‫אליהו שחם מספר קצין שבא להתקלח בביתו‪.‬‬ ‫צילום‪ :‬חנה שחם‬ ‫דבר העורכת‬ ‫עלון שנסגר בזמן הפסקת אש‪.‬‬ ‫למרות הימשכות הירי על הדרום‪ ,‬רוב‬ ‫המשפחות כבר חזרו לקבוץ‪ .‬את שיגרת‬ ‫החיים בצל אזעקות ה"צבע אדום"‬ ‫או בשמה התקשורתי "טפטופים" –‬ ‫מכירה האוכלוסייה היטב‪.‬‬ ‫בעלון הפעם תמונות ורשמים מימי‬ ‫הלחימה באזור‪ :‬אירוח חיילים בבתי‬ ‫החברים‪ ,‬הופעות אמנים במקלט‪,‬‬ ‫הופעת מורי מרכז המוסיקה בפני ילדי‬ ‫הגיל הרך‪ ,‬ראיון שנכתב לעלון הקבוץ‬ ‫בשנת ‪ 5992‬ומאפשר הצצה לאחור עם‬ ‫מבט להווה והטורים הקבועים‪.‬‬ ‫המבט הסוקר את החיים על ציר הזמן‬ ‫מעמיד סימני שאלה לצד הבנות ואף‬ ‫פותח אפשרויות למבט אחר‪,‬חדש‪.‬‬ ‫שנדע ימים של שקט כשיגרה‪.‬‬ ‫אל תחשבי שהחיים‬ ‫קצרים ‪ /‬אוה קילפי‬ ‫ַאל ַתחְ שְ בִי שֶ הַ חַ יִים קְ צ ִָרים‪.‬‬ ‫ִחשְ בִי‪ :‬אֵיזֶה נִסָ יֹון מְ י ֺחָ ד‪.‬‬ ‫שֶ הֲ ֵרי הָ א ֶֹרְך אֵינֹו הָ עִ נְי ָן כָאן ְכלָל ו ְעִ קָ ר‪,‬‬ ‫אֶ לָא שֶ הִ תְ ַאפְשֵ ר ִב ְכלָל לַחֲ וֹות אֶ ת זֶה‪.‬‬ ‫מַ ה שֶ הִ תְ ַרחֵ ש בְמַ הֲ ָלכָם הוא בְעֶ צֶם‬ ‫שולִי‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ַאפְשר לַחֲ וֹות אֶ ת ַה ַהתְ חָ ָלה ו ְאֶ ת ַהסֹוף‬ ‫זֶה שֶ ִהתְ‬ ‫קֹורה‬ ‫ְבלִי לְהָ בִין מַ ה ֶ‬ ‫וְזֶה שֶ הִ תְ ַאפְשֵ ר לְהִ תְ קַ יֵם בֵין ְלבֵין‬ ‫וְלַעֲׂשֹות מַ שֶ הו ְבלִי לְהָ בִין שום ָדבָר גַם ְבי ַחַ ס אֵ לָיו‪.‬‬ ‫וְזֶה שֶ חֵ ֶלק הָ אֲ ִרי הוא הָ אִי־קִ יום‬ ‫ו ְשֶ הַ שֶ מֶ ץ הַ זֶה‪ ,‬הַ חַ יִים‪ ,‬הֵ ם ַרק מַ ה שֶ ְבנ ִגוד אֵ לָיו‪.‬‬ ‫ל ְִרגָעִים הָ אִי־קִ יום נַעֲ ׂשֶ ה ָרגִיש ומֵ בִין אֶ ת עַ צְמֹו‪.‬‬ ‫אִי־אֶ פְשָ ר לִדְ ר ֹש הֶ מְ שֵ כִיות מֵ הַ תֹופָ עָ ה הַ ז ֹאת‪.‬‬ ‫אֹותה‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫אֲ בָל זֶה שֶ הִ תְ ַאפְ שֵ ר לַחֲ וֹות‬ ‫אֹותה‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫שֶ אֶ פְ שָ ר לִקְ ר ֹא‬ ‫אֹותה ו ְ ִלכְת ֹב‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫שֶ אֶ פְשָ ר לָשִ יר‬ ‫אֹותה ו ְלנַגֵן‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫שֶ הִ תְ ַאפְשֵ ר ְל ַציֵר‬ ‫שֶ הִ תְ ַאפְשֵ ר ל ְִרק ֹד ו ְל ַצלֵם‪,‬‬ ‫אֹותה‬ ‫ָ‬ ‫אֹותה‪ְ ,‬לבַכֹות‬ ‫ָ‬ ‫שֶ הִ תְ ַאפְשֵ ר לְהַ צִיג‬ ‫ו ְ ִלצְח ֹק‪ִ ,‬ללְע ֹג לָה וְלֶאֱ ה ֹב‪,‬‬ ‫וְזֶה שֶ זֶה כַָאב כָל כְָך‪,‬‬ ‫ו ְשֶ הִ יא הָ י ְָתה מְ ת ֹעֶ בֶת וׂשְ נוָאה‪,‬‬ ‫וְזֶה שֶ הַ וִתור עָ לֶיהָ מְ ֵ‬ ‫עֹורר חַ לְחָ לָה כָז ֹאת‪,‬‬ ‫מֹולִיד ָכזֶה א ֹשֶ ר‪,‬‬ ‫וְזֶה שֶ הָ אֵ ֶבל‬ ‫(תרגום ‪ 6‬רמי סערי)‬ ‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬ ‫רק ביקשנו שקט והתרגעות‬ ‫מצפירת "צבע אדום" ונפילות‪.‬‬ ‫ביקשנו שקט מפגיעות כיפת הברזל‪,‬‬ ‫ביקשנו שקט מרעש המסוק המשלח טיל‪,‬‬ ‫ביקשנו שקט מירי התותחים‬ ‫אשר אל רצועת עזה מטווחים‪.‬‬ ‫שינת לילה רגועה רצינו ‪,‬ללא ריצה אל‬ ‫הממד בזמן מוגבל‪,‬‬ ‫ולשמוע‪ ,‬שהקסאם כבר נפל‪.