‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫השואה והשיח התרבותי בישראל‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״?‬ ‫ה ש ו א ה והשיח ה ת ר ב ו ת י ב י ש ר א ל‬ ‫קובץ ל״ג‬ ‫שנתון מ ש ו א ה ת ש ס ״ ו ‪2 0 0 5 -‬‬ ‫ע ו ר כ ת ‪ :‬נילי קרן‬ ‫משרד הביסחון — ההוצאה לאור‬ ‫משואה — המכון ללימודי השואה‬ ‫‪,,‬‬ ‫?"‪What was that Word Shoah‬‬ ‫‪The Holocaust and the Israeli Cultural‬‬ ‫‪Discourse Studies and Creative Works‬‬ ‫‪Editor: Nili Keren‬‬ ‫מערכת‪:‬‬ ‫פרופ׳ יצהק קשתי‪ ,‬איה בן־נפתלי‪ ,‬נהמיה דגן‪ ,‬יוהנן כהן‪ ,‬נאוה ס מ ל‬ ‫עריכה לשונית‪ :‬איילת ב ר ט ל‬ ‫עיצוב העטיפה‪ :‬אלכסנדר מוהין‬ ‫מ ס ת ׳ ׳ ב ‪ISBN 965-05-1358-0‬‬ ‫©‬ ‫כ ל הזכויות שמורות למשואה‬ ‫‪ -‬המכון ללימודי השואה‬ ‫ה ו ד פ ס ב י ש ר א ל ‪ ,‬תשס״ו‪2005-‬‬ ‫סדר‪ :‬ההוצאה לאור‬ ‫‪ -‬משרד הביטהון‪ .‬אירית מנה‬ ‫לוהות והדפסה‪ :‬דפוס כתר‬ ‫‪All Rights Reserved‬‬ ‫תוכן הענייני•‬ ‫נילי קרן‬ ‫‪-‬‬ ‫מ ב ו א ל ש נ ת ו ן ״ מ ש ו א ה ״ ‪2005‬‬ ‫‪ -‬מה היתה המלה שואה‬ ‫איה בן־נפתלי‬ ‫נאוה ס מ ל —‬ ‫א ל ה שריף‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ -‬זיכרון ה ש ו א ה בשיה ה ת ר ב ו ת י ב י ש ר א ל‬ ‫שלוש תמונות ועוד תמונה‬ ‫ל כ ת ו ב שירה אהרי אושוויץ‬ ‫‪-‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪ -‬ביטויי השואה במוסיקה‬ ‫הישראלית‬ ‫ב ה ס ו ת הזמן‬ ‫יעל דר —‬ ‫‪-‬‬ ‫דני הורביץ‬ ‫‪10‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪ -‬דור שלישי לשואה בספרי שואה הרשים‬ ‫לילדים‬ ‫‪53‬‬ ‫ה ד ו ד א ר ת ו ר — מ ה ז ה ) ע ל ־ פ י ג ב ר י א ל דגן(‬ ‫‪69‬‬ ‫ל י א ת שטייר־לבני — איך ה ם נראו — ייצוגם ש ל ניצולי השואה בקולנוע‬ ‫הארץ־ישראלי בשלהי שנות הארבעים‬ ‫מולי ברוג‬ ‫‪-‬‬ ‫בתיה ברוטין‬ ‫נילי קרן‬ ‫‪-‬‬ ‫״אבן מקיר תזעק״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬ההנצהה המונומנטאלית של השואה‬ ‫בנוף ישראל‬ ‫‪93‬‬ ‫מן השוליים א ל המרכז — השואה באמנות הישראלית‬ ‫‪110‬‬ ‫השואה כמהזה בתוך מהזה‬ ‫‪ -‬הערות הינוכיות בשולי המהזה‬ ‫״הדוד ארתור״ מ א ת דני הורוביץ‬ ‫קובץ תצלומים‬ ‫‪-‬‬ ‫‪80‬‬ ‫‪139‬‬ ‫‪xvi-1‬‬ ‫מן השירה הישראלית‬ ‫‪145‬‬ ‫רפיוייכרט‪-‬‬ ‫ל ק ב ל מ כ ת ב י ם משם‪ :‬מלים אחדות בשולי מ ב ח ר השירים‬ ‫איילח ונגרוביץ־פלר‬ ‫ ״באות ובצלם״‪ :‬סדנאות אמנות כמרכיב ב ת ח ל י ך חינוכי‬‫השימוש בדימויים חזותיים ומילוליים‬ ‫רשימת ספרים מומלצים‬ ‫‪ -‬ערכה‪ :‬ד״ר נילי קרן‬ ‫‪153‬‬ ‫‬‫‪157‬‬ ‫‪171‬‬ ‫ע ל המשתתפים בשנתון‬ ‫‪181‬‬ ‫ע ל המשתתפים בשנתון)אנגלית(‬ ‫‪193‬‬ ‫נילי קרן‬ ‫‪ -‬מ ב ו א )אנגלית(‬ ‫תוכן העניינים)אנגלית(‬ ‫‪196‬‬ ‫‪197‬‬ ‫מ ב ו א לשנתון ״ מ ש ו א ה ״‬ ‫‪2005‬‬ ‫ב ש נ ת ‪ 1949‬כ ת ב ת י א ו ד ו ר א ד ו ר נ ו א ת ה מ ש פ ט ה מ ו כ ר כ ל כ ך ‪ ,‬״ ל כ ת ו ב ש י ר ה א ה ר י א ו ש ו ו י ץ ז ה‬ ‫מ ע ש ה ברברי‪...‬״‪ .‬ואולם זמן ק צ ר ל א ה ד מכן‪ ,‬ב ע ק ב ו ת פ ר ס ו ם שירו ש ל המשורר פ א ו ל צלאן‬ ‫״פוגת המוות״‪ ,‬חזר ב ו אדורנו מ ק ב י ע ת ו ו כ ת ב כי ״יתכן והייתה זו ט ע ו ת ל ק ב ו ע שאהרי אושוויץ‬ ‫ל א ניתן ע ו ד ל כ ת ו ב שירה״‪.‬‬ ‫ב ס פ ר ה ״לזכור מ ה ש ל א ידענו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ -‬ל כ ת ו ב שירה אהרי אושוויץ״‪ ,‬מ נ ס ה הוקרת הספרות‬ ‫ו ה ת ר ב ו ת סוזן גובר ל ה ו כ י ה כ י זיכרון ה ש ו א ה ה מ ב ק ש ל ה י ש א ר ב ע ל נ ו כ ה ו ת ת ר ב ו ת י ת פ ע י ל ה‬ ‫מהייב מניפולציה פיוטית־אמנותית‪ .‬א ם נקודת המוצא ש ל עדויות הדור הראשון לשואה היתה‬ ‫ה פ ע ר ה ב ל ת י ־ נ י ת ן לגישור בין ״שם״ ל״כאן״‪ ,‬ה ר י העדויות ה מ ת ו ו כ ו ת ש ל הדור השני והשלישי‬ ‫מ ת א פ י י נ ו ת בעושר מ ד ה י ם ש ל ייצוגים ה מ נ ס י ם ל ג ש ר ע ל ה פ ע ר הזה‪ ,‬א ף ע ל פ י ש ב פ ו ע ל ה ם‬ ‫מרהיבים ל פ ע מ י ם א ת ה ת ה ו ם ה פ ע ו ר ה בין ההיסטוריה לבדיון‪ .‬סיפור השואה נ מ ס ר מ ת ו ך ה פ י כ ת ו‬ ‫לדימוי‪ ,‬והוא מ ת ו ר ג ם לפיקציה ולרטוריקה‪ .‬כ ך ה פ כ ו ל ט ע נ ת ה רבים מ א ל ה שהיו שותפים לשיה‬ ‫השואה‬ ‫בשישים השנים חאחרונות ל מ ע י ן ״גנבי זיכרונות״‪ ,‬ה מ פ י ק י ם ה נ א ה רטורית ורווח‬ ‫תקשורתי מסבל וכאב‪.‬‬ ‫סוזן גובר ט ו ע נ ת כ י המשוררים‪ ,‬ה ס ו פ ר י ם ו ש א ר היוצרים מ מ ל א י ם ת פ ק י ד ש ל ״עדים מורשים״‪,‬‬ ‫ב א י כ ו ה — נציגיהם ש ל א ל ה שאינם‪ .‬ואולם ש ל א כ מ ו פרימו לוי‪ ,‬שהעיד ע ל עצמו ש ב ת ו ר מי‬ ‫ש ה י ה ש ם והזר ה ו א מ ה ו י ב ל ד ב ר ב ש ם א ל ה ש ל א הזרו‪ ,‬ר ו ב היוצרים שגובר מ ד ב ר ת ע ל י ה ם‬ ‫מ נ ס י ם ל ב ד ו ת זיכרון מהוויה ש מ ע ו ל ם ל א הזו מ ב ש ר ם ‪ .‬היוצרים ה א ל ה מ נ ס י ם ל ה ה י ו ת א ת ה ק ו ל‬ ‫האנושי מ ת ו ך ק ב ר ההיסטוריה‪ .‬ה ת ר ב ו ת הישראלית והיוצרים הישראלים התמודדו ע ם ה ש א ל ו ת‬ ‫ה ל ל ו מ א ז ת ו ם מ ל ח מ ת העולם השנייה ובמידה מסוימת ע ו ד במהלכה‪ .‬כ מ ע ט ל א היה מדיום‬ ‫ת ר ב ו ת י ש ל א ניסה להגיב ע ל האסון‪ ,‬הן ב ר מ ה ה כ ל ל י ת והן ב ר מ ה הפרטית‪ .‬ואולם כ ל ע ו ד ל א‬ ‫נפרשה יריעת האירועים המורכבת ו ל א נעשתה עבודת המיפוי ההיסטורית‬ ‫‪ -‬המכלילה‬ ‫‪ -‬לא‬ ‫נ מ צ א מ ק ו ם ראוי ל ש י ה ה ת ר ב ו ת י ־ א מ נ ו ת י ‪ ,‬שהוא באופיו רגשי‪ ,‬אינטימי ופרטי‪.‬‬ ‫בשני‬ ‫העשורים ה ר א ש ו נ י ם ״גויסה״ ה ש ו א ה ג ם ע ל ידי יוצרים ל מ ט ר ו ת ה ל א ו מ י ו ת‬ ‫הקולקטיביות‪ ,‬ורבות מן היצירות שירתו א ת ה א ת ו ס הלאומי ש ל הזמן ההוא‪.‬‬ ‫*‬ ‫‪Gubar, Susan, Remembering What One Never New - Poetry After Auschwitz, Bloomington 2004‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫‪8‬‬ ‫לימים‪ ,‬בעיקר ב ע ק ב ו ת מ ש פ ט אייכמן‪ ,‬ניצבו הניצולים‪ ,‬שרידי השיאה‪ ,‬שסיפוריהם האישיים‬ ‫היו ה ק ו ל האישי‪ ,‬האנושי‪ ,‬בין ה ה י ס ט ו ר י ה ל א מ נ ו ת ‪ .‬ג ם ב מ ע ר כ ת ה ח י נ ו ך ה י ש ר א ל י ת ה ש י ל ו ב בין‬ ‫ה כ ל ל י ל א י ש י נ ע ש ה בין ל י מ ו ד ה ה י ס ט ו ר י ה ובין מ פ ג ש י ם ע ם שרידי ה ש ו א ה ו ה א ז נ ה ל ס י פ ו ר י ה ם‬ ‫האישיים‪ .‬בשנים ש ת ב ו א נ ח ילכו ו י ת מ ע ט ו עדי החוויה‪ ,‬וההיסטוריוגרפיה ל ב ד ה ל א ת ו כ ל ל ע ש ו ת‬ ‫א ת מ ל א כ ת שימור הזיכרון‪.‬‬ ‫זה יהיה ה ת פ ק י ד המרכזי ש ל ה ת ר ב ו ת ב כ ל ל והתרבות הישראלית בפרט‪ .‬השנתון שלפנינו‬ ‫מ ו ק ד ש כולו לשיח התרבותי ע ל השואה בישראל‪ ,‬והוא נותן ביטוי ל כ מ ה היבטים ב ת ח ו ם ה ר ח ב‬ ‫כ לכ ך הנקרא תרבות‪.‬‬ ‫ואולם ענייננו אינו ר ק בניסיון ל ח כ י ר א ת ת ח ו מ י ה ת ר ב ו ת ה ל ל ו ו א ת אופן ה ת מ ו ד ד ו ת ם ע ם‬ ‫חנושא‪ ,‬א ל א גם‪ ,‬ואולי בעיקר‪ ,‬לבחון א ת חשיבותו ש ל חשיח ה ת ר ב ו ת י כ כ ל י בעבודה החינוכית‬ ‫ה מ נ ס ה ל ה ת מ ו ד ד ע ם זיכרון ה ש ו א ה ו ל ה ו פ כ ו ל מ ש מ ע ו ת י ו ר ל ב נ ט י ל ע ו ל מ ם ש ל צעירים י ש ר א ל י ם ‪.‬‬ ‫ה ש נ ת ו ן ה נ ו ה מ ש ך י ש י ר ל ת ע ר ו כ ה ש נ פ ת ח ה ב ״ מ ש ו א ה ״ ב ר א ש י ת ש נ ת ‪ ,2005‬ה ע ו ס ק ת ב ז י כ ר ו ן‬ ‫השואה בשיה ה ת ר ב ו ת י הישראלי‪ .‬ש ם השנתון‪ ,‬״מה ה י ת ה ה מ י ל ה שואה‪...‬״‪ ,‬ה ו ש א ל מ ש מ ה ש ל‬ ‫חתערוכח‪ ,‬וחוא ל ק ו ח מ ת ו ך שירו ש ל המשורר מאיר ויזלטיר הנושא א ת אותו השם‪.‬‬ ‫התערוכה וכך גם השנתון נותנים ביטוי לשירה העברית‪ ,‬לספרות‪ ,‬ל א מ נ ו ת ה פ ל ס ט י ת ‪ ,‬ל א מ נ ו ת‬ ‫הקולנוע‪ ,‬לתיאטרון ולהנצחה בטקסים ובאנדרטאות‪ .‬לאורך השנתון פזורות ג ם כ מ ה יצירות‬ ‫המשמשות ר ק דוגמאות לעושר הרב ש ל העשייה האמנותית בנושא השואה‪.‬‬ ‫השנתון מ ש ק ף עוד פ ן בגישח חחינוכית ש ל ״משואה״‪ ,‬ה מ ש ל ב ת תדיר פ ע י ל ו ת יצירתית־‬ ‫ת ר ב ו ת י ת ב ע ב ו ד ה ע ם צעירים ע ל ה ש א ל ו ת ה ע ו ס ק ו ת בעיצוב זיכרון ה ש ו א ה ש ל ה ם ‪ ,‬א ם נגעו‬ ‫אירועי השואה ל מ ש פ ח ו ת י ה ם ואם לאו‪.‬‬ ‫השנתון מ ק ד י ש להיבטים החינוכיים ש ל היצירה ה ת ר ב ו ת י ת פ ר ק מיוחד ו ב ו התייחסות‬ ‫לשימוש במחזות‪ ,‬בשירה ישראלית וביצירות אמנות ב מ ה ל ך לימוד השואה‪.‬‬ ‫בין כותבי המאמרים נמנים א י ה ב ן ־ נ פ ת ל י‬ ‫ברוטין‬ ‫‪ -‬חוקרת אמנות‪ ,‬מולי בדוג‬ ‫ר פ י וייכרט‬ ‫שריף‬ ‫‪ -‬אוצרת התערוכה ב״משואה״‪ ,‬ד ״ ר בתיה‬ ‫‪ -‬חוקר החנצחה‪ ,‬ד״ר יעל ד ר‬ ‫‪ -‬משורר וחוקר שירה ומחנך‪ ,‬ל י א ת שטייר‬ ‫‪ -‬מוזיקולוגית ומלחינה‪ ,‬ד״ד נילי קרן‬ ‫א מ נ ו ת וחינוך‪ ,‬נאווה ס מ ל‬ ‫‪ -‬חוקרת ספרות ילדים‪,‬‬ ‫‪ -‬חוקרת היסטוריה וקולנוע‪ ,‬אלה‬ ‫‪ -‬ח ו ק ר ת חשואח וחחינוך‪ ,‬איילה פ ל ר ‪ -‬ח ו ק ר ת‬ ‫‪ -‬ס ו פ ר ת ודני הורוביץ‬ ‫‪ -‬מחזאי וחוקר תיאטרון‪.‬‬ ‫ה ס ו פ ר א ה ר ו ן א פ ל פ ל ד ב מ א מ ר ש ה ת פ ר ס ם ב מ ו ס ף ה א ר ץ ב י ו ם ‪ 18‬ב מ ר ס ‪:2005‬‬ ‫‪...‬כשואה התנסה היהודי בבל תהומות הנפש‪ .‬שנות השואה ‪77‬ז שנות אימה א כ ^‬ ‫גם שנות התבוננות‪ ,‬ספיגה והטמעה‪ .‬נהוצות היו שנים רכות כרי לעכל את מה‬ ‫שעשו בנו האימות‪ .‬רק עתה מתהילה הנפש להטמיע‪ .‬עתה עלינו להוציא את‬ ‫האימה מתוך הכללי ומתוך המופשט אל הפנימי ואל המשמעותי‪ .‬אפור להשאיר‬ ‫המספרים הגדולים והריבור המוכלל‪ .‬הערים‬ ‫את השואה בתהומם של‬ ‫הניהו את המסר ואת הטפהות ועתה הגיעה שעתה של היצירה‪.‬‬ ‫וההיסטוריונים‬ ‫מבוא לשנתון ״משואה״ ‪2005‬‬ ‫עתה‬ ‫‪9‬‬ ‫הגיעה השעה לפורר את האימה למראות ולמלים‪.‬‬ ‫מ ע ר כ ת השנתון מודה ל כ ל מ ש ת ת פ י הקובץ ע ל ת ר ו מ ת ם ומקווה כי הוא יהווה נ ד ב ך נוסף‬ ‫ב מ א מ ץ ל ע צ ב א ת זיכרון ה ש ו א ה מ ת ו ך כ ב ו ד ל ק ו ר ב נ ו ת י ה ולניצוליה‪.‬‬ ‫נילי קרן‬ ‫״ מ ה היונה ה מ י ל ה שואה‪...‬״‬ ‫זיכרון ה ש ו א ה ב ש י ח ה ת ר ב ו ת י ב י ש ר א ל‬ ‫איה ב ן ־ נ פ ת ל י‬ ‫מבוא‬ ‫בשנים האחרונות היתה השואה ל נ ו ש א שאינו יורד מ ס ד ר היום הציבורי ב י ש ר א ל ובעולם המערבי‬ ‫כולו‪ .‬השואה ב ו ל ט ת בשיח התקשורתי‪ ,‬ביצירה האמנותית ובמחקר האקדמי‪ .‬התערוכח‬ ‫היתה המילה שואה‪...‬׳ ‪ -‬זיכרון השואה בשיח התרבותי בישראל״‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״׳מה‬ ‫ש נ פ ת ה ה במוזיאון מ ש ו א ה‬ ‫ב י נ ו א ר ‪ ,2005‬מ ת מ ק ד ת ב נ ו ש א ב א מ צ ע ו ת י צ י ר ו ת מ ת ח ו מ י ה ת י א ט ר ו ן ‪ ,‬ה ק ו ל נ ו ע ‪ ,‬ה ס פ ר ו ת ו ה א מ נ ו ת‬ ‫החזותית‪ ,‬שנוצרו בארץ מ ת ו ם מ ל ח מ ת העולם השנייח ועד חיום‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ייצוג נושא השואה ביצירה ח ת ר ב ו ת י ת ב י ש ר א ל מ ש ק ף א ת השינויים ש ח ל ו בזיכרון ה ש ו א ה‬ ‫‪3‬‬ ‫ובהשפעתו ע ל עיצוב הזחות הישראלית‪ .‬בשנים הראשונות שלאחר ה מ ל ח מ ה רווהה בישראל‬ ‫עלילת־על‬ ‫ק ו ל ק ט י ב י ת ־ ל א ו מ י ת ש ס ג ד ה ל ד מ ו ת ״היהודי החדש״‪ ,‬העברי‪ ,‬ו ש ל ל ה א ת ד מ ו ת‬ ‫״היהודי הישן״‪ ,‬הגלותי‪ .‬באווירה ז א ת נ ת ב ע ו ניצולי ה ש ו א ה ל ו ו ת ר ע ל ז ה ו ת ם ה מ ק ו ר י ת ו ל א מ ץ‬ ‫א ת הזהות ה מ ק ו מ י ת ‪ .‬זיכרון ה ש ו א ה ה ק ו ל ק ט י ב י ה ת ב ט א ב א ו ת ח ת ק ו פ ח ב מ ו נ ח ״שואה וגבורה״‪.‬‬ ‫השואה ציינה א ת הניצולים‪ ,‬ש נ ת פ ס ו כהמון ש ה ל ך כצאן ל ט ב ח ‪ ,‬והגבורה ציינה א ת ל ו ח מ י‬ ‫הגטאות‪ ,‬שנתפסו כקרובים לדמותם של החלוצים הארץ־ישראלים‪.‬‬ ‫ה ע ד ו י ו ת ה א י ש י ו ת ש ה ו ש מ ע ו ב מ ש פ ט א י י כ מ ן ב־‪ 1961‬ש י נ ו א ת ה י ח ס ש ל ה י ש ר א ל י ם ל ש ו א ה ‪.‬‬ ‫נ ו ר א ו ת ה ה ו ט מ ע ה ב ת ו ד ע ה הציבורית‪ ,‬ו ה ח ל ו ק ה ה ח ד ־ מ ש מ ע י ת בין ש ו א ה ל ג ב ו ר ה ה ו מ ר ה ב י ת ר‬ ‫ק ש ב לזיכרון הפרטי וביתר א מ פ ת י ה לניצולים‪.‬‬ ‫השינויים ש ח ל ו ע ק ב מ ל ח מ ת ששת־הימים‪ ,‬מ ל ה מ ת יום־הכיפורים ו ה מ ה פ ך הפוליטי ב ־‬ ‫‪1977‬‬ ‫ה ו ל ל ו ת פ נ י ת ב ד י מ ו י ה ע צ מ י ה י ש ר א ל י ‪ .‬ה ם ע מ ע מ ו א ת ה ה ב ח נ ה ה נ ו ק ש ה בין ה ז ה ו ת‬ ‫הישראלית לזהות היהודית ואפשרו א ת ה כ ל ת הסיפורים ש ל ה״אחרים״ בסיפור הלאומי‪ .‬בתוך‬ ‫כ ך ה ש ת נ ה ג ם מ ע מ ד ה ש ל השואה בזיכרון הישראלי‪ ,‬והיא ה ח ל ה ל ת פ ו ס מ ק ו ם מרכזי בשיח‬ ‫התרבותי בישראל‪.‬‬ ‫מ ש נ ו ת השמונים מ ת ר ב ו ת מ א ו ד היצירות שבמרכזן השואה‪ .‬יוצריהן ה ם בעיקר בני ״הדור‬ ‫השני״ לשואה‪ .‬ביצירות א ל ה ה פ כ ה השואה מסיפור ל א ו מ י ־ ק ו ל ק ט י ב י ל א י ן ־ ס פ ו ר סיפורים‬ ‫אישיים‪.‬‬ ‫מ ש נ ו ת ה ת ש ע י ם ‪ ,‬ב ע ק ב ו ת מ ל ה מ ת ה מ פ ר ץ והאינתיפדות‪ ,‬ה ו ע צ ם זיכרון השואה‪ .‬מ צ ד אהד‪,‬‬ ‫‪11‬‬ ‫״מה היתה המילה שואה‪...‬״‬ ‫ה ה ר ד ה ה ק י ו מ י ת ה ג ב י ר ה א ת ת ה ו ש ת ה ה ז ד ה ו ת ע ם הקורבן היהודי‪ ,‬ו מ צ ד אהר‪ ,‬האירועים ה א ל י מ י ם‬ ‫העלו ש א ל ו ת כ ל ל ־ א נ ו ש י ו ת נוקבות‪ .‬כיום כ ו ל ל העיסוק בשואה ב ת ר ב ו ת הישראלית הן היבטים‬ ‫פרטיקולריים‪ ,‬הנוגעים להיסטוריה היהודית ו מ ש מ ע ו ת ה בישראל‪ ,‬והן היבטים אוניברסליים‪,‬‬ ‫הנוגעים להתגלמות הרוע בהיסטוריה האנושית כולה‪.‬‬ ‫תהליכי שינוי‬ ‫ה ת ע ר ו כ ה מציגה מ ק צ ת מ ת ה ל י כ י השינוי ש ע ב ר ה ה ה ב ר ה הישראלית ביחסה א ל השואה ו א ל‬ ‫ניצולי השואה‪ ,‬ו ז א ת ב א מ צ ע ו ת יצירות ת ר ב ו ת שאפיינו א ת גיבורי ה ת ר ב ו ת ש ל זמנם‪ ,‬א ו ל ה ל ו פ י ן‬ ‫א ת נ ק ו ד ו ת ה מ פ נ ה בשיח ה ת ר ב ו ת י ‪ .‬ה י א מ ת מ ק ד ת ב ה מ י ש ה ת ה ל י כ י שינוי ה מ ב ט א י ם א ת ה מ פ נ ה‬ ‫ב י ה ס ה ש ל ה ה ב ר ה ה י ש ר א ל י ת הן א ל ניצולי ה ש ו א ה והן א ל מ ש מ ע ו ת הזיכרון‪.‬‬ ‫א‪ .‬שינוי נקודות התצפית ‪ -‬מנקודת המבט של החברה הקולטת אל נקודת המבט של הניצולים‬ ‫ב ת ר ב ו ת הציונית־העברית נוצקה ד מ ו ת ו ש ל ה״צבר״‪ ,‬היהודי ההדש‪ ,‬ההסון והמושרש בארץ‪,‬‬ ‫כניגודו ש ל היהודי הגלותי‪ ,‬ה ר ו פ ס והתלוש‪ .‬ע ל פ י ת ד מ י ו ת א ל ה עוצבו היהסים בין הישראלים‬ ‫ל פ ל י ט י השואה‪ .‬כ ד י ל ה ש ת י י ך ל ה ב ר ה ״כאן״ ה י ה ע ל הניצולים מ״שם״ ל ה ש י ל א ת ז ה ו ת ם‬ ‫ה ק ו ד מ ת ו ל ה פ נ י ם א ת ה ז ה ו ת ה מ ק ו מ י ת ‪ .‬ה מ ה ז ה ״הוא הלך בשדות״)‪ ,(1948‬מאת משה שמיר‪,‬‬ ‫בן‬ ‫הארץ‪ ,‬שהיה ג ם המהזה העברי הראשון ש ע ל ה ע ל ב י מ ת התיאטרון ל א ה ד ק ו ם המדינה‪ ,‬מ מ ה י ש‬ ‫א ת ה ג י ש ה ש ר ו ו ח ה ב ע ש ו ר ה ר א ש ו ן ל מ ד י נ ה ; ו ל ע ו מ ת ו ה מ ה ז ה ״ילדי הצל״)‪ ,(1963‬מאת בן־‬ ‫ציח תומר‪ ,‬נ י צ ו ל ש ו א ה ‪ ,‬מ ב ט א א ת נ ק ו ד ת ה מ ב ט ש ל ה נ י צ ו ל י ם ‪ ,‬ש ה ה ל ה ל ה י ש מ ע ב ש נ ו ת ה ש י ש י ם ‪.‬‬ ‫המחזה מ ת ק ו מ ם הן כנגד ה ת ר ב ו ת ההגמוניה והן כנגד השיפוטיות ש ל בני הארץ‪ ,‬ש ת ב ע ה‬ ‫מהניצולים להדהיק א ת עברם כתנאי לקליטה מוצלהת‪.‬‬ ‫אורי‪ ,‬גיבור ה מ ה ז ה ״הוא ה ל ך בשדות״‪ ,‬ה ו א ה צ ב ר המיתולוגי‪ ,‬א ב ט י פ ו ס ש ל העברי ה ח ד ש ‪.‬‬ ‫ה ו א שורשי‪ ,‬ה ז ק ומהויב ל ק ב ו צ ה ‪ .‬מיקה הברתו‪ ,‬פ ל י ט ת השואה‪ ,‬מ ס מ ל ת א ת ניגודו‬ ‫‪ -‬היא‬ ‫תלושה‪ ,‬מ פ ו ח ד ת ומסתגרת‪ .‬מיקה מרגישה זרה בקיבוץ ומתגעגעת לעברה‪ ,‬הנהשב בלתי־ראוי‪.‬‬ ‫יכולתה ש ל מיקה ל ה ש ת ל ב בהברה תלויה בנכונותה לוותר ע ל עברה‪ .‬רק החלטתה‪ ,‬לאחר‬ ‫נ פ י ל ת ו ש ל א ו ר י ‪ ,‬ל ל ד ת א ת י ל ד ו ש ה י א נ ו ש א ת ב ר ה מ ה ‪ ,‬מ א ה ה א ת ה נ ת ק ב י ן ״ כ א ן ״ ליישם״‬ ‫ומהווה אישור ק ב ל ה ל ח ב ר ה בקיבוץ‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ואילו יורם‪ ,‬גיבור ה מ ה ז ה ״ילדי הצל״‪ ,‬מגיע ל א ר ץ ־ י ש ר א ל ל ב ד ו ב מ ס ג ר ת ״עליית הנוער״‪,‬‬ ‫ש כ ן מ ש פ ח ת ו נשארה ל כ ו ד ה באירופה‪ .‬באירופה ה ו א נקרא יוס׳לה‪ ,‬וכשהוא עולה לארץ הוא‬ ‫מ ש נ ה א ת ש מ ו ועובר א ת ת ה ל י ך ה ה נ י כ ה ב ה צ ל ה ה ו נ ע ש ה ״צבר״ ל כ ל דבר‪ .‬כ ש מ ש פ ח ת ו שניצלה‬ ‫מגיעה ל א ר ץ ‪ ,‬ה ו א נ ק ר ע בין זהותו ה צ ב ר י ת ‪ ,‬ש א ו ת ה י צ ר ב ע צ מ ו ‪ ,‬ובין זהותו ה ג ל ו ת י ת ‪ ,‬א ל י ה‬ ‫נולד‪ :‬בין י ח ס הבוז ל א ל ה ש ב א ו ״משם״‪ ,‬א ו ת ו ה פ נ י ם ובין הרצון ל ק ב ל א ו ת ם כ מ ו ת ש ה ם‬ ‫״כאן״‪ .‬ה מ ה ז ה מ צ י ג א ת ה ק ש ר השברירי בין ה ע ב ר ל ה ו ו ה כ ש ו ר ש ה ב ע י ה בזהותו ש ל הגיבור‪,‬‬ ‫המייצג קבוצה גדולה ש ל ניצולים‪ ,‬וטוען כי ר ק כ ש י ת א פ ש ר לניצולים ל ה כ ל י ל א ת עברם‬ ‫בזהותם ההדשה ה ם יוכלו להיות איתה בשלום‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪12‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫ב‪ .‬שינוי היחס אל הניצולים ‪ -‬משיפוטיות לאמפתיה‬ ‫מ ן ה מ ה צ י ת השנייה ש ל שנות הארבעים ה ת ב ט א יהסה ש ל החברה הישראלית לשואה‪ ,‬כאמור‪,‬‬ ‫ב צ מ ד ה מ ו ש ג י ם ״שואה וגבורה״‪,‬‬ ‫ש ה צ י ג ה נ ג ד ה בין ה ו ל ש ת ה ק ו ר ב נ ו ת ) ״ ה ש ו א ה ״ ( ובין ג ב ו ר ת‬ ‫המורדים)״הגבורה״( ו ת א ם א ת ר ו ח ה״מעטים מ ו ל רבים״ ש ל לוהמי תש״ה‪.‬‬ ‫בשלהי שנות השישים ח ח ל אתוס זה להיסדק‪ ,‬ו ב ת ח י ל ת שנות השמונים ה ש ת נ ה בברור‬ ‫ח י ח ס א ל השואה‪ ,‬ק ו ר ב נ ו ת י ה וגיבוריה‪ .‬ה ה ת ו ו ד ע ו ת ש ל הציבור ב י ש ר א ל לגורלו ש ל ה פ ר ט‬ ‫ב ש ו א ה ה ב י א ה לידי ה ב נ ה מ ו ר כ ב ת י ו ת ר ש ל ח ו ס ר ־ ה א ו נ י ם ש ל יהודי אירופה ו ע ו ר ר ח דיון‬ ‫ב מ ש מ ע ו ת ה ג ב ו ר ה ב נ ס י ב ו ת ש ל ה ש ו א ה ‪ .‬ה מ ו נ ח ה ח ד ש ‪ ,‬״עמידה יהודית״‪,‬‬ ‫הציג דפוסי תגובה‬ ‫מ ג ו ו נ י ם ש ל ה ק ו ר ב נ ו ת ו ש ב ו ב ח ן מ ח ד ש מ ו ש ג י ם ש ל ח ו ל ש ח ו כ ו ח ‪ .‬ב ח י נ ת ה מ ח ז ו ת ״חנה סנש״‪,‬‬ ‫ש ה ו ע ל ה ב־‪ ,1958‬ו״קםטנר״‪ ,‬ש ה ו ע ל ה ב־‪ 1985‬ו א ח ר כ ך ה ו ס ר ט כ ד ר מ ה ט ל ו ו י ז י ו נ י ת ב־‪,1993‬‬ ‫מ א פ ש ר ת ל ע ק ו ב אחרי ה ת ה ל י ך הזה‪.‬‬ ‫חמחזה ״חנה סנש״ מאת אהרון מגד‬ ‫ש ה ו ע ל ה ב ״ ה ב י מ ה ״ ב־‪ 1958‬ו ח ת ק ב ל ב ה ת ל ה ב ו ת ‪,‬‬ ‫מ ב ט א א ת מושג הגבורה בעשורים הראשונים‪ .‬המהזה מ ת א ר א ת קורות הצנהנית שיצאה בשליחות‬ ‫ה צ ל ה להונגריה‪ ,‬א ר ץ ה ו ל ד ת ה ‪ ,‬ובדרך ע ק י פ ה מציין א ת עזרת היישוב העברי ל ג ו ל ה ) מ ת מ ק ד‬ ‫בפגישתה ע ם אמה ב כ ל א לאהר שנתפסה(‪ .‬המחזה מ ע ל ה ע ל נ ס א ת עמידתה ההרואית ש ל הנה‬ ‫ם נ ש בעינויים שעברה‪ ,‬שנועדו ל ס ח ו ט מ מ נ ה מידע ע ל חבריה לשליחות‪ .‬ח נ ה ס נ ש הוצאה‬ ‫להורג והיתה ל ס מ ל ש ל גבורה‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫המחזה ״קסטנר״ מאת מוטי ל ת ר ‪,‬‬ ‫ש ה ו ע ל ה ב ״ ה ק א מ ר י ״ ב־‪ ,1985‬מ ע ר ע ר ע ל מ ו ש ג ה ג ב ו ר ה‬ ‫ה מ ק ו ב ל ‪ .‬ה מ ח ז ה ע ו ס ק במנהיג היהודי‪ ,‬ש ל צ ד חבריו ב״ועד העזרה וההצלה״ בהונגריה ניסה‬ ‫ל ח ל ץ י ה ו ד י ם מ מ ו ו ת ב ד ר ך ש ל נ י ה ו ל מ ש א ו מ ת ן ע ם ה א ס ־ א ס ‪ .‬ב־‪ 1954‬ה ו א ש ם י ש ר א ל ק ס ט נ ר‬ ‫בבית מ ש פ ט ישראלי כי ״מכר א ת נשמתו לשטן״‪ .‬הוא נרצח ולאחר ש נ ה זוכה בבית ה מ ש פ ט‬ ‫העליון‪ .‬״ פ ר ש ת קסטנר״ היתה שיאו ש ל ת ה ל י ך ה א ש מ ת הקורבן בידי ה ה ב ר ה הישראלית‪ .‬ה מ ח ז ה‬ ‫מערער ע ל הקביעה הזאת ומציג באופן מורכב א ת הדילמות המוסריות הקשות במצב שבו‬ ‫״ ש י ת ו ף פ ע ו ל ה ״ ה י ה ת נ א י ל ה צ ל ה ‪ .‬ס ד ר ת ה ט ל ו ו י ז י ה ״ מ ש פ ט ק ס ט נ ר ״ ‪ ,‬ש ה ו פ ק ה ב־‪ ,1993‬ה ע מ י ד ה‬ ‫במרכז א ת ה ש א ל ה כיצד ה ת מ ו ד ד היישוב הארץ־ישראלי ע ם הידיעות ע ל מ ה ש ה ת ר ה ש שם‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ג‪ .‬שינוי הזהות ‪ -‬מזהות ישראלית לזהות יהודית‬ ‫ח ש א י פ ח ליצור ד מ ו ת ח ד ש ה ש ל יהודי ב א ר ץ ־ י ש ר א ל הצריכה ה ת נ ת ק ו ת מ ן המאפיינים ש ל‬ ‫החברה היהודית בגולה‪ .‬געגועים ל ב י ת אבא‪ ,‬ל מ ס ו ר ת היהודית א ו ל ש פ ת היידיש נ ת פ ס ו כערעור‬ ‫ע ל הדבקות בחברח חחדשה המתהווה בארץ‪.‬‬ ‫ע ד ר א ש י ת ש נ ו ת השישים ס י מ ל ו השואה וניצולי השואה בעיניהם ש ל בני הארץ א ת ה״גולה״‪.‬‬ ‫מ ש נ ו ת השישים ב ה ש פ ע ת מ ש פ ט אייכמן‪ ,‬ה ש ת נ ת ה הגישה כ ל פ י הניצולים‪ ,‬ו ב ת ה ל י ך מ ת מ ש ך‬ ‫נוצרה ג ם פ ת י ח ו ת ל כ ל מ ה ש נ ש ל ל ק ו ד ם לכן‪ .‬ברוה זו הופיעו יצירות ס פ ר ו ת ראשונות ש ה ת מ ו ד ד ו‬ ‫ע ם כ ת י ב ה ע ל הוויה ״יהודית״ ב ש פ ה ״ישראלית״‪ .‬הזהות היהודית־־הגלותית‪ ,‬ש ה ו ח ל פ ה בזהות‬ ‫עברית‪ ,‬נחשפה בהדרגה‪ ,‬תחילה במהוסס‪ ,‬בעיקר בספרות ובקולנוע‪ ,‬ומשלהי שנות השבעים‬ ‫״מה היתה המילה שואה‪...‬״‬ ‫‪13‬‬ ‫גם בתיאטרון ובאמנות החזותית‪.‬‬ ‫כ ך למשל‪ ,‬הנער ניצול השואה בסרט‬ ‫״אדמה״)הלמד לרסקי‪,(1948 ,‬‬ ‫מייצג א ת התכונות‬ ‫ה״גלותיות״ ש ה ז ה ו ת ה ע ב ר י ת ה ה ד ש ה כ ו נ נ ה כניגודן‪ :‬נרדף‪ ,‬ח ס ר בית‪ ,‬אחוז א י מ ה ‪ .‬ה ס ר ט מ צ י ג‬ ‫א ת ת ה ל י ך השינוי ש ע ו ב ר ת ד מ ו ת הניצול כ מ ע ב ר מ מ ו ו ת לתהייה‪ ,‬כ א ש ר ב מ ה ל ך ה ע ל י ל ה ה נ ע ר‬ ‫הווה אירוע ה נ ת פ ס כמוות ס מ ל י שלאהריו הוא נ ו ל ד מ ה ד ש כעברי‪.‬‬ ‫א ח ת היצירות שההלו לסמן א ת המפנה היתה ספרו ש ל‬ ‫‪8‬‬ ‫ח בן אמוץ ״לזכור ולשכוח״)‪,(1968‬‬ ‫שהיה ל ר ב ־ מ כ ר ‪ .‬דן בן אמוץ‪ ,‬מי ש נ ה ש ב בציבור ה י ש ר א ל י ל א ב ט י פ ו ס ש ל ה צ ב ר ה מ י ת ו ל ו ג י —‬ ‫הזק‪ ,‬י פ ה תואר‪ ,‬מבריק ו מ ה ו ס פ ם ‪ ,‬ה ו ש ף א ת עברו ה מ ו כ ה ש ‪ .‬גיבור ה ס פ ר ‪ ,‬אורי‪ ,‬ש נ ו ל ד ב ש ם‬ ‫ה י ר ש ל מ פ ל ‪ ,‬י ו צ א ל מ ס ע א ל ע ב ר ו ב א ר ץ ה ו ל ד ת ו ג ר מ נ י ה ‪ .‬ת ה ל י ך ה ש י ב ה ה ו א אדון״‪...:‬‬ ‫אפילו את פניו של א ב י אינני זוכר תמיר‪ .‬היו לי פעם תצלומים‪ ...‬את הכל‬ ‫שרפתי כ י ל ם ה ו ל ד ת י ההמישה־עשר‪ .‬שישה תצלומים וארבעה מכתבים שהבאתי‬ ‫איתי ארצה משם‪ ...‬עשיתי מ ד ו ד ה קטנה במגרש הריק שמאהורי מרפאת בית‬ ‫ההינוך ושרפתי את התצלומים‪ ...‬כשסיימתי את בית הספר בגיל שבע־עשרה‪,‬‬ ‫ההלפתי את שמי מלמפל ללם וכשהיו שואלים אותי איפה נולרתי הייתי אומר‬ ‫כמצה נהושה‪ :‬כתל אביב‪...‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ת ה י ל ה הוא מודה בקיומה ש ל זהות קודמת‪ ,‬אהר כ ך הוא מכיר ב ש פ ת אמו‪ ,‬ולבסוף הוא מגיע‬ ‫א ל ב י ת הוריו‪ .‬ר ק ל א ח ר שהוא הוזר ל כ ל מ ק ו ר ו ת י ל ד ו ת ו ה מ ו כ ה ש י ם ‪ ,‬הוא ש ב ל י ש ר א ל מ ש ו ח ר ר‬ ‫מעול הסוד‪.‬‬ ‫התל מראשית שנות השמונים הופיעו בעבודותיו ש ל האמן‬ ‫משה גרשוני‬ ‫מוטיבים ישירים‬ ‫הנוגעים ל ש ו א ה ולנאציזם ומוטיבים יהודיים כ מ ו ק ט ע י ת פ י ל ו ת או מ י ל י ם ו ש מ ו ת ביידיש‪ .‬ה ם‬ ‫מבטאים‬ ‫ש ל ב נוסף ב ת ה ל י ך ה ש י ב ה א ל ה מ ק ו ר ו ת ה״גלותיים״ שנדהו‪ .‬מ ע מ ד ו ש ל גרשוני‪,‬‬ ‫מבכירי האמנים הישראליים‪ ,‬נתן לגיטימציה ליתר שימוש בדימויים א ל ה באמנות הישראלית‪.‬‬ ‫‪1 0‬‬ ‫ד‪ .‬תילופי הדורות ‪ -‬מאלם לדיבור‪ :‬דור ראשון ודור שני‬ ‫ב ב ו א ם ל א ר ץ נ ד ר ש ו הניצולים‪ ,‬ואף רצו‪ ,‬ל א מ ץ ל ע צ מ ם א ת ה ז ה ו ת ה י ש ר א ל י ת ‪ .‬ה ם גייסו א ת כ ל‬ ‫משאביהם הנפשיים לשיקום חייהם החדשים‪ ,‬תוך שתיקה גדולה באשר ל ע ב ר ם ולהוויותיהם‬ ‫מ ת ק ו פ ת השואה‪ ,‬אותה ביקשו לשכוח‪ .‬הניצולים ל א רצו לדבר‪ ,‬והציבור הישראלי ל א רצה‬ ‫לשמוע‪ .‬מ ש פ ט אייכמן פ ת ה א ת הצוהר הראשון לסיפוריהם ש ל הניצולים‪ ,‬א ך רק שנים רבות‬ ‫א ה ר כ ך ה ה ל מ ס ע בכיוון ההפוך‪ ,‬מ ס ע ם ש ל בני הדור השני ל ש ו א ה א ל מ ח ו ז ו ת הזיכרון שהשאירו‬ ‫הוריהם הניצולים מאחור‪.‬‬ ‫היצירות ש ל בני הדור השני הן בעיקרן יצירות ב י ו ג ר פ י ו ת ־ מ ש פ ח ת י ו ת ‪ ,‬ה מ ת ה ק ו ת א ה ר‬ ‫סיפור ההורים מן הנקודה שבה נקטעו הייהם הקודמים‪.‬‬ ‫ה מ ס ע הזה‪ ,‬שהוא מ ס ע נ פ ש י ולעיתים ק ר ו ב ו ת ג ם מ ס ע מ ר ה ב י א ל מהוזות ה מ ו ו ת ומתוזות‬ ‫‪14‬‬ ‫מ ה היתה המלה ״שואה״‬ ‫הילדות ש ל בני ה מ ש פ ח ה ‪ ,‬נ ב ע מן הצורך ש ל ד ו ר הילדים ל נ ס ו ת ולהבין א ת ע ו ל מ ם ש ל ההורים‪,‬‬ ‫ו ז א ת מ ת ו ך ה ז ד ה ו ת ע ם ההוויה א ש ר ל א מ צ א ה א ת ביטויה ב ת ר ב ו ת ה י ש ר א ל י ת ו כ ן מ ת ו ך רצון‬ ‫ל ת תק ו ל לסיפורים האילמים‪".‬‬ ‫המיצב‬ ‫״תשדורת מאושוויץ־בירקנאו לתל חי ‪1983‬״‬ ‫ש ל האמן‬ ‫חיים מאוד‪,‬‬ ‫בן הדור השני‪,‬‬ ‫ח ו צ ג ב ת ל ח י ב־‪ 1983‬ו ה י ה מ ה ר א ש ו נ י ם ש ה צ ה י ר ו ב א ו פ ן מ ו ב ה ק ע ל ה ה ק ש ר ה ב י ו ג ר פ י ש ב י ן‬ ‫ה י צ י ר ה ו ב י ן י ו צ ר ה ‪ .‬ב־‪ 1985‬ח ת פ ר ס ם ס פ ר ה ש ל‬ ‫של הדוד השני״‪.‬‬ ‫נאווה סמל ״כובע זכוכית — קובץ סיפורים‬ ‫״כובע זכוכית״ היה ה ס פ ר הישראלי הראשון שהגדיר א ת העיסוק בעיבוד‬ ‫חוויותיהם ש ל בני הדור השני לשואה כסוגה חדשה‪:‬‬ ‫נגעתי בכובע שעל ראשי‪ .‬שניט ארוכות הכביר ואני ביקשתי להיפטר ממנו‪.‬‬ ‫כעת הבשתי אותו ונכנסתי פנימה‪ .‬הררתי שמא תשלה המפלצת את רעליה‬ ‫כתובי‪ ...‬אך היא לא יכלה לי‪ ...‬שבתי לשם בשבילך אמא‪ ,‬אבל בעיקר ברי‬ ‫להבין את עצמי‪,‬ובעת אני שבה הביתה‪".‬‬ ‫בעקבות הפרסום ה ר ב שזכה‬ ‫אורנה בן דור‪,‬‬ ‫אף היא ב ת‬ ‫ל ו ת ק ל י ט ם ש ל יהודה פוליקר ויעקב גלעד ״אפר ואבק״‪,‬‬ ‫ל נ י צ ו ל י ש ו א ה ‪ ,‬א ת ה ס ר ט ״בגלל המלחמה חהיא״‪,‬‬ ‫ביימח‬ ‫שתיעד את‬ ‫ההשפעה ש ל טראומת השואה ע ל חייהם ויצירתם ש ל פוליקר וגלעד‪ ,‬כבנים לניצולי שואה‪.‬‬ ‫ה ת ק ל י ט והסרט עוררו א ת בני הנוער בישראל ל ה ת ה ב ר לנושא השואה‪ ,‬ש נ ת פ ס ה ע ד אז כשייכת‬ ‫לדור המבוגרים ולעבר‪.‬‬ ‫ה‪ .‬התמורה הערכית ‪ -‬מלקחים לאומיים למשמעויות אוניברסליות‬ ‫בתודעח חישראלית נחקקה השואה כאירוע היסטורי שהשפיע ע ל ה ק מ ת המדינה ו ע ל עיצוב‬ ‫אופייה‪ .‬ה ח ל משנות הארבעים נוצרו בארץ דפוסים ש ל שימור ת ו ד ע ת השואה וחנחלתה‪ .‬בעוד‬ ‫בעשורים הראשונים ל מ ד י נ ח חתאפיין חשיח הישראלי ע ל השואה ב ה פ ק ת ל ק ח י ם לאומיים‪ ,‬הרי‬ ‫ש מ ש נ ו ת ה ש ב ע י ם ה ח ל דיון פ ת ו ח ומגוון י ו ת ר ב ש ו א ה ‪ ,‬ו ב ו ש ו ל ב ו ‪ ,‬ל צ ד ה ל ק ח י ם ה ל א ו מ י י ם ‪ ,‬ג ם‬ ‫משמעויות אישיות ואנושיות‪.‬‬ ‫מ א ז מ ש פ ט אייכמן החרדה הקיומית מלווה א ת ההוויה הישראלית‪ .‬ל צ ד מ ס ק נ ו ת המהייבות‬ ‫גיבוש כ ו ח יהודי ל מ נ י ע ת ש ו א ה נ ו ס פ ת ‪ ,‬ל י מ ד זיכרון ה ש ו א ה ג ם א ת מ ג ב ל ו ת הכוח‪ .‬ה מ ל ח מ ו ת‬ ‫חשפו א ת הישראלים ל ש א ל ו ת אנושיות ואוניברסליות‪ ,‬כ מ ו היחס א ל הזר וחשונח‪ ,‬א ל ס ב ל‬ ‫הזולת‪ ,‬היחס א ל הכוח ו א ת חשיבותם ש ל ערכים דמוקרטיים‪.‬‬ ‫בקובץ‬ ‫״שיח‬ ‫לוחמים״)‪ (1968‬ש י צ א ל א ו ר ב ת ק ו פ ת ״ מ ל ח מ ת ה ה ת ש ה ״ ו ש י ק ף א ת ה ל ך‬ ‫הרוח ש ל לוחמים בני קיבוצים באשר ל מ ל ח מ ה ולצדקתה‪ ,‬התפרסם מ כ ת ב ו ש ל‬ ‫עופר פניגר‪,‬‬ ‫א מ ן ב ן ק י ב ו ץ ג ב ע ת ח י י ם מ א ו ח ד ‪ ,‬ש נ כ ת ב ב ע ק ב ו ת ב י ק ו ר ב ק י ב ו ץ ל ו ח מ י הגטאות)‪ .(1963‬ע ו פ ר‬ ‫פניגר נ פ ל בקרב ע ל גבעת התחמושת‪ .‬הוא כתב‪:‬‬ ‫״מה היתה המילה שואה‪...‬״‬ ‫‪15‬‬ ‫אני מרגיש בי מתוך בל הזוועה והוסר האונים צומה ועולה בי כוה עצום להיות‬ ‫הזק‪ :‬הזק ער ברי רמעות‪ :‬הר כ מ ל ס כ י ן ; שקט ואיום! אני רוצה לרעת ששוב לא‬ ‫יביטו בי עיניים תהומיות מאהורי גררות השמל! הם לא יביטו בי בך רק אם‬ ‫אהיה הזק! אם נהיה בולנו הזקים! יהורים הזקים וגאים! לעולם לא להיות מובלים‬ ‫שובלטבה‪".‬‬ ‫ב ב י ת ן ה י ש ר א ל י ב ב י א נ ל ה ש ל ו נ צ י ה ‪ ,1999‬ב ת ע ר ו כ ה‬ ‫הציג האמן‬ ‫שמחה שירמן‪,‬‬ ‫״זיכרון כהיסטוריה ‪ -‬היסטוריה כזיכרון״‪,‬‬ ‫בן הדור השני‪ ,‬מ י צ ב ש מ ו ק ם בשני מ פ ל ס י הביתן‪ .‬במרכז ה מ פ ל ס‬ ‫העליון הוצב רובה צלפים ע ם טלסקופ‪ ,‬שכוון כ ל פ י שלושה מ ס כ י טלוויזיה‪ .‬ע ל ה מ ס כ י ם הוקרנו‬ ‫תמונותיהם של מבקרים שצולמו באותו הרגע ב מ פ ל ס התהתון באמצעות שלוש מצלמות נסתרות‪.‬‬ ‫כ ך ה פ כ ו מבקרים אלה‪ ,‬שלא בידיעתם‪ ,‬לקורבנות שרובה הצלפים מכוון אליהם‪ .‬כשעלו ל מ פ ל ס‬ ‫העליון ה פ כ ו א ו ת ם מבקרים‪ ,‬שוב ש ל א ברצונם‪ ,‬לציידים‪ ,‬למקרבנים‪ .‬הילוף ה ת פ ק י ד י ם א מ ר כי‬ ‫בזמנים שונים ו ב מ ק ו מ ו ת שונים‪ ,‬באופן אקראי ביותר‪ ,‬ע ל ו ל מי שהיה א ת מ ו ל קורבן להיות היום‬ ‫תוקפן ולהפך‪.‬‬ ‫‪1 4‬‬ ‫התפתתות כרונולוגית בתהומי האמנות‬ ‫‪15‬‬ ‫ח ל ק ה השני ש ל התערוכה מציג סקירה כרונולוגית ש ל ה ה ת פ ת ה ו ת בתחומי האמנות השונים —‬ ‫הקולנוע‪,‬‬ ‫התיאטרון‪,‬‬ ‫הספרות‬ ‫והאמנות‬ ‫ההזותית‪ .‬זהו ניסיון ראשוני‬ ‫להתבוננות‬ ‫א י נ ט ר ד י ם צ י פ ל י נ ר י ת ע ל ה ש ת ק פ ו ת זיכרון ה ש ו א ה ב ת ר ב ו ת ה י ש ר א ל י ת ה ג ב ו ה ה ‪ .‬נ ס ק ו ר א ת ת ה ו מ י‬ ‫התרבות הללו‪:‬‬ ‫א‪ .‬תיאטרון‬ ‫‪16‬‬ ‫בשנים הראשונות לקום המדינה עמד נושא השואה בשולי המהזאות העברית‪ .‬במהזה המפורסם‬ ‫״ ה ו א ה ל ך ב ש ד ו ת ״ ) מ ש ה ש מ י ר ‪ (1948 ,‬ד מ ו ת ה ש ל מ י ק ה ‪ ,‬נ י צ ו ל ת ה ש ו א ה ‪ ,‬מ ש מ ש ת ל ה א ד ר ת‬ ‫ד מ ו ת ו ש ל אורי‪ ,‬ה צ ב ר המיתולוגי‪.‬‬ ‫בשנות ההמישים כ ב ר הועלו מהזות לאומיים אשר השואה במרכזם‪ :‬״ ה ש מ ן ה ד ש ״ ) נ ת ן‬ ‫ש ח ם ‪ (1954 ,‬ע ו ס ק ב ש י פ ו ט י ו ת ש ל ח ח ב ר ה ה י ש ר א ל י ת ב ס ו ג י י ת ש י ת ו ף ה פ ע ו ל ה ‪ :‬״ ב ע ל ת ה א ר מ ו ן ״‬ ‫) ל א ה ג ו ל ד ב ר ג ‪ (1955 ,‬מ צ י ג א ת ה צ י ו נ ו ת כ ת ש ו ב ה ה ב ל ע ד י ת ל ש ו א ה ‪ :‬״ ח נ ה ס נ ש ״ ) א ה ר ו ן מ ג ד ‪,‬‬ ‫‪ (1958‬ע ו ס ק ב צ נ ה נ י ת ש ה י ת ה ל ס מ ל ה ג ב ו ר ה ה י ש ר א ל י ב ה ק ש ר ש ל ה ש ו א ה ‪.‬‬ ‫ב ר א ש י ת שנות השישים‪ ,‬בעיקר ל א ה ר מ ש פ ט אייכמן‪ ,‬ה ח ל ה ל ה י ש מ ע ביקורת גלויה ע ל‬ ‫י ה ס ה ש ל ה ה ב ר ה ה ו ו ת י ק ה א ל ה נ י צ ו ל י ם ‪ .‬ה מ ה ז ה ״ י ל ד י ה צ ל ״ ) ב ן ־ צ י ו ן ת ו מ ר ‪ (1963 ,‬מ ב ק ר א ת‬ ‫ה ת ב י ע ה מ ן ה נ י צ ו ל כ י י ת נ כ ר ל ע ב ר ו כ ד י ל ה ת ק ב ל ל ה ב ר ה ‪ .‬״ ה י ו ר ש ״ ) מ ש ה ש מ י ר ‪ (1963 ,‬מ ט י ל‬ ‫ס פ ק בזכותה ש ל ישראל ל כ ס פ י השילומים ועוד‪.‬‬ ‫ל א ת ר ש ת י ק ה ש נ מ ש כ ה כעשור‪ ,‬הוצגו מהזות שבמרכזם הוויות ההישרדות במתנות‪ :‬״הדוד‬ ‫א ר ת ו ר ״ ) ד נ י ה ו ר ו ב י ץ ‪ ,(1978 ,‬״ ה מ ש ״ ) נ ו ל ה צ ׳ ל ט ו ן ‪ ,(1983 ,‬״ ר ק ו ו י א ם ל ג ט ו ״ ) נ א ו ה ש א ן ‪(1981 ,‬‬ ‫‪16‬‬ ‫מ ה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫ואחרים‪.‬‬ ‫ה מ ה ז ה ״ ג ט ו ״ ) י ה ו ש ע ס ו ב ו ל ‪ ,(1984 ,‬ה ב ו ח ן ש א ל ו ת ש ל מ ו ס ר ב ה ק ש ר ל מ א ב ק י ה ה י ש ר ד ו ת‬ ‫ב ג ט א ו ת ‪ ,‬ו ה מ ח ז ה ״ ק ס ט נ ר ״ ) מ ו ט י ל ר נ ד ‪ ,(1985 ,‬ה ד ן ב ד י ל מ ת ש י ת ו ף ה פ ע ו ל ה ש ל י ה ו ד י ם ב ע ל י‬ ‫ת פ ק י ד י ם ציבוריים‪ ,‬ש מ ת ו ק ף ת פ ק י ד ם נ ש א ו ונתנו ע ם חנאצים‪ ,‬ח ר ח י ב ו א ת הדיון הציבורי‬ ‫ה ב י ק ו ר ת י ‪ .‬ב מ ח ז ו ת ש ל ח נ ו ך ל ו י ן ו י ו ס ף מ ו נ ד י ‪ ,‬ב ט ר י ל ו ג י ה ש ל ש מ ו א ל ה ס פ ר י ״קידוש״)‪(1985‬‬ ‫״שבעה״)‪ (1996‬ו״חמץ״)‪ (1996‬ו ב מ ח ז ה ״ א ר ב י י ט מ א כ ט פ ר י י ״ ) ד ו ד י מ ע י י ן ‪ (1991 ,‬נ ו ש א ה ש ו א ה‬ ‫והיחס א ל הניצולים משמשים אמצעי לביקורת ע ל חחברה הישראלית‪.‬‬ ‫ב ר א ש י ת ה מ א ה ה ע ש ר י ם ו א ח ת נ ו ש א ה ש ו א ה ב מ ח ז א ו ת ה מ ק ו ר י ת מגוון יותר‪ :‬״ ש ב ר ענן״‬ ‫) מ ר י ם ק י נ י ‪ (2002 ,‬ע ו ס ק ב מ ע ר כ ת י ח ס י ם ב י ן ־ ד ו ר י ת ב מ ש פ ח ה ש ל נ י צ ו ל י ש ו א ה ‪ :‬״ ג ו ל ג ו ל ת א ״‬ ‫) ש מ ו א ל ר פ א ל ‪ (2003 ,‬ד ן ב נ י צ ו ל ח ״ א ח ר ״ ‪ ,‬י ל י ד ס ל ו נ י ק י ; ״ ע ד ר א י ה ״ ) י ה ו ש ע ס ו ב ו ל ‪(2003 ,‬‬ ‫מ ע ל ה א ת ה ס ו ג י ה ה ע ק ר ו נ י ת ש ל ס י ר ו ב ל פ ק ו ד ה ‪ :‬ו ב מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל ‪ 2005‬נ י כ ר ת מ ג מ ח‬ ‫ח ד ש ה ש ל עיבוד ס י פ ו ר ת ״הדור השני״ ל ב מ ה הישראלית‪ ,‬ח מ ח ז ו ת ״סינית אני מ ד ב ר ת אליך״‬ ‫)סביון ל י ב ר כ ט ‪ ,(2005 ,‬ו ״ מ ו מ י ק ״ ) ד ו י ד ג ר ו ס מ ן ‪ ,(2005 ,‬ו ה א ו פ ר ח ״ צ ח ו ק ש ל ע כ ב ר ו ש ״ ) נ א ו ה‬ ‫ס מ ל ו א ל ה ש ר י ף ‪.(2005 ,‬‬ ‫ב‪ .‬ספרות״‬ ‫ר ו ב יצירות ה ס פ ר ו ת המקוריות ש נ כ ת ב ו בנושא השואה בשנים ש ל א ח ר מ ל ח מ ת העולם השנייה‬ ‫חוברו בידי סופרים ילידי הארץ‪ ,‬והן היו ב ע ל ו ת אופי אידיאולוגי לאומי‪ ,‬ג ם א ם א מ פ ת י ל ד מ ו י ו ת‬ ‫ג י ב ו ר י ה ן נ י צ ו ל י ה ש ו א ה ‪ .‬כ ך ה ד ב ר ב ״ א נ ש י ם א ח ר י ם ה ם ״ ) י ה ו ד י ת ה נ ד ל ‪ ,(1950 ,‬״ ש ש כ נ פ י י ם‬ ‫ל א ח ד ״ ) ח נ ו ך ב ר ט ו ב ‪ (1954 ,‬ו ע ו ד ‪ .‬ס פ ר י ו ש ל ק ‪ .‬צ ט נ י ק ״ ס ל מ נ ד ר ה ״ ) ‪ , ( 1 9 4 6‬ו ״ ב י ת ה ב ו ב ו ת ״‬ ‫)‪ (1953‬א ו ס פ ר ו ש ל א ו ר י א ו ר ל ב ״ ח י י ל י עופרת״)‪ ,(1956‬ה מ ת ב ס ס י ם ע ל ח ו ו י ו ת ה ש ו א ה ש ל ה ם ‪,‬‬ ‫נדחקו לסוגה שהוגדרה ״ספרות השואה״‪.‬‬ ‫בעקבות‬ ‫מ ש פ ט אייכמן)‪ (1961‬ו ה ה ש ת ל ב ו ת ש ל ס ו פ ר י ם ו מ ש ו ר ר י ם ש ה ג י ע ו ל א ר ץ ע ר ב‬ ‫פרוץ ח מ ל ח מ ה ולאחריה ביצירה העברית המקורית‪ ,‬ר ב ו היצירות ש ע ס ק ו בהוויית הניצולים‪.‬‬ ‫א ה ר ו ן א פ ל פ ל ד כ ו ת ב ב״עשן״)‪ (1962‬ע ל ע ק י ר ו ת מ ת מ ש כ ת ‪ ,‬י ה ו ד ה ע מ י ח י ש ב ב ״ ל א מ ע כ ש י ו‬ ‫ו ל א מכאן״)‪ (1962‬ל א ר ץ ה ו ל ד ת ו ג ר מ נ י ח ‪ ,‬ד ן ב ן א מ ו ץ ח ו ש ף א ת ע ב ר ו ש ה ו ד ח ק ב ״ ל ז כ ו ר ו ל ש כ ו ח ״‬ ‫)‪ .(1968‬מ א ז י מ י ה ח מ ת נ ח ע ר ב מ ל ח מ ת ש ש ת ה י מ י ם )‪ (1967‬נ ת פ ס ג ם ב י ט ח ו ן י ש ר א ל ב ק ש ר‬ ‫ל ל ק ח י ש ו א ת י ח ו ד י א י ר ו פ ח ‪ .‬ב י ט ו י ל כ ך נ י ת ן ל מ צ ו א ב ס פ ר ״ ש י ח לוחמים״)‪.(1968‬‬ ‫מ א מ צ ע שנות השמונים היתה השואה מרכזית ב ס פ ר ו ת הישראלית‪ .‬סופרים ילידי הארץ‪,‬‬ ‫שגדלו ב מ ש פ ח ו ת ש ל ניצולי ש ו א ה א ו ה פ נ י מ ו א ת הזיכרון ה ק ו ל ק ט י ב י ש ל השואה‪ ,‬נ ת נ ו ביטוי‬ ‫ל ק ו ל שהושתק‪ .‬יצירתם נובעת בעיקר מרצונם לברר א ת מ ש מ ע ו ת השואה בחייהם הפרטיים‬ ‫ו ב ח י י ה ם ש ל ב נ י מ ש פ ח ת ם ‪ .‬ב י ן ס ו פ ר י ם א ל ה נ א ו ה ס מ ל ‪ ,‬ש ס פ ר ה ״ כ ו ב ע זכוכית״)‪ (1984‬מ צ י י ן‬ ‫א ת כ נ י ס ת הדור השני ל מ ע ג ל היצירה‪ ,‬ד ו ד גרוסמן‬ ‫‪ -‬״עיין ע ר ך אהבה״)‪ ,(1985‬ס ב י ו ן ל י ב ר כ ט‬ ‫״ ת פ ו ח י ם מ ן המדבר״)‪ ,(1986‬א ל א ו נ ו ר ה ל ב‬ ‫‪ -‬״סוג מ ס ו י ם ש ל יתמות״)‪ ,(1989‬א מ י ר‬ ‫‪-‬‬ ‫גוטפרוינד‬ ‫‪ -‬״ ש ו א ה שלנו״)‪ (2002‬ו א ח ר י ם ‪.‬‬ ‫״מה היתה המילה שואה‪...‬״‬ ‫‪17‬‬ ‫יוצאת דופן היא אידה פינק‪ ,‬סופרת ניצולת שואה שהקוראים הישראלים התוודעו אליה רק‬ ‫ב־‪ ,1986‬כ ש ס פ ר ה ״ ה ג ן ה מ פ ל י ג ל מ ר ח ק י ם ״ ת ו ר ג ם מ פ ו ל נ י ת ל ע ב ר י ת ‪.‬‬ ‫ג‪ .‬קולנועי"‬ ‫בשנות הארבעים וההמישים נ ת פ ס ה עשיית הקולנוע בארץ כשליהות לאומית‪ .‬הופקו סרטי‬ ‫עלילה שגיבורם ה י ה ניצול שואה‪ .‬העלילות בסרטים האלה‪ ,‬שהיו דוברי אנגלית‪ ,‬ת א מ ו א ת‬ ‫סיפור־העל המקומי‪ :‬ניצול השואה מ ש ת ק ם בארץ באמצעות מחיקת זהותו הקודמת‪ ,‬היהודית‬ ‫הפרטית‪ ,‬ואימוץ ש ל זהות עברית ק ו ל ק ט י ב י ת הדשה‪ .‬ע ם הםוגה הזאת נמנים הסרטים ״קריה‬ ‫נ א מ נ ה ״ ) ג ׳ ו ז ף ל י י ט ס ‪ ,(1947 ,‬״ ב י ת א ב י ״ ) מ א י ר ל ו י ן ו ה ר ב ר ט ק ל י י ן ‪ ,(1947 ,‬״ א ד מ ה ״ ) ה ל מ ר‬ ‫ל ר ס ק י ‪ ,(1948 ,‬״ ד מ ע ו ת ה נ ה מ ה ה ג ד ו ל ה ״ ) ג ׳ ו ז ף ל י י ט ס ‪ (1952 ,‬ו א ה ר י ם ‪.‬‬ ‫בשנות השישים והשבעים מיעט הקולנוע הישראלי לעסוק בנושא השואה‪ .‬בהשפעת מ ש פ ט‬ ‫א י י כ מ ן ה ו פ ק ו ב א ר ץ ה ס ר ט י ם ״ ב ד מ י י ך ה י י ״ ) ד ו ד פ ר ל ו ב ‪ ,(1963 ,‬״ ה מ ר ת ף ״ ) נ ת ן ג ר ו ס ‪(1963 ,‬‬ ‫ו ״ ה מ כ ה ה ־ ‪ 8 1‬״ ) ה י י ם ג ו ר י ‪ ,‬ד ו ד ב ר ג מ ן ו ז ׳ א ק א ר ל י ך ‪.(1974 ,‬‬ ‫ה ס ר ט ״ ר ו ב ה ח ו ל י ו ת ״ ) א י ל ן מ ו ש י נ ז ו ן ‪ (1979 ,‬ה י ה ה ר א ש ו ן ב ש ו ר ה ש ל ס ר ט י ם ב י ק ו ר ת י י ם ‪,‬‬ ‫ובהם‬ ‫״הקיץ של אביה״)‪ (1988‬ו״עץ הדומים תפוס״)‪,(1995‬‬ ‫בבימויו ש ל א ל י כהן‪ ,‬שבמרכזם‬ ‫מ ה א ה כנגד אטימותה ש ל ההברה הישראלית כלפי ניצולי השואה‪.‬‬ ‫מ א מ צ ע שנות השמונים נוצרים בארץ סרטי עלילה ותעודה רבים העוסקים בשואה‪ .‬א ת‬ ‫רובם מפיקים יוצרים בני הדור השני‪ .‬ה ם מ ת מ ק ד י ם בסיפורי מ ש פ ה ה אישיים ועוסקים במורכבות‬ ‫ה נ פ ש י ת ש ל ה נ י צ ו ל י ם ו ב נ י מ ש פ ת ו ת י ה ם ‪ .‬כ ך ״ ב ג ל ל ה מ ל ה מ ה ה ה י א ״ ) א ו ר נ ה ב ן ד ו ר ‪,(1988 ,‬‬ ‫״ ה ו ג ו ״ ) י א י ר ל ב ‪ ,(1990 ,‬״ ה ב ה י ר ה ו ה ג ו ר ל ״ ) צ י פ י ר י ב נ ב ך ‪ (1993 ,‬ו ע ו ד ‪.‬‬ ‫מ ש נ ו ת ה ת ש ע י ם נ ו ס פ ו ג ם ס ר ט י ם ה ע ו ס ק י ם ב ד מ ו ת ו ש ל ה״אהר״ בשואה‪ :‬כ ך ״ריפוי בהרג״‬ ‫)ניצן א ב י ר ם ‪ ,(1996 ,‬ה ע ו ס ק ב ה ו ל י נ פ ש נ י צ ו ל י ש ו א ה ‪ ,‬״ פ ר ל ה י ק י ר ת י ״ ) ש ת ר ר ו ז ן ‪,(1999 ,‬‬ ‫ה ע ו ס ק ב ק ו ר ב נ ו ת ה נ י ס ו י י ם ה ר פ ו א י י ם ‪ ,‬ו ״ ק א פ ו ״ ) ד נ י ס י ט ו ן ‪ (1996 ,‬ו כ ן ס ר ט י ם ה מ ע ל י ם נ ו ש א י ם‬ ‫א ו נ י ב ר ס ל י י ם ה ק ש ו ר י ם בשואה‪ ,‬כ מ ו ״הספציאליםט״)‪ ,(1999‬בבימויו ש ל א י י ל סיוון‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אמנות חזותית"‬ ‫‪,‬‬ ‫בעשורים הראשונים לקום המדינה ה ת כ ה ש ה מ מ ס ד ה א מ נ ו ת בישראל לנושא השואה‪ .‬הוא דגל‬ ‫בסגנון ה מ ו פ ש ט ש ת י א ר בעיקר א ת הנוף המקומי‪ ,‬א ש ר ביטא בעיניו ת ר ב ו ת חילונית אוניברסלית‬ ‫ה מ ת א י מ ה לרוה הישראלית‪ ,‬ולכן ד ח ה יצירות פיגורטיביות שביטאו געגועים ל ע ו ל ם היהודי‬ ‫שהרב‪ ,‬ת ת ו ש ו ת אישיות ש ל אובדן וכאב א ו א ת תוויות ה מ ל ח מ ה ‪ .‬ו כ ך כ מ ע ט ל א הוצגו יצירות‬ ‫מ ש ל ציירים כ מ ו מ ר ד כ י ארדון‪ ,‬נ פ ת ל י בזם‪ ,‬ש מ ו א ל ב ק ואהרים בגלריות מרכזיות‪.‬‬ ‫ב ש ל ה י ש נ ו ת ה ש ב ע י ם ‪ ,‬כ ש ק י ב ל ה ה ת ר ב ו ת ה י ש ר א ל י ת גוון פ ל ו ר ל י ס ט י יותר‪ ,‬נ פ ת ה ה ג ם‬ ‫האמנות להוויה האישית‪ ,‬ונושא השואה ה ה ל להופיע ביצירות שונות‪ ,‬ת ה י ל ה במרומז ואהר כ ך‬ ‫ב מ פ ו ר ש ‪ .‬כ ך ב ע ב ו ד ו ת י ו ה מ ו ק ד מ ו ת ש ל ה י י ם מ א ו ר ״קין״)‪ (1978‬ו״העיוורון״)‪ (1978‬א ו ב י צ י ר ת ה‬ ‫ש ל י ו כ ב ד ו י נ פ ל ד ״ ק א פ ו ״ ‪ ,‬ש ה ו צ ג ה ב מ ו ז י א ו ן י ש ר א ל ב־‪.1979‬‬ ‫‪18‬‬ ‫מ ה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫ב־‪ 1983‬נ ה נ ך ה מ ו ז י א ו ן ל א מ נ ו ת ב ״ י ד ו ש ם ״ ‪ ,‬ו ה ת ע ר ו כ ה ה פ ו ת ה ת ‪ ,‬״ ל ה ר ג י ש מ ח ד ש ״ ‪ ,‬ה צ י ג ה‬ ‫עבודות ש ל ר ה ל שיר והוני המעגל‪ .‬ב א ו ת ה ש נ ה הוצג המיצב ״תשדורת מאושוויץ־בירקנאו‬ ‫ל ת ל הי״ ש ל היים מאור‪ ,‬שסימן א ת כ נ י ס ת הדור השני לשיה ה ת ר ב ו ת בישראל‪.‬‬ ‫עבודותיו ש ל מ ש ה גרשוני‪ ,‬מבכירי ה א מ נ י ם בארץ‪ ,‬ש ה ה ל לצייר ב ר א ש י ת ש נ ו ת השמונים‬ ‫דימויים שונים ה ק ש ו ר י ם ל ש ו א ה וליהדות‪ ,‬כגון צ ל ב י ק ר ם ‪ ,‬מ י ל י ם ביידיש א ו ק ט ע י ת פ י ל ה ‪,‬‬ ‫הוסיפו א ף הן ע ל ריבוי הדימויים הקשורים ל ש ו א ה וליהדות ב א מ נ ו ת ההזותית המקורית‪.‬‬ ‫מ ש נ ו ת התשעים‪ ,‬ב ע ק ב ו ת אירועים מדיניים וביטהוניים ו ב ה ש פ ע ת ת פ י ס ו ת הכרתיות‪ ,‬מיוצגת‬ ‫ה ש ו א ה ב א מ נ ו ת במגוון ש ל גישות‪ .‬ביניהן כ א ל ה המדגישות ה י ב ט י ם יהודיים)גרי גולדשטיין(‬ ‫ו מ ש פ ה ת י י ם )יצהק ד ה לנגה(‪ ,‬ו כ א ל ה ה מ ד ג י ש ו ת ה י ב ט י ם מ ו ס ר י י ם ואוניברסליים‪ ,‬כ מ ו ק ו ר ב ן‬ ‫ו ת ו ק פ ן ) ה י י ם מ א ו ר ‪ ,‬ש מ ה ה שירמן( א ו פ צ ע ו כ א ב )שוש קורמוש(‪ .‬ב ה ש פ ע ת ז ר מ י ם פ ו ס ט ־‬ ‫מודרניים מ ו פ י ע ו ת יצירות הבוחנות א ת גבול ה מ ק ו ב ל בייצוג השואה ומעוררות מ ה ל ו ק ו ת‬ ‫צ י ב ו ר י ו ת ס ו ע ר ו ת ‪ .‬ב ה ן ״ ה י ה ו מ ו ת כ א ו ו ה ב ר א ו ן ״ ש ל ר ו ע י רוזן)‪ ,(1996‬״ פ י צ ו ץ ״ ש ל ד ו ד ו ק ש ט י י ן‬ ‫)‪ (2003‬ו ״ ק ו ל ק צ י י ת י ו ד א י ק ה ״ ש ל ז ו י ה צ׳רקסקי)‪.(2002‬‬ ‫סיכום‬ ‫ה ת ע ר ו כ ה ״ מ ה ה י ת ה ה מ י ל ה שואה‪...‬״ ע ו ס ק ת בזיכרון ה ש ו א ה ובשינויים ש ה ל ו ב ה ש ק פ ת ה ע ו ל ם‬ ‫ל א ה ר השואה‪ ,‬הן במישור הלאומי והן במישור האישי והאוניברסלי‪ ,‬כ פ י שבאו לידי ביטוי‬ ‫בתרבות הישראלית בששת העשורים האהרונים‪.‬‬ ‫כ כ ל שאנו מתרהקים מאירועי השואה ומספרם ש ל הניצולים הולך ומתמעט‪ ,‬כ ך ה ו ל כ ת‬ ‫השואה ו ת ו פ ס ת מ ק ו ם נ ר ח ב בשיה התרבותי ובשיה הציבורי בישראל‪ .‬עיבוד הוויות השואה‬ ‫ב ב ת י ה ם ש ל הניצולים ביצירותיהם ש ל ב נ י הדור השני‪ ,‬ה ת מ ק ד ב ת ה י ל ה ב ה י ב ט האישי‬ ‫והמשפחתי‪ ,‬א ך בהדרגה ה ה ל ו יוצרים צעירים ב נ י הדור השני והשלישי לדון ב ל ק ה י השואה ג ם‬ ‫בהקשר לשאלות כלל־לאומיות והברתיות‪ .‬ההתפתהות המהירה ש ל טכנולוגיית הידע והשפעת‬ ‫העידן ה פ ו ס ט ־ מ ו ד ר נ י הרחיבו מ א ו ד הן א ת דרכי הייצוג ש ל השואה והן א ת מגוון הנרטיבים‬ ‫המאפיינים א ת השיה התרבותי העכשווי ע ל אודותיה‪.‬‬ ‫ב ר א ש י ת ש נ ו ת ה א ל פ י י ם כ ר ו ך ייצוג ה ש ו א ה בשיה הציבורי הישראלי בשיה ה ת ק ש ו ר ת י‬ ‫והפוליטי‪ .‬זיקה ה ד ו ק ה מ ת ק י י מ ת בין הדיון בזיכרון ה ש ו א ה ובין ס ד ר היום ה פ ו ל י ט י ו ה מ פ ל ג ת י‬ ‫בישראל‪ .‬ב ע ו ד ב ש נ ו ת ה ה מ י ש י ם ע מ ד זיכרון ה ש ו א ה ב מ ו ק ד הוויכוה הפוליטי‪ ,‬ה ר י ב ע ק ב ו ת‬ ‫מ ש פ ט אייכמן ה פ כ ה השואה למרכיב מרכזי ביצירתו ש ל הקונסנזוס הישראלי‪ .‬א ך ה ה ל משנות‬ ‫ה ש מ ו נ י ם מ ת ה ד ש ב ה ד ר ג ה ה ש י מ ו ש ב מ ו נ ה י ם מ ת ק ו פ ת ה ש ו א ה ב מ ה ל ו ק ו ת ב ע ל ו ת גוון א י ד י א ו ל ו ג י ‪.‬‬ ‫מ ג מ ה ז ו ה ג י ע ה ל ש י א ה ב ש נ ת ‪ ,2005‬ע ם ה ע מ ק ת ה ש ס ע י ם ב ה ב ר ה ה י ש ר א ל י ת ס ב י ב מ ה ל ו ק ו ת‬ ‫כגון נ ו ש א בניית ג ד ר הביטהון א ו סוגיית ה ה ת נ ת ק ו ת מ ר צ ו ע ת עזה‪ .‬ההיקף ו ה ע ו צ מ ה ש ל ה ש י מ ו ש‬ ‫ב מ ע ר כ ו ת הסמלים המתייהסים לשואה בשיה הציבורי חשפו א ת הציבור ה ר ח ב לדיון נוקב ע ל‬ ‫ג ב ו ל ו ת הלגיטימציה ש ל השימוש בזיכרון השואה בשיה ה פ ו ל י ט י הישראלי‪.‬‬ ‫ק י י ם מ ת א ם ב י ן ה ה י ק ף ש ל ה צ י ב ו ר ש ז י כ ר ו ן ה ש ו א ה מ ע ס י ק א ו ת ו ‪ ,‬ובין ה מ פ נ ה ב מ י ד ת ה ה ש פ ע ה‬ ‫״מה היתה המילה שואה‪...‬״‬ ‫‪19‬‬ ‫ש ל ה ד י ס צ י פ ל י נ ו ת ה מ ר כ ז י ו ת ה מ ש פ י ע ו ת ע ל ע י צ ו ב זיכרון זה‪ .‬ב ש ל ו ש ת ה ע ש ו ר י ם ה א ח ר ו נ י ם‬ ‫מעבר הדרגתי בעוצמת ההשפעה‪ ,‬מדומיננטיות של הדיסציפלינות ההיסטוריות‬ ‫מתרחש‬ ‫ה ק ל א ס י ו ת — כ ת י ב ת היסטוריה ו מ פ ע ל י התיעוד והעדות‪ ,‬א ל ה ש פ ע ה ה ו ל כ ת וגוברת ש ל היצירח‬ ‫ה א מ נ ו ת י ת ו ה מ ד י ה ה ת ק ש ו ר ת י ת ע ל עיצוב זיכרון השואה‪ .‬ב ע ו ד ה מ ח ק ר ההיסטורי היה נ ח ל ת ם‬ ‫ש ל חוגים מצומצמים‪ ,‬הרי האמנות‪ ,‬ויותר מ כ ך התקשורת‪ ,‬הצליחו לחשוף ק ה ל ר ח ב יותר‬ ‫ל ת ח ו ש ו ת ולתוכנות השאובים מההתבוננות אל ת ק ו פ ת השואח‪.‬‬ ‫בשלהי שנות השבעים הדגיש ההיסטוריון יוסף חיים ירושלמי א ת ה ש פ ע ת ה המרכזית ש ל‬ ‫היצירה ה ס פ ר ו ת י ת ע ל עיצוב זיכרון השואה‪:‬‬ ‫נושא השואה הולל מהקר היסטורי נרהב‪ ,‬יותר מכל מאורע אהר בהיסטוריה‬ ‫היהודית‪ .‬אך אין בלבי שום ספק שדמותה של השואה זובה לעיצוב לא על סרנו‬ ‫של ההיסטוריון‪ ,‬אלא בבור המצרף של הסופר‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫ב ח ל ו ף ע ש ו ר ע מ ד ההיסטוריון ש א ו ל פ ר י ד ל נ ד ר ע ל ה ק ש ר שבין נ ו כ ח ו ת ו ש ל זיכרון ה ש ו א ה‬ ‫במגוון ר ח ב ש ל תחומי ת ר ב ו ת לשיח הציבורי בנושא‪:‬‬ ‫למדי‪,‬בשנים האהרונות הזר העבר לתודעה הישראלית בצורה היה‬ ‫באופן מחר‬ ‫מאור‪,‬בשם שהזר לתודעה במקומות רבים אהרים‪ .‬יש ביום בישראל ספרים על‬ ‫השואה יותר מאשר על בל אירוע אהר בהיסטוריה הישראלית‪ ...‬רומנים‪ ,‬הצגות‬ ‫תיאטרון‪ ,‬דיונים‪ ,‬ספרי היסטוריה‪ ...‬הנושא בולו התר ומעסיק הברה שהיא בוגרת‬ ‫יותר ובעלת ביטהון־עצמי פהות מבעבר ונבונות רבה יותר להרהר על אודות‬ ‫עצמה‪.‬‬ ‫‪2,‬‬ ‫ד ו מ ה כי ע ב ו ר הדור ה י ש ר א ל י הצעיר ש ל ר א ש י ת ה מ א ה ח ע ש ר י ם ו א ח ת ‪ ,‬עיצוב זיכרון ה ש ו א ה‬ ‫מ ת ר ח ש יותר מ כ ו ל ב מ ר ה ב התקשורתי ובאווירה מ ר ו ב ת נרטיבים‪ .‬וכך‪ ,‬הדימויים והסמלים‬ ‫המייצגים‬ ‫עבור דור זה א ת השואה שאובים מהקולנוע העלילתי‪ ,‬מהמוזיקה הפופולרית‪,‬‬ ‫מהאינטרנט ומהשיח התקשורתי ל א פ ח ו ת מ א ש ר מהטקסים ה מ מ ל כ ת י י ם ו מ מ ע ר כ ת החינוך‪.‬‬ ‫א נ ו היים היום ב ת ק ו פ ה ש ב ה היצירה ה ת ר ב ו ת י ת ה ע ו ס ק ת בזיכרון ה ש ו א ה נ ע ה בין ש ת י‬ ‫מ ג מ ו ת ‪ ,‬ייצוג ריאליסטי־היסטורי‪ ,‬תיעודי‪ ,‬ה ח ו ת ר ל ש ח ז ו ר מדויק כ כ ל ה א פ ש ר ש ל העבר‪ ,‬וייצוג‬ ‫עקבות השואה‬ ‫‪ -‬ביטויים אמנותיים היוצרים חוויה אשר נועדח לבחון בדרך לא־היסטורית‬ ‫א ת ה ש פ ע ת זיכרון ה ש ו א ה ע ל ה ת ו כ נ ו ת ש ל נ ו בנוגע ל ע ו ל ם ש ס ב י ב נ ו וערכיו‪ .‬ה ת ע ר ו כ ה ״מה‬ ‫ה י ת ה ה מ י ל ה שואה‪...‬״ מ מ ש י כ ה א ת ה מ ג מ ה ש ל ייצוג ע ק ב ו ת ה ש ו א ה ו נ ו ע ד ה ל ק ד ם ב א מ צ ע ו ת‬ ‫החוויה‬ ‫המוזיאלית תהליכים של התבוננות עצמית ומהשבה רפלקטיבית‪ ,‬על ההשלכות‬ ‫ה ר ל ב נ ט י ו ת ש ל השיח ה ת ר ב ו ת י ב ע ק ב ו ת השואה‪ ,‬ע ל ש א ל ו ת מרכזיות ש ל חיינו ו ש ל זהותנו‬ ‫כיום‪.‬‬ ‫נספח‬ ‫היוצרים והיצירות א ל י ה ם מ ת י י ח ס ת ה ת ע ר ו כ ה‬ ‫״ מ ה ה י ת ה ה מ י ל ה ש ו א ה — זיכרון ה ש ו א ה ב ש י ח ה ת ר ב ו ת י ב י ש ר א ל ״‬ ‫‪ .1‬תיאטרון‬ ‫״ ה ו א ה ל ך ב ש ד ו ת ״ ‪ ,‬מ ש ה ש מ י ר ‪ ,‬הקאמרי)‪(1948‬‬ ‫״ ח ש ב ו ן ח ד ש ״ ‪ ,‬נ ת ן ש ה ם ‪ ,‬הקאמרי)‪(1954‬‬ ‫״ ב ע ל ת ה א ר מ ו ן ״ ‪ ,‬ל א ה ג ו ל ד ב ר ג ‪ ,‬הקאמרי)‪(1955‬‬ ‫״ ש ש כ נ פ י י ם ל א ח ד ״ ‪ ,‬ח נ ו ך ב ר ט ו ב ‪ ,‬הבימה)‪(1958‬‬ ‫״ ח נ ה ס נ ש ״ ‪ ,‬א ה ר ו ן מ ג ד ‪ ,‬הבימח)‪(1958‬‬ ‫״ י ל ד י ה צ ל ״ ‪ ,‬ב ן ־ צ י ו ן ת ו מ ר ‪ ,‬הבימח)‪(1963‬‬ ‫״ ה י ו ר ש ״ ‪ ,‬מ ש ה ש מ י ר ‪ ,‬ת י א ט ר ו ן חיפה)‪(1963‬‬ ‫״ צ ׳ ר ל י ק צ ׳ ר ל י ״ ‪ ,‬ד נ י ה ו ר ו ב י ץ ‪ ,‬ת י א ט ר ו ן חחאן)‪(1978‬‬ ‫״ כ נ פ י י ם ״ ‪ ,‬י ש ר א ל א ל י ר ז ‪ ,‬ת י א ט ר ו ן חיפה)‪(1979‬‬ ‫״ ה ד ו ד א ר ת ו ר ״ ‪ ,‬ד נ י ה ו ר ו ב י ץ ‪ ,‬ב י ת לסין)‪(1981‬‬ ‫״ מ ס י ב ת פ ו ר י ם ש ל א ד ם ב ן כ ל ב ״ ‪ ,‬נ ו ל ה צ ׳ ל ט ו ן ‪ ,‬ק ב ו צ ת התיאטרון)‪(1981‬‬ ‫״ מ כ ו ל ת ״ ‪ ,‬ה ל ל מ י ט ל פ ו נ ק ט ‪ ,‬הבימה)‪(1982‬‬ ‫״ ח מ ש ״ ‪ ,‬נ ו ל ה צ ׳ ל ט ו ן ‪ ,‬ק ב ו צ ת התיאטרון)‪(1983‬‬ ‫״ ר ק ו ו י א ם ב ג י ט ו ״ ‪ ,‬נ א ו ה ש א ן ‪ ,‬ת י א ט ר ו ן היפה)‪(1981‬‬ ‫״גטו״‪ ,‬י ה ו ש ע ס ו ב ו ל ‪ ,‬ת י א ט ר ו ן היפה)‪(1984‬‬ ‫״ ק י ד ו ש ״ ‪ ,‬ש מ ו א ל ה ס פ ר י ‪ ,‬ב י ת לסין)‪(1985‬‬ ‫״ ק ס ט נ ר ״ ‪ ,‬מ ו ט י ל ר נ ר ‪ ,‬הקאמרי)‪(1985‬‬ ‫״ ב י ב ו ף ״ ‪ ,‬י ו ס י ה ד ר ‪ ,‬הבימה)‪(1986‬‬ ‫״ ל י ל ו ת פ ר נ ק פ ו ר ט ה ע ל י ז י ם ״ ‪ ,‬י ו ס ף מ ו נ ד י ‪ ,‬ת י א ט ר ו ן היפה)‪(1987‬‬ ‫״ ת ז מ ו ר ת ע ל ת נ א י ״ ‪ ,‬ש מ ו א ל ה ס פ ר י ‪ ,‬ת י א ט ר ו ן ב א ר שבע)‪(1987‬‬ ‫״ א ד ם ״ ‪ ,‬י ה ו ש ע ס ו ב ו ל ‪ ,‬הבימה)‪(1989‬‬ ‫״ ז ה ב ״ ‪ ,‬י ו ס ף ב ר ־ י ו ם ף ‪ ,‬הבימה)‪(1990‬‬ ‫״ ו י נ ה ע ל ה מ י ם ״ ‪ ,‬ע ד נ ה מ ז י ״ א ‪ ,‬ת י א ט ר ו ן היפה‪(1991),‬‬ ‫״ א ר ב י י ט מ א כ ט פ ר י י ״ ‪ ,‬ד ו ד י מ ע י י ן ‪ ,‬ת י א ט ר ו ן עכו‪(1991),‬‬ ‫״ ה י ל ד ח ו ל ם ״ ‪ ,‬ח נ ו ך ל ו י ן ‪ ,‬ה ב י מ ה ‪ /‬ת י א ט ר ו ן חיפה)‪(1993‬‬ ‫״ א ד ם ב ן כ ל ב ״ ‪ ,‬י ב ג נ י א ר י ה ‪ ,‬ת י א ט ר ו ן גשר)‪(2004-1993‬‬ ‫״ פ י ב נ י צ ה ״ ‪ ,‬א ב י ש י מ י ל ש ט י י ן ‪ ,‬הבימה)‪(1994‬‬ ‫״ פ נ ט ס י ה ל פ ס נ ת ר ״ ‪ ,‬ע ל י ז ה א ו ל מ ר ט ‪ ,‬הקאמרי)‪(1994‬‬ ‫״מה היתה המילה שואה‪...‬״‬ ‫‪21‬‬ ‫י‬ ‫״חמץ״‪ ,‬ש מ ו א ל הספרי‪ ,‬ב י ת לס ז!‪(199‬‬ ‫״ ש ב ע ה ״ ‪ ,‬ש מ ו א ל ה ס פ ר י ‪ ,‬ב י ת לסין)‪(1996‬‬ ‫״ ס י פ ו ר מ ש פ ח ת י ״ ‪ ,‬ע ד נ ה מ ז י ״ א ‪ ,‬הקאמרי)‪(1996‬‬ ‫״ ס ו נ י ה מ ו ש ק ט ״ ‪ ,‬ס ב י ו ן ל י ב ר כ ט ‪ ,‬הבימה)‪(1998‬‬ ‫״ מ ד ר י ך ל מ ב ק ר ב ו ו ר ש ה ״ ‪ ,‬ה ל ל מ י ט ל פ ו נ ק ט ‪ ,‬הבימה)‪(1999‬‬ ‫״ ש ב ר ענן״‪ ,‬מ ר י ם ק י נ י ‪ ,‬ב י ת לסין)‪(2002‬‬ ‫״מזו־יץ׳״‪ ,‬א פ ר י ם ס י ד ו ן ו א י צ י ק ו י י נ ג ר ט ן ‪ ,‬ת י א ט ר ו ן ה ק י ב ו ץ )‪(2003‬‬ ‫״ ע ד ר א י ה ״ ‪ ,‬י ה ו ש ע ס ו ב ו ל ‪ ,‬הקאמרי‪(2003),‬‬ ‫״ ג ו ל ג ו ל ת א ״ ‪ ,‬ש מ ו א ל ר פ א ל ‪ ,‬ת י א ט ר ו ן צ ו ו ת א )‪(2003‬‬ ‫״ ע י ר ה נ פ ט ״ ‪ ,‬ה ל ל מ י ט ל פ ו נ ק ט ‪ ,‬ה ק א מ ר י ו ת י א ט ר ו ן ה י פ ה )‪(2004‬‬ ‫״ ס י נ י ת א נ י מ ד ב ר ת א ל י ך ״ ‪ ,‬ס ב י ו ן ל י ב ר כ ט ‪ ,‬ב י ת ליסין)‪(2005‬‬ ‫״ ל א י ל ד ה ש ל א ף אהד״‪ ,‬ציפי גון־גרוס‪ ,‬תיאטרונטו)‪(2005‬‬ ‫״צחוק ש ל עכברוש״‪ ,‬נאוה ס מ ל ו א ל ה שריף‪ ,‬אופרה קאמרית‪ ,‬התיאטרון הקאמרי‪ ,‬ה ת ז מ ו ר ת‬ ‫ה ק א מ ר י ת ה י ש ר א ל י ת ו מ ק ה ל ת מורן)‪(2005‬‬ ‫״מומיק״‪ ,‬דויד גרוסמן‪ ,‬עיבוד ל מ ה ז ה‬ ‫‪ -‬י ל נ ה ל ס ק י ן ו י ב ג נ י א ר י ה ‪ ,‬גשר)‪(2005‬‬ ‫‪ .2‬ס פ ר ו ת‬ ‫״ ס ל מ נ ד ר ה ״ ‪ ,‬ק ‪ .‬צ ט נ י ק )‪(1946‬‬ ‫״ א נ ש י ם א ח ר י ם ה ם ״ ‪ ,‬י ה ו ד י ת הנדל)‪(1950‬‬ ‫״ ב י ת ה ב ו ב ו ת ״ ‪ ,‬ק ‪ .‬צטניק)‪(1953‬‬ ‫״ ח י י ל י ע ו פ ר ת ״ ‪ ,‬א ו ר י אורלב)‪(1956‬‬ ‫״ ע ד מ ח ר ״ ‪ ,‬א ו ר י אורלב)‪(1958‬‬ ‫״ פ י פ ל ״ ‪ ,‬ק ‪ .‬צ ט נ י ק )‪(1961‬‬ ‫״עשן״‪ ,‬אחרון אפלפלד)‪(1962‬‬ ‫״ פ ע מ ו נ י ם ו ר כ ב ו ת ״ ) ל פ י ״ ל א מ ע כ ש י ו ו ל א מ כ א ן ״ ‪ (1963 ,‬י ח ו ד ח ע מ י ח י‬ ‫״בין ה ח י י ם ו ב י ן ה מ ת י ם ״ ‪ ,‬י ו נ ת ו א ל כ ס נ ד ר סנד)‪(1964‬‬ ‫״ פ צ ע י ב ג ר ו ת ״ ‪ ,‬ה נ ו ך ברטוב)‪(1965‬‬ ‫״ ע ס ק ת ה ש ו ק ו ל ד ה ״ ‪ ,‬ה י י ם גורי)‪(1965‬‬ ‫״שיה ל ו ח מ י ם ״ ב ה ו צ א ת ק ב ו צ ת ח ב ר י ם צ ע י ר י ם מ ה ת נ ו ע ה הקיבוצית)‪(1967‬‬ ‫״ ל ז כ ו ר ו ל ש כ ו ח ״ ‪ ,‬ד ן ב ן א מ ו ץ )‪(1968‬‬ ‫״ א ד ם ב ן כ ל ב ״ ‪ ,‬י ו ר ם קניוק)‪(1968‬‬ ‫״ ש ו א ה ‪11‬״‪ ,‬ע מ ו ס קינן)‪(1973‬‬ ‫״ נ ע ו ר י ם ב ש ל כ ת ״ ‪ ,‬מ ר י ם עקביא)‪(1975‬‬ ‫״ ה ע ש ב ו ה ח ו ל ״ ‪ ,‬ד ו ד שיץ)‪(1978‬‬ ‫״מכוות האור״‪ ,‬אהרון אפלפלד)‪(1979‬‬ ‫‪22‬‬ ‫מ ה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫״ ה א י ב ר ח ו ב ה צ י פ ו ר י ם ״ ‪ ,‬א ו ר י אורלב)‪(1981‬‬ ‫״ ל א ח ו ז ב ש מ ש ״ ‪ ,‬מ י כ ל גוברין)‪(1984‬‬ ‫״ כ ו ב ע ז כ ו כ י ת ״ ‪ ,‬נ א ו ח סמל)‪(1985‬‬ ‫״עיין ע ר ך א ה ב ה ״ ‪ ,‬ד ו ד גרוסמן)‪(1986‬‬ ‫״ ת פ ו ח י ם מ ן ה מ ד ב ר ״ ‪ ,‬סביון ליברכט)‪(1986‬‬ ‫״ ס ו ס י ם ע ל כ ב י ש גהה״‪ ,‬סביון ליברכט)‪(1988‬‬ ‫״ ע י ו ו ר ו ן צ ב ע י ם ״ ‪ ,‬י ע ק ב בוצ׳ן)‪(1990‬‬ ‫״ נ ל ך ב ל י ל ו ת נ י ש ן ב י מ י ם ״ ‪ ,‬א י ד ה פינק)‪(1991‬‬ ‫״ ה ג ן ה מ פ ל י ג ל מ ר ח ק י ם ״ ‪ ,‬א י ד ה פינק)‪(1988‬‬ ‫״ ב ר י ח ה ״ ‪ ,‬ג׳ון אוארבך)‪(1993‬‬ ‫״גולם במעגל״‪ ,‬ל י ל י פרי־אמיתי)‪(1986‬‬ ‫״ ס ו ג מ ס ו י ם ש ל י ת מ ו ת ״ ‪ ,‬א ל א ו נ ו ר ה לב)‪(1989‬‬ ‫״ א ג ד ת ה א ג מ י ם ה ע צ ו ב י ם ״ ‪ ,‬א י ת מ ר לוי)‪(1989‬‬ ‫״ מ כ ר ה הקרה״‪ ,‬אהרון אפלפלד)‪(1997‬‬ ‫״שדלץ״‪ ,‬א י ל ן שיינפלד)‪(1999‬‬ ‫״ ל מ ה ל א ב א ת ל פ נ י ה מ ל ח מ ה ״ ‪ ,‬ל י ד דורון)‪(1998‬‬ ‫״ ש ו א ה שלנו״‪ ,‬א מ י ר גוטפרוינד)‪(2000‬‬ ‫״ צ ח ו ק ש ל ע כ ב ר ו ש ״ ‪ ,‬נ א ו ה סמל)‪(2001‬‬ ‫״ פ ר ו ס ה ש ל ים״‪ ,‬ע ל י ז ה אולמרט)‪(2001‬‬ ‫״חמסין וציפורים משוגעות״‪ ,‬ג ב ר י א ל ה אביגור־רותם)‪(2001‬‬ ‫״ א ח ו ז ו ת חחוף״‪ ,‬א מ י ר גוטפרוינד)‪(2002‬‬ ‫״ ב י ת א ש מ ן ״ ‪ ,‬ע ר ן צור)‪(2004‬‬ ‫״ י ל ד ה ״ ‪ ,‬א ל ו נ ח פרנקל)‪(2004‬‬ ‫״ ה ב ר ל י נ א י ה א ח ר ו ן ״ ‪ ,‬י ו ר ם ק נ י ו ק )‪(2004‬‬ ‫‪ .3‬קולנוע‬ ‫״ ה ב ל ת י ל ג א ל י י ם ״ ‪ /‬״ ל א ת פ ח י ד ו נ ר ‪ ,‬מ א י ר לוין)‪(1948‬‬ ‫״ ב י ת א ב י ״ ‪ ,‬מ א י ר ל ו י ן ו ה ר ב ר ט קליין)‪(1947‬‬ ‫״ א ד מ ה ״ ‪ ,‬ה ל מ ר לרסקי)‪(1947‬‬ ‫״ ד מ ע ת ה נ ח מ ה ה ג ד ו ל ה ״ ‪ ,‬ג ׳ ו ז ף לייטס)‪(1947‬‬ ‫״ ק ל ל ה ל ב ר כ ה ״ ‪ ,‬ג׳וזף קרומגולד)‪(1952‬‬ ‫״המרתף״‪ ,‬נ ת ן גרוס‬ ‫״ ה ו א ה ל ך ב ש ד ו ת ״ ‪ ,‬י ו ס ף מ י ל ו א )‪(1967‬‬ ‫״ ה מ כ ה ה־‪81‬״‪ ,‬ז ׳ א ק ו א ר ל י ך ‪ ,‬ה י י ם גורי‪ ,‬ד ו ד ברגמן)‪ (1974‬ס ר ט ר א ש ו ן ב ט ר י ל ו ג י ה ד ו ק ו מ נ ט ר י ת ‪.‬‬ ‫ה ס ר ט י ם ה א ח ר י ם ה ם ‪ :‬״ ה י ם האחרון״)‪ (1979‬ו ״ פ נ י המרד״)‪(1985‬‬ ‫״מה היתה המילה שואה‪...‬״‬ ‫‪23‬‬ ‫״ ר ו ב ה ח ו ל י ו ת ״ ‪ ,‬א י ל ן מושנזון)‪(1979‬‬ ‫״ ט ר נ ז י ט ״ ‪ ,‬ד נ י וקסמן)‪(1980‬‬ ‫״ מ ח ב ו א י ם ״ ד נ י וולמן)‪(1980‬‬ ‫״ א ל כ ם ה ו ל ה א ה ב ה ״ ‪ ,‬ב ו ע ז דוידזון)‪ (1986‬י ל ד ה מ א ו ח ב ב ב ת כ ת ת ו ‪ ,‬מ ת נ ח ם ב ח י ק ב ת ד ו ד ה‬ ‫המהפשת א ת אהובה שאיבדה בשואה‬ ‫״ ת ל א ב י ב ־ ב ר ל י ן ״ ‪ ,‬צ י פ י טרופה)‪(1987‬‬ ‫״ ה ק י ץ ש ל א ב י ה ״ ‪ ,‬א ל י כהן)‪(1988‬‬ ‫״ ב ג ל ל ה מ ל ה מ ה ה ה י א ״ ‪ ,‬א ו ר נ ה ב ן דור)‪(1988‬‬ ‫״ ב ר ל י ך י ר ו ש ל י ם ״ ‪ ,‬ע מ ו ם גיתאי)‪(1989‬‬ ‫״הוגו״‪ ,‬י א י ר לב)‪(1990‬‬ ‫״ מ ע ב ר לים״‪ ,‬י נ ק ו ל גולדוואםר)‪(1991‬‬ ‫״ ה ב ח י ר ה ו ה ג ו ר ל ״ ‪ ,‬צ י פ י רייבנבך)‪(1993‬‬ ‫״ א ב א ל ׳ ה ב ו א ל ל ו נ ה פ ר ק ״ ‪ ,‬נ י צ ה גונן)‪(1995‬‬ ‫״ ש ו א ה ט ו ב ה ״ ‪ ) ,‬א ו ר נ ה ב ן דור( ‪1993‬‬ ‫״ ג ו ל ם ב מ ע ג ל ״ ‪ ,‬ע נ ר פרמינגר)‪(1993‬‬ ‫״ א ל ת ג ע ו ל י בשואה״‪ ,‬א ש ר טללים)‪(1994‬‬ ‫״ א ר ץ ה ד ש ה ״ ‪ ,‬א ו ר נ ה ב ן דור)‪(1994‬‬ ‫״ ע ץ ה ד ו מ י ם ת פ ו ס ״ ‪ ,‬א ל י כ ה ן ו ג י ל ה אלמגור)‪(1995‬‬ ‫״ ר י פ ו י ב ה ר ג ״ ‪ ,‬נ י צ ן אבירם;‪(1996‬‬ ‫״ ק א פ ו ״ ‪ ,‬ד נ י סיטון)‪(1996‬‬ ‫״ ש ל ו ש א ח י ו ת ״ ‪ ,‬צ י פ י רייבנבך)‪(1998‬‬ ‫״ ס ו ד ו ת מ ש פ ח ה ״ ‪ ,‬נ י צ ה גונן)‪(1998‬‬ ‫״ ש נ י ם ט ר ו פ ו ת ״ ‪ ,‬א י ל נ ח צור)‪(1997‬‬ ‫״מרטין״‪ ,‬רענן אלכסנדרוביץ׳)‪(1999‬‬ ‫״ פ ר ל ה י ק ר ת י ״ ‪ ,‬ש ח ר רוזן)‪(1999‬‬ ‫״ ה ס פ צ י א ל י ס ט ״ ‪ ,‬א י י ל סיון)‪(1999‬‬ ‫״ ר ש י מ ת א ה ב ה ״ ‪ ,‬ד ו ד פישר)‪(2000‬‬ ‫״ מ י י ד א י ן י ז ר א ע ל ״ ‪ ,‬א ר י פולמן)‪(2001‬‬ ‫״ ק ד מ ה ״ ‪ ,‬ע מ ו ס גיתאי)‪(2002‬‬ ‫״‪ 100‬י ל ד י ם ש ל י ״ ‪ ,‬ע מ ל י ה מ ר ג ו ל י ן ו א ו ש ר ה שוורץ)‪(2003‬‬ ‫״ מ כ י ו ו ן ה י ע ר ״ ‪ ,‬ל י מ ו ר פ נ ס ה ו ב ב ן י ו ס ף ו י ר ו ן כ פ ת ו ר י ב ן יוסף)‪(2003‬‬ ‫״ ל ל כ ת ע ל ה מ י ם ״ ‪ ,‬א י ת ן פוקס)‪(2003‬‬ ‫״ ה ש ו ל ח ן ש ל א פ ל פ ל ד ״ ‪ ,‬ע ד י י פ ה פוקס)‪(2004‬‬ ‫״ מ ט א ל י ק ב ל ו ז ״ ‪ ,‬ד נ י ורטה)‪(2004‬‬ ‫‪24‬‬ ‫מ ה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫‪ .4‬אמנות חזותית‬ ‫״ פ ל י ט י ם ״ ‪ ,‬מ י ר ו ן סימה)‪(1946‬‬ ‫״ ע ק ד ת י צ ח ק ״ ‪ ,‬מ ר י א ן ם ‪ .‬מריאן)‪(1951‬‬ ‫״ פ ו ע ל ניצול אושוויץ״‪ ,‬נ פ ת ל י ב ז ם ) ש נ ו ת חחמישים(‬ ‫״ נ י צ ו ל ״ ‪ ,‬א ב י ג ד ו ר אריכא)‪(1955‬‬ ‫״ ר כ ב ת ה מ ס פ ר י ם ״ ‪ ,‬מ ר ד כ י ארדון)‪(1962‬‬ ‫״ ט ר י פ ט י כ ו ן ״ ‪ ,‬י ג א ל תומרקין)‪(1961/2‬‬ ‫״יזכור״‪ ,‬ש מ ו א ל ב ק )‪(1971‬‬ ‫״ ב ח ו צ ו ת ו ר ש ה ״ ‪ ,‬מ ש ה ב ר נ ש ט י י ן ) ש נ ו ת ה־‪(70‬‬ ‫״קין״‪ ,‬ח י י ם מאור)‪(1978‬‬ ‫״ ד י ו ק ן ע צ מ י ‪ ,‬כ ר ו נ ו ל ו ג י ה ״ ‪ ,‬ח ו נ י המעגל)‪(1983‬‬ ‫״ ב מ ח נ ה ה ר י כ ו ז ״ ‪ ,‬י ו כ ב ד ויינפלד)‪(1979‬‬ ‫״ מ ר ד כ י א נ י ל ב י ץ ׳ ״ ‪ ,‬ד ב חלד)‪(1983‬‬ ‫״ ל ל א כ ו ת ר ת ״ ‪ ,‬א ו ר י קצנשטיין)‪(1986‬‬ ‫״ פ נ י ה ג ז ע ו פ נ י ה ז י כ ר ו ן ״ ‪ ,‬ח י י ם מאור)‪(1988‬‬ ‫״ ה מ ל א י ה ע ץ ״ ‪ ,‬ר ו ל נ ד ה ט י י כ ר ־ יקותיאלי)‪(2004-1985‬‬ ‫״ ט י י ע ר ע ק י נ ד ע ר ‪ ,‬א י ך ה א ב פ א ר ג ‪ . . .‬״ ) י י ד י ש ‪ :‬י ל ד י ם י ק ר י ם א נ י ש כ ח ‪ ( . . .‬מ ש ה גרשוני)‪(1989‬‬ ‫״ ו א ל ה ש מ ו ת ״ ‪ ,‬פ נ ח ס כהן־גן)‪(1992‬‬ ‫״ללא כותרת״‪ ,‬נ ת ן נוחי‬ ‫״ ד י ו ק ן ע צ מ י פ צ ו ע ״ ‪ ,‬ד ו ד וקשטיין)‪(1994‬‬ ‫״ א י ‪ /‬ז כ ו ר ״ ) ת ע ר ו כ ה ( ‪ ,‬ג ל ר י ח ל א מ נ ו ת ע כ ש ו ו י ת ע מ י שטייניץ‪(1997),‬‬ ‫״ ב ת ו ך ה ק ו ״ ‪ ,‬ר ם קציר)‪(1996‬‬ ‫״ ח י ה א ו מ ו ת כ א ו ו ה ב ד א ו ן ״ ) פ ר ט מ מ י צ ב ( ר ו ע י רוזן)‪(1997‬‬ ‫״ ה ז י כ ר ו ן כ ה י ס ט ו ר י ה ‪ ,‬ה ה י ס ט ו ר י ה כ ז י כ ר ו ן ״ ‪ ,‬ש מ ח ה שירמן)‪(1999‬‬ ‫״די קריעה״‪ ,‬מ ש ה קופפרמן)‪(1999‬‬ ‫״ ש י ח ו ת ש ה י ו ל י ע ם ‪ мах‬ו ־ ק ‪ ,"Uncle‬י צ ח ק דה־לנגה)‪(2002-2000‬‬ ‫״ ק ו ל ק צ י י ת י ו ד א י ק ה ״ ז ו י ח צ׳רקסקי)‪(2002‬‬ ‫״ א י י כ מ ן ב י ר ו ש ל י ם ״ ‪ ,‬י ו א ב ב ן דוד)‪(2002‬‬ ‫״מונח ב ר ק מ ת העור‪ ,‬דימויי א ל ם ו ה ע ד ר ביצירתם ש ל ב נ י הדור השני״‪ ,‬הגלריה ל א מ נ ו ת ק ר י ת‬ ‫טבעון)‪(2002‬‬ ‫״מה היתה המילה שואה‪...‬״‬ ‫‪25‬‬ ‫הערות‬ ‫‪.1‬‬ ‫א ו צ ר ו ת ה ת ע ר ו כ ה ‪ :‬איה ב ן ־ נ פ ת ל י ו נ א ו ו ה שרייבר‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫ת ו ד ת נ ו ה ע מ ו ק ה ל פ ר ו פ ׳ א נ י ט ה ש פ י ר א ו ל כ ל ה ח ו ק ר י ם והיוצרים ע ל ה ת ו כ נ ו ת ה מ ע מ י ק ו ת ש ח ל ק ו ע י מ נ ו‬ ‫ב נ ו ש א ח ש ו ב זה‪ :‬ד ״ ר א ב נ ר ב ן ־ ע מ ו ס ‪ ,‬ד ״ ר ב ת י ה ברוטין‪ ,‬ש ר ה ב ר י י ט ב ר ג ־ ס מ ל ‪ ,‬ר פ י וייכרט‪ ,‬פ ר ו פ ׳ זיוה‬ ‫מייזליש‪ ,‬ד״ר איריס מ י ל נ ר ‪ ,‬פ ר ו פ ׳ בן ע מ י פיינגו־לד‪ ,‬ד״ר מ ש ה צימרמן‪ ,‬רועי רוזן ו ט ל י ת מ י ר ‪.‬‬ ‫ש ם ה ת ע ר ו כ ה ״ מ ה ה י ת ה ה מ י ל ה שואה״ מ ו ש א ל מ ש י ר ו ש ל מ א י ר ו י ז ל ט י ר ״מלים״‪ .‬מ א י ר ויזלטיר‪ ,‬ק ח ‪,‬‬ ‫מ פ ע ל י ם א ו נ י ב ר ס י ט א י י ם ל ה ו צ א ה ל א ו ר ‪.1973 ,‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫א נ י ט ה ש פ י ר א ‪ ,‬יהודים ה ר ש י ם י ה ו ד י ם ישנים‪ ,‬ע ם ע ו ב ר ‪ ,1997 ,‬ע מ ׳ ‪ ;103-86‬א נ י ט ה שפירא‪ ,‬״ מ ש פ ט אייכמן‬ ‫— ד ב ר י ם ש ר ו א י ם מ כ א ן ל א ר ו א י ם משם״‪ ,‬ת ד פ י ס ה ר צ א ה ב כ י נ ו ס ביד ושם לציון ‪ 40‬ש נ ה ל מ ש פ ט אייכמן‪15 ,‬‬ ‫ב א פ ר י ל ‪ ;2001‬י ה ו ד י ת ת י ד ו ר ב א ו מ ל ‪ ,‬״לזיכרון ע ו ל ם‬ ‫‪ -‬ה נ צ ח ת ה ש ו א ה בידי ה פ ר ט ו ה ק ה י ל ה ״ ‪ ,‬זיכרון גלוי‬ ‫זיכרון ס מ ו י ‪ -‬ק ו ב ץ מ ש ו א ה בו‪ ,1998 ,‬ע מ ׳ ‪ ;44-19‬ת ו ם ש ג ב ‪ ,‬המיליון ה ש ב י ע י — ה י ש ר א ל י ם והשואה‪ ,‬כ ת ר ‪,‬‬ ‫‪ ,1991‬ע מ ׳ ‪ ;468-395‬מ ש ה צוקרמן‪ ,‬ש ו א ה ב ח ד ר ה א ט ו ם ‪ ;1993 ,‬א״ב יהושע‪ ,‬ב ז כ ו ת ה נ ו ר מ ל י ו ת ‪ ,‬שוקן‪,1984 ,‬‬ ‫עמי ‪ ;25-9‬איריס מ י ל נ ר ‪ ,‬ק ר ע י ע ב ר ‪ -‬ביוגרפיה‪ ,‬ז ה ו ת וזיכרון ב ס י פ ו ר ת ה ד ו ר השני‪ ,‬א ו נ י ב ר ס י ט ת ת ל ־ א ב י ב‬ ‫ ע ם ע ו ב ד ‪ ;2003 ,‬יוסף גורני‪ ,‬בין אושוויץ ל י ר ו ש ל י ם ‪ ,‬ע ם ע ו ב ד ‪.1998 ,‬‬‫‪.4‬‬ ‫מ ש ה צ י מ ר מ ן ו א ו ר י ת מ ס ‪ ,‬״ ד מ ו ת ה א י ש ה ב מ ח ז ו ת י ש ר א ל י ם ״ ‪ ,‬נ ג ה ‪ -‬כ ת ב ע ת פ מ י נ י ס ט י ‪ ,13 ,‬חורף ‪.1987‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫גדעון ע פ ר ת ‪ ,‬״הריאליזם ה פ ו א ט י ש ל ילדי ה צ ל בין ע ב ר להווה״‪ ,‬ה ד ר מ ה ה י ש ר א ל י ת ‪ ,‬צ׳ריקובר‪ ,1975 ,‬ע מ ׳‬ ‫‪.103-91‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫דן ל א ו ר ‪ ,‬״חנה ס נ ש ו י ש ר א ל ק ם ט נ ר ‪ -‬דימוי ודימוי שכנגד״‪ ,‬ב ש ב י ל הזיכרון‪ ,20 ,‬יד ושם‪ ,‬תשנ״ז‪ ,‬עמ׳ ‪-10‬‬ ‫‪.17‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫נ א ו ה ס מ ל ‪ ,‬״ ק ס ט נ ר ע ל ציר חזמן ‪ -‬ש י ח ה ע ם ה מ ח ז א י מ ו ט י לרנד״‪ ,‬זיכרון גלוי זיכרון ס מ ו י ‪ -‬ק ו ב ץ מ ש ו א ה ‪,‬‬ ‫כו‪ ,1998 ,‬ע מ ׳ ‪ 1 5 9‬־ ‪. 1 6 8‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫נ ו ר י ת גרץ‪ ,‬״ ל י ד ת היהודי מ ת ו ך העברי״‪ ,‬מ ק ה ל ה א ח ר ת ‪ ,‬ה א ו נ י ב ר ס י ט ה ה פ ת ו ח ה — ע ם ע ו ב ד ‪ ,2004 ,‬ע מ ׳ ‪ 4 2‬־‬ ‫‪.77‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫ד ן בן אמוץ‪ ,‬ל ז כ ו ר ו ל ש כ ו ח ‪ ,‬ע מ י ק ם ‪ ,1968 ,‬עמ׳ ‪.58‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫ר ו ע י רוזן‪ ,‬״ נ ר א ו ת ה ו א י ־ נ ר א ו ת ה ש ל ה ט ר א ו מ ה ״ ‪ ,‬סטודיו‪ ,1996 ,76 ,‬ע מ ׳ ‪44‬־‪ ;59‬ש ר ח ב ר י י ט ב ר ג ־ ס מ ל ‪,‬‬ ‫״גרשוני‪ ,‬ע ד מ ה ה פ ל א ת ר צ ו ח א ת ע צ מ ך — מ ח ש ב ו ת מ ס ב י ב ל ע ב ו ד ו ת ש ל גרשוני ב ש נ ו ת ה ש מ ו נ י ם ״ ‪ ,‬סטודיו‪,‬‬ ‫‪ ,1996 ,76‬ע מ ׳ ‪ 2 8‬־ ‪. 3 1‬‬ ‫‪. 11‬‬ ‫איריס מ י ל נ ר ‪ ,‬ק ר ע י ע ב ר‬ ‫‪ -‬ביוגרפיה‪ ,‬ז ה ו ת וזיכרון ב ס י פ ו ר ת ה ד ו ר השני‪ ,‬א ו נ י ב ר ס י ט ת ת ל ־ א ב י ב — ע ם‬ ‫עובד‪.2003 ,‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫נ א ו ה ס מ ל ‪ ,‬כ ו ב ע ז כ ו כ י ת ‪ ,‬ס פ ר י ת פ ו ע ל י ם ‪ ,1985 ,‬עמ׳ ‪.201‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫א ב ר ח ם ש פ י ר א )עורך(‪ ,‬ש י ח ל ו ח מ י ם ‪ ,‬ב ה ו צ א ת ח ב ר י ם צעירים מ ה ת נ ו ע ה ה ק י ב ו צ י ת ‪ ,1968 ,‬ע מ ׳ ‪.168-167‬‬ ‫‪.14‬‬ ‫מ א י ר אהרונסון‪ ,‬הזיכרון כ ה י ס ט ו ר י ה ‪ -‬ה ה י ס ט ו ר י ה כזיכרון‪ ,‬מוזיאון ר מ ת ־ ג ן ‪.1999 ,‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫ב נ ס פ ח ל מ א מ ר מ ו פ י ע ה ר ש י מ ה מ ר ו כ ז ת ש ל כ ל היוצרים ו ה י צ י ר ו ת ש ה ת ע ר ו כ ה מ ת י י ח ס ת א ל י ה ם ‪ .‬ה ר ש י מ ה‬ ‫נ ו ע ד ה ל ה צ ב י ע ע ל יצירות ה מ א פ י י נ ו ת א ת ה מ ג מ ו ת ה ב ו ל ט ו ת ב ש י ח ה ת ר ב ו ת י ה י ש ר א ל י ע ל א ו ד ו ת ה ש ו א ה‬ ‫ב ש נ י ם ‪ 2005-1945‬ו א י נ ה מ ת י י מ ר ת כ מ ו ב ן ל ה ק י ף א ת כ ל ה י צ י ר ו ת ש ע ס ק ו ב נ ו ש א ב ת ק ו פ ה ה נ ד ו נ ה ‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫‪.16‬‬ ‫בן ע מ י פ י י נ ג ו ל ד ‪ ,‬ה ש ו א ה ב ד ר מ ה ה ע ב ר י ת ‪ ,‬ה ק י ב ו ץ ה מ א ו ח ד ‪ ;1989 ,‬א פ ר י ם ס ט ן ‪ ,‬״ א ל ת פ נ ו ל א ח ו ר — ת ס כ י ת‬ ‫‪,‬‬ ‫ש ו א ה ברדיו״‪ ,‬זיכרון גלוי זיכרון ס מ ו י ‪ -‬ק ו ב ץ מ ש ו א ה ‪ ,‬כו‪ ,1998 ,‬ע מ ׳ ‪ ;158-155‬בעין א ק ט ו א ל י ת ‪ -‬ה ש ו א ה‬ ‫ב ת י א ט ר ו ן ה י ש ר א ל י ‪ ,‬ב ש ב י ל הזיכרון‪ ,9 ,‬י ד ו ש ם ‪.1995 ,‬‬ ‫‪.17‬‬ ‫איריס מ י ל נ ר ‪ ,‬ק ר ע י ע ב ר — ביוגרפיה‪ ,‬ז ה ו ת וזיכרון ב ס י פ ו ר ת ה ד ו ר השני‪ ,‬א ו נ י ב ר ס י ט ת ת ל ־ א ב י ב — ע ם‬ ‫ע ו ב ד ‪ ;2003 ,‬גרשון ש ק ד ‪ ,‬ה ס י פ ו ר ת ה ע ב ר י ת ‪ ,1980-1880‬כ ר ך ה‪ ,‬ה ק י ב ו ץ ה מ א ו ח ד ‪ -‬כ ת ר ‪ ,1998 ,‬ע מ ׳ ‪-183‬‬ ‫‪ ;204‬דן מירון‪ ,‬״בין ס פ ר ל א פ ר ״ ‪ ,‬א ל פ י י ם ‪ ,1994,10 ,‬ע מ ׳ ‪.224-196‬‬ ‫‪.18‬‬ ‫נ ו ר י ת גרץ‪ ,‬מ ק ה ל ה א ח ר ת ‪ ,‬ה א ו נ י ב ר ס י ט ה ה פ ת ו ח ה ‪ -‬ע ם ע ו ב ד ‪ ;2004 ,‬מ ש ה צימרמן‪ ,‬א ל ת ג ע ו ל י ב ש ו א ה‬ ‫‪-‬‬ ‫ה ש פ ע ת ה ש ו א ה ע ל ה ק ו ל נ ו ע ו ה ח ב ר ה ב י ש ר א ל ‪ ,‬א ו נ י ב ר ס י ט ת ת ל ־ א ב י ב ‪ -‬ז מ ו ר ה ביתן‪ ;2002 ,‬אילן אבישר‪,‬‬ ‫״ ח ר ד ו ת ל א ו מ י ו ת ‪ ,‬ס י ו ט י ם אישיים‬ ‫‪ -‬ת ס ב י ך ה ש ו א ה ב ק ו ל נ ו ע הישראלי״‪ ,‬בתוך‪ :‬נ ו ר י ת גרץ‪ ,‬א ו ר ל י ל ו ב י ן‬ ‫ו ג ׳ א ד נ א מ ן ) ע ו ר כ י ם ( ‪ ,‬מ ב ט י ם פ י ק ט י ב י י ם ע ל ק ו ל נ ו ע ישראלי‪ ,‬ה א ו נ י ב ר ס י ט ה ה פ ת ו ח ה ‪ ,1998 ,‬ע מ ׳ ‪;178-160‬‬ ‫מ ש ה צימרמן‪ ,‬״ ה ש ו א ה ו ה א ח ר ו ת — א ו ע ר כ ו ה מ ו ס ף ש ל ה ס ר ט ׳ א ל ת ג ע ו ל י בשואה׳״‪ ,‬ב ת ו ך ‪ :‬נ ו ר י ת גרץ‪,‬‬ ‫אורלי ל ו ב י ן ו ג ׳ א ד נ א מ ן ) ע ו ר כ י ם ( ‪ ,‬מ ב ט י ם פ י ק ט י ב י י ם ע ל ק ו ל נ ו ע ישראלי‪ ,‬ה א ו נ י ב ר ס י ט ה ה פ ת ו ח ה ‪,1998 ,‬‬ ‫ע מ י ‪ ;159-135‬מ א י ר שניצר‪ ,‬ה ק ו ל נ ו ע ה י ש ר א ל י ‪ ,‬כ נ ר ת ‪ ,1994 ,‬ע מ ׳ ‪.47-30‬‬ ‫‪.19‬‬ ‫ש ר ה ב ר י י ט ב ר ג ־ ס מ ל ‪ ,‬״גרשוני‪ ,‬ע ד מ ה ח פ ל א ת ר צ ו ח א ת ע צ מ ך‬ ‫‪ -‬מ ח ש ב ו ת מ ס ב י ב ל ע ב ו ד ו ת ש ל גרשוני‬ ‫ב ש נ ו ת ה ש מ ו נ י ם ״ ‪ ,‬סטודיו‪ ,1996 ,76 ,‬ע מ ׳ ‪ ;31-28‬חיים מ א ו ר ‪ ,‬״ ה צ ב ר י ם ש ל א ה ל כ ו ב ש ד ו ת ״ ‪ ,‬זיכרון גלוי‬ ‫זיכרון ס מ ו י ‪ -‬ק ו ב ץ מ ש ו א ה ‪ ,‬כ ו ‪ ,1998 ,‬ע מ ׳ ‪ ;154-137‬ב ת י ה ברוטין‪ ,‬״מחוץ ל ג ד ר ‪ -‬א מ נ י ם ניצולי ש ו א ה‬ ‫‪,‬‬ ‫יוצרים ב צ ל ה ד ח י ה ש ל ה מ מ ס ד ה א מ נ ו ת ב י ש ר א ל בשני ה ע ש ו ר י ם הראשונים״‪ ,‬ב ר י ח י ם ש ל ש ת י ק ה —‬ ‫ש א ר י ת ה פ ל י ט ה וארץ י ש ר א ל ‪ ,‬ק ו ב ץ מ ש ו א ה ‪ ,‬כ ח ‪ ,2000 ,‬ע מ ׳ ‪ ;372-361‬רועי רוזן‪ ,‬״ נ י א ו ת ה ו א י ־ נ ר א ו ת ה ש ל‬ ‫הטראומה"‪ ,‬סטודיו‪ ,1996 ,76 ,‬עמי ‪;59-44‬‬ ‫‪on the Visual Arts, Pergamon Press, 1993.‬‬ ‫‪.20‬‬ ‫יוסף חיים ירושלמי‪ ,‬זכור‪ ,‬א ו פ ק י ם‬ ‫‪- The influence‬‬ ‫‪a m i Interpretation‬‬ ‫‪Ziva Amishai-Maisels, Depiction‬‬ ‫‪of the Holocaust‬‬ ‫‪ -‬ע ם ע ו ב ד ‪ ,1988 ,‬ע מ ׳ ‪ .125‬ה ד ב ר י ם מ ב ו ס ס י ם ע ל ה ר צ א ה ש נ ש א‬ ‫ב י ר ו ש ל י ם ב ש נ ת ‪.1977‬‬ ‫‪.21‬‬ ‫ש א ו ל פ ר י ד ל נ ד ר ‪ ,‬ד ב ר י ם ב כ נ ס ש ח ת ק י י ם ב א פ ר י ל ‪ 1987‬ב א ו ל ב נ י ‪ ,‬ניו יורק‪ ,‬מ צ ו ט ט א צ ל ‪ :‬איריס מ י ל נ ר ‪ ,‬ק ר ע י‬ ‫ע ב ר — ביוגרפיה‪ ,‬ז ה ו ת וזיכרון ב ס י פ ו ר ת ה ד ו ר השני‪ ,‬א ו נ י ב ר ס י ט ת ת ל ־ א ב י ב — ע ם ע ו ב ד ‪ ,2003 ,‬ע מ ׳ ‪.9‬‬ ‫ב מ ס ה ש פ ר ס ם ה ס ו פ ר אהרון א פ ל פ ל ד ל ק ר א ת יום ה ש ו א ה ת ש ם ״ ה ה ו א נ ד ר ש ל מ ע ב ר ה ב י ך ד ו ר י ש ל הזיכרון‬ ‫כ מ ע ב ר מ ב כ ו ר ת ה ש ל ה ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י ה ל מ ר כ ז י ו ת ה ש ל היצירה ה א מ נ ו ת י ת ב ע י צ ו ב הזיכרון ב ד ו ר ו ת הבאים‪:‬‬ ‫״אחרי מ ו ת ם ש ל ה ע ד י ם ה א ח ר ו נ י ם א ס ו ר ל ה פ ק י ד א ת ז כ ר ה ש ו א ה בידי ה ה י ס ט ו ר י ו נ י ם ל ב ד ם ‪ .‬ע כ ש י ו מ ג י ע ה‬ ‫ש ע ת ה ש ל היצירה ה א ו מ נ ו ת י ת ״ ‪ .‬אהרון א פ ל פ ל ד ‪ ,‬״זיכרון ב ל י ניצולים״‪ ,‬הארץ‪ ,‬מ ו ס ף ‪ 18 ,‬ב מ ר ס ‪ ,2005‬ע מ ׳‬ ‫‪.28‬‬ ‫שלוש ת מ ו נ ו ת — ועוד ת מ ו נ ה‬ ‫נאוה סמל‬ ‫מה הציל אותה? שואל ילד קטן‪.‬‬ ‫קו עגול‪.‬‬ ‫ככה היא אמרה‪.‬‬ ‫ב ת מ ו נ ה הישנה השוליים משוננים‪ .‬הילד שלי ל א מבין למה‪ ,‬וגם אני לא‪ .‬ל ת מ ו נ ו ת ישנות יש‬ ‫סודות‪ ,‬אני הושבת ולא אומרת‪.‬‬ ‫היא מביטה ישר ל מ צ ל מ ה ‪ .‬ניצבת ליד ה ד ל ת ב ש מ ל ה ארוכה ע ם אמרה רקומה‪ ,‬כ מ ע ט ע ד‬ ‫כ פ ו ת הרגליים‪ .‬שרוולי משי מהזירים א ת האור‪ .‬כ ת פ ה ה א ה ת ש מ ו ט ה ל ת ו ך החושך והקו העגול‬ ‫מקיף א ת הפנים‪ .‬מ ס ג ר ת עדינה לעיניים מבוישות ורמז ש ל חיוך‪ .‬ע ל גב ה ת מ ו נ ה ר ש ו מ ה ה ק ד ש ה‬ ‫בשפה זרה ותאריך‪.‬‬ ‫‪ 13‬ב מ א י‬ ‫‪.1946‬‬ ‫ה י ל ד מ נ ס ה ל ה ש ב במהירות‪ .‬מ ת י זה קרה‪ ,‬אמא? מ ת י א ה ז ת בידית ה ד ל ת ו ב י ק ש ת לצאת?‬ ‫ל ת מ ו נ ו ת ישנות‪ ,‬ילד‪ ,‬ק ש ה לההזיר א ת כושר הדיבור‪ .‬א פ ש ר ל ח ח ב י א אותן בארונות הכי נידהים‬ ‫ו ל ה ע מ י ד פנים שהן ל א קיימות‪ ,‬א ב ל אנהנו‬ ‫‪ -‬קודם אני ואהר כך א ת ה‬ ‫‪ -‬מצאנו אותה‪ .‬זאת‬ ‫א מ א שלי‪ ,‬ס ב ת א ש ל ך צעירה‪ ,‬ל פ נ י שהוליכו א ו ת ה מ ה ב י ת שהיה פ ע ם שלה‪ .‬א ת ה מ צ ב י ע ע ל‬ ‫ש ת י ידיות ב ד ל ת הסגורה ש ב ת צ ל ו ם הדהוי‪ ,‬והעיניים ש ל י ת ק ו ע ו ת דווקא ב ב ב ו א ה החיוורת‬ ‫ש מ ש ת ק פ ת בזגוגית‪ .‬בקושי א פ ש ר ל ה ב ח י ן בה‪.‬‬ ‫כ מ ה זמן עבר? א ת ה מ ת ע ק ש ‪ .‬א י ך ל ע נ ו ת ל ך ‪ ,‬ילד? מ י י כ ו ל ל ח ש ב כ ש ח ו ת כ י ם א ת חייו ל ש נ י י ם ‪,‬‬ ‫ו מ ה ז א ת ב ס ך ח כ ל תמונח? מין ק ו ב י י ת זמן ש ק פ א ואנחנו מ מ י ס י ם א ו ת ה ב ע ז ר ת מ ל ה ם הזיכרון‪.‬‬ ‫זוכרים א ת מי שאהב אותנו‪ ,‬א ת מי שאהבנו‪ ,‬הודפים בכוה א ת קיר השכהה‪ .‬כ ל כך הרבה אהבה‬ ‫נ ס ע ה בקרונות ההם‪ .‬ספרו אנשים‪ ,‬ס פ ר ו בערך‪ .‬מי מבין ב מ ס פ ר י ם גדולים‪ .‬אהבה‪ ,‬ילד — גם‬ ‫זאת מילה גדולה‬ ‫‪ -‬משהו שאי אפשר לספור בכלל‪.‬‬ ‫אהרי ה ת מ ו נ ה הראשונה גרשו אותה מהבית‪ .‬היא נ ד ה ס ה בקרונות ב ק ר בלי תלונות‪ ,‬ואתר‬ ‫כ ך נ מ ע כ ה ב ת א י ם א ט ו מ י ם לאוויר‪ .‬א ת ה מבין א ת זה‪ ,‬ילד? אני ר ו צ ה ל ה ס ו ך מ מ ך א ת ה פ ר ט י ם‬ ‫האיומים‪ .‬נ ד ל ג ע ל י ה ם ל ע ת עתה‪ ,‬כדי לגונן עליך‪ ,‬כ מ ו שגוננו עלי‪ .‬ה צ ע ק ה תגיע‪ ,‬ילד‪ ,‬היא‬ ‫‪28‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫הוצה א ת ה ל י ל ו ת הסרי שינה‪ ,‬נ נ ע צ ת פ ת א ו ם בבקרים הכי יפים‪ .‬ת ק ש י ב ילד‪ ,‬א פ ש ר ל ש מ ו ע‬ ‫א ו ת ה בין העננים‪ ,‬כ מ ו צ פ י ר ה ש ל ר כ ב ת ישנה‪ .‬א נ ש י ם ר ג י ל י ם מ א ד ה ס י ע ו ע ל ה מ ס י ל ה ההיא‪,‬‬ ‫ל א יפים יותר‪ ,‬ל א מכוערים פחות‪ ,‬אבא של‪ ,‬א מ א של‪ ,‬י ל ד של‪.‬‬ ‫זו א מ א ש ל ש ל מ ה ו נ א ו ה ב ת מ ו נ ה ה ש נ י ח ‪ ,‬ע ל מ ר פ ס ת ק י צ י ת ב ת ל ־ א ב י ב ב ש נ ו ת ח ח מ י ש י ם ‪ .‬א ת‬ ‫הסורגים ש ת ק ע ו מ ס ב י ב ל מ ר פ ס ת ‪ ,‬כדי ש ח ס ו ח ל י ל ה ל א ניפול‪ ,‬ל א רואים בצילום‪ ,‬א ב ל ה ם היו‬ ‫שם‪ ,‬הידיים שלי זוכרות‪ .‬ר ש ת ממעויינים צפופים ש צ ב ט ה ב א צ ב ע ו ת והשאירה סימנים‪ .‬אסור‬ ‫להתכופף‪ ,‬היא הזהירה אותנו שוב ושוב‪ .‬סכנות קיימות גם בתל־אביב‪ ,‬כ כ ה היא אמרה‪ .‬ל א‬ ‫ידענו אז הרבה‪ ,‬בקושי לנגן‪ .‬ה י ל ד ב ת מ ו נ ה מ ח ב ק אקורדיון גדול‪ ,‬ה י ל ד ה מ ק ר ב ת ח ל י ל א ל‬ ‫השפתיים‪ .‬שניהם‬ ‫‪ -‬אחי ואני‬ ‫‪ -‬במכנסיים קצרים‪ .‬א מ א ב ח ו ל צ ה הדוקה מדי‪ ,‬י ו ש ב ת ע ל אדן‬ ‫האבן‪ ,‬ידיה ה ל א נ ר א ו ת מ ס ת ת ר ו ת מאחורינו‪ ,‬מ ו ו ד א ת ש א נ ח נ ו קיימים‪ .‬ה ק ו העגול‪ ,‬ילד‪ ,‬א ת ה‬ ‫ל א צריך ל ח פ ש אותו‪ .‬הוא קיים ג ם ב ת מ ו נ ה השניה‪ ,‬מקיף א ת הפנים‪ .‬א ת ה זוכר‪ ,‬הקו הזה ה צ י ל‬ ‫אותח‪.‬‬ ‫כ כ ה היא אמרה‪.‬‬ ‫אז מ ה נשאר‪ ,‬י ל ד שלי‪ ,‬אני ש ו א ל ת א ו ת ך ‪ .‬ה מ ב ו ג ר י ם א ו ב ד י ע צ ו ת ‪ .‬יש א ו אין א ל ו ה י ם ‪ ,‬זו כ ב ר ל א‬ ‫ה ש א ל ה ה כ י ח ש ו ב ה ‪ .‬יש א ו אין בן א ד ם ‪ .‬א ת זה ה ם ב ק ו ש י מ ע ז י ם ל ש א ו ל ‪.‬‬ ‫כ מ ה זמן עבר‪ ,‬א ת ה מ ת ע ק ש ‪ .‬דילגנו מ ת מ ו נ ה א ח ת לשניה‪ ,‬א ב ל היו ע ו ד כ מ ה ת מ ו נ ו ת ב ד ר ך‬ ‫ש ל א נ ל כ ד ו ב נ ג ט י ב ‪ .‬כ א ב ו צ ע ר מ ש ת ק י ם א ת מ נ ג נ ו ן ה מ צ ל מ ה ‪ .‬זמן‪ ,‬ילד‪ ,‬ה ו א א פ י ל ו ל א ס י ר ה‬ ‫כמו שחושבים‪ .‬בקושי משוט קטן שנוגע במים ומרפה‪ .‬התמונה הראשונה ד ה ת ה והשניה מאובקת‪,‬‬ ‫א ב ל הקו העגול נשאר‪ .‬זה ק ו חיים‪ .‬כ כ ה היא אמרה‪ .‬אז היא עדיין ל א העזה לחייך‪.‬‬ ‫א ת ה ת מ ו נ ה ה ש ל י ש י ת אני ז ו כ ר ת מצוין‪ .‬הייתי נ ו כ ח ת כ ש צ ו ל מ ח ‪ .‬חיח יום אפור‪ .‬ח ש ב נ ו שהעננים‬ ‫יבלעו א ת כ ל האור‪ ,‬א ב ל משהו מ ו פ ל א ה ת ר ח ש ב ח ד ר חחושך‪ .‬א מ א שלי ב ת מ ו נ ה כ מ ע ט בגובה‬ ‫ש ל ו ש ח נ כ ד י ם ‪ .‬ס ב ת א ש ל שירי ובן ואייר כ ב ר ל א מ ח ב י א ה א ת הידיים‪ .‬וזו כ ב ר ל א מ ר פ ס ת‬ ‫ש ת ל ו י ה באוויר בין ה״כאן״ ובין ה״שם״‪ .‬י ל ד א ח ד מ ח ו פ ש ל ק א ו ב ו י ע ם ש פ ם ‪ ,‬ה נ ע ר ה מ ד פ ד פ ת‬ ‫ב ס פ ר פתוח‪ ,‬והשלישי‪ ,‬הקטן מכולם‪ ,‬אומר משהו למי ש מ צ ל ם בצבע‪ .‬כ ל כ ך ח ב ל שצילום ל א‬ ‫יכול להכיל גם מלים‪.‬‬ ‫א ז א י ך ה צ י ל ה ק ו ה ע ג ו ל א ת הייה?‬ ‫האיש ההוא ש פ ס ק ימין־שמאל בחינף מ ק ל קצר‪ ,‬ש ל ח א ו ת ה א ל צד החיים‪ .‬הוא הביט בפנים‬ ‫העגולות שלה‪ ,‬ו ל א ברור איך ח מ ק מעיניו הגוף הצנום ו מ ה שאיבד‪ .‬ב ק ו ל יבש‪ ,‬כמציין עובדה‪,‬‬ ‫ק ב ע ה ד ו ק ט ו ר הנאצי ״שהיא עדיין כשירה לעבודה״‪ ,‬וזה ה כ ל ‪ .‬ה ת ה ל י ך הזה‪ ,‬ע ל מ ג ר ש ה מ ס ד ר י ם‬ ‫באושוויץ‪ ,‬א ר ך בקושי שבריר שניה‪ ,‬ח ל ק י ק זמן ש ל א נ כ נ ס ל ש ו ם חישובים‪ .‬חדוקטור ח ש ב שיש‬ ‫ל ה עוד כוח‪ .‬הקו‬ ‫‪ -‬א ת ה מבין ילד‪ ,‬הקו העגול שיכנע אותו‪ .‬ב ת מ ו נ ה השלישית‬ ‫‪ -‬כבר לא‬ ‫שלוש ת מ ו נ ו ת‬ ‫בשחור־לבן‬ ‫‪ -‬ועוד ת מ ו נ ה‬ ‫‪29‬‬ ‫‪ -‬א מ א ש ל י צ ו ח ק ת סוף סוף‪ ,‬כאילו היא ל א חייבת ל ב ק ש יותר ר ש ו ת מ א ף א ח ד‬ ‫להיות‪.