‫לחזור ולחיות‬
‫שארית הפליטה משחרור עד שיקום‬
‫ניצולים בצ'נסטוחובה עם משחרריהם‪ ,‬אנשי הצבא האדום‪ ,‬ינואר ‪1945‬‬
‫"מאמע‪ ,‬מען דארף שוין וויינען?"‬
‫השחרור עבור ניצולים מצ'נסטוחובה‬
‫כאב השחרור‬
‫עדותו של אנטק צוקרמן עם השחרור‬
‫"נדמה לי‪ ,‬שמעולם לא היה אבל גדול‬
‫יותר משביום שמחה זה‪ ...‬היום הזה‬
‫[‪ ]...‬היה היום העצוב ביותר בחיי‪.‬‬
‫רציתי לבכות‪ ,‬לא משמחה אלא‬
‫מיגון‪ ]...[ .‬הטנקיסטים המתנשקים‪,‬‬
‫הפרחים המועפים לעברם‪ ,‬שמחת‬
‫ההמונים‪ ,‬הרגשת החופש והפדות‬
‫ואנו [‪ ]...‬עומדים בין ההמון בודדים‪,‬‬
‫מיותמים‪ ,‬אחרונים‪ ,‬ויודעים היטב‬
‫שאין עוד עם יהודי‪ .‬איזו שמחה‬
‫יכלה להיות?"‬
‫כשיצאנו מן המחנה יצאתי עם עוד ארבעה‪ .‬פתאום ראינו טנק קטן ממנו קפצה‬
‫בחורה צעירה רוסיה עם מדליות‪ .‬לאחר ששמעה ששוחררנו ממחנה ריכוז אמרה‬
‫לנו ללכת ישר עד שנגיע לתחנה של הצלב האדום מצרפת שיטפלו בנו‪ .‬הם נתנו‬
‫לנו קודם כל לעשות אמבטיה‪ .‬נתנו לנו בגדים‪ ,‬נתנו לנו לאכול והזהירו אותנו לא‬
‫לאכול הרבה‪ .‬לקחו אותנו למחרת להסתפר‪ ...‬אני התיישבתי על כיסא ולא זיהיתי‬
‫את עצמי‪ .‬אפשר להאמין לדבר כזה? אני מסתכל ולא רואה את עצמי‪ ..‬ראיתי את‬
‫הספר שעמד לידי אז לפי הספר הבנתי שזה שפה בראי זה אני‪ .‬כזה צמוק כזה‬
‫מזוקן‪...‬שקלתי אז פחות מארבעים קילוגרם‪.‬‬
‫(מעדותו של דוד בראונר)‬
‫אזור הגטו ההרוס‬
‫לאחר המלחמה‬
‫שטח בית הקברות ההרוס‬
‫הגעתי לצ'נסטוחובה‪ ,‬ראיתי את החורבן והבנתי שאין מה‬
‫לחפש ואין את מי לחפש‪ ...‬ניצבה בפניי דילמה קשה מאוד‪:‬‬
‫חשבתי לעצמי‪ :‬בשביל מה נשארתי בחיים? מה יש לי לעשות‬
‫בחיים? אבל כעבור זמן אמרתי לעצמי‪ :‬תראה עברת כל כך‬
‫הרבה ונשארת עם כל כך הרבה אמונה‪ ,‬תאמין בכל זאת‬
‫שמחכה לך עתיד בהיר יותר וטוב יותר ותעשה עם עצמך‬
‫משהו‪.‬‬
‫הגעתי להחלטה שייאוש זו לא הדרך ובוודאי לא יביא אותי‬
‫לשום מקום‪ .‬החלטתי להמשיך לחפש לחפש לחפש‪...‬‬
‫בצ'נסטוחובה לא רציתי להישאר‪ .‬החברים הפצירו בי ‪ -‬אולי‬
