`נרטיבים של השתתפות` להבניית עמיתות מכללה

‫| ‪143‬‬
‫'נרטיבים של השתתפות' להבניית עמיתות מכללה‪-‬בית ספר‪:‬‬
‫חקר מקרה‬
‫חנה עזר‪ ,‬תמי ראובני‪ ,‬נורית מירב‪ ,‬חיותה רגב‬
‫תקציר‬
‫במחקר אשר נדון במאמר זה מתואר חקר מקרה של עמיתּות בין מכללה לחינוך לבין בית ספר‬
‫יסודי הנמצא בעיר במרכז הארץ‪ .‬התיאור הוא מנקודת מבטן של ארבע קבוצות משתתפים‬
‫המעורבות בהבניית העמיתות‪( :‬א) מדריכות מטעם המכללה (מובילות התהליך); (ב) מנהלת בית‬
‫הספר וסגניתה; (ג) מורות מאמנות בבית הספר; (ד) סטודנטים מן המכללה אשר מתכשרים להוראת‬
‫מתמטיקה ואנגלית‪ .‬כל קבוצה יצרה 'נרטיב של השתתפות'‪ ,‬כזה שיסודו בראייתה את תהליך‬
‫ההבניה של העמיתות אשר היא השתתפה בו‪ .‬הנרטיבים שונים זה מזה ומספקים כמה עדשות‬
‫לבחינת העמיתות‪ .‬התפיסות המשותפות והנבדלות של העמיתות מוצגות במחקר באמצעות בחינת‬
‫מושגים משמעותיים בתהליך‪ ,‬ליבת הסיפור‪ ,‬תפיסת ההדרכה ותפיסת ההצלחה של העמיתות בכל‬
‫קבוצה‪ .‬מהמחקר עולה שקולותיהם השונים של המשתתפים בעמיתות יוצרים קול אחיד‪ ,‬קול אשר‬
‫מבטא התכווננות לתרבות חדשה ואת 'שיח התרבות השלישית'‪ .‬בכל הנרטיבים הצלחת העמיתות‬
‫מתגלמת בעצם יצירתה של מציאות בית ספרית המאפשרת לפתח שותפות כזו בין מכללה לבין‬
‫בית ספר‪ ,‬אולם קיימים הבדלים בין הקבוצות בתפיסת הגורמים להצלחה‪ .‬מהמחקר עולה כי אף‬
‫שהעמיתות לא הביאה עדיין ליצירת תרבות שלישית‪ ,‬היא מתכווננת ותורמת לכך‪ .‬בתרבות כזו כל‬
‫מוסד שומר על ייחודיותו‪ ,‬ובד בבד נוצרים מאפיינים משותפים המתבטאים באחריות‪ ,‬במחויבות‬
‫ובקשרים הדדיים‪.‬‬
‫מילות מפתח‪ :‬התרבות השלישית‪ ,‬חקר מקרה‪ ,‬נרטיב של השתתפות‪.‬‬
‫מבוא‬
‫המחקר המוצג במאמר זה מתמקד בתיאור תהליך עמיתות (‪ )partnership process‬בין מכללה‬
‫לחינוך לבין בית ספר מאמן‪ ,‬תהליך אשר סטודנטים להוראה מתנסים בו במסגרת לימודיהם‪.‬‬
‫התיאור הוא מנקודת מבטם של השותפים בהבניית העמיתות‪ :‬מדריכים מן המכללה וצוות‬
‫הניהול של בית הספר (מובילי התהליך)‪ ,‬המורות המאמנות והסטודנטים המתכשרים להוראה‪.‬‬
‫סיפור העמיתות הוא סיפורו של תהליך‪ 1,‬כיוון שהקשר בין המכללה לבית הספר המאמן ויחסי‬
‫הגומלין בין המשתתפים נבנו בהדרגה במשך הזמן‪.‬‬
‫‪ 1‬העמיתות נתפסת כתהליך‪ .‬לפיכך במאמר זה שם העצם "עמיתות" משמש לתיאור הקשר בין שני המוסדות‬
‫(המכללה ובית הספר)‪ ,‬ואילו צורת הסמיכות "תהליך העמיתות" משמשת לתיאור המצב המתהווה‪.‬‬
‫‪ | 144‬דפים‪56‬‬
‫‏‬
‫המחקר בא לענות על הצורך לבחון את משמעות השותפות בעיני השותפים בתהליך‬
