‫קול ברמה‬
‫שבת פרשת‬
‫בס"ד‬
‫גיליון זה מוקדש‬
‫לרפואתם השלימה של‬
‫נתן בן גילה גוילי הי"ו‬
‫אביעד שלום בן נעמי‬
‫ביילה פרזיגר הי"ו‬
‫חרמון‬
‫חיספין‬
‫לציבור הקוראים‪ ,‬ה' עמכם!‬
‫מפאת שלושת האירועים הצפופים‬
‫והחשובים –‬
‫בתוך שאר חולי עמו ישראל‬
‫יום השואה‪ ,‬יום הזיכרון לחללי מערכות‬
‫גיליון זה מוקדש‬
‫לעילוי נשמתם של‬
‫ישראל ויום העצמאות‬
‫חללי ישיבת הגולן‬
‫הי"ד‬
‫תהא נשמתם‬
‫צרורה בצרור‬
‫החיים‬
‫גיליון זה מוקדש‬
‫לעילוי נשמתם של‬
‫כל חללי מערכות ישראל‪,‬‬
‫נפגעי פעולות האיבה‬
‫ונספי השואה‬
‫הי"ד‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫‪ -‬לא יובאו בעלון זה המדורים הקבועים‬
‫‪[email protected]‬‬
‫עריכה תוכנית ולשונית‬
‫שמואל לעסרי‬
‫‪ | 2‬קול ברמה‬
‫יש לך מילה או שתיים‬
‫כתגובה על אחד המאמרים?‬
‫אולי אפילו מאמר שלם‪ ,‬אותו‬
‫תרצה שנפרסם? שלח אלינו‬
‫לדוא"ל העלון (ראה צד ימין‪,‬‬
‫למטה) ונשמח לפרסמו‪.‬‬
‫(מהנעשה בישיבה וכן המכתב של ערן)‪,‬‬
‫יום עצמאות שמח!‬
‫נא לא לקרוא את העלון‬
‫בזמני הלימוד והתפילות‪.‬‬
‫אלא יובאו בלנ"ד בגיליון הבא‪.‬‬
‫עמכם הסליחה!‬
‫בהזדמנות זו‪ ,‬מערכת העלון מאחלת‬
‫בשם בית הישיבה‬
‫לכל חייליה‪ ,‬בוגריה ותלמידיה‪.‬‬
‫אתר הישיבה‬
‫‪www.ygolan.org‬‬
‫ד' באייר‪ ,‬ה'תשע"ג‬
‫י"ט למ"טמונים‬
‫דוא"ל העלון‬
‫‪65809‬‬
‫‪65869‬‬
‫‪69809‬‬
‫‪69805‬‬
‫כבר הרבה זמן שיש לך‬
‫מה לומר לאומה‪ ,‬אבל לא‬
‫היית מעוניין לחשוף את‬
‫עצמך? שלח אלינו את‬
‫המאמר לדוא"ל העלון וייתכן‬
‫ונפרסמו (יש אפשרות להישאר‬
‫אנונימיים)‪.‬‬
‫תאריך‬
‫מספר גיליון‬
‫‪875‬‬
‫‪‬‬
‫דוא"ל הישיבה‬
‫הפצה לבוגרים‬
‫‪[email protected]‬‬
‫בועז הרשקוביץ‬
‫פקס הישיבה‬
‫הפצה לחיילים‬
‫‪40-6767676‬‬
‫יוסף קצב‬
‫טלפון הישיבה‬
‫‪40-6766466‬‬
‫כתובת הישיבה‬
‫ישיבת הגולן‪ ,‬חיספין‪.‬‬
‫ד‪.‬נ‪.67974 .‬‬
‫צער‬
‫השתיקה‬
‫"ה‬
‫בין מילים של עדות ובריחה‪ ,‬פגשתי הרבה‬
‫התמודדויות וקשיים של אדם – כשעליהם‬
‫מרחפת התקווה‪.‬‬
‫גם אחרי ‪ 56‬שנים בישראל‪ ,‬שלום שלו עדיין‬
‫נושא את צער השואה‪ .‬לבד‪.‬‬
‫מדמבלין‪-‬אירנה לישראל‬
‫כל התחיל בספטמבר ‪ ,6969‬הייתי אז‬
‫רק בן עשרים‪ .‬ברגע שהם נכנסו‪,‬‬
‫הם הפסיקו את חיי היהודים‪ ,‬הם‬
‫ניתקו את החשמל והוציאו הודעות שלאף יהודי‬
‫אסור להסתובב‪ .‬באותה תקופה חייתי בעיירה‬
‫דמבלין‪-‬אירנה‪ ,‬עיירה יהודית בעיקר‪ ,‬מוקפת‬
‫גויים‪ .‬וככה התחלנו חיים ‪ -‬לא חיים"‪.‬‬
‫במילים אלו פותח שלום שליו (‪ )90‬את הראיון‪.‬‬
‫מעין "אתם תשבו ואני אספר"‪ .‬וכך היה‪ ,‬שלום‬
‫מספר‪ ,‬ואני יושב ומקשיב‪.‬‬
‫"זה לא פנטזיה‪ ,‬אלו הזיכרונות שנשארו לי"‪,‬‬
‫אומר שלום‪ ,‬ומתאר אירוע ‪ -‬שכמו אירועים‬
‫נוספים אליהם היו עדים הוא וחבריו ‪ -‬גרם לו‬
‫לברוח לאחר מכן‪" .‬הם עצרו כמה יהודים‬
‫לעבודה‪ ,‬אבל זו לא הייתה עבודה פרודוקטיבית‪.‬‬
‫הם ארגנו בניהם כמה סדיסטים והקיפו את‬
‫היהודים כשהם סוגרים עליהם‪ .‬הגרמנים‬
‫הסדיסטים האלו צחקו שהיהודים ירוצו מסביב‪,‬‬
‫וכשאחד מהיהודים הגיע לאחד מאלו שעמדו הם‬
‫הרביצו לו‪ .‬ככה זה נמשך עד לפנות ערב‪ .‬היו‬
‫בניהם הרבה פצועים"‪.‬‬
‫"אני זוכר שהיה לנו שדה‪-‬תעופה פולני‪ .‬כשהם‬
‫פלשו הם לקחו את הכל‪ .‬מדרך‪-‬לא דרך ברחנו‬
‫מספר מועט של חברים ונכנסנו לשדה התעופה‪,‬‬
‫שם ראו אותנו חיילים גרמנים‪ .‬על מנת שלא‬
‫יתפסו אותנו‪ ,‬אמרנו להם שהגענו לעבוד מרצון‪.‬‬
‫לאחר שלושה חודשים הצלחתי‬
‫לברוח לכיוון רוסיה‪ .‬בכל‬
‫הזמן הזה לא ראיתי אנשים‪,‬‬
‫כולם הסתתרו"‪.‬‬
‫מערכת‬
‫"כל המשפחה שלי נספתה"‬
‫עם מטפלת אחת והרבה זיכרונות קשים‪ ,‬חי‬
‫כיום שלום בחדרה‪ .‬שוחחתי איתו במרכז יום‬
‫לקשישים באחת השכונות השקטות שבעיר‪ .‬אולם‪,‬‬
‫הפגישה שלי איתו הייתה דווקא כאן ‪ -‬בצער על‬
‫אובדן המשפחה בגיל צעיר‪.‬‬
‫"כל המשפחה שלי נספתה‪ .‬ואני אגיד לך משהו‪,‬‬
‫גם אחרי כל‪-‬כך הרבה שנים לא קל לי לדבר על‬
‫זה" הוא אומר בעצב‪" .‬זה לא קל לי‪ .‬זה קשה‪.‬‬
‫מאוד"‪.‬‬
‫במלחמה‪ ,‬הוא איבד שני הורים‪ ,‬שתי אחיות‬
‫ואח‪ .‬אחיו ‪ -‬שהיה צעיר ממנו בשלוש שנים ‪-‬‬
‫נהרג לידו לאחר שנפגע מאחת ההפצצות‬
‫האוויריות של הגרמנים‪ .‬באשר לשאר משפחתו‪,‬‬
‫לא ברור כיצד נספו‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬הם מצאו את‬
‫מותם בתאי הגזים‪" .‬חוץ מזה שההורים היו‬
‫צעירים‪ ,‬בשנות החמישים לחייהם"‪ ,‬הוא לוחש‪,‬‬
‫וצער עמוק ניכר בפניו‪ .‬בנוגע למשפחה‪" ,‬אין‬
‫להם קבר מיוחד‪ ,‬רק לסבתא שלי יש"‪.‬‬
‫עצמאותו של ישיש‬
‫אני חושב על יום העצמאות שקרב‪ ,‬אני חושב‬
‫עליו‪ .‬כמה דמיון יש בין השניים‪ ,‬כמה דמיון יש‬
‫בין אותו ישיש לארץ ישראל‪.‬‬
‫לפני שהפכה למדינה וקיבלה עצמאות‪ ,‬הייתה‬
‫ארץ ישראל זמן רב מאוד לשטח מופקר‪ .‬כל מי‬
‫שנתנה לו רגלו‪ ,‬עלה וכבש אותה‪ .‬גם באותו‬
‫ישיש‪ ,‬כמו ברבים אחרים מבני עמנו בתקופת‬
‫השואה‪ ,‬ראו הנאצים כהפקר‪ ,‬כאילו היו חייו‬
‫בבחינת "כל הרוצה ליטול ‪ -‬יבוא ויטול"‪.‬‬
‫חלפו השנים וארץ ישראל הפכה משטח מופקר‬
‫למדינה עצמאית‪ ,‬וכמוה‪ ,‬גם הישיש פשט את מדי‬
‫קול ברמה | ‪3‬‬
‫השבי ולבש מדי עצמאות‪ .‬את שברי חייו הוא‬
‫אסף מחדש‪ ,‬עלה לארץ ישראל והקים משפחה‬
‫לתפארת העם והמולדת‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬לא ראי זה כראי זה‪ .‬על אף שבכל דור‬
‫ודור עומדים עלינו לכלותינו ‪ -‬מדינת ישראל‬
‫ממשיכה להתקיים ומניפה את דגל עצמאותה‬
‫לעיני כל האומות‪ ,‬כאילו רוצה היא לומר‪" 8‬על‬
‫אף רצונכם‪ ,‬לא תיפול רוחו של עם הנצח"‪.‬‬
‫מה שאין כן בישיש שלנו‪...‬‬
‫לי לראות אותם‪ .‬אני לא נמצא איתם יחד‪ ,‬הם‬
‫לא איתי"‪.‬‬
‫מששאלתי אותו לכוח האמונה שבו‪ ,‬הוא השיב‪8‬‬
‫"אני אגיד לך את האמת‪ .‬עברו כל‪-‬כך הרבה‬
‫שנים‪ .‬היום אני בעיקר מבולבל‪ .‬מובן שהאמונה‬
‫היא חלק מכל יהודי‪ .‬אני מגיע ממשפחה יהודית"‬
