‫גיליון מס' ‪ | 13‬אפריל ‪2015‬‬
‫לזכרו ‪ -‬פרץ ויינרייך ז"ל‬
‫תמי בן‪-‬אור‬
‫חדשות העמותה‬
‫תמי בן‪-‬אור‬
‫תלמידים מתעדים‪:‬‬
‫סיפורה של רחל כהן‬
‫‬
‫יצחק שרון ונריה אבודרהם‬
‫דור המשך‬
‫נילי שגב‬
‫בזכות אמא‬
‫דב פלד‬
‫הסכם מינכן‬
‫דב פלד‬
‫משה ומרדכי‬
‫תומר קרן‬
‫פוליטיקת השואה‬
‫תומר קרן‬
‫"כציפור כלואה"‬
‫יעקב ברזילי‬
‫לזכרו‬
‫‪3‬‬
‫‪5-4‬‬
‫פרץ ויינרייך‬
‫‪6‬‬
‫נפרד מאיתנו כפי שפעל ותרם גם בחייו ‪-‬‬
‫ז"ל‬
‫בשקט האופייני לו‪.‬‬
‫פרץ‪ ,‬איש חביב‪ ,‬נעים הליכות וצנוע‪,‬‬
‫ניצל את מתת האל שהוענקה לו גם‬
‫בתקופת השואה‪ .‬כישרונו לציור וחוש‬
‫ההומור שלו חברו יחדיו והפכוהו‬
‫לקריקטוריסט בחסד ולעיתונאי מדהים‪.‬‬
‫‪7-9‬‬
‫‪10-11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14-15‬‬
‫‪16‬‬
‫גיליון מס' ‪ | 13‬אפריל ‪2015‬‬
‫‪www.alumash.org.il‬‬
‫כישורים אלה סייעו לו בהישרדותו‪,‬‬
‫המתוארת בספרו המרתק "ההישרדות"‪.‬‬
‫פרץ הפיק אלפי קריקטורות אקטואליה‪,‬‬
‫וציוריו ואיוריו הופיעו בעיתונים "על‬
‫המשמר" ו"דבר" עד סוף שנות ה‪.80-‬‬
‫הוא הפיק תערוכות רבות‪ ,‬וקיבל את‬
‫פרס "עיפרון הזהב" למפעל חיים‬
‫בטקס שהתקיים במוזיאון חולון בשנת‬
‫‪.2006‬‬
‫פרץ הפיק לוגואים רבים לעמותות‬
‫שונות‪ ,‬בהם הלוגו של עמותת "יש"‪.‬‬
‫חברי המערכת‬
‫עורכת אחראית‪ :‬עדי שגב‪-‬בשן‬
‫עורכות‪ :‬לאה סלע‪ ,‬שמחה כתב דוידיאן‪,‬‬
‫ברוריה צוק‬
‫מעצבת גרפית‪ :‬סמדר פוקסברונר‬
‫איורים‪ :‬פרץ ויינרייך‬
‫הפקה‪ :‬תמי בן‪-‬אור‪ ,‬דב פלד‪ ,‬רבקה רון‬
‫‪2‬‬
‫פרץ היה חבר בעמותה שלנו‪ ,‬סייע רבות‬
‫בוועדת החינוך ובעיקר סייע בעיצוב‬
‫הרבעון שלנו "אלומון"‪ ,‬דרך שער‬
‫העיתון שצייר ואיוריו המשמעותיים‬
‫והמרגשים שליוו את הכתבות‪.‬‬
‫פרץ יישאר תמיד בלבנו ונזכור באהבה‬
‫את דמותו המיוחדת‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫תמי בן‪-‬אור‬
‫‪3‬‬
‫חדשות‬
‫העמותה‬
‫תמי בן‪-‬אור‬
‫יו”ר העמותה‬
‫^ דב פלד עם תלמידי תיכון תורה ומדע‬
‫אומרים‬
‫ש"הזמן קצר‬
‫והמלאכה מרובה"‪,‬‬
‫ואכן אנו בתקופה‬
‫פורייה של פעילות‬
‫נמרצת בכל‬
‫תחומי העיסוק של‬
‫העמותה‪ .‬התחום‬
‫החינוכי הנו‬
‫הליבה של מטרות‬
‫העמותה ושל‬
‫פעילותה‬
‫‪4‬‬
‫השנה התברכנו בפרויקטים ייחודיים בבתי‬
‫הספר וכן בפעילות מדהימה עם מועצת‬
‫הנוער‪:‬‬
‫תיכון כצנלסון – פרויקט "אתר חיפוש‬
‫קרובים שורדי שואה" נמשך כבר כעשר‬
‫שנים‪ ,‬לובש מדי שנה צורה שונה ומציב‬
‫אתגרים מעבר למטרתו המוצהרת‪ .‬זאת‬
‫בהעמקת הקשר בין השורדים לתלמידים‬
‫ובהגברת מעורבותם של השורדים בבית‬
‫הספר‪.‬‬
‫תיכון הרצוג – הגשמנו חלום – הפקנו‬
‫עם התלמידים משפט ציבורי בנושא‬
‫השואה‪ .‬מאחר שחשבנו לקשור בין‬
‫לימודי השואה מטעם העמותה ובין‬
‫תכנית הלימודים בתיכון‪ ,‬בחרנו עם מורי‬
‫ההיסטוריה את הדילמה האתית של‬
‫היודנראט כנושא למשפט ציבורי‪ .‬הצוות‬
‫כלל את הרכזת הארגונית‪ ,‬גב' אתי בן‪-‬‬
‫דוד‪ ,‬את רכזת ההיבט המשפטי‪ ,‬עו"ד‬
‫פנינה גאי (תובעת יגאל אמיר‪ ,‬רוצח ראש‬
‫הממשלה יצחק רבין ז"ל )‪ ,‬את גב' נילי‬
‫צור‪ ,‬רכזת המתנדבים של בית הספר‪ ,‬את‬
‫מר ארנון פוקס‪ ,‬מורה להיסטוריה וחמישה‬
‫עורכי דין שחילקו ביניהם את הנחיית‬
‫התלמידים בתפקידים השונים‪ :‬תביעה‪,‬‬
‫הגנה‪ ,‬שיפוט והכנת עדויות‪ .‬הצוות‬
‫המוביל ומורי ההיסטוריה עבדו יחד בצורה‬
‫מדהימה וחשפו את התלמידים למידע‬
‫מרתק‪ .‬ראויים לציון מיוחד הם התלמידים‬
‫שהתנדבו להפקת הפרויקט ‪ -‬על מסירותם‪,‬‬
‫על רצינותם ועל גישתם המרגשת‪.‬‬
‫תיכון רבין – הגשמנו את פרויקט‬
‫"אבני נגף" שיזמו גב' ורדה פז ומר עודד‬
‫זינגהר‪ .‬מטרת הפרויקט הייתה להנציח‬
‫במשותף – בית ספר בגרמניה ובית ספר‬
‫בישראל ‪ -‬את זכרם של נספי שואה‬
‫מגרמניה‪" .‬אבני נגף" הן לוחות שהוטבעו‬
‫במדרכות של ערים רבות בגרמניה‬
‫לציון שמות נספים שגרו בבית הסמוך‬
‫ללוחות‪ .‬היוזמים פנו לעמותה כדי להפיק‬
‫את הפרויקט בשיתופה‪ .‬אכן נעתרנו‪.‬‬
‫מסירותם של התלמידים וכן המסירות‪,‬‬
‫היוזמה והיצירתיות של צוות ההיגוי ‪-‬‬
‫רכזת הפרויקט‪ ,‬גב' ורדה פז‪ ,‬המקשר‬
‫והרכז בגרמניה‪ ,‬מר עודד זינגהר‪ ,‬רכזת‬
‫התלמידים המתנדבים‪ ,‬גב' מיקי פיטל ומי‬
‫שליוותה את הפרויקט מטעם העמותה‪,‬‬
‫גב' אילנה מור שקד‪ ,‬רכזת התיכונים‬
‫של העמותה ‪ -‬היו יוצאות מגדר הרגיל‪.‬‬
‫התקשורת בין תלמידי תיכון רבין ובין‬
‫תלמידי התיכון בגרמניה (באנגלית) הייתה‬
‫מדהימה‪.‬‬
‫ביום ו' הקרוב תיערך שיחת ועידה בין‬
‫התלמידים בגרמניה לתלמידים בישראל‬
‫וישתתפו בה גם ראש העיר‪ ,‬מר יהודה‬
‫בן‪-‬חמו‪ ,‬ונציגות בית הספר בגרמניה‪.‬‬
‫תהליך העבודה המשותף מורכב ודורש‬
‫תיאום ומעקב‪ .‬זהו פיילוט שישמש דוגמה‬
‫לפרויקטים הבאים עם ארצות אחרות ובתי‬
‫ספר נוספים בכפר סבא ובסביבה‪.‬‬
‫^ חנוכה בבית הנוער‬
‫תיכון תורה ומדע – כבר שלוש שנים‬
‫אנו עוסקים בסיפורי חיים של שורדים‪.‬‬
‫התלמידים כותבים עבודות ברמה גבוהה‬
‫ומעבירים העתקים שלהן לעמותה‪ ,‬ובכל‬
‫עיתון היוצא לאור מוגש תקציר של אחת‬
‫מהן‪ .‬ההיכרות של התלמידים עם השורדים‬
‫היא בשבילם זכות מיוחדת‪ :‬לשמוע‬
‫את סיפורי השואה מאישיות אותנטית‬
‫ולהיחשף לסיפורים אמיתיים‪ .‬עלינו‪ ,‬שורדי‬
‫השואה‪ ,‬מוטלות החובה והזכות המוסריות‬
‫להנחיל להם את קורותינו‪.‬‬
‫בית ספר יסודי גורדון – השנה‬
‫מתמקדים בבית הספר בהיכרות עם אנה‬
‫פרנק‪ .‬הפרויקט חושף בעזרת ציור ופיסול‬
‫את דמותה ואת קורות חייה של אנה פרנק‬
‫בשואה‪ .‬רכזת הפרויקט‪ ,‬גב' יוכי פאר‪,‬‬
‫רכזת בתי הספר היסודיים מטעם העמותה‪,‬‬
