שארית הפליטה
לחזור ולחיות שארית הפליטה משחרור עד שיקום ניצולים בצ'נסטוחובה עם משחרריהם ,אנשי הצבא האדום ,ינואר 1945 "מאמע ,מען דארף שוין וויינען?" השחרור עבור ניצולים מצ'נסטוחובה כאב השחרור עדותו של אנטק צוקרמן עם השחרור "נדמה לי ,שמעולם לא היה אבל גדול יותר משביום שמחה זה ...היום הזה [ ]...היה היום העצוב ביותר בחיי. רציתי לבכות ,לא משמחה אלא מיגון ]...[ .הטנקיסטים המתנשקים, הפרחים המועפים לעברם ,שמחת ההמונים ,הרגשת החופש והפדות ואנו [ ]...עומדים בין ההמון בודדים, מיותמים ,אחרונים ,ויודעים היטב שאין עוד עם יהודי .איזו שמחה יכלה להיות?" כשיצאנו מן המחנה יצאתי עם עוד ארבעה .פתאום ראינו טנק קטן ממנו קפצה בחורה צעירה רוסיה עם מדליות .לאחר ששמעה ששוחררנו ממחנה ריכוז אמרה לנו ללכת ישר עד שנגיע לתחנה של הצלב האדום מצרפת שיטפלו בנו .הם נתנו לנו קודם כל לעשות אמבטיה .נתנו לנו בגדים ,נתנו לנו לאכול והזהירו אותנו לא לאכול הרבה .לקחו אותנו למחרת להסתפר ...אני התיישבתי על כיסא ולא זיהיתי את עצמי .אפשר להאמין לדבר כזה? אני מסתכל ולא רואה את עצמי ..ראיתי את הספר שעמד לידי אז לפי הספר הבנתי שזה שפה בראי זה אני .כזה צמוק כזה מזוקן...שקלתי אז פחות מארבעים קילוגרם. (מעדותו של דוד בראונר) אזור הגטו ההרוס לאחר המלחמה שטח בית הקברות ההרוס הגעתי לצ'נסטוחובה ,ראיתי את החורבן והבנתי שאין מה לחפש ואין את מי לחפש ...ניצבה בפניי דילמה קשה מאוד: חשבתי לעצמי :בשביל מה נשארתי בחיים? מה יש לי לעשות בחיים? אבל כעבור זמן אמרתי לעצמי :תראה עברת כל כך הרבה ונשארת עם כל כך הרבה אמונה ,תאמין בכל זאת שמחכה לך עתיד בהיר יותר וטוב יותר ותעשה עם עצמך משהו. הגעתי להחלטה שייאוש זו לא הדרך ובוודאי לא יביא אותי לשום מקום .החלטתי להמשיך לחפש לחפש לחפש... בצ'נסטוחובה לא רציתי להישאר .החברים הפצירו בי -אולי עוד מישהו יבוא ...ברגע האחרון החלטתי לנסוע או לצ'כיה או לגרמניה .אמרו שמשם אפשר להמשיך .נסעתי דרומה והגעתי לעיר הגבול שצ'צין .יומיים לפני שעמדתי לעזוב את פולין .יום גשום בבוקר ,חורף מישהו דופק בדלת .מי שם? רחצ'ה .מה ריבונו של עולם? אני פותח את הדלת רחצ'ה אחותי עטופה במעיל עצוב כזה. מעדותו של דוד בראונר ,יליד צ'נסטוחובה (נולד בשנת )1920 ועד אנשי שארית הפלטה בצ'נסטוכובה יחזקאל בז'ז'נסקי משה לדרמן בירנהרץ לאון בוים ליבר ברנר אדם צ'רנה יו יוליאן אייזנברג עו"ד מריאן הסנפלד לייב יוריסטה יוסף גולדברג אברהם גרינשטיין דוד קונייצפייר זינוול ווקשטיין טקס קבורה לשרידי יהודים שנרצחו בצ'נסטוכובה והוצאו מקבר המונים .הגופות הוטמנו בארונות עץ. הנואם נושא הספד לפני הקהל .צולם ב - .2/1/1946 חגיגות ט"ו בשבט, צ'נסטוחובה 1946 קיבוץ תנועת דרור בצ'נסטוחובה ,ביקור טוביה בוז'יקובסקי עצרת זיכרון שנערכה בצ'נסטוכובה ב 1945 -או ,1946ביום השנה למרד גטו ורשה כל מקרה /ויסלבה שימבורסקה []... ניצלת ,כי היית ראשון ניצלת ,כי היית אחרון, כי לבד ,כי אנשים. כי לשמאל ,כי לימין. כי ירד גשם .כי נפל צל. כי שרר מזג אויר שמשי. מזל שהיה שם יער. מזל שלא היו עצים. מזל שמסילה ,וו ,קורה ,בלם. מסגרת ,סיבוב ,מילימטר ,שניה. מזל שתער צף על המים. בגלל ,מאחר ש ,ובכל זאת ,אף על פי. מה היו אילו יד ,רגל, בפסע ,כחוט השערה מצרוף המקרים. []... מקור :ויסלבה שימבורסקה ,בשבח החלומות, חברי הקיבוץ הראשון שהוקם בוורשה המשוחררת .הקיבוץ שכן ברחוב פוזננסקה מס' .38מקימיו היו צעירים משארית הפלטה ,מרביתם בני העיר צ'נסטוכובה ניצולי מחנה "האסאג" בעיר .