עיצוב מלון לאה רודיטי צילום :יונתן בלום הדר הכרמל בלב רחוב הרצל ,בשכונת הדר החיפאית ,נפתח מלון גלרי .מלון אמנות, שחוזר אל עברו המפואר של בניין הבאוהאוס שבו הוא שוכן ,עם מבט לעתיד .סנונית ראשונה של ההתחדשות העירונית לה מייחלת השכונה הוותיקה והיפה ע .צלם :נעמה פורת 202את 28.12.2010 דרך עבודות הברזל של ז’אק ז’אנו נפרש נוף העיר ונמל חיפה עד האופק .מימין 203הצפוני של 28.12.2010בגג העבודות של ז'אנו למעלה: את המלון .מימין למטה :מבט אל חזית המלון את הטלאי השחור הענק על הכרמל רואים עוד מרחוק ,קצת אחרי שנגלה לעין מגדל אוניברסיטת חיפה .מחשבות על “הדרך” של קורמק מקארתי עולות ,ונדחות מיד מפאת התקווה לראות את העיר מתאוששת ממכוות האש שהוטלה בצלעותיה. כבר בעלייה מסמטאות ואדי ניסנאס אל פאתי שכונת הדר הכרמל ,הלב מתרחב ומתכווץ חליפות בחשש ובעונג .קול סאון העיר מתנפל על החושים ,בעוד העיניים משתכרות ממראה הכחול העמוק משמאל והירוק הזהוב הנוצץ מימין ,הלא הם הים והנמל מחד, וההר הבקוע שבילים סדורים וגנים משורטטים ומקדש בהאי זהוב כיפה מימין .בתווך ,אלה לצד אלה ,בתי אבן לצד בנייני באוהאוס מתפוררים שידעו ימים יפים, מסגירים את הפוטנציאל האדיר של בתי השכונה הוותיקים ,שסובלים משנים של הזנחה. כאן ,בלב רחוב הרצל המרכזי וההומה ,מרחק עשרים צעדים משוק הפשפשים ומאה צעדים משוק תלפיות המקורה הענק ,נמצא מלון גלרי חיפה .בניין באוהאוס משופץ ,שחלליו הציבוריים מציגים אמנות אנינה אך נגישה לכל ,וחדריו הקרירים והשקטים שואפים להיות נווה מרגוע ביתי בלב העיר. כרגיל ,כדי לראות את זוהרו של היהלום החבוי יש צורך בעיניו של מי שבא מן החוץ .חיפאים כמוני, ששנים רבות הלכו מדי יום שישי לקנות ירקות וגבינות בשוק תלפיות ,להחליף ספרים בספריית בורוכוב ברחוב החלוץ הנושק למלון בתחתיתו ,או לתיאטרון העירוני הסמוך בואכה גן בנימין ,ושתמיד נהנו בשבת משירות נוח של אוטובוסים ,באותה סובלנות חיפאית מובנית של מי שגדלו זה לצד זה בשכונות מעורבות של חילונים ודתיים ,יהודים וערבים ,נוצרים ומוסלמים -הפכו שווי נפש לבניינים המאובקים שבורי החלונות ,ולא טרחו להרים את ראשם ולסקור את הבניין המיוחד. מי שכן התלהב מיופיו של הבניין בן ה־ 72הוא אלון רז .רז 30 ,שנה בענף המלונאות ,ניהל מספר רב של מלונות בתל־אביב ,באילת ,וגם את מלונות דן בחיפה .הוא גדל ברמת השרון ומתגורר בהרצליה, אבל התאהב בעיר שהייתה פעם אדומה“ .החלטתי ללכת בדרך חדשה” ,הוא אומר“ .פנה אלי חבר שמשפחתו הייתה בעלת הנכס הזה ,שנבנה במקור כמלון ועם השנים התגלגל להזנחה ,והציע שנפתח בו מלון כבעבר .אחרי תקופה קצרה מאוד הוא עזב, ואת מקומו כשותפה החליפה משפחת עפיפי ,משפה ותיקה מנצרת ,אנשי תיירות ,בעלים של משרדי נסיעות וחברות אוטובוסים .מנהל המלון ,ראדי תלחמי ,גר במרר ,וגם עבודות האמנות המוצגות כאן הן של אמנים יהודים וערבים“ .