משלי בן דוד ` ביאור נפלא על ספר משלי על דרך עבודת ה בחיי היום יום בעזרת ה

‫משלי בן דוד‬
‫ביאור נפלא על ספר משלי על דרך עבודת ה'‬
‫בחיי היום יום‬
‫בעזרת החונן לאדם דעת ומלמד תורה לעמו‬
‫ישראל‬
‫מאת דוד ישראל אינגבר‬
‫[‪]1‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫מהדורה ראשונה‪.‬‬
‫אבקש מכל המוצא טעות בכתיב‪ ,‬בסגנון‬
‫ובנושא‪ ,‬שיודעני על כך‪ ,‬תודה‪.‬‬
‫חיבור זה נכתב בשנת תשע''א לבריאת‬
‫העולם‪.‬‬
‫ניתן להשיגו אצל המחבר‪ ,‬בטלפון‬
‫‪.7590877250‬‬
‫כל הזכויות שמורות למחבר‪.‬‬
‫[‪]2‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ניתן להשיג את חיבוריי‬
‫"ורוח על פני המים"‪ ,‬אשר מבאר את התורה‬
‫בדרך הזוהר‪ ,‬ובצורה אקטואלית של עבודת ה'‪,‬‬
‫ועוסק באמונה‪ ,‬בשמחה בעבודת ה'‪ ,‬בגלוי ה'‪,‬‬
‫בטעמי המצוות‪ ,‬ביאור סיפורי התורה‪ ,‬ביאורים‬
‫על דרך הרמז‪ ,‬תשובות על שאלות המדע‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫וכן את שאר חיבוריי‪ :‬א‪ :‬על העץ חיים חלק‬
‫א'‪ .‬ב‪ :‬על העץ חיים של הרמח''ל‪ .‬ג‪ :‬על מבוא‬
‫שערים של האריז''ל‪ .‬ד‪ :‬על טעמי מצוות של‬
‫האריז''ל‪ .‬ה‪ :‬ביאורים על פני ה'‪ .‬ו‪ :‬ביאור על‬
‫קהלת‪ .‬ז‪ :‬ביאור שיר השירים‪ ,‬פיטום הקטורת‪,‬‬
‫חגי השנה‪ ,‬אגדות דרבה בר בר חנה‪ ,‬אגדות‬
‫דחגיגה‪ ,‬על חכמת האמת‪ ,‬ביאור על קבלת‬
‫התפילה‪ ,‬ביאור שם ע''ב‪ .‬ח‪ :‬ביאור על המידות‬
‫ודרך ארץ‪ .‬ט‪ :‬ו' סידורים עם כוונות הרמח''ל על‬
‫כל החגים‪ .‬י‪ :‬ביאור על נושאים רבים‪ ,‬כגון מדוע‬
‫ישראל מונים ללבנה והגויים לחמה‪ .‬יא‪ :‬אידרא‬
‫רבא וזוטא‪ .‬יב‪ :‬ספרא דצניעותא‪ .‬יג‪ :‬ספר‬
‫היצירה‪ .‬יד‪ :‬משלי בן דוד‪.‬‬
‫[‪]3‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫מזמור לתודה‬
‫אודה עד מאוד‪ ,‬לאישתי היקרה‪ ,‬מנשים‬
‫באוהל תבורך‪ ,‬שנותנת לי עזר ובינה‪ ,‬ותורתי‬
‫היא תורתה‪.‬‬
‫ואודה‪ ,‬להורי היקרים‪ ,‬שגידלו אותי במסירות‬
‫כה רבה‪ ,‬והביאוני עד הלום‪ ,‬יתן להם ה' שפע‬
‫רוב טוב ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬וכן לכל‬
‫המשפחה‪ ,‬והקרובים‪ ,‬וסבתותי‪ ,‬שיזכו לחיים‬
‫טובים נעימים וארוכים‪.‬‬
‫כן אודה‪ ,‬לחמי ולחמותי היקרים‪ ,‬שעזרתם לי‬
‫כה רבה‪ ,‬יתן להם ה' שפע רוב טוב ברוחניות‬
‫ובגשמיות ולכל המשפחה‪ ,‬ולסבתא‪ ,‬שיזכו‬
‫לחיים טובים נעימים וארוכים‪.‬‬
‫וכן אודה‪ ,‬לראש הישיבה הגאון הגדול‬
‫הגרב''מ אזרחי שליט''א‪ ,‬שהורה לי את דרך‬
‫החכמה והמוסר‪ ,‬במסירות כה רבה‪.‬‬
‫וכן אודה‪ ,‬לגאון הגדול רבי ניסים פרץ‬
‫שליט''א‪ ,‬על אשר הורה לי את הדרך אשר ילכו‬
‫בה‪.‬‬
‫[‪]4‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הסכמה‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫הרב הגאון הגדול ר' נסים פרץ שליט''א‬
‫המלצה והסכמה ומכתב ברכה‪:‬‬
‫בא לפני האברך היקר והחשוב הרב דוד ישראל‬
‫אינגבר שליט''א רך בשנים ואב בחכמה אתא‬
‫ואייתיה מתניתא בידיה מגילה מעולפת ספירים‬
‫הנקראת "פני המים" ורוח אלקים מרחפת על פני‬
‫המים הכל פרושים על התורה חמשה חומשי תורה‬
‫ג''ן פרשיות‪ ,‬במעט שראיתי חמותי ראיתי אור‪,‬‬
‫הזוהר בטוב טעם ודעת ונופך משלו בהבנת העניין‬
‫ומכיר אני מקרוב את המחבר מצטיין בהתמדת‬
‫התורה ועמלו בכל חלקיה ואין חיבור זה אלא נפש‬
‫עמל עמלה לו ואייתיר לן לברכו שיפוצו מעינותיו‬
‫חוצה לזכות את הרבים אמן כן יהי רצון בברכה‬
‫פרץ נסים‬
‫‪1‬‬
‫ההסכמה ניתנה בספרי "ורוח על פני המים"‪ ,‬ולענ''ד מוכח‬
‫מלשונה שהיא גם על שאר חיבורים אשר יהיו‪ ,‬כמו שתראה‬
‫שהדגשתי את הכתב בנושא זה בהסכמה‪ ,‬וביותר שכל חיבוריי‬
‫על דרך אחד‪.‬‬
‫[‪]5‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫עמוד הברכה‪:‬‬
‫הנה אוהבי תורה‪ ,‬ומחזקי התורה‪ ,‬אשר הזילו ממונם ברווח‬
‫להוצאת חיבור נעלה זה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫א‪:‬‬
‫ב‪:‬‬
‫ג‪:‬‬
‫יתן להם ה' ברכה בלי די בזכות רשב''י‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫שהרי חיבור זה עוסק בהקמת השכינה מעפר‪ ,‬שהוא בבחינת‬
‫פדיון שבויים‪ ,‬ואין לך דבר גדול מזה‪ ,‬וידוע שעיקר הגלות היא‬
‫משום שנפגמה רגלו של יעקב‪ ,‬וביאר הזוהר שיש פגם בתומכי‬
‫התורה‪ ,‬וא''כ ראה כמה חשובה המצווה של החזקת התורה‪,‬‬
‫שהוא עיקר תיקון הפגם של יעקב‪ ,‬והתומך בתורת הזוהר‬
‫ששורשה באצילות‪ ,‬הוא מתקן את שורש הדברים ממש‪ ,‬ולא רק‬
‫את ענפי הדברים‪.‬‬
‫[‪]6‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫"נר ה' נשמת אדם"‬
‫לע''נ‬
‫‪3‬‬
‫משורר ישראל דוד המלך ע''ה‬
‫שר הזוהר רשב''י ע''ה‪.‬‬
‫מגלה צפונות האריז''ל ע''ה‪.‬‬
‫מגלה עמוקות הרמח''ל ע''ה‪.‬‬
‫מחכמי ישראל מוהר''ן ע''ה‪.‬‬
‫מורי ורבי הגאון הגדול חכימא דיהודאי ר' יהודה בן‬
‫שמעון זיידל שפירא זללה''ה‪.‬‬
‫סבינו היקר טוב הלב ורב המעשים מר הלל בן ישראל‬
‫אינגבר זללה''ה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫יש עניין שעולה הנשמה גם אחרי המיתה‪ ,‬כמו שאמרו חז''ל‬
‫שאין לת''ח מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא‪.‬‬
‫[‪]7‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫סבינו היקר איש המעשים הדגול מר יוסף בן פרידה‬
‫זללה''ה‪.‬‬
‫סבינו היקר איש ישר ועניו שימח אלקים ואדם מר יעקב‬
‫בן פרחה זללה''ה‪.‬‬
‫סבינו היקר מלא במעשים‪ ,‬מר אברהם בן דוד אפל‬
‫זללה''ה‪.‬‬
‫ומרתו היקרה שנתנה את חייה למען קדושת ארץ ישראל‪,‬‬
‫מרת ויולט בת שושנה ע''ה‪.‬‬
‫להרה''ג בעל תורה וחסד אברהם יקותיאל צבי בן להרה''ג‬
‫שמחה דוד יצחק טייטלבוים זללה''ה‪.‬‬
‫דודינו היקר שנלקח ביסורים בטרם עת‪ ,‬אריה בן רחל‬
‫זללה''ה‪.‬‬
‫מר אברהם בן חיים איש מעשים‪ ,‬ומרתו היקרה נעמי בת‬
‫יוסף זללה''ה‪.‬‬
‫תהי נשמתם צרורה בצרור החיים‪ ,‬ובמעלות הצדיקים‪,‬‬
‫אמן‪.‬‬
‫[‪]8‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הקדמה‬
‫הנה ב''ה באתי לבאר באופן פשוט ולקרב את דברי שלמה‬
‫המלך ע''ה אל ליבו אנו בדור זה‪ ,‬שקירוב הדברים ופירוטם‪,‬‬
‫מחבר את האדם אל הנושא הנלמד‪ ,‬ונותן לו להפנים את‬
‫הדברים‪ ,‬ולא רק לקורא עוד כמה מילים קדושות‪ ,‬ללא אשר‬
‫יעשו בו הדברים מהומה‪.‬‬
‫הביאור אמנם באופן פשוט וקל‪ ,‬אלא שבבכל זאת טמונים‬
‫בו דברים עמוקים מתורת הראשונים‪ ,‬והצדיקים‪ ,‬והוא גם יתן‬
‫לאדם לדעת דרך קדושים‪.‬‬
‫יהי רצון שיעלו הדברים לפני בורא עולמים‪ ,‬ויכנסו ללב‬
‫הלומדים‪.‬‬
‫[‪]9‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫מפתח‪:‬‬
‫דע שאיני יכול לעשות מפתח לספר זה‪ ,‬משום שהפרטים‬
‫בו רבים עד מאוד‪ ,‬אמנם ספר זה מזהיר את האדם מן‬
‫התאוה‪ ,‬ומן הרדיפה אחר הממון‪ ,‬מלמד את האדם להיות‬
‫מוסרי ומשפיע‪ ,‬מבאר את מעלת החכם ובזיון הכסיל‪ ,‬ומרחיק‬
‫את האדם מחברת הרשעים‪ ,‬ומלמד את האדם להיות איש‬
‫אמת ולדון דבר אמת‪ ,‬והדברים בלולים בכל פרק ופרק‪ ,‬ומה‬
‫שנשאר הוא רק לקרוא‪ ,‬וכל הספר הזה הוא רק מפתח לחיי‬
‫היום יום ולדרך נכונה וטובה‪.‬‬
‫[‪]11‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ספר משלי‬
‫פרק א‬
‫(א) ִמ ְׁשלֵ י ְׁש ֹלמֹה בֶ ן דָֻ וִ ד מֶ לֶ ְׁך יִ ְׁש ָראֵ ל‪:‬‬
‫שלמה פותח ביחוסו ומבאר שהוא בן דוד‬
‫מלך ישראל‪ ,‬והיינו שאמרו בתיקוני הזוהר‬
‫שהנולד הוא זך וקדוש‪ ,‬כפי אשר חשב אביו‬
‫בשעת הזיוג‪ ,‬וכן כפי אשר התפלל אביו לפני‬
‫יצירתו שיהיה צדיק‪ ,‬ולכן בא שלמה ואומר‬
‫דברי דברי אמת וקדושה‪ ,‬שהרי הגעתי מאב‬
‫שהיה מתפלל בכל עת לה'‪ ,‬וכן כל מחשבותיו‬
‫היו קודש‪ ,‬ולכן גם בי יש מדרכי אבי שהיה מלך‬
‫ישראל‪ ,‬ואין ה' ממנה אלא את קדושיו אשר‬
‫בחר בהם‪ ,‬שהרי דוד נמשך למלך ע''י ציוי ה'‪,‬‬
‫ולא מלך מדעתו‪.‬‬
‫והנה ידוע שספר שיר השירים‪ ,‬הוא מתקן את‬
‫כוח החכמה שבשכינה שהוא שורש עם ישראל‪,‬‬
‫וספר קהלת מתקן את כוח הבינה של השכינה‬
‫שהיא שורש עם ישראל‪ ,‬וספר משלי מתקן את‬
‫מוח הדעת שבשכינה שהיא שורש עם ישראל‪,‬‬
‫[‪]11‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫שכמו שהדעת של האדם היא חסד וגבורה‪ ,‬כן‬
‫הרבה פסוקים בספר משלי הם טוב ורע‪ ,‬כמובא‬
‫בזוהר‪ ,‬והנה עיקר המיעוט של עם ישראל‬
‫ושורשו‪ ,‬הוא משום שכביכול דעתם קלה‪ ,‬כמו‬
‫שאמרו חז''ל בקידושין שדעתם של נשים קלה‪,‬‬
‫ועם ישראל נקרא אישה ביחס לה'‪ ,‬וזה גרם את‬
‫כל הפגמים בשכינה‪ ,‬משום שאין בדעתה כ''כ‬
‫את כוח החסד שבדעת‪ ,‬ולכן לא נמתקה‬
‫הגבורה שבה‪ ,‬ולכן באתי ב''ה לפרש את ספר‬
‫משלי שבכדי לעשות התעוררות שה' ברחמיו‬
‫יתקן את דעת השכינה ואת עם ישראל‪ ,‬ותבוא‬
‫הגאולה בקרוב אמן‪.‬‬
‫וכבר אמר הגר''א שאין לך ספר מוסר יותר‬
‫טוב מספר משלי‪ ,‬ולכן ודאי שמעלה גדולה‬
‫לעסוק בלימוד בו‪ ,‬ויהי רצון שיועילו הדברים‬
‫ללומדים‬
‫ויעלו‬
‫הדברים‬
‫לנחת‬
‫לפני‬
‫בורא‬
‫עולמים‪.‬‬
‫(ב) לָ ַדעַ ת חָ כְׁ מָ ה וֻמוֻסָ ר ְׁלהָ ִבין ִא ְׁמ ֵרי ִבינָה‪:‬‬
‫יש לדעת את החכמה ולהבין את הבינה‪,‬‬
‫החכמה היא עצם מעשי ה' כמו שכתוב "כולם‬
‫בחכמה עשית"‪ ,‬ויש לקחת מזה דעה שה' הוא‬
‫[‪]12‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אלוקים‪ ,‬כמו שכתוב "מעשה אצבעותך מה‬
‫אדם ותדעו"‪.‬‬
‫וכן יש לקחת לדעת מוסר‪ ,‬כלומר להבין שיש‬
‫יסורים לאדם‪ ,‬שהם באים לכפר עונותיו ולעלות‬
‫אותו לחזות בנועם ה'‪ ,‬וכמו שאומר הזוהר שיש‬
‫צדיקים שצריכים מעט יסורים בכדי שגופם לא‬
‫יפריע לנשמתם לפעול את פעולתה‪.‬‬
‫ויש להבין אמרי בינה‪ ,‬את התורה שהיא‬
‫מגיעה מחמישים שערי בינה‪ ,‬שמשה ידע מ''ט‬
‫שערים מהם כמובא בגמ' ביבמות‪ ,‬אמנם שלמה‬
‫לא זכה כמשה‪ ,‬משום שמשה הגיע עד היכן‬
‫שאנוש יכול להגיע‪ ,‬אבל שלמה שלא הגיע לכך‪,‬‬
‫צועק ואומר שיש להבין אמרי בינה‪.‬‬
‫(ג) לָ קַ חַ ת מוֻסַ ר הַ ְׁש ֻ ֵכל צֶ ֶדק ו ִֻמ ְׁש ֻ ָפט וֻמֵ ָש ִרים‪:‬‬
‫יש לקחת מכל דבר אשר רואה האדם מוסר‬
‫השכל‪ ,‬כמו שאומר הבעש''ט שאין שום מקרה‬
‫בעולם‪ ,‬וכל דבר הוא בכדי ללמד את האדם‪,‬‬
‫ואם‬
‫שומע‬
‫ילד‬
‫שמדבר בקול‬
‫ומפריע‬
‫לו‬
‫בתפילתו‪ ,‬יתבונן מדוע ה' הביא את קולו של‬
‫ילד זה אל מול אוזני‪ ,‬אולי ה' רוצה שאני יותר‬
‫[‪]13‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יתרכז בתפילה עד כדי שאני לא אשמע מכל‬
‫הסובב אותי בעת התפילה?‪.‬‬
‫צדק מפשט ומישרים‪ ,‬כלומר שצריך לקחת‬
‫מוסר השכל ישר‪ ,‬ולא לבנות בניני שווא‬
‫מעצמנו‪.‬‬
‫(ד) לָ ֵתת ִלפְׁ ָתאיִ ם עָ ְׁרמָ ה ְׁלנַעַ ר ַ ֻדעַ ת ו ְֻׁמ ִז ֻ ָמה‪:‬‬
‫יש לתת למי ש"פתי" ו"תמים" בדרך ה'‪,‬‬
‫ערמה‪,‬‬
‫דהיינו‬
‫ללמדו‬
‫את‬
‫חכמת‬
‫התורה‬
‫שנקראת ערמה כמובא בגמ' בסוטה‪.‬‬
‫ול"נער" שעדיין לא הגיע לכך‪ ,‬יש לתת דעה‬
‫ומזימה‪ ,‬דעת הוא חיבור לה'‪ ,‬וגם נוסף לכך‬
‫צריך האדם להיות בעל זימה בכדי להלחם עם‬
‫יצרו הרע‪" ,‬בתחבולות תעשה לך מלחמה"‪,‬‬
‫וכמו שהיה דוד המלך ע''ה אומר ליצרו הרע‪,‬‬
‫מחר איני הולך ללמוד אלא לשחק‪ ,‬כמובא‬
‫בביאור החיד''א על תהילים‪.‬‬
‫[‪]14‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לות יִ ְׁקנֶה‪:‬‬
‫ָבון ֻ ַתחְׁ ֻ ֺב ֹ‬
‫(ה) יִ ְׁשמַ ע חָ כָ ם וְׁ ֹיוסֶ ף לֶ קַ ח וְׁ נ ֹ‬
‫יש לחכם לשמוע תמיד מאחרים ולא לומר‬
‫אין‬
‫מי‬
‫שילמדני‪,‬‬
‫ובכך‬
‫הוא‬
‫יוסף‬
‫לקח‪,‬‬
‫שמהדברים החדשים אשר ילמד‪ ,‬הוא יבין את‬
‫הדברים‬
‫הישנים‪,‬‬
‫כמו‬
‫שכתב‬
‫בעל‬
‫ליקוטי‬
‫מוהר''ן שיש מעלה ברבוי הלימוד‪ ,‬שיבין מתוך‬
‫כך את הדברים שעדיין לא הבין‪.‬‬
‫ומי שנבון שמתבונן בחכמה שלמד‪ ,‬הוא יקנה‬
‫תחבולות רבות לנצח את יצרו‪.‬‬
‫(ו) ְׁלהָ ִבין מָ ָשל ו ְֻׁמ ִליצָ ה דִֻ ְׁב ֵרי חֲכָ ִמים וְׁ ִחיד ָֹתם‪:‬‬
‫יש להבין את משלי התורה ומלוצתיה‪ ,‬וכן יש‬
‫להבין חידות חכמים‪ ,‬שהתורה וחכמים דברו‬
‫בלשון נסתרת‪ ,‬בכדי להסתיר את עומק התורה‬
‫ממי שאינו ראוי לה‪.‬‬
‫התורה אומרת שאסור ללמד תורה לגוי‪,‬‬
‫אפילו דין שנראה פשוט מאוד‪ ,‬אסור ללמדו‪,‬‬
‫משום שבכל מילה ומילה בתורה ישנם דברים‬
‫גבוהים‪ ,‬וכמו שסיפר הגר''א שהיה יודע בלילה‬
‫אחד כמה אלפי פירושים על פסוק אחד‪ ,‬שבכל‬
‫[‪]15‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫פירוש היה יכול לעשות דברים גדולים מאוד‪,‬‬
‫וכן חכמים דברו בלשון סתר‪.‬‬
‫ועוד יש לפרש שדיברה התורה במשל‪ ,‬בכדי‬
‫שנפענח את הדברים‪ ,‬וכל דבר שאדם עמל עליו‬
‫לפרשו‪ ,‬מיד נפשו קשורה בעמל זה‪ ,‬ונחקקים‬
‫הדברים בליבו‪.‬‬
‫ועוד בכדי שהתורה תקרא על שם לומדיה‬
‫שפתרו את תעלומותיה‪ ,‬ואז המה יהנו ממעשה‬
‫ידיהם‪.‬‬
‫ילים‬
‫אשית ָ ֻדעַ ת חָ כְׁ מָ ה וֻמוֻסָ ר אֱוִ ִ‬
‫(ז) יִ ְׁראַ ת יְׁ הֹוָ ה ֵר ִ‬
‫ָֻבז ֻו‪:‬‬
‫יש להיות ירא ה' לפני שמעמיק בתורה ה'‪,‬‬
‫משום שאם הוא ירא ה'‪ ,‬הרי הוא מפרש את‬
‫הדברים בצורה הנכונה‪ ,‬ואם אינו ירא ה'‪ ,‬הרי‬
‫הוא לוקח את דברי התורה למקום אחר אשר‬
‫המה הפך מכוונת התורה הקדושה‪.‬‬
‫אמנם אוילים לא חפצים בחכמה‪ ,‬שמשום‬
‫שכל החכמה מכוסת‪ ,‬הם בזים בה‪ ,‬וכי זו תורת‬
‫אמת‪ ,‬וכי זה כביכול מה שיש לה' לכתוב‪,‬‬
‫סיפורי הסטוריה על משה רבינו אברהם יצחק‬
‫[‪]16‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ויעקב‪ ,‬ואפילו על רשעי עולם כגון ישמעאל‬
‫עשיו ועמלק‪ ,‬ואינם יודעים שיש עומק גדול בכל‬
‫דבר ודבר‪.‬‬
‫(ח) ְׁשמַ ע ְׁ ֻבנִ י מוֻסַ ר אָ ִב ָ‬
‫יך וְׁ אַ ל ִֻת ֻטֹש ֻת ֹו ַרת ִא ֻ ֶמ ָך‪:‬‬
‫אמר שלמה שיש לשמוע לדברי האב והאם‪,‬‬
‫ולא לסור מהם‪ ,‬ולבסוף יבין האדם כמה עומק‬
‫יש במה שאביו למדו תורה‪ ,‬ואימו מוסר‪,‬‬
‫שהנשים המה מעולות בעניין המוסר משום‬
‫שהם עוסקות הרבה בעניני העולם הזה‪ ,‬ויש‬
‫להם הרבה מכשולים של כעס וכו'‪ ,‬אמנם רוב‬
‫הגברים המה עוסקים בתורת ה'‪ ,‬ועם הספר‬
‫שלהם אין להם מה לריב‪.‬‬
‫ֹאש ָך וַ ֲענ ִָקים ְׁלגַ ְׁר ְׁ ֻגר ֶֹת ָך‪:‬‬
‫(ט) ִֻכי ִלוְׁ יַת חֵ ן הֵ ם ְׁלר ֶ‬
‫התורה היא מפארת את הגרון והראש‪ ,‬כלומר‬
‫ש"חכמת אדם תאיר פניו"‪ ,‬החכם מלא בשמחה‬
‫בסיפוק ובתעסוקה ובקרבת אלוקים‪ ,‬ומציא‬
‫מגרונו דברים יפים ונחמדים‪.‬‬
‫[‪]17‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(י) ְׁ ֻבנִ י ִאם יְׁ פַ ֻתו ָֻך חַ ֻ ָט ִאים אַ ל ֻתֹבֵ א‪:‬‬
‫אם יפתו את האדם החטאים אין לו לשמוע‬
‫להם‪ ,‬כלומר שפעמים אומר אדם הרי אני מלא‬
‫עונות ואין בי הצלחות! לכן בא שלמה ואומר‬
‫דע‪ ,‬שאין לך לשמוע לכך‪ ,‬אלא חזור בתשובה‬
‫וזדונות נהפכות לזכיות‪ ,‬כמובא בגמ' ביומא‪.‬‬
‫ֹאמר ֻו ְׁלכָ ה ִא ֻ ָתנ ֻו נֶאֶ ְׁרבָ ה ְׁל ָדם נִ ְׁצ ֻ ְׁפנָה ְׁלנ ִָקי‬
‫(יא) ִאם י ְׁ‬
‫חִ ֻנָם‪:‬‬
‫אם יאמרו לך החוטאים בו נארוב לאנשים‬
‫אשר לא עול בכפם‪ ,‬אל תשמע להם‪ ,‬כלומר‬
‫שכוח הטומאה היא דבר שנקל להשגה‪ ,‬אמנם‬
‫הקדושה היא צריכה טרחה כמו שאמר ר''ע‬
‫בגמ' ובכה על כך‪.‬‬
‫ואפילו בעסק התורה ישנם מעט יסורים‬
‫בתחילתה כמו שכתוב בגמ' בברכות‪ ,‬ולכן אומר‬
‫היצר לאדם בא ניקח דברים אשר המה בחנם‬
‫ונהנה מהם‪ ,‬ולא נטרח על עולם שאינו מול‬
‫עינינו‪.‬‬
‫[‪]18‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫בור‪:‬‬
‫ימים ְֻׁכ ֹיו ְׁר ֵדי ֹ‬
‫אול חַ ִ ֻיים ו ְֻׁת ִמ ִ‬
‫(יב) נִ ְׁבלָ עֵ ם ִֻכ ְׁש ֹ‬
‫"נבלעם כשאול חיים"‪ ,‬וכו'‪ ,‬והיינו שכמו‬
‫שהגהינום רוצה להכניס בו את כל הצדיקים‬
‫כמובא בגמ' בשבת קד‪ .‬כך אנחנו נשמח‬
‫משמחת אחרים ונעשה כל אשר אנחנו חפצים‪.‬‬
‫הון יָקָ ר נִ ְׁמצָ א נְׁ מַ ֻ ֵלא בָ ֻ ֵתינ ֻו ָשלָ ל‪:‬‬
‫(יג) ֻ ָכל ֹ‬
‫ובכך נשיג את כל התענוגות הכי גדולים‪,‬‬
‫משאין כן לומד התורה הרי הוא ממית עצמו‬
‫באוהל התורה‪ ,‬ועד אשר יזכה לכבוד זמן רב‬
‫יקח לו‪.‬‬
‫תוכֵנ ֻו ִֻכיס אֶ חָ ד יִ ְׁהיֶה ְׁלכ ֻ ָֺלנ ֻו‪:‬‬
‫(יד) ג ֹֻו ָר ְׁל ָך ֻ ַת ֻ ִפיל ְׁ ֻב ֹ‬
‫ואם אתה חושש על עונש הגהינום‪ ,‬אל דאגה‬
‫כיס אחד לכולנו‪ ,‬כלומר שנחלק את העונש‬
‫לכולם יחד‪ ,‬ושנים שעשוה פטורים‪ ,‬ואפילו אם‬
‫הם חייבים‪ ,‬העונש יהיה לשנינו בשווה‪ ,‬וכמו‬
‫שעשו החכמים [כמובא בגמ' בסנהדרין]‪ ,‬לפני‬
‫שהיו יורדים לדין‪ ,‬היו מחפשים שיהיו עימם‬
‫[‪]19‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫עוד דיינים בכדי שהעונש יחול על כולם‪ ,‬ואזי‬
‫כל אחד יקבל רק עונש מועט‪.‬‬
‫(טו) ְׁ ֻבנִ י אַ ל ֻ ֵתלֵ ְׁך ְׁ ֻבדֶ ֶר ְׁך ִא ֻ ָתם ְׁמנַע ַרגְׁ ְׁל ָך ִמ ְׁ ֻנ ִתיבָ ָתם‪:‬‬
‫אמר שלמה אין לך אפילו לילך עימם בדרך‪,‬‬
‫ואפילו אין לך ללכת בדרכם‪ ,‬אפילו לאחר אשר‬
‫אינם כבר שם‪ ,‬כלומר שודאי שאין לך להאמין‬
‫לדברים‪ ,‬ולהתוכח עימם‪ ,‬אלא אפילו אין לך‬
‫לחשוב על דרך כזו‪ ,‬אולי יש בה אמת‪ ,‬פן תלכד‬
‫ברעה‪.‬‬
‫(טז) ִֻכי ַרגְׁ לֵ יהֶ ם לָ ַרע יָרוֻצ ֻו וִ ימַ הֲר ֻו ִל ְׁש ֻ ָפ ְׁך ָ ֻדם‪:‬‬
‫כי הם תמיד רצים לרע‪ ,‬ומשום כך אין להם‬
‫שום זמן לחשוב על טעותם‪ ,‬ולכן כל כוח‬
‫הטומאה הוא תמיד נחפז בכדי שלא יחשוב‬
‫האדם מה מעשיו‪.‬‬
‫(יז) ִֻכי ִח ֻנָם ְׁמז ָֹרה הָ ָר ֶשת ְׁ ֻבעֵ ינֵי ֻ ָכל ַֻבעַ ל ֻ ָכנָף‪:‬‬
‫מי שכל מעשיו חינם‪ ,‬כלומר שהוא עוסק‬
‫בדברים טמאים‪ ,‬רשת פרושה לרגליו‪ ,‬משום‬
‫[‪]21‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫שהוא מתנהג כבעל כנפים‪ .‬כלומר שהכל אצלו‬
‫בחפזון‪.‬‬
‫(יח) וְׁ הֵ ם ְׁל ָדמָ ם ֶי ֱארֹב ֻו יִ ְׁצ ֻ ְׁפנ ֻו ְׁלנַפְׁ ש ָֹתם‪:‬‬
‫באמת כל מה שהם עושים‪ ,‬הם עושים רק רע‬
‫לעצמם‪ ,‬שאין אדם יכול להעניש את חברו‬
‫כמלא נימא‪ ,‬וכל מי שנענש ע''י הרשע‪ ,‬הוא‬
‫כבר היה צריך להענש כמו שכתוב בגמ' בשבת‬
‫"כי יפול הנופל"‪.‬‬
‫ולבסוף כל הרשעים מקבלים את עונשים‬
‫וצועקים משה אמת ותורתו אמת‪.‬‬
‫חות ֻ ָכל בֻ ֹצֵ עַ ָֻבצַ ע אֶ ת נֶפֶ ש ְׁ ֻבעָ לָ יו יִ ָֻקח‪:‬‬
‫(יט) ֻכֵן אָ ְׁר ֹ‬
‫כי מי שבוצע‪ ,‬לבסוף ה' לוקח את נפשו‪ ,‬מה‬
‫שאדם עושה לאחרים כן יעשה לו‪ ,‬במידה‬
‫שאדם מודד כן מודדים לו‪ ,‬וכמו שכתוב בגמ'‬
‫בסוכה שראה גלגולת צפה על המים ושאל‬
‫אותה מדוע היא צפה על פני המים‪ ,‬וענתה‬
‫שמשום שאני רצחתי רצחו אותי‪ ,‬וכן באמת‬
‫ירצח מי שרצח אותך‪.‬‬
‫[‪]21‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫קולָ ֻה‪:‬‬
‫ֹבות ִֻת ֻ ֵתן ֹ‬
‫מות ַֻבחוֻץ ֻ ָת ֹר ֻנָה ָֻב ְׁרח ֹ‬
‫(כ) חָ כְׁ ֹ‬
‫ואם תשאל איך אפשר להשיג את החכמה‬
‫והרי היא כל כך קשה‪ ,‬ועל זה ענה שלמה המלך‬
‫ע''ה‪ ,‬החכמה נמצאת בחוץ‪ ,‬שיש לאדם להביט‬
‫על אלו שרצים רק אחרי התאוות מה סופם ומה‬
‫תחילתם‪ ,‬שאין להם שמחה לעולם‪.‬‬
‫(כא) ְׁ ֻברֹאש ה ִֹמ ֻי ֹות ִֻת ְׁק ָרא ְׁ ֻבפִ ְׁתחֵ י ְׁשעָ ִרים ָֻב ִעיר‬
‫אֲמָ ֶריהָ תֹאמֵ ר‪:‬‬
‫ואפילו באספת החכמים שלהם ובשערי בתי‬
‫לימודם‪ ,‬שם גם תראה את הטיפשות והחסרון‬
‫שלהם‪ ,‬וכל מה שיהודי צריך לעשות‪ ,‬זה רק‬
‫להתבונן‪ ,‬וממילא ידע מה היא הדרך הנכונה‪,‬‬
‫שהדרך שאינה נכונה זועקת מצעמה‪ ,‬איני‬
‫נכונה‪.‬‬
‫צון חָ ְׁמד ֻו‬
‫(כב) עַ ד מָ ַתי ֻ ְׁפ ָתיִ ם ְֻׁתאֵ הֲב ֻו פֶ ִתי וְׁ לֵ ִצים לָ ֹ‬
‫ילים יִ ְׁשנְׁ א ֻו ָדעַ ת‪:‬‬
‫לָ הֶ ם וֻכְׁ ִס ִ‬
‫שאל שלמה המלך ע''ה איך זה יכול להיות‬
‫שרשעים שמחים להיות רשעים ושונאים את‬
‫[‪]22‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הדעת‪ ,‬וכי אינם מבינים שזה דבר כל כך ריק‬
‫ללא מטרה‪ ,‬וללא שום שמחה‪.‬‬
‫או ִדיעָ ה‬
‫תוכַ ְׁח ִֻתי ִה ֻנֵה אַ ִ ֻביעָ ה לָ כֶם רו ִֻחי ֹ‬
‫(כג) ֻ ָתשוֻב ֻו ְׁל ֹ‬
‫ְׁדבָ ַרי אֶ ְׁתכֶם‪:‬‬
‫אומר שלמה המלך ע''ה‪ ,‬בשם ה'‪ ,‬שובו‬
‫ושמעו את התוכחה שלי‪ ,‬שהרי בכל יום יוצאת‬
‫בת קול ואומרת שובו בנים שובבים‪ ,‬אפילו‬
‫שאתם‬
‫שובבים‬
‫אתם‬
‫בנים‬
‫כמובא‬
‫בגמ'‬
‫בקידושין‪ ,‬ואני אלמד אותכם את החכמה‬
‫האמיתית‪.‬‬
‫יתי י ִָדי וְׁ אֵ ין מַ ְׁק ִשיב‪:‬‬
‫אתי וַ ְֻׁתמָ אֵ נ ֻו נ ִָט ִ‬
‫(כד) יַעַ ן קָ ָר ִ‬
‫ומה שאתם עדיין לא שומעים את דבר ה'‪,‬‬
‫משום שה' כבר קרא לכם ולא שמעתם‪ ,‬כלומר‬
‫שהרסתם לעצמכם את חוש השמיעה‪ ,‬אמנם‬
‫מיד אשר תשובו אל ה'‪ ,‬מיד תשמעו את קולו‪.‬‬
‫[‪]23‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יתם‪:‬‬
‫תוכַ ְׁח ִֻתי לֹא א ֲִב ֶ‬
‫(כה) וַ ִֻתפְׁ ְׁרע ֻו כָ ל עֲצָ ִתי וְׁ ֹ‬
‫לא שמעתם לעצתי ותוכחתי‪ ,‬התורה היא‬
‫תרי''ג עצות טובות שיגיע האדם לדרך אמת‪,‬‬
‫ודאי שחייבים לקיים אותם‪ ,‬אבל ה' לא חייב‬
‫אותו משום שכך רצונו‪ ,‬אלא ה' גילה לנו מה‬
‫היא הדרך שדרכה נצליח‪ ,‬ואפילו שה' מתנהג‬
‫עימכם ומאיים עליכם לשמור את התורה‪,‬‬
‫משום שאם יאמר לכם שהיא עצה טובה‪ ,‬תאמר‬
‫אין לנו לא מדובשו ולא מעוקצו חלילה‪ ,‬ולכן ה'‬
‫מזהיר ומאיים עליכם לשמור את תורתו‪ ,‬אבל‬
‫גם מזה לא נזהרתם‪.‬‬
‫(כו) ַֻגם אֲנִ י ְׁ ֻבאֵ ְׁידכֶם אֶ ְׁשחָ ק אֶ ְׁלעַ ג ְׁ ֻבבֹא פַ חְׁ דְֻׁ כֶם‪:‬‬
‫ה' אומר שמי סר מדרך ה'‪ ,‬הרי הוא מגלה‬
‫שהוא מצד הטומאה‪ ,‬שהעולם הוא חציו טוב‬
‫וחציו רע‪ ,‬ובאנו לעולם הזה‪ ,‬בכדי שיוכח לעיני‬
‫כל מי הצדיק ומי הרשע‪ ,‬שלולי זה שה' היה‬
‫בורא את העולם בפועל‪ ,‬והיה נותן לפלוני שכר‬
‫כזה‪ ,‬ולאלמוני שכר אחר‪ ,‬היו ח''ו מרננים אחרי‬
‫ה' ושואלים מדוע פלוני קיבל כך‪ ,‬ואלמוני קיבל‬
‫כך‪ ,‬ולכן ה' ברא את העולם בפועל שכולם יראו‬
‫מה מעשה כל אדם‪.‬‬
‫[‪]24‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫וכשאדם מכריז אני רשע ובכך גאותי‪ ,‬ה'‬
‫שמח במפלתו‪ ,‬משום שרק מפלתו תחזיר אותו‬
‫בתשובה‪ ,‬שרק בעת צרה נזכר האדם לצעוק אל‬
‫ה'‪.‬‬
‫(כז) ְׁ ֻבבֹא כְׁ שֹאָ וה {כְׁ ש ֹואָ ה} ֻ ַפחְׁ דְֻׁ כֶ ם וְׁ אֵ ְׁידכֶ ם ְֻׁכסוֻפָ ה‬
‫ֶיא ֱֶתה ְׁ ֻבבֹא עֲלֵ יכֶם צָ ָרה וְׁ צו ָֻקה‪:‬‬
‫שלמה המלך ע''ה מבאר שצרה תבוא מיד‪,‬‬
‫שלא יאמר האדם שבעת בא הצרה הוא מיד‬
‫יחזור בתשובה‪ ,‬רגע אחד לפני מיתתו הוא ישוב‬
‫בתשובה‪ ,‬לא‪ ,‬זו לא דרך נכונה שהאומר אחטא‬
‫ואשוב אין מסעיים בידו לחזור בתשובה‪ ,‬ווודאי‬
‫אם שב לאחר חטאיו תשובתו תשובה‪ ,‬אבל‬
‫מכל מקום אין מסעיים בידו‪.‬‬
‫(כח) אָ ז יִ ְׁק ָראֺ נְׁ נִ י וְׁ לֹא אֶ ֱענֶה יְׁ ַשח ֲֺרנְׁ נִ י וְׁ לֹא יִ ְׁמצָ אֺ נְׁ נִ י‪:‬‬
‫ובא שלמה המלך ע''ה‪ ,‬ואומר שבעת הצרה‬
‫ה' כבר לא עונה‪ ,‬כמו שכתוב בגמ' בראש השנה‬
‫שאחרי שנגזר הדין אי אפשר לבטלו‪ ,‬וכמובן‬
‫שאפילו חרב חדה מונחת על צאורו של אדם‬
‫[‪]25‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אל ימנע עצמו מן הרחים כמובא בגמ' בברכות‪,‬‬
‫אבל צריך בעת זו רחמים רבים‪ ,‬וכתוב בגמ'‬
‫בסנהדרין שיש לאדם תמיד להתפלל לפני‬
‫שתבוא הצרה שלא תבוא‪ ,‬שיתפלל שתמיד‬
‫יהיה צדיק‪ ,‬שתמיד ילך בדרך ה'‪ ,‬שתמיד תהיה‬
‫לו פרנסה‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫(כט) ֻ ַתחַ ת ִֻכי ָשנְׁ א ֻו ָדעַ ת וְׁ יִ ְׁראַ ת יְׁ הֹוָ ה לֹא בָ חָ ר ֻו‪:‬‬
‫הטעם שמגיעים לאדם כל הצרות‪ ,‬הוא משום‬
‫שהוא שונא את הדעת האמיתית‪ ,‬ואינו ירא‬
‫מה'‪ ,‬משום שאומר בליבו מדוע אני תמיד צריך‬
‫ליראה את ה'‪ ,‬זו הרגשה לא נעימה‪ ,‬והוא לא‬
‫יודע שעל ידי שאדם יראה ה' הוא נעשה שמח‬
‫בעבודתו‪ ,‬וכמו ששאל הזוהר שכתוב "עבדו את‬
‫ה' ביראה"‪ ,‬וכתוב "עבדו את ה' בשמחה"‪,‬‬
‫שלכאורה ישנה כאן סתירה איך באמת לעבוד‬
‫את ה'‪ ,‬וענה שבאמת בתחילה האדם יעבוד את‬
‫ה' ביראה‪ ,‬וממילא הוא יגיע לעבוד את ה'‬
‫בשמחה‪.‬‬
‫ואדם שממאן בדעת ה' וביראתו‪ ,‬עליו נאמר‬
‫רשעים תחילתם שלווה וסופם יסורים‪ ,‬אבל‬
‫צדיקים תחילתם יסורים וסופם שלוה‪.‬‬
‫[‪]26‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ל) לֹא אָ ב ֻו לַ עֲצָ ִתי ָנאֲצ ֻו ֻ ָכל ֻת ֹוכַ חְׁ ִֻתי‪:‬‬
‫ואם יאמר האדם איך אני ידע לקיים את‬
‫רצונו של האין סוף‪ ,‬מי יודע מחשבותיו‪ ,‬ועל זה‬
‫משיב שלמה המלך ע''ה‪ ,‬שאין ה' רוצה מהאדם‬
‫אלא שהוא יקיים את עצת ה'‪ ,‬שהיא התורה‬
‫שהיא נקראת עצת ה'‪ ,‬ותוכחת ה'‪ ,‬ועל התורה‬
‫נאמר "לא בשמים היא"‪.‬‬
‫מ ֲעצ ֵֹתיהֶ ם יִ ְׁש ָֻבע ֻו‪:‬‬
‫(לא) וְׁ יֹאכְׁ ל ֻו ִמ ֻ ְׁפ ִרי ַד ְׁר ֻ ָכם ו ִֻמ ֻ ֹ‬
‫כל עונשו ושכרו של האדם הוא מפרי דרכו‪,‬‬
‫אין ה' חלילה מעניש משום כעס וכו'‪ ,‬אלא אדם‬
‫שעשה רע הוא עשה את עצמו רע‪ ,‬ובעולם הבא‬
‫הוא ממילא ישכון במדור רע‪ ,‬משום שהוא לא‬
‫יכול לזכות להבין את הטוב‪ ,‬ולהנות מן הטוב‪,‬‬
‫אמנם אדם שעשה טוב וזיכך את נפשו הוא‬
‫יזכה לעולמות הכיסופים הגדולים אמן‪.‬‬
‫[‪]27‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ילים ְֻׁתאַ ְׁ ֻב ֵדם‪:‬‬
‫(לב) ִֻכי ְׁמשוֻבַ ת ֻ ְׁפ ָתיִ ם ֻ ַתהַ ְׁרגֵ ם וְׁ ַש ְׁלוַ ת ְֻׁכ ִס ִ‬
‫השלווה שיש לרשעים בעולם הזה‪ ,‬היא זאת‬
‫שמביאה אותם לאבדון‪ ,‬משום שהיא נותנת‬
‫להם להרגיש בבטחון ושלווה‪.‬‬
‫(לג) וְׁ שֹמֵ עַ ִלי יִ ְׁש ֻ ָכן ֶֻבטַ ח וְׁ ַש ֲאנַן ִמ ֻ ַפחַ ד ָרעָ ה‪:‬‬
‫מי ששומע לה' הוא תמיד ישכון לבטח‪ ,‬בין‬
‫בעולם הזה‪ ,‬בין בקבר כמו שכתוב "אף בשרי‬
‫ישכון לבטח"‪ ,‬שאפילו החלק הגשמי שבו ישכון‬
‫לבטח‪ ,‬וכן בעולם בעולם הבא‪.‬‬
‫ומשום צרה אינו מפחד‪ ,‬כמו שכתוב בגמ'‬
‫ביבמות שאפילו שיש דבר בעיר מי שאינו בגיל‬
‫שצריך למות אינו מת‪ ,‬אבל הרשע מפחד תמיד‬
‫מעונותיו‪ ,‬כמו שכתוב "פחדו בציון חטאים"‪.‬‬
‫סליק פרק א‬
‫[‪]28‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫פרק ב‬
‫(א) ְׁ ֻבנִ י ִאם ִֻת ַֻקח אֲמָ ָרי ו ִֻמ ְׁצ ֹו ַתי ִֻת ְׁצ ֻפֹן ִא ֻ ָת ְׁך‪:‬‬
‫שלמה המלך ע''ה‪ ,‬בא להדריך את דרך ה'‪,‬‬
‫ואומר שיש לקחת את אמרי ה'‪ ,‬כלומר לטרוח‬
‫עליהם כמו קונה שקונה מהמוכר‪ ,‬ויש לאדם‬
‫לזכות לעולם הצפון לצדיקים וזה מה שכתוב‬
‫"ומצותיו תצפון איתך"‪.‬‬
‫(ב) ְׁלהַ ְׁק ִשיב לַ חָ כְׁ מָ ה אָ זְׁ נ ֶָך ֻ ַת ֻ ֶטה ִל ְׁ ֻב ָך לַ ְֻׁתב ֻונָה‪:‬‬
‫את החכמה שהיא עצם הבקשה יש לשמוע‪,‬‬
‫ולתבונה שהיא עומק הבקשה יש להטות את‬
‫הלב‪.‬‬
‫קולֶ ָך‪:‬‬
‫(ג) ִֻכי ִאם לַ ִ ֻבינָה ִת ְׁק ָרא לַ ְֻׁתב ֻונָה ִֻת ֻ ֵתן ֹ‬
‫דרך האדם להצליח‪ ,‬שהוא בעצמו יקרא‬
‫לבינה‪ ,‬ותבונה שאינו יודע בכלל מה היא‪ ,‬לתת‬
‫את קולו‪ ,‬ולזעוק לה' שיתן לו להבין את‬
‫התבונה‪ ,‬שהיא פירוש הבינה‪.‬‬
‫[‪]29‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫מונִ ים ֻ ַת ְׁח ֻ ְׁפ ֶש ֻנָה‪:‬‬
‫(ד) ִאם ְֻׁתבַ ְׁק ֶש ֻנָה כַ ֻ ָכסֶ ף וְׁ כַ ֻ ַמ ְׁט ֹ‬
‫יש לבקש את התורה ככסף‪ ,‬שכמו שאדם‬
‫רודף אחרי הממון‪ ,‬וכמטמון לחפש אותה‪,‬‬
‫כלומר שתמיד יש לו לדעת שיש משהו שנסתר‬
‫ממנו‪ ,‬ולא לחשוב שהוא יודע כבר הכל‪ ,‬ומה‬
‫כבר אפשר עוד לדעת‪ ,‬שהרי הידיעה היא אין‬
‫סופית‪ ,‬ואמר הרה''ג חיים מולוז'ן שמעלת‬
‫לימוד הסוד הוא משום שהוא יודע שיש דברים‬
‫שאינו מבין‪.‬‬
‫(ה) אָ ז ֻ ָת ִבין יִ ְׁראַ ת יְׁ הֹוָ ה וְׁ ַדעַ ת ֱאל ִֹהים ִֻת ְׁמצָ א‪:‬‬
‫כשאדם יעשה זאת‪ ,‬הוא יבין יראת ה'‪ ,‬ודעת‬
‫אלוקים ימצא‪ ,‬דעת אלוקים היא ההתחברות‬
‫לבורא עולם‪ ,‬אמנם לפני כן יש לו לירא את ה'‪,‬‬
‫בכדי שיקבל את דעת ה'‪ ,‬שממה שאדם ירא בו‬
‫הוא דבק ולבסוף יבינהו‪.‬‬
‫וכתוב יראת ה'‪ ,‬ודעת אלוקים‪ ,‬דהיינו שיש‬
‫לאדם לשאוף לדעת אפילו את שם הויה‪ ,‬אבל‬
‫אמרו בגמ' במגילה שאין אדם משיג אלא את‬
‫חצי מבוקשו‪ ,‬ולכן הוא יקבל את דעת אלוקים‬
‫ולא את דעת ה'‪ ,‬משום שאין יכול אדם בעולם‬
‫[‪]31‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הזה להבין את דעת ה'‪ ,‬חוץ ממי שמתנאח על‬
‫כבוד השכינה‪ ,‬ומיצר על צרת ישראל כמובא‬
‫בתנא דבי אליהו‪.‬‬
‫(ו) ִֻכי יְׁ הֹוָ ה יִ ֻ ֵתן חָ כְׁ מָ ה ִמ ֻ ִפיו ַ ֻדעַ ת ו ְֻׁתב ֻונָה‪:‬‬
‫והטעם שהדעת היא דעת אלוקים‪ ,‬משום‬
‫שהחכמה של ה' היא ממנו‪ ,‬ואינה חכמה של‬
‫מלאך וכו'‪ ,‬ולכן אין לאדם לומר אני יעבוד את‬
‫ה'‪ ,‬ללא התורה‪ ,‬אני יעבוד אותו ישר ללא שום‬
‫אמצעי‪ ,‬כלומר שאין לי לעבוד את ה' ע''י הנחת‬
‫תפילין‪ ,‬אלא יש לי ישר לחשוב על רוממות ה'‪,‬‬
‫ועל זה ענה שלמה המלך ע''ה‪ ,‬שאין לאדם‬
‫לומר משום‪ ,‬משום שודאי הוא לא יוכל להשיג‬
‫את כבוד ה'‪ ,‬אלא ע''י המצוות‪ ,‬משום שהתורה‬
‫היא אמצעי בין ה' לישראל‪ ,‬שרק כך הם יכולים‬
‫מעט להשיגו‪ ,‬וכמו שאי אפשר להביט בשמש‬
‫ללא אמצעי‪ ,‬כל שכן ובן בנו של כל שכן‪ ,‬שאי‬
‫אפשר להביט בה' ללא אמצעי שהיא התורה‪,‬‬
‫וכשאדם יעשה כן‪ ,‬יגיע באמת לדרגה שמעל‬
‫התורה‪ ,‬אמנם הדרך היא לילך בהדרגה‪ ,‬ואפילו‬
‫שהוא מגיע לדרגה של מעל התורה‪ ,‬הוא מקיים‬
‫כשהוא בעולם הזה‪ ,‬את התורה‪.‬‬
‫[‪]31‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ז) וִ ְׁצ ֻפֹן {יִ ְׁצ ֻפֹן} לַ יְׁ ָש ִרים ֻתו ִֻש ֻיָה מָ גֵן ְׁלה ְֹׁלכֵי תֹם‪:‬‬
‫ה' שומר את התורה שנקראת תושיה כמובא‬
‫בגמ' בסנהדרין‪ ,‬רק למי שהוא ישר בליבו‪ ,‬ורצה‬
‫לעבוד את ה' באמת‪.‬‬
‫וה' מגן רק על מי שהולך בדרך תמה‪ ,‬משום‬
‫שמי שהולך בדרך תמה הוא ממילה מוגן‪ ,‬הוא‬
‫נכנס לתיבת נוח‪ ,‬אבל מי שהולך בדרך עקלתון‪,‬‬
‫הרי הוא כבורח מתיבת נוח‪.‬‬
‫ידיו} יִ ְׁשמֹר‪:‬‬
‫ידו {ח ֲִס ָ‬
‫חות ִמ ְׁש ֻ ָפט וְׁ דֶ ֶר ְׁך ח ֲִס ָ‬
‫(ח) ִלנְׁ צֹר אָ ְׁר ֹ‬
‫צריך לשמור את המשפט‪ ,‬לא לומר הטעות‬
‫שנעשית לא אני עשתיה‪ ,‬אלא יש לאדם לחפש‬
‫אחרי האמת‪ ,‬ואז מיד ה' ישמור אתו משום‬
‫שהוא חסיד‪ ,‬ואפילו שלאדם זה יש דרך מעצמו‬
‫שאולי היא לא הדרך הטובה ביותר‪ ,‬מכל מקום‬
‫ודרך חסידיו ישמור‪ ,‬שה' יתן לו להצליח בדרך‬
‫שהוא רוצה‪ ,‬משום שבדרך שהאדם רוצה לילך‬
‫מוליכים אותו‪ ,‬שאפילו ה' יעזור שיצליח בדרך‬
‫זו‪.‬‬
‫[‪]32‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫טוב‪:‬‬
‫יש ִרים ֻ ָכל מַ ְׁע ַֻגל ֹ‬
‫(ט) אָ ז ֻ ָת ִבין צֶ דֶ ק ו ִֻמ ְׁש ֻ ָפט וֻמֵ ָ‬
‫וכשאדם ירדוף אחרי הטוב‪ ,‬הוא באמת יבין‬
‫את הטוב‪ ,‬ולא יקשה מפני מה צדיק ורע לו רשע‬
‫וטוב לו‪.‬‬
‫בוא חָ כְׁ מָ ה ְׁב ִל ֶֻב ָך וְׁ ַדעַ ת ְׁלנַפְׁ ְׁש ָך יִ נְׁ עָ ם‪:‬‬
‫(י) ִֻכי ָת ֹ‬
‫הטעם שלא יהיו ספיקות בליבו כי תבוא‬
‫חכמה בנפשך‪ ,‬ואפילו הנפש שהיא גשמית‬
‫מאוד‪ ,‬תחפוץ מאוד את החכמה‪ ,‬וינעמו לה‬
‫דברי החכמה‪.‬‬
‫(יא) ְׁמזִ ֻ ָמה ִֻת ְׁשמֹר עָ לֶ ָ‬
‫יך ְֻׁתב ֻונָה ִתנְׁ ְׁצ ֶר ֻ ָכה‪:‬‬
‫התורה שבבעל פה שהיא נקראת מזימה‬
‫משום שהיא עושה את האדם חכם כמובא בגמ'‬
‫בע''ז‪ ,‬היא תשמור את האדם מללכת בדרך‬
‫שאינה נכונה מחוץ למקומו‪ ,‬והתורה שבכתב‬
‫תנצור את האדם‪ ,‬כחומה נוצורה‪ ,‬אשר לא יכנס‬
‫אליה שום לוחם‪.‬‬
‫[‪]33‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֺכות‪:‬‬
‫יל ָך ִמ ֶ ֻד ֶר ְׁך ָרע מֵ ִאיש ְׁמ ַד ֵֻבר ֻ ַת ְׁה ֻפ ֹ‬
‫(יב) ְׁלהַ ִ ֻצ ְׁ‬
‫ובכך שהתורה תשמור על האדם הוא ינצל‬
‫מלצאת לדרך רעה‪ ,‬והוא ינצל שלא יבוא‬
‫למקומו‬
‫איש תהפוכות‪,‬‬
‫שהוא‬
‫היצר הרע‬
‫שנראה טוב‪ ,‬ונהפוך הוא‪ ,‬שהוא באמת רע‪.‬‬
‫שיש ב' ענינים ביצר‪ ,‬א‪ :‬שהוא מגיע אל‬
‫האדם‪ .‬ב‪ :‬שהאדם הולך אליו‪.‬‬
‫ֹש ְׁך‪:‬‬
‫ֹשר לָ לֶ כֶת ְׁ ֻב ַד ְׁרכֵי ח ֶ‬
‫חות י ֶ‬
‫(יג) הַ עֹזְׁ ִבים אָ ְׁר ֹ‬
‫כל הנוטים מדרך ה'‪ ,‬המה עוזבים את היושר‬
‫והולכים לחושך‪ ,‬התורה היא אור‪ ,‬אור הוא כוח‬
‫מחיה ומשמח‪ ,‬וכמו שרואים שנעים לאדם‬
‫להיות באור‪ ,‬ולא נעים לו להיות בחושך‪,‬‬
‫החושך אינו העדר אור‪ ,‬הוא בריאה אשר יש‬
‫בה דין רב כמובא בגינת אגוז ועוד‪.‬‬
‫אמנם על התורה נאמר "ותורה אור"‪ ,‬ואמר‬
‫הפסוק "אלוקים עשה את האדם ישר והמה‬
‫בקשו חשבונות רבים"‪ ,‬התורה היא דרך ישרה‪,‬‬
‫ואפילו שיש בה דברים שאין מובנים כמובא‬
‫בגמ'‪ ,‬מכל מקום אין לך להרהר אחריהם‪,‬‬
‫ותקיש מן המובן אל האינו מובן‪.‬‬
‫[‪]34‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֺכות ָרע‪:‬‬
‫(יד) הַ ֻ ְׁשמֵ ִחים לַ ֲעש ֹֹות ָרע יָגִ יל ֻו ְׁ ֻב ַת ְׁה ֻפ ֹ‬
‫מי שיש לו שמחה כאשר עושה עבירה‪ ,‬ואין‬
‫ליבו מלא חרטה ועצבות על אשר עשהה‪ ,‬הרי‬
‫הוא גם ישמח בדברים הפוכים מן השכל‪ ,‬וכל‬
‫מה שנתרחק מהטוב משום שטוען שיש בו‬
‫דברים שאינם מובנים‪ ,‬אמנם סופו שבאמת‬
‫יעשה דברים שכל שכל מחייב את טיפשותם‪.‬‬
‫לו ָתם‪:‬‬
‫לו ִזים ְׁ ֻבמַ ְׁע ְׁ ֻג ֹ‬
‫ֲשר אָ ְׁרח ֵֹתיהֶ ם ִע ְׁ ֻק ִשים וֻנְׁ ֹ‬
‫(טו) א ֶ‬
‫כל דרך הרשעים הוא לעשוק את נפשם‪ ,‬וכמו‬
‫כמו שאמר דוד המלך ע''ה שמי שלא נשא‬
‫לשוא נפשו‪ ,‬אלא עשה עימה מצוות‪ ,‬הוא יזכה‬
‫לשבת באור ה'‪ ,‬אמנם הרשעים עושקים את‬
‫נפשם‪ ,‬ואפילו במגעלותם דהיינו בדרכם‪ ,‬יש רק‬
‫מרמה‪.‬‬
‫יקה‪:‬‬
‫יל ָך מֵ ִא ֻ ָשה ז ָָרה ִמ ֻנָכְׁ ִר ֻיָה אֲמָ ֶריהָ הֶ ח ֱִל ָ‬
‫(טז) ְׁלהַ ִ ֻצ ְׁ‬
‫אומר שלמה המלך ע''ה שכל דבריו אלו‪ ,‬הם‬
‫בכדי להציל את האדם מאישה זרה‪ ,‬שהרי אמר‬
‫האריז''ל שהיו לאדם הראשון ב' נשים‪ ,‬א‪:‬‬
‫[‪]35‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫שהיא זאת שהחיטאה אותו‪ ,‬ורק דרך האישה‬
‫יכל הנחש להחטיא את האדם‪ ,‬ועליה נאמר‬
‫"מוצא אני מר ממות את האשה"‪ .‬ב‪ :‬חוה אימנו‬
‫שהיא הייתה אישתו השניה של אדם הראשון‬
‫שהיא הייתה טהורה ועליה נאמר "אשת חיל מי‬
‫ימצא" "מצא אישה מצא טוב"‪ ,‬וכן לכל אדם יש‬
‫בנפש ב' כוחות רע וטוב‪ ,‬שהם בחינת נשיו‪ ,‬ויש‬
‫לו להזהר מאוד מעצת האישה הרעה‪ ,‬שכל‬
‫מאמריה הם בחלקות לשון‪ ,‬נראים כנחמדים‬
‫וסופם מצודים‪.‬‬
‫(יז) הַ ֹעזֶבֶ ת אַ לֻ וֻף נְׁ עו ֶֻריהָ וְׁ אֶ ת ְׁ ֻב ִרית ֱאלֹהֶ יהָ ָשכֵחָ ה‪:‬‬
‫אישה רעה היא עוזבת את בעלה שהוא אלוף‬
‫נעוריה‪ ,‬והיא שכחה את מה שה' ציוה אותה‬
‫שתהיה לעזר לאדם‪ ,‬והיינו שהיא סרה מדרך‬
‫ה'‪ ,‬ומשום כן‪ ,‬צרות גשמיות מגיעים חלילה על‬
‫בעלה‪ ,‬שהרי אמרו חז''ל בגמ' בב''מ שהעשירות‬
‫מן האישה‪ ,‬וודאי אישה טמאה מביאה רק‬
‫קללה ולא עשירות‪.‬‬
‫[‪]36‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ית ֻה וְׁ אֶ ל ְׁרפָ ִאים מַ עְׁ ְׁ ֻגל ֶֹתיהָ ‪:‬‬
‫(יח) ִֻכי ָשחָ ה אֶ ל מָ וֶ ת ֵֻב ָ‬
‫המוות‬
‫נמצא‬
‫בבית‬
‫אישה‬
‫רעה‪,‬‬
‫משום‬
‫שהאישה היא זאת שיכולה להביא את הקדושה‬
‫הגדולה לבית‪ ,‬את השכינה‪ ,‬וכן להבדיל היא‬
‫יכולה להביא את הגהינום לבית‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫חז''ל שנשים שכיחות בכשפים‪ ,‬דהיינו בכוח‬
‫שכביכול מכחיש את פמליא של מעלה‪.‬‬
‫וסוף דרך אישה זאת‪ ,‬היא אל רפאים‪ ,‬דהיינו‬
‫הגיהנום‪ ,‬שהנה יש ב' דרכים לתקן את הנשמה‪.‬‬
‫א‪ :‬בגלגול‪ ,‬דהיינו שהיא מגיעה שוב לעולם‬
‫הזה‪ ,‬ועושה את הטוב שלא עשתה בעבר‪ .‬ב‪:‬‬
‫שהיא נתקנת בגיהנום‪ ,‬ומבאר האריז''ל שאין‬
‫לאישה גלגול אלא גהינום כאשר חטאה‪ ,‬ולכן‬
‫אמר כאן שאל גהינום דרכה‪.‬‬
‫חות חַ ִ ֻיים‪:‬‬
‫(יט) ֻ ָכל ָֻבאֶ יהָ לֹא יְׁ שוֻבוֻן וְׁ לֹא י ֻ ִַשיג ֻו אָ ְׁר ֹ‬
‫כל מי שדבק באישה רעה‪ ,‬לא יוכל לשוב‪,‬‬
‫כמו שאמרו בגמ' בסוטה שהחוטא עם אישה‬
‫רעה‪ ,‬היא לא עוזבת אותה לא בעולם הזה ולא‬
‫בעולם הבא‪ ,‬ועל ידי שאדם דבק ברע‪ ,‬אינו יכול‬
‫להשיג‬
‫את‬
‫אור‬
‫השכינה‬
‫[‪]37‬‬
‫אשר‬
‫היא‬
‫זאת‬
‫משלי בן דוד‬
‫שמלמדת את האדם את דרך החיים‪ ,‬והשכינה‬
‫נקראת האשת חיל של האדם‪ ,‬וכאשר האדם‬
‫חלילה דבוק באישה רעה‪ ,‬אינו יכול לדבוק‬
‫באשת חיל‪.‬‬
‫יקים ִֻת ְׁשמֹר‪:‬‬
‫חות צַ דִֻ ִ‬
‫טו ִבים וְׁ אָ ְׁר ֹ‬
‫(כ) ְׁלמַ עַ ן ֻ ֵתלֵ ְׁך ְׁ ֻב ֶד ֶר ְׁך ֹ‬
‫ולכן יש לך להתרחק מאישה רעה‪ ,‬בכדי‬
‫שתלך בדרך הטובים והצדיקים‪ .‬אין טוב אלא‬
‫תורה‪ ,‬אמנם הצדיק הוא המקיים את התורה‬
‫ומשפיע כביכול לשכינה כמו שכתוב "תנו עוז‬
‫לאלוקים"‪ ,‬שבמצוות אנחנו משפיעים לשכינה‪.‬‬
‫ימים יִ ָ ֻו ְׁתר ֻו בָ ֻה‪:‬‬
‫(כא) ִֻכי יְׁ ָש ִרים יִ ְׁש ְֻׁכנ ֻו אָ ֶרץ ו ְֻׁת ִמ ִ‬
‫ישרים ישכנו בארץ הזו‪ ,‬והארץ הקדושה לא‬
‫תפלוט אותם בעת ביאת משיח כמו שהיא‬
‫תפלוט את כל גופי הרשעים כמובא בגמ'‬
‫בכתובות‪ ,‬אמנם התמימים שהם כיעקב איש‬
‫תם‪ ,‬הם יותרו בה‪ ,‬כלומר שיהיה להם יתרון‬
‫בהם‪ ,‬והם יזכו להינות מזיו השכינה‪ ,‬ולא רק‬
‫ישארו בארץ‪.‬‬
‫[‪]38‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫בוגְׁ ִדים יִ ְֻׁסח ֻו ִמ ֻ ֶמ ֻנָה‪:‬‬
‫(כב) ו ְֻׁר ָשעִ ים מֵ אֶ ֶרץ יִ ֻ ָכ ֵרת ֻו ֻו ֹ‬
‫אמר שלמה שברשעים הוא בדיוק להפך‪,‬‬
‫שהם יכרתו מהארץ הזו‪ ,‬וירדו לארץ אשר ישנה‬
‫תחת הארץ שלנו‪ ,‬כמו שכתוב בזוהר שיש בתוך‬
‫כדור הארץ הזה ז' ארצות‪ ,‬אמנם מי שרק בגד‬
‫בה' ולא היטיב כביכול לה' כמו שה' היטיב לו‪,‬‬
‫הוא רק יסח מהארץ‪ ,‬בבחינת היסח הדעת‪,‬‬
‫כלומר שהוא לא יזכה לטוב הארץ‪ ,‬האם הוא‬
‫לא ירד לגיהנום שתחת הארץ‪.‬‬
‫סליק פרק ב‬
‫פרק ג‬
‫(א) ְׁ ֻבנִ י ֻת ֹו ָר ִתי אַ ל ִֻת ְׁש ֻ ָכח ו ִֻמ ְׁצ ֹו ַתי יִ ֻצֹר ִל ֶֻב ָך‪:‬‬
‫יש לאדם לזכור את התורה‪ ,‬וודאי שאפילו‬
‫אם ישכח אותה היא לא תאבד ממנו‪ ,‬שלעתיד‬
‫היא יזכור אותה‪ ,‬וילמוד אותה בהבנה עמוקה‬
‫יותר כמובא בזוהר בהאריז''ל בשיחות הר''ן‬
‫ובחתם סופר‪ ,‬אמנם מעלה גדולה יש למי שזוכר‬
‫[‪]39‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫את התורה‪ ,‬משום שאור התורה שוכן עימו‪,‬‬
‫ולא רק נמצא לפני ה'‪.‬‬
‫וכן יש לנצור את המצוות בלב‪ ,‬כלומר שיש‬
‫לצפות מתי כבר תבוא העת שיעשה את‬
‫המצווה‪ ,‬ואזי שיעשה אותה הוא יעשה אותה‬
‫בשמחה ובחפץ הלב‪ ,‬ולכן אמר ה' "ושמרו בני‬
‫ישראל את השבת"‪ ,‬ורש''י בעניין חלום יוסף‬
‫מבאר "ואביו שמר את הדבר" ‪ -‬ציפה שיעשה‬
‫הדבר‪ ,‬וכן מה שכתוב "ושמרו בני ישראל את‬
‫השבת"‪ ,‬הכוונה שיש לאדם לצפות לשבת‪ ,‬וכפי‬
‫אשר ציפה לשבת‪ ,‬כך יזכה לאור השבת‪ ,‬וכן‬
‫הוא בעניין כל המצוות כולם‪ ,‬ואומר הזוהר‬
‫שכל מצווה שנעשית בלא אהבת ויראת ה'‪,‬‬
‫אינה עולה לפני ה'‪ ,‬הדבר מבהיל‪ ,‬היא אינה‬
‫עולה לפני ה'‪ ,‬וחייב כל אדם לפחות מצווה‬
‫אחת לעשות ברצון הלב‪ ,‬בכדי שלפחות מצווה‬
‫אחת ביום תעלה לפני ה' יתברך‪.‬‬
‫לום ֹיו ִסיפ ֻו לָ ְׁך‪:‬‬
‫(ב) ִֻכי א ֶֹר ְׁך י ִָמים ו ְֻׁש ֹנות חַ ִ ֻיים וְׁ ָש ֹ‬
‫אם יאמר האדם מה לי בכל זמן וזמן לדאוג‬
‫איך אקיים את המצווה‪ ,‬והרי הדאגה מקצרת‬
‫חלילה את חיי האדם‪ ,‬ועל זה עונה שלמה‬
‫[‪]41‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫המלך ע''ה‪ ,‬דע בני כי אורך ימים ושנות חיים‬
‫ושלום יוסיפו לך‪ ,‬והיינו שהתורה היא תורת‬
‫חיים‪ ,‬אשר נותנת אורך ימים‪ ,‬אבל לא ימים‬
‫רעים‪ ,‬אלא ושנות חיים‪ ,‬אשר כל שנה ושנה‬
‫תוסיף לך בחייך מה שלא היה לך בשנה‬
‫הקודמת לשנה זו‪.‬‬
‫רו ֶת ָ‬
‫יך‬
‫(ג) חֶ סֶ ד וֶ אֱמֶ ת אַ ל יַעַ זְׁ בֺ ָך ָק ְׁש ֵרם עַ ל ַֻג ְׁר ְׁ ֻג ֹ‬
‫ֻ ָכ ְׁתבֵ ם עַ ל לוֻחַ ִל ֶֻב ָך‪:‬‬
‫אין לאדם לעזוב את החסד שהיא גמילות‬
‫חסדים וללמוד בכדי ללמוד‪ ,‬אלא יש ללמוד‬
‫בכדי להקים את השכינה‪ ,‬ואמת היא התורה‬
‫שנקראת תורה אמת‪ ,‬ואת ב' אלו אין לך לעזוב‪,‬‬
‫ואין לך לומר שמספיק לעשות רק אחד מהם‬
‫והעוסק מן המצווה פטור מן המצווה‪ ,‬לא‪ ,‬אלא‬
‫החזק בב' אלו‪ ,‬וכבר אמרו חז''ל‪ ,‬מה יעשה אדם‬
‫וינצל‬
‫מחבלו‬
‫של‬
‫משיח?‬
‫יעסוק‬
‫בתורה‬
‫ובגמילות חסדים‪ ,‬וכן מבואר בגמ' בע''ז שיש‬
‫שנעשנו משום שלא עשו חסד כפי הראוי להם‪,‬‬
‫וכן מבואר בגמ' בר''ה שמי שגם לומד תורה וגם‬
‫עושה חסד‪ ,‬הרי הוא ממש מאריך ימים‪.‬‬
‫[‪]41‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫וצריך לקשור את התורה בגרון ולכותבה על‬
‫הלב‪ ,‬דהיינו שיש ללמוד בקול בכדי שהבל פיו‬
‫ימתק את העולמות ויעלה לפני ה'‪ ,‬וכן צריך‬
‫לעשות כל דבר מעומק הלב‪ ,‬כמו שאמרו בגמ'‬
‫שמשום שהתנאים הראשונים היו עובדים את‬
‫ה' עם הלב‪ ,‬לכן היו נעשים להם ניסים‬
‫ונפלאות‪.‬‬
‫טוב ְׁ ֻבעֵ ינֵי ֱאלֹהִ ים וְׁ אָ ָדם‪:‬‬
‫(ד) ו ְֻׁמצָ א חֵ ן וְׁ ֵשכֶ ל ֹ‬
‫יש למצוא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם‪,‬‬
‫שיש לאדם לעשות את מעשיו בטוב דעת‪,‬‬
‫לפעמים יותר קל להתנזר‪ ,‬אבל בעיני האדם זה‬
‫דבר מגונה‪ ,‬וכן על זה הדרך‪ ,‬שלא רק שאסור‬
‫שיראו מעשיו מכוערים‪ ,‬אלא צריך שיהיה חן‬
‫בדבריו‪.‬‬
‫(ה) ְׁ ֻבטַ ח אֶ ל יְׁ הֹוָ ה ְׁ ֻבכָ ל ִל ֶֻב ָך וְׁ אֶ ל ִ ֻבינ ְָׁת ָך אַ ל ִֻת ֻ ָשעֵ ן‪:‬‬
‫יש לבטוח בה' בכל הלב‪ ,‬משום שיש בלב‬
‫חדר אשר בו שוכן היצר הטוב‪ ,‬שמסכים לבטוח‬
‫בה'‪ ,‬ויש חדר שמאלי שאומר לאדם וכי אם‬
‫[‪]42‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫תבטח‬
‫כך‬
‫יהיה?‬
‫אבל‬
‫אין‬
‫לאדם‬
‫להביט‬
‫למחשבות אלו‪ ,‬אלא יש לו לבטוח בה' בכל לב‪.‬‬
‫ואין לאדם להשען על הבינה שלו‪ ,‬ולומר והרי‬
‫הבחירה ניתנה לאדם‪ ,‬ורואים שיש כוח לאדם‬
‫לדעת מה לעשות ומה לו‪ ,‬אלא בכל דבר גם‬
‫תבטח בה'‪.‬‬
‫ַשר א ְֹׁרח ֶֹת ָ‬
‫(ו) ְׁ ֻבכָ ל דְֻׁ ָר ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫כֶיך ָדעֵ ה ֻו וְׁ הוֻא יְׁ י ֻ ֵ‬
‫בכל מעשה ומעשה שאדם עושה יש לו‬
‫לראות היכן העבודת ה' שלו בכך‪ ,‬אפילו אם‬
‫הוא מדבר דברים בטלים‪ ,‬אפשר לכוין שהוא‬
‫מדבר דברים אלו בכדי שלא יכבידו עליו דבריו‬
‫התורה‪ ,‬וחלילה ימאס בהם‪ ,‬וכן על זה הדרך‪.‬‬
‫ואז ה' יוליך אותך בדרך הנכונה‪ ,‬שיש לאדם‬
‫רק להביט לה' ומיד ה' מגיע אליו‪ ,‬כמו שמשה‬
‫נתן את הנחש וכל מי שהביט לה'‪ ,‬ה' הושיע‬
‫אותו‪.‬‬
‫(ז) אַ ל ְֻׁת ִהי חָ כָ ם ְׁ ֻבעֵ ינ ָ‬
‫ֶיך יְׁ ָרא אֶ ת יְׁ הֹוָ ה וְׁ סוֻר מֵ ָרע‪:‬‬
‫[‪]43‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אין לאדם לחשוב שהוא חכם‪ ,‬אלא יש לו‬
‫לידע כמה הוא רחוק עד מאוד מחכמת ה'‪,‬‬
‫ואפילו אם הוא חכם מאלפי אנשים אחרים‪,‬‬
‫אלא יש לו להביט ולירא מה' יראת הרוממות‬
‫ולדעת כמה גדולה חכמת ה'‪ ,‬ובכך הוא יסור‬
‫מהרע‪ ,‬שכשאדם אינו מתגאה ה' מגיע לשכון‬
‫עימו כמובא בגמ' בסוטה‪.‬‬
‫מו ֶת ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫(ח) ִרפְׁ אוֻת ְֻׁתהִ י ְׁל ָש ֶ ֹר ָך וְׁ ִש ֻקוֻי ְׁלעַ ְׁצ ֹ‬
‫בכך שאדם עניו הוא מביא רפואה על בשרו‬
‫ועצמותיו‪ ,‬שהעצמות הם החלק היותר קדוש‬
‫בגוף‪ ,‬לעומת זאת הבשר הוא החלק היותר‬
‫גשמי‪,‬‬
‫וכשאדם‬
‫מרגיש‬
‫שהוא‬
‫בשר‬
‫רימה‬
‫ותולעה כמובא בגמ' בסוטה‪ ,‬מיד ה' שהוא‬
‫רופא חולים שוכן עימו‪ ,‬ולכן לכל גופו תבוא‬
‫הרפואה‪.‬‬
‫אשית ֻ ָכל ְֻׁתבוֻאָ ֶת ָך‪:‬‬
‫הונ ֶָך וֻמֵ ֵר ִ‬
‫(ט) ֻ ַכ ֵֻבד אֶ ת יְׁ הֹוָ ה מֵ ֹ‬
‫יש לתת לה' את הטוב ביותר מהמטלטלין‬
‫ומהקרקעות‪ ,‬ואין לומר "והארץ לבני אדם"‪,‬‬
‫[‪]44‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אלא יש לתת לה' את המשובח ביותר‪ ,‬וכל‬
‫חפציו בטלים ביחס לחפץ הראשון הנבחר‪ ,‬וכמו‬
‫שחפץ זה הוקדש לה'‪ ,‬כן בכל חפציו תהיה‬
‫קדושה‪ ,‬והטומאה שהיא כוח העין הרע תסור‬
‫ממנו‪ ,‬וברכה לא תסור מביתו‪.‬‬
‫ירוש יְׁ ָקבֶ ָ‬
‫(י) וְׁ יִ ֻ ָמ ְׁלא ֻו אֲסָ מֶ ָ‬
‫יך יִ פְׁ רֹצ ֻו‪:‬‬
‫יך ָשבָ ע וְׁ ִת ֹ‬
‫זה מה שאמר שה' יתן לאדם זה מהמשובח‪,‬‬
‫במה שיאכל יהיה לו שובע‪ ,‬שאפשר לאכול‬
‫הרבה‬
‫ולהרגיש‬
‫רעב‪,‬‬
‫ואפשר‬
‫לאכול‬
‫מעט‬
‫ולהרגיש שבע‪.‬‬
‫ועוד יהיה שתתרבה מאוד תבואתו‪.‬‬
‫תוכַ ְׁח ֻת ֹו‪:‬‬
‫(יא) מוֻסַ ר יְׁ הֹוָ ה ְׁ ֻבנִ י אַ ל ִֻת ְׁמאָ ס וְׁ אַ ל ֻ ָתקֹץ ְׁ ֻב ֹ‬
‫אין למאוס במה שה' מייסר את האדם‪ ,‬ובמה‬
‫שאדם קורא את תוכחות ה'‪ ,‬ולומר מה לי ולכל‬
‫הצרה הזאת‪ ,‬אלא יש לאדם לידע שמעט‬
‫יסורים בעולם הזה‪ ,‬מכפרים אלפי יסורים‬
‫בעולם העליון‪ ,‬ויסור קטן בעולם העליון הוא‬
‫[‪]45‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יותר משבעים שנות יסורים איוב בעולם הזה‬
‫כמובא ברמב''ן באיוב‪.‬‬
‫ֲשר ֶיאֱהַ ב יְׁ הֹוָ ה ֹיוכִ יחַ וֻכְׁ אָ ב אֶ ת ֵֻבן‬
‫(יב) ִֻכי אֶ ת א ֶ‬
‫יִ ְׁרצֶ ה‪:‬‬
‫מבאר שלמה המלך ע''ה‪ ,‬שאין לקוץ ביסורים‬
‫שהרי ה' מייסר רק את מי שהוא אוהב‪ ,‬בכדי‬
‫לכפר עונותיו‪ ,‬או לזככו בכדי שנשמתו תתדבק‬
‫ותשיג את ה' כמובא בזוהר‪ ,‬או בכדי לכפר על‬
‫הדור‪ ,‬וכו'‪ ,‬כמובא בזוהר‪.‬‬
‫(יג) אַ ְׁש ֵרי אָ ָדם מָ צָ א חָ כְׁ מָ ה וְׁ אָ ָדם יָפִ יק ְֻׁתב ֻונָה‪:‬‬
‫אשרי מי שמצא חכמה שלא למדו אותה עד‬
‫עכשיו ולכן כתוב מצא חכמה‪ ,‬וכן אשר מי‬
‫שמפיק תבונה מהבינה שמבין במה שלומד‪,‬‬
‫ומפיק לקחים לשגרת חייו‪ ,‬וכמו שאמר הרמב''ן‬
‫שמיד כשקם מלימודו יחפש אם יש דבר‬
‫שאפשר לקיימו‪.‬‬
‫[‪]46‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫טוב סַ ְׁח ָר ֻה ִמ ְֻׁסחַ ר ֻ ָכסֶ ף וֻמֵ חָ רוֻץ ְֻׁתבוֻאָ ָת ֻה‪:‬‬
‫(יד) ִֻכי ֹ‬
‫התורה טובה ממסחר הכסף‪ ,‬א'‪ :‬ששכר‬
‫התורה הוא אין סופי‪ .‬ב‪ :‬משום שהכסף הוא רק‬
‫אמצעי להשיג בו אוכל וכו'‪ ,‬והם דברים‬
‫שאבדים‪ ,‬וכספו אובד עימם‪ ,‬אמנם התורה אינה‬
‫נאבדת לעולם‪ ,‬ואיש לא יוכל לקחת אותה‬
‫ממנו‪ .‬ג‪ :‬אין דבר שמציל ממות ולאחר המוות‪,‬‬
‫אלא התורה‪.‬‬
‫(טו) יְׁ קָ ָרה ִהיא ִמ ֻ ְׁפנִ יִ ים { ִמ ֻ ְׁפנִ ינִ ים } וְׁ כָ ל חֲפָ צֶ ָ‬
‫יך לֹא‬
‫יִ ְׁשו ֻו בָ ֻה‪:‬‬
‫אין דבר ששוה לערך התורה‪ ,‬וכל החפצים‪,‬‬
‫כלומר שאדם יושב וחפץ להתקרב לה' וחושב‬
‫עליו‪ ,‬זה דבר טוב ויש בכל יום לעשותו‪ ,‬אמנם‬
‫לא רק את זה‪ ,‬אלא יש לאדם ברוב זמנו‬
‫להשקיע בלימוד התורה‪ ,‬וודאי ודאי בתורת‬
‫הזוהר‪ ,‬שהיא מחממת את לב האדם‪ ,‬וכמו‬
‫שאמר מרן החזו''א שאין לך ספר מוסר גדול‬
‫בעולם יותר מספר הזוהר‪.‬‬
‫[‪]47‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫בוד‪:‬‬
‫ֹשר וְׁ כָ ֹ‬
‫ימינ ָֻה ִ ֻב ְׁשמֹאולָ ֻה ע ֶ‬
‫(טז) א ֶֹר ְׁך י ִָמים ִ ֻב ִ‬
‫התורה מאריכה ימים בעולם הזה ובעולם‬
‫הבא‪ ,‬ונותנת עושר וכבוד‪ ,‬משום שכל שפע‬
‫העולם מגיע מהתורה‪ ,‬ומשום שהוא מביא‬
‫לכולם את השפע‪ ,‬וכולם יונקים בזכותו‪ ,‬ממילא‬
‫הם מרגישים חובת כבוד בשבילו‪.‬‬
‫לום‪:‬‬
‫יבו ֶתיהָ ָש ֹ‬
‫(יז) דְֻׁ ָרכֶיהָ ַד ְׁרכֵי נֹעַ ם וְׁ כָ ל נְׁ ִת ֹ‬
‫דרך התורה הוא בנועם ושלום‪ ,‬ולא רק‬
‫במקום אחד‪ ,‬אלא כל נתיבותיה שלום‪ ,‬דברי‬
‫חכמים בנחת נשמעים‪ ,‬ומותר לחכם לכעוס‬
‫לדבר מצווה‪ ,‬אבל עדיף לעשות את הכל בנחת‬
‫כמובא בגמ' בחגיגה‪.‬‬
‫ִיקים ָֻב ֻה וְׁ ת ְֹׁמכֶיהָ ְׁמאֺ ֻ ָשר‪:‬‬
‫(יח) עֵ ץ חַ ִ ֻיים הִ יא לַ ֻ ַמ ֲחז ִ‬
‫התורה היא מחיה את כל מי שמחיזק בה ולא‬
‫עוזב אותה לעולם‪ ,‬ואם תשאל איך אפשר לא‬
‫לעזוב את התורה‪ ,‬והרי צריך לאכול וכו'‪,‬‬
‫התשובה שיש לעשות כל דבר על פי כללי‬
‫[‪]48‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫התורה הקדושה‪ ,‬ולכן בכל צעד הוא מקיים את‬
‫התורה‪.‬‬
‫וגם מי שתומך בלומדי התורה הוא נעשה‬
‫מאושר‪.‬‬
‫ועוד מי שתומך בתורה‪ ,‬שלא תמוטט ושומר‬
‫על גדרי התורה ומחזק את הרבים‪ ,‬הוא חי‬
‫ומאושר מהתורה‪.‬‬
‫(יט) יְׁ הוָ ה ְׁ ֻבחָ כְׁ מָ ה יָסַ ד אָ ֶרץ כֻ ֹונֵן ָשמַ יִ ם ִ ֻב ְׁתב ֻונָה‪:‬‬
‫ה' עשה כל דבר בארץ בחכמה‪ ,‬בכדי שיביטו‬
‫בכל דבר ויראו את גדולת ה'‪ ,‬ויבואו לעובדו‬
‫מאהבה‪ ,‬אמנם את השמים עשה עשה בעומק‬
‫עוד יותר גדול‪ ,‬ולכן אומר הזוהר שאחד‬
‫הטעמים שאדם יותר חכם מבהמה‪ ,‬הוא משום‬
‫שאדם מביט לשמים‪ ,‬ומי שרואה מעשה חכמה‬
‫הוא נעשה חכם‪ ,‬ולאן שאדם מביט נשמתו‬
‫משתלחת לשם וחוזרת‪ ,‬ואויר השמים הוא אויר‬
‫של חכמה‪ ,‬והמביט בהם מושך על עצמו חכמה‪.‬‬
‫ומה חשוב לאדם זמן מה ביום ובעיקר בעלות‬
‫השחר להביט על השמים‪ ,‬בכדי שתבוא חכמה‬
‫בליבו‪.‬‬
‫[‪]49‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫מות נִ ְׁב ָקע ֻו ו ְֻׁשחָ ִקים יִ ְׁרעֲפ ֻו טָ ל‪:‬‬
‫הו ֹ‬
‫(כ) ְׁ ֻב ַדעְׁ ֻת ֹו ְֻׁת ֹ‬
‫כשאדם משתמש בדעת האלוקית‪ ,‬מיד הוא‬
‫בוקע תהומות‪ ,‬כלומר שהוא משיג דברים‬
‫עמוקים‪ ,‬והוא מוריד טל של ברכה לכל העולם‬
‫כולו‪.‬‬
‫(כא) ְׁ ֻבנִ י אַ ל ָילֺז ֻו מֵ עֵ ינ ָ‬
‫ֶיך נְׁ צֹר ֻ ֺת ִש ֻיָה ו ְֻׁמז ֻ ִָמה‪:‬‬
‫אין לאדם להסיר מעיניו לזמן מה‪ ,‬את יראת‬
‫ה'‪.‬‬
‫ויש לאדם לשמור את התורה‪ ,‬ולתקן את‬
‫המידות שכשיתנהג בדרך חכמה‪ ,‬ויאמר מה‬
‫יוסיף לי כעסי על חברי‪ ,‬מה יועיל שאני אחזיר‬
‫לו כאשר עשה לי‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫(כב) וְׁ יִ ְׁהי ֻו חַ ִ ֻיים ְׁלנַפְׁ ֶש ָך וְׁ חֵ ן ְׁלגַ ְׁר ְׁ ֻגר ֶֹת ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫אז התורה תהיה לך לחיים‪ ,‬שבתחילת לימודו‬
‫של אדם נאמר "אדם כי ימות באוהל"‪ ,‬שאדם‬
‫מרגיש שהוא חלילה משום התורה מפסיד את‬
‫[‪]51‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫חיי העולם הזה‪ ,‬אמנם כשקנה לעצמו את‬
‫התורה‪ ,‬התורה היא תורת חיים בשבילו‪.‬‬
‫ובכל‬
‫עת‬
‫יש‬
‫לו‬
‫לומר‬
‫דברים‬
‫נעימים‬
‫ומשמחים‪ ,‬ולכן היא חן לגרונו‪.‬‬
‫(כג) אָ ז ֻ ֵתלֵ ְׁך לָ בֶ טַ ח ַ ֻד ְׁר ֻ ֶכ ָך וְׁ ַרגְׁ ְׁל ָך לֹא ִתג ֹֻוף‪:‬‬
‫כאשר אדם ירגיש שהתורה היא חיים לו‪,‬‬
‫דרכו ודאי תהיה טובה עד מאוד‪ ,‬ולעולם הוא‬
‫לא יגוף‪ ,‬שכתוב בזוהר שמה שנאמר "שבע יפול‬
‫צדיק וקם" "ואין צדיק בארץ אשר לא יחטא"‪,‬‬
‫הוא רק במי שלא זכה לעץ החיים‪ ,‬אמנם מי‬
‫שזכה לעץ החיים‪ ,‬לעולם לא יפול‪ ,‬ועיקר עץ‬
‫החיים הדורות אלו ‪ -‬מובא בגר''א ברמח''ל‬
‫בזוהר ועוד מקומות‪ ,‬שהוא לימוד תורת הזוהר‪,‬‬
‫משום שהזוהר מלמד את האדם מה תפקידו‪,‬‬
‫ומלמד על טעמי המצוות‪ ,‬ואיך לעשות לה' נחת‬
‫רוח במצוות‪ ,‬ואיך אשפר להקים את השכינה‬
