מקורו של מעשה האמנות
מרטין היידגר
מקורו של מעשה האמנות
מקור משמעו כאן זה שממנו ובזכותו דבר הוא מה שהוא וכפי שהוא .את מה שדבר-מה הנו
כפי שהנו ,נכנה בשם מהות .מקורו של דבר-מה הוא מוצא מהותו .השאלה על אודות מקורו של
מעשה האמנות מתחקה אחר מוצא מהותו .בהתאם לדעה המקובלת המעשה נובע מפעילותו של
האמן ובזכותה .אולם ,בזכות מה ומנין האמן הוא מה שהוא הנו? בזכות המעשה; העובדה כי
מעשה מעלה את קרנו של הרב-אמן ,פירושה :רק המעשה מאפשר לאמן להופיע כרב-אמן של
האמנות .האמן הוא מקור המעשה .המעשה הוא מקור האמן .האחד אינו ללא האחר .מכל
מקום ,אף אחד משניהם אינו תומך לבדו בשני .האמן והמעשה הנם כשלעצמם ,ובזיקתם
ההדדית -בזכות גורם שלישי שהוא הראשון במעלה ,היינו הגורם ההוא שממנו קיבלו האמן
ומעשה האמנות את שמם :האמנות.
כשם שהאמן הוא בהכרח מקור למעשה באופן שונה מאשר המעשה הוא מקור לאמן ,כך
באופן שונה אף יותר האמנות היא ללא ספק מקור לאמן ועל אחת כמה וכמה למעשה .אולם,
כלום כלל יכולה האמנות להיות מקור? היכן ישנה האמנות? וכיצד? האמנות ,זו אינה אלא מילה
גרידא ,ששום דבר ממשי אינו הולם אותה יותר .ייתכן והמילה נחשבת לייצוג קיבוצי שבו אנו
ממקמים את הגורמים הבלעדיים באמנות שהם ממשיים :המעשים והאמנים .גם אילו המילה
'אמנות' תסמן יותר מאשר ייצוג קיבוצי ,מכל מקום הדבר שאליו אנו מתכוונים במילה 'אמנות'
– לא יוכל להיות אלא על יסוד ממשותם של מעשים ואמנים .או שמא המצב הפוך? כלום אין
מעשים ואמנים אלא בתנאי שהאמנות הנה ,היינו כמקורם?
תיפול ההכרעה באשר תיפול ,השאלה על אודות מקורו של מעשה האמנות הופכת לשאלה על
אודות מהות האמנות .אולם כיון שאין להכריע בעניין עצם קיומה של האמנות ואופן קיומה,
ננסה למצוא את מהות האמנות במקום שבו ללא ספק שולטת האמנות באופן ממשי .במעשה-
האמנות ֹשֹו ָרה האמנות כהווייתה 1.אולם ,מהו מעשה אמנות? וכיצד הוא הנו?
ערה [,]Lichtung
הוצאת :1960 Reclamהניסיון ( )1935/37אינו מספק עקב שימוש לא הולם בשם 'אמת' למ ֶ
ֱרה [ .]das Gelichteteהשוו ” “Hegel und die Griechenבתוך:
שנשמר מאחורי הקלעים ,ואף ל ֶנע ָ
,Wegmarkenעמ' 268ואילך; ”“Das Ende der Philosopophie und die Aufgabe des Denkens
בתוך , Zur Sache des Denkens, :עמ' 77הערה – .אמנות :העלאה-אל-פני-השטח [:Her-vor-bringen
ערה
מילולית הבאה-קדימה .המובן השגור הוא 'הפקה' .ראה בהמשך עמ' ??] שנדרשת באירוע-השייכות למ ֶ
של ההסתרה העצמית – הטמנה-בהשבה בתצורה [.]Ge-bild
[הערות היידגר מסומנות בכוכביות .הערות המתרגם תופענה בסוגריים מרובעות בתוך הטקסט או בהערות
ממוספרות .היידגר משתמש במילה – Kunstwerkמעשה אמנות ( -יצירת אמנות ,עבודת אמנות) על מנת
להדגיש את ההיבט היוצר המעשי ביצירתו של מעשה האמנות .בכל יצירת מעשה כלול ממד יוצר הנע בין
היצירתי ליצרני) .לעתים היידגר משתמש בביטוי המקוצר – Werkמעשה – שמשמעותו בכל המקרים היא
'מעשה אמנות' .בהתאם להקשר תרגמתי את המילה ' Werkמעשה' או 'מעשה אמנות' .היכן שההקשר חד-
משמעי תרגמתי 'מעשה'].
הוצאת :1960 Reclamהדיבור על 'מקור' מטעה [ :Ursprungבאופן מילולי 'זינוק-בראשיתי' .ראה בהמשך
עמ' ??].
הוצאת :1960 Reclamמי שהוא הנו.
הוצאת :1960 Reclamשישנה האמנות [.]Es die Kunst gibt
:west 1צורת פועל לא-מקובלת של שם העצם ( Wesenמהות) .הפועל המקובל herumwesenפירושו 'לשוטט'.
תרגום 'מילולי' ,אם אפשר לקרוא לו כך ,היה יכול להיות :משוטט-במהותו .בשדה הסמנטי המייחס את
1
מהי האמנות – אנו אמורים להסיק זאת מתוך מעשה האמנות .מהו המעשה – לא נוכל
ללמוד זאת אלא מתוך מהות האמנות .כל אחד יבחין ללא קושי שאנו נעים במעגל .כיון שמעגל
זה הוא הפרה של כללי הלוגיקה ,ההיגיון המקובל תובע להימנע ממנו .מהי אמנות – עולה סברה
כי בניתוח השוואתי של מעשי אמנות קיימים אפשר לקבל מהם תשובה .אולם ,אם מלכתחילה
איננו יודעים מהי אמנות ,כיצד נוכל להיות בטוחים שבהתבוננות כזו אכן התבססנו על מעשי
אמנות? אולם ,כשם שליקוט מאפיינים במעשי אמנות קיימים אינו מניב את מהות האמנות ,כך
נכשלת גזירתה ממושגים נעלים יותר; כי גם הגזירה הזו התמקדה מראש באותן הגדרות שדי
בהן כדי שמה שמראש נחשב בעינינו למעשה אמנות יוצג על-ידן בפנינו ככזה .אולם ,באופן דומה
ליקוט המאפיינים ביש מצוי והגזירה מעקרונות הם בלתי אפשריים .נקיטה של צעדים כאלה
אינה אלא הונאה עצמית.
ובכן ,עלינו לנוע במעגל ולהוציאו לפועל .הוא לא תחליף ארעי ואף לא חיסרון .ההליכה בנתיב
הזה היא עוצמתה של ההגות ,והשהייה בנתיב הזה היא משתה הגותי ,בתנאי שההגות היא
אּומנות .גם הצעד העיקרי מהמעשה אל האמנות ,בהיותו הצעד מהאמנות אל המעשה ,הוא
מעגלי ,וגם כל צעד מהצעדים שאנו מנסים חג במעגל הזה.
כדי לאתר את מהות האמנות ששולטת ממש במעשה ,נפקוד את המעשה האמיתי ונשאל את
המעשה :מה הוא? וכיצד הוא הנו?
כל אחד מכיר מעשי אמנות .מבנים 2ותמונות 3נקרים בדרכינו בכיכרות ציבוריות ,ותמונות
תלויות בכנסיות ובבתים פרטיים .אוספים ותערוכות משמשים אכסניות למעשי אמנות משפע
עידנים ועמים שונים .אם נתבונן במעשים ונתמקד בממשותם שנותרה ללא רבב ,ותוך כדי כך לא
נטפח תקוות שווא ,אזי יתברר :מעשי האמנות קיימים בטבעיות כפי שקיימים גם דברים
אחרים .התמונה תלויה על הקיר בדומה לרובה ציד או כובע .ציור -למשל אותו ציור של ואן גוך
המציג זוג נעלי איכרים -נודד מתערוכה אחת לשנייה .משלוח יצירות דומה להובלת פחם מאזור
הרּוהר וגזעי עץ מהיער השחור .בעת מסע מלחמה נארזו בתרמיל כלי הרחצה יחד עם המנוניו של
הלדרלין .הקוורטטים של בטהובן מונחים במחסני ההוצאה לאור כפי שמונחים תפוחי האדמה
במרתף.
בכל מעשי האמנות קיימת מידה דברית 4כזו .מה כבר יכלו הם להיות בלעדיה? אולם ייתכן
שנרתע מהשקפה כזו על אודות המעשה – השקפה שטחית וגסה במידה לא מבוטלת .ייתכן
שבייצוגים כאלה של מעשה האמנות חשים בנוח חברת ההובלה או המנקה במוזיאון .עלינו
להתייחס למעשים כפי שנתקלים בהם אלה שחווים אותם ושנהנים מהם .אולם ,אף החוויה
האסתטית המהוללת אינה יכולה להתעלם מהמידה הדברית שבמעשה האמנות :האבני הנו
הפועל wesenלשם העצם ( Wesenמהות) אפשר לתרגם :שורה-כמהותו .בשדה הסמנטי המייחס את הפועל
wesenלפועל anwesenבמובן של לנכוח או להנכיח אפשר לתרגם :שורה-בנוכחותו .ראה בהמשך הערות ,12
.17
2
3
4
:Bauwerkeמעשי בנייה.
:Bildwerkeמעשי ציור .יצירות אמנות.
:Dinghafteאופי דברי ,אלמנט דברי ,ממד דברי .היידגר ישוב להגות בדבר לאור דוגמאות של כד וגשר .כל
דבר יוצר מידה מטאפיזית ראויה לו .הכד נוצר את הריק .הגשר אם אינו מאבד את מידתו המטאפיזית,
מאפשר השתכנות לאדם .היידגר מעלה את האפשרות שמעשה האמנות יאבד את מידתו המטאפיזית .ייתכן
ולא יתקיים הבדל מטאפיזי בין מקדש ,ציור ,כד ,גשר ,תחנת כוח ,אתר תיירות .מידתם המטפיזית עשויה
להיקבע על ידי ההיצב .כל דבר מתמקם באמת של היישות בהתאם אליה ובהתאם למידתו המטאפיזית.
אמת היישות והמידה המטאפיזית של הדבר קובעות את האפשרות של הדבר לפתוח מיפתח.
2
במבנה .העצי הנו בתחריט העץ .הצבעוני הנו בציור .הקולי הנו במעשה האמנות הלשוני 5.הצלילי
הנו במעשה האמנות הטונלי 6.עד כדי כך המידה הדברית טבועה במעשה האמנות ,עד שאין
ברירה אלא מוטב לומר את ההפך :המבנה הנו באבן .תחריט העץ הנו בעץ .הציור הנו בצבע.
מעשה האמנות הלשוני הנו בקול .מעשה האמנות המוזיקלי הנו בצליל 7.זה מובן מאליו – נשיב
בתגובה .בוודאי .אולם ,מהי אותה מידה דברית מובנת מאליה במעשה האמנות?
ייתכן ומיותר ואף מבלבל להתחקות אחר המידה הדברית ,כי מעשה האמנות הוא עוד דבר-
מה אחר מעבר למידה הדברית .הדבר-מה האחר שבמעשה מהווה את האמנותי שבו .ובכן,
מעשה האמנות הוא דבר שהוכן בעיבוד יצרני ,אך נאמרת בו אמירה נוספת מעבר למה שהדבר
גרידא הנו בעצמו .]allo agoreuei[ άλλο άγορεύει ,המעשה מפגיש אותנו בגלוי עם משהו אחר,
הוא חושף משהו אחר; הוא אלגוריה .אל הדבר שהוכן בעיבוד יצרני מצורף במעשה האמנות עוד
משהו אחר .צירוף נקרא ביוונית . ]symballein[ ζσμβάλλεινהמעשה הוא סמל.
אלגוריה וסמל מספקים את מסגרת הייצוגים שבמסלולה נע זה זמן רב האפיון של מעשה
האמנות .מכל מקום ,המידה האחת במעשה החושפת מידה אחרת ,המידה האחת המצטרפת אל
מידה אחרת ,זוהי המידה הדברית שבמעשה האמנות .לרגע נדמה שהמידה הדברית במעשה
האמנות היא כמו התשתית שבתוכה ומעליה מוקמת המידה האחרת והמובהקת .ומה שעושה
האמן באופן מובהק באּומנותו – האין זו אותה מידה דברית שבמעשה?
אנו נשאף לא להחמיץ את ממשותו המיידית והמלאה של מעשה האמנות; כי גם את האמנות
הממשית לא נגלה בו אלא בדרך הזו .לפיכך ,תחילה עלינו לרכז את מבטנו במידה הדברית
שבמעשה .לשם כך נחוץ שנדע בבהירות מספקת מהו הדבר .רק לאחר מכן נוכל לומר ,האם
מעשה האמנות הוא דבר ,אך דבר שנדבק אליו עוד משהו אחר; רק אז ניתן להכריע ,האם
המעשה ביסודו הוא משהו אחר ,ולעולם לא דבר.
הדבר והמעשה
8
מהו באמת הדבר ,ככל שהוא דבר? כשאנו שואלים כך ,נרצה להתוודע אל יישותו הדברית
(הדבריּות )9של הדבר .המשימה היא להתנסות במידה הדברית של הדבר .לשם כך הזירה שבה
נכלל כל יש ,שאליו מזה זמן רב אנו פונים בשם 'דבר' ,חייבת להיות מוכרת לנו.
האבן על הדרך היא דבר ואף רגב האדמה בשדה .הכד הוא דבר ואף הבאר על אם הדרך .אולם
מהו דינם של החלב בכד ומי הבאר? אף אלה דברים ,בתנאי שהענן בשמיים והחוח בשדה ,בתנאי
שהעלה ברוח הסתיו והנץ מעל היער נקראים כראוי לשמם – דברים .אכן ,כל זה חייב להיקרא
דבר אם מצמידים שם זה אף למשהו ,שבניגוד לדברים שמנינו זה עתה אינו מראה את עצמו,
כלומר ,אינו מופיע .לפי קאנט ,דבר כזה שאינו מופיע בעצמו ,היינו "דבר כשלעצמו" ,הוא ,למשל,
:Sprachwerk 5מעשה ספרותי ,יצירה ספרותית ,יצירה לשונית.
6אפשרות אחת לבטא את המובן היישותי של האוגד בסדרת הפסוקים הזו :האבני חקוק במבנה ,העצי טבוע
בתחריט העץ ,הצבעוני קורן/זוהר/מבזיק בציור ,הקולי מהדהד במעשה האמנות הלשוני ,הצלילי פועם
במעשה האמנות הטונלי.
7מובן אפשרי של האוגד בסדרת הפסוקים הזו :המבנה חצוב (או מסותת) באבן ,תחריט העץ מגולף בעץ ,הציור
רשום בצבע ,מעשה האמנות הלשוני פועם (או כתוב) בקול ,מעשה האמנות המוזיקלי מתנגן (או מולחן)
בצליל.
:Dingsein 8היותו דבר ,יישות הדבר.
Dingheit 9
3
כוליות העולם .אף אלוהים עצמו הוא דבר כזה .דברים כשלעצמם ודברים שמופיעים – כל יש
שבכלל הנו -נקרא בלשונה של הפילוסופיה :דבר.
ובכן ,כיום חלק מהדברים היומיומיים הם המטוס והרדיו ,ועם זאת ,כשפנינו לדברים
האחרונים נחשוב על משהו שונה לחלוטין .הדברים האחרונים הם :מוות ויום הדין .בכלל,
המילה 'דבר' מורה כאן על כל דבר שאיננו לגמרי לא-כלום .בהתאם למשמעות הזו ,אף מעשה
האמנות הוא דבר ,במידה שהוא בכלל דבר-מה יישותי .אולם ,מושג הדבר הזה כלל לא עוזר לנו,
לפחות לא באופן מיידי ,במשימתנו להבחין בין יש שבאופי יישותו הוא דבר לבין יש שבאופי
יישותו הוא מעשה .נוסף לכך ,אנו אף נהסס שוב לקרוא לאל בשם דבר .באותה נשימה ,נהסס
להתייחס אל האיכר בשדה ,המסיק העומד בפני התנור ,המורה בבית הספר – כאל דבר .האדם
איננו דבר .אמנם ,נערה צעירה שנקלעת למשימה תובענית מדי מכונה בשם 'דבר כה צעיר' ,אך
רק משום שכאן אנו חשים באופן מסוים בחסרונה של יישות האדם ,ודווקא נדמה לנו כי נתקלנו
במידה הדברית שבדברים .אפילו נהסס לכנות בשם דבר את האיל שבמערה היער ,את החיפושית
בעשב ,את גבעול העשב .לדידנו נראה שפטיש הוא דבר ,ואף נעל ,גרזן ושעון .אולם ,אף הם אינם
דברים גרידא .לדברים גרידא נחשבים בעינינו אבן ,רגבי אדמה ,חתיכת עץ .הדומם הטבעי
והשימושי .נהוג לכנות את הדברים בטבע והדברים השימושיים בשם דברים.
ובכן ,עזבנו את השטח המקיף ביותר שבו כל דבר הוא דבר (דבר = עצם = יש ,)10אף הדברים
העליונים והאחרונים ,ושבנו חזרה אל השדה הצר של הדברים גרידא" .גרידא" משמעו כאן ,מצד
אחד :הדבר הטהור שהוא פשוט דבר ותו לא; מצד שני" ,גרידא" משמעו :דבר בלבד ותו לא ,כמעט
במובן מזלזל .הדברים גרידא ,כשלא נכללים אפילו הדברים השימושיים ,נחשבים לדברים
המובהקים 11.היכן מתקיימת אפוא המידה הדברית של הדברים האלה? הדברים המובהקים
מאפשרים להגדיר את דבריּות הדברים .בזכות ההגדרה נוכל לאפיין את המידה הדברית כמות
שהיא .חמושים בהגדרה נוכל לאפיין את ממשותם המוחשית כמעט של המעשים ,שבה מובלע
אפוא עוד משהו אחר.
והנה ,ידועה לכל העובדה ,שכבר מימי קדם ,כשנשאלה השאלה מהו היש בכלל ,שוב ושוב
נדחפו קדימה הדברים בדבריּותם והתבלטו בתור היש המוביל .אי לזאת ,כבר בפירושים
המסורתיים של היש נקרה בדרכנו התיחום של דבריּות הדברים .כל שנדרש מאתנו אפוא ,כדי
שלא ניטול על עצמנו טרחת שווא ברדיפתנו אחר המידה הדברית של הדבר ,הוא בדיקה מפורשת
של מורשת הידע על אודות הדבר .התשובות לשאלה ,מהו הדבר ,שגרתיות עד כדי כך ,שאין
להניח כי נותר בהן משהו ראוי לשאלה.
בשלושה פירושים אפשר לרכז את מיגוון הפירושים של דבריּות הדבר ,אשר בהיותם חולשים
על מהלך ההגות המערבית הפכו מזמן למובנים מאליהם וכיום הם נפוצים בשימוש היומיומי.
.Ding = res = ens = ein Seiendes 10
:eigentliche Dinge 11היידגר מבחין בין המובהק ( )eigentlichללא-מובהק ,ונוסף לכך גם בין הלא-מסולף,
האותנטי ( )echtלמסולף ,הלא-אותנטי .הבנה מובהקת מתאפשרת כאשר האדם מאתגר את מרחב ההבנה
ופותח מפתח .הבנה לא-מובהקת נשענת על נגישותו של עולם מובן מאליו ותלויה בו .שתיהן יכולות להיות
הבנות אותנטיות ,היינו לא-מסולפות ,אם הן נאמנות לעצמן ,המובהקת למפתח ,הלא-מובהקת לעולמה.
ושתיהן יכולות להיות לא-אותנטיות ,היינו מסולפות ,אם הן לא שומרות על נאמנותן להבנה המתאימה.
דוגמא להבנה לא-מובהקת אותנטית ,היא האיכרה בהמשך הדיון .לאור הציור היידגר זוכה בהבנה מובהקת
לגבי עולמה של האיכרה ,אבל מתאר את האיכרה בעולמה כבעלת הבנה לא-מובהקת ועם זאת אותנטית.
בעקבות קריאה אקזיסטנציאליסטית בהיידגר נהוג לתרגם את המונח eigentlichבתור 'אותנטי' .העדפתי
לתרגמו 'מובהק' ואת המילה echtאני מתרגם 'לא-מסולף'.
4
דבר גרידא הוא למשל גוש השחם הזה .הוא נוקשה ,כבד ,מתפשט ,מוצק ,מגושם ,מחוספס,
צבעוני ,בחלקו דוהה ,בחלקו מבריק .באבן נוכל להבחין בכל המאפיינים שמנינו .כך נלמד את
מאפייניו .אולם ,המאפיינים מעידים על ממד מובהק השייך לאבן עצמה .אלה הם תכונות האבן.
לדבר יש אותם .הדבר? לאן פונה מחשבתנו כשאנו מתכוונים כעת לדבר? ברור שהדבר אינו רק
אוסף של מאפיינים ,אף לא ערימה של תכונות ,שבאמצעותה נוצר היחד .כפי שסבור כל אחד,
הדבר הוא זה שסביבו התקבצו התכונות .במקרה הזה מדובר בגרעין של הדברים .היוונים קראו
לו .]to hypkeimenon[ ηό ύποκείμενονכמובן ,שלדידם האלמנט הגרעיני הזה של הדבר
הצטייר כמונח ביסוד מאז ומתמיד .מכל מקום ,המאפיינים נקראו ta [ ηά ζσμβεβηκόηα
12,]symbebekotaאלה שתמיד כבר הופיעו יחד עם זה שמונח לפנינו ותוך כדי כך התארעו יחד
איתו.
כינויים אלה אינם שמות שרירותיים .אף שכאן כבר לא נוכיח זאת ,מדברת מקרבם
התנסות היסוד היוונית ביישות היש במובן של נוכחות 13.אולם הודות להבחנות אלה מתבסס
הפירוש הדומיננטי של דבריּות הדבר שחולש מכאן ואילך ,ומתקבע הפירוש המערבי ליישות
היש .ראשיתו באימוץ התיבות הלשוניות 14היווניות על ידי ההגות הרומית-לטינית.
]Ypokeimenon[ ύποκείμενονמוחלף על ידי ]ypostasis[ σποζηαζις ;subiectum
מוחלף ב ]symbebekos[ ζσμβεβηκός ;substantia-ב 15.accidens-תרגום השמות
היווניים לשפה הלטינית אינו אך ורק תקרית נטולת תוצאות ,כפי שזה מצטייר עדיין כיום.
ליתר דיוק ,מאחורי התרגום המילולי לכאורה ,ואי לזאת משמר המשמעות ,מסתתרת העברה
של התנסות יוונית אל עבר אורח מחשבה אחר .ההגות הרומית מאמצת את התיבות הלשוניות
[ ]Wörterהיווניות ללא התנסות מקורית מתאימה במה שהן אומרות ,ללא המילה []Wort
היוונית 16.תלישותה של ההגות המערבית ראשיתה בהעברה זו.
12התכונות המקריות.
.Anwesenheit 13בהמשך הדיון היידגר נשען על הבדל לשוני דק בין נוכחות ( )Anwesenheitלביןהשררה-
הווייה או ההשתכנות-בהווייה ( :Anwesenנחלה ,אחוזה' ,משכן-הווייה') .ראה בהמשך הערה .18באופן
כללי היידגר מבחין בין שני סוגים של 'נוכחות' :הנוכחות העכשווית בהווה – - Gegenwärtigkeitלעומת
ההוויה הנוכחת במרחב אנושי ,מטאפיזי ,אמנותי ,פוליטי ,חברתי – .Anwesenבעולם היווני הנוכחות פעלה
בדפוס של הפקה וחשיפה (העלאה-על-פני-השטח כהפצעה בטבע או כיצירה בידי אדם) .היידגר מבחין בין
היש השורר-בהוויה בהווה – – das gegenwärtig Anwesendeלבין היש השורר-בהוויה שאינו נוכח בהווה,
קרי אשר שורר בהעדרותו בהווה – .das ungegenwärtig Anwesendeבעברית ,ובלא מעט שפות אחרות,
מתקשים בתרגום של ההבחנות הדקות האלה - Anwesendes ,Anwesen ,Anwesenheit :נוכחות ,שררה-
בהוויה ,יש השורר-בהווייתו) .ראו גם ,J. Derrida, Margins, p. 33הערה .6היידגר מבליט את המוזרות של
השררה-בהווייה באמירה :לעתים דווקא ההעדר טומן בקרבו נוכחות בלתי רגילה המועצמת עד כדי אימה
מצמררת.
14היידגר מסביר את ההבחנה בין Wörterלבין Worteבהמשך הפיסקה הנוכחית .ראו הערה .16
:subiectum 15המונח-מתחת ,הסובייקט; :substantiaהעומד מתחת ,העצם; :accidensהתכונה המקרית.
16היידגר מבחין כאן בין תיבות לשוניות שמתקבעות (מאפשרות הגדרה מילונית קבועה) – – Wörterלבין
מילות יסוד המייסדות מרחב הבנה וממשיכות לשמש כמקור לייסודו מחדש – .Worteמילה עלולה לעבור
תהליך של שחיקה ,קרי לאבד את האפשרות לייסד מחדש את מרחב ההבנה ,ולשמש כתיבה לשונית קבועה
ומובנת מאליה .במרחב ההבנה היווני מילות היסוד שמרו על כוחן לייסוד מחדש ולא התקבעו .מרחב
ההבנה היווני מאפשר עדיין להגות ביישות הנחשפת כנסתרת במילות היסוד האלה .היידגר שב אל הנושא
הזה גם בהגותו המאוחרת .למשל בדיון על שיר של טרקל ( )Traklהוא טוען ,שבכוחה של האמירה השירית
לנקוב בשם דבר-מה ,למשל ערב חורפי .הוא תוהה על קנקנה של הנקיבה בשם ודוחה את הפרדיגמה
5
לפי הדעה הרווחת ,נדמה שהגדרתה של דבריּות הדבר כעצם בעל תכונות מקריות מתאימה
למבטנו הטבעי על הדברים .לא מפליא שאף ההתייחסות השגרתית לדברים ,היינו ,הפנייה
לדברים והדיבור עליהם ,הסתגלה להשקפה מקובלת זו של הדבר .הפסוק 17הפשוט מורכב
מהסובייקט (התרגום הלטיני של ,]ypokeimenon[ ύποκείμενονכלומר פירושו מחדש)
ומהפרדיקט המכיל את המאפיינים של הדבר .מי מעז לזעזע את היחסים הבסיסיים והפשוטים
בין הדבר לפסוק ,ובין מבנה הפסוק למבנה הדבר? חרף זאת ,עלינו לשאול :האם המבנה של
הפסוק הפשוט (החיבור בין הסובייקט לפרדיקט) הוא תמונת הראי למבנה של הדבר (לאיחוד
העצם עם התכונות המקריות)? או שמא כשהמבנה של הדבר מיוצג כך ,הוא בכלל הותווה על פי
מבנה הפסוק?
מה מתקבל על הדעת יותר מאשר שהאדם ייטול את האופן שבו הוא לוכד את הדבר בהיגדיו
ויטילו על מבנה הדבר עצמו? אותה דעה ביקורתית לכאורה ,ועם זאת פזיזה ביותר ,תיאלץ
להבהיר תחילה את אפשרות ההטלה של מבנה הפסוק על הדבר בלי שהדבר כבר השיג נראּות .עד
לשעה זו טרם הוכרעה השאלה למי הבכורה והסמכות :למבנה הפסוק או למבנה הדבר .על אחת
18
כמה וכמה ,כאשר לא מרפה הספק ,שמא כלל לא ניתן להכריע בשאלה בדמותה הנוכחית.
בעיקרון ,מבנה הפסוק אינו מספק קנה-מידה למיתווה של מבנה הדבר ,וגם מבנה הדבר אינו
משתקף בפשטות במבנה הפסוק .שניהם ,מבנה הפסוק ומבנה הדבר ,באופיים ובזיקתם ההדדית
האפשרית ,מוצאם במקור משותף בראשיתי יותר .בכל מקרה ,על אף היותו מקובל ,הפירוש
הראשון לדבריּות הדבר – הדבר כ ָנ ָשא של מאפייניו – אינו טבעי כפי שהתיימר להיות .מה
שלדידנו מצטייר כטבעי ,יש לשער שאינו אלא מה שמקובל בשגרה ארוכה ,ששכחה את הבלתי-
רגיל שממנו יצאה .אולם ,בשכבר הימים הדהים בלתי-רגיל זה ותקף בזרותו המתמיהה את
האדם והביא את ההגות לכדי פליאה.
