1. No category

‫מרטין היידגר‬
‫‪‬‬
‫מקורו של מעשה האמנות‬
‫מקור‪ ‬משמעו כאן זה שממנו ובזכותו דבר הוא מה שהוא וכפי שהוא‪ .‬את מה שדבר‪-‬מה הנו‬
‫כפי שהנו‪ ,‬נכנה בשם מהות‪ .‬מקורו של דבר‪-‬מה הוא מוצא מהותו‪ .‬השאלה על אודות מקורו של‬
‫מעשה האמנות מתחקה אחר מוצא מהותו‪ .‬בהתאם לדעה המקובלת המעשה נובע מפעילותו של‬
‫האמן ובזכותה‪ .‬אולם‪ ,‬בזכות מה ומנין האמן הוא מה‪ ‬שהוא הנו? בזכות המעשה; העובדה כי‬
‫מעשה מעלה את קרנו של הרב‪-‬אמן‪ ,‬פירושה‪ :‬רק המעשה מאפשר לאמן להופיע כרב‪-‬אמן של‬
‫האמנות‪ .‬האמן הוא מקור המעשה‪ .‬המעשה הוא מקור האמן‪ .‬האחד אינו ללא האחר‪ .‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬אף אחד משניהם אינו תומך לבדו בשני‪ .‬האמן והמעשה הנם כשלעצמם‪ ,‬ובזיקתם‬
‫ההדדית ‪ -‬בזכות גורם שלישי שהוא הראשון במעלה‪ ,‬היינו הגורם ההוא שממנו קיבלו האמן‬
‫ומעשה האמנות את שמם‪ :‬האמנות‪.‬‬
‫כשם שהאמן הוא בהכרח מקור למעשה באופן שונה מאשר המעשה הוא מקור לאמן‪ ,‬כך‬
‫באופן שונה אף יותר האמנות היא ללא ספק מקור לאמן ועל אחת כמה וכמה למעשה‪ .‬אולם‪,‬‬
‫כלום כלל יכולה האמנות להיות מקור? היכן ישנה האמנות? וכיצד? האמנות‪ ,‬זו אינה אלא מילה‬
‫גרידא‪ ,‬ששום דבר ממשי אינו הולם אותה יותר‪ .‬ייתכן והמילה נחשבת לייצוג קיבוצי שבו אנו‬
‫ממקמים את הגורמים הבלעדיים באמנות שהם ממשיים‪ :‬המעשים והאמנים‪ .‬גם אילו המילה‬
‫'אמנות' תסמן יותר מאשר ייצוג קיבוצי‪ ,‬מכל מקום הדבר שאליו אנו מתכוונים במילה 'אמנות'‬
‫– לא יוכל להיות אלא על יסוד ממשותם של מעשים ואמנים‪ .‬או שמא המצב הפוך? כלום אין‬
‫מעשים ואמנים אלא בתנאי שהאמנות הנה‪ ,‬היינו כמקורם?‬
‫תיפול ההכרעה באשר תיפול‪ ,‬השאלה על אודות מקורו של מעשה האמנות הופכת לשאלה על‬
‫אודות מהות האמנות‪ .‬אולם כיון שאין להכריע בעניין עצם קיומה של האמנות ואופן קיומה‪,‬‬
‫ננסה למצוא את מהות האמנות במקום שבו ללא ספק שולטת האמנות באופן ממשי‪ .‬במעשה‪-‬‬
‫האמנות ֹשֹו ָרה האמנות כהווייתה‪ 1.‬אולם‪ ,‬מהו מעשה אמנות? וכיצד הוא הנו?‬
‫ערה [‪,]Lichtung‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬הניסיון (‪ )1935/37‬אינו מספק עקב שימוש לא הולם בשם 'אמת' למ ֶ‬
‫ֱרה [‪ .]das Gelichtete‬השוו ”‪ “Hegel und die Griechen‬בתוך‪:‬‬
‫שנשמר מאחורי הקלעים‪ ,‬ואף ל ֶנע ָ‬
‫‪ ,Wegmarken‬עמ' ‪ 268‬ואילך; ”‪“Das Ende der Philosopophie und die Aufgabe des Denkens‬‬
‫בתוך‪ , Zur Sache des Denkens, :‬עמ' ‪ 77‬הערה‪ – .‬אמנות‪ :‬העלאה‪-‬אל‪-‬פני‪-‬השטח [‪:Her-vor-bringen‬‬
‫ערה‬
‫מילולית הבאה‪-‬קדימה‪ .‬המובן השגור הוא 'הפקה'‪ .‬ראה בהמשך עמ' ??] שנדרשת באירוע‪-‬השייכות למ ֶ‬
‫של ההסתרה העצמית – הטמנה‪-‬בהשבה בתצורה [‪.]Ge-bild‬‬
‫[הערות היידגר מסומנות בכוכביות‪ .‬הערות המתרגם תופענה בסוגריים מרובעות בתוך הטקסט או בהערות‬
‫ממוספרות‪ .‬היידגר משתמש במילה ‪ – Kunstwerk‬מעשה אמנות ‪( -‬יצירת אמנות‪ ,‬עבודת אמנות) על מנת‬
‫להדגיש את ההיבט היוצר המעשי ביצירתו של מעשה האמנות‪ .‬בכל יצירת מעשה כלול ממד יוצר הנע בין‬
‫היצירתי ליצרני)‪ .‬לעתים היידגר משתמש בביטוי המקוצר ‪ – Werk‬מעשה – שמשמעותו בכל המקרים היא‬
‫'מעשה אמנות'‪ .‬בהתאם להקשר תרגמתי את המילה ‪' Werk‬מעשה' או 'מעשה אמנות'‪ .‬היכן שההקשר חד‪-‬‬
‫משמעי תרגמתי 'מעשה'‪].‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬הדיבור על 'מקור' מטעה [‪ :Ursprung‬באופן מילולי 'זינוק‪-‬בראשיתי'‪ .‬ראה בהמשך‬
‫עמ' ??]‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬מי שהוא הנו‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬שישנה האמנות [‪.]Es die Kunst gibt‬‬
‫‪ :west 1‬צורת פועל לא‪-‬מקובלת של שם העצם ‪( Wesen‬מהות)‪ .‬הפועל המקובל ‪ herumwesen‬פירושו 'לשוטט'‪.‬‬
‫תרגום 'מילולי'‪ ,‬אם אפשר לקרוא לו כך‪ ,‬היה יכול להיות‪ :‬משוטט‪-‬במהותו‪ .‬בשדה הסמנטי המייחס את‬
‫‪1‬‬
‫מהי האמנות – אנו אמורים להסיק זאת מתוך מעשה האמנות‪ .‬מהו המעשה – לא נוכל‬
‫ללמוד זאת אלא מתוך מהות האמנות‪ .‬כל אחד יבחין ללא קושי שאנו נעים במעגל‪ .‬כיון שמעגל‬
‫זה הוא הפרה של כללי הלוגיקה‪ ,‬ההיגיון המקובל תובע להימנע ממנו‪ .‬מהי אמנות – עולה סברה‬
‫כי בניתוח השוואתי של מעשי אמנות קיימים אפשר לקבל מהם תשובה‪ .‬אולם‪ ,‬אם מלכתחילה‬
‫איננו יודעים מהי אמנות‪ ,‬כיצד נוכל להיות בטוחים שבהתבוננות כזו אכן התבססנו על מעשי‬
‫אמנות? אולם‪ ,‬כשם שליקוט מאפיינים במעשי אמנות קיימים אינו מניב את מהות האמנות‪ ,‬כך‬
‫נכשלת גזירתה ממושגים נעלים יותר; כי גם הגזירה הזו התמקדה מראש באותן הגדרות שדי‬
‫בהן כדי שמה שמראש נחשב בעינינו למעשה אמנות יוצג על‪-‬ידן בפנינו ככזה‪ .‬אולם‪ ,‬באופן דומה‬
‫ליקוט המאפיינים ביש מצוי והגזירה מעקרונות הם בלתי אפשריים‪ .‬נקיטה של צעדים כאלה‬
‫אינה אלא הונאה עצמית‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬עלינו לנוע במעגל ולהוציאו לפועל‪ .‬הוא לא תחליף ארעי ואף לא חיסרון‪ .‬ההליכה בנתיב‬
‫הזה היא עוצמתה של ההגות‪ ,‬והשהייה בנתיב הזה היא משתה הגותי‪ ,‬בתנאי שההגות היא‬
‫אּומנות‪ .‬גם הצעד העיקרי מהמעשה אל האמנות‪ ,‬בהיותו הצעד מהאמנות אל המעשה‪ ,‬הוא‬
‫מעגלי‪ ,‬וגם כל צעד מהצעדים שאנו מנסים חג במעגל הזה‪.‬‬
‫כדי לאתר את מהות האמנות ששולטת ממש במעשה‪ ,‬נפקוד את המעשה האמיתי ונשאל את‬
‫המעשה‪ :‬מה הוא? וכיצד הוא הנו?‬
‫כל אחד מכיר מעשי אמנות‪ .‬מבנים‪ 2‬ותמונות‪ 3‬נקרים בדרכינו בכיכרות ציבוריות‪ ,‬ותמונות‬
‫תלויות בכנסיות ובבתים פרטיים‪ .‬אוספים ותערוכות משמשים אכסניות למעשי אמנות משפע‬
‫עידנים ועמים שונים‪ .‬אם נתבונן במעשים ונתמקד בממשותם שנותרה ללא רבב‪ ,‬ותוך כדי כך לא‬
‫נטפח תקוות שווא‪ ,‬אזי יתברר‪ :‬מעשי האמנות קיימים בטבעיות כפי שקיימים גם דברים‬
‫אחרים‪ .‬התמונה תלויה על הקיר בדומה לרובה ציד או כובע‪ .‬ציור ‪ -‬למשל אותו ציור של ואן גוך‬
‫המציג זוג נעלי איכרים ‪ -‬נודד מתערוכה אחת לשנייה‪ .‬משלוח יצירות דומה להובלת פחם מאזור‬
‫הרּוהר וגזעי עץ מהיער השחור‪ .‬בעת מסע מלחמה נארזו בתרמיל כלי הרחצה יחד עם המנוניו של‬
‫הלדרלין‪ .‬הקוורטטים של בטהובן מונחים במחסני ההוצאה לאור כפי שמונחים תפוחי האדמה‬
‫במרתף‪.‬‬
‫בכל מעשי האמנות קיימת מידה דברית‪ 4‬כזו‪ .‬מה כבר יכלו הם להיות בלעדיה? אולם ייתכן‬
‫שנרתע מהשקפה כזו על אודות המעשה – השקפה שטחית וגסה במידה לא מבוטלת‪ .‬ייתכן‬
‫שבייצוגים כאלה של מעשה האמנות חשים בנוח חברת ההובלה או המנקה במוזיאון‪ .‬עלינו‬
‫להתייחס למעשים כפי שנתקלים בהם אלה שחווים אותם ושנהנים מהם‪ .‬אולם‪ ,‬אף החוויה‬
‫האסתטית המהוללת אינה יכולה להתעלם מהמידה הדברית שבמעשה האמנות‪ :‬האבני הנו‬
‫הפועל ‪ wesen‬לשם העצם ‪( Wesen‬מהות) אפשר לתרגם‪ :‬שורה‪-‬כמהותו‪ .‬בשדה הסמנטי המייחס את הפועל‬
‫‪ wesen‬לפועל ‪ anwesen‬במובן של לנכוח או להנכיח אפשר לתרגם‪ :‬שורה‪-‬בנוכחותו‪ .‬ראה בהמשך הערות ‪,12‬‬
‫‪.17‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪ :Bauwerke‬מעשי בנייה‪.‬‬
‫‪ :Bildwerke‬מעשי ציור‪ .‬יצירות אמנות‪.‬‬
‫‪ :Dinghafte‬אופי דברי‪ ,‬אלמנט דברי‪ ,‬ממד דברי‪ .‬היידגר ישוב להגות בדבר לאור דוגמאות של כד וגשר‪ .‬כל‬
‫דבר יוצר מידה מטאפיזית ראויה לו‪ .‬הכד נוצר את הריק‪ .‬הגשר אם אינו מאבד את מידתו המטאפיזית‪,‬‬
‫מאפשר השתכנות לאדם‪ .‬היידגר מעלה את האפשרות שמעשה האמנות יאבד את מידתו המטאפיזית‪ .‬ייתכן‬
‫ולא יתקיים הבדל מטאפיזי בין מקדש‪ ,‬ציור‪ ,‬כד‪ ,‬גשר‪ ,‬תחנת כוח‪ ,‬אתר תיירות‪ .‬מידתם המטפיזית עשויה‬
‫להיקבע על ידי ההיצב‪ .‬כל דבר מתמקם באמת של היישות בהתאם אליה ובהתאם למידתו המטאפיזית‪.‬‬
‫אמת היישות והמידה המטאפיזית של הדבר קובעות את האפשרות של הדבר לפתוח מיפתח‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫במבנה‪ .‬העצי הנו בתחריט העץ‪ .‬הצבעוני הנו בציור‪ .‬הקולי הנו במעשה האמנות הלשוני‪ 5.‬הצלילי‬
‫הנו במעשה האמנות הטונלי‪ 6.‬עד כדי כך המידה הדברית טבועה במעשה האמנות‪ ,‬עד שאין‬
‫ברירה אלא מוטב לומר את ההפך‪ :‬המבנה הנו באבן‪ .‬תחריט העץ הנו בעץ‪ .‬הציור הנו בצבע‪.‬‬
‫מעשה האמנות הלשוני הנו בקול‪ .‬מעשה האמנות המוזיקלי הנו בצליל‪ 7.‬זה מובן מאליו – נשיב‬
‫בתגובה‪ .‬בוודאי‪ .‬אולם‪ ,‬מהי אותה מידה דברית מובנת מאליה במעשה האמנות?‬
‫ייתכן ומיותר ואף מבלבל להתחקות אחר המידה הדברית‪ ,‬כי מעשה האמנות הוא עוד דבר‪-‬‬
‫מה אחר מעבר למידה הדברית‪ .‬הדבר‪-‬מה האחר שבמעשה מהווה את האמנותי שבו‪ .‬ובכן‪,‬‬
‫מעשה האמנות הוא דבר שהוכן בעיבוד יצרני‪ ,‬אך נאמרת בו אמירה נוספת מעבר למה שהדבר‬
‫גרידא הנו בעצמו‪ .]allo agoreuei[ άλλο άγορεύει ,‬המעשה מפגיש אותנו בגלוי עם משהו אחר‪,‬‬
‫הוא חושף משהו אחר; הוא אלגוריה‪ .‬אל הדבר שהוכן בעיבוד יצרני מצורף במעשה האמנות עוד‬
‫משהו אחר‪ .‬צירוף נקרא ביוונית ‪ . ]symballein[ ζσμβάλλειν‬המעשה הוא סמל‪.‬‬
‫אלגוריה וסמל מספקים את מסגרת הייצוגים שבמסלולה נע זה זמן רב האפיון של מעשה‬
‫האמנות‪ .‬מכל מקום‪ ,‬המידה האחת במעשה החושפת מידה אחרת‪ ,‬המידה האחת המצטרפת אל‬
‫מידה אחרת‪ ,‬זוהי המידה הדברית שבמעשה האמנות‪ .‬לרגע נדמה שהמידה הדברית במעשה‬
‫האמנות היא כמו התשתית שבתוכה ומעליה מוקמת המידה האחרת והמובהקת‪ .‬ומה שעושה‬
‫האמן באופן מובהק באּומנותו – האין זו אותה מידה דברית שבמעשה?‬
‫אנו נשאף לא להחמיץ את ממשותו המיידית והמלאה של מעשה האמנות; כי גם את האמנות‬
‫הממשית לא נגלה בו אלא בדרך הזו‪ .‬לפיכך‪ ,‬תחילה עלינו לרכז את מבטנו במידה הדברית‬
‫שבמעשה‪ .‬לשם כך נחוץ שנדע בבהירות מספקת מהו הדבר‪ .‬רק לאחר מכן נוכל לומר‪ ,‬האם‬
‫מעשה האמנות הוא דבר‪ ,‬אך דבר שנדבק אליו עוד משהו אחר; רק אז ניתן להכריע‪ ,‬האם‬
‫המעשה ביסודו הוא משהו אחר‪ ,‬ולעולם לא דבר‪.‬‬
‫הדבר והמעשה‬
‫‪8‬‬
‫מהו באמת הדבר‪ ,‬ככל שהוא דבר? כשאנו שואלים כך‪ ,‬נרצה להתוודע אל יישותו הדברית‬
‫(הדבריּות‪ )9‬של הדבר‪ .‬המשימה היא להתנסות במידה הדברית של הדבר‪ .‬לשם כך הזירה שבה‬
‫נכלל כל יש‪ ,‬שאליו מזה זמן רב אנו פונים בשם 'דבר'‪ ,‬חייבת להיות מוכרת לנו‪.‬‬
‫האבן על הדרך היא דבר ואף רגב האדמה בשדה‪ .‬הכד הוא דבר ואף הבאר על אם הדרך‪ .‬אולם‬
‫מהו דינם של החלב בכד ומי הבאר? אף אלה דברים‪ ,‬בתנאי שהענן בשמיים והחוח בשדה‪ ,‬בתנאי‬
‫שהעלה ברוח הסתיו והנץ מעל היער נקראים כראוי לשמם – דברים‪ .‬אכן‪ ,‬כל זה חייב להיקרא‬
‫דבר אם מצמידים שם זה אף למשהו‪ ,‬שבניגוד לדברים שמנינו זה עתה אינו מראה את עצמו‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬אינו מופיע‪ .‬לפי קאנט‪ ,‬דבר כזה שאינו מופיע בעצמו‪ ,‬היינו "דבר כשלעצמו"‪ ,‬הוא‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫‪ :Sprachwerk 5‬מעשה ספרותי‪ ,‬יצירה ספרותית‪ ,‬יצירה לשונית‪.‬‬
‫‪ 6‬אפשרות אחת לבטא את המובן היישותי של האוגד בסדרת הפסוקים הזו‪ :‬האבני חקוק במבנה‪ ,‬העצי טבוע‬
‫בתחריט העץ‪ ,‬הצבעוני קורן‪/‬זוהר‪/‬מבזיק בציור‪ ,‬הקולי מהדהד במעשה האמנות הלשוני‪ ,‬הצלילי פועם‬
‫במעשה האמנות הטונלי‪.‬‬
‫‪ 7‬מובן אפשרי של האוגד בסדרת הפסוקים הזו‪ :‬המבנה חצוב (או מסותת) באבן‪ ,‬תחריט העץ מגולף בעץ‪ ,‬הציור‬
‫רשום בצבע‪ ,‬מעשה האמנות הלשוני פועם (או כתוב) בקול‪ ,‬מעשה האמנות המוזיקלי מתנגן (או מולחן)‬
‫בצליל‪.‬‬
‫‪ :Dingsein 8‬היותו דבר‪ ,‬יישות הדבר‪.‬‬
‫‪Dingheit 9‬‬
‫‪3‬‬
‫כוליות העולם‪ .‬אף אלוהים עצמו הוא דבר כזה‪ .‬דברים כשלעצמם ודברים שמופיעים – כל יש‬
‫שבכלל הנו ‪ -‬נקרא בלשונה של הפילוסופיה‪ :‬דבר‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬כיום חלק מהדברים היומיומיים הם המטוס והרדיו‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬כשפנינו לדברים‬
‫האחרונים נחשוב על משהו שונה לחלוטין‪ .‬הדברים האחרונים הם‪ :‬מוות ויום הדין‪ .‬בכלל‪,‬‬
‫המילה 'דבר' מורה כאן על כל דבר שאיננו לגמרי לא‪-‬כלום‪ .‬בהתאם למשמעות הזו‪ ,‬אף מעשה‬
‫האמנות הוא דבר‪ ,‬במידה שהוא בכלל דבר‪-‬מה יישותי‪ .‬אולם‪ ,‬מושג הדבר הזה כלל לא עוזר לנו‪,‬‬
‫לפחות לא באופן מיידי‪ ,‬במשימתנו להבחין בין יש שבאופי יישותו הוא דבר לבין יש שבאופי‬
‫יישותו הוא מעשה‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬אנו אף נהסס שוב לקרוא לאל בשם דבר‪ .‬באותה נשימה‪ ,‬נהסס‬
‫להתייחס אל האיכר בשדה‪ ,‬המסיק העומד בפני התנור‪ ,‬המורה בבית הספר – כאל דבר‪ .‬האדם‬
‫איננו דבר‪ .‬אמנם‪ ,‬נערה צעירה שנקלעת למשימה תובענית מדי מכונה בשם 'דבר כה צעיר'‪ ,‬אך‬
‫רק משום שכאן אנו חשים באופן מסוים בחסרונה של יישות האדם‪ ,‬ודווקא נדמה לנו כי נתקלנו‬
‫במידה הדברית שבדברים‪ .‬אפילו נהסס לכנות בשם דבר את האיל שבמערה היער‪ ,‬את החיפושית‬
‫בעשב‪ ,‬את גבעול העשב‪ .‬לדידנו נראה שפטיש הוא דבר‪ ,‬ואף נעל‪ ,‬גרזן ושעון‪ .‬אולם‪ ,‬אף הם אינם‬
‫דברים גרידא‪ .‬לדברים גרידא נחשבים בעינינו אבן‪ ,‬רגבי אדמה‪ ,‬חתיכת עץ‪ .‬הדומם הטבעי‬
‫והשימושי‪ .‬נהוג לכנות את הדברים בטבע והדברים השימושיים בשם דברים‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬עזבנו את השטח המקיף ביותר שבו כל דבר הוא דבר (דבר = עצם = יש‪ ,)10‬אף הדברים‬
‫העליונים והאחרונים‪ ,‬ושבנו חזרה אל השדה הצר של הדברים גרידא‪" .‬גרידא" משמעו כאן‪ ,‬מצד‬
‫אחד‪ :‬הדבר הטהור שהוא פשוט דבר ותו לא; מצד שני‪" ,‬גרידא" משמעו‪ :‬דבר בלבד ותו לא‪ ,‬כמעט‬
‫במובן מזלזל‪ .‬הדברים גרידא‪ ,‬כשלא נכללים אפילו הדברים השימושיים‪ ,‬נחשבים לדברים‬
‫המובהקים‪ 11.‬היכן מתקיימת אפוא המידה הדברית של הדברים האלה? הדברים המובהקים‬
‫מאפשרים להגדיר את דבריּות הדברים‪ .‬בזכות ההגדרה נוכל לאפיין את המידה הדברית כמות‬
‫שהיא‪ .‬חמושים בהגדרה נוכל לאפיין את ממשותם המוחשית כמעט של המעשים‪ ,‬שבה מובלע‬
‫אפוא עוד משהו אחר‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬ידועה לכל העובדה‪ ,‬שכבר מימי קדם‪ ,‬כשנשאלה השאלה מהו היש בכלל‪ ,‬שוב ושוב‬
‫נדחפו קדימה הדברים בדבריּותם והתבלטו בתור היש המוביל‪ .‬אי לזאת‪ ,‬כבר בפירושים‬
‫המסורתיים של היש נקרה בדרכנו התיחום של דבריּות הדברים‪ .‬כל שנדרש מאתנו אפוא‪ ,‬כדי‬
‫שלא ניטול על עצמנו טרחת שווא ברדיפתנו אחר המידה הדברית של הדבר‪ ,‬הוא בדיקה מפורשת‬
‫של מורשת הידע על אודות הדבר‪ .‬התשובות לשאלה‪ ,‬מהו הדבר‪ ,‬שגרתיות עד כדי כך‪ ,‬שאין‬
‫להניח כי נותר בהן משהו ראוי לשאלה‪.‬‬
‫בשלושה פירושים אפשר לרכז את מיגוון הפירושים של דבריּות הדבר‪ ,‬אשר בהיותם חולשים‬
‫על מהלך ההגות המערבית הפכו מזמן למובנים מאליהם וכיום הם נפוצים בשימוש היומיומי‪.‬‬
‫‪.Ding = res = ens = ein Seiendes 10‬‬
‫‪ :eigentliche Dinge 11‬היידגר מבחין בין המובהק (‪ )eigentlich‬ללא‪-‬מובהק‪ ,‬ונוסף לכך גם בין הלא‪-‬מסולף‪,‬‬
‫האותנטי (‪ )echt‬למסולף‪ ,‬הלא‪-‬אותנטי‪ .‬הבנה מובהקת מתאפשרת כאשר האדם מאתגר את מרחב ההבנה‬
‫ופותח מפתח‪ .‬הבנה לא‪-‬מובהקת נשענת על נגישותו של עולם מובן מאליו ותלויה בו‪ .‬שתיהן יכולות להיות‬
‫הבנות אותנטיות‪ ,‬היינו לא‪-‬מסולפות‪ ,‬אם הן נאמנות לעצמן‪ ,‬המובהקת למפתח‪ ,‬הלא‪-‬מובהקת לעולמה‪.‬‬
‫ושתיהן יכולות להיות לא‪-‬אותנטיות‪ ,‬היינו מסולפות‪ ,‬אם הן לא שומרות על נאמנותן להבנה המתאימה‪.‬‬
‫דוגמא להבנה לא‪-‬מובהקת אותנטית‪ ,‬היא האיכרה בהמשך הדיון‪ .‬לאור הציור היידגר זוכה בהבנה מובהקת‬
‫לגבי עולמה של האיכרה‪ ,‬אבל מתאר את האיכרה בעולמה כבעלת הבנה לא‪-‬מובהקת ועם זאת אותנטית‪.‬‬
‫בעקבות קריאה אקזיסטנציאליסטית בהיידגר נהוג לתרגם את המונח ‪ eigentlich‬בתור 'אותנטי'‪ .‬העדפתי‬
‫לתרגמו 'מובהק' ואת המילה ‪ echt‬אני מתרגם 'לא‪-‬מסולף'‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫דבר גרידא הוא למשל גוש השחם הזה‪ .‬הוא נוקשה‪ ,‬כבד‪ ,‬מתפשט‪ ,‬מוצק‪ ,‬מגושם‪ ,‬מחוספס‪,‬‬
‫צבעוני‪ ,‬בחלקו דוהה‪ ,‬בחלקו מבריק‪ .‬באבן נוכל להבחין בכל המאפיינים שמנינו‪ .‬כך נלמד את‬
‫מאפייניו‪ .‬אולם‪ ,‬המאפיינים מעידים על ממד מובהק השייך לאבן עצמה‪ .‬אלה הם תכונות האבן‪.‬‬
‫לדבר יש אותם‪ .‬הדבר? לאן פונה מחשבתנו כשאנו מתכוונים כעת לדבר? ברור שהדבר אינו רק‬
‫אוסף של מאפיינים‪ ,‬אף לא ערימה של תכונות‪ ,‬שבאמצעותה נוצר היחד‪ .‬כפי שסבור כל אחד‪,‬‬
‫הדבר הוא זה שסביבו התקבצו התכונות‪ .‬במקרה הזה מדובר בגרעין של הדברים‪ .‬היוונים קראו‬
‫לו ‪ .]to hypkeimenon[ ηό ύποκείμενον‬כמובן‪ ,‬שלדידם האלמנט הגרעיני הזה של הדבר‬
‫הצטייר כמונח ביסוד מאז ומתמיד‪ .‬מכל מקום‪ ,‬המאפיינים נקראו ‪ta [ ηά ζσμβεβηκόηα‬‬
‫‪ 12,]symbebekota‬אלה שתמיד כבר הופיעו יחד עם זה שמונח לפנינו ותוך כדי כך התארעו יחד‬
‫איתו‪.‬‬
‫כינויים אלה אינם שמות שרירותיים‪ .‬אף שכאן כבר לא נוכיח זאת‪ ,‬מדברת מקרבם‬
‫התנסות היסוד היוונית ביישות היש במובן של נוכחות‪ 13.‬אולם הודות להבחנות אלה מתבסס‬
‫הפירוש הדומיננטי של דבריּות הדבר שחולש מכאן ואילך‪ ,‬ומתקבע הפירוש המערבי ליישות‬
‫היש‪ .‬ראשיתו באימוץ התיבות הלשוניות‪ 14‬היווניות על ידי ההגות הרומית‪-‬לטינית‪.‬‬
‫‪ ]Ypokeimenon[ ύποκείμενον‬מוחלף על ידי ‪]ypostasis[ σποζηαζις ;subiectum‬‬
‫מוחלף ב‪ ]symbebekos[ ζσμβεβηκός ;substantia-‬ב‪ 15.accidens-‬תרגום השמות‬
‫היווניים לשפה הלטינית אינו אך ורק תקרית נטולת תוצאות‪ ,‬כפי שזה מצטייר עדיין כיום‪.‬‬
‫ליתר דיוק‪ ,‬מאחורי התרגום המילולי לכאורה‪ ,‬ואי לזאת משמר המשמעות‪ ,‬מסתתרת העברה‬
‫של התנסות יוונית אל עבר אורח מחשבה אחר‪ .‬ההגות הרומית מאמצת את התיבות הלשוניות‬
‫[‪ ]Wörter‬היווניות ללא התנסות מקורית מתאימה במה שהן אומרות‪ ,‬ללא המילה [‪]Wort‬‬
‫היוונית‪ 16.‬תלישותה של ההגות המערבית ראשיתה בהעברה זו‪.‬‬
‫‪ 12‬התכונות המקריות‪.‬‬
‫‪ .Anwesenheit 13‬בהמשך הדיון היידגר נשען על הבדל לשוני דק בין נוכחות (‪ )Anwesenheit‬לביןהשררה‪-‬‬
‫הווייה או ההשתכנות‪-‬בהווייה (‪ :Anwesen‬נחלה‪ ,‬אחוזה‪' ,‬משכן‪-‬הווייה')‪ .‬ראה בהמשך הערה ‪ .18‬באופן‬
‫כללי היידגר מבחין בין שני סוגים של 'נוכחות'‪ :‬הנוכחות העכשווית בהווה – ‪ - Gegenwärtigkeit‬לעומת‬
‫ההוויה הנוכחת במרחב אנושי‪ ,‬מטאפיזי‪ ,‬אמנותי‪ ,‬פוליטי‪ ,‬חברתי – ‪ .Anwesen‬בעולם היווני הנוכחות פעלה‬
‫בדפוס של הפקה וחשיפה (העלאה‪-‬על‪-‬פני‪-‬השטח כהפצעה בטבע או כיצירה בידי אדם)‪ .‬היידגר מבחין בין‬
‫היש השורר‪-‬בהוויה בהווה – ‪ – das gegenwärtig Anwesende‬לבין היש השורר‪-‬בהוויה שאינו נוכח בהווה‪,‬‬
‫קרי אשר שורר בהעדרותו בהווה – ‪ .das ungegenwärtig Anwesende‬בעברית‪ ,‬ובלא מעט שפות אחרות‪,‬‬
‫מתקשים בתרגום של ההבחנות הדקות האלה‪ - Anwesendes ,Anwesen ,Anwesenheit :‬נוכחות‪ ,‬שררה‪-‬‬
‫בהוויה‪ ,‬יש השורר‪-‬בהווייתו)‪ .‬ראו גם ‪ ,J. Derrida, Margins, p. 33‬הערה ‪ .6‬היידגר מבליט את המוזרות של‬
‫השררה‪-‬בהווייה באמירה‪ :‬לעתים דווקא ההעדר טומן בקרבו נוכחות בלתי רגילה המועצמת עד כדי אימה‬
‫מצמררת‪.‬‬
‫‪ 14‬היידגר מסביר את ההבחנה בין ‪ Wörter‬לבין ‪ Worte‬בהמשך הפיסקה הנוכחית‪ .‬ראו הערה ‪.16‬‬
‫‪ :subiectum 15‬המונח‪-‬מתחת‪ ,‬הסובייקט; ‪ :substantia‬העומד מתחת‪ ,‬העצם; ‪ :accidens‬התכונה המקרית‪.‬‬
‫‪ 16‬היידגר מבחין כאן בין תיבות לשוניות שמתקבעות (מאפשרות הגדרה מילונית קבועה) – ‪ – Wörter‬לבין‬
‫מילות יסוד המייסדות מרחב הבנה וממשיכות לשמש כמקור לייסודו מחדש – ‪ .Worte‬מילה עלולה לעבור‬
‫תהליך של שחיקה‪ ,‬קרי לאבד את האפשרות לייסד מחדש את מרחב ההבנה‪ ,‬ולשמש כתיבה לשונית קבועה‬
‫ומובנת מאליה‪ .‬במרחב ההבנה היווני מילות היסוד שמרו על כוחן לייסוד מחדש ולא התקבעו‪ .‬מרחב‬
‫ההבנה היווני מאפשר עדיין להגות ביישות הנחשפת כנסתרת במילות היסוד האלה‪ .‬היידגר שב אל הנושא‬
‫הזה גם בהגותו המאוחרת‪ .‬למשל בדיון על שיר של טרקל (‪ )Trakl‬הוא טוען‪ ,‬שבכוחה של האמירה השירית‬
‫לנקוב בשם דבר‪-‬מה‪ ,‬למשל ערב חורפי‪ .‬הוא תוהה על קנקנה של הנקיבה בשם ודוחה את הפרדיגמה‬
‫‪5‬‬
‫לפי הדעה הרווחת‪ ,‬נדמה שהגדרתה של דבריּות הדבר כעצם בעל תכונות מקריות מתאימה‬
‫למבטנו הטבעי על הדברים‪ .‬לא מפליא שאף ההתייחסות השגרתית לדברים‪ ,‬היינו‪ ,‬הפנייה‬
‫לדברים והדיבור עליהם‪ ,‬הסתגלה להשקפה מקובלת זו של הדבר‪ .‬הפסוק‪ 17‬הפשוט מורכב‬
‫מהסובייקט (התרגום הלטיני של ‪ ,]ypokeimenon[ ύποκείμενον‬כלומר פירושו מחדש)‬
‫ומהפרדיקט המכיל את המאפיינים של הדבר‪ .‬מי מעז לזעזע את היחסים הבסיסיים והפשוטים‬
‫בין הדבר לפסוק‪ ,‬ובין מבנה הפסוק למבנה הדבר? חרף זאת‪ ,‬עלינו לשאול‪ :‬האם המבנה של‬
‫הפסוק הפשוט (החיבור בין הסובייקט לפרדיקט) הוא תמונת הראי למבנה של הדבר (לאיחוד‬
‫העצם עם התכונות המקריות)? או שמא כשהמבנה של הדבר מיוצג כך‪ ,‬הוא בכלל הותווה על פי‬
‫מבנה הפסוק?‬
‫מה מתקבל על הדעת יותר מאשר שהאדם ייטול את האופן שבו הוא לוכד את הדבר בהיגדיו‬
‫ויטילו על מבנה הדבר עצמו? אותה דעה ביקורתית לכאורה‪ ,‬ועם זאת פזיזה ביותר‪ ,‬תיאלץ‬
‫להבהיר תחילה את אפשרות ההטלה של מבנה הפסוק על הדבר בלי שהדבר כבר השיג נראּות‪ .‬עד‬
‫לשעה זו טרם הוכרעה השאלה למי הבכורה והסמכות‪ :‬למבנה הפסוק או למבנה הדבר‪ .‬על אחת‬
‫‪18‬‬
‫כמה וכמה‪ ,‬כאשר לא מרפה הספק‪ ,‬שמא כלל לא ניתן להכריע בשאלה בדמותה הנוכחית‪.‬‬
‫בעיקרון‪ ,‬מבנה הפסוק אינו מספק קנה‪-‬מידה למיתווה של מבנה הדבר‪ ,‬וגם מבנה הדבר אינו‬
‫משתקף בפשטות במבנה הפסוק‪ .‬שניהם‪ ,‬מבנה הפסוק ומבנה הדבר‪ ,‬באופיים ובזיקתם ההדדית‬
‫האפשרית‪ ,‬מוצאם במקור משותף בראשיתי יותר‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬על אף היותו מקובל‪ ,‬הפירוש‬
‫הראשון לדבריּות הדבר – הדבר כ ָנ ָשא של מאפייניו – אינו טבעי כפי שהתיימר להיות‪ .‬מה‬
‫שלדידנו מצטייר כטבעי‪ ,‬יש לשער שאינו אלא מה שמקובל בשגרה ארוכה‪ ,‬ששכחה את הבלתי‪-‬‬
‫רגיל שממנו יצאה‪ .‬אולם‪ ,‬בשכבר הימים הדהים בלתי‪-‬רגיל זה ותקף בזרותו המתמיהה את‬
‫האדם והביא את ההגות לכדי פליאה‪.‬‬
‫הביטחון בפירוש המקובל של הדבר מבוסס רק לכאורה‪ .‬אולם נוסף לכך‪ ,‬מושג הדבר (הדבר‬