‫הוא אומר‪ ,‬ונזכר באימו ע"ה שהייתה מדליקה‬
‫נרות בערבי שבתות‪" .‬אבל אין דבר כזה שבגילי‪,‬‬
‫אחרי כל מה שעברתי‪ ,‬לא יכאב לי‪.‬‬
‫הכל כואב לי! אתה מבין? כשאני‬
‫נזכר בשואה‪ ,‬כמובן שאני לא‬
‫"מובן שהאמונה היא חלק‬
‫במצב רוח טוב‪ .‬לא במצב‬
‫מכל יהודי‪ .‬אני מגיע‬
‫רוח טוב להיזכר בכל מה‬
‫ממשפחה יהודית" הוא אומר‪,‬‬
‫שהיה‪ .‬כל מה שהיה לי‬
‫"אבל אין דבר כזה שבגילי‪,‬‬
‫בשואה מופיע היום שוב‪,‬‬
‫כמו בכל יום שואה אחר"‪.‬‬
‫אחרי כל מה שעברתי‪ ,‬לא‬
‫השנה ‪ .6905‬שנות המלחמה‬
‫חלפו‪ ,‬ושלום מוצא את עצמו‬
‫מגיע לפולין‪ ,‬שם באותה‬
‫עת מתקיימת התארגנות‬
‫של שליחים לארץ ישראל‪.‬‬
‫‪ 68‬שנים עברו מאז אותה‬
‫עליה בלתי‪-‬לגאלית‪ ,‬אך‬
‫יכאב לי‪ .‬הכל כואב לי!‬
‫דומה שהרעות מימי השואה‬
‫אתה מבין?"‬
‫לכל איש יש שם‬
‫ממשיכות ללוות אותו עד‬
‫היום‪.‬‬
‫שם משפחתו הקודם של שלום‬
‫"במשך כל השנים האלו התרחשו‬
‫היה 'שמאקר'‪ .‬לאחר המלחמה‪ ,‬הוא‬
‫דברים לא נעימים‪ .‬אני עוד התחתנתי ב‪-‬‬
‫החליף את שם משפחתו לשם העברי 'שליו' ("זה‬
‫‪ ,6906‬וכשהגענו לארץ היינו עם בן‪ ,‬הוא היה אז‬
‫היה כואב שנשארתי בלי אף אחד מהמשפחה")‪.‬‬
‫בן שלושה חודשים‪ .‬אמנם‪ ,‬כל המשפחה שהקמתי‬
‫וכמה ששם זה תואם לרוחו השלווה של שלום‪.‬‬
‫התפרקה‪ .‬אשתי חיה עד גיל ‪ 57‬ונפטרה ממחלה‪,‬‬
‫ובדומה לשם משפחתו‪ ,‬גם שמו הפרטי כמו משקף‬
‫וגם הבן ‪ -‬שעבד במשרד החינוך שבירושלים כסגן‬
‫את תקוות חייו של שלום‪.‬‬
‫מנהל ארצי ‪ -‬נפטר ממחלת הסרטן‪ .‬מכולם‪,‬‬
‫"התקווה שלי שלא יהיו יותר מלחמות"‪ ,‬הוא‬
‫נותרה לי בת אחת (לא נשואה)"‪.‬‬
‫מחייך‪" .‬קוראים לי שלום ואני רוצה שלום‪.‬‬
‫"מהבן יש לי שלושה נכדים וחמישה נינים‬
‫מספיק?"‬
‫(השישי בדרך)‪ .‬אמנם‪ ,‬הם חיים בירושלים וקשה‬
‫‪ | 4‬קול ברמה‬
‫הרב והפרופסור‬
‫כך ניחם הרב גוסטמן ‪ -‬ששכל את בנו בשואה‪ ,‬את פרופסור אומן – ששכל את בנו במלחמה‪.‬‬
‫פני שנים רבות‪ ,‬כשעדיין הייתי בחור ישיבה‬
‫צעיר‪ ,‬הייתה לי הזכות ללמוד אצל אחד מגדולי‬
‫הרבנים בדור הקודם‪ .‬שמו היה הרב ישראל זאב‬
‫גוסטמן‪ ,‬אשר כפי הנראה היה אחד מגדולי רבני המאה‬
‫העשרים‪ ,‬וללא ספק‪ ,‬גדול הרבנים ה"בלתי מוכרים"‪.‬‬
‫למרות שהוא הקפיד להתרחק מאורות הזרקורים ולכן‬
‫היה בלתי מוכר לציבור הכללי‪ ,‬הוא היה מוכר היטב‬
‫ללומדי התורה הרציניים‪.‬‬
‫הזינוק המטאורי שלו מילד פלא אל תפקידו הנכבד‬
‫כדיין בבית דינו של הרב חיים עוזר גרודזינסקי‪ ,‬בערך‬
‫בגיל ‪ ,74‬הוא חומר טוב לסיפורי אגדות – ובכל זאת‪,‬‬
‫עובדה‪ .‬שנים רבות אחר כך‪ ,‬שמעתי את הנוסח האישי‬
‫והצנוע של הרב גוסטמן לאירועים שהובילו למינוי זה‪8‬‬
‫רעיון ייחודי (ומבריק) אותו שיתף עם חבריו ללימודים‪,‬‬
‫הוצג אחר כך בפני הרב חיים עוזר שהגיע לביקור‪.‬‬
‫הרב הזמין את התלמיד הצעיר לחזור בפניו על‬
‫הרעיון‪ ,‬במשרדו שבוילנא‪ .‬הרב גוסטמן לא ידע‬
‫שהרעיון שלו נגע במחלוקת בין הדיינים בבית דינו של‬
‫הרב חיים עוזר‪ ,‬בתיק מורכב בו עסקו ‪ -‬ואפשר‬
‫לאישה להינשא שוב‪.‬‬
‫אחד הדיינים שדן באותו מקרה‪ ,‬הרב מאיר באסין‪,‬‬
‫בירר על הבחור‪ ,‬ותוך זמן קצר אירס אותו לבתו שרה‪.‬‬
‫הרב באסין נפטר עוד לפני החתונה‪ ,‬והרב גוסטמן‬
‫נאלץ למלא את מקומו כרבה של שפיניפישוק וכדיין‬
‫בבית הדין‪ .‬למרות שהרב גוסטמן טען שהוא בסך הכל‬
‫היה "במקום הנכון ובזמן הנכון"‪ ,‬ברור שהרב באסין‬
‫והרב חיים עוזר הבחינו בגדולתו‪.‬‬
‫למרות שנראה כאילו צפויה לו קריירה ארוכה‬
‫בפרברי וילנא‪ ,‬החיים היהודים בוילנא ומחוצה לה‬
‫נגדעו במלחמת העולם השנייה‪ .‬הרב גוסטמן הצליח‬
‫להימלט‪ ,‬אם כי לא בלי פגע‪ .‬הוא התחבא בין גוויות;‬
‫הוא התחבא במערות; הוא התחבא בדיר חזירים‪...‬‬
‫ואיכשהו ניצל‪.‬‬
‫בשבילי‪ ,‬הרב גוסטמן היה קשר‪-‬חי לעולם היהודי‬
‫שהושמד על ידי הנאצים‪ .‬מעולם לא הייתי צריך‬
‫לתהות כיצד נראה רב בוילנא שלפני המלחמה‪ ,‬משום‬
‫שהרב גוסטמן היה אתי ‪ 68‬שנים אחרי המלחמה‪ .‬הרב‬
‫גוסטמן עמד בראש ישיבה קטנה בשכונת רחביה‬
‫הירושלמית‪ ,‬וששה ימים בשבוע היה מלמד קבוצה‬
‫קטנה של תלמידים נאמנים‪ .‬אולם בימי חמישי‬
‫בצהריים‪ ,‬היכל הישיבה היה מתמלא כולו‪ 8‬רבנים‪ ,‬אנשי‬
‫ל‬
‫רוח‪ ,‬דיינים‪ ,‬שופטים ומגוון של פרופסורים היו‬
‫מצטרפים לתלמידים‪ ,‬יחד עם כל מי שחשקה נפשו‬
‫בשיעור עמוק בגמרא‪ ,‬שנתן להם טעימה ממה שכמעט‬
‫והושמד‪ .‬וכשהרב גוסטמן היה מוסר שיעור‪ ,‬וילנא שוב‬
‫הייתה חיה ותוססת‪.‬‬
‫אחד ממשתתפי השיעור הקבועים היה פרופסור‬
‫מהאוניברסיטה העברית‪ ,‬ישראל אומן (זוכה פרס‬
‫הנובל)‪ .‬פרופסור אומן היה תלמיד ישיבה מבריק‬
‫לשעבר‪ ,‬שהחליט לפתוח בקריירה אקדמית‪ ,‬והכניס‬
‫למערכת השבועית שלו את שיעורו של הרב גוסטמן‪,‬‬
‫יחד עם תלמידים מפורסמים יותר או פחות מרחביה‬
‫וירושלים‪.‬‬
‫הרב סקר את שורות הקברים של החיילים‪,‬‬
‫ואמר‪" :‬כולם קדושים"‬
‫הייתה זאת שנת ‪ ,6957‬וישראל שוב הייתה‬
‫במלחמה‪ .‬חיילים גויסו‪ ,‬ויחידות המילואים הופעלו‪ .‬בין‬
‫המגויסים היה גם חייל מילואים‪ ,‬סטודנט שהתפרנס‬
‫מהוראה‪ ,‬בשם שלמה אומן ‪ -‬בנו של ישראל אומן‪.‬‬
‫בקרב קשה במיוחד‪ ,‬בערב י"ט בסיוון‪ ,‬שלמה נהרג‪.‬‬
‫הרב גוסטמן גייס את הישיבה שלו‪ 8‬כל תלמידיו‬
‫הצטרפו לקיים עמו את מצוות לווית המת‪ .‬בבית‬
‫הקברות‪ ,‬הרב גוסטמן היה נסער‪ 8‬הוא סקר את שורות‬
‫הקברים של הצעירים ‪ -‬החיילים שנהרגו בהגנה על‬
‫הארץ‪ .‬בדרך חזרה מבית הקברות פנה הרב גוסטמן‬
‫לאדם שנסע איתו‪ ,‬ואמר‪" 8‬כולם קדושים"‪ .‬נוסע נוסף‬
‫שאל את הרב‪" 8‬אפילו החיילים החילוניים?" והרב‬
‫גוסטמן ענה‪" 8‬כל אחד ואחד מהם"‪ .‬אחר כך הוא פנה‬
‫אל הנהג ואמר‪" ,‬קח אותי לביתו של פרופסור אומן"‪.‬‬
‫המשפחה חזרה זה עתה מבית הקברות והייתה‬
‫צריכה להתחיל את השבעה ‪ -‬שבוע האבלות על הבן‪,‬‬
‫האח הבעל והאב (שלמה היה נשוי ואב לילד אחד‪.‬‬