‫עוד מישהו יבוא‪ ...‬ברגע האחרון החלטתי לנסוע או לצ'כיה‬
‫או לגרמניה‪ .‬אמרו שמשם אפשר להמשיך‪ .‬נסעתי דרומה‬
‫והגעתי לעיר הגבול שצ'צין‪ .‬יומיים לפני שעמדתי לעזוב את‬
‫פולין‪ .‬יום גשום בבוקר‪ ,‬חורף מישהו דופק בדלת‪ .‬מי שם?‬
‫רחצ'ה‪ .‬מה ריבונו של עולם? אני פותח את הדלת רחצ'ה‬
‫אחותי עטופה במעיל עצוב כזה‪.‬‬
‫מעדותו של דוד בראונר‪ ,‬יליד צ'נסטוחובה (נולד בשנת ‪)1920‬‬
‫ועד אנשי שארית הפלטה בצ'נסטוכובה‬
‫יחזקאל‬
‫בז'ז'נסקי‬
‫משה לדרמן‬
‫בירנהרץ‬
‫לאון בוים‬
‫ליבר‬
‫ברנר‬
‫אדם‬
‫צ'רנה‬
‫יו‬
‫יוליאן‬
‫אייזנברג‬
‫עו"ד‬
‫מריאן‬
‫הסנפלד‬
‫לייב‬
‫יוריסטה‬
‫יוסף‬
‫גולדברג‬
‫אברהם‬
‫גרינשטיין‬
‫דוד‬
‫קונייצפייר‬
‫זינוול‬
‫ווקשטיין‬
‫טקס קבורה לשרידי‬
‫יהודים שנרצחו‬
‫בצ'נסטוכובה והוצאו‬
‫מקבר המונים‪ .‬הגופות‬
‫הוטמנו בארונות עץ‪.‬‬
‫הנואם נושא הספד לפני‬
‫הקהל‪ .‬צולם ב ‪-‬‬
‫‪.2/1/1946‬‬
‫חגיגות ט"ו‬
‫בשבט‪,‬‬
‫צ'נסטוחובה‬
‫‪1946‬‬
‫קיבוץ תנועת דרור בצ'נסטוחובה‪ ,‬ביקור טוביה בוז'יקובסקי‬
‫עצרת זיכרון שנערכה בצ'נסטוכובה ב‪ 1945 -‬או ‪ ,1946‬ביום השנה למרד גטו ורשה‬
‫כל מקרה ‪ /‬ויסלבה שימבורסקה‬
‫[‪]...‬‬
‫ניצלת‪ ,‬כי היית ראשון‬
‫ניצלת‪ ,‬כי היית אחרון‪,‬‬
‫כי לבד‪ ,‬כי אנשים‪.‬‬
‫כי לשמאל‪ ,‬כי לימין‪.‬‬
‫כי ירד גשם‪ .‬כי נפל צל‪.‬‬
‫כי שרר מזג אויר שמשי‪.‬‬
‫מזל שהיה שם יער‪.‬‬
‫מזל שלא היו עצים‪.‬‬
‫מזל שמסילה‪ ,‬וו‪ ,‬קורה‪ ,‬בלם‪.‬‬
‫מסגרת‪ ,‬סיבוב‪ ,‬מילימטר‪ ,‬שניה‪.‬‬
‫מזל שתער צף על המים‪.‬‬
‫בגלל‪ ,‬מאחר ש‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬אף על פי‪.‬‬
‫מה היו אילו יד‪ ,‬רגל‪,‬‬
‫בפסע‪ ,‬כחוט השערה‬
‫מצרוף המקרים‪.‬‬
‫[‪]...‬‬
‫מקור‪ :‬ויסלבה שימבורסקה‪ ,‬בשבח החלומות‪,‬‬
‫חברי הקיבוץ הראשון שהוקם בוורשה המשוחררת‪ .‬הקיבוץ שכן ברחוב פוזננסקה מס' ‪ .38‬מקימיו היו צעירים‬
‫משארית הפלטה‪ ,‬מרביתם בני העיר צ'נסטוכובה ניצולי מחנה "האסאג" בעיר‪ .‬צולם ב ‪.9/5/1945 -‬‬
