אבל לפחות עכשיו אלוף במיל` אמנון רשף יכול קצת לנוח 40 שנה
המלחמה ההיא לא נגמרה וגם לא תיגמר" "במחקר נכתב שהטנקים הסתתרו מאחורי שיחים. שיחים? בלב סיני? שיכולים להסתיר טנקים? כמו הבדיחה על הפיל שהסתתר מאחורי עלה של עץ .זו הרמה" אבל לפחות עכשיו אלוף במיל' אמנון רשף יכול קצת לנוח 40שנה חלפו מאז פיקד על חטיבה 14במלחמת יום כיפור ,ו– 40שנה הוא לא חדל לאסוף מסמכים ומפות שקיפלו בתוכם כמעט כל רגע מימי התופת בסיני אחרי שהצליח להביא לגניזת מחקר שנערך בצה"ל ,צלל אל שלל העדויות שלו כדי לכתוב את הספר "לא נחדל" ולהשיב לחייליו את כבודם "אולי זה לקח הרבה מדי זמן ,אבל הספר הזה אומר שגם אחרי כל השנים האמת אינה מתה" אריא ל ה רינג ל הופמן רשף כאלוף בצה"ל 16 המוסף לשבת 30.08.2013 כבר כמה ימים ששקט ורגוע בחדר העבודה של האלוף במיל' אמנון רשף. אור רך של בוקר סתווי נשפך על שול־ חן העבודה שלו יחד עם קולות הילדים מהפעוטון ,שממש מול הבית שבו הוא גר .צפון תל־אביב ,צמוד קרקע ,גינה קטנה מסביב .חף מסממני הפאר של הצפון .וממש בכניסה חדר העבודה. שום דבר שמלמד על שנים של סערה גדולה שהסתיימה זה עתה והולידה את הספר "לא נחדל" ,שיצא לאור השבוע. המפות גולגלו ,תצלומי האוויר הורדו מהקיר ,הניירות נאספו חזרה אל הקלסרים והקלטות נארזו במגירות. עדויות אילמות לסיפורה של חטיבה ,14שעליה פיקד במהלך מלחמת יום הכיפורים. ערב פרוץ המלחמה ישבה חטיבת השריון בגזרת תעלת סואץ ,לאורך קו של 200קילומטר" ,בערך" 56 .טנקים "בדיוק" .פחות מאלף חיילים מול מה שהוא מגדיר "הצו־ נאמי המצרי" 2,000 :קני ארטילריה "בערך" ,שכתשו את סיני 100 ,אלף חיילים "בערך" ,שצלחו את התעלה ושטפו את חצי האי ,ועוד 1,020טנקים מצריים "בדיוק". 40שנה הוא כתב את הספר הזה 40 ,שנה מאז המלח־ מה ההיא" ,המלחמה שלא נגמרה .שהייתה כל כך נוראה, שהיא לא פגה ולא מתנדפת והיא חלק מאיתנו ,קומץ הלו־ חמים שנשאו על כתפיהם את המשא הזה ונותרו בחיים". קומץ ,אני שואלת אותו" .כן ,קומץ" ,הוא אומר" ,כי בסופו של דבר ,מכל הצבא האדיר הזה כמה באמת נלחמו? הרבה פחות ממה שאנשים חושבים". ואחר כך הוא אומר ש"בשביל כמה מהאנשים היא כבר לא חלק מהיום־יום שלהם — הזיכרונות באים והולכים — אבל יש כאלה שהמלחמה הזו חיה בתוכם כל יום ,כל היום ,כל הימים .היא לא נגמרה לפני 40שנה והיא לא "עכשיו אומרים לי' ,אוקיי ,סגרת מעגל' ,ואני אומר 'לא סגרתי' .כי אנחנו לא נחדל לחיות את אחוות הלוחמים, את מסירות הנפש. וגם לא נשכח שיצאנו מהגיהינום" צי ל ום :רמי זרנג ר תיגמר עוד 40שנה". הוא היה אז בן ,35מח"ט צעיר ,ואתמול חגג יום הול־ דת .75ובין לבין למד דבר או שניים על המלחמה ,אבל גם דבר או שניים על החיים שאחריה" .כל מי שעבר את החוויה הנוראה ,שחזר מהתופת הזו ,יצא משם אדם שונה. אנשים שלי אומרים שחזרנו משם שרוטים ,ואני אומר להם ,לא שרוטים ,אבל אחרים .כאלו שמבינים טוב יותר מאלו שלא היו שם מה פירוש המילה אחריות ,מה משמעות המושג מחויבות ,כמה קריטית ,תחת האש ,יכולה להיות החברות ,הגישה האנושית. "כי מלחמה זה לא רק הסתערות מימין ,או איגוף מש־ מאל .זה נכון שאיבדנו שם את התמימות ,שחזרנו ביקו־ רתיים ואולי גם מרירים ,אבל עם זאת — טהורים יותר. עשינו את מה שהיינו צריכים לעשות ,גם במצבים בלתי אפשריים ,על־אנושיים .אני באופן אישי הפכתי להיות רגיש לזולת הרבה יותר ,רגשן הרבה יותר ,ואני לא שוכח לרגע את האנשים שהיו איתי שם". מי שנכנס לאתר האינטרנט של החטיבה יגלה שגם הם לא שוכחים ,ועד כמה הוא עדיין מפקדם הנערץ" .היה לילה אחד ,באמצע התופת הארורה של החווה הסינית ,שירדתי מהטנק והלכתי לעשות ביקור פצועים" ,מספר רשף" .לא יכולנו לפנות אותם מהשטח והם נשארו בטנקים .מסביב דלקו מדורות הטנקים שנפגעו והאירו את השטח ,ואני יכולתי לראות את האנשים ,את הפנים המיוסרות. "עמרם מצנע ,למשל ,שהיה מפקד גדוד אצלי ,שכב בטנק 20מטר מהטנק שלי .הטנק שלו נפגע בקרב קודם לכן .מצנע עצמו עף החוצה ,גם הנהג ,אבל קצין המבצעים סגן עמוס מלצר והתותחן רפאל לנקרי נהרגו .טיפסתי ונכנסתי לטנק שחילץ אותו .הוא שכב בשקט ,אמר שהכל בסדר ,נתתי לו נשיקה על הראש וחזרתי לטנק שלי. "עוד סיפור? אז אתמול בבוקר התקשר אליי רמי מתן, שהיה מ"פ אצלי ,וסיפר לי שאמא שלו נפטרה כמה שעות קודם לכן .היא הייתה כבר בת ,101אבל אמא היא תמיד אמא ואני אמרתי לו שאני אגיע ללוויה' .אתה לא חייב', הוא אמר לי' .נכון' ,עניתי' ,אני לא חייב ,אבל אני רוצה .כי הקשרים האלה הם קשרים לכל החיים .זה לא תמיד חברות של ערבי שישי ,אבל זו מחויבות שלעולם לא תפוג ,כי בשבילי 'אחוות אחים לנשק' היא לא קלישאה". וכך גם כתב את הספר .מהמקום הזה ,הוא אומר ,לעשות סדר בדברים וגם לעשות צדק עם החיים ועם המתים. "אז עכשיו אנשים אומרים לי' ,אוקיי ,סגרת מעגל' ,ואני אומר 'לא סגרתי' .כי אנחנו באמת לא נחדל לחיות את המ־ לחמה הזו ,את אחוות הלוחמים שהתגלתה שם ,את מסירות הנפש .לא נחדל להיות עם המשפחות השכולות ,וגם לא נשכח שיצאנו מהגיהינום ,שזו הייתה טראומה פרטית אבל גם טראומה לאומית ,ועדיין ,עדיין ניצחנו .ניצחון שהביא את השלום המצרי .כי הם הבינו שלא יוכלו לנו בכוח ,ואנח־ נו הבנו שלכוח יש מחיר ,והמחיר הוא כבד ונורא מאוד". "אמרתי די ,מספיק עם השפם ,מספיק עם המצ'ואיזם הזה. חברים מהחטיבה מתלוננים' ,איך עשית את זה', והקיצוניים שבהם אפילו דורשים שאחזיר אותו" עד שהרמטכ"ל התערב האמת היא שזה לא ממש מדויק לומר שרשף חיכה 40 שנה .מדויק יותר יהיה לומר ש־ 40שנה הוא אוסף את החו־ מרים לספר הזה שלו ,שחדר העבודה שלו הפך לארכיון פרטי העולה על גדותיו .שכבר אחרי המלחמה הוא הוציא חוברת בת 100עמודים ,שכללה את תחקירי המלחמה שעשתה החטיבה שלו תוך הסתמכות על רשתות הקשר ויומני המבצעים .דו"ח ששום חטיבה אחרת לא עשתה כמוהו ,רק שהדו"ח הזה לא הפך לספר ,לא למתחרה של "חשופים בצריח" של ששת הימים וגם לא לסי־ רשף עם מפת אזורי הקרבות" .אנשים שלי אומרים שחזרנו משם שרוטים ,ואני אומר להם ,לא שרוטים ,אבל אחרים" המלחמה ההיא לא נגמרה וגם לא תיגמר" "במחקר נכתב שהטנקים הסתתרו מאחורי שיחים. שיחים? בלב סיני? שיכולים להסתיר טנקים? כמו הבדיחה על הפיל שהסתתר מאחורי עלה של עץ .