‫| מאת שרון רופא־אופיר | צילום‪ :‬איתמר רותם‬ ‫כשהתחיל מבצע צוק איתן‪ ,‬דניאלה סימן־טוב התעסקה בעיקר בתכנון‬ ‫הטיול המשפחתי לתאילנד‪ .‬אבל אז בעלה שי‪ ,‬מג"ד בגולני‪ ,‬נפצע קשה‬ ‫והוגדר נכה מאה אחוז‪ .‬מאז היא לצדו מסביב לשעון‪ :‬שוכרת דירה קרוב‬ ‫לבית החולים‪ ,‬מבקרת אותו פעמיים ביום ומתרגלת לחיים לצד בן זוג‬ ‫שזקוק לעזרה בכל פעולה יומיומית‪ .‬ועדיין‪ ,‬היא מאמינה‪:‬‬ ‫שי יחזור‬ ‫ללבוש מדים‬ ‫"‬ ‫ד‬ ‫ני (דניאלה) סימן־טוב הייתה בדרכה הביתה‬ ‫מביקור אצל חייליו הפצועים של בעלה‪ ,‬סא"ל‬ ‫שי סימן טוב‪ ,‬מג"ד גדוד ‪ 12‬של גולני‪ .‬זה היה‬ ‫ב־‪ 24‬ביולי השנה‪ ,‬ימי מבצע צוק איתן‪ .‬רגע‬ ‫לפני שהסתיימה הנסיעה הארוכה מבית החולים‬ ‫"סורוקה" בבאר שבע לביתה ביישוב ליבנים‬ ‫הצופה אל הכנרת‪ ,‬צלצל הטלפון של אחותה‬ ‫גבי‪ ,‬שהייתה איתה ברכב‪.‬‬ ‫"חבר התקשר והודיע ששי נפצע והתעלף‬ ‫ומפנים אותו ל'סורוקה'‪ ,‬ומיד הסתובבנו ועשינו‬ ‫את כל הדרך חזרה‪ .‬דאגתי מאוד‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל‬ ‫אמרתי לעצמי שבטח לא קרה שום דבר נורא‪,‬‬ ‫בסך הכל לוקחים אותו לבדיקה‪ ,‬וכשהוא יתעו־‬ ‫רר‪ ,‬אריב איתו על כך שהוא לא חוזר לעזה‪ .‬מאז‬ ‫חלפו למעלה מארבעה חודשים"‪.‬‬ ‫סא"ל שי סימן־טוב (‪ )36‬נפגע לאחר שקרס‬ ‫עליו קיר של בית במהלך הלחימה בסג'עייה‪.‬‬ ‫הוא הוגדר כמשותק בכל חלקי גופו‪ ,‬וכיום‬ ‫מאושפז במחלקת שיקום נוירולוגי במרכז‬ ‫הרפויאי "שיבא" בתל השומר‪ .‬למרות הפצ�י‬ ‫עה הקשה מאוד הוא כבר מצליח לעשות כמה‬ ‫צעדים בזמן הטיפולים‪ ,‬רוכב על אופני מחלקת‬ ‫"ביום האהבה‪ ,‬כשעדיין היה מאושפז בטיפול נמרץ‪,‬‬ ‫שי שלח את אחותי לקנות לי צמידים‪ ,‬וביום ההולדת האחרון דאג שיקנו לי טבעת"‬ ‫‪52‬‬ ‫‪8.12.2014‬‬ ‫דניאלה ושי סימן־טוב‪,‬‬ ‫במחלקת השיקום‪:‬‬ ‫"שי רגיל להיות‬ ‫בקונטרול‪ ,‬לטייל‪,‬‬ ‫לרכוב על אופניים‪,‬‬ ‫לפקד על מאות‬ ‫חיילים‪ ,‬ופתאום‬ ‫הוא אפילו לא‬ ‫מצליח לגרד‬ ‫את העין"‬ ‫"הפגיעה שלו זהה לפגיעה של השחקן כריסטופר ריב‪ ,‬שגילם את סופרמן‪,‬‬ ‫ואמרו שגם הוא יישאר משותק כל חייו‪ .