‫העמיתות בחלוף זמן מה מאז הקמתה‪ .‬צורך זה גבר לנוכח השתנותה של תפיסת העמיתות‬
‫בהכשרת מורים ובחינוך בעשור האחרון‪ ,‬כמו גם לנוכח מחקרים בנושא זה אשר הציעו‬
‫מודלים שונים של עמיתות כחלק מהתפיסה של 'בתי ספר להתפתחות מקצועית' (‪PDS:‬‬
‫‪( )Professional Development Schools‬אלפרט‪ ,‬בכר‪ ,‬ברן‪ ,‬בכר ומושקובסקי‪ ;2002 ,‬אריאב‬
‫וקליינארד‪ ;2000 ,‬מרגולין וצלרמאיר‪ .)Darling-Hammond, 2003 ;2005 ,‬יש הרואים‬
‫בעמיתות "שותפות" בין הגורמים אשר חוברים זה לזה‪ 2.‬מקורו של רעיון השותפות בין‬
‫מוסד אקדמי המכשיר מורים לבין בתי ספר הוא בתחושת חוסר שביעות רצון של השותפים‬
‫מהאקדמיה ומבתי הספר מן המצב בשדה החינוכי (טבק‪ ;2008 ,‬מרגולין‪ ;2010 ,‬צלרמאיר‪,‬‬
‫‪ .)Smedley, 2001 ;2005‬אי‪-‬שביעות הרצון הייתה מן המתרחש בבתי הספר ומהלמידה‬
‫הפרופסיונלית של המורים‪ ,‬מתכנית ההכשרה של הסטודנטים להוראה במוסדות האקדמיים‪,‬‬
‫מחוסר ההתאמה בין תכנית ההכשרה באקדמיה לבין צורכי מערכת החינוך ומהנתק בין אנשי‬
‫המכללה (סטודנטים ומדריכים) לבין אנשי השדה (מנהלים ומורים)‪.‬‬
‫בשל מורכבות תהליך העמיתות בין מכללה לבין בית ספר‪ ,‬ולנוכח ייחודיותה של כל שותפות‪,‬‬
‫יצאנו לבדוק את תפיסותיהם של השותפים בתהליך עמיתות אשר מתקיים במשך חמש שנים‬
‫בין בית ספר מאמן לבין מכללה לחינוך‪ .‬המחקר הוא חקר מקרה איכותני‪-‬נרטיבי אשר מתמקד‬
‫בסיפוריהם של השותפים בתהליך‪ .‬כיוון שסיפורים (נרטיבים) אלה מתארים השתתפות‬
‫בתהליך‪ ,‬הם מכונים 'נרטיבים של השתתפות'‪ .‬נרטיבים כאלה מהווים מתודולוגיה חדשה למדי‬
‫במחקרים שעניינם ‪ ;PDS‬הדגשת חשיבותם של סיפורי המשתתפים בתהליך מציפה פן נוסף‬
‫שלו במחקרים‪ ,‬כזה שלא ניתן להגיע אליו ללא הסיפורים הללו‪.‬‬
‫המחקר שלהלן מיתוסף לשלל הדוגמאות המחקריות מהשנים האחרונות של התפתחות‬
‫עמיתות בין מכללה לבין בית ספר (מרגולין‪ ,‬צלרמאיר‪ ,‬טבק וסלונים‪ ;2006 ,‬צלרמאיר וטבק‪,‬‬
‫‪ .)Breault, 2010; Epanchin & Colucci, 2002 ;2002‬ייחודו של המחקר הנוכחי בכך שהוא‬
‫אינו מתמקד רק בתהליך המתעד את העובדות בשטח‪ ,‬אלא מציג קשת רחבה של נקודות מבט‪.‬‬
‫אפשר ללמוד ממנו על אודות תפיסות השותפים את מאפייני העמיתות ואת ה'הצלחות' שלה‪,‬‬
‫הצלחות שייתכן כי ניתן ליישמן במודלים חדשים של עמיתות בין מכללה לחינוך לבין בתי ספר‪.‬‬
‫עוד ניתן ללמוד מתוך הנרטיבים על אודות המושגים אשר מופיעים אצל כל השותפים בתהליך‪,‬‬
‫והודות לכך לקבל תמונה כוללת של תפיסת העמיתות בקרב המשתתפים‪ .‬להערכתנו‪ ,‬תמונה‬
‫כוללת זו משקפת את השפה המשותפת אשר נוצרה בתהליך העמיתות‪ ,‬כמו גם את הסכמתם‬
