ברכת `ברוך שפטרני` – דיני הברכה והמסתעף
פרשת תולדות תשע"ב מאמר השבוע עוסק בברכת 'ברוך שפטרני' שמברכים אבות עת הגעת בניהם לגיל בר- המצוה .איך מתפרשת ברכה זו? האם יש לברך אף בעת הגעת הבת לגיל בת-המצוה (ולמה לא)? למה נהוג לברך בלא הזכרת שם ומלכות? שאלות אלו ,ועוד ,יידונו במאמר השבוע. קוראים יקרים! "הקול קול יעקב ,והידים ידי עשו" (בראשית כז ,כב). ברכת 'ברוך שפטרני' – דיני הברכה והמסתעף חז"ל לומדים מוסר מפורסם מדברי הפסוק" :בזמן שקולו של יעקב המקור הראשון לברכת "ברוך שפטרני מעונשו של זה" מופיע במדרש בפרשתנו ,פרשת תולדות. בשל כך ,נייחד מאמר זה לביאור יסוד ברכה זו והלכותיה .מתי יש לברך ברכת ברוך שפטרני? האם רק האב מברך את הברכה ,או שמא אף האם? האם יש לברך על בן ,או שמא אף על בת? נשתדל לבאר את התשובות לשאלות אלו מתוך עיון בשורשי ההלכה. שורש המנהג לברך 'ברוך שפטרני' מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו – ואם לאו הידים ידי עשו" (בראשית רבה סה ,כ). לכאורה יש לתמוה :איך דרשה זו עולה מתוך דברי הפסוק? במדרש רבה על פרשת השבוע מתבאר המקור לברכת 'ברוך שפטרני' (בראשית שבה סג ,י): "'ויגדלו הנערים' (בראשית כה ,כז) -ר' פינחס בשם ר' לוי :משל להדס ועצבונית [= מין קוץ] שהיו גדלים זה על גבי זה .כיוון שהגדילו הפריחו -זה ריחו וזה חוחיו .כך כל שלוש-עשרה שנה הולכים שניהם לבית הספר ובאים מבית הספר ,לאחר י"ג שנה זה הולך לבתי מדרשות וזה הולך לבתי עבודה זרה .אמר ר' אלעזר בר' שמעון :צריך אדם להיטפל בבנו י"ג שנה ,מכאן ואילך צריך שיאמר" :ברוך שפטרני מענשו של זה". לא ברור מסגנון המדרש שר' אלעזר ב"ר שמעון אכן התכוון לפסוק הלכה למעשה שיש לברך ברכה זו .ייתכן שהכוונה בדרך מליצה ,לאמור" ,ברוך ה' שנפטרתי מעונשו של זה" .אולם ,בכמה ראשונים הבינו מדברי המדרש שאכן יש חובת לברך ברכה זו .כך עולה מדברי ר' אהרן הכהן מלוניל (ארחות חיים ,הלכות ברכות ,סימן נח ,דף מ ע"ג) שהוסיף לבאר" :ויש אומרים אותה בפעם ראשונה שעולה הבן לקרות בתורה .והגאון ר' יהודאי ז"ל קם על רגליו בבית הכנסת ובירך ברכה זו בפעם ראשונה שקרא בנו בתורה". בפסקי רבנו יחיאל מפריז (הוצאת מכון ירושלים ,תשל"ג ,סימן כג) הביא הלכה זו בשם ר' יהודה בן ברוך (מחכמי אשכנז במאה ה ;11-היה תלמידו של ר' גרשום מאור הגולה)" :מי שיש לו בן והגיע לשלוש-עשרה שנה ,פעם ראשון שעומד בציבור לקרות בתורה צריך האב לברך בא"י אשר פדאני מענשו של זה .והגאון ר' יהודה בר' ברוך קם בעמידה בבית הכנסת ובירך ברכה זו כשעמד בנו וקרא בתורה תחילה ,וברכה זו חובה היא". מעבר למקור במדרש ,נראה אפוא שמדובר במנהג אשכנז עתיק-יומין .הברכה לא מוזכרת אמנם בגדולי ראשוני הפוסקים (הרי"ף ,רמב"ם ,רא"ש ,טור ,ושולחן ערוך) ,אך היא מובאת ברמ"א (סימן רכה ,סעיף ב). המשמעות הפשוטה של הפסוק היא שדווקא כאשר הקול קול יעקב ,אזי הידים ידי עשו .איך אפוא מתיישבת דרשת חז"ל הידועה עם פשוטו של מקרא? אולי נוכל ליישב הערה זו בדקדוק תיבות הפסוק .המילה 'קול', המופיעה פעמיים בפסוק ,נכתבת פעם אחת בכתב מלא (עם האות וי"ו) ופעם אחרת בכתב חסר (ללא אות וי"ו)" :הקל קול יעקב ,והידים ידי עשו". ייתכן שבכך מונח השורש לדרשת חז"ל .