‫הלכות ברכות‬ ‫ברכת שהחינו‪.‬‬ ‫ט"ו בשבט‪.‬‬ ‫ברוך הוא וברוך שמו‪ .‬ענית אמן‬ ‫לקטן‪ .‬דיני קדימה בברכות‪.‬‬ ‫נטילה לטיבולו במשקה‪ .‬נטילה‬ ‫בנטלה אחר עשית צרכים‪.‬‬ ‫מים אחרונים‪ ,‬טעמים למים‬ ‫אחרונים‪ .‬ובדין הנשים‪ .‬ברכת‬ ‫המזון על הכוס‪ .‬שכח לומר יעלה‬ ‫ויבוא‪ .‬בדין קדימה בורא נפשות‬ ‫או על המחיה‪ .‬נוסח החתימה‬ ‫על המחיה ועל הכלכלה‪ .‬טעם‬ ‫שמזכיר בע"ה בקדושה ובטהרה‬ ‫ביחס לשאר ברכות‪ .‬תפלת הדרך‪.‬‬ ‫ברכת המפיל‪ .‬ברכת הציפורן‪.‬‬ ‫ברכת הרעמים והקשת‪.‬‬ ‫סגולות (עמוד ‪.)7‬‬ ‫מעשה רב‪ ,‬והודעות (עמוד ‪.)8‬‬ ‫יום ט"ו בשבט שהוא ראש השנה‬ ‫לאילנות‪ ,‬מנהג מקובל‪ ,‬טוב‬ ‫ויפה‪ ,‬נהגו אבותינו הראשונים‬ ‫נ”ן לערוך מסיבה מפוארת‬ ‫ורבת רושם ביום חמשה עשר‬ ‫שבט של כל שנה‪ ,‬על שולחנות‬ ‫ערוכים ומלאים מכל מיני‬ ‫פירות ומאכלים‪ ,‬בלווי פייטנים‬ ‫ומשוררים חשובים המנעימים‬ ‫את המסיבה בשירי קודש‪,‬‬ ‫הלימוד בסדר היום והברכות על‬ ‫פירות האילן‪ ,‬מפנים את תשומת‬ ‫לבם של כל המשתתפים להבין‬ ‫"כי האדם עץ השדה"‪ ,‬וכשם שעץ‬ ‫השדה מטבעו להתפתח ולהתקדם‬ ‫תמיד תחילת נטיעתו גרעין‪ ,‬אחר‬ ‫נהיה לנובט ושוב לצמח‪ ,‬גודל‬ ‫ומתעבה‪ ,‬ולבסוף מוציא פירות‬ ‫למכביר‪ ,‬פירות נעימים ומתוקים‪,‬‬ ‫נחמדים למראה וטובים למאכל‪,‬‬ ‫כן מוטל על הבן אדם להתקדם‬ ‫ולהתפתח במדות ובדעות‪ ,‬לשפר‬ ‫עניניו ולהטיב מעשיו‪ ,‬לגדל‬ ‫את בניו‪ ,‬ולחנך אותם על ברכי‬ ‫התורה ויראת שמים‪ ,‬ללכת מחיל‬ ‫אל חיל עד אשר יניב פירות‬ ‫ומעשים ראוים לשבח‪ .‬נטיפי‬ ‫מים (ט"ו בשבט)‪,‬‬ ‫בט"ו בשבט אין אומרים בו‬ ‫תחנון (שו"ע סימן קלא ס"ו)‪.‬‬ ‫ברכת שהחיינו אין מברכים על‬ ‫פירות וירקות בשימורים‪ ,‬ולא‬ ‫על פירות יבשים‪ ,‬ולא על פירות‬ ‫רגילים או על ירקות קפואים‪,‬‬ ‫היות ולא ניכר שהם גידול‬ ‫מהשנה‪ ,‬מלבד למי שמגדלם‬ ‫בחצירו‪ ,‬או תפוח עץ הנקרא ענה‬ ‫שנמצא זמן מועט בשוק ואין דרך‬ ‫לאחסנו בקירור‪ ,‬וכן שעועית‬ ‫ירוקה וכדומה‪{ .‬להסיר מכשול‪,‬‬ ‫ברכת אננס בורא פרי האדמה}‪.‬‬ ‫מנהגנו בכל מילי דברכות לענות‬ ‫ברוך הוא וברוך שמו‪ ,‬גם על‬ ‫ברכות שיוצאים בהם ידי חובה‪.‬‬ ‫טהרת המשפחה‪.‬‬ ‫בשבח והודיה שזכינו בחודש‬ ‫אלול דאשתקד לסיים בפעם‬ ‫השלישית‪ ,‬הלכות טהרה על פי‬ ‫פסקי ומנהגי צפון אפריקא‪ ,‬ועתה‬ ‫עם תחילת השובב"ים מתחילים‬ ‫בס"ד את לימוד הלכות טהרה‪,‬‬ ‫מובא בספרים מעלת ימים אלו‬ ‫מסוגלים לתשובה‪ ,‬ואין תיקון‬ ‫כמו לימוד תורה בפרט הלכות‬ ‫טהרה‪.‬‬ ‫הילולת אביר יעקב‬ ‫זכינו לקיים הילולה לרבנו יעקב‬ ‫אבוחצירא זיע"א‪ ,‬שמענו מפי הרב‬ ‫שליט"א‪ ,‬דברי תורה‪ ,‬והנהגות‬ ‫בקודש מרבנו יעקב אבוחצירא‪,‬‬ ‫בהשתתפות הפייטנים גיא זגורי‪,‬‬ ‫מאיר ויצמן‪ ,‬ליאור אקסול‪ ,‬וכאן‬ ‫המקום להודות לכל התורמים‬ ‫ועל ראשם המארגנים‪ ,‬גיא זגורי‪,‬‬ ‫רפאל לוגסי יבורכו מפי עליון‪.‬‬ ‫תורת אמך‪.‬‬ ‫בשנה האחרונה בס"ד זכינו‬ ‫להוציא את הגיליונות‪ ,‬על פי‬ ‫מנהגי צפון אפריקא‪ .‬במועדים‪.‬‬ ‫וכעת אנו אוחזים בגליון ט"ו‬ ‫בשבט ברכות‪ ,‬עד כה הפצנו‬ ‫עשרות אלפים גיליונות בארץ‬ ‫ובחוץ לארץ‪ .‬ניתן לתרום‬ ‫להצלחה‪ ,‬רפואה‪ .‬וכן לעילוי‬ ‫נשמה‪ .‬וזכות הרבים תגן בעד‬ ‫התורמים ברוחניות וגשמיות‪.‬‬ ‫אתר אור חדש‪ .‬הוקם לאחר‬ ‫בקשת הרבים בארץ ובקהילות‬ ‫מרוקו‪ .‬מדי יום ניתן להתעדכן‬ ‫מהנעשה במוסדות תפארת‬ ‫מיכאל‪ ,‬באלעד‪ -‬רמלה‪ -‬לוד‪ .‬מדי‬ ‫יום ניתן לקבל הלכה יומית ע"פ‬ ‫פסקי רבני מרוקו‪ .‬שיעורים על‬ ‫פי פסקי רבני המערב‪ ,‬שאל את‬ ‫הרב‪ .‬הילולות‪ ,‬להזמין את הרב‬ ‫לשיעורי על מנהגי ופסקי מרוקו‪,‬‬ ‫אזכרות ועוד‪.‬‬ ‫וכתב הרא"ש המקור לכך במסכת יומא‬ ‫תניא רבי אומר "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלוהנו"‬ ‫(דברים לב‪ ,‬ג)‪ ,‬אמר להם משה לישראל‪ .‬בשעה שאני‬ ‫מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל‪ .‬חנניה בן‬ ‫אחי ר' יהושע אומר‪" .‬זכר צדיק לברכה" (משלי י‪ ,‬ז)‪,‬‬ ‫אמר להם נביא לישראל‪ .‬בשעה שאני מזכיר צדיק‬ ‫עולמים אתם תנו ברכה‪ .‬ובשו"ת יפה שעה (או"ח סימן‬ ‫יט)‪ ,‬כתב שהוא מנהג תאפילאלת הם ואבותיהם‪,‬‬ ‫ואבות אבותיהם ורבותיהם זצ"ל וזיע"א‪ .‬וכך כתב‬ ‫סבא דמשפטים הגאון הרב יעקב אבוחצירא בספרו‬ ‫שערי ארוכה (אות כג)‪ .‬וכ"כ בשו"ת מעט מים עטיה‬ ‫שמנהגנו לענות ב"ה וב"ש‪ ,‬גם בברכות שיוצאים ידי‬ ‫חובה‪ .‬וכ"כ בשו"ת מקוה המים (ח"ו או"ח סימן יד)‪ ,‬וכן‬ ‫בספרו השיב משה (סימן י עמוד ‪ ,)64‬וז"ל שהעיקר כדעת‬ ‫מרן (או"ח סימן קכד ס"ה)‪ ,‬וז"ל על ברכה שאדם שומע‬ ‫בכל מקום‪ ,‬אומר ברוך הוא וברוך שמו‪.‬‬ ‫(עמוד לז)‪,‬‬ ‫והם דברי הטור בשם אביו יעו"ש‪ ,‬ודלא כדברי‬ ‫המגן אברהם‪ ,‬שכתב שדוקא ברכה שאינו יוצא‬ ‫בה ידי חובה‪ .