‫בכלא צמחתי‬ ‫לחופש‬ ‫אמיתי‬ ‫"כשהאסירות‬ ‫תחקרו אותי על מה‬ ‫אני יושבת‪ ,‬נהיה‬ ‫בלגן כי החליטו‬ ‫שאני מושתלת של‬ ‫המשטרה‪ .‬הן חשבו‬ ‫שאני נראית טוב מדי‬ ‫וגם מדברת יפה‪,‬‬ ‫ושלחו אנשים החוצה‬ ‫לגגל את שמי"‬ ‫חיי העושר הנוחים של רונית זיגלשטיין התהפכו כשרצתה‬ ‫לעצור את הג'יפ ולקנות מסטיק‪ ,‬נסעה ברוורס והרגה‬ ‫הולכת רגל‪ .‬היא נשלחה לכלא ובדרך התגרשה ממי שהיה‬ ‫בעלה ‪ 22‬שנה‪ ,‬איבדה את אמה‪ ,‬חלתה בסרטן והחלימה‪.‬‬ ‫ועדיין היא משוכנעת שהכלא היה המתנה של חייה‬ ‫מאת אורית מרלין־רוזנצוייג | צילום‪ :‬עדי אדר‬ ‫ר‬ ‫‪40‬‬ ‫‪13.7.2015‬‬ ‫ייאמר כבר עכשיו‪ :‬סיפורה של רונית זיגלשטיין (‪ )45‬מובא כאן בשל‬ ‫התובנות המעניינות שלה‪ ,‬שאותן היא חולקת בהרצאות שהיא מעבירה‬ ‫ברחבי הארץ‪ .‬אין כאן‪ ,‬חלילה‪ ,‬ניסיון להמעיט בחומרת התאונה או להציג‬ ‫את זיגלשטיין כקורבן‪ .‬היא עצמה לא מעוניינת לעשות כך‪ .‬היא ריצתה‬ ‫את עונשה בכלא‪ ,‬והסבל שהיה מנת חלקה הוא כאין וכאפס לעומת הכאב‬ ‫שילווה אותה כל חייה בשל הידיעה שלקחה חיי אדם‪.‬‬ ‫שיחת טלפון מהמשטרה‬ ‫היא זוכרת היטב מה קרה באותו יום‪" .‬נסעתי לבד ברחוב קפלן וחל־‬ ‫פתי על פני קיוסק‪ .‬פתאום בא לי מסטיק‪ .‬חשבתי שאעצור שנייה‪ ,‬יעברו‬ ‫המכוניות ואני אסע רוורס קטן‪ .‬המתנתי‪ .‬ראיתי שהכביש פנוי‪ ,‬הבטתי על‬ ‫השמשה האחורית והתחלתי לנסוע‪ .‬פתאום שמעתי בום"‪ ,‬היא משחזרת‪.‬‬ ‫††מה עשית?‬ ‫"הייתי באמצע הכביש‪ ,‬זזתי הצדה ויצאתי לראות מה קרה‪ .‬הכל עמד‪,‬‬ ‫כמו בסרט וידאו שנעצר‪ .‬אנשים סביבי הביטו עליי‪ ,‬ועדיין לא הבנתי מה‬ ‫קרה‪ .‬כשהורדתי את הראש ראיתי אישה שרועה על הכביש‪ .‬התחלתי לרוץ‬ ‫איפור‪ :‬שרית רוזנברג‬ ‫ונית זיגלשטיין נולדה עם כפית זהב בפה‪ .‬אישה יפה שהצלי־‬ ‫חה בעסקיה‪ ,‬גרה בווילה עם בעלה ושני ילדיה ונהנתה משופינג‬ ‫בשעות הפנאי‪ .‬החיים שלה השתנו בן לילה כשקיבלה החלטה‬ ‫שגויה בכביש‪ ,‬הרגה אישה ונשלחה לכלא‪.‬‬ ‫זה קרה ב־‪ .5.2.2007‬זיגלשטיין נהגה בג'יפ שלה בפתח תקווה‪ .‬היא‬ ‫עצרה לאחר מעבר חצייה‪ ,‬נסעה לאחור במטרה להגיע לקיוסק סמוך ופ־‬ ‫צעה אישה בת ‪ ,53‬אם לשניים שניסתה לחצות את הכביש‪ .