יש הפריה הדדית" ,מבהיר רז“ ,כל אחד מביא מהתרבות שלו, לא ננעלים בקונספציה מסוימת". את רז לא עניין לפתוח “עוד מלון" בחיפה“ .הצעתי", הוא מספר“ ,שנהפוך את המקום למלון נושא .אני מאוד אוהב אמנות ,והחלטנו שהמלון יעסוק באמנות ארץ ישראלית של כולם ,יהודים וערבים ובהאים ודרוזים, נשים וגברים ,כולם .קבעתי רק כלל אחד -שאני לא הולך לפגוע ברגשות של אף אחד ,יהיו איפוק ,סובלנות, כבוד לכל .אני רוצה להיות גלריה לאמנות שבתוכה יש מלון ,ולא מלון שבתוכו יש גלריה”. הפן המיוחד במלון הוא שכל אחד ואחד מחלליו, למן פירי המדרגות ועד המסדרונות ולובי הכניסה והמסעדות וגם הגג ,בעיקר הגג ,הם גלריות תצוגה. הכוונה הייתה לתת לאנשים אפשרות לסייר ,לטייל בתוך האמנות 24שעות ביממה“ .ראיתי בניין יפהפה ,שהאסתטיקה והיופי שלו היו חבויים מאחורי ההזנחה הרבה” ,אומר רז“ ,מעבר לזה שכל המבנים השכנים הם יפהפיים -כל אחד במצב אחר -ראיתי את הפוטנציאל ,הקרבה לבית הכנסת הגדול ,לשוק תלפיות ושוק הפשפשים .כשאנחנו נוסעים ללונדון, אנחנו רצים לשוק הפשפשים .גם כאן התיירים מתלהבים מזה בצורה בלתי רגילה”. 204את 28.12.2010 כך ,מעבר לחוויה המלונאית הסטנדרטית של שירות ויחס ופינוק ,מבקש “גלרי הוטל” להעניק גם חוויית אמנות .המבנה הוקם כבית מלון כבר ב־.1938 אלה היו השנים היפות של חיפה בתיירות .ברחוב הרצל ובאזור היו הרבה מלונות דומים ,באו לכאן גדולי ושועי האומה“ .מצאנו בארכיון של המלון תמונות של חנה רובינא ויגאל אלון ויצחק רבין שהתארחו כאן לאחר קום המדינה” ,מספר רז“ ,זה היה מלון הבית של עיריית חיפה ,של שרים וחברי כנסת .זקני הדור מספרים על פגישות סודיות וסליקים של הפלמ”ח שהיו כאן .יש פה היסטוריה ,אבא חושי ומקימי חיפה היו יושבים כאן על המרפסת ועל הגג”. כמו בציור של אשר האם הוגי מלון גלרי שואפים להוביל את ההתחדשות האורבנית המיוחלת של האזור ,או משתלבים במגמה עירונית קיימת ,שאת ניצניה כבר אפשר לראות בחלקו העליון של ואדי ניסנאס המתחבר להדר? גם כאן ,בפיענוח כיוון השינוי ,רז מגלה את אותה צניעות שמשדר הבניין עצמו“ .כמו שקרה בהרבה מרכזי ערים ,המקום הכי יקר בעיר התרוקן ואנשים עברו להתגורר בפריפריה” ,הוא מסביר“ .יש כאן המון בתים היסטוריים .הנטישה הזאת מתרחשת כי מרכז העיר הופך יקר מדי ,בעלי עסקים לא עומדים במחירי השכירות והקנייה ,ומחפשים מקומות אחרים .וכך קרה שהמלון והאזור שבו הוא נמצא ירדו מגדולתם והתדרדרו ,ואזורים אחרים כמו הכרמל נהיו הלהיטים. “ב־ 2006סגרנו את הבניין לשיפוצים .כמבנה באוהאוס המקום משדר רוגע ,שלווה ואיפוק ,שמאוד התאימו לנו .רצינו מלון שמי שנכנס אליו יוכל להירגע מהמולת היום ומרעש ולחץ הסביבה ,אם זה איש עסקים או תייר .על באוהאוס ידעתי בתחילת הדרך בערך רק שזה בתים לבנים עם מרפסות ועיצוב רגוע. נסעתי לברלין ,למוזיאון הבאוהאוס ,והסתובבתי שם שעות ,אף שהוא לא גדול”. גם הבחירה של עבודות האמנות כאן נועדה להשרות שלווה“ .