‫ערש“ק פרשת ”שופטים“‪ ,‬ו' אלול תשע“ה‬ ‫"כבר יורדי‬ ‫ם!"‬ ‫השמש הקופחת‪ ,‬הרעב והצמא רק הגבירו‬ ‫את מדד הלחץ אצל הילדים הפעוטים‪ .‬כאשר‬ ‫הגיע סוף סוף האוטובוס לתחנה‪ ,‬האיצה האם‬ ‫להזדרז ולעלות מהר מהר‪ .‬הציפיה והתקוה‬ ‫להגיע לביתם הממוזג והנעים כעבור כשבעים‬ ‫דקות היוו משב רוח מרענן‪ ,‬ביום החם ביותר‬ ‫בשנה‪ .‬הזעטוטים שהחלו לריב ביניהם והמזגן‬ ‫שדוקא באותו היום סרב למלא את יעודו‬ ‫רק חיממו את האוירה‪ ,‬אולם למרבה הפלא‬ ‫מי שנשארה נינוחה ורגועה‪ ,‬שקטה ושלוה‬ ‫היתה אימם‪" .‬כבר יורדים!"‪" ,‬כבר יורדים!"‪,‬‬ ‫נשמע קולה ברמה מדי דקות ספורות‪ ,‬הרגעה‬ ‫שפעלה את פעולתה עד "לפעולה" הבאה של‬ ‫הזעטוטים! אחים יקרים‪ ,‬במה הדברים אמורים?‬ ‫בפרשתינו כתוב "כי תצא למלחמה על אויבך"‪,‬‬ ‫לרמוז על האויב הנצחי זהו יצא הרע של האדם!‬ ‫ובמה גדול כוחו ורב חיילו "וראית סוס ורכב‬ ‫עם רב ממך"‪ .‬יצר הרע מקשקש לו כל העת‪,‬‬ ‫תראה את השכנים כמה מצליחים ומשגשגים‪,‬‬ ‫כל שנה מכונית חדשה קונים‪ ,‬את הדירה‬ ‫משפצים ומרבים בנכסים‪ .‬ואתה‪ ,‬עדין עם אותה‬ ‫"טרנטה"‪ ,‬עד שידביקו לה מדבקה "קונה רכבים‬ ‫לפירוק"‪ ,‬ואזי רע ומר יהיה גורלה! אכן‪ ,‬יודע‬ ‫הוא יצר הרע‪ ,‬לנגוע בנקודות רגישות כל כך‪,‬‬ ‫לזרות מלח על הפצעים‪ ,‬ולשלוח חיצים רעילים‬ ‫וממיתים!! ומה נענה לו‪ ,‬מה נאמר‪ ,‬והיכן נמצא‬ ‫פתח תקוה? מסיים הפסוק ואומר‪ ..." :‬לא תירא‬ ‫מהם כי ה' אלקיך עמך המעלך מארץ מצרים!"‪.‬‬ ‫אם אך נזכור היטב ונזכיר "כבר יורדים!"‪" ,‬כבר‬ ‫יורדים!"‪ ,‬ואזי את המלך מלכי המלכים פוגשים‪,‬‬ ‫ושם לא יענין אלו קניינים גשמיים וחולפים‬ ‫רכשנו והחלפנו‪ ,‬שם מדברים המעשים הטובים‪,‬‬ ‫תורה ומצוות‪ ,‬הם "המאן דאמר" האמיתי שילוו‬ ‫אותנו‪ ,‬לנצח נצחים‪ ,‬ובפרוזדור ‪ -‬העולם‬ ‫החולף‪ ,‬רק מחכים ואת הנסיעה מעבירים ולא‬ ‫מתחילים לשפץ את האוטובוס שהרי "כבר‬ ‫יורדים!"‪ .‬נפנים את המסר החשוב ונזכה לדעת‬ ‫היכן ובמה להשקיע את עיקר כוחנו ומרצנו עד‬ ‫בוא יהוא גואל במהרה בימינו‪ ,‬אמן!‬ ‫‪18:56‬‬ ‫‪18:41‬‬ ‫‪18:49‬‬ ‫‪19:00‬‬ ‫‪19:55‬‬ ‫‪19:53‬‬ ‫‪19:56‬‬ ‫‪19:54‬‬ ‫‪20:29‬‬ ‫‪20:33‬‬ ‫‪20:33‬‬ ‫‪20:32‬‬ ‫הפטרה‪ :‬אנוכי אנוכי‬ ‫גליון מס‘ ‪483‬‬ ‫מצות התוכחה‬ ‫אחת המצוות היקרות שיש לנו בתורתינו הקדושה היא מצות‬ ‫התוכחה‪ .‬למצוה חשובה זו יש מספר הלכות המלמדות את מי‬ ‫להוכיח מתי ואיך‪ ,‬ואדם שחפץ בקיום מצוה זו‪ ,‬חייב ללמוד‬ ‫את ההלכות הקשורות טרם בואו להוכיח‪ .‬סיפור נפלא בענין‬ ‫זה מסופר על האדמו"ר הצדיק רבי ישראל מויז'ניץ זצ"ל‪ .‬אותו‬ ‫אדמו"ר קדוש היה נוהג בכל ערב ללכת לטייל בלוית הגבאי שלו‪.‬‬ ‫כמובן שההליכה היתה נטו לשם שמים‪ .‬פעם אחת הגיע בדרך טיולו‬ ‫עד בית גביר אחד‪ ,‬מנהל הבנק המקומי שהיה מן המשכילים ולא היה‬ ‫מחסידי הרבי‪ .‬כשהגיע לשם דפק על דלת הבית‪ ,‬וכאשר המשרת פתח את‬ ‫הדלת‪ ,‬נכנס הרבי פנימה והגבאי אחריו‪ .‬הדבר היה תמוה בעיני הגבאי‪ .‬הוא‬ ‫לא הבין כלל לשם מה נכנס הרבי לבית הגביר‪ ,‬אך לא העז לשאול לפשר הדבר‪.‬‬ ‫כאשר ראה בעל הבית את הרבי בא לביתו‪ ,‬חרד לקראתו וקבלו בכבוד הראוי‪,‬‬ ‫כי היה מנומס ובעל הליכות‪ .