‬לריאה מתה‬ ‫מפצעיה לאחר כ־‪ 13‬שעות‪ .‬במאי ‪ ,2007‬שלושה חודשים לאחר התאונה‪,‬‬ ‫הוגש כתב אישום נגד זיגלשטיין‪ ,‬ובו יוחסה לה עבירת הריגה‪.‬‬ ‫זיגלשטיין (שאז שם משפחתה היה בן רובי) הודתה‪ ,‬הורשעה בגרימת‬ ‫מוות ברשלנות ונדונה לעשרה חודשי מאסר‪ 18 ,‬חודשים מאסר על תנאי‪,‬‬ ‫פסילת רישיון ־ל־‪ 12‬שנה ותשלום פיצויים בסך ‪ 15‬אלף שקל‪ .‬מאז היא ה�ס‬ ‫פיקה לעזוב את הבית‪ ,‬לאבד את אמה שחלתה בסרטן אלים‪ ,‬לחלות בעצמה‬ ‫בסרטן‪ ,‬להחלים ולהחליט שהיא מוכרחה לספר איך ממשיכים הלאה‪" .‬את‬ ‫כל המכות ‪ -‬התאונה‪ ,‬המשבר הכלכלי‪ ,‬הגירושים‪ ,‬המוות של אמא‪ ,‬המאסר‬ ‫והמחלה שלי ‪ -‬חטפתי בתוך שלוש שנים וחצי‪ .‬אנשים שמכירים אותי‬ ‫יודעים שמעולם לא שאלתי למה זה קרה לי"‪ ,‬היא אומרת‪.‬‬ ‫לכיוון שלה ובידיים רועדות ניסיתי לחייג לאמבולנס‪ .‬הוא הגיע אחרי זמן‬ ‫קצר‪ .‬היא שכבה בהכרה ובעיניים פתוחות‪ .‬פרצתי בבכי ונפלתי על הרצ־‬ ‫פה‪ .‬זה היה רגע קשה‪.‬‬ ‫"הפרמדיק העלה אותה לאמבולנס ואמר לי‪' ,‬את יכולה להיות רגועה‪,‬‬ ‫היא תהיה בסדר'‪ .‬הגיע הקצין החוקר של משטרת התנועה‪ ,‬בדק‪ ,‬הסתכל‬ ‫על הכביש‪ ,‬חיפש איפה המכה באוטו‪ .‬נסעתי עם הבן שלי לחקירת משטרה‬ ‫וחתמתי על תצהיר"‪.‬‬ ‫††מתי הבנת שהמצב לא טוב?‬ ‫"ביקשתי ממי שהיה אז בעלי לגשת לבית החולים לראות מה שלומה של‬ ‫האישה שנפגעה‪ .‬הייתי במצב קשה‪ ,‬לא הייתי מסוגלת לעשות את זה בעצמי‪.‬‬ ‫כשהוא חזר הביתה‪ ,‬הוא אמר לי‪' ,‬המצב לא טוב‪ .‬היא מחוסרת הכרה‪ ,‬בטיפול‬ ‫נמרץ‪ ,‬מחוברת למיליון מכשירי הנשמה‪ .‬משהו בסיפור שלך לא הסתדר לי‪.‬‬ ‫אין מצב שנסעת לאט‪ .‬תחשבי אם נסעת כמו מטורפת או דיברת בטלפון'‪ .‬כל‬ ‫הלילה לא הפסקתי לבכות‪ ,‬קראתי תהלים‪ ,‬רק רציתי שהיא תחלים"‪.‬‬ ‫למחרת קיבלה זיגלשטיין טלפון מהמשטרה‪ .‬השוטר שעל הקו בישר לה‬ ‫כי האישה שבה פגעה נפטרה בלילה ועליה להגיע מיד אל תחנת המשטרה‪.‬‬ ‫"עף לי הטלפון מהיד‪ ,‬התעלפתי‪ .‬אני לא מאחלת לשונאים שלי את מה‬ ‫שעברתי‪ .‬נכנסתי למשטרה ושם התייחסו אליי כאל אחרונת הפושעות‪,‬‬ ‫כאילו ביצעתי רצח מתוכנן בדם קר‪ .‬בישרו לי את הבשורה הכי קשה שקי־‬ ‫בלתי בחיי‪ ,‬לקחתי חיים של בן אדם‪ .