זו הרמה" אבל לפחות עכשיו אלוף במיל' אמנון רשף יכול קצת לנוח 40שנה חלפו מאז פיקד על חטיבה 14במלחמת יום כיפור ,ו– 40שנה הוא לא חדל לאסוף מסמכים ומפות שקיפלו בתוכם כמעט כל רגע מימי התופת בסיני אחרי שהצליח להביא לגניזת מחקר שנערך בצה"ל ,צלל אל שלל העדויות שלו כדי לכתוב את הספר "לא נחדל" ולהשיב לחייליו את כבודם "אולי זה לקח הרבה מדי זמן ,אבל הספר הזה אומר שגם אחרי כל השנים האמת אינה מתה" אריא ל ה רינג ל הופמן רשף כאלוף בצה"ל 16 המוסף לשבת 30.08.2013 כבר כמה ימים ששקט ורגוע בחדר העבודה של האלוף במיל' אמנון רשף. אור רך של בוקר סתווי נשפך על שול־ חן העבודה שלו יחד עם קולות הילדים מהפעוטון ,שממש מול הבית שבו הוא גר .צפון תל־אביב ,צמוד קרקע ,גינה קטנה מסביב .חף מסממני הפאר של הצפון .וממש בכניסה חדר העבודה. שום דבר שמלמד על שנים של סערה גדולה שהסתיימה זה עתה והולידה את הספר "לא נחדל" ,שיצא לאור השבוע. המפות גולגלו ,תצלומי האוויר הורדו מהקיר ,הניירות נאספו חזרה אל הקלסרים והקלטות נארזו במגירות. עדויות אילמות לסיפורה של חטיבה ,14שעליה פיקד במהלך מלחמת יום הכיפורים. ערב פרוץ המלחמה ישבה חטיבת השריון בגזרת תעלת סואץ ,לאורך קו של 200קילומטר" ,בערך" 56 .טנקים "בדיוק" .פחות מאלף חיילים מול מה שהוא מגדיר "הצו־ נאמי המצרי" 2,000 :קני ארטילריה "בערך" ,שכתשו את סיני 100 ,אלף חיילים "בערך" ,שצלחו את התעלה ושטפו את חצי האי ,ועוד 1,020טנקים מצריים "בדיוק". 40שנה הוא כתב את הספר הזה 40 ,שנה מאז המלח־ מה ההיא" ,המלחמה שלא נגמרה .שהייתה כל כך נוראה, שהיא לא פגה ולא מתנדפת והיא חלק מאיתנו ,קומץ הלו־ חמים שנשאו על כתפיהם את המשא הזה ונותרו בחיים". קומץ ,אני שואלת אותו" .כן ,קומץ" ,הוא אומר" ,כי בסופו של דבר ,מכל הצבא האדיר הזה כמה באמת נלחמו? הרבה פחות ממה שאנשים חושבים". ואחר כך הוא אומר ש"בשביל כמה מהאנשים היא כבר לא חלק מהיום־יום שלהם — הזיכרונות באים והולכים — אבל יש כאלה שהמלחמה הזו חיה בתוכם כל יום ,כל היום ,כל הימים .היא לא נגמרה לפני 40שנה והיא לא "עכשיו אומרים לי' ,אוקיי ,סגרת מעגל' ,ואני אומר 'לא סגרתי' .כי אנחנו לא נחדל לחיות את אחוות הלוחמים, את מסירות הנפש. וגם לא נשכח שיצאנו מהגיהינום" צי ל ום :רמי זרנג ר תיגמר עוד 40שנה". הוא היה אז בן ,35מח"ט צעיר ,ואתמול חגג יום הול־ דת .75ובין לבין למד דבר או שניים על המלחמה ,אבל גם דבר או שניים על החיים שאחריה" .כל מי שעבר את החוויה הנוראה ,שחזר מהתופת הזו ,יצא משם אדם שונה. אנשים שלי אומרים שחזרנו משם שרוטים ,ואני אומר להם ,לא שרוטים ,אבל אחרים .כאלו שמבינים טוב יותר מאלו שלא היו שם מה פירוש המילה אחריות ,מה משמעות המושג מחויבות ,כמה קריטית ,תחת האש ,יכולה להיות החברות ,הגישה האנושית. "כי מלחמה זה לא רק הסתערות מימין ,או איגוף מש־ מאל .זה נכון שאיבדנו שם את התמימות ,שחזרנו ביקו־ רתיים ואולי גם מרירים ,אבל עם זאת — טהורים יותר. עשינו את מה שהיינו צריכים לעשות ,גם במצבים בלתי אפשריים ,על־אנושיים .אני באופן אישי הפכתי להיות רגיש לזולת הרבה יותר ,רגשן הרבה יותר ,ואני לא שוכח לרגע את האנשים שהיו איתי שם". מי שנכנס לאתר האינטרנט של החטיבה יגלה שגם הם לא שוכחים ,ועד כמה הוא עדיין מפקדם הנערץ" .היה לילה אחד ,באמצע התופת הארורה של החווה הסינית ,שירדתי מהטנק והלכתי לעשות ביקור פצועים" ,מספר רשף" .לא יכולנו לפנות אותם מהשטח והם נשארו בטנקים .מסביב דלקו מדורות הטנקים שנפגעו והאירו את השטח ,ואני יכולתי לראות את האנשים ,את הפנים המיוסרות. "עמרם מצנע ,למשל ,שהיה מפקד גדוד אצלי ,שכב בטנק 20מטר מהטנק שלי .הטנק שלו נפגע בקרב קודם לכן .מצנע עצמו עף החוצה ,גם הנהג ,אבל קצין המבצעים סגן עמוס מלצר והתותחן רפאל לנקרי נהרגו .טיפסתי ונכנסתי לטנק שחילץ אותו .הוא שכב בשקט ,אמר שהכל בסדר ,נתתי לו נשיקה על הראש וחזרתי לטנק שלי. "עוד סיפור? אז אתמול בבוקר התקשר אליי רמי מתן, שהיה מ"פ אצלי ,וסיפר לי שאמא שלו נפטרה כמה שעות קודם לכן .היא הייתה כבר בת ,101אבל אמא היא תמיד אמא ואני אמרתי לו שאני אגיע ללוויה' .אתה לא חייב', הוא אמר לי' .נכון' ,עניתי' ,אני לא חייב ,אבל אני רוצה .כי הקשרים האלה הם קשרים לכל החיים .זה לא תמיד חברות של ערבי שישי ,אבל זו מחויבות שלעולם לא תפוג ,כי בשבילי 'אחוות אחים לנשק' היא לא קלישאה". וכך גם כתב את הספר .מהמקום הזה ,הוא אומר ,לעשות סדר בדברים וגם לעשות צדק עם החיים ועם המתים. "אז עכשיו אנשים אומרים לי' ,אוקיי ,סגרת מעגל' ,ואני אומר 'לא סגרתי' .כי אנחנו באמת לא נחדל לחיות את המ־ לחמה הזו ,את אחוות הלוחמים שהתגלתה שם ,את מסירות הנפש .לא נחדל להיות עם המשפחות השכולות ,וגם לא נשכח שיצאנו מהגיהינום ,שזו הייתה טראומה פרטית אבל גם טראומה לאומית ,ועדיין ,עדיין ניצחנו .ניצחון שהביא את השלום המצרי .כי הם הבינו שלא יוכלו לנו בכוח ,ואנח־ נו הבנו שלכוח יש מחיר ,והמחיר הוא כבד ונורא מאוד". "אמרתי די ,מספיק עם השפם ,מספיק עם המצ'ואיזם הזה. חברים מהחטיבה מתלוננים' ,איך עשית את זה', והקיצוניים שבהם אפילו דורשים שאחזיר אותו" עד שהרמטכ"ל התערב האמת היא שזה לא ממש מדויק לומר שרשף חיכה 40 שנה .מדויק יותר יהיה לומר ש־ 40שנה הוא אוסף את החו־ מרים לספר הזה שלו ,שחדר העבודה שלו הפך לארכיון פרטי העולה על גדותיו .שכבר אחרי המלחמה הוא הוציא חוברת בת 100עמודים ,שכללה את תחקירי המלחמה שעשתה החטיבה שלו תוך הסתמכות על רשתות הקשר ויומני המבצעים .דו"ח ששום חטיבה אחרת לא עשתה כמוהו ,רק שהדו"ח הזה לא הפך לספר ,לא למתחרה של "חשופים בצריח" של ששת הימים וגם לא לסי־ רשף עם מפת אזורי הקרבות" .אנשים שלי אומרים שחזרנו משם שרוטים ,ואני אומר להם ,לא שרוטים ,אבל אחרים" רשף מתדרך מג"דים.10.10.73 , "הפכתי להיות רגשן הרבה יותר" ותייק טעות אחר טעות .תיקוני הטעויות שמצא התפרשו על פני 92עמודים ,ובאוגוסט 2011הוא הציג את הממצאים בפני הנוגעים בדבר" .הם היו בהלם" ,הוא אומר" ,ובאלם". קדיש אמר שהמחקר בכלל לא היה לקראת פרסום" ,אמירה שבואי נגיד ,בעדינות ,לא הייתה מדויקת" .רייטר הבטיח לבדוק .