‬‬ ‫מחשש של מנהרות‬ ‫מהם יוצאים מחבלים בצרורות‪.‬‬ ‫מספר ימים של שקט מצאנו‪,‬‬ ‫לקיבוץ שער הגולן הוזמנו‪.‬‬ ‫עם טיפול מסור של המארחים‬ ‫ואמפטיות של החברים‬ ‫המזדהים עם הדרומיים‪ ,‬מתוך ניסיון‬ ‫של זמנים אחרים‬ ‫בהם ישבו במקלטים מאימת הפגזים‪.‬‬ ‫על האירוח שלכם מאוד מודים‬ ‫אנשי יד מרדכי הדרומיים‪,‬‬ ‫בתקווה לימים טובים יותר‬ ‫שתקופה זו רק בזיכרון תישאר‪.‬‬ ‫יואל שטיין‬ ‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬ ‫צפיחית בדבש‬ ‫‪/‬‬ ‫אביגיל אילם‬ ‫ברביעי שעבר‪ ,‬תוך כדי שאני נוסעת לצפון למטרת "התאווררות"‪ ,‬נשלח מייל לכל תושבי הקיבוץ בבקשה לארח‬ ‫כתבת המגיעה לקיבוץ למשך יממה‪ .‬מטרת הכתבה הייתה לפרסם ולקדם את ממלכת הדבש‪.‬‬ ‫בהתלהבות רבה התקשרתי לרעיה והצעתי שהילה‪ ,‬הכתבת‪ ,‬תתארח בביתי בביקורה הקצר כאן‪ .‬הילה‬ ‫ואיליתיאל (הצלם שהתלווה אליה)‪ ,‬ראיינו אנשים העוסקים במזון והתעניינו בצפיחית הדבש‪ ,‬שהיא ממלכת‬ ‫הדבש של קיבוץ יד מרדכי‪.‬‬ ‫שלשום חזרתי לקיבוץ‪ ,‬הביתה‪ ,‬בשעת לילה מאוחרת‪ .‬החושך שרר‪ ,‬השבילים היו ריקים מאנשים וגם החיילים‬ ‫כאילו נעלמו‪ .‬הרגשתי בדידות ועצבות‪ .‬לאט ובשקט פתחתי את דלת הבית ונכנסתי‪ .‬על השולחן היה מכתב‪:‬‬ ‫לאביגיל‪ ,‬לפייה מהממד ולמי שאיתך‪,‬‬ ‫תודות על האירוח‪.‬‬ ‫הבוקר התעוררנו לשקט שיש למקום שלכם להציע‪.‬‬ ‫הלוואי שתדעו רק ממנו‪.‬‬ ‫איתיאל והילה‬ ‫אושר הציף אותי וחיוך השתלט על פניי‪.‬‬ ‫מכתב עם כמה מילים והרבה חוזקות‪ .‬הרגשתי שהמכתב מכוון לכל תושבי הקיבוץ‪ ,‬התודה היא כולם‪.‬‬ ‫במשך כל הימים הללו יש אווירה בקיבוץ של נתינה של כל אחד ואחת‪ ,‬לכל אחד ואחת‪.‬‬ ‫הכוח לתת בא מאותם הרגעים הקטנים‪ :‬חיוך של בוקר טוב‪ ,‬בדיחה לפני לילה טוב‪ ,‬מטעמים לחיילים וחיבוק‬ ‫לכל הילדים‪.‬‬ ‫תודה‪ .‬לא הייתי רוצה להיות במקום אחר בזמנים כאלה‪.‬‬ ‫) אביגיל אילם ‪ ,‬מחנכת ב"חופים"‪ .‬עברה לגור בקבוץ עם בתה ‪,‬גלי‪ ,‬לפני כחודשיים‪).‬‬ ‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬ ‫עם אסתר מזרחי‬ ‫אבא שלי היה בלבנון סנדלר‪ ,‬אמא עקרת בית שאפתה את הלחם‬ ‫בבית‪ .‬היינו ‪ 5‬אחים‪ .‬כל השנים שם לא הרגשנו שנאה או‬ ‫אנטישמיות‪ .‬מצבנו הכלכלי היה טוב‪ ,‬לא הרגשנו מחסור‪.‬‬ ‫עליתי לארץ בגיל ‪ 6‬מלבנון‪ .‬שליחים מהארץ באו לבית הספר ונתנו‬ ‫לנו פתקים שנחתים את ההורים‪ ,‬שיסכימו להעלות אותנו לארץ‪.‬‬ ‫הקבוצה שלנו הייתה מורכבת מילדים מסוריה‪ ,‬לבנון ועירק‪ .‬הלכנו‬ ‫ברגל חמישה ימים‪ ,‬בדרך היו מחבלים שניסו לתפוס אותנו‪ ,‬התחבאנו‬ ‫והצלחנו לעבור‪ .‬הלכתי בסנדלים‪ ,‬סנדל אחד נפל לי‪ ,‬אז לקחו אותי‬ ‫על הידיים‪.‬‬ ‫כאשר הגענו לארץ פיזרו אותנו במושבים‪ 6‬נהלל‪ ,‬תל עדשים ובאר‬ ‫טוביה‪ .‬אותי קיבלה משפחה בבאר טוביה‪ .‬היחס אלי לא היה טוב‪.‬‬ ‫הרביצו לי‪ ,‬העירו אותי בשעה ‪ 0..5‬בבוקר כדי שאחלוב את העיזים‬ ‫ואכבס את הבגדים‪ .‬תמיד איחרתי לבית הספר‪.‬‬ ‫בגדים היינו מקבלים מעלית הנוער‪ .‬את הבגדים הטובים האישה‬ ‫הייתה לוקחת לה ולי השאירה סמרטוטים‪ .