כשקולו של יעקב אינו 'קול', אלא 'קל' ,אז מתחזקות ידי עשו. 86 ØØ ברכה בשם ומלכות רש"י שכהו עיני יצחק בשביל שיעקב יוכל לקחת את הברכות מעשו אחיו .ויש לתמוה :הרי אם רצה שהברכות תעבורנה ליעקב, למה לא גילה הקב"ה ליצחק שהברכות ראויות לבנו הקטן? למה היה צריך להכהות את עיניו של יצחק ,בשביל שיוכל יעקב לקחת את הברכות 'במרמה'? אלא ,ש"אין ברכה שרויה אלא בדבר הנעלם מן העין" .ברכות יצחק ,שכללו את כל עתידו של כלל ישראל ,היו צריכות להיות סמויות לגמרי מן העין – אפילו מעיניו של המברך עצמו .כך קיבלו הברכות את עוצמתן הנפלא ,להתעלות מעל כל ענייני עולם הזה ,ולהוריד שפע עליון ממקור הברכה. כן הדבר אף בנוגע לתפילות .המילה 'קל' שווה בגימטרייא למילה 'עין' .אם קולו של יעקב הוא 'קל', כלומר ,בתוך שדה הראיה של עין אנושית ,אז הידים ידי עשו .אבל אם הקול הוא קול – קול העליון של בתי כנסיות ובתי מדרשות ,קול המתעלה למעלה מכל ענייני העולם – אז אין ידי עשו שולטות בנו. יה"ר שנזכה להגביה את קולנו, לייחדו לדיבורים של תורה ושל תפילה ,ובכך להינצל מידי עשו המאיימים עלינו תמיד. ביאור עניין הברכה :מי נפטר מעונשו של מי? בביאור לשון הברכה "שפטרני מעונשו של זה" ,כתב ה'מגן אברהם' (סי' רכה ,ס"ק ה) שני פירושים. לפי הפירוש הראשון ,הכוונה היא שעד עכשיו האב נענש כאשר הבן חטא ,בגלל שלא חינך את הבן להתנהג כראוי .מיום שנעשה בן י"ג שנים נעשה הבן אחראי לעצמו ,ושוב אין האב נענש על מעשי בנו ,כי "מחויב הוא להתחזק בעצמו למצוות השי"ת" (לשון המשנה ברורה ,שם ס"ק ז). כיון שנעשה פטור מעונש הבן ,מברך האב "שפטרני מעונשו של זה". במשנה ברורה הוסיף שעדיין מוטלת על האב אחריות מסוימת עבור בנו" :ודע דאע"פ ששוב אין עליו ענין חינוך ,מ"מ יש על האב מצות הוכחה כשרואה שאינו מתנהג כשורה ,וכשאינו מוחה בידו נענש עליו" .אולם ,אין בכך כדי לעכב ברכת 'ברוך שפטרני' ,שכן אחריות זו אינה מיוחדת לבנו ,אלא משותפת לכל ישראל ,כמו שסיים שם" :דלא גרע משאר ישראל". הביאור השני לנוסח הברכה ,שהביא המג"א בשם ה'לבוש' ,הוא שעד עתה נענש הבן בעוון האב, ואילו מכאן ואילך שוב אין הבן נענש בעוון האב. לפי ביאור זה ,לכאורה על הבן לברך את הברכה ,ולא על האב ,שכן הבן נפטר מעוון אביו ולא האב מעוון בנו .אכן ,בשו"ת שואלים ודורשים (סימן ה) הביא מפירוש הש"ך (מתלמידי האריז"ל, פרשת לך לך) שהבן מברך ברכה זו בהגיעו למצוות. אולם ,לפי המדרש וכל הראשונים הנ"ל ברור שהאב הוא זה שמברך ,וב'דברי חמודות' ביאר שהכוונה שאם נענש הבן בשביל עוון האב ,בוודאי שגם האב נענש עבור כך (כלומר ,שנענש עבור מה שבנו נענש עבורו) ,וסיים שהוא דחוק. ברכה על בת המגיעה למצוות לאור שני הטעמים שהביא המג"א בביאור ברכת 'ברוך שפטרני' ,יש לחקור אם יש לברך ברכה זו אף על בת שהגיעה לגיל בת-מצווה ,או שהברכה מוגבלת ,כמשמעות המדרש ,לבן המגיע למצוות .מתוך נידון זה מסתעף נדון נוסף :האם יש טעם ומקור לחוג את בת המצוה, ØØ בתחילת פרשת הברכות ,מבאר מלשון רבנו יחיאל הנ"ל מבואר שיש לברך את הברכה בשם המלכות ,כתבנית כל הברכות .