‫כ ת ב ה ו אי י רה ‪ :‬דנ י אלה לו נדו ן דק ל‬
‫צילומים‪ :‬אביגיל עוזי‬
‫מ דב ר ו ת‬
‫היריקות‪ ,‬הדחיפות והיצרים‪ :‬דניאלה לונדון דקל התלוותה לתפילת נשות הכותל‬
‫‪32‬‬
‫‪ 7 8‬י מ י ם ׀ ‪14 . 0 6 . 2 013‬‬
‫"חלקן עטופות‬
‫בטליתות‪ ,‬חלקן לא‪.‬‬
‫חלקן צעירות‪ ,‬חלקן‬
‫מבוגרות‪ ,‬והן‬
‫כולן שרות נפלא"‪.‬‬
‫נשות הכותל‬
‫אל הקיר‬
‫ותיעדה מקרוב את מלחמת התרבות שמשתוללת במקום הכי קדוש לעם היהודי‬
‫‪ 14 . 0 6 . 2 013‬׀ ‪ 7‬י מ י ם ‪8‬‬
‫‪33‬‬
‫"לפחות אני מרגישה הפעם‬
‫מוגנת אחרי מה שקרה פה בחודש‬
‫שעבר"‪ ,‬ציינה אשת כותל עם‬
‫פז"ם ארוך משלי‪ .‬התפילה‬
‫ו"ר נשות הכותל‪ ,‬ענת‬
‫הופמן‪ ,‬הייתה אלופת‬
‫הארץ בשחייה בשנת‬
‫‪ .'72‬תמונה שלה בשחור־‬
‫לבן עם תשע מדליות על‬
‫החזה עוד נמצאת אצלה‬
‫בבית איפשהו‪ ,‬רק שהיא‬
‫לא זוכרת איפה‪ .‬בריכה‬
‫כחולה‪ ,‬מים קרירים‪ ,‬בגד ים ופודיום הם די־‬
‫מויים כל כך זרים לדימויים שהכותל מייצר‬
‫בדמיוני‪ ,‬שקשה לי להבין איך הם מתחברים‬
‫לאותה אישה‪" .‬יש קשר?" אני שואלת אותה‪,‬‬
‫"לקחת איתך משהו מהבריכה אל הכותל?"‬
‫זו הייתה שאלה קנטרנית‪ .‬לא חשבתי שהיא‬
‫תגיד לי כן‪" .‬כן"‪ ,‬היא עונה‪" ,‬ודאי‪ .‬משנות‬
‫השחייה למדתי איך לנשום‪ .‬אני יודעת לנ־‬
‫שום נשימה ארוכה ואני יודעת גם לשאוף‬
‫כשצריך‪ .‬בשביל מאבק שנמשך כבר ‪25‬‬
‫שנים‪ ,‬הידע הזה לא יסולא בפז"‪.‬‬
‫שש ורבע בבוקר‪ .‬גן הפעמון‪ .‬אני יוש־‬
‫בת בתוך מיניבוס קטן‪ ,‬אחד מתוך שיירת‬
‫מיניבוסים היוצאת לכיוון רחבת הכותל‪.‬‬
‫מירי חנוך חברתי לצדי‪ .‬בצעד שהפתיע‬
‫אפילו אותה‪ ,‬היא ביקשה להצטרף לשלי־‬
‫חות העיתונאית שלי‪" .‬מה יש‪ ,‬הרפתקה"‪,‬‬
‫היא ענתה לזוג עיני העגל שלי‪.‬‬
‫מאחורינו נשים‪ ,‬לפנינו נשים ומצדנו‬
‫רב קונסרבטיבי מאיר פנים מסן־פרנסיס־‬
‫קו‪ ,‬מנהיג קהילה שרבים מחבריה הומואים‬
‫ולסביות‪ .‬הוא הגיע לארץ במיוחד לתפי־‬
‫לת ראש חודש תמוז של נשות הכותל‪.‬‬
‫בניגוד לסידורי התפילה שהוא מנהיג‬
‫אצל צאן מרעיתו‪ ,‬עם נשות הכותל הוא‬
‫לא יזכה להתפלל‪ .‬הוא יתפלל בעזרת‬
‫הגברים‪ .‬הן בנשים‪ .‬התפילה של נשות‬
‫הכותל היא לא תפילה מעורבת‪" .‬הגעת די‬
‫מרחוק כדי לא להצליח להתפלל איתן"‪,‬‬
‫אני מציינת באוזניו אחרי היכרות קצרה‪,‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 7 8‬י מ י ם ׀ ‪14 . 0 6 . 2 013‬‬
‫"עד כדי היה חשוב לך לבוא?" "כן"‪ ,‬הוא‬
‫עונה‪" .‬בעיניי הנשים האלה מסמלות את‬
‫התקווה של היהדות"‪ .‬מילים קצת גדו־‬
‫לות מדי עבור אישה שקמה בארבע וחצי‬
‫בבוקר‪ ,‬לא שתתה קפה‪ ,‬ומראש מרגישה‬
‫מותשת מהמעמד‪.‬‬
‫אשת כותל מחרחרת‬
‫ריב מי ימצא‬
‫השיירה שלנו נוסעת בהסעה מאורגנת‪.‬‬
‫אחרי מהומות החודש הקודם‪ ,‬שבו התפ־‬
‫רעו צעירים חרדים והשליכו על המתפ־‬
‫ללות כיסאות‪ ,‬שקיות זבל‪ ,‬בקבוקי מים‪,‬‬
‫כוסות קפה ופצצות סירחון‪ ,‬המשטרה‬
‫— כמו שאומרים — נערכה בהתאם‪ .‬בה־‬
‫תאם‪ :‬ליווי משטרתי‪ ,‬אבטחה כבדה‪ ,‬כניסה‬
‫נפרדת‪ .‬דרך שרוול מיוחד‪ ,‬החוֹ צה מתחם‬
‫חפירה‪" ,‬נשפכנו" לתוך אזור מגודר היטב‬
‫במחסומים‪ ,‬בצדה הימני של עזרת הנשים‪.‬‬
‫שוטרות חצצו בינינו לבין המתפללות‬
‫הכשרות שנמצאו בחלק העיקרי‪ .‬מדהים‪.‬‬
