‫זיכרונותיה‬
‫של אמי‬
‫רחל דרורי נשר‬
‫אוּדְ נָא הוצאה לאור‬
‫‪1‬‬
‫הקשר שלי כאמא אל הילדה שהייתי‪:‬‬
‫הכל התחיל כבר בשחר ילדותי‪:‬‬
‫הייתי בפגרת הקיץ בסיום כיתה א'‪ .‬במסגרת הקייטנה‪ ,‬יצאנו‬
‫חבורת ילדות לגינה ציבורית קרובה‪ .‬בהיותנו שם‪ ,‬שמענו‬
‫קולות רמים ומוזרים‪ ,‬בלתי ברורים ולקח לנו זמן לזהות את‬
‫מקור הקולות‪.‬‬
‫הקולות הגיעו מכיוונם של שני גברים שעמדו ודיברו ביניהם‬
‫בתנועות ידיים גדולות ומהירות‪ ,‬בליווי פרצופים וגרונותיהם‬
‫השמיעו קולות שלא הובנו לנו והכל יחד נראה לנו מפחיד‬
‫ומאיים‪.‬‬
‫הגברים האלה מפחידים אותי ולא ברור מה בדיוק אני רואה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫הקמנו קול צעקה גדולה‪ ,‬הרמנו רגליים ועשינו 'ויברח'‪.‬‬
‫המדריכה שלנו נבהלה מהבהלה שלנו ורדפה אחרינו‪ ,‬לבל‬
‫נתפזר ונברח גם לה‪...‬‬
‫עבר זמן עד שהמדריכה הצליחה במאמצים רבים לכנסנו‬
‫מחדש בפינה מרוחקת משם לא רואים את הגברים המוזרים‪.‬‬
‫היא הסבירה לנו שאלה אנשים חירשים‪ ,‬כלומר שאינם‬
‫שומעים כלל והם משתמשים בשפת סימנים כתקשורת עם‬
‫הזולת ותוך כדי השיחה בשפת הסימנים הם גם משמיעים‬
‫קולות ליווי בלי משים‪ ,‬היות והם לא שומעים את עצמם‪.‬‬
‫ההסבר המלומד לא הרגיע אותי ולא נראה לי הגיוני באותו‬
‫הזמן‪ ,‬הרי הייתי רק ילדה קטנה‪.‬‬
‫וכך הכול התחיל‪...‬‬
‫‪3‬‬
‫חלפו שנים‪ ,‬התבגרתי ונישאתי בשעה טובה ומוצאת אני את‬
‫עצמי אמא לפעוטה חירשת‪.‬‬
‫ראיתי בה תינוקת יפהפייה‪ ,‬מושלמת‪ ,‬כמה שמחתי בה‪,‬‬
‫וחשבתי אם תינוקת יפה כזו תגדל להיות אדם שנבהלים‬
‫ממנו‪ ,‬כמו הגברים החירשים מילדותי?‬
‫בעל כורחי‪ ,‬האפיזודה ההיא עולה שוב ושוב בזיכרוני‬
‫ובהשפעתה החלטתי לראות בחירשותה של בתי שליחות‬
‫להסביר לאנשים אחרים חירשות מה היא‪ ,‬ללמד אותם להכיר‬
‫את האנשים החירשים מקרוב‪ ,‬כדי שיבינו מעט מהעולם של‬
‫האנשים החירשים והיכרותם מקרוב תעזור להם להפסיק‬
‫לפחד מהאנשים החירשים ובעקבות הפסקת הפחד‪ ,‬תוכל‬
‫החברה הכללית לקבל לתוכה עצמה את האדם השונה‬
‫מהנורמה החברתית ה'נורמאלית'‪.‬‬
‫אני שמחה על הזכות שלי להיות מחוברת לילדה שהייתי‬
‫ולהיעזר בה בשליחותי להסביר חירשות מהי ולהכיר מעט‬
‫מעולם הדממה שאינו דומם כלל‪...‬‬
‫לא פחות חשוב הוא להשתמש בניסיוני כמסר חשוב להורים‬
‫של ילדים מוגבלים באשר הם איך לגדל ולחנך אותם וזה‬
‫היעד של הספר הזה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫אפשר לצאת לדרך‪ ,‬קוראיי היקרים?‬
‫‪5‬‬
‫הספר מנעוריי עזר לי בהתמודדותי אחרי הלידה‪:‬‬
‫בנעוריי קראתי ספר על הלן קלר שהייתה חירשת עיוורת‬
‫שמורתה המסורה פתחה לה ערוץ תקשורת עם הסובב‬
‫אותה‪.‬‬
‫מעניין איך אנשים וחפצים מילדותנו ונעורינו משפיעים עלינו‬
‫כל כך גם אחרי הרבה שנים‪...‬‬
‫הספר הפך לתמרור עם לידת בתי הבכורה‪:‬‬
‫התפללתי רבות‪ ,‬עד ששנתיים אחרי החתונה נולדה בתי‪,‬‬
‫ההתרגשות הייתה גדולה ולידת התינוקת הביאה לי שמחה‬
‫אמיתית‪.‬‬
‫התינוקת החמודה גדלה ובגיל שלושה חודשים התחלתי לשים‬
‫לב שהיא תמיד רגועה וישנה בשקט ורעשים של דפיקות‬
‫הדלת‪ ,‬או חריקות של הכיסאות וכל רעש אחר לא מחרידים‬
‫את שלוותה והיא ממשיכה לישון כמו כלום‪ .‬היא לא נבהלת‬
‫משום דבר‪.‬‬
‫חשדתי שקיימת בעיה ונזכרתי שאמה של הלן קלר מחאה לה‬
‫כפיים וקראה לה בשמה והלן לא הגיבה לה כלל וכך גילתה‬
‫שהיא חירשת‪.‬‬
‫וזה מה שעשיתי‪ :‬מחאתי לה כפיים וקראתי לה‪ ,‬אין קול ואין‬
‫עונה‪ .‬הבנתי לראשונה שיכול להיות שיש לי בת חירשת‪.‬‬
‫בביקור הבא בתחנת 'טיפת חלב' הקרובה לביתנו ניסיתי‬
‫לדבר על ליבו של הרופא אודות העובדה שרחלי לא מגיבה‬
‫ולא עונה לי‪ ,‬יכול להיות שהיא חירשת ולא שומעת‪.‬‬
‫הרופא הפטיר את דבריי בהינף יד מזלזלת וענה לי‪ ' :‬שום‬
‫דבר‪ ,‬הרעש פשוט לא מעניין אותה‪ .‬את רוצה שהיא תתחיל‬
‫לרוץ ולקרוא לך 'אמא'? '‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫באותם ימים מי שמע על בדיקות שמיעה לתינוק בגיל חצי‬
‫שנה‪ ,‬כנהוג היום?‬
‫כך חלף לו הזמן‪ ,‬עד שהצלחתי להשיג בדיקת שמיעה עבור‬
‫בתי בזכות הפרוטקציה בבית החולים עפולה‪ ,‬אצל הרופא‬
‫האחראי על מחלקת אא"ג ) אף אוזן גרון (‪.‬‬
‫שמחתי על התרת הספקות המתקרבת‪ ,‬היה לי קשה‬
‫להתמודד עם אי הידיעה וקיוויתי שהבדיקה תראה שהכול‬
‫תקין אצל רחלי‪ ,‬בת השמונה חודשים‪.‬‬
‫הושיבו את רחלי בחדר אטום הרמטית לבל יסתננו לתוכו‬
‫קולות מבחוץ‪ ,‬התיישבתי לידה וראיתי אותה עם האוזניות‬
‫לאוזניה‪ ,‬הייתי מתוחה וכבר רציתי שבדיקת השמיעה של‬
‫רחלי תסתיים ואדע מהן התוצאות‪.‬‬
‫מיד בסיום הבדיקה אמרו לי‪' :‬היא לא שומעת‪ ,‬היא חירשת‪'.‬‬
‫והפנו את בתי לבית החולים הרמב''ם בחיפה‪ ,‬במטרה לערוך‬
‫לה בדיקת שמיעה יותר יסודית‪.‬‬
‫ברגע הראשון שנודע לי כי היא חירשת‪ ,‬קיבלתי הלם‪ :‬מה‬
‫שכל כך חששתי ממנו התאמת‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫השמיים נהיים קודרים ושמא זה סימן שהשמש זורחת ומתחיל פרק חדש‬
‫בחיי?‬
‫‪8‬‬
‫כל הדרך הביתה חשבתי רבות על חירשותה של בתי‪.‬‬
‫החלטתי שאני לא בוכה‪ ,‬לא בכיתי ולא שאלתי למה ומדוע‪.‬‬
‫רק אמרתי לעצמי‪' :‬ברוך השם יש לי ילדה יפה‪ ,‬חייכנית‪.‬‬
‫חירשת? בעיה שאפשר לעזור לה להתמודד איתה‪ .‬אם‬
‫הקב"ה רצה לתת לי ילדה לא מושלמת‪ ,‬העיקר שהיא רק‬
‫חירשת ולא מפגרת בשכל ולא סובלת מנכות פיזית‪ .‬רק‬
‫חירשת‪'.‬‬
‫כך מהנסיעה הזאת לאורך כל חיי‪ ,‬הפכתי הכול לחיובי‪,‬‬
‫להסתכל על הכול בצורה חיובית וזה סוד ההצלחה של גידול‬
‫ילדיי החירשים להיות בוגרים עצמאיים‪ ,‬אחראיים ואנשים‬
‫המסבים לי נחת בחיי‪ ,‬שיהיו בריאים!‬
‫‪9‬‬
‫החירשות מהי?‬
‫באחת הפגישות בקבוצת התמיכה של הורים שומעים לילדים‬
‫חירשים במסגרת מיח''א ) מיח"א = מחנכי ילדים חרשים‪,‬‬
‫ארגון הנותן מענה לצרכים החינוכיים של ילדים חרשים‬
‫בגיל הרך ונותן תמיכה וייעוץ להוריהם ( הוסבר לנו חירשות‬
‫מהי‪:‬‬
‫האוזן מחולקת לשלושה חלקים‪:‬‬
‫האוזן החיצונית‪ ,‬האוזן התיכונה והאוזן הפנימית‪.‬‬
‫חלקי האוזן החיצונית‪ :‬אפרכסת האוזן ותעלת השמע‪,‬‬
‫חלקי האוזן התיכונה‪ :‬עור התוף ושרשרת העצמות ) פטיש‪,‬‬
‫סדן וארכוב (‪,‬‬
‫חלקי האוזן הפנימית‪ :‬שבלול ועצב השמיעה ) בתוך השבלול‬
‫ישנן שערות זעירות המעבירות את הצלילים על עצב השמיעה‬
‫ומשם הם מועברים אל המוח (‪.‬‬
‫ברוב המקרים‪ ,‬בהם מקור בעיית השמיעה הוא באוזן‬
‫החיצונית או באוזן התיכונה‪ ,‬הבעיה ניתנת לתיקון‪.‬‬
‫אך אם מקור הבעיה הוא באוזן הפנימית‪ ,‬הבעיה לא ניתנת‬
‫לתיקון‪.‬‬
‫באוזן הפנימית‪ ,‬בתוך השבלול‪ ,‬כאמור נמצאות שערות‬
‫שתפקידן להעביר את הצלילים אל עצב השמיעה והוא‬
‫מעבירם למוח‪.‬‬
‫בכניסה לשבלול עצבי השמיעה קולטים צלילים גבוהים יותר‬
‫וככל שנכנסים פנימה לתוך השבלול‪ ,‬הצלילים נהיים נמוכים‬
‫יותר‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫לרוב בעיית החירשות מתחילה מבחוץ לשבלול כלפיי פנים‬
‫השבלול‪ :‬ככל ששערות השבלול מנוונות יותר‪ ,‬רמת החירשות‬
‫גבוהה יותר‪ ,‬כלומר ששומעים פחות צלילים גבוהים ויותר‬
‫צלילים נמוכים‪.‬‬
‫לכן ישנם אנשים החירשים לחלוטין בשל מיעוט השערות‬
‫הטובות‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬בשבלול השמיעה שלהם וישנם גם‬
‫אנשים‪ ,‬שחירשותם קלה יותר‪ ,‬כיוון שבשבלול השמיעה‬
‫שלהם‪ ,‬נמצאות יותר שערות טובות‪.‬‬
‫התוצאה היא שהחירשות מתחלקת לכמה וכמה רמות‪ ,‬החל‬
‫מהחירשות העמוקה ועד לחירשות הקלה ‪ -‬כובד שמיעה‪.‬‬
‫תפקיד מכשירי השמיעה הוא להגביר את שרידי השמיעה‬
‫שנשארו ולא יותר מזה‪.‬‬
‫קיבלתי את הידיעה מאד קשה‪ ,‬כי חשבתי שמהרגע ששמים‬
‫לרחלי מכשירי שמיעה‪ ,‬היא שומעת מצוין‪.‬‬
‫רוב העבודה שלי עם רחלי הייתה ללמד אותה קריאת‬
‫שפתיים‪ ,‬לאור העובדה שנשארו לה מעט מאד שרידי שמיעה‬
‫ומכשירי השמיעה לבדם לא הספיקו לה‪.‬‬
‫כיום יש ניתוח השתלת השתל באוזן הפנימית‪ ,‬השתל מחליף‬
‫את תפקידו של השבלול‪ ,‬מה שאומר שבימינו רוב האנשים‬
‫החירשים המושתלים יכולים לשמוע הרבה יותר טוב‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫מיח"א‪:‬‬
‫מיח"א תפס מקום חשוב בחיי בתחילת דרכי כאמא ואקדיש‬
‫פרק שלם להסביר מיח"א מהו ומה הם תפקידיו‪:‬‬
‫מיח"א = בראשי תיבות‪:‬‬
‫מ‪-‬חנכי י‪-‬לדים ח‪-‬ירשים א‪-‬ילמים‪.‬‬
‫במשך הזמן החליטו במיח"א שילד חירש אינו אילם ולעומת‬
‫החירשים המבוגרים‪ ,‬הצעירים כבר לומדים לדבר ולתקשר‬
‫עם הסביבה וככל שעמדו יותר אמצעים לרשות הילד החירש‬
‫ללמדו דיבור וקריאת השפתיים‪ ,‬חל המהפך גם בתפיסה‬
‫החינוכית שהיא כי הילד החירש אינו מסכן וחובה לגדל ולחנך‬
‫אותו בדיוק כמו כל ילד אחר ואין לוותר לו על חובותיו בבית‬
‫ועל חינוכו‪.‬‬
‫כך שמיח"א הפכה להיות 'מ‪-‬חנכי י‪-‬לדים ח‪-‬ירשים' והאות‬
‫אלף נשארה במקומה כאות שאין לה שימוש‪.‬‬
‫מיח''א הינו ארגון המטפל בגידול ובחינוך תינוקות חרשים עד‬
‫גיל בית הספר ושימש כתובת לכל התייעצות ולכל שאלה‬
‫הקשורה להתמודדות היומיומית של ההורים בהורותם‬
‫לילדיהם החירשים‪.‬‬
‫אצל התינוקות הייתה מגיעה אל ביתו של התינוק מורה מטעם‬
‫מיח''א לעבוד איתו פעם בשבוע ובו זמנית ללמד את אמו איך‬
‫לתרגל עם הבן שלה משך כל השבוע עד הפעם הבאה שהיא‬
‫מגיעה לעבוד איתו‪.‬‬
‫כשהתינוק גדל‪ ,‬לוקחים אותו למיח''א פעם ‪ -‬פעמיים בשבוע‪.‬‬
‫היו הרבה מתנדבים שהסיעו ילדים למיח''א הלוך וחזור ללא‬
‫תשלום‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫מניסיוני כאמא לילדה חירשת אעיד שמיח''א מהווה מסגרת‬
‫תומכת ואוהבת להורים לילדים חירשים‪ .‬זאת לאור העובדה‪,‬‬
‫עת הייתי בטוחה כי בתי חירשת בהיותה בת עשרה חודשים‪,‬‬
‫הפנו אותה למיח''א חיפה ושם קיבלו אותנו בזרועות פתוחות‬
‫ובלב חם והם עזרו לי להבין שילד חירש לא מהווה את סוף‬
‫העולם והוא יכול להתקדם ולהתפתח להיות אדם עצמאי וכל‬
‫הצוות במיח''א יעזרו לי ככל יכולתם‪ ,‬כך שהרגשתי גיבוי‬
‫ותמיכה לצד עזרה מקצועית‪.‬‬
