‫פרשת תולדות תשע"ב‬
‫מאמר השבוע עוסק בברכת 'ברוך שפטרני' שמברכים אבות עת הגעת בניהם לגיל בר‪-‬‬
‫המצוה‪ .‬איך מתפרשת ברכה זו? האם יש לברך אף בעת הגעת הבת לגיל בת‪-‬המצוה (ולמה‬
‫לא)? למה נהוג לברך בלא הזכרת שם ומלכות? שאלות אלו‪ ,‬ועוד‪ ,‬יידונו במאמר השבוע‪.‬‬
‫קוראים יקרים!‬
‫"הקול קול יעקב‪ ,‬והידים ידי עשו"‬
‫(בראשית כז‪ ,‬כב)‪.‬‬
‫ברכת 'ברוך שפטרני' –‬
‫דיני הברכה והמסתעף‬
‫חז"ל לומדים מוסר מפורסם מדברי‬
‫הפסוק‪" :‬בזמן שקולו של יעקב‬
‫המקור הראשון לברכת "ברוך שפטרני מעונשו של זה" מופיע במדרש בפרשתנו‪ ,‬פרשת תולדות‪.‬‬
‫בשל כך‪ ,‬נייחד מאמר זה לביאור יסוד ברכה זו והלכותיה‪ .‬מתי יש לברך ברכת ברוך שפטרני?‬
‫האם רק האב מברך את הברכה‪ ,‬או שמא אף האם? האם יש לברך על בן‪ ,‬או שמא אף על בת?‬
‫נשתדל לבאר את התשובות לשאלות אלו מתוך עיון בשורשי ההלכה‪.‬‬
‫שורש המנהג לברך 'ברוך שפטרני'‬
‫מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי‬
‫עשו – ואם לאו הידים ידי עשו"‬
‫(בראשית רבה סה‪ ,‬כ)‪.‬‬
‫לכאורה יש לתמוה‪ :‬איך דרשה‬
‫זו עולה מתוך דברי הפסוק?‬
‫במדרש רבה על פרשת השבוע מתבאר המקור לברכת 'ברוך שפטרני' (בראשית שבה סג‪ ,‬י)‪:‬‬
‫"'ויגדלו הנערים' (בראשית כה‪ ,‬כז) ‪ -‬ר' פינחס בשם ר' לוי‪ :‬משל להדס ועצבונית [= מין קוץ]‬
‫שהיו גדלים זה על גבי זה‪ .‬כיוון שהגדילו הפריחו ‪ -‬זה ריחו וזה חוחיו‪ .‬כך כל שלוש‪-‬עשרה שנה‬
‫הולכים שניהם לבית הספר ובאים מבית הספר‪ ,‬לאחר י"ג שנה זה הולך לבתי מדרשות וזה הולך‬
‫לבתי עבודה זרה‪ .‬אמר ר' אלעזר בר' שמעון‪ :‬צריך אדם להיטפל בבנו י"ג שנה‪ ,‬מכאן ואילך צריך‬
‫שיאמר‪" :‬ברוך שפטרני מענשו של זה"‪.‬‬
‫לא ברור מסגנון המדרש שר' אלעזר ב"ר שמעון אכן התכוון לפסוק הלכה למעשה שיש לברך‬
‫ברכה זו‪ .‬ייתכן שהכוונה בדרך מליצה‪ ,‬לאמור‪" ,‬ברוך ה' שנפטרתי מעונשו של זה"‪ .‬אולם‪ ,‬בכמה‬
‫ראשונים הבינו מדברי המדרש שאכן יש חובת לברך ברכה זו‪ .‬כך עולה מדברי ר' אהרן הכהן‬
‫מלוניל (ארחות חיים‪ ,‬הלכות ברכות‪ ,‬סימן נח‪ ,‬דף מ ע"ג) שהוסיף לבאר‪" :‬ויש אומרים אותה‬
‫בפעם ראשונה שעולה הבן לקרות בתורה‪ .‬והגאון ר' יהודאי ז"ל קם על רגליו בבית הכנסת ובירך‬
‫ברכה זו בפעם ראשונה שקרא בנו בתורה"‪.‬‬
‫בפסקי רבנו יחיאל מפריז (הוצאת מכון ירושלים‪ ,‬תשל"ג‪ ,‬סימן כג) הביא הלכה זו בשם ר' יהודה‬
‫בן ברוך (מחכמי אשכנז במאה ה‪ ;11-‬היה תלמידו של ר' גרשום מאור הגולה)‪" :‬מי שיש לו בן‬
‫והגיע לשלוש‪-‬עשרה שנה‪ ,‬פעם ראשון שעומד בציבור לקרות בתורה צריך האב לברך בא"י אשר‬
‫פדאני מענשו של זה‪ .‬והגאון ר' יהודה בר' ברוך קם בעמידה בבית הכנסת ובירך ברכה זו כשעמד‬
‫בנו וקרא בתורה תחילה‪ ,‬וברכה זו חובה היא"‪.‬‬
‫מעבר למקור במדרש‪ ,‬נראה אפוא שמדובר במנהג אשכנז עתיק‪-‬יומין‪ .‬הברכה לא מוזכרת אמנם‬
‫בגדולי ראשוני הפוסקים (הרי"ף‪ ,‬רמב"ם‪ ,‬רא"ש‪ ,‬טור‪ ,‬ושולחן ערוך)‪ ,‬אך היא מובאת ברמ"א‬
‫(סימן רכה‪ ,‬סעיף ב)‪.‬‬
‫המשמעות הפשוטה של הפסוק‬
‫היא שדווקא כאשר הקול קול‬
‫יעקב‪ ,‬אזי הידים ידי עשו‪ .‬איך אפוא‬
‫מתיישבת דרשת חז"ל הידועה עם‬
‫פשוטו של מקרא?‬
‫אולי נוכל ליישב הערה זו בדקדוק‬
‫תיבות הפסוק‪ .‬המילה 'קול'‪,‬‬
‫המופיעה פעמיים בפסוק‪ ,‬נכתבת‬
‫פעם אחת בכתב מלא (עם האות‬
‫וי"ו) ופעם אחרת בכתב חסר (ללא‬
‫אות וי"ו)‪" :‬הקל קול יעקב‪ ,‬והידים‬