‬הגיש האיש לרבי כסא לשבת והרבי ישב במקומו‬ ‫מבלי להוציא הגה מפיו‪ .‬בעל הבית לא הרהיב עוז בנפשו לשאול את הרבי עצמו‬ ‫לאיזו מטרה הוא בא לביתו‪ ,‬ועל כן פנה בלחישה אל הגבאי ושאלו לפשר הביקור‪.‬‬ ‫השיבו הגבאי כי גם הוא עצמו אינו יודע מאומה‪ .‬אחרי זמן מה של ישיבה בדומיה‬ ‫קם הרבי מכסאו‪ ,‬נפרד מבעל הבית ויצא לדרכו‪ .‬בעל הבית הלך‪ ,‬מפני הכבוד‪,‬‬ ‫ללוות את הרבי‪ ,‬וליווהו עד ביתו‪ .‬כשהגיעו לשם והגביר התכונן לחזור הביתה‪,‬‬ ‫לא התאפק עוד‪ ,‬ופנה אל הרבי‪" :‬ימחל לי הרבי על שאלתי‪ ,‬הנה בביתי לא היה‬ ‫זה מן הנימוס לשאול משום מה כבדני בביקורו‪ ,‬אבל עכשיו‪ ,‬כאן‪ ,‬אולי יוכל לבאר‬ ‫לי את סיבת הביקור"‪ .‬השיב לו הרבי‪" :‬הלכתי לביתך כדי לקיים מצוה‪ ,‬וברוך‬ ‫השם שקיימתיה"‪ .‬תמה הגביר‪" :‬איזו מצוה?"‪" .‬רבותינו אמרו" ‪ -‬השיב הרבי ‪-‬‬ ‫"כשם שמצוה לומר דבר הנשמע‪ ,‬כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע ובכן‪,‬‬ ‫אם אשב בביתי וכבודו בביתו‪ ,‬איזו מצוה תהיה‪ ,‬כשלא אומר את ה"דבר שאינו‬ ‫נשמע"?‪ ,‬צריכים ללכת לבית האיש שאינו שומע ושם לא לומר לו‪ ,‬ואז תהיה‬ ‫המצוה כתיקונה‪ .‬וכך עשיתי"‪" .‬אבל" ‪ -‬אמר לו הגביר ‪" -‬ימחל לי הרבי להגיד לי‬ ‫את הדבר‪ ,‬אולי אשמע"‪" .‬לא" ‪ -‬אמר לו הרבי ‪" -‬מובטחני בך שלא תשמע"‪ .‬ככל‬ ‫שהרבי סרב להגיד לו את הדבר‪ ,‬כך גברה הסקרנות של הגביר יותר ויותר לדעת‬ ‫את הסוד‪ ,‬והפציר ברבי שיגלה לו את ה"דבר שאינו נשמע"‪ ,‬עד שלבסוף נעתר לו‬ ‫הרבי ואמר לו‪" :‬הנה אלמנה פלונית‪ ,‬העניה המרודה‪ ,‬חייבת לבנק של כבודו סכום‬ ‫כסף עבור המשכנתא של ביתה‪ .‬בימים הקרובים עומד הבית להמכר על ידי הבנק‬ ‫במכירה פומבית ואת האלמנה יוציאו החוצה‪ .‬חפצתי לבקש מכבודו שימחל על‬ ‫החוב של אותה אלמנה‪ ,‬אבל לא אמרתי לו את בקשתי משום אותה "מצוה שלא‬ ‫לומר"‪" .‬אבל" ‪ -‬אמר הגביר בתמהון ‪" -‬דבר כזה אינו אפשרי‪ .‬הלא החוב אינו‬ ‫חוב פרטי שלי אלא של הבנק‪ ,‬ואני אינני אלא מנהל של הבנק‪ ,‬אבל אינני בעליו‪,‬‬ ‫והסכום הוא של כמה מאות רייניש‪ .‬ואם כן‪" ."...‬הלא הוא הדבר אשר דיברתי‪,‬‬ ‫שלא תאבה ולא תשמע" ‪ -‬אמר הרבי‪ .‬במלים אלו סיים הרבי את השיחה ונכנס‬ ‫לביתו‪ ,‬והגביר אף הוא הלך לביתו‪ .‬אבל‪ ,‬הדברים נכנסו כחץ ללבו של הגביר ולא‬ ‫נתנו לו מנוח עד שלבסוף הכניס מכיסו את כל החוב של האלמנה לקופת הבנק‪.‬‬ ‫והאלמנה נשארה בביתה‪ .‬עלינו מוטלת החובה הקדושה שהיא גם זכות גדולה‬ ‫להשמיע ולשמוע לתוכחה‪ ,‬לקבלה באהבה ולציית לגדולי התורה‪ ,‬וכמו שאנו‬ ‫מצווים בפרשה‪" :‬ושמרת ועשית ככל אשר יורוך‪ .‬על פי התורה אשר יורוך ועל‬ ‫המשפט אשר יאמרו לך תעשה‪ ,‬לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"!‬ ‫"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל‬ ‫שעריך" )טז‪,‬יח(‬ ‫רבינו "אביר יעקב" אבוחצירא זצ"ל הביא‬ ‫דברי הזוהר הקדוש על הפסוק "כי מלאכיו‬ ‫יצוה לך לשמורך בכל דרכך"‪ ,‬שהקדוש‬ ‫ברוך הוא מוסר לאדם שני מלאכים‬ ‫שידריכוהו בדרך ישרה ויזהירוהו מעברה‪,‬‬ ‫אבל אם האדם מטמא נשמתו‪ ,‬מלאכיו‬ ‫נוטשים אותו‪ .