‬אלא על כל ברכה שאדם שומע חייב‬ ‫לענות ב"ה וב"ש‪ ,‬שכן מורה דיוק דבריו ז"ל שהאריך‬ ‫לכתוב‪ .‬על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר‬ ‫ב"ה וב"ש ולא היה מספיק לומר על ברכה עונה ב"ה‬ ‫וב"ש‪ ,‬אלא הוסיף להדגיש שאדם שומע בכל מקום‬ ‫וכו'‪ .‬ובספר נתיבי עם (סימן קסז)‪ ,‬וז"ל ואנן בדידן‬ ‫מנהגנו בירושלים לענות על כל ברכה גם על המוציא‪,‬‬ ‫וקידוש‪ ,‬גם על שופר ומגילה‪ ,‬כיון שמרן פסק להלכה‬ ‫שצריך לענות בהוב"ש בכל ברכה‪.‬‬ ‫וידוע המעשה שסיפרו מרן הראש"ל הרב מרדכי‬ ‫אליהו זצ"ל‪ ,‬שהוזמן לחתן את נכד הצדיק בבא‬ ‫סאלי‪ ,‬קודם החופה הרב אליהו ביקש מהחתן שלא‬ ‫יענה ברוך הוא וברוך שמו‪ ,‬והנה הרב החל בסידור‬ ‫חופה וקידושין‪ ,‬והצדיק בבא סאלי ראה שהחתן‬ ‫דנן לא עונה ב"ה וב"ש‪ ,‬והבבא סאלי החליט לצאת‬ ‫מהחופה‪ ,‬הרב אליהו הבין את הרמז וסימן לחתן‬ ‫לענות ב"ה וב"ש‪ ,‬לאחר החופה שאל הרב אליהו‬ ‫את בבא סאלי‪ ,‬והלא ישנה מחלוקת בין הפוסקים‬ ‫האם ענית זו הפסק ולכאורה שב ואל תעשה עדיף‪,‬‬ ‫ענה לו בבא סאלי סבי כך פסק וכתב בספרו לענות‬ ‫ובודאי שאינו חשיב הפסק‪ ,‬שאלו הרב אליהו‪ ,‬הסבא‬ ‫באיזה ספר כתב פסק זה‪ ,‬אמר הבבא סאלי כבודו‬ ‫יחפש וימצא‪ ,‬לאחר תקופה נפגשו הצדיקים הרב‬ ‫אליהו שח לבבא סאלי שלא מצא פסק זה בספרי‬ ‫מרן אביר יעקב‪ ,‬בבא סאלי אמר לרב אליהו‪ ,‬כבודו‬ ‫יחפש וימצא‪ ,‬במפגש הבא סיפר הרב אליהו לבבא‬ ‫סאלי שמצא‪ ,‬ענה בבא סאלי‪ ,‬ברוך המשיב אבידה‬ ‫לבעליה‪.‬‬ ‫מנהגנו שעונים אמן גם אחר התינוקות‪ ,‬ושמעתי‬ ‫מהרה"ג אברהם מוגרבי מחה"ס מעשה ניסים‪,‬‬ ‫שראה את סידנא בבא סאלי‪ ,‬נתן לקטן לברך על‬ ‫מאכל ועונה ב"ה וב"ש‪ ,‬ובסיומה עונה אמן‪ ,‬וכך‬ ‫פסק השו"ע (סימן רטו סעיף ג)‪ ,‬תינוקות בשעה שהם‬ ‫מברכין לפטור עצמם עונים אחריהם אמן‪ ,‬כיון דבני‬ ‫חינוך הם‪ .‬והמשנה ברורה (ס"ק טז)‪ ,‬משמע דעל ברכה‬ ‫שמברך על אכילה וכהאי גונא קודם שהגיע לחינוך‪,‬‬ ‫אין לענות אמן (פרי מגדים בחידושיו על מסכת ברכות)‪,‬‬ ‫וכתב הרב בן איש חי (מסעי אות טז)‪ ,‬וז"ל ילמד בניו‬ ‫הקטנים שיענו אמן‪ ,‬דמיד שהתינוק עונה אמן יש‬ ‫לו חלק לעולם הבא‪ ,‬ותינוקות אשר מברכים חייב‬ ‫האדם לענות אחריהם אמן‪ .‬והליכות עולם (ח"ב‬ ‫מסעי עמוד קלב הערה ח')‪ ,‬כתב בשו"ת לבושי מרדכי‬ ‫מח"ה (ס"ס קפד)‪ ,‬לצדד אם מותר לענות אמן אחר‬ ‫ברכת קטן שאינו נקי‪ ,‬ובשו"ת מת ידי מה"ת (סימן ט)‪,‬‬ ‫העלה להתיר לענות אמן אחר ברכת קטן שאינו נקי‬ ‫או שערותיו מגולה‪ ,‬שעכ"פ יש בו משום חינוך‪ .‬ולכן‬ ‫הנראה לענ"ד יש שתי ענית אמן‪ ,‬חדא שחיוב וענית‬ ‫אמן מדין חינוך כמנהגנו‪.‬‬ ‫לפסקנו אין דיני קדימה‪ ,‬אלא חביב עדיף‪ ,‬וכאשר‬ ‫שניהם לפניו חביבים אז יש דין קדימה‪ .‬ובמסכת‬ ‫ברכות (דף מ)‪ ,‬שנינו היו לפניו מינים הרבה‪ ,‬ר' יהודה‬ ‫אם יש ביניהם מין שבעה‪ ,‬עליו הוא יברך‪ .‬וחכמים‬ ‫אומרים על איזה מהם שירצה יברך‪ ,‬מפני שחביב‬ ‫עדיף‪ .‬ומצאתי שכתב בספר אור זרוע (ח"א ס'קעו)‪ ,‬שכן‬ ‫בדעת הרי"ף‪ .‬וכן הוא הרמב"ם (ברכות פ"ח ה' יג)‪ ,‬וז"ל‬ ‫היו לפניו מינים הרבה אם היו ברכותיהן שוות מברך‬ ‫על אחד ופוטר השאר‪ ,‬ואם אין ברכותיהן שוות מברך‬ ‫על כל אחד ברכה הראויה לו ואיזה מהם שירצה‬ ‫להקדים מקדים‪ ,‬ואם אינו רוצה בזה יותר מזה‪ ,‬אם‬ ‫יש ביניהם אחד מז' המינים עליו הוא מברך תחילה‬ ‫ע"כ‪ .‬ומצד הלשון ברמב"ם איזה שירצה‪ ,‬לכאורה‬ ‫היה כותב חביב עדיף‪ ,‬מ"מ כתב הכסף משנה איזה‬ ‫מהם שרוצה להקדים הינו חביב‪ .‬ואנו פוסקים כתרי‬ ‫עמודי הוראה‪ .‬וכן כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל בספר‬ ‫ראשון לציון (ברכות מא)‪ ,‬וז"ל לענין הלכה יברך על‬ ‫החביב אצלו כיון דאין מפסיד כלום בזה ולחומרא‪,‬‬ ‫כיון דכולהו רבותא בתראי סברי הכין‪ ,‬וגם דברי‬ ‫הרמב"ם גופיה מפרשי חביב הגם דאין דברי הרמב"ם‬ ‫סובלים פירושם כדכתבינא‪,‬‬ ‫ומרן השו"ע פסק כהרא"ש‬ ‫העולם)‪ .‬התקשתי כיצד מנהגנו בר"ה (ראה מחזור זכור‬ ‫לאברהם ליוורנו)‪ .‬שמתחילים לברך על התפוח‪ ,‬הפך‬ ‫פסק השו"ע (סימן ריא ה"א)‪ ,‬שבעדיפות בין ברכת‬ ‫האדמה לברכת העץ יברך במה שחפץ‪ ,‬וכאשר יש‬ ‫בפניו ברכות שברכתם העץ יברך כסדר הקדימה‬ ‫המובא בפסוק ארץ זית‪ ,‬יובן ע"פ הנ"ל‪ ,‬אומנם רבים‬ ‫(כנראה שפסק ע"פ מנהג‬ ‫מפוסקי מרוקו פסקו כפסק מרן השו"ע (סימן ריא ה"א)‪,‬‬ ‫שיש דין קדימה שברכותיהם שוות‪. .‬‬ ‫מנהגנו בכל השנה שלא ליטול ידיים לדבר שטיבולו‬ ‫במשקה‪ ,‬מלבד המחמירים‪ .‬כן כתב בשו"ת שארית‬ ‫הצאן (ח"ג עמוד נז)‪ ,‬הביא מה שכתב הרב מעשה‬ ‫בראשית (ח"ב עמוד קסז)‪( ,‬הרה"ג רבי יוסף ניסים בן דהאן‬ ‫זצ"ל רב העיר סווטא)‪ .‬ובשו"ת מקוה המים (ח"ה סימן‬ ‫לא) וסיים והמחמיר תבא עליו ברכה‪ .