null
זיכרונותיה של אמי רחל דרורי נשר אוּדְ נָא הוצאה לאור 1 הקשר שלי כאמא אל הילדה שהייתי: הכל התחיל כבר בשחר ילדותי: הייתי בפגרת הקיץ בסיום כיתה א' .במסגרת הקייטנה ,יצאנו חבורת ילדות לגינה ציבורית קרובה .בהיותנו שם ,שמענו קולות רמים ומוזרים ,בלתי ברורים ולקח לנו זמן לזהות את מקור הקולות. הקולות הגיעו מכיוונם של שני גברים שעמדו ודיברו ביניהם בתנועות ידיים גדולות ומהירות ,בליווי פרצופים וגרונותיהם השמיעו קולות שלא הובנו לנו והכל יחד נראה לנו מפחיד ומאיים. הגברים האלה מפחידים אותי ולא ברור מה בדיוק אני רואה. 2 הקמנו קול צעקה גדולה ,הרמנו רגליים ועשינו 'ויברח'. המדריכה שלנו נבהלה מהבהלה שלנו ורדפה אחרינו ,לבל נתפזר ונברח גם לה... עבר זמן עד שהמדריכה הצליחה במאמצים רבים לכנסנו מחדש בפינה מרוחקת משם לא רואים את הגברים המוזרים. היא הסבירה לנו שאלה אנשים חירשים ,כלומר שאינם שומעים כלל והם משתמשים בשפת סימנים כתקשורת עם הזולת ותוך כדי השיחה בשפת הסימנים הם גם משמיעים קולות ליווי בלי משים ,היות והם לא שומעים את עצמם. ההסבר המלומד לא הרגיע אותי ולא נראה לי הגיוני באותו הזמן ,הרי הייתי רק ילדה קטנה. וכך הכול התחיל... 3 חלפו שנים ,התבגרתי ונישאתי בשעה טובה ומוצאת אני את עצמי אמא לפעוטה חירשת. ראיתי בה תינוקת יפהפייה ,מושלמת ,כמה שמחתי בה, וחשבתי אם תינוקת יפה כזו תגדל להיות אדם שנבהלים ממנו ,כמו הגברים החירשים מילדותי? בעל כורחי ,האפיזודה ההיא עולה שוב ושוב בזיכרוני ובהשפעתה החלטתי לראות בחירשותה של בתי שליחות להסביר לאנשים אחרים חירשות מה היא ,ללמד אותם להכיר את האנשים החירשים מקרוב ,כדי שיבינו מעט מהעולם של האנשים החירשים והיכרותם מקרוב תעזור להם להפסיק לפחד מהאנשים החירשים ובעקבות הפסקת הפחד ,תוכל החברה הכללית לקבל לתוכה עצמה את האדם השונה מהנורמה החברתית ה'נורמאלית'. אני שמחה על הזכות שלי להיות מחוברת לילדה שהייתי ולהיעזר בה בשליחותי להסביר חירשות מהי ולהכיר מעט מעולם הדממה שאינו דומם כלל... לא פחות חשוב הוא להשתמש בניסיוני כמסר חשוב להורים של ילדים מוגבלים באשר הם איך לגדל ולחנך אותם וזה היעד של הספר הזה. 4 אפשר לצאת לדרך ,קוראיי היקרים? 5 הספר מנעוריי עזר לי בהתמודדותי אחרי הלידה: בנעוריי קראתי ספר על הלן קלר שהייתה חירשת עיוורת שמורתה המסורה פתחה לה ערוץ תקשורת עם הסובב אותה. מעניין איך אנשים וחפצים מילדותנו ונעורינו משפיעים עלינו כל כך גם אחרי הרבה שנים... הספר הפך לתמרור עם לידת בתי הבכורה: התפללתי רבות ,עד ששנתיים אחרי החתונה נולדה בתי, ההתרגשות הייתה גדולה ולידת התינוקת הביאה לי שמחה אמיתית. התינוקת החמודה גדלה ובגיל שלושה חודשים התחלתי לשים לב שהיא תמיד רגועה וישנה בשקט ורעשים של דפיקות הדלת ,או חריקות של הכיסאות וכל רעש אחר לא מחרידים את שלוותה והיא ממשיכה לישון כמו כלום .היא לא נבהלת משום דבר. חשדתי שקיימת בעיה ונזכרתי שאמה של הלן קלר מחאה לה כפיים וקראה לה בשמה והלן לא הגיבה לה כלל וכך גילתה שהיא חירשת. וזה מה שעשיתי :מחאתי לה כפיים וקראתי לה ,אין קול ואין עונה .הבנתי לראשונה שיכול להיות שיש לי בת חירשת. בביקור הבא בתחנת 'טיפת חלב' הקרובה לביתנו ניסיתי לדבר על ליבו של הרופא אודות העובדה שרחלי לא מגיבה ולא עונה לי ,יכול להיות שהיא חירשת ולא שומעת. הרופא הפטיר את דבריי בהינף יד מזלזלת וענה לי ' :שום דבר ,הרעש פשוט לא מעניין אותה .את רוצה שהיא תתחיל לרוץ ולקרוא לך 'אמא'? '. 6 באותם ימים מי שמע על בדיקות שמיעה לתינוק בגיל חצי שנה ,כנהוג היום? כך חלף לו הזמן ,עד שהצלחתי להשיג בדיקת שמיעה עבור בתי בזכות הפרוטקציה בבית החולים עפולה ,אצל הרופא האחראי על מחלקת אא"ג ) אף אוזן גרון (. שמחתי על התרת הספקות המתקרבת ,היה לי קשה להתמודד עם אי הידיעה וקיוויתי שהבדיקה תראה שהכול תקין אצל רחלי ,בת השמונה חודשים. הושיבו את רחלי בחדר אטום הרמטית לבל יסתננו לתוכו קולות מבחוץ ,התיישבתי לידה וראיתי אותה עם האוזניות לאוזניה ,הייתי מתוחה וכבר רציתי שבדיקת השמיעה של רחלי תסתיים ואדע מהן התוצאות. מיד בסיום הבדיקה אמרו לי' :היא לא שומעת ,היא חירשת'. והפנו את בתי לבית החולים הרמב''ם בחיפה ,במטרה לערוך לה בדיקת שמיעה יותר יסודית. ברגע הראשון שנודע לי כי היא חירשת ,קיבלתי הלם :מה שכל כך חששתי ממנו התאמת. 7 השמיים נהיים קודרים ושמא זה סימן שהשמש זורחת ומתחיל פרק חדש בחיי? 8 כל הדרך הביתה חשבתי רבות על חירשותה של בתי. החלטתי שאני לא בוכה ,לא בכיתי ולא שאלתי למה ומדוע. רק אמרתי לעצמי' :ברוך השם יש לי ילדה יפה ,חייכנית. חירשת? בעיה שאפשר לעזור לה להתמודד איתה .אם הקב"ה רצה לתת לי ילדה לא מושלמת ,העיקר שהיא רק חירשת ולא מפגרת בשכל ולא סובלת מנכות פיזית .רק חירשת'. כך מהנסיעה הזאת לאורך כל חיי ,הפכתי הכול לחיובי, להסתכל על הכול בצורה חיובית וזה סוד ההצלחה של גידול ילדיי החירשים להיות בוגרים עצמאיים ,אחראיים ואנשים המסבים לי נחת בחיי ,שיהיו בריאים! 9 החירשות מהי? באחת הפגישות בקבוצת התמיכה של הורים שומעים לילדים חירשים במסגרת מיח''א ) מיח"א = מחנכי ילדים חרשים, ארגון הנותן מענה לצרכים החינוכיים של ילדים חרשים בגיל הרך ונותן תמיכה וייעוץ להוריהם ( הוסבר לנו חירשות מהי: האוזן מחולקת לשלושה חלקים: האוזן החיצונית ,האוזן התיכונה והאוזן הפנימית. חלקי האוזן החיצונית :אפרכסת האוזן ותעלת השמע, חלקי האוזן התיכונה :עור התוף ושרשרת העצמות ) פטיש, סדן וארכוב (, חלקי האוזן הפנימית :שבלול ועצב השמיעה ) בתוך השבלול ישנן שערות זעירות המעבירות את הצלילים על עצב השמיעה ומשם הם מועברים אל המוח (. ברוב המקרים ,בהם מקור בעיית השמיעה הוא באוזן החיצונית או באוזן התיכונה ,הבעיה ניתנת לתיקון. אך אם מקור הבעיה הוא באוזן הפנימית ,הבעיה לא ניתנת לתיקון. באוזן הפנימית ,בתוך השבלול ,כאמור נמצאות שערות שתפקידן להעביר את הצלילים אל עצב השמיעה והוא מעבירם למוח. בכניסה לשבלול עצבי השמיעה קולטים צלילים גבוהים יותר וככל שנכנסים פנימה לתוך השבלול ,הצלילים נהיים נמוכים יותר. 10 לרוב בעיית החירשות מתחילה מבחוץ לשבלול כלפיי פנים השבלול :ככל ששערות השבלול מנוונות יותר ,רמת החירשות גבוהה יותר ,כלומר ששומעים פחות צלילים גבוהים ויותר צלילים נמוכים. לכן ישנם אנשים החירשים לחלוטין בשל מיעוט השערות הטובות ,אם בכלל ,בשבלול השמיעה שלהם וישנם גם אנשים ,שחירשותם קלה יותר ,כיוון שבשבלול השמיעה שלהם ,נמצאות יותר שערות טובות. התוצאה היא שהחירשות מתחלקת לכמה וכמה רמות ,החל מהחירשות העמוקה ועד לחירשות הקלה -כובד שמיעה. תפקיד מכשירי השמיעה הוא להגביר את שרידי השמיעה שנשארו ולא יותר מזה. קיבלתי את הידיעה מאד קשה ,כי חשבתי שמהרגע ששמים לרחלי מכשירי שמיעה ,היא שומעת מצוין. רוב העבודה שלי עם רחלי הייתה ללמד אותה קריאת שפתיים ,לאור העובדה שנשארו לה מעט מאד שרידי שמיעה ומכשירי השמיעה לבדם לא הספיקו לה. כיום יש ניתוח השתלת השתל באוזן הפנימית ,השתל מחליף את תפקידו של השבלול ,מה שאומר שבימינו רוב האנשים החירשים המושתלים יכולים לשמוע הרבה יותר טוב. 11 מיח"א: מיח"א תפס מקום חשוב בחיי בתחילת דרכי כאמא ואקדיש פרק שלם להסביר מיח"א מהו ומה הם תפקידיו: מיח"א = בראשי תיבות: מ-חנכי י-לדים ח-ירשים א-ילמים. במשך הזמן החליטו במיח"א שילד חירש אינו אילם ולעומת החירשים המבוגרים ,הצעירים כבר לומדים לדבר ולתקשר עם הסביבה וככל שעמדו יותר אמצעים לרשות הילד החירש ללמדו דיבור וקריאת השפתיים ,חל המהפך גם בתפיסה החינוכית שהיא כי הילד החירש אינו מסכן וחובה לגדל ולחנך אותו בדיוק כמו כל ילד אחר ואין לוותר לו על חובותיו בבית ועל חינוכו. כך שמיח"א הפכה להיות 'מ-חנכי י-לדים ח-ירשים' והאות אלף נשארה במקומה כאות שאין לה שימוש. מיח''א הינו ארגון המטפל בגידול ובחינוך תינוקות חרשים עד גיל בית הספר ושימש כתובת לכל התייעצות ולכל שאלה הקשורה להתמודדות היומיומית של ההורים בהורותם לילדיהם החירשים. אצל התינוקות הייתה מגיעה אל ביתו של התינוק מורה מטעם מיח''א לעבוד איתו פעם בשבוע ובו זמנית ללמד את אמו איך לתרגל עם הבן שלה משך כל השבוע עד הפעם הבאה שהיא מגיעה לעבוד איתו. כשהתינוק גדל ,לוקחים אותו למיח''א פעם -פעמיים בשבוע. היו הרבה מתנדבים שהסיעו ילדים למיח''א הלוך וחזור ללא תשלום. 12 מניסיוני כאמא לילדה חירשת אעיד שמיח''א מהווה מסגרת תומכת ואוהבת להורים לילדים חירשים .