‬מעלית הנוער אף פעם לא‬ ‫באו להתעניין מה שלומי‪.‬‬ ‫אח שלי גם כן היה בבאר טוביה אך הוא ברח מהמשפחה‪.‬‬ ‫הייתי שם ‪ 0‬שנים‪.‬‬ ‫ההורים עלו לארץ וגרו במעברה בקרית חיים‪ .‬לא חזרתי לחיות‬ ‫איתם‪ .‬שמעתי שאחי הצעיר נמצא בקיבוץ כפר מנחם‪ .‬האחים שלי שמעו שאני סובלת בבאר טוביה‪ .‬אחי שהיה‬ ‫בקיבוץ שמרת בא לחפש אותי‪ ,‬אז כבר הייתי בת ‪ ,3.‬ומצא אותי מכבסת את בגדי המשפחה‪ .‬הוא לקח אותי משם‪,‬‬ ‫הביא אותי לאחותי בקיבוץ הזורע שהציעה שאני אהיה בקיבוץ שער העמקים‪ .‬לפני שעברתי לשם‪ ,‬עברתי עם‬ ‫חברה שלי לקיבוץ נצר סירני‪.‬‬ ‫התגייסתי לצבא‪ ,‬לנח"ל‪ .‬רציתי לחיות בקיבוץ‪ .‬אחרי הצבא חזרתי לשער העמקים‪ ,‬שם הייתי חברה ‪ 31‬שנה‪.‬‬ ‫עבדתי במטבח‪ ,‬שם למדתי את סודות הבישול מחברה שלי‪ .‬אהבתי מאוד את שער העמקים‪ .‬שם התחתנתי ונולדו‬ ‫לי שתי בנות‪ 6‬אורה ויפעת‪ .‬אחרי ‪ 35‬שנות נישואים התגרשתי‪ ,‬הבנות שלנו הופרדו‪ .‬הגדולה הלכה עם הגרוש‬ ‫שלי‪ ,‬יפעת נשארה איתי‪.‬‬ ‫אז הכרתי את צבי דרשר מיד מרדכי‪ ,‬דרך מדור היחידים של הקיבוצים‪.‬‬ ‫צבי היה מותיקי הקיבוץ‪ ,‬גידל את יפעת כמו את בתו‪ .‬עברתי לחיות ביד מרדכי‪.‬‬ ‫בשער העמקים שמרו לי את חברותי לשנה‪ .‬יפעת היתה בת ‪ 6‬כאשר הגענו‪.‬‬ ‫רותי רייכל ז"ל היתה המורה שלה‪ ,‬מאוד אהבה אותה‪.‬‬ ‫הקשר עם האב הביולוגי די נותק‪.‬‬ ‫בינתיים נכנסתי להריון ונולדה בתי מירה‪ .‬התגרשנו אחרי ‪ 0‬שנים‪ .‬החלטתי להישאר פה‪ .‬לחזור לשער העמקים‬ ‫היה כבר מאוחר‪.‬‬ ‫אני פה ‪ 14‬שנים חברת קיבוץ‪ .‬מאוד קשה לי עם ההפרטה‪ .‬כל השנים עבדתי במטבח‪ ,‬תורנויות שונות והקמות‬ ‫בבתי הילדים‪ .‬במטבח הייתי עושה חמוצים וריבות שהוותיקים מאוד אהבו וקיבלתי הרבה מחמאות מהם‪ .‬טיילתי‬ ‫גם עם אנשים מבוגרים שחיו בקיבוץ לפני שהקימו את הבית הסיעודי‪ ,‬הורים של חברים‪ .‬גם עם המתנדבים‬ ‫עבדתי‪ .‬יש לי קליטה טובה לשפות והצלחתי לתקשר איתם‪.‬‬ ‫כיום אני בבית‪.‬‬ ‫ספרים‪ 6‬בעיקר רם אורן‪.‬‬ ‫טלוויזיה‪ 6‬בעיקר ערוץ "ויוה פלוס" וגם חדשות‪.‬‬ ‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬ ‫היינו ‪ 5‬אחים ונשארו היום ‪ ,.‬כולם נפטרו ממחלות סרטן שונות‪ .‬אינני מסוגלת ללכת ללוויות אני מאוד מתרגשת‬ ‫ומקבלת דפיקות לב‪.‬‬ ‫אינני משתתפת בפעילות כלשהי בקיבוץ‪ ,‬למרות זאת אני מאוד אוהבת את התרבות בקיבוץ‪ ,‬די מנותקת‪.‬‬ ‫יום אחד כאשר צעדתי מסביב לקיבוץ עוצרת לידי מכונית יושב שם שאולי המזכיר (שאני לא ידעתי מיהו) ושואל‬ ‫אותי למה אינני באה להצביע בקלפי‪.‬‬ ‫אני משתמשת בשירותי הכביסה וקונה במרכול‪ .‬מבשלת בבית אוכל לבנוני כמו בבית הורי‪ .‬אני אוהבת את גבעת‬ ‫הפסל ואיזור השיחזור‪.‬‬ ‫מעולם לא הייתה לי תעודת לידה‪ .‬נולדתי בבית עם מילדת מקומית ולא רשמו אותי בשום תעודה‪ ,‬אינני יודעת מהו‬ ‫גילי המדויק‪.‬‬ ‫אני עדיין חולמת למצוא שותף לחיים אך לא בכל מחיר‪ .‬אני מרגישה שלא היה לי מזל בחיים ולא התמזל מזלי‬ ‫לחיות עם שותף כל החיים‪ .‬אני יודעת להסתדר‪ ,‬מעסיקה את עצמי ולא משעמם לי‪ .