‫כדי להבין שהשלם גדול מסך חלקיו צריך זמן‬ ‫ובזמן ‪ -‬חושבים‬ ‫וכשחושבים פורסים את חלקיו של השלם‬ ‫ואז מבינים‬ ‫‪1‬‬ ‫קודם כל הייתי צריך להפטר מהציניות‪.‬‬ ‫אני לא בטוח שעד אותו הרגע הבנתי על מה אנשים מדברים כשאומרים שאנחנו חיים בעולם ציני‪.‬‬ ‫אבל כשנכנסתי לאולם המטופח בשכונת מגורים בצפון תל אביב ומולי כ ‪ 05 -‬איש שהמכנה המשותף‬ ‫שלהם הוא מחנה העבודה של הוריהם‪ ,‬הבנתי‪.‬‬ ‫זה היה כמו נחיל זבובים שחג סביבי ואני מנסה לגרשו בנפנוף ידיים מסיבי‪ .‬איך נפטרים מנקודת מבט‬ ‫שמושרשת בתוכך?‬ ‫מספר דקות לאחר מכן התברר לי שנפנוף ידי המטאפורי לא יעזור לי‪ ,‬אלא רק הזמן‪.‬‬ ‫השיחות הנרגשות והמידע שחדר לאוזני ומשם למוחי פיתח עם הדקות את תחושת השייכות‪ ,‬תחושה‬ ‫מבוססת‪ ,‬הרי אני אכן שייך‪.‬‬ ‫התחושה הזו והמשך המידע על המסע אליו אני עתיד להצטרף הסירו ממני את שאריות הציניות‪ ,‬נקודת‬ ‫המבט היומיומית שלי‪ ,‬ואפשרו לי לקבל את ההחלטה הסופית שאני נוסע‪.‬‬ ‫אני נוסע‪ ,‬ולא כדי לרצות אף אחד‪ ,‬אלא כדי לרצות את עצמי‪ ,‬ועל הדרך ללמוד על עברי ועל עבר‬ ‫משפחתי‪ ,‬ולהתבגר (המשפט הזה היה נראה לי קלישאתי עד כדי גיחוך בנקודת מבטי הצינית היומיומית‪.‬‬ ‫אבל לא עכשיו‪ ,‬לא כשאני נמצא מאה מטר מצריף קטן מוקף חומה‪ ,‬ביתו של סבי(‪.‬‬ ‫בית‪ ,‬מחנה‪ ,‬כלא‪ ,‬איך שלא קוראים לזה‪.‬‬ ‫‪Bon Iver - Perth‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪http://www.youtube.com/watch?v=bo6lKQYVUBU‬‬ ‫‪2‬‬ ‫כנער לא נסעתי לפולין‪.‬‬ ‫ביום השואה אני מעסיק את עצמי בדברים אחרים‪.‬‬ ‫האווירה מפחידה אותי‪ ,‬הסרטים מרחיקים אותי מהטלוויזיה כאילו היו יכולים לעוור אותי אם הייתי‬ ‫מסתכל‪.‬‬ ‫סרט השואה היחיד שראיתי הוא "החיים יפים" של רוברטו בניני‪ .‬הייתי ילד קטן‪ ,‬במשך חודשים אחריו‬ ‫פחדתי מהצל של עצמי‪.‬‬ ‫ניסיון נוסף (כושל‪ ,‬יש לציין) לראות את "הפסנתרן" בתיכון הבהיר לי סופית שזה לא בשבילי‪.‬‬ ‫בצפירה המחשבה הכי חשובה שלי היא איך אני נראה‪ ,‬או לחילופין איך האנשים סביבי נראים‪.‬‬ ‫אני לא צריך את כל זה‪ ,‬אני חושב בשאר הזמן‪ ,‬כל הזמן‪.‬‬ ‫אני אולי נראה אדיש‪ ,‬מתעלם‪ ,‬אולי אפילו מנסה להיות כזה‪ ,‬אבל זה לא עוזר לי ולא יעזור‪ ,‬אני חלק‬ ‫מזה‪.‬‬ ‫אז לא נסעתי לפולין‪ ,‬מסיבות כאלה ואחרות גם חברי הקרובים לא נסעו‪ ,‬הזמנו פיצה ושיחקנו פוקר בזמן‬ ‫שהשאר ראו בעיניהם את כל מה שקרה אז‪.