‫גב' מיכל עזרא וסגנית מנהלת בית הספר‬
‫מעבדות את הנושא בעזרת ערכת הדרכה‬
‫למורים ולמנחים שהכינה דר' בתיה ברוטין‬
‫עם המכללה ללימודי השואה בבית ברל‪.‬‬
‫פרויקטים עם מועצת הנוער‬
‫מסיבת חנוכה – מועצת הנוער ותלמידי‬
‫תיכון כצנלסון בכפר סבא ערכו מסיבת‬
‫חנוכה משותפת של שורדי שואה ונוער‪.‬‬
‫את התכנית הכללית בנה צוות ההיגוי‬
‫בהנחייתה של גב' סיגל קומורן הרן‬
‫מטעם העמותה‪ :‬אופק נגב‪ ,‬יו"ר מועצת‬
‫הנוער‪ ,‬גב' חוה אייטי‪ ,‬מנהלת מרכז‬
‫הנוער העירוני‪ ,‬גב' אילנה מור שקד‪,‬‬
‫^ יום הזיכרון הבינלאומי‬
‫רכזת התיכונים מטעם העמותה‪ ,‬גב' פזית‬
‫רוזנטל‪ ,‬רכזת מתנדבים בתיכון כצנלסון‬
‫ותמי בן‪-‬אור יו"ר העמותה‪ .‬הנוער ארגן‬
‫את כל התהליך בהנחיה של סיגל והצוות‪.‬‬
‫בפרויקט השתתפו כ‪ 50-‬שורדים וכ‪40-‬‬
‫בני נוער‪ .‬התכבדנו בנוכחותו של ראש‬
‫העיר‪ ,‬מר יהודה בן‪-‬חמו‪ ,‬ושל גב' טובה‬
‫גלר‪ ,‬אם המתנדבים‪ ,‬יקירת העיר וחברת‬
‫העמותה‪ .‬כמו כן שמחנו לארח את יעלי‬
‫גולן‪ ,‬יו"ר מועצת הנוער היוצאת וחברת‬
‫העמותה‪.‬‬
‫יום השואה הבינלאומי – ב‪ 27-‬בינואר‬
‫שוחרר מחנה ההשמדה הגדול אושוויץ‪-‬‬
‫בירקנאו‪ ,‬ולכן קבע האו"ם לתאריך זה את‬
‫יום השואה הבינלאומי ובו אנו מכבדים‬
‫את השורדים מכל חלקי העולם ולוקחים‬
‫על עצמנו את האתגר להסיק מסקנות‬
‫מהתנסותם של השורדים ולתרגם אותן‬
‫לצרכים של ימינו‪ .‬ביום זה אנו זוכרים‬
‫את שואת עמנו ואת רצח העם שהתרחש‬
‫בקמבודיה‪ ,‬ברואנדה‪ ,‬בבוסניה ובדרפור‪.‬‬
‫לציון יום זה התאחדו מועצות הנוער של‬
‫כפר סבא ושל רעננה לפעילות משותפת‪.‬‬
‫זאת תחילת הדרך למימושה של אחת‬
‫ממטרות העמותה – להוות מרכז לימודי‬
‫אזורי לשואה ולגבורה‪.‬‬
‫אופק נגב‪ ,‬יו"ר מועצת הנוער של כפר‬
‫סבא‪ ,‬ומאיר נח‪ ,‬יו"ר מועצת הנוער של‬
‫רעננה – שתי דמויות מדהימות של ארץ‬
‫ישראל היפה ומנהיגוּת העתיד‪ ,‬עשו את‬
‫הבלתי אפשרי כמעט‪ :‬הם מצאו את כל‬
‫הדרכים לארגון הגעה משותפת לפגישות‬
‫בכפר סבא וברעננה לסירוגין‪ .‬צוות ההיגוי‬
‫של הפרויקט‪ :‬חוה אייטי‪ ,‬מנהלת מרכז‬
‫הנוער בעיריית כפר סבא‪ ,‬עדי פרילינג‪,‬‬
‫מנהלת מרכז הנוער בעיריית רעננה‪,‬‬
‫אילנה מור שקד‪ ,‬רכזת התיכונים של‬
‫העמותה‪ ,‬ותמי בן‪-‬אור‪ ,‬יו"ר העמותה‪.‬‬
‫בתחום הארגוני של העמותה‪:‬‬
‫לאחר קבלת מפות השטח להקמת בית‬
‫אלומה‪ ,‬המרכז הלימודי לשואה ולגבורה‪,‬‬
‫החלו האדריכלים בעריכת הדמיה של‬
‫המבנה העתידי‪.‬‬
‫חברים חדשים הצטרפו לעמותה והם‬
‫מעשירים את העשייה ומגדילים את מספר‬
‫חבריה‪ .‬היו מבורכים‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫תלמידים מתעדים‪ :‬סיפורה של רחל כהן‬
‫משפחה‬
‫במנוסה‬
‫כתבו‪ :‬יצחק שרון ונריה‬
‫אבודרהם מתיכון תורה‬
‫ומדע‪ ,‬כפר סבא‬
‫רחל כהן נולדה בעיר בוקרשט בירת‬
‫רומניה‪ ,‬בתקופה שקדמה לשואה‪.‬‬
‫בבוקרשט חיו יהודים רבים‪ .‬לאביה קראו‬
‫מרדכי ולאמה ‪ -‬בת‪-‬שבע‪ .‬היא נולדה כבת‬
‫בכורה‪ ,‬וגדלה כ"בת תפנוקים" שלא חסר‬
‫לה דבר‪.‬‬
‫חיי המשפחה היו טובים ומאושרים‪ .‬היהודים‬
‫חיו בבוקרשט במשך מאות בשנים ותרמו רבות לכלכלה ולתרבות‬
‫של העיר ושל המדינה‪ .‬לשיא פריחתה הגיעה הקהילה בתקופה‬
‫שבין שתי המלחמות‪ ,‬אבל אז החלה גם האנטישמיות להרים את‬
‫ראשה והחלו פרעות ביהודים‪ .‬בעקבות הפרעות נאלצו יהודים‬
‫רבים לעזוב ולברוח למקומות אחרים ורובם עלו ארצה‪ .‬אמה של‬
‫רחל חשה בשינוי שחל בעיר‪ ,‬והמשפחה החליטה לעבור לגור‬
‫קרוב יותר להורי האם‪ ,‬ששכנו בעיר אורגייב אשר בבסרביה‪ .‬הם‬
‫סגרו את ביתם בבוקרשט ומסרו את המפתח לשכנים בתקווה‬
‫שעוד יחזרו לשם לכשיתאפשר‪ .‬הם הגיעו לקישינב בירת המחוז‬
‫ושם ב‪ 1940-‬נולד אחיה דב‪.‬‬
‫הליכה תחת הפצצות‬
‫הגרמנים התקרבו לעיר וכולם החלו לברוח לכיוון ברית המועצות‬
‫כדי לא ליפול בידי הנאצים‪ .‬הוריה של רחל העמיסו את המעט‬
‫שנותר להם מרכושם ושיכלו להציל והתחילו ללכת ברגל‪ .‬אביה‬
‫החזיק בתינוק‪ ,‬אחיה דוב‪ ,‬שהיה רק בן כמה שבועות‪ .‬רחל‬
‫הפכה מילדה מפונקת לילדה שהתבגרה טרם זמנה והלכה לצד‬
‫אמה ברגל‪ .‬הם הלכו בשדות ומדי פעם חלפו מעליהם מטוסים‬
‫שהפציצו את הצועדים‪ .‬באחת הפעמים כשהתחילה ההפצצה‬
‫נשכב אביה על דב התינוק ואמה נשכבה עליה כדי להגן עליהם‪.‬‬
‫ההפצצה נמשכה כחצי שעה וכשהסתיימה נעלמו אביה לרחל‬
‫ובת‪-‬שבע‪ .‬האם החלה לצעוק ולבכות ורחל רעדה כל‬
‫כולה מפחד‪ .‬האנשים שצעדו עמם ניסו לעזור להן ולעודד‬
‫אותן‪ ,‬אך בה בעת הפצירו בהן להמשיך ללכת ולהתקדם‬
‫בדרך‪ .‬רחל ואמה היו בטוחות שהאב והאח נהרגו והמשיכו‬
‫בדרכן‪ .‬לאחר כמה ימים של הליכה למקום המבטחים צעק‬
‫‪6‬‬
‫בת תפנוקים‪ ,‬פליטה‪,‬‬
‫עולה חדשה ואזרחית המדינה ‪-‬‬
‫חייה של רחל כהן‬
‫ידעו טלטלות רבות‪ ,‬למן הרגע שבו‬
‫החלו הפרעות ביהודי רומניה‬
‫דור המשך בצל השואה‬
‫מנצח‬
‫על קולות מן העבר‬
‫מאת‪ :‬נילי שגב‬
‫אחד החברים שהוא רואה את האב‬
‫מרדכי ואת דב התינוק‪ .‬רחל הסתכלה‬
‫לכיוון שעליו החבר הצביע‪ ,‬וראתה את‬
‫אביה ואחיה‪ .‬התברר שהאב נס על נפשו‬
‫כשהתינוק בזרועותיו עד שהגיע‬
‫לכפר קטן‪ ,‬ושם אישה נוצרייה‬
‫הביאה להם חלב ונתנה להם אוכל‪.‬‬
‫הרגע המאושר שבו התאחדה המשפחה נחקק בזיכרונה של רחל‬
‫לעד‪ .‬הם המשיכו במסעם והפסיקו לנוע רק בלילות‪ ,‬אז מצאו‬
‫מזון ומקום לינה בכפרים רוסיים (אף שגם האוכלוסייה המקומית‬
‫סבלה ממחסור‪ ,‬את המעט שהיה לה חלקה עם הפליטים)‪.‬‬
‫רחל ומשפחתה הגיעו לעיר ירוואן בירת ארמניה בשנת ‪,1942‬‬
‫שם מצאו קצת שקט ומגורים‪ .‬הוריה של רחל התפרנסו מחייטות‬