‬גם סורגת ומבשלת‪.‬‬ ‫יש לי פה בת ושני נכדים שמאוד אוהבים אותי‪.‬‬ ‫מירל'ה‪ ,‬בתי הקטנה‪ ,‬גדלה ביד מרדכי‪ ,‬הכירה את בעלה ראובן‪ .‬בצבא הם עזבו את הקיבוץ‪ .‬הוא בא מבית דתי‬ ‫ולאט לאט הם חזרו בתשובה‪ .‬היה לי קשה לקבל את זה אך ראיתי שטוב לה‪ .‬אני נוסעת אליה ‪,‬לבני ברק‪ ,‬ועוזרת‬ ‫לה‪ .‬יש לה ‪ 6‬ילדים ונכדה‪ .‬אני מאוד אוהבת אותה ומכבדת את אורח חייה‪.‬‬ ‫יש לי תשעה נכדים‪ ,‬שתי נינות ואחד בדרך‪ .‬אני בקשרים טובים איתם‪ .‬עם כולם‪ .‬מבחינה גופנית אני מרגישה‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫מורי מרכז המוסיקה‬ ‫מנגנים לגיל הרך‬ ‫מתי כספי בהופעה במקלט‬ ‫צילום‪ :‬משה סוקר‬ ‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬ ‫רוצים שהמצב יהיה כמו לפני האינתיפאדה‬ ‫שיחה עם העובדים הערבים בקבוצנו‬ ‫(פורסם בעלון הקבוץ – נובמבר ‪)8991‬‬ ‫ביד מרדכי עובדים כבר שנים רבות מספר תושבים מעזה‪ .‬הם הפכו לחלק מהנוף שלנו ואנחנו רגילים לראותם בעיקר באתרי הבנייה‬ ‫ובמקומות שונים בהם משפצים‪ ,‬מתקנים‪ ,‬מסיידים וכד'‪.‬‬ ‫בעקבות הסכם ‪( Y‬ראו הסבר למטה על מהות ההסכם)‪ ,‬שנחתם לא מכבר בוושינגטון‪ ,‬החלטנו שולי ואנכי (החתומה מטה)‪ ,‬לשוחח‬ ‫איתם בנושא השלום ועתיד היחסים בין שני העמים‪.‬‬ ‫כדי לא לגזול משעות העבודה שלהם‪ ,‬הלכנו אליהם למקומות בהם עבדו‪.‬‬ ‫את זיאד אוסטז וסעאד אטבש‪ ,‬פגשנו בדירה של מרים ויצחק מן עסוקים בסיוד הבית‪ .‬זיאד – בן ‪ ,10‬נשוי ואב ל‪ 33-‬ילדים‪ ,‬הבכור‬ ‫בן ‪ 50‬שנים והצעיר – בן ‪ .6‬זיאד גר בשייך רדואן בעזה ועובד ביד מרדכי כבר ‪ 51‬שנים‪.‬‬ ‫סעאד – בן ‪ ,.3‬נשוי ולו ‪ 1‬ילדים מגיל שנה ועד שמונה‪ .‬הוא גר בשכונת רימל‪ .‬סעאד עובד פה ‪ 35‬שנים‪ ,‬בעיקר בסיוד‪ .‬לפני‬ ‫שהתחילו לדבר איתנו‪ ,‬ביקשו שהעיתון לא יגיע לשלטונ ות בעזה‪ .‬הבטחנו להם שלא נשלח לשם את עלון הקבוץ‪...‬‬ ‫את ואליד עיסא ויוסוף אגיורי פגשנו בסככות של הרפת רכובים על הטרקטור‪-‬כף של הבנייה‪ .‬ואליד הוא בן ‪ ,.5‬נשוי עם תשעה‬ ‫ילדים מגיל ‪ 31‬שנים ועד תשעה חודשים‪.‬‬ ‫הוא גר בשייך רדואן בעזה‪ ,‬קרוב לים‪ .‬עובד בקבוץ כ‪ 30-‬שנים‪ .‬לואליד – ילד חולה במחלה כרונית קשה‪ .‬ההתמודדות עם המחלה‬ ‫בתנאים בו גרה המשפחה והקושי לצאת לבתי חולים שמחוץ לרצועה‪ ,‬היא מאד קשה‪.‬‬ ‫יוסוף‪ ,‬על אף גודל גופו‪ ,‬הוא בסך הכל "צוציק" בן ‪ ..1‬הוא עובד פה כבר ‪ 36‬שנים‪ ,‬מאז היותו בן ‪ .34‬יוסוף נשוי ולו ‪ 3‬ילדים ("רק‬ ‫מאשה אחת")‪ .‬הבכור בן ‪ 31‬שנים והצעיר – תינוק בן ‪ 6‬חודשים‪ .‬יוסוף גר בכפר ג'בליה‪.‬‬ ‫את עבד ששמו המלא – עבד אל ראופ טסקין‪ ,‬פגשה שולי ליד חדר האוכל‪ .‬עבד נשוי ולו ‪ 33‬ילדים מגיל ‪ 1‬עד ‪ .50‬יש לו כבר נכד‬ ‫בן ‪ 6‬חודשים‪ .‬עבד בן ‪ 13‬וגר בשכונת שייך רדואן בעזה‪ .‬הוא עובד אצלנו קרוב ל‪ 50-‬שנים‪( .‬שמו הפך ביד מרדכי לשם נרדף‬ ‫לאינסטלאטור)‪ .‬הוא קובל על כך שלבנים שלו אין עבודה ומצפה שנעזור לו בנושא זה‪.‬‬ ‫עלי – השישי בחבורת הנשאלים‪ ,‬שמו המלא מוחמד אבו עלבא‪" .