‬‬ ‫אני לא חושב שסבי וסבתו‪ ,‬או אפילו אמי‪ ,‬כעסו‪.‬‬ ‫אני מאמין שהם הבינו שזה לא שלא אכפת לי‪ ,‬אני פשוט לא יכול‪.‬‬ ‫עכשיו כשאני כאן‪ ,‬האם אני מצטער? חד משמעית לא‪ .‬אני מבין את עצמי על שלא הייתי מסוגל‪ ,‬אני שמח‬ ‫שעברו יחסית מעט שנים ועכשיו אני מסוגל‪ .‬אני חושב‪.‬‬ ‫‪Eddie Vedder – Rise‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪http://www.youtube.com/watch?v=32Js2Ef5Ojg‬‬ ‫אחד הפחדים הכי גדולים שלי‬ ‫עושה דרכו בצעדי ענק‬ ‫ואני מאושר ממחסור שגוי‬ ‫בחוסר ודאות‬ ‫‪3‬‬ ‫רגע אחד אני טובע בשפע שהדיוטי פרי הישראלי מציע וכעבור קצת יותר משלוש שעות אני נוחת‬ ‫לקרירות (במושגי המקום‪ ,‬בארץ זה יכול להיות בקלות שיא החורף) ברוסיה הלבנה‪.‬‬ ‫אני כבר מתכוון לכתוב כמה קרוב‪ ,‬כמה מהר אני מגיע לעולם הפחיד הזה‪ ,‬לעולם של סבי וסבתי‪ ,‬זה‬ ‫שנמנעתי ממנו עד עכשיו‪ ,‬אך אז מתגלים לי שני דברים‪.‬‬ ‫אני קורא להם מרחק בירוקראטי ומרחק תרבותי‪.‬‬ ‫המרחק הבירוקראטי מעכב אותי עוד כ ‪ 9 -‬שעות עד שאני מוכן לצאת לדרך מחדר המלון בידיעה‬ ‫ששהותי כאן מוסדרת – יש לי ביטוח בריאות מקומי (ואני בטוח שמאוד יעיל)‪ ,‬כסף מקומי וגישה‬ ‫לאינטרנט‪ ,‬כי מה יותר חשוב מלהישאר מחובר לארץ?‬ ‫לעומת המרחק הבירוקראטי שעיכב אותי "רק" כ ‪ 9 -‬שעות‪ ,‬המרחק התרבותי מעכב אותי עד חזרתי‬ ‫הביתה‪ ,‬אותו אני לא יכול להבין‪.‬‬ ‫למה אני מתכוון? כשהגעתי למינסק ביום האחרון למסע וראיתי פרסומות בהן מופיעות נשים בבגד ים‬ ‫לדוגמא‪ ,‬זה היה לי מוזר‪ .‬המקומיים כל כך נשארו מאחור שכל הזמן חיברתי את זה בראשי לדת פנאטית‪.‬‬ ‫אבל לא‪ ,‬הם פשוט ככה‪ ,‬נשארו אי שם מאחור‪.‬‬ ‫מאוחר יותר ביומי הראשון ברוסיה הלבנה‪ ,‬כשאני עומד בחדרו של סבי במחנה העבודה ומסתכל על‬ ‫תוואי המנהרה אותה חפר כדי לברוח‪ ,‬אני כבר מרגיש חלק מהמקום‪ .‬אני שוב מתלבט‪ ,‬יש לי את‬ ‫הזכות?‬ ‫‪4‬‬ ‫אנו יוצאים משדה התעופה לרוסיה הלבנה (כעת באוגוסט היא רוסיה הירוקה) ונוסעים לכיוון העיירה‪.‬‬ ‫יערות מקיפים אותנו ובבסיסם סוג עץ שעדיין לא יצא לי לראות ממרום גילי הלא כל כך מופלג‪.‬‬ ‫העצים דקים מאוד אך גבוהים וזקופים‪ ,‬עומדים בודדים במרחק שווה באופן חשוד (בכל זאת‪ ,‬בארץ אין‬ ‫יערות טבעיים וגם ככה באתי חשדן)‪.‬‬ ‫צורתם של העצים‪ ,‬העובדה שהם מרכיבים יחד יער ומקום הימצאי‪ ,‬מובילים אותי להשוואה בין העצים‬ ‫ליהודים שחיו כאן‪ ,‬למשפחתי‪.