‬וזהו שנצטוינו‪" :‬שופטים‬ ‫ושוטרים" אלו אותם שני מלאכים המורים‬ ‫לטוב ומרחיקים מרע‪" ,‬תתן לך בכל‬ ‫שעריך"‪ ,‬תראה שילווך בכל מעשיך ושלא‬ ‫תחטא באחד מאבריך‪" ,‬אשר ה' אלקיך נותן‬ ‫לך לשבטיך"‪ ,‬כי ה' נתנם להורותך וליסרך‪,‬‬ ‫וראה שלא תרחיקם ממך במעשיך!‬ ‫)מעיין השבוע(‬ ‫"למען תחיה וירשת" )טז‪,‬כ(‬ ‫מרן החיד"א זצ"ל הביא דברי רבינו אפרים‬ ‫זצ"ל‪ ,‬כי "וירשת" אותיות "ותשרי"‪ .‬וכך‬ ‫הצעו של הכתוב‪" :‬צדק צדק תרדוף"‪,‬‬ ‫תן צדקה‪ ,‬ותחזור ותיתן‪ ,‬עוד ועוד‪ ,‬כדי‬ ‫שבחודש תשרי תכתב לחיים טובים‪ .‬שהרי‬ ‫הצדקה היא מן הדברים המעבירים את רוע‬ ‫הגזרה‪ ,‬וכל המרחם על הבריות‪ ,‬מרחמין‬ ‫עליו מן השמים בכפל כפלים!‬ ‫)מעיין השבוע(‬ ‫"לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי‬ ‫סור מן המצוה ימין ושמאל" )יז‪,‬כ(‬ ‫ידוע הדבר ומפורסם הענין‪ ,‬שאדם שהוא‬ ‫גאה‪ ,‬אין הוא שומע לקול חכמי ישראל‪,‬‬ ‫כיון שחושב עצמו חכם גדול יותר מכל‬ ‫החכמים‪ ,‬ואינו חפץ שיכתיבו לו מה‬ ‫לעשות ואיך להתנהג‪ ,‬אבל אדם שהוא‬ ‫עניו‪ ,‬שומע הוא לקול החכמים‪ .‬וזהו שאמר‬ ‫הכתוב‪" :‬לבלתי רום לבבו מאחיו"‪ ,‬שאם‬ ‫לא ירום לבבו ולא יתגאה‪ ,‬יזכה שיקוים‬ ‫בו‪" :‬ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל"‬ ‫ אינו יסור מהתורה ומהמצוות ומחכמי‬‫ישראל‪ .‬והדגיש הכתוב "ימין ושמאל"‪,‬‬ ‫על דרך הכתוב‪" :‬לא תסור מן הדבר אשר‬ ‫יגידו לך ימין ושמאל"‪ ,‬שמדבר שם על‬ ‫שמיעה לחכמי ישראל‪ ,‬ולכן אמר כאן על‬ ‫אותו משקל "ולבלתי סור מן המצוה ימין‬ ‫ושמאל"‪ ,‬דהיינו שלא יסור מהמצוה ולא‬ ‫מעשה שהיה בתימן לפני כשישים שנה‪ .‬מארי סאלם תנעמי‬ ‫זצ"ל היה רב גאון וצדיק חכם בנגלה ובנסתר‪ .‬עניו ואהוד על‬ ‫כל בני מחוז חראז‪ .‬כל יהודי האזור שיחרו לפתחו ונהנו ממנו‬ ‫עצה ותושיה‪ ,‬ברכה וישועה‪ .‬תפילותיו נענו בשמים לריפוי‬ ‫חולים ופקידת עקרות‪ ,‬וידיו רב לו במופתים וסגולות‪ .‬באחד‬ ‫מימי ראשון בשבוע‪ ,‬שלח שליחים לכל עיירות המחוז להודיע‬ ‫בשמו שלמחרת‪ ,‬יום שני‪ ,‬נקבע יום תענית כללי‪ .‬על כולם‬ ‫לצום בו ולהתכנס בבתי הכנסיות ליום של תפילה וזעקה‪,‬‬ ‫צדקה ותשובה‪ .‬הרצים יצאו דחופים וכל יהודי המחוז קיימו‬ ‫וקיבלו עליהם את יום התענית מבלי להרהר אחר רבם‪ .‬מבלי‬ ‫לשאול למה ועל מה‪ .‬כל היום התכנסו בבתי הכנסיות שפכו‬ ‫שיח תחנון לפני בוראם‪ ,‬פשפשו במעשיהם ושבו בתשובה‪.‬‬ ‫רק למחרת היום הובהרה להם סיבת יום התענית ופעולתו‪.‬‬ ‫בעיר המחוז מנאז'ה היה מחסן תחמושת וחומרי נפץ של‬ ‫הצבא‪ ,‬בסמוך לשכונת היהודים ולבית הכנסת‪ .‬בבוקרו של‬ ‫יום שלישי נשמעה לפתע התפוצצות עזה ואדירה שזיעזעה‬ ‫את כל האזור‪ .‬התפוצצות זו היה בכוחה להרוס חלילה את‬ ‫כל שכונת היהודים‪ .‬בנס‪ ,‬התמוטט גג המחסן ונפל פנימה‪,‬‬ ‫והחניק את הדף הפיצוץ‪ .‬כך לא אירע ליהודים כל רע‪ .‬והבינו‬ ‫הכל שנס גדול היה פה בזכות התשובה והצום של יהודי‬ ‫האזור‪ ,‬ובזכות הצדיק הקדוש מארי סאלם תנעמי זצ"ל שחזה‬ ‫הכל ברוח קדשו‪ ,‬והקדים רפואה למכה!‬ ‫יסור מחכמי ישראל‪ ,‬אלא ישמע בקולם‬ ‫ולא יסור מדבריהם ימין ושמאל‪...‬‬ ‫)תורת הפרשה(‬ ‫"ודרשת היטב והנה אמת נכון‬ ‫הדבר נעשתה התועבה הזאת‬ ‫בישראל" )יז‪,‬ד(‬ ‫דברי התורה מפי הצדיק האמיתי נאמרים‬ ‫כפי שהם מושפעים עליו מן השמים‪,‬‬ ‫במגמה להחדיר אמונה ויראת שמים‬ ‫בלבותיהם של ישראל‪ .