‬אבל שי יעשה הכל כדי לצאת מזה"‬ ‫השיקום ואפילו מזיז מעט את האצבעות‪.‬‬ ‫"הסבירו לנו שהפגיעה שלו זהה לפגיעה‬ ‫של השחקן כריסטופר ריב‪ ,‬שגילם את סופרמן‪,‬‬ ‫ואמרו שהוא יישאר משותק כמוהו לכל ימי חייו‪.‬‬ ‫אבל שי הוא סופרמן אמיתי‪ .‬הוא יעשה הכל כדי‬ ‫לצאת מזה ועוד יחזור ללבוש מדים"‪.‬‬ ‫††ואת תסכימי שהוא יחזור לצבא?‬ ‫"ברור"‪.‬‬ ‫דני סימן־טוב (‪ )38‬סירבה עד כה להתראיין‪.‬‬ ‫עתה היא נעתרה‪ ,‬לראשונה מאז הפגיעה של‬ ‫בעלה‪" ,‬כדי שאנשים יבינו איזו התמודדות קשה‬ ‫מחכה לנכי צה"ל הרבים הנמצאים סביבנו"‪ ,‬וב־‬ ‫מיוחד כדי לפרגן ל"את ואני"‪ ,‬קבוצה שהקימה‬ ‫אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל כדי לתת‬ ‫אוזן קשבת ותמיכה לנשות הפצועים ונכי צה"ל‬ ‫(ראו מסגרת)‪.‬‬ ‫"גם אני רוצה שתהיה לי אפשרות לדבר עם‬ ‫אשת נכה צה"ל שעוברת משהו דומה‪ ,‬כי זה נותן‬ ‫כוח"‪ ,‬היא אומרת‪" .‬כששי ישתקם‪ ,‬אחפש איפה‬ ‫להתנדב בעצמי‪ .‬כבר היום אני אומרת לו‪' :‬שנינו‬ ‫נלך יחד לבתי חולים‪ .‬אתה תדבר עם הפצועים‬ ‫ואני אדבר עם הנשים והמשפחות שלהם'"‪.‬‬ ‫ה‬ ‫‪54‬‬ ‫‪8.12.2014‬‬ ‫רשת תמיכה נשית‬ ‫בימים אלה מגבשת אגו־‬ ‫דת הידידים של ארגון נכי‬ ‫צה"ל בראשות האלוף (מיל')‬ ‫יואב גלנט (בתמונה) קבו־‬ ‫צות תמיכה לנשים שבני‬ ‫זוגן נפצעו בזמן השירות הצבאי‪ .‬הפ־‬ ‫רויקט‪ ,‬שנקרא "את ואני"‪ ,‬נוסד בעקבות‬ ‫החיפוש של בנות הזוג אחר מסגרת חב־‬ ‫רתית תומכת‪.‬‬ ‫הקבוצות יפעלו במשך שנה במתכונת‬ ‫דו־שבועית בבית הלוחם בתל אביב‪ ,‬ובה־‬ ‫משך ברחבי הארץ‪ ,‬ויאפשרו למשתתפות‬ ‫לחלוק את הקשיים היומיומיים שלהן‪.‬‬ ‫מובילי הפרויקט מזכירים שהפציעה מש־‬ ‫פיעה לא רק על הסובל ממנה אלא גם‬ ‫על סביבתו הקרובה‪ ,‬ובעיקר על בת הזוג‪,‬‬ ‫שנקלעת לדיכאון‪ ,‬חרדה ובדידות‪ ,‬וקבו־‬ ‫צות התמיכה יסייעו בהתמודדות המורכ־‬ ‫בת הזאת‪.‬‬ ‫מהלך סוף אותו שבוע עבר סימן־טוב‬ ‫שלושה ניתוחים על ידי צוות מנת־‬ ‫חים גדול בראשות ד"ר גד ולן‪" ,‬ובין‬ ‫הניתוחים הצלחתי לראות אותו‪ .