‬‬ ‫גם הם היו דקים‪ ,‬גם הם היו בודדים‪ ,‬גם הם ניסו לעמוד זקוף (ולבסוף הצליחו)‪ ,‬וגם הם‪ ,‬בסופו של דבר‪,‬‬ ‫יצרו יער ‪ -‬אותנו‪.‬‬ ‫‪Bon Iver - Woods‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪http://www.youtube.com/watch?v=1_cePGP6lbU‬‬ ‫‪5‬‬ ‫בדרך משדה התעופה לעיירה אני מתעפ"ץ את שנת הלילה שלי‪ ,‬השמש בחוץ בוהקת אבל האוויר קר‪.‬‬ ‫אני פוקח עיניים ורואה בתי עץ צבעוניים‪ ,‬מטופחים וטירה גדולה ולבנה‪ .‬הכל סימטרי‪ ,‬הכל צבעוני‪.‬‬ ‫אני נזכר בסרט 'המספריים של אדוארד'‪ .‬זה נראה בדיוק אותו דבר‪ ,‬חוץ מהטירה שנראית בדיוק הפוך‪.‬‬ ‫אני מדמיין את ג'וני דפ לבוש לבן‪ ,‬שיערו שיבה‪ ,‬מסורק לצד‪ .‬אני נרדם‪.‬‬ ‫מתעורר שוב בנובוגרודק‪ ,‬העיר של סבי‪ ,‬גם כאן הכל סימטרי ומטופח אבל באופן פחות דומיננטי‪ ,‬פחות‬ ‫סט של סרט‪.‬‬ ‫כל רחוב שני סוללים‪ ,‬כל בית שלישי פיגומים‪ ,‬כל מדרכה רביעית מניחים לבנים‪ .‬נראה שהעיירה‬ ‫מתכוננת למשהו‪ ,‬אולי לטקס מלכת היופי של הערים‪.‬‬ ‫לא ציפיתי לזה‪ ,‬אני אפילו לא בטוח שציפיתי לכביש‪ ,‬אולי רק דרך עפר מוסדרת‪.‬‬ ‫‪Porcupine Tree - Lazarus‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪http://www.youtube.com/watch?v=sfYpXANpWrE‬‬ ‫‪6‬‬ ‫במרכז העיר יש פארק מטופח‪ ,‬קצת סימטרי מידי‪ .‬מיד לאחריו יוצא כביש ראשי‪ ,‬מתפתל בירידות‪,‬‬ ‫הבתים מתמעטים‪ ,‬הנוף הופך פחות ופחות עירוני ואז האוטובוס נעצר‪.‬‬ ‫מבנה מרשים בגודלו‪ ,‬צבוע בגווני כתום‪ ,‬נפרש לעינינו‪ .‬לכניסתו מובילים שבילים מטופחים ולצידיהם‬ ‫פרחים צבעוניים‪ .‬לרגע עוברת בי מחשבה שכל מטרת בניית המבנה הייתה להסתיר את שמאחוריו‪.‬‬ ‫המחשבה חולפת מראשי כשאני פוגש את תמרה‪ ,‬בחורה מקומית שהקימה ומטפחת את "מוזיאון‬ ‫ההתנגדות היהודית"‪ ,‬שזה בעצם שני חדרים במחנה העבודה שבו סבי הוחזק‪ .‬האחד משחזר את מקומות‬ ‫הלינה של היהודים‪ ,‬ואילו באחר תצוגה של פתח המנהרה ודגם של כל המחנה עם שמותיהם ותמונותיהם‬ ‫של הבורחים‪.‬‬ ‫מה לתמרה ולזה? עד סוף הטיול אני לא אבין‪ ,‬אבל לפחות זה הסיר ממני את החשש ההתחלתי מניסיון‬ ‫ההסתרה‪.‬‬ ‫לפעמים אני פוחד שכולם פתחו פער כי רק אני לא מבין איך עוברים חיים שלמים ומתגברים על‬ ‫אובדן וצער‬ ‫‪7‬‬ ‫גופי מקפץ במושב האחורי של מסחרית המסיעה אותנו על כבישיה הרעועים של רוסיה הלבנה‪.