‬‬ ‫א ת ה מתבונן ב ת צ ל ו ם הצבעוני‪ ,‬מזהה א ת ע צ מ ך‬ ‫‪ -‬אייר‪ ,‬ה י ל ד ה ק ט ן מ כ ו ל ם‬ ‫‪ -‬ואומר‪ :‬א מ א‬ ‫ת ר א י ‪ ,‬ה נ ח ג ם לנו י ש ק ו ע ג ו ל מ ס ב י ב ל פ נ י ם ‪ ,‬א ז ג ם א נ ח נ ו נ י נ צ ל ?‬ ‫נאוה ס מ ל‬ ‫פ ו ר ס ם ל ר א ש ו נ ה ב ע י ת ו ן ״ ה א ר ץ ״ ‪ ,‬א ב י ב ‪1988‬‬ ‫ועוד תמונה‬ ‫בינתיים נולדו עוד ילדים‪ ,‬ולא ק ל ל כ נ ס א ת כ ו ל ם ל ת ו ך מ ס ג ר ת צרה אהת‪ ,‬מפני שהם מתנועעים‬ ‫ודותפים ו כ ל כ ך מלאי מרץ‪ ,‬עד ש ת מ י ד מישהו חומק מהתמונה‪.‬‬ ‫א ב ל ל כ ו ל ם יש קוים עגולים‪.‬‬ ‫א ת ה ת מ ו נ ו ת אני מ מ ש י כ ה ל צ ל ם ‪ ,‬וגם א ת זו ה א ח ר ו נ ה ש צ ו ל מ ה ב ט ק ס הברית‪.‬‬ ‫המישים ש נ ה אהרי מ ס ד ר ה מ ו ו ת ההוא‪ ,‬הצטרף ע ו ד י ל ד ל מ ש פ ה ה שלנו‪.‬‬ ‫אני מכוונת‪ ,‬ה פ ל א ש בוהק‪ .‬היד שלי ק צ ת ר ו ע ד ת כשאני מזהה א ת הקו העגול בפניו ש ל‬ ‫יהלי‬ ‫‪ -‬הנין ש ל א מ א שלי‪ ,‬ש נ ם ב ש ל ו ו ה בזרועותיה‪.‬‬ ‫אני נ ו ש מ ת לרווהה‪.‬‬ ‫ר מ ת גן‪ ,‬א ב י ב ‪1990‬‬ ‫ל כ ת ו ב שירה אחרי אושוויץ‬ ‫ביסו״ השואה במוזיקה הישראלית‬ ‫)על פי שלוש יצירות שנוגעות בנושא השואה(‬ ‫אלה מילר־שריף‪.‬‬ ‫״מחייה המתים״ מ א ת נ ע ם שריף‬ ‫״ואולי השמים ריקים״ מ א ת א ל ח מ י ל ך ־ ש ר י ף‬ ‫״צחוק ש ל עכברוש״ מ א ת נאוה ס מ ל ואלה מילך־שריף‬ ‫מחייה ה מ ת י ם‬ ‫ס י מ פ ו נ י ה ל ט נ ו ר ‪ ,‬בריטון‪ ,‬מ ק ה ל ת נערים‪ ,‬מ ק ה ל ת ג ב ר י ם ו ת ז מ ו ר ת סימפונית)‪ (1985‬מ א ת נ ע ם‬ ‫שריף‬ ‫ב ו צ ע ה ל ר א ש ו נ ה ע ל י ד י ה ת ז מ ו ר ת ה פ י ל ה ר מ ו נ י ת ה י ש ר א ל י ת ב א מ ס ט ר ד ם ‪ 3 ,‬ב מ א י ‪.1987‬‬ ‫י ו ם א ח ד ‪ ,‬ב ש נ ת ‪ ,1984‬ה ו פ י ע ב ב י ת נ ו א י ש ל ב ן ש י ע ר ‪ ,‬ל ב ו ש מ ע י ל ש ה ו ר א ר ו ך ו צ ע י ף מ ש י ל ב ן‬ ‫כרוך ע ל צווארו‪ .‬פניו עזים וברורים‪ ,‬עיניו כ ה ו ל פ ל ד ה ו כ ל כ ו ל ו אנרגיה ונחישות‪ .‬ש מ ו היה‬ ‫ברנרד ברונקהורסט‪ ,‬והוא היה יהודי הולנדי‪ ,‬ב ע ב ר מ ע צ ב אופנה ידוע‪ .‬ל א ה ר שהתיישב ע ל‬ ‫ה כ ו ר ס ה ב ה ד ר האורחים‪ ,‬פ נ ה א ל נ ע ם ו א מ ר ל ו כ י ה ו א מ ב ק ש להזמין א צ ל ו יצירה ל ז כ ר אביו‪,‬‬ ‫שהיה חזן ו נ ס פ ה בשואה‪ .‬ע ל היצירה ל ה י ו ת מ ו ר כ ב ת מ א ר ב ע ה פרקים‪ .‬ה פ ר ק הראשון י ת א ר א ת‬ ‫חיי היהודים בגולה ל פ נ י מ ל ח מ ת ה ע ו ל ם השנייה‪ :‬ה פ ר ק השני י ת א ר א ת השואה‪ :‬ה פ ר ק השלישי‬ ‫ייוחד ל ק ד י ש ויזכור‪ ,‬ו ח פ ר ק חרביעי י ת א ר א ת ת ח י י ת היהודים ב י ש ר א ל ‪ .‬היצירה הזאת‪ ,‬א מ ר‬ ‫האיש‪ ,‬צריכה ל ה כ י ל ב ת ו כ ה א ת כ ל ה מ ה ו ת ש ל המוזיקה חיחודית ב א ש ר חיא ולרגש כ ל יחודי‬ ‫שישמע אותה ב כ ל פינה בעולם‪ .‬ביצירה הזאת א ת ה צריך להיות מסוגל‪ ,‬כ ך א מ ר לנעם‪ ,‬ל ה ע ב י ר‬ ‫א ת זוועות השואה וליצור מ צ ב ה מוזיקלית ל ע ם היהודי ש נ ס פ ה בשואה ו ק ם לתהייה מאפרו‪.‬‬ ‫כ ך מ צ א א ת ע צ מ ו נ ע ם שריף‪ ,‬צבר‪ ,‬יליד ת ל ־ א ב י ב ‪ ,‬בן להורים שהגיעו ל א ר ץ ב ש נ ו ת העשרים‬ ‫ש ל ה מ א ה שעברה‪ ,‬הילוני א ב ל איש מאמין שהיהדות יקרה לליבו‪ ,‬מ ת ה ב ר באופן מוצהר וברור‬ ‫ל מ ק ו ר ו ת המוזיקה היהודית‪ ,‬ליידיש‪ ,‬ל ד י א ל ק ט האשכנזי ש ל העברית‪ ,‬לשואה‪ ,‬ל ת פ י ל ה ‪ .‬הוא‬ ‫א מ נ ם ע ס ק בהומרים כ א ל ה ואחרים ל פ נ י כן‪ ,‬א ב ל מ ע ו ל ם ל א באופן כ ה מוצהר‪ ,‬מ ע ו ל ם ל א‬ ‫בכוונה להעביר בצורח תוכניתית מסרים מוזיקליים וחוץ־מוזיקליים ע ם ט ק ס ט ובלי ט ק ס ט ‪.‬‬ ‫ל כ ת ו ב שירה אחרי אושוויץ‬ ‫‪31‬‬ ‫הפילהרמונית הישראלית ביצעה א ת היצירה בביצוע בכורה עולמי בבית האופרה ש ל‬ ‫א מ ס ט ר ד ם ב ש נ ת ‪ .1987‬נ ו כ ח נ ו ב ת ג ו ב ו ת ה ר ג ש י ו ת ה ח ז ק ו ת ש ל ה ק ה ל ‪ ,‬ב י י ח ו ד ש ל ה ק ה ל ה י ה ו ד י ‪,‬‬ ‫בעיקר ב פ ר ק ע ל ה ש ו א ה ו ב פ ר ק ש ל ה ק ד י ש והיזכור‪ .‬אנשים ב כ ו ואפילו ה ת ע ל פ ו ‪ .‬כ א ש ר ב ו צ ע ה‬ ‫היצירה בישראל לראשונה כ ת ב מ י כ א ל הנדלזלץ ב״הארץ״ כי ביצועה ש ל ״מחייה המתים״‬ ‫הפך‬ ‫ל ת ו פ ע ה סוציו־מוזיקלית‪ .‬תגובת הקהל לא דמתה לשום תגובה שזכרה או ראתה‬ ‫הפילהרמונית ח י ש ר א ל י ת מעולם‪ ,‬בוודאי ל א אחרי ביצוע ש ל יצירה חדשה‪ ,‬כ ל שכן יצירה‬ ‫ישראלית‪.‬‬ ‫ו כ ך כ ת ב ה נ ד ל ז ל ץ ב ע י ת ו ן ״ ה א ר ץ ״ ב־‪ 13‬ב פ ב ר ו א ר‬ ‫‪:1987‬‬ ‫הסוציו־מוזיקלית המרתקת נתגלתה כסופו של הקונצרט‪ :‬קהל‬ ‫‪...‬התופעה‬ ‫במהיאות‪-‬כפיים לאמנים שאינם כריזמטיים באופן יוצא‬ ‫קמצן‬ ‫ישראלי‪,‬הנהשב‬ ‫רופן‪,‬עמר על רגליו רקות ארוכות בהיכל התרבות והריע ליצירה‪ .‬מהיאות כפיים‬ ‫כאלה קיבלו שם לאהרונה רק אמנים כמו ברנשטיין או ברנבוים‪ .‬בוודאי לא‬ ‫ויצירות מודרניות‪.‬‬ ‫מלהינים‬ ‫כאן צריך לסייג את ההתלהבות מהתופעה בשתי הערות‪ .‬האהת היא שהיצירה‬ ‫של שריף‪ ,‬על כל מורכבותה המוזיקלית‪ ,‬היא מוזיקה שאפשר לראותה גם‬ ‫ההסברים בתכניה וקורות חיבורה מכוונים את רגשות הקהל‬ ‫כתבניתית‪.‬‬ ‫לאפיקים מוכרים‪ ,‬והמוטיבים המוזיקליים המוכרים מאור‬ ‫הישראלי־יהורי‬ ‫מזרימים את אותם רגשות ביד מוזיקלית אמונה‪.‬‬ ‫המוזיקלית‪-‬תקשורתית בהולנד‪,‬האם הייתה‬ ‫ההערה השנייה‪ ...‬אלמלא ההצלהה‬ ‫ששה כל בך להכליל את היצירה במקום מכובד כל כך בקונצרט‬ ‫הפילהרמונית‬ ‫שלה בסדרות למנויים?‬ ‫בל זה אינו מקטין את ההישג או משנה את העובדה‪ :‬קהל ישראלי הריע על‬ ‫מוזיקלית‪-‬מוררנית ישראלית‪ .‬סימן שזה יבול לקרות‪ .‬ואין סיבה‬ ‫רגליו ליצירה‬ ‫שלא יקרה שוב‪ .‬הטענה שהקהל הישראלי לא אוהב מוזיקה כזאת איננה אכסיומה‪.‬‬ ‫חנוך רון כ ת ב ב״ידיעות אחרונות״‪:‬‬ ‫זה בלתי אפשרי לבטא את מוראות השואה‬ ‫ישעיהו‬ ‫ברלין‪ .‬ואולי הוא צדק‪ .‬אלא שהמלהין נעם שריף הצליה להתקרב אל‬ ‫סף הגבול האפשרי‪ .‬בקונצרט‬ ‫בצלילים‬ ‫ביותר‬ ‫באמנות — אמר פעם‬ ‫הפילוסוף‬ ‫הפילהרמונית הפכה יצירתו ״מחיה המתים״ למצבה‬ ‫לשואה‪ .‬אפוס מוזיקלי‬ ‫מרגש‪.‬אולי‬ ‫ההתייהסות‬ ‫האמנותית המגובשת‬ ‫שמלהין ישראלי הגיע אליה אי־פעם‪ ...‬לבטא בצלילים את אימת השואה‪,‬‬ ‫עשוי לגלוש אל הפלקאטי וההיצוני‪ ,‬אלא ששריף מציג בניגוד‪ ,‬שירה של מקהלת‬ ‫‪32‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫ודווקא התמימות הילדותית‪ ,‬היא שנותנת את העוצמה הרגשית‪,‬‬ ‫ילדים‪.‬‬ ‫הפנימית‪ ...‬שריף שיהרר את הרגש מכבליו ונתן לו לפרוץ‪ .‬זו יצירה הושית‬ ‫הזקה‪ ,‬לא רציונאלית ואולי בכך בוהה‪.‬‬ ‫כ ת ב ה אורה בינור ב״מעריב״‪:‬‬ ‫ב״מהיה‬ ‫המתים״ התמודד נעם שריף עם האתגר ל פרוש את מ‪0‬בת הגולה‪ ,‬השואה‪,‬‬ ‫הקדיש‬ ‫ציטוטים מעולם‬ ‫התפילה‬ ‫והיזבור‪ ,‬ולבסוף התקומה ‪-‬‬ ‫במוזיקה‪,‬‬ ‫המושתתת על‬ ‫והפולקלור היהודי‪ .‬התוצאה בההלט מרגשת‪ ,‬במיוהד בפרק השואה‬ ‫והקדיש‪.‬‬ ‫תגובתו של ה ק ה ל ב ה ח ל ט היתה לא־רציונלית‪ .‬בחיפה ניגשה אישה א ל נעם בבכי רם וקרעה‬ ‫א ת ה ו ל צ ת ו מ ר ו ב התרגשות‪ .‬ה ק ה ל כ ת ב מ כ ת ב י ם ‪ ,‬א פ י ל ו היילים צעירים כ ת ב ו שזו ה פ ע ם‬ ‫הראשונה שהם מרגישים מהוברים ל ד ב ר שנקרא מוזיקה יהודית וישראלית‪.‬‬ ‫להלן ק ט ע מ מ כ ת ב ש כ ת ב ד״כ מגבעתיים‪:‬‬ ‫‪...‬אין מלים בפי להביע את התרגשותי מקונצרט זה‪ .‬ביליד ליטא ומי שעבר את‬ ‫הגיהינום של היטלר והשתתף במלהמת השהרור‪ ,‬הייתה הווית הערב הזה לבלתי‬ ‫נשבהת‪ .‬המוזיקה הייתה נהדרת לאורך בל הקונצרט‪ .‬עם ההתהלה באילו אהזני‬ ‫מישהו בציצית ראשי והעבירני לבל המקומות האלה‪ .‬הניגונים של בתי־הבנסת‬ ‫והישיבות‪ ,‬הקדיש‪ ...‬אודה ולא אבוש‪ .‬ישבתי ובביתי על ההורבן שהביאה השואה‬ ‫בעקבותיה ומצד שני דמעות של גיל על תקומת העם היהודי מהורבן לעצמאות‪...‬‬ ‫ודבריה של מ״ב מכפר־סבא‪:‬‬ ‫‪...‬לאורך בל שמיעת היצירה עברו לפני הוויות השואה בפי שנשארו בזיכרוני‬ ‫ללא התמונות הקונקרטיות או הפרטים המדויקים בפי שהעבירו אלי הורי ניצולי‬ ‫השואה‪ ...‬השפה המוזיקלית הצליהה להביא להפשטה מוהלטת של הזיכרונות‬ ‫ללא צורך במילים ובפרטים‪ ,‬אבל ההוויה הייתה בעצמה רבה כל כך שלא נותר‬ ‫לי אלא לבכות ללא בושה במשך כל היצירה‪ ...‬האם ניתן להשיג הקלטה של‬ ‫היצירה בדרך כל שהיא‪ ...‬מכיוון שאני מעוניינת שהאנדרטה התשובה הזאת‬ ‫תהיה בבית שלי בכדי שאוכל להעביר את המסר לילדים שלי)‪ 4‬במספר( וכרי‬ ‫שזכר השואה לא ימהק לעולם‪...‬‬ ‫ל כ ת ו ב שירה אחרי אושוויץ‬ ‫‪33‬‬ ‫כ ת ב ע״ר מתל־אביב‪:‬‬ ‫חחוויה המטלטלת של ליל אמש שלחה א ל ת י הביתה‪ ,‬סוף סוף‪,‬‬ ‫‪....‬מבחינתי‪,‬‬ ‫משוכנע שיש לנו עתה שיר דתי חרור אמונה עמוקה של תחייח וחתחרשות‪ .‬במו‬ ‫של פרוטסטנטים יש הרקוויאם של ברהמס ולקתולים טה ראום של ברוקנר‪...‬‬ ‫)תורגם מאנגלית(‬ ‫ב כ ת ב ה ש ע ר ך ח נ ו ך רון ב״ידיעות אחרונות״ ע ל היצירה ע ו ד ל פ נ י ביצוע ה ב כ ו ר ה ש ל ה ‪ ,‬מ ס פ ר‬ ‫ב ר נ ר ד ב ר ו נ ק ה ו ר ס ט ‪ ,‬ה ה ו ל נ ד י שהזמין א ת היצירה‪:‬‬ ‫כל פעם שנפגשנו‪ ,‬שריף היה אומר שאני משוגע‪ .‬רציתי שבל פרק יתהיל‬ ‫לא שופר אמיתי ‪ -‬אמנותי‪ .‬רציתי‪ ,‬שהוא יבטא את תהושת‬ ‫בתקיעות־שופר‪.‬‬ ‫הפהר‪ ,‬את הקל גסים שנכנסים לרהובות‪ .‬רציתי ביצירה גם את רכבות הטרנספורט‪,‬‬ ‫את השירים מבית אבא‪ .‬נעם צעק‪ :‬אי אפשר! ואני בשלי‪ :‬אתה יכולו תעביר את‬ ‫זה לשפת המוזיקה שלך‪ .‬והוא עשה זאת‪ .‬ועור איך עשה זאת!‬ ‫ו מ מ ש י ך חנוך רון וכותב‪:‬‬ ‫איך אפשר לכתוב יצירה מוזיקלית על השואה מבלי להתהלק לעבר הקיטש?‬ ‫האם טראומות כאלה ניתנות ככלל לביטוי אמנותי‪ .‬שניים הצליהו להתעלות‪:‬‬ ‫שנברג‪ ,‬ביצירה ״הניצול מגטו וארשה״ וכריסטוף פנררצקי עם‬ ‫ארנולר‬ ‫לזכר השואה‪ .‬״פהרתי נורא מהקיטש״‪ ,‬אומר שריף‪ .‬״החזקתי‬ ‫ה״לקרימוזה״‬ ‫סרגל של קיטש ביר‪ .‬השתרלתי לשמור על גבול״‪...‬‬ ‫ל פ נ י שאגש ל ה ת ב ו נ נ ו ת עמוקה יותר ביצירה עצמח ובייחוד באותו ח ל ק העוסק בשואה‪ ,‬בואו‬ ‫נ ב ח ן כ י צ ד ק י ב ל ו א ת היצירה ״הגויים״‪ ,‬ש ם ב ח ו ״ ל ‪ .‬ה א ם ה ה ת ר ג ש ו ת ה ז א ת היא ר ק מ נ ת ח ל ק נ ו ‪,‬‬ ‫ה י ש ר א ל י ם ־ י ח ו ד י ם שחיים ע ם ה מ ו ש ג ״שואה״ מ א ז יום היוולדנו?‬ ‫ה ״ פ ר נ ק פ ו ר ט ר א ל ג מ י י נ ח צ י י ט ו נ ג ״ כ ו ת ב ) ‪ 2 7‬ב ס פ ט מ ב ר ‪:(1994‬‬ ‫ההולנדי המוזר בעל המבט ההורר הייב הרבה למלהין הישראלי נעם שריף‪,‬‬ ‫אשר ביצע שליחות כלתי־רגילה המזכירה קצת את הדרך שבה כתב מוצרט את‬ ‫הרקוויאם שלו‪ .‬אך שריף לא כתב רקוויאם‪ ,‬אלא פסיון לעם היחודי בארבעה‬ ‫פרקים‪ ...‬נעם שריף מילא את המשימה שהוטלה עליו‪ .‬היצירה היא צירוף נפלא‬ ‫בין העומק של הרוח היהודית למסורת המערב אירופית בת זמננו‪...‬‬ ‫‪34‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫כאשר בוחנים א ת ההתייחסות ש ל ה מ ב ק ר ת ל פ ר ק ע ל השואה וכן לפרקים חאחרים רואים ניתוח‬ ‫המנסה במכוון ש ל א לחיגרר לרגשיות יתר‪ .‬וכך כ ו ת ב ת המבקרת‪:‬‬ ‫הפעמון הגרול מצלצל כבר כפרק הראשון עם קווינטות י ל ד ד ל ת ופנטטוניקה‪,‬‬ ‫שירים הכיריים‪ ,‬מוזיקת כליזמר ותפילת הנעילה של החזן שמנציה את היי‬ ‫היהורים בגולה‪ .‬בפרק השני השופר הופך לאזעקה‪ .‬צליל התזמורת מצטמצם‪,‬‬ ‫נשבר‪ ,‬כואב‪ .‬בסוף מנגן הקונטרבפ נעימה עצובה‪ .‬הפרק השלישי המופנם‪ ,‬קריש‬ ‫זיכוך וטיהור מלא עוצמה‪ .‬ואז מגיע‪ ,‬כמו התבהרות‪ ,‬מהול הסיום‬ ‫ויזכור‪,‬מביא‬ ‫בפרקהאהרון‪.‬‬ ‫הביקורת‬ ‫הזאת מ ש ק פ ת א ת הביקורות ב כ ל שאר ה מ ק ו מ ו ת שבוצעה בהם היצירה‪ ,‬ה ח ל‬ ‫באוסטרליה‪ ,‬דרך כ מ ה מדינות באירופה וכלה בארצות־הברית — ה ק ה ל מגיב בהתרגשות ב ל ת י ־‬ ‫רגילה‪ :‬הביקורת מ ש ב ח ת ו מ ת פ ע ל ת א ך מ א ו פ ק ת מ ב ח י נ ה רגשית‪.‬‬ ‫ע ב ו ר י ‪ ,‬ב ת ל נ י צ ו ל י ש ו א ה ‪ ,‬ה י ת ה זו ה ח ש י פ ה ה ר א ש ו נ ה ל י צ י ר ה מ ו ז י ק ל י ת ה ע ו ס ק ת ב ש ו א ה‬ ‫במישרין ו מ נ ס ה ל ת א ר ב מ כ ו ו ן א ת ה ז ו ו ע ו ת ש ע ב ר ו היהודים‪ .‬זו ה י ת ה ה ת ו ו ד ע ו ת ר א ש ו נ ה‬ ‫להתרגשות ש ל ק ה ל שלא ראיתי כמוה‪ :‬שאינה קשורה ל ה ע ר צ ת ״כוכבים״ כמו מנצחים גדולים‬ ‫או סולנים גדולים‪ ,‬א ל א למוזיקה עצמה‪ ,‬שהצליחה להוציא מן הקהל‪ ,‬כ מ ע ט ב כ ל מ ק ו ם שבוצעה‪,‬‬ ‫פרץ רגשות שכמוהו לא ראיתי בעבר‪.‬‬ ‫מ ה י ש ב ה ב מ ו ז י ק ה ש ה י א מ צ ל י ח ה ל ע ש ו ת זאת? ק ר י א ה ש ל ס פ ר מ ר ג ש ב ו ו ד א י ת ע ו ר ר ב נ ו‬ ‫א ת א ו ת ם רגשות‪ .‬כאן אנו חווים חוויה ע ם עוד מ א ו ת ולעיתים א ל פ י אנשים היושבים ע ל ידינו‬ ‫וחווים איתנו יחד חוויה בעוצמות ש ל א הכרנו קודם‪ .‬איננו מצליחים ל ש ל ו ט ברגשותינו‪.‬‬ ‫ה פ ר ק השני ביצירה ״מחייה המתים״‪ ,‬ה מ ת א ר א ת השואה‪ ,‬נ פ ת ח בתרועות ש ל קרנות היער‬ ‫ה נ ש מ ע ו ת ב א מ ת כ מ ו אזעקה‪ .‬כ ב ר יש במוזיקה איום‪ ,‬מ ת ח ‪ ,‬אזהרה מ פ נ י מ ה ש ע ו מ ד ל ק ר ו ת ‪.‬‬ ‫ל א ח ר מ כ ן יש א פ י ל ו חיקוי‪ ,‬ב א מ צ ע ו ת כ ל י ה ה ק ש ה ש ל ה ת ז מ ו ר ת ‪ ,‬ש ל צעדי החיילים הגרמנים‪.‬‬ ‫ואז מ ו ש ר השיר היידי הידוע ״אויפן פריפיצ׳יק״ בפי חחזן הטנור‪ ,‬ובו בזמן מ ת ח י ל זמר הבס‪,‬‬ ‫ב ת פ ק י ד הרבי‪ ,‬ל ל מ ד א ת הילדים א ת האלף־בית‪ .‬ל א ח ר מכן נ כ נ ס ת מ ק ה ל ת הנערים ושרה א ת‬ ‫ה א ל ף ־ ב י ת ‪ ,‬ו כ ל זה נ פ ס ק פ ת א ו ם ב א ק ו ר ד ב ע ל ע ו צ מ ה מ ח ר י ש ת אוזניים‪ .‬ל ת ו ך זה נ כ נ ס ו ת‬ ‫צ ע ק ו ת הנערים‪ ,‬ה מ ו ב ע ו ת בשירה ב צ ל י ל גבוה‪ ,‬ק ר י א ת הרבי ל י ל ד י ם וזעקה ש ל החזן‪ ,‬ואז ה כ ו ל‬ ‫נ פ ס ק ל פ ת ע ומשתררת דממה‪ .‬בסופו ש ל הפרק הנערים‪ ,‬כאילו נשמות הילדים‪ ,‬שרים מרחוק‬ ‫א ת הזיכרון ש ל השיר היידי‪.‬‬ ‫הכול נעשה בצורה מרוכזת מאוד‪ ,‬ברורה ומרגשת‪ .‬קשה ל ה ת א פ ק מלבכות‪ .‬האסוציאציות‬ ‫ברורות ואי־אפשר לברוח מהן‪.‬‬ ‫מ י ד א ח ר כ ך מ ת ח י ל ה פ ר ק ש ל ה ק ד י ש והיזכור ה מ ו ש ר ב פ י מ ק ה ל ת ה ג ב ר י ם והחזן‪ ,‬ג ם חוא‬ ‫מרוכז מאוד‪ ,‬והרגשות כבר מציפים אותך‪.‬‬ ‫א ך אין זו יצירה ע ל השואה‪ .‬זוהי יצירה ע ל ת ק ו מ ת ה ע ם היהודי בארצו‪ .‬ואכן‪ ,‬היא מ ס ת י י מ ת‬ ‫ל כ ת ו ב שירה אחרי אושוויץ‬ ‫‪35‬‬ ‫במוזיקה ש ב א ה מכאן‪ ,‬מ ן הארץ‪ ,‬מ ן הקצבים המקומיים ו ה ש מ ח ה ש ל התחייה‪ .‬ל כ ן הסיום אינו‬ ‫בפרץ הרגשות ש מ ע ו ר ר ת ה ק ט ס ט ר ו פ ה ‪ ,‬א ל א בשיר הללויה ״גדול מהחיים״ ש ב ו ה מ ק ה ל ו ת‬ ‫שרות והתזמורת כולה מנגנת והצליל העצום מ מ ל א א ת הלב ודורש תגובה מידית מן הקהל‪,‬‬ ‫שחווה ק ש ת ר ח ב ה ש ל רגשות ל א ו ר ך היצירה‪ ,‬ו א ל ה באים ע ל פ ת ר ו נ ם בסיומה‪.‬‬ ‫מצירו ש ל נ ע ם שריף‪ ,‬ה י ת ה זו העזה גדולה ל כ ת ו ב יצירה ח מ ב ו ס ס ת כ ל כ ך ע ל ה מ ק ו ר ו ת‬ ‫המוזיקליים היהודיים־ישראלים המוכרים ל כ ו ל נ ו ו ל פ ת ח א ו ת ם ל כ ד י יצירה ר ח ב ת ממדים‪ .‬זאת‬ ‫בשעה‬ ‫שביצירות ב נ ו ת זמננו ה י ה מ ק ו ב ל ועדיין מ ק ו ב ל ל כ ת ו ב מוזיקה ל א קומוניקטיבית‪,‬‬ ‫דיסוננטית‪ ,‬מ נ ו ת ק ת רגשית‪ ,‬א י נ ט ל ק ט ו א ל י ת או כפי שאני ק ו ר א ת לזה ‪ -‬מוזיקה למוזיקולוגים‪.‬‬ ‫רבים מהמוזיקאים עיקמו א ת האף ל ש מ ע המוזיקה הזאת‪ ,‬א ך ה ק ה ל הצביע ברגליים‪ .‬ה מ ס ר ש ל‬ ‫ה ק ה ל ה י ה ברור ו ח ד ־ מ ש מ ע י ‪ .‬זו מוזיקה י ש ר א ל י ת עבורנו; זו מוזיקה יהודית עבורנו‪ .‬ככה‪,‬‬ ‫ב א מ צ ע ו ת המוזיקה והזיכרונות שהמוזיקה מ ע ו ר ר ת בנו‪ ,‬אנו מ ס ו ג ל י ם ורוצים ל ח ו ו ת א ת ה א ס ו נ ו ת‬ ‫שעברו עלינו‪ ,‬ע ל בני מ ש פ ח ת נ ו ו ע ל ה ע ם שלנו‪ .‬בעיני אחרים‪ ,‬הלא־יהודים‪ ,‬למוזיקה הזאת יש‬ ‫זהות ברורה מאוד‪ ,‬שונה מ כ ל מוזיקח א ח ר ת ששמעו‪ .‬ה ם מבינים שזו המוזיקה היהודית‪ ,‬ש א ל ה‬ ‫ה ת פ י ל ו ת היהודיות‪ ,‬כ פ י ש ה ם רגילים ל ש מ ו ע יצירות ה מ ב ו ס ס ו ת ע ל ת פ י ל ו ת נוצריות‪ ,‬והם‬ ‫חווים א ת החוויה הרגשית בעוצמה חזקה‪ ,‬כמובן ל ל א ה מ ע ו ר ב ו ת העצומה שיש ל ק ה ל היהודי‬ ‫ביצירה‪ .‬אין ס פ ק שביצירה ה ז א ת ה צ ל י ח נ ע ם שריף‪ ,‬ל ר א ש ו נ ה בארץ‪ ,‬ל ה ע ב י ר בצלילים א ת‬ ‫ה ט ר א ו מ ה ש ח ר ת ה ה ש ו א ה בגופנו ובנשמתנו‪ .‬זוהי חוויית ט ר א ו מ ה ק ו ל ק ט י ב י ת ש ל ע ם ש ל ם ‪.‬‬ ‫ואולי השמים ריקים‬ ‫לזמרת‪ ,‬קריין ו ת ז מ ו ר ת ס י מ פ ו נ י ת‬ ‫מאת אלה מילך־שריף‬ ‫ט ק ס ט מ ת ו ך ספרו ש ל ר״ד ברוך מ י ל ך ״ואולי השמים ריקים״ בעריכת ד״ר שוש אביגל וקטעים‬ ‫משירו ש ל פ א ו ל צ ל א ן ״הצרה״‪ ,‬ב ת ר ג ו מ ו ש ל שמעון זנדבנק‪.‬‬ ‫עריכת הטקסט‪ :‬שוש אביגל ואלה שריף‬ ‫קינה‪ :‬ב ת ש ב ע שריף‬ ‫ב ו צ ע ה ל ר א ש ו נ ה ע ל י ד י ס י מ פ ו נ ט ר ע נ נ ה ב מ ר ס ‪.2003‬‬ ‫א ת ה י צ י ר ה ״ ו א ו ל י ה ש מ י ם ר י ק י ם ״ כ ת ב ת י ב ש נ ת ‪ ,2003‬ו ה י א ב ו צ ע ה ב מ ר ס ‪ 2003‬ע ל י ד י ת ז מ ו ר ת‬ ‫ס י מ פ ו נ ט ר ע נ נ ה ו ב ה ז מ נ ת ה ‪ .‬ה י צ י ר ה מ ב ו ס ס ת ע ל י ו מ ן ש כ ת ב א ב י ב מ ח ב ו א ב ש נ ת ‪.1943‬‬ ‫ה ס י פ ו ר ש ל מ צ י א ת היומן מ ר ת ק ומדהים‪ .‬א ב י ה ח ל י ט ל כ ת ו ב א ת זיכרונותיו ב ש נ ו ת חייו‬ ‫האחרונות ודרש מאחותי‪ ,‬שוש אביגל‪ ,‬וממני ל ע ר ו ך א ת הזיכרונות ה א ל ה ב ס פ ר ולהוציאם‬ ‫לאור‪ .‬הוא כ ת ב בעברית גלותית ומשובשת‪ .‬תפקידי היה ״להעביר״ א ת דבריו לעברית ת ק נ י ת‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫‪6‬ו‪.‬‬ ‫ש ל היום‪ ,‬ו ת פ ק י ד ה ש ל אהותי היה ל ע ר ו ך א ו ת ם ע ר י כ ה ל ש ו נ י ת ו ל ה ב י א ם ל ד פ ו ס ‪ .‬כ ך נ ח ש פ ת י‬ ‫ב פ ע ם ה ר א ש ו נ ה ל ס י פ ו ר חייו ה א מ י ת י ש ל אבי‪ .‬הייתי י ו ש ב ת ע ל ה ש ט י ח ב ב י ת נ ו ש ב ג ר מ נ י ה ) ה י ו‬ ‫כ מ ה ש נ י ם ש ח י י נ ו ב ג ר מ נ י ה דווקא(‪ ,‬ק ו ר א ת א ת כ ת ב ידו‪ ,‬מ ד פ י ס ה א ו ת ו ב מ כ ו נ ת ה כ ת י ב ה ב ע ב ר י ת‬ ‫ת ק נ י ת ובוכה‪.‬‬ ‫ליום הולדתו השמונים כבר הבאנו ל ו שלושה פרקים ראשונים בדפוס‪ ,‬כך שנחה דעתו‬ ‫והוא האמין שאכן יצא ה ס פ ר לאור‪ .‬כ ע ב ו ר כ מ ח חודשים נ פ ט ר ‪ .‬כ ח ו ד ש אהרי מ ו ת ו ק י ב ל ה אמי‬ ‫שיחת טלפון מעיתונאית פולנייה שהגיעה לכינוס עיתונאים בירושלים‪ .‬הדבר אירע בשנת‬ ‫‪,1989‬‬ ‫ת ה י ל ת ה י ח ס י ם בין פ ו ל י ן ל י ש ר א ל ‪ .‬ה ע י ת ו נ א י ת ב י ק ש ה ל ד ב ר ע ם אבי ו נ ד ה מ ה ל ש מ ו ע‬ ‫ש ה ו א כ ב ר אינו בין ההיים‪ .‬כ מ ה ה ב ל ‪ ,‬א מ ר ה ‪ ,‬מ צ א נ ו יומן ש כ ת ב בזמן מ ל ה מ ת ה ע ו ל ם השנייה‪.‬‬ ‫א נ ו יודעים ש ש נ י ם ר ב ו ת ח י פ ש א ת היומן הזה‪ ,‬כ ת ב מ כ ת ב י ם ל כ ל ה מ ו ס ד ו ת ה א פ ש ר י י ם ו ל א‬ ‫ק י ב ל כ ל ת ש ו ב ה ‪ .‬ק ר א נ ו א ת היומן‪ ,‬והוא א ה ד ה מ ס מ כ י ם ה מ ר ת ק י ם ו ה ח ש ו ב י ם ביותר ש נ כ ת ב ו‬ ‫ע ל חנושא‪ .‬אנו מבקשים רשות ל פ ר ס ם חלקים ממנו ב כ ת ב ה ע ת ה מ ח ת ר ת י שלנו ״קרטא״‪.‬‬ ‫ל מ ו ת ר לציין שאנו‪ ,‬א ש ת ו ובנותיו‪ ,‬מ ע ו ל ם ל א שמענו ע ל קיומו‪ .‬אמי ה ס כ י מ ה כמובן‪ ,‬ואחותי‬ ‫נ ס ע ה לוורשה‪ ,‬לארכיון היהודי ש ש ם נ מ צ א כ ת ב היד‪ ,‬כדי ל ק ה ת ו לארץ‪ .‬היא חזרה ובידה‬ ‫צילום מ ל א ש ל כ ת ב היד‪ ,‬מ א ו ת ע מ ו ד י ם כ ת ו ב י ם ב כ ת ב יד צפוף‪ ,‬מ ש ו ם ש א ת ה מ ק ו ר ל א ניתן‬ ‫להוציא מפולין‪ ,‬הוא נ ח ש ב היום לרכוש ממשלתי‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬כעבור שנים אחדות‪ ,‬יצא לאור היומן המקורי ש ל אבי בעריכתה ש ל אהותי‪ ,‬בהוצאת‬ ‫יד ושם‪.‬‬ ‫כ א ש ר פ נ ת ה אלי ת ז מ ו ר ת ס י מ פ ו נ ט רעננה והציעה לי ל כ ת ו ב יצירה עבור התזמורת‪ ,‬הרגשתי‬ ‫צורך עז ל כ ת ו ב יצירה מ ו ז י ק ל י ת ה מ ב ו ס ס ת ע ל היומן ש ל אבי‪ .‬הבנתי כי ה ד ר ך היהירה ש ל י‬ ‫ל ה ת מ ו ד ד ע ם ג ו ר ל ו ש ל א ב י ו ע ם ס י פ ו ר הייו‪ ,‬ע ם ה ג ו ר ל ש ל י ‪ ,‬ב א ו פ ן א מ י ת י ה י א ב א מ צ ע ו ת‬ ‫המוזיקה‪ .‬בה ב ע ת הבנתי כי א ם אצליה ליצור יצירה משמעותית‪ ,‬אקיים א ת מ ש א ל ת ו הגדולה‬ ‫ש ל א ב י ו ח י א ש ס י פ ו ר חייו‪ ,‬ח מ ש ק ף ס י פ ו ר ח י י ם ש ל כ ל כ ך ה ר ב ה י ה ו ד י ם א ח ר י ם ‪ ,‬י י ח ש ף ל ע ו ל ם ‪.‬‬ ‫ב ע ו ל ם ש ל ימינו‪ ,‬ש ק י י מ ת ב ו ״ ס פ ר ו ת שואה״ כ ה ע ש י ר ה ומגוונת‪ ,‬אנשים‪ ,‬בייחוד א נ ש י ם צעירים‪,‬‬ ‫יקראו לעיתים נדירות עוד ספר הקשור בשואח‪ ,‬גם א ם חוא מוחזק כחשוב ומרתק‪ .‬באמצעות‬ ‫המוזיקה‪ ,‬כ ך ה א מ נ ת י וקיוויתי‪ ,‬א ע ב י ר א ת ה מ ס ר העיקרי ש ל היומן ושלנו‪ ,‬ב נ ו ת הדור השני‬ ‫לניצולי השואה‪.‬‬ ‫ב ע ז ר ת א ח ו ת י ע ר כ ת י א ת ה ט ק ס ט ש ל היצירה מ ת ו ך היומן‪ .‬ה ו ס פ ת י ל ט ק ס ט ח ל ק י ם מ ת ו ך‬ ‫פ ו א מ ה ש ל ה מ ש ו ר ר היהודי פ א ו ל צלאן‪ .‬פ א ו ל צ ל א ן ה ו א יליד צ׳רנוביץ׳‪ .‬כ ל מ ש פ ח ת ו נ ם פ ת ח‬ ‫בשואה‪ ,‬והוא עצמו הצליח לברוח וגלה לפריז‪ ,‬ושם ה ת א ב ד בשנות השבעים ש ל ה מ א ה שעברה‪.‬‬ ‫כ ל שירתו מ ו ש פ ע ת מן השואה מ ב ל י ל ק ר ו א ל כ ך ב ש ם ה מ פ ו ר ש ‪ .‬ב פ ו א מ ה ש ל ו ״הצרה״‪ ,‬ב ת ר ג ו מ ו‬ ‫ה נ פ ל א ש ל שמעון זנדבנק‪ ,‬מ צ א ת י ה ת א מ ה מ ו פ ל א ה ל ס י פ ו ר ש ל אבי‪ .‬ישבתי ל כ ת ו ב א ת היצירה‪.‬‬ ‫היו רגעים ש ה ר ג ש ת י כי איני י כ ו ל ה ל ה מ ש י ך ‪ .‬ה ד ב ר י ם כ ל כ ך נוראים ומזעזעים‪ ,‬והם הרי ק ר ו‬ ‫ל א ל א י ש זר‪ ,‬א ל א ל א ב א ש ל י ‪ .‬ה י ה ק ש ה ‪ .‬ו ב כ ל ז א ת ה צ ל ח ת י א י כ ש ה ו ל ש מ ו ר ע ל ה מ ר ה ק ה ד ר ו ש‬ ‫לצורך ה כ ת י ב ה ולסיים א ת היצירה‪.‬‬ ‫ל כ ת ו ב שירה אחרי אושוויץ‬ ‫‪37‬‬ ‫כבר כאשר סיימתי א ת הכתיבה ש א ל ת י א ת עצמי א ם יוכל ה ק ה ל ל ע מ ו ד ביצירה אשר כזאת‪.‬‬ ‫ל א ה ק ל ת י ע ל הצופים‪ .‬סיפור אימים רדף סיפור אימים‪ ,‬ורק האירוניה ש נ כ נ ס ה לעיתים או‬ ‫ההפוגה כביכול באמצעות הקטעים ששרה הזמרת על פי הטקסט של פאול צלאן נתנו את‬ ‫ה א פ ש ר ו ת ל ע כ ל א ת מ ה ש נ א מ ר ו נ ש מ ע ל פ נ י כן‪.‬‬ ‫ה נ ה ה ט ק ס ט ש ל היצירה‪:‬‬ ‫ואולי‬ ‫השמים ריקים‬ ‫זמרת‬ ‫)ריבוד(‬ ‫אבא נפטר בשנת ‪ , 1 9 8 9‬יום אהרי הפסה‪.‬‬ ‫הורשיים אהרי מותו הגיע טלפון מירושלים‪.‬‬ ‫גברת צעירה‪ ,‬שדיברה אנגלית רצוצה במבטא פולני בבר‪ ,‬ביקשה לרבר עם‬ ‫אבא‪.‬‬ ‫מאוחר מדי‪ ,‬אמרה אימא‪.‬‬ ‫אבל הפולנייה חתעקשח‪ .‬חיא עיתונאית מפולין ונמצאת בביקור בישראל‪.‬‬ ‫נמצא אצלם כתב ה י ד שלו‪ .‬חלק מיומן שכתב בזמן מלהמת העולם השנייה‪.‬‬ ‫היא יודעת ששנים רבות ניסה להשיג את כתב היד הזה‪ .‬הם מבקשים רשות‬ ‫לפרסם הלקים מהיומן‪.‬‬ ‫החלטתי להוציא את כתב היד מפולין ויהי מה‪.‬‬ ‫הגעתי לוורשה לבדי‪ ,‬בלילה‪ .‬היה קר וירד גשם‪.‬‬ ‫הכול נראה אפור ומדכא‪.‬‬ ‫משפהתי‪ ,‬לצר זרות גדולה‬ ‫הייתה תחושה משונה של מקום מוכר מאוד‪ ,‬כמעט‬ ‫ומועקה‪ ,‬כאילו הזרתי למהוזות ילדות‪.‬‬ ‫לבית־הקברותהגדול של העם היהודי‪.‬‬ ‫הגעתי‬ ‫כתב היד של אבא המתין לי על שולחן עץ צר וארוך‪,‬בשני תיקי קרטון חומים‪,‬‬ ‫קשורים בשרוך‪.‬‬ ‫נדהמתי‪.‬‬ ‫לא תיארתי לעצמי שיהיה כל כך הרבה‪.‬‬ ‫אבא כתב בעיפרון‪,‬‬ ‫בכתב יד צפוף אכל ברור ונמרץ‪ ,‬כמהברות של‬ ‫כל עמוד היה מלא מקצה ער קצה‪,‬‬ ‫מלמעלה ועד למטה‪ ,‬ללא שוליים‪,‬‬ ‫אפילו על כריכות המהברות‪.‬‬ ‫ביתיספר‪.‬‬ ‫‪38‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫מסעי‬ ‫ב י ו ם ש י ש י ‪ ,‬ה־‪ 1‬ב ס פ ט מ ב ר ‪ ,1939‬ה ח ל ה ס ו ף ש ל ח י י ה א מ י ת י י ם ‪.‬‬ ‫זמרת‬ ‫)פאול צלאן(‬ ‫מובל אל המחוז‬ ‫ובו העקבות שאין לטעות בהם‪:‬‬ ‫עשב‪ ,‬כתוב במפוזר‪ ,‬האבנים‪ ,‬לבנות‪,‬‬ ‫עם צללי העלים‪:‬‬ ‫אל תקרא עור — הבט!‬ ‫אל תביט עור — לך!‬ ‫לך‪,‬שעתך‬ ‫אין לה אחות אתה הנך —‬ ‫הנך בבית‪ ,‬גלגל‪,‬לאט‪,‬‬ ‫מתובו‪,‬ההישורים‬ ‫מתגלגל‬ ‫מטפסים‪,‬‬ ‫מטפסים על שרה בהה‪ ,‬הלילה‬ ‫אינו זקוק לבובבים‪ ,‬בשום מקום‬ ‫אין שואל לך‪.‬‬ ‫מספר‬ ‫מאי ‪.1943‬‬ ‫אקציות עקובות מרם‪.‬‬ ‫גורלם של הילרים היהורים הוא הנורא מכל‪.‬‬ ‫הרוצהים לא יורים בהם‪,‬‬ ‫זורקים אותם לבורות בעורם בהיים‪.‬‬ ‫אנהנו נמלטים ממקום למקום‪.‬‬ ‫בלילות לכפרים‪,‬‬ ‫בימים החרים‪.‬‬ ‫את הילר משאירים אצל סבתא‬ ‫ברירת מבטהים בפרבר‪.‬‬ ‫ההרים הביתה‪.‬‬ ‫בשתיים והצי בלילה‬ ‫מרפיקות ברלת‪.‬‬ ‫מתעוררים‬ ‫זאת אקציה! נפלנו בפה!‬ ‫ל כ ת ו ב שירה אחרי אושוויץ‬ ‫מה עם הילד? !‬ ‫בורהים‪.‬‬ ‫שלושים וארבע שעות של אימה נוראה‪.‬‬ ‫בעליית הגג של מנזר ‪0‬מוך‪.‬‬ ‫מתהתלקש‬ ‫מה עם הילד?!‬ ‫מראות נוראים דרך הריץ בין הקרשים‪:‬‬ ‫ילדים עם ראשים מרוסקים‪,‬‬ ‫גופות נשים ל ג ב ר י ם ש ל מ ת י דם‪.‬‬ ‫טבת‪.‬‬ ‫מה עם הילד?!‬ ‫אל הילד!‬ ‫הייביםלרוץ‬ ‫מאוחר מדי‪.‬‬ ‫לא! זח לא יבול להיות!‬ ‫איך יבול לחיות שאף אחר לא חםתיר את חילר שלי?‬ ‫בבל חעיר‪ ,‬לא נמצא אפילו ארם אחר שחיח מובן לחגן על חילד שלי?‬ ‫תמיד עזרתי לחם‪,‬‬ ‫יילדתי את חילדים שלחם‪,‬‬ ‫חצלתי חיי חולים רבים —‬ ‫ולא נמצא ארם אחד שיציל את חילר חבריא שלי?‬ ‫חולבים לבית חקברות‪.‬‬ ‫בנתיב חמוות של חנרצחים‪.‬‬ ‫לבוש‪,‬שלוליות דם‪ ...‬וקופסאות ריקות של‬ ‫תמונות‪ ,‬ניירות‪ ,‬פקעות שיער‪ ,‬חלקי‬ ‫קליעים‪.‬‬ ‫שלושח בורות ענקיים‪.‬‬ ‫ליד בל בור נשאר חקרש חמובתם ברם‪.‬‬ ‫ערמח של גופות‪.‬‬ ‫ב א י ז ה בור קבורים בני משפחתי‪...‬‬ ‫זמרת‬ ‫בשום מקום‬ ‫אין שואל לך —‬ ‫חמקום שם חיו מוטלים יש לו‬ ‫שם — אין‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫לו‪ .‬הם לא היו מוטלים שם‪ .‬משהו‬ ‫היה מוטל ביניהם‪ .‬הם‬ ‫לא ראו דרכו‪.‬‬ ‫לא ראו‪,‬לא‪,‬‬ ‫דברו על‬ ‫מלים‪ .‬איש לא‬ ‫הקיץ‪.‬‬ ‫שינה‬ ‫באה‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫מספד‬ ‫נקמה‪ .‬רק נקמה‪.‬‬ ‫רכשתי מאיבר אוקראיני אקרה שטייר אוסטרי עם מאה ברורים‪.‬‬ ‫מאותו רגע לא זזתי ללא האקרה‪.‬‬ ‫אותי לא יתפסו בקלות‪.‬‬ ‫בורחים‪.‬‬ ‫היינו המישה‪:‬‬ ‫אשתי‪,‬גיסי‪ ,‬אשתו ובנם הקטן‪.‬‬ ‫אני‪,‬‬ ‫מגיעים לאיבר אוקראיני‪ ,‬ארון בי‪.‬‬ ‫מנסהים הוזה והתהייבויות הרריות‪.‬‬ ‫‪5.6.1943‬‬ ‫צר א׳ — ארון ב׳ ואשתו‪,‬‬ ‫צר ב׳ — אנהנו‪.‬‬ ‫צר א׳ מתהייב בהן צרקו‪:‬‬ ‫להסתיר את צר ב׳)ארבעה מבוגרים בלבר( כל עור נשקפת סכנה להייהם‪.‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫לראוג לכל מחסורם‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫להבטיה את שלומם‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫צד ב׳ מתהייב לדברים חבאים‪:‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫ההזר מלא עבור הוצאות ל פי מחיר השוק‪.‬‬ ‫תשלום עבור אכסון ושירותים ‪ -‬צמוד לדולר‪.‬‬ ‫תשלום מיוחד בעבור הגנה על ההיים בסך שני דונם שרה —‬ ‫מן היום הראשון וער תום שישה חודשים‪.‬‬ ‫בעבור כל יום נוסף — דונם שרה‪ ,‬צמוד‪.‬‬ ‫שני הצדדים מוותרים על אישור נוטריוני‪.‬‬ ‫צמוד‪,‬ההל‬ ‫ל כ ת ו ב שירה אחרי אושוויץ‬ ‫מספד‬ ‫המחבוא‪.‬‬ ‫בור תת‪-‬קרקעי‪.‬‬ ‫רוהב וגובה ב־‪ 1.25‬מטרים‪.‬‬ ‫בלילות עולים לעליית הגג להתאוורר‪.‬‬ ‫בהוץ שרות תבואה בשלל צבעים — ירוק‪ ,‬צהוב‪ ,‬ארום‪ ,‬סגול‪ .‬מראה מרהיב עץ‪.‬‬ ‫ריח חפרחים מעורר שוב ושוב את הבאב‪.‬‬ ‫קולות של ילרים בחוץ‪.‬‬ ‫ארון ב׳ לא מסבים להשאיר את הילר‪.‬‬ ‫הילר עלול להסגיר את כולנו ולהמיט עלינו אסון‪.‬‬ ‫ב׳ רוצח עור כסף‪ .‬אומר שלוחצים עליו‪.‬‬ ‫חילר חולך ורזח‪.‬‬ ‫י ל ד בן שלוש‪ ,‬כל חיום סגור כבור‪.‬‬ ‫אסור לו לרבר‪ ,‬אסור לו לבכות‪...‬‬ ‫למח לילרים של בי מותר לשחק ולצחוק ב א ד ד ד הצדדי‪.‬‬ ‫אסור?‬ ‫למחרקלו‬ ‫ב׳ לא מביא את הילר בחשבון במנות המזון‪.‬‬ ‫הוא אומר שאם לא ניפטר מן ״הממזר הקטן״ צריך יהיה להנוק אותו‬ ‫ולא — יגלו שמסתתרים פהיהורים‪.‬‬ ‫בלילה יוצא גיסי לחפש מקום מסתור לילר‪.‬‬ ‫הוא הוזר מיואש‪ .‬לא הצליה להסדיר רבר‪.‬‬ ‫הילד נעשה טורדני יותר ויותר‬ ‫רוצה לנוע‪ ,‬להתרוצץ‪ ,‬לשהק‪.‬‬ ‫ב׳ חוזר ומפעיל עלינו לחץ חזק להיפטר מהילד‪.‬‬ ‫אנחנו מתחננים שיחכה‪ .‬עוד קצת‪.‬‬ ‫כשמונה עשר ביוני‬ ‫בשבע בערב‬ ‫עולה‬ ‫חילר‬ ‫גיסתי עם בנה מהמהבוא‪.‬‬ ‫מתחיל להתפרע‪,‬‬ ‫מקפץ בעליית הגג במו ציפור ששוהררה מכלוב‪,‬‬ ‫אי אפשר להרגיעו‪.‬‬ ‫‪41‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫לפתע‬ ‫מזנק גיסי‬ ‫ממקומו‪.‬‬ ‫הוא לופת את צווארו העדין של כנו כ י ד אחת כרי לכלום את צעקותיו‪.‬‬ ‫עיניו של הילד מתגלגלות מ י ד בהוריהן‪ ,‬לשונו משתרבבת מפיו והוא משתתק‪.‬‬ ‫״לשחרר?״‬ ‫״כן‪ ...‬לא‪ ...‬בן‪ ...‬לא‪...‬״‬ ‫אינני יבול לחחליט‪.‬‬ ‫גיסי כורע על ברכיו ליר בנו ללא תנועח‪ ,‬פניו לבנים כסיר‪.‬‬ ‫הוא לא מסיר את עיניו מפני ילרו חגוסס‪,‬‬ ‫ההולכים ונעשים בהולים‪ ...‬סגולים‪...‬‬ ‫תפסתי בידל של הילר‪.‬‬ ‫אין דופק‪.‬‬ ‫‪,V‬‬ ‫תוך שתי רקות‪,‬‬ ‫כרממה וללא יכבה אהת‪,‬‬ ‫הסתיימו הייו של הילר‪,‬‬ ‫משוש היי הוריו‪,‬‬ ‫לעיני אמו ובני משפהתו‪.‬‬ ‫באותו רגע חשנו שחדלנו להיות ככל הארם‪.‬‬ ‫יוצאים לחפש מחבוא אחר‪.‬‬ ‫נפרדים מהנשים בתהושה קשה‪.‬‬ ‫ארון ב׳ מבטיח לשמור עליהן ער שנשוב‪.‬‬ ‫לאחר שלושח ימים של נדודים מצאנו מקום‪.‬‬ ‫בלילח‪,‬לבדי‪,‬לחביא אתחנשים‪.‬‬ ‫אני חתר‬ ‫אני מתקרב לביתו של ארון בי‪.‬‬ ‫שקט מרי‪,‬‬ ‫הכלב לא נובח‪.‬‬ ‫גם הפרה איננה‪.‬‬ ‫אני קורא בשמו של ב׳ אך איש לא עונה‪.‬‬ ‫הבית ריק‪.‬‬ ‫אני נכנס לבית‪.‬‬ ‫מראה נורא‪ .‬הכול הפוך‪.‬‬ ‫המהבוא השוף‪ .‬אין שם איש‪.‬‬ ‫אני רץ לעליית הגג‪.‬‬ ‫אין שם נפש היה‪.‬‬ ‫ל כ ת ו ב שירה אחרי אושוויץ‬ ‫אני יוצאלחצר‪.‬‬ ‫גוויית חכלכ שנורח מוטלת ליר החלון‪.‬‬ ‫אני נתקל במשהו כחושך ונופל‬ ‫לאור פנ‪ 0‬אני רואה את גופתה של גיסתי‪.‬‬ ‫שלולית הרם טרם יבשה‪.‬‬ ‫איחרתי את המועד‪.‬‬ ‫אינני יורע במה זמן ישבתי לירח‪...‬‬ ‫לא מצאתי את גופת אשתי‪.‬‬ ‫קיוויתי שאולי הצליהה לברות וניצלה‪.‬‬ ‫קיוויתי לשווא‪.‬‬ ‫רצתי ללא הרף‪.‬‬ ‫באפיסת בוהות הגעתי לבית עני בקצה הכפר‪.‬‬ ‫שבבתי בבגרים רטובים בעליית הגג‪.‬‬ ‫לא יכולתי לבבות‪.‬‬ ‫לא היה לי למי למהר ולספר‪.‬‬ ‫התהלתי לדבר אל עצמי‪:‬‬ ‫קינה‬ ‫זמרת ומספר‬ ‫רממת אלוהים — ער תמיר לרצח‪...,‬‬ ‫אני הוא‪ ,‬אני‬ ‫ממעמקים קראתיך‬ ‫אני שהייתי מוטל ביניכם‬ ‫שאינך מחשיך הרוע‪,‬‬ ‫הייתי פתוח‪ ,‬הייתי שמיע‪,‬‬ ‫ואינך מצר על האור‪,‬‬ ‫אתם הלא ישנים‪.‬‬ ‫על הסבל האנושי‪,‬‬ ‫עדיין אני הוא‬ ‫על הכאב שאץ לו קץ‬ ‫שנים‪ .‬שנים‪ ,‬שנים‪,‬‬ ‫קולך נרמה לא נשמע‪,‬‬ ‫אצבע ממששת מטה והלאה‪,‬‬ ‫ולא החשיבו מלאכיך העולם‬ ‫‪43‬‬ ‫‪44‬‬ ‫מ ה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫כאד׳‪ ,‬כאד׳‪,‬‬ ‫ממעמקים קראתיך‪ ,‬איך נעשה הכל‪,‬‬ ‫באה‪ ,‬מלה‪ ,‬באה‬ ‫שמעוות לא יוכל לתקון‬ ‫ותמרון לא יוכל להמנות‬ ‫ולא כלה ונחרצה על הרשע האיום מכל‪,‬‬ ‫בקשה להאיר‪ ,‬בקשח להאיר‬ ‫ולא באו על עונשם שטני עולם‪,‬‬ ‫אפר‪.‬אפר‪,‬אפר‪.‬‬ ‫גלה לי סלד בטרם כליה‬ ‫לילה‪-‬ולילה‬ ‫לילה‪.‬‬ ‫ואולי השמים ריקים‪j‬‬ ‫ואולי השמים ריקים?‬ ‫ואולי השמים ריקים?‬ ‫ס׳םפד‬ ‫יולי‪.1943 ,‬‬ ‫אני מסתתר בעליית גג של אורווה כבפר‪,‬אצל אנשים טובים‪ .‬סכנת מוות עריץ‬ ‫ראשי והוסר הזהירות הקל ביותר עלול לעלות לי בהיי‪.‬‬ ‫מרהפתעל‬ ‫אינני יורע אם אזכה להשלים את הכתיבה‪.‬‬ ‫ואלהריברותי‪:‬‬ ‫לא יהיו לך אלוהים אהרים על פני עצמך‪.‬‬ ‫עשה רק מה שמועיל לך עצמך ואל תקריב עצמך למען הזולת‪.‬‬ ‫מצה את ההיים ער תום ותיהנה מכל רגע‪.‬‬ ‫אהב את עצמך מעל לכל‪.‬‬ ‫אל תעשה לזולתך את האהוב עליך‪.‬‬ ‫אל תאמץ את מוהך לשווא‪.‬‬ ‫הקשה את לבך ואל תקשיב לו‪.‬‬ ‫אל תקרב יותר מרי לאנשים ואל תקרבם אליך‪.‬‬ ‫אל תסמוך על אף אהר‪.‬‬ ‫אל תאמין — השמים ריקים‪.‬‬ ‫)קולו הולך ונהלש על‬ ‫רקערברי הזמרת(‪:‬‬ ‫ל כ ת ו ב שירה אחרי אושוויץ‬ ‫נולדתי‬ ‫יהודים‪.‬‬ ‫בשנת ‪1907‬‬ ‫צהובים‬ ‫המזרהית שרוב תושביה חיו‬ ‫פודהייצה שובנת באזור יפה‪ .‬ממזרה לה מתנשא הר גבוה עטור ביער‬ ‫עבות של עצי מהט‬ ‫העיירה‬ ‫בפורהייצה‪ ,‬עיירה‬ ‫בגליציה‬ ‫‪45‬‬ ‫גבוהים‪...‬‬ ‫למרגלות ההר זורם הנהר‬ ‫שמתרחב‬ ‫במבואות‬ ‫להוף רהצה רהב‪ .‬מימי הנהר קרים ועליהם צפים פרהים ושושני מים‬ ‫ולבנים‪...‬‬ ‫זמרת‬ ‫)דיבור(‬ ‫ביום שישי‪,‬ה־ ‪ 1‬בספטמבר ‪ 1939‬ההל הםוף של הייו‬ ‫רק לאהד שקראתי את כתב היד של אבא הבנתי‪.‬‬ ‫גדלתי בביתו של איש מת‪.‬‬ ‫איש חזק‪ ,‬והבם‪ ,‬אבל מת‪.‬‬ ‫הוא לימד אותי שלא לצרוך תמיכה רגשית‪,‬‬ ‫לא לבכות בפרהסיה‪,‬‬ ‫גילוי רגש בפני זרים נהשב להולשה‪.‬‬ ‫רק החזקים שורדים‪.‬‬ ‫כך לש אותי כדמותו‪ ,‬הרמות שאחרי הכל‪.‬‬ ‫עמדתי בהבטהה‪.‬‬ ‫סיימתי את הספר שלך אבא‪.‬‬ ‫מן הספר שלך למדתי לסלוח‪,‬‬ ‫סוף־סוף מנוהה‪.‬‬ ‫שלום לעפרך‪.‬‬ ‫האמיתיים‪.‬‬ ‫להתגעגע‪.‬‬ ‫© כל הזכויות שמורות‬ ‫היצירה הזאת אינה ע ו ס ק ת בגורל מקיף ש ל ע ם כ מ ו ״מחייה המתים״‪ .‬היא מ ת ר כ ז ת במקרה א ח ד‬ ‫פ ר ט י ו כ ת ו ב ה בגוף ראשון‪ .‬המוזיקה מ ש מ ש ת ר ק ע ת ו מ ך ל ד ב ר י הקריין ואינה מ נ ס ה ל ת א ר‬ ‫ב צ ל י ל י ם ב א ו פ ן מ ו ה ש י א ת ה נ א מ ר במילים‪ .‬ה מ ו ז י ק ה ת ו פ ס ת מ ק ו ם ר א ש י בין ה ק ט ע י ם ‪ ,‬ואז היא‬ ‫מנסה להעצים א ת התחושות שעוררו המילים שנאמרו קודם לכן או שיאמרו עוד מ ע ט אך לא‬ ‫בדרך תיאורית‪.‬‬ ‫היצירה נ פ ת ח ת בקרנות היער‪ ,‬כ מ ו ״מחייה המתים״‪ .‬נעם שריף הצהיר כי ק ר נ ו ת היער‬ ‫עבורו הן כ מ ו השופר‪ ,‬ש מ ק ב ל כ ל פ ע ם מ ש מ ע ו ת א ח ר ת ‪ .‬אני ב ה ר ת י ב ק ר נ ו ת ה י ע ר מ ט ע מ י ם‬ ‫שונים‪ .‬קרן היער ס י מ ל ה עבורי דווקא א ת ״הבריאות הגרמנית״‪ ,‬א ת הצליל האירופי כ ל כך‪,‬‬ ‫ה מ א ו ד ל א יהודי‪ .‬יש ב כ ל י ם ה ל ל ו ג ם כ ו ח גדול‪ ,‬ה ם מכריזים משהו‪ ,‬א ב ל אז ב א מיד אקורד‬ ‫‪46‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה‬ ‫ש״מקלקל״ ל ה ם א ת החגיגה‪ .‬ו כ ך יש ה ת פ ת ח ו ת ד ר מ ט י ת ע ד לשיא‪ ,‬ואהריו נ כ נ ס ת הזמרת‬ ‫בדיבור ו מ ס פ ר ת א ת סיפור היומן‪.‬‬ ‫מעניין שאנשים רבים ש מ ע ו דווקא ב פ ת י ח ה ש ל ה ק ר נ ו ת א ת צ פ י ר ת הרכבות‪ ,‬ד ב ר ש כ ל ל ל א‬ ‫חשבתי עליו‪.‬‬ ‫ת ג ו ב ת ה ק ה ל ב כ ל ח מ ש ההופעות שהיו בארץ היתה מ ה מ מ ת ‪ .‬קודם כול‪ ,‬היצירה מ ס ת י י מ ת‬ ‫בשקט‪ ,‬בפיאניםימו‪ .‬הקהל נשאר בשקט‪ ,‬ק ש ה ל ו ל מ ח ו א כף‪ .‬ישנם אנשים ש מ מ ש ל א יכלו‬ ‫להביא א ת עצמם ל מ ח ו א כף‪ ,‬אחרים עשו זאת ל א ח ר זמן מ ה כדי ל נ ס ו ת ולהביע א ת רגשותיהם‪.‬‬ ‫רוב האנשים רצו ל צ א ת מ ש ם ו ל א לשמוע ע ו ד דבר‪ ,‬רצו לחיות ע ם עצמם ולחשוב‪ .‬ראיתי‬ ‫ש ה ע ו צ מ ה ש ל הסיפור האישי בשילוב ע ם מוזיקה היא‪ ,‬כ פ י שקיוויתי‪ ,‬גדולה מאוד‪.‬‬ ‫הביקורות שיקפו א ת ה מ ת ר ח ש ב א ו ל ם הקונצרטים‪ .‬חנוך רון כ ת ב ב״ידיעות אחרונות״)‪30‬‬ ‫ב מ ר ס ‪:(2003‬‬ ‫‪...‬המוזיקה‬ ‫בנויה על קטעי‬ ‫הזיכרונות הנוראיים מהשואה של ר״ר ברוך מילך‪,‬‬ ‫אביה של המלהינה‪ .‬עוצמתה נובעת מתפשטות‪.‬‬ ‫לא זועקת‪ .‬להפך‪ .‬לכן זה הזק‪ .‬מוטיבים‬ ‫מהסגפנות‪ .‬שריף לא‬ ‫מתבביינת‪.‬‬ ‫מוזיקליים יהוריים ונוצריים יוצרים הר‬ ‫מזעזע‪ ...‬כל שאר היצירות כמו התגמרו בקונצרט זה‪...‬‬ ‫כ ת ב ה אורה בינור ב״מעריב״‪:‬‬ ‫‪...‬האתגר הכללי והפרטי של התמוררות עם השואה הוא עצום‪ .‬אולי הטראומה‬ ‫הפרטית שעבר אביה עשתה לשריף את הזיכוך הבל־כך א י ש י ליתד עם זאת‬ ‫אוניברסאלי שניכר ביצירה‪ .‬ברומה ליצירתו של שנברג ״הניצול מורשה״ גם‬ ‫שריף מנציהה את הזוועה והכאב ביר אמן‪ ,‬תוך שימוש ד ר מ ט י ונבון בקטעי‬ ‫שירה וקריאה‪...‬‬ ‫הגי חיטרון‪ ,‬מ ב ק ר המוזיקה ש ל ״הארץ״‪ ,‬מ ע ל ה ב ב י ק ו ר ת ו א ת ה ש א ל ה א ם לגיטימי ב כ ל ל‬ ‫ל כ ל ו ל יצירה כזו ב מ ס ג ר ת ש ל ק ו נ צ ר ט רגיל‪ ,‬ו כ ך ה ו א כותב‪:‬‬ ‫‪...‬ביצוע יצירה זו במופע מוזיקלי מן השורה‪ ...‬מעורר שאלה כעין מוסרית‪:‬‬ ‫באיזה מעמר ״מתאים״ בכלל להשמיע קנטטה כזאת‪ .‬האם הסמכתה ליצירות‬ ‫קלאסיות רגילות‪ ,‬שאמורות לגרום הנאה אסתטית‪ ,‬אינה מעשה צורם‪ ...‬שריף‬ ‫השכילה להציב מוזיקה שבל עניינה עבורת המלים‪ ,‬חיזוקן‪ ,‬עיטורן‪ ,‬הרגשתן‪,‬‬ ‫ללא תוספת פאתוס‪ .‬מצמרר ממש השימוש במהלכים מלוריים שנימתם יהורית‬ ‫מהלכים נוצריים גרגוריאניים‪ ,‬בקטע שבו מוצג ההוזה בין האיבר‬ ‫מסורתית‪,‬כנגר‬ ‫למשפחה היהורית המסתתרת אצלו‪ .‬קטע זה מסתיים באקורר ערב‪,‬‬ ‫האוקראיני‬ ‫ל כ ת ו ב שירה אחרי אושוויץ‬ ‫‪47‬‬ ‫אירוני‪ ,‬החותם את המלים ״הצררים מוותרים על אישור נוטריוני״‪ ...‬םימפונט‬ ‫מציעה לקהלה הפעם התנסות חשוכה‪ ,‬מעניינת‪ ,‬כלשון המעטה‪ ,‬ומן הסתם קשה‬ ‫מאור לרבים‪...‬‬ ‫ה י צ י ר ה ב ו צ ע ה ע ד כ ה ש ב ע פ ע מ י ם ב ג ר מ נ י ה ו פ ע ם א ח ת ב א ר צ ו ת ־ ה ב ר י ת ל פ נ י ק ה ל ש ל ‪4,000‬‬ ‫איש‪ .‬ב כ ל ה מ ק ו מ ו ת שבוצעה ב ה ם‬ ‫‪ -‬ל פ נ י ק ה ל ל א יהודי‪ ,‬ק ה ל צעיר‪ ,‬ק ה ל מ ב ו ג ר‬ ‫‪ -‬עוררה‬ ‫היצירה תגובות דומות‪ :‬הלם‪ ,‬אי־יכולת ל מ ת ו א כ ף א ו ל ק ו ם ו ל ל כ ת א ו ל ש מ ו ע מוזיקה נוספת‪.‬‬ ‫נראה ל י כי ה ק ה ל הלא־יהודי מגיב חזק ל א פ ח ו ת ואולי אפילו יותר מ א ש ר ה ק ה ל היהודי משום‬ ‫ש מ ד ו ב ר כ א ן בסיפור אישי ו ל א בסיפור קולקטיבי‪ .‬כ ל א ח ד יכול ל ה ז ד ה ו ת ע ם הסיפור הזה‪.‬‬ ‫המוזיקה מעצימהא ת הרושם שלו‪ ,‬ל ל א ספק‪ ,‬א ך הכוה ש ל היצירה הוא קודם כול ב ט ק ס ט שלה‪.‬‬ ‫המוזיקה ש ל היצירה אינה ע ו מ ד ת בפני עצמה ל ל א ה ט ק ס ט ‪.‬‬ ‫צחוק של עכברוש‬ ‫א ו פ ר ה ק א מ ר י ת ב־‪ 10‬ת מ ו נ ו ת ל ־ ‪ 8‬ז מ ר י ם ‪ ,‬מ ק ה ל ת נ ע ר ו ת ו ת ז מ ו ר ת ק א מ ר י ת‬ ‫מבוסם ע ל ס פ ר ח ש ל נאוח ס מ ל ״צחוק ש ל עכברוש״‪.‬‬ ‫מוזיקה‪ :‬א ל ח מ י ל ך ־ ש ר י ף‬ ‫ליברית‪ :‬נאוה ס מ ל ואלה מילך־שריף‪.‬‬ ‫בימוי‪ :‬ע ו ד ד ק ו ט ל ר‬ ‫בוצע לראשונה ע לידי התזמורת הקאמרית הישראלית והתיאטרון הקאמרי ת ל ־ א ב י ב בניצוהו‬ ‫ש ל א ו ר י ל ש מ ן ב ־ ‪ 9‬ב א פ ר י ל ‪2005‬‬ ‫תקציר הליברית‬ ‫י ל ד ה יהודייה ק ט נ ה נ מ ס ר ת בידי הוריה‪ ,‬שביקשו להצילה‪ ,‬ל מ ש פ ח ת איכרים ב כ פ ר ק ט ן בפולין‪,‬‬ ‫כ ד י שיהביאו אותה ע ד ת ו ם ה מ ל ה מ ה ‪ .‬היא מ ו כ נ ס ת לבור תפוחי אדמה‪ .‬ש מ ה וזהותה נשללים‬ ‫מ מ נ ה ‪ .‬היא נ ד ר ש ת ל ה פ ו ך לנוצרייה‪ ,‬מזונה ניתן ל ה בצמצום‪ ,‬ובן לווייתה היהיד ב א פ ל ת הייה‬ ‫הוא עכברוש‪ ,‬שאותו היא מ כ נ ה ״םטש״‪.‬‬ ‫ב כ ך ל א ת מ ה ס א ת ייסוריה ש ל הילדה‪ .‬ב נ ם הצעיר ש ל זוג האיכרים יורד א ל הבור ב ל י ל ו ת‬ ‫ואונס אותה‪ .‬ל א ה רש נ ה בהושך‪ ,‬מביאה האיכרה א ת הילדה לכומר הקתולי ש ל הכפר‪ ,‬כדי‬ ‫ש י ה ס ל א ו ת ה ב מ ו ידיו ו י פ ר ע א ת חשבון צ ל י ב ת ו ש ל ישו בידי היהודים‪ .‬הכומר‪ ,‬א ב א ס ט נ י ם ל ב ‪,‬‬ ‫מ ס ת י ר א ת ה י ל ד ה בכנסייה ב ס כ נ ו א ת חייו ו מ ש ק ם א ט ־ א ט א ת גופה ו א ת נ פ ש ה המרוסקים‪.‬‬ ‫שישים שנה אהר כך‪ ,‬כשהילדה ההיא כבר ס ב ת א בתל־אביב‪ ,‬היא מ נ ס ה להעביר א ת סיפור‬ ‫האימה ל נ כ ד ת ה ב ת ה ש ת י ם ־ ע ש ר ה ש מ כ י נ ה ע ב ו ד ת ״שורשים״‪ .‬הזיכרון ש נ א צ ר ב ת ו כ ה זמן רב‬ ‫כ ל כ ך תובע כעת א ת זכותו לפרוץ‪ ,‬להפוך לסיפור‪ ,‬להישמע‪.‬‬ ‫נאוה ס מ ל ב ח ר ה ל ס פ ר א ת סיפור ה י ל ד ו ת ה ע צ ו ב הזה ב א מ צ ע ו ת ר ב ד י ם ש ל זיכרון ו ת ו ד ע ה ‪.‬‬ ‫‪48‬‬ ‫מ ה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫בפתיחה‪,‬‬ ‫ה ס ב ת א נ י צ ב ת ע ל פ ר ש ת דרכים‪ .‬ה א ם ל ס פ ר א ת הזיכרון הנורא ל נ כ ד ת ה ‪ ,‬או‬ ‫להניח ל ו ל ש ק ו ע ב ת ה ו ם הנשייה לעד? האישה הזקנה מ ו צ א ת ד ר ך ל ס פ ר ל נ כ ד ת ה א ת הסיפור‬ ‫כאגדה‪ ,‬ו כ ך נ פ ת ח ת ש ר ש ר ת ״הזוכרים״‪.‬‬ ‫הנכדה בתורה מ ש ת פ ת א ת המורה מ ב י ת ־ ה ס פ ר ב מ ה ששמעה מ ס ב ת ה ‪ ,‬וכך היא מעבירה א ת‬ ‫הזיכרון ה ל א ה ‪ .‬ר ו ב ד א ח ר הוא א ס ו פ ת שירי א י נ ט ר נ ט ה מ ת א ר י ם ב ש פ ה אכזרית ו ה ס כ ו נ י ת א ת‬ ‫ע ו ל מ ה ה ה פ ו ך ש ל הילדה בבור‪ .‬א ס ו פ ה זו היא כ ב ר פרי יצירתם ש ל הזוכרים הבאים‬ ‫‪ -‬אלה‬ ‫ש ה נ כ ד ה ש י ת פ ה א ו ת ם בזיכרון ה מ ת ג ל ג ל ‪.‬‬ ‫רובד נוסף הוא ה״חלום״ ה מ ת ר ח ש בעולם עתידני‪ ,‬ובו ה פ כ ו הזוכרים א ת ״ילדה ועכברוש״‬ ‫ל מ י ת ו ס ו ל מ ו ת ג מ ס ח ר י ‪ .‬ב ש נ ת ‪ 2099‬פ ו ר צ ת ל י מ ה א נ ר ג ל י א ל ח ל ו מ ו ו ת ו ד ע ת ו ש ל ס ט ש ש ל ה‬ ‫) ש ה ו א כ ז כ ו ר ג ם ש מ ו ש ל ה ע כ ב ר ו ש בבור(‪ ,‬כ ד י ל מ ס ו ר ל ו ב מ פ ג י ע א ת מ ו ר ש ת ה ז י כ ר ו ן ‪ .‬ח ר ף‬ ‫האיסורים באותה חברה עתידנית‪ ,‬פ ו ע ל ע ל ל י מ ה אנרגלי הזכר הרגשי‪ ,‬והיא מ ב ק ש ת ל ר ד ת ב מ ו‬ ‫גופה ו נ פ ש ה ל ת ו ך ב ו ר האימים ש ל א ו ת ה י ל ד ה ב ע ב ר ו ל ה פ ק י ד ‪ ,‬ו ל ו ג ם בכפייה‪ ,‬א ת הזיכרון‬ ‫בידי ה״זוכר״ הבא‪.‬‬ ‫ה ר ו ב ד האחרון ב ס פ ר הוא זיכרונו ש ל ״העד לזיכרון המקורי״‪ ,‬ה ל א הוא ה כ ו מ ר הכפרי אבא‬ ‫ס ט נ י ם ל ב ‪ ,‬ש מ ת ע ד ביומנו מ ת ק ו פ ת השואה א ת ה ת ה ל י ך ש ב ו ש ו ק מ ה ה י ל ד ה ״ ב ע ל ת הזיכרון״‬ ‫ו א ת הפגיעה האנושה ב א מ ו נ ת ו באלוהים שברא ע ו ל ם פגום‪ ,‬שבו ש ו ל ט ה ת ו ה ו ובוהו‪.‬‬ ‫מבנה הליברית‬ ‫ח מ ש הסוגות השונות ש ל ה ס פ ר — סיפור‪ ,‬אגדה‪ ,‬שירת אינטרנט‪ ,‬פנטזיה עתידנית ויומן —‬ ‫נשזרו יחד ל ל י ב ר י ת ש ל האופרה‪.‬‬ ‫ל י מ ה א נ ר ג ל י ‪ ,‬א ו ת ה י ש ו ת ע ת י ד נ י ת מ ש נ ת ‪ ,2099‬ח ו ק ר ת א ת ה מ י ת ו ס ש ל ״ י ל ד ה ע כ ב ר ו ש ״‬ ‫ו מ ת ח ק ה עליו‪ .‬ה י א זו ש מ ו ש כ ת בחוטי ע ל י ל ת האופרה מ ל מ ע ל ה ‪ .‬ב כ ל פ ע ם היא מ מ ש י כ ה א ת‬ ‫הסיפור מנקודה אחרת‪ ,‬ת ו ך כדי דיאלוג‬ ‫‪ -‬וויכוח ע ם ס ט ש‬ ‫‪ -‬״המפעיל״ שלה‪ ,‬שמתנגד‬ ‫לירידה המסוכנת ל ת ו ך בור העבר‪.‬‬ ‫ב כ ל פ ע ם ש ל י מ ה אנרגלי מ ג ל ה ה ל ק מ ן ה ס י פ ו ר חמקורי‪ ,‬מ ת ר ח ש ת ״ירידה״ לבור‪ ,‬ו נ ח ש ף‬ ‫הסיפור ש ל ה ס ב ת א ה מ ס פ ר ת אותו ל נ כ ד ה ‪ .‬א ל ת ו ך הדיאלוג ה מ ת פ ת ה ביניהן נ כ נ ס ו ת ג ם‬ ‫מחשבותיה ש ל הסבתא ותובנותיה ש ל הנכדה ע ל קורותיה ש ל הסבתא‪.‬‬ ‫ש ע ה שהזקנה מ ש ת פ ת א ת נ כ ד ת ה בסיפורה‪ ,‬נכנסים ג ם השירים הקצרים חלקוניים‪ ,‬המובאים‬ ‫ב פ י מ ק ה ל ת הנערות‪ ,‬שהן ל מ ע ש ה הרהוריה ש ל הילדה ה מ ו ח ב א ת בבור ע ל המציאות ההפוכה‬ ‫ש ל הייה‪.‬‬ ‫התמונח חאחרונה מ ת ר ח ש ת בכנסייה‪ ,‬ש ל ש ם האיכר והאיכרה מביאים א ת הילדה ומוסרים‬ ‫אותה לכומר‪ ,‬אבא סטניסלב‪ ,‬כדי שישחט אותה‪ .‬הכומר עורךא ת טקס מיסת חג המולד‪ ,‬כאשר‬ ‫הילדח מ ס ת ת ר ת מאחור‪ .‬הוא זועק א ל אלוהיו שהפקיר א ת ילדיו־ברואיו‪ .‬א ט ־ א ט הוא מדובב‬ ‫א ת ב ת חסותו‪ ,‬ונוצר ביניהם דיאלוג ש ל שאלות ותשובות‪.‬‬ ‫ל כ ת ו ב שירה אחרי אושוויץ‬ ‫‪49‬‬ ‫ע ו ד ב ט ר ם סיימתי ל ק ר ו א א ת ס פ ר ה ש ל נאוה ס מ ל ״צחוק ש ל עכברוש״‪ ,‬ל פ נ י כ ש נ ת י י ם וחצי‪,‬‬ ‫ידעתי שאני ע ו מ ד ת ל כ ת ו ב יצירה מ ו ז י ק ל י ת ש מ ב ו ס ס ת ע ל ה ס פ ר הזה‪ .‬כ א ש ר ס י י מ ת י א ת ה ס פ ר‬ ‫כ ב ר היה ל י ברור שזו ת ה י ה אופרה‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫נ א ו ה ס מ ל נ ד ה מ ה כ ש ה ב ע ת ל פ נ י ה א ת מ ת ש ב ו ת י ‪ .‬היא‪ ,‬ש כ ת ב ה א ת ה ס פ ר ‪ ,‬ל א י כ ל ה לדמיין‬ ‫א ו ת ו ל ע צ מ ה ק ו ר ם עור וגידים בצורה כ ל כ ך שונה — מחזה ו ע ל א ה ת כ מ ה ו כ מ ה אופרה‪.‬‬ ‫קיבלתי ע ל עצמי ל כ ת ו ב ליברית כדי ל ש כ נ ע א ת נאוה שיש אפשרות להפוך א ת ספרה ליצירה‬ ‫דרמטית־בימתית‪ .‬וכך מצאתי א ת עצמי ע ל גדות אגם ל ח א ן בימי חורף קרים ה ו פ כ ת שוב ושוב‬ ‫ב ד פ י ה ס פ ר ו כ ו ת ב ת ליברית ש ל מ ע ש ה ח פ ך א ת ח ס פ ר ע ל פיו‪.‬‬ ‫הגעתי ארצה‪ ,‬משוכנעת בתפיסה הבסיסית שלי ו מ ל א ת תקווה‪ ,‬והצגתי א ת התוצאה לפני‬ ‫נאוה‪ .‬היא ה י ת ה מ ו פ ת ע ת ו מ א ו ש ר ת ‪ .‬מ כ א ן ע ב ד נ ו י ה ד ע ל הליברית‪ ,‬שינינו‪ ,‬ה ו ס פ נ ו וקיצצנו‪,‬‬ ‫התוצאה לפניכם‪.‬‬ ‫שתי דמויות ראשיות שבו א ת ליבי‪ .‬ה א ה ת היא ה ד מ ו ת ש ל ה ס ב ת א ה מ ס פ ר ת א ת סיפור‬ ‫ילדותה הנורא ל נ כ ד ת ה ‪ .‬המוזיקה ששרה ה ס ב ת א היא הרגשית מ כ ל התפקידים וגם המלודית‬ ‫שבהם‪ .‬בדרך כ ל ל עוטפים א ת שירתה ש ל ה ס ב ת א המיתרים‪ .‬ל צ ד הרוך המוזיקלי יש הרבה‬ ‫כאב‪ ,‬כעם‪ ,‬זעם וציניות‪.‬‬ ‫ה א ה ר ת היא ד מ ו ת ה ש ל א ש ת העתיד‪ ,‬ל י מ ה אנרגלי‪ ,‬ההוקרת הסקרנית והאנרגטית‪ ,‬אשר‬ ‫הסיפור הזה אינו מ ר פ ה מ מ נ ה והיא נ ס ח פ ת ל ת ו כ ו ו ס ו ח פ ת איתה גם א ת ״הפרטנר״ שלה‪ ,‬סטש‪.‬‬ ‫ל י מ ה ‪ ,‬כ ש מ ה כן היא‪ ,‬מ ל א ת אנרגיה‪ .‬זו ב א ה לידי ביטוי במוזיקה ש ה י א שרה‪ .‬ת ו ך כ ד י כ ת י ב ת‬ ‫הליברית שמעתי אותה‪ ,‬סופרן קולורטורה‪ ,‬מתריסה כנגד העולם העתידני שמעוניין בשכהה‪.‬‬ ‫מ צ ד אחד‪ ,‬היא ב ע ל ת ת כ ו נ ו ת מוזיקליות ק צ ת רובוטיות‪ ,‬ומצד אחר‪ ,‬היא מביעה הזדהות רגשית‬ ‫כואבת מ מ ש עם האירועים הקשים שהיא מגלה‪.‬‬ ‫התפקיד הראשי השלישי הוא ש ל הכומר המציל א ת הילדה‪ .‬הכומר נכנס לתמונה כאשר‬ ‫הוא עורך א ת המיסה בכנסייה‪ .‬כאן הוא שר מיסה נוצרית לטינית למהדרין‪ .‬בהמשך‪ ,‬כאשר‬ ‫ה ו א ע ו ב ר ל ש י ר בעברית‪ ,‬מ ת ה י ל עירוב מוזיקלי בין מ ו ט י ב י ם נוצריים ל מ ו ט י ב י ם יהודיים‪.‬‬ ‫באריה האהרונה ש ל ו הוא כבר שר מוזיקה שהיא מ מ ש ת פ י ל ה יהודית‪ .‬ה כ ו מ ר כ ו פ ר באלוהיו‬ ‫כשהוא רואה מ ה ה א ל הזה מ א פ ש ר לברואיו ל ע ו ל ל לילדים‪ .‬הכפירה באה לידי ביטוי מוזיקלי‬ ‫ב מ ע ב ר ההדרגתי ממוזיקה נוצרית למוזיקה יהודית‪.‬‬ ‫א ח ד ה ח ל ק י ם החשובים באופרה הוא המיסה ה מ ק ו צ ר ת שכתבתי‪ .‬א ת כ ל ה מ ח צ י ת השנייה‬ ‫ש ל ה א ו פ ר ה כ ת ב ת י ב ח ד ר ק ט ן בבית מלון בעיר דיסלדורף‪ ,‬ש ש ם בוצעה יצירה א ח ר ת שלי‪,‬‬ ‫״ואולי השמים ריקים״‪ ,‬ה מ ב ו ס ס ת ע ל היומן ש כ ת ב אבא ש ל י ב ת ק ו פ ת השואה‪ .‬ב א ו ת ם שבועות‬ ‫ה ת ח ל ק ו היי בין פ ג י ש ו ת ע ם ת ל מ י ד י ב ת י ס פ ר ג ר מ נ י י ם ע ל ה י צ י ר ה ה ז א ת ובין י ש י ב ה מ מ ו ש כ ת‬ ‫ב ח ד ר הקטן ״בתוך הבור״ ע ם הילדה‪ .‬ה מ ט ע ן הרגשי ש נ ש א ת י בתוכי ב א ו ת ם ימים היה לעיתים‬ ‫כ ב ד מ נ ש ו א ‪ .‬ב א ו ר ה פ ל א ‪ ,‬ב י ו ם ש ה ג ע ת י ל ה ל ה י ן א ת ת מ ו נ ת ה מ י ס ה ח ל ״יום כ ל ה ק ד ו ש י ם ״ ‪,‬‬ ‫ובעודי יושבת וחושבת‪ ,‬התהילו כ ל פעמוני הכנסיות ל צ ל צ ל ב ב ת א ת ת ולהזמין א ת המאמינים‬ ‫א ל הכנסייה‪ .‬צלצול הפעמונים הזה נ כ נ ס ל א ו פ ר ה שלי‪ ,‬ואחר כ ך ק ל ח ה כ ת י ב ת המיסה כאילו‬ ‫‪50‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫אני מורגלת ל כ ת ו ב מיסות נוצריות מאז ומעולם‪.‬‬ ‫״צחוק ש ל עכברוש״ היא א ו פ ר ה ל כ ל דבר‪ .‬כ מ ע ט ל כ ל זמר יש א פ ש ר ו ת ביטוי ו ל פ ח ו ת‬ ‫״אריה״ א ת ת ש ב ה הוא י כ ו ל ל ש י ר ולהפגין א ת י כ ו ל ת ו הקולית‪ ,‬א ל א ש ה ד ב ר ת מ י ד בא ב ק ש ר‬ ‫ע ם ה ט ק ס ט ‪ .‬א פ י ל ו ל א י כ ר ולאיכרה‪ ,‬ש ה ם ״הרעים״ ב ס י פ ו ר הזה‪ ,‬יש ה ז ד מ נ ו ת ל ש י ר ג ם מוזיקה‬ ‫מלודית יותר‪.‬‬ ‫באופרה יש מוטיבים מוזיקליים המאפיינים כ ל ד מ ו ת ודמות‪ .‬המוטיבים ה א ל ה באים ב ת ז מ ו ר ת‬ ‫ו א צ ל הזמרים לסירוגין‪ .‬ל ת ז מ ו ר ת ת פ ק י ד מרכזי וחשוב‪ ,‬והאופרה כ ת ו ב ה ל ה ר כ ב ש ל ת ז מ ו ר ת‬ ‫קאמרית מלאה‪.‬‬ ‫כ כ ל שידיעתי מ ש ג ת ‪ ,‬זוהי ה א ו פ ר ה ה ר א ש ו נ ה ש נ כ ת ב ה בארץ ב נ ו ש א השואה‪ .‬ב ח ו ״ ל נ כ ת ב ה‬ ‫יצירה שאינה אופרה מ מ ש ‪ ,‬א ב ל היא בימתית‪ ,‬ה נ ק ר א ת ״אנה פרנק״‪ .‬הוץ מ א ל ה אינני מ כ י ר ה‬ ‫יצירה אופראית מ מ ש ש נ כ ת ב ה ע ל נושא הקשור ישירות בשואה‪.‬‬ ‫ה א ם ה ע ו ב ד ה ש א נ י ב ת ל נ י צ ו ל י ש ו א ה ה ש פ י ע ה ע ל י ל ב ח ו ר ב ס פ ר ש ל נאוה? ק ש ה ל י ל ע נ ו ת‬ ‫ע ל כך‪ .‬פ ש ו ט איני יודעת‪ .‬ו ב כ ל זאת‪ ,‬כנראה ה ע י מ ו ת שלי ע ם כ ל הנושא הזה ב ע ק ב ו ת יצירתי‬ ‫״ואולי השמים ריקים״ פ ת ה בי א ת הצוהר לרגישות י ת ר ל נ ו ש א הזה דווקא‪.‬‬ ‫ג ם כאן הגיב ה ק ה ל באופן רגשי מאוד‪ .‬זו ה י ת ה חוויה כ ל ־ ח ו ש י ת ‪ .‬ל ב ד מ ה ט ק ס ט והמוזיקה‬ ‫ג ם ההיזיון ה ב י מ ת י היה ח ז ק מ א ו ד ‪ .‬ח ש נ ו ש ה צ ל ח נ ו ל ה ע ב י ר ס י פ ו ר אישי‪ ,‬בדוי א מ נ ם א ך מ ב ו ס ס‬ ‫ע ל הרבה מקרים דומים שאירעו במציאות‪ ,‬בדרך ש ל תיאטרון ומוזיקה‪ ,‬ולמרות ה״נוראות״ ש ל‬ ‫ה מ צ ב י ם ש ה י ל ד ה נ ת ו נ ה בהם‪ ,‬ניתן ב כ ל ז א ת ל ח ו ו ת חוויה א מ נ ו ת י ת ‪ .‬היצירה עדיין ל א יצאה א ת‬ ‫ג ב ו ל ו ת ישראל‪ ,‬ואין ל ד ע ת איך יגיב א ל י ה ק ה ל ל א ־ י ה ו ד י ‪ .‬א ת הכנסייה ה נ ו צ ר י ת ־ ק ת ו ל י ת‬ ‫מייצג כ א ן ה כ ו מ ר ‪ ,‬ש מ צ י ל א ת ה י ל ד ה א ך ג ם כ ו פ ר באלוהיו‪ .‬אין ל ד ע ת א י ך ק ה ל ק ת ו ל י יגיב ע ל‬ ‫א ו פ ר ה כזו‪.‬‬ ‫בחרתי בציטוטים מתוך מ ק צ ת הביקורות משום שהם עוסקים בעיקר בבעייתיות שחש‬ ‫המבקר מ ר א ש מעצם נטילת נושא השואה והפיכתו לבסיס לגיטימי ליצירח אמנותית‪.‬‬ ‫מבקר אחד לא עמד בפיתוי ונדרש לדברים חוץ־אמנותיים שהפריעו לו‪ .‬וכך כ ת ב נעם ב ך‬ ‫זאב מ״חארץ״‪:‬‬ ‫שמעוררת י צ י ר ה על השואה לא ה י י ת ה בדלדד‪ ,‬י ל מ ד מאשר בסל‪«7‬‬ ‫הבעייתיות‬ ‫כשמשתתפיו ויוצריו‪ ,‬קורנים מאושר‪ ,‬עלו על הבימה לקול תשואות‬ ‫הערב‪,‬‬ ‫נלהבות כשהם מפזרים נשיקות‪ ,‬מהייכים‪ ,‬קרים ומורים לכולם‪ ...‬סוף טוב הוא‬ ‫בלתי נמנע‪ ,‬מסתבר‪,‬אפילו ליצירה שמשקפת את הזוועה באופן כה פלסטי כמו‬ ‫האופרה ״צחוק של עכברוש״‪.‬‬ ‫א ך ג ם נ ע ם ב ן ־ ז א ב מ ו ד ה ב ב י ק ו ר ת ו כי ה ק ה ל יצא נ פ ע ם מ ן ה א ו ל ם ‪ ,‬ו כ י ״היו ר ג ע י ם מ ש כ נ ע י ם‬ ‫רבים באופרה‪...‬״‬ ‫ח נ ו ך ר ו ן ‪ ,‬ב ב י ק ו ר ת ו ב ״ י ד י ע ו ת א ח ר ו נ ו ת ״ מ־‪ 12‬ב א פ ר י ל ‪ ,2005‬ה ח ל י ט ל כ ת ו ב ב י ק ו ר ת ב צ ו ר ת‬ ‫ל כ ת ו ב שירה אחרי אושוויץ‬ ‫‪51‬‬ ‫מ כ ת ב מ ר ג ש ל ד ו ד ו אברם‪ ,‬ד ו ד ש מ ע ו ל ם ל א ז כ ה ל ה כ י ר ו כיוון ש נ ס פ ה בשואה‪.‬‬ ‫וכך הוא כ ו ת ב בביקורתו‪:‬‬ ‫שלום לך רור אכרם‪,‬אני כותב לך מכתב זה ישירות אליך‪ ,‬לשמיים‪ .‬דלד יקר‪,‬לא‬ ‫זכיתי להכיר אותך ואת כל המשפהה‪ ,‬כי הובלתם לאושוויץ‪ .‬אני רק רוצה לספר‬ ‫לך שבפעם הראשונה נכתבה אופרה בישראל בנושא השואה‪ .‬ואני הששתי ללכת‪.‬‬ ‫השבתי שזה הילול הקורש‪ .‬אבל הלכתי‪.‬‬ ‫רור יקר‪ ,‬רערתי מהתרגשות‪ .‬זה היה מזעזע בעוצמה הפנימית של הטקסט‬ ‫והליברטו‪ ...‬זה היה מצמרר באיכות המוזיקה‪ ...‬לא בכיתי‪ .‬נגמרו לי הרמעות‪.‬‬ ‫אבל שמעתי איך הבכי נשפך מהנגינה‪ ,‬איך המוזיקה התחילה לבכות‪...‬‬ ‫ל מ י ט ב ידיעתי‪ ,‬מ ע ו ל ם ל א נ כ ת ב ה ב י ק ו ר ת בסגנון ד ו מ ה בישראל‪ .‬כ מ ו בחזרות הבימוי‪ ,‬שבהן‬ ‫כ ל פ ע ם נשבר מישהו אחר והזיל ד מ ע ו ת ל ל א שליטה‪ ,‬וכמו בקרב הקהל‪ ,‬כ ך גם אצל המבקר‪.‬‬ ‫זיכרונות אישיים ש ל כ ל א ח ד ו א ח ד מ ת ע ו ר ר י ם ב ק ר ב ו כ א ש ר ה ס י פ ו ר חאישי מ ח ו ז ק ע ל ידי‬ ‫מוזיקה והם הופכים לאחד‪.‬‬ ‫אורה בינור כ ת ב ה ב״מעריב״‪:‬‬ ‫‪...‬במהלך‬ ‫הערב נוצרה בי‬ ‫טרזינשטאט‬ ‫שם ניגנו והציגו‪ ,‬ו״צהוקשל עכברוש״ מועלה שם‪ ,‬בתוככי הזוועות‪.‬‬ ‫הסיפור‪,‬‬ ‫המוזיקה וחבימוי‬ ‫תהושה‬ ‫מפעימים‬ ‫מצמררת שאנו באילו‬ ‫בעוצמתם‬ ‫יושבים‬ ‫במהנה‬ ‫ומנציחים לא רק את השואה‪,‬‬ ‫אלא גם את הכישרון הגרול של יוצרי האופרה הזו‪...‬‬ ‫מ י כ א ל ה נ ד ל ז ל ץ כ ת ב ב״הארץ״‪:‬‬ ‫‪...‬בספרה של נאוה סמל‪ ,‬״צחוק של עכברוש״‪ ,‬מקבל הסיפור המזעזע ‪ -‬כרמה‬ ‫ואוניוורסלית — של ילרה ששררה א ת י מ י ה ש מ ד ת י ה ו ד י פולין בבור‪,‬‬ ‫אישית‬ ‫עם עכברוש‪ ...‬הרהקה כפולה‪ .‬האתת כי הסיפור נורע לנכרתה של אותה ילרה‬ ‫שנים רבות אהר כך‪ ,‬והשנייה כי הוא מסופר על‪-‬ירי יצורים עתירניים‪ .‬בגרסה‬ ‫הבימתית נוסף לכך עור רובד‪,‬של מוזיקה בת זמננו‪ .‬ואולי רק בך אפשר לגעת‬ ‫בהומרים האלה‪ ,‬ד ד ן העיבור והעירון של העיצוב המלאכותי‪ ,‬חחיצוני‪ ,‬הלא‬ ‫ריאליסטי‪.‬‬ ‫התזמורת‬ ‫יושבת על הבמה‬ ‫הרהוסה)ויש משהו בצפיפות הזאת שמסייע לאווירה‬ ‫הנבונה(‪ .‬הבור הוא אזור עגול בצרה האחר של הבמה הצפופה‪ ,‬ומעל‬ ‫התזמורת‬ ‫‪52‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫קיים‬ ‫מ‪0‬ך עגול עליו‬ ‫ריאליסטיות‪.‬‬ ‫ובמישור‬ ‫מוקרנות‬ ‫תמונות אווירה‪ ,‬או רמז‬ ‫אבל המוזיקה היא שמעלה את העלילה לרמה של‬ ‫התרהשות בהלל‬ ‫שלה‪ :‬מצר אחר היא בת זמננו‪ ,‬ללא הקפרה על צורה שניתנת לזיהוי‬ ‫ריפהרמונית וברומטית במבוון‪ .‬אין‬ ‫מיידי‪,‬לפעמים‬ ‫המקובל‪ :‬זהו הזיון מוזיקלי המושר לכל‬ ‫נוצרית(‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫התלבושות‬ ‫מלודיים‬ ‫אורכו‪,‬עם במה‬ ‫והרמוניים כובשי לב ואוזן‪.‬‬ ‫אבל הדבר ההשוב הוא‬ ‫שהמסגרת‬ ‫ולא לגמרי תיאטרון מרתקת‬ ‫להשתמש‬ ‫רצייטטיווים או אריות במובן‬ ‫פרקים)למלות תפילה‬ ‫האמנותית הזאת‪ ,‬שהיא לא לגמרי אופרה‬ ‫מתהילתה וער סופה‪ ...‬אני יודע שזאת מלה מוזרה‬ ‫בה לאור הנושא של האופרה‪ ,‬אבל זה בעיקר מאור מאוד יפה‪.‬‬ ‫כ ת ב ה ע ל י ס ב ל ו מ נ ט ל ב ״ צ פ ו ן ת ״ א ״ ב־‪ 19‬ב א פ ר י ל ‪:2005‬‬ ‫מהפנטת‪,‬‬ ‫‪...‬יצירת‬ ‫מופת‬ ‫המוזיקה‬ ‫והמשהק מעדנים‬ ‫שהיטיבה להגיע אל כל צופה‪ ,‬כשאת המסר הנוקב‬ ‫ומרככים‪ ,‬אך לא‬ ‫מעלימים בלל‪ .‬להיפך‪ .‬הסיפור‬ ‫האישי כל כך המוגש בצורה בה פיוטית‪ ,‬מאפשר להתקרב גם לנושא איום במו‬ ‫השואה‪ ,‬וכמו להיות אותו מהרש‪ ,‬למען נזכור ולא נשכח‪...‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬נראה ל י כי יש היום צורך גדול ב ק ר ב בני הדור השני והשלישי לניצולי השואה שהם‬ ‫ג ם אנשים יוצרים ל י י ח ד ח ל ק מיצירתם ל כ א ב הזה ש מ ל ו ו ה א ו ת ם מאז ה ו ל ד ת ם ‪ .‬א צ ל כ ל א ח ד זה‬ ‫יוצא בדרך אחרת‪.‬‬ ‫ואותם א ל ה שאינם בני דור שני לניצולים‪ ,‬כ מ ו נ ע ם שריף הצבר או עודד ק ו ט ל ר שביים א ת‬ ‫האופרה‪ ,‬מצליחים ליצור יצירות מרגשות דווקא משום שיש ל ה ם היכולת לריחוק רגשי מהנושא‪,‬‬ ‫א ב ל ע ם זאת הם מחוברים הזק להוויה היהודית והישראלית‪.‬‬ ‫נ ר א ה ל י כי ה ד ר ך ל ה ע ב י ר א ת הזיכרון ה ל א ה היא ע ל ידי היצירה ה א מ נ ו ת י ת ב א ש ר היא‪ .‬אני‬ ‫מקווה ש ב א מ צ ע ו ת ה מ א מ ר ה צ ל ח ת י לעורר א ת סקרנותכם‪ ,‬בייהוד א ת ס ק ר נ ו ת ם ש ל בני הדור‬ ‫הצעיר‪ ,‬להאזין ליצירות שדיברתי עליהן ו ל צ פ ו ת בהן‪.‬‬ ‫ב ח ס ו ת הזמן‪:‬‬ ‫דור שלישי ל ש ו א ה בספרי שואה ח ד ש י ם לילדים‬ ‫יעל דר‬ ‫אני רוצה ל‪0‬פר לך סיפלד‬ ‫על מה שהיה‪,‬‬ ‫על מה שאני זוכרת שהיה‪.‬‬ ‫אני רוצה לספר לך פיפלד‪.‬‬ ‫לאני אבכד>‪,‬‬ ‫ותבכי גם את‪,‬‬ ‫תככי כלי דאגה‪.‬‬ ‫תבכי כלי להסתיר דבר‪.‬‬ ‫זה פוף שלב‪.‬‬ ‫כך יהי‬ ‫)אלונה פרנקל‪ ,‬ילדה‪ ,2005 ,‬עמי ‪(142‬‬ ‫החיבור הזה הוא ניסיון ראשון ל מ פ ו ת ק ב ו צ ה ח ד ש ה ש ל סיפורי ש ו א ה ש מ ס ת מ נ ת ב ס פ ר ו ת‬ ‫הילדים בעשור האהרון‪ .‬ל ק ב ו צ ה הזאת‪ ,‬ש מ ת ג ב ש ת ב א מ צ ע ו ת מ ס פ ר ה ו ל ך וגדל ש ל ספרים‬ ‫המיועדים לילדי הגן ו ה כ י ת ו ת הנמוכות‪ ,‬אפיונים ייחודיים בשיח ה ס פ ר ו ת י ע ל השואה‪ .‬ה ב ו ל ט‬ ‫שבהם הוא נוכחותם ש ל ש ל ו ש ה דורות ה מ ש ת ת פ י ם בה והדינמיקה ה מ ח ז ק ת שנוצרת ביניהם‪.‬‬ ‫ברצוני לטעון ש ה ה ל מ מ ח צ י ת שנות התשעים‪ ,‬כעשר שנים מאז ההלו א ל ה שמכונים בשיח‬ ‫התרבותי בני הדור השני ל כ ת ו ב למבוגרים‪ ,‬ה ם פונים גם ל כ ת י ב ה ספרותית לילדים הקטנים‪.‬‬ ‫הנכדים‪ ,‬מופיעים ב ט ק ס ט י ם כמאזינים ומדובבים‪ ,‬ומוצגים בילדיהם ש ל בני הדור השני‪ .‬הדור‬ ‫השלישי‪ ,‬כ ל ו מ ר נכדי הניצולים ובני דורם‪ ,‬ה ם כמובן גם הקוראים הפוטנציאליים ש ל ספרים‬ ‫אלה‪.‬‬ ‫כ ת י ב ה ע ל ה ש ו א ה ל י ל ד י הגן אינה עניין ש ל מ ה ב כ ך ‪ .‬מ א ז ק ו ם ה מ ד י נ ה ו ב מ ש ך כ ה מ י ש ה‬ ‫עשורים המעיטו מאוד בכתיבה ספרותית ע ל השואה לגילים אלה‪ .‬הניהו ש ה ב א ת מידע ע ל‬ ‫ה ש ו א ה לילדי הגן ע ל ו ל ח ל ע ו ר ר פ ח ד י ם ב ט ר ם ע ת ולהזיק‪ .‬נהגו ל ד ח ו ת א פ ו א א ת הגילוי ו ל ס פ ר‬ ‫‪54‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫לילדים א ת סיפור השואה הראשון רק כשהגיעו לכיתות הנמוכות בבית הספר‪ ,‬והוא סופר בדרך‬ ‫כ ל ל כסיפור ב ע ל ל ק ח לאומי סביב אירועי יום השואה‪.‬‬ ‫ע ו ד ס י ב ה ל ה י ע ד ר ה ש ל ס פ ר ו ת ש ו א ה ל י ל ד י ם ה ק ט נ י ם היא ״ ש ת י ק ת הדור השני״‪ .‬מ ש נ ו ת‬ ‫השמונים לערך סיפרו סופרי הדור השני לשואה ע ל החיים בצל הטראומה ש ל הדור הראשון‬ ‫‪1‬‬ ‫ועל המצוקה ה מ ח ל ח ל ת מ ת ו ך השתיקה והחרדה הכבושה ש ל הוריהם גם לחייהם שלהם‪ .‬עם‬ ‫ז א ת כ ל פ י הילדים הצעירים ש ת ק ג ם הדור השני‪ .‬ס פ ר ו ת הדור השני‪ ,‬ש ה ס י ט ה א ת מ ר כ ז ה כ ו ב ד‬ ‫מתיאור מוראות השואה ע צ מ ה לדיון ע ל ט ר א ו מ ה נ פ ש י ת ב ת ו ך ה מ ש פ ח ה ‪ ,‬יועדה רובה כ כ ו ל ה‬ ‫למבוגרים‪ .‬בספרות המיועדת לילדים הקטנים כ מ ע ט לא נתן הנרטיב ש ל הדור השני א ת אותותיו‬ ‫‪2‬‬ ‫באותן שנים‪ .‬בני הדור‪ ,‬ש ה ר ב ו ל ע ס ו ק ב ה ש פ ע ת ה ה ה ר ס נ י ת ש ל ה ש ת י ק ה ה ר ו ע מ ת ש ל דור‬ ‫הניצולים‪ ,‬ל א ה ת פ נ ו ל נ ס ח ב ע צ מ ם סיפור שואה לילדי הדור הבא‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬א ל ה שגדלו‬ ‫בצל סיפור שבור ומושתק התקשו לבנות סיפור שואה קוהרנטי שיועד לדור הבא‪.‬‬ ‫מכאן‪ ,‬שניסוח ש ל סיפור ש ו א ה ל י ל ד י ם ה ק ט נ י ם הוא בגדר שינוי ש ל ה ע ש ו ר האתרון‪ .‬ע ם‬ ‫ז א ת יש ת ק ד י ם ל פ נ י י ה זו א ל הילדים ה ק ט נ י ם ‪ .‬ב ש נ ו ת הארבעים‪ ,‬ב ע י צ ו מ ה ש ל מ ל ח מ ת ה ע ו ל ם‬ ‫השנייה‪ ,‬כ ת ב ו המבוגרים ו פ י ת ה ו ס פ ר ו ת ילדים ע נ פ ה ש ע ס ק ה בידיעות ה ה ו ל כ ו ת ו מ ת ג ב ש ו ת ע ל‬ ‫‪3‬‬ ‫דבר קיומה ש ל שואה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬השואה ויחסם ש ל בני הארץ א ל י ה היו מהנושאים המרכזיים‬ ‫ש ע ס ק ה בהם ספרות הילדים‪ ,‬ובתוכה הספרות לגיל הרך‪ ,‬ב מ ש ך שנות הארבעים‪.‬‬ ‫המאמר מבקש לסקור א ת המאפיינים הבולטים ש ל ספרות הדור השלישי לילדים הקטנים‬ ‫ה מ ת ה י ל ה ל ה ס ת מ ן בשיח הספרותי ע ל השואה‪ .‬הדיון ייערך מ ת ו ך השוואה ל ס י פ ו ר ש ס ו פ ר‬ ‫לילדים הקטנים בדור הראשון‪ ,‬ויתרכז ב ד ג ם הספרותי המציג א ת מ ע מ ד ה ב א ת ה ש ל השואה‬ ‫ל י ד י ע ת ה י ל ד י ם ה ק ט נ י ם ‪ .‬ב מ ר כ ז ו ש ל ד ג ם ס פ ר ו ת י זה ע ו מ ד ת ה ד י ל מ ה היסודית איך מ ס פ ר י ם‬ ‫ל ד ו ר ה ב א ע ל א י מ י ה ש ו א ה ו מ ה נ כ ו ן ל ס פ ר ‪ .‬אין פ ל א א פ ו א ש ב ש ת י ת ק ו פ ו ת ז מ ן ש כ ה מ י ש ה‬ ‫עשורים מ פ ר י ד י ם ביניהן‪ ,‬ה ר ב ו ס ו פ ר י ה י ל ד י ם ל ת א ר מ ע מ ד בין־דורי זה ש ב ו מ ב ו ג ר מ ס פ ר ל י ל ד‬ ‫ע ל השואה ו ב כ ך הוא חושף אותו ל ר א ש ו נ ה בחייו ל א י מ ה ו ל כ א ב הכרוכים בה‪ .‬כפי ש א ר א ה‬ ‫להלן‪ ,‬מ ע מ ד היידוע ש ל הילדים גולל ב כ ל א ח ת מ ת ק ו פ ו ת א ל ה סיפורים שונים ב ת כ ל י ת ‪ .‬ה ת מ ו ר ו ת‬ ‫ב ת פ ק י ד י ם ש נ ט ל ע ל ע צ מ ו דור ה א ב ו ת ב ה ע ב ר ת סיפור השואה לילדים‪ ,‬כ פ י ש ה ם מ ת ג ל י ם כאן‪,‬‬ ‫עשויים ל ש מ ש ראי ל ת ה ל י כ י ם בין־דוריים רחבים יותר ש מ ת ר ח ש י ם בשיח ע ל השואה המתקיים‬ ‫בחברה הישראלית בשלושת הדורות שחלפו מאז חתרחשה‪.‬‬ ‫ס פ ר ו ת הדור הראשון‪ :‬הורים אבלים מ ס פ ר י ם לילדיהם על קיומה של השואה‬ ‫בנובמבר‬ ‫‪ ,1942‬ס מ ו ך ל מ ו ע ד ש ב ו נ מ ס ר ו ה ה ו ד ע ו ת ה ר ש מ י ו ת ע ל ק י ו מ ו ש ל ר צ ח ש י ט ת י ש ל‬ ‫יהודים באירופה בעיתונים למבוגרים‪ ,‬ההלו ל ה ת פ ר ס ם ב כ ת ב העת ״דבר לילדים״‪ ,‬ואהר כ ך גם‬ ‫בחוברות ובספרים‪ ,‬טקסטים ספרותיים המציגים א ת רגע מסירת הבשורה המרה למאזין־ילד‪.‬‬ ‫רגע ה ה ת פ כ ה ו ת ש ל הילדים היה משול בסיפורים ל נ ט י ש ת תום הילדות והתבגרות א ל תוך‬ ‫מ צ י א ו ת ק ש ה ש א י נ ה מ ב ה י נ ה בין י ל ד ל מ ב ו ג ר ‪.‬‬ ‫״דבר לילדים״‪ ,‬עיתון הילדים הגדול היחיד שיצא בסוף‬ ‫‪ ,1942‬י י ח ד ג י ל י ו ן ש ל ם ל י י ד ו ע‬ ‫ב ח ס ו ת הזמן‪ :‬דור שלישי לשואה בספרי שואה חדשים לילדים‬ ‫‪55‬‬ ‫ה פ ו ר מ ל י ש ל ה י ל ד י ם ‪ ,‬כ מ ה י מ י ם ל א ח ר פ ר ס ו ם ה ה ו ד ע ה ה ר ש מ י ת ש ל ה ס ו כ נ ו ת ) כ ר ך יג‪ ,‬ח ו ב ׳ ‪,11‬‬ ‫‪ 3‬ב ד צ מ ב ר ‪ .(1942‬ה ג י ל י ו ן פ ת ח כ ר ג י ל ב ט ו ר ש ל ה ע ו ר ך ‪ ,‬י צ ח ק י צ י ב ‪ ,‬״ ב מ ע ג ל ה י מ י ם ״ ‪ ,‬ש ה פ ע ם‬ ‫ה י ה בנוסה קינה ונמסר בלשון א ר כ א י ת גבוהה ש ק ר א ה ל א ב ל ו ל מ ח א ה לאומית‪ :‬״גדול שברנו‪.‬‬ ‫פינו מ ל א א ל ה ‪ .‬בשורה ר ע ה ת ר ד ו ף בשורה ר ע ה מ מ נ ה ע ל אהינו המעונים והנהרגים בידי‬ ‫ה ר ו צ ח י ם ה נ צ י ם ״ ) ע מ ׳ ‪.(81‬‬ ‫מ י ד אהרי המדור ש ל יציב הופיע ה ט ק ס ט מ א ת שמשון מלצר‪ ,‬״ביקשתי ל כ ת ו ב ל ך זמר״‬ ‫)שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪82‬־‪ .(83‬ה ט ק ס ט ‪ ,‬ה כ ת ו ב מ ת ו ך ט ל ט ל ה ר ג ש י ת ע ז ה ש ל מ י ש ז ה מ ק ר ו ב ק י ב ל א ת‬ ‫הבשורות הקשות בעצמו‪ ,‬פותח במילים האלה‪:‬‬ ‫בני‪ .‬ביקשתי לבתוב לך זמר להנובה במשקל ובהרוזים‪ ,‬שיהיה נעים למקרא‬ ‫וטוב לשירה‪ .‬אבל ב ל ב ד הימים האלה לא יישקל במשקל השירה והנעשה בהם‬ ‫אין לו משל במעשי הרורות‪...‬‬ ‫בני‪ ,‬הפצתי לשמה את לבך לקראת הג האורים‪ .‬הג הגבורה והתקווה‪ .‬אך איך‬ ‫אשמחך ולבבי בי עצב‪ ,‬ואיך אב‪0‬ה ממך ד ב ר שעליך לרעתו‪ .‬בבר גרלת בני‪,‬‬ ‫והגיעה השעה למסוך בבוס עליזותך מעט מן התוגה‪ .‬בי רב מאור ממנה מזג‬ ‫הגורל‪ .‬טעם בני והתרגל‪ ,‬בי נבר אתה לעם י ל ד ע מ ד ל ד ל ת ‪) . . .‬שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪.(82‬‬ ‫בחירתו ש ל מ ל צ ר ל פ ת ו ח במילים הנוקבות האלה ולהציג הודעה ראשונה זו לקוראים הצעירים‬ ‫בבשורת איוב ש ל א ב א ב ל ה מ ב ש ר לבנו הקטן אינה מקרית‪.‬‬ ‫סיפור השואה ש ס ו פ ר ל י ל ד י ם ה י ה מראשיתו‪ ,‬ע ו ד ב ש נ ו ת השואה עצמה‪ ,‬סיפור בין־דורי‪,‬‬ ‫שנכחו ב ו מבוגרים וילדים‪ .‬ילדי הארץ ה ם אלה ששמעו א ת הסיפור הקשה‪ .‬המבוגרים ה ם אלה‬ ‫שניסחוהו והשמיעוהו‪ .‬הזיקה הבין־דורית הזאת קיימת כמובן באופן מ ו ב ל ע ב כ ל ס פ ר ילדים‪,‬‬ ‫שהרי כ ל ס פ ר ילדים נ כ ת ב בידי מבוגר ופונה‪ ,‬ל פ ח ו ת באופן רשמי‪ ,‬א ל ילדים‪ .‬ואולם בסיפור‬ ‫השואה לילדים ה י ה לשני הדורות‪ ,‬ל צ ד מ ע ר ך הכוחות הפואטי הבסיסי הזה‪ ,‬ת פ ק י ד ת מ ט י‬ ‫חשוב‪ .‬בספרי הילדים ש ל ת ק ו פ ת השואה‪ ,‬שסיפרו ע ל הבאת עצם קיומה ש ל השואה ופרטיה‬ ‫הקשים לידיעת ילדי הארץ‪ ,‬ל ב הסיפור ה י ה נוכחותם ש ל המבוגרים ורגע ה ה ת פ כ ח ו ת ש ל‬ ‫הילדים‪.‬‬ ‫כזהו ג ם ה ט ק ס ט ש ל מ ל צ ר ‪ .‬מ ל צ ר כ ת ב ה פ ע ם ‪ ,‬ש ל א כדרכו‪ ,‬פרוזה ו ל א שירה‪ ,‬ו כ ב ר ב כ ו ת ר ת‬ ‫מ ו ד ג ש ש ה ב ש ו ר ו ת ה מ ר ו ת מ א ל צ ו ת א ו ת ו לזנוח א ת השירה ל ט ו ב ת ט ק ס ט פרוזאי ישיר‪ .‬ה ד ב ר י ם‬ ‫כתובים כמין מ כ ת ב פ ת ו ח ומופנים ל ה ל כ ה א ל בנו ש ל הדובר‪ ,‬א ך ל מ ע ש ה ה ם מיועדים כמובן‬ ‫ל ק ה ל הקוראים הרחב‪.‬‬ ‫ה א ב מ ש מ ש ב ט ק ס ט מעין ד ו ר ביניים‪ ,‬ש מ ת ו ו ך בין ס י פ ו ר ה הטרגי ש ל הגלות‪ ,‬שמייצג א ו ת ה‬ ‫ד ו ד ה ס ב י ם ‪ ,‬ובין ה ד ו ר הצעיר‪ ,‬בני הארץ‪ .‬ה ח ל ו ק ה ל ש ל ו ש ה ד ו ר ו ת‬ ‫ה מ ס פ ר ודור הבנים שחי חיים שלווים בארץ־ישראל‬ ‫‪ -‬דור הסבים‪ ,‬דור האבות‬ ‫‪ -‬מודגשת ב פ ס ק ה השנייה ש ל הרשימה‪:‬‬ ‫״טעם בני והתרגל‪ .‬כי נ כ ד א ת ה ל ע ם יודע מדורות״)שם(‪.‬‬ ‫‪56‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫ה א ב מ ס פ ר לבנו‪ ,‬ל כ א ו ר ה ב פ ע ם הראשונה‪ ,‬ע ל ק י ו מ ה ש ל ה מ ש פ ה ה בגולה‪ .‬זהו ניסיון ראשון‬ ‫ל פ ר ו ט א ת מ ו ש ג ״ ה ג ל ו ת ״ ‪ ,‬ש ה ב נ י ם ח ו נ כ ו ל ש ל ו ל א ו ת ו ‪ ,‬ל פ ר ט י ם א י ש י י ם ‪ :‬״בני‪ ,‬ל א ב ן י ה י ר ה י ה‬ ‫אביך לאביו‪ ,‬כי אחים ואחיות לו‪ .‬אך הוא ע ל ה לבדו לארץ ישראל‪ ,‬הוא לבדו זכה״)שם(‪.‬‬ ‫ל א ח ר ש ב י ס ס מ ל צ ר א ת ה ז י ק ה ה מ ש פ ח ת י ת בין ה ב ן ו ב י ן י ה ו ד י א י ר ו פ ה ש ב מ צ ר ‪ ,‬ו ל א ח ר‬ ‫שהציג א ת ס ע ר ת הרגשות שלו עצמו‪ ,‬הוא מ ת ח י ל להביא א ת הפרטים הקשים לידיעתו‪:‬‬ ‫וכין הילרים האלה‪ ,‬בני‪ ,‬י ל ד י א ת י ל י ל ד י אהיותי‪ ,‬כני רור הם לך‪-‬‬ ‫הם לך‪ ,‬כני עמך הם כולם‪ .‬אל אלוהים הוא היורע מי מהם עור כהיים ומי‬ ‫במתים‪ .‬הלא רבים הילרים שהובאו להצר םגורה‪ ,‬ככבשים למכלאה‪ ,‬וירו כהם‬ ‫ירייה‪ .‬ורבים הושמו בשקים‪ .‬כגורי התולים וכלבים מיותרים והושלכו‬ ‫כמכונות‬ ‫אל הנהר‪ ...‬בעי‪ ,‬אסל; גדול היה שם! והוא הויה עור ומי יורע ער מתי)שם(‪.‬‬ ‫ב א מ ת אתי פ‬ ‫ה ט ק ס ט ‪ ,‬ה כ ת ו ב כ מ כ ת ב פ ת ו ח ‪ ,‬אינו מ ב י א א ת ת ג ו ב ת הבן‪ ,‬המייצג כ מ ו ב ן א ת כ ל ל ה ק ו ר א י ם‬ ‫הצעירים‪ .‬בדבריו ה ס ת פ ק מ ל צ ר ב ה צ ג ת דור הביניים‪ .‬ס ע ר ת הרגשות ש ל ה א ב אמורה ל ש מ ש‬ ‫מ ו ד ל תגובה גם לקוראים הצעירים‪.‬‬ ‫ע ל ה מ ע ר ך הזה ש ל ת פ ק י ד י ם דוריים בסיפור השואה המכוון לדור הצעיר מ ו ש ת ת גם ס פ ר ו‬ ‫ש ל מ ל צ ר ״ א ל ף ״ ) מ ל צ ר ‪ ,(1945 ,‬ש י ו ע ד ל ב נ י ה נ ו ע ר ‪ .‬ג ם כ א ן מ ל צ ר מ י י צ ג א ת ד ו ר ה ב י נ י י ם ‪,‬‬ ‫ש מ ק ב ל ע ל עצמו ל ס פ ר לבנים ע ל בני ה מ ש פ ח ה שנשארו באירופה ודינם נחרץ‪ .‬ה ס פ ר מ ש ל ב‬ ‫בין ת י א ו ר י י ל ד ו ת א י ד י ל י י ם ש ל מ ל צ ר ע צ מ ו ב פ ו ל י ן ו ב י ן ש ו ר ו ת ק י נ ה נ ו ק ב ו ת ‪ .‬ה ט ק ס ט ‪ ,‬ה כ ת ו ב‬ ‫כשירה‪ ,‬נ פ ת ח כ מ ו ה ט ק ס ט שהובא ק ו ד ם לכן‪ ,‬בפנייה ישירה א ל הבן ובהצהרה ע ל אופיו התיעודי‬ ‫ש ל הספר‪ ,‬ה מ ג ל ה ל ו פרטים ע ל בני מ ש פ ח ת ו ש מ ת ו בשואה‪:‬‬ ‫קרא בני‪ ,‬בזה הספר‪ /,‬קרא וגם לו האמן‪ /,‬בי אין זה קובץ אמרי שפר ‪ / -‬הכל‬ ‫אמת‪ ,‬הכל אמן‪ //.‬הכל אמת ואין פה שקר‪ /‬ולא רמיון שירי כוזב‪ /•,‬ולא חשבון‪,‬‬ ‫שיקול והקר‪ /‬מה כן‪ ,‬מה לא פה ייכתב‪ //.‬תיארתי הימים ההמה‪ /,‬לא אגרה ולא‬ ‫ברמע‪/‬כותב הכל כ ש ה י ה ) מ ל צ ר ‪ ,‬ע מ ׳ ה(‪.‬‬ ‫אומר‪ ,‬העט‬ ‫כריה‪/:‬הלב‬ ‫א ת ח ס פ ר ח ת ם מ ל צ ר בקינה‪ ,‬שיוצאת מהסיפור האישי וחמשפחתי א ל ה א ב ל הכללי‪:‬‬ ‫ילרותי‪...‬‬ ‫תוגת‬ ‫הגרולים‬ ‫געגועי‬ ‫וגם גרי‪ /‬וההרב‬ ‫אגיד הדברים‬ ‫הי והוי?‪ /‬פולין‬ ‫עמי רבא־רכב(‪.‬‬ ‫הקטופה!‪/‬הוי כמה את נראית לי היום מזהירה‪ /,‬ב א ש‬ ‫ילרותי‬ ‫מאירה!‪...//‬לטרף היו גם גריה‬ ‫צרופה‪/‬ובאש ההורבן הגרול‬ ‫לברי‪/‬להגיר‪ ...‬איך‬ ‫ואותרהרקאני‬ ‫אכלה זקנים ונערים‪ /...‬הו‬ ‫המרים?‪//‬הן את עור היה בלב‪ ,‬וקינה‪/‬איך אשא על ההי ואבכה‬ ‫המרינה‪/‬הדגולה בתורה‪ ,‬בסהורה ובנוי! )שם‪,‬‬ ‫העדינה‪ ,‬גליציה‬ ‫ב ח ס ו ת הזמן‪ :‬דור שלישי לשואה בספרי שואה חדשים לילדים‬ ‫‪57‬‬ ‫כך‪ ,‬ב א מ צ ע ו ת הפנייה א ל הצעירים ו ה ע מ ד ת ם בפני המציאות הקשה‪ ,‬ביטא דור הביניים‬ ‫תחושות של דאגה‪ ,‬אבל ואף הכאה ע ל ה ט א לנוכה הידיעות ההולכות ומצטברות ע ל השואה‪.‬‬ ‫ל צ ד ה ר צ ו ן ל י י ד ע א ת ה ב נ י ם ו ל ג ש ר ע ל ה פ ע ר ה ר ג ש י ש נ פ ע ר בין ה ד ו ר ו ת ב י ה ס שגילו כ ל פ י‬ ‫השואה‪ ,‬ש י מ ש ה הפנייה ה ס פ ר ו ת י ת א ל הילדים ג ם ד ר ך ל ב ט א מגוון ר ג ש ו ת ש ל א מ צ א ו א ת‬ ‫ביטוים בערוצי שיח אחרים‪.‬‬ ‫מ ט ר ו ת הסיפור ‪ -‬יידוע‪ ,‬קירוב ו ה פ ק ת ל ק ח‬ ‫בשנות הארבעים שירתו הסיפורים שהציגו א ת מ ע מ ד מתן הבשורה המרה שלוש פונקציות‬ ‫עיקריות‪:‬‬ ‫ראשית‪ ,‬ה ם נועדו כמובן להביא לידיעתם ש ל הקוראים הצעירים‪ ,‬לראשונה‪ ,‬א ת ה נ ע ש ה‬ ‫באירופה‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬הם נועדו לפרוץ א ת הניכור שגילה הדור הצעיר כלפי ה מ ת ר ה ש באירופה ולקרב א ת‬ ‫הקוראים‪ ,‬ילדי הארץ‪ ,‬א ל אסון הגולה‪ .‬יש לזכור כי ע ד פרוץ ה מ ל ה מ ה הונכו ילדי הארץ ע ל‬ ‫עקרון ש ל י ל ת הגלות‪ .‬ע ם הגיען ש ל הידיעות ה ק ש ו ת ע ל ה נ ע ש ה באירופה‪ ,‬ו ל נ ו כ ח ה א ד י ש ו ת‬ ‫שגילה הדור הצעיר כ ל פ י מ צ ו ק ת הגולה‪ ,‬ח ח ל ו סופרים ומחנכים להכיר בנזקיו ש ל ההינוך‬ ‫ל ש ל י ל ת הגלות‪ .‬בניסיון ל ת ק ן א ת הנזקים ה ת פ ת ח ה ס פ ר ו ת ה מ נ ס ה ל ק ר ב א ת ילדי הארץ א ל‬ ‫יהודי אירופה‪ .‬סיפורי דגם ה ב א ת הבשורה ה מ ר ה הברו אפוא ל ק ב ו צ ה ה ו ל כ ת וגדלה ש ל ט ק ס ט י ם‬ ‫ספרותיים לילדים בעלי מגמה דומה‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ושלישית‪ ,‬ה ד ג ם ש י מ ש א מ צ ע י ל נ י ס ו ח ל ק ח צ ב א י ־ ל א ו מ י ע ל ידי ת ג ו ב ו ת הילדים מ ת ו ך‬ ‫הידיעות הקשות ששמעו ע ל רצח המוני שמתקיים באירופה‪ .‬סיפורי ה ל ק ה הלכו ורבו ע ם ת ו ם‬ ‫ה מ ל ח מ ה ובעשורים הראשונים לקום המדינה‪.‬‬ ‫ב״ביקשתי ל כ ת ו ב ל ך זמר״ ב ו ל ט הרצון ליידע א ת הילדים ל צ ד הרצון לעורר ב ה ם רגשות‬ ‫א ב ל ושבר‪ ,‬ה מ ש ק פ י ם א ת תחושותיו ש ל מ ל צ ר עצמו‪ .‬כדי לעורר בקרב הילדים רגשות אלה‬ ‫ב ח ר מ ל צ ר ל ח פ ו ך א ת נוסח ההודעח ל ט ק ס ט אישי ש א ב כ ו ת ב לבנו מ ת ו ך ס ע ר ת רגשות גדולה‪.‬‬ ‫אבלו הפרטי על משפחתו שנספתה מודגש אפוא ל כ ל אורך הטקסט‪.‬‬ ‫מ ל צ ר ה ת מ ק ד ב ת פ ק י ד ו ש ל דור הביניים ב ת מ ו נ ה ש ל ה ב א ת הבשורה המרה לילדים‪ ,‬כ מ ת ו ו ך‬ ‫בין ״כאן״ ליישם״‪ .‬ת ג ו ב ת ה נ מ ע נ י ם ה צ ע י ר י ם ה ו ש א ר ה מ ח ו ץ ל ג ב ו ל ו ת ה ט ק ס ט ‪ .‬ע ם ז א ת ר ב י ם‬ ‫מסיפורי ההתוודעות כרכו א ת הבאת הבשורה המרה עם תגובה נתרצת של הילדים לצאת‬ ‫ולהציל יהודים‪ .‬ב ת ו ך כ ך מ נ ס ח ה ט ק ס ט ל ק ח צבאי־לאומי מסיפור השואה הקשה‪.‬‬ ‫סיפור ש כ ז ה חופיע כ ב ר ב ח ו ב ר ת ה ה ו ד ע ה ש ל ״דבר לילדים״‪ .‬ב ס י פ ו ר ״נתן המעורר״‪ ,‬מ א ת‬ ‫פ ל ק ה י ל פ ר י ן ) ״ ד ב ר ל י ל ד י ם ״ ‪ ,‬ע מ י ‪ ,(84-83‬ד ו ר ה ב י נ י י ם א י נ ו מ ו פ י ע כ ל ל ‪ .‬ל ע ו מ ת ז א ת מ ו ד ג ש‬ ‫מ א ו ד מ ק ו מ ו ש ל ה ד ו ר הצעיר ב מ ע מ ר ק ב ל ת ה ב ש ו ר ה ה מ ר ה ‪ .‬ג ם ב ט ק ס ט הזה‪ ,‬כ מ ו ב ט ק ס ט ש ל‬ ‫מלצר‪ ,‬הסבים מייצגים א ת קורבנות השואה‪.‬‬ ‫ה ס י פ ו ר מ ס פ ר ע ל ה י ל ד נ ת ן ש מ ק ב ל ב ש ו ר ו ת ר ע ו ת בזו א ח ר זו‪ ,‬ע ל בני מ ש פ ח ת ו ו ע ל ג ו ר ל‬ ‫כ ל ל היהודים באירופה‪ ,‬ע ל פי הדגם ש ל בשורות איוב‪ .‬ג ם כאן ניכר ש ה כ ו ת ב סבר שכדי לעורר‬ ‫‪58‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫בקרב הקוראים רגשות אמפתיים יש ל ה ת ה י ל מהפרט‪ ,‬מבן המשפחה‪ ,‬ולעבור מ ש ם לאסון‬ ‫הכללי‪.‬‬ ‫הילד נתן מ ק ב ל לחנוכה סביבון קסמים‪ ,‬שיכול ל מ ל א כ ל משאלה‪ .‬ה מ ש א ל ה הראשונה ש ל‬ ‫נתן היא שהסביבון ילך לוורשה ויחיש דרישת שלום מסבא‪ ,‬שמראשית ה מ ל ח מ ה ל א נ ת ק ב ל ה‬ ‫מ מ נ ו ידיעה‪ .‬לשון הבשורה שחוזרת מ ש ם מדגישה א ת ת פ ק י ד ם ש ל הילדים ב מ ע ש ה ההצלה‪:‬‬ ‫״סבא ש ו ל ח ל ך ד ר י ש ת שלום‪ .‬נתן! הוא כ ל ו א ש ם בגטו‪ ,‬ר ע ב ש ם ל ל ח ם ‪ ,‬חולה‪ .‬והרשעים אנשי‬ ‫ה י ט ל ר מ כ י ם א ו ת ו ‪ .‬ד ר ו ש ה ל ו ע ז ר ה ו ה ו א מ ב ק ש ש ת צ י ל א ו ת ו מ ן ה צ ר ה ״ ) ש ם ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.(83‬‬ ‫נתן מ מ ה ר ושולה א ת הסביבון לדודו אשר בווילנה ב ב ק ש ת עזרה‪ .‬א ל א שהסביבון חוזר‬ ‫ובפיו ע ו ד ב ש ו ר ה מרה‪ :‬״גם הוא בצרה‪ .‬ר ע ב והולה‪ ,‬מ ו כ ה ו מ ע ו נ ה בידי ה ר ש ע י ם ‪ .‬ל א י ו כ ל‬ ‫ל ע ז ו ר ‪ .‬ה ו א ע צ מ ו ז ק ו ק ל ע ז ר ה ו מ ב ק ש מ מ ך ש ת מ ה ר ל ה צ י ל ו ״ ) ש ם ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.(84‬‬ ‫ע ת ה ש ו ל ח נתן א ת הסביבון ל כ ל ל היהודים אשר בגולה‪ ,‬כדי שיעזרו לדוד ולסב‪ .‬ה ח ד ש ו ת‬ ‫ה ר ע ו ת אינן מ א ת ר ו ת לבוא‪ :‬״ כ ו ל ם נ ת נ ו בידי ה ר ש ע י ם ‪ .‬כ ו ל ם מ ו כ י ם ומעונים‪ .‬ע י פ י ם מן ה ת ל א ו ת ‪.‬‬ ‫כ ל ע ו ד נ פ ש ם ב ם ‪ .‬ד ר ו ש ה ל ה ם עזרה‪ ,‬והם מ ב ק ש י ם ש ת צ י ל א ו ת ם מן הצרה״)שם(‪.‬‬ ‫מ ש ה ת ב ר ר ה ע ו צ מ ת ה ש ל המצוקה‪ ,‬ש ו א ל נתן ש א ל ה נוקבת‪ :‬״ולמה מהרישים הגיבורים‬ ‫ש ל נ ו ? מ ד ו ע ל א י ח י ש ו עזרה? צ ר י ך ל ה צ י ל א ת ה א ו מ ל ל י ם ! ״ ) ש ם ( ‪ .‬ה ת ש ו ב ה ב א ה ב א מ צ ע ו ת‬ ‫ק פ י צ ה מ ה ק ו נ ק ר ט י א ל ה פ נ ט ס ט י ‪ .‬הסביבון אינו פ ו נ ה א ל גיבורי ההווה‪ ,‬א ל א א ל נציגים מ פ נ ת י א ו ן‬ ‫הגיבורים העברי‬ ‫להתארגנות‬ ‫‪ -‬החשמונאים‪ .‬מתתיהו נעור ומבקש מנתן לעורר א ת כ ל הישנים ולקרוא‬ ‫צ ב א י ת ‪ .‬ו נ ת ן פ ו ע ל מיד‪ :‬״עורו‪ ,‬ישנים‪ ,‬מ ת ר ד מ ת כ ם ! ע ו ר ו ו ע ב ר ו ת ה ת ד ג ל‬ ‫ההשמונאים! ‪...‬הלילה הגיע לקצו‪ ,‬ו מ ת ו ך ד מ ד ו מ י ש ה ר י ת נראו המונים נוהרים ע ם ה נ ש ק ב י ד ם‬ ‫ל ת פ ו ס א ת מ ק ו מ ם בשורות הגדודים‪ ,‬גדודי ההצלה‪ .‬ונתן מעורר ומעורר והסביבון ה נ פ ל א ע ל‬ ‫י ד ו ״ ) ש ם ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.(84‬‬ ‫הבשורה היא בשורה צבאית‪ ,‬ש ל ה ח ש ת עזרה‪ .‬ת פ ק י ד ה י ל ד הוא לעורר א ת מי שבשירים‬ ‫ל כ ך ולארגנם כצבא הצלה‪.‬‬ ‫ת ג ו ב ה א ק ט י ב י ת זו ש ל הילדים ל מ ש מ ע הידיעות ה ק ש ו ת ע ל ה ש ו א ה ה י ת ה ש כ י ח ה ב ס פ ר ו ת‬ ‫הילדים ש נ כ ת ב ה ע ם ת ו ם מ ל ה מ ת ה ע ו ל ם השנייה‪ ,‬בעיקר ב ת ק ו פ ת ה מ א ב ק ו ל ק ר א ת מ ל ח מ ת‬ ‫ה ע צ מ א ו ת ‪ .‬כ ז ה ו ל מ ש ל ש י ר ו ש ל ה מ ש ו ר ר ש‪ .‬ש ל ו ם ״ ב ס ו כ ת נ ו ה ש נ ה ״ ‪ ,‬ש ה ו פ י ע ב ס פ ר ש י ר י‬ ‫ה ח ג י ם ״ ה ג ל י ה י ו ם ״ ) ש ל ו ם ‪ .