‫מן הגלות‪ ,‬ומעורר את ליבו השינים לקום‬
‫מתרדמתם‪.‬‬
‫[‪]51‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כד) ִאם ִֻת ְׁש ֻ ַכב לֹא ִתפְׁ חָ ד וְׁ ָשכַ ְׁב ֻ ָת וְׁ עָ ְׁרבָ ה ְׁשנ ֶָת ָך‪:‬‬
‫גם כאשר תנוח מלמודך‪ ,‬אין לך לפחד‪ ,‬שהרי‬
‫הגמ' בסוטה אומרת שלומד התורה נשמר‬
‫מהתורה גם בשעה שאינו עוסק בה‪.‬‬
‫ושנתך תהיה לך ערבה עד מאוד‪ ,‬משום‬
‫שאמר הגר''א שבשינה הנשמה עולה לה'‬
‫ולומדת דברים נפלאים ומתוקים‪ ,‬ומה שאנחנו‬
‫לא מרגישים דבר זה‪ ,‬הוא משום שאין אנחנו‬
‫מדובקים לנשמתנו‪ ,‬אמנם כאשר יגיע האדם‬
‫לדבקות עם נשמתו בעולם הזה‪ ,‬הרי הוא ידע‬
‫את תענוגות הנשמה‪.‬‬
‫(כה) אַ ל ִֻת ָירא ִמ ֻ ַפחַ ד ֻ ִפ ְׁתאֹם ו ִֻמ ֻשֹאַ ת ְׁר ָשעִ ים ִֻכי‬
‫ָתבֹא‪:‬‬
‫אין לך לפחד ממה שקורא פתאום‪ ,‬שהרי ה'‬
‫מודיע לצדיקים את מה שרוצה לעשות בעולם‬
‫לפני שהוא עושה זאת‪ ,‬ולכן לומד התורה יודע‬
‫כבר מה יהיה‪ ,‬ולכן שום פחד לא יבוא עליו‪.‬‬
‫ואין ללומד התורה לפחד מרעת הרשעים‬
‫אשר באה עליהם‪ ,‬שהרי הוא אינו נמנה עימהם‪.‬‬
‫[‪]52‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כו) ִֻכי יְׁ הֹוָ ה יִ הְׁ יֶה ְׁבכִ ְׁסלֶ ָך וְׁ ָשמַ ר ַרגְׁ ְׁל ָך ִמ ֻ ָלכֶד‪:‬‬
‫ה' נמצא עם לומד התורה גם כשחלילה לומד‬
‫התורה הולך בדרך של סכלות מעט‪.‬‬
‫וה' שומר את לומדי התורה‪ ,‬שלא ירגילו‬
‫[מלשון רגל] את עצמם במידות שאינם טובות‪,‬‬
‫כמו שכתוב בפרקי אבות שהתורה מעלה על‬
‫לומדיה ענוה וכו'‪.‬‬
‫טוב ִמ ְׁ ֻבעָ לָ יו ִ ֻב ְׁה ֹיות ְׁלאֵ ל י ְָׁדי ָך {י ְָׁד ָך}‬
‫(כז) אַ ל ִֻת ְׁמנַע ֹ‬
‫לַ ֲעש ֹֹות‪:‬‬
‫אין לאדם למנוע צדקה מהעני שהוא בעל‬
‫הממון שלך‪ ,‬שכל מה שה' נותן לעשיר יותר‬
‫מלעני‪ ,‬הוא בכדי שהעשיר יפרנס את העני‪.‬‬
‫וכל עוד שיש בידך לעשות עשה ותן צדקה‪,‬‬
‫בכדי שתמיד ימשיך להיות לך ממון‪ ,‬שכפי‬
‫שאדם נותן כן נותנים לו משמים‪.‬‬
‫[‪]53‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כח) אַ ל ֻתֹאמַ ר ְׁל ֵרע ָ‬
‫ֲיך { ְׁל ֵרע ֲָך} לֵ ְׁך וָ שוֻב וֻמָ חָ ר אֶ ֻ ֵתן‬
‫וְׁ יֵש ִא ֻ ָת ְׁך‪:‬‬
‫אל תאמר ליצר הטוב שנקרא‬
‫רע‪4‬‬
‫האדם‪,‬‬
‫מחר נעשה את המצווה ולא עכשיו‪ ,‬בכל עוד‬
‫שהיום אתה יכול לעשותה‪ ,‬אמנם יש מצוות‬
‫שאי אפשר לעשותם אלא בזמנם הידוע כגון‬
‫שבת וכו'‪.‬‬
‫והטעם שבכל עת אשר מתעורר האדם‬
‫לעשות מצוה פלונית‪ ,‬יש לו למהר לעשותה‪,‬‬
‫שמשמים רומזים לו שיש לו לעשותה כעת‪,‬‬
‫משום שעכשיו מזלו מאיר לו‪.‬‬
‫(כט) אַ ל ֻ ַת ֲחרֹש עַ ל ֵרע ֲָך ָרעָ ה וְׁ הוֻא ֹיו ֵשב לָ בֶ טַ ח‬
‫ִא ֻ ָת ְׁך‪:‬‬
‫אין לך לחשוב על חברך רעה‪ ,‬והוא יושב‬
‫עימך‪ ,‬יש לאדם להיות גלוי‪ ,‬ולדבר עם מי‬
‫שאינו אוהבו מדוע נעשה דבר זה בינהם‬
‫‪4‬‬
‫מלשון חבר‪.‬‬
‫[‪]54‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ולעשות שלום‪ ,‬ולא לחשוב בלב עליו לרעה‪,‬‬
‫ולא להביא את השלום והטובה‪.‬‬
‫(ל) אַ ל ֻ ָת ִרוב { ֻ ָת ִריב} ִעם אָ ָדם ִח ֻנָם ִאם לֹא גְׁ מָ ְׁל ָך‬
‫ָרעָ ה‪:‬‬
‫אין לאדם לריב אם חברו על כך שהכעיסו‪,‬‬
‫אמנם לא גרם באמת שום דבר רע‪ ,‬ורק עם גמל‬
‫עימך רעה שאין רעה אלא גהינום‪ ,‬שהוא‬
‫החטיא אותך‪ ,‬עימו תריב‪ ,‬והכוונה על היצר‬
‫הרע שהוא מביא חלילה את האדם לגיהנום‪.‬‬
‫(לא) אַ ל ְֻׁתקַ ֻנֵא ְׁ ֻב ִאיש חָ מָ ס וְׁ אַ ל ִֻת ְׁבחַ ר ְׁ ֻבכָ ל דְֻׁ ָרכָ יו‪:‬‬
‫אין לאדם לקנה באיש רע ולרצות את דרכיו‪,‬‬
‫משום שרשעים תחילתם שלוה וסופם פורענות‪,‬‬
‫וצדיקים תחילתם יסורים וסופם שלוה‪.‬‬
‫ואפילו לרצות בליבו את דרך הרעים הוא‬
‫דבר רע עד מאוד‪ ,‬שמחשבת הלב יש לה כוח‬
‫גדול אשר יוצאת דבקות מציאותיו ברע הזה‪,‬‬
‫בבחינת מה שאמרו חז''ל בקידושין הרהורי‬
‫עבירה קשים מעבירה‪.‬‬
‫[‪]55‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫דו‪:‬‬
‫סו ֹ‬
‫ָלוז וְׁ אֶ ת יְׁ ָש ִרים ֹ‬
‫תועֲבַ ת יְׁ הֹוָ ה נ ֹ‬
‫(לב) ִֻכי ֹ‬
‫מי שליבו עקום ורוצה בדרך הרעה‪ ,‬ה' שונא‬
‫אותו‪ ,‬אמנם מי שישר עם ה'‪ ,‬והולך בדרכו‪ ,‬ה'‬
‫מגלה לו סודו‪ ,‬כלומר את כל ההנאות אשר‬
‫טמונים אצלו באוצר מרום‪.‬‬
‫יקים יְׁ בָ ֵר ְׁך‪:‬‬
‫(לג) ְׁמאֵ ַרת יְׁ הֹוָ ה ְׁ ֻבבֵ ית ָר ָשע וֻנְׁ וֵ ה צַ דִֻ ִ‬
‫ה' מביא קללה בבית הרשע‪ ,‬אמנם את בית‬
‫הצדיק מברך‪ ,‬שהנה בכל בית שורה השכינה‪,‬‬
‫וכל בית הוא בבחינת בית מקדש מעט‪ ,‬השולחן‬
‫הוא בחינת שולחן לחם הפנים‪ ,‬נרות השבת הם‬
‫בחינת מנורה‪ ,‬הגז שמבשלים עליו מאכלים‬
‫קדושים‪ ,‬הוא בחינת המזבח‪ ,‬חדר ההורים הוא‬
‫בחינת קודש הקודשים אשר בו הכרובים שהם‬
‫היו זכר ונקבה‪ ,‬וכן על זה הדרך‪ ,‬ומי שחלילה‬
‫מביא רעה ליבו‪ ,‬הרי הוא מביא קללה‪.‬‬
‫[‪]56‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(לד) ִאם לַ ֻ ֵל ִצים הוֻא י ִָליץ וְׁ לַ ֲענָיִ ים {וְׁ לַ ֲענָוִ ים} יִ ֻ ֶתן חֵ ן‪:‬‬
‫ה' מוליך את האדם בדרך אשר הולך האדם‪,‬‬
‫ואם אדם לץ‪ ,‬ה' גם מתלוצץ עימו‪ ,‬ולא שומע‬
‫לתפילתו‪.‬‬
‫ולענוים אשר בטלים לה'‪ ,‬ויודעים שהם חלק‬
‫אלוק' ממעל ואין להם עצמיות משלהם‪ ,‬ה' יתן‬
‫חן‪ ,‬חוט של חסד שגנז אותו ה' מהרשעים‪,‬‬
‫כמובא בחז''ל‪.‬‬
‫לון‪:‬‬
‫ילים מֵ ִרים קָ ֹ‬
‫בוד חֲכָ ִמים יִ נְׁ חָ ל ֻו וֻכְׁ ִס ִ‬
‫(לה) ֻ ָכ ֹ‬
‫החכם יורש כבוד‪ ,‬משום שכולם רואים שהוא‬
‫זה שהולך בתכלית האמיתית‪ ,‬אמנם הכסיל‬
‫שנראה בתחילה מצליח‪ ,‬לבסוף הוא מגלה את‬
‫הקלון והטפשות שבו‪.‬‬
‫סליק פרק ג‬
‫[‪]57‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫פרק ד‬
‫(א) ִש ְׁמע ֻו בָ נִ ים מוֻסַ ר אָ ב וְׁ הַ ְׁק ִשיב ֻו לָ ַדעַ ת ִ ֻבינָה‪:‬‬
‫ה' צועק אלינו שנקשיב אל המוסר אשר הוא‬
‫אומר לנו דרך הנביאים והצדיקים שבכל דור‪,‬‬
‫ותקשיבו היטב בכדי שתוציאו בינה מתוך‬
‫הדברים האלו‪.‬‬
‫טוב נ ַָת ִֻתי לָ כֶם ֻת ֹו ָר ִתי אַ ל ֻ ַת ֲע ֹזב ֻו‪:‬‬
‫(ב) ִֻכי לֶ קַ ח ֹ‬
‫התורה היא לקח טוב מאוד‪ ,‬שה' כביכול נתן‬
‫לנו את התורה‪ ,‬בעד שאנחנו נעשה לו מצוות‪,‬‬
‫כמו שכתוב "תנו עוז לאלוקים"‪ ,‬שהמצוות‬
‫כביכול מחזקות את ה'‪.‬‬
‫וה' מבקש מאיתנו שלא נעזוב את התורה‪,‬‬
‫שלא נחשוב שהיא מתאימה חלילה רק לדורות‬
‫קודמים‪ ,‬אמנם היום יש לעבוד את ה' בדרך‬
‫אחרת‪.‬‬
‫[‪]58‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יתי ְׁלאָ ִבי ַר ְׁך וְׁ י ִָחיד ִלפְׁ נֵי ִא ֻ ִמי‪:‬‬
‫(ג) ִֻכי בֵ ן הָ יִ ִ‬
‫כל אחד ואחד חייב לומר הריני בן לאבי ויחיד‬
‫לבני אימי‪ ,‬כמו שכתוב בשיר השירים אחת היא‬
‫יונתי תמתי‪ ,‬שעם ישראל הוא בן יחיד של ה'‪,‬‬
‫ואין לאדם לחשוב שאם הגוים מצליחים והוא‬
‫לא‪ ,‬סימן שאין הוא אהוב לפני ה'‪ ,‬אלא עם‬
‫ישראל מושרש בהנהגת הבחירה‪ ,‬משום שיש בו‬
‫הרבה רע‪ ,‬משום שה' הרבה בעצמו את היצר‬
‫הרע‪ ,‬לכן עם ישראל נענש‪ ,‬ועם ישראל יקבל‬
‫שכר גדול מאוד‪ ,‬על כך שנענש משום רבוי‬
‫היצר הרע‪ ,‬והטעם שה' הרבה את היצר הרע‪,‬‬
‫משום בכדי שנעבוד אותו ממעמקים‪.‬‬
‫(ד) וַ ֻי ֵֹרנִ י וַ ֻ ֹיאמֶ ר ִלי יִ ְׁתמָ ְׁך דְֻׁ בָ ַרי ִל ֶֻב ָך ְׁשמֹר ִמ ְׁצ ֹו ַתי‬
‫וֶ חְׁ יֵה‪:‬‬
‫ה' ביקש מאיתנו שהלב שלנו יתמוך את דברי‬
‫ה'‪ ,‬לא רק שנקיים אותם‪ ,‬אלא יש לכל אחד‬
‫ואחד לבאר את התורה לשמור על גדריה‪,‬‬
‫לדאוג שגם אחרים ישמרו את גדריה‪.‬‬
‫ויש לאדם לשמור את המצוות‪ ,‬כלומר לצפות‬
‫מתי יוכל לקיימם‪ ,‬וכבר אמר האריז''ל שיש לכל‬
‫[‪]59‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אדם לקיים אפילו מצוות פטר חמור וכו'‪ ,‬בכדי‬
‫להשלים את נשמתו‪.‬‬
‫(ה) ְׁקנֵה חָ כְׁ מָ ה ְׁקנֵה ִבינָה אַ ל ִֻת ְׁש ֻ ַכח וְׁ אַ ל ֻ ֵתט מֵ ִא ְׁמ ֵרי‬
‫פִ י‪:‬‬
‫יש לאדם לשלם כסף רב בכדי שלימדו אותו‬
‫חכמה ובינה‪ ,‬אמנם אין לו לסור מאמרי ה'‪,‬‬
‫שמעיקר הדין אין למלמד לקחת שכר על לימודו‬
‫כמובא בגמ' שכמו שה' מלמד תורה בחינם‪ ,‬כן‬
‫אנחנו צריכים ללמד תורה בחינם‪ ,‬וכאשר לומר‬
‫אצל מי שלוקח שכר על לימוד התורה‪ ,‬יש לומר‬
‫שאין הולך בדרך ה'‪ ,‬ולכן יש לבדוק אותו האם‬
‫באמת דבריו דברי יראה ודרך ה'‪ ,‬ואולי לוקח‬
‫שכר של בטלה‪ ,‬שמובא בגמ' בכתובות שמותר‬
‫לקחת שכר על כך שמתבטל מעבודתו‪.‬‬
‫(ו) אַ ל ֻ ַתעַ ְׁזבֶ הָ וְׁ ִת ְׁש ְׁמ ֶר ֻ ָך אֱהָ בֶ הָ וְׁ ִת ְׁ ֻצ ֶר ֻ ָך‪:‬‬
‫מי שלא עוזב את התורה‪ ,‬התורה שומרת‬
‫עליו‪ ,‬אמנם מי שאוהב את התורה התורה‬
‫נוצרת עליו‪ ,‬דהיינו שיש לו שמירה מעולה‪,‬‬
‫[‪]61‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫שאפילו אינו רואה את הצרה‪ ,‬שיש מי שרואה‬
‫את הצרה וניצל ממנה‪ ,‬ויש מי שאינו רואה‬
‫בכלל את הצרה‪ ,‬וכמובא בגמ' בנדרים "כי‬
‫לעולם חסדו"‪ ,‬שחסדים ה' נעלמים‪ ,‬שהוא‬
‫עושה עימנו חסדים רבים בלי שאנחנו יודעים‬
‫עליהם כלל‪.‬‬
‫אשית חָ כְׁ מָ ה ְׁקנֵה חָ כְׁ מָ ה ו ְֻׁבכָ ל ִקנְׁ יָנְׁ ָך ְׁקנֵה ִבינָה‪:‬‬
‫(ז) ֵר ִ‬
‫אמר שלמה המלך ע''ה‪ ,‬שבתחילת לימוד‬
‫האדם יש לו לקנות את החכמה‪ ,‬וכאשר ידע‬
‫אותה‪ ,‬יקנה בינה‪ ,‬אפילו בכל כספו‪ ,‬שהעיקר‬
‫הוא להבין את דרכי ה'‪ ,‬וכבר אמרו חז''ל‬
‫בביצה שכל מזותיו של אדם קצובים מראש‬
‫השנה עד ראש השנה חוץ מהוצאות תלמוד‬
‫התורה‪ ,‬ושבתות וימים טובים‪.‬‬
‫ונראה שבכלל זה‪ ,‬הוא כשמוציא מכספו על‬
‫נסיעה‪ ,‬או להוציא ספר קודש‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫[‪]61‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫רו ְׁממֶ ֻ ָך ְֻׁתכַ ֵֻב ְׁד ָך ִֻכי ְׁתחַ ְׁ ֻבקֶ ֻנָה‪:‬‬
‫(ח) סַ ְׁל ְׁסלֶ הָ ו ְֻׁת ֹ‬
‫יש לאדם לסלסל בתורה‪ ,‬למצוא את היופי‬
‫שבה‪ ,‬ואז התורה תורמם את אדם‪.‬‬
‫יש לאדם לחבק ולאהוב את התורה ראשונה‬
‫במעלה‪ ,‬ולא לעדיף לדבר דברים בטלים על פני‬
‫לימוד התורה‪ ,‬וודאי שיש לאדם לדבר מעט‬
‫דברים בטלים ולטייל מעט כמובא בגר''א‪ ,‬אמנם‬
‫לא בעת הלימוד‪ ,‬עת משחק לחוד ועת לימוד‬
‫לחוד‪.‬‬
‫ואז התורה תרומם אותו‪.‬‬
‫ֹאש ָך ִלוְׁ יַת חֵ ן עֲטֶ ֶרת ִֻתפְׁ אֶ ֶרת ְֻׁתמַ ְׁ ֻגנ ֻ ֶָך‪:‬‬
‫(ט) ִֻת ֻ ֵתן ְׁלר ְׁ‬
‫אוהב התורה‪ ,‬יזכה לחן על ראשו‪ ,‬ולחכמת‬
‫אדם תאיר פניו‪.‬‬
‫והתורה תפאר אותו‪ ,‬וזה ישמור עליו‪ ,‬שכולם‬
‫משום כבודו לא ירצו להרע לו‪.‬‬
‫[‪]62‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(י) ְׁשמַ ע ְׁ ֻבנִ י וְׁ קַ ח אֲמָ ָרי וְׁ יִ ְׁרבֻ ֻו ְׁל ָך ְׁש ֹנות חַ ִ ֻיים‪:‬‬
‫יש לשמוע לה'‪ ,‬ובכך נוסיף חיים‪ ,‬התורה היא‬
‫מביאה את האדם לחיים נצחיים‪ ,‬משום שהיא‬
‫מבארת לאדם מה מיטיב לו ומה מזיק לו‪,‬‬
‫ונותנת לו כוח למהשיך אור לנשמתו‪ ,‬ולהדבק‬
‫בה'‪.‬‬
‫יך הִ ְׁד ַרכְׁ ִֻת ָ‬
‫(יא) ְׁ ֻב ֶד ֶר ְׁך חָ כְׁ מָ ה ה ֵֹר ִת ָ‬
‫ֹשר‪:‬‬
‫יך ְׁ ֻבמַ ְׁע ְׁ ֻגלֵ י י ֶ‬
‫גם שישנם דברים שאינם כל כך מובנים‬
‫בתורה הקדושה‪ ,‬אומר שלמה המלך ע''ה שכל‬
‫התורה היא דרך חכמה‪ ,‬ומעגלי יושר‪.‬‬
‫(יב) ְׁ ֻבלֶ כְׁ ְֻׁת ָך לֹא יֵצַ ר צַ ע ֲֶד ָך וְׁ ִאם ֻ ָתרוֻץ לֹא ִת ֻ ָכ ֵשל‪:‬‬
‫מי שהולך בדרך התורה‪ ,‬לעולם לא יצר לו‪,‬‬
‫כלומר שהדרך תהיה כבושה לפניו‪ ,‬והוא יוכל‬
‫להגיע לדרגות רוחניות ככל אשר ירצה‪.‬‬
‫ואפילו אם הוא ירוץ הוא לא יכשל‪ ,‬שבכל‬
‫הדברים‪ ,‬יש לאדם לעשות אותם במתינות‪,‬‬
‫[‪]63‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אמנם בתורה הקדושה‪ ,‬אפילו אם אדם ירוץ‬
‫הוא לא יכשל‪.‬‬
‫(יג) הַ ֲחזֵק ַֻב ֻמוֻסָ ר אַ ל ֻ ֶת ֶרף נִ ְׁ ֻצ ֶרהָ ִֻכי ִהיא חַ ֻי ָ‬
‫ֶיך‪:‬‬
‫יש לאדם לחזק במסר שה' מוסר לו‪ ,‬ולא‬
‫לעזוב אותו‪ ,‬ורק על התורה יש לו לשמור‪ ,‬שרק‬
‫היא תביא לו חיים‪.‬‬
‫(יד) ְׁ ֻבא ַֹרח ְׁר ָש ִעים אַ ל ֻ ָתבֹא וְׁ אַ ל ְֻׁתאַ ֻ ֵשר ְׁ ֻבדֶ ֶר ְׁך ָרעִ ים‪:‬‬
‫אין ללכת בדרך שהלך בה רשע‪ ,‬משום‬
‫שהבלי פיו‪ ,‬שהם הבלי נפשו‪ ,‬שכידוע הדיבור‬
‫הוא הנפש‪ ,‬והבל נפשו משפיע לרעה לכל מי‬
‫שנושם אותו‪ ,‬משום שנפשו של הרשע נעשית‬
‫חלק חליליה מנפשו של הנושם אותה‪.‬‬
‫ואין להיות מאושר בדרך הרשעים‪.‬‬
‫[‪]64‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֲבור‪:‬‬
‫(טו) ֻ ְׁפ ָרעֵ ה ֻו אַ ל ֻ ַתעֲבָ ר בֻ ֹו ְׁשטֵ ה מֵ עָ לָ יו וַ ע ֹ‬
‫יש לאדם לאריך את דרכו הרבה‪ ,‬והעיקר‬
‫שלא ילך בדרך הרשעים‪.‬‬
‫פעמים שיכול אדם להשיג דבר מה בקלות‪,‬‬
‫אמנם לא בדרך התורה‪ ,‬אבל בדרך המותרת‬
‫פעמים שזה לוקח זמן מה‪ ,‬אמנם עדיף ללכת‬
‫בדרך התורה שהיא נשארת לנצח‪ ,‬מאשר ללכת‬
‫בדרך רשע עד אשר יעמידו אותו למשפט‪.‬‬
‫(טז) ִֻכי לֹא יִ ְׁשנ ֻו ִאם לֹא י ֵָרע ֻו וְׁ נִ גְׁ ְׁזלָ ה ְׁשנ ָָתם ִאם לֹא‬
‫יַכְׁ ִשול ֻו {יַכְׁ ִשיל ֻו}‪:‬‬
‫הרשעים לא יכולים לישן כל עוד שהם לא‬
‫עשו רע‪ ,‬הרע משביע אותם‪ ,‬הם חיים מהרע‪,‬‬
‫וגם בקבר שהוא עת השינה‪ ,‬כמו שאמר התנא‬
‫לחברו במסכת עירובין שאין הוא ישן הרבה‬
‫בעולם הזה‪ ,‬משום שבקבר יש לו לישן זמן רב‪,‬‬
‫וגם בקברם המה עושים רק רע‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫חז''ל‬
‫שנשמות הרשעים‬
‫העולם‪.‬‬
‫[‪]65‬‬
‫הם‬
‫המזיקים‬
‫של‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יז) ִֻכי לָ חֲמ ֻו לֶ חֶ ם ֶר ַשע וְׁ יֵין חֲמָ ִסים יִ ְׁש ֻת ֻו‪:‬‬
‫החלם והיין הם העיקר בחיי האדם‪ ,‬כמו‬
‫שאמר דוד המלך ע''ה "יין ישמח לבב אנוש‪,‬‬
‫ולחם לבב אנוש יסעד"‪ ,‬וכל מאכל הרשעים‬
‫הוא מאכל של רשע‪ ,‬ועל יינם נאמר לא זכה‬
‫משממו‪ ,‬שבמקום לשמחו הוא משממו כמובא‬
‫בגמ' בסנהדרין‪.‬‬
‫כון‬
‫אור עַ ד נְׁ ֹ‬
‫הולֵ ְׁך וָ ֹ‬
‫אור נֹגַ ֻה ֹ‬
‫יקים ְֻׁכ ֹ‬
‫(יח) וְׁ א ַֹרח צַ דִֻ ִ‬
‫הַ ֻי ֹום‪:‬‬
‫דרך הצדיקים בכל יום ויום היא יותר מוארת‪,‬‬
‫שהם משיגים ומביאים לעולם את האלוקות‬
‫בכל יום ויום‪.‬‬
‫(יט) ֶ ֻד ֶר ְׁך ְׁר ָש ִעים ֻ ָכאֲפֵ לָ ה לֹא י ְָׁדע ֻו ַֻב ֻ ֶמה יִ ֻ ָכ ֵשל ֻו‪:‬‬
‫אמנם דרך הרשעים כאפילה‪ ,‬הם בעצמם‬
‫אינם יודעים לאן הם הולכים‪ ,‬הדבר שמשמח‬
‫את האדם‪ ,‬הוא כשיש לו מה לעשות‪ ,‬אמנם‬
‫אדם שקם ולא יודע מדוע קם‪ ,‬עצבות גדולה‬
‫בליבו‪.‬‬
‫[‪]66‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ועוד שהצדיקים לומדים את הדרך לעולם‬
‫העליון‪ ,‬ולאחר חייהם‪ ,‬הם ידעו לאן ללכת‪,‬‬
‫והרשעים לעולם יחפשו את הדרך לגן עדן‪ ,‬עד‬
‫אשר ה' ירחם עליהם‪.‬‬
‫(כ) ְׁ ֻבנִ י ִל ְׁדבָ ַרי הַ ְׁק ִשיבָ ה לַ אֲמָ ַרי הַ ט אָ זְׁ נ ֶָך‪:‬‬
‫יש להקשיב לדבריו המוסר ולהטות את אוזן‬
‫הלב‪ ,‬השמיעה היא הבנה‪ ,‬והפנמה‪ ,‬אדם יכול‬
‫לקרוא אלפי ספרי מוסר‪ ,‬ולא להתקדם מהומה‪,‬‬
‫משום שהוא לא הפנים את הדברים‪ ,‬ושייך‬
‫אותם אליו‪.‬‬
‫(כא) אַ ל י ִַֻליז ֻו מֵ עֵ ינ ָ‬
‫תו ְׁך ְׁלבָ בֶ ָך‪:‬‬
‫ֶיך ָש ְׁמ ֵרם ְׁ ֻב ֹ‬
‫יש לאדם לראות בכל מעשה שרואה את דרך‬
‫ה' ולא להסיר את ההשגחה מעיניו‪.‬‬
‫וכן יש לאדם לשמור את דברי התורה בליבו‪,‬‬
‫ולתת בליבו מקום להם‪.‬‬
‫[‪]67‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫רו מַ ְׁר ֻ ֵפא‪:‬‬
‫(כב) ִֻכי חַ ִ ֻיים הֵ ם ְׁלמ ְֹׁצאֵ יהֶ ם ו ְֻׁלכָ ל ְׁ ֻב ָש ֹ‬
‫מי שמוציא את דברי התורה מפיו הרי הוא‬
‫מביא עליו אור גדול‪ ,‬שדיבור תחתחון מעורר‬
‫את הדיבור העליון‪ ,‬ואזי מגיע אור עליון אשר‬
‫מקיף עליו‪ ,‬ולכן בשרו שהוא מכוח היצר כידוע‪,‬‬
‫הוא‬
‫מתרפא‪,‬‬
‫ונעשה‬
‫מכותנות‬
‫עור‬
‫בע'‪,‬‬
‫לכותנות אור בא'‪ ,‬שהם אור ה'‪ ,‬משאין כן עור‬
‫המה עורו של הנחש אשר פושט בכל ע' שנים‪.‬‬
‫אות חַ ִ ֻיים‪:‬‬
‫(כג) ִמ ֻ ָכל ִמ ְׁשמָ ר נְׁ צֹר ִל ֶֻב ָך ִֻכי ִמ ֻ ֶמ ֻנ ֻו ֻת ֹו ְׁצ ֹ‬
‫יש מאוד לשמור על לב האדם שיחפוץ בה'‪,‬‬
‫משום שהלב הוא מלך הגוף‪.‬‬
‫(כד) הָ סֵ ר ִמ ֻ ְׁמ ָך עִ ְׁ ֻקשוֻת ֻ ֶפה ו ְֻׁלזוֻת ְׁשפָ ַתיִ ם הַ ְׁרחֵ ק‬
‫ִמ ֻ ֶמ ֻ ָך‪:‬‬
‫יש לאדם לעשות מעשים שלא יכלו לומר‬
‫עליו שמעשיו רעים‪.‬‬
‫[‪]68‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֶיך ְׁלנֹכַ ח י ִ ַֻביט ֻו וְׁ עַ פְׁ עַ ֻ ֶפ ָ‬
‫(כה) עֵ ינ ָ‬
‫יך יַיְׁ ִשר ֻו נֶגְׁ ֶ ֻד ָך‪:‬‬
‫יש לאדם להביט ישר אל ה'‪ ,‬ולא להביט ימין‬
‫ושמאל‪ ,‬דהיינו שאין לאדם להתנהג רק במידת‬
‫החסד‪ ,‬ואין לאדם להתנהג רק בדרך הדין‪ ,‬אלא‬
‫יש לאדם להיות ממוצע‪ ,‬כמו שהרמב''ם כותב‬
‫שהדרך הנבחרת היא הממוצע‪.‬‬
‫(כו) ֻ ַפלֵ ס מַ ְׁע ַֻג ֻל ַרגְׁ לֶ ָך וְׁ כָ ל דְֻׁ ָרכ ָ‬
‫ֶיך יִ כֻ ֹנ ֻו‪:‬‬
‫ברגע שאדם יקבע לעצמו מה היא דרכו‪,‬‬
‫ממילא כל דרכיו יכונו‪ ,‬אבל כאשר אדם לא‬
‫יודע מה דרכו‪ ,‬אלא הוא עושה מה שבא לידו‪,‬‬
‫אין זה מסימני ההצלחה‪.‬‬
‫(כז) אַ ל ֻ ֵתט י ִָמין ו ְֻׁשמֹאול הָ סֵ ר ַרגְׁ ְׁל ָך מֵ ָרע‪:‬‬
‫אין לאדם לסור וימין ושמאל‪ ,‬דהיינו שיש ב'‬
‫מיני יצרים‪ ,‬יש יצר התאווה‪ ,‬שהם דבר נחמד‬
‫לכאורה‪ ,‬והוא בצד ימין‪ ,‬ויש יצר שמכעיס‬
‫כביכול את ה'‪ ,‬והוא בצד שמאל‪ ,‬ובשניהם‬
‫חלילה אין לדבוק‪.‬‬
‫[‪]69‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫סליק פרק ד‬
‫פרק ה‬
‫(א) ְׁ ֻבנִ י ְׁלחָ כְׁ מָ ִתי הַ ְׁק ִשיבָ ה ִל ְׁתב ֻונ ִָתי הַ ט אָ ְׁזנ ֶָך‪:‬‬
‫מבקש שלמה המלך ע''ה‪ ,‬להקשיב לחכמה‪,‬‬
‫שהיא ידיעת המושג‪ ,‬ולהטות אוזן לתבונה‪,‬‬
‫שהיא ההבנה העמוקה שבמושג‪ ,‬והמושג הוא‬
‫התורה‪.‬‬
‫זִמ ֹות וְׁ ַדעַ ת ְׁשפָ ֶת ָ‬
‫יך יִ נְׁ צֹר ֻו‪:‬‬
‫(ב) ִל ְׁשמֹר ְׁמ ֻ‬
‫יש לאדם לשמור את עצמו מכל דבר זימה‪,‬‬
‫משום שהערוה היא החטא הגדול ביותר‪ ,‬כמו‬
‫שהברית מילה היא שורש הקדושה שבאדם‪ ,‬כן‬
‫חלילה מי שפוגם בברית הוא פוגם בשורשו‪.‬‬
‫וכמו שיש ברית בחלק התחתון של הגוף כן‬
‫יש ברית בפה‪ ,‬שהיא הלשון שמעבירה את‬
‫[‪]71‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הדיבור דרך השפתים‪ ,‬וכבר אמרו חז''ל שאדם‬
‫אדם מנבל‪ ,‬לסוף בא לידי חטא ממש‪.‬‬
‫(ג) ִֻכי נֹפֶ ת ִֻת ֻטֹפְׁ נָה ִשפְׁ ֵתי ז ָָרה וְׁ חָ לָ ק ִמ ֻ ֶשמֶ ן ִח ֻ ָכ ֻה‪:‬‬
‫התאוה שנמשלת לאישה היא נראת נחמדה‬
‫ומהנה‪ ,‬אמנם סופה רע ומר‪ ,‬וכבר אמר הזוהר‬
‫שקשה מאוד התשובה על דבר ערוה‪ ,‬ורק שם‬
‫היצר מאוד רוצה להחטיא את האדם‪ ,‬וכבר‬
‫אמרו חז''ל שישראל כפרו בה' בכדי שיותרו‬
‫להם העריות‪.‬‬
‫ית ֻה מָ ָרה כַ ֻ ַל ֲענָה חַ ָ ֻדה ְֻׁכחֶ ֶרב ֻ ִפ ֻי ֹות‪:‬‬
‫(ד) וְׁ אַ ח ֲִר ָ‬
‫אמנם אחרית התאוה מרה עד מאוד‪ ,‬כחרב‬
‫בעלת ב' פיות‪ ,‬כלומר שאדם מדבר ערוה‬
‫מספיד בעולם הזה‪ ,‬ובעולם הבא‪ ,‬בעולם הזה‪,‬‬
‫הרי הוא נעשה עני מרוד כמובא בגמ' בסוטה‪,‬‬
‫ועוד צרות ומריבות באות עליו‪ ,‬ובעולם הבא‪,‬‬
‫עונשו גדול מנשוא‪ ,‬שאינו נכנס במחיצת ה'‬
‫כלל‪.‬‬
‫[‪]71‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אול ְׁצעָ ֶדיהָ יִ ְׁתמֹכ ֻו‪:‬‬
‫דות מָ וֶ ת ְׁש ֹ‬
‫(ה) ַרגְׁ לֶ יהָ י ְֹׁר ֹ‬
‫רגלי התאוה‪ ,‬כלומר מי שמתרגל בה ואינו‬
‫שב ממנה‪ ,‬יורד למות הנצחי‪ ,‬והיא מביאה את‬
‫כל האדם לשאול‪ ,‬משום שתאב נעשה כעיור‪,‬‬
‫ומסכים לבזות את עצמו‪ ,‬להפסיק את ממנו‪,‬‬
‫בשביל תאוה‪ ,‬וכי כסוס האדם?‪.‬‬
‫(ו) א ַֹרח חַ ִ ֻיים ֻ ֶפן ְֻׁתפַ ֻ ֵלס נָע ֻו מַ עְׁ ְׁ ֻגל ֶֹתיהָ לֹא ֵת ָדע‪:‬‬
‫אין התאוה הולכת בדרך נכונה‪ ,‬ואין לה שום‬
‫יעוד אשר תביא את האדם‪ ,‬כל דבר שאינו לו‬
‫יעוד אין לך רע ממנו‪ ,‬לכוח הטומאה אין יעוד‬
‫אין מות ואבדון‪.‬‬
‫(ז) וְׁ עַ ֻ ָתה בָ נִ ים ִש ְׁמע ֻו ִלי וְׁ אַ ל ֻ ָתסוֻר ֻו מֵ ִא ְׁמ ֵרי פִ י‪:‬‬
‫מבקש שלמה המלך ע''ה שיש לשמוע לדבריו‬
‫ולא לסור מהם‪ ,‬ואפילו שאין מבין אותם עכשיו‪,‬‬
‫הוא משום שהתאוה מרקדת לפניו‪.‬‬
‫[‪]72‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ית ֻה‪:‬‬
‫(ח) הַ ְׁרחֵ ק מֵ עָ לֶ יהָ ַד ְׁר ֻ ֶכ ָך וְׁ אַ ל ִֻת ְׁק ַרב אֶ ל ֻ ֶפ ַתח ֵֻב ָ‬
‫יש להרחיק מהתאוה ולא להתקרב לפתח‬
‫ביתה‪ ,‬ולכן חז''ל הקדושים עשו לנו כל מיני‬
‫הרחקות בכדי שחלילה לא נבוא לאיסור‪ ,‬היצר‬
‫הרע הוא יותר חזק מן האדם‪ ,‬אלא כל כוחו של‬
‫האדם הוא בכך הוא לא מגיע למקום היצר‪,‬‬
‫משכהו לבית המדרש‪.‬‬
‫הו ֶד ָך ו ְֻׁשנ ֶֹת ָ‬
‫יך ְׁלאַ כְׁ ז ִָרי‪:‬‬
‫(ט) ֻ ֶפן ִֻת ֻ ֵתן לַ אֲחֵ ִרים ֹ‬
‫כוח הטומאה יקח לאדם את הודו‪ ,‬שהוא פאר‬
‫נשמתו‪,‬‬
‫ותקצור‬
‫את‬
‫שנותיו‪,‬‬
‫ותתן‬
‫אותם‬
‫לאחרים‪.‬‬
‫(י) ֻ ֶפן יִ ְׁש ְׁ ֻבע ֻו ז ִָרים כֻ ֹחֶ ָך וַ עֲצָ בֶ ָ‬
‫יך ְׁ ֻבבֵ ית נָכְׁ ִרי‪:‬‬
‫מי שהולך אחרי התאוה כוחו ילקח ממנו‬
‫וינתן לאחרים‪ ,‬אין שום דבר שאבד מן העולם‪,‬‬
‫כשהוא נעשה חלש חברו נעשה חזק‪.‬‬
‫וכן עצבך יהיה בבית נכרי‪ ,‬שכל אדם פעמים‬
‫עצב‪ ,‬ויש לו לכוין את העצבות מיד להתפלל‬
‫[‪]73‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לה' בשפיכת הנפש‪ ,‬ולנצל אותה לדברים‬
‫טובים‪ ,‬ועל בכית חורבן הבית ובקשת בנינו בידי‬
‫ה'‪ ,‬אמנם התאב בוכה על תאותו‪ ,‬הוא כשיכור‬
‫שבעת אשר מתגלגל בקיאו מבקש עוד יין‬
‫לשכרותו‪.‬‬
‫לות ְׁ ֻב ָש ְׁר ָך ו ְֻׁשאֵ ֶר ָך‪:‬‬
‫ית ָך ִ ֻבכְׁ ֹ‬
‫(יא) וְׁ נָהַ ְׁמ ֻ ָת ְׁבאַ ח ֲִר ֶ‬
‫וכשאדם ילך בדרך התורה‪ ,‬גם כאשר יכלה‬
‫בשרו בקברו‪ ,‬ועצמותיו שהם עיקר הגוף ישארו‪,‬‬
‫שמחה גדולה תהיה לו‪ ,‬וכמו שמסופר בגמ'‬
‫בברכות איך המתים מספרים זה עם זה‪ ,‬וכמו‬
‫שמסופר הזוהר‪ ,‬איך כל מלאכי מעלה מגיעים‬
‫לשמוע את תורתו של הצדיק בקברו‪ ,‬אמנם מי‬
‫שאינו הולך בדרך ה'‪ ,‬נוהם ליבו מכאב על אשר‬
‫לא זכה לילך בדרך ה'‪.‬‬
‫(יב) וְׁ אָ מַ ְׁר ֻ ָת אֵ ְׁ‬
‫תוכַ חַ ת נָאַ ץ ִל ִ ֻבי‪:‬‬
‫ֵאתי מוֻסָ ר וְׁ ֹ‬
‫יך ָשנ ִ‬
‫וזועק מדוע שנאתי מוסר ותוכחה‪ ,‬החכם‬
‫לומד מכל אדם‪ ,‬והטיפש שונא לשמוע מאחרים‪,‬‬
‫[‪]74‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ואמרו החכמים שאם הטיפש היה שומע לדברי‬
‫חבריו הוא היה חכם‪.‬‬
‫יתי‬
‫מו ָרי וְׁ ִל ְׁמלַ ֻ ְׁמ ַדי לֹא ִה ִֻט ִ‬
‫קול ֹ‬
‫(יג) וְׁ לֹא ָשמַ ְׁע ִֻתי ְׁ ֻב ֹ‬
‫אָ זְׁנִ י‪:‬‬
‫ויאמר ליבו לאחר ימיו מדוע לא שמעתי‬
‫למורי ומלמדי‪ ,‬שה' עשה בעולם חכמים בכדי‬
‫שילמדו את הטיפשים‪ ,‬אשר מי שחכם אוי למי‬
‫שטיפש‪ ,‬אמנם גם הטיפש יכול לעשות חכם‪,‬‬
‫וגם החכם יכול לעשות טיפש‪.‬‬
‫תו ְׁך ָקהָ ל וְׁ עֵ ָדה‪:‬‬
‫יתי ְׁבכָ ל ָרע ְׁ ֻב ֹ‬
‫(יד) ִֻכ ְׁמעַ ט הָ יִ ִ‬
‫מספר לנו שלמה המלך ע''ה‪ ,‬שהוא כבר היה‬
‫ובדק את כל הרעות‪ ,‬וראה שאין בהם מאומה‬
‫ותועלת כלל‪.‬‬
‫[‪]75‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(טו) ְׁש ֵתה מַ יִ ם ִמבֻ ֹו ֶר ָך וְׁ ֹנ ְׁז ִלים ִמ ֻת ֹו ְׁך ְׁ ֻבאֵ ֶר ָך‪:‬‬
‫יש לאדם לשתות מים מבארו‪ ,‬לכל נשמה יש‬
‫לה את התורה שהיא צריכה לחדש‪ ,‬ויש לאדם‬
‫להוציא את כוחו נשמתו מן הכוח אל הפועל‪,‬‬
‫ולא לשתות רק מי אחרים‪.‬‬
‫(טז) יָפוֻצ ֻו מַ ְׁעיְׁ נ ֶֹת ָ‬
‫ֹבות ֻ ַפ ְׁלגֵי מָ יִ ם‪:‬‬
‫יך חוֻצָ ה ָֻב ְׁרח ֹ‬
‫ואין לך להשאיר את חכמתך עימך‪ ,‬אלא‬
‫להשמיע אותם לאחרים‪ ,‬אולי ילמדו ממך‪,‬‬
‫וכשכל חכם ילמדו את חברו‪ ,‬לבסוף יעשו בגד‬
‫יפה ומפואר‪.‬‬
‫(יז) יִ הְׁ י ֻו ְׁל ָך ְׁלבַ ֶ ֻד ָך וְׁ אֵ ין ְׁלז ִָרים ִא ֻ ָת ְׁך‪:‬‬
‫אל תאמר מה לי לגלות לאחרים מה שאני‬
‫חדשתי‪ ,‬הרי אני טרחתי על זה‪ ,‬ומדוע שהם‬
‫ללא תמורה ידעו את חכמתי‪ ,‬על זה אמר‬
‫שלמה‪ ,‬שכל חכמתך תשאר לך‪ ,‬כולם יאמר‬
‫דבר הלכה בשמך‪ ,‬ושפתותך יהיו מדברות את‬
‫הדברים האלו בקבר‪ ,‬ואין דבר שמשביע את‬
‫הנשמה כמו דברי התורה‪.‬‬
‫[‪]76‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫קו ְׁר ָך בָ רו ְֻׁך ו ְֻׁשמַ ח מֵ אֵ ֶשת נְׁ עו ֶֻר ָך‪:‬‬
‫(יח) יְׁ ִהי ְׁמ ֹ‬
‫יש לאדם לשמור את בריתו‪ ,‬ולשמוח מאשת‬
‫נעוריו‪ ,‬שזיוג ראשון של אדם הוא כפי שורש‬
‫נשמתו כמובא בגמ' בסוטה‪ ,‬אמנם הזיוג השני‬
‫חלילה הוא לפי מעשיו‪ ,‬ודבר קשה הוא מאוד‪,‬‬
‫כמו שאמרו חז''ל קשה זיוגו של אדם כקריעת‬
‫ים סוף‪.‬‬
‫(יט) אַ ֻיֶלֶ ת אֲהָ ִבים וְׁ ַיעֲלַ ת חֵ ן ַ ֻד ֶ ֻדיהָ יְׁ ַר ֻו ָֺך ְׁבכָ ל עֵ ת‬
‫ְׁ ֻבאַ הֲבָ ָת ֻה ִֻת ְׁש ֶֻגה ָת ִמיד‪:‬‬
‫התורה היא כמה אילה שתמיד בשמחה כעת‬
‫חתונתה עם בעלה‪ ,‬בכל זמן וזמן מגלים פנים‬
‫חדשות בתורה‪ ,‬ללא סוף ועת‪ ,‬ועל זה אמרו‬
‫חז''ל בכל יום יהיו בעינך כחדשים‪.‬‬
‫ויש לאדם לאהוב את התורה‪ ,‬ולא ללמוד‬
‫אותה בסבל וקושי‪ ,‬אלא יש לו ללמוד מה‬
‫שליבו חפץ‪ ,‬לחדש בה‪ ,‬לבקש מה' יפתח את‬
‫ליבו‪ ,‬ואז תאיר לו תורתו‪.‬‬
‫[‪]77‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כ) וְׁ לָ ֻ ָמה ִת ְׁש ֶֻגה ְׁבנִ י ְׁב ָז ָרה ו ְֻׁתחַ ֵֻבק חֵ ק נָכְׁ ִר ֻיָה‪:‬‬
‫אבל אין לאדם להגות בתורת הפלוספיא‬
‫וכבר צעקו על כך רבים הרשב''א השל''ה‬
‫ליקוטי מוהר''ן בני יששכר ועוד רבים‪ ,‬אשר כל‬
‫באיה לא ישובון‪ ,‬וכבר אמר הגר''א בשו''ע יו''ד‪,‬‬
‫שאפילו את מרן הרמב''ם הפלוספיא הטעתו‪.‬‬
‫(כא) ִֻכי נֹכַ ח עֵ ינֵי יְׁ ֹהוָ ה ַ ֻד ְׁרכֵי ִאיש וְׁ כָ ל מַ ְׁע ְׁ ֻגל ָֹתיו‬
‫ְׁמפַ ֻ ֵלס‪:‬‬
‫ואל תאמר איך אוכל לסור בדרך רעה וללכת‬
‫בדרך טובה‪ ,‬התשובה שה' מביט אל מעשה בני‬
‫אדם וכשהוא רואה משהו שרוצה בדרכו‪ ,‬ה'‬
‫מוליך אותו‪ ,‬הבא להטהר מסיעים אותו מן‬
‫השמים‪.‬‬
‫אתו‬
‫(כב) ע ֲֹוו ֹנו ָתיו יִ ְׁל ְֻׁכדֺ ֹנו אֶ ת הָ ָר ָשע ו ְֻׁבחַ ְׁבלֵ י חַ ֻ ָט ֹ‬
‫יִ ֻ ָתמֵ ְׁך‪:‬‬
‫חטאי האדם הם בעצמו אויביו‪ ,‬ובמעשה ידיו‬
‫מביא עליו טוב‪ ,‬וכן להפך‪ ,‬שכתוב בגמ' בשבת‬
‫שאין יסורים בלא עוון‪.‬‬
‫[‪]78‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כג) הוֻא יָמוֻת ְׁ ֻבאֵ ין מוֻסָ ר ו ְֻׁברֹב ִא ַ ֻו ְׁל ֻת ֹו יִ ְׁש ֻגֶה‪:‬‬
‫הרשע‬
‫ימות‬
‫כלומר‬
‫שהצדיקים‬
‫במיתתם‬
‫קרואים חיים‪ ,‬אמנם הרשע ממית את עצמו‬
‫בחייו‪ ,‬שהוא מתנתק ממקור הטוב‪ ,‬משום שהוא‬
‫סר מדרך ה'‪.‬‬
‫סליק פרק ה‬
‫פרק ו‬
‫(א) ְׁ ֻבנִ י ִאם עָ ַר ְׁב ֻ ָת ְׁל ֵרעֶ ָך ֻ ָתקַ עְׁ ֻ ָת לַ זָֻר ֻ ַכ ֻ ֶפ ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫יך נִ ְׁל ֻ ַכ ְׁד ֻ ָת ְׁ ֻב ִא ְׁמ ֵרי פִ ָ‬
‫(ב) ֹנוקַ ְׁש ֻ ָת ְׁב ִא ְׁמ ֵרי פִ ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫אם הבטחת לרשעים שתהיה עימם‪ ,‬ובדיברך‬
‫הרעים של לשון הרע וקללה וכעס‪ ,‬דבקת בכוח‬
‫הטומאה‪.‬‬
‫[‪]79‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫את ְׁבכַ ף ֵרעֶ ָך‬
‫פוא ְׁ ֻבנִ י וְׁ ִה ֻנָצֵ ל ִֻכי בָ ָ‬
‫ֲשה זֹאת אֵ ֹ‬
‫(ג) ע ֵ‬
‫לֵ ְׁך הִ ְׁת ַר ֻ ֵפס ו ְֻׁרהַ ב ֵרעֶ יך‪ָ:‬‬
‫יש לך מיד להתפלל אל ה'‪ ,‬ולומר לכוחות‬
‫הטומאה בגלוי איני חפץ בכם‪ ,‬אשמתי בגדתי‬
‫פשעתי‪ ,‬רצוני לשוב לה'‪ ,‬והתחרט בליבך על‬
‫עונותיך‪ ,‬ושוב אל ה'‪ ,‬כמו שכתוב "קחו עימכם‬
‫דברים ושוב אל ה'"‪.‬‬
‫ֶיך ו ְֻׁתנוֻמָ ה ְׁלעַ פְׁ עַ ֻ ֶפ ָ‬
‫(ד) אַ ל ִֻת ֻ ֵתן ֵשנָה ְׁלעֵ ינ ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫והדרך הטובה לתקן את החטאים כמובא‬
‫בספרים הוא ללמוד תורה בלילה‪ ,‬וזה מה‬
‫שאמר כאן "אל תתן שינה לעינך"‪.‬‬
‫(ה) ִה ֻנָצֵ ל ִֻכ ְׁצ ִבי ִמ ֻיָד וֻכְׁ ִצ ֻפ ֹור ִמ ֻיַד יָקוֻש‪:‬‬
‫הנצל כצבי וכו'‪ ,‬יש לאדם לברוח מהרע מהר‬
‫עד מאוד‪ ,‬אמנם אחר שכבר יצא מן הרע‪ ,‬יש לו‬
‫לעבוד את ה' במתינות‪ ,‬אבל היציאה מן הרע‬
‫תהיה בחפזון‪ ,‬שכן שהיו עם ישראל במצרים‬
‫הם יצאו בחיפזון בכדי שלא ישארו שם חלילה‪,‬‬
‫אמנם הגאולה העתידה תהיה ברחמים‪ ,‬משום‬
‫[‪]81‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫שכבר נטהר לבינו לה'‪ ,‬ויהיה לנו לב בשר‬
‫כמובא בגמ' בסוכה ובנביא‪.‬‬
‫(ו) לֵ ְׁך אֶ ל נְׁ מָ לָ ה עָ צֵ ל ְׁראֵ ה ְׁד ָרכֶיהָ וַ חֲכָ ם‪:‬‬
‫ה' לא ברא שום דבר לבטלה‪ ,‬ומי שעצל יביט‬
‫על הנמלה שנמצאת בכל מקום שנמצא באדם‪,‬‬
‫בכדי שבעת אשר הוא יושב בטל‪ ,‬הוא יוכל‬
‫ללמוד מדרכה‪ ,‬וגם ממנה תוכל להתחכם‪,‬‬
‫משום שכולם בחכמה עשית‪ ,‬וכבר אמרו בגמ'‬
‫בעירובין שלולי שניתנה תורה‪ ,‬היינו לומדים‬
‫צניעות מחתול וכו'‪.‬‬
‫ֹשל‪:‬‬
‫ֲשר אֵ ין לָ ֻה קָ ִצין שֹטֵ ר ֻומ ֵ‬
‫(ז) א ֶ‬
‫וגם שאין לנמלה קצין‪ ,‬היא עושה זאת‬
‫מצעמה‪ ,‬כן אם הינך טוען שאינך רואה את ה'‪,‬‬
‫מכל מקום יש לך מצד השכל לעשות דבר זה‪.‬‬
‫[‪]81‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ח) ֻ ָתכִ ין ַֻב ַֻקיִ ץ לַ חְׁ מָ ֻה אָ גְׁ ָרה בַ ָֻק ִציר מַ אֲכָ לָ ֻה‪:‬‬
‫הנמלה מכינה בקיץ אוכל בשביל החורף‪ ,‬כן‬
‫אדם צריך בעולם הזה להכין את העולם הבא‪,‬‬
‫ולא לומר והרי איני רואה את העולם הבא‪,‬‬
‫שהרי הנמלה גם לא רואה את החורף‪ ,‬והיא‬
‫מכינה את צרכיה לזמן זה‪.‬‬
‫(ט) עַ ד מָ ַתי עָ צֵ ל ִֻת ְׁש ֻ ָכב מָ ַתי ֻ ָתקוֻם ִמ ֻ ְׁשנ ֶָת ָך‪:‬‬
‫עד מתי אתה תישן את שינת השכל‪ ,‬קום‬
‫התעורר דע מאין מאת לאן אתה הולך‪ ,‬ולפני מי‬
‫אתה עתיד ליתן דין וחשבון‪.‬‬
‫ֻמות ְׁמעַ ט ִח ֻ ֺבק י ַָדיִ ם ִל ְׁש ֻ ָכב‪:‬‬
‫(י) ְׁמעַ ט ֵש ֹנות ְׁמעַ ט ְֻׁתנו ֹ‬
‫החוטא אינו חוטא בשום דבר באופן בולט‪,‬‬
‫הוא מעט יושן מעט מחבק ידיו‪ ,‬ומרגיש שבעצם‬
‫אין שום דבר רע שהוא עושה‪ ,‬אבל אינו יודע‬
‫שהרע הגדול הוא בכך שאינו עושה טוב‪.‬‬
‫[‪]82‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אש ָך וֻמַ ְׁחס ְֹׁר ָך ְֻׁכ ִאיש מָ גֵן‪:‬‬
‫(יא) וֻבָ א כִ ְׁמהַ ֻ ֵל ְׁך ֵר ֶ‬
‫העוני יבוא מיד אל העצל‪ ,‬וכן החסרון יבוא‬
‫לו בודאות‪ ,‬כמו שהמגן שומר על הלוחם‬
‫בודאות‪.‬‬
‫והטעם ששלמה המלך ע''ה‪ ,‬אמר את העניין‬
‫הזה‪ ,‬ודימה את ודאות החסרון‪ ,‬לודאות שמירת‬
‫המגן על לובשו‪ ,‬בכדי לעורר את העצל לשמור‬
‫על עצמו‪ ,‬ולהגן על חייו‪.‬‬
‫הולֵ ְׁך עִ ְׁ ֻקשוֻת ֻ ֶפה‪:‬‬
‫(יב) אָ ָדם ְׁ ֻב ִל ֻיַעַ ל ִאיש אָ וֶ ן ֹ‬
‫כוח היצר הוא אדם בלי שום עול‪ ,‬אשר כל‬
‫דבריו בשקר וכזב‪ ,‬ואפילו אם יאמר לך יצרך אל‬
‫לך לדאוג בעולם הזה‪ ,‬אלא תתענג בכל טוב‪,‬‬
‫ואל תדאג על העולם הבא שהרי ה' ימחל לך‬
‫על עונותך‪ ,‬אל תשמע לו‪.‬‬
‫(יג) ק ֵֹרץ ְׁ ֻבעֵ ינָו מֹלֵ ל ְׁ ֻב ַרגְׁ לָ ו מ ֶֹרה ְׁ ֻבאֶ ְׁצ ְׁ ֻבע ָֹתיו‪:‬‬
‫דרך השקרן כשמדבר הוא קורץ בעיניו מולל‬
‫ברגליו וקורץ באצבעותיו‪ ,‬משום שהוא בעצמו‬
‫[‪]83‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יודע שהוא שקרן ולכן הוא מנסה להסביר את‬
‫דבריו בכל איברי גופו‪.‬‬
‫ֺכות ְׁ ֻב ִלבֻ ֹו ח ֵֹרש ָרע ְׁ ֻבכָ ל עֵ ת ִמדֳ נִ ים‬
‫(יד) ֻ ַתהְׁ ֻפ ֹ‬
‫{ ִמ ְׁדיָנִ ים} יְׁ ַש ֻ ֵלחַ ‪:‬‬
‫היצר הרע‪ ,‬ששוכן בחדר השמאלי שבלב‬
‫האדם‪ ,‬כל היום חורש רעה‪ ,‬זו עבודתו‪ ,‬אפילו‬
‫שלא מכעיסים אותו‪ ,‬ולכן הוא עושה תמיד ריב‬
‫בן האנשים‪ ,‬משום שאין מעלה לישראל אלא‬
‫שיש בניהם שלום‪ ,‬וכן איש ואישה ששלום‬
‫בינהם שכינה בינהם‪ ,‬והיצר הרע מאוד מפחד‬
‫מדברים כאלו‪.‬‬
‫ידו ֻ ֶפ ַתע יִ ֻ ָשבֵ ר וְׁ אֵ ין מַ ְׁר ֻ ֵפא‪:‬‬
‫ָבוא אֵ ֹ‬
‫(טו) עַ ל ֻכֵן ֻ ִפ ְׁתאֹם י ֹ‬
‫משום שהיצר הרע הוא רע בעצם‪ ,‬לכן בעת‬
‫ביאת משיח שנאמר עליו שהוא יבוא פתאום‪,‬‬
‫כמו שכתוב "פתאום יבוא אל היכלו"‪ ,‬אז ישחט‬
‫היצר הרע כמובא בגמ' בסוכה‪.‬‬
‫[‪]84‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(טז) ֶשש הֵ ֻנָה ָשנֵא יְׁ הֹוָ ה וְׁ ֶשבַ ע ֻת ֹועֲבַ ות { ֻת ֹועֲבַ ת}‬
‫נַפְׁ ש ֹו‪:‬‬
‫ישנם שישה דברים שה' שונא‪ ,‬ועוד דבר‬
‫שביעי שה' מתאב‪.‬‬
‫כות ָ ֻדם נ ִָקי‪:‬‬
‫מות ְׁלש ֹון ָשקֶ ר וְׁ י ַָדיִ ם שֹפְׁ ֹ‬
‫(יז) עֵ ינַיִ ם ָר ֹ‬
‫א‪ :‬עינים רמות‪ ,‬משום שה' שונא את מי‬
‫שמתגאה‪ ,‬ומי שמביט בדבר ערוה וליבו סר מה'‪.‬‬
‫ב‪ :‬לשון שקר‪ ,‬הלשון היא מוציאה את דיבור‬
‫הנפש‪ ,‬ומי שמדבר שקר‪ ,‬נפשו דבקה בשקר‪ .‬ג‪:‬‬
‫ידים אשר שופכות דם נקי‪ ,‬המרים יד על חברו‬
‫ומעליבו‪ ,‬הרי הוא שופך את דמו כמובא בגמ'‬
‫בב''מ‪.‬‬
‫ֲרות לָ רוֻץ‬
‫בות אָ וֶ ן ַרגְׁ לַ יִ ם ְׁממַ ה ֹ‬
‫(יח) לֵ ב ח ֵֹרש מַ ְׁח ְׁש ֹ‬
‫לָ ָרעָ ה‪:‬‬
‫ד‪ :‬לב שחושב רע על חבריו‪ ,‬שה' שונא את‬
‫שונאי החינם‪ .‬ה‪:‬‬
‫רגלים שממהרות לרוץ‪,‬‬
‫שאמרו בגמ' בקידושין שאם רואה אדם שיצרו‬
‫מתגבר עליו ילבש שחורים וילך למקום אחר‬
‫[‪]85‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ויחטא‪ ,‬והנה שיש גם למי שמחויב לחטא ואין‬
‫בכוחו להתגבבר על יצרו‪ ,‬לעשות זאת בעצבות‬
‫נוראה‪ ,‬ולא לרוץ לעשות רע‪.‬‬
‫(יט) יָפִ יחַ ְֻׁכז ִָבים עֵ ד ָשקֶ ר ו ְֻׁמ ַש ֻ ֵלחַ ְׁמ ָדנִ ים ֵֻבין אַ חִ ים‪:‬‬
‫ו‪ :‬עד שקר‪ ,‬שה' סמך על האדם לפסוק על‬
‫פיהם את הדין‪ ,‬ומי שהוא עד שקר הוא הוא‬
‫מקלקל כביכול את משפט ה'‪ .‬ז‪ :‬משלח ריב בין‬
‫אחים‪ ,‬אם כל אדם צריך להיות בשלום‪ ,‬וודאי‬
‫ודאי שאם אחיו חייב להיות בשלום‪ ,‬וזה הדבר‬
‫המתואב מאוד בעיני ה'‪ ,‬ועוד שאדם הוא‬
‫מרכבה למידות העליונות של ה'‪ ,‬שהם בחינת‬
‫אחים זה לזה‪ ,‬וכאשר אדם בעולם הזה עושה‬
‫חלילה ריב עם אחיו‪ ,‬הרי הוא מפריד חלילה‬
‫במידות העליונות‪.‬‬
‫(כ) נְׁ צֹר ְׁ ֻבנִ י ִמ ְׁצוַ ת אָ ִב ָ‬
‫יך וְׁ אַ ל ִֻת ֻטֹש ֻת ֹו ַרת ִא ֻ ֶמ ָך‪:‬‬
‫יש לאדם לשמור את דרכי אביו‪ ,‬שאם אביו‬
‫נהג במנהג מה‪ ,‬אין לו לבטל את המנהג הזה‬
‫כמובא בגמ' בפסחים‪ ,‬וכן יש לו לשמור את‬
‫[‪]86‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫תורת אימו‪ ,‬ולא לומר אימי אינה מחויבת‬
‫בתורה ואין משמעות לתורתה‪.‬‬
‫(כא) קָ ְׁש ֵרם עַ ל ִל ְׁ ֻב ָך ָת ִמיד עָ נְׁ ֵדם עַ ל ַֻג ְׁר ְׁ ֻגר ֶֹת ָך‪:‬‬
‫יש לאדם להתגאות במנהגי הוריו‪ ,‬וזהו‬
‫כבודם‪ ,‬וה' מגלגל גלגולים שכל אדם ינהג‬
‫דברים מסוימים‪ ,‬ומכולם מתגדל כבודו של ה'‪.‬‬
‫(כב) ְׁ ֻב ִה ְׁתהַ ֻ ֶלכְׁ ָך ֻ ַתנְׁ חֶ ה א ָֹת ְׁך ְׁ ֻב ָשכְׁ ְׁ ֻב ָך ִֻת ְׁשמֹר עָ לֶ ָ‬
‫יך‬
‫יצו ָת הִ יא ְׁת ִשיחֶ ָך‪:‬‬
‫וַ ה ֲִק ֹ‬
‫כשתלך לקברך התורה תשמור עליך מכל‬
‫המזיקים‪,‬‬
‫ולכן‬
‫אנשי‬
‫ירושלים‬
‫נהגו‬
‫שבני‬
‫המשפחה לא ילכו לפני המיטה מפני המזיקים‪,‬‬
‫ובקבר שיש לאדם חיבוט הקבר ושאר דברים‪,‬‬
‫התורה תשמור עליך‪ ,‬וכשתקום לתחית המתים‪,‬‬
‫היא זאת שתזכה אותך לקום‪ ,‬ואפילו שלא‬
‫כתוב בתורה במפורש שיש תחיית המתים‪,‬‬
‫חז''ל הראו לנו היכן כתוב בתורה שיש תחיית‬
‫המתים‪ ,‬ומי שמאמין שדקדוקים אלו נכונים‪,‬‬
‫[‪]87‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫והוא נאמן לתורה‪ ,‬ודאי שהתורה תקים אותו‬
‫לעתיד לבוא‪.‬‬
‫חות‬
‫אור וְׁ ֶד ֶר ְׁך חַ ִ ֻיים ֻת ֹוכְׁ ֹ‬
‫תו ָרה ֹ‬
‫(כג) ִֻכי נֵר ִמ ְׁצוָ ה וְׁ ֹ‬
‫מוֻסָ ר‪:‬‬
‫המצוה היא כמו הכלי שבו נמצאים השמן‬
‫והפתילה‪ ,‬התורה היא עצם האור‪ ,‬המידות הם‬
‫עצם החיים‪,‬‬
‫וכבר אמר רבי סעדיא גאון‬
‫שתכלית האדם בעולם הזה‪ ,‬הוא לתקן את‬
‫המידות‪,‬‬
‫ויש‬
‫כאלו‬
‫שאומרים‬
‫שהתורה‬
‫והמצוות‪ ,‬הם בכדי שאדם יוכל לתקן את‬
‫המידות‪ ,‬הם אמצעי לתיקון המידות‪.‬‬
‫(כד) ִל ְׁשמָ ְׁר ָך מֵ אֵ ֶשת ָרע מֵ חֶ ְׁלקַ ת לָ ש ֹון נָכְׁ ִר ֻיָה‪:‬‬
‫התורה והמצווה והמידות‪ ,‬הם שומרים את‬
‫האדם להדבק בשכינה‪ ,‬ולא חלילה להדבק‬
‫בכוח הטומאה‪.‬‬
‫[‪]88‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כה) אַ ל ֻ ַת ְׁחמֹד יָפְׁ י ָֻה ִ ֻב ְׁלבָ בֶ ָך וְׁ אַ ל ִֻת ָֻקח ֲָך ְׁ ֻבעַ פְׁ עַ ֻ ֶפיהָ ‪:‬‬
‫אין אפילו‬
‫לחמוד כמלוא נימא בכוחות‬
‫הטומאה‪ ,‬משום שבמה שאדם חומד לבסוף הוא‬
‫עושה‪.‬‬
‫(כו) ִֻכי ְׁבעַ ד ִא ֻ ָשה ֹזונָה עַ ד ִֻכ ֻ ַכר לָ חֶ ם וְׁ אֵ ֶשת ִאיש‬
‫נֶפֶ ש יְׁ ָק ָרה ָתצוֻד‪:‬‬
‫הזונה הרי הוא מגיע לעניות שאפילו ככר‬
‫לחם לא יהיה לו‪ ,‬וגם נפש יקרה כנפש התנאים‪,‬‬
‫התאוה תצוד כמסופר בגמ' בקידושין שהתנאים‬
‫כמעט ונכשלו בתאוה‪.‬‬
‫יקו ו ְֻׁבגָ ָדיו לֹא ִת ֻ ָש ַרפְׁ נָה‪:‬‬
‫(כז) ֲהי ְַׁח ֻ ֶתה ִאיש אֵ ש ְׁ ֻבחֵ ֹ‬
‫וכי יכול אדם לתת אש בחיקו‪ ,‬והוא לא‬
‫ישרף‪ ,‬כן המחבק את כוח הטומאה‪ ,‬ודאי‬
‫ששריפה תבוא עליו בגיהנום‪.‬‬
‫[‪]89‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כח) ִאם יְׁ הַ ֻ ֵל ְׁך ִאיש עַ ל הַ ֶֻגחָ ִלים וְׁ ַרגְׁ לָ יו לֹא ִת ֻ ָכוֶ ינָה‪:‬‬
‫אל יחשוב אדם‪ ,‬שלא יקרה לו מהומה אם‬
‫יעסוק בדבר ערוה‪ ,‬או בדבר טומאה‪ ,‬שהרי לא‬
‫מצינו מי שהולך על גחלים ורגליו אינם נכוות‪,‬‬
‫אלא ההודים אשר עוסקים בכוח הכישוף‪ ,‬ועל‬
‫עם ישראל נאמר "לא קסם ביעקב ולא נחש‬
‫בישראל"‪ ,‬וקסם ונחש הם כוחות הכישוף‬
‫כמובא בזוהר‪.‬‬
‫(כט) ֻכֵן הַ ָֻבא אֶ ל אֵ ֶשת ֵרעֵ ה ֻו לֹא יִ ֻנָקֶ ה ֻ ָכל הַ ֻנֹגֵ עַ ָֻב ֻה‪:‬‬
‫כן מי שנוגע בכוח הטומאה‪ ,‬הוא לא ימלט‪,‬‬
‫משום שטומאה עוברת בנגיעה כל שהיא‪.‬‬
‫(ל) לֹא יָבוֻז ֻו לַ ַֻג ֻנָב ִֻכי יִ גְׁ ֹנוב ְׁלמַ ֻ ֵלא נַפְׁ ש ֹו ִֻכי יִ ְׁרעָ ב‪:‬‬
‫יתו יִ ֻ ֵתן‪:‬‬
‫הון ֵֻב ֹ‬
‫(לא) וְׁ נִ ְׁמצָ א יְׁ ַש ֻ ֵלם ִש ְׁבעָ ָתיִ ם אֶ ת ֻ ָכל ֹ‬
‫גם שגניבה הוא דבר רע מאוד‪ ,‬אפשר להבין‬
‫אותו‪ ,‬שהוא חסר לחם וחומד כסף‪ ,‬אשר יש מה‬
‫לעשות עימו‪.‬‬
‫[‪]91‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אמנם גם הגנב לבסוף ישלם על השור שגנב‬
‫עם כלי המחרישה פי שבע‪ ,‬חמש על השור‬
‫כמובא בתורה‪ ,‬וכפל על המחרישה‪.‬‬
‫ֲש ֻנָה‪:‬‬
‫(לב) נֹאֵ ף ִא ֻ ָשה חֲסַ ר לֵ ב מַ ְׁש ִחית נַפְׁ ש ֹו הוֻא ַיע ֶ‬
‫אבל מי שמשחית את נפשו‪ ,‬שהוא עוסק‬
‫בזנות‪ ,‬שהרי כוחו ונפשו יצאת לבטלה בזנות‪,‬‬
‫וכוחות הטומאה לוקחים את כוח נפשו‪ ,‬אין לו‬
‫גהינום גדול מזה‪.‬‬
‫תו לֹא ִת ֻ ָמחֶ ה‪:‬‬
‫לון יִ ְׁמצָ א וְׁ חֶ ְׁר ֻ ָפ ֹ‬
‫(לג) נֶגַ ע וְׁ ָק ֹ‬
‫נגע וקלון שהם כוחות הטומאה‪ ,‬יקחו את‬
‫נפשו‪ ,‬וחרפתו לא תמחה עד אשר יוצא את‬
‫נפשו מהם‪ ,‬על ידי קריאת שמע שעל המיטה‪,‬‬
‫כמובא בגמ' בברכות שהאומר ק''ש על המיטה‪,‬‬
‫הרי הוא הורד מזיקים רבים‪ ,‬וביאר האריז''ל‬
‫שהכוונה שהוא הורג את המזיקים שלקחו את‬
‫חלק נפשו‪.‬‬
‫[‪]91‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫מול ְׁ ֻב ֹיום נ ָָקם‪:‬‬
‫(לד) ִֻכי ִקנְׁ אָ ה חֲמַ ת ָֻגבֶ ר וְׁ לֹא י ְַׁח ֹ‬
‫היצר הרע ביום הדין נוקם עד מאוד‪ ,‬ולא‬
‫חומל לעולם‪ ,‬בעולם הזה הוא מראה פנים‬
‫שוחקות‪ ,‬אבל בעולם הבא רואים כמה עצבות‬
‫פניו‪ ,‬עד כדי שאמרו חז''ל בנידה ששם אימם‬
‫של שדים הוא [אין לומר בפה] "לילת"‪ ,‬מלשון‬
‫יללה‪.‬‬
‫(לה) לֹא יִ ֻ ָשא ֻ ְׁפנֵי כָ ל כֻ ֹפֶ ר וְׁ לֹא יֹאבֶ ה ִֻכי ַת ְׁר ֶֻבה‬
‫ֻשֹחַ ד‪:‬‬
‫שום דבר לא יועיל לפדות את עצמו בעולם‬
‫העליון‪ ,‬אלא רק תשובה שעשה בעולם הזה‪ ,‬וכן‬
‫בן האדם שעושה מעשים טובים‪ ,‬יכול להציל‬
‫את נפש אביו בעולם העליון כמובא בזוהר‪.‬‬
‫סליק פרק ו‬
‫[‪]92‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫פרק ז‬
‫(א) ְׁ ֻבנִ י ְׁשמֹר אֲמָ ָרי ו ִֻמ ְׁצ ֹו ַתי ִֻת ְׁצ ֻפֹן ִא ֻ ָת ְׁך‪:‬‬
‫יש לאדם לשמור דהיינו לצפות לאמרי ה'‪,‬‬
‫ולצפון את המצוות עימו‪ ,‬כלומר תמיד להיות‬
‫מקושר אליהם‪ ,‬ולדעת שיש לו זכות לעשותם‪.‬‬
‫תו ָר ִתי ְֻׁכ ִאיש ֹון עֵ ינ ָ‬
‫ֶיך‪:‬‬
‫(ב) ְׁשמֹר ִמ ְׁצ ֹו ַתי וֶ ְׁחיֵה וְׁ ֹ‬
‫בכך שאדם ישמור ויצפה למצוות הוא יחיה‪.‬‬
‫ואת התורה יש לשמור עוד יותר כאישון הבת‬
‫עין‪ ,‬דהיינו שיש להביט בתורה בריכוז גדול‬
‫ולדעת מהו רצון ה'‪ ,‬ולא רק לקרוא את החוקים‬
‫ללא הבנתם‪ ,‬שלא על זה אמרו חז''ל במנחות‬
‫של כל קוץ וקוץ יש אלפי חידושי הלכה‪.‬‬
‫(ג) ָק ְׁש ֵרם עַ ל אֶ ְׁצ ְׁ ֻבע ֶֹת ָ‬
‫יך ֻ ָכ ְׁתבֵ ם עַ ל לוֻחַ ִל ֶֻב ָך‪:‬‬
‫יש לקשור את התורה על האצבעות‪ ,‬כמו‬
‫שאמרו חז''ל בכתובות שהבוהן היא בשביל‬
‫הזאת המצורע‪ ,‬והזרת וכו'‪.‬‬
‫[‪]93‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ויש לכתוב את התורה על לוח ליבו‪ ,‬לכל‬
‫אחד יש את לוחות הברית בליבו‪ ,‬אשר מזה‬
‫ומזה הם כתובים‪.‬‬
‫(ד) ֱאמֹר לַ חָ כְׁ מָ ה ֲאח ִֹתי אָ ְֻׁת ֻומ ָֹדע לַ ִ ֻבינָה ִת ְׁק ָרא‪:‬‬
‫יש להתקשר לחכמה‪ ,‬ולדעת אותה באופן‬
‫מוחלט‪ ,‬כמו שהאחות היא קשורה לאח באופן‬
‫מולחט משאין כן האישה‪ ,‬שהיא קשורה רק על‬
‫ידי נישואין והוא קשר שחלילה יכול להיפסק‬
‫מטעמים שהם‪.‬‬
‫ומודע לבינה תקרא‪ ,‬מודע הוא חיבור‪ ,‬יש לך‬
‫להתחבר לדברי החכמה‪.‬‬
‫(ה) ִל ְׁשמָ ְׁר ָך מֵ ִא ֻ ָשה ז ָָרה ִמ ֻנָכְׁ ִר ֻיָה אֲמָ ֶריהָ הֶ ח ֱִליקָ ה‪:‬‬
‫כל עסק החכמה הזה‪ ,‬הוא בכדי לשמור את‬
‫האדם‬
‫מאישה‬
‫זרה‪,‬‬
‫דהיינו‬
‫מכוח‬
‫התאוה‬
‫והמרידה בה' חלילה‪ ,‬וכמו שאמר הרמב''ם ז''ל‬
‫שרק מי שפנוי מחכמה‪ ,‬יכול להתאות לדבר‬
‫ערוה וכו'‪ ,‬ואפילו שראינו תנאים בגמ' בקידושין‬
‫וכן ראינו את יהודה ודוד המלך ע''ה שהתאוה‬
‫[‪]94‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לנשים‪ ,‬יש בעניין זה עומק כמו שכתבתי בספרי‬
‫"ורוח על פני מים"‪ ,‬וכן ליקוטי מוהר''ן מבאר‬
‫בעניין‬
‫דוד‬
‫המלך‬
‫שאינו‬
‫כפשוטו‪,‬‬
‫אמנם‬
‫האריז''ל כותב שדוד הגיע ממקום טמא מאוד‪,‬‬
‫ולכן היה לו מאוד קשה להתגבר על יצרו‪.‬‬
‫יתי ְׁ ֻבעַ ד אֶ ְׁשנ ִ ַֻבי נִ ְׁש ָקפְׁ ִֻתי‪:‬‬
‫(ו) ִֻכי ְׁ ֻבחַ ֻל ֹון ֵֻב ִ‬
‫שלמה המלך ע''ה הביט מחלון ביתו‪ ,‬דהיינו‬
‫בחלון החכמה‪ ,‬שידוע ששלמה המלך היה עוסק‬
‫בכל חכמת הכישוף ובכל כוח הטומאה‪ ,‬ובוחן‬
‫אותו וחוקר אותו‪ ,‬כמובא בספר קהלת‪.‬‬
‫(ז) וָ אֵ ֶרא בַ ֻ ְׁפ ָתאיִ ם אָ ִבינָה בַ ָֻבנִ ים נַעַ ר חֲסַ ר לֵ ב‪:‬‬
‫וראה את עם ישראל שהוא כנער חסר לב‪,‬‬
‫אשר לפעמים שומע לפתויי היצר הרע‪.‬‬
‫ואמר שראה נער חסר לב‪ ,‬שהטעם שאדם‬
‫מגיע לתאוה‪ ,‬משום שאין לו תאוה לעבודת ה'‪,‬‬
‫אינו נהנה אינו שמח בה‪ ,‬אינו עובד את ה' עם‬
‫ליבו‪.‬‬
‫[‪]95‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ית ֻה יִ ְׁצעָ ד‪:‬‬
‫(ח) עֹבֵ ר ַֻב ֻשוֻק אֵ צֶ ל ֻ ִפ ֻנ ָֻה וְׁ ֶד ֶר ְׁך ֵֻב ָ‬
‫ראה את עם ישראל עובר בשוקים וברחובות‪,‬‬
‫דהיינו שעושה דברים אשר המה רשות ולא‬
‫מצווה‪ ,‬ואז אדם מסתכן עד מאוד‪ ,‬וודאי שהוא‬
‫תוך כדי הילכו יעבור דרך בית היצר הרע‪.‬‬
‫ודאי שיש לעשות דברי הרשות‪ ,‬אמנם יש‬
‫לעשות אותם יחד עם הפסוק אשר אומר "בכל‬
‫דרכך דעהו"‪ ,‬יש אפילו במעשה גשמי למצוא‬
‫את עבודת ה'‪ ,‬יש לו שהולך ברחוב להביט כמה‬
‫בזוים הם שלא עוסקים בתורה ובמצות‪ ,‬יש לו‬
‫להביט על הצמחים והפרחים כמה יפים מעשי‬
‫ה'‪ ,‬יש לו לראות כמה אנשי המסחר רודפים‬
‫אחרי פרנסתם שהיא להבל וריק‪ ,‬וכמה הוא‬
‫שעוסק בחיי עולם צריך לרדוף אחרי פרנסתו‪,‬‬
‫ויש לו לומר הריני הולך לטייל בכדי לנוח‬
‫מלימודי‪ ,‬אם אני יכביד על עצמי את עול‬
‫הלימוד‪ ,‬אני חליליה בסוף ימאס בו‪ ,‬יש לאט‬
‫לאט להכיר את אור התורה‪ ,‬וממילא לא יעסיקו‬
‫אותו דברים ללא תוכן‪.‬‬
‫[‪]96‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֶשף ְׁ ֻבעֶ ֶרב ֹיום ְׁ ֻב ִאיש ֹון לַ יְׁ לָ ה וַ אֲפֵ לָ ה‪:‬‬
‫(ט) ְׁ ֻבנ ֶ‬
‫הזמן שאדם בדרך כלל הולך לעסוק בדברי‬
‫הרשות‪ ,‬הוא בנשף בערב יום‪ ,‬בזמנים חשוכים‪,‬‬
‫בזמנים שלא מאיר לו אור אלוקים‪ ,‬ויש לאדם‬
‫לזכור "כי אשב בחושך ה' אור לי"‪ ,‬יש לאדם‬
‫להאיר את החושך באור התורה‪ ,‬ותורה אור‪.‬‬
‫אתו ִשית ֹזונָה וֻנְׁ צֺ ַרת לֵ ב‪:‬‬
‫(י) וְׁ הִ ֻנֵה ִא ֻ ָשה ִל ְׁק ָר ֹ‬
‫מיד בזמן החושך מגיע אשת התאוה לאדם‬
‫בכדי להראות לו איזה אור שהוא לא אור קיומי‪,‬‬
‫הוא אור שמיד פוסק‪.‬‬
‫והתאוה הזאת היא נצורת לב‪ ,‬כלומר שהיא‬
‫מונעת את האדם לעבוד את ה' עם ליבו‪ ,‬מזה‬
‫היא מפחדת‪ ,‬היא יודעת שבכך עם ישראל דבק‬
‫בה'‪.‬‬
‫[‪]97‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ית ֻה לֹא יִ ְׁש ְֻׁכנ ֻו ַרגְׁ לֶ יהָ ‪:‬‬
‫(יא) ה ִֹמ ֻיָה ִהיא וְׁ ס ָֹר ֶרת ְׁ ֻבבֵ ָ‬
‫התאוה היא מבולבלת וסוררת‪ ,‬היצר בעצמו‬
‫שואג בשגעון והוא יודע שלעולם הזה יש ריבון‪,‬‬
‫הוא יודע שהסוף שלו מגיע‪.‬‬
‫ואפילו בביתה לא ישכנו רגילה‪ ,‬היא בעצמה‬
‫לא מאמינה בדרכה‪ ,‬אלא שקשה לאדם לעזוב‬
‫את דרכו הרעה‪ ,‬גם שהוא יודע שהיא לא דרך‬
‫אלא אבדון‪.‬‬
‫ֹבות וְׁ אֵ צֶ ל ֻ ָכל ֻ ִפ ֻנָה ֶת ֱארֹב‪:‬‬
‫(יב) ֻ ַפעַ ם ַֻבחוֻץ ֻ ַפעַ ם ָֻב ְׁרח ֹ‬
‫התאוה נמצאת בכל פינה‪ ,‬אפילו בעסק‬
‫התורה היא יכולה להגיע‪ ,‬גם אצל גדולי התורה‬
‫מסתובבים כל מיני אנשים שבאים לחפש את‬
‫העסקים שלהם שם‪" ,‬סביב רשעים יהלכון"‪.‬‬
‫[‪]98‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לו‪:‬‬
‫ִיקה בֻ ֹו וְׁ נ ְָׁש ָקה לֻ ֹו הֵ עֵ זָה פָ נֶיהָ וַ ֻתֹאמַ ר ֹ‬
‫(יג) וְׁ הֶ ֱחז ָ‬
‫התאוה מחזיקה את האדם היא כופתת אותו‬
‫להיות תאב לה‪ ,‬אפילו שהוא לא רוצה‪ ,‬ומעיזה‬
‫את פניה‪ ,‬ומחזקת את עצמה קדושה‪ ,‬לא מספיק‬
‫שהיא כופתת לעסוק ברע‪ ,‬היא מספרת שהרע‬
‫שלה הוא קדוש‪.‬‬
‫(יד) זִ ְׁבחֵ י ְׁשלָ ִמים עָ לָ י הַ ֻי ֹום ִש ֻ ַל ְׁמ ִֻתי נְׁ ָד ָרי‪:‬‬
‫זבחי שלמים עלי‪ ,‬בא לאכול את זבחי‬
‫השלמים אשר עושים שלום בפמליא של מעלה‬
‫ומטה‪ ,‬בא לעשות שלום בעולם‪ ,‬אל תמחה‬
‫ברשעים תן להם ללכת בדרכם‪ ,‬רק תרבה שלום‬
‫בעולם‪ ,‬והיא שוכחת את המקרא שצוח כנגדה‬
‫"הוכח תוכיח את עמיתך"‪ ,‬בכל מקום שיש‬
‫חילול ה' אין נותנים כבוד לרב‪.‬‬
‫את ָך ְׁל ַשחֵ ר ֻ ָפנ ָ‬
‫ֶיך וָ אֶ ְׁמצָ אֶ ֻ ָך‪:‬‬
‫אתי ִל ְׁק ָר ֶ‬
‫(טו) עַ ל ֻכֵן יָצָ ִ‬
‫התאוה מספרת שהיא כה צודקת‪ ,‬היא יוצאת‬
‫ורודפת לא בשביל להכשיל אנשים ברע‪ ,‬אבל‬
‫דע שהיא מחויבת להכשיל אנשים‪ ,‬שמזון הרע‬
‫[‪]99‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הוא בחטאי ישראל כמובא ברמ''ק בתומר‬
‫דבורה‪ ,‬אלא היא מספרת שהיא רודפת בכדי‬
‫להביא את האנשים לדרך ה'‪.‬‬
‫בות אֵ טוֻן ִמ ְׁצ ָריִ ם‪:‬‬
‫(טז) מַ ְׁרבַ דִֻ ים ָרבַ ְׁד ִֻתי עַ ְׁר ִשי חֲטֺ ֹ‬
‫בא לשכב אצלי לנוח מטרדת החיים‪ ,‬המנוחה‬
‫אצלי יפה עד מאוד‪ ,‬ואינה זוכרת את דברי‬
‫החכם‬
‫בגמ'‬
‫בעירובין‬
‫שבעולם‬
‫הזה‬
‫יש‬
‫להתעורר‪ ,‬ובעולם הבא בקבר יש מספיק זמן‬
‫לישן‪.‬‬
‫ָמון‪:‬‬
‫(יז) נַפְׁ ִֻתי ִמ ְׁש ֻ ָכ ִבי מֹר אֲהָ ִלים וְׁ ִק ֻנ ֹ‬
‫כל מקום מנוחתי מלא בריחות נעימים ביותר‪,‬‬
‫ואין לך דבר שמהנה את הנשמה אלא הריח‬
‫כמובא בגמ' בברכות‪ ,‬וכל מעשי הם בשביל‬
‫הרוחניות ולא חלילה בשביל הגשמיות כלל‬
‫וכלל‪.‬‬
‫[‪]111‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יח) ְׁלכָ ה נִ ְׁרוֶ ה ד ִֹדים עַ ד הַ בֻ ֹקֶ ר נִ ְׁתעַ ְֻׁלסָ ה ָֻבאֳהָ ִבים‪:‬‬
‫בא תתחבר עימה עד עת הגאולה שנקראת‬
‫בוקר‪ ,‬ודאי שאז תהיה הנהגה אחרת לשיטה‬
‫אחת שיהיה עולם כחדש עין לא ראתה‪ ,‬אמנם‬
‫עד אז בא עימו ונתענג וננוח‪.‬‬
‫חוק‪:‬‬
‫יתו הָ לַ ְׁך ְׁ ֻבדֶ ֶר ְׁך מֵ ָר ֹ‬
‫(יט) ִֻכי אֵ ין הָ ִאיש ְׁ ֻבבֵ ֹ‬
‫כי ה'‬
‫שנקרא איש מלחמה אינו בבית‬
‫המקדש‪ ,‬ואם הוא היה רוצה שנעבוד אותו הוא‬
‫היה מגיע לשם‪ ,‬ועוד שאי אפשר לעובדו שה'‬
‫בעצמו אמר "אנכי הסתר אסתיר פני מהם ביום‬
‫ההוא"‪ ,‬ולכן עכשיו "יש לך להתענג בתענוגי‬
‫העולם הזה‪ ,‬ולא לחינם ברא ה'‪ ,‬את תענוגי‬
‫העולם הזה‪ ,‬וכל מי שלא נהנה מהעולם הזה‬
‫עתיד ליתן את הדין"‪.‬‬
‫יתו‪:‬‬
‫ָדו ְׁל ֹיום הַ ֻכֶסֶ א ָיבֹא בֵ ֹ‬
‫רור הַ ֻכֶסֶ ף לָ קַ ח ְׁ ֻבי ֹ‬
‫(כ) ְׁצ ֹ‬
‫את צרור הכסף שהוא מלשון כיסופין את‬
‫לקח עימו‪ ,‬אין להגיע לתענוג בעבודת ה'‪ ,‬כך‬
‫אומרת התאוה‪ ,‬וזה אינו שודאי שגם בגלות‬
‫[‪]111‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אפשר להגיע לאהוב את ה'‪ ,‬ומי לא שמע על‬
‫הצדיק הגדול רבי זושא זצ''ל אשר היה כולו‬
‫מלא רשפי אש לה'‪ ,‬ומי לא שמע על הבעש''ט‬
‫אשר כולו היה בוער לה'‪ ,‬ומי לא ראה את‬
‫אהבת התורה של מרן הרה''ג שך זצ''ל אשר‬
‫הייתה בוערת בליבו אהבת התורה‪.‬‬
‫(כא) ִה ֻ ַט ֻת ֻו ְׁ ֻב ֹרב ִל ְׁקחָ ֻה ְׁ ֻבחֵ לֶ ק ְׁשפָ ֶתיהָ ֻ ַתדִֻ יחֶ ֻנ ֻו‪:‬‬
‫התאוה מסירה את האדם ברוב דבריה‪ ,‬אשר‬
‫נראים המה דברים מחוכמים‪ ,‬אמנם למעיין‬
‫בהם מעט‪ ,‬אינו מבין היכן תחילתם והיכן סופם‪.‬‬
‫ָבוא‬
‫הולֵ ְׁך אַ ח ֲֶריהָ ֻ ִפ ְׁתאֹם ְֻׁכש ֹור אֶ ל טֶ בַ ח י ֹ‬
‫(כב) ֹ‬
‫וֻכְׁ עֶ כֶס אֶ ל מוֻסַ ר אֱוִ יל‪:‬‬
‫ההולך אחרי התאוה הוא כשור ההולך‬
‫לשחיטה‪ ,‬הרי הוא מוסר את עצמו למיתה‪ ,‬הוא‬
‫מרגיש שרק אותו לוקחים רק אותו מכבדים‪,‬‬
‫אבל אינו יודע לאן לוקחים אותו‪.‬‬
‫[‪]112‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫דו ְֻׁכמַ הֵ ר ִצ ֻפ ֹור אֶ ל ֻ ָפח וְׁ לֹא י ַָדע‬
‫(כג) עַ ד יְׁ פַ ֻ ַלח חֵ ץ ְֻׁכבֵ ֹ‬
‫ִֻכי ְׁבנַפְׁ ש ֹו הוֻא‪:‬‬
‫עד אשר יבוא סופו ויראה מה סופו של כל‬
‫חוטא‪ ,‬ואפילו בעולם הזה‪ ,‬רואים אנחנו את‬
‫הצדיקים בכל עת ועת בזדכים ונעשים שמחים‬
‫ומושיעים‪ ,‬ואת הגוים רודפים אחרי הבל וריק‪.‬‬
‫(כד) וְׁ עַ ֻ ָתה בָ נִ ים ִש ְׁמע ֻו ִלי וְׁ הַ ְׁק ִשיב ֻו ְׁל ִא ְׁמ ֵרי פִ י‪:‬‬
‫לכן שמעו בנים אל דברי ה'‪ ,‬התבוננו ברוחב‬
‫לבבכם‪ ,‬אל תתנו תנומה לעינכם קומו קומו‬
‫מתרדמת היצר‪ ,‬ועסקו בזוהר הקדוש אשר‬
‫מלהיב את הלבבות ומורה לאדם איך לעשות‬
‫נחת רוח לה'‪ ,‬ומה מהותו‪ ,‬ומה עומק התורה‪,‬‬
‫ודאי שיש לאדם לעסוק בתורה ולפלפל בה‬
‫ולדעת אותה בביקאות רבה‪ ,‬אבל אין שכל‬
‫האדם יכול ללמוד הלכה למעשה זמן רב משום‬
‫קוצר הזכרון‪ ,‬ואין טעם לפלפל בכל עת‪ ,‬אלא יש‬
‫לקבוע שעה ביום לפלפול‪ ,5‬וזמן ביום ללימוד‬
‫‪5‬‬
‫כדברי המהרח''ו בהקדמת העץ חיים‪.‬‬
‫[‪]113‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ההלכה‪ ,6‬וזמן ביום ללמוד הבקיאות‪ ,7‬ואת‬