‬וכן בשו"ת‬ ‫שמש ומגן (ח"ד אור"ח סימן לא) הביא גם את השו"ע‬ ‫הרב (או"ח סימן קנח סעיף ג)‪ ,‬וז"ל ובמדינות אלו‬ ‫לא נהגו רוב העם ליטול ידיהם לדבר שטיבולו‬ ‫במשקה‪ ,‬זולת איזה חסידים ואנשי מעשה‪ .‬וכן בספר‬ ‫קיצש"ע טולידאנו (סימן שיא הלכה לד)‪ ,‬וז"ל והט"ז כתב‬ ‫תוכחת מגולה על מה שאין העולם נזהרין בכל השנה‬ ‫ליטול קודם שיאכל דבר שטיבולו במשקה‪ ,‬והביא‬ ‫בבאר היטב (סימן תעג ס"ק יז)‪ ,‬הרב לחם חמודות כתב‬ ‫דהעולם נוהגין שלא ליטול ויש להם על מה שיסמוכו‬ ‫שהתוספות (פסחים קטו‪ ,‬ד"ה כל)‪ ,‬סוברין כן‪ ,‬וזהו דעת‬ ‫מהר"ם מרוטנבורג והעיטור כמובא בבית יוסף (סימן‬ ‫קנח)‪ ,‬וכ"כ המגן אברהם (סימן קנח ס"ק ח)‪.‬‬ ‫מנהגנו באולדמנצור אחר שמתפנים ליטול ידים‬ ‫בנטלה‪( ,‬מפי חנינה כהן)‪ ,‬וכן רבים נהגו כן באזור הדרומי‬ ‫במרוקו ראה בספר היכל הקודש אלבאז קיצור (עמוד‬ ‫‪ .)96‬וידועה ההלכה שאין חיוב ליטול ידיו בנטלה‪,‬‬ ‫ובספר צוואה מחיים לרבי אברהם פלאג'י (אות יט‬ ‫טבילה)‪ ,‬שהחסידים נהגו ליטול ידים עם נטלה בכל‬ ‫נטילה וכ"כ בספר בן איש חי (תולדות אות טז)‪ .‬כאשר‬ ‫סידנא בבא סאלי ראה את חותנו יוצא מהשירותים‬ ‫ורוחץ ידיו תחת הברז שלש פעמים לסרוגין כדי‬ ‫אך בלי כלי‪ ,‬קרא לו ואמר‪ ,‬תמיד טול ידיך עם כלי‪,‬‬ ‫וכאשר ענה חותנו דבר זה לא מוזכר בפסוקים ענהו‬ ‫רבנו בלשון זו‪ ,‬כאשר מדברים על קדושה וטהרה‬ ‫לא מחפשים בפוסקים ישראל סבא (עמוד ‪ .)32‬וכתב‬ ‫הגר"ש (בשו"ת שמש ומגן ח"ב סימן לז)‪ ,‬ברוב המקומות‬ ‫במרוקו אף תלמידי חכמים היו נוטלים ידיהם פעם‬ ‫מהברז כפסק ההלכה‪.‬‬ ‫מים אחרונים חובה‪ .‬וישנם מספר טעמים‪ .‬איתא‬ ‫בגמרא (חולין קה)‪ ,‬שלא יברך וידיו מלוכלכות‬ ‫מהמאכל שבזמנם היו אוכלים בידיהם‪ .‬וגם חשש‬ ‫למלח סדומית שמצוי במאכלים ואם יגע בידיו עלוי‬ ‫להיות סומא‪ .‬והגמרא (בברכות נג‪ ,):‬הסבירו את הפסוק‬ ‫"והתקדשם והיתם קדושים" והתקדשתם‪ ,‬אלו‬ ‫מים ראשונים‪ .‬והיתם קדושים‪ ,‬אלו מים אחרונים‪.‬‬ ‫ובגמרא (בחולין קה)‪ ,‬אמר רב אידי בר אבין אמר רבי‬ ‫יצחק בר אשי מים ראשונים מצוה ואחרונים חובה‪.‬‬ ‫ובזוהר הקדוש (תרומה קנד)‪ ,‬כתב שיש סוד גדול‪.‬‬ ‫טעם מים אחרונים‪ ,‬שבזה נותן אחיזה לחיצונים‪,‬‬ ‫הרובצים אחריו להזיקו ולקלקלו את חלקם‪ ,‬ובזה‬ ‫מניחים אותו לנפשו ולא ימשיכו את אחריהם‪.‬‬ ‫ובימנו אנו שדרך האכילה בסכו"ם וידיו נקיות‬ ‫וגם אין מלח סדומית‪ ,‬אז לפי הפשט פטור מנטילת‬ ‫מים אחרונים‪ ,‬וכל מה שנוטלים מים אחרונים‬ ‫היינו על פי הזוהר הקדוש כנזכר‪ .‬ואם בכל זאת ידיו‬ ‫מלוכלכות מדינא חייב לעשות מים אחרונים‪( .‬הגאון‬ ‫הרב יהושע מאמאן לעצמו נוהג בדרך החסידות גם‬ ‫באכילת מזונות לפני ברכה אחרונה‪ ,‬הרב עושה מים‬ ‫אחרונים)‪.‬‬ ‫נשים במים אחרונים‪ .‬וכתב בשו"ת מקוה המים‬ ‫סימן יז)‪ ,‬והנשים כאשר ידיהם נקיות אינם עושות מים‬ ‫אחרונים לפי שאינם עושקות בעניני הסוד‪ .‬והמנהג‬ ‫במרוקו הנשים לא עשו מים אחרונים כלל‪( ,‬מפי הרב‬ ‫הגאון הרב יהושע מאמאן)‪ .‬וכן בשולחנם של בבא סאלי‬ ‫ואחיו בבא חאקי הקפידו שהנשים לא יעשו מים‬ ‫אחרונים (מפי הרב אברהם מוגרבי)‪.‬‬ ‫(ח"ג‬ ‫ברכת המזון‪ .‬נהגו במרוקו שלא לברך עם כוס‪ ,‬מלבד‬ ‫בשבע ברכות‪ .‬בגמרא (פסחים קה)‪ ,‬איתא שברכת המזון‬ ‫טעונה כוס‪ .‬וכתב שם הרי"ף דלית בריתא בפסחים‪.‬‬ ‫וכן פסק הרמב"ם (הלכות ברכות)‪ ,‬שאין ברכת המזון‬ ‫טעונה כוס כלל‪ .‬ואנן פסקינן כיש אומרים בתרא‬ ‫בשו"ע (אורח חים סימן קפג)‪ ,‬וכתב בספר מליץ טוב (סימן‬ ‫סב)‪ ,‬וז"ל וכבר נהגו משנים קדמוניות שאין לברך‬ ‫מברכין על כוס של ברכת המזון בשום ענין בין יחיד‬ ‫ובין בציבור בין בחול בין בשבת ויו"ט‪ .‬ושמעתי מפי‬ ‫הגאון רבי יהושע מאמאן שכן הוא מנהגנו‪ .‬אומנם‬ ‫בבא סאלי‪ ,‬בבא חאקי נהגו בסעודות שהיה עורך‬ ‫לקדש על הכוס‪( .‬עדות הרב אברהם מוגרבי)‪.‬‬ ‫שכח לומר או יעלה ויבא‪ .‬אם סיים ברכת המזון‬ ‫פסק השו"ע (סימן קפח ה"ו)‪ ,‬יחזור לברך מראש‪ ,‬וכך‬ ‫פסק הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (ח"א או"ר סימן‬ ‫יג אות א)‪ ,‬שכתב שמנהג מרוקו לחזור בכל סעודות‬ ‫ימים טובים כבשבת‪ .‬ומאידך העיד הגר"י מאמאן‬ ‫בספרו עמק יהושע (ח"ג אורח חיים סימן כח)‪ ,‬שלא ראה‬ ‫כן בעיר ציפרו‪ ,‬ומראכש‪ .‬שחוזרים לראש ברכת‬ ‫המזון דאמרינן ספק ברוך לקולא‪( .‬חוץ מיו"ט הראשון‬ ‫של סוכות‪ ,‬ופסח שחיובו התורה)‪ ,‬ולכן נראה לענ"ד שכל‬ ‫מקום ע"פ מקומו‪ ,‬הגר"ש משאש פסק שחוזר לראש‬ ‫שכן פסקו בעירו מקנאס‪ .‬ושמעתי מהגר"י מאמאן‬ ‫אמר את מנהג ציפרו‪ ,‬ומראכש שלא חוזר ומברך‪.‬‬ ‫מנהג תוניס כפסק מרן שמי ששכח להזכיר יעלה‬ ‫ויבא שעליו לחזור ולברך ולא רק בליל ראשון של‬ ‫פסח וסוכות אלא בכל הסעודות של ימים טובים‬ ‫(עלי הדס פרק י הלכה ח)‪ .