כך מבואר בדברי מנהגי מהרי"ל ,שכתב שיש לברך בשם ומלכות" ,ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר פטרני מענשו של זה" .ראה גם בתשב"ץ (סימן שצ) שאף הוא הזכיר את הברכה ,בלי לציין אם יש לברכה בשם ומלכות אם לאו. אולם ב'לקט יושר' (מנהגי תרומת הדשן ,עמ' מ) כתב שכיון שלא הוזכרה הברכה בגמרא ,אין לברכה בשם ומלכות ,והביא את הברכה בארמית" :בריך רחמנא מלכא דארעא שפוטרני מעונש זה" ,וכך פירש ב'דברי חמודות' על הרא"ש (ברכות פרק ט ,סימן ה ,אות ל) ,על-פי מה שייסד הרא"ש (קידושין פרק א ,סימן מא) שאין לברך בשם ומלכות שום ברכה שלא הוזכרה בתלמוד. ב'דרכי משה' (אורח חיים סימן רכה) מזכיר את הברכה בשם המהרי"ל ,ומקשה כנ"ל שהרי אין מברכים בשם ומלכות כל ברכה שלא הוזכרה בגמרא .בהתאם לכך ,פוסק הרמ"א (רכה ,ב) שיש לברך בלי שם ומלכות" :יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה ,וטוב לברך בלא שם ומלכות". ב'משנה ברורה' (ס"ק ח) ציין שלפי דעת הגר"א יש לברך את הברכה בשם ומלכות ,כדעת המהרי"ל (ציין גם לדברי המדרש) ,והביא אף את דברי ה'חיי אדם' שהמברך לא הפסיד .מדבריו משמע קצת שכך העיקר למעשה .אולם ,המנהג הכללי הוא לברך בלא הזכרת שם ומלכות. הכתובת שלך לכל שאלה בהלכהDin.org.il : 2 כשם שחוגגים את בר המצוה ,והאם סעודת בת מצוה נחשבת לסעודת שאין דין סעודת מצוה בחגיגת בת מצוה ,ויצא בחריפות נגד המנהג מצוה? לעשות סעודה זו בבית הכנסת .בתוך דבריו כתב עוד שאילו היה בכוחו דיון זה פותח בדברי ה'פרי מגדים' (סימן רכה ,אשל אברהם ס"ק ה), לעשות כן היה מבטל גם את מנהג חגיגת בר-מצוה בבית הכנסת ,כי שכתב כי השאלה אם אומרים ברכת ברוך שפטרני על בת בהגיעה לגיל לדעתו המקור למנהג זה מהרפורמים והקונסרבטיבים .מכל מקום הוא י"ב שנים תלויה בשני הטעמים הנ"ל :לפי הטעם שעד עכשיו נענש האב מסיים בנוגע לשמחת בת-מצוה ש"אם רוצה האב לעשות איזה שמחה כשחטא הבן בגלל שלא חנכו ,מובן מדוע אין מברכים על בת ,מכיון שאין בביתו רשאי ,אבל אין זה שום ענין וסמך להחשיב זה דבר מצוה וסעודת חיוב לחנך בת ,כצד אחד בדברי המג"א בסימן שמג (ס"ק א) שחיוב מצוה ,כי הוא רק כשמחה של יום הולדת בעלמא". חינוך הוא רק לבן .אולם לפי הטעם השני שכתב הלבוש ,שהברכה היא עוד הוסיף שם לבאר מדוע "אין מצוה כשנעשית בת י"ב שנה כמו בבן, על כך שעד עתה נענש הבן בעוון האב ,יוצא שצריך לברך גם בבת ,מפני דגם הבת הא מתחייבת עתה במצוות" ,וכתב" :והנכון לע"ד ,משום שגם הבת נענשת בעוון האב. דאין ניכר חילוק בבת במה שנעשית גדולה יותר מקטנותה ,ולא דמי ואמנם דעת הרד"ל ,בהגהותיו על דברי המדרש ,שאם הטעם בברכת לבן שניכר טובא ,שמעתה מצרפין אותו לכל דבר שבעי מנין עשרה ברוך שפטרני הוא בגלל שעד עכשיו האב נענש על עוונות הבן ,הוא הדין ומנין שלושה .ועל ידיעה בעלמא כשלא ניכר למעשה ,אין עושין סעודה שגם בבת צריכים לברך .כיון שמדברי המדרש עולה שאין מברכים על ושמחה ,אף שבעצם יש בזה אותה השמחה ממש". הבת כי אם על הבן ,וכלשון המדרש שחייב האב "לטפל לבנו" ,הסיק שם והאריך בנידון זה בשו"ת באר שרים (לרב אברהם יפה שלזינגר ,ח"ב, שטעם הברכה הוא מפני חובת האב ללמד את בנו תורה .