‬אני לא יכולה‬ ‫לתאר במילים כמה זה קשה‪ ,‬ואני עשיתי את זה‪ .‬גם‬ ‫כשהמשפט נפתח בקריאה 'מדינת ישראל נגד רונית‬ ‫בן רובי'‪ ,‬לא האמנתי שזה אמיתי"‪.‬‬ ‫††ניסית ליצור קשר עם בני משפחתה של המ־‬ ‫נוחה?‬ ‫"הלכתי אליהם בשבעה‪ ,‬הם לא נתנו לי להיכנס‬ ‫ולא יכולתי להיות במקום שאני לא רצויה בו‪ .‬כיב־‬ ‫דתי אותם ולא שפטתי"‪.‬‬ ‫††לפני כניסתך למאסר הגשת ערר לבית המשפט‬ ‫העליון על גזר הדין‪ ,‬וערעורך נדחה‪.‬‬ ‫"חשבתי שאפשר להתחשב בי בחומרת הענישה‪,‬‬ ‫כי לא נסעתי מסוממת או שיכורה‪ .‬תאונה כזאת‪ ,‬חס‬ ‫וחלילה‪ ,‬יכולה לקרות לכל אחד מאיתנו‪ .‬לא צריך‬ ‫להיות פושע כדי שיקרה אסון כזה‪ .‬זה עצוב ומפחיד‪,‬‬ ‫בקלות אדם יכול למצוא את עצמו בכלא"‪.‬‬ ‫"היינו תמימים וחסרי ידע‪ .‬הצטערתי שלא הקשבתי להוריי‪ ,‬שהפצירו בי‬ ‫ללמוד בגיל צעיר"‪.‬‬ ‫תאונת הדרכים הטראגית קרתה כשעדיין נלחמה על העסק המשפחתי‪.‬‬ ‫היא הייתה אז בת ‪ .37‬בזמן ההמתנה למשפט‪ ,‬שארכה שנתיים‪ ,‬החלה ללמוד‬ ‫משפטים בקריה האקדמית אונו‪ .‬הוריה ומשפחתה ליוו אותה לדיונים בבית‬ ‫המשפט‪ ,‬וחצי שנה לפני השמעת גזר הדין מתה אמה מסרטן בכבד ובלבלב‪.‬‬ ‫"אנחנו משפחה מלוכדת‪ ,‬ואמא שלי הייתה ראש השבט‪ .‬כל החיים שלנו‬ ‫נראים אחרת מאז שהיא נפטרה"‪.‬‬ ‫††היא לא ראתה אותך נכנסת למאסר‪.‬‬ ‫"אמא שלי לא האמינה שאגיע לבית סוהר‪ ,‬היא נפטרה זמן קצר לפני‬ ‫גזר הדין הראשון‪ .‬היא הייתה סוכרתית ולא בריאה גם לפני המחלה‪ ,‬ואנחנו‬ ‫מאמינים שהיא ידעה שהיא חולה וכנראה חשבה שהגוף שלה לא יעמוד‬ ‫בטיפולים‪ .‬תוך חודש וחצי מרגע הגילוי היא לא הייתה איתנו‪ .‬זה קרה‬ ‫מוקדם מדי‪ ,‬היא הייתה בת ‪ ,63‬אבל גם במקום המחורבן שהייתי בו‪ ,‬ידעתי‬ ‫לומר‪ :‬עדיף שהיא הלכה ככה ולא סחבה עוד ‪ 10‬שנים עם מטפלת‪ .‬היא‬ ‫תמיד חששה להיות סיעודית"‪.‬‬ ‫הפרידו אותי מהבת שלי‬ ‫אחת העצות המפורסמות לאנשים שנקלעים לסערה היא להוריד את‬ ‫הראש‪ ,‬לתת לה לעבור‪ ,‬ואחר כך לערוך בקרת נזקים ולהסיק מסקנות‪.‬‬ ‫זיגלשטיין עשתה בדיוק ההפך‪ :‬היא זקפה את הגב והלכה עם הראש בקיר‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬שבועיים לפני שנכנסה לכלא‪ ,‬בגי ל ‪ ,40‬ה�ס‬ ‫תיימו נישואיה‪.