‫התארגן קיבוץ ציוני שאתו עברנו לרומניה ולטרנסילבניה‪.‬‬
‫משם נסענו לכיוון איטליה דרך אוסטריה‪ .‬שם הייתה הפגישה‬
‫עם הבריגדה היהודית‪ ,‬שאני טוענת שהייתה הדבר הכי‬
‫משמעותי שקרה לי בחיי‪ .‬פגשתי אותם בטרוויזיו‪ .‬שם הקבוצה‬
‫שלנו הייתה בין הראשונים ואנחנו נשארנו לעזור לקבל‬
‫פליטים‪ .‬אני נשארתי כמה שבועות עם הקבוצה שלנו עם‬
‫החיילים כי קיבלנו את הפליטים שהגיעו‪ .‬זו הייתה אחת‬
‫החוויות החזקות שחוויתי בימי חיי ‪ -‬כי לפתע יש עתיד‪ ,‬יש‬
‫חיים‪ ,‬יש חיילים וזה לעולם לא יקרה שוב‪ .‬אי אפשר לתאר –‬
‫מהסרט הלבן הגרמני עם המגן דוד אל המגן דוד על חייל‬
‫הבריגדה‪( ...‬מעדותה של הלינה ברקני)‬
‫ביום ניצחון בעלות הברית על‬
‫גרמניה‪ ,‬במאי ‪ , 1945‬היו‬
‫באירופה כשמונה מיליון‬
‫עקורים‪ ,‬בהם כ‪200,000 -‬‬
‫יהודים‪ ,‬שרידי הפרטיזנים‪,‬‬
‫מחנות הכפייה‪ ,‬מחנות הריכוז‬
‫צעדות המוות ומחנות‬
‫ההשמדה‬
‫חזרה הבייתה‬
‫לאן?‬
‫הצרפתים והבלגים נוסעים הביתה‪ .‬הם אכן‬
‫נוסעים הביתה‪ ,‬אל קרוביהם‪ ,‬אל משפחה ואל‬
‫שכנים‪ .‬הם נוסעים אל אהוביהם ואל אוהביהם‪.‬‬
‫הם חוזרים אל אורח חייהם שלפנים‪ .‬הם חוזרים‬
‫הביתה‪ ,‬ואני ‪ -‬לאן? היכן אבקש את ביתי?‬
‫משפחתי וקרוביי‪ ,‬איפה אמצאם? אין לי כל‬
‫אלה‪...‬‬
‫אחד מעיר‪-‬הביתה‬
‫החלטתי לחזור ולשוב לפולין לצנסטוחובה לחפש‬
‫משפחה‪ .‬עוד הייתה בי תקווה שאני אמצא מישהו‪.‬‬
‫לא יכולתי להשתחרר מהרעיון הזה‪ ,‬מהסבל שאני‬
‫נשארתי שהרגו את אבא שלי את אימא שלי השמידו‬
‫עבור מה? למה? אני חוזר לצ'נסטוחובה לחפש את‬
‫המשפחה שלי‪...‬‬
‫מעדותו של דוד בראונר‬
‫פוגרום קילצה‬
‫כ ‪ 50,000 -‬פליטים יהודים התרכזו במחנות‬
‫שבשטחי הכיבוש בגרמניה ובאוסטריה‪,‬‬
‫בעיקר בשטח הכיבוש הבריטי בצפון גרמניה‪,‬‬
‫ובשטח הכיבוש האמריקני בדרומה‪ .‬במהרה‬
‫נתווספו אליהם פליטים יהודים רבים שבאו‬
‫בזרם "הבריחה" ממזרח אירופה‪ ,‬בעיקר‬
‫מיהודי פולין‪ ,‬וכן ניצולים ֵרפַּ טריַאנטים ששוב‬
‫הפכו פניהם מערבה‪ ,‬ופליטים מצ'כוסלובקיה‪,‬‬