‬ויש לחקור לפוסקים כדעת מרן‬ ‫שחוזר ומברך האם דין זה רק בג' סעודות וה"ה לעוד‬ ‫סעודות שאדם אוכל או שדוקא סעודות החיוב‪.‬‬ ‫דיני קדימה בברכה אחרונה‪ .‬כאשר יש חיוב לברך‬ ‫ברכה אחרונה על המחיה‪ ,‬וברכת בורא נפשות‪,‬‬ ‫מנהגנו להקדים על המחיה ואחריה בורא נפשות‪.‬‬ ‫וכן כתב הגאון הרב משה מלכה בשו"ת מקוה המים‬ ‫(ח"ד סימן כ)‪ .‬וז"ל המנהג הפשוט אצילנו‪ ,‬ואשר ראינו‬ ‫אבותינו ורבותינו‪ ,‬שהיו מברכים תחילה מעין ג’‬ ‫ואח"כ מברכים בורא נפשות‪ ,‬והטעם פשוט‪ .‬א‪ .‬ברכה‬ ‫מעין שלוש היא מן התורה לדעת הרא"ש והרשב"א‪,‬‬ ‫וכן דעת הטור והמחבר כמ"כ הט"ז (בסימן רט ס' קג)‪,‬‬ ‫ואילו בורא נפשות‪ ,‬לכ"ע אינה‬ ‫אלא מדרבנן‪ .‬ב‪ .‬מעין ג' חשובה ביותר שכן נתקנה על‬ ‫שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל‪ .‬ג‪ .‬ודאי‬ ‫ברכה אחרונה דומיא דראשונה‪ ,‬מה ראשונה‪ ,‬בורא‬ ‫מיני מזונות קודמת לכל הדברים‪ ,‬כמ"ש השו"ע (בסימן‬ ‫ריא)‪ ,‬ה"ה דגם ברכה אחרונה מעין ג' קודמת לבורא‬ ‫נפשות וכו'‪ .‬ומסים הרב שלפי דברי הרי"ף והר"י‬ ‫ברכת נפשות פוטרת על המחיה‪ .‬וא"ת שיברך נפשות‬ ‫ויפטור מעין ג' הניחא אילו לא הייתה שם מחלוקת‪,‬‬ ‫אבל הרי ישנם הסוברים שאין נפשות פוטרת מעין‬ ‫ג'‪ ,‬לכן יש לברך תחילה ברכת מעין ג'‪ .‬וכ"כ בשו"ת‬ ‫שארית הצאן (ח"ג סימן רעט עמוד יט)‪ ,‬ובשו"ת יפה שעה‬ ‫(או"ח סימן יח‪ ,‬נ)‪ ,‬כן נהג חסידא קדישא הרה"צ סידנא‬ ‫בבא סאלי כמובא בספר ישראל סבא (עמוד ‪ .)225‬וכן‬ ‫שמעתי מהגאון הרב יהושע מאמאן‪ .‬וכן פסק בשו"ת‬ ‫אור לציון (ח"ב פרק יד אות כד)‪ ,‬וז"ל אין צריך להקדים‬ ‫ברכת בורא נפשות רבות‪ ,‬ואף עדיף להקדים ברכת‬ ‫מעין שלש לפני ברכת בורא נפשות רבות‪.‬‬ ‫מנהגנו בברכת מעין שלש‪ ,‬לחתום על המחיה ועל‬ ‫הכלכלה‪ ,‬איתא בגמרא ברכות (עמוד מט)‪ ,‬אמרו גופא‪,‬‬ ‫רבי אומר אין חותמין בשתים‪ ,‬איתיביה לוי לרבי על‬ ‫הארץ ועל המזון‪ ,‬ארץ דמפקא מזון על הארץ ועל‬ ‫הפירות ארץ דמפקא פירות‪ .‬ובספר יפה ללב (ח"א‬ ‫סימן רח סק"ז ד"ה ומשמע)‪ ,‬שכן כתבו גדולי האחרונים‪,‬‬ ‫לחתום על המחיה ועל הכלכלה וכו'‪ ,‬ושכן הוא הנוסח‬ ‫בכל הסידורים‪ ,‬ושכן הוא מנהג העולם‪ ,‬והילכתא‬ ‫בברכות כד עמא דבר ע"כ‪.‬‬ ‫וכמה מהאחרונים הקשו מכאן שאין לחתום בשתים‬ ‫על הארץ ועל הכלכלה‪ ,‬וראיתי בספר ברכת ה' (ח"ב‬ ‫עמוד קיז)‪ ,‬כתב שניתן ליישב בשני דרכים‪ .‬חדא על‬ ‫המחיה ועל הכלכלה היא הודאה להשי"ת שנתן‬ ‫לנו מעות לקנות מידי דזיין‪ ,‬וכן ממ"ש (בראשית מז‪,‬‬ ‫יב)‪ ,‬ויכלכל יוסף את כל אחיו לחם לפי הטף‪ .‬משמע‬ ‫להדיא שכלכלה פירושה תזונה‪ ,‬וכן תרגם אונקלוס‬ ‫שם וזן יוסף וכו'‪.‬‬ ‫וא"כ אין בזה משום חותם בשנים‪ .‬ועוד גרסתנו על‬ ‫פי הטור והרד"א והלבוש (סימן רח)‪ ,‬שכתבו בפירוש‬ ‫נוסחא זו איך אפשר לומר שלא שתו לבם הטהור‬ ‫דהו"ל חותם בשנים‪ ,‬או שהיא נגד גמרא מפורשת‪,‬‬ ‫ועל כורחך לומר שגרסו בגמרא ועל הכלכלה‪ ,‬וכ"כ‬ ‫בספר דקדוקי סופרים (ברכות מד)‪ ,‬שיש גורסים כן‪.‬‬ ‫וכתב בשו"ת יחוה דעת חזן (ח"ג או"ח סימן ט אות ו)‪ ,‬וז"ל‬ ‫ובאמת כך היה המנהג פשוט בכל ערי מרוקו ואין‬ ‫פוצה פה ומצפצף‪ .‬אולם ראינו שמנהג זה לאו דעת‬ ‫יחידה היא‪ ,‬שמלבד רבינו הטור (סימן ר"ח)‪ ,‬שהוא‬ ‫מקור נוסח שכתב לסיים בה על המחיה ועל הכלכלה‪,‬‬ ‫ראיתי להיד אפרים שכתב שכ"ה נוסח הלבוש‪ ,‬אור‬ ‫חדש‪ ,‬סידור מהר"י עמדין‪ ,‬הרא"ש לפי גרסת מעדני‬ ‫מלך‪ ,‬וכתב שבהלכות קטנות (ח"ב סימן נה)‪ ,‬כתב ג"כ‬ ‫על מחיתה ועל כלכלתה‪ ,‬אולם על כלכלתה נרשם‬ ‫בסוגרים לפי שינוי הנוסחאות‪ ,‬וכו’‪ ,‬וכן ראיתי‬ ‫להברכי יוסף (סימן רח אות י)‪ ,‬שהביא לשון הלק"ט‪,‬‬ ‫וכתב על כלכלתה בלי סוגרים‪ ,‬וכ"כ המגן אברהם‬ ‫(סימן רח ס"ק טז)‪ ,‬וכ"כ הרב בן איש חי (שנה ראשונה‬ ‫פרשת מסעי אות א)‪ ,‬ונראה שמנהג זה כבר נתפשט אצל‬ ‫גדולי הרבנים במרוקו לפני שיתפשטו דיני מרן ז"ל‪.‬‬ ‫ועיין בספר ארץ החיים שכתב שכל מנהג נהגו בו‬ ‫קודם שיתפשטו ספרי מרן ישארו לפי מנהגים שלהם‪,‬‬ ‫שכ"כ הבית יוסף בהקדמתו‪.‬‬ ‫בשו"ת ישמח לבב (או"ח סימן ה אות טז)‪ ,‬וכן בשו"ת‬ ‫עמק יהושע (ח"א סימן טל)‪ ,‬מגיד עדות משמיה דהגאון‬ ‫הרב שלום משאש זצ"ל‪ ,‬וכן בשם אביו הגאון רבי‬ ‫רפאל מאמאן זצ"ל ראב"ד צפרו‪ ,‬שכן מנהגנו‬ ‫לחתום בתרתי‪ .‬אומנם פוסק הגר"י מאמאן לחתום‬ ‫על המחיה לבד‪ ,‬וכך למד מרבו המובהק רבי דוד‬ ‫עטאר זצ"ל‪ ,‬ומסיים למרות שידועים לי על חכמים‬ ‫במארוקו שחתמו על המחיה אבל הם מועטים‪ .‬וכ"כ‬ ‫בספר נהגו העם (ברכות עמוד כח)‪ ,‬ובספר ליבי ער‬ ‫(סימן ט אות ב)‪ ,‬דהמנהג לומר בחתימה על המחיה ועל‬ ‫הכלכלה‪ ,‬ובארץ ישראל ועל כלכלתה‪.‬‬ ‫בקדושה ובטהרה‪ .