‬הוא היה נפוח‪,‬‬ ‫מחובר למכשירים עם צינור שיוצא מהגרון‪,‬‬ ‫וברקע היו הצפצופים של המחלקה לטיפול‬ ‫נמרץ‪ ,‬הקור‪ ,‬התאורה החזקה‪ ,‬והמון משפחות של‬ ‫חיילים שהמתינו בחוץ‪ .‬אלו תמונות שאי אפשר‬ ‫לשכוח‪ .‬החזקתי לו את היד ואמרתי לו שהוא‬ ‫הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים ושנעבור את זה‬ ‫יחד‪ ,‬כמו גיבורים"‪.‬‬ ‫††מה ידעת בשלב ההוא?‬ ‫"אחרי הניתוח השלישי הודיעו לנו ששי‬ ‫איבד את הרגליים‪ .‬הרופא אמר שעשה כל מה‬ ‫שהוא יכול והוסיף שהוא אופטימי יותר לגבי‬ ‫הידיים‪ ,‬ואני יצאתי משם מרוסקת‪ .‬כששי הת־‬ ‫עורר‪ ,‬הוא הסתכל עליי‪ ,‬הניע את השפתיים‬ ‫ואמר‪' :‬אני מצטער'‪ .‬אמרתי לו‪' :‬אין לך על מה‬ ‫להצטער‪ ,‬אהבת חיי‪ ,‬העיקר שאתה כאן'"‪.‬‬ ‫††את יודעת איך הוא נפצע?‬ ‫"שי היה עם הכוח בסג'עייה‪ ,‬החזיק שני רי־‬ ‫מוני עשן‪ ,‬וכנראה שמההדף קרס עליו קיר של‬ ‫בית‪ ,‬שמתחתיו הייתה מנהרה‪ .‬אחר כך קרס עוד‬ ‫חלק של הבית‪ ,‬והוא חולץ על ידי הצוות שלו‪.‬‬ ‫במקרה גם הסמג"ד היה שם‪ ,‬והרופא הגדודי‪,‬‬ ‫ד"ר מתן זר‪ ,‬ניגש אליו‪ .‬מסביב היה ירי מאסיבי‪,‬‬ ‫ושי היה מלא דם‪ ,‬בקושי נשם‪ .‬ניסו לפתוח לו‬ ‫את הלסתות אבל לא הצליחו‪ ,‬עד שרופא נוסף‪,‬‬ ‫ד"ר דניאל וייס‪ ,‬שהוא מומחה ברפואת חירום‪,‬‬ ‫הצליח לפתוח לו נתיב אוויר‪ .‬זה היה בשלב ששי‬ ‫כבר כמעט היה בנשימות האחרונות שלו"‪.‬‬ ‫††הודיתם לו?‬ ‫"שי המליץ עליו לצל"ש‪ .‬הוא פעל תחת‬ ‫אש והציל חיים‪ .‬גם ד"ר וייס וגם ד"ר זר נאבקו‬ ‫על חייו של שי‪ ,‬ולצדם פעל צוות החילוץ שלו‪,‬‬ ‫שבתוכו היה ד"ר שלומי ישראלית‪ ,‬הרופא הרא־‬ ‫שי של מחלקת הטראומה בבית החולים רמב"ם"‪.‬‬ ‫שישה ימים שהה סימן־טוב במחלקת טיפול‬ ‫נמרץ ב"סורוקה"‪ ,‬ובמהלכם קיבלה אשתו את‬ ‫הציוד האישי שלו‪ ,‬שם מצאה את המכתב שכתב‬ ‫לה‪ ,‬בדיוק כפי שדמיינה אותו‪" ,‬כתוב בעט כחול‬ ‫על דף לבן עם שורות ומסביב מסגרת של דם"‪.‬‬ ‫עם סיום האשפוז הוא הועבר באמבולנס‬ ‫לשיקום במרכז הרפואי "שיבא"‪" ,‬ולפני כן"‪,‬‬ ‫ב‬ ‫ניאלה לבית בורוסק גדלה והתחנכה‬ ‫ברמת השרון‪ .