‫כנשא של מאפייניו) חל על כל יש באשר הוא‪ ,‬ולא רק על הדבר גרידא המובהק‪ .‬לפיכך‪ ,‬לעולם‬
‫אין להבחין בעזרתו בין היש הדברי ליש הלא‪-‬דברי‪ .‬אולם‪ ,‬השהות הערה בקרבתם של דברים‬
‫כבר הראתה לנו מעל לכל ספק‪ ,‬שהמושג הזה של הדבר מחמיץ את המידה הדברית של הדברים‪,‬‬
‫את צמיחתם בכוחות עצמם ואת תנוחתם בתוך עצמם‪ .‬לעתים עדיין מקננת בנו התחושה‪ ,‬כי זה‬
‫זמן רב מתעללים במידה הדברית של הדברים‪ ,‬ולהגּות יש יד באלימות הזו‪ ,‬ואי לזאת מפנים‬
‫עורף להגות במקום לטרוח למען הגות הגותית יותר‪ .‬אולם‪ ,‬תהיה התחושה ודאית ככל שתהיה‪,‬‬
‫איזה תפקיד עוד נותר לה אם בעת הגדרתה של מהות הדבר‪ ,‬רשות הדיבור היא בידי ההגות‬
‫בלבד? אולם ייתכן שמה שמכונה כאן ובמקרים דומים בשם תחושה או הלך‪-‬רוח‪ ,‬הוא תבוני‬
‫יותר‪ ,‬היינו קליטתו חדה יותר‪ ,‬מפני שהוא פתוח ליישות יותר מכל תבונה‪ ,‬שבינתיים‪ ,‬בהופכה‬
‫לשכל רציונאלי‪ ,‬הובנה שלא כהלכה בפרשנות הרציונלית‪ .‬תוך כדי כך היה תפקיד מוזר לפזילה‬
‫אל הלא‪-‬רציונלי‪ ,‬שהצטייר כנפל של הרציונלי שטרם נהגה‪ .‬ובכן‪ ,‬המושג השגור של הדבר‬
‫הייצוגית‪" .‬לנקוב בשם אין פירושו לחלק כותרות‪ ,‬אין פירושו להשתמש בתיבות לשוניות – ‪ – Wörter‬אלא‬
‫משמעו להחיש אל המילה‪ M. Heidegger, Unterwegs zur Sprache, p. 21 ".‬ראו גם ‪.‬ףשיחה עם יפני‪.‬ף‬
‫בתוך‪ :‬היידגר‪ ,‬היישות בדרך‪.‬‬
‫‪ :Aussagesatz 17‬היגד‪ .‬באופן מילולי 'משפט המבטא היגד'‪ .‬בהמשך הפסקה היידגר משתמש במילה ‪Satz‬‬
‫כקיצור למילה ‪ .Aussagesatz‬לכן תרגמתי את כל המופעים ללא הבדל על ידי המילה 'פסוק'‪.‬‬
‫‪ 18‬השאלה אינה נעלמת הודות הבהרת הדקדוק של המילה 'דבר' כי תיחום המובן דווקא מפנה אל האי‪-‬מובן‬
‫שאימתו אופפת את מושג הדבר‪ .‬אדרבא‪ ,‬מתוך המובן מאליו שלכד את ההגות וחסם את הנגישות אל הדבר‪,‬‬
‫עולה אימת הלא מובן שמסמנת את הזרות שתלווה כעת את חשיפת הדבר‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫מתאים תמיד לכל דבר‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬בהשגתו המושג אינו לוכד את הדבר השורה‪-‬כהווייתו‪,‬‬
‫אלא מתנפל עליו‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫כלום ניתן למנוע התנפלות כזו? וכיצד? בוודאי רק אם כביכול נבטיח לדבר מרחב חופשי‪ ,‬על‬
‫ַראה באופן מיידי את מידתו הדברית‪ .‬קודם כול נסלק כל זכר לתפיסות והיגדים על‬
‫מנת שי ֶ‬
‫‪20‬‬
‫אודות הדבר‪ ,‬אשר נוטים להפריד בינינו לדבר‪ .‬שכן רק אז נתמסר לשררה‪-‬בהווייה הלא‪-‬‬
‫חסומה של הדבר‪ .‬אולם מלכתחילה אין טעם שנתבע או אף נמסד אפשרות כזו של מפגש בלתי‬
‫אמצעי עם הדברים‪ .‬המפגש התרחש כבר מזמן‪ .‬הדברים נצמדים‪ ,‬באופן מילולי‪ ,‬לגופנו‬
‫בתחושות של צבע‪ ,‬צליל‪ ,‬חספוס‪ ,‬נוקשות‪ ,‬שמספקים חושי הראייה‪ ,‬השמיעה והמישוש‪ .‬הדבר‬
‫הוא ה‪ 21,]aistheton[ αἰζθηηόν-‬שבאמצעות התחושות נקלט בחושים של החושיות‪ .‬עקב כך‪,‬‬
‫הפך לאחר מכן למקובל המושג של הדבר שקובע כי הדבר איננו אלא האחדות של ריבוי הנתון‬
‫בחושים‪ .‬אם האחדות נתפסת כסכום או כשלמות או כגשטלט‪ 22,‬אין זה משנה מאומה במאפייניו‬
‫העיקריים של מושג הדבר שלעיל‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬הפירוש הזה של דבריּות הדבר תמיד נכון וניתן לאימות – ממש כמו הפירוש הקודם‪ .‬די‬
‫בכך כדי להטיל ספק באמיתותו‪ .‬אם נרדוף ללא פשרות אחר מבוקשנו‪ ,‬אחר המידה הדברית של‬
‫הדבר‪ ,‬שוב יותיר אותנו מושג הדבר שלעיל אובדי עצות‪ .‬בניגוד ליומרתו‪ ,‬בהופעתם של הדברים‬
‫לעולם לא נקלוט בהתחלה באופן מובהק המולה של רשמים‪ ,‬כמו למשל צלילים ורעשים‪ ,‬אלא‬
‫נשמע סערה שורקת בארובה‪ ,‬נשמע מטוס עם שלושה מנועים‪ ,‬נבחין מייד במרצדס לעומת‬
‫החיפושית‪ .‬יותר מכל הרשמים‪ ,‬קרובים אלינו הדברים עצמם‪ .‬בבית נשמע את הדלת נטרקת‬
‫ולעולם לא רשמים אקוסטיים או אף רעשים גרידא בלבד‪ .‬על מנת לשמוע רעש טהור על שמיעתנו‬
‫להתרחק מן הדברים‪ ,‬להחסיר מן השמיעה את אוזנינו‪ ,‬כלומר לשמוע באופן מופשט‪.‬‬
‫במושג הדבר שהוזכר זה עתה פחות מדובר בהתנפלות על הדבר‪ ,‬אלא אם נדייק יותר בניסיון‬
‫מרּבית אלינו‪ .‬אולם‪ ,‬זה לעולם אינו צולח בידו של הדבר‪ ,‬כל‬
‫מופרז לקרב את הדבר בסמיכות ַ‬
‫זמן שנקצה לו את מה שנקלט ברשמים בתור מידתו הדברית‪ .‬בעוד הפירוש הראשון של הדבר‬
‫‪.das wesende Ding 19‬‬
‫‪ :Anwesen 20‬נוכחות‪ ,‬נחלה‪ ,‬השתכנות בהווייה‪ ,‬השתררות ההווייה‪ .‬היידגר אינו משתמש במתודה‬
‫הפנומנולוגית להשגת שדה פנוי ממושגים אמפיריים כדי לחשוף את יישות היש‪ .‬התנועה מהסתרה לחשיפה‬
‫אינה עוד מהנסתר אל הגלוי‪ ,‬אלא מהיישות שכבר נחשפה ובחשיפתה הסתתרה בוחנים את האופנים שבהם‬
‫היא כעת חשופה בהסתרתה ונסתרת בחשיפתה‪ .‬ראו גם הערה ‪ 12‬למעלה‪.‬‬
‫היידגר מבחין בין שני אופנים של חשיפת היישות‪ ,‬יישות נוכחת ויישות שבעצם חשיפתה מסתתרת‪ .‬היישות‬
‫הנוכחת היא נוכחותו של נוכח במובן של היותו‪-‬בהווה של היש הנוכח‪-‬בהווה ( ‪Gegenwart des‬‬
‫‪ .)Gegenwärtigen‬היישות שפועלת בהיסטוריה של המטאפיזיקה היא הווייתו המשוטטת של היש המשוטט‬
‫בהווייתו (‪ .)Anwesen des Anwesenden‬לא מדובר בנוכחות שמאחורי הנוכחות הראשונה וגם לא בשני‬
‫סוגים של נוכחות‪ .‬האופן השני נוקב בשמה של נחלה ושל היש השוהה בנחלה‪ .‬התרגום 'נוכחות של הנוכח'‬
‫מתנכר אפוא לטענתו של היידגר שהאי‪-‬מוסתרות מוסתרת‪ .‬הניגוד אינו בין נוכחות לאי‪-‬נוכחתו אלא בין‬
‫מוסתרות לאי‪-‬מוסתרות במובן של פתיחת מיפתח והנסתרות שמאחורי המיפתח עצמו‪ .‬הדגש הוא על‬
‫'נוכחותה' בהסתרה של האי‪-‬מוסתרות‪ ,‬היינו שוטטותה בהווייתה של האי‪-‬מוסתרות במוסתרותה‪ .‬הדגש‬
‫הוא על האי‪-‬מוסתרות שקובעת את הדרך שבה הנוכחות מנכיחה את נוכחותה במובן של האופן שבו הנחלה‬
‫מנכיחה את השוהה בה‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫החושי‪ ,‬הנתפס על ידי החושים‪ .‬אפלטון הבחין בין החושי לבין ה‪ ,noeton-‬השכלי‪ ,‬העל‪-‬חושי‪.‬‬
‫‪Aistheton (Greek) Sensible, perceived by the senses; used by Plato in contrast with noeton (intelligible) to indicate the visible aspect of the‬‬
‫‪primeval cause of the manifested world‬‬
‫‪ :Gestalt 22‬מראה חזותי‪ ,‬דמות‪ ,‬תבנית חזותית‪ ,‬צורה חזותית‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫מרחיק אותו‪ ,‬אם אפשר לומר כך‪ ,‬מגופנו וממקם אותו רחוק מדי‪ ,‬הפירוש השני מצמיד את‬
‫הדבר לגופנו במידה מופרזת‪ .‬בשני הפירושים נעלם הדבר‪ .‬לכן‪ ,‬המשימה היא להימנע מההפרזות‬
‫של שני הפירושים‪ .‬אין מנוס מלהותיר את הדבר עצמו בתנוחתו בתוך עצמו‪ .‬יש לקבלו ביציבותו‬
‫הייחודית לו‪ .‬נראה שזהו הישגו של הפירוש השלישי‪ ,‬שאינו פחות עתיק משני הפירושים‬
‫הראשונים שהוזכרו‪.‬‬
‫מה שמעניק לדברים את עמידותם וחוסנם ובה בעת אחראי לאופייה של ההמולה החושית‬
‫שהם מעוררים‪ ,‬היינו‪ ,‬הצבעוני‪ ,‬הצלילי‪ ,‬הנוקשה‪ ,‬המוצק – הוא האלמנט החומרי של הדברים‪.‬‬
‫בהגדרה הזו של הדבר כחומר (‪ )]elyh[ ύλη‬כבר כלולה הצורה (‪ .)]morphe[ μορφή‬עמידותו‬
‫של דבר – עקביותו – מתקיימת הודות לעמידתם המשותפת של חומר וצורה‪ .‬הדבר הוא חומר‬
‫מעוצב‪ .‬הפירוש הזה של הדבר נסמך על החזות המיידית שאיתה תוקף אותנו הדבר באמצעות‬
‫המראה שלו ( ‪ .)]eidos[ εἶδος‬בסינתזה של חומר וצורה השגנו סוף סוף את מושג הדבר‪ ,‬שהוא‬
‫ֶ‬
‫טוב במידה שווה לדברים הטבעיים ולדברים השימושיים‪.‬‬
‫מושג הדבר הזה מאפשר לנו לתת מענה לשאלה על אודות המידה הדברית שבמעשה האמנות‪.‬‬
‫אין ספק כי המידה הדברית שבמעשה היא החומר שממנו הוא עשוי‪ .‬החומר הוא המצע והמשטח‬
‫לתצורה האמנותית‪ .‬מכל מקום‪ ,‬את הטענה המשכנעת והמוכרת הזו הלוא יכולנו להציג תכף‬
‫ומיד‪ .‬לשם מה הלכנו והסתבכנו עם מושגי דבר שעדיין תקפים במחוזות אחרים? משום שאנו‬
‫חושדים גם במושג הדבר‪ ,‬אשר מציג את הדבר כחומר מעוצב‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬האם בשדה חקירותינו לא מקובל דווקא השימוש בצמד המושגים חומר‪-‬צורה?‬
‫בהחלט כן‪ .‬ההבחנה בין חומר לצורה‪ ,‬על כל גרסותיה המגוונות‪ ,‬היא הסכימה המושגית בה"א‪-‬‬
‫הידיעה לתורת האמנות והאסתטיקה כולה‪ .‬אולם עובדה זו שאין עליה עוררין לא מוכיחה כי‬
‫ההבחנה בין חומר לצורה היא מבוססת מספיק‪ ,‬וגם לא שהיא שייכת באופן מקורי לשדה של‬
‫האמנות ומעשה האמנות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬זה זמן רב שתחום ההשפעה של הצמד המושגי הזה משתרע‬
‫מעבר לשדה האסתטיקה‪ .‬צורה ותוכן הם מושגים יומיומיים החלים על כל דבר ודבר‪ .‬אם‬
‫הצורה משויכת לרציונלי והחומר ללא‪-‬רציונלי‪ ,‬והרציונלי נתפס כממד הלוגי והאי‪-‬רציונלי‬
‫כממד הא‪-‬לוגי‪ ,‬ולצמד המושגי צורה‪-‬חומר מתחברת גם זיקת‪-‬הסובייקט‪-‬אובייקט‪ ,‬אזי לרשותו‬
‫של הייצוג עומד מנגנון מושגי שאין דבר שיש בכוחו להתנגד לו‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬אם זהו דינה של ההבחנה בין חומר וצורה‪ ,‬כיצד עוד נבחין בעזרתה בין התחום‬
‫המיוחד של הדברים גרידא לבין שאר הישים? אולם‪ ,‬ייתכן ואפיון זה במונחי חומר וצורה יזכה‬
‫מחדש בכוחו האנליטי ‪ ,‬בתנאי שנבטל את הרחבתם והתרוקנותם של המושגים האלה ונשיב‬
‫אותם לקדמותם‪ .‬בוודאי‪ ,‬בתנאי שנדע מהו תחום היש שבו המושגים מקיימים את כוחם‬
‫האנליטי האותנטי‪ .‬עד כה‪ ,‬הטענה כי מדובר בתחום של הדברים גרידא אינה אלא השערה‪ .‬ייתכן‬
‫והאזכור של השימוש הנרחב בתבנית המושגית‪ 23‬הזו באסתטיקה דווקא מעורר בנו את הרעיון‪,‬‬
‫כי חומר וצורה הן הגדרות מסורתיות למהותו של מעשה האמנות‪ ,‬וממנו הועברו חזרה אל‬
‫הדבר‪ .‬היכן מקורה של התבנית‪-‬חומר‪-‬צורה‪ :‬במידה הדברית של הדבר או במידה המעשית של‬
‫מעשה האמנות?‬
‫גוש השחם שנח בתוך עצמו הוא דבר‪-‬מה חומרי הכלוא בצורה מוגדרת אם כי לא ממושמעת‪.‬‬
‫צורה פירושה כאן חלוקה וארגון של חלקי החומר‪ ,‬שמניבים מיתאר מסוים‪ ,‬היינו מיתאר של‬
‫גוש‪ .‬אולם‪ ,‬גם הכד והגרזן הם חומר כלוא בצורה‪ ,‬אף הנעליים הן חומר כלוא בצורה‪ .‬במקרים‬
‫האלה אפילו הצורה כמיתאר אינה תוצאה של פיזור החומר‪ .‬להפך‪ ,‬הצורה קובעת את ארגון‬
‫‪ :Begriffsgefüge 23‬הטלאה במובן החיובי של תפר‪ ,‬איחוי‪ .‬מובנים נוספים‪ :‬הטמעה‪ ,‬התקן‪ ,‬תחביר‪ ,‬תלכיד‪,‬‬
‫שלד‪ ,‬דפוס‪ ,‬צירוף‪ ,‬ברית‪ ,‬מסגרת‪ .‬בתרגום של שלמה צמח 'צמד‪-‬מושגים' וגם 'הרכב'‪ .‬גפיגה הוא שלד שארוג‬
‫שתי וערב‪ ,‬התקן מושגי שהפך לתבנית מובנת‪-‬מאליה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫החומר‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬היא אפילו מכתיבה בכל מקרה ומקרה את אופי ומבחר החומרים‪ :‬חומר‬
‫אטום לכד‪ ,‬נוקשה דיו לגרזן‪ ,‬חזק ועם זאת גמיש לנעליים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬השזירה השולטת כאן של‬
‫חומר וצורה כפופה מלכתחילה לכללים שקובע השימוש בכד‪ ,‬בגרזן‪ ,‬בנעליים‪ .‬לעולם לא מוקצית‬
‫שימושיות כזו בדיעבד ליש מסוגם של הכד‪ ,‬הגרזן‪ ,‬הנעליים‪ ,‬ולא מולבשת עליו בדיעבד‪ .‬אולם‬
‫היא גם רחוקה מלהיות תכלית מרחפת אי‪-‬שם מעל‪.‬‬
‫שימושיות היא קו היסוד שמתוכו היש הזה מביט בנו‪ ,‬כלומר מבזיק בנו‪ ,‬ואי לזאת מפיח בנו‬
‫את שררת‪-‬הווייתו‪ 24,‬ובדרך הזו הוא היש הזה‪ .‬בשימושיות כזו מעוגנים הן קביעת הצורה והן‬
‫המבחר החומרי שמכתיבה הצורה‪ ,‬ואי לזאת אף שלטון התבנית של חומר וצורה‪ .‬יש אשר כפוף‬
‫לשימושיות הוא תמיד תוצר של הכנה בעיבוד יצרני‪ .‬התוצר עובר עיבוד יצרני כמכשיר‪ 25‬שנועד‬
‫למשהו‪ 26.‬לפיכך‪ ,‬חומר וצורה כמאפיינים של היש – מכורתם במהותו של המכשיר‪ .‬השם הזה‬
‫[מכשיר] מציין את המוצר שיּוצר בעליל למען שימושו‪ 27‬וצרכיו‪ 28.‬חומר וצורה כלל אינם‬
‫מאפיינים מקוריים לדבריותו של הדבר גרידא‪.‬‬
‫המכשיר‪ ,‬למשל כלי הנעליים‪ ,‬נח כמוצר מוגמר גם בתוך עצמו‪ ,‬בדומה לדבר גרידא‪ ,‬אך שלא‬
‫כמו גוש השחם אין לו צמיחה בכוחות עצמו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מפגין המכשיר קירבה משפחתית‬
‫למעשה האמנות‪ ,‬מאחר שהוא הופק ביד אדם‪ .‬מכל מקום‪ ,‬בשררת‪-‬הווייתו המסתפקת בעצמה‬
‫מעשה האמנות דווקא דומה יותר לדבר גרידא העומד בכוחות עצמו וללא דחיפות‪ .‬אף על פי כן‪,‬‬
‫מעשי‪-‬האמנות אינם נמנים עם הדברים גרידא‪ .‬ללא הרף‪ ,‬הדברים השימושיים מסביבנו הם‬
‫הדברים הסמוכים והמובהקים‪ .‬המכשיר הוא אפוא חצי דבר‪ ,‬מכיון שנקבע על ידי הדבריות‪ ,‬ועם‬
‫זאת יש בו יותר; בה בעת‪ ,‬הוא חצי מעשה‪-‬אמנות‪ ,‬ועם זאת יש בו פחות‪ ,‬כי אין בו ההסתפקות‬
‫העצמית של מעשה האמנות‪ .‬למכשיר עמדת ביניים ייחודית בין הדבר למעשה‪ ,‬בתנאי שמותר‬
‫לערוך מסדר כזה של התחשבנויות‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬התבנית‪-‬חומר‪-‬צורה‪ ,‬שמגדירה תחילה את יישותו של המכשיר‪ ,‬מצטיירת בקלות‬
‫כמבנה מובן מאליו של כל יש‪ ,‬כיון שהאדם עצמו שעסוק בעיבוד היצרני מעורב בעניין‪ ,‬היינו‪,‬‬
‫מעורב בדרך שבה מכשיר משיג את יישותו‪ .‬ככל שהמכשיר תופס עמדת ביניים בין הדבר גרידא‬
‫למעשה‪ ,‬מתבקש מאליו להבין בעזרת היישות המכשירית‪( 29‬בעזרת התבנית‪-‬חומר‪-‬צורה) גם את‬
‫היש הלא‪-‬מכשירי‪ ,‬היינו את הדברים והמעשים‪ ,‬ולבסוף את כל הישים‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪ :uns anwest‬מטיל עלינו את שררת‪-‬הווייתו‪ ,‬מנכיח בנו את נוכחותו‪.‬‬
‫‪ :Zeug 25‬כלי‪ .‬כלי שימושי‪ ,‬מכשיר שימושי; לפי הדוגמאות כד‪ ,‬גרזן‪ ,‬נעליים‪ .‬מבחינות מסוימות עדיף לתרגם‬
‫'כלי' ולא 'מכשיר'‪ .‬אולם‪ ,‬לגבי הטווח הסמנטי והדקדוקי‪ ,‬למשל בצירופים 'המידה המכשירית' או 'היישות‬
‫המכשירית'‪ ,‬העדפתי את השדה הסמנטי של המילה 'מכשיר'‪ .‬ההבחנה היא אפוא בין הדבר‪ ,‬המכשיר‬
‫והמעשה כמו גם בין המידה הדברית‪ ,‬המכשירית והמעשית‪ ,‬וכן בין היישות הדברית‪ ,‬היישות המכשירית‬
‫והיישות המעשית‪ .‬עם זאת‪ ,‬תרגמתי למשל 'כלי נעליים'‪.‬‬
‫‪ :ein Zeug zu etwas 26‬בתרגום מילולי 'מכשיר למשהו'‪ ,‬היינו מכשיר שמיועד למשימה כלשהי‪ ,‬לשרת שימוש‬
‫כלשהו‪ ,‬שממלא אחר 'תכלית' או מטרה שמגולמת בשימוש ו‪/‬או במשימה‪ .‬כאשר היידגר עוקף את המילה‬
‫'תכלית'‪ ,‬עדיין נותרת השאלה באיזו מידה אכן ההשתמעויות המטאפיזיות שלה ממשיכות להדהד במרחב‬
‫המושגי‪.‬‬
‫‪ :Gebrauch 27‬השימוש מתלכד סביב הצורך (‪ ,)Brauch‬כלומר השימוש הוא במובן מסוים ממלכת הצורך או‬
‫סדר הצרכים שבו מתנהל השימוש בייעודו‪ .‬ראו הערה הבאה‪.‬‬
‫‪ :Brauch 28‬מנהג‪ ,‬נוהג‪ ,‬צורך‪ ,‬הזדקקות‪ ,‬ייעוד‪ .‬אפשר ללכוד את המשמעות הכפולה בביטוי 'צרכים נהוגים'‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪[ :1960 Reclam‬משיג] (את נוכחותו) בנוכחותו‪.‬‬
‫‪ :Zeugsein 29‬יישות המכשיר‪ ,‬היותו מכשיר‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬הנטייה לראות בתבנית‪-‬חומר‪-‬צורה את המבנה בה"א‪-‬הידיעה של כל יש זוכה‬
‫בתמריץ מיוחד נוסף‪ ,‬מפני שמלכתחילה על היסוד של האמונה התנ"כית מיוצג היישותי‬
‫בכוליותו כנברא‪ ,‬היינו כהוכן בעיבוד יצרני‪ .‬הפילוסופיה של האמונה הזו יכולה לטעון‪ ,‬שאת כל‬
‫מעשי הבריאה האלוהיים יש לייצג באופן שונה מפועלו של בעל מלאכה‪ .‬אולם‪ ,‬בה בעת או‬
‫מלכתחילה‪ ,‬אם כתוצאה מאמונה בייעוד שנגזר מראש על הפילוסופיה התומיסטית לפרש את‬
‫התנ"ך‪ ,‬הוגים ביש הנברא‪ 30‬לאור האחדות של חומר וצורה‪ ,‬כי אז מפורשת האמונה לאור‬
‫פילוסופיה שהאמת שלה נטועה באי‪-‬מוסתרות של היש‪ ,‬השונָה באופיה מהעולם שבו דוגלת‬
‫‪‬‬
‫האמונה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬רעיון הבריאה המבוסס על האמונה יכול לאבד את עמדת המפתח שלו באשר לידיעת‬
‫היישותי בכוליותו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬לאחר שהתקבל הפירוש התיאולוגי לכל היישותי‪ ,‬תוך כדי‬
‫השאלה מפילוסופיה זרה‪ ,‬הוא לא ייעלם‪ ,‬היינו השקפת העולם על פי חומר וצורה תשרוד‪ .‬זה‬
‫קורה במעבר מימי הביניים אל העת החדשה‪ .‬המטאפיזיקה של העת החדשה נשענת בחלקה על‬
‫התבנית‪-‬צורה‪-‬חומר שימי הביניים הטביעו בה את חותמם‪ .‬התבנית עצמה עוד מזכירה בתיבות‬
‫הלשוניות בלבד את טבעם הגנוז של ‪ ]eidos[ είδος‬ו‪ .]hyle[ ύλη -‬כך הפירוש של הדבר שהולך‬
‫בעקבות החומר והצורה היה למקובל ומובן מאליו‪ ,‬בין אם בגרסת ימי הביניים ובין אם בגרסה‬
‫הטרנסצנדנטלית של קאנט‪ .‬אי לזאת הוא מהווה התנפלות על היישות הדברית של הדבר במידה‬
‫שאינה נופלת מזו של הפירושים האחרים לדבריּות של הדבר שלעיל‪.‬‬
‫כבר בכנותנו את הדברים המובהקים בשם דברים גרידא‪ ,‬הנסיבות מסגירות את עצמן‪ .‬הרי‬
‫'גרידא' משמעו התערטלות מסימני השימושיות והעיבוד היצרני‪ .‬הדבר גרידא הוא סוג של‬
‫מכשיר‪ ,‬אך מכשיר שהופשט מיישותו המכשירית‪ .‬היישות הדברית מתקיימת במה שעוד נותר‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬באופיה היישותי השארית הזו לא הוגדרה בעליל‪ .‬לא נחדל לתהות‪ ,‬האם בעקבות סילוק‬
‫כל מידה מכשירית תופיע אי‪-‬פעם המידה הדברית של הדבר‪ .‬ובכן‪ ,‬מתברר כי אף הדרך‬
‫השלישית לפרש את הדבר‪ ,‬אשר צועדת בעקבות התבנית‪-‬חומר‪-‬צורה‪ ,‬מהווה התנפלות על הדבר‪.‬‬
‫בשלושת האופנים המוזכרים של הגדרת הדבריּות מובן הדבר כ ָנ ָשא של מאפיינים‪ ,‬כאחדות‬
‫של ריבוי תחושות‪ ,‬כחומר מעוצב‪ .‬במהלך ההיסטוריה של האמת על אודות היש הפירושים לעיל‬
‫חברו יחדיו‪ ,‬אך כעת לא נרחיב על כך‪ .‬בחבירה הזו הם עוד חיזקו את מגמת התפשטותם עד‬
‫שחלו באופן שווה על הדבר‪ ,‬על המכשיר ועל מעשה האמנות‪ .‬מתוכם צמח אפוא אופן ההגות‬
‫שעל פיו אנו הוגים‪ ,‬לא רק בדבר‪ ,‬במכשיר ובמעשה בפרט אלא בכל הישים באופן כללי‪ .‬אופן‬
‫ההגות הזה נעשה מקובל מזמן‪ ,‬והוא מקדים ומטרים כל התנסות מיידית ביש‪ .‬ההטרמה‬
‫המושגית‪ 31‬מסכלת את ההתעמקות ביישותו של היש שעומד על הפרק‪ .‬הדברים מתגלגלים לידי‬
‫כך‪ ,‬שמושגי הדבר הרווחים חוסמים לנו את הדרך למידה הדברית של הדבר‪ ,‬למידה המכשירית‬
‫‪32‬‬
‫של המכשיר‪ ,‬וביתר שאת‪ ,‬למידה המעשית של המעשה‪.‬‬
‫‪ens creatum 30‬‬
‫‪ ‬מהדורה ראשונה ‪ .1 :1950‬האמונה התנ"כית בבריאה; ‪ .2‬ההסבר התומיסטי הסיבתי‪-‬אונטי; ‪ .3‬הפירוש‬
‫האריסטוטלי המקורי של ה‪ : on[ όν-‬היש‪ ,‬היישותי]‪.‬‬
‫‪ :Vorgriff 31‬השגה מקדימה‪ ,‬תפיסה מושגית טרומית‪ ,‬תפיסה מוקדמת‪.‬‬
‫‪ 32‬בהמשך המובן של 'מעשי' מתברר בהגדרת האמנות כפעולה של התקנת האמת‪ .‬האמת משתכנת ומתקינה את‬
‫עצמה במעשה האמנות‪ .‬באמצעותו היא מתקינה את עצמה בתוכו‪ .‬המעשה הוא אתר האירוע להתקנת‬
‫האמת‪ .‬המובן המעשי של המעשה הוא ההתקנה העצמית של האמת במעשה‪ .‬המידה המעשית במעשה אינה‬
‫קשורה אפוא להיבט האּומנותי של מלאכת הכפיים בלבד‪ ,‬ואינה מצטמצמת לפרקטי במובן הרגיל‪ ,‬אלא חלה‬
‫על מידה 'מטאפיזית' באירוע האמת‪ ,‬היינו על היישות‪ .‬כפי שהיידגר עצמו מדגיש‪ ,‬המעשיות שבמעשה‬
‫האמנות אינה מנותקת כלל וכלל מהמעשיות של מלאכת הכפיים‪ .‬המידה המעשית אינה מצטמצמת אפוא‬
‫‪11‬‬
‫עובדה זו היא הסיבה לכך‪ ,‬שאין מנוס מידיעת המושגים האלה של הדבר כדי להקדיש‪ ,‬לאור‬
‫הידע הזה‪ ,‬מחשבה למוצאם וליומרתם חסרת הרסן‪ ,‬ואולם גם למראית העין של מובנותם‬
‫מאליהם‪ .‬הידע הזה חיוני יותר ככל שנעז ביתר שאת ללכוד במבטנו ולעטות במילים את המידה‬
‫הדברית של הדבר‪ ,‬המידה המכשירית של המכשיר והמידה המעשית של המעשה‪ .‬אולם לשם כך‬
‫כל שנחוץ הוא‪ :‬תוך כדי הרחקת הטרמות מושגיות והסגות גבול של אופני המחשבה האלה‪ ,‬נרפה‬
‫מן הדבר ונותיר אותו על כנו‪ ,‬למשל‪ ,‬ביישותו הדברית‪ .‬נדמה שאין קל יותר מלהתיר ליש להיות‬
‫רק היש שהוא הנו? האם במשימה הזו ניתקל בקושי המרבי‪ ,‬בפרט כאשר משימה כזו – להתיר‬
‫ליש להיות כמות שהוא – מגלמת את ההפך מאדישות שמפנה עורף ליש לטובת מושג יישות לא‬
‫בדוק? אנו אמורים לפנות אל היש‪ ,‬להגות בקרבתו ביישותו‪ ,‬והודות לכך בה בעת להרפות ממנו‬
‫ולהותיר אותו על כנו במהותו‪.‬‬
‫נדמה שבעת הגדרת הדבריות של הדבר נתקל המאמץ הזה של ההגות בהתנגדות העזה ביותר;‬
‫כי מה עוד יכולה להיות הסיבה לכישלון הניסיונות לעיל? הדבר שסמוי מהעין חומק מההגות‬
‫המרּבית‪ .‬או שמא אותה התאפקות של הדבר גרידא‪ ,‬אותו חוסר דחיפות שנטוע בתוך‬
‫בעיקשות ַ‬
‫עצמו‪ ,‬אמורים ליטול חלק דווקא במהות הדבר? כלום לא חייב אותו ממד מוזר וסגור בתוך‬
‫מהות הדבר להפוך למוכר להגות שמנסה להגות בדבר? אם כך הם פני הדברים‪ ,‬אל לנו לפלס‬
‫בכפייה נתיב אל המידה הדברית של הדבר‪.‬‬
‫האזכורים על אודות היסטוריית הפרשנויות לדבריּות הדבר מעידים באופן שאינו משתמע‬
‫לשני פנים‪ ,‬כי אמירתה של דבריּות הדבר קשה במיוחד ונדירה‪ .‬היסטוריה זו חופפת לגורל שעל‬
‫פיו הגתה עד כה ההגות המערבית ביישות היש‪ .‬מכל מקום‪ ,‬כעת איננו רק מסיקים את המסקנה‬
‫הזו‪ .‬בה בעת אנו קולטים רמז בהיסטוריה הזו‪ .‬האם זה מקרי שבין פירושי הדבר זכה בעליונות‬
‫בולטת הפירוש הנצמד לדגם של חומר וצורה? ההגדרה הזו של הדבר מוצאה בפירוש של היישות‬
‫המכשירית של המכשיר‪ .‬היש הזה‪ ,‬המכשיר‪ ,‬קרוב במיוחד לייצוגיו של האדם‪ ,‬כיון שבזכות‬
‫חרושת הייצור שלנו הוא משיג את יישותו‪ .‬ובכן‪ ,‬היש שמוכר אפוא יותר ביישותו‪ ,‬המכשיר‪,‬‬
‫תופס בה בעת עמדת ביניים ייחודית בין הדבר למעשה‪ .‬נלך בעקבות רמז זה ונבקש תחילה אחר‬
‫המידה המכשירית של המכשיר‪ .‬אולי מכאן ייפקחו עינינו במקצת בנוגע למידה הדברית של‬
‫הדבר והמידה המעשית של המעשה‪ .‬אל לנו להיחפז ולהפוך את הדבר והמעשה לסוגים משניים‬
‫של המכשיר‪ .‬מכל מקום‪ ,‬נתעלם מן האפשרות שהבדלים היסטוריים‪-‬מהותיים שולטים אף‬
‫באופן שבו המכשיר הנו‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬מהי הדרך המוליכה אל המידה המכשירית של המכשיר? כיצד ייוודע לנו מה המכשיר‬
‫הנו באמת? ברור שההליך הדרוש כעת חייב להתרחק מאותם ניסיונות שמייד גוררים אחריהם‬
‫את הסגות הגבול של הפירושים השגורים‪ .‬נהיה מוגנים מפניהן אם נתאר מכשיר בפשטות ללא‬
‫‪33‬‬
‫כל תיאוריה פילוסופית‪.‬‬
‫נבחר כדוגמא מכשיר רגיל‪ :‬זוג נעלי איכרים‪ .‬תיאורם אפילו אינו דורש הדגמת פריטים‬
‫ממשיים של הסוג הזה של מכשיר שימושי‪ .‬כל אחד מכיר אותם‪ .‬אולם‪ ,‬כיון שעל הפרק עומד‬
