גליון מס` 483 ערש“ק פרשת ”שופטים“, ו` אלול תשע“ה

‫ערש“ק פרשת ”שופטים“‪ ,‬ו' אלול תשע“ה‬
‫"כבר יורדי‬
‫ם!"‬
‫השמש הקופחת‪ ,‬הרעב והצמא רק הגבירו‬
‫את מדד הלחץ אצל הילדים הפעוטים‪ .‬כאשר‬
‫הגיע סוף סוף האוטובוס לתחנה‪ ,‬האיצה האם‬
‫להזדרז ולעלות מהר מהר‪ .‬הציפיה והתקוה‬
‫להגיע לביתם הממוזג והנעים כעבור כשבעים‬
‫דקות היוו משב רוח מרענן‪ ,‬ביום החם ביותר‬
‫בשנה‪ .‬הזעטוטים שהחלו לריב ביניהם והמזגן‬
‫שדוקא באותו היום סרב למלא את יעודו‬
‫רק חיממו את האוירה‪ ,‬אולם למרבה הפלא‬
‫מי שנשארה נינוחה ורגועה‪ ,‬שקטה ושלוה‬
‫היתה אימם‪" .‬כבר יורדים!"‪" ,‬כבר יורדים!"‪,‬‬
‫נשמע קולה ברמה מדי דקות ספורות‪ ,‬הרגעה‬
‫שפעלה את פעולתה עד "לפעולה" הבאה של‬
‫הזעטוטים! אחים יקרים‪ ,‬במה הדברים אמורים?‬
‫בפרשתינו כתוב "כי תצא למלחמה על אויבך"‪,‬‬
‫לרמוז על האויב הנצחי זהו יצא הרע של האדם!‬
‫ובמה גדול כוחו ורב חיילו "וראית סוס ורכב‬
‫עם רב ממך"‪ .‬יצר הרע מקשקש לו כל העת‪,‬‬
‫תראה את השכנים כמה מצליחים ומשגשגים‪,‬‬
‫כל שנה מכונית חדשה קונים‪ ,‬את הדירה‬
‫משפצים ומרבים בנכסים‪ .‬ואתה‪ ,‬עדין עם אותה‬
‫"טרנטה"‪ ,‬עד שידביקו לה מדבקה "קונה רכבים‬
‫לפירוק"‪ ,‬ואזי רע ומר יהיה גורלה! אכן‪ ,‬יודע‬
‫הוא יצר הרע‪ ,‬לנגוע בנקודות רגישות כל כך‪,‬‬
‫לזרות מלח על הפצעים‪ ,‬ולשלוח חיצים רעילים‬
‫וממיתים!! ומה נענה לו‪ ,‬מה נאמר‪ ,‬והיכן נמצא‬
‫פתח תקוה? מסיים הפסוק ואומר‪ ..." :‬לא תירא‬
‫מהם כי ה' אלקיך עמך המעלך מארץ מצרים!"‪.‬‬
‫אם אך נזכור היטב ונזכיר "כבר יורדים!"‪" ,‬כבר‬
‫יורדים!"‪ ,‬ואזי את המלך מלכי המלכים פוגשים‪,‬‬
‫ושם לא יענין אלו קניינים גשמיים וחולפים‬
‫רכשנו והחלפנו‪ ,‬שם מדברים המעשים הטובים‪,‬‬
‫תורה ומצוות‪ ,‬הם "המאן דאמר" האמיתי שילוו‬
‫אותנו‪ ,‬לנצח נצחים‪ ,‬ובפרוזדור ‪ -‬העולם‬
‫החולף‪ ,‬רק מחכים ואת הנסיעה מעבירים ולא‬
‫מתחילים לשפץ את האוטובוס שהרי "כבר‬
‫יורדים!"‪ .‬נפנים את המסר החשוב ונזכה לדעת‬
‫היכן ובמה להשקיע את עיקר כוחנו ומרצנו עד‬
‫בוא יהוא גואל במהרה בימינו‪ ,‬אמן!‬
‫‪18:56‬‬
‫‪18:41‬‬
‫‪18:49‬‬
‫‪19:00‬‬
‫‪19:55‬‬
‫‪19:53‬‬
‫‪19:56‬‬
‫‪19:54‬‬
‫‪20:29‬‬
‫‪20:33‬‬
‫‪20:33‬‬
‫‪20:32‬‬
‫הפטרה‪ :‬אנוכי אנוכי‬
‫גליון מס‘ ‪483‬‬
‫מצות התוכחה‬
‫אחת המצוות היקרות שיש לנו בתורתינו הקדושה היא מצות‬
‫התוכחה‪ .‬למצוה חשובה זו יש מספר הלכות המלמדות את מי‬
‫להוכיח מתי ואיך‪ ,‬ואדם שחפץ בקיום מצוה זו‪ ,‬חייב ללמוד‬
‫את ההלכות הקשורות טרם בואו להוכיח‪ .‬סיפור נפלא בענין‬
‫זה מסופר על האדמו"ר הצדיק רבי ישראל מויז'ניץ זצ"ל‪ .‬אותו‬
‫אדמו"ר קדוש היה נוהג בכל ערב ללכת לטייל בלוית הגבאי שלו‪.‬‬
‫כמובן שההליכה היתה נטו לשם שמים‪ .‬פעם אחת הגיע בדרך טיולו‬
‫עד בית גביר אחד‪ ,‬מנהל הבנק המקומי שהיה מן המשכילים ולא היה‬
‫מחסידי הרבי‪ .‬כשהגיע לשם דפק על דלת הבית‪ ,‬וכאשר המשרת פתח את‬
‫הדלת‪ ,‬נכנס הרבי פנימה והגבאי אחריו‪ .‬הדבר היה תמוה בעיני הגבאי‪ .‬הוא‬
‫לא הבין כלל לשם מה נכנס הרבי לבית הגביר‪ ,‬אך לא העז לשאול לפשר הדבר‪.‬‬
‫כאשר ראה בעל הבית את הרבי בא לביתו‪ ,‬חרד לקראתו וקבלו בכבוד הראוי‪,‬‬