אפשר להגיד זה לא לטעמי ,אני לא אוהב אמן מסוים ,אבל אתה לא תתרגז ,למרות שיש כאן אמנים שעוסקים בנושאי דת ,ואמירה ,ואג'נדה, יש נוצרים ,מוסלמים ויהודים ,ועם זאת יש כאן הרמוניה ומארחים גם אנשים דתיים וחובשי כיפה". עיצוב המלון הופקד בידי שירלי בר ,מעצבת חיפאית צעירה ,בוגרת המחלקה לעיצוב פנים בויצו חיפה .רז“ :היה כאן מעצב שרצה לשים על המדרגות שטיחים כחולים .אמרתי ,לא תודה .אתה רוצה את מדרגות הבאוהאוס המקוריות להסתיר?! אנחנו לא מדברים באותה שפה .אז מה אם הן פצועות? בר עשתה בעבר עבודות קטנות במלון דן ,מסעדה ,אולם אירועים ,חדר ישיבות לאנשי עסקים .אהבתי את העבודות שלה .אמרתי לה ,אנחנו הופכים את המלון הקטן הזה למקום שבכל מטר בו יש משמעות. זו הייתה חוויה לעבוד איתה”. בחדרי המדרגות ,למשל ,המהווים חלק משמעותי מיופיו של המלון ומחללי התצוגות שלו ,הקירות היו שחורים מלכלוך .רק כשהחלו לנקות אותם גילו שהם מחופים במשטחים משובצי אבנים זעירות ,דמויי מוזאיקה ,שנעשו בעבודת יד“ .גילינו את היופי ,וגם פגמים" ,אומר רז“ .חיפשנו אולי יש איזה פועל זקן, אולי אפילו מישהו בן 90שעוד עושה את זה ויוכל לתקן .אמרו לנו -אין פועלים כאלה היום ,ושיפצנו את זה בדרך אחרת .אני אישית רואה יופי בפגמים .זה עבר מפואר .לצערי הרב ,לא יכולנו להגיע לכל הזכוכיות, שרבות מהן היו מנופצות ,אבל השארנו 90אחוז מכל הפרופילים הבלגיים המקוריים של הבניין .וזה היה כרוך בלהביא מסגרים שיבואו ויישרו .כולם אמרו ,בואו נזרוק הכל לים ,יותר קל לעשות חדש .היה קשה למצוא מי שיוכל לשקם אותם כך שיהיו אטומים לרוח ומים”. הפרופילים הבלגיים הם אלמנט עיצובי פרטי ריהוט אמנותיים של גיורא ליפשיץ באחת מפינות המלון למטה :פינה בדרך לחדר האוכל הוקדשה כולה לעבודה של נעמה אהרונסון ,עבודות של אילן בשור בחדר האוכל עבודות של ז’אק ז’אנו ,מירוות עיסא ויעקב חפץ בלובי למעלה :עבודת וידיאו של נונה אורבך בדלפק הקבלה ,עבודה של כהן-כספי בחדר השינה של אחת הסוויטות אחד מגרמי המדרגות וחלונותיו המקוריים. עבודות של מירית כהן-כספי והגר חפץ. למטה :תצלום מודפס על פח מגלוון ,עבודה של אורי מחלב באחת הסוויטות את 205 28.12.2010 מטפחות הקרמיקה של מירוות עיסא באחד מארונות החשמל הישנים שנוצלו לנישות תצוגה. משמאל :מוטיב הצבר בעבודה של נאוה הראל שושני בדרך לחדרי הכנסים עבודה של נונה אורבך ליד אחד מארונות החשמל המקוריים ששומרו למעלה ולמטה :עבודות של יואל גילינסקי באחד מחדרי הכנסים מימין :פינה בלובי ,עבודות של מירוות עיסא ,פסיפס ברצפת הכניסה משמעותי במבנה שהוכר כבניין לשימור ,במיוחד בגרמי המדרגות ,שם הם נמשכים לכל גובהו בצדו הדרום־מערבי ומחדירים אור לחלל .תכתיבי השימור והכוונה לשמור על יופיו המקורי של הבניין התנגשו לא אחת באילוצים של תשתיות ישנות ,שהתאימו למאה שעברה“ .