הביטחון בפירוש המקובל של הדבר מבוסס רק לכאורה .אולם נוסף לכך ,מושג הדבר (הדבר
כנשא של מאפייניו) חל על כל יש באשר הוא ,ולא רק על הדבר גרידא המובהק .לפיכך ,לעולם
אין להבחין בעזרתו בין היש הדברי ליש הלא-דברי .אולם ,השהות הערה בקרבתם של דברים
כבר הראתה לנו מעל לכל ספק ,שהמושג הזה של הדבר מחמיץ את המידה הדברית של הדברים,
את צמיחתם בכוחות עצמם ואת תנוחתם בתוך עצמם .לעתים עדיין מקננת בנו התחושה ,כי זה
זמן רב מתעללים במידה הדברית של הדברים ,ולהגּות יש יד באלימות הזו ,ואי לזאת מפנים
עורף להגות במקום לטרוח למען הגות הגותית יותר .אולם ,תהיה התחושה ודאית ככל שתהיה,
איזה תפקיד עוד נותר לה אם בעת הגדרתה של מהות הדבר ,רשות הדיבור היא בידי ההגות
בלבד? אולם ייתכן שמה שמכונה כאן ובמקרים דומים בשם תחושה או הלך-רוח ,הוא תבוני
יותר ,היינו קליטתו חדה יותר ,מפני שהוא פתוח ליישות יותר מכל תבונה ,שבינתיים ,בהופכה
לשכל רציונאלי ,הובנה שלא כהלכה בפרשנות הרציונלית .תוך כדי כך היה תפקיד מוזר לפזילה
אל הלא-רציונלי ,שהצטייר כנפל של הרציונלי שטרם נהגה .ובכן ,המושג השגור של הדבר
הייצוגית" .לנקוב בשם אין פירושו לחלק כותרות ,אין פירושו להשתמש בתיבות לשוניות – – Wörterאלא
משמעו להחיש אל המילה M. Heidegger, Unterwegs zur Sprache, p. 21 ".ראו גם .ףשיחה עם יפני.ף
בתוך :היידגר ,היישות בדרך.
:Aussagesatz 17היגד .באופן מילולי 'משפט המבטא היגד' .בהמשך הפסקה היידגר משתמש במילה Satz
כקיצור למילה .Aussagesatzלכן תרגמתי את כל המופעים ללא הבדל על ידי המילה 'פסוק'.
18השאלה אינה נעלמת הודות הבהרת הדקדוק של המילה 'דבר' כי תיחום המובן דווקא מפנה אל האי-מובן
שאימתו אופפת את מושג הדבר .אדרבא ,מתוך המובן מאליו שלכד את ההגות וחסם את הנגישות אל הדבר,
עולה אימת הלא מובן שמסמנת את הזרות שתלווה כעת את חשיפת הדבר.
6
מתאים תמיד לכל דבר .ואף על פי כן ,בהשגתו המושג אינו לוכד את הדבר השורה-כהווייתו,
אלא מתנפל עליו.
19
כלום ניתן למנוע התנפלות כזו? וכיצד? בוודאי רק אם כביכול נבטיח לדבר מרחב חופשי ,על
ַראה באופן מיידי את מידתו הדברית .קודם כול נסלק כל זכר לתפיסות והיגדים על
מנת שי ֶ
20
אודות הדבר ,אשר נוטים להפריד בינינו לדבר .שכן רק אז נתמסר לשררה-בהווייה הלא-
חסומה של הדבר .אולם מלכתחילה אין טעם שנתבע או אף נמסד אפשרות כזו של מפגש בלתי
אמצעי עם הדברים .המפגש התרחש כבר מזמן .הדברים נצמדים ,באופן מילולי ,לגופנו
בתחושות של צבע ,צליל ,חספוס ,נוקשות ,שמספקים חושי הראייה ,השמיעה והמישוש .הדבר
הוא ה 21,]aistheton[ αἰζθηηόν-שבאמצעות התחושות נקלט בחושים של החושיות .עקב כך,
הפך לאחר מכן למקובל המושג של הדבר שקובע כי הדבר איננו אלא האחדות של ריבוי הנתון
בחושים .אם האחדות נתפסת כסכום או כשלמות או כגשטלט 22,אין זה משנה מאומה במאפייניו
העיקריים של מושג הדבר שלעיל.
והנה ,הפירוש הזה של דבריּות הדבר תמיד נכון וניתן לאימות – ממש כמו הפירוש הקודם .די
בכך כדי להטיל ספק באמיתותו .אם נרדוף ללא פשרות אחר מבוקשנו ,אחר המידה הדברית של
הדבר ,שוב יותיר אותנו מושג הדבר שלעיל אובדי עצות .בניגוד ליומרתו ,בהופעתם של הדברים
לעולם לא נקלוט בהתחלה באופן מובהק המולה של רשמים ,כמו למשל צלילים ורעשים ,אלא
נשמע סערה שורקת בארובה ,נשמע מטוס עם שלושה מנועים ,נבחין מייד במרצדס לעומת
החיפושית .יותר מכל הרשמים ,קרובים אלינו הדברים עצמם .בבית נשמע את הדלת נטרקת
ולעולם לא רשמים אקוסטיים או אף רעשים גרידא בלבד .על מנת לשמוע רעש טהור על שמיעתנו
להתרחק מן הדברים ,להחסיר מן השמיעה את אוזנינו ,כלומר לשמוע באופן מופשט.
במושג הדבר שהוזכר זה עתה פחות מדובר בהתנפלות על הדבר ,אלא אם נדייק יותר בניסיון
מרּבית אלינו .אולם ,זה לעולם אינו צולח בידו של הדבר ,כל
מופרז לקרב את הדבר בסמיכות ַ
זמן שנקצה לו את מה שנקלט ברשמים בתור מידתו הדברית .בעוד הפירוש הראשון של הדבר
.das wesende Ding 19
:Anwesen 20נוכחות ,נחלה ,השתכנות בהווייה ,השתררות ההווייה .היידגר אינו משתמש במתודה
הפנומנולוגית להשגת שדה פנוי ממושגים אמפיריים כדי לחשוף את יישות היש .התנועה מהסתרה לחשיפה
אינה עוד מהנסתר אל הגלוי ,אלא מהיישות שכבר נחשפה ובחשיפתה הסתתרה בוחנים את האופנים שבהם
היא כעת חשופה בהסתרתה ונסתרת בחשיפתה .ראו גם הערה 12למעלה.
היידגר מבחין בין שני אופנים של חשיפת היישות ,יישות נוכחת ויישות שבעצם חשיפתה מסתתרת .היישות
הנוכחת היא נוכחותו של נוכח במובן של היותו-בהווה של היש הנוכח-בהווה ( Gegenwart des
.)Gegenwärtigenהיישות שפועלת בהיסטוריה של המטאפיזיקה היא הווייתו המשוטטת של היש המשוטט
בהווייתו ( .)Anwesen des Anwesendenלא מדובר בנוכחות שמאחורי הנוכחות הראשונה וגם לא בשני
סוגים של נוכחות .האופן השני נוקב בשמה של נחלה ושל היש השוהה בנחלה .התרגום 'נוכחות של הנוכח'
מתנכר אפוא לטענתו של היידגר שהאי-מוסתרות מוסתרת .הניגוד אינו בין נוכחות לאי-נוכחתו אלא בין
מוסתרות לאי-מוסתרות במובן של פתיחת מיפתח והנסתרות שמאחורי המיפתח עצמו .הדגש הוא על
'נוכחותה' בהסתרה של האי-מוסתרות ,היינו שוטטותה בהווייתה של האי-מוסתרות במוסתרותה .הדגש
הוא על האי-מוסתרות שקובעת את הדרך שבה הנוכחות מנכיחה את נוכחותה במובן של האופן שבו הנחלה
מנכיחה את השוהה בה.
21
החושי ,הנתפס על ידי החושים .אפלטון הבחין בין החושי לבין ה ,noeton-השכלי ,העל-חושי.
Aistheton (Greek) Sensible, perceived by the senses; used by Plato in contrast with noeton (intelligible) to indicate the visible aspect of the
primeval cause of the manifested world
:Gestalt 22מראה חזותי ,דמות ,תבנית חזותית ,צורה חזותית.
7
מרחיק אותו ,אם אפשר לומר כך ,מגופנו וממקם אותו רחוק מדי ,הפירוש השני מצמיד את
הדבר לגופנו במידה מופרזת .בשני הפירושים נעלם הדבר .לכן ,המשימה היא להימנע מההפרזות
של שני הפירושים .אין מנוס מלהותיר את הדבר עצמו בתנוחתו בתוך עצמו .יש לקבלו ביציבותו
הייחודית לו .נראה שזהו הישגו של הפירוש השלישי ,שאינו פחות עתיק משני הפירושים
הראשונים שהוזכרו.
מה שמעניק לדברים את עמידותם וחוסנם ובה בעת אחראי לאופייה של ההמולה החושית
שהם מעוררים ,היינו ,הצבעוני ,הצלילי ,הנוקשה ,המוצק – הוא האלמנט החומרי של הדברים.
בהגדרה הזו של הדבר כחומר ( )]elyh[ ύληכבר כלולה הצורה ( .)]morphe[ μορφήעמידותו
של דבר – עקביותו – מתקיימת הודות לעמידתם המשותפת של חומר וצורה .הדבר הוא חומר
מעוצב .הפירוש הזה של הדבר נסמך על החזות המיידית שאיתה תוקף אותנו הדבר באמצעות
המראה שלו ( .)]eidos[ εἶδοςבסינתזה של חומר וצורה השגנו סוף סוף את מושג הדבר ,שהוא
ֶ
טוב במידה שווה לדברים הטבעיים ולדברים השימושיים.
מושג הדבר הזה מאפשר לנו לתת מענה לשאלה על אודות המידה הדברית שבמעשה האמנות.
אין ספק כי המידה הדברית שבמעשה היא החומר שממנו הוא עשוי .החומר הוא המצע והמשטח
לתצורה האמנותית .מכל מקום ,את הטענה המשכנעת והמוכרת הזו הלוא יכולנו להציג תכף
ומיד .לשם מה הלכנו והסתבכנו עם מושגי דבר שעדיין תקפים במחוזות אחרים? משום שאנו
חושדים גם במושג הדבר ,אשר מציג את הדבר כחומר מעוצב.
אולם ,האם בשדה חקירותינו לא מקובל דווקא השימוש בצמד המושגים חומר-צורה?
בהחלט כן .ההבחנה בין חומר לצורה ,על כל גרסותיה המגוונות ,היא הסכימה המושגית בה"א-
הידיעה לתורת האמנות והאסתטיקה כולה .אולם עובדה זו שאין עליה עוררין לא מוכיחה כי
ההבחנה בין חומר לצורה היא מבוססת מספיק ,וגם לא שהיא שייכת באופן מקורי לשדה של
האמנות ומעשה האמנות .יתר על כן ,זה זמן רב שתחום ההשפעה של הצמד המושגי הזה משתרע
מעבר לשדה האסתטיקה .צורה ותוכן הם מושגים יומיומיים החלים על כל דבר ודבר .אם
הצורה משויכת לרציונלי והחומר ללא-רציונלי ,והרציונלי נתפס כממד הלוגי והאי-רציונלי
כממד הא-לוגי ,ולצמד המושגי צורה-חומר מתחברת גם זיקת-הסובייקט-אובייקט ,אזי לרשותו
של הייצוג עומד מנגנון מושגי שאין דבר שיש בכוחו להתנגד לו.
אולם ,אם זהו דינה של ההבחנה בין חומר וצורה ,כיצד עוד נבחין בעזרתה בין התחום
המיוחד של הדברים גרידא לבין שאר הישים? אולם ,ייתכן ואפיון זה במונחי חומר וצורה יזכה
מחדש בכוחו האנליטי ,בתנאי שנבטל את הרחבתם והתרוקנותם של המושגים האלה ונשיב
אותם לקדמותם .בוודאי ,בתנאי שנדע מהו תחום היש שבו המושגים מקיימים את כוחם
האנליטי האותנטי .עד כה ,הטענה כי מדובר בתחום של הדברים גרידא אינה אלא השערה .ייתכן
והאזכור של השימוש הנרחב בתבנית המושגית 23הזו באסתטיקה דווקא מעורר בנו את הרעיון,
כי חומר וצורה הן הגדרות מסורתיות למהותו של מעשה האמנות ,וממנו הועברו חזרה אל
הדבר .היכן מקורה של התבנית-חומר-צורה :במידה הדברית של הדבר או במידה המעשית של
מעשה האמנות?
גוש השחם שנח בתוך עצמו הוא דבר-מה חומרי הכלוא בצורה מוגדרת אם כי לא ממושמעת.
צורה פירושה כאן חלוקה וארגון של חלקי החומר ,שמניבים מיתאר מסוים ,היינו מיתאר של
גוש .אולם ,גם הכד והגרזן הם חומר כלוא בצורה ,אף הנעליים הן חומר כלוא בצורה .במקרים
האלה אפילו הצורה כמיתאר אינה תוצאה של פיזור החומר .להפך ,הצורה קובעת את ארגון
:Begriffsgefüge 23הטלאה במובן החיובי של תפר ,איחוי .מובנים נוספים :הטמעה ,התקן ,תחביר ,תלכיד,
שלד ,דפוס ,צירוף ,ברית ,מסגרת .בתרגום של שלמה צמח 'צמד-מושגים' וגם 'הרכב' .גפיגה הוא שלד שארוג
שתי וערב ,התקן מושגי שהפך לתבנית מובנת-מאליה.
8
החומר .יתרה מזו ,היא אפילו מכתיבה בכל מקרה ומקרה את אופי ומבחר החומרים :חומר
אטום לכד ,נוקשה דיו לגרזן ,חזק ועם זאת גמיש לנעליים .יתר על כן ,השזירה השולטת כאן של
חומר וצורה כפופה מלכתחילה לכללים שקובע השימוש בכד ,בגרזן ,בנעליים .לעולם לא מוקצית
שימושיות כזו בדיעבד ליש מסוגם של הכד ,הגרזן ,הנעליים ,ולא מולבשת עליו בדיעבד .אולם
היא גם רחוקה מלהיות תכלית מרחפת אי-שם מעל.
שימושיות היא קו היסוד שמתוכו היש הזה מביט בנו ,כלומר מבזיק בנו ,ואי לזאת מפיח בנו
את שררת-הווייתו 24,ובדרך הזו הוא היש הזה .בשימושיות כזו מעוגנים הן קביעת הצורה והן
המבחר החומרי שמכתיבה הצורה ,ואי לזאת אף שלטון התבנית של חומר וצורה .יש אשר כפוף
לשימושיות הוא תמיד תוצר של הכנה בעיבוד יצרני .התוצר עובר עיבוד יצרני כמכשיר 25שנועד
למשהו 26.לפיכך ,חומר וצורה כמאפיינים של היש – מכורתם במהותו של המכשיר .השם הזה
[מכשיר] מציין את המוצר שיּוצר בעליל למען שימושו 27וצרכיו 28.חומר וצורה כלל אינם
מאפיינים מקוריים לדבריותו של הדבר גרידא.
המכשיר ,למשל כלי הנעליים ,נח כמוצר מוגמר גם בתוך עצמו ,בדומה לדבר גרידא ,אך שלא
כמו גוש השחם אין לו צמיחה בכוחות עצמו .לעומת זאת ,מפגין המכשיר קירבה משפחתית
למעשה האמנות ,מאחר שהוא הופק ביד אדם .מכל מקום ,בשררת-הווייתו המסתפקת בעצמה
מעשה האמנות דווקא דומה יותר לדבר גרידא העומד בכוחות עצמו וללא דחיפות .אף על פי כן,
מעשי-האמנות אינם נמנים עם הדברים גרידא .ללא הרף ,הדברים השימושיים מסביבנו הם
הדברים הסמוכים והמובהקים .המכשיר הוא אפוא חצי דבר ,מכיון שנקבע על ידי הדבריות ,ועם
זאת יש בו יותר; בה בעת ,הוא חצי מעשה-אמנות ,ועם זאת יש בו פחות ,כי אין בו ההסתפקות
העצמית של מעשה האמנות .למכשיר עמדת ביניים ייחודית בין הדבר למעשה ,בתנאי שמותר
לערוך מסדר כזה של התחשבנויות.
אולם ,התבנית-חומר-צורה ,שמגדירה תחילה את יישותו של המכשיר ,מצטיירת בקלות
כמבנה מובן מאליו של כל יש ,כיון שהאדם עצמו שעסוק בעיבוד היצרני מעורב בעניין ,היינו,
מעורב בדרך שבה מכשיר משיג את יישותו .ככל שהמכשיר תופס עמדת ביניים בין הדבר גרידא
למעשה ,מתבקש מאליו להבין בעזרת היישות המכשירית( 29בעזרת התבנית-חומר-צורה) גם את
היש הלא-מכשירי ,היינו את הדברים והמעשים ,ולבסוף את כל הישים.
24
:uns anwestמטיל עלינו את שררת-הווייתו ,מנכיח בנו את נוכחותו.
:Zeug 25כלי .כלי שימושי ,מכשיר שימושי; לפי הדוגמאות כד ,גרזן ,נעליים .מבחינות מסוימות עדיף לתרגם
'כלי' ולא 'מכשיר' .אולם ,לגבי הטווח הסמנטי והדקדוקי ,למשל בצירופים 'המידה המכשירית' או 'היישות
המכשירית' ,העדפתי את השדה הסמנטי של המילה 'מכשיר' .ההבחנה היא אפוא בין הדבר ,המכשיר
והמעשה כמו גם בין המידה הדברית ,המכשירית והמעשית ,וכן בין היישות הדברית ,היישות המכשירית
והיישות המעשית .עם זאת ,תרגמתי למשל 'כלי נעליים'.
:ein Zeug zu etwas 26בתרגום מילולי 'מכשיר למשהו' ,היינו מכשיר שמיועד למשימה כלשהי ,לשרת שימוש
כלשהו ,שממלא אחר 'תכלית' או מטרה שמגולמת בשימוש ו/או במשימה .כאשר היידגר עוקף את המילה
'תכלית' ,עדיין נותרת השאלה באיזו מידה אכן ההשתמעויות המטאפיזיות שלה ממשיכות להדהד במרחב
המושגי.
:Gebrauch 27השימוש מתלכד סביב הצורך ( ,)Brauchכלומר השימוש הוא במובן מסוים ממלכת הצורך או
סדר הצרכים שבו מתנהל השימוש בייעודו .ראו הערה הבאה.
:Brauch 28מנהג ,נוהג ,צורך ,הזדקקות ,ייעוד .אפשר ללכוד את המשמעות הכפולה בביטוי 'צרכים נהוגים'.
הוצאת [ :1960 Reclamמשיג] (את נוכחותו) בנוכחותו.
:Zeugsein 29יישות המכשיר ,היותו מכשיר.
9
מכל מקום ,הנטייה לראות בתבנית-חומר-צורה את המבנה בה"א-הידיעה של כל יש זוכה
בתמריץ מיוחד נוסף ,מפני שמלכתחילה על היסוד של האמונה התנ"כית מיוצג היישותי
בכוליותו כנברא ,היינו כהוכן בעיבוד יצרני .הפילוסופיה של האמונה הזו יכולה לטעון ,שאת כל
מעשי הבריאה האלוהיים יש לייצג באופן שונה מפועלו של בעל מלאכה .אולם ,בה בעת או
מלכתחילה ,אם כתוצאה מאמונה בייעוד שנגזר מראש על הפילוסופיה התומיסטית לפרש את
התנ"ך ,הוגים ביש הנברא 30לאור האחדות של חומר וצורה ,כי אז מפורשת האמונה לאור
פילוסופיה שהאמת שלה נטועה באי-מוסתרות של היש ,השונָה באופיה מהעולם שבו דוגלת
האמונה.
והנה ,רעיון הבריאה המבוסס על האמונה יכול לאבד את עמדת המפתח שלו באשר לידיעת
היישותי בכוליותו .מכל מקום ,לאחר שהתקבל הפירוש התיאולוגי לכל היישותי ,תוך כדי
השאלה מפילוסופיה זרה ,הוא לא ייעלם ,היינו השקפת העולם על פי חומר וצורה תשרוד .זה
קורה במעבר מימי הביניים אל העת החדשה .המטאפיזיקה של העת החדשה נשענת בחלקה על
התבנית-צורה-חומר שימי הביניים הטביעו בה את חותמם .התבנית עצמה עוד מזכירה בתיבות
הלשוניות בלבד את טבעם הגנוז של ]eidos[ είδοςו .]hyle[ ύλη -כך הפירוש של הדבר שהולך
בעקבות החומר והצורה היה למקובל ומובן מאליו ,בין אם בגרסת ימי הביניים ובין אם בגרסה
הטרנסצנדנטלית של קאנט .אי לזאת הוא מהווה התנפלות על היישות הדברית של הדבר במידה
שאינה נופלת מזו של הפירושים האחרים לדבריּות של הדבר שלעיל.
כבר בכנותנו את הדברים המובהקים בשם דברים גרידא ,הנסיבות מסגירות את עצמן .הרי
'גרידא' משמעו התערטלות מסימני השימושיות והעיבוד היצרני .הדבר גרידא הוא סוג של
מכשיר ,אך מכשיר שהופשט מיישותו המכשירית .היישות הדברית מתקיימת במה שעוד נותר.
אולם ,באופיה היישותי השארית הזו לא הוגדרה בעליל .לא נחדל לתהות ,האם בעקבות סילוק
כל מידה מכשירית תופיע אי-פעם המידה הדברית של הדבר .ובכן ,מתברר כי אף הדרך
השלישית לפרש את הדבר ,אשר צועדת בעקבות התבנית-חומר-צורה ,מהווה התנפלות על הדבר.
בשלושת האופנים המוזכרים של הגדרת הדבריּות מובן הדבר כ ָנ ָשא של מאפיינים ,כאחדות
של ריבוי תחושות ,כחומר מעוצב .במהלך ההיסטוריה של האמת על אודות היש הפירושים לעיל
חברו יחדיו ,אך כעת לא נרחיב על כך .בחבירה הזו הם עוד חיזקו את מגמת התפשטותם עד
שחלו באופן שווה על הדבר ,על המכשיר ועל מעשה האמנות .מתוכם צמח אפוא אופן ההגות
שעל פיו אנו הוגים ,לא רק בדבר ,במכשיר ובמעשה בפרט אלא בכל הישים באופן כללי .אופן
ההגות הזה נעשה מקובל מזמן ,והוא מקדים ומטרים כל התנסות מיידית ביש .ההטרמה
המושגית 31מסכלת את ההתעמקות ביישותו של היש שעומד על הפרק .הדברים מתגלגלים לידי
כך ,שמושגי הדבר הרווחים חוסמים לנו את הדרך למידה הדברית של הדבר ,למידה המכשירית
32
של המכשיר ,וביתר שאת ,למידה המעשית של המעשה.
ens creatum 30
מהדורה ראשונה .1 :1950האמונה התנ"כית בבריאה; .2ההסבר התומיסטי הסיבתי-אונטי; .3הפירוש
האריסטוטלי המקורי של ה : on[ όν-היש ,היישותי].
:Vorgriff 31השגה מקדימה ,תפיסה מושגית טרומית ,תפיסה מוקדמת.
32בהמשך המובן של 'מעשי' מתברר בהגדרת האמנות כפעולה של התקנת האמת .האמת משתכנת ומתקינה את
עצמה במעשה האמנות .באמצעותו היא מתקינה את עצמה בתוכו .המעשה הוא אתר האירוע להתקנת
האמת .המובן המעשי של המעשה הוא ההתקנה העצמית של האמת במעשה .המידה המעשית במעשה אינה
קשורה אפוא להיבט האּומנותי של מלאכת הכפיים בלבד ,ואינה מצטמצמת לפרקטי במובן הרגיל ,אלא חלה
על מידה 'מטאפיזית' באירוע האמת ,היינו על היישות .כפי שהיידגר עצמו מדגיש ,המעשיות שבמעשה
האמנות אינה מנותקת כלל וכלל מהמעשיות של מלאכת הכפיים .המידה המעשית אינה מצטמצמת אפוא
11
עובדה זו היא הסיבה לכך ,שאין מנוס מידיעת המושגים האלה של הדבר כדי להקדיש ,לאור
הידע הזה ,מחשבה למוצאם וליומרתם חסרת הרסן ,ואולם גם למראית העין של מובנותם
מאליהם .הידע הזה חיוני יותר ככל שנעז ביתר שאת ללכוד במבטנו ולעטות במילים את המידה
הדברית של הדבר ,המידה המכשירית של המכשיר והמידה המעשית של המעשה .אולם לשם כך
כל שנחוץ הוא :תוך כדי הרחקת הטרמות מושגיות והסגות גבול של אופני המחשבה האלה ,נרפה
מן הדבר ונותיר אותו על כנו ,למשל ,ביישותו הדברית .נדמה שאין קל יותר מלהתיר ליש להיות
רק היש שהוא הנו? האם במשימה הזו ניתקל בקושי המרבי ,בפרט כאשר משימה כזו – להתיר
ליש להיות כמות שהוא – מגלמת את ההפך מאדישות שמפנה עורף ליש לטובת מושג יישות לא
בדוק? אנו אמורים לפנות אל היש ,להגות בקרבתו ביישותו ,והודות לכך בה בעת להרפות ממנו
ולהותיר אותו על כנו במהותו.
נדמה שבעת הגדרת הדבריות של הדבר נתקל המאמץ הזה של ההגות בהתנגדות העזה ביותר;
כי מה עוד יכולה להיות הסיבה לכישלון הניסיונות לעיל? הדבר שסמוי מהעין חומק מההגות
המרּבית .או שמא אותה התאפקות של הדבר גרידא ,אותו חוסר דחיפות שנטוע בתוך
בעיקשות ַ
עצמו ,אמורים ליטול חלק דווקא במהות הדבר? כלום לא חייב אותו ממד מוזר וסגור בתוך
מהות הדבר להפוך למוכר להגות שמנסה להגות בדבר? אם כך הם פני הדברים ,אל לנו לפלס
בכפייה נתיב אל המידה הדברית של הדבר.
האזכורים על אודות היסטוריית הפרשנויות לדבריּות הדבר מעידים באופן שאינו משתמע
לשני פנים ,כי אמירתה של דבריּות הדבר קשה במיוחד ונדירה .היסטוריה זו חופפת לגורל שעל
פיו הגתה עד כה ההגות המערבית ביישות היש .מכל מקום ,כעת איננו רק מסיקים את המסקנה
הזו .בה בעת אנו קולטים רמז בהיסטוריה הזו .האם זה מקרי שבין פירושי הדבר זכה בעליונות
בולטת הפירוש הנצמד לדגם של חומר וצורה? ההגדרה הזו של הדבר מוצאה בפירוש של היישות
המכשירית של המכשיר .היש הזה ,המכשיר ,קרוב במיוחד לייצוגיו של האדם ,כיון שבזכות
חרושת הייצור שלנו הוא משיג את יישותו .ובכן ,היש שמוכר אפוא יותר ביישותו ,המכשיר,
תופס בה בעת עמדת ביניים ייחודית בין הדבר למעשה .נלך בעקבות רמז זה ונבקש תחילה אחר
המידה המכשירית של המכשיר .אולי מכאן ייפקחו עינינו במקצת בנוגע למידה הדברית של
הדבר והמידה המעשית של המעשה .אל לנו להיחפז ולהפוך את הדבר והמעשה לסוגים משניים
של המכשיר .מכל מקום ,נתעלם מן האפשרות שהבדלים היסטוריים-מהותיים שולטים אף
באופן שבו המכשיר הנו.
אולם ,מהי הדרך המוליכה אל המידה המכשירית של המכשיר? כיצד ייוודע לנו מה המכשיר
הנו באמת? ברור שההליך הדרוש כעת חייב להתרחק מאותם ניסיונות שמייד גוררים אחריהם
את הסגות הגבול של הפירושים השגורים .נהיה מוגנים מפניהן אם נתאר מכשיר בפשטות ללא
33
כל תיאוריה פילוסופית.