וכך חלפו שוב חודשיים ,וכשהתקשר לרייטר לדעת מה קורה ,גילה שהקצין כבר בחופשת פרישה ,והדברים עברו לטיפולו של תא"ל תמיר ידעי" ,שהוא בא מגולני, נולד בערך כשהמלחמה הזו התחילה ,ואם את רוצה לשמוע את דעתי ,גם לא ממש הבין על מה אני מדבר". כך או כך ידעי חשב שצריך להתייחס לטעויות שרשף מצא ולתקן את הטעון תיקון במסמך .רשף אמר שזה לא מספיק ושצריך לכתוב אותו מהתחלה ,כי המסמך כולו לא ברור" .הוא אמר לי שהוא מבין שזה חשוב לי בגלל ההרו־ גים של חטיבה ,14אז אמרתי לו שזה אכן חשוב ,אבל זו לא הסיבה להתעקשות שלי .הסיבה היא שמדובר במסמך היסטורי ,רשמי ,שהצבא מוציא ועל כן הוא חייב להיות ברור ומדויק ככל שזה ניתן. "ואז הכל נתקע .קדיש לא רצה יותר לשתף איתי פעו־ לה ,ידעי בכלל לא ענה לטלפונים שלי — סינן אותי ,כמו שהצעירים אומרים — ולא חזר אליי למרות שהשארתי לו הודעות .ומכיוון שלא רציתי לוותר ,כי זה חשוב ,החלטתי שמספיק זה מספיק וכתבתי לרמטכ"ל בני גנץ מכתב שבו גם פירטתי את השתלשלות העניינים וגם מחיתי על הטי־ פול הכושל ,על אי־עמידה בסיכומים ועל חוסר הנימוס". גנץ השיב מיד והטיל את הבדיקה על אלוף יואב הר אבן, ראש אגף מבצעים .זה החליט לגנוז את המסמך ,אם לנקוט בלשון עדינה ,להעיף אותו לפח ,אם לקרוא לילד בשמו. "וכך הבנתי שמהתיש הזה כבר לא ייצא חלב" ,אומר רשף" ,הבנתי שראבאק ,או שאני כותב ,או שהחברים ,שכבר שנים יורדים עליי 'למה לא עשית שום דבר להנציח את החטיבה כמו שקרה בחטיבות אחרות' — יצדקו .וכך נולד הספר 'לא נחדל' .לא נחדל כי במהלך המלחמה החטיבה הזו התרסקה פעמיים ונבנתה מחדש פעמיים .כי בעיצומם של הקרבות הוצאתי שלושה דפי קרב' .נהלום ולא נחדל', כתבתי בדף השני ,אחרי שכבר הענקתי לחטיבה את השם 'חטיבת המחץ'' ,נהלום ולא נחדל ,נמחץ וננצח'. "זה היה ב־ 20באוקטובר ,אחרי שהחטיבה כבשה מערך של גדוד צנחנים מצרי בצד השני של התעלה ,יום אחרי שחצינו אותה .מערך גדול מאוד ,מבוצר ומחופר ,שגדוד צנחנים נכשל בכיבושו בקרב שאסא קדמוני קיבל עליו את עיטור הגבורה .זו גם הייתה הפעם הראשונה ,אחרי שבועיים של לחימה ,שאפשר לומר שלחמנו על פי תורת הלחימה הצה"לית ,בקרב קלאסי ,תוך שיתוף פעולה של שריון וחי"ר. הרגנו אז למעלה מ־ 300חיילי צנחנים מצרים ,שבינו עשרות וגם טיפלנו בעוד עשרות פצועים שלהם .לא נחדל ,כי אנחנו לא חדלים לזכור את מה שהיה שם ,את מי שהיה שם". אבא נוכח–נפקד אמנון רשף ,שהיה מפקד גיסות השריון בתפקידו האח־ רון ,השתחרר מהצבא ב־ .'82כמה שנים שימש כמשנה למנכ"ל חברת אורדן שהתמחתה ביציקות פלדה ,חלקן לפרויקט המרכבה .אחר כך ניהל חברה לא גדולה שעסקה בנושאי מיגון ,וכשפרש ממנה הפך ליועץ אסטרטגי לחב־ רות שונות ,ביניהן ביטחוניות. השפם — שמזהה אותו כל כך חד וברור בתמונות מה־ מלחמה הזו ,מאובק ככל שיהיה — נעלם" .זה קרה לפני עשר שנים ,כשהחלטתי סופית להתביית .בלי צער ובלי דמעות .אמרתי די ,מספיק עם השפם ,מספיק עם המ־ צ'ואיזם הזה ,מספיק עם הסמל המסחרי הזה שהיה אולי פעם וכבר לא רלוונטי היום .לא היה שום טקס ,אבל הדבר המפתיע הוא שחברים מהחטיבה עד היום באים אליי בט־ ענות' ,איך עשית את זה'' ,למה עשית את זה' ,והקיצוניים שבהם אפילו דורשים שאחזיר אותו .רק השבוע ,בפגישה בלטרון במסגרת ההכנות להשקת הספר ,אמר לי אחד מה־ שריונרים הוותיקים' ,בלי שפם זה לא אתה'". אז נכון להיום ,בלי שפם ,הוא פנסיונר פעיל מאוד. "ברוך השם יש לי חמישה ילדים ו־ 14נכדים ורק תח־ זוק הקשר איתם זו עבודה במשרה מלאה .תיקון מסוים לשנים רבות שבהן הייתי אבא נוכח־נפקד .חודשים אחרי המלחמה ,אולי אפילו שנה ,הייתי חוזר לחופשה קצרה, מתקלח ,מחליף מדים ונוסע לבקר חיילים פצועים ומש־ פחות שכולות". מתוך חמשת ילדיו ,שכולם קצינים ,רק הבת הצעירה התגלגלה לשריון ,שם שירתה כמדריכה וכקצינת מבצ־ עים .שני הגדולים היו חובלים בחיל הים ,הבת שאחריהם הייתה קצינה במפקדת חילות היבשה ,בן אחר קצין ביחידה מובחרת של חיל האוויר. עד כמה המלחמה נכחה בבית? "מעט מאוד .הם לא רצו לשמוע ,ואני לא סיפרתי .זה חזר אלינו הביתה רק בשנים האחרונות ,כשהנכדים גדלו והתחילו לשאול שאלות .וגם כשהתחלתי לעבוד על הספר ,כשהמפות על הקיר גלשו מחדר העבודה לסלון". ואולי גם קצת קודם לכן ,כי לפני שהתחיל לעבוד על הספר ,כלומר לכתוב אותו ממש ,כבר נכחה המלחמה ההיא בחייו" .האמת שכל השנים עסקתי בה .הרציתי עליה בקורס מפקדי חטיבות ,במכללה לפיקוד טקטי וביחידות המיוחדות .כל מפגש כזה נמשך ארבע שעות בקירוב — שעה וחצי הרצאה ושאר הזמן דיון. "מה שקרה לחטיבה 14במלחמה ההיא זו פלטפורמה מצוינת לדיון על מיקום המפקד בשעת קרב ,על תפקודו ותפקידו ,על עבודת המטה .מה קורה כשילד בן 19נקלע למלחמה הזו ,כמפקד טנק ,מה קורה כשקצין בן 21נקלע אליה .יש לי עמיתים שחזרו מהקרבות האלה ולא הפסיקו לדבר ,ויש לי עמיתים שאמרו שיותר טוב לשתוק והם שות־ קים עד היום .אז אני לא ממש שתקתי עד היום ,אבל פתחתי את הפה ,אם אפשר לומר את זה כך ,רק עכשיו ,בספר הזה". וכשהוא אומר שהוא לא שתק ,מתכוון רשף לא רק להרצאות שנשא "בכל מקום ובכל שעה שהזמינו אותי", אלא גם לאתר החטיבה שהקים לפני כמעט עשור" .במצ־ טבר לחמו אצלי 18גדודים במלחמה הזו ,כשהממוצע הוא שלושה גדודים בחטיבה .ב־ 2006הזמנתי את כל המג"דים אליי' .כל השנים' ,אמרתי להם' ,אתם טוענים נגדי שלא עשיתי דבר להנצחת חלקנו במלחמה ,שהפקרתי את חלק־ נו בכיבוש החווה הסינית ונתתי למרדכי להתהדר בניצחון לא לו .אז בואו נחשוב מה אפשר לעשות' .עלו כל מיני רעיונות ,החל מסרט ,שנפל בשל העלות הגדולה ,כ־100 אלף דולר ,ועד ספר ,שגם לא נראה שיש מי שישתלט על הפרויקט הזה". וכך יצאו מהפגישה הזו עם החלטה להקים אתר דינ־ מי של חטיבה ,14שיספר את הסיפור שלא סופר .בשנים שעברו מאז נכנסו אליו יותר מ־ 140אלף גולשים מ־128 מדינות בעולם ,כולל אלפי גולשים ממדינות ערב. "עשינו שם סטריפטיז מלא של החטיבה .בלי סיפורי פוגי ובלי 'אמנון רשף מודיע באתי ניצחתי הלכתי' .חשפנו שם את כל תמלילי רשת הקשר ,כך שכל אדם יכול לשמוע מה בדיוק אמרתי בכל שנייה שיבחר ,כי בניגוד להרבה אחרים אני לא רוצה למכור סיפורים". זהו? זה הסוף? תמלילי הרשתות ,כמו מסמכים אחרים ,הפכו לבסיס שעליו נשען הספר ,שיצא בשתי גרסאות :ארוכה "למי־ טיבי לכת" 726 ,עמודים ,וקצרה "לכל המתעניינים"432 , עמודים .