‬שמעתי מהגאון הרב יצחק כהן‬ ‫שליט"א ששמע מהצדיק בבא מאיר זצ"ל למה‬ ‫רק בברכת על המחיה אנו מזכירים ונברכך עליה‬ ‫בקדושה ובטהרה ולא בשאר ברכות‪ ,‬והשיב לאחר‬ ‫שסעדנו בסעודה לצורכי קימנו לעומתם שבעת‬ ‫המינים הרי הם כמותרות לגוף ואינם גורמים לריחוק‬ ‫מה מה' לכן דיקא אנו מזכרים ונברכך עליה בקדושה‬ ‫ובטהרה‪.‬‬ ‫תפלת הדרך‪ .‬איתא בגמרא ברכות‬ ‫(עמוד כט ע"ב)‪,‬‬ ‫אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסדא‪,‬‬ ‫וכשאתה יוצא לדרך‪ ,‬המלך בקונך וצא‪ .‬מאי המלך‬ ‫בקונך וצא‪ ,‬אמר רבי יעקב אמר רב חסדא זו תפלת‬ ‫הדרך‪ ,‬ואמר רב חסדך יעקב אמר רב חסדא כל‬ ‫היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך‪ ,‬ומקורו‬ ‫קדוש מהרמב"ם בהלכות ברכות (פרק י הלכה כה)‪,‬‬ ‫שכתב תפלת הדרך ללא חתימה בברכה‪.‬‬ ‫והרב פרי חדש (סימן קי סק"ד)‪ ,‬שכתב להרמב"ם‬ ‫תפלת הדרך היינו תפלה קצרה דצרכי עמך‪ ,‬ולכן כתב‬ ‫שיאמרנה בלא חתימה‪ ,‬דספק ברכות להקל‪ .‬וכתב‬ ‫רבנו חיים בן עטר בספר ראשון לציון (ברכות כט ע"ב)‪,‬‬ ‫שלמד הרמב"ם מהסוגיא דנדחו דברי רב חסדא‪,‬‬ ‫דאמר דבעי ברכה‪ ,‬דאי שמיע ליה לרב חסדא הך‬ ‫בריתא הוה הדר ליה וכו’‪ .‬וכתב בספר מאור ישראל‬ ‫(ברכות כח ע"ב)‪ ,‬כתב בזוהר הקדוש פרשת חיי שרה‬ ‫(דף קכא)‪ ,‬במדרש הנעלם איתא‪ ,‬היוצא לדרך יתפלל‬ ‫ג' תפלות‪ ,‬תפלה שהיא חובה בכל יום‪ ,‬ותפלת הדרך‬ ‫על הדרך שהוא הולך‪ ,‬ותפלה שיחזור לשלום‪ ,‬ושלשה‬ ‫אלו יכול לעשותם אפילו באחת‪ ,‬שנינו כל שאלותיו‬ ‫של אדם יכול לכוללן בשומע תפלה‪ .‬וכתב על זה‬ ‫המקדש מלך (נדפס מחדש דף קצו ע"ב)‪ ,‬שמאחר שיכול‬ ‫לכלול תפלת הדרך בשומע תפלה כשאר שאלת‬ ‫צרכיו‪ ,‬מוכח שאין חתימה בתפלת הדרך‪ ,‬דאי הויא‬ ‫בחתימה לא הויא כשאר צרכיו וכו'‪.‬‬ ‫וכתב הגאון הרב מכלוף אביחצירא זצ"ל בספרו‬ ‫מכלל יופי (עמוד סד)‪ ,‬ובשו"ת יפה שעה (או"ח סימן כג)‪,‬‬ ‫דמנהג המערב גם כן מעולם לא שמענו ולא ראינו‬ ‫את אבותינו ורבותינו ז"ל שמתפללים תפלת הדרך‪.‬‬ ‫וכן כתב הגאון הרב יוסף בן נאים בספרו כל חדש‬ ‫(סימן קמו)‪ ,‬וכן שמעתי מהגאון הרב יהושע מאמאן‬ ‫שבמרוקו לא נהגו לומר ברכת הדרך להוציא ברכת‬ ‫הגומל‪ ,‬ובארץ נוהג לומר ברכת הדרך אבל בלי שם‬ ‫ומלכות‪ .‬ובארץ ישראל נהג בבא סאלי וכן אחיו‬ ‫בבא חאקי לומר תפלת הדרך בלי שם ומלכות‪ ,‬מפי‬ ‫הרה"ג אברהם מוגרבי שהסיע ברכבו את הרבנים‪,‬‬ ‫ובחוברת זכר לדוד רוח (עמוד יד)‪ ,‬כתב תפלת הדרך‬ ‫‬ ‫ללא שם ומלכות‪.‬‬ ‫‬ ‫מנהגנו בברכת המפיל לברך בלא שם ומלכות‪ .‬איתא‬ ‫בגמרא ברכות (עמוד ד ע"ב)‪ ,‬אמר רבי יהושע בן לוי‬ ‫אע”פ שקרא אדם ק"ש ביהכנ"ס מצוה לקרותו על‬ ‫מטתו‪ ,‬אמר רבי מאי קרא‪ ,‬רגזו ואל תחטאו‪ ...‬על‬ ‫משכבתם ודומו סלה‪ ,‬ופרש"י על משכבתם שנאמר‬ ‫בשכבך ודומו בשינה‪ .‬ובפרק הרואה (עמוד ס ע"ב)‪,‬‬ ‫הנכנס לישון על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה‬ ‫אם שמוע ואומר ברוך המפיל חבילי שינה על עיני‬ ‫ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין‪ ,‬משמעות‬ ‫שיש לברכה בשם ומלכות‪ .‬והתוספות במסכת ברכות‬ ‫(עמוד יא ע"ב)‪ ,‬ד"ה שכבר‪ ,‬ואם תאמר מפני מה אין‬ ‫אנו מברכים לישון בסוכה‪ ,‬וי"ל דברכה דאכילה‬ ‫שמברכים לישב בסוכה פוטרתו‪ ,‬אי נמי משום שמא‬ ‫לא ישן והוי ברכה לבטלה‪ ,‬שהרי אין בידו לישון כל‬ ‫שעה שירצה‪.‬‬ ‫ומכאן יש אחרונים שהקשו לדין ק"ש על המיטה‬ ‫שגם לא יברך ברכת המפיל שמא לא ירדם‪ ,‬וישבו‬ ‫על"פ הבית יוסף וכ"כ הרמ"א דוקא אחר קריאת‬ ‫שמע נהגו כל ישראל באיסור להפסיק בדיבור‬ ‫ובאכילה ושתיה כדי לישן מתוך קריאת שמע ודבר‬ ‫תורה‪ ,‬משום שנאמר בלבבכם על משכבכם ודומו‬ ‫סלה‪ .‬אבל בין ברכת המפיל לקריאת שמע מותר‬ ‫להפסיק‪ ,‬והינו משום שברכת ההודאה והבקשה על‬ ‫קיום הגוף ע"י שינה כדברי הגמרא (שבועות כה)‪ ,‬שאדם‬ ‫לא לכול לנדור שלא ישן ג’ ימים‪ ,‬ולא ברכת הנהנין‬ ‫או ברכת המצות‪ .‬נ"מ לשיטת הפוסקים‪ ,‬שאם דיבר‬ ‫אין ברכתו לבטלה‪ .‬ולכן גם אם אדם ירצה לישון‪,‬‬ ‫וכתב המאירי (ברכות ס ע"ב)‪ ,‬וז"ל יש מי שאומר שלא‬ ‫נתקנו ברכות אלו אלא פעם אחת ביום‪ ,‬והוא בזמן‬ ‫שכיבה וקימה לרוב העולם‪ ,‬אבל אם ישן ביום אינו‬ ‫צריך לברכן‪ ,‬שלא על מעשה של עצמו נתקנו אלא על‬ ‫נוהג שבעולם שדרכן לשכב בלילה ולעמוד ביום‪ .‬וכך‬ ‫נפסק בפוסקים‪.‬‬ ‫אומנם בברכת המפיל מנהגנו שלא לאומרה בשם‬ ‫ומלכות‪ ,‬וכן יש עדות לכך בספר תפלה לדוד עמאר‬ ‫(סימן שנו)‪( ,‬תלמיד אור החיים הקדוש)‪ ,‬כתב ראיתי‬ ‫חסידים שאין אומרים ברכת המפיל‪ ,‬שיש לחוש‬ ‫שמא לא ישן שהרי אין בידו לישון‪ ,‬ונמצאת ברכתו‬ ‫לבטלה‪ ,‬וכמו התוספות (ברכות יא ע"ב)‪ ,‬ובהמשך‬ ‫דבריו כתב שיש לברך וכו'‪ .