‬בצבא שירתה בחיל‬ ‫האוויר וכשהשתחררה למדה רפואה‬ ‫סינית ותרפיה בעזרת בעלי חיים‪ .‬את שי הכירה‬ ‫דרך פייסבוק‪.‬‬ ‫"הוא ראה תמונה שלי‪ ,‬דיברנו בטלפון כל‬ ‫הלילה‪ ,‬וכמה ימים אחרי זה כבר נפגשנו‪ .‬קבענו‬ ‫בחנייה של הדולפינריום בתל אביב והוא איחר‬ ‫בחמש דקות‪ .‬התברר שעצר בדרך כדי לקנות לי‬ ‫שוקולד ו'עץ אהבה'‪ .‬הלכנו ברגל לנווה צדק‪,‬‬ ‫אכלנו במסעדה‪ ,‬וכשסיימנו לאכול שי אמר‬ ‫שלא בא לו שזה ייגמר והציע שנלך לסרט‪.‬‬ ‫בדרך לקולנוע התקשרתי אל אחותי ואמרתי‬ ‫לה‪' :‬פגשתי את בעלי'"‪.‬‬ ‫שי סימן־טוב נולד וגדל בראשון לציון‪ ,‬בן‬ ‫רביעי במשפחתו‪ .‬בגי ל ‪ 13‬הלך לפנימייה ה�צ‬ ‫באית של בית הספר "הריאלי" בחיפה וסיים בה־‬ ‫צטיינות‪ .‬ב־‪ 1996‬התגייס לגדוד ‪ 12‬של גולני‪.‬‬ ‫"כל המסלול שלו היה בגולני"‪ ,‬אומרת דני‪" ,‬הוא‬ ‫היה מ"פ בגדוד ‪ 13‬וב'אגוז'‪ ,‬אחרי כך סמג"ד גדוד‬ ‫‪ 13‬בימי 'עופרת יצוקה'‪ ,‬ולתפקיד מג"ד גדוד ‪12‬‬ ‫הגיע אחרי שהיה קצין אג"מ של החטיבה"‪.‬‬ ‫הם נישאו ־ב־‪ 2011‬ועברו לצפון‪ .‬השבוע ק�י‬ ‫בלו את המפתח לבית שבנו ביישוב כחל‪ ,‬אבל‬ ‫ייקח זמן לא מועט עד שיעברו לשם‪" .‬כדי להיות‬ ‫ד‬ ‫"החיים שלי השתנו בשנייה"‪ .‬דניאלה ושי‬ ‫עם הילדים איתמר ועמרי‪ ,‬לפני הפציעה‬ ‫"הספקתי לצלם אותו עם עמרי"‪ .‬הצילום‬ ‫האחרון לפני הפעולה שבה נפגע‬ ‫קרובים לשי שכרנו בית בסביון‪ ,‬כזה ששי יוכל‬ ‫להתנייד בו בכיסא גלגלים‪ .‬מועצת סביון לא לו־‬ ‫קחת מאיתנו כסף על ארנונה ומים"‪.‬‬ ‫††את עובדת?‬ ‫"עבדתי שנים בחברות היי טק‪ ,‬ברווחה וב־‬ ‫ניהול משרד‪ ,‬וכששי נהיה מג"ד ויתרתי באהבה‬ ‫גדולה‪ ,‬כי הבנתי שאי אפשר ששני ההורים לא‬ ‫יהיו בבית‪ .‬תכננתי לפתוח בקרוב קליניקה לר־‬ ‫פואה סינית ולתרפיה בעזרת בעלי חיים"‪.‬‬ ‫יום השגרה שלה סובבת סביב שי‪.‬‬ ‫"בבקרים אני מלווה אותו לטיפולים‪,‬‬ ‫אחר כך חוזרת הביתה לילדים‪ ,‬ופעם‬ ‫ביומיים מביאה אותם אליו לשיקום‪ .‬בערבים‪,‬‬ ‫כשהם הולכים לישון‪ ,‬אני חוזרת לבית החולים‬ ‫ונשארת עם שי עד ‪ 11‬בלילה‪ .