‫כי היה מנומס ובעל הליכות‪ .‬הגיש האיש לרבי כסא לשבת והרבי ישב במקומו‬
‫מבלי להוציא הגה מפיו‪ .‬בעל הבית לא הרהיב עוז בנפשו לשאול את הרבי עצמו‬
‫לאיזו מטרה הוא בא לביתו‪ ,‬ועל כן פנה בלחישה אל הגבאי ושאלו לפשר הביקור‪.‬‬
‫השיבו הגבאי כי גם הוא עצמו אינו יודע מאומה‪ .‬אחרי זמן מה של ישיבה בדומיה‬
‫קם הרבי מכסאו‪ ,‬נפרד מבעל הבית ויצא לדרכו‪ .‬בעל הבית הלך‪ ,‬מפני הכבוד‪,‬‬
‫ללוות את הרבי‪ ,‬וליווהו עד ביתו‪ .‬כשהגיעו לשם והגביר התכונן לחזור הביתה‪,‬‬
‫לא התאפק עוד‪ ,‬ופנה אל הרבי‪" :‬ימחל לי הרבי על שאלתי‪ ,‬הנה בביתי לא היה‬
‫זה מן הנימוס לשאול משום מה כבדני בביקורו‪ ,‬אבל עכשיו‪ ,‬כאן‪ ,‬אולי יוכל לבאר‬
‫לי את סיבת הביקור"‪ .‬השיב לו הרבי‪" :‬הלכתי לביתך כדי לקיים מצוה‪ ,‬וברוך‬
‫השם שקיימתיה"‪ .‬תמה הגביר‪" :‬איזו מצוה?"‪" .‬רבותינו אמרו" ‪ -‬השיב הרבי ‪-‬‬
‫"כשם שמצוה לומר דבר הנשמע‪ ,‬כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע ובכן‪,‬‬
‫אם אשב בביתי וכבודו בביתו‪ ,‬איזו מצוה תהיה‪ ,‬כשלא אומר את ה"דבר שאינו‬
‫נשמע"?‪ ,‬צריכים ללכת לבית האיש שאינו שומע ושם לא לומר לו‪ ,‬ואז תהיה‬
‫המצוה כתיקונה‪ .‬וכך עשיתי"‪" .‬אבל" ‪ -‬אמר לו הגביר ‪" -‬ימחל לי הרבי להגיד לי‬
‫את הדבר‪ ,‬אולי אשמע"‪" .‬לא" ‪ -‬אמר לו הרבי ‪" -‬מובטחני בך שלא תשמע"‪ .‬ככל‬
‫שהרבי סרב להגיד לו את הדבר‪ ,‬כך גברה הסקרנות של הגביר יותר ויותר לדעת‬
‫את הסוד‪ ,‬והפציר ברבי שיגלה לו את ה"דבר שאינו נשמע"‪ ,‬עד שלבסוף נעתר לו‬
‫הרבי ואמר לו‪" :‬הנה אלמנה פלונית‪ ,‬העניה המרודה‪ ,‬חייבת לבנק של כבודו סכום‬
‫כסף עבור המשכנתא של ביתה‪ .‬בימים הקרובים עומד הבית להמכר על ידי הבנק‬
‫במכירה פומבית ואת האלמנה יוציאו החוצה‪ .‬חפצתי לבקש מכבודו שימחל על‬
‫החוב של אותה אלמנה‪ ,‬אבל לא אמרתי לו את בקשתי משום אותה "מצוה שלא‬
‫לומר"‪" .‬אבל" ‪ -‬אמר הגביר בתמהון ‪" -‬דבר כזה אינו אפשרי‪ .‬הלא החוב אינו‬
‫חוב פרטי שלי אלא של הבנק‪ ,‬ואני אינני אלא מנהל של הבנק‪ ,‬אבל אינני בעליו‪,‬‬
‫והסכום הוא של כמה מאות רייניש‪ .‬ואם כן‪" ."...‬הלא הוא הדבר אשר דיברתי‪,‬‬
‫שלא תאבה ולא תשמע" ‪ -‬אמר הרבי‪ .‬במלים אלו סיים הרבי את השיחה ונכנס‬
‫לביתו‪ ,‬והגביר אף הוא הלך לביתו‪ .‬אבל‪ ,‬הדברים נכנסו כחץ ללבו של הגביר ולא‬
‫נתנו לו מנוח עד שלבסוף הכניס מכיסו את כל החוב של האלמנה לקופת הבנק‪.‬‬
‫והאלמנה נשארה בביתה‪ .‬עלינו מוטלת החובה הקדושה שהיא גם זכות גדולה‬
‫להשמיע ולשמוע לתוכחה‪ ,‬לקבלה באהבה ולציית לגדולי התורה‪ ,‬וכמו שאנו‬
‫מצווים בפרשה‪" :‬ושמרת ועשית ככל אשר יורוך‪ .‬על פי התורה אשר יורוך ועל‬
‫המשפט אשר יאמרו לך תעשה‪ ,‬לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"!‬
‫"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל‬
‫שעריך" )טז‪,‬יח(‬
‫רבינו "אביר יעקב" אבוחצירא זצ"ל הביא‬
‫דברי הזוהר הקדוש על הפסוק "כי מלאכיו‬
‫יצוה לך לשמורך בכל דרכך"‪ ,‬שהקדוש‬
‫ברוך הוא מוסר לאדם שני מלאכים‬
‫שידריכוהו בדרך ישרה ויזהירוהו מעברה‪,‬‬
‫אבל אם האדם מטמא נשמתו‪ ,‬מלאכיו‬
‫נוטשים אותו‪ .‬וזהו שנצטוינו‪" :‬שופטים‬