‫למעשיות במובן הרגיל‪ ,‬אבל גם אינה מתקיימת בלעדיה‪ .‬המידה המעשית במעשה האמנות פועלת גם בממד‬
‫"החומרי"‪ ,‬החושי של מלאכת הכפיים וגם במידה המטאפיזית של האמת‪ .‬רק בזכות המידה המטאפיזית‬
‫מקבלת כל מידה 'חושית' את 'חומריותה' המובהקת‪ .‬במידה המכשירית דווקא המידה החושית 'מעלימה'‬
‫את המידה 'החומרית'‪' .‬האלמנט' המטאפיזי באמנות כבר אינו האידיאה‪ ,‬האל‪ ,‬הסובייקט‪ ,‬הרוח או‬
‫החירות‪ ,‬אלא כעת עומדת על הפרק מידה מטאפיזית שאינה חייבת להופיע בדמותו של אלמנט מטאפיזי‪.‬‬
‫המידה המטאפיזית שזורה בתמורות היסטוריות באמת של היישות‪.‬‬
‫‪ 33‬היידגר מבצע לכאורה תיאור פנומנולוגי אבל למעשה מפייט את אירוע האמת במעשה‬
‫האמנות‪ .‬החשיפה אינה נשענת על סובייקט ההכרה ואינה צעד אפיסטמולוגי‪ ,‬אלא היא צעד‬
‫אונטולוגי המאפשר לציור עצמו לדבר את יישותו‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫תיאור ישיר‪ ,‬ראוי שנקל על ההמחשה‪ .‬ייצוג חזותי יעניק לנו סיוע הולם‪ .‬לשם כך נבחר בתמונה‬
‫מפורסמת של ואן גוך‪ .‬הוא צייר נעליים כאלה פעמים אחדות‪ .‬אולם מה ניתן לראות כאן בכלל?‬
‫כל אחד יודע מה כלול בנעליים‪ .‬אם לא מדובר דווקא בנעלי עץ או קש‪ ,‬נקרים בדרכנו הסוליה‬
‫מעור והעור העליון של הגפה‪ ,‬שניהם מחוברים באמצעות תפרים ומסמרים‪ .‬פריט מכשירי כזה‬
‫משמש להנעלת הרגליים‪ .‬החומר והצורה משתנים בהתאם לשימושיות‪ ,‬בין אם לעבודת השדה‬
‫או לריקוד‪.‬‬
‫פרטים נכונים כאלה שופכים אור רק על מה שכבר ידוע לנו‪ .‬היישות המכשירית של המכשיר‬
‫מתקיימת בשימושיותו‪ .‬אולם כיצד עומד העניין עם השימושיות עצמה? האם בעזרתה אנו כבר‬
‫תופסים את המידה המכשירית של המכשיר? או שמא‪ ,‬כדי שזה יעלה יפה מוטל עלינו לפקוד את‬
‫המכשיר השימושי בעת תפקודו? האיכרה נועלת את הנעליים בשדה‪ .‬כאן הן לראשונה מה שהן‪.‬‬
‫והן מה שהן באופן פחות מסולף ככל שבעת העבודה ממעיטה האיכרה לחשוב עליהן או בכלל‬
‫להתבונן בהן או אף רק לחוש בהן‪ .‬היא עומדת והולכת בהן‪ .‬כך הנעליים משרתות באמת‪.‬‬
‫בתהליך הזה של השימוש במכשיר עלינו להיתקל באופן אמיתי במידה המכשירית‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬כל עוד נמחיש לעצמנו באופן כללי בלבד זוג נעליים או נתבונן בתמונה בנעליים‬
‫הריקות שעומדות סתם כך ללא שימוש‪ ,‬לא נדע לעולם מהי לאמיתו של דבר היישות המכשירית‬
‫של המכשיר‪ .‬לפי הציור של ואן גוך אפילו לא נוכל לקבוע היכן עומדות הנעליים האלה‪ .‬סביב‬
‫זוג נעלי האיכרים האלה אין דבר שיספק להן מקום ושייכות‪ ,‬אלא רק חלל לא מוגדר‪ .‬אפילו לא‬
‫דבקו בהן גושים מרגבי אדמה או מדרך השדה‪ ,‬דבר שבכוחו היה להצביע לפחות על השימוש‬
‫בהן‪ .‬זוג נעלי איכרים ותו לא‪ .‬ואף על פי כן‪.‬‬
‫מתוך הפתח האפל של הפנים השחוק של כלי הנעליים ננעץ בנו כובד צעדיה היגעים של‬
‫העבודה‪ .‬בכבדות המחוספסת של כלי הנעליים הצטבר קשי עורפה של ההליכה האיטית בתלמים‬
‫שהם תמיד אחידים ופרושים למרחקים בשדה שמעליו רובצת רוח חריפה ואכזרית‪ .‬על העור‬
‫נחים לחות האדמה וגודשה‪ .‬מתחת לסוליות נדחקת בדידותה של דרך השדה מבעד לדמדומי‬
‫השקיעה‪ .‬בנעליים מהדהדות הקריאה האילמת של האדמה‪ ,‬דממת נדיבותה בתבואת הדגנים‬
‫ההולכים ובשלים וקריסתה הלא מוסברת באדמת הבור השוממת של השדה החורפי‪ .‬מבעד‬
‫למכשיר הזה מפעפעים החששות ללחם המובטח‪ ,‬שתלונתם אילמת‪ ,‬השמחה ללא מילים של‬
‫העמידה החוזרת ונשנית במבחן המצוקה‪ ,‬ההתרגשות הרוטטת בבוא צירי הלידה‪ ,‬והרעד‬
‫כשאיום המוות חג מעליך‪ .‬המכשיר הזה שייך לאדמה‪ ,‬ובתוך העולם של האיכרה הוא מוגן‪.‬‬
‫מתוך שייכות מוגנת זו מתרומם המכשיר עצמו אל תנוחתו בתוך עצמו‪.‬‬
‫אולם ייתכן שאת כל זה אנו רק מלבישים על הנעליים בתמונה‪ 34.‬לעומת זאת‪ ,‬האיכרה פשוט‬
‫נועלת את נעליה‪ .‬הלוואי וההנעלה הפשוטה הזו הייתה כה פשוטה‪ .‬כל אימת שהאיכרה חולצת‬
‫את נעליה בשעת ערב מאוחרת מתוך עייפות כבדה ועם זאת בריאה‪ ,‬ומניחה אותן בצד‪ ,‬ושוב‬
‫אוחזת בהן בדמדומי השחר השרויים עדיין בעלטה‪ ,‬או חולפת על פניהן ביום חג – היא יודעת‬
‫את כל הדברים האלה בלי תצפיות וחקירות‪ .‬ובכן‪ ,‬היישות המכשירית של המכשיר מתקיימת‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬ולמי הם שייכים‪[ .‬בהמשך היידגר דן באופן מפורש באפשרות שפירושו לציור של ואן‪-‬‬
‫גוך אינו אלא פירוש סובייקטיבי‪ .‬כאן הוא ענה מראש לביקורת של מאייר שפירו בסוגיית הבעלות על‬
‫הנעליים‪ ,‬ראו ‪Jaques Derrida, The Truth in Painting, translated by Geoffrey Bennington and Ian‬‬
‫‪]McLeod. University Of Chicago Press, 1987‬‬
‫‪ 34‬היידגר מתקין את ההתנסות במכשיר בתבנית המושגית אדמה‪-‬עולם על מנת לחתור תחת התבנית‬
‫המושגית של חושי ועל‪-‬חושי‪ .‬ולערער על יחסי הייצוג שהיא מאפשרת‪ .‬לכן‪ ,‬אולי הסגנון 'הפתטי' הכרחי‪ .‬עם‬
‫זאת ייתכן וזהו רק המבט הסובייקטיבי‪' ,‬הסנטימנטלי' שגורם לייצוג שגוי של התנסות האיכרה‪ .‬כמובן שיחד‬
‫עם התבנית חושי‪-‬על‪-‬חושי הופך גם הצמד יפה‪-‬נשגב לראוי לתהייה‪ .‬בהמשך היידגר מספק רק מושג חדש של‬
‫היפה‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫בשימושיות‪ .‬אולם השימושיות עצמה נעוצה בגודש של יישות חיונית של המכשיר‪ .‬ליישות הזו‬
‫נקרא בשם מהימנות‪ .‬בכוח המהימנות שקועה האיכרה באמצעות המכשיר הזה בקריאתה‬
‫החרישית של האדמה; בכוח מהימנותו של המכשיר היא בוטחת בעולמה‪ .‬כך בלבד העולם‬
‫והאדמה הם שם‪ ‬עבור האיכרה ועבור כל מי שהנו יחד אתה על פי דרכה‪ :‬במכשיר‪ .‬אנו אומרים‬
‫'בלבד' ולכן טועים; כי מהימנות המכשיר מספקת לראשונה לעולם הפשוט הגנה ומבטיחה‬
‫לאדמה את החירות להמולתה הבלתי פוסקת‪.‬‬
‫היישות המכשירית של המכשיר‪ ,‬המהימנות‪ ,‬בהתאם לדרכה ולהיקף השפעתה מרכזת‬
‫בקרבה את כל הדברים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬השימושיות של המכשיר אינה אלא התולדה המהותית של‬
‫המהימנות‪ .‬השימושיות מהדהדת במהימנות ובלעדיה הייתה לא‪-‬כלום‪ .‬המכשיר הבודד מתבלה‬
‫ומתכלה; אולם בשל כך‪ ,‬בה בעת אף השימוש עצמו נקלע לשחיקה‪ ,‬נטחן עד דק ונעשה שגרתי‪.‬‬
‫היישות המכשירית נקלעת אפוא אל העזובה‪ ,‬יורדת לדרגת מכשיר גרידא‪ .‬עזובה כזו של היישות‬
‫המכשירית היא דעיכתה של המהימנות‪ .‬אולם הדעיכה הזו‪ ,‬אשר לה אפוא חבים הדברים‬
‫השימושיים את שגרתם הטרדנית המשעממת‪ ,‬אינה אלא עדות נוספת לטבעה המקורי של‬
‫היישות המכשירית‪ .‬כי אז השגרתיות השחוקה של המכשיר נדחקת קדימה כיישות יחידה‬
‫מסוגה‪ ,‬שהיא ייחודית כביכול למכשיר‪ .‬כעת אין נראּות אלא לשימושיות העירומה‪ ,‬שמעוררת‬
‫רושם כי מקורו של המכשיר הוא בעיבוד היצרני גרידא שמטביע צורה בחומר‪ .‬יהיה אשר יהיה‪,‬‬
‫המכשיר מגיע ביישותו המכשירית האותנטית ממחוזות מרוחקים יותר‪ .‬חומר וצורה‪ ,‬וההבחנה‬
‫ביניהם ‪ -‬מקורם עמוק יותר‪.‬‬
‫תנוחתו של המכשיר הנח בתוך עצמו מתקיימת במהימנות‪ .‬במהימנות נלמד לראשונה מהו‬
‫המכשיר לאמיתו של דבר‪ .‬אולם עדיין איננו יודעים מאומה על מה שביקשנו תחילה‪ ,‬על המידה‬
‫הדברית של הדבר‪ .‬ונוסף לכול‪ ,‬אנו חסרי ידע בנוגע למבוקש המובהק והבלעדי‪ :‬המידה המעשית‬
‫של המעשה במובן של מעשה האמנות‪.‬‬
‫שמא כעת‪ ,‬באורח בלתי צפוי וכביכול כלאחר יד‪ ,‬כבר נודע לנו משהו על אודות היישות‬
‫המעשית‪ 35‬של מעשה האמנות?‬
‫אותרה היישות המכשירית של המכשיר‪ .‬כיצד? לא בתיאור והסבר של כלי נעליים שעומד‬
‫ממש לפנינו; לא בדיווח על הכנת נעליים בעיבוד יצרני; ואף לא בתצפיות על השימוש הממשי‬
‫בנעליים כפי שהוא מתבצע פה ושם‪ ,‬אלא רק משום שנעמדנו לפני הציור של ואן גוך‪ .‬הציור דיבר‪.‬‬
‫בקרבתו של מעשה האמנות היינו לפתע במקום אחר מזה שהתרגלנו להיות בו‪.‬‬
‫בזכות מעשה האמנות נודע לנו מהו כלי הנעליים לאמיתו של דבר‪ .‬זו תהיה הונאה עצמית‬
‫חמורה ביותר‪ ,‬אילו סברנו שתיאורנו‪ ,‬בחינת פעילות סובייקטיבית‪ ,‬המציא את הכול והתלבש‬
‫בדיעבד על הציור‪ .‬אם נותר כאן ספק כלשהו‪ ,‬הוא רק בנוגע לכך‪ ,‬שבקרבתו של מעשה האמנות‬
‫התנסותנו הייתה דלה מדי וניסוחה גס מדי ומיידי מדי‪ .‬אולם בניגוד למה שהצטייר תחילה‪,‬‬
‫מעשה האמנות לא שימש בעיקר להמחשה טובה יותר למה שמכשיר הנו‪ .‬ליתר דיוק‪ ,‬לראשונה‬
‫באמצעות המעשה ובמעשה בלבד מופיעה בעליל היישות המכשירית של המכשיר‪.‬‬
‫מה מתרחש כאן? מה פועל במעשה?‪ 36‬הציור של ואן גוך הוא פתיחת הפתח למה שהמכשיר‪ ,‬זוג‬
‫נעלי איכרים‪ ,‬הנו באמת‪ .‬היש הזה פוסע אל האי‪-‬מוסתרות של יישותו‪ .‬היוונים כינו את האי‪-‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪' :1960 Reclam‬הנם … שם' = שוררים‪-‬בהווייה‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫‪ :Werksein‬היות‪-‬מעשה‬
‫‪ :Was ist im Werk am Werk? 36‬מה עובד במעשה? תרגום אפשרי נאמן לדקדוק‪ :‬מה פועל את פעולתו‬
‫במעשה? או‪ :‬מה עושה את עבודתו במעשה? תרגום קצת נאמן למשמעות המילולית‪' :‬מה במעשה עושה‬
‫מעשה?' או 'מה פועל במעשה באופן מעשי'‪.‬אפשר גם בקיצור‪' :‬מה מעשי במעשה?'‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫מוסתרות של היש בשם ‪ .]aletheia[ αλήθεια‬אנו אומרים אמת‪ 37‬ובקושי מקדישים מחשבה‬
‫למילה הזו‪ .‬במעשה האמנות פועלת התרחשות של האמת‪ ,‬בתנאי שבמעשה מתרחשת פתיחת‬
‫הפתח ליש לקראת מה שהוא וכפי שהוא‪.‬‬
‫במעשה האמנות‪ ,‬אמת היש התקינה את עצמה במעשה‪' 38.‬התקנה'‪ 39‬פירושה כאן‪ :‬להביא‬
‫לידי עצירה‪ .‬יש אחד‪ ,‬זוג נעלי איכרים‪ ,‬מגיע במעשה לידי עצירה בהיערות‪ 40‬של יישותו‪ .‬יישות‬
‫‪41‬‬
‫היש משיגה את מבוקשה ביציבות תדמיתה‪.‬‬
‫מהות האמנות היא אפוא‪ :‬התקנתה העצמית של אמת היש במעשה‪ 42.‬אולם‪ ,‬האמנות עסקה‬
‫עד כה ביפה וביופי‪ ,‬ולא באמת‪ .‬מקובל לכנות את האמנויות המפיקות‪ 43‬מעשים כאלה בשם‬
‫האמנויות היפות‪ ,‬לעומת האּומנויות של מלאכת הכפיים‪ ,‬המייצרות מכשירים בעיבוד יצרני‪.‬‬
‫באמנות היפה‪ ,‬לא האמנות היא יפה‪ ,‬אלא היא נקראת כך משום שהיא מפיקה את היפה‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬האמת שייכת ללוגיקה‪ .‬ואילו היופי הוא מנת חלקה של האסתטיקה‪.‬‬
‫או שמא בעקבות הפסוק‪ ,‬האמנות היא התקנתה העצמית של האמת במעשה‪ ,‬אמורה לחדש‬
‫את נעוריה הסברה שנזנחה בהצלחה‪ ,‬הטוענת כי האמנות היא חיקוי‪ 44‬ותיאור מפורט של‬
‫המציאות? שכפול היש המצוי תובע כמובן התאמה ליש‪ ,‬השתוות אליו; בימי הביניים אומרים‪:‬‬
‫‪ ;adequatio‬כבר אריסטו אמר‪ .]homoiosis[ όμοίωζις :‬ההתאמה ליש נחשבת כבר זמן רב‬
‫למהות האמת‪ .‬אולם‪ ,‬האם סבורים אנו שהציור של ואן גוך הוא העתק ציורי של זוג מצוי של‬
‫נעלי איכרים‪ ,‬והנו מעשה אמנות מפאת עמידתו במשימת ההעתקה? האם סבורים אנו שהציור‬
‫נוטל מתוך הממשי ֶצלם ומעביר אותו אל תוצר של … הייצור‪ 45‬האמנותי? בשום פנים ואופן לא‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬במעשה האמנות לא מדובר בשכפול היש הפרטי המצוי במקרה‪ ,‬אלא להפך‪ ,‬בשכפול‬
‫טבעם הכללי של הדברים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬היכן המהות הכללית הזו אשר מעשי האמנות מתאימים‬
‫‪Wahrheit 37‬‬
‫‪ . :sich ins Werk gesetzt 38‬ההתקנה במעשה היא חקיקה של אמת הדרושה לפתיחתו של מיפתח שבו היא‬
‫מתמקמת‪.‬‬
‫‪ :Setzen 39‬הצבה‪ ,‬מיקום‪ ,‬חקיקה‪ ,‬תפעול‪ .‬המושג 'התקנה' מנסה ללכוד הן את אופן ההצבה של האמת (בלי‬
‫להמשיך את דיאלקטיקת הסובייקט‪-‬אובייקט כפי שהגל מפתח אותה במפורש בעזרת מושג ההצבה שלו) והן‬
‫את אופן החקיקה של האמת (בלי למקם את החוק‪ ,Ge-setz ,‬בגורם כזה או אחר – ארצי או שמיימי)‪ .‬ראו‬
‫הערותיו המאוחרות של היידגר בנספח עמ' ??‪ .‬כדי לבטא את האופן שבו האמת מתקינה את עצמה בלי ליפול‬
‫לדיאלקטיקה קלאסית או מודרנית אפשר לחשוב בעברית על בניין התפעל למילה 'התקנה' כדי לבטא את‬
‫האופן שבו האמת מתייצבת ובה בעת חוקקת את עצמה במעשה‪ .‬אפשר לומר שהאמת מתפעלת במעשה‪.‬‬
‫‪ :das Lichte 40‬הבהיקה‪ ,‬הנערה‪ ,‬הזך‪ ,‬הצך‪ ,‬המואר‪.‬‬
‫‪ :Scheinen 41‬הבזק‪ ,‬נצנוץ‪ ,‬הבלחה‪ ,‬קרינה‪.‬‬
‫‪ :Sich-ins-Werk-Setzen 42‬התייצבות במעשה‪ ,‬חקיקה עצמית במעשה‪.‬‬
‫‪ :hervorbringen 43‬מעלות‪-‬אל‪-‬פני‪-‬השטח‪.‬‬
‫‪ 44‬מעשה האמנות כייצוג של האידיאה מאופיין אצל אפלטון כחיקוי מסדר שני‪ :‬כייצוג של בבואה חושית של‬
‫האידיאה‪ ,‬כייצוג חושי של ייצוג חושי‪ .‬כבר הבבואה היא חיקוי מסדר ראשון‪ .‬בעוד האומן המייצר מכשירים‬
‫והמדינאי המייסד חוקה מדינית מייצרים חיקוי מסדר ראשון של אידיאת המכשיר ואידיאת הצדק המדיני‪,‬‬
‫האמן מייצר ייצוג (בשירה ייצוג של הצדק‪ ,‬בציור ייצוג של מכשיר) שהוא חיקוי של החיקוי‪ .‬השיר והציור‬
‫מייצרים אשליה של נוכחות המתרחקת מהנוכחות המובהקת של האידיאה‪ .‬היידגר מרחיק את מעשה אמנות‬
‫מכל ייצוג ומכל נוכחות‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫‪ :Produktion‬ייצור תעשייתי‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫לה? ומהו אופיה? לאיזו מהות של איזה דבר אמור להתאים אפוא מקדש יווני? מי מסוגל לטעון‬
‫את הטענה הבלתי אפשרית‪ ,‬כי במבנה מגולמת האידיאה של המקדש? ואף על פי כן‪ ,‬במעשה‬
‫אמנות כזה‪ ,‬בתנאי שהוא מעשה‪ ,‬האמת הותקנה במעשה‪ .‬ניזכר בהמנונו של הלדרלין 'הריין'‪.‬‬
‫איזה דגם עומד כאן בפני המשורר‪ ,‬וכיצד הוא מונח בפניו כדי שיוכל לאחר מכן למסור אותו‬
‫בשיר? ואף אם במקרה של ההמנון הזה ושירים דומים קורס בעליל הרעיון בדבר יחסי העתקה‬
‫בין משהו ממשי לבין מעשה האמנות‪ ,‬הרי באמצעות מעשה מהסוג שמודגם בשיר של ק"פ מאייר‬
‫הסברה הסוברת שהמעשה הוא העתק זוכה באישוש המירבי‪.‬‬
‫ָ‬
‫'הבאר הרומאית'‪ ,‬נראה כי‬
‫הבאר הרומאית‬
‫נוסק סילון המים ובנפילתו נשפך‬
‫במלוא חמוקי קערית השיש‪,‬‬
‫שבהצטעפותה עולה על גדותיה ועוברת‬
‫אל קרקעיתה של קערית שנייה;‬
‫שופעת עולה השנייה כנחשול‬
‫ומעניקה את גאּותה לשלישית‪,‬‬
‫ובעת ובעונה אחת כל אחת נוטלת ומוסרת‬
‫וזורמת ומשתהה בשטף‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬אין כאן ציור פואטי של באר הקיימת במציאות‪ ,‬וגם לא המחשה של טבעה הכללי‬
‫של באר רומאית‪ .‬אולם האמת הותקנה במעשה‪ .‬איזו אמת מתרחשת במעשה? כלום יכולה בכלל‬
‫האמת להתרחש ולפיכך להיות היסטורית? אומרים שהאמת נטולת זמן ועל‪-‬זמנית‪.‬‬
‫נבקש אחר ממשותו של מעשה האמנות‪ ,‬כדי שבה אכן נמצא את האמנות החולשת על‬
‫המעשה‪ .‬התשתית הדברית התבררה כממשות הקרובה ביותר במעשה‪ .‬אולם אין די במושגי‬
‫הדבר המסורתיים לניסוח הדבריּות הזו; כי הם עצמם מחטיאים את מהותה של המידה‬
‫הדברית‪ .‬המושג הרווח של הדבר‪ ,‬הדבר כחומר מעוצב‪ ,‬אפילו לא נלקח מטבעו של הדבר‪ ,‬אלא‬
‫מטבעו של המכשיר‪ .‬נוסף לזה התברר‪ ,‬כי היישות המכשירית שומרת זה מכבר על עדיפות מוזרה‬
‫באשר לפירוש היש‪ .‬מכל מקום‪ ,‬לא הוקדשה מחשבה בעליל לעדיפות הזו של היישות המכשירית‪,‬‬
‫שספקה את הרמז לשאול שוב את השאלה בדבר המידה המכשירית‪ ,‬אך תוך כדי עקיפת‬
‫‪46‬‬
‫הפירושים המקובלים‪.‬‬
‫איפשרנו למעשה אמנות לומר לנו מהו המכשיר‪ .‬בעקבות כך יצא לאור היום‪ ,‬כלאחר יד‪ ,‬מה‬
‫שפועל במעשה‪ :‬פתיחת הפתח ליש ביישותו‪ :‬התרחשות האמת‪ .‬אזי‪ ,‬אם אין אפשרות אחרת‬
‫להגדיר את ממשות המעשה מלבד בעזרת מה שפועל במעשה‪ ,‬איך מתקדמת תוכניתנו לפקוד את‬
‫מעשה האמנות הממשי בממשותו? הלכנו שולל כל עוד שיערנו שממשות המעשה היא ראשית כול‬
‫בתשתית הדברית‪ .‬כעת נקלענו לתוצאה מוזרה בהרהורנו‪ ,‬אם אפשר עוד לקרוא לכך תוצאה‪.‬‬
‫שני דברים התבררו‪:‬‬
‫מצד אחד‪ :‬האמצעים להבנת הדברי שבמעשה‪ ,‬מושגי הדבר הרווחים‪ ,‬אין די בהם‪.‬‬
‫‪ 46‬בספר יישות וזמן (‪ )1927‬היידגר מפתח את אונטולוגיית היסוד של ההיות‪-‬שם על בסיס האונטולוגיה של‬
‫היש הזמין‪ ,‬של המכשיר‪ .‬למכשיר מעמד אונטולוגי כפול‪ :‬הוא קודם לאונטולוגיה של היש המצוי‪ ,‬היש הנוכח‬
‫כמות שהוא (המטאפיזיקה של העצם)‪ .‬למכשיר תפקיד אונטולוגי חיוני בפרקטיקות האנושיות המאפשרות‬
‫לחשוף את המבנים האקסיסטנציאליים הייחודיים לאדם‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫מצד שני‪ :‬מה שעמדנו לתפוס כממשות הקרובה של המעשה‪ ,‬התשתית הדברית‪ ,‬באופן הזה‬
‫‪47‬‬
‫אין לה חלק במעשה‪.‬‬
‫ברגע שנחתור לדברים כאלה במעשה האמנות‪ ,‬אנו מחליפים בלי משים את המעשה במכשיר‪,‬‬
‫ובנוסף מעניקים לו מבנה‪-‬על המכיל את הממד האמנותי‪ .‬אולם‪ ,‬המעשה איננו מכשיר‪ ,‬שגם‬
‫מצויד בערך אסתטי הדבוק אליו‪ .‬המעשה כלל וכלל איננו דבר כזה‪ ,‬בדיוק כפי שהדבר גרידא‬
‫כלל וכלל איננו מכשיר‪ ,‬שכל שחסר לו הוא האופי המכשירי המובהק‪ ,‬קרי השימושיות וההכנה‬
‫בעיבוד היצרני‪.‬‬
‫שאילת שאלתנו על אודות מעשה האמנות קועקעה‪ ,‬כיון שלא שאלנו על אודות המעשה‪ ,‬אלא‬
‫למחצה על אודות דבר ולמחצה על אודות מכשיר‪ .‬מכל מקום‪ ,‬לא מדובר בשאלה שאנו פיתחנו‬
‫לראשונה‪ .‬זוהי שאלתה של האסתטיקה‪ .‬הדרך שבה היא מתבוננת מראש במעשה האמנות‬
‫כפופה לשלטונו של הפירוש המסורתי של כל היישותי‪ .‬אולם קעקועה של השאלה השגרתית הזו‬
‫אינו העניין העיקרי‪ .‬מה שעומד על הפרק הוא פקיחת עיניים לכך‪ ,‬שהמידה המעשית של‬
‫המעשה‪ ,‬המידה המכשירית של המכשיר‪ ,‬המידה הדברית של הדבר‪ ,‬כולן אינן מתקרבות אלינו‬
‫אלא אם אנו הוגים ביישות היש‪ .‬לשם כך הכרחי תחילה שנפיל את המחסומים של המובן‪-‬מאליו‬
‫ונשים בצד את מושגי ה ֶד ֶמה המקובלים‪ .‬לכן נאלצנו ללכת בדרך עקיפה‪ ,‬שעם זאת‪ ,‬בה בעת‪,‬‬
‫מעלה אותנו על הנתיב שבכוחו להוליך להגדרה של המידה הדברית במעשה‪ .‬אל לנו להתכחש‬
‫למידה הדברית במעשה; אך אם מידה דברית זו שייכת ליישותו המעשית של המעשה‪ ,‬אין‬
‫ברירה אלא להגות במידה הדברית לאור המידה המעשית‪ .‬אם אלה הם פני הדברים‪ ,‬כי אז‬
‫המסע להגדרת הממשות הדברית של המעשה אינו עובר דרך הדבר אל המעשה‪ ,‬אלא דרך‬
‫המעשה אל הדבר‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫למעשה האמנות יש דרך משלו לפתוח פתח ליישות היש‪ .‬פתיחת פתח זו‪ ,‬היינו החשיפה‪,‬‬
‫היינו אמת היש‪ ,‬מתרחשת במעשה‪ .‬במעשה האמנות‪ ,‬אמת היש התקינה את עצמה במעשה‪.‬‬
‫האמנות היא התקנתה העצמית של האמת במעשה‪ 49.‬מהי האמת עצמה‪ ,‬אם מעת לעת היא‬
‫מתחוללת כאמנות?‪ ‬מהי אותה התקנה‪-‬עצמית‪-‬במעשה?‬
‫המעשה והאמת‬
‫האמנות היא מקורו של מעשה האמנות‪ .‬אולם מהי האמנות? במעשה האמנות – האמנות‬
‫ממשית‪ .‬לכן‪ ,‬נבקש תחילה את ממשותו של המעשה‪ .‬היכן היא מתקיימת? מעשי האמנות בדרך‬
‫כלל מציגים את המידה הדברית‪ ,‬אם כי בדרכים מגוונות‪ .‬נכשל הניסיון ללכוד בעזרת מושגי‬
‫הדבר השגורים את האופי הדברי של המעשה‪ .‬לא רק משום שמושגי הדבר האלה אינם תופסים‬
‫‪ 47‬התשתית הדברית אינה רלבנטית לשכפול הדימוי הפרטי או הכללי‪ .‬אבל היא כן רלבנטית להתקנת האמת‬
‫במעשה‪ .‬כפי שהאמת של המידה המכשירית מותקנת במעשה‪ ,‬כך גם האמת של המידה הדברית מותקנת ביתר‬
‫שאת במעשה‪ .‬המידה הדברית מועצמת דווקא במעשה האמנות‪ .‬הצבע‪ ,‬הצליל‪ ,‬המילה זוכים במידתם הדברית‬
‫המובהקת‪.‬‬
‫‪ :Entbergen 48‬הוצאה מהטמנה‪.‬‬
‫‪ :Sich-ins-Werk-Setzen der Wahrheit 49‬התייצבות האמת במעשה‪ ,‬חקיקתה העצמית של האמת במעשה‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬האמת מתוך אירוע‪-‬שייכות! [המושג אירוע‪-‬שייכות (‪ :Ereignis‬אירוע) מופיע החל‬
‫משנת ‪ 1936‬בכתביו של היידגר‪ .‬המובן של האירוע הוא האופן שבו ההיערות של האמת מתרחשת כחשיפה‬
‫וכהסתרה‪ .‬במובן הזה מדובר ב'אירוע אונטולוגי' – בהגות‪ ,‬בפוליטיקה‪ ,‬בשירה – המחולל תמורה חד‪-‬פעמית‬
‫ובלתי‪-‬הפיכה באמת של היישות וכתוצאה מכך בהבנת היישות‪ .‬היישות מנכסת לעצמה מובן אחר בזיקתה‬
‫לאמת‪].‬‬
‫‪16‬‬
‫את המידה הדברית‪ ,‬אלא כיון שבשאלה על אודות התשתית הדברית של המעשה כפינו עליו‬
‫הטרמה מושגית שבגינה נחסמה הגישה אל היישות המעשית של מעשה האמנות‪ .‬לעולם אין‬
‫לפסוק בנוגע למידה הדברית במעשה‪ ,‬לפני שעמידתו הטהורה בתוך עצמו של המעשה הראתה‬
‫את עצמה בבהירות‪.‬‬
‫כלום המעשה כשלעצמו הוא נגיש אי‪-‬פעם? כדי שזה יעלה יפה אין מנוס מלעקור את המעשה‬
‫מכל זיקותיו אל כל דבר השונה ממנו‪ ,‬כך שנרפה ממנו ונותיר אותו לבדו על כנו לשם עצמו‪.‬‬
‫ואילו האמן חותר לשם באופן מובהק ככלות הכול‪ .‬האמן אמור לשחרר את המעשה אל עמידתו‪-‬‬
‫העצמית‪-‬בתוך‪-‬עצמו הטהורה‪ .‬דווקא באמנות הגדולה‪ ,‬וכאן איננו מדברים אלא עליה‪ ,‬נותר‬
‫‪50‬‬
‫האמן חסר חשיבות בהשוואה למעשה‪ ,‬כמעט כמו מעבר שמחריב את עצמו במלאכת‪-‬היצירה‬
‫לשם הגחתו של המעשה‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬מעשי האמנות עצמם מוצגים ותלויים אפוא באוספים ובתערוכות‪ .‬אולם‪ ,‬האם כאן הם‬
‫כשלעצמם‪ ,‬כמעשים שהם הנם עצמם‪ ,‬או שמא דווקא כאן הם אובייקטים של חרושת האמנות?‬
‫המעשים נגישים להנאה האמנותית הציבורית והפרטית‪ .‬רשויות ציבוריות נוטלות על עצמן את‬
‫הטיפוח והשימור‪ 51‬של מעשי האמנות‪ .‬מומחים לאמנות ומבקרי אמנות עוסקים ומטפלים בהם‪.‬‬
‫המסחר באמנות דואג לשוק האמנות‪ .‬המחקר של תולדות האמנות הופך את המעשים לאובייקט‬
‫מדעי‪ .‬ואולם‪ ,‬האם במסגרת הפעלתנות המגוונת הזו נתקלנו במעשי האמנות עצמם?‬
‫פסלי "האגינה"‪ 52‬באוסף במינכן‪ ,‬אנטיגונה של סופוקלס במהדורה הביקורתית המעולה‬
‫ביותר‪ ,‬בהיותם מעשי האמנות שהם הנם‪ ,‬נקרעו מתוך מרחב המהות שלהם‪ .‬יהיה מעמדם גבוה‬
‫ככל שיהיה‪ ,‬יהיה רושמם חזק ככל שיהיה‪ ,‬יהיה שימורם טוב ככל שיהיה‪ ,‬תהיה פרשנותם‬
‫אמינה ככל שתהיה‪ ,‬הרי שהתקתם אל האוסף נישלה אותם מעולמם‪ .‬ובכן‪ ,‬אף אם נתאמץ לבטל‬
‫התקות כאלה או להימנע מהן‪ ,‬למשל על ידי כך שנבקר את המקדש בפסטום באתר עצמו‪ ,‬ואת‬
‫הקתדרלה של במברג באתר שלה‪ ,‬עדיין עולמם של מעשי האמנות הקיימים התפורר‪.‬‬
‫הינשלות מהעולם והתפוררות העולם – לעולם אין להשיבן לקדמותן‪ .‬המעשים כבר אינם‬
‫המעשים שהם היו פעם‪ .‬אנו נתקלים אפוא בהם עצמם‪ ,‬אך הם עצמם הווייתם חלפה‪ .‬בתור‬
‫כאלה שהווייתם חלפה‪ ,‬הם עומדים מולנו בשדה המורשת והשימור‪ .‬מעתה ואילך הם אינם‬
‫אלא אובייקטים כאלה‪ .‬עמידתם‪-‬מנגד היא אמנם עדיין תוצאה של עמידתם הקודמת בתוך‪-‬‬