‫השאר להקדיש ללמוד הזוהר הקודש אשר‬
‫מזכך את ליבות בני האדם‪.8‬‬
‫‪6‬‬
‫יש שאמרו שעה ויש שאמרו חצי שעה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫כ דף או כפי אשר מסוגל ללמוד בזמן של שעה או יותר‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫ודאי שאין לאדם להתחיל מיד בדרך זו‪ ,‬יש לו לילך‬
‫בהדרגה בתחילה ללמוד כחצי שעה ביום את הזוהר הקדוש‪,‬‬
‫ואח'' כ יותר ויותר עד אשר יוכל להגיע לדרך זו‪ ,‬שהיא הדרך‬
‫המובחרת ביותר‪ ,‬ורשב''י בעצמו פעמים רבות אומר שספרו הוא‬
‫לימים אלו‪ ,‬לקטנים וגדולים‪ ,‬וכן הרמח''ל הגר''א כותבים‪ ,‬וכן‬
‫החפץ חיים היה מצוה על תלמידי ישיבתו ללמוד בכל שבוע את‬
‫הזוהר על פרשת השבוע [ובכל שנה לסיים את כל הזוהר]‪ ,‬וכן‬
‫החזו'' א אמר שמי שלומד את הזוהר כפשוטו [כגון עם פירוש‬
‫מתוק מדבש אשר הוא פירש שמבאר את פשט הזוהר] אין לך‬
‫ספר מוסר גדול בעולם יותר מזה‪ ,‬ובעל הלשם [סבו של הרה''ג‬
‫אלישיב שליט''א] היה מלמד ילדים בגיל אחד עשרה‪ ,‬את דברי‬
‫הזוהר הקדוש‪ ,‬אלא שהעולם סובר שהזוהר הוא דבר גבוה מאוד‬
‫מאוד ואין לגשת אליו רק לראויים‪ ,‬וודאי שהזוהר הוא דבר‬
‫קדוש אמנם יותר קדושה מזה‪ ,‬היא התורה ומ''מ יש לעסוק בה‪,‬‬
‫בתורה במיוחד בפרשת בראשית יש דברים נסתרים ואנחנו‬
‫עוסקים בה‪ ,‬הזוהר הוא עמוק‪ ,‬אמנם לעומקו אין אנחנו יורדים‬
‫ויכולים לרדת‪ ,‬אלא אנחנו עוסקים בפשט שבו‪ ,‬לומדים על‬
‫המידות אשר ה' בהם ה' ברא את העולם‪ ,‬וכן דיברו עליהם חז''ל‬
‫במסכת חגיגה שיש לה' ז' רקיעים‪ ,‬ולומדים איך כל מצוה תלויה‬
‫[‪]114‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יבו ֶתיהָ ‪:‬‬
‫(כה) אַ ל י ְֵׁש ְׁט אֶ ל דְֻׁ ָרכֶיהָ ִל ֶֻב ָך אַ ל ֻ ֵת ַתע ִ ֻבנְׁ ִת ֹ‬
‫אין להסיר את הלב אל דרך הטומאה‪ ,‬אפילו‬
‫אם דרכה טובה ונעימת הליכות‪.‬‬
‫וכן‬
‫יש‬
‫לאדם‬
‫להתרחק‬
‫מאוד‬
‫מחכמת‬
‫הפילוספיא‪ ,‬היא אשר מתעה את האדם מדרך‬
‫ה'‪ ,‬כמובא בשל''ה בגר''א‪ ,‬עד כדי שאמר‬
‫הגר''א שלימוד הפילוספיא מעכב את הגאולה‪,‬‬
‫אמנם לימוד הקבלה‪ ,‬כתב ‪ -‬שמקרב את‬
‫בהם‪ ,‬ומה היא השכינה ואיך להקים אותה מגלותה‪ ,‬אלא שיודע‬
‫היצר הרע שלימוד הזוהר כ''כ מקדש את האדם‪ ,‬ולכן הוא נותן‬
‫אפי' בלב גדולים ואפי' בלב מקובלים‪ ,‬להרחיק את העם מלימוד‬
‫דברים אלו‪ ,‬ומקובל אשר מרחיק את העם מללמוד את הדברים‬
‫האלו‪ ,‬הרי הוא דואג אך ורק לכספו‪ ,‬ומפחד שיראו שכל חכמתו‬
‫אינה כפי אשר הוא בעצמו מתאר‪ ,‬אלא היא חכמה אשר כל אחד‬
‫יכול לעסוק בו ולהתקרב ע''י לה'‪ ,‬אוי לנו מיום הדין אוי לנו‬
‫מיום התוכחה‪.‬‬
‫ומ'' מ מי שחושב שהוא באמת ראוי להוראה יש לו לעסוק‬
‫יותר בלימוד הדיינות‪ ,‬או איסור והיתר וכו'‪ ,‬ולא כל אחד יכול‬
‫לדעת חומר רב על ברוי ולדמות דבר לדבר‪ ,‬ולדעת איך לשמוע‬
‫את המקרים‪ ,‬ועל זה נאמר "ועצומים כל הרוגיה" זה שמורה‬
‫לפני שהגיע להיות ראוי להוראה‪ ,‬ולהוראת איסור והיתר יש‬
‫להיות בן ארבעים שנה‪ ,‬אם לא שאין אדם אחר שיורה‪.‬‬
‫[‪]115‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הגאולה‪ ,‬עיין בספר אבן שלמה בעניין לימוד‬
‫התורה‪.‬‬
‫(כו) ִֻכי ַר ִ ֻבים חֲלָ ִלים הִ ֻ ִפילָ ה וַ עֲצֺ ִמים ֻ ָכל ה ֲֺרגֶיהָ ‪:‬‬
‫כי רבים חללים הפילה‪ ,‬אין אנחנו מזהירים‬
‫אותך על דבר שאינו נראה‪ ,‬אלא כל העולם‬
‫רואה כמה חלילה הפילה הטומאה‪ ,‬ובזמן‬
‫שישראל היו הולכים בדרך ה' היו נצלים מכל‬
‫רע‪ ,‬וכאשר המה הולכים בדרכים שונה‪ ,‬המה‬
‫חסופים‬
‫לכל‬
‫מיני‬
‫דברים‬
‫שאינם‬
‫טובים‪,‬‬
‫ומסוכנים‪.‬‬
‫דות אֶ ל חַ ְׁד ֵרי מָ וֶ ת‪:‬‬
‫ית ֻה י ְֹׁר ֹ‬
‫אול ֵֻב ָ‬
‫(כז) ַ ֻד ְׁרכֵי ְׁש ֹ‬
‫דרכיה‬
‫הם‬
‫דרכי‬
‫השאול‪,‬‬
‫הרוצה‬
‫לילך‬
‫לגיהנום ילך בדרך הרע‪ ,‬אין לגהינום איזה‬
‫שביל‪ ,‬או איזה כביש שהוא‪ ,‬אלא ההולך בדרך‬
‫הרוע‪ ,‬הוא הולך בדרך הגיהנום‪ ,‬ובו ובעצמו‬
‫יהיה הגיהנום‪ ,‬העצבות שלו תעכור אותו‪,‬‬
‫ותשרוף את ליבו‪ ,‬מרוב צער ויגון על מעשיו‪,‬‬
‫ועל חייו‪.‬‬
‫[‪]116‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫סליק פרק ז'‬
‫פרק ח'‬
‫קולָ ֻה‪:‬‬
‫(א) ֲהלֹא חָ כְׁ מָ ה ִת ְׁק ָרא ו ְֻׁתב ֻונָה ִֻת ֻ ֵתן ֹ‬
‫אל יאמר אדם איך אני יכול להשיג את‬
‫החכמה‪ ,‬אין היום חכמים‪ ,‬ואפילו אלו שמעט‬
‫חכמים אינם מצוים‪ ,‬על זה בא שלמה המלך‬
‫ע''ה ואומר כדלהלן‪.‬‬
‫יבות נִ ָ ֻצבָ ה‪:‬‬
‫(ב) ְׁ ֻברֹאש ְׁמר ִֹמים עֲלֵ י ָד ֶר ְׁך ֵֻבית נְׁ ִת ֹ‬
‫בוא פְׁ ָת ִחים ֻ ָת ֹר ֻנָה‪:‬‬
‫(ג) ְׁליַד ְׁשעָ ִרים ְׁלפִ י ָק ֶרת ְׁמ ֹ‬
‫שהחכמה נמצאת היכן שהחכמים יושבים‪,‬‬
‫ובכל מקום ומקום‪ ,‬והתורה בעצמה מלמדת את‬
‫האדם‪ ,‬ולא רק החכמים‪ ,‬ולכן אין לך לדאוג‪,‬‬
‫ואין ליצרך מקום לומר לך איך תשיג חכמה‪.‬‬
‫[‪]117‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫קו ִלי אֶ ל ְׁ ֻבנֵי אָ ָדם‪:‬‬
‫ישים אֶ ְׁק ָרא וְׁ ֹ‬
‫(ד) אֲלֵ יכֶם ִא ִ‬
‫התורה קוראת אל האישים שהם המלאכים‬
‫אשר עם האדם‪ ,‬ואל האדם עצמו‪ ,‬ומודיעה‬
‫לאדם את דרך החכמה והמוסר‪.‬‬
‫ילים הָ ִבינ ֻו לֵ ב‪:‬‬
‫(ה) הָ ִבינ ֻו פְׁ ָתאיִ ם עָ ְׁרמָ ה וֻכְׁ ִס ִ‬
‫התורה צועקת לכל הפתאים ההולכים אחרי‬
‫השטות‪ ,‬יש לכם להיות מעט בעלי ערמה‬
‫ולראות כמה טפשות יש בדברי היצר הרע‪ ,‬ודרך‬
‫התאוה‪.‬‬
‫יש ִרים‪:‬‬
‫(ו) ִש ְׁמע ֻו ִֻכי נְׁ גִ ִידים א ֲַד ֵֻבר ו ִֻמפְׁ ֻ ַתח ְׁשפָ ַתי מֵ ָ‬
‫שמעו שדברי דברי חכמה‪ ,‬ולא דברים אשר‬
‫המה לא אקטואלים להיום‪ ,‬אלא שבעים פנים‬
‫לתורה ובכל דור ודור‪ ,‬יש לתורה הבנה אחרת‬
‫כפי הדור אשר העולם נמצא בו‪.‬‬
‫[‪]118‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫תועֲבַ ת ְׁשפָ ַתי ֶר ַשע‪:‬‬
‫(ז) ִֻכי אֱמֶ ת י ְֶׁה ֻגֶה חִ ִֻכי וְׁ ֹ‬
‫דבריה דברי אמת‪ ,‬אינם כמו דברי התאוה‬
‫שבכל פעם משנה את דבריה בכדי לשכנע את‬
‫בני האדם לשקר‪.‬‬
‫ודעו ששנאה גדולה יש לי לעולם השקר‪ ,‬ואל‬
‫תשחבו שחלילה אני נגועה בו‪.‬‬
‫(ח) ְׁ ֻבצֶ ֶדק ֻ ָכל ִא ְׁמ ֵרי פִ י אֵ ין ָֻבהֶ ם נִ פְׁ ֻ ָתל וְׁ ִע ֵֻקש‪:‬‬
‫דברי גם בצדק שיש אמת קשה ואינה צודקת‪,‬‬
‫אמנם דברי בצדק‪ ,‬ואין בהם שום דבר עקום‬
‫כלל‪ ,‬ואפילו שיש בתורה דברים שאינם מובנים‬
‫כגון אכילת חזיר וכו'‪ ,‬יש לשמור ולקיים אותם‪,‬‬
‫וכאשר תשיג את החכמה תבין גם אותם‪ ,‬שאין‬
‫שום דבר שאי אפשר להבין בעולם הזה‪.‬‬
‫יש ִרים ְׁלמ ְֹׁצאֵ י ָדעַ ת‪:‬‬
‫(ט) ֻכ ֻ ָֺלם נְׁ כ ִֹחים לַ ֻ ֵמ ִבין וִ ָ‬
‫כולם דברים המובנים למי שרוצה להבין‪ ,‬ואין‬
‫הם דברים מעל ההשגה‪ ,‬שלא כמו אלו שאינם‬
‫מבינים את תורת ה' על פי חכמת האמת‪ ,‬ועל‬
‫[‪]119‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫כל דבר אומרים שהוא דבר גבוה מאוד מאוד‪,‬‬
‫ואי אפשר להשיגו ולחשוב עליו‪.‬‬
‫(י) ְׁקח ֻו מוֻסָ ִרי וְׁ אַ ל ֻ ָכסֶ ף וְׁ ַדעַ ת מֵ חָ רוֻץ נִ ְׁבחָ ר‪:‬‬
‫עדיף לכם לקחת אפילו רק את מוסר ה'‪ ,‬ולא‬
‫כסף‪ ,‬שכאשר אדם עם מידות מתוקנות‪ ,‬הרי‬
‫הוא ראוי שהתורה תשרה עליו‪ ,‬וממילא תבוא‬
‫אליו פרנסתו‪ ,‬והכועס הרי הוא מאבד את ממנו‪,‬‬
‫והרודף אחרי הכבוד הכבוד בורח ממנו‪.‬‬
‫ודעת התורה‪ ,‬היא שווה אפילו יותר מזהב‪,‬‬
‫שהדעת היא מנתקת את האדם מן ההבל‬
‫ומקשרת אותו בחכמה הבורא‪.‬‬
‫טובָ ה חָ כְׁ מָ ה ִמ ֻ ְׁפנִ ינִ ים וְׁ כָ ל חֲפָ ִצים לֹא יִ ְׁשו ֻו‬
‫(יא) ִֻכי ֹ‬
‫בָ ֻה‪:‬‬
‫כי אפילו כל חכמה שווה מכל כסף וזהב‬
‫שבעולם‬
‫ודאי‬
‫חכמת‬
‫וודאי‬
‫התורה‪,‬‬
‫אשר‬
‫מלמדת את האדם להיות שמחה מפנימיותו‬
‫ולא‬
‫שמחה‬
‫חיצוניות‬
‫שהיא‬
‫מעצבות‪.‬‬
‫[‪]111‬‬
‫יותר‬
‫גרועה‬
‫משלי בן דוד‬
‫זִמ ֹות אֶ ְׁמצָ א‪:‬‬
‫(יב) אֲנִ י חָ כְׁ מָ ה ָשכַ נְׁ ִֻתי עָ ְׁרמָ ה וְׁ ַדעַ ת ְׁמ ֻ‬
‫כשאדם שוכן ונמצא בכל עת בחכמה הוא‬
‫לבסוף משיג דעת מזמות‪ ,‬דהיינו דעת גדולה עד‬
‫מאוד‪ ,‬ובכל זמן שאדם לא אינו מבין רק עוד‬
‫מעט‪ ,‬אלא הוא שופך אור על כל לימודו‪ ,‬וכל‬
‫לימודו אשר למד מקבל פנים חדשות‪.‬‬
‫און וְׁ ֶד ֶר ְׁך ָרע וֻפִ י‬
‫(יג) יִ ְׁראַ ת יְׁ הֹוָ ה ְׁשנֹאת ָרע ֵֻגאָ ה וְׁ גָ ֹ‬
‫ֵאתי‪:‬‬
‫ֺכות ָשנ ִ‬
‫ַתהְׁ ֻפ ֹ‬
‫מי שרוצה לדעת אם הוא ירא ה'‪ ,‬יבדוק אם‬
‫הוא שונא את בעלי הגאוה והשקר‪ ,‬מי שגאה‬
‫אינו חושב על מי ולמה יש לו להתגאות‪ ,‬ואינו‬
‫מבין שהגואה רק לה'‪.‬‬
‫וכן העוסק בשקר הרי הוא מאבד מעצמו את‬
‫דרך האמת‪ ,‬ומנסה לשכנע את עצמו‪ ,‬שדרכו‬
‫דרך‪ ,‬ואיני יודע שדרכו אינה דרך כלל‪.‬‬
‫וכבר דיבר על כך בעל התניא שיש לצדיק‬
‫לשנוא את הרע‪ ,‬וודאי שיש לקרב את החטאים‬
‫בחמימות ולדון אותם לכף זכות‪ ,‬אבל את עצם‬
‫[‪]111‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫החטאים של החוטאים יש לשנוא עד מאוד‪ ,‬ועל‬
‫זה אמרו בגמ' יתמו חטאים ולא חוטאים‪.‬‬
‫(יד) ִלי עֵ צָ ה וְׁ תו ִֻש ֻיָה אֲנִ י ִבינָה ִלי גְׁ בו ָֻרה‪:‬‬
‫אומר ה' דע שמי שעוסק בתורה ודבק בכך‬
‫בה'‪ ,‬שהרי התורה וה' הם דבר אחד‪ ,‬שהתורה‬
‫היא מלבושו של ה'‪ ,‬הרי הוא יהיה בעל תושיה‬
‫ועצה בינה וגבורה‪ ,‬שהרי כל הדברים האלו‬
‫שנצרכים לכל אדם‪ ,‬המה אצל ה'‪.‬‬
‫(טו) ִ ֻבי ְׁמלָ כִ ים יִ ְׁמלֹכ ֻו וְׁ ֹרזְׁנִ ים יְׁ ח ְֹׁקק ֻו צֶ ֶדק‪:‬‬
‫אמרו בגמ' בשבת כל ישראל בני מלכים הם‪,‬‬
‫ואמר ה' "בי מלכים" דהיינו בני ישראל‪" ,‬ימלכו"‬
‫ויאמר מה הם דברי הצדק‪ ,‬וכמו שאמרו חז''ל‬
‫שניתנה רשות לחכמים לפרש את התורה‪,‬‬
‫ואפילו שכתוב בתורה שיש להלקות ארבעים‬
‫מלקות‪ ,‬חכמים קובעים שיש רק לט' מלקות‬
‫צדיק גוזר ומבטל אפילו את דבר ה' כמובא בגמ'‬
‫בשבת ובמכות‪ ,‬ולכן ודאי שיש ביד החכמה‬
‫בינה גבורה עצה ותושיה‪.‬‬
‫[‪]112‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יבים ֻ ָכל שֹפְׁ טֵ י צֶ ֶדק‪:‬‬
‫(טז) ִ ֻבי ָש ִרים יָשר ֻו וֻנְׁ ִד ִ‬
‫ואפילו מי שפחות ממלך‪ ,‬שאינו כל כך צדיק‬
‫אלא הוא בבחינת שר והוא מעט רחוק מה'‪ ,‬כמו‬
‫שאמר התנא בגמ' בברכות שהוא כשר לפני ה'‪,‬‬
‫והיינו שאינו תמיד עימו כמו עבדו‪ ,‬הוא גם‬
‫כביכול מושל בה'‪ ,‬ומה שהוא גוזר מתקיים‪.‬‬
‫אהֲבַ י} אֵ הָ ב ו ְֻׁמ ַשח ֲַרי יִ ְׁמצָ אֺ נְׁ נִ י‪:‬‬
‫אהֲבַ יה { ֹ‬
‫(יז) אֲנִ י ֹ‬
‫ה' אומר שהוא אוהב את כל מי שאוהב אותו‪,‬‬
‫כמים פני אל פנים‪.‬‬
‫ומשחרי ימצאנני‪ ,‬מי שמשקים כמו שכתוב‬
‫בשו''ע סימן א' להתפלל על השכינה לפני עלות‬
‫השחר‪ ,‬הוא גורם שהשכינה תקום מן הגלות‪,‬‬
‫ולכן אפילו בעת הגלות הוא יזכה לאור השכינה‬
‫ולגלוי ה'‪.‬‬
‫[‪]113‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הון עָ ֵתק ו ְֻׁצ ָד ָקה‪:‬‬
‫בוד ִא ִֻתי ֹ‬
‫ֹשר וְׁ כָ ֹ‬
‫(יח) ע ֶ‬
‫אצל ה' נמצא כל העושר והכבוד‪ ,‬ואין לאדם‬
‫לחפש אותם במקום אחר‪ ,‬אלא ידבק בה'‪ ,‬ויקבל‬
‫ממנו את עושרו וכבודו‪.‬‬
‫טוב ֻ ִפ ְׁריִ י מֵ חָ רוֻץ ו ִֻמ ֻ ָפז ו ְֻׁתבוֻאָ ִתי ִמ ֻכֶסֶ ף נִ ְׁבחָ ר‪:‬‬
‫(יט) ֹ‬
‫אמרו‬
‫חז''ל‬
‫שיש‬
‫דברים‬
‫שאדם‬
‫אוכל‬
‫פרותיהם בעולם הזה‪ ,‬ואומר שלמה המלך ע''ה‬
‫שפירות ה'‪ ,‬המה יותר טובים מכל זהב ופז‬
‫שבעולם‪ ,‬וודאי שהתבואה שהיא הקרן‪ ,‬היא‬
‫יותר טובה מכל דברי העולם‪.‬‬
‫יבות ִמ ְׁש ֻ ָפט‪:‬‬
‫תו ְׁך נְׁ ִת ֹ‬
‫(כ) ְׁ ֻבא ַֹרח ְׁצ ָד ָקה אֲהַ ֻ ֵל ְׁך ְׁ ֻב ֹ‬
‫כל דברי ה' המה דרך הצדקה והמשפט‪ ,‬ואין‬
‫ה' חלילה מעניש אדם שלא חטא‪ ,‬ואפילו‬
‫הצדיקים שחלילה נענשים‪ ,‬הכל בדין‪.‬‬
‫[‪]114‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אהֲבַ י יֵש וְׁ א ְֹׁצר ֵֹתיהֶ ם אֲמַ ֻ ֵלא‪:‬‬
‫(כא) ְׁלהַ נְׁ ִחיל ֹ‬
‫אומר ה' איני צריך להשיג את השכר אשר‬
‫יקבל מי אשר שומר את התורה‪ ,‬שהרי השכר‬
‫מזומן אצלי‪ ,‬וכל מה שהורדתי אותכם לעולם‬
‫הזה‪ ,‬הוא בכדי שתקבלו את השכר ללא בושה‪.‬‬
‫אשית ַ ֻד ְׁרכֻ ֹו קֶ ֶדם ִמפְׁ עָ לָ יו מֵ אָ ז‪:‬‬
‫(כב) יְׁ הוָ ה ָקנָנִ י ֵר ִ‬
‫אומרת התורה ה' שקנה אותה אלפים שנה‬
‫לפני הבריאה‪ ,‬וכל הבריאה תוכננה על ידי‬
‫התורה‪.‬‬
‫וביאור הדבר שה' קנה את התורה‪ ,‬שהתורה‬
‫היא דבר מציאותי היא מלאך של ה'‪ ,‬והתורה‬
‫היא חכמתו‪ ,‬וודאי שהמלאך זה הוא חלק מה'‪,‬‬
‫אמנם גם אנחנו חלק מה'‪ ,‬אמנם בבחינת מה‬
‫אנחנו עד לעתיד לבוא נפרדים מה'‪ ,‬וכן התורה‬
‫היא כך‪ ,‬וה' קנה לעצמו את התורה מכל‬
‫המלאכים שהיו עימו לפני הבריאה‪ ,‬בכדי‬
‫לברוא בה את הבריאה‪.‬‬
‫[‪]115‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫עולָ ם נִ ֻ ַסכְׁ ִֻתי מֵ רֹאש ִמ ַֻק ְׁדמֵ י אָ ֶרץ‪:‬‬
‫(כג) מֵ ֹ‬
‫התורה כבר הייתה הנסיכה של העולם לפני‬
‫שהוא נברא‪ ,‬ולכן אמרו חז''ל בזוהר שה'‬
‫אסתכל בתורה וברא את העולם‪ ,‬והיינו שה'‬
‫הביט באופן רוחני על התורה שהיא כוח הכ''ב‬
‫האותיות הרוחניות‪ ,‬וכל אות היא מלאך‪,‬‬
‫וכשהעין מביטה היא משלחת את כוח הנשמה‬
‫אל הדבר הנראה כמובא בהאריז''ל‪ ,‬וכן ה' שלח‬
‫כביכול את נשמתו אל התורה שהוא הביט בה‪,‬‬
‫ולכן נתן בה את נשמתו‪ ,‬ולכן ה' ברא את‬
‫העולם על ידי התורה‪.‬‬
‫חולָ ְׁל ִֻתי ְׁ ֻבאֵ ין מַ ְׁעי ָֹנות נִ כְׁ ַֻב ֵ ֻדי מָ יִ ם‪:‬‬
‫ֹמות ֹ‬
‫(כד) ְׁ ֻבאֵ ין ְֻׁתה ֹ‬
‫התורה נבראה לפני שהיו תהומות ומעיניות‪,‬‬
‫תהום הוא דבר שמורה על עומק‪ ,‬מעייין הוא‬
‫מורה על התפשטות החכמה‪ ,‬ולפני שהיו כל‬
‫אלו כבר הייתה התורה‪ ,‬שבה כלול הכל‪.‬‬
‫[‪]116‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫חולָ ְׁל ִֻתי‪:‬‬
‫עות ֹ‬
‫(כה) ְׁ ֻבטֶ ֶרם הָ ִרים הָ ְׁט ָֻבע ֻו ִלפְׁ נֵי גְׁ בָ ֹ‬
‫התורה הייתה לפני ההרים והגבעות‪ ,‬ודרשו‬
‫חז''ל בזוהר ועוד‪ ,‬שהרים הם ג' אבות‪ ,‬וגבעות‬
‫הם ד' אימהות‪ ,‬והתורה הייתה לפני כל‬
‫הצדיקים‪ ,‬וכבר כתוב בה על האבות והאימהות‪,‬‬
‫משום‬
‫שלצדיקים‬
‫אין‬
‫בחירה‬
‫כלל‬
‫כמובא‬
‫בתיקוני הזוהר‪ ,‬ולכן ה' יודע מי יהיה צדיק‬
‫הדור לפניו ומי לא‪ ,‬ולכן אותם כתב ה' בתורה‪.‬‬
‫אם תשאל אם אין לאבות בחירה‪ ,‬וליצחק לא‬
‫הייתה בחירה‪ ,‬מדוע אמרו חז''ל שנאמר אלוקי‬
‫יצחק משום שהוא היה עיור והוא חשוב כמת‬
‫ולכן ה' כבר בחייו אמר אלוקי יצחק‪ ,‬והרי בלא‬
‫זה יש לומר אלוקי יצחק שהרי ה' יודע שהם לא‬
‫יחטאו לו‪ ,‬ויש לומר שה' יודע‪ ,‬אבל אנחנו לא‬
‫יודעים‪ ,‬ולכן ה' לא קרא לו כשעדיין לא הייתה‬
‫תורה‪ ,‬אלקי יצחק‪ ,‬שלא יאמר איך ה' קורא לו‬
‫כך והרי אולי הוא לא ישאר צדיק בכל חייו‪.‬‬
‫[‪]117‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫רות ֻ ֵתבֵ ל‪:‬‬
‫ֻצות וְׁ רֹאש עַ פְׁ ֹ‬
‫(כו) עַ ד לֹא עָ ָשה אֶ ֶרץ וְׁ חו ֹ‬
‫התורה הייתה לפני שהיו ארץ ישראל וחו''ל‪,‬‬
‫וכל עפר העולם כולו‪ ,‬דהיינו שהתורה יותר‬
‫קדושה מארץ ישראל ולכן מותר לצאת מן‬
‫הארץ‬
‫ללמוד‬
‫תורה‪,‬‬
‫וודאי‬
‫שהתורה‬
‫יותר‬
‫קדושה מחו''ל‪ ,‬ומעפר העולם‪ ,‬ועפר העולם‬
‫הכוונה בשר האדם שנעשה מעפר‪ ,‬ומעיקר הדין‬
‫היה האדם צריך להיות ממלבוש רוחני ולא‬
‫ממלבוש בשר‪ ,‬אלא שחטא אדם הראשון‪ ,‬ה'‬
‫הלביש אותו ה' בכותנות עור‪ ,‬ומבאר הזוהר‬
‫שהוא הלבוש הגשמי שיש לנו היום‪.‬‬
‫הום‪:‬‬
‫ֻקו חוֻג עַ ל ֻ ְׁפנֵי ְׁת ֹ‬
‫ינו ָשמַ יִ ם ָשם אָ נִ י ְׁ ֻבחו ֹ‬
‫(כז) ַֻבהֲכִ ֹ‬
‫ולפני שה' עשה את השמים והעמיד את‬
‫התהומות כבר הייתה התורה‪ ,‬שהתורה היא‬
‫מעל המזלות אשר בשמים‪ ,‬כמו שאמרו חז''ל‬
‫בפסחים‬
‫שהלומד‬
‫תורה‬
‫המזלות‪.‬‬
‫[‪]118‬‬
‫לשמה‬
‫הוא‬
‫מעל‬
‫משלי בן דוד‬
‫הום‪:‬‬
‫ינות ְֻׁת ֹ‬
‫צו ְׁשחָ ִקים ִמ ֻ ָמעַ ל ַֻבע ֲֹזוז ִע ֹ‬
‫(כח) ְׁ ֻבאַ ֻ ְׁמ ֹ‬
‫התורה‬
‫הייתה‬
‫לפני‬
‫העננים‬
‫ומעייני‬
‫התהומות‪ ,‬דהיינו שאפילו שהענני והתהומות‬
‫מביאים שפע של ברכה לעולם‪ ,‬התורה מביאה‬
‫שפע כפול ומכופל‪ ,‬אבל כשלא עוסקים בתורה‪,‬‬
‫נאמר "ועצר את השמים ולא יתן מטר"‪.‬‬
‫ֻקו‬
‫ֻמו לַ ֻיָם ח ֺֻק ֹו וֻמַ יִ ם לֹא יַעַ ְׁבר ֻו פִ יו ְׁ ֻבחו ֹ‬
‫(כט) ְׁ ֻבשו ֹ‬
‫מו ְׁסדֵ י אָ ֶרץ‪:‬‬
‫ֹ‬
‫לפני שה' נתן גבול לים כבר הייתה התורה‪,‬‬
‫התורה היא זאת שנותנת גבול לכל דבר והיא‬
‫שורש‬
‫כל‬
‫הגבולות‪,‬‬
‫התורה‬
‫היא‬
‫כביכול‬
‫מסתירה את אור ה' מעט בכדי שנוכל להשיגו‪,‬‬
‫ה' לא ניתן להשגה רק על ידי התורה‪ ,‬כמו שאי‬
‫אפשר להביט בפני השמש אלא במשקפים עם‬
‫עדשות כהות‪.‬‬
‫[‪]119‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֲש ִעים ֹיום ֹיום‬
‫מון וָ אֶ ְׁהיֶה ַשע ֺ‬
‫לו אָ ֹ‬
‫(ל) וָ אֶ ְׁהיֶה אֶ ְׁצ ֹ‬
‫ְׁמ ַשחֶ קֶ ת ְׁלפָ נָיו ְׁ ֻבכָ ל עֵ ת‪:‬‬
‫לפני שנברא העולם ה' היה משקח עם‬
‫התורה‪ ,‬כלומר ששמח ה' מאוד בתורה משום‬
‫שהיא גורמת שתהיה לעולם בחירה בין מצוות‬
‫עשה למצוות לא תעשה‪ ,‬ויש לה' תענוג‬
‫ממעשה האדם אשר בוחר בטוב יותר מכל‪ ,‬ולכן‬
‫ה' מתענג בתורה‪.‬‬
‫והתורה הייתה כלי אומנותו של ה'‪ ,‬שעל ידי‬
‫התורה ה' ברא את העולם‪.‬‬
‫ֲשעַ י אֶ ת ְׁ ֻבנֵי אָ ָדם‪:‬‬
‫צו וְׁ ַשע ֺ‬
‫(לא) ְׁמ ַשחֶ קֶ ת ְׁ ֻב ֵתבֵ ל אַ ְׁר ֹ‬
‫כאן ביאר שהתורה הייתה משחקת בתבל‬
‫ובבני אדם‪ ,‬מבאר הזוהר שיש ז' ארצות תבל‬
‫גיא אדמה וכו'‪ ,‬והאדם גר בארץ שלנו שהיא‬
‫תבל‪ ,‬ושם יש את בני האדם שהם בני בחירה‪,‬‬
‫ומהם ה' נהנה‪.‬‬
‫[‪]121‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(לב) וְׁ עַ ֻ ָתה בָ נִ ים ִש ְׁמע ֻו ִלי וְׁ אַ ְׁש ֵרי דְֻׁ ָרכַ י יִ ְׁשמֹר ֻו‪:‬‬
‫אחרי שלימד אותנו שלמה המלך ע''ה את‬
‫מעלת התורה‪ ,‬הוא אומר לנו באו תשמעו לי‬
‫ואני אלמד אותכם את התורה‪ ,‬ויהיה מאושר‬
‫מי שישמור את דרכי ה'‪.‬‬
‫(לג) ִש ְׁמע ֻו מוֻסָ ר וַ חֲכָ מ ֻו וְׁ אַ ל ִֻתפְׁ ָרע ֻו‪:‬‬
‫יש לאדם לתקן את המידות ולשמוע מוסר‪,‬‬
‫ובכך הוא יהיה כלי קיבול לקבל את החכמה‬
‫ולהיות חכם‪.‬‬
‫ולא לפרוע ולהפר את דרך הטוב‪.‬‬
‫(לד) אַ ְׁש ֵרי אָ ָדם שֹמֵ עַ ִלי ִל ְׁשקֹד עַ ל ַ ֻד ְׁלת ַֹתי ֹיום ֹיום‬
‫ִל ְׁשמֹר ְׁמז ֻוזֹת ֻ ְׁפ ָתחָ י‪:‬‬
‫אשרי מי שבכל יום ויום ללא יאוש הוגה‬
‫בתורה בבתי כנסיות ושומר על מזוזות ה'‪,‬‬
‫כלומר שהוא מצפה [שומר הוא מלשון צפיה]‬
‫למזוזות ה'‪ ,‬שכתוב בהם את פרשת שמע והיה‬
‫[‪]121‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אם שמוע שהם קבלת עול מלכות שמים‪,‬‬
‫ומורים לאדם את דרך ה'‪.‬‬
‫צון מֵ יְׁ הֹוָ ה‪:‬‬
‫(לה) ִֻכי מ ְֹׁצ ִאי מָ צָ אי {מָ צָ א} חַ ִ ֻיים וַ ֻיָפֶ ק ָר ֹ‬
‫מי שמגלה את האלוקות בליבו‪ ,‬הוא מצא את‬
‫החיים ומביא אותם אליו‪.‬‬
‫(לו) וְׁ ח ְֹׁט ִאי חֹמֵ ס נַפְׁ ש ֹו ֻ ָכל ְׁמ ַשנְׁ אַ הֲב ֻו מָ וֶ ת‪:‬‬
‫ומי שאינו דבק בה'‪ ,‬לא רק שאינו מקבל טוב‪,‬‬
‫אלא הרי הוא דבק במוות‪ ,‬עבודת ה' היא לא‬
‫רשות‪ ,‬והיא לא חובה‪ ,‬אלא היא הדרך היחידה‬
‫לדבוק בטוב‪ ,‬והדרך השניה היא מוות ואבדון‪.‬‬
‫סליק פרק ח'‬
‫[‪]122‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫פרק ט'‬
‫ית ֻה חָ ְׁצבָ ה עַ ֻמו ֶֻדיהָ ִש ְׁבעָ ה‪:‬‬
‫מות ָֻבנְׁ ָתה בֵ ָ‬
‫(א) חָ כְׁ ֹ‬
‫התורה היא שורש החכמה‪ ,‬שיש בה חכמות‬
‫רבות וכלם הולכים אל מקום אחד‪ ,‬להבדק בה‪.‬‬
‫היא בנתה את שבעת ימי העולם הזה‪.‬‬
‫ש ְׁלחָ נ ָֻה‪:‬‬
‫(ב) טָ ְׁבחָ ה ִט ְׁבחָ ֻה מָ ְׁסכָ ה יֵינ ָֻה אַ ף עָ ְׁרכָ ה ֺ‬
‫התורה הכינה את היין שהוא כוח הרע‬
‫לאדם‪ ,‬לנסות אותו אם יבחר בו‪ ,‬ומצד שני היא‬
‫ערכה לו שולחן ערוך מכל טוב ומעדנים‪.‬‬
‫(ג) ָש ְׁלחָ ה ַנ ֲער ֶֹתיהָ ִת ְׁק ָרא עַ ל ַֻג ֻ ֵפי ְׁמרֹמֵ י ָק ֶרת‪:‬‬
‫היא שלחה את הנשמות של הצדיקים שהם‬
‫נערות השכינה‪ ,‬שיקראו על חומות בית המקדש‬
‫לעם ישראל שלא יחטא בכדי שלא יחרב הבית‪.‬‬
‫[‪]123‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ד) ִמי פֶ ִתי יָסֺ ר הֵ ֻנָה חֲסַ ר לֵ ב אָ ְׁמ ָרה ֻל ֹו‪:‬‬
‫אמרה התורה מי שלא יודע מעצמו להדבק‬
‫בה'‪ ,‬שיבוא ואני אלמדו את כל התורה‪ ,‬אמנם‬
‫מעיקר הדין יש לאדם לעמול בשכלו על עומק‬
‫התורה‪ ,‬וכמו שמספר הרה''ג חיים מולוזי'ן שהיו‬
‫מגיעים מלאכים מהשמים לגר''א ללמדו את‬
‫התורה‪ ,‬ומיאן הגר''א ואמר אני רוצה להבין את‬
‫התורה בשכלי ועמלי‪.‬‬
‫(ה) ְׁלכ ֻו לַ חֲמ ֻו ְׁבלַ ח ֲִמי ו ְֻׁשת ֻו ְׁ ֻביַיִ ן מָ סָ כְׁ ִֻתי‪:‬‬
‫התורה אומרת באו ועסקו בתורה שהיא‬
‫משביעה את הנשמה כלחם את הלב‪ ,‬ועסקו‬
‫בפלפולה וסודה שהוא משמח כיין את ליבות‬
‫האדם‪.‬‬
‫(ו) עִ זְׁב ֻו פְׁ ָתאיִ ם וִ ְׁחי ֻו וְׁ ִא ְׁשר ֻו ְׁ ֻב ֶד ֶר ְׁך ִ ֻבינָה‪:‬‬
‫יש לאדם לעזוב את הצד הפתי שלו‪ ,‬ולהיות‬
‫חכם בדרך ה'‪ ,‬עד כדי שהוא יהיה מאושר בדרך‬
‫הבינה של התורה‪.‬‬
‫[‪]124‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֻמו‪:‬‬
‫ֻמוכִ יחַ ְׁל ָר ָשע מו ֹ‬
‫לון ו ֹ‬
‫לו ָק ֹ‬
‫(ז) יֹסֵ ר לֵ ץ לֹקֵ חַ ֹ‬
‫אין לאדם ליסר את הלץ והוכיח את הרשע‬
‫להכעיס‪,‬‬
‫שהרי‬
‫הם‬
‫וסכלותם‬
‫עימם‬
‫והם‬
‫כטובלים ושרץ בידם‪.‬‬
‫הוכַ ח ְׁלחָ כָ ם וְׁ ֶיאֱהָ בֶ ֻ ָך‪:‬‬
‫(ח) אַ ל ֻת ֹוכַ ח לֵ ץ ֻ ֶפן יִ ְׁשנָאֶ ֻ ָך ֹ‬
‫ההוכחה ללץ רק תגרום לו להתקומם למולך‪,‬‬
‫אלא יש לך להסביר בדרכי נועם ולהתפלל על‬
‫נשמתו‪ ,‬אמנם את החכם יש לך להוכיח ואל לך‬
‫לדאוג‪ ,‬שלא רק שהוא לא ישנא אותך‪ ,‬אלא‬
‫הוא יהפך לך לאוהב‪ ,‬ואדם צריך להרבות לו‬
‫אוהבים‪ ,‬שמי שאהוב למטה אהוב למעלה‪.‬‬
‫הו ַדע ְׁלצַ דִֻ יק וְׁ ֹיוסֶ ף לֶ קַ ח‪:‬‬
‫עוד ֹ‬
‫(ט) ֻ ֵתן ְׁלחָ כָ ם וְׁ י ְֶׁח ֻ ַכם ֹ‬
‫אל תאמר מה יש לי ללמד את החכם‪ ,‬אלא‬
‫תן לו והוא יחכם עוד‪ ,‬תודיע להצדיק את דרכי‬
‫ה' הנחמדים והאמיתים איך שכל דבר בצדק‪,‬‬
‫והוא יוסף לקח לדעת שאין להרהר על מעשה‬
‫ה' כלל‪.‬‬
‫[‪]125‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(י) ְֻׁת ִח ֻ ַלת חָ כְׁ מָ ה יִ ְׁראַ ת יְׁ הֹוָ ה וְׁ ַדעַ ת ְׁקד ִֹשים ִ ֻבינָה‪:‬‬
‫רק על ידי היראה שדבק האדם בה'‪ ,‬הוא‬
‫זוכה לאור החכמה‪ ,‬וכשהוא שומע לדעת‬
‫הקדושים‪ ,‬הוא זוכה לבינה‪.‬‬
‫(יא) ִֻכי ִבי יִ ְׁרבֻ ֻו יָמֶ ָ‬
‫יך וְׁ ֹיו ִסיפ ֻו ְֻׁל ָך ְׁש ֹנות חַ ִ ֻיים‪:‬‬
‫אל תאמר מה כבר יש לי עוד להתחכם? אלא‬
‫כי ירבו ימיך ימי החכמה הם רבים באופן אין‬
‫סופי‪ ,‬וכפי החכמה אשר תוסיף‪ ,‬כן חיים תוסיף‪.‬‬
‫(יב) ִאם חָ כַ ְׁמ ֻ ָת חָ כַ ְׁמ ֻ ָת ֻ ָל ְׁך וְׁ לַ ְׁצ ֻ ָת ְׁלבַ דְֻׁ ָך ִת ֻ ָשא‪:‬‬
‫אל תאמר מה לי ללמוד בכדי שאלמד את‬
‫החכמה לאחרים‪ ,‬וכמו ששאל הבית יוסף את‬
‫המלאך שהיה מלמדו שאני עמלתי לחדש דבר‬
‫מה ולמחרת ראיתי את חברי אומר את דברי‬
‫ללא עמל כלל‪ ,‬וענה לו המלאך דע שכשאתה‬
‫עמלת על דברי התורה האלו‪ ,‬הורדתם לעולם‪,‬‬
‫ועכשיו‬
‫מי‬
‫שרוצה‬
‫להשיגם‬
‫יכול‬
‫להשיגם‬
‫בקלות‪ ,‬אמנם החידוש הזה הוא רק שלך‪.‬‬
‫[‪]126‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יג) אֵ ֶשת ְֻׁכ ִסילוֻת ה ִֹמ ֻיָה ֻ ְׁפ ַת ֻיוֻת וֻבַ ל י ְָׁדעָ ה ֻ ָמה‪:‬‬
‫כוח התאוה הוא בעצמו אינו יודע מה מטרתו‬
‫בעולם‪ ,‬ששמחה ומנוחה יש ללומדי התורה גם‬
‫בעולם הזה‪ ,‬וודאי ודאי בעולם הבא‪ ,‬אמנם סבל‬
‫ויסורים יש לרשעים בעולם הבא‪ ,‬ועל פי רוב גם‬
‫בעולם הזה‪.‬‬
‫ית ֻה עַ ל ִֻכ ֻ ֵסא ְׁמרֹמֵ י קָ ֶרת‪:‬‬
‫ָשבָ ה ְׁלפֶ ַתח ֵֻב ָ‬
‫(יד) וְׁ י ְׁ‬
‫חו ָתם‪:‬‬
‫(טו) ִל ְׁקרֹא ְׁלע ְֹׁב ֵרי ָד ֶר ְׁך הַ ְׁמי ֻ ְַׁש ִרים א ְֹׁר ֹ‬
‫(טז) ִמי פֶ ִתי יָסֺ ר הֵ ֻנָה וַ חֲסַ ר לֵ ב וְׁ אָ ְׁמ ָרה ֻל ֹו‪:‬‬
‫(יז) מַ יִ ם ְׁ ֻגנו ִֻבים יִ ְׁמ ֻ ָתק ֻו וְׁ לֶ חֶ ם ְׁס ָת ִרים יִ נְׁ עָ ם‪:‬‬
‫כוח התאוה יושב על פתח ביתה של השכינה‪,‬‬
‫שנמצאת במרום‪ ,‬והיא קוראת למי שרוצה‬
‫לחזור‬
‫בתשובה‪,‬‬
‫שכשאדם‬
‫רוצה‬
‫לתחיל‬
‫להתקרב לה'‪ ,‬מיד היצר הרע מנסה להכשילו‪.‬‬
‫שמי שאינו יודע את דרך האמת יבוא לכאן‬
‫וידע ש"מה שה' אמר שאין לגנוב וכו'‪ ,‬הוא רק‬
‫משום‬
‫שכל‬
‫ההנאה‬
‫של הגניבה‬
‫[‪]127‬‬
‫היא‬
‫רק‬
‫משלי בן דוד‬
‫כשאסור לגנוב וה' באמת רוצה שנגנוב"‪ ,‬כן כך‬
‫דרך השקר לעשות משקר אמת ומאמת שקר‪.‬‬
‫אול ְׁק ֺראֶ יהָ ‪:‬‬
‫(יח) וְׁ לֹא י ַָדע ִֻכי ְׁרפָ ִאים ָשם ְׁ ֻב ִע ְׁמקֵ י ְׁש ֹ‬
‫ואינו יודע האדם שעל כל מה שעובר רצונו‬
‫של מקום‪ ,‬עתיד הוא ליתן את הדין‪ ,‬ואין‬
‫התורה מליצה או משל‪ ,‬ועצם החטא‪ ,‬הוא‬
‫עצמו יביאו לעונש‪.‬‬
‫סליק פרק ט'‬
‫פרק י'‬
‫(א) ִמ ְׁשלֵ י ְׁש ֹלמֹה ֵֻבן חָ כָ ם יְׁ ַש ֻ ַמח אָ ב וֻבֵ ן ְֻׁכ ִסיל ֻתוֻגַ ת‬
‫ִא ֻמ ֹו‪:‬‬
‫פותח שוב שלמה המלך ע''ה השלום ואומר‬
‫משלי שלמה‪ ,‬והמשל‪ :‬בן חכם ישמח אב ובן‬
‫כסיל תוגת אימו‪ ,‬האב שמח בבנו רק שהוא‬
‫חכם‪ ,‬האם שמחה בו כל עוד שהוא אינו כסיל‪,‬‬
‫[‪]128‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫האם שמחה בו בעצם מציאותו‪ ,‬בעצם כך‬
‫שהיא מגדלת אותו‪ ,‬משאין כן האב‪.‬‬
‫ומה שכתב שזה משל‪ ,‬הכוונה שהכל מרמז‬
‫גם לאבינו העליון והשכינה‪ ,‬ולכן אפילו שהוא‬
‫אמר זאת בפשט הדברים על האב והאם‬
‫הגשמיים‪ ,‬ומכל מקום הוא בעיקר מדבר על‬
‫האב ורוחניים‪.‬‬
‫רות ֶר ַשע ו ְֻׁצ ָדקָ ה ֻ ַת ִ ֻציל ִמ ֻ ָמוֶ ת‪:‬‬
‫או ְׁצ ֹ‬
‫(ב) לֹא ֹיועִ יל ֻו ֹ‬
‫בעולם הזה הממון והכוח מעט מועיל‪ ,‬אמנם‬
‫ממלאך המוות שהוא רוחני‪ ,‬שום דבר גשמי לא‬
‫יוכל להציל‪ ,‬אלא רק מעשה גשמי שמשיב את‬
‫נפש העני הרוחנית‪ ,‬דהיינו הצדקה היא זאת‬
‫שמצילה ממות‪ ,‬ולא רק שהיא מצילה ממות‬
‫משונה‪ ,‬אלא אפילו מכל מות היא מצילה‪ ,‬ומה‬
‫שאנחנו רואים שאנשי צדקה בזמנם נאספים מן‬
‫העולם‪ ,‬יש לומר שהצדקה מצילה רק ממות‬
‫מוקדם‪ ,‬או שיש לומר‬
‫שצדיקים במיתתם‬
‫קרואים חיים‪.‬‬
‫ודע שאמרו חז''ל שיש כמה דברים שנחשב‬
‫משום כך האדם כמת‪ ,‬כגון עני‪ ,‬עיור וכו'‪ ,‬ויש‬
‫[‪]129‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לומר שמה שנאמר שהצדקה מצילה ממות‪,‬‬
‫הכוונה גם מאלו הדברים‪.‬‬
‫(ג) לֹא י ְַׁרעִ יב יְׁ הֹוָ ה נֶפֶ ש צַ דִֻ יק וְׁ הַ ַ ֻות ְׁר ָש ִעים יֶהְׁ דֻ ֹף‪:‬‬
‫ה' לעולם לא יתן רעב לצדיק‪ ,‬אלא הצדיק‬
‫בכל יום ויום העולם בעינו כחדש ויש לו שובע‬
‫גדול מלימודו וממעשיו‪ ,‬אמנם הרשע קם ליום‬
‫של היום כיום של אתמול‪ ,‬ואין שום מטרה‬
‫נוספת והתקדמות לעשות היום שלא עשה כבר‬
‫אתמול‪ ,‬ולכן יש לו רעב נפשי גדול עד מאוד‪.‬‬
‫ֹשה כַ ף ְׁר ִמ ֻיָה וְׁ יַד חָ רו ִֻצים ֻ ַתע ֲִשיר‪:‬‬
‫(ד) ָראש ע ֶ‬
‫מי שרמאי נעשה רש ועני‪ ,‬משום שבמידה‬
‫שאדם מודד מודדים לו‪ ,‬הוא מעני אחרים‪ ,‬לכן‬
‫גם הוא יהיה עני‪.‬‬
‫אמנם מי שחרוץ ומקיים מה שאמרו חז''ל‬
‫פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות‪ ,‬הרי הוא‬
‫יהיה עשיר חיצוני ופנימי‪ ,‬שהוא גם יהיה‬
‫העשיר השמח בחלקו‪ ,‬אמנם לומדי התורה בזמן‬
‫[‪]131‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫זה סומכים על הרמ''א בשו''ע יורה דעה שפסק‬
‫שנהגו ליתן שכר ללומדי התורה‪.‬‬
‫(ה) אֹגֵ ר ַֻב ַֻקיִ ץ ֵֻבן מַ ְׁש ִֻכיל נִ ְׁרדָֻ ם ַֻב ָֻק ִציר ֵֻבן מֵ ִביש‪:‬‬
‫מי שבעת קיץ וחום‪ ,‬עובד וצובר כל טוב‪,‬‬
‫אפילו שבעת הקיץ והחום קשה מאוד לעבוד‪,‬‬
‫מכל מקום הוא באמת בן משכיל‪ ,‬משום שבעת‬
‫החורף שאי אפשר לעבוד כלל‪ ,‬יהיה לו כל טוב‪,‬‬
‫והיינו שהעובד בעולם הזה‪ ,‬יש לו לעולם הבא‪,‬‬
‫אמנם ההולך אחרי התענוגים בלבד בעולם‬
‫הזה‪ ,‬בעולם הבא תענוגים לא יהיו לו‪.‬‬
‫כות ְׁלרֹאש צַ דִֻ יק וֻפִ י ְׁר ָש ִעים יְׁ כַ ֻ ֶסה חָ מָ ס‪:‬‬
‫(ו) ְׁ ֻב ָר ֹ‬
‫הצדיק תמיד מתברך משום שהוא מברך‬
‫ונאמר "מברך ברוך" ודורשת הגמ' שכל המברך‬
‫מתברך‪ ,‬אמנם הרשע שהוא תמיד מקלל קללות‬
‫באות עליו‪.‬‬
‫[‪]131‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ז) זֵכֶר צַ דִֻ יק ִל ְׁב ָרכָ ה וְׁ ֵשם ְׁר ָש ִעים יִ ְׁר ָקב‪:‬‬
‫זכר צדיק לברכה‪ ,‬כלומר כמו שאמר בגמ'‬
‫בע''ז רבי מאיר שבעת צרה יזכירו את שמו‪,‬‬
‫משום ששם הצדיק מביא ברכה לעולם‪ ,‬וכן‬
‫מסופר שפתחו את הקמיעות של מרן הבעש''ט‬
‫וראו שבכולם כתוב ישראל בן שרה‪ ,‬דהיינו‬
‫ששמו עצמו היה מביא ברכה‪.‬‬
‫אמנם שם רשעים ירקב‪ ,‬שאינו נזכר לעולם‪,‬‬
‫אין מעשיהם מועילים אלא לעצמם‪ ,‬ולכן כשהם‬
‫נפטרים‬
‫אין‬
‫זכר‬
‫למעשיהם‪,‬‬
‫אמנם‬
‫מעשי‬
‫הצדיקים הם לטובת הזולת‪ ,‬ולכן אפילו שהם‬
‫נפטרים יש זכר למעשיהם‪.‬‬
‫(ח) חֲכַ ם לֵ ב יִ ַֻקח ִמ ְׁצ ֹות וֶ אֱוִ יל ְׁשפָ ַתיִ ם יִ ֻ ָלבֵ ט‪:‬‬
‫מי שאוהב את ה' בליבו‪ ,‬הוא תמיד רודף‬
‫אחרי המצוות‪ ,‬אמנם האויל שאפילו בשפתיו‬
‫לא עובד את ה'‪ ,‬הוא תמיד ישאר בספק אם‬
‫כדאי לו לאסוף מצוות או שלא‪ ,‬ולכן נשאר ריק‬
‫מתוכן‪.‬‬
‫[‪]132‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הולֵ ְׁך ַֻב ֻתֹם יֵלֶ ְׁך ֶֻבטַ ח ו ְֻׁמעַ ֵֻקש דְֻׁ ָרכָ יו יִ ָ ֻו ֵדעַ ‪:‬‬
‫(ט) ֹ‬
‫מי שהולך בדרך תמימה‪ ,‬הוא לעולם לא‬
‫ימעוד‪ ,‬אמנם ההולך בדרכים חדשים ושונים‪,‬‬
‫הרי זה מסוכן לנפילה‪.‬‬
‫(י) ק ֵֹרץ עַ יִ ן יִ ֻ ֵתן עַ ָ ֻצבֶ ת וֶ אֱוִ יל ְׁשפָ ַתיִ ם יִ ֻ ָלבֵ ט‪:‬‬
‫דרך השקרן לקרוץ בעיניו‪ ,‬והרי הוא חושב‬
‫שלא ידעים את שקרו‪ ,‬אמנם לבסוף ידע שלא‬
‫שמעו לדבריו ועצבות תבוא בליבו‪.‬‬
‫וכן האויל בשפתיו לא יצליח וקללה תבוא‬
‫עליו‪.‬‬
‫קור חַ ִ ֻיים ֻ ִפי צַ דִֻ יק ֻופִ י ְׁר ָש ִעים יְׁ כַ ֻ ֶסה חָ מָ ס‪:‬‬
‫(יא) ְׁמ ֹ‬
‫הצדיק הוא מקור חיים‪ ,‬שכשהוא מברך הבל‬
‫פיו שורה על המתברך והרי הוא נכנס בו‬
‫כנשמה יתירה‪ ,‬אמנם מפי הרשע לא תוכל‬
‫ברכת נשמתו לצאת‪ ,‬משום שהחמס שורה על‬
‫שפתיו ולוקח את כל דיבוריו‪ ,‬כמובא בזוהר שמי‬
‫[‪]133‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫שמדבר לשון רעה‪ ,‬דברי תורתו הולכים למקום‬
‫אחר‪.‬‬
‫עו ֵרר ְׁמ ָדנִ ים וְׁ עַ ל ֻ ָכל ֻ ְׁפ ָש ִעים ְֻׁתכַ ֻ ֶסה‬
‫(יב) ִשנְׁ אָ ה ְֻׁת ֹ‬
‫אַ הֲבָ ה‪:‬‬
‫השונא ימצא לריב עם שונאו על כל דבר‪,‬‬
‫אמנם האוהב כל דבר מריבה‪ ,‬לא יגרום את‬
‫הריב‪ ,‬ודוגמא לדבר שאם נראה איש אשר‬
‫שורה בכעס רב‪ ,‬ובטעות נדחף עליו‪ ,‬ודאי‬
‫שהתגובה תהיה בכעס גדול‪ ,‬אמנם אם נדחף‬
‫בטעות על חתן ביום חתונתו עם בחירת ליבו‪,‬‬
‫ודאי ששמחה תעלה על שפתיו‪.‬‬
‫ָבון ִֻת ֻ ָמצֵ א חָ כְׁ מָ ה וְׁ ֵשבֶ ט ְׁלגֵו חֲסַ ר לֵ ב‪:‬‬
‫(יג) ְׁ ֻב ִשפְׁ ֵתי נ ֹ‬
‫כל מה שהצדיק מדבר אפילו דברי חולין‪ ,‬יש‬
‫בהם חכמה כמובא בגמ' בסוכה‪ ,‬אמנם הרשע‬
‫בעת שמדבר מיד נראת רשעותו‪ ,‬והרי הוא‬
‫לוקה מלקות ארבעים על גבו‪.‬‬
‫[‪]134‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יד) חֲכָ ִמים יִ ְׁצ ֻ ְׁפנ ֻו ָדעַ ת וֻפִ י אֱוִ יל ְׁמ ִח ֻ ָתה ְׁקרֹבָ ה‪:‬‬
‫החכם צופן את דעתו וחכמתו וכל שכן את‬
‫דבריו האחרים‪ ,‬ולכן שום מריבה לא תבוא‬
‫עליו‪ ,‬אמנם הרשע מדבר ללא הפסק‪ ,‬ולכן‬
‫מריבות רבות יבואו עליו‪ ,‬משום שרוב הדיבור‬
‫מביא לשון הרע ורכילות‪.‬‬
‫ישם‪:‬‬
‫הון עָ ִשיר ִק ְׁריַת ֺעזֻ ֹו ְׁמ ִח ֻ ַתת ַ ֻד ִֻלים ֵר ָ‬
‫(טו) ֹ‬
‫העשיר מתעשר משום עושרו‪ ,‬ורש הרי נעשה‬
‫רש יותר משום עניותו‪ ,‬והיינו שהעשיר הרי הוא‬
‫בר מזל גדול‪ ,‬וכולם חפצים לעשות עימו‬
‫עסקים‪ ,‬וכן החכם מתחכם הרבה מאוד‪ ,‬משום‬
‫שכולם מביאים לפניו את דברי החכמה‪ ,‬והרי‬
‫הוא מתחכם שבעתיים‪ ,‬אמנם לטיפש מגיעים‬
‫עם דברי טפשות ולכן הוא תמיד נעשה יותר‬
‫ויותר טיפש‪.‬‬
‫(טז) ֻ ְׁפע ֻ ַֺלת צַ דִֻ יק ְׁלחַ ִ ֻיים ְֻׁתבוֻאַ ת ָר ָשע ְׁלחַ ֻ ָטאת‪:‬‬
‫פעולת הצדיק מביאות חיים‪ ,‬משום שהתורה‬
‫והשלום הם בונים את העולם‪ ,‬אמנם מעשה‬
‫[‪]135‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הרשע מביאים מוות חלילה לו ולסביבתו‪ ,‬כמו‬
‫שאמרו חז''ל בקידושין חטא הרי הוא מכריע‬
‫את עצמו ואת כול העולם כולו לכף ‪....‬‬
‫עוזֵב ֻת ֹוכַ חַ ת מַ ְׁתעֶ ה‪:‬‬
‫(יז) א ַֹרח ְׁלחַ ִ ֻיים ש ֹומֵ ר מוֻסָ ר וְׁ ֹ‬
‫מי שהולך בדרך מוסרית‪ ,‬הרי חייו בדרך‬
‫נכונה‪ ,‬והמביט על מעשיו מישר דרכו‪ ,‬אמנם‬
‫העוזב את המוסר הרי הוא מעקם את דרכו ואת‬
‫דרך המביטים על דרכו‪.‬‬
‫ֻמו ִצא ִד ָֻבה הוֻא כְׁ ִסיל‪:‬‬
‫(יח) ְׁמכַ ֻ ֶסה ִשנְׁ אָ ה ִשפְׁ ֵתי ָשקֶ ר ו ֹ‬
‫גם כשאדם שונא את חברו יש לו לכסות את‬
‫השנאה אפילו בדברי שקר‪ ,‬ולומר אינני כועס‬
‫עליך כלל‪ ,‬עד שבאמת הוא לא יכעס עליו‪,‬‬
‫אמנם המוציא את שנאתו בפיו‪ ,‬הרי הוא מעורר‬
‫את השנאה בכפל כפלים‪ ,‬ולכן הוא כסיל‪.‬‬
‫[‪]136‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫חו ֵש ְׁך ְׁשפָ ָתיו מַ ְׁש ִֻכיל‪:‬‬
‫(יט) ְׁ ֻברֹב דְֻׁ בָ ִרים לֹא י ְֶׁח ַ ֻדל ֻ ָפ ַשע וְׁ ֹ‬
‫מי שמרבה בדברים אפילו בדברים טובים‪,‬‬
‫ודאי שלבסוף יבוא לעשות ריב ומחלוקת‪ ,‬וכמו‬
‫שכתוב בגמ' בב''ב שאפילו בשבחו של אדם אין‬
‫לדבר‪ ,‬משום שמרוב שבחו יבואו לגנותו‪ ,‬אמנם‬
‫החושך בדיבור אין לגוף טוב מזה‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫באבות‪ ,‬ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה‪.‬‬
‫(כ) ֻכֶסֶ ף נִ ְׁבחָ ר ְׁלש ֹון צַ דִֻ יק לֵ ב ְׁר ָשעִ ים ִֻכ ְׁמעָ ט‪:‬‬
‫דברי הצדיק המה נבחרים ככסף אשר כולם‬
‫רצים אחרים‪ ,‬אמנם אצל הרשע אפילו דברים‬
‫אשר יוצאים מליבו‪ ,‬אמנם רק ממעטים את‬
‫אוהביו‪ ,‬משום שכולם רואים כמה רע שוכן בו‪.‬‬
‫ילים ַֻבחֲסַ ר לֵ ב‬
‫(כא) ִשפְׁ ֵתי צַ דִֻ יק יִ ְׁרע ֻו ַר ִ ֻבים וֶ אֱוִ ִ‬
‫יָמוֻת ֻו‪:‬‬
‫הצדיק בדיבורו מוליך רבים בדרך טובה‪,‬‬
‫אמנם הרשעים בכך שהם לא נתנו לליבם לשוב‬
‫אל דרך האמת‪ ,‬המה ימותו‪ ,‬כלומר שעיקר‬
‫החטא הוא לא בכך שחטא‪ ,‬שהחטא הוא כבר‬
‫[‪]137‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫תוצאה‪ ,‬אבל עצם החטא הוא בכך שמחשבות‬
‫ליבו רק רע כל היום‪.‬‬
‫(כב) ִ ֻב ְׁר ֻ ַכת יְׁ הֹוָ ה ִהיא ַתע ֲִשיר וְׁ לֹא ֹיו ִסף עֶ צֶ ב עִ ֻ ָמ ֻה‪:‬‬
‫מי שמתברך מה'‪ ,‬הרי הוא רק הולך ומתעשר‬
‫ללא עצב‪ ,‬דהיינו שהרי הוא יוצא מכלל קללת‬
‫"בעצבון‬
‫תאכלנה"‪,‬‬
‫אמנם‬
‫המתעשר‬
‫בכוח‬
‫ועוצם ידו ללא לסמוך על ה'‪ ,‬הרי אין מובטח לו‬
‫עושר תמידי וודאי שעצב יהיה במעשה ידיו‪.‬‬
‫חוק ִלכְׁ ִסיל עֲש ֹות זִ ֻ ָמה וְׁ חָ כְׁ מָ ה ְׁל ִאיש ְֻׁתב ֻונָה‪:‬‬
‫(כג) ִֻכ ְׁש ֹ‬
‫הכסיל שמח במעשיו הרעים‪ ,‬ולכן תשובתו‬
‫קשה עליו‪ ,‬אמנם הנבון שהוא מתובן בכל דבר‪,‬‬
‫הרי הוא משיג חכמה רבה ויודע מהי היא הדרך‬
‫הטובה‪.‬‬
‫[‪]138‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יקים יִ ֻ ֵתן‪:‬‬
‫בואֶ ֻנ ֻו וְׁ ַתאֲוַ ת צַ דִֻ ִ‬
‫גו ַרת ָר ָשע הִ יא ְׁת ֹ‬
‫(כד) ְׁמ ֹ‬
‫ממה שהרשע מפחד‪ ,‬כן יבוא עליו‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב "יגורתי ויגיעני"‪ ,‬שהחטאים מביאים את‬
‫האדם לפחד‪ ,‬והפחד מביא על האדם חלילה‬
‫את הצרה‪.‬‬
‫בכל מה שהצדיק תאב לטוב‪ ,‬מיד ה' מביא לו‪,‬‬
‫כדכתיב "רצון יראיו יעשה"‪.‬‬
‫עולָ ם‪:‬‬
‫סוד ֹ‬
‫ֲבור סוֻפָ ה וְׁ אֵ ין ָר ָשע וְׁ צַ דִֻ יק יְׁ ֹ‬
‫(כה) ֻ ַכע ֹ‬
‫בעת אשר תבוא סופת השטן‪ ,‬נראה שהרשע‬
‫אינו‪ ,‬משום שברגע הוא נאבד מן העולם בכדי‬
‫שלא יספיק לעשות תשובה‪ ,‬אמנם הצדיק‬
‫לעולם לא נאבד מן העולם‪ ,‬שהרי הוא יסוד‬
‫העולם‪.‬‬
‫(כו) ֻ ַכחֹמֶ ץ לַ ֻ ִש ֻנַיִ ם וְׁ כֶעָ ָשן לָ עֵ ינָיִ ם ֻכֵן הֶ עָ צֵ ל ְׁלש ְֹׁלחָ יו‪:‬‬
‫העצל אינו עושה את שליחות שולחיו ואפילו‬
‫שיש חזקה ששליח עושה שליחותו כמובא בגמ'‬
‫[‪]139‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫בעירובין‪ ,‬מכל מקום העולם הוא הפך מכל‬
‫סברא ישרה‪.‬‬
‫(כז) יִ ְׁראַ ת יְׁ הֹוָ ה ֻת ֹו ִסיף י ִָמים ו ְֻׁש ֹנות ְׁר ָש ִעים ִֻת ְׁקצ ְֹׁרנָה‪:‬‬
‫מי שירא ה'‪ ,‬מוסיף חיים‪ ,‬שלא יאמר האדם‬
‫שהדאגה מקצרת את החיים‪ ,‬אמנם הרשעים‬
‫שהם כביכול בשלווה‪ ,‬המה חיים ימים קצרים‪,‬‬
‫משום שאין שלוה אלא למי שבוטח ודבק בה'‪.‬‬
‫יקים ִש ְׁמחָ ה וְׁ ִת ְׁקוַ ת ְׁר ָש ִעים ֻתֹאבֵ ד‪:‬‬
‫(כח) ֻת ֹוחֶ לֶ ת צַ דִֻ ִ‬
‫הצדיק שממתין ומפצה לעולם הבא ולימות‬
‫המשיח‪ ,‬זה בעצמו מביא לו שמחה‪ ,‬אמנם‬
‫תקות הרשע שגם בעולם הבא יהיה לו טוב‪,‬‬
‫היא תאבד לו אל מול עיניו‪.‬‬
‫[‪]141‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫עוז לַ ֻתֹם ֶ ֻד ֶר ְׁך יְׁ הֹוָ ה ו ְֻׁמ ִח ֻ ָתה ְׁל ֹפעֲלֵ י אָ וֶ ן‪:‬‬
‫(כט) מָ ֹ‬
‫התם שהוא הולך בדרך ה'‪ ,‬הוא האדם הכי‬
‫בטוח בעולם‪ ,‬משום ששומר תמימים ה'‪ ,‬אמנם‬
‫הפועלים אוון המה לבסוף נופלים‪.‬‬
‫עולָ ם ַֻבל יִ ֻמ ֹוט ו ְֻׁר ָש ִעים לֹא יִ ְׁש ְֻׁכנ ֻו אָ ֶרץ‪:‬‬
‫(ל) צַ דִֻ יק ְׁל ֹ‬
‫הצדיק אפילו שאינו עוסק בעסקי העולם‬
‫ואינו יודע מלחמה‪ ,‬הרי הוא לעולם יעמוד‬
‫משום שהוא דבק באין סוף‪ ,‬אבל הרשעים לא‬
‫ישכנו בארץ‪ ,‬משום שהם דבקים בכוח הטומאה‬
‫שבכל זמן וזמן מתחלף‪ ,‬שהרי היצר הרע ששמע‬
‫השנה את תקיעת השופר‪ ,‬לשנה הבאה הוא‬
‫אינו נמצא אלא מגיע יצר הרע אחר‪ ,‬ולכן הוא‬
‫גם מפחד מקול השופר‪ ,‬משום שהוא לא שמע‬
‫את קול השופר בשנה הקודמות בכדי שידע‬
‫שבכל שנה תוקעים בשופר‪ ,‬אלא הוא חושב‬
‫שזה שופרו של משיח‪ ,‬והנה שהיצר הרע אינו‬
‫בר חיים ארוכים כלל‪ ,‬ולכן הבוטח בו‪ ,‬נופל לזמן‬
‫קרוב‪.‬‬
‫[‪]141‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֺכות ִֻת ֻ ָכ ֵרת‪:‬‬
‫(לא) ֻ ִפי צַ דִֻ יק יָנוֻב חָ כְׁ מָ ה ו ְֻׁלש ֹון ֻ ַת ְׁה ֻפ ֹ‬
‫פה הצדיק מניב ומגדל חכמה בלב שומעיו‪,‬‬
‫אמנם פה הרשע שמדבר רק שקרים‪ ,‬לבסוף‬
‫יכרת משום שאף אחד לא יאמין לו‪.‬‬
‫ֺכות‪:‬‬
‫צון וֻפִ י ְׁר ָש ִעים ֻ ַת ְׁה ֻפ ֹ‬
‫(לב) ִשפְׁ ֵתי צַ דִֻ יק י ְֵׁדעוֻן ָר ֹ‬
‫שפתי הצדיק שאין תקלה בתפילתם ידוע‬
‫שרצון ה' לענות לתפילתם‪ ,‬כמו שאמרו בגמ'‬
‫בברכות שאם שגורה התפילה בפיו של אדם‬
‫תפילתו התקבלה‪ ,‬אמנם פי הרשעים תהפוכות‪,‬‬
‫שתפילתם לא יוצאת מפיהם‪ ,‬אלא בטעויות‬
‫רבות ובגמגומים רבים‪ ,‬משום הקטרוג שיש על‬
‫דיבורם‪.‬‬
‫סליק פרק י‬
‫[‪]142‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫פרק יא‬
‫צו ֹנו‪:‬‬
‫(א) מֹא ְׁזנֵי ִמ ְׁרמָ ה ֻת ֹועֲבַ ת יְׁ הֹוָ ה וְׁ אֶ בֶ ן ְׁשלֵ מָ ה ְׁר ֹ‬
‫ה' שמח שאדם ישר עם הבריות‪ ,‬ויודע שאין‬
‫אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימא‪ ,‬אמנם‬
‫שונא ה' אם מי שורדף אחר הממון‪ ,‬וגונב את‬
‫ממון חברו‪ ,‬משום שאינו מאמין שלכל אדם יש‬
‫את המוכן לו ותו לא‪.‬‬
‫לון וְׁ אֶ ת ְׁצנוֻעִ ים חָ כְׁ מָ ה‪:‬‬
‫ָדון וַ ָ ֻיבֹא ָק ֹ‬
‫(ב) ָֻבא ז ֹ‬
‫העושה דברים בזדון‪ ,‬סופו שיבוא לקלון‪,‬‬
‫אמנם המתנהג בענוה ובחסידות‪ ,‬הרי הוא זוכה‬
‫לחכמה‪ ,‬הזדון והעבירה הרי היא מכערת את‬
‫נפש האדם‪.‬‬
‫(ג) ֻ ֺת ֻ ַמת יְׁ ָש ִרים ֻ ַתנְׁ חֵ ם וְׁ סֶ לֶ ף בֻ ֹגְׁ ִדים וְׁ ָש ֵ ֻדם{ יְׁ ָש ֵ ֻדם}‪:‬‬
‫התום של עם ישראל שהוא בוטח על ה'‪ ,‬הוא‬
‫גורם לכך שה' חפץ להנחות אותם‪ ,‬אמנם הדרך‬
‫הרעה של הרשעים מרחיקה אותם מה'‪.‬‬
‫[‪]143‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הון ְׁ ֻב ֹיום עֶ ְׁב ָרה ו ְֻׁצ ָד ָקה ֻ ַת ִ ֻציל ִמ ֻ ָמוֶ ת‪:‬‬
‫(ד) לֹא ֹיו ִעיל ֹ‬
‫בעת כעס לא יועיל לאדם ממונו‪ ,‬אמנם ממון‬
‫הצדקה אשר הוא מחיה את העניים שה' אוהב‪,‬‬
‫הרי הוא מצילו ממות‪ ,‬משום שהוא החיה את‬
‫אוהבו של המלך‪.‬‬
‫תו יִ ֻפֹל ָר ָשע‪:‬‬
‫ַשר ַ ֻד ְׁרכֻ ֹו ו ְֻׁב ִר ְׁשעָ ֹ‬
‫(ה) ִצ ְׁדקַ ת ֻ ָת ִמים ְֻׁתי ֻ ֵ‬
‫עצם זה שהתמים רוצה את דרך הצדק‪ ,‬זה‬
‫גורם לו לישר דרכו‪ ,‬משום שהבא להטהר‬
‫מסעיים לו מן השמים‪ ,‬אמנם הרשע נופל‬
‫ברשעתו‪.‬‬
‫(ו) ִצ ְׁדקַ ת יְׁ ָש ִרים ֻ ַת ִ ֻצילֵ ם ו ְֻׁבהַ ַ ֻות בֻ ֹגְׁ ִדים יִ ֻ ָלכֵד ֻו‪:‬‬
‫המעשים הטובים והתורה של הצדיק‪ ,‬הם‬
‫בעצמו מצילים אותו‪ ,‬כמו שכתוב "בשכבך‬
‫תשמור עליך"‪ ,‬אמנם הרשעים יפלו ממעשיהם‬
‫הרעים‪ ,‬שהאדם בעצמו יוצר את הטוב והרע‪.‬‬
‫[‪]144‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אונִ ים‬
‫תוחֶ לֶ ת ֹ‬
‫מות אָ ָדם ָר ָשע ֻתֹאבַ ד ִֻת ְׁקוָ ה וְׁ ֹ‬
‫(ז) ְׁ ֻב ֹ‬
‫אָ בָ ָדה‪:‬‬
‫כשמת הרשע כל מה שרצה בטל‪ ,‬משום שאין‬
‫לו כוח שמעשיו גם לאחר מותו ימשיכו‪ ,‬אמנם‬
‫הצדיק גדול במותו מבחיו כמובא בגמ' בשבת‪.‬‬
‫(ח) צַ דִֻ יק ִמ ָ ֻצ ָרה ֶנחֱלָ ץ וַ ָ ֻיבֹא ָר ָשע ֻ ַת ְׁח ֻ ָתיו‪:‬‬
‫בעולם הזה כשחלילה נגזר דין‪ ,‬הוא חייב‬
‫להעשות וכל השאלה היא על מי יעשה הדין‪,‬‬
‫שכן בעולם חייבים להיות צדיקים ורשעים‬
‫השאלה מי יהיה צדיק ומי רשע‪ ,‬ולכן כשהצדיק‬
‫נחלץ ממעשה הרשע‪ ,‬הרשע נכנס במקום ונמנה‬
‫עם הרשעים‪.‬‬
‫יקים יֵחָ לֵ צ ֻו‪:‬‬
‫(ט) ְׁ ֻבפֶ ה חָ נֵף י ְַׁש ִחת ֵרעֵ ה ֻו ו ְֻׁב ַדעַ ת צַ דִֻ ִ‬
‫הרשע בלשונו הרעה גורם מריבות רבות‪,‬‬
‫אמנם הצדיק בדעתו הרבה תמיד ממציא דרכים‬
‫לעשות ביניהם שלום‪ ,‬כמו שהייתה דרכו של‬
‫אהרן הכהן ע''ה‪.‬‬
‫[‪]145‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יקים ֻ ַת ֲעלֹץ ִק ְׁריָה וֻבַ ֲאבֹד ְׁר ָש ִעים ִר ֻנָה‪:‬‬
‫(י) ְׁ ֻבטוֻב צַ דִֻ ִ‬
‫כשמגיע טוב לצדיק כולם שמחים‪ ,‬משום‬
‫שהצדיק נותן מטובו לאחרים‪ ,‬וכשמגיע רע‬
‫לרשע כולם שמחים‪ ,‬משום שניצולו מרשעתו‪.‬‬
‫(יא) ְׁ ֻב ִב ְׁר ֻ ַכת יְׁ ָש ִרים ֻ ָתרוֻם ָק ֶרת ו ְֻׁבפִ י ְׁר ָש ִעים ֻ ֵתהָ ֵרס‪:‬‬
‫הצדיק בברכתו מתקן את השכינה שנקראת‬
‫עיר כידוע‪ ,‬אמנם הרשע חלילה בפיו‪ ,‬מקלקל‬
‫את אור השכינה‪.‬‬
‫(יב) ָֻבז ְׁל ֵרעֵ ה ֻו חֲסַ ר לֵ ב וְׁ ִאיש ְֻׁתבו ֹֻנות ַיח ֲִריש‪:‬‬
‫מי שרואה רע אצל חברו ובז לו‪ ,‬הרי הוא‬
‫טועה‪ ,‬אמנם השותק ומצטר על צרת חברו הרי‬
‫הוא יזכה לגדולה כמשה רבינו‪.‬‬
‫[‪]146‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הולֵ ְׁך ָרכִ יל ְׁמגַ ֻ ֶלה ֻס ֹוד וְׁ ֶנאֱמַ ן רוֻחַ ְׁמכַ ֻ ֶסה ָדבָ ר‪:‬‬
‫(יג) ֹ‬
‫הרשע אינו מסוגל לשמור סוד קדוש בתוכו‬
‫משום שהסוד בעצמו חפץ לצאת ממנו‪ ,‬ולכן‬
‫הרשע מוציא את ממנו מיד‪ ,‬אמנם הצדיק חי‬
‫על ידי סודות התורה‪ ,‬ולכן הוא שומרם בפיו‪.‬‬
‫לות יִ ֻ ָפל עָ ם ו ְֻׁתשוֻעָ ה ְׁ ֻברֹב ֹיועֵ ץ‪:‬‬
‫(יד) ְׁ ֻבאֵ ין ֻ ַת ְׁח ֻ ֺב ֹ‬
‫כשאין צדיק שמלמד את העם את התחבולות‬
‫היצר‪ ,‬חלילה יכול העם ליפול בטעותו בהולכו‬
‫אחר היצר‪ ,‬אמם התשועה מגיעה ברוב יועץ‪,‬‬
‫כאשר מתקבצים כל העם ומבקשים ומתיעצים‬
‫עם ה' מה היא הדרך להינצל‪.‬‬
‫תו ְׁק ִעים בֻ ֹוטֵ חַ ‪:‬‬
‫ֵרועַ ִֻכי עָ ַרב זָר וְׁ שנֵא ֹ‬
‫(טו) ַרע י ֹ‬
‫מי שנעשה ערב ליצר הרע וחוטא במקום‬
‫אחר שעליו נגזר שיחטא‪ ,‬הרי הוא תוקע את‬
‫עצמו לצרה‪ ,‬אמנם הצדיק אינו נעשה ערב לו‪.‬‬
‫[‪]147‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֹשר‪:‬‬
‫יצים יִ ְׁת ְׁמכ ֻו ע ֶ‬
‫בוד וְׁ עָ ִר ִ‬
‫(טז) אֵ ֶשת חֵ ן ִֻת ְׁתמ ְֹׁך ֻ ָכ ֹ‬
‫אישה אשר היא טובה לבעלה‪ ,‬היא רוצה‬
‫שיכבדוהו כבוד של אמת‪ ,‬אמנם הבעל תאוה‪,‬‬
‫הוא רוצה רק עושר‪ ,‬אשר יתן לו לשלוט על‬
‫חבריו‪.‬‬
‫רו אַ כְׁ ז ִָרי‪:‬‬
‫(יז) ֻגֹמֵ ל נַפְׁ ש ֹו ִאיש חָ סֶ ד וְׁ ֹעכֵר ְׁשאֵ ֹ‬
‫הצדיק אינו כל כך דואג לגופו‪ ,‬אלא לנפשו‬
‫שהיא נצחית‪ ,‬אמנם הרשע אפילו שבניו שהם‬
‫שארית כוחו בעולם הזה‪ ,‬אחרי שהוא יעזוב את‬
‫העולם הזה‪ ,‬עוכר ומתאכזר‪.‬‬
‫ֹשה פְׁ ע ֻ ַֺלת ָשקֶ ר וְׁ ז ֵֹרעַ ְׁצ ָד ָקה ֶשכֶר אֱמֶ ת‪:‬‬
‫(יח) ָר ָשע ע ֶ‬
‫הרשע עושה מעשים בכדי שיכבדו אותו כבוד‬
‫שקר‪ ,‬אמנם הצדיק נותן צדקה למי שצריך‬
‫ולמקום שצריך‪ ,‬ולכן שכרו אמת‪ ,‬שאם המעשה‬
‫אמת השכר אמת‪ ,‬ואם המעשה שקר השכר‬
‫שכר של דמיון ולא שכר אמת‪.‬‬
‫[‪]148‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫תו‪:‬‬
‫מו ֹ‬
‫(יט) ֻכֵן ְׁצ ָד ָקה ְׁלחַ ִ ֻיים ו ְֻׁמ ַר ֵ ֻדף ָרעָ ה ְׁל ֹ‬
‫מי שנעשה תומך לצדקה‪ ,‬דהיינו שהוא דואג‬
‫שגם אחרים יתנו צדקה‪ ,‬הרי הוא זוכה לחיים‪,‬‬
‫כמו שאמרו חז''ל בגמ' בב''ב גדול המעשה‬
‫[דהיינו שכופה אחרים ליתן צדקה] יותר מן‬
‫העושה‪.‬‬
‫צו ֹנו ְֻׁת ִמימֵ י ָד ֶר ְׁך‪:‬‬
‫(כ) ֻת ֹועֲבַ ת יְׁ הֹוָ ה עִ ְׁ ֻק ֵשי לֵ ב ו ְֻׁר ֹ‬
‫ה' שונא את מי שהוא שולח לו רמזים מן‬
‫השמים לחזור בתשובה הוא מקשה את ליבו‪,‬‬
‫ומתעקש לומר שהכל מקרה ואין זה עונש על‬
‫חטאיו‪.‬‬
‫ורצון ה' במי שהוא תמים בדרכו וכשהוא‬
‫מקבל יסור קטן מיד הוא מפשפש וממשמש‬
‫במעשיו‪ ,‬לראות אם יש בהם איזה דבר שאינו‬
‫נכון‪.‬‬
‫[‪]149‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יקים נִ ְׁמלָ ט‪:‬‬
‫(כא) יָד ְׁליָד לֹא יִ ֻנָקֶ ה ָ ֹרע וְׁ ז ֶַרע צַ דִֻ ִ‬
‫מי שלוחץ את ידו עם יד חברו ומבטיח לו‬
‫לקיים דבר ואינו מקיימו הרי הוא לא ינקה‬
‫מהעונש‪ ,‬שאמרו בגמ' בב''מ שיש דברים שנהגו‬
‫בלחיצת יד להתחייב ממש לעשותם‪ ,‬אמנם זרע‬
‫צדיקים שנהגו לקיים כל מאמר פיהם‪ ,‬הרי הם‬
‫ינקו תמיד מעונש משום שהם יודעים לעמוד‬
‫בהבטחתם‪.‬‬
‫(כב) ֶנזֶם זָהָ ב ְׁ ֻבאַ ף ֲחזִיר ִא ֻ ָשה יָפָ ה וְׁ סָ ַרת טָ עַ ם‪:‬‬
‫כמו שנזם זהב הוא דבר יפה‪ ,‬אבל לא באף‬
‫חזיר‪ ,‬כן יופי יפה לאישה כמו שאמרו חז''ל‬
‫בכתובות שאין אישה אלא ליופי‪ ,‬אמנם אין יפה‬
‫לה להיות סרת טעם ולהתיפות לפני מי שאינו‬
‫צריכה להתיפות‪.‬‬
‫טוב ִֻת ְׁקוַ ת ְׁר ָש ִעים עֶ ְׁב ָרה‪:‬‬
‫יקים אַ ְׁך ֹ‬
‫(כג) ֻ ַתאֲוַ ת צַ דִֻ ִ‬
‫כל מה שהצדיק רוצה הוא שיהיה טוב‬
‫לכולם‪ ,‬אמנם הרשע רוצה רק להכעיס את‬
‫כולם‪.‬‬
‫[‪]151‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫סור‪:‬‬
‫ֹש ְׁך ִמ ֻי ֶֹשר אַ ְׁך ְׁלמַ חְׁ ֹ‬
‫עוד וְׁ ח ֵ‬
‫(כד) יֵש ְׁמפַ זֵֻר וְׁ ֹנוסָ ף ֹ‬
‫מי שמפזר ממונו לצדקה הרי ינתן לו משמים‬
‫עוד ועוד‪ ,‬משום שהוא נעשה כצינור להעביר‬
‫את השפע לעולם‪ ,‬אמנם מי שחושך את ידו‬
‫מליתן צדקה שזה דבר ישר ונכון‪ ,‬שהרי אין שום‬
‫זכות לעשיר יותר מן העני‪ ,‬אלא שהעשיר זכה‬
‫להיות מן הנותנים ולא מן המקבלים‪ ,‬אפילו‬
‫שהאמת שהעשני הוא הנותן שהוא מזכה את‬
‫העשיר במצווה‪.‬‬
‫אמנם המונע עצמו מצדקה הרי הוא גורם‬
‫שה' יקח לו את נכסיו‪.‬‬
‫(כה) נֶפֶ ש ְׁ ֻב ָרכָ ה ְׁתדֺ ֻ ָשן וֻמַ ְׁרוֶ ה ַֻגם הוֻא ֹיו ֶרא‪:‬‬
‫מי שמברך את הזולת הרי הוא נעשה מלא‬
‫בברכות‪ ,‬משום שהוא מברך את חברו‪ ,‬וה'‬
‫מברך אותו‪.‬‬
‫ומרוה את חבריו בחכמתו‪ ,‬הוא יעשה מורה‬
‫את הרבים כולם‪.‬‬
‫[‪]151‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אום ו ְֻׁב ָרכָ ה ְׁלרֹאש מַ ְׁש ִ ֻביר‪:‬‬
‫(כו) ֹמנֵעַ ָֻבר יִ ְׁ ֻקבֺה ֻו ְׁל ֹ‬
‫מי שמונע מליתן צדקה לעני‪ ,‬אפילו העוברים‬
‫שבבטן העניה יקללו אותו‪ ,‬שהרי העובר חכם‬
‫גדול בבטן אימו כמובא בגמ' בנידה שמלאך‬
‫יושב עימו ומלמדו את התורה‪.‬‬
‫וברכה מגיע על מי שמשפיע לאחרים‪.‬‬
‫בואֶ ֻנ ֻו‪:‬‬
‫צון וְׁ ד ֵֹרש ָרעָ ה ְׁת ֹ‬
‫טוב יְׁ בַ ֵֻקש ָר ֹ‬
‫(כז) שֹחֵ ר ֹ‬
‫מי שמצפה לטוב‪ ,‬הוא מבקש את הטוב‬
‫האמיתי שהוא רצון ה'‪ ,‬ומי שמפצה לעשות‬
‫רעה לאחרים‪ ,‬בסוף עליו תבוא הרעה‪.‬‬
‫יקים יִ פְׁ ָרח ֻו‪:‬‬
‫רו הוֻא יִ ֻפֹל וְׁ כֶעָ לֶ ה צַ דִֻ ִ‬
‫(כח) בֻ ֹוטֵ חַ ְׁ ֻבעָ ְׁש ֹ‬
‫מי שבוטח בעושרו שהוא מכוח ידיו ולא מה'‪,‬‬
‫הרי הוא יפול מעושרו ואמונתו‪ ,‬אמנם הצדיק‬
‫יפרח כעלה הפורח ברוח‪ ,‬ובפריחתו הוא משורר‬
‫לה'‪.‬‬
‫[‪]152‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יתו יִ נְׁ חַ ל רוֻחַ וְׁ עֶ בֶ ד אֱוִ יל לַ חֲכַ ם לֵ ב‪:‬‬
‫(כט) ֹעכֵר ֵֻב ֹ‬
‫מי שמקלקל את בני ביתו מדרך הישר בכדי‬
‫שילכו עימו בדרכו הרעה‪ ,‬לבסוף שום דבר לא‬
‫יבוא לו מכך‪.‬‬
‫ועבד אשר היה אויל והיה גונב את הבריות‪,‬‬
‫הוא צריך לעבוד את חכם לב‪ ,‬בכדי שילמד מן‬
‫החכם את הדרך הטובה‪ ,‬וילמד שהכל מאת ה'‪,‬‬
‫ואין אדם נוגע במוכן לחברו כמלא נימא‪.‬‬
‫(ל) ֻ ְׁפ ִרי צַ דִֻ יק עֵ ץ חַ ִ ֻיים וְׁ לֹקֵ חַ נְׁ פָ ש ֹות חָ כָ ם‪:‬‬
‫הפרי והשכר של הצדיק בעולם הזה‪ ,‬הוא‬
‫מעץ החיים‪ ,‬כלומר שהוא שכר קדוש ולא‬
‫גשמי‪ ,‬כל אוכלו רוחני כאוכל של שבת שכותב‬
‫עליו הרמח''ל שהוא רוחני כולו אשר נבלע‬
‫ברמ''ח איברי האדם‪.‬‬
‫מי שמחזיר בתשובה את חבריו ומביא בנים‬
‫קדושים לעולם‪ ,‬הרי הוא חכם‪ ,‬משום שמעשי‬
‫בניו ותלמידו שהם גם כבניו‪ ,‬נזקפים לזכותו‪.‬‬
‫[‪]153‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫חוטֵ א‪:‬‬
‫ש ֻ ָלם אַ ף ִֻכי ָר ָשע וְׁ ֹ‬
‫(לא) הֵ ן צַ דִֻ יק ָֻבאָ ֶרץ יְׁ ֺ‬
‫מי שעשה מעשה צדק‪ ,‬בעודו בעולם הזה‬
‫יקבל את שכרו‪ ,‬אפילו שעכשיו הוא רשע‪,‬‬
‫משום שאין ה' מקפח זכר כל בריה‪ ,‬ואינו כמלך‬
‫בשר ודם שאפילו שהוא חייב לעבדו את שכרו‪,‬‬
‫ומרד בו עבדו‪ ,‬הרי הוא מוציאו להורג ללא שום‬
‫תמורה על מעשיו הרעים‪.‬‬
‫סליק פרק יא‬
‫פרק יב‬
‫תוכַ חַ ת ָֻבעַ ר‪:‬‬
‫(א) אֹהֵ ב מוֻסָ ר אֹהֵ ב דָֻ עַ ת וְׁ שונֵא ֹ‬
‫מי שאוהב שמוכחים אותו‪ ,‬סימן שהוא באמת‬
‫רוצה להגיע לדעת העמוקה של התורה‪ ,‬והוא‬
‫שמח בכל אחד שמישר אותו‪ ,‬הוא רואה בכך‬
‫רק סיוע ועזרה‪ ,‬אמנם מי ששונה את התוכחה‬
‫סימן שהוא באמת אינו רוצה את החכמה‪ ,‬ולכן‬
‫הוא בער‪.‬‬
‫[‪]154‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫צון מֵ יְׁ הֹוָ ה וְׁ ִאיש ְׁמזִ ֻמ ֹות י ְַׁר ִשיעַ ‪:‬‬
‫טוב יָפִ יק ָר ֹ‬
‫(ב) ֹ‬
‫מי שהוא מתנהג על פי התורה שנקראת טוב‪,‬‬
‫ה' ימלא את משאלות ליבו‪ ,‬שהרי כל רצונותיו‬
‫הם על פי התורה‪ ,‬אמנם איש רשע הוא רק‬
‫ירשיע כשהוא מבקש מה'‪ ,‬וה' לא ועונה‪ ,‬ולכן‬
‫הוא מגיע לספקות באמונה‪.‬‬
‫יקים ַֻבל יִ ֻמ ֹוט‪:‬‬
‫(ג) לֹא יִ כֻ ֹון אָ ָדם ְׁ ֻב ֶר ַשע וְׁ ש ֶֹרש צַ דִֻ ִ‬