‫ידי עשו"‪.‬‬
‫ייתכן שבכך מונח השורש לדרשת‬
‫חז"ל‪ .‬כשקולו של יעקב אינו 'קול'‪,‬‬
‫אלא 'קל'‪ ,‬אז מתחזקות ידי עשו‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫‪ØØ‬‬
‫ברכה בשם ומלכות‬
‫רש"י שכהו עיני יצחק בשביל‬
‫שיעקב יוכל לקחת את הברכות‬
‫מעשו אחיו‪ .‬ויש לתמוה‪ :‬הרי אם‬
‫רצה שהברכות תעבורנה ליעקב‪,‬‬
‫למה לא גילה הקב"ה ליצחק‬
‫שהברכות ראויות לבנו הקטן? למה‬
‫היה צריך להכהות את עיניו של‬
‫יצחק‪ ,‬בשביל שיוכל יעקב לקחת‬
‫את הברכות 'במרמה'?‬
‫אלא‪ ,‬ש"אין ברכה שרויה אלא‬
‫בדבר הנעלם מן העין"‪ .‬ברכות‬
‫יצחק‪ ,‬שכללו את כל עתידו של כלל‬
‫ישראל‪ ,‬היו צריכות להיות סמויות‬
‫לגמרי מן העין – אפילו מעיניו של‬
‫המברך עצמו‪ .‬כך קיבלו הברכות‬
‫את עוצמתן הנפלא‪ ,‬להתעלות מעל‬
‫כל ענייני עולם הזה‪ ,‬ולהוריד שפע‬
‫עליון ממקור הברכה‪.‬‬
‫כן הדבר אף בנוגע לתפילות‪ .‬המילה‬
‫'קל' שווה בגימטרייא למילה‬
‫'עין'‪ .‬אם קולו של יעקב הוא 'קל'‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬בתוך שדה הראיה של עין‬
‫אנושית‪ ,‬אז הידים ידי עשו‪ .‬אבל‬
‫אם הקול הוא קול – קול העליון‬
‫של בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬קול‬
‫המתעלה למעלה מכל ענייני העולם‬
‫– אז אין ידי עשו שולטות בנו‪.‬‬
‫יה"ר שנזכה להגביה את קולנו‪,‬‬
‫לייחדו לדיבורים של תורה ושל‬
‫תפילה‪ ,‬ובכך להינצל מידי עשו‬
‫המאיימים עלינו תמיד‪.‬‬
‫ביאור עניין הברכה‪ :‬מי נפטר מעונשו של מי?‬
‫בביאור לשון הברכה "שפטרני מעונשו של זה"‪ ,‬כתב ה'מגן אברהם' (סי' רכה‪ ,‬ס"ק ה) שני‬
‫פירושים‪.‬‬
‫לפי הפירוש הראשון‪ ,‬הכוונה היא שעד עכשיו האב נענש כאשר הבן חטא‪ ,‬בגלל שלא חינך את‬
‫הבן להתנהג כראוי‪ .‬מיום שנעשה בן י"ג שנים נעשה הבן אחראי לעצמו‪ ,‬ושוב אין האב נענש על‬
‫מעשי בנו‪ ,‬כי "מחויב הוא להתחזק בעצמו למצוות השי"ת" (לשון המשנה ברורה‪ ,‬שם ס"ק ז)‪.‬‬
‫כיון שנעשה פטור מעונש הבן‪ ,‬מברך האב "שפטרני מעונשו של זה"‪.‬‬
‫במשנה ברורה הוסיף שעדיין מוטלת על האב אחריות מסוימת עבור בנו‪" :‬ודע דאע"פ ששוב אין‬
‫עליו ענין חינוך‪ ,‬מ"מ יש על האב מצות הוכחה כשרואה שאינו מתנהג כשורה‪ ,‬וכשאינו מוחה‬
‫בידו נענש עליו"‪ .‬אולם‪ ,‬אין בכך כדי לעכב ברכת 'ברוך שפטרני'‪ ,‬שכן אחריות זו אינה מיוחדת‬
‫לבנו‪ ,‬אלא משותפת לכל ישראל‪ ,‬כמו שסיים שם‪" :‬דלא גרע משאר ישראל"‪.‬‬
‫הביאור השני לנוסח הברכה‪ ,‬שהביא המג"א בשם ה'לבוש'‪ ,‬הוא שעד עתה נענש הבן בעוון האב‪,‬‬
‫ואילו מכאן ואילך שוב אין הבן נענש בעוון האב‪.‬‬
‫לפי ביאור זה‪ ,‬לכאורה על הבן לברך את הברכה‪ ,‬ולא על האב‪ ,‬שכן הבן נפטר מעוון אביו ולא‬
‫האב מעוון בנו‪ .‬אכן‪ ,‬בשו"ת שואלים ודורשים (סימן ה) הביא מפירוש הש"ך (מתלמידי האריז"ל‪,‬‬
‫פרשת לך לך) שהבן מברך ברכה זו בהגיעו למצוות‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬לפי המדרש וכל הראשונים הנ"ל ברור שהאב הוא זה שמברך‪ ,‬וב'דברי חמודות' ביאר‬
‫שהכוונה שאם נענש הבן בשביל עוון האב‪ ,‬בוודאי שגם האב נענש עבור כך (כלומר‪ ,‬שנענש עבור‬
‫מה שבנו נענש עבורו)‪ ,‬וסיים שהוא דחוק‪.‬‬
‫ברכה על בת המגיעה למצוות‬
‫לאור שני הטעמים שהביא המג"א בביאור ברכת 'ברוך שפטרני'‪ ,‬יש לחקור אם יש לברך ברכה‬
‫זו אף על בת שהגיעה לגיל בת‪-‬מצווה‪ ,‬או שהברכה מוגבלת‪ ,‬כמשמעות המדרש‪ ,‬לבן המגיע‬