‬‬ ‫בעוד קילומטרים של יערות מקיפים אותנו‪ ,‬כמו משום מקום מופיע לצד הדרך שלט גדול בשפת המקום‬ ‫ודגל ישראל לצידו‪ .‬אנחנו פונים לדרך עפר מוקפדת וכעבור כ – ‪ 055‬מטר נגלה לעינינו מלבן גדול עשוי‬ ‫בטון ובסופו מצבה‪.‬‬ ‫את המצבה בנה וטיפח סבי ואנו שמחים לראות שמצבה טוב‪ ,‬עדיין יש מי ששומר עליה‪.‬‬ ‫כשאני שואל את דודי מדוע המצבה הקטנה תחומה במלבן בטון כה גדול הוא אומר שהמלבן‪ ,‬שבתחומיו‬ ‫אנחנו עומדים‪ ,‬הוא קבר אחים של ‪ 055‬איש‪ ,‬רובם ככולם ילדים‪ ,‬נשים וזקנים שנורו ונקברו תחת מקום‬ ‫עמידתנו כעת‪ .‬בין הנרצחים משפחותיהם גם של סבי וגם של סבתי‪.‬‬ ‫אז עכשיו אני עומד על שרידי גופותיהם של משפחתי‪ .‬מה עושים? הרי אני לא בוכה‪.‬‬ ‫אני מסתכל על הסובבים‪ ,‬אולי כדי ללמוד את התנהלותם‪ ,‬להבין איך מתמודדים עם דבר כזה‪ .‬אני שם לב‬ ‫שהאווירה ממשיכה להיות קלילה כמו בשאר הזמן‪ .‬אני זורק בדיחה‪ .‬אני שם לב שהשמחה מושרשת בנו‪.‬‬ ‫בהמשך המסע‪ ,‬בכל מקום אליו אנו מגיעים‪ ,‬אני שם לב שלא משנה כמה נוראיים הדברים שקרו באותו‬ ‫מקום‪ ,‬האווירה תמיד תהיה טובה‪.‬‬ ‫לזה קוראים ישראליות? יהדות? אני לא יודע‪ ,‬אבל זה יפה‪.‬‬ ‫זה יפה עד כדי לא הגיוני‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫בערב שבת אנחנו יושבים במעגל‪ ,‬כל אחד מספר על משפחתו ועל מחשבותיו עד כה בעקבות המסע‪.‬‬ ‫דמעות וצחוק מתערבבים בעצב העוטף את המסע כולו‪.‬‬ ‫אחרון לדבר בחור דתי‪ ,‬רוחני‪ ,‬דור שלישי‪ ,‬כמותי‪.‬‬ ‫הוא מדבר על המטען הרגשי אותו הוא סוחב כל חייו‪ ,‬מטען ששייך לסבו‪.‬‬ ‫הוא מספר שיום אחד החליט לא לסחוב יותר את המטען הרגשי ולהחזיר אותו לסבו‪ .‬סבו קיבל‪ ,‬רוחנית‪,‬‬ ‫בברכה את המטען חזרה לחיקו‪" .‬אנחנו סבלנו מספיק בשביל מאות ואלפי דורות אחרינו" אומר הסב‪,‬‬ ‫משפט שאני מכיר מהבית‪.‬‬ ‫לאחר מכן מספר הבחור שמטרתו היא להעביר את המידע והזיכרונות לילדיו‪ ,‬לדור הרביעי‪ ,‬מבלי לנטוע‬ ‫בתוכם את המטען שהיה נטוע בו‪ ,‬אותו הצליח לעקור‪.‬‬ ‫כל אותו הזמן אני חושב לעצמי‪ :‬כשתמצא את הנוסחא‪ ,‬תתקשר‪.‬‬ ‫‪Muse – feeling good‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪http://www.youtube.com/watch?v=CmwRQqJsegw‬‬ ‫‪9‬‬ ‫שני ישראלים ושתי אמריקאיות יושבים מחוץ לפנימייה בעיירה קטנה וקרה במזרח אירופה‪.