‫ולקוחותיהם היו נשות הקצינים הרוסים‪ .‬ב‪ ,1945-‬כשהסתיימה‬
‫המלחמה‪ ,‬הייתה רחל בת תשע‪ ,‬והיא ומשפחתה הצליחו לחזור‬
‫לרומניה‪ .‬שם רשמו אותה לבית ספר ושם גם שמעה בסודיות‬
‫רבה מפי כמה חברות יהודיות שהן מתעתדות לעלות לישראל‪.‬‬
‫בפברואר ‪ 1950‬עזבה המשפחה את רומניה ובמרץ בשנה זו‬
‫הגיעו לחופי ישראל‪ .‬רחל ומשפחתה התאחדו עם כל קרובי‬
‫המשפחה והשמחה וההתרגשות היו גדולות‪ .‬כחלק מתהליך‬
‫קליטת המשפחה הם הגיעו "לבית עולים"‪ ,‬אך לא לפני שעברו‬
‫חיטוי בדי‪-‬די‪-‬טי‪ .‬בית העולים התגלה כמעברת פחונים‪ .‬רחל‬
‫הועברה לקריית מוצקין עם קרובי משפחה והוריה עבדו בחייטות‬
‫בתל אביב‪ .‬רחל מספרת על תהליך התאקלמותה בארץ ומתארת‬
‫איך התחילה לקרוא ולכתוב בעברית‪ .‬תעודת העולה שלה‬
‫התחלפה בתעודת זהות ישראלית‪ ,‬והמעבר ממעמד של פליטה‬
‫למעמד של אזרחית עורר בה תחושה נהדרת‪ .‬רחל התגייסה‬
‫לצה"ל ולאחר מכן הכירה את שבתאי‪ ,‬לימים בעלה‪ .‬לזוג נולדו‬
‫שני ילדים ‪ -‬צביה ושמאי‪ .‬אחיה דוב למד אמנות בבצלאל‬
‫ושם הכיר את אשתו אביבה‪ .‬רחל ביקשה‬
‫לספר לדורות הבאים את סיפורה ‪ -‬סיפור של‬
‫הישרדות וניצחון על הצוררים‪ ,‬כדי שלא נשכח‬
‫כולנו את מוראות השואה‪.‬‬
‫צבעונית שזורה בהומור ומלווה בתנועות פה וידיים ובחיקוי‬
‫אונומטופיאי של מכשירים‪ ,‬של בעלי חיים ושל כלי נגינה למיניהם‬
‫ דיסוננס של אישיות חרישית בעלת עוצמות ווקאליות‪ .‬חשתי‬‫בעליל כי אדם מיוחד זה נושא בחובו מורכבות מסקרנת ורציתי‬
‫"לראות משם מה שלא רואים מכאן"‪.‬‬
‫כתבה שפורסמה בעיתון סיקרה מופע אקפלה של "גברים על‬
‫הבר" בקיבוץ מעברות‪ .‬במהלך הקריאה‪ ,‬נתקלו עיניי בשורה‬
‫שהביאתני להתוודעות עם נושא הכתבה‪" :‬רון הוא דור שני‬
‫לניצולי שואה"‪ .‬מיידית‪ ,‬בתודעתי‪ ,‬חלף רגע של דז'ה‪-‬וו – שיחה‬
‫שניהלנו בהרכב לגבי נסיעה לברלין‪ .‬הרמתי גבה עיקשת‪" :‬כיצד‬
‫יכול היה לנסוע לשם?"‪ .‬את התשובה לפליאתי קיבלתי בלילה‬
‫גשום‪ ,‬בתום חזרה שבה עבדנו בין היתר על שירו של נתן אלתרמן‬
‫– "ערב עירוני"‪ .‬בשיר‪ ,‬הדובר "נולד לרגע ואיננו"‪ ,‬ומתוך בדידות‬
‫מחפש אחר שלמות בעולם של "כל נשמותינו הבלות שם עשב‬
‫רון גנג‪ ,‬מנצח‪ ,‬מנהל מוזיקלי ומנכ"ל מיל"ה‪ ,‬שמע רק בגיל ‪ 34‬מאביו‬
‫על חוויותיו הקשות בשואה‪ .‬על התבגרות בצל הורים שורדי שואה ועל תפקידה‬
‫של המוזיקה כיום בהתמודדות עם מוראות העבר‪ .‬צלילי החיים‬
‫כל האנשים שראיינתי עד כה‪ ,‬בקשת רב‪-‬גונית‪ ,‬היו אנשים שלא‬
‫הכרתי ושחשפו בפניי את סיפורם האישי‪ .‬הפעם‪ ,‬האינטראקציה‬
‫הייתה עם מרואיין שנוטל חלק בנישה מכובדת בשלב זה של‬
‫חיי‪ ,‬ובגילוי נאות אומר שכבר מנקודת המוצא הייתי משוחדת‬
‫קמעא‪ ,‬נבוכה‪ ,‬עם שברירי סטריאוטיפים על אישיות שהייתה לי‬
‫מוכרת‪ ,‬כביכול‪ .‬ואולם‪ ,‬בדומה לראיונות האחרים שביצעתי‪ ,‬גם‬
‫כאן איני מתיימרת להציע ניתוח פסיכולוגי אלא למצוא אלמנטים‬
‫המשותפים לקבוצה הייחודית של דור ההמשך‪.‬‬
‫רון גנג הוא המנצח והמנהל המוזיקלי של "אקפלה בשרון"‪ ,‬הרכב‬
‫מוזיקלי שעמו אני נמנית‪" .‬אקפלה"‪ ,‬במשמעות הרחבה של‬
‫המילה‪ ,‬היא הרכב מוזיקלי המתבסס על קולות‪ ,‬ללא ליווי של‬
‫כלי נגינה‪ .‬בהמשך הכתבה אחזור למושג הנ"ל‪ ,‬ואנסה לבסס את‬
‫הקשר בין המושג לנושא הכתבה כפי שאני מפרשת אותו‪.‬‬
‫לגנג‪ ,‬מוזיקאי מוכר ומוערך‪ ,‬רב אשכולות ורב פעלים בתחום‪,‬‬
‫רקורד מקצועי עשיר‪ :‬הוראה וחינוך דור המשך של מוזיקאים‪,‬‬
‫ניהול בתי ספר למוזיקה וניצוח וניהול מוזיקלי של הרכבים‪,‬‬
‫ובימים אלה הוא מכהן כמנכ"ל מיל"ה – המרכז הישראלי‬
‫למקהלות ולחבורות זמר‪ .‬ואולם‪ ,‬ההיבט הדומיננטי ביותר בחייו‬
‫המקצועיים הוא הקמת ההרכבים הווקאליים – האקפלות‪ ,‬כגון‬
‫"שמיניית ווקאל" (שם הוא מתפקד על תקן מנהל‪ ,‬מעבד וזמר)‬
‫ו"ווקאלוסיטי"‪ .‬עוד הוא הקים את המחלקה לאקפלה בתיכון‬
‫כצנלסון בכפר סבא ואת "גברים על הבר"‪ ,‬שעם חבריה נמנה‬
‫בנו יוני‪.‬‬
‫רוב הכוריאוגרפים‪ ,‬הבמאים‪ ,‬הזמרים והשחקנים שנתקלתי בהם‪,‬‬
‫במסגרת עיסוקיי האמנותיים‪ ,‬מאופיינים ב"פתיל קצר" – בחוסר‬
‫סבלנות ובהתפרצויות זעם‪ ,‬לעתים עד כדי בוטות וגסות רוח‪ .‬רון‬
‫גנג שבר לי את הסטריאוטיפ הזה‪ .‬פגשתי "מאסטרו" עם מנעד‬
‫סבלנות אינסופי‪ ,‬איפוק חרישי‪ ,‬צניעות מופנמת וביישנות שאינה‬
‫תואמת אמנים שרוצים להיות בפרונט‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬כמנצח על ההרכבים הווקאליים הפגין גנג אישיות‬
‫מלאת חיוניות‪" ,‬התפרעות ווקאלית" תוססת‪ ,‬חגיגת קולות‬
‫תלחכנה"‪ .‬השיר מורכב מניגודים‪ ,‬אך מסתיים באופטימיות‪:‬‬
‫"כעת אני מאוד אחד"‪ ,‬כי מי "שיגיע עד הסוף ירצה לבכות מרוב‬
‫תוחלת"‪.‬‬
‫באמנות בכלל ובמוזיקה בפרט‪ ,‬יש אלמנט של אשליה מסממת‪,‬‬
‫שלעתים מגביהה מעלה‪ ,‬לספֶ רות שמימיות‪ ,‬רחוקות מהקרקע‬
‫הנפערת למטה במציאות שבה רגלינו נוגעות‪ .‬בהמשך אותו ערב‪,‬‬
‫ידהים ויפתיעני גנג באמירה שעלתה בהקשר לסיפורו‪" :‬תוחלת‬
‫החיים אינה מספיק ארוכה כדי לתקן"‪.‬‬
‫כבר מקדמת דנן למדתי‪ ,‬כי בעולנו אין מקריות ואין "סתם"‪ .‬חשתי‬
‫שמעבר ל"שואו" הקליל בעיבודים הוואקליים‪ ,‬ההומוריסטיים‬
‫ברובם‪ ,‬מבצבץ לו גם רגש אחר‪ ,‬כמו בשורות המפתח הנ"ל בשיר‬
‫שבחר לנו‪ .‬אולי‪ ,‬לא בכדי בחר במוזיקה שהיא אוניברסאלית –‬
‫התשובה המנצחת לשבריריותו של הזמן ולהרף העין של החיים‪.‬‬
‫רון נולד בחיפה‪ ,‬וגדל כילד וכנער בנשר‪ .‬בהיותו בן ‪ ,34‬כשחגג‬
‫לאביו ניצול השואה את יום הולדתו ה‪ ,60-‬נחשף לפרטיו‬