‫אלמנתו‪ ,‬שלומית‪ ,‬ילדה את בתם השנייה זמן קצר‬
‫אחרי שהוא נהרג)‪.‬‬
‫הרב גוסטמן נכנס וביקש לשבת ליד הפרופסור‬
‫אומן‪ ,‬שאמר‪" 8‬הרב‪ ,‬אני כל כך מעריך שבאת לבית‬
‫הקברות‪ ,‬אבל עכשיו הרב ודאי צריך לחזור לישיבה"‪.‬‬
‫הרב גוסטמן השיב‪ ,‬תחילה ביידיש ואחר כך בעברית‪,‬‬
‫כדי שכל הנוכחים יבינו‪8‬‬
‫קול ברמה | ‪5‬‬
‫"אני בטוח שאתה לא יודע‪ ,‬אבל היה לי בן בשם‬
‫מאיר‪ .‬הוא היה ילד מקסים‪ .‬הוא נלקח מתוך ידיי‬
‫ונרצח‪ .‬אני נמלטתי‪ .‬מאוחר יותר מכרתי את נעליו של‬
‫בני כדי שיהיה לנו מה לאכול‪ ,‬אבל לא הייתי מסוגל‬
‫לאכול את האוכל הזה ‪ -‬אז נתתי אותו לאחרים‪ .‬מאיר‬
‫שלי קדוש‪ ,‬הוא וכל ששת המיליונים שנהרגו קדושים"‪.‬‬
‫ואז הוסיף הרב‪" 8‬אני אספר לך מה קורה עכשיו‬
‫בעולם האמת‪ ,‬בגן עדן‪ .‬מאיר שלי מצרף את שלמה‬
‫שלך למניין ואומר לו‪' ,‬אני נהרגתי בגלל שאני יהודי ‪-‬‬
‫אבל לא יכולתי להציל אחרים‪ .‬אבל אתה‪ ,‬שלמה‪ ,‬אתה‬
‫נהרגת בהגנה על עם ישראל וארץ ישראל‪ '.‬מאיר שלי‬
‫קדוש ‪ -‬אבל שלמה שלך הוא שליח ציבור ‪ -‬חזן במניין‬
‫השמימי הקדוש"‪.‬‬
‫הרב גוסטמן המשיך‪" 8‬מעולם לא הייתה לי‬
‫הזדמנות לשבת שבעה על מאיר שלי; תן לי לשבת כאן‬
‫איתך רק עוד קצת"‪.‬‬
‫פרופסור אומן השיב‪" ,‬חשבתי שלעולם לא אוכל‬
‫להתנחם‪ ,‬אבל הרב‪ ,‬ניחמת אותי"‪.‬‬
‫הרב גוסטמן לא הניח לזיכרונות הכואבים לשלוט‬
‫בחייו‪ .‬הוא מצא נחמה בתלמידיו‪ ,‬בבתו ובנכדיו‪ ,‬ובכל‬
‫ילד יהודי‪ .‬הוא ואשתו היו משתתפים מדי שנה‬
‫בתהלוכה שבה היו ילדים צועדים בירושלים בשירה‬
‫ובריקוד‪ .‬רב שנקרה בדרכו באחת השנים‪ ,‬שאל את‬
‫הרב גוסטמן מדוע הוא מבזבז מזמנו היקר על אותו‬
‫בילוי חסר תוכן‪ .‬הרב גוסטמן הסביר‪" 8‬אנחנו‪ ,‬שראינו‬
‫דור של ילדים מת‪ ,‬נהנים לראות דור של ילדים ששרים‬
‫ורוקדים ברחובות"‪.‬‬
‫"אני חושב על הנעלים האלה כל יום בחיי"‬
‫אחד התלמידים הפציר פעם ברב גוסטמן לחלוק‬
‫את זיכרונותיו מהגטו והמלחמה בצורה יותר פומבית‬
‫ולעתים קרובות יותר‪ .‬הוא ביקש ממנו לספר לאנשים‬
‫על בנו ועל הנעליים שלו‪ ,‬והרב השיב לו‪" 8‬אני לא‬
‫יכול‪ ,‬אבל אני חושב על הנעלים האלה כל יום בחיי‪.‬‬
‫אני רואה אותן כל לילה לפני שאני נרדם"‪.‬‬
‫בכ"ח בסיוון תשנ"א (‪ ,)6996‬נפטר הרב גוסטמן‪.‬‬
‫אלפים צעדו ברחובות ירושלים וליוו אותו במסעו‬
‫האחרון‪ .‬ובליל כ"ט בסיוון‪ ,‬תשע שנים אחרי ששלמה‬
‫אומן נפל במלחמה‪ ,‬נקבר הרב גוסטמן בהר הזיתים‪.‬‬
‫ואני מאמין שכאשר הוא נכנס לגן‪-‬עדן הוא התאחד עם‬
‫אשתו‪ ,‬רבותיו ובנו האהוב מאיר‪ .‬אני בטוח גם ששלמה‬
‫אומן וכל שאר החיילים הקדושים שנהרגו בהגנה על‬
‫העם והארץ‪ ,‬הגיעו לקבל את פניו של הרב המיוחד‪.‬‬
‫ב‪ 64-‬בדצמבר ‪ ,7448‬זכה פרופסור ישראל אומן‬
‫בפרס נובל בכלכלה‪ .‬ואני בטוח שהוא נשא עמו‬
‫לשטוקהולם את זכרם של אשתו אסתר ובנו שלמה‪.‬‬
‫‪ | 6‬קול ברמה‬
‫ויש לי הרגשה שהוא נשא גם את זכרו של רבו‪ ,‬הרב‬
‫גוסטמן‪.‬‬
‫יהי רצון מלפני אלוקים שעם ישראל יקדש את שמו‬
‫בחיי קדושה ויהיה אור לגויים – ויהי רצון שלא ייקראו‬
‫עוד ילדים‪ ,‬חיילים ותלמידים למניין הקדוש בגן עדן‪.‬‬
‫בשולי הדברים‬
‫בפעם האחרונה בה פגשתי את הרב גוסטמן‪,‬‬
‫הלכתי בשכונת מאה שערים‪/‬גאולה בירושלים עם‬
‫אשתי ובני הבכור שישב בעגלה‪ .‬היה זה יום ששי‬
‫בבוקר‪ ,‬וכשראינו את ראש הישיבה‪ ,‬בירכנו אותו‬
‫בשלום‪ ,‬איחלנו לו "שבת שלום"‪ ,‬ואז עשיתי דבר שאני‬
‫כמעט ולא עושה‪ 8‬ביקשתי ממנו לברך את בני‪ .‬הרב‬
‫גוסטמן הביט בפעוט‪ ,‬חייך ואמר‪" 8‬יהי רצון שהוא יהיה‬
‫ילד כמו כל הילדים"‪.‬‬
‫בהתחלה אשתי ואני היינו המומים; איזו מין ברכה‬
‫זאת? ציפינו לברכה שהילד יגדל להיות צדיק או‬
‫תלמיד חכם‪ ,‬אבל לא‪ ,‬הוא בירך אותו שהוא יהיה "כמו‬
‫כל הילדים"‪.‬‬
‫שנים רבות חלפו עד שהבנו את דבריו‪ .‬הוא בירך‬
‫את הילד בילדות נורמאלית‪ ,‬שיהיו לו חיים נורמאליים‪,‬‬
‫שתהיה לו בריאות‪ ...‬במבט לאחור‪ ,‬אני מבין איזו‬
‫ברכה נפלאה נתן הרב גוסטמן‪ ,‬ומדוע‪.‬‬
‫לאחר שנים רבות‪ ,‬הבן הזה ‪ -‬מתתיהו‪ ,‬ובננו השני ‪-‬‬
‫הלל‪ ,‬שירתו ביחידות קרביות בצה"ל‪ .‬אמיצים‪ ,‬חזקים‬
‫ואידיאליסטים ‪ -‬חיילים נפלאים ויהודים נפלאים‪ .‬ואני‬
‫מתפלל שהם וכל חבריהם ישובו הביתה בשלום ויחיו‬
‫חיים נורמאליים ‪" -‬כמו כל הילדים"‪.‬‬
‫*מאמר זה מורכב משילוב של ידע אישי והרכבה מחדש‬
‫של פרטים כפי שסופרו לי‪.‬‬
‫הרב ארי קהאן‬
‫מרצה בכיר ביהדות באוניברסיטת בר אילן ומשמש בה‬
‫כמנהל התכנית לתלמידי חו"ל‪ .‬מוסמך לרבנות מישיבת‬
‫הרב יצחק אלחנן ובעל תואר שני בתלמוד ותואר ראשון‬
‫בפסיכולוגיה בישיבה‪-‬אוניברסיטה‪ ,‬ניו‪-‬יורק ‪.‬‬
‫נשתוק מעט ביחד‬
‫כמי שחווה זאת בעצמו‪ ,‬כתב חננאל טחובר ‪ -‬בן הישוב ואב שכול ‪ -‬לזוג הורים שכולים‬
‫על ההתמודדות היום‪-‬יומית עם אובדן הבן ועל הנפילות והעליות שבדרך‪.‬‬
‫מוצאי צום גדליה‪ ,‬תשע"ג‬
‫ל‪ ....‬היקרים‪,‬‬
‫הרבה שנים חשבתי‪ ,‬רציתי‪ ,‬קיוויתי‪ ,‬האמנתי‬
‫שאהיה צדיק גמור‪ ,‬שאפסיק לעשות כל מיני חטאים‬
‫קטנים וגדולים‪' ,‬זבנג' וגמרנו‪ ,‬נעשה תשובה‪ ,‬נפסיק‬
‫פעם אחת ולתמיד ואהיה לתפארת העם והמולדת‪...‬‬
‫לקח לי זמן להתפקח‪ ,‬לקח לי עוד יותר זמן‬
‫להשלים עם העובדה המרה‪ ,‬מרה מאד שזה כנראה‬
‫לא כל כך יקרה ושאני אמשיך להתמודד שוב ושוב‬
‫עם אותן נפילות קטנות‪...‬‬
‫לקח לי עוד יותר זמן מכל הנ"ל כדי להתחיל‬
‫ולראות עצמי באור אחר‪ ,‬באור של יצירה‪ ,‬של בנייה‪,‬‬
‫של התפתחות‪ ,‬של סנגוריה עצמית‪ ,‬ולא פחות מכך ‪-‬‬
‫של התמודדות ‪ -‬התמודדות בריאה‪ ,‬אמיתית‪ ,‬יום‬
‫יומית‪ ,‬עם עליות מסוימות‪ ,‬עם הרבה נפילות‬
‫כואבות‪ ,‬אך כל הזמן התמודדות‪.‬‬
‫זה נכון לפענ"ד גם לגבי האבל שלנו‪ .‬מחשבות‬
‫ראשוניות הם שלעולם נבכה ונצטער וחיינו לא חיים‬
‫וכדו'‪ ,‬לוקח זמן להתאושש ולראות את האור בקצה‬
‫המנהרה‪ ,‬אך עדיין מקווים כל מיני תקוות משונות‬
‫יותר ומשונות פחות‪ 8‬שהוא יחזור‪ ,‬שאולי זה לא היה‬