‫ושוטרים" אלו אותם שני מלאכים המורים‬
‫לטוב ומרחיקים מרע‪" ,‬תתן לך בכל‬
‫שעריך"‪ ,‬תראה שילווך בכל מעשיך ושלא‬
‫תחטא באחד מאבריך‪" ,‬אשר ה' אלקיך נותן‬
‫לך לשבטיך"‪ ,‬כי ה' נתנם להורותך וליסרך‪,‬‬
‫וראה שלא תרחיקם ממך במעשיך!‬
‫)מעיין השבוע(‬
‫"למען תחיה וירשת" )טז‪,‬כ(‬
‫מרן החיד"א זצ"ל הביא דברי רבינו אפרים‬
‫זצ"ל‪ ,‬כי "וירשת" אותיות "ותשרי"‪ .‬וכך‬
‫הצעו של הכתוב‪" :‬צדק צדק תרדוף"‪,‬‬
‫תן צדקה‪ ,‬ותחזור ותיתן‪ ,‬עוד ועוד‪ ,‬כדי‬
‫שבחודש תשרי תכתב לחיים טובים‪ .‬שהרי‬
‫הצדקה היא מן הדברים המעבירים את רוע‬
‫הגזרה‪ ,‬וכל המרחם על הבריות‪ ,‬מרחמין‬
‫עליו מן השמים בכפל כפלים!‬
‫)מעיין השבוע(‬
‫"לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי‬
‫סור מן המצוה ימין ושמאל" )יז‪,‬כ(‬
‫ידוע הדבר ומפורסם הענין‪ ,‬שאדם שהוא‬
‫גאה‪ ,‬אין הוא שומע לקול חכמי ישראל‪,‬‬
‫כיון שחושב עצמו חכם גדול יותר מכל‬
‫החכמים‪ ,‬ואינו חפץ שיכתיבו לו מה‬
‫לעשות ואיך להתנהג‪ ,‬אבל אדם שהוא‬
‫עניו‪ ,‬שומע הוא לקול החכמים‪ .‬וזהו שאמר‬
‫הכתוב‪" :‬לבלתי רום לבבו מאחיו"‪ ,‬שאם‬
‫לא ירום לבבו ולא יתגאה‪ ,‬יזכה שיקוים‬
‫בו‪" :‬ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל"‬
‫ אינו יסור מהתורה ומהמצוות ומחכמי‬‫ישראל‪ .‬והדגיש הכתוב "ימין ושמאל"‪,‬‬
‫על דרך הכתוב‪" :‬לא תסור מן הדבר אשר‬
‫יגידו לך ימין ושמאל"‪ ,‬שמדבר שם על‬
‫שמיעה לחכמי ישראל‪ ,‬ולכן אמר כאן על‬
‫אותו משקל "ולבלתי סור מן המצוה ימין‬
‫ושמאל"‪ ,‬דהיינו שלא יסור מהמצוה ולא‬
‫מעשה שהיה בתימן לפני כשישים שנה‪ .‬מארי סאלם תנעמי‬
‫זצ"ל היה רב גאון וצדיק חכם בנגלה ובנסתר‪ .‬עניו ואהוד על‬
‫כל בני מחוז חראז‪ .‬כל יהודי האזור שיחרו לפתחו ונהנו ממנו‬
‫עצה ותושיה‪ ,‬ברכה וישועה‪ .‬תפילותיו נענו בשמים לריפוי‬
‫חולים ופקידת עקרות‪ ,‬וידיו רב לו במופתים וסגולות‪ .‬באחד‬
‫מימי ראשון בשבוע‪ ,‬שלח שליחים לכל עיירות המחוז להודיע‬
‫בשמו שלמחרת‪ ,‬יום שני‪ ,‬נקבע יום תענית כללי‪ .‬על כולם‬
‫לצום בו ולהתכנס בבתי הכנסיות ליום של תפילה וזעקה‪,‬‬
‫צדקה ותשובה‪ .‬הרצים יצאו דחופים וכל יהודי המחוז קיימו‬
‫וקיבלו עליהם את יום התענית מבלי להרהר אחר רבם‪ .‬מבלי‬
‫לשאול למה ועל מה‪ .‬כל היום התכנסו בבתי הכנסיות שפכו‬
‫שיח תחנון לפני בוראם‪ ,‬פשפשו במעשיהם ושבו בתשובה‪.‬‬
‫רק למחרת היום הובהרה להם סיבת יום התענית ופעולתו‪.‬‬
‫בעיר המחוז מנאז'ה היה מחסן תחמושת וחומרי נפץ של‬
‫הצבא‪ ,‬בסמוך לשכונת היהודים ולבית הכנסת‪ .‬בבוקרו של‬
‫יום שלישי נשמעה לפתע התפוצצות עזה ואדירה שזיעזעה‬
‫את כל האזור‪ .‬התפוצצות זו היה בכוחה להרוס חלילה את‬
‫כל שכונת היהודים‪ .‬בנס‪ ,‬התמוטט גג המחסן ונפל פנימה‪,‬‬
‫והחניק את הדף הפיצוץ‪ .‬כך לא אירע ליהודים כל רע‪ .‬והבינו‬
‫הכל שנס גדול היה פה בזכות התשובה והצום של יהודי‬
‫האזור‪ ,‬ובזכות הצדיק הקדוש מארי סאלם תנעמי זצ"ל שחזה‬
‫הכל ברוח קדשו‪ ,‬והקדים רפואה למכה!‬
‫יסור מחכמי ישראל‪ ,‬אלא ישמע בקולם‬
‫ולא יסור מדבריהם ימין ושמאל‪...‬‬
‫)תורת הפרשה(‬
‫"ודרשת היטב והנה אמת נכון‬
‫הדבר נעשתה התועבה הזאת‬
‫בישראל" )יז‪,‬ד(‬