‫לא עברה דקה מהשנייה שנהייתי אשת‬
‫כותל‪ ,‬וכבר התמלאתי זעם קדוש‪ .‬למה‬
‫החלקה של עזרת הנשים שאנחנו קיבלנו‬
‫קטנה בהרבה משלהן? אנחנו ‪ 300‬היום‪ ,‬הן‬
‫רק כמה עשרות‪ .‬זה כזה לא פייר‪ .‬איך אני‬
‫אתפלל ככה‪ ,‬לעזאזל? טוב שמירי חברתי‬
‫הזכירה לי שאני לא יודעת להתפלל ושיש‬
‫לנשות הכותל צרות הרבה יותר גדולות‬
‫בנושא אי־שוויון‪" .‬לפחות אני מרגישה‬
‫הפעם מוגנת אחרי מה שקרה פה בחודש‬
‫שעבר"‪ ,‬ציינה בהקלה אשת כותל עם פז"ם‬
‫טיפה יותר ארוך משלי‪ ,‬ומיהרה להוציא‬
‫טלית וסידור מהתיק‪ .‬נמלאתי עצב‪ .‬באתי‬
‫לסקר מהומות‪ ,‬לא שקט‪" .‬את חושבת שנ־‬
‫חזור הביתה בלי שמישהו יירק עלינו?"‬
‫השיירה שלנו נוסעת‬
‫בהסעה מאורגנת‪.‬‬
‫אחרי מהומות החודש‬
‫הקודם‪ ,‬שבו התפרעו‬
‫חרדים והשליכו על‬
‫המתפללות כיסאות‪,‬‬
‫זבל‪ ,‬בקבוקי מים‪,‬‬
‫כוסות קפה ופצצות‬
‫סירחון‪ ,‬המשטרה‬
‫נערכה בהתאם‪.‬‬
‫לא עברה דקה‬
‫מהשנייה שנהייתי‬
‫אשת כותל‪ ,‬וכבר‬
‫התמלאתי זעם קדוש‬
‫שאלתי את מירי בחשש‪.‬‬
‫מהומות ניצתות בפקודה של רבנים‪.‬‬
‫בחודש שעבר גדשו את הרחבה אלפי‬
‫צעירים חרדים שנקראו אל הדגל‪ .‬זה היה‬
‫בעקבות פסק הדין התקדימי שפירסם‬
‫השופט משה סובל‪ ,‬המתיר הלכה למעשה‬
‫לנשות הכותל להתפלל כמנהגן‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫עם טלית‪ ,‬עם מיתרי קול ועם ספר תורה‪.‬‬
‫הביטוי "מנהגן"‪ ,‬יחד עם הביטויים "מנהג‬
‫המקום" (הכותל) ו"פגיעה ברגשות המ־‬
‫תפללים" (לרוב‪ ,‬רגשותיהם של הגברים‬
‫החרדים)‪ ,‬הם ביטויים החוזרים שוב ושוב‬
‫בעניינן‪ .‬סביב הפרשנויות השונות למו־‬
‫שגים הללו‪ ,‬הוקלדו בערך ‪ 10,000‬עמודים‬
‫משפטיים עד היום‪ .‬את הדפים האחרונים‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬סיפק השופט סובל‪ ,‬שקבע חד־‬
‫משמעית שאת "מנהג המקום" יש לפרש‬
‫באופן פלורליסטי‪ ,‬לאומי וחילוני‪ ,‬ולאו‬
‫דווקא באופן אורתודוקסי־חרדי‪.‬‬
‫אבל מאבק משפטי לחוד והקצנה‬
‫דתית לחוד‪ .‬ככל שהפתרון קרב‪ ,‬האלי־‬
‫מות נגדן מצד הקבוצות הקיצוניות הלכה‬
‫וגאתה‪ .‬רק בחודש שעבר רוססו הכתובת‬
‫"תג תורה" וכתובות בגנות נשות הכו־‬
‫תל על דלת ביתה של פגי סידור‪ ,‬חברת‬
‫הנהלת הארגון‪ ,‬ובזמן שפקשווילים עם‬
‫המילה "הצילו!!!" מודבקים עדיין בשכו־‬
‫נות החרדיות‪ ,‬עצרה המשטרה צעיר בן‬
‫‪ 17‬ששאל את הרב שלו באתר האינטרנט‬
‫הפופולרי "כיפה"‪ ,‬אם מותר לו לירות‬
‫בהן‪ .‬דווקא עכשיו‪ ,‬בראש החודש שלי‪,‬‬
‫הוא ראש חודש תמוז אם לא ידעתם‪ ,‬כמו‬
‫שאני לא ידעתי‪ ,‬נדמה שהמשטרה למדה‬
‫את הלקח‪ :‬על כל אשת כותל — שוטרת‪.‬‬
‫על כל חרדי — שוטר‪ .‬גם הרבנים הבינו‬
‫באיזה נזק תדמיתי מדובר והזעיקו הפעם‬
‫רק חרדים מעוטי הורמונים‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫נשואים‪ .‬עושה רושם שהכל הולך להת־‬
‫"אם לא היו את הרפורמיות‪,‬‬
‫לא היינו מנצחות את ההדרה‬
‫באוטובוסים"‪ .‬זירת המריבה‬
‫נהל על מי מנוחות‪.‬‬
‫אני מסתכלת לכיוון הנשים הכשרות‬
‫שנמצאות מהעבר השני של המחסום ובו־‬
‫חרת לעצמי קורבן פוטנציאלי לחרחור‬
‫ריב‪ .‬מי יודע‪ ,‬אולי מהנערה הדקה והגבוהה‪,‬‬
‫הלבושה בשיק חרדי ומסתכלת באימה על‬