נבחר כדוגמא מכשיר רגיל :זוג נעלי איכרים .תיאורם אפילו אינו דורש הדגמת פריטים
ממשיים של הסוג הזה של מכשיר שימושי .כל אחד מכיר אותם .אולם ,כיון שעל הפרק עומד
למעשיות במובן הרגיל ,אבל גם אינה מתקיימת בלעדיה .המידה המעשית במעשה האמנות פועלת גם בממד
"החומרי" ,החושי של מלאכת הכפיים וגם במידה המטאפיזית של האמת .רק בזכות המידה המטאפיזית
מקבלת כל מידה 'חושית' את 'חומריותה' המובהקת .במידה המכשירית דווקא המידה החושית 'מעלימה'
את המידה 'החומרית'' .האלמנט' המטאפיזי באמנות כבר אינו האידיאה ,האל ,הסובייקט ,הרוח או
החירות ,אלא כעת עומדת על הפרק מידה מטאפיזית שאינה חייבת להופיע בדמותו של אלמנט מטאפיזי.
המידה המטאפיזית שזורה בתמורות היסטוריות באמת של היישות.
33היידגר מבצע לכאורה תיאור פנומנולוגי אבל למעשה מפייט את אירוע האמת במעשה
האמנות .החשיפה אינה נשענת על סובייקט ההכרה ואינה צעד אפיסטמולוגי ,אלא היא צעד
אונטולוגי המאפשר לציור עצמו לדבר את יישותו.
11
תיאור ישיר ,ראוי שנקל על ההמחשה .ייצוג חזותי יעניק לנו סיוע הולם .לשם כך נבחר בתמונה
מפורסמת של ואן גוך .הוא צייר נעליים כאלה פעמים אחדות .אולם מה ניתן לראות כאן בכלל?
כל אחד יודע מה כלול בנעליים .אם לא מדובר דווקא בנעלי עץ או קש ,נקרים בדרכנו הסוליה
מעור והעור העליון של הגפה ,שניהם מחוברים באמצעות תפרים ומסמרים .פריט מכשירי כזה
משמש להנעלת הרגליים .החומר והצורה משתנים בהתאם לשימושיות ,בין אם לעבודת השדה
או לריקוד.
פרטים נכונים כאלה שופכים אור רק על מה שכבר ידוע לנו .היישות המכשירית של המכשיר
מתקיימת בשימושיותו .אולם כיצד עומד העניין עם השימושיות עצמה? האם בעזרתה אנו כבר
תופסים את המידה המכשירית של המכשיר? או שמא ,כדי שזה יעלה יפה מוטל עלינו לפקוד את
המכשיר השימושי בעת תפקודו? האיכרה נועלת את הנעליים בשדה .כאן הן לראשונה מה שהן.
והן מה שהן באופן פחות מסולף ככל שבעת העבודה ממעיטה האיכרה לחשוב עליהן או בכלל
להתבונן בהן או אף רק לחוש בהן .היא עומדת והולכת בהן .כך הנעליים משרתות באמת.
בתהליך הזה של השימוש במכשיר עלינו להיתקל באופן אמיתי במידה המכשירית.
לעומת זאת ,כל עוד נמחיש לעצמנו באופן כללי בלבד זוג נעליים או נתבונן בתמונה בנעליים
הריקות שעומדות סתם כך ללא שימוש ,לא נדע לעולם מהי לאמיתו של דבר היישות המכשירית
של המכשיר .לפי הציור של ואן גוך אפילו לא נוכל לקבוע היכן עומדות הנעליים האלה .סביב
זוג נעלי האיכרים האלה אין דבר שיספק להן מקום ושייכות ,אלא רק חלל לא מוגדר .אפילו לא
דבקו בהן גושים מרגבי אדמה או מדרך השדה ,דבר שבכוחו היה להצביע לפחות על השימוש
בהן .זוג נעלי איכרים ותו לא .ואף על פי כן.
מתוך הפתח האפל של הפנים השחוק של כלי הנעליים ננעץ בנו כובד צעדיה היגעים של
העבודה .בכבדות המחוספסת של כלי הנעליים הצטבר קשי עורפה של ההליכה האיטית בתלמים
שהם תמיד אחידים ופרושים למרחקים בשדה שמעליו רובצת רוח חריפה ואכזרית .על העור
נחים לחות האדמה וגודשה .מתחת לסוליות נדחקת בדידותה של דרך השדה מבעד לדמדומי
השקיעה .בנעליים מהדהדות הקריאה האילמת של האדמה ,דממת נדיבותה בתבואת הדגנים
ההולכים ובשלים וקריסתה הלא מוסברת באדמת הבור השוממת של השדה החורפי .מבעד
למכשיר הזה מפעפעים החששות ללחם המובטח ,שתלונתם אילמת ,השמחה ללא מילים של
העמידה החוזרת ונשנית במבחן המצוקה ,ההתרגשות הרוטטת בבוא צירי הלידה ,והרעד
כשאיום המוות חג מעליך .המכשיר הזה שייך לאדמה ,ובתוך העולם של האיכרה הוא מוגן.
מתוך שייכות מוגנת זו מתרומם המכשיר עצמו אל תנוחתו בתוך עצמו.
אולם ייתכן שאת כל זה אנו רק מלבישים על הנעליים בתמונה 34.לעומת זאת ,האיכרה פשוט
נועלת את נעליה .הלוואי וההנעלה הפשוטה הזו הייתה כה פשוטה .כל אימת שהאיכרה חולצת
את נעליה בשעת ערב מאוחרת מתוך עייפות כבדה ועם זאת בריאה ,ומניחה אותן בצד ,ושוב
אוחזת בהן בדמדומי השחר השרויים עדיין בעלטה ,או חולפת על פניהן ביום חג – היא יודעת
את כל הדברים האלה בלי תצפיות וחקירות .ובכן ,היישות המכשירית של המכשיר מתקיימת
הוצאת :1960 Reclamולמי הם שייכים[ .בהמשך היידגר דן באופן מפורש באפשרות שפירושו לציור של ואן-
גוך אינו אלא פירוש סובייקטיבי .כאן הוא ענה מראש לביקורת של מאייר שפירו בסוגיית הבעלות על
הנעליים ,ראו Jaques Derrida, The Truth in Painting, translated by Geoffrey Bennington and Ian
]McLeod. University Of Chicago Press, 1987
34היידגר מתקין את ההתנסות במכשיר בתבנית המושגית אדמה-עולם על מנת לחתור תחת התבנית
המושגית של חושי ועל-חושי .ולערער על יחסי הייצוג שהיא מאפשרת .לכן ,אולי הסגנון 'הפתטי' הכרחי .עם
זאת ייתכן וזהו רק המבט הסובייקטיבי' ,הסנטימנטלי' שגורם לייצוג שגוי של התנסות האיכרה .כמובן שיחד
עם התבנית חושי-על-חושי הופך גם הצמד יפה-נשגב לראוי לתהייה .בהמשך היידגר מספק רק מושג חדש של
היפה.
12
בשימושיות .אולם השימושיות עצמה נעוצה בגודש של יישות חיונית של המכשיר .ליישות הזו
נקרא בשם מהימנות .בכוח המהימנות שקועה האיכרה באמצעות המכשיר הזה בקריאתה
החרישית של האדמה; בכוח מהימנותו של המכשיר היא בוטחת בעולמה .כך בלבד העולם
והאדמה הם שם עבור האיכרה ועבור כל מי שהנו יחד אתה על פי דרכה :במכשיר .אנו אומרים
'בלבד' ולכן טועים; כי מהימנות המכשיר מספקת לראשונה לעולם הפשוט הגנה ומבטיחה
לאדמה את החירות להמולתה הבלתי פוסקת.
היישות המכשירית של המכשיר ,המהימנות ,בהתאם לדרכה ולהיקף השפעתה מרכזת
בקרבה את כל הדברים .מכל מקום ,השימושיות של המכשיר אינה אלא התולדה המהותית של
המהימנות .השימושיות מהדהדת במהימנות ובלעדיה הייתה לא-כלום .המכשיר הבודד מתבלה
ומתכלה; אולם בשל כך ,בה בעת אף השימוש עצמו נקלע לשחיקה ,נטחן עד דק ונעשה שגרתי.
היישות המכשירית נקלעת אפוא אל העזובה ,יורדת לדרגת מכשיר גרידא .עזובה כזו של היישות
המכשירית היא דעיכתה של המהימנות .אולם הדעיכה הזו ,אשר לה אפוא חבים הדברים
השימושיים את שגרתם הטרדנית המשעממת ,אינה אלא עדות נוספת לטבעה המקורי של
היישות המכשירית .כי אז השגרתיות השחוקה של המכשיר נדחקת קדימה כיישות יחידה
מסוגה ,שהיא ייחודית כביכול למכשיר .כעת אין נראּות אלא לשימושיות העירומה ,שמעוררת
רושם כי מקורו של המכשיר הוא בעיבוד היצרני גרידא שמטביע צורה בחומר .יהיה אשר יהיה,
המכשיר מגיע ביישותו המכשירית האותנטית ממחוזות מרוחקים יותר .חומר וצורה ,וההבחנה
ביניהם -מקורם עמוק יותר.
תנוחתו של המכשיר הנח בתוך עצמו מתקיימת במהימנות .במהימנות נלמד לראשונה מהו
המכשיר לאמיתו של דבר .אולם עדיין איננו יודעים מאומה על מה שביקשנו תחילה ,על המידה
הדברית של הדבר .ונוסף לכול ,אנו חסרי ידע בנוגע למבוקש המובהק והבלעדי :המידה המעשית
של המעשה במובן של מעשה האמנות.
שמא כעת ,באורח בלתי צפוי וכביכול כלאחר יד ,כבר נודע לנו משהו על אודות היישות
המעשית 35של מעשה האמנות?
אותרה היישות המכשירית של המכשיר .כיצד? לא בתיאור והסבר של כלי נעליים שעומד
ממש לפנינו; לא בדיווח על הכנת נעליים בעיבוד יצרני; ואף לא בתצפיות על השימוש הממשי
בנעליים כפי שהוא מתבצע פה ושם ,אלא רק משום שנעמדנו לפני הציור של ואן גוך .הציור דיבר.
בקרבתו של מעשה האמנות היינו לפתע במקום אחר מזה שהתרגלנו להיות בו.
בזכות מעשה האמנות נודע לנו מהו כלי הנעליים לאמיתו של דבר .זו תהיה הונאה עצמית
חמורה ביותר ,אילו סברנו שתיאורנו ,בחינת פעילות סובייקטיבית ,המציא את הכול והתלבש
בדיעבד על הציור .אם נותר כאן ספק כלשהו ,הוא רק בנוגע לכך ,שבקרבתו של מעשה האמנות
התנסותנו הייתה דלה מדי וניסוחה גס מדי ומיידי מדי .אולם בניגוד למה שהצטייר תחילה,
מעשה האמנות לא שימש בעיקר להמחשה טובה יותר למה שמכשיר הנו .ליתר דיוק ,לראשונה
באמצעות המעשה ובמעשה בלבד מופיעה בעליל היישות המכשירית של המכשיר.
מה מתרחש כאן? מה פועל במעשה? 36הציור של ואן גוך הוא פתיחת הפתח למה שהמכשיר ,זוג
נעלי איכרים ,הנו באמת .היש הזה פוסע אל האי-מוסתרות של יישותו .היוונים כינו את האי-
הוצאת ' :1960 Reclamהנם … שם' = שוררים-בהווייה.
35
:Werkseinהיות-מעשה
:Was ist im Werk am Werk? 36מה עובד במעשה? תרגום אפשרי נאמן לדקדוק :מה פועל את פעולתו
במעשה? או :מה עושה את עבודתו במעשה? תרגום קצת נאמן למשמעות המילולית' :מה במעשה עושה
מעשה?' או 'מה פועל במעשה באופן מעשי'.אפשר גם בקיצור' :מה מעשי במעשה?'.
13
מוסתרות של היש בשם .]aletheia[ αλήθειαאנו אומרים אמת 37ובקושי מקדישים מחשבה
למילה הזו .במעשה האמנות פועלת התרחשות של האמת ,בתנאי שבמעשה מתרחשת פתיחת
הפתח ליש לקראת מה שהוא וכפי שהוא.
במעשה האמנות ,אמת היש התקינה את עצמה במעשה' 38.התקנה' 39פירושה כאן :להביא
לידי עצירה .יש אחד ,זוג נעלי איכרים ,מגיע במעשה לידי עצירה בהיערות 40של יישותו .יישות
41
היש משיגה את מבוקשה ביציבות תדמיתה.
מהות האמנות היא אפוא :התקנתה העצמית של אמת היש במעשה 42.אולם ,האמנות עסקה
עד כה ביפה וביופי ,ולא באמת .מקובל לכנות את האמנויות המפיקות 43מעשים כאלה בשם
האמנויות היפות ,לעומת האּומנויות של מלאכת הכפיים ,המייצרות מכשירים בעיבוד יצרני.
באמנות היפה ,לא האמנות היא יפה ,אלא היא נקראת כך משום שהיא מפיקה את היפה .לעומת
זאת ,האמת שייכת ללוגיקה .ואילו היופי הוא מנת חלקה של האסתטיקה.
או שמא בעקבות הפסוק ,האמנות היא התקנתה העצמית של האמת במעשה ,אמורה לחדש
את נעוריה הסברה שנזנחה בהצלחה ,הטוענת כי האמנות היא חיקוי 44ותיאור מפורט של
המציאות? שכפול היש המצוי תובע כמובן התאמה ליש ,השתוות אליו; בימי הביניים אומרים:
;adequatioכבר אריסטו אמר .]homoiosis[ όμοίωζις :ההתאמה ליש נחשבת כבר זמן רב
למהות האמת .אולם ,האם סבורים אנו שהציור של ואן גוך הוא העתק ציורי של זוג מצוי של
נעלי איכרים ,והנו מעשה אמנות מפאת עמידתו במשימת ההעתקה? האם סבורים אנו שהציור
נוטל מתוך הממשי ֶצלם ומעביר אותו אל תוצר של … הייצור 45האמנותי? בשום פנים ואופן לא.
ובכן ,במעשה האמנות לא מדובר בשכפול היש הפרטי המצוי במקרה ,אלא להפך ,בשכפול
טבעם הכללי של הדברים .מכל מקום ,היכן המהות הכללית הזו אשר מעשי האמנות מתאימים
Wahrheit 37
. :sich ins Werk gesetzt 38ההתקנה במעשה היא חקיקה של אמת הדרושה לפתיחתו של מיפתח שבו היא
מתמקמת.
:Setzen 39הצבה ,מיקום ,חקיקה ,תפעול .המושג 'התקנה' מנסה ללכוד הן את אופן ההצבה של האמת (בלי
להמשיך את דיאלקטיקת הסובייקט-אובייקט כפי שהגל מפתח אותה במפורש בעזרת מושג ההצבה שלו) והן
את אופן החקיקה של האמת (בלי למקם את החוק ,Ge-setz ,בגורם כזה או אחר – ארצי או שמיימי) .ראו
הערותיו המאוחרות של היידגר בנספח עמ' ?? .כדי לבטא את האופן שבו האמת מתקינה את עצמה בלי ליפול
לדיאלקטיקה קלאסית או מודרנית אפשר לחשוב בעברית על בניין התפעל למילה 'התקנה' כדי לבטא את
האופן שבו האמת מתייצבת ובה בעת חוקקת את עצמה במעשה .אפשר לומר שהאמת מתפעלת במעשה.
:das Lichte 40הבהיקה ,הנערה ,הזך ,הצך ,המואר.
:Scheinen 41הבזק ,נצנוץ ,הבלחה ,קרינה.
:Sich-ins-Werk-Setzen 42התייצבות במעשה ,חקיקה עצמית במעשה.
:hervorbringen 43מעלות-אל-פני-השטח.
44מעשה האמנות כייצוג של האידיאה מאופיין אצל אפלטון כחיקוי מסדר שני :כייצוג של בבואה חושית של
האידיאה ,כייצוג חושי של ייצוג חושי .כבר הבבואה היא חיקוי מסדר ראשון .בעוד האומן המייצר מכשירים
והמדינאי המייסד חוקה מדינית מייצרים חיקוי מסדר ראשון של אידיאת המכשיר ואידיאת הצדק המדיני,
האמן מייצר ייצוג (בשירה ייצוג של הצדק ,בציור ייצוג של מכשיר) שהוא חיקוי של החיקוי .השיר והציור
מייצרים אשליה של נוכחות המתרחקת מהנוכחות המובהקת של האידיאה .היידגר מרחיק את מעשה אמנות
מכל ייצוג ומכל נוכחות.
45
:Produktionייצור תעשייתי.
14
לה? ומהו אופיה? לאיזו מהות של איזה דבר אמור להתאים אפוא מקדש יווני? מי מסוגל לטעון
את הטענה הבלתי אפשרית ,כי במבנה מגולמת האידיאה של המקדש? ואף על פי כן ,במעשה
אמנות כזה ,בתנאי שהוא מעשה ,האמת הותקנה במעשה .ניזכר בהמנונו של הלדרלין 'הריין'.
איזה דגם עומד כאן בפני המשורר ,וכיצד הוא מונח בפניו כדי שיוכל לאחר מכן למסור אותו
בשיר? ואף אם במקרה של ההמנון הזה ושירים דומים קורס בעליל הרעיון בדבר יחסי העתקה
בין משהו ממשי לבין מעשה האמנות ,הרי באמצעות מעשה מהסוג שמודגם בשיר של ק"פ מאייר
הסברה הסוברת שהמעשה הוא העתק זוכה באישוש המירבי.
ָ
'הבאר הרומאית' ,נראה כי
הבאר הרומאית
נוסק סילון המים ובנפילתו נשפך
במלוא חמוקי קערית השיש,
שבהצטעפותה עולה על גדותיה ועוברת
אל קרקעיתה של קערית שנייה;
שופעת עולה השנייה כנחשול
ומעניקה את גאּותה לשלישית,
ובעת ובעונה אחת כל אחת נוטלת ומוסרת
וזורמת ומשתהה בשטף.
מכל מקום ,אין כאן ציור פואטי של באר הקיימת במציאות ,וגם לא המחשה של טבעה הכללי
של באר רומאית .אולם האמת הותקנה במעשה .איזו אמת מתרחשת במעשה? כלום יכולה בכלל
האמת להתרחש ולפיכך להיות היסטורית? אומרים שהאמת נטולת זמן ועל-זמנית.
נבקש אחר ממשותו של מעשה האמנות ,כדי שבה אכן נמצא את האמנות החולשת על
המעשה .התשתית הדברית התבררה כממשות הקרובה ביותר במעשה .אולם אין די במושגי
הדבר המסורתיים לניסוח הדבריּות הזו; כי הם עצמם מחטיאים את מהותה של המידה
הדברית .המושג הרווח של הדבר ,הדבר כחומר מעוצב ,אפילו לא נלקח מטבעו של הדבר ,אלא
מטבעו של המכשיר .נוסף לזה התברר ,כי היישות המכשירית שומרת זה מכבר על עדיפות מוזרה
באשר לפירוש היש .מכל מקום ,לא הוקדשה מחשבה בעליל לעדיפות הזו של היישות המכשירית,
שספקה את הרמז לשאול שוב את השאלה בדבר המידה המכשירית ,אך תוך כדי עקיפת
46
הפירושים המקובלים.
איפשרנו למעשה אמנות לומר לנו מהו המכשיר .בעקבות כך יצא לאור היום ,כלאחר יד ,מה
שפועל במעשה :פתיחת הפתח ליש ביישותו :התרחשות האמת .אזי ,אם אין אפשרות אחרת
להגדיר את ממשות המעשה מלבד בעזרת מה שפועל במעשה ,איך מתקדמת תוכניתנו לפקוד את
מעשה האמנות הממשי בממשותו? הלכנו שולל כל עוד שיערנו שממשות המעשה היא ראשית כול
בתשתית הדברית .כעת נקלענו לתוצאה מוזרה בהרהורנו ,אם אפשר עוד לקרוא לכך תוצאה.
שני דברים התבררו:
מצד אחד :האמצעים להבנת הדברי שבמעשה ,מושגי הדבר הרווחים ,אין די בהם.
46בספר יישות וזמן ( )1927היידגר מפתח את אונטולוגיית היסוד של ההיות-שם על בסיס האונטולוגיה של
היש הזמין ,של המכשיר .למכשיר מעמד אונטולוגי כפול :הוא קודם לאונטולוגיה של היש המצוי ,היש הנוכח
כמות שהוא (המטאפיזיקה של העצם) .למכשיר תפקיד אונטולוגי חיוני בפרקטיקות האנושיות המאפשרות
לחשוף את המבנים האקסיסטנציאליים הייחודיים לאדם.
15
מצד שני :מה שעמדנו לתפוס כממשות הקרובה של המעשה ,התשתית הדברית ,באופן הזה
47
אין לה חלק במעשה.
ברגע שנחתור לדברים כאלה במעשה האמנות ,אנו מחליפים בלי משים את המעשה במכשיר,
ובנוסף מעניקים לו מבנה-על המכיל את הממד האמנותי .אולם ,המעשה איננו מכשיר ,שגם
מצויד בערך אסתטי הדבוק אליו .המעשה כלל וכלל איננו דבר כזה ,בדיוק כפי שהדבר גרידא
כלל וכלל איננו מכשיר ,שכל שחסר לו הוא האופי המכשירי המובהק ,קרי השימושיות וההכנה
בעיבוד היצרני.
שאילת שאלתנו על אודות מעשה האמנות קועקעה ,כיון שלא שאלנו על אודות המעשה ,אלא
למחצה על אודות דבר ולמחצה על אודות מכשיר .מכל מקום ,לא מדובר בשאלה שאנו פיתחנו
לראשונה .זוהי שאלתה של האסתטיקה .הדרך שבה היא מתבוננת מראש במעשה האמנות
כפופה לשלטונו של הפירוש המסורתי של כל היישותי .אולם קעקועה של השאלה השגרתית הזו
אינו העניין העיקרי .מה שעומד על הפרק הוא פקיחת עיניים לכך ,שהמידה המעשית של
המעשה ,המידה המכשירית של המכשיר ,המידה הדברית של הדבר ,כולן אינן מתקרבות אלינו
אלא אם אנו הוגים ביישות היש .לשם כך הכרחי תחילה שנפיל את המחסומים של המובן-מאליו
ונשים בצד את מושגי ה ֶד ֶמה המקובלים .לכן נאלצנו ללכת בדרך עקיפה ,שעם זאת ,בה בעת,
מעלה אותנו על הנתיב שבכוחו להוליך להגדרה של המידה הדברית במעשה .אל לנו להתכחש
למידה הדברית במעשה; אך אם מידה דברית זו שייכת ליישותו המעשית של המעשה ,אין
ברירה אלא להגות במידה הדברית לאור המידה המעשית .אם אלה הם פני הדברים ,כי אז
המסע להגדרת הממשות הדברית של המעשה אינו עובר דרך הדבר אל המעשה ,אלא דרך
המעשה אל הדבר.
48
למעשה האמנות יש דרך משלו לפתוח פתח ליישות היש .פתיחת פתח זו ,היינו החשיפה,
היינו אמת היש ,מתרחשת במעשה .במעשה האמנות ,אמת היש התקינה את עצמה במעשה.
האמנות היא התקנתה העצמית של האמת במעשה 49.מהי האמת עצמה ,אם מעת לעת היא
מתחוללת כאמנות? מהי אותה התקנה-עצמית-במעשה?
המעשה והאמת
האמנות היא מקורו של מעשה האמנות .אולם מהי האמנות? במעשה האמנות – האמנות
ממשית .לכן ,נבקש תחילה את ממשותו של המעשה .היכן היא מתקיימת? מעשי האמנות בדרך
כלל מציגים את המידה הדברית ,אם כי בדרכים מגוונות .נכשל הניסיון ללכוד בעזרת מושגי
הדבר השגורים את האופי הדברי של המעשה .לא רק משום שמושגי הדבר האלה אינם תופסים
47התשתית הדברית אינה רלבנטית לשכפול הדימוי הפרטי או הכללי .אבל היא כן רלבנטית להתקנת האמת
במעשה .כפי שהאמת של המידה המכשירית מותקנת במעשה ,כך גם האמת של המידה הדברית מותקנת ביתר
שאת במעשה .המידה הדברית מועצמת דווקא במעשה האמנות .הצבע ,הצליל ,המילה זוכים במידתם הדברית
המובהקת.
:Entbergen 48הוצאה מהטמנה.
:Sich-ins-Werk-Setzen der Wahrheit 49התייצבות האמת במעשה ,חקיקתה העצמית של האמת במעשה.
הוצאת :1960 Reclamהאמת מתוך אירוע-שייכות! [המושג אירוע-שייכות ( :Ereignisאירוע) מופיע החל
משנת 1936בכתביו של היידגר .המובן של האירוע הוא האופן שבו ההיערות של האמת מתרחשת כחשיפה
וכהסתרה .במובן הזה מדובר ב'אירוע אונטולוגי' – בהגות ,בפוליטיקה ,בשירה – המחולל תמורה חד-פעמית
ובלתי-הפיכה באמת של היישות וכתוצאה מכך בהבנת היישות .היישות מנכסת לעצמה מובן אחר בזיקתה
לאמת].
16
את המידה הדברית ,אלא כיון שבשאלה על אודות התשתית הדברית של המעשה כפינו עליו
הטרמה מושגית שבגינה נחסמה הגישה אל היישות המעשית של מעשה האמנות .לעולם אין
לפסוק בנוגע למידה הדברית במעשה ,לפני שעמידתו הטהורה בתוך עצמו של המעשה הראתה
את עצמה בבהירות.
כלום המעשה כשלעצמו הוא נגיש אי-פעם? כדי שזה יעלה יפה אין מנוס מלעקור את המעשה
מכל זיקותיו אל כל דבר השונה ממנו ,כך שנרפה ממנו ונותיר אותו לבדו על כנו לשם עצמו.
ואילו האמן חותר לשם באופן מובהק ככלות הכול .האמן אמור לשחרר את המעשה אל עמידתו-
העצמית-בתוך-עצמו הטהורה .דווקא באמנות הגדולה ,וכאן איננו מדברים אלא עליה ,נותר
50
האמן חסר חשיבות בהשוואה למעשה ,כמעט כמו מעבר שמחריב את עצמו במלאכת-היצירה
לשם הגחתו של המעשה.
ובכן ,מעשי האמנות עצמם מוצגים ותלויים אפוא באוספים ובתערוכות .אולם ,האם כאן הם
כשלעצמם ,כמעשים שהם הנם עצמם ,או שמא דווקא כאן הם אובייקטים של חרושת האמנות?
המעשים נגישים להנאה האמנותית הציבורית והפרטית .רשויות ציבוריות נוטלות על עצמן את
הטיפוח והשימור 51של מעשי האמנות .מומחים לאמנות ומבקרי אמנות עוסקים ומטפלים בהם.
המסחר באמנות דואג לשוק האמנות .המחקר של תולדות האמנות הופך את המעשים לאובייקט
מדעי .ואולם ,האם במסגרת הפעלתנות המגוונת הזו נתקלנו במעשי האמנות עצמם?
פסלי "האגינה" 52באוסף במינכן ,אנטיגונה של סופוקלס במהדורה הביקורתית המעולה
ביותר ,בהיותם מעשי האמנות שהם הנם ,נקרעו מתוך מרחב המהות שלהם .יהיה מעמדם גבוה
ככל שיהיה ,יהיה רושמם חזק ככל שיהיה ,יהיה שימורם טוב ככל שיהיה ,תהיה פרשנותם
אמינה ככל שתהיה ,הרי שהתקתם אל האוסף נישלה אותם מעולמם .ובכן ,אף אם נתאמץ לבטל
התקות כאלה או להימנע מהן ,למשל על ידי כך שנבקר את המקדש בפסטום באתר עצמו ,ואת
הקתדרלה של במברג באתר שלה ,עדיין עולמם של מעשי האמנות הקיימים התפורר.