‫למצוות‪ .‬מתוך נידון זה מסתעף נדון נוסף‪ :‬האם יש טעם ומקור לחוג את בת המצוה‪,‬‬
‫‪ØØ‬‬
‫בתחילת פרשת הברכות‪ ,‬מבאר‬
‫מלשון רבנו יחיאל הנ"ל מבואר שיש לברך את הברכה בשם המלכות‪ ,‬כתבנית כל הברכות‪ .‬כך‬
‫מבואר בדברי מנהגי מהרי"ל‪ ,‬שכתב שיש לברך בשם ומלכות‪" ,‬ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם‬
‫אשר פטרני מענשו של זה"‪ .‬ראה גם בתשב"ץ (סימן שצ) שאף הוא הזכיר את הברכה‪ ,‬בלי לציין‬
‫אם יש לברכה בשם ומלכות אם לאו‪.‬‬
‫אולם ב'לקט יושר' (מנהגי תרומת הדשן‪ ,‬עמ' מ) כתב שכיון שלא הוזכרה הברכה בגמרא‪ ,‬אין‬
‫לברכה בשם ומלכות‪ ,‬והביא את הברכה בארמית‪" :‬בריך רחמנא מלכא דארעא שפוטרני מעונש‬
‫זה"‪ ,‬וכך פירש ב'דברי חמודות' על הרא"ש (ברכות פרק ט‪ ,‬סימן ה‪ ,‬אות ל)‪ ,‬על‪-‬פי מה שייסד‬
‫הרא"ש (קידושין פרק א‪ ,‬סימן מא) שאין לברך בשם ומלכות שום ברכה שלא הוזכרה בתלמוד‪.‬‬
‫ב'דרכי משה' (אורח חיים סימן רכה) מזכיר את הברכה בשם המהרי"ל‪ ,‬ומקשה כנ"ל שהרי אין‬
‫מברכים בשם ומלכות כל ברכה שלא הוזכרה בגמרא‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬פוסק הרמ"א (רכה‪ ,‬ב) שיש‬
‫לברך בלי שם ומלכות‪" :‬יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו‬
‫של זה‪ ,‬וטוב לברך בלא שם ומלכות"‪.‬‬
‫ב'משנה ברורה' (ס"ק ח) ציין שלפי דעת הגר"א יש לברך את הברכה בשם ומלכות‪ ,‬כדעת‬
‫המהרי"ל (ציין גם לדברי המדרש)‪ ,‬והביא אף את דברי ה'חיי אדם' שהמברך לא הפסיד‪ .‬מדבריו‬
‫משמע קצת שכך העיקר למעשה‪ .‬אולם‪ ,‬המנהג הכללי הוא לברך בלא הזכרת שם ומלכות‪.‬‬
‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬
‫‪2‬‬
‫כשם שחוגגים את בר המצוה‪ ,‬והאם סעודת בת מצוה נחשבת לסעודת‬
‫שאין דין סעודת מצוה בחגיגת בת מצוה‪ ,‬ויצא בחריפות נגד המנהג‬
‫מצוה?‬
‫לעשות סעודה זו בבית הכנסת‪ .‬בתוך דבריו כתב עוד שאילו היה בכוחו‬
‫דיון זה פותח בדברי ה'פרי מגדים' (סימן רכה‪ ,‬אשל אברהם ס"ק ה)‪,‬‬
‫לעשות כן היה מבטל גם את מנהג חגיגת בר‪-‬מצוה בבית הכנסת‪ ,‬כי‬
‫שכתב כי השאלה אם אומרים ברכת ברוך שפטרני על בת בהגיעה לגיל‬
‫לדעתו המקור למנהג זה מהרפורמים והקונסרבטיבים‪ .‬מכל מקום הוא‬
‫י"ב שנים תלויה בשני הטעמים הנ"ל‪ :‬לפי הטעם שעד עכשיו נענש האב‬
‫מסיים בנוגע לשמחת בת‪-‬מצוה ש"אם רוצה האב לעשות איזה שמחה‬
‫כשחטא הבן בגלל שלא חנכו‪ ,‬מובן מדוע אין מברכים על בת‪ ,‬מכיון שאין‬
‫בביתו רשאי‪ ,‬אבל אין זה שום ענין וסמך להחשיב זה דבר מצוה וסעודת‬
‫חיוב לחנך בת‪ ,‬כצד אחד בדברי המג"א בסימן שמג (ס"ק א) שחיוב‬
‫מצוה‪ ,‬כי הוא רק כשמחה של יום הולדת בעלמא"‪.‬‬
‫חינוך הוא רק לבן‪ .‬אולם לפי הטעם השני שכתב הלבוש‪ ,‬שהברכה היא‬
‫עוד הוסיף שם לבאר מדוע "אין מצוה כשנעשית בת י"ב שנה כמו בבן‪,‬‬
‫על כך שעד עתה נענש הבן בעוון האב‪ ,‬יוצא שצריך לברך גם בבת‪ ,‬מפני‬
‫דגם הבת הא מתחייבת עתה במצוות"‪ ,‬וכתב‪" :‬והנכון לע"ד‪ ,‬משום‬
‫שגם הבת נענשת בעוון האב‪.‬‬
‫דאין ניכר חילוק בבת במה שנעשית גדולה יותר מקטנותה‪ ,‬ולא דמי‬
‫ואמנם דעת הרד"ל‪ ,‬בהגהותיו על דברי המדרש‪ ,‬שאם הטעם בברכת‬
‫לבן שניכר טובא‪ ,‬שמעתה מצרפין אותו לכל דבר שבעי מנין עשרה‬
‫ברוך שפטרני הוא בגלל שעד עכשיו האב נענש על עוונות הבן‪ ,‬הוא הדין‬
‫ומנין שלושה‪ .‬ועל ידיעה בעלמא כשלא ניכר למעשה‪ ,‬אין עושין סעודה‬