‫דברי התורה מפי הצדיק האמיתי נאמרים‬
‫כפי שהם מושפעים עליו מן השמים‪,‬‬
‫במגמה להחדיר אמונה ויראת שמים‬
‫בלבותיהם של ישראל‪ .‬אולם דברי תורה‬
‫מוכנים ונאים‪ ,‬לו יהיו גם אמיתיים‪ ,‬אינם‬
‫משיגים את מטרתם וממילא אינם עולים‬
‫לרצון לפני השם יתברך‪ .‬וכך פירש הרבי‬
‫מלובלין זצ"ל‪" :‬ודרשת היטב" ‪ -‬יכולה‬
‫דרשתך להיות טובה ‪" -‬והנה אמת" ‪-‬‬
‫ואפילו אם דבריך יהיו דברי אמת‪ ,‬הרי‬
‫אם "נכון הדבר" ‪ -‬שהכנות וערכת לך את‬
‫הדברים לפני כן‪ ,‬למען יהיו נאים ונעימים‬
‫לאוזן ‪" -‬נעשתה התועבה הזאת" ‪ -‬הרי זו‬
‫בבחינת תועבה ואין הדברים יכולים לפעול‬
‫על השומעים‪...‬‬
‫)מעינה של תורה(‬
‫"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"‪ .‬סיפר אדם‬
‫שעימו היה המעשה‪ :‬יום אחד עבר ליד בית הכנסת של הגאון‬
‫רבי סוסו הכהן זצ"ל‪ .‬קרא לו הרב שיכנס להשלים מניין‬
‫לתפילת שחרית‪ .‬התנצל ואמר‪" :‬רבי‪ ,‬כבר התפללתי‪ ,‬ועתה‬
‫עלי לנסוע לעבודתי‪ ,‬מחוץ לעיר‪ ,‬וההסעה מגיעה בעוד‬
‫כחמש דקות‪ .‬אם אפסיד אותה‪ ,‬אפסיד יום עבודה!"‪ .‬אמר לו‬
‫הרב‪" :‬בוא‪ ,‬האוטובוס ימתין לך!"‪ .‬אמר בליבו‪ :‬אם לא אשמע‬
‫לקול הרב‪ ,‬מי יודע מה יקרה לי בדרך‪ .‬נכנס‪ ,‬וישב בעצבנות‬
‫ובמתיחות בסמוך לפתח‪ .‬היה זה יום חמישי‪ ,‬בו יש גם אריכות‬
‫תחנון וקריאת התורה‪ .‬לפתע ראה אחד מהפועלים שעבדו‬
‫עימו במפעל והיה אמור לנסוע באותה הסעה‪ ,‬כשהוא חולף‬
‫ליד פתח ביתה כנסת‪ .‬קרא לו ושאל‪" :‬האם לא הלכת היום‬
‫לעבודה?"‪ .‬ענה‪" :‬האוטובוס שבא לקחתנו הגיע לתחנה‪,‬‬
‫כולנו עלינו‪ ,‬והוא לא יכול לזוז‪ .‬הנהג מנסה כל העת להתניעו‪,‬‬
‫ואינו מצליח!‪ ,‬הוא שלח אותי לטלפן למכונאי"‪ .‬אמר לו‪" :‬יש‬
‫לי בקשה‪ :‬לאחר שתטלפן תעבור כאן‪ ,‬ואסע אתכם"‪ .‬עד‬
‫שהלה הצליח להתקשר למכונאי‪ ,‬היו כבר לאחר התפילה‪.‬‬
‫הגיעו לאוטובוס החונה‪ .‬המכונאי הגיע‪ ,‬בדק‪ ,‬ולא מצא כל‬
‫תקלה‪ .‬אמר לנהג‪" :‬תנסה להתניע"‪ .‬ניסה ‪ -‬והצליח‪ .‬התברר‪,‬‬
‫שהנהג שכח לסובב את המפתח‪ ...‬והבטחת הרב שהאוטובוס‬
‫ימתין לו עד שיסיים את תפילתו התקיימה במלואה‪...‬‬
‫)מעיין השבוע(‬
‫רפואה ‪ -‬סגולה מיוחדת לעשות לחולה "סדר כפרות" בעוף כמו בערב יום כיפור‪ .‬ולאחר השחיטה יברך על‬
‫כיסוי הדם‪ .‬ואת העוף יתן לעניים‪ .‬וכן להוסיף ולהדליק ביום שישי לפני הדלקת נרות שתי נרות בשמן זית‪,‬‬
‫אחד לכבוד רבי מאיר בעל הנס זיע"א והשני לכבוד רבי שמעון בר יוחאי זיע"א‪ .‬וטוב במוצאי שבת לקחת את‬
‫לחלוחית השמן הנשאר בכוסיות‪ ,‬ולמרוח על החולה במקום שיש שם את החולי‪ ,‬וענין זה מסוגל לרפואה‪.‬‬
‫)סגולות רבותינו(‬
‫תבליגו! תשכחו!‬
‫האושר האמיתי‬
‫מאוד כואב הלב לראות זוגות הנפרדים לבתי‬
‫הוריהם לשבועות ואף לחודשים בטענות שווא של‬
‫נפגעתי‪ ,‬הוא הגזים‪ ,‬היא עברה את הגבול וכדו' ואת‬
‫מי הם מענישים? את עצמם! )ואם ילדים להם הרי‬
‫שהצלקות חמורות שבעתיים ואחריתם מי ישורנו(‪.‬‬
‫וכי איננו יודעים להבליג‪ ,‬לשכוח‪ ,‬לסלוח‪ ,‬מדוע‬
‫לצעוק ולהדביק את הסיסמא‪" :‬לא נשכח‪ ,‬ולא נסלח"‪,‬‬
‫הרי אחד אנחנו ואחד בוראינו המצווה אותנו למחול‬
‫ולסלוח ולעשות הכל בעבור שלום ביתינו‪ ,‬וסיפר רבי‬