‫הקבוצה שלנו‪ ,‬תבוא הישועה‪ .‬אני דוחקת‬
‫במירי שתפתה אותה להתקרב‪ .‬מירי מצלי־‬
‫חה‪ .‬היא מתקרבת‪.‬‬
‫מירי שואלת אותה איך היא מרגישה‪.‬‬
‫"עצב"‪ ,‬עונה הבחורה שהשאלה מפתיעה‬
‫אותה‪" .‬זה חילול שם שמיים מה שקורה‬
‫פה"‪" .‬למה?" מתעניינת מירי‪ .‬הבחורה‬
‫נסערת‪ :‬כי זה אסור‪ ,‬כי אתן נשים‪ ,‬כי‬
‫הרבנים לא מרשים‪ ,‬כי גברים הם גב־‬
‫רים ונשים הן נשים‪ ...‬בבת אחת פוצחות‬
‫נשות הכותל שמאחוריי בשירה‪ .‬הבחורה‬
‫הודפת עצמה אחורה‪ ,‬ממהרת להתרחק‬
‫מאיתנו כמו מפני שריפה‪ .‬אני מוותרת‪.‬‬
‫בתוך הקבוצה מפוזרות חזניות‪ .‬לא אחת‪,‬‬
‫כמה‪ .‬חלקן עטופות בטליתות‪ ,‬חלקן לא‪.‬‬
‫חלקן צעירות‪ ,‬חלקן מבוגרות‪ ,‬והן כולן‬
‫שרות נפלא‪ .‬ביניהן יש אחת יפהפייה‪,‬‬
‫תכולת עיניים‪ ,‬שנראית כמו מלאך‪.‬‬
‫היא עולה על כיסא ומנהיגה את השירה‬
‫משם‪ .‬יד אחת בסידור‪ ,‬יד אחת מנצחת‬
‫על תזמורת‪ .‬אני משתתקת‪ .‬תשמעו‪ ,‬זה‬
‫יפה‪ .‬אני לא מבינה את התוכן‪ ,‬אבל זה‬
‫יפה‪ .‬הרבה מילים כמו "יהללוך"‪" ,‬יתג־‬
‫דל"‪" ,‬נפלאותיו"‪" ,‬כבוד מלכותך"‪ ,‬שלא‬
‫במיוחד מדברות אליי ביום־יום כשאני‬
‫צועקת על הילדים‪ ,‬אבל פה דווקא כן‪.‬‬
‫פתאום כן‪ .‬אני מאבדת את החשק לריב‪.‬‬
‫אני עוזבת את שתיהן ונכנסת פנימה‬
‫להתרגש בשקט‪ .‬ממש לא אכפת לי למי‬
‫הן פונות‪ .‬לאלוהים? שיהיה לאלוהים‪.‬‬
‫יש משקל? יש חריזה? יש דימויים יפה־‬
‫פיים? זה מספיק לי‪ .‬אני אהיה האישה‬
‫‪36‬‬
‫‪ 7 8‬י מ י ם ׀ ‪14 . 0 6 . 2 013‬‬
‫הראשונה בהיסטוריה שתחזור בתשובה‬
‫בגלל המצלול‪.‬‬
‫נייר לקמוס של‬
‫החברה הישראלית‬
‫הציבור בישראל לא יודע איך לאכול‬
‫אותן‪ .‬בשביל הדתיים הן חילוניות מדי‪ .‬בש־‬
‫ביל החילונים — דתיות מדי‪ .‬גם בתוך מח־‬
‫נות שאמורים להיות מאוחדים אידיאולוגית‬
‫— כדוגמת ארגוני נשים למיניהם — הן‬
‫מעוררות מחלוקות‪ .‬הפמיניסטיות‪ ,‬רובן‬
‫חילוניות‪ ,‬רובן כמוני‪ ,‬מתקשות לבלוע‬
‫את הכותל עם כל האזוב והעצבת והלהט‬
‫הדתי‪ .‬אפילו בקרב הפמיניסטיות הדתיות‬
‫— שהן בעצמן קבוצה קטנה בתוך החברה‬
‫הדתית — יש המסתייגות ממאבקן‪.‬‬
‫שמעתי מהן כל מיני דעות‪ .‬חלקן לא‬
‫אוהבות את העירוב של המשפט האזרחי‬
‫בתוך הסוגיות הדתיות‪ .‬הן היו רוצות שה־‬
‫פולמוס יתנהל אך ורק בין כותלי הממסד‬
‫הדתי‪ .‬חלקן חושבות שיש בריקדות יותר‬
‫דחופות לעלות עליהן — נושא העגונות‬
‫למשל — וחלקן פשוט לא רוצות ולא צרי־‬
‫כות לא את הטלית‪ ,‬לא את מיתרי הקול‬
‫ובטח ובטח שלא את הכותל‪" .‬אני תמיד‬
‫הרגשתי שם זרה"‪ ,‬אומרת ורד קלנר‪ ,‬חברת‬
‫קבוצת הפמיניסטיות הדתיות בפייסבוק‪,‬‬
‫בהתייחסותה אל המקום‪" .‬למרות שהישגן‬
‫הוא הישג אזרחי בעל משמעות אדירה‪ ,‬הן‬
‫הבריגו את הכותל עמוק יותר לתוך התודעה‬
‫הדתית של הישראלים‪ ,‬כאילו שמה שחסר‬
‫לנו זה עוד מוקד של פטישיזם‪ "...‬ואומרת‬
‫נעמה שרון וויסמן‪ ,‬חברה נוספת בקבוצת‬
‫הפמיניסטיות הדתיות‪" :‬אני יודעת שהר־‬
‫בה מנשות הכותל הן קודם כל דתיות‪ ,‬אבל‬
‫כאשר לתפילה מגיעות נשים שאין להן‬
‫"את אוהבת את‬
‫הכותל?" אני שואלת‬
‫את ענת הופמן‪" .‬לא‬
‫יודעת"‪ ,‬היא עונה‪" .‬אני‬
‫לא אוהבת מקומות‪.‬‬
‫אני אוהבת אנשים‪.‬‬
‫בשבילי זהו המקום‬
‫שבו אני וחברותיי‬
‫נולדנו כקהילה‪ .‬קהילה‬