צולם ב .9/5/1945 - התארגן קיבוץ ציוני שאתו עברנו לרומניה ולטרנסילבניה. משם נסענו לכיוון איטליה דרך אוסטריה .שם הייתה הפגישה עם הבריגדה היהודית ,שאני טוענת שהייתה הדבר הכי משמעותי שקרה לי בחיי .פגשתי אותם בטרוויזיו .שם הקבוצה שלנו הייתה בין הראשונים ואנחנו נשארנו לעזור לקבל פליטים .אני נשארתי כמה שבועות עם הקבוצה שלנו עם החיילים כי קיבלנו את הפליטים שהגיעו .זו הייתה אחת החוויות החזקות שחוויתי בימי חיי -כי לפתע יש עתיד ,יש חיים ,יש חיילים וזה לעולם לא יקרה שוב .אי אפשר לתאר – מהסרט הלבן הגרמני עם המגן דוד אל המגן דוד על חייל הבריגדה( ...מעדותה של הלינה ברקני) ביום ניצחון בעלות הברית על גרמניה ,במאי , 1945היו באירופה כשמונה מיליון עקורים ,בהם כ200,000 - יהודים ,שרידי הפרטיזנים, מחנות הכפייה ,מחנות הריכוז צעדות המוות ומחנות ההשמדה חזרה הבייתה לאן? הצרפתים והבלגים נוסעים הביתה .הם אכן נוסעים הביתה ,אל קרוביהם ,אל משפחה ואל שכנים .הם נוסעים אל אהוביהם ואל אוהביהם. הם חוזרים אל אורח חייהם שלפנים .הם חוזרים הביתה ,ואני -לאן? היכן אבקש את ביתי? משפחתי וקרוביי ,איפה אמצאם? אין לי כל אלה... אחד מעיר-הביתה החלטתי לחזור ולשוב לפולין לצנסטוחובה לחפש משפחה .עוד הייתה בי תקווה שאני אמצא מישהו. לא יכולתי להשתחרר מהרעיון הזה ,מהסבל שאני נשארתי שהרגו את אבא שלי את אימא שלי השמידו עבור מה? למה? אני חוזר לצ'נסטוחובה לחפש את המשפחה שלי... מעדותו של דוד בראונר פוגרום קילצה כ 50,000 -פליטים יהודים התרכזו במחנות שבשטחי הכיבוש בגרמניה ובאוסטריה, בעיקר בשטח הכיבוש הבריטי בצפון גרמניה, ובשטח הכיבוש האמריקני בדרומה .במהרה נתווספו אליהם פליטים יהודים רבים שבאו בזרם "הבריחה" ממזרח אירופה ,בעיקר מיהודי פולין ,וכן ניצולים ֵרפַּ טריַאנטים ששוב הפכו פניהם מערבה ,ופליטים מצ'כוסלובקיה, מהונגריה ומרומניה. מחנות העקורים בנין של חרבות: • "הצעירים והצעירות שהסתובבו במחנות רובם אם לא כולם ,גלמודים ממשפחות ענפות...צעיר שפגש צעירה...ושאיפה אחת זרזה את יום החופה לצאת מבדידותם .מכאן שחתונות היו מתקיימות במחנה כמעט כל יום" • לחופות היה אופי מיוחד ,והם הוו שעת התייחדות על המשפחות שאינן. נדרתי נדר שאני מתחתנת אך ורק עם יוצא שואה .אז חשבתי שמי שלא עבר את השואה לא יוכל להבין אותי ,לא יכול להיות זוג ,זה לא יעבוד. מעדותה של הלינה ברקני ,ילית צ'נסטוחובה1926 , הזמנה לחתונה: שימו לב! כל התלמידים שנרשמו בוועדת התרבות לשיעורי עברית יבואו היום יום ראשון ,ה 8-בדצמבר בדיוק ב5- לבית הספר של הילדים ועדת התרבות הישוב קורא לך : בכל הדרכים לבוא לארץ ישראל! זיכרון והנצחה "ידעת את המציאות ,ידעת שאין לך משפחה ,שאתה בודד ,שאתה צריך לעשות .הייתי עסוק בעשייה .אני זוכר שהייתי אומר לצעירים :שיכחה זה דבר גדול .אדם יכול לשכוח ,מפני שאילו לא היה יכול לשכוח לא היה יכול לבנות חיים חדשים .אחרי חורבן כזה – לבנות חיים חדשים ,להתחתן ,להביא ילדים לעולם? בתוך השיכחה יכולת ליצור חיים חדשים [ ]...איכשהו ,יצר החיים היה כ"כ חזק שהוא החזיק אותנו בחיים". מתוך עדותו של אליעזר אדלר ,ארכיון יד ושם יהודים! אל תשכחו את קורבנות העם היהודי, השתתפותכם בטקס גילוי המצבות מעניקה כבוד לכל 6,000,000 הקדושים היהודיים. ובחרת בחיים "חיי התחילו מן הסוף... קודם הכרתי את המוות, האימה ורק אחר כך – הַּ ה ֹול ָָדה. גדלתי בתוך ההרס ,בממלכת השנאה ורק אחר כך ראיתי בניה. []... חיי התחילו מן הסוף ורק אחר כך חזרו לתחילה .שבתי לתחייה. זה לא היה סתם ,לא היה סתם מפני שהטוב – הוא לא פחות חזק מן הרע! וגם בי יש הכוח לא להיכנע. אני עובדה!"...
© Copyright 2024