(1945 ,‬ה ש י ר מ צ י ג א ת ה ח ג י ם ‪ ,‬ב ז ה א ח ר זה‪ ,‬ב צ ל ה י ד י ע ו ת ה ק ש ו ת‬ ‫ע ל השואה‪ .‬השיר שיוחד ל ס ו כ ו ת מ ק ב ל ע ל עצמו להביא א ת אסון הגולה לידיעת הילדים‬ ‫הקטנים ולעורר בהם אמפתיה כלפיו‪ ,‬ולא פ ח ו ת מכך‪ ,‬לכוון ל ל ק ח צבאי־לאומי‪.‬‬ ‫ת ח י ל ת ו ד ו ו ק א מ פ ר י ד ה בין ה א ס ו ן ה מ ת ר ח ש ״ ש ם ״ ו ב י ן ה ש ל ו ו ה ה ח ג י ג י ת ״ כ א ן ״ ‪ .‬ה א ם ה י א‬ ‫ה מ ת ו ו כ ת בין שני ה ע ו ל מ ו ת ‪ :‬״ ע ו ל ם כ ו ל ו ב ו ע ר ב א ש ‪ / ,‬ש ו ד ו מ ל ח מ ה ‪ / .‬ו ב ם ו כ ת נ ו ש ק ט י ש ‪ /‬ו ר י ח‬ ‫א ד מ ה ‪ . .. / / .‬נ ש י ר נ ר ק ו ד ‪ ,‬א ב א א מ א‬ ‫‪ / -‬אך מ ה אני רואה?‪ /‬ע ל פני אימי תלויה ד מ ע ה ‪ /‬ושיר‬ ‫אין ל ה ב פ ה ״ ) ל א מצוינים מ ס פ ר י עמודים(‪.‬‬ ‫ל ש א ל ת ו ש ל ה י ל ד ה ד ו ב ר מ ד ו ע היא עצובה‪ ,‬ע ו נ ה האם‪ :‬״לא א ד ע ש מ ח ה ‪ ,‬ב נ י ‪ / ,‬ב פ י אין‬ ‫מנגינה‪ /.‬זוכרת א ת אחי אני‪ /‬בפולין המדינה‪ //.‬בסוכתם אהזה האש‪ /,‬בבית — האסון‪ /.‬בהוריהם‬ ‫ב ח ס ו ת הזמן‪ :‬דור שלישי לשואה בספרי שואה חדשים לילדים‬ ‫‪59‬‬ ‫יוביל כ ו ב ש ‪ /‬ל ט ב ח כ מ ו צאן״‪.‬‬ ‫כמו ב״נתן המעורר״‪ ,‬גם כאן מופנה הזרקור א ל המאזינים הקטנים שבטקסט‪ .‬ת ג ו ב ת ם‬ ‫א מ ו ר ה כמובן לכוון גם א ת ת ג ו ב ת הקוראים ש מ ח ו צ ה לו‪ :‬״אח ק ט ן לי‪ ,‬ת מ י מ י ‪ / ,‬ושנותיו כ ש ש ‪/ .‬‬ ‫כ ש מ ע ו דברי א מ י ‪ / ,‬ניצתו עיניו כ א ש ‪ / / .‬ו ע ת ש ת ק ה ‪ ,‬ב נ פ ו ל רוחי‪ /,‬ו ל כ ו ל נ ו מ ר ‪ / .‬פ ת ה פ ת א ו ם‬ ‫א ת פיו א ח י ‪ /‬וכה א מ ר ‪ / :‬׳כאשר אגדל‪ ,‬אמי‪ /,‬א ק ח ספינה גדולה‪ /,‬ו ל ע ז ר ת בני ע מ י ‪ /‬אצא א ל‬ ‫ה ג ו ל ה ‪ / / .‬ע ל ה א ו י ב א ר י ם ז ר ו ע י ‪ /‬ע ד י כ י י י ב ה ל ‪ / .‬ו ל ג ו ל ה א ו מ ר ‪ :‬ב ו א י ‪ /‬ל א ר ץ י ש ר א ל ! ‪...‬ואזי ג ם‬ ‫את‪ ,‬אמי‪ /,‬ל א עוד בוכה תחיי‪ /,‬ובמחול תצאי ע מ י ‪ /‬בסוכה ההיא״)כנ״ל(‪.‬‬ ‫גם כאן ה ל ק ח ש מ פ י ק ה י ל ד מ ה ס י פ ו ר ה ק ש ה ש מ ס פ ר ת ה א ם הוא ל ק ח צבאי ברור‪ ,‬וגם כאן‬ ‫מורה ה ט ק ס ט שהדור הצעיר הוא שיביא אותו לכדי מעשה‪.‬‬ ‫ת מ ו נ ת המסירה ש ל הידיעות הקשות ואופי הבאתן המשיכו להעסיק א ת כותבי ספרות‬ ‫הילדים ב מ ש ך כ ל שנות המלחמה‪ ,‬ולעיתים קרובות הוצגה מ ש י מ ת היידוע כ ע י ל ת הכתיבה‪.‬‬ ‫הדוברים בסיפורים א ל ה היו ב ד ר ך כ ל ל ה א ב ו ת ‪ .‬הבנים האזינו‪ .‬ל ס ב י ם ל א ניתן פ ת ח ו ן פ ה‬ ‫ב ת מ ו נ ת היידוע‪ .‬הדור הזה ייצג בהיעדרו א ת כ ל ל הקורבנות היהודים ש ה א ב ו ת מ ס פ ר י ם ע ל י ה ם‬ ‫בצער‪.‬‬ ‫השיר ״סבא שלי״ מ א ת פניה ברגשטיין‪ ,‬ש ר א ה אור בעיצומה ש ל השואה‪ ,‬מציג יפה א ת‬ ‫ה מ ע ר ך הזה ש ל ת פ ק י ד י ם דוריים )״דבר לילדים״‪ ,‬כ ר ך יד‪ ,‬ח ו ב ׳‬ ‫סבא שלי — הוא איננו‬ ‫אתנו‪/‬איננו ב י ; בל הבאים‪/.‬אי; ה ל א בא להתפלל‬ ‫בוקר‪/‬ביהר‬ ‫עם שאר‬ ‫התמונות‪/,‬‬ ‫ופניו בריוק בפני‬ ‫ה י ד ר ה עור‬ ‫‪ 1,35‬ב י ו נ י ‪:(1944‬‬ ‫סבאים‪//.‬סבא שלי עור איננו‬ ‫בל?‪,‬ד‬ ‫אתנו‪/‬הוא ישנו רק על פני‬ ‫אבא‪ /,‬שמהות ובבלל לא זקנות ‪...‬סבא שלי —‬ ‫אתנו?‪/‬והוא בגטו של פולין אסור‪ /,‬ואין הוא כותב בל‬ ‫אגרת‪/,‬ואינו‬ ‫מספר הסיפור״)שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪.(295‬‬ ‫כפי שנראה להלן‪ ,‬בספרות השואה לילדים ה נ כ ת ב ת בעשור האחרון דווקא הסבים הם הדוברים‬ ‫המרכזיים‪ .‬דור ההורים‪ ,‬כ ל ו מ ר דור הביניים‪ ,‬שהיה ה ד ו ב ר המרכזי בסיפורי היידוע ב ש נ ו ת‬ ‫הארבעים‪ ,‬עובר ל פ ע ו ל מאחורי הקלעים‪.‬‬ ‫מעבד הדורות‪ :‬מסיפור הדוד הראשון לסיפור הדור השלישי‬ ‫בשנות הארבעים היה סיפור הבאת המידע ע ל השואה לידיעת הילדים במידה רבה סיפורו ש ל‬ ‫ד ו ר הביניים‪ .‬ה ס י פ ו ר נ ב ע מ ר צ ו נ ו ש ל ה ד ו ר הזה ל ע ו ר ר ב ק ר ב ה ק ו ר א י ם הצעירים מגוון תגובות‪:‬‬ ‫הידע שנרכש באמצעות הסיפורים היה אמור לעורר בהם ת ח ו ש ת שבר ושותפות גורל כלפי‬ ‫האחים באירופה‪ .‬תיאורי תגובותיהם ש ל המבוגרים לידיעות ש ה ם ע צ מ ם קיבלו זה ל א כבר‬ ‫אמורים היו ל ע ו ד ד א ת הקוראים הצעירים ל ח ו ש כמוהם‪.‬‬ ‫נוסף ע ל כ ך ראינו כי בתגובות הילדים לסיפור השואה שזה ע ת ה ש מ ע ו ניכרים ניצניו ש ל‬ ‫‪60‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫ל ק ה צבאי־לאומי שהם מפיקים מסיפור השואה‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הסיפור ע ל קורבנות השואה‬ ‫לווה ל א פ ע ם בפנטזיה ילדותית ש ל הילד המאזין ע ל תגובה צבאית הרואית ועל נ ק מ ה ראויה‬ ‫באויב הגרמני‪.‬‬ ‫שלוש הפונקציות הללו‬ ‫‪ -‬היידוע‪ ,‬ניסיון הקירוב ו ה פ ק ת ה ל ק ה‬ ‫‪ -‬היו כ ר ו כ ו ת ב נ ו כ ח ו ת ם‬ ‫ש ל שני דורות בעלילה‪ :‬מבוגרים ה מ ס פ ר י ם א ת הסיפור וילדים המאזינים ל ו ומגיבים בהתאם‪.‬‬ ‫מ ח ו ץ ל ס י פ ו ר פ ע ל ו י ח ס י ה כ ו ח ו ת בין ה ד ו ר ו ת ב ה ת א מ ה ‪ :‬מ ב ו ג ר י ם ה כ ו ת ב י ם א ת ה ס י פ ו ר ו י ל ד י ם‬ ‫הקוראים אותו‪ .‬ש ל ו ש ה פ ו נ ק צ י ו ת ה מ ר כ ז י ו ת ה א ל ה ויחסי ה ב ו ה ו ת בין שני ה ד ו ר ו ת מאפיינים‬ ‫במידה רבה א ת מ כ ל ו ל ספרות הדור הראשון לילדים‪.‬‬ ‫ספרות הדור השני שנכתבה למבוגרים והתבססה בשיה הספרותי משנות השמונים לערך‬ ‫ס ת ר ה עקרונות אלה שהיה מ ו ש ת ת עליהם סיפור השואה לילדים בדור הקודם והציגה תמונה‬ ‫בין־דורית שונה לחלוטין‪ .‬בעוד ספרות הדור הראשון לילדים ע ס ק ה בניסוחו ש ל סיפור שואה‬ ‫קוהרנטי ואף ״מתזק״‪ ,‬מ ת ו ך ק ש ב לצרכיו ש ל הדור הצעיר ההי בארץ‪ ,‬סיפרה ס פ ר ו ת הדור‬ ‫השני ע ל ילדות ונעורים בצל שתיקה‪ ,‬בצילו ש ל סוד נורא ושברי סיפור שפרצו מ פ ע ם ל פ ע ם‬ ‫מ ת ו ך כ א ב ואף גילויי טירוף‪ .‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬מ ש ב ג ר ו ילדי ח נ י צ ו ל י ם ח ל ה ת פ נ י ת ב ס י פ ו ר השואה‪ .‬בני‬ ‫הדור השני ויתרו ע ל סיפור אירועי השואה עצמם‪ ,‬ו ב מ ק ו מ ם סיפרו ע ל יחסים בין־דוריים‬ ‫מ ו ר כ ב י ם ו מ ל א י ס ת י ר ו ת בינם ובין ה ו ר י ה ם ה נ י צ ו ל י ם ובני דורם‪.‬‬ ‫הבנים דיווחו ש ב י ל ד ו ת ם חשו ח מ ל ה עזה כ ל פ י הוריהם וכן רצון ל ר צ ו ת א ו ת ם ולגונן עליהם‪.‬‬ ‫הם פ ח ד ו מ״סודם״ ונמשכו אליו בעת ובעונה אחת‪ ,‬ועם זאת גם הבינו שהטראומה שנושאים‬ ‫עימם החורים מ ח ל ח ל ת גם ל ת ו כ ם ומשאירה גם אותם מצולקים‪.‬‬ ‫ס פ ר ו ת הדור השני ס ו פ ר ה ב א מ צ ע ו ת הבנים‪ ,‬ילידי הארץ שבגרו‪ ,‬והיא יועדה במידה רבה‬ ‫ל ב נ י א ו ת ו הדור‪ ,‬ל ב נ י ם ש ל הניצולים ו ל ב נ י דורם‪ ,‬שהיו אז ב ש נ ו ת ה ש ל ו ש י ם ו ה א ר ב ע י ם להייהם‪,‬‬ ‫ושימשה א מ צ ע י ל ח ש ו ף א ת ה ס ו ד ה מ ש פ ח ת י ‪ ,‬להוציאו מד׳ אמות‪ ,‬מ ה מ ר ת ף ‪ .‬ס פ ר ו ת הדור השני‪,‬‬ ‫ש נ כ ת ב ה כ א מ ו ר למבוגרים‪ ,‬היא ניסיון ראשון ש ל בני הדור ל ח פ ש ל ה ם מוצא‪ ,‬ל ה ש ת ה ר ר‬ ‫ב א מ צ ע ו ת ה כ ת י ב ה )ואף ה ק ר י א ה ( מ ה ט ר א ו מ ה ש ח ל ח ל ה ג ם ב ם ‪ .‬ה נ י ס י ו ן ה ז ה ל מ צ ו א ת י ק ו ן‬ ‫באמצעות דיבור היא נקודת המוצא ש ל ספרות הדור השלישי ש נ כ ת ב ה לילדים הצעירים‪.‬‬ ‫תפקיד דור הביניים בסיפור השואה החדש‪ :‬מפעיל מאחורי הקלעים‬ ‫סיפורים שנכתבו בעשור האחרון החושפים א ת הילדים הקטנים לאימי השואה מניהים א ת‬ ‫קיומם ש ל ש ל ו ש ה דורות‪ :‬סבים‪ ,‬הורים וילדים‪ .‬ב ד ר ך כ ל ל מ ד ו ב ר בסיפור מ ש פ ח ת י אותנטי‪,‬‬ ‫שמתלווה אליו נעימה אישית‪ .‬חוויית הקריאה בו מ ש ו ל ה להצצה א ל סיפור מ ש פ ח ת י פנימי‪.‬‬ ‫ה ד ו ב ר ה ו א ב ד ר ך כ ל ל הסב‪ ,‬ה פ ו ת ה ל ר א ש ו נ ה א ת סגור ל י ב ו ל פ נ י ה נ כ ד ‪ ,‬וזה מ ד ו ב ב ו ו מ ק ש י ב ל ו‬ ‫ב א ה ב ה ‪ .‬ד ו ר הביניים‪ ,‬כ ל ו מ ר ההורים‪ ,‬נ ע ד ר ב ד ר ך כ ל ל מ מ ע מ ד זה‪ .‬ה ה נ ה ה ה מ ו ב ל ע ת ‪ ,‬ה נ ש ע נ ת‬ ‫ע ל יהסי הדורות ש ה ש ת י ת ו בני הדור השני‪ ,‬היא כי דווקא היעדרם ש ל הבנים מ ה ש י ה ה ה ד ר מ ט י ת‬ ‫מ א פ ש ר לניצולים ל ה י פ ת ח ולדבר ב פ ע ם הראשונה‪ .‬הנכדים‪ ,‬חמשוחררים מ ק ש ר ה ה ד ח ק ה שאפיין‬ ‫א ת שני הדורות הקודמים‪ ,‬ה ם אלה שיכולים להתיר אותו‪.‬‬ ‫ב ח ס ו ת הזמן‪ :‬דור שלישי לשואה בספרי שואה חדשים לילדים‬ ‫‪61‬‬ ‫כ ך ‪ ,‬ה ס פ ר ״ ה מ ג ר ה ה ש ל י ש י ת ש ל ס ב א ״ ) ט ל ־ ק ו פ ל מ ן ‪ (2002‬מ ר ח י ק א ת ה ה ו ר י ם כ ב ר ב ת ח י ל ת ו ‪:‬‬ ‫״ מ כ ל ה מ ק ו מ ו ת ב ע ו ל ם ‪ ,‬אני א ו ה ב א ת הבית ש ל ס ב א יודה ו ס ב ת א ג׳ניה‪ .‬אני נ ו ס ע א ל י ה ם ב כ ל‬ ‫ח ו פ ש ה ונשאר ש ם עוד ועוד‪ .‬בלי הנדנודיםש ל אחותי הקטנה‪ ,‬בלי אבא ואמא‪ ...‬סבא יודה הוא‬ ‫ה ח ב ר ה כ י ט ו ב ש ל י ״ ) ל א מצוינים מ ס פ ר י עמודים(‪ .‬ה ש י פ ת סודו הגדול ש ל ס ב א באוזני ה נ כ ד‬ ‫ת ת ר ח ש ב ב י ת ם ש ל ס ב א ו ס ב ת א ‪ ,‬ב ל א נ ו כ ח ו ת ם ש ל בני הדור השני‪ .‬נ ו כ ה ת נ ו ס פ ת היא סבתא‪,‬‬ ‫שמלווה א ת פ ת י ח ת סגור ה ל ב בחיוך אוהד‪.‬‬ ‫ו ל מ ר ו ת זאת‪ ,‬ה ס פ ר ו ת ח ח ד ש ה ה ע ו ס ק ת בשואה היא מ ע ש ה ידיהם ש ל בני הדור השני‪ .‬ל ד ו ר‬ ‫הביניים י ש ת פ ק י ד מרכזי ברוב הסיפורים החדשים‬ ‫‪ -‬ה ם שיוזמים א ת כ ת י ב ת ה ס פ ר ואף‬ ‫מ ש ת ת פ י ם ביצירתו‪ .‬נ ו כ ח ו ת ם הקריטית לסיפור‪ ,‬בהיותם המושכים בחוטים מבחוץ‪ ,‬מודג שת‬ ‫ב ד ר ך כ ל ל ע ל ג ב הספרים א ו ב ט ק ס ט חיצוני המלווה אותם‪ .‬ב ס פ ר ״הסיפור ש ל ס ב ת א ילדה״‬ ‫)רווה ש ו נ ו ו ל ד ‪ (2004 ,‬ס ב ת א ס ו ז נ ה מ ש ח ז ר ת א ת י ל ד ו ת ה ב ש ו א ה ‪ ,‬ב נ ע י מ ה י ל ד ו ת י ת ו ב ג ו ף ש ל י ש י ‪,‬‬ ‫ביצירה שהיא ס פ ק מונולוג טיפולי ו ס פ ק ט ק ס ט ה מ נ ס ה ל ד ב ר א ל הילדים ב ש פ ת ם ‪ .‬גילה ה מ ת ק ד ם‬ ‫ש ל ס ב ת א ו נ ו כ ח ו ת ם ש ל הנכדים הצעירים מודגשים כ ב ר ב ע מ ו ד הראשון‪ :‬״ כ ש ס ב ת א סוזנה‬ ‫תגיע ל ש ע ר י ה ש מ י ם ‪ /‬ל פ ת ח ו ש ל גן עדן‪ ...‬ה י א ת ב י ט ל א ח ו ר ו ת ח י י ך ‪ /‬ו ת ל ח ש ב ש ק ט — ‪/ /‬‬ ‫שלום ילדים‪ /,‬תהיו ל י בריאים‪ /,‬ל א השארתי ל כ ם ‪ /‬בתים‪ ,‬מכוניות‪ /,‬תכשיטים יקרים‪ /,‬אלא‬ ‫ר ק סיפורים‪ /.‬ח ל ק ם שמחים‪ /,‬מ ק צ ת ם עצובים‪ /.‬סיפורים אמיתיים‪ /‬מן החיים‪ //.‬יש סיפור‬ ‫ח ש ו ב שאני ז ו כ ר ת ‪ / .‬אשאיר ל כ ם ג ם א ו ת ו ל מ ז כ ר ת ״ ) ל א מצוינים מ ס פ ר י עמודים(‪.‬‬ ‫נוכהותה ש ל הבת‪ ,‬ד פ נ ה רווה שונוולד‪ ,‬היא נוכחות ש ל א ח ר מעשח‪ ,‬ש ל מאיירת המלווה‬ ‫באהבה א ת שטף הדיבור ש ל האם‪ .‬ואולם מקריאת ה ט ק ס ט הנלווה לסיפור מ ת ב ר ר כי בפועל‬ ‫נ ו כ ה ו ת ה ה כ ר ח י ת ב ה ר ב ה ‪ ,‬כיוון ש ה י א יזמה א ת ע צ ם כ ת י ב ת ה ט ק ס ט מ ת ו ך רצון כ פ ו ל ‪ ,‬ל י י ד ע‬ ‫א ת הנכדים ו ל ה ק ל נ פ ש י ת ע ל אמה‪ ,‬סוזנה‪ ,‬נ י צ ו ל ת השואה‪.‬‬ ‫ע ל היוזמה ה ט י פ ו ל י ת ש ל שונוולד נ כ ת ב בעמוד האחרון‪ ,‬שיוחד ל מ י ד ע כ ל ל י ע ל המשפחה‪:‬‬ ‫״אחרי ש ד פ נ ה י ל ד ה א ת בנה השני היא ביקשה מ ס ב ת א סוזנה ל כ ת ו ב א ת סיפורה לילדים‪ ,‬כדי‬ ‫ש ל א יאבד‪ .‬ס ב ת א סוזנה כ ת ב ה א ו ת ו ב פ ר ץ ש ל יצירתיות‪ ,‬כ מ ו שיר‪ ,‬ו ד פ נ ה איירה א ו ת ו ב א ה ב ה ״‬ ‫)לא מצוינים מ ס פ ר י עמודים(‪.‬‬ ‫ג ם ב ס פ ר ״ ס ב ת א ‪ ,‬מ ד ו ע י ש ל ך מ ס פ ר ע ל ה י ד ״ ) ו י ס ‪ (1997 ,‬מ ו ר ח ק ד ו ר ה ב י נ י י ם מ ז י ר ת‬ ‫ה ה ת ר ח ש ו ת ו מ ה ע ל י ל ה כ ו ל ה כ ב ר בפתיחה‪ :‬״הייתה זו ש ע ת אחר צהריים ח מ ה מאוד‪ .‬ס ב ת א‬ ‫ו צ י פ י י ש ב ו ב מ ר פ ס ת ב ב י ת ה ש ל ס ב ת א ב י ר ו ש ל י ם ו א כ ל ו א ב ט י ח ״ ) ע מ ׳ ‪ .(4‬מ כ א ן מ ת פ ת ה ת‬ ‫שיחה בין השתיים‪ ,‬ו ב ה סבתא עונה לשאלותיה ש ל נכדתה ו מ ס פ ר ת ל ה ע ל ה מ ל ח מ ה ועל‬ ‫השואה ועל ילדותה שלה בצל מוראותיה‪.‬‬ ‫ע ם ז א ת ג ם ב ס פ ר ה ז ה נוכהותו ש ל ד ו ר הביניים קריטית ל ע צ ם מ ס י ר ת הסיפור‪ .‬מ ת ו ך‬ ‫ה ד ב ר י ם ה מ ו ב א י ם ע ל ג ב ה ס פ ר מ ת ב ר ר כ י ה ס ו פ ר ת ‪ ,‬םוזן ויס‪ ,‬היא ב ת ה ש ל נ י צ ו ל ת ש ו א ה ש ע ל‬ ‫סיפור הישרדותה מבוסס הספר‪ .‬נוכחותה ש ל ה ב ת היא נוכחותו ש למי שמושך בחוטים מבהוץ‪:‬‬ ‫״סיפור ה ס ב ל וההצלה ש מ ש מ י ע ה ס ב ת א באוזני נ כ ד ת ה מ ב ו ס ס ע ל אירועים אמיתיים שידעה‬ ‫א מ ה ש ל ה כ ו ת ב ת בימי ש ו א ת יהודי אירופה״‪.‬‬ ‫‪62‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫כלומר‪ ,‬בספרות השואה לילדים ש נ כ ת ב ת באחרונה‪ ,‬שבמרכזה חשיפה ראשונה ש ל ילדים‬ ‫ל ס י פ ו ר שואה‪ ,‬מ ו ו ת ר דור הביניים ע ל ק ו ל ו ופונה א ל מאחורי הקלעים‪ .‬ב מ ק ו ם ל מ ל א ת פ ק י ד‬ ‫מ ע ש י כ ד ו ב ר ב ת מ ו נ ת היידוע ש ל הילדים‪ ,‬מ פ נ י ם יוצרי ה ס פ ר י ם א ת ה ב מ ה ו מ ק ב ל י ם ע ל ע צ מ ם‬ ‫ת פ ק י ד כ פ ו ל ‪ ,‬הן כ ל פ י הוריהם והן כ ל פ י בניהם‪.‬‬ ‫מ ט ר ת הספרים‪ :‬יידוע ושחרור של ה מ ש פ ח ה מקשר ה ה ש ת ק ה וההדחקה‬ ‫ב ס פ ר ו ת הדור השלישי נ ו ט ל י ם ע ל ע צ מ ם בני דור הביניים ת פ ק י ד טיפולי מובהק‪ ,‬לסייע להוריהם‬ ‫ל ה פ ר א ת השתיקה ו ל ה ת ח י ל לדבר‪ .‬ב מ ק ב י ל ה ם נוטלים ע ל ע צ מ ם ת פ ק י ד טיפולי וחינוכי כ ל פ י‬ ‫הילדים‪ .‬ע ל ה ס י פ ו ר ל ה י ו ת א פ ו א ק ו ה ר נ ט י וזהיר‪ ,‬כ ד י שהילדים‪ ,‬בגילם הצעיר‪ ,‬י ו כ ל ו ל ה ב י נ ו‬ ‫ולהכילו‪ .‬ה מ ט ל ה ההינוכית הזאת מ נ ו ס ח ת יפה ע ל גב ה ס פ ר ״הסיפור ש ל ס ב ת א ילדה״‪:‬‬ ‫זיכרון השואה הולך ונעלם‪ .‬אלה שהיו מבוגרים בזמן המלחמה כבר אינם‪ ,‬למי‬ ‫שנשאר הם הילרים ששררו‪ ,‬להילמ ה ם כבד סביס לסבתלת לילרים באותו גיל‬ ‫שבו נאלצו הם עצמם להתמורר עם הזוועה‪ .‬איך מעבירים את הזיכרון באופן‬ ‫הי? איך מסבירים לנכרים את עולם הזוועה‪ ,‬כרי שירעו‪ ,‬כרי שיזכרו‪ ,‬ובל זאת‬ ‫מבלי לערער את בטהונם?‬ ‫בתוך כ ך מ ו ב ל ט ת כאן נקודה נ ו ס פ ת ה מ ש ו ת פ ת לרוב הספרים החדשים‪ :‬חשיבות היידוע ש ל‬ ‫הילדים‪ ,‬ל נ ו כ ח העובדה שזהו הדור האחרון שישמע א ת סיפור השואה מ פ י הניצולים עצמם‪.‬‬ ‫סיפורי ה ע ד ו ת ש נ י ת נ י ם ב ה ם מ ת ו א ר י ם א פ ו א כ צ ו ש ל זיכרון‪.‬‬ ‫מאחורי הניסיון ל ס פ ר ל ד ו ר הבא א ת סיפור ה ש ו א ה כ ב ר בגיל צעיר‪ ,‬מ ו ב ל ע ת ג ם ה ה נ ה ה‬ ‫הפסיכולוגית ש ע ל שתיקה והדהקה הכול מ ש ל מ י ם מחיר נפשי‪ ,‬ו ש ב א מ צ ע ו ת קיומו ש ל הסוד‬ ‫ע ו ב ר ת הטראומה גם ל ד ו ר הבא‪ .‬ל כ ן חשוב ל ש ב ו ר א ת ק ש ר ה ש ת י ק ה כבר בגיל צעיר‪.‬‬ ‫ב ש ל ה מ ט ר ו ת ה ט י פ ו ל י ו ת ה א ל ה ‪ ,‬ה מ כ ו ו נ ו ת הן כ ל פ י ההורים הניצולים והן כ ל פ י הילדים‪,‬‬ ‫אין פ ל א ש ב ר ו ב ה ס פ ר י ם ה ח ד ש י ם ע י ק ר ה ס פ ר ה ו א ע צ ם מ ס י ר ת הסיפור‪ ,‬ה ה ש מ ע ה באוזני‬ ‫הנכדים ו ה א פ ק ט המשחרר שיש לסיפור הזה ע ל ה מ ס פ ר המבוגר‪.‬‬ ‫ב״המגרה השלישית ש ל סבא״ הסגירות של סבא סביב טראומת השואה ותמונת התיקון‬ ‫מתוארות ומומחשות באמצעות קיומו הקונקרטי של שולחן הכתיבה ופתיחת המגירה הנעולה‪.‬‬ ‫הילד הדובר מ ס פ ר באהבה רבה ע ל ביתם ש ל סבא וסבתא‪ ,‬ומתעכב ע ל תיאור חדר העבודה של‬ ‫ס ב א ושולחן הכתיבה‪ .‬המגירות בשולחן ה כ ת י ב ה מ ס מ ל ו ת ש ל ו ש ה פרקי זמן בחייו ש ל סבא‪.‬‬ ‫ההווה מסומן באמצעות המגירה הראשונה‪ :‬״במגרה הראשונה נמצאים כלי הכתיבה ש ל סבא‬ ‫וגם ק ו פ ס ת ה צ ב ע י ם שלי״; ה ע ב ר ח ר ח ו ק ‪ ,‬ב ט ר ם שואה‪ ,‬מ ס ו מ ן ב א מ צ ע ו ת ה מ ג י ר ה השנייה‪:‬‬ ‫״במגרה השנייה יש כ ל מיני ח פ צ י ם מיוחדים וצעצועים מהילדות ש ל סבא‪ ,‬עשויים מ ע ץ ו מ מ ת כ ת ‪.‬‬ ‫הצעצועים ה א ל ה חיכו ל ס ב א ה ר ב ה שנים‪ ,‬א צ ל השכנים הזקנים שהיו ל ה ם בגרמניה כשהוא‬ ‫היה ילד‪ .‬כשגירשו א ת סבא מ ה ב י ת שלו בגרמניה‪ ,‬בגלל ה מ ל ח מ ה ‪ ,‬ל ק ה ו אליהם השכנים א ת‬ ‫ב ח ס ו ת הזמן‪ :‬דור שלישי לשואה בספרי שואה חדשים לילדים‬ ‫‪63‬‬ ‫ארגז הצעצועים ושמרו אותו בשבילו״; המגירה השלישית מ ס מ נ ת א ת ש מ י ר ת הסוד המלווה א ת‬ ‫ס ב א מאז ימי השואה‪ :‬״המגרה ה ש ל י ש י ת ת מ י ד נעולה‪ ,‬ואסור ל פ ת ו ח אותה״‪.‬‬ ‫ב א ח ד מביקוריו א צ ל ס ב ו ה י ל ד מ ר ח י ב עוז ו פ ו ת ח א ת המגירה ה נ ע ו ל ה ‪ .‬״ריח מוזר ע ל ה‬ ‫מ מ נ ה ‪ .‬ריח ש ל מ ק ו ם סגור‪ ,‬ש א ף פ ע ם ל א פ ו ת ח י ם אותו״‪ .‬א ת ת כ ו ל ת ה ש ל המגירה מ צ י ג ח ט ל ־‬ ‫קופלמן לפני הקוראים באיור ריאליסטי גדול ה מ ת פ ר ש ע ל כ פ ו ל ת עמודים‪ ,‬ב ל א כ ל מילח‬ ‫מתווכת‪.‬‬ ‫באותו הרגע מגיע סבא ומוצא א ת הילד מ ו ל המגירה הפרוצה‪ .‬ת ח י ל ה סבא כועס מאוד ואף‬ ‫מרים א ת קולו‪ .‬הילד נבהל ומתהיל לבכות‪ .‬לנוכה תגובתו ש ל הנכד סבא מתעשת‪ ,‬ומכאן‬ ‫ו א י ל ך נ פ ת ח ת ש י ה ה מ ר ג ש ת בין השניים‪ ,‬ובה ס ב א מ ס פ ר ל נ כ ד ע ל י ל ד ו ת ו בשואה‪ .‬ה ה פ צ י ם‬ ‫המונחים במגירה‬ ‫‪ -‬הטלאי הצהוב‪ ,‬תלושי אוכל‪ ,‬ב ו ב ת סמרטוטים שהיתה שייכת ל א ח ו ת ו ש ל‬ ‫סבא שנספתה בשואה ועוד — מובילים א ת השיהה‪.‬‬ ‫תפקידו ש ל הנכד בספר‪ ,‬כמו בספרים נוספים‪ ,‬הוא ת פ ק י ד ש ל מדובב קשוב ואוהב‪ .‬ואולם‬ ‫ל ה י ו ת ם ש ל הילדים מאזינים יש ת פ ק י ד נוסף‪ .‬ה ה ת כ ו ו נ ו ת ה ס פ ר ו ת י ת א ל מאזין י ל ד מוציאה‬ ‫מהדובר המבוגר ק ו ל ילדותי ה מ ח ב ר אותו א ל העבר ההסום‪ .‬ק ו ל ה ש ל סוזנה רווה ב ס פ ר ״הסיפור‬ ‫ש ל ס ב ת א י ל ד ה ״ ) ר ו ו ה ‪ (2004 ,‬ה ו א ק ו ל ש כ ז ה ‪ ,‬ו ל ע י ת י ם נ ד מ ה ש י ל ד ה ה י א ש מ ס פ ר ת א ת ה ס י פ ו ר ‪.‬‬ ‫ס י פ ו ר ה ש ל ה ס ב ת א אינו ס י פ ו ר מקצועי‪ ,‬ואין ב ו כ ל יומרה ס פ ר ו ת י ת ואף ל א יומרה ל ב נ ו ת‬ ‫סיפור מאורגן‪ ,‬ש ק ה ל היעד יבין‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ה ת מ ו נ ה ש מ ת ק ב ל ת מן ה ס פ ר היא ת מ ו נ ה מ ב ל ב ל ת ‪ ,‬מ פ ח י ד ה ומדאיגה‪ ,‬ס פ ק סיוט ס פ ק אמת‪.‬‬ ‫כ ך ל מ ש ל אחרי תיאור קצר ש ל ילדות ש מ ח ה עוברת ה מ ס פ ר ת לספר‪ ,‬בשורות שיריות ובסגנון‬ ‫שמדגיש א ת חוסר־המיומנות הספרותית שלה‪:‬‬ ‫הלילה‪/,‬כשכולם כבר ישנו‪ /‬וחלמו‬ ‫ער שלילה אהד‪/‬הכל השתנה‪/.‬בי באמצע‬ ‫מתוקים‪ //,‬נכנסו פתאום אל הבית אנשים עם שיער צהוב‪ /,‬מעילי עור‬ ‫חלומות‬ ‫שחור‪ /‬מגפיים גבוהים‪ //,‬תפסו בכוח‪ /‬את סבתא ילרה‪ /‬ואת אמא ואבא שלה‪//‬‬ ‫רחוק‪/‬שנקרא‪/‬מהנה עבורה‬ ‫סגור‪//,‬למקום‬ ‫ופקרו עליהם ללכת כשקט‪/,‬בקרון‬ ‫)לא מ צ ו י נ י ם מ ס פ ר י ע מ ו ד י ם ( ‪.‬‬ ‫מכאן מ ת ו א ר ת ה ש ת ל ש ל ו ת אירועים מעורפלת‪ ,‬שבה ה מ ש פ ח ה מ ת פ ז ר ת והילדה עוברת מ מ ק ו ם‬ ‫ל מ ק ו ם וניצלת בזכות טוב ליבם ש ל אנשים‪ ,‬ביניהם גם חיילים נאצים‪ .‬בסופו ש ל דבר ה מ ש פ ח ה‬ ‫מתאחדת‪ ,‬״וכולם ביחד‪ /‬בשמהה ובלי פ ח ד ‪ /‬נסעו ב מ ש א י ת ‪ /‬א ל העיר הגדולה‪ /‬שבוקרשט‬ ‫ש מ ה ‪ / / ,‬שם סבתא גרה‪ /‬עם הוריה‪ /‬אחרי המלחמה״‪.‬‬ ‫מקריאת הספר ניכר שעל אף הצהרת הכוונות שצוטטה קודם מגב הספר‪ ,‬הספר לא ביקש‬ ‫לצייד א ת הקוראים במידע ראשוני מאורגן ע ל השואה ואף לא בסיפור ברור ונהיר ע ל ילדותה‬ ‫ש ל סבתא‪ .‬ה ס פ ר נשען ע ל האמירה האותנטית ש ל סבתא ו מ ת ח ק ה ע ל שטף הדיבור שלה‪,‬‬ ‫בניסיון ל ה ק ל ע ל כ ל בני ה מ ש פ ח ה א ת נ ט ל ה ט ר א ו מ ה ש מ כ ב י ד עליה‪.‬‬ ‫‪64‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫ב ס פ ר ״סבתא‪ ,‬מ ד ו ע יש ל ך מ ס פ ר ע ל היד״)וים‪,‬‬ ‫‪ (1997‬ס ב ת א מ ס פ ר ת ב א ו ז נ י נ כ ד ת ה ע ל‬ ‫עברה הקשה באופן מפורט וסדור בהרבה‪ ,‬וסיפורה אכן מצליח לבנות ת מ ו נ ת עבר קוהרנטית‪.‬‬ ‫ע ם זאת ה ס ו פ ר ת מדגישה לעיתים קרובות א ת ס ע ר ת הרגשות שמלווה א ת הסיפור‪ ,‬ומציגה‬ ‫באמצעותה א ת השיהה כאירוע דרמטי וחשוב‪.‬‬ ‫ה ח ל ש ת סיפור ה ל ק ח והחזרת הסיפור אל חיק המשפתה‬ ‫ספרי הדור השלישי לילדים מבקשים לשחרר א ת המשפחה מקשר ההשתקה וההדחקה‪ ,‬ולכן‬ ‫הם מפקיעים ל מ ע ש ה א ת המפגש הראשון ש ל הילדים ע ם סיפור השואה מידי ה מ מ ס ד ההינוכי‬ ‫ומחזירים אותו א ל ה מ ר ח ב הפרטי‪ ,‬סיפור שהורים מספרים לילדיהם באמצעות ספר‪ .‬ב ת ו ך כ ך‬ ‫נחלש הלקה הלאומי שנלווה א ל סיפור השואה הממלכתי שסופר בבתי הספר‪ ,‬ולצידו מופיעים‬ ‫הדגשים חדשים‪.‬‬ ‫ב״המגרה ה ש ל י ש י ת ש ל סבא״ מ ו ב ל ע ת מ ג מ ה זו בניסיון ל ש ו ב ולהגדיר מ ה י גבורה‪ .‬ב מ ק ו ם‬ ‫הגבורה ה כ מ ו ־ צ ב א י ת שקידמה ס פ ר ו ת הילדים ב מ ש ך שנים ב א מ צ ע ו ת סיפורי גבורה ע ל פרטיזנים‬ ‫ומורדי הגטאות‪ ,‬מ ו צ ע ב ס פ ר הרעיון שגיבור הוא כ ל מי שהצליה לשרוד מן השואה‪ .‬א ת הרעיון‬ ‫הזה הוגה הנכד‪ ,‬ל א ה ר ש ש מ ע א ת סיפור ילדותו ה ק ש ה ש ל סבו‪ .‬כ ש ס ב א מסיים א ת סיפורו‬ ‫נ ח ת ם ה ס פ ר ב פ ס ק ה הזאת‪:‬‬ ‫הוצאנו גם את כל שאר החפצים מהמגרה‪ ,‬והסתכלנו עליהם‪ ,‬על כולם‪ .‬אף פעם‬ ‫לא י ד ע ת י שכבא היה נער כל כך אמיץ‪ .‬לא ירעתי שהוא עבר רברים כאלה‪.‬‬ ‫עכשיו‬ ‫אני אלד‪,‬ב אלתל ע ל ד י ז ת ד )לא מ צ ו י נ י ם מ ס פ ר י ע מ ו ד י ם ( ‪.‬‬ ‫גם ב ס פ ר ״סיפורה ש ל ס ב ת א ילדה״ ב ו ל ט חיעדרו ש ל ל ק ח לאומי‪ .‬ש ל א כמו רבים מסיפורי‬ ‫הלקה‪ ,‬ש ב ה ם העלייה ארצה היא הסוף ה ט ו ב וניצהונה ש ל היהדות ע ל מי שרצה להשמידה‪,‬‬ ‫ה ס פ ר מסתיים דווקא בבוקרשט‪ ,‬ש ם פגשה ס ב ת א א ת בני מ ש פ ח ת ה ‪.‬‬ ‫עם זאת לא כ ל הספרים החדשים מוותרים ע ל הפקת ל ק ח לאומי מסיפור השואה הפרטי‬ ‫ש מ ס ו פ ר בהם‪ .‬ה ס פ ר ״מדוע יש ל ך מ ס פ ר ע ל היד״)וים‪,‬‬ ‫‪ (1997‬נ כ ת ב ע ל י ד י מ ה נ כ ת ש א ף‬ ‫גיבשה ת ו כ נ י ו ת לימודים ל ה נ ח ל ת מ ו ר ש ת השואה‪ .‬הוא מציג בזהירות סיפור ק ש ה ע ל הגליה‪,‬‬ ‫כ ל י א ה ב מ ח נ ה ריכוז‪ ,‬ר ע ב ושכול‪ .‬ע ם ת ו ם ה מ ל ח מ ה מ ת א ח ד ו ת ס ב ת א ו א ה ו ת ה ע ם אחיהן א ל י מ ל ך‬ ‫ב כ פ ר ילדותם שבצ׳כוםלובקיה‪ .‬ה ל ק ה הלאומי מודגש בו פעמיים‪ .‬ת ה י ל ה מ נ ס ח ו האה‪ :‬״כך‬ ‫ע מ ד נ ו ש ל ו ש ת נ ו מהובקים ל פ נ י הריסות ביתנו שבכפר‪ .‬כ ש ד מ ע ו ת בעיניו הכריז אלימלך‪ :‬׳עכשיו‬ ‫אין ל נ ו י ו ת ר מ ה ל ח פ ש כאן! ש מ ע ת י ש ב א ר ץ י ש ר א ל יש יהודים‪ ,‬ש ה ח ל י ט ו ל ב נ ו ת א ת ב י ת ם‬ ‫ב מ ו ל ד ת ם ו ל ה ג ן ע ל ח י י ה ם ! ׳ ‪ .‬ב ו ב מ ק ו ם ה ה ל ט נ ו ‪ :‬ע ו ל י ם ל א ר ץ י ש ר א ל ״ ) ע מ ׳ ‪ .(24‬ה ל ק ה מ נ ו ס ה‬ ‫ש ו ב ב מ י ל ו ת ה ס י כ ו ם ש ל ה ס פ ר ‪ ,‬ה פ ע ם בידי ציפי‪ ,‬ה נ כ ד ה ‪ ,‬ה מ י י צ ג ת כ מ ו ב ן א ת ק ה ל היעד‪:‬‬ ‫״היטלר בא ע ל ענשו‪ .‬הוא ח ש ב שיצליח להרוג א ת כ ל היהודים‪ .‬אך הנה ק מ ה מדינת ישראל‪,‬‬ ‫ו א נ י י ו ש ב ת כ א ן ב י ר ו ש ל י ם ע ם ס ב ת א ו ה מ ש פ ח ה ‪ . . .‬כ מ ה ט ו ב ! ! ! ״ ) ע מ ׳ ‪.(26‬‬ ‫ב ח ס ו ת הזמן‪ :‬דור שלישי לשואה בספרי שואה חדשים לילדים‬ ‫‪65‬‬ ‫ה ס פ ר ״ ל ק י י ם ה ב ט ח ה ״ ) ל י י מ ן ־ ו י ל צ י ג ‪ (2004 ,‬מ ח ל ץ ל ק ח ל א ו מ י מ ס י פ ו ר ה ש ו א ה ה פ ר ט י‬ ‫ה מ ר ג ש ה מ ס ו פ ר בו‪ .‬הספר‪ ,‬שאף ב ו מיוצגים ש ל ו ש ה ד ו ר ו ת ) א ך ל א ב א מ צ ע ו ת ק ש ר משפחתי(‪,‬‬ ‫מגולל א ת קורותיו ש ל ס פ ר התורה הקטן ש ל ק ח עימו האסטרונאוט הישראלי אילן רמון ל ח ל ל‬ ‫ב י נ ו א ר ‪ ,2003‬ס מ ל ל ה י ש ר ד ו ת ה ע ם ה י ה ו ד י ב ש ו א ה ו ל ת ק ו מ ת ו ב י ש ר א ל ‪.‬‬ ‫ס פ ר התורה היה שייך ל מ ד ע ן ה ח ל ל יואכים יוסף‪ .‬בעודו ילד‪ ,‬קיבלו'יוסף מידי ה ר ב שמעון‬ ‫ד ס ב ר ג מ ה ו ל נ ד ב ט ק ס ב ר המצווה שלו‪ ,‬ש נ ח ג ג בהיחבא ב מ ח נ ה ברגן בלזן‪ .‬ב ת ו ם ה ט ק ס ביקש‬ ‫ה ר ב מ ה י ל ד שישמור ע ל הספר‪ ,‬ו א ם יינצל‪ ,‬שיספר ״את הסיפור״‪ .‬יוסף א כ ן ניצל ו ע ל ה ע ם‬ ‫מ ש פ ח ת ו ארצה‪ .‬הרב מ ת במחנה כ מ ה הודשים לפני השחרור‪.‬‬ ‫דמון‪ ,‬ש ק י ב ל א ת ה ס פ ר מידי ה מ ד ע ן ‪ ,‬מ י י צ ג א ת ב נ י ה ד ו ר השלישי‪ ,‬ש א מ ו ר י ם יהיו ל ס פ ר‬ ‫מעתה‪ ,‬ע ם מ ו ת ם ש ל עדי השואה האחרונים‪ ,‬א ת סיפור חשואח‪ .‬בחירתו ל ק ח ת א ת ס פ ר התורה‬ ‫הקטן א ל מסעו ב ח ל ל סימלהא ת הרחבת גבולותיוש ל סיפור ההישרדות הפרטי ש ל המדען אל‬ ‫ה ע ם היהודי כולו ואף מ ח ו צ ה ל ו ‪ -‬מסיפור פרטי לסיפור לאומי ו כ ל ל אנושי‪ .‬כ ך בהרה ה ס ו פ ר ת‬ ‫לסיים א ת הסיפור‪:‬‬ ‫במסעו סביב ברור הארץ הרים אילן רמון את ספר התורה והציג אותו אל מול‬ ‫העולם בולו‪ .‬כ ש ס י פ ר את הסיפור‪ ,‬השתהרר הספר מירו ושט במרהב בתנאים‬ ‫של ת ל ס ד כ ל ת משיבה‪ .‬יספר תורה זה‪ ...‬ה ל א ה ל כ ת ה לבוה ה ע מ י ד ה וההישררות‬ ‫של העם היהורי‪ ,‬אפילו בזמנים האפלים ב י ל ת ד ) ע מ ׳ ‪.(28‬‬ ‫סיכום‬ ‫ראינו כ י הנחות היסוד ש ל ס פ ר ו ת הדור השני החלו ל ח ל ח ל באיחור ג ם א ל ס פ ר ו ת הילדים‬ ‫הקטנים‪,‬‬ ‫ובספרות השואה ש מ ת פ ר ס מ ת בעשור חאחרון נראה כי הן מ ש מ ש ו ת ציר מרכזי‪.‬‬ ‫הסיפורים‬ ‫ה א ל ה מ ס פ ר י ם סיפור בין־דורי‪ ,‬ש ט ר א ו מ ת השואה‪ ,‬ה ש ת י ק ה ו ה ח ד ח ק ה והניסיון‬ ‫ל ה ת מ ו ד ד עימן ע ו מ ד י ם במרכזו‪ .‬ו א ו ל ם ב ס י פ ו ר ה ה ד ש זוהי ר ק נ ק ו ד ת המוצא‪ .‬ה ה מ ש ך הוא‬ ‫ניסיון ל ע ש ו ת תיקון — ל ש ב ו ר א ת ה ש ת י ק ה ו ל ש ח ר ר ב כ ך א ת ב נ י ה מ ש פ ח ה מ ן ה ע ו מ ס ש ל‬ ‫הטראומה‪.‬‬ ‫פ ר ס פ ק ט י ב ה הזמן וחלוף הדורות מ ק ב ל י ם דגש מ י ו ח ד ב ס י פ ו ר ה ח ד ש הזה‪ .‬ראינו כ י ב ס פ ר ו ת‬ ‫הדור הראשון כ פ ה א ת עצמו סיפור השואה‪ ,‬בלחץ המאורעות‪ .‬בספרות הדור השלישי מודגשת‬ ‫העובדה שיש בחירה ש ל הזמן הנאות ל ס פ ר — מ מ ר ח ק בטוח יחסית ש ל כחמישים שנה‪ .‬ע ם‬ ‫זאת‪ ,‬א ל מ נ ט הזמן הוא ג ם א ל מ נ ט מגביל‪ ,‬היות שהזמן ד ו ח ק ל ס פ ר ‪ ,‬פ ן ל א יישארו ע ו ד עדים‬ ‫חיים‪.‬‬ ‫ספרות הדור השלישי לילדים העמידח דובר חדש במרכז העלילה‪ .‬בספרות הדור הראשון‬ ‫היו א ל ה ההורים ו ל א הניצולים ש ס י פ ר ו ל ב נ י ה ם ע ל בני מ ש פ ח ה ש נ ס פ ו בשואה‪ .‬ב ס פ ר ו ת הדור‬ ‫השלישי הדוברים ה ם ה ס ב י ם הניצולים‪ ,‬ה פ ו ת ה י ם ל ר א ש ו נ ה א ת סגור ל י ב ם ו מ ס פ ר י ם בגוף‬ ‫ראשון ע ל ילדותם ב ת ק ו פ ת השואה‪ .‬הפנייה א ל מאזין י ל ד מסייעת ל ה ם ל ה י פ ת ח א ל סיפור‬ ‫‪66‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫ילדותם החסום‪ ,‬ולא פ ע ם נוקטים הדוברים לשון ילדותית‪ ,‬ס פ ק כדי ל ה ק ל ע ל המאזינים ו ס פ ק‬ ‫כדי לחזור א ל ילדותם שלהם‪ ,‬שהיתה התומה עד כה‪ .‬בשני המקרים הדובר נסער‪ ,‬אך בדור‬ ‫הראשון ס ע ר ת הרגשות היא מ ת ו ק ף ח ש י פ ת המידע לדובר עצמו‪ ,‬והוא מ ש ת ף א ת הילד בתחושותיו‬ ‫שלו כלפי המידע‪ .‬בספרות הדור השלישי הדובר נסער ב ש ל פתיהתו ש ל פצע כאוב‪ ,‬אך הוא‬ ‫מדבר מעמדה בונה ומהזקת‪.‬‬ ‫ל י ל ד בסיפור הדור השלישי יש ת פ ק י ד מרכזי ב מ ע מ ד היידוע‪ .‬בעוד שבסיפור הדור הראשון‬ ‫המאזינים ה ם ילדי הארץ‪ ,‬שזו ל ה ם ג ם ח ש י פ ה ר א ש ו נ ה ל מ י ד ע א ק ט ו א ל י ע ל שואה‪ ,‬ב ס פ ר ו ת‬ ‫הדור השלישי זהו נ כ ד לניצולי השואה‪ ,‬ה מ ת ו ו ד ע ל ר א ש ו נ ה ל פ ר ק היסטורי ע ל ו ם ב ת ו ל ד ו ת‬ ‫ה מ ש פ ה ה והעם‪ .‬ל י ל ד ת פ ק י ד פ ע י ל בהנתיית הסיפור‪ ,‬הוא ש מ ד ו ב ב א ת ה ס ב ומאזין ב א ה ב ה‬ ‫לסיפורו‪ .‬ע ל בני הדור השלישי‪ ,‬דור הנכדים‪ ,‬מ ו ט ל ת ג ם ה מ ש י מ ה ל ה ע ב י ר א ת ה מ ס ר ש ל‬ ‫הניצולים ו מ ר ו מ ז ת ח ו ב ת ם ל ס פ ר א ת זיכרון ה ש ו א ה בדור הבא‪.‬‬ ‫ראינו כי הן ב ס פ ר ו ת הדור הראשון והן ב ס פ ר ו ת הדור השלישי‪ ,‬מ י ש ע ו מ ד מ א ח ו ר י ס י פ ו ר‬ ‫ח ש י פ ת הילדים ל ס י פ ו ר השואה הוא דור הביניים‪ .‬ע ם זאת ה מ ט ר ו ת שהציב הדור הזה ל ע צ מ ו‬ ‫כלפי נמעניו שונות באופן מהותי‪ .‬בספרות הדור הראשון קיבל ע ל עצמו דור החורים להביא‬ ‫ל י ד י ע ת ם ש ל הילדים א ת קיומו ש ל ר צ ח המוני ש ל יהודים ה מ ת ק י י ם באירופה‪ .‬כ מ ו כן ניסו‬ ‫הכותבים לגשר ע ל ה פ ע ר הרגשי ש נ פ ע ר ביניהם לבין הבנים ביחס א ל הידיעות ה ק ש ו ת ולעורר‬ ‫בילדי הארץ ב א מ צ ע ו ת הסיפורים א מ פ ת י ה ורגשות ש ל ש ו ת פ ו ת גורל ע ם יהודי אירופה שבמצר‪.‬‬ ‫כ מ ו כן ע ו ל ה מסיפורי הדור הראשון ה מ ט ר ה ל נ ס ח ל ק ח צ ב א י ־ ל א ו מ י מ ס י פ ו ר השואה הקשה‪.‬‬ ‫בספרות הדור השלישי ה מ ט ר ה המרכזית ש ע ו מ ד ת לנגד עיניהם ש ל הכותבים היא ל ל כ ד א ת‬ ‫ה מ ש פ ה ה ב א מ צ ע ו ת ויתור ע ל מנגנון ההדהקה ש ש ל ט בחיי ח מ ש פ ח ה בשני הדורות הקודמים‬ ‫ו ל א מ ץ א ת ע ק ר ו ן ה ש ק י פ ו ת ‪ .‬ל פ י ה ע י ק ר ו ן ה ז ה אין ה ס ת ר ה ו א י ן ס ו ד ו ת ‪ ,‬ל ה פ ך ‪ ,‬מ ו ת ר ו ח ש ו ב‬ ‫ל ד ב ר ע ל דברים כ ו א ב י ם כ ב ר בגיל צעיר‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬ב ש ל האהריות לעיצוב ע ו ל מ ם ש ל הילדים הקטנים מ ק ב ל ע ל עצמו דור ההורים‬ ‫בשני ה מ ק ר י ם א ת היוזמה ל ג ו ל ל א ת ס י פ ו ר ה ש ו א ה ו ל צ ד זה ג ם ל ח ו ל ל שינוי‪ ,‬מ ת ו ך ניסיון‬ ‫להנחיל לדור הצעיר עמדה נפשית יסודית חדשה הנובעת מלקחיו‪ .‬בדור הראשון הקדימה‬ ‫ה כ ת י ב ה ל י ל ד י ם ה צ ע י ר י ם א ת ה ע י ס ו ק ה ס פ ר ו ת י ב ש ו א ה ה מ י ו ע ד ל מ ב ו ג ר י ם ‪ .‬ס פ ר ו ת זו‪ ,‬ש ש י מ ש ה‬ ‫ד ל ת אחורית עבור ה כ ו ת ב י ם ל ב ט א מגוון ר ג ש ו ת ש ל א ק י ב ל ו ביטוי בערוצי שיח אחרים‪ ,‬נ י ס ת ה‬ ‫ל ח ו ל ל ב ק ר ב הילדים מ ה פ ך מ ע מ ד ה ש ו ל ל ת גולה‪ ,‬המדגישה א ת ייחודו ונבדלותו ה נ ב ח ר ת ש ל‬ ‫הילד הישראלי ההדש‪ ,‬ל ע מ ד ה ש ב ה ב ו ל ט ו ת הזיקה‪ ,‬ה א מ פ ת י ה ו ש ו ת פ ו ת הגורל ע ם בני ה מ ש פ ח ה‬ ‫והעם שנותרו בגולה‪ .‬בדור השלישי נ ו ט ל דור הביניים א ת היוזמה לידיו ב ר א ש ובראשונה‬ ‫במובן המעשי‪ ,‬בהוצאת ה ס פ ר לאור‪ ,‬באיורו ובשכתובו מפי דור הניצולים‪ .‬ואולם נוסף ע ל כ ך‬ ‫מ ס ת מ נ ת בםיפורי־הילדים ה ח ד ש י ם ת פ נ י ת ש ל נרטיב‪ :‬בני הדור השני‪ ,‬דור הביניים‪ ,‬ש ב ס פ ר ו ת‬ ‫המבוגרים עסקו בעיקר בעצמם‪ ,‬בפגיעותם ובחוויית השואה שלהם‪ ,‬בהיותם דור המשך‪ ,‬משנים‬ ‫כיוון ב פ נ י י ת ם א ל הילדים‪ .‬ח ם מ ק ב ל י ם ע ל ע צ מ ם ל ח ו ל ל תיקון נ פ ש י ל ד ו ר החורים וכעין‬ ‫פ ע ו ל ת היסון נפשי ל ד ו ר הבא‪.‬‬ ‫ב ח ס ו ת הזמן‪ :‬דור שלישי לשואה בספרי שואה חדשים לילדים‬ ‫‪67‬‬ ‫ה מ ע ב ר הזח מסיפור ע ל חיים ב צ ל ש ת י ק ה והדחקה ועל העברה בין־דורית ש ל הטראומה‬ ‫לסיפור ע ל מ ש ט ר ש ל פתיהות רגשית הוא עמוד התווך ש ל ספרות הדור השלישי לילדים‬ ‫ה מ ת ח י ל ה ל ת ת א ת אותותיה‪ .‬ב ה ס ו ת הזמן מ ת ר ח ש ב ה פיוס פנימי ה מ א פ ש ר לבני דור הביניים‬ ‫לגייס א ת הזמן ל צ י ד ם ו ל ע ש ו ת ו כ ל י מגונן המניח להוריהם הניצולים ל ה ש מ י ע א ת ק ו ל ם ‪ .‬ב ס פ ר ו ת‬ ‫ה ד ו ר ה ש ל י ש י מ ת י י צ ב דור הביניים כ ד ו ר ת ו מ ך ‪ ,‬ה מ א פ ש ר ס י פ ו ר ש ו א ה ב ל ת י ־ א מ צ ע י בין ד ו ר‬ ‫מ ס פ ר ל ד ו ר מאזין‪ ,‬ס י פ ו ר ש י כ ו ל ל ה י ו ת מ ס ו פ ר ר ק מ מ ר ח ק ש ל ח מ י ש י ם ש נ ה ויותר מ ה ש ו א ה ‪.‬‬ ‫ביבליוגרפיה‬ ‫אלמגור‪ ,‬גילה‪ ,‬״הקיץ של אביה״‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל־אביב ‪.1985‬‬ ‫אלמגור‪ ,‬גילה‪ ,‬״עץ הדומים תפוס״‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל־אביב ‪.1992‬‬ ‫ברגשטיין‪ ,‬פניה‪ ,‬״סבא שלי״‪ ,‬בתוך‪ :‬״דבר לילדים״‪ ,‬כרך יד‪ ,‬חוב׳ ‪ 1,35‬ביוני ‪ ,1944‬עמ׳ ‪.295‬‬ ‫גרוסמן‪ ,‬דוד‪ ,‬״מומיק״‪ ,‬הקיבוץ המאוחד וספרי סימן קריאה‪ ,‬תל־אביב ‪.2005‬‬ ‫דר‪ ,‬יעל‪ ,‬״תיקון שלילת הגלות — מחנכים וסופרי ילדים בארץ ישראל מתפייסים עם הגולה בתקופת‬ ‫השואה״‪ ,‬בתוך‪ :‬דפים לחקר השואה‪ ,‬מאסף יח‪ ,2004 ,‬עמ׳ ‪.76-55‬‬ ‫דר‪ ,‬יעל‪ ,‬״המעבר מ׳סיפור של יישוב׳ ל׳סיפור של מדינה׳ בספרות הילדים העברית‪1948-1939 ,‬״‪.‬‬ ‫עבודה לשם קבלת תואר דוקטור של אוניברסיטת תל־אביב‪.2002 ,‬‬ ‫הילפרין‪ ,‬פלק‪ ,‬״נתן המעורר״‪ ,‬בתוך‪ :‬״דבר לילדים״‪ ,‬כרך יג‪ ,‬חוב׳ ‪ 3,11‬בדצמבר ‪ ,1942‬עמ׳ ‪.84-83‬‬ ‫ויס‪ ,‬סוזן‪ ,‬״סבתא‪ ,‬מדוע יש לך מספר על היד?״‪ ,‬כריכיית ויס בע׳׳מ‪.1997 ,‬‬ ‫טל־קופלמן‪ ,‬ג׳ודי‪ ,‬״המגרה השלישית של סבא — סיפור להורים‪ ,‬לילדים‪ ,‬לסבים ולסבתות״‪ ,‬ידיעות‬ ‫אחרונות ספרי חמד‪ ,‬תל־אביב ‪.2002‬‬ ‫ליימן־וילציג‪ ,‬תמי‪ ,‬״לקיים הבטחה״‪ ,‬ספרית פועלים‪ ,‬תל־אביב ‪.2004‬‬ ‫מלצר‪ ,‬שמשון‪ ,‬״ביקשתי לכתוב לך זמר״‪ ,‬בתוך‪ :‬״דבר לילדים״‪ ,‬כרך יג‪ ,‬חוב׳ ‪ 3,11‬בדצמבר ‪ ,1942‬עמ׳‬ ‫‪82‬־‪.83‬‬ ‫מילנר‪ ,‬איריס‪ ,‬׳״זכרונות סגורים בתוך קופסא׳ — הדחקה והשתקה בסיפורת הדור השני״‪ ,‬בתוך‪ :‬דפים‬ ‫לחקר השואה‪ ,‬מאסף יז‪ ,2002 ,‬עמ׳ ‪.182-157‬‬ ‫מילנר‪ ,‬איריס‪ ,‬קרעי עבר ‪ -‬ביוגרפיה‪ ,‬זהות וזיכרון בסיפורת הדור השני‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל־אביב ‪.2003‬‬ ‫מלצר‪ ,‬שמשון‪ ,‬״אלף״‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל־אביב ‪.1945‬‬ ‫פרנקל‪ ,‬אלונה‪ ,‬״ילדה״‪ ,‬מפה‪ ,‬תל־אביב ‪.2005‬‬ ‫רווה סוזנה שונוולד‪ ,‬״דפנה‪ ,‬הסיפור של סבתא ילדה״‪ ,‬שופרא‪ ,‬תל־אביב ‪.2004‬‬ ‫שלום‪ ,‬ש‪ ,.‬״חג לי היום״‪ ,‬עבר‪ ,‬ירושלים ‪.1945‬‬ ‫הערות‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫ע ל א פ י ו נ י ה ס י פ ו ר ת ש ל ה ד ו ר השני ב ס פ ר ו ת ה י פ ה ל מ ב ו ג ר י ם ר א ו מ י ל נ ר ‪ ;2002 ,‬מ י ל נ ר ‪.2003 ,‬‬ ‫ל ב נ י ה נ ע ו ר י ם נ כ ת ב ו ב ש נ י ם א ל ה ס פ ר י ם ס פ ו ר י ם ש נ י ת ן ל ש י י כ ם ל ק ב ו צ ה זו‪ .‬ה ב ו ל ט י ם ש ב ה ם ה ם ״הקיץ ש ל‬ ‫א ב י ה ״ ) א ל מ ג ו ר ‪ (1985 ,‬ו״עץ ה ד ו מ י ם ת פ ו ס ״ ) א ל מ ג ו ר ‪ ,(1992 ,‬ה ע ו ס ק י ם ב י ל ד ו ת א ר ץ ־ י ש ר א ל י ת ב צ ל ט י ר ו פ ה‬ ‫‪68‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫ש ל האם‪ ,‬נ י צ ו ל ת ה ש ו א ה ‪ .‬ה ש נ ה ח ו ב ר ת ל ר פ ר ט ו א ר ס פ ר ו ת ה ד ו ר ה ש נ י ל נ ו ע ר ה נ ו ב ל ה ״ מ ו מ י ק ״ ) ג ר ו ס מ ן ‪,‬‬ ‫‪ ,(2005‬ש ר א ת ח אור ב־‪ 1986‬כ ח ל ק ראשון ברומן ״עיין ערך‪ :‬יאהבה׳״‪ ,‬ו נ י ת נ ת ל ה י ק ר א ג ם כ ס פ ר ל ב נ י נוער‪.‬‬ ‫ה נ ו ב ל ה מ ס פ ר ת ע ל ה י ל ד ההי ב צ ל ה ס ו ד ה נ ו ר א ש ש מ ר ו מ פ נ י ו הוריו‪ .‬ה ק ר י א ה ע ל כ ר ו נ י ק ת ה ה ש ת ג ע ו ת ש ל‬ ‫הילד מומיק הופכת גם לקריאה ע ל האנטומיה הנפשית ש ל קבוצה דורית שלמה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫ע ל ה ס פ ר ו ת ה ע ש י ר ה ש ע ס ק ה ב ש ו א ה ב ש נ ו ת ה א ר ב ע י ם ‪ ,‬ש ה ת פ ר ס מ ה ב ע י ת ו נ י ה י ל ד י ם ואף ב ס פ ר י ם ‪ ,‬ר א ו דר‪,‬‬ ‫‪ ,2002‬פ ר ק י ם ‪.2-1‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫ל מ ע ש ה ‪ ,‬כ ב ר ב ר א ש י ת מ ל ח מ ת ה ע ו ל ם השנייה‪ ,‬ע ו ד ב ט ר ם שואה‪ ,‬ה ח ל ל ה י כ ת ב ב ס פ ר ו ת ה י ל ד י ם ס י פ ו ר ח ד ש ‪,‬‬ ‫שוויתר ע ל ש ל י ל ת ה ג ו ל ה ו ב י י ה ו ד ע ל ה פ ע ר ה ע ר כ י בין י ה ו ד י ם ״גלותיים״ ל י ה ו ד י ם א ר ץ ־ י ש ר א ל י ם ‪ ,‬ו ת י א ר‬ ‫ב מ ק ו ם א ל ה זיקה ח י ו ב י ת בין צעירי הארץ ובין יהודי ה ג ו ל ה ‪ .‬ה מ ג מ ה ה ת ח ז ק ה ב ש נ ו ת ח ר צ ח ה ה מ ו נ י ש ל יהודי‬ ‫א י ר ו פ ה ‪ .‬ה כ ת י ב ה ה ס פ ר ו ת י ת ה ח ד ש ה ה ש ת ל ב ה ע ם ד ר י ש ה ה ו ל כ ת ו ג ו ב ר ת ש ל מ ה נ כ י ם ל ה מ י ר גם ב ב ת י ה ס פ ר‬ ‫א ת ה ס י פ ו ר ה ה ג מ ו נ י ה ש ו ל ל א ת ה ג ו ל ה ב ס י פ ו ר הדש‪ ,‬שיש ב ו גילויי צער‪ ,‬געגועים‪ ,‬ד א ג ה ואף ה כ א ה ע ל ח ט א‬ ‫ה ה ת נ ש א ו ת ‪ ,‬ה ז ל ז ו ל ו ה צ ג ת ה ג ל ו ת י ו ת כ א ו פ צ י ה ל א ־ ל ג י ט י מ י ת ל ק י ו ם יהודי‪ .‬ל ה ר ח ב ה ר א ו דר‪.2004 ,‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫ה נ ע י מ ח ח י ל ד ו ת י ת ו ח ו ס ר ־ ה מ י ו מ נ ו ת ה ס פ ר ו ת י ת ) ל פ ח ו ת ל כ א ו ר ה ( ש מ ת ל ו ו ה ל ס פ ר ו ת זו א ו פ י י נ י ו ת גם ל ק ב ו צ ה‬ ‫ה ו ל כ ת ו ג ד ל ה ש ל ס פ ר י ם ל מ ב ו ג ר י ם ‪ ,‬ש ב ח ם נ י צ ו ל ש ו א ח מ ס פ ר ‪ ,‬מ מ ר ח ק ש ל ח מ י ש י ם שנה ויותר‪ ,‬ע ל י ל ד ו ת ו‬ ‫א ו נעוריו בזמן ה ש ו א ה ‪ .‬ס י פ ו ר זה‪ ,‬ה מ ס ו פ ר ב ד ר ך כ ל ל ב ע ר ו ב ימיו ש ל הדובר‪ ,‬מ ע מ ת ב ד ר ך כ ל ל י ל ד ו ת ע ם‬ ‫זקנה‪ ,‬ו ק ו ל ה ש ל ה י ל ד ו ת ע ו ל ה ב ו ל ע י ת י ם ק ר ו ב ו ת ב א ו פ י ה ס י פ ו ר ‪ .‬כזה ה ו א ל מ ש ל ק ו ל ו ש ל ה ס פ ר ״ילדה״‬ ‫) פ ר נ ק ל ‪ (2005 ,‬ש ז כ ה ב א ח ר ו נ ה ב פ ר ס ס פ י ר ל ס פ ר ו ת ו ק ט ע מ מ נ ו צ ו ט ט ב ת ה י ל ת ה מ א מ ר ‪.‬‬ ‫הדוד ארתור‬ ‫מחזה‬ ‫דני הורוביץ‬ ‫)על־פ״ גבריאל דגן(*‬ ‫שמי פ י ט ר סטון‪ .‬אני מהזאי‪ .‬אני ל א שהקן‪ .‬כ ש ב א ת י ל א ר ץ היה שמי ע ו ד פ ט ר שטיין‪ .‬אני מ ה‬ ‫ש א ת ם קוראים ניצול אושוויץ או‪ ...‬בוגר אושוויץ‪ .‬יש לי מ ס פ ר כחול‪ ,‬כ מ ה שיניים ב ל ת י‬ ‫נ י ת נ ו ת ל ת י ק ו ן ואני ג א ה ל ה צ י ג ב פ נ י כ ם מ ה ז ה ש ל י ש ל א הוצג‪ .‬ש ל א ה ת ק ב ל ל ה צ ג ה ע ל ידי‬ ‫התיאטרונים בארץ‪ .‬והנושא‪ ,‬אומרים כמובן ב מ ש ר ד ההינוך‪ ,‬שהוא חשוב מאוד‪ .‬השואה נושא‬ ‫ה ש ו ב ‪ .‬כ א י ל ו שזה נ ו ש א כ ל ל י ‪ .‬אין דבר‪.‬‬ ‫מ נ ח ל ת י א ט ר ו ן א ח ד א מ ר ל י שזהו ה מ ח ז ה ה ט ו ב ביותר ש נ כ ת ב אי פ ע ם ע ל השואה‪ .‬ה ט ו ב‬ ‫ביותר‪ .‬א ב ל הוא ל א יציג אותו‪ .‬למח? כ כ ח ‪ .‬חוא ל א יציג אותו‪ .‬ניסיתי ע ו ד פ ע ם א ח ת או שתיים‬ ‫בתיאטרונים ו כ מ ה מ ה ם נדנדו בראש‪ .‬ת צ ל צ ל ‪ .‬אנחנו קוראים‪ .‬ב ח ח ל ט סביר‪ .‬ל א נעים להגיד‬ ‫ל א ‪ .‬השואה‪ ,‬נושא כ ל כ ך חשוב‪ .‬ל כ ן אומרים‪ :‬חשוב מאוד א ב ל ה ת ש ו ב ה השלילית מגיעה‪,‬‬ ‫מ ח ז ה ט ו ב ‪ ,‬א ב ל ל א ירצו ל ש מ ו ע ‪ .‬ה נ ו ש א רגיש‪ .‬זה ל א י ל ך ‪ .‬מה‪ ,‬ש ו ב שואה‪.‬‬ ‫מ ה ו ס ר ברירה‪ ,‬אולי יותר ט ו ב ככה‪ ,‬אני א ס פ ר ל כ ם א ת המחזה שלי ש ל א הוצג‪ ,‬ואני יודע‬ ‫ש ג ם א ם היו מציגים א ו ת ו ל א היו מבינים‪ .‬רציתי ל ה ג י ד ל מ נ ה ל תיאטרון א ח ד ב ח ד ר ה א ד ו ם‬ ‫ש ל ו ‪ :‬א נ י ל א צ ר י ך א ו ת ך ‪ ,‬א נ י מ צ פ צ ף ע ל י כ ם ‪ ,‬א ב ל א נ י א מ ר ת י ‪ :‬א נ י מ ב י ן ‪ .‬מ ה א נ י מבין? כ ל ו ם ‪.‬‬ ‫ב ה ת ח ל ה כ ש כ ת ב ת י א ת ה מ ח ז ה היו בו ש מ ו נ ה דמויות‪ .‬א ח ר כ ך כשניסיתי ע ו ד פ ע ם ב ת י א ט ר ו ן‬ ‫אחר‪ ,‬היו כ ב ר ה מ ש דמויות‪ ,‬א ב ל ג ם זה ל א עזר‪ .‬ע כ ש י ו אני כאן ל ב ד ‪ .‬אני ע ו ש ה מ ח שאני רוצה‪.‬‬ ‫ל א מביאים לי איזה במאי צעיר ומבטיה‪ .‬ג ם א ת ם יכולים ל ע ש ו ת מ ה ש א ת ם רוצים‪ ,‬ואני מ ס פ ר ‪.‬‬ ‫א ם היה כאן בית ק פ ה הייתם יכולים אפילו ל ש ת ו ת קפה‪ .‬המחזה שלי הוא פשוט מאוד‪ .‬ע ל‬ ‫הדוד ארתור‪.‬‬ ‫איך פיטר סטון מזמין חברים ל מ ס י ב ה וכולם מכינים ה פ ת ע ה ל ד ו ד ארתור‪ .‬הם מבהילים‬ ‫א ו ת ו ‪ .‬ה ר י ה ד ו ד א ר ת ו ר א מ ר ת מ י ד ‪ :‬א י ך א נ ש י ם י כ ל ו כ כ ה ל ל כ ת לגז? ק ש ה ל י ל ה ב י ן מ ח ק ר ה‬ ‫שם‪ .‬אני יודע מ ה זה נאצים א ב ל ק ש ה להבין‪ .‬משחזרים א ת כ נ י ס ת הנאצי לעיר‪ .‬כדי שדוד‬ ‫נ כ ת ב ע ל ־ פ י מחזה ש ל ג ב ר י א ל ) פ ט י ה ( דגן ובאישורו‪ .‬המהזה המקורי — ״החזרה״ — ל א זכה ל ה ת ק ב ל בתאטרונים‬ ‫הרפרטוארים‪ .‬״הדוד ארתור״ הועלה לראשונה בתיאטרון בית ליסין‪ ,‬ו א ת ת פ ק י ד פיטר סטון מילא השהקן יוסף ידין‪.‬‬ ‫‪70‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫א ר ת ו ר א ו ל י יבין‪ .‬מ נ ס י ם ל ה ע מ י ד א ת א ר ת ו ר ב מ ק ו מ ם ‪ .‬כ ד י ש י ר ג י ש פ ע ם א ו ל י א י ך ז ה ה י ה‬ ‫איתם‪ .‬א ב ל ל א מצליחים‪ .‬א ר ת ו ר ל א מרגיש מ ה ש ה ם רצו שהוא ירגיש‪ .‬כמובן‪ ,‬היה ב מ א י צעיר‬ ‫אהד‪ ,‬כ ש א נ י נ כ נ ס ת י ל מ ל ח מ ה הוא היה בן א ר ב ע ‪ ,‬והוא א מ ר לי‪ :‬זח ת י א ט ר ל י מדי‪ .‬א מ ר ת י לו‪ ,‬זה‬ ‫היה מ א ו ד ת י א ט ר ל י ש מ צ ד א ה ד נ כ נ ס בן א ד ם ו מ צ ד שני יצא עשן‪ .‬אז ה ו א א מ ר לי‪ :‬ל א ‪ ,‬אני‬ ‫התכוונתי ברצינות‪.‬‬ ‫אני רוצה ל ס פ ר ל כ ם מאין ב ה ה ד ח ף הראשון שלי ל מ ח ז ה ‪ .‬מאין היה לי הכוה ל ד ף הראשון‪.‬‬ ‫זה ה ס י פ ו ר ע ל ו י ל ה ל ם ‪ .‬אני הייתי ב ט ר ז י נ ש ט א ט ש ל ו ש שנים ו ש ם ה י כ ר ת י א ת ו י ל ה ל ם ‪ .‬ו י ל ה ל ם‬ ‫היה משורר צעיר‪ .‬הוא כ ת ב שירים יפים מאוד‪ ,‬והיה איתנו ב ט ר ז י נ ש ט א ט ג ם מ ב ק ר ס פ ר ו ת‬ ‫ח ש ו ב מ א ו ד ‪ .‬א נ י ל ק ח ת י א ת ה ש י ר י ם ש ל ו י ל ה ל ם ו נ ת ת י א ו ת ם ל מ ב ק ר ה ז ה ‪ .‬ה ו א ק ר א ו‪ ...‬ה ו א‬ ‫אמר‪ :‬זהו תרגום ט ו ב מ א ו ד ש ל ואלרי‪ .‬תרגום ט ו ב מ א ו ד א ב ל זה ל א היה ואלרי — זח היה‬ ‫השירים ש ל וילהלם‪ .‬ויום א ח ד אני מ ח פ ש א ת ו י ל ה ל ם ואני ל א מ ו צ א אותו‪ .‬אני שואל‪ ,‬מישהו‬ ‫יודע איפה וילהלם‪ .‬לא‪ ,‬הוא ״נסע״ לאושוויץ אמרו לי‪ .‬״נסע״‪ .‬נסיעה ה י פ ה ־ ת ל ־ א ב י ב ‪ .‬ז א ת‬ ‫א ו מ ר ת היה ט ר נ ס פ ו ר ט לאושוויץ‪ .‬אחר כ ך גם אני נסעתי לאושוויץ‪ .‬הגעתי לאושוויץ ושם‪ ...‬אי‬ ‫א פ ש ר היה ל ה כ י ר א ף א ח ד ‪ .‬כ ו ל ם היו ד ו מ י ם מ א ו ד ‪ .‬כ ו ל ם ‪ . . .‬פ ס י ם ‪ ,‬פ ס י ם ‪ .‬אין שערות‪ ,‬פ ר ו נ ק ל י ם ‪.‬‬ ‫ר ק א ם עומדים ק ר ו ב מאוד‪ .‬ו פ ת א ו ם אני רואה א ת וילהלם‪ .‬אני נורא ש מ ח ואני אומר‪ :‬וילהלם‪.‬‬ ‫ו ה ו א א ו מ ר ל י ‪ :‬פ ט ר ) א ז ה י י ת י ע ו ד פטר(‪ .‬ו א נ י ש ו א ל א ו ת ו ‪ :‬מ ה א ת ה ע ו ש ה כאן? א ת ה י ו ד ע ‪ ,‬ה ו א‬ ‫אומר‪ ,‬ג ם כאן יש ל י שירים‪ .‬מה‪ ,‬יש ל ך נייר ועפרון? ל א ‪ .‬ב ר א ש יש ל י שירים ה ו א אומר‪.‬‬ ‫ת ש מ ע ‪ .‬ו ה ו א א ו מ ר ל י א ת ה ש ו ר ו ת ה ב א ו ת ב צ ׳ כ י ת ‪ :‬״בין ש י ה י ל ב ב י ‪ ,‬ה צ י פ ו ר י ם א י נ ם ש ר ו ת‬ ‫עוד‪...‬״ זה ה ת ר ג ו ם ‪ .‬בין שיהי ל ב ב י ה צ י פ ו ר י ם א י נ ם ש ר ו ת ע ו ד ‪ .‬ו פ ת א ו ם א נ ה נ ו ש ו מ ע י ם צ פ צ ו ף ‪.‬‬ ‫ל פ נ י ס ל ק צ י ה היה ת מ י ד כזה צפצוף מהגדרות ואני ש ו מ ע אנשים אומרים‪ :‬מנגלה‪ ,‬מנגלה‪.‬‬ ‫ואנחנו מתהילים לרוץ להסתדר מול הביתנים בשורות ככה‪ .‬וילהלם נעלם‪ .‬צעקות מסביב‪,‬‬ ‫ב א ו ת ק ר ו נ י ו ת כ א ל ה ו‪ ...‬כ ש א נ י ע ו מ ד ב ש ו ר ה א נ י ר ו א ה א ת ו י ל ח ל ם ע ל ק ר ו נ י ת ‪ .‬ח ק ר ו נ י ו ת ח א ל ח‬ ‫ה ו ב י ל ו א ת ה א נ ש י ם לגז‪ .‬ו י ל ה ל ם ר ו א ה א ו ת י ג ם כן‪ .‬הוא ע ו ש ה ל י כ כ ה ש ל ו ם ביד ו נ ו ס ע ע ם‬ ‫חקרונית‪ .‬אחר כ ך יותר מ א ו ח ר אני רואה עשן מהארובה‪ .‬זה היה וילהלם ושתי השורות מהשיר‬ ‫נשארות אצלי‪ .‬זה מ ה ש נ ש א ר מוילהלם‪ .‬עכשיו יש ל י א ת וילהלם‪ .‬מ ה אני ע ו ש ח ע ם וילחלם?‬ ‫א נ י ה ו ל ך ל ״ י ד ו ש ם ״ ו א ו מ ר ״ י ש ל י ש ת י ש ו ר ו ת מ ו י ל ה ל ם ‪ .‬א נ י מ ב ק ש ל ר ש ו ם ב כ ר ט י ס י ה ״ ‪ .‬כן?‬ ‫אז אני כ ת ב ת י א ת ה מ ה ז ה א ו ל י ב ג ל ל ו י ל ה ל ם ‪.‬‬ ‫אז כ כ ה ‪ .‬ב מ ה ז ה אני מזמין א ת הדוד א ר ת ו ר ל מ ס י ב ה ‪ .‬אני ועוד ש ל ו ש ה הברים מ ה כ י ם ל ד ו ד‬ ‫ארתור‪ .‬ש ל ו ש ה הברים טובים מאוד‪ .‬אדי‪ ,‬ק ר ל ומרתה‪ .‬מ ד ת ה היא ב ת דודה שלי‪ .‬אני רוצה‬ ‫ל ה צ י ג ב פ נ י ה ם א ת ה ה ב ר י ם שלי‪ .‬א ה ד א ה ד ‪ .‬כדי ש ת ד ע ו מ י ה ם גיבורי ה מ ח ז ה ‪ .‬א נ ה נ ו נ ת ה י ל‬ ‫ב א ד י ‪ .‬ה נ ה א ד י ) ה ו ש ף ב ו ב ה ( ‪ .‬ש ל ו ם א ד י ‪ .‬ת כ י ר ו ‪ :‬א ד י ו‪ ...‬ז ה ו א נ ש י ם ש ב א ו ל ר א ו ת א ו ת נ ו א ד י ‪.‬‬ ‫הנה כאן מהזיק אדי א ת מ כ ת ב ההזמנה שלי למסיבה‪ .‬כ ל התוכנית כ ת ו ב ה ב מ כ ת ב ‪ .‬החברים‬ ‫יבואו ל פ נ י ארתור‪ ,‬אנהנו נהכה‪ ,‬א ח ר כ ך יבוא ארתור‪ .‬אדי עכשיו הוא דוקטור‪ .‬הוא ת מ י ד רצה‬ ‫להיות דוקטור‪ .‬הוא ל א בא לארץ‪ .‬ל מ ה שיבוא לארץ‪ .‬הוא גר באוסטריה‪ .‬לאדי היה מ ס פ ר א ח ד‬ ‫א ה ר י ‪ .‬ה י י נ ו י ח ד כ ש ח י ל ק ו א ת ה מ ס פ ר י ם ‪ .‬נ כ ו ן אדי?‬ ‫הדודארתור‬ ‫‪71‬‬ ‫היינו יהד באושוויץ ובגלייביץ‪ .‬אדי ת מ י ד אמר‪ :‬א ת ה ת ה י ה פטר‪ ,‬אני ל א אעזוב א ו ת ך ‪ .‬והוא‬ ‫ב א מ ת ל א ע ז ב א ו ת י ) מ ר י ם ק ל ו ת א ת י ד ו ש ל אדי( א ד י ת מ י ד ה י ה ל ב ו ש ט ו ב מ א ו ד ) מ ש מ י ט א ת‬ ‫היד( פ ר פ ק ט ‪ .‬ה ו א ה י ה נ ק י מ א ו ד ‪ .‬ב כ ל מ ק ו ם א ד י ה י ה נ ק י מ א ו ד ‪ .‬ב א ו ש ו ו י ץ ה י י נ ו מ ס ת ו ב ב י ם‬ ‫ימים ש ל מ י ם ו מ ח פ ש י ם ניירות‪ .‬היינו ה ו ל כ י ם ע ם הפסים‪ ...‬פ צ ע י ם ע ל ה פ נ י ם ו מ ה א ף כ כ ה יש‬ ‫נ ז ל ת כזאת‪ .‬אני ניגבתי בשרוולים‪ ,‬ל א היה א י כ פ ת לי‪ ,‬א ב ל אדי‪ ...‬ל א ‪ .‬אדי נ ג ב א ת האף ר ק‬ ‫בניירות‪ .‬אנהנו מ ס ת ו ב ב י ם ‪ .‬מרימים א ת הנייר ואדי מ נ ג ב ל א ט ל א ט ‪ .‬נקי מאוד‪ .‬בגלייביץ‪...‬‬ ‫פ ע ם א ח ת אני גונב ת פ ו ח א ד מ ח ואני מ ב ש ל אותו ע ל פ ח מ י ם במחרטה‪ .‬אנהנו נזהרים שאף א ח ד‬ ‫ל א יראח‪ .‬חצי אני נותן ל א ד י וחצי אני ל ו ק ח ‪ .‬אנחנו א ו כ ל י ם מ ה ר ל פ נ י שיבוא איזה ס‪.‬ס‪ .‬וימצא‬ ‫אותנו‪ .‬אני גומר ואז אני ר ו א ה שאני מ ל כ ל ך ו כ ב ר יש איזה ק ו ל ו ת ‪ .‬ע ם השרוול אני מיד מ נ ק ה‬ ‫ומזיע ל ג מ ו ר ל פ נ י שיבואו ואדי‪ ...‬שום דבר‪ .‬שום דבר‪ .‬נקי לגמרי‪ .‬אפילו ל א ק צ ה ה א צ ב ע‬ ‫) מ ק נ ח א ת האף(‪.‬‬ ‫והחבר השני שלי‬ ‫‪ -‬ק ר ל ‪ .‬ג ם אותו אני מזמין ל כ ב ו ד ארתור‪ .‬ק ר ל חבר ט ו ב מאוד‪ .‬הוא‬ ‫ש ח ק ן ‪ .‬ק ר ל ת מ י ד ה י ה ש ח ק ן ‪ .‬נ כ ו ן אדי? ק ר ל ו א ד י ו א נ י ה י י נ ו י ח ד ב א ו ש ו ו י ץ ‪ ,‬ב ג ל י י ב י ץ ו א ה ר כ ך‬ ‫ב ב ל א כ ה א מ ר ) ה ו ש ף א ת ב ו ב ת קרל( ק ר ל ‪ .‬ה נ ה כאן ב ת י ק מ ב י א א י ת ו ק ר ל כ ו ב ע ש ל ס‪.‬ם‪ .‬ב י ק ש ת י‬ ‫מ מ נ ו ב מ כ ת ב שהוא יביא כ ו ב ע ‪ .‬הוא יהיה קצין ס‪.‬ם‪ .‬ב מ ס י ב ה ל כ ב ו ד ארתור‪ .‬הוא ג ם מביא איתו‬ ‫אקורדיון‪ .‬כשהוא בא ל מ ס י ב ה הוא חושב אולי ג ם לנגן ל כ ב ו ד הפגישה‪ .‬ק ר ל ת מ י ד אהב לנגן‪.‬‬ ‫כשהוא נ כ נ ס הוא רוצה כבר קצת‪ ...‬אבל אני אומר לקרל‪ :‬ל א עכשיו‪ .‬ל ק ר ל היתה גם מפוחית‪,‬‬ ‫א ב ל ב א מ ת ל א עכשיו‪ .‬מ ה אמרנו? אמרנו ש ק ר ל יהיה קצין ס‪.‬ס‪ .‬ל מ ו פ ת ‪ .‬כי הוא שחקן ט ו ב‬ ‫מאוד‪ .‬מ ש ה ו ע ל ק ר ל ‪ .‬ב ד ר ך מגלייביץ ל ב ל א כ ה א מ ר ‪ .‬יום א ח ד בבוקר אנחנו שומעים א ת ה ת ו ת ת י ם‬ ‫הרוסיים‪ .‬זה כ ב ר היה כ מ ע ט ל ק ר א ת הסוף‪ .‬ב מ ס ד ר ב ב ו ק ר ה ו ד י ע ל נ ו ה ל ג ר פ י ה ר ר ש א נ ח נ ו‬ ‫י ו צ א י ם ל צ ע ד ה ‪ .‬ח י ל ק ו ל נ ו ל ח ם ‪ .‬כ ל א ח ד ק י ב ל ל ח ם א ח ד ‪ .‬ו‪ ...‬ה ד ר ך ת ה י ה ק ש ה ‪ .‬א ס ו ר ל ה ש א ר‬ ‫אהורנית‪ .‬רק ל ה ש ע ן מותר‪ .‬מי ש נ ש א ר מ א ח ו ר יורים בו‪ .‬אחרי יום ל א היה לי כ ב ר כוח‪ .‬הייתי‬ ‫ה ו ל ה ‪ .‬די‪ .‬היה לי הום‪ .‬היה ק ר בחוץ‪ .‬ש ל ג ‪ .‬ק ר מאוד‪ .‬ק ר מ א ו ד מאוד‪ .‬ע ל הגוף ר ק ה פ ס י ם ‪.‬‬ ‫קבקבים מעץ למי שיש‪ .‬הדבר היחיד שחימם אותי היה כ ש ה ש ת נ ת י במכנסיים‪ .‬ק ר ל ס ו ח ב אותי‬ ‫ו כ ל פ ע ם שאני מ ת ה מ ם ל מ ט ה ק ר ל א ו מ ר לי‪ :‬יופי יופי‪ .‬כ כ ה שני ימים ו ל י ל ה ‪ .‬ב א מ ת כ ב ר ל א‬ ‫היה לי כוח‪ .‬ע ד ב ל א כ ה א מ ר הוא ל ק ח אותי‪ .‬כשאנחנו מגיעים אני רואה שער‪ .‬ו ת כ ף נותנים ש ם‬ ‫מרק חם‪ .‬הגרמנים‪ .‬מה‪ ,‬הם השתגעו? אבל כשאנחנו נכנסים ל ש ע ר מכריחים אותנו לשיר‪ .‬וקרל‬ ‫ו א ד י ו א נ י י ו ת ר ר ה ו ק ע ו מ ד י ם ו ש ר י ם ‪ .‬ש י ר כ ז ה ‪ :‬״ ד י י ו ר ן צ י ה ן ד ה י ן ד ה ע ר ‪ /‬זי צ י ה ן ד ו ר ע ק ס‬ ‫ר ו ט א ס מ ע ר ‪ .‬ד י ו ו א ל א ן ש ל א ג א ן ה ו ‪ /‬ד י ו ו ע ל ט ה א ו ר ו ה א ״ ‪ .‬ע ו ד פ ע ם )שר ע ו ד פ ע ם ( ז ה מ ה‬ ‫שהם רצו שנשיר‪.‬‬ ‫אחרי ששהררו אותנו‪ ,‬אדי ק ר ל ואני נשארנו לבד‪ .‬פ ת א ו ם בלי הגרמנים‪ .‬משוחררים‪ .‬ה מ ל ה מ ה‬ ‫עוד נמשכת אבל אנחנו כבר בצד המשוהרר‪ .‬עוברים ממהנה למחנה‪ ,‬מחפשים אוכל‪ .‬שומעים‬ ‫ע ו ד ב ו מ ב ו ת א ב ל מ ה זח א י כ פ ת ל נ ו ‪ .‬א נ ח נ ו ח ו ל ב י ם ע ם מזוודות‪ .‬אין ל נ ו כ ל ו ם ב מ ז ו ו ד ו ת ‪ .‬א ו ל י‬ ‫איזה חולצה‪ .‬ע ם עגלות ילדים כ א ל ה ‪ .‬דוחפים‪ ,‬אוספים כ ל מיני דברים‪ .‬ק ו פ ס ת שימורים א ח ת ‪.‬‬ ‫א ב ל ב ס ך ה כ ל אנחנו רעבים‪ .‬בדרך‪ ,‬אנהנו פוגשים א ת הצבא הרוסי ממשיך‪ .‬קצין רוסי בא ואני‬ ‫‪72‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫ש ו א ל כ כ ה בכעס‪ :‬מ ה ע ם אוכל‪ ,‬כן‪ .‬ה ו א מ ס ת כ ל ע ל י הקצין‪ ,‬אני ע ם העגלה ש ל התינוק כ כ ה ‪,‬‬ ‫ואני ש ו א ל א ו ת ו ‪ ,‬מה? ו ה ו א אומר‪ :‬י ש כ א ן ב ת י ם ש ל ג ר מ נ י ם ‪ .‬ת כ נ ס ו ו ת א כ ל ו ‪ .‬ו ב א מ ת היו ב ת י ם‬ ‫ריקים‪ .‬הגרמנים ברחו‪ ,‬אולי בבוקר‪ .‬ה כ ל בבתים מסודר כאילו שעוד חיים שם‪ .‬אנחנו רואים‬ ‫וילה גדולה ו ק ר ל אומר‪ :‬זאת הוילה שלנו‪ .‬וילה י פ ח מאוד‪ .‬אנחנו נכנסים‪ .‬ל מ ט ה חדרים‪ ,‬ל מ ע ל ה‬ ‫חדרי שינה‪ .‬ב מ ט ב ח יש א פ י ל ו א ו כ ל בסירים‪ ,‬א ב ל ק ר ל אומר‪ :‬ק ו ד ם נ ח ל ק בינינו א ת החדרים‬ ‫ש ל כ ל א ה ד יהיה הדר‪ .‬נשאר כאן כ מ ה ימים‪ .‬אנחנו עולים לחדרי חשינח‪ .‬בחדר חראשון ק ר ל‬ ‫אומר‪ :‬אני כאן‪ .‬ח ד ר יפה‪ .‬כורסה‪ ,‬ס פ ה ‪ .‬וקרל מניה א ת המזוודה ש ל ו ע ל ה ס פ ה ‪ .‬עכשיו‪ ...‬הוא‬ ‫ש ם א ת המזוודה ע ל המזרון‪ ...‬והיא כ כ ה ש ו ק ע ת במזרון ו מ ת ר ו מ מ ת ‪ .‬ה ו פ הופ‪.‬‬ ‫א ח ר כ ך ה ו א מ ת י ש ב ו ה מ ז ר ו ן כ כ ה ה ו פ ח ו פ ‪ .‬מ צ ח י ק כן? ז ה ר ך ‪ .‬ב ר ו ר ? א ח ר י א ר ב ע ש נ י ם ‪.‬‬ ‫הופ הופ‪ .‬וקרל מ ת ח י ל ל ק פ ו ץ ע ל ה ס פ ה ואנחנו ג ם ע ל הספה‪ .‬הופ הופ ע ל המזרון‪ .‬ש ל ו ש‬ ‫ש ע ו ת ‪ ,‬מ ש ת ו ל ל י ם מ צ ח ו ק ‪ .‬כן? ה ל ו ק ר ל ‪ .‬א ח ר כ ך א ו ל י א נ י א ס פ ר א י ך ע ש י ת ל נ ו ב ל י נ צ ׳ ס ‪.‬‬ ‫מ ק מ ח ו ק צ ת א מ פ ו ל ו ת ש ל זריקות‪ .‬עכשיו מדתה‪ .‬עכשיו מרתה‪ .‬כדי שתכירו א ת כ ל החברים‬ ‫שהזמנתי למסיבה‪ .‬ל כ ב ו ד ארתור‪ .‬מדתה‪ .‬מ ר ת ה ר א ת ה איך הרגו א ת אבא שלה‪ .‬א ת הדוד שלי‪.‬‬ ‫זאת ח י ת ח מ ש פ ח ה גדולה‪ .‬ארתור‪ ,‬אבא שלי‪ ,‬אבא ש ל מ ד ת ה ועוד ש ת י אחיות‪ .‬כ ו ל ם אינם הוץ‬ ‫מארתור‪ .‬ומרתה‪ ...‬היתה אהובתי כשהייתי ילד‪ .‬ל כ ן הזמנתי א ו ת ה ג ם כן ל מ ס י ב ה ‪ .‬כשחיינו‬ ‫מבוגרים יותר‪ ,‬כ ו ל ם היו מ ת א ס פ י ם ל כ ב ו ד פ ס ח — מ ר ת ה ואני היינו רוקדים ט נ ג ו ) מ ג ל ה א ת‬ ‫ב ו ב ת מרתה(‪ .‬ה ל ו מ ר ת ה ‪ .‬מ ס ת כ ל י ם ע ל י ך ) מ נ ש ק אותה( אי א פ ש ר היה ל ד ע ת אף פ ע ם מ ה היא‬ ‫ח ו ש ב ת ‪ .‬כשהיא היתה מ ס פ ר ת ל נ ו ע ל מ ה היא הושבת‪ ,‬היא ה י ת ה כבר ח ו ש ב ת ע ל משהו אחר‪.‬‬ ‫במסיבה‪ ,‬לפני שארתור מגיע אנחנו רוקדים שוב טנגו‪ .‬מ ד ת ה נשענת ע ל ה כ ת ף שלי ומה היא‬ ‫אומרת‪ .‬אני הרי מכיר אותה‪ .‬היא היתה אומרת משהו ע ל המשפחה‪ :‬״אמא היא היהירה שיש ל ה‬ ‫קבר‪ .‬כי א מ א מ ת ה לפני ה מ ל ח מ ה ‪ .‬א פ ש ר ל ד ע ת בדיוק באיזה צד הניחו א ת ה ר א ש ש ל ה ובאיזה‬ ‫צד חניחו א ת הרגליים‪ .‬העצמות ש ל ה מסודרות‪ ,‬א ב ל ש ל אבא לא‪ .‬העצמות ש ל אבא ע ם הרבה‬ ‫ע צ מ ו ת אחרות‪ .‬ואני נזכרת באבא כשהיינו יושבים סביב לשולחן ב פ ס ח ‪ .‬כולם‪ ,‬כ ל חדורים‬ ‫והדודות‪ .‬ג ם ארתור‪ .‬כ ל שנה ישבו באותו סדר‪ .‬כ ל ה כ ל י ם מכסף״‪ .‬זה מ ה ש מ ר ת ה היתה אומרת‪.‬‬ ‫עכשיו ה ש א ל ה א ם אני מיד מ מ ש י ך או‪ ...‬מ ס פ ר עכשיו ע ל ארתור או נותן ק צ ת מוסיקה‪.‬‬ ‫אשתי אמרה לי בבית ש א ם אני אראה ק צ ת עייפות אצל ה ק ה ל כדאי שאני אתן ק צ ת מוסיקה‪.‬‬ ‫אני ל א יודע א ם א ת ם עייפים‪ ,‬א ב ל אני צריך ל ת ת ק צ ת מוסיקה עכשיו‪ .‬עד שאני מ ס ד ר א ת‬ ‫החברים ב ח ד ר בבית מלון‪ .‬הנה הטייפרקורדר‪ .‬אני מקווה שהוא י פ ע ל ‪ .‬סליהה‪ ,‬ר ק רגע‪ .‬ה ש מ ל‬ ‫)מפעיל( ה ח ש מ ל ל א נגדנו‪) .‬מוסיקה( ז א ת ה מ ו ס י ק ה ‪ .‬א מ ר ת י ש א נ י מזמין ב ה צ ג ה א ת ה ח ב ר י ם‬ ‫ו א ת א ר ת ו ר ל ב י ת מלון? נניח אי ש ם באירופה‪ .‬א מ ש ט ר ד ם ) מ ת ה י ל ל ס ד ר א ת הבובות( ב י ת מ ל ו ן‬ ‫טוב‪ .‬ארבעה כוכבים‪ .‬קומה ש ת י ם ־ ע ש ר ה נניה‪ .‬בפואייה ש ל חמלון יש אפילו אקווריום)לאדי(‬ ‫מה? א ת ה ל א ר א י ת ש ו ם א ק ו ו ר י ו ם ‪ .‬א ב ל ק ר ל ר א ה ‪ .‬א ד י ל א ר ו א ה א ף פ ע ם ש ו ם ד ב ר ‪ .‬ה ו א י ש ר‬ ‫ע ו ל ה ב מ ע ל י ת ‪ .‬א ת מ ר ת ה אי א פ ש ר ל ש א ו ל ‪ .‬היא ל א מ ד ב ר ת ‪ .‬זהו‪ .‬כ ו ל ם הגיעו‪ .‬י ו ש ב י ם ב ח ד ר ‪.‬‬ ‫אדי בסדר‪ .‬ק ר ל בסדר‪.‬‬ ‫מ ר ת ה ‪ ,‬א ת ת ש ב י כאן‪ .‬זהו‪ .‬ארתור‪ ...‬א ר ת ו ר ע ו ד ל א ‪ .‬נ ה כ ה ע ו ד ע ם א ר ת ו ר ‪ .‬ה ו א ע ו ד ל א‬ ‫הדוד ארתור‬ ‫‪73‬‬ ‫הגיע‪ .‬ע ו ד ק צ ת מ ו ס י ק ה ‪ .‬ע ו ד ק צ ת ) מ פ ס י ק א ת הטייפ(‪ .‬זהו‪ .‬כ ו ל ם הגיעו‪ ,‬י ו ש ב י ם ב ח ד ר ‪ .‬אדי‪...‬‬ ‫ל א כ ל כ ך אוהב א ת הרעיון שלי‪ .‬הוא קורא עתון נניח בעצבנות‪ .‬חוא חושב‪ ,‬להביא א ת ארתור‬ ‫ב מ י ו ח ד מ ל ו ס א נ ג ׳ ל ם ל ב י ת מ ל ו ן ב א י ר ו פ ה ? כ ד י ל ע ש ו ת ל ו ה צ ג ה ש ה נ א צ י ם ה ה ר י ם ? נ כ ו ן אדי?‬ ‫א ב ל הוא ל א אומר שום דבר‪ .‬הוא ידיד טוב‪ .‬גם מ ר ת ה ל א א ו מ ר ת שום דבר‪ .‬אולי היא ח ו ש ב ת‬ ‫א י ך היה כ ש ה י א י ר ד ה מ ה ר כ ב ת ‪ .‬ע ם א ב א ש ל ה ‪ .‬ו א ב א ש ל ה ‪) . . .‬עושה ת נ ו ע ה ש ל יריה באצבעו(‬ ‫כן? ו א נ ח נ ו מ ח כ י ם ל ד ו ד א ר ת ו ר ‪ .‬ל א ‪ .‬ק ר ל י ו צ א ל פ נ י ש א ר ת ו ר ב א ‪ .‬ל ח ד ר ה ש נ י ‪ .‬ל ה ת ל ב ש ב ב ג ד י ם‬ ‫ש ל ס‪.‬ס‪) .‬מעביר א ת קרל( א ת ח מ ח כ ח כאן ק ר ל ‪ .‬ע ד ש א נ ח נ ו קוראים ל ך ‪ .‬ת כ ף ‪ .‬א נ ח נ ו מ ח כ י ם‬ ‫לאתרור‪ .‬אני יושב ככח‪ .‬מ ו ל ח ד ל ת ‪ .‬אני שואל א ת מרתח‪ ,‬מ ד ת ה מ ת י ראית פ ע ם אחרונח א ת‬ ‫ארתור והיא אומרת‪ :‬לפני ה מ ל ח מ ח !‬ ‫כאן אני רוצה להגיד‪ .‬אני אהבתי מ א ד א ת ארתור‪ .‬הוא היה הדוד הכי אהוב שלי‪ .‬והוא הדוד‬ ‫ה י ה י ר ש נ ש א ר ל י ‪ .‬כ ש ה ג ר מ נ י ם נ כ נ ס ו ל ע י ר ‪ ,‬א ר ת ו ר ה י ה ב ן ש ל ו ש י ם ו א ר ב ע ‪ .‬א נ י ה י י ת י ב ן ‪.16‬‬ ‫הגרמנים נכנסו ל פ ר א ג בעשרה באוקטובר אלף ת ש ע מ א ו ת ארבעים ואהת*‪ .‬בדיוק ארתור‬ ‫היה ל ב ו ש א ו ת ו יום ז׳קט כזה‪ ,‬כ ו ב ע ונעליים זמש‪ .‬והגרמנים בעיר‪ .‬צריך ל ז כ ו ר כ ל ה מ ש פ ח ה‬ ‫ה י ת ה ב פ ר א ג וחיינו נפגשים ב ד ר ך כ ל ל ר ק בחגים או בלוויות‪ .‬ככה‪ ,‬כ ל א ח ד בעניינים שלו‪ .‬ע ם‬ ‫ארתור היה ק צ ת א ת ר ת הוא היה בא ק צ ת יותר‪ .‬זאת היתה עיר יפה מאוד פראג‪ .‬גנים יפים‪.‬‬ ‫נקיים‪ .‬יפים‪ .‬תיאטרון טוב‪ .‬ה ל כ נ ו אולי כ ל שבוע ל ש ת י הצגות‪ .‬כדורגל‪ .‬בית כ נ ס ת ש ל המהר״ל‪.‬‬ ‫יפה מאוד‪ .‬הרבה אנשים ברחובות‪ .‬ובעשרה באוקטובר הם ברהובות‪ .‬ע ם מוטוצייקלים כאלה‬ ‫ע ם סירה‪ .‬המגפיים‪ .‬כובעים‪ .‬והם מודיעים ש ר ק מי שיש ל ו כ ר ט י ס ורשיון יכול ל צ א ת ‪ .‬ה י ת ה‬ ‫ע ו ד ר כ ב ת א ה ת ה ה ו צ ה ב א ו ת ו יום‪ .‬ב ר כ ב ת ה ז א ת כן‪ .‬ל מ י שיש רשיון‪ .‬ל א ר ת ו ר היה רשיון כזה‪.‬‬ ‫ת כ ף באה כ ל המשפהה‪ .‬סידרו ל ו א ת המזוודות והלכנו ללוות אותו ל ת ח נ ת הרכבת‪ .‬וההרגשה‬ ‫ה י ת ה נ ו ר א מ ש ו נ ה ‪ .‬ל מ ה ה ר כ ב ת ה ז א ת ד ו ו ק א ? כן? ל א ר ת ו ר י ש ר ש י ו ן כ ז ה ב כ י ס ו ל י א י ן ‪ .‬א נ ח נ ו‬ ‫מגיעים ל ת ח נ ת הרכבת‪ .‬יש ש ם גדר תיל‪ ,‬ועם הרובים עומדים ש ם ובודקים רשיונות‪ .‬ארתור‬ ‫מוציא מן הכיס א ת הרשיון והם נותנים ל ו לעבור‪ .‬א פ י ל ו א ם הייתי מ ח פ ש ט ו ב ט ו ב בכיס ל א‬ ‫היה לי ש ם רשיון‪ .‬הוא עבר‪ ,‬ה ו ל ך כ מ ה צעדים‪ ,‬א נ ח נ ו מ ס ת כ ל י ם ‪ ,‬א ח ר כ ך הוא ה ו ל ך ע ו ד כ מ ה‬ ‫צעדים ועולה ל ר כ ב ת ‪ .‬האנשים ב ר כ ב ת מ ס ת כ ל י ם דרך החלונות אלינו‪ .‬אנהנו מ ס ת כ ל י ם אליהם‪.‬‬ ‫פ ת א ו ם א ר ת ו ר ג ם בחלון‪ .‬ש ר י ק ו ת ש ל ה ר כ ב ת ‪ ,‬מ י ש ה ו ע ל ידי מ נ ג ב א ת ה א ף ו א ר ת ו ר כ כ ה ע ם‬ ‫היד‪ .‬עושה שלום‪ .‬והוא נוסע‪ .‬ואני ש ו א ל א ת עצמי ל מ ה הוא נוסע‪ .‬זאת א ו מ ר ת אני רוצה שהוא‬ ‫יםע א ב ל אני ש ו א ל א ת עצמי ל מ ה הוא נוסע‪ ,‬והוא נוסע‪ .‬כ כ ה ע ם הפנים בחלון‪ .‬אהרי ה מ ל ח מ ה‬ ‫באתי אליו לניו יורק‪ .‬הוא היה מציג אותי ל פ נ י החברים שלו‪ :‬ת כ י ר ו ב ב ק ש ה א ת פ י ט ר — ניצול‬ ‫אושוויץ‪ .‬זה ה י ה ב א מ ת י פ ה ‪ ,‬כי הייתי נ י צ ו ל אושוויץ‪ .‬לא?‬ ‫כ ש ב א ת י ל ב ק ר אותו ב פ ע ם הראשונה בניו יורק הוא רצה ב א מ ת ל ע ש ו ת לי גור טיים‪ .‬הוא‬ ‫הזמין כ מ ה חברים‪ ,‬תכירו‪ ,‬ניצול אושוויץ‪ ,‬ב א מ ת ‪ ,‬מ ה א ת ה אומר‪ ,‬ושותים מרטיני‪ .‬ש ו ת י ם ה ר ב ה‬ ‫מ ר ט י נ י ואני ה ו ל ך ש ם ל ב י ת ה ש י מ ו ש ‪ .‬בין ה א נ ש י ם י ש ש ם א נ ש י ם מ א ו ד מ כ ו ב ד י ם ‪ .‬ל א ‪ ,‬ה ם היו‬ ‫*‬ ‫הערת המערכת‪ :‬התאריך המופיע במחזה אינו כניסת הגרמנים לפראג‪ .‬הגרמנים נכנסו במרץ ‪.1939‬‬ ‫‪74‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫ב א מ ת נ ח מ ד י ם ‪ .‬נ י צ ו ל א ו ש ו ו י ץ כן? א נ י ה ו ל ך ל ב י ת ש י מ ו ש ו ש ם א נ י ע ו מ ד ע ל י ד פ ס י כ ו ל ו ג א ח ד‬ ‫והוא א ו מ ר לי‪ :‬אני יודע מי א ת ח ‪ .‬א ת ח בן א ח ש ל ארתור‪ .‬אני ל א יודע מ ה זח שייך ל ב י ת ש י מ ו ש‬ ‫א ב ל אני א ו מ ר לו‪ :‬נכון‪ .‬והוא א ו מ ר לי‪ :‬ת ג י ד לי‪ ...‬באיזה יד א ת ח מ ח ז י ק א ת ‪ . . .‬ה ש מ ו ק ש ל ך‬ ‫כ ש א ת ה מ ש ת י ן ? א נ י ב א מ ת ל א י ו ד ע מ ה ה ו א ר ו צ ה ‪ .‬ב א י ז ה י ד א נ י ‪ . . .‬מ ה ז י ק ‪ . . .‬כן? א נ י א ו מ ר ל ו ‪:‬‬ ‫אני ל א יודע‪ ...‬ז א ת א ו מ ר ת ‪ . . .‬אני ל א י ו ד ע באיזה יד‪ .‬והוא א ו מ ר לי‪ :‬אני י ו ד ע ‪ .‬ב י ד ימין‪ ,‬כי ב י ד‬ ‫ש מ א ל יש ל ך מ ס פ ר ואתה ל א תחזיק אותו ביד ש מ א ל כ ל פעם‪ ,‬כי א ת ה ל א רוצה להיזכר כ ל‬ ‫פ ע ם ‪ .‬זה היה ב מ ס י ב ה הראשונה שלי בניו יורק‪.‬‬ ‫כאן אני ר ו צ ה ל ע צ ו ר רגע‪ .‬ה פ ס ק ה ל ע צ מ י רגע‪ .‬מ ח ש ב ו ת ש ע ו ב ר ו ת ב ר א ש אי א פ ש ר בדיוק‬ ‫להגיד ל ה ם מ ה ל ע ש ו ת ‪ .‬א ת ם רואים אותי‪ ,‬אני רואה א ת כ ם ‪ .‬ה ב ת שלי בבית ש א ל ה אותי‪ ,‬מ ה‬ ‫י ח י ח א ם א נ ש י ם י ל כ ו ב א מ צ ע ‪ .‬כן? מ כ י ו ו ן א ח ר א נ י ח ו ש ב ‪ ,‬א ו ל י י ש מ י ש ה ו כ א ן ש ה ו ש ב ש א נ י‬ ‫מ ו כ ר א ת השואה‪ .‬כי יש לנו כ מ ה מומחים כאלה‪ .‬ב כ ל שנה‪ ,‬פ ע ם בשנה‪ ,‬קוראים ל ה ם לרדיו או‬ ‫לטלביז׳ן‪ ,‬אולי איזה קיבוץ מזמין א ו ת ם והם מ ס פ ר י ם ‪ .‬בניו יורק יש מ ו מ ח ה גדול‪ .‬הוא כ ב ר אולי‬ ‫מ ר שואה‪ .‬הוא עושה המון כסף מהשואה‪ .‬ל מ ה לא‪ .‬אולי גם אני הייתי מוכן ל ע ש ו ת המון כסף‪.‬‬ ‫א ב ל ר ק ב א מ ת המון‪ .‬הנה כאן ה ע ר ב אני מ ת ה י ל א ת המיליון הראשון שלי‪ .‬כ ל ה ו פ ע ה —‬ ‫מיליון‪ .‬ש ש ה ו פ ע ו ת‬ ‫‪ -‬שישה מיליונים‪ .‬לא‪ ,‬באמת‪ .‬אני כבר‪ ...‬במקום השישי או השביעי‬ ‫ל ק ר א ת כ ת ר השואה‪ .‬טוב‪ ,‬עצרתי‬ ‫‪ -‬אני ממשיך‪ .‬אני ממשיך‪.‬‬ ‫א נ י מ מ ש י ך ב מ ל ו ן ‪ ,‬ב ה צ ג ה ‪ .‬כן? מ ל ו ן ‪ .‬ה ט י י פ ר ק ו ר ד ר ב ה צ ג ה כ מ ו ב ן ל א ב א מ צ ע ה ח ד ר ב מ ל ו ן ‪.‬‬ ‫אנחנו שמים אותו ב ח ד ר א ה ד ו ק ר ל שהוא בהוץ י פ ע י ל אותו‪ .‬עכשיו‪ ,‬א ם א ת ם זוכרים‪ ,‬אנהנו‬ ‫עומדים ככח‪ .‬ק ר ל מ ת ל ב ש בחדר שם‪ ,‬אדי מ ת ו ח קצת‪ ,‬מ ר ת ח מ ח כ ח ואני פיטר סטון מרגיש כבר‬ ‫ש א ר ת ו ר נ כ נ ס ל ל ו ב י במלון‪ .‬ה ט ל פ ו ן מ צ ל צ ל ‪ .‬אני א ו מ ר לחברים‪ :‬זח ארתור‪ .‬אני מדים א ת‬ ‫ח ש פ ו פ ר ת ‪ .‬״כן״‪ ,‬״כן״‪ .‬״ א ר ת ו ר כ ן ‪ ,‬א נ ח נ ו מ ח כ י ם ל ך ״ ‪ .‬א ח ר י כ מ ה ש נ י ו ת ‪ ,‬צ ל צ ו ל ב ד ל ת ‪ .‬א ר ת ו ר‬ ‫נ כ נ ם ‪ .‬ה נ ה א ר ת ו ר ) מ ו צ י א א ת א ר ת ו ר מ כ י ס הז׳קט( א ר ת ו ר ב ד ל ת ‪ ,‬מ ס ת כ ל אלי‪ ,‬ר ו א ה א ת ה ח ב ר י ם‬ ‫וניגש ל ח ב ק אותי‪ .‬א נ ח נ ו מ ת ח ב ק י ם ואני א ו מ ר לו‪ :‬ת כ י ר א ת החברים‪ .‬זהו אדי‪ ,‬א ר ת ו ר ניגש‬ ‫לאדי‪ .‬ה ם ל ו ח צ י ם ידיים‪.‬‬ ‫״זהו א ר ת ו ר ‪ ,‬אדי״‪ ,‬ו א ד י אומר‪ :‬ש מ ע ת י ע ל י ך ‪ .‬א ב ל ל א י ד ע ת י ש א ת ה כ ל כ ך ק ט ן ) ה ו א‬ ‫מתכוון לגודל הבובה( לא‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬זה א מ ר ת י כ כ ה ס ת ם ‪ .‬כי ארתור ב א מ ת ק ט ן פ ה וארתור‬ ‫אומר לאדי‪ :‬נעים לי מאוד‪ .‬ב ע צ ם גם אני שמעתי עליך‪ .‬ואהר כ ך ארתור‪ ...‬ניגש ל מ ר ת ה ‪ .‬א ת‬ ‫מ ר ת ה הוא כבר מכיר טוב‪ .‬גם מדתה מכירה טוב א ת ארתור‪ .‬ארתור מאוד דומה ל א ב א ש ל‬ ‫מ ר ת ח ו מ ר ת ח אומרת‪ :‬שלום ארתור‪ ,‬אני מאוד ש מ ח ה שבאת‪ .‬ואז ל א השוב מ ה בדיוק קורה‪.‬‬ ‫אנחנו מתיישבים סביב לשולחן‪ ,‬מדברים קצת‪ .‬ארתור אולי מוריד א ת המעיל ש ל ו ) מ פ ש י ט א ת‬ ‫ה מ ע י ל מ ב ו ב ת ארתור( מדברים‪ ,‬שותים לחיים‪ .‬ארתור ל א ש ו ת ח מ ש ק א ו ת חריפים‪ .‬ה כ ב ד ש ל ו‬ ‫ק צ ת נפוח‪ ,‬ואז אני צריך ל ת ת א ת ה א ו ת ל ק ר ל ב ה ד ר השני‪ .‬איזה סימן מ ו ס כ ם שהיה בינינו‪ ,‬ב ל י‬ ‫ש א ר ת ו ר כ מ ו ב ן יבין‪ .‬כ ד י ל ה ת ח י ל א ת ה ה צ ג ה ש ת כ נ נ ו ב ש ב י ל א ר ת ו ר ‪ .‬כ ן ‪ ,‬ע כ ש י ו ת ר ש ו ל י ע ו ד‬ ‫ק צ ת מוסיקה‪ .‬הנה‪ .‬בינתיים נניח ש ק ר ל ב ח ד ר השני‪ ,‬מ ס ת כ ל במראה‪ .‬ח ו ב ש א ת ה כ ו ב ע ש ל‬ ‫ה ס ‪ .‬ס ‪) .‬ניגש ל ק ר ל ו ח ו ב ש ל ו כ ו ב ע ש ל ס ‪ .‬ס ‪ .‬ח ו ז ר ו מ נ י ח א ת ק ר ל ( מ ד ת ה א ו ל י ר ו צ ה ש ה כ ל כ ב ר‬ ‫הדוד ארתור‬ ‫‪75‬‬ ‫יעבור‪ .‬א ת ם ב מ ו ס י ק ה ע כ ש י ו יכולים ק צ ת לזוז‪ .‬אני י כ ו ל ל נ ו ח רגע‪ .‬מ ו ס י ק ה יפה‪ .‬ה ב ת ש ל י‬ ‫בהרה א ת המוסיקה‪ ,‬היא מ כ י ר ה ה ר ב ה מוסיקה‪ .‬היא מ נ ג נ ת ב פ ס נ ת ר י פ ה מאוד‪ .‬היא ג ם ספורטאית‪.‬‬ ‫שחיינית מ ע ו ל ה ‪ .‬פעמיים ב ש ב ו ע אני מ ל ו ו ה א ו ת ה לאימונים ב ג ב ע ת היים‪ .‬היא ת ה י ה שתיינית‪.‬‬ ‫היא ח מ ו ד ה מאוד‪ .‬ע ו ד ק צ ת מוסיקה‪ .‬א ר ת ו ר ל א יודע ל מ ה א נ ח נ ו מ ת ו ח י ם ‪ ,‬כן ארתור? אני‪...‬‬ ‫)לרגע ש ק ט מן ה ט י י פ ו א ה ר כ ך נ ש מ ע ו ת יריות ו צ ע ק ו ת מן הטייפ‪ .‬פ ט ר מ פ ס י ק א ת הטייפ( רגע‬ ‫רגע‪ .‬זח יבוא א ח ר כ ך ) מ ח ז י ר מ ע ט א ת הטייפ אתורנית( טוב‪.‬‬ ‫ק ר ל כ ב ר ל ב ו ש והוא מ ח כ ה ל ס י מ ן ה מ ו ס כ ם ש ל נ ו ) ה ו ל ך ו מ ר י ם א ת ב ו ב ת קרל( ה ו א ע ו מ ד‬ ‫ו מ ה כ ה כן? מ ה ה ו א ח ו ש ב ? א ו ל י ה ו א פ ת א ו ם ח ו ש ב א י ך ב ע צ ם מ ת נ ח ג ק צ י ן ס‪.‬ם‪ ?.‬ש ט ו י ו ת ‪ .‬ה ו א‬ ‫ל א ח ו ש ב כלום‪ ,‬הוא מ ה כ ה ל ס י מ ן שלי‪ .‬כן קרל? ואני צריך להגיד ב ק ו ל רם‪ :‬מ ד ת ה ‪ ,‬ע כ ש י ו זה‬ ‫ל א מ ה שהיה פ ע ם ) מ נ י ה א ת קרל‪ ,‬ה ה ר לטייפ( ואני אומר‪ :‬מ ר ת ה עכשיו זה ל א מ ה שהיה פ ע ם‬ ‫) מ פ ע י ל א ת ה ט י י פ ‪ .‬נ ש מ ע ו ת י ר י ו ת ‪ ,‬צ ע ק ו ת ‪ ,‬ב כ י ו ת ‪ :‬ניין‪ ,‬ניין(‪ .‬ר ג ע ר ג ע ) מ פ ס י ק א ת ה ט י י פ ( ‪ .‬ע ו ד‬ ‫ל פ נ י היריות ו ל פ נ י ש א ר ת ו ר נ כ נ ס ‪ ,‬ב ש י ה ה בינינו‪ ,‬אדי א ו מ ר ש ה ת ו כ נ י ת ל ה ת פ ש ט ל א מ ו צ א ת כ ל‬ ‫כ ך חן בעיניו‪ .‬ז א ת א ו מ ר ת ב ת ו כ נ י ת ברור ל נ ו ש כ א ש ר ה א ו ב ר ש ט ו ר מ ב נ פ י ה ר ר שניצר — ק ר ל‬ ‫י ה י ה כ א ן ‪ , ,‬ה ו א י ב ק ש מ כ ו ל ם ל ה ת פ ש ט ‪ .‬מ ר ת ח ו א ד י ל א כ ל כ ך ר ו צ י ם ל ח ת פ ש ט ‪ ,‬כן? ג ם א נ י ל א‬ ‫כ ל כ ך ר ו צ ה ל ה ת פ ש ט ‪ .‬א ב ל א ם א נ ח נ ו ר ו צ י ם ש א ר ת ו ר י ר ג י ש ש ז ה ק ו ר ה ל כ ו ל ם מ ה ע ו ש י ם ? כן?‬ ‫אדי אומר‪ :‬אני ל א יודע‪ ,‬אני מ ת ב י י ש ו מ ר ת ה אומרת‪ :‬אני ל א מ ת ב י י ש ת א ב ל זה מצחיק שאני‬ ‫א ת פ ש ט פ ת א ו ם לפני ק ר ל ואדי שאני ל א מכירה ובגלל ארתור‪ .‬ל מ ה אי א פ ש ר בלי להתפשט?‬ ‫ואני — פ י ט ר סטון שהגיתי א ת ה ת ו כ נ י ת חושב‪ ,‬ב א מ ת מצחיק‪ .‬ש ק ר ל יצעק ויתן סטירות ויעשה‬ ‫מ ה ש ה ו א יכול‪ .‬אני ס ו מ ך ע ל י ו ו ע ל מ ד ת ה כ מ ו שדיברנו‪ .‬א ו ת ו ד ב ר אדי‪ .‬ה כ ל א ו ת ו דבר‪ .‬זהו‪ .‬זה‬ ‫מ ה שקורה עוד ל פ נ י ש א ר ת ו ר מגיע‪ .‬א נ ח נ ו חוזרים‪.‬‬ ‫א נ י א ו מ ר ל מ ר ת ה ‪ :‬ז ה ל א מ ה ש ה י ה פ ע ם ‪ .‬מ ה ט י י פ נ ש מ ע ו ת י ר י ו ת ‪ .‬צ ע ק ו ת ‪ ,‬ניין‪ ,‬ניין‪ ,‬ט ט ט‬ ‫ט ט ט ט ק ר ל מ ו פ י ע ע ם ה מ ד י ם ‪ .‬כ ן ‪ ) .‬מ נ י ח א ת א ר ת ו ר ‪ ,‬ה ו ל ך ו ל ו ק ה א ת ק ר ל ו מ ה ז י ק ו בידיו( ק ר ל‬ ‫נכנס‪ ,‬ככה‪ ...‬ע ם מ ק ל ביד)בגרמנית( ״לעמוד ת כ ף בפינה בהדר ולשתוק‪ .‬לשתוק! אני ל א רוצה‬ ‫ל ש מ ו ע ל א א ת ה פ ה ש ל כ ם ו ל א א ת ה ת ח ת ש ל כ ם ‪ .‬ומי ש ל א מציית אני יורה״‪ .‬ש ו מ ע י ם ע ו ד פ ע ם‬ ‫ק צ ת י ר י ו ת ט ה ט ה ‪ .‬ו מ ר ת ה ‪ ,‬כ מ ו ש ס י כ מ נ ו ‪ ,‬א ו מ ר ת ‪ :‬מ ה זה? ה י י ל י ם ! ו ק ר ל א ו מ ר ) ב ג ר מ נ י ת (‬ ‫״להרים ידיים״‪ .‬ל ה ר י ם ידיים ה ו א אומר‪ .‬כאן א ו ב ר ש ט ו ר מ ב נ פ י ה ר ר שניצר‪ .‬פ ס פ ו ר ט י ם א ח ת‬ ‫ו ש ת י י ם ‪ .‬ו א ז א ר ת ו ר ל א מ ב י ן ‪ ,‬כן? ו ה ו א א ו מ ר ‪ :‬מ ה ז ה פה? ו ה א ו ב ר ש ט ו ר מ ב נ פ י ה ר ר ש נ י צ ר נ י ג ש‬ ‫אליו כן ונותן ל ו ע ל הלחי)בגרמנית( ״בלי ש א ל ו ת ! רוצה ל נ ס ו ת ל צ א ת — בבקשה!״ ואז א ר ת ו ר‬ ‫מ ד ב ר א ל י נ ו צ ׳ כ י ת ש ה ו א ל א י ב י ן ) ב צ ׳ כ י ת ( ״ מ ה ק ו ר ה כאן? מ ה ז ה ‪ ,‬א י ז ה מ ט ו ר ף ? ״ ו א ז ק ר ל ‪:‬‬ ‫)פיטר מ ש ת ק כ מ ו ב ן א ת קרל( אני מבין כ ל דבר‪ ,‬ש ת ו ק ‪ .‬פ ס פ ו ר ט וזהו! ואז ק ר ל ניגש א ל י ) כ ל‬ ‫ז א ת כ א ש ר פ י ט ר מ מ ש י ך ל ה ח ז י ק א ת ב ו ב ת קרל( מ פ ש י ל א ת ה ש ר ו ו ל ש ל י ) מ פ ש י ל א ת השרוול(‬ ‫ה נ ח כ א ן ‪ ,‬י פ ח מ א ו ד י ש ל ך מ ס פ ר ב‪1433‬־ א ת ח כ ב ר י ו ד ע ! ) ק ר ל כ א י ל ו ס ו ט ר ע ל ל ח י ו ש ל פ ט ר (‬ ‫ונותן ל י ב ל ח י ‪ .‬פ ס פ ו ר ט ! )בגרמנית( ״ותסגור א ת ח ת ח ת ש ל ך ״ ‪ .‬אני מ ו צ י א פ ס פ ו ר ט שוויצרי‬ ‫ונותן ל ס ‪ .‬ס ‪ .‬א ו ב ר ש ט ו ר מ ב נ פ י ה ר ר ש נ י צ ר ) מ מ ש י ך כקרל( פ ס פ ו ר ט שוויצרי לעזאזל! ו ה פ ס פ ו ר ט‬ ‫ש ל ך ג ב ר ת ? ו מ ר ת ה מ ו צ י א ה פ ס פ ו ר ט ג ם כ ן ש ו ו י צ ר י ו ש מ ה ע ל ה ש ו ל ח ן ‪) .‬קרל(‪ :‬ו א ת ה ש ם‬ ‫‪76‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫ט י נ ו פ ת )זה ה י ה ל א ד י ( ו א ד י מ ו צ י א מ ן ה כ י ס פ ס פ ו ר ט ג ם כ ן ש ו ו י צ ר י ‪ .‬ו א ת ה ‪ ,‬ה ו א ש ו א ל א ת‬ ‫א ר ת ו ר ‪ .‬ל י יש ב מ ל ו ן פ ס פ ו ר ט ‪ .‬ג ם ל י יש ב מ ל ו ן פ ס פ ו ר ט א מ ר י ק א י ‪ .‬א ב ל כ א ן אין ל ך פ ס פ ו ר ט ‪.‬‬ ‫ת ח פ ש בכיס‪ ,‬אולי ת מ צ א פספורט‪ .‬א ת ם לכאן ואתה ל כ א ן ) פ י ט ר מ ס ד ר א ת הבובות ‪ +‬ק ר ל ‪+‬‬ ‫ע צ מ ו ב צ ד א ח ד ו א ת א ר ת ו ר ב צ ד אחר(‪ .‬א ז ע כ ש י ו א נ ח נ ו כ כ ה ‪ .‬א ר ת ו ר ש ם ו א נ ח נ ו כ א ן ‪ .‬א ר ת ו ר‬ ‫א ו מ ר ‪ :‬א ב ל א נ י א ר ת ו ר ש ט י י ן ‪ ,‬ח ם מ כ י ר י ם א ו ת י ‪ .‬י ש ל י פ ס פ ו ר ט ב מ ל ו ן ש ל י ) ק ר ל ע ו נ ח לו‪(:‬‬ ‫ש ת ו ק ! כ א ן אין ל ך כ ל ו ם ‪ .‬א ת ח כ ל ו ם א צ ל י ‪ .‬אני ל א ר ו צ ח ל ש מ ו ע א ת ח פ ח ש ל ך ו ל א א ת ה ת ח ת‬ ‫ש ל ך ‪ .‬מ י ש ה ו מ כ י ר א ו ת ו כאן?)שתיקה( א ת ם מ ו כ נ י ם ל ח ע י ד ? ) מ נ י ח א ת ב ו ב ת קרל( ואז ה ד ו ד‬ ‫ארתור מ ס ת כ ל והושב מ ה הוא יכול ל ע ש ו ת ‪ .‬כן?)לוקה א ת ארתור( מ ה א ת ה י כ ו ל ל ע ש ו ת ד ו ד‬ ‫ארתור‪ .‬א ת ה כאן והם שם‪ .‬כי א ת ה ש כ ח ת א ת ה פ ס פ ו ר ט במלון‪ .‬ארתור מ ס ת כ ל א ל פיטר סטון‬ ‫ו פ י ט ר םטון‪ ,‬אני‪ ,‬ע ו ש ה ל ו כ כ ה בידיים‪ .‬״מה א פ ש ר ל ע ש ו ת ״ ‪ .‬א ב ל א ר ת ו ר אומר‪ :‬ז א ת ה ב ת שלי!‬ ‫)צ׳כית( ז א ת ה ב ת ש ל י ! ז א ת ה ב ת ש ל י ! ו א ז ק ו ר ה ד ב ר כ ז ה ‪ .‬מ ד ת ה ש ו מ ע ת ש א ר ת ו ר א ו מ ר ש ה י א‬ ‫ה ב ת ש ל ו ‪ .‬ו ה ם ‪ .‬ס ‪ .‬ש נ י צ ר ש ו א ל א ת מ ר ת ה ‪ :‬א ת ה ב ת שלו? ו ה י א א ו מ ר ת כן‪ ,‬אני ה ב ת ש ל ו ו ס ‪ .‬ס ‪.‬‬ ‫ש נ י צ ר א ו מ ר לה‪ :‬ל א ה ש ו ב ‪ ,‬ל ך י ש פ ס פ ו ר ט ‪ .‬ו מ ר ת ה א ו מ ר ת כן‪ ,‬א ב ל ה ו א מזויף‪ ,‬א ת ה י כ ו ל ל ק ח ת‬ ‫אותו‪ .‬היא ק ו ר ע ת א ת ה פ ס פ ו ר ט ועוברת ל צ ד ש ל ארתור‪ .‬מ ה ח ו ש ב עכשיו ארתור? אני ל א יודע‬ ‫מ ה ח ו ש ב עכשיו ארתור‪ .‬בדיוק ב א ו ת ו זמן ג ם אדי ק ם והולך ל צ ד ש ל ארתור‪ .‬הוא אומר‪ :‬גם אני‬ ‫ו ה ו ל ך ל צ ד ש ל א ר ת ו ר ) מ ע ב י ר א ת ש ת י הבובות(‪ .‬כ כ ה ‪ .‬וקרל‪ ,‬ז א ת א ו מ ר ת ה א ו ב ר ש ט ו ר מ ב נ פ י ה ר ר‬ ‫ש נ י צ ר א ו מ ר ‪) :‬גרמנית( ״ ט י נ ו פ ת ‪ ,‬כ ו ל ם ל ה ת פ ש ט ‪ .‬כ ו ל ם ל ה ת פ ש ט ״ ‪ .‬ו ב ל י ל ד ב ר ‪ ,‬ב ל י א ף מ י ל ה ‪,‬‬ ‫בלי ל ד ב ר אדי מ ת ח י ל ל ה ת פ ש ט ) מ פ ש י ט א ת אדי ל א ט לאט( אדי מ ת פ ש ט ל א ט ל א ט ‪ .‬הנה‪ .‬יופי‬ ‫אדי‪ .‬אדי כ ב ר י ל ד גדול‪ .‬הוא מ ת פ ש ט ל ב ד ‪ .‬ת כ ף אדי‪ .‬ת כ ף אנחנו גומרים‪ .‬כן‪ .‬הנח‪ .‬א ח ר כ ך‬ ‫מ ד ת ה מ ת פ ש ט ת ) מ פ ש י ט ג ם א ו ת ה לאט(‪ .‬היא מ ת פ ש ט ת ל א ט ל א ט ג ם ‪ .‬מאין יש ל ה א ת הכוח?‬ ‫הנה מרתל׳ה‪ .‬ת ת פ ש ט י ל ך ל א ט לאט‪ .‬קודם היד האהת‪ .‬אהד כך זאת‪ .‬הראש‪ .‬הכל‪ .‬שלא ישאר‬ ‫כ ל ו ם ‪ .‬כ י כ כ ה זה‪ ,‬נ כ ו ן ? ) מ ס י ר א ת ש ע ר ו ת י ה ( נכון? ז ח ו ‪ ) .‬ל ו ק ח ח ז ר ה א ת ק ר ל ( ו א ר ת ו ר ‪. . .‬‬ ‫א ר ת ו ר מ ה ס ס רגע‪ ,‬ואז ק ר ל א ו מ ר לו‪ :‬אולי ת ו צ י א ק ו ד ם מ ה שיש ל ך בכיסים‪ .‬נ ר א ה מ ה יש‬ ‫ל ך בכיסים‪ .‬ו א ר ת ו ר פ ו ת ה א ת כ ל ה כ י ס י ם ש ל ו ומוציא ר ק מ מ ח ט ה ל ב נ ה ‪ .‬זה מ ה ש י ש ל ו ‪ .‬ואני‪,‬‬ ‫פ י ט ר םטון‪ ,‬ע ו מ ד ואני מ א ו ד ר ו צ ה ל ה ג י ד לו‪ :‬מ מ ח ט ה זה ג ם כן מ ש ח ו ‪ .‬כי כ ש ל ק ח ו א ו ת י אני‬ ‫רוצח לחגיד ל כ ם ‪ ,‬ל א לארתור‪ ,‬ל כ ם אני אומר‪ :‬כ ש ל ק ח ו אותי‪ ,‬ל ק ח ו מ מ נ י א ת ה כ ל ‪ .‬ל א נשאר ל י‬ ‫כלום‪ .‬רק ע ם הפיג׳מה ולא חיח לי כלום‪ .‬ל א מ מ ח ט ה ולא שערות‪ .‬רק שום דבר‪ .‬שום דבר‪.‬‬ ‫א פ י ל ו כ י ס א ה ד ל א ה י ה ל י ‪ .‬כ י ס ‪ .‬א ת ם מ ת א ר י ם ל ע צ מ כ ם מ ה זה ל ה י ו ת ב ל י כיס? כ י ס ק ט ן ‪ .‬ש ו ם‬ ‫ד ב ר ‪ .‬כן? ס ל י ח ה ד ק ה א ו ש ת י י ם ‪ .‬נ נ י ח ש ע כ ש י ו ז ה ה פ ס ק ה ‪.‬‬ ‫כן? ה ו ל כ י ם ל ק נ ו ת ו ו פ ל א ו ה ו ל כ י ם ל ב י ת ש י מ ו ש ‪ .‬נ נ י ח ש כ ב ר ח ו ז ר י ם מ ב י ת ש י מ ו ש ‪ .‬א נ י‬ ‫ממשיך‪.‬‬ ‫ארתור מוציא מ מ ח ט ה לבנה‪ .‬ארנק‪ .‬עוד משהו‪ .‬יפה מאוד‪ .‬ה כ ל מהרימים בשביל‬ ‫ה ר י י ך ‪ .‬ו א ז ק ר ל א ו מ ר ‪ :‬ע כ ש י ו ל ח ת פ ש ט ‪ .‬״ ר י ד א ר מ ו ס ן ת ל ן פ י ר ד א נ זיג״‪ .‬ו א נ י ‪ . . .‬א נ י ר ו צ ה‬ ‫ל ה ג י ד לו‪ ...‬ע כ ש י ו ל ה ת פ ש ט ארתור‪ .‬כן כן‪ .‬א ת ה נ ע ל י י ם ו א ת הגרביים ו ה מ כ נ ס י י ם ל מ ט ה ו ה כ ל‬ ‫ואחר כ ך יגלחו ל ך א ת כ ל השערות ויהיה ל ך רק פסים‪ .‬עכשיו ל ה ת פ ש ט ארתור‪ .‬א ב ל אני ל א‬ ‫אומר כלום‪ .‬אני ל א רוצה ל ק ל ק ל א ת חחצגח‪ .‬אדי ו מ ר ת ח כ ל כ ך בפנים חחצגח וקרל מ ש ח ק‬ ‫הדוד ארתור‬ ‫‪77‬‬ ‫מצויין ו ל א ר ת ו ר הרי ל א יכול ל ק ר ו ת שום דבר‪ .‬הרי זה ר ק הצגה‪.‬‬ ‫א ה ת ושתיים! ל מ ה א ת ה מהכה? ארתור מ ס ת כ ל אלי‪ .‬הוא מ ס ת כ ל ל מ ר ת ה ולאדי‪ ...‬ואומר‪:‬‬ ‫ל א ) ק ר ל ( מ ה ז א ת א ו מ ר ת ל א ? נ ו ת נ י ם ל ך א צ ב ע ו א ת ה ל ו ק ה א ת כ ל היד? א ו ל י א ת ה ס ו ב ל מ ק ו ר ?‬ ‫א ו ל י א ת ה ר ו צ ה תנור? א ת ה ר ו צ ה ת נ ו ר ‪ .‬ת ק ב ל תנור‪ .‬ל ה ת פ ש ט ט י נ ו פ ת ! )קרל מוציא אקרה(‬ ‫והוא מוציא אקדח‪ .‬הנה קרל‪ .‬כ כ ה א ת ה מהזיק א ת האקדח‪ ,‬לכיוון ארתור‪ .‬מה א ת ה אומר‬ ‫ארתור? זה ר ק א ק ר ה ‪ .‬א ר ת ו ר ל א א ו מ ר ש ו ם דבר‪ .‬הוא ל א יודע מ ה ל ע ש ו ת ‪ .‬מ ה זה פ ת א ו ם‬ ‫להתפשט‪.‬‬ ‫מ ה זה‪ ,‬ר ק מ ק ו ד ם ה ו א ה ל ך ב ר ה ו ב ע ם ע נ י ב ה ו מ ע י ל ה ם ‪ ,‬ל א כ ו ל ‪ ,‬ל ב ק ר ק ר ו ב י ם ‪,‬‬ ‫ופתאום ל ה ת פ ש ט ‪ .‬פ ת א ו ם מ ר ת ה ואדי ע ל הרצפה ופטר שלו רועד‪ .‬הוא ל א רוצה ל ה ת פ ש ט ‪.‬‬ ‫הוא צודק)קרל( א ם היה ל ך פ ס פ ו ר ט היינו מ ש ח ר ר י ם א ו ת ך ‪ .‬ת ח פ ש ‪ ,‬אולי ת מ צ א א ת ה פ ס פ ו ר ט ‪.‬‬ ‫והאוברשטורמבנפיהרר‬ ‫שניצר הולך עם האקדת למרתה‪ .‬א ת ה ל א הייב להישמע להוראות‪,‬‬ ‫א ב ל אני יורה ב ב ת שלך‪ .‬זאת אומרת‪ ...‬אדי ו מ ר ת ה שוכבים‪ ,‬ארתור שם‪ ,‬אני כאן וקרל ע ם‬ ‫האקדח‪ .‬סצנה יפה‪ .‬סצנה מ ו ש ל מ ת ‪ .‬וארתור צריך להחליט‪ .‬תודה ל א ל הוא מהליט‪ .‬הוא מ ת פ ש ט ‪.‬‬ ‫הוא מ ת ח י ל ל ה ת פ ש ט ‪ .‬רק רגע קרל‪ ,‬אנהנו צריכים להפשיט א ת ארתור)מניח א ת ק ר ל ומתחיל‬ ‫ל ה פ ש י ט א ת ארתור(‪ .‬ק ו ד ם הז׳קט ו א ח ר כ ך העניבה‪ .