כיון שאין חיוב סימן סב) ,שם חיזק את דבריו של הרב פיינשטיין ,וכתב שאין לברך על האב ללמד את בתו תורה (חוץ ממה שנוגע לה לקיום המצוות) ,מובן 'ברוך שפטרני' בהגעת בת למצוות ואין בסעודה "ריח של סעודת שאין לברך את הברכה בהגעת הבת למצוות. מצוה" .עוד כתב שם לערער על מה שהביא בשו"ת יביע אומר יסוד אולם ,בספר כף החיים (רכה ,ס"ק טו) נקט שלפי שני הטעמים אין לברך לדברי מדברי ה'בן איש חי' ,וביאר שאין ראיה מדבריו כלל. ברכת 'ברוך שפטרני' בבת ,וביאר שאין הבת נענשת בחטא האב כמו ברכת 'ברוך שפטרני' על-ידי האם (דמיון לברכת הגומל) הבן. ברם ,בשו"ת יביע אומר (או"ח ,ח"ו ,סימן כט) ,לאחר שהביא את דברי הפמ"ג הנ"ל שתלה את דין ברכת ברוך שפטרני בבת בשני הטעמים של המג"א ,כתב הרב עובדיה יוסף שלפי דברי הראשונים הסוברים שיש חיוב לחנך את הבת (שלא כמו שהביא הפמ"ג בשם המג"א ,וראה גם פתח הדביר ,או"ח סימן רכה ,ס"ק ד) נמצא שגם לפי טעמו הראשון של המג"א יש לברך ברכה זו גם בבת ,כיון שאף בבת יש חובת חינוך מוטלת על האב .לפי דבריו נמצא שלפי שני הטעמים בברכת 'ברוך שפטרני' צריך לברך על בת כשמגיעה לבת מצוה. בשו"ת יביע אומר מסיק שיש לומר ברכת 'ברוך שפטרני' על בת ,ללא שם ומלכות .אך בכל קהילות אשכנז ,וגם רבים מקהילות בני ספרד ,אין המנהג כדבריו ,וראה להלן מדברי שו"ת אגרות משה (ח"ה ,סימן יד) טעם נוסף שאין לברך על הבת. לאור דברי המג"א הנ"ל בפירוש הראשון ,ברכת 'ברוך שפטרני' נקשר לחובת החינוך .לכאורה ,שאלת ברכת 'ברוך שפטרני' על-ידי אם הילד תהיה תלויה בחובת חינוך המוטלת על האם .בחובה זו נחלקו הראשונים (לנזיר דף כט ,ב) והפוסקים ,והובאה המחלוקת ב'מגן אברהם' (שמג, ס"ק א) וב'משנה ברורה' (תרטז ,ס"ק ה; תרמ ,ס"ק ה)[ .לדעת הרד"ל הנ"ל ,ברכת 'ברוך שפטרני' שייכת לחיוב לימוד התורה ,ולפי זה בוודאי שאין האם מברכת]. אולם ,גם לפי הדעות שהאם חייבת בחינוך בנה ,יש לומר שאין לאם לברך ברכת 'ברוך שפטרני' .סיבה אחת לכך היא מפני שהאב מברך עבורו ועבור אשתו ,על דרך ברכת 'הטוב והמטיב' על לידת הבן וברכת שהחיינו על לידת הבת .כיון שבירך האב ,אין לאם לברך אף היא ,כי כבר נתברכה ברכת ההודאה על הגעת הבן למצוות. סעודת מצוה לבת-מצוה? סיבה אפשרית נוספת שאין האם מברכת היא מפני צורת תקנת הברכה לפי דבריו הוסיף בשו"ת יביע אומר (שם) שיש מקום לומר שהסעודה בשעת עלייה לתורה .בשו"ת דברי מלכיאל (או"ח סימן ד) ביאר כי שעושים לרגל 'בת-מצוה' ביום הגעתה לי"ב שנים היא סעודת מצוה, "ברכת ברוך שפטרני דמי לברכת הודאה [ברכת הגומל] ,שצריך בי כיון שהוא שמחה לאב שהשתחרר מהעונש המוטל עליו בהקשר חינוך עשרה ...ולזה קבעו חז"ל לברך ברכת הגומל בברכת התורה שאז ודאי בתו .והביא שכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי שסעודה שעושים לרגל בת הוי עשרה ,והוא הדין לברכת ברוך שפטרני דדמי לברכת הודאה ,ולכן מצוה היא סעודת מצוה ,ותמכו יתדותיהם בדברי הבן איש חי. צריך לברכה בשעת קריאת התורה". אולם ,הרבה פוסקים חלקו על דבריהם ,ובראשם בשו"ת אגרות משה בספר 'זה השלחן' (לרב שריה דבליצקי ,ח"ב סי' רכה) כתב שברכת בשתי תשובות (או"ח ,ח"א סימן קד ,וח"ב סימן צז) ,שכתב כדבר פשוט 'ברוך שפטרני' אינה צריכה ציבור ,ושלא כדעת שו"ת דברי ØØ 3 הכתובת שלך לכל שאלה בהלכהDin.org.il : מלכיאל הנ"ל .