לכתבה המלאה
אמנות כשהובי הופך למיינסטרים גריד של ריבועים מרכיב את ציוריו של אלי קסן ,שהוא הכול חוץ מ”מרובע”... שנותיו הממושכות כטייס ומפקד והקריירה הניהולית הבכירה לא השכיחו ממנו את חדוות היצירה (אסנת גזית) ניואסים עדינים בפלטת צבעים מדברית .מיצירותיו של קסן (צילומים :רן ארדה) חופש ההחלטה והדמיון "צייר חייב לתת משהו מעצמו בציור" .אלי קסן אלי קסן התוודע לקסם המכחול מגיל צעיר ,ואז – קוטלג שלא כרצונו ,על ידי “יודעי דבר”“ .נולדתי בקונגו הבלגית ,ובגיל 7שלחו אותי הוריי לסדנת ציור במסגרת קייטנה .אחרי שציירתי עץ ,שהמורה מלמל עליו‘ :מעניין’... הוריי עיקמו את האף ,וקבעו בנחרצות שאני לא מוכשר מספיק ולא מתאים להיות צייר”. קסן כנראה הדחיק היטב ,והתחביב שנפסל -פרץ ממנו בהזדמנויות שונות :באיורי קומיקס במכתביו כחייל לרעייתו (למשל ,הליקופטר שמוט כנפיים ,המעולף מהחום ;)...בגרפים היתוליים ללקוחות כמנהל בחברת כי”ל (“כימיקלים לישראל”); בציורים צבעוניים ועליזים – לחדרי הילדים שנולדו למכריו. עקב שינויים מערכתיים שונים בכי"ל ,פרש בגיל 56מתפקידו הניהולי הבכיר בחברה ,אך לא התמסר לרעיון הפרישה .רעייתו התבוננה בבעל התזזיתי, והציעה :אולי במקום להיות להסתובב מתוסכל שלא חוזרים אליך לקורות חיים ,אולי בינתיים תצייר?“ ...מזל שיש אישה חכמה” ,אומר קסן. הוא ניגש לציירת רות באומן ,שהתגוררה ביישובו ,וביקש ללמוד אצלה. היא סירבה ,והבטיחה שרק פעם בחודש תיתן לו הנחיות כלליות“ .אז שלחה אותי לחנות הידועה בבאר שבע ,עם רשימת צבעים וסוגי מכחולים ,ובהמשך |2 התיישבתי מול כן הציור שקניתי וניסיתי להתמודד ,לבד ,בלי תדרוך”. ההערות החודשיות לגבי שיפור/נסיגה לא הספיקו ,וקסן נרשם לסדנת אמני הקיבוץ בתל אביב וגם למד את תורת הצבע אצל איצו רימר ,מורו עד היום. “הייתי ממש בתוך זה” ,קסן נזכר בשיעורים הראשונים“ ,כל העולם לידי – ולא אכפת לי משום דבר! רק אני והציור” .למרות זאת ,המשיך לעבוד במשך 4 שנים בחממות חקלאיות ,כמנהל תפעול של מפעל לפלסטיקה וכאחראי על שינוע בנמל ,ורק אז ניגש לאיש הפנסיה שלו וביקש סופית לפרוש“ .ומאז אני המאושר שבבני האדם” ,הוא מעיד“ ,התמקדתי בציור ,אמרתי‘ :הובי הופך למיינסטרים’ -ועמדתי בזה” .נופי המדבר מככבים ברבים מציוריו ,בשל חשיפתו אליהם כתושב הדרום במשך שנים ארוכות .אהבתו למדבר ניכרת בפלטת הצבעים המדברית האינסופית ובעדינות הניואנסים המופקים מתוכה על גבי הבד .המעבר בהמשך לת”א ,בשל לימודי הציור ,הוליד התאהבות חדשה בעיר הגדולה ,שבעבר הייתה שנואה עליו .בנייני משרדים שונים, הנמל“ ,חוף מציצים” ועוד -הצטרפו למאגר הדימויים וחומרי ההשראה הקסני העשיר .ובימים אלה 25 ,מציוריו נאספו לתערוכת יחיד חדשה במתחם קסטרא שבחיפה ,המציגה בעיקר את הטכניקה בה הוא מתמחה בשנתיים האחרונות :הריבועים. ריבועים-ריבועים מרכיבים את ציוריו ,כמעין פיקסלים .כל ריבוע משורטט כחלק מגריד ,בפחם או בעיפרון ,ונצבע בקפידה בגוון אחיד בצבעי שמן .יש הטוענים שעברו כטייס מסוקים ,הביא גם בציורים להתבוננות שמעל הקרקע, כתצלומי אוויר ססגוניים הממפים היטב את השטח. וסימן היכר נוסף :על הנופים העשויים בהתמדה מריבועים ,משורבבים לרוב עץ או שיח ,ואפילו עיירה קטנה – “החלטתי להוסיף לציורים גם משהו ‘רגיל’ ,פיגורטיבי ,כמו שכולם מציירים .גם מפני שזה מוסיף עניין וגם כי זה דווקא מבליט את האפקט הריבועי של יתר התמונה” .תצלומי טבע עוזרים לו לבסס את הציור שכבר קיים בראש .