‬ה נ ה כאן ע ל השולהן‪ .‬א ר ת ו ר ל א זורק א ת‬ ‫הבגדים ע ל הרצפה‪ .‬הנה‪ .‬אבל‪ ...‬במחזה שלי מ ר ת ה מ ת ע ר ב ת ‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬מ ד ת ה רואה א ת‬ ‫א ר ת ו ר מ ת פ ש ט והיא ל א יכולה‪ .‬היא צועקת‪ ,‬היא אומרת‪ ,‬ה כ ל נגמר‪ .‬ה כ ל נגמר‪ .‬ת נ ו לי ל ל כ ת ‪.‬‬ ‫אני ל א מ ס כ י מ ה ‪ .‬א ת ם מבינים? מ ר ת ה ל א יכולה ל ר א ו ת א ת הדוד א ר ת ו ר כ כ ה ‪ .‬והיא ל א מ ס כ י מ ה‬ ‫ש נ מ ש י ך ל ה פ ש י ט א ו ת ו ‪ .‬א ם זה היה בחיים מ מ ש ‪ ,‬מ ה ז א ת א ו מ ר ת היא ל א מ ס כ י מ ה ‪ .‬מ י ש ו א ל‬ ‫א ו ת ה )קרל( ״ א ת י כ ו ל ה ל ב כ ו ת ג ב ר ת ‪ .‬ז ה ל א מ פ ר י ע ‪ .‬א ת י כ ו ל ה ל צ ע ו ק ע ד ה ש מ י ם א ב א א מ א ‪.‬‬ ‫כן? א ב ל א ת י כ ו ל ה ל ר א ו ת א י ך א נ י י ו ר ה ל ת ו ך ה פ ה ש ל א ב א ש ל ך ‪ .‬ל א ל ש ב ת ג ב ר ת ״ ‪ .‬א ב ל ‪. . .‬‬ ‫בהצגה שאנהנו עושים לארתור‪ ,‬אני יודע שהיא ל א מסכימה‪.‬‬ ‫איך א פ ש ר ל ה ס כ י ם ‪ .‬א ר ת ו ר כ ל כ ך ד ו מ ה ל א ב א ש ל ה ‪ .‬ק ר ל ניגש ל מ ר ת ה )מסיר כ ו ב ע קרל(‬ ‫ו א ו מ ר לה‪ :‬ב ס ד ר מ ד ת ה ‪ .‬די‪ .‬ה כ ל נגמר‪ .‬והיא בוכה‪ .‬עכשיו‪ ...‬א ר ת ו ר כ ב ר מבין‪ .‬הוא ל ו ק ח א ת‬ ‫ה ע נ י ב ה ש ל ו ‪ ,‬א נ י ל א י ו ד ע ל מ ה ד ו ו ק א א ת ה ע נ י ב ה ‪ .‬ו ה ו א א ו מ ר ל י ‪ :‬ל מ ה ע ש י ת א ת זה? א ת ה‬ ‫ח ש ב ת ש כ כ ה אני אבין ט ו ב י ו ת ר מ ה ק ר ה לך? מ ה א ת ה ח ש ב ת ? ת ס ת כ ל ל י בעיניים‪ ,‬הוא א ו מ ר‬ ‫לי‪ .‬א ת ה כ ל כ ך ש ו נ א אותי? מ ה א ת ה ר ו צ ה ממני? ג ם א ת ה נ ש א ר ת בחיים‪ .‬אני‪ ...‬פ י ט ר סטון‪...‬‬ ‫ל א ה ו ש ב באותו רגע שום דבר‪ .‬אני רק רואה א ת מ ר ת ה ואדי וקרל מ ס ת כ ל י ם אלי‪ ,‬ואני מ ס ת כ ל‬ ‫אליהם‪ ,‬ואני נזכר איך אהרי ה מ ל ח מ ה ק ר ל ה ל ך לנו לאיבוד ב ר כ ב ת ‪ ,‬א ב ל ל א היה א י כ פ ת לנו‪.‬‬ ‫אדי עזב לאוסטריה ושלה אותי לקיבוץ‪ .‬ואני אומר לארתור‪ :‬ארתור‪ .‬אני ל א הושב שום דבר‪.‬‬ ‫אני ל א יודע ל מ ה ‪ .‬ב ט ה שאי א פ ש ר להבין‪ .‬ככה‪ .‬ארתור כבר מאוד רוצה ל ל כ ת ‪ .‬הוא מאוד מאוד‬ ‫רוצה ל ל כ ת ‪ .‬הוא ל ו ק ה א ת הז׳קט שלו‪ ,‬ע ו מ ד כ כ ה מרהוק‪ ,‬מ ס ת כ ל עלינו ואמר‪ :‬אני מ ר ה ם‬ ‫ע ל י כ ם ‪ .‬ו י ו צ א ) פ ט ר אינו מוציא א ת ב ו ב ת ארתור(‪ .‬יש ש ק ט ‪ .‬ש ק ט גמור ב ח ד ר ‪ .‬ש ו מ ע י ם ר ק א ת‬ ‫ה מ ע ל י ו ת במלון‪ .‬פ ת א ו ם ש ו מ ע י ם גלינג‪ .‬ה מ ע ל י ת ש ל א ר ת ו ר מגיעה‪ ,‬הוא נ כ נ ס ויורד‪ .‬א ח ר כ ך‬ ‫מ ד ת ה ק מ ה ואני חושב‪ ,‬הנה היא בורתת‪ .‬אבל היא אומרת‪ :‬אני ה ו ל כ ת עכשיו‪ .‬אני ה ו ל כ ת‬ ‫עכשיו‪ .‬היא ה ו ל כ ת ואני יודע שאני ל א א ר א ה א ו ת ה יותר‪ .‬היא א ו מ ר ת לי‪ ,‬אני א צ ל צ ל אליך‪.‬‬ ‫‪78‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫ה י א ל א ת צ ל צ ל ו ה י א ר צ ה א ח ר י א ר ת ו ר ) מ פ ר ק א ת ב ו ב ת מ ד ת ה ו מ נ י ח בצד( ע כ ש י ו ק ר ל ו א ד י ‪.‬‬ ‫ק ר ל ואדי‬ ‫‪ -‬ל א הולכים‪ .‬ה ם יושבים‪ .‬נ ד מ ה לי‪ ...‬כ ב ר פ ע ם ישבנו ככה‪ .‬אולי ה ם רוצים‬ ‫ל ל כ ת ‪ .‬א ו ל י ל א הייתי ב ס ד ר ‪ .‬א ב ל ק ר ל אומר‪ :‬פ ט ר ‪ ,‬אני י כ ו ל לנגן? אני א ו מ ר לו‪ :‬ל מ ה ? ה ו א‬ ‫ל ו ק ח א ת האקורדיון כ כ ח ) פ ט ר ל ו ק ח א ת האקורדיון( א ת ה זוכר‪ ,‬פ ט ר ‪ ,‬הוא א ו מ ר לי‪ ,‬א ת המנגינה‬ ‫ש ל העיוורים ש ס י פ ר ת לי‪ .‬התיאטרון בטרזינשטאט‪ .‬הוא רוצה לעודד אותי‪ .‬פ ע ם כשחוא היח‬ ‫ב א מ ת מ ד ו כ א באושוויץ אני סיפרתי ל ו מ ש ח ו מצחיק‪ .‬אותי זח חצחיק‪ .‬כדי ל ח צ ח י ק אותו‪.‬‬ ‫ל ק ר ל היתה מפוחית כמו שסיפרתי‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬ל כ ל אחד יכולח לחיות מפוחית‪ .‬אבל ל ק ר ל‬ ‫היתה מ פ ו ה י ת באושוויץ‪ .‬קטנה‪ ,‬אולי שני הורים כ א ל ה ‪ .‬בקושי א פ ש ר ל ר א ו ת אותה‪ .‬מנגנים‬ ‫בתוך הפה‪ .‬ל א חשוב איך הוא העביר אותה‪ ,‬כשלקהו ממנו א ת הכל‪ .‬אבל היתה לו מפוחית‪.‬‬ ‫ה ו א ה ח ב י א א ו ת ח בין ש נ י ח ר י צ י ם ב ע ץ ‪ ,‬ב ב י ת ן ‪ ,‬ה ו א ל א ה י ה מ ו צ י א א ו ת ה ה ר ב ה ‪ .‬א נ י י ש נ ת י‬ ‫ל מ ע ל ה ‪ ,‬ק ר ל ל מ ט ה ‪ . . .‬אדי מ מ ו ל ‪ .‬ק ד ל ניגן ב מ פ ו ח י ת ר ק ל ע ת י ם ר ח ו ק ו ת ‪ .‬כ ש ה ו א היה ע צ ו ב‬ ‫מאוד‪ .‬ז א ת א ו מ ר ת כ ש ה ו א ניגן ב מ פ ו ח י ת ‪ ,‬אני ידעתי שהוא עצוב‪ .‬ב ש ק ט ‪ .‬רהוק‪ .‬ל א ע ם אנשים‪.‬‬ ‫א ב ל ב ד ר ך כ ל ל הוא החביא א ת המפוחית‪ .‬יום א ח ד מישהו הלשין‪ ,‬באו שני ס‪.‬ס‪ .‬ושאלו א ת ק ר ל‬ ‫א י פ ה ה מ פ ו ח י ת ‪ .‬ק ר ל ידע ש ה ו א י כ ו ל להגיד‪ ,‬אין ל י או‪ ,‬ה ו א ל א יודע‪ ,‬א ב ל ה ו א הוציא א ת‬ ‫ה מ פ ו ח י ת ‪ ,‬כי ה ם ידעו ש י ש לו‪ .‬היה ש ם קצין‪ .‬ז א ת א ו מ ר ת זח חיח מ א ו ד חשוב‪ .‬מ ס ו כ ן מ מ ש ‪.‬‬ ‫מפוחית‬ ‫‪ -‬ה ם ש ל ח ו א פ י ל ו ק צ י ן ‪ .‬ו ה ס ‪ .‬ס ה ז ה ש ו א ל א ו ת ו איך? א י ך ל א מ צ א נ ו ? א י ך ה כ נ ס ת‬ ‫אותה? ו ק ר ל אומר‪ :‬ב ל ע ת י אותח‪ .‬חיח ש ק ט גמור בביתן‪ .‬כ ו ל ם מ ס ת כ ל י ם ‪ .‬חקצין אומר‪ :‬א ת ה‬ ‫רוצה א ת המפוחית‪ ,‬בוא אתי! מחזיק א ת ח א ק ד ח שלו ככח‪ .‬וקרל ח ו ל ך אחריהם‪ .‬אני ע ל יד‬ ‫ח פ ת ח ו מ ס ת כ ל לאן ה ם הולכים‪ .‬אני הושב‪ ,‬אולי הוא הורג אותו‪ .‬והם הולכים לכיוון הגדר‪ ,‬ל א‬ ‫רהוק‪ ,‬ושם‪ ,‬הגדר ח ש מ ל י ת א ת ם יודעים‪ .‬ושם פשוט‪ ,‬הקצין ע ם ה מ פ ו ח י ת ביד‪ ,‬חוא זורק א ו ת ה‬ ‫מ ע ב ר ל ג ד ר ‪ .‬כן? ו א ו מ ר ל ק ר ל ‪ :‬ב ב ק ש ה ‪ .‬כן? ע כ ש י ו ‪ ,‬מ ה ק ר ל י כ ו ל ל ע ש ו ת ? ה ו א ח ו ז ר ‪ .‬א נ י ז ו כ ר ‪,‬‬ ‫ישבנו ב ת א ש ל ו והוא ב כ ה בשקט‪ .‬מ ה ל ע ש ו ת פטר‪ ,‬הוא ש ו א ל אותי‪ .‬אני א ו מ ר לו‪ :‬אני א ס פ ר ל ך‬ ‫ס י פ ו ר ‪ ,‬ע ל ה ת י א ט ר ו ן ש ע ש י נ ו ב ט ר ז י נ ש ט א ט ‪ .‬ו א נ י מ ס פ ר ל ו א ת ה ס י פ ו ר הזה‪:‬‬ ‫בטרזינשטאט חיו כ ל מיני פעילויות‪ .‬יום א ח ד הגיעה ל מ ח נ ה ש ח ק נ י ת מקצועית‪ .‬היא חיה‬ ‫כאן בארץ‪ .‬ה ל כ ת י א ל י ה ו ה צ ע ת י ל ה ל ה ק י ם תיטרון‪ .‬אני ת מ י ד רציתי ל ע ש ו ת תיאטרון‪ .‬זה ח י ח‬ ‫רעיון ט ו ב ‪ ,‬היא ח ש ב ה ע ל זה ל פ נ י ‪ .‬א ס פ נ ו איזה ל ה ק ה ו ח י פ ש נ ו מ ק ו ם ל ח ז ר ו ת ‪ .‬זה ל ק ה ה ר ב ה‬ ‫זמן ובסוף נ ת נ ו ל נ ו מ ק ו ם באיזור מיוהד ש ל מקרי סעד‪ .‬היה ש ם אגף ש ל משוגעים ועוד אגף‪,‬‬ ‫וגם ש ל ו ש ק ו מ ו ת לעיוורים‪ .‬ב ק ו מ ה ה ש ל י ש י ת היה ח ד ר ג ד ו ל שזה היה תיאטרון‪ .‬זה היה ב ס ד ר‬ ‫ו ת כ ף ה ת ח ל נ ו ב ח ז ר ו ת ‪ .‬א נ י ז ו כ ר ‪ ,‬ז ה ה י ה מ ה ז ה ב ש ם ״ ה ק ב ר ״ ש ל מ ה ז א י צ ׳ כ י צ ע י ר יז׳י‪ ...‬מ ש ה ו ‪.‬‬ ‫מ ח ז ה ארוך והיה ל י ת פ ק י ד ש כ ל הזמן הייתי ע ל ה ב מ ה א ב ל ת פ ק י ד ש ל אילם‪ .‬הגיע יום ההצגה‪.‬‬ ‫הודענו ב כ ל ה מ ה נ ה מי שרוצה ל ר א ו ת א ת ״הקבר״‬ ‫‪ -‬בבקשח‪ .‬חגענו אחרי חצחריים לתיאטרון‬ ‫ושם קורה דבר כזה‪ .‬מ ס ת ב ר ש ב ל י ל ה הגיעה אקציה ש ל הולים וזקנים‪ .‬ל א מ צ א ו מ ק ו ם ב ש ב י ל ם‬ ‫וחביאו א ו ת ם ל ח ד ר שלנו לתיאטרון‪ .‬אנחנו באים ויש ש ם ע ל ה ר צ פ ה איזה שמונה או ת ש ע‬ ‫מתים‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬פשוט מתים‪ .‬אנחנו מתחילים לצעוק‪ .‬אנחנו שחקנים‪ .‬אנחנו ל א קברנים‪.‬‬ ‫ל א מ ו כ נ י ם לוותר‪ .‬רוצים הצגה‪ .‬ב א מ נ ה ל הבניין ואומר‪ :‬רגע אחד‪ ,‬והוא קורא לעיוורים‪ .‬הוא‬ ‫הדוד ארתור‬ ‫‪79‬‬ ‫מ ס ד ר אותם במדרגות‪ ,‬שלוש קומות והם מתחילים להעביר א ת המתים ל מ ט ה ‪ .‬עכשיו‪ ,‬ה ם‬ ‫ע י ו ו ר י ם ‪ .‬ה ם ל א ר ו א י ם ב ד י ו ק א י פ ה ה ם ת ו פ ש י ם א ת ה מ ת י ם ‪ .‬כן? א ח ד ב י ד ‪ ,‬א ה ד ב פ נ י ם ‪ ,‬ה ם‬ ‫י ו ד ע י ם שזה מ ת י ם א ב ל ה ם שרים‪ .‬זה פ נ ט ס ט י ‪ .‬אני ל א זוכר א ת ה מ ל י ם א ב ל זה מ נ ג י נ ה כ ז א ת‬ ‫) מ ת ח י ל ל פ ז ם ו מ מ ש י ך כאקורדיון( זהו‪ .‬זה ה ס י פ ו ר ש ק ר ל מ ז כ י ר ל י א ה ר י ש א ר ת ו ר ו מ ר ת ה‬ ‫הולכים‪ .‬ב ה ז ד מ נ ו ת ז א ת אני מנגן ל כ ם ‪ .‬שטויות‪ .‬ב כ ל מ ק ר ח אני רציתי לנגן ל כ ם ‪ .‬זח ג ם זמן‬ ‫ל מ ו ס י ק ה ק צ ת ‪ .‬ל פ נ י ש ק ר ל ו א ד י ה ו ל כ י ם )מנגן(‪.‬‬ ‫עכשיו ק ר ל ואדי גם כן צריכים ל ל כ ת ‪ .‬ה ם נשארו א ת י ק צ ת אהרי ארתור‪ ,‬ה ם חברים טובים‪.‬‬ ‫א ב ל גם הברים טובים הולכים‪ .‬אני מ ס ת כ ל עליהם‪ .‬אני יודע ש ה ם הולכים‪ .‬אדי חוזר לאוסטריה‪.‬‬ ‫ק ר ל לגרמניה‪ .‬כן‪ ,‬לגרמניה‪ .‬היה ל ה ם מ ס פ י ק ממני‪ .‬אני ל א א ר א ה א ו ת ם יותר‪ .‬ק ר ל אומר‪:‬‬ ‫ל ה ת ר א ו ת ‪ .‬אני יודע‪ ,‬א ו ת ו ד ב ר אדי‪ .‬אדי אומר‪ :‬א ת ה זוכר א ת המגפיים? אני א ו מ ר לו‪ :‬כן‪ .‬אני‬ ‫א ת ק ש ר א ל י ך ‪ .‬אני א ו מ ר לו‪ :‬כן‪ .‬ח ו ץ מזה? ש ו ם דבר‪ .‬אני נ פ ר ד מ ה ם )מפרק ב ו ב ו ת ק ר ל ואדי‬ ‫ו מ נ י ח בצד(‪ .‬ש ל ו ם ק ר ל ‪ ,‬ש ל ו ם א ד י ‪.‬‬ ‫ע ם ארתור היה ע ו ד דבר מעניין אחד‪ .‬ל א מזמן‪ .‬ל פ נ י ח מ ש שנים‪ .‬באתי ל ב ק ר א ת ארתור‬ ‫ש ו ב בניו יורק‪ .‬א ה ר י ה ר ב ה זמן ש ל א ר א י ת י אותו‪ .‬ה ו א כ ב ר מבוגר‪ ,‬מ מ ש זקן‪ .‬הוא מ א ו ד א ו ה ב‬ ‫אותי‪ .‬הוא אפילו בוכה כשהוא רואה אותי‪ .‬והוא מזמין אותי למסיבה‪ .‬כרגיל‪ .‬הוא רוצה ל ק ב ל‬ ‫אותי יפה‪ .‬שוב‪ ...‬אני ל א רוצה ל ל כ ת והוא א ו מ ר לי‪ :‬ב כ ל זאת‪ ,‬מ ה א י כ פ ת ל ך ‪ .‬א נ ח נ ו ה ו ל כ י ם ‪.‬‬ ‫א נ ח נ ו באים‪ .‬צפוף‪ ,‬ה ר ב ה אנשים ו ה ל ק א פ י ל ו מכירים אותי‪ .‬כ ו ל ם מ א ו ד אלגנטיים‪ ,‬סיגרים‪,‬‬ ‫בלה־בלה‪,‬‬ ‫ו ב ע ל ה ב י ת א ו מ ר לי‪ :‬כ ב ר ה כ ר נ ו פ ע ם ‪ .‬אני יודע מי א ת ה ‪ .‬ש מ ע ת י ש א ת ה מ ו ר ח‬ ‫ע כ ש י ו ב א ר ץ י ש ר א ל מ י ס ט ר ס ט ו ן ‪ .‬א ת ה ‪ . . .‬ה י י ת ג ם ב ט ר ז י נ ש ט א ט נכון? כ ן ‪ ,‬א נ י א ו מ ר ל ו ‪ .‬י ש ל י‬ ‫כאן איזה ס פ ר בשבילך‪ .‬עכשיו הוא הגיע אלי ונותן לי ספר‪ .‬מ כ ת ב י ם ושירים ש ל ילדים‬ ‫מ ט ר ז י נ ש ט א ט ‪ .‬״אין פ ר פ ר י ם ‪ . . .‬״ א ת ם מ כ י ר י ם ‪ .‬כ ו ל ם מ ס ת כ ל י ם ו א נ י מ ר ג י ש ל א נ ע י ם ״ ה י י ת ג ם‬ ‫בטרזינשטאט״‪ .‬אני ל ו ק ח א ת הספר‪ ,‬שותה ק צ ת והמסיבה ממשיכה‪ .‬רעש‪ ,‬ואתרי עוד כוסית‬ ‫ועוד כוסית אני ע ו ל ה ל ה ד ר השינה‪ .‬ק ו מ ה עשרים‪ .‬ל מ ט ה מנהטן‪ .‬ווסט בנק באיזה מקום‪ .‬אני‬ ‫פ ו ת ה א ת ה ס פ ר ‪ .‬מ ד פ ד ף ‪ ,‬מ ד פ ד ף ‪ ,‬כן‪ ,‬אני ר ו א ה זה ב א מ ת מ ט ר ז י נ ש ט א ט ‪ .‬אני ק ו ר א ו פ ת א ו ם‬ ‫משהו‪ ...‬אני מרגיש שזה מ ו כ ר לי מאיזה מקום‪ .‬אני מ ת ח י ל עוד פעם‪ ...‬ואני מרגיש חום בראש‪.‬‬ ‫ח ש ב ת י שזה אולי מהמרטיני‪ .‬אני קורא ע ו ד פ ע ם ואני מבין‪ .‬זה רשימה שאני כ ת ב ת י כשהייתי‬ ‫בטרזינשטאט‪.‬‬ ‫ע כ ש ו ב ס פ ר ‪ .‬כאן‪ .‬אני ק ו ר א ו ב ס ו ף אני קורא‪ :‬כ ת ב פ ט ר שטיין‪ ,‬פ א ר י ש ד אין‬ ‫א ו ש ו ו י נ צ ׳ י ם )זאת א ו מ ר ת נ כ ח ד ב א ו ש ו ו י ץ ( כן? פ א ר י ש ד ‪ .‬מ ח ז א ת א ו מ ר ת ‪ .‬א נ י נ ו ג ע ב ס פ ר ‪ ,‬כן?‬ ‫אני מ ס ת כ ל ההוצה ל מ ט ה ‪ ,‬פ ו ת ח א ת החלון ק צ ת לאוויר ואני אומר‪ :‬מ ה באמת? ל א נכון‪ .‬אני ל א‬ ‫יודע איך‪ ...‬ירדתי ל מ ט ה ו ה א נ ש י ם ש ם ת כ ף הרגישו‪ ,‬כי ת כ ף היה ש ק ט ‪ .‬הייתי לבן אולי‪ .‬א ר ת ו ר‬ ‫ת כ ף ל ק ה א ו ת י ש ו א ל ‪ :‬מ ה ק ר ה ? ו א ת ר כ ך ‪ :‬ש ט ו י ו ת ‪ .‬ז ה ה י ה י ב א מ ת ש ט ו י ו ת ‪ ,‬כן? פ א ר י ש ד כן? ז ה‬ ‫היה מ א ו ד אידיוטי‪ .‬הוא מגיע ל ב ו ב ת א ר ת ו ר הוא ע ו מ ד ל ה צ י ת סיגריה‪ .‬ב מ ק ו ם ל ה צ י ת א ת‬ ‫ה ס י ג ר י ה ה ו א ש ו ר ף א ת ה ע נ י ב ה ש ל א ר ת ו ר ‪ .‬א ת ר כ ך א ת ה ז ׳ ק ט ש ל ו ו‪ ...‬כ מ ע ט א ת א ר ת ו ר ע צ מ ו ( ‪.‬‬ ‫ל א ‪ ,‬א נ י צ ר י ך א ו ת ו ל ה צ ג ה ה ב א ה ) מ כ נ י ס א ת א ר ת ו ר ל כ י ס ה ז ׳ ק ט שלו( ז ה ו ‪ .‬א נ י ס י י מ ת י ל ה י ו ם ‪.‬‬ ‫ם ו ף‬ ‫איך ה ם נראו?‬ ‫ייצוגם של ניצולי השואה בקולנוע הארץ־ישראלי בשלהי שנות‬ ‫הארבעים‬ ‫‪1‬‬ ‫ליאת שסייר־לבני‬ ‫ע ו ד מ ר א ש י ת ה ג י ל ת ה ה ת נ ו ע ה הציונית עניין ר ב ב ש י מ ו ש ב מ ו צ ר י צ י ל ו ם כ א מ צ ע י ת ע מ ו ל ה ‪ .‬כ ב ר‬ ‫ב־‪ 25‬ב א ו ק ט ו ב ר ‪ 1899‬ה ו ב א ה ל פ נ י ה ו ו ע ד ה פ ו ע ל ה צ י ו נ י ת ו כ נ י ת מ פ ו ר ט ת ל ת ע מ ו ל ה ב ע ז ר ת‬ ‫‪2‬‬ ‫פ נ ס ק ס ם ‪ ,‬פונוגרף וראינוע‪ .‬העניין ה מ ת ג ב ר ב ק ו ל נ ו ע ב ש נ ו ת העשרים ו ע ל י י ת ם ש ל קולנוענים‪,‬‬ ‫בעיקר ממזרח אירופה‪ ,‬ל א ר ץ ־ י ש ר א ל הביאו לידי ה ת ג ב ש ו ת תעשיית קולנוע בארץ־ישראל‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ח פ ק ת ם ש ל יומני ק ו ל נ ו ע ‪ ,‬ס ר ט י ם תיעודיים ו ס ר ט י ם ע ל י ל ת י י ם ש ח ת מ נ ו ע ל ידי ה מ ו ס ד ו ת‬ ‫הציוניים מציינים א ת ת ה י ל ת ה ש ל פ ע י ל ו ת ק ו ל נ ו ע י ת סדירה ב א ר ץ ־ י ש ר א ל ב ר א ש י ת ש נ ו ת‬ ‫‪4‬‬ ‫ה ש ל ו ש י ם ‪ .‬ה ה ש פ ע ו ת מן ה ק ו ל נ ו ע הסובייטי המגויס היו רבות‪ ,‬הן ב ש פ ת ה ק ו ל נ ו ע והן ב ת פ י ס ת‬ ‫הקולנוע ככלי תעמולה‪ .‬ה ת פ ת ה ו ת ה ש ל תעשיית הסרטים ביישוב ה ת ה ו ל ל ה בצמוד ובמקביל‬ ‫ל ח ת פ ת ח ו ת ה ש ל הפעילות הציונית בארץ־ישראל‪ ,‬ובמובן מסוים היתה מעין ש ל ו ח ה ש ל פעילות‬ ‫‪5‬‬ ‫זו‪ .‬א נ ש י ק ו ל נ ו ע ה ת ג י י ס ו ל מ א ב ק הציוני ב ש מ ח ה ‪ ,‬א ך ה ת ל ו ת ש ל ח ם באידיאולוגיח ש ל ח מ ו ם ד ו ת‬ ‫הציונים ובדרך הצגתה היתה מ ו ח ל ט ת ג ם ל ל א קשר ל ת פ י ס ת עולמם‪ .‬באותן שנים ל א פ ע ל ו‬ ‫ב א ר ץ ־ י ש ר א ל מפיקים פרטיים‪ .‬מ ו ס ד ו ת ״המדינה ש ב ד ר ך ״ ) ד ו ג מ ת ״הקרן ה ק י י מ ת לישראל״‪,‬‬ ‫״קרן היסוד״ ו ״ ה ס ת ד ר ו ת ה ע ו ב ד י ם הכללית״( היו הגופים היחידים ש ה פ י ק ו סרטים‪ ,‬ו ב ה י ו ת ם‬ ‫ב ע ל י ה מ א ה היו ג ם ב ע ל י הדעה‪ .‬ש ל י ט ת ם ע ל ת ע ש י י ת הקולנוע הזעירה יצרה ת ל ו ת ת מ י ד י ת‬ ‫‪6‬‬ ‫ש ל היוצרים ב מ ו ס ד ו ת הציוניים‪ ,‬וזו ל כ ד ה א ת ה ס ר ט י ם ב מ נ ג נ ו ן ה א י ד י א ו ל ו ג י ה ‪ .‬ה ק ו ל נ ו ע ה א ר ץ ־‬ ‫ישראלי נ ת פ ס כשגריר ש ל היישוב ב ת פ ו צ ו ת וכאמצעי ת ע מ ו ל ה מ מ ד ר ג ה ראשונה שיכול ל ה ש פ י ע‬ ‫ע ל תחליכים חברתיים ופוליטיים‪ .‬המוסדות הארץ־ישראליים ש ל ט ו בתעשיית הסרטים שליטה‬ ‫מוהלטת‪ :‬הם בחרו א ת הנושאים שיעסקו בהם הסרטים‪ ,‬והתערבו בכתיבת התסריט‪ ,‬ב מ ח ל ך‬ ‫הצילומים‪ ,‬בעריכה ובשיווק‪ .‬ה ם ק ב ע ו א ת מ ט ר ו ת הסרט‪ ,‬צנזרו ק ט ע י ם ש ס ת ר ו א ת מ ט ר ו ת י ה ם‬ ‫ודרשו להוסיף סצנות כראות עיניהם‪.‬‬ ‫ב ש נ י ם ‪ 1948-1945‬ע ס ק ו ה מ ו ס ד ו ת ה א ר ץ ־ י ש ר א ל י י ם ל מ י נ י ה ם ב מ ת ק פ ה ת ק ש ו ר ת י ת ע ו ל מ י ת ‪,‬‬ ‫ש מ ט ר ת ה ל ש כ נ ע א ת דעת ה ק ה ל במערב ל ת מ ו ך ב ה ק מ ת מדינה יהודית בארץ־ישראל‪ .‬במסגרת‬ ‫מ ס ע ה ת ע מ ו ל ה הזה הפיקו הארגונים ה א ל ה ס ר ט י ם רבים‪ ,‬שתיארו א ת מ צ ב ם ה ק ש ה ש ל ניצולי‬ ‫השואה‪ ,‬א ת שאיפתם להגר לארץ־ישראל ואת ת ה ל י ך השיקום שהם עוברים בהגיעם‪ .‬הסרטים‬ ‫ה א ל ה פ נ ו ל ק ה ל יעד יהודי ולא־יהודי כ א ח ד ‪ .‬ח ם ת ו ר ג מ ו ל ש פ ו ת רבות‪ ,‬ח ו פ צ ו ברחבי העולם‪,‬‬ ‫והביאו לגיוס ש ל מיליוני דולרים ל ת נ ו ע ה הציונית‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫איך הם נראו?‬ ‫הקולנוע מ צ ד אחד‪ ,‬משפיע ע ל ההברה — הוא מ ש ת ת ף בעיצוב אמונותיה‪ ,‬בניסוה תקוותיה‬ ‫בגיבוש אוצר המילים ובעיצוב הזיכרון ה ק ו ל ק ט י ב י שלה; מ צ ד אהר‪ ,‬ה ו א מ ו ש פ ע מ ן חשיח‬ ‫‪8‬‬ ‫הציבורי ו מ ת ר ג ם אותו ל ש פ ה קולנועית‪ .‬ל פ י כ ך הקולנוע מ ש מ ש הלון א ל ההברה ב ת ק ו פ ה‬ ‫נתונה‪ .‬הוא חושף א ת הלכי הרוה החברתיים‪ ,‬ובד־בבד מעיד ע ל התרומה ש ל ו עצמו לעיצובם‪.‬‬ ‫ב מ א מ ר הזה א ב ק ש לבהון א ת ת פ י ס ת ם ש ל ניצולי השואה ביישוב בראי הקולנוע הארץ־‬ ‫‪9‬‬ ‫ישראלי ה ע ל י ל ת י בשלהי שנות הארבעים‪ ,‬מ ת ו ך ה ת מ ק ד ו ת ב א ר ב ע ה סרטים מרכזיים‪:‬‬ ‫דמעת הנחמה הגדולה‬ ‫)ג׳וזף ל י י ט ס ‪(1947 ,‬‬ ‫‪ -‬ה ס ר ט עוסק ב ה ש ת ל ב ו ת ש ל ילדים ניצולים‬ ‫שהגיעו לארץ־ישראל ב מ ס ג ר ת עליית הנוער‪ .‬הגיבורה הראשית ב ו היא תמר‪ ,‬ה ס ו ב ל ת מבעיות‬ ‫קשות ש ל השתלבות‪ ,‬א ך בסופו ש ל דבר מצליחה להשאיר א ת העבר מאהוריה ולהתערות‬ ‫בחברה באופן מוחלט‪.‬‬ ‫בית א ב י ) ה ר ב ר ט ק ל י י ן ‪ — (1947 ,‬מ ל ו ד ר מ ה ה מ ג ו ל ל ת א ת ס י פ ו ר ו ש ל ד ו ד ה ל ו י ‪ ,‬י ל ד כ ב ן ‪,11‬‬ ‫ששרד מברגן־בלזן ו ב א לארץ כ ד י ל ח פ ש א ת אביו ואמו‪ ,‬ש נ ע ל מ ו ב ת ק ו פ ת השואה‪ .‬איתו באונייה‬ ‫מגיעה מרים‪ ,‬ג ם היא ניצולת שואה‪ .‬חיא מלווח אותו בארץ ו מ ש ת ד ל ת למנוע ממנו א ת החיפושים‪,‬‬ ‫שנדונו לכישלון מ ל כ ת ה י ל ה ‪ .‬ד ו ד מ ת ק ש ה ל ה ש ת ל ב בקיבוץ ש ה ם נקלטים בו‪ .‬הוא בורה ומתהיל‬ ‫ל ח פ ש א ת אביו ברחבי חארץ‪ .‬ל א ח ר שהוא מ ת ע מ ת ע ם ה א מ ת העגומה ה ו א מצליח להניח א ת‬ ‫העבר מאחוריו‪.‬‬ ‫אין זו א ג ד ה ) ג ׳ ו ז ף ק ר ו מ ג ו ל ד ‪(1949 ,‬‬ ‫‪ -‬הסרט עוסק בבעיותיו ש ל ש ל מ ה וולמס‪ ,‬ניצול שואה‬ ‫המגיע לדגניה‪ .‬שלמה‪ ,‬ה מ ש מ ש אופה‪ ,‬אינו מצליה ל ה ס ת ג ל ל מ ק ו מ ו ה ח ד ש ולחיי השיתוף‪ .‬הוא‬ ‫אינו מ ס ו ג ל ל ת ת אמון באנשים‪ ,‬ו מ ת ק ש ה ליצור מ ע ר כ ת יחסים בריאה ע ם חברתו‪ .‬בזמן ש מ ת כ נ ס ת‬ ‫א ס פ ת הקיבוץ ש א מ ו ר ה לדון ב ק ב ל ת ו כ ה ב ר מ ן המניין‪ ,‬ה ו א שרוי ע ל ס ף ה ת מ ו ט ט ו ת ע צ ב י ם‬ ‫משום שהוא משוכנע שיידהה‪ .‬כאשר הוא שומע כי ה ת ק ב ל הוא הופך מהדיג ל מ ו ק ד הקבוצה‪.‬‬ ‫א ד מ ה ) ה ל מ ר ל ר ס ק י ‪ — (1948 ,‬ה ס ר ט מ ס פ ר ע ל ב נ י מ י ן ‪ ,‬נ ע ר נ י צ ו ל ש ו א ה ‪ ,‬ה מ ג י ע ל כ פ ר ה נ ו ע ר‬ ‫ב ן ־ ש מ ן ואינו מ ס ו ג ל ל ה ש ת ח ר ר מ ן העבר‪ .‬ב כ פ ר הנוער ה ו א רואה גרסה נ ו ס פ ת ש ל מ ח נ ה ריכוז‪.‬‬ ‫ה ו א אינו ב ו ט ה באנשי הארץ‪ ,‬ואינו מ צ ל י ה ל ה ת ג ב ר ע ל הפרנויה ו ע ל ה פ ה ד י ם ש ל ו מהסביבה‪.‬‬ ‫ר ק ל א ח ר ש י ג ר ו ם נ ז ק ל ס ב י ב ת ו יבין כ י ה ו א נ מ צ א ב ע ו ל ם ח ד ש ו י צ ל י ה ל ה ש ת ק ם ‪.‬‬ ‫הסרטים הללו נבנו ל פ י תבנית נרטיבית אחידה ותיארו תהליך חניכה ובו שלושה שלבים‪:‬‬ ‫ב ש ל ב הראשון‪ ,‬ב ת ח י ל ת הסרט‪ ,‬מגיעים ניצולי השואה לארץ־ישראל‪ ,‬כ ש ה ם שבורים פיזית‬ ‫ונפשית‪ .‬העלילה מ ת מ ק ד ת בבעיותיהם הרבות ובהיכוכים ע ם הגורמים הקולטים‪ ,‬שנגרמים אך‬ ‫ו ר ק בעטיים‪ :‬ה ם ק ש י עורף‪ ,‬מרדנים ומסוגרים‪ ,‬ו ג ם מערערים א ת הסדר ההברתי ואינם מניחים‬ ‫לאנשי היישוב ל ה ת ק ר ב אליהם ולעזור ל ה ם ‪ ,‬א ף ש א ל ה יוצאים מגדרם כדי ל ק ל ו ט אותם בחום‬ ‫‪82‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫ובאהבה‪.‬‬ ‫ב ש ל ב השני‪ ,‬מכיוון ש ה ם מ ס ר ב י ם ל ק ב ל עזרה מ צ ב ם מ ת ד ר ד ר ע ד ל נ ק ו ד ת שבר‪.‬‬ ‫ב ש ל ב השלישי‪ ,‬רק הודות ל ת מ י כ ת ם ש ל אנשי היישוב הארץ־ישראלי‪ ,‬הם מבינים כי עליהם‬ ‫ל ש כ ו ה א ת העבר ו ל ה ש ת ל ב ‪ ,‬ונטמעים בהוויה ה מ ק ו מ י ת במהירות עצומה‪.‬‬ ‫השלב הראשון ‪ -‬עלייה וחבלי קליטה‬ ‫הגיבוש ש ל כ ל ת ר ב ו ת כרוך בנידוי ש ל אחרים ה נ ת פ ס י ם כמי שמאיימים ע ל ת ה ו ש ת הזהות‬ ‫האישית וחקולקטיבית ובדחיקתם לשוליים‪.‬‬ ‫‪1 0‬‬ ‫חחברה היהודית בארץ ל א היתה שונה‪ .‬בהיותה‬ ‫חברה מתהווה‪ ,‬הציג נ ר ט י ב ־ ה ע ל שטופה בשיה הציבורי בשנות הארבעים א ת החברה הנבנית‬ ‫בארץ כ ח ב ר ה השונה מיהדות הגולח‪ ,‬חברה המציבה במרכזה ד מ ו ת ש ל יהודי חדש‪ .‬ל י ח ס הזה‬ ‫א ל הגולה ו א ל יהודיה היו ג ר ס א ו ת שונות ו מ ו ר כ ב ו ת מבית‪ ,‬א ך בקולנוע חוא שווק בצורתו‬ ‫הפשטנית‪,‬‬ ‫כדי ל פ נ ו ת א ל ה ק ה ל בסיסמאות ק ל י ט ו ת ולהשיג הישגים פוליטיים‪ ,‬מדיניים‬ ‫וכלכליים‪ .‬כדי להאדיר א ת ד מ ו ת ם ש ל אנשי היישוב ואת מקומה המכריע ש ל ארץ־ישראל‬ ‫ב ת ה ל י ך השיקום ש ל ניצולי השואה‪ ,‬הידד הקולנוע הארץ־ישראלי בשנות הארבעים א ת ד מ ו ת ם‬ ‫הבעייתית ש ל ניצולי השואה‪ .‬הדיוקנאות המגוונים ש ל ניצולי השואה צומצמו לכדי ישות‬ ‫א ח י ד ח ו ש ט ח י ת ‪ ,‬וזו י צ ר ה ת ד מ י ת מ ע ו ו ת ת ‪ ,‬ש ל י ל י ת ו ה ו מ ו ג נ י ת ש ל ניצולי ה ש ו א ה ‪ ,‬ש ת ו א ר ו כ מ י‬ ‫שמאיימים ל א פ ע ם ע ל ה ס ד ר חציוני ב ש ל תכונותיחם‪.‬‬ ‫בסרט‬ ‫דמעת הנחמה הגדולה‪,‬‬ ‫כאשר ניצולי השואה מגיעים א ל כ פ ר הנוער‪ ,‬מ ת ו א ר ה מ פ ג ש‬ ‫בינם ובין י ל ד י כ פ ר ה נ ו ע ר ב ה ת נ ג ש ו ת בין ניגודים‪ .‬ה ק ו מ פ ו ז י צ י ה מ ע מ ת ת א ת ש ת י ה ק ב ו צ ו ת‬ ‫ה נ ע מ ד ו ת זו מ ו ל זו‬ ‫‪ -‬בני הארץ השזופים‪ ,‬לבושים בבגדים קצרים ובהירים‪ ,‬ו מ ו ל ם עומדים‬ ‫ניצולי השואה החיוורים‪ ,‬לבושים בבגדים ארוכים וכהים‪ .‬ההנגדה מ ת ב ט א ת ג ם ב ד ר ך ההתנהגות‪:‬‬ ‫בעוד בני הארץ מפגינים חביבות ומנסים ל ה ת ק ר ב א ל הניצולים‪ ,‬ה ת נ ה ג ו ת ם ש ל א ל ה ת ו ק פ נ י ת‬ ‫ומאיימת‪ :‬ה ם מ ת נ ג ד י ם ב א ל י מ ו ת ש ת י ק י ה ם י י ל ק ח ו מ ה ם ‪ ,‬ה ם מ ת נ פ ל י ם ע ל המזון‪ ,‬ש א מ ו ר ל ה ס פ י ק‬ ‫לכולם‪ ,‬וזוללים ב כ ל פה‪ ,‬גונבים אוכל מהשולחן ומחביאים במעיליהם‪ ,‬גונבים סבונים ו מ ש ה ו ת‬ ‫שיניים ב מ ק ל ח ת ‪ ,‬ו א ח ד מ ה ם מ ת ג נ ב והוטף ס ל ביצים מ א י ש ה ש א ך זה א ס פ ה א ת הביצים ב ל ו ל‬ ‫והסתובבח לרגע‪.‬‬ ‫יש ניצולי ש ו א ה ה מ ס פ ר י ם בעדויותיהם כי אכן היו ב ה ם כ א ל ה ש ה ת נ פ ל ו ע ל א ו כ ל בימיהם‬ ‫הראשונים‬ ‫ב א ר ץ ־ י ש ר א ל ושמו א ו כ ל ב כ ל י ה ם מ פ ה ד פן ל א יהיה עוד‪ ".‬א ך בסרטי הקולנוע‬ ‫הנדונים תוארו התופעות האלו כמייצגות צורת התנהגות קולקטיבית טיפוסית‪ ,‬ותופעות חיוביות‬ ‫נדחקו לשוליים‪ ,‬וכך נוצרה ת מ ו נ ח סטריאוטיפית‪ ,‬אחידה ושלילית‪ .‬מכאן ואילך מ ת מ ק ד הסיפור‬ ‫בניצולה תמר‪ ,‬ש ה ת נ ה ג ו ת ה מוזרה והייתית ל א פ ה ו ת מזו ש ל חבריה‪ :‬היא מ ת נ פ ל ת ע ל הילדים‬ ‫ש ר ו צ י ם ל ק ח ת מ מ נ ה א ת ח פ צ י ה ) ל כ ן ה ם מ ת ח י ל י ם ל כ נ ו ת א ו ת ה ״ ח ת ל ת ו ל ה פראית״(; היא א י נ ה‬ ‫רוצה ל ל מ ו ד ו ל ע ב ו ד ו מ ע ד י פ ה להתבודד‪ :‬ה נ ע ר ו ת ב כ פ ר הנוער ק ו ר א ו ת ל ה ל ש ח ק איתן‪ ,‬א ך היא‬ ‫מסרבת ומעדיפה להתבודד‪.‬‬ ‫הסרט‬ ‫אדמה‬ ‫מ ג ו ל ל א ת סיפור ד מ ו ת ו הבעייתית ש ל ניצול השואה בנימין ועוסק בקשיי‬ ‫ה ה ש ת ל ב ו ת שלו ב כ פ ר הנוער בן־שמן‪ .‬בנימין מסוגר מאוד‪ .‬הוא מ ס ר ב לעבוד‪ ,‬גונב א ו כ ל ונתון‬ ‫איך הם נראו?‬ ‫‪83‬‬ ‫ל ה ת פ ר צ ו י ו ת זעם‪ .‬״בנימין ל א י כ ו ל ל ה ס ת ג ל ל ס ב י ב ת ו ה ח ד ש ה ‪ ,‬אינו ר ו א ה א ת ש מ י ה ת כ ל ת ‪ ,‬א ת‬ ‫הים‪ ,‬א ת ה ש ד ו ת הפוריים וגינות הפרחים‪ .‬בעיניו ה כ פ ר‬ ‫אסירים׳‪ .‬ענייני דיומא ב ש ב י ל ו ׳עבודת פרך׳ ולימוד‬ ‫‪ -‬׳מחנה ריכוז׳ ומורה‬ ‫‪ -‬׳שומר‬ ‫‪ -‬׳עינויים׳‪ .‬ה ו א ת ו ע ה ב ה ש ב ה א ש ר ב ה‬ ‫היה חי ע ד כה‪ ,‬אינו מאמין ל א ד ם ‪ .‬א ה ב ה וטוב לב‪ ,‬מילים ריקות עבורו‪ ,‬הוא אינו יכול להרגיש‬ ‫רגשות אנושיים״‪.‬‬ ‫בית‬ ‫‪12‬‬ ‫אבי‪ ,‬ה מ ת א ר א ת ה י פ ו ש ו ש ל ה נ ע ר ה נ י צ ו ל ד ו ד א ה ר א ב י ו ב א ר ץ ־ י ש ר א ל ‪ ,‬ה ו א ס ר ט ש ל‬ ‫מ ס ע כ פ ו ל — מ ס ע א ל ה ה ש ת ל ב ו ת ומסע בשבילי הארץ‪ .‬הסיפור ש ל היפוש האב ברהבי הארץ‬ ‫אפשר להציג לפני עולים ותורמים פוטנציאלים ברחבי העולם א ת התמורות שמהוללת התנועה‬ ‫הציונית בארץ־ישראל‪ ,‬ו ב ה ־ ב ע ת חיזק בעיניהם ש ל אנשי היישוב א ת חשיבות מ פ ע ל ם ‪ .‬מעורבותו‬ ‫ש ל אליאס אפשטיין‪ ,‬ר א ש מ ח ל ק ת ה ת ע מ ו ל ה ש ל קק״ל‪ ,‬ב ה פ ק ת הסרט היתה מ ו ת ל ט ת ‪ .‬הוא גם‬ ‫ש ק ב ע א ת מאפייני הדמויות‪ ,‬ל פ י האופן שבו ת פ ס א ת ניצולי השואה‪:‬‬ ‫העולים חחרשים‪ ,‬בייחוד המבוגרים‪ ...‬נרתעים תחילה מעצם הרעיון של‬ ‫גופנית‪ .‬בבל הקבוצות יש שיעור מסוים של גברים ונשים שהושפעו מוסרית‬ ‫ממה שעבר עליהם‪ ,‬והם צריכים לעבור שיקום‪ .‬הבעיה הזאת תגדל אצל עולים‬ ‫הרשים שיגיעו בעתיד‪ ,‬ומוטב שהאנשים בחוץ‪-‬לארץ ידעו זאת‪ ,‬בעיקר משום‬ ‫שהקשר עם האדמה הוא־הוא שאמור להועיל לשיקומם‪".‬‬ ‫עבלדד׳‬ ‫גישה זו מ ס ב י ר ה א ת רוה ה ס ר ט י ם ה ע ל י ל ת י י ם ש ל קק״ל‪ :‬בעיותיו ש ל ד ו ד הלוי מ ת ג ל ו ת כ ב ר‬ ‫ב ת ח י ל ת הסרט‪ .‬הוא ת ל ו ש ל א רק מהארץ‪ ,‬א ל א ג ם מ ה מ צ י א ו ת בכלל‪ :‬הוא אינו מבין היכן הוא‬ ‫נמצא‪ ,‬והושב שהחייל ה מ ד ב ר איתו כשהוא יורד מ ה ס פ י נ ה הוא חייל אמריקני‪ .‬חוא אינו מ צ ל י ח‬ ‫ל ה ש ת ל ב בקיבוץ ש ק ל ט א ו ת ו ו פ ו ת ח בריב א ל י ם ע ם ילדי ״שפיה״‪ ,‬ה מ ו ס ד חחינוכי ש נ ש ל ח‬ ‫אליו‪ .‬הרצון ל מ צ ו א א ת אביו ע ו מ ד ב ר א ש מעייניו‪ ,‬והוא מ ח ל י ט ל ב ר ו ח מ״שפיה״ ו ל צ א ת ו ל ה פ ש‬ ‫אותו בעצמו‪ .‬ב מ ה ל ך ה ס ר ט הוא ת ר א ת הארץ בניסיון ל מ צ ו א א ת ע ק ב ו ת מ ש פ ח ת ו ‪.‬‬ ‫אין ס פ ק כ י ת ה ו ם ה פ ר י ד ה ב י ן ה י ל ד י ם ש ה ג י ע ו ל א ר ץ ־ י ש ר א ל ל א ה ד ה ש ו א ה ו ב י ן ש א ר‬ ‫הילדים בני גילם‪ ,‬וכי היו ל ה ם בעיות רבות‪.‬‬ ‫‪1 4‬‬ ‫ועם זאת הסרטים ה ת ע ל מ ו מהשואה ולא ניסו‬ ‫להסביר א ת הפנים השונות ש ל הטרגדיה שעברו הילדים‪ ,‬ומנעו מ ה ם להציג מ ח ש ב ו ת ורגשות‪,‬‬ ‫ותיארו א ת קורותיהם מ ב ע ד לעיניהם ש ל אנשי היישוב הארץ־ישראלי‪ ,‬וכך ניטלה מ ק ה ל הצופים‬ ‫היכולת להזדהות עימם ועם הסיבות שהביאו ל ה ת נ ה ג ו ת ם הבעייתית‪ .‬ע ל ה מ ס ך הוצגו ילדים‬ ‫אלימים‪ ,‬מ ר ד נ י ם ופורקי עול‪ ,‬ו ל ת ד מ י ת זו ל א ה ו צ ג ה כ ל א ל ט ר נ ט י ב ה — ניצולי ה ש ו א ה ב ס ר ט י ם‬ ‫ה ל ל ו ה ם ת מ י ד פגועים ב נ פ ש ם וזורעים מ ה ו מ ה סביבם‪ .‬ב כ ך שבו ויצרו ה ס ר ט י ם דימוי ק ו ל ק ט י ב י‬ ‫סטריאוטיפי בעוד ה מ צ י א ו ת מ ו ר כ ב ת ה ר ב ה יותר‪ .‬ריכרד לויזון ל מ ש ל ‪ ,‬ש ש י מ ש מדריך ב כ פ ר‬ ‫ה נ ו ע ר ב ן ־ ש מ ן ו ק ל ט אז ניצולי ש ו א ה רבים‪ ,‬ה ש ת ת ף ב צ י ל ו מ י ה ס ר ט‬ ‫הילדים נקלטו מהר בבית הספר ובעבודה‪.‬‬ ‫אדמה‪,‬‬ ‫‪, 5‬‬ ‫אדמה‪.‬‬ ‫הוא מ ס פ ר כי רוב‬ ‫ואולם הסרטים העלילתיים של התקופה‪ ,‬ובהם‬ ‫בחרו דווקא ל ה ת מ ק ד במקרים הקשים בלבד‪.‬‬ ‫‪84‬‬ ‫מ ה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫ג ם כאשר פנו הסרטים ל ת א ר א ת הניצולים המבוגרים‪ ,‬ה ם המשיכו לדבוק ב ת ד מ י ת השלילית‬ ‫והסטריאוטיפית‪.‬‬ ‫ב מ ס ג ר ת ה ת ע מ ו ל ה ה ע ק י פ ה ש ל ה ס ר ט בית אבי‪ ,‬ה ו ש מ ו ל א פ ע ם ה ד ע ו ת‬ ‫השליליות ע ל הניצולים בפי הניצולים עצמם‪ ,‬וכך הוענק להן משנה תוקף‪ .‬ל א הוותיקים ב ס ר ט‬ ‫בית אבי ה ם א ל ה ה מ ב י ע י ם ד ע ה ש ל י ל י ת ע ל א ו פ י י ם ש ל ה נ י צ ו ל י ם ‪ ,‬א ל א מ ר י ם נ י צ ו ל ת ה ש ו א ה‬ ‫היא ש ט ו ע נ ת כי צריך להתייהס א ל כ ל הפליטים כ א ל אנשים חולים‪ .‬מ ש פ ט י ם מעין א ל ה ונדודיו‬ ‫ש ל דוד‪ ,‬ניצול השואה‪ ,‬המסתיימים ב ה ת מ ו ט ט ו ת נפשית‪ ,‬מעלים א ת הטענה כי הניצולים‪ ,‬רובם‬ ‫כ כ ו ל ם ה ג י ע ו מ ה ת ו פ ת כ ש ה ם ש ב ו ר י ם ב נ פ ש ם ‪ .‬כ ר ז ו ת ה פ ר ס ו ם ש ל ה ס ר ט ‪ ,‬שהצהירו"‪what you‬‬ ‫‪ ,"see is life itself‬ה י ז ק ו ת ד מ י ת ז ו ב ע י נ י ה צ ו פ י ם ‪.‬‬ ‫לנשים הניצולות יוחד סטריאוטיפ משלהן‪ :‬אף ש ת ו פ ע ת הזנות בכפייה ש ל הנשים היהודיות‬ ‫ל א היתה גורפת כ ל ל וכלל‪ ,‬היא ש ב ח וחופיעח בשיח הציבורי חארץ־ישראלי ל א ח ר מ ל ח מ ת‬ ‫ה ע ו ל ם ה ש נ י י ה פ ע מ י ם ר ב ו ת ‪ .‬ל ד ו ג מ ה ‪ ,‬ע ל י ל ת ה מ ש נ ה ב ס ר ט בית אבי ע ו ס ק ת ב ה ש ת ל ב ו ת ה‬ ‫ה ק ש ה ש ל מרים‪ ,‬אישה צעירה ש א ו ל צ ה להיות זונה באושוויץ‪ .‬חוץ מ ת י א ו ר הדרך ״ ה ל א ־‬ ‫מוסרית״ ששרדה בזכותה‪ ,‬מובעת האי־יציבות הנפשית ש ל מרים בשיחה גלוית ל ב שהיא‬ ‫מ נ ה ל ת ע ם אברהם‪ ,‬ידידה בקיבוץ‪ .‬היא מגלה ל ו א ת הפרטים ע ל עברה‪ ,‬ומתוודה כ י אינה‬ ‫ב ט ו ח ה שנהגה נכון כ ש ל א ה ת א ב ד ה כ מ ו אחרות שהיו נתונות במצבה‪ .‬מרים מ ו צ ג ת לאורך כ ל‬ ‫ה ס ר ט כ ד מ ו ת נוגה‪ ,‬פסימית‪ ,‬מ ו ט ר ד ת תמיד‪ ,‬המגלה סימפטומים ש ל בעיות נפשיות קשות‪ .‬היא‬ ‫א מ נ ם עובדת‪ ,‬מ צ ט ר פ ת לטיולים בקיבוץ ו מ ש ו ח ח ת ע ם בני הקיבוץ‪ ,‬ו ע ם ז א ת כ ל פעולותיה‬ ‫נעשות ממרחק‪ ,‬בעצבות ובאופן מכאני‪ .‬ב א ח ד הערבים בקיבוץ‪ ,‬כשמדברים ע ל העלייה ש ל‬ ‫יישוב ח ד ש ע ל הקרקע‪ ,‬מרים מרגישה שאין היא רצויה בהתיישבות ההדשה‪ ,‬ושואלת א ת א ח ד‬ ‫הקיבוצניקים מדוע‪ .‬הוא מ ס ב י ר ל ה כי הבעיח ט מ ו נ ח בח‪ :‬״ א ת גורמת לאנשים לחרגיש ש א ת ל א‬ ‫רוצה אותם״‪ .‬מ ש פ ט זה מעביר בעצם א ת קשיי ה ה ת א ק ל מ ו ת ש ל הניצול לאחריותו הוא‪ ,‬ו״מנקה״‬ ‫א ת אנשי היישוב מאשמה‪ .‬זאת ועוד‬ ‫‪ -‬הקולטים מוצגים כמי שלמרות עברה ועל־אף אופן‬ ‫ה ת נ ה ג ו ת ה בהווה‪ ,‬מוכנים ל ק ב ל א ו ת ה לשורותיהם ומתירים ל ה ולדוד‪ ,‬ה ש ק ו ע בנסיגה‪ ,‬ל ה צ ט ר ף‬ ‫אליחם ליישוב חחדש העולהע ל הקרקע‪.‬‬ ‫ד מ ו ת ו ש ל ש ל מ ה ו ו ל מ ס באין זו אגדה מ ז כ י ר ה מ א ו ד א ת ז ו ש ל מ ר י ם בבית אבי‬ ‫‪ -‬הוא החל‬ ‫ל ש מ ש א ו פ ה בקיבוץ דגניה ומצא הברה להיים מבנות הקיבוץ‪ ,‬א ך נשאר מרוחק‪ ,‬סגור ומופנם‪.‬‬ ‫הוא אינו מ פ ר ק א ת חחומה שבנה סביבו ואינו מ ש ת ח ר ר מ ן העבר‪ ,‬שבעטיו ה ו א ה י בסיוטים‪,‬‬ ‫ל ל א ב י ט ח ו ן ע צ מ י ו ל ל א א מ ו ן ב ס ב י ב ת ו ‪ .‬כ מ ו בבית אבי‪,‬‬ ‫ג ם כאן ש ת ל ו עושי הסרט מ ט ע ם‬ ‫״ההסתדרות״ א ת דעותיהם ע ל הניצולים ב פ י ד מ ו ת הניצול בסרט‪ .‬ב ס צ נ ת ח ת ו נ ה ש ל זוג מדגניח‪,‬‬ ‫רומזת חברתו הקיבוצניקית ש ל ש ל מ ה ש ג ם חיא ח ו ש ב ת ע ל התונה ו ע ל ילדים‪ ,‬א ך ש ל מ ה עונה‬ ‫שאין ה ו א י כ ו ל ל ק ב ל ע ל עצמו א ת האחריות ל א י ש ה ו ל מ ש פ ח ה ‪ ,‬מ ש ו ם ש״זה ל א מ ת א י ם ל א ד ם‬ ‫כמוני״‪ .‬ח ב ר ת ו מ נ ס ח ל ש כ נ ע ו ש ל פ ח ד ש ל ו אין בסים‪ ,‬א ך ה ו א מוסיף ל ה י ר ת ע ‪.‬‬ ‫איך הם נראו?‬ ‫‪85‬‬ ‫השלב השני ‪ -‬נקודת המפנה‬ ‫לפי גישת הסרטים‪ ,‬הניצולים יכולים ל צ א ת לדרך חדשה רק לאחר נקודת משבר‪ .‬אצל ת מ ר‬ ‫בדמעת הנחמה הגדולה‬ ‫זהו יום הניקיון ה כ ל ל י ב כ פ ר הנוער‪ .‬ב א ו ת ו היום מ ו צ א ת מ נ ה י ג ת ילדי‬ ‫כ פ ר הנוער ב מ י ט ת ה ש ל ת מ ר חפצים גנובים‪ .‬היא ק ו ר א ת מיד ל ש א ר הילדים‪ ,‬ואלה צוחקים‬ ‫יהדיו ל מ ר א ה ההפצים הגנובים‪ .‬ת מ ר מגיעה בריצה‪ .‬היא מ כ ה ושורטת א ת הנערה‪ ,‬ד ו ה פ ת‬ ‫א ו ת ה ב ג ס ו ת ו ב ו ר ח ת א ל היער‪ .‬״ ה ח ת ו ל ש ל נ ו מ ש ת מ ש בציפורניו״‪ ,‬א ו מ ר ת מ נ ה י ג ת הילדים ע ל‬ ‫ההתנהגות הזאת‪.‬‬ ‫נקודת המפנה תגיע ברוב חסרטים לאחר שבר נפשי‪.‬‬ ‫באדמה‬ ‫נ ק ש ר השינוי ביום שבנימין‬ ‫יוצא ל ע ב ו ד בשדות‪ ,‬בניגוד לרצונו‪ ,‬ע ם הילדים האחרים‪ .‬הגווים ה כ פ ו פ י ם ש ל העובדים מזכירים‬ ‫ל ו א ת ע ו ב ד י ה כ פ י י ה ש ב מ ח נ ו ת ‪ ,‬ו מ ב ח י נ ת ו זה ״כמו ל ג ע ת ב ע צ ב חשוף״‪ .‬ה ו א מ צ ו ל ם ל ב ד ע ל יד‬ ‫גדר הקיבוץ‪ .‬הגדר מ ת מ ז ג ת בדמיונו ע ם גדר מ ח נ ה הריכוז שהיה כ ל ו א בו‪ .‬ת מ ו נ ת ה מ ח נ ה‬ ‫מ ס ת ו ב ב ת ו מ ת ע ר פ ל ת כמו המציאות במוחו‪ ,‬והוא שומע א ת קולות השוט ש ל מ פ ק ד המחנה‬ ‫מצליף בו‪ .‬ואז הוא נשבר‪ .‬הוא מ ת ע מ ת ע ם עברו‪ ,‬ו נ ל ח ם ב מ פ ק ד ובזיכרונות ש מ מ א נ י ם ל ה ר פ ו ת‬ ‫ע ל ידי ה ר ס הגדר ב פ ר א ו ת ‪ .‬ה פ ר ו ת ב ו ר ח ו ת מ ב ע ד לגדר ההרוסה ורומםות א ת היבול‪ .‬בראותו‬ ‫א ת ה ת ו צ א ו ת ובהבינו א ת הנזק‪ ,‬הוא מ ת מ ו ט ט ובוכה‪.‬‬ ‫בבית אבי‬ ‫ה ש ב ר ה נ פ ש י ה ו א ת ו צ א ה ש ל גילוי ה א מ ת ע ל גורל ח מ ש פ ח ה ‪ .‬ב מ ס ג ר ת חיפושיו‬ ‫מגיע דוד‪ ,‬ב ס ו פ ו ש ל דבר‪ ,‬א ל משרדי ה ס ו כ נ ו ת היהודית‪ ,‬ש ם נ מ צ א ו ת הרשימות ע ם ש מ ו ת‬ ‫הנרצהים‪ .‬הפקידים‪ ,‬שיודעים שהוריו ש ל ד ו ד נספו‪ ,‬משקרים ל ו וטוענים שעדיין ל א הגיעו‬ ‫ידיעות ע ל אודותם‪ .‬דוד מ ס ר ב להאמין‪ .‬״אם ל א מ צ א ת ם א ו ת ם ה ם מתים״‪ ,‬הוא צועק‪ .‬הוא בורח‬ ‫החוצה‪ ,‬נופל ע ל הרצפה‪ ,‬ומתהיל להתנהג כתינוק — מוצץ אצבע ומביט סביבו ב מ ב ט תוהה‬ ‫ו ת מ י ם ‪ .‬אין ה ו א מ ד ב ר ‪ ,‬א ל א מ מ ל מ ל ה ב ר ו ת ח ס ר ו ת פשר‪ ,‬מ ו ש ך ב ב ג ד י ה ם ש ל ה ס ו ב ב י ם א ו ת ו‬ ‫ומחייך אליהם ב מ ב ט אטום‪ .‬דוד מאושפז בבית חולים לחולי נפש‪ .‬הוא מוצא בנסיגה א ת‬ ‫מ ב ו ק ש ו ורואה ב א ב ר ה ם הקיבוצניק ובמדים‪ ,‬הניצולה שהגיעה איתו בספינה‪ ,‬א ת הוריו‪.‬‬ ‫באין זו אגדה‪,‬‬ ‫דמותו ש ל שלמה וולמס‪ ,‬המעורער מבחינה נפשית‪ ,‬נ ח ש פ ת כאשר הוא יושב‬ ‫מחוץ ל א ס פ ת הקיבוץ וממתין לתוצאות ההצבעה שבה אמורים להחליט אם ל ק ב ל אותו כחבר‬ ‫מן המניין‪ .‬העשן ה ע ו ל ה מ א ר ו ב ת ה מ א פ י י ה ש ל ו מזכיר ל ו א ת העבר‪ ,‬והוא טווה ב מ ו ח ו ח ק ו ד ח‬ ‫תסריטים שונים שבהם חברי דגניה אינם רוצים בו ומודיעים ל ו שלא ה ת ק ב ל כהבר‪ .‬בסופו ש ל‬ ‫דבר הוא מתפרץ בפראות ל א ס פ ה כדי לברר א ת תוצאותיה‪.‬‬ ‫להכללה‬ ‫ה ג ו ר פ ת ש ל ה ש ב ר ה נ פ ש י ב ק ו ל נ ו ע אין אהיזה ב מ צ י א ו ת ‪ .‬ה פ ס י כ י א ט ר פ י ש ל‬ ‫ש נ י א ו ר ס ו ן ‪ ,‬ש ב ד ק א ת מ צ ב ם ה נ פ ש י ש ל ה פ ל י ט י ם ב מ ה נ ו ת ה ע ק ו ר י ם ב ש נ י ם ‪ ,1948-1945‬מ צ א‬ ‫כי שיעור חולי ה נ פ ש בקרב הפליטים ב מ ח נ ו ת נמוך משיעור חולי ה נ פ ש באוכלוסייה הרגילה‪,‬‬ ‫וכי שיעור הילדים הבעייתיים בבתי ח ס פ ר ש ב מ ח נ ו ת העקורים נמוך משיעור חילדים הבעייתיים‬ ‫בבתי ס פ ר רגילים‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬בריאותם הנפשית ש ל הפליטים היהודים ב מ ח נ ו ת העקורים‬ ‫‪6‬‬ ‫היתה בדרך כ ל ל טובה הרבה מ ש ל האוכלוסייה הרגילה‪ ' .‬במחקרים אחרים נמצאו מקרים של‬ ‫ה פ ר ע ו ת רגשיות‪ ,‬בעיות התנהגות‪ ,‬נדודי שינה ואי־יכולת ל ה ש ת ח ר ר מזיכרונות העבר‪ ,‬א ך‬ ‫‪86‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫נ מ צ א כ י מ ח ל ו ת נ פ ש הן נדירות‪ ,‬ו כ י ר ו ב ה נ י צ ו ל י ם נ מ צ א י ם ב מ צ ב ש ל איזון נ פ ש י ו פ י ז י ‪.‬‬ ‫‪, 7‬‬ ‫ל מ ר ו ת הממצאים האלו‪ ,‬תוארו תדיר ניצולים שבורים ברוחם בקולנוע חארץ־ישראלי ש ל שנות‬ ‫הארבעים‪.‬‬ ‫‪, 8‬‬ ‫הסרטים הללו מ ת ע ל מ י ם מן הכוהות האדירים שמצאו הניצולים בקרבם להמשיך‬ ‫ולחיות‪ ,‬מהיסודות האקטיביים ש ב ד מ ו ת ם ו מ ה ל ק ם ש ל ה ם ב ת ה ל י ך הקליטה ו ה ה ש ת ל ב ו ת בארץ‪.‬‬ ‫היוצרים ל א ה ס ת פ ק ו ב כ ך — אנשי הארגונים הארץ־ישראליים ט ש ט ש ו במכוון א ת הגבולות‬ ‫‪, 9‬‬ ‫בין הייצוג ה ק ו ל נ ו ע י ובין ה מ צ י א ו ת ‪ ,‬בין דיון ובין ת י ע ו ד ‪ ,‬ואף ע ש ו ש י מ ו ש ב ש ק ר י ם כ ד י ל ת ת‬ ‫לסרטים ערך מוסף של אמת‪.‬‬ ‫ה ס ר ט י ם ה א ל ה היו כ א מ ו ר ה ל ק אינטגרלי מ מ ס ע ה ת ע מ ו ל ה הציוני באותן שנים‪ ,‬א ך ה ק ה ל‬ ‫ל א היה מודע לכך‪ .‬מוסדות ״המדינה שבדרך״ עשו כ כ ל שביכולתם כדי ל ט ש ט ש א ת העובדה‬ ‫שמדובר בקולנוע מגויס‪ .‬ה ם הבינו כי א ם הסרטים ישווקו בארץ ובעולם כסרטים עלילתיים‬ ‫״רגילים״ ו ל א כ ס ר ט י ם ״מטעם״‪ ,‬ה מ ס ר י ם ש י ו ש ת ל ו ב ה ם י י ק ל ט ו א צ ל הצופים מ ב ל י ש ה ל ל ו‬ ‫ידעו ש מ ד ו ב ר ב ת ע מ ו ל ה ‪ .‬ל ש ם כ ך ח ח ת י מ ו א ת ח ב מ א י ם ששכרו ע ל חוזי סודיות‪ ,‬ו נ כ ת ב ב ה ם‬ ‫במפורש כי ליוצרים אסור לגלות ברבים מי מימן א ת הסרטים‪.‬‬ ‫‪2 0‬‬ ‫העובדה שסרטים אלו הוצגו‬ ‫כ ס ר ט י ם ״נייטרלים״ בבתי קולנוע מן המניין ה פ ק י ע ה א ו ת ם מ מ ע מ ד ש ל סרטי ת ע מ ו ל ה ונתנה‬ ‫משנה ת ו ק ף ל מ ה ל ך העלילתי ולתדמיות שהוצגו בהם‪.‬‬ ‫בעלונים שהופצו בעולם כדי ל ק ד ם א ת הסרט‬ ‫דמעת הנחמה הגדולה‪,‬‬ ‫ה מ ת א ר בין ה ש א ר א ת‬ ‫הניצולה הפרועה והאלימה תמר‪ ,‬נטען כי ״הילדה ת מ ר היא פליטה אמיתית״‪.‬‬ ‫‪2 ,‬‬ ‫טענה כזו‬ ‫ה ו ס י פ ה מ י ד ל ס ר ט נ ו פ ך תיעודי‪ ,‬ש ל א היה ו ל א נברא‪ .‬״הייתי י ל ד ה צברית ל כ ל דבר״‪ ,‬ס י פ ר ה‬ ‫שפרירה זכאי‪ ,‬ש ש י ה ק ה א ת ד מ ו ת ה ש ל תמר‪ ,‬ל א ה ר שנים‪ .‬״בקושי ה כ ר ת י ניצולי שואה״‪.‬‬ ‫ה כ ו ת ר ת ה פ ו ת ה ת א ת ה ס ר ט ה ע ל י ל ת י בית אבי מ ב ה י ר ה כ י מ ד ו ב ר ב ד ו ק ו מ נ ט צ י ה‬ ‫‪2 2‬‬ ‫‪ -‬תיעוד‬ ‫ש ל המציאות‪ :‬״הסרט הזה מ ס פ ר א ת סיפורה ש ל פ ל ס ט י נ ה ו ש ל אנשיה‪ ...‬אנשי פ ל ס ט י נ ה ר ק‬ ‫ב י ק ש ו ש ה ס ר ט ה ז ה י ה י ה נ א מ ן ל ה י י ה ם ו א נ ו ה ב ט ה נ ו ל ה ם ש נ ע ב י ר א ת ה א מ ת הזו‪ ,‬ש ה י א נ צ ח י ת ״ ‪.‬‬ ‫ה צ ח ר ת ח פ ת י ח ה הזאת ה פ כ ה מיד א ת ה ס ר ט מ ט ק ס ט בדיוני ש נ כ ת ב בידי ת ס ר י ט א י ם ל ע ד ו ת‬ ‫אנתרופולוגית אותנטית ע ל ניצולי השואה‪ .‬מניפולציה דומה חזרה גם ב ס ר ט‬ ‫לפני העולם‬ ‫אדמה‪,‬‬ ‫‪2 3‬‬ ‫אדמה‪,‬‬ ‫שהוצג‬ ‫כ ס ר ט תיעודי ל כ ל דבר‪ .‬בעלון שהפיצה ה ב ר ת ״פורום פילם״ כדי ל פ ר ס ם א ת‬ ‫נ כ ת ב בין ח ש א ר ‪ :‬״אין ש ח ק נ י ם ב ס ר ט הזה‪ .‬ח ת ל מ י ד י ם מ ש ח ק י ם ס י פ ו ר ח י י ה ם ה ם ״ ‪.‬‬ ‫ה ס ר ט ה ו ק ר ן ב מ ס ג ר ת ה ת י ע ו ד י ת ש ל פ ס ט י ב ל ה ס ר ט י ם ב ל ו ק ר נ ו ב י ו ל י ‪,1948‬‬ ‫השווייצית שיבהה א ת התיעוד המדויק‪:‬‬ ‫בנדה צירכער צייטוגג‬ ‫‪25‬‬ ‫‪2 4‬‬ ‫וחעיתונות‬ ‫נטען כי ״הצגת הבכורה העולמית‬ ‫ש ל הסרט ע ל כפר הנוער בן־שמן בארץ־ישראל היתח ל ל א ס פ ק חשיא בתחרות הסרטים‬ ‫התיעודיים‪ ...‬מ ס מ ך ב ע ל ערך מופתי המזעזע בריאליות שלו ו מ מ ל א א ת כוונתו ההומנית באופן‬ ‫יוצא מן הכלל״‪.‬‬ ‫באזלר נכריכטן‬ ‫ח ח ר ה ־ ה ח ז י ק אחריו‪ :‬״הסרט ז כ ה ל ה צ ל ח ה ב ל ת י ־ ר ג י ל ה ‪ . . .‬הנו‬ ‫מ ס מ ך ב ע ל השיבות יוצאת מגדר הרגיל״‪.‬‬ ‫הנדה בינדנר צייטונג‬ ‫קבע כי ״הבמאי הצליח ליצור‬ ‫‪,‬‬ ‫ס ר ט ב ע ל ש ל מ ו ת רבה מ כ ל הבהינות‪ ...‬יצירה שערכה החינוכי משתווה ל ע ר כ ה האמנות ״;‬ ‫ג ב ר ת מ‪ .‬קינרט‪ ,‬מ נ ה ל ת ח מ ח ל ק ה ל ס ר ט ה ת י ע ו ד י ב פ ס ט י ב ל ‪ ,‬ס י פ ר ה כ י ה ס ר ט ״התיעודי ה נ פ ל א ״‬ ‫איך הם נראו?‬ ‫הביא אותה לידי דמעות‪.‬‬ ‫‪2 6‬‬ ‫‪87‬‬ ‫גם המבקרים הארץ־ישראלים קיבלו א ת הסרט בתיעוד מדויק ולא‬ ‫יצרו ה פ ר ד ה בין ע ל י ל ה ב ד י ו נ י ת ובין מ צ י א ו ת ‪ .‬ל ד ו ג מ ה ‪ ,‬כ ת ב ה ע י ת ו ן‬ ‫״סרט דוקומנטרי טוב‪ ...‬המציאות כאן‬ ‫קולנוע‬ ‫ה ת פ ע ל מהאמינות‪:‬‬ ‫‪ -‬הנוער ששרד מגיא ההריגה‪ ,‬ש כ ל ק ר ק ע נ ש מ ט ה‬ ‫מ ת ה ת י ו הן ר ו ח נ י והן פיזי ו ה פ ר ו ב ל מ ה היא פ ר ו ב ל מ ה הינוכית‪ ...‬ואכן א ם ג ם מ ו פ י ע י ם ה ם‬ ‫בדמות עצמם‪ ,‬גילו כ ל הנערים והנערות כשרון מיוהד והבנה ל מ ש י מ ת ם ועשו א ת מעשיהם‬ ‫בנאמנות למציאות‪...‬״; ״מידת ה א מ ת ש ב ה ע ת ק האווירה מהייבת לגמור א ת ה ה ל ל ע ל הסרט‪...‬‬ ‫רבגוניותם ש ל טיפוסי הילדים והנערים ש כ ל אחד מהם עמוס בהיסטוריה משלו המעיקה ע ל‬ ‫נ פ ש ו ‪ . . .‬מ ב ל י ט ה ל מ ד י א ת ה ק ש י י ם ש ה מ ח נ כ י ם נ ת ק ל י ם ב ה ם ב מ ו ס ד זח״‪ ,‬ש י ב ח כ ת ב‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫בנימין היה שמו האמיתי ש ל השחקן‪ ,‬והוא א מ נ ם היה ניצול שואה שהגיע ל א ר ץ ־ י ש ר א ל ב ש נ ת‬ ‫‪,1945‬‬ ‫א ך בניגוד ל ד מ ו ת ו שבסרט‪ ,‬ה ש ת ל ב בנימין ל ל א בעיות ובמהירות רבה‪ ,‬כמו ניצולים‬ ‫רבים בבן־שמן בשנים ההן‪ .‬ה ו ס ר ־ ה י כ ו ל ת ל ה ש ת ל ב ‪ ,‬ה ש ב ר הנפשי וההתפרצויות האלימות‬ ‫שלו המתוארים בהרחבה בסרט הם פרי מוהו הקודה של התסריטאי ותו לא‪.‬‬ ‫כפי שמוכיחות הביקורות‪ ,‬הצופים‬ ‫‪ -‬בארץ־ישראל ובעולם‬ ‫‪2 7‬‬ ‫‪ -‬קיבלו א ת ת ד מ י ת ניצולי‬ ‫ה ש ו א ה ש ע י צ ב ו הארגונים ה א ר ץ ־ י ש ר א ל י י ם ל ל א עוררין‪ ,‬ו פ ע מ י ם ר ב ו ת א ף ה ת י י ח ס ו א ל ח ס ר ט י ם‬ ‫כ א ל דוקומנטריים‪ ,‬כלומר מתעדי מציאות‪.‬‬ ‫‪2 8‬‬ ‫כ מ ו כן‪ ,‬ב מ ק ו ם ל ה ת ע מ ת ע ם ה ס י פ ו ר שהציגו‬ ‫הסרטים הנציהו אותו ו ה ש ת מ ש ו בו כ כ ל י לימוד לדורות הבאים‪ :‬בשנים ש ל א היתה תוכנית‬ ‫לימוד מסודרת בנושא השואה‬ ‫זו אגדה‬ ‫סרטים הינוכיים‪.‬‬ ‫‪2 9‬‬ ‫ראתה המועצה לביקורת סרטים ומהזות בסרטים‬ ‫בית אבי ואין‬ ‫‪3 0‬‬ ‫השלב השלישי ‪ -‬ה ש ת ל ב ו ת וטמיעה‬ ‫ל פ י ה נ ר ט י ב ה מ ו צ ג ב ס ר ט י ם ה א ל ה חניצול‪ ,‬ש ב ג ו ל ה היה נשי‪ ,‬פ ס י ב י ונהות‪ ,‬נ ר פ א ב ס ו פ ו ש ל‬ ‫דבר בעזרת אנשי היישוב חארץ־ישראלי‪ .‬חוא מ פ ת ח א ת התכונות הגבריות המאפיינות א ת‬ ‫ג ו א ל י ו ) א ו מ ץ ‪ ,‬גבורה‪ ,‬עבודה(‪ ,‬ו א פ י ל ו ד מ ו ת ו ה ח י צ ו נ י ת מ ש ת נ ה — ה ו א ה ו פ ך מיהודי כ פ ו ף‬ ‫וצנום ל ע ב ר י ח ס ו ן ושרירי‪ ,‬מיהודי גלותי ליהודי ח ד ש ‪.‬‬ ‫לאחר שתמר‬ ‫מדמעת הנחמה הגדולה‬ ‫בורתת מ כ פ ר הנוער‪ ,‬מ ה פ ש י ם אחריה ילדי ה כ פ ר‬ ‫ב ק ד ח ת נ ו ת ולבסוף מגלים אותה ביער הסמוך‪ .‬אחד הילדים זוכר שהיא ל א א כ ל ה מאז הבוקר‪,‬‬ ‫ו מ נ י ח ל ר ג ל י ה א ו כ ל ) כ מ ו ל פ נ י חיה( ו נ ס ו ג ב מ ח י ר ו ת ל א ח ו ר ‪ ,‬א ה ו ז פ ה ד ‪ .‬ה י ל ד י ם מ ש כ נ ע י ם א ו ת ה‬ ‫לחזור עימם ב א מ צ ע ו ת סיפורים ע ל חיי ה ח ו פ ש בארץ‪ .‬ל פ י ה ס ר ט הסיפורים ה א ל ה משפיעים‬ ‫עליה‪ ,‬ומאותו היום חיא מ ש ת נ ה לחלוטין‪ .‬היא מ ת ה י ל ה ל ל מ ו ד ולעבוד‪ ,‬ובחגיגות האביב היא‬ ‫לבושה לבן‪ ,‬כ מ ו כולם‪ ,‬ורוקדת ע ם כ ל הילדים במעגל‪ .‬התמונה‪ ,‬ש מ צ ו ל מ ת מרהוק‪ ,‬אינה‬ ‫מ א פ ש ר ת ל ז ה ו ת א ת ת מ ר בין ה י ל ד י ם‬ ‫‪ -‬היא נטמעה בסביבתה‪ :‬״ההתלתולה הפראית״ הפכה‬ ‫ל״פרפר תופשי״‪.‬‬ ‫ה מ ע ב ר ח מ ח י ר מ ק י צ ו נ י ו ת ל ק י צ ו נ י ו ת א מ י ן ע ו ד פ ח ו ת ב ס ר ט בית אבי‪ .‬כ א מ ו ר ‪ ,‬ה ה ת מ ו ד ד ו ת‬ ‫ש ל ד ו ד ע ם הגילוי שהוריו נ ס פ ו ב ש ו א ה גוררת ה ת מ ו ט ט ו ת נ פ ש י ת ונסיגה‪ .‬ל מ ר ו ת ז א ת מ צ ל י ח ה‬ ‫מרים‪ ,‬הניצולה ש ע ל ת ה עימו‪ ,‬ל ה כ נ י ס א ת ע צ מ ה ו א ת דוד ל ר ש י מ ת האנשים הרוצים ל ה צ ט ר ף‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫‪88‬‬ ‫להתיישבות ח ח ד ש ה ש ע ו מ ד ת ל ע ל ו ת ע ל הקרקע‪ .‬כשהיא מגיעה עימו ליישוב החדש‪ ,‬דוד‪ ,‬ש ע ד‬ ‫אז ל א היה מ ס ו ג ל ל ל כ ת ולדבר‪ ,‬מ ש ת נ ה באורה פלא‪ :‬הוא רץ א ל אברהם‪ ,‬מ ח ב ק א ו ת ו ו מ ת ח י ל‬ ‫ל ד ב ר בהיגיון‪ .‬א ב ר ה ם מ ר א ה ל ו אבן ע ת י ק ה ש מ צ א ב א ד מ ה ו ע ל י ה ח ר ו ת ש ם מ ש פ ח ת ו ש ל דוד‪,‬‬ ‫״ ה ל ו י ״ ‪ .‬ד ו ד מ ת ר ג ש ‪ .‬״זה ש ם א ב י ״ ‪ ,‬ה ו א מ כ ר י ז ב ק ו ל ר ג י ל ‪ ,‬ו מ ר י ם מ ת ק נ ת א ת ד ב ר י ו ‪ :‬״ ז ה ה ש ם‬ ‫ש ל כ ל אבותיך״‪ .‬א ב ר ח ם מ ב ט י ח ש כ א ן יבנו א ת ביתם‪ ,‬ואז מבין דוד‪ ,‬״ביתו ש ל אבי‪ ,‬ישראל״‪.‬‬ ‫הקשר הקדום ש ל היהודים ל א ר צ ם וההבנה שארץ־ישראל היא ביתו‪ ,‬ואנשיה — מ ש פ ח ת ו‬ ‫מ ס ל ק ת א ת מ ח ל ת ה נ פ ש כ ה ר ף עין‪ .‬ג ם מ ר י ם ע ו ב ר ת ת מ ו ר ה ב ס צ נ ה ה ז א ת‬ ‫‪ -‬התמיכה שקיבלה‬ ‫מאנשי הארץ מעניקה ל ח כ ו ח ו ת חדשים ומביאה מ ה פ ך בדמותח‪ :‬חיא מ א מ צ ת א ת דוד‪ ,‬ובכך‬ ‫היא ה ו פ כ ת מזונה ל א ם ‪ .‬ח ח י מ נ ע ו ת מ ת י א ו ר ח י ח ם י ם האינטימיים ה נ ק ש ר י ם בינה ובין א ב ר ה ם‬ ‫מחזקת א ת השמירח ע ל חתדמית חחדשה והטהורה שלה‪.‬‬ ‫בסרט‬ ‫אדמה‪,‬‬ ‫‪3 1‬‬ ‫ל א ח ר שבנימין מבין א ת הנזק שגרם לסביבתו‪ ,‬הוא מ ת ח י ל לחשתנות‪ .‬חוא‬ ‫נעשח חברותי יותר ו מ ש ת ת ף בפעילויות כ פ ר הנוער ואף יוצא ע ם ילדי ה כ פ ר להניח א ת היסודות‬ ‫ליישוב חדש‪.‬‬ ‫ב ס ר ט אין זו אגדה‪,‬‬ ‫ק ב ל ת ו ש ל ש ל מ ה הניצול כ ח ב ר מן המניין בדגניה ח ו פ כ ת בן־‬ ‫רגע א ת הניצול האפור והאומלל לקיבוצניק נלחב‪ .‬מי שלאורך חסרט ש ת ק ונחבא א ל חכלים‬ ‫נעמד ל ל א כ ל היסוס במרכז ההדר ונואם ב ל ה ט בנושא חמומחיות שלו‬ ‫‪ -‬חקמח‪ .‬את מקום‬ ‫הזווית הגבוהה ש מ מ נ ה צולם ע ד כה‪ ,‬שגימדה א ת ד מ ו ת ו והדגישה א ת עליבותו‪ ,‬מ ה ל י פ ה ע ת ה‬ ‫זווית צילום נמוכה‪ ,‬המאדירה אותו‪.‬‬ ‫המציאות‬ ‫היתה הרבה יותר מורכבת‪ .‬ראשית‪ ,‬הסרטים מתרכזים בתהליכי הקליטה‬ ‫בהתיישבות העובדת‪ ,‬והתיישבות ניצולי השואה ביישוב העירוני אינה נזכרת כ ל ל ‪ .‬בפועל‪,‬‬ ‫נתוני ה ה ש כ ל ה ש ל ניצולי השואה‪ ,‬שהיו גבוהים מהממוצע‪ ,‬וריבוי כוח ה א ד ם ה מ י ו מ ן ) ב ע י ק ר‬ ‫ב מ ל א כ ה ובתעשייה‪ ,‬במנהל‪ ,‬בפקידות המקצועית ובמקצועות חחופשיים( הקטין א ת הנכונות‬ ‫של הניצולים לוותר ע ל מקצועם ולעבור לעסוק בעבודה הקלאית‪ .‬רבים מ ה ם גם נרתעו מצורת‬ ‫החיים ח ש י ת ו פ י ת ‪ .‬ל א ח ר שחייח א ר ו כ ת ש נ י ם ב מ ח נ ו ת ריכוז‪ ,‬ב מ ח נ ו ת עקורים‪ ,‬ב מ ח נ ו ת מ ע פ י ל י ם‬ ‫ובמחנות העולים הרגישו הניצולים צורך בפינה פ ר ט י ת מ ש ל ה ם ‪.‬‬ ‫‪3 2‬‬ ‫ש נ י ת ‪ ,‬ה מ פ ג ש בין נ י צ ו ל י ש ו א ה ש פ נ ו ל ק י ב ו צ י ם ובין א נ ש י ה ק י ב ו צ י ם היה מ ו ר כ ב ה ר ב ה‬ ‫יותר מן ה ת מ ו נ ה שהציג הקולנוע‪ .‬ה ע מ ד ה הרווחת בקיבוצים היתה כי צריך ל פ צ ו ת א ת שארית‬ ‫ה פ ל ט ה ע ל ס ב ל ה ולהיערך ב ה ת א ם לצרכיה)לימודים‪ ,‬עבודה‪ ,‬פ ע י ל ו ת תרבותית‪ ,‬שיכון ו מ ע ל‬ ‫הכול‬ ‫‪ -‬ת ח ו ש ת בית(‪ .‬א ך מ ה ר מ א ו ד ה ת ב ר ר כ י צ ו ר כ י ה ק י ב ו ץ ה ת נ ג ש ו ע ם צ ו ר כ י ה ע ו ל י ם ‪:‬‬ ‫המרכזים ש ל ענפי העבודה במשק זלזלו בלימודים‪ ,‬הוועדות השונות ב מ ש ק פעלו באיטיות‬ ‫ר ב ה ל ס י פ ו ק חצרכים חחכרחיים ש ל הניצולים‪ ,‬ו ב ג ל ל בעיות ת ק צ י ב נוצרה מ צ ו ק ת שיכון‪.‬‬ ‫ה מ פ ג ש בין שני ה ע ו ל מ ו ת ה ש ו נ י ם ה ו ל י ד ח י כ ו כ י ם ‪ .‬כ מ ו כן‪ ,‬ל א נ ו צ ר ו מ ס ג ר ו ת ח ב ר ת י ו ת מ ש ו ת פ ו ת‬ ‫ל נ ו ע ר ה מ ק ו מ י ולנוער העולה‪ .‬ח ם חיו בשתי מ ס ג ר ו ת חברתיות נ פ ר ד ו ת שלהן סדר יום הפוך‪,‬‬ ‫ע ו ב ד ה ש ה ק ש ת ה מ א ו ד ליצור מ פ ג ש פ ו ר ה בין ש ת י ה ק ב ו צ ו ת ‪ .‬״איש מבני גילנו בקיבוץ ל א ק ש ר‬ ‫עימנו מגע״‪ ,‬מ ס פ ר הניצול ר ב פרייברג‪ ,‬״ואילו המבוגרים עצובי ה א ר ש ת ה ס ת כ ל ו עלינו ב מ ב ט‬ ‫תוחח‪ ,‬ש א ל ו ש א ל ו ת קצרות‪ ,‬ל א חיו קשובים ל ת ש ו ב ו ת ‪ ,‬נאנחו ופרשו‪ .‬ח ש ת י כי ל מ ר ו ת שאני‬ ‫איך הם נראו?‬ ‫)יא‬ ‫‪33‬‬ ‫כ ב ר בארץ‪ ,‬עדיין אני זר‪ .‬ל א שייך״‪ .‬נ ו ס ף ע ל כך‪ ,‬ח ע ב ר ודאי ל א נ ש כ ח ‪ ,‬והיידיש ל א נ מ ח ק ה ‪.‬‬ ‫שיעור גבוה מ ש א ר י ת ה פ ל ט ה עזבו א ת הקיבוצים ל א ח ר שחיו ב ח ם פ ר ק זמן מסוים‪ .‬מ כ ת העזיבות‬ ‫השרתה ע ל ניצולי השואה שנשארו בקיבוצים אווירת נכאים‪ ,‬ואנשי הקיבוצים‪ ,‬שהתאכזבו‬ ‫מאוד‪ ,‬איבדו א ת אמונם בניצולים‪.‬‬ ‫‪3 4‬‬ ‫פעמים רבות המשיכו גם הניצולים שהתיישבו בערים לחיות בקבוצה נפרדת משלהם‪ ,‬ל ל א‬ ‫כ ל ק ש ר ל ו ו ת י ק י ם ‪ .‬מ ש ה זיו מ י ס ו ב י ץ ׳ ( מ ס פ ר כ י ה ו ס ר ־ ה ר צ ו ן ש ל א נ ש י ה י י ש ו ב ל ה ק ש י ב ו ה ה י ת ל ו ת‬ ‫ש ל ה ם בקשייהם בארץ גרמו ל ו ולחבריו ל ה ס ת ג ר ב ד ל ת א מ ו ת י ה ם ו ל ק ב ו ע א ת ה כ ל ל ״רק ע ם‬ ‫׳קצטניקים׳ מתחברים״‪.‬‬ ‫‪3 5‬‬ ‫חפרטיזן חיים גלעין מ ס פ ר כי ל א ת ר ת ק ו פ ה ל א ארוכה בארץ נוכח‬ ‫ל ד ע ת שאף א ח ד ל א נחשב ל״משלנו״ אם ל א נולד ״צבר״‪.‬‬ ‫‪36‬‬ ‫שלישית‪ ,‬גם תיאור השינוי ו ה ה ש ת ל ב ו ת כ מ פ ע ל בלעדי ש ל ותיקי היישוב ח ו ט א למציאות‪.‬‬ ‫ב ת ה ל י ך ה ק ל י ט ה יש ל ה ב ד י ל בין מגזרים שונים ביישוב ובישראל‪ :‬ה י ל ד י ם והנערים נ ק ל ט ו‬ ‫ב מ ס ג ר ת עליית הנוער‪ ,‬ש ק ב ע ה מ ט ר ו ת חינוכיות וייחדה ל כ ך אמצעים כספיים‪ .‬ל ע ו מ ת זאת‪,‬‬ ‫למבוגרים מ ק ר ב ניצולי השואה ל א יוחדה ת ש ו מ ת ל ב נ פ ר ד ת ולא נערכו להדרכתם‪ ,‬ק ל י ט ת ם‬ ‫ו ש י ק ו מ ם ‪ .‬ה ת נ ו ע ה ה ק י ב ו צ י ת ה י ת ה ה י ח י ד ה ש ב נ ת ה מ ע ר ך ק ל י ט ה ב־‪ ,1947‬א ך ‪ ,‬כ א מ ו ר ‪ ,‬ר ק‬ ‫מיעוט מקרב הניצולים פנו לקיבוצים‪ .‬נוסף ע ל כך‪ ,‬כאשר פרצה מ ל ח מ ת העצמאות ה ת מ ו ט ט‬ ‫ג ם מ ע ר ך ה ק ל י ט ה הזה‪ .‬״ניצולי השואה ל א נ ק ל ט ו ‪ ,‬מ ש ו ם ש מ ה ה ג ד ר ה ׳קליטה׳ מ ש ת מ ע ת פסיביות‬ ‫ש ל הנקלט‪ .‬ניצולי השואה חדרו בעוצמח לחברה הישראלית״‪ ,‬טוענת ההיסטוריונית חנה‬ ‫יבלונקה‪ .‬״כאשר מ ש פ ח ה א ח ת ה ל כ ה ו ה ת ב ס ס ה היא עזרה ל מ ש פ ח ה נ ו ס פ ת וכך הם ק ל ט ו א ח ד‬ ‫א ת השני והכול ביוזמה עצמית״‪.‬‬ ‫‪3 7‬‬ ‫ב א מ צ ע ו ת ההתארגנות העצמית ש ל ה ם והארגונים שהקימו‬ ‫כדי ל ק ל ו ט א ת חבריהם‪ ,‬ה פ כ ו ניצולי השואה ל ח ל ק אינטגרלי מ ח ח ב ר ה הישראלית ותרמו ל ה‬ ‫בתחומים רבים ושונים‪.‬‬ ‫‪3 8‬‬ ‫גם בספרי העדות ש ה ח ל ו ניצולי שואה להוציא לאור‪ ,‬בעיקר משלחי‬ ‫שנות השבעים‪ ,‬מ ו ש ם דגש ע ל היוזמה העצמית‪ ,‬ותהליך ה ק ל י ט ה אינו מ ת ו א ר באינטראקציה‪,‬‬ ‫א ל א כ ק ב י ע ת ע ו ב ד ו ת בידי הניצולים‪.‬‬ ‫ניצולי‬ ‫‪3 9‬‬ ‫השואה הפכו‪ ,‬בסופו ש ל דבר‪ ,‬לסיפור ה צ ל ח ה בישראל‪ .‬בזכות יוזמה אישית‬ ‫והתארגנות עצמית הם הפכו ל ח ל ק אינטגרלי מהחברה הישראלית בתחום התרבות‪ ,‬בתחום‬ ‫ה כ ל כ ל ה ‪ ,‬ב ת ח ו ם הביטחון‪ ,‬ובתחום ה פ ע י ל ו ת הציבורית‪ .‬אפרים קישון ז״ל ל מ ש ל ‪ ,‬ה ס ו פ ר ־‬ ‫סטיריקן־במאי‪ ,‬הוא ניצול צ ע ד ת המוות מבודפשט‪ :‬פרופ׳ אהרון ברק‪ ,‬נשיא בית ה מ ש פ ט‬ ‫העליון‪ ,‬ה י ה י ל ד ב ג ט ו קרבנו; י ש ר א ל ל א ו ‪ ,‬ב ע ב ר ה ר ב ה ר א ש י ל י ש ר א ל ‪ ,‬היה א ס י ר ב ב ו כ נ ו ו א ל ד ‪:‬‬ ‫אליהו בן־אלישר‪ ,‬ב ע ב ר ח״כ ושגריר ישראל בארצות־הברית‪ ,‬צ ר פ ת ומצרים‪ ,‬ש ר ד מגטו ורשה‪:‬‬ ‫‪4 0‬‬ ‫ט ו מ י ל פ י ד ‪ ,‬ר א ש מ פ ל ג ת ״שינוי״‪ ,‬ה ו א נ י צ ו ל מ ב ו ד פ ש ט ‪ .‬ל פ י כ ך ל כ א ו ר ה ל א ש ג ת ה ה מ ד י ה‬ ‫הארץ־ישראלית כאשר הציגה התערות מוצלהת‪ .‬אך למעשה‪ ,‬נקודת הסיום ש ל הנרטיב אינה‬ ‫ס ו ת ר ת א ת ה ב ע י ו ת ה מ ר כ ז י ו ת ב ת י א ו ר ת ה ל י ך ה ה נ י כ ה ו ה ה ש ת ל ב ו ת ‪ :‬ייצוג ניצולי ה ש ו א ה כ ק ב ו צ ה‬ ‫ה ו מ ו ג נ י ת ב ע ל ת ת כ ו נ ו ת ש ל י ל י ו ת ה ע ל ו ל ו ת ל ה מ י ט א ס ו ן ע ל ה מ פ ע ל הציוני; ה ת ע ל מ ו ת מ ה כ ו ח ו ת‬ ‫האדירים שהצליחו ניצולי השואה להוציא מ ק ר ב ם ל א ח ר השחרור‪ :‬תיאורם כקבוצה פסיבית‬ ‫וחסרת חיות שתצליח ל ה ש ת ק ם רק בזכות אנשי הארץ והעמדת הניצולים כאנטיתזה לבני‬ ‫‪90‬‬ ‫מ ה היתה המלה ״שואה״‬ ‫הארץ‪ ,‬כדי ל פ א ר א ת אלה‪.‬‬ ‫״שגיאה ש ה צ ל י ח ח ל א ח ד ל ה מ ה י ו ת שגיאה״‪ ,‬כ ת ב א ח ד ה ע ם ‪ .‬הארגונים ה א ר ץ ־ י ש ר א ל י י ם אכן‬ ‫הצליחו במאבקם‪ ,‬שחקולנוע שירת אותו חיטב‪ ,‬אך ח ק ר מנגנון התעמולה הארץ־ישראלי בשנים‬ ‫‪ 1948-1945‬מ ג ל ח כ י מ ח י ר ה ת ד מ י ת ש ל נ י צ ו ל י ה ש ו א ה ה י ה כ ב ד מ א ו ד ‪.‬‬ ‫הערות‬ ‫‪.1‬‬ ‫המאמר מ ת ב ס ס ע ל עבודה ל ש ם ק ב ל ת תואר דוקטור באוניברסיטת ת ל ־ א ב י ב ‪ ,‬ש נ כ ת ב ת בנושא בהנהייתן של‬ ‫פ ר ו פ ׳ נורית גרץ ו פ ר ו פ ׳ ד י נ ה פ ו ר ת ‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫ט ר י י ס ט ר ‪ ,1996‬ע מ ׳ ‪.137-117‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫ס ר ט י ם ת י ע ו ד י י ם ק צ ר י ם ש ד נ ו בענייני ה ש ע ה ו ה ו ק ר נ ו ב א ו ל מ ו ת ה ק ו ל נ ו ע ל פ נ י ה ס ר ט ‪.‬‬ ‫‪19864‬לוין ‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪ ,‬עמי ‪ ;135-127‬ה ל ח מ י ‪ ,1995‬ע מ ׳ ‪ ;19-18‬צ י מ ר מ ן ‪,193Berkowitz. 116-117:2001‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מ צ ו ט ט א צ ל ש ו ח ט ‪ ,1986‬עמ׳ ‪.29‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫צימרמן ‪ ,2002‬ע מ ׳ ‪ ;124-27‬ש ו ח ט ‪ ,1989‬ע מ ׳ ‪.27-24‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫ר א ו דיון מ ק י ף ב ס ר ט י ם א ל ה א צ ל גרץ ‪ ;2004‬א ב י ש ר ‪ ;1998‬צ י מ ר מ ן ‪.2002‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫כ ס פ י ו ל י מ ו ר ‪ ,1996‬ע מ ׳ ‪ ;10‬ר ו ע ה ‪ ,1994‬ע מ ׳ ‪.3‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫ב מ א מ ר זה א ע ס ו ק ב ק ו ל נ ו ע ה ע ל י ל ת י ב ל ב ד ‪ .‬יש לציין כי בשנים א ל ה ה ו פ ק ו ב א ר ץ ־ י ש ר א ל ג ם ס ר ט י ם ת י ע ו ד י י ם‬ ‫ה ע ו ס ק י ם בשואה‪ ,‬ב נ י צ ו ל י ה ש ו א ה ו ב ת ה ל י ך ה ש י ק ו ם ש ה ם ע ו ב ר י ם ‪ .‬ר א ו גרץ ‪.2004‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫‪,194sibertn.‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ר א ו ל מ ש ל גרינאו ‪ ,1988‬ע מ ׳ ‪ ;187‬זיו)זיסוביץ׳( ‪ ,1996‬ע מ ׳ ‪ 1 4‬־ ‪. 1 9‬‬ ‫סינופסיס של‬ ‫ה ס ר ט אדמה‬ ‫ש ה ו ג ש ל מ ו ע צ ה ל ב י ק ו ר ת ס ר ט י ם ‪ ,‬ל ל א ת א ר י ך ‪ ,‬ג נ ז ך ה מ ד י נ ה ) ל ה ל ן ‪ :‬גהמ״ד(‪ ,‬ג ‪/‬‬ ‫‪ ,3605‬מ ב ‪.22 /‬‬ ‫‪кипеFilm‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫פ ש ט י י ן ‪,1 7 " ,‬‬ ‫‪.14‬‬ ‫‪storyof‬‬ ‫ב מ א י ‪ ,1946‬אצ״מ‪100.5/14110,‬‬ ‫י ב ל ו נ ק ה ‪ ,1994‬ע מ ׳ ‪.226-155‬‬ ‫אדמה‪,‬‬ ‫‪ 7‬ב י נ ו א ר ‪.1998‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫ריאיון ע ם ר י כ ר ד לויזון‪ ,‬מ ד ר י ך ב כ פ ר ה נ ו ע ר ב ן ־ ש מ ן ועוזר צ ל ם ב ס ר ט‬ ‫‪.16‬‬ ‫שניאורסון ‪ ,1949‬ע מ ׳ ‪ .28-1‬וראו דיון ב י ק ו ר ת י ב מ ס ק נ ו ת י ו א צ ל קינן ‪ ,1996‬ע מ ׳ ‪20‬־‪.45‬‬ ‫‪.17‬‬ ‫קינן ‪ ,1996‬עמ׳ ‪.45-20‬‬ ‫‪.18‬‬ ‫ג ם פ ס י כ י א ט ר י ם כיום מ ס כ י מ י ם כ י שיעור ח ו ל י ה נ פ ש ב ק ר ב ניצולי ה ש ו א ה ה ו א נ מ ו ך ‪ .‬יש מ ח ק ר י ם ה ע ו ס ק י ם‬ ‫ב ״ ת ס מ ו נ ת מ ח נ ו ת הריכוז״ ו מ י י ח ס י ם ל נ י צ ו ל י ה ש ו א ה ה פ ר ע ו ת ש ו נ ו ת ‪ ,‬כגון ה ר ד ה כרונית‪ ,‬ר ג ש ו ת ר י ק נ ו ת ‪,‬‬ ‫פ ג י ע ה ב ד י מ ו י ה ע צ מ י ו ה ג ו פ נ י ועוד‪ .‬א ך ב ס ך ה כ ו ל ‪ ,‬מ ן ה מ ח ק ר ח פ ס י כ י א ט ר י ע ו ל ח כ י ר ו ב ניצולי ה ש ו א ח‬ ‫ש ע ל ו ל א ר ץ מ צ א ו ד ר כ י ם ״בריאות״ ל ה ת מ ו ד ד ע ם ה ש ו א ה ‪ .‬ה ם ח ק י מ ו מ ש פ ח ו ת ‪ ,‬גידלו ילדים‪ ,‬נ ק ל ט ו ב מ ע ג ל‬ ‫ה ע ב ו ד ה והיו ש ו ת פ י ם ל ח י י ם הציבוריים ב מ ד י נ ה ‪ .‬ר א ו אליצור‪ ,‬טיאנו‪ ,‬מוניץ ונוימן ‪ ;1987‬ריאיון ע ם פ ר ו פ ׳‬ ‫אליצור‪ 21 ,‬ב א פ ר י ל ‪ ;2001‬ב נ ד ר ‪ ,1998‬עמ׳ ‪.5-4‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪111-12919.‬‬ ‫‪1990Kaes‬‬ ‫צ״מ‪. 1 0 > 1 . 5 / 1 4 1 1 0 J e r u s a l e m,‬‬ ‫‪pp,‬‬ ‫איך ה ם נראו?‬ ‫‪91‬‬ ‫‪ ,"Academy Cinema Presents The Great Promise". 21‬ל ל א ת א ר י ך ‪ ,‬אצ״מ‪.5/14117KKL ,‬‬ ‫‪.22‬‬ ‫ריאיון ע ם ש פ ר י ר ה זכאי‪ ,‬א פ ר י ל ‪.2002‬‬ ‫‪.23‬‬ ‫ביניהן צ ר פ ת ‪ ,‬בלגיה‪ ,‬א י ט ל י ה ‪ ,‬הונגריה‪ ,‬שווייץ‪ ,‬שוודיה‪ ,‬ה ו ל נ ד ‪ ,‬א ו ס ט ר ל י ה ‪ ,‬ניו זילנד‪ ,‬אקוודור‪ ,‬ק ו ל ו מ ב י ה ‪,‬‬ ‫א ל ה ‪ ,‬ברזיל‪ ,‬ד ר ו ם ־ א פ ר י ק ה ועוד‪ :‬מ ז כ ר פ נ י מ י ש ל א מ י‬ ‫‪.24‬‬ ‫תיק‬ ‫אדמה‪,‬‬ ‫ה ר מ ן ‪1 9 4 9‬‬ ‫ב י נ ו א ר ‪ , ,13‬אצ״מ‪.B/4KH/5356 ,‬‬ ‫ארכיון ש פ י ל ב ר ג ‪.‬‬ ‫‪1 (Youth Aliyah)/Carton 40 Box 2, "Dr. Siegfried Lehmann 1946-1948", Hadassa Archive, NY. .25.RG‬‬ ‫‪ . 26‬ב י ק ו ר ו ת ה ע י ת ו נ י ם ‪ ,‬אצ״מ‪.75/1629S ,‬‬ ‫‪.27‬‬ ‫ריאיון ע ם לויזון‪.‬‬ ‫‪.28‬‬ ‫א ס ו פ ת ביקורות‪ ,‬ת י ק‬ ‫‪.29‬‬ ‫ש ג ב ‪ ,1991‬ע מ ׳ ‪.442-432‬‬ ‫‪.30‬‬ ‫ס ר ט ח י נ ו כ י ה ו ג ד ר כך‪ :‬״ ס ר ט ב ע ל ת ו כ ן הרצוי מ ב ח י נ ה פ ד ג ו ג י ת ויש ב ו ב ע י ק ר עניין לימודי‪ ,‬ב י י ח ו ד ל ג ב י גיל‬ ‫אץ זו אגדה‪,‬‬ ‫א ו ס ף מ ט י ם ‪ ,‬ארכיון ש פ י ל ב ר ג ‪.‬‬ ‫ש ל ב י ת ה ס פ ר ) ה ע מ מ י והבינוני(‪ .‬ס ר ט י ם מ ס ו ג זח רצוי ל כ ל ו ל ב ת כ נ י ת ל ח ש כ ל ח ל נ ו ע ר ו ב ת כ נ י ת ב י ת ה ס פ ר ״ ‪.‬‬ ‫ר א ו א‪ .‬מ ר ט ו ן ‪ ,‬ה ל ש כ ה ה ר א ש י ת ש ל ק ק ״ ל ‪ ,‬א ל י‪ .‬ק י ס י ל ו ב ‪ ,‬ה מ ו ע צ ה ל ב י ק ו ר ת ס ר ט י ם ו מ ח ז ו ת ‪ ,‬מ ש ר ד ה פ נ י ם ‪,‬‬ ‫י ר ו ש ל י ם )להלן‪ :‬ח מ ו ע צ ח ל ב י ק ו ר ת סרטים(‪ ,‬ג ה מ ״ ד ‪ ,‬ג ל ‪ 3 8 8 2 /‬מ ב ‪ ; 2 6 /‬ס ר ט י ח י נ ו ך ו ת ר ב ו ת ‪ ,‬ל ל א ת א ר י ך ‪,‬‬ ‫גהמ״ד‪ ,‬ג ל ‪ 3 8 8 2 /‬מ ב ‪. 2 6 /‬‬ ‫‪.31‬‬ ‫גרץ ‪ ,2004‬ע מ ׳ ‪.38-9‬‬ ‫‪.32‬‬ ‫י ב ל ו נ ק ה ‪.1994‬‬ ‫‪.33‬‬ ‫פ ר י י ב ר ג ‪ ,1996‬ע מ ׳ ‪.59,10‬‬ ‫‪.34‬‬ ‫י ב ל ו נ ק ה ‪ ,1994‬ע מ ׳ ‪ ;195-181,158-155‬ש ג ב ‪ ,1991‬ע מ ׳ ‪.160-157,145-143‬‬ ‫‪.35‬‬ ‫זיו ‪ ,1996‬ע מ ׳ ‪.50-1‬‬ ‫‪.36‬‬ ‫גלעין ‪ ,2001‬ע מ ׳ ‪.382‬‬ ‫‪.37‬‬ ‫ריאיון ע ם פ ר ו פ ׳ ח נ ה י ב ל ו נ ק ה ‪ 7 ,‬ב א פ ר י ל ‪.2002‬‬ ‫‪.38‬‬ ‫י ב ל ו נ ק ה ‪ ,2002‬ע מ ׳ ‪.21-20‬‬ ‫‪39‬‬ ‫י ב ל ו נ ק ה ‪.1998‬‬ ‫‪Porat 1999, p. 161 . 40‬‬ ‫ביבליוגרפיה‬ ‫אבישר אילן‪ ,‬״חרדות לאומיות‪ ,‬סיוטים אישיים — תסביך השואה בקולנוע הישראלי״‪ ,‬בתוך‪ :‬גרץ‬ ‫נורית‪ ,‬לובין אורלי ונאמן ג׳אד )עורכים(‪ ,‬מבטים פיקטיביים על קולנוע ישראלי‪ ,‬תל־אביב ‪,1998‬‬ ‫עמ׳ ‪.178-160‬‬ ‫אנגל דוד‪ ,‬בין שחרור לבריהה‪ ,‬תל־אביב ‪.1996‬‬ ‫באואר יהודה‪ ,‬״הבריחה״‪ ,‬בתוך‪ :‬שארית הפליטה ‪ ,1948-1944‬ירושלים ‪ ,1990‬עמ׳ ‪.51-45‬‬ ‫גלעין חיים‪ ,‬עין לציון צופיה ‪ -‬סיפורו של פרטיזן יהודי‪ ,‬ירושלים ‪.2001‬‬ ‫גרוז׳ינסקי יוסף‪ ,‬חומר אנושי טוב ‪ -‬יהודים מול ציונים ‪ ,1951-1945‬ישראל ‪.1998‬‬ ‫‪92‬‬ ‫מ ה היתה המלה ״שואה״‬ ‫גרץ נורית‪ ,‬מ ק ה ל ה א ח ר ת ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪.2004‬‬ ‫ה ל ח מ י יוסף‪ ,‬״ראשית ה ס ר ט ה ע ל י ל ת י בארץ ישראל״‪ ,‬ק ת ד ר ה ‪) 67 ,‬מרס(‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ ,1993‬ע מ ׳ ‪-188‬‬ ‫‪.190‬‬ ‫זיו)זיסוביץ׳( משה‪ ,‬כ א ן ל א היו טרומבונים‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪.1996‬‬ ‫ט ר י י ס ט ר ה ל ל ‪ ,‬״ ת ע מ ו ל ה ציונית ב א מ צ ע ו ת ס ר ט י ם ‪ -‬ל ח י י ם חדשים ‪1935‬״‪ ,‬כיוונים‪) 9 ,‬אפריל(‪ ,‬ירושלים‬ ‫‪ ,1996‬ע מ ׳ ‪.117-137‬‬ ‫י ב ל ו נ ק ה ח נ ה ‪ ,‬אחים זרים ניצולי השואה ב מ ד י נ ת ישראל‪ ,‬ירושלים ‪.1994‬‬ ‫לוין מ נ ח ם ‪ ,‬״יעקב בן ד ב וראשית ת ע ש י י ת הראינוע היהודית בארץ ישראל ‪1924-1912‬״‪ ,‬ק ת ד ר ה ‪38 ,‬‬ ‫)טבת(‪ ,‬ירושלים ‪ ,1986‬ע מ ׳ ‪.135-127‬‬ ‫ל נ ט י ן רונית‪ ,‬״ ל כ ב ו ש מ ח ד ש א ת ט ר י ט ו ר י ת השתיקה״‪ ,‬בתוך‪ :‬י ו א ל רפל)עורך(‪ ,‬זיכרון ס מ ו י זיכרון גלוי‪,‬‬ ‫ת ו ד ע ת השואה ב מ ד י נ ת ישראל‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ ,1998‬ע מ ׳ ‪.196-169‬‬ ‫פרייברג דב‪ ,‬ל ה י ו ת כ א ח ד האדם‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪.1996‬‬ ‫צימרמן משה‪ ,‬א ל ת ג ע ו ל י בשואה‪ ,‬ח י פ ה ‪.2002‬‬ ‫קינן עירית‪ ,‬ל א נ ר ג ע הרעב‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪.1996‬‬ ‫ש ג ב ת ו ם ‪ ,‬המיליון השביעי — ה י ש ר א ל י ם והשואה‪ ,‬ירושלים ‪.1991‬‬ ‫ש ו ח ט א ל ה ‪ ,‬ה ק ו ל נ ו ע הישראלי ‪ -‬היסטוריה ואידיאולוגיה‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪.1989‬‬ ‫שניאורסון פישל‪ ,‬״ ד מ ו ת ה פ ל א י ם ש ל שארית הפליטה״‪ ,‬החינוך‪ ,1949 ,‬ע מ ׳ ‪.28-1‬‬ ‫שניצר מאיר‪ ,‬ה ק ו ל נ ו ע הישראלי‪ ,‬ירושלים ‪.1994‬‬ ‫‪Berkowitz Michael, Zionist Culture and West European Jewry Before The First World War, Cambridge‬‬ ‫‪1993.‬‬ ‫‪Porat Dina, "Some Effects of the Holocaust on Israeli Society and Foreign Policy", in: Oppenheimer‬‬ ‫‪Tel-Aviv 1999, pp. 159-168.‬‬ ‫‪Aharon (ed), Sino-Judaica,‬‬ ‫‪Silberstein Laurence J., "Others Within and Others Without: Rethinking Jewish Identity and Culture", in:‬‬ ‫‪New-York‬‬ ‫‪T h o u g h t and History,‬‬ ‫‪i n Jewish‬‬ ‫‪Laurence J. Silberstein & Robert L. Cohn (eds), T h e Other‬‬ ‫‪1994, pp. 1-34.‬‬ ‫״אבן מ ק י ר ת ז ע ק ״‬ ‫ההנצחה ה מ ו נ ו מ נ ס א ל י ת של השואה בנוף ישראל*‬ ‫מולי ברוג‬ ‫מי שמטייל היום ברחבי הארץ — בכבישים‪ ,‬בערים או בשבילים — ייתקל באנדרטאות לזכר‬ ‫השואה בשיעור ש ל א היה קיים עד ל פ נ י כ ח מ ש ־ ע ש ר ה או עשרים שנה‪ ,‬וזאת ל א ר ק בזכות‬ ‫השיפור ב ת ש ת י ת ה ת ה ב ו ר ה או הודות לגידול הניכר ב מ ס פ ר ב ע ל י המכוניות בארץ‪ ,‬א ל א בעיקר‬ ‫מ ש ו ם מ ס פ ר ן ש ל ה ה נ צ ח ו ת ה מ ו נ ו מ נ ט א ל י ו ת ב נ ו ש א זה‪ ,‬ש ה ל ך ו ג ד ל מ א ז ש נ ו ת ה ש מ ו נ י ם ‪ .‬מ ע ר י כ י ם‬ ‫כי מדובר בעשרות מוזיאונים ומרכזי חינוך ובמאות רבות ש ל אנדרטאות הניצבות ב מ ר ה ב‬ ‫הציבורי בערים ובהתיישבות העובדת‪ ,‬בבתי הקברות וגם בנוף הפתוה‪ .‬כ ל א ל ה ח ם פרי יוזמח‬ ‫ש ל י ח י ד י ם ‪ ,‬ק ה י ל ו ת ו מ ס ג ר ו ת א ר ג ו נ י ו ת ל מ י נ י ה ן ‪ .‬ת ו פ ע ה זו מ י י צ ג ת נ א מ נ ה א ת ר ו ה ה ע י ד ן‬ ‫שסוציולוגים והיסטוריונים רבים מכנים ״פוסט־מודרני״‪ ,‬שההכרה הישראלית נתונה בו מזח‬ ‫כ מ ע ט ש ל ו ש ה עשורים‪ ,‬והוא מתאפיין‪ ,‬בין השאר‪ ,‬ב ה כ ר ה ש מ ע נ י ק הציבור ל״אהר״‪ ,‬ל ק ב ו צ ו ת‬ ‫המיעוט או להריגים‪ ,‬הכרה שהיא רהבה יותר מבעבר‪ ,‬ובמתן עדיפות ל ה י ב ט הפרטי ע ל ההיבט‬ ‫הקולקטיבי‪ ,‬ל ה י ב ט אישי ע ל ההיבט הרשמי‪ ,‬ג ם ב ת ח ו ם ה ת ר ב ו ת ובתחום הזהות הקיבוצית‪.‬‬ ‫ב מ א מ ר ש ל פ נ י נ ו אני מ ב ק ש להציג ה י ב ט א ח ד ש ל הזהות הקיבוצית בישראל‪ :‬זיכרון ה ש ו א ה‬ ‫‪,‬‬ ‫כפי שהוא מ ת ג ל ם בהנצהה המונומנטאלית ה ל א ־ מ מ ל כ ת י ת ‪ .‬ב ת ו ך כ ך אני מ ב ק ש לברר מדוע‬ ‫ת ת ח ו ל ל חשינוי ח מ ד ו ב ר ב מ ו ע ד שצוין ומי א ו מ ח ח ו ל ל ו אותו‪ :‬היכן ה ו ק מ ו ציוני הזיכרון‬ ‫ההדשים ו מ ה אופיים‪ :‬ולבסוף‪ ,‬מ ה ניתן ל ל מ ו ד מניתות ת ר ב ו ת י ש ל ה א נ ד ר ט א ו ת ע ל ה ח ב ר ח‬ ‫הישראלית העכשווית‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ה ה נ צ ה ה היא א מ צ ע י ל ש מ ר א ת ז כ ר ם ש ל ד מ ו ת ‪ ,‬אירוע או רעיון מ ס ו י מ י ם ולהעניק ל ה ם מ ש מ ע ו ת‬ ‫שהיא מ ע ב ר לזמן ולמקום המונצהים‪ .‬האנדרטה יוצרת נוכחות ש ל מושא ההנצחה במרחב‬ ‫הציבורי ו מ ב ק ש ת עבורו ה כ ר ה ו ה ע ר כ ה ק ו ל ק ט י ב י י ם ‪ .‬ה צ ב ת יד זיכרון בנוף‪ ,‬או עיצוב נוף‬ ‫* עבודה זו נ כ ת ב ה ת ו ד ו ת ל מ ל ג ת מ ח ק ר שהעניקה קרן הזיכרון בניו־יורק‪.‬‬ ‫עמי ‪.111-1‬‬ ‫צילומי אנדרטאות‪,‬‬ ‫ראה בקובץ התצלומים‬ ‫‪94‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫כ ״ ז י כ ר ו ך ‪ ,‬ה נ ו מ ע ש ה ש ל ק י ד ו ש ה מ ר ח ב ה ה ו פ ך ח ל ק ת א ד מ ה ס ת מ י ת ל ס מ ל ת ר ב ו ת ‪ .‬ב מ ו ב ן זה‪,‬‬ ‫ההנצהה ר ו ש מ ת א ת ״ההיסטוריה הקדושה״ ש ל ההברה‪ .‬בניגוד ל פ ס ל ‪ ,‬שהוא ח ל ק מעולם‬ ‫ח א מ נ ו ת וכפוף ל כ ל ל י חשיפוט מ ת ח ו ם האסתטיקה‪ ,‬טוען גדעון עפרת‪ ,‬הרי ח ל ל ה ש ל ה א נ ד ר ט ה‬ ‫‪2‬‬ ‫הוא ת ל ת ־ מ מ ד י ) ז מ ן ־ מ ק ו ם ־ ה ת ר ח ש ו ת ( ושייך ל ת ח ו ם התיאטרון‪ .‬רוצה ל ו מ ר ש מ ע מ ד ה ש ל‬ ‫ח א נ ד ר ט ח ב א לידי מיצוי ברגע מסוים‪ ,‬יום חזיכרון ל מ ו נ צ ח י ם בה‪ ,‬או אז היא נ ט ע נ ת ב מ ש מ ע ו ת‬ ‫מ י ו ח ד ת עבור ציבור ״עולי הרגל״ שלה‪ ,‬ו ה ט ק ס שמתקיים ע ל ידה הוא בבחינת פולחן ש מ ק ד ש‬ ‫א ת העקרונות המוסריים והערכיים שהיא מייצגת‪ .‬ה ט ק ס מ ב ק ש לעורר חוויח ד ת י ת ־ מ נ ט ל י ת‬ ‫ט ו ט א ל י ת ועמוקח‪ ,‬שתיצור א צ ל ח נ ו כ ח י ם ת ח ו ש ה ש ל ש ו ת פ ו ת בסיפור הזיכרון ה מ ו ע ל ה בו‪.‬‬ ‫ע ר י כ ה ש ל א ו ת ו ה ט ק ס ב מ ו ע ד קבוע מ ח ז ק ת א ת מ ע מ ד ו ש ל סיפור הזיכרון כ ב ע ל ע ר ך ל ח ב ר ה‬ ‫ותורמת ל ת ו ד ע ת האחדות ש ל הפרטים המרכיבים אותה‪ ,‬בהיותה יחידה חברתית אחת‪.‬‬ ‫ה א נ ד ר ט ה אינה מ ע ש ה א מ נ ו ת ח ו פ ש י פ ר י ה ש ר א ה ש ל אמן‪ ,‬א ל א יצירה מוזמנת‪ ,‬ו ב ע ל י‬ ‫חעניין א ח ר א י ם ג ם ע ל ת כ נ י ה ומיקומה‪ .‬כדי ש ה א נ ד ר ט ה ת ו כ ל ל ה ע ב י ר א ת ה מ ס ר י ם באופן בהיר‬ ‫כ כ ל ה א פ ש ר עליה ל ה י ו ת מ ע ו צ ב ת ב ס מ ל י ם שיחיו מוכרים ומובנים לחברי ה ק ב ו צ ח ומזוהים‬ ‫אסוציאטיבית ע ם נושא ההנצחה ועם נסיבות הקמתה‪ .‬אם התנאים אינם מתקיימים‪ ,‬כמו במקרה‬ ‫ש ל ה א נ ד ר ט ה ״ ש ו א ה ו ת ק ו מ ה ״ ש ל י ג א ל ת ו מ ר ק י ן ‪ ,‬ה נ י צ ב ת ב כ י כ ר ר ב ץ ב ת ל ־ א ב י ב )‪,(1975‬‬ ‫י ח ל ו ף הציבור ע ל פ נ י ה מ ב ל י ל ז ה ו ת שהיא מ י ו ע ד ת ל ש א ת זיכרון ו מ ס ר קיבוצי מ ס ו י ם ויראה ב ה‬ ‫מיצג אמנותי‪.‬‬ ‫ה א נ ד ר ט א ו ת ב י ש ר א ל ה ו ק ד ש ו מ ל כ ת ח י ל ה ל נ ו פ ל י ם הציונים‪ ,‬א ל ה שנהרגו ב מ ס ג ר ת ה מ א ב ק‬ ‫ל ה ק מ ת ה ב י ת ח ל א ו מ י בימי ח מ נ ד ט ו ל ח ל ל י מ ע ר כ ו ת ישראל‪ .‬הן ש י מ ש ו א מ צ ע י מ ו ע ד ף ל ה ב נ י י ת‬ ‫‪3‬‬ ‫הזיכרון ההיסטורי ב מ ר ח ב הציבורי‪ ,‬כ״נוף ש ל זיכרון״‪ .‬יעדה העיקרי ש ל אנדרטה‪ ,‬הסבירו‬ ‫בארץ‪ ,‬הוא ״להעביר ל ד ו ר ו ת הבאים א ת ע ל י ל ו ת הגבורה ש ל הנופלים ו ל ה פ כ ה ל ס מ ל ולדוגמא״‪,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫הן ל ת ב י ע ה ע ל ה ט ר י ט ו ר י ה ה ל א ו מ י ת והן כביטוי ל י י ה ו ד ה ש ל הארץ‪ ,‬ב ה י ו ת ה מ ו ל י ד ה ש ל גבורה‬ ‫יהודית הדשה‪ .‬כמו כן העידה ע ל נאמנותם ש ל הנופלים ל מ ו ל ד ת ולערכיה הקולקטיביים ש ל‬ ‫ח ח ב ר ה ‪ .‬ברור א פ ו א כי ש א ל ת ה נ צ ח ת ם ש ל ה נ ס פ י ם בשואה‪ ,‬ת ח י ל ח ע ל ידי חיישוב ו א ח ר כ ך ע ל‬ ‫ידי המדינה‪ ,‬ה י ת ה מ ו ר כ ב ת במיוחד‪ .‬ראשית‪ ,‬מ ש ו ם ש ח ק ו ר ב נ ו ת ל א נחרגו בארץ‪ ,‬א ל א מ צ א ו א ת‬ ‫מ ו ת ם ״שם״‪ ,‬בגולה‪ ,‬מ ק ו ם ש״סירבו״ ל ע ז ו ב ע ל א ף ק ר י א ת ה ה מ פ ו ר ש ת ש ל ה ת נ ו ע ה הציונית‬ ‫לעלייה‪ .‬שנית‪ ,‬מפני שבציבוריות הישראלית ע ל ת ה הטענה כ י היהודים בשואה הפגינו רק‬ ‫״מעט״ ה ת נ ג ד ו ת אקטיבית‪ ,‬לוחמנית‪ ,‬ו ח ל כ ו ברובם א ל מ ו ת ם ״כצאן לטבח״‪ ,‬ולכן‪ ,‬לכאורה‪,‬‬ ‫אין ה נ ס פ י ם ר א ו י י ם ל ח נ צ ח ה ב ד ו מ ה ל ״ ג י ב ו ר י ם ״ ‪.‬‬ ‫ע ם ז א ת י ש ל ז כ ו ר כ י ב ש נ י ם ‪ 1949-1946‬ה י ו ז ו ו ע ו ת ה ש ו א ה ח ל ק מ ה ת נ ס ו ת ם ה א י ש י ת ש ל‬ ‫כ ח מ י ש י ת מיהודי הארץ‪ ,‬ועבור כ ש ל י ש נוספים — אסון ש מ ח ק א ת נוף י ל ד ו ת ם ל ע ד והשאיר‬ ‫רבים מ ה ם יתומים וחסרי שארים‪ .‬לכאורה‪ ,‬ניתן חיח ל צ פ ו ת כ י ל נ ו כ ח הנתונים ה א ל ח יקומו‬ ‫בשנים ש ל א ח ר מ ל ח מ ת העולם השנייה מ ס פ ר ר ב ש ל אתרי הנצחה לשואה‪ ,‬ביוזמה פרטית‪,‬‬ ‫מ ם ג ר ת י ת )‪ ,(vernacular‬ל א ו מ י ת א ו א ח ר ת ‪ ,‬ו א ו ל ם ל א מ י ת ו ש ל ר ב ד ה י ה ה מ צ ב ש ו נ ה ב ת כ ל י ת ‪.‬‬ ‫א פ ש ר להסביר א ת מיעוט אתרי חחנצחה ב מ צ ב ם האישי והכלכלי ה ק ש ח ש ל רוב חניצולים‪,‬‬ ‫״אבן מקיר תזעק״‬ ‫‪95‬‬ ‫שרובם כ כ ו ל ם ע ל ו לארץ בהיותם צעירים בני ‪ ,30-15‬ולא היו להם ל א משפחה‪ ,‬ל א הכשרה‬ ‫מקצועית ולא הון‪ .‬אפשר שתרם ל כ ך גם רצונם להיות ״ישראלים״ ולבנות ל ע צ מ ם מסגרת היים‬ ‫חדשה ונורמלית‪ ,‬שפירושה היה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬צמצום הביטויים האישיים והציבוריים להיותם‬ ‫ח ל ק מ ה ע ב ר הטראומטי ש ל השואה‪ .‬הביטוי הנפוץ ל כ ך היה ה ד ה ק ת ״עבר״ השואה הרחק‬ ‫משגרת חיי היומיום‪ ,‬ע ד כדי שתיקה מ ו ח ל ט ת בנושא גם בתוך מסגרת התא המשפחתי‪ .‬זאת‬ ‫ועוד‪ ,‬השימוש באנדרטאות ל ח נ צ ח ת חללי מ ע ר כ ו ת ישראל היה דפוס ת ר ב ו ת כ ח מקובל‪ ,‬עד‬ ‫שדחה בשנות דור את האפשרות לראות בהן אמצעי לגיטימי ל ש א ת גם את זכר קורבנות השואה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫מרדכי שנהבי‪ ,‬ח ב ר קיבוץ מ ש מ ר העמק‪ ,‬הוא ב ע ל התוכנית ה מ ת ו ע ד ת הראשונה ל ה נ צ ח ת‬ ‫השואה בארץ־ישראל‪ .‬התוכנית הוגשה ל ה נ ה ל ת הקרן הקיימת לישראל ב ס פ ט מ ב ר ‪ .1942‬תוכנית‬ ‫זו‪ ,‬בשינויים מסוימים‪ ,‬היתה בטיפולו ש ל הוועד הלאומי מ ש נ ת ‪ 1945‬ועד ‪ 1949‬ונקראה ״יד‬ ‫ושם״‪ .‬ואולם מ פ ע ל ההנצחה הלאומי יצא א ל ה פ ו ע ל רק בשנת ‪ ,1953‬ע ם ק ב ל ת ו ש ל ״חוק‬ ‫רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ‪ -‬יד ושם״ ב כ נ ס ת ו ה ק מ ת המוסד ע ל הר הזיכרון בירושלים‪.‬‬ ‫האנדרטה הראשונה‪ ,‬״אוהל יזכור״)א‪ .‬אלחנני‪ ,(1961 ,‬נ ח נ כ ה באתר בשנה שהתקיים גם מ ש פ ט‬ ‫אייכמן‪ .‬ה״אוהל״ הוא מ ב נ ה מרשים‪ .‬בתוכו נ מ צ א ת ״אש התמיד״‪ ,‬ו ב ק ר ב ת ה לוח אבן שתחתיו‬ ‫טמון אפרם של עשרות אלפי נספים‪ .‬ע ל ר צ פ ת ו רשומים שמות של עשרים ושניים מבין מ ח נ ו ת‬ ‫הריכוז והשמדה‪ ,‬גאיות ההריגה ו מ ח נ ו ת ה מ ע ב ר שהקימו הנאצים ברחבי אירופה‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬בראשית ימי המדינה נ ש ל ל ה ההנצהה ה מ מ ל כ ת י ת ולא ניתן מענה ל מ ש א ל ו ת הלב‬ ‫ש ל יחידים שבני מ ש פ ח ת ם נ ס פ ו בשואה ובעיקר לנציגי התאחדויות העולים ולארגונים שונים‬ ‫ש ל ניצולים‪ .‬הם שיתפו אפוא פ ע ו ל ה ע ם מ פ ע ל ההנצחה שיזם ה ר ב ש מ ו א ל זנוויל כהנא‬ ‫‪6‬‬ ‫ב־‪ ,1949‬בהר ציון בירושלים‪ ,‬ב ת מ י כ ת ם של משרד ה ד ת ו ת והרבנות הראשית‪ .‬הציבור הזה לא‬ ‫המתין עד ש ה מ מ ש ל ה ת מ מ ש א ת ה ח ל ט ו ת י ה והציב ב״מרתף השואה״ ל ו ה ו ת זיכרון ל מ א ו ת‬ ‫רבות של קהילות שחבריהן החיים בישראל עלו לרגל ל ה ר ביום הזיכרון שיוחד עבור ק ה י ל ת ם‬ ‫וכן ביום הקדיש ה כ ל ל י — י׳ בטבת‪ .‬ל ו ח ו ת הזיכרון עוצבו בצורה של מ צ ב ת קבר‪ ,‬ונחרתו‬ ‫עליהם שם הקהילה ותאריך יום הגירוש של יהודיה או השמדתם‪ ,‬מועד שהיה ליום זיכרון‪ ,‬וכן‬ ‫כמה מ ש פ ט י ם המתארים א ת גודל החורבן ואת הציווי לזוכרו‪ .‬אופייה המסורתי של ההנצחה‪,‬‬ ‫במעין ק ט ק ו מ ב ה עתיקה‪ ,‬וקרבתו ש ל ״מרתף השואה״ ל ״ ק ב ר ד ו ד המלך״ ולעיר העתיקה‬ ‫בירושלים הפך א ת ה מ כ ל ו ל ל״נוף זיכרון״ ציוני־דתי‪ .‬הוא היה אמור להעניק לקרובי הנספים‬ ‫ולניצולים שעלו אליו לרגל ת ח ו ש ה כי הקורבן ל א היה לשווא‪ ,‬וכי מ ו ת יקיריהם‪ ,‬אף ע ל פי‬ ‫שנשזר באסונות העבר של עם ישראל‪ ,‬הוא ב ע ל ייחוד ורוב משמעות‪ ,‬היות שהוא מרמז ע ל‬ ‫״ראשית צמיחת גאולתנו״‪ .‬״עוף החול היהודי״ ק ם לתחייה מ א פ ר ם של מתי השואה‪ ,‬ע ל ראש‬ ‫הר־ציון בירושלים‪ ,‬בירתה של מדינת ישראל‪ ,‬ו ה מ ל ך דוד שושבינו‪.‬‬ ‫ראוי לציין שאת המצבה הקהילתית הראשונח הקים ארגון יוצאי זדונסקה־וולה )פולין(‬ ‫לזכר קורבנות הקהילה‪ ,‬שאפרם נטמן ב־‪ 1946‬בבית הקברות טרומפלדור ב ת ל ־ א ב י ב ‪ .‬האנדרטה‬ ‫‪96‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫הראשונה שהוקמה לזכר השואה)‪ (1947‬חיתח מעשח ידיו של ה פ ס ל זאב בן־צבי‪ ,‬חבר קיבוץ‬ ‫משמר העמק‪ ,‬והוקדשה ל״ילדי השואה״‪ .‬היא ניצבת ב ל ב הקיבוץ )״פינת השואה״ מכנים‬ ‫אותה(‪ ,‬ו ב ח ל ק ה ב ו ל ט שבה נראית אם העומדת ופניה רכונים א ל בנה שעומד לרגליה‪ ,‬והוא‬ ‫מושיט א ת זרועותיו כ ל פ י מ ע ל ה כ מ ב ק ש ל ה י ת ל ו ת בה‪ .‬יש לקרוא ט ק ס ט אמנותי זה ע ל רקע‬ ‫הפייטה הנוצרית ה ק ל א ס י ת של מריה חיושבת ו ח ו ב ק ת בידיה א ת בנה ה מ ת שהורד מן הצלב‪.‬‬ ‫האנדרטה ש ל בן־צבי מ ב ט א ת ‪ ,‬כ ך נראה‪ ,‬א ת היפוכה‪ .‬אמנם ניכר בה יגונה ש ל האם ע ל מר‬ ‫גורלו של בנה‪ ,‬אך בולט עוד יותר הריחוק בין השניים‪ ,‬שמודגש במבטה של האם‪ ,‬ה מ ו ס ט מן‬ ‫חבן‪ ,‬ובמרחק הגדול שבין ראשיהם ובעצם הדבר שאינה מ ה ב ק ת אותו ע ל אף קריאתו הנואשת‪.‬‬ ‫הפייטה היא איקונח של רחמי אם‪ ,‬של עצב וצער עמוקים על מותו של חבן כקורבן‪ ,‬שנעדרים‬ ‫ביטויי זעם כ ל פ י המבצעים‪ .‬יש בפייטה מידה רבה ש ל השלמה עם הגורל משום שההקשר‬ ‫הדתי שבו נוצרה מבטיח למאמין שהמוות לא היה לשווא‪ ,‬להפך‪ ,‬המוות הוא שהביא את הגאולה‪.‬‬ ‫״פינת השואה״ של בן־צבי‪ ,‬ל ע ו מ ת זאת‪ ,‬מציגח אם אחוזת ס ב ל וייאוש עמוקים שמונעים מ מ נ ה‬ ‫ל ה ס ת כ ל בעיני בנה ה מ ת ר פ ק עליה וקורא לעזרה‪ ,‬היות שלא נותר בה עוד כ ו ה ל מ ל א את‬ ‫ח ב ט ח ת ה ה ט ב ע י ת של אם לצאצאה — להגן ע ל חייו‪ .‬ה פ ס ל קבע בכניסה ל ר ח ב ת האנדרטה א ת‬ ‫הפסוק שעורר אותו לחקימח‪ :‬״ישראל אובד לעיני‪ .‬אני פורשת את כפי ואין מושיע‪ .‬הושיעו״‪.‬‬ ‫ציטטה מקריאתה של טוסיה אלטמן‪ ,‬ל ו ה מ ת השומר הצעיר הנערצת מ מ ר ד גטו ורשה‪ .‬טוםיה‬ ‫נהרגה שנה אחר כ ך )‪ (1944‬בקרבות נגד הגרמנים‪ .‬זאב בן־צבי‪ ,‬מורה ב ב צ ל א ל ולימים התן‬ ‫פרס ישראל ל פ י ס ו ל ) ת ש י ״ ג ‪ ,(1953‬בחר להציג את זכר השואה מתוך אמפתיה עמוקה לקורבנות‬ ‫ולסבלם‪ ,‬והוסיף ע ל כ ך דרישה מרומזת מהמתבונן‪ :‬מתן תשובה לקריאתה הנואשת של טוסיה‬ ‫‪-‬‬ ‫״הושיעו״‪ ,‬כלומר‪ ,‬האם אנשי היישוב ‪ -‬הן כפרטים והן כ ק ו ל ק ט י ב ‪ -‬עשו די להצילם?