‬‬ ‫הווילה המפוארת נמכרה עוד קודם לכן בעקבות‬ ‫המשבר‪ ,‬ובאותה תקופה התגוררו בדירה נאה ביהוד‪.‬‬ ‫בוקר אחד יצאה ממנה זיגלשטיין עם תיק קטן ("בלי‬ ‫אלבומים ובלי כלום")‪ ,‬ועברה לבית אחותה ביישוב‬ ‫אורנית‪.‬‬ ‫"החיים שלי התחילו בגי ל ‪ ,"40‬היא אומרת‪" ,‬כ�ש‬ ‫קיבלתי את גזר הדין‪ ,‬הבנתי שאני לא יכולה יותר‬ ‫להמשיך בחיי הנישואים שלי‪ .‬הבנתי שהרבה דברים‬ ‫שעשיתי היו לא נכונים‪ ,‬ושאם לא אשנה את הדרך ‪-‬‬ ‫לא ישתנה שום דבר בחיי‪ .‬הבנתי שאני צריכה ללכת‬ ‫עם המצפן הפנימי שלי‪ .‬הרי בפנים ידעתי במשך‬ ‫תקופה ארוכה שזה לא זה‪ ,‬אבל כשהיה בלגן השקעתי‬ ‫כוחות לשכנע את עצמי שזה לא כזה נורא‪ ,‬והיו גם‬ ‫קולות חיצוניים של הסביבה"‪.‬‬ ‫††מה אמרו הקולות החיצוניים?‬ ‫"כולם אמרו לי‪' ,‬השתגעת? ‪ 22‬שנה את נשואה‪ ,‬עכשיו את עוזבת‪,‬‬ ‫במצב מטורף כזה‪ ,‬כשבעוד שבועיים את נכנסת לכלא?' הגעתי למקום‬ ‫שאמרתי‪' ,‬מכאן אני שוקעת או עפה'‪ ,‬והחלטתי שאני רוצה לעוף ולנסות‬ ‫דרך אחרת"‪.‬‬ ‫שבועיים לאחר שעזבה את הבית וחצי שנה לאחר מות אמה‪ ,‬קיבלה את‬ ‫מה שהיא מכנה היום "המתנה של חיי"‪ :‬עשרה חודשי מאסר בפועל בבית‬ ‫המעצר נווה תרצה‪ ,‬הכלא היחיד בישראל לנשים‪ .‬ב־‪ 2‬בנובמבר ‪ ,2009‬היום‬ ‫שבו נכנסה לכלא‪ ,‬יצא בנה לקורס קצינים‪ .‬אחותה ובתה ליוו אותה‪ .‬היא‬ ‫שובצה באגף סביון הנקי מסמים והחלה להסתגל למציאות חדשה‪" .‬גם‬ ‫בתוך הכלא‪ ,‬אחרי כמה חודשים‪ ,‬הייתי לפעמים צובטת את עצמי כדי לב־‬ ‫דוק אם זה אמיתי"‪.‬‬ ‫††למה?‬ ‫"כי זה נראה כמו חלום‪ .‬הייתי שואלת את עצמי מה אני עושה במקום‬ ‫ההזוי הזה‪ .‬ערכתי חשבון נפש‪ .‬תמיד אומרים שאף פעם לא מקבלים מכה‬ ‫שאי אפשר להתמודד איתה‪ .‬הבנתי שיש לי שיעור ללמוד‪ :‬מה עשיתי לא‬ ‫נכון שהגעתי לפה"‪.‬‬ ‫יומה הראשון בכלא עבר עליה בניסיון להבין את כללי המציאות הח־‬ ‫דשה‪" .‬חשבו שבאתי להרצות או להתנדב‪ .‬אמרתי‪' ,‬לא‪ ,‬אני אסירה'‪ .‬שתי‬ ‫"כשקיבלתי את גזר‬ ‫הדין‪ ,‬הבנתי שאני לא‬ ‫יכולה להמשיך בחיי‬ ‫הנישואים שלי‪ .