‫הנוראיים של סיפור הזוועה שחווה אביו‪" .‬אבי היה מדחיקן‬
‫מקצועי"‪ ,‬מצהיר גנג‪" .‬כילדים‪ ,‬אחי ואני לא הבחנו ולא הרגשנו‬
‫ברמזים למוראות העבר המשפחתי‪ ,‬מפאת אי השיתוף והשתיקה‬
‫מצד ההורים"‪.‬‬
‫שני ההורים חוו את השואה‪ .‬האם – מוצאה במערב רומניה‬
‫(טרנסילבניה)‪ ,‬אורבנית‪ ,‬בת למשפחה מבוססת ומשכילה‬
‫(אביה היה רב מלצרים מפורסם)‪ .‬את השואה שרדה בעיר דווה‬
‫(‪ )Deva‬בזכות מקצועה כמניקוריסטית‪-‬פדיקוריסטית והקשרים‬
‫שיצרה‪ .‬ואולם‪ ,‬היא תמיד נשאה בזיכרונה את הטראומה של‬
‫הפלישה לבית הפרטי‪ ,‬את ההשתלטות על רכושה ואת התנהגות‬
‫הפולשים‪ ,‬שנהגו בבית כאילו היה בבעלותם‪ .‬רוב משפחתה‬
‫שנותרה מאה קילומטר צפונה בעיר קלוז' (‪)Cluj-Napoca‬‬
‫נספתה בשואה‪.‬‬
‫האב – מוצאו במזרח רומניה (מולדביה)‪ .‬אביו‪ ,‬סבו של‬
‫>‬
‫‪7‬‬
‫"תוחלת‬
‫> גנג‪ ,‬היה מוזיקאי מוכשר שניגן‬
‫על רוב הכלים‪ ,‬אך בשל היותו‬
‫קומוניסט נרדף על ידי השלטון‬
‫ונאלץ לברוח עם אשתו וילדיו מבקאו (‪ )Bacau‬שבצפון‪-‬מזרח‬
‫רומניה לאוקראינה‪ .‬בהמשך‪ ,‬התגייס לצבא הרוסי‪ ,‬נטש את‬
‫החיים‬
‫אינה‬
‫ארוכה‬
‫אני עוקבת אחר גנג המדבר על אביו ורואה את עיניו הקורנות‬
‫מהערצה והערכה אל אדם ששנים ארוכות שתק ושרק בשנותיו‬
‫משפחתו ונעלם‪ .‬אביו של גנג חווה "שואה מוקדמת" כשנותר יתום האחרונות החל להיפתח אל עברו‪ .‬אני שומעת סיפורי גבורה על‬
‫מאב‪ .‬בגיל שש התנסה לראשונה במלחמת קיום‪ ,‬כשהושם עם קרבות ועל פציעה ברגל‪ ,‬שהובילה את האב לקורס במשטרה‪.‬‬
‫משפחתו במחנה ריכוז "פתוח" באוקראינה‪ ,‬שנכבשה על ידי באופן אירוני‪ ,‬הגורל זימן אותו כשוטר מתחיל לשמור על אייכמן‬
‫הנאצים‪ .‬ושלא יטעה אתכם הכינוי "מחנה פתוח" לחשוב שהיו אי בתאו במשך ‪ 24‬שעות (בשאר השעות השלים פרנסה בעבודות‬
‫אילו הנחות והקלות בתנאים‪.‬‬
‫אחרות)‪ .‬לשאלתי המתבקשת‪ ,‬כיצד‬
‫ישב שורד השואה מול מחולל השואה‬
‫מדובר היה במחנה כפייה מוקף גדר‬
‫פנים אל פנים‪ ,‬האם חש – כעס‪ ,‬רצון‬
‫גבוהה אטומה‪ ,‬עם שומר ועם יציאה‬
‫לנקמה או הלם‪-‬אלם‪ ,‬עונה גנג‪" :‬אבא‬
‫לעבודות כפייה בחוץ או בפנים‪,‬‬
‫היה סלחן מטבעו‪ ,‬ולא דיבר בפאתוס‬
‫בתנאי תברואה לקויים‪ ,‬בצפיפות‬
‫ובטינה כשסיפר על שיחותיו עם הצורר‬
‫וברעב‪ .‬המחנה באוקראינה‪ ,‬כשאר‬
‫בתאו"‪ .‬בשיחותיו עם הצורר‪ ,‬ביידיש‬
‫מחנות העבודה‪ ,‬היה בבחינת תחנת‬
‫קלוקלת‪ ,‬לא הפגין שמחה לאידו‪,‬‬
‫מעבר למחנות השמד‪ .‬רוב כלואי‬
‫והקשיב חרישית לטיעונו ש"רק מילא‬
‫המחנה נפטרו ממחלות זיהומיות‬
‫פקודות שלא הוא יזם"‪ .‬וגרמניה?‬
‫(כגון טיפוס)‪ .‬משימת הילד הייתה‬
‫"הוא נסע לטייל שם‪ ,‬אך דווקא את‬
‫ללקט אוכל מפחי האשפה ולהביא‬
‫רומניה החרים‪ ,‬כי משפחתו העשירה‬
‫למשפחה‪ .‬לימים‪ ,‬לאחר שהאב גודל‬
‫התנכרה לו כשחזר מהמלחמה‪ .‬לה‬
‫על ידי אחיותיו הבוגרות‪ ,‬פגש את‬
‫לא סלח‪ ,‬וגם לא לאביו שנטשו ונשא‬
‫אביו הנוטש (לאחר המלחמה)‪ ,‬וזה‬
‫לאישה את בת דודתו"‪.‬‬
‫היה מלווה באישה שנייה שנשא לו‬
‫(שהייתה בת דודתו)‪ .‬כדי להצדיק את‬
‫הרגע המכונן בקריירה שלו היה‬
‫מעשהו סיפר שאחרי המלחמה חיפש‬
‫במ עמד הזה כשפגש את רופא‬
‫את משפחתו אך חיפושיו עלו בתוהו‪.‬‬
‫המשטרה שבא לבדוק את הצורר‪.‬‬
‫הקשר הוליד את עתידו כקצין גבוה‬
‫ב‪ 1947-‬עולה האב בעלייה בלתי‬
‫לגאלית ומגורש עם מעפילים נוספים רון גנג‪ .‬המוזיקה שחררה אותו מכבלי העולם הפנימי במשטרה‪ .‬גנג מסיים את האנקדוטה‬
‫הזאת בחיוך‪" :‬אותו רופא משטרה‬
‫למחנות המעצר בקפריסין‪ .‬הוא היה‬
‫אז בן ‪ ,13‬יתום וחסר כול‪ .‬לא יכולתי להימנע מלהיזכר בשיר של ערך ברית מילה לאחי"‪ .‬הייתה זו מעין סגירת קצוות במעגל הבין‪-‬‬
‫המשוררת היהודייה פולנייה הנריקה לזוברט – "המבריח הקטן"‪ ,‬דורי‪.‬‬
‫המתאר דמות של ילד המבריח מזון למען משפחתו ואת כל כמו אביו‪ ,‬שלא נידב את פרטי עברו‪ ,‬גם גנג הבן הציג כביכול‬
‫הילדים שחיפשו מזון בסדקים ובבקעים בגדרות הגטו‪.‬‬
‫תמונה המנטרלת את עברו כילד‪ ,‬כנער וכבוגר שאישיותו‬
‫מתגבשת בצל הסאגה המשפחתית‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬משפט אחד‬
‫שאמר‪" :‬הפה שלנו היה מחסן אוכל" ‪ -‬מאפיין דור המשך ומתאר‬
‫את האכילה הכפייתית שהונהגה בבית הוריו‪.‬‬
‫לשמור על אייכמן‬
‫בתחילת דרכו בארץ עבד האב בבית חרושת למלט בנשר‪ .‬שם גנג מציג ילדות רגילה‪ ,‬ללא רבב‪ ,‬ומתאר כיצד היו ההורים‬
‫השתכן‪ ,‬ובה בעת החל ללמוד עזרה ראשונה בקורס חובשים מסורים לחלוטין לשני בניהם ושמו אותם בעדיפות ראשונה‪ ,‬אך‬
‫של המשטרה‪ .‬הוא קודם במסלול זה לחובש ראשי‪ ,‬ובהמשך סדקים נפרצים בחומת המגננה של אותה "ילדות רגילה"‪ .‬הוא‬
‫עלה בסולם הדרגות המקצועי בבית הספר להדרכת קצינים מעיד על עצמו‪ :‬הייתי מופנם וסגור כל השנים‪ ,‬אך הניסיון הבימתי‬
‫בשפרעם והפך לרב‪-‬פקד‪ ,‬עוזר לקצין רפואה ראשי של המשטרה‪ .‬פתח צוהר תקשורתי"‪ .‬הוא לא היה "מלך הכיתה" ולא טיפח‬
‫סביבו חברים רבים‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫מ ס פ י ק‬
‫כ ד י‬
‫ל ת ק ן "‬
‫תכונת המופנמות הופיעה גם אצל אחיו ואף גלשה לבנו‪ .‬כבר‬
‫נוכחתי‪ ,‬כאמור‪ ,‬בתגובותיו המאופקות של מנצח ייחודי זה‪,‬‬
‫בחיוכו הסלחני לחברי ההרכבים‪ ,‬באי היסחפותו לעימותים‪,‬‬
‫ב"שקט הסביבתי" שבו מתנהלות החזרות‪ .‬הסלחנות‪ ,‬קור הרוח‬
‫והסבלנות ניכרים בו בכל חזרה‪ ,‬ירושה אולי מאב לבן‪ .‬זוהי גם‬
‫מעין תשובה לתמיהה שלי בנוגע לנסיעותיו לגרמניה‪ .‬ואולם‪ ,‬האם‬
‫סלחנות זו היא תולדה של אופי ותעצומות נפש או שמא הדחקה‬
‫טקטית והימנעות מהתמודדות עם העבר?‬