זאת לאור העובדה, עת הייתי בטוחה כי בתי חירשת בהיותה בת עשרה חודשים, הפנו אותה למיח''א חיפה ושם קיבלו אותנו בזרועות פתוחות ובלב חם והם עזרו לי להבין שילד חירש לא מהווה את סוף העולם והוא יכול להתקדם ולהתפתח להיות אדם עצמאי וכל הצוות במיח''א יעזרו לי ככל יכולתם ,כך שהרגשתי גיבוי ותמיכה לצד עזרה מקצועית. הכול יותר קל כשיש מי שעוזר לי לבנות את העתיד של בתי. 13 כאמור רחלי הייתה באותו הזמן בת עשרה חודשים ומשך השנה הראשונה מאז יצרתי קשר עם מיח''א חיפה ,הגיעה אלינו הביתה פעם בשבוע מורה בשעות הבוקר. היא הייתה משחקת עם רחלי ותוך כדי משחקים מלמדת אותה כל מיני דברים וכל אותו הזמן ישבתי איתן והתבוננתי היטב במעשיה של המורה ובתגובותיה של בתי ,רושמת לעצמי תוך כדי הצפייה כל מה שהמורה עשתה ומשך כל השבוע הייתי משחקת עם רחלי ומלמדת אותה אותם הדברים. כשנכנסנו לשנה השנייה מתחילת הקשר שלנו עם מיח''א, הושם בשנה הקרובה דגש על לימוד קריאת שפתיים שבתחילת שיעורי קריאת שפתיים כל המלים התחילו באותה האות כמו :בית בלון בובה ...שמו לה תמונות והייתה צריכה להראות למשל :איפה בובה? ובכל פעם שרחלי הצליחה במשימתה ,קיבלה ממני כפרס ממתק אחד של שלווה. ככל שרחלי התקדמה בשיעורי קריאת שפתיים ,הוכנס גיוון בחומר הלימוד. השיעורים האלה מאד עזרו לי להבין ולדעת איך לדבר איתה וכך למדתי לדבר איתה תוך כדי פעולות שאני מבצעת כמו רחיצת כלים ,להסביר לה את מעשיי וללמד אותה שמות של חפצים שאני משתמשת בהם בפעולותיי ,לא לפנות אליה באופן מיוחד ,אלא אגבית תוך כדי עבודה. כל העבודה עם רחלי הייתה רק לימוד והכרת מושגים ,חפצים ואירועים דרך קריאת שפתיים. 14 באותה השנה השנייה של לימודי בתי דרך המיח''א ,היא גם החלה ללכת למעון רגיל בעקבות המלצת מיח''א לשלב אותה במסגרת רגילה ,במטרה להרגיל אותה כבר בגילה הרך לתקשר עם אנשים שומעים. לצד שילוב רחלי במעון ,היא גם נסעה פעמיים בשבוע למיח''א ,כשנסעתי איתה אחת לשבוע ובפעם השנייה באותו השבוע המטפלת ,ששכרתי עבור בתי ,נסעה איתה. בבית מיח''א היה חדר גדול ששימש כגן והחדר השני ,הקטן יותר ,היווה את חדר הלימוד .בחדר זה היה חלון גדול ששימש בפנים כמראה ומחוץ לו היה שקוף עבור ההורים שיכלו לשבת מאחוריו בחדר סגור כדי לצפות וללמוד מהצפייה איך לעבוד עם ילדיהם בבית. המורה עבדה כל פעם אישית עם ילד אחר שהוציאה אותו מהגן והשולחן שישבו לידו נצמד בקביעות אל המראה ,כך שההורים יכלו לראות ממש מקרוב איך המורה מלמדת את הילד שלהם ואיך הוא לומד לדבר .גם הילד נעזר במראה לראות אם הוא מחקה נכונה את המורה. הילדים לא ידעו שהוריהם נכחו וצפו בהם ,וחוסר הידיעה מנע מהם מלבכות ולרצות להיות איתם ועזר להם להמשיך בשגרה הרגילה במסגרת הגן. המורה גם ישבה אישית עם הורי הילד ומכינה אותם לעבודתם האישית בבית עם הילד שלהם בשאר ימי השבוע וגם ענתה על כל השאלות הקשורות לעבודה וללימוד מול הילד ונהגה להצביע על נקודות מסוימות שחשוב לשים לב אליהן במיוחד במהלך עבודתם עם הילד. 15 בתקופה מסוימת התקיימו אסיפות הורים עם צוות מיח''א, האסיפות התמקדו בכל פעם בנושא אחר החשוב לצורך גידול וחינוך הילדים וגם האבות הגיעו והיו מעורבים לא פחות מהאמהות ,על מנת שיפנימו כי חשוב שכל המשפחה תהיה מעורבת ומגויסת לטובת הילד החירש ושלא מומלץ וגם לא כדאי להשאיר את תפקיד גידול הילד החירש לאמו. זה היה אחד הדברים שהדגישו במיח''א :הילד הוא גם הילד של אבא ולא רק של אמא ,כלומר שגם האבא צריך ללמד את הילד ,לגדל אותו ולטפל בו ולא רק האמא. מיח''א שימש כתובת לכל שאלה ולייעוץ ונתנו במיח''א גם אוזן קשבת למי שרצו לשפוך מהלב. 16 יש מי שמאיר לי בחשיכה כדי לכוון אותי בדרכי ואני לא לבד! 17 הילדה מפגרת: ביום שישי אחד שוחחתי עם רחלי אחרי שאחותי הייתה אצלנו ביום חמישי ועזרתי לה להכין שיעור .רחלי החליטה שכאשר היא תהיה גדולה ,תהיה מורה כמו שאמא הייתה פעם וכמו אחותי. שאלתי אותה' :אילו ילדים תרצי ללמד ,שומעים או חירשים?' היא השיבה' :אני אלמד ילדים חירשים '.אני שמחה על תשובתה הזו. אני מסתכלת בילדה המתוקה שלי ,היא כבר בת שמונה שנים ,לא להאמין איך הזמן חולף! אני מסתכלת בך מקרוב ,באמת לא יאומן איך את גדלה מהר! 18 ונזכרת איך בהיותה בת שלוש עשו לה אבחון לבדוק את רמת הידע שלה. רחלי פחדה מאנשים זרים ,תמיד נצמדה אליי ומכל המשפחה רק אחותי יכלה לשמור עליה והייתה קרובה אליה מאד. באבחון היא לא הגיבה וראיתי שהייתה במצוקה .היא סירבה לשתף פעולה ולא סידרה צורות לפי סדר גודל או צבע ,לא העתיקה צורות פשוטות אל הדף ולא ציירה מה שביקשו ממנה לצייר. האבחון הסתיים למרבה הקלתה של רחלי והבוחנת פסקה, בפנותה אליי' :הילדה מפגרת'. לא ידעתי מה לחשוב על המשפט הגורלי ,הסתכלתי בבתי בכאב וככל שהפכתי במשפט הזה ,התבשלה במוחי המסקנה שלא יכול להיות ,אני אמא שלה ומכירה אותה היטב ,שלא כמו המאבחנת שפגשה אותה רק פעם אחת ולא חשוב כמה היא למדה והשכילה כדי לרכוש הכישורים כדי לאבחן את ילדתי. 19 גם כשרואים את התמונה ,לא תמיד רואים אותה בכיוון הנכון ,לא תמיד האדם הוא כמו שנראה לך ויש להיזהר מלגזור גורלות לפני שבטוחים כי רואים את התמונה הנכונה. שמרתי את הדבר בלבי ובהזדמנות הראשונה סיפרתי על כך למטפלת המקסימה ,ששמרה במסירות על רחלי בזמן שעבדתי ושתיהן חשו חיבה וקירבה האחת אל השנייה. המטפלת הניפה ידה בזלזול והגיבה' :מה היא רוצה שהילדה תתחיל לדבר איתה? יש ילדים שמפחדים מאנשים זרים וצריך לתת להם זמן להתרגל לבן אדם זר ,הבא לבחון אותם .אל תתרגשי ,יש לך ילדה חכמה'. 20 שמחתי בתגובה זאת .אכן הילדה שלי חכמה .הבאתי לה ספרים מספריית בית הספר ,בו לימדתי ונדהמתי לראות איך מעולם לא החזיקה ספר הפוך ,נתתי לה פאזלים ומשחקים והיא בגיל שלוש שנים ,הרכיבה ושיחקה בקלות ,מה שתלמידי כיתה ג' התקשו... איך אומרים על ילדה כזאת שהיא מפגרת בשכלה? חלפו מאז שלוש שנים .לקחתי אותה לבחינה חוזרת אצל אותה הבוחנת .בסיום הבחינה הבוחנת הביעה התפעלות מרחלי ,שקראה סיפור 'כיפה אדומה' ,סיפור שמעולם לא קראה אותו קודם .היא קראה פעם אחת ,סגרה אותו והתחילה לצטט אותו מילה במילה. הבוחנת נדהמה ושאלה אותה אם קראה אותו קודם ,ענתה שלא .בחנה אותה בשאלות אודות הסיפור לראות אם היא באמת הבינה או שסתם יש לה זיכרון יוצא דופן. הפתעתה של הבוחנת הלכה וגדלה ,כשרחלי הסבירה בפירוט מה קורה בסיפור על הזאב והכיפה האדומה. הבוחנת אמרה לי בהנאה' :איזו ילדה פיקחית יש לך!' חייכתי ואמרתי לה' :זו אותה הילדה ,שאמרת עליה לפני שלוש שנים שהיא מפגרת'. היא נבהלה והגיבה בחריפות' :אני אמרתי לך את זה? בחיים לא!' איך אנשים חורצים במחי יד גורלות ולא חושבים לרגע שהם עלולים להרוס חיים שלמים? 21 הרגע בו נאמר לי שהילדה שלי מפגרת נחקק עמוק בזיכרוני כצלקת כואבת בלב וכל שנה כשבתי תביא תעודה טובה בסיום שנת לימודיה ,הרגע הכאוב יעלה מחדש בזיכרוני... לפעמים כואב מדי ומרוב דמעות הכול מטושטש ולא ברור לאן להמשיך... 22 השינויים שאחרי לידת בני: שש שנים לאחר שנולדה בתי הבכורה ,נולד בני השני והפעם כבר הייתי מוכנה נפשית לאפשרות שגם הוא חירש ,שלא כמו עם רחלי ,שהייתה הילדה הראשונה החירשת במשפחתי בכלל. לעומת רחלי ,שהייתה בת עשרה חודשים כשאבחנו אצלה את חירשותה ,בני בפחות מגיל כמה חודשים ,חיברו לראשו אלקטרודות בזמן שנתו בשביל לבדוק את שמיעתו. כשגילו כי הוא חירש ,זה כבר לא בא לי בהפתעה... באותו הזמן חל המהפך בכל הגישה החינוכית של מיח''א, שדגל עד אז בקריאת שפתיים ובלימוד דיבור רגיל בלבד: הייתה עובדת סוציאלית של מיח''א שנסעה ללמוד באמריקה באוניברסיטת החירשים וראתה לראשונה בזמן לימודיה שם עד כמה חשובה שפת הסימנים לחירשים ושהיא בעצם שפתם הטבעית. אותה העובדת הסוציאלית הביאה את מסקנותיה למיח''א, שחשוב לא פחות מללמד את הילדים החירשים לתקשר אוראלית עם השומעים ,אלא גם שיוכלו לתקשר בשפתם הטבעית ,שהיא שפת הסימנים. כל עובדי הצוות של מיח''א למדו שפת סימנים ועבדו עם הילדים הן אוראלית הן בשפת הסימנים. המהפך לא היה פשוט והיו מורים ,הורים וגם סניפים במקומות אחרים שלא קיבלו את השינוי המשמעותי ,אבל ראינו ונוכחנו לדעת איך הילדים מתפתחים ,קולטים ולומדים הרבה יותר מהר ויותר בקלות בעזרת שפת הסימנים. 23 בזמן שהילדים היו בגן ,ההורים למדו בעזרת מורה מיוחדת שפת סימנים וזו הייתה חוויה יוצאת מהכלל .פתאום ראינו את ההורים החירשים עולים ופורחים. איזה כיף לראות את הילדים החירשים וגם את ההורים החירשים שמתחילים לפרוח בעקבות המהפך המצדד בשימוש בשפת הסימנים כשפתו הטבעית של הילד החירש. בזמן שבתי הייתה במיח''א ,ההורים החירשים היו בצד ולא דיברו עם ההורים האחרים ואילו הפעם הם הרגישו חשובים והיו בעניינים ,היה להם מה לתרום ולהסביר לנו מהידע ומהניסיון האישי שלהם. 24 דבר חשוב נוסף ,שהחלו לעשות במיח''א: קבוצות תמיכה להורים בשעות הערב פעם בשבוע .במפגשים אלה היו מעלים נושאים הקשורים להתמודדות היומיומית בהורות לילד חירש כמו ההתחבטות בסוגיה איך לדבר עם ילד חירש ,כשיושבים לידו באוטו הנוסע בלילה? להדליק אור. הפגישות לוו בעובדת הסוציאלית ובמנהלת של מיח"א בצירוף איש צוות אחר בנוכחות קבועה של המתורגמנ/ית לשפת הסימנים לטובת ההורים החירשים. הרגשתי נהדר בפגישות האלו כשיכולתי לייעץ ולעזור הן כבעלת ניסיון בהיותי אמא לשני ילדים חירשים הן כאדם דתי: האמונה מנחה אותי לא לשאול למה ,אלא מה צריך ואפשר לעשות. 