הפרקים ,בשתי הגרסאות ,כוללים את תיאור המלחמה מהרגע שבו החלה הארטילריה המצרית להפגיז את המעוזים לאורך התעלה והמטוסים המצריים חצו את קו המים" .מה אמרו לנו ,מה ראינו ומה עשינו ומה היה הפער בין הדברים" .בשתי הגרסאות מופיעים יותר מאלף הערות שוליים ,עשרות עמודים של הערות ומקורות שע־ ליהם הסתמך. הספר — מפורט מאוד ,מדויק מאוד ,שברור שהוקדשו שעות ארוכות לכל שורה שנכתבה בו — מקפיד להיות ענייני ,לעיתים אף יבש ,להביא את תיאור הדברים .רק שפה ושם הוא מנוקד בתחושות שליוו את המפקד ,שעל אחריותו הוטלה גזרה ענקית ,תחת אש התופת של הימים הראשונים ,ללא מודיעין ראוי ,כשרשת הקשר מלאה בזע־ קות עזרה מהמעוזים שעל שפת התעלה ,המצפים שמישהו, אי שם ,ישמע אותם ,שמישהו ,אי מאין ,יבוא לחלץ אותם. "אנו נכנסים ללוע הארי" ,הוא כותב בפרק המתאר את הקרב בצומת טרטור" ,זהו? זה הסוף? כיצד יקבל זאת אבי?" "מיד אחרי המלחמה שמתי יד על הקלטות הקשר ופי־ ענחתי אותן" ,מספר רשף" .בהקלטות האלה יש גם שעון מדבר בקולה של ראומה אלדר .במקביל היה לי עותקים של זמן רדיו ,מסמך שבו נרשמות השיחות תוך ציון השעה שבה נערכו .עד לפני שנתיים ,אם מישהו היה שואל אותי איפה היית ב־ 17לאוקטובר בשעה מסוימת ,הייתי אומר דבר אחד ,אבל בעבודה שעשיתי על המסמך של תוה"ד התברר לי ,למשל ,שיש דיווח שלי לאלוף אריאל שרון, שהיה אז מפקד האוגדה ,שממנו אני מבין שהייתי במ־ קום מסוים ,שונה לגמרי מהמקום שבו במשך שנים הייתי משוכנע שנמצאתי .אז מה הבנתי מזה? שאפילו אני ,שזוכר לכאורה כל דקה ודקה ממה שקרה במלחמה הזו ,צריך לע־ שות דליט מוחלט לזיכרון האישי שלי ולהיצמד לעובדות העולות מהמסמכים .אין ברירה אחרת .לזיכרון האנושי יש מדובר צה"ל נמסר בתגובה" :אלוף במיל' אמנון רשף הוא קצין עתיר זכויות ועשייה מבצעית .לאחרונה אף העניק הרמטכ"ל מכתב הערכה לחטיבת השריון שעליה פיקד רשף ,בהוקרה על פעילותה במלחמת יום הכיפו־ רים .במכתב ציין ,כי סיפורי הגבורה של החטיבה בקר־ בות הבלימה ובקרב על החווה הסינית מהווים גם היום צוהר דרכו לומדים חיילי צה"ל על עוז רוח ,על הקרבה ועל דבקות חסרת פשרות במילוי המשימה. "מחקרו של ד"ר ישראל בן דור הובא לבחינה בפני הגורמים המוסמכים לנושא בצה"ל ,ובהתאם לחוות הדעת שנכתבו על המחקר ננקטו הצעדים המתבקשים באשר לתכניו"¿ . צילום :אלי חן ,מתוך הספר פורה של חטיבה 7ברמת־הגולן ,או משהו מהסוג הזה. וליד הדו"ח הזה ,המפורט ברמה של דקות ,נערמו קל־ סרים ,דפדפות קרטון מהסוג שכבר לא ניתן למצוא כמו־ תן ,דקות למגע ,קרועות בשוליים .אוגדנים מפלסטיק, בצבעים שונים ,דפי פקס מצהיבים ,מפות צבאיות — כמה מהן כבר הולכות ומתפוררות — תצלומי אוויר שהשיג ולא היו לו קודם לכן ,אינספור קלטות ,עדויות מוועדת אגרנט, חומר מסווג ,חלקו סודי ביותר היה אז ,חלקו סודי ביותר עד היום .וכשאני שואלת אותו מנין נאסף כל הדבר הזה ,הוא מחייך חיוך קטן ושואל אם אני באמת מצפה לתשובה. ובכל זאת? "מן היקב ומן הגורן". ואתה שומר עליהם היטב? "אני מקווה שאת לא הולכת לסבך אותי". ואת כל אלה — כל מה שאסף כל השנים ועוד יותר, שנדחס על המדפים ובתוך הארגזים — ניער מאבק לפני שלוש שנים .צה"ל עמד אז לפרסם מחקר מקיף על קרבות החווה הסינית ,שחיבר ד"ר ישראל בן דור בהנחיית ראש מחלקת היסטוריה ,פרופ' אלון קדיש .רשף ,כמי שפיקד על חטיבה ,14שחקן משמעותי בקרבות החווה ,היה אחד המרואיינים המרכזיים ,ובהתאם לסיכום עם קדיש ,היה אמור לראות את טיוטת המסמך קודם להדפסה. רק שסיכום זה עניין אחד ,עמידה בו זה דבר אחר .כש־ פנה לבן דור ,אחרי ששמע שהטיוטה מוכנה ,נשלח לקדיש. קדיש אמר ,שאם הוא יעביר את המחקר לרשף זה יעכב את הפרסום ,ובכל מקרה ,הבהיר ,זה כבר אצל ראש תוה"ד — תורה והדרכה — תא"ל אלי רייטר .רשף פנה לרייטר, רייטר אמר שהוא לא יודע על כך דבר וחצי דבר ,וכשחזר לרשף יום למחרת הבטיח לדאוג שישלחו לו את הטיוטה. וכך עברו להם חודשיים נוספים ,החומר לא הגיע ,ורשף הבין שיש לו סיבה לדאגה. "התקשרתי לשאול מה קורה ,אמרו לי שהמסמך עובר הלבנה .את מבינה מה זה אומר? זה אומר שעכשיו ביט־ חון שדה עובר על המסמך שנוגע למלחמה שהייתה לפני כמעט ארבעה עשורים ,להשמיט ממנו פרטים מסווגים כדי שאמנון רשף ,אלוף במיל' ,מי שהיה מפקד החטיבה שנלחמה שם ,יוכל לעיין בכתוב שחלק ממנו נכתב בעק־ בות הריאיון איתי". וכך ,רק בדצמבר ,2010כשנה אחרי שפנה לבן דור, נחתה העבודה על שולחנו" .יש לך חודש לעבור עליה ולהעיר את הערותיך" ,אמרו לו. "פתחתי ,עילעלתי וחשכו עיניי" ,מספר רשף" .אחרי חודש הבנתי שאני רק בתחילת העבודה. לא היה שם פרק ,לא תת־פרק ולא "עילעלתי בטיוטת אפילו תת־תת־פרק שתיאר את המחקר וחשכו עיניי. חלקה של חטיבה 14בקרב בצורה לא היה שם פרק ולא מסודרת .החטיבה שהחלה את המ־ ערכה על החווה הסינית עם שבעה תת–פרק על חטיבה .14 גדודים — ארבעה גדודי טנקים החטיבה שבלילה אחד ועוד שלושה גדודי חי"ר מעולים של הצנחנים — שיום למחרת הצ־ איבדה 120לוחמים, טרפו אליה עוד שני גדודי טנקים, כולם היו בניי ,קיבלה שבלילה אחד איבדה 120לוחמים, משהו כמו שני עמודים" כולם היו בניי ,קיבלה משהו כמו שני עמודים ,בלי לאזכר בכלל שזוהי חטיבה .14מאידך 81 ,עמו־ דים מתוך 360סך הכל הוקדשו לגדוד 890של יצחק מרדכי ,שה־ גיע 36שעות אחרינו וניהל שם קרב שהדבר היחיד שאפשר לומר עליו שהיה קרב היחלצות טרגי .כששאלתי את החו־ קר איך זה ייתכן ,הוא אמר לי שהמחקר בעצם בא להוכיח את הטענה שהתרומה של 890לתוצאת הקרב שם הייתה אפסית ,מה שבאמת עלה מהמחקר". אבל מה שהדאיג את רשף במיוחד לא היה רק ההתעלמות מהחטיבה שעליה פיקד ,אלא בעיקר "אוסף של מאות ,אם לא של אלפי ,טעויות עובדתיות .מכיוון שבמחקר הזה לא היו בכלל הערות שוליים ,שזה דבר מוזר מאוד בפני עצמו ,אי־ אפשר היה לדעת על מה הסתמך המחבר .אני ,שהסתמכתי רק על מקורות ראשוניים מאותם הימים ,נבהלתי. "הקרב שניהלנו בצומת טרטור ,למשל ,נזכר שלוש פעמים ,ובכל פעם הופיע מספר אחר של טנקים מצריים שהושמדו .