אבל בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז ,סימן כג) סתר את דבריו, ופשיטא לו שברכת 'ברוך שפטרני' צריכה עשרה ,כמבואר בשו"ת דברי מלכיאל הנ"ל שיש לדמות את הברכה לברכת הגומל .לאור דמיון זה ,יש לחזק את המנהג שאין האם מברכת ברכת 'ברוך שפטרני' ,כיון שצורת התקנה כרוכה בעלייה לתורה ,שאין האם משתתפת בה. על דרך זו מבואר בשו"ת אגרות משה (או"ח ,ח"ה סימן יד) בנוגע לברכת 'ברוך שפטרני' על הבת" :הנה בעצם אין מקום ואין טעם לחלק בחיוב ברכות ההודאה בין איש לאשה (שו"ע או"ח סי' ריט ,במג"א ס"ק א) ...אך איכא דברים שהחמירו חכמים באופן העשיה ,שיברך החייב לברך דווקא בעשרה וביום הקריאה ובשעה שקראוהו לתורה ,ורק אם אי אפשר לו שיקראוהו לתורה מברך על הבימה תיכף אחר הקריאה בתורה ...וכן בברכת ברוך שפטרני מענשו של זה ,שמברך אבי הבן כשקורין אותו בפעם הראשון שנעשה בר מצוה ,שזה לא שייך באשה בזמנינו שאין קורין אשה לתורה". מדבריו יש ללמוד הן שאין לברך 'ברוך שפטרני' על הבת ,והן שאין לאם לברך ברכה זו. סיכום יש לברך ברכת 'ברוך שפטרני' עם הגעת הבן לבר-מצוה .מברכים את הברכה בבית הכנסת בפני עשרה ,בפעם הראשונה שעולה הבן לתורה. ניתן לברך את הברכה עד שלושים יום מהגעת הבן למצוות (דינים אלו נלמדו מהיקש לברכת הגומל). יש נוהגים לברך בשם ומלכות .המנהג הרווח הוא שאין מברכים בשם ומלכות. פירוש הברכה .1 :האב נפטר מעונשו של הבן במה שלא מחנכו כראוי; .2 שוב אין הבן נענש על עוונות האב. יש שדייקו מלשון "עונשו של זה" שאין לברך ברכה זו שלא בנוכחות הבן (שערי אפרים ד ,כה; שו"ת יד יצחק ח"ג ,סימן שג; חתן סופר ,או"ח סוף שער ברכת השחר) .אבל בדיעבד ,ניתן לברך גם שלא בנוכחות הבן (שו"ת בצל החכמה ,ח"ה ,סימן קלב) ,כפי שנראה מסתימת שאר הפוסקים. אין לברך ברכת 'ברוך שפטרני' על הבת (ויש שחלקו אם מברך בלי שם ומלכות) .כמו כן אין האם מברכת ברכת 'ברוך שפטרני'. dשו"ת הלכתי c מתוך השאלות שנשאלו באתר האינטרנט din.org.ilבשבוע האחרון השכרת חנות למחלל שבת השאלה: האם מותר להשכיר חנות למחלל שבת ,שבודאי ישתמש בדירה וחפציה בשבת במלאכות דאורייתא בהדלקת האור ,ושימוש בשאר דברי החנות בכתיבה וכדו' בשבת ,ויש בזה מלאכה דאורייתא ,והרי עובר משום לפני עור. תשובה: כאשר ישנה אפשרות להשכיר את החנות למי שאינו מחלל שבת ודאי שצריך להשכיר דווקא למי שאינו מחלל שבת ,אולם אם אין אפשרות להשכיר רק למחלל שבת ,ואם לא ישכיר יגרם לו הפסד [כגון שצריך לשלם משכנתא על החנות וכד'] המיקל יש לו על מי לסמוך ,וכל בעל נפש יש לו להחמיר על עצמו. מקורות: במשנה ברורה (סימן שמז ס"ק ז) הביא מהמג"א "ואסור להשאיל לאדם כלי מלאכה אם הוא חשוד לעשות בהם מלאכה בשבת אם לא שיש לתלות שיעשה בה מלאכת היתר ודוקא בדבר המצוי אבל אם המלאכת היתר אין מצוי לעשות אין תולין בה אם לא מפני דרכי