‫הכול יותר קל כשיש מי שעוזר לי לבנות את העתיד של בתי‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫כאמור רחלי הייתה באותו הזמן בת עשרה חודשים ומשך‬
‫השנה הראשונה מאז יצרתי קשר עם מיח''א חיפה‪ ,‬הגיעה‬
‫אלינו הביתה פעם בשבוע מורה בשעות הבוקר‪.‬‬
‫היא הייתה משחקת עם רחלי ותוך כדי משחקים מלמדת‬
‫אותה כל מיני דברים וכל אותו הזמן ישבתי איתן והתבוננתי‬
‫היטב במעשיה של המורה ובתגובותיה של בתי‪ ,‬רושמת‬
‫לעצמי תוך כדי הצפייה כל מה שהמורה עשתה ומשך כל‬
‫השבוע הייתי משחקת עם רחלי ומלמדת אותה אותם‬
‫הדברים‪.‬‬
‫כשנכנסנו לשנה השנייה מתחילת הקשר שלנו עם מיח''א‪,‬‬
‫הושם בשנה הקרובה דגש על לימוד קריאת שפתיים‬
‫שבתחילת שיעורי קריאת שפתיים כל המלים התחילו באותה‬
‫האות כמו‪ :‬בית בלון בובה‪ ...‬שמו לה תמונות והייתה צריכה‬
‫להראות למשל‪ :‬איפה בובה? ובכל פעם שרחלי הצליחה‬
‫במשימתה‪ ,‬קיבלה ממני כפרס ממתק אחד של שלווה‪.‬‬
‫ככל שרחלי התקדמה בשיעורי קריאת שפתיים‪ ,‬הוכנס גיוון‬
‫בחומר הלימוד‪.‬‬
‫השיעורים האלה מאד עזרו לי להבין ולדעת איך לדבר איתה‬
‫וכך למדתי לדבר איתה תוך כדי פעולות שאני מבצעת כמו‬
‫רחיצת כלים‪ ,‬להסביר לה את מעשיי וללמד אותה שמות של‬
‫חפצים שאני משתמשת בהם בפעולותיי‪ ,‬לא לפנות אליה‬
‫באופן מיוחד‪ ,‬אלא אגבית תוך כדי עבודה‪.‬‬
‫כל העבודה עם רחלי הייתה רק לימוד והכרת מושגים‪ ,‬חפצים‬
‫ואירועים דרך קריאת שפתיים‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫באותה השנה השנייה של לימודי בתי דרך המיח''א‪ ,‬היא גם‬
‫החלה ללכת למעון רגיל בעקבות המלצת מיח''א לשלב אותה‬
‫במסגרת רגילה‪ ,‬במטרה להרגיל אותה כבר בגילה הרך‬
‫לתקשר עם אנשים שומעים‪.‬‬
‫לצד שילוב רחלי במעון‪ ,‬היא גם נסעה פעמיים בשבוע‬
‫למיח''א‪ ,‬כשנסעתי איתה אחת לשבוע ובפעם השנייה באותו‬
‫השבוע המטפלת‪ ,‬ששכרתי עבור בתי‪ ,‬נסעה איתה‪.‬‬
‫בבית מיח''א היה חדר גדול ששימש כגן והחדר השני‪ ,‬הקטן‬
‫יותר‪ ,‬היווה את חדר הלימוד‪ .‬בחדר זה היה חלון גדול‬
‫ששימש בפנים כמראה ומחוץ לו היה שקוף עבור ההורים‬
‫שיכלו לשבת מאחוריו בחדר סגור כדי לצפות וללמוד מהצפייה‬
‫איך לעבוד עם ילדיהם בבית‪.‬‬
‫המורה עבדה כל פעם אישית עם ילד אחר שהוציאה אותו‬
‫מהגן והשולחן שישבו לידו נצמד בקביעות אל המראה‪ ,‬כך‬
‫שההורים יכלו לראות ממש מקרוב איך המורה מלמדת את‬
‫הילד שלהם ואיך הוא לומד לדבר‪ .‬גם הילד נעזר במראה‬
‫לראות אם הוא מחקה נכונה את המורה‪.‬‬
‫הילדים לא ידעו שהוריהם נכחו וצפו בהם‪ ,‬וחוסר הידיעה מנע‬
‫מהם מלבכות ולרצות להיות איתם ועזר להם להמשיך בשגרה‬
‫הרגילה במסגרת הגן‪.‬‬
‫המורה גם ישבה אישית עם הורי הילד ומכינה אותם‬
‫לעבודתם האישית בבית עם הילד שלהם בשאר ימי השבוע‬
‫וגם ענתה על כל השאלות הקשורות לעבודה וללימוד מול‬
‫הילד ונהגה להצביע על נקודות מסוימות שחשוב לשים לב‬
‫אליהן במיוחד במהלך עבודתם עם הילד‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫בתקופה מסוימת התקיימו אסיפות הורים עם צוות מיח''א‪,‬‬
‫האסיפות התמקדו בכל פעם בנושא אחר החשוב לצורך גידול‬
‫וחינוך הילדים וגם האבות הגיעו והיו מעורבים לא פחות‬
‫מהאמהות‪ ,‬על מנת שיפנימו כי חשוב שכל המשפחה תהיה‬
‫מעורבת ומגויסת לטובת הילד החירש ושלא מומלץ וגם לא‬
‫כדאי להשאיר את תפקיד גידול הילד החירש לאמו‪.‬‬
‫זה היה אחד הדברים שהדגישו במיח''א‪ :‬הילד הוא גם הילד‬
‫של אבא ולא רק של אמא‪ ,‬כלומר שגם האבא צריך ללמד את‬
‫הילד‪ ,‬לגדל אותו ולטפל בו ולא רק האמא‪.‬‬
‫מיח''א שימש כתובת לכל שאלה ולייעוץ ונתנו במיח''א גם אוזן‬
‫קשבת למי שרצו לשפוך מהלב‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫יש מי שמאיר לי בחשיכה כדי לכוון אותי בדרכי ואני לא לבד!‬
‫‪17‬‬
‫הילדה מפגרת‪:‬‬
‫ביום שישי אחד שוחחתי עם רחלי אחרי שאחותי הייתה אצלנו‬
‫ביום חמישי ועזרתי לה להכין שיעור‪ .‬רחלי החליטה שכאשר‬
‫היא תהיה גדולה‪ ,‬תהיה מורה כמו שאמא הייתה פעם וכמו‬
‫אחותי‪.‬‬
‫שאלתי אותה‪' :‬אילו ילדים תרצי ללמד‪ ,‬שומעים או חירשים?'‬
‫היא השיבה‪' :‬אני אלמד ילדים חירשים‪ '.‬אני שמחה על‬
‫תשובתה הזו‪.‬‬
‫אני מסתכלת בילדה המתוקה שלי‪ ,‬היא כבר בת שמונה‬
‫שנים‪ ,‬לא להאמין איך הזמן חולף!‬
‫אני מסתכלת בך מקרוב‪ ,‬באמת לא יאומן איך את גדלה מהר!‬
‫‪18‬‬
‫ונזכרת איך בהיותה בת שלוש עשו לה אבחון לבדוק את רמת‬
‫הידע שלה‪.‬‬
‫רחלי פחדה מאנשים זרים‪ ,‬תמיד נצמדה אליי ומכל המשפחה‬
‫רק אחותי יכלה לשמור עליה והייתה קרובה אליה מאד‪.‬‬
‫באבחון היא לא הגיבה וראיתי שהייתה במצוקה‪ .‬היא סירבה‬
‫לשתף פעולה ולא סידרה צורות לפי סדר גודל או צבע‪ ,‬לא‬
‫העתיקה צורות פשוטות אל הדף ולא ציירה מה שביקשו‬
‫ממנה לצייר‪.‬‬
‫האבחון הסתיים למרבה הקלתה של רחלי והבוחנת פסקה‪,‬‬
‫בפנותה אליי‪' :‬הילדה מפגרת'‪.‬‬
‫לא ידעתי מה לחשוב על המשפט הגורלי‪ ,‬הסתכלתי בבתי‬
‫בכאב וככל שהפכתי במשפט הזה‪ ,‬התבשלה במוחי המסקנה‬
‫שלא יכול להיות‪ ,‬אני אמא שלה ומכירה אותה היטב‪ ,‬שלא כמו‬
‫המאבחנת שפגשה אותה רק פעם אחת ולא חשוב כמה היא‬
‫למדה והשכילה כדי לרכוש הכישורים כדי לאבחן את ילדתי‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫גם כשרואים את התמונה‪ ,‬לא תמיד רואים אותה בכיוון הנכון‪ ,‬לא‬
‫תמיד האדם הוא כמו שנראה לך ויש להיזהר מלגזור גורלות לפני‬
‫שבטוחים כי רואים את התמונה הנכונה‪.‬‬
‫שמרתי את הדבר בלבי ובהזדמנות הראשונה סיפרתי על כך‬
‫למטפלת המקסימה‪ ,‬ששמרה במסירות על רחלי בזמן‬
‫שעבדתי ושתיהן חשו חיבה וקירבה האחת אל השנייה‪.‬‬
‫המטפלת הניפה ידה בזלזול והגיבה‪' :‬מה היא רוצה שהילדה‬
‫תתחיל לדבר איתה? יש ילדים שמפחדים מאנשים זרים וצריך‬
‫לתת להם זמן להתרגל לבן אדם זר‪ ,‬הבא לבחון אותם‪ .‬אל‬
‫תתרגשי‪ ,‬יש לך ילדה חכמה‪'.‬‬
‫‪20‬‬
‫שמחתי בתגובה זאת‪ .‬אכן הילדה שלי חכמה‪ .‬הבאתי לה‬
‫ספרים מספריית בית הספר‪ ,‬בו לימדתי ונדהמתי לראות איך‬
‫מעולם לא החזיקה ספר הפוך‪ ,‬נתתי לה פאזלים ומשחקים‬
‫והיא בגיל שלוש שנים‪ ,‬הרכיבה ושיחקה בקלות‪ ,‬מה שתלמידי‬
‫כיתה ג' התקשו‪...‬‬
‫איך אומרים על ילדה כזאת שהיא מפגרת בשכלה?‬
‫חלפו מאז שלוש שנים‪ .‬לקחתי אותה לבחינה חוזרת אצל‬
‫אותה הבוחנת‪ .‬בסיום הבחינה הבוחנת הביעה התפעלות‬
‫מרחלי‪ ,‬שקראה סיפור 'כיפה אדומה'‪ ,‬סיפור שמעולם לא‬
‫קראה אותו קודם‪ .‬היא קראה פעם אחת‪ ,‬סגרה אותו‬
‫והתחילה לצטט אותו מילה במילה‪.‬‬
‫הבוחנת נדהמה ושאלה אותה אם קראה אותו קודם‪ ,‬ענתה‬
‫שלא‪ .‬בחנה אותה בשאלות אודות הסיפור לראות אם היא‬
‫באמת הבינה או שסתם יש לה זיכרון יוצא דופן‪.‬‬
‫הפתעתה של הבוחנת הלכה וגדלה‪ ,‬כשרחלי הסבירה בפירוט‬
‫מה קורה בסיפור על הזאב והכיפה האדומה‪.‬‬
‫הבוחנת אמרה לי בהנאה‪' :‬איזו ילדה פיקחית יש לך!'‬
‫חייכתי ואמרתי לה‪' :‬זו אותה הילדה‪ ,‬שאמרת עליה לפני‬
‫שלוש שנים שהיא מפגרת‪'.‬‬
‫היא נבהלה והגיבה בחריפות‪' :‬אני אמרתי לך את זה? בחיים‬
‫לא!'‬
‫איך אנשים חורצים במחי יד גורלות ולא חושבים לרגע שהם‬
‫עלולים להרוס חיים שלמים?‬
‫‪21‬‬
‫הרגע בו נאמר לי שהילדה שלי מפגרת נחקק עמוק בזיכרוני‬
‫כצלקת כואבת בלב וכל שנה כשבתי תביא תעודה טובה‬
‫בסיום שנת לימודיה‪ ,‬הרגע הכאוב יעלה מחדש בזיכרוני‪...‬‬
‫לפעמים כואב מדי ומרוב דמעות הכול מטושטש ולא ברור‬
‫לאן להמשיך‪...‬‬
‫‪22‬‬
‫השינויים שאחרי לידת בני‪:‬‬
‫שש שנים לאחר שנולדה בתי הבכורה‪ ,‬נולד בני השני והפעם‬
‫כבר הייתי מוכנה נפשית לאפשרות שגם הוא חירש‪ ,‬שלא כמו‬
‫עם רחלי‪ ,‬שהייתה הילדה הראשונה החירשת במשפחתי‬
‫בכלל‪.‬‬
‫לעומת רחלי‪ ,‬שהייתה בת עשרה חודשים כשאבחנו אצלה את‬
‫חירשותה‪ ,‬בני בפחות מגיל כמה חודשים‪ ,‬חיברו לראשו‬
‫אלקטרודות בזמן שנתו בשביל לבדוק את שמיעתו‪.‬‬
‫כשגילו כי הוא חירש‪ ,‬זה כבר לא בא לי בהפתעה‪...‬‬
‫באותו הזמן חל המהפך בכל הגישה החינוכית של מיח''א‪,‬‬
‫שדגל עד אז בקריאת שפתיים ובלימוד דיבור רגיל בלבד‪:‬‬
‫הייתה עובדת סוציאלית של מיח''א שנסעה ללמוד באמריקה‬
‫באוניברסיטת החירשים וראתה לראשונה בזמן לימודיה שם‬
‫עד כמה חשובה שפת הסימנים לחירשים ושהיא בעצם שפתם‬
‫הטבעית‪.‬‬
‫אותה העובדת הסוציאלית הביאה את מסקנותיה למיח''א‪,‬‬
‫שחשוב לא פחות מללמד את הילדים החירשים לתקשר‬
‫אוראלית עם השומעים‪ ,‬אלא גם שיוכלו לתקשר בשפתם‬
‫הטבעית‪ ,‬שהיא שפת הסימנים‪.‬‬
‫כל עובדי הצוות של מיח''א למדו שפת סימנים ועבדו עם‬
‫הילדים הן אוראלית הן בשפת הסימנים‪.‬‬
‫המהפך לא היה פשוט והיו מורים‪ ,‬הורים וגם סניפים‬
‫במקומות אחרים שלא קיבלו את השינוי המשמעותי‪ ,‬אבל‬
‫ראינו ונוכחנו לדעת איך הילדים מתפתחים‪ ,‬קולטים ולומדים‬
‫הרבה יותר מהר ויותר בקלות בעזרת שפת הסימנים‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫בזמן שהילדים היו בגן‪ ,‬ההורים למדו בעזרת מורה מיוחדת‬
‫שפת סימנים וזו הייתה חוויה יוצאת מהכלל‪ .‬פתאום ראינו את‬
‫ההורים החירשים עולים ופורחים‪.‬‬
‫איזה כיף לראות את הילדים החירשים וגם את ההורים החירשים‬
‫שמתחילים לפרוח בעקבות המהפך המצדד בשימוש‬
‫בשפת הסימנים כשפתו הטבעית של הילד החירש‪.‬‬
‫בזמן שבתי הייתה במיח''א‪ ,‬ההורים החירשים היו בצד ולא‬
‫דיברו עם ההורים האחרים ואילו הפעם הם הרגישו חשובים‬
‫והיו בעניינים‪ ,‬היה להם מה לתרום ולהסביר לנו מהידע‬
‫ומהניסיון האישי שלהם‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫דבר חשוב נוסף‪ ,‬שהחלו לעשות במיח''א‪:‬‬
‫קבוצות תמיכה להורים בשעות הערב פעם בשבוע‪ .‬במפגשים‬
‫אלה היו מעלים נושאים הקשורים להתמודדות היומיומית‬
‫בהורות לילד חירש כמו ההתחבטות בסוגיה איך לדבר עם‬
‫ילד חירש‪ ,‬כשיושבים לידו באוטו הנוסע בלילה? להדליק אור‪.‬‬
‫הפגישות לוו בעובדת הסוציאלית ובמנהלת של מיח"א בצירוף‬
‫איש צוות אחר בנוכחות קבועה של המתורגמנ‪/‬ית לשפת‬
‫הסימנים לטובת ההורים החירשים‪.‬‬
‫הרגשתי נהדר בפגישות האלו כשיכולתי לייעץ ולעזור הן‬