‫הרשע אינו יכול להתקיים בעולם‪ ,‬כי לשקר‬
‫אין רגליים‪ ,‬כלומר שמילת שקר עומדת רק על‬
‫קוצה‬
‫של‬
‫ק‪,‬‬
‫כמובא‬
‫בגמ'‬
‫בשבת‪,‬‬
‫אמנם‬
‫הצדיקים לעולם לא יפלו‪ ,‬משום שהם נתלים‬
‫בשכינה שהיא נצחית‪.‬‬
‫מו ָתיו‬
‫(ד) אֵ ֶשת חַ יִ ל עֲטֶ ֶרת ַֻבעְׁ לָ ֻה וֻכְׁ ָר ָקב ְׁ ֻבעַ ְׁצ ֹ‬
‫ישה‪:‬‬
‫ְׁמ ִב ָ‬
‫אשה שהיא עוזרת לבעלה היא הכתר שלו‪,‬‬
‫על ידה הוא מתקרב לה'‪ ,‬כמו שאמר רבי עקיבא‬
‫שלי ושלכם שלה הוא‪ ,‬אמנם אישה רעה הרי‬
‫הוא מיסרת את בעלה‪ ,‬כמה שאמרו חז''ל‬
‫[‪]155‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫בעירובין שלמי שיש אישה רעה הרי הוא ניצול‬
‫מגיהנום משום שהוא מקבל אותו בעולם הזה‪.‬‬
‫לות ְׁר ָשעִ ים ִמ ְׁרמָ ה‪:‬‬
‫יקים ִמ ְׁש ֻ ָפט ֻ ַת ְׁח ֻ ֺב ֹ‬
‫בות צַ דִֻ ִ‬
‫(ה) מַ ְׁח ְׁש ֹ‬
‫כל מחשבת הצדיקים הם על דרך התורה‪,‬‬
‫וכשהצדיק חושב שפלוני זכאי‪ ,‬מיד כך נפסק‬
‫דינו שכמו שהצדיק חושב כן יהיה על כל מה‬
‫שיחשוב משום שהצדיקים הם הידינים של ה'‪,‬‬
‫אמנם מחשבות הרשע המה דנות את עצמו‬
‫לרע‪.‬‬
‫(ו) דִֻ ְׁב ֵרי ְׁר ָשעִ ים א ֱָרב דָֻ ם וֻפִ י יְׁ ָש ִרים ַי ִ ֻצילֵ ם‪:‬‬
‫רצון הרשעים לעכור את הנפש‪ ,‬שהנפש‬
‫נקראת דם כמו שכתוב "כי הדם הוא הנפש"‪,‬‬
‫אמנם הצדיקים מצילים אותם‪.‬‬
‫[‪]156‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יקים ַי ֲעמֹד‪:‬‬
‫פו ְׁך ְׁר ָש ִעים וְׁ אֵ ינָם וֻבֵ ית צַ דִֻ ִ‬
‫(ז) הָ ֹ‬
‫כאשר יגיע חודש אדר שעליו נאמר ונהפוך‬
‫הוא‪ ,‬מיד בטלים כל הרשעים‪ ,‬כמו שאמרו חז''ל‬
‫שכשיש לאדם דין עם גוי יש לו לעשות דין זה‬
‫בחודש אדר‪ ,‬ובית צדיקים שהוא בית המקדש‬
‫לעולם יעמוד‪ ,‬שגם בגלות יש את בית המקדש‬
‫של מעלה‪.‬‬
‫לו יְׁ ה ֻ ַֺלל ִאיש וְׁ ַנעֲוֵ ה לֵ ב יִ הְׁ יֶה לָ בוֻז‪:‬‬
‫(ח) ְׁלפִ י ִשכְׁ ֹ‬
‫לפי שכל האדם כך יכבדו אותו‪ ,‬כלומר שלא‬
‫יאמר אדם מתי כבר יכבדוני‪ ,‬אלא יש להתחכם‬
‫בחכמת התורה וסוף הכבוד לבוא‪ ,‬אמנם אם‬
‫בכל זאת מחפש את כבודו‪ ,‬והוא ממציא דברים‬
‫מעוקמים שיחשבו שהם דברים חכמים‪ ,‬הרי‬
‫הוא מביא רק בוז לעצמו‪.‬‬
‫לו ִמ ִֻמ ְׁת ֻ ַכ ֵֻבד וַ חֲסַ ר לָ חֶ ם‪:‬‬
‫טוב נִ ְׁקלֶ ה וְׁ עֶ בֶ ד ֹ‬
‫(ט) ֹ‬
‫טוב מי שעני אבל יש תחת ידו את היצר הרע‬
‫שהוא עבד של ה'‪ ,‬ממי שמתכבד שיש לו כל‬
‫[‪]157‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫טוב‪ ,‬ואין לו לחם דהיינו שאין בו תורה‬
‫שנמשלה ללחם‪.‬‬
‫(י) ֹיו ֵדעַ צַ דִֻ יק נֶפֶ ש ְׁ ֻבהֶ ְׁמ ֻת ֹו וְׁ ַרחֲמֵ י ְׁר ָש ִעים אַ כְׁ ז ִָרי‪:‬‬
‫הצדיק יודע גם איך להתעסק עם היצר הרע‬
‫שהוא הנפש הבהמית שבאדם‪ ,‬אמנם הרשע‬
‫אפילו על הנשמה מתאכזר‪.‬‬
‫יקים חֲסַ ר לֵ ב‪:‬‬
‫תו יִ ְׁש ַֻבע לָ חֶ ם ו ְֻׁמ ַר ֵ ֻדף ֵר ִ‬
‫(יא) עֹבֵ ד אַ ְׁדמָ ֹ‬
‫מי שטורח במעשה ידיו להבין את לימודו‪,‬‬
‫שמחה תהיה לו מלימודו‪ ,‬אמנם הרודף להיות‬
‫בסביבת אנשים ריקים ופוחזים‪ ,‬הרי הוא חסר‬
‫לב‪ ,‬שאינו מתבונן שרק על ידי שיטרח להבין‬
‫את עסק התורה תבוא לו השמחה‪.‬‬
‫יקים יִ ֻ ֵתן‪:‬‬
‫צוד ָרעִ ים וְׁ ש ֶֹרש צַ דִֻ ִ‬
‫(יב) חָ מַ ד ָר ָשע ְׁמ ֹ‬
‫הרשע חומד כל היום לחמוד את חבריו‬
‫הרשעים‪ ,‬אמנם לא את הצדיקים משום שיש לו‬
‫[‪]158‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫כבוד אליהם‪ ,‬כמו שכתוב "כל שתה תחת‬
‫רגליך"‪ ,‬שה' נתן את אימת הצדיק על כולם‬
‫כמובא בגמ' בשבת‪.‬‬
‫שורש הצדיקים שהיא השכינה‪ ,‬היא תתן‬
‫להם את דרך האמת‪.‬‬
‫מוקֵ ש ָרע וַ ֻיֵצֵ א ִמ ָ ֻצ ָרה צַ דִֻ יק‪:‬‬
‫(יג) ְׁ ֻבפֶ ַשע ְׁשפָ ַתיִ ם ֹ‬
‫כשאדם פותח את שפתיו ואינו בוחן מה‬
‫מוציא מפיו‪ ,‬הוא הוא דבר רע‪ ,‬משום שהוא‬
‫יגיע לגלוי סודות אחרים‪ ,‬ולרכילות ולשון הרע‪,‬‬
‫וצדיק שמרבה בשתיקה‪ ,‬מצרה נחלץ‪.‬‬
‫טוב וֻגְׁ מוֻל יְׁ ֵדי אָ ָדם י ִָשוב‬
‫(יד) ִמ ֻ ְׁפ ִרי פִ י ִאיש יִ ְׁש ַֻבע ֹ‬
‫לו‪:‬‬
‫{י ִָשיב} ֹ‬
‫כל אחד מקבל את מעשי ידיו‪ ,‬העושה טוב‬
‫מקבל טוב‪ ,‬והעושה רע‪........‬‬
‫משום שהעולם הזה הוא עולם של בחירה‪,‬‬
‫שכך רצה אדם הראשון‪ ,‬שבכך שאכל מעץ‬
‫הדעת‪ ,‬מיד נעשה גשמי‪ ,‬משום שאכל דבר‬
‫[‪]159‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫גשמי‪ ,‬ומאז נכנסה בו התאוה‪ ,‬ובכל דבר קדושה‬
‫שעושה‪ ,‬יש לו קושי שזה גורם לו את הבחירה‪.‬‬
‫ָשר ְׁ ֻבעֵ ינָיו וְׁ שֹמֵ עַ ְׁלעֵ צָ ה חָ כָ ם‪:‬‬
‫(טו) ֶ ֻד ֶר ְׁך אֱוִ יל י ָ‬
‫הטיפש חושב שהוא החכם הגדול‪ ,‬אמנם‬
‫השומע לחכמים‪ ,‬הרי הוא חכם‪ ,‬שבכך שהוא‬
‫מבטל דעתו ומבין שהוא לא חכם‪ ,‬אין לך חכמה‬
‫גדולה מזו‪ ,‬משום שבכך הוא יכול לבסוף להיות‬
‫חכם‪.‬‬
‫לון עָ רוֻם‪:‬‬
‫סו וְׁ כֹסֶ ה ָק ֹ‬
‫(טז) אֱוִ יל ַֻב ֻי ֹום יִ ָ ֻו ַדע ֻ ַכ ְׁע ֹ‬
‫הטיפש יגלה מיד את טפשותו‪ ,‬אמנם החכם‬
‫אפילו כשמבישים אותו‪ ,‬הרי הוא עושה כאילו‬
‫לא שמע את הדברים האלו‪ ,‬ולכן הוא חכם‪.‬‬
‫(יז) יָפִ יחַ אֱמ ֻונָה ַי ִ ֻגיד צֶ דֶ ק וְׁ עֵ ד ְׁש ָק ִרים ִמ ְׁרמָ ה‪:‬‬
‫מי שמאמין בה'‪ ,‬ואינו חושש על מקרי‬
‫העולם‪ ,‬הוא תמיד יאמר צדק משום שהוא לא‬
‫[‪]161‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫נגוע‪ ,‬אמנם מי שכל חייו במרמה לבסוף הוא‬
‫נעשה עד שקר וחוטא חינם לא לו‪.‬‬
‫רות חָ ֶרב ו ְֻׁלש ֹון חֲכָ ִמים מַ ְׁר ֻ ֵפא‪:‬‬
‫(יח) יֵש בֻ ֹוטֶ ה ְֻׁכמַ ְׁד ְׁק ֹ‬
‫יש אשר בדיברו מזיק כחרב‪ ,‬שיש אנשים שיש‬
‫בכוח דיברם לקלל כמו בלעם הרשע‪ ,‬אמנם‬
‫לשון חכמים בתפילתם לכל דבר מרפא‪.‬‬
‫(יט) ְׁשפַ ת אֱמֶ ת ִֻתכֻ ֹון לָ עַ ד וְׁ עַ ד אַ ְׁר ִ ֻגיעָ ה ְׁלש ֹון ָשקֶ ר‪:‬‬
‫דברי אמת לעולם יתקימו ודברי השקר מיד‬
‫מתגלים‪ ,‬יש לאדם ללכת בדרך האמת אפילו‬
‫שהיא לפעמים קשה‪ ,‬אמנם היא יציבה היא לא‬
‫ניתנת לכבישה‪ ,‬ודרך השקר היא קלה‪ ,‬אמנם‬
‫היא פחותה מדירת עראי היא אינה מחזיקה‬
‫מעמד‪.‬‬
‫[‪]161‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לום ִש ְׁמחָ ה‪:‬‬
‫(כ) ִמ ְׁרמָ ה ְׁ ֻבלֶ ב ח ְֹׁר ֵשי ָרע ו ְֻׁל ֹיעֲצֵ י ָש ֹ‬
‫השקר מעציב את לב השקרנים‪ ,‬שהמה‬
‫יודעים כמה ריב הם גורמים‪ ,‬אמנם העושה‬
‫שלום שמחה בליבו‪ ,‬העצבות היא מפירוד‬
‫הכוחות של הנפש‪ ,‬והשמחה היא מחיבור‬
‫הכוחות של הנפש‪ ,‬העושה שלום וחיבור זוכה‬
‫לשמחה‪.‬‬
‫(כא) לֹא יְׁ אֺ ֻנֶה לַ ַ ֻצדִֻ יק ֻ ָכל אָ וֶ ן ו ְֻׁר ָשעִ ים מָ ְׁלא ֻו ָרע‪:‬‬
‫הצדיק אפילו שעושה שלום בין שונאים‬
‫לעולם הוא לא יפגע משום שה' עימו‪ ,‬והרשעים‬
‫ימלאו רע מיום ליום‪.‬‬
‫צו ֹנו‪:‬‬
‫ֹשי אֱמ ֻונָה ְׁר ֹ‬
‫(כב) ֻת ֹועֲבַ ת יְׁ הֹוָ ה ִשפְׁ ֵתי ָשקֶ ר וְׁ ע ֵ‬
‫ה' שונא את השקרנים ולא רק בני אדם‬
‫שונאים אותם‪ ,‬אמנם ההולך באמונה אפילו‬
‫שאין מעשיו גדולים ומפוארים כל כך‪ ,‬מכל‬
‫מקום חפץ בהם ה' מאוד‪.‬‬
‫[‪]162‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ילים יִ ְׁק ָרא ִא ֶ ֻולֶ ת‪:‬‬
‫(כג) אָ ָדם עָ רוֻם כֻ ֹסֶ ה ָ ֻדעַ ת וְׁ לֵ ב ְֻׁכ ִס ִ‬
‫החכם מכסה את חכמתו ולא אומרה לפני מי‬
‫שלא יבינה‪ ,‬אמנם הטיפש אומר בכל עת את‬
‫חכמתו‪ ,‬משום שאין גופו מסוגל לשמור שום‬
‫חכמה עימו‪ ,‬שהרי הוא הפך מהחכמה‪.‬‬
‫(כד) יַד חָ רו ִֻצים ִֻת ְׁמש ֹול ו ְֻׁר ִמ ֻיָה ִֻת ְׁהיֶה לָ מַ ס‪:‬‬
‫החרוץ לבסוף נעשה מושל על אנשים רבים‪,‬‬
‫וכל עבודתו נזקפת לו‪ ,‬אמנם העושה את הכל‬
‫בשקר משום העצלות שבו‪ ,‬לבסוף מעשיו יהיו‬
‫נמסים‪.‬‬
‫טוב יְׁ ַש ְֻׁמחֶ ֻנָה‪:‬‬
‫(כה) דְֻׁ אָ גָ ה ְׁבלֶ ב ִאיש י ְַׁשחֶ ֻנָה וְׁ ָדבָ ר ֹ‬
‫כשיש לאדם דאגה בליבו ינסה להסירה‬
‫מדעתו‪ ,‬ואינו אינו מצליח יספרנה לאחרים‪ ,‬ומה‬
‫שאדם מספר לחברו‪ ,‬הוא מיד מוציא מדעתו‪,‬‬
‫אמנם עדיין השמחה עוד לא תבוא לו‪ ,‬עד אשר‬
‫ישמע דבר טוב מחברו אשר ינחמו על צרתו‪,‬‬
‫ויסביר לו כמה זכות יש לו אשר ה' מיסר אותו‬
‫את אשר יאהב ה' יוכח‪ ,‬יסור קטן בעולם הזה‬
‫[‪]163‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫מכפר הרבה יסורים בעולם הבא‪ ,‬יסור קטן של‬
‫העולם הבא כמו כל יסורי העולם הזה‪ ,‬ועוד‬
‫נחמות רבות אשר יש לנחם את המיוסר‪,‬‬
‫והעיקר הוא לשמוע את דבריו‪ ,‬ולהצטער‬
‫בצרתו‪ ,‬כמו שהיה עושה משה רבינו‪ ,‬וכן נראה‬
‫בספר איוב‪.‬‬
‫(כו) י ֵָתר מֵ ֵרעֵ ה ֻו צַ דִֻ יק וְׁ ֶד ֶר ְׁך ְׁר ָש ִעים ֻ ַת ְׁתעֵ ם‪:‬‬
‫הצדיק נעשה צדיק יותר כאשר רואה את‬
‫מעשה חבריו הטובים‪ ,‬קנאת סופרים תרבה‬
‫חכמה בב''ב‪ ,‬אמנם הרשע מתחבר עם חבריו‬
‫הרשעים לרעה‪.‬‬
‫הון אָ ָדם י ָָקר חָ רוֻץ‪:‬‬
‫ידו וְׁ ֹ‬
‫(כז) לֹא ַי ֲחר ְֹׁך ְׁר ִמ ֻיָה צֵ ֹ‬
‫מי שצד בשקר את הבריות השקר לא ישאר‬
‫בידו‪ ,‬אמנם הדבר שאדם טורח עליו בעצמו הוא‬
‫יקר באמת‪.‬‬
‫וחז''ל בעירובין אמרו שמי שלומד ואינו חוזר‬
‫[שהוא כעין ציד שאינו חותך את כנפי היונה]‬
‫לימודו רמיה‪ ,‬בכדי שיאמרו אחרים ראו איזה‬
‫[‪]164‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫חכם פלוני אשר למד כך וכך‪ ,‬אמנם הליקוטי‬
‫מוהר''ן סבר שאין מיד לחזור על לימודו אלא‬
‫יש להרבות בלימוד‪ ,‬ובעת אשר מסיים את‬
‫הספר אשר למד בו וכו'‪ ,‬אז יחזור על לימודו‪,‬‬
‫וכן ישנה גירסא בגמ' בשם "רב נחמן" שבאמת‬
‫מי שלומד הרבה הרבה כן עולה לימודו בידו‪,‬‬
‫ותו''ס שם אומרים שאין לגרוס כן‪ ,‬אמנם לפי‬
‫הליקוטי מוהר''ן הגירסא כפשוטה‪ ,‬ורבי נחמן‬
‫כיון לדבר רב נחמן בגמ'‪.‬‬
‫(כח) ְׁ ֻבא ַֹרח ְׁצ ָד ָקה חַ ִ ֻיים וְׁ ֶד ֶר ְׁך נְׁ ִתיבָ ה אַ ל מָ וֶ ת‪:‬‬
‫העושה צדקה זוכה לחיים‪ ,‬ואין בדרכה מוות‪,‬‬
‫איזה הוא חסיד המתחסד עם קונו‪ ,‬הצדקה ודאי‬
‫שהיא גם כפשוטו‪ ,‬אמנם היא גם כאשר עושה‬
‫אדם כל דבר לשם שמים‪ ,‬בכדי להקים את‬
‫השכינה מן הגלות‪ ,‬ובכדי לעשות נחת רוח לה'‪.‬‬
‫סליק פרק יב‬
‫[‪]165‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫פרק יג‬
‫(א) ֵֻבן חָ כָ ם מוֻסַ ר אָ ב וְׁ לֵ ץ לֹא ָשמַ ע ְׁ ֻגעָ ָרה‪:‬‬
‫בן חכם הרי הוא מורה אפילו לאביו את‬
‫הדרך הנכונה‪ ,‬משום שהאב לא מתקנה בבנו‪,‬‬
‫והוא באמת מוכן לשמוע ממנו דרך בעבודת ה'‪,‬‬
‫אמנם הלץ לא שומע אפילו את גערת ה'‪ ,‬משום‬
‫שהוא קל דעת‪ ,‬ואין לך עוני גדול מעוני הדעת‪.‬‬
‫טוב וְׁ נֶפֶ ש בֻ ֹגְׁ ִדים חָ מָ ס‪:‬‬
‫(ב) ִמ ֻ ְׁפ ִרי פִ י ִאיש יֹאכַ ל ֹ‬
‫מפרי הצדיק אשר נקרא איש‪ ,‬מלשון חשיבות‪,‬‬
‫"משה איש האלוקים"‪ ,‬יאכל כל העם טוב‪,‬‬
‫משום שנר לאחד נר למאה‪ ,‬כמו שנאמר אצל‬
‫משה רבינו ע''ה‪" ,‬ויאצל מן הרוח אשר עליו"‪.‬‬
‫ונפש הרשעים שבגדו בה'‪ ,‬ולא הלכו בדרכיו‪,‬‬
‫המה נעשות מזיקי העולם כמובא בזוהר‪.‬‬
‫[‪]166‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לו‪:‬‬
‫(ג) נֹצֵ ר ֻ ִפיו שֹמֵ ר נַפְׁ ש ֹו ֻפ ֵֹשק ְׁשפָ ָתיו ְׁמ ִח ֻ ָתה ֹ‬
‫השומר את פיו‪ ,‬שומר נפשו‪ ,‬שהרי הבל פה‬
‫האדם הוא נפש‪ ,‬והרי הוא מפזר את נפשו‬
‫למקומות אשר לא טובים‪ ,‬והוא מגלה את‬
‫עצמו‪ ,‬אלא רק בלימוד התורה לשם שמים‪ ,‬יש‬
‫לו לומר את הדברים ביראה ואהבה כמו שאומר‬
‫הזוהר שכל מילה שאינה עם יראה ואהבה לה'‬
‫אינה עולה לפני ה'‪.‬‬
‫אבל הפותח את שפתיו לרעה לאחרים‪ ,‬הרי‬
‫הוא מביא רעה לעצמו‪ ,‬ואינו יכול לכפר זאת‬
‫אלא בלימוד התורה כמובא בגמ' בערכין‪.‬‬
‫(ד) ִמ ְׁתאַ ָ ֻוה וָ אַ יִ ן נַפְׁ ש ֹו עָ צֵ ל וְׁ נֶפֶ ש חָ ֺר ִצים ְֻׁתדֺ ֻ ָשן‪:‬‬
‫העצל כל היום מתאוה לדברים שיהיו לו‪,‬‬
‫אבל אינם מגיעים אליו‪ ,‬ואפילו שרצון האדם‬
‫הוא דבר גדול מאוד‪ ,‬מכל מקום צריך גם מעשה‬
‫מועט‪ ,‬אמנם החרוץ תמיד בשמחה וסיפוק ואינו‬
‫מתעייף‪ ,‬שהעיפות היא מהמנוחה‪ ,‬שהרי "אדם‬
‫לעמל יולד"‪ ,‬והנח תמיד הרי הוא עושה הפך‬
‫תפקידו‪.‬‬
‫[‪]167‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ה) דְֻׁ בַ ר ֶשקֶ ר יִ ְׁשנָא צַ דִֻ יק וְׁ ָר ָשע י ְַׁב ִאיש וְׁ י ְַׁח ֻ ִפיר‪:‬‬
‫הצדיק לא רק שאינו משקר אלא הרי הוא‬
‫מושלם ושונא את השקר‪,‬‬
‫הוא דבק בה'‬
‫שחותמו של ה' אמת‪ ,‬אמנם הרשע שתמיד‬
‫משקר‪ ,‬הרי הוא מבאיש את עצמו בעיני‬
‫הבריות‪ ,‬שאין לך שקר שאין סופו להתגלות‪.‬‬
‫(ו) ְׁצ ָד ָקה ִֻת ֻצֹר ֻ ָתם ָ ֻד ֶר ְׁך וְׁ ִר ְׁשעָ ה ְֻׁתסַ ֻ ֵלף חַ ֻ ָטאת‪:‬‬
‫הצדקה דהיינו הדרך האמיתית לשם שמים‪,‬‬
‫היא תשמור את האדם מכל רע‪ ,‬אמנם הרשע‬
‫מרוב רשעותו אינו חושב שחוטא‪ ,‬ולכן אינו‬
‫חוזר בתשובה ואין לך דבר רע מזה‪ ,‬שעדיף‬
‫להיות רשע ולידע שהוא רשע‪ ,‬מאשר להיות‬
‫רשע ולחשוב שהוא צדיק‪.‬‬
‫הון ָרב‪:‬‬
‫רו ֵשש וְׁ ֹ‬
‫(ז) יֵש ִמ ְׁתעַ ֻ ֵשר וְׁ אֵ ין כֻ ֹל ִמ ְׁת ֹ‬
‫יש מי שנעשה עשיר‪ ,‬ואינו יודע להחזיק‬
‫ולהנות מעושרו‪ ,‬אלא מתקמצן עליו‪ ,‬ולכן הוא‬
‫כעני מרוד‪ ,‬אמנם יש עני אשר מוציא את מה‬
‫שצריך להיות לצרכיו והרי הוא כעשיר‪.‬‬
‫[‪]168‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ועוד שיש עשיר שליבו עני‪ ,‬ויש עני שליבו‬
‫עשיר‪" ,‬איזהו עשיר השמח בחלקו"‪.‬‬
‫רו וְׁ ָרש לֹא ָשמַ ע ְׁ ֻגעָ ָרה‪:‬‬
‫(ח) כֻ ֹפֶ ר נֶפֶ ש ִאיש עָ ְׁש ֹ‬
‫אדם פודה את עצמו בעולם הזה‪ ,‬בממונו‪,‬‬
‫אמנם גם הרש‪ ,‬משום עניותו כולם מרחמים‬
‫עליו‪ ,‬והוא אינו שומע שום גערה משום כך‪.‬‬
‫ועוד שמשום שכל גופו שבור אינו שומע את‬
‫הגערה‪ ,‬שאפילו אליה אינו מרוכז‪ ,‬שהעוני‬
‫מעביר את האדם על דעתו‪.‬‬
‫יקים יִ ְׁשמָ ח וְׁ נֵר ְׁר ָשעִ ים יִ ְׁדעָ ְׁך‪:‬‬
‫אור צַ דִֻ ִ‬
‫(ט) ֹ‬
‫האור של השכינה אשר על ראש הצדיקים‬
‫משמח את עין כל מביט על הצדיק‪ ,‬ונר שעל‬
‫ראש הרשעים כמו שאמר שלמה המלך ע''ה‬
‫"ושמן על ראשך על יחסר"‪" ,‬נר ה' נשמת אדם"‪,‬‬
‫דועך מיום ליום‪ ,‬והוא לא יוכל להאיר לו את‬
‫הדרך לעולם העליון‪.‬‬
‫[‪]169‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ָדון יִ ֻ ֵתן מַ ָ ֻצה וְׁ אֶ ת ֹנועָ ִצים חָ כְׁ מָ ה‪:‬‬
‫(י) ַרק ְׁ ֻבז ֹ‬
‫המריבה נעשית רק כשאדם רוצה לריב עם‬
‫חברו ושונאו‪.‬‬
‫אמנם החכם כשיש לו ריב על חברו הרי הוא‬
‫מתיעץ עימו על מה ולמה הריב ביניהם‪ ,‬והרי‬
‫השלום מיד בא‪.‬‬
‫הון מֵ הֶ בֶ ל יִ ְׁמעָ ט וְׁ קֹבֵ ץ עַ ל יָד י ְַׁר ֶֻבה‪:‬‬
‫(יא) ֹ‬
‫מי שיש לו כסף רב ללא עמל‪ ,‬הרי ממונו‬
‫פחות מהבל‪ ,‬משום שהוא לא יודע מה לעשות‬
‫עימו והוא מתרגל לחיות בדרך העשירים‪,‬‬
‫ולמחרת אינו יודע שוב להשיג ממון רב‪ ,‬אמנם‬
‫העובד עבודה‪ ,‬ולאט לאט משיג ממון הרבה‪,‬‬
‫הרי הוא באמת יהיה עשיר גדול‪ ,‬וכן הוא בכל‬
‫דבר ודבר בחיים‪ ,‬שיש לאדם לעשות את הכל‬
‫בהדרגה‪.‬‬
‫[‪]171‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יב) ֻת ֹוחֶ לֶ ת ְׁממֺ ֻ ָשכָ ה מַ חֲלָ ה לֵ ב וְׁ עֵ ץ חַ ִ ֻיים ֻ ַתאֲוָ ה בָ אָ ה‪:‬‬
‫כאשר אדם מצפה לדבר מה זמן רב‪ ,‬הרי הוא‬
‫מחלה את ליבו‪ ,‬אמנם כאשר אדם עוסק‬
‫בתורה‪ ,‬מתמלאת בקשתו‪ ,‬כמובא בגמ'‪.‬‬
‫ש ֻ ָלם‪:‬‬
‫לו וִ ֵירא ִמ ְׁצוָ ה הוֻא יְׁ ֺ‬
‫(יג) ָֻבז ְׁל ָדבָ ר יֵחָ בֶ ל ֹ‬
‫מי שבז לדברי קדושה‪ ,‬לבסוף הוא חלילה‬
‫יחבל על ידי מלאכי החבלה‪ ,‬אמנם ירא מצווה‪,‬‬
‫בזכות יראתו ימשיך עליו שפע גדול‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב "כי אין מחסור ליראיו"‪.‬‬
‫קור חַ ִ ֻיים לָ סוֻר ִמ ֻמ ְֹׁק ֵשי מָ וֶ ת‪:‬‬
‫(יד) ֻת ֹו ַרת חָ כָ ם ְׁמ ֹ‬
‫התורה של החכם היא טובה מאוד‪ ,‬משום‬
‫שכל חכם יודע להדריך את בני דורו בדרך‬
‫הראויה להם‪ ,‬לסור ממוקשי מות של הדור אשר‬
‫הוא קיים בו‪.‬‬
‫[‪]171‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יתן‪:‬‬
‫טוב יִ ֻ ֶתן חֵ ן וְׁ ֶד ֶר ְׁך בֻ ֹגְׁ ִדים אֵ ָ‬
‫(טו) ֵשכֶ ל ֹ‬
‫שכל טוב של האדם‪ ,‬יתן לו רק חן‪ ,‬שכולם‬
‫לבסוף שמחים לשמוע דברי חכמה אמת ומוסר‪,‬‬
‫אמנם דרך בוגדי ה'‪ ,‬קשה עד מאוד‪ ,‬משום שאין‬
‫בה תכלית לא בעולם הזה ולא בעולם הבא‪.‬‬
‫ֲשה ְׁב ָדעַ ת וֻכְׁ ִסיל יִ פְׁ רֹש ִא ֶ ֻולֶ ת‪:‬‬
‫(טז) ֻ ָכל עָ רוֻם ַיע ֶ‬
‫כל דבר שאדם עושה בהצנע לכת‪ ,‬הוא עושה‬
‫אותו עם דעת‪ ,‬משום שאינו נוגע ומושפע‬
‫מהסביבה‪,‬‬
‫אמנם‬
‫הכסיל‬
‫עושה‬
‫את‬
‫הכל‬
‫בפרסום רב‪ ,‬משום שהוא רוצה לעשות את‬
‫דבריו רק בשביל שיכבדו אותו וכל הרודף אחר‬
‫הכבוד הכבוד בורח ממנו‪.‬‬
‫(יז) מַ ְׁלאָ ְׁך ָר ָשע יִ ֻפֹל ְׁ ֻב ָרע וְׁ ִציר אֱמוֻנִ ים מַ ְׁר ֻ ֵפא‪:‬‬
‫אפילו מלאך יכול להרשיע כמו שראינו שה'‬
‫הוריד מלאכים מהשמים והם חטאו עם בנות‬
‫האדם‪ ,‬אמנם ציר אמונה‪ ,‬דהיינו חבורה של‬
‫אנשי אמונה ואמת‪ ,‬המה מרפים את כל חטאי‬
‫העולם‪ ,‬כמו שכתוב בזוהר‪ ,‬שאפילו אם רק‬
‫[‪]172‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫קהילה אחת‪ ,‬יחזרו בתשובה מיד יבוא משיח‪,‬‬
‫משום שמעט מן העם מזכה את כולה‪ ,‬שהרי‬
‫כולם חתיכה אחת‪.‬‬
‫לון ֻפ ֹו ֵרעַ מוֻסָ ר וְׁ ש ֹומֵ ר ֻת ֹוכַ חַ ת יְׁ כ ָֺֻבד‪:‬‬
‫(יח) ֵריש וְׁ ָק ֹ‬
‫מי שפורע את הדרך המוסרית אפילו שהוא‬
‫באותו זמן נהנה‪ ,‬אמנם בזיונות גדולות יבואו‬
‫עליו‪ ,‬אמנם מי ששומר את הדרך הנוכנה‪,‬‬
‫ושומע למה שמוכחים אותו‪ ,‬והרי הוא לומד את‬
‫הדרך הנכונה‪ ,‬ליבסוף יכבדו אותו‪.‬‬
‫ילים סוֻר‬
‫תועֲבַ ת ְֻׁכ ִס ִ‬
‫(יט) ֻ ַתאֲוָ ה נִ הְׁ יָה ֻ ֶתע ֱַרב ְׁלנָפֶ ש וְׁ ֹ‬
‫מֵ ָרע‪:‬‬
‫מי שתאותו שלבסוף יבוא ממילא כבודו‪,‬‬
‫באמת יערב לימוד התורה לנפשו‪ ,‬שהרי הוא‬
‫לומד בשביל עכשיו‪ ,‬ולא בשביל זמן שעדיין לא‬
‫בא ודו''ק‪.‬‬
‫הכסיל שונא לסור מן הרשע‪ ,‬הרע ערב לו לפי‬
‫זמן‪ ,‬אמנם הכל לפי ההרגל‪ ,‬שבהרגל הרע‬
‫נעשה מתוק‪ ,‬וודאי שגם הטוב נעשה מתוק‪.‬‬
‫[‪]173‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כ) הֹלֵ ְׁ‬
‫הולֵ ְׁך} אֶ ת חֲכָ ִמים וֶ ְׁח ֻ ָכם {יֶחְׁ ֻ ָכם} וְׁ רֹעֶ ה‬
‫וך { ֹ‬
‫ֵרועַ ‪:‬‬
‫ילים י ֹ‬
‫כְׁ ִס ִ‬
‫הדבק בחכמים‪ ,‬הרי הוא לומד מדרכם‪ ,‬כמו‬
‫שאמרו חז''ל גדול שימושה של תורה יותר‬
‫מלימודה‪ ,‬שכאשר אדם משמש הרי הוא עושה‬
‫את הדברים בפועל‪ ,‬ולא רק לומד אותם‪.‬‬
‫והדבק עם הרשעים הרי הוא דבק בדרכם‪,‬‬
‫שהמחובר לטהור טהור‪ ,‬ולטמא טמא‪.‬‬
‫טוב‪:‬‬
‫יקים יְׁ ַש ֻ ֶלם ֹ‬
‫(כא) חַ ֻ ָט ִאים ְֻׁת ַר ֵ ֻדף ָרעָ ה וְׁ אֶ ת צַ דִֻ ִ‬
‫מי שחוטא‪ ,‬הרע רודף אחריו‪ ,‬משום שכל‬
‫התורה כולה היא "ואהבת לרעך כמוך"‪ ,‬והפוגע‬
‫בחברו‪ ,‬הוא חלילה בעצמו יפגע‪.‬‬
‫אמנם לצדיקים יגיע רק טוב‪ ,‬משום שבמעשה‬
‫טוב‪ ,‬בוראים מלאכים טובים‪ ,‬ומלאך טוב עושה‬
‫דברים טובים‪.‬‬
‫[‪]174‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫חוטֵ א‪:‬‬
‫טוב יַנְׁ חִ יל ְׁ ֻבנֵי בָ נִ ים וְׁ צָ פוֻן לַ ַ ֻצדִֻ יק חֵ יל ֹ‬
‫(כב) ֹ‬
‫הצדיק אשר הוא טוב‪ ,‬הוא יעשה טוב לבניו‬
‫ולבני בניו‪ ,‬ולא רק זאת‪ ,‬אלא אפילו שכר‬
‫החוטא ילך לצדיק אשר הוכיחו ולא שמע‬
‫החוטא אליו‪.‬‬
‫ולכן אנחנו מתפללים בתפילה ושים חלקנו‬
‫עמיהם‪ ,‬ואפילו שהבחירה בין טוב לרע היא ביד‬
‫האדם? כאן מדובר שאפילו אם חלילה נחטא‬
‫וה' יקח את זכותנו ויתן אותה לאחר‪ ,‬אנא ה' תן‬
‫אותה לצדיק‪ ,‬שבעת אשר נחזור בתשובה הוא‬
‫יחזיר לנו את מצותינו‪ ,‬וזה מה שאומרים שים‬
‫חלקנו עימהם כמובא בהאריז''ל בשער הכוונות‪.‬‬
‫אשים וְׁ יֵש נִ ְׁס ֻ ֶפה ְׁ ֻבלֹא ִמ ְׁש ֻ ָפט‪:‬‬
‫א ֶכל נִ יר ָר ִ‬
‫(כג) ָרב ֹ‬
‫הצדיק אוכל את ניר ותבואת הרשעים‪ ,‬אשר‬
‫המה רשים ועניים מכל מצוה‪.‬‬
‫ויש נספה משום שלא עושים צדקה ומשפט‪,‬‬
‫וכשלמטה אין משפט‪ ,‬כן חלילה למעלה אין‬
‫משפט‪ ,‬והרחמים מסתלקים‪.‬‬
‫[‪]175‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֲרו מוֻסָ ר‪:‬‬
‫ֲבו ִשח ֹ‬
‫אה ֹ‬
‫טו ש ֹונֵא ְׁב ֹנו וְׁ ֹ‬
‫חו ֵש ְׁך ִש ְׁב ֹ‬
‫(כד) ֹ‬
‫מבארת הגמ' במכות שאפילו שבן האדם‬
‫מתנהג כשורה‪ ,‬יש להכות אותו מידי פעם‪ ,‬בכדי‬
‫שיזכור שהוא תחת מרות אביו‪ ,‬אמנם מי שלא‬
‫מכה את בניו אפילו שהם הולכים בדרך רעה‪,‬‬
‫הוא שונא אותם‪ ,‬שהוא מסיר מהם את כוח‬
‫החינוך‪ ,‬שבתחילה צריך האב לחנך את בנו‪,‬‬
‫ולאחר מכן הבן לומד לחנך את עצמו‪.‬‬
‫אבל האוהב את בן שחרו מוסר‪ ,‬היינו שאפילו‬
‫מגילו הצעיר מאוד‪ ,‬הוא כבר מדריכו בדרך‬
‫אמת‪ ,‬ואינו אומר הרי בני זה קטן עד מאוד‪,‬‬
‫ומדוע לחנכו כבר בגיל זה‪.‬‬
‫(כה) צַ דִֻ יק אֹכֵ ל ְׁלשבַ ע נַפְׁ ש ֹו וֻבֶ טֶ ן ְׁר ָש ִעים ֻ ֶתחְׁ סָ ר‪:‬‬
‫הצדיק אוכל רק כפי אשר הוא צריך‪ ,‬משום‬
‫שמה שאדם אוכל יותר מאשר הוא צריך‪ ,‬זה‬
‫הולך לכוחות הטומאה כמובא ברמח''ל על‬
‫כוונות סעודת שבת‪.‬‬
‫[‪]176‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ובטן רשעים אפילו שיאכלו הרבה עד מאוד‪,‬‬
‫היא תמיד תחסר ותרגיש רעבון‪ ,‬משום שכוח‬
‫הטומאה שוכן בבטנם‪.‬‬
‫וכן מובא בזוהר על פסוק "ומשביע לכל חי‬
‫רצון"‪ ,‬שעיקר האכילה היא הרצון‪ ,‬והשביעה‬
‫שבה‪.‬‬
‫סליק פרק יג‬
‫פרק יד‬
‫ית ֻה וְׁ ִא ֶ ֻולֶ ת ְׁ ֻביָדֶ יהָ ֶתהֶ ְׁרסֶ ֻנ ֻו‪:‬‬
‫מות נ ִָשים ָֻבנְׁ ָתה בֵ ָ‬
‫(א) חַ כְׁ ֹ‬
‫אישה חכמה‪ ,‬היא מועילה בעצותיה לבעלה‪,‬‬
‫אמנם אישה רעה‪ ,‬הרי היא מזיקה לבעלה‬
‫כאשת קורח‪.‬‬
‫האישה היא עזר לאדם‪ ,‬העסק הראשון שנזכר‬
‫בתורה של האיש והאשיה‪ ,‬הוא בכך שחוה‬
‫אימנו שכנעה את אדם לאכול מעץ הדעת‪,‬‬
‫מבואר הזוהר שהיו לאדם ב' נשים‪ ,‬אחת טמאה‬
‫והיא החוה שהחטיאה אותו‪ ,‬ושניה טהורה‬
‫[‪]177‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫והיא האישה שהייתה עימו לאחר החטא‬
‫והולידה את שת‪.‬‬
‫לוז דְֻׁ ָרכָ יו בֻ ֹוזֵה ֻו‪:‬‬
‫רו יְׁ ֵרא יְׁ הֹוָ ה וֻנְׁ ֹ‬
‫ָש ֹ‬
‫הולֵ ְׁך ְׁ ֻבי ְׁ‬
‫(ב) ֹ‬
‫ההולך בדרך ישרה ממילא הוא מגיע ליראת‬
‫ה'‪ ,‬שהרי בכל צד בעולם הזה‪ ,‬רואים את מעשה‬
‫ה'‪ ,‬אמנם המעקם את דרכיו‪ ,‬הרי הוא מבזה את‬
‫עצמו שהוא מתרחק מהיכלו של מלך‪.‬‬
‫(ג) ְׁ ֻבפִ י אֱוִ יל חֹטֶ ר ַֻגאֲוָ ה וְׁ ִשפְׁ ֵתי חֲכָ ִמים ִֻת ְׁשמו ֵֻרם‪:‬‬
‫האויל בכל דיבור ודיבור אשר דובר הוא‬
‫מנסה להראות את גדולתו‪ ,‬ואינו יודע שאמר‬
‫שלמה המלך בספרו זה‪ ,‬שאחד מסימני השוטה‪,‬‬
‫הוא המדבר בשבחו‪ ,‬ואמר הזוהר שאפילו‬
‫שנאמר בגמ' בנדרים שמותר לחכם להודיע את‬
‫חכמתו בכדי שיכבדוהו‪ ,‬שם הכונה שידבר דברי‬
‫חכמה וממילא תראה חכמתו‪.‬‬
‫אמנם שפתי החכם אשר המה סוגרים את פיו‬
‫מלדבר לבטלה ולשקר ולמריבה‪ ,‬שומרים אותו‬
‫מכל רק‪ ,‬סייג לחכמה שתיקה‪.‬‬
‫[‪]178‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֻאות ְׁ ֻבכֹחַ ש ֹור‪:‬‬
‫(ד) ְׁ ֻבאֵ ין אֲלָ פִ ים אֵ בוֻס ָֻבר וְׁ ָרב ְֻׁתבו ֹ‬
‫כשאין אנשים שדבקים באלופו של עולם‪,‬‬
‫השפע חסר עד מאוד‪ ,‬אבל כאשר יש חכמים‬
‫אשר המה כשור לעול ומקבלים עליהם עול‬
‫מלכות שמים‪ ,‬שפע רב מגיע לעולם‪ ,‬שנאמר‬
‫"בזעת אפיך תאכל לחם"‪,‬‬
‫וכאשר‬
‫עמלים‬
‫בתורה‪ ,‬הוא תחליף לעמל הפרנסה‪.‬‬
‫(ה) עֵ ד אֱמוֻנִ ים לֹא יְׁ כַ זֵֻב וְׁ יָפִ יחַ ְֻׁכז ִָבים עֵ ד ָשקֶ ר‪:‬‬
‫עם ישראל הוא עדות על בורא עולם‪ ,‬וכשעם‬
‫ישראל עושה רוצנו של מקום‪ ,‬הוא מעיד אמת‪,‬‬
‫אמנם כאשר חלילה נוטה אדם מדרך האמת‪,‬‬
‫הרי הוא עד שקר‪ ,‬ועליו "לא תענה ברעך"‬
‫שהוא הקב''ה שנקרא רע של עם ישראל כמו‬
‫שכתוב "למען אחי ורעי"‪" ,‬עד שקר"‪.‬‬
‫ָבון נ ָָקל‪:‬‬
‫(ו) ִ ֻב ֶֻקש לֵ ץ חָ כְׁ מָ ה וָ אָ יִ ן וְׁ ַדעַ ת ְׁלנ ֹ‬
‫הלץ מבין שאין ממשות בדבריו והוא מבקש‬
‫ללמוד את התורה על רגל אחת‪ ,‬ואין מוצא את‬
‫החכמה‪ ,‬אמנם הנבון שמתבונן כל ימיו במעשה‬
‫[‪]179‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ה'‪ ,‬הרי הוא לומד בנקל‪ ,‬וכן אמר האריז''ל‬
‫שעיקר לימוד התורה‪ ,‬הוא הלימוד ללא שום‬
‫קושיה וחוסר הבנה‪ ,‬אלא כקריאה שותפת‬
‫ותענוג של ממש‪.‬‬
‫(ז) לֵ ְׁך ִמ ֻ ֶנגֶד ְׁל ִאיש ְֻׁכ ִסיל וֻבַ ל י ַָד ְׁע ֻ ָת ִשפְׁ ֵתי ָדעַ ת‪:‬‬
‫כאשר אדם נמצא בסביבת הכסילים‪ ,‬אינו‬
‫יודע דברי תורת אמת ודעת‪ ,‬הסביבה של האדם‬
‫משפיעה עליו גם אם הוא אינו רוצה‪.‬‬
‫ילים ִמ ְׁרמָ ה‪:‬‬
‫(ח) חָ כְׁ מַ ת עָ רוֻם הָ ִבין ַ ֻד ְׁרכֻ ֹו וְׁ ִא ֶ ֻולֶ ת ְֻׁכ ִס ִ‬
‫החכם הרי הוא ערום להבין את טעות היצר‪,‬‬
‫אמנם הכסילם הם אנשי מרמה בכדי להשיג‬
‫ממון וכבוד שאינו שלהם‪.‬‬
‫צון‪:‬‬
‫(ט) אֱוִ ִלים י ִָליץ אָ ָשם וֻבֵ ין יְׁ ָש ִרים ָר ֹ‬
‫מי שהוא אויל ורק מתלוצץ מדברי תורה‪,‬‬
‫ומרוחניות התורה‪ ,‬ואומר שמה שאינו רואה‬
‫[‪]181‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אינו יודע‪ ,‬ואינו מאמין בו‪ ,‬הרי הוא מתחייב‬
‫בנפשו‪.‬‬
‫אמנם מי שישר בשכלו ואומר שכמו שאיני‬
‫רואה את נשמתו ובכל זאת יודע אני שהיא‬
‫קיימת שבלעדיה לא הייתי רואה בעיני‪ ,‬וכו'‪ ,‬כן‬
‫ודאי שיש בורא עולם ועולמות אשר הוא שורה‬
‫בהם אשר המה רוחניים עד מאוד‪.‬‬
‫תו לֹא יִ ְׁתעָ ַרב זָר‪:‬‬
‫(י) לֵ ב ֹיו ֵדעַ מָ ַ ֹרת נַפְׁ ש ֹו ו ְֻׁב ִש ְׁמחָ ֹ‬
‫לב האדם הוא יודע כאשר דינים רבים שורים‬
‫עליו‪ ,‬שהלב שומע את כל כרוזי מעלה‪ ,‬ומשדר‬
‫לגוף כאשר שמע‪ ,‬וכן כאשר נגזר עליו טוב‪ ,‬הוא‬
‫יודע זאת ללא שאיש זר אמר לו‪ ,‬כל אחד הוא‬
‫בעל רוח הקודש‪ ,‬ורק צריך האדם לשים לב‬
‫לליבו‪ ,‬לרגשות שבו‪ ,‬מדוע הוא חושב כך‪ ,‬וכן‬
‫אומר הבעש''ט שמה שאמרו חז''ל שבכל יום‬
‫בת קול צועקת שובו בנים שובבים‪ ,‬אפילו‬
‫שאינינו שומעים זאת‪ ,‬מכל מקום ליבנו מרגיש‬
‫זאת‪ ,‬ואנחנו מרגישים את רגשותיו‪.‬‬
‫[‪]181‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יא) ֵֻבית ְׁר ָשעִ ים יִ ֻ ָשמֵ ד וְׁ אֹהֶ ל יְׁ ָש ִרים יַפְׁ ִריחַ ‪:‬‬
‫אפילו הבית של הרשעים יאבד‪ ,‬משום שכל‬
‫בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה‪ ,‬שהוא‬
‫עת זכות וצלילות הדעת‪ ,‬והוא עת שמסוגל‬
‫להקים את השכינה מן הגלות בלימוד התורה‬
‫אחר חצות‪ ,‬הרי סופו להחרב כמובא בגמ'‬
‫בסנהדרין‪.‬‬
‫אמנם אוהל הצדיקים אפילו שהוא רק אוהל‬
‫ולא בית‪ ,‬מכל מקום הוא יפרח‪.‬‬
‫ועוד אוהל היא התורה כמו שנאמר "אדם כי‬
‫ימות באוהל" ודרשו חז''ל בגמ' בשבת שאין‬
‫דברי תורה מתקימים אלא במי שממית את‬
‫עצמו באוהלה של תורה‪ ,‬והתורה תפריח את‬
‫לומדיה‪ ,‬כמובא בפרקי אבות שעל ידי לימוד‬
‫תורה לשמה זוכה אדם לדברים הרבה מאוד‪.‬‬
‫ית ֻה ַ ֻד ְׁרכֵי מָ וֶ ת‪:‬‬
‫ָשר ִלפְׁ נֵי ִאיש וְׁ אַ ח ֲִר ָ‬
‫(יב) יֵש ֶ ֻד ֶר ְׁך י ָ‬
‫לפעמים חושב האדם והרי דרך זו שאני הולך‬
‫בה‪ ,‬אין טובה ממנה‪ ,‬אמנם אחריתה דרכי מות‪,‬‬
‫שאדם אינו רואה לזמן רחוק‪ ,‬אלא התורה‬
‫[‪]182‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫שהיא מורה את הדרך היא מודיעה לאדם מה‬
‫היא דרך האמת‪ ,‬וכמו שמובא שאם אדם ילמד‬
‫תורה לשמה‪ ,‬מיד אחרי לימודו ששכלו רטוב‬
‫מימי התורה‪ ,‬הרי הוא יכול לדעת באיזה דרך‬
‫לילך ואיזה מעשה לעשות‪.‬‬
‫ית ֻה ִש ְׁמחָ ה תוֻגָ ה‪:‬‬
‫(יג) ַֻגם ִ ֻב ְׁשחֹק יִ כְׁ אַ ב לֵ ב וְׁ אַ ח ֲִר ָ‬
‫גם כאשר אדם שוחק וכו'‪ ,‬אמנם כל עוד‬
‫שאין בו תורה ודבקות באלוקות‪ ,‬ליבו עצב בבד‬
‫יחד‪ ,‬אין שמחה אלא אצל ה' יתברך‪ ,‬ולא עוד‪,‬‬
‫אלא שאפילו על ידי שמחת חולין לבסוף תבוא‬
‫תוגה ועצבות כפליים‪ ,‬השמחה היא בבחינת יין‬
‫אשר אחרי ששותים אותו‪ ,‬מי שלא זכה‪ ,‬הוא‬
‫עושה בו ששמה כמובא בגמ' בסנהדרין‪.‬‬
‫טוב‪:‬‬
‫(יד) ִמדְֻׁ ָרכָ יו יִ ְׁש ַֻבע סוֻג לֵ ב וֻמֵ עָ לָ יו ִאיש ֹ‬
‫מי שליבו מסויים בסייגי חז''ל ואינו חושב‬
‫מחשבות רע‪ ,‬הרי הוא שבע מדרכיו‪ ,‬ושמחה‬
‫רבה יש לו בהם‪.‬‬
‫[‪]183‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אמנם מי שלא רק שהוא סר מן הרע‪ ,‬אלא‬
‫שהוא עושה טוב‪ ,‬הרי הוא במעלה גדולה יותר‪,‬‬
‫ממי שרק סר מרע‪.‬‬
‫רו‪:‬‬
‫ֲש ֹ‬
‫(טו) ֻ ֶפ ִתי ַיא ֲִמין ְׁלכָ ל דָֻ בָ ר וְׁ עָ רוֻם י ִָבין לַ א ֺ‬
‫מי‬
‫שפתי‬
‫והולך‬
‫אחרי‬
‫חכמת‬
‫הכוכבים‬
‫והמזלות‪ ,‬הרי הוא מאמין לכל דבר‪ ,‬אפילו‬
‫שהוא דבר שקר‪ ,‬משום שאין מזל לישראל‪,‬‬
‫ולכוארה דלא כתו''ס בסוף שבת שרק אם‬
‫יתפלל האדם אין מזל לישראל‪ ,‬אלא כפשוטו‬
‫אין מזל לישראל‪ ,‬כמובא בזוהר‪.‬‬
‫אמנם‬
‫מי‬
‫שערום‬
‫יבין‬
‫לאשורו‪,‬‬
‫ועומק‬
‫הדברים‪ ,‬שהנה יש ב' חלקים בעניין המזלות‪ ,‬א‪:‬‬
‫ההילוך שלהם‪ ,‬שהנה למשל כוכב השמש הוא‬
‫נע מסביב כל העולם‪ ,‬אמנם הנשמה של השמש‬
‫[כמובא ברמב''ם שיש לשמש שכל יותר מבני‬
‫אדם וכן מובא בזוהר] כמובא ברמח''ל היא לא‬
‫מסתובבת סביב כל העולם‪ ,‬אלא היא הולכת‬
‫עם גוף השמש בכל ארץ ישראל ויוצאת ממנה‪,‬‬
‫ואז יורדת נשמה חדשה לשמש אשר היא‬
‫הולכת עימה בארץ אחרת‪ ,‬ובסוף ארץ זו‪ ,‬שוב‬
‫יוצאת הנשמה של הארץ הזו מהשמש ונכנסת‬
‫[‪]184‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫בה נשמה של הארץ השלישית‪ ,‬וכן חלילה עד‬
‫שבעים נשמות אשר יש לשמש כנגד שבעים‬
‫אומות‪.‬‬
‫והנה נמצאנו למדים שיש לשמש גוף ונשמה‪,‬‬
‫הגוף שלה סובב בכל העולם‪ ,‬אמנם נשמה‬
‫עומדת במקומה ונמצאת רק בארץ שלה‪ ,‬והנה‬
‫שרוחנוית‬
‫השמש‬
‫נמצאת‬
‫במקומה‪,‬‬
‫אמנם‬
‫הגשמיות שלה נעה‪ ,‬והנה יש מזל לישראל רק‬
‫לפי רוחניות הכוכבים והמזלות‪ ,‬אמנם אין מזל‬
‫לישראל כפי גשמיות וגוף המזלות‪ ,‬כן מובא‬
‫בזוהר‪ ,‬וזה מה שאמר שלמה המלך שערום יבין‬
‫לאשורו‪ ,‬עם ישראל מביט רק על החלק הישר‬
‫של השמש כלומר על החלק הרוחני שלה שלא‬
‫מתעגל סביב כל העולם‪.‬‬
‫ֻבוטֵ חַ ‪:‬‬
‫(טז) חָ כָ ם י ֵָרא וְׁ סָ ר מֵ ָרע וֻכְׁ ִסיל ִמ ְׁתעַ ֵֻבר ו ֹ‬
‫החכם שרואה שמעט רעה מגיעה עליו‪ ,‬הוא‬
‫מיד חוזר בתשובה ומסיר מעליו את מלאכי‬
‫הדין‪ ,‬אמנם הכסיל אומר שאין בצרה מועטת זו‬
‫דבר‪ ,‬וממשיך ברעתו‪ ,‬עד אשר תבוא עליו רעה‪,‬‬
‫שקשה יותר יהיה לו לצאת ממנה‪ ,‬לפני כל גשם‬
‫יורדים רק טיפות כמובא בגמ' בתענית‪.‬‬
‫[‪]185‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֲשה ִא ֶ ֻולֶ ת וְׁ ִאיש ְׁמזִ ֻמ ֹות יִ ֻ ָשנֵא‪:‬‬
‫(יז) ְׁקצַ ר אַ ֻ ַפיִ ם ַיע ֶ‬
‫מי שאינו סבלני‪ ,‬הרי הוא גורם הרבה עול‪,‬‬
‫מרוב חוסר סבלנותו‪.‬‬
‫איש‬
‫מזימות‬
‫לבסוף‬
‫יהיה‬
‫שנאוי‬
‫בעיני‬
‫הבריות‪ ,‬אפילו שבתחילה נראה שהוא עושה‬
‫חיל‪.‬‬
‫(יח) ָנחֲל ֻו פְׁ ָתאיִ ם ִא ֶ ֻולֶ ת וַ עֲרו ִֻמים יַכְׁ ִֻתר ֻו ָדעַ ת‪:‬‬
‫הפתאים אשר סרים מדרך ה'‪ ,‬נחלתם רק‬
‫טפשות‪ ,‬והרי המה בוטחים בה‪ ,‬ומתפארים‬
‫בהבל וריק‪.‬‬
‫אמנם מי שערום בחכמת התורה‪ ,‬והרי הוא‬
‫פושט מעליו את עור הנחש‪ ,‬שמובא בזוהר‬
‫שכשחטא האדם ה' הלביש אותו בעורו הנחש‪,‬‬
‫שהוא מלבוש התאוה‪ ,‬אמנם החכם פושט‬
‫מעצמו את כותנות העור האלה‪ ,‬ולובש כותנות‬
‫אור בא' שהוא מלבוש זך ונקי‪ ,‬ולכן הוא זוכה‬
‫לכתר תורה‪ ,‬ועל זה נאמר שעתידים צדיקים‬
‫לשבת בעולם הבא ועטרותיהם בראשם‪.‬‬
‫[‪]186‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫טו ִבים ו ְֻׁר ָשעִ ים עַ ל ַשע ֲֵרי צַ דִֻ יק‪:‬‬
‫(יט) ַשח ֻו ָר ִעים ִלפְׁ נֵי ֹ‬
‫לבסוף תמיד‪ ,‬מגיעים הרעים לפני הצדיקים‬
‫ושוחים לעפר נפשם‪ ,‬שיבקשו מה' שירחם‬
‫עליהם‪ ,‬וכן הרשעים מגיעים לשערי הצדיק‪ ,‬כמו‬
‫שהמן הרשע הגיע לבית מדרשו של מרכדי‬
‫הצדיק‪.‬‬
‫אהֲבֵ י עָ ִשיר ַר ִ ֻבים‪:‬‬
‫(כ) ַֻגם ְׁל ֵרעֵ ה ֻו יִ ֻ ָשנֵא ָרש וְׁ ֹ‬
‫אפילו חברו של העני הוא שונאו‪ ,‬משום‬
‫שתמיד העני מגיע אל שערי ביתו לבקש מזון‪,‬‬
‫אמנם את העשיר רבים אוהבים‪ ,‬אבל באמת‬
‫הקמצן את ממונו הוא אוהב‪ ,‬ואוהבי העשיר‬
‫חלילה אינם אוהבים אותו‪ ,‬אלא שוב רק את‬
‫ממונו‪.‬‬
‫ויש לפרשו שמי שעני מדעת התורה לבסוף‬
‫אפילו על חבריו הוא יהיה שנאוי‪ ,‬משום‬
‫שהתורה מורה ללכת בדרך ארץ ולהיות טובים‬
‫לזולת‪ ,‬אמנם את העשיר בתורה‪ ,‬רבים אוהבים‬
‫משום שהוא אוהב את כולם ודן את כולם לכף‬
‫זכות‪ ,‬ו"כמים פנים אל פנים"‪.‬‬
‫[‪]187‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫חונֵן ֲענָיִ ים { ֲענָוִ ים} אַ ְׁש ָריו‪:‬‬
‫חוטֵ א ו ְֻׁמ ֹ‬
‫(כא) ָֻבז ְׁל ֵרעֵ ה ֻו ֹ‬
‫מי שמבזה את חברו על הרעה אשר הגיעה‬
‫עליו‪ ,‬ואומר לו שמשום חטאיו קרא לו דבר זה‪,‬‬
‫הוא בעמצו חוטא‪ ,‬שאין אדם פוסל אלא במומו‪,‬‬
‫כמובא בגמ' בקידושין‪ ,‬ועיין בב''מ‪.‬‬
‫אמנם מי שחונן את העניים ובעלי הצרות‪,‬‬
‫אשרהו ואשרי יולדתו‪.‬‬
‫טוב‪:‬‬
‫ֲלוא יִ ְׁתע ֻו ח ְֹׁר ֵשי ָרע וְׁ חֶ סֶ ד וֶ אֱמֶ ת ח ְֹׁר ֵשי ֹ‬
‫(כב) ה ֹ‬
‫מי שחורש רע על חבריו‪ ,‬לבסוף יגיע רק‬
‫לטעויות רבות‪ ,‬אמנם חסד ואמת יבואו על‬
‫חושבי טוב על חבריהם‪.‬‬
‫וכן מי שמחשבות עבירה בו‪ ,‬לבסוף חלילה‬
‫יבוא לעשותם‪ ,‬אמנם הצדיקים אשר חושבים‬
‫טוב‪ ,‬מחשבה טובה מצרפה הקב''ה למעשה‬
‫כמובא בגמ' בקידושין‪.‬‬
‫[‪]188‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫מו ָתר ו ְֻׁדבַ ר ְׁשפָ ַתיִ ם אַ ְׁך‬
‫(כג) ְׁ ֻבכָ ל עֶ צֶ ב יִ ְׁהיֶה ֹ‬
‫סור‪:‬‬
‫ְׁלמַ חְׁ ֹ‬
‫כאשר מגיע לאדם חלילה עצבות‪ ,‬יש לו‬
‫להביט כמו טוב יש לו‪ ,‬וכל דברים אשר המה‬
‫מותרות יש לו‪ ,‬ולזכור שהעשיר של פעם‪ ,‬יותר‬
‫עני מהעני של היום‪.‬‬
‫מי שמגלה את כל סודותיו הרי הוא מזמין‬
‫עליו מחסור‪ ,‬משום שאין לך להאמין בעצמך עד‬
‫יום מותך‪ ,‬וכל שכן בחברך‪.‬‬
‫ילים ִא ֶ ֻולֶ ת‪:‬‬
‫(כד) עֲטֶ ֶרת חֲכָ ִמים עָ ְׁש ָרם ִא ֶ ֻולֶ ת ְֻׁכ ִס ִ‬
‫יפה לחכם עושר גשמי ורוחני משום שהוא‬
‫מרחיב דעתו של אדם‪ ,‬אמנם לכסיל מעשים‬
‫הרעים גורמים לו לעשות עוד מעשים רעים‪.‬‬
‫(כה) מַ ִ ֻציל נְׁ פָ ש ֹות עֵ ד אֱמֶ ת וְׁ יָפִ חַ ְֻׁכז ִָבים ִמ ְׁרמָ ה‪:‬‬
‫מי שמקרב את נפשות הטועים לה'‪ ,‬הרי הוא‬
‫עד שמעיד להם על גדולת ה'‪ ,‬אמנם המרחק‬
‫את בני ה' מדרכו‪ ,‬הוא הוא עד שקר‪.‬‬
‫[‪]189‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כו) ְׁ ֻביִ ְׁראַ ת יְׁ הֹוָ ה ִמ ְׁבטַ ח עֹז ו ְֻׁלבָ נָיו יִ ְׁהיֶה מַ ְׁחסֶ ה‪:‬‬
‫כאשר‬
‫אדם‬
‫ירא‬
‫מה'‪,‬‬
‫יראת‬
‫העונש‬
‫והרוממות‪ ,‬הרי הוא יכול לדעת שהוא שמור‬
‫מכל רעה‪ ,‬ואפילו לבניו יהיה מחסה משום‬
‫יראתו הטובה מה'‪.‬‬
‫קור חַ ִ ֻיים לָ סוֻר ִמ ֻמ ְֹׁק ֵשי מָ וֶ ת‪:‬‬
‫(כז) יִ ְׁראַ ת יְׁ הֹוָ ה ְׁמ ֹ‬
‫הירא מה'‪ ,‬הרי הוא זוכה לחיים‪ ,‬משום שבכך‬
‫הוא סר ממוקשי מות‪ ,‬אבל כאשר אדם עובד‬
‫את ה' ללא יראה‪ ,‬הוא יכול לסור מן הדרך‬
‫במעט תאוה‪.‬‬
‫(כח) ְׁ ֻב ָרב עָ ם הַ ְׁד ַרת מֶ לֶ ְׁך ו ְֻׁבאֶ פֶ ס ְׁלאֹם ְׁמ ִח ֻ ַתת ָר ֹזון‪:‬‬
‫כאשר רבים יחד עובדים את ה'‪ ,‬בכך מתקדש‬
‫שמו של ה'‪ ,‬משום שאצל עם ישראל‪ ,‬יהודי‬
‫ועוד יהודי‪ ,‬אינו רק אחד ועוד אחד‪ ,‬אלא כמו‬
‫שנאמר בספר היצירה שאבן אחד דהיינו אות‬
‫אחת‪ ,‬משמשת כאות אחד‪ ,‬אמנם ב' אותיות‪,‬‬
‫המה יוצרות ב' משפטים‪ ,‬וג' אותיות יוצרת‬
‫[‪]191‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ששה משפטים וכו'‪ ,‬וכן כשרבים מעם ישראל‬
‫נאספים‪ ,‬הרי רבוי הקדושה רב עד מאוד‪.‬‬
‫אמנם כאשר כל אחד עוסק בעבודת ה' לבדו‪,‬‬
‫השפע מאוד מועט‪.‬‬
‫(כט) אֶ ֶר ְׁך אַ ֻ ַפיִ ם ַרב ְֻׁתב ֻונָה ו ְֻׁקצַ ר רוֻחַ מֵ ִרים ִא ֶ ֻולֶ ת‪:‬‬
‫משום שבעל חכמה עושה כל דבר בשיקול‬
‫הדעת הוא ארך אף‪ ,‬ואינו כועס מיד על דבר‬
‫שקרה לו‪ ,‬אלא חושב על מה ולמה קרא לו‬
‫הדבר הזה‪ ,‬ויודע שהכל מאת ה'‪ ,‬וכולם רק‬
‫שליחי ה'‪.‬‬
‫אמנם מי שרוחו הקדושה אשר בו מועטת‪,‬‬
‫הרי הוא בכעסו על מה שקרה לו‪ ,‬מרומם‬
‫חלילה את כוח הטומאה אשר היא אולת‪.‬‬
‫מות ִקנְׁ אָ ה‪:‬‬
‫(ל) חַ ֻיֵי ְׁב ָש ִרים לֵ ב מַ ְׁר ֻ ֵפא ו ְֻׁרקַ ב עֲצָ ֹ‬
‫הטעם שבשר האדם מתקיים אפילו בקברו‪,‬‬
‫הוא משום שליבו היה מרופא מכל נגע של‬
‫[‪]191‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫חטא‪ ,‬אמנם המקנה וחומד את ממון חברו‪ ,‬הרי‬
‫אפילו עצמותיו נרקבים בקברו‪.‬‬
‫דו ֹחנֵן אֶ ְׁב ֹיון‪:‬‬
‫ֹשה ֻו ו ְֻׁמכַ ְׁ ֻב ֹ‬
‫ֹשק ָ ֻדל חֵ ֵרף ע ֵ‬
‫(לא) ע ֵ‬
‫מי שעושק את הדל הוא כביכול כעושק את‬
‫ה'‪ ,‬שהרי ה' הוא אב של עניים‪ ,‬אמנם מי שחונן‬
‫את האביון הרי הוא מכבד את ה'‪ ,‬שהרי ה'‬
‫שוכן על עני ונכא רוח‪ ,‬על מי שאין בו רושם‬
‫גאוה‪ ,‬ולכן מובא בזוהר שיש להרגיש עניים‬
‫בתפילה‪.‬‬
‫תו צַ דִֻ יק‪:‬‬
‫מו ֹ‬
‫תו יִ דָֻ חֶ ה ָר ָשע וְׁ חֹסֶ ה ְׁב ֹ‬
‫(לב) ְׁ ֻב ָרעָ ֹ‬
‫הרשע בחטאיו ידחה מן העולם העליון‪,‬‬
‫האמנם הצדיק בטוח ושמח לקראת יום מותו‪,‬‬
‫משום שהוא יודע שהוא הולך לעולם שכולו‬
‫טוב‪ ,‬ולכן אמר שלמה המלך ע''ה "טוב יום‬
‫המוות מיום הולדו"‪.‬‬
‫[‪]192‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ילים ִֻת ָ ֻודֵ עַ ‪:‬‬
‫ָבון ֻ ָתנוֻחַ חָ כְׁ מָ ה ו ְֻׁבקֶ ֶרב ְֻׁכ ִס ִ‬
‫(לג) ְׁ ֻבלֵ ב נ ֹ‬
‫הנבון שמח עד מאוד מהחכמה אשר שמע‪,‬‬
‫ומיד כששומע אותה הרי הוא טועם אותה שוב‬
‫ושוב‪ ,‬ואינו מיד מוציא אותה מפיו‪ ,‬אמנם‬
‫הכסיל מיד מגלה את החכמה אשר שמע‪ ,‬משום‬
‫שלו בעצמו אין מה לעשות עימה‪.‬‬
‫רומֵ ם ג ֹֻוי וְׁ חֶ סֶ ד ְׁלאֺ ֻ ִמים חַ ֻ ָטאת‪:‬‬
‫(לד) ְׁצ ָדקָ ה ְׁת ֹ‬
‫מעשה הצדקה מרומם את עם ישראל שהוא‬
‫גוי אחד בארץ‪.‬‬
‫אמנם כאשר עושים את החסד שלא לשם‬
‫שמים‪ ,‬אלא כמו שהאומות עושים צדקה כן‬
‫אנחנו עושים‪ ,‬הרי יש בכך חטא‪ ,‬אלא יש בכל‬
‫פעם שנותן אדם צדקה לכוין שהוא מקים את‬
‫השכינה אשר שורה על העני‪ ,‬ומקים אותה מן‬
‫הגלות‪.‬‬
‫[‪]193‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫תו ִֻתהְׁ יֶה מֵ ִביש‪:‬‬
‫צון מֶ לֶ ְׁך ְׁלעֶ בֶ ד מַ ְׁש ִֻכיל וְׁ עֶ ְׁב ָר ֹ‬
‫(לה) ְׁר ֹ‬
‫ה' שמח כשאנחנו משכילים לעובדו בכל יום‬
‫יותר ויותר‪ ,‬אמנם כעסו של ה'‪ ,‬הוא על עבד‬
‫אשר מביש את התורה כביכול ומוציא ממנה‬
‫סם המות‪ ,‬ותולה את כל מעשיו הרעים בתורה‪,‬‬
‫ומביא ממנה ראיות למעשיו‪.‬‬
‫סליק פרק יד‬
‫פרק טו‬
‫(א) מַ ֲענֶה ַ ֹר ְׁך י ִָשיב חֵ מָ ה ו ְֻׁדבַ ר עֶ צֶ ב ַיעֲלֶ ה אָ ף‪:‬‬
‫דברי חכמים בנחת נשמעים‪ ,‬משום שאש‬
‫התורה בוערת בחכמים‪ ,‬ולכן יש להם לעסוק‬
‫בתורה בנחת‪ ,‬וודאי שיש לכל אדם בכל עסק‬
‫שהוא להיות בנחת‪ ,‬בכדי שלא יתעורר לו‬
‫הכעס‪.‬‬
‫וכשאדם שומע דבר עצב‪ ,‬אף עולה בליבו‪,‬‬
‫כשאדם בשמחה יש לו כוח לשלוט על רגשותיו‪,‬‬
‫אבל כשהוא בעצבות שהיא חולשת כוחות‬
‫[‪]194‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הנשפש כידוע מהרמח''ל בקל''ח‪ ,‬לכן אפו‬
‫מתעורר וכועס על מיני דברים ישנים עם‬
‫חדשים‪.‬‬
‫ילים י ִ ַֻביעַ ִא ֶ ֻולֶ ת‪:‬‬
‫יטיב ָ ֻדעַ ת וֻפִ י כְׁ ִס ִ‬
‫(ב) ְׁלש ֹון חֲכָ ִמים ֻ ֵת ִ‬
‫כשאדם שומע את לשון החכמים‪ ,‬הרי דעתו‬
‫מתחזקת‪ ,‬ואפילו שהם לא חידשו לו דבר‪ ,‬אמנם‬
‫פי כסילים‪ ,‬יביע כלומר ישפיע כמו שכתוב "יום‬
‫ליום יביע אומר"‪ ,‬אולת משום שהבל פיהם‬
‫מפזר בעולם שטות ואולת‪.‬‬
‫טו ִבים‪:‬‬
‫ֹפות ָר ִעים וְׁ ֹ‬
‫קום עֵ ינֵי יְׁ הֹוָ ה צ ֹ‬
‫(ג) ְׁ ֻבכָ ל מָ ֹ‬
‫ה' רואה במעשה כל אדם‪ ,‬העושה מעשים‬
‫רעים‪ ,‬לא יאמר מי רואני‪" ,‬אם יסתר איש‬
‫במסתרים ואני לא אראנו נאום ה'"? אלא ה'‬
‫רואה ויודע אפילו את מחשבות הלב‪.‬‬
‫וכן מי שעושה מעשים טובים‪ ,‬ואומר מי רואה‬
‫את מעשי הטובים‪ ,‬בא שלמה המלך ע''ה‪,‬‬
‫ואומר לו דע שה' רואה אותך ונהנה ממך עד‬
‫מאוד‪ ,‬וודאי כשה' מגיע כל מלאכי מעלה‬
‫[‪]195‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫מגיעים עימו כמובא בגמ' בחגיגה על פסוק‬
‫"וסביביו נסערה מאוד"‪ ,‬ואם כן יש לך להבין‬
‫שמליוני מלאכים ויתר מכולם הבורא בעצמו‬
‫שבידו נפש כל חי‪ ,‬מביט על מעשיך‪.‬‬
‫(ד) מַ ְׁר ֻ ֵפא לָ ש ֹון עֵ ץ חַ ִ ֻיים וְׁ סֶ לֶ ף ָֻב ֻה ֶשבֶ ר ְׁ ֻברוֻחַ ‪:‬‬
‫אדם שחטא בלשונו בחטא לשון הרע וכו'‪ ,‬יש‬
‫לו לעסוק בפיו בתורה‪ ,‬בכדי לתקן את חטאו‬
‫במידה כנגד מידה‪ ,‬אמנם מי שלומד תורה שלא‬
‫לשמה אלא בכדי לעשות רע לאחרים‪ ,‬הוא‬
‫נשבר בכל רוח סערה של דין אשר מגיעה‬
‫לעולם‪.‬‬
‫(ה) אֱוִ יל יִ נְׁ אַ ץ מוֻסַ ר אָ ִביו וְׁ שֹמֵ ר ֻת ֹוכַ חַ ת י ְַׁע ִרם‪:‬‬
‫האויל מואס במוסר שלמדו אביו‪ ,‬ואומר והרי‬
‫אבי אדם פשוט מדוע לשמוע לדבריו‪ ,‬אמנם מי‬
‫שמצפה כל היום לשמוע את מוסר אביו‬
‫[שומר‬
‫הוא מלשון צפיה כמו "ואביו שמר את הדבר" ‪-‬‬
‫רש''י‬
‫ציפה לראות האם יתקיימו דבריו]‪ ,‬הוא יתחכם עוד‬
‫ועוד‪ ,‬שהמכבד את אביו מקבל שפע רב מה'‪,‬‬
‫שהרי השפע של האדם עובר לו גם דרך אביו‪.‬‬
‫[‪]196‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ו) ֵֻבית צַ דִֻ יק חֹסֶ ן ָרב ו ִֻב ְׁתבוֻאַ ת ָר ָשע נ ְֶׁע ֻ ָכ ֶרת‪:‬‬
‫כאשר אדם מסתופף בבית הצדיק‪ ,‬הוא מוגן‬
‫מכל‪ ,‬משום שהוא לומד את דרכיו והנהגותיו‪,‬‬
‫אמנם כשאדם נמצא בשדה הרשע במקום‬
‫תבואתו‪ ,‬ורואה כמה הוא שמח ועמל על‬
‫גשמיות גופו‪ ,‬נעכרת נפשו של הרואה זאת‪,‬‬
‫משום שהוא יכול להדבק במחלה זו‪ ,‬רידפה‬
‫אחר הממון‪.‬‬
‫ילים לֹא כֵן‪:‬‬
‫(ז) ִשפְׁ ֵתי חֲכָ ִמים יְׁ זָר ֻו ָדעַ ת וְׁ לֵ ב ְֻׁכ ִס ִ‬
‫החכמים מפזרים דעת בכל מקום‪ ,‬משום‬
‫שאפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה‬
‫לימוד כמובא בגמ' בסוכה‪ ,‬ויש עניין שהתלמיד‬
‫חכם ידבר עם פשוטי העם בשפת חולין אשר‬
‫בתוכה טמונים אימרות קדושות‪ ,‬שרק בשפת‬
‫חולין אפשר לקרב את העם‪ ,‬אמנם אפילו הלב‬
‫של הכסלים אינו כמו שפתי החכמים‪ ,‬שאפילו‬
‫ליבם במחשבות עול‪.‬‬
‫[‪]197‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫צו ֹנו‪:‬‬
‫(ח) זֶבַ ח ְׁר ָשעִ ים ֻת ֹועֲבַ ת יְׁ הֹוָ ה ו ְֻׁתפִ ֻ ַלת יְׁ ָש ִרים ְׁר ֹ‬
‫יש קרבן ויש תפילה‪ ,‬התפילה היא במקום‬
‫קרבן‪ ,‬אמנם ודאי שאינה במעלת הקרבן‪ ,‬והנה‬
‫אפילו הקרבן של הרשעים הוא תועבה לה'‪,‬‬
‫שהרי לקרבנם יורד כלב מן השמים ואוכל אותו‬
‫כמובא בגמ' ביומא‪ ,‬ונמצא שהוא מחזק את כוח‬
‫הטומאה שנאמר עליו "והכלבים עזי נפש"‪,‬‬
‫אמנם על קרבן הצדיק יורד אריה אשר הוא‬
‫מלאך קדוש שאוכל את קורבנות הצדיקים‬
‫כמובא בגמ' ביומא‪.‬‬
‫אמנם אפילו תפילת הצדיק הישר‪ ,‬היא ממש‬
‫מעוררת את רצון ה'‪ ,‬להשפיע לעולם כל טוב‬
‫סלע‪.‬‬
‫(ט) ֻת ֹועֲבַ ת יְׁ הֹוָ ה ֶ ֻד ֶר ְׁך ָר ָשע ו ְֻׁמ ַר ֵ ֻדף ְׁצ ָד ָקה ֶיאֱהָ ב‪:‬‬
‫ה' שונא את דרך הרשע‪ ,‬אשר הוא רוצה רק‬
‫לעצמו ומוכן לעשות נזקים לזולת‪ ,‬העיקר‬
‫שתהיה לו טובת עצמו‪ ,‬ולהפך מכך אוהב ה'‬
‫את מי שרודף אחרי הצדקה אפילו שהוא כופה‬
‫את העשירים על הצדקה‪ ,‬ה' אוהב אותו‪ ,‬משום‬
‫[‪]198‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫שהוא עושה את הכל בשביל העניים‪ ,‬וכבר‬
‫נפסק הדין בגמ' בב''ב שכופין על הצדקה‪.‬‬
‫תוכַ חַ ת יָמוֻת‪:‬‬
‫(י) מוֻסָ ר ָרע ְׁל ֹעזֵב א ַֹרח ש ֹונֵא ֹ‬
‫מי שעוזב את דרך התורה‪ ,‬הרי יבואו עליו‬
‫יסורים אבל לא יסורים של אהבה‪ ,‬אלא יסורים‬
‫שיבטלו‬
‫אותו‬
‫התורה‬
‫מלימוד‬
‫והתפילה‪,‬‬
‫שיסורים של אהבה אינם מבטלים מלימוד‬
‫התורה והתפילה כמובא בגמ' בברכות‪ ,‬וכן מי‬
‫ששונא תוכחה‬
‫משום‬
‫שהוא‬
‫רשע‪,‬‬
‫ורוצה‬
‫להשאר ברשעותו‪ ,‬הוא ימות‪ ,‬כלומר שכבר‬
‫בחייו‬
‫הוא‬
‫כמת‪,‬‬
‫שרשעים אפילו‬
‫בחייהם‬
‫קרואים מתים כמובא בגמ' בברכות‪.‬‬
‫אול וַ אֲבַ דֻ ֹון נֶגֶד יְׁ הֹוָ ה אַ ף ִֻכי ִלבֻ ֹות ְׁ ֻבנֵי אָ ָדם‪:‬‬
‫(יא) ְׁש ֹ‬
‫לגיהנום יש ז' מדורים‪ ,‬והקשים שבו הם‬
‫שאול ואבדון‪ ,‬אבדון הוא המדור הכי קשה שמי‬
‫שיורד אליו לא עולה‪ ,‬אמנם משאול ניתן לצאת‬
‫כמו‬
‫שכתוב‬
‫"מבטן‬
‫שאול‬
‫שועתי‬
‫אליך"‪,‬‬
‫והמדורים אלו הם כביכול נגד רצונו של ה'‪,‬‬
‫[‪]199‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫שאין רצונו של ה' להעניש כל כך את הרשעים‪,‬‬
‫אמנם ה' עשה זאת‪ ,‬משום שגם ליבות בני‬
‫האדם המה לפעמים עוברים את רצונו‪ ,‬ונתן‬
‫להם ה' מתנה בכדי שיוכלו לזכך נפשם‪ ,‬ומה‬
‫שנאמר שאבדון לא עולים עד עולם‪ ,‬הכוונה עד‬
‫עולמו של יובל‪ ,‬כמובא בגמ' בקידושין שעבד‬
‫שנרצע נאמר עליו שלעולם יעבדו בו‪ ,‬ומבארת‬
‫הגמ' שהכוונה עד לעולמו של יובל‪ ,‬וכשיגיע‬
‫היובל הוא יחזור בתשובה ויצא לחירות‪.‬‬
‫לו אֶ ל חֲכָ ִמים לֹא יֵלֵ ְׁך‪:‬‬
‫הוכֵחַ ֹ‬
‫(יב) לֹא ֶיאֱהַ ב לֵ ץ ֹ‬
‫הלץ לא אוהב תוכחות‪ ,‬לץ הכוונה שהוא לץ‬
‫ובז לדברי חכמים‪ ,‬ולכן אינו הולך אל החכמים‪,‬‬
‫מחשש שיוכיחו אותו‪ ,‬ואפילו שהוא צריך ברכה‬
‫או עצה‪ ,‬אינו הולך‪ ,‬מחשש זה‪.‬‬
‫ֵיטב ֻ ָפנִ ים ו ְֻׁבעַ ְׁ ֻצבַ ת לֵ ב רוֻחַ נְׁ כֵ אָ ה‪:‬‬
‫(יג) לֵ ב ָשמֵ חַ י ִ‬
‫כאשר לב האדם בשמחה‪ ,‬רואים זאת על‬
‫פניו‪ ,‬והרואה אותו נעשה בשמחה‪ ,‬וכן מי‬
‫[‪]211‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫שרואה את מי שראה אותו גם נעשה בשמחה‬
‫וכן הלאה‪ ,‬ולכן כתוב פנים בלשון רבים‪.‬‬
‫אמנם בעצבות לב‪ ,‬רוח האדם נכאה ונעשה‬
‫עצל‪.‬‬
‫וכמה‬
‫צריך‬
‫האדם‬
‫בכל‬
‫כוחותיו‬
‫להיות‬
‫בשמחה‪ ,‬ולראות את המעלות שלו‪ ,‬לרקוד‬
‫ולשיר במקום הנכון ובזמן הנכון‪ ,‬אמנם העצבות‬
‫מביאה את האדם להיות בטל מן התורה‬
‫והמצוות‪ ,‬וכמה ביקשה התורה שנעבוד את ה'‬
‫בשמחה‪ ,‬ונראה שיש לנו ב''ה בריאות‪ ,‬בית‪,‬‬
‫מים לשתות ולהתקלח‪ ,‬ספרים‪ ,‬אור‪ ,‬בגדים וכו'‪,‬‬
‫והעשיר הגדול של פעם הוא העני הגדול של‬
‫היום‪.‬‬
‫ילים יִ ְׁרעֶ ה‬
‫ָבון יְׁ בַ ֶֻקש דָֻ עַ ת וֻפִ ני {וֻפִ י} כְׁ ִס ִ‬
‫(יד) לֵ ב נ ֹ‬
‫ִא ֶ ֻולֶ ת‪:‬‬
‫לב הנבון תמיד רוצה להתחבר לה'‪ ,‬שדעת‬
‫הוא מלשון חיבור‪ ,‬ולכן הוא מבקש חכמה‬
‫לדעת איך עושים זאת‪ ,‬אמנם פי הכסיל מחפש‬
‫איך להמשיך להיות כסיל‪ ,‬ולהוסיף חטא על‬
‫פשע‪.‬‬
‫[‪]211‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫טוב לֵ ב ִמ ְׁש ֻ ֶתה ָת ִמיד‪:‬‬
‫(טו) ֻ ָכל יְׁ מֵ י עָ נִ י ָר ִעים וְׁ ֹ‬
‫כל ימי העני בדעת המה רעים‪ ,‬משום שאינו‬
‫מבין מה שהוא לומד‪ ,‬אמנם מי שיודע לעסוק‬
‫בגמרא והגדה אשר נקראת משתה כמובא‬
‫בגר''א‪ ,‬ליבו טוב תמיד‪ ,‬שאין לך דבר שמושך‬
‫ליבו של האדם כהגדה כמובא בחז''ל‪.‬‬
‫ועיין בגמ' בב''ב בעניין זה‪.‬‬
‫אוצָ ר ָרב ו ְֻׁמהוֻמָ ה בֻ ֹו‪:‬‬
‫טוב ְׁמעַ ט ְׁ ֻביִ ְׁראַ ת יְׁ הֹוָ ה מֵ ֹ‬
‫(טז) ֹ‬
‫טוב לאדם לדעת מעט תורה‪ ,‬אמנם להיות‬
‫ירא ה'‪ ,‬ממי שיודע הרבה חכמה‪ ,‬ואין בו יראת‬
‫ה'‪ ,‬ועל זה אמרו בגמ' שאפילו שהתנאים‬
‫הראשונים לא היו חכמים כתנאים האחרונים‪,‬‬
‫מכל מקום לתנאים הראשונים היו מתרחשים‬
‫ניסים על נקיפת אצבע‪ ,‬משום שהיו עובדים את‬
‫ה' עם ליבו‪ ,‬ה' מחפש עבודה פנימית‪ ,‬עבודה‬
‫לשם שמים‪.‬‬
‫[‪]212‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫טוב א ֲֺרחַ ת י ָָרק וְׁ אַ הֲבָ ה ָשם ִמ ֻש ֹור אָ בוֻס וְׁ ִשנְׁ אָ ה‬
‫(יז) ֹ‬
‫בו‪:‬‬
‫ֹ‬
‫המאכל כידוע מקרב את הלבבות‪ ,‬אמנם טוב‬
‫אפילו מאכל פשוט‪ ,‬אבל שאוכליו אוהבים זה‬
‫לזה‪ ,‬מאשר מאכל משובח‪ ,‬אשר בין האוכלים‬
‫ישנה מריבה וקטטה‪.‬‬
‫דון וְׁ אֶ ֶר ְׁך אַ ֻ ַפיִ ם י ְַׁש ִקיט ִריב‪:‬‬
‫(יח) ִאיש חֵ מָ ה יְׁ גָ ֶרה מָ ֹ‬
‫איש אשר טבעו להיות כעסן‪ ,‬בכל מקום הוא‬
‫יעורר את הריב‪ ,‬אמנם מי שטבעו ומידותיו‪,‬‬
‫להיות ארך אפים‪ ,‬אפילו כשיש ריב‪ ,‬בעצם‬
‫מציאותו‬
‫הוא‬
‫משקיטו‪,‬‬
‫ולכן‬
‫כתוב‬
‫בזוהר‬
‫שכאשר אדם בכעס יביט בפני תינוק‪ ,‬משום‬
‫שבעצם המבט שבו האדם נרגע‪.‬‬
‫שכַ ת חָ דֶ ק וְׁ א ַֹרח יְׁ ָש ִרים ְׁסלֺ לָ ה‪:‬‬
‫(יט) ֶ ֻד ֶר ְׁך עָ צֵ ל ִֻכ ְׁמ ֺ‬
‫דרך העצל קשה וצרה עד מאוד‪ ,‬משום‬
‫שקשה עליו העבודה‪ ,‬כמה שאדם יותר נח יותר‬
‫קשה לו לעבוד‪ ,‬ולכן אמרו בגמ' בב''מ שאם‬
‫אדם עובד בעבד בטל של חברו‪ ,‬הוא לא חייב‬
‫[‪]213‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לשלם לו‪ ,‬משום שכשהעבד בטל‪ ,‬הרי הוא‬
‫נעשה עצל‪.‬‬
‫אמנם החרוץ‪ ,‬שמחה רבה יש לו משום שהכל‬
‫קל לו לעשות‪ ,‬וכמה שהוא יותר חרוץ ועושה‬
‫יותר‪ ,‬יותר קל לו‪.‬‬
‫(כ) ֵֻבן חָ כָ ם יְׁ ַש ֻ ַמח אָ ב וֻכְׁ ִסיל אָ ָדם בֻ ֹוזֶה ִא ֻמ ֹו‪:‬‬
‫כאשר הבן חכם הוא משמח את אביו‪ ,‬וכאשר‬
‫הבן כסיל‪ ,‬הוא מעציב את אימו‪ ,‬האב מצפה‬
‫מבנו להיות חכם‪ ,‬האם מצפה מבנה שהעיקר‬
‫ולא יהיה כסיל‪.‬‬
‫ַשר‬
‫(כא) ִא ֶ ֻולֶ ת ִש ְׁמחָ ה לַ חֲסַ ר לֵ ב וְׁ ִאיש ְֻׁתב ֻונָה יְׁ י ֻ ֶ‬
‫לָ כֶת‪:‬‬
‫מי שחסר לב והשכינה לא שורה בליבו‪ ,‬הרי‬
‫הוא שמח לעשות אולת‪" ,‬מים גנובים ימתקו"‪,‬‬
‫אמנם איש תבונה תמיד מישר לכת‪ ,‬והוא מעל‬
‫מעל הכוכבי לכת והמזלות‪.‬‬
‫[‪]214‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫סוד ו ְֻׁברֹב ֹיוע ֲִצים ֻ ָתקוֻם‪:‬‬
‫בות ְׁ ֻבאֵ ין ֹ‬
‫ֲש ֹ‬
‫(כב) הָ פֵ ר מַ ח ָ‬
‫כאשר‬
‫אין‬
‫אדם‬
‫שומר‬
‫את‬
‫מחשבותיו‪,‬‬
‫מחשבותיו בטלות‪ ,‬משום שאין הברכה שורה‬
‫אלא בדבר הסמוי מן העין כמובא בגמ' בב''מ‪,‬‬
‫אמנם כאשר יש יועצים רבים‪ ,‬אפילו שהדבר‬
‫מגולה הוא יקום‪ ,‬משום שגדול כוח הרבים‪.‬‬
‫(כג) ִש ְׁמחָ ה לָ ִאיש ְׁ ֻבמַ ֲענֵה פִ יו וְׁ ָדבָ ר ְׁ ֻבעִ ֻת ֹו מַ ה ֻט ֹוב‪:‬‬
‫כאשר אדם לומד‪ ,‬ונשאל על דבר לימודו‪,‬‬
‫שמחה יש בפיו‪ ,‬שהוא רואה שהוא נעשה‬
‫משפיע‪ ,‬ואדם שמח בכך מאוד וטוב הוא‪,‬‬
‫כמובא בגמ' בעירובין‪ ,‬ועוד יותר טוב לאדם‪,‬‬
‫ששואלים אותו הלכות חג בחג‪ ,‬שאז הוא‬
‫בעצמו מלבן את לימודו‪ ,‬ויותר את ההלכה על‬
‫בוריה לכבוד החג‪.‬‬
‫אול‬
‫(כד) א ַֹרח חַ ִ ֻיים ְׁלמַ ְׁעלָ ה ְׁלמַ ְׁש ִֻכיל ְׁלמַ עַ ן סוֻר ִמ ֻ ְׁש ֹ‬
‫מָ ֻ ָטה‪:‬‬
‫כאשר אדם מתקן את מידותיו‪ ,‬זה חשוב יותר‬
‫מאשר להיות משכיל‪ ,‬שרק על ידי תיקון‬
‫[‪]215‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫המידות האדם סר מדרך הרע‪ ,‬שכאשר יש‬