‬ ‫האנדרטה של זאב בן־צבי אינה מ ש ק פ ת את עמדתה הרשמית של ההברה הישראלית לזיכרון‬ ‫השואה בשלושים שנותיה הראשונות של המדינה‪ .‬ההכרזה ע ל ה ק מ ת ״רשות הזיכרון לשואה‬ ‫ולגבורה ‪ -‬יד ושם״)‪ (1953‬וקביעת ״יום הזיכרון לשואה ולגבורה״)‪ (1959‬הבהירו לישראלים‬ ‫כי היכל הזיכרון ש ל ה ש מ ד ת היהודים באירופה ניצב ע ל שני עמודים ולא ע ל ה א ב ל לבדו‪.‬‬ ‫באקדמיח נ כ ת ב ו מחקרים‪ ,‬ובמשרד ההינוך הוציאו ספרי לימוד ע ל ״תולדות היהודים בימי‬ ‫השואה והגבורה״ כאילו היתה ״הגבורה״ עידן היסטורי‪ .‬אין פלא אפוא שסמלי התקופה הבולטים‬ ‫ביותר היו פ ס ל ו של מרדכי אנילביץ׳ בקיבוץ יד מ ר ד כ י ) נ ‪ .‬רפופורט‪ (1951 ,‬וטקסי יום הזיכרון‬ ‫שהתקיימו ביד מרדכי ובקיבוץ לוחמי הגטאות‪ ,‬ולא הטקסים שקיים ״יד ושם״ ביער הקדושים‬ ‫או בערים הגדולות‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬מהם מאפייניה של החנצחה המונומנטאלית ה ל א ־ מ מ ל כ ת י ת של השואה? קודם שאענה‬ ‫ל ש א ל ה אני מ ב ק ש לציין כי הנתונים ו ה מ ס ק נ ו ת המובאים להלן נסמכים ע ל ממצאים חלקיים‬ ‫מ ת ו ך עבודה מקיפה שאני עומד להשלים בנושא‪ .‬חמחקר החשוב ביותר בתחום עד כה הוא של‬ ‫פרופ׳ יהודית תידור באומל‪ ,‬והוא פורסם ל פ נ י כעשור‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״אבן מקיר תזעק״‬ ‫‪97‬‬ ‫כאמור‪ ,‬עד ת ה י ל ת שנות השבעים הוקמו בארץ רק מ ע ט אתרי הנצחה מונומנטאליים לזכר‬ ‫השואה‪ .‬עיקר מאמציהם של סוכני הזיכרון הופנו עד אז ל פ ר ס ו ם יומנים אישיים ולאיסוף‬ ‫עדויות‪ .‬אפשר‪ ,‬כפי שמציינת תידור באומל‪ ,‬שהעניין הגובר בשואה ב כ ל ל וגילם ה מ ת ק ד ם של‬ ‫פעילים בארגוני הניצולים וכן השיפור ביכולת של חברי הקהילה לגייס כ ס פ י ם ) ש א פ ש ר ו להקים‬ ‫מ צ ב ו ת גדולות( היו גורמים השובים בתהליך השינוי‪ .‬ממרהק השנים פ ת ח ו ניצולים רבים את‬ ‫סגור ל י ב ם וההלו ל ס פ ר א ת קורותיהם לבני הדור השלישי שהולידו בארץ‪ ,‬ת ה ל י ך שהתעצם‬ ‫בעשורים האחרונים‪ ,‬אולי גם בשל ״מצעד החיים״‪ ,‬ש ה ה ל להתקיים באתרי מ ה נ ו ת ההשמדה‬ ‫בפולין בסוף שנות השמונים‪ .‬העברת הסיפור האישי לבני ה מ ש פ ה ה ולקבוצות נ ו ס פ ו ת חידדה‬ ‫אצל הניצולים את הצורך ב ה ק מ ת ״בית עולם״ ל ע ב ר ילדותם‪ ,‬שהושמד ל ל א זכר‪ ,‬מ ה ל ך שניתן‬ ‫לפירוש חן כמילוי ח ו ב ת ההבאה ה ס מ ל י ת ל ק ב ר ישראל שאותה חשו הניצולים כ ל פ י קרוביהם‬ ‫שנספו‪ ,‬וחן ב ב ח י נ ת נחמה ע ל כי ל מ ר ו ת אסונם האישי והקיבוצי‪ ,‬הם)הניצולים( הצליחו ל ב נ ו ת‬ ‫חיים חדשים ולהקים מדינה לשארית ה פ ל ט ה ‪ .‬ולכן הציבו כ ע ת את הזיכרון ב מ ר ח ב חציבורי‪:‬‬ ‫בבתי הקברות מכאן ובנוף היישובי או ח פ ת ו ח מכאן‪.‬‬ ‫את הסקירה ע ל האנדרטאות בשני מרהבים אלה נ ח ל ק לשני תחומים‪ :‬מיקום וצורה‪.‬‬ ‫מיקום‬ ‫‪.1‬‬ ‫בבתי הקברות‬ ‫— ניתן להבהין בשני דגמי מיקום‪ .1 :‬ע ל יד שערי הכניסה ‪ .2‬לאורך צירי‬ ‫התנועה המרכזיים‪ .‬בשלושת בתי הקברות חגדולים במרכז חארץ ‪ -‬חולון‪ ,‬קריית־שאול ו נ ח ל ת ־‬ ‫יצחק‬ ‫‪ -‬עומדות יותר מ א ר ב ע ־ מ א ו ת מ צ ב ו ת ק ה י ל ה ) ר ו ב ־ ר ו ב ן בחולון( וכולן לאורך השדרות‬ ‫המרכזיות‪ .‬הן משמשות מעין מסגרת ל ח ל ק ו ת שכבר היו קיימות קודם להקמתן‪ ,‬באופן שהפוקדים‬ ‫את בית הקברות אינם יכולים ל ה ת ע ל ם מנוכחותן‪ .‬בבתי קברות המשרתים אוכלוסיה של יישובים‬ ‫קטנים יותר בולט דווקא הדגם האהר‪ .‬ל פ ע מ י ם האנדרטה ע ו מ ד ת מהוץ ל ת ו מ ו ת בית העלמין‪,‬‬ ‫בסמוך ל ש ע ר י ו ) כ פ ר ־ ס ב א ‪ ,‬עפולה‪ ,‬טירת־צבי(‪ ,‬אך לרוב היא ניצבת בסמוך לשער מבפנים‬ ‫)באר־שבע‪ ,‬כפר־ויתקין‪ ,‬הולתא(‪.‬‬ ‫‪ .2‬בנוף היישובי‬ ‫— האנדרטה מ ש ת ל ב ת בהיי היומיום של תושבי המקום‪ .‬יש שהיא ניצבת‬ ‫בשערי העיר )כרמיאל‪ ,‬שדרות‪ ,‬שורש(‪ ,‬יש שהיא ניצבת בכיכר העיר )תל־אביב‪ ,‬קריית־גת(‪,‬‬ ‫ל ע ת י ם סמוך ל ב י ת כ נ ס ת )חיבת ציון‪ ,‬נצרת עילית( ויש שהיא ניצבת בגינה עירונית‪ ,‬מקום‬ ‫מ ש ח ק ם של הילדים ומנוחתם של הקשישים)חיפה‪ ,‬זיכרון־יעקב‪ ,‬ערד‪ ,‬בת־ים‪ ,‬אשדוד(‪ .‬מבני‬ ‫ציבור הם סוג נוסף של אנדרטה מ ו נ ו מ נ ט א ל י ת יישובית‪.‬‬ ‫א‪ .‬מתיאונים ומבוני מחקר ‪ -‬עם קבוצה זד נ מ נ י ם ה מ פ ו ר ס מ י ם ש ב מ ו ס ד ו ת ‪ ,‬בגון‬ ‫מוזיאון‬ ‫בגבעת‬ ‫ווהלין״‬ ‫האחרונים‬ ‫הגטאות‪ ,‬מבון ״משואה״ בקיבוץ‬ ‫תל־יצהק‪ ,‬מרכז ״מורשת״‬ ‫בית לוהמי‬ ‫הביכה‪ ,‬המוזיאון ביר מרדכי‪ ,‬״בית טרזין״‬ ‫בגבעת היים איהור‪ ,‬״בית‬ ‫בגבעתיים וגם ״גנזך קידוש חשם״ של חסידי גור‬ ‫בבני־ברק‪ .‬בעשורים‬ ‫נוספו עליהם מוסרות חדשים‪ ,‬ביניהם נזכיר את‬ ‫״ביתלהיות״ בהולון‪,‬‬ ‫‪98‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫גלים‪,‬״בית‬ ‫״שמעולם״ בכפר הרוא״ה‪ ,‬״מכון אייבשיץ״ בחיפה‪,‬״‪ v‬לער״ בניר‬ ‫ררור״ ברהובות‪ ,‬״יר לזהב״ה״ בקרומים וגם ״בית הזיכרון״ באילת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בתי כנסת וישיבות ‪ -‬עשרות בתי כנסת הוקמו לזכרם של הנספים בשואה‪,‬‬ ‫מקצתם בשנות ההמישים ורבים אתרים בשנות השישים והשבעים‪ ,‬ויש בהם גם‬ ‫כאלה שהוקמו מאוהר יותר‪ .‬בירי רשימה של ארבעים וארבעה בתי כנסת הנושאים‬ ‫שמות הקושרים אותם ישירות לשואה‪ .‬יש הנקראים על שם קהילות‪ ,‬כגון קדושי‬ ‫בדיסק בירושלים‪ ,‬קרושי ליטא ברמת־השרון אז קדושי אושוויץ בבאר־שבע‪.‬‬ ‫אהרים‪ ,‬אהד־עשר במספר‪ ,‬נקראים ״זיכרון הקדושים״‪ ,‬עור שבעה נקראים‬ ‫״שארית הפלטה״‪ ,‬ויש הקרואים בשמות כמו ״ששת המיליונים״ )ירושלים(‪,‬‬ ‫אירופה״)פתת־‬ ‫השואה״)קריית־טבעון‪ ,‬רמלה ובנימינה( או ״קדושי‬ ‫״קדושי‬ ‫תקווה(‪ .‬על אלה יש להוסיף עוד רבים אהרים המוקדשים לזכר הקורבנות מבלי‬ ‫ששם בית הכנסת מציין זאת מפורשות )בית הכנסת הגדול בירושלים‪ ,‬בפר‬ ‫ויתקין‪ ,‬קיבוץ שלוהות(‪ .‬כקרב המגזר ההררי מקדישים ישיבות ושכונות לאותן‬ ‫אלה שהרבו בשואה ובכך מנציהים אותן‪ .‬כך למשל‪ ,‬יום הנוכתה של ישיבת‬ ‫תשי״ג)‪,(10.6.1953‬נבהר על ירי מקימה‪,‬הרב‬ ‫בבני־ברק‪,‬כ״ז בסיוון‬ ‫פוניבז׳‬ ‫יוסף שלמה בהנמן‪ ,‬בשל היותו יום השנה העשירי לכניסת צבאה של גרמניה‬ ‫הנאצית לליטא‪ ,‬בבהינת הידוש הייה של הישיבה המפוארת מהגולה‪ .‬במובן זה‬ ‫גם קריאתן של שכונות‪ ,‬בגון רמת ויזיניץ בהיפה‪ ,‬קריית צאנז בנתניה או קריית‬ ‫בעלז בירושלים על שם קהילות שהרבו הן בבהינתהנצהה מונומנטאלית לאותן‬ ‫קהילות‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪ .3‬בנוף הפתוח ‪ -‬הסוג הזה אינו נפוץ‪ .‬רוב האנדרטאות הוקמו בשטח ״יער הקדושים״‪ ,‬שנטעה‬ ‫הקרן הקיימת לישראל בפרוזדור ירושלים כבר בראשית שנות ההמישים‪ .‬יער זה כשהוא ל ע צ מ ו‬ ‫משמש ״אנדרטה״‪ ,‬באותו חאופן ש״שדרת חסידי אומות העולם״ מנציחה א ת דמויות מצילי‬ ‫היהודים ביד ושם‪ .‬האנדרטה הראשונה שהוקמה ביער היא ״מערת הקדושים״)‪ ,1959‬ע ל יד‬ ‫מ ס י ל ת ציון(‪ ,‬ואחריה חוקמו שם אחרות)כגון ״מגילת האש״ בכסלון‪ ,‬״קדושי דוכורםקי״ ]ברוסיה[‬ ‫בשואבה‪ ,‬״קהילת דורוהוי״ ]ברומניה[ בשורש‪ ,‬״יער פולין״ ליד נטף(‪.‬‬ ‫אנדרטה נ ו ס פ ת מסוג זה ניצבת ביער ש ע ל יד מושב רוגלית‪ ,‬והיא מ ו ק ד ש ת ליהודי צרפת‬ ‫שנשלהו להשמדה בפולין‪ .‬האנדרטה בנויה מקיר זיכרון שבו קבועים צילומי הרשימות השמיות‬ ‫המקוריות ש ל הנוסעים ברכבות המוות‪ .‬אנדרטח אחרת הוקמה ב״יער המגינים״‪ ,‬ע ל יד בקוע‪,‬‬ ‫והיא מנציחה א ת זכר ניצולי השואה שעלו ארצה ונהרגו כ ש ל ח מ ו ב מ ל ח מ ת העצמאות‪ .‬מ כ ל ו ל‬ ‫הנצהה מיוחד במינו הקימו יוצאי אזור זגלמביה שבפולין ליד מבוא מודיעים‪ .‬יש בו אנדרטה‬ ‫בדמות המילה ״זכור״)העתק מהמקור שבמאוטהאוזן‪ ,‬אוסטריח( ו מ ת ח ת י ה ״בקעת הקהילות״‬ ‫ובה שמות הנספים ושרידים ש ל ספרי תורה‪ .‬כ מ ו כן ישנם ר ה ב ת ה ת כ נ ס ו ת גדולה‪ ,‬תיאטרון‬ ‫״אבן מקיר תזעק״‬ ‫‪99‬‬ ‫ומגרש חנייה רחב‪ ,‬ולצידם משטח ובו ״מצבות״ זיכרון ל כ ל קהילות ח ב ל ־ ה א ר ץ הזה‪ .‬ראשי‬ ‫הארגון‪ ,‬שחיפשו אתר מתאים להנצחה‪ ,‬ביקשו כי יהיה בסמוך ל ק ב ר ו ת המכבים כיוון שרצו‬ ‫ל ה ק י מ ו ב ק ר ב ת אתר שמזוהה עם ה״גבורה״‪.‬‬ ‫צורה‬ ‫מבחינה אמנותית לא ניכר הבדל מהותי בין מצבות הקהילה העומדות בבתי הקברות לאנדרטאות‬ ‫הפזורות במרחבים אחרים‪ .‬ברבות מהן מופיעים סמלים של לאום ודת יהודיים ל צ ד סמלים של‬ ‫הורבן והשמדה‪ .‬בקבוצה הראשונה ניתן למצוא מגן ד ו ד ) ק ה י ל ת מזריץ׳ בבית הקברות בחולון‪,‬‬ ‫הלוהם היהודי בהיפה‪ ,‬קיבוץ גינוסר‪ ,‬ק ה י ל ת דורוהוי בשורש‪ ,‬ישיבת ההידר״א בירושלים‪ ,‬באר‬ ‫טוביה(‪ ,‬ל ו ה ו ת ה ב ר י ת ) ק ה י ל ת אטקי‪ ,‬ק ה י ל ת בריצאן בבית הקברות בחולון(‪ ,‬בית כ נ ס ת ) ק ה י ל ת‬ ‫פיוטרקוב־טריבולנסקי בבית הקברות בחולון‪ ,‬קהילת סלונים בבית הקברות נ ח ל ת יצחק‪ ,‬ק ה י ל ת‬ ‫קסטוריה בבית הקברות קריית שאול(‪ ,‬מנורת שבעת הקנים )קהילת חמילניק בבית הקברות‬ ‫בהולון‪ ,‬יהודי יוגוסלביה בשורש(‪ ,‬ס פ ר י ז כ ו ר ) ק ה י ל ת זסטבנה‪ ,‬ק ה י ל ת ב ל כ ט ו ב בבית הקברות‬ ‫בחולון( ומגילת ספר ת ו ר ה ) ״ מ ג י ל ת האש״ ביער כסלון‪ ,‬מכון ויצמן ברחובות(‪ .‬בקבוצה השנייה‬ ‫בולטים במיוחד דגם ה מ ש ר פ ו ת )קהילת אושווינצ׳ים בקריית שאול‪ ,‬ק ה י ל ת קאליש וקהילת‬ ‫פלוצק בבית חקברות בחולון( ואוסף מ צ ב ו ת בצורת בית ק ב ר ו ת )קיבוץ גן שמואל‪ ,‬קהילות‬ ‫זגלמביה במבוא מודיעים‪ ,‬קהילת פאביאניץ בבית הקברות בחולון(‪ .‬לנוכח הדימוי הנפוץ בציבור‪,‬‬ ‫שזיכרון השואה נ ק ב ע בעיקר ב ס מ ל י ״גבורה״ ש ל המאבק המזוין בנאצים ובעוזריהם‪ ,‬ראוי‬ ‫לציין א ת מיעוטן ש ל האנדרטאות הפיגורטיביות שהוקמו לזכר השואה‪ .‬היו שבהרו לחנציח‬ ‫בעזרת דמויות את הניצולים)כרמיאל‪ ,‬קיבוץ נצר סידני‪ ,‬ערד(‪ ,‬אך הרוב בחרו להציג באופן זה‬ ‫א ת הלוהמים )קהילת מנייביץ בבית הקברות בחולון‪ ,‬הלוהמים היהודים ב ת ל ־ א ב י ב ]‪,[2000‬‬ ‫ב ת ־ י ם וראשון־לציון‪ ,‬מרד ג ט ו ורשה ב מ ע ל ה החמישה‪ ,‬פ ס ל מרדכי אנילביץ׳ ביד מרדכי‪,‬‬ ‫הלוחמים בנאצים באשקלון(‪.‬‬ ‫מרכיב עיצובי אחר‪ ,‬המאפיין מ ס פ ר ניכר של אנדרטאות‪ ,‬הוא שילובו של א ל מ נ ט ״המים‬ ‫הזורמים״ כ ס מ ל לתחייה‪ ,‬שמדגיש את המסר המרכזי של הזיכרון הקיבוצי הנוגע לשואה בישראל‬ ‫‪-‬‬ ‫״משואה ל ת ק ו מ ה ״ )ראשון־לציון‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ]‪ ,[1975‬רהובות‪ ,‬קיבוץ עין הרוד מאוחד(‪.‬‬ ‫הדוגמה ה ב ו ל ט ת ביותר לנושא זה חיא מוזיאון ״בית לוחמי הגטאות״‪ ,‬ה מ ש ל ב בתוך המרחב‬ ‫שלו את א מ ת המים העתיקה של עכו‪ ,‬ש ת ח י ל ת ה במעיינות כברי‪ .‬מוטיב ״המים הזורמים״ חזר‬ ‫גם באנדרטה שהקימו חברי הקיבוץ לזכר הנספים בבית הקברות שלהם‪ .‬אותה א מ ת מים ניצבת‬ ‫גם כרקע ל א נ ד ר ט ה בבית הקברות ש ל מושב רגבה הסמוך‪ .‬באופן דומה ניתן לראות בקיר‬ ‫הכניסה החדש ל מ ת ה ם יד ו ש ם ) מ ש ה ספדי‪ (2004 ,‬מעין ייצוג ס מ ל י של ״סורג״ או ״אמת מים״‬ ‫)את הכינוי ״אקוודוקט״ נתנו לקיר אדריכלים ממשרדו ש ל ספדי‪ ,‬והוא בשימוש גם בקרב‬ ‫מדריכי יד ושם(‪ .‬האסוציאציות האלה לגיטימיות‪ ,‬משום שיד ושם ה נ ו ״המרחב המקודש״‬ ‫ה מ מ ל כ ת י לזכר השואה‪ ,‬והשניים‪ ,‬הסורג ו א מ ת המים‪ ,‬קשורים קשר הדוק ל ט ק ס ט י ם ו ל ס מ ל י ם‬ ‫הקשורים בבית ה מ ק ד ש בירושלים‪.‬‬ ‫‪100‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫האנדרטאות שהקים האמן יגאל תומרקין‪ ,‬בנצרת עילית)‪ (1965‬ובכיכר מ ל כ י ישראל ב ת ל ־‬ ‫אביב‪ ,‬היא כיכר רבין)‪ ,(1975‬שונות בצורתן מ כ ל האנדרטאות לשואה‪ .‬מידותיהן גדולות במיוחד‪,‬‬ ‫והן עשויות ברזל ו ב ע ל ו ת מורכבות ס מ ל י ת רבה המוצגת בעיצוב מ ו פ ש ט מאוד‪ .‬בשל הסיבות‬ ‫האלה עוררה הקמתן ויכוח ציבורי‪ .‬ב ע ק ב ו ת מ ש פ ט אייכמן הזמינו ניצולי שואה תושבי נצרת‬ ‫עילית מתומרקין אנדרטה‪ ,‬אך התקשו להבין את מה שיצר עבורם האמן ולהזדהות עימו‪.‬‬ ‫ל א נ ד ר ט ה שני מרחבים‪ :‬היצוני ופנימי‪ .‬במרהב החיצוני ישנה ר ח ב ת אבן גדולה‪ ,‬ועליה ניצב‬ ‫מ ב נ ה קעור‪ ,‬עשוי ברזל וצבוע בשחור‪ ,‬המזכיר בצורתו זרקור ע נ ק י ) י ו ת ר משני מטרים קוטרו(‪.‬‬ ‫המתבונן ב פ ס ל מ ק ב ל תהושה שאש זיכרון אמורה לפרוץ מ ת ה ת י ת ״הקערה״‪ ,‬שחלקי רובים‬ ‫ומקלעים מולהמים עליה‪ ,‬אלא שלמעשה מ ו ת ק נ ת שם רשת שבעדה חודר האור ל ה ל ק ה התחתון‬ ‫של האנדרטה‪ .‬אל המרחב הפנימי‪ ,‬ה ח ל ל ת ת ־ ק ר ק ע י ‪ ,‬יורדים בכניסה שדומה בעיצובה ל כ נ י ס ה‬ ‫ל מ ק ל ט י ם עירוניים‪ ,‬וקירותיה צבועים מבחוץ בצבע צהוב הזק‪ .‬במרכז ההדר ההשוך ניצב‬ ‫״מזכה״ אבן בעל ״כנפיים״‪ ,‬ומעליו‪ ,‬בתקרה‪ ,‬פ ת ה צר שהאור חודר בעדו ומגלה את צ ל ל י ת ם‬ ‫של חלקי הנשק השייכים ל פ ס ל שעל הרחבה‪.‬‬ ‫חמרחבים מייצגים‪ ,‬יש לחניח‪ ,‬את זכר ה ש ו א ה ) ב ח ל ק התהתון( ואת ה ג ב ו ר ה ) ב ח ל ק העליון(‪.‬‬ ‫המעבר שעושים המבקרים עם סיום הביקור‪ ,‬מ ל מ ט ה למעלה‪ ,‬מ ס מ ל את הנרטיב הלאומי ״משואה‬ ‫לתקומה״‪ ,‬והאור ההודר‪ ,‬ה פ ע ם מ ל מ ע ל ה כ ל פ י מטה‪ ,‬מאיר את ״השואה״ באור ״התקומה״‪ .‬ע ל‬ ‫הרהבה ה ק ה ל מ ת כ נ ס ל ט ק ס ביום הזיכרון‪ .‬הצבעים‪ ,‬שהור וצהוב‪ ,‬מייצגים עושר של סמלי‬ ‫זיכרון מהשואה‪.‬‬ ‫ה ק מ ת ה של אנדרטת ״השואה והתקומה״ ב ת ל ־ א ב י ב לוותה בביקורת ציבורית רבה ע ל כ ך‬ ‫שאינה ״במקומה״‪ .‬היא בנויה בצורת פירמידה הפוכה הניצבת ע ל קודקודה ו נ ת מ כ ת מצידיה‬ ‫בשלושה משולשים קטנים‪ ,‬שהם בסיסה הצר מאוד של האנדרטה וממעוף הציפור משווים ל ה‬ ‫מראה של מגן דוד‪ .‬״עולם הפוך״ זה יוצר תחושה של חוסר־יציבות‪ ,‬אף ע ל פי שלאנדרטה‬ ‫קונסטרוקציה מסיבית מברזל‪ .‬לתהושה הזאת מוסיפות מידותיה ההריגות — היא מ ת נ ש א ת‬ ‫לגובה של בית כבן שתי קומות‪ .‬הפירמידה חלולה ו ח ס ר ת ״רצפה״‪ ,‬כ ך שניתן ל ח ד ו ר אל ה ל ק ה‬ ‫ה״עליון״ במקום שהיא ״נעוצה״ באדמה ולראות משם א ת השמים‪ .‬קירות הפירמידה עשויים‬ ‫כמו ״כתונת פסים״ בצבעי ה ח ל ו ד ה ) ש ל קורות הברזל( ו ה צ ה ו ב ) ל ו ח ו ת מחומר פ ל ס ט י הקבועים‬ ‫בין הקורות(‪ .‬בנקודת המפגש הדמיונית של הקודקוד עם הקרקע ניצב ע ל ר צ פ ת האנדרטה‬ ‫מעין סדן ברזל ענקי‪ ,‬ומגן דוד צהוב מוטבע עליו‪ .‬בצמוד ל א נ ד ר ט ה נ ב נ ת ה ב ר כ ת מים גדולה‬ ‫ובה מזרקה‪ .‬ניתן לשער כי הללו ייצגו את ״החיים״‪ ,‬כלומר את ת ק ו מ ת העם בישראל‪ ,‬אלא‬ ‫שהמזרקה פ ע ל ה רק זמן קצר ביותר‪ ,‬ומזה כעשרים שנה שגם הברכה ריקה‪.‬‬ ‫תומרקין היה יוזם הקמתה של האנדרטה‪ .‬ע ל רקע השבר העמוק שיצרה מ ל ה מ ת יום הכיפורים‬ ‫בהברה הישראלית ראה האמן השיבות ב ה ב ל ט ת נוכחותו של זכר השואה )האנדרטה( במרחב‬ ‫היומיום של ״התקומה״)בניין עיריית תל־אביב(‪ ,‬כדי להשפיע ע ל ד מ ו ת ה המוסרית של ההברה‬ ‫המיוסרת‪ .‬תומרקין האמין כי עושר הסמלים שנטענה בהן יעניק לה היים ב ל ב הכיכר ו ב ל ב‬ ‫האנשים הבאים אליה‪ .‬ואולם הלכה למעשה‪ ,‬אין ל א נ ד ר ט ה ״קהל מאמינים״‪ ,‬כלומר היא לא‬ ‫״אבן מקיר תזעק״‬ ‫‪101‬‬ ‫מעוררת בציבור ת ה ו ש ו ת של יראת כבוד בשל ״המקום״ שלה במרחב ואינה יוצרת הזדהות עם‬ ‫זכר השואה והוויית התקומה‪ ,‬שהיא אמורה ל ס מ ל אותן‪ ,‬ולכן אין משתמשים בה בטקסי יום‬ ‫הזיכרון לשואה‪ .‬היא ניצבת כ פ ס ל סביבתי ו נ ש פ ט ת באמות מידה אמנותיות‪ ,‬במקום שתשמש‬ ‫ס מ ל ומסר לערכים חברתיים ולאומיים‪.‬‬ ‫‪Л‬‬ ‫ההתיישבות ה ע ו ב ד ת מזוהה עם סמלי ״הגבורה״ מימי השואה ועם סמלי ״החלוץ״ ו״הלוחם״‬ ‫מימי היישוב וראשית המדינה‪ ,‬ו ע ל כן המקרה הפרטי שלח מ ש מ ש אבן בוחן ל ח ב ר ה כולה בדיון‬ ‫ע ל ה נ צ ה ת השואה‪ .‬ל פ י כ ך ארחיב כאן בדברי ההסבר‪.‬‬ ‫עוד קודם שנדון באופני שימור זכרון השואה בקיבוצים ובמושבים‪ ,‬ראוי לציין כי יש בהם‬ ‫גם כ א ל ה ששמם מנציה את זכר קורבנותיה וניצוליה )אודים‪ ,‬גלעד‪ ,‬המעפיל‪ ,‬משואות יצחק‪,‬‬ ‫‪9‬‬ ‫לוחמי הגטאות(‪ .‬כ כ ל ל ‪ ,‬נפוצים בהתיישבות זו שני דפוסי הנצחה המופיעים רק מ ע ט אצל כ ל‬ ‫האחרים‪ .1 :‬אנדרטאות פיגורטיביות ‪ .2‬מוזיאונים או חדרי חנצחה‪ .‬ה א נ ד ר ט א ו ת ) מ ש מ ר העמק‪,‬‬ ‫יד מרדכי‪ ,‬מ ע ל ה החמישה‪ ,‬נצר סידני( נבנו כולן בשני העשורים הראשונים לקום המדינה‪,‬‬ ‫שעה שסגנון זה היה אופייני ל ה נ צ ה ה של ה ל ל י מ ע ר כ ו ת ישראל‪ .‬כ ל המוזיאונים שהוקמו‬ ‫בקיבוצים באותן ש נ י ם ) ג ב ע ת ברנד‪ ,‬מענית ]גבעת חביבה[‪ ,‬לוחמי הגטאות‪ ,‬יד מרדכי( העמידו‬ ‫במרכזם את ״הגבורה״ או ההתנגדות שהפגינו חברי ת נ ו ע ו ת הנוער הציוניות‪ .‬אלח שהוקמו‬ ‫אהר כך הדגישו א ת המאבק להישרדות בגטאות ואת זכר ע ו ל ם חחיים היהודיים ש ח ר ב ) ג ב ע ת‬ ‫חיים איחוד‪ ,‬ניר גלים‪ ,‬כ פ ר הרוא״ה( או את ה ת ק ו מ ה ) ת ל יצהק(‪ .‬היו גם ששילבו את זכר הבנים‬ ‫שנפלו ב מ ע ר כ ו ת ישראל במבנה שהוקם לזכר ששת המיליונים)גלאון‪ ,‬מעין צבי(‪.‬‬ ‫ההתיישבות ה ע ו ב ד ת היתה גם הראשונה שהקימה אנדרטה מ ש ו ת פ ת ל ז כ ר ה ל ל י השואה‬ ‫וחחיילים ש נ פ ל ו ב מ ע ר כ ו ת ישראל‪ .‬כבר בשנות חחמישים חקימו חברי כ פ ר הרוא״ה קיר מצבה‬ ‫בבית הקברות המקומי שמצידו ה א ח ד ) ז ה שפנה אל הנכנסים לאתר( היו חקוקים שמות חחיילים‬ ‫ומצידו האחר היה ציון זכר ל ק ו ר ב נ ו ת השואה )האנדרטה נהרסה‪ ,‬והרשה הוקמה ת ה ת י ה ב ־‬ ‫‪ .(2003‬לימים‪ ,‬בשנת ‪ ,1977‬הקימו הברי המושב השיתופי מ ו ל ד ת אנדרטה לזכרם של הקורבנות‬ ‫מ״שם״ ומ״כאן״‪ ,‬ומאז נוספו עליה אחרות‪.‬‬ ‫כ מ ה יישובים הנציהו א ת זכר קורבנות השואה ושרידיה באנדרטה כ ל ל י ת ‪ .‬יש שהאנדרטה‬ ‫ניצבת בגינה ביישוב)נצר סירני‪ ,‬מ ש מ ר העמק‪ ,‬העוגן(‪ ,‬לעיתים היא שוכנת בבית ה ק ב ר ו ת ) ע י ן‬ ‫החורש‪ ,‬גבת‪ ,‬כנרת‪ ,‬מעברות(‪ ,‬והיא מצויה גם ב ד מ ו ת ת ב ל י ט ע ל קיר ב מ ב נ ה ציבור )גלעד‪,‬‬ ‫העוגן‪ ,‬גלאון(‪ .‬ואולם במקרים רבים מעוצבת האנדרטה כקיר זיכרון‪ ,‬״כותל השמות״ של הנספים‪,‬‬ ‫ב ל ב היישוב )עין השופט( או‪ ,‬לרוב‪ ,‬בבית הקברות ש ל ו ) א ל ו נ י ם ‪ ,‬באר טוביה‪ ,‬נאות מרדכי‪,‬‬ ‫החותרים‪ ,‬נחשולים‪ ,‬דגניה א׳(‪ .‬סגנון זה אופייני כמובן ל א נ ד ר ט א ו ת החיליות ל ה ל ל י צה״ל‬ ‫)חיל השריון בלטרון‪ ,‬הצנחנים בתל־נוף‪ ,‬ח ט י ב ת הנח״ל בפרדס חנה(‪ .‬דפוס זה של הנצחת‬ ‫שמות הופיע גם ע ל אנדרטאות שעוצבו כ מ צ ב ו ת אבן)קיבוץ הזורע‪ ,‬כפר הרוא״ה( או ע ל ל ו ח ו ת‬ ‫סלע ג ד ו ל י ם ) ט י ר ת צבי‪ ,‬לוחמי חגטאות‪ ,‬כ פ ר רופין(‪ .‬בקיבוץ גינוסר חקקו את השמות ע ל אדני‬ ‫‪102‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫אבן של מ ס י ל ת רכבת‪ .‬אלא שבשונה מהן ומאלה האחרות המוקדשות לשואה‪ ,‬היו קיבוצים‬ ‫ומושבים שהוסיפו ל צ ד שם קורבנות השואה גם את שמות ההברים שהנציתו א ו ת ם ) ת י ב ת ציון‪,‬‬ ‫גן שמואל(‪ .‬יש גם כאלה שהנציהו בדרך המסורת‪ ,‬ורשמו א ת שמות הנספים והמנציחים במגילה‬ ‫או בספר ז י כ ר ו ן ) ב י ת ־ ה ש י ט ה ‪ ,‬שפיים(‪ .‬בנקודה זו ראוי להזכיר כי משלהי שנות השמונים‬ ‫ובעיקר ב מ ה ל ך שנות התשעים‪ ,‬נ מ צ א ת הפעילות התרבותית בקיבוץ‪ ,‬שהחלה כמאמץ אדיר‬ ‫לחידוש של תכנים דתיים וחילוניים‪ ,‬בתהליך של הסתגרות מ ח ש ב ת י ת והזרה הדרגתית א ל‬ ‫ערכי היהדות ח מ ס ו ר ת י ת ‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫את הדמיון בסגנון ההנצהה של הקיבוצים למיניהם אפשר אולי להסביר בכך שבאותן השנים‬ ‫הוקמה ועדת התרבות הבין־קיבוצית‪ ,‬ששימשה סוכן ידע שתיווך בין היוזמות ביישובים למיניהם‪.‬‬ ‫עם זאת ראוי לציין כי דפוס ההנצהה ה מ ש ו ת פ ת בהתיישבות העובדת אינו דבר המובן מאליו‪.‬‬ ‫המנציחים הם אמנם חברים בקהילה יוצרת אחת מזה עשרות שנים‪ ,‬אלא שהנספים שהם הנציחו‬ ‫לא חשתייכו מעולם ל מ ס ג ר ת חברתית או גיאוגרפית מוגדרת‪ ,‬לא בחייהם ולא במותם‪ .‬יתר ע ל‬ ‫כן‪ ,‬הנצהה אישית של קרובי מ ש פ ח ה שנספו בשואה ע ל גבי מ צ ב ת הקבר של אדם כלשהו‬ ‫ש נ פ ט ר בישראל היתה ידועה כבר משנות השישים‪ ,‬הן בערים והן בהתיישבות העובדת‪ .‬יש‬ ‫אפוא מקום ל ש א ו ל מדוע לא אומץ דפוס זח באופן נרחב בקיבוצים ובמושבים‪ ,‬ומדוע העדיפו‬ ‫ההברים להקים דווקא אנדרטאות משותפות‪.‬‬ ‫התשובות ל ש א ל ו ת אלה נעוצות באירועים ההיסטוריים ש ה ת ח ו ל ל ו בישראל בשלהי המאה‬ ‫העשרים ובאווירה חחברתית ששררה בה‪ .‬שנות השישים והשבעים ראויות להיחשב ל ש נ ו ת‬ ‫ההתייצבות והביסוס של ההתיישבות העובדת ב כ ל ל ושל התנועה הקיבוצית בפרט‪ .‬אחרי מ ל ח מ ת‬ ‫ששת הימים‪ ,‬כ ח מ ש ־ ע ש ר ה שנה מאז הפילוג הגדול בתנועה הקיבוצית‪ ,‬כבר ניכר ת ה ל י ך של‬ ‫השלמה והתקרבות פוליטית בין קיבוצים מהתנועות השונות‪ .‬עליית הליכוד לשלטון בשנת‬ ‫‪ 1977‬ב״מהפך״ הפוליטי האיצה את התהליך‪ ,‬ושנתיים אחר כך‪ ,‬ב־‪ ,1979‬קמה ה ת ק ״ ם ) ה ת נ ו ע ה‬ ‫הקיבוצית חמאוחדת(‪ ,‬ולימים הצטרף אליה גם הקיבוץ הארצי‪ .‬הביקורת הפומבית של מ מ ש ל ת‬ ‫מ נ ח ם בגין ו מ מ ש ל ת יצחק שמיר ע ל התנועה עוררו ת ח ו ש ו ת של ת ס כ ו ל וניכור בקרב חחברים‪,‬‬ ‫אך קשה לא פ ה ו ת היה ל ה ם ל ה ת מ ו ד ד עם תוצאות המשבר ח כ ל כ ל י שבא ב ע ק ב ו ת חרפורמח‬ ‫שהנהיגה הממשלה‪ ,‬שההריפה אותו מ ל ח מ ת לבנון ה מ ת מ ש כ ת ‪ .‬בשנות ה ת ש ע י ם היו רוב‬ ‫הקיבוצים נתונים במאמץ הישרדות שחייב צמצום ניכר בהשקעות‪ ,‬ירידה דרמטית ברמת ההיים‬ ‫ותהליך הפרטה שהביא את הרעיון השיתופי ומימושו אל סוף דרכם‪.‬‬ ‫תנאי המצוקה האלה העלו‪ ,‬בין השאר‪ ,‬חששות כבדים כ ל י כ ם של מייסדי הקיבוצים ובקרב‬ ‫מנהיגות התנועה שהם ו מ פ ע ל חייהם עתידים ל ק ב ל רק מידה מ ו ע ט ת של הוקרה והערכה בספרי‬ ‫ההיסטוריה ובזיכרון הקיבוצי של החברה הישראלית‪ .‬מאז הקמתם ועד ל״מהפך״ נהנו הקיבוצים‬ ‫מחיזוקים כלכליים ותרבותיים היוביים מצד השלטון ומצד חחברה בכלל‪ .‬אלא שמאז נהיה‬ ‫ה״עבר״ חחלוצי המפואר שלהם ל נ ש ק ם המוסרי העיקרי ב מ א ב ק ע ל שיפור ת ד מ י ת ם ו ה ט ב ת‬ ‫מצבם הכלכלי‪ .‬נוצר אפוא צורך ״קיומי״ לשמר א ת חעבר ולהדגיש את ת ר ו מ ת ה של התנועה‬ ‫הקיבוצית כ ק ו ל ק ט י ב ל ח ב ר ה ו ל ת ר ב ו ת הישראלית‪ ,‬הן כצעד שיבטיח את מסירת ה״אמת״‬ ‫״אבן מקיר תזעק״‬ ‫‪103‬‬ ‫ההיסטורית לדורות הבאים והן כ מ ע ש ה של ״התחזקות״ פנימית‪ ,‬כלומר שיש בו מסר של נחמה‬ ‫ועידוד שניתן לשאוב מהישגי העבר‪ .‬יש בניתוח הזה תשובה מסוימת ל ש א ל ה המאתגרת שעלתה‬ ‫״מה הניע יותר מ־‪ 70‬קיבוצים להקים ל פ ח ו ת מוזיאון מקומי אחד? מדוע בנו חמישה קיבוצים‬ ‫גלריה לאמנות? ל מ ה טרחו ל ב נ ו ת מבנים נאים כדי לשכן בהם נכסי ארכיאולוגיה‪ ,‬ידיעת הארץ‪,‬‬ ‫אמנות‪ ,‬ת ו ל ד ו ת הישוב‪ ,‬מורשת השואה והגבורה‪ ,‬ת ו ל ד ו ת הקיבוץ?״"‬ ‫זכר ״השואה והגבורה״ ה פ ך משלהי שנות השמונים ל א ח ד המרכיבים החשובים בשיח‬ ‫התרבותי בישראל‪ ,‬ועל כן היה ב ה ק מ ת ״מקום־זיכרון״ מרכזי עבורו במרחב הקיבוצי כדי‬ ‫להעניק למייסדים ת ח ו ש ת השתייכות ל״עבר״ משמעותי‪ ,‬שגם זכה בהכרה מ מ ל כ ת י ת מיוחדת‪.‬‬ ‫מ ת ו ך כ ך ניתן להבין א ת חחשיבות שראו המקימים ב ה צ ב ת אנדרטה מ ש ו ת פ ת ל ק ה י ל ה ומדוע‬ ‫‪12‬‬ ‫היו גם מי שדחו בקשות של חברים להנציה א ת יקיריהם ע ל מ צ ב ו ת ק ב ר אישיות‪ .‬שלא כמו‬ ‫הנצחת הקהילות בבתי הקברות במרכז הארץ‪ ,‬שאותה יזמו ומימנו ארגונים של יוצאי הקהילות‬ ‫המושמדות‪ ,‬יצאה יוזמת ההנצחה ברוב הקיבוצים מ ק ר ב חברי היישוב הוותיקים‪ ,‬שעלו ארצה‬ ‫‪13‬‬ ‫עוד קודם לפרוץ מ ל ח מ ת העולם חשנייח ולא חזו את זוועות השואה מבשרם‪ .‬כלומר‪ ,‬המנציהים‬ ‫אינם רק אלה ששרדו מן השואה‪ ,‬אלא גם אלה שאיבדו בה א ת הוריהם‪ ,‬אחיהם ואהיותיהם‪ ,‬בני‬ ‫מ ש פ ח ה וחברים רבים‪ .‬מהרבה בהינות פסיכולוגיות קבוצה זו היא קהילה מיוחדת של ״ניצולי‬ ‫שואה״‪ ,‬במובן זה שרבים מהם חשו כי אכן ניצלו ממוות בשואח‪ ,‬בזכות ד ב ק ו ת ם ברעיון חציוני‬ ‫שהביא אותם לעזוב א ת אירופה ״בזמן״‪.‬‬ ‫העולים של שנות העשרים והשלושים היו ברובם צעירים שסיימו זה לא כבר א ת לימודיהם‬ ‫בבית ה ס פ ר התיכון ויצאו לא פעם א ת בית הוריהם בכעס שלאחר עימות אידיאולוגי‪ .‬ה מ ע מ ס ה‬ ‫הנפשית שיצר ״החשבון הפתוח״ עם ההורים ה ת ע צ מ ה בקרב חחלוצים לא רק ל נ ו כ ח הכישלון‬ ‫האישי והקולקטיבי ל ה צ ל ת משפחותיהם‪ ,‬אלא גם מ ת ו ך תחושה חריפה של אשמה‪ ,‬לעיתים ל א‬ ‫מודעת‪ ,‬שהם וחיישוב כולו בונים את עצמם ע ל חורבנם של ההורים והאהים‪ .‬מרדכי שנהבי‪,‬‬ ‫חבר קיבוץ מ ש מ ר העמק‪ ,‬ביטא ת ה ו ש ה זו כבר בראשית הדיון ע ל יוזמת החנצחה ש ל ו ) ב ש נ ת‬ ‫‪14‬‬ ‫‪ ,(1943‬כשקרא‪ ,‬״לא ע ל הורכנה של הגולה נבנה‪ ,‬א ל א מ ת ו ך חורבנה״‪ .‬ע ל כך יש להוסיף את‬ ‫הניגוד העצום שיצרו חחלוצים בין הדימוי העצמי שלהם כ״גיבורים״‪ ,‬שבא לידי ביטוי בהבניית‬ ‫ד מ ו ת ם ההרואית של חבריהם מהגטאות‪ ,‬ובין הדימוי הציבורי השלילי שהבנו לאופן שבו נ ס פ ו‬ ‫הוריחם — ״כצאן לטבח״‪ .‬ל מ י ט ב ידיעתי‪ ,‬הטראומה שחוו חברי ק ב ו צ ת ה״ניצולים״ המיוהדת‬ ‫הזאת ל א נחקרה מ ע ו ל ם בהקשר המדובר‪ ,‬וייתכן שגם ל א ת י ח ק ר עוד‪ ,‬בשל מ ס פ ר ם הקטן וגילם‬ ‫ה מ ו פ ל ג של הבריה‪.‬‬ ‫סיכום‬ ‫מאז ה ק מ ת ארגון ״השומר״ ב ש נ ת ‪ 1909‬ועד מ ל ח מ ת יום הכיפורים בסתיו ‪ ,1973‬היו הצבא‬ ‫ו ״ ה ל ו ה ם העברי״ ס מ ל י ה א ת ו ס ה ל א ו מ י ה ב ו ל ט י ם ביותר‪ ,‬ל צ ד ה ח ל ו ץ ‪ /‬ח ח ק ל א י ‪ .‬כ ל ו מ ר ‪,‬‬ ‫ה״ביוגרפיה״ של הדמויות האלה הוצגה כ ת מ צ י ת ההגשמה של החזון הציוני והכילה א ת הערכים‬ ‫החברתיים המרכזיים שלאורם חינכו א ת הדור הצעיר‪ :‬נהישות‪ ,‬תעוזה‪ ,‬רעות והקרבה למען‬ ‫‪104‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫ה כ ל ל ‪ .‬הצבא‪ ,‬בהיותו מערכת‪ ,‬הוצג ע ל ידי ההנהגה ובראשה דוד בן־גוריון כ״כור ההיתוך״‬ ‫הרשמי של קיבוץ הגלויות‪ .‬הערצה של ד מ ו ת ה״חייל״‪ ,‬ועוד יותר מ כ ך של ד מ ו ת ה ה ל ל ש נ פ ל‬ ‫בקרב‪ ,‬שהיו ה ס מ ל האולטימטיבי ש ל המחויבות האישית לרעיון הלאומי‪ ,‬ת א מ ה א ת צורכי‬ ‫המציאות הגיאופוליטית של ישראל באותם ימים והקשתה מאוד לגייס א ת זכר קורבנות השואה‬ ‫וניצוליח כ ח ל ק מסיפור הניצהון של ״התקומה״ הלאומית‪ .‬ואולם בעקבות מ ל ח מ ת יום הכיפורים‪,‬‬ ‫וביתר שאת מאז מ ל ח מ ת ל ב נ ו ן ) ב ק י ץ ‪ (1982‬והאינתיפאדות‪ ,‬נשחק מ ע מ ד ם של לובשי המדים‬ ‫כסמלים מלכדים‪ ,‬והם הפכו מוקד לעימות בין חאזרח לממשלה‪ .‬אותה שעה ניכר שינוי במעמדם‬ ‫ש ל ניצולי השואה‪ ,‬שסיפור ההישרדות הפרטי שלהם היה כ ע ת מ ו פ ת לרבים‪ ,‬ס מ ל ל ע ו צ מ ת ו‬ ‫ה ב ל ת י ־ ת י א מ ן של כוה הרצון האישי להמשיך ולהיות‪ ,‬שבעזרתו ניתן ל ה ת ג ב ר ע ל כ ל מכשול‪.‬‬ ‫הם מובילים א ת הצעירים‪ ,‬ערב גיוסם לצבא‪ ,‬בין מ ה נ ו ת המוות באירופה‪ :‬הם נבהרים להדליק‬ ‫משואות בימי מועד וזיכרון ״ ל ת פ א ר ת מדינת ישראל״‪ ,‬וסיפור חייהם הופך לסרט‪ ,‬הצגה או‬ ‫נושא לשירת רוק ישראלית‪.‬‬ ‫העמדות החברתיות והתרבותיות החדשות שהתגבשו בישראל מאז שנות השמונים היו‬ ‫‪,‬‬ ‫ב ע ל ו ת אופי קפיטליסטי ואינדיבידואליסט ‪ ,‬שהועצם ע ל ידי ת ה ל י ך הגלובליזציה וההפרטה‬ ‫שעברה החברה המערבית כולה‪ .‬בשלושים השנים האחרונות נ ח ל ש מאוד מ ע מ ד ם ש ל סיפורי‬ ‫הזיכרון הגדולים)הנרטיבים הלאומיים(‪ ,‬ועלה ק ו ל ם של בודדים וקבוצות שביקשו מהאליטות‬ ‫ומהחברה הכרה ציבורית במורשתם הפרטית‪ ,‬בהיותה ראויה ל ה י כ ל ל בסיפור הזיכרון הקיבוצי‪.‬‬ ‫עושר הצורות של ההנצהה הקהילתית העולה מ ת ו ך הסקירה שערכנו משקף ת ה ל י ך זה של‬ ‫פתיתות תרבותית‪ .‬יעידו ע ל כ ך גם ט ק ס יום הזיכרון לשואה שערכה הקהילה ה ה ו מ ו ־ ל ס ב י ת‬ ‫ב״אוהל יזכור״ ביד ושם ב־‪ 1994‬וטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי שנערך לראשונה ב־‪1995‬‬ ‫במועדון הלילה ״בארבי״ ב ת ל ־ א ב י ב ‪ ,‬ש ה ש ת ת פ ו בהם מ א ו ת צעירים‪ .‬מועד הקמתן וצורתן של‬ ‫האנדרטאות ה ל א ־ מ מ ל כ ת י ו ת לשואה מאששים א ת מ ג מ ת השינויים התרבותיים האלה בהברה‬ ‫הישראלית)ראו‪ :‬נספחים א׳ ובי(‪.‬‬ ‫הערות‬ ‫‪.1‬‬ ‫ע ל ה ה נ צ ח ה ה מ מ ל כ ת י ת ראו‪ :‬״נוף ש ל זיכרון — א נ ד ר ט א ו ת ל ׳ ש ו א ה ׳ ו ל ׳ ג ב ו ר ה ׳ ב י ד ושם״‪ ,‬ע ת י ד ל ה ת פ ר ס ם‬ ‫ב א ר י א ל ‪.(2005) 179 ,‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫גדעון ע פ ר ת ‪ ,‬״ ע ל ה א נ ד ר ט ח ו ח ו ב ת ח מ ק ו ם ״ ‪ ,‬קו‪ ) 5-4 ,‬נ ו ב מ ב ר ‪ ,(1982‬עמ׳ ‪.58‬‬ ‫‪Independence",‬‬ ‫‪War Memorial and The Commemoration of The Israeli War of‬‬ ‫‪1956" ,Studies in Zionism, Vol.13, N‬‬ ‫‪.68.‬‬ ‫‪)1992(0.1‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫ש‪ .‬סרי‪ ,‬״והיה כ י י ש א ל ך בנך‪ ...‬והגדת״‪ ,‬גן ונוף‪,xvin ,‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫ע ל י ה ס י ה ג ו מ ל י ן ה מ ו ר כ ב י ם מ ב ח י נ ה ת ר ב ו ת י ת ו ח ב ר ת י ת בין ה א נ ד ר ט א ו ת ל ״ ש ו א ה ״ ו ל ״ ג ב ו ר ה ״ ראו‪Mooii :‬‬ ‫א ו ג ו ס ט ־ ס פ ט מ ב ר ‪ ,1973‬ע מ ׳ ‪.14-13‬‬ ‫‪, "Victims and Victors - Holocaust and Military Commemoration in Israel's Collective Memory", IsraelBrog‬‬ ‫‪8(3) (Fall 2003‬‬ ‫‪) . 6 5 - 9 9 . Studies,‬‬ ‫‪pp,‬‬ ‫״אבן מקיר תזעק״‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪of‬‬ ‫‪Doron Bar, "Re-creating Jewish sanctity in Jerusalem - Mt. Zion and David's Tomb 1948-1967", The Journal‬‬ ‫‪23(2) (Autumn 2004), pp. 260-278.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪105‬‬ ‫‪History,‬‬ ‫י ה ו ד י ת ת י ד ו ר ב א ו מ ל ‪ ,‬׳״לזכרון ע ו ל ם ׳‬ ‫‪Israeli‬‬ ‫‪ -‬ה נ צ ח ת ה ש ו א ה בידי ה פ ר ט ו ה ק ה י ל ה ב מ ד י נ ת ישראל״‪ ,‬עיונים‬ ‫‪Everlasting Memory - Individual and Communal",,5)1995(,JudithB‬‬ ‫‪Identity,‬‬ ‫‪LondonHolocau‬‬ ‫‪1 9 9 5 .‬‬ ‫‪of Israeli‬‬ ‫‪;In‬‬ ‫‪in: Robert Wistrich & David Ohana, The Shaping‬‬ ‫‪",‬‬ ‫;‪pp, 146-170. Judith Tytor Baumel, "Rachel Laments Her Children - Representation of Women in Israeli‬‬ ‫ראו‪2(1 )(Spring 1996),pp‬‬ ‫‪Studies‬‬ ‫‪e‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪s‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪" ,‬מהנצחה כוללת‬ ‫ל ה נ צ ח ה א י נ ד י ו ו י ד ו א ל י ת — א נ ד ר ט א ו ת ל ז כ ר ה ש ו א ה בישראל״‪ ,‬גשר‪) 126 ,‬חורף תשנ״ג(‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ;81-70‬וגם‪:‬‬ ‫ב ת י ה ברוטין‪ ,‬״ ע ל מ ז כ ה ה ע ם ו ה מ ו ל ד ת ‪ :‬א נ ד ר ט א ו ת מ ש ו ת פ ו ת ל ה נ צ ח ת ׳השואה ו ה ג ב ו ר ה ׳ ו ל נ ו כ ל י ם ב מ ע ר כ ו ת‬ ‫י ש ר א ל ״ ‪ ,‬י ש ר א ל ‪ ,(2003) 4 ,‬ע מ ׳ ‪.153-184‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫אריה אדרעי‪ ,‬״ א ל ת ס פ י ד ו נ י ב ע י י ר ו ת ו ה ו ש י ב ו ישיבה ל א ח ר ש ל ו ש י ם יום ‪ -‬זיכרון ה ש ו א ה ב ס פ ר ו ת ה ה ל כ ה‬ ‫ו ב ח ב ר ה ה ד ת י ת ב י ש ר א ל ״ ‪ ,‬ה ר צ א ה ב כ י נ ו ס ח ו ק ר י ם ב נ ו ש א זיכרון ב מ כ ו ן ל ל י מ ו ד י ם מ ת ק ד מ י ם ב א ו נ י ב ר ס י ט ה‬ ‫ה ע ב ר י ת ב י ר ו ש ל י ם ) ‪ 7 - 6‬ב א פ ר י ל ‪ .(2005‬ה מ א מ ר ע ת י ד ל ה ת פ ר ס ם ב ד ב ר י ה כ י נ ו ס ‪ ,‬ב ה ו צ א ת מ א ג נ ס ‪ ,‬י ר ו ש ל י ם ‪.‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫ראו‪ :‬י ה ו ד ה זיו‪ ,‬״ ו נ ת ת י ל ה ם ב ב י ת י י ד ושם״‪ :‬זכרון ה ש ו א ה ע ל מ פ ת י ש ר א ל ״ ב ת ו ך י ו א ל ר פ ל ) ע ו ר ך ( ‪ ,‬זכדל‪/‬‬ ‫ג»‪5‬זי זכדל;‬ ‫‪.10‬‬ ‫סמוי‪ :‬תררעת השואה כמדינת ישראל‪,‬‬ ‫מ ש ו א ה ו מ ש ר ד ה ב ט ח ו ן ) ‪ ( 1 9 9 8‬ע מ ׳ ‪.228-215‬‬ ‫ע ל כ ך ראו‪ :‬רוני נ ה ב ־ כ ו כ ב י ‪ ,‬״ א ת ר י ם ב מ ח ו ז ו ת הזיכרון ‪ -‬ס פ ר י י ו ב ל ש ל קיבוצים״‪ ,‬ע ב ו ד ה ל ש ם ק ב ל ת ת ו א ר‬ ‫ד ו ק ט ו ר ל פ י ל ו ס ו פ י ח ש ל א ו נ י ב ר ס י ט ת ח י פ ה ‪.2004 ,‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫י ש ר א ל רינג‪ ,‬ח ק י ב ו ץ כ א ת ג ר מוסרי‪ ,‬יד ט ב נ ק י ן ‪ ,1996 ,‬ע מ ׳ ‪ .60‬מ צ ו ט ט א צ ל רוני נ ח ב ־ כ ו כ ב י ‪ ,‬ל ע י ל ‪ ,‬פ ר ק ‪,6‬‬ ‫ס ע י ף ‪ ] 5‬ל ל א עימוד(‪.‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫כ ך ל מ ש ל נ ע נ ת ח ב ק ש ת ו ש ל ח ב ר קיבוץ ת ל י צ ח ק ל ח ו ם י ף א ת ש מ ו ת ב נ י מ ש פ ח ת ה ש ל א ש ת ו ע ל מ צ ב ת ה‬ ‫בשלילה‪.‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫‪W387-364‬‬ ‫ב ש נ י ם ‪ ,1929-1920‬ב ת ק ו פ ת ה ע ל י י ה ה ש ל י ש י ת ו ה ר ב י ע י ת ‪ ,‬נ ו ס ד ו כ ש ל ו ש י ם ק י ב ו צ י ם ‪ ,‬ב ע י ק ר ב ע מ ק י ה צ פ ו ן‬ ‫ו א ח ד י ם בהרי ירושלים‪ ,‬ב ש פ ל ה ובשרון‪ .‬ב ש נ י ם ‪ ,1939-1930‬ב ת ק ו פ ת ה ע ל י י ה ה ח מ י ש י ת ‪ ,‬נ ו ס ד ו ח מ י ש י ם‬ ‫ו א ח ד ק י ב ו צ י ם ב כ ל ר ח ב י הארץ‪.‬‬ ‫‪ . 14‬מ ר ד כ י ש נ ה ב י ל ה נ ה ל ת ק ק ״ ל ‪ 10 ,‬ב י נ ו א ר ‪ ,1943‬אצ״מ‪.5/11965KKL ,‬‬ ‫‪106‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫נספח א׳‬ ‫ה ה נ צ ח ו ת בהתיישבות העובדת הנזכרות ב מ א מ ר‬ ‫ש ם היישוב‬ ‫שם האמן‬ ‫סוג הנצחה‬ ‫מיקום‬ ‫שנת הקמה‬ ‫גבעת ברנר‬ ‫חדר הנצתה‬ ‫‪946‬ו‬ ‫מענית‬ ‫מרכז חינוכי‬ ‫‪946‬ו‬ ‫גבעת חביבה‬ ‫משמר העמק‬ ‫זאב בן־צבי‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪947‬ו‬ ‫גינה‬ ‫כפר הרוא״ה‬ ‫לא ידוע‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪950‬ו‬ ‫בית קברות‬ ‫בית כנסת‬ ‫‪950‬ו‬ ‫יד מ ר ד כ י‬ ‫נתן רפופורט‬ ‫אנדרטה‬ ‫ו‪95‬ו‬ ‫אתר הנצחה‬ ‫עין ש מ ר‬ ‫נתן רפופורט‬ ‫קיר הנצחה‬ ‫ו‪95‬ו‬ ‫ב י ת זיכרון‬ ‫כפר ויתקין‬ ‫תיים חרובי‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪956‬ו‬ ‫ליד בית ה כ נ ס ת‬ ‫לותמי הגטאות‬ ‫מילק ביקלס‬ ‫מוזיאון‪/‬מרכז חינוך‬ ‫‪ 959‬ו‬ ‫מעלה החמישה‬ ‫אנדרה רבם‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪961‬ו‬ ‫בכניסה לקיבוץ‬ ‫ח י ב ת ציון‬ ‫ויקטור חלבני‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪ 963‬ו‬ ‫גינה‬ ‫שלוחות‬ ‫בית כנסת‬ ‫‪ 965‬ו‬ ‫גבעת חיים איחוד‬ ‫בית תרבות‬ ‫‪ 968‬ו‬ ‫יד מ ר ד כ י‬ ‫מוזיאון‪/‬מרכז חינוך‬ ‫‪ 968‬ו‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪ 968‬ו‬ ‫תל־יצחק‬ ‫מוזיאון‪/‬מרכז חינוך‬ ‫‪973‬ו‬ ‫גבעת חיים איחוד‬ ‫מוזיאון‪/‬מרכז חינוך‬ ‫‪975‬ו‬ ‫עין ה ח ו ר ש‬ ‫ש א ו ל הורוביץ‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪976‬ו‬ ‫בית קברות‬ ‫מולדת‬ ‫דליה מאירי‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪977‬ו‬ ‫בית קברות‬ ‫העוגן‬ ‫ש ר ג א וויל‬ ‫קיר הנצחה‬ ‫‪978‬ו‬ ‫חדר אוכל‬ ‫גלעד‬ ‫רודא ריילינגר‬ ‫קיר הנצחה‬ ‫‪979‬ו‬ ‫חדר אוכל‬ ‫גלאון‬ ‫בתיה לישנסקי‬ ‫קיר הנצחה‬ ‫ו‪198‬‬ ‫בית תרבות‬ ‫אלונים‬ ‫אמנון בית־אהרון‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪983‬ו‬ ‫בית קברות‬ ‫הזורע‬ ‫רודא ריילינגר‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪ 984‬ו‬ ‫בית קברות‬ ‫גבת‬ ‫חנן הברון‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1985‬‬ ‫בית קברות‬ ‫כפר ויתקין‬ ‫נצר סירני‬ ‫בתיה לישנסקי‬ ‫גינה‬ ‫״אבן מקיר תזעק״‬ ‫שם היישוב‬ ‫שם האמן‬ ‫עין ח ר ו ד מ א ו ח ד ד ל י ה מ א י ר י‬ ‫ס מ הנצחה‬ ‫שנת הקמה‬ ‫מיקום‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1986‬‬ ‫בית קברות‬ ‫העוגן‬ ‫ש ר ג א וויל‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1987‬‬ ‫נינה‬ ‫לוחמי הגטאות‬ ‫דליה מאירי‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1987‬‬ ‫בית קברות‬ ‫מעגן מ י כ א ל‬ ‫אדם הלפרט‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1987‬‬ ‫בית קברות‬ ‫באר טוביה‬ ‫גרשון היימן‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1988‬‬ ‫בית ק ב ר ו ת‬ ‫מעין צבי‬ ‫שולמית קוגלמן‬ ‫קיר הנצחה‬ ‫‪1988‬‬ ‫ח ד ר זיכרון‬ ‫ויהודית אנגרט‬ ‫גינוטר‬ ‫מרדכי כפרי‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1989‬‬ ‫בית קברות‬ ‫ט י ר ת צבי‬ ‫דליה מאירי‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1989‬‬ ‫בית קברות‬ ‫כנרת‬ ‫שמוליק חדש‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1989‬‬ ‫בית ק ב ר ו ת‬ ‫ואבנר הר־חול‬ ‫כ פ ר רופין‬ ‫דני ז י ת‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1989‬‬ ‫בית קברות‬ ‫נ א ו ת מרדכי‬ ‫סאלו שאול‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1989‬‬ ‫בית קברות‬ ‫עין ה ש ו פ ט‬ ‫ר ו ד א ריילינגר‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1989‬‬ ‫בית קברות‬ ‫חולתא‬ ‫ד ו ד פיין‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1991‬‬ ‫בית קברות‬ ‫לוחמי הגטאות‬ ‫ר ם כרמי‬ ‫מוזיאון‪/‬מרכז חינוך‬ ‫‪1994‬‬ ‫יד ל י ל ד‬ ‫התותרים‬ ‫רוני ב ר ־ ש ש ת‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1995‬‬ ‫בית קברות‬ ‫רגבה‬ ‫גדעון פ ל ג‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1995‬‬ ‫בית ק ב ר ו ת‬ ‫מוזיאון‪/‬מרכז חינוך‬ ‫‪1996‬‬ ‫ישיבת כפר הרוא״ה‬ ‫מעברות‬ ‫יעקב גוטרמן‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1996‬‬ ‫בית קברות‬ ‫נחשולים‬ ‫ע נ ת רווה‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1996‬‬ ‫בית קברות‬ ‫גן ש מ ו א ל‬ ‫דן פ ר נ ק‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1998‬‬ ‫בית קברות‬ ‫כברי‬ ‫יתיאל שמי‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1998‬‬ ‫בית ק ב ר ו ת‬ ‫כ פ ר ותקין‬ ‫א ל ח נ ן רוזנברג‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪2000‬‬ ‫בית קברות‬ ‫כ פ ר הרוא״ה‬ ‫ל א ידוע‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪2003‬‬ ‫בית ק ב ר ו ת‬ ‫כ פ ר הרוא״ה‬ ‫‪107‬‬ ‫נספח ב׳‬ ‫ה ה נ צ ח ו ת לשואה ברחבי ה א ר ץ הנזכרות ב מ א מ ר‬ ‫ש ם היישוב‬ ‫שם האמן‬ ‫מיקום‬ ‫םוג הנצחה‬ ‫עונת ה ק מ ת‬ ‫מוזיאון‪/‬מרכז חינוך‬ ‫‪2002‬‬ ‫אשדוד‬ ‫ל א ידוע‬ ‫מצבת קהילה‬ ‫לא ידועה‬ ‫גינה‬ ‫אשקלון‬ ‫ולאדימיר דתוקשבילי‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1996‬‬ ‫גינה‬ ‫באר שבע‬ ‫לא ידוע‬ ‫מצבת קהילה‬ ‫לא ידועה‬ ‫בית קברות‬ ‫ארכיון‪/‬מוזיאון‬ ‫‪1964‬‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1996‬‬ ‫גינה‬ ‫‪1969‬‬ ‫‪2004‬‬ ‫גינה‬ ‫מוסד חינוכי‪/‬חברתי‬ ‫‪1998‬‬ ‫חולון‬ ‫רחל כספי‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪2000‬‬ ‫חיפה‬ ‫גרשון ק נ י ס פ ל‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1991‬‬ ‫גינה‬ ‫יער המגינים‬ ‫נתן ס ס‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1999‬‬ ‫בנוף ה פ ת ו ח‬ ‫יער הקדושים‬ ‫לא ידוע‬ ‫מערה‬ ‫‪1954‬‬ ‫בנוף ה פ ת ו ח‬ ‫יער הקדושים‬ ‫נתן ס ס‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1999‬‬ ‫בנוף ה פ ת ו ח‬ ‫יער הקדושים‬ ‫נתן רפופורט‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1968‬‬ ‫בנוף ה פ ת ו ח‬ ‫י ע ר פולין‬ ‫דוד שקולניק‬ ‫אנדרטה‪/‬תיאטרון‬ ‫‪1998‬‬ ‫בנוף ה פ ת ו ח‬ ‫ירושלים‬ ‫דייר ש ‪ .‬ז ‪ .‬כ ה נ א‬ ‫מערה‬ ‫‪1949‬‬ ‫ה ר ציון‬ ‫ירושלים‬ ‫רודא ריילינגר‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1968‬‬ ‫בית הכרם‬ ‫ירושלים‬ ‫יעקב אגם‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1987‬‬ ‫הכותל המערבי‬ ‫כפר ס ב א‬ ‫אילת‬ ‫בני ב ר ק‬ ‫בת ים‬ ‫ורדה גבעולי ואילן גלבר‬ ‫גבעתיים‬ ‫מרכז הנצחה‪/‬חינוך‬ ‫זכרון י ע ק ב‬ ‫ישראל אורבך‬ ‫אנדרטה‬ ‫חולון‬ ‫א ס ת ר אייזן‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1990‬‬ ‫בית קברות‬ ‫כרמיאל‬ ‫ניקי א י מ ב ר‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1981‬‬ ‫כניסה לעיר‬ ‫מבוא מודיעים‬ ‫מרילה פדר ודב חוף‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1992‬‬ ‫בנוף ה פ ת ו ח‬ ‫נצרת עילית‬ ‫יגאל תומרקין‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1965‬‬ ‫ליד בית כ נ ס ת‬ ‫עפולה‬ ‫ל א ידוע‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪2004‬‬ ‫בית קברות‬ ‫ערד‬ ‫ולאדימיר זורדין‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪2002‬‬ ‫גינה ליד ב י ת ־‬ ‫ספר‬ ‫״אבן מקיר תזעק״‬ ‫ש ם היישוב‬ ‫ש ם האמן‬ ‫קדומים‬ ‫סוג הנצתה‬ ‫מרכז הנצחה ‪/‬חיננך‬ ‫שנת ה ק מ ה‬ ‫‪109‬‬ ‫מיקום‬ ‫‪997‬ו‬ ‫קרית גת‬ ‫פרד קורמיס‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1979‬‬ ‫גינה‬ ‫ר א ש ו ן לציון‬ ‫דוד כץ‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1992‬‬ ‫אתר הנצחה‬ ‫ר א ש ו ן לציון‬ ‫ורדה גבעולי ואילן גלבר‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1995‬‬ ‫אתר הנצחה‬ ‫רוגלית‬ ‫לא ידוע‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1981‬‬ ‫בנוף ה פ ת ו ח‬ ‫רחובות‬ ‫דני קר‪11‬ן‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1972‬‬ ‫מכון ויצמן‬ ‫שדרות‬ ‫לא ידוע‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1989‬‬ ‫כניסה לעיר‬ ‫שור‬ ‫ספי אלטרץ‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1984‬‬ ‫כניסה ליישוב‬ ‫תל־אביב‬ ‫לא ידוע‬ ‫מצבת קהילה‬ ‫‪1947‬‬ ‫בית קברות‬ ‫תל־אביב‬ ‫יגאל תומרקין‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪1975‬‬ ‫כיכר רבין‬ ‫תל־אביב‬ ‫ורדה גבעולי ואילן גלבר‬ ‫אנדרטה‬ ‫‪2000‬‬ ‫גינה‬ ‫מן השוליים אל ה מ ר כ ז — ה ש ו א ה ב א מ נ ו ת הישראלית*‬ ‫בתיה ברוםין‬ ‫אחרי מותם של הערים האחרונים א‪0‬ור להפקיר‬ ‫את זכר השואה בירי ההיסטוריונים לברם‪.‬‬ ‫עכשיו מגיעה שעתה של היצירה האמנותית‪.‬‬ ‫אהרן אפלפלר‬ ‫עם קום המדינה‪ ,‬כאשר אמנים ניצולים ההלו ל ת ת ביטוי לחוויות הקשות של השואה ביצירותיהם‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לא היה ה מ מ ס ד ה א מ נ ו ת ערוך ל ה ת מ ו ד ד עם הנושא‪ .‬ה מ מ ס ד האמנותי ב כ ל ל ו ה מ מ ס ד הישראלי‬ ‫בפרט ראו באמנות העוסקת בשואה אמנות ב ע ל ת אופי תיעודי‪ ,‬אשר לא ראוי להתייהס אליה‬ ‫בכובד ראש‪ .‬הדבר בא לידי ביטוי ב ה ח ל ט ו ת להציג או להימנע מלהציג יצירות העוסקות‬ ‫בטראומה השואה‪ ,‬אם של אמנים ניצולים ואם של אמנים אחרים‪ ,‬כמו פליטים וילדי ניצולים‪.‬‬ ‫המציאות ה ה ב ר ת י ת ־ ל א ו מ י ת ששררה בישראל כשהגיעו אליה האמנים ניצולי השואה היתה‬ ‫‪1‬‬ ‫של חברה אשר ביקשה ל פ ת ו ה ״דף הדש״‪ .‬הרצון היה ליצור בארץ־ישראל חברה מ ת ו ק נ ת‬ ‫סביב מ ע ר כ ת מ ש ו ת פ ת של ערכים חדשים‪ ,‬כמו עבודת האדמה‪ ,‬חלוציות‪ ,‬שיתופיות‪ ,‬הגנה‬ ‫ו״גבורה״‪ ,‬שהם ה ה פ ך הגמור מן הפסיביות של הגולה‪ ,‬שקורבנות השואה והניצולים ייצגו‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫האמנות הישראלית‪ ,‬שהיתה שותפה בעיצוב התודעה הישראלית הקולקטיבית‪ ,‬עסקה בטיפוח‬ ‫ההוויה המקומית‪ .‬הזרם האמנותי שהוביל באמנות הישראלית באותם ימים היה ״אופקים הרשים״‪,‬‬ ‫שהתבסס מבחינה רעיונית על שני צירים‪ :‬האחד‪ ,‬רצונם של האמנים ל ב ט א את עצמם כישראלים‪,‬‬ ‫בציור הסביבה הישראלית ובמתן ביטוי ל ה ש פ ע ת ה ע ל יצירותיהם‪ .‬האחר‪ ,‬רצונם של האמנים‬ ‫ל ה ש ת מ ש בשפה האמנותית הבין־לאומית החדשה‪ .‬כך פ נ ת ה ק ב ו צ ת ״אופקים הרשים״ אל‬ ‫סגנון ההפשטה מתוך מ ג מ ה ליצור מופשט ב ע ל אופי ישראלי שיבוא לידי ביטוי בצבעים‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫בסמלים ובנוף ש ב א מ צ ע ו ת ם יציגו את האווירה הישראלית‪ .‬ב מ ג מ ה זו לא היה מקום לנושאים‬ ‫הברתיים־פוליטיים‪ ,‬כמו מ ע מ ד הפועלים ובעיית הערבים‪ ,‬ולנושאים שעניינם פ ל י ט ו ת ושואה‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ה מ מ ס ד חאמנותי בארץ חעדיף באותם ימים את ח מ ג מ ח חחדשה המתגבשת‪ ,‬ולא הכיר באמנים‬ ‫*‬ ‫ראה עבודות אמנות המופיעות ב מ א מ ר בקובץ ת צ ל ו מ י ם עמ׳‬ ‫‪.x-iv‬‬ ‫מן השוליים א ל המרכז‬ ‫‪ -‬השואה ב א מ נ ו ת הישראלית‬ ‫‪111‬‬ ‫‪4‬‬ ‫שעסקו בנושאים א ל ו ‪ .‬אמנים ניצולים‪ ,‬כ מ ו אביגדור אריכא למשל‪ ,‬אשר הדהיקו את ה ת נ ס ו ת ם‬ ‫בשואה ולא הביעו אותה ב א מ נ ו ת ם בגלוי‪ ,‬פרצו א ת מ ה ס ו ם הדחייה והוכרו ע ל ידי ה מ מ ס ד‬ ‫‪,‬‬ ‫ה א מ נ ו ת ‪ .‬אך ב מ ק ב י ל ל״אופקים חדשים״ פ ע ל ו גם אמנים אהרים‪ ,‬רבים מהם ניצולים ופליטים‪,‬‬ ‫שעסקו בין השאר בנושאים הכרתיים ופוליטיים‪ ,‬כמו פועלים עובדים‪ ,‬שובתים ומפגינים‪,‬‬ ‫‪5‬‬ ‫עולים במעברות ושכונות עוני ותושביהן‪ .‬סגנון יצירותיהם היה פיגורטיבי־נרטיבי‪ ,‬ויצירותיהם‬ ‫נתנו ביטוי ל א ה ב ת ארץ־ישראל ולגורל העם היהודי‪ .‬אחדים מהם נעזרו בנושאים תנ״כיים‪,‬‬ ‫נושא ע ק ד ת יצהק למשל‪ ,‬כדי ל ה ת מ ו ד ד עם הטראומה של השואה‪ .‬מוטיב ע ק ד ת יצחק הוא‬ ‫אחד מיסודות ה ת ר ב ו ת וההוויה היהודית‪ ,‬והוא עוסק בגורל העם היהודי‪ .‬הוא מופיע בספרות‪,‬‬ ‫בשירה ו ב א מ נ ו ת החזותית וחיח ל מ י ת ו ס שלאורו מ ח נ כ ת החברה היהודית‪ ,‬ו ב כ ל ל ח החברח‬ ‫‪6‬‬ ‫הישראלית‪ ,‬א ת בניה‪ .‬מוטיב זה התאים ל א מ נ י ם בישראל‪ ,‬ניצולי שואה ואחרים‪ ,‬כדי ל ת א ר את‬ ‫השואה ובה בעת ל ה ת מ ו ד ד עם עוצמת זוועותיה‪ .‬כן סייע מוטיב ע ק ד ת יצחק ביד האמנים‬ ‫להביע א ת כ ע ס ם ע ל אלוהים‪ ,‬שהניה לשואה ל ה ת ר ה ש ולא הציל את עמו‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫הסיפור במקור )בראשית כב‪ ,‬א־יט( בא להצביע ע ל אמונתו ה ב ל ת י ־ מ ס ו י ג ת של אברהם‬ ‫באלוהים‪ ,‬שבזכותה ניצל בנו יצחק בנס‪ .‬רוב התיאורים של ע ק ד ת יצחק המקובלים באמנות‬ ‫החזותית מ ת מ ק ד י ם ברגע ש ה מ ל א ך מונע את השחיטה‪ .‬מ ה ל ך אירועי השואה אינו תואם את‬ ‫הסיפור התנ״כי‪ ,‬כיוון שקורבנות השואח לא ניצלו בנס כמו יצחק‪ ,‬ולכן גם ה ס כ מ ה התיאורית‬ ‫ה מ ק ו ב ל ת אינה מתאימה‪ .‬ואולם ח ח ל ק בסיפור ה מ ת א ר את ההקרבה התאים לאמנים‪ ,‬שכן‬ ‫קורבנות השואה הומתו בשל יהדותם‪ ,‬ו ב כ ך מ ק ב ל התיאור מ ש מ ע ו ת של עקדה לאומית‪ .‬אמנים‬ ‫ניצולי השואה מייצגים בתיאורי העקדה שלהם את ניסיונם האישי בשואה‪ ,‬ואילו אמנים אחרים‬ ‫מביעים באמצעות תיאור העקדה רעיונות אקטואליים‪.‬‬ ‫מרדכי ארדון ל מ ש ל מצא ב״שרה״ מ־‪) 1947‬תמ׳ ‪ (1‬פתרון מעניין ל פ ע ר בין סיפור ע ק ד ת‬ ‫‪8‬‬ ‫יצחק המקורי ובין המציאות העגומה של השואה‪ .‬א ר ד ו ן ) מ ק ס ברונשטיין( נולד בפולין נ ־‬ ‫‪ .1893‬א ת הכשרתו האמנותית רכש בגרמניה‪ ,‬ובין השאר ל מ ד ב״באוהאוס״‪ .‬עם עליית הנאצים‬ ‫ל ש ל ט ו ן נאלץ ארחץ לעזוב את אירופה‪ ,‬וב־‪ 1933‬הגיע לארץ־ישראל‪ .‬הוריו‪ ,‬אתיו ואחיותיו‬ ‫נ ס פ ו בשואה‪ .‬ב״שרה״‪ ,‬במקום ל ת א ר את אברהם מקריב א ת בנו‪ ,‬הוא מ ת א ר את ד מ ו ת ה‬ ‫‪9‬‬ ‫ה מ ו נ ו מ נ ט א ל י ת של שרה האם זועקת זעקה גדולה כ ל פ י האלוהים ע ל שהרג את בנה יצחק‪.‬‬ ‫יצחק עקוד‪ ,‬מ ו ט ל ל פ נ י ח ל ל א רוח היים‪ ,‬ואילו אברהם קטן מידות‪ ,‬יושב בפינה חסר־אונים‬ ‫ומקונן‪ ,‬ולצידו סולמו‪ .‬את הסולם‪ ,‬ה מ ס מ ל את הקשר בין אלוהים למאמיניו‪ ,‬ארדון מציג מ ו ט ל‬ ‫סרוח‪ ,‬ו ב כ ך הוא אומר בעצם כי ע ל אף הקשר שהיה ל א ב ר ה ם עם אלוהיו הוא לא הצליח להציל‬ ‫את בנו‪ ,‬ולכן נותק הקשר‪ .‬האגדה מ ס פ ר ת שהשטן הביא את שרה כדי שתהיה נ ו כ ח ת ב ע ק ד ת‬ ‫‪10‬‬ ‫בנה‪ ,‬והדבר הביא ל מ ו ת ה ‪ .‬ארדון נתן ל כ ך ביטוי בתארו את שרה חיוורת כמו בנה המת‪ ,‬ודם‬ ‫שניהם ספוג ב ש מ ל ת ה האדומה‪ .‬ברמה הרעיונית מקובל לראות בילדים ס מ ל להמשכיותה הפיזית‬ ‫והתרבותית של היהדות‪ .‬ביצירה זו אומר ארדון ש ב א מ צ ע ו ת הרג הילדים‪ ,‬שיצחק מייצג אותם‪,‬‬ ‫בשואה התכוונו הגרמנים הנאצים להשמיד א ת עם ישראל‪.‬‬ ‫גם ביצירותיו של נ פ ת ל י בזם מופיע מוטיב ע ק ד ת יצהק כמה פעמים בהתייחסות לשואה‬ ‫‪112‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫באופן ציבורי ואישי כאחד‪ ".‬בזם נולד ב־‪ 1924‬ל מ ש פ ה ה יהודית־פולנית שגרה בגרמניה‪ .‬בן‬ ‫ת ש ע היה כ ש ע ל ה היטלר לשלטון‪ ,‬וילדותו עברה עליו בצל השלטון הנאצי‪ .‬ב־‪ ,1939‬ימים‬ ‫ספורים ל פ נ י פרוץ מ ל ה מ ת העולם השנייה‪ ,‬הצליחו הוריו ל ש ל ו ה אותו לארץ־ישראל במסגרת‬ ‫עליית הנוער והוא רק בן ארבע־עשרה‪ .‬הוריו נספו באושוויץ‪ .‬החוויות הטראומטיות האלה‬ ‫‪12‬‬ ‫הטביעו בו את הותמן‪ .‬ע ל אף מאמציו ל ה י ק ל ט ו ל ה ש ת ת ף בבניית הארץ‪ ,‬ת מ י ד ראה את עצמו‬ ‫‪13‬‬ ‫כעולה ובניצול מן השואה‪ .‬בציור מוקדם‪ ,‬מ־‪ 1951‬בערך‪ ,‬תיאר את אברהם תיאור לא מחמיא‬ ‫‪14‬‬ ‫כדי ל ב ט א את כעסו עליו ע ל שהוא מוכן להקריב את בנו‪ .‬בזם משווה בין התנהגותו של‬ ‫אברהם‪ ,‬שהיה מוכן להקריב א ת בנו‪ ,‬ובין התנהגות הוריו שלו‪ ,‬ששלהו אותו לארץ ו ב כ ך הצילו‬ ‫א ת חייו‪ ,‬ו ב כ ך הוא נותן בעצם הסבר הגיוני ומוצדק לאובדנו ולכאבו‪ .‬ב־‪ ,1968‬ל א ה ד מ ל ח מ ת‬ ‫ששת הימים‪ ,‬צייר בזם ״עקדת יצחק״ נ ו ס פ ת ) ת מ ׳ ‪ ,(2‬מתוך תחושה שהשואה הביאה ל ה ק מ ת‬ ‫‪15‬‬ ‫מדינת ישראל‪ .‬הוא מ ת א ר את יצחק שכוב ע ל מזבח‪ ,‬כמייצג את קורבנות השואה שנספו‪ ,‬ל צ ד‬ ‫‪16‬‬ ‫ראשו מ ב נ ה פירמידלי והוא אוחז בידיו צמה‪ .‬התכריכים הכרוכים ע ל גופו הופכים ל צ מ ח‬ ‫הצבר‪ ,‬ס מ ל ל צ ב ר הישראלי‪ ,‬ס מ ל של תקווה‪ .‬המסר בתיאור הזה הוא שמאפרם של קורבנות‬ ‫השואה‪ ,‬שהם דור הגלות‪ ,‬קם הדור הישראלי הממשיך להקריב קורבנות‪ .‬ב־‪ ,1975‬ל א ח ר שבנו‬ ‫יצחק מצא את מותו בפיגוע בכיכר ציון בירושלים‪ ,‬חזר בזם אל מוטיב העקדה ב״קרבנות״‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫הוא מ ת א ר מזבה גדול הצומח מן הקרקע ועליו עננה שהורה גדולה‪ ,‬ומעליה‪ ,‬בתוך סירה‪,‬‬ ‫שכובים הוא ורעייתו‪ .‬ע ל זרועו של האמן כרוכות רצועות תפילין‪ ,‬לרמז שיהדותו היא הסיבה‬ ‫ל כ ך שהוא מועלה קורבן‪ .‬הפסים בדמותו יכולים ל ה ת פ ר ש גם כ ל ב ו ש אסירי המחנות‪ ,‬שנכלאו‬ ‫והומתו בשל יהדותם‪ .‬בזם בעצם ניצל מן השואה כמו שיצחק ניצל מן העקדה‬ ‫‪ -‬בנס‪ .‬ואולם‬ ‫עולמם שלו ושל אשתו חרב עליהם בהקריבם את בנם יצהק ע ל מזבה המולדת‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫ואשתו מופיעים ביצירה זו כקורבנות‪ .‬קרן האור‪ ,‬התקווה שביצירה זו‪ ,‬היא הדמות הקטנה‬ ‫הנמצאת בצד ימין ל מ ט ה‬ ‫‪ -‬אריה מכונף האוחז בסולם ששני נרות דולקים בקצהו‪ .‬בעצם‬ ‫הדבר שבזם מ ת א ר כאן את הסולם ניצב הוא מביע תקווה לעתיד‪ .‬שני הנרות‪ ,‬האחד כבוי‬ ‫והאחר דולק‪ ,‬מ ס מ ל י ם את שני בניו‪ ,‬ה מ ת וההי‪ ,‬והתקווה היא בנו השני‪ ,‬שלמה‪.‬‬ ‫מיד ל א ה ר השואה הרגישו אמנים ניצולים צורך עצום ל ה ת מ ו ד ד עם מראות הזוועה שראו‬ ‫ועם החוויות הטראומטיות שחוו‪ .‬ה מ מ ס ד האמנותי הישראלי אומנם לא ק י ב ל את יצירתם‬ ‫משום שלא השתייכו לזרם המרכזי של ״אופקים חדשים״‪ ,‬א ב ל ב ח ח ל ט גם מפני שיצירותיהם‬ ‫תיארו מראות קשים לצפייה‪ ,‬כמו משרפות‪ ,‬אסירים‪ ,‬מוזלמנים וגוויות‪.‬‬ ‫א ה ת הדוגמאות המוקדמות לתיאור המשרפה הוא הרישום ״דיוקן בעשן״ שיצר יהודה בקון‬ ‫ב־‪1945‬־‪ ,1946‬מיד אחרי שחרורו מאושוויץ‪ .‬ברישום הוא מ ת א ר ראש אדם יוצא מ ת ו ך עשן‬ ‫המשרפה )תמ׳ ‪ .(3‬בקון נולד באוסטרווה‪ ,‬צ׳כוסלובקיה‪ ,‬ב־‪ 1929‬והיה רק בן שלוש־עשרה‬ ‫כשגורש עם אביו לגטו טרזין ב ס פ ט מ ב ר ‪ .1942‬שנח ל א ח ר מכן נשלהו הוא ואביו לאושוויץ‪.‬‬ ‫בהגיעם הופרדו מיד‪ ,‬האב הומת בתאי הגזים‪ ,‬ובקון צורף אל ק ב ו צ ת ילדים שהושארו בחיים‬ ‫וביצעו מ ט ל ו ת שונות‪ .‬ע ל כ ך אמר בקון‪ :‬״כשהגענו לאושוויץ‪ ,‬דחסו אותנו ל ת ו ך צריפים‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫ל מ ח ר ת אמרו לנו‪ :‬מכאן יוצאים רק בדרך אחת ‪ -‬דרך הארובה״‪ .‬את הרישום ״דיוקן בעשן״‬ ‫מן השוליים א ל המרכז ‪ -‬השואה ב א מ נ ו ת הישראלית‬ ‫‪113‬‬ ‫צייר בקון כאשר שהה באירופה‪ ,‬ל פ נ י שעלה לארץ ב־‪ 1946‬במסגרת עליית הנוער‪ .‬הרישום‬ ‫הוכן לרגל ״יום השנה״)יורצייט( ל מ ו ת אביו באושוויץ‪ .‬כפי שמסביר האמן‪ :‬״אינני אדם דתי‪,‬‬ ‫ואינני נוהג ל ה ד ל י ק נר זיכרון ב׳יום השנה׳ לבני משפהתי‪ .‬במקום זה אני נוהג לצייר ציור‬ ‫לזכרם‪ ,‬כך אני מ ש מ ר א ת דמותם לתמיד״‪ ".‬בדבריו אלה בקון מסביר ומדגיש את היהס האישי‬ ‫שביצירה זו‪ .‬הדיוקן מ ת א ר את פני אביו של האמן‪ ,‬הכהושות והעצובות‪ ,‬כפי שהוא זכר אותם‬ ‫‪20‬‬ ‫מפגישתם האחרונה‪ ,‬בעת שהופרדו‪ .‬פנים א ל ו מ ת נ ו ס ס ו ת מ ע ל למשרפה‪ ,‬ה״מהליפה״ את‬ ‫גופו של האב‪ ,‬והדבר מזכיר א ת הדרך הנוראה שבה מצא האב את מותו‪ .‬ה ע צ מ ת מידות פניו של‬ ‫האב ל ע ו מ ת המשרפה מדגישה א ת מרכזיותה של הדמות ביצירה ואת המשמעות האישית של‬ ‫דיוקן האב עבור בקון‪ .‬בקצה הימני של היצירה רשם האמן ״‪vn.44.22:00,10‬״‪ ,‬לציון השעה‬ ‫‪2,‬‬ ‫המדויקת שבה נ ס פ ה א ב י ו ‪ .‬בקצה השמאלי התהתון של היצירה יש תיאור של אסיר ש מ ת א ב ד‬ ‫ע ל הגדר ה ת ש מ ל י ת ש ל המהנה‪ ,‬ה מ ס מ ל ת פתרון לייאוש ש ל אסירי המהנות‪ .‬התיאור ב ע ל‬ ‫מ ש מ ע ו ת כפולה‪ :‬במישור האישי זהו תיאור של מהשבותיו ותהושותיו והרגשת האי־רצון שלו‬ ‫‪22‬‬ ‫לחיות ל א ח ר ש נ ס פ ח אביו‪ ,‬כאשר חשב שהוא הניצול היהיד מ כ ל ה מ ש פ ה ה ‪ .‬במישור הכללי‬ ‫הוא מ ת א ר א ת האווירה ששררה סביבו‪ .‬היו כ א ל ה שלא עמדו במצוקה ו ב ס ב ל והחליטו לשים‬ ‫קץ לחייהם כמוצא לסיוט שהיו מצויים בו‪ .‬תיאור המשרפה וסצנת ההתאבדות‪ ,‬הנוספים ל ד מ ו ת ו‬ ‫של האב‪ ,‬מדגישים א ת אווירת המוות הקשה ששררה במהנה ו א ת המצב שהמוצא ממנו הוא רק‬ ‫מוות‪ ,‬אם במשרפה ואם ב ה ת א ב ד ו ת ע ל גדר ה ת י ל ה ח ש מ ל י ת ‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫דוגמה לתיאור גוויות הוא רישום של משה הופמן‪ ,‬שלא נשאר שווה נ פ ש למראה הגוויות‬ ‫שהתגלו ע ם שחרור המחנות‪ .‬הוא נולד ב ב ו ד פ ש ט ב־‪ .1938‬אביו נרצח בידי הנאצים‪ ,‬והוא‬ ‫ואחיו הבכור נמסרו ל מ ו ס ד ו ת של ה צ ל ב האדום‪ .‬אמו ברהה מ ה ר כ ב ת לאושוויץ ואספה אותם‪,‬‬ ‫והם חזרו ל ג ט ו בודפשט והוסיפו לגור בו ע ד לשהרור‪ ,‬ובהיותו בן א ת ת ־ ע ש ר ה עלו הוא‪ ,‬אמו‬ ‫‪24‬‬ ‫ואחיו ל א ר ץ ‪ .‬אף ע ל פי שהופמן עצמו לא היה ב מ ת נ ו ת ולא ראה א ת הגוויות במו עיניו‪ ,‬הוא‬ ‫רשם ב ה ש פ ע ת הצילומים הרבים ש ה ת פ ר ס מ ו עם שחרור ה מ ח נ ו ת ערמה ש ל דמויות שלדיות‬ ‫בסדרה ״‪6000001‬״ מ־‪) 1966‬תמ׳ ‪ .(4‬ע ל אהד השלדים רשם א ת ה מ ס פ ר ‪ :6000001‬הקורבן‬ ‫הנוסף הזה ע ל שישה מיליון קורבנות השואה‪ .‬לגרסתו של הופמן הוא האלוהים‪ ,‬שהאמונה בו‬ ‫אבדה ע ק ב השואה‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫תיאורים של אסירי ה מ ח נ ו ת בבגדי פסים הופיעו עוד ביצירותיהם ש ל אמנים ניצולים‪ ,‬אשר‬ ‫המשיכו ל ת ע ד את אירועי השואה גם אהרי שהסתיימה המלהמה‪ .‬תיאורים כ א ל ה ניתן למצוא‬ ‫אצל יצתק ב ל פ ר למשל‪ ,‬ב״מוזלמנים ב ל ב ו ש אסירים״‪ ,‬ציור מ ש נ ו ת השישים )תמ׳ ‪ .(5‬ב ל פ ר‬ ‫נולד ב־‪ 1923‬בוורשה‪ ,‬ובין השנים ‪ 1938-1930‬היה הניך בבית היתומים ש ל יאנוש קורצ׳ק‪.‬‬ ‫ל א ה ר כיבוש ורשה בידי הנאצים ברה דרך היערות לרוסיה‪ ,‬וכך ניצל‪ .‬ב־‪ 1946‬הגיע באונייה‬ ‫״אף ע ל פי״ ע ד להופי אדץ־ישראל א ב ל גורש לקפריסין ל מ ה נ ה העקורים‪ .‬בקפריסין ל מ ד‬ ‫רישום ופיסול אצל ה פ ס ל זאב בן־צבי‪ ,‬שבא מהארץ לעזור לעקורים‪ .‬ב ל פ ר ראה שם מראות של‬ ‫ניצולים רזים‪ ,‬ועל פניהם הבעת כאב ו ס ב ל ‪ " .‬ביצירה ז ו ) ת מ ׳ ‪ (5‬הוא מ ת א ר דמויות רזות של‬ ‫אסירי המחנה הנראות בחצי גוף והן ל ב ו ש ו ת במדי פסים‪ .‬הדמות הקדמית ראשה מגולה‪ ,‬פיה‬ ‫‪114‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫פעור ועיניה פ ק ו ח ו ת לרווחה ב מ ב ט מבועת‪ .‬שאר האסירים חובשים כובעי פסים‪ ,‬ופניהם‪,‬‬ ‫המביעות ס ב ל ואימה‪ ,‬מ כ ו נ ס ו ת בתוך עצמן ומבטן מ ו ש פ ל ‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫הדמויות מקובצות וקרובות זו‬ ‫לזו‪ ,‬ונפה גופן כ מ ע ט אינו ניכר בשל התיאור האחיד של פסי הבגד הגורם להן להתמזג‪ .‬ריבוי‬ ‫חפםים בבגדים ובכובעים מעביר תחושה של מסה ב ע ל ת גורל משותף ואיבוד הזהות האישית‪.‬‬ ‫כיוון ש ב ל פ ר לא היה במחנות‪ ,‬הוא צייר את הציור בהשפעת ש ל ל הצילומים המפורסמים של‬ ‫חאסירים מן ח מ ח נ ו ת השונים בעת שחרורם‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫בשל התיאורים שדנו בהם מיעטו להציג את היצירות הללו‪ ,‬וגם אם הוצגו‪ ,‬הדבר נעשה‬ ‫‪29‬‬ ‫במקומות לא בולטים שלעתים אפילו לא היו גלריות או מוזיאונים‪ .‬״רצינו לספר‪ ,‬ל ד ב ר ע ל‬ ‫מה שעברנו‪ ,‬אבל אנשים לא רצו לשמוע ואנחנו השתתקנו‪ ,‬עד מ ש פ ט אייכמן״‪ ,‬אמר יהודה‬ ‫‪30‬‬ ‫בקרן‪ .‬נימה זהה אפשר למצוא גם בדבריו של מרםל ינקו‪ ,‬אשר חזה מבשרו את מ ע ל ל י השלטון‬ ‫הדיקטטורי ברומניה‪ ,‬שנתמך בידי הרייך השלישי‪ .‬אחרי שנשללה ממנו האפשרות להציג‬ ‫בסלונים בבוקרשט‪ ,‬חחליט לעזוב את רומניה ו ל ע ל ו ת לארץ־ישראל‪ .‬בינואר ‪ ,1941‬בזמן שניסה‬ ‫ל ס ד ר את ענייניו‪ ,‬התרחש פוגרום בבוקרשט וגיסו הצעיר נרצח‪ .‬ינקו נאלץ לזהות את גופת‬ ‫גיסו בין שאר גופות הנרצחים שנערמו בבית המטבחיים של בוקרשט‪ .‬מיד אחר כך עזבו ינקו‬ ‫ובני מ ש פ ח ת ו את רומניה והגיעו בדרכים ע ק ל ק ל ו ת לארץ־ישראל‪ .‬כאשר הגיע ינקו לארץ ב ־‬ ‫‪ 1941‬הביא איתו רישומים המתייחסים לשואח באירופח‪ :‬״לקחתי את זה בתור תפקיד‪ ,‬רציתי‬ ‫להדפיס אותם במיליונים ו ל ח ל ק אותם בכל העולם‪ ,‬כדי ש כ ל הגויים ידעו מה קרה״‪ .‬ל מ ש ל‬ ‫ברישום ״סלקציה״ מ ־ ‪ 1941‬הוא תיאר קלגסים נאצים שעל פניהם הבעה מרושעת והם חובטים‬ ‫‪3,‬‬ ‫ב ק ת ו ת הרובים שבידיהם ביהודים חסרי ישע הזועקים ל ע ז ר ה ‪ .‬הוא הראה רישומים אחדים‬ ‫ל כ מ ה אמנים בארץ‪ ,‬וכולם אמרו לו שיניח לזח‪ ,‬כי אף אחד לא רוצה לראות את זה‪ .‬ולכן‪ ,‬בשל‬ ‫‪32‬‬ ‫חוסר העניין‪ ,‬הוא גנז את הרישומים ואלה ראו אור רק ל א ח ר ארבעים שנה‪ .‬ת ח ו ש ת הדהייה‬ ‫ה מ מ ס ד י ת היתה קשה מנשוא עבור האמנים שנדחו‪ .‬היו כאלה שעזבו את הארץ לצמיתות‪,‬‬ ‫ואמנים אחרים היו יוצאים את הארץ וחוזרים אליה לסירוגין‪.‬‬ ‫‪33‬‬ ‫עם זאת יש לציין כי ב־‪ 1943‬פורסם הספר ״בגיא ההרגה״ ובו רישומים מ א ת לאה גרונדיג‬ ‫המתארים בישירות ובעוצמה רבה פליטים יהודים‪ ,‬ע ר מ ת גוויות‪ ,‬מוות ב ר כ ב ת ומוות בתאי‬ ‫הגזים בטרבלינקה‪ .‬ל מ ש ל ביצירה ״בתוך קרונות המוות״ גרונדיג מ ת א ר ת ר כ ב ת אין־סופית‬ ‫שקרונותיה חתומים‪ ,‬וכדי להראות את ח מ ת ר ח ש בתוכם היא ״קרעה״ את הדופן ה ק ד מ י ת ‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫בתוך הקרון נראים חיחודים דחוסים‪ ,‬שרועים זה ע ל זה‪ ,‬תשושים או מתים‪ .‬כדאי לשים ל ב‬ ‫‪,‬‬ ‫שאת ה ס פ ר לא הוציא ה מ מ ס ד ה א מ נ ו ת ‪ ,‬אלא דווקא הוצאה שהיתה קשורה עם ה מ פ ל ג ה‬ ‫הקומוניסטית‪ ,‬שהשתייכה אליה האמנית‪ .‬ב־‪ 1946‬קיימה גרונדיג ת ע ר ו כ ה במוזיאון ת ל ־ א ב י ב‬ ‫‪35‬‬ ‫ובה הציגה כמה מהיצירות ה ל ל ו ‪ .‬ב־‪ 1949‬עזבה את חארץ וחזרה לגרמניה המזרחית‪ .‬לינקו‬ ‫ל ע ו מ ת ה היה רצון ל ה ש ת ל ב באמנות הישראלית‪ ,‬ולכן נסוג וגנז את הרישומים מהשואה‪.‬‬ ‫בשנות ההמישים והשישים הציבו ל ע צ מ ם ל מ ט ר ה אמנים כמו משה ברנשטיין ל מ ש ל ל ת א ר‬ ‫ולהנציח א ת חיי האנשים בעיירה היהודית כפי שנראו ל פ נ י השואה‪ .‬ברנשטיין נולד בפולין‬ ‫ב‪1920‬־‪ ,‬ו ב ת ח י ל ת ה מ ל ה מ ה התגורר עם מ ש פ ח ת ו בגטו ביאליםטוק‪ .‬כשהיה בן ת ש ע ־ ע ש ר ה‬ ‫מן השוליים א ל המרכז ‪ -‬השואה ב א מ נ ו ת הישראלית‬ ‫‪115‬‬ ‫ברח מהגטו ברכבת‪ ,‬וזו היתה ל ו הפעם האחרונה שראה א ת מ ש פ ח ת ו ‪ .‬הוא הגיע לרוסיה‪ ,‬ושם‬ ‫הי עד ‪ .1947‬ב־‪ 1948‬ע ל ה לארץ דרך קפריסין והשתתף ב מ ל ה מ ת השחרור‪ .‬אביו‪ ,‬אמו ואחותו‪,‬‬ ‫שנשארו בגטו‪ ,‬נ ס פ ו במחנה השמדה‪ .‬רוב התערוכות של ברנשטיין תיארו א ת העיירה היהודית‪,‬‬ ‫ואולם היו גם יצירות שעסקו בשואה‪ ,‬והן הוצגו בעיקר בגלריות פרטיות‪ .‬לדוגמה חתיאור‬ ‫האקספרסיבי ש ל אסיר עם מ ס פ ר ע ל היד ב״הזעקה )אושוויץ(״ מ ־ ‪ 1 9 5 0‬־ ‪ ) 1 9 5 1‬ת מ ׳ ‪ ,(6‬שבה‬ ‫נראה גבר רזה מאוד‪ ,‬״מוזלמן״‪ ,‬שרוע ב א פ י ס ת כוחות ופיו פעור בזעקה נואשת‪ .‬הוא עוטה‬ ‫ט ל י ת ־ ק ט ן בלויה‪ ,‬ו מ ס פ ר מ ט ו ש ט ש מ ו ט ב ע ע ל זרועו‪ .‬הוא מיישיר אלינו מ ב ט ומכריח אותנו‬ ‫ל ה ת ע מ ת עם הרזון שלו‪ ,‬ע ם ה מ ס פ ר ש ע ל ידו ועם זעקתו‪ .‬ברנשטיין‪ ,‬אשר ידע כי ה״מוזלמנים״‬ ‫היו בדרך כ ל ל שלדים מהלכים בעלי עיניים בוהות‪ ,‬ח ס ר ו ת ־ מ ב ע ‪ ,‬וכי היו אדישים ל ס ב י ב ת ם‬ ‫וחסרי י כ ו ל ת ל ע מ ו ד יציב ע ל רגליהם‪,‬‬ ‫‪36‬‬ ‫ה ש ת ד ל להישאר נאמן למציאות ותיאר א ת הדמות‬ ‫שרועה ב א פ י ס ת כוחות‪ .‬א ב ל ברנשטיין ידע גם כי אסירי ח מ ח נ ו ת ל ב ש ו בדרך כ ל ל בגד פסים‪,‬‬ ‫ובתיאור הזה הוא החליף אותם ב ט ל י ת ־ ק ט ן כדי להדגיש א ת הזהות היהודית ש ל ה״מוזלמן״‪.‬‬ ‫בגלל הזהות הזאת הוא נ כ ל א באושוויץ ו ב ג ל ל ה ק ע ק ע ו א ת ח מ ס פ ר ע ל א מ ת ידו כדי ל מ ח ו ק את‬ ‫זהותו האישית‪ .‬אין זה תיאור ספציפי‪ ,‬א ל א תיאור סמלי של אסיר אושוויץ ה מ ש ל ב כ א ב אישי‬ ‫עצום ש ל האמן ע ל מ ו ת מ ש פ ח ת ו עם התייחסות קולקטיבית ה מ ת ב ט א ת בזעקת שבר ע ל אסונו‬ ‫ש ל חעם היהודי‪.‬‬ ‫‪37‬‬ ‫ברנשטיין ניהל מ ל ח מ ו ת אין־ספור נגד ה מ מ ס ד חאמנותי‪ .‬יצירותיו הוצגו במוזיאון ת ל ־‬ ‫אביב ב ת ע ר ו כ ו ת קבוצתיות )‪ (1955,1953‬ו ב ת ע ר ו כ ה יחיד )‪ ,(1956‬במוזיאון חיפה בתערוכה‬ ‫קבוצתית )‪ (1956‬וכן ב ת ע ר ו כ ת ר ט ר ו ס פ ק ט י ב ה במשכן ל א מ נ ו ת עין חרוד )‪ .(1973‬מאז ל א‬ ‫הוצגו שם פ ע ם נוספת‪ ,‬ובמוזיאון ישראל ל א הוצגו יצירותיו מעולם‪ .‬ייתכן כי הדהייה לא נבעה‬ ‫רק מנושא יצירותיו‪ ,‬א ל א היתה קשורה גם לאיכותן‪ .‬ע ל כ ך כ ת ב אדם ברוך‪:‬‬ ‫המוזיאונים‬ ‫פאתטיות‪.‬‬ ‫מגוחכות‪ ,‬מעט‬ ‫המוזיאונים מעט‬ ‫האשמותיו את‬ ‫הישראליים אינם מציגים אותו משום שאין הוא מעניין אותם‪ .‬והוא לא מעניין‬ ‫אותם משום שהציור שלו אינו עומר בקני המירה השיפוטיים שלהם‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫ב ד ר ן כלל‬ ‫‪3‬‬ ‫מטעמים טובים אין הם מציגים אותו‪".‬‬ ‫ב ת ק ו פ ה הנדונה ל א חוצגו בארץ יצירות העוסקות בשואה גם אם היו מעשה ידיהם ש ל אמנים‬ ‫שלא היו ניצולים‪ :‬ל מ ש ל היצירות ש ל מרדכי ארדון‪ ,‬שהגיע לארץ כבר ב־‪ .1933‬עם יצירותיו‬ ‫נ מ נ ו ת ״נערה מ ס פ ר ‪109336‬״ מ־‪ ,1950‬״מיסה דורה״ מ־‪1958‬־‪ 1960‬ו״רכבת המספרים״‬ ‫מ־‪.1962‬‬ ‫‪39‬‬ ‫ב״נערה מ ס פ ר ‪109336‬״ ל מ ש ל חוא מתייחס ל מ ס פ ר שעל ידי הניצולים באופן‬ ‫‪40‬‬ ‫ס מ ל י ‪ .‬בתמונה נראית נערה שהצל ה כ ב ד ש ל הזיכרונות ש ע ל פניה מ ש ת ק ף גם ב מ ב ט ה ההרד‪.‬‬ ‫מ ס פ ר מקועקע ע ל זרועה והיא מביטה באימה ב כ ת ו ב ת ״‪BERG‬״ )ברגן בלזן( ש ע ל הקיר שברקע‪.‬‬ ‫אין זו ת מ ו נ ת דיוקן ש ל ד מ ו ת מסוימת‪ ,‬אלא סינתזה ו ס מ ל ש ל כ ל ניצולי השואה שהכיר האמן‪.‬‬ ‫הראיה ל כ ך היא ההיבור שעשה ארדון בין ה כ ת ו ב ת ״‪BERG‬״‪ ,‬המייצגת א ת ברגן בלזן‪ ,‬שהיה‬ ‫‪116‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫מחנה ריכוז על א ד מ ת גרמניה‪ ,‬ובין המספר שקועקע ע ל ידי האסירים בעיקר באושוויץ שבפולין‪.‬‬ ‫עם זאת היתה זו דרכו של ארדון ל ה ת מ ו ד ד עם השואה ומשמעותה‪ ,‬וניצולי השואה היו עבורו‬ ‫‪4,‬‬ ‫ת ז כ ו ר ת מ ת מ ד ת ל מ ה ש ה ת ר ח ש ‪ .‬הספר המקיף ע ל יצירותיו של ארדון‪ ,‬ב כ ל ל ן גם היצירות‬ ‫העוסקות בשואה‪ ,‬לא פורסם בארץ‪ ,‬אלא ב א ר צ ו ת ־ ה ב ר י ת ‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫‪43‬‬ ‫ל ע ו מ ת זאת הוצגו יצירותיו של יגאל תומרקין‪ .‬תומרקין היה פ ל י ט מגרמניה‪ ,‬ובכמה‬ ‫מיצירותיו המופשטות מ ת ה י ל ת שנות השישים הוא מתייהס לשואה‪ ,‬ו מ ש ל ב בהן פיסות של‬ ‫חוט תיל‪ .‬ל מ ש ל ב״טריפטיך״ מ ־ ‪ ) 1 9 6 1‬ת מ ׳ ‪ (7‬יש הוט ת י ל המהובר אל סרגלי עץ בדיוק באותו‬ ‫האופן שהובר במציאות אל הצוהר הצר בקרונות הרכבות שהובילו את היהודים אל ההשמדח‪.‬‬ ‫לראיה‪ ,‬ב ק ט ל ו ג של ת ע ר ו כ ת ו שהציג בה לראשונה א ת היצירה ״טריפטיך״‪ ,‬הוא שם מ ת ח ת‬ ‫ליצירה צילום קטן שעליו התבסס‪ ,‬ובו נראים הנוסעים מציצים מ ב ע ד לצוחר חחתום בחוט ת י ל‬ ‫‪44‬‬ ‫של ר כ ב ת ה ט ר נ ס פ ו ר ט ‪ .‬היצירות האלה של תומרקין הוצגו משום שהן בסגנון מופשט‪ ,‬והשואה‬ ‫מופיעה בהן רק במרומז‪.‬‬ ‫מ ש פ ט אייכמן‪ ,‬שהתנהל בשנים ‪ ,1962-1961‬היה נקודת מפנה ביהסה של חחברה הישראלית‬ ‫אל השואה‪ .‬יהודה בקון היה עד במשפט‪ ,‬ו ב מ ה ל ך עדותו הציג ציורים שצייר ביוני ‪ ,1945‬מיד‬ ‫עם שהרורו‪ ,‬ובהם תיאר מזיכרונו א ת פנים תאי הגזים וחמשרפות באושוויץ ואת ח ל ו ק ת המרק‬ ‫‪45‬‬ ‫במאוטהוזן כשהנאצים מפקהים מ מ ג ד ל השמירה ובצד שרועות גוויות‪ .‬הופעתו ב מ ש פ ט הביאה‬ ‫את יצירותיו אל ת ו ד ע ת הציבור בישראל‪ ,‬וב־‪ 1962‬ארגנה הסתדרות העובדים ה כ ל ל י ת ת ע ר ו כ ה‬ ‫‪46‬‬ ‫נודדת של יצירות אלו‪ ,‬והיא הוצגה בעיקר ב מ ת נ ״ ס י ם ‪ .‬במאי ‪ ,1965‬ל א ה ר מאבקו הממושך‬ ‫של משה ברנשטיין‪ ,‬הוצגו יצירותיו בנושא העיירה היהודית במסדרונות בניין המנהלה ביד‬ ‫ושם‪ .‬בהשפעת ה מ ש פ ט הזרו עוד אמנים ניצולים ל ע ס ו ק בנושא השואה‪ .‬בק למשל‪ ,‬שלא צייר‬ ‫ת מ ו נ ו ת בנושא ל א ח ר ציורי הילדות שלו ועבר לציור מופשט‪ ,‬חזר לשואה בציוריו מ־‪,1965‬‬ ‫‪47‬‬ ‫וב־‪ 1966‬אף שב לישראל וביצירותיו הוא קושר בין השואה ל א ר ץ ‪ .‬גם א ל כ ס נ ד ר בוגן‪ ,‬שהיה‬ ‫מ פ ק ד של גדוד פרטיזנים ביערות נארוץ׳ ברוסיה הלבנה והיה גם בגטו וילנה‪ ,‬תיאר ב ת ק ו פ ת‬ ‫השואה פרטיזנים ותיאורים מן הגטו‪ ,‬והניה לנושא עם עלייתו לארץ ב־‪ .1951‬הוא מעיד שחזר‬ ‫ל ע ס ו ק בשואה בהשפעת מ ש פ ט אייכמן‪ ,‬וב־‪ 1969‬עיבד את רישומיו מ ת ק ו פ ת ה מ ל ה מ ה לציור‬ ‫‪48‬‬ ‫״שואה״‪ .‬הוא תיאר יהודי אוהז בספר תורה‪ ,‬ילדה נטושה‪ ,‬עצובה‪ ,‬עם בובה‪ ,‬ויהודים מ ת א ב ל י ם‬ ‫ע ל רקע הריסות‪ .‬גם אמנים שלא היו ניצולים הגיבו לשואה ב ע ק ב ו ת המשפט‪ ,‬ל מ ש ל תומרקין‬ ‫ב״טריפטיך״ מ ־ ‪ 1961‬וארדון ב״רכבת המספרים״ מ־‪.1962‬‬ ‫מ ל ה מ ת ששת הימים)‪ (1967‬ו מ ל ה מ ת יום הכיפורים)‪ (1973‬פ ע ל ו גם הן את פעולתן‪ ,‬ואמנים‬ ‫אהדים הזרו בהשפעתן לנושא השואה ביצירותיהם‪ .‬שרגא ויל‪ ,‬ניצול שואה שהיה במהתרת‪,‬‬ ‫שכל את בנו ב־‪ .1967‬הוא מ ש ל ב את הטרגדיה האישית שלו עם השואה באמצעות סמלים‬ ‫תנ״כיים‪ ,‬ל מ ש ל ביצירות ״יוסף ואחיו״ מ‪1967‬־ ו״עקדת יצחק״ מ־‪ .1972‬גם שמואל בק מ ש ל ב‬ ‫בין ה מ ל ח מ ו ת האלה ובין השואה‪ ,‬ל מ ש ל ביצירה ״הצהרה״ מ־‪ ,1967‬שבה הוא קושר בין ת ו ת ח י‬ ‫ח מ ל ח מ ה ל א ר ו כ ת המשרפה‪ :‬בציור ״בית״ מ‪1969‬־‪ ,‬שבו הוא עוסק בשאלה אם תשרוד ישראל‬ ‫או שתהיה מ ע ו ר ב ת בשואה נוספת‪ ,‬או ביצירה ״משפחה״ מ־‪) 1974‬תמ׳ ‪ ,(12‬שבה הוא עוסק‬ ‫‪117‬‬ ‫מן השוליים א ל המרכז ‪ -‬השואה ב א מ נ ו ת הישראלית‬ ‫בהרס ובקורבן המשותפים לשואה ו ל מ ל ה מ ו ת ישראל ב כ ל ל ו ל מ ל ה מ ת יום הכיפורים ב פ ר ט ‪.‬‬ ‫‪49‬‬ ‫בק נולד בווילנה ב־‪ ,1933‬ובשנת ‪ ,1940‬כשהיה ילד‪ ,‬חווה א ת כיבוש העיר בידי הגרמנים‪ .‬אביו‬ ‫נ ל ק ה מיד ל מ ח נ ה עבודה‪ ,‬וב־‪ 1942‬נשלחו בק ואמו ל ג ט ו וילנה‪ .‬הם הצליחו לברוח ממנו‬ ‫ולמצוא מ ס ת ו ר במנזר‪ .‬כ ל אותה העת לא ידעו מה ע ל ה בגורלו של האב וחרדו לשלומו‪ .‬ל א ח ר‬ ‫זמן הוברח אביו מ מ ח נ ה העבודה והצטרף אליהם‪ .‬אהרי שפינו הגרמנים את המנזר מיושביו‬ ‫חזרה מ ש פ ח ת ו לגטו‪ ,‬ל ת נ א י ־ ח י י ם קשים ו ל ס כ נ ת ההיים שריחפה כ ל העת‪ .‬משם הועברו ל מ ה נ ה‬ ‫בסאבוץ׳‪ ,‬לא הרהק מווילנה‪ ,‬ושם נורה אביו למוות‪ .‬ל א ה ר השחרור שהו בק ואמו‪ ,‬הניצולים‬ ‫‪50‬‬ ‫היחידים מבני המשפהה‪ ,‬שלוש שנים במהנה פליטים בגרמניה‪ ,‬וב־‪ 1948‬עלו ל י ש ר א ל ‪ .‬בק‬ ‫היה צעיר מאוד כאשר ה ה ל לצייר‪ ,‬וכששהה במנזר סיפקו לו הנזירות חומרי ציור‪ .‬הוא המשיך‬ ‫לצייר גם בגטו‪ ,‬בעזרת קבוצה של סופרים ומשוררים‪ ,‬שדאגו ל ס פ ק לו הומרי ציור‪ .‬הוא מ ת א ר‬ ‫את מה שראה וחווה שם‪ ,‬נושאים שהמשיך ל ע ס ו ק בהם גם כששהה ב מ ח נ ה הפליטים בגרמניה‬ ‫ולאחר שעלה ארצה‪'.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫בציור גדול מידות ז ה ) ת מ ׳ ‪ (8‬בק מ ת א ר אוסף של פנים ודמויות בדיוקן קבוצתי של קורבנות‬ ‫יהודים פצועים ושבורים‪ .‬שמים כהים נפרשים מ ע ל שיירה ארוכה של אנשים‪ ,‬ו מ ש ת ק פ י ם בהם‬ ‫העשן ו ה ל ה ב ו ת שבאופק‪ ,‬המזכירים את עשן הכבשנים‪ .‬תיאור של חלקי ראש התאים ל ב ק כדי‬ ‫להביע א ת ההרס והפגיעה שחוו הקורבנות‪ ,‬ו ב כ ל ל ם גם בני מ ש פ ח ת ו ‪ .‬בק תיאר הרבה דמויות‬ ‫עיוורות ביצירה‪ ,‬וזו היתה דרכו ל ה ת מ ו ד ד עם העובדה שיהודים רבים‪ ,‬ובהם בני משפהתו‪ ,‬לא‬ ‫היו מוכנים או מסוגלים להבין שהשואה ע ו מ ד ת להתרחש‪ ,‬ואפילו בשעה שכבר התרגשה ובאה‬ ‫‪52‬‬ ‫עליהם לא היו מוכנים להכיר ב כ ך ‪ .‬ואילו הדמויות ה מ ע ט ו ת שעיניהן פקוחות‪ ,‬הרי פיהן הסום‪:‬‬ ‫גם אם הן יכולות ל ר א ו ת א ת המתרהש‪ ,‬הן אינן מ ס ו ג ל ו ת ל ד ב ר ע ל כ ך ‪.‬‬ ‫‪53‬‬ ‫בסוף שנות השבעים‪ ,‬ע ל רקע התעניינות ה ו ל כ ת וגוברת בנושא השואה‪ ,‬החלו אמני ״הדור‬ ‫השני״ ל ע ס ו ק בנושא השואה ב א מ נ ו ת ב כ ל ל ובאמנות הישראלית בפרט‪ .‬הביא ל כ ך שילוב של‬ ‫כ מ ה גורמים ייהודיים‪ .‬ראשית‪ ,‬אמני הדור השני בגרו‪ ,‬מהם אף סיימו את לימודי האמנות‪,‬‬ ‫והתעורר אצלם הצורך ל ה ת מ ו ד ד עם ה מ ע מ ס ה הנפשית של ט ר א ו מ ת השואה שהעבירו אליהם‬ ‫הוריהם‪ .‬שנית‪ ,‬כבר מ א מ צ ע שנות השישים ח ת פ ר ס מ ו בארץ מחקרים חמתייחסים אל ההשפעה‬ ‫של ט ר א ו מ ת השואה שהועברה אל הדור השני‪ .‬מהקרים אלו נתנו לאמני הדור השני לגיטימציה‬ ‫ל ע ס ו ק בנושא השואה ביצירתם‪ .‬ציורי ה פ ח ם של רבקה מרים‪ ,‬שבהם תיארה אנשים במקומות‬ ‫מסתור‪ ,‬נפהדים ואפופים אווירה קודרת‪ ,‬הוצגו בגלריות שונות כבר באמצע שנות השישים‪ .‬אף‬ ‫שחיצירות חן בשחור־לבן‪ ,‬הגוונים הרבים של האפור מוסיפים להן ממדיות רבה‪ ,‬אקספרסיביות‬ ‫ועוצמה‪ .‬ל מ ש ל ביצירה ״ללא כותרת״‪ ,‬מ־‪1965‬־‪) 1966‬תמ׳ ‪ ,(13‬היא מ ת א ר ת בור ובו מ צ ט ו פ פ ת‬ ‫ו מ ס ת ת ר ת ק ב ו צ ת אנשים‪ ,‬ו מ מ ע ב ה הבור‪ ,‬מ ת ו ך החשכה‪ ,‬מציצות דמויות נוספות‪ .‬מכיוון ה פ ת ח‬ ‫של הבור נראות עוד שתי דמויות כשהן נ ו פ ל ו ת או מ ר ת פ ו ת לכיוון ק ר ק ע י ת הבור‪ .‬ב ש ל‬ ‫הקומפוזיציה שנוצרה‪ ,‬ה מ ח ל ק ת את מ ר ח ב היצירה לשני אזורים תחומים ‪ -‬הבור ו מ פ ע ר הבור‬ ‫ יש ת ח ו ש ה כי מדובר בשתי סצנות שונות‪ .‬ה א ת ת מ ת א ר ת א ת ה מ ס ת ת ר י ם בבור והאחרת את‬‫גוויות המתים שנזרקו אל הבור‪ .‬כל הדמויות מתוארות באופן סכמטי‪ ,‬בעיקר הדמויות הנופלות‪.‬‬ ‫‪118‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫מהן כ א ל ה שעיניהן פקוהות וכאלה שעיניהן עצומות‪ ,‬אך פיהן של כ ל הדמויות סגור‪ ,‬חוץ‬ ‫מ ד מ ו ת אחת‪ ,‬הנמצאת מימין לקבוצה המרכזית‪ ,‬שפיה פעור‪.‬‬ ‫ע ל הציורים הללו נ כ ת ב ו כ ת ב ו ת בעיתונות‪ ,‬ואולם במקום התייחסות מעמיקה ו מ ש מ ע ו ת י ת‬ ‫לביטויים האמנותיים שנבעו מחיים ב צ ל הטראומה של הורים ניצולי שואה‪ ,‬הודגש גילה הצעיר‬ ‫של האמנית‪ ,‬וראו בה אפיזודה ח ד ־ פ ע מ י ת ‪.‬‬ ‫בסוף שנות השבעים התקיימו ת ע ר ו כ ו ת יחיד של אמני הדור השני שיש בהן התייחסות‬ ‫לשואה‪ .‬חיים מאור הציג את התערוכות ״אות קין״ במאי ‪ 1978‬ו״עיוורוך במרס ‪ ,1979‬שבהן‬ ‫‪54‬‬ ‫הוא עוסק בזהותו הישראלית‪ ,‬ע ל רקע היותו בן לניצולי שואה‪ .‬כאן העיסוק בשואה איננו‬ ‫מפורש‪ ,‬אלא מוצנע בתוך הדימויים שביצירות‪ .‬בינואר ‪ 1979‬התקיימה תערוכה של רבקה‬ ‫מרים במכון ״כרם״ בירושלים‪ ,‬ובה הציגח דמויות חנראות כמו רוחות רפאים‬ ‫‪ -‬חסרות גוף‪,‬‬ ‫קירחות‪ ,‬ב ע ל ו ת קווי מ ת א ר רכים‪ ,‬נשיים‪ ,‬אשר מ ר ח פ ו ת ע ל רקע העשוי ממשטחי צבע בגוונים‬ ‫מנוגדים‪ .‬באופן סמוי הדמויות המעוותות והמיוסרות הללו מייצגות את בני מ ש פ ח ת ח שנספו‬ ‫ב ש ו א ה ) ת מ ׳ ‪ .(10‬ביוני־יולי ‪ 1979‬הציגה יוכבד וינפלד ת ע ר ו כ ת יחיד במוזיאון ישראל שבה‬ ‫היא שוקעת אל ת ו ך נבכי הטראומות והזיכרונות של ילדותה ומציגה דימויים המתייהסים‬ ‫‪55‬‬ ‫לשואה באופן ישיר ובוטה‪ .‬וינפלד נולדה בליגניצה‪ ,‬פולין‪ ,‬ב־‪ 1947‬והיא ב ת יחידה להורים‬ ‫ניצולי שואה מ פ ש מ י ש ל שבגליציה‪ ,‬פולין‪ .‬אביח נתן ארנסט‪ ,‬שחוריו נרצחו בידי הנאצים‪ ,‬שהה‬ ‫במסתור כ ל משך המלהמה‪ .‬אמה קלרה גולדשטיין היתה ת ל מ י ד ת תיכון כשפרצה המלחמה‪.‬‬ ‫היא השיגה מ ס מ כ י ם מזויפים ובעזרתם התחזתה לארית ועבדה ב ת פ ק י ד מ נ ה ל ת משק בית אצל‬ ‫קצין א ס ־ א ס שהיה מוצב בפולין‪ .‬ההורים הכירו זה א ת זה היכרות שטחית בצעירותם‪ .‬ל א ח ר‬ ‫ח מ ל ח מ ה הפגישה אותם ס ב ת ה ) א ם אמה( בשנית‪ ,‬והם נישאו‪ .‬ב־‪ 1957‬ע ל ת ח ח מ ש פ ח ה לישראל‪.‬‬ ‫השתיקה והמסתוריות של הוריה בנוגע ל מ ה שעבר עליהם ב ת ק ו פ ת השואה הביאה א ת וינפלד‬ ‫‪56‬‬ ‫ל ש א ו ל שאלות ע ל כך בבגרותה ולדמיין דמיונות‪ .