‬זה הזמן היחיד‬ ‫שלנו לבד‪ .‬פעם בשבועיים‪ ,‬בשבת‪ ,‬הוא בא הבי־‬ ‫תה‪ .‬הוא הוכר כנכה מאה אחוז פלוס‪ ,‬וזה אומר‬ ‫שיש לו מלווה צמוד‪ ,‬משה אמסלם‪ ,‬שהוא מלאך‬ ‫שנכנס לנו לחיים‪ .‬שי עטוף באהבה‪ .‬החבר'ה‬ ‫שלו מלווים אותנו‪ ,‬באים אנשי צבא‪ ,‬אמנים‪,‬‬ ‫כ‬ ‫"התייעצתי עם פסיכולוגית‪ ,‬והוחלט להפגיש את איתמר עם אבא שלו‪.‬‬ ‫התכוננו לכך שאולי איתמר ייבהל‪ ,‬ועשינו לפני כן שיחת סקייפ כדי שיראה את שי"‬ ‫‪8.12.2014‬‬ ‫‪55‬‬ ‫צילומים‪ :‬מאיה אהרוני‪ ,‬שאול גולן‬ ‫תוכניות שלה לחודשים האחרונים היו‬ ‫שונות לחלוטין ממה שהיא עוברת‬ ‫היום‪ .‬שי‪ ,‬שבמשך שנתיים היה מג"ד‬ ‫בגולני‪ ,‬היה אמור לסיים את תפקידו ב־‪ 10‬ביולי‪,‬‬ ‫שבועיים בדיוק לפני שנפצע‪ ,‬ולקבל את תפקיד‬ ‫ראש ענף חי"ר במל"י (מרכז לאימונים ביבשה)‪.‬‬ ‫"קניתי שמלה לטקס‪ ,‬והכנתי מתנה לאשת‬ ‫המחליף שלו‪ :‬מסגרתי תמונה גדולה של המש־‬ ‫פחה שלה‪ ,‬וכתבתי לה שבכל פעם שיהיה קשה‪,‬‬ ‫שתסתכל על התמונה ותאזור כוחות‪ .‬שתבין‬ ‫שזה קשה אבל שווה"‪ .‬במקביל‪ ,‬קנתה כרטי־‬ ‫סים לחופשה בתאילנד‪ ,‬שם תכננה לחגוג יחד‬ ‫עם אחותה ובני ביתה את יום ההולדת ה־‪ 60‬של‬ ‫אמן‪ .‬אלא שלחיים היו תוכניות אחרות‪.‬‬ ‫"בתחילת יולי‪ ,‬כששי אמר שאצטרך כנראה‬ ‫לטוס לבד‪ ,‬נשברתי ובכיתי נורא‪ .‬לא היה מצב‬ ‫שאטוס לתאילנד בלעדיו‪ .‬ידעתי שהמצב מתוח‪,‬‬ ‫אבל לא חשבתי שייכנסו לעזה‪ .‬דחיתי את הטי־‬ ‫סה בכמה שבועות‪ ,‬אבל המשכתי לתכנן מסלו־‬ ‫לים‪ ,‬ידעתי לאן ניקח את הילדים – איתמר בן‬ ‫‪ ,3‬ועמרי בת שנה‪ .‬אמא שלי הכינה לכל אחד‬ ‫מאיתנו מתנה שנפתח בטיסה‪ .‬החבילה של שי‬ ‫עדיין מחכה בחדר שלנו שיחזור ויפתח אותה"‪.‬‬ ‫המצב הביטחוני הידרדר‪ ,‬ושי לא בא הבי־‬ ‫תה תקופה ארוכה‪" .‬באחד הימים‪ ,‬כשהיה בצפון‪,‬‬ ‫ביקשתי שיבוא לתת לי נשיקה‪ .‬נתתי לו חבילה‬ ‫שהכנתי לו‪ ,‬וכשיצא הספקתי לצלם אותו מחזיק‬ ‫את עמרי על מדרגות הבית‪ .‬נפרדנו‪ ,‬ולא ידעתי‬ ‫מתי תהיה הפגישה הבאה"‪.‬‬ ‫††פחדת? חששת מהבאות?‬ ‫"האמת היא שלא‪ .