שלום" ואם כן במקרה כגון זה שודאי ישתמש בזה בשבת באיסור ,שהרי מחלל שבת בפרהסיא הוא ואין מקום לתלות שיעשה בהיתר ,אין מקום להתיר לכאורה ,וכן מבואר בשו"ת רבינו עזריאל הלדסהיימר (או"ח סי' לט) שכתב שאם השוכר אין לו חנות כעין זה ממש לשכור אלא רק פחות נוח יש בזה משום לפני עור, וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' לט) ,וראה בשו"ת מחנה חיים (ח"ב סי' כד) כתב שעדיף להשכיר לגוי מאשר למחלל שבת [ואף בארץ ישראל יש להעדיף כן שאין איסור של לא תחנם בהשכרה לגוי] ,וכן בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק מג סעיף ב) כתב שאם באותו מקום אין מצויים גויים רבים שיכול לשכור מהם אסור להשכיר למחלל שבת ,אולם במשנ"ב (שם) מבואר שאף במקרה כזה שיכול להשיג במקום אחר יש בזה גם משום לפני עיור ויש לאסור זאת. אולם בדברי כמה מהאחרונים מצינו כמה שפסקו להקל במקום הפסד ,וכמו שכתב בשו"ת מחנה ישראל (להגר"י גרוסמן סי' נ) ,שנוטה להתיר באופן שאם לא ישכיר לו יהיה לו הפסד ,וכן בשו"ת דברי ישראל (למהר"י וועלץ סי' סח) שכתב להקל על פי מה שהביא לחלק באיסור לפני עיור אם נותן את האיסור ממש לפניו ,או שמשכיר לו ביום חול ,והשוכר עושה בה מלאכה בשבת ,וכפי שחילק בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קפד ,ונדפס גם במנחת הכתובת שלך לכל שאלה בהלכהDin.org.il : 4 שבת על הקיצור שו"ע קונטרס שיורי המנחה אות י) ,ושו"ת פרי השדה (ח"ג סי' צז) ,וכן מבואר בשו"ת כת"ס (יו"ד סי' פג) לחלק בזה ,וכעין זה כתב בשו"ת יבי"א (ח"ב או"ח סי' טו) לגבי השכרת חנות למחלל שבת ע"ש ,וכל זה בעיקר הדין ,אולם מבואר בשו"ת כתב סופר (שם) שבעל נפש יחמיר על עצמו ,וכן משמע שם במשנ"ב שכתב בהמשך הדברים על כן אם יש בקלות אפשרות להשכיר לשומר שבת ,או לנכרי יש להעדיף השכרתו לנכרי. וראה בשו"ת רבי אהרן (קוטלר ,או"ח סי' ג) שהאריך בכל צדדי האיסור והמותר וכתב שם לחלוק על החילוק אם עושה כן באמצע השבוע או קרוב לשבת ,וכתב להקל רק באופן שיש לו כבר מקום אחר שיכול להמשיך לגור שם ואין החנות יותר נוח וכד' ,ועם כל זה מסיים בסופו וז"ל " אך כל זה מצד ההלכה ,אבל בודאי ראוי לכל מי שיש לו יראת שמים לחוש לכבוד השי"ת ולכבוד השבת ולא להיות ח"ו מסייע כל דהוא בחילול שבת ,גם שלא להכניס התועבה של חילול שבת לתוך ביתו ורשותו ,וכל מה שהדבר פרוץ יותר ר"ל ,יגדל החיוב לגדור ולהתרחק ,ומכל שכן דבכל אופן לא פלטינן מחשש איסור ,ובהמניעה מלהשכיר למחללי שבת יש קידוש שם שמים וראוי להיזהר בזה לכל מי שישמע". חילונים המתקדמים בקיום מצות אכילה אצלם ודין יינם בישולם וצירופם למנין השאלה: יש לי שכנים זוג שהתחתן לפני שנה והגבר חזר בתשובה ואישתו משתדלת ללכת אחריו הם הכשירו את המטבח וקונים רק אוכל כשר שומרים טהרת המשפחה ,אך האשה עדיין לא מתלבשת בצניעות כיון שזה קשה לה ,כמו כן הם מטלטלים במקום שיש שם רשות הרבים ואין שם עירוב [-בסין] ,ולוקחים את בנם בעגלה לבית הכנסת בשבת ,ובקיצור הם משתדלים אבל עדיין יש דברים שעוד לא, שאלותי הן: א .האם מותר לי לאכול את האוכל שלהם שהם מזמנים אותי לאכול בשבת. ב .