נכתב גם שהטנקים הסתתרו מאחורי שיחים. שיחים? בלב סיני? כאלה שטנקים יכולים להסתתר מאחו־ ריהם? את מכירה את הבדיחה על הפיל שהסתתר מאחורי עלה של עץ? זו הרמה. "במקום אחר היה כתוב שהצנחנים 'קצרו' את צוותי הטנקים המצריים שנפגעו ,וקצת אחרי כבר היה כתוב, בהתייחסות לאותו אירוע בדיוק ,שהצנחנים רק צפו במת־ רחש .אז מה היה באמת? ובכלל ,מה זה המונח הזה 'קצרו', מנין זה בא? מאיזה עלון שפלוגה ב' או ג' של איזו חטיבה הוציאה אחרי המלחמה?" חצי שנה הוא עבר על המסמך ,כמו רואה חשבון .בדק צילום מתוך הספר נטייה להיטיב עימנו". 302לוחמים איבדה החטיבה במהלך הקרבות .רוב שדרת הפיקוד שלה נפגעה .שני מפקדי גדודים ועוד 15 מפקדי פלוגות נהרגו .שישה מפקדי גדודים ועוד 13מפקדי פלוגות נפצעו" .אינני טירון במלחמה ובמראותיה" ,כתב ביומנו משה דיין ,מי שהיה שר הביטחון" ,אך כתמונה הזו לא ראיתי אף לא בסרטי קולנוע :שדה קטל עצום ,משתרע לכל עבר" .האלוף ישראל טל ,מי שהיה סגן הרמטכ"ל באותם ימים ,כתב "לא שמעתי על אף מפקד שריון אחר שעבר מסה כזו של לחימה שעבר באותו לילה אמנון רשף". אחרים כתבו כי היקף כזה של קרב שריון בשריון לא היה מעולם" .והחטיבה שרדה" ,אומר רשף היום" .היא שרדה למרות שעם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ,לצה"ל לא הייתה כל תוכנית מבצעית ראויה ומתאימה להגנת מערב סיני .זו קביעה חד־משמעית שלי ,המסתמכת על אלפי עמודי מסמכים ולא על נהמת הלב .התוצאה הייתה שהפקודות שניתנו בפועל ,פקודות המבצע 'סלע' ו'שובך יונים' ,היו נבובות וחסרות תוכן משמעותי". איך אתה מסביר את זה? "אני יכול רק להעריך ,כי מי שעמד בראש המערכת היה נגוע ביוהרה כזו שהחליפה את שיקול הדעת והחובה המקצועית .מצאתי שב־ ,1968במהלך דיון ארוך שהתקיים בפורום מטכ"ל ועסק בקו בר לב ,התפתח ויכוח בין אריאל שרון לחיים בר־לב .שרון אמר כבר אז 'אני אומר שאנח־ נו הולכים להשקיע בדבר יקר מאוד אשר בזמן מלחמה לא יפעל' ,ובר־לב ענה לו 'נחכה למלחמה וניפגש לאחר המלחמה' .אז הם אולי נפגשו אחריה ,אבל לא אלפי הרוגי המלחמה הזו. "אחד הגילויים שהדהימו אותי התייחס לניסוחים שה־ שתמשו בהם בדיוני מטכ"ל .אולי לא ה'השתבללות' של מלחמת לבנון השנייה ,אולי לא גל הירשיזם ,כי לא היו מתוחכמים כמוהו ולא משכילים כמוהו ,אבל לא פחות חמור .בכל הדיונים בפורום מטכ"ל ,למשל ,לא השתמשו במונחים הלקוחים מתורת הלחימה של צה"ל כמו הגנה קבועה ,הגנה ניידת ,קו עצירה וכד' ,אלא במושגים ער־ טילאיים כגון הגנה קשוחה ,הגנה נוקשה .ואם כל חטאת מבחינתי הייתה אי־הגדרת קו עצירה וממילא אי־הצמדות לעקרון קו העצירה. "וכך המסקנה שלי היא שלא הייתה להם שום תוכנית הגנה נאותה ,המבוססת על עומק ועל עתודה .מה שכן היה אלו פקודות מבצע סתמיות .הרמטכ"ל חיים בר־לב דיבר על ארבעה נדבכים שעליהם נשען צה"ל בסיני .הרביעי היה חיל האוויר ,אבל אפילו אובדן חופש הפעולה האווירי, לאחר קידום מערך הנ"מ המצרי אל התעלה ,לא הדליק אצלו נורה אדומה. "יתרה מזו ,שני משחקי מלחמה נערכו בשנים שלפני יום הכיפורים' ,מהלומה' ו'איל ברזל' .בשניהם דובר במפו־ רש על אפשרות של צליחה רחבת היקף ,אבל תוצאות המ־ שחקים האלה לא שינו את התייחסות המטכ"ל .בר־לב אמר אז 'אני חושב שבמציאות זה לא ייתכן ,אפילו לא בעשרה אחוז של סבירות' .והיהירות הזו נותרה בעינה גם כשהגיעו לידי המטכ"ל תוכניות המלחמה המצריות לצליחה' ,גרניט ,'2כולל העדכון שהעביר מרואן אשרף ב־.1973 "הייתי בקבוצת הפקודות כשהחלה המלחמה .אלוף הפיקוד דיבר ,והמח"טים נפלו מהכיסא 23 .אלף חיילים מצרים חצו את התעלה בשעתיים הראשונות .מול גשר פירדן ,שבו עמדנו ,עברו קרוב ל־ .5,000פלוגה ח' שלי נשארה עם שני טנקים מתוך ,11ובמקומות אחרים כשה־ טנקים שלי הגיעו לעמדות שלהם כבר חיכה להם שם קו־ מנדו מצרי .אז בארבעת הימים הראשונים של המלחמה עוצבות צה"ל ככלל וחטיבה 14בפרט נאלצו להילחם בניגוד לעקרונות המלחמה ,בניגוד לתורת הלחימה הש־ ריונאית .מחלקות ,פלוגות וגדודי טנקים ,כמו אוגדות משוריינות שלמות ,הוטלו לקרב ב'שלוף' ,ללא תוכניות מסודרות למתקפת נגד ,מחדל מבצעי שגרם לאבידות רבות, לאובדן הביטחון העצמי של הפי־ קוד העליון של הצבא ולאווירת נכאים בכל צה"ל ,כולל בצמרת "זה נכון שאיבדנו שם הפיקוד". את התמימות ,שחזרנו בספר )בהוצאת "דביר"( עוסק רשף גם בהיבטים המדיניים ,במ־ ביקורתיים ואולי גם געים החסויים מול האמריקאים, מרירים ,אבל עם זאת בהתנהלות מקבלי ההחלטות" .מל־ — טהורים יותר .עשינו חמת יום הכיפורים נצרבה בתודעה הלאומית כמחדל כתוצאה מרפיון את מה שהיינו צריכים במנהיגות הצבאית והלאומית", לעשות ,גם במצבים הוא אומר" ,אבל ממצב של הפתעה רבתי וכישלונות קשים ,התעשת בלתי אפשריים" צה"ל ותוך עשרה ימים הסיג את הצבא הסורי והגיע לטווח תותחים מדמשק ,צלח את תעלת סואץ, הגיע עד הק"מ ה־ 101מקהיר והנ־ חיל ניצחון צבאי. "הניצחון הזה הושג כתוצאה מדבקות במשימה ,מלחי־ מת גבורה עילאית ומנכונות להקרבה של הלוחמים ושל היחידות הלוחמות .לולא קרב הצליחה והישגיו ,מדינת ישראל הייתה רואה את עצמה כמובסת ,כחסרת ביטחון, וחשה מושפלת .במקרה שכזה מעמדה של מדינת ישראל במרחב האזורי במזרח התיכון ובזירה הבינלאומית היה שונה בתכלית .ואת זה הספר אומר ,בבירור .ואת זה אומר גם השם 'לא נחדל' ,שמתכתב עם המחדל שלנו לא היה חלק בו .ההפך מזה .זו הייתה מלחמת גבורה ,ואין מדינה וצבא בעולם ,בכל שנות ההיסטוריה ,שהתאוששו כל כך מהר מסף האבדון. "אז זה לקח אולי הרבה זמן ,הרבה מדי זמן ,אבל הספר הזה אומר שגם אחרי 40שנה האמת אינה מתה .אי־אפשר לכסות עליה ואי־אפשר לבלבל אותה בעובדות לא נכו־ נות .למלחמה הזו יש חיים משלה ,חיים שלא הסתיימו ולא נותרו מאחור בדיונות של סיני .היא נושמת בתוכנו ואיתנו גם היום .כך גם לאמת וללקח ,שעולה מהדב־ רים ,ולחסד התודה והזיכרון ,שהספר הזה עושה עם מי שלא חזרו ועם מי שחזרו משם וחלק מחייהם עדיין נותר באוקטובר ."1973 ††† 19 המוסף לשבת עם משה דיין ואריאל שרון" .17.10.73 ,הוטלנו לקרב ב'שלוף' ,ללא תוכניות מסודרות" 30.08.2013 רשף מתדרך מג"דים.10.10.73 , "הפכתי להיות רגשן הרבה יותר" ותייק טעות אחר טעות .תיקוני הטעויות שמצא התפרשו על פני 92עמודים ,ובאוגוסט 2011הוא הציג את הממצאים בפני הנוגעים בדבר" .