הינשלות מהעולם והתפוררות העולם – לעולם אין להשיבן לקדמותן .המעשים כבר אינם
המעשים שהם היו פעם .אנו נתקלים אפוא בהם עצמם ,אך הם עצמם הווייתם חלפה .בתור
כאלה שהווייתם חלפה ,הם עומדים מולנו בשדה המורשת והשימור .מעתה ואילך הם אינם
אלא אובייקטים כאלה .עמידתם-מנגד היא אמנם עדיין תוצאה של עמידתם הקודמת בתוך-
עצמם ,אך אינה זהה לה .עמידתם-בתוך-עצמם הסתלקה מתוכם .חרושת האמנות כולה ,ככל
:Schaffen 50עבודת היצירה ,עבודת ההפקה ,הפקת היצירה' .מלאכת היצירה' היא 'הפקה' יצירתית .המילה
'הפקה' משמשת לתרגום של המילה להפקה 'אונטולוגית' ,Her-vor-bringen :שמובנה הוא 'העלאה-על-פני-
השטח' .היידגר עושה הבחנה חשובה אפוא בין ההפקה במישור של היישות (הנחשפת דרך אמת שמתקינה
את עצמה במעשה אמנות ,שהיידגר מכנה 'העלאה-אל-פני-השטח' [ )]Her-vor-bringenלבין הפקה
קונקרטית ,למשל של יצירת אמנות .ראה בהמשך הערה ?? .חשוב להתרחק מהדימוי של יצירתיות גאונית,
כפי שהיידגר מבליט גם בהקשר הנוכחי .התרגום 'מלאכת היצירה' מדגיש גם את הצד האּומנותי של ההפקה
באמנות .ראה עמ'?? .מלאכת-היצירה היא פעולת יצירה יוצרת-מייצרת .היא עבודה יוצרת שפועלת על
האדמה במובן שהיא מבליטה למעשה את החומריות 'בחומרים' ,היא רושמת את פעולתה בצבע ,בצליל,
במילה ,באבן .בכמה מקומות שההקשר תובע זאת והוא מספיק ברור נתרגם פשוט 'יצירה' ,במובן של פעולה
היוצרת את המעשה .היכן שההקשר עלול להטעות נתרגם 'מלאכת יצירה' ,כדי להדגיש היותו של המעשה
תוצר של עבודה יצרנית-יוצרת .ראה הערה .??89
:Pflege und Erhaltung 51שימור במובן המוזיאלי ,בפעולות כגון מיזוג או רסטורציה .בהמשך הטקסט
מופיעה המילה Bewahrungשיש לה משמעות רגילה של 'שימור' ,אבל היידגר מעניק לה מובן הגותי ,שאותו
אני מתרגם על ידי המילה 'נצירה' .ראו בהמשך ,עמ'....
52דמויות המשמשות כגמלון – קצה קיר העשוי משולש ותומך בגג משופע – במקדש באי היווני אגינה.
17
שיהיה בידה ללכת עד קצה יכולתה ולהקדיש את כל פעלתנותה לטובת מעשי האמנות עצמם,
לעולם אינה משיגה אלא את היישות האובייקטיבית של המעשים .אולם ,יישותם
האובייקטיבית אינה מהווה את יישותם המעשית.
אולם ,האם מעשה האמנות ממשיך להיות מעשה כשהוא עומד מחוץ לכל זיקה? האין זה חלק
מהמעשה לקיים זיקות? בהחלט כן ,ולא נותר אלא לשאול על הזיקות שהוא מקיים.
לאן שייך מעשה אמנות? המעשה כמעשה שייך אך ורק לשדה שפתחו נפתח על ידי המעשה
עצמו .כי היישות המעשית של המעשה שורה-כהווייתה בפתיחת פתח כזו ,ושורה בה בלבד.
אמרנו שבמעשה פועלת התרחשות האמת .הפנייה לציור של ואן גוך ניסתה לנקוב בשמו של
האירוע הזה .אי לכך התעוררה השאלה ,מהי האמת וכיצד יכולה אמת להתרחש.
כעת נשאל את שאלת האמת תוך כדי התמקדות במעשה .כדי שנתקרב יותר אל העניין העומד
על הפרק ,אין מנוס מלהעניק נראּות לאירוע האמת שבמעשה .למען הניסיון הזה נבחר בכוונה
במעשה אמנות שאינו נכלל באמנות הפלסטית.
מבנה ,53מקדש יווני ,אינו צלם של דבר .הוא עומד שם בפשטות באמצע עמק הסלעים הטרשי
המבותר .המבנה חובק את דמות האל ומאפשר לה לעמוד בנסתרּות הזו ולהזדקר מבעד אולם
העמודים הפתוח ולהקרין אל עבר מיתחם הקדושה .באמצעות המקדש שורר במקדש האל
בהווייתו 54.שררתו זו של האל בהווייתו 55היא בחובה השתרעות והבדלה של המיתחם כקדוש.
אולם המקדש ומיתחמו אינם נמוגים אל הלא-מוגדר .סביבו מטמיע ובה בעת מרכז מבנה
המקדש לראשונה את אחדות הנתיבים והזיקות ,שבהם לידה ומוות ,אסון וברכה ,ניצחון
וחרפה ,הישרדות והתפוררות – מבטיחים ליצור האנושי את הדמות של גזירת שליחותו .המרחב
הרווח של הזיקות הפתוחות האלה הוא עולמו של עם היסטורי .מתוך העולם ובתוכו שב העם
לראשונה אל עצמו למען הגשמת ייעודו.
בעמידתו נשען המבנה על המסד הסלעי .הישענות המעשה מוציאה מהסלע את האפלה של
תמיכתו הלא -מרוסנת ועם זאת חסרת דחיפות .בעמידתו המבנה עומד איתן נוכח הסערה
המשתוללת שחולפת ביעף ומראה אפוא לראשונה את הסערה עצמה באלימותה .הזוהר וההבזק
של האבן ,כביכול בחסדי השמש בלבד ,מציגים וחושפים לראשונה את היערות [בהיקות] היום,
רוחב השמיים ,אפלת הלילה .ההזדקרות המהימנה מעניקה נראּות לחלל הסמוי מן העין של
האוויר .איתנותו של המעשה מתבלטת מול גלי הים הרוגשים וגואים ,ומתוך שלוותו הוא
מאפשר לסערתם הגועשת להופיע .העץ והעשב ,הנשר והפר ,הנחש והצרצר נערכים תחילה
57
בדמותם הנפרדת ,ומופיעים אפוא בתור מה שהם .מימי קדם קראו היוונים להגחה 56והפצעה
ערה בה בעת את המקום שעליו ובתוכו מייסד
זו עצמה ,בכוליותה ,בשם .]physis[ Φσζιςהיא מ ָ
האדם את מגוריו .אנו נכנה אותו בשם אדמה .עלינו להרחיק ממה שהמילה אומרת כאן הן את
הייצוג של מרבץ חומרי והן את הייצוג האסטרונומי של כוכב לכת .האדמה היא המקום שבו
ההפצעה מטמינה ושאליו היא מחזירה את כל המפציע ככזה .במפציע שורה-כהווייתה האדמה
58
בתור הטמנה-בהשבה.
53
54
55
:Bauwerkמעשה בנייה.
:west... anשוכן-כהווייתו ,שוכן-בהווייתו ,מנכיח את נוכחותו ,שוהה בנחלתו
Anwesen
:Herauskommen 56הופעה
:Aufgehen 57זריחה
:das Bergende 58מעניק החסות ,המטמין ומשיב ,המחלץ.
18
בעמידתו פותח מבנה המקדש עולם ,ובה בעת מעמיד אותו חזרה על האדמה ,שמופיעה
לראשונה בעצמה בצורה כזו כקרקע המולדת .אולם האנשים והחיות ,הצמחים והדברים לעולם
אינם קיימים ומוכרים כאובייקטים קבועים ,על מנת לאחר מכן לגלם ,באקראי ,סביבה הולמת
למקדש ,שאף הוא ביום מן הימים מצטרף אל השורר-בהווייתו 59.נתקרב ביתר שאת אל מה
שהנו ,אם נחשוב על הכול באופן הפוך ,בתנאי כמובן שבכוחנו להבחין כיצד הכול פונה אלינו
באופן שונה .היפוך גרידא ,כשמוציאים אותו לפועל בנפרד ,אינו מניב מאומה.
בעמידתו ,המקדש מעניק לראשונה פנים לדברים ולבני האדם ,נקודת ראות על עצמם .הראות
הזו נותרת פתוחה כל עוד המעשה הוא מעשה ,כל עוד האל לא נמלט מתוכו .זהו אף הדין עם
פסל האל שמוקדש לאל מידי המנצח בתחרויות .הפסל איננו ֶצלם שתפקידו להקל על
ההתוודעות למראהו של האל ,אלא הוא מעשה המאפשר לאל עצמו לשרור-בהווייתו 60,ולפיכך
המעשה הנו האל עצמו .זה חל גם על מעשה האמנות הלשוני .בטרגדיה לא מעלים ומציגים
מאומה ,אלא בה נלחמים האלים החדשים נגד הישנים .באשר מעשה האמנות הלשוני מתרומם
בדבריו 61של עם ,אין הוא דן במאבק הזה אלא עושה תמורה בדבריו של העם ,כך שכעת כל מילה
מהותית מנהלת את המאבק הזה ומעמידה להכרעה מה קדוש ומה לא קדוש ,מה גדול ומה קטן,
מהו אומץ ומהי פחדנות ,מה אצילי ומה ארעי ,מהו אדון ומהו עבד (השוו הרקלייטוס ,פרגמנט
62
.)53
ובכן ,מה מקיים את היישות המעשית של המעשה? בלי לשמוט את קווי המיתאר הגסים
ששרטטנו זה עתה ,נבהיר תחילה שני מאפיינים מהותיים של המעשה .נפתח בפני השטח של
היישות המעשית ,המוכרים זה מכבר ,במידה הדברית ,המקנה יציבות להתנהגותנו השגרתית
כלפי המעשה.
אם מעשה מאוחסן באוסף או תלוי בתערוכה אף אומרים שהוא הוצב 63.אולם ההצבה 64הזו
שונה באופן מהותי מההצבה במובן של העמדת 65מבנה ,הקמת 66אנדרטה או הצגת טרגדיה
במהלך החגיגות .הצבה כזו היא הקמה במובן של חניכה ופיאור .כאן הצבה פירושה כבר אינו
תלייה גרידא .חניכה פירושה קידוש במובן זה ,שבהעמדה המעשית מורד המסך מעל הקדוש
כקדוש והאל מוזמן אל המיפתח של שכינתו .בחניכה נכלל הפיאור כהוקרה להודו וזוהרו של
האל .הוד וזוהר אינם תכונות שלצידן ומאחוריהן עומד בנוסף האל ,אלא בהוד ובזוהר שורר
תערה ,מה שקראנו לו בשם עולם.
האל בהווייתו .בתפארתו של הזוהר הזה זוהר ,כלומר מ ֶ
הקמה 67פירושה :פתיחת הראוי במובן של קנה-מידה המורה את הדרך ,שבדמותו המעלה
העיקרית מחלקת הוראות .אולם מדוע הצבת המעשה היא הקמה חונכת-מפארת? מכיון
59
:Das Anwesendeהנוכח
60
:anwesenלנכוח
הוצאת :1960 Reclamלעשות תפנית – לאן?
:im Sagen 61בהגדתו ,בדיבורו .דברים במובן דברים הנאמרים.
62המלחמה היא אב לכול ,שליט על הכול; את אלה היא מוכיחה כאלים ואת אלה כבני אדם; את אלה היא
הופכת לעבדים ואת אלה לגברים חופשיים.
:aufgestellt 63הועמד ,תלוי
:Aufstellung 64העמדה ,תלייה
: Erstellung 65בנייה ,הקמה
: Errichtung 66העמדה ,כינון ,השקה
.Er-richten 67
19
שהמעשה בהיותו מעשה דורש זאת .כיצד מגיע המעשה לתבוע הצבה כזו? כי בהיותו מעשה הוא
עצמו בעל אופי הצבתי .מה מציב המעשה כמעשה? בהזדקרותו המעשה פותח עולם ומחזיק אותו
בחסותה של אכסניה רווחת.
היות-מעשה פירושו :הצבת עולם .אולם מהו הדבר הזה ,עולם? באזכור של המקדש רמזנו
לכך .בדרך שאנו נאלצים ללכת כאן ,ניתן אך ורק להעיד על מהותו של עולם .אפילו עדות זו
מצטמצמת לסילוק של דברים שבהתחלה עשויים להטעות את המבט המבקש את המהות.
עולם אינו אוסף סתמי של דברים קיימים שניתנים למנייה או לא ניתנים למנייה ,שהם
מוכרים או לא מוכרים .מכל מקום ,עולם גם אינו מסגרת מדומיינת בלבד ,שייצוגה מצטרף לסך
הישים הקיימים .העולם שורר כעולמי 68והוא יישותי יותר מהממד שניתן לתפיסה וקליטה ושבו
חשנו שאנו בבית .עולם אף פעם אינו אובייקט העומד בפנינו וניתן להסתכל עליו .העולם הוא
תמיד חף מאובייקטים 69,ואנו כפופים לו כל עוד הנתיבים של לידה ומוות ,ברכה וקללה
מחזיקים אותנו מורחקים אל היישות.
העולם שורר כעולמי במקום בו נופלות ההכרעות המהותיות של ההיסטוריה שלנו ,בין שנאמץ
אותן ובין שנתנער מהן ,בין שנמעיט בערכן ובין שנתעמק בהן מחדש .האבן היא נטולת עולם.
באופן דומה ,אף לצמח ולחיה אין עולם; אך הם נוטלים חלק בהמולה הסמויה של סביבה
שאליה הם נצמדים .לעומת זאת ,לאיכרה יש עולם ,כי היא שוהה במיפתח של היישותי.
באמינותו מעניק המכשיר לעולם הזה הכרחיות וקירבה משלו .על ידי כך שהעולם נפתח ,זוכים
כל הדברים בנינוחות ובנמהרות משלהם ,בריחוק ובקירבה משלהם ,במרחב ובצפיפות משלהם.
בשררת העולמי מרוכזת הרווחה שמתוכה מורעפים או נשללים החסד וההשגחה של האלים .גם
הגזרה הקטלנית של אי הופעת האל היא אופן שבו העולם שורר כעולמי.
המעשה ,בהיותו מעשה ,מפנה מקום לרווחה הזו .כאן יש לפינוי המקום משמעות כפולה:
התרת המרחב החופשי של המיפתח ,ומיסוד המרחב החופשי הזה בתנודותיו .המיסוד 70הזה,
שורה-כהווייתו בזכות ההקמה שהוזכרה לעיל .המעשה ,כמעשה ,מציב עולם .המעשה מחזיק את
מיפתחו של העולם פתוח .אולם הצבתו של עולם אינה אלא מאפיין עיקרי אחד (שעלינו לנקוב
בשמו) ביישותו המעשית של המעשה .לאור מה שקופץ לעין במעשה ננסה באותו האופן להעניק
נראות למאפיין האחר הרלוונטי.
אם מעשה אמנות מופק מחומר גלם כזה או אחר – אבן ,עץ ,מתכת ,צבע ,לשון ,צליל – יש
האומרים שהוא מיוצר 71מהם .אולם כשם שהמעשה תובע הצבה במובן של הקמה חונכת-
מפארת ,משום שהיישות המעשית של המעשה מתקיימת בהצבתו של עולם ,כך גם הייצור הוא
בלתי נמנע משום שלישות המעשית של המעשה עצמו יש אופי של ייצור 72.מעשה האמנות
:Welt weltet 68העולם הוא עולמי.
ungegenständlich 69
הוצאת :1960 Reclamהיות-שם .מהדורה שלישית :1957אירוע-שייכות.
:Ein-richten 70התאקלמות ,כינון סדר.
:hergestellt 71הועמד-כאן.
:Herstellung 72במובן של העמדה-כאן ,או ליתר דיוק מכאן לכאן .ההפקה של מעשה האמנות מעלה מתוך פני
השטח של החומר אל פני השטח של החומר .היא העלתו אל פני השטח מתוך החומר וגם על פני השטח של
החומר .במובן הזה הייצור הוא העמדה-כאן בחומר .הייצור הוא העמדה בחומר .הוא מקדם מכאן ,מפני
השטח של החומר ,לכאן ,אל פני השטח של החומר .ההפקה היא פעולה של העלה-אל-פני-השטח (Her-vor-
.)bringungהייצור הוא פעולה של קידום אל פני השטח .המעשה בטיבו יצרני ,היינו הוא העמדה בחומר ואי
לזאת קידומו אל פני השטח של החומר .זוהי פעולה המעמידה-מכאן-לכאן ,במובן של העמדת משהו על פני
21
כמעשה מטבעו יצרני 73.אולם ,מה מייצר מעשה האמנות? נדע זאת רק אם נעקוב אחר מה
שנקרא באופן שטחי ורגיל ייצור המעשים.
להצבת עולם יש חלק ביישות המעשית .מנקודת הראות של הקביעה הזו נשאל ,מהו טבעו של
הממד במעשה האמנות המכונה בדרך כלל חומר גלם? כיון שהמכשיר נקבע על ידי השימושיות
והנחיצות ,הוא נוטל את הדבר שממנו הוא מורכב ,את החומר ,ומגייס אותו לשימושו .בהכנת
מכשיר בעיבוד יצרני ,למשל גרזן ,משתמשים באבן והיא מתכלה .האבן נעלמת בשימושיות.
החומר טוב ומוכשר יותר ככל שהוא נטמע ביישות המכשירית של המכשיר ללא התנגדות .לעומת
זאת ,מעשה המקדש בהציבו עולם אינו מתיר לחומר להיעלם ,אלא לראשונה מאפשר לו להגיח
במיפתחו של עולם המעשה :הסלע מספק תמיכה וזוכה בתנוחה וכך הופך לראשונה לסלע;
המתכות מבריקות ונוצצות ,הצבעים מבזיקים בקרינתם ,הצליל מהדהד בנעימתו ,המילה מגיעה
אל הגדתה .כל אלה מגיחים הודות לכך ,שהמעשה נסוג אל מוצקותה וכובדה של האבן ,אל
חוזקו וגמישותו של העץ ,אל נוקשותה וזוהרה של העופרה ,אל קרינתו והתקדרותו של הצבע,
אל גוון הצליל ואל כוחה של המילה לנקוב בשם.
כינינו בשם 'אדמה' הן את המקום שאליו המעשה נסוג והן את מה שמגיח בנסיגה זו .האדמה
היא ההטמנה-המשיבה-בהגחה 74.האדמה היא קלילות בלתי נלאית וחסרת דחיפות .האדם
ההיסטורי מייסד את השתכנותו בעולם על האדמה ובתוכה .המעשה ,בהציבו עולם ,מעמיד את
האדמה כאן .עלינו להגות בהעמדה-כאן 75במובנה המילולי החמור .המעשה דוחף את האדמה
עצמה אל מיפתחו של עולם ומחזיק אותה במיפתח .המעשה מתיר לאדמה להיות אדמה.
אולם מדוע חייבת אותה העמדה-כאן של האדמה להתרחש באופן כזה שהמעשה נסוג אליה?
מהי האדמה ,שהיא מגיעה אל הלא-מוסתר דווקא בדרך כזו? האבן מעיקה ומפגינה את כובד
משקלה .אולם בזמן שכובד משקלה עומד מולנו ומעיק ,הוא מכשיל בה בעת כל חדירה אל קרבו.
כשאנו מנסים לחדור אל קרבו על ידי ניפוץ הסלע כי אז הסלע לעולם אינו מראה ברסיסיו משהו
פנימי ופתוח .האבן מייד שבה ונסוגה לאחור אל אותה האטימות של המשא המעיק והמוצקות
של רסיסיה .אם ננסה להבין זאת בדרך אחרת ונניח את האבן על משקל ,כי אז לכל היותר
הכפפנו את הכובד לחישובי משקל .אף כי הגדרה זו של האבן מדויקת להפליא ,היא עדיין נותרת
מספר .מכל מקום ,המשא המעיק חמק מאיתנו .הצבע מבזיק ומאיר וכל רצונו הוא להאיר .אם
נפרק אותו למדידות ברורות של תדרים הוא ייעלם .הוא מופיע רק כל עוד הוא נותר ללא חשיפה
וללא הסבר .האדמה אפוא מאפשרת לכל חדירה אל קרבה להתנפץ על חומותיה .היא גורמת לכל
פולשנות חישובית בלבד להפוך למפלה .אפשר שהפולשנות החישובית תעטה תדמית של שליטה
וקידמה בדמותה של האובייקטיביזציה המדעית-טכנולוגית של הטבע ,בכל זאת היא נותרת
השטח של החומר והבאתו ביתר שאת אל פני השטח של החומר .ההעמדה מקדמת לכאן ,אל פני השטח של
החומר ,את מה שמופק ממנו ,קרי את שעלה מעל פני השטח שלו].
73
:herstellendמעמיד-כאן
הוצאת :1960 Reclamהשמעת קול ,דיבור.
das Hervorkommend-Bergende 74
:Herstellen 75ייצור
הוצאת :1960 Reclamבלתי מספיק.
הוצאת :1960 Reclamקורא ומצווה? השוו "הדבר" :המרבע [[ .]Ge-Viertהמעשה קורא ומצווה לאדמה
להיות אדמה]
הוצאת :1960 Reclamאירוע -שייכות.
21
ֱרה 76רק היכן שמשגיחים עליה
אוזלת יד של הרצייה .האדמה מופיעה כפי שהיא במיפתח ֶנע ָ
ונוצרים אותה כלא נגישה בעיקרון ,והיכן שהיא נרתעת מפני כל פיתוח של נגישות ,כלומר
מתמידה בהסתגרותה .כל הדברים של האדמה ,האדמה עצמה בכוליותה ,מתפזרים וזורמים
בתואם הדדי .אולם התפזרות זו אינה מחיקה .כאן זורם שטף ההדרה שנטוע בתוך עצמו.
ההדרה נוטלת כל שורר-בהווייתו ותוחמת אותו בתוך שררת-הווייתו .בכל אחד מהדברים
המסתגרים טמונה אפוא אי-התוודעות עצמית זהה .האדמה מסתגרת בעיקרון .העמדת האדמה
כאן פירושה :הכנסתה אל המיפתח כמסתגרת.
בנסיגתו חזרה אל האדמה ,המעשה משלים את המשימה של העמדת האדמה כאן .מכל
מקום ,הסתגרותה של האדמה אינה היתקעות נוקשה אחידה ,אלא הולכת ומתפתחת לשפע
הפסל משתמש אפוא באבן בדומה לבנאי ,שאף הוא מטפל בה על
בלתי נדלה של אופנים פשוטיםָ .
הפסל אינו מכלה את האבן .במובן מסוים זה קורה רק במקרה שהמעשה אינו
פי דרכו .אולם ָ
עולה יפה .לאמיתו של דבר ,גם הצייר משתמש בחומרי צבע ,אבל בדרך כזו שהצבע אינו מתכלה
אלא בראש ובראשונה מבזיק בקרינתו .לאמיתו של דבר ,גם המשורר משתמש במילה ,אך לא
כמו הדוברים והכותבים הרגילים שנאלצים לכלות את המילים ,אלא כך שלראשונה המילה
הופכת באמת למילה ,ונותרת מילה.
בכל מקום במעשה לא שורה-כהווייתו שמץ של חומר גלם .אף ספק הוא אם בקביעת טבעו של
המכשיר קלענו לטבעם המכשירי של מרכיביו בעזרת אפיונם כחומר.
הצבת עולם והעמדה-כאן של האדמה הם שני מאפיינים מהותיים ביישותו המעשית של
המעשה .אולם הם שותפים באחדות של היישות המעשית .נבקש אחר האחדות הזו כאשר
נקדיש מחשבה לעמידתו-בתוך-עצמו של המעשה ,ובניסיון לומר את התנוחה הנחושה והמלוכדת
של ההישענות העצמית.
במאפיינים המהותיים שלעיל ,אם כבר קלענו למשהו מחייב ,לאמיתו של דבר הבלטנו במעשה
התרחשות ,וכלל לא תנוחה; כי מהי תנוחה אם לא ניגוד לתנועה? לאמיתו של דבר ,היא אינה
ניגוד המרחיק מעצמו את התנועה ,אלא דווקא כולל אותה בקרבו .רק מה שנע מסוגל לנוח.
בהתאם לאופן התנוחה נקבל את סוג התנועה .בתנועה כשינוי מקום גרידא של גוף ,המנוחה
כמובן אינה אלא מקרה גבול של התנועה .אם תנוחה מכילה את התנועה ,אפשרית תנוחה שהיא
התרכזות עזה של התנועה ,ולפיכך ניעות עליונה ,בתנאי שסוג התנועה תובע תנוחה כזו .מכל
מקום ,כזו היא תנוחתו של המעשה הנטוע בתוך עצמו .נתקרב אפוא אל התנוחה הזו ,אם יעלה
בידינו לתפוס ביישות המעשית את הניעות של ההתרחשות במלוא היקפה .נשאל :במעשה עצמו
מהי הזיקה שמפגינות הצבתו של עולם והעמדה-כאן של האדמה?
העולם הוא הפתיחות – הפותחת את עצמה – של הנתיבים הפעורים לרווחה של ההכרעות
הפשוטות והמהותיות בשליחות שנגזרת על עם היסטורי .האדמה היא הגחתה ללא חופזה של
הסתגרות תמידית ואי לכך הטמנה-בהשבה .במהותם ,עולם ואדמה נבדלים ועם זאת לעולם לא
מנותקים .העולם מייסד את עצמו על האדמה ,והאדמה מזדקרת דרך עולם .אולם הזיקה בין
עולם לאדמה כלל וכלל לא מתנוונת באחדות הריקה של הניגוד החף מכל מעורבות .בהישענותו
על האדמה חותר העולם להתעלות מעליה .בהיפתחו אין העולם סובלני כלפי אף סגירות .אולם
בהיותה הטמנה-בהשבה ,נוטה האדמה בכל פעם להכיל ולהחזיק בקרבה את העולם.
העימות בין עולם ואדמה הוא ריב .אנו מסלפים כמובן בקלות יתרה את טבעו של הריב,
בהחליפנו את טבעו עם המחלוקת והסכסוך ,ללא הבחנה ,ואי לזאת הוא מוכר לנו כהפרעה והרס
:offen gelichtet 76בהיערות מיפתחית ,בנערה פתוח ,בהיערות פתוחה
מהדורה שלישית :1957רק שם? או כאן רק באופן הבנייה.
22
בלבד .מכל מקום ,בריב המהותי הצדדים לריב מרוממים ,כל אחד את האחר ,אל ההתקוממות
העצמית 77של מהותם .אולם ההתקוממות העצמית של המהות לעולם אינה התבצרות במצב
מקרי ,אלא התמסרות לשורשיות הנסתרת של מכורת יישותך .בריב נושא כל צד את הצד השני
ומגביה אותו אל מעבר לעצמו .כך הריב ההולך ומחריף במובהקותו הופך יותר ויותר למה שהוא.
78
ככל שמיוזמתו הריב מפריז בנוקשותו ,כך הצדדים לריב משתחררים ללא פשרות אל האדיקות
של השתייכות הדדית פשוטה .האדמה אינה יכולה לוותר על מיפתח העולם ,אם היא אמורה
להופיע בעצמה כאדמה בהמולה המשוחררת של הסתגרותה .ומנגד ,העולם אינו יכול להינתק
בריחוף מן האדמה ולהימוג אם הוא אמור ,בתור מרחב פתוח ונתיב החולשים על כל שליחות
מהותית ,לייסד עצמו על מסד החלטי.
המעשה מציב עולם ומעמיד את האדמה כאן ובשל כך הוא הדחה לריב הזה .אולם כל זה אינו
מתרחש כדי שבה בעת המעשה יכניע ויפייס בהסכם תפל את הריב ,אלא על מנת שהריב ישאר
ריב .בהציבו עולם ובהעמידו את האדמה כאן מוציא המעשה אל הפועל את הריב הזה .היישות
המעשית של המעשה מתקיימת במריבת הריב בין עולם לאדמה .אחדות המעשה מתחוללת
במריבת הריב ,משום שהריב מגיע לשיאו בפשטותה של האדיקות .מריבת הריב היא התרכזות –
שתמיד מפריזה מעל ומעבר – של ניעות המעשה .לכן ,באדיקותו של הריב טמונה מהותה של
תנוחת המעשה הנח בתוך עצמו.
רק לאור התנוחה הזו של המעשה אנו מסוגלים להבחין במה שפועל במעשה .לפי שעה מדובר
בטענה מרחיקת לכת הטוענת ,כי במעשה הותקנה האמת .באיזו מידה מתרחשת האמת ביישות
המעשית של המעשה ,היינו ,במריבת הריב של עולם ואדמה? מהי אמת?
עד כמה דל ועמום הידע שלנו על מהות האמת מראה הרשלנות שנלוותה לשימוש המופקר
שעשינו במילת יסוד זו .בדרך כלל ,אמת פירושה אמת כזו או אחרת .משמעותה :דבר-מה
אמיתי .ייתכן שזו תובנה שבאה לביטוי בפסוק .אולם אנו קוראים בשם אמיתי לא רק לפסוק
אלא גם לחפצים ,זהב אמיתי להבדיל מזהב מזויף .אמת פירושה כאן משהו כמו זהב אותנטי,
ממשי .לאן חותר כאן הדיבור על הממשי? היש היישותי באמת נחשב בעינינו כממשי .האמיתי
תואם את הממשי ,והממשי הנו באמת .שוב נסגר המעגל.