‫לאדם מידות טובות‪ ,‬התורה מגדלת בו דברים‬
‫טובים‪ ,‬והאדם הוא כשדה שאם זרועים בה‬
‫דברים טובים‪ ,‬הגשם מגדל בה דברים טובים‪,‬‬
‫ואם להפך‪ ,‬להפך‪.‬‬
‫(כה) ֵֻבית ֵֻג ִאים יִ ֻ ַסח יְׁ הֹוָ ה וְׁ ַי ֵ ֻצב ְׁ ֻגבוֻל אַ ְׁלמָ נָה‪:‬‬
‫ה' הורס את גופי המתגאים אשר נקרא ביתם‪,‬‬
‫אמנם את בית האלמנה אשר היא עם לב שבור‪,‬‬
‫ה' יציב וישמור‪.‬‬
‫בות ָרע ו ְֻׁטה ִֹרים ִא ְׁמ ֵרי נֹעַ ם‪:‬‬
‫(כו) ֻת ֹועֲבַ ת יְׁ הֹוָ ה מַ חְׁ ְׁש ֹ‬
‫ה' שונא את המחשבות אשר חושבות לעשות‬
‫רע לזולת‪ ,‬אמנם טהורים המה אשר כל דברים‬
‫דברי נועם‪" ,‬דרכיה דרכי נועם"‪ ,‬והולך בדרכי‬
‫נועם זוכה לראות בנועם ה'‪.‬‬
‫[‪]216‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יתו בֻ ֹוצֵ עַ ָֻבצַ ע וְׁ ש ֹונֵא מַ ֻ ָתנֹת יִ ְׁחיֶה‪:‬‬
‫(כז) ֹעכֵר ֵֻב ֹ‬
‫מי שבוצע בצע‪ ,‬הרי הוא עוכר את ביתו‪,‬‬
‫משום שילדיו רואים שאביהם בוצע בוצע‪ ,‬ולכן‬
‫לבסוף הם גם יעשו כך‪ ,‬ואפילו לאביהם בעצמו‪.‬‬
‫אמנם מי שאפילו שונא מתנות‪ ,‬הוא יחיה‪,‬‬
‫הטור בחושן משפט מבאר שיש לאדם לצפות‬
‫אל ה'‪ ,‬ולא לקחת מבשר ודם‪ ,‬אמנם יש עוד‬
‫לבאר שאם בניו רואים שאפילו מתנות אינו‬
‫לוקח הרי הם סרים מלבצוע‪ ,‬שהם רואים כמה‬
‫שממון אשר בא ללא עמל‪ ,‬דבר ריק הוא‪.‬‬
‫עות‪:‬‬
‫(כח) לֵ ב צַ דִֻ יק י ְֶׁה ֶֻגה לַ ע ֲֹנות וֻפִ י ְׁר ָש ִעים י ִ ַֻביעַ ָר ֹ‬
‫לב הצדיק הוגה בתורה בכדי לענות את יצרו‬
‫הרע השוכן בליבו‪ ,‬אמנם פי רשעים יביע רעות‪,‬‬
‫יביע הוא מלשון שפע‪ ,‬מלשון "יום ליום יביע‬
‫אומר"‪ ,‬והיינו שכל דיברם של הרשעים רעים‬
‫המה‪ ,‬משום שכל דיברם הוא לצורך עצמם‪.‬‬
‫[‪]217‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יקים יִ ְׁשמָ ע‪:‬‬
‫חוק יְׁ הֹוָ ה מֵ ְׁר ָש ִעים ו ְֻׁתפִ ֻ ַלת צַ דִֻ ִ‬
‫(כט) ָר ֹ‬
‫ה' משפיע לרשעים בהסתר פנים‪ ,‬אמנם את‬
‫תפילת הצדיק הוא בעצמו שומע מיד‪ ,‬ומתבונן‬
‫איך להפיק את שאלתם בצורה הכי טובה‪.‬‬
‫טובָ ה ְֻׁת ַד ֻ ֶשן עָ צֶ ם‪:‬‬
‫אור עֵ ינַיִ ם יְׁ ַש ֻ ַמח לֵ ב ְׁשמוֻעָ ה ֹ‬
‫(ל) ְׁמ ֹ‬
‫כאשר אדם שורה באור‪ ,‬או שמבין דבר עמוק‪,‬‬
‫ליבו מתמלא משמחה‪ ,‬וכן שמועה טובה מדשנת‬
‫את העצמות באופן גשמי כמובא בגמ' בגיטין‪,‬‬
‫ועוד‬
‫שכאשר‬
‫שומע‬
‫אדם‬
‫שמועה‬
‫טובה‪,‬‬
‫העצמיות שלו מדושנת‪.‬‬
‫אזֶן שֹמַ עַ ת ֻת ֹוכַ חַ ת חַ ִ ֻיים ְׁ ֻבקֶ ֶרב חֲכָ ִמים ֻ ָת ִלין‪:‬‬
‫(לא) ֹ‬
‫כאשר אדם שמח לשמוע תוכחה‪ ,‬הוא לא‬
‫יפחד לשכון בקרב החכמים‪ ,‬ועוד שהוא יזכה‬
‫להיות חכם בקרב החכמים‪ ,‬משום שהוא תמיד‬
‫מישר דרכו עוד ועוד‪.‬‬
‫[‪]218‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫קונֶה‬
‫מואֵ ס נַפְׁ ש ֹו וְׁ ש ֹומֵ עַ ֻת ֹוכַ חַ ת ֹ‬
‫(לב) ֻפ ֹו ֵרעַ מוֻסָ ר ֹ‬
‫ֻ ֵלב‪:‬‬
‫מי שלא אוהב לשמוע מוסר‪ ,‬ואומר שכל‬
‫היסורים שיש לו הם בדרך מקרה‪ ,‬הרי הוא‬
‫מקלקל את נפשו‪ ,‬אמנם אדם ששומע את‬
‫התוכחה‪ ,‬הרי הוא קונה לב בשם וטהור‪ ,‬ומסיר‬
‫מעצמו את לב האבן‪.‬‬
‫בוד ֲענָוָ ה‪:‬‬
‫(לג) יִ ְׁראַ ת יְׁ הֹוָ ה מוֻסַ ר חָ כְׁ מָ ה וְׁ ִלפְׁ נֵי כָ ֹ‬
‫מי שרוצה להיות ירא ה'‪ ,‬יש לו לראות בכל‬
‫צרה שבאה עליו חלילה את חכמת הבורא‪ ,‬איך‬
‫אשר הבורא מעורר אותו מידה כנגד מידה‪.‬‬
‫ולפני שאדם מגיע לכבוד הוא צריך להיות‬
‫עניו‪ ,‬משום שכל עוד שהוא לא עניו ה' לא‬
‫רוצה להביא לו כבוד‪ ,‬שמא יחטא בחטא‬
‫הגאווה‪.‬‬
‫וגם עצם הענוה מביאה את הכבוד‪ ,‬משום‬
‫שכל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו‪,‬‬
‫שהרי העניו הוא בטל לה'‪ ,‬שהוא בעל הגאוה‬
‫כמו שכתוב "ה' מלך גאות לבש"‪.‬‬
‫[‪]219‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫סליק פרק טו‬
‫פרק טז‬
‫(א) ְׁלאָ ָדם מַ עַ ְׁרכֵי לֵ ב וֻמֵ יְׁ הֹוָ ה מַ ֲענֵה לָ ש ֹון‪:‬‬
‫אדם צריך לערוך ליבו ברצון אמיתי לתפילה‪,‬‬
‫וה' יתן בפי האדם להוציא דיבורים נכונים‬
‫והגונים‪ ,‬שצריך אמנות גדולה לדעת להתפלל‪,‬‬
‫כמו שדרשו בזוהר שאמר יעקב "הצילני נא מיד‬
‫אחי מיד עשיו"‪ ,‬שאם היה אומר מיד אחי יש‬
‫במשמעותו אח אחר‪ ,‬ואם היה אומר עשיו יש‬
‫במשמעותו עשיו אחר‪ ,‬ולכן היה צריך לדייק‬
‫בלשונו‪.‬‬
‫ֻחות יְׁ הֹוָ ה‪:‬‬
‫(ב) ֻ ָכל ַ ֻד ְׁרכֵי ִאיש ז ְַׁך ְׁ ֻבעֵ ינָיו וְׁ תֹכֵן רו ֹ‬
‫כל אדם בטוח שדרכו היא הנכונה ביותר‪,‬‬
‫ודרך חברו אינו כפי האמת‪ ,‬משום שכל אחד‬
‫מבין רק מה שהוא יודע‪ ,‬ואת דרך חברו אינו‬
‫יודע ולכן אינו מבינה‪ ,‬אמנם תוכן רוחות ה'‪,‬‬
‫[‪]211‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ויודע באמת מי איש אמת ומי לא‪ ,‬ולכן הוא‬
‫שולח את אנשי העולם לפני החכמים‪.‬‬
‫יך וְׁ יִ כֻ ֹנ ֻו מַ חְׁ ְׁשב ֶֹת ָ‬
‫ֲש ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫(ג) ֻגֹל אֶ ל יְׁ הֹוָ ה מַ ע ֶ‬
‫ספר לה' את רצונותיך ויתן ה' בליבך את‬
‫פתרון הדבר אל נכון‪ ,‬שאדם משיח עם ה'‪,‬‬
‫שומע ה' אל שיחתו‪" ,‬שפכי כמים ליבך נוכח‬
‫פני ה'"‪.‬‬
‫(ד) כֻ ֹל ֻ ָפעַ ל יְׁ הֹוָ ה לַ ֻ ַמ ֲענֵה ֻו וְׁ גַ ם ָר ָשע ְׁל ֹיום ָרעָ ה‪:‬‬
‫כל דבר טוב ורע שקורה בעולם‪ ,‬את הכל ה'‬
‫עושה במכוון‪ ,‬אפילו מעשי הרשעים המה בכדי‬
‫להראות לצדיקים את גודל צדקתם‪ ,‬ועונש‬
‫הרשעים הוא בכדי להזהיר גדולים על הקטנים‪,‬‬
‫שלא יחטא האדם‪.‬‬
‫[‪]211‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ה) ֻת ֹועֲבַ ת יְׁ הֹוָ ה ֻ ָכל ְׁ ֻגבַ ֻה לֵ ב יָד ְׁליָד לֹא יִ ֻנָקֶ ה‪:‬‬
‫ה' שונא את המתגאים בליבם‪ ,‬ואומרים כוחי‬
‫ועוצם ידי‪ ,‬ולא מספיק שה' נותן לו חיים‪ ,‬אדם‬
‫זה גם מכריז אני נותן לעצמי חיים‪ ,‬ומי שסופק‬
‫כף אל כף‪ ,‬ואומר לי הכבוד מגיע‪ ,‬ה' שונא‬
‫אותו‪.‬‬
‫(ו) ְׁ ֻבחֶ סֶ ד וֶ אֱמֶ ת יְׁ כ ֻ ַֺפר עָ ֹון ו ְֻׁביִ ְׁראַ ת יְׁ הֹוָ ה סוֻר מֵ ָרע‪:‬‬
‫כאשר יעסוק אדם בתורה שנקראת אמת‪,‬‬
‫ובחסד‪ ,‬או שלומד תורה של חסד‪ ,‬תורה לשם‬
‫להקים את השכינה מן הגלות‪ ,‬שהוא לימוד‬
‫תורת הזוהר כמובא בתיקוני הזוהר‪ ,‬הרי הוא‬
‫מכפר את כל עונות הדור‪.‬‬
‫אמנם רק על ידי יראת שמים סרים באמת מן‬
‫הרע‪ ,‬התורה והחסד מכפרים את העוון‪ ,‬אמנם‬
‫לא מציאים את האדם מהרוע שנכנס בו‪ ,‬אלא‬
‫היראת שמים‪.‬‬
‫וכן אמרו חז''ל מה יעשה האדם וינצל מחבלי‬
‫משיח‪ ,‬יעסוק בתורה ובגמילות חסדים‪.‬‬
‫[‪]212‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אויְׁ בָ יו י ְַׁש ִלם ִא ֻת ֹו‪:‬‬
‫צות יְׁ הֹוָ ה ַ ֻד ְׁרכֵי ִאיש ַֻגם ֹ‬
‫(ז) ִ ֻב ְׁר ֹ‬
‫כשה' חפץ באדם‪ ,‬אפילו שונאיו אוהבים‬
‫אותו‪ ,‬משום שוראים עליו את הגילוי האלוקי‪,‬‬
‫איך שבאמת ה' שורה עם אדם זה ועוזר לו בכל‪,‬‬
‫וכמו שאמרה זרש להמן הרשע‪ ,‬על מרדכי "אם‬
‫מזרע היהודים הוא‪ ,‬נפול תפול לפניו"‪.‬‬
‫ֻאות ְׁ ֻבלֹא ִמ ְׁש ֻ ָפט‪:‬‬
‫טוב ְׁמעַ ט ִ ֻב ְׁצ ָד ָקה מֵ רֹב ְֻׁתבו ֹ‬
‫(ח) ֹ‬
‫טוב שיש לאדם מעט ממון‪ ,‬אבל ממון זה הגיע‬
‫אליו בצדק ואמת‪ ,‬מאשר שיש לאדם ממון רב‪,‬‬
‫בשקר ומרמה‪.‬‬
‫וכן טוב לדעת מעט תורה‪ ,‬אמנם כל לימודו‬
‫לשם שמים‪ ,‬מאשר להרבות בלימוד לשם כבוד‬
‫וכו'‪ ,‬כמו שאמרו במנחות אחד המרבה ואחד‬
‫הממעיט ובלבד שיכון את ליבו לשמים‪.‬‬
‫ֲדו‪:‬‬
‫(ט) לֵ ב אָ ָדם יְׁ חַ ֻ ֵשב ַ ֻד ְׁרכֻ ֹו וַ יהֹוָ ה יָכִ ין צַ ע ֹ‬
‫האדם בליבו צריך לכוין את דרכו לדרך אמת‪,‬‬
‫וה' יורה לו את עבודתו‪ ,‬ויכין את צעדו‪ ,‬פתחו‬
‫[‪]213‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לי פתח כחודו של מחט ואפתח לכם פתח‬
‫כפתחו של אולם‪ ,‬הבא להטהר מסעיים בידו‪.‬‬
‫(י) קֶ סֶ ם עַ ל ִשפְׁ ֵתי מֶ לֶ ְׁך ְׁ ֻב ִמ ְׁש ֻ ָפט לֹא יִ ְׁמעַ ל ֻ ִפיו‪:‬‬
‫כל דברי המלך מלכי המלכים מתקיימים‬
‫ביופי וחן‪,‬‬
‫וכל דבר צדק‬
‫ומשפט‪,‬‬
‫ואפילו‬
‫שלפעמים שואל האדם את עצמו מפני מה צדיק‬
‫ורע לו רשע וטוב לו‪ ,‬כבר יודעים כולם שכל‬
‫דבריו צדק‪ ,‬אויב שנתיסר היה יועץ פרעה‪ ,‬והיה‬
‫גלגולו של טרח אשר היה עובד עבודה זרה‬
‫כמובא בהאריז''ל‪ ,‬וכן על זה הדרך‪.‬‬
‫ֲשה ֻו ֻ ָכל אַ ְׁבנֵי כִ יס‪:‬‬
‫(יא) ֻ ֶפלֶ ס ֻומֹאזְׁ נֵי ִמ ְׁש ֻ ָפט לַ יהֹוָ ה מַ ע ֵ‬
‫ה' עושה את הכל בדיוק ממש‪ ,‬עד הדקדוק‬
‫הקטן ביותר‪ ,‬עד שאמרו בגמ' בסנהדרין שה'‬
‫משום פסיעות האדם נותן מלכות לבניו‪ ,‬וכן‬
‫אמרו בגמ' בסוטה שמשום הרמת אצבע נתן ה'‬
‫שכר‪ ,‬שיחיו בעיר אשר לא מתים בה לעולם‪.‬‬
‫[‪]214‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יב) ֻת ֹועֲבַ ת ְׁמלָ כִ ים עֲש ֹות ֶר ַשע ִֻכי ִב ְׁצ ָד ָקה יִ כֻ ֹון‬
‫ִֻכ ֻ ֵסא‪:‬‬
‫תועבת ה' והשכינה שהם נקראים אבינו‬
‫ואימנו והם מלכי העולם‪ ,9‬עשות רשע‪ ,‬משום‬
‫שכשיש רשע בעולם כביכול הכשפים מכחישים‬
‫את פמליא של מעלה כמובא בגמ' בחולין‪ ,‬ורק‬
‫בצדקה‪ ,‬ובתניתה מתרומם שמו של הקב''ה‪.‬‬
‫צון ְׁמלָ כִ ים ִשפְׁ ֵתי צֶ ֶדק וְׁ דֹבֵ ר יְׁ ָש ִרים ֶיאֱהָ ב‪:‬‬
‫(יג) ְׁר ֹ‬
‫רצון הקב''ה ושכינתו‪ ,‬כשדובר האדם צדק‪,‬‬
‫משום שכשאנחנו דוברים צדק‪ ,‬מיד מתמוטטים‬
‫כל דוברי השקר‪ ,‬שהוא הנחש וכל כת דילה‪.‬‬
‫ודובר ישרים ה' אוהב‪ ,‬שהנה ה' אמר לאדם‬
‫הראשון שילך בדרך ישר‪ ,‬כמו שכתוב "אלוקים‬
‫‪99‬‬
‫הנה יש מושג של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬והשכינה‪ ,‬כמו‬
‫שאומרים ברוך הוא וברוך שמו‪ ,‬לפני שנברא העולם היה ה'‬
‫אחד ושמו אחד‪ ,‬ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד‪ ,‬השם של‬
‫ה'‪ ,‬הוא הכוח שבו שמגלה את פעולתיו‪ ,‬והוא כמו האישה שלו‬
‫כביכול‪ ,‬שהאישה היא מגלה את מעשי הבעל‪ ,‬שהרי בה הולד‬
‫נוצר‪.‬‬
‫[‪]215‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫עשה את האדם ישר‪ ,‬והמה בקשו חשבונות‬
‫רבים"‪ ,‬ה' רוצה שהאדם יהיה ישר ויבטח בו‪,‬‬
‫אמנם האדם עשה חשבונות רבים ובטח גם בה'‬
‫וגם בעצמו‪.‬‬
‫(יד) חֲמַ ת מֶ לֶ ְׁך מַ ְׁל ֲאכֵי מָ וֶ ת וְׁ ִאיש חָ כָ ם יְׁ כַ ֻ ְׁפ ֶר ֻנָה‪:‬‬
‫כאשר כביכול יש כעס בפמליא של מעלה‪,‬‬
‫מיד יוצא מלאך המוות לפעולתו חלילה‪ ,‬אמנם‬
‫כאשר הולכים לחכם‪ ,‬הוא מסיר את מלאך‬
‫המוות מפעולתו כמובא בגמ' בב''ב שיש לאדם‬
‫בעת צרה ללכת לחכם‪ ,‬והטעם שמצינו בגמ'‬
‫במועד קטן אשר החכמים היו דוברים עם מלאך‬
‫המוות כחברם‪ ,‬ולכן יש להם כוח למנוע אותו‬
‫מפעולתו‪,‬‬
‫ועוד‬
‫ועיקר‪:‬‬
‫שהחכמים‬
‫עוסקים‬
‫בתורה אשר מבטלת את כוח היצר‪ ,‬והוא היצר‬
‫הרע הוא מלאך המוות כמובא בגמ' בב''ב‪ ,‬ולכן‬
‫יש להם כוח להסירו מפעולתו‪.‬‬
‫[‪]216‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫קוש‪:‬‬
‫צו ֹנו ְֻׁכעָ ב מַ ְׁל ֹ‬
‫אור ֻ ְׁפנֵי מֶ לֶ ְׁך חַ ִ ֻיים ו ְֻׁר ֹ‬
‫(טו) ְׁ ֻב ֹ‬
‫כאשר מאיר ה' פניו אלינו‪ ,‬מגיעים חיים‬
‫לעולם‪ ,‬ורצון ה'‪ ,‬טוב לעולם כמו עב אשר‬
‫מוריד את המלקוש‪ ,‬והיינו שאין הגשם יורד‬
‫אלא משום שהאדים שעולים מן הארץ‪ ,‬כן אין‬
‫ה' משפיע אלא אם כן אנחנו עושים התעוררות‬
‫להשפעת השפע‪.‬‬
‫(טז) ְׁקנֹה חָ כְׁ מָ ה מַ ה ֻט ֹוב מֵ חָ רוֻץ ו ְֻׁק ֹנות ִ ֻבינָה נִ ְׁבחָ ר‬
‫ִמ ֻ ָכסֶ ף‪:‬‬
‫החכמה טובה מזהב‪ ,‬והבינה טובה מכסף‪,‬‬
‫הזהב יקר יותר מהכסף‪ ,‬אמנם אינו כל כך‬
‫שמושי כמו הכסף‪ ,‬ולכן יש מעלה לחכמה‪,‬‬
‫משום שאפילו שאינו מבינה כאן‪ ,‬הוא יבין‬
‫אותה בעולם העליון‪ ,‬כמו שכתוב בזהור ועוד‪,‬‬
‫שכל מה שהאדם לא הבין כאן‪ ,‬הוא יבין בעולם‬
‫הבא‪ ,‬ולכן היא חשבוה כזהב‪ ,‬אמנם הבינה‬
‫שהיא הבנת העניין‪ ,‬היא שימושית בעולם הזה‬
‫ככסף‪.‬‬
‫[‪]217‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יז) ְׁמ ִס ֻ ַלת יְׁ ָש ִרים סוֻר מֵ ָרע שֹמֵ ר נַפְׁ ש ֹו נֹצֵ ר ַ ֻד ְׁרכֻ ֹו‪:‬‬
‫המסילה של איש ישר והדרך שלו‪ ,‬הוא לסור‬
‫קודם מהרע‪ ,‬אמנם מי שאינו בדרגה זו‪ ,‬הרי הוא‬
‫הולך בדרך של הרעים‪ ,‬אלא שבכל זאת הוא‬
‫שומר דרכו‪ ,‬אמנם העיקר אפילו לא לדרוך‬
‫בדרך רשעים‪.‬‬
‫לון ֻגֹבַ ֻה רוֻחַ ‪:‬‬
‫און וְׁ ִלפְׁ נֵי כִ ֻ ָש ֹ‬
‫(יח) ִלפְׁ נֵי ֶשבֶ ר ָֻג ֹ‬
‫לפני שאדם יורד מדרגתו‪ ,‬מגיעה לו עליה‬
‫רבה‪ ,‬וגאוה בליבו‪ ,‬והוא עושה כן משום‬
‫שמרגיש בליבו שהולך ליפול מגדולתו‪ ,‬ולכן‬
‫הוא מעורר כוחות רבים לנגד זה‪ ,‬להרבות את‬
‫גדולתו‪ ,‬אמנם ודאי שאם נגזר עליו שיפול‪ ,‬הוא‬
‫יפול‪.‬‬
‫טוב ְׁשפַ ל רוֻחַ אֶ ת ֲענָיִ ים { ֲענָוִ ים} מֵ חַ ֻ ֵלק ָשלָ ל‬
‫(יט) ֹ‬
‫אֶ ת ֻג ִֵאים‪:‬‬
‫טוב להיות בסביבת העניים שפלי הרוח‪,‬‬
‫מאשר להיות שותפים בסחורה עם עשירים‬
‫בעלי גאוה‪ ,‬שאין לך דבר ששנאוי לה' כמו‬
‫[‪]218‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הגאוה כמובא בגמ' בסוטה‪ ,‬כביכול המתגאה‬
‫לוקח את מקומו של ה'‪.‬‬
‫ֻבוטֵ חַ ַֻביהֹוָ ה אַ ְׁש ָריו‪:‬‬
‫טוב ו ֹ‬
‫(כ) מַ ְׁש ִֻכיל עַ ל ָ ֻדבָ ר יִ ְׁמצָ א ֹ‬
‫כאשר אדם הוגה בדבר מה‪ ,‬ודאי שהוא ימצא‬
‫אותו‪ ,‬כמו שכתוב יגעת ומצאת תאמין‪ ,‬אמנם‬
‫הגדול מכולם בוטח בה'‪ ,‬והוא מאושר‪.‬‬
‫אמנם המשכיל עד שמוצא את חפצו עמל‬
‫גדול נופל עלוי‪ ,‬כמו שמסופר על הגר''א אשר‬
‫השחרו פניו משום עמלו בתורה‪ ,‬אמנם בדברי‬
‫תורה‪ ,‬יש לאדם לעמול ולא לצפות שה' יתן לו‪,‬‬
‫שהרי עיקר מעלת האדם הוא שהתורה היא‬
‫שלו‪ ,‬כמו שאמרו חז''ל בקידושין שבתחילה‬
‫התורה נקראת "תורת ה'"‪ ,‬וכאשר האדם הוגה‬
‫בו היא נקראת "תורתו"‪" ,‬ובתורתו יהגה"‪.‬‬
‫ָבון וֻמֶ ֶתק ְׁשפָ ַתיִ ם י ִֹסיף לֶ קַ ח‪:‬‬
‫(כא) לַ חֲכַ ם לֵ ב יִ ָֻק ֵרא נ ֹ‬
‫מי שכל דבר חכמה ששומע‪ ,‬הוא מכניס‬
‫לליבו‪ ,‬הוא יקרא נבון‪ ,‬שהנבון הוא זה שמחבר‬
‫את החכמה להבנת ליבו‪.‬‬
‫[‪]219‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ומתק שפתים כלומר מי שעורך את חידושיו‬
‫בצורה יפה ומשמחת‪ ,‬הרי הוא מוסיף לקח‬
‫בלומדים‪ ,‬משום שהדברים המשמחים נחקקים‬
‫בעצמות‪ ,‬וחודרים לעומק חדרי הנשמה‪.‬‬
‫קור חַ ִ ֻיים ֵשכֶ ל ְׁ ֻבעָ לָ יו וֻמוֻסַ ר אֱוִ ִלים ִא ֶ ֻולֶ ת‪:‬‬
‫(כב) ְׁמ ֹ‬
‫המקור חיים של האדם בעולם העלוין‪ ,‬הוא‬
‫התורה שעמל עליה בעולם הזה‪ ,‬אמנם דברי‬
‫המוסר של האויל הם גם אולת‪ ,‬משום שכל‬
‫דבריו בצורה עקומה ולא על פי דרך התורה‪.‬‬
‫(כג) לֵ ב חָ כָ ם י ְַׁש ִֻכיל ֻ ִפיה ֻו וְׁ עַ ל ְׁשפָ ָתיו י ִֹסיף לֶ קַ ח‪:‬‬
‫כאשר יש דברי חכמה בלב האדם‪ ,‬כלומר‬
‫שדבריו נאמרים מליבו‪ ,‬אזי כשיאמר לאחרים‬
‫את דבריו‪ ,‬הם ישכילו‪ ,‬משום שדברים היוצאים‬
‫מן הלב נכנסים אל הלב‪ ,‬וכל מה שמוציא‬
‫מוציא הוא יבין בעצמו יותר ויותר‪ ,‬שכשהאדם‬
‫מלמד את תורתו לאחרים הוא מבינה היטב‪.‬‬
‫[‪]221‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫תוק לַ ֻנֶפֶ ש וֻמַ ְׁר ֻ ֵפא לָ עָ צֶ ם‪:‬‬
‫(כד) צוֻף דְֻׁ בַ ש ִא ְׁמ ֵרי נֹעַ ם מָ ֹ‬
‫דברי הגדה אשר המה מתוקים כדבש‪ ,‬המה‬
‫משמחים את הנפש ומרפים את העצמות‪,‬‬
‫השמחה מרפה ומרפא את האדם‪ ,‬העצבות היא‬
‫פירוד של כוחות הנפש‪ ,‬השמחה היא החיבור‬
‫שלהם‪.‬‬
‫ית ֻה ַ ֻד ְׁרכֵי מָ וֶ ת‪:‬‬
‫ָשר ִלפְׁ נֵי ִאיש וְׁ אַ ח ֲִר ָ‬
‫(כה) יֵש ֶ ֻד ֶר ְׁך י ָ‬
‫יש דרך שהיא ישרה אבל רק בעיניו‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב לפני איש‪ ,‬אמנם באמת אחריתה דרכי‬
‫מוות‪ ,‬האדם צריך ללכת בדרך כאשר נתיעץ עם‬
‫רבים אם דרך זו נכונה‪ ,‬או שמא איזה נגיעה‬
‫אישית מביאה אותו לילך בה‪.‬‬
‫(כו) נֶפֶ ש עָ מֵ ל עָ ְׁמלָ ה ֻל ֹו ִֻכי אָ כַ ף עָ לָ יו ֻ ִפיה ֻו‪:‬‬
‫נפש התורה שהיא נישאת לעמל בתורה‪,‬‬
‫שהתורה נקראת אשת האדם‪ ,‬כמו שכתוב‬
‫"תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב"‪,‬‬
‫ואמרו חז''ל שיש לקרוא מאורשה‪ ,‬שהתורה‬
‫מאורשת לכל אחד ואחד‪ ,‬היא עומלת לו‬
‫[‪]221‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫במקום אחר‪ ,‬כלומר שהיא מגלה לו את עומק‬
‫התורה כמובא ברש''י בסנהדרין פ' חלק‪.‬‬
‫והטעם משום משום שהוא קשר ושיבר את‬
‫כוח הטומאה‪ ,‬כאשר הוא הכריח את עצמו‬
‫לעסוק בתורה‪.‬‬
‫תו} ְֻׁכאֵ ש‬
‫(כז) ִאיש ְׁ ֻב ִל ֻיַעַ ל כֻ ֶֹרה ָרעָ ה וְׁ עַ ל ְׁשפָ תֹיו { ְׁשפָ ֹ‬
‫צָ ָרבֶ ת‪:‬‬
‫איש אשר אין עליו שום עול‪ ,‬הרי הוא כל‬
‫היום חושב מחשבות רעות‪ ,‬איך להרויח בצורה‬
‫קלה ללא עמל‪ ,‬ואינו יודע ש"אדם לעמל יולד"‪,‬‬
‫וכל דברי פיו כאש‪ ,‬דהיינו שהם הורסים כל‬
‫חלקה טובה‪ ,‬משום שהוא דואג רק לעצמו על‬
‫חשבון אחרים‪.‬‬
‫דון וְׁ נִ ְׁר ָֻגן מַ פְׁ ִריד אַ ֻלוֻף‪:‬‬
‫ֺכות יְׁ ַש ֻ ַלח מָ ֹ‬
‫(כח) ִאיש ֻ ַת ְׁה ֻפ ֹ‬
‫איש אשר אינו יודע מה הוא רוצה‪ ,‬אלא הוא‬
‫הולך אחרי רגשות ליבו‪ ,‬אשר משתנות מרגי‬
‫לרגע‪ ,‬אשר הוא משלח ריב בין אדם לחברו‪,‬‬
‫משום‬
‫שהוא‬
‫נעשה‬
‫שונא‬
‫[‪]222‬‬
‫לאוהבו‬
‫ואוהב‬
‫משלי בן דוד‬
‫לשונאו‪ ,‬והוא מגלה את דברי אוהבו שהיה‬
‫שונא לשונאו‪ ,‬לשונאו‪.‬‬
‫והוא מרפריד מעליו את אלופו של עולם‪,‬‬
‫דהיינו שהוא מסלק מעליו את קדושת השכינה‪.‬‬
‫טוב‪:‬‬
‫יכו ְׁ ֻב ֶד ֶר ְׁך לֹא ֹ‬
‫הו ִל ֹ‬
‫(כט) ִאיש חָ מָ ס יְׁ פַ ֻ ֶתה ֵרעֵ ה ֻו וְׁ ֹ‬
‫איש אשר חומס את חבריו‪ ,‬הרי הוא מפתה‬
‫אותם שהוא צדיק וישר וכולם רשעים‪ ,‬ולכן הוא‬
‫מוליך את עצמו‪ ,‬בדרך לא טובים‪ ,‬שהמחטיא‬
‫את הרבים אין מסעיים בידו לעשות תשובה‬
‫כמובא בגמ'‪.‬‬
‫ֺכות ק ֵֹרץ ְׁשפָ ָתיו ִֻכ ֻ ָלה‬
‫(ל) עֹצֶ ה עֵ ינָיו לַ ְׁחשֹב ֻ ַת ְׁה ֻפ ֹ‬
‫ָרעָ ה‪:‬‬
‫הרשע מניע את עיניו ושפתיו כאשר הוא‬
‫חורש רע‪ ,‬איבריו מפרכסים מפחד ה' כיום‬
‫המיתה‪,‬‬
‫המה‬
‫יודעים‬
‫שהוא‬
‫לאבדון חלילה‪.‬‬
‫[‪]223‬‬
‫מוליך‬
‫אותם‬
‫משלי בן דוד‬
‫(לא) עֲטֶ ֶרת ִֻתפְׁ אֶ ֶרת ֵשיבָ ה ְׁ ֻב ֶד ֶר ְׁך ְׁצ ָד ָקה ִֻת ֻ ָמצֵ א‪:‬‬
‫אדם אשר בזקנתו הוא משובח‪ ,‬הוא נמצא רק‬
‫במי שבצעירותו היה עושה צדקה‪ ,‬כמו שכתוב‬
‫"עוד ינובון בשיבה"‪ ,‬אמנם עמי הארצות כמה‬
‫שמזקינים דעתם מטפשת עליהם כמובא בחז''ל‪.‬‬
‫ֻחו ִמ ֻלֹכֵד ִעיר‪:‬‬
‫ֹשל ְׁ ֻברו ֹ‬
‫טוב אֶ ֶר ְׁך אַ ֻ ַפיִ ם ִמ ִ ֻגבֻ ֹור ֻומ ֵ‬
‫(לב) ֹ‬
‫טוב להיות סבלן מאשר להיות גיבור אשר‬
‫מכה מיד ללא ארך אף‪ ,‬משום שבכך הוא‬
‫מעורר את הריב ומעורר עליו דין שמים‪.‬‬
‫וכן טוב להיות אדם מושל ברוחו ומתאפק‬
‫מלעשות רע‪ ,‬יותר מלהיות לוכד עיר שהיא‬
‫גבורה‪ ,‬רבה‪ ,‬משום שכל הדברים בעולם הזה‬
‫טפלים‪ ,‬ביחס לתיקון המידות‪ ,‬שזו מטרת האדם‬
‫בעולם הזה כמובא בר' סעדיא גאון‪.‬‬
‫טו‪:‬‬
‫(לג) ַֻבחֵ יק יוֻטַ ל אֶ ת הַ ג ֹֻו ָרל וֻמֵ יְׁ הֹוָ ה ֻ ָכל ִמ ְׁש ֻ ָפ ֹ‬
‫אפילו שגורל ניתן בחיק האדם‪ ,‬ומשם מוציא‬
‫את הפיתקה של הזוכה בגורל‪ ,‬מכל מקום יש‬
‫[‪]224‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לדעת‪ ,‬שאין הגורל דבר מקרי‪ ,‬אלא הוא מאת‬
‫ה'‪ ,‬ולכן ה' חילק את הארץ בגורל כמובא בגמ'‬
‫בב''ב‪.‬‬
‫וכן כל מעשה הבריאה‪ ,‬אינם מקריים‪ ,‬אלא‬
‫הכל מאת ה'‪ ,‬שאם הגורל שהוא ממש נראה‬
‫מקרי‪ ,‬אינו מקרי כל שכן הטבע שאינו נראה‬
‫מקרי‪ ,‬שאינו מקרי‪.‬‬
‫סליק פרק טז‬
‫פרק יז‬
‫זִבחֵ י ִריב‪:‬‬
‫טוב ֻ ַפת ח ֲֵרבָ ה וְׁ ַש ְׁלוָ ה בָ ֻה ִמ ַֻביִ ת מָ לֵ א ְׁ‬
‫(א) ֹ‬
‫טוב לאדם הפשטות‪ ,‬אפילו שיש לו רק פת‬
‫חריבה‪ ,‬מאשר יש לו עושר מופרז‪ ,‬אשר כל בניו‬
‫רבים על ממונו‪" ,‬פן ישבע וכיחש"‪ ,‬כאשר‬
‫מביאים לאדם שפע‪ ,‬הוא מתחיל לכחש אפילו‬
‫במי שמשפיע לו‪.‬‬
‫[‪]225‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫תו ְׁך אַ ִחים ַי ֲחלֹק‬
‫(ב) עֶ בֶ ד מַ ְׁש ִֻכיל יִ ְׁמשֹל ְׁ ֻבבֵ ן מֵ ִביש ו ְֻׁב ֹ‬
‫ַנחֲלָ ה‪:‬‬
‫העובד את אדונו בצורה טובה ביותר‪ ,‬הוא‬
‫עדיף לאדונו כבניו‪ ,‬משום שאפילו שיש מעלה‬
‫לאדם בבניו‪ ,‬מכל אדם שמח גם במשכיל‬
‫בדרכיו‪ ,‬ולכן הגרים אשר המה משכילים לעזוב‬
‫דרך רשע‪ ,‬הם אהובים לפני ה'‪.‬‬
‫(ג) מַ ְׁצ ֵרף לַ ֻכֶסֶ ף וְׁ כוֻר לַ זָֻהָ ב ֻובֹחֵ ן ִלבֻ ֹות יְׁ הֹוָ ה‪:‬‬
‫כמו שכשעושים כסף וזהב בודקים אותו‬
‫ביטיב‪ ,‬אשר אין בו סיגים‪ ,‬כן בוחן ה' את לב‬
‫האדם‪ ,‬שפעמים שעושה אדם דבר שלכאורה‬
‫רע‪ ,‬אמנם כונתו הייתה לטוב‪ ,‬ולכן ה' נותן לו‬
‫שכר על כך‪ ,‬וכן להפך‪.‬‬
‫(ד) מֵ ַרע מַ ְׁק ִשיב עַ ל ְׁשפַ ת אָ וֶ ן ֶשקֶ ר מֵ זִין עַ ל ְׁלש ֹון‬
‫הַ ֻוֹת‪:‬‬
‫איש רע מקשיב ויודע לזהות דברי שקר משום‬
‫שהוא מנוסה בו‪.‬‬
‫[‪]226‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫והשקרן שבע מדברי שקרו‪.‬‬
‫השקר משקר את האדם שהוא הטוב בגדול‬
‫בשבלו‪ ,‬אבל לבסוף רואה שכל בניינו ללא שום‬
‫יסוד‪ ,‬ומתגלה שקרו ברבים‪.‬‬
‫ֹשה ֻו ָשמֵ חַ ְׁלאֵ יד לֹא יִ ֻנָקֶ ה‪:‬‬
‫(ה) לֹעֵ ג לָ ָרש חֵ ֵרף ע ֵ‬
‫כאשר אדם לועג לרש‪ ,‬ואפילו למת‪ ,‬הרי הוא‬
‫כביכול מחרף את ה'‪ ,‬שהרי בכל מקום ישנה‬
‫אלוקות‪ ,‬וכאשר צוחק על חברו‪ ,‬כביכול צוחק‬
‫על המקום‪ ,‬שאין חקר לגדולתו‪.‬‬
‫וכן השמח על מפלת חברו ואפילו רשע‪ ,‬הרע‬
‫חלילה יבוא אליו‪ ,‬ולכן נאמר "בנפול אויבך על‬
‫תשמח"‪ ,‬אמנם מבארת הגמ' במגילה‪ ,‬שהוא‬
‫נאמר רק על ישראל ולא על גוי‪.‬‬
‫ֲבו ָתם‪:‬‬
‫(ו) עֲטֶ ֶרת זְׁקֵ נִ ים ְׁ ֻבנֵי בָ נִ ים וְׁ ִתפְׁ אֶ ֶרת ָֻבנִ ים א ֹ‬
‫הגדולה של האדם‪ ,‬הוא כשבני בניו הולכים‬
‫בדרכיו‪ ,‬משום שנאמר בגמ' בב''מ שכאשר אדם‬
‫[‪]227‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ובנו ונכדו עוסקים בתורה‪ ,‬מובטח לו שהתורה‬
‫לא תשכח מזרעו‪.‬‬
‫אמנם הבנים הם גם תפארת לאבותם‪ ,‬משום‬
‫שבמעשה הבן רואים‪ ,‬את גדולת האב‪ ,‬אמנם‬
‫בדורות אלו אמר האריז''ל שפעמים בן האדם‬
‫הוא לא בנו‪ ,‬אלא פעמים שהוא אביו אחיו או‬
‫אדם אחר בכלל‪ ,‬ולכן אין להקיש מן הבן אל‬
‫האב‪.‬‬
‫(ז) לֹא נָאוָ ה ְׁלנָבָ ל ְׁשפַ ת י ֶֶתר אַ ף ִֻכי ְׁלנ ִָדיב ְׁשפַ ת‬
‫ָשקֶ ר‪:‬‬
‫מי שמנבל את עצמו על התורה‪ ,‬אין לו‬
‫להרבות בשפת יתר‪ ,‬בכדי שלא לחסוף את‬
‫עצמו לעמי הארצות‪ ,‬וכן אמרו חז''ל שאין‬
‫לתלמיד חכם לשבת בסעודת עמי ארצות‪.‬‬
‫ולנדיב אשר עושה שלום בין איש לרעהו‪ ,‬טוב‬
‫להרבות בדברים‪ ,‬ואפילו בדברי שקר‪ ,‬שמותר‬
‫לשקר בשביל השלום‪.‬‬
‫[‪]228‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֲשר יִ פְׁ נֶה‬
‫(ח) אֶ בֶ ן חֵ ן הַ ֻשֹחַ ד ְׁ ֻבעֵ ינֵי ְׁבעָ לָ יו אֶ ל ֻ ָכל א ֶ‬
‫י ְַׁש ִֻכיל‪:‬‬
‫השוחד אומר כאבן יפה בעיני המקבלה‪ ,‬ואל‬
‫כל מה שירצה הנותנה‪ ,‬יעשה ילך המקבלה‪,‬‬
‫משום שהשוחד מעור את עיני המקבלה‪.‬‬
‫(ט) ְׁמכַ ֻ ֶסה ֻ ֶפ ַשע ְׁמבַ ֵֻקש אַ הֲבָ ה וְׁ שֹנֶה ְׁב ָדבָ ר מַ פְׁ ִריד‬
‫אַ לֻ וֻף‪:‬‬
‫מי שחטא פעם אחת‪ ,‬ומתבייש בחטאו ואינו‬
‫חוזר ועושה אותו‪ ,‬הרי הוא בכך מבקש את‬
‫אהבת ה'‪ ,‬אמנם השונה בחטא שוב ושוב‪ ,‬הרי‬
‫הוא מפריד מעליו את השכינה‪ ,‬אשר שורה על‬
‫ראש כל אדם כמובא ברמ''א סימן א' או''ח‪.‬‬
‫(י) ֻ ֵתחַ ת ְׁ ֻגעָ ָרה ְׁבמֵ ִבין מֵ הַ כֻ ֹות ְֻׁכ ִסיל מֵ אָ ה‪:‬‬
‫גערה באיש חכם מועילה כמו מאה מכות‬
‫אשר מקבל הכסיל‪ ,‬העבד והכסיל אינם מבינים‬
‫דיבורים‪ ,‬ולכן יש להכותם‪ ,‬ולכן משה הכה את‬
‫הסלע משום שהוא ראה שעם ישראל לא במצב‬
‫[‪]229‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫שיכול להיות בהנהגה של דיבור‪ ,‬שאם ידברו‬
‫אליו הוא מיד יסור מן הרע‪.‬‬
‫ש ֻ ַלח בֻ ֹו‪:‬‬
‫(יא) אַ ְׁך ְׁמ ִרי יְׁ בַ ֶֻקש ָרע וֻמַ ְׁלאָ ְׁך אַ כְׁ ז ִָרי יְׁ ֺ‬
‫איש רע מבקש רק לסור מדרך ה'‪ ,‬ולכן הוא‬
‫בורא במעשיו מלאכים רעים‪ ,‬אשר יבואו אליו‬
‫להזיק לו‪.‬‬
‫גוש דֻ ֹב ַשכֻ וֻל ְׁ ֻב ִאיש וְׁ אַ ל ְֻׁכ ִסיל ְׁ ֻב ִא ַ ֻו ְׁל ֻת ֹו‪:‬‬
‫(יב) ֻ ָפ ֹ‬
‫עדיף לאדם לפגוש דוב אשר אין לו בחירה‪,‬‬
‫ובקל ה' יצילו‪ ,‬מאשר לפגוש כסיל אשר הוא בר‬
‫בחירה‪ ,‬וה' לפעמים נותן לו לעשות את רעתו‪,‬‬
‫ולכן זרקו אחי יוסף את יוסף לבור מלא נחשים‬
‫ועקרבים‪ ,‬שאמרו שאולי ינצל מידם משום‬
‫שאינם ברי בחירה‪ ,‬אבל מאחי יוסף ודאי שיוסף‬
‫לא יכל להינצל‪ ,‬משום שהם ברי בחירה‪.‬‬
‫[‪]231‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫טובָ ה לֹא ָתמ ֻיש { ָתמוֻש} ָרעָ ה‬
‫(יג) מֵ ִשיב ָרעָ ה ֻ ַתחַ ת ֹ‬
‫יתו‪:‬‬
‫ִמ ֵֻב ֹ‬
‫אין לאדם להיות כפוי טובה‪ ,‬ואם אדם משיב‬
‫רע תחת טוב‪ ,‬לא תמוש רעה מביתו‪ ,‬משום‬
‫שהוא מסלק מעליו את כל האוהבים‪ ,‬ומרבה‬
‫עליו מקטרגים חלילה‪.‬‬
‫דון וְׁ ִלפְׁ נֵי הִ ְׁת ַֻג ֻ ַלע הָ ִריב‬
‫אשית מָ ֹ‬
‫(יד) ֻפ ֹוטֵ ר מַ יִ ם ֵר ִ‬
‫טוש‪:‬‬
‫נְׁ ֹ‬
‫בתחילת הריב‪ ,‬אין מהומה גדולה‪ ,‬ולכן‬
‫כשאתה רואה מריבה קטנה‪ ,‬עזוב את מקום‬
‫הריב‪ ,‬לפני שיתגבר ולא תוכל להתפטר ממנו‪.‬‬
‫וכן אדם סר חלילה מדרך הטוב לאט לטא‪,‬‬
‫אבל לאחר מכן הוא כל כך סר מדרך ה' שקשה‬
‫עליו לשוב כמובא בגמ' בסוכה‪.‬‬
‫וכן הדרך לשוב אל ה' בתשובה לאט לאט‪,‬‬
‫בכיד שיחקקו בו הדברים‪.‬‬
‫[‪]231‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(טו) מַ ְׁצדִֻ יק ָר ָשע וֻמַ ְׁר ִשיעַ צַ דִֻ יק ֻת ֹועֲבַ ת יְׁ הֹוָ ה ַֻגם‬
‫ְׁשנֵיהֶ ם‪:‬‬
‫כאשר אדם מחניף לרשע ומצדיק אותו‪ ,‬הוא‬
‫שהוא מעז פנים ומרשיע את הצדיק‪ ,‬זה דבר רע‬
‫לפני ה'‪ ,‬ואפילו שפעמים רואה אדם את הצדיק‬
‫שעושה דבר שלא כהוגן יש לו לדון אותו לכף‬
‫זכות‪ ,‬ואמר הבעש'''ט שכשאדם רואה חטא‬
‫באחר‪ ,‬ידע שהוא נגוע בחטא זה‪.‬‬
‫(טז) לָ ֻ ָמה זֶֻה ְׁמ ִחיר ְׁ ֻביַד ְֻׁכ ִסיל ִל ְׁק ֹנות חָ כְׁ מָ ה וְׁ לֶ ב אָ יִ ן‪:‬‬
‫שואל שלמה המלך ע''ה‪ ,‬מדוע הכסיל מחפש‬
‫חכמה‪ ,‬וליבו עדיין לא מוכשר לכך‪ ,‬אלא יש‬
‫לאדם להקדים את היראה שהיא בלב כמובא‬
‫ברש''י שאין יראה אלא דבר המסור ללב‪,‬‬
‫ולאחר מכן יוכל לזכות לחכמה‪ ,‬אבל אין לאדם‬
‫לטבול ושרץ בידו‪.‬‬
‫(יז) ְׁ ֻבכָ ל עֵ ת אֹהֵ ב הָ ֵרעַ וְׁ אָ ח ְׁלצָ ָרה יִ ָ ֻולֵ ד‪:‬‬
‫החבר של האדם אוהב אותו בכל עת‪ ,‬אמנם‬
‫אחיו של האדם יאהב אותו רק בעת צרה‪ ,‬המה‬
‫[‪]232‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫בשר אחד‪ ,‬ובעת מצוקה המה מתעוררים לעזור‬
‫אחד לשני‪ ,‬אמנם בעת שיגרת החיים אינם כל‬
‫כך אוהבים‪ ,‬משום שהם בשר אחד‪ ,‬ואין יד‬
‫האדם‪ ,‬אוהבת את ידו השניה‪.‬‬
‫(יח) אָ ָדם חֲסַ ר לֵ ב ֻתֹקֵ עַ ֻ ָכף ע ֵֹרב ע ֲֺר ָֻבה ִלפְׁ נֵי ֵרעֵ ה ֻו‪:‬‬
‫אדם אשר אינו חושב‪ ,‬הוא נעשה ערב לדבר‬
‫שאינו שייך לו‪ ,‬וודאי שיש לאדם לעזור לחברו‪,‬‬
‫אמנם יש לו לראות אם יש לו יכולת לעמוד‬
‫בכך‪ ,‬ואם היה מסכים באמת ליתן לו כזה סכום‬
‫אפילו עכשיו‪.‬‬
‫חו ְׁמבַ ֶֻקש ָשבֶ ר‪:‬‬
‫יה ֻ ִפ ְׁת ֹ‬
‫(יט) אֹהֵ ב ֻ ֶפ ַשע אֹהֵ ב מַ ָ ֻצה מַ גְׁ ִ ֻב ֻ ַ‬
‫מי שנהנה בעבירה‪ ,‬הוא בעל מריבה‪ ,‬הוא‬
‫אינו יודע להתאפק על רצונותיו‪.‬‬
‫וכאשר אדם עושה יותר ממה שהוא יכול‪,‬‬
‫הרי הוא מבקש להפיל את עצמו‪ ,‬אלא אמר דוד‬
‫המלך ע''ה "ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות‬
‫ממני"‪.‬‬
‫[‪]233‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫טוב וְׁ נ ְֶׁה ֻ ַפ ְׁך ִ ֻב ְׁלש ֹו ֹנו יִ ֻפ ֹול‬
‫(כ) עִ ֶֻקש לֵ ב לֹא יִ ְׁמצָ א ֹ‬
‫ְׁ ֻב ָרעָ ה‪:‬‬
‫מי שעקשן הוא לעולם לא ימצא טוב‪ ,‬משום‬
‫שצריך האדם להיות ותרן בכדי לחיות בחיי‬
‫אדם‪.‬‬
‫וכן מי שחוזר בלשונו ולא מקיים את דבריו‪,‬‬
‫הרי הוא יפול ברעה משום שלא יבואו חבריו‬
‫לעזרתו‪.‬‬
‫לו וְׁ לֹא יִ ְׁשמַ ח א ֲִבי נָבָ ל‪:‬‬
‫(כא) יֹלֵ ד ְֻׁכ ִסיל ְׁלתוֻגָ ה ֹ‬
‫כסיל‬
‫שמביא‬
‫בנים‬
‫שלא‬
‫לגדלם‬
‫לתורה‬
‫ומצווה‪ ,‬הם רק לצער לו‪ ,‬משום שהם מתחצפים‬
‫אליו ומצערים אותו‪ ,‬ואין לו שום שמחה בהם‪,‬‬
‫ואפילו שעיקר שמחת האדם הם בניו‪.‬‬
‫ֵיטב ֵֻגהָ ה וְׁ רוֻחַ נְׁ כֵ אָ ה ְֻׁתי ֶַֻבש ָֻג ֶרם‪:‬‬
‫(כב) לֵ ב ָשמֵ חַ י ִ‬
‫לב שמח הרי הוא מגדל את האדם ומרים‬
‫אותו משפלותו‪ ,‬אמנם רוח נכאה‪ ,‬עושה את‬
‫האדם יבש ועצל‪ ,‬האדם צריך להיות חיוני‬
‫[‪]234‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ובשמחה‪ ,‬לעשות וללמוד מה שליבו חפץ‪,‬‬
‫ללמוד דברים קלים‪,‬‬
‫ולעסוק בהגדה אשר‬
‫מושכת את ליבו של אדם‪ ,‬ללמוד דברים‬
‫מעשיים‪ ,‬והתקשר ולכתוב מה שהוא לומד‪,‬‬
‫שבכדי שיראה את מעשה ידו אל מול עיניו‪.‬‬
‫חות ִמ ְׁש ֻ ָפט‪:‬‬
‫(כג) שֹחַ ד מֵ חֵ יק ָר ָשע יִ ָֻקח ְׁלהַ ֻט ֹות אָ ְׁר ֹ‬
‫רק הרשע מביא שוחד‪ ,‬שלא רק המקבלה‬
‫רשע‪ ,‬אלא גם הנותנה רשע‪ ,‬משום שהוא מסיר‬
‫את המשפט מהאמת שבו‪ ,‬ה' רוצה דין אמת‪,‬‬
‫שמו של ה' אמת‪ ,‬ו"אלוקים נצב בעדת אל"‪.‬‬
‫(כד) אֶ ת ֻ ְׁפנֵי מֵ ִבין חָ כְׁ מָ ה וְׁ עֵ ינֵי כְׁ ִסיל ִ ֻב ְׁקצֵ ה אָ ֶרץ‪:‬‬
‫על פני הנבון רואים חכמה‪ ,‬משום שחכמת‬
‫אדם תאיר פניו‪ ,‬אמנם הכסיל מביט רק אל‬
‫הדברים אשר המה רחוקים ממנו‪ ,‬שלעולם לא‬
‫יוכל לעשותם‪ ,‬והתורה אמרה שיש לאדם‬
‫לעשות רק מה שיכול לעשות‪ ,‬לא בשמים היא‪.‬‬
‫[‪]235‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כה) ֻ ַכעַ ס ְׁלאָ ִביו ֵֻבן ְֻׁכ ִסיל וֻמֶ מֶ ר ְׁל ֹיולַ ְׁד ֻת ֹו‪:‬‬
‫בן כסיל עושה כעס לאביו‪ ,‬ומרות לאימו‪ ,‬ולכן‬
‫צריך אדם להתפלל לפני יצירת בנו שיהיו לו‬
‫בנים צדיקים‪ ,‬וכמו שאמר החפץ חיים זצ''ל‬
‫שיש לאדם מגיל הבחרות להתחיל לדאוג‬
‫לחינוך בניו‪ ,‬אמנם לא מגיל בחרות בניו‪ ,‬אלא‬
‫מגיל בחרות עצמו‪ ,‬אדם שטוב מוליד בנים‬
‫טובים‪ ,‬וכן יש לאדם לעשות את הכל בקדושה‪,‬‬
‫בכדי שבניו יהיו קדושים כמובא בתיקוני הזהר‬
‫חדש‪.‬‬
‫יבים עַ ל‬
‫טוב ְׁלהַ כֻ ֹות נְׁ ִד ִ‬
‫(כו) ַֻגם ע ֲֹנוש לַ ַ ֻצדִֻ יק לֹא ֹ‬
‫ֹשר‪:‬‬
‫י ֶ‬
‫אין לצדיק להעניש איש‪ ,‬אלא יש לו להיות‬
‫סנגור על כולם‪ ,‬וצדיק אשר דן את כולם לכף‬
‫זכות הרי הוא כמכה איש נדיב‪ ,‬שיש לצדיק‬
‫לידע שאם הוא דן לכף זכות‪ ,‬הרי הוא באמת‬
‫מביא את הרשע להיות צדיק כמובא בליקוטי‬
‫מוהר''ן‪ ,‬ולכן אין לצדיק לומר‪ ,‬שמכל מקום יש‬
‫לי להעניש את הרשע לכפר עונו‪.‬‬
‫[‪]236‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫חו ֵש ְׁך אֲמָ ָריו ֹיו ֵדעַ דָֻ עַ ת וְׁ קַ ר {יְׁ קַ ר רוֻחַ } ִאיש‬
‫(כז) ֹ‬
‫ְֻׁתב ֻונָה‪:‬‬
‫הממעט בדיבור הוא זה שבאמת יודע דעת‪,‬‬
‫שבעל הדעת הוא שומר את דעתו לעצמו‪,‬‬
‫ובשעת המפזרים כנוס‪ ,‬ובשעת המכנסים פזר‬
‫כמובא בגמ' בברכות‪.‬‬
‫וכן מי קר ברוחו‪ ,‬כלומר שהוא בבחינת עצל‬
‫לשם שמים‪ ,‬ואינו מרבה בדיבור‪ ,‬הוא איש‬
‫תבונה‪ ,‬אלא שחושך אמריו‪ ,‬היינו שאפילו את‬
‫הדברים שהוא צריך לומר‪ ,‬אפילו אותם הוא‬
‫חושך‪ ,‬ודבר זה נאמר לברי המעלה הגדולה‪,‬‬
‫אמנם אנשים פשוטים רחוקים מזה‪.‬‬
‫וידוע הסיפור שבא מבקש דעה אל מרן‬
‫הבעש''ט ושאלו איך יזכה לרוח הקודש‪ ,‬ואמר‬
‫לו שיעצור את דיברו למשך ארבעים יום‪,‬‬
‫ולאחר ארבעים יום ב אל הבעש''ט‪ ,‬ואמר לו‬
‫שעדיין אינו בעל רוח הקודש‪ ,‬וליטף הבעש''ט‬
‫את סוסו‪ ,‬ותמה אותו אדם‪ ,‬איך איש אלוקים‬
‫כזה עושה מעשה כפרי שכזה‪ ,‬ואמר הבעש''ט‬
‫דע שגם הסוס עשה תענית דיבור למשך‬
‫ארבעים יום‪ ,‬אין העיקר לא לדבר‪ ,‬וליתן רסן‬
‫לפיו‪ ,‬אלא צריך להגיע לדרגה כזו‪ ,‬שהוא מרגיש‬
‫שלא שייך לדבר‪.‬‬
‫[‪]237‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ָבון‪:‬‬
‫(כח) ַֻגם אֱוִ יל מַ ח ֲִריש חָ כָ ם יֵחָ ֵשב אֹטֵ ם ְׁשפָ ָתיו נ ֹ‬
‫אפילו טיפש אשר מדבר את דבריו בלחש יש‬
‫להעריכו על כך‪ ,‬שרבים לא שומעים את דברי‬
‫שכלותו‪ ,‬אמנם הנבון הוא ממש אוטם את‬
‫שפתיו‪.‬‬
‫סליק פרק יז‬
‫פרק יח‬
‫(א) ְׁל ַתאֲוָ ה יְׁ בַ ֵֻקש נִ פְׁ ָרד ְׁ ֻבכָ ל ֻתו ִֻש ֻיָה יִ ְׁת ַֻג ֻ ָלע‪:‬‬
‫מי שנפרד מאת ה'‪ ,‬כל מה שהוא עושה‪ ,‬הוא‬
‫עושה לשם תאותו‪ ,‬ולשם עצמו‪ ,‬וכל לומדי‬
‫התורה שהתורה נקראת תושיה‪ ,‬משום שהיא‬
‫מתשת את כוחו של היצר הרע כמובא בזוהר‪,‬‬
‫יתגלע‪ ,‬הוא יהיה מגועל בעיניהם‪ ,‬משום שהם‬
‫מבינים את הערך האמיתי של החיים‪.‬‬
‫[‪]238‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ב) לֹא יַחְׁ ֻפֹץ ְֻׁכ ִסיל ִ ֻב ְׁתב ֻונָה ִֻכי ִאם ְׁ ֻב ִה ְׁת ַֻגלֻ ֹות ִלבֻ ֹו‪:‬‬
‫הכסיל אין חפץ באמת לדעת חכמה‪ ,‬אלא כל‬
‫רצונו הוא לגלות את ליבו כמה שהוא חכם‪,‬‬
‫ומשום כן אינו יורד לעומק הדברים‪ ,‬ואינו עמל‬
‫באמת‪ ,‬ולכן אין אצלו שום חכמה‪.‬‬
‫לון חֶ ְׁר ֻ ָפה‪:‬‬
‫בוא ָר ָשע ָֻבא גַ ם בֻ וֻז וְׁ ִעם ָק ֹ‬
‫(ג) ְׁ ֻב ֹ‬
‫כאשר אדם מתחבר עם רשע‪ ,‬מגיע גם בוז‪,‬‬
‫וכאשר מגיע איש אשר כל היום נותן את קולו‬
‫ומשבח עצמו‪ ,‬מגיע עימו הרחפה‪ ,‬שכולם מבזים‬
‫אותו‪ ,‬על גאותו‪.‬‬
‫קור חָ כְׁ מָ ה‪:‬‬
‫(ד) מַ יִ ם עֲמֺ ִ ֻקים דִֻ ְׁב ֵרי פִ י ִאיש נַחַ ל נֹבֵ עַ ְׁמ ֹ‬
‫מי שהוא איש‪ ,‬שהוא מלשון חשיבות‪ ,‬כמו‬
‫משה איש האלוקים‪ ,‬דבריו מים עמוקים‪ ,‬כנחל‬
‫הנובע‬
‫חכמה‪,‬‬
‫ומקור‬
‫חכמה‪,‬‬
‫החכמה אצל החכם האמיתי‪.‬‬
‫[‪]239‬‬
‫היינו‬
‫שורש‬
‫משלי בן דוד‬
‫טוב ְׁלהַ ֻט ֹות צַ דִֻ יק ַֻב ֻ ִמ ְׁש ֻ ָפט‪:‬‬
‫(ה) ְׁשאֵ ת ֻ ְׁפנֵי ָר ָשע לֹא ֹ‬
‫אין לישא פני לרשע‪ ,‬משום שבכך הוא יבוא‬
‫להטות לזכות את הצדיק במשפט‪ ,‬ואין להחניף‬
‫לרשעים‪.‬‬
‫ועוד שאין לצדיק להחניף לרשע‪ ,‬שהרי בכך‬
‫הוא מטה את משפט התורה שאומרת "הוכח‬
‫תוכיח"‪.‬‬
‫ֲלֺמות יִ ְׁק ָרא‪:‬‬
‫(ו) ִשפְׁ ֵתי כְׁ ִסיל ָיבֹא ֻו ְׁב ִריב וֻפִ יו ְׁלמַ ה ֹ‬
‫הכסיל‪ ,‬אינו יודע לפטור בעיות‪ ,‬אלא על ידי‬
‫ריב‪ ,‬ולכן אמר שלמה המלך ע''ה‪ ,‬שגם אין‬
‫לחנך את הכסיל בדיבור אלא בשבט‪.‬‬
‫מוקֵ ש נַפְׁ ש ֹו‪:‬‬
‫לו ו ְֻׁשפָ ָתיו ֹ‬
‫(ז) ֻ ִפי כְׁ ִסיל ְׁמ ִח ֻ ָתה ֹ‬
‫הכסיל בפיו‪ ,‬מביא בזיון על עצמו‪ ,‬ורק מרבה‬
‫עליו שונאים‪ ,‬אלא יש לאדם לעשות את הכל‬
‫בדרכי‬
‫נועם‪,‬‬
‫משום‬
‫שהמריבה‬
‫נפסקת‪.‬‬
‫[‪]241‬‬
‫לעולם‬
‫לא‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ח) דִֻ ְׁב ֵרי נִ ְׁר ָ ֻגן ְֻׁכ ִמ ְׁתלַ ה ֲִמים וְׁ הֵ ם י ְָׁרד ֻו חַ ְׁד ֵרי בָ טֶ ן‪:‬‬
‫כשאדם שומע בזיון מחברו‪ ,‬המה יורדים‬
‫לעומק בטנו‪ ,‬והוא זוכרם לזמן רב‪ ,‬עד אשר‬
‫יהיה לו כוח‪ ,‬להפיל את חברו מדרגתו‪.‬‬
‫(ט) ַֻגם ִמ ְׁת ַר ֻ ֶפה ִב ְׁמלַ אכְׁ ֻת ֹו אָ ח הוֻא ְׁלבַ עַ ל מַ ְׁש ִחית‪:‬‬
‫כאשר אדם לא עושה כפי מה שה' חנן אותו‪,‬‬
‫הרי הוא כהיצר הרע‪ ,‬שאפילו יוצרו קרא אותו‬
‫רע‪ ,‬משום שהוא עשה רע‪ ,‬יותר ממה שה' ציוה‬
‫אותו‪ ,‬ולכן לכל אחד יש לעשות מה שהוא חפץ‬
‫וראוי לעשות‪ ,‬כפי כוחו ויכולתו‪.‬‬
‫(י) ִמגְׁ ַ ֻדל עֹז ֵשם יְׁ הֹוָ ה בֻ ֹו יָרוֻץ צַ דִֻ יק וְׁ נִ ְׁש ָ ֻגב‪:‬‬
‫הצדיק שם תמיד את ה'‪ ,‬במגדל גבוה אל מול‬
‫עיניו‪ ,‬ולשם נושא את עיניו‪ ,‬לשם המטרה שלו‬
‫להדבק בה‪.‬‬
‫כל אדם מדגיש לעצמו נקודה‪ ,‬שעימה הוא‬
‫עובד את ה'‪ ,‬יש שעובדים את ה' על ידי חסד‪,‬‬
‫ויש על ידי לימוד התורה‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫[‪]241‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫תו‪:‬‬
‫חומָ ה נִ ְׁש ָ ֻגבָ ה ְׁ ֻבמַ ְׁש ִֻכ ֹ‬
‫הון עָ ִשיר ִק ְׁריַת ֺעז ֻ ֹו וֻכְׁ ֹ‬
‫(יא) ֹ‬
‫כאשר אדם מלא בהון‪ ,‬זה כוחו וגבורתו‪,‬‬
‫משום שהכסף יענה את הכל‪ ,‬לכל דבר בעולם‬
‫הזה נצרכים לכסף‪ ,‬לאוכל שתיה‪ ,‬לבית‪ ,‬לרכב‬
‫מסע‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫ויש לפרשו גם על עשיר בחכמה‪ ,‬שעליו אמרו‬
‫בפרקי אבות דדא ביה כולה ביה‪ ,‬שיש לאדם‬
‫את התורה‪ ,‬יש לו את הכל‪" ,‬אורך ימים‬
‫בימינה‪ ,‬ובשמאלה עושר וכבוד"‪ ,‬ועוד מעלות‬
‫רבות שנאמרו בפרק ו' מפרקי אבות‪.‬‬
‫בוד ֲענָוָ ה‪:‬‬
‫(יב) ִלפְׁ נֵי ֶשבֶ ר יִ גְׁ ַֻב ֻה לֶ ב ִאיש וְׁ ִלפְׁ נֵי כָ ֹ‬
‫לפני שאדם יורד ממעלתו‪ ,‬ליבו גבוה עד‬
‫מאוד‪ ,‬משום שה' רוצה שהוא ירגיש את‬
‫נפילתו‪ ,‬ה' לא סתם מפיל אנשים ממעלתם‪,‬‬
‫אלא בכדי שידעו שאין להם להגאות בגאוה‬
‫אשר לא להם‪ ,‬ולפני שמביא ה' לאדם כבוד‪,‬‬
‫הוא רוצה לראות שהוא מתנהג בענוה‪ ,‬בכדי‬
‫שלא יצטרך להפיל גם אותו בבוא הזמן‪.‬‬
‫[‪]242‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לו וֻכְׁ ִל ֻ ָמה‪:‬‬
‫(יג) מֵ ִשיב ָ ֻדבָ ר ְׁ ֻבטֶ ֶרם יִ ְׁשמָ ע ִא ֶ ֻולֶ ת ִהיא ֹ‬
‫כאשר אדם משיב לפני אשר שומע את סיום‬
‫הדברים‪ ,‬הוא דבר רע‪ ,‬משום שזה מראה שהוא‬
‫רוצה להשמיע רק את דעתו‪ ,‬ולא לשמוע את‬
‫דעת אחרים‪ ,‬ולא לשוב מטעותו‪.‬‬
‫ועוד שזה מורה שהוא אינו חכם‪ ,‬שהרי אולי‬
‫יש פרט שעדיין לא שמע‪ ,‬ואיך יכול הוא‬
‫להשיב‪ ,‬ולכן כתוב אולת וכלימה‪ ,‬כנגד ב'‬
‫ביאורים אלו‪.‬‬
‫(יד) רוֻחַ ִאיש יְׁ כַ ְׁל ֻ ֵכל מַ חֲלֵ ה ֻו וְׁ רוֻחַ נְׁ כֵאָ ה ִמי יִ ֻ ָשאֶ ֻנָה‪:‬‬
‫כאשר האדם בשמחה‪ ,‬הרי הוא מרפא את‬
‫עצמו מאוד‪ ,‬וכאשר אדם בעצבות‪ ,‬הוא כמעט‬
‫ולא יכול לשאת את עצמו‪ ,‬עד שהוא צריך‬
‫לחפש מי שישא אותו‪ ,‬העצבות היא דבר מגונה‬
‫מאוד‪ ,‬והשמחה אין למעלה ממנה‪.‬‬
‫צריך‬
‫האדם‬
‫לעשות‬
‫את‬
‫הכל‬
‫בשמחה‪,‬‬
‫ובמיוחד את לימוד התורה ועשיית המצוות‪,‬‬
‫שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה‪,‬‬
‫והתורה מתחילה צריכה מעט עמל‪ ,‬אמנם מיד‬
‫[‪]243‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לאחר שקנה את התורה‪ ,‬יש לו ללמוד אותה‬
‫בתענוגים‪,‬‬
‫במקום‬
‫רחב‬
‫ויפה‪,‬‬
‫וכו'‪,‬‬
‫בכדי‬
‫שתתרחב דעתו‪ ,‬כמובא בזוהר חדש‪.‬‬
‫אזֶן חֲכָ ִמים ְֻׁתבַ ֶֻקש דָֻ עַ ת‪:‬‬
‫ָבון יִ ְׁקנֶה ָ ֻדעַ ת וְׁ ֹ‬
‫(טו) לֵ ב נ ֹ‬
‫הלב של הנבון הוא כבר קונה דעת‪ ,‬אמנם‬
‫אוזן החכם שהיא חיצוניות הלב‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫חז''ל הלב שומע‪ ,‬רק תבקש את הדעת‪ ,‬ולא‬
‫תקנה את הדעת‪.‬‬
‫לו וְׁ ִלפְׁ נֵי גְׁ ד ִֹלים יַנְׁ חֶ ֻנ ֻו‪:‬‬
‫(טז) מַ ֻ ָתן אָ ָדם י ְַׁר ִחיב ֹ‬
‫כאשר אדם נותן לאחרים הוא גורם שלו‬
‫ירחב‪ ,‬ולפני אנשים גדולים ה' מביא אותו בכדי‬
‫שיזכה להתברך מהם עוד ועוד‪.‬‬
‫רו‪:‬‬
‫יבו ֻיבָ א {וֻבָ א} ֵרעֵ ה ֻו וַ חֲקָ ֹ‬
‫(יז) צַ דִֻ יק הָ ִראש ֹון ְׁ ֻב ִר ֹ‬
‫הצדיק נידון לפני כולם‪ ,‬ולכן בא הרע של‬
‫הצדיק‪ ,‬שהוא ה' כמו שכתוב "למען אחי ורעי"‪,‬‬
‫[‪]244‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫וחוקר האם יש בו שמץ של פסול‪ ,‬משום‬
‫שמדקדק ה' עם צדיקים כחוט השערה‪ ,‬שהרי‬
‫הם מרכבה למידות הקדושות שלו‪ ,‬ולכן אסור‬
‫שיהיה בהם שום רע כלל‪.‬‬
‫(יח) ִמ ְׁדיָנִ ים י ְַׁש ִ ֻבית הַ ג ֹֻו ָרל וֻבֵ ין עֲצו ִֻמים יַפְׁ ִריד‪:‬‬
‫כאשר‬
‫עושים‬
‫גורל‬
‫ממילא‬
‫בטלים‬
‫כל‬
‫המחלוקות‪ ,‬משום שהוא דבר שלישי שאינו נגוע‬
‫כלל וכלל‪.‬‬
‫וכבר נתבאר שאין הגורל דבר מקרי‪ ,‬אלא על‬
‫ידי הגורל אפשר לדעת את האמת‪ ,‬משום שרוח‬
‫הקודש ממונה על הגורלות‪.‬‬
‫(יט) אָ ח נִ פְׁ ָשע ִמ ִ ֻק ְׁריַת עֹז ו ִֻמ ְׁדוָ נִ ים {ו ִֻמ ְׁדיָנִ ים} ִֻכ ְׁב ִריחַ‬
‫מון‪:‬‬
‫אַ ְׁר ֹ‬
‫ישמעאל ועשיו המה סרו מן יצחק ויעקב‪ ,‬וה'‬
‫עושה שיהיה ריב בין אלו‪ ,‬בכדי שידעו כולם מי‬
‫מהיהודים ומי מהגוים‪ ,‬כמו שאמר הזוהר‬
‫שאחד הטעמים שירד עם ישראל למצרים‪ ,‬הוא‬
‫בכדי שעם ישראל יהיה בולט וידעו כולם שהוא‬
‫[‪]245‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫עם ישראל‪ ,‬ולא יתערבו בהם‪ ,‬וישראל לא‬
‫יתערבו באחרים‪ ,‬עם ישראל הוא חלק אלוק'‪,‬‬
‫ואין לו להתערב באחרים כלל‪.‬‬
‫(כ) ִמ ֻ ְׁפ ִרי פִ י ִאיש ִֻת ְׁש ַֻבע ִ ֻב ְׁט ֹנו ְֻׁתבוֻאַ ת ְׁשפָ ָתיו יִ ְׁש ָֻבע‪:‬‬
‫אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חברו‪,‬‬
‫אדם מסופק ממעשה ידיו‪ ,‬ולא ממעשה ידי‬
‫אחרים‪ ,‬ובעיקר הוא שבע מתבואת שפתיו‪,‬‬
‫מאוכל שהשיג על ידי התפילה‪ ,‬שהוא אוכל‬
‫אלוקי‪ ,‬בבחינת המן שירד לישראל במצרים‪,‬‬
‫ואמר הרמח''ל שכן אוכל השבת הוא בבחינת‬
‫מן‪ ,‬ואם כן אפילו אוכל גשמי יכול להפך‬
‫לרוחני‪.‬‬
‫אהֲבֶ יהָ יֹאכַ ל ֻ ִפ ְׁרי ָֻה‪:‬‬
‫(כא) מָ וֶ ת וְׁ חַ ִ ֻיים ְׁ ֻביַד לָ ש ֹון וְׁ ֹ‬
‫אדם יכול בדיברו לברוא דברים טובים ורעים‪,‬‬
‫יכול לדבר דברי תורה‪ ,‬או חלילה לשון הרע‪,‬‬
‫ודיבור עושה לבסוף מעשה‪.‬‬
‫ומי שאוהב את התורה ומדבר דיבורי תורה‪,‬‬
‫הוא בזכות זה יאכל אפילו בעולם הזה‪ ,‬את פרי‬
‫[‪]246‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫התורה‪ ,‬שהמחשבה היא רוחנית ממש‪ ,‬ולכן‬
‫פריה בעולם העליון‪ ,‬אמנם הדיבור שהוא קצת‬
‫גשמי‪ ,‬שכרו בעולם הזה‪.‬‬
‫צון מֵ יְׁ הֹוָ ה‪:‬‬
‫טוב וַ ֻיָפֶ ק ָר ֹ‬
‫(כב) מָ צָ א ִא ֻ ָשה מָ צָ א ֹ‬
‫רק כאשר אדם נושא אישה‪ ,‬מגיע אליו הטוב‪,‬‬
‫כמו שאמרו חז''ל ביבמות‪ ,‬שעל ידי האישה יש‬
‫תורה שמחה שלמות ועוד‪.‬‬
‫ואז ה' עונה לשאלתו‪ ,‬שהתפילה היא כמו‬
‫קרבן‪ ,‬ואין לאדם שאינו נשאוי שהוא בעל מום‬
‫כמובא בזוהר‪ ,‬משום שהוא אינו שלם באישה‪,‬‬
‫לעבוד לפני ה'‪ ,‬שאין לכהן בעל מום לעבוד‪ ,‬ורק‬
‫שנושא אישה‪ ,‬ה' עונה לתפילתו‪.‬‬
‫(כג) ֻ ַתחֲנוֻנִ ים יְׁ ַד ֶֻבר ָרש וְׁ עָ ִשיר ַי ֲענֶה עַ ז ֻ ֹות‪:‬‬
‫העני מדבר תמיד בלשון תחתנונים לפני ה'‪,‬‬
‫שההלכה פסקה שחייב אדם להתפלל בלשון‬
‫תחנונים‪ ,‬ועשיר ידבר בעזות‪ ,‬ולכן יש לכל אדם‬
‫להרגיש עני בתפילה כמובא בזוהר‪.‬‬
‫[‪]247‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫רועֵ עַ וְׁ יֵש אֹהֵ ב דָֻ בֵ ק מֵ אָ ח‪:‬‬
‫(כד) ִאיש ֵר ִעים ְׁלהִ ְׁת ֹ‬
‫כאשר יש לאדם הרבה חברים‪ ,‬הוא מאבד‬
‫את העצמיות שלו‪ ,‬והוא נעשה כדירת עראי‪,‬‬
‫אמנם מספיק לאדם שיהיה לו אוהב אחד‪ ,‬אשר‬
‫יותר טוב מאח‪.‬‬
‫סליק פרק יח‬
‫פרק יט‬
‫הולֵ ְׁך ְׁ ֻבתֺ ֻמ ֹו מֵ ִע ֵֻקש ְׁשפָ ָתיו וְׁ הוֻא כְׁ ִסיל‪:‬‬
‫טוב ָרש ֹ‬
‫(א) ֹ‬
‫טוב לאדם להיות עני‪ ,‬אבל איש תם‪ ,‬אשר‬
‫אהוב לפני ה'‪ ,‬מאשר להשיג ממון בשקר‪ ,‬אבל‬
‫הוא כסיל‪ ,‬אשר ממונו הוא ראשון במטרה‬
‫אצלו‪ ,‬ואינו דבק בה'‪ ,‬ששמו אמת ותורתו אמת‪.‬‬
‫[‪]248‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫חוטֵ א‪:‬‬
‫טוב וְׁ אָ ץ ְׁ ֻב ַרגְׁ לַ יִ ם ֹ‬
‫(ב) ַֻגם ְׁ ֻבלֹא ַדעַ ת נֶפֶ ש לֹא ֹ‬
‫כאשר אדם עובד את ה' ללא דעת‪ ,‬אין הוא‬
‫זוכה לתורה שנקראת טוב‪ ,‬שיש לכל דבר‬
‫שאדם לומר ליתן את דעתו‪ ,‬איך יוכל לעשות‬
‫עם הדבר הזה הלכה למעשה‪ ,‬או לעבוד עם זה‬
‫את ה'‪.‬‬
‫וכאשר אדם נותן את כל מחשבתו ברגליו‪,‬‬
‫דהיינו בגשמיות‪ ,‬ומכריח את נשמתו לעזוב את‬
‫הקדושה‪ ,‬הרי הוא חטא לה'‪.‬‬
‫(ג) ִא ֶ ֻולֶ ת אָ ָדם ְֻׁתסַ ֻ ֵלף ַ ֻד ְׁרכֻ ֹו וְׁ עַ ל יְׁ הֹוָ ה יִ זְׁעַ ף ִלבֻ ֹו‪:‬‬
‫אדם עושה חטאים ולכן מגיע לו עונש‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן הוא זועק לה' מדוע יש לו רק‪ ,‬אלא יש‬
‫לאדם לישר דרכו‪ ,‬והכל יבוא על מקומו בשלום‪.‬‬
‫ואפילו בדרך התורה יש לאדם ללכת בדרך‬
‫נכונה ומתאימה לו‪ ,‬ולא ללכת בדרכים שונים‬
‫ומשונים‪ ,‬ולאחר מכן לשאול מדוע אינו מצליח‪.‬‬
‫[‪]249‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הון י ִֹסיף ֵרעִ ים ַר ִ ֻבים וְׁ ָדל מֵ ֵרעֵ ה ֻו יִ ֻ ָפ ֵרד‪:‬‬
‫(ד) ֹ‬
‫הכסף והחכמה מוסיפים לאדם חברים רבים‪,‬‬
‫שאנשים דבקים תמיד במשפיע‪ ,‬אמנם העני‬
‫אפילו מחברו יפרד‪ ,‬שכולם רק מחפשים טובה‬
‫לעצמם‪ ,‬ואהבתם תלויה בדבר‪.‬‬
‫(ה) עֵ ד ְׁש ָק ִרים לֹא יִ ֻנָקֶ ה וְׁ יָפִ יחַ ְֻׁכז ִָבים לֹא יִ ֻ ָמלֵ ט‪:‬‬
‫כאשר אדם מעיד על חברו רעה‪ ,‬או מוסר‬
‫רכילות על חברו‪ ,‬ודאי שהוא בעצמו לבסוף‬
‫יפול ברעה הזאת‪.‬‬
‫(ו) ַר ִ ֻבים יְׁ חַ ֻל ֻו פְׁ נֵי נ ִָדיב וְׁ כָ ל הָ ֵרעַ ְׁל ִאיש מַ ֻ ָתן‪:‬‬
‫רבים באים לנדיב ולאיש מתן‪ ,‬במקום לפנות‬
‫ישר לה'‪ ,‬יש לאדם לצפות אל ה'‪ ,‬וודאי כאשר‬
‫באמת יצטרך מה שהוא צריך‪ ,‬ה' יתן לו‪ ,‬ויש‬
‫לאדם להיות סבלן‪ ,‬ולא למהר את הקץ‪.‬‬
‫[‪]251‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ז) ֻ ָכל אֲחֵ י ָרש ְׁשנֵאֺ ה ֻו אַ ף ִֻכי ְׁמ ֵרעֵ ה ֻו ָרחֲק ֻו ִמ ֻ ֶמ ֻנ ֻו‬
‫ְׁמ ַר ֵ ֻדף אֲמָ ִרים לֹא {לו} הֵ ֻ ָמה‪:‬‬
‫חברי העני עזבו אותו לאנחות‪ ,‬והוא תמיד‬
‫רודף אחריהם‪ ,‬ומבקש על נפשו‪ ,‬שיתמכו בו‪.‬‬
‫ועוד שהוא מדבר תמיד כלפי מעלה מדוע‬
‫מגיע לו הרעה הזאת‪ ,‬וה' שמח בתפילת העני‪,‬‬
‫ומעלה אותה לפני כל התפילות‪ ,‬היא השלמות‬
‫של כל התפילות‪ ,‬היא התפילה מעומק הלב‬
‫מכל התפילות‪ ,‬העוני הוא הדבר הקשה ביותר‬
‫לאדם כמובא בגמ'‪.‬‬
‫טוב‪:‬‬
‫(ח) ֹקנֶה ֻ ֵלב אֹהֵ ב נַפְׁ ש ֹו שֹמֵ ר ְֻׁתב ֻונָה ִל ְׁמצֹא ֹ‬
‫כאשר אדם יודע לחיות עם ליבו‪ ,‬בכך את‬
‫שומר את נפשו‪ ,‬משום שהוא יודע להתבונן בכל‬
‫דבר ודבר‪ ,‬ומהלב מגיעה לאדם התבונה‪ ,‬שהוא‬
‫גם ימצא בזכות חכמתו טוב‪" ,‬בשמאלה עושר‬
‫וכבוד"‪ ,‬אמנם העושר לא מגיע מיד‪ ,‬אלא רק עם‬
‫הוא שומר את התבונה‪.‬‬
‫[‪]251‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ט) עֵ ד ְׁש ָק ִרים לֹא יִ ֻנָקֶ ה וְׁ יָפִ יחַ ְֻׁכז ִָבים יֹאבֵ ד‪:‬‬
‫מי שמעיד בפני כל‪ ,‬ומספר לאנשים דרך שקר‪,‬‬
‫ומתגאה בכך‪ ,‬הוא לא ינקה מדינה של גהינום‪.‬‬
‫וכן מי שמוציא מגרונו כזבים‪ ,‬הוא יאבד מן‬
‫העולם‪.‬‬
‫(י) לֹא נָאוֶ ה ִלכְׁ ִסיל ֻ ַתעֲנוֻג אַ ף ִֻכי ְׁלעֶ בֶ ד ְׁמשֹל‬
‫ְׁ ֻב ָש ִרים‪:‬‬
‫כשיש לכסיל תענוג‪ ,‬הרי הוא חושב שדרכו‬
‫נכונה עימו‪ ,‬וכן לא טוב לעבד למשול בשרים‪,‬‬
‫משום שהוא מתחזקו בטפשוטו‪.‬‬
‫אמנם כשהעם לא הולך בדרך אמת‪ ,‬ה'‬
‫ממשיל על העם אנשים נבזים‪.‬‬
‫(יא) ֵש ֶכל אָ ָדם הֶ א ֱִר ְׁ‬
‫יך אַ ֻפ ֹו וְׁ ִתפְׁ אַ ְׁר ֻת ֹו ֲעבֹר עַ ל ֻ ָפ ַשע‪:‬‬
‫כאשר האדם מלא בחכמה‪ ,‬הוא מאריך אף‪,‬‬
‫הוא אינו בטל שרגשותיו‪ ,‬הוא חושב מה תועיל‬
‫הגערה שלו‪ ,‬ותפארת האדם לעבור על פשע‬
‫[‪]252‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ולהיות מחלן‪ ,‬ובכך גדולתו של אדם‪ ,‬אשר‬
‫מדמה ליוצרו‪.‬‬
‫צו ֹנו‪:‬‬
‫(יב) נַהַ ם ֻ ַכ ְֻׁכפִ יר זַעַ ף מֶ לֶ ְׁך וֻכְׁ טַ ל עַ ל עֵ ֶשב ְׁר ֹ‬
‫כשהאל מלך מלכי המלכים כביכול זועם כמו‬
‫שכתוב "אל זועם בכל יום"‪ ,‬הרי הוא כנעם‬
‫הככפיר שכולם יראים מכך‪ ,‬אמנם גם רצונו‬
‫הטוב בבד יחד להיטיב לנבראים‪ ,‬הוא כטל על‬
‫עשב‪.‬‬
‫שאין שום רע בעולם שאין בתוכו טוב טמון‪.‬‬
‫(יג) הַ ֻוֹת ְׁלאָ ִביו ֵֻבן ְֻׁכ ִסיל וְׁ ֶדלֶ ף ט ֵֹרד ִמ ְׁדיְׁ נֵי ִא ֻ ָשה‪:‬‬
‫צער גדול יש לאב שבנו כסיל‪ ,‬אמנם יותר‬
‫מכך‪ ,‬צער יש לאדם באישה רעה‪ ,‬כדלף הגשם‬
‫שטורד ללא הרף‪ ,‬משום שהאדם חי עם האישה‬
‫בכל עת‪ ,‬ואליו היא פונה‪ ,‬ולכן אמרו בגמ'‬
‫בעירובין שאישה רעה‪ ,‬היא תחליף לגיהנום‪.‬‬
‫[‪]253‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫בות וֻמֵ יְׁ הֹוָ ה ִא ֻ ָשה מַ ְׁש ֻ ָכלֶ ת‪:‬‬
‫הון ַנחֲלַ ת אָ ֹ‬
‫(יד) ַֻביִ ת וָ ֹ‬
‫הממון של האדם הוא יכול להגיע אליו מן‬
‫הוריו‪ ,‬אמנם מה' מגיעה האישה המשכלת‪,‬‬
‫שהאישה הזאת היא לא ביד הוריו‪.‬‬
‫שהנה אמרו במדרש שב' דברים עושה ה'‬
‫מעת שנברא העולם‪ ,‬א‪ :‬מזוג זיוגים‪ .‬ב‪ :‬דואג‬
‫ששדה פלונית תמכר לפלוני וכו'‪ ,‬ולכן אמר‬
‫שפעמים הממון הוא מגיע בכל זאת דרך‬
‫ההורים‪.‬‬
‫אבל האישה מגיע רק דרך ה' יתברך‪.‬‬
‫(טו) עַ ְׁצלָ ה ֻ ַת ֻ ִפיל ֻ ַת ְׁר ֵ ֻדמָ ה וְׁ נֶפֶ ש ְׁר ִמ ֻיָה ִת ְׁרעָ ב‪:‬‬
‫על העצל נופלת עיפות גדולה‪ ,‬כמה שהוא‬
‫נח‪ ,‬בכך הוא נעשה יותר עייף‪ ,‬משום ש"אדם‬
‫לעמל יולד"‪.‬‬
‫ונפש רמיה‪ ,‬תמיד תרעב‪ ,‬שהשקר הוא מכוח‬
‫הטומאה‪ ,‬שתמיד רוצה עוד ועוד‪ ,‬ולעולם אינו‬
‫שובע‪.‬‬
‫[‪]254‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(טז) שֹמֵ ר ִמ ְׁצוָ ה שֹמֵ ר נַפְׁ ש ֹו בֻ ֹוזֵה ְׁד ָרכָ יו יָומֺ ת {יָמוֻת}‪:‬‬
‫כאשר אדם שומר מצוה‪ ,‬הוא שומר בכך את‬
‫נפשו‪ ,‬משום שהתורה היא תרי''ג עצות טובות‬
‫מאין כמותם אשר מליכות את האדם בדרך‬
‫אמת‪.‬‬
‫ובוזה את דרכי ה'‪ ,‬הוא יומת‪ ,‬משום שהוא‬
‫מוליך את עצמו לאבדון‪ ,‬ולא חלילה שה'‬
‫מוליכו‪.‬‬
‫לו‪:‬‬
‫לו יְׁ ַש ֻ ֶלם ֹ‬
‫חונֵן דָֻ ל וֻגְׁ מֺ ֹ‬
‫(יז) מַ ְׁלוֵ ה יְׁ הֹוָ ה ֹ‬
‫מי שמלוה לדל הוא כאילו מלוה לה'‪ ,‬ועל‬
‫הלוה שהוא ה'‪ ,‬כביכול נאמר "עבד לוה לאיש‬
‫מלוה" כמובא בגמ' בב''ב‪.‬‬
‫וודאי שכספו ישוב אליו אם לא על ידי עני‬
‫זה‪ ,‬על ידי אדם אחר‪.‬‬
‫[‪]255‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יתו אַ ל ִֻת ֻ ָשא‬
‫(יח) י ֻ ֵַסר ִ ֻבנְׁ ָך ִֻכי יֵש ִֻת ְׁקוָ ה וְׁ אֶ ל ה ֲִמ ֹ‬
‫נַפְׁ ֶש ָך‪:‬‬
‫יש לאדם לחנך את בניו‪ ,‬כי רק בכך יש סיכוי‬
‫שהם ילכו בדרך הטוב‪ ,‬אבל מי שאינו מחנכם‬
‫הוא כממית אותם‪ ,‬ואין לאדם שהביא בנים‬
‫לעולם הזה לעשות כך‪.‬‬
‫עוד‬
‫ֹשא ֹענֶש ִֻכי ִאם ֻ ַת ִ ֻציל וְׁ ֹ‬
‫(יט) ְׁ ֻג ָרל { ְׁ ֻג ָדל} חֵ מָ ה נ ֵ‬
‫ֻת ֹו ִסף‪:‬‬
‫מי שהוא בעל חמה‪ ,‬לבסוף הוא נענש‬
‫מקליפת חימה‪ ,‬כמו שאמר משה רבינו ע''ה‬
‫"יגורתי מפני האף והחימה"‪ ,‬ואפילו אם הוא‬
‫ינצל‬
‫ממנה‪,‬‬
‫היא‬
‫תמשיך‬
‫חלילה‬
‫להכותו‪,‬‬
‫והאדם בחימתו יוצר חלילה את כוח הקליפה‬
‫הנ''ל הנקרא חימה‪.‬‬
‫ית ָך‪:‬‬
‫(כ) ְׁשמַ ע עֵ צָ ה וְׁ ַק ֵֻבל מוֻסָ ר ְׁלמַ עַ ן ֻ ֶת ְׁח ֻ ַכם ְׁ ֻבאַ ח ֲִר ֶ‬
‫יש לאדם לשמוע מכל אדם‪ ,‬בכדי שלבסוף‬
‫הוא יחכם‪ ,‬שרק מי שנבל עצמו ולומד מכל‬
‫אדם‪ ,‬הוא זה שזוכה להיות חכם בעצמו‪.‬‬
‫[‪]256‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫בות ְׁ ֻבלֶ ב ִאיש וַ עֲצַ ת יְׁ הֹוָ ה ִהיא‬
‫ֲש ֹ‬
‫(כא) ַרבֻ ֹות מַ ח ָ‬
‫ָתקוֻם‪:‬‬
‫האדם חושב דברים רבים‪ ,‬אמנם ה' בוחר את‬