‬אולם דברי תורה‬ ‫מוכנים ונאים‪ ,‬לו יהיו גם אמיתיים‪ ,‬אינם‬ ‫משיגים את מטרתם וממילא אינם עולים‬ ‫לרצון לפני השם יתברך‪ .‬וכך פירש הרבי‬ ‫מלובלין זצ"ל‪" :‬ודרשת היטב" ‪ -‬יכולה‬ ‫דרשתך להיות טובה ‪" -‬והנה אמת" ‪-‬‬ ‫ואפילו אם דבריך יהיו דברי אמת‪ ,‬הרי‬ ‫אם "נכון הדבר" ‪ -‬שהכנות וערכת לך את‬ ‫הדברים לפני כן‪ ,‬למען יהיו נאים ונעימים‬ ‫לאוזן ‪" -‬נעשתה התועבה הזאת" ‪ -‬הרי זו‬ ‫בבחינת תועבה ואין הדברים יכולים לפעול‬ ‫על השומעים‪...‬‬ ‫)מעינה של תורה(‬ ‫"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"‪ .‬סיפר אדם‬ ‫שעימו היה המעשה‪ :‬יום אחד עבר ליד בית הכנסת של הגאון‬ ‫רבי סוסו הכהן זצ"ל‪ .‬קרא לו הרב שיכנס להשלים מניין‬ ‫לתפילת שחרית‪ .‬התנצל ואמר‪" :‬רבי‪ ,‬כבר התפללתי‪ ,‬ועתה‬ ‫עלי לנסוע לעבודתי‪ ,‬מחוץ לעיר‪ ,‬וההסעה מגיעה בעוד‬ ‫כחמש דקות‪ .‬אם אפסיד אותה‪ ,‬אפסיד יום עבודה!"‪ .‬אמר לו‬ ‫הרב‪" :‬בוא‪ ,‬האוטובוס ימתין לך!"‪ .‬אמר בליבו‪ :‬אם לא אשמע‬ ‫לקול הרב‪ ,‬מי יודע מה יקרה לי בדרך‪ .‬נכנס‪ ,‬וישב בעצבנות‬ ‫ובמתיחות בסמוך לפתח‪ .‬היה זה יום חמישי‪ ,‬בו יש גם אריכות‬ ‫תחנון וקריאת התורה‪ .‬לפתע ראה אחד מהפועלים שעבדו‬ ‫עימו במפעל והיה אמור לנסוע באותה הסעה‪ ,‬כשהוא חולף‬ ‫ליד פתח ביתה כנסת‪ .‬קרא לו ושאל‪" :‬האם לא הלכת היום‬ ‫לעבודה?"‪ .‬ענה‪" :‬האוטובוס שבא לקחתנו הגיע לתחנה‪,‬‬ ‫כולנו עלינו‪ ,‬והוא לא יכול לזוז‪ .‬הנהג מנסה כל העת להתניעו‪,‬‬ ‫ואינו מצליח!‪ ,‬הוא שלח אותי לטלפן למכונאי"‪ .‬אמר לו‪" :‬יש‬ ‫לי בקשה‪ :‬לאחר שתטלפן תעבור כאן‪ ,‬ואסע אתכם"‪ .‬עד‬ ‫שהלה הצליח להתקשר למכונאי‪ ,‬היו כבר לאחר התפילה‪.‬‬ ‫הגיעו לאוטובוס החונה‪ .‬המכונאי הגיע‪ ,‬בדק‪ ,‬ולא מצא כל‬ ‫תקלה‪ .‬אמר לנהג‪" :‬תנסה להתניע"‪ .‬ניסה ‪ -‬והצליח‪ .‬התברר‪,‬‬ ‫שהנהג שכח לסובב את המפתח‪ ...‬והבטחת הרב שהאוטובוס‬ ‫ימתין לו עד שיסיים את תפילתו התקיימה במלואה‪...‬‬ ‫)מעיין השבוע(‬ ‫רפואה ‪ -‬סגולה מיוחדת לעשות לחולה "סדר כפרות" בעוף כמו בערב יום כיפור‪ .‬ולאחר השחיטה יברך על‬ ‫כיסוי הדם‪ .‬ואת העוף יתן לעניים‪ .‬וכן להוסיף ולהדליק ביום שישי לפני הדלקת נרות שתי נרות בשמן זית‪,‬‬ ‫אחד לכבוד רבי מאיר בעל הנס זיע"א והשני לכבוד רבי שמעון בר יוחאי זיע"א‪ .‬וטוב במוצאי שבת לקחת את‬ ‫לחלוחית השמן הנשאר בכוסיות‪ ,‬ולמרוח על החולה במקום שיש שם את החולי‪ ,‬וענין זה מסוגל לרפואה‪.‬‬ ‫)סגולות רבותינו(‬ ‫תבליגו! תשכחו!‬ ‫האושר האמיתי‬ ‫מאוד כואב הלב לראות זוגות הנפרדים לבתי‬ ‫הוריהם לשבועות ואף לחודשים בטענות שווא של‬ ‫נפגעתי‪ ,‬הוא הגזים‪ ,‬היא עברה את הגבול וכדו' ואת‬ ‫מי הם מענישים? את עצמם! )ואם ילדים להם הרי‬ ‫שהצלקות חמורות שבעתיים ואחריתם מי ישורנו(‪.‬‬ ‫וכי איננו יודעים להבליג‪ ,‬לשכוח‪ ,‬לסלוח‪ ,‬מדוע‬ ‫לצעוק ולהדביק את הסיסמא‪" :‬לא נשכח‪ ,‬ולא נסלח"‪,‬‬ ‫הרי אחד אנחנו ואחד בוראינו המצווה אותנו למחול‬ ‫ולסלוח ולעשות הכל בעבור שלום ביתינו‪ ,‬וסיפר רבי‬ ‫משה ליב מסאסוב זצ"ל‪ ,‬ששאל פעם את מורו ורבו‬ ‫רבי שמואל שמלקא זצ"ל‪ :‬איך מקיימים "ואהבת לרעך‬ ‫כמוך" לאדם שהרע לו מאוד ונפשו מרה וממררת‬ ‫עליו? והסביר לו‪ ,‬הלא כל ישראל נפש אחת הם‪,‬‬ ‫אמור מעתה‪ ,‬אם אדם נכשל וחיבל בעצמו בלא דעת‬ ‫ועשה פצע וחבורה ומכה טריה במו ידיו בראשו‪ ,‬האם‬ ‫יחזור ויכה ויקטע את היד שעשתה לו הפצעים‪ ,‬הלא‬ ‫למבוהל ולמטורף ייחשב‪ ,‬אם יוסיף לעצמו כאב על‬ ‫כאבו‪ .