מה פירושו של "באמת"? האמת היא מהות האמיתי .על מה אנו חושבים כשאנו אומרים
מהות? בדרך כלל נחשב למהותי אותו דבר משותף המוסכם על כל הדברים האמיתיים .המהות
מתקבלת במושג הכללי של מין שמייצג דבר אחד ,שחל באופן שווה על ריבוי .אולם המהות הזו,
שהיא תקפה באופן שווה (המהותיות במובן של )essentiaהיא אך ורק המהות הלא-מהותית.
איפה סוד קיומה של המהות המהותית של דבר-מה? ייתכן והיא נטועה במה שהיש הנו באמת.
המהות האמיתית של עניין נקבעת מתוך יישותו האמיתית ,מתוך האמת של היש העומד על
הפרק .אולם איננו מבקשים כעת אחר אמת המהות ,אלא אחר מהות האמת .צפה ועולה
הסתבכות מוזרה .כלום היא מוזרות בלבד? או שמא אינה אלא פלפול ריקני של שעשוע מושגי?
או שמא – תהום?
אמת פירושה מהותו של האמיתי .אנו הוגים בה תוך כדי היזכרות במילה של היוונים.
– ]Aletheia[ Αληθειαמשמעה אי-מוסתרות היש .אולם ,האם זוהי כבר הגדרה של מהות
:Selbstbehauptung 77אמירת-הן לעצמך ,התעקשות עצמית.
:Innigkeit 78קירבה אמיצה ,דבקות .היידגר ( ,H39עמ' 196מאפיין את האדיקות של הריב כך :הוא
עוצמה עליונה שלה הקיום שעמד במבחן של הריב הקיצוני של היישות ביסודותיה .האדיקות היא עמידה
באומץ (דבקות) ובמבחן – מכווננת של ידע – בסכסוכים החיוניים של יריבות שאחדותה המקורית נשאבת
מהעימות .היידגר שולל את האפיונים הרגילים של האדיקות כתחושה פנימית של התלהבות ,כדרגה גבוהה של
אינטנסיביות ,כאפיון של 'הנפש היפה' ,כטעם לוואי של רגישות חולמנית לא-מעשית.
23
האמת? אי-מוסתרות במקום אמת – האם השינוי הסתמי במילה לא מתחזה לאפיון של העניין
העומד על הפרק? בהחלט ניתקע עם החלפת שמות ,כל עוד לא נדע מה חייב להתרחש כדי שנאלץ
לומר את מהות האמת במילה אי-מוסתרות.
האם לשם כך דרוש חידוש הפילוסופיה היוונית? כלל וכלל לא .חידוש ,אילו היה מתאפשר
העניין הבלתי-אפשרי הזה ,כלל לא היה עוזר לנו; כי ההיסטוריה הנסתרת של הפילוסופיה
היוונית מתקיימת מאז ראשיתה באי-נאמנותה למהות האמת – שהבזיקה והאירה במילה
– ]aletheia[ αληθειαונאלצה לקחת את הידע וההגדה שלה בדבר מהות האמת ולהעתיקם
יותר ויותר לדיון במהות משנית של האמת .בהגותם של היוונים ,וביתר שאת בפילוסופיה שבאה
בעקבותיה ,אין הוגים במהות האמת כ .]aletheia[ αληθεια-לדידה של ההגות ,האי-מוסתרות
היא הדבר הכי מוסתר בקיום היווני ,אך בה בעת משחר ימיה היא שקובעת ומגדירה כל שררה-
בהווייה של השורר-בהווייתו.
מכל מקום ,מדוע שלא נרפה ונסתפק במהות האמת ,שבין כה וכה מוכרת לנו מזה מאות
בשנים? אמת פירושה כיום ,ומזה זמן רב ,התאמה של ההכרה לעניין העומד על הפרק 79.עם זאת,
כדי שההכרה והפסוק שמעצב ומבטא את ההכרה יתאימו לעניין העומד על הפרק ,כדי שעוד לפני
כן העניין עצמו יוכל לחייב את הפסוק ,חייב העניין עצמו להראות את עצמו ככזה .כיצד הוא
אמור להראות את עצמו ,אם הוא עצמו אינו יכול להתבלט מתוך המוסתרות ,אם הוא עצמו אינו
עומד בלא-מוסתר? הפסוק הוא אמיתי על ידי כך שהוא מסתגל למרותו של הלא-מוסתר ,היינו
למרותו של האמיתי .האמת של הפסוק היא תמיד אך ורק הנכונות 80הזו .מושגי האמת
הביקורתיים ,שנקודת המוצא שלהם החל מדקארט היא האמת כוודאות ,אינם אלא גרסאות
להגדרת האמת כנכונּות .מהות האמת המקובלת אצלנו ,נכונות הייצוג ,קמה ונופלת עם האמת
כאי-מוסתרות של היש.
אם כאן וביתר המקרים נבין את האמת כאי-מוסתרות ,לא נחפש מפלט בלבד בתרגום מילולי
יותר של מילה יוונית ,אלא נהרהר במשהו שלא התוודענו אליו ולא הקדשנו לו מחשבה ,והוא
העומד ביסוד מהות האמת במובן של הנכונות – המקובלת עלינו ועל כן שחוקה .לעתים נוח לנו
להודות שכמובן עלינו להתחקות אחר משהו גלוי כדי לאשש ולהבין את הנכונות (האמת) של
היגד .אכן ,אין דרך לעקוף את התנאי המוקדם הזה .כל עוד נדבר ונחשוב בדרך הזו תמיד נבין
את האמת רק כנכונות ,שזקוקה אפוא להנחה נוספת שאנו עצמנו מניחים איכשהו – השד יודע
כיצד ומדוע.
אולם לא אנו מניחים את קדימותה של אי-מוסתרות היש ,אלא אי-מוסתרות היש (היישות)
נישאר משובצים באי-מוסתרות וניגָרר אחריה.
מתיקה אותנו אל מהות כזו ,שבייצוגינו תמיד ָ
איכשהו חייב להיות כבר לא-מוסתר לא רק זה שאליו מסתגלת ההכרה ,אלא בלא-מוסתר כבר
חייבים להתנהל בשלמותם אף כל השדה שבו נעה אותה "הסתגלות למרותו של דבר-מה" ,וכמו
כן זה אשר למענו מתגלה התאמת הפסוק לעניין העומד על הפרק .על אף כל ייצוגינו הנכונים
היינו לא-כלום ,אף לא יכולנו להניח שכבר ישנו משהו גלוי שאליו נסתגל ,אילולא הפקירה
ֱרה 81,שבו נעמד לדידנו כל היישותי ומתוכו הוא נסוג.
אותנו האי-מוסתרות של היש ב ֶנע ָ
:Sache 79דבר ,נושא ,מצב .העניין העומד על הפרק יכול להיות עובדה ,מושג ,ערך או רגש.
Richtigkeit 80
הוצאת :1960 Reclamכלומר ,אירוע-השייכות.
הוצאת :1960 Reclamאם לא תתרחש היערות ,היינו התארעות של שייכות [.]Er-eignen
:das Gelichtete 81התוצר של פעולת ההיערות של המערה
24
אולם כיצד אפשרי הדבר הזה? כיצד מתרחשת האמת כאותה אי-מוסתרות? מכל מקום,
תחילה יש לומר ביתר חדות מהי אותה האי-מוסתרות עצמה.
דברים הנם ,ובני אדם ,מתנות וקורבנות הנם ,חיה וצמח הנם ,מכשיר ומעשה הנם .היש נעמד
ביישות .את היישות חוצה גזירה סמויה שתלויה ועומדת בין האלוהי ללא-אלוהי .עם לא מעט
הקשור ביש אין האדם מסוגל להתמודד .להכרה לא נודע אלא מעט .הדברים המוכרים נותרים
קלושים בעלמא ,ההישגים נותרים לא ודאיים .היש לעולם איננו ,כפי שנדמה בקלות יתרה,
מעשה ידינו או אפילו רק ייצוג שלנו .אם נהרהר בכוליות הזו בבת אחת ,נתפוס ,כך נדמה ,את כל
מה שבכלל הנו ,אף אם נבין אותו באופן גס למדי.
ואף על פי כן :מעבר ליש ,בלי להתרחק ממנו אלא צעד לפניו ,מתרחש עוד משהו אחר .בלב
במערה לאור היש,
ֶ
מערה 82ישנו .כשהוגים
שורה-כהווייתו מקום פתוחֶ .
היישותי בכוליותו ֶ
המערה עצמו
ֶ
המערה יישותי יותר מהיש .לכן ,לב המיפתח הזה אינו מכותר על ידי היש ,אלא לב
ֶ
חג סביב כל היישותי ,כמו הַאין שאנו בקושי מכירים.
מערה
ֱרה של מערה זה 83ומתבלט מתוכו .רק ֶ
היש כיש אינו יכול להיות אלא אם הוא נעמד ב ֶנע ָ
זה מעניק ומבטיח לנו בני האדם ַמעבר אל היש ,השונה מהיש שאנו עצמנו הנם ,ונגישות ליש,
למערה הזה ,היש לא-מוסתר בשיעורים מוגדרים ומשתנים.
ֶ
שהוא היש שאנו עצמנו הנם .הודות
ֱרה .כל יש באשר
מכל מקום ,היש אינו יכול להיות אפילו מוסתר אלא במרחב התמרון של ה ֶנע ָ
הוא ,שנקרה על דרכינו ומתקיל אותנו ,דבק ביריבות המוזרה הזו של השררה-בהווייה הודות
לנסיגתו התמידית במקביל אל מוסתרות .המערה שבו נעמד היש ,הוא עצמו בה בעת ֶהס ֶתר.
אולם ֶהסתר שולט בקרב היש בצורה כפולה.
היש מתסכל אותנו 84,למעט הדבר האחד שהוא לכאורה הפעוט ביותר ,שאותו כמעט בטוח לא
נחמיץ ,במקרה שכל שנוכל לומר על היש הוא שהוא הנו .ההסתר כתסכול 85איננו אך ורק הגבול
ֱרה .אולם הסתר הוא בה בעת ,אם כי בדרך
הנוכחי של ההכרה ,אלא ראשית ההיערות של ה ֶנע ָ
ֱרה .יש אחד נדחף לפני יש אחר ,אחד מחפה על השני ,אחר מעיב על השני,
אחרת ,בתוככי ה ֶנע ָ
מעטים חוסמים רבים ,יחידים מכחישים את הכול .כאן ,ההסתרה אינה התסכול הפשוט ההוא
אלא :היש מופיע ,אך מעמיד פנים שהוא אחר ממה שהוא.
ההסתרה הזו היא הסוואה 86.אם יש אחד לא היה מסווה יש אחר ,לא היינו מחטיאים את
היש או משחיתים את זמננו עליו ,לא היינו תועים וסוטים מן הדרך ,וככלות הכול ,לעולם לא
היינו טועים בהערכת כוחנו .העובדה כי היש כתדמית 87מסוגל להוליך שולל היא התנאי לכך
שאנו עלולים לשגות ,ולא להפך.
מהדורה שלישית :1957אירוע-שייכות.
:Lichtung 82קרחת-יער .מיפתח שממנו מקרין הכול ,שחובק את הכול בלי להקרין על הכול .במובן הזה הכול
איננו הכול שכן אינו חובק את המיפתח ,אבל המיפתח גם אינו החור או החסר שמזין את הכול ואינו גם
העודפות שלו.
:das Gelichtete dieser Lichtung 83תוצר ההיערות של המערה ,המזוכך של ההזדככות.
:versagt sich uns 84מעלה על שרטון ,נשמט ,מרפה ,חומק ,נבצר ,מאכזב
:Versagen 85הישמטות ,רפיון ,אכזבה ,נבצרות ,התחמקות ,ליקוי ,כישלון
:Verstellen 86חסימה ,הטעיה ,העמדת-פנים ,תחפושת ,מסווה.
:Schein 87מראית עין .בהרצאותיו בשנים 1935-36היידגר דן לא פעם בהבחנה בין היישות לתדמית (מראית
העין) ,ראה ,Heidegger, Einführung in die Metaphysikעמ' .75-88הוא מציג שלושה מובנים של
תדמית :א .הארה שמבזיקה ומאירה ,ב .אשלייה ,ג .תופעה ,מראה עיניים ,שהוא מראית עין במובן מילולי
25
ההסתר יכול להיות תסכול או הסוואה בלבד .לעולם אין בידינו ודאות האם הוא זה או שמא
המערה,
ֶ
זה .ההסתרה מסתירה ומסווה את עצמה .זה אומר :המקום הפתוח בלב היישותי,
לעולם אינו במה נוקשה עם מסך מורם תמיד ,שעליה מתנהלת ההצגה של היש .ליתר דיוק,
ההיערות אינה מתרחשת אלא כאותה הסתרה כפולה .אי-מוסתרות של היש – לעולם אינה מצב
מצוי בלבד אלא התרחשות [ .]Geschehnisאי-מוסתרות (אמת) היא לא תכונה של חפצים לפי
ההיגיון היישותי ,ואף לא תכונה של הפסוקים.
המערה נודדת
ֶ
במעגל הסמוך ליש אנו חשים בבית .היש מוכר ,אמין ,כשר 88.בכל זאת ,דרך
הסתרה תמידית בדמותם הכפולה של התסכול וההסוואה .הכשר ביסודו אינו כשר; הוא לא-
כשר 89.מהות האמת ,היינו מהות האי-מוסתרות ,נשלטת על ידי סירוב 90.אף על פי כן ,הסירוב
הזה אינו פגם או טעות ,כאילו האמת מתגנדרת באי-מוסתרות שהשילה מעצמה את המוסתר.
אם הייתה מוכשרת לכך ,היא לא הייתה עוד היא עצמה .אל מהות האמת בתור האי-מוסתרות
שייך הסירוב הזה בדמותה של ההסתרה הכפולה .האמת היא במהותה אי-אמת .כך עלינו לומר
כמערה נכלל הסירוב באופן של
ֶ
זאת כדי לסמן בחריפות מתמיהה אולי ,שבאי-מוסתרות
ההסתרה .לעומת זאת ,הפסוק :מהות האמת היא האי-אמת ,אינו אמור לומר שהאמת היא
ביסודה שקרית .ובאותה המידה ,אין משמעות הפסוק כי האמת לעולם אינה זהה לעצמה ,ואף
לא ,כי בייצוג הדיאלקטי היא תמיד גם הניגוד שלה.
האמת שורה-כהווייתה כפי שהיא בעצמה ,בתנאי שהסירוב המסתיר כתסכול מקצה
מערה את
מערה ,ועם זאת בתור הסוואה מקצה לכל ֶ
לראשונה את המכורה הקבועה לכל ֶ
החריפות הבלתי מתפשרת של ההטעייה .הסירוב המסתיר אמור לציין במהות האמת את
היריבות המפותלת המתקיימת במהות האמת בין מערה להסתר .זהו העימות בריב המקורי.
מהות האמת היא בתוך עצמה הריב הבראשיתי שבו רבים על לב המיפתח ,שבתוכו נעמד היש
ומתוכו היש נסוג חזרה אל עצמו.
וחיובי .הן ההבזק המאיר והן האשלייה מופיעים כמראה עיניים :ההבזק כמראה עיניים שמכיל תובנה או
הארה ,בעוד האשלייה כמראית עין שאינה מקיימת את הבטחתה .שם ,עמ' .76
היש הוא סימולקרום מפאת ההסתרה הפועלת בדרך של ההישמטות הנבצרות וההסוואה .הטעיה
האונטולוגית שמובנית באופני המופע של היש היא התנאי האונטולוגי-אפיסטמולוגי לטעות האפיסטמית.
התנאי מיוסד ביש וביישותו ולא בסובייקט טרנסצנדנטלי .ראה גם דלז מאמר על סימולקרום ( .)1965היידגר
ממקם מאחורי התנאי הטרנסצדנטלי מארג של יישות ואמת .האמת אינה קשורה לדברים או לפסוקים ,לא
לאונטלוגיה של הישים ולא לסמנטיקה של הפסוקים .האמת היא אירוע בשפה ,בין בזכות המחשבה,
האמנות ,הפוליטי ,או בעצם כל מפתח שמספק אירוע של אמת.
מהדורה ראשונה :1950אירוע-שייכות.
:Geheuer 88רגיל.
:un-geheuer 89מצמרר ,אימתני ,זוועתי .ההבחנה בין ( geheuerחש בנוח ,מבהיל) לבין ( ungeheuerמפלצתי,
זוועתי ,אימתני) מקבילה להבחנה המפורסמת יותר בין ( heimlichביתי ,סודי) לבין ( unheimlichלא-ביתי,
מעורר יראה ,אימתני) .למושג unheimlichתפקיד מרכזי בזיקה אל מושגי האימה ,המוות והמצפון בספר
יישות וזמן והיידגר חוזר אליו בשנת 1935בהרצאה מבוא למטאפיזיקה(פרויד הקדים אותו ופרסם מאמר
מפורסם בשם das Unheimlichבשנת .)1919ראוי לציין שכבר לשתי המילים החיוביות שמבטאות תחושה
נוחה של ביתיות יש שימוש סותר שבו הן מבטאות תחושה של אי-נוחות ואי-ביתיות.
Verweigerung 90
מהדורת :1960 Reclamאירוע-שייכות.
26
המיפתח הזה מתרחש בלב היישותי .המיפתח מראה מאפיין עיקרי שכבר הוזכר .במיפתח
למערה ,האדמה
ֶ
נוטלים חלק עולם אחד והאדמה .אולם העולם אינו פשוט המיפתח התואם
אינה ההסגר התואם להסתר .ליתר דיוק ,העולם הוא היערּות של מסלולי ההוראות העיקריות
שלהן נענית כל הכרעה .אולם כל הכרעה נשענת על משהו שלא הובס ,משהו נסתר ,מטעה ,שכן
אחרת היא לעולם לא תהיה הכרעה .האדמה אינה פשוט ההסגר ,אלא היא מה שמפציע
כמסתגר .בהתאם לטבעם ,עולם ואדמה ,כל אחד ואחד בתוך עצמו ,מסוכסכים ואוהבי ריב
מערה והסתר.
ומדון .רק בתור כאלה הם פוסעים אל הריב של ֶ
האדמה מזדקרת דרך העולם בלבד ,העולם מייסד את עצמו רק על האדמה ,בתנאי שהאמת
מערה והסתר .אולם ,כיצד מתרחשת אמת? אנו עונים :היא
מתרחשת כריב הבראשיתי בין ֶ
מתרחשת באופנים עיקריים מעטים .אופן אחד כזה שבו מתרחשת אמת הוא ביישות המעשית
של המעשה .המעשה המציב עולם ומעמיד כאן את האדמה הוא מריבת הריב בו רבים על האי-
מוסתרות של היישותי בכוליותו ,על האמת.
האמת מתרחשת בעמידתו של המקדש .אין פירוש הדבר שמגולם ומוצג כאן משהו בצורה
נכונה ,אלא היישותי בכוליותו מובא אל האי-מוסתרות ומוחזק בתוכה .במקורו" ,להחזיק"
[ ]haltenמשמעו להשגיח [ .]hütenבציור של ואן גוך מתרחשת האמת .אין זה אומר שכאן
מציירים במדויק העתק של משהו מצוי ,אלא תוך כדי התגלות היישות המכשירית של כלי
הנעליים ,היישותי בכוליותו – עולם ואדמה במשחק תמרוניהם – מפלס דרך אל האי-מוסתרות.
במעשה האמנות אפוא פועלת האמת ,ולא רק משהו אמיתי .התמונה שמראה את נעלי
האיכרים ,השיר שאומר את הבאר הרומאית ,אינם מעידים רק על היש הפרטי הזה כפי שהוא,
אם הם בכלל מעידים אי-פעם ,אלא הם מאפשרים לאי-מוסתרות כפי שהיא להתרחש בזיקה
אל היישותי בכוליותו .ככל שהנעליים מפציעות במהותן ביתר פשטות וחיוניות ,ככל שהבאר
מפציעה במהותה בטוהר נטול קישוטים ,כך באופן מיידי ושובה לב כל היישותי נעשה יחד איתם
יישותי יותר .בצורה כזו ֶנ ֱערתה היישות המסתתרת .ההיערות 91שזהו טבעה מטמיעה את
ֹֹורה-
תדמיתה במעשה .התדמית שהוטמעה במעשה הנה היפה .יופי הוא אופן שבו האמת ש ָ
92
כהווייתה כאי-מוסתרות.
מבחינות מסוימות מובנת כעת מהות האמת באופן ברור יותר .אי לזאת ,ייתכן והתבהר מה
פועל במעשה האמנות .אולם היישות המעשית של המעשה ,שכעת גלויה לעין ,שותקת עדיין לגבי
ממשותו הסמוכה הפולשנית של המעשה ,היינו לגבי המידה הדברית במעשה .נדמה אפילו
שמרוב חתירה מוגזמת לתפוס ככל האפשר באופן טהור את עמידתו-בתוך-עצמו של המעשה
עצמו ,התעלמנו לגמרי מכך שהמעשה הוא תמיד מעשה ,וזה רוצה לומר ,שהוא נעשה .אם משהו
מייחד את המעשה כמעשה ,אין ספק שזה חל על היות המעשה יצירה 93.גם המידה הדברית
מהדורת :1960 Reclamאין תשובה ,כי השאלה נותרת :מהו הדבר הזה שמתרחש באופנים מסוימים?
מהדורת :1960 Reclamאירוע-שייכות.
: Licht 91האור ,הבהיקות ,הזַּכּות.
92ראה דיון בהגדרות מסורתיות של היפה בהרצאה משנת ,1936-37היידגר ,ניטשה ,Iעמ' ??.
:Geschaffensein des Werkes 93היישות היצירתית של המעשה .יצירה במובן תוצר של מלאכת היצירה.
מדובר אפוא בהיותו של המעשה תוצר של פעולה יצירתית .ההיות-יצירה של המעשה במובן שהמעשה נוצר
בעבודה יוצרת-יצרנית; במלאכת היצירה נוצרת יצירה כתוצא של פעולה יצרנית-יוצרת' .יצירה' כפעולה
המניבה תוצר .המעשה הוא תוצר של פעולת יצירה יצרנית-יוצרת ובמובן הזה הוא יצירה מיוצרת .היותו
'יצירה' במובן של תוצר של עבודה יוצרת-יצרנית-יצירתית .הדגש הוא על יישותו של המעשה כיצירה
המיוצרת באופן יצרני-יצירתי .למילה schaffenמובן של בריאה וגם מובן של מלאכת כפיים ,של עבודה.
27
מתמקמת במעשה האמנות בתנאי שהמעשה מיוצר 94ושלמלאכת-היצירה 95נחוץ ָתוֶך שמתוכו
ובתוכו היא יוצרת .זה אינו מוטל בספק .אולם ,עם זאת נותרת השאלה :כיצד היישות
היצירתית 96נוטלת חלק במעשה האמנות? אפשר להבהיר סוגיה זו רק אם נברר שני דברים:
.1מהי המשמעות כאן של הישות היצירתית 97ושל מלאכת-היצירה ,להבדיל מההכנה
99
היצרנית 98ומהישות היצרנית?
.2מהי מהותו 100הפנימית ביותר של המעשה עצמו ,שהיא בלבד מאפשרת להבין באיזו
מידה היישות היצירתית נוטלת חלק במהות ,ועד כמה היישות היצירתית קובעת את
היישות המעשית של המעשה?
כאן אנו הוגים במלאכת-היצירה 101תמיד בזיקה אל המעשה .במהות המעשה כלולה
התרחשות האמת .את טבעה של מלאכת-היצירה נקבע מלכתחילה לאור זיקתה אל מהות האמת
כאי-מוסתרות של היש .רק הבהרה מקורית יותר של מהות האמת תאפשר להאיר את
השתייכותה של היישות היצירתית אל המעשה .השאלה על אודות האמת ומהותה שבה וחוזרת.
עלינו לשוב ולשאול אותה ,אם הפסוק הטוען שהאמת פועלת במעשה אינו אמור להישאר
הצהרה גרידא.
כעת עלינו לשאול תחילה באופן מהותי יותר :עד כמה מכילה מהות האמת משיכה אל משהו
כמו מעשה? מה מיוחד בטבעה של האמת שמאפשר לה ,או בתנאים מסוימים אפילו מחייב
אותה ,להיות מותקנת במעשה ,על מנת שתוכל להיות אמת? את התקנת-האמת-במעשה קבענו,
מכל מקום ,כמהותה של האמנות .לכן נוסח השאלה שזה עתה נשאלה הוא:
מהי האמת אם היא מסוגלת או אף חייבת להתרחש כאמנות? באיזו מידה ישנה אמנות?
האמת והאמנות
מקורם של מעשה האמנות והאמן הוא האמנות .המקור הוא מוצא המהות ,שבקרבה שורה-
כהווייתה יישותו של יש .מהי האמנות? אנו מחפשים את מהותה במעשה הממשי .ממשותו של
הדגש של היידגר הוא על ההיבט במעשה האמנות כתוצר של עבודה יוצרת ,גם יצרנית וגם יצירתית ,במובן
של מלאכת יצירה שפועלת באדמה ומפיקה עולם .במילים אחרות ,מלאכה שפועלת על הממד של האדמה
(הצבע ,הצליל ,המילה ,האבן) לקראת הזדקרותו אל עולם.
:geschaffen 94נוצר במלאכת-היצירה .היצירה היא יצרנית-יוצרת -.במסגרת המובן היצרני מתמקם המובן
של היצירתי .היינו' ,יצירה' כתוצר של עבודה יוצרת ,תוצר המיוצר בעבודה יוצרת-יצרנית ,קרי מיוצר
כמעשה אמנות.
:das Schaffen 95ראה הערה ?? לעיל.
:Geschaffensein 96ההיות-יצירה ,היישות היצירתית במובן היצרני-היוצר.
:Geschaffensein 97ההיות-יצירה
Verfertigen 98
:Angefertigtsein 99ההיות-עיבוד-יצרני .היות תוצר של עיבוד יצרני.
:Wesen 100מהות אינה מספקת עוד תשובה לשאלה 'מהו דבר?' ,אלא פונה אל האופן בו המעשה מתמקם
כמעשה ,פועל את פעולתו כעבודת יצירה [כהפקה יוצרת] שמעלה אל פני השטח את יישותו של יש ובה בעת
את האמת שבהיערותה היש זוכה לעוצמתו להקרין אמת זו.
101
:das Schaffenמלאכת היצירה
28
המעשה נקבעה מתוך מה שפועל במעשה ,מתוך התרחשות האמת .אנו הוגים במאורע זה בתור
מריבת הריב בין עולם לאדמה .בניעות המרוכזת של המריבה הזו שורה-כהווייתה התנוחה .כאן
המסד לתנוחתו-בתוך-עצמו של המעשה.
מאורע האמת פועל במעשה .אולם ,מה שפועל בדרך כזו ,הרי הוא ישנו במעשה .לכן כאן כבר
מניחים מראש ,כי המעשה הממשי הוא התמיכה התומכת בהתרחשות ההיא .מייד טורדת אותנו
שוב השאלה באשר למידה הדברית של המעשה המצוי לפנינו .סוף סוף אפוא מתברר דבר אחד:
נוכל להתחקות אחר עמידתו-בתוך-עצמו של המעשה ככל שנרצה ,בכל מקרה נחטיא את
ממשותו ,כל עוד לא נשכיל להתייחס למעשה כאל משהו שנעשה .להתייחס אליו כך – זה הכי
ֶעשה [ .]Gewirkteהמידה המעשית של
מתבקש; כי במילה מעשה [ ]Werkאנו שומעים את הנ ָ
המעשה מתקיימת בהיותו יצירה 102בידי האמן .אפשר ונשתומם על כך שרק כעת מוזכר אפיון זה
של המעשה – אשר מתבקש מאליו ומבהיר את הכול.
אולם ,היישות היצירתית של המעשה 103ניתנת להבנה ,ככל הנראה ,רק לאור ההליך של
מלאכת-היצירה .לאור המגבלות ניאלץ אפוא להתעמק ככלות הכול בפעילותו של האמן ,כדי לא
'לפספס' את מקורו של מעשה האמנות .מתברר כי הניסיון להגדיר את היישות המעשית של
המעשה לגמרי מתוך המעשה עצמו – מיועד לכישלון.