25 התאספנו לבקש עזרה ,מי יכול לייעץ לנו? 26 נעשה ונדבר: במיח"א ) מיח"א = מחנכי ילדים חרשים ,ארגון הנותן מענה לצרכים החינוכיים של ילדים חרשים בגיל הרך ונותן תמיכה וייעוץ להוריהם ( יעצו לי לדבר עם בתי ,ולדבר הרבה. העצה הייתה מבוססת על הרעיון שחשוב לדבר עם הילדה, לדבר איתה כמה שיותר ,פעמים רבות בערבים ,אחרי שהילדה הלכה לישון ,נחתי מותשת כשכל הלסת שלי כאבה מרוב הדיבורים... החלטתי להקדים מעשה לדיבור ,לומר לשתף את רחלי בכל דבר שאני עושה ותוך כדי הפעולות היומיומיות לדבר עליהן, לקרוא להן בשם ולתת שמות לחפצים ,להמחיש לה למשל שצלחת אינה רק סוג מסויים ויחיד של צלחת ספציפית ,אלא להראות לה בפעולת הדחת כלים ש'זו צלחת ,גם זו צלחת והנה עוד צלחת' ,עד שהיא לומדת ומפנימה את הרעיון שצלחת יכולה להיות זו או אחרת ,צבעה וגודלה משתנים מכלי לכלי. הדגש היה לגרות את סקרנותה של רחלי וללמד אותה מונחים ושמות ,להפוך את תהליך לימוד השפה לתהליך מעניין ופעיל. 27 בתי היקרה ,בואי תעלי על הגשר ותראי כמה העולם מעניין! כבר מאז הייתה ילדה קטנטונת ,חגרתי לה סינר והגבהתי את גובהה בעזרת שרפרף קטן עליו עמדה ונתתי לה לרחוץ כלים, כל זמן שאינם עשויים מזכוכית ועלולים להישבר ולפצוע את ידיה ברסיסיהם. מעניין שכיום ,שהיא כבר מזמן לא ילדה קטנה ,היא עדיין נהנית מאד לרחוץ כלים ,איך שהחינוך מהילדות משפיע אחר כך על כל החיים! היא גם נהנית מאד לאפות דברי מאפה ,תכונה נוספת שנרכשה אצלה בהיותה ילדונת ,שנהגה לאפות לצדי כל מה שאפיתי והיו תבניות קטנות לעוגות קטנות ,המיוחדות עבורה ושמתי אותן לצד תבניות העוגות הרגילות שהכנתי בתנור. 28 בלישת הבצק לימדתי אותה מושגים של אפייה כמו 'ביצה, קמח ,סוכר ,לנפות קמח ,חלבון וחלמון ,להקציף חלבונים'... והקפדתי להזהיר אותה לא להתקרב יתר על המידה לתנור החם ,כשהייתה צופה בעניין בהכנסת העוגה לתנור, בבדיקתה אם היא מוכנה באמצעות נעיצת הקיסם בה ובהוצאתה מהתנור. סבתה של רחלי נתנה לה סיר פלא קטנטן ורחלי אהבה להכין בתוכו בחול המועד פסח עוגות חמודות וקטנות ,כשאפיתי עוגות בסיר הפלא הרגיל שלי וכך למדה לחכות בסבלנות עד שהעוגה מתקררת ,לפני שפותחים את סיר הפלא ,אחרת העוגה תצנח ותיפול מטה ועוד... רחלי גם למדה ממני מושגים של מוצרים ,קניות וכל מה שקשור לסופרמרקט כשערכנו קניות ובכל דבר שעשינו יחד. לצד כלי האפייה המיוחדים של רחלי ,היה לה גם מטאטא קטן ויחד אתי טאטאה ובתהליך הטאטוא לימדתי אותה מושגים בסיסיים בשפה כגון 'טאטאי מתחת המיטה'' ,תשימי את הכיסא הקטן הפוך על השולחן'' ,צריך לטאטא ליד השולחן'. אפילו נתתי לה קולפן לקלף ירקות ,הראיתי לה איך לחתוך ירקות תוך זהירות להרחיקה מהסכין. לעתים הרגשתי יותר כמורה מחנכת של בתי מאשר אמה... אך המאמצים מניבים פירות טובים. בעצת המורות של מיח''א שליוו אותי ולימדו אותי לשים את תרגילי הנשימה במקום הראשון ,היות ונשימה נכונה משפיעה משמעותית על יכולת הדיבור ,עשיתי עם רחלי תרגילי נשימה. הצבתי בפני בתי מטלות שהיו למשל להעיף בנשיפה את כדורי צמר הגפן שעל השולחן כמה שיותר רחוק ממנה ,או לכבות את הנר ,המונח מולה כחצי מטר מרחק ממנה. 29 לצד הלימוד ,הקפדתי לתת לה פרסים כחיזוק על מאמציה בצורת ממתקי השלווה ) אחד אחרי כל הצלחה שלה (, הנחתי את ידה הקטנה על גרוני ,למען תרגיש את קולי כשאני מנסה ללמד אותה לדבר. הראיתי לה תמונות מגוונות של כל חפץ ,כמו תמונות של בובות שונות ,כדי שהיא לא תיקבע רק על בובה אחת ותחשוב שרק בובה זו קרויה 'בובה'. אל דאגה ,לאט ובטוח בתי עוד תלמד לעוף והיא תעוף רחוק! 30 לתפקד כמורה של בתי: עוד כשרחלי הייתה פעוטה כבת שנה ,כבר הגיעה אלינו פעם בשבוע המורה של מיח''א לעבוד איתה. זו הייתה מורה מיוחדת שהגיעה לבתים לעבוד עם תינוקות חירשים ומלמדת את הוריהם איך ומה לתרגל איתם והייתי צריכה להיות איתה ולעקוב אחרי מעשיה ולכן בהיותי מורה טיפולית באותו הזמן ,סידרו עבורי מערכת שעות שאפשרה לי לשהות בבית בזמני ביקורי אותה המורה וללמוד מקרוב איך לעבוד עם רחלי. המורה הסבירה לי מה ואיך להמשיך את מה שעשתה באותו יום עם רחלי והייתי מתרגלת כל השבוע את החומר מאותו המפגש השבועי עם רחלי עד למפגש הבא. מטרת המפגשים האלה הייתה ללמד את רחלי קריאת שפתיים ,הכרת מילים ומושגים .בזמן ההוא לא היה מקובל כלל לעבוד בשפת סימנים והדגש היה רק על הדרך האוראלית ,כלומר שכל המאמצים התרכזו בלימוד של רחלי את הדרך הנכונה לקריאת שפתיים. בהדרכתה של המורה הכנתי עבור בתי מלאי גדול של תמונות ומשחקי לגו. בובה ,ברווז ,בית ...כל מילה -תמונה ,אצבע מונחת מתחת לפה .איפה הבובה? אם רחלי ידעה להצביע על התמונה הנכונה ,היא קיבלה גרגיר שלווה אחד שהיה מונח על התמונה. בהתחלה התמקדנו בשמות עצם מוחשיים כמו בית ,בובה וגלידה לפי סדר האלף בית. 31 בהמשך עברנו לשמות פעלים בליווי תמונות של פעולה שהראו למשל ילדה קופצת וילד רץ. צורפו גם משחקים שייעודם היה לעורר מחשבה ,להרחיב את התפיסה וההבנה ולעודד את עומק החשיבה. לאחר מכן התקדמנו לרצף תמונות :מה חסר ברצף התמונות ומה צריך להוסיף ,תמונות של סיפור :מה היה קודם ,מה קורה עכשיו ומה יקרה אחר כך ,שזה אומר לימוד הזמנים ) עבור ,הווה ועתיד ( תוך כדי העבודה עם התמונות. ניסיוני כמורה טיפולית מאד עזר לי להבין איך לעבוד עם רחלי ונעזרתי רבות בסדרת הספרונים שכללו כל ספרון תמונה ומתחתיה משפט אחד המתאר את התמונה והראיתי לה התמונה ליד הפה ,כדי שהיא תראה את התמונה ובאותו הזמן גם תלמד לקרוא את השם שלה בשפתיים. 32 אנו באמצע השיעור ,לא להפריע! 33 נהגתי לקנות לרחלי המון ספרונים והרגשתי שקניית הספרונים שימשה לי כחוויה מהנה לחפש עבורה בחנויות למשחקים ולצעצועים את הספרונים ורחלי עצמה מאד אהבה את הסיפורים. לקחתי את הקרטונים של אבקות כביסה ) שהיו כמו הקופסאות של קורנפלקס כיום ( ובעזרתם הכנתי גן חיות עם בובות קטנות של חיות, הקרטונים היו הגדרות וכל בובות החיות היו בפנים .כך רחלי למדה, בנוסף לשמות החיות ,הרבה מושגים בעזרת בקשותיי במשחק גן החיות איתה שהיו כמו 'בואי תרדפי אחרי הכלב'' ,הכלב רודף אחרייך'' ,תלטפי את הצוואר של הג'ירפה'' ,תסרקי את הרעמה של האריה' וכדומה. בדרך דומה לימדתי אותה אודות הצבעים באמצעות קוביות צבעוניות או אבני פלא :אמרתי צבע ורחלי הייתה צריכה לרוץ ולגעת בו ,זה היה משחק 'תופסת צבעים'. כל דבר לימדתי את רחלי ועבדתי איתה ,היא לא למדה שום דבר לבד בשל בעיית חירשותה המונעת ממנה למידה עצמית דרך חיקוי קולות הסביבה. בנוסף ללימודים המיוחדים ,דיברתי עם רחלי כל היום ועשיתי איתה כל פעולה ביתית וניצלתי כל פעולה ללמד אותה מונחים חדשים. גם לקחתי את רחלי לכל מקום בקניות ולמדה אתי איפה קונים מה והכירה בעזרתי הרבה מוצרים חדשים ואיך נעשות הקניות. רחלי התחילה ללמוד קריאה כבר בגיל מאד צעיר בעזרת קלפי אותיות דפוס גדולות ומודגשות ומתחתיהן גלגלים מסתובבים ובתוכם סימני ניקוד שונים. 34 רחלי הולכת לגן: כבר בקטנותה ,רחלי הלכה למעון ואחר כך לגן ילדים ,כי אמרו לי שחשוב מאד שהיא תהיה מגיל צעיר ביותר בחברת ילדים שומעים ,כמה שיותר זמן ,במטרה להשתלב ביניהם וללמוד מהם איך לדבר. רחלי הייתה ילדה טובה בגן ,מאד ממושמעת ולא עשתה בעיות ,הגננות תמיד שיבחו אותה והיא הסתדרה גם עם הילדים האחרים יפה מאד ,למרות דיבורה הבלתי ברור. במשחקים חופשים היא תמיד השתתפה ,אהבה לצייר וגם בריכוז קבוצתי שהתקיים פעמיים ביום – בבוקר ובצהריים, ישבה בשקט ,הסתכלה וקלטה מסביב מההתרשמות וידעה להתנהג יפה ולשבת בשקט ,למרות שלא הבינה כלל את דברי הגננת והילדים. תמיד התעניינתי בנעשה בגן וחזרתי עם רחלי על החומר שלמדה בגן .דבר אחד מאד מאד פגע ברגשותיי כאמא לילדה חירשת: אחת הגננות לא השכילה לשתף את רחלי במסיבות ותמיד בחגיגות הגן רחלי נאלצה לשבת בצד ומעולם לא השתתפה. אומנם היא לא יכולה לשיר ,אך למה לא ללמד אותה לעשות תנועות ,לתופף בתוף ,לשבת ולקום ,לרקוד ?...יש הרבה דברים אחרים חוץ מלשיר. מעולם לא אמרתי לגננת שנפגעתי ,כי ראיתי שהיא התייחסה באותה הצורה גם לכל הילדים שלא היו מוכשרים דיים להשתתף ,היה לה חשוב להרשים את הורי הילדים ולקחה להצגות רק את הילדים המוצלחים והילדים האחרים ישבו בצד יחד עם רחלי. 35 אך אני ,כאמא לילדה חירשת ,הייתי רגישה יותר לאור מאמציי הגדולים לשלב את בתי החירשת במסגרת הרגילה. בשנה שאחרי השנה הזו בגן ,היא עברה ללמוד בשני גנים :גן של ילדים חירשים שהיה ממוקם בבית ספר מיוחד לילדים חירשים ובאו לשם תלמידים חירשים מכל הסביבה. הגן של הילדים החירשים היה גן חילוני ,אך היה לי חשוב מאד שרחלי תגדל בסביבתה הטבעית לצד ילדים אחרים, החירשים כמוה. אולם גם רציתי שהיא תדע להיות חלק מהחברה השומעת וגם תלמד מונחים ביהדות ובדת ולכן גם נרשמה לגן דתי שכל הילדים בו ,חוץ ממנה ,היו שומעים. כל בוקר לקחתי את ילדתי לגן החירשים ובשעה 10.00 הייתה לי הפסקה ארוכה ,אותה ניצלתי על מנת לקחת את רחלי באוטו שלי לגן השני של השומעים ,שהיה סמוך לבית הספר ,בו עבדתי. 