‫שמורכבת משלושת‬
‫הזרמים ביהדות‬
‫ושמתפללת עם סידור‬
‫תפילה מיוחד לה‪,‬‬
‫שחיברנו אנו"‬
‫עניין בתפילה אלא במאבק מעצם היותו‬
‫מאבק‪ ,‬אני חושבת שיש בזה בעייתיות‪"...‬‬
‫מדהים שהן נתפסות כ"פרובוקטיביות"‪.‬‬
‫אף על פי שפעולתן היא שקטה ועקבית‪,‬‬
‫ללא אלימות וללא כל הפרעה לסדר הצי־‬
‫בורי‪ ,‬יש עדיין המפקפקים בכנות כוונו־‬
‫תיהן‪" .‬כשזה מגיע לנשים"‪ ,‬מנתחת ענת‬
‫הופמן‪ ,‬היו"ר‪ ,‬את ההאשמה‪" ,‬המניעים‬
‫שלנו הם תמיד בספק‪ .‬כל כך הרבה פעמים‬
‫נשאלנו מה באמת מניע אותנו‪ ,‬האם באמת‬
‫אנחנו נשים מאמינות? ה'באמת' הזה‪ .‬מע־‬
‫ניין שאת השאלה הזאת לעולם לא יפנו‬
‫לגבר‪ .‬אבל ברגע שאנחנו יצאנו מהמטבח‪,‬‬
‫המניעים שלנו הם בספק"‪ .‬אני רואה עכ־‬
‫שיו את המאמץ האדיר שלהן לריכוז‪ .‬בני־‬
‫גוד לחלק מהגברים‪ ,‬המורגלים בתפילה‬
‫בקול‪ ,‬הן לא מתייחסות אל התפילה כאל‬
‫דבר מובן מאליו‪ .‬אין אגביות בתפילתן‪.‬‬
‫נשות הכותל הן ציבור משתדל‪ .‬נרעד‪.‬‬
‫טענת הפרובוקציה‪ ,‬או כפי שהיא מכונה‬
‫בעממית‪" :‬הן סתם רוצות לתפוס כותרות"‪,‬‬
‫מגוחכת במיוחד‪ .‬כותרות? אילו כותרות? ‪25‬‬
‫שנים‪ ,‬החל משנת ‪ ,1988‬הן מגיעות אל הכות‬
‫תל בכל ראש חודש‪ :‬קיץ‪ ,‬חורף‪ ,‬סתיו‪ ,‬אביב‪,‬‬
‫ורק בשנה־שנתיים האחרונות הן פרצו אל‬
‫התקשורת‪ .‬יש להן עשרות אלפי תומכות‬
‫— לאחרונה גם תומכים — ברחבי העולם‪,‬‬
‫המאוחדים תחת ארגון הגג "‪Women of‬‬
‫‪ ,"the Wall‬ובכל זאת הן נתפסות כקבוצה‬
‫שולית וסהרורית; הסיפור שלהן הוא סיפור‬
‫מרתק‪ ,‬מרתק באמת‪ ,‬ולו בשל נגיעתו בכל‬
‫פצע פתוח ולכל עצב חשוף בהוויה הישרא־‬
‫לית‪ .‬סיפורן הוא אולי קטן‪ ,‬פצפון‪ ,‬אבל הוא‬
‫נייר לקמוס שאפשר לטבול בכל ביצה אפ־‬
‫שרית‪ :‬דת מול לאום; דתיים מול חילונים;‬
‫משפט מול הלכה; נשים מול גברים; שמ־‬
‫רנות מול קדמה; נשים מול ממסד חילוני־‬
‫שוביניסטי‪ .‬מה עוד אפשר לבקש בסיפור‬
‫עבודה טובה‬
‫של יחסי ציבור‬
‫או פמיניזם דתי?‬
‫סכסוך מתוקשר‬
‫אחד? יותר דרמה מזה אין‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬שנים‬
‫התקשורת פטרה אותן כקבוצה סהרורית‬
‫שלא ראויה להתייחסות‪ .‬רק לאחרונה‪ ,‬אם‬
‫בעקבות עבודה טובה יותר של יחסי ציבור‬
‫ואם בעקבות פמיניזם דתי שמתעורר בעק־‬
‫בות השכלת נשים‪ ,‬המצב משתנה‪ .‬אבל כמה‬
‫מאיתנו יודעים‪ ,‬למשל‪ ,‬שבניגוד לדימוי‬
‫ה"רפורמי" שלהן‪ ,‬חלק ניכר מנשות הכותל‬
‫הן דווקא נשים אורתודוקסיות למהדרין‪,‬‬
‫לא רפורמיות‪ ,‬לא קונסרבטיביות — אור־‬
‫תודוקסיות? וכמה יודעים שאת תפילתן‬
‫ה"פרובוקטיבית" נשות הכותל מקיימות‪,‬‬
‫ורוצות לקיים‪ ,‬רק בעזרת הנשים?‬
‫בטטת הכורסה הממוצעת‪ ,‬שהיא נניח כו־‬
‫תבת שורות אלו‪ ,‬ידעה עליהן עד לא מזמן‬
‫משהו כזה‪ :‬נשים‪ ,‬טליתות‪ ,‬כותל‪ ,‬פרובו־‬
‫קציה‪ ,‬שוטרים‪ .‬כל האירוע נארז בתודעתי‬
‫תחת הכותרת‪ :‬בלגן‪ .‬עוד בלגן במקום טעון‬
‫מדי‪ ,‬עולה על גדותיו בקדושה‪ ,‬צנחנים ונ־‬
‫עמי שמר‪ .‬זירת המאבק עייפה אותי מראש‪.‬‬
‫למי יש כוח לנשים משונות הנוהגות כגברים‬
‫ודורשות לעצמן נחלה במקום הקשה והמסו־‬
‫בך הזה‪ .‬למי אכפת‪ .‬קחו לכן את כל הכותל‬
‫מצדי הביתה‪ .‬יוצא שמטרתן‪ ,‬שיכולה הייתה‬