‬כ ל עשר העבודות שבתערוכה מורכבות‬ ‫מתיאור מילולי מקדים של זיכרון ילדותה בפולין לאהד השואה‪ ,‬וזיכרונות אלו מעוררים דימויים‬ ‫חזותיים המשלימים זה את זה‪ .‬ב פ ע ם הראשונה אמנית ״הדור השני״ מציגה בגלוי יצירות‬ ‫המעבירות תהושות של מבוכה‪ ,‬ה ש פ ל ה והזדהות עם הקורבן‪ .‬ל ד ו ג מ ה ״מספר ‪) 8‬קאפו(״)תמ׳‬ ‫‪ ,(11‬שבה וינפלד ע ו ס ק ת באופן מפורש בשאלה איך היתה היא מ ת מ ו ד ד ת עם המצב אילו היתה‬ ‫‪57‬‬ ‫אסירה במהנה הריכוז‪ ,‬אם היתה ה ו פ כ ת למוזלמן או ל ק א פ ו ‪ .‬היא כתבה‪ :‬״במחנות הריכוז‬ ‫שבהם היו כ ל היהודים מ ל ו כ ל כ י ם ורעבים היו גם נשים יפות שהגרמנים אהבו‪ .‬אז הן הרביצו‬ ‫ליהודים וקיבלו אוכל‪ .‬עכשיו מענישים אותן‪ .‬היו להן ראשים מגולחים״‪ .‬באמצעות התיאורים‬ ‫ניסתה לדמיין את עצמה ואת התנהגותה אילו נ ק ל ע ה ל מ צ ב שנקלעו אליו הנשים במהנות‬ ‫הריכוז‪ ,‬ובכך היא מביעה את הזדהותה עם מצבן‪ .‬היא מ ת א ר ת את עצמה בשלושה מצבים‪:‬‬ ‫האהד‪ ,‬ב ת צ ל ו ם הקטן מימין‪ ,‬בהיותה ילדה קטנה בפולין אשר העבר של הוריה אינו גלוי לה‬ ‫והיא אינה מודעת ל כ ך שנערמים אצלה זיכרונות‪ ,‬מילים‪ ,‬קולות‪ ,‬מראות וריחות שיהפכו ברבות‬ ‫הימים למאגר האסוציאציות של ילדותה‪ .‬השני‪ ,‬צילום שלה בהיותה בוגרת המש פעמים‪ ,‬ובו‬ ‫היא נראית לבושה ב כ ת ו נ ת לילה ל ב נ ה שקופה‪ .‬היא יחפה ושיער ראשה קצוץ‪ .‬היא יושבת ע ל‬ ‫מן השוליים א ל המרכז‬ ‫‪ -‬השואה ב א מ נ ו ת הישראלית‬ ‫‪119‬‬ ‫ע ר מ ת זבל ו מ ח ט ט ת בה כאילו חיא מ ח פ ש ת אוכל‪ ,‬ובח בעת היא נושאת מ ב ט בחיפוש אחר‬ ‫הישועה‪ .‬הישיבה ע ל ע ר מ ת זבל היא ההזדהות שלה עם אסירי המהנה‪ ,‬שהיו מגולחי ראש וחיו‬ ‫ב ל כ ל ו ך וברעב‪ .‬וינפלד מדמיינת את עצמה מ ה פ ש ת פתרון ל מ צ ב ה כאסירח ב מ ח נ ה באמצעות‬ ‫כ ת ו נ ת הלילה ה ל ב נ ה השקופה שחיא לובשת‪ ,‬בתקווה שהדבר ימשוך א ת ת ש ו מ ת ליבו של קצין‬ ‫גרמני ואז היא ת ה פ ו ך לקאפו‪ .‬ובמצב השלישי היא מ ת ו א ר ת כקאפו‪ ,‬ל א ה ד שהשיגה את המטרה‪.‬‬ ‫היא נראית מ ט ו פ ח ת ‪ ,‬עם עגילים וצווארון תחרה‪ ,‬ואולם היא נשארה אסירה מ ג ו ל ה ת ראש‪ .‬בין‬ ‫התצלומים שלה הוסיפה וינפלד חפצים הקשורים בהוויית המהנה‪ :‬מזרק המכיל דיו כחולה‪,‬‬ ‫ששימש ל ק ע ק ו ע ה מ ס פ ר ע ל א מ ת היד של האסירים באושוויץ‪ ,‬וקומפוזיציה של צלבים כרוכים‬ ‫בתיל ע ל רקע בד עם פסים‪ .‬הצלבים יכולים לרמז ע ל העובדה שבאושוויץ היו גם אסירים‬ ‫נוצרים‪ ,‬ובד הפסים מזכיר א ת לבוש האסירים וקושר בין האסירים היהודים לאסירים הנוצרים‪,‬‬ ‫שגורלם היה משותף‪ .‬השימוש במוטיב ה צ ל ב מעורר אסוציאציה מידית ל צ ל י ב ת ישו כ ס מ ל‬ ‫לקורבן‪.‬‬ ‫‪58‬‬ ‫בקצה השמאלי היא הציבה דימוי של מיטה אשר ניכרים בה סימני ה פ ע י ל ו ת המינית‬ ‫שהתרחשה בה זה לא כבר‪ .‬ואולם היא ח ת מ ה אותה בסרגל עץ‪ ,‬ל ל מ ד נ ו כי לא היו אלה יחסים‬ ‫בין שני אנשים חופשיים‪ ,‬אלא יחסים בין סוהר לאסירה‪ ,‬אשר בסיומם חוזרת האסירה ל מ צ ב ה‬ ‫ה ה ת ח ל ת י או שזה מביא עליה את מותח בתאי הגזים‪.‬‬ ‫בעצם ח צ ג ת יצירותיה של יוכבד וינפלד במוזיאון ישראל אנו עדים ל ח ת י י ח ס ו ת מ ש מ ע ו ת י ת‬ ‫‪,‬‬ ‫ראשונה‪ ,‬שהיתה בבחינת הכרה של ה מ מ ס ד ה א מ נ ו ת שהשואה היא אחד הנושאים שהאמנות‬ ‫הישראלית צריכה ל ע ס ו ק בהם‪ .‬אך לא מקרה הוא ש ב ק ט ל ו ג לא ציינה אוצרת התערוכה‪ ,‬םטפני‬ ‫רחום‪ ,‬את העובדה שווינפלד היא ב ת לניצולים‪ .‬ל ד ע ת ה עצם הצגת העבודות ל צ ד ציון העובדה‬ ‫שהיא נולדה בפולין ל א ח ר מ ל ח מ ת העולם השנייה די היה בהם ל ה ב נ ת הרקע של וינפלד‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬היא העדיפה להציג אותה כ א מ נ י ת ה ע ו ס ק ת באוטוביוגרפיה‪ .‬כמו כן רהום מציינת‬ ‫‪59‬‬ ‫שהכינוי ״הדור השני״ עוד לא היה שגור ונמנעו מ ל ח ש ת מ ש בו בגלוי‪ .‬יתר ע ל כן‪ ,‬רחום מנסה‬ ‫ב ק ט ל ו ג להרגיע את אלה העלולים ל ב ק ר את נושא התערוכה‪:‬‬ ‫עשר שנות ילדותה הראשונות עברו על יוכבד וינפלר ב א ד ר ת המתיחות של‬ ‫פולין שלאהר מלהמת העולם השניה‪ .‬הזברונות מתקופה זו בחייה משמשים‬ ‫קרש קפיצה לדימויים שבתערוכה הנוכחית‪ .‬עם זאת‪ ,‬תהיה זו טעות לראות את‬ ‫סיבת הקיום לעבודות אלה בסיווג והצגה של זברונות או בהטהרות מהם‪ .‬הנושא‬ ‫האמיתי של התערוכה הוא התהליך של היווצרות דימויים חזותיים! אותו מבצע‬ ‫מורכב שבמהלכו מקבלים דימויים צורה וקיום בתודעת האמן‪.‬‬ ‫‪60‬‬ ‫כמה חודשים ל א ח ר התערוכה של וינפלד הציג משה גרשוני‪ ,‬שאיננו אמן הדור השני‪ ,‬שני‬ ‫מיצבים הנוגעים לשואה‪ .‬גרשוני נולד בארץ ב־‪ 1936‬להורים שהגיעו מלודז׳‪ ,‬פולין‪ ,‬בראשית‬ ‫שנות השלושים‪ ,‬וחוץ מאח ואחות של אמו שנספו‪ ,‬עלו כל בני מ ש פ ח ת ם לארץ‪ .‬מיצב אחד‪,‬‬ ‫ששמו ״בדם לבי״‪ ,‬הוצג במוזיאון ת ל ־ א ב י ב בדצמבר ‪1979‬־ינואר ‪ .1980‬הוא היה מורכב מ מ א ה‬ ‫‪120‬‬ ‫מ ה היתה המלה ״שואה״‬ ‫וארבעים צלהות ל ב נ ו ת המכילות צבע אדום‪ ,‬שהיו מסודרות ע ל הרצפה בצורה מוסווית של‬ ‫צ ל ב קרס שזרועו ה א ה ת הסרה‪ .‬הצבע האדום מרמז ע ל דם הנרצחים בשואה‪ ,‬וצורת צלב הקרס‪,‬‬ ‫אף שהיא סמויה‪ ,‬מרמזת ע ל הנאצים מבצעי הרצה )תמ׳ ‪ .(12‬המיצב השני הוצג בביאנלה‬ ‫בוונציה ביוני ‪ 1980‬והיה מורכב משלוליות צבועות באדום ע ל ר צ פ ת האולם ומילים בגרמנית‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬ש נ כ ת ב ו ע ל הקיר בצבע אדום־דם‪.‬‬ ‫‪) NOCH‬עוד(‪) DOCH ,‬הרי(‪) ARBEIT ,‬עבודה(‬ ‫המילה ‪ ARBEIT‬מ ח ב ר ת א ת ת ו ד ע ת הצופה באופן מידי וישיר אל ה מ ש פ ט שהתנוסס ע ל שערי‬ ‫מהנות הריכוז‪) ARBEIT MACHTFREI :‬העבודה מ ש ה ר ר ת ( ) ת מ ׳ ‪ .(13‬עבודות א ל ה ש ל גרשוני‬ ‫עוסקות בזהותו הישראלית והיהודית‪ ,‬והן נוגעות גם בנושא השואה‪ ,‬בהיותו ה ל ק מזהות זו‪.‬‬ ‫‪61‬‬ ‫לעבודותיו ש ל גרשוני היתה השפעה מ ש מ ע ו ת י ת ל ע ו מ ת התערוכות ש ל וינפלד ומאור‪ ,‬משום‬ ‫שאותה שעה כבר היה גרשוני אמן מוכר ומוביל ב א מ נ ו ת הישראלית‪ ,‬ל ע ו מ ת וינפלד ומאור‪,‬‬ ‫שרק ההלו א ת דרכם האמנותית‪.‬‬ ‫בין השנים ‪ 1983-1979‬ל א התקיימו ת ע ר ו כ ו ת ש ל אמני הדור השני בגלריות או במוזיאונים‪,‬‬ ‫ואולם במחצית הראשונה ש ל שנות השמונים אנו עדים לעיסוק בנושא השואה‪ .‬בשנת ‪1982‬‬ ‫‪62‬‬ ‫נחנך ביד ושם המוזיאון ל א מ נ ו ת ‪ .‬הבסיס לאוסף המוזיאון ל א מ נ ו ת חוא יצירות שחצטברו מאז‬ ‫ה ק מ ת מוסד יד ושם ו ב מ ה ל ך חשנים ונשמרו כ ח ל ק מארכיון יד ושם‪ .‬מראשית שנות חשישים‬ ‫ו ב מ ה ל ך כ ל שנות השבעים‪ ,‬הוצגו ת ע ר ו כ ו ת ש ל יצירות אמנות בקומה הראשונה ובכניסה של‬ ‫בניין המנהלה‪ .‬בראשית שנות השמונים חחלו ל ב נ ו ת א ת בניין המוזיאון‪ ,‬ש כ ל ל שני חלקים‪:‬‬ ‫אודיטוריום ומוזיאון לאמנות‪ .‬לצורך ארגון האוסף מונתה אלישבע כהן‪ ,‬שעד אז היתה אוצרת‬ ‫ראשית במוזיאון ישראל‪ ,‬ליועצת‪ ,‬ועירית שלמון־לבנה‪ ,‬שעד אז שימשה אוצרת במוזיאון‬ ‫ישראל‪ ,‬מונתה לאוצרת‪ .‬עם כניסתה ל ת פ ק י ד תיארה ש ל מ ו ן ־ ל ב נ ה א ת אופיו ש ל האוסף ביד‬ ‫ושם ב מ ס מ ך וציינה כי הוא מכיל לרוב יצירות ב ע ל ו ת תיאורים ריאליסטים המשמשים לתיעוד‪,‬‬ ‫תקשורת או מחאה‪ .‬הכוונה היתה להציג ת ע ר ו כ ו ת מ ת ח ל פ ו ת ש ל יצירות ש ל אמנים ניצולים‬ ‫‪63‬‬ ‫מתוך האוסף‪ .‬ואולם ב־‪ ,1982‬כאשר פנו הוני המעגל וחנה שיר א ל ש ל מ ו ן ־ ל ב נ ה וביקשו‬ ‫‪64‬‬ ‫להציג א ת עבודותיחם‪ ,‬חיא חשבה כי כדאי להציגן‪ ,‬משום שעבודות א ל ה הן ביטוי מרענן של‬ ‫אמנים צעירים שאינם ניצולים‪ .‬היה עליה להשקיע מאמצים ו ל ש כ נ ע א ת הוועדה לאמנות‪,‬‬ ‫‪65‬‬ ‫בעיקר א ת יושב ראש יד ושם והנהלתו‪ ,‬שהתנגדו להציג תערוכה זו‪ .‬בסופו ש ל דבר ע ל ה‬ ‫הדבר בידיה‪ ,‬ובמרס ‪ ,1983‬ב מ ל א ו ת שנה לקיום המוזיאון ל א מ נ ו ת ביד ושם‪ ,‬הוצגה התערוכה‬ ‫‪66‬‬ ‫״להרגיש מחדש״‪ ,‬שבה הציגו חוני המעגל איצקוביץ וחנה שיר א ת התייחסותם לשואה‪ .‬ו ע ל‬ ‫כך כ ת ב ה עירית ש ל מ ו ן ־ ל ב נ ה בקטלוג‪:‬‬ ‫הוני המעגל והנה שיר‪ ,‬שגרלו בארץ ויוצרים בה‪ ,‬אינם נושאים בקרבם א ת‬ ‫ההזותיים של מראות המלהמה‪ ,‬גם לא את הסבל והכאב הפיזיים‪.‬‬ ‫הזכרונות‬ ‫יצירתם מבוססת אולי על זברון של אומה‪,‬על כאב קולקטיבי‪,‬על קטעי זכרונות‬ ‫ששמעו מפי אתרים‪ ...‬ואכן אמנים צעירים ברורנו‪,‬התרים ביצירתם האמנותית‪,‬‬ ‫מתוך בורה שאין לכבשו‪ ,‬אל שורשי השואה ומהותה בבהינת ״והגרת לבנך״‬ ‫!הדגשה במקורן‪.‬‬ ‫‪67‬‬ ‫מן השוליים אל המרכז ‪ -‬השואה ב א מ נ ו ת הישראלית‬ ‫!‪12‬‬ ‫האוצרת אינה מ ס ב י ר ה מ ד ו ע י ש ב ה ם ״כורח שאין ל כ ב ש ו ״ ל ה ת י י ח ס א ל השואה ביצירותיהם‬ ‫ואין ה י א ע ו מ ד ת ע ל ה ר ק ע הביוגרפי ש ל ה ם ו ע ל ה ה ב ד ל ה מ ש מ ע ו ת י ביניהם‪ :‬ח נ ה ש י ר ה י א ב ת‬ ‫להורים ניצולים‪ ,‬ואילו הוני המעגל הוא בן להורים ש ע ל ו ל י ש ר א ל לפני מ ל ח מ ת העולם השנייה‬ ‫ומשפחתם נספתה בשואה‪.‬‬ ‫‪6 8‬‬ ‫האוצרת מ ס פ ר ת ש ל א מצאה לנכון להדגיש פרטים א ל ו או לדון‬ ‫ב ה ם ‪ ,‬כיוון שהכינוי ״הדור השני״ עדיין ה י ה ב ר א ש י ת ה ת ג ב ש ו ת ו ‪.‬‬ ‫‪6 9‬‬ ‫ש י ר נ ו ל ד ה ב ב ר ל י ן ב־‪ 1946‬ל א ב י ה ו ד י ו ל א ם פ ו ל נ י י ה נ ו צ ר י י ה ‪ .‬ה א ב ‪ ,‬י ל י ד ה ע י י ר ה ם ק ר ז ׳ י ס ק ו‬ ‫קמיין ה ס מ ו כ ה ללובלין‪ ,‬היה ב מ ה נ ה כפייה‪ .‬הוא נ מ ל ט מ מ נ ו וכאשר נ ת פ ס נשלה ל מ ה נ ה בסיביר‪.‬‬ ‫ה א ם ס ה ר ה במזון שהעבירה מרוסיה לפולין ע ד ש נ ת פ ס ה בידי ה ש ל ט ו נ ו ת והושמה ב מ ה נ ה ריכוז‬ ‫ב ס י ב י ר ‪ ,‬ו ש ם פ ג ש ה א ת א ב י ה ש ל ש י ר ב־‪ .1945‬ה ם נ י ש א ו מ י ד ע ם ס י ו ם ח מ ל ח מ ה ‪ ,‬ו ע ל ו ל י ש ר א ל‬ ‫‪70‬‬ ‫מ פ ו ל י ן ב־‪ .1957‬ש י ר ה צ י ג ה ב ת ע ר ו כ ה א ת ה מ ש ק ע י ם ש ל ט ר א ו מ ת ה ש ו א ה ש ל י ו ו ת ה א ת י ל ד ו ת ה‬ ‫ו א ת ת ה ל י ך ה ת ב ג ר ו ת ה ב א ו פ ן ס מ ו י ב ס ד ר ת ״ ע ב ו ד ו ת ה ז פ ת ״ ש י צ ר ה ב י ן ה ש נ י ם ‪. 1982-1980‬‬ ‫‪7 ,‬‬ ‫ה ע ב ו ד ו ת ה כ י ל ו י ר י ע ו ת ג ד ו ל ו ת ש ל נייר ז פ ת ת ע ש י י ת י ש ה ו נ ח ו ב ש כ ב ו ת ‪ ,‬כ מ ו א ת ר ארכיאולוגי‪.‬‬ ‫עליהן מדהה זפת נוזלית ב מ כ ח ו ל באופן אקספרסיבי ואחר כ ך קרעה‪ ,‬חרצה וחוררה א ת התומרים‬ ‫בסכינים‪ .‬היצירה שנוצרה מ צ י ג ח מ ש ט ח מ ר ו ב ד ו ש ס ו ע בגווני שהור‪ ,‬ו ה ת ח ו ש ה ה מ ו ע ב ר ת היא‬ ‫ש ל אסון וחורבן‪ .‬ש י ר מ ת א ר ת ביצירות א ל ה א ת ה ע ו ל ם ההרוס והפגום ש ל ההורים‪ ,‬שהיה‬ ‫ה מ ס ד ו ה ה ת ח ל ה ש ל הייה‪ .‬ע ל כ ך ה י א כ ת ב ה ‪:‬‬ ‫‪...‬פיסות דדים‬ ‫קרעי‬ ‫משפטים‬ ‫מלים‪.‬‬ ‫זכדוטת‬ ‫קטועים‬ ‫פירורים‬ ‫ללקט‬ ‫זעירים‬ ‫מתפוררים‬ ‫וללוש מחרש‪...‬‬ ‫‪72‬‬ ‫שיר הרגישה ש ל א שחררה א ת דמויות בני מ ש פ ה ת ה המתים שהתקיימו ב״תת־ההכרה״ כפי‬ ‫ש כ י נ ת ה ז א ת ‪ ,‬ב א מ צ ע ו ת ע ב ו ד ו ת ה ז פ ת ‪ ,‬ו ל כ ן פ נ ת ה ל כ י ו ו ן א ח ר ו ת י א ר ה א ו ת ם ב־‪1983-1982‬‬ ‫כ״סביבה״ ושמה ״תושבים זמניים‬ ‫‪ -‬ג ל ג ו ל ה ש ל נ ש מ ה ״ ) ת מ ׳ ‪ .(14‬ב י צ י ר ה ז ו י ש ד מ ו י ו ת א ד ם‬ ‫בפרופיל‪ ,‬דקות‪ ,‬שקופות ומרחפות‪ ,‬העשויות מצלולויד‪ ,‬א ש ר נראות כרוהות‪ ,‬כצללים ש ל‬ ‫אנשים ש ה ה ל ק י ם הפנימיים ש ל ה ם מודגשים בצבע‪ .‬הידיים ש ל ה ם מצוירות בצורה ס כ מ ט י ת‬ ‫לצידי הגוף‪ ,‬ר ו ב ן ה ס ר ו ת כ ף יד‪ ,‬ב א ו פ ן ש נ ו ת ן ת ח ו ש ה כ י הידיים מ א ו ב נ ו ת ו ל א מ ת פ ק ד ו ת ‪ ,‬או‬ ‫אפילו שחדמויות חסרות גפיים‪ .‬כ ת ו צ א ה מ כ ך מ ת ק ב ל ת ה ת ה ו ש ה שהדמויות ח ס ר ו ת אונים‪.‬‬ ‫הדמויות כ מ ע ט זהות בצורתן‪ ,‬ורובן ה ס ר ו ת תווי פנים‪ ,‬תיאור ה מ ע ב י ר ת ח ו ש ח ש ל איבוד הזחות‬ ‫האישית ע ד כדי אנונימיות‪ .‬ב ש ל השקיפות ש ל הצללים‪ ,‬דמותו ש ל הצופה העומד מולן או‬ ‫‪122‬‬ ‫מ ה היתה המלה ״שואה״‬ ‫ע ו ב ר ב י נ י ה ן מ ש ת ק פ ת ב ה ן כ מ ו ד מ ו ת ה א מ נ י ת ב צ ד ימין‪ ,‬ו ב כ ך ה ו א ה ו פ ך ל ה ל ק מ ה ן ‪ " .‬ז ו ה י ת ה‬ ‫העבודה המרכזית שהכינה שיר ל ת ע ר ו כ ה ״להרגיש מהדש״ ביד ושם‪ ,‬א ך היא מ ע ו ל ם ל א הוצגה‬ ‫ב ת ע ר ו כ ה זו‪ ,‬א ף ש ת צ ל ו ם ש ל ה מ ו פ י ע ב ק ט ל ו ג ‪,‬‬ ‫בוטה מדי וכי תפגע בניצולים‪.‬‬ ‫‪7 4‬‬ ‫כיוון שהמוזיאון ס י ר ב ל ה צ י ג ה ב ט ע נ ה כ י היא‬ ‫‪7 5‬‬ ‫ב ת ע ר ו כ ה ״ ל ה ר ג י ש מ ח ד ש ״ ‪ ,‬ש ה ת ק י י מ ה ב מ ו ז י א ו ן ל א מ נ ו ת ב י ד ו ש ם ב י ר ו ש ל י ם ב־‪,1983‬‬ ‫הציג חוני ה מ ע ג ל ע ב ו ד ו ת א ש ר ברובן מצוי דיוקנו ה ע צ מ י משני צידי ה מ ת ר ס ‪ ,‬כקורבן יהודי‬ ‫וכחייל נאצי‪.‬‬ ‫‪7 6‬‬ ‫ח ו נ י ה מ ע ג ל נ ו ל ד ב ש כ ו נ ת ש ב ז י ב ת ל ־ א ב י ב ב־‪ ,1950‬ו ה ו א ה צ ע י ר מ ב י ן ע ש ר ת‬ ‫ילדי ה מ ש פ ח ה ‪ .‬ה ו א ג ד ל בסביבח חרדית‪ ,‬וכבר כ ש מ ל א ו ל ו ש ל ו ש נ ש ל ח ל ל מ ו ד ב״חדר״‪ .‬א ת‬ ‫מ ס ל ו ל לימודיו המשיך בחינוך ד ת י מחמיר‪ .‬הוריו אינם ניצולי שואה‪ ,‬אביו נ ו ל ד בוורשה והגיע‬ ‫ל א ר ץ ־ י ש ר א ל ב ש נ ו ת העשרים ב ע ק ב ו ת סבו‪ ,‬שהיה גדול בתורה‪ .‬א מ ו י ל י ד ת העיירה ד ו מ ב ר ו ב י צ ה‬ ‫שבפולין‪ .‬היא ע ל ת ה ל א ר ץ ־ י ש ר א ל ל פ נ י פרוץ מ ל ה מ ת ה ע ו ל ם השנייה‪ .‬א ף ע ל פ י שאמו ה צ ל י ח ה‬ ‫לעזוב א ת אירופה לפני השואה היא השאירה מאהור משפחה‪ ,‬קרובים והבדים‪ ,‬ורבים מ ה ם‬ ‫נספו‪ .‬ל ב ד מן התחושה הקשה ש ל אובדן מ ש פ ח ת ה נוספו אצלה ג ם רגשות א ש ם כבדים ע ל‬ ‫ש נ ט ש ה א ת קרוביה‪ ,‬והיא היתה צריכה ל ה ת מ ו ד ד איתם‪ ,‬ב ד ו מ ה ל ר ב י ם מניצולי השואה‪ .‬הוני‬ ‫המעגל גדל ב צ ל הרגשות הכבדים האלה והם השפיעו עליו מאוד‪ .‬ב ש ל כ ך הוא רואה א ת עצמו‬ ‫שייך ל ק ב ו צ ת בני הדור השני‪ .‬ב״דיוקן עצמי‬ ‫‪ -‬ל ח ר ג י ש מ ח ד ש ״ מ־‪ ) 1983‬ת מ ׳ ‪ (15‬ה ו א ת י א ר‬ ‫א ת עצמו ל ב ו ש במדים ש ל אסירי ח מ ח נ ו ת ועונד ט ל א י צחוב‪ ,‬ו ב כ ך חיבר בין ס ב ל ם ש ל היהודים‬ ‫ב ג ט א ו ת ובין ת ל א ו ת י ח ם ב מ ח נ ו ת ‪ .‬ב ה כ נ ס ת דיוקנו ה ע צ מ י ה ו א מ ב י ע א ת ה ז ד ה ו ת ו ע ם ק ו ר ב נ ו ת‬ ‫השואה מ ת ו ך רצון ל ה י כ נ ס ל ע ו ר ם ו ל נ ס ו ת להבין א ת א ש ר ע ב ר ע ל י ה ם מ צ ד א ח ד ולחנציח א ו ת ם‬ ‫מ צ ד אחר‪ ,‬כ פ י שכתב‪:‬‬ ‫אני ער לתהושותי ולשורשי שלא עברו בגופם א ת הטרוף‪ ,‬הסלקציה‪ ,‬הרעב‪,‬‬ ‫והחירלון‪ .‬אני הר למתים‪ ...‬לעולם לא אובל לתאר את ההבהרה‪,‬‬ ‫הבושה‪,‬הסבל‬ ‫את הטרוף‪ ...‬בל ע ל ד א ו ז ת ד ב ת י י ט א ק ד י ש הלק מהיי ברי להעיר כ ד ר כ י שלי‬ ‫ובאופן השיבתי והבנתי את הערות שלא ראיתי במו עיני‪ ,‬אשר הש אני אותה‬ ‫ומציפה אותי שנים ד ב ל ת א ת ר י הטירוף וההשמרה — אני שומר אמונים ומצוות‬ ‫ולקרושים ‪ -‬אני הי בתובם ועמם‪.‬‬ ‫לשורשים‬ ‫‪77‬‬ ‫ל ע ו מ ת ז א ת ב י צ י ר ה ״ ד י ו ק ן ע צ מ י כ ח י י ל ם ‪ .‬ס ‪ .‬״ מ־‪ ) 1983‬ת מ ׳ ‪ (16‬ח ו א ״ ש ו ת ל ״ ב ט כ נ י ק ת‬ ‫הפוטומונטאז׳ א ת דיוקנו העצמי במקום פרצופיהם ש ל ארבעה חיילים נאצים ב ת צ ל ו ם ה מ ת א ר‬ ‫א ת גנרל שטרופ וחייליו ב ע ת כניסתם לגטו ורשה‪ ,‬ש ל ק ה מארכיון הצילומים ש ל יד ושם‪.‬‬ ‫‪7 8‬‬ ‫בעצם הדבר שהוא ״חופך״ ל א ח ד החיילים הנאצים ה ו א מעמיד א ת עצמו ב״צד החזק״ ב ע ל‬ ‫הכוח והעוצמה‪ ,‬המתנהג כ כ ו ל יכול‪ ,‬ו ה מ ש מ ע ו ת מבהינתוהיא כי ג ם התוקפנים וגם הקורבנות‬ ‫ח ם בני אדם‪ ,‬ולכן כ ל אחד‪ ,‬ג ם ה ו א עצמו‪ ,‬יכול להיות ב צ ד הכוהני‪.‬‬ ‫‪7 ,‬‬ ‫ב־‪ ,1983‬ל א ח ר ה ת ע ר ו כ ה ב י ד ו ש ם ‪ ,‬ה צ י ג מ א ו ר א ת ח מ י צ ב ״ ת ש ד ו ר ת מ א ו ש ו ו י ץ ־ ב י ר ק נ א ו‬ ‫‪ -‬השואה ב א מ נ ו ת הישראלית‬ ‫מן השוליים א ל המרכז‬ ‫ל ת ל ח י ״ ב ת ע ר ו כ ה ״ ת ל ח י ‪83‬״‪ .‬ב מ י צ ב ה ז ה ה ת מ ו ד ד מ א ו ר ע ם ה ד ו ־ ע ר כ י ו ת ש ב ז ה ו ת ו‬ ‫‪123‬‬ ‫‪ -‬היותו‬ ‫בן ל נ י צ ו ל י ש ו א ה ה נ ו ש א ע ל כ ת פ י ו א ת מ ו ר ש ת ה ש ו א ה והיותו י ש ר א ל י וקיבוצניק ש א י מ ץ א ת‬ ‫מ ו ר ש ת היישוב בארץ־ישראל‪ .‬ב ע ת ביקורו ב מ ה נ ה אושוויץ־בירקנאו כ מ ה חודשים קודם לכן‪,‬‬ ‫ק ל ט מאור מסרים אשר המחישו והיזקו א ת הרעיון ש ל התערוכה‪,‬‬ ‫‪8 0‬‬ ‫ו ע ל כ ך כ ת ב ביומן ה מ ס ע‬ ‫שלו‪:‬‬ ‫במקלטו־הנפשי של ״היהורי‪-‬ההרש״‪ ,‬הישראלי הבריא‪ ,‬החזק והחסון‪,‬‬ ‫בקרן־זוית‪,‬‬ ‫אושוויץ‪-‬בירקנאו‪ ,‬כבתם שחור ומביך בעבר!‬ ‫ניצבת צלליתו של מחנה ההשמרח‬ ‫של העם היהודי‪...‬‬ ‫תל־חי‬ ‫הסמלים־הארביטיפיים בחומה בצורה זו‬ ‫מהווה אחר‬ ‫ההולכת ונבנית‬ ‫‪Т‬‬ ‫״טוב למות בעד ארצנו״‪ ,‬בבוש האדמה‪ ,‬הגנה על המולדת ו״אריח בי‬ ‫מקלט מגונן מן המוות‪ .‬מוות בהוץ והיים בפנים וילדי ״האיש החזק״‬ ‫פהדים על הקירות‪ ,‬במו אותם פהדים שהרטו צפורניו של מוטל או‬ ‫לעינינו‪:‬‬ ‫ישאג״‪...‬‬ ‫חורטים‬ ‫יענקל‪...‬‬ ‫באושוויץ־בירקנאו ולהקשיב לשדרים הסמויים הבוקעים מן חגדרות‬ ‫ללבת‬ ‫והדרי־העינויים‪ ,‬תאי־הגזים והמשרפות‪...‬‬ ‫הביתנים‬ ‫והמגדלים‪,‬‬ ‫אותותיו של השדר הזה ‪ -‬המוצפן בשתיקת מקלט בתל־הי‪,‬בפ‪0‬י המסילה —‬ ‫הסולם‪ ,‬בצללית השחורה־הסימטרית ובשהור מבטו של העורב‪ ,‬האורב על מהסום‬ ‫הזמן ‪ -‬מתפשטים בהלל ועוטפים אותך ואותי‪'.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫המיצב עצמו הוצג ב מ ק ל ט ב ע ל קירות לבנים‪ .‬ע ל הקיר מ מ ו ל הכניסה היה דגם צללית ש ל‬ ‫ה כ נ י ס ח לאושוויץ־בירקנאו‪ ,‬ואדני ר כ ב ת שחורים עשויים עץ מ ו נ ח י ם ע ל ה ר צ פ ה בינו ובין‬ ‫הקיר ממול‪ ,‬ששם הוצבו שלושה מחסומים‪ .‬ע ל המחסום האמצעי ישב עוף טורף פרוש כנפיים‪.‬‬ ‫ע ל ה מ י צ ב הזה א מ ר מאור‪ :‬״במקום ש נ ח ש ב עבורי ל מ ק ו ם הכי הרואי והכי ישראלי‬ ‫הצגתי א ת ׳התטוטרת׳ הגלותית‬ ‫‪ -‬ת ל הי‪,‬‬ ‫‪ -‬אושוויץ״‪.‬״‬ ‫מ א ז ה ת ע ר ו כ ה ש ל ו י נ פ ל ד ב־‪ 1979‬ו ע ד פ ב ר ו א ר ־ א פ ר י ל ‪ ,1988‬ע ת ה ו צ ג ה ת ע ר ו כ ה ש ל מ א ו ר‬ ‫ו ש מ ה ״פני הגזע ופני הזכרון״‪ ,‬ל א ה י ת ה ת ע ר ו כ ה ב נ ו ש א ה ש ו א ה במוזיאון י ש ר א ל בירושלים‪.‬‬ ‫ה ת ע ר ו כ ה נ ב נ ת ה כ מ ס ל ו ל חווייתי‪ .‬ה צ ו פ ה ע ו ב ר מ ת ה נ ה ל ת ה נ ה ב ד ר ך שהיא ל ל א ־ מ ו צ א ‪ .‬הוא‬ ‫מ ת ע מ ת ע ם דיוקנאות אנושיים המצויים זה ע ל יד זה או זה מ ו ל זה ובתוך כ ך הוא ממיין א ו ת ם‬ ‫ב מ ו ח ו ‪ ,‬זה ״יהודי״ וזה ״ארי״‪ .‬ה ת ע ר ו כ ה ב ו ד ק ת א ת ת ה ל י ך הזיכרון ו ה ש כ ה ה ‪ ,‬ו מ צ ב י ע ה ע ל‬ ‫מערכת אסוציאטיבית אישית וקולקטיבית ש ל העבר הקשורה לסטריאוטיפים ולדעות קדומות‬ ‫ב ת ו ר ת הגזע הנאצית שכוונה נגד היהודים בשואה‪.‬‬ ‫״פרולוג״ ארבעה מרכיבים‬ ‫‪8 3‬‬ ‫במסלול התערוכה ארבע תחנות‪ :‬בתהנה‬ ‫‪ -‬שולחן‪/‬קובייה ועליו ת מ ו נ ו ת וצילומים ה מ ש מ ש י ם מאגר דימויים‬ ‫ליצירתו ש ל מאור‪ :‬״ ד ל ת ו ת ה ת י ב ה ״ ע ם דיוקנאות ש ל מ א ו ר וסוזנה‪ ,‬ידידתו הגרמנייה‪ :‬דיוקנאות‬ ‫ש ל מ א ו ר והוריו ו ש ל סוזנה והוריה‪ :‬ש ל ו ש ה ד י ו ק נ א ו ת ש ל סוזנה ה ה ו ל כ י ם ו מ י ט ש ט ש י ם ‪ .‬ב ת ה נ ה‬ ‫‪124‬‬ ‫מ ה היתה המלה ״שואה״‬ ‫״פני הגזע״ היו תצלומים של מאור‪ ,‬סוזנה‪ ,‬בני מ ש פ ח ת ם וחברים ממוינים לשתי קבוצות‪ ,‬מימין‬ ‫תצלומי גברים ו מ ש מ א ל תצלומי נשים‪ .‬ב ת ח נ ה ״פני הזכרון״ מופיעים דיוקנאות שלמים‬ ‫ומקוטעים )תמ׳ ‪ (17‬ע ל קרשים שבורים‪ .‬ה ת ח נ ה ״תיבת תהודה״ שבסוף ה מ ס ל ו ל היא ח ל ל‬ ‫חשוך ובו נורה בודדת בתקרה‪ .‬הקירות הם מראות ובמרכז עומד כיסא דמוי כיסא השמלי‪,‬‬ ‫ועליו יושב המבקר‪ .‬דמותו מ ש ת ק פ ת במראות והוא ״כלוא״ בתוך הכיסא ו״מאוים״ ע ל ידי‬ ‫הנורה‪ ,‬המזכירה מנורה בהדר הקירות‪.‬‬ ‫ע ל הקונטקסט של התערוכה ומקומה באמנות הישראלית כ ת ב יגאל צלמונה‪ ,‬אוצר התערוכה‪,‬‬ ‫בקטלוג‪:‬‬ ‫ביצירתו של מאוד תיים ב כ פ י פ ה א ת ת הממד הקולקטיבי והביטוי הפרטי והאישי‪.‬‬ ‫מתד גיסא היא מתייתסת לטדאזמלת ישראליות ויתזדילת‬ ‫בסיסיות)שואה וגזענות(‬ ‫ומאירך‪ ,‬היא מהווה מעשה של ביעור שרים פרטי‪ ,‬עיסוק במיתולוגיה משפהתית‬ ‫ובעולם‬ ‫שואה)הדיוקנאות שלו ושל בני משפהתו הם‬ ‫ההרדות של בן לניצולי‬ ‫מרכיב מהותי של התערוכה הנובהית(‪ .‬אמנים ישראלים צעירים לא מעטים‬ ‫עוסקים‪ ,‬דווקא בשנים האהרונות‪ ,‬בנושא השואה‪ ,‬אך חיים מאור הוא אהד האמנים‬ ‫הצעירים‬ ‫היהירים המתמודד באופן קבוע עם הנושא הקשה הזה‪ ...‬הוא אינו‬ ‫מציג את הרמוניזציה של השואה ולא את הריטואליזציה שלה‪ .‬יצירתו‬ ‫‪84‬‬ ‫מפוכהת‪.‬‬ ‫צלמונה ח ח ל י ט לקיים ת ע ר ו כ ה זו מ ת ו ך ת ה ו ש ה שהטראומה של השואה מ ה ו ת י ת בהוויה‬ ‫הישראלית ובחוויה הישראלית‪ ,‬וגם כיוון שאמנים צעירים‪ ,‬בני ניצולים‪ ,‬כבר התחילו להגיב‬ ‫ביצירותיהם ל ט ר א ו מ ה השואה של הוריהם‪ .‬הוא קיווה שבאמצעות תערוכה זו שנושא השואה‬ ‫עומד במרכזה אפשר יהיה לשנות במשהו א ת ע מ ד ת ם של אמנים ישראלים צעירים‪ ,‬שחדחיקו‬ ‫‪85‬‬ ‫א ת השואה ופהדו לעסוק ב ה ‪ .‬דברים אלה של צלמונה מבטאים א ת דעתו בדיעבד‪ ,‬ל א מ י ת ו‬ ‫של דבר השקיע מאור מאמצים רבים כדי ל ש כ נ ע א ת צלמונה לקיים תערוכה זו‪.‬‬ ‫‪86‬‬ ‫שנה לאהר התערוכה של מאור הציג הוני המעגל בפסטיבל עכו)‪ (1989‬מיצג שנקרא ״שעירים‬ ‫ל ע ז א ז ל ״ ) ת מ ׳ ‪ .(18‬זה היה מיצג ראוותני שבו ניסה לשחזר ולחוות א ת ההזדהות עם הקורבן‬ ‫היהודי המושפל‪ ,‬המעונה והסובל ובו בזמן להזדהות עם החיילים הנאצים הברוטליים‪ ,‬שהוא‬ ‫רואה בהם ובאכזריות שבהם יופי שקרי‪ .‬לצורך המיצג העמיד מאור שתי קבוצות של שהקנים‪,‬‬ ‫האחת הציגה א ת הקורבנות היהודים והאחרת א ת החיילים הנאצים‪ ,‬והקהל ע מ ד פסיבי וצפה‬ ‫בחתרחשות האלימה והאכזרית שהוצגה לפניו מבלי יכולת להתערב‪ .‬המיצג החזיר א ל ת ו ד ע ת‬ ‫הצופים א ת העבר‪ ,‬א ת אירועי השואה ו א ת העובדה הקשה שהעולם ע מ ד מנגד ושתק‪ .‬ואולם‬ ‫כיוון שהעבודה נעשתח כשנתיים לאחר פרוץ האינתיפאדה‪ ,‬הוא גם רומז במיצג זה ע ל הכיבוש‬ ‫בשטחים ו ע ל האלימות המתלווה אליו‪.‬‬ ‫‪87‬‬ ‫חתערוכות של מאור ״תשדורת מאושוויץ־בירקנאו ל ת ל חי״)‪ (1983‬ו״פני חגזע ופני חזכרון״‬ ‫)‪ (1988‬וחמיצג של חוני המעגל ״שעירים לעזאזל״)‪ (1989‬דומים ב כ ך שהם עוסקים בזחות‬ ‫מן השוליים אל המרכז ‪ -‬השואה ב א מ נ ו ת הישראלית‬ ‫‪125‬‬ ‫ובשואה במישרין ובכך שהצופה ל ו ק ה ב ה ם ח ל ק פעיל‪ ,‬א ך המסרים ש ל ה ם שונים‪ .‬ב״תשדורת‬ ‫מאושוויץ־בירקנאו ל ת ל חי״ ע ו ס ק מאור בזהותו‪ ,‬בהיותו בן לניצולי שואה‪ ,‬ו ס מ ל ה ת ו ק פ ן‬ ‫בדימוי הנשר פרוש הכנפיים ובדימוי שערי אושוויץ־בירקנאו ה ם תזכורת ל מ ה שעוללו חנאצים‬ ‫ליהודים‪ .‬ל ע ו מ ת ז א ת זהותו הישראלית נ ק ש ר ת ל ס מ ל הקיום היהודי בארץ־ישראל בדימוי ש ל‬ ‫ה מ ב נ ח ב ת ל ־ ח י ‪ ,‬ה מ ע י ד שהנאצים ל א הצליתו במזימתם‪ .‬ב״פני הגזע ופני הזכרון״ מ ע מ י ד‬ ‫מאור א ת הצופה בפני בעיית הזהות‪ ,‬ה נ ק ב ע ת ב א מ צ ע ו ת הבהנה גזעית סטריאוטיפית‪ ,‬ומצביע‬ ‫ע ל ה ס כ נ ה שבכך‪ .‬בניגוד ל כ ך ‪ ,‬במיצב ״שעירים לעזאזל״‪ ,‬חוני המעגל מצביע ע ל ה ק ו נ פ ל י ק ט‬ ‫בין מ צ ב י ה ק ו ר ב ן ־ ת ו ק פ ן ש כ ו ל נ ו יכולים ל ה י ק ל ע אליהם‪ ,‬פ ע ם כקורבן ו פ ע ם כ ת ו ק פ ן ‪.‬‬ ‫ב ת ח י ל ת שנות התשעים התקיימו תערוכות שעסקו בשואה כ ח ל ק מסדרה ש ל נושאים כלליים‬ ‫ה ק ש ו ר י ם ב מ ו ו ת ‪ ,‬ק ץ וזיכרון‪ ,‬מ ה ש מ ל מ ד ע ל ש י ל ו ב נ ו ש א ה ש ו א ה ב א מ נ ו ת ה י ש ר א ל י ת ‪ .‬ב ת ע ר ו כ ו ת‬ ‫ה א ל ה הוצגו בין ה ש א ר ג ם יצירות ש ל אמני הדור השני‪ .‬ה ת ע ר ו כ ה ״אהרית דבר״ ל מ ש ל‬ ‫מ־‪ ,1992‬ש ה ת ק י י מ ה ב ג ל ר י ה ה א ו נ י ב ר ס י ט א י ת ל א מ נ ו ת ע ״ ש ג נ י ה ש ר י י ב ר ב א ו נ י ב ר ס י ט ת ת ל ־‬ ‫אביב‪ ,‬ע ס ק ה בייצוגי ״קץ״ ב א מ נ ו ת י ש ר א ל י ת ע כ ש ו ו י ת ‪ .‬הוצגו ב ה ע ב ו ד ו ת ש ל ש מ ח ה שירמן‬ ‫והיים מאור‪ ,‬ש ט י פ ל ו ב מ ו ו ת ובזיכרון ה ש ו א ה ‪.‬‬ ‫‪8 8‬‬ ‫בקטלוג התערוכה נ כ ת ב כי בעבודותיו של‬ ‫שירמן יש תיבור בין צילום‪ ,‬מוות ופורנוגרפיה‪ :‬״המוות ב מ ק ר ה הזה קשור לזכרון השואה‪ ,‬אך‬ ‫כאן הוא מתווך בהקשרים הנוגעים לימינו״‪.‬‬ ‫‪8 ,‬‬ ‫העובדה ששירמן ה ו א בן לניצולי שואה אינה‬ ‫מ ו ז כ ר ת כ ל ל ‪ .‬ל ע ו מ ת זאת‪ ,‬ע ל ״פני הגזע ופני הזכרון״ ש ל מאור נ כ ת ב ב ק ט ל ו ג התערוכה‪:‬‬ ‫״בחמש־עשרה‬ ‫השנים חאחרונות מ ח ט ט חיים מאור באותו ׳חור ש ת ו ר ׳ ) ת י ב ת פנדורה( ש ל‬ ‫ה ת ו ד ע ה ה י ש ר א ל י ת הקיבוצית — בזיכרון השואה — ש מ מ נ ו ה ו א ד ו ל ה חומרים ח מ ש מ ש י ם‬ ‫א ו ת ו ביצירתו״‪ .‬צוין ב מ פ ו ר ש כ י ה ו א ״בן ל פ ל י ט ש ו א ה ״ ‪.‬‬ ‫‪, 0‬‬ ‫הגדרה זו אומנם אינה מדויקת —‬ ‫מאור ה ו א בן לזוג הורים ניצולי שואה‪ ,‬ה א ב ניצול אושוויץ והאם ניצולת ה מ ה נ ו ת‬ ‫‪ -‬ואולם‬ ‫שני הציטוטים מלמדים כי בשנות התשעים היתה השואה נושא מקובל ומטופל באמנות‬ ‫הישראלית‪ .‬הציטוט הנוגע לעבודותיו ש ל שירמן מצביע ע ל י ח ס אוניברסלי לשואה ה ת ו פ ס‬ ‫אותה‬ ‫כאירוע כלל־אנושי‪ ,‬ואילו הציטוט הנוגע לעבודותיו ש ל מאור מדגיש א ת חיחס‬ ‫האתנוצנטרי לשואה התופס אותה כאירוע בתודעה הישראלית‪.‬‬ ‫ד ו ג מ ה א ה ר ת ה י א ה ת ע ר ו כ ה ״ ח ר ד ה ״ מ־‪ ,1994‬ש ה ת ק י י מ ה ב מ ו ז י א ו ן ל א מ נ ו ת י ש ר א ל י ת ב ר מ ת ־‬ ‫גן ו ע ס ק ה בגילויי ה ד ר ה ב א מ נ ו ת ה י ש ר א ל י ת ה ע כ ש ו ו י ת ש מ ק ו ר ם באירועים היסטוריים ש ל‬ ‫ה ת ק ו פ ה ‪ :‬ז כ ר השואה‪ ,‬מ ל ה מ ו ת י ש ר א ל ־ ע ר ב ו ה א י נ ת י פ א ד ה ‪ " .‬ב ה ק ש ר ש ל זיכרון השואה הוצגו‬ ‫ע ב ו ד ו ת ש ל ש מ ה ה שירמן‪ ,‬ו א ו ל ם ב ק ט ל ו ג אין אזכור א ו קישור ל ע ו ב ד ה שהוא בן לניצולי‬ ‫שואה‪.‬‬ ‫ב ו בזמן המשיכו אמני הדור השני לקיים ת ע ר ו כ ו ת בנושא השואה‪ .‬נ ת ן נוהי ל מ ש ל קיים‬ ‫ת ע ר ו כ ה ב־‪ 1992‬ב מ ו ז י א ו ן ל א מ נ ו ת ח ד ש ה ב ח י פ ה ‪ ,‬ו ה צ י ג ב ה צ י ו ר י ם ג ד ו ל י מ י ד ו ת מ־‪1983‬־‬ ‫‪ 1992‬ש ה ו א מ ת א ר ב ה ם ד מ ו י ו ת ע י ר ו מ ו ת ‪ ,‬ש ד ו פ ו ת ו ק י ר ח ו ת ‪ ,‬א ש ר ז ה ו ת ן ה מ י נ י ת ל א ת מ י ד‬ ‫ברורה‪ ,‬והן מזכירות א ת הגוויות ש ל קורבנות השואה שהתגלו לעיניהם ש ל משהררי ה מ ה נ ו ת‬ ‫‪,2‬‬ ‫) ת מ ׳ ‪ .(28‬ה ן מ צ ו י ו ת ע ל ר ק ע מ ש ט ה י ם כ ה י ם ג ד ו ל י ם ו נ ר א ו ת כ מ ר ה פ ו ת ב מ ק ו ם ל א מ ו ג ד ר ‪.‬‬ ‫‪126‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫מאחורי התיאורים ה א ל ה ע ו מ ד ת ת פ י ס ת ע ו ל מ ו ש ל נוחי‪ ,‬ה ר ו א ה א ת השבריריות ו א ת ה א ר ע י ו ת‬ ‫ש ל ה א ד ם ב מ צ ב י ם קיומיים קיצוניים‪ ,‬אשר השואה היתה מ ב ח י נ ת ו השיא ש ל ה ם ‪.‬‬ ‫‪9 3‬‬ ‫ת ע ר ו כ ה נ ו ס פ ת ה י א ״ ה ס פ ר י ה ה א ס ו ר ה ״ ש ל מ א ו ר ‪ ,‬ש ה ת ק י י מ ה ב מ א י ־ י ו נ י ‪ 1993‬ב מ ר כ ז‬ ‫לאמנות עכשווית בהאג‪ ,‬הולנד‪.‬‬ ‫‪9 4‬‬ ‫ה ת ע ר ו כ ה מ ו ר כ ב ת מ מ ס ל ו ל ה מ ת פ ר ש ע ל ש ל ו ש קומות‪ ,‬ובו‬ ‫ש מ ו נ ה ת ה נ ו ת בדרך ל ל א מ ו צ א באופן ד ו מ ה ל ת ע ר ו כ ת ו הקודמת‪ ,‬״פני הגזע ופני הזכרון״‬ ‫)‪ .(1988‬ה צ ו פ ה מ ו ב ל ב מ ס ע ש ל ב נ י י ת מ ע ר ך ד י מ ו י י ם ה נ ק ש ר י ם ל ט ר א ו מ ה ש ל ה ש ו א ה ו נ ד ר ש‬ ‫ל ה ש ת מ ש ב ת ה ל י כ י ש ח ז ו ר וזיכרון‪ ,‬ו כ ל ת ח נ ה ה י א ש ל ב ב מ ס ל ו ל ש ל ה ת ב ו נ נ ו ת פ נ י מ י ת ‪ .‬ה מ ס ל ו ל‬ ‫בקומה הראשונה מואר ומורכב מארבע תהנות‪ :‬ת ה נ ת ה״פרולוג״ כ ו ל ל ת שני בדים תלויים‪,‬‬ ‫ו ה צ ו פ ה נ ד ר ש ל ז ח ו ת ב ב ד א ח ד ‪ ,‬ה מ כ ו ס ה ב נ ק ו ד ו ת צ ב ע ו נ י ו ת ‪ ,‬א ת ה מ ס פ ר ה מ ו ס ו ו ה בין ה נ ק ו ד ו ת ‪,‬‬ ‫ש ה ו א ה מ ס פ ר ש ק ו ע ק ע ע ל ידו ש ל אביו באושוויץ־בירקנאו)‪ ,(78446‬ו ב ב ד השני‪ ,‬ש צ ב ע ו כ ה ה ‪,‬‬ ‫עליו לזהות א ת המילים‬ ‫‪ , A M A JEW 1‬ה כ ת ו ב ו ת א ף ה ן ב צ ב ע כ ה ה ; ב ת ח נ ה ״ מ י ל י ם א ס ו ר ו ת ״‬ ‫מצויה רשימה ש ל מילים כ מ ו אוכל‪ ,‬ב י ת ‪ ,‬גדר‪ ,‬פ ה ד ‪ ,‬מ ס פ ר ‪ ,‬עירום‪ ,‬סכנה‪ ,‬הישרדות‪ ,‬עשן‪,‬‬ ‫ת פ י ל ה ושתיקה‪ ,‬ודימויים ש ל ״מילים אסורות״‪ ,‬כ מ ו מ ק ל ח ת ‪ ,‬ל ח ם פרוס‪ ,‬בית‪ ,‬צ ל ל י ת שער‬ ‫אושוויץ־בירקנאו‬ ‫ועמוד תלייה‪ :‬ב ת ח נ ה ״הסיפורים האסורים״ נפגש הצופה ע ם סיפורי‬ ‫מ ש פ ח ו ת י ה ם ש ל מ א ו ר וסוזנה; ב ת ח נ ה ״פני הגזע ופני הזכרון״ י ש ת צ ל ו מ י ם ש ל מאור‪ ,‬םוזנה‬ ‫ובני מ ש פ ה ו ת י ה ם המסודרים בשתי קבוצות‪ ,‬כ ל קבוצה בשתי שורות‪ ,‬מימין הגברים ו מ ש מ א ל‬ ‫הנשים‪ .‬ב ק ו מ ה השנייה‪ ,‬ה מ ו א ר ת ב ת א ו ר ה א פ ל ו ל י ת ‪ ,‬ישנה ר ק ת ח נ ת המוךטואךיום‬ ‫‪Мопиагу -‬‬ ‫)חדר־מתים(‪ ,‬ובה ת ר י ס ר ארונות קבורה מסודרים בשני טורים ל א ו ר ך החלל‪ ,‬מ ה ם שכובים ע ל‬ ‫ה ר צ פ ה ו מ ה ם ניצבים‪ ,‬ו ע ל ח מ כ ס י ם מצוירים ד י ו ק נ א ו ת ב נ י מ ש פ ח ו ת י ח ם ש ל מ א ו ר וסוזנח‪ .‬בין‬ ‫טורי ארונות ה ק ב ו ר ה ת ל ו י ״ראש מעורער״‪ ,‬ש כ ב ר הופיע ק ו ד ם ל כ ן ב״פני הגזע ופני הזכרון״‪.‬‬ ‫ב ק ו מ ה ח ש ל י ש י ת ח ח ש ו כ ה ש ל ו ש תחנות‪ :‬ה ת ח נ ה ״מגילות פ ס ו ל ו ת ״ ו ב ה א ר ב ע ה גווילי ק ל ף‬ ‫ה י ו ר ד י ם מ ן ה ת ק ר ה ) ת מ ׳ ‪ ,(20‬ע ל ש ת י ה י ר י ע ו ת ה ק י צ ו נ י ו ת מ ו ק ר נ ו ת ש ת י ת מ ו נ ו ת ש ל מ א ו ר‬ ‫מימין ושתי ת מ ו נ ו ת ש ל סוזנה מ ש מ א ל ‪ ,‬בצדודית ומן ההזית‪ ,‬כדי לרמוז ע ל צילומי האסירים‬ ‫במהנות‪ .‬ע ל ש ת י היריעות שבמרכז מוקרנות ת מ ו נ ו ת גופיהם העירומים ש ל מאור וסוזנה‪,‬‬ ‫כ א ש ר ה ם מסתירים א ת מערומיהם ב ת נ ו ח ה המזכירה א ת קורבנות השואה‪ :‬ב ת ח נ ה ״ מ ס פ ר אור״‬ ‫ה ה ל ל ה ש ו ך ‪ ,‬ו ע ל ה ק י ר מ ו ל ה כ נ י ס ה ת ל ו י ל ו ח נ ח ו ש ת ש ע ל י ו ש ו ב מ נ ו ק ב ו ת ה ס פ ר ו ת ‪.78446‬‬ ‫ב ש ל האור חמוקרן מאחורי ל ו ח הנחושת מוצגות הספרות ע ל פניו ש ל הצופה‪ :‬ה ת ה נ ה ״תיבת‬ ‫תהודה״‪ ,‬ה ח ו ת מ ת א ת ח מ ם ל ו ל ‪ ,‬זחח ל ת ח נ ה ש ה י ת ה ב ת ע ר ו כ ה ״פני הגזע ופני הזכרון״‪ .‬ב ת ע ר ו כ ה‬ ‫זו הצופח מובל‪ ,‬ברובד אחד‪ ,‬מן ה ח ל ל המואר ד ר ך ה ח ל ל ה א פ ל ו ל י א ל ה ח ל ל החשוך ב מ ש מ ע ו ת‬ ‫ש ל מן החיים א ל המוות‪ .‬ברובד השני הוא נ פ ג ש ב מ ה ל ך ה מ ס ל ו ל ע ם הקורבן ב א מ צ ע ו ת דיוקנאות‬ ‫בני מ ש פ ח ת ו ש ל האמן‪ ,‬ה מ ס פ ר ש ל אביו מאושוויץ וארונות הקבורה‪ ,‬ועם התוקפן‪ ,‬שמייצגים‬ ‫א ו ת ו סוזנה ובני מ ש פ ח ת ה ‪ .‬כ ך מבין ה צ ו פ ה כ י כ ל א ח ד יכול ל ה י ו ת ג ם קורבן וגם ת ו ק פ ן ‪.‬‬ ‫‪9 5‬‬ ‫ה ו נ י ה מ ע ג ל ה צ י ג ב א ו ק ט ו ב ר ‪ ,1993‬ב מ ס ג ר ת פ ס ט י ב ל ע כ ו ‪ ,‬מ י צ ג ו ש מ ו ״ ע ל ה ר מ פ ה ״ ‪ ,‬א ש ר‬ ‫ה ק ה ל ה ש ת ת ף ב ו ) ת מ ׳ ‪ .(21‬ה צ ו פ י ם ע ב ר ו ת ח ל י ך ש ל ״ ק ל י ט ה ״ ב מ ח נ ה ר י כ ו ז ה כ ו ל ל ר י ש ו ם ‪,‬‬ ‫ענידת ט ל א י צהוב‪ ,‬כיסוי חעיניים‪ ,‬צ פ י פ ו ת ודחיסות ב מ ר ח ב מ צ ו מ צ ם ומגודר‪ .‬מחוץ ל מ ת ח ם‬ ‫מן השוליים אל המרכז‬ ‫‪ -‬השואה ב א מ נ ו ת הישראלית‬ ‫‪127‬‬ ‫הכליאה נחשף לעיני ה ק ה ל מ ו פ ע ארוטי־אגרסיבי ש ה ש ת ת פ ו בו האמן והבריו‪ .‬במיצג הזה‬ ‫מ ש ח ז ר ה א מ ן מ צ ד אחד‪ ,‬א ת ת ה ל י ך ה ד ה ־ ה ו מ נ י ז צ י ה ש ע ב ר ו היהודים ו מ צ ד אחר‪ ,‬א ת היי ה פ ר י צ ו ת‬ ‫וההוללות ש ל הנאצים‪ ,‬כפי שהם מצטיירים בדמיונו‪ .‬ובכך הוא מ נ ס ח ל ו מ ר כי ב כ ל מ ק ו ם אשר‬ ‫ת ו ק פ נ ו ת א ל י מ ה מצויה בו יש ב א ו ת ה מ י ד ה ג ם פגיעות ק ש ה ‪ .‬מ ק צ ת הצופים ש י ת פ ו פ ע ו ל ה‬ ‫מ ת ו ך ה ב נ ת ה מ ש מ ע ו ת שרצה האמן להביע‪ ,‬מ ק צ ת ם הגיבו ב ב ה ל ה גדולה כ א ש ר ״נכלאו״‪,‬‬ ‫ו ה ת ק ש ו ״ ל ע כ ל ״ א ת המובן‪ ,‬והיו שהגיבו ב כ ע ס גדול ע ל ע צ ם הרעיון‪.‬‬ ‫‪9 6‬‬ ‫ב ת ע ר ו כ ה ש ל מאור ״הספריה האסורה״ ובמיצג ש ל הוני המעגל ״על הרמפה״ הצופה מ ש ת ת ף‬ ‫באופן פעיל‪ ,‬והאמנים מתריעים ע ל פוטנציאל הדואליות ש ל קורבן ותוקפן המצויה באדם‪,‬‬ ‫א ל א ש מ א ו ר ע ו ש ה ז א ת באופן סמוי‪ ,‬ואילו הוני ה מ ע ג ל ע ו ש ה ז א ת באופן ישיר ובוטה‪.‬‬ ‫ב ש נ ו ת ה ת ש ע י ם ת פ ס ה ה ש ו א ה מ ק ו ם ב ו ל ט ומרכזי בין ה נ ו ש א י ם ש ה ע ס י ק ו א ת ה א מ נ ו ת‬ ‫ה י ש ר א ל י ת ‪ ,‬ו ל ר א י ה ‪ ,‬ב מ א י ‪ 1997‬ה ת ק י י מ ו ב מ ו ז י א ו ן ר מ ת ־ ג ן ב ו ־ ב ז מ ן ש ל ו ש ת ע ר ו כ ו ת ש ל א מ נ י‬ ‫״הדור השני״ ה ע ו ס ק ו ת בשואה‪ ,‬כ ל אמן הציג א ת נ ק ו ד ת מ ב ט ו האישית ע ל הנושא‪ .‬ב ת ע ר ו כ ה‬ ‫״ א י ת מ ר נ י ו מ ן ‪ 193945‬מ ה ו ו ה ל פ ר י מ ו ל ו י ״ ‪ ,‬נ י ו מ ן ב ו נ ה מ י צ ב ה מ ו ר כ ב מ ש ל ו ש ק ב ו צ ו ת ש ל‬ ‫יצירות‪.‬‬ ‫‪9 7‬‬ ‫ה א ה ת מ ב ו ס ס ת ע ל פוליפטיך המורכב מ ת ש ע ה ל ו ח ו ת המתארים נופים אירופיים‬ ‫קודרים ל צ ד עמודי ה ש מ ל העולים באש‪ .‬מ כ ל התיאורים ע ו ל ה ת ח ו ש ת אסון‪ .‬ל פ נ י הפוליפטיך‬ ‫מ ו צ ב י ם גופים ת ל ת ־ מ מ ד י י ם החודרים ע ד ל מ ר כ ז ה ה ל ל ‪ .‬ב ק ב ו צ ה השנייה ש ל ו ש ה ציורים מ ו ק ד מ י ם‬ ‫ש ל האמן הנקשרים ל מ ה ו ת ה א ד ם ולשואה‪ .‬ב ק ב ו צ ה ה ש ל י ש י ת ציור שמן א ב ס ט ר ק ט י גדול‬ ‫מידות ובו צורות המזכירות להבות‪ ,‬אשר מחוברים אליו שתי דמויות ש ל מלאכים מכונפים‬ ‫ו כ מ ה כ י ס א ו ת ב ת נ ו ח ו ת שונות‪ .‬ל פ נ י הציור‪ ,‬ע ל הרצפה‪ ,‬מ ו נ ח ו ת ע ר מ ו ת א פ ר מ ע ש נ ו ת ‪ ,‬איברים‬ ‫קטועים וגולגלות‪ .‬מ כ ל ה ח ל ל ע ו ל ה אווירה ברורה ש ל שואה והתייחסות ישירה אליה‪.‬‬ ‫ג ם ב ת ע ר ו כ ה השנייה‪ ,‬״יעקב גילדור‪ :‬ה ש א ו ל הפרטי״‪ ,‬הציורים ע ו ס ק י ם ב נ ו ש א ה ש ו א ה‬ ‫במישרין‪.‬‬ ‫‪9 8‬‬ ‫כ מ ה מן היצירות מציגות אותה בטראומה לאומית‪ ,‬ויצירות אחרות מציגות אותה‬ ‫בטראומה פרטית‪ .‬גילדור מציג א ת הקטסטרופה‪ ,‬הרוע‪ ,‬חוסר־האונים והכאב בצבעוניות חזקה‬ ‫ובעוצמה רבה‪.‬‬ ‫ל ע ו מ ת ם ‪ ,‬ב ת ע ר ו כ ה ״נתן נוחי‪ :‬רישומים דיגיטאליים״‪ ,‬כ מ ו בציורי ה ד מ ו י ו ת ה ש ד ו פ ו ת שלו‪,‬‬ ‫אין זיהוי ש ל זמן ו ש ל מ ק ו ם ‪.‬‬ ‫‪9 9‬‬ ‫בעשרים רישומי מ ה ש ב ע ל ב ד בגודל זהה הוא מ ת א ר בעוצמה‬ ‫רבה דימויים הקשורים לקטסטרופה‪ :‬ראשים שפיהם פעור כאילו הם זועקים‪ ,‬דמויות שדופות‬ ‫מ ו ט ל ו ת כ א י ל ו אין בהן ר ו ח חיים‪ ,‬ו ח ל ק מ צ ל ל י ד מ ו י ו ת ב ת נ ו ה ת צ ל י ב ה ‪.‬‬ ‫‪, 0 0‬‬ ‫מעצם היותם רישומים‬ ‫ב מ ח ש ב יכולים גודלם‪ ,‬מ צ ע ם וצבעם ל ה ש ת נ ו ת בלחיצה ע ל מקשי המחשב‪ .‬ביצירות האלה יש‬ ‫התייחסות אוניברסלית ל ש ו א ה שיכולה ל ה ת ר ח ש שוב ב כ ל זמן ו ב כ ל מקום‪ .‬גם א ם נראח ל כ א ו ר ה‬ ‫כי נוהי אינו ע ו ס ק בשואה במישרין ביצירות אלה‪ ,‬מ ק צ ת הדמויות חוזרות מציוריו ש ע ס ק ו‬ ‫במודע בנושא השואה‪.‬‬ ‫ב ש ל ו ש ה ת ע ר ו כ ו ת ישנה ה ת י י ח ס ו ת ישירה א ל השואה‪ .‬ניומן ונוהי מ ת מ ק ד י ם יותר ב מ ה ו ת‬ ‫האדם‪ ,‬ואילו גילדור ונוחי מ ת י י ח ס י ם א ל ה ש ו א ה כ א ל אירוע אוניברסלי ואישי ג ם יחד‪ .‬כ מ ו כן‬ ‫ל ש ל ו ש ה ת ע ר ו כ ו ת מ ש ו ת ף השינוי בהתייחסות לנושא השואה‪ ,‬ל א ו דווקא ב ת כ נ י ם המוצגים‪,‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫‪128‬‬ ‫א ל א ב א ו פ ן ה ה צ ג ה ו ב ב ה י ר ת ה מ ד י ו ם ל ה צ ג ת ה נ ו ש א ‪ .‬ה ע ב ו ד ו ת ש ל נ ו ח י הן ה מ ש ך ט ב ע י ל י צ י ר ו ת י ו‬ ‫הקודמות‪ ,‬ואולם ב מ ק ו ם חציור ע ו ב ר נוחי לרישומים דיגיטליים ב מ ה ש ב ‪ .‬ניומן יצר ה ל ל ת י א ט ר ל י‬ ‫שאופן ארגון המוצגים בו מזכיר ת פ א ו ר ה ש ל ב י מ ת תיאטרון‪ ,‬ואולם ל ה ב ד י ל מהוני ה מ ע ג ל‬ ‫וממאור‪ ,‬שהקהל השתתף באופן פעיל במיצב שלהם‪ ,‬כאן ה ק ה ל הוא רק ב ע מ ד ת מתרשם‪ .‬ואילו‬ ‫בציורים ש ל גילדור זו ה פ ע ם ה ר א ש ו נ ה ב א מ נ ו ת ה י ש ר א ל י ת ש נ ו ש א ה ש ו א ה מ ט ו פ ל ב צ ב ע ו נ י ו ת‬ ‫כ ה עזה‪.‬‬ ‫ש ת י ת ע ר ו כ ו ת הנוגעות לנושא השואה עוררו סערה ציבורית‪ .‬ה ל ל ו הוצגו במוזיאון ישראל‬ ‫ב י ר ו ש ל י ם ב ש נ י ם ‪ ,1998-1997‬ו ת ו כ נ ן ו ס ג נ ו נ ן ה י ו ש ו נ י ם ב ת כ ל י ת מ מ ה ש ה ו ר ג ל נ ו ל ו ע ד א ז ‪.‬‬ ‫ה ת ע ר ו כ ה ה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬״ ב ת ו ך ה ק ו ״ ‪ ,‬ש ה ו צ ג ה ב מ ו ז י א ו ן ב י נ ו א ר ־ מ ר ס ‪ ,1997‬ה י א ש ל ר ם ק צ י ר ‪ ,‬נ כ ד‬ ‫לפליטים שהגיעו לארץ לפני ה מ ל ח מ ה ואיבדו ח ל ק מ מ ש פ ח ת ם בשואה‪.‬‬ ‫‪1 0 1‬‬ ‫המיצב כולל שמונה־‬ ‫עשר שולחנות קטנים ש ע ל כ ל א ח ד מ ח ם מונחים ח ו ב ר ת צביעה ועפרונות צבעוניים‪ .‬ההוברת‬ ‫מ כ י ל ה ש ל ו ש ה ־ ע ש ר איורים ע ל פי ת צ ל ו מ י ם מ ת ק ו פ ת השואה‪ :‬ה י ט ל ר מ א כ י ל ע ו פ ר או מ ל ט ף‬ ‫ילדה‪ ,‬ג ב ל ם ק ו ר א ס י פ ו ר לבנותיו‪ ,‬היילים נ א צ י ם גוזזים פ א ו ת ש ל יהודי ואיורים מ ת ו ך ס פ ר‬ ‫י ל ד י ם הקרוי ״ א ל ת ס מ ו ך ע ל ש ו ע ל ו ע ל יהודי״‪ .‬ב א מ צ ע ו ת ה ת ע ר ו כ ה ר צ ה ק צ י ר ל ה ב י ע א ת כ ו ח ה‬ ‫ש ל ה ת ע מ ו ל ה המניפולטיבית המתוהכמת‪ ,‬ה מ ו ש ת ת ת ע ל א מ ת סלקטיבית לצורך ה נ ה ל ת רעיונות‬ ‫אידיאולוגיים‪ ,‬כ פ י שעשו הנאצים‪.‬‬ ‫‪1 0 2‬‬ ‫ו כ ך א מ ר ה סוזן ל נ ד א ו ‪ ,‬א ו צ ר ת ה ת ע ר ו כ ה ‪:‬‬ ‫הוברות צביעה מיוצרות על‪-‬ירי מבוגרים למען י ל ד י ם ‪ .‬ה ס פ ד ל ; ש ה כ י ; ד ם קציר‪,‬‬ ‫מ מ ח י ש את התוצאות המפלצתיות העלולות לצמוה ב ע ת י ד מן ה ד י י ס ה שאנהנו‬ ‫מ א כ י ל י ם ב ת א ת י ל ד י נ ו היום‪ .‬הצופה מוזמן כביבול להוות את התפיסה הרעננה‬ ‫מרעות קרומות של הילר‪ ,‬כי הרישומים מתיימרים ל ה י ל ת ת מ י מ י ם‬ ‫וההופשית‬ ‫והמורים ולתאר סצנות שגרתיות ומוכרות‪ .‬אכל ער מהרה מגלה הצופה שאין‬ ‫ה ד ב ר י ם כך‪ ,‬להלא ת י י כ ל ה ת י י ת ם לציורים מתוך מורעותו כבוגר למה שקרה‬ ‫בשלאת‪".‬׳'‬ ‫ה ת ג ו ב ו ת הציבוריות ל ת ע ר ו כ ה זו היו קשות‪ :‬ח ב ר ת ה כ נ ס ת ע נ ת מ א ו ר ב י ק ש ה מ ש ר ה ח י נ ו ך‬ ‫לבטלה‪,‬‬ ‫‪1 0 4‬‬ ‫ו י ו ס ף )טומי( ל פ י ד ק ר א ל ת ע ר ו כ ה ״ ט מ ט ו ם מ ו ז י א ל י ״ ‪ ,‬ו ה ו ס י ף ב ב י ק ו ר ת ו ב א י ר ו נ י ה‬ ‫רבה‪:‬‬ ‫יש מאחורי המיצב‬ ‫פילוסופיה‬ ‫מעמיקה‪ ,‬על הניגור שכין‬ ‫ה ת ל ס תילדלתי לבי;‬ ‫ת א מ ד י ש ב א ד ם ‪ .‬אל מ ש ת ל כ ז ה ‪ .‬י ש פ ה ג ם ת ל ש תלמלד מדתל‪,‬־‪ .‬מ ת יבול להיות‬ ‫יותר מצהיק מנכר של ניצול שואה או נינה של קרבן שואה‪ ,‬הצובעים‪ ,‬ל ת ל מ ס ‪,‬‬ ‫את העופר של ארולף?‬ ‫רק יתלדים מעללתים שעבדל את השלאד׳ עלללים להאשיפ את האפ; ברדיפה‬ ‫סאריסטית‬ ‫אתרי‬ ‫פרסומת‪ ,‬את אוצרת‬ ‫התערוכה כהוסר‬ ‫רגישות משווע ואת‬ ‫מן השוליים א ל המרכז ‪ -‬השואה ב א מ נ ו ת הישראלית‬ ‫‪129‬‬ ‫מנכ״ל מוזיאון ישראל במעילה כתפקיד‪ .‬אררכה‪ ,‬צריך לעורר את המוזיאון‬ ‫הלאומי‪ ,‬בבירתו הנצחית של העם היהודי‪ ,‬להרבות כתצו גות המוכיחות שאנהנו‬ ‫משוהררים מטראומות העבר‪ .‬אם יוכל מוזיאון ישראל להשי ג עצמות של קורבנות‬ ‫השואה‪ ,‬אפשר יהיה להזמין את ילדי הגן שיבנו מהן ארמונות‪ .‬וכדאי אולי‬ ‫לייבא גם שערות מאושוויץ‪ .‬מוזיאון ישראל יוכל לתלות עליהן תמונות פוסט‪-‬‬ ‫מודרניסטיות‪.‬‬ ‫‪,05‬‬ ‫ע ל ה ב י ק ו ר ת כ ל פ י ו ע נ ה קציר‪:‬‬ ‫הדימויים שבהוברת ביססתי על צילומים מגרמניה הנאצית‪ ,‬ששימשו‬ ‫את‬ ‫בעזרת עריכה ושינוי הקשר‪,‬אני מדגים כיצר פועלת תעמולה ואת‬ ‫לתעמולה‪...‬‬ ‫הסכנה של אי־ראיית התמונה השלמה‪ ...‬מי שסבר שהעבודה הזאת הינה בדיחה‬ ‫— או מתיהה — טועה טעות נוראה שפוגעת כי‪ ,‬בזכרון כני משפהתי שנספו‬ ‫וברגשותיהם של ניצולים רבים ובני ביתם ההיים במדינתנו‪ ...‬התערוכה‬ ‫בשואה‬ ‫מעוצבת כחלל זיכרון‪ ,‬עם ח״י שולחנות הניצבים מול שמי ירושלים הריקים‪' .‬‬ ‫‪06‬‬ ‫‪,‬‬ ‫זוהי ה פ ע ם ה ר א ש ו נ ה ש ה מ מ ס ד ה א מ נ ו ת מ א פ ש ר ל א מ ן ישראלי ה ת י י ת ם ו ת ישירה ל נ ק ו ד ת ה מ ב ט‬ ‫ש ל הנאצים ב א מ צ ע ו ת דימויים המציגים א ו ת ם באופן היובי‪ .‬יש ב מ י צ ב הזה ניסיון ל ה ת י י ח ס א ל‬ ‫נושא השואה מן הצד ש ל התוקפן‪.‬‬ ‫שמונה חודשים אחרי התערוכה הזאת‪ ,‬בסוף‬ ‫‪ 1997‬ו ת ה י ל ת‬ ‫ה ת ע ר ו כ ה ש ל ר ו ע י רוזן‪ ,‬״היה ו מ ו ת כ א ו ו ה ב ד א ו ן ״ ‪.‬‬ ‫‪, 0 7‬‬ ‫‪ ,1998‬ה ו צ ג ה ב א ו ת ו מ ו ז י א ו ן‬ ‫רוזן מ צ י ע ל צ ו פ ה ‪ ,‬ב א מ צ ע ו ת הציורים‬ ‫ו ה ט ק ס ט י ם ‪ ,‬מ צ י א ו ת מ ד ו מ ה ומזמין א ת ה צ ו פ ה ל ה ש ת ת ף בהוויותיה ש ל אווה בדאון‪ ,‬פ י ל ג ש ו‬ ‫ש ל ה י ט ל ר ‪ .‬רוזן אינו מ צ י ג א ת השואה‪ ,‬א ל א מ ט פ ל ב ה כזיכרון‪ .‬כ ת ו צ א ה מ כ ך ‪ ,‬״בראותה״ ש ל‬ ‫השואה ביצירתו היא מ מ ר ה ק ש ל זמן ומקום‪ ,‬ולכן היא כ ב ר ל א ישירה והדה‪ .‬הוא מ ע ל ה גם‬ ‫ש א ל ו ת בנוגע ל מ ש מ ע ו ת הזיכרון ב ת ו ד ע ה ב כ ל ל ו ב ת ו ד ע ה ש ל ו ב פ ר ט ‪.‬‬ ‫‪, 0 8‬‬ ‫ג ם ת ע ר ו כ ה זו ק י ב ל ה ב י ק ו ר ת נ ו ק ב ת ב ש ל ה ה צ ג ה ה א מ נ ו ת י ת ה ש ו נ ה ש ל נ ו ש א ה ש ו א ה והיא‬ ‫ה ע ל ת ה לדיון ציבורי א ת גבולות ה א מ נ ו ת ב ט י פ ו ל בנושא השואה‪ .‬ב ת ג ו ב ה ל ת ע ר ו כ ה איים סגן‬ ‫ר א ש עיריית ירושלים ש ל א יעביר א ת ת ק צ י ב העירייה למוזיאון א ם ל א יורידו א ת ה ת ע ר ו כ ה ‪ .‬ג ם‬ ‫שר ההינוך נ ר ת ם ל מ א ב ק ופנה א ל ה נ ה ל ת המוזיאון ב ב ק ש ה כי ת ש ק ו ל ש ו ב א ת ה צ ג ת התערוכה‪.‬‬ ‫שיא הביקורת היה כאשר נרמז ש א י ־ א פ ש ר מ צ ד א ח ד ל ה י ל ח ם במכחישי שואה ומצד אהד‬ ‫ל ה צ י ג יצירות כ א ל ה במוזיאון ישראל‪ ,‬כ ך ש ב נ ש י מ ה א ח ת ק ש ר ו א ת רוזן ע ם מ כ ה י ש י ה ש ו א ה ‪.‬‬ ‫‪, 0 9‬‬ ‫ה ת ע ר ו כ ה ש ל רוזן מ מ ש י כ ה א ת ה מ ג מ ה ה ב ו ח נ ת א ת ה צ ד ש ל ה ת ו ק פ ן ‪ ,‬ו א ו ל ם היא ישירה‪ ,‬ב ו ט ה‬ ‫ו נ ו ע ז ת י ו ת ר מ ג י ש ת ו ש ל ק צ י ר ‪ .‬מ ע נ י י נ ת ה ע ו ב ד ה ש מ ו ז י א ו ן י ש ר א ל מ צ י ג ‪ ,‬ב ז ו א ח ר זו‪ ,‬ת ע ר ו כ ו ת‬ ‫ה נ ו ג ע ו ת ב נ ו ש א ה ש ו א ה ב א ו פ ן כ ל כ ך ש ו נ ה מ מ ה ש ה י ה מ ק ו ב ל ע ד אז‪ ,‬ו ב כ ך ה ו א נ ו ת ן ל ג י ט י מ צ י ה‬ ‫ופותח פ ת ח להתייתסות א ל שני הכוחות הפועלים בשואה‬ ‫‪ -‬הקורבן והתוקפן‪.‬‬ ‫‪130‬‬ ‫מ ה היתה המלה ״שואה״‬ ‫המגמה הזאת נמשכה גם במיצג ש ל שמחה שירמן‪ ,‬שנערך בביתן הישראלי בבייאנלה‬ ‫‪110‬‬ ‫בוונציה ביוני ‪ 1999‬בתערוכה ״הזכרון כהםטוריה‪ ,‬ההםטוריה מ כ ת ן ״ ) ת מ ׳ ‪ .(21‬שירמן נולד‬ ‫בגרמניה ב־‪ 1947‬לזוג ניצולי שואח‪ .‬חאב‪ ,‬יליד פולין‪ ,‬ברח לרוסיה עם כניסת הגרמנים לעיירה‬ ‫שחי בה והיה במנוסה כ ל זמן המלהמה‪ .‬האם היתה בגטו וילנה ובמהנות ריכוז שונים‪ ,‬שהאחרון‬ ‫בהם היה שטוטהוף‪ .‬ההורים נפגשו ב־‪ 1946‬במהנה של ילדים יתומים בגרמניה‪ ,‬וחמשפחה‬ ‫ע ל ת ה לישראל ב־‪ 1948‬והשתקעה בעכו‪.‬‬ ‫המבקר במיצב של שירמן מ ת מ ו ד ד עם כ פ ל המשמעויות שבין מ צ ב ש ל קורבן ל מ צ ב של‬ ‫תוקפן‪ .‬חמיצב מורכב משני חללים‪ ,‬חאחד‪ ,‬״עם הפנים לקיר״‪ ,‬נמצא ב מ פ ל ס התהתון‪ .‬הצופה‬ ‫שעולה ונכנס א ל האולם ב מ פ ל ס חתחתון נפגש ב ח ל ל אשר שלושה מארבעת קירותיו מכוסים‬ ‫‪2‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ס״מ כ ל‬ ‫א ח ד ‪ 2 0‬ע ל קיר אהד‪ ,‬בין האריהים הלבנים‪ ,‬ק ב ע‬ ‫שירמן צילום של ש ל ט בגרמנית האומר ‪ ,Derhaite dich ruhig‬שפירושו ״שמור ע ל השקט״‪ .‬א ת‬ ‫השלט צילם בצריף באושוויץ ששימש בית שימוש ציבורי‪ .‬בפינה יש מתקן מלבני מכוסה‬ ‫באריחי חרסינה ל ב נ ח ש ב ח ל ק ו העליון יש שני שקעים מנירוסטה דמויי כיורים‪ .‬ע ל הקיר הסמוך‬ ‫מ ו ת ק נ ו ת שלוש משתנות אשר מ ע ל כ ל א ח ת מהן יש ת צ ל ו ם בגודל אריח ומתחתיו מספר‪ .‬שני‬ ‫חתצלומים בשחור־לבן שמצד ימין ובאמצע הם של אסירות מאושוויץ‪ :‬ש ל ‪krystyna - 24453‬‬ ‫ושל ‪ .Peiagia - 31317‬מן חתצלום חצבעוני שבצד שמאל ניבטים פניו של חאמן‪ ,‬ו מ ת ח ת י ו‬ ‫רשום הצירוף ש ל מספרים ואותיות ‪990613‬־‪ ".s.s.470430‬ע ל הקיר חשלישי‪ ,‬שאינו מכוסה‬ ‫‪,‬‬ ‫באריחי חרסינה‪ ,‬תלויות שתי תמונות של צילומי נוף ים‪ .‬הקיר הרביעי‪ ,‬הסמוך לגרם המדרגות‬ ‫המוביל א ל ח ח ל ל העליון‪ ,‬גם חוא מכוסח באריחי חרסינה‪ ,‬ותלויים עליו ברז וכיור‪ .‬בתוך חכיור‬ ‫מונחת כוס שהמים הזורמים מן הברז מציפים אותה‪.‬‬ ‫בעצם הדבר ששירמן העמיד א ת דיוקנו האישי בשורה א ח ת עם הדיוקנאות ש ל האסירות‬ ‫מאושוויץ הוא הופך א ת עצמו ל״אהד מהן״ ומביע בזה א ת הזדהותו ע ם קורבנות השואה‪ .‬אך‬ ‫העובדה שהוא דמות מן ההווה מצביעה ע ל כך שהוא מ ק ב ל ע ל עצמו א ת ת פ ק י ד ממשיך‬ ‫ההיסטוריה‪ .‬שירמן מעצב א ת זיכרון ההיסטוריה הנקשר במוות ע ל ידי ״ההייאתו״ ושילובו‬ ‫בחיי ההווה באמצעות צילומי האסירות‪ ,‬המייצגים עבורו א ת העבר שהאימה והמוות שררו בו‪,‬‬ ‫ודיוקנו העצמי הצבעוני‪ ,‬המדגיש א ת נוכחות ההווה‪ ,‬א ת החיים‪.‬‬ ‫התצוגח ע ו ס ק ת בטחרח ובקורבנות‪ .‬אריחים‪ ,‬כיורים וברז חם אביזרים ש ל חדר רהצה אשר‬ ‫באמצעותם מרמז שירמן ל״מקלחות״ שקורבנות השואה הוכנסו אליהן עירומים והומתו בגז‪.‬‬ ‫מוטיב המים הוא הציר המקשר בין כ ל מרכיבי התצוגה‪ ,‬במשתנות ובכיורים זורמים מים שאפשר‬ ‫ל ת ע ל אותם‪ ,‬ל כ ל ו א אותם ולשלוט בהם‪ ,‬ואילו מי הים‪ ,‬המתוארים בתמונות נוף הים‪ ,‬אין האדם‬ ‫‪2‬‬ ‫יכול ל ש ל ו ט בהם‪ ,‬והם קובעים א ת האופק ב ע צ מ ם ‪" .‬‬ ‫בנקודה זו‪ ,‬לפני העלייה אל ח ח ל ל האחר‪ ,‬״נוף פולני‪ ,‬נוף גרמני״‪ ,‬המצוי ב מ פ ל ס העליון‪,‬‬ ‫עומד הצופה ל פ נ י גרם מדרגות‪ ,‬מ ש מ א ל ו הכיור שמים זורמים בו ומימינו מ ל ו ו ת אותו ת מ ו נ ו ת‬ ‫נוף הים עם האופק המרגיע והאופטימי‪ .‬כ ל האווירה משתנה כאשר הצופה נכנס א ל ה ח ל ל ״נוף‬ ‫פולני‪ ,‬נוף גרמני״‪ ,‬ש ע ל קירותיו תלויים צילומים של מגדלי שמירה ונוף מ ח נ ה ההשמדה עם‬ ‫מן השוליים א ל המרכז ‪ -‬השואה ב א מ נ ו ת הישראלית‬ ‫‪131‬‬ ‫גדרות התיל‪ .‬כ ל הצילומים משדרים ד מ מ ה ש ל היעדר‪ ,‬ויש משהו ב״שתיקה״ שבתיאורים‬ ‫המעביר בעוצמה רבה תהושה ש ל מוות‪ .‬במרכז ה ה ל ל בסיס גבוה מעץ בוהק‪ .‬אליו מ ה ו ב ר ת‬ ‫חצובה מ מ ת כ ת ‪ ,‬ועליה מונח רובה צלפים עם ט ל ס ק ו פ ‪ .‬הרובה הזה מכוון א ל שלושה מסכי‬ ‫טלוויזיה העומדים ע ל בסיסים שעשויים מאותו העץ שעשוי הבסיס חגבוח‪ .‬ע ל מסכי הטלוויזיה‬ ‫מוקרנות ל ל א ה פ ס ק ה ת מ ו נ ו ת המשודרות משלוש מ צ ל מ ו ת סמויות ה מ מ ו ק מ ו ת ב ח ל ל התצוגה‬ ‫ש ב מ פ ל ס התחתון‪ .‬ה ת מ ו נ ו ת מציגות א ת המבקרים הנוכתים בתערוכה ב ח ל ק חתחתון‪ ,‬שאינם‬ ‫מודעים ל ע ו ב ד ה שהם ה ל ק מן התצוגה‪ .‬רק כאשר המבקר עומד במרכז ההלל‪ ,‬בצד ש ל הרובה‬ ‫ו ב ע מ ד ת שליטה‪ ,‬ומביט ע ל מסכי הטלוויזיה הוא ת ו פ ס כי אך ל פ נ י זמן קצר היה הוא עצמו ח ל ק‬ ‫מהתצוגה עבור מבקרים שקדמו לו‪ .‬שירמן מעביר א ת ה מ ב ק ר בתערוכה ב פ ע ו ל ה פשוטה‪ ,‬מ ב ל י‬ ‫שיהיה מודע ל כ ך עד לרגע חאחרון‪ ,‬מ מ צ ב ש ל קורבן פוטנציאלי כשהוא מבקר ב מ פ ל ס התהתון‬ ‫ובלי ידיעתו הוא מ ת ו ע ד ע ל גבי מ ס כ י הטלוויזיה ורובה צלפים ״מכוון אליו״ כ ל העת‪ ,‬א ל מצב‬ ‫ש ל תוקפן כאשר הוא ב ע מ ד ת הירי ושולט ב״קורבנות״ הפוטנציאליים ש ב מ פ ל ס התהתון‪.‬‬ ‫באמצעות חילוף התפקידים ה״אקראי״ שעובר ה מ ב ק ר שירמן מ ב ק ש לומר כי בפוטנציה כ ל‬ ‫אדם הוא קורבן אפשרי וגם תוקפן אפשרי‪.‬‬ ‫ב פ ב ר ו א ר ־ א פ ר י ל ‪ 2002‬היה ניסיון להציג א ת העיסוק בשואה א צ ל אמנים ישראלים בני‬ ‫הדור השני בתערוכה קבוצתית ששמה ״מונח ברקמות העור‪ :‬ביטויי א ל ם והעדר ביצירתם של‬ ‫‪3‬‬ ‫בני הדור השני״‪ " .‬התערוכה עסקה בביטויים ש ל שתיקה והיעדר א צ ל אמנים בני הדור השני‬ ‫לשואה‪ ,‬כ פ י שהסבירה אוצרת התערוכה‪:‬‬ ‫האמנים‬ ‫בלתי‬ ‫ניתנות‬ ‫מבטאים ביצירתם דיבור עקיף‪ ,‬מרובד‪ ,‬מתחפש‪ ,‬אודות מטען ״גנטי״‬ ‫ניתן לייצוג‪ ,‬זיכרון כלתי‬ ‫למילול‪.‬‬ ‫נגיש‪,‬תחושות בעלות נוכחות קבועח אשר אינן‬ ‫העבודות המוצגות בתערוכה זו אינן מדברות בקודים ברורים‪,‬‬ ‫אך מכילות בתוכן שני קטבים‪ .‬דממה וריק מן הצד האהד ומטען כבד לעמוס מן‬ ‫הצד‬ ‫‪4‬‬ ‫האתר‪" .‬‬ ‫אף ע ל פי שהיצירות שהוצגו בתערוכה עסקו במשקעים שנוצרו בנפשם ש ל האמנים בני הדור‬ ‫השני‪ ,‬אין בהן דימויים מפורשים הנקשרים לשואה‪ .‬כ ל היצירות משדרות ריחוק‪ ,‬איפוק ושליטה‬ ‫רגשית‪ ,‬הבאים לידי ביטוי בצורות שונות‪ .‬התערוכה הזאת היתה בבהינת ניסיון ראשון לרכז‬ ‫גוש עבודות ש ל אמני הדור השני בכוונה להציג ת ו פ ע ה ב א מ נ ו ת הישראלית‪ .‬ואולם כיוון שלא‬ ‫הוצגה ת ע ר ו כ ה מקיפה ה כ ו ל ל ת ת ג ו ב ו ת ישירות לנושא השואה ש ל אמני הדור השני‪ ,‬מ ת ק ב ל‬ ‫הרושם שהאופן היהיד שבו מגיבים אמני הדור השני לשואה הוא עקיף‪ ,‬והרושם הזה אינו נכון‪.‬‬ ‫גישה בכיוון שונה הוצגה בתערוכה ש ל ע נ ת מסד‪ ,‬שהוצגה באפריל־יוני ‪ 2003‬ושמה ״נא‬ ‫‪115‬‬ ‫לבוא ב ה ו ל צ ו ת לבנות״‪ .‬התערוכה ע ו ס ק ת בחיבור שבין השואה ובין הנרטיב הציוני)תמ׳ ‪.(22‬‬ ‫מ ס ד נולדה ב־‪ 1951‬בקיבוץ מ ש מ ר הנגב לשני הורים ניצולי שואה‪ .‬האב‪ ,‬יליד לורד‪ ,‬ברה‬ ‫ל ב ר י ת המועצות‪ ,‬ושנות ה מ ל ח מ ה עברו עליו בנדודים ו ב מ ח נ ו ת עבודה‪ .‬הוריו‪ ,‬אהיו‪ ,‬אהותו‬ ‫‪132‬‬ ‫מ ה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫ובני מ ש פ ה ה אהרים שנשארו בפולין נספו בגטו לודז׳ ו ב מ ת נ ו ת ההשמדה‪ .‬בתום ה מ ל ח מ ה חזר‬ ‫‪6‬‬ ‫לפולין והיה פעיל בתנועה הציונית‪ ,‬ובמאי ‪ 1948‬ע ל ה ל י ש ר א ל ‪ " .‬האם נולדה בעיר בוריסלב‪.‬‬ ‫היא שולהה ל מ ה נ ה הריכוז פלאשוב‪ ,‬ומשם הובלה עם אמה לאושוויץ‪ .‬א ת הוריה ובני מ ש פ ה ה‬ ‫אחרים איבדה בגטו ובאושוויץ‪ .‬בנובמבר ‪ 1948‬ע ל ת ה לישראל‪ .‬בתיאורים יש דיאלוג בין‬ ‫העבר ‪ -‬מיתוס הגלות והשואה ‪ -‬ובין האתוס הציוני‪ ,‬ה מ ת ג ל ם בפעילות של ת נ ו ע ו ת חנוער‬ ‫בארץ בשנות ההמישים והשישים‪ .‬הדיאלוג הזה מ א פ ש ר ל א מ נ י ת ל ע ס ו ק בזהותה הישראלית‪,‬‬ ‫בהיותה ב ת לניצולי שואה‪ ,‬א ל מ ו ל הבניית הזהות הקולקטיבית ה מ ו כ ת ב ת ‪ .‬מ ס ד ערכה ט ק ס‬ ‫מ פ ק ד אש‪ ,‬ולבאי הטקס אמרה‪ :‬״הטקס יתהיל ע ם ר ד ת החשכח‪ .‬נ א לבוא בחולצות לבנות״‪.‬‬ ‫היא הציבה בשדה פתוח כ ת ו ב ו ת אש ה מ ס מ ל ו ת קלון והשפלה‪ ,‬כ מ ו הטלאי הצהוב‪ ,‬הביטוי‬ ‫״ארצה ש י ק ס ע ״ ) ק ר י א ת הגנאי שספגה אמה מהנאצים(‪ ,‬ה מ ס פ ר ‪) A-22761‬המספר שעל א מ ת‬ ‫היד ש ל אמה( וצלב קרס‪ .‬היא שיבשה א ת ה כ ת ו ב ת האמורה ל ס מ ל א ת ההתיישבות בארץ‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״הזורעים בדמעה ברינה יקצורו״‪ " ,‬וכתבה‪ ,‬״הזורעים בדמה דמעה יקצורו״‪ ,‬כדי ל ב ט א את‬ ‫קשיי השילוב ש ל הניצולים ושל ילדיהם בהוויה הישראלית‪ .‬כאשר בערו ה כ ת ו ב ו ת היא צילמה‬ ‫אותן‪ ,‬ו א ת הצילומים המוגדלים הציגה בתערוכה‪.‬‬ ‫ראינו כי בראשית ימיה ש ל המדינה היה נושא השואה בשוליים ש ל האמנות הישראלית‪,‬‬ ‫ולאמנים ניצולים ופליטים ל א ניתנה האפשרות להציג א ת יצירותיהם הנוגעות בשואה במישרין‪,‬‬ ‫ולכן נאלצו ל ה ש ת מ ש בנושאים תנ״כיים כדי ל ב ט א א ת רגשותיהם בנוגע ל ט ר א ו מ ת השואה‪.‬‬ ‫ח מ פ נ ח ת ת ר ח ש תודות ל מ ש פ ט אייכמן‪ ,‬שבחשפעתו חשו הרבה אמנים ניצולים שניתנה ל ה ם‬ ‫לגיטימציה ל ע ס ו ק בנושא השואה ביצירותיהם‪ .‬תחושה זו התחזקה ב ע ק ב ו ת השכול ב מ ל ח מ ת‬ ‫ששת חימים)‪ (1967‬ו ב מ ל ח מ ת יום הכיפורים)‪ ,(1973‬כאשר אמנים ניצולים קשרו בין האובדן‬ ‫שחוו בשואה ובין אובדן בניהם ב מ ל ח מ ו ת ‪ .‬בסוף שנות השבעים‪ ,‬כאשר גברה התעניינות בנושא‬ ‫השואה ואמני ״הדור השני״ החלו להציג א ת תגובותיהם לשואה‪ ,‬ה פ כ ה חשואח לנושא מדובר‬ ‫‪,‬‬ ‫באמנות הישראלית‪ .‬משנות השמונים ואילך ההל ה מ מ ס ד ה א מ נ ו ת להכיר בשואה כנושא שראוי‬ ‫כי האמנות הישראלית תתייהס אליו‪ ,‬ומאז הוא מצוי במרכז ההוויה האמנותית הישראלית‪.‬‬ ‫הערות‬ ‫‪.1‬‬ ‫דיון ב ס ו ג י ח זו ראו‪ :‬ב ת י ח ברוטין‪ ,‬״מחוץ ל ג ד ר — א מ נ י ם ניצולי ש ו א ה יוצרים ב צ ל ה ד ח י י ה ש ל ה מ מ ס ד‬ ‫‪,‬‬ ‫ה א מ נ ו ת ב י ש ר א ל בשני ח ע ש ו ר י ם הראשונים״‪ ,‬בתוך‪ :‬י ו א ל ר פ ל )עורך(‪ ,‬בריחים ש ל ש ת י ק ה‬ ‫‪ -‬שארית‬ ‫ה פ ל י ט ה ו א ר ץ ־ י ש ר א ל ‪ ,‬מ ש ו א ה ‪ ,‬ק ו ב ץ כ״ח‪ ,‬מ ש ר ד ח ב י ט ח ו ן ו מ ש ו א ת ‪ ,‬ת ל ־ י צ ח ק ת ש ״ ס ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.370-361‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫ראו‪ :‬ג י ל ה ב ל ס ‪ ,‬א פ ק י ם ח ד ש י ם ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ ;1980‬בנימין תמוז‪ ,‬ד ו ר י ת ל ו י ט ה וגדעון ע פ ר ת ‪ ,‬ס י פ ו ר ה ש ל א מ נ ו ת‬ ‫י ש ר א ל ‪ ,‬מ ס ד ה )‪ ,(1980‬ג ב ע ת י י ם ‪ ,1991‬ע מ ׳ ‪.158-157‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫לדיון ב ב ע י ה זו ראו‪ :‬גליה ב ר אור‪ ,‬״ ע ב ו ד ה ע ב ר י ת — א מ נ ו ת י ש ר א ל י ת מ ש נ ו ת ח ־ ‪ 2 0‬ע ד ש נ ו ת ח־‪90‬״‪ ,‬מ ש כ ן‬ ‫ל א מ נ ו ת ע ״ ש חיים א ת ר ‪ ,‬עין ח ר ו ד ‪) 1998‬קטלוג(; ג י ל ה ב ל ס ‪ ,‬״הריאליזם ה ח ב ר ת י ב מ ב ח ן הזמן״‪ ,‬ר י א ל י ז ם‬ ‫ח ב ר ת י ב ש נ ו ת ה ח מ י ש י ם ‪ /‬א מ נ ו ת פ ו ל י ט י ת ב ש נ ו ת ה ת ש ע י ם ‪ ,‬מוזיאון חיפה‪ ,‬א ב י ב ‪) 1998‬קטלוג(‪Daiia Manor,:‬‬ ‫‪4, Spring/Summer 1998, pp.‬‬ ‫‪Affairs,‬‬ ‫‪"From Rejection to Recognition - Israeli Art and the Holocaust", Israel‬‬ ‫מן השוליים א ל המרכז ‪ -‬השואה ב א מ נ ו ת הישראלית‬ ‫‪133‬‬ ‫‪253-277‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫ראו‪ :‬ב ר אור‪ ,‬ע ב ו ד ה ע ב ר י ת ‪ ,‬ע מ ׳‪и-12‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫ב ל ס ‪ ,‬ה ר י א ל י ז ם ה ה ב ר ת י ב מ ב ח ן הזמן‪ ,‬ע מ ׳ ‪.9‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫ראו‪ :‬גדעון ע פ ר ת ‪ ,‬״ ע ק י ד ת י צ ח ק ב א מ נ ו ת ה י ש ר א ל י ת ״ ‪ ,‬ב ת ו ך ‪ :‬ע ק י ד ת י צ ח ק ב א מ נ ו ת ה י ש ר א ל י ת ‪ ,‬המוזיאון‬ ‫ל א מ נ ו ת י ש ר א ל י ת ‪ ,‬ר מ ת ־ ג ן ) ‪ , ( 1 9 8 7‬ל א מ מ ו ס פ ר ) ק ט ל ו ג ( ‪ .‬מ ו ט י ב ע ק ד ת י צ ח ק ‪ ,‬ה מ ו פ י ע ביצירות ש ל א מ נ י ם‬ ‫י ש ר א ל י ם ‪ ,‬אינו ק ש ו ר ר ק ע ם השואה‪ ,‬א ל א ג ם ע ם ח ע ב ר ח י ח ו ד י ו ג ם ע ם מ ל ח מ ו ת י ש ר א ל ‪ .‬מ נ ש ה ק ד י ש מ ן‬ ‫ל מ ש ל ר א ח ש ל י ח ו ת ב ״ פ ר ו י ק ט ע ק י ד ת יצחק״‪ ,‬כ פ י שהוא מ כ נ ה א ו ת ו ו א ח ר י ו ת ג ד ו ל ה ב ת י א ו ר ה ע ק ד ה כ מ ס מ ל ת‬ ‫א ת הילדים חמתים לשווא ביצחק ו א ת המקריות ה מ ס ו מ ל ת באיל‪ .‬ב כ ל התיאורים שלו הוא מביע א מ פ ת י ח עם‬ ‫ה א מ ה ו ת ה א ב ל ו ת ‪ .‬ראו‪ :‬פייר ר ס ט א נ י ‪ ,‬מ נ ש ה ק ד י ש מ ן ‪ ,‬ירושלים‪ ,1991 ,‬ע מ ׳ ‪.205-201‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫דיון מ ו ר ח ב ב נ ו ש א ראו‪on the :‬‬ ‫‪of the Holocaust‬‬ ‫ה ח ז ו ת י ת והשואה״‪ ,‬מ ח נ י י ם‬ ‫‪- The Influence‬‬ ‫‪and Interpretation‬‬ ‫‪Amishai-Maisels, Depiction‬‬ ‫•‬ ‫‪;Amishai-M‬‬ ‫‪167-172,‬‬ ‫‪297‬‬ ‫‪p. 64.‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫‪After,‬‬ ‫‪Auschwitz,‬‬ ‫דיון ביצירה זו ראו‪ :‬ע מ י ש י ־ מ י י ז ל ש ‪ ,‬״ ה ש ו א ה ב א מ נ ו ת ״ ‪ ,‬ב ת ו ך ‪ :‬י ש ר א ל ג ו ט מ ן ) ע ו ר ך ( ‪ ,‬ה א נ צ י ק ל ו פ ד י ה ש ל‬ ‫ה ש ו א ה ‪ ,‬ס פ ר י ת פ ו ע ל י ם ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ ,1990‬ע מ ׳ ‪ ;1192‬ע מ י ש י ־ מ י י ז ל ש ‪ ,‬״ ה א מ נ ו ת ה ח ז ו ת י ת והשואה״‪ ,‬ע מ ׳ ‪;297‬‬ ‫‪p. 168‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫‪and Interpretation,‬‬ ‫‪Amishai-Maisels, Depiction‬‬ ‫האופן ש ב ו מ ת ו א ר ת שרה מזכיר א ת ה ס כ מ ה התיאורית ה מ ק ו ב ל ת לתיאור מריה ה מ ת א ב ל ת ע ל מ ו ת ישו בנה‬ ‫ב ת י א ו ר י ה פ י י ט ה ‪ .‬ראו‪p. 168 :‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫‪and Interpretation,‬‬ ‫‪Amishai-Maisels, Depiction‬‬ ‫ח ״ נ ב י א ל י ק וי״ח ר ב נ י צ ק י ) ע ו ר כ י ם ( ‪ ,‬ס פ ר ה א ג ד ה ‪ ,‬מ ב ח ר א ג ד ו ת ש ב ת ל מ ו ד ו ב מ ד ר ש י ם ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב תשי״ז‪ ,‬ע מ ׳‬ ‫ל־לב‪.‬‬ ‫‪. 11‬‬ ‫דיון ב מ ו ט י ב ע ק ד ת י צ ח ק ב י צ י ר ו ת ש ל מ ם ראו‪:‬‬ ‫‪in the A r t of the Twentieth‬‬ ‫‪Experience‬‬ ‫‪Avram Kampf, Jewish‬‬ ‫‪p.‬‬ ‫‪134‬‬ ‫‪ ,1986‬עמי ‪ ;29-28‬גדעון ע פ ר ת ‪ ,‬״ ע ק י ד ת י צ ח ק ב א מ נ ו ת ח י ש ר א ל י ת ״ ‪ ,‬ל א מ מ ו ס פ ר ;‬ ‫‪pp.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪Amishai-Maisels, Depiction‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫‪Westview; and Interpretation,‬‬ ‫‪1998.203-205.‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫ע מ י ש י ־ מ י י ז ל ש ‪ ,‬נ פ ת ל י ב ז ם ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ;9‬ר פ א ל בשן‪ ,‬״דג ה כ פ ר ו ת ב ח י ק האריח״‪ ,‬מ ע ר י ב ‪ ,‬ימים ו ל י ל ו ת ‪ 31 ,‬ב י ו ל י‬ ‫‪ ,1970‬עמי ‪pp. 86-87 ;14-13‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫‪pp.‬‬ ‫‪and Interpretation,‬‬ ‫‪.Amishai-Maisels, Depiction‬‬ ‫זיוה ע מ י ש י ־ מ י י ז ל ש ‪ ,‬״ מ כ ת ב י א ה ב ה מ מ ר ח ק י ם ״ ‪ ,‬בתוך‪ :‬נ פ ת ל י ב ז ם‬ ‫‪ -‬ס ו ל ם ח ב ל י ם ‪ ,‬המוזיאון ה פ ת ו ה ‪ ,‬גן‬ ‫ה ת ע ש י י ה ת פ ן ‪) 2000‬קטלוג(‪ ,‬ע מ ׳ ‪.22‬‬ ‫‪ ,Amishai-Maisels, Depiction‬מ ק ו מ ה ש ל היצירה כיום אינו ידוע‪.‬‬ ‫‪.14‬‬ ‫ראו‪and i n t e r p r e t a t i o n , p. 171 :‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫ראו‪ :‬נ פ ת ל י ב ז ם ‪ ,‬סירות‪ ,‬ע ו ל י ם ‪ ,‬הורים ו א ר ו נ ו ת ‪ ,‬ש ו ל ת נ ו ת ו כ ס א ו ת ‪ ,‬ב ר כ ת ה נ ר ו ת ‪ ,‬א ר י ו ת ודגים‪ ,‬צ מ ה י ם ‪,‬‬ ‫מ ס ד ה ‪ ,‬ר מ ת ־ ג ן ‪ ,1972‬ע מ ׳ ‪.57-56‬‬ ‫‪.16‬‬ ‫הפירמידה היא ס מ ל מקובל ש ל הנצחת מתים מאז מבני הקבורה שהוקמו במצרים באלף השלישי לפני‬ ‫ה ס פ י ר ה ‪ .‬מ י כ א ל לוין‪ ,‬״ ה פ י ר מ י ד ה כ א מ צ ע י ל ה נ צ ח ה ‪ -‬ג ל ג ו ל ו ש ל מוטיב״‪ ,‬רימונים‪1 ,‬א‪ ,‬ת ש מ ״ ג ‪ , 1 9 8 3 -‬ע מ ׳‬ ‫‪ ;17‬א ס ת ר לוינגר‪ ,‬א נ ד ר ט ו ת ל נ ו פ ל י ם ב י ש ר א ל ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ ,1993‬ע מ ׳ ‪.48‬‬ ‫‪134‬‬ ‫מ ה היתה המלה ״שואה״‬ ‫‪. 17‬‬ ‫ראו‪ ,‬ע מ י ש י ־ מ י י ז ל ש ‪ ,‬נ פ ת ל י בזם‪ ,‬ע מ ׳ ‪. 36‬‬ ‫‪.18‬‬ ‫ריאיון ע ם י ה ו ד ה בקון‪ ,‬ירושלים‪ 14 ,‬ב י נ ו א ר ‪.2000‬‬ ‫‪.19‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫‪.20‬‬ ‫ר א ו גם‪p. 134 :‬‬ ‫‪.21‬‬ ‫‪.Amishai-Maisels, Depiction‬‬ ‫‪and Interpretation,‬‬ ‫ב א ש ר ל ת א ר י ך ציין בקון כ י ז ה ו ה ת א ר י ך ה ל ו ע ז י ש ב ו ג ס פ ה אביו‪ ,‬ה ת א ר י ך ה ע ב ר י ה ו א כ ׳ ב ת מ ו ז ‪ .‬ב א ש ר‬ ‫ל ש ע ה ‪ ,‬ה ו א ציין כ י ל פ י זיכרונו נ ש ל ה ה ג ו פ ת אביו ל מ ש ר פ ו ת ב ש ע ו ת ה ע ר ב ‪ ,‬ו א ו ל ם ה ש ע ה ש ר ש ם י כ ו ל ה‬ ‫ל ה י ו ת ה ש ע ה ה מ ד ו י ק ת ש ב ה נ ס פ ה א ב י ו ו ג ם ה ש ע ה שצייר א ת הציור‪ .‬ריאיון ע ם י ה ו ד ה בקון‪ 14 ,‬ב י נ ו א ר‬ ‫‪ ;2000‬ש י ח ת ט ל פ ו ן ע ם י ה ו ד ה בקון‪ 12 ,‬ב י נ ו א ר ‪.2003‬‬ ‫‪.22‬‬ ‫א ח ו ת א ח ת ש ל ו ש ר ד ה כיוון ש ה ג י ע ה ל א ר ץ ב ש נ ת ‪) 1939‬ריאיון ע ם י ה ו ד ה בקון‪ 14 ,‬ב י נ ו א ר ‪.(2000‬‬ ‫‪.23‬‬ ‫ש י ח ת ט ל פ ו ן ע ם י ה ו ד ה בקון‪ 25 ,‬ב א פ ר י ל ‪.2004‬‬ ‫‪.24‬‬ ‫ראו‪ :‬מ ש ה הופמן‪ ,‬ח י ת ו כ י ע ץ ‪ ,1980-1966‬ס ד נ ת ה ה ד פ ס ‪ ,‬י ר ו ש ל י ם ‪ ,1989‬ע מ ׳ ‪.9‬‬ ‫‪.25‬‬ ‫גדעון ע פ ר ת ‪ ,‬״ ק ו ב ל נ ת הופמן״‪ ,‬בתוך‪ :‬מ ש ה ח ו פ מ ן ‪ ,‬ח י ת ו כ י עץ ‪ ,1980-1966‬ס ד נ ת ה ה ד פ ס ‪ ,‬י ר ו ש ל י ם ‪,1989‬‬ ‫ע מ ׳ ‪15‬־‪.16‬‬ ‫‪.26‬‬ ‫ש י ח ו ת ט ל פ ו ן ע ם י צ ח ק ב ל פ ר ‪ ,‬ק י ץ ‪ ;1999‬ריאיון ע ם י צ ח ק ב ל פ ר ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ 12 ,‬ב מ א י ‪.2000‬‬ ‫‪.27‬‬ ‫י צ ח ק ב ל פ ר ‪ ,‬ה ש ו א ח ‪ ,‬ב י ת ל ו ח מ י ה ג ט א ו ת ו ה ק י ב ו ץ ח מ א ו ח ד ‪ ,1995 ,‬ל א מ מ ו ס פ ר ‪ :‬ש י ח ו ת ט ל פ ו ן וריאיון ע ם‬ ‫י צ ה ק ב ל פ ר ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ ,‬ק י ץ ‪ :1999‬ב ת י ה ברוטין‪ ,‬״מחוץ לגדר״‪ ,‬ע מ ׳ ‪.363‬‬ ‫‪.28‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ריאיון ע ם י צ ה ק ב ל פ ר ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ 12 ,‬ב מ א י ‪.2000‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1950‬‬ ‫‪7‬‬ ‫(‬ ‫‪e‬‬ ‫‪u‬‬ ‫‪g‬‬ ‫‪o‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪C‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.30‬‬ ‫ריאיון ע ם י ה ו ד ה בקון‪ ,‬ירושלים‪ 14 ,‬ב י נ ו א ר ‪.2000‬‬ ‫‪.31‬‬ ‫מ ר ס ל ינקו‪ ,‬ק ו הקץ‪ ,‬רישומים‪ ,‬ע ם ע ו ב ד ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ ,1981‬ל א מ מ ו ס פ ר ‪.‬‬ ‫‪.32‬‬ ‫ר א ו ה ה ק ד מ ה א צ ל מ ר ס ל ינקו‪ ,‬ק ו ה ק ץ ‪ -‬רישומי השואה‪ ,‬מוזיאון י נ ק ו ־ ד א ד א ‪ ,‬עין הוד‪ ,‬ב י ת ל ו ה מ י ה ג ט א ו ת ‪,‬‬ ‫‪ ,1990‬ל א מ מ ו ס פ ר ) ק ט ל ו ג ( ‪ .‬ע ל ד ה י י ת ן ש ל יצירות ה ע ו ס ק ו ת ב ש ו א ה בידי ה מ מ ס ד ה א מ נ ו ת י ב י ש ר א ל ‪ ,‬ר א ו‬ ‫גם‪ :‬ברוטין‪ ,‬״מחוץ לגדר״‪ ,‬ע מ ׳ ‪361‬־‪.370‬‬ ‫‪.33‬‬ ‫ל א ה גרונדיג‪ ,‬בגיא ההרגה‪ ,‬ד פ ו ס ״חארץ״‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪.1943‬‬ ‫‪.34‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫‪.35‬‬ ‫ר ש ו מ י ם ו א ק ו ו ר ל י ם ש ל ל א ה גרונדיג‪ ,‬מוזיאון ת ל ־ א ב י ב ‪ ,‬א ד ר ת ש ״ ו ‪) 1 9 4 6 -‬קטלוג(‪.‬‬ ‫‪.36‬‬ ‫גוטמן‪ ,‬ה א נ צ י ק ל ו פ ד י ה ש ל השואה‪ ,‬ע מ ׳ ‪.677‬‬ ‫‪.37‬‬ ‫היים ב ס ו ק ‪ ,‬העיירה ש ל מ ש ה ברנשטיין‪ ,‬י ש ר א ל ‪ ,‬יובל‪ :1986 ,‬ריאיון ע ם מ ש ה ברנשטיין‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪18 ,‬‬ ‫ב א ו ג ו ס ט ‪ :1999‬ברוטין‪ ,‬״מחוץ לגדר״‪ ,‬ע מ ׳ ‪.363‬‬ ‫‪.38‬‬ ‫א ד ם ברוך‪ ,‬״מוישל׳ה‪ ,‬ל א משה״‪ ,‬י ד י ע ו ת א ח ר ו נ ו ת ‪ 7 ,‬ימים‪ 20 ,‬ב פ ב ר ו א ר ‪ ,1987‬ע מ ׳ ‪.31‬‬ ‫‪.39‬‬ ‫ר ק הרישום ל ״ מ י ס ה דורה״ ה ו צ ג ב ת ע ר ו כ ה ש ה ת ק י י מ ה ב א ב י ב ־ ק י ץ ‪ 1963‬ב א ר ב ע ה מ ק ו מ ו ת בארץ‪ ,‬ב ז ה א ח ר‬ ‫זה‪ :‬המוזיאון ל א מ נ ו ת ח ד ש ה ב ח י פ ה ‪ ,‬מוזיאון ת ל ־ א ב י ב ל א מ נ ו ת ‪ ,‬מ ש כ ן ל א מ נ ו ת עין ה ד ו ד ו ב י ת ה נ כ ו ת ה ל א ו מ י‬ ‫ב צ ל א ל בירושלים‪ :‬ת ל ־ א ב י ב ‪ ,‬מוזיאון ת ל ־ א ב י ב ‪ ,‬מ ר ד כ י ארדון‪ ,‬א ב י ב ־ ק י ץ ‪) 1963‬קטלוג(‪ :‬ר א ו דיון ב י צ י ר ו ת‬ ‫א ל ה ‪pp. 14, 247, 257, 261-262 :‬‬ ‫‪40.‬‬ ‫‪pi. 2‬‬ ‫‪and Interpretation,‬‬ ‫‪and Interpretation,‬‬ ‫‪.Amishai-Maisels, Depiction‬‬ ‫‪.Amishai-Maisels, Depiction‬‬ ‫מן השוליים א ל המרכז ‪ -‬השואה ב א מ נ ו ת הישראלית‬ ‫‪.41‬‬ ‫‪135‬‬ ‫דיון מ ו ר ח ב ביצירה זו ראו‪ :‬שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪.257,14‬‬ ‫‪.42‬‬ ‫‪.Michele Vishny, M o r d e c a i A r d o n , Harry N. Abrams, New York 1971‬‬ ‫‪.43‬‬ ‫ת ו מ ר ק י ן נ ו ל ד בדרזדן‪ ,‬גרמניה‪ ,‬ב ־ ‪ 1 9 3 3‬ל א ם יהודייה ) ב ר ט ה גורביץ( ו ל א ב ג ר מ נ י ) מ ר ט י ן ה ל ב ר ג ( ש ה י ה‬ ‫ש ח ק ן ו ב מ א י ת י א ט ר ו ן ‪ .‬ב ־ ‪ , 1 9 3 5‬כ ש ה י ה בן ש נ ת י י ם ‪ ,‬הגיע ע ם א מ ו ל א ר ץ ‪ ,‬ו ה א ם נ י ש א ה ל ה ר צ ל ת ו מ ר ק י ן ‪.‬‬ ‫ת ו מ ר ק י ן אימץ א ו ת ו ל ב ן ‪ .‬ע ד מ ל א ו ת ל ו ‪ 22‬ל א י ד ע ע ל א ב י ו הגרמני‪ .‬ב ־ ‪ 1 9 5 5‬נ ס ע ל ג ר מ נ י ה ח מ ן ר ח י ת ל פ ג ו ש‬ ‫א ו ת ו ב פ ע ם ה ר א ש ו נ ה ‪ .‬ראו‪ :‬מ ר ד כ י ע ו מ ר ‪ ,‬׳״מי ש א י נ ו א ו ה ב א ת נ ו ף מ ו ל ד ת ו ‪ -‬ג ם ה י א אינה ח ש ה אותו‪...‬׳‪,‬‬ ‫ראיון ע ם י‪ .‬תומרקין״‪ ,ПГПВ ,‬ס פ ט מ ב ר ‪ ,1978‬ע מ ׳ ‪p. ;52-28‬‬ ‫‪and Interpretation,‬‬ ‫‪Amishai-Maisels, Depiction‬‬ ‫‪280‬‬ ‫‪.44‬‬ ‫ראו‪ :‬ת ל ־ א ב י ב ‪ ,‬מוזיאון ה ל נ ה רובינשטיין‪ ,‬ת ו מ ר ק י ן ‪and i n t e r p r e t a t i o n , ;1962 ,‬‬ ‫‪Amishai-Maisels, Depiction‬‬ ‫‪.pp. 281-283‬‬ ‫‪.45‬‬ ‫ראו‪ :‬מ ר כ ז ה ח ס ב ר ה ב מ ש ר ד ר א ש ה מ מ ש ל ה ‪ ,‬ע ד ו י ו ת ב׳‪ ,‬ירושלים‪ :‬היועץ ה מ ש פ ט י ל מ מ ש ל ה נ ג ד א ד ו ל ף‬ ‫אייכמן‪ ,‬ת ש כ ״ ב ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.1147-1144‬‬ ‫‪.46‬‬ ‫‪.47‬‬ ‫ש י ח ו ת ט ל פ ו ן ע ם י ה ו ד ה בקון‪ 12 ,‬ב י נ ו א ר ‪ 20 ;2003‬ב א ו ק ט ו ב ר ‪.2003‬‬ ‫‪ ;Amishai-Maisels, Depiction‬ש י ח ו ת ע ם ש מ ו א ל ב ק ‪ ,‬ש ט ר ס ב ו ר ג ‪ ,‬א ו ק ט ו ב ר‬ ‫ראו‪and i n t e r p r e t a t i o n , p. 337 :‬‬ ‫‪.2002‬‬ ‫‪3.‬‬ ‫‪Amishai-Mais‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ראו‪ :‬שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ;342-337‬ש י ח ו ת ע ם ש מ ו א ל בק‪ ,‬ש ט ר ס ב ו ר ג ‪ ,‬א ו ק ט ו ב ר‪.200249.‬‬ ‫דן ע ו מ ר ‪ ,‬״אני ח ו ל ך ו מ ת ק ל ף י ו ת ר ויותר״‪ ,‬פרוזח‪ ,41-40 ,‬י ו ל י ־ א ו ג ו ס ט ‪ ,1980 ,‬ע מ ׳‪вак, ;74-5850.‬‬ ‫‪Hundred‬‬ ‫‪1993 Frankfurt am Main, (Catalogue), back cover; Gideon Ofrat, One‬‬ ‫‪in Words - A M e m o i r , USA,‬‬ ‫‪Erfahrung,‬‬ ‫‪Boulder, Co., Westview, 1998, p. 211; Samuel Bak, Painting‬‬ ‫‪Judischer‬‬ ‫‪Samuel‬‬ ‫‪Landschaften‬‬ ‫‪Years of A r t in Israel,‬‬ ‫‪Parker Gallery and Indiana University Press, 2001.‬‬ ‫‪.51‬‬ ‫ר א ו פ ר ק ה מ ו ק ד ש ל ב ק ב ס פ ר ו ש ל א ב ר ה ם ס ו צ ק ב ר ‪ ,‬גיטו וילנח‪ ,‬שכוי‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב תש״ו‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ;106-102‬ע ו מ ר ‪,‬‬ ‫״אני ה ו ל ך ו מ ת ק ל ף י ו ת ר ויותר״‪ ,‬עמי ‪ .63-62‬ב ע מ ׳ ‪ 61‬יש ת צ ל ו ם ש ל ב ק ב מ ח נ ה ח פ ל י ט י ם ‪ ,‬ו מ א ח ו ר י ו א פ ש ר‬ ‫ל ר א ו ת א ת א ח ד הציורים ש ל ו מ ת ק ו פ ה ןו; ‪.Bak, P a i n t i n g in Words - A M e m o i r , pp. 28-29,58-61‬‬ ‫‪52.‬‬ ‫‪p. 340‬‬ ‫‪and Interpretation,‬‬ ‫‪Amishai-Maisels, Depiction‬‬ ‫‪.53‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫‪.54‬‬ ‫ש ת י ח ת ע ר ו כ ו ת ח ו צ ג ו ב ג ל ר י י ת חקיבוץ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ ,‬אין ק ט ל ו ג י ם ‪.‬‬ ‫‪.55‬‬ ‫י ו כ ב ד ו י נ פ ל ד ‪ ,‬מוזיאון י ש ר א ל ‪ ,‬י ר ו ש ל י ם ‪ ,‬י ו נ י ־ י ו ל י ‪ ,1979‬ל א מ מ ו ס פ ר ) ק ט ל ו ג ( ‪ .‬דיון ב ת ע ר ו כ ה ןו כ מ ר כ י ב‬ ‫‪Ankori,‬‬ ‫‪10, Spring-Summer 1989, pp‬‬ ‫‪Self":,Gannit‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ג‬ ‫נ‬ ‫‪Yocheved weinfeid's Portraits of the‬‬ ‫י‬ ‫ת אנקורי‪ ,‬״קו ישיר א ל חמוח‪ :‬י ו כ ב ד ו י נ פ ל ד —‬ ‫נ י ו יורק‪ ,‬ש נ ו ת ה־‪80‬״‪ ,‬ס ט ו ד י ו ‪ ,6 ,‬ד צ מ ב ר ‪ ,1989‬ע מ ׳ ‪ ;17-14‬ג נ י ת אנקורי‪ ,‬״ ה מ ו ר פ ו ל ו ג י ה ש ל הזכרון —‬ ‫א מ נ ו ת ה ש ל י ו כ ב ד ו י נ פ ל ד ״ ‪ ,‬ב ת ו ך ‪ :‬זכרון א ר ו ך ‪ /‬ןכרון ק צ ר ‪ ,1996 ,‬ע מ ׳ ‪.50‬‬ ‫‪.56‬‬ ‫ל פ ר ט י ם ה ב י ו ג ר פ י ם ש ל ד נ פ ל ד י ש ל ה ו ס י ף כ י נ י ש א ה ב ש נ ת ‪ 1967‬ל ד ו י ד ו י נ פ ל ד ‪ ,‬יהודי א ו ר ת ו ד ו ק ס י ‪ .‬ש נ ת‬ ‫‪ 1975‬ה י ת ה ש נ ה ט ר א ו מ ט י ת ע ב ו ר ה כיוון ש א מ ה נ פ ט ר ח מ מ ח ל ת ח ס ר ט ן והיא ה ת ג ר ש ה מ ב ע ל ה ‪ .‬ריאיון ע ם‬ ‫י ו כ ב ד ו י נ פ ל ד ‪ ,‬ניו יורק‪ 19 ,‬ב ס פ ט מ ב ר ‪ ;1997‬ה ת כ ת ב ו ת ע ם י ו כ ב ד ו י נ פ ל ד ב ד ו א ר א ל ק ט ר ו נ י ‪ ,‬ד צ מ ב ר ‪-2001‬‬ ‫‪136‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫ינואר ‪Spring- Summer; 2002‬‬ ‫‪A r t Journal,‬‬ ‫‪Gannit Ankori, "Yocheved Weinfeld's Portraits of the Self, Woman's‬‬ ‫‪1989, p. 22.‬‬ ‫ריאיון ע ם י ו כ ב ד ו י נ פ ל ד ‪ ,‬ניו יורק‪ 19 ,‬ב ס פ ט מ ב ר‪Yocheved Weinfeld's Portraits of the ;199757.‬״‪Gannit Ankory,‬‬ ‫‪pp. 362-363‬‬ ‫‪.58‬‬ ‫‪and Interpretation,‬‬ ‫‪.Self, p. 24; Amishai, Maisels, Depiction‬‬ ‫ע ל ה מ ס ו ר ת ה ת י א ו ר י ת ש ל ה ״ צ ל י ב ה ״ כ ס מ ל ל ת י א ו ר הייסורים ש ל ה י ה ו ד י ם ב ש ו א ה ר א ו דיון מ ו ר ח ב אצל‪:‬‬ ‫‪pp. 178-197.‬‬ ‫‪and Interpretation,‬‬ ‫‪Amishai-Maisels, "The Jewish Jesus", pp. 84-88; Amishai-Maisels, Depiction‬‬ ‫‪.59‬‬ ‫ש י ח ת ט ל פ ו ן ע ם ס ט פ נ י ר ח ו ם ‪ 6 ,‬ב י נ ו א ר ‪.2003‬‬ ‫‪.60‬‬ ‫יוכבד וינפלד)קטלוג(‪ ,‬ל א ממוספר‪.‬‬ ‫‪.61‬‬ ‫ריאיון ע ם מ ש ה גרשוני‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ 3 ,‬ב נ ו ב מ ב ר ‪.2003‬‬ ‫‪.62‬‬ ‫ע ל ה ה י ס ט ו ר י ה ש ל המוזיאון ל א מ נ ו ת ב י ד ושם‪ :‬ריאיון ע ם י ה ו ד י ת ע נ ב ר ־ ק ו ל ‪ ,‬מ נ ה ל ת ח ט י ב ת המוזיאונים‪ ,‬יד‬ ‫‪Yehudit Inbar‬‬ ‫‪- A r tan‬‬ ‫‪at",‬‬ ‫‪Power and Fragility - The History of the Art Collection‬‬ ‫‪in: David Mickenberg, Corinne Granot & Peter Hayes (Editors), The Last Expression‬‬ ‫‪Northwestern University Press, Evanston 2003, pp. 144-149‬‬ ‫‪Auschwitz,‬‬ ‫‪ . 63‬מ ס מ ך ל ל א ת א ר י ך ב כ ת ב יד‪ ,‬ה א ר כ י ו ן ה א ד מ י נ י ס ט ר ט י ב י ‪ ,‬יד ו ש ם ‪.7/509AM ,‬‬ ‫‪.64‬‬ ‫ריאיון ע ם ח נ ח שיר‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ 17 ,‬ב נ ו ב מ ב ר ‪ ;1997‬ריאיון ע ם חוני ה מ ע ג ל איצקוביץ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ 28 ,‬ב א ו ק ט ו ב ר‬ ‫‪.2001‬‬ ‫‪.65‬‬ ‫ש י ח ת ט ל פ ו ן ע ם ע י ר י ת ש ל מ ו ן ־ ל ב נ ח ‪ 31 ,‬ב ד צ מ ב ר ‪.2002‬‬ ‫‪.66‬‬ ‫א מ ו ש ל הוני ה מ ע ג ל ה י א אישה י ר א ת ש מ י ם א ש ר נ ת נ ה ל י ל ד י ה ש מ ו ת ה ק ש ו ר י ם ב מ ס ו ר ת היהודית‪ ,‬כ מ ו י צ ח ק‬ ‫אבינו‪ ,‬יוסף ה צ ד י ק ‪ ,‬ד ו ד ה מ ל ך ‪ ,‬ש ל מ ה ח ח כ ם ‪ .‬ריאיון ע ם חוני ה מ ע ג ל ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ 28 ,‬ב א ו ק ט ו ב ר ‪ .2001‬חוני‬ ‫המעגל נקרא ע ל שם החכם הקדום שחי במאה הראשונה ו ה ת פ ר ס ם ביכולתו להוריד גשם‪ .‬ל פ י המסורת כונה‬ ‫״המעגל״ מ ש ו ם ש נ ה ג ל ע ו ג ס ב י ב מ ע ג ל ו מ ת ו כ ו ה י ה מ ת פ ל ל ו ל א ה י ה מ פ ס י ק ע ד שירד גשם‪ .‬ראו‪ :‬ב ר ו ך ש ר א ל‬ ‫)עורך ראשי(‪ ,‬א נ צ י ק ל ו פ ד י ה כ ל ל י ת כ ר ט א ‪ ,‬כ ר ט א ו מ ש ר ד ה ב י ט ה ו ן‬ ‫‪ -‬ה ה ו צ א ה לאור‪ ,‬י ר ו ש ל י ם ‪ ,1990‬ע מ ׳‬ ‫‪ .571‬״אמו ק ר א ה ל ו חוני ה מ ע ג ל ‪ . . .‬כיוון ש ר צ ת ה ל ת ת ל ב נ ה ש ם ש ל ׳ א ד ם הגון וישר ו צ ד י ק ו ע ו ש ה ט ו ב ל כ ל ׳‬ ‫ו כ ך ק ר א ה ל ו ע ל ש ם א ו ת ו ב ע ל מ ו פ ת ת ל מ ו ד י תמים‪...‬״ ד ב ר י ם ש כ ת ב ש ל מ ה ש ב א ב ה ק ד מ ה ל ס פ ר ‪ ,‬חוני‬ ‫ח מ ע ג ל ‪ ,‬ח מ ד ת לבי‪ ,‬ה ש כ ו נ ו ת ה ר א ש ו נ ו ת מ ח ו ץ ל ח ו מ ת יפו‪ ,‬י ד י ע ו ת א ח ר ו נ ו ת ‪ ,‬ס פ ר י ח מ ד ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ ,2001‬ע מ ׳‬ ‫‪.8‬‬ ‫‪.67‬‬ ‫ח נ ה שיר‪ ,‬חוני ח מ ע ג ל ‪ -‬ל ח ר ג י ש מ ח ד ש ‪ ,‬יד ושם‪ ,‬ירושלים‪ ,‬א ד ר ־ נ י ס ן ת ש מ ״ ג ) ‪ , ( 1 9 8 3‬ל א מ מ ו ס פ ר ) ק ט ל ו ג ( ‪.‬‬ ‫‪.68‬‬ ‫ע ל פ י ה ב י ו ג ר פ י ה ש ל ו ‪ ,‬הוני ה מ ע ג ל אינו מ ש ת י י ך ל ק ב ו צ ת ה ד ו ר השני‪ ,‬ו א ו ל ם ה ו א אימץ ל ע צ מ ו א ת ח כ י נ ו י‬ ‫ה ז ה ו ר ו א ה א ת ע צ מ ו כ ב ן ה ד ו ר ה ש נ י ) ר י א י ו ן ע ם חוני ה מ ע ג ל ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ 28 ,‬ב א ו ק ט ו ב ר ‪.(2001‬‬ ‫‪.69‬‬ ‫ש י ח ת ט ל פ ו ן ע ם ע י ר י ת ש ל מ ו ן ־ ל ב נ ה ‪ 31 ,‬ב ד צ מ ב ר ‪.2002‬‬ ‫‪.70‬‬ ‫ריאיון ע ם ח נ ה שיר‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ 17 ,‬ב נ ו ב מ ב ר ‪.1997‬‬ ‫‪.71‬‬ ‫ע מ נ ו א ל ב ר ק ד מ א ‪ ,‬״ ה ש ו א ה בעיניים צעירות״‪ ,‬י ד י ע ו ת א ח ר ו נ ו ת ‪ 24 ,‬ב פ ב ר ו א ר ‪ ,1983‬ע מ ׳ ‪.25‬‬ ‫‪.72‬‬ ‫השיר נ כ ת ב ב ש נ ת ‪ 1980‬ו ה ו פ י ע ל צ ד ע ב ו ד ו ת ה ז פ ת ב ת ע ר ו כ ה ש ה ת ק י י מ ה ב י ד ו ש ם ‪ ,‬ירושלים‪ ,‬ב ש נ ת ‪.1983‬‬ ‫ראו‪ :‬ח נ ה שיר‪ ,‬חוני ה מ ע ג ל ‪ ,‬ל ה ר ג י ש מ ח ד ש ‪ ,‬ל א מ מ ו ס פ ר ; ריאיון ע ם ח נ ה שיר‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ 7 ,‬ב נ ו ב מ ב ר ‪.1997‬‬ ‫‪.73‬‬ ‫ר א ו גם‪ :‬א ב י ב ה שאבי‪ ,‬״החיים בזפת״‪ ,‬י ד י ע ו ת א ח ר ו נ ו ת ‪ 6 ,‬ב א ו ג ו ס ט ‪ ,1986‬ע מ ׳ ‪.7‬‬ ‫‪",‬‬ ‫מן השוליים א ל המרכז ‪ -‬השואה באמנות הישראלית‬ ‫‪137‬‬ ‫‪.74‬‬ ‫ח נ ח שיר‪ ,‬חוני ה מ ע ג ל ‪ ,‬ל ה ר ג י ש מ ח ד ש ‪ ,‬י ד ושם‪ ,‬ירושלים‪ ,‬א ד ר ־ נ י ס ן תשמ״ג)‪ ,(1983‬ל א מ מ ו ס פ ר ) ק ט ל ו ג ( ‪.