36 עכשיו נלך לגן השני ,בסדר יקירתי? בצורה הזו רחלי נהנתה מכל העולמות :בגן של הילדים החירשים היא הרגישה כמו מלכה ,הגננת התייחסה אליה ואל הילדים האחרים נהדר ושימשה כאמא שלהם .שם בגן היא גם קיבלה שיעורי דיבור מיוחדים. בגן השני היא הרגישה טוב והשתלבה שם ולאט לאט התחילה לדבר קצת עם הילדים השומעים. 37 אל תצפי שיום אחד הוא יקום וידבר: בני קטן מרחלי בשש שנים .הוא כבר בן שנתיים .הוא מצונן מאד ,בנוסף לנזלת ,קיבל גם דלקת עיניים .רחמנות עליו .יש לו גם מעט חום. הלכתי איתו השבוע לחנות מכולת ,הוא אוהב לעמוד ליד הדלת ולהסתכל על העוברים ושבים .הפעם הדלת הייתה סגורה והוא אמר לי בשפת סימנים' :לא -הדלת פתוחה'. הבנתי שהתכוון להזהיר אותי שאסור לעמוד ליד הדלת ,כי עלולים לפתוח אותה ואקבל ממנה מכה. אני שמחה על כל הבעה ודיבור שלו .הוא עדיין לא מדבר פרט למילה 'לא' אותה הוא מסמן בתנועת יד או בפה ולצערי הוא מרבה להשתמש במילה 'לא' .בפסח אמר הרבה פעמים 'אמא' וגם 'אֹום' = שלום לאחותי .אני רואה שהוא עדיין בשלב הקליטה ועל על כן לא מודאגת ולא מנסה לשכנע את עצמי לא להתעצבן ומקווה שלא אתחיל לחשוש שאני מחכה יותר מדי זמן ,זה יגיע כשיהיה מוכן לדבר. ולמה אני מנסה בכוח שלא לחשוש יותר מדי? רק לפני חצי שנה ערכו לו אבחון והמסקנה הייתה חד משמעית' :אל תצפי שיום אחד הוא יקום וידבר'. 38 בתי הראשונה כבר למדה לדבר ,למה שבני השני לא ידבר גם? ואבוי למי שלא מסכים אתי! כבר שהוא נולד ,התכוננתי לאפשרות שגם הוא חירש ,למרבה ההקלה לא הייתי היחידה שחשבה שיש לבדוק זאת ותוך זמן קצר ערכו לו בדיקת שמיעה לאור העובדה שיש לו אחות בכורה חירשת .לא יכולתי שלא לחשוב על הניגוד החד של בדיקת השמיעה המהירה שלו למאבק העיקש שנאלצתי להיאבק עד שבדקו וגילו שרחלי חירשת. 39 הכול השתפר ובגיל חצי שנה כבר הרכיבו לו מכשירי שמיעה קטנים ,המותאמים לגילו ועולה במוחי הזיכרון של רחלי בת השלוש שהתעוררה לחיים והשמיעה קולות לא ברורים בעיניים הבורקות מהתרגשות ,מהרגע שהרכיבה לראשונה מכשירי שמיעה וממש רציתי לבכות משמחה לגלות ילדה חדשה. הכול השתפר? לא הכל ,עדיין יש אנשים הפוסקים תוך דקות ספורות פסק דין העלול לגזור על הילד התמים חיים שלמים שאינם מתאימים לו ולהרוס משפחות שלמות. עכשיו אני מבינה מדוע רחלי הייתה צריכה להיות הבכורה, היא מהווה דוגמא לאן אפשר להתקדם עם ילד חירש ובזכותה הייתי חזקה ולא נשברתי כשהזהירו אותי שחיים לא ילמד לדבר. אחרי לידת בני החלטתי לקחת פסק זמן לכמה שנים מההוראה ,בה עבדתי כדי להתפנות טוטאלית לטיפול ,גידול וקידום ילדי שכולו מתיקות. היה קל יחסית עם רחלי ,הפעם כשאני אמא לשני ילדים חירשים ,העניינים שונים ,לא דבר של מה בכך לדבר כל הזמן עם הילד החירש והיו ערבים שהרגשתי שכל הלסת כואבת לי מרוב דיבורים ...טיילתי עם הילדים בחנויות ,הראיתי להם חפצים שונים הקשורים למונח מסוים כדי למנוע קיבעון על צורה אחת וילמדו שכל מונח יכול להתאים ליותר מצורה אחת. אני נהנית לראות את רחלי ההופכת מילדה ביישנית שפחדה מכל אדם ,לילדה חברותית שילדי השכנים אוהבים לבוא אלינו כדי לשחק איתה והיא הולכת בשמחה לבית הספר משולב ) רגיל עם שתי כיתות לילדים חירשים ( ומורתה משבחת אותה כמה היא אוהבת ללמוד. 40 כל זה מחזק ומעודד אותי ,הילד שלי יקום וידבר למרות הכל, זה יגיע כשיהיה מוכן לכך. זה הקטן והמתוק שלי עוד יגדל ,רק סבלנות... 41 מה קורה כשהחשמל בבית לא פועל... היום הייתה שריפה גדולה ביער שליד שכונת דניה שבחיפה, כתוצאה מכך ניתקו את החשמל בכל איזור הכרמל ,כך שאצלנו החשמל היה מנותק כשלוש שעות. מסתבר שאמה של חברתה הטובה של רחלי הייתה פה. האם ובתה חירשות ,הבת שלה לומדת יחד עם בתי והיא נאלצת לשכב בבית חודש נוסף אחרי שכבר שכבה בבית חודש תמים בשל שבר ברגל ואמה רוצה מורה פרטית שתלמד אותה בינתיים. הייתי בבית באותו זמן שהאם הייתה כאן ,התעסקתי בדאגה לחיים שנהיה חלשלוש במקצת ומקבל אנטיביוטיקה. האם החירשת צלצלה בפעמון בדלת שלנו ,צלצלה וצלצלה ולא שמעתי ,אך היות והיא חירשת בעצמה ,כמובן שלא שמעה שהפעמון אינו מצלצל והשאירה את המכתב אצל השכנה שלנו ,שבדיוק באותו הזמן יצאה לבדוק אם החשמל פועל בחדר המדרגות. חשבתי על המקרה הזה הרבה מאד ,הייתי מזועזעת כשהבנתי איך צריך לשים לב לכל פרט קטן. אנו לא מעלים על דעתנו מהם הדברים שהחירשים מפסידים עד שלא קורה דבר כזה וממחיש לנו. היא פשוט לא שמעה! אולי צריך לדאוג לנורה המחוברת לפעמון הדלת שלנו ,שתאיר מעל הדלת מבחוץ ,ומתי שהחשמל לא עובד ,הנורה לא תידלק והחירשים יבינו כי הפעמון לא מצלצל וידפקו על הדלת. 42 יותר מאוחר באותו יום הבאתי את רחלי לחברתה הטובה לביקור חולים .רחלי הסבירה לאמה של חברתה בשפת הסימנים מדוע לא פתחנו אתמול את הדלת. הופתעתי לראות את בתי מנהלת שיחה עם אם חברתה ,לא ידעתי שהיא יודעת לנהל שיחה ותצליח להסביר לה מה באמת אירע. תראו את בתי מנהלת שיחה כמו גדולה ,לא יאומן! 43 עוד באותו ערב צפינו בטלוויזיה בטכס פתיחת יום הזיכרון ליד הכותל המערבי ,היא התרגשה מאד אבל עדיין מתבלבלת בין יום השואה ליום הזיכרון .הכנתי לה סמל שהיא צריכה להביא מחר לבית הספר והיא מאושרת. נסענו למחרת בצהרי היום לשוק לקנות כמה דברים ולקחתי אתי את הילדים שלי ,רציתי להראות לרחלי מה זה אומר 'שוק' .אני אומרת לה פעמים רבות 'שוק שוק' והיה לי חשוב להראות לה מה זה אומר 'שוק' וחיים בא אתנו לצורך החוויה. החום היה רב מאד וחיים התחיל לבכות ,מה שקיצר את הביקור בשוק בהרבה. אין דבר ,בפעם הבאה נסייר בשוק כמו שצריך וניהנה מהריחות ומהמראות של השוק. 44 אני כאמא מול החברים של בתי: רחלי חזרה מבית הספר ושלחתי אותה לקנות אוכל ,היא הלכה לבד בביטחון בעוד אני מסתכלת בה בהנאה בין תריסי חלון המטבח ,הרגל שילווה אותי עד שהיא תתבגר וארגיש שהיא מספיק מבוגרת לעבור לבד את הכביש מבלי שאשגיח עליה מרחוק ללא ידיעתה. נהגתי להתקשר לחנות לברר אם רחלי כבר הגיעה לחנות בשלום ומבקשת מעובדי החנות ללוות אותה החוצה ולעזור לה לעבור את הכביש. ורחלי לא ידעה מכל זה ,רק קיבלה הרגשה שהיא ילדה גדולה וסומכים עליה ,כך גידלתי אותה להיות עצמאית ובעלת ביטחון עצמי גבוה. רחלי מילאה את משימתה בהצלחה רבה לקנות אוכל לתוכים, ידעה כמה שילמה וכמה עודף קיבלה .זאת ועוד ,שלא השתמשה כלל בפתק שהכנתי עבורה מראש במטרה להראות למוכרת הפתק ,אלא היא אמרה בבירור והמוכרת הבינה אותה. רחלי סיפרה לי שפגשה בדרך כמה מחבריה ,ילדי השכנים. אחה"צ היינו למטה ,נהניתי לראות את חיים משחק להנאתו עם החתלתולים וגם עם הכלבים ,השתולל ורץ נהדר ,עולה ומטפס על ערימות עפר ואבנים ) בונים ממולנו בניין (. רחלי שיחקה עם ילדי השכנים במשחק המחבואים והבחנתי שאינה מבינה איך לשחק ומיד שה'עומד' גומר לספור ,היא קמה ,יוצאת מהמחבוא שלה ורצה. לימדתי אותה לחכות עד שה'עומד' מתרחק מעמדתו למרחק, המאפשר לה להספיק להגיע אל עמדתו ,בלי שיראו אותה. 45 כשהיא הייתה ה'עומדת' ,שמתי לב לבעיה שאינה שומעת ומצד שני או מאחוריה מישהו מקדים אותה ורץ לדפוק בידו על הגדר ,במקום עמדתה. אני מקווה שבמשך הזמן היא תפתח 'חוש' מיוחד להרגיש אם באים מאחוריה. לא התערבתי עד שהילדים האחרים הביעו רצון לעזור לה לחפש ,לא נתתי להם כי רציתי שרחלי תקבל ביטחון בעצמה ותלך לחפש לבד. החברים של רחלי אולי הופתעו ולא אהבו שמנעתי מהם מלעזור לרחלי ,אך רק טובתה לנגד עיניי וכבר למדתי שלא להתרגש ממה שחושבים עליי האחרים. בשיחה עם ההורים האחרים לילדים חירשים במפגש השבועי הבא ,הם אמרו לי שהייתי צריכה לתת לחברים ללכת עם בתי ביחד ,נכון שאני צודקת בהשקפתי שילדים חירשים הם ככל ילד אחר ואינם מסכנים ,אך במקרה הספציפי זה היה פתרון טוב ורעיון טוב ,היות והיוזמה באה מצידם. שיחה זו לימדה אותי שלצד המטרה לגדל את רחלי להיות ילדה עצמאית ,חשוב לתת לה לקבל עזרה מהאחרים וללמד אותה להיעזר בזולת במקרה הצורך. מאז אני משתדלת להחזיק את עצמי בכוח ולתת לחבריה של בתי יד חופשית ,והנני מגלה שהם מלמדים אותה איך לשחק ואיך להשתתף במשחקיהם ומוצאת את עצמי תוהה מי נהנה יותר :הילדים הנהדרים שנהנים ללמד אותה לשחק איתם ,או היא שלומדת לשחק בחברתם. 