‫מחשבתו הנבחרת‪ ,‬ואותה מקיים‪ ,‬רק את‬
‫המשבה שיש בה רצון ה'‪ ,‬ה' בוחר‪.‬‬
‫ולכן אין לאדם לדאוג ולחשוב יותר מידי‪,‬‬
‫אלא יש לו לסמוך על ה'‪.‬‬
‫טוב ָרש מֵ ִאיש ֻ ָכזָב‪:‬‬
‫(כב) ֻ ַתאֲוַ ת אָ ָדם חַ ְׁסדֻ ֹו וְׁ ֹ‬
‫יש לאדם להיות תאב רק לעשות חסד‪,‬‬
‫ואפילו אם יהיה רש משום כך‪ ,‬טוב רש מאיש‬
‫כזב‪ ,‬מאיש שלא מאמין במה שכתוב בתורה‪,‬‬
‫"שמלוה ה' חונן דל"‪ ,‬שאינו מאמין שהמלוה‬
‫לעני מלוה לה'‪ ,‬וה' יחזיר לו את שכרו‪.‬‬
‫(כג) יִ ְׁראַ ת יְׁ הֹוָ ה ְׁלחַ ִ ֻיים וְׁ ָשבֵ עַ י ִָלין ַֻבל יִ ֻ ָפקֶ ד ָרע‪:‬‬
‫יראת ה' מביאה חיים‪ ,‬שהיראה הוא צמצום‬
‫המחשבה בה'‪ ,‬שהוא מקור החיים‪.‬‬
‫[‪]257‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ומי ששבע מדברי תורה אשר חידש באותו‬
‫יום ונכנסו הדברים למעיו‪ ,‬כמו שאמרו עד‬
‫שמתפלל אדם שיכנסו דברי תורה לתוך מעיו‪,‬‬
‫והיינו שיש לחיות על ידי התורה‪ ,‬ואז הוא‬
‫יחלום רק חלומות טובים‪ ,‬שכמו שהתורה‬
‫שומרת על האדם לאחר פטירתו‪ ,‬כן היא‬
‫שומרת עליו בשינתו בכל לילה‪ ,‬שהיא אחת‬
‫משישים במיתה כמובא בגמ' בברכות‪.‬‬
‫ָדו ַֻב ַ ֻצ ֻ ָלחַ ת ַֻגם אֶ ל ֻ ִפיה ֻו לֹא יְׁ ִשיבֶ ֻנָה‪:‬‬
‫(כד) טָ מַ ן עָ צֵ ל י ֹ‬
‫העצל מושיט ידו לצלחת לקחת דבר מה‪ ,‬ואפילו‬
‫לפיו אינו מחזירה‪ ,‬לפני האדם יש ספרים‬
‫מפרשים‪ ,‬וגם אז אינו מסוגל ללמוד‪.‬‬
‫ָבון י ִָבין ָ ֻדעַ ת‪:‬‬
‫הוכִ יחַ ְׁלנ ֹ‬
‫(כה) לֵ ץ ֻ ַת ֻכֶה וֻפֶ ִתי י ְַׁע ִרם וְׁ ֹ‬
‫יש להכות את הלץ‪ ,‬ובכך הוא יהיה ערום‬
‫וחכם‪ ,‬יש לנענע את נשמתו ולעוררה‪.‬‬
‫אמנם לנבון‪ ,‬מספיקה רק הוכחה בדיבור‪ ,‬ומיד‬
‫הוא מבין דעת‪ ,‬הלצץ הוא בחינת הסלע שמשה‬
‫היכה אותה‪ ,‬משום שהוא ידע שבדיבור היא לא‬
‫[‪]258‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫תשמע‪ ,‬דהיינו שהוא הכה את הסלע בשביל‬
‫הליצים שהיו בעם‪ ,‬אמנם ה' אמר לו לדבר אל‬
‫הסלע בשביל החכמים שבעם ששומעים את‬
‫התוכחה ושבים בתשובה‪.‬‬
‫(כו) ְׁמ ַש ֶ ֻדד אָ ב י ְַׁב ִריחַ אֵ ם ֵֻבן מֵ ִביש וֻמַ ְׁח ֻ ִפיר‪:‬‬
‫מי משדד את מנהגי אביו‪ ,‬הרי הוא מבריח את‬
‫אימו מן אביו‪ ,‬שהוא מראה לה שאין חשיבות‬
‫לאביו‪ ,‬ולכן הוא בן מביש לאביו ומחפיר את‬
‫אימו‪.‬‬
‫אלא יש לאדם לכבד את אביו‪ ,‬ובכך מרבה‬
‫שלום בינו לאימו‪ ,‬ומרבה שלום בכל‪.‬‬
‫גות מֵ ִא ְׁמ ֵרי ָדעַ ת‪:‬‬
‫(כז) ח ֲַדל ְׁ ֻבנִ י ִל ְׁשמֹעַ מוֻסָ ר ִל ְׁש ֹ‬
‫אין לך בני לשמוע מוסר אשר אינו על פי דרך‬
‫התורה‪ ,‬שהוא מביא את האדם לסור מדרך‬
‫הדעת‪ ,‬אפשר לטהר את השרץ מטפשות כמובא‬
‫בגמ' בעירובין‪ ,‬אלא יש להצמד לדרך התורה‪,‬‬
‫שרק היא המביאה לחיי עולם‪.‬‬
‫[‪]259‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כח) עֵ ד ְׁ ֻב ִל ֻיַעַ ל י ִָליץ ִמ ְׁש ֻ ָפט וֻפִ י ְׁר ָש ִעים יְׁ בַ ֻ ַלע אָ וֶ ן‪:‬‬
‫עד שקר עושה את המשפט לליצנות‪ ,‬לדבר‬
‫שאינו אמת‪ ,‬אבל לבסוף פה הרשעים ילבע און‬
‫קושי ודין‪ ,‬שכשאר אדם פוסק על אחרים כן‬
‫הוא פוסק על עצמו‪ ,‬כידוע‪ ,‬ולכן יש לאדם לדון‬
‫את כל אדם לכף זכות‪.‬‬
‫ילים‪:‬‬
‫ֲלֺמות ְׁלגֵ ו ְֻׁכ ִס ִ‬
‫ָכונ ֻו לַ ֻ ֵל ִצים ְׁשפָ ִטים וֻמַ ה ֹ‬
‫(כט) נ ֹ‬
‫ה' הכין דין וקושי בעולם בשביל הליצים‬
‫והכסילים‪ ,‬ולא בשביל שומעי דברו‪ ,‬כל הרע‬
‫בעולם נוצר רע לרשעים‪ ,‬אלא שכאשר הצדיק‬
‫לא מוכיח את הרשעים‪ ,‬ואינו מסתיר עצמו‬
‫ביום רעה‪ ,‬גם הוא חלילה נפגע מהמכה‪.‬‬
‫סליק פרק יט‬
‫פרק כ‬
‫(א) לֵ ץ הַ ֻיַין הֹמֶ ה ֵשכָ ר וְׁ כָ ל שֹגֶה בֻ ֹו לֹא י ְֶׁח ֻ ָכם‪:‬‬
‫[‪]261‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫כל מי שחי חיי שכרות‪ ,‬הרי הוא מאבד את‬
‫דעתו‪ ,‬ומאבד את חייו‪ ,‬וכבר אמרו בגמ' שיש‬
‫לאדם למעט בשתיית היין ובכך לא יחטא‪.‬‬
‫חוטֵ א נַפְׁ ש ֹו‪:‬‬
‫רו ֹ‬
‫(ב) נַהַ ם ֻ ַכ ְֻׁכפִ יר אֵ ימַ ת מֶ לֶ ְׁך ִמ ְׁתעַ ְׁ ֻב ֹ‬
‫הפחד ממלך מלכי המלכים‪ ,‬הוא פחד גדול‬
‫מאוד‪ ,‬ומי שמכעיס את ה'‪ ,‬הרי הוא מחסר את‬
‫נפשו‪.‬‬
‫שכפי שאדם מתנהג כן הוא מעורר שיהיה‬
‫בעולמות העליונים‪ ,‬ואם הוא מתנהג בכעס‪,‬‬
‫הוא מעורר שיבוא חלילה כעס לעולם‪.‬‬
‫וכבר נאמר באיוב "טורף נפוש באפו"‪ ,‬שמי‬
‫שכועס הוא מסלק את נפשו ממנו‪.‬‬
‫בוד לָ ִאיש ֶשבֶ ת מֵ ִריב וְׁ כָ ל אֱוִ יל יִ ְׁת ַֻג ֻ ָלע‪:‬‬
‫(ג) ֻ ָכ ֹ‬
‫כבוד לאיש להמנע מלריב עם חבריו‪ ,‬וכן‬
‫אמרו בגמ' בקידושין שכאשר רואים אנשים‬
‫ששותקים בריב‪ ,‬סימם שהם מחוסים ונקים מכל‬
‫[‪]261‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫פסול‪ ,‬אבל כאשר אדם מבעל מריבה‪ ,‬סימן‬
‫שהוא פסול‪.‬‬
‫(ד) מֵ ח ֶֹרף עָ צֵ ל לֹא ַי ֲחרֹש יְׁ ָשאַ ל {וְׁ ָשאַ ל} ַֻב ָֻק ִציר וָ אָ יִ ן‪:‬‬
‫העצל בחורף אינו חורש‪ ,‬ובקיץ הוא מבקש‬
‫תבואה ואין לו‪ ,‬ולכן יש לאדם בצעירותו להכין‬
‫את עצמו לימי הזקנה‪ ,‬ובכל עת אשר כוחו בו‬
‫לעשות מה שהוא יכול‪ ,‬וכן אמרו בזוהר "מפני‬
‫שיבה תקום"‪ ,‬לפני שאתה מגיע לגיל הזקנה‪ ,‬יש‬
‫לך לקום לעבוד את בורא העולם‪.‬‬
‫(ה) מַ יִ ם עֲמֺ ִ ֻקים עֵ צָ ה ְׁבלֶ ב ִאיש וְׁ ִאיש ְֻׁתב ֻונָה יִ ְׁדלֶ ֻנָה‪:‬‬
‫העצה בלב האיש מגיע מהכליות אשר המה‬
‫יועצות עצות עמוקות‪ ,‬ואיש חכם יודע לינק את‬
‫חכמתו‪ ,‬מהחכם‪ ,‬צריך לדעת איך ומה לשאול‬
‫אותו‪.‬‬
‫[‪]262‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ו) ָרב אָ ָדם יִ ְׁק ָרא ִאיש חַ ְׁסדֻ ֹו וְׁ ִאיש אֱמוֻנִ ים ִמי יִ ְׁמצָ א‪:‬‬
‫הרב של האדם הוא באמת איש חסדו‪ ,‬הוא‬
‫באמת מחיה אותו‪ ,‬אבל באמת קשה למצוא רב‬
‫נאמן‪ ,‬ישנם הרבה שלא הגיעו לעומק ההבנה‬
‫ומורים‪.‬‬
‫(ז) ִמ ְׁתהַ ֻ ֵל ְׁך ְׁ ֻבתֺ ֻמ ֹו צַ דִֻ יק אַ ְׁש ֵרי בָ נָיו אַ ח ֲָריו‪:‬‬
‫מי‬
‫שהולך‬
‫בתומו‬
‫בפשטות‪,‬‬
‫ועושה‬
‫את‬
‫מלאכתו‪ ,‬הוא באמת הצדיק‪ ,‬ולכן הוא מזכה גם‬
‫אותו וגם את בניו‪ ,‬אמנם הלומד בכדי להקרא‬
‫רבי‪ ,‬או למטרה אחרת‪ ,‬הרי הוא לא איש צדיק‪,‬‬
‫הוא לא תם‪.‬‬
‫(ח) מֶ לֶ ְׁך ֹיו ֵשב עַ ל ִֻכ ֻ ֵסא ִדין ְׁמז ֶָרה ְׁבעֵ ינָיו ֻ ָכל ָרע‪:‬‬
‫הקב''ה שהוא מלך מלכי המלכים‪ ,‬הוא יושב‬
‫על כסא דין בכל יום‪ ,‬והוא מסלק מעיניו כל רע‪,‬‬
‫"עיני ה' משוטטות"‪ ,‬ולכן הוא משגיח ורואה את‬
‫כל מעשי בני האדם‪.‬‬
‫[‪]263‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אתי‪:‬‬
‫יתי ִל ִ ֻבי טָ הַ ְׁר ִֻתי מֵ חַ ֻ ָט ִ‬
‫(ט) ִמי יֹאמַ ר זִ ִֻכ ִ‬
‫צריך האדם לידע‪ ,‬ש"אין צדיק בארץ אשר‬
‫יעשה טוב ולא יחטא"‪ ,‬ויש לאדם לדעת בחטאי‬
‫נפשו‪ ,‬ולחזור בתשובה מאהבה‪ ,‬ולא להסתיר‬
‫פניו מחטאיו‪ ,‬וכך באמת הוא יצליח בדרכו‪.‬‬
‫(י) אֶ בֶ ן וָ אֶ בֶ ן אֵ יפָ ה וְׁ אֵ יפָ ה ֻת ֹועֲבַ ת יְׁ הֹוָ ה ַֻגם ְׁשנֵיהֶ ם‪:‬‬
‫מי שמיקל לעצמו ומחמיר לאחרים‪ ,‬שנאוי‬
‫לה'‪ ,‬כמובא גמ' בסוטה‪ ,‬צריך האדם להיות שוה‬
‫לכולם‪.‬‬
‫ֳלו‪:‬‬
‫ָשר ֻ ָפע ֹ‬
‫(יא) ַֻגם ְׁ ֻבמַ עֲלָ לָ יו יִ ְׁתנ ַֻכֶר נָעַ ר ִאם ז ְַׁך וְׁ ִאם י ָ‬
‫ניכר הנער כבר בצעירותו לדעת מה מעשיו‪,‬‬
‫ויודעים אם מעשים טובים או רעים‪ ,‬אמנם‬
‫כאשר אדם גדול הוא מסתיר את מעשיו הרעים‪,‬‬
‫וגם את מעשיו הטובים‪ ,‬וקשה מאוד להכירו‪,‬‬
‫אלא בעיון רב‪.‬‬
‫[‪]264‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אזֶן שֹמַ עַ ת וְׁ עַ יִ ן רֹאָ ה יְׁ הֹוָ ה עָ ָשה גַ ם ְׁשנֵיהֶ ם‪:‬‬
‫(יב) ֹ‬
‫ה' שולח מלאכים לעולם שיראו וישמעו את‬
‫מעשי האדם‪.‬‬
‫לא יאמר האדם איך יש כביכול באלוקות‬
‫שמיעה ראיה‪ ,‬האם יש שם חלילה כמה כוחות?‬
‫אלא ידע שה' הוא אחד ויש בו כוחות רבים‬
‫שכולם אחד‪.‬‬
‫(יג) אַ ל ֻ ֶתאֱהַ ב ֵשנָה ֻ ֶפן ִֻת ָ ֻו ֵרש ֻ ְׁפקַ ח עֵ ינ ָ‬
‫ֶיך ְׁשבַ ע לָ חֶ ם‪:‬‬
‫אין לאדם לאהוב שינה‪ ,‬לאהוב לעשות‬
‫דברים יותר מידי קלים שהם בבחינת שינה‪,‬‬
‫לעסוק רק בלימוד הגפ''ת והטשו''ע כמובא‬
‫בליקוטי מוהר''ן‪ ,‬ולא לדעת את עומק התורה‬
‫מתוך הזוהר הקדוש‪ ,‬שהוא בחינת פקיחת‬
‫העיניים‪.‬‬
‫לכן יש לך לפקוח את עיניך ואז כל דבר ודבר‬
‫שתלמד תבין לעומקו‪ ,‬כמובא בגר''א‪ ,‬שעל ידי‬
‫לימוד הזוהר‪ ,‬גם את הפשט מבינים יותר טוב‪.‬‬
‫[‪]265‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לו אָ ז יִ ְׁתהַ ֻ ָלל‪:‬‬
‫אזֵל ֹ‬
‫(יד) ַרע ַרע יֹאמַ ר הַ ֻק ֹונֶה וְׁ ֹ‬
‫הקונה תמיד יאמר לפני המוכר שמה שקנה‬
‫הוא דבר רע‪ ,‬אמנם כאשר הוא מגיע לביתו הוא‬
‫שמח בקנייתו‪ ,‬אלא שלפני המוכר הוא אומר‬
‫שהוא חפץ רע‪ ,‬בכדי שיניח לו את במחיר‪.‬‬
‫וכן ה' קנה אותנו לעם‪ ,‬ולפעמים אומר לנו‬
‫שמעשינו רעים‪ ,‬אמנם באמת הוא עושה זאת‬
‫רק בכדי שנרצה לתת לו עוד ועוד‪ ,‬אבל בביתו‬
‫לפני מלאכיו הוא שמח מאוד בנו‪.‬‬
‫(טו) יֵש זָהָ ב וְׁ ָרב ֻ ְׁפנִ ינִ ים וֻכְׁ ִלי יְׁ ָקר ִשפְׁ ֵתי ָדעַ ת‪:‬‬
‫יש כל מיני חפצים יקרי ערך‪ ,‬אמנם יש לזכור‬
‫שגם שפתי דעת של תורה‪ ,‬המה יקרים מאוד‪,‬‬
‫המה מזכים את האדם בעולם הזה ובעולם‬
‫הבא‪ ,‬שבית נאה אישה נאה ודירה נאה‪ ,‬שהם‬
‫מרחיבים דעתו של אדם‪.‬‬
‫[‪]266‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫דו ִֻכי עָ ַרב זָר ו ְֻׁבעַ ד נָכְׁ ִר ֻיָם {נָכְׁ ִר ֻיָה}‬
‫(טז) ְׁלקַ ח ִ ֻבגְׁ ֹ‬
‫חַ ְׁבלֵ ה ֻו‪:‬‬
‫מי שנעשה ערב לבסוף לוקחים את בגדיו‪,‬‬
‫והכל משום שהוא נעשה ערב לאנשים שהוא‬
‫לא מכיר‪ ,‬אין לאדם להיות טוב לאיש רע‪.‬‬
‫(יז) עָ ֵרב לָ ִאיש לֶ חֶ ם ָשקֶ ר וְׁ אַ חַ ר יִ ֻ ָמלֵ א פִ יה ֻו חָ צָ ץ‪:‬‬
‫מי שערב לחברו‪ ,‬אין זה אלא דבר שקר‪ ,‬שאם‬
‫הוא באמת מסכים לתת את ממונו לחברו‪ ,‬שיתן‬
‫לו באופן ישיר‪ ,‬אלא שהוא נעשה ערב משום‬
‫שלא נעים‪ ,‬או שהוא רוצה להרגיש מכובד‪ ,‬אבל‬
‫לבסוף הוא יצטער על כך שיקחו ממנו ממון על‬
‫לא לו‪ ,‬שהלוה בעצמו אין כל כך טורח לחפש‬
‫להשיב‪,‬‬
‫משום‬
‫שהוא‬
‫יודע‬
‫שהערב‬
‫ישיב‬
‫במקומו‪.‬‬
‫ֲשה ִמ ְׁלחָ מָ ה‪:‬‬
‫לות ע ֵ‬
‫בות ְׁ ֻבעֵ צָ ה ִתכֻ ֹון ו ְֻׁב ַתחְׁ ֻ ֺב ֹ‬
‫ֲש ֹ‬
‫(יח) מַ ח ָ‬
‫רק שאדם נועץ עם חבריו‪ ,‬אז מחשבתו תיקון‪,‬‬
‫משום שכוח הרבים גדול מאוד‪ ,‬ותבחבולות יש‬
‫לעשות מלחמה‪ ,‬אין לאדם להיות איש פשוט‪,‬‬
‫[‪]267‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יש לאדם לישן בזמן שהוא מרגיש עייף ולא‬
‫לבזבז את כוחתיו בכדי להיות ער‪ ,‬יש לאדם‬
‫לאכול כפי אשר צריך ולא לומר אוכל רק כדי‬
‫צורכי‪ ,‬משום שהוא משקיע את כל כוחתיו‬
‫בדברים צדדיים‪ ,‬אלא יש לאדם להשקיע את‬
‫עצמו בתורה במצוות בתפילה ובמעשים טובים‪.‬‬
‫הולֵ ְׁך ָרכִ יל ו ְֻׁלפ ֶֹתה ְׁשפָ ָתיו לֹא‬
‫גֻולֶ ה ֻס ֹוד ֹ‬
‫(יט) ֹ‬
‫ִת ְׁתעָ ָרב‪:‬‬
‫מי שמגלה את סודות חברו‪ ,‬יש לך לדעת‬
‫שהוא גם מרכל על כולם‪ ,‬הוא לא מסוגל‬
‫לשמור בתוכו כולם‪ ,‬הוא איש חיצוני מאוד‪.‬‬
‫מי שמפתה את חבריו‪ ,‬אין לך להתחבר עימו‪,‬‬
‫משום שלבסוף הוא יפתה אותך‪.‬‬
‫ֵרו ֶֻבאֱישוֻן ב{אֱשוֻן}‬
‫(כ) ְׁמקַ ֻ ֵלל אָ ִביו וְׁ ִא ֻמ ֹו יִ ְׁדעַ ְׁך נ ֹ‬
‫ֹש ְׁך‪:‬‬
‫ח ֶ‬
‫מי שמקלל אביו ואימו‪ ,‬נרו שהוא נשמתו כמו‬
‫שכתוב "נר ה' נשמת אדם"‪ ,‬ידעך בעת אשר‬
‫הוא יצטרך אותה‪ ,‬דהיינו בעת שהוא ירצה את‬
‫[‪]268‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אור‬
‫נשמתו‬
‫בחושך‪,‬‬
‫בגלות‬
‫בקושי‪,‬‬
‫משום‬
‫שהמלבוש של הנשמה הוא מהאב והאם כמובא‬
‫בהאריז''ל‪ ,‬וכשהוא מקלל אותם‪ ,‬הוא מפסיד‬
‫את חלקם‪.‬‬
‫ית ֻה לֹא‬
‫(כא) ַנחֲלָ ה ְׁמבֹחֶ לֶ ת { ְׁמבֹהֶ לֶ ת} ָֻב ִראשֹנָה וְׁ אַ ח ֲִר ָ‬
‫ְׁתב ָֹר ְׁך‪:‬‬
‫אם אדם משיג ממון בחפזון‪ ,‬היא לא תבורך‬
‫לבסוף משום שהוא לא יודע להשתמש עם‬
‫הממון בצורה נכונה‪ ,‬לגרום שילך ויגדל‪ ,‬וכן עין‬
‫רעה יתנו בו האנשים משום שהוא דבר בולט‬
‫מאוד לעינהם‪ ,‬ורק אם היו רואים כמה באמת‬
‫הוא טרח על כך‪ ,‬היו מצדיקים את עושרו‪.‬‬
‫ֹשע לָ ְׁך‪:‬‬
‫ֲש ְֻׁלמָ ה ָרע קַ ֵ ֻוה לַ יהֹוָ ה וְׁ י ַ‬
‫(כב) אַ ל ֻתֹאמַ ר א ַ‬
‫אין לך להשיב למי שהציק לך‪ ,‬אלא קוה אל‬
‫ה'‪ ,‬והוא בעצמו יושיע אותך‪ ,‬כמו שכתוב "דום‬
‫לה' ויחוללך"‪ ,‬ואמרו חז''ל בגיטין‪ ,‬שיש לך‬
‫לשתוק וה' יפיל אותם לך חללים חללים‪.‬‬
‫[‪]269‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫טוב‪:‬‬
‫(כג) ֻת ֹועֲבַ ת יְׁ הֹוָ ה אֶ בֶ ן וָ אָ בֶ ן ֻומֹאזְׁ נֵי ִמ ְׁרמָ ה לֹא ֹ‬
‫ה' שונא מי שיום מתנהג ביושר ויום מתנהג‬
‫ברוע‪ ,‬יש לאדם להיות יציב ושקול‪ ,‬ולעשות מה‬
‫שהוא יכול להחזיק בו מעמד זמן רב‪.‬‬
‫(כד) מֵ יְׁ הֹוָ ה ִמ ְׁצע ֲֵדי גָ בֶ ר וְׁ אָ ָדם מַ ה ֻי ִָבין ַ ֻד ְׁרכֻ ֹו‪:‬‬
‫ה' מוליך את האדם בכל דבר‪ ,‬שהרי אדם‬
‫אינו יודע מה טוב ומה לו‪ ,‬ואין לו שום כוח‬
‫להצליח אם לא בעזרת ה'‪.‬‬
‫ואדם מה יבין דרכו‪ ,‬מי שהוא נעשה מה‪,‬‬
‫דהיינו עניו‪ ,‬הוא באמת מבין את דרך האמת‪,‬‬
‫משום שגאותו לא מליכה אותו לרוץ אחרי‬
‫הכבוד‪.‬‬
‫מוקֵ ש אָ ָדם יָלַ ע ק ֶֹדש וְׁ אַ חַ ר נְׁ ָד ִרים ְׁלבַ ֵֻקר‪:‬‬
‫(כה) ֹ‬
‫כאשר אדם מקדיש קודשים הוא מוקש לך‪,‬‬
‫וכן מבקרים בכל בוקר את האדם אם שילם‬
‫נדריו‪ ,‬אין לאדם לנדור‪ ,‬ולא לקיים‪ ,‬אין זו חכמה‬
‫[‪]271‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫להרגיש צדיק ובאמת אינך צדיק‪ ,‬אין לך לשחק‬
‫בדברים קדושים וגבוהים‪.‬‬
‫אופָ ן‪:‬‬
‫ָשב עֲלֵ יהֶ ם ֹ‬
‫(כו) ְׁמז ֶָרה ְׁר ָשעִ ים מֶ לֶ ְׁך חָ כָ ם וַ ֻי ֶ‬
‫ה' מפזר את הרשעים אחד פה ואחד שם‪,‬‬
‫משום שחבורתם רעה לעולם‪ ,‬ולכן ה' פיזר את‬
‫בוני המגדל‪ ,‬וה' מסר אותם למאכים שנקראים‬
‫אופנים‪.‬‬
‫(כז) נֵר יְׁ הֹוָ ה נִ ְׁשמַ ת אָ ָדם חֹפֵ ש ֻ ָכל חַ ְׁד ֵרי בָ טֶ ן‪:‬‬
‫הנשמה של האדם‪ ,‬היא הנר של ה'‪ ,‬כמו‬
‫שהנר מאיר לאדם ומורה לו דרכו‪ ,‬כן כביכול‬
‫עם ישראל מורים לה' איך להנהיג את העולם‪,‬‬
‫"צדיק גוזר וה' מקיים" כמובא בגמ' בשבת‪.‬‬
‫[‪]271‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫וידוע שה' ברא את העולם בכדי לתקן אותו‬
‫מהדין שהיה בו‪ ,10‬וזה מה שאמר כאן חופש כל‬
‫חדרי בטן‪.‬‬
‫או‪:‬‬
‫(כח) חֶ סֶ ד וֶ אֱמֶ ת יִ ְׁ ֻצר ֻו מֶ לֶ ְׁך וְׁ סָ עַ ד ַֻבחֶ סֶ ד ִֻכ ְׁס ֹ‬
‫התורה והמצות‪ ,‬הם מחזקים את כוחו של‬
‫הקב''ה‪,‬‬
‫כמו‬
‫שכתוב‬
‫"תנו‬
‫עוז‬
‫לאלוקים"‪,‬‬
‫וכשאנחנו עושים חסד‪ ,‬מתחזק כסאו של ה'‪,‬‬
‫ובתורה כביכול ה' בעצמו מתחזק‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫יש שאומרים שה' ברא דין‪ ,‬בכדי שתהיה לאדם בחירה‪,‬‬
‫ויש פירושים אחרים אשר כתבתי בספרי מבוא שערים של‬
‫האריז''ל‪ ,‬ועל זה אמרו חז'' ל בחגיגה שאין לך להביט על מה‬
‫שהיה לפני שנברא העולם בכיד שלא תגיע לטעויות כמובא‬
‫בלשם‪ ,‬ועל זה אמר אדוננו דוד המלך ע''ה "מאשפות ירים‬
‫אביון"‪ ,‬ה' מ תקנן את כל הכוחות האביונים אשר היו שקועים‬
‫בעולמות אלו‪.‬‬
‫[‪]272‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כט) ִֻתפְׁ אֶ ֶרת ַֻבחו ִֻרים כֻ ֹחָ ם וַ ה ֲַדר זְׁ קֵ נִ ים ֵשיבָ ה‪:‬‬
‫לבחור נאה שיש לו כוח להגות בתורה‪ ,‬אמנם‬
‫מעלת הזקן‪ ,‬היא השיבה‪ ,‬הסבלנות העדינות‪,‬‬
‫המתינות‪.‬‬
‫רוק ְׁ ֻב ָרע וֻמַ כֻ ֹות חַ ְׁד ֵרי בָ טֶ ן‪:‬‬
‫רות ֻ ֶפצַ ע ֻ ַת ְׁמ ֹ‬
‫(ל) חַ ֻ ֺב ֹ‬
‫חבורות ופצעים מגיעים לאדם‪ ,‬על ידי מעשיו‬
‫הרעים‪ ,‬וכן מכות פנימים מגיעים לו על כך‪,‬‬
‫המעשים הרעים עוכרים את האדם מבפנים‬
‫ומחוץ‪.‬‬
‫סליק פרק כ‬
‫[‪]273‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫פרק כא‬
‫ֲשר יַחְׁ ֻפֹץ‬
‫(א) ֻ ַפ ְׁל ֵגי מַ יִ ם לֶ ב מֶ לֶ ְׁך ְׁ ֻביַד יְׁ הֹוָ ה עַ ל ֻ ָכל א ֶ‬
‫י ֻ ֶַט ֻנ ֻו‪:‬‬
‫כמו שהעננים ביד ה'‪ ,‬כן לב המלך הגשמי‬
‫ביד ה'‪ ,‬ולכל אשר חפץ ה'‪ ,‬מטה ה' את ליבו‪,‬‬
‫אם לעשות טוב לעם ישראל ואם לא‪ ,‬הכל למען‬
‫עם ישראל‪ ,‬כולם רק שליחים של ה'‪.‬‬
‫ָשר ְׁ ֻבעֵ ינָיו וְׁ תֹכֵן ִלבֻ ֹות יְׁ הֹוָ ה‪:‬‬
‫(ב) ֻ ָכל ֶ ֻד ֶר ְׁך ִאיש י ָ‬
‫אדם חושב שדרכו ודאי זכה ונקיה‪ ,‬משום‬
‫שאין אדם רואה את מומי עצמו‪ ,‬אמנם ה' יודע‬
‫בדיוק מי זכאי ומי לא‪ ,‬ולכן אמרו בגמ' בב''ב‬
‫שבעולם הבא רואים עולם הפוך עליונים למטה‬
‫ותחתונים למעלה‪ ,‬משום שדווקא האנשים‬
‫הפשוטים שלא מראים את מעלתם לאחרים‪,‬‬
‫הם הגדולים האמיתיים‪.‬‬
‫[‪]274‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ג) עֲשה ְׁצ ָדקָ ה ו ִֻמ ְׁש ֻ ָפט נִ ְׁבחָ ר לַ יהֹוָ ה ִמזָֻבַ ח‪:‬‬
‫ה' לא חפץ שיחטא האדם ויביא קרבן‪ ,‬אלא‬
‫יש לאדם לעשות צדקה ומשפט‪.‬‬
‫ועוד שיש צער בעלי חיים לבהמה הנשחטת‪,‬‬
‫ולכן ה' שמח יותר בצדקה ומשפט‪ ,‬שהם‬
‫משמחים את העניים‪.‬‬
‫(ד) רוֻם עֵ ינַיִ ם ו ְֻׁרחַ ב לֵ ב נִ ר ְׁר ָשעִ ים חַ ֻ ָטאת‪:‬‬
‫הגאוה של עיניים רמות ולב רחב‪ ,‬הוא מעשה‬
‫הרשעים‪ ,‬הרשע מתגאה בליבו כוחי ועוצם ידי‪,‬‬
‫אמנם אינו זוכר שמשהו דואג שליבו יפעום‪,‬‬
‫ואיני מתעצל כביכול לרגע לנוח מעט‪ ,‬מלהפעיל‬
‫לו את ליבו‪ ,‬הוא כחולה אשר הרופא מחיה‬
‫אותו במכשיריו‪ ,‬והוא מתנהג בבזיון כלפי‬
‫הרופא‪ ,‬ודאי הרופא יכול רק ללחוץ על כפתור‬
‫קטן‪ ,‬ולומר לו תנוח בשלום על משכבך‪.‬‬
‫[‪]275‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫סור‪:‬‬
‫מו ָתר וְׁ כָ ל אָ ץ אַ ְׁך ְׁלמַ ְׁח ֹ‬
‫בות חָ רוֻץ אַ ְׁך ְׁל ֹ‬
‫(ה) מַ ְׁח ְׁש ֹ‬
‫כאשר אדם חרוץ‪ ,‬הוא תמיד מוסיף עוד הבנה‬
‫ועוד הבנה‪ ,‬אמנם מי שדוחק עצמו להבין דברים‬
‫שאינו יכול להבין‪ ,‬הוא חבר למחסור‪ ,‬שהוא רק‬
‫מבזבז זמנו‪ ,‬ומסכן עצמו‪ ,‬שמשום כך הוא יכול‬
‫למאוס בכל התורה‪ ,‬אלא יש לאדם ללמוד מה‬
‫שהוא יכול וקל לו להבין‪.‬‬
‫רות ִ ֻב ְׁלש ֹון ָשקֶ ר הֶ בֶ ל נִ דָֻ ף ְׁמבַ ְׁק ֵשי מָ וֶ ת‪:‬‬
‫(ו) ֻפֹעַ ל אֹצָ ֹ‬
‫מי שמשיג את סחורתו בלשון שקר‪ ,‬הבל‬
‫דיבור פיו יבקש להזיקו‪ ,‬שההבל הוא הנשמה‬
‫של האדם כידוע‪ ,‬ונשמתו תרצה להוציא את כל‬
‫חלקיה מן הגוף שלא ימשיך לחטוא‪.‬‬
‫גו ֵרם ִֻכי מֵ אֲנ ֻו לַ עֲש ֹות ִמ ְׁש ֻ ָפט‪:‬‬
‫(ז) שֹד ְׁר ָשעִ ים יְׁ ֹ‬
‫מעשי השודד שודד‪ ,‬הם יביאו אותו למפלה‬
‫לבסוף ביד ה'‪ ,‬משום שהם מאינו לעשות‬
‫משפט‪ ,‬ולכן כשידונו אותם בשמים‪ ,‬לא ירחמו‬
‫עליהם ולא יעשו עימם משפט‪.‬‬
‫[‪]276‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֳלו‪:‬‬
‫ָשר ֻ ָפע ֹ‬
‫(ח) הֲפַ כְׁ ֻ ַפ ְׁך ֶ ֻד ֶר ְׁך ִאיש וָ זָר וְׁ ז ְַׁך י ָ‬
‫מי שאינו הולך בדרך אחת‪ ,‬אלא הוא טוב ורע‬
‫זה דבר זר‪ ,‬מי איש אשר הוא זך והוציא את כל‬
‫הסיגים מנשמתו‪ ,‬מעשיו ישרים ללא שום עול‪.‬‬
‫טוב לָ ֶשבֶ ת עַ ל ֻ ִפ ֻנַת ָֻגג מֵ אֵ ֶשת ִמ ְׁדוָ נִ ים { ִמ ְׁדיָנִ ים}‬
‫(ט) ֹ‬
‫וֻבֵ ית חָ בֶ ר‪:‬‬
‫טוב לשבת על פינה‪ ,‬ואפילו במקום גבוה‬
‫שאין שם חיים‪ ,‬מאשר להכניס לגוף את אשת‬
‫התאוה‪ ,‬היצר הרע‪ ,‬שהיא מביאה ריב בין‬
‫ישראל לאביהם שבשמים‪.‬‬
‫(י) נֶפֶ ש ָר ָשע ִא ְֻׁו ָתה ָרע לֹא יֺחַ ן ְׁ ֻבעֵ ינָיו ֵרעֵ ה ֻו‪:‬‬
‫הרשע תאב לעשות רע‪ ,‬ושום חבר לא ימצא‬
‫בעיניו חן‪ ,‬עם כולם הוא רב‪ ,‬משום שהוא רוצה‬
‫שיהיה רק מה שהוא רוצה‪.‬‬
‫[‪]277‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יא) ַֻב ֲענָש לֵ ץ י ְֶׁח ֻ ַכם ֻ ֶפ ִתי ו ְֻׁבהַ ְׁש ִֻכיל ְׁלחָ כָ ם יִ ַֻקח דָֻ עַ ת‪:‬‬
‫כאשר ה' מעניש את הרשעים‪ ,‬מבינים עושי‬
‫רצונו‪ ,‬ורואים את ההשגחה בחוש‪ ,‬והם לוקחים‬
‫מוסר להזהר ממעשים רעים‪ ,‬וכן כאשר ה' נתן‬
‫דעת גדולה ליחדי הדור‪ ,‬כל הדור מקבל דעת‬
‫משום שקנאת סופרים תרבה חכמה כמובא‬
‫בגמ' בב''ב‪.‬‬
‫(יב) מַ ְׁש ִֻכיל צַ דִֻ יק ְׁלבֵ ית ָר ָשע ְׁמסַ ֻ ֵלף ְׁר ָש ִעים לָ ָרע‪:‬‬
‫הצדיק מורה לרשעים איך לשוב אל ה'‪ ,‬בכך‬
‫שהוא גם מורה לאנשי ביתו של הרשע איך‬
‫לשוב‪ ,‬משום שלו לבדו קשה לשוב אל ה'‪ ,‬ילדיו‬
‫יאמרו מדוע‪ ,‬אישתו תאמר לו מה נשתנה‪.‬‬
‫אמנם הרשע מסלף ומקלקל את הרשעים‬
‫לעשות עוד ועוד רע‪.‬‬
‫(יג) אֹטֵ ם אָ זְׁ ֹנו ִמ ַז ֻע ֲַקת דָֻ ל ַֻגם הוֻא יִ ְׁק ָרא וְׁ לֹא יֵעָ נֶה‪:‬‬
‫מי שרואה עני כל שהוא שמבקש‪ ,‬והוא לא‬
‫נותן לו‪ ,‬לבסוף חלילה גם הוא יקרא ולא יענו לו‬
‫[‪]278‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אחרים‪ ,‬העולם הזה מתנהג במידה כנגד מידה‪,‬‬
‫יש לאדם לפשוט יד למסכנים‪.‬‬
‫(יד) מַ ֻ ָתן ַֻב ֻ ֵס ֶתר יִ כְׁ ֻ ֶפה אָ ף וְׁ שֹחַ ד ַֻבחֵ ק חֵ מָ ה עַ זָֻה‪:‬‬
‫הצדקה המעולה ביותר היא כשהיא בסתר‬
‫כשאינו יודע למי נותנה‪ ,‬ומי שקיבלה לא יודע‬
‫ממי קיבלה כמובא בגמ' בב''ב‪.‬‬
‫אמנם כאשר אנשים נותנים שוחד לדיין מביא‬
‫חלילה חמה לעולם‪.‬‬
‫(טו) ִש ְׁמחָ ה לַ ַ ֻצדִֻ יק עֲש ֹות ִמ ְׁש ֻ ָפט ו ְֻׁמ ִח ֻ ָתה ְׁל ֹפעֲלֵ י אָ וֶ ן‪:‬‬
‫הצדיק שמח לעשות משפט‪ ,‬אפילו שבכך‬
‫צריך לשלם את מה שחייב‪ ,‬אמנם פועלי און‬
‫שונאים משפט‪ ,‬שכל ימיהם המה רוצים רק‬
‫לעשות עוד ועוד רע‪.‬‬
‫[‪]279‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(טז) אָ ָדם ֻת ֹועֶ ה ִמ ֶ ֻד ֶר ְׁך הַ ְׁש ֻ ֵכל ִ ֻב ְׁקהַ ל ְׁרפָ ִאים יָנוֻחַ ‪:‬‬
‫מי שסר מדרך התורה‪ ,‬הוא יישב בגיהנום‬
‫שהוא נקרא קהל רפאים‪ ,‬משום שהתורה‬
‫מצילה את האדם מן הגיהנום‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫חז''ל שאין אש הגיהנום שולטת בהם‪ ,‬ודלא כמו‬
‫שאמר החכם המקובל רבי יהודה פתיה שיש‬
‫גהינום אפילו לתלמידי חכמים וה' משכח מהם‬
‫את תורתם‪ ,‬שאם כן מה אמרו חז''ל‪ ,‬שאין אש‬
‫שולטת‪ ,‬והרי היא כן שולטת‪ ,‬ועוד מה מועיל‬
‫שה' משכיח מהם את התורה‪ ,‬והרי הם למדו‬
‫תורה‪ ,‬וכבר אמרו הזוהר האריז''ל ליקוטי‬
‫מוהר''ן והחתם סופר‪ ,‬שאין העיקר הוא הזכירה‬
‫אלא הלימוד‪ ,‬ומה שאדם שוכח יזכר בעולם‬
‫העליון‪.‬‬
‫סור אֹהֵ ב ִש ְׁמחָ ה אֹהֵ ב יַיִ ן וָ ֶשמֶ ן לֹא‬
‫(יז) ִאיש מַ ְׁח ֹ‬
‫ַיע ֲִשיר‪:‬‬
‫מי שחסר לו‪ ,‬הוא מצפה לשמחה כל היום‪,‬‬
‫ומי שאוהב יין ושמן‪ ,‬דהיינו שעוסק כל היום‬
‫בתענוגות‪ ,‬הוא לא יעשיר‪ ,‬אלא יש לאדם‬
‫להתרכז בדעתו בכדי להעשיר‪.‬‬
‫[‪]281‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫וכן שמן הוא סגולה לחכמה‪ ,‬וכן יין כמובא‬
‫בגמ' בהוריות שאמר רב פפא שיין וריח פקחו‬
‫אותו‪ ,‬ואם אדם יעסוק רק בסגולות אלו לא‬
‫תבוא החכמה‪.‬‬
‫וכן הוא בלימוד התורה‪ ,‬שיש להרגיש מלא‬
‫בתענוג ולא לצפות לשמחה‪ ,‬אומר הגר''א‬
‫שהשוטה מצפה רק בכדי לסיים את המסכת‪,‬‬
‫אבל החכם נהנה מכל רגע ורגע‪.‬‬
‫(יח) כֻ ֹפֶ ר לַ ַ ֻצדִֻ יק ָר ָשע וְׁ ַתחַ ת יְׁ ָש ִרים בֻ ֹוגֵד‪:‬‬
‫ה' מעניש את הרשע תחת הצדיק כמובא‬
‫בזוהר כמה סיפורים על כך‪ ,‬אמנם על איש ישר‬
‫וסר מרע‪ ,‬אין ה' מעניש את הרשע שאין זכות‬
‫לאיש ישר זה‪ ,‬אלא ה' מעניש את הבוגד‬
‫תחתיו‪.‬‬
‫משום שכאשר ירד הדין לעולם שוב אינו שב‪,‬‬
‫משום שהדבר שיוצא מהעולם העליון מתגשם‬
‫ואינו יכול לשוב לשם‪ ,‬ולכן ה' נותן רשע תחת‬
‫הצדיק‪.‬‬
‫[‪]281‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫טוב ֶשבֶ ת ְׁ ֻבאֶ ֶרץ ִמ ְׁד ָֻבר מֵ אֵ ֶשת ִמ ְׁדוָ נִ ים‬
‫(יט) ֹ‬
‫{ ִמ ְׁדיָנִ ים} וָ כָ עַ ס‪:‬‬
‫עדיף לשבת במדבר‪ ,‬לא רק על פינת גג‪,‬‬
‫מאשר לחיות עם אישה אשר מעוררת מידנים‬
‫בין ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬וכעסנית‪ ,‬משום‬
‫שהוא מסירה מבעלה כל מרגוע‪ ,‬וישוב דעת‬
‫לעסוק בתורה‪.‬‬
‫אוצָ ר נ ְֶׁחמָ ד וָ ֶשמֶ ן ִ ֻבנְׁ וֵ ה חָ כָ ם וֻכְׁ ִסיל אָ ָדם יְׁ בַ ְֻׁלעֶ ֻנ ֻו‪:‬‬
‫(כ) ֹ‬
‫לכל אדם מגיעה פרנסתו משמים‪ ,‬ולכן הצדיק‬
‫שהוא לא בולע את ממונו‪ ,‬לכן יש לו אוצרות‬
‫נחמדים‪ ,‬אמנם הכסיל בולע את כל אשר יש לו‬
‫כל עוד נפשו בו‪.‬‬
‫בוד‪:‬‬
‫(כא) רֹדֵ ף ְׁצ ָד ָקה וָ חָ סֶ ד יִ ְׁמצָ א חַ ִ ֻיים ְׁצ ָד ָקה וְׁ כָ ֹ‬
‫מי שרודף לעשות צדקה וחסד‪ ,‬הוא ימצא‬
‫צדקה חיים וכבוד‪ ,‬שמה שאדם נותן חוזר אליו‬
‫בכפל כפליים‪ ,‬בכדי שיתן עוד ועוד‪.‬‬
‫[‪]282‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כב) ִעיר ִ ֻגבֻ ִֹרים עָ לָ ה חָ כָ ם וַ ֻי ֶֹרד עֹז ִמ ְׁבטֶ חָ ה‪:‬‬
‫משה רבינו וכן הצדיק של כל דור ודור‪ ,‬הוא‬
‫מביא את אור התורה לדור‪ ,‬הוא עולה בלילה‬
‫ולומד את דברי התורה‪ ,‬ומביא לדור את התורה‬
‫שמתאימה להם לדור זה‪.‬‬
‫רות נַפְׁ ש ֹו‪:‬‬
‫(כג) שֹמֵ ר ֻ ִפיו ו ְֻׁלש ֹו ֹנו שֹמֵ ר ִמ ָ ֻצ ֹ‬
‫מי ששומר פיו מלדבר לשון הרע ורכילות‪,‬‬
‫הוא שומר את נפשו מצרות‪ ,‬משום שלפעמים‬
‫אדם אומר דבר פשוט ואינו יודע כמה שהוא‬
‫פוגע במי שרגיש לכך‪.‬‬
‫ָדון‪:‬‬
‫עו ֶשה ְׁ ֻבעֶ ְׁב ַרת ז ֹ‬
‫מו ֹ‬
‫(כד) זֵד יָהִ יר לֵ ץ ְׁש ֹ‬
‫מי שחוטא במזיד וגאוה‪ ,‬הרי הוא לץ הרי כת‬
‫ליצים אינה רואה פני שכינה‪ ,‬משום שהוא‬
‫חוטא בכדי להכעיס‪ ,‬ומתלוצץ ואינו מבין מהו‬
‫האלוקות של הבורא עולם כל יכול‪.‬‬
‫[‪]283‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ית ֻנ ֻו ִֻכי מֵ אֲנ ֻו י ָָדיו לַ עֲש ֹות‪:‬‬
‫(כה) ֻ ַתאֲוַ ת עָ צֵ ל ְֻׁת ִמ ֶ‬
‫העצל מרוב עצלות הרי הוא נעשה משותק‪,‬‬
‫השיתוק הוא עצלות פנימית עמוקה‪ ,‬פעמים‬
‫רואה שאדם קיבל מכה חזקה ברגלו‪ ,‬עד אשר‬
‫הרופאים אומרים לו שפלא שהוא מזיז את‬
‫רגלו‪ ,‬וכאשר חלילה נפל בנו הקטן‪ ,‬מיד הוא רץ‬
‫וכאב רגלו כלא היה‪ ,‬ובאמת אין מרגיש שום‬
‫כאב‪,‬‬
‫הרוב‬
‫בעולם‬
‫הזה‪,‬‬
‫במחשבה‪,‬‬
‫הוא‬
‫המחשבה נעולה לכל מיני מקרים‪ ,‬והעיקר‬
‫שגורם לכל הרע הוא העצבות שהיא מביאה‬
‫את העצלות‪ ,‬וכל רע מגיעה מכך‪ ,‬ולכן דאג‬
‫החכם הגדול רבי נחמן מברסלב לשמח את‬
‫העם לדבר אל ליבם‪ ,‬ומשום כך אמר שתורתו‬
‫היא תהיה עד שיבוא משיח‪ ,‬היא תקים את‬
‫האנשים‬
‫מדברים‬
‫קשים‪,‬‬
‫מעיקר‬
‫מבעיות‬
‫פסיכולוגיות‪ ,‬שהמחקרים אומרים שרק מתרבה‬
‫ומתרבה‬
‫הבעיה‬
‫הפסיכולוגית‬
‫והדכאונית‬
‫בדורות אלו‪ ,‬והכל משום חוסר השמחה שהיא‬
‫משום חוסר הסיפוק‪ ,‬משום שאין לאדם מטרה‪,‬‬
‫ואין יודע מה מעשיו‪ ,‬הוא מחפש מה לעשות‪,‬‬
‫הוא אינו חש את ה'‪ ,‬ואינו מבין שאותו הוא‬
‫עובד‪ ,‬ויש לאדם להתבונן הרבה מה הוא עושה‬
‫מי מחיה אותו‪ ,‬מי מקיים את השמש הכוכבים‬
‫הצמחים בכל מיני גונים‪ ,‬החיות הזחלים הדגים‬
‫[‪]284‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫בכל‬
‫מיני‬
‫גונים‬
‫וצורות‪,‬‬
‫החכמה‬
‫הרבה‬
‫שבבריאה‪ ,‬ועוד‪ ,‬ולהבין ולחקוק שה' משגיח על‬
‫כל דבר ודבר בבריאה‪.‬‬
‫(כו) ֻ ָכל הַ ֻי ֹום ִה ְׁתאַ ָ ֻוה ַתאֲוָ ה וְׁ צַ דִֻ יק יִ ֻ ֵתן וְׁ לֹא י ְַׁחש ְׁך‪:‬‬
‫היצר הרע שבלב האדם הוא מתאוה כל היום‬
‫לעשות רע‪ ,‬אמנם הצדיק לא יתן לו לפעול את‬
‫פעולתו‪ ,‬ולא יחשוך את עצמו מעולם החיים‪,‬‬
‫לעולם של מוות ודמיון‪ ,‬ולא יחשוך בעבודת ה'‪,‬‬
‫אלא יתגבר עוד ועוד‪.‬‬
‫(כז) זֶבַ ח ְׁר ָש ִעים ֻת ֹועֵ בָ ה אַ ף ִֻכי ְׁב ִז ֻ ָמה יְׁ ִביאֶ ֻנ ֻו‪:‬‬
‫קרבן הרשע תועבה‪ ,‬שאפילו הקרבן עצמו‪,‬‬
‫אינו שלו אלא בזימה‪ ,‬לקחו מאחר והביאו‪,‬‬
‫משלו הוא לא מביא כולם‪ ,‬הוא מתקמצן על‬
‫ממון שאינו שלו‪.‬‬
‫[‪]285‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כח) עֵ ד ְֻׁכז ִָבים יֹאבֵ ד וְׁ ִאיש ש ֹומֵ עַ לָ נֶצַ ח יְׁ ַד ֵֻבר‪:‬‬
‫מי שמעיד שמעשי ה' אינם אמת חלילה‪ ,‬הוא‬
‫יאבד מן העולם‪ ,‬אמנם מי ששומע ומחפש את‬
‫דרכי ה'‪ ,‬לנצח ידבר‪ ,‬בעולם הנצח הוא ידבק‬
‫בה'‪ ,‬וישאל ממנו את כל חפצו‪.‬‬
‫ָשר הוֻא יָכִ ין{ י ִָבין}‬
‫(כט) הֵ עֵ ז ִאיש ָר ָשע ְׁ ֻבפָ נָיו וְׁ י ָ‬
‫ַ ֻד ְׁרכֻ ֹיו { ַ ֻד ְׁרכֻ ֹו}‪:‬‬
‫איש רשע מעז וכופר בפני בעל חובו‪ ,‬אמנם‬
‫איש ישר הוא מכין את דרכו‪ ,‬שאינו עושה את‬
‫המצוות מצות אנשים מלומדה‪ ,‬אלא הכל עם‬
‫מחשבה רבה‪ ,‬והגיון‪ ,‬בכדי לעשות את המצווה‬
‫עם דבקות גדולה לה'‪.‬‬
‫(ל) אֵ ין חָ כְׁ מָ ה וְׁ אֵ ין ְֻׁתב ֻונָה וְׁ אֵ ין עֵ צָ ה ְׁל ֶנגֶד יְׁ הֹוָ ה‪:‬‬
‫אין לאדם לומר אני חכם ומכובד‪ ,‬ואין לי‬
‫למחות ולריב עם הרשעים החוטאים‪ ,‬ואין לו‬
‫לחפש עצות אחרות שאולי יועילו בדרך שונה‪,‬‬
‫אלא יש לו לעשות את הדבר הבטוח והטוב‪,‬‬
‫בכדי להסיר את מעשי הרשעים‪.‬‬
‫[‪]286‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(לא) סוֻס מוֻכָ ן ְׁל ֹיום ִמ ְׁלחָ מָ ה וְׁ לַ יהֹוָ ה הַ ְֻׁתשוֻעָ ה‪:‬‬
‫אפילו שיש לאדם סוס מוכן ליום מלחמה‪ ,‬יש‬
‫לו לדעת שמה' מגיעה התשועה‪ ,‬ה' יכול לגרום‬
‫שאחד ירדוף אלף‪ ,‬ושניים יניסו רבבה‪.‬‬
‫סליק פרק כ''א‬
‫פרק כב‬
‫טוב‪:‬‬
‫ֹשר ָרב ִמ ֻכֶסֶ ף ו ִֻמזָֻהָ ב חֵ ן ֹ‬
‫(א) נִ ְׁבחָ ר ֵשם מֵ ע ֶ‬
‫השם טוב של האדם‪ ,‬שהוא נעשה לו משום‬
‫מעשיו הטובים‪ ,‬הוא עדיף מעושר רב‪ ,‬משום‬
‫שהוא מביא לו כבוד אמיתי‪ ,‬וסיפוק‪ ,‬ועושה‬
‫נחת רוח לבורא עולם‪.‬‬
‫וחן טוב עדיף מכסף וזהב‪ ,‬שהם עושר מכובד‪,‬‬
‫יש עושר של נכסים‪ ,‬ויש עושר של כלים יקרים‪,‬‬
‫והחן לא רק השם של האדם‪ ,‬אלא שיש עליו‬
‫חן‪ ,‬סימן שמשך עליו ה' חוט של חסד‪.‬‬
‫[‪]287‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֹשה כ ֻ ָֺלם יְׁ הֹוָ ה‪:‬‬
‫(ב) עָ ִשיר וָ ָרש נִ פְׁ ָ ֻגש ֻו ע ֵ‬
‫עשיר הוא בכדי לפרנס את העני‪ ,‬וה' מפגיש‬
‫את שניהם‪ ,‬בכדי לזכות את העשיר לתת לעני‪,‬‬
‫ולמלאות את מחסור העני‪.‬‬
‫אם ה' היה עושה את כולם עשירים‪ ,‬לא היה‬
‫חיבור בין אדם לחברו‪ ,‬ה' רוצה שכולם יהיו‬
‫יחד‪.‬‬
‫(ג) עָ רוֻם ָראָ ה ָרעָ ה וְׁ יִ ְׁס ֻ ָתר {וְׁ נִ ְׁס ֻ ָתר} וֻפְׁ ָתיִ ים עָ ְׁבר ֻו‬
‫וְׁ ֶנ ֱענָש ֻו‪:‬‬
‫מי שחכם רואה שמגיעה הרעה‪ ,‬ומיד הוא‬
‫מסתיר עצמו‪ ,‬משום שמלאך המוות מסתובב‬
‫ברחובות בעת זעם כמובא בחז''ל בב''ק‪ ,‬אמנם‬
‫הפתי אשר אומר שאינו מאמין במה שהוא אינו‬
‫רואה‪ ,‬הולך ברחובות עד שהוא רואה את‬
‫המלאך המוותה הרגע האחרון לחייו‪.‬‬
‫[‪]288‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫בוד וְׁ חַ ִ ֻיים‪:‬‬
‫ֹשר וְׁ כָ ֹ‬
‫(ד) עֵ קֶ ב ֲענָוָ ה יִ ְׁראַ ת יְׁ הֹוָ ה ע ֶ‬
‫בזכות הענוה מגיע האדם לירא ה' יראת‬
‫הרוממות‪ ,‬העונה היא ביטול עצמי לכבוד ה'‪,‬‬
‫ולכן מגיע משום כך אדם להכיר את ה'‪ ,‬ולירא‬
‫ממנו מרוב רוממותו‪ ,‬ובזכות זה ה' מזכה אותו‬
‫בעושר כבוד וחיים‪.‬‬
‫(ה) ִצ ִ ֻנים ֻ ַפ ִחים ְׁ ֻבדֶ ֶר ְׁך ִע ֵֻקש ש ֹומֵ ר נַפְׁ ש ֹו יִ ְׁרחַ ק מֵ הֶ ם‪:‬‬
‫צינים ופחים הם חום וקור‪ ,‬יש לאדם לזהר‬
‫מלהיות עצלן שהוא בבחינת הקור‪ ,‬ולא כעסן‬
‫שהוא מהחום‪ ,‬אלא ממוצע‪ ,‬ולכן יש להתרחק‬
‫מלהיות קיצוני‪.‬‬
‫(ו) ֲחנ ְֹׁך לַ ֻנַעַ ר עַ ל ֻ ִפי ַד ְׁרכֻ ֹו ַֻגם ִֻכי יַזְׁ ִקין לֹא יָסוֻר‬
‫ִמ ֻ ֶמ ֻנָה‪:‬‬
‫יש לאדם להרגיל את עצמו ובניו‪ ,‬לפי הדרך‬
‫שלהם‪ ,‬אם אדם נוטה לפלפול יש ללמד אותו‬
‫סוגיות בעיון‪ ,‬ואם לבקיאות יש ללמדו בקיאות‬
‫וכן על זה הדרך‪ ,‬ומשום כך אפילו שהוא יזקין‬
‫[‪]289‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הוא לא יסור מכך‪ ,‬משום שזה דבר שמתאים לו‬
‫ומספק אותו‪.‬‬
‫לוה ְׁל ִאיש מַ ְׁלוֶ ה‪:‬‬
‫(ז) עָ ִשיר ְׁ ֻב ָר ִשים יִ ְׁמש ֹול וְׁ עֶ בֶ ד ֹ ֶ‬
‫עשיר מושל על העניים‪ ,‬משום שהוא מפרנס‬
‫אותם‪ ,‬אמנם מעיקר הדין‪ ,‬יש לו לדעת שהם‬
‫מזכים אותו‪.‬‬
‫והלוה נעשה עבד למלוה‪ ,‬משום שכל מי‬
‫שמקבל הוא מתחייב למשפיע לו‪ ,‬והוא נעשה‬
‫עבדו‪.‬‬
‫תו‬
‫(ח) ֹזו ֵרעַ עַ וְׁ לָ ה יִ ְׁקצָ ור {יִ ְׁקצָ ר} אָ וֶ ן וְׁ ֵשבֶ ט עֶ ְׁב ָר ֹ‬
‫יִ כְׁ לֶ ה‪:‬‬
‫מי שעושה מעשים רעים‪ ,‬הוא גם יקבל רע מן‬
‫השמים‪ ,‬וכוחו שהוא היה לו כשבט‪ ,‬לבסוף‬
‫יתמעט עד מאוד‪.‬‬
‫[‪]291‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫מו לַ דָֻ ל‪:‬‬
‫טוב עַ יִ ן הוֻא יְׁ ב ָֹר ְׁך ִֻכי נ ַָתן ִמ ֻ ַל ְׁח ֹ‬
‫(ט) ֹ‬
‫מי שעינו טובה ואינו צר עין שממנו מגיע העין‬
‫רעה‪ ,‬הוא יבורך מה'‪ ,‬ויברך אחרים‪ ,‬משום‬
‫שהוא משפיע לעניים‪ ,‬מלחמו ממש‪ ,‬אינו עושה‬
‫ב' לחמים‪ ,‬אלא הוא משתף אותם עימו‪.‬‬
‫לון‪:‬‬
‫דון וְׁ יִ ְׁשבֻ ֹת דִֻ ין וְׁ ָק ֹ‬
‫(י) ָ ֻג ֵרש לֵ ץ וְׁ יֵצֵ א מָ ֹ‬
‫גרש את הלץ מהסביבה שלך‪ ,‬ואז לא יהיה‬
‫שום ריב דין וקלון‪ ,‬משום שהלץ מקלקל את‬
‫הסביבה והוא כמחלה מדבקת‪.‬‬
‫(יא) אֹהֵ ב ְׁטהָ ור { ְׁטהָ ר} לֵ ב חֵ ן ְׁשפָ ָתיו ֵרעֵ ה ֻו מֶ לֶ ְׁך‪:‬‬
‫מי שאוהב את כל עם ישראל‪ ,‬הוא טהור לב‪,‬‬
‫כל אחד צריך לאהוב את כולם‪ ,‬ולולי כך הוא‬
‫לא יבין את כל התורה‪ ,‬משום שלכל אחד יש‬
‫חלק בתורה‪ ,‬ואם אינו אוהבו אינו מבין את‬
‫חלקו של אדם זה ששונאו כמובא בליקוטי‬
‫מוהר''ן‪.‬‬
‫[‪]291‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ומי שיש חן על שפתיו ומבאר את דברי ה'‬
‫ביופי‪ ,‬ה' אוהב אותו ונעשה לו כחבר‪.‬‬
‫(יב) עֵ ינֵי יְׁ הֹוָ ה נ ְָׁצר ֻו ָדעַ ת וַ יְׁ סַ ֻ ֵלף דִֻ ְׁב ֵרי ֹב ֵגד‪:‬‬
‫משום שאדם יודע שה' מביט עליו בכל רגע‬
‫כמובא בשו''ע או''ח ס' א'‪ ,‬לכן הוא תמיד נותן‬
‫את דעתו שיש לו להתנהג כשורה‪ ,‬אמנם מי‬
‫שמסלף את דרכו הוא בוגד‪ ,‬משום שה' נותן לו‬
‫שפע וטוב‪ ,‬והוא עם זה עושה רע‪.‬‬
‫ֹבות אֵ ָרצֵ חַ ‪:‬‬
‫תו ְׁך ְׁרח ֹ‬
‫(יג) אָ מַ ר עָ צֵ ל א ֲִרי בַ חוֻץ ְׁ ֻב ֹ‬
‫העצל תמיד מצדיק את עצמו‪ ,‬שאינו קם כי‬
‫יש ארי בדרך‪ ,‬ואם הוא יצא הוא יכול חלילה‬
‫למות‪ ,‬והיינו שהוא אומר איך אלך בדרך‬
‫התורה‪ ,‬והרי היצר הרע גדול עד מאוד‪ ,‬ואינו‬
‫יודע שנאמר מושכהו לבית הבית‪.‬‬
‫[‪]292‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ָרות זְׁ עוֻם יְׁ הֹוָ ה יִ ֻ ָפול {יִ ֻ ָפל ָשם}‪:‬‬
‫(יד) שוֻחָ ה עֲמֺ ָֻקה ֻ ִפי ז ֹ‬
‫מי שמדבר שקר‪ ,‬הוא איש מסוכן‪ ,‬שאי אפשר‬
‫לדעת אם להאמין לו או לא‪ ,‬וה' מפיל את מי‬
‫שהוא שונא ביד שקרנים‪ ,‬שגם עימם הוא‬
‫משתמש‪.‬‬
‫(טו) ִא ֶ ֻולֶ ת ְׁקשו ָֻרה ְׁבלֶ ב נָעַ ר ֵשבֶ ט מוֻסָ ר י ְַׁר ִחיקֶ ֻנָה‬
‫ִמ ֻ ֶמ ֻנ ֻו‪:‬‬
‫כאשר רואה אדם שבנו הקטן עושה מעשים‬
‫רעים‪ ,‬רק שבט מוסר ירחיק אותו מהם‪ ,‬דהיינו‬
‫שיש לו לתת לו מוסר לפי שבטו‪ ,‬שלכל שבט יש‬
‫מזל אחר‪ ,‬ויש לחנכו לפי מזלו‪ ,‬ובנו עושה רע‪,‬‬
‫משום שאינו יודע את דרך האמת‪.‬‬
‫סור‪:‬‬
‫לו נ ֵֹתן ְׁלעָ ִשיר אַ ְׁך ְׁלמַ ְׁח ֹ‬
‫ֹשק דָֻ ל ְׁלהַ ְׁרבֻ ֹות ֹ‬
‫(טז) ע ֵ‬
‫מי שעושק דל בכדי להרבות את עושרו‪ ,‬או‬
‫את עושר חברו העשיר‪ ,‬הרי הוא לבסוף יהיה‬
‫עני‪ ,‬משום שכפי שאדם מתנהג כן מתנהגים‬
‫עימו‪.‬‬
‫[‪]293‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יז) הַ ט אָ זְׁ נְׁ ָך ו ְֻׁשמַ ע דִֻ ְׁב ֵרי חֲכָ ִמים וְׁ ִל ְׁ ֻב ָך ֻ ָת ִשית‬
‫ְׁל ַד ְׁע ִֻתי‪:‬‬
‫יש להטות אוזן לשמוע דברי חכמים‪ ,‬וגם את‬
‫הלב‪ ,‬יש לרכז להבין את דעת החכם‪.‬‬
‫ובאמת באופן גשמי מטה אדם את אוזנו למה‬
‫שהוא באמת רוצה לשמוע‪ ,‬כל הגוף משתתף‬
‫במה שהוא רוצה להשתתף‪.‬‬
‫(יח) ִֻכי נ ִָעים ִֻכי ִת ְׁש ְׁמ ֵרם ְׁ ֻב ִב ְׁטנ ֶָך יִ כֻ ֹנ ֻו י ְַׁחדָֻ ו עַ ל‬
‫ְׁשפָ ֶת ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫מתי דברי תורה יהיו חבבים עליך כאשר‬
‫תזכור אותם‪ ,‬ויהיו מובנים לך עד אשר תוכל‬
‫להוציאם בפיך‪ ,‬ומתי זה יהיה‪ ,‬כאשר תחזור על‬
‫לימודך‪ ,‬ותלמד אותו בשמחה‪ ,‬ואז תתקשר אל‬
‫פני הדברים‪.‬‬
‫הו ַד ְׁע ִֻת ָ‬
‫יך הַ ֻי ֹום אַ ף אָ ֻ ָתה‪:‬‬
‫(יט) ִל ְׁה ֹיות ַֻביהֹוָ ה ִמ ְׁבטַ חֶ ָך ֹ‬
‫יש לאדם לתת את כל בטחונו בה'‪ ,‬ואין‬
‫לאדם לומר מי אני אשר ה' ישגיח עלי באופן‬
‫[‪]294‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫פרטי‪ ,‬לכן אומר הפסוק אף אתה‪ ,‬כל אחד‬
‫ואחד‪ ,‬וכתוב היום אף אתה‪ ,‬תחשוב שרק היום‬
‫ה' משגיח עליך ומהר לבטוח בכל יכולתך‪.‬‬
‫צות‬
‫ישים} ְׁ ֻבמֹעֵ ֹ‬
‫(כ) ֲהלֹא כָ ַת ְׁב ִֻתי ְׁל ָך ָש ִל ִשום { ָש ִל ִ‬
‫וָ ָדעַ ת‪:‬‬
‫אמר שלמה המלך ע''ה שהוא כתב ג' ספרים‬
‫מלאים חכמה ודעת אשר המה מורים כמה יש‬
‫לאדם לבטוח בה'‪ ,‬ולכן קום ובטח בה'‪ ,‬יהיה מי‬
‫שיהיה‪.‬‬
‫הו ִדיע ֲָך ֹק ְׁש ְׁט ִא ְׁמ ֵרי אֱמֶ ת ְׁלהָ ִשיב אֲמָ ִרים אֱמֶ ת‬
‫(כא) ְׁל ֹ‬
‫ְׁלש ְֹׁלחֶ ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫יש לאדם לדעת דברי אמת‪ ,‬א‪ :‬בשביל עצמו‪.‬‬
‫ב‪ :‬אפילו אם מאמין שהכל אמת‪ ,‬יש לו לדעת‬
‫מדוע הוא אמת‪ ,‬בכדי להשיב לשואלים אותו‪,‬‬
‫דע מה שתשיב לאפקורוס‪.‬‬
‫[‪]295‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כב) אַ ל ִֻתגְׁ זָל ָ ֻדל ִֻכי ַדל הוֻא וְׁ אַ ל ְֻׁת ַד ֻ ֵכא עָ נִ י בַ ֻ ָשעַ ר‪:‬‬
‫אין לך לגזול מי שהוא דל‪ ,‬משום שבעצם זה‬
‫שהוא דל אין זה יפה לגזול אותו‪ ,‬צריך שתדע‬
‫שלא צריך לחפש טעם עליון מדוע לא לגזול‬
‫אותו‪ ,‬אלא הוא גם כפשוטו כי הוא דל‪.‬‬
‫ואין לך לדכות עני בשער‪ ,‬כאשר הוא מגיע‬
‫לבקש ממך צדקה‪ ,‬אל תראה לו שאתה מצטער‬
‫לתת לו צדקה‪.‬‬
‫(כג) ִֻכי יְׁ הֹוָ ה י ִָריב ִריבָ ם וְׁ ָקבַ ע אֶ ת ק ְֹׁבעֵ יהֶ ם נָפֶ ש‪:‬‬
‫ה' ילחם במצער עניים‪ ,‬ויקח את נפש‬
‫המקצרים את רוחם של העניים‪ ,‬הצער והדאגה‬
‫מקרצים את ימי האדם‪ ,‬והמצער את חברו‬
‫מקצר ימיו‪.‬‬
‫מות לֹא‬
‫(כד) אַ ל ִֻת ְׁת ַרע אֶ ת ַֻבעַ ל אָ ף וְׁ אֶ ת ִאיש חֵ ֹ‬
‫בוא‪:‬‬
‫ָת ֹ‬
‫אין לך להלחם ולהתחבר לאנשים בעלי כעס‪,‬‬
‫שאין לאדם להתגרות ברשעים אלא אם הוא‬
‫[‪]296‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫צדיק גמור‪ ,‬שאין בו שום חטא‪ ,‬ולכן אי אפשר‬
‫לקטרג עליו בעת סכנה‪ ,‬שבעת סכנה היצר‬
‫מקטרג על האדם כמובא בגמ' בשבת‪.‬‬
‫מוקֵ ש‬
‫(כה) ֻ ֶפן ֻ ֶתאֱלַ ף א ְֹׁרח ָֹתו {א ְֹׁרח ָֹתיו} וְׁ לָ קַ ְׁח ֻ ָת ֹ‬
‫ְׁלנַפְׁ ֶש ָך‪:‬‬
‫משום שאם תתחבר לרשע‪ ,‬אתה לבסוף‬
‫תלמד את דרכיו‪ ,‬אפילו שהוא לא ילמד אותך‪,‬‬
‫אין לך לימוד גדול יותר מהראיה‪" ,‬גדולה‬
‫שמושה יותר מלימודה"‪.‬‬
‫אות‪:‬‬
‫(כו) אַ ל ְֻׁתהִ י ְׁבת ְֹׁקעֵ י כָ ף ַֻבע ְֹׁר ִבים מַ ֻ ָש ֹ‬
‫אל תלחץ יד להתחייב את ממון המלוה‪,‬‬
‫משום שאולי לא יהיה לך לשלם‪ ,‬וה' יקח את‬
‫משכבך לך‪ ,‬והיינו שהאישה מביאה לאדם‬
‫ממון‪ ,‬וכאשר אדם חייב ממון ואין לו‪ ,‬חלילה‬
‫לוקח את אשתו במקום הממון כמובא‪.‬‬
‫[‪]297‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כז) ִאם אֵ ין ְׁל ָך ְׁל ַש ֻ ֵלם לָ ֻ ָמה יִ ַֻקח ִמ ְׁש ֻ ָכ ְׁב ָך ִמ ֻ ַת ְׁח ֻ ֶת ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫ועל זה שואל שלמה המלך מדוע שתעשה כך‪,‬‬
‫והרי אתה מסכן את בני ביתך‪ ,‬הלוה נצרך‬
‫להלואה‪ ,‬המלוה נותן לו משום שמלוה ה' חונן‬
‫דל‪ ,‬אמנם אתה מה מעשיך כאן?‪.‬‬
‫ֲבו ֶת ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫ֲשר עָ ש ֻו א ֹ‬
‫עולָ ם א ֶ‬
‫(כח) אַ ל ֻ ַת ֻ ֵסג ְׁ ֻגבוֻל ֹ‬
‫אין לאדם לשנות מדרכי אבות‪ ,‬משום שאביך‬
‫היה יותר קרוב לה' ממך‪ ,‬ביהדות אדם הראשון‬
‫היה החכם הגדול משום שהוא יציר כפיו של‬
‫ה'‪,‬‬
‫ובנו‬
‫פחות‬
‫ובן‬
‫בנו‬
‫עוד‬
‫פחות‪,‬‬
‫כמה‬
‫שמתרחקים מה' נעשים פחות חכמים‪ ,‬משאין‬
‫כן אצל הגוים‪ ,‬כמה שמתרחקים הם מגלים‬
‫יותר ויותר‪ ,‬משום שהאחרון יודע גם את דברי‬
‫הראשון וגם את דברי השני וגם את דברי עצמו‪,‬‬
‫אמנם היהדות אינה יודעת מעצמה כלום‪ ,‬אלא‬
‫מה'‪.‬‬
‫[‪]298‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ית ִאיש מָ ִהיר ִ ֻב ְׁמלַ אכְׁ ֻת ֹו ִלפְׁ נֵי ְׁמלָ כִ ים יִ ְׁת ַי ָ ֻצב‬
‫(כט) חָ ִז ָ‬
‫ֲש ִֻכים‪:‬‬
‫ַֻבל יִ ְׁת ַי ֵ ֻצב ִלפְׁ נֵי ח ֺ‬
‫אם ראיתי איש חרוץ יש לך לדאוג שהוא‬
‫יעלה לפני התלמידי חכמים שנקראים מלכים‪,‬‬
‫בכדי שיגדלו אותו לתורה‪ ,‬ולא לפני בעלי‬
‫עסקים‪ ,‬אשר המה הולכים בחושך‪.‬‬
‫סליק פרק כב‬
‫פרק כג‬
‫ֲשר‬
‫מו ֵשל ִ ֻבין ֻ ָת ִבין אֶ ת א ֶ‬
‫חום אֶ ת ֹ‬
‫(א) ִֻכי ֵת ֵשב ִל ְׁל ֹ‬
‫ְׁלפָ נ ָ‬
‫ֶיך‪:‬‬
‫כאשר אדם בא להלחם עם היצר הרע‪ ,‬יש לו‬
‫להבין שהמלחמה מעט קשה‪ ,‬ולכן אין לו‬
‫לעשות דברים אשר קשים לו‪ ,‬אלא ילחם במעט‬
‫כוחו‪ ,‬וישמור תמיד את כוחו הרב ל"מצבי‬
‫חרום"‪.‬‬
‫ועוד שהדרך להלחם אם היצר הרע‪ ,‬הוא‬
‫להבין כמה גדולה גדולת הבורא יתברך שמו‪.‬‬
‫[‪]299‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ב) וְׁ ַש ְׁמ ֻ ָת ַש ִֻכין ְׁ ֻבלֹעֶ ָך ִאם ַֻבעַ ל נֶפֶ ש אָ ֻ ָתה‪:‬‬
‫יש לך לעשות את לשונך כסכין‪ ,‬כלומר שרק‬
‫בדברי התורה‪ ,‬אתה יכול להתגבר על היצר‬
‫הרע‪ ,‬כמו שאמרו חז''ל בקידושין משכהו לבית‬
‫המדרש‪ ,‬וכן אמרו חז''ל בברכות‪ ,‬שהקורא‬
‫קריאת שמע על מיטתו הוא הוא אוחז חרב‬
‫בעלת ב' פיות‪ ,‬והורג אלפי מזיקים‪ ,‬רמ''ח‬
‫אותיות של קריאת שמע‪ ,‬ועוד ו' תיבות של‬
‫שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד‪ ,‬הם רומח‪,‬‬
‫אשר בהם הוא הורג את החיצונים כמובא‬
‫בזוהר‪.‬‬
‫(ג) אַ ל ִֻת ְׁתאָ ו ְׁלמַ ְׁטעַ ֻמ ֹו ָתיו וְׁ הוֻא לֶ חֶ ם ְֻׁכז ִָבים‪:‬‬
‫ודע שאין לך לומר שבאמת מעשי היצר‬
‫נחמדים‪ ,‬אלא שאסור לעשותם‪ ,‬אלא דע שכל‬
‫מעשיו אינם באמת נחמדים‪ ,‬אלא רק דמיון של‬
‫ה' החושים‪ ,‬אינם באמת בעלי הנאה‪ ,‬ובכך‬
‫יהיה לך קל להתגבר עליו‪.‬‬
‫[‪]311‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ד) אַ ל ִֻתיגַ ע ְׁלהַ ע ֲִשיר ִמ ִ ֻבינ ְָׁת ָך ח ֲָדל‪:‬‬
‫אין לך להגות כל היום להעשיר‪ ,‬אלא עסוק‬
‫בתורה וממילא יבוא העושר‪ ,‬ומבינת עצמך‬
‫חדל‪ ,‬אלא לך אחרי בינת התורה הקדושה‪,‬‬
‫שהיא בינה אלוקית אין סופית‪ ,‬ולא בינה אשר‬
‫נגועה מנגעי ללבה כבינתך‪.‬‬
‫(ה) ה ֲָת ִעוף {ה ֲָת ִעיף} עֵ ינ ָ‬
‫ֲשה‬
‫ֶיך בֻ ֹו וְׁ אֵ י ֶנ ֻנ ֻו ִֻכי עָ שה ַיע ֶ‬
‫ֶשר וָ ע ֻיף {יָעוֻף} הַ ֻ ָשמָ יִ ם‪:‬‬
‫ֻל ֹו כְׁ נָפַ יִ ם ְֻׁכנ ֶ‬
‫ברגע שאתה תעסוק בתורה‪ ,‬מיד שתביט‬
‫ביצר הרע הוא יעשה לפניך כגל של עצמות‪,‬‬
‫כמו שאמרו חז''ל שכל מקום שנתנו חכמים‬
‫עינהם‪ ,‬או עוני או מיתה‪" ,‬נתן בו עיניו ונעשה‬
‫כגל של עצמות"‪ ,‬ברגע שתהיה חכם בתורה‪,‬‬
‫במבט עין‪ ,‬אתה תכלה את יצרך‪.‬‬
‫(ו) אַ ל ִֻת ְׁלחַ ם אֶ ת לֶ חֶ ם ַרע עָ יִ ן וְׁ אַ ל ִֻת ְׁתאָ ו { ִֻת ְׁתאָ יו}‬
‫ְׁלמַ ְׁטעַ ֻמ ָֹתיו‪:‬‬
‫אין לומר שיש לך לטעום מעט את דרך היצר‬
‫הרע‪ ,‬בכדי לדעת מהו טוב‪ ,‬שאין רואים את‬
‫[‪]311‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הטוב אלא מתוך הרע‪ ,‬משום שיש חשש‬
‫שתשאר שם חלילה‪.‬‬
‫ֱכול ו ְֻׁש ֵתה יֹאמַ ר‬
‫מו ָשעַ ר ְׁ ֻבנַפְׁ ש ֹו ֻ ֶכן הוֻא א ֹ‬
‫(ז) ִֻכי ְֻׁכ ֹ‬
‫לָ ְׁך וְׁ ִלבֻ ֹו ַֻבל ִע ֻ ָמ ְׁך‪:‬‬
‫כי היצר הרע אומר לך לאכול ולשתות‪ ,‬אבל‬
‫הוא בעצמו יודע ששקר יש בדבריו‪ ,‬אל תתן‬
‫לאויב שלך להפיל אותך‪ ,‬כל עוד שהוא בעצמו‬
‫יודע שהוא עושה לך בכך רע‪.‬‬
‫ומה שאמר כי כמו שער‪ ,‬דהיינו שהוא בעצמו‬
‫סוגר את עצמו בשער‪ ,‬מליתן לך כל הנאה‪.‬‬
‫(ח) ֻ ִפ ְֻׁת ָך אָ כַ ְׁל ֻ ָת ְׁת ִקיאֶ ֻנָה וְׁ ִשחַ ֻ ָת דְֻׁ בָ ֶר ָ‬
‫ימים‪:‬‬
‫יך הַ ְׁ ֻנ ִע ִ‬
‫ואפילו את הפת שלו אין לך לאכול‪ ,‬אלא‬
‫לרצות להקיאנה‪ ,‬אלא יש לך לצפות רק את‬
‫הפת של ה'‪ ,‬שהוא המן‪ ,‬שמבאר הזוהר‬
‫שהצדיקים אוכלים אותו בכל יום‪ ,‬ואז תשיח‬
‫ותאמר דברים נעימים‪ ,‬הדיבור הוא מהנפש‪,‬‬
‫וכאשר הנפש זכה‪ ,‬דבריך יהיו נעימים‪ ,‬וכל עוד‬
‫[‪]312‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫שמאכלך אינו זך‪ ,‬נפשך שהיא הדם‪ ,‬שהאוכל‬
‫נהפך לדם‪ ,‬לא תהיה נקיה‪.‬‬
‫(ט) ְׁ ֻבאָ ְׁזנֵי כְׁ ִסיל אַ ל ְֻׁת ַד ֵֻבר ִֻכי יָבוֻז ְׁל ֵש ֶכל ִמ ֻ ֶל ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫אין לך לדבר לפני כסיל‪ ,‬שהרי כל מה‬
‫שתאמר ואפילו דברים חכמים ביותר‪ ,‬הוא יבוז‬
‫להם מתוך המבט השיטחי שלו‪.‬‬
‫תו ִמים אַ ל ֻ ָתבֹא‪:‬‬
‫עולָ ם ו ִֻב ְׁש ֵדי יְׁ ֹ‬
‫(י) אַ ל ֻ ַת ֻ ֵסג ְׁ ֻגבוֻל ֹ‬
‫אין לו לעבור ולהוסיף על מה שאמר הבורא‬
‫עולם‪ ,‬ואל תאמר שכל המוסיף מכל מקום מה‬
‫שאמרו לו לעשות הוא בכלל אלא שהוא הוסיף‬
‫על זה לטובה‪.‬‬
‫ובשדה יתומים אל תבוא לעסוק עימם‪ ,‬שמא‬
‫תחסר להם‪ ,‬ואין יתומים יכולים למחול‪ ,‬וה' יתן‬
‫בך חלילה את אפו‪.‬‬
‫[‪]313‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יא) ִֻכי ֹגאֲלָ ם חָ זָק הוֻא י ִָריב אֶ ת ִריבָ ם ִא ֻ ָת ְׁך‪:‬‬
‫כי ה' מרחם מאוד על יתומים‪ ,‬משום שג'‬
‫שותפים באדם אביו אימו והקב''ה‪ ,‬וברגע‬
‫שהוריו הלכו‪ ,‬ה' לוקח את כל האחריות‪.‬‬
‫(יב) הָ ִביאָ ה לַ ֻמוֻסָ ר ִל ֶֻב ָך וְׁ אָ זְׁ נ ֶָך ְׁל ִא ְׁמ ֵרי ָדעַ ת‪:‬‬
‫יש לך להביא את ליבך לשמוע מוסר‪ ,‬בכדי‬
‫ליסר את היצר הרע השוכן בליבך‪.‬‬
‫וכן יש לך להביא את אוזנך לשמוע בכדי‬
‫לזכך את מוחך‪ ,‬שלשם עולה הדבר הנשמע‪.‬‬
‫(יג) אַ ל ִֻת ְׁמנַע ִמ ֻנַעַ ר מוֻסָ ר ִֻכי ַת ֻ ֶכ ֻנ ֻו בַ ֻ ֵשבֶ ט לֹא יָמוֻת‪:‬‬
‫אין לאדם למנוע מנער מוסר‪ ,‬ואל תאמר והרי‬
‫צעיר ועדין הוא‪ ,‬אלא אפילו אם תכהו בשבט‬
‫הוא לא ימות‪ ,‬ומכל מקום יש לך ללכת בדרכי‬
‫נועם ולהמנע כמה שפחות לצערו‪.‬‬
‫[‪]314‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אול ֻ ַת ִ ֻציל‪:‬‬
‫(יד) אַ ֻ ָתה ַֻב ֻ ֵשבֶ ט ֻ ַת ֻ ֶכ ֻנ ֻו וְׁ נַפְׁ ש ֹו ִמ ֻ ְׁש ֹ‬
‫משום שאתה תחנך אותו‪ ,‬ואם צריך להכות‬
‫אותו תכה אותו‪ ,‬הרי אתה עושה לו טובה‬
‫גדולה‪ ,‬אתה מצילו משאול אשר שם מכים‬
‫בשבט של אש‪ ,‬ועל זה אמר דוד המלך ע''ה‬
‫"שבטך ומשענתך המה ינחמוני"‪ ,‬שבכך שאתה‬
‫מיסר אותי בעולם הזה‪ ,‬אני לא יתיסר בעולם‬
‫הבא‪.‬‬
‫(טו) ְׁ ֻבנִ י ִאם חָ כַ ם ִל ֶֻב ָך יִ ְׁשמַ ח ִל ִ ֻבי גַ ם אָ נִ י‪:‬‬
‫בני כאשר אתה חכם‪ ,‬שמחה יש בליבי‪ ,‬ואם‬
‫תשאל מי יודע את חכמתי‪ ,‬הנה תראה שאפילו‬
‫שאתה לא מספר לי את חכמתך‪ ,‬ליבי שמח בך‪,‬‬
‫וכן לב אביך בורא כל העולמות‪.‬‬
‫(טז) וְׁ ַת ֲעלֹזְׁ נָה כִ ְׁל ֹיו ָתי ְׁ ֻב ַד ֵֻבר ְׁשפָ ֶת ָ‬
‫יש ִרים‪:‬‬
‫יך מֵ ָ‬
‫ואפילו כליותי שמשם מגיעה העצה‪ ,‬ישמחו‬
‫עד מאוד‪ ,‬משום שהם מבינות את עומק דבריך‪.‬‬
‫[‪]315‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יז) אַ ל יְׁ קַ ֻנֵא ִל ְׁ ֻב ָך ַֻבחַ ֻ ָט ִאים ִֻכי ִאם ְׁ ֻביִ ְׁראַ ת יְׁ הֹוָ ה ֻ ָכל‬
‫הַ ֻי ֹום‪:‬‬
‫אין לאדם לקנאות בחטאים‪ ,‬שהרי סופם וכן‬
‫ההוה שלהם רע ומר‪ ,‬אין בעולם הזה שום‬
‫סיפוק‪ ,‬אלא אם כן עושים אותו אמצעי לעולם‬
‫הבא‪ ,‬ומתחילים בו את העולם הבא‪ ,‬ולולי זה‪,‬‬
‫כולו מלא יסורים מקטן ועד גדול‪ ,‬שהרי שולט‬
‫בו כוכב שבתאי אשר הוא מחריב כל חלקה טוב‬
‫כמובא במפרשי ספר היצירה‪.‬‬
‫אלא יש לך לקנאות במי שירא את ה' בכל‬
‫עת‪ ,‬והיראה לא כמשא עליו‪.‬‬
‫(יח) ִֻכי ִאם יֵש אַ ח ֲִרית וְׁ ִת ְׁקוָ ְׁת ָך לֹא ִת ֻ ָכ ֵרת‪:‬‬
‫כי לכל יהודי שעובד את ה' יש לו תקוה‪,‬‬
‫ואחד המרבה ואחד הממעיט‪ ,‬ובלבד שיכוין את‬
‫ליבו לשמים‪.‬‬
‫[‪]316‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יט) ְׁשמַ ע אַ ֻ ָתה ְׁבנִ י וַ חֲכָ ם וְׁ אַ ֻ ֵשר ַֻב ֶ ֻד ֶר ְׁך ִל ֶֻב ָך‪:‬‬
‫יש לך להתבונן בכל דבר ודבר שאתה עושה‬
‫בכל עת‪ ,‬ואז תקנה חכמה‪ ,‬ויש לך להיות‬
‫מאושר בדרך אשר ליבך בוחר‪ ,‬ולא לומר חבל‬
‫שאני רוצה בדרך זו‪.‬‬
‫מו‪:‬‬
‫(כ) אַ ל ְֻׁת ִהי ְׁבס ְֹׁבאֵ י יָיִ ן ְׁ ֻבז ְֹׁללֵ י בָ ָשר לָ ֹ‬
‫אין לך לא להיות סבאי יין שהיא תורת הסוד‪,‬‬
‫ולא זולל בשר שהיא פלפלול הפשט‪ ,‬אלא יש‬
‫לך לעסוק בזה ובזה‪ ,‬משום שהעוסק רק בסוד‬
‫ואינו יודע את ההלכה‪ ,‬אינו הולך בדרך אמת‪,‬‬
‫והלומד רק פשט ואינו לומד את הסוד‪ ,‬אינו‬
‫מבין את לימודו ואת בוראו‪ ,‬ואת תכליתו כלל‬
‫וכלל‪.‬‬
‫(כא) ִֻכי סֹבֵ א וְׁ ֹזולֵ ל יִ ָ ֻו ֵרש ו ְֻׁק ָר ִעים ֻ ַת ְׁל ִ ֻביש נוֻמָ ה‪:‬‬
‫כאשר אתה תעסוק באחד מב' אלו‪ ,‬הרי אתה‬
‫מחסר מלימודך‪ ,‬ואתה לומד קרעים קרעים‪,‬‬
‫משום שהסוד משלים את הפשט‪ ,‬ואם אינך‬
‫[‪]317‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יודע שניהם‪ ,‬יש קרעים בלימודך‪ ,‬ולבסוף תיפול‬
‫עליך שינה‪ ,‬שלא תכיר את בוראך‪.‬‬
‫(כב) ְׁשמַ ע ְׁלאָ ִב ָ‬
‫יך זֶה יְׁ לָ ֶד ָך וְׁ אַ ל ֻ ָתבוֻז ִֻכי ז ְָׁקנָה ִא ֻ ֶמ ָך‪:‬‬
‫יש לך לשמוע לאביך אשר ילד אותך כל עוד‬
‫שהוא תלמיד חכם‪ ,‬יותר מאשר רב אחר אשר‬
‫נקרא אביך‪ ,‬משום שאביך מכיר את עומקי‬
‫לבבך‪.‬‬
‫וכן לאימך יש לך לשמוע‪ ,‬ולא לומר זקנה היא‬
‫ואין דעתה מבינה בדרך הדור אשר אני חי בו‪.‬‬
‫(כג) אֱמֶ ת ְׁקנֵה וְׁ אַ ל ִֻת ְׁמכֻ ֹר חָ כְׁ מָ ה וֻמוֻסָ ר ו ִֻבינָה‪:‬‬
‫יש לך לקנות את התורה אפילו בדמים‪ ,‬אמנם‬
‫אתה תלמדה בחינם‪ ,‬ואז תקנה חכמה בינה‬
‫ומוסר‪ ,‬שכאשר אדם מלמד בחינם הרי הוא‬
‫זוכה בעולם הזה‪ ,‬ללמוד מאת הבורא יתברך‬
‫שמו‪.‬‬
‫[‪]318‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כד) ִ ֻגול { ִ ֻגיל} יָגִ ול {יָגִ יל} א ֲִבי צַ דִֻ יק ֹיולֵ ד {וְׁ ֹיולֵ ד}‬
‫חָ כָ ם ויִ ְׁשמַ ח {יִ ְׁשמַ ח} בֻ ֹו‪:‬‬
‫האב של הצדיק מתמלא בשמחת מעלת בנו‪,‬‬
‫וכן אבי החכם ישמח בו‪ ,‬הבן הוא שמחת אביו‪,‬‬
‫בין אם הוא צדיק במעשים טובים‪ ,‬או שהוא‬
‫חכם בחכמת התורה‪ ,‬שניהם משמחים את‬
‫ההורים‪ ,‬ויש לך להתמיד בעיקר במה שאתה‬
‫ראוי לו‪.‬‬
‫יש שמחה ויש גילה‪ ,‬שמחה היא פנימית‪,‬‬
‫וגילה הוא מלשון גילה השמחה לחוץ‪.‬‬
‫(כה) יִ ְׁשמַ ח אָ ִב ָ‬
‫יך וְׁ ִא ֻ ֶמ ָך וְׁ ָתגֵ ל ֹיולַ ְׁד ֻ ֶת ָך‪:‬‬
‫האב ישמח רק שמחה פנימית‪ ,‬האם תשמח‬
‫בבנה אפילו שמחה חיצונית‪ ,‬האם יותר שמחה‬
‫בבנה מאשר האב‪ ,‬האם התמסרה אליו כל ימי‬
‫חייו‪.‬‬