‬הרי‬ ‫בפנים ידעתי במשך‬ ‫תקופה ארוכה שזה‬ ‫לא זה‪ ,‬אבל שכנעתי‬ ‫את עצמי שזה לא‬ ‫כזה נורא"‬ ‫מכונית פאר וחופשות יקרות‬ ‫"ניסיתי לכער את‬ ‫עצמי‪ ,‬את השיער‬ ‫הבלונדיני גזרתי‬ ‫והשארתי שורשים‪.‬‬ ‫זה לא עזר‪ .‬היו בנות‬ ‫שאהבו את המראה‬ ‫שלי‪ .‬נרקומניות‬ ‫בלי שיניים עמדו‬ ‫על הגדר וצרחו‪,‬‬ ‫'תתחתני איתי'"‬ ‫‪42‬‬ ‫רונית זיגלשטיין‪ ,‬בתם של רופא שיניים ורופאה כללית‪ ,‬הייתה בת־‬ ‫חילת שנות האלפיים דמות מוכרת בעיר הולדתה פתח תקווה‪ .‬היא ובע־‬ ‫לה‪ ,‬כדורגלן העבר יוסי בן רובי‪ ,‬נישאו כשהייתה בת ‪ 18‬ונולדו להם שני‬ ‫ילדים‪ :‬בנם (‪ )26‬קצין מודיעין לשעבר עובד בשירות הביטחון‪ ,‬ובתם (‪)22‬‬ ‫לומדת משחק‪.‬‬ ‫בני הזוג היו הבעלים של חברת השילוח הבינלאומי "ואייר אייר סי‬ ‫מובינג"‪ ,‬שהעסיקה ‪ 300‬עובדים ושינעה לחו"ל יצירות של מנשה קדישמן‬ ‫ושל מוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל‪ .‬ההצלחה הביאה שגשוג כלכלי‪ :‬הם‬ ‫היו בעלי נכסים‪ ,‬נסעו במכוניות פאר ויצאו לחופשות יקרות‪ .‬זיגלשטיין‬ ‫הייתה האישה היחידה בענף השילוח הבינלאומי‪ ,‬וגם אנחנו‪ ,‬מגזין "לאשה"‪,‬‬ ‫כתבנו אז על פעילותה בעולם של גברים‪.‬‬ ‫בהמשך הכניסו בני הזוג שותפים לעסק‪ ,‬מתחרים בענף‪ ,‬במטרה למזג‬ ‫בין שתי החברות ולהוביל הנפקה בבורסה‪ ,‬אך עוד לפני ההנפקה המיוחלת‬ ‫התפרקה השותפות‪ .‬החלטתו של בורר שנכנס לתמונה הייתה חד משמעית‪:‬‬ ‫החברה עוברת לידי השותפים תמורת סכום‪ ,‬שלטענת זיגלשטיין היה זעום‬ ‫ביחס לשווי האמיתי של החברה‪ .‬מסירת מפעל החיים שלהם לידיים אחרות‬ ‫עוררה מתחים בבית‪.‬‬ ‫"חשבנו שלא נצליח להתגבר על הסכסוך עם השותפים‪ .‬שרפנו את מה‬ ‫שהיה לנו כי האמנו שנצליח לשרוד ולקבל את העסק חזרה"‪ ,‬היא נזכרת‪,‬‬ ‫‪13.7.2015‬‬ ‫‪43‬‬ ‫סוהרות באו והפרידו אותי מהבת שלי‪ ,‬שהייתה אז נערה‪ .‬היה בכי גדול"‪.‬‬ ‫††איך מרגישה בכלא מי שרגילה לחיי שמנת ושגשוג כלכלי?‬ ‫"בכלא יש המון בלגן שקשה להמחיש במילים‪ .‬צלצולים‪ ,‬דלתות‪ ,‬ריח‪,‬‬ ‫רעש של אסירות צורחות‪ ,‬בוכות ומקללות‪ .‬כאילו הכניסו אותי לבלנ־‬ ‫דר‪ .‬בהתחלה הייתי מבוהלת‪ ,‬אבל כל הזמן שמרתי על פאסון‪ .‬לילה אחד‬ ‫שמעתי דלתות נטרקות‪ ,‬יללות וצרחות‪ .