‫שגם בבת צריכים לברך‪ .‬כיון שמדברי המדרש עולה שאין מברכים על‬
‫ושמחה‪ ,‬אף שבעצם יש בזה אותה השמחה ממש"‪.‬‬
‫הבת כי אם על הבן‪ ,‬וכלשון המדרש שחייב האב "לטפל לבנו"‪ ,‬הסיק שם‬
‫והאריך בנידון זה בשו"ת באר שרים (לרב אברהם יפה שלזינגר‪ ,‬ח"ב‪,‬‬
‫שטעם הברכה הוא מפני חובת האב ללמד את בנו תורה‪ .‬כיון שאין חיוב‬
‫סימן סב)‪ ,‬שם חיזק את דבריו של הרב פיינשטיין‪ ,‬וכתב שאין לברך‬
‫על האב ללמד את בתו תורה (חוץ ממה שנוגע לה לקיום המצוות)‪ ,‬מובן‬
‫'ברוך שפטרני' בהגעת בת למצוות ואין בסעודה "ריח של סעודת‬
‫שאין לברך את הברכה בהגעת הבת למצוות‪.‬‬
‫מצוה"‪ .‬עוד כתב שם לערער על מה שהביא בשו"ת יביע אומר יסוד‬
‫אולם‪ ,‬בספר כף החיים (רכה‪ ,‬ס"ק טו) נקט שלפי שני הטעמים אין לברך‬
‫לדברי מדברי ה'בן איש חי'‪ ,‬וביאר שאין ראיה מדבריו כלל‪.‬‬
‫ברכת 'ברוך שפטרני' בבת‪ ,‬וביאר שאין הבת נענשת בחטא האב כמו‬
‫ברכת 'ברוך שפטרני' על‪-‬ידי האם (דמיון לברכת‬
‫הגומל)‬
‫הבן‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬בשו"ת יביע אומר (או"ח‪ ,‬ח"ו‪ ,‬סימן כט)‪ ,‬לאחר שהביא את דברי‬
‫הפמ"ג הנ"ל שתלה את דין ברכת ברוך שפטרני בבת בשני הטעמים של‬
‫המג"א‪ ,‬כתב הרב עובדיה יוסף שלפי דברי הראשונים הסוברים שיש‬
‫חיוב לחנך את הבת (שלא כמו שהביא הפמ"ג בשם המג"א‪ ,‬וראה גם‬
‫פתח הדביר‪ ,‬או"ח סימן רכה‪ ,‬ס"ק ד) נמצא שגם לפי טעמו הראשון של‬
‫המג"א יש לברך ברכה זו גם בבת‪ ,‬כיון שאף בבת יש חובת חינוך מוטלת‬
‫על האב‪ .‬לפי דבריו נמצא שלפי שני הטעמים בברכת 'ברוך שפטרני'‬
‫צריך לברך על בת כשמגיעה לבת מצוה‪.‬‬
‫בשו"ת יביע אומר מסיק שיש לומר ברכת 'ברוך שפטרני' על בת‪ ,‬ללא‬
‫שם ומלכות‪ .‬אך בכל קהילות אשכנז‪ ,‬וגם רבים מקהילות בני ספרד‪ ,‬אין‬
‫המנהג כדבריו‪ ,‬וראה להלן מדברי שו"ת אגרות משה (ח"ה‪ ,‬סימן יד)‬
‫טעם נוסף שאין לברך על הבת‪.‬‬
‫לאור דברי המג"א הנ"ל בפירוש הראשון‪ ,‬ברכת 'ברוך שפטרני' נקשר‬
‫לחובת החינוך‪ .‬לכאורה‪ ,‬שאלת ברכת 'ברוך שפטרני' על‪-‬ידי אם הילד‬
‫תהיה תלויה בחובת חינוך המוטלת על האם‪ .‬בחובה זו נחלקו הראשונים‬
‫(לנזיר דף כט‪ ,‬ב) והפוסקים‪ ,‬והובאה המחלוקת ב'מגן אברהם' (שמג‪,‬‬
‫ס"ק א) וב'משנה ברורה' (תרטז‪ ,‬ס"ק ה; תרמ‪ ,‬ס"ק ה)‪[ .‬לדעת הרד"ל‬
‫הנ"ל‪ ,‬ברכת 'ברוך שפטרני' שייכת לחיוב לימוד התורה‪ ,‬ולפי זה בוודאי‬
‫שאין האם מברכת‪].‬‬
‫אולם‪ ,‬גם לפי הדעות שהאם חייבת בחינוך בנה‪ ,‬יש לומר שאין לאם‬
‫לברך ברכת 'ברוך שפטרני'‪ .‬סיבה אחת לכך היא מפני שהאב מברך‬
‫עבורו ועבור אשתו‪ ,‬על דרך ברכת 'הטוב והמטיב' על לידת הבן וברכת‬
‫שהחיינו על לידת הבת‪ .‬כיון שבירך האב‪ ,‬אין לאם לברך אף היא‪ ,‬כי כבר‬
‫נתברכה ברכת ההודאה על הגעת הבן למצוות‪.‬‬
‫סעודת מצוה לבת‪-‬מצוה?‬
‫סיבה אפשרית נוספת שאין האם מברכת היא מפני צורת תקנת הברכה‬
‫לפי דבריו הוסיף בשו"ת יביע אומר (שם) שיש מקום לומר שהסעודה‬
‫בשעת עלייה לתורה‪ .‬בשו"ת דברי מלכיאל (או"ח סימן ד) ביאר כי‬
‫שעושים לרגל 'בת‪-‬מצוה' ביום הגעתה לי"ב שנים היא סעודת מצוה‪,‬‬
‫"ברכת ברוך שפטרני דמי לברכת הודאה [ברכת הגומל]‪ ,‬שצריך בי‬
‫כיון שהוא שמחה לאב שהשתחרר מהעונש המוטל עליו בהקשר חינוך‬
‫עשרה‪ ...‬ולזה קבעו חז"ל לברך ברכת הגומל בברכת התורה שאז ודאי‬
‫בתו‪ .‬והביא שכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי שסעודה שעושים לרגל בת‬