‬ובספר סדר היום (סדר‬ ‫ק"ש שעל המיטה)‪ ,‬כתב וז"ל ונראה לי שהברכה הזאת‬ ‫אין לברכה בכל שעה שרוצה לשכב עד שיראה הוא‬ ‫בעצמו שהשינה באה עליו ועפעפי עיניו נאחזות לישן‪,‬‬ ‫כי איך יברך המפיל שינה ועדין השינה לא באה אלא‬ ‫שהוא מכין לה מקום שתבוא‪ ,‬ודאי ברכה לבטלה‬ ‫היא‪ ,‬ולפי שראיתי הרבה בני אדם טועים בזה הענין‬ ‫ובכל עת ובכל זמן שמבקשים לשכב על מיטותיהן‬ ‫מברכין‪ ,‬כתבתי זה כי ראוי לכל ירא שמים להזהר‬ ‫מזה ושלא יברך אותה כי אם בשעה הראויה‪.‬‬ ‫כן כתב בספר בן איש חי (ש"א פרשת פקודי אות יב)‪ ,‬וז"ל‬ ‫ברכת המפיל נתקנה בשם ומלכות‪ ,‬וכן צריך לומר‬ ‫כפי דברי האר"י ז"ל‪ ,‬אך יש נוהגים שאין מברכים‬ ‫אותה בשם ומלכות‪ ,‬וכן מנהגי ומנהג אדוני אבי ז"ל‪,‬‬ ‫והטעם מפני החשש שמא יהיה מכרח להפסיק באיזה‬ ‫דברים שיהיה מכרח לדבר בהם‪ ,‬וכתבתי לידידנו‬ ‫הרב הגאון מהר"א מני להודעני מנהג החסידים בערי‬ ‫הקודש תוב"ב‪ ,‬וכתב לי דהרוב אינם מברכים בשם‬ ‫ומלכות‪ ,‬עוד כתב שראה בכתב רבי אברהם אלזרקי‬ ‫ז"ל שכתב ראיתי גדולים בישראל שאינם מברכים‬ ‫ברכה זו‪ ,‬מטעם שמא יצטרכו להפסיק בדבור‪ ,‬ויש‬ ‫כמה פוסקים דסבירא להו שאם פסק הוי ברכה‬ ‫לבטלה‪ ,‬וציין שם לפתח הדביר (ח"ב סימן רלט)‪ ,‬ומסיק‬ ‫דכל אחד יעשה כמנהגו‪ ,‬אכן גם המברכים יזהרו‬ ‫שלא להפסיק בדיבור‪ ,‬וגם החושש לברך בלי שו”מ‪,‬‬ ‫עכ"פ יהרהר שו"מ בלבו ע"כ‪ .‬וכן כתב בסידור בית‬ ‫עובד (דף קמה)‪ ,‬י"א לאומרה בלי שם ומלכות‪ .‬וראיתי‬ ‫בספר דברי שלום ואמת (ח"ב עמוד ‪ ,)50‬שהביא שכתב‬ ‫בספר דיקדוקי סופרים כת"י פריז של התלמוד בבלי‪,‬‬ ‫ברכת המפיל מופיעה בלי שם ומלכות‪ ,‬וכן כתב בה"ג‪,‬‬ ‫ובספר ליבי ער (סימן י)‪ ,‬ששמע מפי הגר"ש משאש‬ ‫זצ”ל שהמנהג שלא לברך בשו"מ‪ ,‬וציין עוד שהורה‬ ‫לו הגאון הצדיק הרב אלעזר אביחצירא זצ"ל דאין‬ ‫לברך המפיל בשם ומלכות כלל‪ ,‬אפילו לישן קודם‬ ‫חצות‪. .‬‬ ‫טז‪ .‬ברכת הציפורן בשלמותו‪ ,‬מנהג מרוקו לברך עצי‬ ‫בשמים‪ ,‬וכאשר הציפור טחונה לתבלין יברך מיני‬ ‫בשמים‪ ,‬וכתב השו"ע (סימן רטז אות ב)‪ ,‬וז"ל ועל אגוז‬ ‫מוסקאטייה (פרי)‪ ,‬ועל קנילה (קנמון)‪ ,‬ולקויין (ציפורן)‪,‬‬ ‫וכל בשמים שהם לאכילה‪ ,‬מברך הנותן ריח טוב‬ ‫בפרות‪ .‬והגאון הצדיק רבי יצחק בן ואליד זצ"ל בשו"ת‬ ‫ויאמר יצחק (כז ע"ג)‪ ,‬כתב משם הברכי יוסף‪ ,‬לברך על‬ ‫הציפורן מיני בשמים‪ ,‬הגדרה של עץ‪ .‬א‪ .‬שגזעו קשה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שמתקים משנה לשנה‪ .‬ג‪ .‬שעליו יוצאים מגזעו ולא‬ ‫מהאדמה‪.‬‬ ‫ושלשה תנאים אלו קימים בציפורן‪ ,‬ועוד מה שנאמר‬ ‫פלפל‪ ,‬וזנגביל‪ ,‬יבשים לא מברך לפניהם ואחריהם‬ ‫שהרי תבלין הוא‪ ,‬וה"ה ציפורן גם למי שאוכל אותו‬ ‫הינו שתבלין הוא ולא מאכל‪ .‬ויתכן שבזמן מרן השו"ע‬ ‫היה הציפורן נאכל כפרי‪ ,‬וכדברי המרדכי (פרק כיצד‬ ‫מברכין סימן קטז)‪ ,‬וז"ל וכן מסמר של גרופל"י שקורין‬ ‫נגעליך אין רגילות לאוכלו אלא ברטיבתא‪ ,‬ואין‬ ‫מברכין עליו ביבשתא‪ .‬ולענ"ד בימנו אנו אין אוכלים‬ ‫את הציפורן אלא מתבלנים בו או להריחה נועד‪ ,‬ועוד‬ ‫השו"ע כתב (סימן רב סעיף יז)‪ ,‬וז"ל על וכתב הרב ברכת‬ ‫ה' להגאון הרב משה לוי זצ"ל (ח"ג פרק יב סעיף יז בהערה)‪,‬‬ ‫וז"ל ומצאתי להרשב"ץ בפירושו להרי"ף (ברכות מג)‪,‬‬ ‫אותם מיני תבלין כקנה וקנמון וכיו"ב שהם מין‬ ‫עץ ולא נטעי להו אינשי אדעתא דהכי אין מברכין‬ ‫עליהם בורא עצי בשמים‪ ,‬דהא ודאי לאו אדעתא‬ ‫דאורחי הויא נטיעתן‪ ,‬ושנתן ריח טוב בפירות נמי לא‬ ‫משמע דמברכין עלייהו‪ ,‬שאין דרך לאכלן בפני עצמן‬ ‫אלא לתבל הקדירה‪ ,‬אלא מברך עליהם בורא מיני‬ ‫בשמים עכ"ל‪ .‬וכן ראיתי בספר אורחות חיים (הלכות‬ ‫ברכות אות לח)‪ ,‬שכתב וז"ל על כל עצי בשמים כגון הדס‬ ‫והדומים לו מברך עצי בשמים‪ .‬פרש"י ז"ל והדומים לו‬ ‫שהעץ עצמו מריח ללא שריפה‪ ,‬ויש מפרשים והדומים‬ ‫לו‪ ,‬כגון פלפל וזנגביל נרד וכרכום קנה וקנמון וכיו"ב‪,‬‬ ‫מברך עליהם בורא עצי בשמים‪ .‬ויש אומרים בפלפל‬ ‫וזנגביל ודומיהם מברך בורא מיני בשמים עכ"ל‪.‬‬ ‫ולכן אין מברכים עליו הנותן ריח בפירות כדברי‬ ‫השו"ע‪ .‬וברכתם בורא מיני בשמים גם לדעת השו"ע‬ ‫וכן פסק הגר"י משאש בשו"ת מים חיים (ח"א סימן מד)‪,‬‬ ‫וכן שמעתי מהזקנים‪ .‬ובימנו מגדלים את הציפורן‬ ‫גם להרחה וגם לתבלין‪ ,‬ולכן ציפורן בשלמותו וכך‬ ‫ומוכרים אותו לצורך הרחה‪ ,‬הנראה לענ"ד ציפורן‬ ‫בשלמותו ברכתו עצי בשמים‪ ,‬בפרט שהיום מוכרים‬ ‫אותו לבשמים‪ ,‬וציפורן טחונה‪ ,‬ברכתה מיני בשמים‪,‬‬ ‫וכן פסק הגאון הצדיק רבנו חיים בן עטר בספרו חפץ‬ ‫ה' (ברכות דף מג ע"ב)‪ .‬וז"ל ולכן הורתי הלכה למעשה על‬ ‫מין שקורין קרוגפל (ציפורן) הגדל ועצו הוא קשה הגם‬ ‫שיונח דאינו מקים שנים בארץ‪ ,‬עם כל זה כיון שהוא‬ ‫קשה כעץ פשיטא דמברכין עלויה בורא עצי בשמים‪,‬‬ ‫ומה גם דאמרו לנו שמתקימים שנים‪ ,‬והשתא לא‬ ‫איצטרכינא בהוא להאי טעמא אלא למין שאינו‬ ‫מתקים ועצו מתקים שפיר מברכין בורא מיני‬ ‫בשמים‪ .