הם היו בהלם" ,הוא אומר" ,ובאלם". קדיש אמר שהמחקר בכלל לא היה לקראת פרסום" ,אמירה שבואי נגיד ,בעדינות ,לא הייתה מדויקת" .רייטר הבטיח לבדוק .וכך חלפו שוב חודשיים ,וכשהתקשר לרייטר לדעת מה קורה ,גילה שהקצין כבר בחופשת פרישה ,והדברים עברו לטיפולו של תא"ל תמיר ידעי" ,שהוא בא מגולני, נולד בערך כשהמלחמה הזו התחילה ,ואם את רוצה לשמוע את דעתי ,גם לא ממש הבין על מה אני מדבר". כך או כך ידעי חשב שצריך להתייחס לטעויות שרשף מצא ולתקן את הטעון תיקון במסמך .רשף אמר שזה לא מספיק ושצריך לכתוב אותו מהתחלה ,כי המסמך כולו לא ברור" .הוא אמר לי שהוא מבין שזה חשוב לי בגלל ההרו־ גים של חטיבה ,14אז אמרתי לו שזה אכן חשוב ,אבל זו לא הסיבה להתעקשות שלי .הסיבה היא שמדובר במסמך היסטורי ,רשמי ,שהצבא מוציא ועל כן הוא חייב להיות ברור ומדויק ככל שזה ניתן. "ואז הכל נתקע .קדיש לא רצה יותר לשתף איתי פעו־ לה ,ידעי בכלל לא ענה לטלפונים שלי — סינן אותי ,כמו שהצעירים אומרים — ולא חזר אליי למרות שהשארתי לו הודעות .ומכיוון שלא רציתי לוותר ,כי זה חשוב ,החלטתי שמספיק זה מספיק וכתבתי לרמטכ"ל בני גנץ מכתב שבו גם פירטתי את השתלשלות העניינים וגם מחיתי על הטי־ פול הכושל ,על אי־עמידה בסיכומים ועל חוסר הנימוס". גנץ השיב מיד והטיל את הבדיקה על אלוף יואב הר אבן, ראש אגף מבצעים .זה החליט לגנוז את המסמך ,אם לנקוט בלשון עדינה ,להעיף אותו לפח ,אם לקרוא לילד בשמו. "וכך הבנתי שמהתיש הזה כבר לא ייצא חלב" ,אומר רשף" ,הבנתי שראבאק ,או שאני כותב ,או שהחברים ,שכבר שנים יורדים עליי 'למה לא עשית שום דבר להנציח את החטיבה כמו שקרה בחטיבות אחרות' — יצדקו .וכך נולד הספר 'לא נחדל' .לא נחדל כי במהלך המלחמה החטיבה הזו התרסקה פעמיים ונבנתה מחדש פעמיים .כי בעיצומם של הקרבות הוצאתי שלושה דפי קרב' .נהלום ולא נחדל', כתבתי בדף השני ,אחרי שכבר הענקתי לחטיבה את השם 'חטיבת המחץ'' ,נהלום ולא נחדל ,נמחץ וננצח'. "זה היה ב־ 20באוקטובר ,אחרי שהחטיבה כבשה מערך של גדוד צנחנים מצרי בצד השני של התעלה ,יום אחרי שחצינו אותה .מערך גדול מאוד ,מבוצר ומחופר ,שגדוד צנחנים נכשל בכיבושו בקרב שאסא קדמוני קיבל עליו את עיטור הגבורה .זו גם הייתה הפעם הראשונה ,אחרי שבועיים של לחימה ,שאפשר לומר שלחמנו על פי תורת הלחימה הצה"לית ,בקרב קלאסי ,תוך שיתוף פעולה של שריון וחי"ר. הרגנו אז למעלה מ־ 300חיילי צנחנים מצרים ,שבינו עשרות וגם טיפלנו בעוד עשרות פצועים שלהם .לא נחדל ,כי אנחנו לא חדלים לזכור את מה שהיה שם ,את מי שהיה שם". אבא נוכח–נפקד אמנון רשף ,שהיה מפקד גיסות השריון בתפקידו האח־ רון ,השתחרר מהצבא ב־ .'82כמה שנים שימש כמשנה למנכ"ל חברת אורדן שהתמחתה ביציקות פלדה ,חלקן לפרויקט המרכבה .אחר כך ניהל חברה לא גדולה שעסקה בנושאי מיגון ,וכשפרש ממנה הפך ליועץ אסטרטגי לחב־ רות שונות ,ביניהן ביטחוניות. השפם — שמזהה אותו כל כך חד וברור בתמונות מה־ מלחמה הזו ,מאובק ככל שיהיה — נעלם" .זה קרה לפני עשר שנים ,כשהחלטתי סופית להתביית .בלי צער ובלי דמעות .אמרתי די ,מספיק עם השפם ,מספיק עם המ־ צ'ואיזם הזה ,מספיק עם הסמל המסחרי הזה שהיה אולי פעם וכבר לא רלוונטי היום .לא היה שום טקס ,אבל הדבר המפתיע הוא שחברים מהחטיבה עד היום באים אליי בט־ ענות' ,איך עשית את זה'' ,למה עשית את זה' ,והקיצוניים שבהם אפילו דורשים שאחזיר אותו .רק השבוע ,בפגישה בלטרון במסגרת ההכנות להשקת הספר ,אמר לי אחד מה־ שריונרים הוותיקים' ,בלי שפם זה לא אתה'". אז נכון להיום ,בלי שפם ,הוא פנסיונר פעיל מאוד. "ברוך השם יש לי חמישה ילדים ו־ 14נכדים ורק תח־ זוק הקשר איתם זו עבודה במשרה מלאה .תיקון מסוים לשנים רבות שבהן הייתי אבא נוכח־נפקד .חודשים אחרי המלחמה ,אולי אפילו שנה ,הייתי חוזר לחופשה קצרה, מתקלח ,מחליף מדים ונוסע לבקר חיילים פצועים ומש־ פחות שכולות". מתוך חמשת ילדיו ,שכולם קצינים ,רק הבת הצעירה התגלגלה לשריון ,שם שירתה כמדריכה וכקצינת מבצ־ עים .שני הגדולים היו חובלים בחיל הים ,הבת שאחריהם הייתה קצינה במפקדת חילות היבשה ,בן אחר קצין ביחידה מובחרת של חיל האוויר. עד כמה המלחמה נכחה בבית? "מעט מאוד .הם לא רצו לשמוע ,ואני לא סיפרתי .זה חזר אלינו הביתה רק בשנים האחרונות ,כשהנכדים גדלו והתחילו לשאול שאלות .וגם כשהתחלתי לעבוד על הספר ,כשהמפות על הקיר גלשו מחדר העבודה לסלון". ואולי גם קצת קודם לכן ,כי לפני שהתחיל לעבוד על הספר ,כלומר לכתוב אותו ממש ,כבר נכחה המלחמה ההיא בחייו" .האמת שכל השנים עסקתי בה .הרציתי עליה בקורס מפקדי חטיבות ,במכללה לפיקוד טקטי וביחידות המיוחדות .כל מפגש כזה נמשך ארבע שעות בקירוב — שעה וחצי הרצאה ושאר הזמן דיון. "מה שקרה לחטיבה 14במלחמה ההיא זו פלטפורמה מצוינת לדיון על מיקום המפקד בשעת קרב ,על תפקודו ותפקידו ,על עבודת המטה .מה קורה כשילד בן 19נקלע למלחמה הזו ,כמפקד טנק ,מה קורה כשקצין בן 21נקלע אליה .יש לי עמיתים שחזרו מהקרבות האלה ולא הפסיקו לדבר ,ויש לי עמיתים שאמרו שיותר טוב לשתוק והם שות־ קים עד היום .אז אני לא ממש שתקתי עד היום ,אבל פתחתי את הפה ,אם אפשר לומר את זה כך ,רק עכשיו ,בספר הזה". וכשהוא אומר שהוא לא שתק ,מתכוון רשף לא רק להרצאות שנשא "בכל מקום ובכל שעה שהזמינו אותי", אלא גם לאתר החטיבה שהקים לפני כמעט עשור" .במצ־ טבר לחמו אצלי 18גדודים במלחמה הזו ,כשהממוצע הוא שלושה גדודים בחטיבה .ב־ 2006הזמנתי את כל המג"דים אליי' .כל השנים' ,אמרתי להם' ,אתם טוענים נגדי שלא עשיתי דבר להנצחת חלקנו במלחמה ,שהפקרתי את חלק־ נו בכיבוש החווה הסינית ונתתי למרדכי להתהדר בניצחון לא לו .אז בואו נחשוב מה אפשר לעשות' .עלו כל מיני רעיונות ,החל מסרט ,שנפל בשל העלות הגדולה ,כ־100 אלף דולר ,ועד ספר ,שגם לא נראה שיש מי שישתלט על הפרויקט הזה". וכך יצאו מהפגישה הזו עם החלטה להקים אתר דינ־ מי של חטיבה ,14שיספר את הסיפור שלא סופר .בשנים שעברו מאז נכנסו אליו יותר מ־ 140אלף גולשים מ־128 מדינות בעולם ,כולל אלפי גולשים ממדינות ערב. "עשינו שם סטריפטיז מלא של החטיבה .בלי סיפורי פוגי ובלי 'אמנון רשף מודיע באתי ניצחתי הלכתי' .