‬עלי" – כינוי שניתן לו כשהיה קטן‪ .‬הוא בן ‪ ,10‬נשוי ויש לו ‪35‬‬ ‫ילדים מגיל ‪ .‬ועד ‪ .5.‬ביד מרדכי עובד כבר ‪ 31‬שנים (פה ושם עבד גם בזיקים)‪ .‬עלי גר בשכונת תל‪-‬אל‪-‬זעתר‪ ,‬קרוב למחנה‬ ‫ג'בליה‪.‬‬ ‫אחר הצגת "הדמויות הפועלות"‪ ,‬אתמצת את עיקרי דבריהם ביחס להסכם השלום ולעתיד היחסים בין העם הפלשתיני לתושבי מדינת‬ ‫ישראל‪6‬‬ ‫‪ ‬מאמינים בהסכם ובטוחים שבעתיד ("אינשאללה" הוא יתגשם‪ .‬כולם רוצים לחיות בשלום חוץ מהחמאס והחיזבאללה‪.‬‬ ‫‪ ‬אם כל העם רוצה בשלום‪ ,‬אז גם המתנגדים יצטרכו בסופו של דבר להשלים איתו‪.‬‬ ‫‪ ‬רוצים לחיות ביחד שני העמים‪ .‬להסתכל זה על זה כאדם אל אדם ולא כערבי אל יהודי ולהפך‪.‬‬ ‫‪ ‬מקווים שהישראלים יוכלו לבקר בעזה כמו לפני תקופת האינטיפאדה ושהפלשתינאים יוכלו לצאת באופן חופשי לתחומי‬ ‫מדינת ישראל‪ .‬הלוואי שמגרשי החנייה בשוקי עזה יהיו "סתומים" מרוב מכוניות ישראליות‪.‬‬ ‫‪ ‬עראפת מאד רוצה בשלום‪ .‬הוא לא ישן בלילות בגלל העניין הזה‪.‬‬ ‫‪ ‬רוצים שיהיה טוב לכל האנשים‪ .‬שתהיה עבודה לכולם‪ ,‬שלא תהיה אבטלה‪ ,‬שיפתחו את נמל התעופה בעזה ושיהיה מעבר‬ ‫חופשי מרצועת עזה לגדה‪.‬‬ ‫‪ ‬המעבר במחסומים מקשה מאד על הפועלים היוצאים לעבודה‪ .‬ממתינים שם כשעתיים‪ .‬ההתייחסות של החיילים לא נעימה‬ ‫ולפעמים פוגעת ומכאיבה‪.‬‬ ‫‪ ‬מסתבר שגם בעזה מתקיימות הפגנות למען השלום אך הן משום מה לא מגיעות לתקשורת‪.‬‬ ‫‪ ‬בעיית המתנחלים מאד כואבת ואם היא תימשך‪ ,‬תהיה בעיה רצינית ממש עם השלום‪.‬‬ ‫פרט לאחד מבין ששת המרואיינים‪ ,‬כולם מאמינים אמונה שלמה בשלום ורוצים בשלום‪-‬אמת‪ .‬הם בטוחים שזה רק עניין של זמן‪ ,‬כי‬ ‫פשוט אי אפשר לחיות אחרת‪ ,‬אינשאללה‪.‬‬ ‫אחרי שגמרנו את ראיונות הבזק (כדי לא לגזול זמן יקר מעבודתם)‪ ,‬הרגשנו שהאנשים הללו רוצים לדבר איתנו‪ ,‬לספר על עצמם‬ ‫ובעיקר לבקר פה עם בני משפחותיהם ולא רק לעבוד פה‪ .‬הם מאד היו רוצים להגיע גם לכך שיוכלו לארח את חברי הקבוץ בבתיהם‪.‬‬ ‫אחרי שהודינו להם על כך שני אותו לשתף אותנו מעט בהרגשותיהם‪ ,‬הבטיחה להם שולי שתפעל למלא את מבוקשם‪.‬‬ ‫אינשאללה ‪. . . . .‬‬ ‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬ ‫עד כאן הראיון שנערך לפני כ‪ 81-‬שנים‪ .‬תוכניתם של פועלינו החביבים לארח חברים בעזה נגנזה לשנים רבות‪.‬‬ ‫זמן קצר אחרי כן נסגר הרמטית הגבול בינינו לבין רצועת עזה והקשר עם האנשים שמוזכרים בכתבה נותק‬ ‫לחלוטין‪ .‬שאול וולנסקי ז"ל שהיה רכז הבנייה באותה תקופה נהג להעביר להם משכורות ופיצויים שהגיעו להם‬ ‫בגין שנות עבודה רבות בקיבוצנו‪.‬‬ ‫מי יודע מה גורל האנשים האלו ובני משפחותיהם היום?‬ ‫הסכם וואי‬ ‫בתמונה‪ :‬מזכירת המדינה מדלן אולברייט‪ ,‬בנימין נתניהו ויאסר ערפאת בשיחות לקראת הסכם וואי‬ ‫הסכם מזכר נהר וואי הוא הסכם בין ישראל לאש"ף שנועד לפרט צעדים למימוש הסכמי אוסלו ולקבוע לוח זמנים מדויק לביצוע‬ ‫הצעדים הנדרשים בהסכמים‪ ,‬תוך שמירה על הדדיות‪ .‬ההסכם נחתם ב‪ 5.