‫משה ליב מסאסוב זצ"ל‪ ,‬ששאל פעם את מורו ורבו‬
‫רבי שמואל שמלקא זצ"ל‪ :‬איך מקיימים "ואהבת לרעך‬
‫כמוך" לאדם שהרע לו מאוד ונפשו מרה וממררת‬
‫עליו? והסביר לו‪ ,‬הלא כל ישראל נפש אחת הם‪,‬‬
‫אמור מעתה‪ ,‬אם אדם נכשל וחיבל בעצמו בלא דעת‬
‫ועשה פצע וחבורה ומכה טריה במו ידיו בראשו‪ ,‬האם‬
‫יחזור ויכה ויקטע את היד שעשתה לו הפצעים‪ ,‬הלא‬
‫למבוהל ולמטורף ייחשב‪ ,‬אם יוסיף לעצמו כאב על‬
‫כאבו‪ .‬כן הדבר הזה מי שהוא באחדות גמורה עם כל‬
‫אחד מישראל‪ ,‬הן לא ישנא ולא יכה עצמו את עצמו‪...‬‬
‫ומסופר על רבי שאול קנצלנבויגן זצ"ל מגדולי וילנא‪,‬‬
‫שאמרו עליו כי שר השכחה לא היתה לו שליטה עליו‪,‬‬
‫שבעל זכרון נדיר ומיוחד במינו היה‪ ,‬מימיו לא שכח‬
‫דבר וחצי דבר מכל אשר ראה אי פעם או שקלטו אזניו‬
‫משהו‪ .‬יוצא מן הכלל היה‪ ,‬אם מי שהוא חטא נגדו או‬
‫העליבו – את זה היה שוכח תיכף ומיד‪...‬‬
‫ואם נלך בדרכיהם של גדולי ישראל‪ ,‬הרי שהשלום‬
‫והשלוה יהיו מנת חלקינו והשכינה תשרה בינינו לטוב‬
‫לנו ולבנינו עד עולם‪.‬‬
‫מובא בספר חינוך הבנים )פרק נ"ח( שידוע הדבר‬
‫ומפורסם הענין שהורים המחנכים את ילדיהם בחינוך‬
‫תורני מרויחים הם ריוח נוסף )מלבד החיוב המוטל עליהם‬
‫לחנכם לתורה וליראת שמים(‪ ,‬שזוכים הם לאושר ושלוה‬
‫בבית‪ ,‬כיון שהנסיון מורה שאותם שחינכו את בניהם בבתי ספר‬
‫הרחוקים מתורה ומצוות‪ ,‬סבלו מרורות מהתוצאות השליליות‬
‫ומהתנהגות בניהם‪ .‬כי חינוך המבוסס על חוקי הגויים והנגררים‬
‫אחריהם הוציא פרי באושים‪ ,‬כי מלאה הארץ חמס ופשע )ואין‬
‫כאן המקום לפרט והדבר ידוע לכל(‪ .‬ולעומת זאת אותם הורים‬
‫שחינכו את בניהם בתלמודי תורה ובישיבות הקדושות ואת‬
‫בנותיהם בבתי ספר חרדיים‪ ,‬ראו ורואים מהם נחת ושלוה‪ ,‬ועל‬
‫ידי כך זוכים שהשכינה שורה בביתם וששון ושמחה הן מנת‬
‫חלקם‪ .‬וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'‪ .‬גולת הכותרת של‬
‫מעשה האדם היא מצות החינוך‪ ,‬שיחנך את בניו לתורה וליראת‬
‫שמים ומידות טובות‪ ,‬ולמדנו זאת מאבי האומה – אברהם אבינו‪,‬‬
‫שנשתבח הוא על מעשה החינוך יותר מעל כל שאר מעשיו‪,‬‬
‫שכך נאמר באברהם )בראשית יח‪,‬יט(‪" :‬כי ידעתיו למען אשר‬
‫יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‪ ,‬ושמרו דרך ה' לעשות צדקה‬
‫ומשפט‪ ,‬למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו"‪ .‬עשרה‬
‫נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם‪ ,‬אברהם היה מאכיל‬
‫ומשקה לכל באי ביתו וגומל חסד עם כל באי העולם‪ ,‬מלמד‬
‫לבריות אמת ודעת‪ ,‬עמד בנסיון העקידה‪ ,‬ובכל זאת לאחר כל‬
‫הצדקות והמעשים טובים לא זכה שיאמר לו הקדוש ברוך הוא‬
‫"כי ידעתיו"‪ ,‬אלא בשכר הדבר הזה בלבד – "למען אשר יצוה‬
‫את בניו"‪ ...‬וכל כך למה? – מפני שכל פרי הבנים הוא לגדלם‬
‫לתורה ומצוות‪ ,‬שאם חלילה הבנים יהיו רחוקים מתורה ומצוות‪,‬‬
‫ההעדר טוב ממציאות הרע‪ .‬ומי שזוכה לחנך את בניו לתורה‬
‫אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא‪ ,‬שכך נאמר במדרש‬
‫)בראשית רבה מט‪,‬ח(‪" :‬רבי שמעון בן יוחאי אומר‪ :‬כל מי שיש לו‬
‫בן יגע בתורה כאילו לא מת‪ ,‬שנאמר‪" :‬למען הביא ה' על אברהם‬