‫גנג חזר לגרמניה למטרות עבודה‪ ,‬והקים עם אחיו היזם סטרטאפ‬
‫– התקנת עמדות האזנה ב‪ 120-‬סניפים של מוצרי אלקטרוניקה‬
‫של רשת כלבו גדולה‪ .‬עסקיהם המשגשגים זיכו את השניים‬
‫בהערכת היצואנים‪" .‬לחלקם סיפרתי שאבא שלי ניצול שואה"‪.‬‬
‫האב בחר במקצוע הכרוך בטיפול בבני אדם‪ ,‬ואילו הבן בחר‬
‫במוזיקה האוניברסאלית‪ ,‬חוצת הגבולות‪" .‬המוזיקה שחררה‬
‫אותי מכבלי העולם הפנימי שבו הייתי לכוד"‪ .‬לשאלתי‪" :‬כחוויה‬
‫מתקנת?"‪ ,‬ענה במשפט הקרדינלי‪" :‬תוחלת החיים אינה ארוכה‬
‫מספיק כדי לתקן"‪.‬‬
‫האסימון מתחיל לרדת‬
‫לקראת סוף הריאיון‪ ,‬במבט רטרוספקטיבי מפוכח‪ ,‬גנג מתחיל‬
‫לתאר את העולם שבנו הוריו ‪ -‬עולם של דימויים בלעדי להם ‪-‬‬
‫ואת דרך החיים המסודרת שכללה סדר יום קבוע‪ ,‬חברים קבועים‬
‫ושגרת חיים מובנית ומאוזנת‪ .‬המוטיב המנחה היה ריחוק מכל‬
‫עימות ריאלי‪" .‬עם כל היופי וההרמוניה‪ ,‬היום אני מבין שהם‬
‫הרחיקו את מה שלא התאים להם‪ .‬מאוחר יותר הבנתי את‬
‫ההשלכות של דרך חייהם על התגבשות אישיותי"‪ .‬הוא מתאר‬
‫זאת ללא שמץ של שיפוטיות‪" :‬אלה תובנות שהגעתי אליהן אחרי‬
‫שנים אך אין לי שום טענות כלפי ההורים שלי‪ ,‬הם עשו את הטוב‬
‫ביותר שהם ידעו בשבילי"‪.‬‬
‫לא הפליא אותי המידע על בנו יוני‪ ,‬שיצר קשר מיוחד עם סבתו‬
‫– אמו של גנג – גם גיאוגרפית (הוא גר לידה בקריית אונו) וגם‬
‫נפשית‪ .‬זהו עוד מאפיין שפגשתי כמעט בכל הראיונות עם דור‬
‫המשך לניצולי שואה‪ :‬שניצולי השואה למדו להיפתח ולשחרר‬
‫מעצורים בפני הדור השלישי – הנכדים – ולתת להם הצצה לנבכי‬
‫עברם‪ .‬על עובדה זו מעיר גנג בחיוכו המבויש‪" :‬לעתים‪ ,‬אני מרגיש‬
‫שיוני הוא הבן של אימא‪ ,‬ולא הנכד"‪.‬‬
‫מלבד יוני‪ ,‬לגנג יש עוד שתי בנות מקסימות – יובל ואביה‪ ,‬פירות‬
‫נישואיו בשנית לבת שבע‪ .‬אביה נולדה כמו אביו באוגוסט‪ ,‬ועל‬
‫שמו היא נקראה‪ ,‬לאחר שנפטר‪.‬‬
‫בסוף הפגישה‪ ,‬כשכולי מכילה את התמונה רבת הצדדים‪ ,‬לא‬
‫יכולתי שלא לעבד את הנתונים‪ ,‬לשזור קצוות ולחברם לפרשנות‬
‫מעמיקה יותר‪ .‬חוט מיסטי גנאלוגי‪ ,‬שורשי‪ ,‬עובר מהסבא‬
‫הקומוניסט בעל הנטייה המוזיקלית‪ ,‬דרך גנג שבחר אף הוא‬
‫בקריירה מוזיקלית (או שהיא בחרה בו?) ועד הנין – יוני – שגם‬
‫הוא ממשיך את המורשת‪ .‬שתיקת האב שורד השואה התחלפה‬
‫בעיסוק באקפלות – הקולות של הבן‪ .‬השתיקה פינתה מקומה‬
‫לקולות האדם‪.‬‬
‫מחשבתי הנחתה אותי לכיוון של דור שני שפונה לדרך אחרת‪,‬‬
‫קלילה‪-‬בידורית‪ .‬זוהי בחירה באלמנטים הומוריסטיים‪ ,‬הפוכה‬
‫משתיקה‪ ,‬מסגירות ומהפנמה‪ .‬האב – שמע קולות בתא של‬
‫אייכמן דרך אזניות (יגון)‪ ,‬ואילו הבן – מעבד חיקוי קולות של‬
‫תוף וחצוצרה במארש צה"לי (שמחת חיים)‪ .‬האב – היה קצין‬
‫משטרה‪ ,‬הבן – ניהל את להקת המשטרה והצבאית והנכד –‬
‫מופיע עם "גברים על הבר"‪.‬‬
‫חשבתי על השם שנתן לו אביו‪" :‬רון"‪ .‬במודע או שלא במודע‪,‬‬
‫האב נתן לבנו בכורו שם שנושא בחובו מימוש של ציפיות‪,‬‬
‫שם מחייב‪ .‬עצב העבר פינה את מקומו לחדוות היצירה בהווה‪.‬‬
‫היצירה המוזיקלית יוצרת אשליה של הארכת הזמן וקיום תוחלת‬
‫– תקווה‪ ,‬סיכוי‪ ,‬כמו ב"ערב עירוני" של אלתרמן‪:‬‬
‫"הוא רק יתום ורק תמים‬
‫נולד לרגע ואיננו [‪]...‬‬
‫כעת אני מאוד אחד‬
‫ומסתכל מאוד בשקט [‪]...‬‬
‫גופי נקטן ומתנמך‬
‫אבל ראשי כל כך גבוה [‪]...‬‬
‫מי שיגיע עד הסוף‬
‫ירצה לבכות מרוב תוחלת"‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫בזכות‬
‫אמא‬
‫מאת‪ :‬דב פלד‬
‫אמו של דב פלד התנדבה‬
‫לעבוד במקום אישה אחרת במחנה‬
‫עבודה‪ .‬החלטה זו הצילה את‬
‫חייו של דב ושל אחותו הגדולה‪,‬‬
‫שנשלחו גם הם לאותו מחנה‬
‫עבודה ונמלטו מגורלם‬
‫של שאר יושבי הגטו‬
‫אני אספר כאן על מה שאירע למשפחתי ולי בשואה‬
‫ועל החלטתה האמיצה של אמי ז"ל‪ ,‬אשר בזכותה‬
‫אחותי הגדולה ואני שרדנו את הזוועות‪.‬‬
‫תחילתו של הסיפור שלי דומה לסיפורים של שורדי שואה רבים‪.‬‬
‫הגרמנים הכריזו על הפתרון הסופי והטילו על משטרת הביטחון‬
‫של האס‪.‬אס‪ – .‬האיינזצגרופן ‪ -‬לבצע את המשימה‪.‬‬
‫עזרו לה יחידות של משתפי פעולה מקומיים‪,‬‬
‫אשר אכזריותם הייתה לעתים גדולה יותר מזו‬
‫של הפטרונים שלהם‪ .‬תחילת הכיבוש של‬
‫ברית המועצות הייתה בהשמדת גברים‪,‬‬
‫נשים וילדים‪ ,‬זקנים וצעירים‪ ,‬מהכפרים‬
‫ומהעיירות‪ ,‬במיתות משונות ואכזריות‪.‬‬
‫בהמשך גויסו גברים ונשים שהתאימו‬
‫לעבודה ונשלחו לעבודות כפייה ברחבי‬
‫הרייך‪.‬‬
‫למשפחה שלי‪ ,‬כמו לרבות מהמשפחות‬
‫בעיירה‪ ,‬היה גורל דומה‪ .‬המשפחה כללה את‬
‫אבא ואימא (באמצע שנות ה‪ 40-‬לחייהם)‪,‬‬
‫א‬
‫מו של‬
‫את אחותי הגדולה (ילידת ‪ ,)1923‬את אחי הגדול‬
‫(יליד ‪ ,)1925‬אותי ואת אחותי הקטנה בת החמש‪.‬‬
‫אבי ואחי נרצחו באקציה שהתקיימה כחודש לאחר שהנאצים‬
‫כבשו את העיירה‪ .‬זה קרה בשבת בבוקר‪ .‬פלוגת אס‪.‬אס‪ .‬הגיעה‬
‫למקום‪ ,‬אספה את כל הגברים שענדו טלאי צהוב‪ ,‬השכיבה אותם‬
‫בשוק והתעללה בהם‪ .‬אחר כך הובילה אותם כחמישה קילומטרים‬
‫לתוך היער ורצחה את כולם‪ .‬באותה עת היה אבי בבית הכנסת‪.‬‬
‫הוא ברח דרך חלון והתחבא באסם הסמוך לעיירה‪ .‬גויה‪ ,‬בתה‬
‫של אישה שעבדה אצלנו‪ ,‬הכירה אותו והסגירה אותו‪ .‬אחי היה‬
‫בעבודה ונלקח גם הוא‪.‬‬
‫עבודות כפייה‬
‫כשהקימו את הגטו‪ ,‬נשאר הבית שלנו במתחם‪ .‬שתי משפחות‬
‫יהודיות עברו להתגורר אתנו והצפיפות הייתה בלתי נסבלת‪.‬‬
‫במאי ‪ 1942‬נתבקש היודנראט לשלוח אנשים שמתאימים לעבוד‬
‫במחנה עבודה‪ .‬אמי‪ ,‬שלא התאימה ל"קריטריונים" ולא הייתה‬