לעתים גם ישלב צילום אמיתי בציור, למשל ,עבודה המשלבת צילום אדמת טרשים ממנה “בוקע” ציור של פרח ריבועי ואדמדם. מה אתה מרגיש כשאתה מצייר? “הרגשה נפלאה! אני מרגיש את חדוות היצירה ,בעיקר אחרי שנים של עבודה יומיומית בה הייתי קם בחמש בבוקר וחוזר בתשע בערב .כיף גם להסתכל, ולהגיד‘ :וואלה! זה יפה ,זה מוצא חן בעיניי”. “אני לא אוהב ציור שדומה לצילום ,או הקפדה שהציור ידמה למציאות .אני טוען שצייר חייב לתת מעצמו בציור – בגוונים ,בצורה ,בתנוחה וכו’ – משהו מעניין ומעורר ,שאוכל להסתכל ולהגיד ‘ -זה הוא ,זה שלו’”. ציוריו גם מלווים את מחאת הקיץ האחרון ,בדרכו הייחודית ,ועל טהרת הריבועים ,למשל – ציור יונים המלקטות לחם מהמדרכה ,שנוצר בהשפעת ציטוט הזמר אביב גפן בטלוויזיה“ :העם כמו יונים ,אוכל פירורים מהרצפה”. קסן לא אוהב פורטרטים ,וברוב הדמויות אינו מצייר פנים“ .אני רוצה שאת, הצופה ,תחשבי .ומה שתראי – זה מה שיש” ,הוא מסביר“ ,בתערוכה בחיפה גם אין לציורים שמות .אני נותן שמות ,אבל זה רק ביני לביני ,כדי לעזור לי במיקוד כשאני יוצר .אני לא רוצה להגביל את חופש ההחלטה והדמיון אצל הצופה” .ולראייה ,מציג קסן בפניי את סדרת ציורי “ידיים גדולות ,רגליים גדולות” ,ובה הורים ,בעלי כפות ידיים ורגליים אדירות .קסן אומר שהתכוון למידת האחריות שנדרשת מהורה טוב .הם מערסלים ,מלטפים ,מאכילים ותומכים בילדם ,שגופו הפרופורציונאלי נראה מעט מוזר לעין ,כשנח בין כפותיהם .רגלי ההורים נתונות בסנדלי “קרוקס” ענקיים“ .הייתי בעיקר משועשע כשציירתי את זה ,אבל מורה אחת ניגשה אליי ודיברה בחומרה על אלימות שזה מסמל בעיניה .זכותה ,כל אחד מפרש מה שמתאים לו”. “לא .אני נהנה מכל רגע .אני הולך לתערוכות ,ופוגש שם ילדים בני 25-30 שמדברים גבוה-גבוה ,בכל מיני מילים מפוצצות ,על האמנות ועל הצבעים והרגשות וההתרוקנות וכד’ ,ואני ,בגיל ,66נהנה להשתלב ביחד איתם ולקשקש בשפה פשוטה יותר ,שלי ,גם כן -על צבעים ורגשות” ,הוא מחייך. עניין הגיל מטריד אותך? שלא תספיק לעשות דברים מסוימים? “בטוח לא אספיק .מגיע שלב בו ממה שיש תהנה .אין לי תכניות לשלושים שנים קדימה ,אלא רק לחמש .אין יעדים ארוכי טווח .אשמח מאוד לעשות תערוכה במוזיאון כלשהו ,אבל אם לא השנה – אז בסדר גם בשנה הבאה.”... ומה השאיפות? “להגיע לרמה של פיקאסו – גם בהכנסה וגם בפרסום ,שהילדים שלי יוכלו למכור כל ציור ב 700-מיליון דולר” ,הוא צוחק. המשפחתיות היא ערך חשוב עבור קסן ,המתגאה ב”שבט” של 5ילדים ו11- נכדים .בסטודיו שלו הוא גם טורח לספק בדים ,צבעי אקריליק וניירות מיוחדים גם לנכדים ,ש”מורידים חולצה ,מציירים עשר דקות ובורחים”. לשאלתי ,האם יעודד מי שרוצה לפתח תחביב זה ,אך נקרע עם הצורך בקריירה ופרנסה ,שיילך על זה בגדול – קסן מפתיע“ :בהחלט לא .הייתי אומר לו :אם אתה תלוי בפרנסה ,תתעסק בציור כהובי .מהציור תהנה ,אבל במדינה שלנו, לא יהיה לך ממנו לאוכל -על אחת כמה וכמה אם יש משפחה .לעומת זאת, אדם בגיל השלישי ,אם יש לו פרנסה – בשביל הלחם ,לא בשביל השוקולד – שכן ישקע בזה ככל יכולתו .רק צריך לקחת בחשבון שהבדים ,הצבעים והתערוכות שהולכים אליהן כדי להתעדכן – כל זה עולה כסף ודורש מאמץ, בפרט אם רוצים באמת להתפתח בתחום ולא רק לשבת מול הבד ולצייר”. כטייס בתקופת השירות הצבאי כמו פיקאסו “כשאני רואה שאנשים נהנים ,אני מבין שהצלחתי להביע בציור משהו שמעורר את המתבונן ,וזה כיף לי אבל זה לא המניע .המניע הוא ליהנות”. לא חבל לך על השנים האבודות שבהן לא ציירת? |3
© Copyright 2024