‫את אשר דיבר עליו"‪ ,‬את אשר דיבר "אליו" לא נאמר‪ ,‬אלא דיבר‬
‫"עליו" – עליו ממש"‪ .‬וכל המשתדל בחינוך בניו לתורה אשריו‬
‫בעולם הזה וטוב לו בעולם הבא‪ ,‬וכל ימיו יהיה שמח וטוב לב‪.‬‬
‫ובפרט אם זכה שבנו נותן שיעורים ודרשות והוא שומע את בנו‬
‫בשעת השיעור והדרשה‪ ,‬אין לך שמחה גדולה ואמיתית יותר‬
‫מזה‪ ,‬וזוכה גם לקדש שם שמים‪ ,‬וכמו שאמרו רבותינו בתלמוד‬
‫)יומא פו‪" :(.‬ואהבת את ה' אלוקיך" – שיהא שם שמים מתאהב‬
‫על ידך‪ ,‬שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו‬
‫ומתנו בנחת עם הבריות‪ ,‬מה הבריות אומרות עליו? – אשרי‬
‫אביו שלימדו תורה‪ ,‬אוי להם לבריות שלא למדו תורה‪ ,‬פלוני‬
‫שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו‪ ,‬כמה מתוקנים מעשיו‪ ,‬עליו‬
‫הכתוב אומר )ישעיה מט‪,‬ג(‪" :‬ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר‬
‫בך אתפאר"‪ .‬נחנך את בנינו לתורה בדרך האמת ונזכה לראות‬
‫את האושר לטוב לנו ולהם עד עולם‪.‬‬
‫החיד"א הקדוש אומר‪ :‬עצ"ת ה' היא תקום‪ ,‬ר"ת ענוה צדקה תורה ‪ -‬כי אלו השלושה נפלאים להנצל מכמה עברות ‪ -‬ולכפר עוונות‪.‬‬
‫הבעל שם טוב הקדוש אומר‪ :‬החוטא במחשבה ‪ -‬בניו מצערים אותו‪ .‬בדבור חוטא ‪ -‬אשתו מצערתו‪ .‬במעשה‬
‫יש לו צער מרכושו‪.‬‬
‫הרה"ק רבי מנדל מויטבסק אומר‪ :‬יראת חטא ‪ -‬פרושו לפחד מפני החטא עצמו יותר מאשר מפני העונש הבא בעקבותיו‪.‬‬
‫הרה"ק רבי יחיאל הרופא אומר‪ :‬מי שאין לו בושת פנים‪ ,‬כבר הותרה העבירה בעיניו‪.‬‬
‫)פתגמים נבחרים(‬
‫על כן יאמרו המושלים ‪ -‬משל ונמשל‬
‫"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" )טז‪,‬יח(‬
‫בן מלך אחד חלה ונפל למשכב‪ .‬עד מהרה הוזעקו אל מיטתו‬
‫כל גדולי הרופאים מרחבי הממלכה‪ ,‬והללו החליטו פה אחד כי‬
‫על בן המלך להתנזר ממאכלי חלב אשר הם הגורם למחלתו‪.‬‬
‫שמע המלך לעצת הרופאים‪ ,‬ובחר מביניהם רופא אחד מפורסם‬
‫לשם ולתהילה‪ ,‬ובקש ממנו כי יגור בארמון ויפקח עין על בן‬
‫המלך לראות שאכן הלה עושה כהוראת רופאיו‪ .‬הסכים הרופא‬
‫ועקר לגור בבית המלך‪ .‬בתחילה נזהר בן המלך ככל אשר ציוה‬
‫אותו רופאו‪ ,‬אולם עד מהרה פרק כל עול ואכל מכל אשר חפץ‪.‬‬
‫הרופא‪ ,‬שהיה עדין ומנומס‪ ,‬לא העיז להעניש את בן המלך‪ ,‬על‬
‫כן פנה לאביו שיגער בבנו על שהוא מזלזל בבריאותו‪ ,‬אולם‬
‫הבן המפונק לא שעה אל אזהרות אביו ועד מהרה נפל שוב‬
‫למשכב‪ ...‬כאשר ראה המלך כן‪ ,‬החליט שכדי לשמור על בנו‬
‫שמירה מעולה ישלח אותו אל כפר אחד שם התגורר רופא‬
‫פשוט‪ .‬רופא זה היה איש מגושם ולא הכיר כלל את נימוסי‬
‫חצר המלך‪ ,‬ידע המלך כי אם יהין בן המלך לשלוח יד אל מאכל‬
‫האסור עליו‪ ,‬ידע הרופא להענישו ולתת לו מתת יד הגונה‪ ...‬כך‬
‫הוא גם הנמשל‪ .‬הקדוש ברוך הוא הציב לנו רופאים מעולים‬
‫שישמרו אותנו מכל רע ‪ -‬הלא הם הסנהדרין והכהנים בבית‬
‫המקדש‪ ,‬אשר הורו לעם דבר ה' זו הלכה‪ .‬ועל העמדתם בא‬
‫הציוי בכתוב‪" :‬שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך"! כאשר‬
‫שמענו בקולם ‪ -‬היינו סמוכים על שולחן אבינו בירושלים ליד‬
‫בית המקדש ולא חסרנו מאומה‪ .‬אולם כאשר המרינו את פיהם‪,‬‬
‫לא מצא הקדוש ברוך הוא תרופה אחרת אלא לזרות אותנו בין‬