חשפנו שם את כל תמלילי רשת הקשר ,כך שכל אדם יכול לשמוע מה בדיוק אמרתי בכל שנייה שיבחר ,כי בניגוד להרבה אחרים אני לא רוצה למכור סיפורים". זהו? זה הסוף? תמלילי הרשתות ,כמו מסמכים אחרים ,הפכו לבסיס שעליו נשען הספר ,שיצא בשתי גרסאות :ארוכה "למי־ טיבי לכת" 726 ,עמודים ,וקצרה "לכל המתעניינים"432 , עמודים .הפרקים ,בשתי הגרסאות ,כוללים את תיאור המלחמה מהרגע שבו החלה הארטילריה המצרית להפגיז את המעוזים לאורך התעלה והמטוסים המצריים חצו את קו המים" .מה אמרו לנו ,מה ראינו ומה עשינו ומה היה הפער בין הדברים" .בשתי הגרסאות מופיעים יותר מאלף הערות שוליים ,עשרות עמודים של הערות ומקורות שע־ ליהם הסתמך. הספר — מפורט מאוד ,מדויק מאוד ,שברור שהוקדשו שעות ארוכות לכל שורה שנכתבה בו — מקפיד להיות ענייני ,לעיתים אף יבש ,להביא את תיאור הדברים .רק שפה ושם הוא מנוקד בתחושות שליוו את המפקד ,שעל אחריותו הוטלה גזרה ענקית ,תחת אש התופת של הימים הראשונים ,ללא מודיעין ראוי ,כשרשת הקשר מלאה בזע־ קות עזרה מהמעוזים שעל שפת התעלה ,המצפים שמישהו, אי שם ,ישמע אותם ,שמישהו ,אי מאין ,יבוא לחלץ אותם. "אנו נכנסים ללוע הארי" ,הוא כותב בפרק המתאר את הקרב בצומת טרטור" ,זהו? זה הסוף? כיצד יקבל זאת אבי?" "מיד אחרי המלחמה שמתי יד על הקלטות הקשר ופי־ ענחתי אותן" ,מספר רשף" .בהקלטות האלה יש גם שעון מדבר בקולה של ראומה אלדר .במקביל היה לי עותקים של זמן רדיו ,מסמך שבו נרשמות השיחות תוך ציון השעה שבה נערכו .עד לפני שנתיים ,אם מישהו היה שואל אותי איפה היית ב־ 17לאוקטובר בשעה מסוימת ,הייתי אומר דבר אחד ,אבל בעבודה שעשיתי על המסמך של תוה"ד התברר לי ,למשל ,שיש דיווח שלי לאלוף אריאל שרון, שהיה אז מפקד האוגדה ,שממנו אני מבין שהייתי במ־ קום מסוים ,שונה לגמרי מהמקום שבו במשך שנים הייתי משוכנע שנמצאתי .אז מה הבנתי מזה? שאפילו אני ,שזוכר לכאורה כל דקה ודקה ממה שקרה במלחמה הזו ,צריך לע־ שות דליט מוחלט לזיכרון האישי שלי ולהיצמד לעובדות העולות מהמסמכים .אין ברירה אחרת .לזיכרון האנושי יש מדובר צה"ל נמסר בתגובה" :אלוף במיל' אמנון רשף הוא קצין עתיר זכויות ועשייה מבצעית .לאחרונה אף העניק הרמטכ"ל מכתב הערכה לחטיבת השריון שעליה פיקד רשף ,בהוקרה על פעילותה במלחמת יום הכיפו־ רים .במכתב ציין ,כי סיפורי הגבורה של החטיבה בקר־ בות הבלימה ובקרב על החווה הסינית מהווים גם היום צוהר דרכו לומדים חיילי צה"ל על עוז רוח ,על הקרבה ועל דבקות חסרת פשרות במילוי המשימה. "מחקרו של ד"ר ישראל בן דור הובא לבחינה בפני הגורמים המוסמכים לנושא בצה"ל ,ובהתאם לחוות הדעת שנכתבו על המחקר ננקטו הצעדים המתבקשים באשר לתכניו"¿ . צילום :אלי חן ,מתוך הספר פורה של חטיבה 7ברמת־הגולן ,או משהו מהסוג הזה. וליד הדו"ח הזה ,המפורט ברמה של דקות ,נערמו קל־ סרים ,דפדפות קרטון מהסוג שכבר לא ניתן למצוא כמו־ תן ,דקות למגע ,קרועות בשוליים .אוגדנים מפלסטיק, בצבעים שונים ,דפי פקס מצהיבים ,מפות צבאיות — כמה מהן כבר הולכות ומתפוררות — תצלומי אוויר שהשיג ולא היו לו קודם לכן ,אינספור קלטות ,עדויות מוועדת אגרנט, חומר מסווג ,חלקו סודי ביותר היה אז ,חלקו סודי ביותר עד היום .וכשאני שואלת אותו מנין נאסף כל הדבר הזה ,הוא מחייך חיוך קטן ושואל אם אני באמת מצפה לתשובה. ובכל זאת? "מן היקב ומן הגורן". ואתה שומר עליהם היטב? "אני מקווה שאת לא הולכת לסבך אותי". ואת כל אלה — כל מה שאסף כל השנים ועוד יותר, שנדחס על המדפים ובתוך הארגזים — ניער מאבק לפני שלוש שנים .צה"ל עמד אז לפרסם מחקר מקיף על קרבות החווה הסינית ,שחיבר ד"ר ישראל בן דור בהנחיית ראש מחלקת היסטוריה ,פרופ' אלון קדיש .רשף ,כמי שפיקד על חטיבה ,14שחקן משמעותי בקרבות החווה ,היה אחד המרואיינים המרכזיים ,ובהתאם לסיכום עם קדיש ,היה אמור לראות את טיוטת המסמך קודם להדפסה. רק שסיכום זה עניין אחד ,עמידה בו זה דבר אחר .כש־ פנה לבן דור ,אחרי ששמע שהטיוטה מוכנה ,נשלח לקדיש. קדיש אמר ,שאם הוא יעביר את המחקר לרשף זה יעכב את הפרסום ,ובכל מקרה ,הבהיר ,זה כבר אצל ראש תוה"ד — תורה והדרכה — תא"ל אלי רייטר .רשף פנה לרייטר, רייטר אמר שהוא לא יודע על כך דבר וחצי דבר ,וכשחזר לרשף יום למחרת הבטיח לדאוג שישלחו לו את הטיוטה. וכך עברו להם חודשיים נוספים ,החומר לא הגיע ,ורשף הבין שיש לו סיבה לדאגה. "התקשרתי לשאול מה קורה ,אמרו לי שהמסמך עובר הלבנה .את מבינה מה זה אומר? זה אומר שעכשיו ביט־ חון שדה עובר על המסמך שנוגע למלחמה שהייתה לפני כמעט ארבעה עשורים ,להשמיט ממנו פרטים מסווגים כדי שאמנון רשף ,אלוף במיל' ,מי שהיה מפקד החטיבה שנלחמה שם ,יוכל לעיין בכתוב שחלק ממנו נכתב בעק־ בות הריאיון איתי". וכך ,רק בדצמבר ,2010כשנה אחרי שפנה לבן דור, נחתה העבודה על שולחנו" .יש לך חודש לעבור עליה ולהעיר את הערותיך" ,אמרו לו. "פתחתי ,עילעלתי וחשכו עיניי" ,מספר רשף" .אחרי חודש הבנתי שאני רק בתחילת העבודה. לא היה שם פרק ,לא תת־פרק ולא "עילעלתי בטיוטת אפילו תת־תת־פרק שתיאר את המחקר וחשכו עיניי. חלקה של חטיבה 14בקרב בצורה לא היה שם פרק ולא מסודרת .החטיבה שהחלה את המ־ ערכה על החווה הסינית עם שבעה תת–פרק על חטיבה .14 גדודים — ארבעה גדודי טנקים החטיבה שבלילה אחד ועוד שלושה גדודי חי"ר מעולים של הצנחנים — שיום למחרת הצ־ איבדה 120לוחמים, טרפו אליה עוד שני גדודי טנקים, כולם היו בניי ,קיבלה שבלילה אחד איבדה 120לוחמים, משהו כמו שני עמודים" כולם היו בניי ,קיבלה משהו כמו שני עמודים ,בלי לאזכר בכלל שזוהי חטיבה .14מאידך 81 ,עמו־ דים מתוך 360סך הכל הוקדשו לגדוד 890של יצחק מרדכי ,שה־ גיע 36שעות אחרינו וניהל שם קרב שהדבר היחיד שאפשר לומר עליו שהיה קרב היחלצות טרגי .כששאלתי את החו־ קר איך זה ייתכן ,הוא אמר לי שהמחקר בעצם בא להוכיח את הטענה שהתרומה של 890לתוצאת הקרב שם הייתה אפסית ,מה שבאמת עלה מהמחקר". אבל מה שהדאיג את רשף במיוחד לא היה רק ההתעלמות מהחטיבה שעליה פיקד ,אלא בעיקר "אוסף של מאות ,אם לא של אלפי ,טעויות עובדתיות .מכיוון שבמחקר הזה לא היו בכלל הערות שוליים ,שזה דבר מוזר מאוד בפני עצמו ,אי־ אפשר היה לדעת על מה הסתמך המחבר .