‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫דיון בעקבות מקורות‬ ‫‪ .1‬כיצד כותב הטקסט (או האדם שעליו מסופר) מגדיר את זהותו?‬ ‫‪ .2‬אם אין הוא מגדיר אותה‪ ,‬האם זהותו משתקפת מתיאור מעשיו ופעולותיו?‬ ‫‪ .3‬האם זהותו השתנתה לנוכח השבר‪ ,‬ובאיזה מובן? (שימור לעומת שינוי?)‬ ‫‪ .4‬מול אילו "קבוצות התייחסות" הכותב מגדיר את זהותו?‬ ‫‪1‬‬ ‫ערב מלחמת העולם השנייה הייתה הקהילה היהודית בפולין רבת פנים‪ :‬היו בתוכה‬ ‫יהודים אורתודוקסים חסידיים ושאינם חסידיים; היו יהודים ששמרו על מסורת‬ ‫החגים בלוח השנה היהודי אך בחיי היומיום לא נבדלו מסביבתם והיו יהודים שהתרחקו‬ ‫מן הדת ומן הקהילה היהודית אף כי לא המירו את דתם לנצרות‪ .‬מפלגות רבות קמו‬ ‫בתוכה‪ ,‬שונות באופיין ובאוריינטציה שלהן‪ .‬כול אלה ביחד היוו את "יהדות פולין"‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬אמונה גפני‪" ,‬הוויה‪ ,‬זהות והזדהות"‪ ,‬בשביל הזיכרון ‪ ,2‬יד ושם‪ ,‬ירושלים תשס"ט‪.‬‬ ‫אשר בנארי‪ ,‬יליד ‪ 1911‬בגרמניה‪ ,‬מתאר בזיכרונותיו‪:‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אמנם לא היה לנו מטבח כשר‪ ,‬אך אמא לא‬ ‫קנתה בשר חזיר‪ .‬על פי רוב קנתה בשר אצל‬ ‫הקצב היהודי‪ ,‬מר קיזר‪ ,‬ואצלו היה בשר כשר‪,‬‬ ‫כמובן [‪ ]...‬אצל מר קיזר קנתה אמא מתוך‬ ‫עקרון‪ ,‬כדי לתמוך בקצב היהודי‪ ,‬אך אם היא‬ ‫רצתה לקנות נקניק מטיב מעולה באמת‪ ,‬היא‬ ‫קנתה אותו אצל קצב נוצרי וויתרה על הכשרות‪.‬‬ ‫בצורה דומה גם נהגה אמא בקניית לחם‪ :‬את‬ ‫רוב הלחם היינו קונים אצל האופה היהודי‬ ‫לויזר‪ ,‬אך את הלחמניות הייתה קונה אצל‬ ‫אופה נוצרי‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬אשר בנארי‪ ,‬זכרונות של חלוץ מארץ אשכנז‪ ,‬קיבוץ‬ ‫הזורע ‪ ,1986‬עמ' ‪.26‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫‪1‬‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫סבינה שביד‪ ,‬מזברוב שבפולין‪ ,‬מתארת את סביה‪:‬‬ ‫‪3‬‬ ‫סבא היה איש משכיל‪ .‬הוא ידע קרוא וכתוב ביידיש‪ ,‬בעברית ובגרמנית‪ ,‬וידע לדבר גם‬ ‫בפולנית ואוקראינית‪ .‬היו לו עסקים רבים עם הפריצים‪ ,‬אך ידידו הטוב ביותר היה‬ ‫הרבי מססוב‪ .‬סבא כיבד אותו מאד‪ ,‬אם כי לא נמנה עם חסידיו [‪ ]...‬סבתא סבינה‪,‬‬ ‫שאני נקראת על שמה‪ ,‬היתה אף היא אשה משכילה‪ .‬היא קראה גרמנית ויידיש וידעה‪,‬‬ ‫כפי שהעידו עליה בנותיה‪ ,‬את גתה ושילר בעל פה‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬סבינה שבייד‪ ,‬מלחמה‪ ,‬מלחמה‪ ,‬גבירה נהדרה‪ ,‬יד ושם‪ ,‬ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.20‬‬ ‫דב שילנסקי‪ ,‬לימים ח"כ ויו"ר הכנסת‪ ,‬נולד בשוולי שבליטא‪ ,‬מתאר בזיכרונותיו‪:‬‬ ‫‪4‬‬ ‫משפחתי חיה מדורי דורות בליטא‪ .‬למרות זאת‪ ,‬לא ראיתי את עצמי כליטאי‪ ,‬אלא‬ ‫חשתי את עצמי כיהודי וכציוני הגר בגולת ליטא‪ .