‫ולא נברא‪ ,‬שנתגבר לחלוטין ונפתח 'דף חדש' וכל‬
‫מיני ווריאציות נוספות‪.‬‬
‫לאט לאט התגבשה בי ההכרה‪ ,‬שכל זה לא יקרה‪.‬‬
‫שכנראה עד מאה ועשרים נמשיך לחיות עם העובדה‬
‫שבננו איננו‪ .‬זה אומר התמודדות לעיתים יום יומית‪,‬‬
‫לפעמים עליות‪ ,‬הרבה נפילות כואבות‪ ,‬אך כל הזמן‬
‫התמודדות במגמת עליה‪ ,‬במגמת התחזקות‪.‬‬
‫מתוך כל זה אני בא למכתבי אליכם‪.‬‬
‫יהיה זה ממש לא מציאותי‪ ,‬ילדותי ואולי אפילו‬
‫טיפשי לכתוב לכם רק מילות חיזוק ועידוד וניחום ‪-‬‬
‫הרי מי כמוני יודע שהחיים מורכבים ויש לנו גם‬
‫וגם‪...‬‬
‫באותה מידה יהיה זה לא מתאים ואולי אף‬
‫אכזרי ומיותר לכתוב רק כמה אני חש את הכאב‬
‫והקושי והצער‪ ,‬שהרי בשביל זה אתם לא צריכים‬
‫אותי‪ ,‬יש לכם די משלכם‪,‬‬
‫ואדרבה ‪ -‬משפטים כאלו לעיתים‬
‫מפילים ומקשים יותר מאשר מהווים איזושהי‬
‫אמפתיה‪.‬‬
‫אז מה כן? גם וגם‪ .‬שיתוף‪ ,‬שיתוף בשני הדברים‪.‬‬
‫אני משתדל לחוש ולהבין ולהרגיש עד כמה‬
‫שניתן ‪ -‬להרגיש עד כאב ‪ -‬את הימים הנוראים‪ ,‬תרתי‬
‫משמע‪ ,‬שעוברים עליכם‪ ,‬בצפייה מורטת העצבים‬
‫ליום השנה הכל כך חשוב לנו מחד וכל כך קשה‬
‫מאידך‪.‬‬
‫אני משתדל גם יחד עם זאת ובו זמנית‪ ,‬בו‬
‫זמנית ממש‪ ,‬לחבק ולאהוב ולתמוך ולנחם ולעודד‬
‫ולחזק ולהרגיע ולאמץ ולהצדיע לכם על המאבק‬
‫וההתמודדות היום‪-‬יומית‪ ,‬על המפעל החשוב של ה‪...‬‬
‫ושאר הדברים שאתם עושים ושחלק מהם שמענו‬
‫מכם ב‪ ...‬במשך השנים‪ ,‬זה ממש ממש לא מובן‬
‫מאליו‪.‬‬
‫אז מה יצא לנו מכל זה? מה חידשתי? כלום‪.‬‬
‫אך כמו שהמסילת ישרים אומר בתחילת חיבורו‪8‬‬
‫החיבור הזה לא חיברתי ללמד לבני האדם את אשר‬
‫לא ידעו‪ ,‬אלא להזכירם את הידוע להם כבר‬
‫ומפורסם אצלם פרסום גדול‪ ...‬אף אני הקטן באתי‬
‫רק להזכיר דברים ידועים‪ ,‬ואולי‪ ...‬אולי עצם‬
‫הדברים כשנכתבים ממני יהיו למעט צרי‪...‬‬
‫הדבר שהכי רציתי לעשות עמכם זה כדברי השיר‬
‫של יעקב אורלנד‪" 8‬נשתוק מעט ביחד"‪( .‬את כל השיר‬
‫לא הבאתי‪ ,‬כדי לא ליצור עגמת נפש מיותרת)‪.‬‬
‫לפעמים‪ ,‬לא צריך לכתוב כלום‪ ,‬לא לאמר כלום‪,‬‬
‫שום דבר‪ ,‬רק לשתוק מעט ביחד‪.‬‬
‫התאותו?‬
‫חננאל‪.‬‬
‫חננאל טחובר‪,‬‬
‫בן הישוב חספין ואב שכול‪ .‬מעביר מדי יום שלישי‬
‫(‪ )03:31‬חבורת לימוד בישיבה‪.‬‬
‫קול ברמה | ‪3‬‬
‫חבר שלי‬
‫בכ"ו בכסלו תשנ"ד נרצח בוגר הישיבה‪ ,‬סגן הראל שרם הי"ד‪ ,‬ע"י בני עוולה‪ ,‬לאחר שטיל‬
‫סאגר פגע בעוצמה בתחתית טנק המרכבה עליו פיקד‪ .‬רבים הם האוהבים שהורידו‬
‫עליו דמעות‪ ,‬בניהם גם איתן קלינמן‪ ,‬חברו לספסל הלימודים‪.‬‬
‫נ‬
‫נערמות הן בכוס‪ ,‬הדמעות‪ ,‬הראל היקר‪ ,‬לא‬
‫מתלכדות הן‪.‬‬
‫כל אחת שונה מרעותה‪ ,‬כל אחת כל‪-‬כך‬
‫חשובה‪.‬‬
‫דמעות של זמנים שונים‪.‬‬
‫דמעות של מקומות רבים‪.‬‬
‫דמעות של אנשים בהם נגעת לאורך החיים‪.‬‬
‫דמעות שלנו‪ ,‬אלה שהותרת מאחור‪ ,‬הותרת עם‬
‫האור שלך שמאיר גם עכשיו את השביל‪ ,‬מנקהו‬
‫משחור‪.‬‬
‫ואיך שריבונו של עולם אוסף אותן אל ליבו‪ ,‬לב‬
‫האומה‪ ,‬איך שהוא מלטף את הדמעות באהבה‪.‬‬
‫הראל‪ ,‬בקושי הכרנו לפני ‪ 74‬שנה‪ ,‬היית בן ‪,76‬‬
‫והיום?‬
‫היום אנחנו חברים כל‪-‬כך קרובים‪.‬‬
‫זכיתי להכיר את משפחתך המדהימה‪ .‬פגשתי‬
‫בחברי ילדותך מרמת גן‪ .‬קראתי את מילותיהם‬
‫האוהבות של חניכיך בבני עקיבא‪ .‬כאבתי עם חברינו‬
‫מבית ישיבת ההסדר שבגולן‪ .‬שמעתי את סיפורי‬
‫חבריך מקורס הקצינים ומפלוגת הטנקים בגדוד‬
‫"סופה מגולן"‪ .‬אף צפיתי בסרטי ילדותך והתבגרותך‪.‬‬
‫גדל בי עוד ועוד אותו חלק ממך‪.‬‬
‫טיל הסאגר שפגע בעוצמה בטנק המרכבה עליו‬
‫פיקדת ברצועת הביטחון והרגך‪ ,‬טיל הסאגר הזה‬
‫פגע בעוצמה שאיננה עוד בעולם‪ ,‬עוצמתך שנגדעה‬
‫כל‪-‬כך מוקדם‪.‬‬
‫הראל חברי‪ ,‬כמה הייתי רוצה שלא נהיה חברים‪.‬‬
‫הייתי רוצה שנהיה סתם מכרים‪ .‬שלאחר מספר שנים‬
‫מזמן עזיבתנו את הישיבה‪ ,‬אגלה שהתחתנת ואתם‬
‫גרים פה ביישוב ממש קרוב‪ ,‬שאתה מגדל נערים‬
‫שהנה ממש עכשיו הם מתכוננים לתורה‪ ,‬לצבא‬
‫ולחיים‪ .‬איך הייתי רוצה סתם להנהן לך לשלום‪ ,‬כי‬
‫פעם למדנו שנינו באותו‬
‫המקום‪.‬‬
‫אבל לא‪ ,‬חבר‪ ,‬לא זכיתי‪ ,‬ובליל רוח שורקת אל‬
‫מול טנקים שותקים שיר זיכרון מדם נפשי לך‬
‫כתבתי‪.‬‬
‫או אז החלה חברותנו האמיצה‪ ,‬כל‪-‬כך כואב לי‬
‫שרק כך זכיתי באמת להכירך‪.‬‬
‫יוצרים של אמת אינם מסוגלים לדמום‪ ,‬אינם‬
‫מסוגלים לשתוק‪ ,‬חייבים הם להביע את עצמם‪,‬‬
‫חייבים הם ליצור את יצירתם בכל מקום ובכל זמן‪.‬‬
‫יצירתם נובעת מעומק הנשמה‪.‬‬
‫ייתכן ויצירה זאת אינה מוערכת כראוי בתחילה‪,‬‬
‫אבל עם בוא הזמן נגלית לעיני כל איכותה‪ ,‬מאירים‬
‫ממנה בפועל ניצוצות עומק הנשמה‪.‬‬
‫כעת הראל‪ ,‬במרחק של כמעט ‪ 74‬שנה ניתן לומר‬
‫בוודאות שיוצר גדול היית‪ .‬יצירתך מתגלה בכל מי‬
‫שהכירך‪ ,‬יצרת בנו‪ ,‬חיזקת בנו את הכמיהה לטוב‬
‫יותר‪ ,‬הותרת בנו את אותו חלק ממך שממשיך לגדול‬
‫ולצמוח‪ ,‬לגדל ולהצמיח‪.‬‬
‫השקט שלך הזה‪ ,‬השקט שלך שהקרין על כולם‪,‬‬
‫השקט שלך נדם‪.‬‬
‫השקט נדם אך לא הודמם‪ .‬שהרי הראל יקר‪ ,‬השם‬
‫ייקום דמך‪ ,‬מנגינתך בתוכנו מתנגנת‪ ,‬עוברת גם‬
‫עתה במספר מילים כתובות אלה לאנשים אחרים‪,‬‬
‫ממשיכה וכותבת בכולנו עוד ועוד תווים של אור‪.‬‬
‫ולא נותר לי‪ ,‬הקטן‪ ,‬אלא לזכור בעוצמה ולבקש‬
‫ממך הגדול‪ ,‬הנהנה מזיו השכינה‪ ,‬שתעתיר לפניו‬
‫הגדול מכולם‪ ,‬תעתיר לפניו שימשיך וישמור עלינו‬
‫כאן בזה העולם‪.‬‬
‫שלא נדע עוד צער כל‪-‬כך רב‪ .‬שיזכנו בקרוב‬
‫בברכת עושה שלום במרומיו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫כעת ניתן לומר בוודאות שיוצר גדול היית‪ .‬יצירתך מתגלה בכל מי שהכירך‪ ,‬יצרת בנו‪ ,‬חיזקת בנו את‬
‫‪‬‬
‫הכמיהה לטוב יותר‪ ,‬הותרת בנו את אותו חלק ממך שממשיך לגדול ולצמוח‪ ,‬לגדל ולהצמיח‪.‬‬
‫‪ | 8‬קול ברמה‬
‫‪‬‬
‫דמעות הראל‬
‫מילים ולחן‪ :‬איתן קלינמן‬
‫זמרים אמיתיים אינם מפסיקים לשיר‪.‬‬