‫כבעלת ניסיון בהיותי אמא לשני ילדים חירשים הן כאדם דתי‪:‬‬
‫האמונה מנחה אותי לא לשאול למה‪ ,‬אלא מה צריך ואפשר‬
‫לעשות‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫התאספנו לבקש עזרה‪ ,‬מי יכול לייעץ לנו?‬
‫‪26‬‬
‫נעשה ונדבר‪:‬‬
‫במיח"א ) מיח"א = מחנכי ילדים חרשים‪ ,‬ארגון הנותן מענה‬
‫לצרכים החינוכיים של ילדים חרשים בגיל הרך ונותן תמיכה‬
‫וייעוץ להוריהם ( יעצו לי לדבר עם בתי‪ ,‬ולדבר הרבה‪.‬‬
‫העצה הייתה מבוססת על הרעיון שחשוב לדבר עם הילדה‪,‬‬
‫לדבר איתה כמה שיותר‪ ,‬פעמים רבות בערבים‪ ,‬אחרי‬
‫שהילדה הלכה לישון‪ ,‬נחתי מותשת כשכל הלסת שלי כאבה‬
‫מרוב הדיבורים‪...‬‬
‫החלטתי להקדים מעשה לדיבור‪ ,‬לומר לשתף את רחלי בכל‬
‫דבר שאני עושה ותוך כדי הפעולות היומיומיות לדבר עליהן‪,‬‬
‫לקרוא להן בשם ולתת שמות לחפצים‪ ,‬להמחיש לה למשל‬
‫שצלחת אינה רק סוג מסויים ויחיד של צלחת ספציפית‪ ,‬אלא‬
‫להראות לה בפעולת הדחת כלים ש'זו צלחת‪ ,‬גם זו צלחת‬
‫והנה עוד צלחת'‪ ,‬עד שהיא לומדת ומפנימה את הרעיון‬
‫שצלחת יכולה להיות זו או אחרת‪ ,‬צבעה וגודלה משתנים‬
‫מכלי לכלי‪.‬‬
‫הדגש היה לגרות את סקרנותה של רחלי וללמד אותה מונחים‬
‫ושמות‪ ,‬להפוך את תהליך לימוד השפה לתהליך מעניין ופעיל‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫בתי היקרה‪ ,‬בואי תעלי על הגשר ותראי כמה העולם מעניין!‬
‫כבר מאז הייתה ילדה קטנטונת‪ ,‬חגרתי לה סינר והגבהתי את‬
‫גובהה בעזרת שרפרף קטן עליו עמדה ונתתי לה לרחוץ כלים‪,‬‬
‫כל זמן שאינם עשויים מזכוכית ועלולים להישבר ולפצוע את‬
‫ידיה ברסיסיהם‪.‬‬
‫מעניין שכיום‪ ,‬שהיא כבר מזמן לא ילדה קטנה‪ ,‬היא עדיין‬
‫נהנית מאד לרחוץ כלים‪ ,‬איך שהחינוך מהילדות משפיע אחר‬
‫כך על כל החיים!‬
‫היא גם נהנית מאד לאפות דברי מאפה‪ ,‬תכונה נוספת‬
‫שנרכשה אצלה בהיותה ילדונת‪ ,‬שנהגה לאפות לצדי כל מה‬
‫שאפיתי והיו תבניות קטנות לעוגות קטנות‪ ,‬המיוחדות עבורה‬
‫ושמתי אותן לצד תבניות העוגות הרגילות שהכנתי בתנור‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫בלישת הבצק לימדתי אותה מושגים של אפייה כמו 'ביצה‪,‬‬
‫קמח‪ ,‬סוכר‪ ,‬לנפות קמח‪ ,‬חלבון וחלמון‪ ,‬להקציף חלבונים‪'...‬‬
‫והקפדתי להזהיר אותה לא להתקרב יתר על המידה לתנור‬
‫החם‪ ,‬כשהייתה צופה בעניין בהכנסת העוגה לתנור‪,‬‬
‫בבדיקתה אם היא מוכנה באמצעות נעיצת הקיסם בה‬
‫ובהוצאתה מהתנור‪.‬‬
‫סבתה של רחלי נתנה לה סיר פלא קטנטן ורחלי אהבה להכין‬
‫בתוכו בחול המועד פסח עוגות חמודות וקטנות‪ ,‬כשאפיתי‬
‫עוגות בסיר הפלא הרגיל שלי וכך למדה לחכות בסבלנות עד‬
‫שהעוגה מתקררת‪ ,‬לפני שפותחים את סיר הפלא‪ ,‬אחרת‬
‫העוגה תצנח ותיפול מטה ועוד‪...‬‬
‫רחלי גם למדה ממני מושגים של מוצרים‪ ,‬קניות וכל מה‬
‫שקשור לסופרמרקט כשערכנו קניות ובכל דבר שעשינו יחד‪.‬‬
‫לצד כלי האפייה המיוחדים של רחלי‪ ,‬היה לה גם מטאטא קטן‬
‫ויחד אתי טאטאה ובתהליך הטאטוא לימדתי אותה מושגים‬
‫בסיסיים בשפה כגון 'טאטאי מתחת המיטה'‪' ,‬תשימי את‬
‫הכיסא הקטן הפוך על השולחן'‪' ,‬צריך לטאטא ליד השולחן'‪.‬‬
‫אפילו נתתי לה קולפן לקלף ירקות‪ ,‬הראיתי לה איך לחתוך‬
‫ירקות תוך זהירות להרחיקה מהסכין‪.‬‬
‫לעתים הרגשתי יותר כמורה מחנכת של בתי מאשר אמה‪...‬‬
‫אך המאמצים מניבים פירות טובים‪.‬‬
‫בעצת המורות של מיח''א שליוו אותי ולימדו אותי לשים את‬
‫תרגילי הנשימה במקום הראשון‪ ,‬היות ונשימה נכונה משפיעה‬
‫משמעותית על יכולת הדיבור‪ ,‬עשיתי עם רחלי תרגילי נשימה‪.‬‬
‫הצבתי בפני בתי מטלות שהיו למשל להעיף בנשיפה את‬
‫כדורי צמר הגפן שעל השולחן כמה שיותר רחוק ממנה‪ ,‬או‬
‫לכבות את הנר‪ ,‬המונח מולה כחצי מטר מרחק ממנה‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫לצד הלימוד‪ ,‬הקפדתי לתת לה פרסים כחיזוק על מאמציה‬
‫בצורת ממתקי השלווה ) אחד אחרי כל הצלחה שלה (‪,‬‬
‫הנחתי את ידה הקטנה על גרוני‪ ,‬למען תרגיש את קולי כשאני‬
‫מנסה ללמד אותה לדבר‪.‬‬
‫הראיתי לה תמונות מגוונות של כל חפץ‪ ,‬כמו תמונות של‬
‫בובות שונות‪ ,‬כדי שהיא לא תיקבע רק על בובה אחת‬
‫ותחשוב שרק בובה זו קרויה 'בובה'‪.‬‬
‫אל דאגה‪ ,‬לאט ובטוח בתי עוד תלמד לעוף והיא תעוף רחוק!‬
‫‪30‬‬
‫לתפקד כמורה של בתי‪:‬‬
‫עוד כשרחלי הייתה פעוטה כבת שנה‪ ,‬כבר הגיעה אלינו פעם‬
‫בשבוע המורה של מיח''א לעבוד איתה‪.‬‬
‫זו הייתה מורה מיוחדת שהגיעה לבתים לעבוד עם תינוקות‬
‫חירשים ומלמדת את הוריהם איך ומה לתרגל איתם והייתי‬
‫צריכה להיות איתה ולעקוב אחרי מעשיה ולכן בהיותי מורה‬
‫טיפולית באותו הזמן‪ ,‬סידרו עבורי מערכת שעות שאפשרה לי‬
‫לשהות בבית בזמני ביקורי אותה המורה וללמוד מקרוב איך‬
‫לעבוד עם רחלי‪.‬‬
‫המורה הסבירה לי מה ואיך להמשיך את מה שעשתה באותו‬
‫יום עם רחלי והייתי מתרגלת כל השבוע את החומר מאותו‬
‫המפגש השבועי עם רחלי עד למפגש הבא‪.‬‬
‫מטרת המפגשים האלה הייתה ללמד את רחלי קריאת‬
‫שפתיים‪ ,‬הכרת מילים ומושגים‪ .‬בזמן ההוא לא היה מקובל‬
‫כלל לעבוד בשפת סימנים והדגש היה רק על הדרך‬
‫האוראלית‪ ,‬כלומר שכל המאמצים התרכזו בלימוד של רחלי‬
‫את הדרך הנכונה לקריאת שפתיים‪.‬‬
‫בהדרכתה של המורה הכנתי עבור בתי מלאי גדול של תמונות‬
‫ומשחקי לגו‪.‬‬
‫בובה‪ ,‬ברווז‪ ,‬בית‪ ...‬כל מילה ‪ -‬תמונה‪ ,‬אצבע מונחת מתחת‬
‫לפה‪ .‬איפה הבובה? אם רחלי ידעה להצביע על התמונה‬
‫הנכונה‪ ,‬היא קיבלה גרגיר שלווה אחד שהיה מונח על‬
‫התמונה‪.‬‬
‫בהתחלה התמקדנו בשמות עצם מוחשיים כמו בית‪ ,‬בובה‬
‫וגלידה לפי סדר האלף בית‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫בהמשך עברנו לשמות פעלים בליווי תמונות של פעולה‬
‫שהראו למשל ילדה קופצת וילד רץ‪.‬‬
‫צורפו גם משחקים שייעודם היה לעורר מחשבה‪ ,‬להרחיב את‬
‫התפיסה וההבנה ולעודד את עומק החשיבה‪.‬‬
‫לאחר מכן התקדמנו לרצף תמונות‪ :‬מה חסר ברצף התמונות‬
‫ומה צריך להוסיף‪ ,‬תמונות של סיפור‪ :‬מה היה קודם‪ ,‬מה‬
‫קורה עכשיו ומה יקרה אחר כך‪ ,‬שזה אומר לימוד הזמנים‬
‫) עבור‪ ,‬הווה ועתיד ( תוך כדי העבודה עם התמונות‪.‬‬
‫ניסיוני כמורה טיפולית מאד עזר לי להבין איך לעבוד עם רחלי‬
‫ונעזרתי רבות בסדרת הספרונים שכללו כל ספרון תמונה‬
‫ומתחתיה משפט אחד המתאר את התמונה והראיתי לה‬
‫התמונה ליד הפה‪ ,‬כדי שהיא תראה את התמונה ובאותו הזמן‬
‫גם תלמד לקרוא את השם שלה בשפתיים‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫אנו באמצע השיעור‪ ,‬לא להפריע!‬
‫‪33‬‬
‫נהגתי לקנות לרחלי המון ספרונים והרגשתי שקניית הספרונים‬
‫שימשה לי כחוויה מהנה לחפש עבורה בחנויות למשחקים ולצעצועים‬
‫את הספרונים ורחלי עצמה מאד אהבה את הסיפורים‪.‬‬
‫לקחתי את הקרטונים של אבקות כביסה ) שהיו כמו הקופסאות של‬
‫קורנפלקס כיום ( ובעזרתם הכנתי גן חיות עם בובות קטנות של חיות‪,‬‬
‫הקרטונים היו הגדרות וכל בובות החיות היו בפנים‪ .‬כך רחלי למדה‪,‬‬
‫בנוסף לשמות החיות‪ ,‬הרבה מושגים בעזרת בקשותיי במשחק גן‬
‫החיות איתה שהיו כמו 'בואי תרדפי אחרי הכלב'‪' ,‬הכלב רודף‬
‫אחרייך'‪' ,‬תלטפי את הצוואר של הג'ירפה'‪' ,‬תסרקי את הרעמה של‬
‫האריה' וכדומה‪.‬‬
‫בדרך דומה לימדתי אותה אודות הצבעים באמצעות קוביות צבעוניות‬
‫או אבני פלא‪ :‬אמרתי צבע ורחלי הייתה צריכה לרוץ ולגעת בו‪ ,‬זה‬
‫היה משחק 'תופסת צבעים'‪.‬‬
‫כל דבר לימדתי את רחלי ועבדתי איתה‪ ,‬היא לא למדה שום דבר לבד‬
‫בשל בעיית חירשותה המונעת ממנה למידה עצמית דרך חיקוי קולות‬
‫הסביבה‪.‬‬
‫בנוסף ללימודים המיוחדים‪ ,‬דיברתי עם רחלי כל היום ועשיתי איתה‬
‫כל פעולה ביתית וניצלתי כל פעולה ללמד אותה מונחים חדשים‪.‬‬
‫גם לקחתי את רחלי לכל מקום בקניות ולמדה אתי איפה קונים מה‬
‫והכירה בעזרתי הרבה מוצרים חדשים ואיך נעשות הקניות‪.‬‬
‫רחלי התחילה ללמוד קריאה כבר בגיל מאד צעיר בעזרת קלפי‬
‫אותיות דפוס גדולות ומודגשות ומתחתיהן גלגלים מסתובבים ובתוכם‬
‫סימני ניקוד שונים‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫רחלי הולכת לגן‪:‬‬
‫כבר בקטנותה‪ ,‬רחלי הלכה למעון ואחר כך לגן ילדים‪ ,‬כי‬
‫אמרו לי שחשוב מאד שהיא תהיה מגיל צעיר ביותר בחברת‬
‫ילדים שומעים‪ ,‬כמה שיותר זמן‪ ,‬במטרה להשתלב ביניהם‬
‫וללמוד מהם איך לדבר‪.‬‬
‫רחלי הייתה ילדה טובה בגן‪ ,‬מאד ממושמעת ולא עשתה‬
‫בעיות‪ ,‬הגננות תמיד שיבחו אותה והיא הסתדרה גם עם‬
‫הילדים האחרים יפה מאד‪ ,‬למרות דיבורה הבלתי ברור‪.‬‬
‫במשחקים חופשים היא תמיד השתתפה‪ ,‬אהבה לצייר וגם‬
‫בריכוז קבוצתי שהתקיים פעמיים ביום – בבוקר ובצהריים‪,‬‬
‫ישבה בשקט‪ ,‬הסתכלה וקלטה מסביב מההתרשמות וידעה‬
‫להתנהג יפה ולשבת בשקט‪ ,‬למרות שלא הבינה כלל את‬
‫דברי הגננת והילדים‪.‬‬
‫תמיד התעניינתי בנעשה בגן וחזרתי עם רחלי על החומר‬
‫שלמדה בגן‪ .‬דבר אחד מאד מאד פגע ברגשותיי כאמא לילדה‬
‫חירשת‪:‬‬
‫אחת הגננות לא השכילה לשתף את רחלי במסיבות ותמיד‬
‫בחגיגות הגן רחלי נאלצה לשבת בצד ומעולם לא השתתפה‪.‬‬
‫אומנם היא לא יכולה לשיר‪ ,‬אך למה לא ללמד אותה לעשות‬
‫תנועות‪ ,‬לתופף בתוף‪ ,‬לשבת ולקום‪ ,‬לרקוד‪ ?...‬יש הרבה‬
‫דברים אחרים חוץ מלשיר‪.‬‬
‫מעולם לא אמרתי לגננת שנפגעתי‪ ,‬כי ראיתי שהיא התייחסה‬
‫באותה הצורה גם לכל הילדים שלא היו מוכשרים דיים‬
‫להשתתף‪ ,‬היה לה חשוב להרשים את הורי הילדים ולקחה‬
‫להצגות רק את הילדים המוצלחים והילדים האחרים ישבו‬
‫בצד יחד עם רחלי‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫אך אני‪ ,‬כאמא לילדה חירשת‪ ,‬הייתי רגישה יותר לאור מאמציי‬
‫הגדולים לשלב את בתי החירשת במסגרת הרגילה‪.‬‬
‫בשנה שאחרי השנה הזו בגן‪ ,‬היא עברה ללמוד בשני גנים‪ :‬גן‬
‫של ילדים חירשים שהיה ממוקם בבית ספר מיוחד לילדים‬
‫חירשים ובאו לשם תלמידים חירשים מכל הסביבה‪.‬‬
‫הגן של הילדים החירשים היה גן חילוני‪ ,‬אך היה לי חשוב‬
‫מאד שרחלי תגדל בסביבתה הטבעית לצד ילדים אחרים‪,‬‬
‫החירשים כמוה‪.‬‬