-‬באוקטובר ‪ ,3554‬בטקס רשמי בבית הלבן‪ ,‬על ידי ראש‬ ‫ממשלת ישראל בנימין נתניהו ‪ ,‬יושב ראש הוועד הפועל של אש"ף יאסר ערפאת‪ ,‬ונשיא ארצות הברית ביל קלינטון כעד‪ .‬בטקס נכח‬ ‫גם חוסיין מלך ירדן‪ .‬ההסכם הושג לאחר משא ומתן אינטנסיבי שנערך במשך ‪ 35‬ימים במרכז הכנסים המבודד ‪ Wye River‬של‬ ‫מכון אספן שבמרילנד‪ ,‬ארצות הברית‪ ,‬ובמעורבותה המלאה של ארצות הברית‪ ,‬כולל השתתפותו האישית של ביל קלינטון‬ ‫ומעורבותם של דיפלומטים נוספים שנשלחו על ידי המלך חוסיין‪.‬‬ ‫ההסכם קבע לוח זמנים והיקף של הנסיגות בהם ישראל מחויבת ובמקביל לוח זמנים לצעדים ביטחוניים של הפלסטינים באיסוף נשק‬ ‫בלתי חוקי‪ ,‬לחימה בטרור ומניעת הסתה ‪ .‬ההסכם היה תוספת להסכמי אוסלו הקודמים ולא בא במקומם‪ .‬מימוש ההסכם נתקל‬ ‫בקשיים משני הצדדים‪ ,‬והוא לא כובד במלואו‪.‬‬ ‫קרוליין ותומר כרמי מתנדבים במג"ב‬ ‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬ ‫פרשיות נעלמות‬ ‫הסליק האישי של אליהו מילטאו‬ ‫מבוא ‪ 6‬בקיבוצים ומושבים רבים נבנו סליקים בהם הוטמנו כלי נשק להגנה עצמית‪ .‬זאת עקב העובדה שלא היה ניתן לסמוך בשעת‬ ‫הסכנה והצורך על ההגנה שתספק המשטרה הבריטית‪ .‬כך גם היה ביד מרדכי‪ ,‬אלא שכל הנשק שהוסתר בסליקים הכלליים‪ ,‬הוצא‬ ‫מהם ערב הקרב לשימוש ולא הוחזר‪.‬‬ ‫סליק קיבוצי כללי (רביבים)‬ ‫סליק קיבוצי כללי (רביבים)‬ ‫אלא שכאן ביד מרדכי‪ ,‬היה איש אחד שהיה במקרה גם מסגר שבנה חלק מהסליקים הכלליים ובנה גם אחד לנשק האישי שלו ‪-‬‬ ‫אליהו מילטאו‪ .‬אליהו עבר מביתו לדירה בסמוך לבית הברוש בשנת ‪ .5555‬כעבור כשנה‪ ,‬בסתיו ‪ 555.‬הגעתי אליו כדי לראיין‬ ‫אותו‪ .‬מאז ומתמיד חיבבתי את הצניעות ואת סגנון הדיבור המיוחד והסרקסטי שלו‪ .‬בראיון ביקשתי מאליהו שיספר על התקופה‬ ‫שלפני המלחמה ועל הקרבות כאן‪.‬‬ ‫במהלך הראיון סיפר לי אליהו שהוא בנה לעצמו סליק אישי וטמן אותו ליד הבית בו גר ערב הקרבות בתש"ח‪.‬‬ ‫זכרתי מתקופת ילדותי שבבית בו גרו אליהו ורגינה אשתו‪ ,‬גרו גם הורי‪ .‬לשאלתי מה הוא טמן בסליק השיב לי‪" 6‬כמה רימוני יד‬ ‫ואקדח"‪ .‬הדבר הדליק מייד את הסקרנות והדמיון שלי‪ .‬שאלתי אותו האם זוכר כיצד וממה ייצר את הסליק וכן היכן בדיוק טמן אותו‪.‬‬ ‫תשובותיו של אליהו היו‪" 6‬את הסליק ייצרתי מצינור ברזל בקוטר "‪ 6‬כאשר צד אחד סגרתי בריתוך מלא ולצד השני בניתי מכסה‬ ‫ברזל מיוחד עם ידית לנעילה‪ .‬הצינור היה באורך של חצי מטר בערך‪ .‬ייצרתי אותו בדיוק כמו שאר הסליקים הקטנים שבנינו כאן‬ ‫לרובים אלא שהסליק הזה היה פשוט מצינור קצר‪ .‬קברתי אותו באדמה בעומק של כ‪ 35 -‬ס"מ ובמרחק של חצי מטר ממערב לקיר‬ ‫המערבי של הבית‪ ,‬וכ‪ . -‬מטרים מצפון לפינת הבית הדרום מערבית‪.‬‬ ‫פינת הבית הדרום‪-‬מערבית לידה היה טמון הסליק‬ ‫הסליק מייד לאחר חשיפתו‪ ,‬ינואר ‪9009‬‬ ‫כאשר שאלתי את אליהו באיזה צורה היו הסליקים הראשיים של הקיבוץ‪ ,‬ענה שחלקם היו בדומה לסליק האישי שלו אלא ארוכים‬ ‫יותר כך שיכלו להכיל ‪ . – 5‬רובים ואחרים היו מחביות מתכת‪.