46 הילדים החירשים ,או המוגבלים בכלל ,אינם מסכנים וחובה לחנך ולגדל אותם בדיוק כמו כל ילד אחר ,בלי רחמים ובלי כעס ,רק עם הרבה אהבה ורצון לעזור לילד לגדול להיות אדם טוב יותר. לכל פרח מהפרחים שלנו מגיע שישקו אותו בלי אפליה עם הרבה אהבה. 47 אני נזכרת איך רחלי ,כשהייתה יותר קטנה ,בזמן שהלכנו ברחוב וביקשה ממני משהו ,אם אמרתי לה 'לא' ,הייתה נוהגת לרקוע ברגליה ולשכב על הרצפה כשהיא בוכה וצועקת, איך הצופים הסקרנים ריחמו על הילדה הבוכייה ,מכשירי שמיעה גדולים שבלטו מבעד לחולצתה ואוזניות המחוברות אליהם בתוך אוזניה ,איך הצופים הביטו בי בזעם ואמרו שאני 'אמא רעה'. ואני רק עמדתי בשקט גמור ולא זזתי ממקומי ,זקופה וסבלנית ,עד שלאט לאט רחלי נרגעה וחזרה ללכת לצדי והסערה חלפה ,כשמאחוריי נשמעו המלמולים איזו אמא אני, כשאני מסוגלת לתת לילדה מסכנה כזו לבכות כל כך? כל זה לא הזיז לי ,היה לי חשוב מאד לחנך את ילדתי ,שלא מתנהגים ככה ושהיא צריכה להבין שלא כל דבר מקבלים מה שרוצים. ברוך השם לאט לאט יש תוצאות טובות. 48 מה שלמדתי במפגשים השבועיים של ההורים לילדים חירשים: כמעט מהרגע שרחלי נולדה ,אני רואה שיש לה כוח רצון גדול והיא יודעת מה היא רוצה וזה משמח אותי ,אופייה יעזור לה להתמודד עם כל הקשיים ,בהם תיתקל במהלך חייה. אך הייתי אובדת עצות ,יש חולצה ירוקה המנוקדת בלבן ,או שמלה כחולה עם צווארון המלחים ,שרחלי אוהבת במיוחד וכל יום אני מתווכחת איתה מה היא תלבש באותו יום. בקבוצה להורים של ילדים חירשים ,מנחת הקבוצה יעצה לי עצה חכמה :לתכנן עם הילדה עוד בערב מה היא תלבש מחר, להוציא שני בגדים מהארון ולתת לה לבחור מתוך המבחר המוצע לה מה ברצונה ללבוש מחר בבוקר. עיצה זו הייתה יעילה ומצוינת ויישמתי אותה רבות אחר כך, למדתי לגדל את ילדיי להיות עצמאים במסגרת גבולות ברורים ,השכלתי לא לשבור את רוחם של ילדיי ולתת להם ליהנות מהעצמאות תוך התוויית מגבלות מסוימות שהתוויתי בפניהם בהתאם למצב המסוים. לאור בעייתי לקרוא לילדיי לבוא עמי הביתה כשהם עדיין בעיצומם של בניית ארמונות מחול על שפת הים או כל בילוי אחר ולא ידעתי איך לקרוא להם ,כשהם עדיין לא מוכנים ללכת הביתה ורק רוצים להמשיך בפעילותם המעניינת אותם, לוקח לי זמן לשכנע אותם לבוא אתי וגם אז זה לא נעשה מצידם בלב שלם .קיבלתי עצה נוספת בקבוצה :להכין את ילדיי ולפני שאני קוראת להם לקום וללכת ,לומר להם' :עוד חמש דקות נלך' ,משפט קסם הפועל פלאים בכל בילוי משותף שלנו ,כשמגיע הזמן ללכת וילדיי עדיין רוצים להמשיך בשלהם עוד ועוד. 49 אומנם הם לא מבינים ,במיוחד בני הקטן ,מהי המשמעות של חמש דקות ,אך הם כבר מכינים את עצמם נפשית ואחרי חמש דקות כשאני קוראת להם ללכת אתי הביתה ,הם קמים מרוצים והולכים עמי ללא וויכוחים מיותרים .וזו תחושת כבוד שהם מקבלים ממני בלי קשר לחירשותם. עצה נפלאה המתאימה לכל ילד באשר הוא! גוזלים חמודים שלי ,יש לכם עוד חמש דקות לצאת משם! 50 בקבוצה יש גם זוג אנשים חירשים ,הבעל כבד שמיעה המדבר טוב מאד ושוטף ובעזרת מכשירי שמיעה שהוא מרכיב ,הוא יכול להגיע לרמת שמיעה די טובה אך בוחר להיות פעיל ומעורב בקהילת החברים החירשים ,מאשר להיות בחברת אנשים שומעים ואשתו חירשת המתקשרת עם הזולת בעיקר בשפת הסימנים ,זוג בהחלט מעניין שכל אחד בא עם תקשורת אחרת ,מנטליות שונה ושניהם יחד משלימים האחד את השנייה. לא היו להם כמה שנים ילדים והם אימצו תינוק ,חירש ,דווקא לפי בחירתם ,כעת הוא ילד בן גילה של רחלי. בזכות האנשים הנחמדים האלה הזיכרון של שני אנשים חירשים מילדותי מקבל צורה והאנשים המפחידים מילדותי הופכים להיות אנשים נורמאליים המתקשרים ביניהם לבין עצמם בשפה משלהם ,חלק מהאנשים החירשים שלמים עם עצמם ועם זהותם עד כדי אימוץ ילד חירש כמוהם כדוגמת הזוג הנחמד הנ''ל. הפרט המעניין ביותר הוא שהגבר כבד השמיעה ,עם כל פעילותו ומעורבותו בתוך קהילת האנשים החירשים עד לנישואיו לאישה חירשת ואימוץ תינוק חירש ,עדיין החבר'ה החירשים מתקשים לקבל אותו כאחד מתוכם בשל דיבורו הטוב ויכולתו לשמוע ולתקשר כמעט רגיל בעזרת מכשירי השמיעה שלו. מה שממחיש לי שאנשים חירשים אינם מסכנים ,הם אנושיים ובעלי מחשבות ורגשות בדיוק כמונו ומגיע להם אותו היחס שנותנים לכל אדם אחר ,לא פחות ולא יותר. 51 איך התחלתי ללמוד שפת סימנים: פעם אחת המתנתי בתור בבנק הדואר והיה לפניי איש אחד חירש שניסה לשווא לתקשר עם הפקידה ,הוא מצידה ניסתה להסביר לו ושניהם לא הבינו האחד את השנייה ולהיפך. ניסיתי לעזור ,דיברתי מולו בבירור ולאט כדי שיוכל לקרוא את שפתיי ,אך התקשה לעקוב אחר דבריי. כתבתי לו ,אך לא יכל לקרוא ,מן הסתם היה עולה חדש שעדיין לא ידע קרוא וכתוב בעברית. לראשונה מאז הפכתי להיות אמא לילדיי החירשים ,קיבלתי המחשה כמה אני מפסידה כשאני לא דוברת שפת סימנים. כאב לי שאני כאמא לבתי החירשת לא יכולה לעזור לאדם חירש... עבור כמה שנים ,בני נולד חירש גם הוא .הוא גדל קצת והגיע זמן לחגיגת יום ההולדת לחברה של בתי אצלה בבית. בני משפחתה של אותה החברה חירשים גם הם והאורחות, אימהות לחברים האחרים של הילדה ,היו חירשות בעצמן. חיים בא עם רחלי למסיבת היום הולדת והצטרף אליה לשחק עם חבריה בחצר ,האימהות ואני ישבנו בסלון ושררה דממה ורק ידיים התנופפו ,הבעות פנים ,חיוכים ,פיות הנעים ללא קול ,נשארתי אני השומעת היחידה ביניהן ולא הבנתי מילה מהמדובר. באותו רגע של בדידות גדולה בתוך חברה תוססת ושמחה קלטתי פתאום באופן מוחשי עד לכאב שבדיוק כך מרגיש אדם חירש בעולם של האנשים השומעים :האנשים מדברים זה אל זה וביניהם ,והוא נשאר בצד בלי להבין מילה. 52 כמו דבורה הלכודה בתוך פרח והיא רחוקה מכל חברותיה ומרגישה לבד בעולם ,כך האדם החירש מרגיש בבדידותו. גם התבהר לי אחרי מה שעברתי על עצמי בשרי ,שאדם חירש ,ככל שיקרא שפתיים על הצד הטוב ביותר ,תמיד במפגש הקבוצתי הוא 'הולך לאיבוד' ומתקשה לעקוב מי הדובר ,ועד שהוא קולט מי מדבר ,הוא מפספס את דבריו. 53 עם כל הדברים האלה הילדים שלי יצטרכו לעבור בחייהם והם ייאלצו להתמודד כל יום וכל הזמן עם מה שעבר עלי רק ערב אחד :בדידות חברתית ,חוסר שייכות ,ניתוק מהחיים ומהאנשים ,שלא לדבר על הרגשות הנלווים של כאב ותסכול, גם יכולים להיות קשיים לחיות כאנשים רגילים מבחינת ההשתלבות בעולם העבודה ועוד. אם הערב היחיד הזה היה קשה לי למדי ,עם מה הילדים שלי צריכים להתמודד מדי יום ,שעה אחרי שעה? כמה כוחות נפש גדולים יש להם ואני צריכה להעריך אותם על כך. הפעם החלטתי ללמוד שפת סימנים כדי להיכנס לתוך עולם הדממה של ילדיי ,שאינו דומם כלל ומלא בחיים משלו ,אני מתחילה להבין שרק לימוד שפת הסימנים יקרב אותי לילדיי ויעזור להם להרגיש שהם לא לבד בעולם ושיש להם אותי איתם ולצידם. לפחות את זה אני יכולה לעשות עבורי עצמי ועבור הילדים שלי. 54 חשיבותה של שפת הסימנים בחייהם של ילדיי: בתקופת הגן של רחלי מקובל היה לדבר עם הילדים החירשים אוראלית בלבד ,כשהשפתיים נעות לאט ובבירור .עם הזמן החל המהפך ומלידתו של חיים הילדים התחילו ללמוד שפת סימנים במיח''א ,אחרי שהוכח שהשיטה של דיבור אוראלי לא מתאים לכל הילדים החירשים ורבים מהם זקוקים לשפת הסימנים כשפתם הטבעית. ) כיום חלק גדול מהילדים במיח''א מושתלים ,והדגש הוא על אימוני שמיעה ודיבור ,כך שבימינו המהפך להוראה בשפת הסימנים כבר לא ריאלית כמו בימים ההם (. ילדיי נהנים ללמוד ממני את שפת הסימנים ,האמורה להיות שפתם הטבעית... חיים פורח ולמרות שאינו מדבר כלל ,הוא רוכש חברים בקלות והם נהנים לתקשר עמו בשפה הקרובה לשפת הסימנים שלו או בעזרת ג'סטות ושפת הגוף יחד עם הבעות הפנים. אני רק מצטערת שלא השכלתי ללמוד שפת סימנים כבר אחרי שאישרו את חשדותיי כי רחלי חירשת ,אך בזמנה עדיין הייתי אם טרייה והיה חדש לי להיות אמא לילדה חירשת. למזלי היא מתקשרת בקלות כבר מגיל צעיר ללא הזדקקות לשפת הסימנים. לא אשכח איך השתדלתי להחביא מפניה את קופסת הממתקים גבוה מעל ארון המטבח והיא תמיד ידעה ) ילדה חכמה ,כבר אמרתי? ( למצוא דרכים לטפס על הסולם וכמה שהתאמצתי להחביא את סוכריות הטופי הרחק ממנה ,תמיד מצאתי לתדהמתי אותה יושבת על הרצפה בנחת ואוכלת מחפיסת סוכריות הטופי בהנאה. 55 לא היה לי לב להפסיק לקנות את סוכריות הטופי .היא הייתה מקבלת סוכרייה אחת בסוף כל ''שיעור'' שלמדנו ביחד והתחלתי להניח לה ליהנות מאכילתן ,מאד הבנתי את תסכולה מול חוסר יכולתה לתקשר עם הזולת ולמרות שכבר דיברה ,הייתי היחידה שהבנתי את דיבורה. שמתי לב שהסוכריות הרגיעו את רצונה לדבר ולתקשר .כמה סוכריות טופי וכמה ביקורים אצל רופא השיניים של רחלי הייתי חוסכת אם הייתי לומדת ומלמדת כבר אז את רחלי שפת סימנים! זכיתי לסגור את המעגל שנפתח עם חוסר האונים שחשתי מול האדם החירש בבנק הדואר וכשחיים היה בעגלה ורחלי לצדי ,פגשתי איש חירש אחר בסופרמרקט שהקופאית לא מצליחה להסביר לו את הבעיה בתשלום על המצרכים שקנה. סימנתי לו בשפת הסימנים אם אפשר לעזור לו ,עיניו אורו ותרגמתי לו את דברי הקופאית ולה את דבריו. יצאתי משם מלאה סיפוק ,אין סיפוק יותר גדול מאשר לעזור לאדם חירש בעזרת שפת הסימנים המשמשת כשפה הטבעית של ילדיי! 