‫של כל השותפים לכך שהתהליך שקוף וברור לכולם‪.‬‬
‫‪ 2‬בהתאם לתפיסה זו של העמיתות כשותפות‪ ,‬המאמר הנוכחי משתמש לסירוגין במושגים "עמיתות"‬
‫ו"שותפות"‪.‬‬
‫רפס תיב‪-‬הללכמ תותימע תיינבהל 'תופתתשה לש םיביטרנ' | ‪145‬‬
‫רקע תאורטי‬
‫שותפות בין בתי ספר למוסדות אקדמיים‬
‫רעיון השותפות בין מוסד אקדמי המכשיר מורים לבין בתי ספר נדון רבות בספרות המחקר‬
‫בשני העשורים האחרונים‪ .‬כפי שצוין לעיל‪ ,‬רעיון זה מתבטא בתהליך אשר אמור לתת מענה‬
‫לתחושת חוסר שביעות הרצון מן הנעשה בשדה החינוך בכמה מישורים‪ :‬ההתנהלות בבתי‬
‫הספר‪ ,‬הלמידה הפרופסיונלית של המורים‪ ,‬תכנית ההכשרה של הסטודנטים להוראה במוסדות‬
‫האקדמיים ואי‪-‬ההתאמה בין תכניות הלימודים במוסדות האקדמיים לבין צורכי מערכת‬
‫החינוך (טבק‪ ;2008 ,‬צלרמאיר‪ .)2005 ,‬סיבה מרכזית לחוסר שביעות הרצון הזה היא הנתק בין‬
‫הסטודנטים והמדריכים הפדגוגיים שמלווים אותם לבין השדה‪ ,‬נתק המקשה על הסטודנטים‬
‫לרכוש את הידע המעשי אשר מצוי בבתי הספר ולהבינו (מרגולין‪.)2010 ,‬‬
‫בשנים האחרונות התפתח והעמיק רעיון השותפות‪ ,‬ועיקרו הוא להעביר את כובד המשקל‬
‫של הכשרת המורים מהמכללות לחינוך אל בתי הספר‪ .‬לשם כך נדרשים השקעה בפיתוח‬
‫הפרופסיונלי של המורים ושל הסטודנטים (אריאב וקליינארד‪ )2000 ,‬ופיתוח של בתי ספר‬
‫להתפתחות מקצועית (‪ .)PDS‬בבתי ספר כאלה סטודנטים להוראה‪ ,‬מורים מאמנים ומדריכים‬
‫מטעם המוסד המכשיר חוברים יחדיו‪ ,‬מפתחים תרבות עבודה משותפת ומקיימים את ההכשרה‬
‫בתוך שדה ההתנסות‪ .‬התנאי להשגת המטרות האלו הוא התפתחותה של שותפות אמת בין‬
‫שתי המערכות – המערכת הבית‪-‬ספרית והמערכת האקדמית‪ .‬מטרה נוספת של השותפות היא‬
‫להפגיש את הסטודנטים עם המציאות הבית‪-‬ספרית‪ ,‬מציאות שבדרך כלל היא רב‪-‬תרבותית‬
‫במהותה‪ ,‬ולהכשירם להיות מורים בעלי מודעות חברתית גבוהה – כאלה המקדמים שוויון‬
‫וצדק‪ ,‬מסוגלים ללמד את כלל התלמידים (ללא קשר לרקע החברתי‪-‬כלכלי של האחרונים)‬
‫ומוכנים לעבוד יחד עם הקהילה תוך כדי גילוי אכפתיות ואחריות (צלרמאיר‪Cochran- ;2005 ,‬‬
‫‪ .)Smith, 2005; Darling-Hammond, 2003‬פולן (‪ )Fullan, 2004‬רואה בשותפות תהליך‬
‫הכולל את השאיפה להרחיב ולהעצים את הלמידה ואת ההישגים שהושגו ברמה המקומית‬
‫לרמה המערכתית‪ .‬זוהי התנסות מורכבת הכרוכה בכינון מערכות יחסים ייחודיות בין השותפים‬
‫בה; היא מחייבת את השותפים לקבל אחריות אישית וקולקטיבית‪ ,‬ועל אלה להיות הן שותפים‬
‫פעילים והן מתבוננים ביקורתיים‪.‬‬
‫תפיסה זו של שותפות מכללה‪-‬שדה מציגה רשת מורכבת של יחסי מחויבות ואחריות‪ .‬אין‬