‫עצמם‪ ,‬אך אינה זהה לה‪ .‬עמידתם‪-‬בתוך‪-‬עצמם הסתלקה מתוכם‪ .‬חרושת האמנות כולה‪ ,‬ככל‬
‫‪ :Schaffen 50‬עבודת היצירה‪ ,‬עבודת ההפקה‪ ,‬הפקת היצירה‪' .‬מלאכת היצירה' היא 'הפקה' יצירתית‪ .‬המילה‬
‫'הפקה' משמשת לתרגום של המילה להפקה 'אונטולוגית'‪ ,Her-vor-bringen :‬שמובנה הוא 'העלאה‪-‬על‪-‬פני‪-‬‬
‫השטח'‪ .‬היידגר עושה הבחנה חשובה אפוא בין ההפקה במישור של היישות (הנחשפת דרך אמת שמתקינה‬
‫את עצמה במעשה אמנות‪ ,‬שהיידגר מכנה 'העלאה‪-‬אל‪-‬פני‪-‬השטח' [‪ )]Her-vor-bringen‬לבין הפקה‬
‫קונקרטית‪ ,‬למשל של יצירת אמנות‪ .‬ראה בהמשך הערה ??‪ .‬חשוב להתרחק מהדימוי של יצירתיות גאונית‪,‬‬
‫כפי שהיידגר מבליט גם בהקשר הנוכחי‪ .‬התרגום 'מלאכת היצירה' מדגיש גם את הצד האּומנותי של ההפקה‬
‫באמנות‪ .‬ראה עמ'??‪ .‬מלאכת‪-‬היצירה היא פעולת יצירה יוצרת‪-‬מייצרת‪ .‬היא עבודה יוצרת שפועלת על‬
‫האדמה במובן שהיא מבליטה למעשה את החומריות 'בחומרים'‪ ,‬היא רושמת את פעולתה בצבע‪ ,‬בצליל‪,‬‬
‫במילה‪ ,‬באבן‪ .‬בכמה מקומות שההקשר תובע זאת והוא מספיק ברור נתרגם פשוט 'יצירה'‪ ,‬במובן של פעולה‬
‫היוצרת את המעשה‪ .‬היכן שההקשר עלול להטעות נתרגם 'מלאכת יצירה'‪ ,‬כדי להדגיש היותו של המעשה‬
‫תוצר של עבודה יצרנית‪-‬יוצרת‪ .‬ראה הערה ‪.??89‬‬
‫‪ :Pflege und Erhaltung 51‬שימור במובן המוזיאלי‪ ,‬בפעולות כגון מיזוג או רסטורציה‪ .‬בהמשך הטקסט‬
‫מופיעה המילה ‪ Bewahrung‬שיש לה משמעות רגילה של 'שימור'‪ ,‬אבל היידגר מעניק לה מובן הגותי‪ ,‬שאותו‬
‫אני מתרגם על ידי המילה 'נצירה'‪ .‬ראו בהמשך‪ ,‬עמ'‪....‬‬
‫‪ 52‬דמויות המשמשות כגמלון – קצה קיר העשוי משולש ותומך בגג משופע – במקדש באי היווני אגינה‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫שיהיה בידה ללכת עד קצה יכולתה ולהקדיש את כל פעלתנותה לטובת מעשי האמנות עצמם‪,‬‬
‫לעולם אינה משיגה אלא את היישות האובייקטיבית של המעשים‪ .‬אולם‪ ,‬יישותם‬
‫האובייקטיבית אינה מהווה את יישותם המעשית‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬האם מעשה האמנות ממשיך להיות מעשה כשהוא עומד מחוץ לכל זיקה? האין זה חלק‬
‫מהמעשה לקיים זיקות? בהחלט כן‪ ,‬ולא נותר אלא לשאול על הזיקות שהוא מקיים‪.‬‬
‫לאן שייך מעשה אמנות? המעשה כמעשה שייך אך ורק לשדה שפתחו נפתח על ידי המעשה‬
‫עצמו‪ .‬כי היישות המעשית של המעשה שורה‪-‬כהווייתה בפתיחת פתח כזו‪ ,‬ושורה בה בלבד‪.‬‬
‫אמרנו שבמעשה פועלת התרחשות האמת‪ .‬הפנייה לציור של ואן גוך ניסתה לנקוב בשמו של‬
‫האירוע הזה‪ .‬אי לכך התעוררה השאלה‪ ,‬מהי האמת וכיצד יכולה אמת להתרחש‪.‬‬
‫כעת נשאל את שאלת האמת תוך כדי התמקדות במעשה‪ .‬כדי שנתקרב יותר אל העניין העומד‬
‫על הפרק‪ ,‬אין מנוס מלהעניק נראּות לאירוע האמת שבמעשה‪ .‬למען הניסיון הזה נבחר בכוונה‬
‫במעשה אמנות שאינו נכלל באמנות הפלסטית‪.‬‬
‫מבנה‪ ,53‬מקדש יווני‪ ,‬אינו צלם של דבר‪ .‬הוא עומד שם בפשטות באמצע עמק הסלעים הטרשי‬
‫המבותר‪ .‬המבנה חובק את דמות האל ומאפשר לה לעמוד בנסתרּות הזו ולהזדקר מבעד אולם‬
‫העמודים הפתוח ולהקרין אל עבר מיתחם הקדושה‪ .‬באמצעות המקדש שורר במקדש האל‬
‫בהווייתו‪ 54.‬שררתו זו של האל בהווייתו‪ 55‬היא בחובה השתרעות והבדלה של המיתחם כקדוש‪.‬‬
‫אולם המקדש ומיתחמו אינם נמוגים אל הלא‪-‬מוגדר‪ .‬סביבו מטמיע ובה בעת מרכז מבנה‬
‫המקדש לראשונה את אחדות הנתיבים והזיקות‪ ,‬שבהם לידה ומוות‪ ,‬אסון וברכה‪ ,‬ניצחון‬
‫וחרפה‪ ,‬הישרדות והתפוררות – מבטיחים ליצור האנושי את הדמות של גזירת שליחותו‪ .‬המרחב‬
‫הרווח של הזיקות הפתוחות האלה הוא עולמו של עם היסטורי‪ .‬מתוך העולם ובתוכו שב העם‬
‫לראשונה אל עצמו למען הגשמת ייעודו‪.‬‬
‫בעמידתו נשען המבנה על המסד הסלעי‪ .‬הישענות המעשה מוציאה מהסלע את האפלה של‬
‫תמיכתו הלא‪ -‬מרוסנת ועם זאת חסרת דחיפות‪ .‬בעמידתו המבנה עומד איתן נוכח הסערה‬
‫המשתוללת שחולפת ביעף ומראה אפוא לראשונה את הסערה עצמה באלימותה‪ .‬הזוהר וההבזק‬
‫של האבן‪ ,‬כביכול בחסדי השמש בלבד‪ ,‬מציגים וחושפים לראשונה את היערות [בהיקות] היום‪,‬‬
‫רוחב השמיים‪ ,‬אפלת הלילה‪ .‬ההזדקרות המהימנה מעניקה נראּות לחלל הסמוי מן העין של‬
‫האוויר‪ .‬איתנותו של המעשה מתבלטת מול גלי הים הרוגשים וגואים‪ ,‬ומתוך שלוותו הוא‬
‫מאפשר לסערתם הגועשת להופיע‪ .‬העץ והעשב‪ ,‬הנשר והפר‪ ,‬הנחש והצרצר נערכים תחילה‬
‫‪57‬‬
‫בדמותם הנפרדת‪ ,‬ומופיעים אפוא בתור מה שהם‪ .‬מימי קדם קראו היוונים להגחה‪ 56‬והפצעה‬
‫ערה בה בעת את המקום שעליו ובתוכו מייסד‬
‫זו עצמה‪ ,‬בכוליותה‪ ,‬בשם ‪ .]physis[ Φσζις‬היא מ ָ‬
‫האדם את מגוריו‪ .‬אנו נכנה אותו בשם אדמה‪ .‬עלינו להרחיק ממה שהמילה אומרת כאן הן את‬
‫הייצוג של מרבץ חומרי והן את הייצוג האסטרונומי של כוכב לכת‪ .‬האדמה היא המקום שבו‬
‫ההפצעה מטמינה ושאליו היא מחזירה את כל המפציע ככזה‪ .‬במפציע שורה‪-‬כהווייתה האדמה‬
‫‪58‬‬
‫בתור הטמנה‪-‬בהשבה‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫‪54‬‬
‫‪55‬‬
‫‪ :Bauwerk‬מעשה בנייה‪.‬‬
‫‪ :west... an‬שוכן‪-‬כהווייתו‪ ,‬שוכן‪-‬בהווייתו‪ ,‬מנכיח את נוכחותו‪ ,‬שוהה בנחלתו‬
‫‪Anwesen‬‬
‫‪ :Herauskommen 56‬הופעה‬
‫‪ :Aufgehen 57‬זריחה‬
‫‪ :das Bergende 58‬מעניק החסות‪ ,‬המטמין ומשיב‪ ,‬המחלץ‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫בעמידתו פותח מבנה המקדש עולם‪ ,‬ובה בעת מעמיד אותו חזרה על האדמה‪ ,‬שמופיעה‬
‫לראשונה בעצמה בצורה כזו כקרקע המולדת‪ .‬אולם האנשים והחיות‪ ,‬הצמחים והדברים לעולם‬
‫אינם קיימים ומוכרים כאובייקטים קבועים‪ ,‬על מנת לאחר מכן לגלם‪ ,‬באקראי‪ ,‬סביבה הולמת‬
‫למקדש‪ ,‬שאף הוא ביום מן הימים מצטרף אל השורר‪-‬בהווייתו‪ 59.‬נתקרב ביתר שאת אל מה‬
‫שהנו‪ ,‬אם נחשוב על הכול באופן הפוך‪ ,‬בתנאי כמובן שבכוחנו להבחין כיצד הכול פונה אלינו‬
‫באופן שונה‪ .‬היפוך גרידא‪ ,‬כשמוציאים אותו לפועל בנפרד‪ ,‬אינו מניב מאומה‪.‬‬
‫בעמידתו‪ ,‬המקדש מעניק לראשונה פנים לדברים ולבני האדם‪ ,‬נקודת ראות על עצמם‪ .‬הראות‬
‫הזו נותרת פתוחה כל עוד המעשה הוא מעשה‪ ,‬כל עוד האל לא נמלט מתוכו‪ .‬זהו אף הדין עם‬
‫פסל האל שמוקדש לאל מידי המנצח בתחרויות‪ .‬הפסל איננו ֶצלם שתפקידו להקל על‬
‫ההתוודעות למראהו של האל‪ ,‬אלא הוא מעשה המאפשר לאל עצמו לשרור‪-‬בהווייתו‪ 60,‬ולפיכך‬
‫המעשה הנו האל עצמו‪ .‬זה חל גם על מעשה האמנות הלשוני‪ .‬בטרגדיה לא מעלים ומציגים‬
‫מאומה‪ ,‬אלא בה נלחמים האלים החדשים נגד הישנים‪ .‬באשר מעשה האמנות הלשוני מתרומם‬
‫בדבריו‪ 61‬של עם‪ ,‬אין הוא דן במאבק הזה אלא עושה תמורה בדבריו של העם‪ ,‬כך שכעת כל מילה‬
‫מהותית מנהלת את המאבק הזה ומעמידה להכרעה מה קדוש ומה לא קדוש‪ ,‬מה גדול ומה קטן‪,‬‬
‫מהו אומץ ומהי פחדנות‪ ,‬מה אצילי ומה ארעי‪ ,‬מהו אדון ומהו עבד (השוו הרקלייטוס‪ ,‬פרגמנט‬
‫‪62‬‬
‫‪.)53‬‬
‫ובכן‪ ,‬מה מקיים את היישות המעשית של המעשה? בלי לשמוט את קווי המיתאר הגסים‬
‫ששרטטנו זה עתה‪ ,‬נבהיר תחילה שני מאפיינים מהותיים של המעשה‪ .‬נפתח בפני השטח של‬
‫היישות המעשית‪ ,‬המוכרים זה מכבר‪ ,‬במידה הדברית‪ ,‬המקנה יציבות להתנהגותנו השגרתית‬
‫כלפי המעשה‪.‬‬
‫אם מעשה מאוחסן באוסף או תלוי בתערוכה אף אומרים שהוא הוצב‪ 63.‬אולם ההצבה‪ 64‬הזו‬
‫שונה באופן מהותי מההצבה במובן של העמדת‪ 65‬מבנה‪ ,‬הקמת‪ 66‬אנדרטה או הצגת טרגדיה‬
‫במהלך החגיגות‪ .‬הצבה כזו היא הקמה במובן של חניכה ופיאור‪ .‬כאן הצבה פירושה כבר אינו‬
‫תלייה גרידא‪ .‬חניכה פירושה קידוש במובן זה‪ ,‬שבהעמדה המעשית מורד המסך מעל הקדוש‬
‫כקדוש והאל מוזמן אל המיפתח של שכינתו‪ .‬בחניכה נכלל הפיאור כהוקרה להודו וזוהרו של‬
‫האל‪ .‬הוד וזוהר אינם תכונות שלצידן ומאחוריהן עומד בנוסף האל‪ ,‬אלא בהוד ובזוהר שורר‬
‫תערה‪ ,‬מה שקראנו לו בשם עולם‪.‬‬
‫האל בהווייתו‪ .‬בתפארתו של הזוהר הזה זוהר‪ ,‬כלומר מ ֶ‬
‫הקמה‪ 67‬פירושה‪ :‬פתיחת הראוי במובן של קנה‪-‬מידה המורה את הדרך‪ ,‬שבדמותו המעלה‬
‫העיקרית מחלקת הוראות‪ .‬אולם מדוע הצבת המעשה היא הקמה חונכת‪-‬מפארת? מכיון‬
‫‪59‬‬
‫‪ :Das Anwesende‬הנוכח‬
‫‪60‬‬
‫‪ :anwesen‬לנכוח‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬לעשות תפנית – לאן?‬
‫‪ :im Sagen 61‬בהגדתו‪ ,‬בדיבורו‪ .‬דברים במובן דברים הנאמרים‪.‬‬
‫‪ 62‬המלחמה היא אב לכול‪ ,‬שליט על הכול; את אלה היא מוכיחה כאלים ואת אלה כבני אדם; את אלה היא‬
‫הופכת לעבדים ואת אלה לגברים חופשיים‪.‬‬
‫‪ :aufgestellt 63‬הועמד‪ ,‬תלוי‬
‫‪ :Aufstellung 64‬העמדה‪ ,‬תלייה‬
‫‪ : Erstellung 65‬בנייה‪ ,‬הקמה‬
‫‪ : Errichtung 66‬העמדה‪ ,‬כינון‪ ,‬השקה‬
‫‪.Er-richten 67‬‬
‫‪19‬‬
‫שהמעשה בהיותו מעשה דורש זאת‪ .‬כיצד מגיע המעשה לתבוע הצבה כזו? כי בהיותו מעשה הוא‬
‫עצמו בעל אופי הצבתי‪ .‬מה מציב המעשה כמעשה? בהזדקרותו המעשה פותח עולם ומחזיק אותו‬
‫בחסותה של אכסניה רווחת‪.‬‬
‫היות‪-‬מעשה פירושו‪ :‬הצבת עולם‪ .‬אולם מהו הדבר הזה‪ ,‬עולם? באזכור של המקדש רמזנו‬
‫לכך‪ .‬בדרך שאנו נאלצים ללכת כאן‪ ,‬ניתן אך ורק להעיד על מהותו של עולם‪ .‬אפילו עדות זו‬
‫מצטמצמת לסילוק של דברים שבהתחלה עשויים להטעות את המבט המבקש את המהות‪.‬‬
‫עולם אינו אוסף סתמי של דברים קיימים שניתנים למנייה או לא ניתנים למנייה‪ ,‬שהם‬
‫מוכרים או לא מוכרים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬עולם גם אינו מסגרת מדומיינת בלבד‪ ,‬שייצוגה מצטרף לסך‬
‫הישים הקיימים‪ .‬העולם שורר כעולמי‪ 68‬והוא יישותי יותר מהממד שניתן לתפיסה וקליטה ושבו‬
‫חשנו שאנו בבית‪ .‬עולם אף פעם אינו אובייקט העומד בפנינו וניתן להסתכל עליו‪ .‬העולם הוא‬
‫תמיד חף מאובייקטים‪ 69,‬ואנו כפופים לו כל עוד הנתיבים של לידה ומוות‪ ,‬ברכה וקללה‬
‫‪‬‬
‫מחזיקים אותנו מורחקים אל היישות‪.‬‬
‫העולם שורר כעולמי במקום בו נופלות ההכרעות המהותיות של ההיסטוריה שלנו‪ ,‬בין שנאמץ‬
‫אותן ובין שנתנער מהן‪ ,‬בין שנמעיט בערכן ובין שנתעמק בהן מחדש‪ .‬האבן היא נטולת עולם‪.‬‬
‫באופן דומה‪ ,‬אף לצמח ולחיה אין עולם; אך הם נוטלים חלק בהמולה הסמויה של סביבה‬
‫שאליה הם נצמדים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬לאיכרה יש עולם‪ ,‬כי היא שוהה במיפתח של היישותי‪.‬‬
‫באמינותו מעניק המכשיר לעולם הזה הכרחיות וקירבה משלו‪ .‬על ידי כך שהעולם נפתח‪ ,‬זוכים‬
‫כל הדברים בנינוחות ובנמהרות משלהם‪ ,‬בריחוק ובקירבה משלהם‪ ,‬במרחב ובצפיפות משלהם‪.‬‬
‫בשררת העולמי מרוכזת הרווחה שמתוכה מורעפים או נשללים החסד וההשגחה של האלים‪ .‬גם‬
‫הגזרה הקטלנית של אי הופעת האל היא אופן שבו העולם שורר כעולמי‪.‬‬
‫המעשה‪ ,‬בהיותו מעשה‪ ,‬מפנה מקום לרווחה הזו‪ .‬כאן יש לפינוי המקום משמעות כפולה‪:‬‬
‫התרת המרחב החופשי של המיפתח‪ ,‬ומיסוד המרחב החופשי הזה בתנודותיו‪ .‬המיסוד‪ 70‬הזה‪,‬‬
‫שורה‪-‬כהווייתו בזכות ההקמה שהוזכרה לעיל‪ .‬המעשה‪ ,‬כמעשה‪ ,‬מציב עולם‪ .‬המעשה מחזיק את‬
‫מיפתחו של העולם פתוח‪ .‬אולם הצבתו של עולם אינה אלא מאפיין עיקרי אחד (שעלינו לנקוב‬
‫בשמו) ביישותו המעשית של המעשה‪ .‬לאור מה שקופץ לעין במעשה ננסה באותו האופן להעניק‬
‫נראות למאפיין האחר הרלוונטי‪.‬‬
‫אם מעשה אמנות מופק מחומר גלם כזה או אחר – אבן‪ ,‬עץ‪ ,‬מתכת‪ ,‬צבע‪ ,‬לשון‪ ,‬צליל – יש‬
‫האומרים שהוא מיוצר‪ 71‬מהם‪ .‬אולם כשם שהמעשה תובע הצבה במובן של הקמה חונכת‪-‬‬
‫מפארת‪ ,‬משום שהיישות המעשית של המעשה מתקיימת בהצבתו של עולם‪ ,‬כך גם הייצור הוא‬
‫בלתי נמנע משום שלישות המעשית של המעשה עצמו יש אופי של ייצור‪ 72.‬מעשה האמנות‬
‫‪ :Welt weltet 68‬העולם הוא עולמי‪.‬‬
‫‪ungegenständlich 69‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬היות‪-‬שם‪ .‬מהדורה שלישית ‪ :1957‬אירוע‪-‬שייכות‪.‬‬
‫‪ :Ein-richten 70‬התאקלמות‪ ,‬כינון סדר‪.‬‬
‫‪ :hergestellt 71‬הועמד‪-‬כאן‪.‬‬
‫‪ :Herstellung 72‬במובן של העמדה‪-‬כאן‪ ,‬או ליתר דיוק מכאן לכאן‪ .‬ההפקה של מעשה האמנות מעלה מתוך פני‬
‫השטח של החומר אל פני השטח של החומר‪ .‬היא העלתו אל פני השטח מתוך החומר וגם על פני השטח של‬
‫החומר‪ .‬במובן הזה הייצור הוא העמדה‪-‬כאן בחומר‪ .‬הייצור הוא העמדה בחומר‪ .‬הוא מקדם מכאן‪ ,‬מפני‬
‫השטח של החומר‪ ,‬לכאן‪ ,‬אל פני השטח של החומר‪ .‬ההפקה היא פעולה של העלה‪-‬אל‪-‬פני‪-‬השטח (‪Her-vor-‬‬
‫‪ .)bringung‬הייצור הוא פעולה של קידום אל פני השטח‪ .‬המעשה בטיבו יצרני‪ ,‬היינו הוא העמדה בחומר ואי‬
‫לזאת קידומו אל פני השטח של החומר‪ .‬זוהי פעולה המעמידה‪-‬מכאן‪-‬לכאן‪ ,‬במובן של העמדת משהו על פני‬
‫‪21‬‬
‫כמעשה מטבעו יצרני‪ 73.‬אולם‪ ,‬מה מייצר מעשה האמנות? נדע זאת רק אם נעקוב אחר מה‬
‫שנקרא באופן שטחי ורגיל ייצור המעשים‪.‬‬
‫להצבת עולם יש חלק ביישות המעשית‪ .‬מנקודת הראות של הקביעה הזו נשאל‪ ,‬מהו טבעו של‬
‫הממד במעשה האמנות המכונה בדרך כלל חומר גלם? כיון שהמכשיר נקבע על ידי השימושיות‬
‫והנחיצות‪ ,‬הוא נוטל את הדבר שממנו הוא מורכב‪ ,‬את החומר‪ ,‬ומגייס אותו לשימושו‪ .‬בהכנת‬
‫מכשיר בעיבוד יצרני‪ ,‬למשל גרזן‪ ,‬משתמשים באבן והיא מתכלה‪ .‬האבן נעלמת בשימושיות‪.‬‬
‫החומר טוב ומוכשר יותר ככל שהוא נטמע ביישות המכשירית של המכשיר ללא התנגדות‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬מעשה המקדש בהציבו עולם אינו מתיר לחומר להיעלם‪ ,‬אלא לראשונה מאפשר לו להגיח‬
‫במיפתחו של עולם המעשה‪ :‬הסלע מספק תמיכה וזוכה בתנוחה וכך הופך לראשונה לסלע;‬
‫המתכות מבריקות ונוצצות‪ ,‬הצבעים מבזיקים בקרינתם‪ ,‬הצליל מהדהד בנעימתו‪ ,‬המילה מגיעה‬
‫אל הגדתה‪ .‬כל אלה מגיחים הודות לכך‪ ,‬שהמעשה נסוג אל מוצקותה וכובדה של האבן‪ ,‬אל‬
‫חוזקו וגמישותו של העץ‪ ,‬אל נוקשותה וזוהרה של העופרה‪ ,‬אל קרינתו והתקדרותו של הצבע‪,‬‬
‫אל גוון הצליל ואל כוחה של המילה לנקוב בשם‪.‬‬
‫כינינו בשם 'אדמה' הן את המקום שאליו המעשה נסוג והן את מה שמגיח בנסיגה זו‪ .‬האדמה‬
‫היא ההטמנה‪-‬המשיבה‪-‬בהגחה‪ 74.‬האדמה היא קלילות בלתי נלאית וחסרת דחיפות‪ .‬האדם‬
‫ההיסטורי מייסד את השתכנותו בעולם על האדמה ובתוכה‪ .‬המעשה‪ ,‬בהציבו עולם‪ ,‬מעמיד את‬
‫האדמה כאן‪ .‬עלינו להגות בהעמדה‪-‬כאן‪ 75‬במובנה המילולי החמור‪ .‬המעשה דוחף את האדמה‬
‫עצמה אל מיפתחו של עולם ומחזיק אותה במיפתח‪ .‬המעשה מתיר‪ ‬לאדמה להיות‪ ‬אדמה‪.‬‬
‫אולם מדוע חייבת אותה העמדה‪-‬כאן של האדמה להתרחש באופן כזה שהמעשה נסוג אליה?‬
‫מהי האדמה‪ ,‬שהיא מגיעה אל הלא‪-‬מוסתר דווקא בדרך כזו? האבן מעיקה ומפגינה את כובד‬
‫משקלה‪ .‬אולם בזמן שכובד משקלה עומד מולנו ומעיק‪ ,‬הוא מכשיל בה בעת כל חדירה אל קרבו‪.‬‬
‫כשאנו מנסים לחדור אל קרבו על ידי ניפוץ הסלע כי אז הסלע לעולם אינו מראה ברסיסיו משהו‬
‫פנימי ופתוח‪ .‬האבן מייד שבה ונסוגה לאחור אל אותה האטימות של המשא המעיק והמוצקות‬
‫של רסיסיה‪ .‬אם ננסה להבין זאת בדרך אחרת ונניח את האבן על משקל‪ ,‬כי אז לכל היותר‬
‫הכפפנו את הכובד לחישובי משקל‪ .‬אף כי הגדרה זו של האבן מדויקת להפליא‪ ,‬היא עדיין נותרת‬
‫מספר‪ .‬מכל מקום‪ ,‬המשא המעיק חמק מאיתנו‪ .‬הצבע מבזיק ומאיר וכל רצונו הוא להאיר‪ .‬אם‬
‫נפרק אותו למדידות ברורות של תדרים הוא ייעלם‪ .‬הוא מופיע רק כל עוד הוא נותר ללא חשיפה‬
‫וללא הסבר‪ .‬האדמה אפוא מאפשרת לכל חדירה אל קרבה להתנפץ על חומותיה‪ .‬היא גורמת לכל‬
‫פולשנות חישובית בלבד להפוך למפלה‪ .‬אפשר שהפולשנות החישובית תעטה תדמית של שליטה‬
‫וקידמה בדמותה של האובייקטיביזציה המדעית‪-‬טכנולוגית של הטבע‪ ,‬בכל זאת היא נותרת‬
‫השטח של החומר והבאתו ביתר שאת אל פני השטח של החומר‪ .‬ההעמדה מקדמת לכאן‪ ,‬אל פני השטח של‬
‫החומר‪ ,‬את מה שמופק ממנו‪ ,‬קרי את שעלה מעל פני השטח שלו‪].‬‬
‫‪73‬‬
‫‪ :herstellend‬מעמיד‪-‬כאן‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬השמעת קול‪ ,‬דיבור‪.‬‬
‫‪das Hervorkommend-Bergende 74‬‬
‫‪ :Herstellen 75‬ייצור‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬בלתי מספיק‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬קורא ומצווה? השוו "הדבר"‪ :‬המרבע [‪[ .]Ge-Viert‬המעשה קורא ומצווה לאדמה‬
‫להיות אדמה]‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬אירוע‪ -‬שייכות‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫ֱרה‪ 76‬רק היכן שמשגיחים עליה‬
‫אוזלת יד של הרצייה‪ .‬האדמה מופיעה כפי שהיא במיפתח ֶנע ָ‬
‫ונוצרים אותה כלא נגישה בעיקרון‪ ,‬והיכן שהיא נרתעת מפני כל פיתוח של נגישות‪ ,‬כלומר‬
‫מתמידה בהסתגרותה‪ .‬כל הדברים של האדמה‪ ,‬האדמה עצמה בכוליותה‪ ,‬מתפזרים וזורמים‬
‫בתואם הדדי‪ .‬אולם התפזרות זו אינה מחיקה‪ .‬כאן זורם שטף ההדרה שנטוע בתוך עצמו‪.‬‬
‫ההדרה נוטלת כל שורר‪-‬בהווייתו ותוחמת אותו בתוך שררת‪-‬הווייתו‪ .‬בכל אחד מהדברים‬
‫המסתגרים טמונה אפוא אי‪-‬התוודעות עצמית זהה‪ .‬האדמה מסתגרת בעיקרון‪ .‬העמדת האדמה‬
‫כאן פירושה‪ :‬הכנסתה אל המיפתח כמסתגרת‪.‬‬
‫בנסיגתו חזרה אל האדמה‪ ,‬המעשה משלים את המשימה של העמדת האדמה כאן‪ .‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬הסתגרותה של האדמה אינה היתקעות נוקשה אחידה‪ ,‬אלא הולכת ומתפתחת לשפע‬
‫הפסל משתמש אפוא באבן בדומה לבנאי‪ ,‬שאף הוא מטפל בה על‬
‫בלתי נדלה של אופנים פשוטים‪ָ .‬‬
‫הפסל אינו מכלה את האבן‪ .‬במובן מסוים זה קורה רק במקרה שהמעשה אינו‬
‫פי דרכו‪ .‬אולם ָ‬
‫עולה יפה‪ .‬לאמיתו של דבר‪ ,‬גם הצייר משתמש בחומרי צבע‪ ,‬אבל בדרך כזו שהצבע אינו מתכלה‬
‫אלא בראש ובראשונה מבזיק בקרינתו‪ .‬לאמיתו של דבר‪ ,‬גם המשורר משתמש במילה‪ ,‬אך לא‬
‫כמו הדוברים והכותבים הרגילים שנאלצים לכלות את המילים‪ ,‬אלא כך שלראשונה המילה‬
‫הופכת באמת למילה‪ ,‬ונותרת מילה‪.‬‬
‫בכל מקום במעשה לא שורה‪-‬כהווייתו שמץ של חומר גלם‪ .‬אף ספק הוא אם בקביעת טבעו של‬
‫המכשיר קלענו לטבעם המכשירי של מרכיביו בעזרת אפיונם כחומר‪.‬‬
‫הצבת עולם והעמדה‪-‬כאן של האדמה הם שני מאפיינים מהותיים ביישותו המעשית של‬
‫המעשה‪ .‬אולם הם שותפים באחדות של היישות המעשית‪ .‬נבקש אחר האחדות הזו כאשר‬
‫נקדיש מחשבה לעמידתו‪-‬בתוך‪-‬עצמו של המעשה‪ ,‬ובניסיון לומר את התנוחה הנחושה והמלוכדת‬
‫של ההישענות העצמית‪.‬‬
‫במאפיינים המהותיים שלעיל‪ ,‬אם כבר קלענו למשהו מחייב‪ ,‬לאמיתו של דבר הבלטנו במעשה‬
‫התרחשות‪ ,‬וכלל לא תנוחה; כי מהי תנוחה אם לא ניגוד לתנועה? לאמיתו של דבר‪ ,‬היא אינה‬
‫ניגוד המרחיק מעצמו את התנועה‪ ,‬אלא דווקא כולל אותה בקרבו‪ .‬רק מה שנע מסוגל לנוח‪.‬‬
‫בהתאם לאופן התנוחה נקבל את סוג התנועה‪ .‬בתנועה כשינוי מקום גרידא של גוף‪ ,‬המנוחה‬
‫כמובן אינה אלא מקרה גבול של התנועה‪ .‬אם תנוחה מכילה את התנועה‪ ,‬אפשרית תנוחה שהיא‬
‫התרכזות עזה של התנועה‪ ,‬ולפיכך ניעות עליונה‪ ,‬בתנאי שסוג התנועה תובע תנוחה כזו‪ .‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬כזו היא תנוחתו של המעשה הנטוע בתוך עצמו‪ .‬נתקרב אפוא אל התנוחה הזו‪ ,‬אם יעלה‬
‫בידינו לתפוס ביישות המעשית את הניעות של ההתרחשות במלוא היקפה‪ .‬נשאל‪ :‬במעשה עצמו‬
‫מהי הזיקה שמפגינות הצבתו של עולם והעמדה‪-‬כאן של האדמה?‬
‫העולם הוא הפתיחות – הפותחת את עצמה – של הנתיבים הפעורים לרווחה של ההכרעות‬
‫הפשוטות והמהותיות בשליחות שנגזרת על עם היסטורי‪ .‬האדמה היא הגחתה ללא חופזה של‬
‫הסתגרות תמידית ואי לכך הטמנה‪-‬בהשבה‪ .‬במהותם‪ ,‬עולם ואדמה נבדלים ועם זאת לעולם לא‬
‫מנותקים‪ .‬העולם מייסד את עצמו על האדמה‪ ,‬והאדמה מזדקרת דרך עולם‪ .‬אולם הזיקה בין‬
‫עולם לאדמה כלל וכלל לא מתנוונת באחדות הריקה של הניגוד החף מכל מעורבות‪ .‬בהישענותו‬
‫על האדמה חותר העולם להתעלות מעליה‪ .‬בהיפתחו אין העולם סובלני כלפי אף סגירות‪ .‬אולם‬
‫בהיותה הטמנה‪-‬בהשבה‪ ,‬נוטה האדמה בכל פעם להכיל ולהחזיק בקרבה את העולם‪.‬‬
‫העימות בין עולם ואדמה הוא ריב‪ .‬אנו מסלפים כמובן בקלות יתרה את טבעו של הריב‪,‬‬
‫בהחליפנו את טבעו עם המחלוקת והסכסוך‪ ,‬ללא הבחנה‪ ,‬ואי לזאת הוא מוכר לנו כהפרעה והרס‬
‫‪ :offen gelichtet 76‬בהיערות מיפתחית‪ ,‬בנערה פתוח‪ ,‬בהיערות פתוחה‬
‫‪ ‬מהדורה שלישית ‪ :1957‬רק שם? או כאן רק באופן הבנייה‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫בלבד‪ .‬מכל מקום‪ ,‬בריב המהותי הצדדים לריב מרוממים‪ ,‬כל אחד את האחר‪ ,‬אל ההתקוממות‬
‫העצמית‪ 77‬של מהותם‪ .‬אולם ההתקוממות העצמית של המהות לעולם אינה התבצרות במצב‬
‫מקרי‪ ,‬אלא התמסרות לשורשיות הנסתרת של מכורת יישותך‪ .‬בריב נושא כל צד את הצד השני‬
‫ומגביה אותו אל מעבר לעצמו‪ .‬כך הריב ההולך ומחריף במובהקותו הופך יותר ויותר למה שהוא‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫ככל שמיוזמתו הריב מפריז בנוקשותו‪ ,‬כך הצדדים לריב משתחררים ללא פשרות אל האדיקות‬
‫של השתייכות הדדית פשוטה‪ .‬האדמה אינה יכולה לוותר על מיפתח העולם‪ ,‬אם היא אמורה‬
‫להופיע בעצמה כאדמה בהמולה המשוחררת של הסתגרותה‪ .‬ומנגד‪ ,‬העולם אינו יכול להינתק‬
‫בריחוף מן האדמה ולהימוג אם הוא אמור‪ ,‬בתור מרחב פתוח ונתיב החולשים על כל שליחות‬
‫מהותית‪ ,‬לייסד עצמו על מסד החלטי‪.‬‬
‫המעשה מציב עולם ומעמיד את האדמה כאן ובשל כך הוא הדחה לריב הזה‪ .‬אולם כל זה אינו‬
‫מתרחש כדי שבה בעת המעשה יכניע ויפייס בהסכם תפל את הריב‪ ,‬אלא על מנת שהריב ישאר‬
‫ריב‪ .‬בהציבו עולם ובהעמידו את האדמה כאן מוציא המעשה אל הפועל את הריב הזה‪ .‬היישות‬
‫המעשית של המעשה מתקיימת במריבת הריב בין עולם לאדמה‪ .‬אחדות המעשה מתחוללת‬
‫במריבת הריב‪ ,‬משום שהריב מגיע לשיאו בפשטותה של האדיקות‪ .‬מריבת הריב היא התרכזות –‬
‫שתמיד מפריזה מעל ומעבר – של ניעות המעשה‪ .‬לכן‪ ,‬באדיקותו של הריב טמונה מהותה של‬
‫תנוחת המעשה הנח בתוך עצמו‪.‬‬
‫רק לאור התנוחה הזו של המעשה אנו מסוגלים להבחין במה שפועל במעשה‪ .‬לפי שעה מדובר‬
‫בטענה מרחיקת לכת הטוענת‪ ,‬כי במעשה הותקנה האמת‪ .‬באיזו מידה מתרחשת האמת ביישות‬
‫המעשית של המעשה‪ ,‬היינו‪ ,‬במריבת הריב של עולם ואדמה? מהי אמת?‬
‫עד כמה דל ועמום הידע שלנו על מהות האמת מראה הרשלנות שנלוותה לשימוש המופקר‬