‫מהונגריה ומרומניה‪.‬‬
‫מחנות העקורים‬
‫בנין של חרבות‪:‬‬
‫• "הצעירים והצעירות שהסתובבו במחנות רובם אם לא‬
‫כולם‪ ,‬גלמודים ממשפחות ענפות‪...‬צעיר שפגש‬
‫צעירה‪...‬ושאיפה אחת זרזה את יום החופה לצאת‬
‫מבדידותם‪ .‬מכאן שחתונות היו מתקיימות במחנה כמעט‬
‫כל יום"‬
‫• לחופות היה אופי מיוחד‪ ,‬והם הוו שעת התייחדות על‬
‫המשפחות שאינן‪.‬‬
‫נדרתי נדר שאני מתחתנת אך ורק עם יוצא שואה‪ .‬אז חשבתי שמי שלא‬
‫עבר את השואה לא יוכל להבין אותי‪ ,‬לא יכול להיות זוג‪ ,‬זה לא יעבוד‪.‬‬
‫מעדותה של הלינה ברקני‪ ,‬ילית צ'נסטוחובה‪1926 ,‬‬
‫הזמנה לחתונה‪:‬‬
‫שימו לב!‬
‫כל התלמידים שנרשמו‬
‫בוועדת התרבות לשיעורי‬
‫עברית יבואו היום‬
‫יום ראשון‪ ,‬ה‪ 8-‬בדצמבר‬
‫בדיוק ב‪5-‬‬
‫לבית הספר של הילדים‬
‫ועדת התרבות‬
‫הישוב קורא לך ‪:‬‬
‫בכל הדרכים‬
‫לבוא לארץ‬
‫ישראל!‬
‫זיכרון והנצחה‬
‫"ידעת את המציאות‪ ,‬ידעת שאין לך משפחה‪ ,‬שאתה בודד‪ ,‬שאתה‬
‫צריך לעשות‪ .‬הייתי עסוק בעשייה‪ .‬אני זוכר שהייתי אומר‬
‫לצעירים‪ :‬שיכחה זה דבר גדול‪ .‬אדם יכול לשכוח‪ ,‬מפני שאילו לא‬
‫היה יכול לשכוח לא היה יכול לבנות חיים חדשים‪ .‬אחרי חורבן‬
‫כזה – לבנות חיים חדשים‪ ,‬להתחתן‪ ,‬להביא ילדים לעולם? בתוך‬
‫השיכחה יכולת ליצור חיים חדשים [‪ ]...‬איכשהו‪ ,‬יצר החיים היה‬
‫כ"כ חזק שהוא החזיק אותנו בחיים‪".‬‬
‫מתוך עדותו של אליעזר אדלר‪ ,‬ארכיון יד ושם‬
‫יהודים!‬
‫אל תשכחו את‬
‫קורבנות העם‬
‫היהודי‪,‬‬
‫השתתפותכם‬
‫בטקס גילוי‬
‫המצבות מעניקה‬
‫כבוד‬
‫לכל‬
‫‪6,000,000‬‬
‫הקדושים היהודיים‪.‬‬
‫ובחרת בחיים‬
‫"חיי התחילו מן הסוף‪...‬‬
‫קודם הכרתי את המוות‪,‬‬
‫האימה‬
‫ורק אחר כך – הַּ ה ֹול ָָדה‪.‬‬
‫גדלתי בתוך ההרס‪ ,‬בממלכת‬
‫השנאה‬
‫ורק אחר כך ראיתי בניה‪.‬‬
‫[‪]...‬‬
‫חיי התחילו מן הסוף ורק אחר‬
‫כך‬
‫חזרו לתחילה‪ .‬שבתי לתחייה‪.‬‬
‫זה לא היה סתם‪ ,‬לא היה‬
‫סתם‬
‫מפני שהטוב – הוא לא פחות‬
‫חזק מן הרע!‬
‫וגם בי יש הכוח לא להיכנע‪.‬‬
‫אני עובדה!‪"...‬‬