‫‪10‬‬
‫חייבת לעבור‪ ,‬התנדבה להישלח במקומה של אישה שעבדה‬
‫ביודנראט והבטיחה לדאוג לנו‪ .‬בתחילת ‪ ,1943‬כשהתחילו‬
‫בחיסול הגטו‪ ,‬החליטו להעביר את בני המשפחות של העובדים‬
‫למחנות העבודה גם כן – כל משפחה למחנה שבו נציג המשפחה‬
‫עבד‪ .‬העמיסו אותנו כבקר על גבי עגלות והועברנו למחנה שבו‬
‫עבדה אמי‪ .‬העבידו אותנו בבניית כביש בין וילנה לקובנו‪.‬‬
‫אחותי‪ ,‬שהגיעה למחנה נשואה והרה‪ ,‬ילדה שם את‬
‫בנה הראשון‪ .‬נשארנו כולנו ביחד‪.‬‬
‫הגרמנים המשיכו בחיסול הגטו‪ ,‬שלחו חלק‬
‫מהנותרים בו לגטו וילנה וצירפו אליהם‬
‫יהודים שנותרו בעיירות ובכפרים‪ .‬גם‬
‫בווילנה עלו יהודים לרכבת‪ ,‬כ‪5,000-‬‬
‫איש ואישה‪ .‬הרכבת עצרה ליד‬
‫פונאר ושם כולם נרצחו‪ ,‬גם האישה‬
‫מהיודנראט שאמי התנדבה במקומה‬
‫למחנה העבודה‪.‬‬
‫מפגש אחרון‬
‫ב פ לד‬
‫דו‬
‫במשך שנתיים העבירו אותנו בין מחנות‬
‫ומדינות‪ .‬באמצע ‪ 1943‬העבירו אותנו למחנה‬
‫עבודה בלטביה‪ ,‬שם עבדנו בהנחת פסי רכבת‪ .‬בתחילת‬
‫‪ 1944‬העלו את הילדים על משאית ושלחו אותם למקום שממנו‬
‫לא שבו‪ .‬סיפרו לי שראו את אחותי הקטנה מחזיקה על ירכיה את‬
‫התינוק של אחותי הגדולה‪ .‬באמצע ‪ 1944‬העבירו אותנו למחנה‬
‫הריכוז קייזרוואלד שבריגה‪ .‬אני השתדלתי לצאת לעבודה ולא‬
‫להישאר במחנה‪ .‬יום אחד‪ ,‬כשעמדתי ליד הגדר שהפרידה בין‬
‫מחנה הגברים למחנה הנשים‪ ,‬ראיתי את אמי‪ .‬היא הבחינה בי‬
‫וזרקה לי חתיכת לחם‪ .‬לא ידעתי אז שזו תהיה הפעם האחרונה‬
‫שאראה אותה בחיים‪.‬‬
‫ביום שלאחר מכן ערכו הגרמנים סלקציה והפרידו בין מי שהיה‬
‫כשיר לעבודות כפייה ובין מי שלא היה כשיר ‪ -‬מבוגרים‪ ,‬חלשים‪,‬‬
‫בני פחות מ‪ .17-‬אנחנו היינו בעבודה וכשחזרנו סיפרה לי אחותי‬
‫שאימא שלנו ואחותה לא התאימו לעבודה‪.‬‬
‫כעבור זמן קצר אורגן טרנספורט של אלף גברים‪ ,‬שנשלחו‬
‫לעבודות כפייה בגרמניה‪ .‬אני הצטרפתי לטרנספורט הזה‪ .‬הם‬
‫מימין לשמאל‪:‬‬
‫אם המשפחה ועליה‬
‫דב הפעוט‪ ,‬אחותו‬
‫הגדולה של דב‬
‫ששרדה עמו את‬
‫השואה‪ ,‬אביו של דב‬
‫ואחיו הגדול‪ .‬אחותו‬
‫הקטנה טרם נולדה‪.‬‬
‫העבירו אותנו באנייה דרך‬
‫הים הבלטי לשטוטהוף‪ ,‬שם‬
‫שהינו יומיים‪ ,‬ואז העמיסו‬
‫אותנו על רכבת שאיתה הגענו‬
‫לבוכנוואלד‪ .‬לאחר כשבועיים‬
‫הועברנו לריימסדורף‪ ,‬מחנה‬
‫עבודה שנחשב למחנה לוויין‬
‫של בוכנוואלד‪ .‬על יד המחנה‬
‫ע מ ד מ פע ל ל י י צ ו ר ד ל ק‬
‫מאבנים שחורות‪ ,‬שנהרס‬
‫מהפצצות של בעלות הברית‪.‬‬
‫הנאצים הביאו לשם עשרות‬
‫אלפ י ע ובד י כפ י י ה ב נ י‬
‫לאומים שונים‪ .‬אלינו צירפו‬
‫‪ 3,000‬יהוד ים שהגיעו‬
‫מהונגריה דרך אושוויץ‬
‫ובוכנוואלד וכ‪ 300-‬עובדים‬
‫מעמים שונים‪ ,‬כמו מורדים‬
‫פולנים‪ ,‬אנשי המחתרת‬
‫הצרפתית ועוד‪ .‬במחנה הזה‬
‫עבדנו וחיינו בתנאים קשים‪ .‬האוכל שניתן מדי יום היה‬
‫דל ‪ -‬צלחת מרק קולרבי לאדם ועוד קילו לחם אשר חולק בין שש‬
‫נפשות‪.‬‬
‫באפריל ‪ 1945‬העמיסו אותנו על רכבת בהמות בצפיפות בלתי‬
‫נסבלת ובלי אוכל‪ ,‬ובכל תחנה הורידו את הגופות של מי שנפטרו‬
‫בדרך‪ .‬כשהתקרבנו לגבול הצ'כי הופצצה הרכבת‪ ,‬וכל מי שהיה‬
‫יכול לברוח עשה זאת‪ ,‬כולל השומרים‪ .‬אני ברחתי עם שני נערים‬
‫כמוני ליער‪ ,‬במטרה לחפש אוכל‪.‬‬
‫בזכות‬
‫אחד משלושתנו ראה‬
‫בדרך בור והחליט‬
‫שהוא נשאר שם‪,‬‬
‫ואילו אני והנער השני‬
‫המשכנו במנוסה‪.‬‬
‫לרוע מזלנו היו השדות‬
‫ריקים אחרי החורף‪.‬‬
‫בס ו ף פ גש ו א ו ת נ ו‬
‫שני שומרים גרמנים‬
‫והודיעו לנו שהם‬
‫חייבים להחזיר אותנו‬
‫לטרנספורט‪.‬‬
‫ביקשנו מהם אוכל ואחד‬
‫מהם‪ ,‬שהיה שומר היער‪,‬‬
‫הביא לנו תפוחי אדמה‪.‬‬
‫הוא אמר לנו שהוא‬
‫חייב להביא אותנו לבית‬
‫הסוהר של הכפר ולמחרת‬
‫בבוקר לצרף אותנו‬
‫לטרנספורט‪ ,‬אך בדרך‬
‫הרשה לנו להיכנס לבתים‬
‫ולבקש אוכל‪.‬‬
‫ייתכן שמחווה זו הצילה את חיי‪ ,‬מכיוון שלמחרת בבוקר היינו‬
‫צריכים להשיג בריצה את הטרנספורט והחלה צעדת המוות‪.‬‬
‫אוכל לא ניתן‪ ,‬כמובן‪ .‬כל מי שנפל או נשאר מאחור נורה‪ ,‬ואפשר‬
‫היה לראות את גופות האנשים במדי המחנות שלהם מוטלות‬
‫בשני צדי הדרך‪ .‬מתוך ‪ 4,300‬עובדי הכפייה שהוציאו מהמחנה‬
‫הגיעו לטרזנשטאט כ‪ 500-‬בלבד ואני ביניהם‪.‬‬
‫אמא‬
‫‪11‬‬
‫אם בארזים נפלה שלהבת‬
‫והם שעמדו לאבותינו ולנו‬
‫ב‪ 1938-‬נחתם הסכם מינכן‪ ,‬המעביר את חבל הסודטים לגרמנים‪ .‬מנהיגי‬
‫העולם דאז‪ ,‬לרבות צ'מברליין‪ ,‬ראש ממשלת בריטניה דאז‪ ,‬האמינו כי‬
‫ההסכם "מציל את השלום" ולא השכילו לחזות את תכניותיו האמיתיות של‬
‫היטלר‪ .‬כולנו יודעים איך זה נגמר‬
‫תעוזה‪ ,‬דמיון ואמונה בצדקת הדרך הם חלק מנקודות הדמיון בין משה רבנו‬
‫שנלחם בפרעה למרדכי אנילביץ' שנלחם בצורר הנאצי‬
‫מאת‪ :‬דב פלד‬
‫הכתבה עוסקת בהתנהלותם של מנהיגי מדינות המערב שטען‪" :‬בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה‪ .‬היא‬
‫נראה דב פלד‬
‫החופשיות‪ ,‬לפני פרוץ האסון העולמי‪ ,‬שלא מאת‪:‬‬
‫כמוהו מאז בחרה בחרפה ותזכה במלחמה"‪.‬‬
‫קיום המין האנושי‪ .‬מצד אחד רודנים אכזריים רצו לכבוש את במבט היסטורי לאחור‪ ,‬כשרואים את הסרטון‪ ,‬אפשר להבין עד‬
‫העולם‪ ,‬להשליט בו חוקים גזעניים‪ ,‬שעל פיהם תוכנן להכחיד עמים כמה היו מנהיגי מדינות המערב תמימים וחלשים מבחינה מדינית‬
‫שלמים או לרדות בהם כעבדים‪ ,‬ולהפוך עמים אחרים לשליטים ומדוע כשהיו צריכים לעמוד מול רודנים אכזריים‪ ,‬הם לא הצליחו‬
‫עליונים ולרודנים‪ .‬מצד אחר‪ ,‬עמדו מנהיגי מדינות‪ ,‬חלשים וחסרי לעצור את האסון‪ ,‬שפגע בהמשך במרבית מדינות העולם‪ .‬ב‪12-‬‬