אם נתרחק כעת מן המעשה ונעקוב אחר טבעה של מלאכת-היצירה ,נרצה אפוא לזכור את
שנאמר בהתחלה לגבי תמונת נעלי האיכרים ,ובהמשך לגבי המקדש היווני.
אנו הוגים במלאכת-היצירה כהפקה 104.אולם ,אף הכנת מכשיר בעיבוד יצרני היא הפקה.
מלאכת הכפיים [האּומנות] 105,משחק מוזר של השפה ,כמובן אינה יוצרת מעשי אמנות ,גם לא
אפילו אם נרומם כפי שהכרחי את המוצר האּומנותי מעל לסחורה התעשייתית .מה עושה את
ההבדל בין ההפקה כמלאכת-יצירה 106להפקה בבחינת הכנה בעיבוד יצרני? 107ככל שקל להבחין
באופן מילולי בין יצירת [ ]Schaffenמעשים לבין הכנת מכשירים בעיבוד יצרני
[ ,]Anfertigungכך קשה להתחקות אחר כל אחד משני אופני ההפקה במאפייניו המהותיים.
בעקבות רושם ראשוני נגלה התנהגות זהה בפעילותם של הקדר והפסל ,של הנגר והצייר .יצירת
המעשה 108דורשת מצדה את העשייה האּומנותית .האמנים הגדולים מעניקים הערכה מ ַרּבית
לכישורים האּומנותיים [של מלאכת הכפיים] .הם ראשונים לתבוע את טיפוחם הקפדני מתוך
שליטה מלאה .לפני כולם הם פורצים דרכים חדשות בחידוש פניה של ההכשרה האּומנותית.
לעתים די קרובות צוינה העובדה ,שהיוונים ,שהיו בקיאים לא מעט במעשי האמנות ,השתמשו
Geschaffensein 102
103היות המעשה יצירה [שנוצרה].
מהדורת :1960 Reclamמה אומר 'ישות מעשית' [ :Werkseinהיות-מעשה]? רב-משמעי.
:Hervorbringen 104העלאה-אל-פני-השטח.
:Handwerk 105המשמעות המילולית היא 'מעשה ידיים' .המובן הרגיל הוא 'מלאכה' או 'אּומנות'.
Schaffen 106
Anfertigung 107
das Werkschaffen 108
29
במילה זהה 109]techne[ ηετνηעבור האּומנות [מלאכת הכפיים] ועבור האמנות ,ולאּומן
110
ולאמן הם נתנו שם זהה – .]technites[ ηετνιηης
לכן דומה שראוי לקבוע את טבעה של מלאכת-היצירה מן הצד האּומנותי .אולם אזכורה של
הפרקטיקה הלשונית של היוונים ,המציינת את התנסותם בעניין ,מאלץ אותנו להקדיש לכך
מחשבה .אזכור הנוהג היווני להורות בעזרת מילה זהה ]techne[ ηετνηעל האּומנות [מלאכת
הכפיים] והאמנות ,שגרתי ומאיר עיניים ככל שיהיה ,נותר על כל פנים עקום ושטחי; כי המילה
]techne[ ηετνηאין פירושה אּומנות [מלאכת כפיים] וגם לא אמנות ,ובהחלט לא הטכנולוגי
במובן העכשווי – וכלל וכלל אין היא מעידה לעולם על סוג של הישג מעשי.
ליתר דיוק ,המילה ]techne[ ηετνηמציינת סוג של ידע .ידע פירושו :נרָאה זה מכבר ,במובן
הרחב של לראות ,האומר :קליטת השורר-בהווייתו ככזה .לדידה של ההגות היוונית ,מהות הידע
נטועה ב ,]aletheia[ άληθεια-כלומר בחשיפת היש .היא נושאת כל התנהגות כלפי היש ותומכת
בה – ומורה לה את הדרך .כידע הצומח בהתנסות היוונית ,ה ]techne[ ηετνη-היא הפקה של
היש ככל שההפקה מעלה את השורר-בהווייתו ככזה קדימה [אל פני השטח] מתוך המוסתרות
בעליל אל האי-מוסתרות של מראהו; ]techne[ ηετνη 111משמעותה לעולם אינה פעילות של
112
עשייה.
האמן הוא ]technites[ ηετνιηηςלא מפני שהוא גם אּומן ,אלא מפני שהן הייצור [העמדה-
כאן] 113של מעשי אמנות והן הייצור [העמדה-כאן] של מכשירים מתרחשים בהעלאה-אל-פני-
השטח ההיא 114,שמלכתחילה מאפשרת ליש לצאת מתוך מראהו ולהגיח אל שררתו-בהווייתו.
מכל מקום ,כל זה מתרחש בלב היישותי המפציע בכוחות עצמו ,היינו בלב ה.]physis[ θσζις-
כינוי האמנות בשם ]techne[ ηετνηאינו כלל נקיטת עמדה לטובת התנסות בפעילות האמן
מנקודת הראות האּומנותית [של מלאכת-הכפיים] .מה שביצירת המעשה נראה כמו עיבוד יצרני
אּומנותי – אופיו שונה .טבעה של מלאכת-היצירה קובע את העיבוד היצרני ,מכוונן אותו עד
היסוד וממשיך להחזיק בו.
מהו חוט המחשבה שאמור להדריך אותנו בהגותנו בטבעה של מלאכת-היצירה ,אם לא זה של
מלאכת-הכפיים [האּומנות]? מה עוד ידריך אותנו אם לא המבט קדימה אל מה שמיועד להיות
מיוצר במלאכת-היצירה ,אל מעשה האמנות? אף על פי שהמעשה אינו הופך לממשי אלא
בהוצאה לפועל של מלאכת-היצירה ,ומציאותו תלויה אפוא בה ,טבעה של מלאכת-היצירה נקבע
על ידי מהות המעשה .אף על פי שהיישות היצירתית של המעשה מקיימת זיקה למלאכת-
היצירה ,בכל זאת הן היישות היצירתית והן מלאכת-היצירה חייבות להיקבע על ידי היישות
המעשית של המעשה .כעת כבר לא נתפלא על כך ,שתחילה דנו באריכות במעשה בלבד ,והיישות
היצירתית 115לא זכתה בתשומת לב אלא לבסוף .אם היותו יצירה כה חיוני למעשה ,כפי שזה
ֶ 109טכנֶה ,טכניקה.
110טכנאי.
: aus der Verborgenheit her eigens in die Unverborgenheit seines Aussehens vor bringt 111המילים
המודגשות מרכיבות את הביטוי her-vor-bringen ausהמציין את פעולת ההפקה []her-vor-bringen
שמבצעת את ההעלאה-אל-פני-השטח בתור העלאה-מתוך קדימה-אל .ההפקה היא תנועה בין שתי מידות
'מטאפיזיות' ללא עומק וללא גובה ,בין המוסתרות (המוטמנות) לאי-מוסתרות (אי-מוטמנות).
Machen 112
Her-stellen 113
:Her-vor-bringen 114הפקה.
115
ההיות [של המעשה] יצירה
31
משתמע מהמילה מעשה [ ,]Werkעלינו לנסות להבין באופן עקרוני יותר את מה שהגדרנו עד כה
116
כישות המעשית של המעשה.
לאור ההגדרה העקרונית של המעשה שהשגנו ,שעל פיה אירוע האמת פועל במעשה ,נוכל
לאפיין את מלאכת-היצירה כמאפשרת הגחה 117במשהו שהופק 118.התהוותו של המעשה כמעשה
היא אופן אחד של התהוות והתרחשות האמת .הכול תלוי במהות האמת .אולם מהי האמת אם
עליה להתרחש בדבר-מה כמו היצירה? 119מאיזו בחינה יש לאמת ,מתוך יסוד מהותה ,נטייה אל
המעשה? האם אפשר להבין זאת לאור מהות האמת כפי שהובהרה עד כה?
האמת היא אי-אמת ,אם נכללת בה זירת המוצא של מה שעוד-לא נחשף (של האי-חשוף) לפי
הגיון ההסתר .באי-מוסתרות כאמת שורה-כהווייתו גם ה"אי" האחר של מכשול 120כפול .האמת
כמות שהיא שורה כהווייתה בעימות בין מערה להסתר כפול .האמת היא הריב הבראשיתי ,בו
רבים כל פעם באופן אחר על המיפתח ,שבו נעמד ובו מתאפק כל מה שמראה את עצמו כיישותי
או חומק כיישותי .בכל עת ובכל דרך שפורץ ומתחולל הריב הזה ,באמצעותו מתפזרים
ומתרחקים הצדדים לריב ,המערה וההסתר .בדרך כזו רבים על המיפתח של זירת הריב/שדה
המריבה .פתיחות המיפתח הזה ,כלומר האמת ,תוכל להיות מה שהיא ,קרי הפתיחות הזו ,רק
אם ,וכל עוד ,היא עצמה מתמסדת במיפתח שלה .לכן ,כל פעם במיפתח הזה חייב להיות יש אחד
שבו הפתיחות קובעת את עמדתה ואוחזת ביציבותה .הפתיחות התופסת חזקה על המיפתח
מחזיקה אותו פתוח ומתחזקת אותו .כאן ובכל מקום אנו הוגים בהתקנה [ ]Setzenובתפיסת
121
חזקה [ ]Besetzenלאור המובן היווני של ,]thesis[ θεζιςשפירושו הצבה באי-מוסתר.
באזכור של התמסדות הפתיחות במיפתח נוגעת ההגות בשדה שכאן עדיין אין בכוחנו לספק
לו פירוש .נעיר רק ,שאם מהותה של אי-מוסתרות היש כלולה באופן כלשהו ביישות עצמה
(השווה יישות וזמן ,סעיף ,)44כי אז מתוך מהותה היישות מאפשרת את התרחשותו של מרחב
השם) ומשלבת אותו [את מרחב התימרּון] ככזה ,שבו מפציע
(המערה של ָ
ֶ
התימרּון של הפתיחות
כל יש לפי דרכו.
אמת אינה מתרחשת אלא בהתמסדותה בריב ובמרחב התימרּון ,אשר נפתחים בזכותה .כיון
והסתר ,נוטל בה חלק מה שנכנה כאן בשם
ֶ
מערה
שהאמת היא היריבות המפותלת של ֶ
התמסדות .אולם האמת אינה נתונה מראש כשלעצמה אי-שם בין הכוכבים ,על מנת לאחר מכן
:Werksein des Werkes 116ההיות -מעשה של המעשה ,קרי היותו של המעשה [כתוצר] מעשה
[כפעולה].
:Hervorgehen 117עולה-מתוך-אל (פני השטח).
:Hervorgebracht 118מובא-מתוך-אל .עבודת היצירה מאפשרת אפוא העלה-מתוך (הגחה)-אל פני השטח,
בתוך מה שהובא-מתוך (הופק)-אל פני השטח.
:Geschaffenen 119היצירה כעבודה מוגמרת ,כלומר התוצר של מלאכת היצירה ,כמעשה שהוכן ושבו עומדת
האמת להתמקם .היצירה לא נוצרת בפעולה של בריאה 'יצירתית' ,יש מאין ,אלא היא תוצר של מלאכת-
היצירה שמאפשרת למשהו נוסף להגיח מתוך מה שגם הוכן .מלאכת היצירה כוללת את מלאכת הכפיים
האומנותית ואת ההגחה של הריב בין אדמה לעולם .היצירה אינה 'בוראת' את הריב אלא מקיימת וממקמת
אותה .אם ביצירה האמת מתקינה את עצמה היא זוכה למעמד של מעשה אמנות.
:Verwehrens 120התנערות ,איסור ,סיכול ,הפרעה ,עיכוב ,חסימה ,נעילה ,פסילה ,התרסה ,התנגדות ,קריאת
תיגר.
121
ההצבה היא גם התקנה באי-מוסתר וגם תפיסת חזקה על המותקן בו.
הוצאת :1960 Reclamראה בעניין את 'ההבדל האונטולוגי' ,השווה "הבדל וזהות" ,עמ' 37ואילך (בתוך:
היישות בדרך ,עמ' .)219-232
31
למצוא בדיעבד קורת-גג כלשהי בקרב היש .זה בלתי אפשרי כבר מהטעם הפשוט ,שרק פתיחות
יערּות של
היש מספקת את האפשרות של מקום כלשהו ושל אתר הגדוש ומלא בישים נוכחים .הה ָ
הפתיחות וההתמסדות במיפתח הולכות יד ביד .הן שתי פניה של המהות האחת של התרחשות
האמת .התרחשות האמת היא היסטורית בשפע של דרכים.
דרך עיקרית אחת שבה מתמסדת האמת ביישותי ,אשר נפתח באמצעותה ,היא התקנתה
העצמית של האמת במעשה .דרך אחרת בה אמת שורה-כהווייתה היא הפעולה המייסדת מדינה.
דרך אחרת נוספת שבה מבזיקה בקרינתה האמת היא קירבתו של הלה ,שבכלל איננו יש ,אלא
הוא היישותי ביותר מבין הישים .דרך אחרת נוספת שבה מיוסדת האמת היא הקורבן המהותי.
דרך אחרת נוספת שבה מתהווה אמת היא השאלה של ההוגה ,אשר בדמותה של הגות היישות
נוקבת בשמה של היישות כראויה לשאלה .לעומת זאת ,המדע הוא לא התרחשות מקורית של
האמת ,אלא כל מדע הוא הרחבה של תחום אמת פתוח זה מכבר ,וזאת באמצעות ההבנה
והביסוס של כל האפשרי וההכרחי שמתגלה כנכון במסגרתו .המדע הוא פילוסופיה אם וכאשר
הוא חורג מעבר לדברים הנכונים אל אמת ,כלומר אל חשיפה מהותית של היש כפי שהוא.
מהות האמת כוללת את ההתמסדות ביש וכך לראשונה הופכת לאמת ,לכן במהות האמת
המשיכה אל המעשה טמונה כאפשרות בולטת של האמת להיות יישותית בלב היישותי עצמו.
מיסוד האמת במעשה הוא הפקה של יש כזה ,שקודם לכן טרם היה ולאחר מכן לא יתהווה
מערה
עוד לעולם .ההפקה מעמידה את היש הזה במיפתח בצורה כזו ,שמה שעומד להיות מופק ֶ
לראשונה את פתיחות המיפתח שאל תוכו הוא מגיח .בכל מקום שההפקה מעלה בעליל את
הפתיחות של היש ,את האמת ,שם המופק הוא מעשה .מלאכת-היצירה היא הפקה מן הסוג הזה.
בהיותה העלאה כזו היא בעצם קבלה ונטילה במסגרת הזיקה אל האי-מוסתרות .לפיכך ,היכן
מתקיימת היישות היצירתית? נבהיר זאת בשני אפיונים עיקריים.
האמת מתמסדת במעשה .האמת שורה-כהווייתה רק כריב בין מערה והסתר ביריבות
המפותלת של עולם ואדמה .כריב בין עולם לאדמה ,האמת חפצה להתמסד במעשה .הריב אינו
אמור להתפוגג ביש המיועד להפקה בעליל ,וגם לא למצוא בו קורת-גג ותו-לא ,אלא דווקא
להיפתח מתוכו .אי לזאת ,היש הזה חייב לשאת בקרבו את המאפיינים העיקריים של הריב.
בריב רבים על אחדותם של עולם ואדמה .בשעה שנפתח עולם ,הוא מציב לאנושות היסטורית את
הברירה בין ניצחון לתבוסה ,בין ברכה לקללה ,בין אדנות לעבדות .בהפצעתו מוציא העולם לאור
היום היסוסים ופריקת עול ,וכך פותח פתח להכרחיות הנסתרת של מידה והחלטיות.
אולם ,העולם נפתח ואי לזאת האדמה מזדקרת .היא מופיעה כתמיכה התומכת בכול ,כספונה
וחתומה בחוק שלה וכמסתגרת ללא הרף .עולם תובע את החלטיותו ומידתו ,והוא מאפשר ליש
לפלס את דרכו אל מיפתח לערוציו [של העולם] .האדמה זוממת ,בתמיכתה המזדקרת ,לשמור
על הסתגרותה ולהפקיד הכול בידי החוק שלה .הריב אינו קרע 122במובן של קריעה לרווחה של
תהום גרידא ,אלא הריב הוא אדיקות המסורה לשותפות ההדדית של הצדדים לריב .הקרע הזה
קורע את היריבים המפותלים לקראת ראשית אחדותם שמכורתה ביסוד מלוכד .הקרע הוא
המערה של היישותי.
ֶ
קרע-יסוד 123.הוא קריעה-לרווחה 124הרושמת את קווי היסוד של הפצעת
הקרע הזה אינו מתיר ליריבים המפותלים להתפרק לרסיסים ,אלא מכניס את היריבות
המפותלת של מידה וגבול אל המיתאר 125המלוכד.
Riß 122
:Grundriß 123שרטוט ,טיוטה ,מיתווה ,קרע במעמקים
:Auf-riß 124תרשים ,תשריט ,קרע-בפני-השטח ,היפערות
:Umriß 125קרע-הקפי
32
האמת כריב אינה מתמסדת ביש העומד להיות מופק אלא בדרך שבה הריב נפתח ביש הזה,
כלומר היש הזה גופו מוכנס אל תוך הקרע .הקרע הוא התנודה המתוחה האחידה של קריעה-
לרווחה 126וקרע-יסוד 127,של קריעה-לגזרים 128ומיתאר 129.האמת מתמסדת ביש ,ואכן כך שהיש
עצמו תופס חזקה על מיפתח האמת .מכל מקום ,תפיסת החזקה הזו יכולה להתרחש רק כך
שהמועמד להפקה ,הקרע ,מפקיד את עצמו בידי המסתגר שמזדקר במיפתח .הקרע חייב לסגת
אל הכובד המפתה של האבן ,אל הנוקשות האילמת של העץ ,אל הלהט האפל של הצבעים.
האדמה משיבה את הקרע חזרה אל קירבה ,ואי לזאת לראשונה הועמד הקרע כאן במיפתח
ובדרך הזו הועמד ,היינו הותקן ,באלמנט שבתור מסתגר ומשגיח מזדקר במיפתח.
הריב ,שהוכנס אל הקרע ועל כן הוחזר אל האדמה ואי לכך קובע ונחתם ,הוא הגשטלט [המראה
החזותי] .היישות היצירתית של המעשה פירושה :היקבעות האמת בגשטלט .הגשטלט הוא
התבנית/ההטמעה 130שבדמותה הקרע נטמע .הקרע שהוטמע הוא הפּוגָה [האפיק] לתדמיתה של
האמת .ראוי להגות במשמעות הנוכחית של גשטלט מתוך ההצבה 131ההיא וההיצב 132ההוא,
שבדמותם המעשה שורה-כהווייתו ,במידה שהוא מציב ומעמיד-כאן את עצמו.
בעת יצירת המעשה חובה להעמיד את הריב ,כקרע ,חזרה אל האדמה ,להבליט ולצרוך את
האדמה עצמה כמסתגרת .אולם ,הצריכה 133הזו אינה מבזבזת את האדמה כחומר [גלם] ולא
מתעללת בה ,אלא משחררת אותה לראשונה אל עצמה .צריכת האדמה היא עשייה שעובדת
איתה ,שאמנם נראית כמו שימוש אּומנותי בחומרים .כאן מקור האשליה כי יצירת המעשה אף
היא פעילות אומנותית [של מלאכת כפיים] .היא לעולם אינה כזו .אולם תמיד קיימת צריכה של
האדמה בעת קיבוע האמת בגשטלט .לעומת זאת ,הכנה של מכשיר בעיבוד יצרני לעולם אינה
גורמת ישירות להתרחשות האמת .היות המכשיר מוכן פירושו היות החומר מעוצב בצורתו ,היינו
הכשרתו לקראת שימוש .היות המכשיר מוכן פירושו שהמכשיר משוחרר מעבר לעצמו לקראת
היבלעותו בשימושיות.
לא כך הם פני הדברים עם היות המעשה יצירה 134.זה מתברר לאור המאפיין השני שנציג כעת.
ההיות-מוכן של המכשיר וההיות-יצירה של המעשה ,שניהם תמימי דעים אחד עם השני בכך
שכל יישותם היא הפקה .אולם בהשוואה לכל הפקה אחרת ,ייחודו של היות המעשה יצירה הוא
בכך ,שגם היותו יצירה מוטבע אל תוך היצירה 135.אולם ,האין זה חל על כל יש מופק הבא לעולם
בדרך כלשהי? כל יש מופק ,אם בכלל ניתנת לו נדוניה כלשהי ,מכל מקום מדובר בהיותו מופק.
בוודאי ,אולם במעשה ,ההיות-יצירה מוטבע בעליל ביצירה כך שההיות-יצירה מזדקר בעליל
Aufriß 126
Grundriß 127
:Durchriß 128חתך חודרני ,היבקעות ,קריעה
Umriß 129
:Gefüge 130הטמעה ,הסדרה ,אכיפה ,איחוי ,גֶפיגֶה
Stellen 131
:Ge-stell 132היצב במובן של מתקן ,למשל ,של הצבת מקדש .עדיין לא במובן שהיידגר נותן למילה 'היצב'
במאמר על הטכניקה .ראה ישות בדרך ,עמ' ??.
Brauchen 133
134
:Geschaffensein des Werkesההיות-יצירה של המעשה ,היישות היצירתית של המעשה.
das Geschaffene 135
33
מתוך היצירה ,מתוך מה שהופק כך .אם אלה הם פני הדברים ,כי אז במעשה עלינו להתוודע
בעליל גם להיות-יצירה.
הגחתו של ההיות-יצירה מתוך המעשה אין פירושה ,שבמעשה אמור לקפוץ לעין שהוא נעשה
בידי אמן גדול .היצירה אינה אמורה להעיד על הישגו של מומחה ,וכתוצאה מכך להרעיף על בעל
ההישגים יוקרה ציבורית .לא החתימה "פלוני עשה" [חתימת שמו של היוצר] אמורה להיוודע
ברבים ,כי אם המעשה אמור להחזיק את העובדה הפשוטה של "זה נעשה" כך שהיא מתנוססת
במיפתח :העובדה כי כאן התרחשה אי-מוסתרות של היש ,והיא הולכת ומתרחשת בתור
התרחשות כזו; העובדה כי מעשה כזה הנו ,ולאו דווקא איננו .אבן-הנגף שהמעשה הנו בתור
המעשה הזה ,ואי-השהייתה של החבטה הסמויה הזו ,מהווים את יציבות תנוחתו האיתנה של
המעשה .היכן שנותרים עלומים האמן ואף התהליך של התהוות המעשה ונסיבותיה ,שם מגיחה
מתוך המעשה החבטה הזו בצורה הטהורה ביותר ,מגיחה "הככות" של ההיות-יצירה.
ובכן ,גם בכל מכשיר זמין הנמצא בשימוש נכללת "הככות" של הכנתו בעיבוד יצרני .אולם
"ככות" זו אינה מתבלטת במכשיר עצמו ,היא מתפוגגת בשימושיות .ככל שהמכשיר שבידינו נוח
יותר לשימוש ,אנו חשים פחות בקיומו ,למשל ,בקיומו של פטיש כזה ,והמכשיר נצמד ביתר
שאת לישותו המכשירית .באופן כללי ,בכל יש מצוי נוכל לשים לב לכך שהוא הנו; אולם ,זה
נרשם רק כדי שיישכח כדרכה של השגרה .אולם מה שגרתי יותר מאשר העובדה כי היש הנו?
לעומת זאת במעשה ,העובדה שהמעשה ככזה הנו ,זהו הדבר הבלתי שגרתי .האירוע של היותו
יצירה 136אינו ממשיך פשוט לרחוש במעשה ,אלא המאורע ,שהמעשה הנו בתור מעשה זה,
המעשה מטילו קדימה ,ותמיד הטילו סביב עצמו .ככל שהמעשה נפתח באופן משמעותי יותר ,כך
זוהרת יותר הייחודיות בעובדה כי הוא הנו ,ולא דווקא איננו .ככל שהחבטה הזו מגיחה באופן
מהותי יותר אל המיפתח ,כך המעשה נעשה תמוה ובודד יותר .בהפקת המעשה טמונה המינחה
הזו של "ככות היותו".
השאלה על אודות ישותו היצירתית של המעשה 137הייתה אמורה לקרב אותנו אל המידה
המעשית במעשה ,ולפיכך אל ממשותו .הישות היצירתית 138התגלתה כהיקבעות הריב בגשטלט
באמצעות הקרע .יתר על כן ההיות-יצירה עצמו מוטבע בעליל במעשה ועומד במיפתח כחבטה
אילמת של "הככות" ההיא .אולם ,אף ממשותו של המעשה אינה באה לידי מיצוי בהיות-יצירה.
לעומת זאת ,המבט המשקיף על טבעה של היישות היצירתית של המעשה 139מכשיר אותנו
לעשיית הצעד שאליו מתנקז כל מה שאמרנו עד כה.
ככל שהמעשה עומד בתוך עצמו בודד יותר ,לאחר שקובע ונחתם בגשטלט ,ככל שכנראה נטש
בצורה חלקה יותר את כל הזיקות אל בני האדם ,כך החבטה ההולמת בנו שמעשה כזה הנו
פוסעת ביתר פשטות אל המיפתח ,כך נפרץ לרווחה באופן מהותי יותר הפתח אל הלא-כשר ,ומה
שהצטייר עד כה ככשר ,משטרו הופל .אולם אין שום דבר אלים באותה חבטה רבת פנים; כי ככל
שהמעשה עצמו נסוג באופן חלק יותר אל הפתיחות של היש ,שאותה הוא פתח בעצמו ,כן הוא
מצעיד אותנו באופן פשוט יותר אל הפתיחות הזו ובה בעת מסיט אותנו מתוך השגרתי .הליכה
בעקבות ההסטה הזו ,פירושה :לחולל תמורה בזיקות הרגילות לעולם ולאדמה ,ומכאן ואילך
להתנזר מכל הפעילויות וההערכות ,מהידיעות והמבטים המקובלים ,כדי לשהות ַּבאמת
המתרחשת במעשה .האיפוק בשהות הזו מאפשר ליצירה להיות לראשונה המעשה שהיא הנה.
136
137
138
139
seines Geschaffenseins
:Geschaffensein des Werkesהיות המעשה יצירה
Geschaffensein
Geschaffensein des Werkes
34
עניין זה :להתיר למעשה להיות מעשה ,נכנה בשם נצירת 140המעשה .בעיני הנצירה מצטייר
לראשונה המעשה ביישותו היצירתית בתור הממשי ,כלומר כעת :בתור השורר-בהווייתו באופן
מעשי.
ככל שמעשה אינו יכול להיות בלי להיות מיוצר ,ככל שבמהותו הוא זקוק ליוצרים ,כך
141
היצירה עצמה אינה יכולה להפוך ליישותית ללא הנוצרים.
אולם ,אם מעשה אינו מאתר את הנוצרים ,אינו מאתר אותם באופן מיידי כך שיתאימו לאמת
המתרחשת במעשה ,אין זה אומר כלל וכלל שגם ללא הנוצרים המעשה יהיה מעשה .אם הוא
אכן מעשה ,הוא ייוותר תמיד בעל זיקה אל הנוצרים ,גם במקרה ודווקא במקרה שהוא עדיין רק
ממתין לנוצרים ,ובציפייה דרוכה מבקש ומשיג את התכנסותם באמת שלו .אפילו השכחה,
שייתכן ואליה נקלע המעשה ,אינה לא כלום; היא עדיין נצירה .היא ניזונה מן המעשה .נצירת
המעשה פירושה :דבקות בפתיחות היש המתרחשת במעשה .אולם ,המסירות של הנצירה היא
ידע .עם זאת ,אין הידע מתקיים בהתוודעות סתמית לדבר-מה ובייצוגו גרידא .מי שבאמת יודע
את היישותי ,יודע מה הוא רוצה בלב היישותי.
מתוך התנסות היסוד של ההגות בספר יישות וזמן אנו הוגים ברצייה שהוזכרה כאן ,שאינה
רק יישום של ידע ואף אינה הכרעה מוקדמת המהווה סוף פסוק לגבי הידע .הידע שנשאר רצייה
והרצייה שנותרת ידע ,הם מעורבותו האקסטטית של האדם האקסיסטני 142באי-מוסתרות של
היישות .הפרת-הסגירות 143שנהגתה בספר יישות וזמן אינה הפעולה ההחלטית של סובייקט,
אלא הוצאת ההיות-שם מחביונו ביש והיפתחותו אל פתיחות היישות .אולם באכסיסטנציה
[בעמידה-בחוץ] אין האדם יוצא תחילה מתוך ממד פנימי אל ממד חיצוני ,אלא מהות
מערה היש .לא
האכסיסטנציה היא הדבקות -שעומדת במבחן -בהתפרסותו החיונית של ֶ
במלאכת-היצירה שהזכרנו קודם לכן ,ואף לא ברצייה שהזכרנו כעת ,חשבנו על הישגיו ויוזמותיו
של סובייקט שמציב עצמו כתכלית וחותר אל עצמו כתכלית.