‬כן הדבר הזה מי שהוא באחדות גמורה עם כל‬ ‫אחד מישראל‪ ,‬הן לא ישנא ולא יכה עצמו את עצמו‪...‬‬ ‫ומסופר על רבי שאול קנצלנבויגן זצ"ל מגדולי וילנא‪,‬‬ ‫שאמרו עליו כי שר השכחה לא היתה לו שליטה עליו‪,‬‬ ‫שבעל זכרון נדיר ומיוחד במינו היה‪ ,‬מימיו לא שכח‬ ‫דבר וחצי דבר מכל אשר ראה אי פעם או שקלטו אזניו‬ ‫משהו‪ .‬יוצא מן הכלל היה‪ ,‬אם מי שהוא חטא נגדו או‬ ‫העליבו – את זה היה שוכח תיכף ומיד‪...‬‬ ‫ואם נלך בדרכיהם של גדולי ישראל‪ ,‬הרי שהשלום‬ ‫והשלוה יהיו מנת חלקינו והשכינה תשרה בינינו לטוב‬ ‫לנו ולבנינו עד עולם‪.‬‬ ‫מובא בספר חינוך הבנים )פרק נ"ח( שידוע הדבר‬ ‫ומפורסם הענין שהורים המחנכים את ילדיהם בחינוך‬ ‫תורני מרויחים הם ריוח נוסף )מלבד החיוב המוטל עליהם‬ ‫לחנכם לתורה וליראת שמים(‪ ,‬שזוכים הם לאושר ושלוה‬ ‫בבית‪ ,‬כיון שהנסיון מורה שאותם שחינכו את בניהם בבתי ספר‬ ‫הרחוקים מתורה ומצוות‪ ,‬סבלו מרורות מהתוצאות השליליות‬ ‫ומהתנהגות בניהם‪ .‬כי חינוך המבוסס על חוקי הגויים והנגררים‬ ‫אחריהם הוציא פרי באושים‪ ,‬כי מלאה הארץ חמס ופשע )ואין‬ ‫כאן המקום לפרט והדבר ידוע לכל(‪ .‬ולעומת זאת אותם הורים‬ ‫שחינכו את בניהם בתלמודי תורה ובישיבות הקדושות ואת‬ ‫בנותיהם בבתי ספר חרדיים‪ ,‬ראו ורואים מהם נחת ושלוה‪ ,‬ועל‬ ‫ידי כך זוכים שהשכינה שורה בביתם וששון ושמחה הן מנת‬ ‫חלקם‪ .‬וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'‪ .‬גולת הכותרת של‬ ‫מעשה האדם היא מצות החינוך‪ ,‬שיחנך את בניו לתורה וליראת‬ ‫שמים ומידות טובות‪ ,‬ולמדנו זאת מאבי האומה – אברהם אבינו‪,‬‬ ‫שנשתבח הוא על מעשה החינוך יותר מעל כל שאר מעשיו‪,‬‬ ‫שכך נאמר באברהם )בראשית יח‪,‬יט(‪" :‬כי ידעתיו למען אשר‬ ‫יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‪ ,‬ושמרו דרך ה' לעשות צדקה‬ ‫ומשפט‪ ,‬למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו"‪ .‬עשרה‬ ‫נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם‪ ,‬אברהם היה מאכיל‬ ‫ומשקה לכל באי ביתו וגומל חסד עם כל באי העולם‪ ,‬מלמד‬ ‫לבריות אמת ודעת‪ ,‬עמד בנסיון העקידה‪ ,‬ובכל זאת לאחר כל‬ ‫הצדקות והמעשים טובים לא זכה שיאמר לו הקדוש ברוך הוא‬ ‫"כי ידעתיו"‪ ,‬אלא בשכר הדבר הזה בלבד – "למען אשר יצוה‬ ‫את בניו"‪ ...‬וכל כך למה? – מפני שכל פרי הבנים הוא לגדלם‬ ‫לתורה ומצוות‪ ,‬שאם חלילה הבנים יהיו רחוקים מתורה ומצוות‪,‬‬ ‫ההעדר טוב ממציאות הרע‪ .‬ומי שזוכה לחנך את בניו לתורה‬ ‫אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא‪ ,‬שכך נאמר במדרש‬ ‫)בראשית רבה מט‪,‬ח(‪" :‬רבי שמעון בן יוחאי אומר‪ :‬כל מי שיש לו‬ ‫בן יגע בתורה כאילו לא מת‪ ,‬שנאמר‪" :‬למען הביא ה' על אברהם‬ ‫את אשר דיבר עליו"‪ ,‬את אשר דיבר "אליו" לא נאמר‪ ,‬אלא דיבר‬ ‫"עליו" – עליו ממש"‪ .