‫עמוד שדרה מדיני‪ ,‬ולא ניסו לאתר את התסמינים של האסון עוד במרץ ‪ 1938‬פלש צבא גרמניה לאוסטריה‪ .‬היה זה השלב הראשון‬
‫בראשיתו ולעצור אותם לפני שיתפשטו‪.‬‬
‫במימוש חזונו של היטלר להשתלט על אירופה‪ .‬בריטניה וצרפת‬
‫כשהציע היטלר לכנס ועידה שתדון בדרישותיו‪ ,‬נענה נוויל התגלו כמפוחדות ולא הגיבו בכוח‪ .‬דרישותיו של היטלר בהמשך‬
‫נעשו יותר ויותר תוקפניות‪,‬‬
‫צ'מברליין‪ ,‬ראש ממשלת בריטניה‬
‫ומשהציג אולטימטום‪ ,‬ולפיו על‬
‫דאז‪ ,‬ברצון ובלהט‪ .‬ועידת מינכן כונסה‬
‫הצ'כים למסור לידיו את חבל‬
‫ב‪ 29-‬בספטמבר ‪ ,1938‬בהשתתפות‬
‫הסודטים עד ‪ 28‬בספטמבר‬
‫נציגי ארבע מעצמות‪ :‬צ'מברליין‪ ,‬נציג‬
‫‪ ,1938‬הגיב צ'מברליין בנאום‬
‫בריטניה‪ ,‬אדואר דאלאדיה‪ ,‬ראש‬
‫תבוסתני לאומה‪:‬‬
‫ממשלת צרפת‪ ,‬בניטו מוסוליני‪ ,‬רודן‬
‫ששלט באיטליה הפשיסטית‪ ,‬והיטלר‪,‬‬
‫"מה שבלתי מתקבל על הדעת‬
‫ה"פיהרר" הגרמני‪ .‬צ'כוסלובקיה וברית‬
‫הוא שאם חופרים כאן חפירות‬
‫המועצות לא זומנו לוועידה‪.‬‬
‫ומודדים מסכות גז‪( ,‬זה) בגלל‬
‫מריבה‬
‫בשעות הקטנות של הלילה שבין‬
‫‪ 29‬ל‪ 30 -‬בספטמבר ‪ ,1938‬חתמו‬
‫בארץ רחוקה ובין אנשים שאין‬
‫הצדדים על הסכם מינכן‪ ,‬שלפיו תפנה‬
‫אנו יודעים עליהם דבר‪ .‬מלחמה‬
‫צ'כוסלובקיה את חבל הסודטים תוך‬
‫תמונת המנהיגים‪ :‬צ'מברלין‪ ,‬היטלר ומוסוליני‬
‫היא דבר איום ומן ההכרח‬
‫עשרה ימים‪ ,‬החל מ‪ 1 -‬באוקטובר‬
‫שיהיה לנו ברור מאוד‪ ,‬בטרם‬
‫ללונדון‪,‬‬
‫חזרה‬
‫טס‬
‫צ'מברליין‬
‫‪ ,1938‬והוא יועבר לריבונות גרמניה‪.‬‬
‫נפתח בה‪ ,‬כי באמת עניינים גדולים הם המונחים על הכף"‪.‬‬
‫והבריטים הצדיעו ברחובות לראש ממשלתם ש"הציל את השלום"‪.‬‬
‫כעבור חודשים ספורים השתלטה גרמניה על צ'כיה ללא קרב‪ ,‬וגוש‬
‫בשדה התעופה נשא המנהיג הבריטי נאום בפני קהל נרגש‪ ,‬המערב איבד מדינה ידידותית בעלת כוח של כמיליון חיילים וחצי‬
‫כשבידיו מטרייה שחורה‪ ,‬שהפכה לסמל לכניעה המבישה ולדימוי מצוידים היטב‪ 2,000 ,‬מטוסים ותעשייה צבאית מהמפותחות‬
‫הוויזואלי המזוהה ביותר עם אישיותו של צ'מברליין עד לימים אלה‪ .‬באירופה‪ .‬הודות להשתלטות זו התחזקה גרמניה באופן משמעותי‪,‬‬
‫במעמד זה הכריז את הכרזתו הידועה לשמצה‪" :‬הבאנו לעולם וכך הבינו מנהיגי המערב שהמלחמה תפרוץ בוודאות‪.‬‬
‫שלום בזמננו"‪ ,‬ונופף בגאווה בפיסת הנייר שעליה חתם היטלר‪ .‬את‬
‫הסרטון המתעד אירוע זה אפשר לראות ביוטיוב (‪tinyurl.com/‬‬
‫‪ )m47ym8m‬או באתר של העמותה (‪.)alumash.org.il‬‬
‫ב‪ 1-‬בספטמבר ‪ ,1939‬במלאות שנה לחתימתו של‬
‫ההסכם זכה לשבחים נלהבים בבריטניה ובעולם‪ .‬בין המשבחים היו‬
‫הסכם מינכן‪ ,‬התגשמה במלואה נבואתו מעוררת המורא‬
‫האפיפיור פיוס ה‪ ,11-‬ראש ממשלת אירלנד אמון דה ולירה ונשיא‬
‫של צ'רצ'יל‪ :‬מלחמת העולם השנייה‪ ,‬הגדולה והאכזרית‬
‫ארצות הברית‪ ,‬פרנקלין דלאנו רוזוולט‪ .‬צ'מברליין זכה לשיאים‬
‫מכל המלחמות שידעה האנושות עד אז‪ ,‬פרצה במלוא‬
‫של פופולריות מבית‪ ,‬והתקבל כמנצח אצל המלך ג'ורג' ה‪ .6-‬מבין‬
‫אכזריותה‪ ,‬וסחפה עמה מדינות ועמים מכל היבשות‪,‬‬
‫המעטים שלא גילו התפעלות מההסכם ושהזהירו מפני השלכותיו‬
‫כולל את ארצות הברית בראשותו של פרנקלין דלאנו‬
‫החמורות היה ראש האופוזיציה דאז בבריטניה וינסטון צ'רצ'יל‪,‬‬
‫רוזוולט‪ ,‬שהיה מהמשבחים הראשיים של הסכם מינכן‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫כתב‪ :‬תומר קרן | צילומים‪ :‬מתוך ויקיפדיה‬
‫כבר שבעה עשורים מציין עם ישראל את יום השואה בסמוך לחג‬
‫הפסח‪ .‬בשנה הזאת ביקשנו לבדוק אם יש קשר בין משה רבנו‪,‬‬
‫שהוציא את בני ישראל ממצרים‪,‬‬
‫למרדכי אנילביץ'‪ ,‬שביקש להוציא‬
‫את עם ישראל ממחנות ההשמדה‪.‬‬
‫אלפי שנים מפרידות בין השניים‪,‬‬
‫ונדמה שרשעותו של פרעה‬
‫מתחוורת לעומת אכזריותם של‬
‫הנאצים‪ ,‬אבל כשמגיעים לנתח את‬
‫המנהיגים של העם רואים את אותם‬
‫תעוזה‪ ,‬דמיון ובעיקר אמונה נחושה‬
‫בצדקת הדרך‪.‬‬
‫מנצל את כושרו הגופני כדי לחמוק מהבריונים הפולנים‪ ,‬ולאחר‬
‫שתש כוחם היה מכה אותם שוק על ירך‪.‬‬
‫פירוש השם‬
‫זה יישמע לכאורה טריוויאלי‬
‫ששמות שני המנהיגים מתחילים‬
‫באותה אות – מ'‪ ,‬אבל לא כאשר‬
‫יורדים לפרטים‪ .‬מ' בגימטרייה היא‬
‫‪ .40‬במקרה של משה מדובר ב‪40-‬‬
‫שנה שבני ישראל נדדו במדבר עד‬
‫שהגיעו לארץ המובטחת‪ .‬במקרה‬
‫של אנילביץ' הספרה ‪ 40‬מופיעה‬
‫בקרב המר שהתרחש ב‪19 -‬‬
‫באפריל ‪ 1943‬ערב פסח‪" .‬נפל דבר‬
‫שהוא למעלה מחלומותינו הנועזים‬
‫ביותר‪ :‬הגרמנים ברחו מן הגטו‪.‬‬
‫פלוגה אחת שלנו החזיקה מעמד‬
‫‪ 40‬דקות"‪ ,‬כתב אנילביץ' במכתבו‬
‫הידוע ליצחק (אנטק) צוקרמן‪.‬‬
‫מכה ניצחת‬
‫פסל של מרדכי אנילביץ'‬
‫צניעות‬
‫"וְ ָה ִא יׁש מ ֶֹש ה עָ נָ ו ְמ אֹד ‪ִ -‬מ כֹל‬
‫ָה ָא ָד ם ֲא ֶש ר עַ ל‪-‬פְ נֵ י ָה ֲא ָד ָמ ה"‬
‫(במדבר י"ב‪ ,‬ג')‪ .‬גם מרדכי‬
‫אנילבי ץ' מתואר כאדם צנוע‬
‫ברשימותיו של ההיסטוריון ד"ר‬
‫עמנואל רינגלבלום‪" :‬מי יכול היה‬
‫לנבא שבחור שקט‪ ,‬צנוע וחביב זה‬
‫ייעשה לאדם‪ ,‬שמקץ שנים מעטות‬
‫יהיה האיש החשוב ביותר בגטו‪,‬‬
‫ואשר את שמו יזכירו אנשים אלה‬
‫ביראת כבוד"‪.‬‬
‫התבוללות וסיר הבשר‬
‫המדרש מספר כי אחת הסיבות‬
‫שבעטיין לקח למשה זמן רב כל כך‬
‫לשחרר את בני ישראל ממצרים‬
‫היא העובדה שרבים מהם עסקו‬
‫בעבודת אלילים‪ .‬גם כאשר יצאו‬
‫ממצרים רבים מהם התגעגעו לסיר‬
‫הבשר במולדת הקודמת‪.‬‬
‫במובנים רבים גם עם ישראל שישב‬
‫באירופה לפני השואה החל בתהליך‬
‫של התבוללות והתבססות כלכלית‪.‬‬
‫בשני המקרים נאלצו המנהיגים‬