‫הוי עשרה‪ ,‬והוא הדין לברכת ברוך שפטרני דדמי לברכת הודאה‪ ,‬ולכן‬
‫מצוה היא סעודת מצוה‪ ,‬ותמכו יתדותיהם בדברי הבן איש חי‪.‬‬
‫צריך לברכה בשעת קריאת התורה"‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬הרבה פוסקים חלקו על דבריהם‪ ,‬ובראשם בשו"ת אגרות משה‬
‫בספר 'זה השלחן' (לרב שריה דבליצקי‪ ,‬ח"ב סי' רכה) כתב שברכת‬
‫בשתי תשובות (או"ח‪ ,‬ח"א סימן קד‪ ,‬וח"ב סימן צז)‪ ,‬שכתב כדבר פשוט‬
‫'ברוך שפטרני' אינה צריכה ציבור‪ ,‬ושלא כדעת שו"ת דברי‬
‫‪ØØ‬‬
‫‪3‬‬
‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬
‫מלכיאל הנ"ל‪ .‬אבל בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז‪ ,‬סימן כג) סתר את דבריו‪,‬‬
‫ופשיטא לו שברכת 'ברוך שפטרני' צריכה עשרה‪ ,‬כמבואר בשו"ת דברי‬
‫מלכיאל הנ"ל שיש לדמות את הברכה לברכת הגומל‪ .‬לאור דמיון זה‪ ,‬יש‬
‫לחזק את המנהג שאין האם מברכת ברכת 'ברוך שפטרני'‪ ,‬כיון שצורת‬
‫התקנה כרוכה בעלייה לתורה‪ ,‬שאין האם משתתפת בה‪.‬‬
‫על דרך זו מבואר בשו"ת אגרות משה (או"ח‪ ,‬ח"ה סימן יד) בנוגע‬
‫לברכת 'ברוך שפטרני' על הבת‪" :‬הנה בעצם אין מקום ואין טעם לחלק‬
‫בחיוב ברכות ההודאה בין איש לאשה (שו"ע או"ח סי' ריט‪ ,‬במג"א ס"ק‬
‫א)‪ ...‬אך איכא דברים שהחמירו חכמים באופן העשיה‪ ,‬שיברך החייב‬
‫לברך דווקא בעשרה וביום הקריאה ובשעה שקראוהו לתורה‪ ,‬ורק אם‬
‫אי אפשר לו שיקראוהו לתורה מברך על הבימה תיכף אחר הקריאה‬
‫בתורה‪ ...‬וכן בברכת ברוך שפטרני מענשו של זה‪ ,‬שמברך אבי הבן‬
‫כשקורין אותו בפעם הראשון שנעשה בר מצוה‪ ,‬שזה לא שייך באשה‬
‫בזמנינו שאין קורין אשה לתורה"‪.‬‬
‫מדבריו יש ללמוד הן שאין לברך 'ברוך שפטרני' על הבת‪ ,‬והן שאין לאם‬
‫לברך ברכה זו‪.‬‬
‫סיכום‬
‫יש לברך ברכת 'ברוך שפטרני' עם הגעת הבן לבר‪-‬מצוה‪ .‬מברכים את‬
‫הברכה בבית הכנסת בפני עשרה‪ ,‬בפעם הראשונה שעולה הבן לתורה‪.‬‬
‫ניתן לברך את הברכה עד שלושים יום מהגעת הבן למצוות (דינים אלו‬
‫נלמדו מהיקש לברכת הגומל)‪.‬‬
‫יש נוהגים לברך בשם ומלכות‪ .‬המנהג הרווח הוא שאין מברכים בשם‬
‫ומלכות‪.‬‬
‫פירוש הברכה‪ .1 :‬האב נפטר מעונשו של הבן במה שלא מחנכו כראוי; ‪.2‬‬
‫שוב אין הבן נענש על עוונות האב‪.‬‬
‫יש שדייקו מלשון "עונשו של זה" שאין לברך ברכה זו שלא בנוכחות‬
‫הבן (שערי אפרים ד‪ ,‬כה; שו"ת יד יצחק ח"ג‪ ,‬סימן שג; חתן סופר‪ ,‬או"ח‬
‫סוף שער ברכת השחר)‪ .‬אבל בדיעבד‪ ,‬ניתן לברך גם שלא בנוכחות‬
‫הבן (שו"ת בצל החכמה‪ ,‬ח"ה‪ ,‬סימן קלב)‪ ,‬כפי שנראה מסתימת שאר‬
‫הפוסקים‪.‬‬
‫אין לברך ברכת 'ברוך שפטרני' על הבת (ויש שחלקו אם מברך בלי שם‬
‫ומלכות)‪ .‬כמו כן אין האם מברכת ברכת 'ברוך שפטרני'‪.‬‬
‫‪ d‬שו"ת הלכתי ‪c‬‬
‫מתוך השאלות שנשאלו באתר האינטרנט ‪ din.org.il‬בשבוע האחרון‬
‫השכרת חנות למחלל שבת‬
‫השאלה‪:‬‬
‫האם מותר להשכיר חנות למחלל שבת‪ ,‬שבודאי ישתמש בדירה וחפציה בשבת במלאכות דאורייתא בהדלקת האור‪ ,‬ושימוש בשאר דברי החנות‬
‫בכתיבה וכדו' בשבת‪ ,‬ויש בזה מלאכה דאורייתא‪ ,‬והרי עובר משום לפני עור‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫כאשר ישנה אפשרות להשכיר את החנות למי שאינו מחלל שבת ודאי שצריך להשכיר דווקא למי שאינו מחלל שבת‪ ,‬אולם אם אין אפשרות להשכיר‬
‫רק למחלל שבת‪ ,‬ואם לא ישכיר יגרם לו הפסד [כגון שצריך לשלם משכנתא על החנות וכד'] המיקל יש לו על מי לסמוך‪ ,‬וכל בעל נפש יש לו להחמיר‬