‬לא הייתה לי תחושה‬ ‫רעה‪ .‬הייתי עסוקה בעיקר בטיסה שלנו‪ .‬גם‬ ‫כששי התקשר והודיע שנכנסים לעזה‪ ,‬עדיין‬ ‫לא חששתי‪ .‬חשבתי רק איך אסביר לילדים את‬ ‫ההיעדרות הממושכת של אבא"‪.‬‬ ‫בבוקר של יום ראשון ‪ 20 ,‬ביולי‪ ,‬היא התע�ו‬ ‫ררה מצלצול הטלפון‪.‬‬ ‫"התקשרו חבר'ה מגולני ואמרו שקרה אסון‬ ‫נורא‪ ,‬שיש פצועים והרוגים‪ ,‬ועדכנו אותי‬ ‫ששומעים את הקול של שי בקשר‪ .‬היה לי‬ ‫קשה נורא‪ .‬כמה שעות אחר כך אמרתי לעצ־‬ ‫מי‪' :‬דניאלה‪ ,‬תתחזקי‪ ,‬לכי לבקר את הפצועים'‪.‬‬ ‫ידעתי ששי לא יכול לבוא אליהם ורציתי לתת‬ ‫להם משהו ממנו‪ .‬הבאתי להם במתנה את הספר‬ ‫'השחף' של ריצ'ארד באך‪ ,‬ששי אוהב"‪.‬‬ ‫††הספקתם לדבר בטלפון לפני הפציעה?‬ ‫"כן‪ .‬יום אחד‪ ,‬כשהם יצאו מעזה כדי לת־‬ ‫דלק את ה'נמרים' (נגמ"ש מרכבה ‪ -‬ש‪.‬ר‪.‬א)‪,‬‬ ‫הוא הצליח להתקשר אליי‪ .‬הוא אמר שהוא‬ ‫אוהב ומתגעגע‪ ,‬ושאלתי מתי זה ייגמר‪ .‬כשהוא‬ ‫סיפר שכתב לי מכתב‪ ,‬התחלתי להרגיש רע‪ .‬זה‬ ‫נשמע לי כמו מכתב פרידה‪ .‬דמיינתי דף לבן עם‬ ‫שורות כתוב בעט כחול ומסביב דם‪ .‬בכיתי כל‬ ‫הלילה‪ ,‬ושי כנראה הרגיש‪ .‬הוא התקשר בשש‬ ‫בבוקר ושלח לי תמונות מצחיקות שלו כדי‬ ‫לעודד אותי"‪.‬‬ ‫כשהיא מחוזקת מדבריו של שי‪ ,‬נסעה באותו‬ ‫יום עם אחותה גבי וגיסה אייל לבקר את הפצו־‬ ‫עים שאושפזו ב"סורוקה"‪.‬‬ ‫"גבי ואייל הורידו אותי בבית החולים‪ ,‬ונס־‬ ‫עו לחלק אוכל לחיילים‪ .‬אחר כך נסענו הביתה‪.‬‬ ‫בדיעבד‪ ,‬מזל גדול שלא הייתי לבד באותו יום"‪.‬‬ ‫††מה ידעת בשלב הראשוני שלאחר הפציעה?‬ ‫"במשך כל הנסיעה לבית החולים חשב־‬ ‫תי ששי רק התעלף‪ .‬כשהיינו ליד צומת קמה‬ ‫הודיעו לי שמנתחים אותו‪ .‬כשנכנסתי לפגישה‬ ‫עם הרופאים שמעתי לראשונה ששי שבר ארבע‬ ‫חוליות בעמוד השדרה‪ ,‬שהוא יעבור ניתוח דחוף‬ ‫לקיבוע ושהוא מורדם‪ .‬שאלתי אם זה עניין של‬ ‫חיים ומוות‪ ,‬והרופא אמר‪' :‬לא יודע'‪ .‬שאלתי‪:‬‬ ‫'הוא יהיה נכה?'‪ ,‬ואמרו לי‪' :‬לא יודעים'‪ .‬אפילו‬ ‫כששאלתי אם הוא יחיה‪ ,‬ענו לי‪' :‬לא יודעים'"‪.