‫דווקא לעורר הזדהות בקרב ציבורים נרחבים‪,‬‬
‫אינה מצליחה לחדור את עור התוף שלנו‪.‬‬
‫מעניין שדווקא את הצנחנים‪ ,‬ששיחררו את‬
‫הכותל — או תקעו אותו בגרוננו‪ ,‬תלוי את מי‬
‫שואלים — הן הצליחו לגייס לשורותיהן‪.‬‬
‫עמדה נערה‬
‫מול הכותל‬
‫"את אוהבת את הכותל?" אני שואלת את‬
‫ענת הופמן‪ ,‬בטוחה שהיא תענה לי במניפסט‬
‫על קדושתו ומרכזיותו של המקום עבור כל‬
‫יהודי באשר הוא‪" .‬לא יודעת"‪ ,‬היא עונה‪.‬‬
‫"אני לא אוהבת מקומות‪ .‬אני אוהבת אנשים‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫‪ 7 8‬י מ י ם ׀ ‪14 . 0 6 . 2 013‬‬
‫הכותל הוא הזדמנות‪ ,‬הוא מה שעושים ממנו‪.‬‬
‫בשבילי זהו המקום שבו אני וחברותיי נולד־‬
‫נו כקהילה‪ .‬פה קיבלנו את האפשרות להפוך‬
‫לקהילה מיוחדת במינה‪ .‬קהילה שמורכבת‬
‫משלושת הזרמים ביהדות ושמתפללת עם‬
‫סידור תפילה מיוחד לה‪ ,‬שחיברנו אנו‪ .‬כל‬
‫ראש חודש‪ ,‬תמיד‪ ,‬יש את הרגע האחד הזה‬
‫של ההתעלות‪ .‬בשבילי זהו רגע דתי"‪.‬‬
‫איזה מין קבוצה אתן?‬
‫"אחיות‪ .‬אין לי מילים אחרות להגדיר‬
‫את הקשר המופלא הזה"‪.‬‬
‫אתן מקבלות אל שורותיכן גם חילוניות‬
‫גמורות‪ ,‬אתן מעוניינות בתמיכה של‬
‫נשים כמוני?‬
‫"בוודאי‪ .‬אנחנו מעוניינות לקרב את‬
‫כולם אל היהדות"‪.‬‬
‫את יודעת שיש נשים דתיות‪ ,‬פמיניסטיות‪,‬‬
‫שאתן קצת מעצבנות? הן לא אוהבות את‬
‫הפנייה שלכן אל כולן‪ .‬הן היו רוצות שהפו־‬
‫למוס יישאר בין כותלי הציבור הדתי‪.‬‬
‫"אני יודעת וזה מאוד מפתיע אותי‪ .‬בכל‬
‫פינת רחוב רואים את חב"ד מניחים תפילין‬
‫על חילונים גמורים‪ ,‬ממש משדלים אותם‬
‫למעשה‪ ,‬והתחושה בציבור הדתי היא שח־‬
‫ב"ד עושים עבודת קודש‪ .‬שוב‪ ,‬רק כשזה‬
‫מגיע לנשים זה מתקבל אחרת‪ .‬למה?"‬
‫‪ 24‬שנים אתן מתפללות עם נשים חרדיות‪,‬‬
‫שצורת התפילה שלכן היא לצנינים בעי־‬
‫ניהן‪ .‬ספרי לי על היחסים איתן‪.‬‬
‫"חלקן כבר התרגלו אלינו‪ .‬אנחנו מבר־‬
‫כות זו את זו במנוד ראש‪ .‬פגי‪ ,‬חברתי‪ ,‬מכי־‬
‫רה חלק גדול מהן בשמות‪ .‬הגרעין הקשה הן‬
‫הרי אותן נשים שבאות חודש בחודשו‪ .‬נוצ־‬
‫רות היכרויות‪ ,‬בטח‪ .‬בפורים אנחנו קוראות‬
‫במגילה כאשר חלקנו מחופשות לאברכים‪,‬‬
‫והן באות לשמוע‪"...‬‬
‫רגע‪ ,‬רגע‪ ,‬מה אמרת?! תחזרי על זה?‬
‫"מחופשות לאברכים?"‬
‫ברצינות? אתן מתחפשות לאברכים?‬
‫בג"ץ קבע כי יש לנייד‬
‫את נשות הכותל‬
‫לחלק צדי של הכותל‪,‬‬
‫הנקרא קשת רובינסון‪.‬‬
‫אבל הקשת היא אתר‬
‫ארכיאולוגי בפיקוח‬
‫רשות העתיקות‪.‬‬
‫האתר צר מלהכיל‬
‫את המתפללות‪,‬‬
‫הגישה אליו‬
‫בעייתית והכשרתו‬
‫לתפילה פוגעת‬
‫ב"רגשות הציבור"‬
‫הארכיאולוגיים‬
‫"כן‪ ,‬חלקנו‪ .‬זו ההזדמנות שלנו‪ .‬בכל אופן‪,‬‬
‫חלק מהחרדיות באות לשמוע אותנו‪ .‬אפילו‬
‫הן מבינות שזה מוציא אותן ידי חובה"‪.‬‬
‫האם את חושבת שההקצנה הדתית‬
‫— ההדרה‪ ,‬ההשתקה — שכל כך הקצינה‬
‫בשנים האחרונות‪ ,‬היא גם מרצונן?‬
‫"אני אענה לך על זה בכובע האחר שלי‪,‬‬
‫כראש המרכז הרפורמי לדת ומדינה‪ .‬אני‬
‫מקבלת עשרות שיחות של נשים חרדיות‬
‫שאומרות לנו‪ :‬מזל שיש גם רפורמיות‪ .‬אם‬
‫לא היו את הרפורמיות‪ ,‬לא היינו מנצחות‬
‫את ההדרה באוטובוסים‪ .‬אם בראש הסיפור‬
‫של קווי המהדרין לא הייתה עומדת נעמי‬