‬וכל המשתדל בחינוך בניו לתורה אשריו‬ ‫בעולם הזה וטוב לו בעולם הבא‪ ,‬וכל ימיו יהיה שמח וטוב לב‪.‬‬ ‫ובפרט אם זכה שבנו נותן שיעורים ודרשות והוא שומע את בנו‬ ‫בשעת השיעור והדרשה‪ ,‬אין לך שמחה גדולה ואמיתית יותר‬ ‫מזה‪ ,‬וזוכה גם לקדש שם שמים‪ ,‬וכמו שאמרו רבותינו בתלמוד‬ ‫)יומא פו‪" :(.‬ואהבת את ה' אלוקיך" – שיהא שם שמים מתאהב‬ ‫על ידך‪ ,‬שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו‬ ‫ומתנו בנחת עם הבריות‪ ,‬מה הבריות אומרות עליו? – אשרי‬ ‫אביו שלימדו תורה‪ ,‬אוי להם לבריות שלא למדו תורה‪ ,‬פלוני‬ ‫שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו‪ ,‬כמה מתוקנים מעשיו‪ ,‬עליו‬ ‫הכתוב אומר )ישעיה מט‪,‬ג(‪" :‬ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר‬ ‫בך אתפאר"‪ .‬נחנך את בנינו לתורה בדרך האמת ונזכה לראות‬ ‫את האושר לטוב לנו ולהם עד עולם‪.‬‬ ‫החיד"א הקדוש אומר‪ :‬עצ"ת ה' היא תקום‪ ,‬ר"ת ענוה צדקה תורה ‪ -‬כי אלו השלושה נפלאים להנצל מכמה עברות ‪ -‬ולכפר עוונות‪.‬‬ ‫הבעל שם טוב הקדוש אומר‪ :‬החוטא במחשבה ‪ -‬בניו מצערים אותו‪ .‬בדבור חוטא ‪ -‬אשתו מצערתו‪ .‬במעשה‬ ‫יש לו צער מרכושו‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי מנדל מויטבסק אומר‪ :‬יראת חטא ‪ -‬פרושו לפחד מפני החטא עצמו יותר מאשר מפני העונש הבא בעקבותיו‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי יחיאל הרופא אומר‪ :‬מי שאין לו בושת פנים‪ ,‬כבר הותרה העבירה בעיניו‪.‬‬ ‫)פתגמים נבחרים(‬ ‫על כן יאמרו המושלים ‪ -‬משל ונמשל‬ ‫"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" )טז‪,‬יח(‬ ‫בן מלך אחד חלה ונפל למשכב‪ .‬עד מהרה הוזעקו אל מיטתו‬ ‫כל גדולי הרופאים מרחבי הממלכה‪ ,‬והללו החליטו פה אחד כי‬ ‫על בן המלך להתנזר ממאכלי חלב אשר הם הגורם למחלתו‪.‬‬ ‫שמע המלך לעצת הרופאים‪ ,‬ובחר מביניהם רופא אחד מפורסם‬ ‫לשם ולתהילה‪ ,‬ובקש ממנו כי יגור בארמון ויפקח עין על בן‬ ‫המלך לראות שאכן הלה עושה כהוראת רופאיו‪ .‬הסכים הרופא‬ ‫ועקר לגור בבית המלך‪ .‬בתחילה נזהר בן המלך ככל אשר ציוה‬ ‫אותו רופאו‪ ,‬אולם עד מהרה פרק כל עול ואכל מכל אשר חפץ‪.‬‬ ‫הרופא‪ ,‬שהיה עדין ומנומס‪ ,‬לא העיז להעניש את בן המלך‪ ,‬על‬ ‫כן פנה לאביו שיגער בבנו על שהוא מזלזל בבריאותו‪ ,‬אולם‬ ‫הבן המפונק לא שעה אל אזהרות אביו ועד מהרה נפל שוב‬ ‫למשכב‪ ...‬כאשר ראה המלך כן‪ ,‬החליט שכדי לשמור על בנו‬ ‫שמירה מעולה ישלח אותו אל כפר אחד שם התגורר רופא‬ ‫פשוט‪ .‬רופא זה היה איש מגושם ולא הכיר כלל את נימוסי‬ ‫חצר המלך‪ ,‬ידע המלך כי אם יהין בן המלך לשלוח יד אל מאכל‬ ‫האסור עליו‪ ,‬ידע הרופא להענישו ולתת לו מתת יד הגונה‪ ...‬כך‬ ‫הוא גם הנמשל‪ .‬הקדוש ברוך הוא הציב לנו רופאים מעולים‬ ‫שישמרו אותנו מכל רע ‪ -‬הלא הם הסנהדרין והכהנים בבית‬ ‫המקדש‪ ,‬אשר הורו לעם דבר ה' זו הלכה‪ .‬ועל העמדתם בא‬ ‫הציוי בכתוב‪" :‬שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך"! כאשר‬ ‫שמענו בקולם ‪ -‬היינו סמוכים על שולחן אבינו בירושלים ליד‬ ‫בית המקדש ולא חסרנו מאומה‪ .