56 חירשות מלידה או חירשות נרכשת? ילדי המתוק מחקה בכל את רחלי ,הוא מאד אוהב לצייר בגללה .אתמול כשנסענו במונית ,הוא ישב בדיוק כמוה וחיקה את תנועותיה. הסברתי לרחלי שהוא מאד אוהב אותה ובשל היותה אחותו הגדולה ,הוא רוצה ללמוד ממנה הכל .הוא כבר מפריח כמעט בכוחות עצמו בועות סבון ומנפח עם מעט עזרה מצדי או מרחלי בלונים. אני מתחילה לתת לו להסתובב בבית רק במכנסיים ומראה לו שיישב על הסיר .הוא עדיין קצת מפחד ,אך יש לי סבלנות ואני יודעת שבסופו של דבר הוא יתפוש את העניין. הבוקר הלכתי לחנות והשארתי אותו עם בת שכנים ששמרה עליו .הוא התחיל לבכות ומיד רץ לקחת את המוצץ. מעניין שבמשך היום הוא לא זקוק למוצץ כלל אלא בזמן לכתו לישון ,אבל כשהוא מרגיש עצוב ובודד ,הוא משתמש במוצץ כאמצעי הרגעה. בגן ,לעומת זאת ,הוא נשאר בשמחה ומנפנף לי בידו לשלום ונראה מאושר מאד ולא בוכה כלל כשאני הולכת. היינו היום בגן השעשועים ,בני מרגיש שם נפלא וכשהוא שיחק בחוץ עם ילדי הגן האחרים ,עמדתי בצד והסתכלתי עליו בלי שראה אותי .הוא משחק יפה ,מבין את כולם ומשתתף עם כולם. כשאני איתו ,הוא דורש שאעמוד ואתפוש אות בגלישתו במגלשה ,מתפנק ...יותר טוב שהוא נמצא לבד בחברת בני גילו .בגן הוא גם עושה תמונות מהדבקת פיסות נייר ונהנה מזה מאד. 57 הביאו לשם ילד חדש ,כמעט בן שנתיים .הוא מגיע לגן בהסעה מטבריה .לפני מספר חודשים חלה בדלקת קרום המוח והתחרש כתוצאה מהמחלה. הייתה לי שיחה על כך עם אחת האמהות של ילדי הגן ,אחר כך הצטרפו עוד אמהות ) הן תמיד באות לשמוע את דבריי, אולי הסיבה נעוצה בזה שידוע להן ניסיוני כאם לילדה חירשת בכורה ( .השאלה שהאמא השנייה ואני דננו בה הייתה אם יותר טוב להורה שנולד לו ילד חירש או להורה שילדו התחרש כתוצאה מהמחלה. האמהות ענו לי שהאם מסכנה ,קשה לה לקבל זאת ,היה לה ילד שומע שאולי גם התחיל לדבר וכל זה נפסק והיא מקבלת עכשיו ילד חירש. אמרתי שכרגע קשה לאמא הזאת מאד ,אין ספק .זו מכה קשה ,אך כשמסתכלים על העניין באובייקטיביות ) או מהצד כי אני בעצמי לא אובייקטיבית בנידון ( האם המדוברת תמצא נחמה בעובדה שהיא יודעת את סיבת החירשות של הילד שלה והיא תהיה בטוחה שהיא תלד ילדים שומעים אח''כ ) אם הכול בסדר ( ואפילו אם מסתכלים לטווח הרבה יותר רחוק, לבן שלה לא צריכים להיות ילדים חירשים ) כמובן שתלוי באישה גם ( כי החירשות לא תעבור בתורשה ממנו. לעומתה ,אם כמוני או כמו האמהות האחרות כאן ,איננו יודעות את הסיבה לחירשות של ילדינו ואנו גם לא יודעות מה יקרה לילדינו הבאים ,אם נלד עוד. ומה עם הדורות הבאים? האימהות איתן שוחחתי ,הסכימו לבסוף איתי. 58 איך שהוא נולד ,הנוכל לדעת את עתידו ולאן הוא יעוף?? 59 בואו אחריי ,כבר הייתי כאן ואוכל לעזור ולתרום מניסיוני. 60 כך או אחרת ,ראינו היום אחה''צ כלב וילדי אמר 'הב ,הב' בהדגשה של ב' רפה כשהוא מכניס את כל שפתו התחתונה בין שיניו ,בתוספת תנועה בידיים לחיזוק המילה שהוציא מפיו. כן ,הב הב זה כלב! 61 אני שמחה מאד על ההברה החדשה .רחלי מאושרת ,היא שמחה על כל מילה והברה ונהנית מכל תנועה שהוא מסמן ומבין .היא היללה אותו באומרה לו 'כל הכבוד' והוא מאושר. ואני מהרהרת ,שזה אתגר גדול להיות אימא לשני ילדים החירשים מלידה ,אך בצד האתגר יש גם הרבה ניצחונות קטנים ורגעים של סיפוק שאי אפשר לתאר את עוצמתו במילים. 62 המחשבות הפרטיות שלי: תמיד שידרתי שאני אישה חזקה ומלאה בביטחון ,אך הסתרתי את כל הפעמים בהן לא הייתי אופטימית ,האנשים לא ראו אותי סובלת ונקרעת בין מצבי רוח משתנים ,רק חייכתי ואמרתי שהכול בסדר. קורה שבזמן בו אני נמצאת לבד ,אני מוצאת את עצמי במצב רוח רע מאוד ,ושוב אני נמצאת בדיכאון ,מתקשה להירדם וסובלת מנדודי שינה ,הלילות טרופים ואני לא יודעת איך אמשיך הלאה. ההתמודדות היומיומית שלי עם החירשות של רחלי וחיים דורשת ממני הרבה כוחות נפש ועליי גם להקדיש לילדיי המון זמן ולהיאזר בהרבה סבלנות וגם צריכה ראש שקט. אני לבד עם שני ילדים חירשים ,אם אשבר פעם אחת ,מי יטפל בילדים? התחושה שאני עומדת להתמוטט הולכת ומתחזקת בי. 63 הכול נהיה לי מטושטש ומרגישה שמתחילה לאבד את הכיוון... בני לפעמים נצמד אליי ורוצה שארים אותו ואחזיק אותו על הידיים שלי ,הוא עדיין קטן וזקוק לתחושה של חיבוק אימהי. רחלי לומדת כל יום דברים חדשים ,שואלת הרבה שאלות ומפטפטת וצריך לצחוק אליה ולהשיב לה באורך רוח ובמאור פנים ,היא לא אשמה במצבי הרוח שלי. אני מחייכת לילדים ומשתדלת לשמור שהם לא ירגישו בעצבותי ובעצבנותי ,אבל עכשיו בלילה ,כשהם כבר מזמן ישנים ,אני מרשה לעצמי לשבת ולבכות ,בוכה ותוהה כמה מתח וצער עוד יהיו לי? 64 אני חושבת שמלידת הילד הקטן שלי לא היה לי עדיין רגע אחד טוב .וקודם לכן?... עצוב לי ומרגישה בודדה ואין לאן לעוף. 65 המצב רע ומר ,כמה עוד אוכל לשאת? גם כאבי הראש החזקים חזרו אליי ואני פוחדת לקחת יותר מדי גלולות לכאבי הראש ,מה אעשה? הייאוש עמוק .בדרך כלל אני מוצאת מפלט בספרים ומקשיבה לזמרים המזמרים בקולותיהם המגוונים והמרגיעים ,למוסיקה המתנגנת ולתוכניות מעניינות ברדיו ,אך לאחרונה אין מפלט, אני מסתכלת בספר ולא קוראת ,שומעת רדיו ולא קולטת מה אני שומעת. מה הולך פה ומה קורה אתי? אני מוכרחה לקחת את עצמי בידיים ולהתחזק לטובת הנשמות הקטנות והמתוקות התלויות בי ,אך מתי יהיה לי קצת קצת טוב??? 66 לפעמים מעונן ועצוב אצלי וזה בסדר ומותר לי להרגיש שקשה לי. 67 העיקר בגידול ילדים חירשים: הרבה מחשבות חולפות במוחי אודות המשך גידול ילדיי והעתיד המצפה להם ,מצאתי לעצמי פתרון ) אם אפשר לקרוא לו כך ( שהוא הדחקת הדאגות מראשי ונתינה לזמן לעשות את שלו. בקבוצת ההורים במיח''א אנו משוחחים המון על חינוך הילדים ועל השקפותינו ,אין לי עם מי להתחלק ברגשותיי וחבל לי מאד כי קשה לי לשמור הכול בבטן ולפעמים המצב נעשה בלתי נסבל מבחינתי. בכל מקום מעריכים אותי כאם בעלת סבלנות וגישה בריאה לילדיי. אני בטוחה שכל אישה אחרת הייתה נשברת מזמן ,הכול הכול לבד ,ועוד להילחם על דרך חינוך הילדים שלא כולם בסביבה מסכימים עם הגישה שלי. חשוב לי שילדיי ידברו היטב ,בוודאי! אך מצד שני ברצוני לגדל ילדים להיות בוגרים הבריאים בנפשם ללא תסכולים ) שלא נגיע למצב בו אני לא מבינה אותם ( כך שלמדתי לדבר בשפת הסימנים עם ילדיי. שמתי לב שמאז למדה רחלי שפת סימנים , ,היא מספרת כל כך יפה אודות חוויותיה מאירועים שונים ,מה שלא ידעה קודם ,כמו בעת שחיכיתי לה בחזרתה מהטיול הירושלמי לכבוד ציון יום הילד החירש בישראל וחזרה מלאה בחוויות וכל הדרך הביתה סיפרה מה שהיה וממש הציגה לי כל הדרך להמחיש לי מה שסיפרה והיא גם הבינה את כל דברי המרצה שהרצה בשפת הסימנים. 68 אני חושבת הרבה על שפת הסימנים ורואה שבלעדיה רחלי הייתה מנותקת כמעט לגמרי מכל הנעשה סביבה ואני שמחה שרחלי קולטת שפה זאת ,האמורה להיות השפה הטבעית, כדי שתוכל לתקשר היטב עם 'אחיה לצרה' ) ובעצם אלה חבריה ולא לצרה ( ולהיות בקשר עם הסביבה ולא להיות מנותקת ממה שקורה. חשוב גם להרגיל את הילד להיות עצמאי כבר מקטנותו ,כמו בתי שהלכה למכולת המרוחקת מביתנו כבר בהיותה ילדה קטנה וזו דרך ארוכה ויש לעבור כברת דרך עד שמגיעים לכביש ורק אחרי שחוצים אותו ,מגיעים למכולת. רק אחרי שלימדתי את רחלי היטב איך חוצים כביש בבטחה ווידאתי שהיא אכן יודעת לעבור כביש כמו שצריך ,נתתי לה לערוך קניות במכולת הרחוקה. ומה שיפה בכל העניין הוא שהיא מעולם לא ידעה כמה דאגתי לה בכל פעם שהלכה למכולת והיא רק קיבלה ביטחון עצמי ונהייתה עצמאית יותר עם הזמן... רחלי אפילו החלה לנסוע לבדה למועדון החירשים החיפאי, אחרי שבפעם הראשונה נסענו יחד והראיתי לה באיזו תחנה לרדת מהאוטובוס ולאן ללכת ובפעם השנייה רק ישבתי באחורי האוטובוס והנחתי לה לרדת וללכת ללא הנחיותיי וכשהיא הגיעה אל המועדון ,נוכחתי לדעת שהגיע הזמן לתת לה לנסוע עצמאית באוטובוס הלוך וחזור למועדון וכך נסעה לה ילדה קטנה עם פתק גדול המחובר לשרשרת סביב לצווארה ועליו רשומים הפרטים :שמה ,כתובת הבית ומספר הטלפון שלנו. 69 רחלי גם למדה ממני שאסור לה לדבר עם אנשים זרים ולסרב לקבל סוכריות מאדם זר ולא חשוב כמה הוא נחמד. מאד מפתה לעשות הכול במקום הילד החירש אך כשמגוננים עליו ,הוא מפתח תלות מוחלטת בהוריו וזה יתנקם בסופו של דבר הן בו והן בהוריו והעובדה נכונה גם לגבי כל ילד מוגבל באשר הוא :ככל שרחלי גדלה והפגינה עצמאות גדולה יותר, כך גדלה גם דאגתי האמהית לה ,אך ידעתי שעלי ליהנות מהעובדה שבתי מתחילה להסתדר לבדה ללא כל עזרה מצדי והזכרתי לעצמי שעלי להיות מרוצה מכך. לדעתי כל הורה לילד חירש וגם ילד מוגבל בכלל חייב ראשית כל לעזור לו לפתח את זהותו לצד מגבלתו וללמוד לחיות איתה על הצד הטוב ביותר כחלק בלתי נפרד מזהותו מבלי להתבייש במגבלתו ופיתוח עצמאות הילד לצד למידתו לקבל את עצמו ואת מגבלתו בשמחה ובגאווה ,רק יתרום לו לרכוש ביטחון עצמי גבוה ודימוי עצמי מצוין. 