‫על עצמו‪.‬‬
‫מקורות‪:‬‬
‫במשנה ברורה (סימן שמז ס"ק ז) הביא מהמג"א "ואסור להשאיל לאדם כלי מלאכה אם הוא חשוד לעשות בהם מלאכה בשבת אם לא שיש לתלות‬
‫שיעשה בה מלאכת היתר ודוקא בדבר המצוי אבל אם המלאכת היתר אין מצוי לעשות אין תולין בה אם לא מפני דרכי שלום" ואם כן במקרה כגון‬
‫זה שודאי ישתמש בזה בשבת באיסור‪ ,‬שהרי מחלל שבת בפרהסיא הוא ואין מקום לתלות שיעשה בהיתר‪ ,‬אין מקום להתיר לכאורה‪ ,‬וכן מבואר‬
‫בשו"ת רבינו עזריאל הלדסהיימר (או"ח סי' לט) שכתב שאם השוכר אין לו חנות כעין זה ממש לשכור אלא רק פחות נוח יש בזה משום לפני עור‪,‬‬
‫וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' לט)‪ ,‬וראה בשו"ת מחנה חיים (ח"ב סי' כד) כתב שעדיף להשכיר לגוי מאשר למחלל שבת [ואף בארץ ישראל‬
‫יש להעדיף כן שאין איסור של לא תחנם בהשכרה לגוי]‪ ,‬וכן בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק מג סעיף ב) כתב שאם באותו מקום אין מצויים גויים רבים‬
‫שיכול לשכור מהם אסור להשכיר למחלל שבת‪ ,‬אולם במשנ"ב (שם) מבואר שאף במקרה כזה שיכול להשיג במקום אחר יש בזה גם משום לפני‬
‫עיור ויש לאסור זאת‪.‬‬
‫אולם בדברי כמה מהאחרונים מצינו כמה שפסקו להקל במקום הפסד‪ ,‬וכמו שכתב בשו"ת מחנה ישראל (להגר"י גרוסמן סי' נ)‪ ,‬שנוטה להתיר באופן‬
‫שאם לא ישכיר לו יהיה לו הפסד‪ ,‬וכן בשו"ת דברי ישראל (למהר"י וועלץ סי' סח) שכתב להקל על פי מה שהביא לחלק באיסור לפני עיור אם נותן‬
‫את האיסור ממש לפניו‪ ,‬או שמשכיר לו ביום חול‪ ,‬והשוכר עושה בה מלאכה בשבת‪ ,‬וכפי שחילק בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קפד‪ ,‬ונדפס גם במנחת‬
‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬
‫‪4‬‬
‫שבת על הקיצור שו"ע קונטרס שיורי המנחה אות י)‪ ,‬ושו"ת פרי השדה (ח"ג סי' צז)‪ ,‬וכן מבואר בשו"ת כת"ס (יו"ד סי' פג) לחלק בזה‪ ,‬וכעין זה כתב‬
‫בשו"ת יבי"א (ח"ב או"ח סי' טו) לגבי השכרת חנות למחלל שבת ע"ש‪ ,‬וכל זה בעיקר הדין‪ ,‬אולם מבואר בשו"ת כתב סופר (שם) שבעל נפש יחמיר‬
‫על עצמו‪ ,‬וכן משמע שם במשנ"ב שכתב בהמשך הדברים על כן אם יש בקלות אפשרות להשכיר לשומר שבת‪ ,‬או לנכרי יש להעדיף השכרתו לנכרי‪.‬‬
‫וראה בשו"ת רבי אהרן (קוטלר‪ ,‬או"ח סי' ג) שהאריך בכל צדדי האיסור והמותר וכתב שם לחלוק על החילוק אם עושה כן באמצע השבוע או קרוב‬
‫לשבת‪ ,‬וכתב להקל רק באופן שיש לו כבר מקום אחר שיכול להמשיך לגור שם ואין החנות יותר נוח וכד'‪ ,‬ועם כל זה מסיים בסופו וז"ל " אך כל זה‬
‫מצד ההלכה‪ ,‬אבל בודאי ראוי לכל מי שיש לו יראת שמים לחוש לכבוד השי"ת ולכבוד השבת ולא להיות ח"ו מסייע כל דהוא בחילול שבת‪ ,‬גם שלא‬
‫להכניס התועבה של חילול שבת לתוך ביתו ורשותו‪ ,‬וכל מה שהדבר פרוץ יותר ר"ל‪ ,‬יגדל החיוב לגדור ולהתרחק‪ ,‬ומכל שכן דבכל אופן לא פלטינן‬
‫מחשש איסור‪ ,‬ובהמניעה מלהשכיר למחללי שבת יש קידוש שם שמים וראוי להיזהר בזה לכל מי שישמע"‪.‬‬
‫חילונים המתקדמים בקיום מצות אכילה אצלם ודין יינם בישולם וצירופם למנין‬
‫השאלה‪:‬‬
‫יש לי שכנים זוג שהתחתן לפני שנה והגבר חזר בתשובה ואישתו משתדלת ללכת אחריו הם הכשירו את המטבח וקונים רק אוכל כשר שומרים‬
‫טהרת המשפחה‪ ,‬אך האשה עדיין לא מתלבשת בצניעות כיון שזה קשה לה‪ ,‬כמו כן הם מטלטלים במקום שיש שם רשות הרבים ואין שם עירוב‬