‫זו מערכת יחסים חד‪-‬כיוונית המתאפיינת בהשפעה של האקדמיה על השדה‪ ,‬ואף לא מערכת‬
‫דו‪-‬כיוונית המתאפיינת בהשפעה הדדית (צלרמאיר‪ .)Wenger, 1998 ;2005 ,‬תהליך שיתוף‬
‫הפעולה בין האקדמיה לבין השדה נעשה באמצעות בניית מסגרות של קהילות מקצועיות‬
‫לומדות הכוללות סטודנטים‪ ,‬מורים מאמנים‪ ,‬מנהלים‪ ,‬מתמחים (סטז'רים) וסגל אקדמי‪ .‬כל‬
‫השותפים בקהילות הללו לומדים ומלמדים בו‪-‬זמנית‪ ,‬ויחדיו הם ַמבנים שפה משותפת‪ ,‬קודים‬
‫משותפים‪ ,‬מעורבות ומחויבות של כולם ללמידה ולהוראה‪ .‬בדרך זו המשתתפים נעשים ליוצרי‬
‫ידע‪ ,‬לא רק לצרכני ידע (זילברשטיין ובן‪-‬פרץ‪ ;2006 ,‬קיני‪ ,‬תש"ס)‪.‬‬
‫‪ | 146‬דפים‪56‬‬
‫‏‬
‫מספרות המחקר עולה כי בניית מערכות יחסים שיתופיות בתחום החינוך איננה עניין של‬
‫מה בכך‪ .‬כניסת בית ספר למערך השותפות היא מהלך מערכתי‪ ,‬והצלחתו תלויה במידה רבה‬
‫ביכולתו של בית הספר להתמודד עם עוצמת השינוי‪ .‬לעתים בתי ספר מתקשים להתמודד‬
‫עם מכלול השינויים לאורך זמן‪ ,‬שכן ההליך תובעני למדי‪ :‬הוא מחייב השקעת מאמצים‬
‫רבים ועריכת שינויים במגוון תחומים (קצב‪ ,‬צרכים‪ ,‬אינטרסים‪ ,‬נורמות‪ ,‬ציפיות‪ ,‬מטרות וכן‬
‫הלאה)‪ ,‬ועבור בית הספר הדבר יכול להוות גורם בולם או מרתיע (צלרמאיר‪ .)2005 ,‬לפי חורין‬
‫(‪ ,)2005‬פיתוח של תרבות שיתופית מחייב שינוי תפיסתי מעמיק ופעילות ממושכת במסגרת‬
‫העמיתות‪ .‬הספרות המקצועית בנושא זה מתארת גם את הקושי בבחירת שותפים הולמים‬
‫שאפשר לחלוק ִאתם חזון משותף‪ ,‬את הקושי בבניית מערכות של יחסי אמון (תנאי ליצירת‬
‫שותפות כלשהי) ואת הקושי ביצירת ערוצי תקשורת ותפקידים חדשים‪ .‬לנוכח ההבדלים‬
‫בין שתי התרבויות – תרבות המכללה לחינוך ותרבות בית הספר – יחסים הדדיים מתמשכים‬
‫ועמוקים ביניהן‪ ,‬כאלה המתאפיינים בלמידה משותפת ובעבודת חקר משותפת‪ ,‬הם תנאי‬
‫לבניית השותפות (זילברשטיין ובן‪-‬פרץ‪ ;2006 ,‬מרגולין ואחרים‪.)Smedley, 2001 ;2006 ,‬‬
‫ליברמן (‪ )Lieberman, 2000‬מתארת את השותפות כתרבות שלישית השונה מתרבות בית‬
‫הספר‪ ,‬כמו גם מתרבות האקדמיה‪ :‬דרכי למידה ומחקר מתפתחות תוך כדי למידה משותפת‪,‬‬
‫ונוצרות דרכים חדשות של השתתפות‪ .‬לפי צלרמאיר (‪ ,)2005‬בסביבה כזו נוצר ומתהווה ידע‬
‫חדש על אודות הוראה ומחקר‪ ,‬ידע שבאמצעותו המורים ומורי המורים מנסים להבין את‬
‫קשייהם בעבודה ואת הדרכים האפשריות להתגבר עליהם‪.‬‬
‫ארבעה נושאים מרכזיים נמצאים במוקד השותפות (‪:)Abdal-Haqq, 1998( )partnership‬‬
‫קידום עשייה והישגים בבתי הספר; התפתחות מקצועית של כל השותפים (מורים‪ ,‬סטודנטים‪,‬‬