זה יצר אתגרים ברמה האדריכלית והעיצובית, שנפתרו בלי לפגוע באסתטיקה של המבנה”. חלק מהפתרונות לא זו בלבד שלא פגעו ביפי המבנה ,אלא אף לקחו אותו לכיוונים של אמירה והבעה שמעידים על כך שייעודו האמנותי הולם אותו .את הארונות הישנים של תשתיות החשמל והטלפוניה ,שברור היה שאין להם שימוש ,הוחלט ,למשל ,לשמר ולעשות מהם משהו אחר -נישות תצוגה .כך ,בגלריה שבפיר המדרגות מוצגות בנישות עבודות הקרמיקה של מירוות עיסא ,המאזכרות את ההיסטוריה המשפחתית שלה והזיכרון האישי והקולקטיבי של עקורי ברעם ,שהקשר היחיד שהותר להם לקיים עם שורשיהם הוא באמצעות הכנסייה ובית הקברות ,שם הם מתכנסים בחתונות ובלוויות .קשר זה מתבטא בעבודותיה המוצגות כאן במוטיבים של איקונות ,כתרים -כמו ספק כתר אלמוגים לבנים ספק נזר קוצים ,בלחם קודש ההופך לפיתות שפיהן פעור בזעקה ,או מטפחות קרמיקה .המטפחות ,שנועדו למחות דמעות שמחה או דמעות עצב ,להבדיל ,מככבות באותם אירועים משפחתיים־דתיים ,שמאפשרים התכנסות ותחושת קהילה זמנית לעקורים .מימד הרכות האבודה של הבד המתבדר עומדת בסתירה לנוקשות הקפואה של החומר. תקרותיהם של כמה מחדרי המלון מעוגלות ,ולהם מרפסות עגולות הנמשכות לאורך שתי חזיתות .במלון שתי קומות מגורים, הנקראות “קומת הזית” ו”קומת הברונזה” ,ושלושה פירים .הריהוט נעשה ברוח המלון -רטרו מאופק וצנוע .כשעולים בפיר המדרגות, חשים תחושה מוזרה של הליכה לאיבוד במשחק סולמות וחבלים, או טיפוס למטה וירידה למעלה ,כמו בציור של אשר .לא פחות משלושה פירי מדרגות יש כאן למלון קטן בן 40חדרים ,וכנראה גם בגלל העושר הוויזואלי של היצירות המוצגות בו ,האווירה היא של מעין מבוך קסום ,שבו את מוצאת את עצמך לפתע על הגג שהוא 206 את 28.12.2010 גלריית פסלים או בקומת ביניים שהיא מסעדה שקירותיה עטורים בפרשנות מודרנית לתכנים יהודיים. דיאלוג עם הסביבה על הגיון הבחירה בעבודות שמוצגות בחללי הגלריה־מלון מסבירה אורנה אורן יזרעאלי ,אמנית ,מרצה לאמנות עכשווית ואוצרת האמנות של המלון .משמשות בו השפעות של אופי הסביבה והעיר עצמה ,על העבר שלה ,חיפה המנדטורית וחיפה כעיר נמל ,הנוף הנשקף מהמלון ,פילוסופיית הדו־קיום והחיבור בין העבר להווה. המלון גם מהווה נקודת יציאה לסיורי אמנות וארכיטקטורה הנערכים ברגל באופן קבוע ברחבי חיפה ,ללא תשלום ,מדי שבת ב־11 בבוקר ,ובחגים יש סיורים נוספים“ .מכיוון שמדובר בבניין באוהאוס מ־ ,’38הכל כאן צנוע וקורה לאט ,אבל עם תכנים וסגנון אירופאי” ,אומרת אורן יזרעאלי. למשל קומת הגג ,שבה נמצא גם חדר הכושר הפתוח 24שעות ביממה וצופה אל הנמל ,ונקראת גם “גג הפסלים של ז‘אנו”. אורן יזרעאלי“ :הדרישה הראשונה של עבודות לגג ,למשל ,הייתה שיוכלו לעמוד בחוץ בכל מזג אוויר ,ואז התחלנו לחפש אמנים מתאימים .מדובר באמנות תלויית אתר .SITE SPECIFIC ART ,זהו ביטוי חדש באמנות העכשווית ,אמנות שתלויה במקום" .הגג הזה ,מול הנוף ,מול הנמל והספינות ,הכתיב גם תכנים מסוימים .