‬‬ ‫‪.75‬‬ ‫ריאיון ע ם ח נ ה שיר‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ 17 ,‬ב נ ו ב מ ב ר ‪ ;1997‬״חזיכרון הקולקטיבי״‪ ,‬מוניטין‪ ,54 ,‬פ ב ר ו א ר ‪,1983‬‬ ‫עמ׳‬ ‫‪ .69‬ש י ח ת ט ל פ ו ן ע ם ע י ר י ת ש ל מ ו ך ל ב נ ח ‪ 31 ,‬ב ד צ מ ב ר ‪.2002‬‬ ‫‪.76‬‬ ‫ח נ ה שיר‪ ,‬חוני ה מ ע ג ל ‪ ,‬ל ה ר ג י ש מ ח ד ש ‪ ,‬ל א מ מ ו ס פ ר ‪.‬‬ ‫‪.77‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫‪Translated from German and‬‬ ‫‪annotated,‬‬ ‫‪.by Sibil Milton, Pantheon Books, New York 1979‬‬ ‫‪.79‬‬ ‫‪.80‬‬ ‫‪.81‬‬ ‫‪.82‬‬ ‫ריאיון ע ם חוני ה מ ע ג ל איצקוביץ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ 28 ,‬ב א ו ק ט ו ב ר‬ ‫‪.2001‬‬ ‫ש י ח ח ע ם חיים מאור‪ 23 ,‬ב א פ ר י ל ‪.2004‬‬ ‫מ ת ו ך יומן מ ס ע ל פ ו ל י ן ‪ ,‬א פ ר י ל‬ ‫‪.1983‬‬ ‫ריאיון ע ם חיים מאור‪ ,‬קיבוץ ג ב ע ת ח י י ם ) מ א ו ח ד ( ‪ ,‬חורף‬ ‫‪.1998‬‬ ‫‪.83‬‬ ‫ריאיון ע ם חיים מאור‪ ,‬חורף‬ ‫‪.84‬‬ ‫חיים מ א ו ר — פ נ י חגזע ו פ נ י חזכרון‪ ,‬מוזיאון ישראל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬פ ב ר ו א ר ־ א פ ר י ל‬ ‫‪.85‬‬ ‫מ כ ת ב ב ד ו א ר א ל ק ט ר ו נ י מ א ת י ג א ל צ ל מ ו נ ח ‪ 2 ,‬בינואר ‪.2003‬‬ ‫‪.86‬‬ ‫‪.1998‬‬ ‫‪ ,1988‬ל א מ מ ו ס פ ר ) ק ט ל ו ג ( ‪.‬‬ ‫ריאיון ע ם חיים מאור‪ ,‬ג ב ע ת חיים )מאוחד(‪ 26 ,‬ב א ו ק ט ו ב ר ‪.2003‬‬ ‫‪.2001‬‬ ‫‪.87‬‬ ‫ריאיון ע ם חוני ה מ ע ג ל איצקוביץ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ 28 ,‬ב א ו ק ט ו ב ר‬ ‫‪.88‬‬ ‫א ח ר י ת ד ב ר ‪ ,‬ייצוגי ״קץ״ ב א מ נ ו ת י ש ר א ל י ת ע כ ש ו ו י ת ‪ ,‬ה ג ל ר י ה ה א ו נ י ב ר ס י ט א י ת ל א מ נ ו ת ע ״ ש גניה שרייבר‪,‬‬ ‫א ו נ י ב ר ס י ט ת ת ל ־ א ב י ב ‪) 1992 ,‬קטלוג(‪.‬‬ ‫‪.89‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ׳ ‪.61‬‬ ‫‪.90‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ׳ ‪.64‬‬ ‫‪.91‬‬ ‫חרדח‪ ,‬מוזיאון ל א מ נ ו ת י ש ר א ל י ת ‪ ,‬ר מ ת ־ ג ן ‪ ,‬ס פ ט מ ב ר ‪) 1994‬קטלוג(‪.‬‬ ‫‪.92‬‬ ‫‪ -‬ציורים‪ ,‬חמוזיאון ל א מ נ ו ת ח ד ש ח ‪ ,‬ח י פ ח ‪) 1992 ,‬קטלוג(‪.‬‬ ‫נ ת ן נוחי‬ ‫‪.93‬‬ ‫ריאיון ע ם נ ת ן נוחי‪ ,‬ניו יורק‪ 18 ,‬ב ס פ ט מ ב ר‬ ‫‪.94‬‬ ‫ת ע ר ו כ ה זו ה ו צ ג ה ב מ ת כ ו נ ת ש ו נ ח ב מ ק צ ת ג ם ב ג ל ר י ח ח ע י ר ו נ י ת ב כ פ ר ס ב א ב י נ ו א ר ־ מ ר ס‬ ‫‪.1997‬‬ ‫‪ ,1994‬ב ג ל ר י ה‬ ‫ל א מ נ ו ת ע ״ ש א ב ר ה ם ברון ש ב א ו נ י ב ר ס י ט ת בן־גוריון ב נ ג ב ב א פ ר י ל ־ י ו ל י ‪ ,1994‬ו מ א ו ק ט ו ב ר ‪ 1994‬היא ה ו ס ב ה‬ ‫ל מ י צ ב ק ב ע ב מ כ ו ן ״משואה״ ב ת ל ־ י צ ח ק ‪ .‬חיים מ א ו ר — ה ס פ ר י ה ה א ס ו ר ה ‪ ,‬ה ג ל ר י ה ל א מ נ ו ת ע ״ ש א ב ר ה ם‬ ‫ברון‪ ,‬א ו נ י ב ר ס י ט ת בן־גוריון ב נ ג ב ‪ ,‬א פ ר י ל ־ י ו ל י ‪) 1994‬קטלוג(‪.‬‬ ‫‪.95‬‬ ‫ש י ח ה ע ם חיים מאור‪ 23 ,‬ב א פ ר י ל ‪.2004‬‬ ‫‪.96‬‬ ‫ריאיון ע ם חוני ה מ ע ג ל ‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ 28 ,‬ב א ו ק ט ו ב ר‬ ‫‪.97‬‬ ‫‪.98‬‬ ‫‪.2001‬‬ ‫א י ת מ ר ניומן ‪ ,193945‬מ ח ו ו ה ל פ ר י מ ו לוי‪ ,‬המוזיאון ל א מ נ ו ת י ש ר א ל י ת ‪ ,‬ר מ ת ־ ג ן‬ ‫י ע ק ב גילדור‬ ‫‪ ,1997‬ל א מ מ ו ס פ ר ) ק ט ל ו ג ( ‪.‬‬ ‫‪ -‬ח ש א ו ל ה פ ר ט י ‪ ,‬ה מ ה י א ו ן ל א מ נ ו ת י ש ר א ל י ת ‪ ,‬ר מ ת ־ ג ן ‪) 1997‬קטלוג(‪.‬‬ ‫‪ -‬ר י ש ו מ י ם דיגיטאליים‪ ,‬המוזיאון ל א מ נ ו ת י ש ר א ל י ת ‪ ,‬ר מ ת ־ ג ן ‪) 1997‬קטלוג(‪.‬‬ ‫‪.99‬‬ ‫נ ת ן נוחי‬ ‫‪.100‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫‪101.‬‬ ‫‪Stedelijk Museum Amsterdam, 1998‬‬ ‫‪Book,‬‬ ‫‪ ,Ram Katzir, Your Coloring‬ק ט ל ו ג מ ש ו ת ף ל ת ע ר ו כ ו ת ש ה ו צ ג ו‬ ‫ב י ש ר א ל ‪ ,‬ה ו ל נ ד ‪ ,‬פולין ו ג ר מ נ י ה ‪ .‬ר ם ק צ י ר נ ו ל ד ב ת ל ־ א ב י ב ב ש נ ת‬ ‫‪ .1969‬הורי אביו הגיעו ל א ר ץ ־ י ש ר א ל‬ ‫‪138‬‬ ‫מ ה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫מ ו ו ר ש ה ל פ נ י ה ש ו א ה ‪ .‬הורי א מ ו הגיעו ל י ש ר א ל מסין ב ש נ ת ‪ .1938‬מ כ א ן ש ע ל פ י ה ה ג ד ר ה ש ה צ ג ת י ב ת ה י ל ת‬ ‫ה מ ב ו א ‪ ,‬ה ו א ל א מ ש ת י י ך ל ד ו ר השני ו ג ם ל א ל ד ו ר השלישי‪ .‬ריאיון ע ם ר ם קציר‪ ,‬א מ ס ט ר ד ם ‪ 15 ,‬ב א ו ק ט ו ב ר‬ ‫‪.1998‬‬ ‫‪ .102‬ריאיון ע ם ר ם קציר‪ ,‬א מ ס ט ר ד ם ‪ 15 ,‬ב א ו ק ט ו ב ר ‪.1998‬‬ ‫‪ .103‬יהודה קורן‪ ,‬״ מ ה ל א ב ס ד ר ב ת מ ו נ ה הזו״‪ ,‬י ד י ע ו ת א ח ר ו נ ו ת ‪ 17 ,‬בינואר ‪ ,1997‬ע מ ׳ ‪ ;76‬ריאיון ע ם סוזן ל נ ד א ו ‪,‬‬ ‫אוצרת‪ ,‬מוזיאון י ש ר א ל בירושלים‪ 1 ,‬ביוני ‪.1998‬‬ ‫‪ .104‬ש נ י ל י ט מ ן ‪ ,‬״ח״כ ע נ ת מ א ו ר מ ב ק ש ת מ ש ר ח ח י נ ו ך ל ב ט ל א ת ה ת ע ר ו כ ה ׳ ב ת ו ך הקו׳״‪ ,‬הארץ‪ 21 ,‬בינואר ‪,1997‬‬ ‫ע מ ׳ ד‪.3‬‬ ‫‪ .105‬יוסף ל פ י ד ‪ ,‬״ ט י מ ט ו ם מ ו ר א ל י ״ ‪ ,‬מ ע ר י ב ‪ 19 ,‬בינואר ‪ ,1997‬ע מ ׳ ‪.3‬‬ ‫‪ .106‬ר ם קציר‪ ,‬״מי מ ס ר ב ל ה ב י ט ״ ‪ ,‬כ ל ח ע י ר ) י ר ו ש ל י ם ( ‪ 24 ,‬בינואר ‪ ,1997‬ע מ ׳ ‪.43‬‬ ‫‪ .107‬רועי רוזן ‪ -‬ח י ה ו מ ו ת כ א ו ו ה בראון‪ ,‬מוזיאון ישראל‪ ,‬ירושלים ‪ ,1997‬ל א מ מ ו ס פ ר ) ק ט ל ו ג ( ‪.‬‬ ‫‪ .108‬ריאיון ע ם רועי רוזן‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ ,‬קיץ ‪ ,1998‬ו ש י ח ו ת ט ל פ ו ן ב מ ה ל ך ח ו ד ש א ו ק ט ו ב ר ‪.2001‬‬ ‫‪ .109‬א ס ף ציפור‪ ,‬״ א ל ת ק ר א ל י מ כ ח י ש שואח‪ ,‬מ ו ת ק ״ ‪ ,‬מ ע ר י ב ‪ 28 ,‬ב נ ו ב מ ב ר ‪ ,1997‬ע מ ׳ ‪.15‬‬ ‫‪ .110‬מ א י ר אהרונסון‪ ,‬הזכדון כ ה ס ט ו ר י ה ‪ ,‬ה ח ס ט ו ר י ח כזכרון‪ ,‬ונציח ‪) 1999‬קטלוג(‪.‬‬ ‫‪ .111‬ב ע ק ב ו ת מ ס ע לאושוויץ ב־‪ 1992‬ה ח ל שירמן ל ה ו ס י ף צירוף ש ל א ו ת י ו ת ו מ ס פ ר י ם ל ש מ ו ת ש נ ת ן ליצירותיו‬ ‫ב ת ע ר ו כ ו ת ו ב פ ר ס ו מ י ם ‪ .‬האותיות‪ ,s.s.‬ש ה ן ר א ש י ה ת י ב ו ת ש ל שמו‪ ,‬מ ע ו ר ר ו ת ב צ ו פ ה א ס ו צ י א צ י ה מ י ד י ת ע ם‬ ‫י ח י ד ו ת ה א ס ־ א ס ש ל ה נ א צ י ם ‪ .‬ק ב ו צ ת ה מ ס פ ר י ם ר ו מ ז ת ל ת א ר י כ י ם ‪ .‬שירמן כ ו ת ב א ו ת ה מימין ל ש מ א ל ‪ ,‬כ א י ל ו‬ ‫ב ע ב ר י ת ו ה פ ו ך מ ן ה מ ק ו ב ל ‪ ,‬כ ד י שזה יהיה מ ו ס ו ו ה ‪ .‬מ ש מ א ל ‪ ,‬זהו ת א ר י ך ה ל י ד ה ש ל שירמן‪ ,30.4.47 ,‬ו א י ל ו‬ ‫ק ב ו צ ת ה מ ס פ ר י ם השנייה היא ת א ר י ך סיום היצירה‪ .‬א ך הצורה ש ב ה ר ש ו מ י ם ה מ ס פ ר י ם בהיפוך‪ ,‬מ ע ו ר ר ת‬ ‫א ס ו צ י א צ י ה מ י ד י ת ל מ ס פ ר ש ע ל א מ ת י ד ם ש ל אסירי אושוויץ‪ .‬שירמן מ מ ש י ך ל ה ש ת מ ש ב ש י ט ה ו ו ע ד היום‪,‬‬ ‫והוא מ ש נ ה ר ק א ת ה מ ס פ ר השני ע ל פ י ת א ר י ך היצירה‪.‬‬ ‫‪ .112‬ריאיון ע ם ש מ ח ה שירמן‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ‪ 26 ,‬ב מ ר ס ‪.2002‬‬ ‫‪ .113‬מ ו נ ח ב ר ק מ ו ת העור‪ :‬ביטויי א ל ם ו ה ע ד ר ב י צ י ר ת ם ש ל ב נ י ה ד ו ר השני‪ ,‬ה ג ל ר י ה ל א מ נ ו ת ‪ ,‬מ ר כ ז ה ה נ צ ח ה‬ ‫ב ק ר י ת ־ ט ב ע ו ן ‪) 2002 ,‬קטלוג(‪.‬‬ ‫‪ .114‬ע נ ת גטניו‪ ,‬״ א ל ם והעדר״‪ ,‬בתוך‪ :‬מ ו נ ח ב ר ק מ ו ת העור‪ :‬ביטויי א ל ם ו ה ע ד ר ב י צ י ר ת ם ש ל בני ה ד ו ר תשני‪ ,‬ל א‬ ‫ממוספר‪.‬‬ ‫‪ .115‬נ א ל ב ו א ב ח ו ל צ ו ת ל ב נ ו ת ‪ -‬ע נ ת מ ס ד ע ב ו ד ו ת ח ד ש ו ת ‪ ,‬גלריה ק ר י ת ה א מ נ י ם ה ח ד ש ה ‪ ,‬ק ר י י ת ־ ט ב ע ו ן ‪,2003‬‬ ‫לא ממוספר)קטלוג(‪.‬‬ ‫‪ .116‬י ע ק ב ס ד ‪ ,‬א ב י ה ש ל מ ס ד ) ש מ ה מ נ י ש ו א י ה ל ע פ ר מ ס ד ( ‪ ,‬כ ת ב טרילוגיה א ו ט ו ב י ו ג ר פ י ת ו ב ה ה ו א מ ת א ר א ת‬ ‫מ ס כ ת חייו ו א ת ק ו ר ו ת מ ש פ ח ת ו ‪ :‬ה ר ח ק מ ח מ ל ח מ ה ‪ ,‬ב י ת ל ו ח מ י ה ג ט א ו ת ו ה ו צ א ת ה ק י ב ו ץ ה מ א ו ח ד ‪;1991 ,‬‬ ‫ה ו ל כ י ד ר כ י ם ‪ ,‬ב י ת ל ו ח מ י ה ג ט א ו ת ו ה ו צ א ת ה ק י ב ו ץ ה מ א ו ח ד ‪ ;1994 ,‬ב י מ י ם ה ר ח ו ק י ם ש ל אז‪ ,‬ב י ת ל ו ח מ י‬ ‫ה ג ט א ו ת ‪ .1996 ,‬כ מ ו כן כ ת ב א ת הרומן מניה‪ ,‬ס פ ר י ת פ ו ע ל י ם ‪ ,1998 ,‬ע ל ס י פ ו ר ה מ ת ר ח ש ב ת ק ו פ ת מ ל ח מ ת‬ ‫ה ע ו ל ם השנייה‪ .‬ה ל ך ל ע ו ל מ ו בקיבוץ מ ש מ ר ה נ ג ב ב־‪ ,1997‬בכ״ז בניסן‪ ,‬שהוא ג ם י ו ם הזיכרון ל ש ו א ה‬ ‫ולגבורה‪ ,‬ולכן ראתה ב כ ך מ ס ד מ ש מ ע ו ת סמלית‪.‬‬ ‫‪ .117‬מ ת ו ך שיר ה מ ע ל ו ת ‪ ,‬ת ה י ל י ם קכ״ו‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫ה ש ו א ה כ מ ח ז ה בתוך מ ח ז ה‬ ‫ה ע ר ו ת חינוכיות בשולי ה מ ח ז ה ״הדוד א ר ת ו ר ״ מ א ת דני הורוביץ‬ ‫נילי קרן‬ ‫מיד עם קום המדינה ולאורך כ ל שנות החמישים צפו ועלו גילויים רבים של הסתייגות מסיפוריהם‬ ‫ש ל ניצולי השואה‪ .‬עיקר התמיהות הופנו כ ל פ י אנשים אשר תיארו מצבים של חוסר־אונים‬ ‫והולשה‪ .‬ישראלים רבים התריסו כנגד הניצולים וביקרו אותם ע ל אוזלת היד הגלותית שלהם‪.‬‬ ‫חיו גם סיפורים אחרים באותן שנים — סיפוריחם ש ל חברי ת נ ו ע ו ת הנוער שניצלו והביאו‬ ‫עדויות ע ל הלחימה בגטאות וביערות‪ .‬הציבור הישראלי‪ ,‬אשר היה נתון בימים ההם ל ה ש פ ע ת‬ ‫אתוס הלהימה למען העצמאות והקוממיות ש ל העם היהודי בארצו‪ ,‬ק י ב ל א ת התיאורים האלה‬ ‫בהבנה וברגשות הקלה‪.‬‬ ‫ניצולי שואח רבים בחרו אפוא ל ש ת ו ק ולא ל ה ל ו ק א ת זיכרונותיהם עם ״מי שלא היה שם‪...‬״‪.‬‬ ‫המחזה ״הדוד ארתור״‪ ,‬ש כ ת ב דני הורוביץ ע ל פי המחזה ״החזרה״ של ג ב ר י א ל ) פ ט י ה ( דגן‪,‬‬ ‫מ ש מ ש כ ל י חשוב ודרמטי ה מ א פ ש ר ל ה ת מ ו ד ד עם הסוגיה ה מ ו ר כ ב ת ש ל ה מ פ ג ש בין ניצולי‬ ‫השואה ובין ״אלה שלא חיו שם״‪.‬‬ ‫מחבר המהזה ״החזרה״ גבריאל דגן‪ ,‬הוא עצמו שריד מן השואה שנשלח מפראג לטרזינשטאט‬ ‫ומשם לאושוויץ־בירקנאו‪ ,‬הזה מבשרו א ת ת ח ו ש ת ההסתייגות והניכור ש ל ישראלים רבים‬ ‫שפגש כשהגיע לארץ‪ ,‬ו ב כ ל ל ם קרובי משפחה‪ .‬אהיו ש ל גבריאל‪ ,‬הסופר אביגדור דגן‪ ,‬יצא‬ ‫מצ׳כיה עוד ל פ נ י המלהמה‪ ,‬ו כ ך ניצל מגורלם של שאר בני משפחתו‪ .‬במחזה ישנם א ל מ נ ט י ם‬ ‫ל א מעטים מ ת ו ך סיפורו האישי ש ל גבריאל דגן‪ ,‬אך הוא משותף לניצולי שואה רבים‪.‬‬ ‫״‪.‬כאן אגי דלעת להגיד‪ .‬אני אהבתי מאד את אדתזד‪ .‬הלא היה הדוד תכי אתלב‬ ‫שלי‪ .‬להלא תדלד היתיד שגשאד לי‪ .‬אדתלד היה בן שלושים!ארבע‪ .‬אלי הייתי בן‬ ‫‪ .16‬הגרמנים נכנסו לפראג בעשרה באוקטובר אלן* תשע מאלת ארבעים לאתת*‪.‬‬ ‫בריוק‬ ‫ארתור היה לבוש אותו יום זיקט כזה‪ ,‬כובע ונעלי זמש‪.‬‬ ‫צריך לזכור כל‬ ‫המשפהה היתה בפראג והיינו‬ ‫והגרמנים בעיר‪.‬‬ ‫נפגשים בררך בלל רק בהגים או‬ ‫בלוויות‪.‬‬ ‫*‬ ‫התאריך המופיע במחזה אינו‪ ,‬כאמור‪ ,‬כ נ י ס ת הגרמנים לפראג‪ .‬הם נ כ נ ס ו לעיר במרץ ‪.1939‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫‪140‬‬ ‫בבה‪ ,‬בל אתר בעניינים שלו‪ ay.‬ארתור היה קצת אהרת הוא היה בא קצת ילמד‪.‬‬ ‫זאת היתה עיר יפה מאור פראג‪ .‬גנים יפים‪ .‬נקיים‪ .‬יפים‪ .‬תיאטרון טוב‪ .‬הלכנו‬ ‫אולי בל שבוע לשתי הצגות‪ .‬כרורגל‪ .‬בית בנפת של המהר״ל‪ .‬יפה מאור‪ .‬הרבה‬ ‫אנשים ברהובות‪ .‬ובעשרה באוקטובר הם ברהובות‪ .‬עם מוטוצייקלים באלה עם‬ ‫םירה‪ .‬המגפיים‪ .‬כובעים‪ .‬והם מוריעים שרק מי שיש לו ברטים ורשיון יבול‬ ‫לצאת‪ .‬חיתח עור רכבת אחת החוצה באותו יום‪ .‬ברכבת הזאת כן‪ .‬למי שיש‬ ‫רשיון‪ .‬לארתור היה רשיון בזה‪ .‬תכף באה כל המשפחה‪ .‬טיררו לו את חמזוורות‬ ‫והלכנו ללוות אותו לתהנת הרכבת‪ .‬וההרגשה היתה נורא משונה‪ .‬למה הרכבת‬ ‫הזאת רווקא? כן? לארתור יש רשיון כזה בכיס ולי אין‪ .‬אנהנו מגיעים לתתנת‬ ‫הרכבת‪ .‬יש שם גרר תיל‪ ,‬ועם הרובים עומרים שם ובורקים רשיונות‪ .‬ארתור‬ ‫מוציא מן הכיס אתחרשיון וחם נותנים לו לעבור‪.‬אפילו אם חייתי מחפש טוב‬ ‫טוב בכיס לא היה לי שם רשיון‪ .‬הוא עכר‪,‬הולך כמה צערים‪ ,‬אנהנו מסתכלים‪,‬‬ ‫אהר כך הוא הולך עור כמה צערים ועולה לרכבת‪ .‬האנשים ברכבת מסתכלים‬ ‫החלונותאלינו‪ .‬אנהנו מסתכלים אליהם‪ .‬פתאום ארתור גם בהלון‪ .‬שריקות‬ ‫דדן‬ ‫של הרכבת‪ ,‬מישהו על ידי מנגב את האף וארתור בכה עם היר‪ .‬עושה שלום‪.‬‬ ‫והוא נוסע‪ .‬ואני שואל את עצמי למה הוא נוסע‪ .‬זאת אומרת אני רוצה שהוא‬ ‫יסע אבל אני שואל את עצמי למה הוא נוסע‪ ,‬והוא נוסע‪ .‬ככה עם הפנים כהלון‪.‬‬ ‫אחרי המלהמה באתי אליו לניו יורק‪ .‬הוא היה מציג אותי לפני ההברים שלו‪:‬‬ ‫תכירו בבקשח את פיטר ‪ -‬ניצול אושוויץ‪ .‬זח חיח באמת יפח‪ ,‬בי חייתי ניצול‬ ‫אלשלזיץ‪.‬לא?‪) ...‬דני הורוביץ‪ ,‬שם(‬ ‫לא רק סיפורו של ניצול השואה נ ו פ ל ע ל אוזניים ערלות‪ :‬גם המהזה ש כ ת ב ובאמצעותו הוא‬ ‫מ ב ק ש להעביר א ת המסר‬ ‫‪ -‬נדחה ע ל ידי מנהלי התיאטראות‪ .‬השואה אינה מעניינת א ת‬ ‫קברניטי התרבות הישראלית וגם לא את אנשי ההינוך‪ ,‬אלא אם היא מ ש מ ש ת קרדום ל ה פ ו ר בו‪.‬‬ ‫אם אין היא מ ש ר ת ת את האתוס ה ח י נ ו כ י ־ ח ב ר ת י ־ ת ר ב ו ת י של החברה‬ ‫‪ -‬אין לציבור כל עניין‬ ‫בה‪...‬‬ ‫מאז שנות החמישים ועד ימינו‪ ,‬התמודדותה של החברה הישראלית עם ה ש א ל ו ת הנוגעות‬ ‫לשואה ועם האופן שבו נטמעה בזהות הקולקטיבית שלה באה לידי ביטוי בעיקר באמצעות‬ ‫‪,‬‬ ‫השיה התרבותי‪ .‬התיאטרון ה ר פ ר ט ו א ר ‪ ,‬שלא נטה ל ה ע ל ו ת מהזות בנושא השואה בשנות‬ ‫החמישים והשישים‪ ,‬כפי שמוצג במהזה שלפנינו‪ ,‬שינה את דרכו‪ ,‬ובעשרים השנים האחרונות‬ ‫גם התיאטרון הממסדי וגם תיאטרון הפרינג׳ והצגות היחיד למיניחן חוזרים ומעלים סוגיות מן‬ ‫השואה‪.‬‬ ‫גם במחזה עצמו‪ ,‬שהוא ניסיון לביים מהזה‪ ,‬ניתן ביטוי המבוסס ע ל אירועים אמיתיים‬ ‫להשיבותו של התיאטרון בחייחם של אנשים צעירים בגטו‪.‬‬ ‫התיאטרון הוא אפוא דרך ל ה ת מ ו ד ד עם המציאות‪ :‬להתבונן בה ולחוות אותה בעת ובעונה‬ ‫השואה כמהזה בתוך מחזה‬ ‫‪141‬‬ ‫אתת‪ .‬וכך מ ת א ר דני הורוביץ א ת הניסיון ל ע ש ו ת תיאטרון בגטו טרזינשטט‪:‬‬ ‫‪...‬בטרזינשטאטהיו כל מיני פעילויות‪ .‬יום אחר הגיעה למחנה שחקנית מקצועית‪.‬‬ ‫היא היה כאן בארץ‪.‬הלכתי אליה והצעתי לה להקים תיאטרון‪ .‬אני תמיר רציתי‬ ‫תיאטרון‪.‬זח חיח רעיון טוב‪ ,‬חיא חשבה על זה לפני‪ .‬אםפנו איזה להקה‬ ‫לעשות‬ ‫והיפשנו מקום להזרות‪ .‬זה לקה הרבה זמן וכםוף נתנו לנו מקום באיזור מיוחר‬ ‫של מקרי סער‪ .‬היה שם אגף של משוגעיםועוד אגף‪,‬וגם שלוש קומות לעיוורים‪.‬‬ ‫בקומה השלישית היה הדד גרול שזה היה תיאטרון‪ .‬זה היה כסדר ותכף התהלנו‬ ‫כהזרות‪ .‬אני זוכר‪ ,‬זה היה מהזה בשם ״הקבר״ של מהזאי ציבי צעיר יזיי‪...‬‬ ‫משחו‪ .‬מחזה ארוך והיה לי תפקיד שכל הזמן הייתי על הבמה אבל תפקיר של‬ ‫אילם‪ .‬הגיע יוס ההצגה‪ .‬חודענו בכל המחנה מי שרוצה לראות את ״הקבר״ —‬ ‫בבקשה‪ .‬הגענו אהרי הצהריים לתיאטרון ושם קורה דבר כזה‪ .‬מסתבר שבלילה‬ ‫הגיעה אקציה של חולים וזקנים‪ .‬לא מצאו מקום בשבילם והביאו אותם לחדר‬ ‫שלנו לתיאטרון‪ .‬אנחנו באים ויש שם על הרצפה איזה שמונה או תשע מתים‪.‬‬ ‫זאת אומרת‪ ,‬פשוט מתים‪ .‬אנחנו מתחילים לצעוק‪ .‬אנחנו שחקנים‪ .‬אנחנו לא‬ ‫קברנים‪ .‬לא מוכנים לוותר‪ .‬רוצים הצגה‪ .‬בא מנהל הבניין ואומר‪ :‬רגע אחר‪,‬‬ ‫והוא קורא לעיוורים‪ .‬הוא מסדר אותם במדרגות‪ ,‬שלוש קומות והם מתהילים‬ ‫להעביר את המתים למטה‪ .‬עכשיו‪ ,‬הם עיוורים‪ .‬הם לא רואים בדיוק איפה הם‬ ‫תופשים את המתים‪ .‬כן? אהד כיד‪ ,‬אהד כפנים‪ ,‬הם יודעים שזה מתים אבל הם‬ ‫שרים‪ .‬זה פנטסטי‪ .‬אני לא זוכר את המלים אבל זה מנגינה כזאת)מתהיל לפזם‬ ‫כאקורדיון( זהו‪ .‬זה הסיפור שקרל מזכיר לי אחרי שארתור ומרתה‬ ‫וממשיך‬ ‫כהזדמנות זאת אני מנגן לכם‪ .‬שטויות‪ .‬בכל מקרה אני רציתי לנגן‬ ‫הולכים‪.‬‬ ‫הולכים)מנגן(‪...‬‬ ‫לכם‪ .‬זה גם זמן למוסיקה קצת‪ .‬לפני שקרל וארי‬ ‫המחזה ״הדוד ארתור״ מ א פ ש ר ל מ ה נ ך ל ה ת מ ו ד ד עם כ מ ה סוגיות ה מ ש ק פ ו ת א ת ה ל ך הרוה‬ ‫כ ל פ י השואה וניצוליה בשנות ההמישים‪ ,‬ל פ נ י מ ש פ ט אייכמן‪:‬‬ ‫•‬ ‫ה א י ־ א מ ו ן ש ל ישראלים ויהודים ש ל א עברו א ת השואה בעדויותיהם ש ל הניצולים‬ ‫ו ה א ש מ ת ם א ת הניצולים ב ה פ ג נ ת הולשה ופסיביות ל נ ו כ ה המעשים שנעשו בהם‬ ‫•‬ ‫ה ו ס ר ־ ה י כ ו ל ת של הניצולים ל ש כ נ ע א ת שומעיהם בייחודו ש ל ה ס ב ל ששרר במחנה או‬ ‫בגטו והמסקנה שאין ט ע ם ל נ ס ו ת ל ה ס ב י ר ״למי שלא היה שם״‬ ‫•‬ ‫ת ח ו ש ת ם ש ל רבים מן הניצולים כי הייהם הסתיימו שם וכי הם ל א ניצלו מן השואה ונדונו‬ ‫להיות היהירים שיהיו בצילה ויישאו א ת חותמה לעולם‪.‬‬ ‫דני הורוביץ‪ ,‬מחזאי ישראלי‪ ,‬ראה בסיפורו ש ל גבריאל דגן ובניסיון להמחיזו כלי אמנותי‬ ‫מיוהד העשוי ל ת ת ביטוי הן לגורלם ש ל ניצולי השואה והן לסיפורם‪ ,‬שהוא כ ל כ ך ב ל ת י ־‬ ‫‪142‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫אפשרי ועם זאת אמיתי וכואב‪ .‬באמצעות הניסיון של פיטר סטון למצוא דרך להעביר א ת‬ ‫סיפור השואה שלו לדוד ארתור חושף לפנינו סטון את גורלו‪ ,‬את גורל מ ש פ ח ת ו ואת גורלם של‬ ‫חבריו ששרדו‪ ,‬ואותם הוא מ ב ק ש לצרף לניסיון שלו להעמיד את חדור ארתור ל נ ו כ ח פרק‬ ‫קצרצר מ ת ו ך החוויות חטראומטיות שחוו הוא וחבריו ב ת ק ו פ ת השואה‪.‬‬ ‫מצד אהד‪ ,‬מ ת ו ך ההכנות להצגה שהדוד ארתור עומד ל ה ש ת ת ף בה נהשפים פרקים קשים‬ ‫שהטביעו הותם ע ל סטון והבריו‪ .‬כן‪ ,‬גם הם היו רוצים שארתור‪ ,‬כמו כ ל אלה שלא היו שם‪ ,‬יבין‬ ‫אותם ואת מה שחוו‪ .‬מצד אחר‪ ,‬עם הופעתו של ארתור הם עצמם מבינים כי זהו ניסיון אכזרי‬ ‫וחסר ת ו ע ל ת ‪.‬‬ ‫אז כ כ ה ‪ .‬במתזה אני מזמי; א ת הדלד ארתור‬ ‫למסיבה‪ .‬אני לעלד ש ל ו ש ה תבדים‬ ‫מ ת כ י ם לדלד אדתלד‪ .‬שלושה ת ב ד י ס טלבים מאלד‪ .‬אדי‪ ,‬קרל ומדמה‪ ,‬מ ד ת ה היא‬ ‫ב ת דלדה שלי‪ .‬אני דלעת ל ה צ י ג בפניהם א ת תתבדים שלי‪ .‬אתד אתד‪ .‬כדי שתדעל‬ ‫מי ת ם גיבלדי המחזה‪ .‬אנתנל נתהיל‬ ‫באדי‪.‬הנה‬ ‫אדי)חושף בוכה(‪ .‬שללם אדי‪.‬‬ ‫תכידל‪ :‬אדי ל‪ ...‬זתל אנשים שבאל לדאלת אלתנל אדי‪ .‬ה נ ה באן מחזיק אדי א ת‬ ‫ההזמנה שלי‬ ‫מכתב‬ ‫למסיבה‪ .‬בל‬ ‫התוכנית כתלכה ב מ כ ת ב ‪ .‬תתכדים יבלאל לפני‬ ‫אדתלד‪ ,‬אנתנל נהבה‪ ,‬אהד בך יבלא אדתלד‪ ...‬במהזה שלי מדתה‬ ‫אלמדת‪ ,‬מ ד ת ה רואה את ארתור מתפשט והיא לא‬ ‫הבל‬ ‫נגמר‪.‬הבל‬ ‫יבולה‬ ‫״את‬ ‫יבולה‪.‬היא צועקת‪ ,‬היא אלמדת‪,‬‬ ‫נגמר‪.‬תנו לי ל ל כ ת ‪ .‬אני ל א מסכימה‪ .‬א ת ם מכינים? מ ד ת ה ל א‬ ‫לראות את הדוד ארתור כבה‪ .‬והיא לא‬ ‫א ם זה היה פתיים‬ ‫מתערבת‪ .‬ז א ת‬ ‫ממש‪,‬מה זאת אומרת היא לא‬ ‫מסכימה שנמשיך‬ ‫להפשיט אותו‪.‬‬ ‫אותה)קרל(‬ ‫מסכימה‪ .‬מי שואל‬ ‫יכולה לבבות גברת‪ .‬זה לא מפריע‪ .‬את יכולה לצעוק ער השמים א ב א אמא‪.‬‬ ‫בן? אבל א ת יכללד‪ ,‬לדאלת א י ן אני יורה לתוך הפה של אבא שלך‪ .‬לא לשבת‬ ‫גברת״‪.‬‬ ‫אבל‪ ...‬בהצגה שאנחנו עושים לארתור‪ ,‬אני יודע שהיא לא‬ ‫מסכימה‪.‬‬ ‫להסכים‪ .‬ארתור כל בך רומה לאבא שלה‪ .‬קרל ניגש‬ ‫למרתה)מסיר‬ ‫איך אפשר‬ ‫כובע‬ ‫קרל( ואומר לה‪ :‬בסדר מדתה‪ .‬די‪ .‬הבל נגמר‪ .‬והיא בובה‪ .‬עכשיו‪ ...‬ארתור‬ ‫כבר‬ ‫מבין‪ .‬הוא לוקה את העניבה שלו‪ ,‬אני לא יורע למה דווקא את‬ ‫העניבה‪.‬‬ ‫והוא‬ ‫אומר לי‪ :‬למה עשית את זה? אתה השבת שכבה אני אבין טוב יותר מה‬ ‫בעיניים‪ ,‬הוא אומר לי‪ .‬אתה כל כך שונא‬ ‫קרה לך? מה אתה השבת? תסתכל לי‬ ‫אלתי? מ ה אתה רוצה ממני? גם אתה נשארת בחיים‪ .‬אני‪ ...‬פיטר‬ ‫באותו רגע שום‬ ‫תושב‬ ‫דבר‪.‬אני רק דלאת א ת מ ד ת ה ואדי וקרל‬ ‫לאני מ ס ת כ ל אליהם‪,‬לאני נזכר איך אחרי‬ ‫אבל‬ ‫לא היה איכפת לנו‪ .‬ארי עזב‬ ‫לארתור‪:‬‬ ‫סטון‪ ...‬לא‬ ‫מסתכלים אלי‪,‬‬ ‫המלחמהקרל הלך לנו לאיבוד ברכבת‪,‬‬ ‫לאוסטריה ושלח אותי‬ ‫לקיבוץ‪ .‬לאני אלמד‬ ‫ארתור‪ .‬אני לא חושב שום דבר‪ .‬אני לא יורע למה‪ .‬בטח שאי אפשר‬ ‫להבין‪ .‬ככת‪ .‬אדתלד ככד מאלד דלעת ל ל כ ת ‪ .‬הלא מאלד מאלד דלעת ל ל כ ת ‪ .‬הלא‬ ‫לוקח את חזיקט שלו‪ ,‬עומר בכח מרחוק‪ ,‬מסתכל עלינו ואומר‪ :‬אני מ ד ת פ עליכם‪.‬‬ ‫השואה כ מ ח ז ה ב ת ו ך מחזה‬ ‫ויוצא)פיטר‬ ‫‪143‬‬ ‫אינו מוציא א ת בובת ארתור(‪ .‬יש שקט‪ .‬שקט גמור בד‪/‬דד‪ .‬שומעים‬ ‫רק את המעליות כמלון‪ .‬פתאום שומעים גלינג‪ .‬המעלית של ארתור מגיעה‪ ,‬הוא‬ ‫נ כ נ ס לילדד‪ .‬אחד כך מרתה קמה ואני הושב‪ ,‬הנה היא בורהת‪ .‬אבל היא אומרת‪:‬‬ ‫אני‬ ‫אותה‬ ‫הולכת עכשיו‪ .‬אני הולכת עכשיו‪ .‬היא הולכת ואני יורע שאני לא אדאד‪,‬‬ ‫יותר‪ .‬היא אומרת לי‪,‬אני אצלצל אליך‪ .‬היא לא תצלצל והיא רצה אהרי‬ ‫)מפרק את בובת מרתה ומניה כצר(‪) ...‬דני הורוביץ‪ ,‬שם(‬ ‫ארתור‬ ‫פיטר סטון מבין ל ק ר א ת סוף המחזה שגם אם יסכימו הבריו לסייע ל ו להעביר א ת המסר ל ד ו ד‬ ‫ארתור בדרך אכזרית כ ל כך‪ ,‬ל א הם וגם ל א הוא אינם מסוגלים להעביר את חתחושות האמיתיות‪,‬‬ ‫ו ל א נותר ל ו א ל א הצורך לנקום‪ ,‬שגם ממנו נשאר רק ט ע ם מר‪ .‬בסופו ש ל דבר הניסיון שלו‬ ‫נכשל‪ :‬מי שעבר א ת השואה ל א יוכל ל ה ע ב י ר א ת ההוויה הזאת לאיש‪ ,‬ובו בזמן גם ל א יוכל‬ ‫ל ח ש ת ח ר ר מ מ נ ה בעצמו‪.‬‬ ‫‪...‬עם אדתלד ה י ה עלד דכד מעניין אחר‪ .‬לא מזמן‪ .‬לפני חמש שנים‪ .‬באתי לבקר‬ ‫אותו‪.‬הוא כבר מבוגר‪,‬‬ ‫את ארתור שוב בניו יורק‪ .‬אהרי הרבה זמן שלא ראיתי‬ ‫ממש זקן‪ .‬הוא מאור אוהב אותי‪ .‬הוא אפילו בוכה כשהוא רואה אותי‪ .‬והוא‬ ‫מזמין‬ ‫אותי‬ ‫ללכת‬ ‫והוא אומר לי‪ :‬ככל זאת‪ ,‬מה איכפת לך‪ .‬אנהנו‬ ‫צפוף‪,‬‬ ‫הרבה אנשים וחלק אפילל מכירים אלתי‪ .‬כללם מאלד א ל ג נ ט י י ם ‪ ,‬סיגרים‪,‬‬ ‫בלה־בלה‪,‬‬ ‫למסיבה‪ .‬כרגיל‪ .‬הוא רוצה לקבל אותי יפה‪ .‬שוב‪ ...‬אני לא רוצה‬ ‫הולכים‪ .‬אנחנו באים‪.‬‬ ‫ובעל הבית אומר לי‪ :‬כבר הכרנו פעם‪ .‬אני יורע מי אתה‪ .‬שמעתי‬ ‫ש א ת ה מזדה עכשיל כארץ ישראל מיסטר סטון‪ .‬אתה‪ ...‬היית גם‬ ‫בטרזינשטאט‬ ‫נבון? בן‪ ,‬אני אלמד לל‪ .‬יש לי כא; איזה ספד ב ש ב י ל ן ‪ .‬עכשיל הלא ה ג י ע אלי‬ ‫ונותן לי‬ ‫כפר‪.‬מכתבים לשירים של ילדים‬ ‫מטרזינשטאט‪ .‬״אין פרפרים‪...‬״ אתם‬ ‫מכידיס‪ .‬כללם מ ס ת כ ל י ם ואני מרגיש לא נעים ״היית גם‬ ‫בטרזינשטאט״‪ .‬אני‬ ‫לוקה את הכפר‪ ,‬שותה קצת והמסיבה ממשיבה‪ .‬רעש‪ ,‬לאהדי עלד כלםית לעלד‬ ‫כוסית אני עולה להרר השינה‪ .‬קומה עשרים‪ .‬למטה מנהטן‪ .‬ווסט בנק באיזה‬ ‫מקום‪ .‬אני פותה את‬ ‫הספר‪.‬מרפרף‪ ,‬מרפרף‪ ,‬כן‪,‬אני רואה זה באמת‬ ‫מטרזינשטאט‪.‬‬ ‫אני קורא ופתאום משהו‪ ...‬אני מרגיש שזה מוכר לי מאיזה מקום‪ .‬אני מתחיל‬ ‫עלד פעם‪ ...‬לאני מדגיש הלם‬ ‫בראש‪.‬השבתי שזה אולי‬ ‫מהמרטיני‪ .‬אני קורא עור‬ ‫פעם ואני מבין‪ .‬זה רשימה שאני כתבתי כשהייתי בטדזינשטאט‪ .‬עכשל כספר‪.‬‬ ‫כאן‪ .‬אני קורא וכסוף אני קורא‪ :‬כתב פטר‬ ‫שטיין‪ ,‬פארישר אין‬ ‫אושווינציים‬ ‫)זאת אומרת נכהר באושוויץ( כן? פארישר‪ .‬מה זאת אומרת‪ .‬אני נוגע בספר‪ ,‬כן?‬ ‫אני מ ס ת כ ל ההלצה ל מ ט ה ‪ ,‬פלתה א ת ההלל; קצת לאוויר ואני אומר‪ :‬מה באמת?‬ ‫ל א נכל;‪ .‬אני ל א ילדע אין‪ ...‬ירדתי למטה והאנשים שם תכף הרגישו‪ ,‬בי תכף‬ ‫היה שקט‪ .‬הייתי לבן אולי‪ .‬ארתור תכף לוקח אותי ושואל‪ :‬מה קרה? לאהד כך;‬ ‫‪144‬‬ ‫מ ה היתה המלה ״שואה״‬ ‫שטויות‪.‬‬ ‫מגיע‬ ‫זה היה באמת‬ ‫לבובת ארתור הוא עומד להצית םיגריה‪ .‬במקום להצית את הסיגריה הוא‬ ‫שורף את‬ ‫עצמו(‪.‬‬ ‫שטויות‪ ,‬כן? פאךישך כן? זה היה מאוד‬ ‫אידיוטי‪ .‬הוא‬ ‫העניבה של ארתור‪ .‬אתר כך את הזיקט שלו ו‪ ...‬כמעט את ארתור‬ ‫לא‪ ,‬אני צריך אותו להצגה‬ ‫זהו‪ .‬אני סיימתי‬ ‫הכאה)מכנים את ארתור לבים הזיקט שלו(‬ ‫להיום)ם ו ף‪ ,‬דני הורוביץ‪ ,‬שם(‪.‬‬ ‫לפנינו דוגמה מ ש מ ע ו ת י ת ל י כ ו ל ת ו ש ל כלי אמנותי‪ ,‬התיאטרון במקרה הזה‪ ,‬ל ה ת מ ו ד ד עם‬ ‫אירועי השואה ולאפשר לצופה ל ה י כ נ ס ולחיחשף‪ ,‬ו ל ו במידה קטנה‪ ,‬א ל ע ו ל מ ם ש ל אלה שחזו‬ ‫א ת השואה מבשרם‪ ,‬אך הוו מאוהר יותר א ת אי־יכולתה של החברה הישראלית והיהודית‬ ‫ל ה כ י ל א ת סיפוריהם ואותם כאהד‪.‬‬ ‫הדורות הצעירים יותר‪ ,‬השלישי והרביעי‪ ,‬המגלים א מ פ ת י ה ואף יותר מזה‪ ,‬יוכלו להיהשף‬ ‫באמצעות חמחזה הזה ובאמצעות כלים אמנותיים א ח ר י ם ) ק ו ל נ ו ע ‪ ,‬ספרות ובו׳( ל א ח ד הפרקים‬ ‫הקשים והמורכבים בהייהם של שרידי השואה‪ ,‬שחתרחש דווקא אחריה‪.‬‬ ‫תמונות ל מ א ח ר של מולי ב ר ו ג‬ ‫‪I‬‬ II Ill ‫תמונות ל מ א מ ר של בתיה ברוטין‬ ‫‪IV‬‬ V VII VIII IX ‫תמונות ל מ א ח ר של אילה ו נ ג ר ו ב י ץ ־ פ ל ר‬ ‫‪XI‬‬ XII XIII ‫תמתח! ל מ א מ ר של אילה ו נ ג ר ו ב י ץ ‪ -‬פ ל ר‬ ‫‪£пШШ‬‬ ‫\‬ ‫‪XIV‬‬ ‫\‬ ‫‪т‬‬ ‫‪ш‬‬ ‫‪ш‬‬ ‫№‬ ‫\‬ ‫י‬ ‫‪шмжтлтт‬‬ ‫!!‪,!- -‬‬ ‫ח ל קבי‪,1‬ו‪-‬‬ XV XVI ‫מן השירה הישראלית*‬ ‫איך נ ק ר א ‪ /‬א ב ו ת ישורון‬ ‫איך• נקרא שאני מל‪,‬בל מכתביפ מתבית‬ ‫בית איננו‬ ‫‪r‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫איך נקרא שאני מקבל מכתבים מתבית‪,‬‬ ‫יש לא חי?‬ ‫איך נקרא שמהבית כותבים לי?‬ ‫מכתב לא נכתב?‬ ‫י ‪:‬‬ ‫* ‪T X‬‬ ‫‪т‬‬ ‫מכתב לא נשלת?‬ ‫י ‪т :‬‬ ‫•‬ ‫־‪.‬‬ ‫‪г‬‬ ‫א י ן זד‪ .‬נקרא?‬ ‫;‪/990‬׳(‬ ‫״ארון‬ ‫)מתוך‬ ‫מנוחח״‪,‬הקבוץ המאוחר‪ ,‬תש״‪0‬‬ ‫ס ל ו ב ק י ה ‪ /‬טוביה ריבנר‬ ‫מכן* דגל ועד ראש‬ ‫בתקי פי‪,7‬קללכקית‬ ‫ז‬ ‫וכמו תפלישית מאמידת פני מת‬ ‫אני נעשית קר כשאת מתקרבת‬ ‫עלטת ירק‪ ,‬כתמי‪:‬עד‬ ‫בגופך תטמא‬ ‫תאלתלעיניפ ־‬ ‫)*( השירים נבחרו ע ל ־ י ד י רפי ו י י כ ר ט ‪ ,‬משורר ומורה ל ס פ ר ו ת ו ה מ ב ח ר עשוי לסייע למודים ל ה ת מ ו ד ד עם ביטויי השואה‬ ‫בשירה הישראלית‪) .‬המערכת(‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫‪146‬‬ ‫ירכך לא נופלת‬ ‫בטנך לא צבח‬ ‫מהמים חמאךךים‪.‬‬ ‫חמקת‬ ‫הרון הומה עם רוח מקפיא של חרף ‪1 9 3 9 - 1 9 4 0‬‬ ‫וך פרועה ונרגעת‪ ,‬מרוה שרות‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬י‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪т‬‬ ‫‪т‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪т‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מיאוה קטנה‬ ‫השער‪,‬מעבר לשלף ה^חל‬ ‫מאחורי‬ ‫פירות־ניר‪ ,‬גדותיה חלקלקות‬ ‫משיטה‬ ‫‪т‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪Г‬‬ ‫‪т:‬‬ ‫‪:':‬‬ ‫•‬ ‫והרנובה‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫יומיום‪ ,‬כאח מךהוק‬ ‫ומתךהקת‪.‬‬ ‫הולכת‬ ‫כרטיםלוה‪,‬‬ ‫רבר־מה‬ ‫ששטין‪ ,‬כנפקה ביםטךיצה‬ ‫כחיר כמפתח המלכרת‪:‬‬ ‫האם אני הוא זה המביט ני‬ ‫נער‪,‬‬ ‫הצהיב‪ ,‬לא־ברור —‬ ‫את מי אני רואה?‬ ‫אחותי‬ ‫שלוש־עשרה‪ ,‬עיניה עיני אילה‪.‬‬ ‫מלאו לה‬ ‫אף אחר מהךיך לא השתטה‬ ‫על פ‪0‬י הרכבת‪ ,‬פסי חךכבת‬ ‫‪1942‬‬ ‫לאהזרקפו‪,‬קיץ‬ ‫לא היה בשבילך אלא‬ ‫קיץ ‪42‬‬ ‫לא הוסיף קמט בפניך‪.‬‬ ‫סלובקיה‪ ,‬קוסמת‪ ,‬מךיהה‪ ,‬רוצחת‬ ‫מתעתעת לפני‬ ‫דית‪Щ1‬‬ ‫ילרות עם‬ ‫עגלות שורים שלקיץ‬ ‫געגוע אוזים‬ ‫ברקים מעל הטטךה‪ ,‬רעמים פראיים‪.‬‬ ‫מפתה‬ ‫‪т - :‬‬ ‫משדלת‬ ‫ורוחה‪ ,‬רוהה ומפתה‬ ‫‪т‬‬ ‫י‬ ‫‪т‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪т‬‬ ‫אותי בגלגול עינים‬ ‫מן השירה הישראלית‬ ‫לנשך בתפוחיך‪.‬‬ ‫הרב מתהפכת ‪ -‬מלה גדולה מדי‪.‬‬ ‫הדברים היו יותר יגעים‪.‬‬ ‫)‪(1957‬‬ ‫נ ס ח ‪ /‬בן ציון תומר‬ ‫אבי באבן את הייו הקק‪.‬‬ ‫אני כרוה‪.‬‬ ‫אבי רהט ביתו בצבע הם ותום ובמוצק‪,‬‬ ‫אני בצבע כפור וברהיטי נוצה קלים מרוח‪.‬‬ ‫נשםעםאלהיו‪,‬‬ ‫אבי‬ ‫אני עם עיט‪.‬‬ ‫אבי צמה מרהוביו‪,‬‬ ‫‪• Т‬‬ ‫‪т‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪::‬‬ ‫‪т‬‬ ‫אני אפלו לא מבית‪.‬‬ ‫אבי שתק‪ .‬לבו הלם‪.‬‬ ‫אני הולם‪ .‬לבי שותק‪.‬‬ ‫אבי‬ ‫אני‬ ‫מה‬ ‫כני‬ ‫כבר מת‪ .‬מקךש־מעט לו‪ :‬אבן‪.‬‬ ‫עור חי ומקרשי כרוה‪.‬‬ ‫ישךר עת אסעד כתבן?‬ ‫את שמי לא יהקק על לוה‪.‬‬ ‫)‪(1959‬‬ ‫פתוב בעפרון בקרון ה ח ת ו ם ‪ /‬דן פגיס‬ ‫כאן כמשלוח הזה‬ ‫אני חוה‬ ‫עם הבל בני‬ ‫אס תדאו• את בגי הגדול‬ ‫קין‪,‬בן ארם‬ ‫תגידו לו שאני‬ ‫)‪(1970‬‬ ‫)מתוך ״כל השירים״‪ ,‬הקבוץ המאוחד ומוכר ביאליק‪(1991 ,‬‬ ‫‪147‬‬ ‫מ ה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫‪148‬‬ ‫מה הייתה המלה שואה‪ /‬מאיר ויזלטיר‬ ‫‪I T‬‬ ‫״ י ד‬ ‫ד‬ ‫‪т‬‬ ‫שנחים לפני ההלדב;‬ ‫לחורבן‪,‬חוךכן!‬ ‫לא ?!ראו‬ ‫שנתיס לפני השואה‬ ‫‪TI‬‬ ‫• ׳‬ ‫‪т‬‬ ‫־־‬ ‫לא היה לה שפ‪.‬‬ ‫מה הייתה חמלה חורבן‬ ‫קנתיס לפני ההלדב;?‬ ‫מלה לתאר דבר לא עלב‪,‬‬ ‫שהלוואי ולא יבוא‪.‬‬ ‫‪т:‬‬ ‫‪- V‬‬ ‫‪т‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מה הייתה המלה שלאה‬ ‫‪: Т‬‬ ‫‪Т‬‬ ‫‪т‬‬ ‫‪т‬‬ ‫‪т • -‬‬ ‫שנתיים לפני השלאה?‬ ‫היא הייתה מלה לרעש גדלל‪,‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪т‬‬ ‫‪-:‬‬ ‫• ‪т‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪т‬‬ ‫משהו עם המללה‪.‬‬ ‫‪V Т‬‬ ‫‪Т‬‬ ‫‪Т‬‬ ‫אבא ואמא הלכו לקולנוע אילנה יושבת לבד בבורסה‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ו‬ ‫‪V ¥‬‬ ‫‪ТТ‬‬ ‫‪•TI‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫ומעיינת נספר אפ‪1‬ר ‪/‬מאיר ויזלטיר‬ ‫היא מדפדפת‪ ,‬דודים ^דמים‬ ‫רעים עךמים ורזים בל־כד‪,‬‬ ‫•‬ ‫ז׳‪т‬‬ ‫‪\Щ‬‬ ‫‪• т‬‬ ‫י‬ ‫לגם דורות עם הטוםיק בהוץ‬ ‫לאנשים בפירמות במו בתיאטרון‬ ‫למגני־דלד מבד‪.‬‬ ‫‪ * Т‬״‬ ‫‪ Т‬־‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫לבלם בל־בד מבערים לרזים‪,‬‬ ‫י‬ ‫‪Т‬‬ ‫‪Т‬‬ ‫‪*-Т‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• т:‬‬ ‫‪т‬‬ ‫•‬ ‫ועינים גדולות במו לעופות‪.‬‬ ‫זה נורא משנה ובל־בך אפר‪.‬ואילנה יש לה עפרונות אדמים‬ ‫לכחליס דדקןם מהכיס מדדים‪.‬‬ ‫אז היא הללכת להדר ישלה‬ ‫ומביאה את בל‬ ‫העפרונות היפים‬ ‫למעידת במשל‪ ,‬גדול‬ ‫מצהיקים‪.‬‬ ‫לבלם משקפים ופרצופים‬ ‫וביהוד לילד הקרה הדזד׳‬ ‫היא עושה לו שפם ענקי אדים בזה‬ ‫‪т‬‬ ‫‪т т‬‬ ‫־‪• т*.‬י‬ ‫‪т‬‬ ‫‪ т‬׳•׳‬ ‫מן השירה הישראלית‬ ‫‪1‬ב‪10‬ף השפם עומךח צ‪3‬ור‪.‬‬ ‫)‪(1969‬‬ ‫)מתוך‬ ‫״מאה שידים׳‪ /‬ספדי גוג‪(1969 ,‬‬ ‫מ ת ו ן ״מכתבים מברגן באן״ ‪ /‬עודד פלד‬ ‫בבךגן־בלזן ש ל ג עבשו‪ .‬פן‪ ,‬ודאי‪ ,‬תלי‬ ‫שלג ישם תמיד אכל אני אמות פה‪.‬‬ ‫אני אמות כקיץ לאת; לכלב דיל; לכסות את‬ ‫קברי כפרתי מפוהית צהבים‪:‬‬ ‫כשתייה‬ ‫אתעטף‬ ‫בטלית שהורה‬ ‫ןגיואן באז תלטף שערי בעדנה‪.‬‬ ‫אמא‪ ,‬אני אתך בברגן בלזן היכן שאת נושאת משורר בךתמך —‬ ‫אני אתך בברגן בלזן‬ ‫היכן שעתידי תלוי כפפות הלחם המךקיבות שאת אוגרת באדמה המשלגת‬ ‫אני אתך ישם‪ ,‬תמיד — אחרי הכל זו את ואני‪,‬אמא‪ ,‬את‬ ‫ואני וחשלג חנורא שישאר אתנל תמיד‪... - ,‬‬ ‫)‪(1978‬‬ ‫)הוצאת‬ ‫הקבוץ‬ ‫חמאוחד‪(1978,‬‬ ‫ניצול‪ /‬לאה איני‬ ‫אבי מת^שר ל מ ס פ ד הצלוב לל על הזרוע‬ ‫כדמן‬ ‫ומקשיב־מקשיב‬ ‫כאז; השמאלית אינו מקשיב‬ ‫זכר ל ס ט י ר ת מכפל של א ס ‪ .‬א ס ‪.‬‬ ‫באז; תזל תלא שומע‬ ‫שלמע במתדיש‬ ‫אך א ת תאזן ה כ ל י א ה הלא עלשת כ א פ ר כ ס ת‬ ‫לפיוטים‬ ‫מדורה‪,‬‬ ‫בקרונות‬ ‫שבאים לו‬ ‫מבונה‪ /‬מאושוויץ‬ ‫אבי צלךת א ת ת לשבלע כאלמד —‬ ‫‪150‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫שלומי שלב‬ ‫לאחד בך הוא הופך את ראשו על הבר הרטוב‬ ‫ונררם על צרו הימני‬ ‫־ ־‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־־ ־‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫נותן את אןנו הכליאה לבביי‬ ‫בכיי המהלך על בהונות‪.‬‬ ‫)‪(1988‬‬ ‫)מתוך ריוקן‪ ,‬הוצאת הקבוץ המאוהר‪ ,‬הםפריה ההרשה‪(1988 ,‬‬ ‫נגד פרדה ‪ /‬נתן זך‬ ‫החיט שלי הוא נגר פרדה‪.‬‬ ‫לבן‪ ,‬בך אמר‪ ,‬לא י‪0‬ע עור‪ ,‬אינו‬ ‫רוצה להפךר מבתו היהירה‪ .‬הוא בהחלט‬ ‫נגר פרדה‪.‬‬ ‫פעם נפךר מאשתו ןאותה‬ ‫שוב לא‬ ‫משלש‬ ‫לא‬ ‫ראה)אושויץ(‪ .‬נפךר‬ ‫אחיותיו ואף אותן‬ ‫דאה)בובנואלר(‪ .‬פעם‬ ‫מאמו)אביו מת כשיכה‬ ‫נפרר‬ ‫טובה(‪ .‬עכשיל הלא‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪т‬‬ ‫נגר פרדה‪.‬‬ ‫בברלין הוא היה‬ ‫מודעו של אבי‪.‬הם בלו בנעימים‬ ‫בברלין ההיא‪ .‬אותה תקופה‬ ‫הלפה‪ ,‬ארורה‪ .‬מעתה‬ ‫‪—.‬‬ ‫‪т : T‬‬ ‫‪т‬‬ ‫•־ ־ ‪т‬‬ ‫לעולם לא יםע‪ .‬הוא‬ ‫‪T‬‬ ‫• —‬ ‫כההלע‬ ‫)אבי מת בינתים(‬ ‫נגד פרדה‪.‬‬ ‫)‪(1966‬‬ ‫)מתלד ״כל ההל כ‬ ‫והדבש‪,‬עם עובד‪(1966 ,‬‬ ‫מן השירה הישראלית‬ ‫על ח ט א י ‪/‬אריה סיון‬ ‫בהרף אלף תשע מאות וארבעים‬ ‫היו ימים של שמש מלטפת‬ ‫עשבים מעל הרי ברושים זקופים‬ ‫סביב לפרדסים‪ .‬אני‬ ‫‪......‬‬ ‫‪•т‬‬ ‫הייתי‬ ‫‪...‬‬ ‫מתגנב‪ ,‬קוטף לי‬ ‫לא‪-‬לי‪.‬‬ ‫פרי‬ ‫בקיץ של אותה ישנה לקחתי שילינג מהיל אוסטרלי‬ ‫באלהים נשבעתי להביא לו בחורה‬ ‫וברחתי עם הכסף על גבי‬ ‫יצול של עגלה‪ ,‬לקנות בו‬ ‫‪т т .‬‬ ‫•‬ ‫‪':‬‬ ‫רצועה של לדר‪.‬‬ ‫בשנת אךבעים ואתת עברתי לשמש‬ ‫הייתי בא אל שיפת הים‪ ,‬עוקר גופי‬ ‫לחול ומצפה שלהביה‬ ‫אתחיתךים מעל אברי‪.‬‬ ‫ינתקו‬ ‫ובשנת ארבעים ושליש‬ ‫חמדתי את אשת שבני‪.‬‬ ‫בין חתךיסים חייתי‬ ‫מעמרת־תצפית‬ ‫מתבונן בה במסמר‬ ‫בגלותה לי אברים ליא־לי‪.‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪т‬‬ ‫־‬ ‫‪• т -:‬‬ ‫אלד׳ אחדים מהטאי במלהמה‪ ,‬ועליהם‬ ‫אני מודה‪ ,‬אני מורה בלב ישלם‪.‬‬ ‫טיוב להודות מלב אישם‬ ‫ולחפות בבל חבח על חזה נושם‬ ‫שלא היה למחנק‪ ,‬ברוך חשם‪.‬‬ ‫)‪(1984‬‬ ‫)מתוך חמחזור ״להתבגר בתל־אביב בשנות‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬עם עובד‪(1984,‬‬ ‫מלהמת העולם השניה״‪ ,‬להיות‬ ‫‪151‬‬ ‫‪152‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫טךקטוךים‪/‬רוני סומק‬ ‫הכנים של דוקטור מנגלה מוכרים טרקטורים‬ ‫כדרך• שבין מינכן לשטוטגרט‪.‬‬ ‫מי שיקנה אותם יחריש את האדמה‪,‬‬ ‫ישקה עץ‪,‬‬ ‫יצבע בארום את רעפי הבית‪.‬‬ ‫ובפסטיבל הבירה יךאה איך תזמורת המסבאה‬ ‫מצבת על הרהבה כחיילי בריל בתלון ראוה‪.‬‬ ‫במכון היפי של‬ ‫אפילו בשערה של‬ ‫מפלצת‪.‬‬ ‫)‪(1996‬‬ ‫)מתוך גן ערן‬ ‫ההיסטוריה יוךעים לסרק בלורית‬ ‫לאורז‪,‬הוצאת זמורה ביתן‪(1996 ,‬‬ ‫ל ק ב ל מ כ ת ב י ם מ ש ם ‪ :‬מילים א ח ד ו ת בשולי מ ב ח ר השירים‬ ‫רפי וייכרס‬ ‫שירים העוסקים ב מ ל ה מ ת העולם השנייה וכשואת יהודי אירופה נ כ ת ב י ם כבר יותר משישה‬ ‫עשורים‪ .‬ל מ י שקורא א ת שירת העולם ואת השירה העברית החדשה ברור שמדובר באחד‬ ‫הנושאים המרכזיים ביקומם הפואטי של אלפי יוצרים ‪ -‬כ א ל ה שעומדים ב ל ב הקאנון הספרותי‬ ‫וכאלה שפועלים בשוליו‪ .‬אנתולוגיות המקבצות שירים שמתעדים את השואה או שירים שזוכרים‬ ‫אותה רואות אור שוב ושוב וקצרה היריעה מלפרטן‪.‬‬ ‫השירים שנקבצו ל פ נ י כ ם הם מ ב ח ר קטן‪ ,‬אישי‪ ,‬מ ת ו ך אנתולוגיה גדולה בהרבה‪ ,‬ב ת מ א ו ת‬ ‫‪,‬‬ ‫שירים ב ש ל ל שפות‪ ,‬שאני נושא בליבי ו ב ת ו ד ע ת ‪ .‬כ ל אחד מהשירים הקצרים ה ל ל ו ) מ ט ב ע‬ ‫ה ב מ ה לא נבחרו פ ו א מ ו ת או מחזורי שירים שלמים( נראה לי ייצוגי בגישתו‪ ,‬בלשונו‪ ,‬באופן‬ ‫שהוא מ ע ל ה את ש א ל ת השואה ובתוך כך א ת הדיון ביכולות ו ב מ ג ב ל ו ת של סוגת השירה‬ ‫ל ע ס ו ק בנושא ע ל היבטיו חשונים‪ ,‬וזאת מ ב ל י שכולם יחד יתיימרו להיות מ ב ח ר מייצג‪ .‬יש‬ ‫במקבץ שירים של משוררים שהשואה ו מ ל ה מ ת העולם פגעו בהם או בבני מ ש פ ח ת ם הקרובים‬ ‫)אבות ישורון‪ ,‬טוביה ריבנר‪ ,‬בן־ציון תומר‪ ,‬דן פגיס‪ ,‬מאיר ויזלטיר‪ ,‬עודד פ ל ד ולאה איני( ויש‬ ‫גם משורר שנולד בגרמניה ערב עלייתו של היטלר ל ש ל ט ו ן ) נ ת ן זך( ומשוררים שנולדו הרחק‬ ‫מן האסון אך הם שבים ל ע ס ו ק ב ו ) א ר י ה סיון‪ ,‬רוני סומק(‪.‬‬ ‫ארשה ל ע צ מ י לומר משהו‪ ,‬ב כ מ ה שורות קצרות‪ ,‬ע ל כ ל אחד מן השירים חחזקים הללו‪,‬‬ ‫שמזמינים בוודאי דיון פואטי והיסטורי ר ח ב יריעה‪.‬‬ ‫״על חטאי״ של אריה םיון הוא שיר ה מ ע מ ת ילדות ונערות ת ל ־ א ב י ב י ת מאושרת של ילד‬ ‫שנולד ל ח ו פ י ו הזהובים של הים התיכון עם המודעות המאותרת לאימי השואה‪ ,‬שהתרחשח‬ ‫במקביל לשיטוטיו ולהרפתקאותיו בגן־עדן התל־אביבי‪ ,‬בלי שהילד־נער ידע על כך‪ .‬כל ״חטאו״‬ ‫היה שהוריו הספיקו להגר מאירופה ההיא ושהוא נולד במקום שהיטלר לא הצליח להגיע אליו‪.‬‬ ‫סיום השיר‪ ,‬העושה שימוש בחרוז משולש‪ ,‬מביא לפני הקורא פואנטה חזקה מגרונו של האשם‬ ‫ששרד‪.‬‬ ‫״מה היתה ה מ ל ה שואה״ של מאיר ויזלטיר עוסק ב ש א ל ת מעמדן של מילים‪ ,‬מקומן בדיבור‬ ‫היומיומי ובדיבור השירי‪ .‬ברור שמאז השואה קיבלה המילה מ ש מ ע ו ת שלא היתה לה קודם‬ ‫לאירוע הטרגי‪ ,‬עצום הממדים‪ .‬אם נרצה להמשיך את מ ה ש ב ת ו של ויזלטיר נוכל גם להסיק כי‬ ‫‪154‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫מילה שעושים בה שימוש תכוף מדי נ ש ח ק ת ו מ א ב ד ת מדיוקה‪ ,‬מחדותה‪ ,‬מעוצמתה ה ח ד ־ פ ע מ י ת ‪.‬‬ ‫דומני ש ב ת ש ת י ת שירו של ויזלטיר טמונה האזהרה שלא להשוות כ ל דבר לחורבן ולשואה‪.‬‬ ‫פעם כ ת ב אחד מתלמידי בחיבורו‪ ,‬כדי להדגים דברים נוראים‪ ,‬את חמילים ״מלחמה‪ ,‬שואה‬ ‫ובו׳״‪ .‬ויזלטיר אומר בדרכו הברורה וחשקטח שאחרי השואה אי־אפשר לומר ״שואה וכר״‪.‬‬ ‫״אמא ואבא הלכו לקולנוע‪...‬״‪ ,‬שיר נוסף של מאיר ויזלטיר‪ ,‬מנסה ל ת א ר בדרך יוצאת דופן‬ ‫את חוסר היכולת ל ק ל ו ט את זוועות השואה‪ .‬ת ו ד ע ת ה הילדית של אילנה‪ ,‬שפגישתה הראשונה‬ ‫עם אסירי מחנות‪ ,‬הכפייה והמוות נ ע ר כ ת באמצעות תצלומים בשחור־לבן‪ ,‬אינח מ ס ו ג ל ת להבין‬ ‫את העולם ה״עצוב״ וח״מכוער״ כ ל כך‪ .‬במונחיה ולפי תחושותיה צריך ״לייפות״ את המציאות‬ ‫וכך‪ ,‬בדיעבד‪ ,‬היא ״מצילה״ לכאורה ילד אחד משגרת ס ב ל ו בהוסיפה לו פרטים משעשעים‬ ‫ובגסותה ל ה פ ו ך א ת התצלום העגום ל ע ו ל ם צבעוני ושמח יותר‪ .‬מובן שמה שאפשר ל ע ש ו ת‬ ‫ב ת צ ל ו ם לא ניתן ל ב צ ע במציאות‪ ,‬ובדיוק ב פ ע ר הזח‪ ,‬הבלתי ניתן לגישור‪ ,‬מתקיים ה״מסר״ של‬ ‫חשיר‪.‬‬ ‫״איך נקרא״ של אבות ישורון הוא אהד משיריו הקצרים וחמזעזעים ביותר‪ .‬ח ל ק לא מ ב ו ט ל‬ ‫משירתו של יחיאל פרלמוטר )אבות ישורון( הפך‪ ,‬עם היוודע לו גורל יהודי אירופה ב כ ל ל‬ ‫וגורל מ ש פ ח ת ו בפרט‪ ,‬לקינח ע ל חחורבן ולגעגוע לעיירת מוצאו‪ ,‬נופיה ודמויותיה‪ ,‬שנמחו‬ ‫מ ע ל פני האדמה‪ .‬ישורון שואל שורה של שאלות שאין עליהן מענה ומראח כי יש דברים שאם‬ ‫רוצים להביע את מלוא עמקות מ ש מ ע ו ת ם אין מילה או מושג בשפה )בוודאי לא ״הורכן״‬ ‫ו״שואה״ ה כ ל ל י ו ת וחמרוחקות( שיכולים להביעם‪.‬‬ ‫״טרקטורים״ של רוני סומק עוסק ב ש א ל ת גרמניה האחרת‪ .‬כבר מן ח פ ת י ח ה החזקה מראה‬ ‫המשורר כי אל לנו ל ל כ ת שבי אהר הנופים הפסטורליים והאידיליים‪ ,‬שכן מ ת ח ת ל פ נ י השטח‬ ‫הצבעוניים והתוססים זו עדיין אותה גרמניה של מוות‪ .‬לא משנה כמה פעמים יזרעו ויקצרו‪,‬‬ ‫הטרקטורים הם מ ב י ת היוצר של המרצחים‪ ,‬והם נוסעים ברחבי אירופה ע ל אדמה שבה קבורים‬ ‫הנרצחים‪ .‬ה פ ו א נ ט ח ה א י ר ו נ י ת ־ מ ק א ב ר י ת מ ד ב ר ת ע ל חאופן שבו נוח ל ע ו ל ם ל ש כ ו ח א ת‬ ‫ה מ פ ל צ ת י ו ת של גרמניח‪ ,‬דיוקן ב ל ח ו ת שאינו חומק מעינו החדה של המשורר‪ ,‬שמסרב‪ ,‬בשלהי‬ ‫המאה העשרים‪ ,‬ל ל כ ת שולל אחר ת ס ר ו ק ת ה החדשח‪.‬‬ ‫״נגד פרידה״ מ א ת נתן זך מציג בלשון ובתחביר טכניים לכאורה סיפור טרגי אחד מימי‬ ‫השואה‪ .‬זך בוחר ל ש ר ט ט דיוקן של אדם פשוט שהוא מכיר מהיי היומיום )במתכוון אין הוא‬ ‫קרוב משפחה‪ ,‬אלא חייט‪ ,‬כדי ״לנטרל״ כביכול את הסנטימנט(‪ .‬סביב החייט הוא אורג א ת‬ ‫ק ט ל ו ג המוות המזעזע‪ ,‬שעם כ ל שורה חושף את מ ס כ ת ״חייו״ האיובית במאה העשרים‪ .‬השורה‬ ‫החוזרת‪ ,‬שכותרת השיר נגזרה ממנה‪ ,‬ה ו ל כ ת ונטענת עוד ועוד למן השורה הראשונה ועד‬ ‫לאחרונה‪ .‬בסוף השיר אין קורא שישאל את עצמו מ ח יש לחייט זה )ולכל מי שאיבד מישהו‬ ‫קרוב בשואה( נגד פרידה‪ .‬רק מילח אחת‪ ,‬״ארורה״‪ ,‬מסגירה כאן את ע מ ד ת המשורר‪.‬‬ ‫״כתוב בעפרון בקרון החתום״ מ א ת דן פגים הוא ל ל א ספק אחד מ״שירי השואה״ הנודעים‬ ‫ביותר‪ .‬אני רואה בו אנטיתזה שירית ל״פוגת המוות״ של פאול צלאן‪ ,‬שנולד עשר שנים קודם‬ ‫ל ק ב ל מ כ ת ב י ם משם‪ :‬מילים אחדות בשולי מ ב ח ר השירים‬ ‫‪155‬‬ ‫לכן באותם מחוזות שנולד בהם פגים‪ .‬דן פגים בותר ל ל כ ת ע ל גבול השתיקה‪ .‬מ ש פ ט אחד‪ ,‬שש‬ ‫שורות צרות שמסתיימות בשתיקה‪ .‬כאשר חווה והבל בקרון‬ ‫‪ -‬קין גוזר ע ל מ ש פ ח ת האנוש‬ ‫כליה שנובעת מ ת ו ך ה כ ח ד ת ח של א ם ־ כ ל ־ ח י ‪ .‬הגרמנים רצחו בשואה את כ ל ל האנושות‪ ,‬אומר‬ ‫השיר ש מ ת ה ת לשיר‪ .‬המשורר יודע ששום מילה לא תהיח חזקח כ ש ת י ק ת ח של חווה‪ .‬ע ל מעשה‬ ‫רצח שכזה אין אפשרות להגיב בדרך מילולית‪ .‬לכן הוא לא שם דברים בעפרונה הרפה או בפיה‪,‬‬ ‫שנחנק ל מ ו ו ת בקרון החתום‪ .‬כ ל קורא יכול ״להיכנס״ ל ת ו ך ה מ ש פ ט עם תגובה משלו‪ ,‬אבל‬ ‫שום צירוף לשוני לא יזעזע כמו היעדרו‪ ,‬הזועק לשמים )שבחם יושב בשיר אחר של פגים‬ ‫״עשן־כל־יכול״(‪.‬‬ ‫״סלובקיה״ של טוביה ריבנר מ ת א ר הזרה מ א ו ח ר ת לנופי ילדות אבודים‪ .‬במקום זה‪ ,‬גן־‬ ‫העדן הקסום שממנו בחר להגר לישראל‪ ,‬אבדה ל ו כ ל מ ש פ ה ת ו הקרובה‪ :‬אב‪ ,‬אם ואחות אהובה‪.‬‬ ‫לכן ריבנר שב שיבה מ א ו ח ר ת אל המקום שקורע א ת רגשותיו לשניים‪ .‬זה היה גן־עדן שהפך‬ ‫לגיהינום‪ :‬מקום אהוב שעכשיו אולי ראוי רק לשנאה‪ .‬א ב ל מילים כאלה‪ ,‬אומר המשורר‪ ,‬הן‬ ‫גדולות מדי‪ .‬המציאות שהביאה ל מ ו ת ם של היקרים בתוך אדישותו הגדולה של ה ט ב ע היפה‬ ‫ש מ ס ב י ב היתה פרוזאית בהרבה‪ .‬ובעצם‪ ,‬מה אשם הטבע‪ ,‬שנשאר י פ ה פ ה כשהיה‪ ,‬ברצחנותם‬ ‫של מ ק צ ת יושבי אירופה? את מה צריך לשנוא ו א ת מה לאהוב? ואיך מתגעגעים לגיא הריגה?‬ ‫״נוסה״ ש ל בן־ציון ת ו מ ר מ ת א ר גניאולוגיה מ ש פ ח ת י ת של שלושה דורות ואת האופן שבו‬ ‫השואה שברה בהם שבר‪ .‬השיר מעמיד ניגוד בולט בין עולמו המושרש היטב ש ל אבי המשורר‬ ‫)במקום‪ ,‬באמונה‪ ,‬ביציבות( ובין נופיו ח מ ת ח ל פ י ם של הבן‪ ,‬שנאלץ ל ה י מ ל ט מפולין בגיל א ח ת ־‬ ‫עשרה ולהיות נע ונד‪ ,‬חסר בית‪ ,‬חסר אמונה‪ ,‬נתון ל ח ס ד השמים‪ ,‬שבהם רק עוף הטרף ה מ צ פ ה‬ ‫למותו‪ .‬השואה‪ ,‬אומר בן־ציון תומר‪ ,‬שברה ב ב ת א ת ת את הביוגרפיות של שני דורות‪ .‬מי שגדל‬ ‫ל פ נ י ה מ ל ח מ ה ומי שגדל ל ת ו כ ה אינם בני מ ש פ ח ה אתת‪ .‬והשאלה כ ב ד ת ה מ ש ק ל ש ל ניצולים‬ ‫רבים‬ ‫‪ -‬מה אפשר ל ס פ ר לילדים? והאם ב כ ל ל צריך לספר? ואם נ ס פ ר מה יוכלו להבין? והאם‬ ‫מי שלא מבין יכול לזכור את מי שהיינו ומה שעברנו אחרי שכבר לא נהיה? ואיזו מצבה יוכלו‬ ‫ל ה ע מ י ד לזכרנו?‬ ‫הקטע מ ת ו ך ״מכתבים מברגן בלזן״‪ ,‬מחזור שיריו של עודד פלד‪ ,‬מ ע מ ת שני עולמות שונים‪.‬‬ ‫מצד אחד‪ ,‬ע ו ל מ ם של בני דור ילדי הפרהים‪ ,‬דורם של בוב דילן וג׳ואן באז‪ ,‬השרים בשנות‬ ‫השישים שירים ע ל אחדות ואחווה‪ ,‬ע ל אהבה בין בני האדם ונגד ה מ ל ח מ ה באשר חיא‪ ,‬ומצד‬ ‫אחר‪ ,‬ע ו ל מ ם של הניצולים ובני משפחותיהם‪ .‬לכן מנגינותיהם וזמירותיהם של דילן ובאז אינם‬ ‫יכולים ל ש מ ח את המשורר‪ ,‬ששורשיו המשפחתיים נעקרו ונשתלו ב א ד מ ו ת מ ח נ ה המוות‪ .‬הוא‬ ‫מ ת בקיץ‪ ,‬עטוף ב ט ל י ת שחורח ובקרבו שלג חמחנה‪ .‬בראש ובראשונה הוא מחויב ל א מ ו ולזכר‬ ‫סבלותיה‪ ,‬ולכן מ ו ל פרחי המפוחית הצהובים הוא מציב א ת ״השלג חנורא שיישאר אתנו תמיד״‪.‬‬ ‫כ ך מתבגרים בניהם של ניצולי שואה אל תוך שנות השישים מסונוורות התקוות‪.‬‬ ‫״ניצול״ של לאה איני הוא התבוננות רגישה של ב ת הדור השני באביה‪ ,‬שעבר א ת התופת‪.‬‬ ‫הינצלות פיזית‪ ,‬כידוע‪ ,‬אינה הינצלות מנטלית‪ ,‬ואביה של חמשוררת חי שוב ושוב את סיוטי‬ ‫עברו‪ .‬אלימות‪ ,‬חוסר אונים‪ ,‬בכי‪ ,‬צרחת כאב ומהאה משמשים כאן בערבוביה והם תפריטו‬ ‫‪156‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫היומי‪ .‬למראה אביה‪ ,‬שלא יכול ל ה ש ת ח ר ר משיחת הטלפון היומית אל ת ק ו פ ת השואה ואינו‬ ‫יכול ל ח ל ץ את צווארו מ ל ו ל א ת ההנק של הזיכרון‪ ,‬פורצת המשוררת בבכי שוב ושוב‪ .‬ההליכה‬ ‫ע ל בהונות היא כדי שלא להפריע לקולותיהם של המתים להמשיך ולהדהד בחדרם ובמוחם של‬ ‫החיים ולא להפריע את האב מ ל ה ת ב ו ד ד עם יגונו‪ .‬האנתולוגיה הקטנה שלפניכם מביאה רק‬ ‫טיפה מרה אחת מים התגובות ע ל אירועי מ ל ה מ ת העולם השנייה שנוצרו ועודן נוצרות בשירה‬ ‫העברית ובשירת העולם‪ .‬דומה שנושא זה‪ ,‬גם בהיותו ח ל ק מן ההיסטוריה האנושית וגם בהיותו‬ ‫מ ש ל נורא לתכונותיח חקיצוניות ולחוויותיה של האנושות‬ ‫האונים מוחץ הלב של הקורבן‬ ‫‪ -‬למן הרוע ה מ ו ה ל ט ועד לחוסר‬ ‫‪ -‬ימשיכו ל ה ד ה ד בספרות עוד שנים ארוכות‪.‬‬ ‫״באות ובצלם״‪ :‬ס ד נ א ו ת א מ נ ו ת כ מ ר כ י ב ב ת ה ל י ך חינוכי‬ ‫— ה ש י מ ו ש בדימויים חזותיים ומילוליים*‬ ‫איילה ונגרוב׳ץ־פלר‬ ‫בסמינרים המתקיימים ב״משואה״ משולבות סדנאות יצירח כ ח ל ק מהרציונל החינוכי של המכון‪.‬‬ ‫הסדנאות מ ב ק ש ו ת לסייע לתלמידים' ל ע ב ד את אופני ה ה ת מ ו ד ד ו ת שלהם עם נושא השואה‬ ‫במישור הרגשי והרעיוני‪ .‬השפה החזותית שאנו מ ש ת מ ש י ם בה היא אמצעי גמיש ויצירתי‬ ‫ה מ א פ ש ר ומעודד ביטוי אישי‪ .‬ת ה ל י ך היצירה דורש מ ה ת ל מ י ד התבוננות פנימה‪ ,‬התמקדות‪,‬‬ ‫חשיבה והפשטה‪ .‬הוא מ א פ ש ר לו חופש אמירה וריבוי התייחסויות הן לנושא והן ל ת ה ל י ך‬ ‫הלמידה‪ ,‬ו כ ל זאת מ נ ק ו ד ת ה מ ב ט הייחודית לו‪ .‬ההתמודדות עם הנושא מביאה את ה ת ל מ י ד‬ ‫לערוך סינון של רגשות וחשיבה מ ו פ ש ט ת ו ל מ ק ד את אמירתו במישור הרעיוני והרגשי גם יחד‪.‬‬ ‫הסדנאות‪ ,‬בהיותן מ ס ג ר ת לימוד יצירתית ו ל א ־ פ ו ר מ ל י ת ‪ ,‬מ ש מ ש ו ת אמצעי ״לגעת״ בנושא כדי‬ ‫להגביר את ה א מ פ ת י ה האישית כלפיו‪.‬‬ ‫ב״משואה״ מתקיימות סדנאות אמנות שונות ומגוונות‪ .‬אופי הסדנאות משתנה ע ל פי המטרות‬ ‫ההינוכית של הסמינר שהן משובצות בו‪ .‬לצורך הדיון בחרתי ל ה ת מ ק ד בשתיים מבין הסדנאות‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫בשתי הסדנאות הללו יש פיתוח של טכניקות למיניהן המאפשרות קווי ביטוי שונים ומגוונים‪:‬‬ ‫הקולאז׳ והפוטוקולאז׳ בסדנה ה א ח ת וטכניקה של איור ע ל בסיס תצלומים בסדנה האחרת‪.‬‬ ‫הדיון הרלוונטי ל כ ל טכניקה ייערך בגוף המאמר‪.‬‬ ‫ב ס ד נ א ו ת ישנם קווים משותפים אך גם שונים‪ ,‬והשוני נובע משימוש במרכיבים שונים‪,‬‬ ‫מ ר כ י ב י ם של ש פ ו ת שונות‪ :‬ה ש פ ה ה מ י ל ו ל י ת שבאות‪ ,‬ב מ י ל ה ו ב מ ש פ ט ו ה ש פ ה ההזותית‬ ‫שבתצלום‪ .‬המרכיבים האלה משמשים חומר גלם‪ ,‬ל פ ע מ י ם בנפרד ו ל פ ע מ י ם במשולב זה עם זה‪.‬‬ ‫הבחירה במרכיבים אינה מקרית‪ .‬מ ט ר ת הסדנאות היא להביא את ה ת ל מ י ד ליצור ״טקסט״‬ ‫משלו‪ ,‬״טקסט״ חזותי שבו יוכל להביע את עצמו‪.‬‬ ‫*‬ ‫ראה איורים ל מ א מ ר זה בקובץ ת צ ל ו מ י ם עמ׳ ‪XVI-XI‬‬ ‫‪158‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫חלק א‬ ‫סדנאות קולאדים ופוסוקולאדים — שילוב ה ת ע ר ו כ ו ת של האמן חיים‬ ‫מ א ו ר ״הספרייה האסורה״ ו״פני הגזע ופני הזיכרון״ בסדנאות יצירה‬ ‫״סדנת הקולאז׳ים״ מ ו פ ע ל ת ב״משואה״ מזה כעשור‪ .‬הסדנח נ פ ת ח ת במבוא עיוני ע ל הביטוי‬ ‫חחזותי של זיכרון השואה‪ .‬ב ש ל ב הזה מוצגים ל פ נ י התלמיד מ ב ח ר תצלומים וציורים מ ת ק ו פ ת‬ ‫השואה‪ ,‬והדיון סביבם מוביל ל ה ב נ ת השפה החזותית כמרכיב בעיצוב חזיכרון‪ .‬בשלב חשני של‬ ‫הסדנה‪ ,‬ש ל ב הביטוי היצירתי והאישי‪ ,‬מציעים ל ת ל מ י ד ל נ ס ח באופן הזותי הקשר מ ש ל ו‬ ‫להתמודדותו עם נושא השואה‪ .‬באמירה זו הוא מוזמן ל ב ט א את עצמו באמצעות יצירה בטכניקה‬ ‫של קולאד‪ ,‬כשלרשותו חומרי יצירה בסיסיים)ניירות צבעוניים וצבעי פנדה( ותצלומים מ ת ק ו פ ת‬ ‫השואה ומן התקופה שקדמה לה‪ .‬ה ת ל מ י ד מוזמן לברור פרטים מ ת ו ך התצלומים הללו‪ ,‬״לעצבם‬ ‫מחדש״ ולנטוע אותם בחקשר אחר כלשהו‪ ,‬שיש לו מ ש מ ע ו ת עבורו‪ .‬השימוש בתצלומים בתור‬ ‫חומר גלם הופך את עבודת חקולאז׳ לפוטומונטאז׳‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫התצלום כשהוא לעצמו משמש בסיס של עדות חזותית‪ ,‬מעין ״שקף של מציאות״‪ .‬שילובו‬ ‫באמצעים פלסטיים מוסיף את היבט ״האינטרפרטציה של המציאות״ ואת התמודדותו הרעיונית‬ ‫והרגשית של ה ת ל מ י ד עם נושא השואה‪.‬‬ ‫בפרק זה של המאמר אני מ ת ע ת ד ת ל ה ת מ ק ד במרכיב נוסף‪ ,‬ב ע ל אופי שונה‪ ,‬והוא שילוב‬ ‫החומר הטקסטואלי מתוך התערוכות של האמן חיים מאור‪ ,‬המוצגות ב״משואה״ בתערוכה‬ ‫מאוחדת‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ב כ ל הסדנאות מוגשים ל ת ל מ י ד י ם חומרים מצולמים המשמשים חומרי גלם וביניחם גם‬ ‫‪5‬‬ ‫רשימת ״המילים האסורות״‪ ,‬המוצגת בתערוכת האמן ״הספרייה האסורה״‪ .‬הרשימה מ ו ר כ ב ת‬ ‫ממילים‪ ,‬מילים ״תמימות״ כביכול‪ ,‬שחיבורן יחד מעמיד ״שדה סמנטי״ המעורר אסוציאציה‬ ‫מידית של נושא השואה‪ .‬האמן‪ ,‬בחיותו בן לניצולי שואח‪ ,‬מ ב ק ש לחמחיש‪ ,‬ל ב ד מסיפורו‬ ‫האישי וההשלכות הכרוכות בשמיעת מילים אלו בביתו‪ ,‬גם את מידת ״זיהום״ השפה בזיכרון‬ ‫הקולקטיבי‪.‬‬ ‫המילים חאסורות משמשות חומר גלם‪ .‬התלמידים גוזרים את המילים המופיעות בדף מודפס‬ ‫שמחולק ל ה ם או שהם מעתיקים או כותבים אותן באופן שונה‪ .‬הם גם יוצרים מילים חדשות ע ל‬ ‫ידי גזירת האותיות והרכבתן מחדש‪.‬‬ ‫ההיבט המילולי‪ ,‬הטקסטואלי‪ ,‬חיוני לקבוצה גדולה של תלמידים‪ .‬כשבוחנים א ת התוצרים‬ ‫של כל קבוצת הקולאז׳ים ניתן ל ק ב ו ע בוודאות שהתלמידים נוטים במידה רבה ל ש ל ב את‬ ‫המילים האסורות בעבודתם‪.‬‬ ‫רצוני ל מ ק ד את הדיון בנקודה הזאת‪ .‬מהו ת פ ק י ד ה של המילה בעבודות הללו? ממה נובע‬ ‫הצורך ל ש ל ב את ״הטקסט המילולי״ ב״טקסט חחזותי״?‬ ‫״באות ובצלם״‪ :‬ס ד נ א ו ת א מ נ ו ת כמרכיב ב ת ה ל י ך חינוכי‬ ‫‪159‬‬ ‫ניתוח הקולאז׳ים‬ ‫ניתן ל ח ל ק את עבודות הקולאז׳ים העושות שימוש ב״מילים האסורות״ בטיפולוגיה הזאת‪:‬‬ ‫ו‪ .‬תמילת בכותרת )דוגמת מ ס ׳ ו(‬ ‫המילים נבחרות בקפידה כדי להביע ״רעיון־על״‪ .‬הבחירה יכולה להיות במילה יחידה מ ת ו ך‬ ‫ה מ כ ל ו ל המהווה כמין כ ו ת ר ת ליצירה‪ ,‬או במקרה שנבחר‪ ,‬כפרי תוצר של ה ת ל מ י ד ) ר א ו בהמשך‬ ‫המילה החדשה(‪.‬‬ ‫‪ .2‬המילה כ ה ס ב ר )דוגמה מס׳ ‪(2‬‬ ‫יש ת ל מ י ד י ם החשים צורך להסביר את כוונת היצירה‪ .‬הצורה כביכול אינה ברורה מספיק‪ ,‬יש‬ ‫צורך במילה ה״מפרשת״ את התצלום ומשלימה את הדימוי החזותי‪ .‬לדוגמה‪ :‬אסיר = רעב‪.‬‬ ‫נטייה זו שכיחה מאוד בעבודות ב ע ל ו ת גישה תיאורית‪ ,‬כלומר העבודה לא מעבירה מסר‬ ‫רעיוני מסוים‪ ,‬אלא ״מספרת״ מה קרה‪ ,‬כמין תיאור מצב או תיאור היסטורי‪ .‬מ ג מ ה זו ניכרת גם‬ ‫אצל ת ל מ י ד י ם המפגינים י כ ו ל ת מועטה ל ה פ ש ט ה רעיונית‪ ,‬והתוצר שלהם ״מרהף״ מ ע ל הנושא‪,‬‬ ‫ל ל א ה ת ע מ ק ו ת ומיקוד‪ .‬המילה בעבודות הללו מ ש מ ש ת ״עוגן״ ממשי המשלים א ת הדימוי‬ ‫החזותי של התצלום‪ .‬מילה = תצלום‪ ,‬מכיוון שחשוב ל ת ל מ י ד שאחרים יבינו את התוצר‪ .‬יש‬ ‫ב מ ג מ ה זו היבט דידקטי‪ ,‬כ ל ו מ ר או שהאהרים יבינו‪ ,‬או שהדרך ״המילולית״ היא הדרך היחידה‬ ‫להבנה‪.‬‬ ‫‪ .3‬המילה ב ח ל ק מנרטיב )דוגמה מס׳ ‪(3‬‬ ‫בהמשך לקבוצה ה ק ו ד מ ת ישנן עבודות שההסבר שלהן מ ת ר ח ב לכדי נרטיב‪ .‬התצלומים מציינים‬ ‫‪6‬‬ ‫בדרך כ ל ל נקודה בזמן ל ל א רציפות‪ .‬ליווי המילה מ א פ ש ר ל ת ל מ י ד לשזור עלילה‪ ,‬״לספר״‬ ‫סיפור על ידי הארגון של המילים האסורות‪ .‬הדחף הנרטיבי הזה מאפשר ל ת ל מ י ד ל צ א ת מהמסגרת‬ ‫ה ס מ ל י ת והאיקונית ו ל ב נ ו ת עלילה דמיונית‪ .‬במובן הזה ה ת ל מ י ד עובר ת ה ל י ך שמקרב אותו‬ ‫לכוונותיו של חיים מאור בעבודתו — ל ב נ ו ת ״שדה סמנטי״ בעל משמעות‪ .‬בחירת המילים‬ ‫וסדרן אינם מקריים‪.‬‬ ‫אחת הבהירות הנפוצות היא ההבחנה בין ל פ נ י ל א ח ר י ) ה ב ח נ ה של זמן — ל פ נ י השואה‪,‬‬ ‫בזמן השואה‪ ,‬אחרי השואה( ובין פנים לחוץ )הבהנה של מקום‬ ‫‪ -‬בתוך ה ג ט מ ה מ ח נ ה ומחוץ‬ ‫להם(‪ .‬התיאורים ה ל ל ו הם בדרך כ ל ל דו־ממדיים ומציגים עבר‪ ,‬עתיד וחוץ יפים ואידיאליים‪.‬‬ ‫בעבודה שנבחרה לדוגמה ה ש ת מ ש ה ת ל מ י ד בדימויים של העבר כמאפיינים של נורמליות מול‬ ‫התדרדרותה האנושית של הדמות ב ת ק ו פ ת השואה‪.‬‬ ‫‪ .4‬המילה ב ר ע י ו ן ) ד ו ג מ א ו ת מס׳‬ ‫‪(6-4‬‬ ‫השימוש במילח או בחיבור בין מילים מסוימות מ ת ו ך ה מ כ ל ו ל נפוץ מאוד כביטוי של רעיון‬ ‫אשר ה ת ל מ י ד רוצה להציג‪ .‬ב מ ג מ ה הזאת ה ת ל מ י ד בוחן את המילים ויוצר חיבור משלו‪ .‬הרעיון‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫‪160‬‬ ‫מ ש ת ל ב עם בחירה מ מ ו ק ד ת בדימויים ההזותיים של התצלומים‪ .‬במגמה הזאת ניכר ה ת ה ל י ך‬ ‫של חשיבה רעיונית ה ע ו מ ד ת ב מ ק ב י ל בין המילה ובין הדימוי‪ .‬ישנן כמה דוגמאות בעבודות‬ ‫סטודנטים‪ .‬בעבודה ‪ 4‬הסטודנט מציג דיאלוג בין קורבן ל מ ב צ ע באמצעות המילים‪ .‬בעבודה ‪,5‬‬ ‫שכותרתה ״ללא מילים״‪ ,‬הסטודנטית מ ת מ ק ד ת כהיפוכו של הרעיון‪ ,‬אסירים יושבים סביב‬ ‫שולהן ועובדים‪ ,‬והדיאלוג כביטוי אנושי בעצם לא קיים‪ ,‬הוא אסור‪ .‬האיסור מודגש ע ל ידי‬ ‫השימוש ב כ ו ת ר ת המקורית של האמן‪ ,‬״מילים אסורות״‪ .‬בעבודה הזאת נוצל מרכיב עיצובי‬ ‫נוסף‪ :‬המילים מסודרות‪ ,‬כמו האנשים‪ ,‬סביב השולחן‪ .‬בעבודה ‪ 6‬גזרה הסטודנטית א ת הנייר‬ ‫החום )נייר בסיס ל כ ל הקולאז׳ים( והדביקה את הפיסות בטלאים‪ .‬התלמידה עצמה היא נ כ ד ה‬ ‫לניצולי שואה‪ ,‬והיא טוענת שהניצולים בנו את ההיים שלהם בטלאים‪ ,‬דבר מ כ ס ה דבר‪ .‬המילים‬ ‫בעבודה זו מ ס מ ל ו ת את מהות השואה‪.‬‬ ‫‪ .5‬המילה כמטאפורה )דוגמה מס׳ ‪(7‬‬ ‫בדומה ל מ ג מ ה הרעיונית‪ ,‬ישנם תלמידים שמרתיבים את מ ש מ ע ו ת המילים ל ר מ ה הסמלית‪,‬‬ ‫ל מ ש ל המילח ״נשרפת״ כמטאפורה ל ע ו ב ד ה שאנשים נשרפו ואיתם נשרפו ו ה ת כ ל ו משמעויות‬ ‫שלמות‪ .‬בדוגמה מס׳ ‪ 7‬ת ל מ י ד ה שחזרה מסיור בפולין מ ס פ ר ת ש כ ל אבן שראתה היתה מ ב ת י נ ת ה‬ ‫מ ל א ת זיכרונות‪ .‬כ ך היא עיצבה א ת הקולאז׳‪ ,‬כ ש כ ל מילה מחווה את הזיכרון שבאבן‪.‬‬ ‫‪ .6‬המילה כצורה )דוגמה מס׳ ‪(8‬‬ ‫ב מ ג מ ה זו המילח ח ו פ כ ת למרכיב צורני‪ ,‬ל א ל מ נ ט חזותי שחוא ח ל ק מהקומפוזיציה הכללית‪.‬‬ ‫ניתן להבחין בשני כיוונים עיקריים ומשמעותיים‪ :‬התייחסות ל מ ש מ ע ו ת המילה או חוסר‬ ‫התייהסות בכלל‪.‬‬ ‫בדוגמה מם׳ ‪ 8‬יש מ ש מ ע ו ת לצורת ההדבקה של המילים‪ :‬ב מ ש פ ט ״הסוף עוד רחוק״ הודבקו‬ ‫המילים הראשונות בצפיפות והאהדונות בדלילות‪ .‬הסטודנטיות שיצרו א ת הקולאז׳ הסבירו‬ ‫מדוע‪ :‬ב ה ת ח ל ה היו ה מ ש פ ח ו ת יחד‪ ,‬לכן המילים הראשונות קרובות זו לזו‪ ,‬אך הסוף הוא רחוק‬ ‫ולא ידוע‪ ,‬ולכן המילים הולכות ו מ ת ר ח ק ו ת זו מזו ומאבדות א ת הקשר‪.‬‬ ‫‪ .7‬המילה החדשה )דוגמה מס׳ ‪(1‬‬ ‫מ ג מ ה נ ו ס פ ת ש מ ק ו ב ל ת מאוד בקרב התלמידים היא יצירה של מילים חדשות‪ .‬החיבור החדש‬ ‫נעשה בשתי דרכים‪ :‬גזירת אותיות מ ת ו ך הרשימה של המילים האסורות וכתיבתן‪ .‬כאן רשימת‬ ‫המילים האסורות מ ש מ ש ת השראה רעיונית לתלמיד‪ ,‬היוצר מילים חדשות ש מ ש ק פ ו ת רעיון‬ ‫חדש‪.‬‬ ‫‪ .8‬המגמה האיקונוקלםטית )דוגמאות ‪(10-9‬‬ ‫ב מ ג מ ת זו יש שימוש במילים ב ל ב ד ואין כ ל שימוש בשאר דימויים חזותיים‪ ,‬כגון תצלומים‪.‬‬ ‫המסר ב כ ל ל ו ת ו מובן ע ל ידי המילה בלבד‪ .‬בקולאז׳ ‪ 9‬למשל‪ ,‬חבנוי כולו מסיפור דמיוני‪,‬‬ ‫״באות ובצלם״‪ :‬סדנאות א מ נ ו ת כמרכיב ב ת ה ל י ך חינוכי‬ ‫‪161‬‬ ‫החזירה הסטודנטית למילים א ת ״תמימותך׳ בהקשר של סיפור ילדות‪ ,‬הערוך כ״תרגיל״ מ ס פ ר‬ ‫לימוד‪.‬‬ ‫השימוש במילים ולא בתצלומים נובע גם הוא מ מ ג מ ה חשובה‪ ,‬תלמידים מסוימים סירבו‬ ‫ל ה ש ת מ ש בתצלומים שבהם מופיעות דמויות מצולמות‪ .‬ההתנגדות נובעת מחוסר יכולת ״לגזור‬ ‫או לקרוע אנשים״ מתוך התצלומים‪ .‬גישה איקונוקלסטית זו מובנת היטב‪ ,‬והיא עצמה אמירה‬ ‫חשובה ו ב ע ל ת משמעות‪.‬‬ ‫סיכום‬ ‫ריבוי ה מ ג מ ו ת שבהן מ ש ו ל ב ו ת ״המילים האסורות״ בקולאז׳ים מראה שהן מ מ ל א ו ת ת פ ק י ד‬ ‫משמעותי ב ת ה ל י ך היצירה של סטודנטים ותלמידים‪ .‬הריבוי הזה מ ע ל ה כ מ ה שאלות שבדיקתן‬ ‫יכולה לסייע ב ה ב נ ת ת ה ל י ך החינוך‪ ,‬וכך גם העיון ב מ ט ר ת הסדנה ו ב ת פ ק י ד של התערוכה ב כ ל ל‬ ‫ושל ״המילים האסורות״ בפרט‪.‬‬ ‫מדוע מ ת ע ו ר ר אצל התלמידים הצורך ל ש ל ב את ה״מילה״ ה כ ת ו ב ה בעבודה אמנותית‬ ‫שמורכבת בעיקרה מתצלומים וצבע? האם המילה ״חוסמת״ את היצירה המחשבתית או ״תורמת״‬ ‫לה? האם נכון ב כ ל ל ל ש ל ב מילה כתובה בתהליך היצירה הזה?‬ ‫הופעתה של המילה הכתובה בעבודות מ ח ז ק ת את הקשר בין הדימוי החזותי ל ש פ ה הכתובה‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫אל הדינמיקה הזאת‪ ,‬בקשר בין הדימוי למילה‪ ,‬נדרש רולנד ברטס‪ ,‬שמציין ש כ ל מ ע ר כ ת‬ ‫ס מ ל י ם מ ת ק ש ר ת באופן הדוק לשפה‪ ,‬ושקשה למצוא דימויים שאינם מלווים בשפה מ ד ו ב ר ת או‬ ‫כתובה‪ .‬השפה היא מרכיב של קישור ומשמעות המהווה ביטוי של חשיבה‪.‬‬ ‫השילוב של המילים בעבודות הקולאז׳ים מאפשר ל ת ל מ י ד ״להעביר ולהבהיר״ רעיון ולהפוך‬ ‫את עבודתו לקומוניקטיבית‪ ,‬כלומר הדימוי החזותי פ ו ת ח מגוון אסוציאטיבי רחב‪ ,‬והשילוב של‬ ‫המילה מ מ ק ד את הכוונות ועושה את העבודה מ ו ב נ ת יותר לא רק ליוצר‪ ,‬אלא גם למתבונן‪.‬‬ ‫קבוצה של סטודנטים מסמינר הקיבוצים ש ה ש ת ת פ ו ב ס ד נ ת הקולאז׳ים הסבירו ששילוב‬ ‫המילים ב ע ב ו ד ת ם עזר ל ה ם להשלים א ת המסר‪ :‬״המילים מ ש ל י מ ו ת א ת הדימויים‪ ,‬מדגישות‬ ‫א ת המשמעות‪ ,‬הן לא באות במקום‪ ,‬אלא מחדדות‪ .‬המילה אומרת את ה כ ו ל ״ ) צ י ט ו ט מהכיתה(‪.‬‬ ‫תהליך יצירת הקולאז׳ים מאופיין בדינמיקה שנעה בין הרעיוני לרגשי‪ ,‬בין החשיבה לקתרסים‪.‬‬ ‫הדינמיקה מ ת ק י י מ ת כ ש ה ת מ ו ד ד ו ת הרגשית או ה ה ת מ ו ד ד ו ת הרעיונית בולטות או כשיש איזון‬ ‫ביניהן‪ .‬המילה מ ש ו ל ב ת בדינמיקה הזאת‪ ,‬היא מ ש מ ש ת ל א רק אמצעי לביטוי רעיון‪ ,‬א ל א‬ ‫ל פ ע מ י ם גם להגדרה או להדגשה של הרגש‪.‬‬ ‫השימוש במילה מביא היבטים נוספים‪ ,‬משמעותיים‪ ,‬לעיסוק בזיכרון השואה‪ .‬ההתמודדות‬ ‫עם נושא השואה יש בה משום קושי רגשי רב אצל כ ל האדם ו ל ל א ספק גם אצל המתבגר‪.‬‬ ‫עוצמת הנושא והרצון להגדיר ולהבין אותו מביאים ל פ ע מ י ם ת ג ו ב ו ת של ביטוי כאוטי‪ ,‬איך‬ ‫אפשר להבין? איך אפשר ל כ ל ו ל את ההיבטים הנוראים? ה ב ל ב ו ל שהתלמיד מרגיש מובע‬ ‫בעבודות ב ע ל ו ת קומפוזיציות רגשיות‪ ,‬כאוטיות‪ ,‬כמין מ ע ר ב ו ל ת מרובה במוטיבים‪ ,‬דימויים‪,‬‬ ‫קווים רגשיים‪ ,‬ל ל א סדר כביכול‪ .‬במקרים אלו הרצון ל ת ת סדר מביא את ת ו ס פ ת המילה‪,‬‬ ‫‪162‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫המארגנת וממקדת‪ .‬המבחר של ״המילים האסורות״ מאפשר בהירה רחבה מאיד‪ ,‬ב ע ל ת מ ש ק ל‬ ‫שונה‪ ,‬ומסייע ל ת ל מ י ד להשלים את מחשבותיו‪.‬‬ ‫בסיכומו של דבר‪ ,‬הרצון ״להגדיר״ את הרעיון או את הרגש בולט מאוד אצל מ ש ת ת פ י‬ ‫הסדנאות‪ .‬הם מבקשים ל ה פ ו ך את העבודה ל״תקשורתית״ ומובנת‪ .‬העבודה יש בה משום‬ ‫אמירה‪ ,‬ולאמירה יש מ ש מ ע ו ת כשהיא מובנת‪.‬‬ ‫ה ת ל מ י ד והסטודנט ה מ ש ת ת פ י ם ב ס ד נ ת הקולאז׳ים נדרשים ״ליצור״ בזמן מוגבל‪ .‬האמן‬ ‫)אני מ ת כ ו ו נ ת לאמן המקצועי(‪ ,‬בהיותו יוצר מנוסה‪ ,‬בקיא באסטרטגיות למיניהן ויכול ל ע ש ו ת‬ ‫את היצירה‪ ,‬אם כ ך רצונו‪ ,‬קומוניקטיבית ומובנת‪ .‬אצל ה ת ל מ י ד או הסטודנט‪ ,‬שהם בקיאים‬ ‫פ ח ו ת אך בעלי מוטיבציה ליצור‪ ,‬הרעיון מרחף בראש‪ ,‬אך לא ת מ י ד הם מוצאים את הדרכים‬ ‫להביע א ת רצונם‪ .‬ב ש ל ב הזה נ כ נ ס ת המילה‪ .‬היא עוזרת‪ ,‬ממקדת‪ ,‬מ ל ט פ ת ומשלימה‪ .‬הדינמיקה‬ ‫הזאת מדגישה את המקום החשוב ש מ מ ל א ת התערוכה של חיים מאור בתהליך החינוך‪.‬‬ ‫״באות ובצלם״‪ :‬סדנאות א מ נ ו ת כמרכיב ב ת ה ל י ך חינוכי‬ ‫‪163‬‬ ‫חלק ב‬ ‫סדנת ׳׳זיכרונות כמראה מנייר״ ‪ -‬מסע בעקבות החוויה חמצולמת‬ ‫הסדנה בוחנת את חוויית המסע לפולין ע ל ידי עיבוד התצלומים שצילמו התלמידים עצמם‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫והיא ה ל ק מ ת ו כ נ י ת לימודית‪ ,‬״השיבה הביתה״‪ ,‬ה מ ב ק ש ת ל נ ת ח א ת משמעויות המסע בחזרתם‬ ‫של התלמידים לארץ‪.‬‬ ‫בני נוער הנוסעים לפולין מ ת ע ד י ם בדרך כ ל ל א ת החוויה בתצלומים‪ ,‬ובחזרתם הם מסדרים‬ ‫אותם יפה באלבומים אישיים‪ .‬ל פ ע מ י ם משתמשים בתי הספר בתצלומים האלה אחר כך בהוברות‬ ‫קבוצתיות שהם מוציאים לאור אהרי המסע‪.‬‬ ‫המראות הנשקפים מן התצלומים ה ל ל ו הם רגעים מוקפאים ההופכים לזיכרון מודפס ע ל‬ ‫הנייר‪ .‬התצלום הוא פיסח מוחשית של זיכרון‪ ,‬אישי וקבוצתי‪ .‬הוא נולד מ ת ו ך צורך ל ח ת ח ב ר‬ ‫ל״מקום״ או ״אירוע״ או ל״סיפור״ מסוים ו ל ב ט א באמצעות הצילום את החיבור ש ה ת ל מ י ד‬ ‫בוהר ל ה ת ח ב ר אליו‪.‬‬ ‫ב מ ה ל ך הסדנה היצירתית ה ת ל מ י ד ל ו מ ד טכניקה ש ל איור ה מ א פ ש ר ת ״לשנות״ א ת התצלום‬ ‫ו ל ה פ ו ך אותו ל״משהו אחר״‪ .‬ת ה ל י ך השינוי‪ ,‬הכרוך במחיקות ו ב ת ו ס פ ו ת צבע‪ ,‬הוא עיקרה של‬ ‫הסדנה‪.‬‬ ‫כדי להבין א ת התהליך יש צורך להבחין בשני שלבים משמעותיים הרלוונטיים לסדנה‪:‬‬ ‫ו‪ .‬שלב הצילום במסע עצמו ‪ -‬שלב קדםיסדנתי‬ ‫ה ש ל ב הזה עצמו נתון לדיון נרחב ומביא ל ב ד י ק ת מקומו של הצילום בזמן המסע‪ .‬כולנו יודעים‬ ‫מה מקומו‪ ,‬באופן כללי‪ ,‬של הצילום בזמן טיול‪ .‬אין תייר שמגיע לפריז ולא מ צ ל ם א ת מגדל‬ ‫א י י פ ל ) א ו מ צ ל ם את עצמו לרגלי המגדל(‪ .‬אך מהי הדינמיקח ש מ ת ר ח ש ת ב מ ס ע לפולין? ניתן‬ ‫לומד שאין אדם שעובר ב מ ס ע ב מ ח נ ה בירקנאו ולא מ צ ל ם את המגדל שבשער המהנה‪ .‬האם‬ ‫ה מ ש מ ע ו ת ה ס מ ל י ת שוות ערך לצילומו של מגדל אייפל?‬ ‫נ פ ת ח ב ש א ל ו ת שהן משמעותיות ל ח ב נ ת ייחודיותו של התיעוד בזמן המסע‪ :‬איזו דינמיקה‬ ‫מיוחדת נוצרת בין היחיד‪ ,‬הקבוצה‪ ,‬המקום והמדריך? האם ישנם קווים משותפים ל כ ל המשלחות?‬ ‫איזה סוג של ת צ ל ו מ י ם נוצרים? מה המקום של היחיד‪ ,‬מה המקום של הקבוצה? איפח חיחיד‬ ‫בוחר ל ה צ ט ל ם ‪ ,‬איפה הקבוצה? האם הכול מותר? האם ״נוח״ ל ה צ ט ל ם ב כ ל אתר? ונוסף ע ל כך‪:‬‬ ‫מהו ת פ ק י ד ו הסמלי של התצלום? מה ת פ ק י ד ה של ה מ צ ל מ ה ? ) מ ס כ ה ? חיבור? הגנה?(‬ ‫התצלומים עצמם הם ברובם תצלומי צבע‪ .‬הצבע משנה א ת הדימוי‪ .‬האסוציאציה המידית‬ ‫היא שכל דימוי הקשור בשואה חוא באופן טבעי שחור־לבן‪ .‬הדימוי של השחור־לבן שמתקשר‬ ‫לריחוק בזמן ובמקום מ ת ח ל ף בדימוי קרוב‪ ,‬גם בזמן ובמקום‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬התצלום שצולם בזמן המסע יקבל‪ ,‬ל ל א ספק‪ ,‬מ ש מ ע ו ת עמוקה יותר עם חזרתם של‬ ‫התלמידים לארץ‪ .‬דימויים שהיו שייכים לזיכרון הקולקטיבי הופכים לזיכרון אישי‪ .‬הצילום‬ ‫מוסיף את ההטבעה‪ :‬״אני הייתי שם״‪.‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫‪164‬‬ ‫‪ .2‬שלב היצירה בסדנה‬ ‫ת ה ל י ך היצירה מ ת מ ק ד בעיבוד האמנותי של התצלום עצמו‪ .‬ב ת ח י ל ת התהליך ע ל ה ת ל מ י ד‬ ‫ל ב ח ו ר ת צ ל ו ם אחד בלבד‪ .‬לרשותו כ מ ה ת צ ל ו מ י ם מן המסע‪ ,‬ל פ ע מ י ם עומד לרשותו האלבום‬ ‫השלם‪ .‬הבחירה מ ש מ ע ו ת י ת כשהיא לעצמה‪ ,‬כיוון כ ש ח ת ל מ י ד מבודד ת צ ל ו ם אחד‪ ,‬שיש ל ו‬ ‫מ ש מ ע ו ת עבורו‪ ,‬ובו הוא רוצה ל ה ת מ ק ד ‪ .‬הוא מגדיר כוונה מסוימת‪.‬‬ ‫נ ש א ל ת השאלה‪ ,‬האם משמעותו של ה ת צ ל ו ם ) ה א ו ב י י ק ט המצולם( בזמן ההתבוננות אחרי‬ ‫המסע זהה ל מ ש מ ע ו ת ו בזמן שצולם?‬ ‫ניתן להסיק שלא‪ .‬ההבדל נובע מ כ מ ה סיבות‪ :‬בזמן המסע אי־אפשר להתבונן באובייקט‬ ‫המצולם‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ -‬הזמן מועט והולף‪ ,‬והוא מלווה בהסברים וברגשות )לא ת מ י ד ברורים(‪ .‬הצילום‬ ‫הוא באותו רגע פעולה ולא בהכרח חשיבה‪ ,‬התבוננות‪ ,‬הפנמה‪.‬‬ ‫בזמן הסדנה ה ת ל מ י ד יכול לחזור לאהור‪ ,‬להיזכר בשנייה ה מ ו ק פ א ת של התצלום ולחחזיר‬ ‫לאותה שנייה מ ש מ ע ו ת עמוקת יותר‪ ,‬אשר נובעת מחניסיון של המסע כולו ולאו דווקא מאותה‬ ‫שנייה‪ ,‬כיוון שהתובנה לא מ ת י י ח ס ת לאובייקט המצולם ב ל ב ד )המראה(‪ ,‬אלא ל ה ב נ ה רחבה‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫נהוג לומר ש״תמונה א ח ת שווה אלף מילים״‪ ,‬אך צריך ל ד ע ת את אלף המילים כדי‬ ‫להבין אותח‪ .‬בזמן חחתבוננות בתצלום אחרי המסע יש ל ת ל מ י ד ל ל א ס פ ק ״יותר מילים״ ל ה ב נ ת‬ ‫האובייקט המצולם בהקשרו הרחב מאשר בשעה שראה את האובייקט עצמו‪.‬‬ ‫ניתוה העבודות‬ ‫ניתן לחבחין ב כ מ ה מ ג מ ו ת החרות‪ ".‬אהלק א ת העבודות ל ש ל ו ש קבוצות עיקריות‪ :‬עבודות‬ ‫העושות שימוש בתצלומים עצמיים ובתצלומים קבוצתיים‪ ,‬עבודות העושות שימוש בתצלומי‬ ‫האתרים ועבודות ב ע ל ו ת אופי סמלי‪.‬‬ ‫ו‪ .‬עבודות העושות שימוש בתצלומים עצמיים‬ ‫ובתצלומים קבוצתיים )דוגמה מס׳ ו(‬ ‫התלמידים יש להם באלבומם תצלומים רבים שהם מצולמים בהם כ פ ר ט או כקבוצה‪ ,‬אך במפתיע‬ ‫הם מ מ ע ט י ם ל ב ה ו ר בהם לעבודה‪.‬‬ ‫במקרים אלו נבהדו תצלומים שבהם התלמידים לא נמצאים ל ב ד ) ב ד י ו ק ן עצמי או קבוצתי(‪,‬‬ ‫אלא מלווים בהפצים סמליים ובטקסים המאפיינים את תוכן המסע‪ ,‬כגון הליכה עם דגל ישראל‬ ‫או ה ד ל ק ת נרות‪.‬‬ ‫ת צ ל ו ם עצמי בזמן ה ד ל ק ת נדות הוא אחד המוטיבים הנפוצים שנבחרו‪ ,‬וניתן להבין את‬ ‫הבהירה ע ל רקע הרובד הסמלי הגלום בו‪ .‬ה ד ל ק ת נרות חיא אחד המרכיבים הטקסיים של‬ ‫המסע שיש בהם עשייה‪ ,‬פעולה אמפתיה‪ .‬אין זח רגע חולף‪ ,‬הוא מציין שיא‪ ,‬אולי שיא ממשי‬ ‫ב מ ס ע או שיא בזיכרון של התלמיד‪ .‬הוא ח ל ק סמלי ורגשי ומציין א ת החיבור בין חיחיד‬ ‫‪,‬‬ ‫לקולקטיב‪ .‬הדינמיקה בין האישי ל ק ב ו צ ת היא גם דינמיקה של לחיות שייך ועם זאת לחיות‬ ‫״אני״‪ .‬הדוגמה שבחרתי מקבוצה זו היא עבודה של ת ל מ י ד ה ה מ ח ב ר ת בין מרבד של עלים ביער‬ ‫״באות ובצלם״‪ :‬ס ד נ א ו ת א מ נ ו ת כ מ ר כ י ב ב ת ה ל י ך חינוכי‬ ‫‪165‬‬ ‫)ליער יש מ ש מ ע ו ת כשהוא לעצמו( ל מ ר ב ד של נרות‪ .‬התלמידה‪ ,‬שהיא ח ל ק מן הכלל‪ ,‬בחרה א ת‬ ‫מ ק ו מ ה שלה בצד‪ ,‬בבדידות‪.‬‬ ‫‪ .2‬עבודות העושות שימוש בתצלומי האתרים‬ ‫א‪ .‬איקונות מצולמות)דוגמאות ‪(3-2‬‬ ‫המסע הוא בבסיסו סיור באתרים‪ .‬וכמו כ ל סיור מסוג זה‪ ,‬ישנם ת צ ל ו מ י ם מ א ו ת ם מ ק ו מ ו ת‬ ‫חחוזרים ע ל עצמם אצל כ ל התלמידים‪ ,‬מ ג ד ל השער בבירקנאו למשל‪ ,‬השער ועליו ה כ ת ו ב ת‬ ‫״העבודה משחררת״ באושוויץ‪ ,‬ה מ צ ב ו ת בטרבלינקה‪ ,‬האנדרטה במיידנק‪.‬‬ ‫ל מ ר ו ת ריבוי התצלומים מ א ו ת ם אתרים‪ ,‬הדחף ל צ ל ם באותם מ ק ו מ ו ת נמצא אצל כ ל אחד‬ ‫מאיתנו‪ .‬ניתן לשער שהתצלום פרי התוצר האישי הוא המקבע את הזיכרון האישי ואת החשיבה‪:‬‬ ‫״הפעם אני הייתי כאן‪ ,‬אני צילמתי״‪ .‬התצלומים ה ל ל ו משמשים איקונות‪ ,‬הם ל א צריכים‬ ‫ל כ ו ת ר ת או לציון מקום‪ ,‬ה מ ש מ ע ו ת ברורה וידועה‪.‬‬ ‫ניתן ל ר א ו ת בדוגמאות שנבחרו‬ ‫‪ -‬שעד הכניסה לבירקנאו והאנדרטה במיידנק‪ ,‬עיבודים‬ ‫ראשוניים מאוד ופשוטים בסגנונם אך בעלי ת פ י ס ה א ס ת ט י ת חזקה מאוד‪ .‬הסגנון ה מ ת ו מ צ ת‬ ‫שבחרו התלמידים מעצים עוד יותר את חכוח של האתרים עצמם‪ ,‬כאובייקטים לצילום‪.‬‬ ‫ת פ י ס ת ה א ת ר היא איקונית‪ ,‬סמלית‪ ,‬השפה חיא כ מ ע ט מושגית‪ :‬שחור ואדום‪ ,‬צבעי המוות‪.‬‬ ‫ה א ת ר מ ק ב ל היבט אל־זמני‪ ,‬אוניברסלי ולא אישי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ההיבט הגרטיבי)דוגמאות ‪(5-4‬‬ ‫קבוצה נ ו ס פ ת של התייתסות לאתרים‪ ,‬השונה מהקבוצה הקודמת‪ ,‬היא ההיבור האישי ל מ ש מ ע ו ת‬ ‫של האתר‪ .‬החיבור הוא לאו דווקא ל מ ש מ ע ו ת של ה א ת ר בכללותו‪ ,‬א ל א ל״מה אני הרגשתי‬ ‫כשהייתי במקום״‪ ,‬המוביל ל״איזו ת ו ב נ ה נתן לי המקום״‪.‬‬ ‫ה ת ל מ י ד מצליח ל ס פ ר את סיפורו האישי באמצעות התצלומים‪ ,‬ולכן השפה היא נרטיבית‬ ‫ולא איקונית־סמלית‪ .‬בקבוצה זו יש מ ש מ ע ו ת רבה ל ת ח י ל ת התהליך‪ ,‬הבחירה של התצלום‪,‬‬ ‫לצורך המשך העבודה‪.‬‬ ‫בדוגמה מס׳ ‪ 4‬בהר ה ת ל מ י ד ב ת צ ל ו ם ה ש ל ט ש ל האנדרטה ל י ל ד היהודי בבית הקברות‬ ‫היהודי בוורשה‪ .‬הבהירה נ ב ע ה מן ה כ ת ו ב בשלט‪ :‬״לסבתא מאשה היו עשרים נכדים‪ ,‬ל ס ב ת א‬ ‫הנה אהד עשר‪ ,‬רק אני שרדתי״‪ .‬ה מ ש פ ט הזה נגע לליבו של התלמיד‪ .‬הוא ניסה להדגיש את‬ ‫מ ש מ ע ו ת הפער בין חמספרים ע ל ידי בחירת הצבעים‪ ,‬שהוד ואדום )יש כאן דמיון מסוים‬ ‫ל ע ב ו ד ה ‪.(3‬‬ ‫בעבודה ‪ 5‬חיברה ה ת ל מ י ד ה בין שני תצלומים‪ ,‬האהד ממשרפה‪ ,‬האהר מ ה ת ב ל י ט שעל‬ ‫ה ו מ ת גטו ורשה‪ .‬ה ת ל מ י ד ה הסבירה ש ל מ ר ו ת ההיבט האולטימטיבי ב מ ש מ ע ו ת ה של המשרפה‪,‬‬ ‫היא הצליחה ל ה ת ח ב ר ‪ ,‬באופן רגשי‪ ,‬דווקא אל מ ו ל ח ו מ ת הגטו‪ .‬מ ב ח י נ ת ה המקום הספציפי היה‬ ‫נקודה מ ש מ ע ו ת י ת מאוד בתהליך הרגשי שעברה במסע‪ .‬יש להדגיש שהיא עיצבה את ע ב ו ד ת ה‬ ‫במסגרת שסגנונה מוסיף ל ה מ ש ק ל של הנצחה‪.‬‬ ‫‪166‬‬ ‫מ ה היתה המלה ״שואה״‬ ‫ג‪ .‬חיבור עם המקום כפי שהוא נראה היום)דוגמה מס׳ ‪(6‬‬ ‫כ ל החוזרים מ פ ו ל י ן ) ב נ י נוער ומבוגרים( מושפעים מאוד מן המפגש עם המקום עצמו כפי‬ ‫שהוא נראה היום‪ .‬המפגש גורם ה ל ם ויוצר דיכוטומיה בין הידע ע ל מ ש מ ע ו ת המקום ובין‬ ‫המראה הפיזי ש ל המקום עצמו‪ :‬קשה ל ח ש ו ב ע ל פסי ה ר כ ב ת באושוויץ ל צ ד דשא ירוק ופרחים‪.‬‬ ‫הדימויים הקיימים אצלנו מ ת ק ו פ ת השואה הם תוצר של אותם חומרים חזותיים מן התקופה‪,‬‬ ‫תצלומים וסרטים‪ .‬החומרים האלה חם ברובם ב ש ח ו ר ־ ל ב ן ) א ף ע ל פי שקיימים תצלומים וסרטים‬ ‫בצבע‪ ,‬שלא ת מ י ד מוכרים ל ק ה ל חרחב(‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫מרכיב הצבע הוא ל ל א ס פ ק משמעותי‪ .‬הדימוי השהור־לבן‪ ,‬הממהיש א ת הריחוק‪ ,‬גם בזמן‬ ‫וגם במקום‪ ,‬הוא מטאפורי‪ ,‬והוא מ ש ת ל ב עם הגורל הטרגי של השואה‪.‬‬ ‫בסדנאות נוכה הדיון בקושי ל ה ב ר בין הדימוי המוכר ובין המקום כפי שהוא נראה‪.‬‬ ‫בדוגמה מס׳ ‪ 6‬ניתן ל צ ט ט א ת ההסבר שנתן ה ת ל מ י ד עצמו‪:‬‬ ‫התמונה‬ ‫הדרן‬ ‫משכה את תשומת ליבי בגלל מרחבי העשב הירוק‪ ,‬השמים‬ ‫המובילה אל האופק האופטימי‬ ‫התעוררה בי‬ ‫במיירנק‪.‬‬ ‫הכחולים‪,‬‬ ‫כשבפינה מתחבאים מגדלי השמירה והגרר‬ ‫התקוממות‪ ,‬והיא הביאה אותי ל צ ב ו ע א ת השמים באדזם‬ ‫של להבות אש‪ ,‬לטשטש ולרטש את השרות הירוקים ולהבליע א ת מגדל השמירה‬ ‫השחור ואת המבנה השחור כסוף הררך‪ .‬להבליט שסופה של הררך אינו אופטימי‬ ‫והיא איגד‪ ,‬מ ו ל י כ ה ל ע ת י ד חרש‪ ,‬אלא לסוף שחור‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חיבור עם גורם הזמן)דוגמאות ‪(8-7‬‬ ‫בהמשך ל ק ב ו צ ה הקודמת‪ ,‬ישנה גם נטייה ל נ ס ו ת ולשחזר א ת המקום כפי שהיה אז‪ ,‬ב ת ק ו פ ת‬ ‫השואה‪ .‬ניתן להבין א ת נטייה הזאת כמין רצון ל ה ת ק ר ב א ל האירוע עצמו ולהבין א ת המקום‬ ‫בחקשרו‪ .‬עם זאת חשוב לציין שטכניקה האיור ״מזמינה״ למחוק‪ ,‬ליצור א ת הטשטוש המאפיין‬ ‫א ת התצלומים הישנים‪ .‬הפעולה הזאת כ ו ב ש ת א ת התלמידים‪ ,‬ולכן החיבור ע ם גורם חזמן‬ ‫מתבקש‪ .‬אצטט הסבר המתקשר לדוגמה מס׳ ‪:7‬‬ ‫ניסינו‬ ‫לעשות את התמונה יותר עתיקה‬ ‫המלחמה‬ ‫מהמשרפות‪,‬‬ ‫בזמן‪,‬כאילו היא מייצגת את המצב בזמן‬ ‫בבירקנאו‪ .‬הוספנו רם על פסי‬ ‫כאילו ברגע זח‬ ‫הרכבת‪ .‬הוספנו עשן שחור‬ ‫שעולה‬ ‫מתרחשת שם שרפה של גופות‪.‬‬ ‫א ת ת פ י ס ת הזמן ניתן לחקיף ממקום אחר‪ ,‬מ מ ק ו ם ש ל שחזור ותיקון‪ ,‬בהחזרת ״חיים נורמליים״‬ ‫‪3‬‬ ‫למקום‪ .‬בדוגמח מס׳ ‪ 8‬א ח ת המורות המלוות ' משחזרת א ת בית ה כ נ ס ת בקז׳ימיז׳ ד ו ל נ י ) ש ה פ ך‬ ‫להיות ארכיון ש ל העיירה(‪ .‬היא הוסיפה ע ל יד המבנה דיוקנאות של אנשים חלקוחים מתצלומים‬ ‫‪4‬‬ ‫שהיא צילמה במיצב בבניין הסאונה בבירקנאו‪ ' .‬ב פ ע ו ל ת השחזור היא מחזירה א ת בית ה כ נ ס ת‬ ‫ל פ ע י ל ו ת המקורית עם אנשים שיכלו ל ה ת פ ל ל בו‪.‬‬ ‫״באות ובצלם״‪ :‬ס ד נ א ו ת א מ נ ו ת כמרכיב ב ת ה ל י ך חינוכי‬ ‫‪167‬‬ ‫‪ .3‬עבודות בעלות אופי סמלי)דוגמאות ‪(11-9‬‬ ‫ההיבט ה ס מ ל י נוכח בצורה כלשהי ברוב העבודות‪ .‬אך ישנן עבודות שבהן הפרשנות ה ס מ ל י ת‬ ‫מודגשת‪ ,‬ולכן בחרתי לציין אותן בקבוצה נפרדת‪.‬‬ ‫קבוצה זו כ ו ל ל ת כמה עבודות שנשמרה בהן צורתם של חאובייקטים כפי שצולמו‪ .‬האובייקט‬ ‫הוא הנושא המרכזי‪ ,‬אך נעשה בו שינוי כדי להדגיש את הפרשנות ה ס מ ל י ת של התלמיד‪.‬‬ ‫בדוגמה מס׳ ‪ 9‬אנו רואים ת צ ל ו ם של ע ר מ ת נעליים‪ .‬היוצרת מפרשת‪ :‬״הכוונה מאחורי‬ ‫השיפוץ שלי היתה ל נ ס ו ת ולהאריך את ת צ ו ג ת הנעליים‪ ,‬כאילו היא נ מ ש כ ת ו נ מ ש כ ת ו נ מ ש כ ת‬ ‫עד אין סוף״‪ .‬בדוגמה מס׳ ‪ 10‬השביל ש ב ת צ ל ו ם המקורי נשמר‪ ,‬אך עוצמת הצבע השחור עם‬ ‫הנקודה הלבנה מ ש ת ל ט ת ע ל הקומפוזיציה עד ל ר מ ה של הפשטה‪.‬‬ ‫התוצר ה מ ו פ ש ט דומיננטי בדוגמה מס׳ ‪ ,11‬שבה השתמש ה ת ל מ י ד בתצלום של ר צ פ ה ) א י ן‬ ‫שום מ ש מ ע ו ת לאובייקט המצולם‪ ,‬הוא ת צ ל ו ם מקרי או לא מוצלח( וטשטש אותו כולו‪ .‬בתום‬ ‫הסדנה הסביר שלא מצא דימוי‪ ,‬משהו שיכול ל ב ט א את הבלבול‪ ,‬את התוהו ובוהו‪ ,‬את הטוטליות‪,‬‬ ‫ולכן בחר בדרך זו‪.‬‬ ‫סיכום‬ ‫העבודה סביב התצלומים לא מ ס ת פ ק ת ב פ ע ו ל ה של תיעוד בלבד‪ .