‬‬ ‫אליהו נפטר עוד לפני שהספקתי לנסות ולגלות את הסליק‪.‬‬ ‫בדצמבר ‪ 5554‬נודע לי שעומדים להרוס את הבית הזה‪( .‬זה הבית שבמקומו ניצב כיום הבית בו גרים דנה וטל מן)‪.‬‬ ‫מבצע "עופרת יצוקה" החל ב ‪ 53‬בדצמבר ‪ 5554‬והסתיים ב‪ 34 -‬בינואר ‪ .5555‬במהלך המבצע גויסו יחידות החבלה של המשטרה‬ ‫לשהייה באזור למקרה הצורך לנטרל מטענים וכדומה‪ .‬כך קרה שבראשית ינואר ‪ 5555‬קיבלתי פתאום טלפון מידיד בשם זיו לבני‪,‬‬ ‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬ ‫ששימש אז כמדריך ראשי בבית הספר לחבלה של המשטרה‪ .‬הוא סיפר לי שהם נמצאים בקרבת מקום ובינתיים חסרי תעסוקה‪.‬‬ ‫סיפרתי לזיו על ה סליק ועל הבית המיועד להריסה מיידית ושאלתיו האם יוכל לבוא עם מכשיר גילוי מוקשים וננסה יחד לאתר את‬ ‫הסליק‪ ,‬כל עוד ניתן לפני שהבית ייהרס‪.‬‬ ‫זיו הגיע בשמחה ויחד ניסינו לחפש ולחפור מאחורי הבית‪ .‬בשטח המיועד גדלו שיחים שהקשו מאד על החיפוש והחפירה (ראו‬ ‫תמונה למעלה)‪ .‬בסופו של דבר התייאשנו והפסקנו‪.‬‬ ‫שבוע לאחר מכן נותקו ופונו מהקיר המערבי של הבית שלושה גופים חיצוניים של מזגנים‪ .‬היות וטרקטור הבובקט של הבנייה היה‬ ‫כבר במקום וחפר לגלות צנרת סביב הבית‪ ,‬ביקשתי משאול וולנסקי לחפור את הקטעים שלא חפרנו שבוע קודם ביד‪ .‬גם כאן העלינו‬ ‫חרס ולא מצאנו דבר‪ .‬בשלב הזה שיתפתי בסיפור את מיקי קציר שסיפר לי ששיקה (אביו) סיפר לו פעם שאליהו אכן טמן סליק‬ ‫אישי‪ ,‬אלא לא סמוך לקיר המערבי אלא סמוך לקיר הדרומי של הבית‪ .‬גם קטע זה נחפר ולא מצאנו דבר‪ .‬למחרת כאשר ראיתי‬ ‫שאורי האינסטלאטור מפעיל שוב את טרקט ור הבובקט‪ ,‬ביקשתי ממנו לחשוף את הפינה הדרום מערבית שלמעשה הייתה הקטע‬ ‫היחידי שלא נגענו בו ולא נחפר‪ .‬לפתע ממש במרחק של חצי מטר מהפינה הזאת‪ ,‬ובעומק של כ‪ 35 -‬ס"מ‪ ,‬נתגלה גוף ברזל עגול‬ ‫וחלוד עם מכסה מיוחד‪ .‬מייד ידעתי שזה הסליק לפי תיאור המכסה המדויק של אליהו‪ .‬בהתרגשות נגשתי והרמתי את הסליק שאכן‬ ‫היה קצר‪ .‬מייד חשתי אכזבה היות ומשקלו לא היה רב‪ ,‬ולכן הבנתי שכנראה אינו מכיל רימונים ואולי גם לא אקדח‪ .‬נענעתי אותו‬ ‫בעדינות ובכל זאת שמעתי צליל עמום שמעיד על גוף זר שנע ב תוכו‪ .‬ניתן היה להבחין בברור מהחלודה והצטברות החול על המכסה‪,‬‬ ‫שהסליק לא נפתח מאז שנסגר בשנת ‪. 3514‬‬ ‫בעזרתו של מיקי פתחתי את המכסה ואכן ראינו שהוא מכיל פריט אחד בלבד‪ 6‬קת עץ של אקדח מאוזר גרמני‪ ...‬התאכזבתי מאד‬ ‫שלא מצאנו את האקדח עצמו וגם לא רימונים ופריטים נוספים‪.‬‬ ‫היות ואליהו נפטר ולא ניתן היה לחזור אליו ולתשאל אותו‪ ,‬ניתן להניח שהוא הוציא את האקדח והרימונים לשימוש לפני וסמוך‬ ‫לסיום המנדט ב‪ 30 -‬במאי‪ ,‬החזיר את הקת המיוחדת‪ ,‬סגר וכיסה את הסליק וכיסה אותו שוב באדמה לכל מקרה וכך הוא נותר קבור‬ ‫במשך למעלה מ‪ 65 -‬שנים‪.‬‬ ‫יש לציין שבמשך תקופת המנדט תפיסת נשק לא חוקי על ידי המשטרה הבריטית‪ ,‬הביאה בדרך כלל להחרמת הנשק ולמאסר בעל‬ ‫הנשק שהיה צפוי לעונש כבד ביותר‪.‬‬ ‫ביד מרדכי היו טרם הקרב כ‪ 0 -‬אקדחים‪ .