‫אולם גם רציתי שהיא תדע להיות חלק מהחברה השומעת‬
‫וגם תלמד מונחים ביהדות ובדת ולכן גם נרשמה לגן דתי שכל‬
‫הילדים בו‪ ,‬חוץ ממנה‪ ,‬היו שומעים‪.‬‬
‫כל בוקר לקחתי את ילדתי לגן החירשים ובשעה ‪10.00‬‬
‫הייתה לי הפסקה ארוכה‪ ,‬אותה ניצלתי על מנת לקחת את‬
‫רחלי באוטו שלי לגן השני של השומעים‪ ,‬שהיה סמוך לבית‬
‫הספר‪ ,‬בו עבדתי‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫עכשיו נלך לגן השני‪ ,‬בסדר יקירתי?‬
‫בצורה הזו רחלי נהנתה מכל העולמות‪ :‬בגן של הילדים‬
‫החירשים היא הרגישה כמו מלכה‪ ,‬הגננת התייחסה אליה ואל‬
‫הילדים האחרים נהדר ושימשה כאמא שלהם‪ .‬שם בגן היא גם‬
‫קיבלה שיעורי דיבור מיוחדים‪.‬‬
‫בגן השני היא הרגישה טוב והשתלבה שם ולאט לאט‬
‫התחילה לדבר קצת עם הילדים השומעים‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫אל תצפי שיום אחד הוא יקום וידבר‪:‬‬
‫בני קטן מרחלי בשש שנים‪ .‬הוא כבר בן שנתיים‪ .‬הוא מצונן‬
‫מאד‪ ,‬בנוסף לנזלת‪ ,‬קיבל גם דלקת עיניים‪ .‬רחמנות עליו‪ .‬יש‬
‫לו גם מעט חום‪.‬‬
‫הלכתי איתו השבוע לחנות מכולת‪ ,‬הוא אוהב לעמוד ליד‬
‫הדלת ולהסתכל על העוברים ושבים‪ .‬הפעם הדלת הייתה‬
‫סגורה והוא אמר לי בשפת סימנים‪' :‬לא ‪ -‬הדלת פתוחה'‪.‬‬
‫הבנתי שהתכוון להזהיר אותי שאסור לעמוד ליד הדלת‪ ,‬כי‬
‫עלולים לפתוח אותה ואקבל ממנה מכה‪.‬‬
‫אני שמחה על כל הבעה ודיבור שלו‪ .‬הוא עדיין לא מדבר פרט‬
‫למילה 'לא' אותה הוא מסמן בתנועת יד או בפה ולצערי הוא‬
‫מרבה להשתמש במילה 'לא'‪ .‬בפסח אמר הרבה פעמים‬
‫'אמא' וגם 'אֹום' = שלום לאחותי‪ .‬אני רואה שהוא עדיין בשלב‬
‫הקליטה ועל על כן לא מודאגת ולא מנסה לשכנע את עצמי לא‬
‫להתעצבן ומקווה שלא אתחיל לחשוש שאני מחכה יותר מדי‬
‫זמן‪ ,‬זה יגיע כשיהיה מוכן לדבר‪.‬‬
‫ולמה אני מנסה בכוח שלא לחשוש יותר מדי? רק לפני חצי‬
‫שנה ערכו לו אבחון והמסקנה הייתה חד משמעית‪' :‬אל תצפי‬
‫שיום אחד הוא יקום וידבר'‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫בתי הראשונה כבר למדה לדבר‪ ,‬למה שבני השני לא ידבר גם?‬
‫ואבוי למי שלא מסכים אתי!‬
‫כבר שהוא נולד‪ ,‬התכוננתי לאפשרות שגם הוא חירש‪ ,‬למרבה‬
‫ההקלה לא הייתי היחידה שחשבה שיש לבדוק זאת ותוך זמן‬
‫קצר ערכו לו בדיקת שמיעה לאור העובדה שיש לו אחות‬
‫בכורה חירשת‪ .‬לא יכולתי שלא לחשוב על הניגוד החד של‬
‫בדיקת השמיעה המהירה שלו למאבק העיקש שנאלצתי‬
‫להיאבק עד שבדקו וגילו שרחלי חירשת‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫הכול השתפר ובגיל חצי שנה כבר הרכיבו לו מכשירי שמיעה‬
‫קטנים‪ ,‬המותאמים לגילו ועולה במוחי הזיכרון של רחלי בת‬
‫השלוש שהתעוררה לחיים והשמיעה קולות לא ברורים‬
‫בעיניים הבורקות מהתרגשות‪ ,‬מהרגע שהרכיבה לראשונה‬
‫מכשירי שמיעה וממש רציתי לבכות משמחה לגלות ילדה‬
‫חדשה‪.‬‬
‫הכול השתפר? לא הכל‪ ,‬עדיין יש אנשים הפוסקים תוך דקות‬
‫ספורות פסק דין העלול לגזור על הילד התמים חיים שלמים‬
‫שאינם מתאימים לו ולהרוס משפחות שלמות‪.‬‬
‫עכשיו אני מבינה מדוע רחלי הייתה צריכה להיות הבכורה‪,‬‬
‫היא מהווה דוגמא לאן אפשר להתקדם עם ילד חירש ובזכותה‬
‫הייתי חזקה ולא נשברתי כשהזהירו אותי שחיים לא ילמד‬
‫לדבר‪.‬‬
‫אחרי לידת בני החלטתי לקחת פסק זמן לכמה שנים‬
‫מההוראה‪ ,‬בה עבדתי כדי להתפנות טוטאלית לטיפול‪ ,‬גידול‬
‫וקידום ילדי שכולו מתיקות‪.‬‬
‫היה קל יחסית עם רחלי‪ ,‬הפעם כשאני אמא לשני ילדים‬
‫חירשים‪ ,‬העניינים שונים‪ ,‬לא דבר של מה בכך לדבר כל הזמן‬
‫עם הילד החירש והיו ערבים שהרגשתי שכל הלסת כואבת לי‬
‫מרוב דיבורים‪ ...‬טיילתי עם הילדים בחנויות‪ ,‬הראיתי להם‬
‫חפצים שונים הקשורים למונח מסוים כדי למנוע קיבעון על‬
‫צורה אחת וילמדו שכל מונח יכול להתאים ליותר מצורה אחת‪.‬‬
‫אני נהנית לראות את רחלי ההופכת מילדה ביישנית שפחדה‬
‫מכל אדם‪ ,‬לילדה חברותית שילדי השכנים אוהבים לבוא אלינו‬
‫כדי לשחק איתה והיא הולכת בשמחה לבית הספר משולב‬
‫) רגיל עם שתי כיתות לילדים חירשים ( ומורתה משבחת‬
‫אותה כמה היא אוהבת ללמוד‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫כל זה מחזק ומעודד אותי‪ ,‬הילד שלי יקום וידבר למרות הכל‪,‬‬
‫זה יגיע כשיהיה מוכן לכך‪.‬‬
‫זה הקטן והמתוק שלי עוד יגדל‪ ,‬רק סבלנות‪...‬‬
‫‪41‬‬
‫מה קורה כשהחשמל בבית לא פועל‪...‬‬
‫היום הייתה שריפה גדולה ביער שליד שכונת דניה שבחיפה‪,‬‬
‫כתוצאה מכך ניתקו את החשמל בכל איזור הכרמל‪ ,‬כך‬
‫שאצלנו החשמל היה מנותק כשלוש שעות‪.‬‬
‫מסתבר שאמה של חברתה הטובה של רחלי הייתה פה‪.‬‬
‫האם ובתה חירשות‪ ,‬הבת שלה לומדת יחד עם בתי והיא‬
‫נאלצת לשכב בבית חודש נוסף אחרי שכבר שכבה בבית‬
‫חודש תמים בשל שבר ברגל ואמה רוצה מורה פרטית‬
‫שתלמד אותה בינתיים‪.‬‬
‫הייתי בבית באותו זמן שהאם הייתה כאן‪ ,‬התעסקתי בדאגה‬
‫לחיים שנהיה חלשלוש במקצת ומקבל אנטיביוטיקה‪.‬‬
‫האם החירשת צלצלה בפעמון בדלת שלנו‪ ,‬צלצלה וצלצלה‬
‫ולא שמעתי‪ ,‬אך היות והיא חירשת בעצמה‪ ,‬כמובן שלא‬
‫שמעה שהפעמון אינו מצלצל והשאירה את המכתב אצל‬
‫השכנה שלנו‪ ,‬שבדיוק באותו הזמן יצאה לבדוק אם החשמל‬
‫פועל בחדר המדרגות‪.‬‬
‫חשבתי על המקרה הזה הרבה מאד‪ ,‬הייתי מזועזעת‬
‫כשהבנתי איך צריך לשים לב לכל פרט קטן‪.‬‬
‫אנו לא מעלים על דעתנו מהם הדברים שהחירשים מפסידים‬
‫עד שלא קורה דבר כזה וממחיש לנו‪.‬‬
‫היא פשוט לא שמעה! אולי צריך לדאוג לנורה המחוברת‬
‫לפעמון הדלת שלנו‪ ,‬שתאיר מעל הדלת מבחוץ‪ ,‬ומתי‬
‫שהחשמל לא עובד‪ ,‬הנורה לא תידלק והחירשים יבינו כי‬
‫הפעמון לא מצלצל וידפקו על הדלת‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫יותר מאוחר באותו יום הבאתי את רחלי לחברתה הטובה‬
‫לביקור חולים‪ .‬רחלי הסבירה לאמה של חברתה בשפת‬
‫הסימנים מדוע לא פתחנו אתמול את הדלת‪.‬‬
‫הופתעתי לראות את בתי מנהלת שיחה עם אם חברתה‪ ,‬לא‬
‫ידעתי שהיא יודעת לנהל שיחה ותצליח להסביר לה מה‬
‫באמת אירע‪.‬‬
‫תראו את בתי מנהלת שיחה כמו גדולה‪ ,‬לא יאומן!‬
‫‪43‬‬
‫עוד באותו ערב צפינו בטלוויזיה בטכס פתיחת יום הזיכרון ליד‬
‫הכותל המערבי‪ ,‬היא התרגשה מאד אבל עדיין מתבלבלת בין‬
‫יום השואה ליום הזיכרון‪ .‬הכנתי לה סמל שהיא צריכה להביא‬
‫מחר לבית הספר והיא מאושרת‪.‬‬
‫נסענו למחרת בצהרי היום לשוק לקנות כמה דברים ולקחתי‬
‫אתי את הילדים שלי‪ ,‬רציתי להראות לרחלי מה זה אומר‬
‫'שוק'‪ .‬אני אומרת לה פעמים רבות 'שוק שוק' והיה לי חשוב‬
‫להראות לה מה זה אומר 'שוק' וחיים בא אתנו לצורך החוויה‪.‬‬
‫החום היה רב מאד וחיים התחיל לבכות‪ ,‬מה שקיצר את‬
‫הביקור בשוק בהרבה‪.‬‬
‫אין דבר‪ ,‬בפעם הבאה נסייר בשוק כמו שצריך וניהנה‬
‫מהריחות ומהמראות של השוק‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫אני כאמא מול החברים של בתי‪:‬‬
‫רחלי חזרה מבית הספר ושלחתי אותה לקנות אוכל‪ ,‬היא‬
‫הלכה לבד בביטחון בעוד אני מסתכלת בה בהנאה בין תריסי‬
‫חלון המטבח‪ ,‬הרגל שילווה אותי עד שהיא תתבגר וארגיש‬
‫שהיא מספיק מבוגרת לעבור לבד את הכביש מבלי שאשגיח‬
‫עליה מרחוק ללא ידיעתה‪.‬‬
‫נהגתי להתקשר לחנות לברר אם רחלי כבר הגיעה לחנות‬
‫בשלום ומבקשת מעובדי החנות ללוות אותה החוצה ולעזור‬
‫לה לעבור את הכביש‪.‬‬
‫ורחלי לא ידעה מכל זה‪ ,‬רק קיבלה הרגשה שהיא ילדה גדולה‬
‫וסומכים עליה‪ ,‬כך גידלתי אותה להיות עצמאית ובעלת ביטחון‬
‫עצמי גבוה‪.‬‬
‫רחלי מילאה את משימתה בהצלחה רבה לקנות אוכל לתוכים‪,‬‬
‫ידעה כמה שילמה וכמה עודף קיבלה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬שלא‬
‫השתמשה כלל בפתק שהכנתי עבורה מראש במטרה‬
‫להראות למוכרת הפתק‪ ,‬אלא היא אמרה בבירור והמוכרת‬
‫הבינה אותה‪.‬‬
‫רחלי סיפרה לי שפגשה בדרך כמה מחבריה‪ ,‬ילדי השכנים‪.‬‬
‫אחה"צ היינו למטה‪ ,‬נהניתי לראות את חיים משחק להנאתו‬
‫עם החתלתולים וגם עם הכלבים‪ ,‬השתולל ורץ נהדר‪ ,‬עולה‬
‫ומטפס על ערימות עפר ואבנים ) בונים ממולנו בניין (‪.‬‬
‫רחלי שיחקה עם ילדי השכנים במשחק המחבואים והבחנתי‬
‫שאינה מבינה איך לשחק ומיד שה'עומד' גומר לספור‪ ,‬היא‬
‫קמה‪ ,‬יוצאת מהמחבוא שלה ורצה‪.‬‬
‫לימדתי אותה לחכות עד שה'עומד' מתרחק מעמדתו למרחק‪,‬‬
‫המאפשר לה להספיק להגיע אל עמדתו‪ ,‬בלי שיראו אותה‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫כשהיא הייתה ה'עומדת'‪ ,‬שמתי לב לבעיה שאינה שומעת‬
‫ומצד שני או מאחוריה מישהו מקדים אותה ורץ לדפוק בידו‬
‫על הגדר‪ ,‬במקום עמדתה‪.‬‬
‫אני מקווה שבמשך הזמן היא תפתח 'חוש' מיוחד להרגיש אם‬
‫באים מאחוריה‪.‬‬
‫לא התערבתי עד שהילדים האחרים הביעו רצון לעזור לה‬
‫לחפש‪ ,‬לא נתתי להם כי רציתי שרחלי תקבל ביטחון בעצמה‬
‫ותלך לחפש לבד‪.‬‬
‫החברים של רחלי אולי הופתעו ולא אהבו שמנעתי מהם‬
‫מלעזור לרחלי‪ ,‬אך רק טובתה לנגד עיניי וכבר למדתי שלא‬
‫להתרגש ממה שחושבים עליי האחרים‪.‬‬
‫בשיחה עם ההורים האחרים לילדים חירשים במפגש השבועי‬
‫הבא‪ ,‬הם אמרו לי שהייתי צריכה לתת לחברים ללכת עם בתי‬
‫ביחד‪ ,‬נכון שאני צודקת בהשקפתי שילדים חירשים הם ככל‬
‫ילד אחר ואינם מסכנים‪ ,‬אך במקרה הספציפי זה היה פתרון‬
‫טוב ורעיון טוב‪ ,‬היות והיוזמה באה מצידם‪.‬‬
‫שיחה זו לימדה אותי שלצד המטרה לגדל את רחלי להיות‬
‫ילדה עצמאית‪ ,‬חשוב לתת לה לקבל עזרה מהאחרים וללמד‬
‫אותה להיעזר בזולת במקרה הצורך‪.‬‬
‫מאז אני משתדלת להחזיק את עצמי בכוח ולתת לחבריה של‬
‫בתי יד חופשית‪ ,‬והנני מגלה שהם מלמדים אותה איך לשחק‬
‫ואיך להשתתף במשחקיהם ומוצאת את עצמי תוהה מי נהנה‬
‫יותר‪ :‬הילדים הנהדרים שנהנים ללמד אותה לשחק איתם‪ ,‬או‬
‫היא שלומדת לשחק בחברתם‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫הילדים החירשים‪ ,‬או המוגבלים בכלל‪ ,‬אינם מסכנים וחובה‬
‫לחנך ולגדל אותם בדיוק כמו כל ילד אחר‪ ,‬בלי רחמים ובלי‬
‫כעס‪ ,‬רק עם הרבה אהבה ורצון לעזור לילד לגדול להיות אדם‬
‫טוב יותר‪.‬‬
‫לכל פרח מהפרחים שלנו מגיע שישקו אותו בלי אפליה‬