אני ,שהסתמכתי רק על מקורות ראשוניים מאותם הימים ,נבהלתי. "הקרב שניהלנו בצומת טרטור ,למשל ,נזכר שלוש פעמים ,ובכל פעם הופיע מספר אחר של טנקים מצריים שהושמדו .נכתב גם שהטנקים הסתתרו מאחורי שיחים. שיחים? בלב סיני? כאלה שטנקים יכולים להסתתר מאחו־ ריהם? את מכירה את הבדיחה על הפיל שהסתתר מאחורי עלה של עץ? זו הרמה. "במקום אחר היה כתוב שהצנחנים 'קצרו' את צוותי הטנקים המצריים שנפגעו ,וקצת אחרי כבר היה כתוב, בהתייחסות לאותו אירוע בדיוק ,שהצנחנים רק צפו במת־ רחש .אז מה היה באמת? ובכלל ,מה זה המונח הזה 'קצרו', מנין זה בא? מאיזה עלון שפלוגה ב' או ג' של איזו חטיבה הוציאה אחרי המלחמה?" חצי שנה הוא עבר על המסמך ,כמו רואה חשבון .בדק צילום מתוך הספר נטייה להיטיב עימנו". 302לוחמים איבדה החטיבה במהלך הקרבות .רוב שדרת הפיקוד שלה נפגעה .שני מפקדי גדודים ועוד 15 מפקדי פלוגות נהרגו .שישה מפקדי גדודים ועוד 13מפקדי פלוגות נפצעו" .אינני טירון במלחמה ובמראותיה" ,כתב ביומנו משה דיין ,מי שהיה שר הביטחון" ,אך כתמונה הזו לא ראיתי אף לא בסרטי קולנוע :שדה קטל עצום ,משתרע לכל עבר" .האלוף ישראל טל ,מי שהיה סגן הרמטכ"ל באותם ימים ,כתב "לא שמעתי על אף מפקד שריון אחר שעבר מסה כזו של לחימה שעבר באותו לילה אמנון רשף". אחרים כתבו כי היקף כזה של קרב שריון בשריון לא היה מעולם" .והחטיבה שרדה" ,אומר רשף היום" .היא שרדה למרות שעם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ,לצה"ל לא הייתה כל תוכנית מבצעית ראויה ומתאימה להגנת מערב סיני .זו קביעה חד־משמעית שלי ,המסתמכת על אלפי עמודי מסמכים ולא על נהמת הלב .התוצאה הייתה שהפקודות שניתנו בפועל ,פקודות המבצע 'סלע' ו'שובך יונים' ,היו נבובות וחסרות תוכן משמעותי". איך אתה מסביר את זה? "אני יכול רק להעריך ,כי מי שעמד בראש המערכת היה נגוע ביוהרה כזו שהחליפה את שיקול הדעת והחובה המקצועית .מצאתי שב־ ,1968במהלך דיון ארוך שהתקיים בפורום מטכ"ל ועסק בקו בר לב ,התפתח ויכוח בין אריאל שרון לחיים בר־לב .שרון אמר כבר אז 'אני אומר שאנח־ נו הולכים להשקיע בדבר יקר מאוד אשר בזמן מלחמה לא יפעל' ,ובר־לב ענה לו 'נחכה למלחמה וניפגש לאחר המלחמה' .אז הם אולי נפגשו אחריה ,אבל לא אלפי הרוגי המלחמה הזו. "אחד הגילויים שהדהימו אותי התייחס לניסוחים שה־ שתמשו בהם בדיוני מטכ"ל .אולי לא ה'השתבללות' של מלחמת לבנון השנייה ,אולי לא גל הירשיזם ,כי לא היו מתוחכמים כמוהו ולא משכילים כמוהו ,אבל לא פחות חמור .בכל הדיונים בפורום מטכ"ל ,למשל ,לא השתמשו במונחים הלקוחים מתורת הלחימה של צה"ל כמו הגנה קבועה ,הגנה ניידת ,קו עצירה וכד' ,אלא במושגים ער־ טילאיים כגון הגנה קשוחה ,הגנה נוקשה .ואם כל חטאת מבחינתי הייתה אי־הגדרת קו עצירה וממילא אי־הצמדות לעקרון קו העצירה. "וכך המסקנה שלי היא שלא הייתה להם שום תוכנית הגנה נאותה ,המבוססת על עומק ועל עתודה .מה שכן היה אלו פקודות מבצע סתמיות .הרמטכ"ל חיים בר־לב דיבר על ארבעה נדבכים שעליהם נשען צה"ל בסיני .הרביעי היה חיל האוויר ,אבל אפילו אובדן חופש הפעולה האווירי, לאחר קידום מערך הנ"מ המצרי אל התעלה ,לא הדליק אצלו נורה אדומה. "יתרה מזו ,שני משחקי מלחמה נערכו בשנים שלפני יום הכיפורים' ,מהלומה' ו'איל ברזל' .בשניהם דובר במפו־ רש על אפשרות של צליחה רחבת היקף ,אבל תוצאות המ־ שחקים האלה לא שינו את התייחסות המטכ"ל .בר־לב אמר אז 'אני חושב שבמציאות זה לא ייתכן ,אפילו לא בעשרה אחוז של סבירות' .והיהירות הזו נותרה בעינה גם כשהגיעו לידי המטכ"ל תוכניות המלחמה המצריות לצליחה' ,גרניט ,'2כולל העדכון שהעביר מרואן אשרף ב־.1973 "הייתי בקבוצת הפקודות כשהחלה המלחמה .אלוף הפיקוד דיבר ,והמח"טים נפלו מהכיסא 23 .אלף חיילים מצרים חצו את התעלה בשעתיים הראשונות .מול גשר פירדן ,שבו עמדנו ,עברו קרוב ל־ .5,000פלוגה ח' שלי נשארה עם שני טנקים מתוך ,11ובמקומות אחרים כשה־ טנקים שלי הגיעו לעמדות שלהם כבר חיכה להם שם קו־ מנדו מצרי .אז בארבעת הימים הראשונים של המלחמה עוצבות צה"ל ככלל וחטיבה 14בפרט נאלצו להילחם בניגוד לעקרונות המלחמה ,בניגוד לתורת הלחימה הש־ ריונאית .מחלקות ,פלוגות וגדודי טנקים ,כמו אוגדות משוריינות שלמות ,הוטלו לקרב ב'שלוף' ,ללא תוכניות מסודרות למתקפת נגד ,מחדל מבצעי שגרם לאבידות רבות, לאובדן הביטחון העצמי של הפי־ קוד העליון של הצבא ולאווירת נכאים בכל צה"ל ,כולל בצמרת "זה נכון שאיבדנו שם הפיקוד". את התמימות ,שחזרנו בספר )בהוצאת "דביר"( עוסק רשף גם בהיבטים המדיניים ,במ־ ביקורתיים ואולי גם געים החסויים מול האמריקאים, מרירים ,אבל עם זאת בהתנהלות מקבלי ההחלטות" .מל־ — טהורים יותר .עשינו חמת יום הכיפורים נצרבה בתודעה הלאומית כמחדל כתוצאה מרפיון את מה שהיינו צריכים במנהיגות הצבאית והלאומית", לעשות ,גם במצבים הוא אומר" ,אבל ממצב של הפתעה רבתי וכישלונות קשים ,התעשת בלתי אפשריים" צה"ל ותוך עשרה ימים הסיג את הצבא הסורי והגיע לטווח תותחים מדמשק ,צלח את תעלת סואץ, הגיע עד הק"מ ה־ 101מקהיר והנ־ חיל ניצחון צבאי. "הניצחון הזה הושג כתוצאה מדבקות במשימה ,מלחי־ מת גבורה עילאית ומנכונות להקרבה של הלוחמים ושל היחידות הלוחמות .לולא קרב הצליחה והישגיו ,מדינת ישראל הייתה רואה את עצמה כמובסת ,כחסרת ביטחון, וחשה מושפלת .במקרה שכזה מעמדה של מדינת ישראל במרחב האזורי במזרח התיכון ובזירה הבינלאומית היה שונה בתכלית .ואת זה הספר אומר ,בבירור .ואת זה אומר גם השם 'לא נחדל' ,שמתכתב עם המחדל שלנו לא היה חלק בו .ההפך מזה .זו הייתה מלחמת גבורה ,ואין מדינה וצבא בעולם ,בכל שנות ההיסטוריה ,שהתאוששו כל כך מהר מסף האבדון. "אז זה לקח אולי הרבה זמן ,הרבה מדי זמן ,אבל הספר הזה אומר שגם אחרי 40שנה האמת אינה מתה .אי־אפשר לכסות עליה ואי־אפשר לבלבל אותה בעובדות לא נכו־ נות .למלחמה הזו יש חיים משלה ,חיים שלא הסתיימו ולא נותרו מאחור בדיונות של סיני .היא נושמת בתוכנו ואיתנו גם היום .כך גם לאמת וללקח ,שעולה מהדב־ רים ,ולחסד התודה והזיכרון ,שהספר הזה עושה עם מי שלא חזרו ועם מי שחזרו משם וחלק מחייהם עדיין נותר באוקטובר ."1973 ††† 19 המוסף לשבת עם משה דיין ואריאל שרון" .17.10.73 ,הוטלנו לקרב ב'שלוף' ,ללא תוכניות מסודרות" 30.08.2013
© Copyright 2024