‬יהודי שוולי לא חשו שייכות לעם‬ ‫הליטאי וגם המתנגדים לציונות דיברו יידיש בביתם‪ .‬רק שתי משפחות בשוולי דיברו‬ ‫בבית ליטאית עם ילדיהן‪ .‬הם היו לצנינים בעיני רוב היהודים‪ .‬נישואי תערובת היו‬ ‫נדירים ביותר‪ .‬כל היהודים התחתנו בחופה וקידושין כדת משה בישראל והכניסו את‬ ‫בניהם בבריתו של אברהם אבינו‪ .‬אפילו מי שנוח היה להם לחיות בין הגויים‪ ,‬והיו‬ ‫מעטים כאלה‪ ,‬רצו להיקבר בבית קברות יהודי [‪ ]...‬אם כי היינו ברובנו ציונים ודגלנו‬ ‫בשפה העברית היינו ספוגים בתרבות היידיש על רגישותה וחריפותה [‪ ]...‬העברית‬ ‫שלנו‪ ,‬פרט לבית הכנסת‪ ,‬היתה עברית ספרדית‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬דב שילנסקי‪ ,‬חשכה לאור היום‪ ,‬יד ושם‪ ,‬ירושלים תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪.31 ,29‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫‪2‬‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫יואל אלפרן מרומניה מספר על הצטרפותו לבית"ר‪:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫שמעון [אחי] היה מבוגר ממני בשש שנים‪ .‬גילתי עניין כאשר הוא הצטרף לבית"ר‪,‬‬ ‫ארגון ציוני שהיה מחויב לשיבה לארץ ישראל‪ .‬אבא‪ ,‬שהיה מאמין נלהב ברעיון הציוני‪,‬‬ ‫היה מרוצה מבחירתו‪ .‬כאשר שמעון הצטרף לראשונה לארגון‪ ,‬הוא דיבר בהתלהבות‬ ‫על אידאלים ומטרות‪ .‬הוא סיפר לנו כמה נהנה ללמוד שירים וריקודים ישראליים‪,‬‬ ‫להקשיב לדוברים ולהשתתף בפעילויות שונות‪ ,‬כולל משחקי טניס שולחן וכדורגל‪.‬‬ ‫כדורגל וטניס שולחן דיברו גם אל לבי‪ ,‬והתחננתי בפניו שירשה לי להתלוות אליו‪.‬‬ ‫הייתי אז בוודאי בן שמונה‪ ,‬ומצאתי לי חברים כבר בביקורי הראשון‪ .‬נמשכתי אל‬ ‫פעילות הספורט ונהנתי מגישתם של המדריכים‪ .‬לאחר מכן התלוותי לשמעון בכל‬ ‫פעם שביקר שם [‪ ]...‬למדנו פרקים בהיסטוריה של היהדות ומהי משמעות הציונות‪.‬‬ ‫התייחסנו אל ארץ ישראל כאל מולדתנו מאז ימי התנ"ך‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬יואל אלפרן‪ ,‬איש אינו מחכה לי‪ ,‬יד ושם‪ ,‬ירושלים תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪.19‬‬ ‫אדוין לנדאו‪ ,‬יושב ראש הקהילה היהודית בדויטש‪-‬קרונה‬ ‫ופעיל בארגוני יוצאי צבא גרמניים‪ ,‬תיאר את תחושותיו ב־‬ ‫‪:1933‬‬ ‫‪6‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫בדירה נערכה אשתי לקראת השבת‪.‬‬ ‫כמוני כיהודים רבים אחרים הלכתי אל‬ ‫בית־הכנסת‪ .‬שם נגלו לי קלסתרי־פנים‬ ‫מיואשים שנשמתם עגומה עליהם מכל‬ ‫עגמה‪ ,‬והם חיוורים ורועדים‪ .‬מעולם‬ ‫לא התפללו יהודים בכוונת־לב לוהטת‬ ‫כל־כך כמו בערב ההוא‪ ,‬שבו חוו את‬ ‫היותם יהודים לפני ולפנים [‪ ]...‬ובקדשי‬ ‫את השבת‪ ,‬הגעתי אל הפסוק שבקידוש‬ ‫"כי בנו בחרת‪ ...‬מכל העמים"‪ ,‬והנה‬ ‫ראיתי את ילדי תולים בי את עיני התום‬ ‫שלהם‪ ,‬המביעות שאלה‪ .‬למראם אבדו‬ ‫עשתונותי‪ ,‬כל כובדו של היום שחוויתי‬ ‫התפרק בתוכי‪ ,‬והתמוטטתי [‪ ]...