‫עם הרבה אהבה‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫אני נזכרת איך רחלי‪ ,‬כשהייתה יותר קטנה‪ ,‬בזמן שהלכנו‬
‫ברחוב וביקשה ממני משהו‪ ,‬אם אמרתי לה 'לא'‪ ,‬הייתה‬
‫נוהגת לרקוע ברגליה ולשכב על הרצפה כשהיא בוכה וצועקת‪,‬‬
‫איך הצופים הסקרנים ריחמו על הילדה הבוכייה‪ ,‬מכשירי‬
‫שמיעה גדולים שבלטו מבעד לחולצתה ואוזניות המחוברות‬
‫אליהם בתוך אוזניה‪ ,‬איך הצופים הביטו בי בזעם ואמרו שאני‬
‫'אמא רעה'‪.‬‬
‫ואני רק עמדתי בשקט גמור ולא זזתי ממקומי‪ ,‬זקופה‬
‫וסבלנית‪ ,‬עד שלאט לאט רחלי נרגעה וחזרה ללכת לצדי‬
‫והסערה חלפה‪ ,‬כשמאחוריי נשמעו המלמולים איזו אמא אני‪,‬‬
‫כשאני מסוגלת לתת לילדה מסכנה כזו לבכות כל כך?‬
‫כל זה לא הזיז לי‪ ,‬היה לי חשוב מאד לחנך את ילדתי‪ ,‬שלא‬
‫מתנהגים ככה ושהיא צריכה להבין שלא כל דבר מקבלים מה‬
‫שרוצים‪.‬‬
‫ברוך השם לאט לאט יש תוצאות טובות‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫מה שלמדתי במפגשים השבועיים של ההורים לילדים‬
‫חירשים‪:‬‬
‫כמעט מהרגע שרחלי נולדה‪ ,‬אני רואה שיש לה כוח רצון גדול‬
‫והיא יודעת מה היא רוצה וזה משמח אותי‪ ,‬אופייה יעזור לה‬
‫להתמודד עם כל הקשיים‪ ,‬בהם תיתקל במהלך חייה‪.‬‬
‫אך הייתי אובדת עצות‪ ,‬יש חולצה ירוקה המנוקדת בלבן‪ ,‬או‬
‫שמלה כחולה עם צווארון המלחים‪ ,‬שרחלי אוהבת במיוחד וכל‬
‫יום אני מתווכחת איתה מה היא תלבש באותו יום‪.‬‬
‫בקבוצה להורים של ילדים חירשים‪ ,‬מנחת הקבוצה יעצה לי‬
‫עצה חכמה‪ :‬לתכנן עם הילדה עוד בערב מה היא תלבש מחר‪,‬‬
‫להוציא שני בגדים מהארון ולתת לה לבחור מתוך המבחר‬
‫המוצע לה מה ברצונה ללבוש מחר בבוקר‪.‬‬
‫עיצה זו הייתה יעילה ומצוינת ויישמתי אותה רבות אחר כך‪,‬‬
‫למדתי לגדל את ילדיי להיות עצמאים במסגרת גבולות‬
‫ברורים‪ ,‬השכלתי לא לשבור את רוחם של ילדיי ולתת להם‬
‫ליהנות מהעצמאות תוך התוויית מגבלות מסוימות שהתוויתי‬
‫בפניהם בהתאם למצב המסוים‪.‬‬
‫לאור בעייתי לקרוא לילדיי לבוא עמי הביתה כשהם עדיין‬
‫בעיצומם של בניית ארמונות מחול על שפת הים או כל בילוי‬
‫אחר ולא ידעתי איך לקרוא להם‪ ,‬כשהם עדיין לא מוכנים‬
‫ללכת הביתה ורק רוצים להמשיך בפעילותם המעניינת אותם‪,‬‬
‫לוקח לי זמן לשכנע אותם לבוא אתי וגם אז זה לא נעשה‬
‫מצידם בלב שלם‪ .‬קיבלתי עצה נוספת בקבוצה‪ :‬להכין את‬
‫ילדיי ולפני שאני קוראת להם לקום וללכת‪ ,‬לומר להם‪' :‬עוד‬
‫חמש דקות נלך'‪ ,‬משפט קסם הפועל פלאים בכל בילוי משותף‬
‫שלנו‪ ,‬כשמגיע הזמן ללכת וילדיי עדיין רוצים להמשיך בשלהם‬
‫עוד ועוד‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫אומנם הם לא מבינים‪ ,‬במיוחד בני הקטן‪ ,‬מהי המשמעות של‬
‫חמש דקות‪ ,‬אך הם כבר מכינים את עצמם נפשית ואחרי‬
‫חמש דקות כשאני קוראת להם ללכת אתי הביתה‪ ,‬הם קמים‬
‫מרוצים והולכים עמי ללא וויכוחים מיותרים‪ .‬וזו תחושת כבוד‬
‫שהם מקבלים ממני בלי קשר לחירשותם‪.‬‬
‫עצה נפלאה המתאימה לכל ילד באשר הוא!‬
‫גוזלים חמודים שלי‪ ,‬יש לכם עוד חמש דקות לצאת משם!‬
‫‪50‬‬
‫בקבוצה יש גם זוג אנשים חירשים‪ ,‬הבעל כבד שמיעה‬
‫המדבר טוב מאד ושוטף ובעזרת מכשירי שמיעה שהוא‬
‫מרכיב‪ ,‬הוא יכול להגיע לרמת שמיעה די טובה אך בוחר‬
‫להיות פעיל ומעורב בקהילת החברים החירשים‪ ,‬מאשר‬
‫להיות בחברת אנשים שומעים ואשתו חירשת המתקשרת עם‬
‫הזולת בעיקר בשפת הסימנים‪ ,‬זוג בהחלט מעניין שכל אחד‬
‫בא עם תקשורת אחרת‪ ,‬מנטליות שונה ושניהם יחד משלימים‬
‫האחד את השנייה‪.‬‬
‫לא היו להם כמה שנים ילדים והם אימצו תינוק‪ ,‬חירש‪ ,‬דווקא‬
‫לפי בחירתם‪ ,‬כעת הוא ילד בן גילה של רחלי‪.‬‬
‫בזכות האנשים הנחמדים האלה הזיכרון של שני אנשים‬
‫חירשים מילדותי מקבל צורה והאנשים המפחידים מילדותי‬
‫הופכים להיות אנשים נורמאליים המתקשרים ביניהם לבין‬
‫עצמם בשפה משלהם‪ ,‬חלק מהאנשים החירשים שלמים עם‬
‫עצמם ועם זהותם עד כדי אימוץ ילד חירש כמוהם כדוגמת‬
‫הזוג הנחמד הנ''ל‪.‬‬
‫הפרט המעניין ביותר הוא שהגבר כבד השמיעה‪ ,‬עם כל‬
‫פעילותו ומעורבותו בתוך קהילת האנשים החירשים עד‬
‫לנישואיו לאישה חירשת ואימוץ תינוק חירש‪ ,‬עדיין החבר'ה‬
‫החירשים מתקשים לקבל אותו כאחד מתוכם בשל דיבורו‬
‫הטוב ויכולתו לשמוע ולתקשר כמעט רגיל בעזרת מכשירי‬
‫השמיעה שלו‪.‬‬
‫מה שממחיש לי שאנשים חירשים אינם מסכנים‪ ,‬הם אנושיים‬
‫ובעלי מחשבות ורגשות בדיוק כמונו ומגיע להם אותו היחס‬
‫שנותנים לכל אדם אחר‪ ,‬לא פחות ולא יותר‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫איך התחלתי ללמוד שפת סימנים‪:‬‬
‫פעם אחת המתנתי בתור בבנק הדואר והיה לפניי איש אחד‬
‫חירש שניסה לשווא לתקשר עם הפקידה‪ ,‬הוא מצידה ניסתה‬
‫להסביר לו ושניהם לא הבינו האחד את השנייה ולהיפך‪.‬‬
‫ניסיתי לעזור‪ ,‬דיברתי מולו בבירור ולאט כדי שיוכל לקרוא את‬
‫שפתיי‪ ,‬אך התקשה לעקוב אחר דבריי‪.‬‬
‫כתבתי לו‪ ,‬אך לא יכל לקרוא‪ ,‬מן הסתם היה עולה חדש‬
‫שעדיין לא ידע קרוא וכתוב בעברית‪.‬‬
‫לראשונה מאז הפכתי להיות אמא לילדיי החירשים‪ ,‬קיבלתי‬
‫המחשה כמה אני מפסידה כשאני לא דוברת שפת סימנים‪.‬‬
‫כאב לי שאני כאמא לבתי החירשת לא יכולה לעזור לאדם‬
‫חירש‪...‬‬
‫עבור כמה שנים‪ ,‬בני נולד חירש גם הוא‪ .‬הוא גדל קצת והגיע‬
‫זמן לחגיגת יום ההולדת לחברה של בתי אצלה בבית‪.‬‬
‫בני משפחתה של אותה החברה חירשים גם הם והאורחות‪,‬‬
‫אימהות לחברים האחרים של הילדה‪ ,‬היו חירשות בעצמן‪.‬‬
‫חיים בא עם רחלי למסיבת היום הולדת והצטרף אליה לשחק‬
‫עם חבריה בחצר‪ ,‬האימהות ואני ישבנו בסלון ושררה דממה‬
‫ורק ידיים התנופפו‪ ,‬הבעות פנים‪ ,‬חיוכים‪ ,‬פיות הנעים ללא‬
‫קול‪ ,‬נשארתי אני השומעת היחידה ביניהן ולא הבנתי מילה‬
‫מהמדובר‪.‬‬
‫באותו רגע של בדידות גדולה בתוך חברה תוססת ושמחה‬
‫קלטתי פתאום באופן מוחשי עד לכאב שבדיוק כך מרגיש אדם‬
‫חירש בעולם של האנשים השומעים‪ :‬האנשים מדברים זה אל‬
‫זה וביניהם‪ ,‬והוא נשאר בצד בלי להבין מילה‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫כמו דבורה הלכודה בתוך פרח והיא רחוקה מכל חברותיה‬
‫ומרגישה לבד בעולם‪ ,‬כך האדם החירש מרגיש בבדידותו‪.‬‬
‫גם התבהר לי אחרי מה שעברתי על עצמי בשרי‪ ,‬שאדם‬
‫חירש‪ ,‬ככל שיקרא שפתיים על הצד הטוב ביותר‪ ,‬תמיד‬
‫במפגש הקבוצתי הוא 'הולך לאיבוד' ומתקשה לעקוב מי‬
‫הדובר‪ ,‬ועד שהוא קולט מי מדבר‪ ,‬הוא מפספס את דבריו‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫עם כל הדברים האלה הילדים שלי יצטרכו לעבור בחייהם והם‬
‫ייאלצו להתמודד כל יום וכל הזמן עם מה שעבר עלי רק ערב‬
‫אחד‪ :‬בדידות חברתית‪ ,‬חוסר שייכות‪ ,‬ניתוק מהחיים‬
‫ומהאנשים‪ ,‬שלא לדבר על הרגשות הנלווים של כאב ותסכול‪,‬‬
‫גם יכולים להיות קשיים לחיות כאנשים רגילים מבחינת‬
‫ההשתלבות בעולם העבודה ועוד‪.‬‬
‫אם הערב היחיד הזה היה קשה לי למדי‪ ,‬עם מה הילדים שלי‬
‫צריכים להתמודד מדי יום‪ ,‬שעה אחרי שעה? כמה כוחות נפש‬
‫גדולים יש להם ואני צריכה להעריך אותם על כך‪.‬‬
‫הפעם החלטתי ללמוד שפת סימנים כדי להיכנס לתוך עולם‬
‫הדממה של ילדיי‪ ,‬שאינו דומם כלל ומלא בחיים משלו‪ ,‬אני‬
‫מתחילה להבין שרק לימוד שפת הסימנים יקרב אותי לילדיי‬
‫ויעזור להם להרגיש שהם לא לבד בעולם ושיש להם אותי‬
‫איתם ולצידם‪.‬‬
‫לפחות את זה אני יכולה לעשות עבורי עצמי ועבור הילדים‬
‫שלי‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫חשיבותה של שפת הסימנים בחייהם של ילדיי‪:‬‬
‫בתקופת הגן של רחלי מקובל היה לדבר עם הילדים החירשים‬
‫אוראלית בלבד‪ ,‬כשהשפתיים נעות לאט ובבירור‪ .‬עם הזמן‬
‫החל המהפך ומלידתו של חיים הילדים התחילו ללמוד שפת‬
‫סימנים במיח''א‪ ,‬אחרי שהוכח שהשיטה של דיבור אוראלי לא‬
‫מתאים לכל הילדים החירשים ורבים מהם זקוקים לשפת‬
‫הסימנים כשפתם הטבעית‪.‬‬
‫) כיום חלק גדול מהילדים במיח''א מושתלים‪ ,‬והדגש הוא על‬
‫אימוני שמיעה ודיבור‪ ,‬כך שבימינו המהפך להוראה בשפת‬
‫הסימנים כבר לא ריאלית כמו בימים ההם (‪.‬‬
‫ילדיי נהנים ללמוד ממני את שפת הסימנים‪ ,‬האמורה להיות‬
‫שפתם הטבעית‪...‬‬
‫חיים פורח ולמרות שאינו מדבר כלל‪ ,‬הוא רוכש חברים בקלות‬
‫והם נהנים לתקשר עמו בשפה הקרובה לשפת הסימנים שלו‬
‫או בעזרת ג'סטות ושפת הגוף יחד עם הבעות הפנים‪.‬‬
‫אני רק מצטערת שלא השכלתי ללמוד שפת סימנים כבר‬
‫אחרי שאישרו את חשדותיי כי רחלי חירשת‪ ,‬אך בזמנה עדיין‬
‫הייתי אם טרייה והיה חדש לי להיות אמא לילדה חירשת‪.‬‬
‫למזלי היא מתקשרת בקלות כבר מגיל צעיר ללא הזדקקות‬
‫לשפת הסימנים‪.‬‬
‫לא אשכח איך השתדלתי להחביא מפניה את קופסת‬
‫הממתקים גבוה מעל ארון המטבח והיא תמיד ידעה ) ילדה‬
‫חכמה‪ ,‬כבר אמרתי? ( למצוא דרכים לטפס על הסולם וכמה‬
‫שהתאמצתי להחביא את סוכריות הטופי הרחק ממנה‪ ,‬תמיד‬
‫מצאתי לתדהמתי אותה יושבת על הרצפה בנחת ואוכלת‬
‫מחפיסת סוכריות הטופי בהנאה‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫לא היה לי לב להפסיק לקנות את סוכריות הטופי‪ .‬היא הייתה‬
‫מקבלת סוכרייה אחת בסוף כל ''שיעור'' שלמדנו ביחד‬
‫והתחלתי להניח לה ליהנות מאכילתן‪ ,‬מאד הבנתי את‬
‫תסכולה מול חוסר יכולתה לתקשר עם הזולת ולמרות שכבר‬
‫דיברה‪ ,‬הייתי היחידה שהבנתי את דיבורה‪.‬‬
‫שמתי לב שהסוכריות הרגיעו את רצונה לדבר ולתקשר‪ .‬כמה‬
‫סוכריות טופי וכמה ביקורים אצל רופא השיניים של רחלי‬
‫הייתי חוסכת אם הייתי לומדת ומלמדת כבר אז את רחלי‬
‫שפת סימנים!‬
‫זכיתי לסגור את המעגל שנפתח עם חוסר האונים שחשתי‬
‫מול האדם החירש בבנק הדואר וכשחיים היה בעגלה ורחלי‬
‫לצדי‪ ,‬פגשתי איש חירש אחר בסופרמרקט שהקופאית לא‬
‫מצליחה להסביר לו את הבעיה בתשלום על המצרכים שקנה‪.‬‬
‫סימנתי לו בשפת הסימנים אם אפשר לעזור לו‪ ,‬עיניו אורו‬
‫ותרגמתי לו את דברי הקופאית ולה את דבריו‪.‬‬
‫יצאתי משם מלאה סיפוק‪ ,‬אין סיפוק יותר גדול מאשר לעזור‬
‫לאדם חירש בעזרת שפת הסימנים המשמשת כשפה‬
‫הטבעית של ילדיי!‬
‫‪56‬‬