‫מכשירי מורים); שינויים בתכנית ההכשרה להוראה; תרומה של המחקר לשלושת הרכיבים‬
‫הקודמים ופיתוח תרבות מחקרית העוסקת בהוראה‪.‬‬
‫מחקרי הערכה העוסקים בשותפויות‬
‫מחקרי הערכה העוסקים בשותפויות נמשכים זמן רב ובוחנים הקשרים ספציפיים‪ .‬רוב המחקר‬
‫שעניינו בתי ספר להתפתחות מקצועית (‪ )PDS‬הוא תיאורי; עיקרו מחקר איכותני אתנוגרפי או‬
‫חקר עצמי של המעורבים בשותפות – מעין מחקר פעולה (אריאב וקליינארד‪ ;2000 ,‬סלונים‪,‬‬
‫לפרק‬
‫‪ ;2009‬צלרמאיר וטבק‪ ,)2004 ,‬שמטרתו להדק את הקשר בין השותפים בתהליך ואחת ֶ‬
‫זמן להפיק לקחים משותפים לצורך המשך בניית התהליך‪ .‬רוב המחקרים האלה מתמקדים‬
‫בתהליכים‪ ,‬לא בתוצאות‪ .‬חוקרים קובלים על חסרונה של הערכה מתמשכת ושיטתית של יישום‬
‫שותפויות‪ ,‬ובפרט על חוסר במחקרי‪-‬על שעניינם הערכת שותפויות (;‪Abdal-Haqq, 1998‬‬
‫‪ .)Castle, Fox, & Souder, 2006; Teitel, 2001‬קיימות סיבות רבות ומגוונות למחסור במחקרי‬
‫הערכה העוסקים ב‪ :PDS-‬מערך השותפויות נתפס כייחודי‪ ,‬ואין מסגרת אחידה המאפשרת‬
‫רפס תיב‪-‬הללכמ תותימע תיינבהל 'תופתתשה לש םיביטרנ' | ‪147‬‬
‫השוואה בין מערך שותפות אחד למערך שותפות אחר; קיימות פרשנויות שונות לרעיון עצמו‪,‬‬
‫למקומה של ההערכה בשותפויות ולדרך ביצועה; השינוי בהשפעת השותפות אינו ִמיָ די‪ ,‬אלא‬
‫ניכר רק לאחר זמן רב (לעתים לאחר שנים)‪ .‬כמו כן אין הסכמה בין החוקרים באשר לתוצאות‬
‫הרצויות במערכי השותפות‪ .‬נדרש אפוא מחקר מעמיק לאורך זמן אשר יבחן את השפעתה‬
‫של תכנית להכשרת מורים המיישמת את תפיסת ה‪ PDS-‬על כל המשתתפים בתכנית‪ .‬טייטל‬
‫(‪ )Teitel, 2001‬מציע ארבעה מושאים למחקרי הערכה‪( :‬א) השפעת השותפות על למידתם‬
‫ועל התפתחותם המקצועית של הסטודנטים להוראה ומורי בית הספר; (ב) שינויים והתאמות‬
‫בתפקידים‪ ,‬במבנה ובתרבות; (ג) הגדרת תוצאות ותוצרים רצויים בשותפות; (ד) שינויים שעניינם‬
‫אמונות ותפיסות של השותפים בנושאי הוראה‪ ,‬למידה וניהול‪ ,‬כמו גם שינויים בדרך ניהולו של‬
‫בית הספר‪ .‬בהקשר הזה חשובה גם המדיניות הנהוגה במדינה שהעמיתות מתקיימת בה‪ ,‬כי‬
‫פעמים רבות הכיוון המחקרי מושפע מדרישותיהם של מקבלי ההחלטות ובעלי העניין העומדים‬
‫מאחורי השותפויות‪ .‬אריאב וסמית (‪ )2006‬טוענות כי הצורך לדעת אם המאמצים המושקעים‬
‫בבית הספר להתפתחות מקצועית אכן משתלמים‪ ,‬אם יעילות תוצריו מוכחת ואם הרציונל של‬
‫השותפות אכן תקף במציאות הוא אשר מוביל את החוקרים לבחון מחקרי הערכה של ה‪.PDS-‬‬
‫בשנים האחרונות נערכו בארץ כמה וכמה מחקרים שעניינם שותפויות בין מסגרות להכשרת‬