‫חיילים אמיתיים אינם רוצים במתים‪.‬‬
‫פצע פעור בתוך ישותי‪,‬‬
‫ככדור שקרע זה לעולם אינו נרפא‪.‬‬
‫‪ 67‬שנים ישב השיר במגירה ויצא לאוויר העולם‬
‫באלבום "עומד‪ ,‬להשתנות" לפני כ‪ 6-‬שנים‪.‬‬
‫לאחר יציאתו של השיר זכיתי לבצע אותו במעמד‬
‫מרגש בישיבת ההסדר במודיעין "מאיר הראל"‬
‫הנקראת גם על שמו של הראל הי"ד כאשר בקהל‬
‫האורחים נכחו גם בני המשפחה‪ ,‬הרמטכ"ל ותלמידי‬
‫ההסדר‪.‬‬
‫לשיר צולם קליפ מיוחד (מופיע ביוטיוב) המספר‬
‫את סיפור חייו של הראל השזור בסיפור חיינו‪.‬‬
‫דמעה מתנוצצת בעיני לוחם‪,‬‬
‫היא מראה על זעקות גדולות שלא נשמעות‪.‬‬
‫קול דממה רמה משתולל‪.‬‬
‫דמעות קטנות‪ ,‬דמעות גדולות‪.‬‬
‫"הוא לא ישוב עוד לעולם"‪,‬‬
‫עכשיו המשפט הזה מובן‪.‬‬
‫ירי אויב הרס והחריב עולם שלם‪ ,‬אדם‪.‬‬
‫חלק ממני הלך לו אתו‪,‬‬
‫חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי‪.‬‬
‫זמרתו נקטעה באמצע טווית תו‪,‬‬
‫היא נשמעת סביב הקשיבו היטב‪.‬‬
‫צדיק תמים‪ ,‬ממש מלאך‪,‬‬
‫כולם אהבו אותו כל‪-‬כך‪.‬‬
‫ואותה התפילה במשך אלפי שנים‪,‬‬
‫מתנגנת בתחינה על שפתי יהודים‪8‬‬
‫"אלוקים‪ ,‬עד מתי? מתי תאמר די?"‬
‫מתי תאמר די? עד מתי?‬
‫"הוא לא ישוב עוד לעולם"‪,‬‬
‫עכשיו המשפט הזה מובן‪.‬‬
‫ירי אויב הרס והחריב עולם שלם‪ ,‬אדם‪.‬‬
‫חלק ממני הלך לו אתו‪,‬‬
‫חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי‪.‬‬
‫סיפורו של השיר "דמעות הראל"‬
‫את השיר "דמעות הראל" כתבתי לפני כ‪ 74-‬שנה‬
‫בתום לווייתו של היקר סגן הראל שרם הי"ד ובעודי‬
‫שומר שמירה ארוכה על טנקים שותקים ברמת הגולן‬
‫כשהרוח שורקת בחוץ ובפנים‪.‬‬
‫איתן קלינמן בוגר ישיבת הגולן‪ ,‬מתגורר כיום‬
‫בפדואל‪ ,‬נשוי פלוס ‪ ,5‬משתדל להיות יהודי טוב‪,‬‬
‫עוסק בפרויקטים של מחשוב בחינוך ונמצא בסיומן‬
‫של הקלטות לקראת הוצאת אלבום מוזיקה שני‪.‬‬
‫איפה המדינה ואיפה החזון?‬
‫עריכה תוכנית ולשונית‪ :‬הרב נתנאל אריה‬
‫יום העצמאות תשע"ג לפנינו‪ .‬תחושתי היא שמחד הרעיון בשמים ומאידך ה"על האש" והטיולים‬
‫בארץ‪ ,‬כאשר החיבור ביניהם והחיבור וההשפעה של הרעיון על החויה של היום עצמו ועל החיים‬
‫היומיומיים שלנו במדינה בכלל לוקה בחסר‪ .‬על‪-‬מנת שהדברים יחדרו לחצרות החיים‪ ,‬עלינו לבררם‬
‫כדבעי ובס"ד ירדו משמי מרום אל ליבותינו וירוממו אותו אליהם‪.‬‬
‫ב‬
‫גישת הרש"ר הירש וחב"ד‬
‫בואנו לדבר בעניין יום עצמאותנו נפתח‬
‫דוקא באיפכא מסתברא; אגרת שכתב הרש"ר‬
‫הירש לרב קלישר (שו"ת שמש ומרפא‪ ,‬אגרות‬
‫ומכתבים‪ ,‬י"ב) כמענה לבקשת תמיכתו של הרש"ר‬
‫בתנועה ליישוב הארץ‪8‬‬
‫דעתי קצרה מהכיר את הטוב והאמת אשר‬
‫יפרחו כפי דעתו הרמה מהשתדלותו בעניין‬
‫ישוב א"י‪ ,‬ואת אשר לבבו למצוה וגם חובה‬
‫גדולה יחשוב‪ ,‬לקט שכלי לא כן ידומה‪ .‬ואני‬
‫בעניי אשר אין לי עסק בנסתרות אין טוב לי כי‬
‫אם להחזיק בדרך הכבושה מאבותינו קדמונינו‬
‫נ"ע‪ ,‬אשר לא שמו לנגד עינינו כי אם להיות‬
‫חרדים בכל מאמצי כחנו‪ ,‬לתקן דרכנו בדרך‬
‫התורה לפני אלוקינו ולהרים מכשול מקרבנו‪,‬‬
‫ולצפות לגאולה בכל יום אם בקולו‬
‫נשמע‪ ,‬ומעולם לא שמו על שכמנו דרך הגאולה‬
‫על ידי חיזוק ותיקון אדמת קדש‪ ,‬כי אם על ידי‬
‫חיזוק ותיקון לבבנו ומעשנו לתושיה‪.‬‬
‫חשוב לי להביא דווקא את דבריו ולא את דברי‬
‫האדמו"ר מסאטמר למשל‪ ,‬משום שדרכו דווקא יתחדד‬
‫לדעתי עניינה של המדינה‪.‬‬
‫הבה ניקח כדוגמא את תנועת חב"ד‪ .‬תנועת חב"ד‬
‫פועלת באופן נרחב לקירוב רחוקים‪ ,‬לשמירת חלקי‬
‫ארצנו בידי עם ישראל‪ ,‬חבריה שייכים למעגל‬
‫העבודה‪ ,‬ואפילו חלקם מתגייסים לצבא‪ .‬האם זוהי‬
‫ציונות דתית במיטבה?!‬
‫יש לדעת שלא‪ .‬השקפת חב"ד המוצהרת כפי שגילה‬
‫אותה ביחוד אדמו"ר הרש"ב באומר ובמעש‪ ,‬היא‬
‫שהגאולה תבוא שלא בדרך הטבע‪ ,‬והמציאות הנתונה‬
‫היא מציאות של גלות‪ .‬שירות בצבא? כן‪ .‬ארץ ישראל‬
‫השלימה? כן‪ .‬תמיכה במדינה? כן‪ .‬אז מה המשמעות של‬
‫ההגדרה של המציאות הזו כגלות?‬
‫המתבונן גם בכתבי הרש"ר הירש בעל שיטת "תורה‬
‫עם דרך ארץ" יכול לחשוב‪ 8‬שוב ציונות דתית במיטבה‪.‬‬
‫אך הוא מתנגד לגישה הציונית המעשית‪ ,‬בטענה‬
‫שהגאולה תבוא על ידי עבודה רוחנית ולא על ידי‬
‫‪ | 01‬קול ברמה‬
‫גאולת הארץ‪ .‬בנוסף הוא כותב שזו דרך אבותינו מאז‬
‫ומעולם (לא שמע על הגר"א ותלמידיו?)‪.‬‬
‫בבסיס הדברים עומדת הנחת יסוד שהציונות עניינה‬
‫ישוב הארץ כפי שבאמת היה‪ ,‬ולזה הרש"ר הירש מתנגד‬
‫כדרך לגאולה (לא בהכרח שסובר שמצות ישוב הארץ‬
‫או דין כיבוש אינו תקף בימינו כדברי בעל ה"מגילת‬
‫אסתר")‪.‬‬
‫האם נכונים הדברים לאחר יותר ממאה שנות‬
‫ציונות? האם כך סבר מרן הרב זצ"ל? ומה קרה בה'‬
‫באייר תש"ח?‬
‫סוף מעשה במחשבה תחילה‬
‫יש להבין את עניינו של יום העצמאות‪ .‬הרבה‬
‫דרשנים נוהגים לומר שיום העצמאות מבטא את‬
‫הקומה החומרית של הגאולה ויום ירושלים את הקומה‬
‫הרוחנית‪ ,‬וזהו המהלך שבין פסח למתן תורה‪ .‬על כך‬
‫אמר מו"ר הרב אברהם שילר‪ 8‬בדברי הספד שנאמרו‬
‫בישיבתנו‪ ,‬ביום השנה של אבינועם אלפיה הי"ד‪,‬‬
‫ונדפסו בספר לזכרו "עין בעין יראו"‪ ,‬עמ' ש"נ‪8‬‬
‫הדרשה הזו אינה נכונה‪ .‬סוף מעשה במחשבה‬
‫תחילה‪ .‬הכל מונח בפסח‪ ,‬הכל מונח בחירות‪,‬‬
‫הכל מונח בעצמאות‪ ,‬כל הקודש העליון‪ .‬אלא‬
‫שלא רואים‪ .‬ואם לא רואים‪' ,‬עין בעין יראו'‪.‬‬
‫‪ ,‬אלא‬
‫הצד הטבעי של הגאולה אינו באמת‬
‫נובע מהקודש‪ ,‬שיופיע בצורה גלויה יותר בהמשך‪,‬‬
‫ובאופן נסתר הוא המנוע והמחולל את המהפך‪ .‬כשם‬
‫שלא יתכן לומר על פסח שעניינו היציאה הפיזית‬
‫בלבד‪ ,‬שהרי בפסח היה גילוי שכינה‪" 8‬עד שנגלה‬
‫עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה"‪.‬‬
‫כל זה נובע מרעיון כללי יותר "סוף מעשה במחשבה‬
‫תחילה"‪ .‬הצדדים המעשיים של העוה"ז (סוף מעשה)‬
‫אינם חזות הכל‪ ,‬אלא הם הגילוי של ה"מחשבה תחילה"‬
‫של הצד הרוחני‪ ,‬הנבדל מן המציאות‪.‬‬