‫שעשינו במילת יסוד זו‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬אמת פירושה אמת כזו או אחרת‪ .‬משמעותה‪ :‬דבר‪-‬מה‬
‫אמיתי‪ .‬ייתכן שזו תובנה שבאה לביטוי בפסוק‪ .‬אולם אנו קוראים בשם אמיתי לא רק לפסוק‬
‫אלא גם לחפצים‪ ,‬זהב אמיתי להבדיל מזהב מזויף‪ .‬אמת פירושה כאן משהו כמו זהב אותנטי‪,‬‬
‫ממשי‪ .‬לאן חותר כאן הדיבור על הממשי? היש היישותי באמת נחשב בעינינו כממשי‪ .‬האמיתי‬
‫תואם את הממשי‪ ,‬והממשי הנו באמת‪ .‬שוב נסגר המעגל‪.‬‬
‫מה פירושו של "באמת"? האמת היא מהות האמיתי‪ .‬על מה אנו חושבים כשאנו אומרים‬
‫מהות? בדרך כלל נחשב למהותי אותו דבר משותף המוסכם על כל הדברים האמיתיים‪ .‬המהות‬
‫מתקבלת במושג הכללי של מין שמייצג דבר אחד‪ ,‬שחל באופן שווה על ריבוי‪ .‬אולם המהות הזו‪,‬‬
‫שהיא תקפה באופן שווה (המהותיות במובן של ‪ )essentia‬היא אך ורק המהות הלא‪-‬מהותית‪.‬‬
‫איפה סוד קיומה של המהות המהותית של דבר‪-‬מה? ייתכן והיא נטועה במה שהיש הנו באמת‪.‬‬
‫המהות האמיתית של עניין נקבעת מתוך יישותו האמיתית‪ ,‬מתוך האמת של היש העומד על‬
‫הפרק‪ .‬אולם איננו מבקשים כעת אחר אמת המהות‪ ,‬אלא אחר מהות האמת‪ .‬צפה ועולה‬
‫הסתבכות מוזרה‪ .‬כלום היא מוזרות בלבד? או שמא אינה אלא פלפול ריקני של שעשוע מושגי?‬
‫או שמא – תהום?‬
‫אמת פירושה מהותו של האמיתי‪ .‬אנו הוגים בה תוך כדי היזכרות במילה של היוונים‪.‬‬
‫‪ – ]Aletheia[ Αληθεια‬משמעה אי‪-‬מוסתרות היש‪ .‬אולם‪ ,‬האם זוהי כבר הגדרה של מהות‬
‫‪ :Selbstbehauptung 77‬אמירת‪-‬הן לעצמך‪ ,‬התעקשות עצמית‪.‬‬
‫‪ :Innigkeit 78‬קירבה אמיצה‪ ,‬דבקות‪ .‬היידגר (‪ ,H39‬עמ' ‪ 196‬מאפיין את האדיקות של הריב כך‪ :‬הוא‬
‫עוצמה עליונה שלה הקיום שעמד במבחן של הריב הקיצוני של היישות ביסודותיה‪ .‬האדיקות היא עמידה‬
‫באומץ (דבקות) ובמבחן – מכווננת של ידע – בסכסוכים החיוניים של יריבות שאחדותה המקורית נשאבת‬
‫מהעימות‪ .‬היידגר שולל את האפיונים הרגילים של האדיקות כתחושה פנימית של התלהבות‪ ,‬כדרגה גבוהה של‬
‫אינטנסיביות‪ ,‬כאפיון של 'הנפש היפה'‪ ,‬כטעם לוואי של רגישות חולמנית לא‪-‬מעשית‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫האמת? אי‪-‬מוסתרות במקום אמת – האם השינוי הסתמי במילה לא מתחזה לאפיון של העניין‬
‫העומד על הפרק? בהחלט ניתקע עם החלפת שמות‪ ,‬כל עוד לא נדע מה חייב להתרחש כדי שנאלץ‬
‫לומר את מהות האמת במילה אי‪-‬מוסתרות‪.‬‬
‫האם לשם כך דרוש חידוש הפילוסופיה היוונית? כלל וכלל לא‪ .‬חידוש‪ ,‬אילו היה מתאפשר‬
‫העניין הבלתי‪-‬אפשרי הזה‪ ,‬כלל לא היה עוזר לנו; כי ההיסטוריה הנסתרת של הפילוסופיה‬
‫היוונית מתקיימת מאז ראשיתה באי‪-‬נאמנותה למהות האמת – שהבזיקה והאירה במילה‬
‫‪ – ]aletheia[ αληθεια‬ונאלצה לקחת את הידע וההגדה שלה בדבר מהות האמת ולהעתיקם‬
‫יותר ויותר לדיון במהות משנית של האמת‪ .‬בהגותם של היוונים‪ ,‬וביתר שאת בפילוסופיה שבאה‬
‫בעקבותיה‪ ,‬אין הוגים במהות האמת כ‪ .]aletheia[ αληθεια-‬לדידה של ההגות‪ ,‬האי‪-‬מוסתרות‬
‫היא הדבר הכי מוסתר בקיום היווני‪ ,‬אך בה בעת משחר ימיה היא שקובעת ומגדירה כל שררה‪-‬‬
‫בהווייה של השורר‪-‬בהווייתו‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬מדוע שלא נרפה ונסתפק במהות האמת‪ ,‬שבין כה וכה מוכרת לנו מזה מאות‬
‫בשנים? אמת פירושה כיום‪ ,‬ומזה זמן רב‪ ,‬התאמה של ההכרה לעניין העומד על הפרק‪ 79.‬עם זאת‪,‬‬
‫כדי שההכרה והפסוק שמעצב ומבטא את ההכרה יתאימו לעניין העומד על הפרק‪ ,‬כדי שעוד לפני‬
‫כן העניין עצמו יוכל לחייב את הפסוק‪ ,‬חייב העניין עצמו להראות את עצמו ככזה‪ .‬כיצד הוא‬
‫אמור להראות את עצמו‪ ,‬אם הוא עצמו אינו יכול להתבלט מתוך המוסתרות‪ ,‬אם הוא עצמו אינו‬
‫עומד בלא‪-‬מוסתר? הפסוק הוא אמיתי על ידי כך שהוא מסתגל למרותו של הלא‪-‬מוסתר‪ ,‬היינו‬
‫למרותו של האמיתי‪ .‬האמת של הפסוק היא תמיד אך ורק הנכונות‪ 80‬הזו‪ .‬מושגי האמת‬
‫הביקורתיים‪ ,‬שנקודת המוצא שלהם החל מדקארט היא האמת כוודאות‪ ,‬אינם אלא גרסאות‬
‫להגדרת האמת כנכונּות‪ .‬מהות האמת המקובלת אצלנו‪ ,‬נכונות הייצוג‪ ,‬קמה ונופלת עם האמת‬
‫כאי‪-‬מוסתרות של היש‪.‬‬
‫אם כאן וביתר המקרים נבין את האמת כאי‪-‬מוסתרות‪ ,‬לא נחפש מפלט בלבד בתרגום מילולי‬
‫יותר של מילה יוונית‪ ,‬אלא נהרהר במשהו שלא התוודענו אליו ולא הקדשנו לו מחשבה‪ ,‬והוא‬
‫העומד ביסוד מהות האמת במובן של הנכונות – המקובלת עלינו ועל כן שחוקה‪ .‬לעתים נוח לנו‬
‫להודות שכמובן עלינו להתחקות אחר משהו גלוי כדי לאשש ולהבין את הנכונות (האמת) של‬
‫היגד‪ .‬אכן‪ ,‬אין דרך לעקוף את התנאי המוקדם הזה‪ .‬כל עוד נדבר ונחשוב בדרך הזו תמיד נבין‬
‫את האמת רק כנכונות‪ ,‬שזקוקה אפוא להנחה נוספת שאנו עצמנו מניחים איכשהו – השד יודע‬
‫כיצד ומדוע‪.‬‬
‫אולם לא אנו מניחים את קדימותה של אי‪-‬מוסתרות היש‪ ,‬אלא אי‪-‬מוסתרות היש (היישות‪)‬‬
‫נישאר משובצים באי‪-‬מוסתרות וניגָרר אחריה‪.‬‬
‫מתיקה אותנו אל מהות כזו‪ ,‬שבייצוגינו תמיד ָ‬
‫איכשהו חייב להיות כבר לא‪-‬מוסתר לא רק זה שאליו מסתגלת ההכרה‪ ,‬אלא בלא‪-‬מוסתר כבר‬
‫חייבים להתנהל בשלמותם אף כל השדה שבו נעה אותה "הסתגלות למרותו של דבר‪-‬מה"‪ ,‬וכמו‬
‫כן זה אשר למענו מתגלה התאמת הפסוק לעניין העומד על הפרק‪ .‬על אף כל ייצוגינו הנכונים‬
‫‪‬‬
‫היינו לא‪-‬כלום‪ ,‬אף לא יכולנו להניח שכבר ישנו משהו גלוי שאליו נסתגל‪ ,‬אילולא הפקירה‬
‫ֱרה‪ 81,‬שבו נעמד לדידנו כל היישותי ומתוכו הוא נסוג‪.‬‬
‫אותנו האי‪-‬מוסתרות של היש ב ֶנע ָ‬
‫‪ :Sache 79‬דבר‪ ,‬נושא‪ ,‬מצב‪ .‬העניין העומד על הפרק יכול להיות עובדה‪ ,‬מושג‪ ,‬ערך או רגש‪.‬‬
‫‪Richtigkeit 80‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬כלומר‪ ,‬אירוע‪-‬השייכות‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬אם לא תתרחש היערות‪ ,‬היינו התארעות של שייכות [‪.]Er-eignen‬‬
‫‪ :das Gelichtete 81‬התוצר של פעולת ההיערות של המערה‬
‫‪24‬‬
‫אולם כיצד אפשרי הדבר הזה? כיצד מתרחשת האמת כאותה אי‪-‬מוסתרות? מכל מקום‪,‬‬
‫תחילה יש לומר ביתר חדות מהי אותה האי‪-‬מוסתרות עצמה‪.‬‬
‫דברים הנם‪ ,‬ובני אדם‪ ,‬מתנות וקורבנות הנם‪ ,‬חיה וצמח הנם‪ ,‬מכשיר ומעשה הנם‪ .‬היש נעמד‬
‫ביישות‪ .‬את היישות חוצה גזירה סמויה שתלויה ועומדת בין האלוהי ללא‪-‬אלוהי‪ .‬עם לא מעט‬
‫הקשור ביש אין האדם מסוגל להתמודד‪ .‬להכרה לא נודע אלא מעט‪ .‬הדברים המוכרים נותרים‬
‫קלושים בעלמא‪ ,‬ההישגים נותרים לא ודאיים‪ .‬היש לעולם איננו‪ ,‬כפי שנדמה בקלות יתרה‪,‬‬
‫מעשה ידינו או אפילו רק ייצוג שלנו‪ .‬אם נהרהר בכוליות הזו בבת אחת‪ ,‬נתפוס‪ ,‬כך נדמה‪ ,‬את כל‬
‫מה שבכלל הנו‪ ,‬אף אם נבין אותו באופן גס למדי‪.‬‬
‫ואף על פי כן‪ :‬מעבר ליש‪ ,‬בלי להתרחק ממנו אלא צעד לפניו‪ ,‬מתרחש עוד משהו אחר‪ .‬בלב‬
‫במערה לאור היש‪,‬‬
‫ֶ‬
‫מערה‪ 82‬ישנו‪ .‬כשהוגים‬
‫שורה‪-‬כהווייתו מקום פתוח‪ֶ .‬‬
‫היישותי בכוליותו ֶ‬
‫המערה עצמו‬
‫ֶ‬
‫המערה יישותי יותר מהיש‪ .‬לכן‪ ,‬לב המיפתח הזה אינו מכותר על ידי היש‪ ,‬אלא לב‬
‫ֶ‬
‫חג סביב כל היישותי‪ ,‬כמו הַאין שאנו בקושי מכירים‪.‬‬
‫מערה‬
‫ֱרה של מערה זה‪ 83‬ומתבלט מתוכו‪ .‬רק ֶ‬
‫היש כיש אינו יכול להיות אלא אם הוא נעמד ב ֶנע ָ‬
‫זה מעניק ומבטיח לנו בני האדם ַמעבר אל היש‪ ,‬השונה מהיש שאנו עצמנו הנם‪ ,‬ונגישות ליש‪,‬‬
‫למערה הזה‪ ,‬היש לא‪-‬מוסתר בשיעורים מוגדרים ומשתנים‪.‬‬
‫ֶ‬
‫שהוא היש שאנו עצמנו הנם‪ .‬הודות‬
‫ֱרה‪ .‬כל יש באשר‬
‫מכל מקום‪ ,‬היש אינו יכול להיות אפילו מוסתר אלא במרחב התמרון של ה ֶנע ָ‬
‫הוא‪ ,‬שנקרה על דרכינו ומתקיל אותנו‪ ,‬דבק ביריבות המוזרה הזו של השררה‪-‬בהווייה הודות‬
‫לנסיגתו התמידית במקביל אל מוסתרות‪ .‬המערה שבו נעמד היש‪ ,‬הוא עצמו בה בעת ֶהס ֶתר‪.‬‬
‫אולם ֶהסתר שולט בקרב היש בצורה כפולה‪.‬‬
‫היש מתסכל אותנו‪ 84,‬למעט הדבר האחד שהוא לכאורה הפעוט ביותר‪ ,‬שאותו כמעט בטוח לא‬
‫נחמיץ‪ ,‬במקרה שכל שנוכל לומר על היש הוא שהוא הנו‪ .‬ההסתר כתסכול‪ 85‬איננו אך ורק הגבול‬
‫ֱרה‪ .‬אולם הסתר הוא בה בעת‪ ,‬אם כי בדרך‬
‫הנוכחי של ההכרה‪ ,‬אלא ראשית ההיערות של ה ֶנע ָ‬
‫ֱרה‪ .‬יש אחד נדחף לפני יש אחר‪ ,‬אחד מחפה על השני‪ ,‬אחר מעיב על השני‪,‬‬
‫אחרת‪ ,‬בתוככי ה ֶנע ָ‬
‫מעטים חוסמים רבים‪ ,‬יחידים מכחישים את הכול‪ .‬כאן‪ ,‬ההסתרה אינה התסכול הפשוט ההוא‬
‫אלא‪ :‬היש מופיע‪ ,‬אך מעמיד פנים שהוא אחר ממה שהוא‪.‬‬
‫ההסתרה הזו היא הסוואה‪ 86.‬אם יש אחד לא היה מסווה יש אחר‪ ,‬לא היינו מחטיאים את‬
‫היש או משחיתים את זמננו עליו‪ ,‬לא היינו תועים וסוטים מן הדרך‪ ,‬וככלות הכול‪ ,‬לעולם לא‬
‫היינו טועים בהערכת כוחנו‪ .‬העובדה כי היש כתדמית‪ 87‬מסוגל להוליך שולל היא התנאי לכך‬
‫שאנו עלולים לשגות‪ ,‬ולא להפך‪.‬‬
‫‪ ‬מהדורה שלישית ‪ :1957‬אירוע‪-‬שייכות‪.‬‬
‫‪ :Lichtung 82‬קרחת‪-‬יער‪ .‬מיפתח שממנו מקרין הכול‪ ,‬שחובק את הכול בלי להקרין על הכול‪ .‬במובן הזה הכול‬
‫איננו הכול שכן אינו חובק את המיפתח‪ ,‬אבל המיפתח גם אינו החור או החסר שמזין את הכול ואינו גם‬
‫העודפות שלו‪.‬‬
‫‪ :das Gelichtete dieser Lichtung 83‬תוצר ההיערות של המערה‪ ,‬המזוכך של ההזדככות‪.‬‬
‫‪ :versagt sich uns 84‬מעלה על שרטון‪ ,‬נשמט‪ ,‬מרפה‪ ,‬חומק‪ ,‬נבצר‪ ,‬מאכזב‬
‫‪ :Versagen 85‬הישמטות‪ ,‬רפיון‪ ,‬אכזבה‪ ,‬נבצרות‪ ,‬התחמקות‪ ,‬ליקוי‪ ,‬כישלון‬
‫‪ :Verstellen 86‬חסימה‪ ,‬הטעיה‪ ,‬העמדת‪-‬פנים‪ ,‬תחפושת‪ ,‬מסווה‪.‬‬
‫‪ :Schein 87‬מראית עין‪ .‬בהרצאותיו בשנים ‪ 1935-36‬היידגר דן לא פעם בהבחנה בין היישות לתדמית (מראית‬
‫העין)‪ ,‬ראה ‪ ,Heidegger, Einführung in die Metaphysik‬עמ' ‪ .75-88‬הוא מציג שלושה מובנים של‬
‫תדמית‪ :‬א‪ .‬הארה שמבזיקה ומאירה‪ ,‬ב‪ .‬אשלייה‪ ,‬ג‪ .‬תופעה‪ ,‬מראה עיניים‪ ,‬שהוא מראית עין במובן מילולי‬
‫‪25‬‬
‫ההסתר יכול להיות תסכול או הסוואה בלבד‪ .‬לעולם אין בידינו ודאות האם הוא זה או שמא‬
‫המערה‪,‬‬
‫ֶ‬
‫זה‪ .‬ההסתרה מסתירה ומסווה את עצמה‪ .‬זה אומר‪ :‬המקום הפתוח בלב היישותי‪,‬‬
‫לעולם אינו במה נוקשה עם מסך מורם תמיד‪ ,‬שעליה מתנהלת ההצגה של היש‪ .‬ליתר דיוק‪,‬‬
‫ההיערות אינה מתרחשת אלא כאותה הסתרה כפולה‪ .‬אי‪-‬מוסתרות של היש – לעולם אינה מצב‬
‫מצוי בלבד אלא התרחשות [‪ .]Geschehnis‬אי‪-‬מוסתרות (אמת) היא לא תכונה של חפצים לפי‬
‫ההיגיון היישותי‪ ,‬ואף לא תכונה של הפסוקים‪.‬‬
‫המערה נודדת‬
‫ֶ‬
‫במעגל הסמוך ליש אנו חשים בבית‪ .‬היש מוכר‪ ,‬אמין‪ ,‬כשר‪ 88.‬בכל זאת‪ ,‬דרך‬
‫הסתרה תמידית בדמותם הכפולה של התסכול וההסוואה‪ .‬הכשר ביסודו אינו כשר; הוא לא‪-‬‬
‫כשר‪ 89.‬מהות האמת‪ ,‬היינו מהות האי‪-‬מוסתרות‪ ,‬נשלטת על ידי סירוב‪ 90.‬אף על פי כן‪ ,‬הסירוב‬
‫הזה אינו פגם או טעות‪ ,‬כאילו האמת מתגנדרת באי‪-‬מוסתרות שהשילה מעצמה את המוסתר‪.‬‬
‫אם הייתה מוכשרת לכך‪ ,‬היא לא הייתה עוד היא עצמה‪ .‬אל מהות האמת בתור האי‪-‬מוסתרות‬
‫שייך הסירוב הזה בדמותה של ההסתרה הכפולה‪ .‬האמת היא במהותה אי‪-‬אמת‪ .‬כך עלינו לומר‬
‫כמערה נכלל הסירוב באופן של‬
‫ֶ‬
‫זאת כדי לסמן בחריפות מתמיהה אולי‪ ,‬שבאי‪-‬מוסתרות‬
‫ההסתרה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הפסוק‪ :‬מהות האמת היא האי‪-‬אמת‪ ,‬אינו אמור לומר שהאמת היא‬
‫ביסודה שקרית‪ .‬ובאותה המידה‪ ,‬אין משמעות הפסוק כי האמת לעולם אינה זהה לעצמה‪ ,‬ואף‬
‫לא‪ ,‬כי בייצוג הדיאלקטי היא תמיד גם הניגוד שלה‪.‬‬
‫האמת שורה‪-‬כהווייתה כפי שהיא בעצמה‪ ,‬בתנאי שהסירוב המסתיר כתסכול מקצה‬
‫מערה את‬
‫מערה‪ ,‬ועם זאת בתור הסוואה מקצה לכל ֶ‬
‫לראשונה את המכורה הקבועה לכל ֶ‬
‫החריפות הבלתי מתפשרת של ההטעייה‪ .‬הסירוב המסתיר אמור לציין במהות האמת את‬
‫היריבות המפותלת המתקיימת במהות האמת בין מערה להסתר‪ .‬זהו העימות בריב המקורי‪.‬‬
‫מהות האמת היא בתוך עצמה הריב הבראשיתי‪ ‬שבו רבים על לב המיפתח‪ ,‬שבתוכו נעמד היש‬
‫ומתוכו היש נסוג חזרה אל עצמו‪.‬‬
‫וחיובי‪ .‬הן ההבזק המאיר והן האשלייה מופיעים כמראה עיניים‪ :‬ההבזק כמראה עיניים שמכיל תובנה או‬
‫הארה‪ ,‬בעוד האשלייה כמראית עין שאינה מקיימת את הבטחתה‪ .‬שם‪ ,‬עמ' ‪.76‬‬
‫היש הוא סימולקרום מפאת ההסתרה הפועלת בדרך של ההישמטות הנבצרות וההסוואה‪ .‬הטעיה‬
‫האונטולוגית שמובנית באופני המופע של היש היא התנאי האונטולוגי‪-‬אפיסטמולוגי לטעות האפיסטמית‪.‬‬
‫התנאי מיוסד ביש וביישותו ולא בסובייקט טרנסצנדנטלי‪ .‬ראה גם דלז מאמר על סימולקרום (‪ .)1965‬היידגר‬
‫ממקם מאחורי התנאי הטרנסצדנטלי מארג של יישות ואמת‪ .‬האמת אינה קשורה לדברים או לפסוקים‪ ,‬לא‬
‫לאונטלוגיה של הישים ולא לסמנטיקה של הפסוקים‪ .‬האמת היא אירוע בשפה‪ ,‬בין בזכות המחשבה‪,‬‬
‫האמנות‪ ,‬הפוליטי‪ ,‬או בעצם כל מפתח שמספק אירוע של אמת‪.‬‬
‫‪ ‬מהדורה ראשונה ‪ :1950‬אירוע‪-‬שייכות‪.‬‬
‫‪ :Geheuer 88‬רגיל‪.‬‬
‫‪ :un-geheuer 89‬מצמרר‪ ,‬אימתני‪ ,‬זוועתי‪ .‬ההבחנה בין ‪( geheuer‬חש בנוח‪ ,‬מבהיל) לבין ‪( ungeheuer‬מפלצתי‪,‬‬
‫זוועתי‪ ,‬אימתני) מקבילה להבחנה המפורסמת יותר בין ‪( heimlich‬ביתי‪ ,‬סודי) לבין ‪( unheimlich‬לא‪-‬ביתי‪,‬‬
‫מעורר יראה‪ ,‬אימתני)‪ .‬למושג ‪ unheimlich‬תפקיד מרכזי בזיקה אל מושגי האימה‪ ,‬המוות והמצפון בספר‬
‫יישות וזמן והיידגר חוזר אליו בשנת ‪ 1935‬בהרצאה מבוא למטאפיזיקה(פרויד הקדים אותו ופרסם מאמר‬
‫מפורסם בשם ‪ das Unheimlich‬בשנת ‪ .)1919‬ראוי לציין שכבר לשתי המילים החיוביות שמבטאות תחושה‬
‫נוחה של ביתיות יש שימוש סותר שבו הן מבטאות תחושה של אי‪-‬נוחות ואי‪-‬ביתיות‪.‬‬
‫‪Verweigerung 90‬‬
‫‪ ‬מהדורת ‪ :1960 Reclam‬אירוע‪-‬שייכות‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫המיפתח הזה מתרחש בלב היישותי‪ .‬המיפתח מראה מאפיין עיקרי שכבר הוזכר‪ .‬במיפתח‬
‫למערה‪ ,‬האדמה‬
‫ֶ‬
‫נוטלים חלק עולם אחד והאדמה‪ .‬אולם העולם אינו פשוט המיפתח התואם‬
‫אינה ההסגר התואם להסתר‪ .‬ליתר דיוק‪ ,‬העולם הוא היערּות של מסלולי ההוראות העיקריות‬
‫שלהן נענית כל הכרעה‪ .‬אולם כל הכרעה נשענת על משהו שלא הובס‪ ,‬משהו נסתר‪ ,‬מטעה‪ ,‬שכן‬
‫אחרת היא לעולם לא תהיה הכרעה‪ .‬האדמה אינה פשוט ההסגר‪ ,‬אלא היא מה שמפציע‬
‫כמסתגר‪ .‬בהתאם לטבעם‪ ,‬עולם ואדמה‪ ,‬כל אחד ואחד בתוך עצמו‪ ,‬מסוכסכים ואוהבי ריב‬
‫מערה והסתר‪.‬‬
‫ומדון‪ .‬רק בתור כאלה הם פוסעים אל הריב של ֶ‬
‫האדמה מזדקרת דרך העולם בלבד‪ ,‬העולם מייסד את עצמו רק על האדמה‪ ,‬בתנאי שהאמת‬
‫מערה והסתר‪ .‬אולם‪ ,‬כיצד מתרחשת אמת? אנו עונים‪ :‬היא‬
‫מתרחשת כריב הבראשיתי בין ֶ‬
‫מתרחשת באופנים עיקריים מעטים‪ .‬אופן אחד כזה שבו מתרחשת אמת הוא ביישות המעשית‬
‫של המעשה‪ .‬המעשה המציב עולם ומעמיד כאן את האדמה הוא מריבת הריב בו רבים על האי‪-‬‬
‫מוסתרות של היישותי בכוליותו‪ ,‬על האמת‪.‬‬
‫האמת מתרחשת בעמידתו של המקדש‪ .‬אין פירוש הדבר שמגולם ומוצג כאן משהו בצורה‬
‫נכונה‪ ,‬אלא היישותי בכוליותו מובא אל האי‪-‬מוסתרות ומוחזק בתוכה‪ .‬במקורו‪" ,‬להחזיק"‬
‫[‪ ]halten‬משמעו להשגיח [‪ .]hüten‬בציור של ואן גוך מתרחשת האמת‪ .‬אין זה אומר שכאן‬
‫מציירים במדויק העתק של משהו מצוי‪ ,‬אלא תוך כדי התגלות היישות המכשירית של כלי‬
‫הנעליים‪ ,‬היישותי בכוליותו – עולם ואדמה במשחק תמרוניהם – מפלס דרך אל האי‪-‬מוסתרות‪.‬‬
‫במעשה האמנות אפוא פועלת האמת‪ ,‬ולא רק משהו אמיתי‪ .‬התמונה שמראה את נעלי‬
‫האיכרים‪ ,‬השיר שאומר את הבאר הרומאית‪ ,‬אינם מעידים רק על היש הפרטי הזה כפי שהוא‪,‬‬
‫אם הם בכלל מעידים אי‪-‬פעם‪ ,‬אלא הם מאפשרים לאי‪-‬מוסתרות כפי שהיא להתרחש‪ ‬בזיקה‬
‫אל היישותי בכוליותו‪ .‬ככל שהנעליים מפציעות במהותן ביתר פשטות וחיוניות‪ ,‬ככל שהבאר‬
‫מפציעה במהותה בטוהר נטול קישוטים‪ ,‬כך באופן מיידי ושובה לב כל היישותי נעשה יחד איתם‬
‫יישותי יותר‪ .‬בצורה כזו ֶנ ֱערתה היישות המסתתרת‪ .‬ההיערות‪ 91‬שזהו טבעה מטמיעה את‬
‫ֹֹורה‪-‬‬
‫תדמיתה במעשה ‪ .‬התדמית שהוטמעה במעשה הנה היפה‪ .‬יופי הוא אופן שבו האמת ש ָ‬
‫‪92‬‬
‫כהווייתה כאי‪-‬מוסתרות‪.‬‬
‫מבחינות מסוימות מובנת כעת מהות האמת באופן ברור יותר‪ .‬אי לזאת‪ ,‬ייתכן והתבהר מה‬
‫פועל במעשה האמנות‪ .‬אולם היישות המעשית של המעשה‪ ,‬שכעת גלויה לעין‪ ,‬שותקת עדיין לגבי‬
‫ממשותו הסמוכה הפולשנית של המעשה‪ ,‬היינו לגבי המידה הדברית במעשה‪ .‬נדמה אפילו‬
‫שמרוב חתירה מוגזמת לתפוס ככל האפשר באופן טהור את עמידתו‪-‬בתוך‪-‬עצמו של המעשה‬
‫עצמו‪ ,‬התעלמנו לגמרי מכך שהמעשה הוא תמיד מעשה‪ ,‬וזה רוצה לומר‪ ,‬שהוא נעשה‪ .‬אם משהו‬
‫מייחד את המעשה כמעשה‪ ,‬אין ספק שזה חל על היות המעשה יצירה‪ 93.‬גם המידה הדברית‬
‫‪ ‬מהדורת ‪ :1960 Reclam‬אין תשובה‪ ,‬כי השאלה נותרת‪ :‬מהו הדבר הזה שמתרחש באופנים מסוימים?‬
‫‪ ‬מהדורת ‪ :1960 Reclam‬אירוע‪-‬שייכות‪.‬‬
‫‪ : Licht 91‬האור‪ ,‬הבהיקות‪ ,‬הזַּכּות‪.‬‬
‫‪ 92‬ראה דיון בהגדרות מסורתיות של היפה בהרצאה משנת ‪ ,1936-37‬היידגר‪ ,‬ניטשה ‪ ,I‬עמ' ??‪.‬‬
‫‪ :Geschaffensein des Werkes 93‬היישות היצירתית של המעשה‪ .‬יצירה במובן תוצר של מלאכת היצירה‪.‬‬
‫מדובר אפוא בהיותו של המעשה תוצר של פעולה יצירתית‪ .‬ההיות‪-‬יצירה של המעשה במובן שהמעשה נוצר‬
‫בעבודה יוצרת‪-‬יצרנית; במלאכת היצירה נוצרת יצירה כתוצא של פעולה יצרנית‪-‬יוצרת‪' .‬יצירה' כפעולה‬
‫המניבה תוצר‪ .‬המעשה הוא תוצר של פעולת יצירה יצרנית‪-‬יוצרת ובמובן הזה הוא יצירה מיוצרת‪ .‬היותו‬
‫'יצירה' במובן של תוצר של עבודה יוצרת‪-‬יצרנית‪-‬יצירתית‪ .‬הדגש הוא על יישותו של המעשה כיצירה‬
‫המיוצרת באופן יצרני‪-‬יצירתי‪ .‬למילה ‪ schaffen‬מובן של בריאה וגם מובן של מלאכת כפיים‪ ,‬של עבודה‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫מתמקמת במעשה האמנות בתנאי שהמעשה מיוצר‪ 94‬ושלמלאכת‪-‬היצירה‪ 95‬נחוץ ָתוֶך שמתוכו‬
‫ובתוכו היא יוצרת‪ .‬זה אינו מוטל בספק‪ .‬אולם‪ ,‬עם זאת נותרת השאלה‪ :‬כיצד היישות‬
‫היצירתית‪ 96‬נוטלת חלק במעשה האמנות? אפשר להבהיר סוגיה זו רק אם נברר שני דברים‪:‬‬
‫‪ .1‬מהי המשמעות כאן של הישות היצירתית‪ 97‬ושל מלאכת‪-‬היצירה‪ ,‬להבדיל מההכנה‬
‫‪99‬‬
‫היצרנית‪ 98‬ומהישות היצרנית?‬
‫‪ .2‬מהי מהותו‪ 100‬הפנימית ביותר של המעשה עצמו‪ ,‬שהיא בלבד מאפשרת להבין באיזו‬
‫מידה היישות היצירתית נוטלת חלק במהות‪ ,‬ועד כמה היישות היצירתית קובעת את‬
‫היישות המעשית של המעשה?‬
‫כאן אנו הוגים במלאכת‪-‬היצירה‪ 101‬תמיד בזיקה אל המעשה‪ .‬במהות המעשה כלולה‬
‫התרחשות האמת‪ .‬את טבעה של מלאכת‪-‬היצירה נקבע מלכתחילה לאור זיקתה אל מהות האמת‬
‫כאי‪-‬מוסתרות של היש‪ .‬רק הבהרה מקורית יותר של מהות האמת תאפשר להאיר את‬
‫השתייכותה של היישות היצירתית אל המעשה‪ .‬השאלה על אודות האמת ומהותה שבה וחוזרת‪.‬‬
‫עלינו לשוב ולשאול אותה‪ ,‬אם הפסוק הטוען שהאמת פועלת במעשה אינו אמור להישאר‬
‫הצהרה גרידא‪.‬‬
‫כעת עלינו לשאול תחילה באופן מהותי יותר‪ :‬עד כמה מכילה מהות האמת משיכה אל משהו‬
‫כמו מעשה? מה מיוחד בטבעה של האמת שמאפשר לה‪ ,‬או בתנאים מסוימים אפילו מחייב‬
‫אותה‪ ,‬להיות מותקנת במעשה‪ ,‬על מנת שתוכל להיות אמת? את התקנת‪-‬האמת‪-‬במעשה קבענו‪,‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬כמהותה של האמנות‪ .‬לכן נוסח השאלה שזה עתה נשאלה הוא‪:‬‬
‫מהי האמת אם היא מסוגלת או אף חייבת להתרחש כאמנות? באיזו מידה ישנה אמנות?‬
‫האמת והאמנות‬
‫מקורם של מעשה האמנות והאמן הוא האמנות‪ .‬המקור הוא מוצא המהות‪ ,‬שבקרבה שורה‪-‬‬
‫כהווייתה יישותו של יש‪ .‬מהי האמנות? אנו מחפשים את מהותה במעשה הממשי‪ .‬ממשותו של‬
‫הדגש של היידגר הוא על ההיבט במעשה האמנות כתוצר של עבודה יוצרת‪ ,‬גם יצרנית וגם יצירתית‪ ,‬במובן‬
‫של מלאכת יצירה שפועלת באדמה ומפיקה עולם‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬מלאכה שפועלת על הממד של האדמה‬
‫(הצבע‪ ,‬הצליל‪ ,‬המילה‪ ,‬האבן) לקראת הזדקרותו אל עולם‪.‬‬
‫‪ :geschaffen 94‬נוצר במלאכת‪-‬היצירה‪ .‬היצירה היא יצרנית‪-‬יוצרת‪ -.‬במסגרת המובן היצרני מתמקם המובן‬
‫של היצירתי‪ .‬היינו‪' ,‬יצירה' כתוצר של עבודה יוצרת‪ ,‬תוצר המיוצר בעבודה יוצרת‪-‬יצרנית‪ ,‬קרי מיוצר‬
‫כמעשה אמנות‪.‬‬
‫‪ :das Schaffen 95‬ראה הערה ?? לעיל‪.‬‬
‫‪ :Geschaffensein 96‬ההיות‪-‬יצירה‪ ,‬היישות היצירתית במובן היצרני‪-‬היוצר‪.‬‬
‫‪ :Geschaffensein 97‬ההיות‪-‬יצירה‬
‫‪Verfertigen 98‬‬
‫‪ :Angefertigtsein 99‬ההיות‪-‬עיבוד‪-‬יצרני‪ .‬היות תוצר של עיבוד יצרני‪.‬‬
‫‪ :Wesen 100‬מהות אינה מספקת עוד תשובה לשאלה 'מהו דבר?'‪ ,‬אלא פונה אל האופן בו המעשה מתמקם‬
‫כמעשה‪ ,‬פועל את פעולתו כעבודת יצירה [כהפקה יוצרת] שמעלה אל פני השטח את יישותו של יש ובה בעת‬
‫את האמת שבהיערותה היש זוכה לעוצמתו להקרין אמת זו‪.‬‬
‫‪101‬‬
‫‪ :das Schaffen‬מלאכת היצירה‬
‫‪28‬‬
‫המעשה נקבעה מתוך מה שפועל במעשה‪ ,‬מתוך התרחשות האמת‪ .‬אנו הוגים במאורע זה בתור‬
‫מריבת הריב בין עולם לאדמה‪ .‬בניעות המרוכזת של המריבה הזו שורה‪-‬כהווייתה התנוחה‪ .‬כאן‬
‫המסד לתנוחתו‪-‬בתוך‪-‬עצמו של המעשה‪.‬‬
‫מאורע האמת פועל במעשה‪ .‬אולם‪ ,‬מה שפועל בדרך כזו‪ ,‬הרי הוא ישנו במעשה‪ .‬לכן כאן כבר‬
‫מניחים מראש‪ ,‬כי המעשה הממשי הוא התמיכה התומכת בהתרחשות ההיא‪ .‬מייד טורדת אותנו‬
‫שוב השאלה באשר למידה הדברית של המעשה המצוי לפנינו‪ .‬סוף סוף אפוא מתברר דבר אחד‪:‬‬
‫נוכל להתחקות אחר עמידתו‪-‬בתוך‪-‬עצמו של המעשה ככל שנרצה‪ ,‬בכל מקרה נחטיא את‬
‫ממשותו‪ ,‬כל עוד לא נשכיל להתייחס למעשה כאל משהו שנעשה‪ .‬להתייחס אליו כך – זה הכי‬
‫ֶעשה [‪ .]Gewirkte‬המידה המעשית של‬
‫מתבקש; כי במילה מעשה [‪ ]Werk‬אנו שומעים את הנ ָ‬
‫המעשה מתקיימת בהיותו יצירה‪ 102‬בידי האמן‪ .‬אפשר ונשתומם על כך שרק כעת מוזכר אפיון זה‬
‫של המעשה – אשר מתבקש מאליו ומבהיר את הכול‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬היישות היצירתית של המעשה‪ 103‬ניתנת להבנה‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬רק לאור ההליך של‬
‫מלאכת‪-‬היצירה‪ .‬לאור המגבלות ניאלץ אפוא להתעמק ככלות הכול בפעילותו של האמן‪ ,‬כדי לא‬
‫'לפספס' את מקורו של מעשה האמנות‪ .‬מתברר כי הניסיון להגדיר את היישות המעשית‪ ‬של‬