‬מיררתי בבכי‪ ,‬אולם אני ידוע ידעתי‪ :‬זו הייתה פרידתי‬ ‫מהיותי גרמני‪ ,‬הינתקותי הפנימית מן המולדת שהייתה ואיננה עוד‪ ,‬באחת ‪ -‬לוויה‪.‬‬ ‫קברתי ‪ 43‬שנים של חיי [‪ ]...‬לא הייתי מסוגל עוד להיות גרמני [‪ ]...‬ומי הייתי עתה?‬ ‫אמנם הייתי יהודי שומר‪-‬מצוות‪ ,‬אולם כבר נטמעתי במידה מרחיקה־לכת‪ .‬הייתי לבן־‬ ‫בלי־מולדת [‪ ]...‬עליתי על קברות הורי ואבות־אבותי‪ ,‬ובעיני רוחי שוחחתי עמם‪.‬‬ ‫החזרתי להם כל קורטוב של גרמניות שקיבלתי מידי שלושה דורות‪ ,‬כל קורטוב‬ ‫שספגתי לתוכי וטיפחתי‪ .‬זעקתי אל תוך קברותיהם‪" :‬טעות הייתה בידכם! גם אני‬ ‫‪3‬‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫הולכתי שולל‪ .‬עתה סוף־סוף תפסתי‪ :‬איני עוד גרמני! ומי יהיו ילדי?" השאלה נותרה‬ ‫ללא מענה‪ ...‬המצבות החרישו‪ .‬גם מורי הזקן לא היה מסוגל עוד להשיב לי מתוך קברו‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬אדווין לנדאו‪ ,‬אזרחים על תנאי‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪.325–324‬‬ ‫מארק אדלמן תיאר כינוס שקיימה תנועת הפועלים היהודית‪ ,‬ה"בונד"‪ ,‬בגטו ורשה בינואר ‪:1941‬‬ ‫‪7‬‬ ‫התקיים כנס מרכזי לזכרו של מנדלי‬ ‫מוכר ספרים [מגדולי סופרי היידיש]‪.‬‬ ‫רשמית נאמר שאת הכנס ארגן מדור‬ ‫הנוער‪ ,‬אך למעשה הוא אורגן על ידינו‪.‬‬ ‫בתכנית נכללו נאומים‪ ,‬דקלום‪ ,‬מקהלה‬ ‫עממית‪ .‬השתתפו ‪ 600‬צעירים‪ .‬כנס‬ ‫מנדלי הפך לחג נעורים אמיתי של‬ ‫ה"צוקונפט" [תנועת הנוער של ה"בונד"]‪.‬‬ ‫לראשונה אחרי פרוץ המלחמה נפגשנו‬ ‫במספר רב כל כך של משתתפים‪ .‬שוב‬ ‫היינו ביחד (לפחות שעתיים) [‪]...‬‬ ‫במרוצת חודש אפריל ‪ 1941‬נתקיימו‬ ‫מפגשי קריאה בחצרות‪ .‬הנושאים‪:‬‬ ‫היהודים במלחמת העולם‪ ,‬בעיית‬ ‫היהודים בפולין‪ ,‬ספרות יידיש ועוד‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬מארק אדלמן‪ ,‬הגטו לוחם (עורך‪ :‬דניאל‬ ‫בלטמן)‪ ,‬תל אביב ‪ ,2001‬עמ' ‪.134‬‬ ‫זליג קלמנוביץ כתב ביומנו בגטו וילנה בשנת ‪:1942‬‬ ‫‪8‬‬ ‫יכול איש הגטו פעם לתאר לעצמו‬ ‫בדמיונו שמציעים לפניו ברירה‪ :‬הנה‬ ‫הוא רשאי לפשוט מעצמו את ה"אני"‬ ‫היהודי‪ ,‬הנפול‪ ,‬המוכה‪ ,‬וללבוש את ה"אני" של האדון על הגטו‪ .‬הריני מציג את‬ ‫השאלה‪ :‬במה הוא היה בוחר? כיצד היה נוהג? אילו היה רוצה להתחלף‪ ,‬ליטול על‬ ‫עצמו ברצון את דמות האדון‪ ,‬הרי אז אנו יכולים להניח שאין הוא יהודי‪ .‬לעומת זאת‬ ‫אם הוא בוחר מרצונו החופשי להישאר יהודי‪ ,‬הרי הוא יהודי‪ ...‬להיות יהודי פירושו‬ ‫בכל מקרה להיות במעלה גבוהה‪ .‬המכות והייסורים בני חלוף‪ ,‬המתרגשים על ראש‬ ‫היהודים‪ ,‬הם בעלי טעם ומשמעות‪ ,‬אין הם נגישות בעלמא‪ ,‬ואין בהם כדי להשפיל‬ ‫את היהודי‪ .