‫הדברים כתובים בבהירות בדברי הרב זצ"ל (מאמרי‬
‫הראי"ה‪ ,‬ב‪" ,‬הקודש והחול‪ ,‬עמוד ‪8)048‬‬
‫החול ידרוך בתחלה על במת החיים‪ .‬אמת‬
‫הדבר שבתוכיותו‪ ,‬מן הקודש העליון‪ ,‬קודש‬
‫הקודשים‪ ,‬הוא יונק גם בראשית מצעדיו‪ .‬אבל‬
‫בבהירות והכרה אין ערכי הקודש מוכרים כלל‬
‫בראשית הופעתו של החול‪ .‬ואחרי הצעדים‬
‫הראשונים של החול מוכרח הקודש לבוא‪ ,‬להאיר‬
‫באורו ולהופיע בכבודו‪.‬‬
‫הגילוי של הקודש בחיים בכלל ובגאולת ישראל‬
‫בפרט מוכרח להיות‪ ,‬ובלעדיו חסר שלמות‬
‫ההופעה‪ .‬אך הרב לא סבר שעלינו להמתין שהתהליך‬
‫יקרה‪ ,‬אלא עלינו לפעול עם אל ולקדם את העניין‬
‫בפועל‪ .‬מרן הרב קוק זצ"ל לא השלים עם ההופעה‬
‫הנמוכה של הציונות‪ ,‬ועל כן רצה להקים את תנועת‬
‫"דגל ירושלים"‪ ,‬כיוון שלא חשב שמתנועת ה"מזרחי"‬
‫שהינה חלק מובנה בתוך התנועה הציונית תבוא‬
‫הישועה (עי' לדוגמה‪ 8‬אגרות‪ ,‬ג‪ ,‬רמ"ח; חזון הגאולה‪,‬‬
‫שכ"ב; אגרת שפורסמה בספר "זיכרון ראי"ה" ע"י הרב‬
‫יצחק רפאל‪ ,‬מהדורת מוסה"ק‪ ,‬עמ' ז)‪.‬‬
‫המדינה היא ההתארגנות המעשית של עם ישראל‬
‫כאומה‪ .‬לא כיחידים המחליטים לפעול למען רעיון‬
‫כזה או אחר‪ .‬יש גוף שנקרא מדינת ישראל שנותן‬
‫אפשרות לנשמה הכללית לפעול במציאות‪ ,‬כשם שיש‬
‫גוף שנותן מקום לגילוי רצון הנשמה הפרטית בפועל‪.‬‬
‫זהו חידושו המרכזי של הרב; היסוד להשפעה הא‪-‬להית‬
‫עובר דרך האומה וארגונה במציאות‪ ,‬דהיינו‪ 8‬מדינה‪.‬‬
‫בין הרב קוק לרב הירש וחב"ד‬
‫לענ"ד בבסיס הגישות המתנגדות שהצגנו בפתח‬
‫הדברים‪ ,‬עומדת התפיסה כי הגאולה אינה עוברת דרך‬
‫הצד הלאומי‪ .‬תפיסה זו יכולה להיאחז בדבריו‬
‫הידועים של רס"ג‪" 8‬אין אומתנו אומה אלא בתורותיה"‬
‫(אמונות ודעות‪ ,‬ג) ולפרשם כאילו לעצמיות הלאומית‬
‫אין כל משמעות‪ ,‬ודאי לא משמעות‬
‫‪‬‬
‫של גאולה‪ .‬ממילא חב"ד בהודו וחב"ד‬
‫בארץ הקודש ‪ -‬היינו הך‪.‬‬
‫הצד הטבעי של הגאולה אינו‬
‫המדינה ‪ -‬גוף לנשמה‬
‫הדברים מכוונים בדורות האחרונים‪,‬‬
‫‪ ,‬אלא נובע‬
‫באמת‬
‫די בצדק‪ ,‬מחד מצד הוגים בחברה‬
‫כותב מרן הרב קוק זצ"ל באורות‬
‫מהקודש‪ ,‬שיופיע בצורה גלויה החרדית כלפי הלאומיות החילונית‪,‬‬
‫ישראל (עמ' קס)‪8‬‬
‫ששאבה את תוכנה מאומות העולם‪,‬‬
‫יותר בהמשך‪ ,‬ובאופן נסתר‬
‫אין המדינה האושר העליון‬
‫ומאידך‪ ,‬מצד אלה שבבסיס הדברים‬
‫של האדם‪ .‬זה ניתן להיאמר‬
‫הוא המנוע והמחולל את‬
‫במדינה רגילה‪ ,‬שאינה עולה המהפך‪ .‬כשם שלא יתכן לומר אינם מחשיבים את הצד הלאומי כלל‬
‫(אף אם היה על טהרת הקודש)‪,‬‬
‫לערך יותר גדול מחברת‬
‫על פסח שעניינו היציאה‬
‫אחריות גדולה‪ ...‬מה שאין כן‬
‫ולדידם – הלאומיות במקרה הטוב‬
‫הפיזית בלבד‪ ,‬שהרי בפסח‬
‫ביסודה‬
‫שהיא‬
‫מדינה‬
‫היא אמצעי לקיום התורה והמצוות‪.‬‬
‫‪‬‬
‫היה גילוי שכינה!‬
‫אידיאלית‪ ,‬שחקוק בהווייתה‬
‫אך מרן הרב סבר שהלאומיות‬
‫תוכן האידיאלי היותר עליון‪,‬‬
‫הישראלית במהותה הינה כולה הקודש!‬
‫‪‬‬
‫שהוא באמת האושר היותר‬
‫בה' אייר תש"ח קמה לה וגם ניצבה‬
‫גדול של היחיד‪ .‬ומדינה זו היא מדינתנו‪,‬‬
‫האומה הישראלית על במת החיים באופן ממשי‪,‬‬
‫מדינת ישראל‪ ,‬יסוד כסא ד' בעולם‪ ,‬שכל‬
‫שבמהותה ובעצם היצירה שלה קשורה בריבונו של‬
‫חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד‪.‬‬
‫עולם‪.‬‬
‫מדינת ישראל אינה רק הפלטפורמה להגשמת‬
‫זו מציאות שצריכים לברר אותה ביחוד אל מול‬
‫האידיאל של האומה כפי שקורה באומות העולם‪ ,‬אלא‬
‫גישות שעל פניו הצד הכללי חשוב להן‪ ,‬אך לאמיתו‬
‫עצם המציאות של השלטון הישראלי הוא עצמו "יסוד‬
‫של דבר יכולות לשמש רק כאמצעי טקטי‪.‬‬
‫כסא ה' בעולם"‪ .‬מה פירוש?‬
‫יש לחזק את הצד הכללי הזה הן בצד הרעיוני‪ ,‬הן‬
‫את הביטוי כסא ה' אנו מוצאים אצל שלמה המלך‪8‬‬
‫בצדדים המעשיים‪ ,‬הן בצדדים ההלכתיים הציבוריים‪.‬‬
‫"וישב שלמה על כסא ה'" (דברי הימים א כט‪ ,‬כג) ובאר‬
‫עלינו לברר לעצמנו ולאחרים שכשם שהגוף אסור‬
‫ה"מצודות" שהכוונה לעשות משפט ה'‪ .‬דהיינו מלכות ה'‪,‬‬
‫שילך נגד רצון הנשמה‪ ,‬כך הגוף של האומה הישראלית‬
‫רצונו‪ ,‬תורתו התגלו בשלטון שלמה‪ ,‬שהלך בדרך ה'‬
‫אינו רשאי ואין לו קיום אם ילך נגד הרצון הטבעי של‬
‫בהנהגתו את האומה‪.‬‬
‫הנשמה הישראלית‪ ,‬החול והקודש אחוזים זה בזה‬
‫אם כן‪ ,‬מדינת ישראל‪ ,‬היא היסוד של הנהגת ה'‬
‫כאחיזת שלהבת בנר‪ .‬נאחל למדינתנו ביום הולדתה‬
‫במציאות‪ .‬כלומר לא רק מציאות בה בני האדם‬
‫יום 'עצמיות' שמח‪.‬‬
‫מכירים בבורא העולם‪ ,‬אלא שבפועל המציאות כולה‬
‫הרב יצחק גבאי‪ ,‬בוגר ישיבת הגולן‬
‫מתיישרת ומתעדנת בהתאם לקשר שלה לבוראה‪.‬‬
‫היסוד של כל זה‪ ,‬הוא המציאות המתוקנת של מדינתו‬
‫ור"מ בישיבת ההסדר בעפולה‪.‬‬
‫של עם ישראל‪.‬‬
‫קול ברמה | ‪00‬‬
‫ציונות בתפוצות‪ :‬האתגר והמענה‬
‫יום העצמאות בחוץ לארץ הוא הזדמנות לכל יהודי בתפוצות להתחבר מחדש לזהות הישראלית שלו‪ .‬כשליח בקנדה‪,‬‬
‫כבר בשנה הרביעית שלנו‪ ,‬יום העצמאות הוא הזדמנות בלתי רגילה להשפיע על תלמידים בבית ספרנו ולטמון בהם‬
‫תוכן על ישראל והמרכזיות של מדינת ישראל בחיים התורניים של כל יהודי‪.‬‬
‫שם ההמחשה‪ ,‬הנה כמה נתונים על חגיגת יום‬
‫העצמאות בקנדה‪ .‬בונקובר‪ ,‬מערב קנדה‪,‬‬
‫האירוע של הקהילה היהודית הכי גדולה בשנה‬
‫הוא יום העצמאות‪ ,‬שמונה כ‪ 6844‬יהודים‪ .‬בטורונטו‪,‬‬
‫במזרח קנדה‪ ,‬יש קהילה גדולה מאוד של דתיים‬
‫ציוניים‪ ,‬וחגיגת יום העצמאות מונה כמה אלפים‪,‬‬
‫בטקסים שונים במרחב העיר‪ .‬בשתי הערים האלו‬
‫יהודים מתכנסים ביחד‪ ,‬דתיים‪ ,‬חילוניים וחרדים‪ ,‬כדי‬
‫לחגוג את יום הולדתה של המדינה הקטנה שלנו בכל‬
‫שנה‪ .‬זה גרם לי לחשוב על כמה שאלות עקרוניות‪8‬‬
‫מדוע יום העצמאות הוא כל כך מושך בחוץ לארץ?‬
‫והאם יש דבר שנקרא "יהודי ציוני (דתי או שאינו דתי)‬
‫בחו"ל"?‬
‫האמת היא שכדי להיות "ציוני" בהגדרה צריכים‬
‫לחיות ב"ציון"‪ ,‬בארץ ישראל‪ ,‬אבל אני רוצה להבהיר‬