‫המעשה לגמרי מתוך המעשה עצמו – מיועד לכישלון‪.‬‬
‫אם נתרחק כעת מן המעשה ונעקוב אחר טבעה של מלאכת‪-‬היצירה‪ ,‬נרצה אפוא לזכור את‬
‫שנאמר בהתחלה לגבי תמונת נעלי האיכרים‪ ,‬ובהמשך לגבי המקדש היווני‪.‬‬
‫אנו הוגים במלאכת‪-‬היצירה כהפקה‪ 104.‬אולם‪ ,‬אף הכנת מכשיר בעיבוד יצרני היא הפקה‪.‬‬
‫מלאכת הכפיים [האּומנות]‪ 105,‬משחק מוזר של השפה‪ ,‬כמובן אינה יוצרת מעשי אמנות‪ ,‬גם לא‬
‫אפילו אם נרומם כפי שהכרחי את המוצר האּומנותי מעל לסחורה התעשייתית‪ .‬מה עושה את‬
‫ההבדל בין ההפקה כמלאכת‪-‬יצירה‪ 106‬להפקה בבחינת הכנה בעיבוד יצרני?‪ 107‬ככל שקל להבחין‬
‫באופן מילולי בין יצירת [‪ ]Schaffen‬מעשים לבין הכנת מכשירים בעיבוד יצרני‬
‫[‪ ,]Anfertigung‬כך קשה להתחקות אחר כל אחד משני אופני ההפקה במאפייניו המהותיים‪.‬‬
‫בעקבות רושם ראשוני נגלה התנהגות זהה בפעילותם של הקדר והפסל‪ ,‬של הנגר והצייר‪ .‬יצירת‬
‫המעשה‪ 108‬דורשת מצדה את העשייה האּומנותית‪ .‬האמנים הגדולים מעניקים הערכה מ ַרּבית‬
‫לכישורים האּומנותיים [של מלאכת הכפיים]‪ .‬הם ראשונים לתבוע את טיפוחם הקפדני מתוך‬
‫שליטה מלאה‪ .‬לפני כולם הם פורצים דרכים חדשות בחידוש פניה של ההכשרה האּומנותית‪.‬‬
‫לעתים די קרובות צוינה העובדה‪ ,‬שהיוונים‪ ,‬שהיו בקיאים לא מעט במעשי האמנות‪ ,‬השתמשו‬
‫‪Geschaffensein 102‬‬
‫‪ 103‬היות המעשה יצירה [שנוצרה]‪.‬‬
‫‪ ‬מהדורת ‪ :1960 Reclam‬מה אומר 'ישות מעשית' [‪ :Werksein‬היות‪-‬מעשה]? רב‪-‬משמעי‪.‬‬
‫‪ :Hervorbringen 104‬העלאה‪-‬אל‪-‬פני‪-‬השטח‪.‬‬
‫‪ :Handwerk 105‬המשמעות המילולית היא 'מעשה ידיים'‪ .‬המובן הרגיל הוא 'מלאכה' או 'אּומנות'‪.‬‬
‫‪Schaffen 106‬‬
‫‪Anfertigung 107‬‬
‫‪das Werkschaffen 108‬‬
‫‪29‬‬
‫במילה זהה ‪ 109]techne[ ηετνη‬עבור האּומנות [מלאכת הכפיים] ועבור האמנות‪ ,‬ולאּומן‬
‫‪110‬‬
‫ולאמן הם נתנו שם זהה – ‪.]technites[ ηετνιηης‬‬
‫לכן דומה שראוי לקבוע את טבעה של מלאכת‪-‬היצירה מן הצד האּומנותי‪ .‬אולם אזכורה של‬
‫הפרקטיקה הלשונית של היוונים‪ ,‬המציינת את התנסותם בעניין‪ ,‬מאלץ אותנו להקדיש לכך‬
‫מחשבה‪ .‬אזכור הנוהג היווני להורות בעזרת מילה זהה ‪ ]techne[ ηετνη‬על האּומנות [מלאכת‬
‫הכפיים] והאמנות‪ ,‬שגרתי ומאיר עיניים ככל שיהיה‪ ,‬נותר על כל פנים עקום ושטחי; כי המילה‬
‫‪ ]techne[ ηετνη‬אין פירושה אּומנות [מלאכת כפיים] וגם לא אמנות‪ ,‬ובהחלט לא הטכנולוגי‬
‫במובן העכשווי – וכלל וכלל אין היא מעידה לעולם על סוג של הישג מעשי‪.‬‬
‫ליתר דיוק‪ ,‬המילה ‪ ]techne[ ηετνη‬מציינת סוג של ידע‪ .‬ידע פירושו‪ :‬נרָאה זה מכבר‪ ,‬במובן‬
‫הרחב של לראות‪ ,‬האומר‪ :‬קליטת השורר‪-‬בהווייתו ככזה‪ .‬לדידה של ההגות היוונית‪ ,‬מהות הידע‬
‫נטועה ב‪ ,]aletheia[ άληθεια-‬כלומר בחשיפת היש‪ .‬היא נושאת כל התנהגות כלפי היש ותומכת‬
‫בה – ומורה לה את הדרך‪ .‬כידע הצומח בהתנסות היוונית‪ ,‬ה‪ ]techne[ ηετνη-‬היא הפקה של‬
‫היש ככל שההפקה מעלה את השורר‪-‬בהווייתו ככזה קדימה [אל פני השטח] מתוך המוסתרות‬
‫בעליל אל האי‪-‬מוסתרות של מראהו;‪ ]techne[ ηετνη 111‬משמעותה לעולם אינה פעילות של‬
‫‪112‬‬
‫עשייה‪.‬‬
‫האמן הוא ‪ ]technites[ ηετνιηης‬לא מפני שהוא גם אּומן‪ ,‬אלא מפני שהן הייצור [העמדה‪-‬‬
‫כאן]‪ 113‬של מעשי אמנות והן הייצור [העמדה‪-‬כאן] של מכשירים מתרחשים בהעלאה‪-‬אל‪-‬פני‪-‬‬
‫השטח ההיא‪ 114,‬שמלכתחילה מאפשרת ליש לצאת מתוך מראהו ולהגיח אל שררתו‪-‬בהווייתו‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬כל זה מתרחש בלב היישותי המפציע בכוחות עצמו‪ ,‬היינו בלב ה‪.]physis[ θσζις-‬‬
‫כינוי האמנות בשם ‪ ]techne[ ηετνη‬אינו כלל נקיטת עמדה לטובת התנסות בפעילות האמן‬
‫מנקודת הראות האּומנותית [של מלאכת‪-‬הכפיים]‪ .‬מה שביצירת המעשה נראה כמו עיבוד יצרני‬
‫אּומנותי – אופיו שונה‪ .‬טבעה של מלאכת‪-‬היצירה קובע את העיבוד היצרני‪ ,‬מכוונן אותו עד‬
‫היסוד וממשיך להחזיק בו‪.‬‬
‫מהו חוט המחשבה שאמור להדריך אותנו בהגותנו בטבעה של מלאכת‪-‬היצירה‪ ,‬אם לא זה של‬
‫מלאכת‪-‬הכפיים [האּומנות]? מה עוד ידריך אותנו אם לא המבט קדימה אל מה שמיועד להיות‬
‫מיוצר במלאכת‪-‬היצירה‪ ,‬אל מעשה האמנות? אף על פי שהמעשה אינו הופך לממשי אלא‬
‫בהוצאה לפועל של מלאכת‪-‬היצירה‪ ,‬ומציאותו תלויה אפוא בה‪ ,‬טבעה של מלאכת‪-‬היצירה נקבע‬
‫על ידי מהות המעשה‪ .‬אף על פי שהיישות היצירתית של המעשה מקיימת זיקה למלאכת‪-‬‬
‫היצירה‪ ,‬בכל זאת הן היישות היצירתית והן מלאכת‪-‬היצירה חייבות להיקבע על ידי היישות‬
‫המעשית של המעשה‪ .‬כעת כבר לא נתפלא על כך‪ ,‬שתחילה דנו באריכות במעשה בלבד‪ ,‬והיישות‬
‫היצירתית‪ 115‬לא זכתה בתשומת לב אלא לבסוף‪ .‬אם היותו יצירה כה חיוני למעשה‪ ,‬כפי שזה‬
‫‪ֶ 109‬טכנֶה‪ ,‬טכניקה‪.‬‬
‫‪ 110‬טכנאי‪.‬‬
‫‪ : aus der Verborgenheit her eigens in die Unverborgenheit seines Aussehens vor bringt 111‬המילים‬
‫המודגשות מרכיבות את הביטוי ‪ her-vor-bringen aus‬המציין את פעולת ההפקה [‪]her-vor-bringen‬‬
‫שמבצעת את ההעלאה‪-‬אל‪-‬פני‪-‬השטח בתור העלאה‪-‬מתוך קדימה‪-‬אל‪ .‬ההפקה היא תנועה בין שתי מידות‬
‫'מטאפיזיות' ללא עומק וללא גובה‪ ,‬בין המוסתרות (המוטמנות) לאי‪-‬מוסתרות (אי‪-‬מוטמנות)‪.‬‬
‫‪Machen 112‬‬
‫‪Her-stellen 113‬‬
‫‪ :Her-vor-bringen 114‬הפקה‪.‬‬
‫‪115‬‬
‫ההיות [של המעשה] יצירה‬
‫‪31‬‬
‫משתמע מהמילה מעשה [‪ ,]Werk‬עלינו לנסות להבין באופן עקרוני יותר את מה שהגדרנו עד כה‬
‫‪116‬‬
‫כישות המעשית של המעשה‪.‬‬
‫לאור ההגדרה העקרונית של המעשה שהשגנו‪ ,‬שעל פיה אירוע האמת פועל במעשה‪ ,‬נוכל‬
‫לאפיין את מלאכת‪-‬היצירה כמאפשרת הגחה‪ 117‬במשהו שהופק‪ 118.‬התהוותו של המעשה כמעשה‬
‫היא אופן אחד של התהוות והתרחשות האמת‪ .‬הכול תלוי במהות האמת‪ .‬אולם מהי האמת אם‬
‫עליה להתרחש בדבר‪-‬מה כמו היצירה?‪ 119‬מאיזו בחינה יש לאמת‪ ,‬מתוך יסוד מהותה‪ ,‬נטייה אל‬
‫המעשה? האם אפשר להבין זאת לאור מהות האמת כפי שהובהרה עד כה?‬
‫האמת היא אי‪-‬אמת‪ ,‬אם נכללת בה זירת המוצא של מה שעוד‪-‬לא נחשף (של האי‪-‬חשוף) לפי‬
‫הגיון ההסתר‪ .‬באי‪-‬מוסתרות כאמת שורה‪-‬כהווייתו גם ה"אי" האחר של מכשול‪ 120‬כפול‪ .‬האמת‬
‫כמות שהיא שורה כהווייתה בעימות בין מערה להסתר כפול‪ .‬האמת היא הריב הבראשיתי‪ ,‬בו‬
‫רבים כל פעם באופן אחר על המיפתח‪ ,‬שבו נעמד ובו מתאפק כל מה שמראה את עצמו כיישותי‬
‫או חומק כיישותי‪ .‬בכל עת ובכל דרך שפורץ ומתחולל הריב הזה‪ ,‬באמצעותו מתפזרים‬
‫ומתרחקים הצדדים לריב‪ ,‬המערה וההסתר‪ .‬בדרך כזו רבים על המיפתח של זירת הריב‪/‬שדה‬
‫המריבה‪ .‬פתיחות המיפתח הזה‪ ,‬כלומר האמת‪ ,‬תוכל להיות מה שהיא‪ ,‬קרי הפתיחות הזו‪ ,‬רק‬
‫אם‪ ,‬וכל עוד‪ ,‬היא עצמה מתמסדת במיפתח שלה‪ .‬לכן‪ ,‬כל פעם במיפתח הזה חייב להיות יש אחד‬
‫שבו הפתיחות קובעת את עמדתה ואוחזת ביציבותה‪ .‬הפתיחות התופסת חזקה על המיפתח‬
‫מחזיקה אותו פתוח ומתחזקת אותו‪ .‬כאן ובכל מקום אנו הוגים בהתקנה [‪ ]Setzen‬ובתפיסת‬
‫‪121‬‬
‫חזקה [‪ ]Besetzen‬לאור המובן היווני של ‪ ,]thesis[ θεζις‬שפירושו הצבה באי‪-‬מוסתר‪.‬‬
‫באזכור של התמסדות הפתיחות במיפתח‪ ‬נוגעת ההגות בשדה שכאן עדיין אין בכוחנו לספק‬
‫לו פירוש‪ .‬נעיר רק‪ ,‬שאם מהותה של אי‪-‬מוסתרות היש כלולה באופן כלשהו ביישות עצמה‬
‫(השווה יישות וזמן‪ ,‬סעיף ‪ ,)44‬כי אז מתוך מהותה היישות מאפשרת את התרחשותו של מרחב‬
‫השם) ומשלבת אותו [את מרחב התימרּון] ככזה‪ ,‬שבו מפציע‬
‫(המערה של ָ‬
‫ֶ‬
‫התימרּון של הפתיחות‬
‫כל יש לפי דרכו‪.‬‬
‫אמת אינה מתרחשת אלא בהתמסדותה בריב ובמרחב התימרּון‪ ,‬אשר נפתחים בזכותה‪ .‬כיון‬
‫והסתר‪ ,‬נוטל בה חלק מה שנכנה כאן בשם‬
‫ֶ‬
‫מערה‬
‫שהאמת היא היריבות המפותלת של ֶ‬
‫התמסדות‪ .‬אולם האמת אינה נתונה מראש כשלעצמה אי‪-‬שם בין הכוכבים‪ ,‬על מנת לאחר מכן‬
‫‪ :Werksein des Werkes 116‬ההיות‪ -‬מעשה של המעשה‪ ,‬קרי היותו של המעשה [כתוצר] מעשה‬
‫[כפעולה]‪.‬‬
‫‪ :Hervorgehen 117‬עולה‪-‬מתוך‪-‬אל (פני השטח)‪.‬‬
‫‪ :Hervorgebracht 118‬מובא‪-‬מתוך‪-‬אל‪ .‬עבודת היצירה מאפשרת אפוא העלה‪-‬מתוך (הגחה)‪-‬אל פני השטח‪,‬‬
‫בתוך מה שהובא‪-‬מתוך (הופק)‪-‬אל פני השטח‪.‬‬
‫‪ :Geschaffenen 119‬היצירה כעבודה מוגמרת‪ ,‬כלומר התוצר של מלאכת היצירה‪ ,‬כמעשה שהוכן ושבו עומדת‬
‫האמת להתמקם‪ .‬היצירה לא נוצרת בפעולה של בריאה 'יצירתית'‪ ,‬יש מאין‪ ,‬אלא היא תוצר של מלאכת‪-‬‬
‫היצירה שמאפשרת למשהו נוסף להגיח מתוך מה שגם הוכן‪ .‬מלאכת היצירה כוללת את מלאכת הכפיים‬
‫האומנותית ואת ההגחה של הריב בין אדמה לעולם‪ .‬היצירה אינה 'בוראת' את הריב אלא מקיימת וממקמת‬
‫אותה‪ .‬אם ביצירה האמת מתקינה את עצמה היא זוכה למעמד של מעשה אמנות‪.‬‬
‫‪ :Verwehrens 120‬התנערות‪ ,‬איסור‪ ,‬סיכול‪ ,‬הפרעה‪ ,‬עיכוב‪ ,‬חסימה‪ ,‬נעילה‪ ,‬פסילה‪ ,‬התרסה‪ ,‬התנגדות‪ ,‬קריאת‬
‫תיגר‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫ההצבה היא גם התקנה באי‪-‬מוסתר וגם תפיסת חזקה על המותקן בו‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬ראה בעניין את 'ההבדל האונטולוגי'‪ ,‬השווה "הבדל וזהות"‪ ,‬עמ' ‪ 37‬ואילך (בתוך‪:‬‬
‫היישות בדרך‪ ,‬עמ' ‪.)219-232‬‬
‫‪31‬‬
‫למצוא בדיעבד קורת‪-‬גג כלשהי בקרב היש‪ .‬זה בלתי אפשרי כבר מהטעם הפשוט‪ ,‬שרק פתיחות‬
‫יערּות של‬
‫היש מספקת את האפשרות של מקום כלשהו ושל אתר הגדוש ומלא בישים נוכחים‪ .‬הה ָ‬
‫הפתיחות וההתמסדות במיפתח הולכות יד ביד‪ .‬הן שתי פניה של המהות האחת של התרחשות‬
‫האמת‪ .‬התרחשות האמת היא היסטורית בשפע של דרכים‪.‬‬
‫דרך עיקרית אחת שבה מתמסדת האמת ביישותי‪ ,‬אשר נפתח באמצעותה‪ ,‬היא התקנתה‬
‫העצמית של האמת במעשה‪ .‬דרך אחרת בה אמת שורה‪-‬כהווייתה היא הפעולה המייסדת מדינה‪.‬‬
‫דרך אחרת נוספת שבה מבזיקה בקרינתה האמת היא קירבתו של הלה‪ ,‬שבכלל איננו יש‪ ,‬אלא‬
‫הוא היישותי ביותר מבין הישים‪ .‬דרך אחרת נוספת שבה מיוסדת האמת היא הקורבן המהותי‪.‬‬
‫דרך אחרת נוספת שבה מתהווה אמת היא השאלה של ההוגה‪ ,‬אשר בדמותה של הגות היישות‬
‫נוקבת בשמה של היישות כראויה לשאלה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬המדע הוא לא התרחשות מקורית של‬
‫האמת‪ ,‬אלא כל מדע הוא הרחבה של תחום אמת פתוח זה מכבר‪ ,‬וזאת באמצעות ההבנה‬
‫והביסוס של כל האפשרי וההכרחי שמתגלה כנכון במסגרתו‪ .‬המדע הוא פילוסופיה אם וכאשר‬
‫הוא חורג מעבר לדברים הנכונים אל אמת‪ ,‬כלומר אל חשיפה מהותית של היש כפי שהוא‪.‬‬
‫מהות האמת כוללת את ההתמסדות ביש וכך לראשונה הופכת לאמת‪ ,‬לכן במהות האמת‬
‫המשיכה אל המעשה טמונה כאפשרות בולטת של האמת להיות יישותית בלב היישותי עצמו‪.‬‬
‫מיסוד האמת במעשה הוא הפקה של יש כזה‪ ,‬שקודם לכן טרם היה ולאחר מכן לא יתהווה‬
‫מערה‬
‫עוד לעולם‪ .‬ההפקה מעמידה את היש הזה במיפתח בצורה כזו‪ ,‬שמה שעומד להיות מופק ֶ‬
‫לראשונה את פתיחות המיפתח שאל תוכו הוא מגיח‪ .‬בכל מקום שההפקה מעלה בעליל את‬
‫הפתיחות של היש‪ ,‬את האמת‪ ,‬שם המופק הוא מעשה‪ .‬מלאכת‪-‬היצירה היא הפקה מן הסוג הזה‪.‬‬
‫בהיותה העלאה כזו היא בעצם קבלה ונטילה במסגרת הזיקה אל האי‪-‬מוסתרות‪ .‬לפיכך‪ ,‬היכן‬
‫מתקיימת היישות היצירתית? נבהיר זאת בשני אפיונים עיקריים‪.‬‬
‫האמת מתמסדת במעשה‪ .‬האמת שורה‪-‬כהווייתה רק כריב בין מערה והסתר ביריבות‬
‫המפותלת של עולם ואדמה‪ .‬כריב בין עולם לאדמה‪ ,‬האמת חפצה להתמסד במעשה‪ .‬הריב אינו‬
‫אמור להתפוגג ביש המיועד להפקה בעליל‪ ,‬וגם לא למצוא בו קורת‪-‬גג ותו‪-‬לא‪ ,‬אלא דווקא‬
‫להיפתח מתוכו‪ .‬אי לזאת‪ ,‬היש הזה חייב לשאת בקרבו את המאפיינים העיקריים של הריב‪.‬‬
‫בריב רבים על אחדותם של עולם ואדמה‪ .‬בשעה שנפתח עולם‪ ,‬הוא מציב לאנושות היסטורית את‬
‫הברירה בין ניצחון לתבוסה‪ ,‬בין ברכה לקללה‪ ,‬בין אדנות לעבדות‪ .‬בהפצעתו מוציא העולם לאור‬
‫היום היסוסים ופריקת עול‪ ,‬וכך פותח פתח להכרחיות הנסתרת של מידה והחלטיות‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬העולם נפתח ואי לזאת האדמה מזדקרת‪ .‬היא מופיעה כתמיכה התומכת בכול‪ ,‬כספונה‬
‫וחתומה בחוק שלה וכמסתגרת ללא הרף‪ .‬עולם תובע את החלטיותו ומידתו‪ ,‬והוא מאפשר ליש‬
‫לפלס את דרכו אל מיפתח לערוציו [של העולם]‪ .‬האדמה זוממת‪ ,‬בתמיכתה המזדקרת‪ ,‬לשמור‬
‫על הסתגרותה ולהפקיד הכול בידי החוק שלה‪ .‬הריב אינו קרע‪ 122‬במובן של קריעה לרווחה של‬
‫תהום גרידא‪ ,‬אלא הריב הוא אדיקות המסורה לשותפות ההדדית של הצדדים לריב‪ .‬הקרע הזה‬
‫קורע את היריבים המפותלים לקראת ראשית אחדותם שמכורתה ביסוד מלוכד‪ .‬הקרע הוא‬
‫המערה של היישותי‪.‬‬
‫ֶ‬
‫קרע‪-‬יסוד‪ 123.‬הוא קריעה‪-‬לרווחה‪ 124‬הרושמת את קווי היסוד של הפצעת‬
‫הקרע הזה אינו מתיר ליריבים המפותלים להתפרק לרסיסים‪ ,‬אלא מכניס את היריבות‬
‫המפותלת של מידה וגבול אל המיתאר‪ 125‬המלוכד‪.‬‬
‫‪Riß 122‬‬
‫‪ :Grundriß 123‬שרטוט‪ ,‬טיוטה‪ ,‬מיתווה‪ ,‬קרע במעמקים‬
‫‪ :Auf-riß 124‬תרשים‪ ,‬תשריט‪ ,‬קרע‪-‬בפני‪-‬השטח‪ ,‬היפערות‬
‫‪ :Umriß 125‬קרע‪-‬הקפי‬
‫‪32‬‬
‫האמת כריב אינה מתמסדת ביש העומד להיות מופק אלא בדרך שבה הריב נפתח ביש הזה‪,‬‬
‫כלומר היש הזה גופו מוכנס אל תוך הקרע‪ .‬הקרע הוא התנודה המתוחה האחידה של קריעה‪-‬‬
‫לרווחה‪ 126‬וקרע‪-‬יסוד‪ 127,‬של קריעה‪-‬לגזרים‪ 128‬ומיתאר‪ 129.‬האמת מתמסדת ביש‪ ,‬ואכן כך שהיש‬
‫עצמו תופס חזקה על מיפתח האמת‪ .‬מכל מקום‪ ,‬תפיסת החזקה הזו יכולה להתרחש רק כך‬
‫שהמועמד להפקה‪ ,‬הקרע‪ ,‬מפקיד את עצמו בידי המסתגר שמזדקר במיפתח‪ .‬הקרע חייב לסגת‬
‫אל הכובד המפתה של האבן‪ ,‬אל הנוקשות האילמת של העץ‪ ,‬אל הלהט האפל של הצבעים‪.‬‬
‫האדמה משיבה את הקרע חזרה אל קירבה‪ ,‬ואי לזאת לראשונה הועמד הקרע כאן במיפתח‬
‫ובדרך הזו הועמד‪ ,‬היינו הותקן‪ ,‬באלמנט שבתור מסתגר ומשגיח מזדקר במיפתח‪.‬‬
‫הריב‪ ,‬שהוכנס אל הקרע ועל כן הוחזר אל האדמה ואי לכך קובע ונחתם‪ ,‬הוא הגשטלט [המראה‬
‫החזותי]‪ .‬היישות היצירתית של המעשה פירושה‪ :‬היקבעות האמת בגשטלט‪ .‬הגשטלט הוא‬
‫התבנית‪/‬ההטמעה‪ 130‬שבדמותה הקרע נטמע‪ .‬הקרע שהוטמע הוא הפּוגָה [האפיק] לתדמיתה של‬
‫האמת‪ .‬ראוי להגות במשמעות הנוכחית של גשטלט מתוך ההצבה‪ 131‬ההיא וההיצב‪ 132‬ההוא‪,‬‬
‫שבדמותם המעשה שורה‪-‬כהווייתו‪ ,‬במידה שהוא מציב ומעמיד‪-‬כאן את עצמו‪.‬‬
‫בעת יצירת המעשה חובה להעמיד את הריב‪ ,‬כקרע‪ ,‬חזרה אל האדמה‪ ,‬להבליט ולצרוך את‬
‫האדמה עצמה כמסתגרת‪ .‬אולם‪ ,‬הצריכה‪ 133‬הזו אינה מבזבזת את האדמה כחומר [גלם] ולא‬
‫מתעללת בה‪ ,‬אלא משחררת אותה לראשונה אל עצמה‪ .‬צריכת האדמה היא עשייה שעובדת‬
‫איתה‪ ,‬שאמנם נראית כמו שימוש אּומנותי בחומרים‪ .‬כאן מקור האשליה כי יצירת המעשה אף‬
‫היא פעילות אומנותית [של מלאכת כפיים]‪ .‬היא לעולם אינה כזו‪ .‬אולם תמיד קיימת צריכה של‬
‫האדמה בעת קיבוע האמת בגשטלט‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הכנה של מכשיר בעיבוד יצרני לעולם אינה‬
‫גורמת ישירות להתרחשות האמת‪ .‬היות המכשיר מוכן פירושו היות החומר מעוצב בצורתו‪ ,‬היינו‬
‫הכשרתו לקראת שימוש‪ .‬היות המכשיר מוכן פירושו שהמכשיר משוחרר מעבר לעצמו לקראת‬
‫היבלעותו בשימושיות‪.‬‬
‫לא כך הם פני הדברים עם היות המעשה יצירה‪ 134.‬זה מתברר לאור המאפיין השני שנציג כעת‪.‬‬
‫ההיות‪-‬מוכן של המכשיר וההיות‪-‬יצירה של המעשה‪ ,‬שניהם תמימי דעים אחד עם השני בכך‬
‫שכל יישותם היא הפקה‪ .‬אולם בהשוואה לכל הפקה אחרת‪ ,‬ייחודו של היות המעשה יצירה הוא‬
‫בכך‪ ,‬שגם היותו יצירה מוטבע אל תוך היצירה‪ 135.‬אולם‪ ,‬האין זה חל על כל יש מופק הבא לעולם‬
‫בדרך כלשהי? כל יש מופק‪ ,‬אם בכלל ניתנת לו נדוניה כלשהי‪ ,‬מכל מקום מדובר בהיותו מופק‪.‬‬
‫בוודאי‪ ,‬אולם במעשה‪ ,‬ההיות‪-‬יצירה מוטבע בעליל ביצירה כך שההיות‪-‬יצירה מזדקר בעליל‬
‫‪Aufriß 126‬‬
‫‪Grundriß 127‬‬
‫‪ :Durchriß 128‬חתך חודרני‪ ,‬היבקעות‪ ,‬קריעה‬
‫‪Umriß 129‬‬
‫‪ :Gefüge 130‬הטמעה‪ ,‬הסדרה‪ ,‬אכיפה‪ ,‬איחוי‪ ,‬גֶפיגֶה‬
‫‪Stellen 131‬‬
‫‪ :Ge-stell 132‬היצב במובן של מתקן‪ ,‬למשל‪ ,‬של הצבת מקדש‪ .‬עדיין לא במובן שהיידגר נותן למילה 'היצב'‬
‫במאמר על הטכניקה‪ .‬ראה ישות בדרך‪ ,‬עמ' ??‪.‬‬
‫‪Brauchen 133‬‬
‫‪134‬‬
‫‪ :Geschaffensein des Werkes‬ההיות‪-‬יצירה של המעשה‪ ,‬היישות היצירתית של המעשה‪.‬‬
‫‪das Geschaffene 135‬‬
‫‪33‬‬
‫מתוך היצירה‪ ,‬מתוך מה שהופק כך‪ .‬אם אלה הם פני הדברים‪ ,‬כי אז במעשה עלינו להתוודע‬
‫בעליל גם להיות‪-‬יצירה‪.‬‬
‫הגחתו של ההיות‪-‬יצירה מתוך המעשה אין פירושה‪ ,‬שבמעשה אמור לקפוץ לעין שהוא נעשה‬
‫בידי אמן גדול‪ .‬היצירה אינה אמורה להעיד על הישגו של מומחה‪ ,‬וכתוצאה מכך להרעיף על בעל‬
‫ההישגים יוקרה ציבורית‪ .‬לא החתימה "פלוני עשה" [חתימת שמו של היוצר] אמורה להיוודע‬
‫ברבים‪ ,‬כי אם המעשה אמור להחזיק את העובדה הפשוטה של "זה נעשה" כך שהיא מתנוססת‬
‫במיפתח‪ :‬העובדה כי כאן התרחשה אי‪-‬מוסתרות של היש‪ ,‬והיא הולכת ומתרחשת בתור‬
‫התרחשות כזו; העובדה כי מעשה כזה הנו‪ ,‬ולאו דווקא איננו‪ .‬אבן‪-‬הנגף שהמעשה הנו בתור‬
‫המעשה הזה‪ ,‬ואי‪-‬השהייתה של החבטה הסמויה הזו‪ ,‬מהווים את יציבות תנוחתו האיתנה של‬
‫המעשה‪ .‬היכן שנותרים עלומים האמן ואף התהליך של התהוות המעשה ונסיבותיה‪ ,‬שם מגיחה‬
‫מתוך המעשה החבטה הזו בצורה הטהורה ביותר‪ ,‬מגיחה "הככות" של ההיות‪-‬יצירה‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬גם בכל מכשיר זמין הנמצא בשימוש נכללת "הככות" של הכנתו בעיבוד יצרני‪ .‬אולם‬
‫"ככות" זו אינה מתבלטת במכשיר עצמו‪ ,‬היא מתפוגגת בשימושיות‪ .‬ככל שהמכשיר שבידינו נוח‬
‫יותר לשימוש‪ ,‬אנו חשים פחות בקיומו‪ ,‬למשל‪ ,‬בקיומו של פטיש כזה‪ ,‬והמכשיר נצמד ביתר‬
‫שאת לישותו המכשירית‪ .‬באופן כללי‪ ,‬בכל יש מצוי נוכל לשים לב לכך שהוא הנו; אולם‪ ,‬זה‬
‫נרשם רק כדי שיישכח כדרכה של השגרה‪ .‬אולם מה שגרתי יותר מאשר העובדה כי היש הנו?‬
‫לעומת זאת במעשה‪ ,‬העובדה שהמעשה ככזה הנו‪ ,‬זהו הדבר הבלתי שגרתי‪ .‬האירוע של היותו‬
‫יצירה‪ 136‬אינו ממשיך פשוט לרחוש במעשה‪ ,‬אלא המאורע‪ ,‬שהמעשה הנו בתור מעשה זה‪,‬‬
‫המעשה מטילו קדימה‪ ,‬ותמיד הטילו סביב עצמו‪ .‬ככל שהמעשה נפתח באופן משמעותי יותר‪ ,‬כך‬
‫זוהרת יותר הייחודיות בעובדה כי הוא הנו‪ ,‬ולא דווקא איננו‪ .‬ככל שהחבטה הזו מגיחה באופן‬
‫מהותי יותר אל המיפתח‪ ,‬כך המעשה נעשה תמוה ובודד יותר‪ .‬בהפקת המעשה טמונה המינחה‬
‫הזו של "ככות היותו"‪.‬‬
‫השאלה על אודות ישותו היצירתית של המעשה‪ 137‬הייתה אמורה לקרב אותנו אל המידה‬
‫המעשית במעשה‪ ,‬ולפיכך אל ממשותו‪ .‬הישות היצירתית‪ 138‬התגלתה כהיקבעות הריב בגשטלט‬
‫באמצעות הקרע‪ .‬יתר על כן ההיות‪-‬יצירה עצמו מוטבע בעליל במעשה ועומד במיפתח כחבטה‬
‫אילמת של "הככות" ההיא‪ .‬אולם‪ ,‬אף ממשותו של המעשה אינה באה לידי מיצוי בהיות‪-‬יצירה‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬המבט המשקיף על טבעה של היישות היצירתית של המעשה‪ 139‬מכשיר אותנו‬
‫לעשיית הצעד שאליו מתנקז כל מה שאמרנו עד כה‪.‬‬
‫ככל שהמעשה עומד בתוך עצמו בודד יותר‪ ,‬לאחר שקובע ונחתם בגשטלט‪ ,‬ככל שכנראה נטש‬
‫בצורה חלקה יותר את כל הזיקות אל בני האדם‪ ,‬כך החבטה ההולמת בנו שמעשה כזה הנו‬
‫פוסעת ביתר פשטות אל המיפתח‪ ,‬כך נפרץ לרווחה באופן מהותי יותר הפתח אל הלא‪-‬כשר‪ ,‬ומה‬
‫שהצטייר עד כה ככשר‪ ,‬משטרו הופל‪ .‬אולם אין שום דבר אלים באותה חבטה רבת פנים; כי ככל‬
‫שהמעשה עצמו נסוג באופן חלק יותר אל הפתיחות של היש‪ ,‬שאותה הוא פתח בעצמו‪ ,‬כן הוא‬
‫מצעיד אותנו באופן פשוט יותר אל הפתיחות הזו ובה בעת מסיט אותנו מתוך השגרתי‪ .‬הליכה‬
‫בעקבות ההסטה הזו‪ ,‬פירושה‪ :‬לחולל תמורה בזיקות הרגילות לעולם ולאדמה‪ ,‬ומכאן ואילך‬
‫להתנזר מכל הפעילויות וההערכות‪ ,‬מהידיעות והמבטים המקובלים‪ ,‬כדי לשהות ַּבאמת‬
‫המתרחשת במעשה‪ .‬האיפוק בשהות הזו מאפשר ליצירה להיות לראשונה המעשה שהיא הנה‪.‬‬
‫‪136‬‬
‫‪137‬‬
‫‪138‬‬
‫‪139‬‬
‫‪seines Geschaffenseins‬‬
‫‪ :Geschaffensein des Werkes‬היות המעשה יצירה‬
‫‪Geschaffensein‬‬
‫‪Geschaffensein des Werkes‬‬
‫‪34‬‬
‫עניין זה‪ :‬להתיר למעשה להיות מעשה‪ ,‬נכנה בשם נצירת‪ 140‬המעשה‪ .‬בעיני הנצירה מצטייר‬
‫לראשונה המעשה ביישותו היצירתית בתור הממשי‪ ,‬כלומר כעת‪ :‬בתור השורר‪-‬בהווייתו באופן‬
‫מעשי‪.‬‬
‫ככל שמעשה אינו יכול להיות בלי להיות מיוצר‪ ,‬ככל שבמהותו הוא זקוק ליוצרים‪ ,‬כך‬
‫‪141‬‬
‫היצירה עצמה אינה יכולה להפוך ליישותית ללא הנוצרים‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬אם מעשה אינו מאתר את הנוצרים‪ ,‬אינו מאתר אותם באופן מיידי כך שיתאימו לאמת‬
‫המתרחשת במעשה‪ ,‬אין זה אומר כלל וכלל שגם ללא הנוצרים המעשה יהיה מעשה‪ .‬אם הוא‬
‫אכן מעשה‪ ,‬הוא ייוותר תמיד בעל זיקה אל הנוצרים‪ ,‬גם במקרה ודווקא במקרה שהוא עדיין רק‬
‫ממתין לנוצרים‪ ,‬ובציפייה דרוכה מבקש ומשיג את התכנסותם באמת שלו‪ .‬אפילו השכחה‪,‬‬
‫שייתכן ואליה נקלע המעשה‪ ,‬אינה לא כלום; היא עדיין נצירה‪ .‬היא ניזונה מן המעשה‪ .‬נצירת‬
‫המעשה פירושה‪ :‬דבקות בפתיחות היש המתרחשת במעשה‪ .‬אולם‪ ,‬המסירות של הנצירה היא‬
‫ידע‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין הידע מתקיים בהתוודעות סתמית לדבר‪-‬מה ובייצוגו גרידא‪ .‬מי שבאמת יודע‬
‫את היישותי‪ ,‬יודע מה הוא רוצה בלב היישותי‪.‬‬
‫מתוך התנסות היסוד של ההגות בספר יישות וזמן אנו הוגים ברצייה שהוזכרה כאן‪ ,‬שאינה‬
‫רק יישום של ידע ואף אינה הכרעה מוקדמת המהווה סוף פסוק לגבי הידע‪ .‬הידע שנשאר רצייה‬
‫והרצייה שנותרת ידע‪ ,‬הם מעורבותו האקסטטית של האדם האקסיסטני‪ 142‬באי‪-‬מוסתרות של‬
‫היישות‪ .‬הפרת‪-‬הסגירות‪ 143‬שנהגתה בספר יישות וזמן אינה הפעולה ההחלטית של סובייקט‪,‬‬
‫אלא הוצאת ההיות‪-‬שם מחביונו ביש והיפתחותו אל פתיחות היישות‪ .‬אולם באכסיסטנציה‬
‫[בעמידה‪-‬בחוץ] אין האדם יוצא תחילה מתוך ממד פנימי אל ממד חיצוני‪ ,‬אלא מהות‬
‫מערה היש‪ .‬לא‬
‫האכסיסטנציה היא הדבקות ‪ -‬שעומדת במבחן ‪ -‬בהתפרסותו החיונית של ֶ‬