‬מאחר ויהודי הוא חלק מן האחדות המשולשת‪ :‬ישראל ואורייתא וקודשא‬ ‫בריך הוא‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬זליג קלמנוביץ‪ ,‬יומן בגטו וילנה‪ ,‬תל אביב תשל"ז‪ ,‬עמ' ‪.105‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫‪4‬‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫מרק דבורז'צקי‪ ,‬רופא יהודי מגטו וילנה‪ ,‬ניצל ועלה לארץ בתום המלחמה‪ .‬הוא הפך לאחד מראשוני חוקרי השואה‪,‬‬ ‫וכתב בזיכרונותיו‪:‬‬ ‫‪9‬‬ ‫בתקופת הגטו הראשונה התפתחה היאבקות תרבותית על אפיים ומהותם של בתי־‬ ‫הספר‪ ,‬על מטרותיהם החינוכיות‪ ,‬הרכב מוריהם ותכניות הלימודים‪ .‬זה היה מאבק על‬ ‫נפש הילד בגטו‪ :‬מהן המטרות הלאומיות והציבוריות אשר לאורן יתחנך‪ ,‬והן יהוו את‬ ‫מטענו הרוחני‪ ,‬באם יצא לחופשי! מה המקום אשר יש לקבוע בבית־הספר האחיד של‬ ‫הגטו לעברית‪ ,‬יידיש‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬תנ"ך‪ ,‬קורות ישראל ותולדות ימי העולם; איזו‬ ‫תקופות וגיבורים דורשים תשומת לב מיוחדת בהוראת הגטו? [‪ ]...‬הוחלט כי שפת‬ ‫ההוראה היא יידיש בכל בתי־הספר ובכל הכיתות‪ .‬ואולם יש ללמד במידה רבה עברית‬ ‫וספרות עברית‪ ,‬תוך הדגשת ערכן הרב בחיי העם ותרבותו בכל הדורות‪ .‬ההיסטוריה‬ ‫היהודית היא מקצוע מרכזי בבתי־הספר‪ .‬באורח מקביל מלמדים את התקופות המקבילות‬ ‫בדברי ימי העולם‪ .‬התנ"ך הוא אחד המקצועות היסודיים במערכת בתי־הספר‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬מרק דבורז'צקי‪ ,‬ירושלים דליטא במרי ובשואה‪ ,‬תל אביב ‪ ,1951‬עמ' ‪.217–216‬‬ ‫‪10‬‬ ‫הרב אפרים אשרי (אושרי) מקובנה מספר בספרו שאלות ותשובות ממעמקים על משפחה מתבוללת שאת‬ ‫המנהגים היהודיים לא קיימה‪ ,‬לרבות מצוות ברית המילה‪ .‬כשיצאה הגזרה של הגרמנים שעל כל היהודים לעזוב‬ ‫את העיר ולהיכנס לשטח הגטו‪ ,‬גם משפחה זו נאלצה לעבור‪ .‬את אב המשפחה רצחו הגרמנים‪ ,‬ואשתו וילדיו נכלאו‬ ‫בחומות הגטו‪ .‬על פי תיאורו של הרב אושרי היה גורל המשפחה הזאת קשה כפליים‪ ,‬כי הם שאלו את עצמם‬ ‫פעמיים‪ :‬למה זה קורה לנו? הם הרגישו ככל הגויים‪ ,‬אך בעיני הגרמנים‪ ,‬כל מי שנולד להורים יהודים הוא יהודי‪ ,‬אם‬ ‫הרגיש כך ואם לא‪ .‬גורלם הקשה גרם לכך שבנם הערל החל להרהר‪" :‬אם במותי אני לא נפרד מגורל עם ישראל‬ ‫וגורלי עלול להיות כגורל כולם‪ ,‬למה שאהיה נפרד ושונה מהם בחיים ולא יהיה על בשרי חותם הברית עם אלוהים?"‬ ‫הרהוריו הביאו אותו לידי החלטה – לעבור מרצון את המילה כדת ודין ולהיות כאחד מהמון בית ישראל‪.‬‬ ‫על פי א' אשרי‪ ,‬ספר שאלות ותשובות ממעמקים‪ ,‬ניו יורק ‪ ,1975–1954‬א‪ ,‬סימן ח‪.‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫‪5‬‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫לוסי רווה‪ ,‬שנולדה ב־‪ 1926‬בעיירה פשמאישל‬ ‫שבפולין‪ ,‬מספרת בזיכרונותיה ‪:‬‬ ‫‪11‬‬ ‫לבסוף הגיע הרגע הקשה של‬ ‫הפרידה מיקירי […] אין בכוחי‬ ‫לתאר את הפרידה הקשה‬ ‫והאכזרית ממשפחתי ומן הגטו‪.‬‬ ‫אחותי הביטה בי בעיניים מלאות‬ ‫כעס וקנאה‪ .‬מעיניו של אחי הקטן‬ ‫נשקף עצב עמוק וכאילו ייאוש‪.