‫את הסוגייא מחדש‪ ,‬מצד האמת יש ציונות גם‬
‫בתפוצות‪ .‬הגמרא במסכת נדרים כותבת ש"אחד הנולד‬
‫בה ואחד המצפה לקראתה"‪ .‬ואכן‪ ,‬ישנם הרבה יהודים‬
‫שכמהים לבוא לארץ אבל אינם יכולים מכיוון שהחיים‬
‫מסובכים‪ ,‬למעשה יש רק שלוש סיבות מרכזיות מדוע‬
‫יהודים אינם עולים לארץ מקנדה‪8‬‬
‫א) אתגרים כלכליים‪ .‬רמת החיים‬
‫הכלכליים והחומריים בקנדה הרבה יותר גבוהה‬
‫מאשר בישראל‪ .‬למרות שאוכל ובתי ספר‬
‫יהודיים יחסית יקרים מאוד‪ ,‬עדיין המשכורות‬
‫ותנאי המחיה בקנדה נוחים יותר מאשר‬
‫בישראל‪.‬‬
‫ב) הבדלי תרבות‪ .‬אין לי מספיק מילים‬
‫בשביל לנתח את התחום הזה‪ ,‬אבל ההבדלים‬
‫הם רבים ומשמעותיים‪ .‬ה"נחמדות" הקנדית‬
‫לעומת ה"דוגריות" הישראלית‪ ,‬התכנון מראש‬
‫לעומת "בדקה ה‪ "94‬ועוד הבדלים רבים‪ .‬זה‬
‫קשה מאוד לאדם שגדל במנטליות קנדה‬
‫להסתגל למנטליות הישראל הצברית‪.‬‬
‫ג) משפחה‪ .‬זה לא מייחד את קנדה‪ ,‬אלא‬
‫פשוט קשה לאדם לצאת מהארץ שיש לו‬
‫משפחה מסביב במיוחד אם ההורים זקנים‪,‬‬
‫נכדים שאדם משאיר מאחור וכדומה‪.‬‬
‫ל‬
‫‪ | 02‬קול ברמה‬
‫מבחינה אובייקטיבית‪ ,‬קשה לעלות לארץ‪ .‬זו‬
‫הסיבה שישנם הרבה ארגונים כמו "נפש בנפש"‪" ,‬תהילה"‬
‫ועוד‪ ,‬שמשקיעים את כל מאמציהם לקליטת עולים‪ .‬זה‬
‫באמת אתגר קשה‪ .‬מה הפתרון‪ ,‬אתם שואלים? אין‬
‫פתרון חלק‪ ,‬אבל יש דרכי מענה רבים‪.‬‬
‫אחד הדברים שאני עושה כמורה בבית הספר בגיל‬
‫החטיבה‪ ,‬הוא להעניק לתלמידים את הכלים והרקע‬
‫הנכון‪ ,‬כדי לתת להם מוטיבציה לעלות ארצה‪ ,‬ויותר‬
‫חשוב ‪ -‬את היכולת לבוא לארץ ולהיקלט שם‪ .‬אנחנו‬
‫מלמדים את התלמידים בעברית‪ ,‬כך שירכשו את‬
‫השפה‪ ,‬מספרים להם את הסיפורים וההיסטוריה של‬
‫הקמת המדינה ומנסים להכניס אותם להויה של מדינת‬
‫ישראל כיום‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬השנה אני מביא מרצה אורח לחטיבה‪,‬‬
‫שמדבר על העולם הרחב של חברות "סטרט‪-‬אפ"‬
‫(‪ )startup companies‬שמתחילות בישראל ומביאות את‬
‫הטכנולוגיה הישראלית לחוץ לארץ‪ .‬אני רוצה‬
‫שהתלמידים ידעו שקיימת אפשרויות רבות של הצלחה‬
‫גם בתחום הכלכלי בישראל‪ ,‬ולא רק בתחום הרוחני‪,‬‬
‫שהוא תחום מוכר להם‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬יש להצדיע לכל עולה שמגיע לארץ‬
‫ישראל‪ .‬זה מעבר קשה רבוי נסיונות ואתגרים קשים‬
‫בדור שלנו‪ .‬מבחינה מסוימת‪ ,‬החלוצים שהגיעו‬
‫מארצות של שממה ומרובות מלחמה היו במצב יותר‬
‫פשוט מאשר לעזוב ארץ מערבית ששופע מבחינה‬
‫חומרית‪.‬‬
‫ועם כל זה‪ ,‬עדיין יש כמיהה חזקה לבוא ארצה‪,‬‬
‫ויום העצמאות הוא האירוע הכי גדול בקהילה היהודית‬
‫בשנת תשע"ג‪ .‬זה לא דבר שהוא מובן מאליו‪ ,‬וזה דבר‬
‫שאנחנו חייבים להכיר אותו‪ .‬אכן‪ ,‬יש ציונות אמיתית‬
‫בתפוצות‪.‬‬
‫אריאל טל‪ ,‬בוגר הישיבה‪ .‬נשוי פלוס שתיים‪ .‬זו השנה‬
‫הרביעית בה הוא נמצא בשליחות בחו"ל (דרך מכון‬
‫עמיאל)‪ .‬בקיץ הקרוב יחזור בע"ה עם משפחתו לגליל‪,‬‬
‫שם יכהן כמחנך וכרב בית ספר‪.‬‬
‫לכולנו יש גיבורים‪ .‬גיבורים אמיתיים לא נמצאים בסרטים‪ .‬הם‬
‫מסתובבים בינינו‪ .‬חלקם כבר אינם בין החיים‪ ,‬אבל הם בהחלט‬
‫קיימים‪ .‬ישיבת הגולן (או ליתר דיוק‪ ,‬בני שיעור א' היקרים) בחרה‬
‫את אלה שהיא מאמינה שגם הם ראויים להערכה ונכונים להדליק‬
‫השנה את המשואה בטקס יום העצמאות לתפארת מדינת ישראל‪.‬‬
‫רס"ן דגן ורטמן‬
‫מ‬
‫הי"ד‬
‫י שלדעתי ראוי השנה להדליק משואה‬
‫בטקס יום העצמאות‪ ,‬הוא דגן ורטמן ז"ל‬
‫שנפל במבצע עופרת יצוקה‪.‬‬
‫שמעתי עליו לראשונה לפני שנתיים ביום הזיכרון‪,‬‬
‫כשבתוך שלל הכתבות על הנופלים במלחמות ישראל‬
‫לדורותיהם המספרים על טוב הלב שלהם‬
‫וכישרונותיהם‪ ,‬הייתה כתבה אחת שריתקה אותי‬
‫במיוחד‪ ,‬משום שלא משנה איך יתארו לכם אותו‪,‬‬
‫התיאור ייתפס בעינכם כהגזמה פראית‪.‬‬
‫דגן ‪ -‬שהיה בעל כושר פיזי טוב מאוד ‪ -‬התקבל‬
‫לסיירת שלדג בתיכון‪ ,‬אך בחר לדחות את גיוסו על‪-‬‬
‫מנת ללמוד בישיבת הר המור‪ ,‬והתמסרותו ללימוד‬
‫הייתה טוטאלית‪.‬‬
‫מספרים עליו שהוא היה מראשוני המגיעים לבית‬
‫המדרש ומאחרוני היוצאים‪ ,‬הוא היה מדליק את האור‬
‫בכניסתו ומכבה אותו ביציאתו‪ .‬גם כשהיה יוצא‬
‫לשירותים‪ ,‬היה יוצא בהליכה מהירה וחוזר בהליכה‬
‫מהירה‪.‬‬
‫בגיל ‪ ,70‬אחרי שש שנים בישיבה‪ ,‬החליט דגן‬
‫להתגייס ולמרות ששלדג המשיכו לפנות אליו‪ ,‬הוא‬
‫בחר להתגייס לגולני‪" ,‬למקום שבו עם ישראל‬
‫נמצא"‪ ,‬כך אמר‪.‬‬
‫בצבא‪ ,‬דגן גילה יכולת מקצועית ומסירות נפש‬
‫בלתי רגילה‪ .‬מהר מאוד הוא טיפס בסולם הדרגות‬
‫ושמר על צניעות בלתי רגילה והסתיר מהוריו שקיבל‬
‫כמעט כל תעודת הצטיינות אפשרית (את תעודת‬
‫'מצטיין הרמטכ"ל' שקיבל‪ ,‬קיבלו הוריו רק לאחר‬
‫מותו)‪.‬‬
‫כשנפתח מבצע 'עופרת יצוקה'‪ ,‬דגן שהה בישיבה‬
‫במסגרת חופשת לימודים‪ ,‬אך מבלי שקראו לו‪ ,‬הוא‬
‫'טס' ישר להכנות למבצע ומיהר להוביל את חייליו‬
‫לתוך הרצועה‪ .‬עשרה ימים אחרי תחילת המבצע‪,‬‬
‫בעשרה בטבת‪ ,‬פגע פגז טנק ישראלי בבניין בו שהה‬
‫דגן‪ ,‬כתוצאה מטעות בזיהוי‪.‬‬
‫דגן מת במקום‪.‬‬
‫רבנים בכירים היו בטוחים שדגן ורטמן – שהיה בן‬
‫‪ 67‬במותו – יהיה לרב גדול‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬קצינים‬
‫בכירים היו בטוחים שהוא יתמנה ביום מן הימים‬
‫לרמטכ"ל‪.‬‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫קול ברמה | ‪03‬‬
‫ר' שי שצ'ופק‬
‫ב‬
‫כל יום עצמאות מחדש‪ ,‬זוכים מספר‬
‫מצומצם של אנשים נבחרים להדליק שנים‬
‫עשר משואות "לתפארת מדינת ישראל"‪.‬‬
‫השנה נפל בחלקי הכבוד לבחור אחד ממשיאי‬
‫המשואות (לתומי‪ ,‬חשבתי שהמשיאים נבחרים ע"י‬
‫ועדה‪ ,‬אבל מסתבר שיותם מתקשר אליך בשעת‬
‫לילה מאוחרת ואומר לך שיש לך שלושה ימים לבחור‬
‫מישהו‪.)...‬‬
‫אחרי שניה או שתיים של חשיבה‪ ,‬ידעתי במי‬
‫אבחר‪ 8‬שי שצ'ופק‪ ,‬המורה האגדי לתנ"ך‪ ,‬שבכל שיעור‬
‫שלו אתה לא מבין איך לא קראת ככה את הפרק‬