70 לפעמים העתיד לא ברור ,אך כשסוללים למען הילד את הדרך, הוא ילמד ללכת לקראת עתידו בבטחה. 71 אני רואה באמהותי לילדיי החירשים שליחות: נסענו בצהריים באוטובוס חזרה לביתנו ממקום כלשהו בתל אביב ופגשנו כיתת ילדים בני 12 - 10שנה בערך. הם ראו שאנו מדברות בשפת סימנים והתעניינו בנושא. הם התלהבו מהמלים שבשפת הסימנים וממש נהניתי להסביר להם ולהראות להם כמה שפה זו יפה ומעניינת. מה שמעניין ובולט במיוחד הוא שכמה שמסבירים לזולת מה זה חירש ,הם לא קולטים ,כך היה עם הילדים :הם שאלו אותי אם רחלי לא שומעת כלום ,עניתי שאם היא תהיה בחדר שקט וידברו איתה ,היא תשמע מעט בזכות מכשירי השמיעה שהיא מרכיבה לאוזניה. אך באופן כללי היא לא יכולה לשמוע .אחד הילדים נעמד מאחורי רחלי וניסה לקרוא לה ,היא לא הסתובבה .עבר אמבולנס והיא לא סובבה את ראשה. הילד קרא לעברי בהפתעה' :היא באמת לא שומעת!' התחלתי להבין עד כמה קשה להם לקלוט עובדה שיש כאלה שלא שומעים בכלל ,חשבתי הרבה על כך שילדים ואנשים חירשים לא נראים כסובלים מבעיה כלשהי ,לא רואים עליהם דבר ולכן כל כך קשה להאמין שיש להם בעיה ומבחינה זו הרבה יותר קשה להם מאשר לאחרים. ככל שהילדים שלי גדלים ,אני רואה עד כמה אני צודקת בהנחתי שקשה להתמודד עם מגבלה בלתי נראית לעין ועד כמה חשוב שאמשיך לראות באמהות שלי להם כשליחות עבורי להסביר מהי חירשות. 72 באותה הנסיעה הרגשתי מצויין ,הילדים וגם מבוגרים הקשיבו לי ושאלו אותי שאלות שונות ,עניתי על כל השאלות בסבלנות והסברתי ככל שידעתי. חשתי שאני עושה משהו חשוב בשביל ילדיי ולמען החירשים בכלל ,לגרום לאנשים להבין חירש מהו ותורמת טיפה משלי למען פיתוח המודעות של הסביבה אל החירשות בכלל. מאז ומתמיד אהבתי להסביר כל דבר לכל מי שהתעניין בחירשותם של ילדיי ומרגישה גאווה על ניצול ניסיוני והידע שלי לעזור לאנשים להכיר את נושא החירשות מקרוב. למה להתרגז כששואלים ומתעניינים? להיפך ,טוב מאד שיש לי הזדמנות להסביר עם מה הילדים שלי מתמודדים ואיך אפשר לתקשר איתם. נכון שקשה להיות אמא לשני ילדים חירשים ולגדל אותם לבד, אך מצד שני אמהות זו הופכת אותי להיות אדם חזק וחכם יותר שלא חשבתי שאהיה ולגלות הנאה בגילוי צוהר עבור האחרים אל עולם הדממה שמתגלה כמלא קולות משלו ,אך קולות אחרים שאינם דומים לקולותינו הרגילים. 73 אני אמא גאה ונהנית להיות שליחה עבור ילדיי! הרווחתי גם קשרים מיוחדים עם ההורים האחרים מקבוצת התמיכה של מיח''א שנעזרו בי ונהנו מהאופטימיות שלי וזה נהדר לדעת שעזרתי לכמה הורים לעבור את המשבר הראשון שלהם בהתמודדותם היום יומית .במשך חיי יצא לי לעזור לעוד הורים לילדים חירשים אחרים ושאיפתי להעביר מעט מהאופטימיות ומהניסיון שלי הלאה לתועלת הילדים החירשים וגם המוגבלים בכלל .וזה יהיה הרווח שלי! 74 סגרתי את ילדיי בבית!! היום אחרי הצהריים קרה לי מקרה שאני לא יודעת איך להגדירו :נורא? עצוב? מזעזע? אני מאד נרגשת ומרגישה צורך לכתוב עליו. בת משפחתי עלתה ארצה מחו''ל ועברה לגור בשכנות למקום מגוריי ,החלטתי ללכת לבקרה יחד עם הילדים. התלבשנו יפה וכמובן שאני עוד התעכבתי קצת בעניינים הקטנים שלי .בינתיים נהיה שקט בבית ,הדלת הראשית הייתה פתוחה לרווחה ותיארתי לעצמי שהילדים ירדו למטה. יצאתי ,נעלתי את הדלת וחיפשתי את ילדיי .לא היה להם זכר וחשבתי שעשו צחוק ומתחבאים ממני. הכעס החל לבעור בי ואמרתי לילדי השכנים ששיחקו למטה, שיגידו להם שהלכתי. החלטתי לקנות עציץ מתנה ואחזור לחפשם ,שילמדו לקח!! הלכתי כשהכעס המשיך לבעור בתוכי וניסיתי להרגיע את עצמי ,בסך הכל רחלי רוצה לשחק ו'עבדתי' על עצמי שלא לכעוס. כשחזרתי בחזרה ,ראיתים ברחוב באים מכיוון הבית לקראתי, רחלי מחזיקה בידו של אחיה ושניהם אובדי עצות. דמעות עלו בעיניי ,קראתי להם מרחוק ,אבל כמובן שלא שמעו אותי. התקרבתי ,בני ראה אותי ומשך אחריו את רחלי כשרץ אליי. היא אמרה לי' :אמא ,סגרת אותנו בבית!!' מאד הזדעזעתי. האמת שמחשבה זו עלתה במוחי ,אך דחיתיה מיד ,הרעיון לא יכול להיות אמיתי ,לא ייתכן שאנעל אותם בבית והנה היא 75 אמרה לי שחיפשה אותי בחדרים ובשירותים ובסוף הם הבינו שסגרתי אותם בבית. ילדי השכנים ,למזלם ,מסרו להם את הודעתי שהלכתי .היא בקושי הרגיעה את אחיה שלא יבכה ,כי אמו נעלמה. מתברר שהם עמדו בשקט במרפסת כדי לראות את הקן והיונה שנמצאים עכשיו באדנית שבמרפסת והיו כל כך שקטים ,בשביל לא להבהיל את היונה האימהית ולכן שלא שמעתים. הם ,לצערי ,לא שמעו שאני סוגרת ויורדת .מזל שלרחלי יש עוד מפתח. בסוף הכל שב על מקומו בשלום והלכנו לבקר את בת משפחתי לזמן קצר ואחרי כן עברנו קצת קניות במכולת השכונתית וחזרנו הביתה. אני עדיין מזועזעת אפילו עכשיו מאוחר בלילה ותוהה אם זה היה יכול לקרות גם עם ילדים שומעים?... מה שמעניין הוא שבכל פעם שאני נזכרת במקרה שזעזע אותי בזמנו ,אני רק צוחקת ונראה לי שזה בעיקר בזכות ילדיי שראו בזיכרון הזה כמצחיק ,הכול מקבל פרופורציות שונות במבט לאחור ודברים שנראו בזמנם כקשים להתמודדות ולעיכול ,מתקטנים עם הזמן והופכים לזיכרונות מצחיקים... 76 לעתים נדמה שתיכף יירד גשם ושאני בסיבוב מסוכן ,אך עוד תזרח השמש ויהיה בסדר... 77 התרגילים שלי לתקשורת שלי עם ילדיי ולשיפור הקשר שלהם עם סביבתם: האירוע האחרון ,בו סגרתי את ילדיי בבית ,לימד אותי לקח מחדש ,שעליי להקפיד על תקשורת איתם ולדווח להם על כל פעולה שאני עושה ,על מנת למנוע מצב לא נעים בגלל שהם לא שומעים אותי. לדוגמא :אם אני יורדת למטה לשפוך זבל ,אודיע מראש ' -אני יורדת למטה' או אשאיר פתק על יד דלת הכניסה ,במקום המוסכם ביני לבין ילדיי מראש. אני פה ,חמודים שלי! 78 כך אני עושה בצאתי לרגע לשכנה ,למכולת וכדומה ,תמיד דואגת ליידע ,וגם תסלחו לי ,כשהולכת לשירותים ,אני מודיעה על כך ,במטרה שהילדים יידעו ולא יתחילו לחפש אותי. דבר נוסף שלמדתי עם השנים הוא איך לקרוא להם :אנחנו בבית ,בתי קוראת בספר בעיון רב וברצוני לשאול אותה משהו או לבקש את עזרתה ,אוכל לקרוא לה עד מחר בבוקר והיא לא תשמע. על כן למדתי טריק :להשתמש במתג החשמל ,להדליק לרגע ולכבות ) או לכבות לרגע ולהדליק שוב ,מתי שהזמן הוא ערב ואור החשמל דולק ( והפעולה מושכת את תשומת ליבה של רחלי. כך גם כשהטלפון מצלצל ,אני מיידעת אותם ולפעמים אני לא אומרת דבר אלא מסמנת בשפת הסימנים את הסימן 'טלפון' והם מייד מבינים ואחרי השיחה מסבירה להם בקיצור את פרטי השיחה ,הרי אם הם היו שומעים ,היו יודעים מי דיבר, על מה דיברנו וכהנה. אותו הדבר כשדופקים על הדלת או מצלצלים בפעמון הדלת, מסמנת להם את הסימן המתאים לפני שאני הולכת לפתוח הדלת ,שלא ייבהלו מהתגובה הפתאומית שלי לדפיקות הדלת /לצלצול הפעמון ,ויוכלו להתכונן מראש לקראת האורחים שמאחורי הדלת. 79 אין מה לפחד ,אסביר לך לאן אנו הולכים. 80 הכלי שהשתמשתי בו הרבה מאד הוא :מצלמה. קליק ,הנה צילמתי! בכל אירוע משפחתי הייתי מביאה את המצלמה שלי ,מצלמת את בני המשפחה ואחר כך יושבת עם הילדים וחוזרת איתם על סוג הקירבה של המצולמים :דוד ,דודה ,בן דוד ועוד, משננת עבורם את שמות בני המשפחה שבתמונות ,כל זאת בשביל שיידעו ויזכרו ובפעם הבאה בה נפגשנו ,הם כבר ידעו לחבר שם לפרצוף. השתמשתי במצלמה גם באירועים אחרים כגון חגיגות בית הספר ,טיולים וכולי. אחרי כן היינו יושבים ומדברים על מה שהיה ,נזכרים ונהנים. בדרך הזאת הם למדו לספר ולדבר על אירועים שאירעו, אודות אנשים איתם פגשו ועוד. 81 בתי שומעת בדרך שונה משלה: ידוע כשחוש אחד של האדם לוקה בחסר או פגום ,החושים האחרים שלו רגישים ומפותחים הרבה יותר וכך זה אצל האנשים החירשים ואפתח בסיפור: בתי הלכה לישון בחדרה ,כיבתה את האור ולפתע אני שומעת קריאה מכיוונה'' :אמא'' רצתי אליה במהירות בשאלת 'מה קרה?' ותשובתה' :תנמיכי את עוצמת הקול ברדיו יותר בשקט ,הוא מפריע לי'. ריחמתי עליה שאינה יכולה להירדם למרות עייפותה ,הנמכתי כבקשתה את קול הרדיו והנה שוב קריאה מחדרה'' :אמא, הרדיו שלך מפריע לי''. נכנסתי לחדרה ,לא שומעים כלל את הרדיו ותוהה' :מה קורה פה?' והיא בשלה'' :אני מרגישה את הרעש דרך הקיר ,והרעש מגיע אליי מן הרצפה אל המיטה ואני לא יכולה לישון''. פתאום קלטתי שראשה היה ליד הקיר ,שמעברו השני ישבו השכנים להקשיב לרדיו שלהם ,שניגן בקולי קולות והויברציות האלו עברו אליה דרך הקיר והפריעו לה. חשבנו שתינו מה לעשות ומצאנו פיתרון :היא העבירה את הכרית וישנה בצד השני של המיטה. ומאותו ערב היא החלה לומר משפט שהפך לבדיחה קבועה במשפחתנו'' :אני שומעת מצוין'' וישנן דוגמאות רבות לשמיעתה החושית: אם גררתי כיסא ,היא מיד מרגישה את רעש גרירת הכיסא ועליי להדגיש שאינה שומעת דבר ,רק מרגישה את הויברציות העוברות דרך גופה. 82 כך גם בליל שבת :השכנים שבדירה הסמוכה לדירתנו קמים לקידוש כשכולם מסיטים את הכיסאות ,והויברציות עוברות דרך הקיר המשותף שבין דירתם לדירתנו אל גופה של רחלי והיא מרגישה את רעש הכיסאות הנגררים ,מה שגורם לרחלי לומר מייד'' :איזה רעש!'' אחרי שהבנתי עד כמה הרעשים מפריעים לבתי ,למדתי לקח שלא להפעיל מכונת כביסה בשעה שרחלי ישנה ולהיזהר כשאני סוגרת דלת או ארון בזמן שינתה. הסיפור חוזר על עצמו כשאני סוגרת את דלת הארון בטריקה, או מישהו שרץ ומקפץ במדרגות וזה יכול להיות גם משאית כבדה העוברת בכביש ואפילו רעשים שאנו לא מעלים על דעתנו ,את כל הרעשים האלו רחלי מרגישה בכל גופה והם מציקים לה מאד. לא יאומן! 