‫רגן (נעמי רגן נגד משרד התחבורה‪ ,‬בג"ץ‬
‫‪ .476-07‬גגלו)‪ ,‬היינו היום במקום אחר‪ .‬אם‬
‫את שואלת אותי אם נשים אורתודוקסיות‬
‫הן חלק מההקצנה הזו‪ ,‬אני אומרת לך שלא‪.‬‬
‫אני חושבת שגם כשהגיעו אלינו בנות אול־‬
‫פנה מוסתות בצו הרבנים‪ ,‬ברור לי שחלקן‬
‫חזרו הביתה עם השאלה החתרנית ביותר‪:‬‬
‫בעצם‪ ,‬למה לא? מה נורא כל כך?"‬
‫תשובה מתומצתת ל"למה לא" קיבלתי‬
‫ממיכל ברגמן‪ ,‬אחת מהתומכות שנמצאות‬
‫כאן היום ופעילה מרכזית בפורום הפמיניס־‬
‫טיות הדתיות בפייסבוק‪" .‬החרדה היא חרדה‬
‫מאי־הוודאות‪ ,‬מהחדש‪ .‬מהתחושה ששינויים‬
‫— גם אם הם מותרים בהלכה — מביאים‬
‫לזעזוע של כל יסודות הבית‪ .‬לו היו הגו־‬
‫רמים השמרניים בטוחים שדרישותיהן של‬
‫נשים יובילו רק להתעטפות בטלית‪ ,‬יית־‬
‫כן שהם היו נוחים יותר לקבל את השינוי‪.‬‬
‫באורתודוקסיה ישנה תפיסה שלפיה עצירת‬
‫השינויים היא ששומרת על העם היהודי‪ .‬אני‬
‫מבינה את החרדה מפני אובדן דרך‪ ,‬אבל אני‬
‫חושבת ששיחה ולימוד משותף היו מביאים‬
‫למסקנה שזו חרדת שווא"‪.‬‬
‫מירי הלכה לי לאיבוד‪ .‬כלומר‪ ,‬אני‬
‫הלכתי לה‪ .‬בהיעדר בת לוויה‪ ,‬אני נדבקת‬
‫אל אישה צעירה ומתוקה בשם רחלי ליאון‪,‬‬
‫"למדנו‬
‫להטיל ספק‬
‫בכל הבטחה‬
‫ממשלתית"‪.‬‬
‫על הרחבה‬
‫החובשת כובע קש ולובשת חצאית ארוכה‪.‬‬
‫אני רואה את מבטה הטוב הרואה את מבטי‬
‫המבולבל‪ ,‬ומיד אני נדבקת אליה‪ .‬קיבלתי‬
‫סידור ואני מבקשת ממנה שתראה לי איפה‬
‫אנחנו‪ .‬היא מראה לי‪ .‬ברור שאני מפריעה‬
‫לה להתפלל‪ .‬לפיכך אני מפריעה לה עוד‬
‫יותר‪" .‬איך הגעת אל נשות הכותל?" אני‬
‫שואלת אותה‪" .‬זו הייתה דרך ארוכה"‪ ,‬היא‬
‫אומרת בין תפילה למלמול‪" .‬אני עוד זוכרת‬
‫אותן כילדה שעומדת כאן"‪ ,‬היא מצביעה‬
‫על החלק השני של עזרת הנשים‪.‬‬
‫באמת? את זוכרת אותן כילדה?‬
‫"לגמרי‪ .‬אני ירושלמית‪ .‬קיבלתי חינוך‬
‫חרדי־לאומי‪ .‬היינו באות לכאן הרבה‪ .‬אני‬
‫זוכרת שהייתי מתבוננת בהשתאות בהן וב־‬
‫מהומה שנוכחותן יצרה"‪.‬‬
‫ומה הרגשת כילדה?‬
‫"ניכור‪ .‬זרות מוחלטת‪ .‬הן נראו לי אמרי־‬
‫קאיות משוגעות‪ .‬רובן היו אז אנגלוסקסיות"‪.‬‬
‫אז מה קרה שעברת לצד הזה?‬
‫"למדתי באוניברסיטה‪ .‬לקחתי כבחירה‬
‫קורס מגדר‪ .‬זה פתח לי את הראש"‪.‬‬
‫כי מציון תצא תורה‬
‫ודבר ה' מירושלים‬
‫כשרחלי ליאון הייתה בת חמש‪ ,‬קבוצת‬
‫נשות הכותל קמה‪ .‬זה היה בשנת ‪ .1988‬גרע‬
‫עין הקבוצה — יהודיות אמריקאיות מהזרם‬
‫האורתודוקסי שהיו מעורבת מאז שנות ה־‬
‫‪ 70‬בקבוצות תפילה של נשים‪ .‬קבוצות אלו‪,‬‬
‫שהושפעו מהגל השני של הפמיניזם‪ ,‬ביקשו‬
‫לשנות את חשיבותן של נשים יהודיות בת־‬
‫פילה‪ .‬הן ביקשו לעצמן יותר‪ .‬אמנם נשים‬
‫פטורות מ"מצוות עשה שהזמן גרמן"‪ ,‬אבל‬
‫פטורות זה לא אומר אסורות‪ .‬ואחרי ההבהרה‬
‫הזו נהוג לתת מיד כדוגמה את בתו של רש"י‬
‫— שהייתה תלמידה חכמה ומתעטפת ידועה‪,‬‬
‫אז הנה אני נותנת‪ :‬בתו של רש"י!‬
‫אבל קיבתה של היהדות האורתודוק־‬
‫סית האמריקאית‪ ,‬שיכולה לעכל ואף לקדם‬
‫בברכה אקטיביזם פמיניסטי‪ ,‬אינה דומה‬
‫לבטן הרכה והמבוהלת של היהדות האור־‬
‫תודוקסית בארץ‪ .‬בטח לא בכל מה שקשור‬
‫להתנהגות הולמת בבית כנסת חרדי‪ .‬הכו־‬