‬וצ"ע למה ובשו"ת פעולת צדיק (ח"ג סימן פט)‪,‬‬ ‫וז"ל וראיתי למהר"ח ן' עטר בספר חפץ ה' בפירוש‬ ‫גמרא (ברכות מג)‪ ,‬פסק דעל הקרונפול מברכין עצי‬ ‫בשמים‪ ,‬כיון שהוא קשה כעץ וכו'‪ ,‬ולי קשה אמאי לא‬ ‫זכר הא דשו"ע (או"ח סימן רט"ז ס"ב)‪ ,‬ואולי שדעתו שאין‬ ‫לחלק וצ"ע‪ .‬וכן נהג בקודש סידנא בבא סאלי לברך‬ ‫על הציפורן עצי בשמים (מפי הרה"ג אברהם מוגרבי)‪.‬‬ ‫מנהגנו ברכת הרעמים והקשת‪ ,‬שאין מברכים‬ ‫בשם ומלכות‪ .‬איתא בגמרא (ברכות נד)‪ ,‬שמברך על‬ ‫הרעמים‪ ,‬ועל הרוחות ועל הברקים‪ ,‬ברוך שכוחו‬ ‫וגבורתו מלא עולם‪ .‬ונפסק השו"ע (סימן ריח סעיף א)‪,‬‬ ‫שברכות אלו נתקנו לברכם בשם ומלכות‪ .‬וכתב‬ ‫הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (ח"ד או"ח סימן ו אות‬ ‫ב)‪ ,‬הביא טעם למנהגנו‪ ,‬עין בספר כף החיים (או"ח‬ ‫סימן ח אות ב)‪ ,‬שכתב בשם הרמב"ן (בתשובות הרשב"א‬ ‫המיוחסות לרמב"ן ס' קפט)‪ ,‬דכל מצוה שאין בה מעשה‬ ‫כגון שמיטת כספים וכו' אין מברכין עליה‪ ,‬ע"ש‪ .‬וא"כ‬ ‫בשמיעת רעמים וראית הקשת אין בהם שום מעשה‪,‬‬ ‫ואין מברכין עליהם‪ ,‬או יברך בלי שם ומלכות‪ ,‬וא"כ‬ ‫במרוקו נהגו כהרמב"ן‪ .‬כן פסק הראב"ד הובא‬ ‫בתשובות הרא"ש (כלל ד סימן ג)‪ ,‬שברכות‬ ‫אלו מברך בלי שם ומלכות‪ ,‬והמברך בשם ומלכות לא‬ ‫הפסיד‪ .‬פתח הדביר (סימן רכז סק"ג)‪ ,‬כתב שיש נוהגים‬ ‫שלא לברך בשם ומלכות על הברקים והרעמים‪,‬‬ ‫ותמה עליהם שזה הפך כל הפוסקים ומרן ז"ל‪ ,‬וכתב ואפשר‬ ‫לידחק ביישוב המנהג‪ ,‬דכיון דבעינן תנאים לברכת הרעם‬ ‫דצריך לברך תוך כדי דיבור‪ ,‬וגם כל זמן שלא התפזרו העבים‬ ‫סגי בברכה אחת וכו'‪ ,‬וכיון דלאו כו"ע גמירי דינא‪ ,‬לכן תקנו‬ ‫לברכם בלא שם ומלכות‪ ,‬וסמכו על סברת הראב"ד דס"ל‬ ‫דכל ברכות הראיה הוו בלא שם ומלכות‪ .‬ומסים מ"מ מודינא‬ ‫בהא דהחמירו יודעי חילוקי הדינים יברכו בשם ומלכות כמו‬ ‫שתקנו חז"ל וכו'‪ .‬וכן כתב בספר קיצשו"ע טולידאנו (ח"א עמוד‬ ‫רסא אות א)‪ ,‬וכתב בספר בן איש חי (ש"א פרשת עקב אות טז)‪ ,‬וז"ל‬ ‫על הברקים מברך עושה מעשה בראשית‪ ,‬ועל הרעמים מברך‬ ‫שכוחו וגבורתו מלא עולם‪ ,‬ומן הדין צריך לברך בשם ומלכות‪,‬‬ ‫אך פה עירנו נהגו לברך שתי ברכות אלו בלי שם ומלכות‪.‬‬ ‫וכתב לי ידידנו הרה"ג מהר"א מני דגם ביעה"ק תוב"ב נהגו‬ ‫לברך בלי שם ומלכות‪ .‬בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז בהשמטות סימן‬ ‫טו אות יב)‪,‬‬ ‫שמנהג הספרדים לברך בלי שם ומלכות‪ .‬וכן כתב בספר‬ ‫כף החיים (או"ח סימן רכז אות ב)‪ ,‬ומיהו מנהג העולם לברך‬ ‫על כל הנזכר בסימן זה שלאחריו בלתי שם ומלכות‪ ,‬ואפשר‬ ‫שנתפשט מנהג זה על פי מה שכתב מור"ם ז"ל ההגה לעיל‬ ‫(סימן רכג סעיף א)‪ ,‬שברכות אלו הם רשות‪ .‬וכ"כ בספר מנחת‬ ‫משה אסבאג (עמוד ‪ ,)161‬ואנו מברכים על הרעמים‪ ,‬בלי שם‬ ‫ומלכות‪ ,‬וכ"כ בשו"ת מים חיים משאש (ח"ב סימן פ"ז) וכתב‬ ‫בשו"ת יפה שעה (או"ח סימן כג)‪ ,‬עדות אחד מרבני בית הדין‬ ‫במראכש אודות המנהג שנוהגים בערי המערב שרוב הברכות‬ ‫של הראיה וההודאה הנזכרים בש"ס (ברכות פרק הרואה)‪ ,‬המנהג‬ ‫לברכם בלי שם ומלכות‪ ,‬ולמרות שקבלנו עלינו הוראות מרן‬ ‫ז"ל מ"מ במקום שיש מנהג קדמון היפך דבריו ז"ל אין לזוז‬ ‫מהנהג‪ ,‬כפי שכתב בהקדמה לב"י וז"ל ואם בקצת מקומות‬ ‫נהגו איסור בקצת דברים אעפ"י שאנו נכריע בהיפך‪ ,‬יחזיקו‬ ‫במנהגם עכ"ל‪ .‬וכן שמעתי מהרב אברהם מוגרבי מחבר‬ ‫הספרים מעשה ניסים ד"ח‪ ,‬שראה בקודש שהצדיקים סידנא‬ ‫בבא סאלי ואחיו סידנא בבא חאקי‪ ,‬בירכו ברכות אלו בלי‬ ‫שם ומלכות‪.‬‬ ‫אשר יצר אתכם בדין‪ ,‬איתא במסכת ברכות‬ ‫ת"ר הרואה קברי ישראל אומר ברוך אשר יצר אתכם בדין‬ ‫וזן אתכם בדין וכו'‪ ,‬מר בריה דרבינא מסיים בה משמיה‬ ‫דרב נחמן‪ ,‬ויודע מספר כולכם והוא עתיד להחיותכם ולקיים‬ ‫אתכם ברוך מחייה המתים‪ .‬ובטור (בא"ח סימן רכד)‪ ,‬הזכיר‬ ‫שו"מ בפתחיה והשם בחתימה‪ ,‬וכן פסק בש"ע (בא"ח סימן סעיף‬ ‫יא)‪ ,‬הרואה קברי ישראל אומר בא"י אמ"ה אשר יצר אתכם‬ ‫בדין וכ"ו וכתב בש"ע (סעיף יב)‪ ,‬כי ברכה זו דוקא משלשים יום‬ ‫לשלושים יום וכתב בשו"ת מים חיים (ח"ב סימן פז עמוד לח)‪,‬‬ ‫שמנהגנו בכניסה לבית עלמין שאין מברכין ברכת אשר יצר‬ ‫אתכם בדין כדין שאר ברכות הראיה‪ ,‬וכ"כ בספר אוצה"ד‬ ‫(אות ב)‪ ,‬וז"ל הנכנס לבית עלמין מברך בא"י אמ"ה אשר יצר‬ ‫וכו' ועכשיו אין מנהג לברך ברכה זו‪.‬‬ ‫טו בשבט‬ ‫סגולה להתפלל ביום ט"ו בשבט שהוא‬ ‫ראש השנה לאילנות‪ ,‬שיזכה לאתרוג‬ ‫מהודר בסוכות‪.‬‬ ‫סגולות לפרי בטן‬ ‫א‪ .‬מצות שילוח הקן אפילו אם ח"ו‬ ‫הינו עקר‪ .‬וכן מסוגל לשידוך‪ ,‬ולדירה‪.‬‬ ‫(מדרש רבה פ"ו‪ ,‬ז)‪ .‬שילוח הקן כאשר‬ ‫האם רובצת על הבנים‪ ,‬ביצים‪ .‬ולא‬ ‫שעומדת סמוך לאפרוחים‪ .‬ובדרך‬ ‫ככל הזמן בלילה‪ .