‫הגויים‪ ,‬והללו שאינם מכירים בכבוד המקום מתאכזרים עלינו‬
‫בידם התקיפה עד שיכנע לבבנו הערל‪...‬‬
‫"כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם‬
‫רב ממך‪ ,‬לא תירא מהם כי ה' אלקיך עמך" )כ‪,‬א(‬
‫מלך אחד הכריז מלחמה על אויבו משכבר הימים‪ .‬גייס המלך‬
‫את צבאו‪ ,‬הכין טכסיסי מלחמה‪ ,‬ויצא אל שדה הקרב‪ .‬למרבה‬
‫כעסו‪ ,‬ערקו חיילים רבים מצבאו ועברו אל מחנהו של אויבו‪...‬‬
‫אם כך ‪ -‬כעס המלך ‪ -‬עלי לוותר על המלחמה! כי כל זמן שמולי‬
‫עמד אויבי וצבאו‪ ,‬הייתי יכול לו בטכסיסי מלחמה ובעלילות‬
‫גבורה‪ ,‬אולם עכשיו‪ ,‬כאשר חיילי בגדו בי ועברו אל מחנהו‪,‬‬
‫אינני יכול לעשות שום טכסיס בקרב‪ ,‬כי את הכל יגלו הבוגדים‬
‫לשונאי‪ ...‬כך הוא גם הנמשל‪ .‬הכתוב מלמד את האדם פן ירפה‬
‫את ידו ממלחמת היצר‪ ,‬ואומר הפסוק‪" :‬כי תצא למלחמה על‬
‫אויבך" ‪ -‬זה יצר הרע‪" ,‬וראית סוס ורכב עם רב" ‪ -‬ליצר הרע‬
‫יש "סוסים ורכב" שנבראו "ממך" ‪ -‬היינו ממעשיך הרעים‪" ...‬לא‬
‫תירא מהם כי ה' אלקיך עמך"‪ ,‬והוא אשר יעזור לך במלחמתך כי‬
‫"כל הבא ליטהר מסייעין בידו"!‬
‫)משלי המגיד מדובנא(‬
‫אל תיקרי הליכות אלא הלכות‬
‫בימי הלל הזקן‪ ,‬כשראה שנמנעו העם‬
‫מלהלוות זה לזה‪ ,‬שהיו דואגים שמא תבוא‬
‫שביעית וישמט החוב‪ ,‬ועוברים על מה שכתוב‬
‫בתורה‪" :‬השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל‪,‬‬
‫לאמר‪ :‬קרבה שנת השבע שנת השמיטה‪ ,‬ורעה‬
‫עינך באחיך האביון"‪ ,‬עמד ותיקן פרוזבול כדי‬
‫שלא ישמט החוב כדי שילוו זה את זה‪ .‬ופירוש‬
‫תיבת "פרוזבול"‪" ,‬פרוז" לשון תקנה‪" ,‬בול" הם‬
‫עשירים כלומר תקנה לעשירים‪ ,‬ומשמעותו היא‪,‬‬
‫שמוסר המלוה כל שטרותיו וכל חובותיו לבית‬
‫דין‪ ,‬ואין הוא נוגשו יותר‪.‬‬
‫אין כותבים פרוזבול אלא בבית דין חשוב‪,‬‬
‫שהם שלושה הבקיאים בדין ויודעים ענין שמיטה‬
‫ופרוזבול והמחום רבים עליהם באותה עיר‪.‬‬
‫גופו של פרוזבול כך הוא‪ :‬כשבא המלוה‬
‫לפני בית דין אומר בפניהם‪" :‬מוסרני לכם פלוני‬
‫ופלוני הדיינים‪ ,‬שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן‬
‫שארצה"‪ ,‬וחותמים למטה הדיינים או העדים‪.‬‬
‫אם אין המלוה רוצה לטרוח לבוא לפני בית‬
‫הדין הקבוע‪ ,‬רשאי לומר דברים אלו בפני עדים‬
‫בלבד‪ ,‬והנוסח שנהגו בו בעיר הקודש ירושלים‬
‫מלפני מאות שנים כך הוא‪" :‬בפנינו עדים‬
‫החתומים מטה‪ ,‬בא פלוני ואמר לנו‪ :‬היו עלי עדים‬
‫שהנני מוסר כל חוב שיש לי לבית דין הצדק אשר‬
‫פה עיר הקודש ירושלים ת"ו‪ ,‬הלא הם‪ :‬הרב פלוני‪,‬‬
‫והרב פלוני‪ ,‬והרב פלוני‪ .‬שאגבנו כל זמן שארצה"‪.‬‬
‫וחתומים עליו שני העדים‪ .‬ונכון לעשות כן אף על‬
‫פי שאין הדיינים הללו יודעים כלל ממסירת החוב‬
‫הזה‪.‬‬
‫יש נהגו למסור דבריהם לפני שלושה תלמידי‬
‫חכמים‪ ,‬שמוסרים להם חובותיהם על מנת שיגבום‬
‫כל זמן שירצו‪ ,‬ועושים כן מפני שאינם יכולים‬
‫לבוא לפני בית הדין הקבוע שבעיר‪ ,‬אבל לפי‬
‫מה שנפסק בשולחן ערוך שאין הפרוזבול‬
‫נכתב אלא בבית דין חשוב‪ ,‬דהיינו שלושה‬
‫הבקיאים בדין ובעניני פרוזבול‪ ,‬והמחום רבים‬
‫עליהם באותה העיר‪ ,‬לפי זה לא נכון לעשות כן‬
‫לפני סתם שלושה תלמידי חכמים‪ ,‬ועדיף יותר‬