‬‬ ‫חשתי שחלק מלבי נקרע ונשאר‬ ‫עמם‪ ,‬ובעיקר עם סבתי […] אמא‬ ‫יצאה כדי ללוות אותי אל מחוץ‬ ‫לגטו‪ .‬שלג כבד ירד ואני רעדתי‬ ‫בכל גופי מקור ומכאב הפרידה‪ .‬המילים האחרונות ששמעתי מפי אמי חרוטות‬ ‫בזיכרוני וילוו אותי כל ימי חיי‪" :‬זכרי‪ ,‬ילדתי"‪ ,‬אמרה‪" ,‬אם תשרדי‪ ,‬אל תשובי לחיות‬ ‫כיהודיה [‪ ."]...‬עקרתי את עצמי מזרועותיה שחיבקו אותי באהבה‪ ,‬ובפנים שטופות‬ ‫בדמעותיה ובדמעותיי ‪ -‬יצאתי לדרכי‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬לוסי רווה‪ ,‬יכולתי לא לחזור‪ ,‬תל אביב תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪.44 ,40‬‬ ‫אירית קופר‪ ,‬שנולדה בשנת ‪ 1929‬בעיר מינסק‪-‬מזוביצקי‪ ,‬מתארת בזיכרונותיה‪:‬‬ ‫‪12‬‬ ‫ועדיין אזכור את היום בו יצאתי עם אימא מהגטו‪ ,‬כאשר שלט גדול ומאיים התנוסס‬ ‫בשעריו‪" :‬כל העובר את תחום הגטו מות יומת!" אימא כמו לא השגיחה בשלט‪ .‬היא‬ ‫חמקה מהר‪ ,‬כמו ארנבת‪ ,‬רצה בין עצי היער‪ .‬ועדיין אראה את עיניה השחורות‪ ,‬הבוערות‬ ‫כמו אש ומבקשות‪" :‬איטה'לה‪ ,‬שלא תתנצרי! ולעולם לא תשכחי שאת יהודיה!"‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬אירית קופר‪ ,‬אל אותם כפרים‪ ,‬תל אביב ‪ ,1997‬עמ' ‪.171‬‬ ‫משה פלינקר‪ ,‬נער שהסתתר עם משפחתו בבלגיה וכתב יומן בעברית בין השאר כתב את הדברים הבאים‪:‬‬ ‫‪13‬‬ ‫יהודי בעמידתך; יהודי במחשבותיך; יהודי בהרגשיך; יהודי בצרותיך; יהודי בשמחותיך;‬ ‫יהודי בדברך; יהודי בשתיקתך; יהודי בשתייתך; יהודי באכילתך; יהודי בעסקך; יהודי‬ ‫בלמדך; יהודי בנעליך; יהודי בלבישתך; יהודי בשנאתך; יהודי באהבתך; יהודי באלוקיך;‬ ‫יהודי בעמך; יהודי בחייך; יהודי במיתתך; יהודי בשמים; יהודי בארץ; יהודי נולדת;‬ ‫יהודי תמות‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬משה פלינקר‪ ,‬הנער משה‪ :‬יומנו של משה פלינקר‪ ,‬ירושלים תשי"ח‪ ,1958-‬עמ' ‪.112–111‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫‪6‬‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫שרה אבינון הוסתרה בזהות שאולה של בת‬ ‫למשפחה נוצרית בפולין‪ .‬בני משפחתה ששרדו‬ ‫גמרו אומר להוציאה מידי מאמציה הנוצרים‪ .‬בין‬ ‫המשפחה המאמצת למשפחתה הביולוגית התנהל‬ ‫מאבק משפטי ארוך‪ .‬כך היא מספרת בזיכרונותיה‪:‬‬ ‫‪14‬‬ ‫שאלתי את עצמי‪ :‬מי אני באמת?‬ ‫מי עלי להיות? שרה? אירנה?‬ ‫מרישיה? מה חשוב יותר ‪-‬‬ ‫הזהות שנולדתי אתה‪ ,‬או מה‬ ‫שאני מרגישה עכשיו? ומי הם‬ ‫הורי האמיתיים ‪ -‬אלה שילדו‬ ‫אותי ואינם‪ ,‬או אלה שבביתם‬ ‫אני חיה עכשיו‪ ,‬שמטפלים בי‪,‬‬ ‫דואגים לי‪ ,‬מלמדים אותי? למי‬ ‫אני שייכת? ושמא אינני שייכת‬ ‫לאיש? השאלות התרוצצו בתוכי‪,‬‬ ‫ואני דחקתי בהן להיעלם‪ .‬למה‬ ‫לי להתלבט‪ ,‬הרי אני כאן‪ ,‬אין לי‬ ‫עולם אחר‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬נחום בוגנר‪ ,‬בחסדי זרים‪ ,‬ירושלים‬ ‫תשס"א‪ ,‬עמ' ‪.298‬‬ ‫פרימו לוי‪ ,‬יליד איטליה‪ ,‬גורש לאושוויץ בשנת ‪ 1944‬ושהה שם אחד עשר חודשים‪ ,‬עד שחרורו על ידי הצבא האדום‪.