‫חירשות מלידה או חירשות נרכשת?‬
‫ילדי המתוק מחקה בכל את רחלי‪ ,‬הוא מאד אוהב לצייר‬
‫בגללה‪ .‬אתמול כשנסענו במונית‪ ,‬הוא ישב בדיוק כמוה וחיקה‬
‫את תנועותיה‪.‬‬
‫הסברתי לרחלי שהוא מאד אוהב אותה ובשל היותה אחותו‬
‫הגדולה‪ ,‬הוא רוצה ללמוד ממנה הכל‪ .‬הוא כבר מפריח כמעט‬
‫בכוחות עצמו בועות סבון ומנפח עם מעט עזרה מצדי או‬
‫מרחלי בלונים‪.‬‬
‫אני מתחילה לתת לו להסתובב בבית רק במכנסיים ומראה לו‬
‫שיישב על הסיר‪ .‬הוא עדיין קצת מפחד‪ ,‬אך יש לי סבלנות ואני‬
‫יודעת שבסופו של דבר הוא יתפוש את העניין‪.‬‬
‫הבוקר הלכתי לחנות והשארתי אותו עם בת שכנים ששמרה‬
‫עליו‪ .‬הוא התחיל לבכות ומיד רץ לקחת את המוצץ‪.‬‬
‫מעניין שבמשך היום הוא לא זקוק למוצץ כלל אלא בזמן לכתו‬
‫לישון‪ ,‬אבל כשהוא מרגיש עצוב ובודד‪ ,‬הוא משתמש במוצץ‬
‫כאמצעי הרגעה‪.‬‬
‫בגן‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הוא נשאר בשמחה ומנפנף לי בידו לשלום‬
‫ונראה מאושר מאד ולא בוכה כלל כשאני הולכת‪.‬‬
‫היינו היום בגן השעשועים‪ ,‬בני מרגיש שם נפלא וכשהוא‬
‫שיחק בחוץ עם ילדי הגן האחרים‪ ,‬עמדתי בצד והסתכלתי‬
‫עליו בלי שראה אותי‪ .‬הוא משחק יפה‪ ,‬מבין את כולם‬
‫ומשתתף עם כולם‪.‬‬
‫כשאני איתו‪ ,‬הוא דורש שאעמוד ואתפוש אות בגלישתו‬
‫במגלשה‪ ,‬מתפנק‪ ...‬יותר טוב שהוא נמצא לבד בחברת בני‬
‫גילו‪ .‬בגן הוא גם עושה תמונות מהדבקת פיסות נייר ונהנה‬
‫מזה מאד‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫הביאו לשם ילד חדש‪ ,‬כמעט בן שנתיים‪ .‬הוא מגיע לגן‬
‫בהסעה מטבריה‪ .‬לפני מספר חודשים חלה בדלקת קרום‬
‫המוח והתחרש כתוצאה מהמחלה‪.‬‬
‫הייתה לי שיחה על כך עם אחת האמהות של ילדי הגן‪ ,‬אחר‬
‫כך הצטרפו עוד אמהות ) הן תמיד באות לשמוע את דבריי‪,‬‬
‫אולי הסיבה נעוצה בזה שידוע להן ניסיוני כאם לילדה חירשת‬
‫בכורה‪ ( .‬השאלה שהאמא השנייה ואני דננו בה הייתה אם‬
‫יותר טוב להורה שנולד לו ילד חירש או להורה שילדו התחרש‬
‫כתוצאה מהמחלה‪.‬‬
‫האמהות ענו לי שהאם מסכנה‪ ,‬קשה לה לקבל זאת‪ ,‬היה לה‬
‫ילד שומע שאולי גם התחיל לדבר וכל זה נפסק והיא מקבלת‬
‫עכשיו ילד חירש‪.‬‬
‫אמרתי שכרגע קשה לאמא הזאת מאד‪ ,‬אין ספק‪ .‬זו מכה‬
‫קשה‪ ,‬אך כשמסתכלים על העניין באובייקטיביות ) או מהצד‬
‫כי אני בעצמי לא אובייקטיבית בנידון ( האם המדוברת תמצא‬
‫נחמה בעובדה שהיא יודעת את סיבת החירשות של הילד‬
‫שלה והיא תהיה בטוחה שהיא תלד ילדים שומעים אח''כ ) אם‬
‫הכול בסדר ( ואפילו אם מסתכלים לטווח הרבה יותר רחוק‪,‬‬
‫לבן שלה לא צריכים להיות ילדים חירשים ) כמובן שתלוי‬
‫באישה גם ( כי החירשות לא תעבור בתורשה ממנו‪.‬‬
‫לעומתה‪ ,‬אם כמוני או כמו האמהות האחרות כאן‪ ,‬איננו‬
‫יודעות את הסיבה לחירשות של ילדינו ואנו גם לא יודעות מה‬
‫יקרה לילדינו הבאים‪ ,‬אם נלד עוד‪.‬‬
‫ומה עם הדורות הבאים?‬
‫האימהות איתן שוחחתי‪ ,‬הסכימו לבסוף איתי‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫איך שהוא נולד‪ ,‬הנוכל לדעת את עתידו ולאן הוא יעוף??‬
‫‪59‬‬
‫בואו אחריי‪ ,‬כבר הייתי כאן ואוכל לעזור ולתרום מניסיוני‪.‬‬
‫‪60‬‬
‫כך או אחרת‪ ,‬ראינו היום אחה''צ כלב וילדי אמר 'הב‪ ,‬הב' בהדגשה‬
‫של ב' רפה כשהוא מכניס את כל שפתו התחתונה בין שיניו‪ ,‬בתוספת‬
‫תנועה בידיים לחיזוק המילה שהוציא מפיו‪.‬‬
‫כן‪ ,‬הב הב זה כלב!‬
‫‪61‬‬
‫אני שמחה מאד על ההברה החדשה‪ .‬רחלי מאושרת‪ ,‬היא‬
‫שמחה על כל מילה והברה ונהנית מכל תנועה שהוא מסמן‬
‫ומבין‪ .‬היא היללה אותו באומרה לו 'כל הכבוד' והוא מאושר‪.‬‬
‫ואני מהרהרת‪ ,‬שזה אתגר גדול להיות אימא לשני ילדים‬
‫החירשים מלידה‪ ,‬אך בצד האתגר יש גם הרבה ניצחונות‬
‫קטנים ורגעים של סיפוק שאי אפשר לתאר את עוצמתו‬
‫במילים‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫המחשבות הפרטיות שלי‪:‬‬
‫תמיד שידרתי שאני אישה חזקה ומלאה בביטחון‪ ,‬אך‬
‫הסתרתי את כל הפעמים בהן לא הייתי אופטימית‪ ,‬האנשים‬
‫לא ראו אותי סובלת ונקרעת בין מצבי רוח משתנים‪ ,‬רק‬
‫חייכתי ואמרתי שהכול בסדר‪.‬‬
‫קורה שבזמן בו אני נמצאת לבד‪ ,‬אני מוצאת את עצמי במצב‬
‫רוח רע מאוד‪ ,‬ושוב אני נמצאת בדיכאון‪ ,‬מתקשה להירדם‬
‫וסובלת מנדודי שינה‪ ,‬הלילות טרופים ואני לא יודעת איך‬
‫אמשיך הלאה‪.‬‬
‫ההתמודדות היומיומית שלי עם החירשות של רחלי וחיים‬
‫דורשת ממני הרבה כוחות נפש ועליי גם להקדיש לילדיי המון‬
‫זמן ולהיאזר בהרבה סבלנות וגם צריכה ראש שקט‪.‬‬
‫אני לבד עם שני ילדים חירשים‪ ,‬אם אשבר פעם אחת‪ ,‬מי‬
‫יטפל בילדים? התחושה שאני עומדת להתמוטט הולכת‬
‫ומתחזקת בי‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫הכול נהיה לי מטושטש ומרגישה שמתחילה לאבד את הכיוון‪...‬‬
‫בני לפעמים נצמד אליי ורוצה שארים אותו ואחזיק אותו על‬
‫הידיים שלי‪ ,‬הוא עדיין קטן וזקוק לתחושה של חיבוק אימהי‪.‬‬
‫רחלי לומדת כל יום דברים חדשים‪ ,‬שואלת הרבה שאלות‬
‫ומפטפטת וצריך לצחוק אליה ולהשיב לה באורך רוח ובמאור‬
‫פנים‪ ,‬היא לא אשמה במצבי הרוח שלי‪.‬‬
‫אני מחייכת לילדים ומשתדלת לשמור שהם לא ירגישו‬
‫בעצבותי ובעצבנותי‪ ,‬אבל עכשיו בלילה‪ ,‬כשהם כבר מזמן‬
‫ישנים‪ ,‬אני מרשה לעצמי לשבת ולבכות‪ ,‬בוכה ותוהה כמה‬
‫מתח וצער עוד יהיו לי?‬
‫‪64‬‬
‫אני חושבת שמלידת הילד הקטן שלי לא היה לי עדיין רגע‬
‫אחד טוב‪ .‬וקודם לכן?‪...‬‬
‫עצוב לי ומרגישה בודדה ואין לאן לעוף‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫המצב רע ומר‪ ,‬כמה עוד אוכל לשאת? גם כאבי הראש‬
‫החזקים חזרו אליי ואני פוחדת לקחת יותר מדי גלולות לכאבי‬
‫הראש‪ ,‬מה אעשה?‬
‫הייאוש עמוק‪ .‬בדרך כלל אני מוצאת מפלט בספרים ומקשיבה‬
‫לזמרים המזמרים בקולותיהם המגוונים והמרגיעים‪ ,‬למוסיקה‬
‫המתנגנת ולתוכניות מעניינות ברדיו‪ ,‬אך לאחרונה אין מפלט‪,‬‬
‫אני מסתכלת בספר ולא קוראת‪ ,‬שומעת רדיו ולא קולטת מה‬
‫אני שומעת‪.‬‬
‫מה הולך פה ומה קורה אתי?‬
‫אני מוכרחה לקחת את עצמי בידיים ולהתחזק לטובת‬
‫הנשמות הקטנות והמתוקות התלויות בי‪ ,‬אך מתי יהיה לי‬
‫קצת קצת טוב???‬
‫‪66‬‬
‫לפעמים מעונן ועצוב אצלי וזה בסדר ומותר לי להרגיש שקשה לי‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫העיקר בגידול ילדים חירשים‪:‬‬
‫הרבה מחשבות חולפות במוחי אודות המשך גידול ילדיי‬
‫והעתיד המצפה להם‪ ,‬מצאתי לעצמי פתרון ) אם אפשר‬
‫לקרוא לו כך ( שהוא הדחקת הדאגות מראשי ונתינה לזמן‬
‫לעשות את שלו‪.‬‬
‫בקבוצת ההורים במיח''א אנו משוחחים המון על חינוך הילדים‬
‫ועל השקפותינו‪ ,‬אין לי עם מי להתחלק ברגשותיי וחבל לי‬
‫מאד כי קשה לי לשמור הכול בבטן ולפעמים המצב נעשה‬
‫בלתי נסבל מבחינתי‪.‬‬
‫בכל מקום מעריכים אותי כאם בעלת סבלנות וגישה בריאה‬
‫לילדיי‪.‬‬
‫אני בטוחה שכל אישה אחרת הייתה נשברת מזמן‪ ,‬הכול הכול‬
‫לבד‪ ,‬ועוד להילחם על דרך חינוך הילדים שלא כולם בסביבה‬
‫מסכימים עם הגישה שלי‪.‬‬
‫חשוב לי שילדיי ידברו היטב‪ ,‬בוודאי! אך מצד שני ברצוני‬
‫לגדל ילדים להיות בוגרים הבריאים בנפשם ללא תסכולים )‬
‫שלא נגיע למצב בו אני לא מבינה אותם ( כך שלמדתי לדבר‬
‫בשפת הסימנים עם ילדיי‪.‬‬
‫שמתי לב שמאז למדה רחלי שפת סימנים‪ , ,‬היא מספרת כל‬
‫כך יפה אודות חוויותיה מאירועים שונים‪ ,‬מה שלא ידעה‬
‫קודם‪ ,‬כמו בעת שחיכיתי לה בחזרתה מהטיול הירושלמי‬
‫לכבוד ציון יום הילד החירש בישראל וחזרה מלאה בחוויות וכל‬
‫הדרך הביתה סיפרה מה שהיה וממש הציגה לי כל הדרך‬
‫להמחיש לי מה שסיפרה והיא גם הבינה את כל דברי המרצה‬
‫שהרצה בשפת הסימנים‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫אני חושבת הרבה על שפת הסימנים ורואה שבלעדיה רחלי‬
‫הייתה מנותקת כמעט לגמרי מכל הנעשה סביבה ואני שמחה‬
‫שרחלי קולטת שפה זאת‪ ,‬האמורה להיות השפה הטבעית‪,‬‬
‫כדי שתוכל לתקשר היטב עם 'אחיה לצרה' ) ובעצם אלה‬
‫חבריה ולא לצרה ( ולהיות בקשר עם הסביבה ולא להיות‬
‫מנותקת ממה שקורה‪.‬‬
‫חשוב גם להרגיל את הילד להיות עצמאי כבר מקטנותו‪ ,‬כמו‬
‫בתי שהלכה למכולת המרוחקת מביתנו כבר בהיותה ילדה‬
‫קטנה וזו דרך ארוכה ויש לעבור כברת דרך עד שמגיעים‬
‫לכביש ורק אחרי שחוצים אותו‪ ,‬מגיעים למכולת‪.‬‬
‫רק אחרי שלימדתי את רחלי היטב איך חוצים כביש בבטחה‬
‫ווידאתי שהיא אכן יודעת לעבור כביש כמו שצריך‪ ,‬נתתי לה‬
‫לערוך קניות במכולת הרחוקה‪.‬‬
‫ומה שיפה בכל העניין הוא שהיא מעולם לא ידעה כמה דאגתי‬
‫לה בכל פעם שהלכה למכולת והיא רק קיבלה ביטחון עצמי‬
‫ונהייתה עצמאית יותר עם הזמן‪...‬‬
‫רחלי אפילו החלה לנסוע לבדה למועדון החירשים החיפאי‪,‬‬
‫אחרי שבפעם הראשונה נסענו יחד והראיתי לה באיזו תחנה‬
‫לרדת מהאוטובוס ולאן ללכת ובפעם השנייה רק ישבתי‬
‫באחורי האוטובוס והנחתי לה לרדת וללכת ללא הנחיותיי‬
‫וכשהיא הגיעה אל המועדון‪ ,‬נוכחתי לדעת שהגיע הזמן לתת‬
‫לה לנסוע עצמאית באוטובוס הלוך וחזור למועדון וכך נסעה‬
‫לה ילדה קטנה עם פתק גדול המחובר לשרשרת סביב‬
‫לצווארה ועליו רשומים הפרטים‪ :‬שמה‪ ,‬כתובת הבית ומספר‬
‫הטלפון שלנו‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫רחלי גם למדה ממני שאסור לה לדבר עם אנשים זרים ולסרב‬
‫לקבל סוכריות מאדם זר ולא חשוב כמה הוא נחמד‪.‬‬
‫מאד מפתה לעשות הכול במקום הילד החירש אך כשמגוננים‬
‫עליו‪ ,‬הוא מפתח תלות מוחלטת בהוריו וזה יתנקם בסופו של‬
‫דבר הן בו והן בהוריו והעובדה נכונה גם לגבי כל ילד מוגבל‬
‫באשר הוא‪ :‬ככל שרחלי גדלה והפגינה עצמאות גדולה יותר‪,‬‬
‫כך גדלה גם דאגתי האמהית לה‪ ,‬אך ידעתי שעלי ליהנות‬
‫מהעובדה שבתי מתחילה להסתדר לבדה ללא כל עזרה מצדי‬
‫והזכרתי לעצמי שעלי להיות מרוצה מכך‪.‬‬
‫לדעתי כל הורה לילד חירש וגם ילד מוגבל בכלל חייב ראשית‬
‫כל לעזור לו לפתח את זהותו לצד מגבלתו וללמוד לחיות‬
‫איתה על הצד הטוב ביותר כחלק בלתי נפרד מזהותו מבלי‬
‫להתבייש במגבלתו ופיתוח עצמאות הילד לצד למידתו לקבל‬
‫את עצמו ואת מגבלתו בשמחה ובגאווה‪ ,‬רק יתרום לו לרכוש‬