‬אלה היו הנשים מהאגפים למטה‪,‬‬ ‫נרקומניות בקריז‪ .‬קולות מהגיהינום"‪.‬‬ ‫††איך הייתה האינטראקציה עם האסירות ה"כבדות"?‬ ‫"כשהן תחקרו אותי על מה אני יושבת‪ ,‬נהיה בלגן כי החליטו שאני מו־‬ ‫שתלת של המשטרה‪ .‬הן חשבו שאני נראית טוב מדי וגם מדברת יפה‪ ,‬וש־‬ ‫לחו אנשים החוצה לגגל את שמי כדי לראות אם באמת נשפטתי למאסר"‪.‬‬ ‫††מי היו שכנותייך לתא?‬ ‫"במיטה מעליי היתה אישה שברחה מבית חולים‬ ‫לחולי נפש ודקרה את בעל ה ‪ 15‬פעמים‪ .‬זאת ש�ה‬ ‫עניקה לי את המזרן הייתה קצת יותר עדינה‪ ,‬רק‬ ‫חנקה את בעלה‪ .‬וזאת שמעליה גנבה סכומי כסף‬ ‫נכבדים מהלקוחות שלה‪ .‬אמרתי לעצמי‪ ,‬מה אני‬ ‫עושה פה‪ ,‬איזה פחד‪ .‬כל הזמן חששתי שיקרה משהו‪.‬‬ ‫"ועדיין‪ ,‬החלק הכי קשה היה המרחק מהילדים‪.‬‬ ‫זה יקום מקביל‪ .‬כשבא מישהו מבחוץ לבקר אותי‪,‬‬ ‫זו הייתה פגישה עם השפיות‪ .‬כאילו מישהו הגיע‬ ‫מהחלל החיצון‪ .‬לקח לי כמה שניות לקלוט"‪.‬‬ ‫החוק הלא כתוב הראשון שלמדה בכלא הוא לא‬ ‫לשאול אסירות למה הגיעו לשם‪" .‬את החדשות תמיד‬ ‫שואלים‪ ,‬כי הן בשר טרי"‪ ,‬היא מסבירה‪" ,‬אבל את‬ ‫הוותיקות אסור לשאול‪ .‬לכן כל פעם מישהי סיפרה לי‬ ‫על אסירה אחרת‪ .‬שמעתי המון סיפורים מעניינים"‪.‬‬ ‫זיגלשטיין‪ ,‬שנשפטה לעשרה חודשי מאסר‪,‬‬ ‫ישבה בפועל חצי שנה לאחר ניכוי שליש על התנה־‬ ‫גות טובה‪" .‬אלה היו ימים קשים‪ ,‬אבל כל הזמן היה‬ ‫לי אדרנלין‪ .‬אמרתי לעצמי‪' ,‬את עושה את זה כמו‬ ‫גדולה ומוציאה מפה את הכי טוב שאת יכולה'"‪.‬‬ ‫††היה רגע שבו חייך היו בסכנה?‬ ‫"יום אחד התקשרתי הביתה ומעבר לקו סיפרו לי‬ ‫משהו מצחיק‪ .‬צחקתי צחוק בריא‪ .‬נראה שלמישהי‬ ‫אחרת היה יום פחות טוב‪ .‬היא אמרה לי‪' ,‬את צוח־‬ ‫קת עליי? מה הסיפור שלך?' ואז היא צעקה‪' ,‬תראו‬ ‫אותה‪ ,‬היא צוחקת עלינו‪ ,‬אין מצב שתצאי מפה בלי‬ ‫מזכרת‪ ,‬אני הולכת לחתוך לך את כל הפרצוף'"‪.‬‬ ‫††נבהלת?‬ ‫"הסברתי לה שדיברתי עם הבית‪ .‬היא הייתה‬ ‫באמוק לחתוך אותי‪ .‬תביני‪ ,‬בכלא אין סכינים‪ ,‬הכל‬ ‫אלתורים‪ ,‬אבל הסכינים המאולתרות הרבה יותר‬ ‫מסוכנות מהרגילות‪ .‬במקרה שלי‪ ,‬זו הייתה תחתית של קופסת שימורים‪,‬‬ ‫וזה נורא"‪.