‬‬ ‫הוא מספר‪:‬‬ ‫‪15‬‬ ‫[‪ ]...‬נכנסתי למחנה כלא מאמין‪ ,‬וכלא מאמין שוחררתי ממנו וכך חייתי עד היום;‬ ‫אדרבה‪ ,‬חווית המחנה‪ ,‬רשעותו המבהילה‪ ,‬קיבעו אותי בחילוניותי‪ .‬חוויה זו מנעה‬ ‫ממני ומונעת ממני גם כיום‪ ,‬לדבוק בכל צורה של השגחה עליונה ושל צדק בעולם‬ ‫הבא [‪ ]...‬עליי להודות עם זאת‪ ,‬שחוויתי (ושוב‪ ,‬פעם אחת בלבד) את הפיתוי להיכנע‪,‬‬ ‫למצוא מפלט בתפילה‪ .‬זה קרה באוקטובר ‪ ,1944‬ברגע היחיד שהבחנתי במשמעותו‬ ‫של המוות הממשמש ובא‪ :‬עמדתי עירום ולחוץ בין חברי העירומים‪ ,‬בידי התווית‬ ‫האישית שלי‪ ,‬והמתנתי בתורי לעבור בסך לפני הוועדה שתחליט במבט עין אחד אם‬ ‫אלך מיד לתא גזים‪ ,‬או לחילופין אם חזק אני דיי כדי להמשיך לעבוד‪ .‬להרף עין חשתי‬ ‫צורך לבקש עזרה ומפלט; אחר כך‪ ,‬למרות החרדה‪ ,‬גברה הקהות‪ :‬אין משנים את כללי‬ ‫המשחק בסוף התחרות‪ ,‬או כשהמפלה בפתח‪ .‬במצב ההוא‪ ,‬תפילה הייתה לא רק‬ ‫חסרת שחר (אילו זכויות יכולתי לתבוע לעצמי? וממי?) אלא גם ביזוי השם‪ ,‬מעשה‬ ‫מגונה וטעון במטען העצום של הכפירה שרק הלא מאמין מסוגל לה‪ .‬דחיתי את‬ ‫הפיתוי‪ :‬ידעתי‪ ,‬שאם אינצל‪ ,‬יהיה עלי להתבייש בתפילה‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬פרימו לוי‪ ,‬השוקעים והניצולים‪ ,‬תל אביב ‪. 1992‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫‪7‬‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫האחים ישראל ונפתלי לאו גורשו יחד למחנות העבודה‪ .‬כאשר התברר לנפתלי שהוא עומד להישלח למחנה אחר‪,‬‬ ‫פנה אל אחיו ואמר לו‪:‬‬ ‫‪16‬‬ ‫"לולק‪ ,‬לוקחים אותי‪ .‬אני מקווה‪ ,‬אבל אינני בטוח‪ ,‬שאנחנו עוד נתראה אי־פעם‪ .‬אולי‬ ‫יקרה נס ואתה תישאר בחיים‪ ,‬וכל זה ייגמר אי־פעם‪ .‬באתי להגיד לך שיש מקום אחד‬ ‫בעולם שקוראים לו ארץ־ישראל‪ .‬תגיד 'ארץ ישראל'‪ .‬עוד פעם‪ .‬תגיד אחרי"‪ .‬ואני‪,‬‬ ‫שלא ידעתי מלה אחת בעברית‪ ,‬חזרתי על שתי המילים ‪ -‬ארץ־ישראל ‪ -‬בלי להבין‬ ‫את משמעותן‪ .‬נפתלי הסביר‪" :‬ארץ ישראל היא הבית של היהודים‪ .‬משם גרשו אותנו‬ ‫ולשם אנחנו צריכים לחזור‪ .‬זה המקום היחיד בעולם שבו לא הורגים יהודים‪ .‬אז אם‬ ‫אתה תישאר בחיים ודאי יהיו כאלה שירצו לקחת אותך איתם‪ ,‬למקומות אחרים‪ ,‬כי‬ ‫אתה ילד נחמד‪ .‬תדע שאתה לא הולך לשום מקום‪ .‬תזכור מה אמרתי‪ ,‬רק ארץ־‬ ‫ישראל‪ .‬יש לנו שם דוד" [‪" ]...‬הדוד שלנו בארץ ישראל בטח רוצה לדעת מה קורה‬ ‫איתנו‪ .‬כשתינצל ותגיע לארץ־ישראל‪ ,‬תגיד את השם שלך‪ ,‬שאתה בנו של הרב לאו‬ ‫מפיוטרקוב‪ .‬את זה הרי אתה יודע‪ ,‬שיחפשו את הדוד שלך לפי השם שלך‪ .‬הוא כבר‬ ‫ימצא אותך‪ .‬שלום לולק‪ .