83 לעבוד במרץ ובלי סיפורים ,נוכל לשמוע מי בא גם בדרכים אחרות! 84 בני אדם כפרחים: כל פרח שייך למשפחה ,ממנה קיבל את התכונות המיוחדות לו ,פורח ומלבלב בסביבה המתאימה לו ונובל באחרת. כך עלינו לגדל בזהירות ובאהבה את הילדים ,כל אחד עם הכלים המתאימים לגידולו הוא. כל ילד נולד עם תכונות :האחד פיקח ,האחר מלא מרץ ,זה טוב ,זה אדיש וכדומה. וכמו הפרח ,כשהמצע מתאים ,כשהטיפול והטיפוח נכונים, הוא ילבלב ויפרח. אך שלא כמו הפרח ,אם משכילים להפנות את התכונות המולדות של הילד לאפיקים חיוביים ,גם את אלו הנראות לכאורה תכונות שליליות ,הוא יגדל להיות אדם יוצר אוהב ואהוב. ולא כמו הפרחים ,שזורקים את הפרחים הנבולים ,נשמור על הילדים שנראים כתלושים מסביבתם ,נשמור עליהם ונלמד אותם להוציא שלמות מחוסר השלמות שלהם. כל ילד הוא פרח שיש לגדל ולטפח להשקות במסירות להכין לו צידה לגיל הבגרות. 85 ילד הוא כניצן, רך כזה וקטן, עדין וענֹוג. יש לטפל בו ולדאוג שיגדל ויפרח ובסוף י ִּפָ תַ ח, צבעיו מרהיבים וצורתו נאה. יש ילד שהוא פרח בר העומד בכל פרץ, צריך מעט גשם וכבר התמלא חיים ומרץ. ויש כזה שבולט מהרגע הראשון מיושב בדעתו וחדור כישרון וגם בתנאים קצת קשים יש לו כל החושים לפרוח ולצמוח. 86 כן ,לכל פרח יש הכוח לגדול ואת עלי הכותרת שלו עצמו לפתוח ואם נעזור לו רק קצת ואותו נטפח הוא עוד יגדל פורח. והאופי שלהם? האחד דומה לכלנית אדום וחם מזג. השני דומה לנרקיס מקרין הוד וקרירות, יופי ורעננות. האחר דומה לרקפת נחמדה וקצת מתביישת. וזה שדומה לשושנה ריחנית ,יפה ועדינה, מקרינה הוד ואצילות. יש לגעת בזהירות כי את הפרח הזה עוטפים הרבה הרבה קוצים. 87 אחד כמו הסב -סביון חולמני ומעופף, כל משב רוח קל אותו מנופף. כן ,אפשר כך שעות לְדַ מֹות ולהשוות את הילד הזקוק לדחיפה, את זה שצריך לטיפה. את האחד שנכוון בתקיפות וזה שננהג בו בהרבה סבלנות. אך שלא כמו פרחים נבולים, אלה הנראים קמולים, לא מושלמים ולשלמות הפרחים האחרים הם מפריעים, ילד הנראה שונה מחבריו, אסור להרחיק אותו בשל חוסר מושלמותו. 88 שלא כמו הפרחים שהאחד את האחר משלימים בצבעיהם וביופיים, הילדים נהדרים כשהם לומדים לתת מקום לכל אחד ולהבין שהשלמות נמצאת היכן שנדמה כי היא חסרה. דווקא הילדים המוגדרים ,שלא לטובתם ,כ'מיוחדים' הם באמת מיוחדים, אם נדע לנצל את העוצמה החבויה בהם להתגבר על רתיעותיהם של הסובבים אותם ולהוציא מתוכם עצמם את יופיים הפנימי המכסה על כל מה שחסר להם בחיצוניותם! 89 כן ,כל ילד באשר הוא יכול להפוך להיות פרח הפורח במלוא פריחתו, רק יש להתייחס למהותו ולא להתרכז בעלי הכותרת החסרים בפרח, רק למצוא את ריחו הטוב של הפרח. בעצם לא כל ילד הוא כמו פרח. יש ילדים שהם כמו מריצות, יש צורך לדחוף אותם, להראות להם לאן הם יכולים להתקדם ויש ילדים שהם כמו סירות, חייבים לתור איתם, לכוון אותם שהם יכולים להגיע רחוק. 90 יש ילדים שהם כמו עפיפונים שאם לא תקשור אליהם חוט, הם עשויים להתעופף, חובה לשמור עליהם שלא יילכו לאיבוד. ויש ילדים שהם דומים לקרונות המוצאים שימוש רק אם מושכים אותם אחרים. יש ילדים שהם כמו בלון, מלאים רוח ועלולים להתפוצץ, אלא אם כן נטפל בהם בזהירות. חשוב לדעת אם הילד יחד עם מגבלתו, דומה למריצה ,או סירה ושמא הוא עפיפון, או קרון ואולי בלון. 91 וכך נדע איך לגדל את ילדינו הבלתי מושלמים להיות אנשים השלמים יותר מאנשים אחרים! כי רבים הם הפרחים בעולמו של הקב''ה מסוגים רבים ושונים וכה רבים הם הנראים לנו משונים, אנו תפילה שתהא בנו התבונה לגדל כל פרח ופרח כפי צרכיו וביחד ישלימו כל אחד עבור האחר את מה שחסר לו ובצוותא יהיה לנו נהדר! 92 המירוץ אחר הזמן: זה לא נעים כשרצתי ורצתי אך את האוטובוס הפסדתי ולכיתה אחרי הצלצול הגעתי. כן -אני ,המורה ,איחרתי... פעם - כשעשיתי תחרות עם השעון את פקידי הבנק ראיתי רק דרך החלון. ולא פעם - את דלת הסופרמרקט על פניי סגרו ובחנות המכולת -לחם לא השאירו כי שוב איחרתי. תמיד אני רצה ממהרת תחרויות עם הזמן עורכת אך כל זה לא נורא אפשר להתגבר על זו הצרה אין לחם -נאכל עוגה נחכה לאוטובוס הבא וניתן צ'ק -אולי בשבוע הבא! 93 וכך אני כאמא אם התרגזתי בשל עייפותי, אלמד להבא לדחות השיחה עד לאחר שהתרעננתי. אם ארגיש מיואשת, אזכור את כל ההישגים אליהם הגעתי עם בתי החירשת וזה יתן לי כוח לשאוף לעוד סיפוקים. גם כשרע לנו ויש דאגות, יש לזכור שילדינו לא אשמים בדאגות ועלינו ללמוד לחיות בשלום עם הבעיות. סבלנות -סבלנות -סבלנות בשעת הצורך להוציאה מכל המחבואים בשימוש בה -לא נהיה קמצנים. 94 עלינו כהורים לילדים חירשים לחנך אותם להיות עצמאיים גם שנטייתנו הטבעית כהורים לראות בהם כילדינו הקטנים. ומעל לכל - בדיוק כמו שאנו אוהבים את ילדינו כמו שהם והם בשבילנו במקום הראשון מעל הכל, אותו הדבר עלינו לשים את עצמנו מעל הכל ולסלוח לעצמנו על טעויותינו ולהתמודד בגבורה עם בעיותינו לצד קבלת עצמנו עם כישלונותינו ללמוד מהם לקראת ההצלחות הבאות המחכות לנו בחיינו! 95 נכון שכל רגע קובע אך לא חתמנו על צבא קבע ומותר לנו לנשום בשקט ולזכור שבשביל ילדינו אנו הוריהם ולא המורים שלהם... 96 היום כשאני פותחת את המחברת... מאז שנים רבות ,שישבתי לכתוב במחברת ,אני עברתי הרבה בחיים ,הייתי נתונה בלחצים ,בפחד ,במתח ,העול היה קשה. היו פעמים שהרגשתי כי וויתרתי כמעט לגמרי על עצמיותי ועל אישיותי ,אך היו לי גם הרבה רגעים יפים ומרגשים ,לא אכחיש זאת. הייתי בוחרת מחדש להיות אמא לילדיי החירשים ,אין דבר שישווה לסיפוק האדיר המציף את לבי כשאני רואה אותם עצמאיים ומאושרים. חוויתי כאב כה רב כשהלב ממש נצבט ,כמה דמעות בלילות ארוכים ומייסרים הכר המסכן שלי ספג מעיניי ...כמה דאגתי אם אני נותנת לילדיי כל מה שהם צריכים ,מה מאד חששתי לעתידם. האמונה שאין להסס ובלי לשאול שאלות שאין עליהן תשובות היא שהחזיקה אותי עד היום ,תמיד ידעתי ליהנות מדברים פעוטים ולתת עין טובה בכל דבר ולמצוא את הטוב בכל אחד. יותר מדי פעמים מצאתי את עצמי מתוסכלת אחרי שרציתי לעשות הרבה דברים ולא עשיתי ,וגם כעסתי על עצמי בשל הדברים שכן עשיתי ולא הייתי צריכה לעשות. אך זכיתי לפגוש נשים מיוחדות שהסתירו סיפורי חיים שהדהימו והממו אותי ומהמפגשים האלה לקחתי עמי להמשך הדרך בחיי לקחים שכולנו סוחבים אתנו כל אחד חבילה על גבו ולא תמיד החבילות מורגשות על ידי האחרים ,ולא תמיד הרשמים שאנו מתרשמים מהאחרים נכונים לגביהם. 97 הנשים האלו גם לימדו אותי ,בלי לדעת שהן מלמדות אותי, איך לאהוב את עצמי כמו שאני ואיך להבין שאני אם טובה, סבלנית ומבינה ,מתחשבת בילדיי ועושה הכול בשבילם בלי די .וזה בסדר ומותר לי להישבר לפעמים ,כמה אפשר לחייך, לצחוק ,לעודד ולהקשיב מול הקשיים הרבים שלעתים היה נדמה לי שלא אוכל להתמודד איתם מול ילדיי. מפתיע אותי כשאני מסתכלת אחורה ,כמה תמיד הייתי אופטימית ואיך ידעתי להרים את עצמי מהרצפה בכל פעם מחדש ,בכמה אנשים תמכתי ולכמה אנשים יעצתי ,ולאחרונה כשבאתי לבית הספר בו הייתי מורה ומחנכת שנים רבות, לטקס יום הזיכרון ,היו בוגרי בית הספר ,תלמידיי לשעבר וכעת חיילים רציניים או נשים נשואות המטופלות בילדיהן, ואפילו אנשים נהדרים הבטוחים שעשו לי הרבה בעיות כמורתם ,כל אלה שראו אותי ,נקבצו ורצו לקראתי בקריאות "המורה מרים ! המורה מרים! " ולא עזרו כל מחאותיי שאני כבר לא מורה שלהם והם בשלהם" :בשבילנו את תמיד המורה מרים ". כמה אהבה וחום אני מקבלת גם מהוריהם ,המוקירים ומעריכים אותי בכל ליבם ,ואני נדהמת מכל זה איזו אישה הצלחתי להיות למרות הכל! תמיד בחיוך ,תמיד בעין טובה ובאמונה שהכול לטובתי גם אם אני לא מבינה למה ומדוע, וזה מה שעזר לי ,לזכור ליהנות מהדבש אחרי שנעקצים מהעוקץ ,לשמוח בכל הדברים הקטנים שעם השנים הולכים ומצטרפים ביחד לדברים הגדולים ,היום אני אמא וסבתא מאושרת .וזה שווה לי יותר מכל! 98 אחרי כל השנים של עבודה קשה ,מאומצת ומלאה בקשיים ובתסכולים, יוצאים פירות יפים ומתוקים שכאלה! 99
© Copyright 2024