האם גבר שבשבת מטלטל את התינוק בעגלה אם מצטרף למנין. ג .יין שלהם מה קורה איתו (הם עושים קידוש ואישתו מדליקה נרות שבת). ד .אם מי ששומר שבת רק למחצה ,האם כליו ובישוליו נאסרים משום בישול עכו"ם או שלא תשובה: אם הסיבה שהינם מחללים שבת זה מחמת חוסר ידיעה ,וכשאומרים להם על כך הם משתדלים לא לעשות את המלאכה ,אין דינם כמחללי שבת בפרהסיא ,אולם אם הם לא מעוניינים לשמוע על הלכות אלו ועושים זאת מחמת שאינם חושבים שזה דבר שצריך להיות אסור ,יש לדאוג להשפיע עליהם בדברי נועם ,ואין להרחיקם כלל וכלל ,ולכן א .אם אתה יודע בבירור שהם מקפידים על כשרות ,אפשר לאכול אצלם. ב .מעיקר הדין מי שמחלל שבת בפרהסיא אינו מצטרף למנין ,אמנם בשעת הדחק אם אינו מוצא מנין ,או במקום צורך ,אפשר בדיעבד לצרפו למנין, כמו כן צריך להשתדל לא לגרום לו צער ועלבון ,ולא להרחיקו מן הדת ,ולכן לפעמים יש צורך לצרפו כדי שלא יתרחק מהדת ,וכל ההיתר הוא בחילוני שיש לו אמונה בסיסית בבורא עולם ונוהג במצוות מילה ומצוות קידושין כדת וכדין ,אבל חילוני שמזלזל בתורה ובמצוות וודאי שאין לצרפו למנין. ובמקרה שלך שהאדם נמצא בתהליך של חזרה בתשובה ,אפשר לצרפו למנין כדי לקרבו ליהדות. ג .מחלל שבת שמתקרב ליהדות ועוסק בלימוד היהדות לשם שמים" ,ובאמת מתכווין לחזור בתשובה" ,אין מגעו ביין אוסר ,ואפשר לשתות מהיין של הקידוש( ,אבל אם הוא אינו רוצה לחזור בתשובה לגמרי ,מגעו אוסר ,וצריך שיקדש על יין מפוסטר). ד .מחלל שבת שמבשל אם מותר לאכול מבישולו :אם הוא רפורמי או אדם ששונא תורה ומצוות ודאי שאסור לאכול ,אבל אם הוא תינוק שנשבה והוא מכבד תורה ומצוות ,ויודע שיש מאכלים אסורים שאנשים דתיים נזהרים שלא לאוכלם ,בשעת הדחק יש להקל לאכול מבישולו .ובמקרה שלך שנמצא בהליך חזרה בתשובה ,מסתבר שאין לחשוש שיאכיל אותך מאכלות אסורות ,ואם אתה מתארח אצלו ומשפיע עליו לטובה ,ודאי שאפשר להקל ולאכול מבישולו. מקורות: .2במשנה ברורה סימן נ"ה ס"ק מ"ו כתב בשם הפמ"ג שמי שמחלל שבת בפרהסיא אינו מצטרף למנין ,אמנם כתבו הפוסקים שבמקום צורך יש להקל מכיון שדעת כמה פוסקים שדינם כתינוקות שנשבו ומותר לצרפם במנין .עיין בספר מבקשי תורה (סיון תשנ"ה סימן קס"ג) שכתב הגרש"ז אוירבך זצ"ל שבמקום צורך יש להקל לצרפם ,וכן כתב שצריך לא לגרום להם להתרחק כנ"ל ,ועיין באג"מ ח"א סימן כ"ג וח"ב סימן י"ט שכתב שנכון לצרפם כדי לצאת ידי קדיש וקדושה אבל מעלת תפלה בציבור אינו מקיים ,ועיין בשו"ת מנח"י ח"ג סימן כ"ו. .3שו"ת דברי חכמים בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל. 5 הכתובת שלך לכל שאלה בהלכהDin.org.il : .4עיין בפתחי תשובה יו"ד סימן קי"ב שדן לענין בישול של ישראל מומר אם נאסר כבישול עכו"ם או לא ,וכתב שזה תלוי בשתי הטעמים למה אסרו בישול עכו"ם לפי הטעם שהאיסור הוא משום חתנות ,בישראל מומר אין לאסור ,אבל לפי הטעם שאסור משום שחוששים שיאכילנו מאכלות אסורות ,בישראל מומר ג"כ יש לחשוש ע"כ .