‬‬ ‫אחד הישראלים פותח מחשב נייד ונכנס ליו טיוב‪ ,‬מנגן סרטון סאטירי על בחור ובחורה אמריקאים‪.‬‬ ‫אחת האמריקאיות צוחקת בקול רם‪ ,‬חותכת את האוויר השקט והקר בקולה‪ ,‬השנייה מגחכת קלות‪.‬‬ ‫אחד הישראלים מגחך קלות‪ ,‬השני רואה יו טיוב בעין שמאל וגטו בעין ימין‪.‬‬ ‫זה לא מסתדר לו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫אחד חלקי אחד – שלג‬ ‫‪http://www.youtube.com/watch?v=3SRjiV7nees‬‬ ‫‪11‬‬ ‫פגשתי בחורה יפה במסע‪.‬‬ ‫לא שחסר לי‪ ,‬הבחורה היפה שלי מחכה לי בבית‪ ,‬אבל כשאתה פוגש אדם יפה אתה קודם כל שם לב אליו‬ ‫לפני השאר‪ .‬מפה לשם‪ ,‬לאחר מספר שיחות קלילות וכמה דברים משותפים שהתגלו בהן (כולל‬ ‫ההיסטוריה המשותפת)‪ ,‬ביליתי פרק זמן בלתי מבוטל עם אותה בחורה במהלך המסע‪ .‬אפשר אפילו להגיד‬ ‫שהיא הייתה לי לעוגן מסוים‪ ,‬כי כשאתה במסע כה אינטנסיבי ורגשי אתה לפעמים צריך רק קצת לצחוק‪,‬‬ ‫להיזכר בבית ובמה שאתה רגיל אליו‪ ,‬לדבר עם אדם שקרוב אליך מבחינת אורח חייו‪.‬‬ ‫באחד הימים חשבתי לעצמי האם יופיים של אנשים עזר להם אז‪ ,‬האם לאנשים יפים וחזקים שמו יותר לב‬ ‫והאם תשומת הלב הייתה חיובית או שלילית‪.‬‬ ‫בעדותו של סבי שהוקלטה על ידי "יד ושם" לפני כ ‪ 02 -‬שנה הוא חוזר ומשתמש במושג "מצא חן‬ ‫בעיניו" כאשר הוא מדבר על בחירותיהם של הגרמנים את מי לשלוח לעבוד‪ ,‬את מי להכות הרבה‪ ,‬את מי‬ ‫מעט‪ ,‬את מי להרוג‪.‬‬ ‫אנשים יכולים להכחיש עד אין סוף אבל מראה חיצוני הוא גורם משמעותי‪ ,‬אולי בין המשמעותיים ביותר‬ ‫בחיינו‪ .‬נהוג לחשוב שמראה נאה הוא חיובי‪ .‬אולי דווקא בתקופה ההיא‪ ,‬כששום דבר לא היה חיובי‪ ,‬גם‬ ‫להיות אדם יפה היה יכול לפגוע בך?‬ ‫כדור האש הגדול צונח עכשיו למים ונכבה‬ ‫בצד השני מישהו מצית לי אותו למחר‬ ‫‪11‬‬ ‫בכניסה למסעדה שמארחת אותנו המחוגים עצרו‪.‬‬ ‫הם מראים עשרה לחצות ‪ 3‬פעמים ביום‪ ,‬בכל פעם שאנחנו מגיעים‪.‬‬ ‫עוד מעט יום חדש‪ ,‬בכל פעם שאנחנו מגיעים‪.‬‬ ‫הזמן עומד מלכת‪.‬‬ ‫סבתי מתארת בזיכרונותיה איך כל יום עובר כמו שנה‪.‬‬ ‫אצלנו עוד מעט יום חדש‪ ,‬בכל פעם שאנחנו מגיעים‪.‬‬ ‫זה גורם לי לחשוב על תקווה‪.‬‬ ‫הייתה תקווה?‬ ‫אני בטוח שכן‪ ,‬הרי בלי תקווה לא הייתה מנהרה‪.‬‬ ‫ועכשיו כמה דקות שאני לא אשמע אף מילה‬ ‫רק ממוזיקה‬ ‫אמנם אחשוב לי על עשרות מילים אחרות‬ ‫אך לא אשמע‬ ‫‪12‬‬ ‫אני מסתכל על גג המבנה בו סבי ישן ושומע באוזניות (באופן אירוני למדי) זמר גרמני שר על שלג‪,‬‬ ‫פסנתר וכלי מיתר עוטפים את קולו העדין‪ .