הרצייה היא הפרת-הסגירות המפוכחת של התעלות עצמית אקסיסטנטית ,אשר מפקירה את
עצמה לפתיחותו של היש כפתיחות שהותקנה במעשה .כך המסירות מתכנסת אל החוק .בתור
ידע נצירת המעשה היא המסירות המפוכחת לאי-כשרותה של האמת שמתרחשת במעשה.
הידע הזה ,אשר כרצייה הופך בן בית בתוך האמת של המעשה ורק כך נשאר ידע ,אינו שולף
את המעשה מתוך עמידתו-בתוך-עצמו ,אינו גורר אותו אל מעגל החוויה הסתמית ואינו מוריד
את המעשה לדרגת ריגוש חווייתי .נצירת המעשה אינה מבודדת את בני האדם בחוויותיהם ,אלא
דוחפת אותם אל השייכות לאמת המתרחשת במעשה ,ומייסדת כך את ההיות-אחד-למען-השני
ואת ההיות-ביחד כעמידה במבחן היסטורית של ההיות-שם בזיקתו אל האי-מוסתרות .ככלות
הכול ,רחוק הידע בסגנון הנצירה מכל בקיאות אנינת טעם באשר לפורמלי 144במעשה ובאשר
לאיכויותיו ולקסמי חינניותו כשלעצמם .הידע ,כראייה שראתה זה מכבר ,הוא החלטה נחושה;
הוא דבקות בריב ,שאותו המעשה הטמיע אל תוך הקרע.
:Bewahrung 140השגחה ,שימור .אפשר לומר כי הנצירה היא שימור אלמנטים של אמת במעשה ,מן השגחה
(לא אלוהית ולא עליונה) על משהו מן האמת במעשה .למילה אמת ( )Wahrheitשורש משותף .wahrהנצירה
היא השגחה על האמת הפועלת במעשה והנוצרים הם משגיחי האמת ומשמריה.
:die Bewahrenden 141המשגיחים ,המשמרים.
:des existierenden Menschen 142האדם העומד-בחוץ ,שהווייתו היא עמידה-בחוץ.
:Ent-schlossenheit 143פתיחת הסגירות .בלי המקף המובן השגור הוא נחישות ,תקיפות ,החלטיות].
144
ראה הערה מאוחרת של היידגר על האינפורמל ,עמ' .??44
35
אופן הנצירה הראויה של המעשת מיוצר בשותפות ומשורטט ,לראשונה ובאופן בלעדי,
באמצעות המעשה עצמו .הנצירה מתרחשת בדרגות ידע שונות כשלכל דרגה טווח השפעה,
התמדה ובהירות שונים .אם מעשי אמנות מוצעים להנאה האמנותית גרידא ,טרם הוכח שבתור
מעשים הם כפופים לנצירה.
ברגע שהחבטה ההיא אל הלא-כשר נלכדה במקובל ובאנינות הטעם ,כבר רוחשת סביב
המעשים חרושת האמנות .אפילו מורשת קפדנית של המעשים ,או ניסיונות מדעיים לשחזורם –
כבר לעולם אינם משיגים את היישות המעשית עצמה ,אלא שמץ זיכרון בלבד .אולם ,אפילו
זיכרון עוד יכול להציע למעשה אתר שמתוכו הוא שותף בעיצוב ההיסטוריה .לעומת זאת,
ממשותו המובהקת ביותר של המעשה מטביעה את חותמה רק במקום שבו המעשה זוכה לנצירה
באמצעות האמת שהמעשה עצמו מחולל.
בקווי היסוד שלה נקבעת ממשותו של המעשה על פי מהותה של היישות המעשית .כעת נוכל
לשוב לשאלה שאיתה פתחנו:מהו דינה של המידה הדברית במעשה שאמורה לערוב לממשותו
הבלתי אמצעית של המעשה? המצב הוא כזה ,שכעת כבר לא נשאל את השאלה על אודות המידה
הדברית במעשה; כי כל עוד נשאל בעניין הזה ,בהחלט נתייחס למעשה מייד ולפני הכול כאל
אובייקט מצוי .בצורה כזו שאלתנו לעולם אינה ממוקדת במעשה ,אלא בנו .בנו ,שבזאת איננו
מאפשרים למעשה להיות מעשה ,אלא מציגים אותו כאובייקט שאמור לעורר בנו כל מיני
מצבים.
אולם במעשה ,כשמתייחסים אליו כאל אובייקט ,מה שמצטיייר לפי הגיונם של מושגי הדבר
המקובלים כמידה הדברית ,הוא בעצם – כאשר ההתנסות באה מתוך המעשה – המידה
האדמתית במעשה .האדמה מזדקרת במעשה הן משום שהמעשה שורה-כהווייתו ככזה שבו
האמת פועלת ,והן משום שהאמת שורה-כהווייתה רק הודות להתמסדותה ביש כלשהו .עם זאת,
באדמה המסתגרת במהותה מוצאת פתיחות המיפתח את התנגדותו המרבית של המיפתח ,ואי
לזאת את האתר לעמדתו היציבה ,שבה מוטל על הגשטלט להתקבע ולהיחתם.
ובכן ,האם היה מיותר אפוא להתעמק בשאלה על אודות המידה הדברית של הדבר? כלל וכלל
לא .אי אפשר אמנם לקבוע את המידה המעשית מתוך המידה הדברית ,ועם זאת אפשר מתוך
הידע על המידה המעשית של המעשה להוביל את השאלה על אודות המידה הדברית של הדבר
אל הנתיב הראוי .אין זה דבר פעוט ,אם נזכור שמכבר הימים מתנפלות צורות המחשבה
המקובלות על המידה הדברית של הדבר ומשליטות פרשנות של היישותי בכוליותו ,שאינה
ערוכה להשגת מהותם של המכשיר והמעשה ,ואף הופכת אותנו לעיוורים כלפי טבעה המקורי של
האמת.
למען ההגדרה של דבריּות הדבר אין די במבט על נשא התכונות ,ואף לא מספיקה ההתבוננות
באחדות הריבוי של הנתון בחושים ,ואף לא ההתבוננות בתבנית-חומר-צורה בייצוגה הנפרד,
שהושאלה מן המידה המכשירית .האופק המכריע והחיוני לפרשנות של המידה הדברית של
הדברים חייב להתמקד בהשתייכותו של הדבר אל האדמה .מכל מקום ,מהות האדמה ,אשר
מתגלה אך ורק בהזדקרותה אל תוך עולם ,ביריבות
ָ
בהסתגרותה ובנשיאתה-בעול ללא דחיפות,
המפותלת של שניהם .ריב זה קּוּבע ונחתם בגשטלט של המעשה החושף אותו לעין כול .מה שנכון
לגבי המכשיר – שבאמצעות המעשה לראשונה התנסינו בעליל במידה המכשירית של המכשיר –
נכון גם למידה הדברית של הדבר .לעולם לא ניתקל ממש במידה הדברית – ובמקרה שכן ,כי אז
רק באופן לא מוגדר – ועל כן נדרשים אנו למעשה .זה מראה באופן לא ישיר ,שביישות המעשית
של המעשה פועל אירוע האמת ,פתיחת הפתח ליש.
אולם לבסוף ,הלא נרצה להשיב :האם אין מנוס מכך ,שהמעשה מצדו ,היינו עוד לפני ולטובת
התהוותו במלאכת-היצירה ,יועמד בזיקה אל הדברים של האדמה ,בזיקה אל הטבע ,אם אכן
הוא אמור להזיז באופן משכנע את המידה הדברית אל המיפתח? הרי אחד ,שהיה עליו לדעת
36
זאת ,אלברכט דירר ,אמר את האימרה המפורסמת" :כי באופן אמיתי תקועה האמנות בטבע ,מי
שביכולתו לקרוע אותה החוצה ,בידיו היא ".קריעה פירושה כאן :לחלץ את הקרע ולחרוט את
הקרע בעט השרטוט על לוח השרטוט 145.אולם מייד נגיב בשאלה הנגדית :כיצד אמור הקרע
להיקרע החוצה ,אם בתור קרע ,וזה אומר ,אם לפני הכול בתור ריב של מידה וחוסר מידה ,הוא
לא הוכנס אל המיפתח באמצעות שרטוט המיתווה היצירתי? בוודאי שבטבע תקועים קרע ,מידה
וגבול ,וגם כושר הפקה שקשור אליהם – האמנות .אולם באותה המידה בוודאי שאותה אמנות
146
בטבע נפתחת רק באמצעות המעשה ,כי במקורה היא תקועה במעשה.
השקידה על ממשותו של המעשה אמורה להכשיר את הקרקע לגילוי האמנות ומהותה במעשה
הממשי .את השאלה על מהות האמנות ,את נתיב הידע אל האמנות – אנו אמורים להעמיד
מחדש על יסוד מוצק .התשובה לשאלה ,כמו כל תשובה ישרה ,היא אך התוצאה הקיצונית בצעד
האחרון בשורה ארוכה של צעדים מדודים בהצגת השאלה .כל תשובה משמרת את כוחה
כתשובה ,כל עוד היא מושרשת בשאילת השאלה.
לדידנו לא רק התבהרה ממשותו של המעשה לאור יישותו המעשית ,אלא בה בעת היא הפכה
לשופעת בהרבה .ביישותו היצירתית של המעשה נוטלים חלק חיוני הן היוצרים והן הנוצרים.
אולם המעשה הוא זה שמאפשר את היוצרים במהותם ,וזקוק מטבעו לנוצרים .אם האמנות היא
מקורו של המעשה ,פירושו שהיא מאפשרת לשותפים העיקריים במעשה ,ליוצרים ולנוצרים,
לזנק מתוך מהותו של המעשה .אולם מהי האמנות עצמה ,שבצדק נכנה אותה בשם מקור?
במעשה פועל אירוע האמת לפי אורחותיו של מעשה .אי לזאת ,נקבעה מראש מהות האמנות
כהתקנת האמת במעשה .מכל מקום ,הגדרה זו היא במודע דו-משמעית .היא אומרת מצד אחד:
אמנות היא קיבוע 147האמת המתמסדת – בגשטלט .זה קורה במלאכת-היצירה כהפקה של אי-
מוסתרות היש 148.אולם התקנה-במעשה פירושה גם :להתניע את היישות המעשית ולהביאה
לידי התרחשות .זה מתרחש כנצירה .לפיכך ,האמנות היא :הנצירה היוצרת של האמת במעשה.
האמנות היא התהוות והתרחשות של האמת .האם האמת מתהווה אפוא מתוך הַאין? בהחלט
כן ,אם בַאין הכוונה היא ללא גרידא של היש 149,ואם תוך כדי כך מוצג היש ַּכיש המצוי הרגיל,
כשבעקבות הימצאותו של המעשה מתברר שהיש הוא רק כביכול היש האמיתי ,ומעמדו מתערער
אפוא .לעולם אין מפענחים את האמת מתוך היש המצוי והרגיל .לאמיתו של דבר ,פתיחת
Reißen heißt hier Herausholen des Risses und den Riß reißen mit der Reißfeder auf dem 145
:Reißbrettבאופן מילולי יותר 'קריעה פירושה הוצאת הקרע וקריעת הקרע באמצעות עט הקריעה על לוח
הקריעה'.
146היידגר אינו מתכחש למבט האסתטי באובייקט אלא חושף סדר בראשיתי בין האמת הטמונה בדבר לבין
האמת של המיפתח ,האלתיאה .ללא אי-מוסתרות בראשיתית אין מקום לחשיפת האמת באובייקט .ללא
יישות שמפציעה כפי שהיא ,אין מבט הרואה דבר באובייקט .המבט האסתטי איננו מתבטל אלא קודמת לו
חשיפה של הממשי שבמעשה ,שבו מותקנת הנראות של המעשה הקונקרטי ובו האמנות הטמינה את יישותה.
במעשה נוצר קרע שממנו נקרעת האמת שלאורה המעשה יכול להופיע כאובייקט של מבט אסתטי .אל לנו
לשכוח שהמבט האסתטי עצמו תחום במיפתח היסטורי מסוים שמופיע כאירוע של אמת בהיסטוריה של
היישות .זהו המיפתח שבו סובייקט מתבונן באובייקט ,שבו מתקיימת הפרדה בין סובייקט ואובייקט במדע
ובאמנות.
:Feststellen 147היקבעות ,השתקעות ,ריתוק.
148הפקה של אי-מוסתרות היש במובן של :העלאה של אי-מוסתרות היש אל פני-השטח.
" :das blosse Nicht des Seienden 149הלא של היש" פירושו כל מה שנשלל מן היש כיש במשפטי שלילה
שצורתן היא' :היש אינו …'.
37
יערות היש מתרחשות רק הודות לכך שהפתיחות – המגיעה ליעדה במושלכות
המיפתח וה ָ
משורטטת כמיתווה.
150
–
כמערה והסתר של היש מתרחשת הודות לכך שהיא מפויטת .במהותה כל אמנות היא
ֶ
האמת
פיוט ,באשר האמנות היא התרת ההתרחשות של התקרבות האמת של היש ככזה .מהות
האמנות – עליה נשענים אחרי ככלות הכול המעשה והאמן – היא התקנתה העצמית של האמת
במעשה .מתוך טבעה הפייטני של האמנות קורה שהאמנות פוערת בלב היישותי מקום פתוח,
שבפתיחותו הכול שונה מאשר בדרך כלל .על סמך המיתווה (שהותקן במעשה) המשרטט את
האי-מוסתרות של היש – הנזרקת לפתחנו – הופך באמצעות המעשה כל הרגיל והמקובל עד כה
לאי-יישותי .האי-יישותי הזה איבד את הכושר להענקת ונצירת היישות כמידה .והנה ,מוזר
הדבר שהמעשה כלל וכלל אינו פועל באמצעות יחסים סיבתיים על היש שהיה מקובל עד כה.
המעשה אינו פועל את השפעתו בדרך של פעולה סיבתית .ההשפעה נטועה בתמורה המתחוללת
במעשה ומשנָה את האי-מוסתרות של היש ,וזה אומר :את היישות.
מכל מקום ,פיוט איננו בדיה מרחפת הבודה את כל העולה על רוחה ,ואף לא התפוגגותם של
מערה ,פורס כאי-מוסתרות
הייצוג והדמיון גרידא במחוזות הלא-ממשי .מה שהפיוט ,כמיתווה ֶ
ומטיל קדימה אל הקרע של הגשטלט ,זהו המיפתח שהפיוט מאפשר את התרחשותו באופן הזה,
שכעת בלב היישותי ,המיפתח בעצם מביא את היש להבזיק בקרינתו ולהדהד בצלילו .המבט
העקרוני על מהות המעשה ועל זיקתו לאירוע האמת של היש מעורר ספק ,שמא ניתן להגות
באופן מספק ,מנקודת ראותם של הדמיון והכוח המדמה ,במהות הפיוט ,כלומר גם בטבעו של
המיתווה.
כעת למדנו על מלוא היקפה של מהות הפיוט ,אבל בלי שנתנסה בעמימותה .נתעכב על מהות
הפיוט כראויה לשאלה שכעת עלינו להקדיש לה מחשבה.
אם במהותה כל אמנות היא פיוט 151,אין מנוס מצמצומם של אמנות הבנייה ,אמנות הציור,
אמנות הצליל לשירה 152.זהו מהלך שרירותי לחלוטין -בוודאי ,כל עוד אנו סבורים שהאמנויות
שהוזכרו הן שלוחות של אמנות השפה ,אם אנו רשאים לאפיין את השירה באמצעות השם הזה,
יערותי
החשוף בקלות לפרשנות מוטעית .אולם השירה היא רק סוג אחד של שרטוט מיתווה ה ָ
:Geworfenheit 150מושג שמתאר את האופן שבו ההיות-שם עומד ביחס לעברו .הוא כבר התמסד בפרקטיקות
הקובעות את התנאים להווייתו .ההיות שם מרותק במושלכות בהתאם למידה שתלויה הן בהתמכרותו
להווה ולפרקטיקות המכשיריות והן ביצירתיותו המשרטטת אפשרויות לעמידה מחוץ לעצמו .העצמי פורץ
את הקבעון שמטילות עליו ידי פרקטיקות העבר וההווה בעזרת הפרקטיקות של העתיד ,של האמת ,כפי שהן
פועלות באמנות ,בשירה ,בפוליטי ,בהגות.
הוצאת :1960 Reclamהראוי לשאלה של 'הפיוט' – כצורך של ההגדה .היחס בין מערה ופיוט הוצג באופן לא
מספק.
הוצאת :1960 Reclamלא מספיק – היחס בין אי-מוסתרות ובין 'יישות'; יישות = נוכחות ,השווה "זמן
ויישות".
הוצאת :1960 Reclamובכן ,אף הסגולי שבאמנות ראוי לשאלה.
Dichtung 151
Poesie 152
38
של האמת ,כלומר של הפיוט במובן הרחב הזה .מכל מקום ,המעשה הלשוני ,הפיוט במובן הצר
יותר 153,יש לו מעמד בולט במכלול האמנויות.
כדי לראות זאת איננו זקוקים אלא למושג הראוי של השפה .מקובל לראות בשפה סוג של
תקשורת .היא משמשת במשא ומתן ובהשגת הסכמה ,ובעיקר בהידברות .אולם השפה אינה רק
ולא בעיקר ביטוי של המסר התקשורתי בצליל או בכתב .ככלות הכול השפה לא רק מעבירה
במילים ובמשפטים את הנגלה והמכוסה כמושאי התכוונות כאלה ,אלא היא מכניסה את היש
כיש בראש וראשונה אל המיפתח .במקום שבו אף שפה אינה שורה-כהווייתה ,כמו ביישותם של
אבן ,צמח וחיה ,שם גם אין פתיחות של היש ,ואי לזאת גם אין פתיחות של הלא-יש ושל הריק.
השפה נוקבת לראשונה בשמו 154של היש ,ואי לזאת נקיבה כזו בשם 155מביאה את היש
לראשונה אל המילה ואל ההופעה .הנקיבה הזו בשם מסמיכה 156את היש מתוך יישותו לקראת
יישותו .הגדה כזו היא שרטוט מיתווה של ההיערות 157,שבה נודעת הדמות שבדמותה היש בא אל
המיפתח .שרטוט מיתווה הוא הטלת הטלה שבדמותה האי-מוסתרות שולחת את עצמה אל היש
כפי שהוא .ההכרזה המשרטטת מיתווה הופכת מייד להסתלקות מכל אנדרלמוסיה רדודה,
שבתוכה היש מתעטף וחומק.
ההגדה המשרטטת מיתווה היא פיוט :הגדת העולם והאדמה ,ההגדה על אודות מרחב
התימרון של ריבם ,ועל כן ההגדה על אודות האתר לכל התקרבות והתרחקות של האלים .הפיוט
הוא ההגדה של אי-מוסתרות היש .כל שפה היא אירוע של ההגדה ההיא ,שבה ַעם זוכה בהפצעתו
ההיסטורית של עולמו ובנצירתה של האדמה כמסתגרת .ההגדה המשרטטת מיתווה היא זו,
שבעת הכנת הניתן-להגדה מביאה לעולם גם את הבלתי-ניתן-להגדה ככזה .בהגדה כזו נטבעים
מראש ל ַעם היסטורי המושגים התוחמים את מהותו ,כלומר את שייכותו אל היסטוריית-העולם.
הפיוט נהגה כאן במובן כה רחב ,ובה בעת באחדות מהותית כה אמיצה עם השפה ועם המילה,
שאין להכריע בסוגיה האם האמנות על כל צורותיה ,מאמנות הבנייה ועד לשירה ,ממצה את
מהותו של הפיוט.
השפה עצמה היא פיוט במובן המהותי .והנה ,מכיון שהשפה היא בכל זאת האירוע ,שבו
בהתאם למקרה הפך היש כיש נגיש לראשונה לאדם ,לכן השירה ,הפיוט במובן הצר יותר ,היא
הפיוט המקורי ביותר במובן המהותי .השפה היא פיוט לא בגלל שהיא השירה הבראשיתית ,אלא
השירה מתחוללת בשפה בגלל שהשפה נוצרת את המהות המקורית של הפיוט .לעומת זאת,
בנייה ועיצוב מתרחשים מאז ומתמיד אך רק במיפתח של ההגדה והנקיבה-בשם .המיפתח שולט
בקרבם ומדריך אותם .לכן הם ממשיכים לתפקד כדרכים ואופנים ייחודיים להתמסדותה של
153הפיוט במובן הצר היא השירה .הפיוט במובן הרחב הוא כל מעשי האמנות שמפייתים מיתווה היערותי
לאמת ,הפותחים פתח למיפתח.
:nennt 154מורה על ,נוקב בשם ,מזכיר ,מכנה ,נותן שם ,מעניק כינוי ,מכנה בשם.
:Nennen 155הוראה ,אזכור.
:ernennt 156מכתיר.
:des Lichten 157הבהיקות ,בהיר ,זך ,צלול ,צח ,קליל.
המערה כפי שהוא ,כי במערה מאותר לראשונה
ֶ
הוצאת :1960 Reclamשרטוט מיתווה [ – ]Entwerfenלא
מיתווה [ ,]Entwurfאלא :שרטוט מיתווה של הקרעים.
הוצאת :1960 Reclamרק כך? או שמא כשליחות .השווה ההיצב [.]das Ge-Stell
39
יערות היש ,שכבר התרחשה
האמת במעשה .כל אחד מהם הוא פעולת פיוט עצמאית במסגרת ה ָ
בשפה בלי לעורר תשומת לב.
האמנות כהתקנת האמת במעשה היא פיוט .יצירת המעשה היא פיוטית ,ולא פחות ממנה
פיוטית גם נצירת המעשה ,אם כי בדרכה שלה; כי מעשה אינו ממשי אלא כמעשה בתנאי
שנתרחק משגרתנו ונתיישב במה שנפתח על ידי המעשה ,כדי שבדרך כזו נביא את מהותנו לידי
עצירה באמת של היש.
מהותה של האמנות היא הפיוט .אולם מהות הפיוט היא תזמון 158האמת .אנו מבינים את
פעולת התזמון בשלושה מובנים :תזמון כהרעפה 159,תזמון כייסוד 160,ותזמון כהתחלה .אולם,
תזמון אינו ממשי אלא בנצירה .לפיכך ,לכל סוג של תזמון מתאים סוג של נצירה .כעת לא נוכל
להעניק נראּות למבנה המהותי של האמנות אלא בקווים ספורים ,ואף זאת רק במידה שהאפיון
הקודם של מהות המעשה יספק רמז ראשוני.
התקנת האמת במעשה פותחת לרווחה את הלא-כשר ומפילה בה בעת את הכשר ואת מה
שנחשב לכזה .האמת שנפתחת במעשה ,לעולם אין להעיד עליה לאור המקובל עד כה או להסיק
אותה ממנו .המקובל עד כה מופרך בממשותו הבלעדית עלי ידי המעשה .אי לזאת ,מה שהאמנות
מתזמנת ,אין בכוחו של הקיים והזמין לאזנו ולתקנו .התזמון הוא הפרזה ,הרעפה.
המיתווה הפייטני של האמת המתייצב כגשטלט במעשה ,הגשמתו לעולם אינה פונה אל הריק
והלא-מוגדר .יתר על כן ,במעשה מוטלת האמת לפתחם של הנוצרים העתידיים לבוא ,כלומר
לפתחה של אנושות היסטורית .אולם הדבר שמוטל לפתחם הוא לעולם אינו תביעה מופרזת
ושרירותית .המיתווה המפייט באופן אמיתי הוא פתיחת המקום ההוא שאליו כבר הושלך
ההיות-שם כהיות-שם היסטורי .המקום הזה הוא האדמה ,ובעבור ַעם היסטורי הוא אדמתו,
היסוד המסתגר ,שעליו הוא [העם] נשען עם כל מה שהוא כבר הנו ,אף אם זה עדיין מוסתר לו.
אולם ,זהו עולמו אשר שולט בזכות זיקתו של ההיות-שם לאי-מוסתרות של היישות .לכן
נאלצים לדלות מתוך היסוד הסגור את כל הנדוניה שניתנה לאדם במיתווה ולהתקינה בעליל על
גבי היסוד הזה .כך לראשונה הוא מיוסד כיסוד נושא ותומך.
כל מלאכת-יצירה היא שאיבה (לדלות את המים מהמעיין) בגלל שהיא דלייה כזו .כמובן,
הסובייקטיביזם המודרני מייד מסלף את האלמנט השאיבתי 161ברוח ההישג הגאוני של
הסובייקט המתפאר ומתהלל .תזמון האמת הוא תזמון לא רק ברוח של הרעפה נדיבה ,אלא הוא
תזמון גם במובן של אותו ייסוד המניח יסודות 162.המיתווה הפייטני יוצא מתוך האין מהבחינה
הזו ,שלעולם הוא אינו נוטל את תשורתו מתוך השגרתי והמקובל עד כה .אף-על-פי-כן ,הוא
לעולם אינו יוצא מתוך האין ,אם מה שהוא הטיל לפתחנו אינו אלא הייעוד המושהה של ההיות-
שם ההיסטורי עצמו.
הוצאת :1960 Reclamמה זה אומר? האם מתרחשת היערות באמצעות השפה או שמא לראשונה ההיערות
שמחוללת שייכות היא המעניקה הגדה והתנזרות מהגדה [ ,]Entsagenולפיכך שפה? שפה וגוף (צליל וכתיב).
הוצאת :1960 Reclamבמובן של המסירות לנוהג [ :Brauchצורך].
:Stiftung 158הקמה ,ייסוד ,כינון ,קרן.
:Schenken 159מתת ,תשורה.
.Gründen 160
:das Schöpferische 161הבריאתי .היצירתי .המובן המודרני של יצירתיות גאונית נשען על המובן התנ"כי של
בריאה יש מאין.
:grund-legenden Gründens 162ייסוד בסיסי.
41
הרעפה וייסוד חובקים בקרבם את המיידיות של מה שאנו מכנים התחלה .אולם המיידיות
הזו של ההתחלה ,סגוליותו של הזינוק מתוך מה שאינו בר-מסירה ,אינם פוסלים אלא כוללים
את העובדה שהכנתה של ההתחלה לוקחת זמן רב ביותר ואינה מורגשת .התחלה אמיתית,
בהיותה זינוק ,היא תמיד זינוק-קדימה 163,שבו כבר זינקנו מעבר לכל מה שעתיד להגיע ,על אף
היותו כמוס .ההתחלה כבר מכילה באופן נסתר את הסוף .כמובן ,להתחלה האמיתית לעולם
אין את האופי הלא-מלוטש של הפרימיטיבי .הפרימיטיבי תמיד נטול עתיד ,מפני שהוא חסר את
הזינוק והמקדמה המרעיפים ,המייסדים .אין ביכולתו לשחרר מאומה מתוכו ,כי הוא אינו מכיל
דבר אחר מלבד הדבר שבו הוא שבוי.
לעומת זאת ,ההתחלה תמיד מכילה את המלאות הלא-מפותחת של הלא-כשר ,כלומר ,של
הריב עם הכשר .כפיוט ,האמנות היא תזמון במובן השלישי ,של הדחה 164לריב של האמת ,היא
תזמון בתור התחלה .בכל פעם שהיישותי בכוליותו תובע בתור היש עצמו את הייסוד בפתיחות,
משיגה האמנות את מהותה ההיסטורית כתזמון .במערב התזמון התרחש לראשונה אצל
היוונים .מה שעתיד להיקרא בשם יישות ,הותקן באופן מכריע במעשה .היישותי בכוליותו,
שנפתח כך ,עבר לאחר מכן המרה אל היש במובן של היצירה שיצר 165אלוהים .זה קרה בימי
הביניים .היש הזה עבר שוב המרה בתחילת העת החדשה ובמהלכה .היש הפך לאובייקט שניתן
לשלוט בו ולעמוד על טיבו באופן חישובי .כל פעם התפרץ עולם חדש ומהותי .כל פעם היה על
פתיחות היש להתמסד ביש עצמו באמצעות קיבוע וחתימת 166האמת בגשטלט .כל פעם התרחשה
אי-מוסתרות של היש .היא מתקינה את עצמה במעשה ,באשר ההתקנה הזו מוציאה לפועל את
האמנות.