‬אולם כאשר המרינו את פיהם‪,‬‬ ‫לא מצא הקדוש ברוך הוא תרופה אחרת אלא לזרות אותנו בין‬ ‫הגויים‪ ,‬והללו שאינם מכירים בכבוד המקום מתאכזרים עלינו‬ ‫בידם התקיפה עד שיכנע לבבנו הערל‪...‬‬ ‫"כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם‬ ‫רב ממך‪ ,‬לא תירא מהם כי ה' אלקיך עמך" )כ‪,‬א(‬ ‫מלך אחד הכריז מלחמה על אויבו משכבר הימים‪ .‬גייס המלך‬ ‫את צבאו‪ ,‬הכין טכסיסי מלחמה‪ ,‬ויצא אל שדה הקרב‪ .‬למרבה‬ ‫כעסו‪ ,‬ערקו חיילים רבים מצבאו ועברו אל מחנהו של אויבו‪...‬‬ ‫אם כך ‪ -‬כעס המלך ‪ -‬עלי לוותר על המלחמה! כי כל זמן שמולי‬ ‫עמד אויבי וצבאו‪ ,‬הייתי יכול לו בטכסיסי מלחמה ובעלילות‬ ‫גבורה‪ ,‬אולם עכשיו‪ ,‬כאשר חיילי בגדו בי ועברו אל מחנהו‪,‬‬ ‫אינני יכול לעשות שום טכסיס בקרב‪ ,‬כי את הכל יגלו הבוגדים‬ ‫לשונאי‪ ...‬כך הוא גם הנמשל‪ .‬הכתוב מלמד את האדם פן ירפה‬ ‫את ידו ממלחמת היצר‪ ,‬ואומר הפסוק‪" :‬כי תצא למלחמה על‬ ‫אויבך" ‪ -‬זה יצר הרע‪" ,‬וראית סוס ורכב עם רב" ‪ -‬ליצר הרע‬ ‫יש "סוסים ורכב" שנבראו "ממך" ‪ -‬היינו ממעשיך הרעים‪" ...‬לא‬ ‫תירא מהם כי ה' אלקיך עמך"‪ ,‬והוא אשר יעזור לך במלחמתך כי‬ ‫"כל הבא ליטהר מסייעין בידו"!‬ ‫)משלי המגיד מדובנא(‬ ‫אל תיקרי הליכות אלא הלכות‬ ‫בימי הלל הזקן‪ ,‬כשראה שנמנעו העם‬ ‫מלהלוות זה לזה‪ ,‬שהיו דואגים שמא תבוא‬ ‫שביעית וישמט החוב‪ ,‬ועוברים על מה שכתוב‬ ‫בתורה‪" :‬השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל‪,‬‬ ‫לאמר‪ :‬קרבה שנת השבע שנת השמיטה‪ ,‬ורעה‬ ‫עינך באחיך האביון"‪ ,‬עמד ותיקן פרוזבול כדי‬ ‫שלא ישמט החוב כדי שילוו זה את זה‪ .‬ופירוש‬ ‫תיבת "פרוזבול"‪" ,‬פרוז" לשון תקנה‪" ,‬בול" הם‬ ‫עשירים כלומר תקנה לעשירים‪ ,‬ומשמעותו היא‪,‬‬ ‫שמוסר המלוה כל שטרותיו וכל חובותיו לבית‬ ‫דין‪ ,‬ואין הוא נוגשו יותר‪.‬‬ ‫אין כותבים פרוזבול אלא בבית דין חשוב‪,‬‬ ‫שהם שלושה הבקיאים בדין ויודעים ענין שמיטה‬ ‫ופרוזבול והמחום רבים עליהם באותה עיר‪.‬‬ ‫גופו של פרוזבול כך הוא‪ :‬כשבא המלוה‬ ‫לפני בית דין אומר בפניהם‪" :‬מוסרני לכם פלוני‬ ‫ופלוני הדיינים‪ ,‬שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן‬ ‫שארצה"‪ ,‬וחותמים למטה הדיינים או העדים‪.‬‬ ‫אם אין המלוה רוצה לטרוח לבוא לפני בית‬ ‫הדין הקבוע‪ ,‬רשאי לומר דברים אלו בפני עדים‬ ‫בלבד‪ ,‬והנוסח שנהגו בו בעיר הקודש ירושלים‬ ‫מלפני מאות שנים כך הוא‪" :‬בפנינו עדים‬ ‫החתומים מטה‪ ,‬בא פלוני ואמר לנו‪ :‬היו עלי עדים‬ ‫שהנני מוסר כל חוב שיש לי לבית דין הצדק אשר‬ ‫פה עיר הקודש ירושלים ת"ו‪ ,‬הלא הם‪ :‬הרב פלוני‪,‬‬ ‫והרב פלוני‪ ,‬והרב פלוני‪ .‬שאגבנו כל זמן שארצה"‪.‬‬ ‫וחתומים עליו שני העדים‪ .‬ונכון לעשות כן אף על‬ ‫פי שאין הדיינים הללו יודעים כלל ממסירת החוב‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫יש נהגו למסור דבריהם לפני שלושה תלמידי‬ ‫חכמים‪ ,‬שמוסרים להם חובותיהם על מנת שיגבום‬ ‫כל זמן שירצו‪ ,‬ועושים כן מפני שאינם יכולים‬ ‫לבוא לפני בית הדין הקבוע שבעיר‪ ,‬אבל לפי‬ ‫מה שנפסק בשולחן ערוך שאין הפרוזבול‬ ‫נכתב אלא בבית דין חשוב‪ ,‬דהיינו שלושה‬ ‫הבקיאים בדין ובעניני פרוזבול‪ ,‬והמחום רבים‬ ‫עליהם באותה העיר‪ ,‬לפי זה לא נכון לעשות כן‬ ‫לפני סתם שלושה תלמידי חכמים‪ ,‬ועדיף יותר‬ ‫שיעשו הפרוזבול בלשון עדים שמוסר חובותיו‬ ‫לבית הדין הקבוע וכמו שנזכר בסעיף הקודם‪.