‫[‪-‬בסין]‪ ,‬ולוקחים את בנם בעגלה לבית הכנסת בשבת‪ ,‬ובקיצור הם משתדלים אבל עדיין יש דברים שעוד לא‪,‬‬
‫שאלותי הן‪:‬‬
‫א‪ .‬האם מותר לי לאכול את האוכל שלהם שהם מזמנים אותי לאכול בשבת‪.‬‬
‫ב‪ .‬האם גבר שבשבת מטלטל את התינוק בעגלה אם מצטרף למנין‪.‬‬
‫ג‪ .‬יין שלהם מה קורה איתו (הם עושים קידוש ואישתו מדליקה נרות שבת)‪.‬‬
‫ד‪ .‬אם מי ששומר שבת רק למחצה‪ ,‬האם כליו ובישוליו נאסרים משום בישול עכו"ם או שלא‬
‫תשובה‪:‬‬
‫אם הסיבה שהינם מחללים שבת זה מחמת חוסר ידיעה‪ ,‬וכשאומרים להם על כך הם משתדלים לא לעשות את המלאכה‪ ,‬אין דינם כמחללי שבת‬
‫בפרהסיא‪ ,‬אולם אם הם לא מעוניינים לשמוע על הלכות אלו ועושים זאת מחמת שאינם חושבים שזה דבר שצריך להיות אסור‪ ,‬יש לדאוג להשפיע‬
‫עליהם בדברי נועם‪ ,‬ואין להרחיקם כלל וכלל‪ ,‬ולכן‬
‫א‪ .‬אם אתה יודע בבירור שהם מקפידים על כשרות‪ ,‬אפשר לאכול אצלם‪.‬‬
‫ב‪ .‬מעיקר הדין מי שמחלל שבת בפרהסיא אינו מצטרף למנין‪ ,‬אמנם בשעת הדחק אם אינו מוצא מנין‪ ,‬או במקום צורך‪ ,‬אפשר בדיעבד לצרפו למנין‪,‬‬
‫כמו כן צריך להשתדל לא לגרום לו צער ועלבון‪ ,‬ולא להרחיקו מן הדת‪ ,‬ולכן לפעמים יש צורך לצרפו כדי שלא יתרחק מהדת‪ ,‬וכל ההיתר הוא בחילוני‬
‫שיש לו אמונה בסיסית בבורא עולם ונוהג במצוות מילה ומצוות קידושין כדת וכדין‪ ,‬אבל חילוני שמזלזל בתורה ובמצוות וודאי שאין לצרפו למנין‪.‬‬
‫ובמקרה שלך שהאדם נמצא בתהליך של חזרה בתשובה‪ ,‬אפשר לצרפו למנין כדי לקרבו ליהדות‪.‬‬
‫ג‪ .‬מחלל שבת שמתקרב ליהדות ועוסק בלימוד היהדות לשם שמים‪" ,‬ובאמת מתכווין לחזור בתשובה"‪ ,‬אין מגעו ביין אוסר‪ ,‬ואפשר לשתות מהיין‬
‫של הקידוש‪( ,‬אבל אם הוא אינו רוצה לחזור בתשובה לגמרי‪ ,‬מגעו אוסר‪ ,‬וצריך שיקדש על יין מפוסטר)‪.‬‬
‫ד‪ .‬מחלל שבת שמבשל אם מותר לאכול מבישולו‪ :‬אם הוא רפורמי או אדם ששונא תורה ומצוות ודאי שאסור לאכול‪ ,‬אבל אם הוא תינוק שנשבה‬
‫והוא מכבד תורה ומצוות‪ ,‬ויודע שיש מאכלים אסורים שאנשים דתיים נזהרים שלא לאוכלם‪ ,‬בשעת הדחק יש להקל לאכול מבישולו‪ .‬ובמקרה שלך‬
‫שנמצא בהליך חזרה בתשובה‪ ,‬מסתבר שאין לחשוש שיאכיל אותך מאכלות אסורות‪ ,‬ואם אתה מתארח אצלו ומשפיע עליו לטובה‪ ,‬ודאי שאפשר‬
‫להקל ולאכול מבישולו‪.‬‬
‫מקורות‪:‬‬
‫‪ .2‬במשנה ברורה סימן נ"ה ס"ק מ"ו כתב בשם הפמ"ג שמי שמחלל שבת בפרהסיא אינו מצטרף למנין‪ ,‬אמנם כתבו הפוסקים שבמקום צורך יש‬
‫להקל מכיון שדעת כמה פוסקים שדינם כתינוקות שנשבו ומותר לצרפם במנין‪ .‬עיין בספר מבקשי תורה (סיון תשנ"ה סימן קס"ג) שכתב הגרש"ז‬
‫אוירבך זצ"ל שבמקום צורך יש להקל לצרפם‪ ,‬וכן כתב שצריך לא לגרום להם להתרחק כנ"ל‪ ,‬ועיין באג"מ ח"א סימן כ"ג וח"ב סימן י"ט שכתב שנכון‬
‫לצרפם כדי לצאת ידי קדיש וקדושה אבל מעלת תפלה בציבור אינו מקיים‪ ,‬ועיין בשו"ת מנח"י ח"ג סימן כ"ו‪.‬‬
‫‪ .3‬שו"ת דברי חכמים בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬
‫‪ .4‬עיין בפתחי תשובה יו"ד סימן קי"ב שדן לענין בישול של ישראל מומר אם נאסר כבישול עכו"ם או לא‪ ,‬וכתב שזה תלוי בשתי הטעמים למה אסרו‬
‫בישול עכו"ם לפי הטעם שהאיסור הוא משום חתנות‪ ,‬בישראל מומר אין לאסור‪ ,‬אבל לפי הטעם שאסור משום שחוששים שיאכילנו מאכלות‬
‫אסורות‪ ,‬בישראל מומר ג"כ יש לחשוש ע"כ‪ .‬ולכאורה לפי דבריו בתינוק שנשבה ג"כ יש לאסור משום החשש שיאכיל מאכלות אסורות‪ ,‬ולכן מעיקר‬