‬התצלום מביא אותנו לרובד‬ ‫של מ ש מ ע ו ת המראות‪.‬‬ ‫‪,5‬‬ ‫ו ל ט ר בנימין מזכיר‪ ,‬במאמרו ע ל ההיסטוריה של הצילום‪ ,‬את תיאורו של ב ר ט ו ל ט ב ר כ ט‬ ‫בהקשר לצילום‪ :‬התצלום אינו ש כ פ ו ל גרידא של המציאות‪ ,‬הוא מ ב ט א משהו בנוגע אליה‪ .‬כדי‬ ‫להבין ת צ ל ו ם אנהנו צריכים להבין גם א ת ההקשר‪ ,‬א ת הסיפור שמלווה את התצלום‪.‬‬ ‫ת ה ל י ך היצירה ה מ ת ר ה ש בסדנה מ א פ ש ר ל מ ש ת ת ף לעצור מול התצלום‪ ,‬מ ע ב ר ל א ו ת ה‬ ‫שנייה שהוא נעצר בזמן פ ע ו ל ת הצילום במקום עצמו‪ ,‬ולהרחיב א ת ההתבוננות‪ ,‬ל ז כ ך את‬ ‫המחשבה‪ ,‬א ת הפרשנות האישית‪ .‬המחיקה של אלמנטים המופיעים בתצלום והאפשרות להוסיף‪,‬‬ ‫ל ש נ ו ת ולהוסיף צבע מ א פ ש ר ו ת ל ו להוסיף רובד של משמעויות הרלוונטיות מ ע ב ר ל ת צ ל ו ם‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫ל ת ה ל י ך היצירה משמעויות נוספות‪:‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫בזמן המסע התלמידים מצלמים באותם אתרים ובאותם אירועים‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬התוצרים‬ ‫הם ״כמעט״ דומים)להוציא מקרים של כישורים מיוהדים או מכשור מקצועי(‪ .‬ב כ ל אלבום‬ ‫חוזרים אותם ת צ ל ו מ י ״חובה״‪ ,‬אותם דימויים שהופכים ל״סיסמאות איקוניות״‪ .‬העיבוד‬ ‫היצירתי מ א פ ש ר להוציא א ת הדימוי מ כ ל ל י ו ת ו ולחעביר אותו למישור אישי וייחודי יותר‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫העיבוד היצירתי מ א פ ש ר ל ב ד ו ק איך נ ט ב ע ו הוויות המסע לא על נייר התצלום‪ ,‬אלא‬ ‫בזיכרון של ה ת ל מ י ד עצמו‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫העיבוד מ א פ ש ר ל ה פ ו ך את חוויית המסע ל ט ק ס ט ‪ ,‬ט ק ס ט הזותי המורכב מ ד י מ ו י ־ ס מ ל ב ע ל‬ ‫פרשנות אישית ומשמעותית‪.‬‬ ‫‪168‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫כ ל ת צ ל ו ם מעביר שני מסרים‪ :‬האחד הוא המסר הקשור לאירוע או לאובייקט המצולם‬ ‫‪,6‬‬ ‫עצמו‪ ,‬והאהד קשור במה שכינה ג׳ון ברגר ״גורם של אי־רציפות״‪ .‬בין רגע הצילום ובין‬ ‫הרגע שמתבוננים ב ת צ ל ו ם ) א ו הרגעים( נ פ ע ר ת תהום‪ .‬הסדנה מ ב ט א ת בסופו של דבר את‬ ‫הסמליות השנייה‪ ,‬ב מ ש מ ע ו ת ה״נוספת״‪ ,‬בהתבוננות המאוחרת בתצלום‪ .‬י ת ר ע ל כך‪,‬‬ ‫מ ט ר ת ה של הסדנה )ובהקשר הכללי יותר‪ ,‬ש ל הסמינר עצמו( היא לעצור לרגע ו ל ת ת‬ ‫מקום לעיבוד הזה‪ ,‬ל מ ק ד אותו‪.‬‬ ‫מסקנות‬ ‫כשנדרשים ל ת ח ל י ך יצירה חינוכי במסגרת ה ע ו ס ק ת בנושא השואה צריך לבחון מצד אחד‪ ,‬את‬ ‫ת ה ל י ך חיצירח עצמו‪ ,‬ומצד אחר‪ ,‬את חתוצרים האמנותיים‪.‬‬ ‫תלמידים וסטודנטים מגיעים לסמינרים ולסדנאות כשהם עצמם שטופים בהנחות יסוד‬ ‫ובדימויים הקשורים לשיח התרבותי הקולקטיבי של רות התקופה‪.‬‬ ‫ת ה ל י ך היצירה מאפשר ל מ ש ת ת ף ל ה ת מ ק ד ‪ ,‬לסנן ״משהו״ מ כ ל ה מ כ ל ו ל הרהב‪ ,‬הרגשי‪,‬‬ ‫הקשה‪ ,‬הטעון‪ ,‬שהוא נושא השואה‪.‬‬ ‫ת ה ל י ך היצירה מאפשר ל ח ב ר בין הרעיון והדימוי)במישור הרציונלי( ובין הביטוי והקתרםיס‬ ‫)במישור הרגשי(‪ .‬חומרים כגון תצלומים ומילים מ ס פ ק י ם לו עובדות ממשיות‪ .‬חבחירה בתחביר‬ ‫)הקומפוזיציה( והשימוש בצבע מאפשרים ל ו א ת הביטוי הרגשי‪ .‬החיבור הוא משחק דינמי‪,‬‬ ‫הוא שיח פנימי שלא רק גורם ל ו לחשוב‪ ,‬אלא עוזר ל ו להביע את החשיבה‪.‬‬ ‫התוצר הוא מבהינתנו‪ ,‬ל ב ד מן הסיפוק האסתטי שעבודות של תלמידים יכולות ל ה ס ב לנו‪,‬‬ ‫מ ד ד חזותי ל ת פ י ס ת נושא השואה‪ ,‬בהיותו סממן של עיצוב הזיכרון בקרב אותה אוכלוסייה‪.‬‬ ‫תוכן העבודות‬ ‫פרק א ‪ -‬רשימת קולאז׳ים‬ ‫‪ .1‬מ ת ו ך סמינר של ״מחנה רמה״‪ ,‬חתנועה הקונסרבטיבית‪ ,‬אנגליה‬ ‫‪ .2‬סמינר הקיבוצים‪ ,‬מ ס ל ו ל יסודי‪ 3 ,‬בדצמבר ‪2003‬‬ ‫‪ .3‬בית ה ס פ ר מלטון‪ ,‬בת־ים‪ 2 ,‬במרס ‪2003‬‬ ‫‪ .4‬מ כ ל ל ת בית ברל‪ ,‬חינוך ב ל ת י ־ פ ו ר מ ל י‬ ‫‪ .5‬״ללא מילים״‪ ,‬סמינר הקיבוצים‪ ,‬חינוך מיוחד‪ 17 ,‬בדצמבר ‪2003‬‬ ‫‪ .6‬סמינר הקיבוצים‪ ,‬הינוך יצירתי‪ 31 ,‬בדצמבר ‪2003‬‬ ‫‪ .7‬פרוייקט ״עלה ירוק מעץ גדוע״‪ ,‬קבוצה ד‪ 11 ,‬בדצמבר ‪2003‬‬ ‫‪ .8‬סמינר הקיבוצים‪ ,‬הינוך גופני‪ 19 ,‬בנובמבר ‪2003‬‬ ‫‪ .9‬סמינר הקיבוצים‪ ,‬מ ס ל ו ל יסודי‪ 3 ,‬בדצמבר ‪2003‬‬ ‫‪ .10‬ב י ת ־ ס פ ר טירת צבי‪1997 ,‬‬ ‫״באות ובצלם״‪ :‬סדנאות אמנות כמרכיב ב ת ה ל י ך חינוכי‬ ‫‪169‬‬ ‫פ ר ק ב ‪ -‬רשימת איורים‬ ‫תיכון בן גורית‪ ,‬עפולה‪ 5 ,‬בדצמבר ‪ :2004‬איורים ‪5,3,2,1‬‬ ‫תיכון עירוני א‪ ,‬באר־שבע‪ 5 ,‬ב ד צ מ ב ר ‪ :2004‬איורים ‪10,4‬‬ ‫‪,7‬‬ ‫תיכון דמוקרטי‪ ,‬ה ד ר ה ‪ 4 ,‬ב ד צ מ ב ר ‪ :2003‬איורים ‪10 ,8 ,7,6‬‬ ‫הערות‬ ‫בגוף ה ע ב ו ד ה א ד ר ש ל מ ו נ ה ת ל מ י ד לציון ת ל מ י ד י ם ב ב י ת ה ס פ ר ה ת י כ ו ן ו ל מ ו נ ח ס ט ו ד נ ט לציון ס ט ו ד נ ט י ם‬ ‫‪.1‬‬ ‫ב מ כ ל ל ו ת ל ח י נ ו ך ‪ .‬ש מ ו ת ה מ ש ת ת פ י ם ש מ ו ר י ם ב מ כ ו ן ״משואה״‪.‬‬ ‫ב מ ס ג ר ת ה ס מ י נ ר י ם ב״משואה״ מ ת ק י י מ ו ת ס ד נ א ו ת א מ נ ו ת נ ו ס פ ו ת חוץ מ ן ה ס ד נ א ו ת ה נ ז כ ר ו ת ב מ א מ ר זה‪ .‬בין‬ ‫‪.2‬‬ ‫ה ס ד נ א ו ת ח ל ל ו ישנן ס ד נ א ו ת ש ל ע י צ ו ב מ ס כ ו ת ב ג ב ס ‪ ,‬ש מ ע ב י ר ו ת מ נ ח ו ת א ח ר ו ת ‪.‬‬ ‫המושגים הקשורים בטכניקות השונות ש ל קולאז׳ ‪ -‬פוטוקולאז׳ ופוטומונטאז׳‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫ח מ ו נ ח ק ו ל א ז ׳ ‪ icoiiagel‬מ ת י י ח ס ל ט כ נ י ק ת ה ד ב ק ה ש ל ת ו מ ר י ם ד ו ־ מ מ ד י י ם שונים‪ ,‬כגון ניירות‪ ,‬עיתונים‪ ,‬ב ד י ם‬ ‫וכוי‪ ...‬ה א מ נ י ם ה ק ו ב י ס ט י ם ה ם ש נ ת נ ו ל ט כ נ י ק ה ה ז א ת א ת מ ק ו מ ה ה מ כ ו ב ד ב ת ו ל ד ו ת ה א מ נ ו ת ‪ .‬ה מ ו נ ח‬ ‫פוטומונטאז׳)‪ (photomontage‬מ ת י י ח ס ל מ ו נ ח ח ד ש ש ה ש ת מ ש ו ב ו ה א מ נ י ם ה ד ד א י ס ט י ם מ ב ר ל י ן אחרי מ ל ח מ ת‬ ‫ה ע ו ל ם ה ר א ש ו נ ה כ ש ר צ ו ל ה ב ד י ל בין יצירותיהם ה מ ב ו ס ס ו ת ע ל ש י מ ו ש ב ת צ ל ו מ י ם ובין יצירות ר ג י ל ו ת של‬ ‫‪,‬‬ ‫‪2002‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪p‬‬ ‫נ ה ו ג ל ה ש ת מ ש ב מ ו נ ח פוטוקולאז׳)‪ (photocoiiage‬ב מ ש מ ע ו ת ד ו מ ה ל פ ו ט ו מ ו נ ט א ז ׳ ‪.‬‬ ‫ע ל ה א ס ת ט י ק ה ש ל ה ק ו ל א ז ׳ ו ה פ ו ט ו מ ו נ ט א ז ׳ ‪ ,‬ה מ ב ח י נ ה בין ה מ ק ר י ו ת ב ס ג נ ו ן ש ל ה ק ו ל א ז ׳ ל ע ו מ ת הבנייה‬ ‫‪Fakmra to‬‬ ‫‪Factography",‬‬ ‫‪"From‬‬ ‫‪The MIT Press, London, p. 67‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪(ed,‬‬ ‫‪of Photography,‬‬ ‫‪in:‬‬ ‫‪Bolton, R.‬‬ ‫‪C r i t i c a l Histories‬‬ ‫‪of Meaning,‬‬ ‫‪Contest‬‬ ‫מ י צ ב ק ב ע ב מ כ ו ן ״משואה״ מ א ו ק ט ו ב ר ‪ .1994‬ע ל ה ת ע ר ו כ ה ר א ו ב א ת ר המכון‪.www.massuah.org.il :‬‬ ‫ק ט ל ו ג ‪ :‬חיים מאור‪ ,‬פ נ י הגזע ו פ נ י הזיכרון‪ .‬ה ק ט ל ו ג יצא ל א ו ר ב מ ק ב י ל ל ת ע ר ו כ ת יחיד במוזיאון ישראל‪,‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬פ ב ר ו א ר ־ א פ ר י ל ‪.1988‬‬ ‫ה מ י ל י ם האסורות‪ :‬א ו כ ל ‪ ,‬א ה ב ה ‪ ,‬א מ א ‪ ,‬אבא‪ ,‬בגד‪ ,‬ב י ת ‪ ,‬גדר‪ ,‬חיים‪ ,‬זיכרונות‪ ,‬ילדים‪ ,‬גורל‪ ,‬ה ו ב ל ה ‪ ,‬כ א ב ‪ ,‬פ ח ד ‪,‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫מזוודת‪ ,‬ר כ ב ת ‪ ,‬פיקוח‪ ,‬ס כ נ ה ‪ ,‬כ ל ב י ם ‪ ,‬מ ח נ ה ‪ ,‬ס ל ק צ י ח ‪ ,‬עירום‪ ,‬שיער‪ ,‬שיניים‪ ,‬עור‪ ,‬מ ק ל ח ת ‪ ,‬מגפיים‪ ,‬מ ס פ ר ‪,‬‬ ‫עבודה‪ ,‬ר ע ב ‪ ,‬קורבן‪ ,‬ה י ש ר ד ו ת ‪ ,‬ה ש מ ד ה ‪ ,‬גז‪ ,‬מ ו ו ת ‪ ,‬ש ת י ק ה ‪ ,‬עשן‪ ,‬ת פ י ל ה ‪ ,‬נ ש מ ח ‪ ,‬ע ד ‪ ,‬ש כ ח ה ‪ ,‬סוף‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫ע ל מ ש מ ע ו ת ה א י ־ ר צ י פ ו ת ש ל ה ת צ ל ו ם ‪ ,‬ראו‪(original title:‬‬ ‫‪88-91.Another‬‬ ‫‪de comar‬‬ ‫‪Berger, John & Mohr, jean, o t r a manera‬‬ ‫‪Mestizo AC, Murcia 1997, pp.‬‬ ‫‪(original title: L'image et les signes. Aproche semiologique de l'image fixel. la‬‬ ‫‪Buenos Aires‬‬ ‫בעקבות‬ ‫‪4‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫‪Seuil,‬‬ ‫‪Paris,‬‬ ‫‪),‬‬ ‫‪fija‬‬ ‫‪.7Martine,‬‬ ‫‪Joly, La imagen‬‬ ‫‪2003,p.28.marca,‬‬ ‫‪semiologiques,‬‬ ‫ת ו כ נ י ת לימודים‪ :‬מ ש ם ‪ . . .‬ל כ א ן ‪ ,‬ע י ב ו ד חוויות ה מ ס ע ל פ ו ל י ן ‪ ,‬ת ו כ נ י ת ל י מ ו ד י ם ל ש ב י ם מ ן ה מ ס ע ‪ ,‬״משואה״‪,‬‬ ‫‪.2003‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫ת פ י ס ת ה מ צ ל מ ה כ ״ מ ג ך ה מ פ ר י ד בין ה מ צ ל ם ובין ה א ו ב י י ק ט ה מ צ ו ל ם מזכירה א ת ה ז י כ ר ו נ ו ת ש ל צ ל מ ת‬ ‫ה ע י ת ו נ ו ת ה א מ ר י ק א י ת מ ר ג ר ט ב ו ר ק ה וייט‪ ,‬ש צ י ל מ ה בזמן ש ח ר ו ר ה מ ח נ ו ת ע ם ת ו ם מ ל ח מ ת ה ע ו ל ם השנייה‪.‬‬ ‫‪Recherches‬‬ ‫מ ה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ 170 "...No time to think about it or interpret it. Just rush to photograph it; write it; cable it. Recorded it now - think Zelizer, Barbie, Remembering to forget. Holocaust Memory through the Camera's Eye, The about it later..." .University of Chicago Press, Chicago & London 1998, p. 23 .15 ‫ר א ו ה ע ר ה מ ם ׳‬ ‫ ה מ ס ק נ ו ת הן ח ל ק י ו ת כיוון ש ה ס ד נ ה עדיין ב ש ל ב י ם‬. ‫מ ק צ ת ה ע ב ו ד ו ת מ ל ו ו ת ב ה ס ב ר י ם ש נ ת נ ו ה ת ל מ י ד י ם ע צ מ ם‬ .10 .11 .‫מ ו ק ד מ י ם ש ל הרצה‬ ‫דוגמה ל ת צ ל ו מ י ם צבעוניים מ ת ק ו פ ת השואה יכול ל ש מ ש אוסף השקופיות הצבעוניות שצילם מ נ ה ל מ ח ל ק ת‬ .12 ‫ א ש ר ת י ע ד מ ר א ו ת יומיומיים ש ל‬,(Waiter Genewein)‫ ו ו ל ט ר גנויין‬,‫ה כ ס פ י ם ב מ נ ה ל ה ג ט ו ה ג ר מ נ י מ ג ט ו לודז׳‬ ;65 ‫ ע מ ׳‬,1995 ‫ י ר ו ש ל י ם‬,‫ יד ושם‬,1944-1940 ‫לוח׳‬ Loewy, Hanno & Schoenberner, Gerhard, Unser einziger ‫ ח ח י י ם ב ג ט ו‬,‫ ה ג ט ו חאחרון‬, ( ‫ מ י כ ל ) ע ו ר כ ת‬,‫ אונגר‬.‫הגטו‬ Weg is Arbeit - Das Getto in Lodz 1 9 4 0 - 1 9 4 4 , Judisches .Museum, Frankfurt am Main 1990, p. 76 . 1 3 Kersten Brandt, Hanno Loewy & Krysyina : Oleksy (eds.), Before They Perished... 1 Photographs Found in Auschwitz, . 4 . Aushwitz-Birkenau State Museum, .Oswiecim 2001 ‫ב מ א מ ר ו ״היסטוריה ק ט נ ה ש ל ה צ י ל ו ם ״ נ ד ר ש ו ל ט ר בנימין ל ר ע י ו נ ו ש ל ב ר ט ו ל ד ב ר כ ט ש ב ו ה ו א מ ס ב י ר ש כ ד י‬ . 15 ‫ל ה ב י ן א ת ה ת צ ל ו ם ה ב נ ה מ ע מ י ק ה יותר צריך ל ה ת י י ח ס ל ה ק ש ר ב כ ל ל ו ת ו ו ל א ל ה ס ת מ ך ע ל ה מ ר א ה החיצוני‬ , ‫ ו ל ט ר‬,‫ בנימין‬."less than ever does a simple reproduction of reality express something about reality ..." : ‫ב ל ב ד‬ .45 ‫ ע מ ׳‬,2004 ‫ ת ל ־ א ב י ב‬, ‫ ב ב ל‬,‫ה י ס ט ו ר י ה ק ט נ ה ש ל הצילום‬ Berger, John & Mohr, Jean, O t r a m a n e r a de contar (original title: Another way of telling), Mestizo AC, Murcia . 16 .1997, p. 86 . ‫ב ס ד נ ה ש ל ב י ת ס פ ר ה ד מ ו ק ר ט י ב ח ד ר ה ה ש ת ת פ ו ה ת ל מ י ד י ם ע ם הוריחם ב ע י ב ו ד חוויית ה מ ס ע‬ .17 ‫רשימת ספרים מומלצים‬ ‫ערכה‪ :‬ד״ר נ׳לי קרן‬ ‫לבי הפצוע‬ ‫מרטין דרי‬ ‫כתר‪2004 ,‬‬ ‫‪ 327‬עמודים‬ ‫גרהארד יאן‪ ,‬שר המשפטים ב מ מ ש ל ת ו של וילי בראנדט בגרמניח‪ ,‬מ ת ב־‪ 1998‬והשאיר אחריו‬ ‫ירושה לא צפויה‪ :‬ח ל י פ ת מ כ ת ב י ם ענפה מהשנים ‪ ,1944-1943‬בין אמו לילי יאן לילדיה‪ .‬לילי‬ ‫היהודייה נישאה ל א ר נ ס ט הפרוטסטנטי‪ ,‬ונולדו ל ח ם חמישה ילדים‪ .‬ב מ ה ל ך ה מ ל ח מ ה התגרש‬ ‫ממנה ארנסט וכך הפקיר אותה לגורלה‪ .‬ואכן‪ ,‬היא נ ל ק ה ה ל מ ח נ ה עבודח ואחר כ ך לאושוויץ‪,‬‬ ‫שם נ ס פ ת ה ‪ .‬בעוד אביהם נע בין מ ש פ ח ת ו החדשה לחזית‪ ,‬נשארה מ ש פ ח ת הילדים ובראשה‬ ‫אילזה ב ת ה־‪ 14‬עזובה לנפשה‪.‬‬ ‫גילוי ה מ כ ת ב י ם ה כ ה א ת האחיות בהלם‪ .‬הן זכרו כמובן א ת ה ה ת כ ת ב ו ת ‪ ,‬א ך ל א ידעו‬ ‫ש ה מ כ ת ב י ם השתמרו והגיעו לידי אחיהם‪ ,‬שלא הזכירם במילח במשך חמישים שנה‪.‬‬ ‫ת ר ב ו ת כ ת י ב ת ה מ כ ת ב י ם חיתה ח ל ק בלתי נפרד מחייה של לילי יאן‪ ,‬והיא חנחילה אותה‬ ‫לילדיה‪ .‬נדמה שכל מ ה ל ך בהייה זכה לתיעוד ב מ כ ת ב ‪ .‬אותה רופאה תוססת‪ ,‬המה‪ ,‬אצילית‬ ‫ורחבת אופקים נ ל ה מ ה במכתביה אל בנו של ארנסט‪ ,‬הסטודנט לרפואה‪ ,‬באותה עקשנות ומסירות‬ ‫שבה המשיכה לנסות ולתמוך במכתביה ב מ ש פ ח ת הילדים שנאלצה להשאיר מאחור‪ .‬הד ל א ה ב ת ה‬ ‫הגדולה מ ש מ ש מ ב ו ל ה מ כ ת ב י ם הנוגעים ל ל ב ש כ ת ב ו ל ה ילדיה‪ ,‬ובהם הם מדווחים בפרוטרוט‬ ‫ע ל ניסיונם ל נ ה ל שגרת תיים בתוך ה ת ו פ ת שסביבם‪ ,‬ל ת מ ו ך ב א מ ם הכלואה ולנער את אביהם‬ ‫מאדישותו לגורלה ולגורלם‪.‬‬ ‫מרטין דרי‪ ,‬נכדה ש ל לילי יאן‪ ,‬כיום העורך הראשי ש ל ״דר שפיגל״‪ ,‬איתר ומיין ‪570‬‬ ‫מ כ ת ב י ם וכן מ ס מ כ י ם רשמיים ופרטיים רבים מן השנים ‪ ,1962-1882‬ובעזרתם הוא פורש א ת‬ ‫סיפורת של מ ש פ ח ת יאן‪.‬‬ ‫זהו מקרה נדיר שבו נשמרה ת כ ת ו ב ת מקיפה כ מ ע ט במלואה‪ ,‬והיא מ א פ ש ר ת ל ס פ ר את‬ ‫סיפורה ש ל מ ש פ ה ה א ח ת כפי שהשתקף בעיני עצמה בזמן א מ ת ‪ -‬בשונה מרוב הסיפורים‪,‬‬ ‫המבוססים בעיקר ע ל זיכרונות ש ל ניצולים המסופרים ב פ ר ס פ ק ט י ב ה לאחור‪ .‬מיד ע ם צאתו‬ ‫לאור של ״לבי הפצוע״ בגרמניה הכיר העולם כולו בערכו ההיסטורי הייהודי ובעוצמתו הרבה‪,‬‬ ‫‪172‬‬ ‫מ ה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫והוא הושווה בחשיבותו ליומנה ש ל אנה פרנק‪ .‬הוא נמכר בעשרות אלפי עותקים ותורגם ל א ‬ ‫שפות‪.‬‬ ‫מומיק‬ ‫דוד גרוסמן‬ ‫הקיבוץ המאוחד‪2005 ,‬‬ ‫‪ 120‬עמודים‬ ‫בירושלים ש ל סוף שנות חחמישים נחלץ מומיק בן התשע‪ ,‬בנם היהיד ש ל זוג ניצולי שואה‪,‬‬ ‫לשחרר א ת הוריו מסיוטיהם‪ .‬באומץ של מי שאין ל ו בררה הוא נאבק לשחרר א ת ארץ שם מ ת ו ך‬ ‫שתיקותיהם‪ ,‬מרסיסי הזיכרונות שלהם‪ ,‬מסיפורי ילדים שהוא מכיר ומן חמיתוסים הישראליים‬ ‫של השנים ההן‪ .‬הוא נ ל ה ם למען הוריו‪ ,‬ועיקר מ א ב ק ו הוא בחיה הנאצית‪ ,‬זו שטרפה א ת חייהם‪,‬‬ ‫זו שיכולה ל צ א ת מ כ ל חיה ״אם רק יתנו ל ה א ת הטיפול המתאים ו א ת האוכל המתאים״‪.‬‬ ‫זהו סיפור מרגש ומטלטל‪ ,‬הנוגע ב פ ש ט ו ת ילדית בשורשי השאלות הגדולות שמעוררת‬ ‫השואה‪.‬‬ ‫ליל הז׳ירונדינים‬ ‫ז׳אק פרסר‪ ,‬ע ם אחרית דבר מ א ת פרימו לוי‬ ‫ספרית פועלים‪2004 ,‬‬ ‫‪ 102‬עמודים‬ ‫בנובלה מ ט ל ט ל ת פורש לפנינו ז׳אק פרסר מונולוג ש ל יהודי הולנדי אשר ״חתם חוזה עם‬ ‫השטן״‪ ,‬והוא משרת במשטרה היהודית במחנה הריכוז וסטרבורק‪ ,‬ב ל ב ליבה של התופת‪ .‬מ ס מ ך‬ ‫ט ו ר ד מ נ ו ח ח א ש ר בוחן‪ ,‬כ ד ב ר י פ ר י מ ו ל ו י ‪ ,‬א ת ״האזור ה א פ ו ר ה מ פ ר י ד בין ה ת ל י י נ י ם‬ ‫לקורבנותיהם״‪ ,‬ופורש א ת הדילמות ה ב ל ת י ־ א פ ש ר י ו ת בין השהתה ושירות בשליחות חרשע‬ ‫והפהד ובין הסירוב והמאמץ לדבוק באנושיות ובשיפוט המוסרי‪.‬‬ ‫ז׳אק פרסד‪ ,‬היסטוריון יהודי הולנדי‪ ,‬ניצול שואה‪ ,‬ח ק ר א ת פ ר ש ת ה כ ח ד ת ם ש ל יהודי הולנד‬ ‫ב מ ל ח מ ת העולם השנייה‪ .‬א ת הנובלה כ ת ב בשנת ‪ 1957‬ל ק ר א ת שבוע ה ס פ ר השנתי בהולנד‪.‬‬ ‫פרימו לוי כ ת ב אחרית דבר למהדורה ההולנדית ש ל הספר‪.‬‬ ‫רשימת ספרים מ ו מ ל צ י ם‬ ‫‪173‬‬ ‫פולין ארץ ירוקה‬ ‫אהרן אפלפלד‬ ‫כתר‪2005 ,‬‬ ‫‪ 217‬עמודים‬ ‫כ פ י שכל ספריו של הסופר א פ ל פ ל ד ) י ל י ד רומניה‪ ,‬ניצול שואה( עוסקים בשואה‪ ,‬כ ך גם ספרו‬ ‫האחרון עוסק בנושא זה‪ .‬יעקב פיין‪ ,‬ישראלי‪ ,‬דור שני להורים ניצולי שואה‪ ,‬יוצא ל כ פ ר הולדתם‬ ‫של הוריו בפולין‪ ,‬כ פ ר ששמע עליו מסיפוריהם אך מ ע ו ל ם לא הביע סקרנות כלפיו ואף ה ש ת ד ל‬ ‫מאוד ל מ ח ו ת א ת זכרו‪ ,‬כמו שעשו שאר חבריו בני הדור השני‪.‬‬ ‫ב ס פ ר ״פולין ארץ ירוקה״ לוקח אותנו אחרן א פ ל פ ל ד אל כפר פולני שבו עדיין דרים בכפיפה‬ ‫א ח ת אמונות ישנות‪ ,‬ד ע ו ת קדומות ונופים קסומים‪.‬‬ ‫ה פ ע ם עושה א ת ה מ ס ע יליד הארץ‪ ,‬בן לניצולי שואח‪ ,‬שמשבר מ ש פ ח ת י ורגשי אשם כ ל פ י‬ ‫הוריו חוברים יחדיו ונושאים אותו הרחק מביתו‪ ,‬א ל כפר ה ו ל ד ת ם של הוריו‪ .‬ב כ פ ר הוא פוגש‬ ‫א ת מגדה‪ ,‬אשר הכירה מקרוב א ת ה מ ש פ ח ה היהודית ע ל ת ה פ ו כ ו ת י ה והיתה עדה ל ה ש מ ד ת ם‬ ‫ש ל יהודי הכפר‪.‬‬ ‫כ מ ה שבועות בכפר ובמהיצתה של מגדה הם ימים של חשבון נפש ואהבה גדולה‪ .‬החיים לא‬ ‫האירו פנים למגרה‪ ,‬א ב ל הצרות ל א מ ח ק ו א ת צלם האדם שבה‪ .‬ה מ פ ג ש עימה הוא ל ו גילוי‬ ‫עצמי והתמזגות ע ם סתרי האהבה‪ ,‬שלא ידע ע ד אז‪.‬‬ ‫זהו סיפור אהבה של שני אנשים מבוגרים שהגורל הפגיש אותם ב פ ר ש ת הדרכים של החיים‪,‬‬ ‫אהבה ל ל א אשליות ו ל ל א ה ע מ ד ת פנים‪.‬‬ ‫יעקב הוא אדם פרטי‪ ,‬אך הוא גם מ ט א פ ו ר ה ל ב נ י הדור השני לשואה‪ ,‬הישראלים החדשים‬ ‫שבשנות התבגרותם זלזלו בהוריהם הגלותיים והיום הם הוזרים לשורשים‪.‬‬ ‫רומן בהיר‪ ,‬כתוב בשפה פשוטה וקולחת‪ ,‬שהושף ארץ ל א נודעת ו ת ו כ נ ו ת נ פ ש המוארות‬ ‫באור חדש ומבהיר דברים שלא הובנו בשנים הראשונות לקום המדינה‪ ,‬שקמה ע ל הורבות‬ ‫השואח‪.‬‬ ‫רקוויאם גרמני ‪ -‬יהודים בגרמניה לפני היטלר‪1933-1743 ,‬‬ ‫ע מ ו ס אילון‬ ‫דביר‪2005 ,‬‬ ‫‪ 460‬עמודים‬ ‫ב־ ‪ 1743‬נכנס משה מנדלסון לברלין בשער שנועד ליהודים ולבהמות‪ .‬כ ך חחלה פריהה תרבותית‬ ‫מדהימה של מאה וחמישים שנות הישגים מדעיים ואמנותיים‪ ,‬אשר נגדעה ר ק עם עלייתו של‬ ‫היטלר‪.‬‬ ‫‪174‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫בעין של סופר ובשיפוט של היסטוריון מסביר עמוס אילון כיצד הפך שבט נרדף של חנוונים‪,‬‬ ‫סוחרי בקר ורוכלים נודדים ל ק ה י ל ה מ ש ג ש ג ת של סופרים‪ ,‬יזמים‪ ,‬משוררים‪ ,‬מוזיקאים‪,‬‬ ‫פילוסופים‪ ,‬מדענים‪ ,‬מו״לים ופעילים פוליטיים ‪ -‬ביניהם היינריך היינה‪ ,‬זיגמונד פרויד‪ ,‬הנה‬ ‫ארנדט‪ ,‬א ל ב ר ט איינשטיין — ומבחינות רבות‪ ,‬מוביליה של אירופה המודרנית‪.‬‬ ‫״רקוויאם גרמני״‪ ,‬ביוגרפיה קולקטיבית חדורת עומק והמלה‪ ,‬מ ס כ מ ת עולם מ ו פ ל א וחלום‬ ‫של ה ש ת ל ב ו ת ושל סובלנות‪ ,‬שחרף סופו הטרגי נשאר במהותו ה מ פ ע ל הנאצל ביותר של העידן‬ ‫המודרני‪.‬‬ ‫יומנים ‪1945-1933‬‬ ‫ויקטור קלמפרר‬ ‫עם עובד‪2005 ,‬‬ ‫‪ 536‬עמודים‬ ‫דרזדן‪ 8 ,‬באפריל ‪ .1944‬ר ק ט ו ר קלמפרר‪ ,‬יהודי גרמני מומר‪ ,‬רושם ביומנו‪ :‬״לא הדברים הגדולים‬ ‫הם שחשובים‪ .‬אלף עקיצות יתוש גרועות מ מ כ ה אהת ע ל הראש‪ .‬אני מתבונן בעקיצות היתוש‪...‬״‬ ‫השורות האלה מכילות את ת מ צ י ת ייעודן וערכן הגדול של רשימות היומן הארוכות והמפורטות‬ ‫שחניח אחריו ק ל מ פ ר ר מן השנים ‪ 1933‬עד ‪ ,1945‬ובהן ביקש ואף הצליה ל ת ע ד עד הסוף א ת‬ ‫חיי חיומיומ ת ח ת הרודנות חנאצית‪ .‬יומניו‪ ,‬שחתפרםמו רק בשנת ‪ ,1995‬כשלושים וחמש שנים‬ ‫ל א ה ר מותו של המהבר‪ ,‬עוררו בצאתם לאור עניין עצום‪ ,‬והם נחשבים ל מ ס מ ך תיעודי מקיף‬ ‫ראשון במעלה‪ ,‬יחיד במינו‪ ,‬ע ל חחיים בגרמניה הנאצית ב כ ל ל ועל ההיים של היהודים הגרמנים‬ ‫ב ל ב האוכלוסייה הלא יהודית‪ ,‬ה״ארית״‪ ,‬בפרט‪.‬‬ ‫ויקטור ק ל מ פ ר ר היה איש רגיש ל ס ב י ב ת ו ו ב ע ל כושר התבוננות יוצא מן ה כ ל ל בפרטים‪,‬‬ ‫בייחוד בפרטים המסגירים דפוסי התנהגות של אנשים‪ .‬בזכות זאת מ א פ ש ר ו ת רשימותיו לקורא‬ ‫להביט כ מ ב ע ד לזכוכית מ ג ד ל ת במרקם האנושי והחברתי‪ ,‬בנסיבות ובאופנים שבהם מ ת ג ב ש‬ ‫בהדרגה ובאין עוצר משטר דיקטטורי בדברי בהברה אירופית מ פ ו ת ה ת ‪ ,‬משכילה ותרבותית‬ ‫ואף דמוקרטית לכאורה‪ .‬הוא עוקב ברגישות של ססמוגדף אחרי כל הגוונים ובני הגוונים של‬ ‫הלבטים‪ ,‬הבושה‪ ,‬האומץ והפחדנות‪ ,‬העיוורון‪ ,‬הצביעות‪ ,‬ההתרגלות ו ה ה ש ל מ ה ) ג ם שלו עצמו(‬ ‫‪-‬‬ ‫וממהיש ביומנו‪ ,‬בדייקנות ובעוצמה ששום חיבור היסטורי לא יכול ל ה ת ה ר ו ת בהן‪ ,‬איך‬ ‫פ ו ע ל המנגנון ה מ ש ו כ ל ל של הברה ״נורמלית״ ה מ ס ת ג ל ת ונכנעת ל א ל י מ ו ת ולרוע‪.‬‬ ‫ויקטור ק ל מ פ ר ר תיעד ברשימותיו גם את מ ל ח מ ת ו הפרטית ע ל הייו ועל שפיותו שלו‪ ,‬וכך‬ ‫הניח אחריו סיפור מרגש ומרתק לא פ ח ו ת של גבורה אישית צנועה‪ :‬גבורתם האפורח שלו ושל‬ ‫אשתו אווח‪ ,‬שני ״אנטי־גיבורים״ מזדקנים‪ ,‬שיצאו חיים מן החורבן הגמור של עולם בלי שיכלו‬ ‫לנקוף אצבע כדי למנוע אותו‪.‬‬ ‫רשימת ספרים מ ו מ ל צ י ם‬ ‫‪175‬‬ ‫היטלר ‪ -‬היבריס‪1936-1889 :‬‬ ‫איאן קרשו‬ ‫ע ם עובד‪2004 ,‬‬ ‫‪ 703‬עמודים‬ ‫כשישים שנה ח ל פ ו מאז שם אדולף היטלר קץ לחייו בברלין הבוערת והמשטר והתנועה שהקים‬ ‫נהרסו כליל‪ ,‬א ך דמותו הרמונית וסוד מ פ ע ל ו הנורא מוסיפים להטריד א ת מ נ ו ח ת ו של האדם‬ ‫המודרני‪ ,‬הממדים האדירים של רוע ורשעות שנעשו בשמו ובפקודתו‪ ,‬אין להם תקדים בהיסטוריה‬ ‫האנושית‪.‬‬ ‫ספרו ר ח ב היריעה של איאן קרשו מציע לקוראיו דרכים ל ה ב נ ה מעמיקה ויסודית של האדם‬ ‫ושל שרשרת האירועים הרי האסון שאפשרו לאיש שוליים מוזר ותימהוני מ א ו ל מ ו ת השינה של‬ ‫המעונות ל ח ס ר י ־ ב י ת בווינה של ערב מ ל ח מ ת העולם הראשונה ל ה ע פ י ל אל הנהגתה של א ח ת‬ ‫המדינות ה מ ת ו ח כ מ ו ת ו ה מ ת ק ד מ ו ת באירופה‪.‬‬ ‫בכישרון נדיר וביכולת תיאור וניתוח שאין כ מ ו ת ם‬ ‫‪ -‬כשהוא נשען ע ל אוצר עשיר של‬ ‫מקורות ועדויות ‪ -‬משחזר איאן קרשו א ת חעולם‪ ,‬שתחילה דחה א ת היטלר הצעיר והרחיקו‪,‬‬ ‫א ך עד מהרה טיפח אותו וקידם אותו לדרגות של הנהגה‪ :‬משורשיו חפרובינציאליים בקיסרות‬ ‫האוםטרו־הונגרית לווינה הסוערת של ערב המלחמח‪ ,‬מ ק ל ח ת מ ל ח מ ת העולם ל ע ו ל ם הפוליטי‬ ‫הסוער של בוואריה בשנות העשרים ש ל המאה העשרים‪.‬‬ ‫סר איאן קרשו‪ ,‬ב ר ־ ס מ כ א שאין כ מ ו ת ו בהיסטוריה הגרמנית המודרנית‪ ,‬כ ת ב ביוגרפיה מ ו פ ל א ה‬ ‫ורבת עניין‪ ,‬שעולה בערכה ובהישגיה ע ל כ ל הניסיונות הרבים של ביוגרפים קודמים להבין את‬ ‫סוד חייו של הפיהרר‪.‬‬ ‫היטלד ‪ -‬נמסים‪1945-1936 :‬‬ ‫איאן קרשו‬ ‫ע ם עובד‪2005 ,‬‬ ‫‪ 994‬עמודים‬ ‫״היטלר‪ ,‬נמסיס‪1945-1936 :‬״‪ ,‬הוא ח ל ק ה השני של הביוגרפיה המרשימה בעוצמתח ובתובנותיח‬ ‫ש כ ת ב ההיסטוריון הבריטי הנודע‪ ,‬ס ר איאן קרשו‪ .‬כמו ב ח ל ק הראשון‪ ,‬גם כאן נעזר הביוגרף‬ ‫במצבור מרשים של עדויות ומסמכים‪ ,‬כדי ל ה ע מ י ד ת מ ו נ ה מ ק פ ת ומגוונת של גרמניה בהנהגתה‬ ‫ש ל ה מ פ ל ג ה ה נ צ י ו נ ל ־ ס ו צ י א ל י ס ט י ת ושל מנהיגה‪ ,‬שהכול ר צ ו ״לכוון לדעתו״ ולהוציא אל‬ ‫ה פ ו ע ל א ת משאלותיו‪ ,‬גם הנוראות והאכזריות שבהן‪.‬‬ ‫‪176‬‬ ‫מ ה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫החיילים היהודים של היטלו‬ ‫בריאן מ א ר ק דיג‬ ‫מטר)טריוואקס(‪2005 ,‬‬ ‫‪ 453‬עמודים‬ ‫בדרכו חרצחנית ל״טוהר הגזע״‪ ,‬נ ת ק ל אדולף היטלר במכשולים לא צפויים‪ .‬ל א ח ר מ א ו ת שנים‬ ‫ש ל ה ת ב ו ל ל ו ת ונישואי תערובת‪ ,‬התברר ל ו כי הפרדתם ש ל היהודים משאר האוכלוסייה היא‬ ‫משימה קשה מכפי שציפה‪ .‬התהליך ה מ ת ו ע ב של ״טיהור גזעי״ בצבא הגרמני היה אפוף מ ב ו כ ה‬ ‫ו ב ל ב ו ל יותר מ ב כ ל מקום אהד‪.‬‬ ‫במהקר ההדש המוצג ב ס פ ר זה‪ ,‬חושף ההיסטוריון בריאן ריג כי עם חקיקת חוקי הגזע‬ ‫באמצע שנות השלושים‪ ,‬מ ס פ ר מדהים של אנשי צבא גרמנים סווגו בידי הנאצים כיהודים או‬ ‫יהודים למהצה)״מישלינג״(‪ .‬המספר היה גבוה בהרבה מכפי שסברו בעבר ‪ -‬והגיע עד ‪150,000‬‬ ‫איש ‪ -‬ובין השאר נ כ ל ל ו בהם קצינים בכירים ואפילו גנרלים ואדמירלים‪.‬‬ ‫במחקר ראשון זה‪ ,‬ח נ ת מ ך ב מ ס פ ר מרשים של מ ס מ כ י ם ותעודות‪ ,‬מוכיח ריג כי רבים מ א ו ת ם‬ ‫אנשים לא ראו את עצמם כיחודים‪ ,‬ובחרו בקריירה צבאית בהיותם פטריוטים מסורים‪ ,‬חנחושים‬ ‫ל ש ר ת א ת האומה הגרמנית המתהדשת‪ .‬הם שולבו באופן מ ל א בצבא הגרמני‪ ,‬אשר בטרם‬ ‫היטלר ל א הקדיש ת ש ו מ ת ל ב ש ל מ מ ש ל״גזע״ שאליו השתייכו‪ ,‬א ב ל נדרש כ ע ת לבחון את‬ ‫מוצאם של הייליו‪.‬‬ ‫חקירתם של ה״מישלינג״ והרהקתם מהצבא נעשתה תוך יישום ל א ־ ע ק י ב של החוק הנאצי‪.‬‬ ‫היילים רבים זכו ל״פטורים״‪ ,‬שבזכותם יכלו להישאר בשירות או להציל הורה‪ ,‬ב ת זוג או‬ ‫קרובים אחרים מ מ א ס ר או מגורל רע עוד י ו ת ר ) ע ל רבים מ מ ס מ כ י הפטור הללו ניתן למצוא א ת‬ ‫ה ת י מ ת ו של היטלר עצמו(‪ .‬אבל כ כ ל שהלכה ה מ ל ה מ ה ונתמשכה‪ ,‬ה ש ת ל ט ח חמדיניות הנאצית‬ ‫ע ל ההיגיון הצבאי ומנעה כ מ ע ט לחלוטין מ א ו ת ם היילים ל ה י מ ל ט מגורלם של מיליוני קורבנות‬ ‫אחרים של הרייך השלישי‪.‬‬ ‫בריאן מארק ריג סיים בהצטיינות א ת לימודיו ל ת ו א ר ב״א בהיסטוריה באוניברסיטת ייל‪,‬‬ ‫ומשמש פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה הצבאית האמריקנית‪ .‬הוא שירת כ מ ת נ ד ב בצה״ל‬ ‫וכקצין בהיל הנהתים האמריקאי‪ .‬המהקר שערך ל ס פ ר זה הוצג ב״ניו יורק טיימס״‪ ,‬ב״לוס‬ ‫אנג׳לם טיימס״ וב״לונדון דיילי טלגרף״‪.‬‬ ‫רשימת ספרים מ ו מ ל צ י ם‬ ‫‪177‬‬ ‫הכתשה ‪ -‬ישראל ורצת העם הארמני‬ ‫יאיר אורון‬ ‫מבע‪2005 ,‬‬ ‫‪ 309‬עמודים‬ ‫״הכחשה ‪ -‬ישראל ורצה העם הארמני״ בוהן בפעם הראשונה‪ ,‬באופן מקיף ושיטתי‪ ,‬את יחסם‬ ‫של מדינת ישראל ומוסדותיה לרצח העם הארמני‪ ,‬יחס שהוא ב ע ל מ ש מ ע ו ת טעונה ומיוהדת ע ל‬ ‫רקע הטרגדיה של שואת העם היהודי‪.‬‬ ‫יאיר אורון מ ת א ר את ההיבטים הסמויים והגלויים ב ה ת נ ה ל ו ת המדינה לאור סוגיות מוסריות‬ ‫ופילוסופיות‪ ,‬ו מ מ פ ה בתוך כ ך ת ו פ ע ו ת שונות בפוליטיקח‪ ,‬בחינוך‪ ,‬ב ת ק ש ו ר ת ובאקדמיה‪ .‬עם‬ ‫זאת ה ס פ ר אינו עוסק בסוגיה א ק ד מ י ת בלבד‪ ,‬אלא בתהליך ב ע ל ה ש ל כ ו ת פוליטיות במישור‬ ‫המעשי והסמלי כאהד‪.‬‬ ‫ת ר ו מ ת ו המקורית ל ח ק ר רצח עם היא בהפניית ת ש ו מ ת הלב לא רק אל חרוצחים והקורבנות‪,‬‬ ‫אלא גם אל העומדים מן הצד‪ .‬ה ס פ ר מ נ ת ח את יחסה של ישראל גם אל רצח עמים אחרים ובהם‬ ‫עמי טיבט‪ ,‬רואנדה ויוגוסלביה לשעבר‪ .‬במובנים רבים מ ש ר ט ט ה ס פ ר א ת דיוקנה של החברה‬ ‫הישראלית וערכיה ל א פ ה ו ת משהוא דן ברצח העם הארמני‪.‬‬ ‫פרופ׳ ריצ׳רד הובניםאן‪ ,‬מאוניברסיטת קליפורניה‪ ,‬כתב‪:‬‬ ‫״הספר בוחן א ת ח כ ח ש ת רצח העם הארמני באמצעות שימוש בנורמות ש ל מ ח ק ר אקדמי‬ ‫ל ל א רבב‪ ,‬ו מ ת א ר באופן מ ר ת ק ת פ י ס ו ת ש ל מוסר בהתנהגות היהיר ו ה כ ל ל מ ו ל אינטרסים‬ ‫לאומיים ופוליטיים‪ .‬עבודתו של יאיר אורון מ ק ד מ ת א ת נושא זכויות האדם‪.‬״‬ ‫המשימה‪ :‬אייכמן‬ ‫מ נ ו ס דיאמנט‬ ‫הוצאת ירון גולן‪2004 ,‬‬ ‫‪ 360‬עמ׳‬ ‫כ ו ת ר ת ה ס פ ר היא אמנם ״המשימה‪ :‬אייכמן״‪ ,‬אך תוך כדי הקריאה ניתן ל ר א ו ת בפעילותו של‬ ‫מנוס נאמנות לערכים שקיבל בחיותו חניך בנוער הציוני‪ .‬ערכים אלו של נאמנות ועזרה הדדית‬ ‫ה ת ב ט א ו בזמן ה מ ל ח מ ה במשימות הצלה ונקמה‪.‬‬ ‫ערכים אלה אפיינו א ת פעילותו של מנוס לאורך כ ל הייו‪.‬‬ ‫ה ס פ ר מרבה ל ת א ר א ת פעולותיהם ש ל הברי ״הנוער הציוני״‪ .‬משימות אלה היו קשורות‬ ‫ב ס כ נ ת חיים‪ .‬רבות מ פ ע ו ל ו ת י ה ם נ ח ל ו הצלחה‪ .‬באותה שעה שהרכבות באירופה הובילו יהודים‬ ‫למוות‪ ,‬הצליחו חברי הנוער הציוני ל ש ל ו ח יהודים ל א מעטים לארץ־ישראל‪.‬‬ ‫ל א ח ר המלהמה‪ ,‬כאשר עזבו רוב החברים א ת הונגריה ועלו ארצה‪ ,‬המשיך מנוס דיאמנט‬ ‫‪178‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫בהתגייסות ל פ ע ו ל ו ת הצלה מיוחדות‪.‬‬ ‫מנוס הקדיש מזמנו ל ה צ ל ת שרידי יהדות פולין‪ .‬הוא נסע פעמים מ ס פ ר לפולין כדי להביא‬ ‫קבוצות של יהודים להונגריה ומשם לארץ־ישראל‪ .‬יהודים אלה הזרו בתום ה מ ל ה מ ה לפולין‬ ‫הריקה מיהודים ושקעו בדיכאון עמוק‪ .‬מנוס ארגן פ ע ו ל ו ת הצלה כדי להביאם בשלום להונגריה‬ ‫ומשם לארץ־ישראל‪ .‬מנוס חיח עבורם כמשיח‪ .‬ל מ ר ו ת ה ס כ נ ו ת שהיו כרוכות בנסיעות אלה‬ ‫נסע מנוס פעמים רבות‪.‬‬ ‫פעולה חשובח נ ו ס פ ת של מנוס חיא רדיפתו אחר אייכמן‪ .‬פרטי המשימה מפורטים במדויק‬ ‫בספר‪.‬‬ ‫אנחנו‪ ,‬חניכי הנוער הציוני‪ ,‬גאים בפעולה היסטורית זו‪.‬‬ ‫יש חשיבות רבה להוצאת ספר זה בשפה העברית‪ .‬ספרים רבים נ כ ת ב ו ע ל השואח‪ ,‬אך ס פ ר‬ ‫זה עוסק לא רק בשואה‪ ,‬אלא ובעיקר ב ת ק ו מ ה ובנקמה‪.‬‬ ‫)כתבה‪ :‬תושיה הרצברג(‬ ‫רשימת ספרים מ ו מ ל צ י ם‬ ‫‪179‬‬ ‫זרקור על תקליטור חדש‬ ‫הללם‬ ‫״בשאגרל ואחיה בן עשרים‬ ‫אצא לראות את עולמנו המקסים‪.‬‬ ‫אתיישב בתוך ציפור עם מנוע‪,‬‬ ‫אתרומם ואמריא אל החלל‪ ,‬גבוה‪.‬‬ ‫אעוף‪ ,‬אשוט ואתנשא‬ ‫מעל עולם רהוק ויפה‪.‬‬ ‫אחליף מעל נהרות וימים‬ ‫אל השמים אתרומם ואפרח‬ ‫עננה‬ ‫אהות לי והרוח אה‪.‬״‬ ‫את מ י ל ו ת השיר ״חלום״ כ ת ב נער בשם אברמק קופלוביץ‪ .‬אברמק לא זכה להגיע לגיל עשרים‪,‬‬ ‫חוא נרצח בהיותו בן א ר ב ע ־ ע ש ר ה ב מ ח נ ה הריכוז וההשמדה אושוויץ‪ .‬הנער הצעיר כ ת ב שמונה‬ ‫שירים בזמן שהיה בגטו לורד‪ .‬ל א ח ר ח מ ל ח מ ה התגלגלו חשירים ותורגמו לעברית‪ ,‬וכעת‪ ,‬אחרי‬ ‫שישים שנה‪ ,‬הלהינו יוצאי ל ה ק ת ״קרח תשע״ דיסק עם שיריו‪.‬‬ ‫מגטו לודז׳ הגיע אברמק ל מ ה נ ה אושוויץ יהד עם הוריו‪ .‬אמו נ ש ל ח ה היישר ל ת א י הגזים‪,‬‬ ‫ואברמק ואביו שרדו מן הסלקציה הראשונה ונשלחו ל ע ב ו ד ה במהנות הכפייה‪ .‬באחד הימים‬ ‫ח ח ל י ט האב להחביא א ת בנו כדי ל ח ס ו ך ממנו את ח ס ב ל וחעינויים‪ .‬בערב חזר וגילה כי בנו‬ ‫איננו עוד‪.‬‬ ‫האב‪ ,‬מ נ ד ל קופלוביץ‪ ,‬ניצל מן התופת‪ ,‬ולאהר ה מ ל ח מ ה חזר לעיר לודז׳‪ ,‬שם מצא ציור של‬ ‫בנו ואת מ ח ב ר ת השירים שלו‪.‬‬ ‫מ נ ד ל ח ת ח ת ן עם חיה גרינפלד‪ ,‬אמו של אליעזר‪ ,‬המכונח‬ ‫‪ -‬לולק‪.‬‬ ‫אחרי מ ו ת ם של בני הזוג‪ ,‬בשנת ‪ ,1985‬מצא לולק‪ ,‬אהיו החורג של אברמק‪ ,‬את מ ח ב ר ת‬ ‫השירים‪ .‬בשנת ‪ 1993‬סיימח ח מ ת ר ג מ ת עירית עמיאל ל ת ר ג ם את ח מ ח ב ר ת לעברית‪ .‬ספר ובו‬ ‫השירים יצא לאור בהוצאת ״יד ושם״‪.‬‬ ‫בפברואר‪ ,‬ל פ נ י שנה‪ ,‬מצא אורי מייזלמן‪ ,‬המתופף ל ש ע ב ר של ל ה ק ת ״קרח תשע״ את הספר‬ ‫בהנות של ספרים ישנים בתל־אביב‪ :‬״הגעתי אל השירים ה ל ל ו בדרך המקרה‪ .‬שירים ש כ א ל ה‬ ‫אסור להשאיר יתומים בספרי ההיסטוריה״‪ ,‬אומר אורי‪ ,‬״קשה להאמין שילד כה צעיר כ ת ב‬ ‫יצירות כאלה‪ ,‬אלה שירים שהייבים להגיע לאוזניים ו ל ל ב של בני נוער צעירים״‪.‬‬ ‫‪180‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫ברגישות שאינה אופיינית ל נ ע ר צעיר כ ת ב אברמק שירים המתארים ח ל ו מ ו ת וחזיונות מ ת ו ך‬ ‫שימוש בעולם דימויים עשיר המשולב בראייה מ פ ו כ ח ת ולעיתים צינית של מציאות היים‬ ‫טרגית‪ .‬כ ע ת מבקשים המוזיקאים אורי מייזלמן‪ ,‬אוהד קוסקי ורועי הדס ל ה פ ו ך את השירים‬ ‫לגחלת הכלל‪.‬‬ ‫אורי‪ ,‬העוסק בהדרכת בני נוער לפולין במסגרת ״הנוער העובד והלומד״‪ ,‬ה ח ל י ט כי חשירים‬ ‫הייבים להגיע לאוזניחם של רבים ופנה אל הבריו‪ ,‬אוהד קוסקי ורועי הדס‪ ,‬מ ל ה ק ת ״קרח‬ ‫תשע״‪ .‬יהד הם יצאו ל מ ס ע מיוהד‪ :‬ה ל ה נ ת שיריו של הנער אברמק קופלוביץ בן הארבע־עשרה‬ ‫והקלטתם‪.‬‬ ‫ת נ ו ע ת הנוער העובד והלומד וחברת ההדרכה ״המעורר״ סייעו במימון ההפקה‪ .‬ל פ נ י כמה‬ ‫חודשים יצא הדיסק ״אברמק״ לחנויות ב ה פ צ ת ה של ח ב ר ת ״התו השמיני״‪.‬‬ ‫כ ל הרווחים מהדיסק יועברו לקרן מלגות שתממן יציאת בני נוער מעוטי יכולת ל מ ס ע ו ת‬ ‫לפולין‪.‬‬ ‫ערכה‪ :‬נילי קרן‬ ‫ע ל ה מ ש ת ת פ י ם בשנתון‬ ‫לאה איני‬ ‫סופרת‪ ,‬משוררת ו מ ב ק ר ת ספרות‪ .‬ילידת ת ל ־ א ב י ב ‪1962 ,‬‬ ‫לאה איני פ ר ס מ ה חמישה ספרי פרוזה למבוגרים‪ ,‬חמישה ספרי ילדים ושני קבצי שירה‪.‬‬ ‫ל א ה איני נולדה ל א ב ניצול שואה מסלוניקי ולאם שמוצאה מהקהילה היהודית הנודדת‬ ‫ודוברת הארמית‪ ,‬נאש־דידן‪ .‬היא גדלה ב ב ת ־ י ם ‪ .‬ל מ ד ה לשון עברית וספרות בסמינר הקיבוצים‪,‬‬ ‫ועבדה כ ע ו ר כ ת בעיתון יומי‪.‬‬ ‫ע ו ס ק ת ב כ ת י ב ה ו מ פ ר ס מ ת רשימות וביקורות בעיתונים שונים‪.‬‬ ‫ס פ ר שיריה הראשון ‪ ,‬״דיוקן״ פורסם בשנת ‪ .1988‬ס פ ד ה האחרון‪ ,‬״ענק‪ ,‬מ ל כ ה ואמן‬ ‫המשחקים״‪ ,‬יצא לאור בשנת ‪.2004‬‬ ‫איה בןינפתלי‬ ‫מנכ״לית ״משואה — המכון ללימודי השואה״ והאוצרת הראשית של המוזיאון‪ .‬בשנים האחרונות‬ ‫היא מובילה את המחקר והפיתוה של התערוכות במוזיאון האינטראקטיבי ב״משואה״‪ ,‬שבמסגרתו‬ ‫הוקמו התערוכה ומרכז המולטימדיה ״שישה מיליון קטגורים״ והתערוכה ״השיח התרבותי ע ל‬ ‫אודות השואה במדינת ישראל״‪ ,‬ש נ פ ת ח ה בראשית ‪ .2005‬איה ב ן ־ נ פ ת ל י היא מ ו ס מ כ ת חחוג‬ ‫להיסטוריח ש ל עם ישראל באוניברסיטת ת ל ־ א ב י ב ‪ .‬פ ר ס מ ח מחקרים ע ל אודות אתר ההרג‬ ‫ה פ ו ר ט התשיעי ש ב ל י ט א ו ע ל ה מ ש ט ר ה היהודית ב ג ט ו ק ו ב נ ח ‪ .‬ח מ ר כ ז ל מ ח ק ר ר ב ־ א ת נ י‬ ‫באוניברסיטת אופסלה‪ ,‬שוודיח‪ ,‬פרסם א ת מחקרה ״שיתוף פ ע ו ל ה והתנגדות ‪ -‬הפורט התשיעי‬ ‫כ מ ק ר ה מבחן״‪.‬‬ ‫מולי גרוג‬ ‫כותב ע ב ו ד ת דוקטור ע ל יד ושם כמייצג נוף זיכרון מ מ ל כ ת י ש ל השואה ו כ ס מ ל ש ל זהות‬ ‫ל א ו מ י ת בישראל ב מ ה ל ק ה לסוציולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים‪.‬‬ ‫ת ח ו ם ה מ ח ק ר שלו הוא גיאוגרפיה ח ב ר ת י ת של מרתבים מקודשים‪ ,‬ועבודותיו הקודמות היו‬ ‫ע ל מודיעין ומצדה‪ .‬פרסם מאמרים רבים ע ל זיכרון והנצחה של השואה‪ ,‬ובהם‪ :‬״מראש מצדה‬ ‫ועד ל ב הגיטו‪ :‬המיתוס כהיסטוריה״‪.‬‬ ‫‪182‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫בתיה ברוטין‬ ‫חוקרת אמנות השואה והנצהת השואה באנדרטאות בארץ ובעולם‪ .‬פרסמה מאמרים רבים בנושא‪.‬‬ ‫עומדת בראש התוכנית להוראת השואה ב מ כ ל ל ת בית ברל‪ .‬עבודת המוסמך שלה‪ ,‬״לחיות עם‬ ‫הזיכרון‪ :‬אנדרטות לזכר השואה בישראל״‪ ,‬עומדת ל ה ת פ ר ס ם בקרוב בהוצאת בית לוהמי הגטאות‪.‬‬ ‫נושא עבודת הדוקטור שלה הוא ״הירושה‪ :‬ת ג ו ב ו ת לשואה של אמנים ישראלים בני ״הדור‬ ‫שני״״‪.‬‬ ‫יעל דר‬ ‫מרכזת את ח ט י ב ת חינוך ותרבות הילד במסגרת לימודי הבי־איי הכללי באוניברםיטת ת ל ־‬ ‫אביב ו מ ל מ ד ת בחוג ל ס פ ר ו ת ו ב מ ס ל ו ל חבי־איי חכללי‪.‬‬ ‫יעל דר היא גם עיתונאית ומרבה ל כ ת ו ב ע ל ספרות ילדים‪ .‬ספרה ״ילדות גרועה‪ ,‬ילדות‬ ‫לוהמת‪ :‬ספרות הילדים העברית ל נ ו כ ה מ ל ה מ ה ושואה ולקראת מדינה״ אמור ל ר א ו ת אור השנה‬ ‫בהוצאת מאגנס‪.‬‬ ‫דני הורוביץ‬ ‫נולד בשנת ‪ 1941‬בפרדם הנה‪ .‬אב לשלושה בנים‪ .‬בוגר האוניברסיטה חעברית בירושלים בחוגים‬ ‫ל ס פ ר ו ת עברית ופילוסופיה ומוסמך אוניברסיטת ת ל ־ א ב י ב באמנויות התיאטרון‪.‬‬ ‫יותר מעשרים והמישה מחזות שלו הועלו ע ל במות הארץ והעולם‪.‬‬ ‫בין מחזותיו ״צ׳ארלי קאצ׳רלי״‪ ,‬שזכה בפרס מסקין‪ ,‬״יאיר״‪ ,‬שזכה בפרס פינסקי‪ ,‬״יום אחד‬ ‫מתעוררים״‪ ,‬שזכה בפרס ברץ‪ ,‬״ילדה וציפור גדולה״‪ ,‬שזכה בפרס עיריית רומא‪ .‬החצגח ״מעשה‬ ‫מ ו פ ל א ״ ) נ כ ת ב בשיתוף עם קלאודיה דלה סטה( בבימויו נבהרה להצגה הטובה ביותר ב פ ס ט י ב ל‬ ‫עכו בשנת ‪ .2000‬בשנת ‪ 1996‬זכה בפרס ראש חממשלח‪ .‬חמחזה ״הדוד ארתור״ תורגם ל ש פ ו ת‬ ‫רבות והוצג בארצות רבות‪ ,‬ובהן צרפת‪ ,‬איטליה‪ ,‬גרמניה וארצות־הברית‪.‬‬ ‫מאיר ויזלטיר‬ ‫נולד ב־‪ 1941‬במוסקבה‪ ,‬ולאחר נדודים בימי מ ל ח מ ת העולם השנייה ע ל ח לארץ עם מ ש פ ח ת ו‬ ‫ב־‪.1949‬‬ ‫בין יצירותיו‪ :1963 :‬״טיול באיונה״‪ ,‬פואמה; ‪ :1967‬״פרק א׳ פרק ב׳״; ‪ :1969‬״מאה שירים״;‬ ‫‪ :1973‬״קח״; ‪ :1976‬״דבר אופטימי‪ ,‬עשיית שירים״; ‪ :1977‬״פנים חוץ״‪ ,‬מ ב ח ר שירים‪:1979 :‬‬ ‫״פגימות״‪ ,‬ל ק ט תרגומי שירח; ‪ :1981‬״מוצא אל חים״; ‪ :1986‬״מכתבים ושירים אחרים״; תרגם‬ ‫לעברית ספרים רבים וכן שישח מחזות של שיקםפיר‪ :‬״מקבת״‪ ,‬״אנטוניוס וקליאופטרה״‪ ,‬״המלך‬ ‫ריצ׳רד השלישי״‪ ,‬״אגדת חורף״‪ ,‬״יוליוס קיסר״ ו״טימון איש אתונה״‪.‬‬ ‫שיריו תורגמו ל ש פ ו ת רבות‪ .‬עוסק גם בעריכת קובצי שירה וכתבי עת וביניהם‪ :‬עריכת‬ ‫הגיליון הראשון של ״גוג — גליונות שירה״; ייסוד ״בסימן קריאה״ עם מ נ ח ם פרי‪ .‬פרסם‬ ‫רשימות בענייני שירה‪ ,‬הברה ואקטואליה בעיתונות הישראלית‪.‬‬ ‫ע ל ה מ ש ת ת פ י ם בשנתון‬ ‫‪183‬‬ ‫רפי וייבדט‬ ‫משורר‪ ,‬מ ת ר ג ם שירה ועורך ספרותי יליד ת ל ־ א ב י ב ו ב ע ל הוצאת ״קשב״‪ .‬כ ת ב כמה ספרי שירה‬ ‫והאהרון שבהם ״פתק אהבה לעולם‪ :‬שירים)‪(2004-1994‬״‪.‬‬ ‫הביא ל ת ו ד ע ה הישראלית את המשוררת הפולנייה ויםלבה שימבורסקה‪ ,‬ששלושה מספריה‬ ‫ת ר ג ם לעברית‪ .‬וייכרט משמש מורה ל ס פ ר ו ת ב ב י ת ־ ס פ ר תיכון‪.‬‬ ‫נתן זך‬ ‫משורר ישראלי‪ ,‬מ ת ר ג ם ומסאי‪ ,‬נולד בברלין שבגרמניה ב־‪ .1930‬ב־‪ 1937‬עלה עם הוריו ארצה‬ ‫וגדל באזור חיפה‪ .‬בשנת ‪ 1967‬נסע לאנגליה לרגל לימודיו ושהה שם א ח ת ־ ע ש ר ה שנה‪ .‬עם‬ ‫שובו נ ת מ נ ה כ פ ר ו פ ס ו ר ל ס פ ר ו ת באוניברסיטת חיפה ‪ .‬זך נחשב בין נושאי הדגל חמרכזיים של‬ ‫השירה העברית המודרנית‪ .‬זך עסק גם בתרגום )שירי המשוררת אלזה לסקר־שילר‪ ,‬מחזות‬ ‫רבים ועוד(‪ .‬הוא ערך כ ת ב י ־ ע ת לשירה ולספרות‪ .‬בשנת ‪ 1995‬זכה בפרס ישראל בשירה עברית‪.‬‬ ‫רבים משיריו הולחנו‪ :‬כי האדם עץ השדה‪ ,‬ציפור שנייה)ראיתי ציפור ר ב ת יופי‪ ,‬כ ש צ ל צ ל ה‬ ‫רעד קולך‪ ,‬איך זה שכוכב‪ ,‬ועוד(‪ .‬מספריו‪ :‬שירים שונים‪ ,‬כ ל ה ח ל ב והדבש‪ ,‬צפונית מזרחית‪,‬‬ ‫אנטי־מחיקון‪ ,‬כיוון שאני בסביבה‪ ,‬מ ו ת אמי‪.‬‬ ‫א ב ו ת ישורון‬ ‫נולד בשנת ‪ 1904‬בעיירה נסכיזש‪ ,‬בווהלין‪ ,‬פולין‪ .‬שמו המקורי הוא יחיאל פרלמוטר‪ ,‬והוא‬ ‫שינה א ת שמו ל ז כ ר הוריו שנספו בשואה‪ .‬פירוש השם‪ :‬האבות‪ ,‬ההורים‪ ,‬ישורון‪ ,‬יראונו‪ ,‬ישגיהו‬ ‫עלינו‪ .‬בשנת ‪ 1925‬ע ל ה לארץ ישראל‪ ,‬ע ב ד כ פ ו ע ל חקלאי‪ ,‬וגם ל מ ד זמן קצר במקווה ישראל‪,‬‬ ‫שם התגורר בתדר אחד עם נתן אלתרמן‪ .‬ה ה ל ל פ ר ס ם שירים עבריים ב כ ת ב העת ״טורים״‪,‬‬ ‫בשנת‬ ‫‪ .1934‬ומאז פרסם כ ל השנים במוספים הספרותיים ו ב כ ת ב י העת‪ .‬ספדו הראשון ״על‬ ‫ח כ מ ת דרכים״ נ ד פ ס בשנת תש״ב‪ .1942 ,‬ע ל הספר ח ת ם עדיין בשמו הראשון‪ .‬ספריו הבאים‪,‬‬ ‫״רעם״)‪ ,(1961‬ו״שלושים עמודים של אבות ישורון״)‪ ,(1965‬״זה שם ה ס פ ר ״ ) ‪ ( 1 9 7 0‬כבר‬ ‫נ ד פ ס ו בשמו החדש‪ .‬עד ל מ ל ה מ ת יום הכיפורים היה אבות ישורון משורר צדדי ונידח‪ ,‬מזולזל‬ ‫ולא נחשב‪ .‬ל א ח ר מ ל ח מ ת יום הכיפורים‪ ,‬ועם פטירתם של משוררים כנתן אלתרמן‪ ,‬אברהם‬ ‫שלונסקי ואחרים‪ ,‬נ ת ג ל ת ה ל פ ת ע שירתו באור אחר‪ .‬אבות ישורון נ פ ט ר ב ת ל אביב ב־‪.1994‬‬ ‫אלה מילךישריף‬ ‫ילידת חיפה‪ .‬ה ח ל ח לחלחין מוזיקה בגיל ‪ .12‬בוגרת האקדמיה למוזיקה ע״ש רובין באוניברסיטת‬ ‫ת ל ־ א ב י ב ב מ ג מ ת הקומפוזיציה‪ .‬יצירותיה מבוצעות בארץ ובאירופה‪ .‬יצירתה ״ואולי השמים‬ ‫ריקים״ לזמרת‪ ,‬קריין ותזמורת מ ב ו ס ס ת ע ל יומן ש כ ת ב אביה ב ת ק ו פ ת מ ל ח מ ת העולם השנייה‪.‬‬ ‫תזמורת סימפונט רעננה ביצעה את היצירה בביצוע בכורה עולמי במרס ‪ .2003‬היצירה זכתה‬ ‫ל ה צ ל ח ה ולשבחים ותורגמה ל כ מ ה שפות‪ .‬לאהרונה כ ת ב ה את האופרה ״צחוק של עכברוש״‬ ‫‪184‬‬ ‫מה היתה ה מ ל ה ״שואה״‬ ‫יהד עם נאוה סמל‪ ,‬ע ל פי ספרה של סמל‪ .‬האופרה ע ל ת ה לראשונה ב־‪ 2005‬וזכתה ל ה צ ל ח ה‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫רוני ס ו מ ק‬ ‫סומק נולד ב־‪ 1951‬בבגדד והועלה לארץ בשנת ‪ .1953‬בצעירותו היה שחקן כדורסל ב ק ב ו צ ת‬ ‫הנוער של מכבי ת ל אביב‪ .‬שמו המקורי היה רוני סומך‪ ,‬אך כ ש ה ת פ ר ס ם שירו הראשון נ פ ל ה‬ ‫ט ע ו ת והשיר חתפרםם ת ח ת השם ״רוני סומק״‪ ,‬ומאז אימץ שם זה‪ .‬סומק ל מ ד ספרות ופילוסופיה‬ ‫יהודית באוניברסיטת ת ל אביב‪ .‬ספרו הראשון ״גולה״ הופיע ב־‪ .1976‬פרסם עוד שבעה ספרי‬ ‫שירה‪ ,‬וכן ספר ילדים ש כ ת ב עם בתו שירלי‪ .‬בשנים האחרונות הוא מ ל מ ד ספרות ומנהה סדנאות‬ ‫ל כ ת י ב ה יוצרת בבית אריאלה‪ ,‬בסמינר הקיבוצים ו ב מ ק ו מ ו ת נוספים‪ .‬ספרו חאחרון ״מהתרת‬ ‫החלב״‪ ,‬יצא לאור בשנת ‪.2005‬‬ ‫אדיה סיון‬ ‫נולד בשנת ‪ 1929‬ב ת ל ־ א ב י ב ‪ ,‬בשם אריה בומשטיין‪.‬‬ ‫בוגר האוניברסיטה העברית בלשון ע ב ר י ת ו ב ס פ ר ו ת ‪ .‬שירת בפלמ״ה‪ ,‬ו ה ש ת ת ף ב מ ל ה מ ת‬ ‫העצמאות‪ .‬ל פ ר נ ס ת ו ע ב ד כמורה ב י ת ־ ס פ ר ‪.‬‬ ‫היה בהבורה הספרותית ״לקראת״ עם משה דור‪ ,‬נתן זך‪ ,‬בנימין הרושובסקי ואחרים‪.‬‬ ‫פרסם ספרי שירח‪ ,‬תרגומים‪ ,‬וספר מ ת ח בשם ״אדוניס״‪ .1992 ,‬כל אלח יצאו לאור ת ח ת שם‬ ‫ח ע ט ״אריח סיון״‪ .‬ל א ח ר מכן‪ ,‬שינה את שמו בתעודת הזהות לשם זח‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1989‬זכה בפרס ב מ ר‬ ‫נאות ס מ ל‬ ‫פ ר ס מ ה א ה ד ־ ע ש ר ספרים ושלושה מחזות‪ .‬במרכז יצירתה עומדים גיבורים ילידי הארץ‬ ‫המתמודדים עם הזחות חישראלית ועם צלקות חעבר‪ .‬חרומן חאחרון שלח ״צחוק של עכברוש״‬ ‫)הוצאת ידיעות אחרונות(‪ ,‬העוסק בזיכרון השואה המועבר בשרשרת הדורות‪ ,‬זכה לשבחי‬ ‫חביקורת‪ .‬לאחרונה עובד ה ס פ ר לאופרה שהולהנה בידי אלה מילך־שריף והיא מ ו ע ל י ת ע ל‬ ‫בימת התיאטרון הקאמרי‪.‬‬ ‫מספריה‪ :‬״כובע זכוכית״‪ ,‬״ראלי מ ס ע מטרה״‪ ,‬״אשה ע ל הנייר״‪ ,‬״מורים חביבאל מ ל מ ד‬ ‫לעוף״‪ ,‬״גרשונה־שונה״‪ ,‬״הילד מאחורי העיניים״‪ ,‬״מי גנב א ת ההצגה״‪ ,‬״ישן הוא ער במקום‬ ‫אחר״‪ .‬יצירותיה תורגמו וראו אור באירופה ובארצות־הברית‪.‬‬ ‫דן פגיס‬ ‫דן פגים נולד בשנת ‪ 1930‬בראדאוץ שבבוקובינה וגדל בוינה‪ .‬בימי מ ל ה מ ת העולם השנייה היח‬ ‫כלוא ב מ ח נ ו ת ריכוז‪ .‬בשנת ‪ 1947‬ע ל ה לארץ עם עליית הנוער ו ה ת ח נ ך בקיבוץ מרחביה‪ .‬הוא‬ ‫ל מ ד בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטה העברית בירושלים‪ .‬בשנת ‪ 1976‬ה ת מ נ ה מרצח בחוג‬ ‫ע ל ה מ ש ת ת פ י ם בשנתון‬ ‫‪185‬‬ ‫ל ס פ ר ו ת עברית באוניברסיטה העברית בירושלים‪.‬‬ ‫שיריו הראשונים הופיעו בשנת ‪ 1949‬בעיתון ״על המשמר״ וספרו הראשון ״שעון הצל״‬ ‫ראה אור בשנת ‪ .1959‬דן פגיס פרסם מחקרים בשירת ימי הביניים ואף כ ת ב לבני הגיל הרך את‬ ‫ה ס פ ר ״הביצה שהתחפשה״ שאותו אף אייר‪ .‬בשנת ‪ 1973‬זכה בפרס ראש ה מ מ ש ל ה ליצירה‪.‬‬ ‫נ פ ט ר בשנת ‪.1987‬‬ ‫עודד פלד‬ ‫עודד פ ל ד נולד בחיפה בשנת ‪ .1949‬מתגורר במושבה ראש פינה‪.‬‬ ‫עודד פ ל ד הוא בן הדור השני לשואה ונחשב ע ל החשובים שבין חמשוררים הישראלים‬ ‫בנושאים אלה‪ .‬בין יצירותיו הידועות ״מכתבים לברגן בלזן״)‪ .(1978‬פ ל ד ערך ספרים רבים‬ ‫וביניהם את ״כתובתי הצהובה״ — אנולוגיה של שירת בני הדור השני)‪ .(1997‬פ ל ד הינו מ ת ר ג ם‬ ‫השוב‪ .‬הוא ה ת פ ר ס ם בשל תרגומיו מ א נ ג ל י ת של יוצרי דור ה״ביט״ המרכזיים וביניהם אלן‬ ‫גינזברג וג׳ק קרואק‪.‬‬ ‫איילה פלריונגרוביץ‬ ‫בוגרת החוג ל ת ו ל ד ו ת האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים‪ .‬מ נ ה ל ת ארכיון הזותי ומנחה‬ ‫סדנאות אמנות במכון ״משואה״‪ .‬מרצה בתחום האמנות והחינוך ב מ ס ל ו ל החינוך ה ב ל ת י ־ פ ו ר מ ל י‬ ‫ובמכון הערבי ב מ כ ל ל ת בית ברל‪.‬‬ ‫מרצה ל ת ו ל ד ו ת האמנות בבית ה ס פ ר לאמנויות הבמה ו ב מ ס ל ו ל ת י א ט ר ו ן ־ מ ה ו ל ב מ כ ל ל ת‬ ‫סמינר הקיבוצים‪ .‬מנהה סדנאות אמנות במסגרת של החינוך הבלתי פורמלי בתכניות של ״ההוויה‬ ‫הישראלית״ ובסוכנות היהודית‪.‬‬ ‫נילי קרן‬ ‫היסטוריונית העוסקת בעיקר בסוגיות החינוכיות העולות מהמפגש בנושא השואה בארץ ובעולם‪.‬‬ ‫מ ש מ ש ת יועצת להוראת השואה וזיכרון השואה במסגרות בין־לאומיות אהדות‪ .‬ד״ר קרן שימשה‬ ‫ראש ההוג להיסטוריה וראש ב י ת ־ ה ס פ ר ללימודים מ ת ק ד מ י ם ב מ כ ל ל ת סמינר הקיבוצים ב ת ל ־‬ ‫אביב‪ .‬בשנים האהרונות היא מ ש מ ש ת גם יועצת א ק ד מ י ת ל״משואה״‪ .‬בין ספריה בעברית‪:‬‬ ‫״רסיסי ילדות — ע ל חינוך בגטו טרזיאנשטט ובאושוויץ־בירקנאו״‪ ,‬וכן ״שואה‬ ‫‪ -‬מ ס ע אל‬ ‫ה ז כ ר ו ך ‪ ,‬ספר לימוד ועיון‪.‬‬ ‫טוביה ריבנר‬ ‫טוביה ריבנר נולד בברטיסלבה‪ ,‬סלובקיה בשנת ‪ .1924‬ע ל ה לארץ בראשית מ ל ה מ ת העולם‬ ‫השניה‪ ,1941 ,‬ל ל א משפהתו‪ .‬ה ת ה נ ך כנער ב כ מ ה קיבוצים‪ .‬השתתף ב מ ל ח מ ת העצמאות‪ .‬ומסוף‬ ‫ה מ ל ה מ ה ועד היום הבר קיבוץ מרהביה‪ .‬היה מודה בבתי ספר ואחר כך מורה ל ס פ ר ו ת כ ל ל י ת‬ ‫באוניברסיטת חיפה‪ ,‬שם הגיע ל מ ע ל ת פרופסור‪ .‬שיריו הראשונים בארץ נ ד פ ס ו בשנת ‪.1953‬‬ ‫‪186‬‬ ‫מה היתה המלה ״שואה״‬ ‫ספר שיריו הראשון‪ ,‬״האש באבן״‪ ,‬יצא לאור בשנת ‪ .1957‬בימים אלה יצא לאור ספרו ״בעקבות‬ ‫ימים‬ ‫‪ -‬מ ב ה ר שירים ‪2005-1957‬״ בהוצאת ״קשב״‪.‬‬ ‫טוביה ריבנר הוא חניך ה ת ר ב ו ת הגרמנית‪ .‬בגרמניה שיריו זוכים להתעניינות מרובה‪ .‬הוא חבר‬ ‫באקדמיה לשירה הגרמנית ובעוד כמה מוסדות ספרותיים גרמניים‪ .‬היה ת ל מ י ד וחבר קרוב של‬ ‫המשוררת לאה גולדברג‪ ,‬ו נ ת ב ק ש ע ל ידי מ ש פ ח ת ה לערוך את עזבונה‪ .‬תרגומיו לגרמנית של‬ ‫יצירות ש״י עגנון קנו להן שם בגרמניה‪.‬‬ ‫בן־ציון תומר‬ ‫נולד ב־‪ 1928‬בעיר בולגוריי בפולין‪ .‬ב מ ל ח מ ת חעולם ח־‪ 2‬חצליחח מ ש פ ח ת ו לברוח לרוסיה‪.‬‬ ‫בן ‪ ,15‬ולאהר ת ל א ו ת רבות‪ ,‬הגיע לארץ יחד עם ק ב ו צ ת ילדים בודדים‪ ,‬שאותרו ונאספו בתום‬ ‫ה מ ל ח מ ה ועלו לארץ דרך טהרן‪ .‬היה חבר קיבוץ רבדים בגוש־עציון ו ב מ ל ח מ ת השהרור נ פ ל‬ ‫בשבי הירדנים‪.‬‬ ‫כ ת ב שירים וכן מהזה בנושא השואה)״ילדי הצל״(‪ .‬בקובץ שיריו ״על קו המשווה״ עורך תומר‬ ‫חשבון נפש‪.‬‬ 187 About the Contributors to the Yearbook Haifa area. In 1967, he went to the U.K. for study and spent eleven years there. Returning to Israel, he was appointed Professor of Literature at the University of Haifa. Zach is one of the leading representatives of modern Hebrew poetry. He has also engaged in translation (the poems of Else Lasker-Schiller, many plays, etc.) and edited journals of poetry and literature. In 1995, he won the Israel Prize for Hebrew poetry. Many of Nathan Zach's poems have been set to music. Examples are "For Man is a Tree of the Field," "A Second Bird (I Saw a Very Beautiful Bird)," When You Rang, Your Voice Trembled," "How Is a Star," etc. His books include Different North by Northeast, Anti-Mehiqon, Because I'm Around, Poems, All the Milk and and My Mother's Death. Honey, What Was That Word "Shoah"? 188 Rafi Weichart A poet, translator of poetry, and literary editor, Rafi Weichert was born in Tel Aviv and is an owner of Keshew Publishers. He has written several books of poetry, of which the most recent is Love Note to the World: Poems (1994-2004). He brought the Polish poet Wistawa Szymborska to the Israeli consciousness by translating three of whose books into Hebrew. Weichert teaches literature at a high school. Meir Wieseltier Born in 1941 in Moscow. He and his family spent the war years wandering and settled in Israel in 1949. Meir Wieseltier's works include "A Walk in Iona" (poem, 1963), Chapter (1967), One Hundred (1976), Interior Poems (1969), Take (1973), Something and Exterior (selected poems, 1977), Defects 1979), Exit into the Sea (1981), and Utters Optimistic, A Chapter the Making of В Poems (a collection of translated poems, and Other Poems (1986). His poems have been translated into many languages. He has also edited poetry collections and periodicals. He edited the premier edition of Gog — Galleys journal Be-Siman of Poetry and established the Kriah in conjunction with Menahem Peri. He has published articles in the Israeli press on themes related to poetry, social affairs, and current events. Avot Yeshurun Born in 1904 in Wolhynia, Poland, as Yechiel Perlmutter, he changed his name in memory of his parents, who perished in the Holocaust. (Avot means "parents" and yeshurun denotes parental supervision and care.) In 1925 he settled in Palestine, performed farm labor, and briefly worked at the Mikve Yisrael agricultural school, where he shared a room with Natan Alterman. In 1934 he began to publish Hebrew poems in the journal Turim; for years afterward he published works in literary supplements and journals. Until the Yom Kippur War, Avot Yeshurun was a marginal poet, far from the mainstream and not highly regarded. After the war, upon the death of poets such as Alterman, Avraham Shlonsky, and others, his poetry was suddenly viewed in a different light. Avot Yeshurun died in Tel Aviv in 1994. His first book, On the Wisdom of Roads, was printed in 1942 under his original name. His next books, R a ' a m (Thunder) (1961), Thirty Pages ofAvoth Yeshurun (1965), and This Is the Name of the Book (1970) carried his new name. Nathan Zach Born in 1930 in Berlin. In 1937, he moved to Palestine with his parents and grew up in the 189 About the Contributors to the Yearbook spelling shown above after a typographical error led to the crediting of his first published poem in this name. He studied literature and Jewish philosophy at Tel Aviv University. In recent years he has taught literature and facilitated creative-writing workshops at Beit Ariella, the Kibbutz Seminary College, and other settings. His first book, G o l a (Exile), appeared in 1976. Since then, he has published seven additional books of poetry and a children's book that he co-authored with his daughter, Shirli. His most recent book, The Milk Underground, was published in 2004. Aryeh Sivan Born Aryeh Bomstein in 1929 in Tel Aviv, Sivan studied Hebrew language and literature at the Hebrew University of Jerusalem, served in the strike forces during Israel's War of Independence, and taught school for a living. He was a member of the "Likrat" literary circle alongside Moshe Dor, Nathan Zach, Benjamin Hrushovsky, and others. Sivan published books of verse, translations, and a suspense novel titled Adonis under his пот de plume, (1992) which he eventually adopted as his official name. Sivan is the 1989 Brenner Prize laureate. Ben Zion Tomer Born in 1928 in Bilguraj, Poland. During World War II, his family managed to escape to Russia. After many hardships, Tomer reached pre-Israel Palestine at age fifteen along with the "Teheran children," a group of orphans who had been gathered toward the end of the war and taken to Palestine via Teheran. A member of Kibbutz Revadim in the Etzion Bloc, he was taken prisoner by the Jordanians during Israel's War of Independence. Ben Zion Tomer has published a collection of poems, On the Equator, Holocaust theme, Children of the and a play on a Shadow. Ayala Wengrovitz-Feller Ayala Wengrovitz-Feller, a graduate of the Department of Art History at the Hebrew University of Jerusalem, is the director of the visual archives and facilitator of art workshops at Massuah Institute. She lectures on the arts and education in the informal education program and the Arab Institute of Beit Berl College, lectures on art history at the School for Stage Arts and at the dance-theater program of the Kibbutz Seminary College, and facilitates informal-education art workshops in Israeli Experience programs and for the Jewish Agency for Israel. What Was That Word "Shoah"? 190 Oded Peled Born in 1949 in Haifa and lives in Rosh Pina. Peled, a second-generation survivor, is one of the most important Israeli poets who writes on the Holocaust theme. His best known works include "Letters to Bergen-Belsen" (1978). He has edited many books, including My Yellow Robe, an anthology of second-generation poetry (1997). Peled is also an important translator who became famous for his translations into Hebrew of the works of main artists of the "Beat Generation," including Alan Ginsberg and Jack Kerouac. IY1 via Riibner Tuvia Riibner, born in 1924 in Bratislava, Slovakia, settled in pre-Israel Palestine in 1941 without his family. Schooled on several kibbutzim, he took part in the War of Independence. At the end of the war he joined Kibbutz Merhavia, where he remains to this day. After teaching in several schools, he taught general literature at the University of Haifa, where he eventually earned a professorship. Riibner is a scion of German culture whose poems attract immense interest in Germany, He is a member of several German literary institutes including the German Academy of Poetry. He was a student and close friend of the poet Leah Goldberg, whose family asked him to edit her posthumous works. Riibner became famous in Germany due to his translations into German of the works of S. Y. Agnon. His first poems were published in Israel in 1953; his first book of poetry, The Fire in the Stone, appeared in 1957. Recently his last book was published: "Traces of Days — Selected Poems 1957-2005", by Keshev Publishing House for Poetry. Nava Semel Nava Semel has published eleven books and three plays. Her works center on Israel-born heroes who contend with the Israeli identity and the scars of the past. Her most recent novel, The Rat Laughs (Yedioth Ahronoth), which deals with the intergenerational transmission of Holocaust remembrance, won the critics' plaudits. Recently the book was reworked in the form of an opera, with music by Ella Milch-Sheriff, and is being performed by Cameri Theatre. Nava Semel's books include A Hat of Glass, Night Games, Bride on Paper, Flying Becoming Gershona, The Child behind the Eyes, Who Stole the Show, and Awake in My Lessons, Sleep. Her works have been translated and published in Europe and the United States Roni Somek Born in 1951 in Baghdad, Somek emigrated to Israel in 1953. As a teenager, he played basketball for the Maccabi Tel Aviv youth squad. His original name was Roni Somekh, but he adopted the 191 About the Contributors to the Yearbook Festival in Jerusalem. Recently he directed the play Boris Spielman's Theatre. His filmscripts include Stretcher March Comeback at the Haifa (1975), Transit (1980), and The Shower (1998); the last-mentioned won first prize for short drama at the Ninth International Festival of Film and Video in Jerusalem, first prize at the Kat Festival in Tel Aviv, first prizes at festivals in Uruguay and Chile, and a citation at the Krakow Festival in Poland. Nili Keren Dr. Nili Keren is a historian who deals mainly with the educational issues that surface from the encounter with the Holocaust in Israel and abroad. She serves as an advisor on teaching the Holocaust and Holocaust remembrance in several international settings. She headed the Department of History and the School of Advanced Studies at the Kibbutz Seminary College in Tel Aviv. In recent years she has also been an academic consultant for Massuah. Her books in Hebrew include Sprinkles Birkenau of Childhood and a textbook titled Holocaust — Education in Theresienstadt — A Voyage to Ghetto and Auschwitz- Memory. Ella Milch-Sheriff Born in Haifa, Ella Milch-Sheriff began to compose music at the age of twelve and is a graduate of the Rubin Academy of Music at Tel Aviv University, majoring in composition. Her works have been performed in Israel and Europe. Her work "Can Heaven Be Void?" for female voice, narrator, and orchestra is based on a diary that her father kept during World War II. The Simphonet Ra'anana Orchestra performed it in its world premier in March 2003. Successful and praised, the work was translated into several languages. Her recent opera, The Rat Laughs, created in conjunction with Nava Semel on the basis of a book by Semel, made a rousingly successful premier in 2005. Dan Pagis Born in 1930 in Radauti, Bukovina, and raised in Vienna, he spent part of World War II in a concentration camp. In 1947 he moved to pre-Israel Palestine under the Youth Aliyah program and was schooled at Kibbutz Merhavia. Subsequently he attended the Kibbutz Seminary College and the Hebrew University of Jerusalem. In 1976, the Hebrew University appointed him as a lecturer at its department of literature. Pagis'firstpoems appeared in 1949 in the newspaper Al Hamishmar; Shadow Dial, hisfirstbook, The was published in 1959. Pagis also published studies on medieval poetry and wrote a novel for young children, The Egg That Disguised Itself, that he also illustrated. In 1973, he won the Prime Minister's Prize for Creative Art. Dan Pagis died in 1987. What Was That Word "Shoah"? 14: Mooli Brog Mooli Brog, a doctoral candidate in sociology at the Hebrew University of Jerusalem, is writing a dissertation on Yad Vashem as representative of the landscape of state remembrance of the Holocaust and an emblem of national identity in Israel. In his field of research, the social geography of sanctified spaces, he has also written about Modi'in and Massada. He has published many articles on Holocaust remembrance and commemoration, including "From the Top of Massada to the Bottom of the Ghetto: Myth as History." Batya В rutin Batya Brutin has researched and published many articles on Holocaust art and monumental commemoration in Israel and abroad. She also heads the Holocaust Education Center at Beit Berl College. Her master's thesis, "Living with the Memory: Holocaust Remembrance Monuments in Israel," will soon be published by the Ghetto Fighters' House. The topic of her Ph.D. dissertation is "The Legacy: Responses to the Holocaust by 'Second Generation' Israeli Artists." Yael Dar Yael Dar coordinates the Children's Education and Culture Division of the General Baccalaureate Studies program at Tel Aviv University. She teaches literature in the program and is also a journalist and a prolific author of children's literature. Her book, Bad Childhood, Belligerent Childhood: Statehood, Hebrew Children's Literature in View of War, Holocaust, and the D r i v e for is forthcoming this year by Magnes Press. Danny Horowitz Born in 1941 in Pardes Hannah. A father of three, he holds a B.A. in Hebrew literature and philosophy from the Hebrew University of Jerusalem and an M.A. in theatrical arts from Tel Aviv University. More than twenty-five plays by Horowitz have been performed in Israel and abroad. They include Cherley Kacherley (winner of the Meskin Prize, Yair (winner of the Pinski Prize), One Day They Wake Up (winner of the Bertz Prize, A Girl and and a Big Bird (winner of the Rome Prize). The play A Wondrous Deed (written in conjunction with Claudia Delia Setta and directed by Horowitz) was chosen as the best play at the 2000 Acre Festival. In 1996, Horowitz was awarded the Prime Minister's Prize. His play Uncle Arthur has been translated into many languages and performed in France, Italy, Germany, the United States, and many other countries. His play Yossele Golem was performed at La Mamma Theater in New York and the Israel About the Contributors to the Yearbook Leah Aini The daughter of a Holocaust-survivor father from Salonika and a mother from the nomadic Aramaic-speaking Jewish community, the Nash Didan, Leah Aini was raised in Bat Yam, a suburb of Tel Aviv. She studied Hebrew language and literature at the Kibbutz Seminary College and has publishedfivebooks of prose for adults,fivechildren's books, and two collections of poetry. In herfirstbook, Summer Heroes (1991), Aini describes a feminist world amidst the ambiance of south Tel Aviv-Yafo. In her short-story collection The Persecuted (1997), she unfolds a schismatic Israeli love story against the backdrop of a power-centric society that alienates itself to the "other." This theme recurs in her satirical novel Ashtoret (1999), which describes the process of moral decline of the defiled State of Israel, which, ostensibly in the name of Zionism, refuses to maintain a more democratic, equal, and just society than the one it has. The book was banned for reading in libraries. Her most recent book is Giant, Queen, and the Master of Games (Hakibbutz Hameuhad, 2004). Aya Ben-Naftali Aya Ben-Naftali is Director General of Massuah Institute for Holocaust Studies and the chief curator of its museum. In recent years, she has been directing research and development of exhibitions at the Massuah interactive museum. In the context of her work, Massuah established the "Six Million Accusers" exhibition and multimedia center and the exhibition "The Holocaust and the Israeli Cultural Discourse" exhibition, which opened in early 2005. Aya Ben-Naftali holds an M.A. in Jewish History from Tel Aviv University. She has published studies on the Ninth Fort killing site in Lithuania and on the Jewish police in the Kovno (Kaunas) ghetto. The Center for Multiethnic Research at Uppsala University, Sweden, published her study, "Collaboration and Resistance — the Ninth Fort as a Test Case." What Was That Word "Shoah"? 194 Aharon Appelfeld wrote in an article that appeared in the weekend supplement of the newspaper Ha'aretz on March 18, 2005: [ . . . ] In the Holocaust, Holocaust absorption, the Jew was tested in all domains and assimilation. It took many years have done inside us. Only now has the psyche have to expunge the h o r r o r from the domain that of the inner and the meaningful. of enormous of the psyche. The years were not only years of terror but also years of numbers ans laid the foundation and generalized and installed to digest what the begun to assimilate of the general The Holocaust rhetoric. contemplation, horrors [it]. Now we and the abstract to must not be left in the The witnesses the roof; now the time of creative has come. The time to reduce the terror to spectacles realm and the his tori- and words has endeavor come. The editorial board thanks all the contributors for their contributions and hopes that the Yearbook will add another level to the structure of our efforts to shape the memory of the Holocaust from the perspective of respect for its victims and its survivors. Nili Keren 1. Gubar, Susan, Remembering What One Never Knew - Poetry after Aushwitz, Bloomington, 2004. 195 Foreword to the 2005 Massuah Yearbook During thefirsttwo decades, the Holocaust was also "mobilized" by artists for the collective national goals of the time; many works invoked the Holocaust in the service of the contemporaneous national ethos. Eventually, however — mainly after of the Eichmann trial — the survivors of the Holocaust, whose own stories reflected the personal, human voice that lies between history and art, stood up. In the Israeli education system, too, the public and personal aspects of the matter were integrated into a space that lay between studying history and encountering Holocaust survivors and listening to their personal stories. In the years to come, however, those who witnessed the experience will pass on. Historiography alone will not be able to keep the memory alive. The imperative of sustaining memory will belong largely to the culture at large and, in particular, to Israeli culture. This Yearbook, devoted entirely to the cultural discourse about the Holocaust in Israel, expresses several aspects of that exceedingly broad domain known as culture. Our interest, however, lies beyond merely trying to acquaint ourselves with these cultural domains and their ways of coping with the topic. It also includes, perhaps chiefly, an examination of the importance of the cultural discourse as an educational tool that attempts to cope with the memory of the Holocaust and make it meaningful and relevant for the world of young Israelis. The Yearbook is a direct continuation of an exhibition that opened at Massuah in 2005 on the memory of the Holocaust in the Israeli cultural discourse. The title of this book, What That Word "Shoah"...? Was was borrowed from the title the exhibition, which, in turn, was culled from Meir Wieseltier's poem of the same name. The exhibition and the Yearbook offer Hebrew poetry, literature, plastic arts, cinematic art, theater, and commemoration in rituals and monuments an opportunity to express themselves. Scattered throughout the book are also several works that serve merely as examples of the enormity of artistic endeavor on the Holocaust theme. The Yearbook reflects yet another facet of Massuah's educational approach, which permanently integrates cultural activity with work among young people about questions related to the shaping of their memory of the Holocaust, whether their families were or were not affected by the events of the time. The contributing authors include Aya Ben-Naftali, Massuah's exhibition curator; Dr. Batya Brutin, a researcher of the arts; Molly Brog, a scholar in thefieldof commemoration; Dr. Yael Dar, a researcher of children's literature; Liat Stier, a researcher of history and cimena; Ella Sherif, musicologist and composer; Dr. Nili Keren; a researcher of the Holocaust and education, Ayala Feller, a scholar of arts and education; Nava Semel, an author; and Danny Horowitz, a playwright and scholar of the theater. Foreword to the 2005 Massuah Yearbook In 1949, Theodor Adorno penned a sentence that has become so familiar: "Writing poetry after Auschwitz is barbaric... " A short time later, however, after the publication of Paul Celan's poem "Death Fugue," Adorno recanted: "It may have been a mistake," he said, "to say that after Auschwitz it is no longer possible to write poetry." In her book Remembering 1 What One Never Knew — Poetry after Auschwitz, Susan Gubar, the literary and cultural scholar, attempts to prove that any form of Holocaust remembrance that wishes to sustain an active presence in culture needs manipulation at the level of poetry and art. If the point of departure in the testimonies of first-generation survivors was the unbridgeable gulf between "there" and "here," the in-between testimonies of the second and third generations are typified by a stunning wealth of representations that attempt to bridge the gap, even though in practice they sometimes actually widen the yawning abyss between history and fiction. As the Holocaust story was handed on, it was transformed into imagery and has been translated into fiction and rhetoric. Thus, Gubar argues, many participants in the Holocaust discourse in recent years have become "memory thieves" who profiteer, in terms of rhetoric and media attention, from suffering and anguish. Gubar claims that poets, authors, and other creative artists play the role of "authorized witnesses," of agents — representatives of those who have departed. Primo Levi, speaking of himself, attested that as someone who had been there and back he was duty-bound to speak out for those who had not returned. In contrast, most creative artists with whom Gubar is concerned try to concoct memory from an experience that they had never undergone. These artists attempt to revive, as it were, the voices of those interred in the tomb of history. Israeli culture and Israeli creative artists have been contending with these issues since the end of World War II and, to some extent, even during it. There is hardly a cultural medium that has not attempted to respond to the catastrophe at some level, be it general or personal. However, until the complex skein of the events was unfurled and the history was mapped — a mapping that creates generalization — there was no worthy setting for an artistic-cultural discourse, which is by nature emotional, intimate, and personal. Contents Nili Keren - Foreword 7 Aya Ben-Naftali - What Was That Word "Shoah"? The Holocaust and the Israeli Cultural Discourse Nava Semel - Three Pictures and One more 10 27 Ella Milch Sherif - Writing Poetry after Auschwitz - Expressions of the Holocaust in Israeli Music 30 Yael Dar - Under the Protection of Time: Third-Generation Holocaust Survivors in New Holocaust Books for Children Danny Horowitz - "Uncle Arthur: A Play" (based on Gabriel Dagan) 53 69 Liat Livni-Stier - How They Looked: Representation of Holocaust Survivors in Israeli Cinema in the late 1940s 80 Moolly Brog - "A Stone from a Wall Shall Cry Out": Monumental Commemoration of the Holocaust in the Israeli Landscape Batya Brutin - From the Fringes to the Center - the Holocaust in Israeli Art 93 110 Nili Keren - The Holocaust as a Play within a Play: Marginal Notes on the Play "Uncle Arthur" 139 Pictures File I-XVI Selections of Israeli Poetry 145 Rafi Weichart - To Receive Letters from There: A Few Words in the Margins of the Selection of Poems 153 Ayala Wangrovitz-Feller - Signals and Images: Art Workshops as Elements in an Educational Process - Use of Visual and Verbal Images 157 New Contributions to the Bookshelf - list of books 171 About Our Contributors 181 About Our Contributors (English) 193 Nili Keren - Foreword (English) 196 What Was That Word "Shoah"? The Holocaust and the Israeli Cultural Discourse Studies and Creative Works Vol. 33 Editor: Nili Keren Massuah Institute for Holocaust Studies, Tel Yitzhak Ministry of Defence - Publishing House 2005 What Was That Word "Shoah"? Editor: Nili Keren ‫שנתון ״ מ ש ו א ה ״ ‪ 2005‬מ ו ק ד ש ל ש י ה ה ת ר ב ו ת י על ה ש ו א ה‬ ‫בהברה‬ ‫ה י ש ר א ל י ת מאז שנות ה א ר ב ע י ם ועד ל י מ י נ ו אלה‪.‬‬ ‫היצירה ה י ש ר א ל י ת נתנה ביטוי ר ה ב ‪ ,‬ע מ ו ק ו מ ג ו ו ן לזיכרון‬ ‫ה ש ו א ה ו ל ת ו ד ע ת ה ‪ ,‬ו ה ש נ ת ו ן מ ב י א ל פ נ י ה ק ו ר א י ם רק את‬ ‫מקצת‬ ‫ההיבטים‬ ‫השונים‬ ‫של יריעה‬ ‫רהבה‬ ‫ו מ ר ת ק ת זו‪.‬‬ ‫השנתון מ ה ו ו ה ה מ ש ך ו ה ש ל מ ה ל ת ע ר ו כ ה ש נ פ ת ת ה ב ת ה י ל ת‬ ‫השנה‬ ‫ב ״ מ ש ו א ה ״ ‪ -‬ה מ כ ו ן ל ל י מ ו ד י ה ש ו א ה ב ת ל יצהק‪,‬‬ ‫ה ע ו ס ק ת בנושא ו מ ש מ ש ת כלי ר ב ‪ -‬ע ו צ מ ה ב ע ב ו ד ה ה ה י נ ו כ י ת‬ ‫הנעשית‬ ‫ב״משואה״‬ ‫והרלבנטיות‬ ‫ומתמודדת‬ ‫שלו לדורות הבאים‪.‬‬ ‫עם‬ ‫זיכרון‬ ‫השואה‬