‫ביטחון עצמי גבוה ודימוי עצמי מצוין‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫לפעמים העתיד לא ברור‪ ,‬אך כשסוללים למען הילד את הדרך‪,‬‬
‫הוא ילמד ללכת לקראת עתידו בבטחה‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫אני רואה באמהותי לילדיי החירשים שליחות‪:‬‬
‫נסענו בצהריים באוטובוס חזרה לביתנו ממקום כלשהו‬
‫בתל אביב ופגשנו כיתת ילדים בני ‪ 12 - 10‬שנה בערך‪.‬‬
‫הם ראו שאנו מדברות בשפת סימנים והתעניינו בנושא‪.‬‬
‫הם התלהבו מהמלים שבשפת הסימנים וממש נהניתי‬
‫להסביר להם ולהראות להם כמה שפה זו יפה ומעניינת‪.‬‬
‫מה שמעניין ובולט במיוחד הוא שכמה שמסבירים לזולת מה‬
‫זה חירש‪ ,‬הם לא קולטים‪ ,‬כך היה עם הילדים‪ :‬הם שאלו אותי‬
‫אם רחלי לא שומעת כלום‪ ,‬עניתי שאם היא תהיה בחדר שקט‬
‫וידברו איתה‪ ,‬היא תשמע מעט בזכות מכשירי השמיעה שהיא‬
‫מרכיבה לאוזניה‪.‬‬
‫אך באופן כללי היא לא יכולה לשמוע‪ .‬אחד הילדים נעמד‬
‫מאחורי רחלי וניסה לקרוא לה‪ ,‬היא לא הסתובבה‪ .‬עבר‬
‫אמבולנס והיא לא סובבה את ראשה‪.‬‬
‫הילד קרא לעברי בהפתעה‪' :‬היא באמת לא שומעת!'‬
‫התחלתי להבין עד כמה קשה להם לקלוט עובדה שיש כאלה‬
‫שלא שומעים בכלל‪ ,‬חשבתי הרבה על כך שילדים ואנשים‬
‫חירשים לא נראים כסובלים מבעיה כלשהי‪ ,‬לא רואים עליהם‬
‫דבר ולכן כל כך קשה להאמין שיש להם בעיה ומבחינה זו‬
‫הרבה יותר קשה להם מאשר לאחרים‪.‬‬
‫ככל שהילדים שלי גדלים‪ ,‬אני רואה עד כמה אני צודקת‬
‫בהנחתי שקשה להתמודד עם מגבלה בלתי נראית לעין ועד‬
‫כמה חשוב שאמשיך לראות באמהות שלי להם כשליחות‬
‫עבורי להסביר מהי חירשות‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫באותה הנסיעה הרגשתי מצויין‪ ,‬הילדים וגם מבוגרים הקשיבו‬
‫לי ושאלו אותי שאלות שונות‪ ,‬עניתי על כל השאלות בסבלנות‬
‫והסברתי ככל שידעתי‪.‬‬
‫חשתי שאני עושה משהו חשוב בשביל ילדיי ולמען החירשים‬
‫בכלל‪ ,‬לגרום לאנשים להבין חירש מהו ותורמת טיפה משלי‬
‫למען פיתוח המודעות של הסביבה אל החירשות בכלל‪.‬‬
‫מאז ומתמיד אהבתי להסביר כל דבר לכל מי שהתעניין‬
‫בחירשותם של ילדיי ומרגישה גאווה על ניצול ניסיוני והידע‬
‫שלי לעזור לאנשים להכיר את נושא החירשות מקרוב‪.‬‬
‫למה להתרגז כששואלים ומתעניינים? להיפך‪ ,‬טוב מאד שיש‬
‫לי הזדמנות להסביר עם מה הילדים שלי מתמודדים ואיך‬
‫אפשר לתקשר איתם‪.‬‬
‫נכון שקשה להיות אמא לשני ילדים חירשים ולגדל אותם לבד‪,‬‬
‫אך מצד שני אמהות זו הופכת אותי להיות אדם חזק וחכם‬
‫יותר שלא חשבתי שאהיה ולגלות הנאה בגילוי צוהר עבור‬
‫האחרים אל עולם הדממה שמתגלה כמלא קולות משלו‪ ,‬אך‬
‫קולות אחרים שאינם דומים לקולותינו הרגילים‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫אני אמא גאה ונהנית להיות שליחה עבור ילדיי!‬
‫הרווחתי גם קשרים מיוחדים עם ההורים האחרים מקבוצת‬
‫התמיכה של מיח''א שנעזרו בי ונהנו מהאופטימיות שלי וזה‬
‫נהדר לדעת שעזרתי לכמה הורים לעבור את המשבר הראשון‬
‫שלהם בהתמודדותם היום יומית‪ .‬במשך חיי יצא לי לעזור‬
‫לעוד הורים לילדים חירשים אחרים ושאיפתי להעביר מעט‬
‫מהאופטימיות ומהניסיון שלי הלאה לתועלת הילדים החירשים‬
‫וגם המוגבלים בכלל‪ .‬וזה יהיה הרווח שלי!‬
‫‪74‬‬
‫סגרתי את ילדיי בבית!!‬
‫היום אחרי הצהריים קרה לי מקרה שאני לא יודעת איך‬
‫להגדירו‪ :‬נורא? עצוב? מזעזע? אני מאד נרגשת ומרגישה‬
‫צורך לכתוב עליו‪.‬‬
‫בת משפחתי עלתה ארצה מחו''ל ועברה לגור בשכנות למקום‬
‫מגוריי‪ ,‬החלטתי ללכת לבקרה יחד עם הילדים‪.‬‬
‫התלבשנו יפה וכמובן שאני עוד התעכבתי קצת בעניינים‬
‫הקטנים שלי‪ .‬בינתיים נהיה שקט בבית‪ ,‬הדלת הראשית‬
‫הייתה פתוחה לרווחה ותיארתי לעצמי שהילדים ירדו למטה‪.‬‬
‫יצאתי‪ ,‬נעלתי את הדלת וחיפשתי את ילדיי‪ .‬לא היה להם זכר‬
‫וחשבתי שעשו צחוק ומתחבאים ממני‪.‬‬
‫הכעס החל לבעור בי ואמרתי לילדי השכנים ששיחקו למטה‪,‬‬
‫שיגידו להם שהלכתי‪.‬‬
‫החלטתי לקנות עציץ מתנה ואחזור לחפשם‪ ,‬שילמדו לקח!!‬
‫הלכתי כשהכעס המשיך לבעור בתוכי וניסיתי להרגיע את‬
‫עצמי‪ ,‬בסך הכל רחלי רוצה לשחק ו'עבדתי' על עצמי שלא‬
‫לכעוס‪.‬‬
‫כשחזרתי בחזרה‪ ,‬ראיתים ברחוב באים מכיוון הבית לקראתי‪,‬‬
‫רחלי מחזיקה בידו של אחיה ושניהם אובדי עצות‪.‬‬
‫דמעות עלו בעיניי‪ ,‬קראתי להם מרחוק‪ ,‬אבל כמובן שלא‬
‫שמעו אותי‪.‬‬
‫התקרבתי‪ ,‬בני ראה אותי ומשך אחריו את רחלי כשרץ אליי‪.‬‬
‫היא אמרה לי‪' :‬אמא‪ ,‬סגרת אותנו בבית!!' מאד הזדעזעתי‪.‬‬
‫האמת שמחשבה זו עלתה במוחי‪ ,‬אך דחיתיה מיד‪ ,‬הרעיון לא‬
‫יכול להיות אמיתי‪ ,‬לא ייתכן שאנעל אותם בבית והנה היא‬
‫‪75‬‬
‫אמרה לי שחיפשה אותי בחדרים ובשירותים ובסוף הם הבינו‬
‫שסגרתי אותם בבית‪.‬‬
‫ילדי השכנים‪ ,‬למזלם‪ ,‬מסרו להם את הודעתי שהלכתי‪ .‬היא‬
‫בקושי הרגיעה את אחיה שלא יבכה‪ ,‬כי אמו נעלמה‪.‬‬
‫מתברר שהם עמדו בשקט במרפסת כדי לראות את הקן‬
‫והיונה שנמצאים עכשיו באדנית שבמרפסת והיו כל כך‬
‫שקטים‪ ,‬בשביל לא להבהיל את היונה האימהית ולכן שלא‬
‫שמעתים‪.‬‬
‫הם‪ ,‬לצערי‪ ,‬לא שמעו שאני סוגרת ויורדת‪ .‬מזל שלרחלי יש‬
‫עוד מפתח‪.‬‬
‫בסוף הכל שב על מקומו בשלום והלכנו לבקר את בת‬
‫משפחתי לזמן קצר ואחרי כן עברנו קצת קניות במכולת‬
‫השכונתית וחזרנו הביתה‪.‬‬
‫אני עדיין מזועזעת אפילו עכשיו מאוחר בלילה ותוהה אם זה‬
‫היה יכול לקרות גם עם ילדים שומעים?‪...‬‬
‫מה שמעניין הוא שבכל פעם שאני נזכרת במקרה שזעזע‬
‫אותי בזמנו‪ ,‬אני רק צוחקת ונראה לי שזה בעיקר בזכות ילדיי‬
‫שראו בזיכרון הזה כמצחיק‪ ,‬הכול מקבל פרופורציות שונות‬
‫במבט לאחור ודברים שנראו בזמנם כקשים להתמודדות‬
‫ולעיכול‪ ,‬מתקטנים עם הזמן והופכים לזיכרונות מצחיקים‪...‬‬
‫‪76‬‬
‫לעתים נדמה שתיכף יירד גשם ושאני בסיבוב מסוכן‪ ,‬אך עוד תזרח השמש‬
‫ויהיה בסדר‪...‬‬
‫‪77‬‬
‫התרגילים שלי לתקשורת שלי עם ילדיי ולשיפור הקשר שלהם‬
‫עם סביבתם‪:‬‬
‫האירוע האחרון‪ ,‬בו סגרתי את ילדיי בבית‪ ,‬לימד אותי לקח‬
‫מחדש‪ ,‬שעליי להקפיד על תקשורת איתם ולדווח להם על כל‬
‫פעולה שאני עושה‪ ,‬על מנת למנוע מצב לא נעים בגלל שהם‬
‫לא שומעים אותי‪.‬‬
‫לדוגמא‪ :‬אם אני יורדת למטה לשפוך זבל‪ ,‬אודיע מראש ‪' -‬אני‬
‫יורדת למטה' או אשאיר פתק על יד דלת הכניסה‪ ,‬במקום‬
‫המוסכם ביני לבין ילדיי מראש‪.‬‬
‫אני פה‪ ,‬חמודים שלי!‬
‫‪78‬‬
‫כך אני עושה בצאתי לרגע לשכנה‪ ,‬למכולת וכדומה‪ ,‬תמיד‬
‫דואגת ליידע‪ ,‬וגם תסלחו לי‪ ,‬כשהולכת לשירותים‪ ,‬אני מודיעה‬
‫על כך‪ ,‬במטרה שהילדים יידעו ולא יתחילו לחפש אותי‪.‬‬
‫דבר נוסף שלמדתי עם השנים הוא איך לקרוא להם‪ :‬אנחנו‬
‫בבית‪ ,‬בתי קוראת בספר בעיון רב וברצוני לשאול אותה משהו‬
‫או לבקש את עזרתה‪ ,‬אוכל לקרוא לה עד מחר בבוקר והיא‬
‫לא תשמע‪.‬‬
‫על כן למדתי טריק‪ :‬להשתמש במתג החשמל‪ ,‬להדליק לרגע‬
‫ולכבות ) או לכבות לרגע ולהדליק שוב‪ ,‬מתי שהזמן הוא ערב‬
‫ואור החשמל דולק ( והפעולה מושכת את תשומת ליבה של‬
‫רחלי‪.‬‬
‫כך גם כשהטלפון מצלצל‪ ,‬אני מיידעת אותם ולפעמים אני לא‬
‫אומרת דבר אלא מסמנת בשפת הסימנים את הסימן 'טלפון'‬
‫והם מייד מבינים ואחרי השיחה מסבירה להם בקיצור את‬
‫פרטי השיחה‪ ,‬הרי אם הם היו שומעים‪ ,‬היו יודעים מי דיבר‪,‬‬
‫על מה דיברנו וכהנה‪.‬‬
‫אותו הדבר כשדופקים על הדלת או מצלצלים בפעמון הדלת‪,‬‬
‫מסמנת להם את הסימן המתאים לפני שאני הולכת לפתוח‬
‫הדלת‪ ,‬שלא ייבהלו מהתגובה הפתאומית שלי לדפיקות הדלת‬
‫‪ /‬לצלצול הפעמון‪ ,‬ויוכלו להתכונן מראש לקראת האורחים‬
‫שמאחורי הדלת‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫אין מה לפחד‪ ,‬אסביר לך לאן אנו הולכים‪.‬‬
‫‪80‬‬
‫הכלי שהשתמשתי בו הרבה מאד הוא‪ :‬מצלמה‪.‬‬
‫קליק‪ ,‬הנה צילמתי!‬
‫בכל אירוע משפחתי הייתי מביאה את המצלמה שלי‪ ,‬מצלמת‬
‫את בני המשפחה ואחר כך יושבת עם הילדים וחוזרת איתם‬
‫על סוג הקירבה של המצולמים‪ :‬דוד‪ ,‬דודה‪ ,‬בן דוד ועוד‪,‬‬
‫משננת עבורם את שמות בני המשפחה שבתמונות‪ ,‬כל זאת‬
‫בשביל שיידעו ויזכרו ובפעם הבאה בה נפגשנו‪ ,‬הם כבר ידעו‬
‫לחבר שם לפרצוף‪.‬‬
‫השתמשתי במצלמה גם באירועים אחרים כגון חגיגות בית‬
‫הספר‪ ,‬טיולים וכולי‪.‬‬
‫אחרי כן היינו יושבים ומדברים על מה שהיה‪ ,‬נזכרים ונהנים‪.‬‬
‫בדרך הזאת הם למדו לספר ולדבר על אירועים שאירעו‪,‬‬
‫אודות אנשים איתם פגשו ועוד‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫בתי שומעת בדרך שונה משלה‪:‬‬
‫ידוע כשחוש אחד של האדם לוקה בחסר או פגום‪ ,‬החושים‬
‫האחרים שלו רגישים ומפותחים הרבה יותר וכך זה אצל‬
‫האנשים החירשים ואפתח בסיפור‪:‬‬
‫בתי הלכה לישון בחדרה‪ ,‬כיבתה את האור ולפתע אני שומעת‬
‫קריאה מכיוונה‪'' :‬אמא'' רצתי אליה במהירות בשאלת 'מה‬
‫קרה?' ותשובתה‪' :‬תנמיכי את עוצמת הקול ברדיו יותר‬
‫בשקט‪ ,‬הוא מפריע לי'‪.‬‬
‫ריחמתי עליה שאינה יכולה להירדם למרות עייפותה‪ ,‬הנמכתי‬
‫כבקשתה את קול הרדיו והנה שוב קריאה מחדרה‪'' :‬אמא‪,‬‬
‫הרדיו שלך מפריע לי''‪.‬‬
‫נכנסתי לחדרה‪ ,‬לא שומעים כלל את הרדיו ותוהה‪' :‬מה קורה‬
‫פה?'‬
‫והיא בשלה‪'' :‬אני מרגישה את הרעש דרך הקיר‪ ,‬והרעש מגיע‬
‫אליי מן הרצפה אל המיטה ואני לא יכולה לישון''‪.‬‬
‫פתאום קלטתי שראשה היה ליד הקיר‪ ,‬שמעברו השני ישבו‬
‫השכנים להקשיב לרדיו שלהם‪ ,‬שניגן בקולי קולות והויברציות‬
‫האלו עברו אליה דרך הקיר והפריעו לה‪.‬‬
‫חשבנו שתינו מה לעשות ומצאנו פיתרון‪ :‬היא העבירה את‬
‫הכרית וישנה בצד השני של המיטה‪.‬‬
‫ומאותו ערב היא החלה לומר משפט שהפך לבדיחה קבועה‬
‫במשפחתנו‪'' :‬אני שומעת מצוין'' וישנן דוגמאות רבות‬
‫לשמיעתה החושית‪:‬‬
‫אם גררתי כיסא‪ ,‬היא מיד מרגישה את רעש גרירת הכיסא‬
‫ועליי להדגיש שאינה שומעת דבר‪ ,‬רק מרגישה את הויברציות‬
‫העוברות דרך גופה‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫כך גם בליל שבת‪ :‬השכנים שבדירה הסמוכה לדירתנו קמים‬
‫לקידוש כשכולם מסיטים את הכיסאות‪ ,‬והויברציות עוברות‬