‫הדין יש להחמיר‪ ,‬אבל בשעת הדחק אם הוא חילוני שיודע שיש אנשים שנזהרים ממאכלות אסורות‪ ,‬הואיל וכל האיסור הוא מדרבנן יש להקל‬
‫בשעת הדחק‪ ,‬ועיין בתשובות והנהגות ח"א סימן ת"ע שכתב שיש להקל בשעת הדחק עי"ש שהתיר מטעמים אחרים‪,‬‬
‫כתובה שנכתב בה שם שונה מהשם שנקרא בלידה‬
‫השאלה‪:‬‬
‫איש פלוני שעומד עשר שנים אחרי החתונה שלו ובדק את כתובתו ומצא כתוב שמו חנניא יום טוב ליפא‪ ,‬ושמו שנקרא בו ביום הכנסתו בבריתו של‬
‫אברהם אבינו ע"ה היה רק חנניא יום טוב‪ ,‬אלא שבתור שם חיבה מכנים אותו בשם 'ליפא'‪ ,‬אבל אף אחד אינו קורא לו את כל שלשת השמות חנניא‬
‫יום טוב ליפא‪ ,‬אלא או חנניא יום טוב כשם המקורי או ליפא כשם הכינוי‪ ,‬אמנם כשהיה בחור היתה לו חותמת שבה היה כתוב כל שלשת השמות ולכן‬
‫חתם שמו על הספרים שלו חנניא יו"ט ליפא‪ ,‬אלא שתיכף אחרי החתונה גם את זה הפסיק וזה הרבה שנים שאין לו עוד חותמת כזו כלל‪.‬‬
‫מה דינו של כתובה זו?‬
‫תשובה‪:‬‬
‫שלום רב‪,‬‬
‫הכתובה כשרה‪ .‬השם הקובע בכתובה הוא השם שהיה נקרא לפני החתונה וחתימה קובעת שם‪.‬‬
‫יש לציין שהקפידא לדייק בשמות שכותבים בכתובה היא רק לכתחילה מחשש שיסתמכו על הכתוב בכתובה כשיבוא לגרש‪ ,‬אבל מצד הדין כל שלא‬
‫ניתן לטעות באדם אחר הכתובה כשרה‪.‬‬
‫מקורות‪:‬‬
‫רמ"א אבן העזר סי' קכ סעיף ג‪ .‬שם שחותם נקרא שם עיקר כמבואר בטור אבן העזר סי' קכט‪ .‬לעניין דיוק בשם בכתובה עיין ספר נחלת שבעה ח"א‬
‫סי' יב אות טז‪.‬‬
‫פיצויים לעובד שאחז משא כבד ונפל עליו ונחבל‬
‫השאלה‪:‬‬
‫ראובן עבד אצל שמעון ובמהלך העבודה הזיז שמעון המעביד ארון כבד‪ ,‬וכשכמעט נפל מידו אמר לפועל שיתפוס את הארון‪ ,‬ולביש מזלו של הפועל‪,‬‬
‫אותו ארון כבד נפל עליו‪ ,‬ובתוצאה מכך‪ ,‬נפצע מאוד קשה‪ ,‬והיה בבית חולים בטיפול נמרץ‪ ,‬עם הרדמה למשך חודש וחצי‪ ,‬הסתבכות בדלקת ראות‪.,‬‬
‫נשבר לו הכתפיים‪ ,‬נקרעו לו הגידים בגב‪ ,‬יש לו ברגליים ארבע פלטינות‪ ,‬וצריך לעשות ניתוח בכתף‪ .‬מאחר והעובד לא היה עובד רשום לא היה עליו‬
‫ביטוח של המעביד‪ ,‬ומשום כך מבקש ראובן הפועל שהמעסיק יפצה אותו בסכום יפה‪ ,‬והלה דוחהו בדברים ואמר לו שהוא לא רוצה לתת לו כסף‪,‬‬
‫וגם אמר לו‪ ,‬שאם הוא יתלונן עליו אז הוא יטען שהפועל היה מסומם‪ ,‬וגם יאמר שאסור לו לעבוד מכיון שמקבל מביטוח לאומי כסף על נכות כללית‪.‬‬
‫מה עליו לעשות?‬
‫תשובה‪:‬‬
‫מסתבר שעל פי הדין המעביד חייב לשלם פיצויים לעובד‪ .‬ויש לפנות לבית דין צדק לדון על גובה הפיצוי‪.‬‬
‫מקורות‪:‬‬
‫בשו"ע חו"מ סוף סי' שח מבואר שאם הוסיפו לסבל יותר מהמשא הראוי לאדם והוא ניזוק המעביד חייב‪ .‬סיבת החיוב הוא שהמעביד הטעה את‬
‫הסבל בכובד המשא‪ ,‬מסתבר שגם בנידון דידן שייכת סברא זו‪ .‬ועיין קצות סק"ב ונתיבות סק"ג אם חייב גם בארבעה דברים‪.‬‬
‫מסתבר שאף בזמנינו שאין בית דין סמוכין ניתן לחייב על הנזק‪ ,‬שהרי סיבת החיוב היא מדינא דגרמי (עיין קצות שם)‪ ,‬ואם כן לפי הש"ך בחו"מ סי'‬
‫שפו סק"א שחז"ל דנו דינא דגרמי רק בדברים השכיחים‪ ,‬בהכרח שנזק זה שכיח‪ .‬עיין שו"ע חו"מ סי' א סעיף א‪.‬‬
‫לגבי אם המעביד חייב על שלא ביטח את העובד בביטוח עבודה‪ ,‬עיין בשו"ת שמרו משפט ח"ב סי' סז שאם העובד היה אמור להבין שאין לו ביטוח‬
‫(כגון בנידון דידן שהוא עבד בשחור) אין לחייב משום כך‪.‬‬
‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬
‫‪6‬‬