‬‬ ‫בתוך שניות שתי אסירות החזיקו אותה‪ ,‬כדי שלא תוכל לזוז‪" .‬זה קרה‬ ‫ללא מילים"‪ ,‬היא משחזרת‪" ,‬האסירה צרחה‪' ,‬חתכתי שתיים לפנייך ואין‬ ‫לי בעיה לשבת עלייך פעם שלישית'‪ .‬בשארית כוחותיי צרחתי מרוב פחד‪.‬‬ ‫בקושי יצא לי קול‪ .‬השותפות שלי לחדר יצאו מיד החוצה‪ ,‬התחיל בלגן‬ ‫ואני ברחתי לחדר"‪.‬‬ ‫††איך הרגשת בימים שנותרו לך עד השחרור?‬ ‫"אף פעם לא פחדתי‪ ,‬מלבד באותה שנייה‪ .‬כשנכנסתי לכלא אמרתי‬ ‫לעצמי שאני יודעת שזה מקום של אנשים שמחפשים כל הזמן אקשן‪ ,‬כי‬ ‫משעמם שם‪ .‬יש מריבות על כלום‪ ,‬מחפשים להתסיס את האווירה‪ .‬יום אחד‬ ‫מחלקים ביצה‪ .‬אחת האסירות לא מוצאת את הביצה שלה‪ ,‬אז יש מכות‪ .‬על‬ ‫סיגריות יש הרבה מכות‪ ,‬ויש גניבות והלשנות"‪.‬‬ ‫††עד כמה המראה שלך משך תשומת לב?‬ ‫"הוא משך תשומת לב‪ ,‬אם כי ניסיתי לכער את עצמי‪ .‬את רעמת השיער‬ ‫הבלונדינית המפוארת גזרתי לקארה קצר והשארתי שורשים כהים מכו־‬ ‫בדים‪ .‬זה כנראה לא כל כך עזר‪ .‬היו בנות שלא סבלו אותי בגלל המראה‬ ‫ואחרות שמאוד אהבו את המראה שלי וכל הזמן מרחו לי לק‪ .‬נרקומניות‬ ‫בלי שיניים היו עומדות על הגדר וצורחות‪' ,‬תתחתני איתי'‪ .‬אבל כשאמר־‬ ‫תי שאני לא בעניין‪ ,‬לא עשו לי שום דבר בכוח‪.‬‬ ‫"אגב‪ ,‬לא ויתרתי על ספורט‪ ,‬זו דרך חיים בשבילי‪ ,‬ובמיוחד במקום‬ ‫כזה נמוך‪ ,‬זה יכול לעזור להתרומם‪ .‬אבל בניגוד למה שמראים בקולנוע‪,‬‬ ‫בכלא אין חדר כושר או חצר גדולה לרוץ בה‪ .‬יש פרוזדור צר וארוך‪ ,‬ואני‬ ‫הייתי הולכת וחוזרת בו במשך שעה‪ .‬לא פעם ולא‬ ‫פעמיים רצו להרביץ לי בגלל זה‪ ,‬כי זה באמת עושה‬ ‫סחרחורת למי שיושבת שם‪ .‬אבל לא ויתרתי‪ .‬עשיתי‬ ‫גם כפיפות בטן‪ ,‬וזה עיצבן המון נשים"‪.‬‬ ‫"התקשרתי הביתה‪,‬‬ ‫סיפרו לי משהו‬ ‫מצחיק וצחקתי‪.‬‬ ‫הזדמנות להיות לבד‬ ‫אסירה אחת צעקה‪,‬‬ ‫כשהשתחררה מהכלא אובחן בבלוטת התריס‬ ‫שלה גידול סרטני‪ .‬היא נשלחה לטיפול בבידוד‬ ‫'היא צוחקת עלינו‪,‬‬ ‫ביוד רדיואקטיבי ולאחר מכן הבלוטה הוסרה בני־‬ ‫תוח‪ .‬כשהיא מספרת את זה‪ ,‬היא מזיזה את הצווארון‬ ‫אין מצב שתצאי‬ ‫של החולצה וחושפת צלקת קטנה בין עצמות הב־‬ ‫מפה בלי מזכרת‪,‬‬ ‫ריח‪ .