תמיד כשמתרחשת אמנות ,קרי כאשר יש התחלה ,נכנסת אל ההיסטוריה חבטה ,מתחילה
היסטוריה ,לראשונה או שוב .היסטוריה אין משמעה כאן סדרה חולפת של מאורעות כלשהם
בזמן ,ויהיו חשובים ככל שיהיו .היסטוריה היא הסטתו של עם אל המשימה המוטלת עליו.
ההסטה היא צעידה אל הנדוניה שלו.
האמנות היא התקנת האמת במעשה .בפסוק הזה מסתתרת דו-משמעות עקרונית ,שעל פיה
האמת היא בה בעת הסובייקט והאובייקט של ההתקנה .אולם כאן סובייקט ואובייקט אינם
שמות הולמים .הם מסכלים את הקדשת המחשבה למהות הדו-משמעית הזו ,משימה שאינה
167
שייכת עוד לדיון הנוכחי .האמנות היא היסטורית ,ובהיותה היסטורית היא הנצירה היצירתית
של האמת במעשה .האמנות מתרחשת כפיוט .הפיוט הוא תזמון בשלושת המובנים של ההרעפה,
הייסוד וההתחלה .האמנות כתזמון היא בעיקרון היסטורית .אין זה אומר רק ,שלאמנות יש
היסטוריה במובן השטחי ,שגם היא מופיעה בתמורות הזמן לצדם של דברים רבים אחרים ותוך
כדי כך משתנה ודועכת – ומציגה למחקר ההיסטורי חזות משתנה .האמנות היא היסטוריה
במובן המהותי ,שהיא מייסדת היסטוריה.
הוצאת ' :1960 Reclamהזינוק' ,השווה בהקשר לכך "זהות והבדל" ,הרצאה על זהות[ .ראו 'משפט הזהות',
בתוך :היישות בדרך ,עמ' ].219-232
:Vorsprung 163מקדמה.
הוצאת :1960 Reclamלאור אירוע-השייכות יש להגות בהתחלה [ ]Anfangכראשית-המצוד [.]An-Fang
:Anstiftung 164הצתה ,הסתה ,המרצה.
:Geschaffenen 165הבריאה שנבראה.
:Fest-stellung 166להעמיד בהדיקות
:schaffende Bewahrung 167נצירה יוצרת-יצירתית .הפעולה של נצירה מכילה את היסוד של מלאכת-
היצירה .שני ההיבטים של האמנות שזורים יחדיו :מלאכת היצירה והנצירה.
41
האמנות מאפשרת לאמת לזנק מתוכה .האמנות ,בתור נצירה מתזמנת ,מזניקה במעשה את
האמת של היש .להזניק משהו ,להעלות בזינוק מתזמן מתוך מכורת המהות ולהביא אל היישות,
168
זה פירושה של המילה מקור.
מקורו של מעשה האמנות ,כלומר בה בעת של היוצרים והנוצרים ,כלומר ,של ההיות-שם
ההיסטורי של עם -הנו האמנות 169.אלה הם פני הדברים מכיוון שהאמנות במהותה היא מקור:
אופן ייחודי שבו האמת נעשית יישותית ,כלומר היסטורית.
שאלנו על אודות מהות האמנות .מדוע שאלנו כך? שאלנו כך כדי שנוכל לשאול באופן מובהק
יותר ,האם בהיות-שם ההיסטורי שלנו האמנות הנה מקור או שמא לאו ,האם ובאלה תנאים
ביכולתה להיות ואף חובה עליה להיות מקור.
שרעפים כאלה אין בכוחם לכפות בכוח את האמנות ואת התהוותה .אולם הידע הזה השקוע
בשרעפים הוא ההכנה הארעית ,ועל כן הבלתי נמנעת ,למען התהוותה של האמנות .רק ידע כזה
מכין ַלמעשה את המרחב ,מכין ליוצרים את הדרך ,מכין לנוצרים את המיקום.
בידע כזה ,שאינו יכול לצמוח אלא באיטיות ,מוכרע האם האמנות יכולה להיות מקור ,ואז
עליה להיות זינוק קדימה ,או שמא היא אמורה להישאר תוספת בלבד ,ואז היא רק משתרכת
כתופעת תרבותית שנעשתה שגורה.
האם בהיות-שם שלנו אנו נמצאים באופן היסטורי על סף המקור [הזינוק הבראשיתי]?
היודעים אנו ,כלומר המכבדים אנו את טבעו של המקור? או שמא בהתייחסותנו לאמנות אנו
נסמכים עוד על ידיעות מלומדות בלבד באשר לעבר שחלף?
ישנו סימן מובהק לברירה הזו של או-או ולהכרעה לגביה .הלדרלין ,המשורר ,שהאתגר של
יצירתו עדיין עומד בפני הגרמנים ,נקב בשמו בשעה שהוא אומר:
ָק ֶשה לֹו ַלּיֹושב ָסמּוך ַל ָמקֹור
לנטֹוש ֶאת ַה ָמקֹום.
[הנדידה,בתוך הלדרלין ,מבחר שירים ,עמ' ,81תרגום :שמעון זנדבנק ,חרגול הוצאה לאור,
]2005
:Ursprung 168זינוק-בראשיתי.
169שמרתי על הסדר הדקדוקי בתרגום המשפט הזה .האוגד מאפשר להפוך אותו :האמנות הנה המקור של
מעשה האמנות.
הוצאת :1960 Reclamאתר השהייה [.]Ortschaft
42
אחרית דבר
ההרהורים דלעיל תוקפים את חידת האמנות ,החידה שהאמנות עצמה הנה .איננו מתיימרים
לפתור את החידה .עומדת בפנינו משימה והיא לראות את החידה.
החל מהתקופה שבה לערך נפתח דיון עצמאי באמנות ובאמנים נקרא השיח הזה שיח
אסתטי .האסתטיקה מתייחסת למעשה האמנות כאובייקט ,כאובייקט של הαίζθηζις-
[ ,]aisthesisשל התפיסה החושית במובן הרחב .כיום קוראים לתפיסה הזו חוויה .הדרך שבה
האדם חווה את האמנות אמורה לספק מפתח להבנת טבעה .החוויה היא המעיין המכריע
שמזין לא רק את ההנאה האמנותית ,אלא באותה המידה גם את מלאכת-היצירה של האמנות.
הכל הוא חוויה .אולם אולי החוויה היא היסוד שבו דועכת האמנות וגוועת .הדעיכה כה
אטית שיידרשו לה מאות שנים.
מדברים על מעשי האמנות 171האלמותיים ועל האמנות כערך נצחי .כך מדברים בשפה ההיא
שאינה מקפידה בכל הדברים המהותיים ,כי היא חוששת שהקפדה פירושה בסופו של דבר:
להגֹות .איזו חרדה כיום גדולה יותר מאשר החרדה מפני ההגות? האם לשיח על מעשי האמנות
האלמותיים והערך הנצחי של האמנות יש תוכן וזכות קיום? או שמא אלה אינן אלא עוד אמירות
שפר נבובות ,בתקופה שהאמנות הגדולה ,כולל מהותה ,הסתלקה מן האדם?
בדין וחשבון על מהות האמנות ,שהוא המקיף ביותר שעומד לרשות המערב ,מאחר שנהגה
מתוך המטאפיזיקה -ב"הרצאות על האסתטיקה" של הגל -כתובים המשפטים שלהלן:
"לדידנו אין עוד האמנות נחשבת לאופן הנעלה ביותר שבו האמת מבטיחה את קיומה".
"אכן ניתן לקוות שהאמנות תתרומם לעוד ועוד גבהים ותגשים את עצמה ,אך צורתה חדלה
מלשמש כצורך עליון של הרוח".
"מבחינת ייעודה העליון נותרת לדידנו האמנות מכל הבחינות האלה דבר שחלף".
172
הוצאת :1960 Reclamהאם האמנות המודרנית נוטשת את הממד החווייתי? או שמא מתחלף רק מה
שנחווה ,כמובן בדרך כזו ,שכעת החוויה נעשית עוד יותר סובייקטיבית מאשר עד כה? הנחווה הוא כעת –
'הממד הטכנולוגי של יצר היצירה' עצמו – אופני העשייה וההמצאה' .אינפורמל' [ללא-צורה] ובהתאם אי-
מוגדרות וריקנות של 'הסמבולי' ,שבעצמו עוד נותר מטאפיזיקה .החוויה של האני בתור 'חברה'[ .היידגר
מתייחס בהערה מאוחרת זו לארט-אינפורמל ,זרם אמנות בצרפת בשנות הארבעים והחמישים שידוע גם
כזרם הטכיזם או בארצות הברית כאבסטרקט לירי].
הוצאת :1960 Reclamאף על פי כן ,הפסוק הזה אינו אומר שהאמנות הגיעה לחלוטין לקצה .זה עלול להיות
המקרה רק אם החוויה תישאר האלמנט בה-הידיעה של האמנות .אולם ,דווקא כל כובד המשקל מונח על
יציאה מתוך החוויה אל ההיות-שם ,וזה הרי אומר :להשיג 'אלמנט' אחר לגמרי בעבור 'התהוות' האמנות.
:Werke 171אפשר היה לתרגם 'יצירות' בהקשר של החוויה המודרנית של יצירתיות גאונית שבאה לידי ביטוי
באובייקטים שמוצגים בתערוכות .האובייקט מצטייר כיצירה גאונית המפגינה את יצירתיותו של האמן (ולא
יצרנית-יצירתית במלאכת היצירה) .הערך האסתטי מאפשר להפוך את היצירה לסחורה בעלת ערך כלכלי
בשוק האמנות.
הוצאת :1960 Reclamהאמנות כאופן של האמת (כאן ,הוודאות של המוחלט).
172ראהG. W. F. Hegel, Vorlesungen über die Ästhetik, Werke 13, Suhrkamp Verlag, Frankfurt :
am Main 1970, p. 141, 142, 25
43
גזר הדין שגוזר הגל במשפטים האלה ,אין לעוקפו על ידי הקביעה ,כי מאז שניתנה בפעם
האחרונה האסתטיקה של הגל בצורת הרצאה באוניברסיטת ברלין ,בחורף של שנת ,1828-1829
נוכחנו לדעת שנוצרו לא מעט מעשי אמנות והתפתחו לא מעט אסכולות אמנותיות חדשות .הגל
לעולם לא רצה לשלול אפשרות כזו .אולם נותרת השאלה :האם האמנות היא עדיין נתיב עיקרי
והכרחי להתרחשותה של האמת החיונית ָל ֱהיות-שם ההיסטורי שלנו ,או שמא האמנות כבר
אינה נתיב כזה? אולם ,אם היא כבר לא ,נותרת השאלה ,מדוע אלה הם פני הדברים .טרם נפלה
ההכרעה באשר לגזר דינו של הגל; כי מאחורי גזר הדין ניצבת ההגות המערבית מאז היוונים,
הגות שנענית לאמת של היש אשר התחוללה זה מכבר .ההכרעה לגבי גזר הדין תיפול ,במקרה
שהיא תיפול ,לאור האמת הזו של היש ותחול על האמת הזו .עד אז נותר גזר הדין בתוקף.
מהטעם הזה בלבד אין מנוס מן השאלה ,האם האמת שנאמרת בגזר הדין היא סוף פסוק ,ומה
יהיה אם אלה הם פני הדברים.
אי אפשר לשאול שאלות כאלה הטורדות אותנו ,לעתים באופן ברור ולעתים באופן עמום
בלבד ,אלא אם נקדיש מחשבה למהות האמנות .ננסה לפסוע צעדים אחדים כשנשאל את
השאלה על אודות מקורו של מעשה האמנות .המשימה היא למקד את המבט באופיו המעשי של
המעשה .לאור מהות האמת אנו הוגים במה שהמילה מקור רוצה לומר כאן.
האמת שנאמרת בגזר הדין אינה חופפת למה שמוכר בשם הזה ומשויך כתכונה להכרה ולמדע,
כדי להבחין בינה לבין היפה והטוב ,שנחשבים לשמות הערכים של ההתנהגות הלא-תאורטית.
האמת היא האי-מוסתרות של היש ַּכיש .האמת היא אמת היישות .היופי אינו מבצבץ לצדה של
האמת הזו .אם האמת מתקינה את עצמה במעשה ,היא מופיעה .ההופעה – בהיותה האמת בתוך
המעשה ובהיותה האמת כמעשה – היא היופי .כך היפה נוטל חלק בהתארעות של האמת .היפה
איננו רק יחסי לטעם ,ואיננו קיים רק כאובייקט שלו .אף על פי כן ,היפה תלוי בצורה ,אך רק בגלל
שפעם ה[ forma-הצורה] התערתה מתוך היישות כיישותיות 173של היש .בעת ההיא התארעה
היישות כ 174.]eidos[ είδος-ה 175]idea[ ίδέα-נטמעת ב 176.]morphe[ μορθή-הζύνολον-
[ 177,]synolonהשלמות המאוחדת של ]morphe[ μορθήו 178,]hyle[ ϋλη-היינו הέργον-
[ 179,]ergonהינה לפי דרכה של ה 180.]energeia[ ένέργεια-אופן הנוכחות הזה הופך לactualitas-
של ה 181.ens actu-ה actualitas-הופכת לממשות 182.הממשות הופכת לאובייקטיביות.
תערה של היש .האמת היא היערות ההבדל []Unter-Schieds
מהדורה שלישית :1957האמת היא היישות המ ָ
(עמידה בעימות) ,כאשר ההיערות קובעת את עצמה כבר מתוך ההבדל.
Seiendheit 173
מראה.
ֶ 174
175אידיאה.
176צורה.
177השלם.
178חומר.
179מעשה.
180פעילות.
181המציאות של היש הפעיל.
:Wirklichkeit 182מציאות .אצל קאנט קטגוריה של מודליות במובן של מציאות אמפירית ,אצל הגל של איכות
במובן של ממשות מושגית-מטאפיזית.
44
האובייקטיביות הופכת לחוויה .בדרך שבה היש הוא הממשי לדידו של העולם המערבי מסתתר
שילוב מוזר של היופי עם האמת .התמורה במהות האמת הולכת יד ביד עם ההיסטוריה המהותית
של האמנות המערבית .קשה להבין את האמנות המערבית מתוך התייחסות נפרדת ליופי וגם קשה
להבינה לאור החוויה ,בהנחה שהמושג המטאפיזי של האמנות אינו זר למהותה.
נספח
בעמודים ?? 51ו 59??-יוטרד קורא ערני מקושי לא-מבוטל ,בעקבות התחושה שהביטויים
"קיבוע האמת" ו"התרת ההתרחשות של התקרבות האמת" לעולם לא יעלו בקנה אחד .על כל
פנים" ,קיבוע" מכיל רצייה החוסמת הרמטית כל התקרבות ,ואי לזאת מכשילה אותה .לעומת
זאת ,בתוך התרת ההתרחשות פועם ציות ,ולפיכך לכאורה אי-רצייה משחררת.
הקושי נפתר אם אנו הוגים בקיבוע במובן של כוונה העוברת כחוט השני בטקסט כולו של
183
המאמר ,כלומר בעיקר בהגדרה העיקרית "להתקין-במעשה" .אל המילים "להעמיד"
ו"להתקין" 184מצטרפת המילה "להניח" 185,והמילה הלטינית ponereמאחדת את כל שלושת
186
המובנים.
עלינו להגות במילה "להציב" במובן של .]thesis[ θεζιςכך נאמר בעמוד " :??48כאן ובכל
מקום (!) אנו הוגים בהתקנה ובתפיסת חזקה לאור המובן היווני של ,]thesis[ θεζιςשפירושו
הצבה באי-מוסתר" ".ההתקנה" היוונית אומרת :העמדה כהתרת הקמה ,למשל של פסל,
אומרת :לשים ,להניח מנחה קדושה .המובן של להעמיד ולשים הוא :להביא ,מתוך אל הלא-
מוסתר ,קדימה אל היש הנוכח ,היינו ,להתיר הימצאות .להתקין ולהעמיד משמעם כאן לעולם
הפסל
לא התייצבות מאתגרת כנגד (האני-סובייקט) ,כפי שהיא מובנת בעת החדשה .עמידתו של ֶ
(כלומר ,השררה-בהווייה של התדמית הנועצת מבט) שונה מעמידתו של העומד-מנגד 187במובן
של האובייקט" .עמידה" (השוו עמ' )??21היא היציבות של התדמית .לעומת זאת ,פירושם של
התזה ,האנטי-תזה ,הסינתזה במסגרת הדיאלקטיקה של קאנט והאידיאליזם הגרמני הוא
העֲמדה בתוך זירת הסובייקטיביות של התודעה .בהתאם לכך פירש הגל – בצדק מבחינת עמדתו
– את ה ]thesis[ θεζις -היווני במובן של ההצבה 188המיידית של האובייקט .אי לזאת ,בעיני
הגל ההצבה הזו עדיין אינה אמיתית ,כי היא עוד לא מתּווכת באמצעות האנטי-תזה והסינתזה.
(השוו כעת" :הגל והיוונים" ,בתוך ).1967 ,Wegmarken
הוצאת :1960 Reclamעדיף :להכניס אל המעשה [ ;]Ins-Werk-Bringenהפקה [ ,]Hervor-Bringenהכנסה
בתור התרה;.]poiesis[ ποίησις
.stellen 183
setzen 184
legen 185
186תרגום המילה הלטינית לאנגלית.put, place, set :
הוצאת ' :1960 Reclamמתוך' :מתוך המערה
Gegenstand 187
.Setzen 188כאן הצבה הוא המובן ההגלייני של המונח .Setzenהסובייבט מציב מולו את המושגים המכוננים
את האובייקטיביות של האובייקט .את המובן ההיידגרייני בחרתי לתרגם התקנה .האמנות היא הפעולה
המתקינה את האמת אל תוך המעשה; האמנות מוגדרת בתור אופן של התמקמות והיפעלות האמת במעשה.
45
אם במסגרת המאמר על מעשה האמנות נתמקד בכל זאת במובן היווני של :]thesis[ θεζις
התרת הימצאותו [של המעשה] בתדמיתו ובשררת-הווייתו ,אז לא ייתכן כי המובן של "יציב"
[ ]festבפעולת הקיבוע 189יהיה אי-פעם במובן של קשוח ,קפוא ובטוח.
"יציב" אומר :שורטט במיתאר ,הוכנס אל תוך הגבול ( ,)]peras[ πέραςהובא אל תוך
המיתאר (עמ' .)??51הגבול במובן היווני אינו חוסם אלא בתור מופק מביא בעצמו את השורר-
בהווייתו לראשונה אל תדמיתו .הגבול משחרר אל הלא-מוסתר; באמצעות שרטוט מיתארו
באור 190היווני נעמד ההר בהזדקרותו ובתנוחתו .הגבול המעניק יציבות הוא תנוחת המרגוע –
במלאות של הניעות – כל זה חל על המעשה במובן היווני של " ;]ergon[ έργονהיישות" שלו
היא ה ,]energeia[ ένέργεια-המרכזת בחוּבּה לעין שיעור יותר תנועה מאשר "אנרגיות"
מודרניות.
והנה כשהוגים כראוי ב"קיבוע" האמת ,אין לו מחלוקת עם "התרת ההתרחשות" .כי מצד
אחד "התרה" זו אינה סבילות ,אלא עשייה עליונה (השווה ,1954 Vorträge und Aufsätze,
עמ' )49ברוח ה" ,]thesis[ θεζις-השפעה" ו"רצייה" שאופיינו בחיבור שלפנינו (עמ' )??55בתור
"מעורבותו האקסטטית של האדם האקסיסטנטי באי-מוסתרות של היישות" .מצד שני,
במערה ואף בהסתר ,ליתר
ֶ
ה"התרחשות" בהתרה של התרחשות האמת היא התנועה ששולטת
דיוק בהתאחדותם ,היינו תנועת ההיערות של ההסתתרות כפי שהיא ,שמתוכה מגיחה שוב כל
היערות עצמית" .תנועה" זו אפילו דורשת קיבוע במובן של ההעלאה-אל-פני-השטח ,כאשר את
ההעלאה יש להבין במשמעות שהוזכרה בעמ' ?? 50ככל שההעלאה-אל-פני-השטח היוצרת
(השואבת) "היא בעצם קבלה ולקיחה במסגרת הזיקה אל האי-מוסתרות".
בהתאם למה שהסברנו עד כה נקבעת המשמעות של המילה "היצב" [ ]Ge-stellהמופיעה בעמ'
:??51ריכוזה של ההעלאה-אל-פני-השטח ,של התרת-התקרבות-אל-פני-השטח 191בתוך הקרע
כמיתאר ( .)]peras[ πέραςבזכות ה"היצב" שנהגה כך מובהר המובן היווני של μορθή
[ ]morpheכגשטלט .והנה ,למעשה המילה "היצב" [ ,]Ge-stellשהשתמשתי בה מאוחר יותר
כמילה עיקרית מפורשת למהות הטכניקה המודרנית ,נהגתה מנקודת ראותו של ההיצב ההוא (לא
מנקודת ראותן של כוננית ספרים והרכבה) .ההקשר ההוא מהותי כי הוא גזרה בשליחות
היישות 192.ההיצב כמהות הטכניקה המודרנית מכורתו בהתרת ההימצאות (שאליה התוודענו
לאור ההתנסות היוונית) ,ב ,]logos[ λόγος -ב ]poiesis[ ποίηζις-וב ]thesis[ θεζις-היווניים.
בהעמדת ההיצב ,וזה אומר כעת :בהעמדת האתגר של הבטחת וודאות מקיפת כול ,מדברת
התביעה של ה 193,ratio reddenda-קרי של ה 194,]logon didonai[ λόγον διδόναι-כמובן
בדרך כזו ,שכעת נוטלת בהיצב התביעה הזו את שלטונו של המוחלט ,ומתוך התפיסה היוונית
מתקבץ הייצוג 195לקראת הבטחת וודאות 196וקיבוע.
:feststellen 189חיזוק הקיבוע ,הידוק ,להעמיד במהודק ,ריתוק .להעמיד יציב ,להחזיק קבוע ,לרתק במקום.
:Licht 190האור כשדה של היערות ,כבהיקות ,כטווח של זכות.
Her-vor-ankommen-lassen 191
:seinsgeschicklich 192שליחותי במידת היישות.
193תבונה חישובית.
194הגיון מתגמל.
:Vor-stellen 195העמדה בפני.
Sicher-stellen 196
46
בעת שמיעת המילים קיבוע [ ]Fest-stellenוהיצב [ ]Ge-stellבמאמר "מקורו של מעשה
האמנות" ,עלינו לסלק מצד אחד את המשמעות המודרנית בעת החדשה של עמדה והיצב ,ועם
זאת מצד שני אסור לנו להתעלם מהעובדה ומהמידה שבה היישות ,שבתור היצב מגדירה את
העת החדשה ,מכורתה בשליחות המערבית של היישות ,ואינה המצאה של הפילוסופים ,אלא
197
מוענקת באופן הגותי להוגים (השוו ,1954 Vorträge und Aufsätze,עמ' 28ועמ' .)49
נותר הקושי לברר את ההגדרות שניתנו בקיצור בעמ' 48לגבי "מיסוד" ו"התמסדותה של
האמת ביש" .שוב עלינו להימנע מלהבין את המילה "למסד" במובן המודרני ,ולפי דרכה של
ההרצאה על הטכניקה כ"ארגון" והשלמת משימה .לאמיתו של דבר" ,המיסוד" חושב על
"המשיכה של האמת אל המעשה" ,שהוזכרה בעמ' ,?? 50הדורשת כי האמת בלב היישותי,
שבעצמה הינה באורח מעשי ,תיעשה יישותית (עמ' .)?? 50
כשנשקול עד כמה האמת כאי-מוסתרות של היש אינה אומרת דבר אחר מאשר השררה-
בהווייה של היש כפי שהוא ,כלומר יישות (ראו עמ' ,)?? 60כי אז הדיבור על התמסדות האמת
(היינו ,התמסדות היישות) ביש ,מעורר את התמיהה הראויה באשר להבדל האונטולוגי (השוו
" ,1957 ,"Identität und Differenzעמ' 37ואילך) .לכן התנסחנו בזהירות ("מקורו של מעשה
האמנות" ,עמ' " :)?? 48-9באזכור של התמסדות הפתיחות במיפתח נוגעת ההגות בשדה שכאן
עדיין אין בכוחנו לספק לו פירוש ".כל המאמר "מקורו של מעשה האמנות" נע במודע ,ועם זאת
בדממה ,בנתיב השאלה על אודות טבעה של היישות .העיון בשאלה מהי אמנות נקבע באופן מלא
והחלטי רק מתוך השאלה על אודות היישות .האמנות אינה נחשבת לתחום הישגי של התרבות
וגם לא לתופעה של הרוח; היא שייכת אל אירוע-השייכות ,שמתוכו נקבע לראשונה "המובן של
היישות" (השוו .)Sein und Zeitמהי אמנות ,זוהי אחת מהשאלות שאין עליה תשובה במאמר.
מה שמעורר מראית עין של תשובה הוא למעשה הנחיה להמשך החקירה( .ראו את המשפטים
הראשונים באחרית הדבר).
ההנחיות האלה כוללות שני רמזים חשובים בעמ' ?? 59ובעמ' .?? 65שני המקומות האלה
מדברים על 'דו-משמעות' .בעמ' ?? 65מוזכרת "דו-משמעות עקרונית" מבחינת הגדרת האמנות
בתור "התקנת האמת במעשה" .לפיכך ,אמת היא פעם אחת "סובייקט" ופעם אחרת
"אובייקט" .שני האפיונים נותרים "שלא בעתם" .אם האמת היא "סובייקט" ,כי אז אומרת
ההגדרה "התקנת האמת במעשה"" :התקנה עצמית של האמת במעשה" (השוו עמ' ?? 59ועמ' 21
??) .הוגים אפוא באמנות לאור אירוע-השייכות .אולם יישות היא הבטחה הפונה 198אל בני האדם
ואינה בלעדיהם .אי לזאת ,האמנות מוגדרת בה בעת בתור התקנת האמת במעשה ,כאשר כעת
האמת היא "אובייקט" והאמנות היא היצירה והנצירה בידי אדם.
במסגרת זיקתו של האדם לאמנות מתקבלת הדו-משמעות האחרת של התקנת האמת
במעשה ,שמוזכרת בעמ' ?? 59למעלה בתור יצירה ונצירה .על-פי עמ' ?? 58-59ועמ' ?? 44מעשה
האמנות והאמנים [" ]Künstlerעל אחת כמה וכמה" נטועים בשורה-כהווייתו של האמנות.
בכותרת" :התקנת האמת במעשה" ,כאשר טרם נקבע ,אך בר-קביעה ,מי או מה "מתקין",
מסתתרת הזיקה בין יישות ליצור האנושי ,כאשר כבר בגרסה הזו אין הוגים בזיקה הזו באופן
הולם – ,קושי מביך ,שנהיר לי מאז יישות וזמן [ ,]Sein und Zeitולאחר מכן בא לביטוי בכל-
מיני גרסות (השוו לאחרונה " ,"Zur Seinsfrageוהמאמר הנוכחי ,עמ' " :?? 49נעיר רק
שאם…").
התמיהה הראויה השולטת כאן מתרכזת אפוא באתר המובהק של הדיון ,במקום בו חולפים
בחטף על מהות השפה והפיוט ,וכל זה שוב רק במבט על השייכות-יחד של יישות והגדה.
197לגבי ההפנייה הראשונה ,ראו "השאלה על אודות הטכניקה" ,בתוך :היישות בדרך ,עמ' .195-6
:Zuspruch 198פנייה ,עידוד ,הבטחה ,תוכחה ,לעורר ל ,-הטפה.
47
אין מפלט מהמצוקה שבה הקורא נקלע באופן טבעי אל המאמר מבחוץ ,ובשלב ראשון
ולאורך זמן אינו מייצג ומפרש את הסוגיות ונסיבותיהן מתוך מחוזות המעיין השתקני של מה
שמוטל על ההגות ועומד בפניה .אולם ,למחבר עצמו אין מפלט מהמצוקה ואין לו מנוס אלא בכל
התחנות השונות של הדרך לדבר כל פעם בשפה שבדיוק זמינה ומעניקה חסד.
48
© Copyright 2024