‫של העם לעבוד קשה כדי לשכנע‬
‫את העם שהדרך הטובה ביותר‬
‫לעם ישראל היא להיות עם חופשי‬
‫בארצו‪.‬‬
‫משה רבנו ומרדכי אנילביץ' היו‬
‫עדים למכות שספגו בני עמם וזה‬
‫השפיע עליהם עמוקות‪ .‬במקרה של‬
‫משה הוא ראה איש מצרי מכה איש‬
‫לא הגיעו לארץ‬
‫משה רבנו בציור של רמברנדט‬
‫עברי‪ .‬משה הרג את המצרי וטמן‬
‫המובטחת‬
‫אותו בחול‪.‬‬
‫במקרה של אנילביץ' הוא נאלץ להתמודד באופן תמידי עם גילויי משה נפטר בגיל ‪ ,120‬על סף הכניסה לארץ‪ .‬בגלל שהיכה על‬
‫אנטישמיות‪ .‬כבר מילדותו התבלט מרדכי כמנהיג‪ ,‬כאשר עם הסלע מנע ממנו אלוהים מנע להיכנס לארץ המובטחת‪ ,‬והתיר לו‬
‫אחיו הצעיר פנחס‪ ,‬הנהיג חבורת ילדים שלא פחדה להגן על רק להביט בה מרחוק‪ .‬גם מרדכי אנילביץ' לא זכה להגיע למדינת‬
‫עצמה מפני הילדים הפולנים‪ .‬אנילביץ' הגה תכסיס ‪ -‬הוא היה ישראל‪ ,‬אבל זכה כי על שמו ייקרא קיבוץ יד מרדכי שבדרום‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫פוליטיקת השואה‬
‫מההצעה ללמד על השואה בגני הילדים ועד מפלגת עלה ירוק‬
‫שרצה לבחירות עם ניצולי שואה‪ .‬כך משתרבב נושא השואה‬
‫לפוליטיקה שלנו‬
‫כתב‪ :‬תומר קרן צילומים‪ :‬ויקיפדיה‬
‫נ ו ש א ה ש ו א ה ה ע ס יק ל א מ ע ט‬
‫את הפוליטיקאים שלנו‪ .‬מהסערה‬
‫הפוליטית שקמה סביב השילומים‬
‫מגרמניה ועד ההחלטה ההזויה של‬
‫מפלגת עלה ירוק לרוץ ברשימה‬
‫משותפת עם ניצולי שואה‪ .‬לרגל‬
‫הכנסת ה‪ 20-‬אנחנו מבקשים לחזור‬
‫לכמה ענייני שואה שהתערבבו עם‬
‫הפוליטיקה‪ ,‬לעתים מכוונה טובה‪ ,‬אבל‬
‫לרוב בביצוע כושל למדי‪.‬‬
‫שילומים במחלוקת‬
‫ב‪ 10-‬בספטמבר ‪ 1952‬נחתם הסכם‬
‫שבמסגרתו קיבלה ישראל מגרמניה‬
‫שלושה מיליארדי מארק גרמני כפיצוי‬
‫על הסבל והנזק החומרי שנגרם ליהודים‬
‫בשואה‪ .‬בראש תומכי ההסכם עמד ראש‬
‫הממשלה דוד בן גוריון‪ ,‬שדיבר על "גרמניה‬
‫החדשה"‪ .‬מתנגדי ההסכם‪ ,‬ובראשם מנחם‬
‫בגין‪ ,‬טענו כי חתימה על ההסכם היא‬
‫עוול מוסרי שכן הסכם שכזה מהווה מעין‬
‫מחילה או כפרה לנאצים על פשעיהם‪.‬‬
‫מפלגת הגמלאים‬
‫במערכת הבחירות לכנסת ה‪ 17-‬החלה‬
‫לעלות מפלגת גיל – גמלאי ישראל‪ .‬מפלגה‬
‫זו פנתה בעיקר לציבור הקשישים וניצולי‬
‫השואה‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬ביום הבחירות‬
‫עצמו זכתה המפלגה בשבעה מנדטים‬
‫והפכה להפתעת הבחירות‪ .‬בעקבות‬
‫ההצלחה הוקם המשרד לאזרחים ותיקים‪.‬‬
‫בתחילה עמד בראש המשרד ראש מפלגת‬
‫הגמלאים רפי איתן‪ .‬השר האחרון היה אורי‬
‫‪14‬‬
‫חינוך מהגן‬
‫מנחם בגין מפגין נגד השילומים‬
‫השר לשעבר רפי איתן‬
‫אורבך שכיהן בתפקיד עד לפטירתו ב‪16-‬‬
‫בפברואר ‪ .2015‬באתר המשרד אפשר‬
‫למצוא הודעות לניצולי שואה‪ ,‬בהן הגבלת‬
‫שכר טרחה ומתן סיוע משפטי בחינם‪.‬‬
‫מפלגת עלה ירוק‬
‫עלה על השואה‬
‫לקראת הבחירות לכנסת ה‪ 18-‬התרחש‬
‫פיצול ברשימת עלה ירוק‪ ,‬שתומכת‬
‫בלגליזציה של סמים קלים‪ .‬אוהד שם טוב‪,‬‬
‫שהודח מראשות הרשימה לטובת הבדרן‬
‫גיל קופטש‪ ,‬החליט לרוץ בנפרד עם ניצולי‬
‫שואה‪ .‬הרשימה החדשה ("ניצולי שואה‬
‫עם בוגרי עלה ירוק") עוררה הרבה עניין‬
‫תקשורתי‪ ,‬אבל לא עברה את אחוז החסימה‪.‬‬
‫שר החינוך לשעבר שי פירון הרים הרבה‬
‫גבות כשפרסם את תכנית "בשביל הזיכרון"‬
‫ללימוד שואה במערכת החינוך‪ .‬במסגרת‬
‫התכנית‪" ,‬הגננת תבחר דרך מותאמת‬
‫להצגת יום הזיכרון לשואה ולגבורה לילדי‬
‫הגן בהתייחס לשלבי ההתפתחות השונים‬
‫של הילדים‪ ,‬לידע שאתו מגיעים הילדים‬
‫אל הגן‪ ,‬לאישיותם ולרגישויותיהם"‪ ,‬נכתב‬
‫בהודעה שהפיץ המשרד‪ .‬עוד נכתב כי‬
‫"לקראת הצפירה יוסבר לילדים כי יום‬
‫הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום שבו‬
‫השר לשעבר שי פירון‬
‫רוצים להזכיר לכל האנשים תקופה קשה‬
‫שהייתה לפני שנים רבות"‪.‬‬
‫חלק מניצולי השואה התנגדו לתכנית של‬
‫פירון‪ ,‬בהם אורי חנוך‪ ,‬חבר הנהלה במרכז‬
‫הארגונים של ניצולי השואה‪" .‬זה מרתיח‬
‫את דמי"‪ ,‬הוא אמר‪" .‬למה צריך לדבר על‬
‫הנושא עם ילדים בגני ילדים ובכיתה א'‬
‫ו‪-‬ב'? אי אפשר לחכות לגיל ‪ ?12‬זה פשוט‬
‫בלתי מתקבל על הדעת"‪.‬‬
‫כל‬
‫האמצעים‬
‫כשרים?‬
‫מפלגת יש עתיד עוררה רעש‬
‫תקשורתי בקמפיין האחרון‬
‫כשעל פי עדויות שהגיעו לכתבת‬
‫‪ ,NRG‬רעות וילף‪ ,‬ניסתה‬
‫לקושש קולות אצל ניצולי שואה‬
‫בדרכים לא ראויות‪.‬‬
‫יצחק מאיר‪ ,‬ניצול שואה בן ‪,80‬‬
‫מספר‪" :‬התקשרה אליי אישה‬
‫ושאלה‪' :‬אתה יודע את זכויותיך‬
‫כניצול שואה?'‪ .‬השבתי לה‬
‫שלא חסר לי דבר וביקשתי‬
‫לדעת בשם מי היא מדברת‪.‬‬
‫היא השיבה 'אתה יודע שיאיר‬
‫לפיד הוא היחיד שדואג לכל מה‬
‫שמגיע לניצולי השואה? מותר‬
‫לי לשאול אם הצבעת או אם‬
‫תצביע בשביל יאיר לפיד?' אני‬
‫רואה בכך פגם נורא"‪.‬‬
‫בעקבות השיחה פנה מאיר‬
‫ליו"ר מפלגת יש עתיד‪ ,‬יאיר‬
‫לפיד‪ ,‬וביקש ממנו להבהיר אם‬
‫מטה הבחירות של המפלגה‬
‫עומד מאחורי שיחת הטלפון‬
‫האמורה‪ .‬לפיד לא הגיב לפנייה‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫לּואה ‪ /‬מאת‪ :‬יעקב ברזילי‬
‫ּכְ צִ ּפֹור ּכְ ָ‬
‫ֵמ ֵע ֶבר לַ ּגָ ֵדר‬
‫ָר ִא ִיתי ָּבלֹון ִמ ְׁש ַּת ְח ֵרר‬
‫ֵמ ֲא ִחיזָ תֹו ֶׁשל יֶ לֶ ד‬
‫לּואה‪.‬‬
‫אתי ּכְ צִ ּפֹור ּכְ ָ‬
‫וְ ִה ְת ַקּנֵ ִ‬
‫ל ֹא יָ ְדעּו‬
‫נַ ֲע ֶׂשה וְ נִ ְׁש ַמע‬
‫ָׁש ֲאגּו ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל‬
‫ול ֹא יָ ְדעּו‬
‫ֶׁשּסֹוף ַמ ֲע ֶׂשה‬
‫ְּב ַמ ְח ָׁש ָבה ְּת ִחּלָ ה‪.‬‬
‫יעקב ברזילי ‪" -‬משורר השואה"‪.‬‬
‫עד כה יצאו לאור ‪ 11‬ספרים מפרי עטו‪ ,‬מתוכם‬
‫ארבעה ספרים בנושא השואה‪.‬‬