‫תל‪ ,‬בניגוד לכל מה שהיה בעברו‪ ,‬שינה את‬
‫פניו אחרי מלחמת ששת הימים‪ ,‬והפך אט־אט‬
‫בחסות "הקרן למורשת הכותל" לבית כנסת‬
‫חרדי לכל דבר ועניין‪.‬‬
‫מילה על הקרן‪ :‬היא נוסדה לצורך ביצוע‬
‫עבודות פיתוח‪ ,‬שימור ואחזקה של הכותל‬
‫‪40‬‬
‫‪ 7 8‬י מ י ם ׀ ‪14 . 0 6 . 2 013‬‬
‫המערבי וניהול החפירה במנהרות באותה‬
‫שנה שנשות הכותל התארגנו לקבוצה‪ .‬בראש‬
‫הקרן העמיד משרד הדתות רב‪ .‬רב הכותל‬
‫שמואל רבינוביץ'‪ .‬בשום מקום לא מצאתי מה‬
‫הן בדיוק סמכויותיו‪ .‬מי הסמיך אותו למשל‬
‫לקבוע שיש לכסות את כתפיה של זאטוטה‬
‫בת שבע בבואה אל הרחבה? כנראה שאף אחד‪.‬‬
‫הרב גם אחראי לעריכת הספר "הכותל המ־‬
‫ערבי הלכות ומנהגים"‪ 531 .‬עמודים‪ .‬עשרות‬
‫תמונות צבע יפהפיות של הכותל‪ .‬בשקיעה‪,‬‬
‫בזריחה‪ ,‬בשלושת הרגלים‪ .‬רק שבין המתפ־‬
‫ללים לא תמצאו אישה אחת לרפואה‪ .‬הרב‬
‫רבינוביץ' הוא רב צעיר‪ .‬הוא נולד בשנת ‪.'70‬‬
‫המינוי שלו הוא מינוי לכל החיים‪.‬‬
‫נחזור לנשות הכותל‪ .‬מהר מאוד למסורת‬
‫הקטנה והחדשה שהן הנהיגו — תפילה של‬
‫שעה בכל ראש חודש — נוספה מסורת הפו־‬
‫כה‪ :‬ההתנגדות החרדית האלימה‪ .‬המשטרה‬
‫סירבה להגן עליהן‪ .‬הן הגישו עתירה לבג"ץ‪.‬‬
‫בג"ץ הטיל בחזרה את האחריות על הממשלה‬
‫והקציב לה שישה חודשים לסדר את הע־‬
‫ניינים‪ .‬ששת החדשים הפכו ל־‪ 24‬שנים‪.‬‬
‫הטלת האחריות בין הרשות המחוקקת‬
‫לרשות השופטת היא כאורך ימיה של‬
‫הקבוצה‪ .‬אפשר לסכמה בכמה משפטים‪:‬‬
‫הנשים עותרות‪ .‬בית המשפט מכיר בזכו־‬
‫תן "להתפלל כמנהגן"‪ ,‬אבל חרד ל"פגי־‬
‫עה ברגשותיהם" של המתפללים‪ .‬פסק דין‬
‫נכתב‪ .‬מה יש בו? הרבה מאוד התפלפלות‬
‫ומעט מאוד החלטות‪ .‬נשות הכותל מתג־‬
‫לגלות חזרה לפתחה של הממשלה‪ ,‬שמצדה‬
‫עסוקה בהקמת ועדות‪ ,‬סחבת וחקיקת תק־‬
‫נות ממוקדות נגדן‪ .‬וחוזר חלילה‪.‬‬
‫גב' רובינסון (ולא של‬
‫סיימון וגרפונקל)‬
‫בשנת ‪ ,2003‬בהרכב מורחב של בג"ץ ועל‬
‫חודו של קול‪ ,‬נקבע כי יש לנייד את נשות‬
‫הכותל לחלק צדי של הכותל‪ ,‬הנקרא קשת‬
‫רובינסון‪ ,‬אבל המקום חייב להיות מוכשר‬
‫לרווחתן‪ .‬בעיה חדשה צצה‪ .‬קשת רובינסון‬
‫היא אתר ארכיאולוגי הנמצא תחת פיקוחה‬
‫של רשות העתיקות‪ .‬האתר צר מלהכיל את‬
‫המתפללות‪ ,‬הגישה אליו בעייתית והכשרתו‬
‫לתפילה פוגעת ב"רגשות הציבור" של צד‬
‫שלישי‪ :‬הארכיאולוגים‪ .‬הם מצדם חוששים‬
‫ל"רגשות הציבור" של העתיקות‪ .‬מסובך? כן‪.‬‬
‫אז קשת רובינסון לא הוכשרה עד היום‬
‫לתפילה‪ ,‬ונשות הכותל המשיכו לפיכך‬
‫להתפלל בעזרת הנשים שברחבה המרכזית‪.‬‬
‫בתשע בבוקר "טעמי"‬
‫היה ריק‪ .‬הזמנו חומוס‪,‬‬
‫פיתות‪ ,‬חמוצים‪ ,‬עוד‬
‫פיתות‪ ,‬פלאפל וכמובן‬
‫משקה דיאט לכל‬
‫אחת‪ .‬המלצר שראה‬
‫אותנו בפעולה שאל‬
‫אותנו מאיפה אנחנו‬
‫באות‪" .‬מהכותל"‪,‬‬
‫ענינו‪" .‬אז מה‪ ,‬ראיתן‬
‫את המשוגעות‬
‫האלה?" הוא שאל‬
‫בעודו מוריד לשולחן‬
‫תוספת חמוצים‬
‫בשנים האחרונות החמירה המשטרה את יחסה‬
‫אליהן ועוצרת אותן לחקירה‪ .‬מכאן התמונות‪.‬‬
‫מכאן תדמית הפרובוקציה‪ .‬הנשים נעצרות‬
‫ומשתחררות‪ .‬בין המעצר לשחרור‪ ,‬המשטרה‬
‫מגרדת קצת בראש‪ .‬זה הכל‪ .‬נגד המעוכבות‬
‫מעולם לא הוגש כתב אישום‪.‬‬
‫האם תסכימו להתפלל בקשת?‬