‫[‪]319‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כו) ְֻׁתנָה ְׁבנִ י ִל ְׁ ֻב ָך ִלי וְׁ עֵ ינ ָ‬
‫ֶיך דְֻׁ ָרכַ י ִֻתר ְֹׁצנָה { ִֻת ֻצ ְֹׁרנָה}‪:‬‬
‫יש לאדם למסור את צעדי ליבו לה'‪ ,‬ואז עיניו‬
‫שהם תלויות בלב האדם כמובא בגמ'‪ ,‬ילכו‬
‫בדרך האמת‪ ,‬שהלב הוא בעל מחשבה ואותו‬
‫שייך למסור לה'‪ ,‬כלומר לחשוב רק בדרך ה'‪,‬‬
‫אמנם את העיניים לא שייך למסור לה'‪ ,‬שהרי‬
‫אין להם מחשבה מעצמם‪.‬‬
‫(כז) ִֻכי שוֻחָ ה עֲמֺ ָֻקה ֹזונָה ו ְֻׁבאֵ ר צָ ָרה נָכְׁ ִר ֻיָה‪:‬‬
‫הזונה היא מביאה את האדם לפול לשוחת‬
‫הקליפה‪ ,‬ולהתרחק מה'‪ ,‬אמנם הנכריה חמורה‬
‫יותר‪ ,‬שהיא מביאה את האדם לבאר צרה‪,‬‬
‫השוחה עמוקה אמנם אינה צרה‪ ,‬היא מאפשרת‬
‫לאדם להמשיך לעבוד את ה'‪ ,‬אמנם הבאר היא‬
‫צרה‪ ,‬שהיא לוכדת את האדם מלנוע בדרך ה'‪,‬‬
‫אלא שבבאר יש מים‪ ,‬שהם דמיון של טוב‪,‬‬
‫אמנם אצל הזונה אין מים‪ ,‬משום שהיא בעצמה‬
‫יודעת שמעשיה רעים‪.‬‬
‫[‪]311‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֻבוגְׁ ִדים ְׁ ֻבאָ ָדם ֻת ֹו ִסף‪:‬‬
‫(כח) אַ ף ִהיא ְֻׁכחֶ ֶתף ֻ ֶת ֱארֹב ו ֹ‬
‫אף כוח הטומאה שמתחפש לאישה אשר‬
‫מזנה‪ ,‬יארב להחטיא את האנשים‪ ,‬ולהרבות‬
‫מריבה בין איש לאישתו‪ ,‬על ידי מעשי הזונות‬
‫שהוא עושה‪.‬‬
‫ֲבוי ְׁל ִמי ִמ ְׁדוָ נִ ים { ִמ ְׁדיָנִ ים} ְׁל ִמי‬
‫אוי ְׁל ִמי א ֹ‬
‫(כט) ְׁל ִמי ֹ‬
‫ִשיחַ ְׁל ִמי ֻ ְׁפצָ ִעים ִח ֻנָם ְׁל ִמי חַ כְׁ ִללוֻת עֵ ינָיִ ם‪:‬‬
‫למי מגיעים כל הצרות שבעולם?‪ ,‬שהם שש‬
‫צרות כנגד שש סדרי משנה‪ ,‬שהרי כל סדר יש‬
‫לו מעלה מיוחדת להציל את האדם מצרה‬
‫שונה‪ ,‬כידוע מהמקובלים‪.‬‬
‫קור ִמ ְׁמסָ ְׁך‪:‬‬
‫(ל) לַ ְׁמאַ ח ֲִרים עַ ל הַ ֻיָיִ ן לַ ָֻב ִאים לַ ְׁח ֹ‬
‫למי שעוסק בסודות הטומאה‪ ,‬ומהיכן שהיין‬
‫יוצא‪ ,‬בבחינת מה שאמרו חז''ל שחוה סחטה‬
‫ענבים לאדם‪ ,‬אין לאדם להתגרות ביצר הרע‪,‬‬
‫ולנסות לבטלו‪ ,‬אלא יש לו להביאו לבית‬
‫המדרש ומאיליו בטל‪.‬‬
‫[‪]311‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(לא) אַ ל ֻ ֵת ֶרא יַיִ ן ִֻכי יִ ְׁתאַ ָ ֻדם ִֻכי יִ ֻ ֵתן ַֻבכֻ ֹיס { ַֻבכֻ ֹוס}‬
‫יש ִרים‪:‬‬
‫ינו יִ ְׁתהַ ֻ ֵל ְׁך ְׁ ֻבמֵ ָ‬
‫עֵ ֹ‬
‫אין לאדם להידבק ביין‪ ,‬שהם התאות אשר‬
‫מציאות את האדם מדעתו‪ ,‬משום שכאשר‬
‫תתפס לתאוה‪ ,‬כל רע יהפך לך למתוק‪ ,‬ולא‬
‫תבין מדוע יש לך לחזור בתשובה‪.‬‬
‫יתו ְֻׁכנָחָ ש יִ ֻ ָש ְׁך וֻכְׁ ִצפְׁ עֹנִ י יַפְׁ ִרש‪:‬‬
‫(לב) אַ ח ֲִר ֹ‬
‫אמנם אחרית מעשה היצר הוא כנחש רע‪,‬‬
‫אשר בתחילה משכנע את האדם בדרכים‬
‫טובים‪ ,‬לבסוף הרי הוא מפילו ברשתו‪ ,‬כמו‬
‫שראינו אצל אדם הראשון‪.‬‬
‫(לג) עֵ ינ ָ‬
‫כות‪:‬‬
‫ָרות וְׁ ִל ְׁ ֻב ָך יְׁ ַד ֵֻבר ֻ ַתהְׁ ֻ ֺפ ֹ‬
‫ֶיך יִ ְׁרא ֻו ז ֹ‬
‫כאשר תדבק חלילה בתאוה‪ ,‬עינך יחזו דברים‬
‫זרים שאינם נכונים‪ ,‬ולבך ידבר דברים שהפוכים‬
‫מכל שכל פשוט‪.‬‬
‫[‪]312‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫היצר הופך כל דבר מיושרו אין לו יושר אחר‪,‬‬
‫היושר הוא רק אחד‪ ,‬היושר הוא האמת‪ ,‬ויש רק‬
‫אמת אחת‪ ,‬אלא שהוא פועל במעשי שקר‪.‬‬
‫שכֵב ְׁ ֻברֹאש ִח ֵֻבל‪:‬‬
‫ית ְֻׁכשֹכֵב ְׁ ֻבלֶ ב יָם ֻוכְׁ ֹ‬
‫(לד) וְׁ הָ יִ ָ‬
‫ומיד אתה נעשה כשוכב בטל במקום סכנה‬
‫גדול‪ ,‬וכשוכב על ראש בעלי החבלה‪.‬‬
‫והרי אתה שוכב בראשך‪ ,‬אינך חושב כלל‬
‫בראשך האם מעשיך נכונים‪.‬‬
‫יתי הֲלָ מוֻנִ י ַֻבל י ָָד ְׁע ִֻתי מָ ַתי אָ ִקיץ‬
‫(לה) ִהכֻ וֻנִ י בַ ל חָ ִל ִ‬
‫עוד‪:‬‬
‫או ִסיף אֲבַ ְׁק ֶש ֻנ ֻו ֹ‬
‫ֹ‬
‫ואתה לא חולה מהיסורים שה' נותן לך ושב‬
‫אליו‪ ,‬ואפילו כשאתה מתעורר מעלפונך‪ ,‬הרי‬
‫אתה מבקש לחטוא עוד‪ ,‬הרי אתה כשיכור אשר‬
‫רודף אחרי יינו‪ ,‬כן כל אדם הרודף אחרי תאותו‪,‬‬
‫הרי הוא מבזה את עצמו‪ ,‬ואינו מבין שהוא‬
‫מוליך את עצמו לאבדון‪.‬‬
‫סליק פרק כ''ג‬
‫[‪]313‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫פרק כד‬
‫(א) אַ ל ְֻׁתקַ ֻנֵא ְׁ ֻבאַ נְׁ ֵשי ָרעָ ה וְׁ אַ ל ִֻת ְׁתאָ ו { ִֻת ְׁתאָ יו} ִל ְׁה ֹיות‬
‫ִא ֻ ָתם‪:‬‬
‫אין לך לקנאות בעושי עולה‪ ,‬ואפילו לו להיות‬
‫תאב להיות בחברתם‪.‬‬
‫אדם אינו מבין שאפילו שהוא יראה את מי‬
‫שהוא חושב שהוא בן אדם השמח ביותר‪,‬‬
‫כשיחקור על מעשיו יראה‪ ,‬ששמחתו מרוב‬
‫עצבותו הגדולה ביותר‪ ,‬אדם רואה לעניים‪ ,‬וה'‬
‫רואה ללבב‪.‬‬
‫(ב) ִֻכי שֹד י ְֶׁה ֶֻגה ִל ָֻבם וְׁ עָ מָ ל ִשפְׁ ֵתיהֶ ם ְֻׁת ַד ֵֻב ְׁרנָה‪:‬‬
‫כל מחשבתם לשוד אנשים‪ ,‬מרוב אשר המה‬
‫עצלנים וחסרי מוסר‪ ,‬להנות ממעשי ידיהם‪ ,‬וכל‬
‫דברי שפתם שקר ורע‪.‬‬
‫[‪]314‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ג) ְׁ ֻבחָ כְׁ מָ ה יִ ָֻבנֶה ָֻביִ ת ו ִֻב ְׁתב ֻונָה יִ ְׁתכֻ ֹונָן‪:‬‬
‫יש לך לבנות את גופך אשר הוא בית‬
‫לנשמתך‪ ,‬בחכמה‪ ,‬לישן בזמן לאכול בזמן‪,‬‬
‫ללמוד דברים קלים‪ ,‬ובתבונה ‪ -‬כמה גדולה‬
‫מעלת ה'‪ ,‬וכמה שכר יש לעובדים אותו‪ ,‬ובכך‬
‫אתה תעלה מעלה מעלה‪.‬‬
‫הון י ָָקר וְׁ נ ִָעים‪:‬‬
‫(ד) ו ְֻׁב ַדעַ ת ח ֲָד ִרים יִ ֻ ָמ ְׁלא ֻו ֻ ָכל ֹ‬
‫ואז בדעתך אשר במוח אשר לך‪ ,‬ימלאו חדרי‬
‫הנאה רוחנית אין סופית‪ ,‬אשר המה נחמדים‬
‫יותר מכל הון יקר ונעים‪ ,‬ואין לך חשש שיקחו‬
‫לך את חכמתך‪.‬‬
‫עוז וְׁ ִאיש ַ ֻדעַ ת ְׁמאַ ֻ ֶמץ כֻ ֹחַ ‪:‬‬
‫(ה) ֻגֶבֶ ר חָ כָ ם ַֻב ֹ‬
‫החכם מתגבר על כל המכשולים בעוז כנמר‪,‬‬
‫ואיש הדעת מאמץ את כוחו להשאר בחוכמתו‪,‬‬
‫אין לך לחשבו שמיד שזכית בחכמה ודעת‪,‬‬
‫תאמר שלום על נפשי‪ ,‬אלא הם רק כלים‬
‫שתוכל לעבוד את ה' בדרך הנכונה עוד ועוד‪.‬‬
‫[‪]315‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֲשה ְֻׁל ָך ִמ ְׁלחָ מָ ה ו ְֻׁתשוֻעָ ה ְׁ ֻברֹב‬
‫לות ֻ ַתע ֶ‬
‫(ו) ִֻכי ְׁב ַתחְׁ ֻ ֺב ֹ‬
‫ֹיועֵ ץ‪:‬‬
‫החכמה והדעת שניתנו לך הם בכדי שתעשה‬
‫בתחבולות מלחמה עם היצר הרע‪.‬‬
‫אמנם דע שהתשועה‪ ,‬היא תגיעה לך‪ ,‬רק‬
‫כאשר לא תסמוך רק על חכמתך‪ ,‬תתיעץ עם‬
‫חברך‪.‬‬
‫מות ַֻב ֻ ַשעַ ר לֹא יִ פְׁ ֻ ַתח ֻ ִפיה ֻו‪:‬‬
‫אמות לֶ אֱוִ יל חָ כְׁ ֹ‬
‫(ז) ָר ֹ‬
‫האויל רואה את החכמים כדבר אשר אינו‬
‫ניתן להשגה‪ ,‬ולכן בשער החכמים הוא לא‬
‫יפתח את פיו‪ ,‬ולא משום שסייג לחכמה‬
‫שתיקה‪ ,‬שהרי הגמ' אומרת שאין לשתוק מדברי‬
‫תורה‪.‬‬
‫לו ַֻבעַ ל ְׁמזִ ֻמ ֹות יִ ְׁק ָרא ֻו‪:‬‬
‫(ח) ְׁמחַ ֻ ֵשב ְׁלהָ ֵרעַ ֹ‬
‫כאשר אדם מחשב להרע לחברו‪ ,‬כולם יקראו‬
‫לו בעל מזימות‪ ,‬כולם יודעים שזה דבר רע‪ ,‬וכמו‬
‫[‪]316‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫כן כאשר אדם מחשב להרע לעצמו‪ ,‬ודאי‬
‫שכולם יאמרו מי הוא החובל בעצמו‪.‬‬
‫תועֲבַ ת ְׁלאָ ָדם לֵ ץ‪:‬‬
‫(ט) זִ ֻ ַמת ִא ֶ ֻולֶ ת חַ ֻ ָטאת וְׁ ֹ‬
‫דבר ריק הוא מי שמעשיו אול‪ ,‬עד אשר הוא‬
‫מגיע לחטא‪ ,‬שכאשר אין האדם מתקן את‬
‫מידותיו‪ ,‬הרי הוא מגיע לחטאים‪ ,‬ותועבה גדולה‬
‫היא להיות לץ‪ ,‬הלץ מכל דבר מתלוצץ‪ ,‬משום‬
‫שאינו מבין דבר‪.‬‬
‫ית ְׁ ֻב ֹיום צָ ָרה צַ ר כֻ ֹחֶ כָ ה‪:‬‬
‫(י) ִה ְׁת ַר ֻ ִפ ָ‬
‫כאשר אדם מתרפה מהתורה‪ ,‬חלילה ביום‬
‫צרה‪ ,‬הוא יבין כמה צר כוחו‪ ,‬עד עת צרה‪ ,‬הוא‬
‫מרגיש במנוחה‪ ,‬אמנם כאשר מגיעה הצרה‪ ,‬אין‬
‫לו במה לאחוז‪ ,‬אי אפשר לאחוז בה'‪ ,‬אלא על‬
‫ידי התורה‪ ,‬התורה היא מלבוש לה'‪.‬‬
‫[‪]317‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יא) הַ ֵ ֻצל ְׁלקֺ ִחים לַ ֻ ָמוֶ ת וֻמָ ִטים לַ הֶ ֶרג ִאם ֻ ַתחְׁ ש ֹו ְׁך‪:‬‬
‫יש לך להציל את מי שהולך להרג ונוטה‬
‫להרג‪ ,‬דהיינו שכאשר אתה רואה את חברך‬
‫חוטא‪,‬‬
‫דע‬
‫שיש‬
‫לך‬
‫להציל‬
‫אותו‪,‬‬
‫ממות‪,‬‬
‫שהרשעים בחייהם קרואים מתים‪.‬‬
‫תכֵן ִלבֻ ֹות הוֻא‬
‫(יב) ִֻכי תֹאמַ ר הֵ ן לֹא י ַָד ְׁענ ֻו זֶה ֲהלֹא ֹ‬
‫ֳלו‪:‬‬
‫י ִָבין וְׁ נֹצֵ ר נַפְׁ ְׁש ָך הוֻא י ֵָדע וְׁ הֵ ִשיב ְׁלאָ ָדם ְֻׁכפָ ע ֹ‬
‫אם תאמר מי מתחייב לי שהמשיב אותו‬
‫בתשובה הרי הוא אדם ישר‪ ,‬דע שלך יש לחזור‬
‫בתשובה‪ ,‬וה' רואה שאתה רוצה לשוב אליו‪,‬‬
‫ולכן בכל מחיר הוא ישיב אותך בעצמו אליו‪.‬‬
‫תוק עַ ל ִח ֻ ֶכ ָך‪:‬‬
‫טוב וְׁ נֹפֶ ת מָ ֹ‬
‫(יג) אֱכָ ל ְׁ ֻבנִ י ְׁדבַ ש ִֻכי ֹ‬
‫יש לך ללמוד דברים מתוקים‪ ,‬ולא לומר אני‬
‫אלמד לשם שמים‪ ,‬דברים מפרכים בכדי לקבל‬
‫שכר על עמל התורה‪.‬‬
‫[‪]318‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫את וְׁ יֵש אַ ח ֲִרית‬
‫(יד) ֻ ֵכן דְֻׁ עֶ ה חָ כְׁ מָ ה ְׁלנַפְׁ ֶש ָך ִאם מָ צָ ָ‬
‫וְׁ ִת ְׁקוָ ְׁת ָך לֹא ִת ֻ ָכ ֵרת‪:‬‬
‫החכמה מועילה לנפש‪ ,‬כאשר אדם מוצא‬
‫מלימוד חכמתו את ה'‪ ,‬ואז ודאי שאחריתו‬
‫טובה‪ ,‬ומובטח לו שלא יכרת מדרך ה'‪ ,‬כמו‬
‫שאמר הגר''א שודאי מי שטעם את טעם‬
‫התורה‪ ,‬אפילו שסר מדרך ה'‪ ,‬הוא ישוב‬
‫בתשובה‪.‬‬
‫צו‪:‬‬
‫(טו) אַ ל ֻ ֶת ֱארֹב ָר ָשע ִלנְׁ וֵ ה צַ דִֻ יק אַ ל ְֻׁת ַש ֵ ֻדד ִר ְׁב ֹ‬
‫אין לך להיות ערב בעד הרשע‪ ,‬שהרי ודאי‬
‫שהוא לא ישלם‪ ,‬וירצה שאתה תשלם את חובו‪.‬‬
‫ולבית הצדיק אין לך להביא את הרשע‪ ,‬כל‬
‫עוד שהוא בעצמו לא רוצה לחזור בתשובה‪ ,‬ואל‬
‫תתן לצדיק להיות ערב בעד הרשע‪ ,‬על עוד‬
‫שהרשע לא רוצה לחזור בתשובה‪.‬‬
‫[‪]319‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(טז) ִֻכי ֶשבַ ע יִ ֻפ ֹול צַ דִֻ יק וָ ָקם ו ְֻׁר ָש ִעים יִ ֻ ָכ ְׁשל ֻו ְׁב ָרעָ ה‪:‬‬
‫ודאי שכל אדם יכול ליפול‪ ,‬אבל הוא יקום‪,‬‬
‫משום שכך רצונו‪ ,‬אמנם הרשע שאין רצונו‬
‫לקום‪ ,‬הוא יכשל לעולם ברעה‪.‬‬
‫אויִ ְׁב ָ‬
‫לו אַ ל‬
‫אויִ ְׁב ָך} אַ ל ִֻת ְׁשמָ ח ו ִֻב ֻ ָכ ְׁש ֹ‬
‫יך { ֹ‬
‫(יז) ִ ֻבנְׁ ֹפל ֹ‬
‫יָגֵ ל ִל ֶֻב ָך‪:‬‬
‫כאשר איובך נופל אין לך לשמוח‪ ,‬שהרי ה'‬
‫חפץ בכל בניו שיחזרו בתשובה‪ ,‬וכל יהודי הוא‬
‫חלק אלוק' ממעל‪ ,‬וכאשר אתה תצטער אולי ה'‬
‫יראה את צערך‪ ,‬ויחזיר אותו בתשובה‪.‬‬
‫(יח) ֻ ֶפן יִ ְׁראֶ ה יְׁ הֹוָ ה וְׁ ַרע ְׁ ֻבעֵ ינָיו וְׁ הֵ ִשיב מֵ עָ לָ יו אַ ֻפ ֹו‪:‬‬
‫שאם תשמח על מפלת הרשע‪ ,‬זה דבר רע‬
‫בעיני ה'‪ ,‬וחלילה יכול אף ה' אשר היה על‬
‫הרשע לבוא עליך‪ ,‬ה' רוצה שאדם יאהב את‬
‫כולם‪ ,‬משום שכולם הם חלקי ה'‪.‬‬
‫[‪]321‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יט) אַ ל ִֻת ְׁתחַ ר ַֻב ֻ ְׁמ ֵר ִעים אַ ל ְֻׁתקַ ֻנֵא ָֻב ְׁר ָש ִעים‪:‬‬
‫אין לך להרגיז את הרשעים‪ ,‬משום שמזלם‬
‫משחק להם‪ ,‬שהרי הרע בעולם הזה גובר‪,‬‬
‫שללא רבוי הרע‪ ,‬לא הייתה בחירה‪ ,‬שאם היו‬
‫טוב ורע שוים‪ ,‬לא הייתה בחירה‪ ,‬שמי ילך אל‬
‫הרע ויעזוב את הטוב‪.‬‬
‫וכן אמרו חז''ל בערכין שאין לך להוכיח את‬
‫חברך‪ ,‬אלא עד שיכך‪ ,‬ומאז עזוב אותו למנוחה‪.‬‬
‫וכן אין לך לקנאות ברשעים‪ ,‬משום שסופם‬
‫רע‪.‬‬
‫(כ) ִֻכי לֹא ִתהְׁ יֶה אַ ח ֲִרית לָ ָרע נֵר ְׁר ָש ִעים יִ ְׁדעָ ְׁך‪:‬‬
‫אין לך לקנא ברשעים שאין להם אחרית כלל‪,‬‬
‫אלא הם חוזרים ובטלים באור ה'‪ ,‬ואינם‬
‫נשארים הם עצמם כלל‪ ,‬ונרם ידעך‪ ,‬משום‬
‫שאור לפני השמש הרי אינו מאיר כלל‪.‬‬
‫[‪]321‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כא) יְׁ ָרא אֶ ת יְׁ הֹוָ ה ְׁ ֻבנִ י וָ מֶ לֶ ְׁך ִעם ש ֹונִ ים אַ ל ִֻת ְׁתעָ ָרב‪:‬‬
‫יש לך לירא מה'‪ ,‬וגם מהמלך הגשמי משום‬
‫שה' שורה בו‪ ,‬ועם מי ששנה בחטא במזיד אין‬
‫לך להיות יחדיו‪ ,‬משום שכל מי ששונה בחטא‪,‬‬
‫החטא נעשה לו כהיתר‪ ,‬ולא תוכל להשיבו‬
‫בתשובה‪ ,‬כמובא בגמ' בקידושין‪.‬‬
‫ידם וֻפִ יד ְׁשנֵיהֶ ם ִמי ֹיודֵ עַ ‪:‬‬
‫(כב) ִֻכי פִ ְׁתאֹם יָקוֻם אֵ ָ‬
‫אין לך להיות עם הרשעים‪ ,‬משום שפתאום‬
‫יבוא עליהם העונש ושמא תענש עימו יחדיו‪.‬‬
‫טוב‪:‬‬
‫(כג) ַֻגם אֵ ֻ ֶלה לַ חֲכָ ִמים הַ ֻכֵר ֻ ָפנִ ים ְׁ ֻב ִמ ְׁש ֻ ָפט ַֻבל ֹ‬
‫גם את הדברים האלו‪ ,‬שהם להכיר פנים‬
‫במשפט‪ ,‬זה דבר שאינו טוב‪ ,‬ואפילו שהוא‬
‫מרגיש שפלוני צודק‪ ,‬מכל מקום אין לו להכיר‬
‫פנים‪ ,‬משום שבכך הוא מסתם את טענות השני‪.‬‬
‫[‪]322‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כד) אֹמֵ ר ְׁל ָר ָשע צַ דִֻ יק אָ ֻ ָתה יִ ְׁ ֻקבֺה ֻו עַ ֻ ִמים יִ זְׁ עָ מוֻה ֻו‬
‫ְׁלאֺ ֻ ִמים‪:‬‬
‫כאשר אדם מחניף לרשע‪ ,‬אפילו עוברים‬
‫שבמעי אימם יקללו אותו‪ ,‬משום שאתה סותם‬
‫בעדו את חדרי התשובה‪ ,‬והעוברים המה זכים‬
‫ונקיים והולכים בדרך אמת‪ ,‬ולכן הם ידאגו‬
‫לקללו‪.‬‬
‫טוב‪:‬‬
‫בוא ִב ְׁר ֻ ַכת ֹ‬
‫יחים יִ נְׁ עָ ם וַ עֲלֵ יהֶ ם ֻ ָת ֹ‬
‫(כה) וְׁ לַ ֻמ ֹוכִ ִ‬
‫אמנם מי שמוכיח את הרשעים‪ ,‬יבוא עליו‬
‫טוב מנועם ה'‪ ,‬וכל ברכות טובות‪ ,‬ולכן אין לך‬
‫לחשוש שכעס הרשע יעשה בך רושם‪.‬‬
‫(כו) ְׁשפָ ַתיִ ם יִ ֻ ָשק מֵ ִשיב דְֻׁ בָ ִרים נְׁ כ ִֹחים‪:‬‬
‫כאשר החכמים ישמעו את החכם מדבר דברי‬
‫חכמה‪ ,‬המה יחברו את שפתיהם‪ ,‬כלומר שהם‬
‫מרמזים "את שפתינו נסגור בכדי לשמוע את‬
‫דבריך"‪.‬‬
‫[‪]323‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כז) הָ כֵן ַֻבחוֻץ ְׁמלַ אכְׁ ֻ ֶת ָך וְׁ עַ ְֻׁת ָד ֻה ַֻב ֻ ָש ֶדה לָ ְׁך אַ חַ ר‬
‫ית ָך‪:‬‬
‫ית בֵ ֶ‬
‫וֻבָ נִ ָ‬
‫יש לך לפני שאתה בונה את ביתך‪ ,‬כלומר‬
‫שאתה קובע את דרכך‪ ,‬לנקות את כל הקליפות‬
‫אשר מסבבים אותך‪ ,‬בכדי שלא תבנה דרכים‬
‫ללא יסודות אמיתיים‪.‬‬
‫ית ִ ֻב ְׁשפָ ֶת ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫(כח) אַ ל ְֻׁת ִהי עֵ ד ִח ֻנָם ְׁ ֻב ֵרעֶ ָך וַ הֲפִ ִֻת ָ‬
‫אין לך להיות עד שקר לחברך‪ ,‬ולהתפתות‬
‫בהבטחות אשר מבטיח לך‪ ,‬בכדי שתעשה זאת‪.‬‬
‫משום שהממון מגיע מאת ה'‪ ,‬והמשקר‬
‫ומוציא ממון בבית דין‪ ,‬הרי הוא משקר לפני ה'‪,‬‬
‫שהרי ה' נמצא בעדת הדינים‪.‬‬
‫ֱשה לֻ ֹו אָ ִשיב‬
‫ֲשר עָ ָשה ִלי ֻכֵן אֶ ע ֶ‬
‫(כט) אַ ל ֻתֹאמַ ר ֻ ַכא ֶ‬
‫ֳלו‪:‬‬
‫לָ ִאיש ְֻׁכפָ ע ֹ‬
‫אין לך ליקום וליטור‪ ,‬אלא ה' יקום במי שהוא‬
‫יודע שיש ליקום בו‪ ,‬שהרי אם אתה נוקם‬
‫[‪]324‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫בחברך‪ ,‬אין אתה מאמין שהכל מאת ה'‪ ,‬ואינך‬
‫נזכר שה' שלח ועשה לך זאת על ידי פלוני‪.‬‬
‫(ל) עַ ל ְׁש ֵדה ִאיש עָ צֵ ל עָ בַ ְׁר ִֻתי וְׁ עַ ל ֻכ ֶֶרם אָ ָדם חֲסַ ר‬
‫לֵ ב‪:‬‬
‫שלמה המלך ע''ה מספר שהוא עבר וראה‬
‫את אלו שמתחילים את דרכם שהם בבחינת‬
‫שדה‪ ,‬ולא בית‪ ,‬משום שאין להם לב שהוא‬
‫הבית הפנימי‪.‬‬
‫(לא) וְׁ הִ ֻנֵה עָ לָ ה כ ֺֻל ֹו ִק ֻ ְׁמש ֹונִ ים ֻ ָכ ֻס ֻו פָ נָיו ח ֲֺר ִֻלים וְׁ ג ֶֶדר‬
‫אֲבָ נָיו ֶנה ֱָרסָ ה‪:‬‬
‫וראה‬
‫אשר‬
‫גודלים‬
‫בהם‬
‫דברים‬
‫רעים‬
‫מאליהם‪ ,‬ואין שם שום גדר אשר שומרת‬
‫שהיצר הרע לא יכנס‪ ,‬והכל משום שאין לאדם‬
‫לב‪ ,‬אינו עובד את ה' עם ליבו‪ ,‬אינו אוהב וירא‬
‫את ה'‪.‬‬
‫[‪]325‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יתי לָ קַ ְׁח ִֻתי מוֻסָ ר‪:‬‬
‫(לב) וָ אֶ ֱחזֶה אָ נֹכִ י אָ ִשית ִל ִ ֻבי ָר ִא ִ‬
‫אמנם ה' נותן לצדיק לראות דברים כאלו‪,‬‬
‫בכדי שהוא יקח מוסר‪ ,‬אין שום מקרא בעולם‪,‬‬
‫אדם לא רואה סתם דברים‪.‬‬
‫ֻמות ְׁמעַ ט ִח ֻבֺק י ַָדיִ ם ִל ְׁש ֻ ָכב‪:‬‬
‫(לג) ְׁמעַ ט ֵש ֹנות ְׁמעַ ט ְֻׁתנו ֹ‬
‫והסיבה שאין אדם עובד את ה' עם ליבו‪,‬‬
‫משום שהיצר אומר לו‪ ,‬יש לך עכשיו לישן מעט‬
‫ולא הרבה‪ ,‬שהרי כבר ישנת‪ ,‬אלא שמכל מקום‬
‫יש לך לישן עוד מעד‪ ,‬בכדי שיהיה לך כוח‬
‫ללמוד ברציפות זמן רב‪ ,‬וכן יש לך לחבק מעט‬
‫את ידך ולנוח‪ ,‬והכל בשביל שיהיה לך כוח‬
‫ללמוד‪.‬‬
‫יש ָך וֻמַ ְׁחס ֶֹר ָ‬
‫יך ְֻׁכ ִאיש מָ גֵן‪:‬‬
‫(לד) וֻבָ א ִמ ְׁתהַ ֻ ֵל ְׁך ֵר ֶ‬
‫אבל לבסוף אדם כזה נעשה רע ואין עני אלא‬
‫מדעת של תורה‪ ,‬והחסרון שנעשה לך‪ ,‬הוא‬
‫שאינך דבק בה'‪ ,‬אלא במלאכים ששמם מיכאל‬
‫גבריאל נוריאל שהם ראשי תיבות מגן‪ ,‬ומלאך‬
‫[‪]326‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫רפאל אינו‪ ,‬משום שלא תהיה רפואה למכתך‪,‬‬
‫אלא בתשובה גדולה‪.‬‬
‫סליק פרק כ''ד‬
‫פרק כה‬
‫זְׁק ֻיָה‬
‫אֲשר הֶ ְׁע ִֻתיק ֻו אַ נְׁ ֵשי חִ ִ‬
‫(א) ַֻגם אֵ ֻ ֶלה ִמ ְׁשלֵ י ְׁש ֹלמֹה ֶ‬
‫מֶ לֶ ְׁך יְׁ הו ָֻדה‪:‬‬
‫אנשי חזקיה ראו לנכון לומר עוד כמה דברי‬
‫שלמה אשר הוא חשך עצמו מלאומרם‪ ,‬משום‬
‫שהם כבר כלולים בדבריו הראשונים‪ ,‬אמנם הם‬
‫סברו שאין בית מדרש ללא חידוש‪.‬‬
‫(ב) ְֻׁכבֹד ֱאלֹהִ ים הַ ְׁס ֻ ֵתר דָֻ בָ ר וֻכְׁ בֹד ְׁמלָ כִ ים ֲחקֹר דָֻ בָ ר‪:‬‬
‫הכבוד של ה' הוא שלא נגלה לכולם את‬
‫מעלתו לפרטים‪ ,‬משום שיש שלא מבינים את‬
‫עומק הדברים‪ ,‬וגדולתו נודעת ממילא‪ ,‬אמנם‬
‫מלכי בשר ודם אין מעלתם נודעת‪ ,‬ולכן יש‬
‫[‪]327‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לגלותה‪ ,‬משום שיתרבה כבודם‪ ,‬ואין בכך שום‬
‫סכנה‪ ,‬משום שאין עומק בדבריהם‪.‬‬
‫(ג) ָשמַ יִ ם לָ רוֻם וָ אָ ֶרץ לָ עֹמֶ ק וְׁ לֵ ב ְׁמלָ כִ ים אֵ ין חֵ קֶ ר‪:‬‬
‫ומכל מקום אין לך לזלזל במלכים שהרי ה'‬
‫נתן להם בכדי להנהיג את העם לב רחב‪ ,‬כמו‬
‫שראינו שהיה ליבו של שלמה המלך ע''ה‪ ,‬אשר‬
‫ליבם מבין בעליונים ובתחתונים‪.‬‬
‫גו ִסיגִ ים ִמ ֻ ָכסֶ ף וַ ֵֻיצֵ א לַ ֻצ ֵֹרף ֻ ֶכ ִלי‪:‬‬
‫(ד) הָ ֹ‬
‫דע שאין לך להתאייש שאינך רואה אלוקות‪,‬‬
‫שהרי אפילו כלי כסף יפה‪ ,‬לא נעשה יפה‪ ,‬אשר‬
‫אשר זככו אותו מכל סיג שבו‪.‬‬
‫או‪:‬‬
‫גו ָר ָשע ִלפְׁ נֵי מֶ לֶ ְׁך וְׁ יִ כֻ ֹון ַֻב ֶ ֻצ ֶדק ִֻכ ְׁס ֹ‬
‫(ה) הָ ֹ‬
‫כאשר הרשע יעמוד לעונש לפני המלך‪,‬‬
‫והמלך יצרפו‪ ,‬בכך יתגדל כסא המלך שכולם‬
‫ישמעו ויראו‪ ,‬ולכן לפעמים ה' מעניש את‬
‫[‪]328‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫החוטאים‬
‫בכדי‬
‫לזכות‬
‫את‬
‫האחרים‪,‬‬
‫וגם‬
‫החוטאים יוצאים זכים ומנוקים‪ ,‬לקבל שכר‬
‫עליון‪.‬‬
‫קום ְׁ ֻגד ִֹלים אַ ל ֻ ַת ֲעמֹד‪:‬‬
‫(ו) אַ ל ִֻת ְׁתהַ ַ ֻדר ִלפְׁ נֵי מֶ לֶ ְׁך ו ִֻב ְׁמ ֹ‬
‫אין לך להתפאר לפני המלך אלא להשפיל‬
‫עצמך‪ ,‬ואין לך לעמוד במקום גדולים‪ ,‬אלא‬
‫להשפיל עצמך ולשמוע דבריהם‪ ,‬שהגדולה‬
‫והגאוה הם כתריס המונע בפני שמיעת החכמה‪.‬‬
‫יל ָך ִלפְׁ נֵי נ ִָדיב‬
‫טוב אֲמָ ר ְׁל ָך עֲלֵ ה הֵ ֻנָה מֵ הַ ְׁש ֻ ִפ ְׁ‬
‫(ז) ִֻכי ֹ‬
‫ֲשר ָרא ֻו עֵ ינֶיך‪ָ:‬‬
‫א ֶ‬
‫כאשר‬
‫אדם‬
‫רודף‬
‫אחרי‬
‫הכבוד‪,‬‬
‫לבסוף‬
‫אומרים לו בפה מלא שאין מקומו במקום גדול‬
‫שכזה‪ ,‬אמנם כאשר אדם משפיל עצמו ושומע‬
‫תמיד עוד חכמה על כורחו יגדלהו‪.‬‬
‫[‪]329‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ית ֻה‬
‫ֲשה ְׁ ֻבאַ ח ֲִר ָ‬
‫(ח) אַ ל ֻ ֵתצֵ א לָ ִרב מַ הֵ ר ֻ ֶפן מַ ה ֻ ַתע ֶ‬
‫ְׁ ֻבהַ כְׁ ִלים א ְֹׁת ָך ֵרעֶ ָך‪:‬‬
‫אין לך לריב עם חברך וכו'‪ ,‬מפני שאינך יודע‬
‫מה יש בידו בכדי לנצח אותך‪ ,‬יש לך תמיד‬
‫להימנע מכל מריבה‪.‬‬
‫סוד אַ חֵ ר אַ ל ְֻׁתגָ ל‪:‬‬
‫יב ָך ִריב אֶ ת ֵרעֶ ָך וְׁ ֹ‬
‫(ט) ִר ְׁ‬
‫אפילו שאתה רב עם חברך‪ ,‬מכל מקום אין לך‬
‫בעת זו לאבד את מעלתך‪ ,‬ולגלות את כל‬
‫סודותיו בכדי להשפילו‪ ,‬תשאר אתה תמיד‬
‫במעלתך‪ ,‬ואל תבזה את עצמך‪ ,‬זכור שאדם‬
‫ניכר בכוסו כיסו וכעסו‪.‬‬
‫(י) ֻ ֶפן יְׁ חַ ֻ ֶס ְׁד ָך שֹמֵ עַ וְׁ ִד ָֻב ְׁת ָך לֹא ָתשוֻב‪:‬‬
‫פו‬
‫יחרף‪11‬‬
‫אותך כל מי שישמע שאתה מגלה‬
‫את סודות חברך‪ ,‬ולעולם לא ישכח בזיונך‪ ,‬אבל‬
‫‪11‬‬
‫חסד הוא מלשון חרוף כמו שכתוב על שוכב עם אחותו‬
‫חסד הוא‪ ,‬והתרגום מתרגם שהוא לשון חרוף‪.‬‬
‫[‪]331‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אם‬
‫תבליג‬
‫במריבה‪,‬‬
‫כולם‬
‫ישבחו‬
‫אותך‬
‫שבעתיים‪ ,‬ועוד עליך מתקיים העולם כמו‬
‫שאמרו חז''ל בגמ' בחולין שאין העולם מתקיים‪,‬‬
‫אלא על בולם פיו בשעת מריבה‪.‬‬
‫(יא) ֻ ַת ֻפוֻחֵ י זָהָ ב ְׁ ֻבמַ ְׁש ִֻכ ֻי ֹות ֻ ָכסֶ ף דָֻ בָ ר דָֻ בֺר עַ ל אָ פְׁ נָיו‪:‬‬
‫התפוח הוא פרי שכל רפואה בו‪ ,‬כמובא‬
‫בזוהר‪ ,‬ובמיוחד אשר נחמד לעין כאשר הוא‬
‫בכלי כסף אשר העין חומדת אותם‪ ,‬וכן יפה‬
‫מאוד ומרפא את הנפש‪ ,‬כאשר אדם משמיע‬
‫דברים הקשורים אחד לשני‪ ,‬שהרי הוא בכך‬
‫עושה זיוגים בתורה‪ ,‬והשומע אותו הרי הוא‬
‫מסוגל למצוא את זיוגו כמובא כעין זה בליקוטי‬
‫מוהר''ן‪.‬‬
‫אזֶן שֹמָ עַ ת‪:‬‬
‫מוכִ יחַ חָ כָ ם עַ ל ֹ‬
‫(יב) ֶנזֶם זָהָ ב וַ ח ֲִלי כָ ֶתם ֹ‬
‫יפה מאוד לאוזן אשר שומעת כשהחכם‬
‫מוכיח אותה‪ ,‬ואינה ממאנת לשמוע‪ ,‬ורק בכך‬
‫אדם יכול לתקן את הטעיות שבו‪.‬‬
‫[‪]331‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יג) ְֻׁכ ִצ ֻנַת ֶשלֶ ג ְׁ ֻב ֹיום ָק ִציר ִציר ֶנאֱמָ ן ְׁלש ְֹׁלחָ יו וְׁ נֶפֶ ש‬
‫ֲא ֹדנָיו י ִָשיב‪:‬‬
‫כאשר אדם ממלא את שליחותו אשר שלחו‬
‫ה' לעולם הזה‪ ,‬הרי הוא מקים את השכינה‬
‫שהיא נקראת נפשו של ה'‪ ,‬והעושה נחת רוח‬
‫לה'‪ ,‬זוכה לכל טוב‪.‬‬
‫יאים וְׁ רוֻחַ וְׁ גֶ ֶשם אָ יִ ן ִאיש ִמ ְׁתהַ ֻ ֵלל ְׁ ֻבמַ ֻ ַתת‬
‫(יד) נְׁ ִש ִ‬
‫ָשקֶ ר‪:‬‬
‫כמו שפעמים מגיעים עננים‪ ,‬ואינם מורידים‬
‫גשם‪ ,‬כן הוא איש אשר מתהלל שיש לו רוב‬
‫ממון וחכמה‪ ,‬ואין לו‪ ,‬והיינו שאל תחשוב שמי‬
‫שאומר שהוא חכם ודאי שיש בו מעט חכמה‬
‫שאין שקר שאין בו מעט אמת‪ ,‬אלא דע שכמו‬
‫שבטבע רואים שיש עננים בלי גשם‪ ,‬כן יש כאלו‬
‫שמשבחים את עצמם ואין בהם מהומה‪ ,‬וכבר‬
‫אמר שלמה המלך ע''ה בזוהר שסימני הטיפש‪,‬‬
‫הוא כאשר משבח את עצמו‪.‬‬
‫[‪]332‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(טו) ְׁ ֻבא ֶֹר ְׁך אַ ֻ ַפיִ ם יְׁ פ ֻ ֶֺתה ָק ִצין וְׁ לָ ש ֹון ַר ֻ ָכה ִֻת ְׁש ָֻבר ָֻג ֶרם‪:‬‬
‫כאשר אתה תמחול לחברך ה' שהוא מלך‬
‫העולם‪ ,‬ימחל לך‪ ,‬כמו שכתוב שה' מעביר על‬
‫כל פשעי האדם‪ ,‬אשר מעביר על מדותיו‪ ,‬בגמ'‬
‫בראש השנה‪.‬‬
‫וכאשר תדבר אל חברך בלשון רכה ובדברי‬
‫חכמה‪ ,‬אתה תשבר את החומריות שבו‪.‬‬
‫אתו‪:‬‬
‫את ֱאכֹל ַ ֻד ֻי ֻ ֶָך ֻ ֶפן ִֻת ְׁש ָֻבעֶ ֻנ ֻו וַ הֲקֵ ֹ‬
‫(טז) דְֻׁ בַ ש מָ צָ ָ‬
‫כשאדם מוצא דבר שמאוד מוצא חן בעיניו‪,‬‬
‫אין לו לעסוק רק בו‪ ,‬אלא רק לפרקים‪ ,‬פן ישנא‬
‫אותו מרוב הרגל האהבה‪ ,‬וכן הוא בין אדם‬
‫לחברו ואיש לאישתו‪ ,‬שאין להרבות בכל עת‬
‫וזמן בקרבה יתירה‪ ,‬שהקרבה היתירה‪ ,‬יוצרת‬
‫שנאה‪ ,‬ולכן אמרו בגמ' בנידה שה' עושה שאיש‬
‫ואישה לא יהיו מותרים לעולם‪ ,‬בכדי שתגבר‬
‫בהם האהבה‪.‬‬
‫[‪]333‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יז) הֹקַ ר ַרגְׁ ְׁל ָך ִמ ֵֻבית ֵרעֶ ָך ֻ ֶפן יִ ְׁש ָֻבע ֲָך ו ְֻׁשנֵאֶ ָך‪:‬‬
‫וכן אין לך לבוא אל חברך פעמים רבות‪ ,‬פן‬
‫יתרגל באהבתך אליו‪ ,‬וישנאך‪ ,‬אלא עשה זאת‬
‫באופן שקול‪.‬‬
‫(יח) מֵ פִ יץ וְׁ חֶ ֶרב וְׁ חֵ ץ ָשנוֻן ִאיש ֹענֶה ְׁב ֵרעֵ ה ֻו עֵ ד‬
‫ָשקֶ ר‪:‬‬
‫כאשר אדם משקר ומעיד על רעהו דבר‬
‫שאינו‪ ,‬הרי הוא כהורגו‪ ,‬מפני שצער רב מגיע‬
‫על זה שמעידים עליו דבר שבאמת אינו‪ ,‬והוא‬
‫אינו יכול להכחיש‪ ,‬והרי זה כהורגו‪.‬‬
‫(יט) ֵשן רֹעָ ה וְׁ ֶר ֶגל מוֻעָ ֶדת ִמ ְׁבטָ ח בֻ ֹו ֵגד ְׁ ֻב ֹיום צָ ָרה‪:‬‬
‫כאשר אדם בוגד בחברו ביום רעה‪ ,‬הרי זה‬
‫דבר מגועל עד מאוד‪ ,‬והרי הוא מד' אבות‬
‫נזיקין‪ ,‬הוא רע בעצם טבעו‪.‬‬
‫שגם שאדם רוצה לפרוש מחברו‪ ,‬אין לו‬
‫לפרוש ביום רעה אשר לו‪.‬‬
‫[‪]334‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כ) מַ ע ֲֶדה ֶֻב ֶגד ְׁ ֻב ֹיום ָק ָרה חֹמֶ ץ עַ ל נ ֶָתר וְׁ ָשר ַֻב ֻ ִש ִרים‬
‫עַ ל לֶ ב ָרע‪:‬‬
‫כמו שאין לאדם ביום חורף להסיר את בגדיו‬
‫המחממים‪ ,‬כן אין לאדם כשחברו בצער גדול‪,‬‬
‫לשיר לו‪ ,‬ואין לו לומר הריני משמחו‪ ,‬אלא‬
‫שמחתו היא כאשר תשתתף בצערו‪ ,‬וצרת רבים‬
‫חצי נחמה‪.‬‬
‫(כא) ִאם ָרעֵ ב ש ַנ ֲא ָך הַ אֲכִ לֵ ה ֻו לָ חֶ ם וְׁ ִאם צָ מֵ א הַ ְׁשקֵ ה ֻו‬
‫מָ יִ ם‪:‬‬
‫כאשר שונאך רעב תן לו לחם‪ ,‬ואל תאמר וכי‬
‫אני אתן לו כאשר הוא שונאי‪ ,‬ואם הוא לא‬
‫ישוב בתשובה‪ ,‬יראה אלוקים אשר אתה באת‬
‫להסיר את השנאה והוא שונאך שנאה לשמה‪,‬‬
‫ולכן יכהו ה'‪.‬‬
‫[‪]335‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כב) ִֻכי גֶחָ ִלים אַ ֻ ָתה ח ֶֹתה עַ ל רֹאש ֹו וַ יהֹוָ ה יְׁ ַש ֻ ֶלם‬
‫לָ ְׁך‪:‬‬
‫כשאתה נותן לשנאך אתה מעמידהו במבחן‬
‫אם ימישיך ברשעתו או לא‪ ,‬ומכל מקום אל לך‬
‫לדאוג על ממונך שהרי ה' יחזיר לך אותו‪.‬‬
‫כן עם ישראל נותן ליצר הרע את השעיר‪ ,‬וכן‬
‫את‬
‫המים‬
‫להשביע‬
‫את‬
‫אחרונים‬
‫היצר‬
‫כמובא‬
‫הרע‪,‬‬
‫בזוהר‪,‬‬
‫והרי‬
‫בכדי‬
‫הוא‬
‫בטל‬
‫מלקטרג‪.‬‬
‫ועוד‬
‫שיש‬
‫כוחות‬
‫קדושה‬
‫אשר‬
‫טמונים‬
‫בכוחות הטומאה‪ ,‬אשר אין להם כוח לצאת‬
‫משם‪ ,‬ולכן יש לאדם להוסיף על פי שהתורה‬
‫מורה‪ ,‬קדושה בטומאה‪ ,‬בכדי לעורר את כוח‬
‫הקדושה אשר שם‪ ,‬והוא יתגבר על הטומאה‪,‬‬
‫ויצא ממנה לחופשי‪ ,‬והטומאה תיפול לתהום‪,‬‬
‫משום שחיות הטומאה היא רק מהקדושה‪.‬‬
‫חולֵ ל ָֻג ֶשם וֻפָ נִ ים נִ ְׁזעָ ִמים ְׁלש ֹון סָ ֶתר‪:‬‬
‫פון ְֻׁת ֹ‬
‫(כג) רוֻחַ צָ ֹ‬
‫כמו שרוח צפונית מעידה על הגשם‪ ,‬כן כאשר‬
‫אתה רואה את חברך עם פנים זועמות‪ ,‬דע‬
‫[‪]336‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫שריכלו לפניו עליך בסתר‪ ,‬ולכן הוא נעשה לך‬
‫לשונא‪.‬‬
‫טוב ֶשבֶ ת עַ ל ֻ ִפ ֻנַת ָ ֻגג מֵ אֵ ֶשת ִמ ְׁדוָ נִ ים { ִמ ְׁדיָנִ ים}‬
‫(כד) ֹ‬
‫וֻבֵ ית חָ בֶ ר‪:‬‬
‫טוב לשבת בלא אישה שמעלת כה גדולה‪,‬‬
‫כאשר היא רק מעוררת ריב‪ ,‬לשם ריב‪ ,‬ואינו‬
‫רוצה בשלום לעולם‪.‬‬
‫וכמו כן יש לך לפרוש מבית חוברים חבר‪,‬‬
‫דהיינו העוסקים בכוחות הטומאה‪.‬‬
‫טובָ ה מֵ אֶ ֶרץ‬
‫(כה) מַ יִ ם קָ ִרים עַ ל נֶפֶ ש ֲעיֵפָ ה ו ְֻׁשמוֻעָ ה ֹ‬
‫מֶ ְׁרחָ ק‪:‬‬
‫כמו שמים קרים טובים לצמא אשר היה בדרך‬
‫ארוכה‪ ,‬כן טובה שמועה טובה אשר ציפה לה‬
‫האדם זמן רב‪.‬‬
‫ובא לומר לנו בכך שאם יש לך לבשר לחברך‬
‫בשורה‪ ,‬אל תאמר לו אותה‪ ,‬לאחר שתמצא זמן‬
‫לכך‪ ,‬אלא אמור לו מיד‪ ,‬משום שהוא תאב לה‪.‬‬
‫[‪]337‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫קור מָ ְׁשחָ ת צַ דִֻ יק מָ ט ִלפְׁ נֵי ָר ָשע‪:‬‬
‫(כו) מַ ְׁעיָן נִ ְׁר ֻ ָפש וֻמָ ֹ‬
‫אין צדיק לפול לפני רשע‪ ,‬מפני שהצדיק דבק‬
‫בה'‪ ,‬והרשע בסיטרא אחרא‪ ,‬ואם קרה דבר כזה‬
‫הוא דבר רע‪ ,‬אשר מעיד על כך שלא דאגו העם‪,‬‬
‫להסיר מן הצדיק את הרקבון שהלך וגבר בו‪.‬‬
‫בוד‪:‬‬
‫טוב וְׁ חֵ קֶ ר ְֻׁכב ָֹדם ֻ ָכ ֹ‬
‫(כז) אָ כֹל דְֻׁ בַ ש הַ ְׁרבֻ ֹות לֹא ֹ‬
‫אפילו שאין לאכול דבש רב‪ ,‬מכל מקום‬
‫לחקור בכבוד התלמידי חכמים‪ ,‬זה דבר טוב‬
‫תמיד‪ ,‬משום שהם בני עליה ובכל יום יש לחקור‬
‫עליהם דברים חדשים‪ ,‬וזהו כבודם‪.‬‬
‫ֲשר אֵ ין מַ ְׁעצָ ר‬
‫חומָ ה ִאיש א ֶ‬
‫(כח) עִ יר ֻ ְׁפרוֻצָ ה אֵ ין ֹ‬
‫ֻחו‪:‬‬
‫ְׁלרו ֹ‬
‫איש אשר אין מעצור לנפשו‪ ,‬ואנו סבלן‬
‫ומבליג‪ ,‬ורוצה שכל דבר שמבקש ה' יביא לו‬
‫מיד‪ ,‬ואם לא נעשה כן‪ ,‬הוא אומר שאין ה'‬
‫שומע תפילתו‪ ,‬ואינו יודע שה' מביא לאדם כל‬
‫דבר אשר הוא צריך בזמן הנכון לו‪.‬‬
‫[‪]338‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫סליק פרק כ''ה‬
‫פרק כו‬
‫(א) ֻ ַכ ֻ ֶשלֶ ג ַֻב ַֻקיִ ץ וְׁ כַ ֻ ָמטָ ר ַֻב ָֻק ִציר ֻכֵן ֹלא נָאוֶ ה ִלכְׁ ִסיל‬
‫בוד‪:‬‬
‫ֻ ָכ ֹ‬
‫כמו ששלג אינו טוב בעת קיץ‪ ,‬כן אין לתת‬
‫לכסיל כבוד‪ ,‬משום שהוא בכך חושב שדרכו‬
‫נכונה‪ ,‬והרי אתה הורסו בידים‪.‬‬
‫לו}‬
‫רור לָ עוֻף ֻכֵן ִק ְׁללַ ת ִח ֻנָם לֹא { ֹ‬
‫(ב) ֻ ַכ ִ ֻצ ֻפ ֹור לָ נוֻד ֻ ַכדְֻׁ ֹ‬
‫ָתבֹא‪:‬‬
‫כמו שציפור נעה לפעמים ללא שום מטרה‪ ,‬כן‬
‫קללה אשר אין לה סיבה באמת אינו מקיימת‪.‬‬
‫אמנם הקרי הוא "לו תבוא"‪ ,‬והיינו שמרן‬
‫האריז''ל גילה שמה שרואים צפורים לפעמים‬
‫עפות‪ ,‬אין דבר זה ללא מטרה‪ ,‬אלא משום שה'‬
‫רואה להוריד אור לעולם הזה‪ ,‬הוא שולח ציפור‬
‫[‪]339‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫שתעוף ותחקוק באויר‪ ,‬ואזי מגיע האור לצדיק‬
‫וכו'‪ ,‬ואם כן אין הציפור עפה לחינם‪ ,‬וכן קללת‬
‫הצדיק אשר מקלל לפעמים אנשים אשר לא‬
‫עשו לו מהומה‪ ,‬אלא שהם מצערים אנשים‬
‫אחרים‪ ,‬תתקיים‪.‬‬
‫ועוד יש לפרש שאדם אשר מקלל בחינם היא‬
‫תגיע עליו‪ ,‬ולכן כתוב "לו תבוא"‪.‬‬
‫ילים‪:‬‬
‫ֲמור וְׁ ֵשבֶ ט ְׁלגֵו ְֻׁכ ִס ִ‬
‫(ג) ש ֹוט לַ ֻסוֻס מֶ ֶתג לַ ח ֹ‬
‫כמו שסוס צריך שוט בכדי לנוע‪ ,‬כן נכון‬
‫לכסילים‪ ,‬שבט לגום‪ ,‬ואין לומר שנדבר עימו‬
‫בכדי שיסור מסורו‪ ,‬משום שהוא אינו בבחינת‬
‫אדם‪ ,‬ששומע דיבורים אשר מדברים עימו‪.‬‬
‫(ד) אַ ל ֻ ַתעַ ן ְֻׁכ ִסיל ְֻׁכ ִא ַ ֻו ְׁל ֻת ֹו ֻ ֶפן ִֻת ְׁשוֶ ה ֻל ֹו גַ ם אָ ֻ ָתה‪:‬‬
‫אין לך להשיב לרשע על עצם השאלה שלו‪,‬‬
‫משום שהוא ישיב לך תשובה שיקרית להפך‪,‬‬
‫אלא יש לך לענות לו בצורה כללית‪ ,‬ולהסביר‬
‫לו שכל מעשהו הבל‪.‬‬
‫[‪]341‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ה) ֲענֵה כְׁ ִסיל ְֻׁכ ִא ַ ֻו ְׁל ֻת ֹו ֻ ֶפן יִ ְׁהיֶה חָ כָ ם ְׁ ֻבעֵ ינָיו‪:‬‬
‫שאלו חז''ל בגמ' בשבת‪ ,‬והרי לפני כן אמר‬
‫שלמה המלך ע''ה שאין לענות לכסיל‪ ,‬וכאן‬
‫כותב שיש לענות לכסיל‪ ,‬וענו בגמ' שבדברי‬
‫תורה יש לענות לכסיל‪ ,‬בכדי שלא יהיה בזיון‬
‫לתורה‪ ,‬אמנם בדברי העולם אין לענות לו‪,‬‬
‫ומכל מקום אין לענות כפי אשר אנחנו חושבים‪,‬‬
‫אלא כפי אשר הוא מבין‪ ,‬ולכן כתוב שיש לענות‬
‫לו כאולתו‪.‬‬
‫(ו) ְׁמקַ ֶ ֻצה ַרגְׁ לַ יִ ם חָ מָ ס ש ֶֹתה שֹלֵ חַ דְֻׁ בָ ִרים ְׁ ֻביַד ְֻׁכ ִסיל‪:‬‬
‫כאשר אין אדם טורח ללכת ברגליו להביא לו‬
‫שתיה‪ ,‬הרי שותה ממי חברו וזה חמס‪ ,‬כן‬
‫השולח ביד כסיל לומר דברים הוא עושה חמס‪,‬‬
‫משום שהכסיל לא יאמר דבריו כראוי‪ ,‬ויצא‬
‫קלקול מתחת ידו‪.‬‬
‫ילים‪:‬‬
‫(ז) ַ ֻד ְׁלי ֻו שֹקַ יִ ם ִמ ֻ ִפ ֻ ֵסחַ וֻמָ ָשל ְׁ ֻבפִ י כְׁ ִס ִ‬
‫[‪]341‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫כמו שלפסח [צולע] אין רגליים שימושיות‪ ,‬כן‬
‫לא שייך שכסיל יאמר משלי חכמים‪ ,‬ואפילו‬
‫שיש לו משלים‪ ,‬אין בהם מהות נכונה כלל‪.‬‬
‫בוד‪:‬‬
‫רור אֶ בֶ ן ְׁ ֻבמַ ְׁר ֵֻגמָ ה ֻכֵן ֹנו ֵתן ִלכְׁ ִסיל ֻ ָכ ֹ‬
‫(ח) ִֻכ ְׁצ ֹ‬
‫כמו שמסוכן לתת אבן במקום ששם אנשים‬
‫רוגמים אחרים באבנים אשר שם‪ ,‬כן מסוכן‬
‫לתת לכסיל כבוד‪ ,‬משום שהוא מחזק את‬
‫מעשיו הרעים‪ ,‬אשר הוא עושה לבני אדם‪.‬‬
‫ילים‪:‬‬
‫חוחַ עָ לָ ה ְׁביַד ִשכֻ ֹור וֻמָ ָשל ְׁ ֻבפִ י כְׁ ִס ִ‬
‫(ט) ֹ‬
‫השיכור תופס קוצים בידו‪ ,‬וכן משלי הכסילים‬
‫המה רעים עד מאוד‪ ,‬ומטעים את האדם מדרך‬
‫הישר‪.‬‬
‫ואפילו שיש חכמה בדבריהם‪ ,‬מכל מקום‬
‫הטפשות‬
‫שבכך‬
‫מסוכנת‪,‬‬
‫משום‬
‫שמטרת‬
‫משלהם‪ ,‬להטעות את האדם מדרך הישר‪.‬‬
‫[‪]342‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫חולֵ ל כֻ ֹל וְׁ שכֵר ְֻׁכ ִסיל וְׁ שכֵר ע ְֹׁב ִרים‪:‬‬
‫(י) ַרב ְׁמ ֹ‬
‫כמו שרב אשר הוגה בתורה‪ ,‬הרי הוא נעשה‬
‫חולין מכל עבודה‪ ,‬הוא שוכר אחרים שיעשו את‬
‫מלאכתו‪ ,‬כן הכסיל שכר אנשים אחרים בכדי‬
‫שיחטיאו את הרבים‪ ,‬ולכן יש לך להזהר גם‬
‫מאנשים אחרים אשר אינם מוחזקים לכסילים‪.‬‬
‫או ְֻׁכ ִסיל ש ֹונֶה ְׁב ִא ַ ֻו ְׁל ֻת ֹו‪:‬‬
‫(יא) ְֻׁכ ֶכלֶ ב ָשב עַ ל קֵ ֹ‬
‫אין לך לומר אם כסיל זה עושה את דבריו‬
‫שוב ושוב‪ ,‬סימן שיש אמת בדבריו‪ ,‬שהרי גם‬
‫ראינו שכלב שב אל קיאו‪.‬‬
‫ית ִאיש חָ כָ ם ְׁ ֻבעֵ ינָיו ִֻת ְׁקוָ ה ִלכְׁ ִסיל ִמ ֻ ֶמ ֻנ ֻו‪:‬‬
‫(יב) ָר ִא ָ‬
‫כאשר אדם חושב שהוא חכם ואינו יודע שיש‬
‫לו עוד להשיג חכמה רבה‪ ,‬הכסיל עדיף ממנו‪,‬‬
‫שהכסיל יודע שהוא כסיל‪ ,‬ויש לו תקוה להשיג‬
‫חכמה‪.‬‬
‫[‪]343‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֹבות‪:‬‬
‫(יג) אָ מַ ר עָ צֵ ל ַשחַ ל ַֻב ָ ֻד ֶר ְׁך א ֲִרי ֵֻבין הָ ְׁרח ֹ‬
‫העצל תמיד יאמר לך תרוצים מדוע אינו יכול‬
‫לבוא לעזרתך‪ ,‬ולכן כאשר תראה אשר חברך‬
‫מתרץ תירוצים על כל דבר אשר אינו יכול לבוא‬
‫לעזרתך‪ ,‬דע שחלה הוא במחלת העצלות‪.‬‬
‫תו‪:‬‬
‫(יד) הַ ֶ ֻדלֶ ת ִֻת ֻס ֹוב עַ ל ִצ ָיר ֻה וְׁ עָ צֵ ל עַ ל ִמ ֻ ָט ֹ‬
‫אפילו‬
‫שהדלת‬
‫תסגר‬
‫ותפתח‪,‬‬
‫מעוברים‬
‫ושבים‪ ,‬אין העצל לומד מהם‪ ,‬אלא הוא ממשיך‬
‫בעצלותו‪ ,‬שגם את זה העצלות עושה‪ ,‬שלא ילך‬
‫האדם בדרך הרבים‪.‬‬
‫ָדו ַֻב ַ ֻצ ֻ ָלחַ ת נִ ְׁלאָ ה לַ ה ֲִשיבָ ֻה אֶ ל ֻ ִפיו‪:‬‬
‫(טו) טָ מַ ן עָ צֵ ל י ֹ‬
‫העצל אפילו שהביאו לפניו כול טוב‪ ,‬ואומרים‬
‫הנה קום ותהנה‪ ,‬גם את זה הוא כבר לא מסוגל‬
‫לעשות‪ ,‬כן כהיום יש שולחן ערוך ומפרשים‪,‬‬
‫ופירוש לפרושים‪ ,‬ועדיין יש כאלו שקשה עליהם‬
‫הלימוד‪.‬‬
‫[‪]344‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(טז) חָ כָ ם עָ צֵ ל ְׁ ֻבעֵ ינָיו ִמ ֻ ִש ְׁבעָ ה ְׁמ ִשיבֵ י טָ עַ ם‪:‬‬
‫החכם האמיתי הוא מרגיש שהוא עצל ואינו‬
‫עושה כאשר יכול‪ ,‬ולכן תמיד מתחכם עוד ועוד‪,‬‬
‫ואפילו אם יביאו לו שבע ראיות שטובה היא‬
‫העצלות‪ ,‬הוא לא ישמע לאף אחד‪ ,‬ומה שאמר‬
‫שיתנו לחכם שבע ראיות שאינו עצל‪ ,‬הכוונה‬
‫שיש ז' יצרים רעים כמובא בגמ' בסוכה‪ ,‬וכל‬
‫היצרים יאמרו לו שיש לו לנוח‪ ,‬אמנם הוא‬
‫יאמר להם שבעוד מאה עשרים שנה‪ ,‬הוא ינוח‬
‫לעולם כמובא בגמ' בערובין‪.‬‬
‫לו‪:‬‬
‫(יז) מַ ֲחזִיק ְׁ ֻבאָ ְׁזנֵי כָ לֶ ב עֹבֵ ר ִמ ְׁתעַ ֵֻבר עַ ל ִריב ֻלֹא ֹ‬
‫כמו שידוע לכל אדם‪ ,‬שהמחזיק באוזני כלב‬
‫שאינו שלו‪ ,‬הרי הוא מסתכן‪ ,‬כן הנכנס לריב‬
‫שאינו שלו מסכתן‪ ,‬א‪ :‬על עצם המריבה‪ .‬ב‪:‬‬
‫שאם הוא באמת היה בעל הריב‪ ,‬היו לו כוחות‬
‫להמודד‪ ,‬אבל כיון שאינו מבעלי הריב‪ ,‬אין לו‬
‫כוחות להתמודד‪ ,‬והרי הוא מסכן את עצמו‪.‬‬
‫וכן אין לאדם לעורר ריב עם יצרו הרע‪ ,‬כל‬
‫עוד שאינו לו כוחות למריבה זו‪.‬‬
‫[‪]345‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יח) ְֻׁכ ִמ ְׁתלַ הְׁ לֵ ֻ ַה הַ ֻי ֶֹרה זִ ִ ֻקים חִ ִ ֻצים וָ מָ וֶ ת‪:‬‬
‫(יט) ֻכֵן ִאיש ִר ֻ ָמה אֶ ת ֵרעֵ ה ֻו וְׁ אָ מַ ר ֲהלֹא ְׁמ ַשחֵ ק אָ נִ י‪:‬‬
‫כמו שברור שטיפש ורשע האיש אשר יורה‬
‫חיצים ל"תומו"‪ ,‬ובכך הרוג אנשים רבים‪ ,‬כן מי‬
‫שמרמה את חברו בשביל משחק‪ ,‬ומביא אותו‬
‫לבושה או סכנה‪ ,‬ואומר משחק אני‪.‬‬
‫דון‪:‬‬
‫(כ) ְׁ ֻבאֶ פֶ ס עֵ ִצים ִֻתכְׁ ֶֻבה אֵ ש ו ְֻׁבאֵ ין נִ ְׁר ָ ֻגן יִ ְׁש ֻתֹק מָ ֹ‬
‫כמו שאם אין עצים‪ ,‬תכבה האש‪ ,‬כן כשאין‬
‫אדם‬
‫מעורר‬
‫את‬
‫הריב‪,‬‬
‫המריבה‬
‫תסתיים‪,‬‬
‫שפעמים אומר אדם‪ ,‬אני לא מעורר את הריב‪,‬‬
‫חברי הוא זה שמעורר‪ ,‬לכן יש לאדם לידע‪,‬‬
‫שאם הוא יותר כמה פעמים‪ ,‬חברו יפסיק לריב‬
‫עימו‪.‬‬
‫(כא) ֻ ֶפחָ ם ְׁלגֶחָ ִלים וְׁ עֵ ִצים ְׁלאֵ ש וְׁ ִאיש ִמ ְׁדוָ נִ ים‬
‫{ ִמ ְׁדיָנִ ים} ְׁלחַ ְׁרחַ ר ִריב‪:‬‬
‫כמו שהפחם לגחלים‪ ,‬גם איש אשר אוהב‬
‫לעורר ריב‪ ,‬הוא מחרחר ריב בין ב' אנשים‪ ,‬ובא‬
‫[‪]346‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫שלמה המלך לומר לנו שנדע שיש אנשים‬
‫שבטבע שלהם לעורר ריב‪ ,‬ולכן יש לרחק מהם‪.‬‬
‫(כב) דִֻ ְׁב ֵרי נִ ְׁר ָ ֻגן ְֻׁכ ִמ ְׁתלַ ה ֲִמים וְׁ הֵ ם י ְָׁרד ֻו חַ ְׁד ֵרי בָ טֶ ן‪:‬‬
‫כאשר אדם מבמריבתו עם חברו‪ ,‬מבזהו‪,‬‬
‫הדברים יורדים ללב השמוע לבטנו‪ ,‬ואינם‬
‫נשכחים עד אשר הוא ינקום נקמה‪ ,‬אדם‬
‫במשפט מועט‪ ,‬יכול להעציב אדם להביא אותו‬
‫לחולי‪ ,‬ואפילו ליותר מכך‪.‬‬
‫(כג) ֻכֶסֶ ף ִסיגִ ים ְׁמצֺ ֻ ֶפה עַ ל חָ ֶרש ְׁשפָ ַתיִ ם דֻ ְֹׁל ִקים וְׁ לֶ ב‬
‫ָרע‪:‬‬
‫כמו שדבר רע הוא לתת כסף אפילו שאינו‬
‫טוב‪ ,‬על חרס שהוא דבר פשוט ולמכור אותו‬
‫בעד מחיר אשר שווה כאילו היה כולו כסף‪ ,‬כן‬
‫רע הוא לדבר דברים אשר מראים גדולה‪ ,‬אבל‬
‫ליבך רע‪ ,‬אלא יש לאדם להיות שוה מבפנים‬
‫ומבחוץ‪ ,‬ולתקן את עצמו בכל יום עוד ועוד‪.‬‬
‫[‪]347‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ומכל מקום‪ ,‬כן השקר אשר מראה שהוא‬
‫צדיק‪ ,‬הוא ככסיף סיגים‪ ,‬רואים שאין הוא שלם‬
‫ממש‪ ,‬שהוא לא ככסף נקי‪.‬‬
‫(כד) ִ ֻב ְׁשפָ ָתו { ִ ֻב ְׁשפָ ָתיו} יִ ָֻנכֵר ש ֹונֵא ו ְֻׁב ִק ְׁרבֻ ֹו י ִָשית‬
‫ִמ ְׁרמָ ה‪:‬‬
‫השונא ניכר בדיבור פיו‪ ,‬וכל קרבתו היא‬
‫להרע‪ ,‬אבל אם השונא מתרחק ומשקיט את‬
‫כעסו‪ ,‬ובכך הוא מביא את השלום‪.‬‬
‫בות‬
‫לו אַ ל ֻ ַתאֲמֶ ן בֻ ֹו ִֻכי ֶשבַ ע ֻת ֹועֵ ֹ‬
‫קו ֹ‬
‫(כה) ִֻכי יְׁ חַ ֻנֵן ֹ‬
‫ְׁ ֻב ִלבֻ ֹו‪:‬‬
‫גם אם שונאך שהוא היצר הרע‪ ,‬יתחנן אליך‬
‫שתבוא אליו‪ ,‬אין לך להאמין לו‪ ,‬שהרי ליבו‬
‫מלא מחשבות רע עליך‪.‬‬
‫[‪]348‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫תו ְׁב ָקהָ ל‪:‬‬
‫און ִֻת ָ ֻגלֶ ה ָרעָ ֹ‬
‫(כו) ִֻת ֻ ַכ ֻ ֶסה ִשנְׁ אָ ה ְׁ ֻבמַ ֻ ָש ֹ‬
‫כאשר אדם מכסה שנאתו בהסתר‪ ,‬לבסוף‬
‫תתגלה רעתו‪ ,‬ומחשבת ליבו בקהל‪ ,‬שהרשע‬
‫ממתין לבייש את האדם לפני רבים‪.‬‬
‫אין לאדם לסמוך על רשעים ולומר הרי אפילו‬
‫בחושך ובהסתר הוא לא הרע לי‪ ,‬וודאי שבקהל‬
‫הוא לא ירע לי‪.‬‬
‫(כז) כֻ ֶֹרה ֻ ַשחַ ת ָֻב ֻה יִ ֻפֹל וְׁ גֹלֵ ל אֶ בֶ ן אֵ לָ יו ֻ ָתשוֻב‪:‬‬
‫כשאדם מכין רעה לחברו‪ ,‬הוא יפול בה‪ ,‬וכן‬
‫כאשר מכין לו מכשול‪ ,‬המכשול יבוא אליו‪ ,‬אין‬
‫אדם נוגע במוכן לחברו כמלא נימא‪ ,‬אפילו מי‬
‫שהחריב את בית המקדש‪ ,‬שמע בת קול‪,‬‬
‫שאמרה לה‪ ,‬שהמקדש כבר היה חרב בעת אשר‬
‫החרבת אותו‪.‬‬
‫ֲשה ִמ ְׁדחֶ ה‪:‬‬
‫(כח) ְׁלש ֹון ֶשקֶ ר יִ ְׁשנָא ַד ֻ ָכיו וֻפֶ ה חָ לָ ק ַיע ֶ‬
‫הנקי מחטאים שונא לשון שקר‪ ,‬ופה אשר‬
‫משנה את דיברו ומשקר‪ ,‬הוא גורם לריב בין‬
‫[‪]349‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫חברים‪ ,‬ומדיח אותם אחד מהשני‪ ,‬כן יש לאדם‬
‫לדבר רק טוב על ישראל לפני ה'‪ ,‬ולא חלילה‬
‫לרחקם‪ ,‬כשאליהו הנביא זכור לטוב‪ ,‬אמר קטרוג‬
‫על ישראל ה' כעס עליו‪ ,‬שמשה דיבר אל ה'‬
‫קשות‪ ,‬אבל דיבר טוב על ישראל‪ ,‬ה' שמח בו‪.‬‬
‫סליק פרק כו‬
‫פרק כז‬
‫(א) אַ ל ִֻת ְׁתהַ ֻ ֵלל ְׁ ֻב ֹיום מָ חָ ר ִֻכי לֹא ֵת ַדע מַ ה ֻיֵלֶ ד ֹיום‪:‬‬
‫אין לאדם לשמוח לפני שהגיעה השמחה‪,‬‬
‫משום שהוא יכול בכל לגרום עליו קטרוג או עין‬
‫רעה‪.‬‬
‫יך נָכְׁ ִרי וְׁ אַ ל ְׁשפָ ֶת ָ‬
‫(ב) יְׁ הַ ֻ ֶל ְׁל ָך זָר וְׁ לֹא פִ ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫אין לאדם לשבח את עצמו‪ ,‬משום שאדם‬
‫צריך לחפש את הענוה‪ ,‬וה' יחפש לו את‬
‫הגאוה‪.‬‬
‫[‪]351‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫חול וְׁ כַ עַ ס אֱוִ יל ֻ ָכבֵ ד ִמ ֻ ְׁשנֵיהֶ ם‪:‬‬
‫(ג) כֻ ֹבֶ ד אֶ בֶ ן וְׁ נֵטֶ ל הַ ֹ‬
‫הכעס מגיע מהעצבות אשר היא מכוח העפר‬
‫שבגוף‪ ,‬שגוף האדם מורכב מד' יסודות‪ ,‬אש מים‬
‫אויר עפר‪ ,‬והעצבות היא שורש העפר‪ ,‬ולכן היא‬
‫כבדה מכל דבר אשר מורכב מהעפר‪.‬‬
‫ועל פי זה ביארתי שאמר ה' למשה שיכה את‬
‫הסלע‪ ,‬ורש''י מבאר משום שהיו אומרים מה‬
‫סלע זו אשר אין לה שכר ועונש עושה רצונו של‬
‫מקום‪ ,‬האדם שיש לו שכר ועונש לא כל שכן‪,‬‬
‫וקשה שהרי רש''י כבר מבאר שיש קל וחומר‬
‫מה שמש שאין לה שכר ועונש ומכל מקום‬
‫עושה רצונו של מקום‪ ,‬האדם לא כל שכן‪ ,‬ואם‬
‫כן מדוע צריך ללמוד זאת מן הסלע? אלא‬
‫הביאור שהאבן היא יסוד העפר‪ ,‬היא בבחינת‬
‫העצבות‪,‬‬
‫רוצים‬
‫לראות‬
‫קל‬
‫וחומר‬
‫מאבן‪,‬‬
‫שאפילו שהיא כבידה‪ ,‬היא עושה רצונו של‬
‫מקום‪.‬‬
‫(ד) אַ כְׁ ז ְִׁר ֻיוֻת חֵ מָ ה וְׁ ֶשטֶ ף אָ ף ו ִֻמי ַי ֲעמֹד ִלפְׁ נֵי ִקנְׁ אָ ה‪:‬‬
‫אפילו האכזריות והחמה ושטף אף‪ ,‬אינם כמו‬
‫הקנאה שאדם מקנה את חברו‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫[‪]351‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫חז''ל הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את‬
‫האדם מן העולם‪.‬‬
‫טובָ ה ֻת ֹוכַ חַ ת ְׁמג ֻ ָֺלה מֵ אַ הֲבָ ה ְׁמסֺ ֻ ָת ֶרת‪:‬‬
‫(ה) ֹ‬
‫עדיף לאדם שיוכיחו אותם בגלוי‪ ,‬מאשר‬
‫שיאהבו אותו בהסתר‪ ,‬עדיף לאדם חלילה לקבל‬
‫את יסורי ה'‪ ,‬מאשר שה' יאהב אותו‪ ,‬אבל‬
‫בהסתר פנים‪ ,‬התוכחה היא גלוי של אהבה‬
‫בגלוי‪ ,‬את אשר יאהב ה' יוכיח‪.‬‬
‫יקות ש ֹונֵא‪:‬‬
‫רות נְׁ ִש ֹ‬
‫אוהֵ ב וְׁ נַעְׁ ֻ ָת ֹ‬
‫(ו) ֶנאֱמָ נִ ים ֻ ִפ ְׁצעֵ י ֹ‬
‫כאשר האוהב שלך מכה אותך‪ ,‬סימן שהוא‬
‫אוהב אותך‪ ,‬אכפת לו ממך‪ ,‬אבל נשיקות‬
‫השונא‪ ,‬מורים שהוא שמח בדרך הרעה שאתה‬
‫הולך בכדי שתיפול בדרכך‪.‬‬
‫כן ה' מכה את האדם‪ ,‬אבל היצר הרע מפתה‬
‫את האדם ומראה לו פנים שוחקות בכדי‬
‫שיתרק עוד ועוד לפני הבור אשר יש בו נחשים‬
‫ועקרבים‪.‬‬
‫[‪]352‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫תוק‪:‬‬
‫(ז) נֶפֶ ש ְׁשבֵ עָ ה ֻ ָתבוֻס נֹפֶ ת וְׁ נֶפֶ ש ְׁרעֵ בָ ה ֻ ָכל מַ ר מָ ֹ‬
‫נפש אשר שבעה אפילו דבר מתוק‪ ,‬אינו ערב‬
‫לה‪ ,‬אמנם נפש רעבה אפילו מר מתוק לה‪,‬‬
‫כאשר אדם שקוע במ''ט שערי תאוה‪ ,‬הרי הוא‬
‫לא אוהב את התורה‪ ,‬וכאשר אדם שקוע במ''ט‬
‫שערי עניות‪ ,‬הרי הוא מוכן ושמח בלימוד‬
‫התורה‪.‬‬
‫ואין העניות אלא בדעת‪ ,‬כאשר אדם מבין‬
‫שאינו מבין כלום‪ ,‬הוא שמח להבין כל דבר‬
‫ודבר‪.‬‬
‫מו‪:‬‬
‫קו ֹ‬
‫(ח) ְֻׁכ ִצ ֻפ ֹור ֹנודֶ ֶדת ִמן ִק ֻנ ָֻה ֻכֵן ִאיש ֹנו ֵדד ִמ ְֻׁמ ֹ‬
‫אין לאדם לרצות להשאר כל ימיו בבית‬
‫הוריו‪ ,‬שהרי אפילו הציפור שהיא האם מבינה‬
‫שיש לה לנוד מקינה‪ ,‬בכדי שבני ילכו לשגרת‬
‫חייהם‪.‬‬
‫וכן אין לאדם להשאר במקומו‪ ,‬אלא יש לו‬
‫בכל יום ויום‪ ,‬להתקדם עוד ועוד‪.‬‬
‫[‪]353‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ט) ֶשמֶ ן ו ְֻׁקט ֶֹרת יְׁ ַש ֻ ַמח לֵ ב וֻמֶ ֶתק ֵרעֵ ה ֻו מֵ עֲצַ ת נָפֶ ש‪:‬‬
‫שמן אשר סכים אותו‪ ,‬והקטורת אשר מריחים‬
‫אותה‪ ,‬המה משמחים את הלב‪ ,‬שהשמן מחזק‬
‫את הריאה כמובא בליקוטי מוהר''ן‪ ,‬והריאה‬
‫מקררת את הלב מהחום שבו כמובא בתיקוני‬
‫זוהר‪ ,‬והריח פותח את דרכי הנשימה‪ ,‬ומחזק‬
‫את הנשמה‪ ,‬שהיא מלשון נשימה כמובא בגמ'‬
‫בברכות‪.‬‬
‫וכן מתוק לאדם לקבל עיצה טובה מחברו‪,‬‬
‫אשר היא פותחת את צער לבבו‪.‬‬
‫יך אַ ל ֻ ַת ֲעזֹב וֻבֵ ית אָ חִ ָ‬
‫(י) ֵרע ֲָך וְׁ ֵרעַ ה {וְׁ ֵרעַ } אָ ִב ָ‬
‫יך אַ ל‬
‫חוק‪:‬‬
‫רוב מֵ אָ ח ָר ֹ‬
‫טוב ָשכֵן ָק ֹ‬
‫בוא ְׁ ֻב ֹיום אֵ ידֶ ָך ֹ‬
‫ֻ ָת ֹ‬
‫אין לך לעזוב את חברי אביך‪ ,‬משום שהם‬
‫יהיו מסורים לך‪ ,‬שהרי הם מרגישים קשורים‬
‫אליך משורשך שהוא אביך‪.‬‬
‫ואין לך ללכת אל בית אחיך ביום צרה‪ ,‬משום‬
‫שהוא לא ישמח לעזוב לך‪ ,‬אלא אם כן תגיע‬
‫לסכנת נפשות‪.‬‬
‫אלא לך לשכנך טוב שכן קרוב מאח רחוק‪.‬‬
‫[‪]354‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יא) חֲכַ ם ְׁ ֻבנִ י וְׁ ַש ֻ ַמח ִל ִ ֻבי וְׁ אָ ִשיבָ ה ח ְֹׁרפִ י ָדבָ ר‪:‬‬
‫אומר ה' בני תחכמו‪ ,‬והשיבו למאכים ששאלו‬
‫"מה אדם ותדעהו"‪ ,‬שודאי יש לה' לברוא את‬
‫האדם‪ ,‬שרק האדם שיש לו יצר הרע‪ ,‬עושה‬
‫נחת לה'‪ ,‬בכך שמתגבר על יצרו הרע‪.‬‬
‫(יב) עָ רוֻם ָראָ ה ָרעָ ה נִ ְׁס ֻ ָתר ֻ ְׁפ ָתאיִ ם עָ ְׁבר ֻו ֶנ ֱענָש ֻו‪:‬‬
‫החכם שרואה שהרעה מגיע‪ ,‬הוא מיד מסתיר‬
‫את עצמו‪ ,‬ודבק בבורא עולם‪ ,‬ובטל בו‪ ,‬אמנם‬
‫הפתאים‪ ,‬אמרו אם אנחנו צריכים למות נמות‬
‫ואם לא‪ ,‬לא‪.‬‬
‫דו ִֻכי עָ ַרב זָר ו ְֻׁבעַ ד נָכְׁ ִר ֻיָה חַ ְׁבלֵ ה ֻו‪:‬‬
‫(יג) קַ ח ִ ֻבגְׁ ֹ‬
‫לפעמים אדם מכניס את ראשו להיכן שאינו‬
‫שייך ומתחייב דברים שאין לו לעמוד בהם‪ ,‬עד‬
‫שאפילו את בגדו יקחו ממנו‪.‬‬
‫וכל מה שאדם ערב לדברים שאינו יכול‬
‫לעמוד בה‪ ,‬משום שהוא רוצה להחניף ולשלם‬
‫[‪]355‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לזונות‪ ,‬והחוטא בזנות‪ ,‬הרי הוא נעשה עני‬
‫כמובא בגמ' בסוטה‪.‬‬
‫דול ַֻבבֻ ֹקֶ ר הַ ְׁש ֻכֵים ְׁקלָ לָ ה‬
‫קול ָֻג ֹ‬
‫(יד) ְׁמבָ ֵר ְׁך ֵרעֵ ה ֻו ְׁ ֻב ֹ‬
‫לו‪:‬‬
‫ֻ ֵתחָ ֶשב ֹ‬
‫כאשר אדם מברך את חברו‪ ,‬ומבליט את‬
‫מעלתיו‪ ,‬הרי הוא מביא עליו עין הרע‪ ,‬וקקלה‬
‫הוא מביא עליו‪.‬‬
‫ובמיוחד שהוא עושה זאת בבוקר כאשר לב‬
‫האדם רע לפני שסעד את סעודתו‪ ,‬כמובא בגמ'‬
‫בב''ב שעד שאדם אוכל יש לו ב' לבבות‪ ,‬היינו‬
‫שהטוב והרע שולטים בו‪.‬‬
‫טו ֵרד ְׁ ֻב ֹיום סַ גְׁ ִריר וְׁ אֵ ֶשת ִמ ְׁדוָ נִ ים { ִמ ְׁדיָנִ ים}‬
‫(טו) ֶ ֻדלֶ ף ֹ‬
‫נִ ְׁש ֻ ָתוָ ה‪:‬‬
‫כמו שטיפות הגשם הרי הם יורדות ויורדות‪,‬‬
‫ומפריעות לאדם‪ ,‬כן אישה רעה מפריע לבעלה‬
‫מעט מעט‪ ,‬עד אשר מוציאה אותו מדרכו‬
‫הטובה‪.‬‬
‫[‪]356‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ינו יִ ְׁק ָרא‪:‬‬
‫(טז) צֹפְׁ נֶיהָ צָ פַ ן רוֻחַ וְׁ ֶשמֶ ן יְׁ ִמ ֹ‬
‫מי שמסתיר מהאדם לפני נישואיו שהאישה‬
‫אשר רוצה לישא היא רעה‪ ,‬הוא הצפין דבר רע‪,‬‬
‫שאין בו תועלת‪.‬‬
‫אמנם‬
‫מי‬
‫שחכמה‬
‫אשר‬
‫משולה‬
‫לשמן‪,‬‬
‫בראשו‪ ,‬והוא אינו מצד שמאל שהוא צד צפון‪,‬‬
‫אלא הטוב שולט בו‪ ,‬הוא יזהיר את האדם שלא‬
‫ישא את האישה הזאת‪.‬‬
‫(יז) ַֻב ְׁרזֶל ְׁ ֻבבַ ְׁרזֶל יָחַ ד וְׁ ִאיש יַחַ ד ֻ ְׁפ ֵני ֵרעֵ ה ֻו‪:‬‬
‫כמו שרק על ידי ברזל אחד מחדדים את‬
‫השני‪ ,‬כן איש יכול להעמיק בדברי התורה‪ ,‬רק‬
‫עם חברו כמובא בגמ' בתענית‪ ,‬או חברותא או‬
‫מיתותא‪.‬‬
‫רק על ידי שאדם לומד עם חברו‪ ,‬והוא שואל‬
‫וחברו מתרץ‪ ,‬חברו שואל והוא מתרץ‪ ,‬הוא‬
‫מספר לחברו את חידושיו וחברו מספר לו‪ ,‬הוא‬
‫מתקן את חברו‪ ,‬וחברו מתקנו‪ ,‬זו היא השלמות‪.‬‬
‫[‪]357‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יח) נֹצֵ ר ְֻׁתאֵ נָה יֹאכַ ל ֻ ִפ ְׁרי ָֻה וְׁ שֹמֵ ר ֲא ֹדנָיו יְׁ כ ָֺֻבד‪:‬‬
‫מי ששומר את עץ התאנה‪ ,‬הוא לבסוף יאכל‬
‫פריה‪ ,‬וכן מי ששומר את כבוד ה' שלא יתחלל‪,‬‬
‫הוא לבסוף יכובד‪.‬‬
‫מי ששומר על עלי התאנה שאדם וחוה לבשו‪,‬‬
‫דהיינו שהוא ירא מה' ומתבייש ממנו‪ ,‬בכך הוא‬
‫מכבד את ה'‪.‬‬
‫(יט) ֻ ַכ ֻ ַמיִ ם הַ ֻ ָפנִ ים לַ ֻ ָפנִ ים ֻכֵן לֵ ב הָ אָ ָדם לָ אָ ָדם‪:‬‬
‫כאשר אדם מתנהג לנשמת חברו‪ ,‬כן נשמת‬
‫חברו תתנהג אליו‪ ,‬אפילו שהאדם עצמו אינו‬
‫רואה שחברו אוהבו‪ ,‬המזל שלו מודיע לו בדיוק‬
‫מי אוהב אותו ומי לא‪ ,‬כמובא בגמ' במגילה‬
‫שמזל האדם רואה מה שהוא לא רואה‪ ,‬המזל‬
‫מבואר ברש''י בשבת שהרי מלאך השומר את‬
‫האדם‪.‬‬
‫[‪]358‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אול וַ אֲבַ דֻ ֹה {וַ אֲבַ דֻ ֹו} לֹא ִֻת ְׁש ַֻב ְׁענָה וְׁ עֵ ינֵי הָ אָ ָדם‬
‫(כ) ְׁש ֹ‬
‫לֹא ִת ְׁש ַֻב ְׁענָה‪:‬‬
‫הגיהנום רוצה עוד ועוד חוטאים‪ ,‬משום‬
‫שהוא חי רק על ידי נפש החוטאים‪ ,‬וכן עיני‬
‫האדם ההולכים אחרי יצרו לא ישבעו מתאותם‪,‬‬
‫יש לו מנה רוצה מתאתיים‪.‬‬
‫לו‪:‬‬
‫(כא) מַ ְׁצ ֵרף לַ ֻכֶסֶ ף וְׁ כוֻר לַ זָֻהָ ב וְׁ ִאיש ְׁלפִ י מַ הֲלָ ֹ‬
‫כמו שמצרפים את הזהב ובכך מעלים את‬
‫ערכו‪ ,‬כן כפי אשר איש עמל בתורה הוא ידע‬
‫אותה ומגלה את ערכה‪.‬‬
‫וכפי אשר אדם מהלל את ה'‪ ,‬הוא יזכה‬
‫להתקרב אליו‪ ,‬זו מטרת האדם‪" ,‬עם זו יצרתי לי‬
‫תהלתי יספרון"‪.‬‬
‫[‪]359‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫יפות‬
‫תו ְׁך הָ ִר ֹ‬
‫(כב) ִאם ִֻתכְׁ ֻת ֹוש אֶ ת הָ אֱוִ יל ַֻב ֻ ַמכְׁ ֻ ֵתש ְׁ ֻב ֹ‬
‫ַֻבע ֱִלי לֹא ָתסוֻר מֵ עָ לָ יו ִא ַ ֻו ְׁל ֻת ֹו‪:‬‬
‫אפילו שתיסר את הרשע עד מאוד‪ ,‬לא תצא‬
‫ממנו רשעתו‪ ,‬אלא כשיחליט שיש לו לשוב‬
‫בתשובה‪.‬‬
‫והיסורים המה רק מעוררים אותו עוד ועוד‬
‫לכפור‪.‬‬
‫ודימה זאת לתאנה שבה הסתיר אדם הראשון‬
‫את עצמו מאת ה'‪.‬‬
‫(כג) ָידֹעַ ֻ ֵת ַדע ֻ ְׁפנֵי צֹאנ ֶָך ִשית ִל ְׁ ֻב ָך לַ ע ֲָד ִרים‪:‬‬
‫יש למלמד לידע את ערך התלמידים שלו‪,‬‬
‫וללמד אותם לפי ערכם‪ ,‬לא יותר ולא פחות‪.‬‬
‫פעמים אדם מחמיר‪ ,‬אבל יש לו לידע שחבריו‬
‫ולתלמדיו‪ ,‬אינם בר הכי‪.‬‬
‫[‪]361‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫דור}‪:‬‬
‫דור {וָ ֹ‬
‫דור ֹ‬
‫(כד) ִֻכי לֹא ְׁלע ֹולָ ם חֹסֶ ן וְׁ ִאם ֵנזֶר ְׁל ֹ‬
‫אין לאדם בטחון‪ ,‬שכאשר הוא היום כן יהיה‬
‫מחר‪ ,‬חכם או עשיר‪ ,‬אבל אם הוא שם את ה'‬
‫ככתר על ראשו‪ ,‬ודאי שגדולתו תעמוד לו לדור‬
‫ודור‪.‬‬
‫בות הָ ִרים‪:‬‬
‫(כה) ָ ֻגלָ ה חָ ִציר וְׁ נִ ְׁראָ ה ֶד ֶשא וְׁ נֶאֶ ְׁספ ֻו ִע ֻ ְׁש ֹ‬
‫כאשר תקצור את התבואה‪ ,‬ובנתיים תתן‬
‫לשדה לנוח ותגדל בה דשא אשר אינו לוקח את‬
‫כוח האדמה‪ ,‬אז בנתיים תתן גם לבהמות שלך‬
‫לאכול את העשבים האלו‪.‬‬
‫כאשר אדם נותן לעצמו מנוחה‪ ,‬הוא גם‬
‫מפרנס אחרים ממנוחתו‪ ,‬כאשר אדם בעל‬
‫מנוחה וסבלנות‪ ,‬הוא נחמד לכולם‪.‬‬
‫ֻש ָך ו ְֻׁמ ִחיר ָש ֶדה עַ ֻתו ִֻדים‪:‬‬
‫(כו) ְֻׁכבָ ִשים ִל ְׁלבו ֶ‬
‫יש לך לעשות מכבשיך לבושים‪ ,‬בכדי שתמיד‬
‫תזכור אותם‪ ,‬ותדע שאפילו שהשדה שווה יותר‬
‫מהחי‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬יש גם ערך גדול לחי‪,‬‬
‫[‪]361‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הבמהמה היא בעלת רצון‪ ,‬לה אתה יכול‬
‫להיטיב‪ ,‬כמו שעשו יעקב משה ודוד‪ ,‬אשר היו‬
‫מרחמים על הצאן‪ ,‬כן עם ישראל נמשל לצאן‬
‫כמו שכתוב "צאן מרעיתי אדם אתם"‪ ,‬יש לאדם‬
‫לזרוק‬
‫את‬
‫הגשמיות‬
‫שלו‬
‫שהיא‬
‫השדה‪,‬‬
‫ולהשגיח על החי‪ ,‬שהם עם ישראל‪.‬‬
‫ית ָך וְׁ חַ ִ ֻיים‬
‫(כז) וְׁ ֵדי חֲלֵ ב ִע ִז ֻים ְׁללַ חְׁ ְׁמ ָך ְׁללֶ חֶ ם ֵֻב ֶ‬
‫ֲרו ֶת ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫ְׁל ַנע ֹ‬
‫כאשר תקנה עיזים יהיה לך חלב הרבה‪ ,‬וכן‬
‫יהיה לך לחם מהשדות אשר נשארו לך וכן‬
‫לביתך‪ ,‬ובכך תחיה את ילדך‪ ,‬אשר אינם ראוים‬
‫עדיין לעבוד‪.‬‬