לבסוף נבחר להציג בו האמן ז'אק ז'אנו ,המרבה לעסוק בעבודותיו באות העברית ובספינות .הפסלים של ז‘אנו עשויים ברזל חלוד וארצי ,בצורות של ספינות ובתי כנסת ,עצים, אותיות ומפות של ארץ ישראל“ .במילון ,ההגדרה של 'גג' היא המכסה של הבית ,וגם הקו העליון של האות העברית ,אז החיבור מושלם .ז‘אק מתעסק גם בדת ובחילוניות וברווח ביניהן ,ויש לו אמירה ביקורתית. “רעיון האמנות תלוית המקום מיושם במלון גלרי ומאפשר לקהל נגישות בלתי אמצעית שלא מתקיימת בתנאים אחרים .חללי התצוגה עוצבו כך שהם מאפשרים הצגת מספר עבודות רחב לכל אמן ,כל העבודות המוצגות בגלרי הוטל הן למכירה ,ובכל מקום שבו הוצבה עבודת אמנות במלון ,מתקיים קשר ודיאלוג עם הסביבה”. בין השאר מוצגות כאן עבודותיה של האמנית הרב תחומית הוותיקה מירית כהן-כספי ,ראש המחלקה לאמנות בתיכון ויצו לעיצוב ,חיפה .כהן־כספי יוצרת עבודות דיגיטליות שמשלבות חומרים שונים, שבבסיסן היא מצלמת נקודות מירכוז בגוף בעלה ,ועושה סביבן עבודות רקמה וסריגה. בקומת הקרקע של חדר המדרגות ובמסעדת המלון מוצגים צילומי פורטרט של אמנים שצילם אילן בשור .יוסי בנאי, שלמה גרוניך ,רמי פורטיס ,ברי סחרוף .אצל האמנית נונה אורבך מתממש חזון הסייט ספסיפיק ארט .בעבודותיה אותיות עבריות, פיניקיות ,יווניות ורומיות המייצגות מגוון תרבויות של אגן הים התיכון .היא מציעה התבוננות מנקודת מבט של ארכיאולוגית או של חוקרת טבע בחפצי רדי מייד עכשוויים, הרומזים לסמלים ארכיטיפיים עתיקים. עבודותיה מוצגות בארון החשמל הישן הקבוע בקיר ,אותו השאירו משמרי בניין הבאוהאוס למזכרת ולעדות, ומשתלב באמירה על זיכרון ,התכלות ,עולם קדום ומודרנה. בלובי הקטן בקומת הכניסה עבודות של יעקב חפץ ,העוסק בחקר הסביבה והתרבות הישראליים דרך רישום ,פיסול ,מיצג ואדריכלות. עבודות נוספות שלו מתוך סדרת “רישומי התגובה” תלויות ב"קומת הזית” .על דפי שורות מספר טלפונים ישן ,דפי יומנים ורשימות של עבודה של ז’אנו עם מבט לכרמל. למטה :יעקב’לה של הגר חפץ .עבודה של חפץ נמצאת גם באוסף של ביל גייטס קיבוצניק ותיק ,בעבודות מינימליסטיות ואסוציאטיביות ,מגיב האמן לרעיונות ,תמונות וקטעי זיכרונות אישיים וקולקטיביים. במסדרון הבא אחמד כנעאן משלב דגמים צבעוניים נאיביים באמירה על חיפוש הזהות הפלסטינית .העיטורים הצבעוניים מייצגים את המורשת המוסלמית ,ודימוי הסוס והפרש על גבו חוזר שוב ושוב. לאחרונה פתח כנעאן גלריה לאמנות פלסטינית בנמל יפו. אמירה על הדו קיום כאן ניתן למצוא בעבודותיה של נאוה הראל שושני ,אמנית ואוצרת האגף לאמנות עכשווית במוזיאון יגאל אלון בגינוסר .בעבודה שעוצבה במיוחד לחלל הזה ,תלויים עלי צבר מקרמיקה ככביסה לייבוש ,ובגדים מבטון יצוק עם איכות רכה כמעט של בד .הבגדים מימים עברו ,של אמא וסבתא ,עם מטפחת כאילו רקומה וחולצה רוסית בסגנון רובשקה לצד שמלת סרפן מבטון. חדר הכנסים הוא של האמן והמעצב הגרפי יואל גילינסקי, העוסק גם במילה הכתובה ,עם עבודות יודאיקה עכשווית .