‬מי שליווה אותה היה בן זוגה בשנים האחרונות‪,‬‬ ‫איש עסקים ומפקד טייסת מבצעית לשעבר‪ ,‬שסייע‬ ‫אני אחתוך לך את‬ ‫לה בכלא כידיד‪ .‬בהמשך הפכה הידידות למערכת‬ ‫יחסים רומנטית‪.‬‬ ‫הפרצוף'"‬ ‫שבועיים לאחר הטיפול ביוד‪ ,‬החלה לעבוד כמנה־‬ ‫לת משרד עורכי דין בתל אביב‪ .‬בהמשך עשתה שם‬ ‫סטאז'‪ ,‬ותוך כדי כך נרשמה ללימודי גישור‪ .‬כשצלחה‬ ‫את בחינות לשכת עורכי הדין‪ ,‬החלה לעבוד בעיקר‬ ‫כמגשרת‪" .‬לא הייתי מסוגלת לעבוד בעריכת דין במ־‬ ‫שרד‪ ,‬ובגישור מצאתי את ייעודי‪ .‬אחרי כל מה שעבר־‬ ‫תי לא יכולתי לעשות דברים רק 'כי צריך'"‪.‬‬ ‫בשנה האחרונה היא עובדת בקליניקה בביתה‬ ‫בתל אביב‪ ,‬מאמנת "לחיים מאושרים יותר"‪ ,‬כך היא‬ ‫קוראת לזה‪ ,‬ומשלבת בין טיפולים אלטרנטיביים דו־‬ ‫גמת ביו־באלאנס‪ ,‬נומרולוגיה ושיטות נוספות‪ .‬ההר־‬ ‫צאה שהיא מעבירה נקראת "להתאשר"‪" .‬אני עוזרת‬ ‫לאנשים במצבי משבר לעבור שינוי‪ ,‬כי למדתי דבר‬ ‫או שניים על פחד‪ ,‬ולניסיון אין תחליף"‪.‬‬ ‫התובנה העיקרית שמובילה אותה היום‪ :‬בכל רע‬ ‫יש גם טוב‪ .‬זה נשמע כמו קשקוש ניו־אייג'י שחוק‪ ,‬אבל זיגלשטיין נשבעת‬ ‫שזה עובד‪" .‬כשהודיעו לי שאני נכנסת לכלא זה היה סוף העולם‪ ,‬אבל אני‬ ‫מנסה ללמד אנשים איך אפשר למצוא נקודה של אור במצב הכי קשה‪.‬‬ ‫כשקיבלתי את גזר הדין‪ ,‬לא חשבתי שיש בזה משהו טוב‪ .‬זה נראה לי כמו‬ ‫דרך ללא מוצא‪ .‬בדיעבד משם צמחתי לחופש אמיתי"‪.‬‬ ‫††זה לא קצת שכנוע עצמי?‬ ‫"למדתי המון על עצמי ועל הסביבה‪ .‬כמה פעמים בחיים יש לאדם הז־‬ ‫דמנות להיות לבד‪ ,‬מנותק מהסביבה הטבעית שלו? הייתי מוצאת את עצמי‬ ‫יושבת על הרצפה בכלא‪ ,‬ליד תאי הטלפון במסדרון‪ ,‬ושואלת את עצמי‪:‬‬ ‫'מה חשבתי לעצמי? מי זאת הבחורה שעשתה את הדברים האלה?'"‪.‬‬ ‫††ומה ענית לעצמך?‬ ‫"עניינו אותי דברים אחרים‪ .‬קניות‪ ,‬חברות של בלה־בלה־בלה‪ .‬שום דבר‬ ‫בעצם‪ .‬בזוגיות הרגשתי כמו קורבן‪ ,‬נותנת מעצמי ולא מתפתחת‪ .‬הייתי מי־‬ ‫שהי אחרת"‪8 .‬‬ ‫"לקחתי חיים של בן‬ ‫אדם‪ .‬אני לא יכולה‬ ‫לתאר במילים כמה‬ ‫זה קשה‪ .‬הלכתי‬ ‫למשפחה בשבעה‪,‬‬ ‫הם לא נתנו לי להיכנס‬ ‫וכיבדתי אותם"‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪13.7.2015‬‬