‬‬ ‫היא מספרת‪" ,‬עוד היה רופא שבדק אותו ואמר‬ ‫לי‪' :‬בעלך לא יוכל להזיז את הידיים והרגליים‬ ‫ולא יוכל לנשום לבד'‪ .‬הרופא הזה הרג אותי"‪.‬‬ ‫בכניסה ל"שיבא"‪ ,‬היא מספרת‪ ,‬קידם את‬ ‫פניהם מנהל המרכז‪ ,‬פרופ' זאב רוטשטיין‪" .‬לא‬ ‫הבנו מה הוא עושה שם‪ ,‬אבל הוא סיפר שקיבל‬ ‫הוראה מהבן שלו לטפל בשי כאילו היה בנו שלו‪.‬‬ ‫התברר שהבן של פרופ' רוטשטיין הוא הסמ"פ‬ ‫של שי‪ ,‬ומאותו רגע הוא הפך למלאך שלנו"‪.‬‬ ‫במשך שלושה שבועות שהה שי סימן טוב‬ ‫ביחידה לטיפול נמרץ‪ ,‬שם ייצבו אותו‪" .‬הבנו‬ ‫שמחכה לנו דרך ארוכה מאוד‪ ,‬אבל נעשינו‬ ‫אופטימיים קצת יותר"‪.‬‬ ‫††מה סיפרת לילדיכם?‬ ‫"איתמר בן שלוש‪ ,‬הוא יודע שאבא בצבא‬ ‫ושהייתה מלחמה‪ ,‬אבל במשך חודשיים הוא לא‬ ‫ראה את שי וזה היה לו קשה מאוד‪ .‬החלטתי‬ ‫שאני לוקחת אותו ואת עמרי בת השנה למלון‬ ‫ב'סורוקה'‪ ,‬וגם אמא שלי הצטרפה‪ .‬בלעדיה ובלי‬ ‫אחותי וגיסי לא הייתי שורדת את התקופה הזו‪.‬‬ ‫אחר כך‪ ,‬כששי הועבר ל"שיבא"‪ ,‬התייעצתי עם‬ ‫פסיכולוגית שמתמחה בטראומות‪ ,‬והוחלט לה־‬ ‫פגיש את איתמר עם אבא שלו‪ .‬הכנתי את שי‬ ‫לכך שאולי איתמר ייבהל‪ ,‬והסברתי לאיתמר‬ ‫מה הוא הולך לראות‪ .‬עשינו לפני כן שיחת‬ ‫סקייפ כדי שיראה את שי"‪.‬‬ ‫††ואיך הוא הגיב בפגישה עצמה?‬ ‫"איך שהוא ראה את שי‪ ,‬הוא אמר באהבה‬ ‫'אבא' וקפץ עליו‪ .‬זה היה רגע מטורף‪ ,‬מרגש"‪.‬‬ ‫אפילו חגגנו לו יום הולדת ‪ 36‬בשיקום"‪.‬‬ ‫††איפה רגעי המשבר?‬ ‫"יש המון‪ .‬תחשבי‪ ,‬שי הוא אדם צעיר בן ‪,36‬‬ ‫שרגיל להיות בקונטרול‪ ,‬לטייל‪ ,‬לנסוע‪ ,‬לרכוב‬ ‫על אופניים‪ ,‬לפקד על מאות חיילים‪ ,‬ופתאום‬ ‫הוא אפילו לא מצליח לגרד את העין‪ .‬לא פעם‬ ‫הוא אומר לי‪' :‬אני מפחד שאשאר ככה‪ .‬איזה בי־‬ ‫טחון יהיה לך איתי?'‪ .‬אצל שי הכל פיזי‪ .‬ביטחון‪,‬‬ ‫מבחינתו‪ ,‬זו היכולת להגן עליי ועל הילדים‪.‬‬ ‫קשה לו להבין שאני סומכת על הכוח הנפשי‬ ‫שלו‪ .‬יש ימים שאני מגיעה אליו בערב סמרטוט‪,‬‬ ‫והוא‪ ,‬ששוכב במיטה‪ ,‬מחזק אותי‪ .‬החיוך שלו‬ ‫עושה לי את כל היום‪.‬‬ ‫††"כל החיים שלי השתנו בשנייה אחת‪ .