ולכאורה לפי דבריו בתינוק שנשבה ג"כ יש לאסור משום החשש שיאכיל מאכלות אסורות ,ולכן מעיקר הדין יש להחמיר ,אבל בשעת הדחק אם הוא חילוני שיודע שיש אנשים שנזהרים ממאכלות אסורות ,הואיל וכל האיסור הוא מדרבנן יש להקל בשעת הדחק ,ועיין בתשובות והנהגות ח"א סימן ת"ע שכתב שיש להקל בשעת הדחק עי"ש שהתיר מטעמים אחרים, כתובה שנכתב בה שם שונה מהשם שנקרא בלידה השאלה: איש פלוני שעומד עשר שנים אחרי החתונה שלו ובדק את כתובתו ומצא כתוב שמו חנניא יום טוב ליפא ,ושמו שנקרא בו ביום הכנסתו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה היה רק חנניא יום טוב ,אלא שבתור שם חיבה מכנים אותו בשם 'ליפא' ,אבל אף אחד אינו קורא לו את כל שלשת השמות חנניא יום טוב ליפא ,אלא או חנניא יום טוב כשם המקורי או ליפא כשם הכינוי ,אמנם כשהיה בחור היתה לו חותמת שבה היה כתוב כל שלשת השמות ולכן חתם שמו על הספרים שלו חנניא יו"ט ליפא ,אלא שתיכף אחרי החתונה גם את זה הפסיק וזה הרבה שנים שאין לו עוד חותמת כזו כלל. מה דינו של כתובה זו? תשובה: שלום רב, הכתובה כשרה .השם הקובע בכתובה הוא השם שהיה נקרא לפני החתונה וחתימה קובעת שם. יש לציין שהקפידא לדייק בשמות שכותבים בכתובה היא רק לכתחילה מחשש שיסתמכו על הכתוב בכתובה כשיבוא לגרש ,אבל מצד הדין כל שלא ניתן לטעות באדם אחר הכתובה כשרה. מקורות: רמ"א אבן העזר סי' קכ סעיף ג .שם שחותם נקרא שם עיקר כמבואר בטור אבן העזר סי' קכט .לעניין דיוק בשם בכתובה עיין ספר נחלת שבעה ח"א סי' יב אות טז. פיצויים לעובד שאחז משא כבד ונפל עליו ונחבל השאלה: ראובן עבד אצל שמעון ובמהלך העבודה הזיז שמעון המעביד ארון כבד ,וכשכמעט נפל מידו אמר לפועל שיתפוס את הארון ,ולביש מזלו של הפועל, אותו ארון כבד נפל עליו ,ובתוצאה מכך ,נפצע מאוד קשה ,והיה בבית חולים בטיפול נמרץ ,עם הרדמה למשך חודש וחצי ,הסתבכות בדלקת ראות., נשבר לו הכתפיים ,נקרעו לו הגידים בגב ,יש לו ברגליים ארבע פלטינות ,וצריך לעשות ניתוח בכתף .מאחר והעובד לא היה עובד רשום לא היה עליו ביטוח של המעביד ,ומשום כך מבקש ראובן הפועל שהמעסיק יפצה אותו בסכום יפה ,והלה דוחהו בדברים ואמר לו שהוא לא רוצה לתת לו כסף, וגם אמר לו ,שאם הוא יתלונן עליו אז הוא יטען שהפועל היה מסומם ,וגם יאמר שאסור לו לעבוד מכיון שמקבל מביטוח לאומי כסף על נכות כללית. מה עליו לעשות? תשובה: מסתבר שעל פי הדין המעביד חייב לשלם פיצויים לעובד .ויש לפנות לבית דין צדק לדון על גובה הפיצוי. מקורות: בשו"ע חו"מ סוף סי' שח מבואר שאם הוסיפו לסבל יותר מהמשא הראוי לאדם והוא ניזוק המעביד חייב .סיבת החיוב הוא שהמעביד הטעה את הסבל בכובד המשא ,מסתבר שגם בנידון דידן שייכת סברא זו .ועיין קצות סק"ב ונתיבות סק"ג אם חייב גם בארבעה דברים. מסתבר שאף בזמנינו שאין בית דין סמוכין ניתן לחייב על הנזק ,שהרי סיבת החיוב היא מדינא דגרמי (עיין קצות שם) ,ואם כן לפי הש"ך בחו"מ סי' שפו סק"א שחז"ל דנו דינא דגרמי רק בדברים השכיחים ,בהכרח שנזק זה שכיח .עיין שו"ע חו"מ סי' א סעיף א. לגבי אם המעביד חייב על שלא ביטח את העובד בביטוח עבודה ,עיין בשו"ת שמרו משפט ח"ב סי' סז שאם העובד היה אמור להבין שאין לו ביטוח (כגון בנידון דידן שהוא עבד בשחור) אין לחייב משום כך. הכתובת שלך לכל שאלה בהלכהDin.org.il : 6
© Copyright 2024