‫מההתחלה‪ .‬ולמרות שלוקח לו להכין כל פרק כ‪-‬‬
‫שמונה שעות (!)‪ ,‬הוא מצליח למלא את בית המדרש‬
‫בשבו"שים הכי איכותיים שאפשר למצוא‪ ,‬כדי ששיעור‬
‫א' הבא יהיה מוצלח (שנה שעברה הלך לו לא רע)‪.‬‬
‫ובל נשכח שהוא מדריך הטיולים הפרטי של‬
‫ישיבת הגולן‪ ,‬ולאחרונה גם מורה להיסטוריה במשרה‬
‫חלקית (תלוי אם היה לו זמן להכין את השיעור‬
‫בלילה שלפני)‪.‬‬
‫עם כל העשייה הזאת‪ ,‬ולמרות שיש לו אשה ושתי‬
‫ילדות קטנות‪ ,‬הוא מוצא זמן לשבת בבית המדרש‬
‫וללמוד‪ ,‬לענות לכל שאלה‪ ,‬להיענות לכל בקשה‬
‫ולהיות אוזן קשבת לכל דורש‪.‬‬
‫כשתדליקו את הרדיו השנה‪ ,‬אל תתפלאו אם‬
‫לצלילי "אנו נושאים לפידים" תשמעו את קולו‪8‬‬
‫"אני‪ ,‬שי שצ'ופק‪ ,‬נשוי לאביבה‪ ,‬אבא להלל‬
‫והודיה‪ ,‬מתכבד להשיא משואה זו‪ ,‬ביום העצמאות ה‪-‬‬
‫‪ 68‬למדינת ישראל‪ ,‬לכבוד אלו שמקיימים בגופם‬
‫"ללמוד וללמד‪ ,‬לשמור ולעשות ולקיים"‬
‫ולתפארת מדינת ישראל!"‬
‫יהונתן פולארד‬
‫פ‬
‫עולת ערב שבת של בני עקיבא‪ ,‬לפני‬
‫שלוש שנים בערך‪ ,‬סניף באר‪-‬יעקב‪.‬‬
‫מעביר הפעולה מבקש מכל אחד ואחד‬
‫לדבר על אדם שהוא מעריך‪ ,‬בסיום הסבב‪ ,‬המדריך‬
‫שואל אותנו‪ ,‬איך יצא שאף אחד לא חשב על‬
‫פולארד‪ ,‬אחרי כל מה שהוא עושה בשבילנו?‬
‫הוא כמובן העריך שלא ידברו עליו‪ ,‬כי מה‬
‫לעשות‪ ,‬המודעות למצבו של פולארד פחותה‪ .‬מאז‬
‫אותה פעולה אני משתדל בכל פעם ששואלים אותי‬
‫על מישהו שאני מעריך‪ ,‬מוקיר או סתם רוצה לכתוב‬
‫עליו בשביל הדלקת משואה ביום העצמאות‪ ,‬לדבר‬
‫על פולארד‪ .‬אמנם מאז עלתה המודעות למצבו‪,‬‬
‫אבל עדיין לפעמים מרגישים שהוא לא מקבל את‬
‫אותה ההערכה בציבור‪.‬‬
‫יהונתן פולארד נכלא בנובמבר ‪ ,6958‬ומאז הוא‬
‫יושב בכלא האמריקאי‪ 77 .‬שנים! ‪ 64,444‬יום! רובנו‬
‫עוד לא נולדנו אז! כמה דברים השתנו בעולם מאז‪,‬‬
‫כמה ילדים נולדו? כמה ישובים הוקמו? כמה ממשלות‬
‫התחלפו? הייתי יכול להמשיך ככה כל היום‪...‬‬
‫בעיני‪ ,‬בכל רשימה כזאת יהונתן פולארד חייב‬
‫להופיע‪ .‬חייבים להכניס לתודעה שרחוק מאוד מפה‪,‬‬
‫יושב אדם שנותן את כל חייו בשביל להגן עלינו‪,‬‬
‫שבזכותו אנחנו עדיין על המפה‪.‬‬
‫יום העצמאות שמח‪ ,‬ונשתדל לזכור את מי‬
‫שמקריב (ודווקא בהווה‪ ,‬כי כל רגע שלו שם זאת‬
‫הקרבה) את חייו בשבילנו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫חייבים להכניס לתודעה שרחוק מאוד מפה‪ ,‬יושב אדם שנותן את‬
‫כל חייו בשביל להגן עלינו‪ ,‬שבזכותו אנחנו עדיין על המפה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪ | 04‬קול ברמה‬
‫הילד העלום מהשואה‬
‫י‬
‫שנה הקבלה בין יציאת מצרים‪ ,‬הגאולה‬
‫הראשונה‪ ,‬ליום העצמאות‪ ,‬המסמל את‬
‫תחילתה של הגאולה האחרונה‪.‬‬
‫"בכל דור ודור חייב אדם לראות את‬
‫עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"‪ ,‬קראנו‬
‫בהגדה‪ ,‬ואכן זכינו ברוך ה' לראות את‬
‫עצמנו יוצאים מהגלות‪ .‬אמנם‪ ,‬לא הכל‬
‫מושלם; אבל גם לאחר יציאת מצרים‬
‫היו ירידות‪ 8‬חטא העגל‪ ,‬קברות התאווה‬
‫ועוד חטאים שנבעו כולם מגדולתו של‬
‫אותו הדור‪ .‬לפני יציאת מצרים‪ ,‬במכת‬
‫חושך‪ ,‬מתו ארבע חמישיות מהעם‪ .‬ולפני‬
‫הקמת המדינה – נרצחו שישה מיליון‬
‫יהודים בשואה‪ .‬דווקא מתוך החושך‪,‬‬
‫הכאב והאובדן – צומחת הגאולה‪.‬‬
‫בהמשך למה שפרסם העורך בלוח המודעות של‬
‫הישיבה ("איזו דמות לדעתך ראויה להדליק את‬
‫המשואה ביום העצמאות?")‪ ,‬אני חושב על אותו ילד‬
‫קטן‪ ,‬מהתמונה המפורסמת מגטו ורשה‪ ,‬המרים את‬
‫ידיו מול הרובה של אותו חייל נאצי ארור‪.‬‬
‫להראות לו שלמרות הכניעה שלו‪,‬‬
‫למרות שכנראה הוא (הילד) חושב שהכל‬
‫אבוד‪ ,‬דווקא מכאן תצמח התקווה!‬
‫שעם ישראל לא הובס!‬
‫לי זה נותן משמעות מחודשת‬
‫לפסוקים שאנו שרים בסעודה שלישית‬
‫כל שבת‪8‬‬
‫אהרון וילצ'יק‬
‫כ‬
‫שנתלה הדף בלוח המודעות בישיבה‪,‬‬
‫המבקש מאיתנו לחשוב כל אחד על דמות‬
‫שראויה לדעתו לשאת משואה ביום‬
‫העצמאות‪ ,‬סרקתי במוחי את הדמויות השונות שאני‬
‫מכיר‪ ,‬ולא עבר זמן רב עד שסימן הקריאה קפץ‪.‬‬
‫אהרון וילצ'יק לימד אותי לקרוא בתורה‪ .‬הוא גם‬
‫סוג של קרוב משפחה רחוק (בן דוד של דודה או‬
‫משהו כזה‪ .)...‬כשהייתי הולך אליו‪ ,‬היינו מתחילים‬
‫בקדמא ואזלא‪ ,‬ומגיעים לשואה‪ ,‬מלחמת ששת הימים‪,‬‬
‫יום כיפור ועוד‪.‬‬
‫את סיפור חייו וההתגלגלות שלו אני לא מכיר‬
‫באופן מלא‪ .‬מה שידוע לי הוא שמר וילצ'יק נולד‬
‫בצ'כוסלובקיה‪ ,‬באזור שהוא היום צ'כיה‪ ,‬ועם פלישת‬
‫הנאצים לארצו‪ ,‬ברח עם משפחתו‪ .‬בשלב מסוים אף‬
‫הצטרף לפרטיזנים‪ ,‬וכשהגיעה שעת הכושר עלה‬
‫לארץ עם משפחתו‪.‬‬
‫מאז עלה לארץ‪ ,‬הספיק מר וילצ'יק להלחם‬
‫במלחמות הנ"ל‪ ,‬ואת חייב הקדיש לחינוך‪ .‬מר וילצ'יק‬
‫היה מורה בישיבת הרצוג בבני ברק‪ ,‬במשך תקופה‬
‫ארוכה‪ .‬את העובדה שניצל‪ ,‬מייחס לאמו ולחשיבתה‬
‫האופטימית‪ .‬זה גם מה שהוא משדר לדור שלנו –‬
‫חשבו אופטימי‪.‬‬
‫כיום הוא מתגורר בגני תקווה‪ ,‬ומדי שבת פוקדים‬
‫את ביתו ילדים ונכדים רבים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫אהרון וילצ'יק לימד אותי לקרוא בתורה‪ .‬כשהייתי הולך אליו‪ ,‬היינו מתחילים‬
‫בקדמא ואזלא‪ ,‬ומגיעים לשואה‪ ,‬מלחמת ששת הימים‪ ,‬יום כיפור ועוד‪.‬‬
‫‪‬‬
‫קול ברמה | ‪05‬‬
‫פעם‬
‫ניגש תלמיד מישיבת 'קול תורה' בירושלים‬
‫לרבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל ושאלו‪8‬‬
‫"האם יכול אני לבטל מלימודי בשביל לנסוע‬
‫לקברי צדיקים להתפלל?"‬
‫ענה לו רבי שלמה זלמן‪" 8‬עדיף שתישאר‬
‫בישיבה ותלמד"‪ .‬שאלו התלמיד‪" 8‬האם אין‬
‫מקום לעתים לנסוע לקברי צדיקים?" ענה לו‬
‫רבי שלמה זלמן‪" 8‬בשביל להתפלל על קברי‬
‫צדיקים אין צורך לנסוע עד הגליל‪ .‬כשאני‬
‫מרגיש צורך להתפלל על קברי צדיקים אני‬
‫הולך להר הרצל‪ ,‬לקברי‬
‫החיילים שנפלו על קידוש השם"‪.‬‬
‫הרב ישראל מאיר לאו על הכבוד אשר‬
‫רחש הרב אויערבך זצ"ל לחללי‬
‫צה"ל‪.‬‬