‫במלאכת‪-‬היצירה שהזכרנו קודם לכן‪ ,‬ואף לא ברצייה שהזכרנו כעת‪ ,‬חשבנו על הישגיו ויוזמותיו‬
‫של סובייקט שמציב עצמו כתכלית וחותר אל עצמו כתכלית‪.‬‬
‫הרצייה היא הפרת‪-‬הסגירות המפוכחת של התעלות עצמית אקסיסטנטית‪ ,‬אשר מפקירה את‬
‫עצמה לפתיחותו של היש כפתיחות שהותקנה במעשה‪ .‬כך המסירות מתכנסת אל החוק‪ .‬בתור‬
‫ידע נצירת המעשה היא המסירות המפוכחת לאי‪-‬כשרותה של האמת שמתרחשת במעשה‪.‬‬
‫הידע הזה‪ ,‬אשר כרצייה הופך בן בית בתוך האמת של המעשה ורק כך נשאר ידע‪ ,‬אינו שולף‬
‫את המעשה מתוך עמידתו‪-‬בתוך‪-‬עצמו‪ ,‬אינו גורר אותו אל מעגל החוויה הסתמית ואינו מוריד‬
‫את המעשה לדרגת ריגוש חווייתי‪ .‬נצירת המעשה אינה מבודדת את בני האדם בחוויותיהם‪ ,‬אלא‬
‫דוחפת אותם אל השייכות לאמת המתרחשת במעשה‪ ,‬ומייסדת כך את ההיות‪-‬אחד‪-‬למען‪-‬השני‬
‫ואת ההיות‪-‬ביחד כעמידה במבחן היסטורית של ההיות‪-‬שם בזיקתו אל האי‪-‬מוסתרות‪ .‬ככלות‬
‫הכול‪ ,‬רחוק הידע בסגנון הנצירה מכל בקיאות אנינת טעם באשר לפורמלי‪ 144‬במעשה ובאשר‬
‫לאיכויותיו ולקסמי חינניותו כשלעצמם‪ .‬הידע‪ ,‬כראייה שראתה זה מכבר‪ ,‬הוא החלטה נחושה;‬
‫הוא דבקות בריב‪ ,‬שאותו המעשה הטמיע אל תוך הקרע‪.‬‬
‫‪ :Bewahrung 140‬השגחה‪ ,‬שימור‪ .‬אפשר לומר כי הנצירה היא שימור אלמנטים של אמת במעשה‪ ,‬מן השגחה‬
‫(לא אלוהית ולא עליונה) על משהו מן האמת במעשה‪ .‬למילה אמת (‪ )Wahrheit‬שורש משותף ‪ .wahr‬הנצירה‬
‫היא השגחה על האמת הפועלת במעשה והנוצרים הם משגיחי האמת ומשמריה‪.‬‬
‫‪ :die Bewahrenden 141‬המשגיחים‪ ,‬המשמרים‪.‬‬
‫‪ :des existierenden Menschen 142‬האדם העומד‪-‬בחוץ‪ ,‬שהווייתו היא עמידה‪-‬בחוץ‪.‬‬
‫‪ :Ent-schlossenheit 143‬פתיחת הסגירות‪ .‬בלי המקף המובן השגור הוא נחישות‪ ,‬תקיפות‪ ,‬החלטיות]‪.‬‬
‫‪144‬‬
‫ראה הערה מאוחרת של היידגר על האינפורמל‪ ,‬עמ' ‪.??44‬‬
‫‪35‬‬
‫אופן הנצירה הראויה של המעשת מיוצר בשותפות ומשורטט‪ ,‬לראשונה ובאופן בלעדי‪,‬‬
‫באמצעות המעשה עצמו‪ .‬הנצירה מתרחשת בדרגות ידע שונות כשלכל דרגה טווח השפעה‪,‬‬
‫התמדה ובהירות שונים‪ .‬אם מעשי אמנות מוצעים להנאה האמנותית גרידא‪ ,‬טרם הוכח שבתור‬
‫מעשים הם כפופים לנצירה‪.‬‬
‫ברגע שהחבטה ההיא אל הלא‪-‬כשר נלכדה במקובל ובאנינות הטעם‪ ,‬כבר רוחשת סביב‬
‫המעשים חרושת האמנות‪ .‬אפילו מורשת קפדנית של המעשים‪ ,‬או ניסיונות מדעיים לשחזורם –‬
‫כבר לעולם אינם משיגים את היישות המעשית עצמה‪ ,‬אלא שמץ זיכרון בלבד‪ .‬אולם‪ ,‬אפילו‬
‫זיכרון עוד יכול להציע למעשה אתר שמתוכו הוא שותף בעיצוב ההיסטוריה‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫ממשותו המובהקת ביותר של המעשה מטביעה את חותמה רק במקום שבו המעשה זוכה לנצירה‬
‫באמצעות האמת שהמעשה עצמו מחולל‪.‬‬
‫בקווי היסוד שלה נקבעת ממשותו של המעשה על פי מהותה של היישות המעשית‪ .‬כעת נוכל‬
‫לשוב לשאלה שאיתה פתחנו‪:‬מהו דינה של המידה הדברית במעשה שאמורה לערוב לממשותו‬
‫הבלתי אמצעית של המעשה? המצב הוא כזה‪ ,‬שכעת כבר לא נשאל את השאלה על אודות המידה‬
‫הדברית במעשה; כי כל עוד נשאל בעניין הזה‪ ,‬בהחלט נתייחס למעשה מייד ולפני הכול כאל‬
‫אובייקט מצוי‪ .‬בצורה כזו שאלתנו לעולם אינה ממוקדת במעשה‪ ,‬אלא בנו‪ .‬בנו‪ ,‬שבזאת איננו‬
‫מאפשרים למעשה להיות מעשה‪ ,‬אלא מציגים אותו כאובייקט שאמור לעורר בנו כל מיני‬
‫מצבים‪.‬‬
‫אולם במעשה‪ ,‬כשמתייחסים אליו כאל אובייקט‪ ,‬מה שמצטיייר לפי הגיונם של מושגי הדבר‬
‫המקובלים כמידה הדברית‪ ,‬הוא בעצם – כאשר ההתנסות באה מתוך המעשה – המידה‬
‫האדמתית במעשה‪ .‬האדמה מזדקרת במעשה הן משום שהמעשה שורה‪-‬כהווייתו ככזה שבו‬
‫האמת פועלת‪ ,‬והן משום שהאמת שורה‪-‬כהווייתה רק הודות להתמסדותה ביש כלשהו‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫באדמה המסתגרת במהותה מוצאת פתיחות המיפתח את התנגדותו המרבית של המיפתח‪ ,‬ואי‬
‫לזאת את האתר לעמדתו היציבה‪ ,‬שבה מוטל על הגשטלט להתקבע ולהיחתם‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬האם היה מיותר אפוא להתעמק בשאלה על אודות המידה הדברית של הדבר? כלל וכלל‬
‫לא‪ .‬אי אפשר אמנם לקבוע את המידה המעשית מתוך המידה הדברית‪ ,‬ועם זאת אפשר מתוך‬
‫הידע על המידה המעשית של המעשה להוביל את השאלה על אודות המידה הדברית של הדבר‬
‫אל הנתיב הראוי‪ .‬אין זה דבר פעוט‪ ,‬אם נזכור שמכבר הימים מתנפלות צורות המחשבה‬
‫המקובלות על המידה הדברית של הדבר ומשליטות פרשנות של היישותי בכוליותו‪ ,‬שאינה‬
‫ערוכה להשגת מהותם של המכשיר והמעשה‪ ,‬ואף הופכת אותנו לעיוורים כלפי טבעה המקורי של‬
‫האמת‪.‬‬
‫למען ההגדרה של דבריּות הדבר אין די במבט על נשא התכונות‪ ,‬ואף לא מספיקה ההתבוננות‬
‫באחדות הריבוי של הנתון בחושים‪ ,‬ואף לא ההתבוננות בתבנית‪-‬חומר‪-‬צורה בייצוגה הנפרד‪,‬‬
‫שהושאלה מן המידה המכשירית‪ .‬האופק המכריע והחיוני לפרשנות של המידה הדברית של‬
‫הדברים חייב להתמקד בהשתייכותו של הדבר אל האדמה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬מהות האדמה‪ ,‬אשר‬
‫מתגלה אך ורק בהזדקרותה אל תוך עולם‪ ,‬ביריבות‬
‫ָ‬
‫בהסתגרותה ובנשיאתה‪-‬בעול ללא דחיפות‪,‬‬
‫המפותלת של שניהם‪ .‬ריב זה קּוּבע ונחתם בגשטלט של המעשה החושף אותו לעין כול‪ .‬מה שנכון‬
‫לגבי המכשיר – שבאמצעות המעשה לראשונה התנסינו בעליל במידה המכשירית של המכשיר –‬
‫נכון גם למידה הדברית של הדבר‪ .‬לעולם לא ניתקל ממש במידה הדברית – ובמקרה שכן‪ ,‬כי אז‬
‫רק באופן לא מוגדר – ועל כן נדרשים אנו למעשה‪ .‬זה מראה באופן לא ישיר‪ ,‬שביישות המעשית‬
‫של המעשה פועל אירוע האמת‪ ,‬פתיחת הפתח ליש‪.‬‬
‫אולם לבסוף‪ ,‬הלא נרצה להשיב‪ :‬האם אין מנוס מכך ‪,‬שהמעשה מצדו‪ ,‬היינו עוד לפני ולטובת‬
‫התהוותו במלאכת‪-‬היצירה‪ ,‬יועמד בזיקה אל הדברים של האדמה‪ ,‬בזיקה אל הטבע‪ ,‬אם אכן‬
‫הוא אמור להזיז באופן משכנע את המידה הדברית אל המיפתח? הרי אחד‪ ,‬שהיה עליו לדעת‬
‫‪36‬‬
‫זאת‪ ,‬אלברכט דירר‪ ,‬אמר את האימרה המפורסמת‪" :‬כי באופן אמיתי תקועה האמנות בטבע‪ ,‬מי‬
‫שביכולתו לקרוע אותה החוצה‪ ,‬בידיו היא‪ ".‬קריעה פירושה כאן‪ :‬לחלץ את הקרע ולחרוט את‬
‫הקרע בעט השרטוט על לוח השרטוט‪ 145.‬אולם מייד נגיב בשאלה הנגדית‪ :‬כיצד אמור הקרע‬
‫להיקרע החוצה‪ ,‬אם בתור קרע‪ ,‬וזה אומר‪ ,‬אם לפני הכול בתור ריב של מידה וחוסר מידה‪ ,‬הוא‬
‫לא הוכנס אל המיפתח באמצעות שרטוט המיתווה היצירתי? בוודאי שבטבע תקועים קרע‪ ,‬מידה‬
‫וגבול‪ ,‬וגם כושר הפקה שקשור אליהם – האמנות‪ .‬אולם באותה המידה בוודאי שאותה אמנות‬
‫‪146‬‬
‫בטבע נפתחת רק באמצעות המעשה‪ ,‬כי במקורה היא תקועה במעשה‪.‬‬
‫השקידה על ממשותו של המעשה אמורה להכשיר את הקרקע לגילוי האמנות ומהותה במעשה‬
‫הממשי‪ .‬את השאלה על מהות האמנות‪ ,‬את נתיב הידע אל האמנות – אנו אמורים להעמיד‬
‫מחדש על יסוד מוצק‪ .‬התשובה לשאלה‪ ,‬כמו כל תשובה ישרה‪ ,‬היא אך התוצאה הקיצונית בצעד‬
‫האחרון בשורה ארוכה של צעדים מדודים בהצגת השאלה‪ .‬כל תשובה משמרת את כוחה‬
‫כתשובה‪ ,‬כל עוד היא מושרשת בשאילת השאלה‪.‬‬
‫לדידנו לא רק התבהרה ממשותו של המעשה לאור יישותו המעשית‪ ,‬אלא בה בעת היא הפכה‬
‫לשופעת בהרבה‪ .‬ביישותו היצירתית של המעשה נוטלים חלק חיוני הן היוצרים והן הנוצרים‪.‬‬
‫אולם המעשה הוא זה שמאפשר את היוצרים במהותם‪ ,‬וזקוק מטבעו לנוצרים‪ .‬אם האמנות היא‬
‫מקורו של המעשה‪ ,‬פירושו שהיא מאפשרת לשותפים העיקריים במעשה‪ ,‬ליוצרים ולנוצרים‪,‬‬
‫לזנק מתוך מהותו של המעשה‪ .‬אולם מהי האמנות עצמה‪ ,‬שבצדק נכנה אותה בשם מקור?‬
‫במעשה פועל אירוע האמת לפי אורחותיו של מעשה‪ .‬אי לזאת‪ ,‬נקבעה מראש מהות האמנות‬
‫כהתקנת האמת במעשה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הגדרה זו היא במודע דו‪-‬משמעית‪ .‬היא אומרת מצד אחד‪:‬‬
‫אמנות היא קיבוע‪ 147‬האמת המתמסדת – בגשטלט‪ .‬זה קורה במלאכת‪-‬היצירה כהפקה של אי‪-‬‬
‫מוסתרות היש‪ 148.‬אולם התקנה‪-‬במעשה פירושה גם‪ :‬להתניע את היישות המעשית ולהביאה‬
‫לידי התרחשות‪ .‬זה מתרחש כנצירה‪ .‬לפיכך‪ ,‬האמנות היא‪ :‬הנצירה היוצרת של האמת במעשה‪.‬‬
‫האמנות היא התהוות והתרחשות של האמת‪ .‬האם האמת מתהווה אפוא מתוך הַאין? בהחלט‬
‫כן‪ ,‬אם בַאין הכוונה היא ללא גרידא של היש‪ 149,‬ואם תוך כדי כך מוצג היש ַּכיש המצוי הרגיל‪,‬‬
‫כשבעקבות הימצאותו של המעשה מתברר שהיש הוא רק כביכול היש האמיתי‪ ,‬ומעמדו מתערער‬
‫אפוא‪ .‬לעולם אין מפענחים את האמת מתוך היש המצוי והרגיל‪ .‬לאמיתו של דבר‪ ,‬פתיחת‬
‫‪Reißen heißt hier Herausholen des Risses und den Riß reißen mit der Reißfeder auf dem 145‬‬
‫‪ :Reißbrett‬באופן מילולי יותר 'קריעה פירושה הוצאת הקרע וקריעת הקרע באמצעות עט הקריעה על לוח‬
‫הקריעה'‪.‬‬
‫‪ 146‬היידגר אינו מתכחש למבט האסתטי באובייקט אלא חושף סדר בראשיתי בין האמת הטמונה בדבר לבין‬
‫האמת של המיפתח‪ ,‬האלתיאה‪ .‬ללא אי‪-‬מוסתרות בראשיתית אין מקום לחשיפת האמת באובייקט‪ .‬ללא‬
‫יישות שמפציעה כפי שהיא‪ ,‬אין מבט הרואה דבר באובייקט‪ .‬המבט האסתטי איננו מתבטל אלא קודמת לו‬
‫חשיפה של הממשי שבמעשה‪ ,‬שבו מותקנת הנראות של המעשה הקונקרטי ובו האמנות הטמינה את יישותה‪.‬‬
‫במעשה נוצר קרע שממנו נקרעת האמת שלאורה המעשה יכול להופיע כאובייקט של מבט אסתטי‪ .‬אל לנו‬
‫לשכוח שהמבט האסתטי עצמו תחום במיפתח היסטורי מסוים שמופיע כאירוע של אמת בהיסטוריה של‬
‫היישות‪ .‬זהו המיפתח שבו סובייקט מתבונן באובייקט‪ ,‬שבו מתקיימת הפרדה בין סובייקט ואובייקט במדע‬
‫ובאמנות‪.‬‬
‫‪ :Feststellen 147‬היקבעות‪ ,‬השתקעות‪ ,‬ריתוק‪.‬‬
‫‪ 148‬הפקה של אי‪-‬מוסתרות היש במובן של‪ :‬העלאה של אי‪-‬מוסתרות היש אל פני‪-‬השטח‪.‬‬
‫‪" :das blosse Nicht des Seienden 149‬הלא של היש" פירושו כל מה שנשלל מן היש כיש במשפטי שלילה‬
‫שצורתן היא‪' :‬היש אינו …'‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫יערות היש מתרחשות רק הודות לכך שהפתיחות – המגיעה ליעדה במושלכות‬
‫המיפתח וה ָ‬
‫משורטטת כמיתווה‪.‬‬
‫‪150‬‬
‫–‬
‫כמערה והסתר של היש מתרחשת הודות לכך‪ ‬שהיא מפויטת‪ .‬במהותה כל אמנות היא‬
‫ֶ‬
‫האמת‬
‫פיוט‪ ,‬באשר האמנות היא התרת ההתרחשות של התקרבות האמת של היש ככזה‪ .‬מהות‬
‫האמנות – עליה נשענים אחרי ככלות הכול המעשה והאמן – היא התקנתה העצמית של האמת‬
‫במעשה‪ .‬מתוך טבעה הפייטני של האמנות קורה שהאמנות פוערת בלב היישותי מקום פתוח‪,‬‬
‫שבפתיחותו הכול שונה מאשר בדרך כלל‪ .‬על סמך המיתווה (שהותקן במעשה) המשרטט את‬
‫האי‪-‬מוסתרות של היש – הנזרקת לפתחנו – הופך באמצעות המעשה כל הרגיל והמקובל עד כה‬
‫לאי‪-‬יישותי‪ .‬האי‪-‬יישותי הזה איבד את הכושר להענקת ונצירת היישות כמידה‪ .‬והנה‪ ,‬מוזר‬
‫הדבר שהמעשה כלל וכלל אינו פועל באמצעות יחסים סיבתיים על היש שהיה מקובל עד כה‪.‬‬
‫המעשה אינו פועל את השפעתו בדרך של פעולה סיבתית‪ .‬ההשפעה נטועה בתמורה המתחוללת‬
‫‪‬‬
‫במעשה ומשנָה את האי‪-‬מוסתרות של היש‪ ,‬וזה אומר‪ :‬את היישות‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬פיוט איננו בדיה מרחפת הבודה את כל העולה על רוחה‪ ,‬ואף לא התפוגגותם של‬
‫מערה‪ ,‬פורס כאי‪-‬מוסתרות‬
‫הייצוג והדמיון גרידא במחוזות הלא‪-‬ממשי‪ .‬מה שהפיוט‪ ,‬כמיתווה ֶ‬
‫ומטיל קדימה אל הקרע של הגשטלט‪ ,‬זהו המיפתח שהפיוט מאפשר את התרחשותו באופן הזה‪,‬‬
‫שכעת בלב היישותי‪ ,‬המיפתח בעצם מביא את היש להבזיק בקרינתו ולהדהד בצלילו‪ .‬המבט‬
‫העקרוני על מהות המעשה ועל זיקתו לאירוע האמת של היש מעורר ספק‪ ,‬שמא ניתן להגות‬
‫באופן מספק‪ ,‬מנקודת ראותם של הדמיון והכוח המדמה‪ ,‬במהות הפיוט‪ ,‬כלומר גם בטבעו של‬
‫המיתווה‪.‬‬
‫כעת למדנו על מלוא היקפה של מהות הפיוט‪ ,‬אבל בלי שנתנסה בעמימותה‪ .‬נתעכב על מהות‬
‫‪‬‬
‫הפיוט כראויה לשאלה שכעת עלינו להקדיש לה מחשבה‪.‬‬
‫אם במהותה כל אמנות היא פיוט‪ 151,‬אין מנוס מצמצומם של אמנות הבנייה‪ ,‬אמנות הציור‪,‬‬
‫אמנות הצליל לשירה‪ 152.‬זהו מהלך שרירותי לחלוטין ‪ -‬בוודאי‪ ,‬כל עוד אנו סבורים שהאמנויות‬
‫שהוזכרו הן שלוחות של אמנות השפה‪ ,‬אם אנו רשאים לאפיין את השירה באמצעות השם הזה‪,‬‬
‫יערותי‬
‫החשוף בקלות לפרשנות מוטעית‪ .‬אולם השירה היא רק סוג אחד של שרטוט מיתווה ה ָ‬
‫‪ :Geworfenheit 150‬מושג שמתאר את האופן שבו ההיות‪-‬שם עומד ביחס לעברו‪ .‬הוא כבר התמסד בפרקטיקות‬
‫הקובעות את התנאים להווייתו‪ .‬ההיות שם מרותק במושלכות בהתאם למידה שתלויה הן בהתמכרותו‬
‫להווה ולפרקטיקות המכשיריות והן ביצירתיותו המשרטטת אפשרויות לעמידה מחוץ לעצמו‪ .‬העצמי פורץ‬
‫את הקבעון שמטילות עליו ידי פרקטיקות העבר וההווה בעזרת הפרקטיקות של העתיד‪ ,‬של האמת‪ ,‬כפי שהן‬
‫פועלות באמנות‪ ,‬בשירה‪ ,‬בפוליטי‪ ,‬בהגות‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬הראוי לשאלה של 'הפיוט' – כצורך של ההגדה‪ .‬היחס בין מערה ופיוט הוצג באופן לא‬
‫מספק‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬לא מספיק – היחס בין אי‪-‬מוסתרות ובין 'יישות'; יישות = נוכחות‪ ,‬השווה "זמן‬
‫ויישות"‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬ובכן‪ ,‬אף הסגולי שבאמנות ראוי לשאלה‪.‬‬
‫‪Dichtung 151‬‬
‫‪Poesie 152‬‬
‫‪38‬‬
‫של האמת‪ ,‬כלומר של הפיוט במובן הרחב הזה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬המעשה הלשוני‪ ,‬הפיוט במובן הצר‬
‫יותר‪ 153,‬יש לו מעמד בולט במכלול האמנויות‪.‬‬
‫כדי לראות זאת איננו זקוקים אלא למושג הראוי של השפה‪ .‬מקובל לראות בשפה סוג של‬
‫תקשורת‪ .‬היא משמשת במשא ומתן ובהשגת הסכמה‪ ,‬ובעיקר בהידברות‪ .‬אולם השפה אינה רק‬
‫ולא בעיקר ביטוי של המסר התקשורתי בצליל או בכתב‪ .‬ככלות הכול השפה לא רק מעבירה‬
‫במילים ובמשפטים את הנגלה והמכוסה כמושאי התכוונות כאלה‪ ,‬אלא היא מכניסה את היש‬
‫כיש בראש וראשונה אל המיפתח‪ .‬במקום שבו אף שפה אינה שורה‪-‬כהווייתה‪ ,‬כמו ביישותם של‬
‫אבן‪ ,‬צמח וחיה‪ ,‬שם גם אין פתיחות של היש‪ ,‬ואי לזאת גם אין פתיחות של הלא‪-‬יש ושל הריק‪.‬‬
‫השפה נוקבת לראשונה בשמו‪ 154‬של היש‪ ,‬ואי לזאת נקיבה כזו בשם‪ 155‬מביאה את היש‬
‫לראשונה אל המילה ואל ההופעה‪ .‬הנקיבה הזו בשם מסמיכה‪ 156‬את היש מתוך יישותו לקראת‬
‫יישותו‪ .‬הגדה כזו היא שרטוט מיתווה של ההיערות‪ 157,‬שבה נודעת הדמות שבדמותה היש בא אל‬
‫המיפתח‪ .‬שרטוט מיתווה‪ ‬הוא הטלת הטלה שבדמותה האי‪-‬מוסתרות שולחת את עצמה אל היש‬
‫כפי שהוא‪ .‬ההכרזה המשרטטת מיתווה הופכת מייד להסתלקות מכל אנדרלמוסיה רדודה‪,‬‬
‫‪‬‬
‫שבתוכה היש מתעטף וחומק‪.‬‬
‫ההגדה המשרטטת מיתווה היא פיוט‪ :‬הגדת העולם והאדמה‪ ,‬ההגדה על אודות מרחב‬
‫התימרון של ריבם‪ ,‬ועל כן ההגדה על אודות האתר לכל התקרבות והתרחקות של האלים‪ .‬הפיוט‬
‫הוא ההגדה של אי‪-‬מוסתרות היש‪ .‬כל שפה היא אירוע של ההגדה ההיא‪ ,‬שבה ַעם זוכה בהפצעתו‬
‫ההיסטורית של עולמו ובנצירתה של האדמה כמסתגרת‪ .‬ההגדה המשרטטת מיתווה היא זו‪,‬‬
‫שבעת הכנת הניתן‪-‬להגדה מביאה לעולם גם את הבלתי‪-‬ניתן‪-‬להגדה ככזה‪ .‬בהגדה כזו נטבעים‬
‫מראש ל ַעם היסטורי המושגים התוחמים את מהותו‪ ,‬כלומר את שייכותו אל היסטוריית‪-‬העולם‪.‬‬
‫הפיוט נהגה כאן במובן כה רחב‪ ,‬ובה בעת באחדות מהותית כה אמיצה עם השפה ועם המילה‪,‬‬
‫שאין להכריע בסוגיה האם האמנות על כל צורותיה‪ ,‬מאמנות הבנייה ועד לשירה‪ ,‬ממצה את‬
‫מהותו של הפיוט‪.‬‬
‫השפה עצמה היא פיוט במובן המהותי‪ .‬והנה‪ ,‬מכיון שהשפה היא בכל זאת האירוע‪ ,‬שבו‬
‫בהתאם למקרה הפך היש כיש נגיש לראשונה לאדם‪ ,‬לכן השירה‪ ,‬הפיוט במובן הצר יותר‪ ,‬היא‬
‫הפיוט המקורי ביותר במובן המהותי‪ .‬השפה היא פיוט לא בגלל שהיא השירה הבראשיתית‪ ,‬אלא‬
‫השירה מתחוללת בשפה בגלל שהשפה נוצרת את המהות המקורית של הפיוט‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫בנייה ועיצוב מתרחשים מאז ומתמיד אך רק במיפתח של ההגדה והנקיבה‪-‬בשם‪ .‬המיפתח שולט‬
‫בקרבם ומדריך אותם‪ .‬לכן הם ממשיכים לתפקד כדרכים ואופנים ייחודיים להתמסדותה של‬
‫‪ 153‬הפיוט במובן הצר היא השירה‪ .‬הפיוט במובן הרחב הוא כל מעשי האמנות שמפייתים מיתווה היערותי‬
‫לאמת‪ ,‬הפותחים פתח למיפתח‪.‬‬
‫‪ :nennt 154‬מורה על‪ ,‬נוקב בשם‪ ,‬מזכיר‪ ,‬מכנה‪ ,‬נותן שם‪ ,‬מעניק כינוי‪ ,‬מכנה בשם‪.‬‬
‫‪ :Nennen 155‬הוראה‪ ,‬אזכור‪.‬‬
‫‪ :ernennt 156‬מכתיר‪.‬‬
‫‪ :des Lichten 157‬הבהיקות‪ ,‬בהיר‪ ,‬זך‪ ,‬צלול‪ ,‬צח‪ ,‬קליל‪.‬‬
‫המערה כפי שהוא‪ ,‬כי במערה מאותר לראשונה‬
‫ֶ‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬שרטוט מיתווה [‪ – ]Entwerfen‬לא‬
‫מיתווה [‪ ,]Entwurf‬אלא‪ :‬שרטוט מיתווה של הקרעים‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬רק כך? או שמא כשליחות‪ .‬השווה ההיצב [‪.]das Ge-Stell‬‬
‫‪39‬‬
‫יערות היש‪ ,‬שכבר התרחשה‬
‫האמת במעשה‪ .‬כל אחד מהם הוא פעולת פיוט עצמאית במסגרת ה ָ‬
‫‪‬‬
‫בשפה בלי לעורר תשומת לב‪.‬‬
‫האמנות כהתקנת האמת במעשה היא פיוט‪ .‬יצירת המעשה היא פיוטית‪ ,‬ולא פחות ממנה‬
‫פיוטית גם נצירת המעשה‪ ,‬אם כי בדרכה שלה; כי מעשה אינו ממשי אלא כמעשה בתנאי‬
‫שנתרחק משגרתנו ונתיישב במה שנפתח על ידי המעשה‪ ,‬כדי שבדרך כזו נביא את מהותנו לידי‬
‫עצירה‪ ‬באמת של היש‪.‬‬
‫מהותה של האמנות היא הפיוט‪ .‬אולם מהות הפיוט היא תזמון‪ 158‬האמת‪ .‬אנו מבינים את‬
‫פעולת התזמון בשלושה מובנים‪ :‬תזמון כהרעפה‪ 159,‬תזמון כייסוד‪ 160,‬ותזמון כהתחלה‪ .‬אולם‪,‬‬
‫תזמון אינו ממשי אלא בנצירה‪ .‬לפיכך‪ ,‬לכל סוג של תזמון מתאים סוג של נצירה‪ .‬כעת לא נוכל‬
‫להעניק נראּות למבנה המהותי של האמנות אלא בקווים ספורים‪ ,‬ואף זאת רק במידה שהאפיון‬
‫הקודם של מהות המעשה יספק רמז ראשוני‪.‬‬
‫התקנת האמת במעשה פותחת לרווחה את הלא‪-‬כשר ומפילה בה בעת את הכשר ואת מה‬
‫שנחשב לכזה‪ .‬האמת שנפתחת במעשה‪ ,‬לעולם אין להעיד עליה לאור המקובל עד כה או להסיק‬
‫אותה ממנו‪ .‬המקובל עד כה מופרך בממשותו הבלעדית עלי ידי המעשה‪ .‬אי לזאת‪ ,‬מה שהאמנות‬
‫מתזמנת‪ ,‬אין בכוחו של הקיים והזמין לאזנו ולתקנו‪ .‬התזמון הוא הפרזה‪ ,‬הרעפה‪.‬‬
‫המיתווה הפייטני של האמת המתייצב כגשטלט במעשה‪ ,‬הגשמתו לעולם אינה פונה אל הריק‬
‫והלא‪-‬מוגדר‪ .‬יתר על כן‪ ,‬במעשה מוטלת האמת לפתחם של הנוצרים העתידיים לבוא‪ ,‬כלומר‬
‫לפתחה של אנושות היסטורית‪ .‬אולם הדבר שמוטל לפתחם הוא לעולם אינו תביעה מופרזת‬
‫ושרירותית‪ .‬המיתווה המפייט באופן אמיתי הוא פתיחת המקום ההוא שאליו כבר הושלך‬
‫ההיות‪-‬שם כהיות‪-‬שם היסטורי‪ .‬המקום הזה הוא האדמה‪ ,‬ובעבור ַעם היסטורי הוא אדמתו‪,‬‬
‫היסוד המסתגר‪ ,‬שעליו הוא [העם] נשען עם כל מה שהוא כבר הנו‪ ,‬אף אם זה עדיין מוסתר לו‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬זהו עולמו אשר שולט בזכות זיקתו של ההיות‪-‬שם לאי‪-‬מוסתרות של היישות‪ .‬לכן‬
‫נאלצים לדלות מתוך היסוד הסגור את כל הנדוניה שניתנה לאדם במיתווה ולהתקינה בעליל על‬
‫גבי היסוד הזה‪ .‬כך לראשונה הוא מיוסד כיסוד נושא ותומך‪.‬‬
‫כל מלאכת‪-‬יצירה היא שאיבה (לדלות את המים מהמעיין) בגלל שהיא דלייה כזו‪ .‬כמובן‪,‬‬
‫הסובייקטיביזם המודרני מייד מסלף את האלמנט השאיבתי‪ 161‬ברוח ההישג הגאוני של‬
‫הסובייקט המתפאר ומתהלל‪ .‬תזמון האמת הוא תזמון לא רק ברוח של הרעפה נדיבה‪ ,‬אלא הוא‬
‫תזמון גם במובן של אותו ייסוד המניח יסודות‪ 162.‬המיתווה הפייטני יוצא מתוך האין מהבחינה‬
‫הזו‪ ,‬שלעולם הוא אינו נוטל את תשורתו מתוך השגרתי והמקובל עד כה‪ .‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן‪ ,‬הוא‬
‫לעולם אינו יוצא מתוך האין‪ ,‬אם מה שהוא הטיל לפתחנו אינו אלא הייעוד המושהה של ההיות‪-‬‬
‫שם ההיסטורי עצמו‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬מה זה אומר? האם מתרחשת היערות באמצעות השפה או שמא לראשונה ההיערות‬
‫שמחוללת שייכות היא המעניקה הגדה והתנזרות מהגדה [‪ ,]Entsagen‬ולפיכך שפה? שפה וגוף (צליל וכתיב)‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬במובן של המסירות לנוהג [‪ :Brauch‬צורך]‪.‬‬
‫‪ :Stiftung 158‬הקמה‪ ,‬ייסוד‪ ,‬כינון‪ ,‬קרן‪.‬‬
‫‪ :Schenken 159‬מתת‪ ,‬תשורה‪.‬‬
‫‪.Gründen 160‬‬
‫‪ :das Schöpferische 161‬הבריאתי‪ .‬היצירתי‪ .‬המובן המודרני של יצירתיות גאונית נשען על המובן התנ"כי של‬
‫בריאה יש מאין‪.‬‬
‫‪ :grund-legenden Gründens 162‬ייסוד בסיסי‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫הרעפה וייסוד חובקים בקרבם את המיידיות של מה שאנו מכנים התחלה‪ .‬אולם המיידיות‬
‫הזו של ההתחלה‪ ,‬סגוליותו של הזינוק‪ ‬מתוך מה שאינו בר‪-‬מסירה‪ ,‬אינם פוסלים אלא כוללים‬
‫את העובדה שהכנתה של ההתחלה לוקחת זמן רב ביותר ואינה מורגשת‪ .‬התחלה אמיתית‪,‬‬
‫בהיותה זינוק‪ ,‬היא תמיד זינוק‪-‬קדימה‪ 163,‬שבו כבר זינקנו מעבר לכל מה שעתיד להגיע‪ ,‬על אף‬
‫היותו כמוס‪ .‬ההתחלה‪ ‬כבר מכילה באופן נסתר את הסוף‪ .‬כמובן‪ ,‬להתחלה האמיתית לעולם‬
‫אין את האופי הלא‪-‬מלוטש של הפרימיטיבי‪ .‬הפרימיטיבי תמיד נטול עתיד‪ ,‬מפני שהוא חסר את‬
‫הזינוק והמקדמה המרעיפים‪ ,‬המייסדים‪ .‬אין ביכולתו לשחרר מאומה מתוכו‪ ,‬כי הוא אינו מכיל‬
‫דבר אחר מלבד הדבר שבו הוא שבוי‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬ההתחלה תמיד מכילה את המלאות הלא‪-‬מפותחת של הלא‪-‬כשר‪ ,‬כלומר‪ ,‬של‬
‫הריב עם הכשר‪ .‬כפיוט‪ ,‬האמנות היא תזמון במובן השלישי‪ ,‬של הדחה‪ 164‬לריב של האמת‪ ,‬היא‬
‫תזמון בתור התחלה‪ .‬בכל פעם שהיישותי בכוליותו תובע בתור היש עצמו את הייסוד בפתיחות‪,‬‬
‫משיגה האמנות את מהותה ההיסטורית כתזמון‪ .‬במערב התזמון התרחש לראשונה אצל‬
‫היוונים‪ .‬מה שעתיד להיקרא בשם יישות‪ ,‬הותקן באופן מכריע במעשה‪ .‬היישותי בכוליותו‪,‬‬
‫שנפתח כך‪ ,‬עבר לאחר מכן המרה אל היש במובן של היצירה שיצר‪ 165‬אלוהים‪ .‬זה קרה בימי‬
‫הביניים‪ .‬היש הזה עבר שוב המרה בתחילת העת החדשה ובמהלכה‪ .‬היש הפך לאובייקט שניתן‬
‫לשלוט בו ולעמוד על טיבו באופן חישובי‪ .‬כל פעם התפרץ עולם חדש ומהותי‪ .‬כל פעם היה על‬
‫פתיחות היש להתמסד ביש עצמו באמצעות קיבוע וחתימת‪ 166‬האמת בגשטלט‪ .‬כל פעם התרחשה‬