‬זה בלתי נמנע לחשוב מה סבו עשה אז‪ ,‬האם גם קולו היה‬ ‫עדין‪.‬‬ ‫עכשיו הזמר שר בעוצמה‪ ,‬עדיין בקול עדין עד כדי כאב‪ ,‬אני מכווץ את פני‪ ,‬הוא שר שהוא טובע‪.‬‬ ‫סבי אוהב מוזיקה‪.‬‬ ‫בכל פעם שאנחנו מגיעים‪ ,‬למרות שהוא כבר בקושי מגיב לסביבה‪ ,‬הוא מזמזם את שיריו האהובים‬ ‫משמחה‪.‬‬ ‫אני חושב לעצמי האם הם היו שומעים מוזיקה במחנה‪ ,‬כנראה שלא‪.‬‬ ‫ואולי באיזושהי דרך כן? אולי שרו אחד לשני? אולי זה מה שהחזיק אותם?‬ ‫אולי בגלל זה אני לא יכול לעבור יום אחד בחיי מבלי לשמוע מוזיקה?‬ ‫‪Maximilian Hecker - My Story‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪http://www.youtube.com/watch?v=qHMtP-ZJI9U‬‬ ‫‪13‬‬ ‫הבוקר האחרון מקבל אותנו במלוא הדרו המזרח אירופאי עם טמפרטורות נמוכות וגשם בלתי פוסק‪.‬‬ ‫בעודנו מסתתרים מהגשם מגיעה תמרה‪ ,‬מנהלת המוזיאון‪ ,‬נסערת למדי‪ ,‬ומודיעה שפתח יציאת המנהרה‬ ‫נמצא‪.‬‬ ‫בהתרגשות אנו הולכים למקום הימצאותו של פתח המנהרה ורואים בדיוק את מה שראינו עד עכשיו‪.‬‬ ‫אני חושב שהציניות היומיומית השתלטה בשנית‪.‬‬ ‫אני חושב שזה הכל בשביל הסרט‪ ,‬ששמרו לנו את החלק הטוב כביכול לסוף‪ ,‬סיום מוצלח לסרט‪.‬‬ ‫חשדותיי מתגברים כשאני רואה את הארכיאולוג שאחראי על החפירות ממשיך לחפש‪ ,‬נראה שמבחינתו‬ ‫דבר לא השתנה‪.‬‬ ‫נר נשמה מונח בפתח יציאת המנהרה (כביכול) ואני חושב לעצמי ‪ -‬אז מה? – אז מה אם מצלמים סרט?‬ ‫אז מה אם לא בטוח שזה הפתח? – אז מה? –‬ ‫העיקר שאני עומד כאן‪ ,‬מול מחנה העבודה של סבי‪ ,‬המקום בו עמד שפוף אל מול האכזריות הבלתי‬ ‫נתפסת של הנאצים‪.‬‬ ‫אנחנו שרים את התקווה‪ ,‬אני מרים את ראשי ונועץ מבט במחנה העבודה‪ .‬להיות עם חופשי בארצנו‪.‬‬ ‫צמרמורת עוברת בגופי‪ ,‬הציניות חלפה מזמן‪ .‬אנו שרים עוד מספר שירי ארץ ישראל‪ ,‬שירי גאווה‪,‬‬ ‫צמרמורת שנייה ושלישית חולפת‪ ,‬ממשיך להישיר מבט אל מחנה העבודה‪.‬‬ ‫אני מתמלא גאווה‪ ,‬נעמד זקוף אל מול דמיון העמידה השפופה של סבי‪ ,‬מנפח את חזי והולך בגשם השוטף‬ ‫לכיוון מחנה העבודה‪ ,‬כנגד כיוון המנהרה‪.‬‬ ‫אני חופשי בארצי‪ ,‬אני חופשי בכל מקום‪ ,‬בזכותם‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫היהודים – חופשי‬ ‫‪http://www.youtube.com/watch?v=HLe7CpGLJsE‬‬ ‫ניר בן יליד‬ ‫אוגוסט ‪2112‬‬