‬ושימצא הקן בדרך‬ ‫מקרה‪ ,‬ובמקום הפקר‪( .‬בקרוב נמסור‬ ‫שיעור על מצות שילוח הקן וסגולתה)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אם דיבר פעם הוא או אשתו שלא‬ ‫רוצים ילדים או שלא רוצים הרבה‬ ‫ילדים‪ ,‬יעשה התרת נדרים בעשרה‬ ‫ויפרט סיבת התרת נדרו ובס"ד יפדו‬ ‫בבנים‪( .‬מפי הרב אמנון יצחק)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לבנים זכרים‪ .‬אם האשה מיד אחר‬ ‫תשמיש תישן על צד ימין‪ ,‬הוא מסוגל‬ ‫לבנים‪ ,‬ואם תישן לצד שמאל מסוגל‬ ‫לבנות‪( .‬מדרש תלפיות)‪.‬‬ ‫ד‪ .‬סגולה לבנים זכרים לשים את‬ ‫המיטות בין צד צפון לצד דרום‪( .‬ברכות‬ ‫עמוד ה ע"ב)‪.‬‬ ‫(עמוד נח ע"ב)‪,‬‬ ‫סגולות למציאת אבידה‪.‬‬ ‫א‪ .‬סגולה ידועה למצא את האבידה‪,‬‬ ‫לומר אמר רבי בנימין הכל בחזקת‬ ‫סומין עד שה' יאיר עיני ישראל‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לתת צדקה‪ ,‬לעילוי נשמת רבי מאיר‪,‬‬ ‫ויאמר אלהא דמאיר עניני ב' פעמים‪,‬‬ ‫כל עוד שנמצא במקומו (מדרש תלפיות‬ ‫ערך אבידה)‪.‬‬ ‫גנזי המערב ח”א‬ ‫קדושת בית הכנסת‬ ‫אבי מורי שמע מזקני הכפר‬ ‫אולדמנצור על מעמד ברכת הלבנה‬ ‫שהתקיימה באותם ימים‪ .‬באותם‬ ‫ימים שרר מתח רב בכפר‪ ,‬על כן מיד‬ ‫לאחר ברכת הלבנה נגשו אנשי הכפר‬ ‫להרה"צ רבי כליפה אלמליח זיע"א‬ ‫ושאלוהו אודות השמועה על בוא‬ ‫הנאצים‪ ,‬אמר להם רבינו‪' :‬אכן יבואו‬ ‫לכאן הנאצים‪ ,‬אך לא יצליחו לבצע‬ ‫את זממם‪ ,‬זאת בזכות ששמרנו על‬ ‫כבוד בית הכנסת ולא דיברנו דברים‬ ‫בטלים בתוכו‪ .‬ורבות רבנו עורר‬ ‫על קדושת בית הכנסת‪ ,‬והיה שגור‬ ‫בפיו דברי הזהר פרשת תרומה (עמוד‬ ‫קלא‪ .):‬תרגום‪ ,‬מי שמדבר בבית כנסת‬ ‫בדיבורים של חול‪ ,‬אוי לו שמראה‬ ‫פרוד‪ ,‬אוי לו שגורע האמונה‪ ,‬אוי לו‬ ‫שאין לו חלק (באלקי) ישראל‪ ,‬שמראה‬ ‫שהוא אין לו אלוקים‪ ,‬ולא נמצא שם‪,‬‬ ‫ואין לו חלק בו‪ ,‬ולא מפחד ממנו‪ ,‬ונוהג‬ ‫בזיון בתיקון העליון שלמעלה‪.‬‬ ‫והגאון רבי אברהם סבע זצ"ל‬ ‫ממגורשי ספרד‪ ,‬בספרו צרור המור‬ ‫פרשת בהר‪" ,‬וכן נמשך להם הגירוש‬ ‫בספרד מצד חלול שבת מחלוקת‬ ‫לע”נ‬ ‫יוסף בן לונה ז”ל‬ ‫וזוהרה בת אסתר ע”ה‬ ‫למשפחת אסרף‬ ‫ברכה והצלחה‬ ‫להרה"ג אהרן פרץ וב"ב‬ ‫ולמשפחת זגורי וב"ב‬ ‫לרפואה שלמה‪,‬‬ ‫ברכה והצלחה‬ ‫לבנימין שמעון בן נעמי‬ ‫וב"ב‬ ‫וקטטה בבתי כנסיות בשבתות וימים‬ ‫טובים‪ ,‬עד שבעונותינו סבבו לעשותם‬ ‫בתי עבודה זרה‪ .‬רבי פלוני ראה בית‬ ‫כנסת שהייתה בו מחלוקת‪ .‬ואמר‬ ‫חוששני שיהא בית עבודה זרה‪ ,‬ולימים‬ ‫מועטים נלקח לבית עבודה‪ .‬וכל זה‬ ‫לפי שלא היה להם יראת מקדש‪.‬‬ ‫הרבנים מחו בכל תוקף בידי השותים‬ ‫ערק ואוכלים ביצים בבית הכנסת‬ ‫בתפלת שחרית‪ ,‬שהרי פסק שו"ע (סימן‬ ‫רפט הלכה א)‪ ,‬אין לאכול קודם הקידוש‪.‬‬ ‫סדנא בבא חאקי זצ"ל צעק רבות על‬ ‫חילול קדושת בית הכנסת‪ ,‬קדושת‬ ‫ספר תורה‪ ,‬אכילה קודם קידוש‪.‬‬ ‫והוסיף שיש בזה חשש כפירה שח"ו‬ ‫אין השכינה שורה בבית הכנסת‪,‬‬ ‫ומשה רבנו ע"ה אמר בפרשת נצבים‬ ‫"פן יש בם איש אשה אשר לבבו פונה‬ ‫היום מעם ה' … לא יאבה ה' סלוח‬ ‫לו‪ ,‬כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש‬ ‫ההוא" בר מינן על ככל ישראל‪ .‬ואדם‬ ‫כזה כדאי לו שלא יבוא לבית הכנסת‬ ‫ויתפלל בביתו‪ .‬מתוך דרשת הגאון רבי‬ ‫רפאל כדיר צבאן זצ"ל‪( .‬ספר שיירי הנפש‬ ‫אסופות של כתבי יד מחכמי‬ ‫מרוקו‬ ‫בנושאים הלכה‪ .‬מוסר‪ .‬תורה‪.‬‬ ‫תיעוד קהילות במרוקו‪.‬‬ ‫להדפסה‬ ‫מוכן‬ ‫הספר‬ ‫ומתעכב מחוסר תקציב‪.‬‬ ‫ניתן לתרום ולהנציח לעילוי‬ ‫נשמת‪ .‬להצלחה‪ .‬ורפואה‪.‬‬ ‫וכן בכל ענייני העלון‬ ‫לפרטים ‪052-7145147 :‬‬ ‫הודעה משמחת‬ ‫מתקיים מידי יום שיעור תורה‬ ‫מפי הרב אברהם אסולין‬ ‫בהלכות טהרה‪ ,‬הלכות שבת‬ ‫ופרשת השבוע‪.‬‬ ‫בביה”כ אוהל יצחק אלעד‬ ‫רח’ ר’ פנחס בן יאיר ‪24‬‬ ‫בשעה ‪8:30‬‬ ‫לע”נ הרה”ג אשר מסעוד בן‬ ‫עלו ור’ שלום זצ”ל רב מועצה‬ ‫אזורי חבל מודיעין‬ ‫סימן ט)‪.‬‬ ‫ברכה והצלחה לידידנו‬ ‫רבי דוד אלמליח שליט"א‬ ‫וב"ב‬ ‫לזיווג הגון במהרה‬ ‫לידידנו אבנר בן רות‬ ‫ולידידנו אהוד בן בתיה‬ ‫לע"נ‬ ‫האיש מרדכי בן מזל ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫למשפחת לוגסי‬ ‫ולהצלחת משפחת רפאל לוגסי וב"ב‬ ‫לע”נ‬ ‫האישה איטו בת איזה ע"ה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫לע”נ איש החסד‬ ‫מאיר אברהם ז”ל‬ ‫למשפחת בן דוד ‪.‬‬ ‫לע”נ הילדה הדר בת שרית‬ ‫תחי’ ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫לע”נ‬ ‫הבחור שלמה בן ורדה ז”ל‬ ‫למשפחת אסולין‬ ‫לזש”ק במהרה לחברנו‬ ‫חביב אבי בן יהודית ורעיתו‬ ‫דנה מדלן בת גאולה‪.‬‬ ‫לע”נ סבי יוסף בן אביגיל‬ ‫ז”ל וחביבה בת רחל ע”ה‬ ‫למשפחת אסולין‪ .‬לע”נ סבי‬ ‫משה בן יקוט ז”ל‬ ‫למשפחת דנינו‬