‫שיעשו הפרוזבול בלשון עדים שמוסר חובותיו‬
‫לבית הדין הקבוע וכמו שנזכר בסעיף הקודם‪.‬‬
‫המנהג פשוט בארץ ישראל לכתוב הפרוזבול‬
‫בערב ראש השנה של מוצאי שביעית‪ ,‬שאין‬
‫השביעית משמטת אלא בסופה‪.‬‬
‫חמישה שלוו מאחד די לו בפרוזבול אחד‪ ,‬אבל‬
‫חמישה שהלוו לאחד‪ ,‬כל אחד מהמלוים צריך‬
‫פרוזבול‪.‬‬
‫יתומים קטנים שיש להם מילוה ביד אחרים ‪-‬‬
‫אין צריכים פרוזבול‪.‬‬
‫אין הפרוזבול מועיל אלא לחובות שנעשו לפני‬
‫סידור הפרוזבול כתיבתו וחתימתו בפני הדיינים‬
‫או העדים‪ ,‬אבל החובות שנעשו לאחר מכן צריכים‬
‫פרוזבול אחר כדי שלא תשמיטם השביעית‪ .‬ואם‬
‫עשה פרוזבול בחודש אלול ואחר כך הלוה עוד‬
‫הלוואות ‪ -‬אינו צריך פרוזבול אחר‪.‬‬
‫אם כותב הפרוזבול בפני עדים‪ ,‬לכתחילה לא‬
‫יכתבנו בפני עדים הקרובים למלוה‪ ,‬ובדיעבד יש‬
‫להקל ולגבות החובות על סמך פרוזבול זה‪.‬‬
‫רשאי אדם לעשות את חבירו שליח לכתוב‬
‫פרוזבול בשבילו‪.‬‬
‫פרוזבול נכתב אפילו בלילה‪ ,‬שאינו נחשב‬
‫כעשיית דין שצריך להיות דוקא ביום‪.‬‬
‫אין כותבים פרוזבול אלא אם כן יש ללוה‬
‫קרקע‪ ,‬ואם אין לו קרקע יכול המלוה לזכותו‬
‫אפילו שלא בפניו ארבע אמות קרקע ואחר כך‬
‫יכתוב הפרוזבול‪ .‬ומטעם זה יש נוהגים לכתוב‬
‫פרוזבול בדברי העדים‪ :‬וכך אמר לנו המלוה פלוני‪:‬‬
‫"קנו ממני ארבע אמות קרקע בקנין גמור ושלם‬
‫ללווים פלוני ופלוני" וכו'‪ .‬ומקבלים ממנו בקנין‬
‫אגב סודר‪ ,‬ומכל מקום אין צורך בזה מן הדין‪,‬‬
‫הואיל ואין לך אדם שאין לו קרקע בשכירות או‬
‫בשאלה‪ ,‬ודי בזה מצד ההלכה‪.‬‬
‫מי שהיה לו פרוזבול כדין‪ ,‬ואבד ממנו לפני‬
‫ראש השנה של מוצאי שביעית‪ ,‬אף על פי כן כל‬
‫החובות שקדמו לזמן הפרוזבול לא נשמטו‪ ,‬ורשאי‬
‫הוא לגבות חובותיו‪.‬‬
‫מי ששכח לעשות פרוזבול‪ ,‬ונזכר בערב ראש‬
‫השנה סמוך לשקיעת החמה‪ ,‬באופן שאין שהות‬
‫שילך לכתוב פרוזבול‪ ,‬יאמר בפני שני עדים נוסח‬
‫הפרוזבול הנ"ל כדי שיוכל לגבות חובותיו‪ ,‬ואפילו‬
‫אם עשה כן בבין השמשות של ליל ראש השנה‬
‫יגבה חובו על סמן זה‪.‬‬
‫המחזיר חוב לחבירו אחר שעברה עליו‬
‫שביעית ולא כתב המלוה פרוזבול‪ ,‬יאמר לו‬
‫המלוה "משמט אני"‪ ,‬ואם אמר לו הלוה‪" :‬אף על‬
‫פי כן רצוני שתקבל ממני"‪ ,‬יקבל ממנו‪ ,‬ולא יאמר‬
‫למלוה בחובי אני נותן לך‪ ,‬אלא יאמר לו שלי הם‪,‬‬
‫ובמתנה אני נותן לך‪ ,‬ואם החזיר הלוה את חובו‬
‫ולא אמר כן‪ ,‬מסבב המלוה עמו בדברים עד שיאמר‬
‫לו שלי הם ובמתנה אני נותנם לך‪ .‬ואם בכל זאת‬
‫לא אמר כן הלוה‪ ,‬אינו רשאי המלוה ליטלם‪ ,‬אלא‬
‫יחזיר המעות ללוה ויטלם וילך לו‪.‬‬
‫מידת החסידות שלאחר שכותבים הפרוזבול‪,‬‬
‫מלוה לחבירו סך מועט )כגון שקל אחד(‪ ,‬ועל סך‬
‫זה לא חל הפרוזבול כיון שההלואה נעשתה לאחר‬
‫כתיבת הפרוזבול‪ ,‬ולאחר ראש השנה כשיבוא‬
‫הלוה לפרוע את החוב לא יקבל המלוה את החוב‬
‫ממנו אלא יאמר לו "משמט אני"‪ ,‬וכן תלוה האישה‬
‫כיכר לחבירתה ולאחר ראש השנה תאמר לה‬
‫"משמטת אני"‪ ,‬ומקיימים בזה מצות השמיטה‬
‫בפועל‪ .‬ויקבעו זמן פרעון של החוב לפני ערב‬
‫ראש השנה‪ ,‬כדי שהשביעית תשמט את ההלואה‪,‬‬
‫שאם לא קבעו‪ ,‬הדין הוא שסתם הלואה שלושים‬
‫יום‪ ,‬והשביעית לא תשמט‪.‬‬
‫)הבית היהודי(‬