כאן לא תמצאו חנוכיות וסביבונים בסגנון חנות המוזיאון .המילים נס ומלאך חוזרות כאן בעבודות המשלבות בובות פלסטיק קטנות ועטיפות של קרמבואים .הוא גם מגלף בעצמו את המסגרות. בעבודותיו חזיונות עשירים בסמלים יהודיים ,בחיבור עם המציאות החילונית שבה הוא חי ופועל. בפיר המדרגות המזרחי עבודות פסיפס של הגר חפץ ,ילידת קיבוץ אילון המתגוררת ויוצרת בחיפה .חפץ ,שעבודותיה נמצאות באוספים רבים ,ביניהם בביתו של ביל גייטס ,מחברת בין אומנות הפסיפס ההיסטורית לבין האמנות בת־זמננו ,ומסקרן הניגוד בין טכניקת המוזאיקה העתיקה לעבודות האישיות והעכשוויות ,מבוססות התצלומים ,שבבסיסן זיכרון פרטי .כזו היא יעקבל‘ה ,שנוצרה בהשראת צילום של בעלה ,האמן יעקב חפץ ,מגיל חמש. לישון עם אמנות למי ששואלים אם אין זה מוזר ללכת לראות תערוכה במלון, משיבה האוצרת אורנה אורן יזרעאלי שבשנות ה־ 80דיברו על כך שהאמנות צריכה להיות ב”קובייה לבנה” ,ללא הקשר“ .היום אמנים מוזמנים להציג בחללים אלטרנטיביים שאינם גלריות ,כמו במוסך או חדר מדרגות ,אז זה מאתגר .נוצר פה קן חמים לאמנות ישראלית .יש כאן איזשהו דור ביניים עם אמירה מלאה ועשירה ,אך עכשווית ,על המצב .יש כאן 17אמנים ,שלכל אחד מהם יש תערוכה בפני עצמה ,ובעצם ,למה לא במלון? יש כאן המון קהל .מה ההבדל בין מלון לגלריה? אפשר רק לסייר כאן ,אם רוצים ,ואפשר לאכול ולישון ליד האמנות ,לגור בתוכה זמן מה”. בין עבודות האמנות נמצאות גם אלו של אורי מחלב ,יליד תל־אביב העוסק בפסיכולוגיה ובצילום ,בסדרת תצלומים המודפסים על גבי פח מגולוון ,ובהם משחקי אור וצבע על גבי המשטח .גיורא ליפשיץ ,אוטודידקט ,בנו של האמן אורי ליפשיץ ,יוצר רהיטים וחפצים המשלבים בין ישן לעכשווי .פרטי ריהוט בעיצובו שולבו במלון גלרי במטרה ליצור פינת עבודה פונקציונלית המזמינה את האורחים לשבת ולכתוב. אל המלון מגיעות קבוצות תיירים כמו לסיור מודרך .ליד הכניסה ,בכיכר שבה כמה בנייני באוהאוס ישנים ,ניצב גם בניין עיתון “הצפה” לשעבר ,שהלוגו החבוט שלו עוד נראה עליו .בחוץ יש עיר הארדקור ,ובפנים בועה רגועה ,רומנטית ,כמו קפואה בזמן. היא מסוגלת לאכלס בקלות אנשי היי־טק שעובדים עם לפטופים בלובי ,בפינת האינטרנט .כשהשריפה בכרמל השתוללה שהו כאן אנשי צוות ערוץ 10ואנשי הקונסוליה הרוסית ואורחים מחו”ל של אוניברסיטת חיפה .מהגג ,המצוי ממש מעל שוק תלפיות המחכה לשיקום המובטח ,למלוא העין משתרעים הנמל וגגות העיר התחתית .מאחור נראה רכס הכרמל .כל אזור המעטפת של המלון, רחובות הרצל והחלוץ ,מצוי בעיצומו של שינוי“ .הולכים להחזיר את התהילה והריספקט לשכונת הדר הכרמל” ,מתנבא רז“ ,הנה בהחלוץ כבר עובדים על כביש חדש ,עם גינון מודרני ,והכיכר שלידנו הולכת להיות כיכר אמנות". www.haifa.hotelgallery.co.il [email protected] את 207 28.12.2010
© Copyright 2024