‬תזכור‪ ,‬ארץ־ישראל"‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬ישראל לאו‪ ,‬אל תשלח ידך אל הנער‪ ,‬תל אביב ‪ ,2005‬עמ' ‪.62–61‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫‪8‬‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫הזהות והשתקפותה ביצירות לאחר השואה‬ ‫‪17‬‬ ‫איפה‪ /‬דן פגיס‬ ‫‪1‬‬ ‫התחבאתי בחדר‪ ,‬אבל שכחתי איפה‪.‬‬ ‫בארון אינני‬ ‫ולא מאחורי הווילון‪.‬‬ ‫גם לא במבצר הגדול בין רגלי השולחן‪.‬‬ ‫הראי ריק ממני‪.‬‬ ‫לרגע נדמה לי שאני בתמונה על הקיר‪.‬‬ ‫באחד הימים אם יבוא מישהו ויקרא לי‬ ‫אענה ואדע‪ :‬הנני‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬דן פגיס‪ ,‬כל השירים‪ ,‬ירושלים ‪ ,1991‬עמ' ‪.244‬‬ ‫‪ .1‬דן פגיס ‪ -‬משורר‪ ,‬ניצול שואה יליד רומניה‪.‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫‪9‬‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫‪18‬‬ ‫הילדה הקטנה מהשואה ‪ /‬הלינה בירנבאום‬ ‫‪2‬‬ ‫אני רואה את עצמי תמיד‬ ‫כילדה קטנה‬ ‫את הילדה שבתוכי אני מרגישה‬ ‫ללא תקנה‬ ‫גם בפתח הזקנה‬ ‫זוכרת אותה‪ ,‬מזדהה בדמותה‬ ‫כל היתר מרחיקה‪ ,‬משכיחה‬ ‫מה גדולה בי אותה ילדה נצחית‬ ‫שמסרבת לשקוע בצל השנים והאירועים‬ ‫שרצה אחרי לאורך כל הדרך‬ ‫לא נותנת להתנער‪ ,‬להתבגר‬ ‫קמה מחדש תמיד מתוך העבר העצום‬ ‫ומהעכשיו שבצלו ‪ -‬ומכתיבה‬ ‫אין סוף לסיפורה‪ ,‬אין סוף לסיפורה‬ ‫היא לא תמות לעולם ולא תעלם ממני‬ ‫הילדה הקטנה־הגדולה‬ ‫מהשואה‪.‬‬ ‫מתוך‪ :‬הלינה ברינבאום‪ ,‬שירים לפני ומתוך המבול‪ ,‬תל אביב ‪ ,1990‬עמ' ‪.95‬‬ ‫‪ .2‬הלינה ברינבאום ‪ -‬סופרת‪ ,‬משוררת ומתרגמת‪ ,‬ניצולת שואה ילידת פולין‪.‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫‪10‬‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫‪19‬‬ ‫סימנים ‪ /‬לאה נבנצאל‬ ‫‪3‬‬ ‫מה שהיה סימן שאלה‬ ‫הפך לסימן קריאה‬ ‫ומה שהיו שלשה סימני קריאה‬ ‫הפכו לשאלה אחת גדולה‬ ‫האם אלו עונות השנה‬ ‫או שמא ההבדל‬ ‫בין שחור לשיבה‬ ‫מתוך‪ :‬לאה נבנצאל‪ ,‬למי שאספני‪ ,‬תל אביב ‪ ,1998‬עמ' ‪.38‬‬ ‫‪ .3‬לאה נבנצאל ‪ -‬ניצולת שואה ילידת פולין‪ .‬כשהייתה תינוקת הסתיר אותה שכן גוי‪.‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫‪11‬‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫‪20‬‬ ‫דור מבוהל ‪ /‬ולאדיסלב שלנגל‬ ‫‪4‬‬ ‫האם יצמח דור אנשים מפוחדים‬ ‫כל רשרוש יעירם בלילות‪,‬‬ ‫רחשים במדרגות‪ ,‬צליל קול זר‬ ‫ידחפם למצולות הבהלה‪ ,‬תהו ובהו‪,‬‬ ‫אנשים הנועלים דלתות בבריח‪,‬‬ ‫מוכנים לקפיצה‪ ,‬לכשמישהו בידית יגע‪,‬‬ ‫אנשים שאינם בטוחים מעשה טוב מהו ‪ -‬ומהו חטא‪,‬‬ ‫אנשים בעלי חיוך מפוחד‪ ,‬חשדני‪,‬‬ ‫אנשים השורפים מכתבים ‪-‬‬ ‫אנשים המשמדים כתובות ‪-‬‬ ‫אנשים שאינם יודעים לשיר ‪-‬‬ ‫אנשים המחפשים בעיני כל עובר ושב‬ ‫מבטם של אח או אחות?‬ ‫מתוך‪ :‬ולאדיסלב שלנגל‪ ,‬אשר קראתי למתים‪ ,‬תל אביב ‪ ,1987‬עמ' ‪.30‬‬ ‫‪ .4‬ולאדיסלב שלנגל ‪ -‬משורר יהודי יליד פולין‪ .‬נרצח בשואה‪.‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫‪12‬‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫‪21‬‬ ‫שמואל בק (נולד ב־‪)1933‬‬ ‫‪22‬‬ ‫פליקס נוסבאום (‪)1904-1944‬‬ ‫‪5‬‬ ‫צהוב‪1962-2006 ,‬‬ ‫קולאז' וטמפרה על נייר‬ ‫אוסף המוזיאון לאמנות יד ושם‪,‬‬ ‫ירושלים‪.‬‬ ‫תרומת האמן‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫דיוקן גבר בלתי מזוהה‪1941 ,‬‬ ‫שמן על ב ד‬ ‫אוסף המוזיאון לאמנות יד ושם‪,‬‬ ‫ירושלים‪.‬‬ ‫תרומת משפחת פרוינד‪ ,‬ירושלים‪ ,‬לזכר‬ ‫הילדה פרוינד‬ ‫‪ .5‬שמואל בק ‪ -‬צייר‪ ,‬ניצול שואה יליד וילנה‪.‬‬ ‫‪ .6‬פליקס נוסבאום ‪ -‬צייר יהודי יליד גרמניה‪ .‬בתקופת השואה הסתתר בבלגיה אך נתפס ונשלח לאושוויץ‪ ,‬ושם נרצח‪.‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫‪13‬‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫‪23‬‬ ‫ז'ינובי טולקאצ'ב (‪)1903-1977‬‬ ‫‪24‬‬ ‫רעיה רדליך (‪)1946-2002‬‬ ‫‪7‬‬ ‫טלית קטן‪ ,‬מחנה ההשמדה‬ ‫מיידנק‪1944 ,‬‬ ‫גואש‪ ,‬פחם וגיר צבעוני על נייר‬ ‫אוסף המוזיאון לאמנות יד ושם‪,‬‬ ‫ירושלים‪.‬‬ ‫תרומת זיגמונד א' רולאט‪ ,‬ניו יורק‪ ,‬לזכר‬ ‫הוריו הנריק ומניה שנספו בשואה‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫דיוקן יהודי‪1985-1986 ,‬‬ ‫פוליסטרין מגולף בציפוי בטון‬ ‫אוסף המוזיאון לאמנות יד ושם‪,‬‬ ‫ירושלים‪.‬‬ ‫תרומת האמנית‪.‬‬ ‫‪ .7‬ז'ינובי טולקאצ'ב ‪ -‬צייר יהודי יליד רוסיה הלבנה‪ .‬היה צייר רשמי מטעם הצבא האדום‪ .‬הצטרף לכוחות הסובייטיים במיידנק זמן קצר לאחר‬ ‫שחרור המחנה (‪ ,)1944‬ומיד לאחר מכן לכוחות המשחררים את מחנה אושוויץ (‪ .)1945‬את אשר ראו עיניו ואת אשר שמע תיעד בסדרת ציורים‪.‬‬ ‫‪ .8‬רעיה רדליך ‪ -‬אמנית ופסלת‪ ,‬ילידת הארץ‪.‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫‪14‬‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫‪25‬‬ ‫נתן רפפורט (‪)1911-1987‬‬ ‫‪9‬‬ ‫איוב‪1967 ,‬‬ ‫יציקת ארד‬ ‫אוסף המוזיאון לאמנות יד ושם‪,‬‬ ‫ירושלים‪.‬‬ ‫תרומת סילביה וד"ר מורי פורמן‪,‬‬ ‫ניו יורק‪.‬‬ ‫‪ .9‬נתן רפפורט ‪ -‬פסל‪ ,‬צייר וצלם יהודי יליד פולין‪ .‬ברח לרוסיה בתקופת המלחמה וכך ניצל‪.‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫‪15‬‬ ‫זהות יהודית בשואה‬ ‫רשימת תמונות המופיעות השיעור‪:‬‬ ‫‪ .1‬אישה עונדת טלאי צהוב‪ ,‬רומניה‪.1944 ,‬‬ ‫‪ .2‬משפחת שונברג‪ ,‬בודפשט‪ ,‬הונגריה‪.1944 ,‬‬ ‫‪ .3‬הרב ד"ר יוסף מולנר‪ ,‬בודפשט‪.1944 ,‬‬ ‫‪ .4‬יהודים בדרכם לעבודות כפייה‪ ,‬מוגליוב‪ ,‬בלרוס‪.‬‬ ‫‪ .5‬במטבח גטו לודז'‪.‬‬ ‫‪ .6‬אברהם רוזנטל בן החמש ואחיו עמנואל בן השנתיים‪ ,‬קובנה‪ ,‬ליטא‪ ,‬פברואר ‪.1944‬‬ ‫‪ .7‬טרזינשטאט‪ ,‬צ'כוסלובקיה‪.‬‬ ‫‪ .8‬וינה‪ ,‬אוסטריה‪.‬‬ ‫‪ .9‬גטו לודז'‪.‬‬ ‫‪ .10‬חנה לתרר‬ ‫‪ .11‬איציק וקסלמן מימין ומקס ליברמן‪ ,‬פולין‪.1941 ,‬‬ ‫‪ .12‬תלמידים בגטו לודז'‪.‬‬ ‫יד ושם‬ ‫בית הספר הבין־לאומי להוראת השואה‬ ‫‪16‬‬