‫דרך הקיר המשותף שבין דירתם לדירתנו אל גופה של רחלי‬
‫והיא מרגישה את רעש הכיסאות הנגררים‪ ,‬מה שגורם לרחלי‬
‫לומר מייד‪'' :‬איזה רעש!''‬
‫אחרי שהבנתי עד כמה הרעשים מפריעים לבתי‪ ,‬למדתי לקח‬
‫שלא להפעיל מכונת כביסה בשעה שרחלי ישנה ולהיזהר‬
‫כשאני סוגרת דלת או ארון בזמן שינתה‪.‬‬
‫הסיפור חוזר על עצמו כשאני סוגרת את דלת הארון בטריקה‪,‬‬
‫או מישהו שרץ ומקפץ במדרגות וזה יכול להיות גם משאית‬
‫כבדה העוברת בכביש ואפילו רעשים שאנו לא מעלים על‬
‫דעתנו‪ ,‬את כל הרעשים האלו רחלי מרגישה בכל גופה והם‬
‫מציקים לה מאד‪.‬‬
‫לא יאומן!‬
‫‪83‬‬
‫לעבוד במרץ ובלי סיפורים‪ ,‬נוכל לשמוע מי בא גם בדרכים אחרות!‬
‫‪84‬‬
‫בני אדם כפרחים‪:‬‬
‫כל פרח שייך למשפחה‪ ,‬ממנה קיבל את התכונות המיוחדות‬
‫לו‪ ,‬פורח ומלבלב בסביבה המתאימה לו ונובל באחרת‪.‬‬
‫כך עלינו לגדל בזהירות ובאהבה את הילדים‪ ,‬כל אחד עם‬
‫הכלים המתאימים לגידולו הוא‪.‬‬
‫כל ילד נולד עם תכונות‪ :‬האחד פיקח‪ ,‬האחר מלא מרץ‪ ,‬זה‬
‫טוב‪ ,‬זה אדיש וכדומה‪.‬‬
‫וכמו הפרח‪ ,‬כשהמצע מתאים‪ ,‬כשהטיפול והטיפוח נכונים‪,‬‬
‫הוא ילבלב ויפרח‪.‬‬
‫אך שלא כמו הפרח‪ ,‬אם משכילים להפנות את התכונות‬
‫המולדות של הילד לאפיקים חיוביים‪ ,‬גם את אלו הנראות‬
‫לכאורה תכונות שליליות‪ ,‬הוא יגדל להיות אדם יוצר אוהב‬
‫ואהוב‪.‬‬
‫ולא כמו הפרחים‪ ,‬שזורקים את הפרחים הנבולים‪ ,‬נשמור על‬
‫הילדים שנראים כתלושים מסביבתם‪ ,‬נשמור עליהם ונלמד‬
‫אותם להוציא שלמות מחוסר השלמות שלהם‪.‬‬
‫כל ילד הוא פרח‬
‫שיש לגדל ולטפח‬
‫להשקות במסירות‬
‫להכין לו צידה‬
‫לגיל הבגרות‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫ילד הוא כניצן‪,‬‬
‫רך כזה וקטן‪,‬‬
‫עדין וענֹוג‪.‬‬
‫יש לטפל בו ולדאוג‬
‫שיגדל ויפרח‬
‫ובסוף י ִּפָ תַ ח‪,‬‬
‫צבעיו מרהיבים וצורתו נאה‪.‬‬
‫יש ילד שהוא פרח בר‬
‫העומד בכל פרץ‪,‬‬
‫צריך מעט גשם וכבר‬
‫התמלא חיים ומרץ‪.‬‬
‫ויש כזה שבולט מהרגע הראשון‬
‫מיושב בדעתו וחדור כישרון‬
‫וגם בתנאים קצת קשים‬
‫יש לו כל החושים‬
‫לפרוח ולצמוח‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫כן‪ ,‬לכל פרח יש הכוח‬
‫לגדול ואת עלי הכותרת שלו עצמו לפתוח‬
‫ואם נעזור לו רק קצת‬
‫ואותו נטפח‬
‫הוא עוד יגדל פורח‪.‬‬
‫והאופי שלהם?‬
‫האחד דומה לכלנית‬
‫אדום וחם מזג‪.‬‬
‫השני דומה לנרקיס‬
‫מקרין הוד וקרירות‪,‬‬
‫יופי ורעננות‪.‬‬
‫האחר דומה לרקפת‬
‫נחמדה וקצת מתביישת‪.‬‬
‫וזה שדומה לשושנה‬
‫ריחנית‪ ,‬יפה ועדינה‪,‬‬
‫מקרינה הוד ואצילות‪.‬‬
‫יש לגעת בזהירות‬
‫כי את הפרח הזה עוטפים‬
‫הרבה הרבה קוצים‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫אחד כמו הסב ‪ -‬סביון‬
‫חולמני ומעופף‪,‬‬
‫כל משב רוח קל‬
‫אותו מנופף‪.‬‬
‫כן‪ ,‬אפשר כך שעות‬
‫לְדַ מֹות ולהשוות‬
‫את הילד הזקוק לדחיפה‪,‬‬
‫את זה שצריך לטיפה‪.‬‬
‫את האחד שנכוון בתקיפות‬
‫וזה שננהג בו בהרבה סבלנות‪.‬‬
‫אך שלא כמו פרחים נבולים‪,‬‬
‫אלה הנראים קמולים‪,‬‬
‫לא מושלמים‬
‫ולשלמות הפרחים האחרים‬
‫הם מפריעים‪,‬‬
‫ילד הנראה שונה מחבריו‪,‬‬
‫אסור להרחיק אותו‬
‫בשל חוסר מושלמותו‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫שלא כמו הפרחים‬
‫שהאחד את האחר משלימים‬
‫בצבעיהם וביופיים‪,‬‬
‫הילדים נהדרים‬
‫כשהם לומדים‬
‫לתת מקום לכל אחד‬
‫ולהבין שהשלמות נמצאת‬
‫היכן שנדמה כי היא חסרה‪.‬‬
‫דווקא הילדים‬
‫המוגדרים‪ ,‬שלא לטובתם‪ ,‬כ'מיוחדים'‬
‫הם באמת מיוחדים‪,‬‬
‫אם נדע לנצל את העוצמה החבויה בהם‬
‫להתגבר על רתיעותיהם‬
‫של הסובבים אותם‬
‫ולהוציא מתוכם עצמם‬
‫את יופיים הפנימי‬
‫המכסה על כל מה שחסר להם בחיצוניותם!‬
‫‪89‬‬
‫כן‪ ,‬כל ילד באשר הוא‬
‫יכול להפוך להיות פרח הפורח‬
‫במלוא פריחתו‪,‬‬
‫רק יש להתייחס למהותו‬
‫ולא להתרכז בעלי הכותרת החסרים בפרח‪,‬‬
‫רק למצוא את ריחו הטוב של הפרח‪.‬‬
‫בעצם לא כל ילד הוא כמו פרח‪.‬‬
‫יש ילדים שהם כמו מריצות‪,‬‬
‫יש צורך לדחוף אותם‪,‬‬
‫להראות להם לאן הם יכולים להתקדם‬
‫ויש ילדים שהם כמו סירות‪,‬‬
‫חייבים לתור איתם‪,‬‬
‫לכוון אותם שהם יכולים להגיע רחוק‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫יש ילדים שהם כמו עפיפונים‬
‫שאם לא תקשור אליהם חוט‪,‬‬
‫הם עשויים להתעופף‪,‬‬
‫חובה לשמור עליהם שלא יילכו לאיבוד‪.‬‬
‫ויש ילדים שהם דומים לקרונות‬
‫המוצאים שימוש רק אם מושכים אותם‬
‫אחרים‪.‬‬
‫יש ילדים שהם כמו בלון‪,‬‬
‫מלאים רוח ועלולים להתפוצץ‪,‬‬
‫אלא אם כן נטפל בהם בזהירות‪.‬‬
‫חשוב לדעת‬
‫אם הילד יחד עם מגבלתו‪,‬‬
‫דומה למריצה‪ ,‬או סירה‬
‫ושמא הוא עפיפון‪,‬‬
‫או קרון ואולי בלון‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫וכך נדע איך לגדל את ילדינו‬
‫הבלתי מושלמים‬
‫להיות אנשים השלמים‬
‫יותר מאנשים אחרים!‬
‫כי רבים הם הפרחים בעולמו של הקב''ה‬
‫מסוגים רבים ושונים‬
‫וכה רבים הם הנראים לנו משונים‪,‬‬
‫אנו תפילה‬
‫שתהא בנו התבונה‬
‫לגדל כל פרח ופרח כפי צרכיו‬
‫וביחד ישלימו כל אחד עבור האחר‬
‫את מה שחסר לו‬
‫ובצוותא יהיה לנו נהדר!‬
‫‪92‬‬
‫המירוץ אחר הזמן‪:‬‬
‫זה לא נעים כשרצתי ורצתי‬
‫אך את האוטובוס הפסדתי‬
‫ולכיתה אחרי הצלצול הגעתי‪.‬‬
‫כן ‪ -‬אני‪ ,‬המורה‪ ,‬איחרתי‪...‬‬
‫פעם ‪-‬‬
‫כשעשיתי תחרות עם השעון‬
‫את פקידי הבנק ראיתי‬
‫רק דרך החלון‪.‬‬
‫ולא פעם ‪-‬‬
‫את דלת הסופרמרקט על פניי סגרו‬
‫ובחנות המכולת ‪ -‬לחם לא השאירו‬
‫כי שוב איחרתי‪.‬‬
‫תמיד אני רצה ממהרת‬
‫תחרויות עם הזמן עורכת‬
‫אך כל זה לא נורא‬
‫אפשר להתגבר על זו הצרה‬
‫אין לחם ‪ -‬נאכל עוגה‬
‫נחכה לאוטובוס הבא‬
‫וניתן צ'ק ‪ -‬אולי בשבוע הבא!‬
‫‪93‬‬
‫וכך אני כאמא‬
‫אם התרגזתי בשל עייפותי‪,‬‬
‫אלמד להבא לדחות השיחה‬
‫עד לאחר שהתרעננתי‪.‬‬
‫אם ארגיש מיואשת‪,‬‬
‫אזכור את כל ההישגים‬
‫אליהם הגעתי עם בתי החירשת‬
‫וזה יתן לי כוח לשאוף לעוד סיפוקים‪.‬‬
‫גם כשרע לנו ויש דאגות‪,‬‬
‫יש לזכור שילדינו לא אשמים בדאגות‬
‫ועלינו ללמוד לחיות‬
‫בשלום עם הבעיות‪.‬‬
‫סבלנות ‪ -‬סבלנות ‪ -‬סבלנות‬
‫בשעת הצורך להוציאה מכל המחבואים‬
‫בשימוש בה ‪ -‬לא נהיה קמצנים‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫עלינו כהורים לילדים חירשים‬
‫לחנך אותם להיות עצמאיים‬
‫גם שנטייתנו הטבעית כהורים‬
‫לראות בהם כילדינו הקטנים‪.‬‬
‫ומעל לכל ‪-‬‬
‫בדיוק כמו שאנו אוהבים את ילדינו‬
‫כמו שהם והם בשבילנו‬
‫במקום הראשון מעל הכל‪,‬‬
‫אותו הדבר עלינו‬
‫לשים את עצמנו‬
‫מעל הכל‬
‫ולסלוח לעצמנו‬
‫על טעויותינו‬
‫ולהתמודד בגבורה עם בעיותינו‬
‫לצד קבלת עצמנו‬
‫עם כישלונותינו‬
‫ללמוד מהם לקראת‬
‫ההצלחות הבאות המחכות‬
‫לנו בחיינו!‬
‫‪95‬‬
‫נכון שכל רגע קובע‬
‫אך לא חתמנו על צבא קבע‬
‫ומותר לנו לנשום בשקט‬
‫ולזכור שבשביל ילדינו אנו הוריהם‬
‫ולא המורים שלהם‪...‬‬
‫‪96‬‬
‫היום כשאני פותחת את המחברת‪...‬‬
‫מאז שנים רבות‪ ,‬שישבתי לכתוב במחברת‪ ,‬אני עברתי הרבה‬
‫בחיים‪ ,‬הייתי נתונה בלחצים‪ ,‬בפחד‪ ,‬במתח‪ ,‬העול היה קשה‪.‬‬
‫היו פעמים שהרגשתי כי וויתרתי כמעט לגמרי על עצמיותי ועל‬
‫אישיותי‪ ,‬אך היו לי גם הרבה רגעים יפים ומרגשים‪ ,‬לא‬
‫אכחיש זאת‪.‬‬
‫הייתי בוחרת מחדש להיות אמא לילדיי החירשים‪ ,‬אין דבר‬
‫שישווה לסיפוק האדיר המציף את לבי כשאני רואה אותם‬
‫עצמאיים ומאושרים‪.‬‬
‫חוויתי כאב כה רב כשהלב ממש נצבט‪ ,‬כמה דמעות בלילות‬
‫ארוכים ומייסרים הכר המסכן שלי ספג מעיניי‪ ...‬כמה דאגתי‬
‫אם אני נותנת לילדיי כל מה שהם צריכים‪ ,‬מה מאד חששתי‬
‫לעתידם‪.‬‬
‫האמונה שאין להסס ובלי לשאול שאלות שאין עליהן תשובות‬
‫היא שהחזיקה אותי עד היום‪ ,‬תמיד ידעתי ליהנות מדברים‬
‫פעוטים ולתת עין טובה בכל דבר ולמצוא את הטוב בכל אחד‪.‬‬
‫יותר מדי פעמים מצאתי את עצמי מתוסכלת אחרי שרציתי‬
‫לעשות הרבה דברים ולא עשיתי‪ ,‬וגם כעסתי על עצמי בשל‬
‫הדברים שכן עשיתי ולא הייתי צריכה לעשות‪.‬‬
‫אך זכיתי לפגוש נשים מיוחדות שהסתירו סיפורי חיים‬
‫שהדהימו והממו אותי ומהמפגשים האלה לקחתי עמי להמשך‬
‫הדרך בחיי לקחים שכולנו סוחבים אתנו כל אחד חבילה על‬
‫גבו ולא תמיד החבילות מורגשות על ידי האחרים‪ ,‬ולא תמיד‬
‫הרשמים שאנו מתרשמים מהאחרים נכונים לגביהם‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫הנשים האלו גם לימדו אותי‪ ,‬בלי לדעת שהן מלמדות אותי‪,‬‬
‫איך לאהוב את עצמי כמו שאני ואיך להבין שאני אם טובה‪,‬‬
‫סבלנית ומבינה‪ ,‬מתחשבת בילדיי ועושה הכול בשבילם בלי‬
‫די‪ .‬וזה בסדר ומותר לי להישבר לפעמים‪ ,‬כמה אפשר לחייך‪,‬‬
‫לצחוק‪ ,‬לעודד ולהקשיב מול הקשיים הרבים שלעתים היה‬
‫נדמה לי שלא אוכל להתמודד איתם מול ילדיי‪.‬‬
‫מפתיע אותי כשאני מסתכלת אחורה‪ ,‬כמה תמיד הייתי‬
‫אופטימית ואיך ידעתי להרים את עצמי מהרצפה בכל פעם‬
‫מחדש‪ ,‬בכמה אנשים תמכתי ולכמה אנשים יעצתי‪ ,‬ולאחרונה‬
‫כשבאתי לבית הספר בו הייתי מורה ומחנכת שנים רבות‪,‬‬
‫לטקס יום הזיכרון‪ ,‬היו בוגרי בית הספר‪ ,‬תלמידיי לשעבר‬
‫וכעת חיילים רציניים או נשים נשואות המטופלות בילדיהן‪,‬‬
‫ואפילו אנשים נהדרים הבטוחים שעשו לי הרבה בעיות‬
‫כמורתם‪ ,‬כל אלה שראו אותי‪ ,‬נקבצו ורצו לקראתי בקריאות‬
‫"המורה מרים ! המורה מרים! " ולא עזרו כל מחאותיי שאני‬
‫כבר לא מורה שלהם והם בשלהם‪" :‬בשבילנו את תמיד‬
‫המורה מרים "‪.‬‬
‫כמה אהבה וחום אני מקבלת גם מהוריהם‪ ,‬המוקירים‬
‫ומעריכים אותי בכל ליבם‪ ,‬ואני נדהמת מכל זה איזו אישה‬
‫הצלחתי להיות למרות הכל!‬
‫תמיד בחיוך‪ ,‬תמיד בעין טובה ובאמונה שהכול לטובתי גם אם‬
‫אני לא מבינה למה ומדוע‪,‬‬
‫וזה מה שעזר לי‪ ,‬לזכור ליהנות מהדבש אחרי שנעקצים‬
‫מהעוקץ‪ ,‬לשמוח בכל הדברים הקטנים שעם השנים הולכים‬
‫ומצטרפים ביחד לדברים הגדולים‪ ,‬היום אני אמא וסבתא‬
‫מאושרת‪ .‬וזה שווה לי יותר מכל!‬
‫‪98‬‬
‫אחרי כל השנים של עבודה קשה‪ ,‬מאומצת ומלאה בקשיים ובתסכולים‪,‬‬
‫יוצאים פירות יפים ומתוקים שכאלה!‬
‫‪99‬‬