‬אליהו שעבר קורס מיוחד של ההגנה למפקדי עמדות‪ ,‬מונה להיות מפקד עמדה מספר ‪5‬‬ ‫שהייתה בסמוך לשער הכניסה לקיבוץ‪ .‬שאר האקדחים היו לביצק פרידמן ששימש כאיש טכני לתחזוקת הנשק‪ ,‬למוניו ועוד כמה‪.‬‬ ‫אורך הסליק‪ 00 :‬ס"מ‪ ,‬מספיק בדיוק לאכסון אקדח מאוזר מפורק מהקת‪.‬‬ ‫האקדח מחובר לקת העץ‬ ‫הערה‪ :‬את האקדח ניתן להכניס לתוך קת העץ ולשאת על חגורת המכנסיים או לחברו לקת ולהפעילו כמו תת מקלע‪.‬‬ ‫אני חייב לציין שהדהים אותי התיאור המדויק של אליהו בנוגע למבנה הסליק שלו ומיקומו‪ .‬שני דברים הוא שכח‪:‬‬ ‫‪ ) 3‬מיקומו היה ליד פינת הבית ולא בצדו המערבי‪ ) 5 .‬שהוא רוקן את הסליק לפני הקרב מעיקר תכולתו‪.‬‬ ‫ממש בימים בהם כתבתי את המאמר‪ ,‬נודע לי על פטירתו בטרם עת של עודד בנו של אליהו‪.‬‬ ‫המאמר מוקדש לזכרם של אליהו מילטאו ובנו (בן גילי) עודד‪ ,‬שני חברים יקרים‪.‬‬ ‫אילן מאירי‪ ,‬מדריך לשעבר במוזיאון‬ ‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬ ‫נר זכרון‬ ‫אור שחר‬ ‫‪1081680118 – 1881680/60‬‬ ‫‪ 6‬שנים לנפילתו במלחמת לבנון השנייה‪.‬‬ ‫אור נולד ב‪ 6.4.3540-‬בקיבוץ יד מרדכי‪ ,‬להוריו יונה ויוסי שחר‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 3545‬הצטרף אליו אחיו עופר‪ ,‬וב‪ 3555-‬השלימה אחותו שחף את‬ ‫המעגל המשפחתי‪.‬‬ ‫ב‪ ,0.4.5556-‬בטרם עלות השחר על אדמתה הארורה של לבנון‪ ,‬נקטע‬ ‫מעגל האושר המשפחתי הזה ע"י פגיעת רסיס מרגמה קטלני שהיכה באור‬ ‫כשהוא עומד ב'פומה' שלו‪ ,‬ראשו מחוץ להגנת שריון והוא תר אחרי‬ ‫מקורות הירי של האויב‪.‬‬ ‫אור חי כל חייו בקיבוץ יד מרדכי בו עבר את כל שלבי מערכת החינוך‬ ‫מבית התינוקות ועד סוף כיתה י"ב‪.‬‬ ‫עם תום תקופת חינוכו‪ ,‬התגייס לצבא ממנו לא חזר‪.‬‬ ‫אהבותיו הגדולות של אור בכל שנות נעוריו היו קריאת ספרים וראיית סרטים‪ ,‬בעיקר מתחומי‬ ‫הפנטסיה והדמיון וכן עיסוקי‪-‬מחשב אותם למד בגיל צעיר מאד ובהם התמחה מאד עם השנים‪.‬‬ ‫גם מכשירי אלקטרוניקה אחרים מהתחום האור‪-‬קולי קסמו לו מאד‪.‬‬ ‫הגיוס לצבא הפגיש את אור עם העולם שמחוץ לקיבוץ ועם חברים חדשים‪ ,‬איתם העביר את‬ ‫השירות הצבאי ועם חלקם גם יצא לפעולה האחרונה ממנה לא חזר‪.‬‬ ‫למרות עדינותו‪ ,‬ביישנותו וצניעותו ולמרות מבנהו השברירי לכאורה‪ ,‬השתלב אור בחיי הצבא‬ ‫המחוספסים והתובעניים‪-‬פיזית‪ .‬לאט ובהתמדה למד את 'מקצוע החיילות' להערכת חבריו‬ ‫ומפקדיו‪.‬‬ ‫אור חש מאוד בנוח בחברת הצעירים והצעירות שהכיר זה עתה‪ .‬בחברתם למד להכיר ולאהוב את‬ ‫היציאה לבילויים ואת הנאות החיים הפשוטות‪ .‬צעירים וצעירות בני גילו‪ ,‬מהם נרתע בגיל צעיר‬ ‫יותר בשל ביישנותו‪ ,‬ידעו להעריך את האור הטמון בו והשיבו לו אהבה והערכה‪.‬‬ ‫אור התחיל כבר לתכנן את החיים שלאחר השחרור‪ ,‬אבל היו אלה רק ראשיתם של חיפושי דרך‪.‬‬ ‫הוא נפל יום אחד לפני יום הולדתו ה‪ ,53-‬ולא הספיק לממש ולו במעט שבמעט את פוטנציאל‬ ‫האור והאושר שהיה גלום בו בשפע ושהמתין לרגע של פריצה מרהיבה‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