‫"מה שלמדנו בשנים הארוכות האלה זה‬
‫להטיל ספק מיידי בכל הבטחה ממשלתית"‪,‬‬
‫עונה ענת הופמן‪" .‬מתווה שרנסקי עוד לא‬
‫הובא בפני הממשלה‪ .‬אין עלות‪ ,‬אין לוח‬
‫זמנים‪ ,‬לא ידוע אם אפשר יהיה להתגבר‬
‫על כל המכשולים בדרך ולהכשיר את המ־‬
‫קום בלי לפגוע בעתיקות‪ .‬כרגע יש לנו‬
‫ציפור נדירה אחת ביד — פסק הדין האחרון‬
‫שמאפשר לנו להתפלל כמנהגנו‪ .‬האם אנ־‬
‫חנו מוכנות לוותר על הציפור הזו‪ ,‬בשביל‬
‫קבוצה של ציפורים על העץ? לא‪ .‬שרנסקי‪,‬‬
‫ואני חייבת לומר את זה לזכותו‪ ,‬לא הלך‬
‫לחקיקה נגדנו ולא הלך לבית המשפט נג־‬
‫דנו‪ .‬הוא החל בתהליך של הידברות‪ ,‬שזה‬
‫התהליך הנכון ביותר‪ .‬אני מברכת על התה־‬
‫ליך‪ ,‬אבל התוצר? אין כלום‪ .‬קודם נראה את‬
‫הממשלה מצביעה בעד המתווה"‪.‬‬
‫תפילת שחרית של ראש חודש היא עניין‬
‫ארוך ומתיש‪ .‬יותר משעה‪ .‬זה די הרבה כדי‬
‫להחזיק מעמד בלי להתחבר לתוכן‪ .‬אחרי‬
‫שגמרתי להתרגש‪ ,‬התחלתי להשתעמם‪ .‬לא‪.‬‬
‫אני כנראה לא אחזור בתשובה‪ .‬גם לא בשביל‬
‫המצלול‪ .‬מירי שמקדימה אותי בכל‪ ,‬גם בש־‬
‫עמום‪ ,‬מצאה אותי ברגע שהרמתי את ראשי‬
‫מהסידור‪" .‬בואי הביתה"‪ ,‬היא פקדה‪" ,‬מס־‬
‫פיק"‪ .‬אבל בגלל סידורי האבטחה‪ ,‬אי־אפשר‬
‫היה לצאת‪" .‬נכנסתן כקבוצה ותצאו כקבוצה"‪,‬‬
‫הסביר לנו הש"ג‪ ,‬שלא מכיר את מירי‪ .‬בתוך‬
‫דקה וחצי היינו בחוץ‪ .‬זה היה תירוץ נוראי‪.‬‬
‫לא אחזור עליו‪ .‬לקחנו מונית וטסנו לחו־‬
‫מוס "טעמי"‪ .‬היינו מורעבות ועייפות‪ .‬נורא‬
‫מעייף להיות אשת כותל‪ .‬הרבה שמש‪ ,‬הרבה‬
‫עמידה על הרגליים‪ ,‬הרבה טקסט‪ .‬בדרך כבר‬
‫שמעתי את החדשות‪ .‬בנט נגד לבני בסוגיית‬
‫נשות הכותל‪ .‬הוא בעד תקנות — עוד תק־‬
‫נות‪ ,‬שוב תקנות‪ ,‬איך עוד לא נמאס מתקנות‬
‫— שיגבילו את זכותן להתפלל‪ .‬לבני מודיעה‬
‫לו שלא יקום ולא יהיה‪" .‬עד שזה לא נגמר‪,‬‬
‫זה לא נגמר"‪ ,‬אמרה לי לפני כמה ימים ענת‬
‫הופמן‪ ,‬ולא ידעה באיזו מהירות היא תצדק‪,‬‬
‫"אף פעם אי־אפשר לדעת מאיפה זה יבוא"‪.‬‬
‫בתשע בבוקר "טעמי" היה ריק‪ .‬אנחנו‬
‫פתחנו את המקום‪ .‬הזמנו חומוס‪ ,‬פיתות‪ ,‬חמו־‬
‫צים‪ ,‬עוד פיתות‪ ,‬פלאפל וכמובן משקה דיאט‬
‫לכל אחת‪ .‬המלצר שראה אותנו בפעולה שאל‬
‫אותנו מאיפה אנחנו באות‪" .‬מהכותל"‪ ,‬ענינו‪.‬‬
‫"אז מה‪ ,‬ראיתן את המשוגעות האלה?" הוא‬
‫שאל בעודו מוריד לשולחן תוספת חמוצים‪.‬‬
‫הסתכלתי על מירי‪ .‬מירי הסתכלה עליי‪ .‬אוי‬
‫ווי‪ .‬עם תגובות כאלה‪ ,‬עוד נצטרך לנסוע‬
‫גם בחודש הבא‪ .‬והבא־הבא‪ .‬והבא־הבא־הבא‬
‫— בכל ראשי החודשים שאין לנו מושג מתי‬
‫הם — עד שיהיה ברור לכל מלצר בכל מס־‬
‫עדת חומוס‪ ,‬ולכל לא־מלצר לא משנה איפה‪,‬‬
‫שזכותה של אישה להתפלל כדרכה‪.‬‬
‫מתוך תפילת נשות הכותל הסוגרת‬
‫את הסידור המיוחד שלהן‪:‬‬
‫"יהי רצון מלפניך‪ ,‬ה' אלוהינו ואלוהי‬
‫אמותינו ואבותינו‪ ,‬שתברך את קבוצת‬
‫התפילה הזאת ואת כל המתפללות בה‪,‬‬
‫הן ומשפחותיהן וכל אשר להן‪ ,‬עם כל‬
‫קבוצות התפילה לנשים‪ ,‬ועם כל נשות‬
‫ובנות עמך בית ישראל‪ .‬חזק את ידינו‬
‫וכוון את לבנו לעבדך באמת‪ ,‬ביראה‬
‫ובאהבה‪ .‬אנא תהא תפילתנו רצויה‬
‫ומקובלת לפניך כתפילות אמותינו‬
‫הקדושות שרה‪ ,‬רבקה‪ ,‬רחל ולאה‪"...‬‬
‫אמן‪† .‬‬