‫אי‪-‬מוסתרות של היש‪ .‬היא מתקינה את עצמה במעשה‪ ,‬באשר ההתקנה הזו מוציאה לפועל את‬
‫האמנות‪.‬‬
‫תמיד כשמתרחשת אמנות‪ ,‬קרי כאשר יש התחלה‪ ,‬נכנסת אל ההיסטוריה חבטה‪ ,‬מתחילה‬
‫היסטוריה‪ ,‬לראשונה או שוב‪ .‬היסטוריה אין משמעה כאן סדרה חולפת של מאורעות כלשהם‬
‫בזמן‪ ,‬ויהיו חשובים ככל שיהיו‪ .‬היסטוריה היא הסטתו של עם אל המשימה המוטלת עליו‪.‬‬
‫ההסטה היא צעידה אל הנדוניה שלו‪.‬‬
‫האמנות היא התקנת האמת במעשה‪ .‬בפסוק הזה מסתתרת דו‪-‬משמעות עקרונית‪ ,‬שעל פיה‬
‫האמת היא בה בעת הסובייקט והאובייקט של ההתקנה‪ .‬אולם כאן סובייקט ואובייקט אינם‬
‫שמות הולמים‪ .‬הם מסכלים את הקדשת המחשבה למהות הדו‪-‬משמעית הזו‪ ,‬משימה שאינה‬
‫‪167‬‬
‫שייכת עוד לדיון הנוכחי‪ .‬האמנות היא היסטורית‪ ,‬ובהיותה היסטורית היא הנצירה היצירתית‬
‫של האמת במעשה‪ .‬האמנות מתרחשת כפיוט‪ .‬הפיוט הוא תזמון בשלושת המובנים של ההרעפה‪,‬‬
‫הייסוד וההתחלה‪ .‬האמנות כתזמון היא בעיקרון היסטורית‪ .‬אין זה אומר רק‪ ,‬שלאמנות יש‬
‫היסטוריה במובן השטחי‪ ,‬שגם היא מופיעה בתמורות הזמן לצדם של דברים רבים אחרים ותוך‬
‫כדי כך משתנה ודועכת – ומציגה למחקר ההיסטורי חזות משתנה‪ .‬האמנות היא היסטוריה‬
‫במובן המהותי‪ ,‬שהיא מייסדת היסטוריה‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪' :1960 Reclam‬הזינוק'‪ ,‬השווה בהקשר לכך "זהות והבדל"‪ ,‬הרצאה על זהות‪[ .‬ראו 'משפט הזהות'‪,‬‬
‫בתוך‪ :‬היישות בדרך‪ ,‬עמ' ‪].219-232‬‬
‫‪ :Vorsprung 163‬מקדמה‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬לאור אירוע‪-‬השייכות יש להגות בהתחלה [‪ ]Anfang‬כראשית‪-‬המצוד [‪.]An-Fang‬‬
‫‪ :Anstiftung 164‬הצתה‪ ,‬הסתה‪ ,‬המרצה‪.‬‬
‫‪ :Geschaffenen 165‬הבריאה שנבראה‪.‬‬
‫‪ :Fest-stellung 166‬להעמיד בהדיקות‬
‫‪ :schaffende Bewahrung 167‬נצירה יוצרת‪-‬יצירתית‪ .‬הפעולה של נצירה מכילה את היסוד של מלאכת‪-‬‬
‫היצירה‪ .‬שני ההיבטים של האמנות שזורים יחדיו‪ :‬מלאכת היצירה והנצירה‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫האמנות מאפשרת לאמת לזנק מתוכה‪ .‬האמנות‪ ,‬בתור נצירה מתזמנת‪ ,‬מזניקה במעשה את‬
‫האמת של היש‪ .‬להזניק משהו‪ ,‬להעלות בזינוק מתזמן מתוך מכורת המהות ולהביא אל היישות‪,‬‬
‫‪168‬‬
‫זה פירושה של המילה מקור‪.‬‬
‫מקורו של מעשה האמנות‪ ,‬כלומר בה בעת של היוצרים והנוצרים‪ ,‬כלומר‪ ,‬של ההיות‪-‬שם‬
‫ההיסטורי של עם ‪ -‬הנו האמנות‪ 169.‬אלה הם פני הדברים מכיוון שהאמנות במהותה היא מקור‪:‬‬
‫אופן ייחודי שבו האמת נעשית יישותית‪ ,‬כלומר היסטורית‪.‬‬
‫שאלנו על אודות מהות האמנות‪ .‬מדוע שאלנו כך? שאלנו כך כדי שנוכל לשאול באופן מובהק‬
‫יותר‪ ,‬האם בהיות‪-‬שם ההיסטורי שלנו האמנות הנה מקור או שמא לאו‪ ,‬האם ובאלה תנאים‬
‫ביכולתה להיות ואף חובה עליה להיות מקור‪.‬‬
‫שרעפים כאלה אין בכוחם לכפות בכוח את האמנות ואת התהוותה‪ .‬אולם הידע הזה השקוע‬
‫בשרעפים הוא ההכנה הארעית‪ ,‬ועל כן הבלתי נמנעת‪ ,‬למען התהוותה של האמנות‪ .‬רק ידע כזה‬
‫מכין ַלמעשה את המרחב‪ ,‬מכין ליוצרים את הדרך‪ ,‬מכין לנוצרים את המיקום‪.‬‬
‫בידע כזה‪ ,‬שאינו יכול לצמוח אלא באיטיות‪ ,‬מוכרע האם האמנות יכולה להיות מקור‪ ,‬ואז‬
‫עליה להיות זינוק קדימה‪ ,‬או שמא היא אמורה להישאר תוספת בלבד‪ ,‬ואז היא רק משתרכת‬
‫כתופעת תרבותית שנעשתה שגורה‪.‬‬
‫האם בהיות‪-‬שם שלנו אנו נמצאים באופן היסטורי על סף המקור [הזינוק הבראשיתי]?‬
‫היודעים אנו‪ ,‬כלומר המכבדים אנו את טבעו של המקור? או שמא בהתייחסותנו לאמנות אנו‬
‫נסמכים עוד על ידיעות מלומדות בלבד באשר לעבר שחלף?‬
‫ישנו סימן מובהק לברירה הזו של או‪-‬או ולהכרעה לגביה‪ .‬הלדרלין‪ ,‬המשורר‪ ,‬שהאתגר של‬
‫יצירתו עדיין עומד בפני הגרמנים‪ ,‬נקב בשמו בשעה שהוא אומר‪:‬‬
‫ָק ֶשה לֹו ַלּיֹושב ָסמּוך ַל ָמקֹור‬
‫לנטֹוש ֶאת ַה ָמקֹום‪.‬‬
‫[הנדידה‪,‬בתוך הלדרלין‪ ,‬מבחר שירים‪ ,‬עמ' ‪ ,81‬תרגום‪ :‬שמעון זנדבנק‪ ,‬חרגול הוצאה לאור‪,‬‬
‫‪]2005‬‬
‫‪ :Ursprung 168‬זינוק‪-‬בראשיתי‪.‬‬
‫‪ 169‬שמרתי על הסדר הדקדוקי בתרגום המשפט הזה‪ .‬האוגד מאפשר להפוך אותו‪ :‬האמנות הנה המקור של‬
‫מעשה האמנות‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬אתר השהייה [‪.]Ortschaft‬‬
‫‪42‬‬
‫אחרית דבר‬
‫ההרהורים דלעיל תוקפים את חידת האמנות‪ ,‬החידה שהאמנות עצמה הנה‪ .‬איננו מתיימרים‬
‫לפתור את החידה‪ .‬עומדת בפנינו משימה והיא לראות את החידה‪.‬‬
‫החל מהתקופה שבה לערך נפתח דיון עצמאי באמנות ובאמנים נקרא השיח הזה שיח‬
‫אסתטי‪ .‬האסתטיקה מתייחסת למעשה האמנות כאובייקט‪ ,‬כאובייקט של ה‪αίζθηζις-‬‬
‫[‪ ,]aisthesis‬של התפיסה החושית במובן הרחב‪ .‬כיום קוראים לתפיסה הזו חוויה‪ .‬הדרך שבה‬
‫האדם חווה את האמנות אמורה לספק מפתח להבנת טבעה‪ .‬החוויה היא המעיין‪ ‬המכריע‬
‫שמזין לא רק את ההנאה האמנותית‪ ,‬אלא באותה המידה גם את מלאכת‪-‬היצירה של האמנות‪.‬‬
‫הכל הוא חוויה‪ .‬אולם אולי החוויה היא היסוד שבו דועכת האמנות וגוועת‪ .‬הדעיכה כה‬
‫אטית שיידרשו לה מאות שנים‪.‬‬
‫מדברים על מעשי האמנות‪ 171‬האלמותיים ועל האמנות כערך נצחי‪ .‬כך מדברים בשפה ההיא‬
‫שאינה מקפידה בכל הדברים המהותיים‪ ,‬כי היא חוששת שהקפדה פירושה בסופו של דבר‪:‬‬
‫להגֹות‪ .‬איזו חרדה כיום גדולה יותר מאשר החרדה מפני ההגות? האם לשיח על מעשי האמנות‬
‫האלמותיים והערך הנצחי של האמנות יש תוכן וזכות קיום? או שמא אלה אינן אלא עוד אמירות‬
‫שפר נבובות‪ ,‬בתקופה שהאמנות הגדולה‪ ,‬כולל מהותה‪ ,‬הסתלקה מן האדם?‬
‫בדין וחשבון על מהות האמנות‪ ,‬שהוא המקיף ביותר שעומד לרשות המערב‪ ,‬מאחר שנהגה‬
‫מתוך המטאפיזיקה ‪ -‬ב"הרצאות על האסתטיקה" של הגל ‪ -‬כתובים המשפטים שלהלן‪:‬‬
‫"לדידנו אין עוד האמנות נחשבת לאופן הנעלה ביותר שבו האמת מבטיחה את קיומה‪".‬‬
‫‪‬‬
‫"אכן ניתן לקוות שהאמנות תתרומם לעוד ועוד גבהים ותגשים את עצמה‪ ,‬אך צורתה חדלה‬
‫מלשמש כצורך עליון של הרוח‪".‬‬
‫"מבחינת ייעודה העליון נותרת לדידנו האמנות מכל הבחינות האלה דבר שחלף‪".‬‬
‫‪172‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬האם האמנות המודרנית נוטשת את הממד החווייתי? או שמא מתחלף רק מה‬
‫שנחווה‪ ,‬כמובן בדרך כזו‪ ,‬שכעת החוויה נעשית עוד יותר סובייקטיבית מאשר עד כה? הנחווה הוא כעת –‬
‫'הממד הטכנולוגי של יצר היצירה' עצמו – אופני העשייה וההמצאה‪' .‬אינפורמל' [ללא‪-‬צורה] ובהתאם אי‪-‬‬
‫מוגדרות וריקנות של 'הסמבולי'‪ ,‬שבעצמו עוד נותר מטאפיזיקה‪ .‬החוויה של האני בתור 'חברה'‪[ .‬היידגר‬
‫מתייחס בהערה מאוחרת זו לארט‪-‬אינפורמל‪ ,‬זרם אמנות בצרפת בשנות הארבעים והחמישים שידוע גם‬
‫כזרם הטכיזם או בארצות הברית כאבסטרקט לירי‪].‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬אף על פי כן‪ ,‬הפסוק הזה אינו אומר שהאמנות הגיעה לחלוטין לקצה‪ .‬זה עלול להיות‬
‫המקרה רק אם החוויה תישאר האלמנט בה‪-‬הידיעה של האמנות‪ .‬אולם‪ ,‬דווקא כל כובד המשקל מונח על‬
‫יציאה מתוך החוויה אל ההיות‪-‬שם‪ ,‬וזה הרי אומר‪ :‬להשיג 'אלמנט' אחר לגמרי בעבור 'התהוות' האמנות‪.‬‬
‫‪ :Werke 171‬אפשר היה לתרגם 'יצירות' בהקשר של החוויה המודרנית של יצירתיות גאונית שבאה לידי ביטוי‬
‫באובייקטים שמוצגים בתערוכות‪ .‬האובייקט מצטייר כיצירה גאונית המפגינה את יצירתיותו של האמן (ולא‬
‫יצרנית‪-‬יצירתית במלאכת היצירה)‪ .‬הערך האסתטי מאפשר להפוך את היצירה לסחורה בעלת ערך כלכלי‬
‫בשוק האמנות‪.‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬האמנות כאופן של האמת (כאן‪ ,‬הוודאות של המוחלט)‪.‬‬
‫‪ 172‬ראה‪G. W. F. Hegel, Vorlesungen über die Ästhetik, Werke 13, Suhrkamp Verlag, Frankfurt :‬‬
‫‪am Main 1970, p. 141, 142, 25‬‬
‫‪43‬‬
‫גזר הדין שגוזר הגל במשפטים האלה‪ ,‬אין לעוקפו על ידי הקביעה‪ ,‬כי מאז שניתנה בפעם‬
‫האחרונה האסתטיקה של הגל בצורת הרצאה באוניברסיטת ברלין‪ ,‬בחורף של שנת ‪,1828-1829‬‬
‫נוכחנו לדעת שנוצרו לא מעט מעשי אמנות והתפתחו לא מעט אסכולות אמנותיות חדשות‪ .‬הגל‬
‫לעולם לא רצה לשלול אפשרות כזו‪ .‬אולם נותרת השאלה‪ :‬האם האמנות היא עדיין נתיב עיקרי‬
‫והכרחי להתרחשותה של האמת החיונית ָל ֱהיות‪-‬שם ההיסטורי שלנו‪ ,‬או שמא האמנות כבר‬
‫אינה נתיב כזה? אולם‪ ,‬אם היא כבר לא‪ ,‬נותרת השאלה‪ ,‬מדוע אלה הם פני הדברים‪ .‬טרם נפלה‬
‫ההכרעה באשר לגזר דינו של הגל; כי מאחורי גזר הדין ניצבת ההגות המערבית מאז היוונים‪,‬‬
‫הגות שנענית לאמת של היש אשר התחוללה זה מכבר‪ .‬ההכרעה לגבי גזר הדין תיפול‪ ,‬במקרה‬
‫שהיא תיפול‪ ,‬לאור האמת הזו של היש ותחול על האמת הזו‪ .‬עד אז נותר גזר הדין בתוקף‪.‬‬
‫מהטעם הזה בלבד אין מנוס מן השאלה‪ ,‬האם האמת שנאמרת בגזר הדין היא סוף פסוק‪ ,‬ומה‬
‫יהיה אם אלה הם פני הדברים‪.‬‬
‫אי אפשר לשאול שאלות כאלה הטורדות אותנו‪ ,‬לעתים באופן ברור ולעתים באופן עמום‬
‫בלבד‪ ,‬אלא אם נקדיש מחשבה למהות האמנות‪ .‬ננסה לפסוע צעדים אחדים כשנשאל את‬
‫השאלה על אודות מקורו של מעשה האמנות‪ .‬המשימה היא למקד את המבט באופיו המעשי של‬
‫המעשה‪ .‬לאור מהות האמת אנו הוגים במה שהמילה מקור רוצה לומר כאן‪.‬‬
‫האמת שנאמרת בגזר הדין אינה חופפת למה שמוכר בשם הזה ומשויך כתכונה להכרה ולמדע‪,‬‬
‫כדי להבחין בינה לבין היפה והטוב‪ ,‬שנחשבים לשמות הערכים של ההתנהגות הלא‪-‬תאורטית‪.‬‬
‫האמת היא האי‪-‬מוסתרות של היש ַּכיש‪ .‬האמת היא אמת היישות‪ .‬היופי אינו מבצבץ לצדה של‬
‫האמת הזו‪ .‬אם האמת מתקינה את עצמה במעשה‪ ,‬היא מופיעה‪ .‬ההופעה – בהיותה האמת בתוך‬
‫המעשה ובהיותה האמת כמעשה – היא היופי‪ .‬כך היפה נוטל חלק בהתארעות של האמת‪ .‬היפה‬
‫איננו רק יחסי לטעם‪ ,‬ואיננו קיים רק כאובייקט שלו‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬היפה תלוי בצורה‪ ,‬אך רק בגלל‬
‫שפעם ה‪[ forma-‬הצורה] התערתה מתוך היישות כיישותיות‪ 173‬של היש‪ .‬בעת ההיא התארעה‬
‫היישות כ‪ 174.]eidos[ είδος-‬ה‪ 175]idea[ ίδέα-‬נטמעת ב‪ 176.]morphe[ μορθή-‬ה‪ζύνολον-‬‬
‫[‪ 177,]synolon‬השלמות המאוחדת של ‪ ]morphe[ μορθή‬ו‪ 178,]hyle[ ϋλη-‬היינו ה‪έργον-‬‬
‫[‪ 179,]ergon‬הינה לפי דרכה של ה‪ 180.]energeia[ ένέργεια-‬אופן הנוכחות הזה הופך ל‪actualitas-‬‬
‫של ה‪ 181.ens actu-‬ה‪ actualitas-‬הופכת לממשות‪ 182.‬הממשות הופכת לאובייקטיביות‪.‬‬
‫תערה של היש‪ .‬האמת היא היערות ההבדל [‪]Unter-Schieds‬‬
‫‪ ‬מהדורה שלישית ‪ :1957‬האמת היא היישות המ ָ‬
‫(עמידה בעימות)‪ ,‬כאשר ההיערות קובעת את עצמה כבר מתוך ההבדל‪.‬‬
‫‪Seiendheit 173‬‬
‫מראה‪.‬‬
‫‪ֶ 174‬‬
‫‪ 175‬אידיאה‪.‬‬
‫‪ 176‬צורה‪.‬‬
‫‪ 177‬השלם‪.‬‬
‫‪ 178‬חומר‪.‬‬
‫‪ 179‬מעשה‪.‬‬
‫‪ 180‬פעילות‪.‬‬
‫‪ 181‬המציאות של היש הפעיל‪.‬‬
‫‪ :Wirklichkeit 182‬מציאות‪ .‬אצל קאנט קטגוריה של מודליות במובן של מציאות אמפירית‪ ,‬אצל הגל של איכות‬
‫במובן של ממשות מושגית‪-‬מטאפיזית‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫האובייקטיביות הופכת לחוויה‪ .‬בדרך שבה היש הוא הממשי לדידו של העולם המערבי מסתתר‬
‫שילוב מוזר של היופי עם האמת‪ .‬התמורה במהות האמת הולכת יד ביד עם ההיסטוריה המהותית‬
‫של האמנות המערבית‪ .‬קשה להבין את האמנות המערבית מתוך התייחסות נפרדת ליופי וגם קשה‬
‫להבינה לאור החוויה‪ ,‬בהנחה שהמושג המטאפיזי של האמנות אינו זר למהותה‪.‬‬
‫נספח‬
‫בעמודים ??‪ 51‬ו‪ 59??-‬יוטרד קורא ערני מקושי לא‪-‬מבוטל‪ ,‬בעקבות התחושה שהביטויים‬
‫"קיבוע האמת" ו"התרת ההתרחשות של התקרבות האמת" לעולם לא יעלו בקנה אחד‪ .‬על כל‬
‫פנים‪" ,‬קיבוע" מכיל רצייה החוסמת הרמטית כל התקרבות‪ ,‬ואי לזאת מכשילה אותה‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬בתוך התרת ההתרחשות פועם ציות‪ ,‬ולפיכך לכאורה אי‪-‬רצייה משחררת‪.‬‬
‫הקושי נפתר אם אנו הוגים בקיבוע במובן של כוונה העוברת כחוט השני בטקסט כולו של‬
‫‪183‬‬
‫המאמר‪ ,‬כלומר בעיקר בהגדרה העיקרית "להתקין‪-‬במעשה"‪ .‬אל המילים "להעמיד"‬
‫ו"להתקין"‪ 184‬מצטרפת המילה "להניח"‪ 185,‬והמילה הלטינית ‪ ponere‬מאחדת את כל שלושת‬
‫‪186‬‬
‫המובנים‪.‬‬
‫עלינו להגות במילה "להציב" במובן של ‪ .]thesis[ θεζις‬כך נאמר בעמוד ‪" :??48‬כאן ובכל‬
‫מקום (!) אנו הוגים בהתקנה ובתפיסת חזקה לאור המובן היווני של ‪ ,]thesis[ θεζις‬שפירושו‬
‫הצבה באי‪-‬מוסתר‪" ".‬ההתקנה" היוונית אומרת‪ :‬העמדה כהתרת הקמה‪ ,‬למשל של פסל‪,‬‬
‫אומרת‪ :‬לשים‪ ,‬להניח מנחה קדושה‪ .‬המובן של להעמיד ולשים הוא‪ :‬להביא‪ ,‬מתוך‪ ‬אל הלא‪-‬‬
‫מוסתר‪ ,‬קדימה אל היש הנוכח‪ ,‬היינו‪ ,‬להתיר הימצאות‪ .‬להתקין ולהעמיד משמעם כאן לעולם‬
‫הפסל‬
‫לא התייצבות מאתגרת כנגד (האני‪-‬סובייקט)‪ ,‬כפי שהיא מובנת בעת החדשה‪ .‬עמידתו של ֶ‬
‫(כלומר‪ ,‬השררה‪-‬בהווייה של התדמית הנועצת מבט) שונה מעמידתו של העומד‪-‬מנגד‪ 187‬במובן‬
‫של האובייקט‪" .‬עמידה" (השוו עמ' ‪ )??21‬היא היציבות של התדמית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬פירושם של‬
‫התזה‪ ,‬האנטי‪-‬תזה‪ ,‬הסינתזה במסגרת הדיאלקטיקה של קאנט והאידיאליזם הגרמני הוא‬
‫העֲמדה בתוך זירת הסובייקטיביות של התודעה‪ .‬בהתאם לכך פירש הגל – בצדק מבחינת עמדתו‬
‫– את ה‪ ]thesis[ θεζις -‬היווני במובן של ההצבה‪ 188‬המיידית של האובייקט‪ .‬אי לזאת‪ ,‬בעיני‬
‫הגל ההצבה הזו עדיין אינה אמיתית‪ ,‬כי היא עוד לא מתּווכת באמצעות האנטי‪-‬תזה והסינתזה‪.‬‬
‫(השוו כעת‪" :‬הגל והיוונים"‪ ,‬בתוך ‪).1967 ,Wegmarken‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪ :1960 Reclam‬עדיף‪ :‬להכניס אל המעשה [‪ ;]Ins-Werk-Bringen‬הפקה [‪ ,]Hervor-Bringen‬הכנסה‬
‫בתור התרה;‪.]poiesis[ ποίησις‬‬
‫‪.stellen 183‬‬
‫‪setzen 184‬‬
‫‪legen 185‬‬
‫‪ 186‬תרגום המילה הלטינית לאנגלית‪.put, place, set :‬‬
‫‪ ‬הוצאת ‪' :1960 Reclam‬מתוך'‪ :‬מתוך המערה‬
‫‪Gegenstand 187‬‬
‫‪ .Setzen 188‬כאן הצבה הוא המובן ההגלייני של המונח ‪ .Setzen‬הסובייבט מציב מולו את המושגים המכוננים‬
‫את האובייקטיביות של האובייקט‪ .‬את המובן ההיידגרייני בחרתי לתרגם התקנה‪ .‬האמנות היא הפעולה‬
‫המתקינה את האמת אל תוך המעשה; האמנות מוגדרת בתור אופן של התמקמות והיפעלות האמת במעשה‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫אם במסגרת המאמר על מעשה האמנות נתמקד בכל זאת במובן היווני של ‪:]thesis[ θεζις‬‬
‫התרת הימצאותו [של המעשה] בתדמיתו ובשררת‪-‬הווייתו‪ ,‬אז לא ייתכן כי המובן של "יציב"‬
‫[‪ ]fest‬בפעולת הקיבוע‪ 189‬יהיה אי‪-‬פעם במובן של קשוח‪ ,‬קפוא ובטוח‪.‬‬
‫"יציב" אומר‪ :‬שורטט במיתאר‪ ,‬הוכנס אל תוך הגבול (‪ ,)]peras[ πέρας‬הובא אל תוך‬
‫המיתאר (עמ' ‪ .)??51‬הגבול במובן היווני אינו חוסם אלא בתור מופק מביא בעצמו את השורר‪-‬‬
‫בהווייתו לראשונה אל תדמיתו‪ .‬הגבול משחרר אל הלא‪-‬מוסתר; באמצעות שרטוט מיתארו‬
‫באור‪ 190‬היווני נעמד ההר בהזדקרותו ובתנוחתו‪ .‬הגבול המעניק יציבות הוא תנוחת המרגוע –‬
‫במלאות של הניעות – כל זה חל על המעשה במובן היווני של ‪" ;]ergon[ έργον‬היישות" שלו‬
‫היא ה‪ ,]energeia[ ένέργεια-‬המרכזת בחוּבּה לעין שיעור יותר תנועה מאשר "אנרגיות"‬
‫מודרניות‪.‬‬
‫והנה כשהוגים כראוי ב"קיבוע" האמת‪ ,‬אין לו מחלוקת עם "התרת ההתרחשות"‪ .‬כי מצד‬
‫אחד "התרה" זו אינה סבילות‪ ,‬אלא עשייה עליונה (השווה ‪,1954 Vorträge und Aufsätze,‬‬
‫עמ' ‪ )49‬ברוח ה‪" ,]thesis[ θεζις-‬השפעה" ו"רצייה" שאופיינו בחיבור שלפנינו (עמ' ‪ )??55‬בתור‬
‫"מעורבותו האקסטטית של האדם האקסיסטנטי באי‪-‬מוסתרות של היישות"‪ .‬מצד שני‪,‬‬
‫במערה ואף בהסתר‪ ,‬ליתר‬
‫ֶ‬
‫ה"התרחשות" בהתרה של התרחשות האמת היא התנועה ששולטת‬
‫דיוק בהתאחדותם‪ ,‬היינו תנועת ההיערות של ההסתתרות כפי שהיא‪ ,‬שמתוכה מגיחה שוב כל‬
‫היערות עצמית‪" .‬תנועה" זו אפילו דורשת קיבוע במובן של ההעלאה‪-‬אל‪-‬פני‪-‬השטח‪ ,‬כאשר את‬
‫ההעלאה יש להבין במשמעות שהוזכרה בעמ' ‪ ?? 50‬ככל שההעלאה‪-‬אל‪-‬פני‪-‬השטח היוצרת‬
‫(השואבת) "היא בעצם קבלה ולקיחה במסגרת הזיקה אל האי‪-‬מוסתרות"‪.‬‬
‫בהתאם למה שהסברנו עד כה נקבעת המשמעות של המילה "היצב" [‪ ]Ge-stell‬המופיעה בעמ'‬
‫‪ :??51‬ריכוזה של ההעלאה‪-‬אל‪-‬פני‪-‬השטח‪ ,‬של התרת‪-‬התקרבות‪-‬אל‪-‬פני‪-‬השטח‪ 191‬בתוך הקרע‬
‫כמיתאר (‪ .)]peras[ πέρας‬בזכות ה"היצב" שנהגה כך מובהר המובן היווני של ‪μορθή‬‬
‫[‪ ]morphe‬כגשטלט‪ .‬והנה‪ ,‬למעשה המילה "היצב" [‪ ,]Ge-stell‬שהשתמשתי בה מאוחר יותר‬
‫כמילה עיקרית מפורשת למהות הטכניקה המודרנית‪ ,‬נהגתה מנקודת ראותו של ההיצב ההוא (לא‬
‫מנקודת ראותן של כוננית ספרים והרכבה)‪ .‬ההקשר ההוא מהותי כי הוא גזרה בשליחות‬
‫היישות‪ 192.‬ההיצב כמהות הטכניקה המודרנית מכורתו בהתרת ההימצאות (שאליה התוודענו‬
‫לאור ההתנסות היוונית)‪ ,‬ב‪ ,]logos[ λόγος -‬ב‪ ]poiesis[ ποίηζις-‬וב‪ ]thesis[ θεζις-‬היווניים‪.‬‬
‫בהעמדת ההיצב‪ ,‬וזה אומר כעת‪ :‬בהעמדת האתגר של הבטחת וודאות מקיפת כול‪ ,‬מדברת‬
‫התביעה של ה‪ 193,ratio reddenda-‬קרי של ה‪ 194,]logon didonai[ λόγον διδόναι-‬כמובן‬
‫בדרך כזו‪ ,‬שכעת נוטלת בהיצב התביעה הזו את שלטונו של המוחלט‪ ,‬ומתוך התפיסה היוונית‬
‫מתקבץ הייצוג‪ 195‬לקראת הבטחת וודאות‪ 196‬וקיבוע‪.‬‬
‫‪ :feststellen 189‬חיזוק הקיבוע‪ ,‬הידוק‪ ,‬להעמיד במהודק‪ ,‬ריתוק‪ .‬להעמיד יציב‪ ,‬להחזיק קבוע‪ ,‬לרתק במקום‪.‬‬
‫‪ :Licht 190‬האור כשדה של היערות‪ ,‬כבהיקות‪ ,‬כטווח של זכות‪.‬‬
‫‪Her-vor-ankommen-lassen 191‬‬
‫‪ :seinsgeschicklich 192‬שליחותי במידת היישות‪.‬‬
‫‪ 193‬תבונה חישובית‪.‬‬
‫‪ 194‬הגיון מתגמל‪.‬‬
‫‪ :Vor-stellen 195‬העמדה בפני‪.‬‬
‫‪Sicher-stellen 196‬‬
‫‪46‬‬
‫בעת שמיעת המילים קיבוע [‪ ]Fest-stellen‬והיצב [‪ ]Ge-stell‬במאמר "מקורו של מעשה‬
‫האמנות"‪ ,‬עלינו לסלק מצד אחד את המשמעות המודרנית בעת החדשה של עמדה והיצב‪ ,‬ועם‬
‫זאת מצד שני אסור לנו להתעלם מהעובדה ומהמידה שבה היישות‪ ,‬שבתור היצב מגדירה את‬
‫העת החדשה‪ ,‬מכורתה בשליחות המערבית של היישות‪ ,‬ואינה המצאה של הפילוסופים‪ ,‬אלא‬
‫‪197‬‬
‫מוענקת באופן הגותי להוגים (השוו ‪ ,1954 Vorträge und Aufsätze,‬עמ' ‪ 28‬ועמ' ‪.)49‬‬
‫נותר הקושי לברר את ההגדרות שניתנו בקיצור בעמ' ‪ 48‬לגבי "מיסוד" ו"התמסדותה של‬
‫האמת ביש"‪ .‬שוב עלינו להימנע מלהבין את המילה "למסד" במובן המודרני‪ ,‬ולפי דרכה של‬
‫ההרצאה על הטכניקה כ"ארגון" והשלמת משימה‪ .‬לאמיתו של דבר‪" ,‬המיסוד" חושב על‬
‫"המשיכה של האמת אל המעשה"‪ ,‬שהוזכרה בעמ' ‪ ,?? 50‬הדורשת כי האמת בלב היישותי‪,‬‬
‫שבעצמה הינה באורח מעשי‪ ,‬תיעשה יישותית (עמ' ‪.)?? 50‬‬
‫כשנשקול עד כמה האמת כאי‪-‬מוסתרות של היש אינה אומרת דבר אחר מאשר השררה‪-‬‬
‫בהווייה של היש כפי שהוא‪ ,‬כלומר יישות (ראו עמ' ‪ ,)?? 60‬כי אז הדיבור על התמסדות האמת‬
‫(היינו‪ ,‬התמסדות היישות) ביש‪ ,‬מעורר את התמיהה הראויה באשר להבדל האונטולוגי (השוו‬
‫"‪ ,1957 ,"Identität und Differenz‬עמ' ‪ 37‬ואילך)‪ .‬לכן התנסחנו בזהירות ("מקורו של מעשה‬
‫האמנות"‪ ,‬עמ' ‪" :)?? 48-9‬באזכור של התמסדות הפתיחות במיפתח נוגעת ההגות בשדה שכאן‬
‫עדיין אין בכוחנו לספק לו פירוש‪ ".‬כל המאמר "מקורו של מעשה האמנות" נע במודע‪ ,‬ועם זאת‬
‫בדממה‪ ,‬בנתיב השאלה על אודות טבעה של היישות‪ .‬העיון בשאלה מהי אמנות נקבע באופן מלא‬
‫והחלטי רק מתוך השאלה על אודות היישות‪ .‬האמנות אינה נחשבת לתחום הישגי של התרבות‬
‫וגם לא לתופעה של הרוח; היא שייכת אל אירוע‪-‬השייכות‪ ,‬שמתוכו נקבע לראשונה "המובן של‬
‫היישות" (השוו ‪ .)Sein und Zeit‬מהי אמנות‪ ,‬זוהי אחת מהשאלות שאין עליה תשובה במאמר‪.‬‬
‫מה שמעורר מראית עין של תשובה הוא למעשה הנחיה להמשך החקירה‪( .‬ראו את המשפטים‬
‫הראשונים באחרית הדבר‪).‬‬
‫ההנחיות האלה כוללות שני רמזים חשובים בעמ' ‪ ?? 59‬ובעמ' ‪ .?? 65‬שני המקומות האלה‬
‫מדברים על 'דו‪-‬משמעות'‪ .‬בעמ' ‪ ?? 65‬מוזכרת "דו‪-‬משמעות עקרונית" מבחינת הגדרת האמנות‬
‫בתור "התקנת האמת במעשה"‪ .‬לפיכך‪ ,‬אמת היא פעם אחת "סובייקט" ופעם אחרת‬
‫"אובייקט"‪ .‬שני האפיונים נותרים "שלא בעתם"‪ .‬אם האמת היא "סובייקט"‪ ,‬כי אז אומרת‬
‫ההגדרה "התקנת האמת במעשה"‪" :‬התקנה עצמית של האמת במעשה" (השוו עמ' ‪ ?? 59‬ועמ' ‪21‬‬
‫??)‪ .‬הוגים אפוא באמנות לאור אירוע‪-‬השייכות‪ .‬אולם יישות היא הבטחה הפונה‪ 198‬אל בני האדם‬
‫ואינה בלעדיהם‪ .‬אי לזאת‪ ,‬האמנות מוגדרת בה בעת בתור התקנת האמת במעשה‪ ,‬כאשר כעת‬
‫האמת היא "אובייקט" והאמנות היא היצירה והנצירה בידי אדם‪.‬‬
‫במסגרת זיקתו של האדם לאמנות מתקבלת הדו‪-‬משמעות האחרת של התקנת האמת‬
‫במעשה‪ ,‬שמוזכרת בעמ' ‪ ?? 59‬למעלה בתור יצירה ונצירה‪ .‬על‪-‬פי עמ' ‪ ?? 58-59‬ועמ' ‪ ?? 44‬מעשה‬
‫האמנות והאמנים [‪" ]Künstler‬על אחת כמה וכמה" נטועים בשורה‪-‬כהווייתו של האמנות‪.‬‬
‫בכותרת‪" :‬התקנת האמת במעשה"‪ ,‬כאשר טרם נקבע‪ ,‬אך בר‪-‬קביעה‪ ,‬מי או מה "מתקין"‪,‬‬
‫מסתתרת הזיקה בין יישות ליצור האנושי‪ ,‬כאשר כבר בגרסה הזו אין הוגים בזיקה הזו באופן‬
‫הולם‪ – ,‬קושי מביך‪ ,‬שנהיר לי מאז יישות וזמן [ ‪ ,]Sein und Zeit‬ולאחר מכן בא לביטוי בכל‪-‬‬
‫מיני גרסות (השוו לאחרונה "‪ ,"Zur Seinsfrage‬והמאמר הנוכחי‪ ,‬עמ' ‪" :?? 49‬נעיר רק‬
‫שאם…")‪.‬‬
‫התמיהה הראויה השולטת כאן מתרכזת אפוא באתר המובהק של הדיון‪ ,‬במקום בו חולפים‬
‫בחטף על מהות השפה והפיוט‪ ,‬וכל זה שוב רק במבט על השייכות‪-‬יחד של יישות והגדה‪.‬‬
‫‪ 197‬לגבי ההפנייה הראשונה‪ ,‬ראו "השאלה על אודות הטכניקה"‪ ,‬בתוך‪ :‬היישות בדרך‪ ,‬עמ' ‪.195-6‬‬
‫‪ :Zuspruch 198‬פנייה‪ ,‬עידוד‪ ,‬הבטחה‪ ,‬תוכחה‪ ,‬לעורר ל‪ ,-‬הטפה‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫אין מפלט מהמצוקה שבה הקורא נקלע באופן טבעי אל המאמר מבחוץ‪ ,‬ובשלב ראשון‬
‫ולאורך זמן אינו מייצג ומפרש את הסוגיות ונסיבותיהן מתוך מחוזות המעיין השתקני של מה‬
‫שמוטל על ההגות ועומד בפניה‪ .‬אולם‪ ,‬למחבר עצמו אין מפלט מהמצוקה ואין לו מנוס אלא בכל‬
‫התחנות השונות של הדרך לדבר כל פעם בשפה שבדיוק זמינה ומעניקה חסד‪.‬‬
‫‪48‬‬