‫יש לאדם להשגיח על עמו‪ ,‬ולמעט בכספו‪,‬‬
‫ואם כספו לזון את עמו‪.‬‬
‫סליק פרק כז‬
‫[‪]362‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫פרק כח‬
‫יקים ִֻככְׁ פִ יר יִ ְׁבטָ ח‪:‬‬
‫(א) נָס ֻו וְׁ אֵ ין ר ֵֹדף ָר ָשע וְׁ צַ דִֻ ִ‬
‫ברשע לא עלינו תתקיים הקללה‪ ,‬שיחשוב‬
‫שרודפים אותו ואין רודף‪ ,‬שמי שבעל עונות‬
‫הוא מלא פחדים‪ ,‬אשר המה מלאכים רוחניים‬
‫אשר מיסרים אותו‪.‬‬
‫וצדיק אינו ירא מדבר‪ ,‬אלא בוטח בה'‪.‬‬
‫(ב) ְׁ ֻבפֶ ַשע אֶ ֶרץ ַר ִ ֻבים ָש ֶריהָ ו ְֻׁבאָ ָדם מֵ ִבין י ֵֹדעַ ֻכֵן‬
‫ַיא ֲִר ְׁ‬
‫יך‪:‬‬
‫כאשר רבים החוטאים כולם רוצים להיות‬
‫בעלי שררה‪ ,‬ואינם מושלים לשם שמים‪ ,‬אבל‬
‫אדם שמבין את הידוע‪ ,‬שמבין שה' המושל‬
‫האמיתי‪ ,‬הוא יאריך ימים על ממשלתו‪ ,‬ולא‬
‫יחליפו אותו לאחר זמן קצר‪.‬‬
‫[‪]363‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֹשק ַ ֻד ִֻלים מָ טָ ר סֹחֵ ף וְׁ אֵ ין לָ חֶ ם‪:‬‬
‫(ג) ֶֻגבֶ ר ָרש וְׁ ע ֵ‬
‫איש אשר עושק דלים‪ ,‬הוא כמטר היורד‬
‫בחוזק ומקלקל את שדה התבואה‪.‬‬
‫המטר צמא להשפיע לארץ‪ ,‬הארץ צמאה‬
‫לקבל את המטר‪ ,‬אלא שצריך תקשורת בינהם‪,‬‬
‫כן ב' עניים צריכים אחד לשני‪ ,‬ואין לאחד לגזול‬
‫את חברו‪.‬‬
‫תו ָרה יִ ְׁת ָֻגר ֻו בָ ם‪:‬‬
‫תו ָרה יְׁ הַ ְׁלל ֻו ָר ָשע וְׁ ש ְֹׁמ ֵרי ֹ‬
‫(ד) עֹזְׁ בֵ י ֹ‬
‫מי שמפאר את הרשע‪ ,‬דע שבליבו הוא עזב‬
‫את התורה‪ ,‬אמנם מי שמתגרה ברשעים‪ ,‬דע‬
‫שהוא אדוק בתורה‪ ,‬מי שדבק בתורה‪ ,‬התורה‬
‫מורה לו להלחם ברשעים‪ ,‬ואפילו שאסור‬
‫להתגרות ברשעים‪ ,‬אבל במקום שיש חלול ה'‪,‬‬
‫התורה בעצמה נלחמת‪.‬‬
‫[‪]364‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ה) אַ נְׁ ֵשי ָרע לֹא י ִָבינ ֻו ִמ ְׁש ֻ ָפט ו ְֻׁמבַ ְׁק ֵשי יְׁ הֹוָ ה י ִָבינ ֻו‬
‫כֹל‪:‬‬
‫אנשי רע‪ ,‬אפילו משפט פשוט בדיני ממונות‬
‫יהיה קשה עליהם‪ ,‬אמנם מבקשי ה'‪ ,‬יבינו‬
‫אפילו סודות עמוקים באלוקות‪.‬‬
‫הולֵ ְׁך ְׁ ֻבתֺ ֻמ ֹו מֵ ִע ֵֻקש דְֻׁ ָרכַ יִ ם וְׁ הוֻא עָ ִשיר‪:‬‬
‫טוב ָרש ֹ‬
‫(ו) ֹ‬
‫טוב איש רש‪ ,‬שמשיג את ממונו ביושר‪ ,‬והוא‬
‫מסופק מכך‪ ,‬מאשר הגונב ממון אחרים‪ ,‬והוא‬
‫עשיר‪ ,‬שאין לו סיפוק בממונו‪ ,‬וממונו ילקח‬
‫ממנו‪.‬‬
‫(ז) ֹנוצֵ ר ֻת ֹו ָרה ֵֻבן מֵ ִבין וְׁ רֹעֶ ה ֹזו ְׁל ִלים יַכְׁ ִלים אָ ִביו‪:‬‬
‫מי ששומר את התורה עד מאוד‪ ,‬יולד לו בן‬
‫שמבין בתורה‪ ,‬אמנם מי שרועה ומתחבר עם‬
‫אנשים זוללים‪ ,‬יהיה לו בן שיכלים אותו‪ ,‬וגם‬
‫הוא בעצמו מכלים את אביו‪ ,‬האב רוצה בן‬
‫שיעשה לו עליה כשהוא יעלה לעולם העליון‪.‬‬
‫[‪]365‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫חונֵן‬
‫בת ְׁר ִ ֻבית {וְׁ ַת ְׁר ִ ֻבית} ְׁל ֹ‬
‫ֶש ְׁך וְׁ ַ‬
‫הו ֹנו ְׁ ֻבנ ֶ‬
‫(ח) מַ ְׁר ֶֻבה ֹ‬
‫ַ ֻד ִֻלים יִ ְׁק ְׁ ֻבצֶ ֻנ ֻו‪:‬‬
‫כאשר אדם מלוה בריבית‪ ,‬מי שחונן את‬
‫הדלים שהוא הקב''ה‪ ,‬יאסוף אותו מן העולם‪,‬‬
‫שהלוה בריבית הוא כלוקח בחזקה מהעני מה‬
‫שאין לו‪.‬‬
‫תו ֻת ֹועֵ בָ ה‪:‬‬
‫ְׁנו ִמ ֻ ְׁשמֹעַ ֻת ֹו ָרה ַֻגם ְֻׁתפִ ֻ ָל ֹ‬
‫(ט) מֵ ִסיר אָ ז ֹ‬
‫מי שאינו חפץ לשמוע תורה משום שרוצה‬
‫להתפלל על דבריו הגשמים‪ ,‬ה' שונא את‬
‫תפילתו‪ ,‬יש לאדם להשפיע כביכול לה'‪ ,‬בלימוד‬
‫התורה‪ ,‬ואחר כן יבקש על צרכיו‪ ,‬וה' יענה לו‪.‬‬
‫ֻתו הוֻא יִ ֻפ ֹול‬
‫(י) מַ ְׁש ֶֻגה יְׁ ָש ִרים ְׁ ֻב ֶד ֶר ְׁך ָרע ִ ֻב ְׁשחו ֹ‬
‫טוב‪:‬‬
‫ימים יִ נְׁ חֲל ֻו ֹ‬
‫ו ְֻׁת ִמ ִ‬
‫מי שמוליך אנשים ישרים בדרך רעה כירבעם‬
‫הרשע‪ ,‬כאשר יגיעו ימי זקנתו שאדם מצפה לכל‬
‫טוב בזמן זה‪ ,‬הרי הוא יפול מגדולתו‪.‬‬
‫[‪]366‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אבל תמימים ינחלו טוב גם בעת הזקנה‪" ,‬עוד‬
‫ינבון בשיבה"‪.‬‬
‫(יא) חָ כָ ם ְׁ ֻבעֵ ינָיו ִאיש עָ ִשיר וְׁ ַדל מֵ ִבין י ְַׁח ְׁק ֶר ֻנ ֻו‪:‬‬
‫העשיר חושב שהוא חכם גדול‪ ,‬ומביא ראיה‬
‫שהרי הוא השיג כסף רב‪ ,‬ואינו יודע שהעשירות‬
‫מאת ה' כמובא בגמ' בקידושין‪ ,‬אבל דל פשוט‬
‫שהוא מבין את דרך האדם‪ ,‬יחקור את עומקו‬
‫לבבו‪.‬‬
‫יקים ַר ָֻבה ִתפְׁ אָ ֶרת ו ְֻׁבקוֻם ְׁר ָש ִעים‬
‫(יב) ַֻב ֲעלֹץ צַ דִֻ ִ‬
‫יְׁ ח ֻ ַֺפש אָ ָדם‪:‬‬
‫כאשר‬
‫הצדיקים‬
‫שמחים‬
‫כי‬
‫ה'‬
‫מתגלה‬
‫אליהם‪ ,‬שמחים כולם‪ ,‬משום שהצדיקים עונים‬
‫לכולם לכל שאלותיהם הנסתרות‪ ,‬אמנם כאשר‬
‫קמים הרשעים למשול וגוזרים גזורות רעות‪,‬‬
‫כולם יתחבו עד אשר יצטרכו לחפש אחרי בני‬
‫אדם‪.‬‬
‫ועוד שכולם חלילה יחניפו לרשעים ולא‬
‫ימצאו מי שהוא "אדם"‪ ,‬אדם בצלם אלוקים‪.‬‬
‫[‪]367‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֻמו ֶדה וְׁ ֹעזֵב יְׁ ֺרחָ ם‪:‬‬
‫(יג) ְׁמכַ ֻ ֶסה פְׁ ָשעָ יו לֹא י ְַׁצ ִליחַ ו ֹ‬
‫כאשר האדם מכסה פשעיו ואינו שב עליהם‬
‫בתשובה‪ ,‬הוא לא יצליח‪ ,‬אבל מי שמודה לה'‬
‫שחטא ומתודה וחוזר בתשובה הוא יצליח‪.‬‬
‫מי‬
‫שאינו‬
‫שואל‬
‫איך‬
‫הוא‬
‫יכול‬
‫לחזור‬
‫בתשובה‪ ,‬הוא לא יצליח‪.‬‬
‫(יד) אַ ְׁש ֵרי אָ ָדם ְׁמפַ חֵ ד ֻ ָת ִמיד וֻמַ ְׁק ֶשה ִלבֻ ֹו יִ ֻפ ֹול‬
‫ְׁ ֻב ָרעָ ה‪:‬‬
‫אשרי מי שמפחד יראת הרוממות‪ ,‬שמא יפול‬
‫בחטאים ויתרחק מאת ה'‪.‬‬
‫ולא רק ירא יראת העונש שמא ה' יעניש‬
‫אותו‪.‬‬
‫מו ֵשל ָר ָשע עַ ל עַ ם דָֻ ל‪:‬‬
‫(טו) א ֲִרי נֹהֵ ם וְׁ דֹב ש ֹוקֵ ק ֹ‬
‫פחד נורא הוא שמושל רשע על עם דל‬
‫במצוות‪ ,‬כמו ארי נוהם ודוב שוקק‪.‬‬
‫משום שאין זכות לא לעם ולא למושליו‪.‬‬
‫[‪]368‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֲש ֻק ֹות שנֵאי {שנֵא}‬
‫(טז) נָגִ יד חֲסַ ר ְֻׁתבו ֹֻנות וְׁ ַרב מַ ע ַ‬
‫בֶ צַ ע ַיא ֲִר ְׁ‬
‫יך י ִָמים‪:‬‬
‫האנשים החשובים על לא דבר‪ ,‬המה חסרי‬
‫דעת ומרבים לעשוק‪ ,‬אמנם מי ששונא בצע‬
‫יאריך ימים על ממלכתו‪ ,‬כדוד המלך‪.‬‬
‫בו‪:‬‬
‫שק ְׁ ֻב ַדם נָפֶ ש עַ ד בֻ ֹור יָנוֻס אַ ל יִ ְׁת ְׁמכ ֻו ֹ‬
‫(יז) אָ ָדם עָ ֺ‬
‫כאשר אדם מעליב‬
‫אנשים‪12‬‬
‫וכל שכן אם‬
‫רוצח הוא‪ ,‬הרי הוא יפול עד בור הגיהנום‪ ,‬ואף‬
‫אחד לא יתמוך בו להחזירו בתשובה‪ ,‬ומכל‬
‫מקום אין דבר העומד בפני התשובה‪ ,‬כמובא‬
‫בתניא‪ ,‬שכולם יכולים לחזור בתשובה‪ ,‬אפילו‬
‫מי שנאמר עליו שאין מסיעים בידו לחזור‬
‫בתשובה‪ ,‬היינו שרק אין לו עזרה מה'‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫כמובא בגמ' בב'' מ שהמעליב הרי הוא כרוצח‪ ,‬משום שדם‬
‫האדם הולך ממנו לזמן מה‪ ,‬ולאחר מכן חוזר‪.‬‬
‫[‪]369‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הולֵ ְׁך ֻ ָת ִמים יִ ָ ֻו ֵשעַ וְׁ נ ְֶׁעקַ ש דְֻׁ ָרכַ יִ ם יִ ֻפ ֹול ְׁ ֻבאֶ חָ ת‪:‬‬
‫(יח) ֹ‬
‫מי שתמים הוא לבסוף יושע מאת ה'‪ ,‬ויעלה‬
‫מעלה‪ ,‬אמנם האומר כוחי ועוצם ידי‪ ,‬הרי‬
‫לבסוף הוא יפול‪ ,‬ודוקא שהוא רשע בכל‬
‫הדברים‪ ,‬אמנם אם הוא רשע רק בדבר אחד‪,‬‬
‫אין ה' מדקדק עימו‪.‬‬
‫תו יִ ְׁש ַֻבע לָ חֶ ם ו ְֻׁמ ַר ֵ ֻדף ֵר ִקים יִ ְׁש ַֻבע‬
‫(יט) עֹבֵ ד אַ ְׁדמָ ֹ‬
‫ִריש‪:‬‬
‫מי שעובד בכוחותיו‪ ,‬הוא ישבע מלחמו‪,‬‬
‫שרוצה אדם בקב שלו מתשעה קבים של חברו‪,‬‬
‫אמנם מי שנמצא עם אנשים ריקים ופוחזים‪,‬‬
‫הרגשה של החמצה וחסרון תהיה לו‪.‬‬
‫כות וְׁ אָ ץ ְׁלהַ ע ֲִשיר לֹא יִ ֻנָקֶ ה‪:‬‬
‫(כ) ִאיש אֱמו ֹֻנות ַרב ְׁ ֻב ָר ֹ‬
‫מי שמאמין בכל דבר בה'‪ ,‬הוא מתברך מה'‬
‫הרבה מאוד‪ ,‬ומי שאינו מאמין‪ ,‬אלא מנסה‬
‫להעשיר בכוחות עצמו‪ ,‬הוא לא ינקה מגזל‪ ,‬ולא‬
‫יצליחו דרכיו‪.‬‬
‫[‪]371‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫טוב וְׁ עַ ל ֻ ַפת לֶ חֶ ם יִ פְׁ ַשע ָֻגבֶ ר‪:‬‬
‫(כא) הַ ֻכֵר ֻ ָפנִ ים לֹא ֹ‬
‫אין לאדם להכיר פנים לרשעים‪.‬‬
‫ולפעמים על ככר לחם קטן‪ ,‬יכולים אנשים‬
‫אשר מחניפים לרשעים‪ ,‬לעשות פשעים גדולים‪.‬‬
‫הון ִאיש ַרע עָ יִ ן וְׁ לֹא י ֵַדע ִֻכי חֶ סֶ ר‬
‫(כב) נִ בֳהָ ל לַ ֹ‬
‫יְׁ בֹאֶ ֻנ ֻו‪:‬‬
‫מי שמבוהל ורודף אחרי ממון‪ ,‬הרי הוא מביא‬
‫עליו רק חסרון‪ ,‬מי שיש לו מנה רוצה מאתיים‪.‬‬
‫ועוד שהוא רודף להשיג כסף רב‪ ,‬ואפילו כסף‬
‫מועט לא יבוא אליו‪.‬‬
‫מוכִ יחַ אָ ָדם אַ ח ֲַרי חֵ ן יִ ְׁמצָ א ִמ ֻ ַמח ֲִליק לָ ש ֹון‪:‬‬
‫(כג) ֹ‬
‫מי שמוכיח את חברו‪ ,‬נכון שבאותו זמן ישנה‬
‫איזה מריבה קטנה בינהם‪ ,‬אמנם לאחר זמן‬
‫חברו יאהב אותו‪ ,‬וודאי הרבה יותר ממי‬
‫שהחניף לחברו הרשע‪ ,‬אשר לבסוף נפל הרשע‬
‫במצודה‪.‬‬
‫[‪]371‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(כד) ג ֹֻוזֵל אָ ִביו וְׁ ִא ֻמ ֹו וְׁ אֹמֵ ר אֵ ין ֻ ָפ ַשע חָ בֵ ר הוֻא ְׁל ִאיש‬
‫מַ ְׁשחִ ית‪:‬‬
‫מי שגוזל את אביו ואימו‪ ,‬ואומר שאין בכך‬
‫איסור‪ ,‬שהרי הם הוריו‪ ,‬הרי הוא חבר ליצר‬
‫הרע שכפר בטובת הבורא‪ ,‬שלא מספיק שהוריו‬
‫מגדלים אותו‪ ,‬עוד הוא גוזל מהם?‪.‬‬
‫ֻבוטֵ חַ עַ ל יְׁ הֹוָ ה יְׁ דֺ ֻ ָשן‪:‬‬
‫דון ו ֹ‬
‫(כה) ְׁרחַ ב נֶפֶ ש יְׁ גָ ֶרה מָ ֹ‬
‫מי נפשו רחבה כתלמידי בלעם‪ ,‬הוא תמיד‬
‫מעורר‬
‫מריבות‬
‫משום‬
‫שהוא‬
‫רוצה‬
‫כבוד‬
‫וממשלה‪ ,‬אמנם מי שבוטח על ה'‪ ,‬הוא יהיה‬
‫איש מסופק ושמח‪.‬‬
‫הולֵ ְׁך ְׁ ֻבחָ כְׁ מָ ה הוֻא יִ ֻ ָמלֵ ט‪:‬‬
‫(כו) בֻ ֹוטֵ חַ ְׁ ֻב ִלבֻ ֹו הוֻא כְׁ ִסיל וְׁ ֹ‬
‫מי שבוטח בעצמו ולא בה'‪ ,‬הוא כסיל‪ ,‬שאינו‬
‫מבין שה' מנהל את העולם‪ ,‬אבל מי שהולך‬
‫אחרי חכמת התורה‪ ,‬הוא ימלט מכל רע‪ ,‬משום‬
‫שהתורה מורה לאדם את דרך האמת‪.‬‬
‫[‪]372‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫רות‪:‬‬
‫סור וֻמַ ְׁע ִלים עֵ ינָיו ַרב ְׁמאֵ ֹ‬
‫(כז) ֹנו ֵתן לָ ָרש אֵ ין מַ ְׁח ֹ‬
‫מי שנותן צדקה לעני‪ ,‬לעולם לא יהיה חסר‬
‫לו‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬ומי שמעלים עיניו מן‬
‫העניים‪ ,‬יהיה עני‪ ,‬שכל ממון העשיר הוא בכדי‬
‫להשפיע לעני‪.‬‬
‫יקים‪:‬‬
‫(כח) ְׁ ֻבקוֻם ְׁר ָש ִעים יִ ֻ ָס ֵתר אָ ָדם ו ְֻׁבאָ ְׁב ָדם יִ ְׁרבֻ ֻו צַ דִֻ ִ‬
‫כאשר‬
‫ישנם‬
‫רשעים‬
‫מושלים‪,‬‬
‫הצדיקים‬
‫נסתרים‪ ,‬ומי שאינו צדיק מפחד להיות צדיק‪,‬‬
‫ומחניף לרשעים‪ ,‬אמנם שיאבדו הרשעים‪ ,‬ירבו‬
‫הצדיקים‪.‬‬
‫סליק פרק כח‬
‫[‪]373‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫פרק כט‬
‫חות מַ ְׁק ֶשה ע ֶֹרף ֻ ֶפ ַתע יִ ֻ ָשבֵ ר וְׁ אֵ ין‬
‫(א) ִאיש ֻת ֹוכָ ֹ‬
‫מַ ְׁר ֻ ֵפא‪:‬‬
‫מי שמוכיחים אותו והוא מקשה עורפו‪ ,‬לפתע‬
‫תבוא‬
‫מפלתו‪,‬‬
‫והוא‬
‫כבר‬
‫לא‬
‫יוכל‬
‫לחזור‬
‫בתשובה‪.‬‬
‫יקים יִ ְׁשמַ ח הָ עָ ם ֻו ִב ְׁמשֹל ָר ָשע יֵאָ נַח‬
‫בות צַ דִֻ ִ‬
‫(ב) ִ ֻב ְׁר ֹ‬
‫עָ ם‪:‬‬
‫כאשר רבים הצדיקים‪ ,‬שמחים כולם‪ ,‬משום‬
‫שהשפע רב בעולם‪ ,‬וכולם יכולים להדבק בהם‪,‬‬
‫וכאשר אפילו רק רשע אחד מושל‪ ,‬כל העם‬
‫נאנח‪ ,‬משום שכל רצון הרשע הוא כבודו‬
‫ועושרו‪ ,‬וכל רצון הצדיק‪ ,‬הוא טובת העם‪.‬‬
‫[‪]374‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ג) ִאיש אֹהֵ ב חָ כְׁ מָ ה יְׁ ַש ֻ ַמח אָ ִביו וְׁ רֹעֶ ה ֹזו ֹנות יְׁ אַ ֶֻבד‬
‫הון‪:‬‬
‫ֹ‬
‫כאשר הבן אוהב חכמה אביו שמח‪ ,‬שודאי‬
‫החכם מכבד את אביו‪ ,‬אמנם כאשר רואה האב‬
‫שבנו רועה זונות‪ ,‬אינו נותן לו את ירושתו‪,‬‬
‫משום שהוא יודע שכסף זה ילך לזונות‪.‬‬
‫וכן הזונות הם היצרים הרעים‪ ,‬ואין המלאכים‬
‫משפיעים את השפע האלוקי לאיש כזה‪.‬‬
‫ֻמות יֶהֶ ְׁרסֶ ֻנָה‪:‬‬
‫(ד) מֶ לֶ ְׁך ְׁ ֻב ִמ ְׁש ֻ ָפט ַיע ֲִמיד אָ ֶרץ וְׁ ִאיש ְֻׁתרו ֹ‬
‫מי שהוא מולך על יצרו‪ ,‬הוא מקיים את‬
‫העולם‪ ,‬אבל מי שהוא עוסק בשקר‪ ,‬הרי הוא‬
‫הורס את נשמתו‪ ,‬שכמו שהוא משקר לאחרים‪,‬‬
‫הוא משקר את עצמו‪.‬‬
‫(ה) ֻגֶבֶ ר מַ ח ֲִליק עַ ל ֵרעֵ ה ֻו ֶר ֶשת ֻפ ֹו ֵרש עַ ל ֻ ְׁפעָ מָ יו‪:‬‬
‫כאשר אדם מדבר רע על חברו‪ ,‬הוא מכין‬
‫לעצמו רעה‪ ,‬משום שהשומעים אותו מדבר‬
‫רעה‪ ,‬המה נעשים שונאיו הנוספים‪.‬‬
‫[‪]375‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫מוקֵ ש וְׁ צַ דִֻ יק יָרוֻן וְׁ ָשמֵ חַ ‪:‬‬
‫(ו) ְׁ ֻבפֶ ַשע ִאיש ָרע ֹ‬
‫כאשר פושע הרשע‪ ,‬הוא נלקד במוקש היצר‬
‫ומצטער על רשעותו‪ ,‬אמנם הצדיק גם כשפוגש‬
‫את היצר הרע ומלאך המוות הוא שמח‪ ,‬משום‬
‫שהוא יודע שהוא הולך לעולם שכולו טוב‪ ,‬ואין‬
‫ליצר רשות להזיק לו‪.‬‬
‫(ז) י ֵֹדעַ צַ דִֻ יק דִֻ ין ַ ֻד ִֻלים ָר ָשע לֹא י ִָבין ָ ֻדעַ ת‪:‬‬
‫צדיק יודע אפילו מדוע העני הוא עני‪ ,‬אמנם‬
‫הרשע לא מבין אפילו מהו המושג של דעת‪,‬‬
‫הוא יודע רק מהי תאוה‪.‬‬
‫צון יָפִ יח ֻו ִק ְׁריָה וַ חֲכָ ִמים י ִָשיב ֻו אָ ף‪:‬‬
‫(ח) אַ נְׁ ֵשי לָ ֹ‬
‫אנשי‬
‫הצדיקים‪,‬‬
‫לצון‬
‫מחריבים‬
‫בתפילתם‬
‫את‬
‫העיר‪,‬‬
‫ובמעשיהם‬
‫אמנם‬
‫הטובים‪,‬‬
‫ובהחזרת העם מעון‪ ,‬משיבים את אף ה'‪.‬‬
‫ועוד שבעצם המצאות הצדיק‪ ,‬ה' מרחם על‬
‫עמו‪ ,‬כמו שראינו שאם היו בסדום עשרה‬
‫צדיקים ה' היה מגן עליה‪.‬‬
‫[‪]376‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ט) ִאיש חָ כָ ם נִ ְׁש ֻ ָפט אֶ ת ִאיש אֱוִ יל וְׁ ָרגַ ז וְׁ ָשחַ ק וְׁ אֵ ין‬
‫נָחַ ת‪:‬‬
‫החכם שדן את הרשע‪ ,‬הוא גם דן את עצמו‪,‬‬
‫ולכן הוא נרגז‪ ,‬והרשע שוחק‪ ,‬ואין לו נחת‪ ,‬אלא‬
‫יש לכל אדם לדון את הרשעים לכף זכות‪.‬‬
‫יש ִרים יְׁ בַ ְׁקש ֻו נַפְׁ ש ֹו‪:‬‬
‫(י) אַ נְׁ ֵשי ָד ִמים יִ ְׁשנְׁ א ֻו ָתם וִ ָ‬
‫אנשים רשעים שונאים את התמים‪ ,‬משום‬
‫שהם מקנאים בו‪ ,‬ועוד שהתמים לא צדיק ולא‬
‫רשע‪ ,‬ולכן אין בו שום מעלה‪.‬‬
‫אמנם הישרים מחזירים את התמים בתשובה‪.‬‬
‫חור יְׁ ַש ְׁ ֻבחֶ ֻנָה‪:‬‬
‫ֻחו ֹיו ִציא כְׁ ִסיל וְׁ חָ כָ ם ְׁ ֻבאָ ֹ‬
‫(יא) ֻ ָכל רו ֹ‬
‫הכסיל מוציא את כל כעסו‪ ,‬והחכם בדרך אגב‬
‫ישבח את עצמו‪ ,‬בכך שהוא שתק והשיב פניו‪,‬‬
‫ולא כעס עימו‪.‬‬
‫[‪]377‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ֹשל מַ ְׁק ִשיב עַ ל דְֻׁ בַ ר ָשקֶ ר ֻ ָכל ְׁמ ָש ְׁר ָתיו‬
‫(יב) מ ֵ‬
‫ְׁר ָשעִ ים‪:‬‬
‫כאשר המושל מקשיב איך לעשות דבר שקר‪,‬‬
‫כל משרתיו רשעים‪ ,‬אמור לי מי חברך ואומר‬
‫לך מי אתה‪.‬‬
‫הוא צריך רשעים עימו‪ ,‬שלא יגלו את רעתו‪.‬‬
‫(יג) ָרש וְׁ ִאיש ְֻׁתכָ כִ ים נִ פְׁ ָֻגש ֻו מֵ ִאיר עֵ ינֵי ְׁשנֵיהֶ ם‬
‫יְׁ הֹוָ ה‪:‬‬
‫העשיר והעני נפגשים‪ ,‬מאיר ה' לשניהם‪,‬‬
‫משום שהעני מקבל פרנסה‪ ,‬והעשיר זוכה‬
‫לעשות מצווה‪ ,‬ועוד שה' שלח לו עני‪ ,‬משום‬
‫שנגזר עליו להיות עני‪ ,‬אבל משום שהוא נותן‬
‫צדקה‪ ,‬כל כספו הרי הוא כסף עניים‪ ,‬ובטלה‬
‫מעליו הגזרה‪.‬‬
‫או לָ עַ ד יִ כֻ ֹון‪:‬‬
‫(יד) מֶ לֶ ְׁך ש ֹופֵ ט ֶֻבאֱמֶ ת ַ ֻד ִֻלים ִֻכ ְׁס ֹ‬
‫מלך שאפילו את הדלים שופט באמת‪ ,‬ה'‬
‫אוהב אותו‪ ,‬ולכן כסאו יהיה קיים לעד‪.‬‬
‫[‪]378‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫כן מי שנתמנה על הציבור‪ ,‬ודואג לדלים‬
‫והטפשים‪ ,‬ה' מעלה אותו מעלה מעלה‪.‬‬
‫ש ֻ ָלח מֵ ִביש‬
‫תוכַ חַ ת יִ ֻ ֵתן חָ כְׁ מָ ה וְׁ נַעַ ר ְׁמ ֺ‬
‫(טו) ֵשבֶ ט וְׁ ֹ‬
‫ִא ֻמ ֹו‪:‬‬
‫כאשר מכים את האדם ומוכיחים אותו‪ ,‬בכך‬
‫מוסיפים לו חכמה‪ ,‬משום שמלמדים אותו מה‬
‫רע‪ ,‬וללכת בדרך הטוב‪ ,‬אמנם מי שמשלחים‬
‫אותו שיעשה כרצון ליבו‪ ,‬הרי לבסוף הוא מביש‬
‫את אימו‪ ,‬ומה שאמר אימו‪ ,‬משום שבדרך כלל‬
‫האם זו שמרחמת על בניה‪ ,‬ומשלחת אותם‬
‫לעשות כמעשיהם‪.‬‬
‫יקים ְׁ ֻבמַ ֻ ַפ ְׁל ֻ ָתם‬
‫בות ְׁר ָש ִעים יִ ְׁר ֶֻבה ֻ ָפ ַשע וְׁ צַ דִֻ ִ‬
‫(טז) ִ ֻב ְׁר ֹ‬
‫יִ ְׁרא ֻו‪:‬‬
‫כאשר רבים הרשעים סימן טוב הוא‪ ,‬משום‬
‫שאז רבה הפשע‪ ,‬ומתמלאת סאתם ונגזר דינם‪,‬‬
‫ומיד תגיעה מפלתם‪ ,‬ויראו הצדיקים במפלתם‪,‬‬
‫בכדי שתתחזק אמונתם בה'‪.‬‬
‫[‪]379‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יז) י ֻ ֵַסר ִ ֻבנְׁ ָך וִ ינִ יחֶ ָך וְׁ יִ ֻ ֵתן מַ ע ֲַד ִ ֻנים ְׁלנַפְׁ ֶש ָך‪:‬‬
‫כאשר תיסר את בנך‪ ,‬הוא יעשה לך נחת‪ ,‬ויתן‬
‫לך מעדים כאשר תהיה בעולם העליון‪ ,‬הוא‬
‫יעלה את נשמתך מעלה מעלה‪.‬‬
‫(יח) ְׁ ֻבאֵ ין חָ ֹזון יִ ֻ ָפ ַרע עָ ם וְׁ שֹמֵ ר ֻת ֹו ָרה אַ ְׁש ֵרה ֻו‪:‬‬
‫כאשר אין נביאים שמגלים את רצון ה'‪ ,‬העם‬
‫אינו כל כך מאמין‪ ,‬ואשרי מי שעוסק בתורה‪,‬‬
‫וחכם עדיף מנביא‪.‬‬
‫(יט) ִ ֻב ְׁדבָ ִרים לֹא יִ ָ ֻוסֶ ר עָ בֶ ד ִֻכי י ִָבין וְׁ אֵ ין מַ ֲענֶה‪:‬‬
‫אין לדבר אל העבד שישוב בתשובה‪ ,‬אלא יש‬
‫להכות אותו‪ ,‬הרי הוא כסוס שאינו מבין דברים‪,‬‬
‫ואפילו שהוא מבין את מה שאתה אומר לו‪,‬‬
‫הוא לא עונה לך למשאלתך‪.‬‬
‫[‪]381‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ִית ִאיש אָ ץ ִ ֻב ְׁדבָ ָריו ִֻת ְׁקוָ ה ִלכְׁ ִסיל ִמ ֻ ֶמ ֻנ ֻו‪:‬‬
‫(כ) חָ ז ָ‬
‫כאשר אתה רואה אדם שדוחק את השעה‪,‬‬
‫יש תקוה לכסיל ממנו‪ ,‬משום שעושה את מעשיו‬
‫במתינות‪ ,‬ואולי יחשוב על רעתו וישוב אל ה'‪.‬‬
‫יתו יִ ְׁהיֶה מָ ֹנון‪:‬‬
‫(כא) ְׁמפַ ֻנֵק ִמ ֻנֹעַ ר עַ ְׁבדֻ ֹו וְׁ אַ ח ֲִר ֹ‬
‫כאשר אדם מפנק את עבדו‪ ,‬לבסוף עבדו‬
‫ימשול בו‪ ,‬אין להרגיל את העבד לתענוגות‪ ,‬פן‬
‫ישבע וכיחש‪ ,‬יש לשמח אותו‪ ,‬יש ליתן מה את‬
‫צרכיו‪ ,‬ותו לא‪.‬‬
‫וכן הוא לגבי חינוך הבנים‪.‬‬
‫דון וֻבַ עַ ל חֵ מָ ה ַרב ֻ ָפ ַשע‪:‬‬
‫(כב) ִאיש אַ ף יְׁ גָ ֶרה מָ ֹ‬
‫איש בעל אף‪ ,‬מעורר תמיד מריבה‪ ,‬אשר‬
‫שמורה בלב האדם‪ ,‬ובעל חמה‪ ,‬הוא מרבה‬
‫פשע‪ ,‬של הלבנת פנים ועוד‪.‬‬
‫[‪]381‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫בוד‪:‬‬
‫(כג) ַֻגאֲוַ ת אָ ָדם ֻ ַת ְׁש ֻ ִפילֶ ֻנ ֻו ו ְֻׁשפַ ל רוֻחַ יִ ְׁתמ ְֹׁך ֻ ָכ ֹ‬
‫כאשר אדם מתגאה על חבריו‪ ,‬כולם מבזים‬
‫אותו‪ ,‬אמנם מי שעניו‪ ,‬כולם מכבדים אותו‪,‬‬
‫והכבוד יתמוך אותו לעלות מעלה מעלה‪.‬‬
‫חולֵ ק עִ ם ַֻג ֻנָב ש ֹונֵא נַפְׁ ש ֹו אָ לָ ה יִ ְׁשמַ ע וְׁ לֹא ַי ִ ֻגיד‪:‬‬
‫(כד) ֹ‬
‫מי שחולק עם הגנב‪ ,‬הרי הוא שונא את נפשו‪,‬‬
‫שכשיתפסו את חברו יתפסו אותו‪ ,‬וכן מי שאינו‬
‫מעיד על חברו‪ ,‬הרי הוא שונא את נפשו‪ ,‬משום‬
‫שנשבע לשקר‪ ,‬והוא דבר חמור בעיני ה'‪ ,‬כמובא‬
‫בתורה ובגמ' בשבועות‪.‬‬
‫ש ָֻגב‪:‬‬
‫ובוטֵ חַ ַֻביהֹוָ ה יְׁ ֺ‬
‫מוקֵ ש ֹ‬
‫(כה) חֶ ְׁר ַ ֻדת אָ ָדם יִ ֻ ֵתן ֹ‬
‫כאשר אדם מפחד מדבר מה‪ ,‬הוא חלילה‬
‫מביא עליו את הרעה‪ ,‬אמנם הבוטח בה'‪ ,‬ינצל‬
‫מכל רע‪ ,‬ויעלה מעלה מעלה‪.‬‬
‫הבטחון הוא כוח שמושך ישועה כמובא‬
‫בליקוטי מוהר''ן‪.‬‬
‫[‪]382‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫מו ֵשל וֻמֵ יְׁ הֹוָ ה ִמ ְׁש ֻ ַפט ִאיש‪:‬‬
‫(כו) ַר ִ ֻבים ְׁמבַ ְׁק ִשים ֻ ְׁפנֵי ֹ‬
‫רבים מבקשים טוב מהמושל‪ ,‬אבל אינם‬
‫יודעים‪ ,‬שהכל מגיע מה'‪ ,‬ואליו יש לפנות‪.‬‬
‫תועֲבַ ת ָר ָשע יְׁ ַשר‬
‫יקים ִאיש עָ וֶ ל וְׁ ֹ‬
‫(כז) ֻת ֹועֲבַ ת צַ דִֻ ִ‬
‫ָ ֻד ֶר ְׁך‪:‬‬
‫תועבת צדיקים להיות עם אנשים אשר עושים‬
‫עול‪ ,‬ותועבת רשעים‪ ,‬להיות עם ישרים‪.‬‬
‫ועוד יש לומר שיש לצדיק בליבו לשנאות את‬
‫הרע‪ ,‬ולא רק לא לעשות רע‪ ,‬והרשעים לא רק‬
‫שאינם מעריכים את הצדיקים‪ ,‬אלא שהם בזים‬
‫להם‪.‬‬
‫סליק כט‬
‫[‪]383‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫פרק ל‬
‫יתיאֵ ל‬
‫(א) דִֻ ְׁב ֵרי אָ גוֻר ִ ֻבן יָקֶ ה הַ ֻ ַמ ֻ ָשא נְׁ אֺ ם הַ ֶֻגבֶ ר ְׁל ִא ִ‬
‫יתיאֵ ל וְׁ אֺ כָ ל‪:‬‬
‫ְׁל ִא ִ‬
‫אלו הם דברי שלמה שנקרא גם אגור‪ ,‬משום‬
‫שהוא אגר חכמת הרבה‪.‬‬
‫בן יקה‪ ,‬יקה הוא י'ה' וק'‪ ,‬י'ה' הם שם ה'‬
‫אשר בי' ברא עולם הבא ובה' עולם הזה כמובא‬
‫בגמ' במנחות‪ ,‬וק' הוא כוח הטומאה כמובא‬
‫בזוהר‪ ,‬ודוד המלך ע''ה תיקן את כוח הטומאה‪,‬‬
‫והניכסו תחת ממשלת הקדושה‪ ,‬ולכן שלמה‬
‫המלך בנו‪ ,‬נקרא בן יקה‪ ,‬אמנם הגר''א כאן‬
‫מבאר שאגור בן יקה‪ ,‬הוא שם אדם‪ ,‬אמנם כבר‬
‫חז''ל בעצמם אומרים שאגור נקרא שלמה‪ ,‬על‬
‫שם שאגר חכמות הרבה‪.‬‬
‫ורש''י באמת מביא את הפרוש שהבאתי‪,‬‬
‫אלא שמבאר בשם מדרש רבה בן יקה‪ ,‬בן‬
‫שהקיא בינתו‪ ,‬כמו שראינו ששלמה המלך מרוב‬
‫חכמתו חטא חטאים אשר לפי ערכו‪.‬‬
‫משא‪ :‬מלשון נבואה‪ ,‬ושלמה המלך ע''ה מסר‬
‫את נבואתו‪ ,‬ואמר את דבריו בבחינת גבר‪,‬‬
‫הגיבור הכובש את יצרו‪ ,‬ואמר שאיתו אל בכל‬
‫[‪]384‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫זמן בין בעת צער‪ ,‬בין בעת רווחה‪ ,‬ולכן הוא יכל‬
‫להתגבר על יצרו‪.‬‬
‫(ב) ִֻכי בַ עַ ר אָ נֹכִ י מֵ ִאיש וְׁ לֹא ִבינַת אָ ָדם ִלי‪:‬‬
‫ואמר שלמה המלך ע''ה‪ ,‬שאחרי שהוא חטא‪,‬‬
‫הוא הבין אשר האדם הוא בער‪ ,‬ואין לשום אדם‬
‫את בינת משה רבינו ע''ה‪ ,‬אשר נקרא משה‬
‫איש האלוקים‪.‬‬
‫(ג) וְׁ לֹא לָ מַ ְׁד ִֻתי חָ כְׁ מָ ה וְׁ ַדעַ ת ְׁקד ִֹשים אֵ ָדע‪:‬‬
‫ואמר שלא למד שום חכמה כאשר עסק‬
‫בשאר החכמות‪ ,‬ורק כאשר עסק בדעת התורה‪,‬‬
‫הוא התחיל לדעת‪.‬‬
‫[‪]385‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ד) ִמי עָ לָ ה ָשמַ יִ ם וַ ֻי ֵַרד ִמי אָ סַ ף רוֻחַ ְׁ ֻבחָ פְׁ נָיו ִמי צָ ַרר‬
‫מו וֻמַ ה ֻ ֶשם‬
‫מַ יִ ם ַֻב ֻ ִש ְׁמלָ ה ִמי הֵ ִקים ֻ ָכל אַ פְׁ סֵ י אָ ֶרץ מַ ה ֻ ְׁש ֹ‬
‫ְׁ ֻב ֹנו ִֻכי ֵת ָדע‪:‬‬
‫ואמר שהרי אין האדם יודע מי עלה לשמים‬
‫ואסף רוח וצרר מים והקים כל אפסי ארץ‪,‬‬
‫ודרשו את זה בזוהר על הקב''ה‪ ,‬ועל משה‬
‫ואליהו ועוד‪.‬‬
‫דהיינו שאין אדם משיג את האלוקות‪ ,‬ולכן‬
‫יש לאדם לבטוח להאמין בה'‪.‬‬
‫ֱלו ֻ ַה ְׁצרוֻפָ ה מָ גֵן הוֻא לַ ח ִֹסים בֻ ֹו‪:‬‬
‫(ה) ֻ ָכל ִא ְׁמ ַרת א ֹ‬
‫כל דברי ה' הם נקיים וזכים‪ ,‬והתורה מגינה‬
‫לכל החוסים בה'‪ ,‬רק התורה מצילה את האדם‬
‫מן היצר הרע‪.‬‬
‫(ו) אַ ל ֻת ֹו ְׁסףְׁ עַ ל דְֻׁ בָ ָריו ֻ ֶפן ֹיוכִ יחַ ְׁ ֻב ָך וְׁ נִ כְׁ ז ְָׁב ֻ ָת‪:‬‬
‫אין לאדם להוסיף על דברי ה'‪ ,‬ולחשוב שהוא‬
‫מחמיר‪ ,‬ואפילו אם הוא חושב שהוא מבין‪ ,‬וכל‬
‫מה שאסור להוסיף על דברי התורה‪ ,‬הוא רק‬
‫[‪]386‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫למי שאינו מבין כל כך‪ ,‬שהרי לבסוף יוכיח‬
‫אותך‪ ,‬ותמצא שאתה כזבת בו והוספת בחינם‪,‬‬
‫אלא אין לך להוסיף כלל על דבריו‪ ,‬אלא קיים‬
‫את מה שיש לפניך‪.‬‬
‫(ז) ְׁש ֻ ַתיִ ם ָשאַ ְׁל ִֻתי מֵ ִא ֻ ָת ְׁך אַ ל ִֻת ְׁמנַע ִמ ֻ ֶמ ִ ֻני ְׁ ֻבטֶ ֶרם‬
‫אָ מוֻת‪:‬‬
‫שאל שלמה המלך ע''ה מה'‪ ,‬ב' דברים‪ ,‬שכך‬
‫אדם צריך לשאול אותם מה'‪ ,‬וביקש שלמה‬
‫שיתנו לו דברים אלו בטרם אמות‪ ,‬בכדי שיוריש‬
‫לבנו את הדברים האלו בירושה‪.‬‬
‫ֹשר אַ ל ִֻת ֻ ֶתן‬
‫(ח) ָשוְׁ א ו ְֻׁדבַ ר ֻ ָכזָב הַ ְׁרחֵ ק ִמ ֻ ֶמ ִ ֻני ֵראש וָ ע ֶ‬
‫ִלי הַ ְׁט ִריפֵ נִ י לֶ חֶ ם ח ִ ֺֻקי‪:‬‬
‫הרחק ממני בבקשה את השקר‪ ,‬ואל תעשני‬
‫לא עני ולא עשיר‪ ,‬אלא תתן לי את לחם חוקי‪,‬‬
‫העוני מעביר את האדם על דעתו‪ ,‬העושר מביא‬
‫את האדם לבגוד בה'‪.‬‬
‫השקר הוא מביא את האדם לשקר על עצמו‪,‬‬
‫ולא לדעת את הטעויות שלו‪.‬‬
‫[‪]387‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ט) ֻ ֶפן אֶ ְׁש ַֻבע וְׁ כִ חַ ְׁש ִֻתי וְׁ אָ מַ ְׁר ִֻתי ִמי יְׁ הוָ ה וֻפֶ ן ִא ָ ֻו ֵרש‬
‫וְׁ גָ נ ְַׁב ִֻתי וְׁ ָתפַ ְׁש ִֻתי ֵשם ֱאלֹהָ י‪:‬‬
‫אמר שלמה המלך אם יהיה לי עושר‪ ,‬אני‬
‫חושש שמרוב שובע‪ ,‬אני לא ירגיש שאני צריך‬
‫את ה'‪ ,‬ואני חלילה יכחש בך‪ ,‬ואפילו אני אגנוב‪,‬‬
‫ואשבע לשקר‪ ,‬כמו שאמר רבי ישראל מסלנט‬
‫זצ''ל‪ ,‬שאיני מעיז לשבת בחדר סגור עם ממון‬
‫רב שאיני שלי‪ ,‬מחשש שאגנוב ממנו מעט‪.‬‬
‫(י) אַ ל ֻ ַת ְׁל ֵשן עֶ בֶ ד אֶ ל ֲא ֹדנָו { ֲא ֹדנָיו} ֻ ֶפן יְׁ קַ ֻ ֶל ְׁל ָך‬
‫וְׁ אָ ָש ְׁמ ֻ ָת‪:‬‬
‫אין לאדם להסגיר עבד אל אדוניו‪ ,‬פן יקללך‬
‫מכעסו‪ ,‬ותתקיים בך הקללה‪.‬‬
‫ועוד שרו של עולם הוא נקרא עבד ה'‪ ,‬ושמו‬
‫מט''ט כמובא בגמ' ביבמות טז‪ ,:‬ואין לך לומר‬
‫לה' כמו שאמר משה רבינו ע''ה‪ ,‬שאינו רוצה‬
‫ללכת עם מלאך זה‪ ,‬שרק משה רבינו יכל לומר‬
‫כאילו דברים‪.‬‬
‫[‪]388‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יא) דֻ ֹור אָ ִביו יְׁ קַ ֻ ֵלל וְׁ אֶ ת ִא ֻמ ֹו לֹא יְׁ בָ ֵר ְׁך‪:‬‬
‫יבוא דור אשר יקלל את אביו‪ ,‬ואת אימו ‪-‬‬
‫שהוא יותר מכיר לה טובה כי היא גידלה אותו‪,‬‬
‫לא יברך‪.‬‬
‫תו לֹא ֺרחָ ץ‪:‬‬
‫הור ְׁ ֻבעֵ ינָיו ו ִֻמ ֻצֹאָ ֹ‬
‫(יב) דֻ ֹור טָ ֹ‬
‫ויהיה דור אשר יחשוב שהוא טהור‪ ,‬ואפילו‬
‫מצאתו הרעה לא רחץ‪ ,‬דהיינו שהרעה עדיין בו‪,‬‬
‫והוא אומר שהוא טהור‪.‬‬
‫ָשא ֻו‪:‬‬
‫(יג) דֻ ֹור מָ ה ָרמ ֻו עֵ ינָיו וְׁ עַ פְׁ עַ ֻ ָפיו יִ ֻנ ֵ‬
‫יהיה דור בעל גאוה‪ ,‬אשר עיניו רמות‪ ,‬ויהיו‬
‫בעינים זונים מאחרי ה'‪.‬‬
‫[‪]389‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לות ְׁמ ַת ְֻׁלע ָֹתיו‬
‫בות ִש ֻנָיו וֻמַ אֲ כָ ֹ‬
‫(יד) דֻ ֹור ח ֲָר ֹ‬
‫עֲנִ ִ ֻיים מֵ אֶ ֶרץ וְׁ אֶ ְׁב ֹיונִ ים מֵ אָ ָדם‪:‬‬
‫‪13‬‬
‫לֶ ֱאכֹל‬
‫דור אשר היה בפיו וגופו מיסר את העניים‪,‬‬
‫אשר המה היו טוענים שאין ה' חפץ בעניים‪,‬‬
‫ולכן הוא מיסר אותם‪ ,‬וכן המה מנצלים את‬
‫החלשים‪.‬‬
‫לוש הֵ ֻנָה לֹא‬
‫(טו) לַ עֲלוֻקָ ה ְׁש ֻ ֵתי בָ ֹנות הַ ב הַ ב ָש ֹ‬
‫הון‪:‬‬
‫ִת ְׁש ַֻב ְׁענָה אַ ְׁר ַֻבע לֹא אָ ְׁמר ֻו ֹ‬
‫לגיהנום יש ב' כוחות אשר מחטיאים את בני‬
‫האדם‪ ,‬ורוצים תמיד עוד בני אדם‪ ,‬להכניסם‬
‫לגיהנום‪ ,‬משום שחיות הטומאה‪ ,‬היא מנפש‬
‫הקדושה כמובא ברמ''ק בתומר דבורה‪ ,‬וב' בנות‬
‫אלו‪ ,‬אלו הם היצר הכעסני והתאוני‪.‬‬
‫אמר שלמה המלך ע''ה השלום שיש שלשה‬
‫דברים‪ ,‬קשים‪ ,‬ודבר רביעי שקשה עוד יותר‪,‬‬
‫כדלהלן‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫המה הלחיים כמובא בגר''א כאן‪.‬‬
‫[‪]391‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אול וְׁ עֹצֶ ר ָרחַ ם אֶ ֶרץ לֹא ָש ְׁבעָ ה ֻ ַמיִ ם וְׁ אֵ ש לֹא‬
‫(טז) ְׁש ֹ‬
‫הון‪:‬‬
‫אָ ְׁמ ָרה ֹ‬
‫הגיהנום שהוא נקרא שאול‪ ,‬משום שיש ב' ז'‬
‫מדורים‪ ,‬והמדור הקשה ביותר שנמצא בו נקרא‬
‫אבדון‪ ,‬אשר הוא עוצר את כל הרחמים‪ ,‬משום‬
‫שהוא אכזרי מאוד מאוד‪ ,‬ותמה שלמה המלך‬
‫ע''ה‪ ,‬מדוע נעשה כעניין הזה‪ ,‬וכן תמה על כך‬
‫שלמה המלך ע''ה‪ ,‬מדוע הארץ לא שבעה‬
‫מהמים שניתנים לה והיא תמיד רוצה עוד‪ ,‬וכן‬
‫הוא שעמי הארצות הארציים‪ ,‬תמיד רוצים עוד‬
‫ועוד ממון‪.‬‬
‫ועוד ועיקר‪ ,‬שהארץ הוא מדור בגיהנום‪,‬‬
‫שידוע שהעולם שלנו נקרא תבל ולא ארץ‪ ,‬וארץ‬
‫היא אחת מז' הארצות שישנם תחת הקרקע‬
‫שלנו‬
‫כמובא‬
‫בזוהר‪,‬‬
‫ושם‬
‫הוא‬
‫הגיהנום‪,‬‬
‫והגיהנום אינו שבע מאנשים חוטאים אשר‬
‫באים אליו‪.‬‬
‫ועוד תמה‪ ,‬מדוע אש הגיהנום לא אומר הון‪,‬‬
‫מדוע אינו אומר יש לי כבר מספיק אנשים‬
‫בגיהנום‪.‬‬
‫[‪]391‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יז) עַ יִ ן ִֻת ְׁלעַ ג ְׁלאָ ב וְׁ ָתבוֻז ִל ְׁ ֻ‬
‫יקהַ ת אֵ ם יִ ְׁ ֻקרוֻהָ ע ְֹׁרבֵ י‬
‫ָשר‪:‬‬
‫נַחַ ל וְׁ יֹאכְׁ לוֻהָ ְׁבנֵי נ ֶ‬
‫מי שילעג להוריו יאכלו אותו עורבים ונשרים‪,‬‬
‫כנגד האב אמר עורב‪ ,‬וכנגד האם אמר נשר‪,‬‬
‫כנגד האב שלא גדלו אמר שכוח הטומאה‬
‫שהוא העורב ינקרהו‪ ,‬ועורבי הנחל אשר המה‬
‫תמיד על מעיניות המים המה דשנים ורעננים‪,‬‬
‫ולכן המה חזקים ומסוכנים יותר‪ ,‬אמנם כנגד‬
‫האם שגידלה אותו‪ ,‬וחייב לה הכרת טובה‪,‬‬
‫אפילו הנשר שהוא מרכבה למידות העליונות‬
‫כמובא הזוהר‪ ,‬יאכלנו‪ ,‬ואמר בני נשר שהם‬
‫בצעירותם‪ ,‬אשר המה חזקים‪.‬‬
‫ובן אשר בוגד בהוריו זה דבר שאי אפשר‬
‫להבינו‪ ,‬ולכן אמר שהוא נסתר עד מאוד משכלו‬
‫איך נעשה דבר כזה‪ ,‬אמנם הגהינום שהוא‬
‫מכוח הטומאה‪ ,‬יש מעט להבין מדוע כך‬
‫הנהגתו‪ ,‬והיינו בכדי להפחיד את האדם שלא‬
‫יחטא‪ ,‬אלא שטען שאפשר שהיצר הרע פחות‬
‫יגרה את האדם‪ ,‬ולא צריך להפחידו בדברים כה‬
‫נוראים‪.‬‬
‫[‪]392‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לשה הֵ ֻ ָמה נִ פְׁ ְׁלא ֻו ִמ ֻ ֶמ ִ ֻני וְׁ אַ ְׁר ָֻבעָ {וְׁ אַ ְׁר ָֻבעָ ה} לֹא‬
‫(יח) ְׁש ָ‬
‫יְׁ ַד ְׁע ִֻתים‪:‬‬
‫עוד אומר שלמה המלך ע''ה‪ ,‬שישנם ג'‬
‫דברים שנסתרים ממנו‪ ,‬והדבר הרביעי נסתר‬
‫ביותר‪.‬‬
‫ֶשר ַֻב ֻ ָשמַ יִ ם ֶ ֻד ֶר ְׁך ָנחָ ש עֲלֵ י צוֻר ֶ ֻד ֶר ְׁך‬
‫(יט) ֶ ֻד ֶר ְׁך הַ ֻנ ֶ‬
‫אֳנִ ֻיָה ְׁבלֶ ב יָם וְׁ ֶד ֶר ְׁך ֶֻגבֶ ר ְׁ ֻבעַ ְׁלמָ ה‪:14‬‬
‫איני מבין מדוע הנשר עף לו בגובה בשמים‪,‬‬
‫כלומר האריה והשור הם שבטי יהודה ויוסף‪,‬‬
‫ולכן המה במרכבת יחזקאל‪ ,‬אמנם הנשר מה‬
‫מעשיו שם‪.‬‬
‫ואיך הנחש החטיא את חוה שהתגלגלה‬
‫בשרה אימנו‪ ,‬אשר נאמר עליה "צור חצובתכם"‬
‫כמובא בגמ' ביבמות‪ ,‬וזה מה שכתוב דרך נחש‬
‫עלי צור‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫מלשון נערה‪.‬‬
‫[‪]393‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫ואיני מבין איך השכינה שנקראת אוניה‬
‫משפיעה לכל חילותיה‪ ,‬כמו שאמרו חז''ל בגמ'‬
‫בפסחים קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים‬
‫סוף‪.‬‬
‫ואיני מבין מדוע דרך האדם לרדוף אחרי‬
‫האישה‪ ,‬והרי האישה נלקחה ממנו ולא הוא‬
‫ממנה‪.‬‬
‫ולכן דבר רביעי זה היה קשה לו מכל‪.‬‬
‫(כ) ֻכֵן ֶ ֻד ֶר ְׁך ִא ֻ ָשה ְׁמנָאָ פֶ ת אָ כְׁ לָ ה וֻמָ ח ֲָתה פִ יהָ וְׁ אָ ְׁמ ָרה‬
‫לֹא פָ עַ ְׁל ִֻתי אָ וֶ ן‪:‬‬
‫כמו הגיהנום אשר הוא מחטיא את האדם‬
‫ומענישו‪ ,‬ואומר שהוא לא החטיאו‪ ,‬כן האישה‬
‫אשר זונה‪ ,‬ומנקה את העצמה מכל רושם חטא‪,‬‬
‫ולכן אומרת אשר לא פעלה אוון‪.‬‬
‫היצר הרע טוען שהוא צדיק שהרי ה' מינה‬
‫אותו להחטיא את האדם‪ ,‬אמנם זה אינו שהרי‬
‫הוא מחטיא את האדם יותר מכפי אשר ציוה‬
‫אותו ה'‪.‬‬
‫[‪]394‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לוש ָרגְׁ זָה אֶ ֶרץ וְׁ ַתחַ ת אַ ְׁר ַֻבע לֹא תוֻכַ ל‬
‫(כא) ֻ ַתחַ ת ָש ֹ‬
‫ְׁשאֵ ת‪:‬‬
‫תחת ג' דברים אשר נעשים‪ ,‬רוגזים האנשים‪,‬‬
‫והדבר הרביעי מוציא אותם מדעתם השקטה‪.‬‬
‫לו ְׁך וְׁ נָבָ ל ִֻכי יִ ְׁש ַֻבע לָ חֶ ם‪:‬‬
‫(כב) ֻ ַתחַ ת עֶ בֶ ד ִֻכי יִ ְׁמ ֹ‬
‫איך עבד מולך על עם ישראל שהם בני‬
‫מלכים‪ ,‬והעבד הנזכר הוא מלאך מט''ט אשר‬
‫הוא שר העולם כמובא בגמ' ביבמות‪ ,‬וכן אינו‬
‫מבין איך היצר הרע שהוא נקרא נבל כמובא‬
‫בגמ' בסוכה‪ ,‬שבע מלחם התורה‪ ,‬כמובא בגמ'‬
‫בשבת שאפשר למצוא בתורה את סם המות‪,‬‬
‫וזה נמצא במי שלומד תורה בכדי לדעת איך‬
‫להיות נבל ברשות התורה‪.‬‬
‫(כג) ֻ ַתחַ ת ְׁשנוֻאָ ה ִֻכי ִת ָֻבעֵ ל וְׁ ִשפְׁ חָ ה ִֻכי ִת ַירש‬
‫ְׁ ֻג ִב ְׁר ֻ ָת ֻה‪:‬‬
‫וכן אינו מבין מדוע אדם בועל כאשר הוא‬
‫שונא את אישתו‪ ,‬והרי הזיוג הוא חיבור של‬
‫[‪]395‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫נפש וכאשר יש שנאה‪ ,‬איך זה שייך‪ ,‬ועוד שיש‬
‫בכך איסור כמובא בגמ' בנדרים‪.‬‬
‫וכן אינו מבין איך שפחה תירש את גבירתה‪,‬‬
‫שבשלמא עבד מולך תחת אדונו‪ ,‬שאין זה כל‬
‫כך פוגע באדונו‪ ,‬אבל ששפחה יורשת גברתה‪,‬‬
‫שהיא צריכה לגדל את ילדיה זו פגיעה גדולה‪,‬‬
‫והכונה כאן שכוח אחר מושל בגלות חלילה‬
‫במקום השכינה‪.‬‬
‫וכמה יש לאדם להתפלל שתקום השכינה מן‬
‫הגלות‪ ,‬ואמר המגיד‬
‫[אשר הוא מלאך אשר היה נגלה‬
‫אליו] של הבית יוסף‪ ,‬שאם אדם היה יודע כמה‬
‫צער יש לשכינה בגלות‪ ,‬הוא לא היה יכול‬
‫לעלות חיוך על פניו‪ ,‬היא סובלת רק בשבילנו‪,‬‬
‫היא יכולה לעלות לשמים ולא להיות עימנו‪,‬‬
‫ולכן גם אנחנו צריכים לדאוג לה‪.‬‬
‫(כד) אַ ְׁר ָֻבעָ ה הֵ ם ְׁקטַ ֻנֵי אָ ֶרץ וְׁ הֵ ֻ ָמה חֲכָ ִמים ְׁמח ֻ ָֺכ ִמים‪:‬‬
‫ישנם ארבעה בריות בארצות אשר המה‬
‫קטנות‪ ,‬וחכמות‪ ,‬בדרך כלל כפי גודל החכמה כן‬
‫גודל האיש‪ ,‬אדם הראשון שהיה חכם מאוד‬
‫[‪]396‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אמרו חז''ל שהיה גבוה מאוד וכו'‪ ,‬וכאן אפילו‬
‫שהם קטנות המה חכמות‪.‬‬
‫(כה) הַ ְׁ ֻנמָ ִלים עַ ם לֹא עָ ז וַ ֻיָכִ ינ ֻו בַ ַֻקיִ ץ לַ ְׁחמָ ם‪:‬‬
‫הנמלים הם עם שלא חי זמן רב‪ ,‬ומכל מקום‬
‫המה שומרים לעצמם אוכל מהחורף לקייץ‪.‬‬
‫יש לאדם תמיד להיות עמל‪ ,‬אם לא בשבילו‬
‫בשביל בניו‪ ,‬שהם ממשכי דרכו‪.‬‬
‫יתם‪:‬‬
‫ָשימ ֻו בַ ֻ ֶסלַ ע ֵֻב ָ‬
‫(כו) ְׁשפַ ִ ֻנים עַ ם לֹא עָ צוֻם וַ ֻי ִ‬
‫השפנים אינם בריות חזקות‪ ,‬והמה בסלע‬
‫עושות את ביתם‪ ,‬אין החולשה אלא ברצון‪.‬‬
‫(כז) מֶ לֶ ְׁך אֵ ין לָ אַ ְׁר ֶֻבה וַ ֻיֵצֵ א חֹצֵ ץ ֻכ ֺֻל ֹו‪:‬‬
‫אין לארבה מלך‪ ,‬ומכל מקום המה יוצאים‬
‫כולם מסודרים‪ ,‬יש בניהם שלום ורעות‪.‬‬
‫[‪]397‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫עם ישראל צריך להיות עם ללא מלך‪ ,‬אלא‬
‫יש להם להתיחד בה'‪.‬‬
‫התלמידי חכמים נמשלו לארבה מה ארבה‬
‫אינו צריך שחיטה‪ ,‬כן התלמיד חכם אינו נשחט‬
‫על ידי מלאך המוות‪ ,‬אלא השכינה באה‬
‫ואוספת אותו מן העולם כמובא בזוהר‪ ,‬והמה‬
‫בשלום ורעות המה מלאכי העולם‪ ,‬ואפילו ה'‬
‫כביכול אינו מושל עליהם‪ ,‬כי צדיק גוזר וה'‬
‫מקיים כמובא בגמ' בשבת‪.‬‬
‫(כח) ְׁשמָ ִמית ְׁ ֻבי ַָדיִ ם ְֻׁת ַת ֻ ֵפש וְׁ ִהיא ְׁ ֻבהֵ יכְׁ לֵ י מֶ לֶ ְׁך‪:‬‬
‫השממית נתפסת בידה על הכתלים‬
‫[רש''י]‪,‬‬
‫ושוכנת אפילו בחדרי מלך‪ ,‬אפילו בריאה שאינה‬
‫כל כך סביבתית‪ ,‬נמצא בכזה מקום מפואר‪ ,‬כן‬
‫כל אדם להיכן שרוצה להגיע הוא יגיע‪.‬‬
‫יטבֵ י לָ כֶת‪:‬‬
‫יטיבֵ י צָ עַ ד וְׁ אַ ְׁר ָֻבעָ ה מֵ ִ‬
‫לשה הֵ ֻ ָמה מֵ ִ‬
‫(כט) ְׁש ָ‬
‫ישנם כמה ביראות מעולות בחוזקם ומעלתם‪,‬‬
‫והרביעית טובה מכולם‪.‬‬
‫[‪]398‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ל) לַ יִ ש ִ ֻגבֻ ֹור ַֻב ְׁ ֻבהֵ מָ ה וְׁ לֹא יָשוֻב ִמ ֻ ְׁפנֵי כֹל‪:‬‬
‫האריה הוא גיבור מהבהמות‪ ,‬ואינם מחפד‬
‫מכל‪ ,‬אפילו מאדם אחרי החטא‪ ,‬אמנם לפני‬
‫החטא נאמר לאדם "כל שתה תחת רגליך‪,,‬‬
‫כולם יפחדו ממך‪ ,‬משום הצלם אלוקים שעליך‪.‬‬
‫ובא לומר לנו דברי תוכחה תראו מה גרם‬
‫החטא‪.‬‬
‫או‪ָ -‬תיִ ש וֻמֶ לֶ ְׁך אַ ְׁלקוֻם ִע ֻמ ֹו‪:‬‬
‫(לא) ז ְַׁרזִיר מָ ְׁתנַיִ ם ֹ‬
‫אפילו‬
‫הזרזיר‬
‫היא‬
‫חיה‬
‫חלשה‪,‬‬
‫אמנם‬
‫האלוקים עימו‪ ,‬משום שה' תומך בחלשים‪,‬‬
‫ועושה אותם החזקים ביותר‪ ,‬ולכן היא הדבר‬
‫החזק ביותר כפי ערכה‪.‬‬
‫ַשא וְׁ ִאם‪-‬ז ַֻמ ֹו ָת יָד ְׁלפֶ ה‪:‬‬
‫(לב) ִאם‪-‬נָבַ ְׁל ֻ ָת ְׁב ִה ְׁתנ ֻ ֵ‬
‫אם נבלת את עצמך על דברי תורה‪ ,‬במקום‬
‫להתנשא‪,‬‬
‫לבסוף‬
‫תתנשא‪,‬‬
‫אבל‬
‫אם‬
‫אתה‬
‫תתבייש ולא תשאל‪ ,‬כאשר יבואו לשאול אותך‬
‫[‪]399‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אתה לא תדע‪ ,‬ותתן יד על פיך‪ ,‬כן מפורש בגמ'‬
‫בנידה‪.‬‬
‫(לג) ִֻכי ִמיץ חָ לָ ב ֹיו ִציא חֶ ְׁמאָ ה ו ִֻמיץ‪-‬אַ ף ֹיו ִציא ָדם‬
‫ו ִֻמיץ אַ ֻ ַפיִ ם ֹיו ִציא ִריב‪:‬‬
‫כמו שיוצא ממיץ החלב חמאה‪ ,‬כן יותר‬
‫מהרוגז דם‪ ,‬משום הדם הוא הנפש‪ ,‬ונאמר‬
‫"טורף נפשו באפו"‪ ,‬כאשר אדם רוגז הוא מאבד‬
‫את נפשו‪.‬‬
‫וכן מהאף יצא ריב‪ ,‬ולכן יש לאדם להיות‬
‫ארף אפים‪ ,‬ולהרבות שלום‪ ,‬שאין כלי שמחזיק‬
‫ברכה אלא השלום כמובא במשנה בסוף עוקצין‪.‬‬
‫סליק פרק ל‬
‫[‪]411‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫פרק לא‬
‫ֲשר יִ ְֻׁס ַר ֻת ֻו ִא ֻמ ֹו‪:‬‬
‫(א) דִֻ ְׁב ֵרי ְׁלמוֻאֵ ל מֶ לֶ ְׁך מַ ֻ ָשא א ֶ‬
‫דברי שלמה המלך ע''ה‪ ,‬אשר מסר את עצמו‬
‫בשביל האל‪ ,‬אשר היה בעל נבואה‪ ,‬ואשר אימו‬
‫הייתה מחנכת אותו בקטנותו כמובא בגמ'‬
‫בשבת‪.‬‬
‫שלמה מבאר אשר הוא דבק בה'‪ ,‬ובדרך‬
‫הטובה‪ ,‬בכדי לידע מה היא הדרך האמיתית‪.‬‬
‫(ב) מַ ה ְׁ ֻב ִרי וֻמַ ה ַֻבר ִ ֻב ְׁטנִ י וֻמֶ ה ַֻבר נְׁ ָד ָרי‪:‬‬
‫אימו של שלמה אמרה לו‪ ,‬מדוע אינך שומע‬
‫בקולי‪ ,‬אשר בהיותך בבטני כל כך התפללתי‬
‫שתהיה צדיק ולא רשע‪ ,‬ונדרתי אותך רק לה'‪,‬‬
‫ולא לדבר אחר כמובא בגמ' בשבת‪.‬‬
‫(ג) אַ ל ִֻת ֻ ֵתן לַ ֻנ ִָשים חֵ ילֶ ָך ו ְֻׁד ָר ָ‬
‫חות ְׁמלָ כִ ין‪:‬‬
‫כֶיך לַ ְׁמ ֹ‬
‫שלמה המלך נשא אלף נשים‪ ,‬בכדי לתקן את‬
‫הרע שבהם‪ ,‬שהם היו התגלמות רוחנית של‬
‫[‪]411‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫עולמות עליונים כידוע‪ ,‬ומכל מקום אמרה לו‬
‫אימו‪ ,‬שאין לך לתת את כוח נפשך לנשים‪.‬‬
‫וכן אין לך בכל העת לריב עם כוחות‬
‫הטומאה והשדים‪ ,‬כמו שמסופר בגמ' בגיטין‬
‫ששלמה המלך היה נלחם עם מלכי השידים‪,‬‬
‫ומובא בגמ' בברכות שהשדים מחלישים את גוף‬
‫התלמידי חכמים‪ ,‬ולכן אמרה לו שאין לו לתת‬
‫את חילו‪.‬‬
‫תו יָיִ ן‬
‫מואֵ ל אַ ל לַ ְׁמלָ כִ ים ְׁש ֹ‬
‫(ד) אַ ל לַ ְׁמלָ כִ ים ְׁל ֹ‬
‫רוזְׁנִ ים אֵ ו{ אֵ י} ֵשכָ ר‪:‬‬
‫ו ְֻׁל ֹ‬
‫אמרה לו אימו הרי אתה מלך‪ ,‬ואין לך‬
‫לשתות יין או שכר‪ ,‬שכך עשה אדם הראשון‬
‫ונוח‪ ,‬שהם נכנסו לסודות העולם שהסוד נקרא‬
‫יין כמובא בגמ' בעירובין‪ ,‬חוה סחטה ענבים‬
‫לאדם כמובא בחז''ל‪ ,‬ולכן הם סרו מדרך ה'‪.‬‬
‫יש ֻנֶה דִֻ ין ֻ ָכל ְׁ ֻבנֵי עֹנִ י‪:‬‬
‫(ה) ֻ ֶפן יִ ְׁש ֻ ֶתה וְׁ יִ ְׁש ֻ ַכח ְׁמח ָֺֻקק וִ ַ‬
‫פן בכך תסור מדרך ה'‪ ,‬ותשנה ותפסוק דין רע‬
‫על עם ישראל שהם נקראים בגלות עניים‪.‬‬
‫[‪]412‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫אובֵ ד וְׁ יַיִ ן ְׁלמָ ֵרי נָפֶ ש‪:‬‬
‫(ו) ְֻׁתנ ֻו ֵשכָ ר ְׁל ֹ‬
‫אלא רק למי שרוצה לאבד את נפשו והוא מר‬
‫נפש משום שאינו יהודי‪ ,‬יש להדבק בכוחות‬
‫הטומאה האלו‪ ,‬אמנם לא לך‪.‬‬
‫ושלמה דבק בכוחות הטומאה בכדי להוציא‬
‫את הטוב הטמון בתוכם‪ ,‬אמנם גם "אחר"‬
‫במובא במסכת חגיגה‪ ,‬עשה זאת ולבסוף כפר‬
‫בעיקר‪.‬‬
‫עוד‪:‬‬
‫לו לֹא יִ זְׁ ֻ ָכר ֹ‬
‫(ז) יִ ְׁש ֻ ֶתה וְׁ יִ ְׁש ֻ ַכח ִריש ֹו וַ עֲמָ ֹ‬
‫כאשר יסור האדם מדרך ה'‪ ,‬הוא לא יזכר עוד‬
‫בקדושה‪ ,‬וכל דבר שאינו של קדושה אין לו זכר‪,‬‬
‫אבל דבר רוחני וקדוש לעולם לא נאבד מן‬
‫העולם‪ ,‬שצדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים‪,‬‬
‫ולכן לעולם זוכרים אותם‪.‬‬
‫אין העלם ברוחנוית‪.‬‬
‫[‪]413‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(ח) ֻ ְׁפ ַתח ֻ ִפ ָ‬
‫ֲלוף‪:‬‬
‫יך ְׁל ִא ֻ ֵלם אֶ ל דִֻ ין ֻ ָכל ְׁ ֻבנֵי ח ֹ‬
‫פתח פיך ואמור דברי תוכחה למי שאילם‬
‫ואינו יודע את דרך האמת‪ ,‬ולכל מי שחלף‬
‫מדרך ה'‪.‬‬
‫(ט) ֻ ְׁפ ַתח ֻ ִפ ָ‬
‫יך ְׁשפָ ט צֶ ֶדק וְׁ ִדין עָ נִ י וְׁ אֶ ְׁב ֹיון‪:‬‬
‫מיד שתפתח פיך ותזמר לה'‪ ,‬מיד נשמתך‬
‫תדבק בו‪ ,‬ואז האמת תהיה בך‪ ,‬ותשפוט את‬
‫כולם בצדק‪ ,‬ואפילו את העניים והאביונים‪.‬‬
‫שיר לתורה לנשמה לשכינה ולאישה‬
‫(י) אֵ ֶשת חַ יִ ל ִמי יִ ְׁמצָ א וְׁ ָרחֹק ִמ ֻ ְׁפנִ ינִ ים ִמכְׁ ָר ֻה‪:‬‬
‫אישה היא כל ימיה עושה שמחה בבית‬
‫כמחולות‪ ,‬היא דבר שקשה למצוא‪ ,‬משום‬
‫שהאישה היא מכוח הדין‪ ,‬וכל אישה היא דבר‬
‫יקר‪ ,‬אשר אין שווה למכור אותה‪ ,‬יותר מכך‬
‫שאין שווה למכור פנינים יקרות‪.‬‬
‫ועוד ורחוק מפנינים‪ ,‬אשר מעלת האישה‬
‫יותר גדולה מכהן גדול אשר נכנס לפני ולפנים‪,‬‬
‫[‪]414‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫משום‬
‫שהיא‬
‫ממקום‬
‫גבוה‬
‫מאוד‬
‫כמובא‬
‫בהאריז''ל‪.‬‬
‫(יא) ָֻבטַ ח ָֻב ֻה לֵ ב ַֻבעְׁ לָ ֻה וְׁ ָשלָ ל לֹא י ְֶׁחסָ ר‪:‬‬
‫כאשר יבטח הבעל באישתו ויסמוך עליה‪,‬‬
‫ולכן שמחה תהיה על כך בליבה‪ ,‬ממילא מובטח‬
‫לו‪ ,‬שששל לא יחסר לו‪ ,‬כמו שאמרו חז''ל בגמ'‬
‫בב''מ‪ ,‬שיש לייקר את הנשים בכדי שנתעשר‪.‬‬
‫טוב וְׁ לֹא ָרע כֻ ֹל יְׁ מֵ י חַ ֻיֶיהָ ‪:‬‬
‫(יב) ְׁ ֻגמָ לַ ְׁתה ֻו ֹ‬
‫האישה היא באמת רוצה לגמול לבעלה רק‬
‫טוב‪ ,‬ואפילו שלפעמים זה נראה שהיא רוצה‬
‫לעשות חלילה רע‪.‬‬
‫השכינה גומלת לנו רק טוב‪ ,‬ואפילו שלפעמים‬
‫זה נראה שהיא מיסרת אותנו לחינם‪.‬‬
‫[‪]415‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(יג) ָ ֻד ְׁר ָשה צֶ מֶ ר וֻפִ ְׁש ִֻתים וַ ֻ ַתעַ ש ְׁ ֻבחֵ פֶ ץ ֻ ַכ ֻ ֶפיהָ ‪:‬‬
‫השכינה רוצה שלנלבש את הציצית שהיא‬
‫מצמר ופשתים‪ ,‬משום של''ב חוטי הציצית‬
‫מעוררים‬
‫שיושפעו‬
‫לשכינה‬
‫מל''ב‬
‫נתיבות‬
‫חכמה‪ ,‬ובכך יהיה לה כוח לעשות חיל‪.‬‬
‫כן האישה צריכה את החומרי גלם‪ ,‬והיא‬
‫תעשה את הכל בשמחה‪ ,‬אמנם היא רוצה‬
‫לראות מהבעל את ההשתדלות מצידו‪.‬‬
‫כן התורה רוצה לראות אותנו לומדים בעיון‬
‫שכלנו את פני הדברים‪ ,‬והיא לעתיד תלמד‬
‫אותנו את עומק הדברים כמובא בזוהר‪.‬‬
‫כן הנשמה ירדה לעולם הזה‪ ,‬בכדי ללמוד את‬
‫שורש הדברים‪ ,‬והיא תשלים עצמה בעולם‬
‫העליון‪.‬‬
‫סוחֵ ר ִמ ֻ ֶמ ְׁרחָ ק ֻ ָת ִביא לַ ְׁחמָ ֻה‪:‬‬
‫(יד) הָ יְׁ ָתה ֻ ָכאֳנִ ֻי ֹות ֹ‬
‫הנשמה היא כאוניות סוחר אשר בכל לילה‬
‫היא עולה לעולם העליון להביא לנו שפע‪ ,‬כמו‬
‫שאמר הגר''א שהנשמה לומדת דברים נשגבים‬
‫בכלל לילה בשמים‪.‬‬
‫[‪]416‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫כן הוא על השכינה שהלכה להביא לנו את‬
‫התורה מהים העליון‪ ,‬והיינו שהיא הורידה‬
‫לעולם הזה את משה שנולד ושכינה עימו‪ ,‬בכדי‬
‫שיביא לנו את התורה‪.‬‬
‫כן האישה אפילו שכל כבודה בת מלך פנימה‪,‬‬
‫היא יוצאת מעבר לטבעה ומביאה מזון לבני‬
‫ביתה‪.‬‬
‫ית ֻה וְׁ חֹק‬
‫עוד לַ יְׁ לָ ה וַ ִֻת ֻ ֵתן טֶ ֶרף ְׁלבֵ ָ‬
‫(טו) וַ ֻ ָת ָקם ְׁ ֻב ֹ‬
‫ְׁל ַנ ֲער ֶֹתיהָ ‪:‬‬
‫השכינה קמה בעוד לילה‪ ,‬בכדי ליתן שפע‬
‫לכל העולם כולו‪.‬‬
‫התורה מאירה לעם ישראל בגלות אשר‬
‫נקראת לילה‪.‬‬
‫האישה קמה בעוד לילה לטפל ולהניק את‬
‫ילדיה‪.‬‬
‫[‪]417‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫(טז) ז ְָׁממָ ה ָשדֶ ה וַ ִֻת ָֻקחֵ ה ֻו ִמ ֻ ְׁפ ִרי כַ ֻ ֶפיהָ נ ְָׁטעָ {נ ְָׁטעָ ה}‬
‫ֻ ָכ ֶרם‪:‬‬
‫כאשר רואה השכינה תלמיד חכם הראוי‬
‫לגדולה‪ ,‬היא לוקחת אותו מגדלת אותו‪ ,‬והיא‬
‫בעצמה מלמדת אותו חכמה‪.‬‬
‫כן נשמות הצדיקים שנפטרו שהם רואים גוף‬
‫זך‪ ,‬הם נכנסים בו כנשמה היתירה של שבת‬
‫קודש‪ ,‬ומעוררים אותו לעשות מצוות‪ ,‬וללמוד‬
‫תורה‪ ,‬ולהקים את השכינה מן הגלות‪ ,‬כמובא‬
‫בזוהר ובהאריז''ל‪.‬‬
‫ְׁרוע ֶֹתיהָ ‪:‬‬
‫עוז מָ ְׁתנֶיהָ וַ ְֻׁתאַ ֻ ֵמץ ז ֹ‬
‫(יז) חָ גְׁ ָרה ְׁב ֹ‬
‫חולשת גוף האדם היא במותניים‪ ,‬ובמיוחד‬
‫חולשת האישה ששם עוברה‪ ,‬ובכל זאת האישה‬
‫מתגברת על כל הקשיים‪ ,‬ועושה את מלאכתה‪.‬‬
‫[‪]418‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫טוב סַ ְׁח ָר ֻה לֹא יִ כְׁ ֶֻבה בַ ֻ ַליְׁ לָ {בַ ֻ ַליְׁ לָ ה}‬
‫(יח) טָ עֲמָ ה ִֻכי ֹ‬
‫נ ֵָר ֻה‪:‬‬
‫היא כבר בעולם הזה מתחילה להבין את‬
‫הטוב הצפון‪ ,‬ולכן אפילו שאינה כל כך לומדת‬
‫את עומק התורה‪ ,‬היא מרגישה זאת אפילו ללא‬
‫הלימוד‪.‬‬
‫לא יכבה בליל‪ ,‬וקוראים לילה‪ ,‬ליל הוא חלק‬
‫ראשון של הלילה שבו כוח הטומאה גובר‪,‬‬
‫ולילה הוא חלק השני של הלילה שבו הרחמים‬
‫גוברים כמובא בזוהר‪ ,‬והוא זמן מסוגל ללימוד‬
‫התורה יותר מכל היום‪ ,‬ולכן השכינה בעת זו‬
‫יורדת להשפיע לצדיקים בלימודם‪.‬‬
‫(יט) י ֶָדיהָ ִש ְֻׁלחָ ה בַ ִֻכיש ֹור וְׁ כַ ֻ ֶפיהָ ֻ ָת ְׁמכ ֻו פָ לֶ ְׁך‪:‬‬
‫האישה‬
‫נעזרת‬
‫בעבודתה‬
‫בכלים‬
‫אשר‬
‫מסוגלים לכך‪ ,‬והבעל צריך להביא לה אותם‪ ,‬כן‬
‫השכינה על ידי הצדיקים היא נעזרת בהנהגת‬
‫העולם‪.‬‬
‫כן הנשמה רק על ידי התורה היא יכולה‬
‫להדבק בה'‪ ,‬שהרי התורה היא אמצעי בן ה'‬
‫[‪]419‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫לעם ישראל‪ ,‬והתורה היא כלי אומנותו של ה'‬
‫כמובא‪.‬‬
‫(כ) ֻ ַכ ֻ ָפ ֻה ֻ ָפ ְׁר ָשה לֶ עָ נִ י וְׁ י ֶָדיהָ ִש ְֻׁלחָ ה לָ אֶ ְׁב ֹיון‪:‬‬
‫האישה תמיד משפיעה לעניים שפע גדול‪,‬‬
‫משום שהאיש מביא לעני כסף‪ ,‬והאישה שהיא‬
‫בביתה מביאה לו אוכל אשר מוכן‪ ,‬כמובא בגמ'‬
‫בתענית‪.‬‬
‫ית ֻה לָ בֺש‬
‫ית ֻה ִמ ֻ ָשלֶ ג ִֻכי כָ ל ֵֻב ָ‬
‫(כא) לֹא ִת ָירא ְׁלבֵ ָ‬
‫ָשנִ ים‪:‬‬
‫אין‬
‫האישה‬
‫מפחדת‬
‫מהשלג אשר‬
‫יכנס‬
‫לביתה‪ ,‬משום שמלבושים טובים יש לה‪ ,‬כן אין‬
‫השכינה מפחדת משום רשעים‪ ,‬שהרי עם‬
‫ישראל הוא כהלבוש שלה‪ ,‬שהם עושים לה‬
‫אותו במצוות ומעשים טובים‪ ,‬כמובא בזוהר‬
‫שאחד הטעמים שה' עשה את הבריאה בכדי‬
‫לעשות מלבוש לשכינה‪ ,‬שהמלבוש מפאר את‬
‫האדם ומחממו‪ ,‬וכאשר הוא מפואר הוא נשמר‪,‬‬
‫[‪]411‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫כמובא בגמ' בע''ז שיש הרבה דינים שלאדם‬
‫חשוב‪ ,‬אין חשש שיזיקו‪.‬‬
‫ֻש ֻה‪:‬‬
‫(כב) מַ ְׁרבַ דִֻ ים עָ ְׁש ָתה ֻ ָל ֻה ֵשש וְׁ אַ ְׁר ָֻגמָ ן ְׁלבו ָ‬
‫האישה עושה לעצמה תכשיטים‪ ,‬ולבושה‬
‫מבגדים יפים בכדי לשמח את בעלה‪.‬‬
‫כן עם ישראל עושה מצוות רבות ולומד‬
‫תורה‪ ,‬בכדי לשמח את בורא עולם‪ ,‬ובכך הוא‬
‫ישמח להשפיע להם‪.‬‬
‫כן השכינה מתפארת לפני ה' בעם ישראל‪,‬‬
‫ואומרת לו תראה באיזה בן הגעתי לפניך‪,‬‬
‫כמובא בזוהר‪.‬‬
‫זִקנֵי אָ ֶרץ‪:‬‬
‫(כג) ֹנו ָדע ַֻב ֻ ְׁשעָ ִרים ַֻב ְׁעלָ ֻה ְׁ ֻב ִש ְׁב ֻת ֹו ִעם ְׁ‬
‫כאשר האישה נותנת לבעלה להיות בעל‪,‬‬
‫והיא עוזרת לו‪ ,‬אזי הוא נודע בכל שערי העיר‪,‬‬
‫כאשר הוא יושב עם הזקנים והחכמים‪ ,‬שרק שם‬
‫רואים ומבינים את חכמתו‪.‬‬
‫[‪]411‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫כן ה' נודע רק בעולם העליון במקום השכינה‪,‬‬
‫כמו שכתוב "זה השער לה'"‪ ,‬ולכן הרוצה‬
‫להשיג את ה'‪ ,‬ירא ממנו‪ ,‬והיראה מושכת לאדם‬
‫את אור השכינה כמובא ברמח''ל במאמר יחוד‬
‫היראה‪.‬‬
‫ֲגור נ ְָׁתנָה לַ ְֻׁכ ַנעֲנִ י‪:‬‬
‫(כד) סָ ִדין עָ ְׁש ָתה וַ ִֻת ְׁמכֻ ֹר וַ ח ֹ‬
‫האישה עושה סדינים ומוכרת‪ ,‬אמנם את‬
‫החגור אשר עושה משארית הבד נותנת לסוחר‬
‫בחינם‪.‬‬
‫כן כאשר אדם עושה מעשים טובים‪ ,‬והוא‬
‫מקבל תמיד יתר על שכרו‪.‬‬
‫ֲרון‪:‬‬
‫ֻש ֻה וַ ִֻת ְׁשחַ ק ְׁל ֹיום אַ ח ֹ‬
‫עוז וְׁ הָ ָדר ְׁלבו ָ‬
‫(כה) ֹ‬
‫השכינה לבושה עוז והדר ממצות ישראל‪,‬‬
‫אמנם רק לעתיד לבוא שהיא תקום מן הגלות‪,‬‬
‫היא באמת תשחק‪ ,‬היום שמחתה חיצונית‬
‫בלבוש‪ ,‬לעתיד השמחה תהיה פנימית‪.‬‬
‫[‪]412‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫תו ַרת חֶ סֶ ד עַ ל ְׁלש ֹונ ָֻה‪:‬‬
‫(כו) ֻ ִפיהָ ֻ ָפ ְׁתחָ ה ְׁבחָ כְׁ מָ ה וְׁ ֹ‬
‫התלמידי‬
‫חכמים‬
‫שהם‬
‫מרכבה‬
‫לשכינה‪,‬‬
‫פותחים את פיהם לומר רק דברי חכמה‪ ,‬וכל‬
‫התורה שלהם היא תורה של חסד‪ ,‬בכדי להקים‬
‫את השכינה מן הגלות‪ ,‬וכן המה מלמדים את‬
‫התורה‪ ,‬למי שאינו מבינה‪.‬‬
‫ית ֻה וְׁ לֶ חֶ ם עַ ְׁצלוֻת לֹא‬
‫יכות} ֵֻב ָ‬
‫כות {ה ֲִל ֹ‬
‫ֲיל ֹ‬
‫צופִ ֻיָה ה ִ‬
‫(כז) ֹ‬
‫תֹא ֵכל‪:‬‬
‫כל מעשי האישה הטובה הם כל כך נכונים‪,‬‬
‫משום‬
‫שאשת‬
‫חבר‬
‫כחבר‪15‬‬
‫כמובא‬
‫בגמ'‬
‫במנחות‪ ,‬ולכן אפשר לצפות בה מנהגים טובים‬
‫ונכונים‪.‬‬
‫וכן אפשר באישה לצפות את מעשי בעלה‬
‫היושב מסוגר בחדרו בלימודו‪ ,‬והאישה הזאת‬
‫אשר אתה יכול ללמוד ממנה את הדרך הנכונה‪,‬‬
‫היא כזאת אישה אשר כל מעשיה ללא שום‬
‫‪15‬‬
‫אשת תלמיד חכם היא כלמיד חכם‪ ,‬והיא נאמת על דברים‬
‫שרק תלמיד חכם נאמן‪.‬‬
‫[‪]413‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫עצלות אשר הביא הנחש כאשר בא על חוה‪,‬‬
‫וזה אומר שהיא נצלה מפתקה של חוה‪ ,‬כמובא‬
‫בגמ' בסוטה שנשים צדקניות יולדות שלא‬
‫בצער‪ ,‬משום שהם נקיות מהחטא של הנחש‪.‬‬
‫(כח) קָ מ ֻו בָ נֶיהָ וַ יְׁ אַ ֻ ְׁשרוֻהָ ַֻב ְׁעלָ ֻה וַ יְׁ הַ ְׁללָ ֻה‪:‬‬
‫בניה יעשו לה עושר פנימי‪ ,‬כאשר הם יקומו‬
‫ללכת בדרך ה'‪ ,‬ובעלה יהלל אותה‪ ,‬משום‬
‫שהוא מעריך אותו‪ ,‬כמו שאמר רבי עקיבא שלי‬
‫ושלכם שלה הוא‪.‬‬
‫כן עם ישראל משורר לשכינה‪ ,‬ולכן ה' מהלל‬
‫את השכינה‪.‬‬
‫(כט) ַרבֻ ֹות ָֻב ֹנות עָ ש ֻו חָ יִ ל וְׁ אַ ְֻׁת עָ ִלית עַ ל כֻ ֻ ָֺלנָה‪:‬‬
‫אומר ה' יש לי מלאכים רבים‪ ,‬אמנם את‬
‫עשית חיל על כולם‪ ,‬עבודת ה' של עם ישראל‪,‬‬
‫משום שהיא עבודה משמחה‪ ,‬ואיך עובדים את‬
‫ה' בשמחה כמו שנאמר "עבדו את ה' בשמחה"‪,‬‬
‫הוא על ידי שמעוררים את המחשבה‪ ,‬שמחשבה‬
‫ו‪-‬בשמחה‪ ,‬הם אותיות שוות כמובא בתיקוני‬
‫[‪]414‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫הזוהר‪ ,‬שיש לאדם להתבונן איזה זכות יש לו‬
‫לעבוד את האין סוף ולעשות לו נחת רוח‪ ,‬ובכך‬
‫לזכות לשכר אין סופי‪ ,‬הגר''א כאשר היה‬
‫ברגעיו אחרונים בכה בכי תמרורים‪ ,‬מפני שהוא‬
‫נפרד עכשיו מעשיית המצוות‪.‬‬
‫(ל) ֶשקֶ ר הַ חֵ ן וְׁ הֶ בֶ ל הַ ֻיֹפִ י ִא ֻ ָשה יִ ְׁראַ ת יְׁ הֹוָ ה ִהיא‬
‫ִת ְׁתהַ ֻ ָלל‪:‬‬
‫כל הנשים אשר עוסקות רק בחן ויופי ולא‬
‫בפנימיות שלהם‪ ,‬הם עוסקות בעולם השקר‪,‬‬
‫אמנם אישה אשר היא יראה את ה'‪ ,‬היא‬
‫המעולה ביותר‪ ,‬וודאי שהיא צריכה להתיפות‬
‫על בעלה כמו שאמרו חז''ל בכתובות אין אישה‬
‫אלא ליופי‪ ,‬אבל העיקר הוא שתהיה עם הבנה‬
‫מה הם מטרת החיים‪.‬‬
‫ֲשיהָ ‪:‬‬
‫(לא) ְֻׁתנ ֻו לָ ֻה ִמ ֻ ְׁפ ִרי י ֶָדיהָ וִ יהַ ְׁללוֻהָ בַ ֻ ְׁשעָ ִרים מַ ע ֶ‬
‫יש לתת לעם ישראל שהוא כאישה של ה'‪,‬‬
‫מפרי ידיו‪ ,‬שהרי אדם הראשון בחר לרדת‬
‫לעולם הזה אשר יש בו רע‪ ,‬בכדי שהוא יהיה בר‬
‫[‪]415‬‬
‫משלי בן דוד‬
‫בחירה‪ ,‬אין בחירה אלא אם כן יש רע וטוב‪,‬‬
‫והטעם שרצה שתהיה לו בחירה‪ ,‬בכדי שהוא‬
‫בעצמו יבחר בכוחות עצמו את הטוב‪ ,‬משום‬
‫שרוצה אדם בקב שלו מתשעה קבים של חברו‪,‬‬
‫וכן מתבייש אדם לקבל דבר מאחרים‪ ,‬ללא‬
‫שהוא בצעמו טרח על הדבר‪.‬‬
‫ורק את האדם מהללים על מעשה ידיו‪ ,‬אשר‬
‫הוא עובד את ה'‪ ,‬ולא את המלאכים‪ ,‬משום‬
‫שהם כמוכרחים לעבוד את ה'‪ ,‬מרוב התענוג‬
‫והפחד אשר יש להם ממנו‪.‬‬
‫תם ונשלם שבח גדול מאוד לבורא‬
‫עולם‬
‫יהי רצון שבקרוב ממש נזכה לשיבת ציון‪ ,‬לראות את ה'‬
‫עין בעין‪ ,‬ויעלו הדברים לשמחה לפני ה' והשכינה‪.‬‬
‫[‪]416‬‬