‬‬ ‫המנהג פשוט בארץ ישראל לכתוב הפרוזבול‬ ‫בערב ראש השנה של מוצאי שביעית‪ ,‬שאין‬ ‫השביעית משמטת אלא בסופה‪.‬‬ ‫חמישה שלוו מאחד די לו בפרוזבול אחד‪ ,‬אבל‬ ‫חמישה שהלוו לאחד‪ ,‬כל אחד מהמלוים צריך‬ ‫פרוזבול‪.‬‬ ‫יתומים קטנים שיש להם מילוה ביד אחרים ‪-‬‬ ‫אין צריכים פרוזבול‪.‬‬ ‫אין הפרוזבול מועיל אלא לחובות שנעשו לפני‬ ‫סידור הפרוזבול כתיבתו וחתימתו בפני הדיינים‬ ‫או העדים‪ ,‬אבל החובות שנעשו לאחר מכן צריכים‬ ‫פרוזבול אחר כדי שלא תשמיטם השביעית‪ .‬ואם‬ ‫עשה פרוזבול בחודש אלול ואחר כך הלוה עוד‬ ‫הלוואות ‪ -‬אינו צריך פרוזבול אחר‪.‬‬ ‫אם כותב הפרוזבול בפני עדים‪ ,‬לכתחילה לא‬ ‫יכתבנו בפני עדים הקרובים למלוה‪ ,‬ובדיעבד יש‬ ‫להקל ולגבות החובות על סמך פרוזבול זה‪.‬‬ ‫רשאי אדם לעשות את חבירו שליח לכתוב‬ ‫פרוזבול בשבילו‪.‬‬ ‫פרוזבול נכתב אפילו בלילה‪ ,‬שאינו נחשב‬ ‫כעשיית דין שצריך להיות דוקא ביום‪.‬‬ ‫אין כותבים פרוזבול אלא אם כן יש ללוה‬ ‫קרקע‪ ,‬ואם אין לו קרקע יכול המלוה לזכותו‬ ‫אפילו שלא בפניו ארבע אמות קרקע ואחר כך‬ ‫יכתוב הפרוזבול‪ .‬ומטעם זה יש נוהגים לכתוב‬ ‫פרוזבול בדברי העדים‪ :‬וכך אמר לנו המלוה פלוני‪:‬‬ ‫"קנו ממני ארבע אמות קרקע בקנין גמור ושלם‬ ‫ללווים פלוני ופלוני" וכו'‪ .‬ומקבלים ממנו בקנין‬ ‫אגב סודר‪ ,‬ומכל מקום אין צורך בזה מן הדין‪,‬‬ ‫הואיל ואין לך אדם שאין לו קרקע בשכירות או‬ ‫בשאלה‪ ,‬ודי בזה מצד ההלכה‪.‬‬ ‫מי שהיה לו פרוזבול כדין‪ ,‬ואבד ממנו לפני‬ ‫ראש השנה של מוצאי שביעית‪ ,‬אף על פי כן כל‬ ‫החובות שקדמו לזמן הפרוזבול לא נשמטו‪ ,‬ורשאי‬ ‫הוא לגבות חובותיו‪.‬‬ ‫מי ששכח לעשות פרוזבול‪ ,‬ונזכר בערב ראש‬ ‫השנה סמוך לשקיעת החמה‪ ,‬באופן שאין שהות‬ ‫שילך לכתוב פרוזבול‪ ,‬יאמר בפני שני עדים נוסח‬ ‫הפרוזבול הנ"ל כדי שיוכל לגבות חובותיו‪ ,‬ואפילו‬ ‫אם עשה כן בבין השמשות של ליל ראש השנה‬ ‫יגבה חובו על סמן זה‪.‬‬ ‫המחזיר חוב לחבירו אחר שעברה עליו‬ ‫שביעית ולא כתב המלוה פרוזבול‪ ,‬יאמר לו‬ ‫המלוה "משמט אני"‪ ,‬ואם אמר לו הלוה‪" :‬אף על‬ ‫פי כן רצוני שתקבל ממני"‪ ,‬יקבל ממנו‪ ,‬ולא יאמר‬ ‫למלוה בחובי אני נותן לך‪ ,‬אלא יאמר לו שלי הם‪,‬‬ ‫ובמתנה אני נותן לך‪ ,‬ואם החזיר הלוה את חובו‬ ‫ולא אמר כן‪ ,‬מסבב המלוה עמו בדברים עד שיאמר‬ ‫לו שלי הם ובמתנה אני נותנם לך‪ .‬ואם בכל זאת‬ ‫לא אמר כן הלוה‪ ,‬אינו רשאי המלוה ליטלם‪ ,‬אלא‬ ‫יחזיר המעות ללוה ויטלם וילך לו‪.‬‬ ‫מידת החסידות שלאחר שכותבים הפרוזבול‪,‬‬ ‫מלוה לחבירו סך מועט )כגון שקל אחד(‪ ,‬ועל סך‬ ‫זה לא חל הפרוזבול כיון שההלואה נעשתה לאחר‬ ‫כתיבת הפרוזבול‪ ,‬ולאחר ראש השנה כשיבוא‬ ‫הלוה לפרוע את החוב לא יקבל המלוה את החוב‬ ‫ממנו אלא יאמר לו "משמט אני"‪ ,‬וכן תלוה האישה‬ ‫כיכר לחבירתה ולאחר ראש השנה תאמר לה‬ ‫"משמטת אני"‪ ,‬ומקיימים בזה מצות השמיטה‬ ‫בפועל‪ .‬ויקבעו זמן פרעון של החוב לפני ערב‬ ‫ראש השנה‪ ,‬כדי שהשביעית תשמט את ההלואה‪,‬‬ ‫שאם לא קבעו‪ ,‬הדין הוא שסתם הלואה שלושים‬ ‫יום‪ ,‬והשביעית לא תשמט‪.‬‬ ‫)הבית היהודי(‬