‬תח־‬ ‫שבי‪ ,‬לא קיבלתי חיבוק מבעלי יותר מארבעה‬ ‫חודשים‪ .‬מצד שני‪ ,‬שי מחבק אותי בדרכו‪ .‬ביום‬ ‫האהבה‪ ,‬כשעדיין היה בטיפול נמרץ‪ ,‬הוא שלח‬ ‫את אחותי לקנות לי צמידים‪ ,‬וביום ההול־‬ ‫דת האחרון דאג שיקנו לי טבעת‪ .‬אני כל הזמן‬ ‫אומרת שקיבלתי מתנה אחת כשהכרנו ומתנה‬ ‫שנייה כשהודיעו לי שהוא חי"‪.‬‬ ‫††מהו מצבו הפיזי?‬ ‫"הוא עושה את הלא־ייאמן‪ .‬בתוך שבועיים הוא‬ ‫נותק ממכונת ההנשמה‪ ,‬וכל היום הוא באימונים‬ ‫ובטיפולים‪ .‬כבר בשיקום הנשימתי היו אצלו‬ ‫תזוזות של האצבעות ברגל‪ ,‬ולמרות שאף אחד‬ ‫לא מבטיח לנו שהוא יחזור ללכת‪ ,‬הוא כבר מצ־‬ ‫ליח להיכנס לרכב ולעבור ממקום למקום‪ .‬הוא‬ ‫מצליח גם ללכת עם עזרת התרפיסטים בשיקום‪,‬‬ ‫ואם הידיים שלו היו עובדות‪ ,‬הוא היה יכול ללכת‬ ‫עם הליכון‪ .‬האצבעות זזות והוא מרים מעט את‬ ‫היד‪ .‬אני יודעת שהוא יצא מהשיקום על מדים"‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬בחדרו של שי במחלקת השיקום‬ ‫תלויים המדים שלו‪ ,‬לצד תמונות המשפחה‪ ,‬דגל‬ ‫גולני ודגל ישראל‪" .‬מגיעות גם המון מתנות‬ ‫מאנשים שהוא בכלל לא מכיר‪ ,‬ויום אחד אפי־‬ ‫לו עידן רייכל בא בהפתעה יחד עם אבי יעקבי‪,‬‬ ‫אביו של גילעד יעקבי־רוזנטל ז"ל שנהרג במ־‬ ‫בצע צוק איתן‪ .‬אבי ניגן על הגיטרה ועידן שר‪,‬‬ ‫ותהיתי מנין יש לאבא הזה תעצומות נפש כל‬ ‫כך גדולות‪ .‬מאז עידן לא עוזב אותנו‪ .‬הוזמנו גם‬ ‫להופעה שלו והצלחנו להגיע‪ ,‬וכשהוא הצדיע‬ ‫לשי וכל הקהל בהיכל התרבות נעמד על רגליו‪,‬‬ ‫לא יכולתי לעצור את הדמעות"‪.‬‬ ‫לדני חשוב להזכיר את הצוות המטפל‪:‬‬ ‫הנוירולוגית ד"ר אושרת פונו יטיב‪ ,‬ד"ר ראובן‬ ‫ברק וגם גל רו רובין‪" ,‬שבאה כל ערב בהתנ־‬ ‫דבות לעשות לשי דמיון מודרך לפני השינה"‪.‬‬ ‫††מה אומרים לכם הרופאים?‬ ‫"כולנו במרוץ נגד הזמן‪ .‬אף אחד לא מב־‬ ‫טיח לנו איך זה ייגמר‪ .‬יש טווח של שנתיים שבו‬ ‫הגוף יכול להשתקם‪ ,‬אבל אנחנו אופטימיים"‪.‬‬ ‫††אז לא ויתרת על תאילנד‪.‬‬ ‫"אני לא מסתפקת בתאילנד‪ .‬אני רוצה טיול‬ ‫מסביב לעולם"‪8 .‬‬