‫מורים לבין בתי ספר‪ .‬מחקרים אלה התמקדו בחקר הפרקטיקה‪ ,‬קרי בקשרים וביחסים שבין‬
‫השותפים‪ .‬הם כללו ראיונות עם מורים ותצפיות בשיעורים‪ .‬רובם היו אתנוגרפיים במהותם‬
‫וסיפקו מידע עשיר ורב על אודות יישום המודל של בית ספר להתפתחות מקצועית‪ .‬חלק‬
‫מהמחקרים הם מחקרי פעולה‪ ,‬ברוח התפיסה שהציגו אריאב וקליינארד (‪ ,)2000‬ואלה מתארים‬
‫את השיתוף בין מוסד אקדמי לבין בתי ספר (אלפרט ואחרים‪ ;2002 ,‬צלרמאיר‪ ;2001 ,‬צלרמאיר‬
‫וטבק‪ ;2002 ,‬צלרמאיר ורון‪ ;1998 ,‬קיני‪ .)1998 ,‬מחקרים אחרים הם כאלה הכוללים מידע‬
‫כמותי על אודות השותפויות‪ ,‬מחקרי הערכה‪ ,‬מחקרי אורך הבוחנים את השותפות לאורך‬
‫זמן‪ ,‬מחקרים המשווים בין שותפויות בתרבויות שונות וכן הלאה (מרגולין וצלרמאיר‪;2005 ,‬‬
‫מרגולין ואחרים‪ ;2006 ,‬צלרמאיר‪ ;2005 ,‬צלרמאיר וטבק‪ .)2002 ,‬מהמחקרים עולה כי חוקרות‬
‫מהמכללות לחינוך ומורות מבתי הספר מעורבות בעריכת מחקר שמטרתו כפולה‪ :‬פיתוח דגם‬
‫של שיתוף פעולה מכללה‪-‬שדה וחקירת סוגיה משמעותית בחיי בית הספר אשר משפיעה על‬
‫ידע חינוכי כללי ועל הכשרת מורים‪ .‬ממצאי המחקרים עוסקים במערכות היחסים שהתפתחו בין‬
‫חוקרות המכללה‪ ,‬המורות החוקרות‪ ,‬המורים האחרים בבית הספר וההנהלה‪ .‬כמו כן הממצאים‬
‫דנים במידת מימושם של מהלכים ארגוניים לשינוי ההוראה בכיתות הטרוגניות‪ ,‬בביטוייהם‬
‫המגוונים של מהלכים אלה‪ ,‬בחסרונות וביתרונות שלהם ובהמלצות לשינוי ולהמשך פעולה‬
‫וחקירה‪ .‬כך למשל חורין (‪ )2005‬מציגה עדויות לתרומתה של העמיתות ליצירת אקלים הכשרה‬
‫ולמידה‪ ,‬אקלים המאפשר התרחשות של תהליכי למידה שיתופיים אשר מובילים לצמיחה‬
‫מקצועית ולהעצמה של המשתתפים‪ .‬באמצעות מחקר עצמי המשתתפות במחקר זה מציגות‬
‫דרכי התמודדות של מדריכה מהמכללה עם המתח שבין הצורך והרצון לתת מענה לצורכי‬
‫‪ | 148‬דפים‪56‬‬
‫‏‬
‫המורות המאמנות בבית הספר לבין הצורך והרצון להוביל תהליך שינוי (באמצעות נקיטת‬
‫גישות חדשניות) – תהליך שייתן מענה לצרכים המשותפים של העמיתות‪ ,‬לא רק לצרכים של‬
‫גורם ספציפי‪ .‬החוקרת מדווחת כי באמצעות דרכי הפעולה שלה ניסתה לשנות את תפיסת‬
‫הלמידה של המורות‪ :‬במקום לראות בלמידה תהליך פסיבי של קבלת ידע מסמכות חיצונית‪,‬‬
‫לתפוס אותו כתהליך הנובע מהבשלה פנימית‪ .‬תובנה כזו כרוכה בהתבוננות ביקורתית בעשייה‬
‫החינוכית ובקיום שיח עם עמיתים ושותפים לעשייה‪ .‬חורין (שם) טוענת כי באמצעות השיח‬
‫נבנתה חשיבה מחודשת יחד עם המורות המאמנות ועם הסטודנטיות‪ .‬לפי עדותה‪ ,‬במהלך‬
‫ההבניה של העמיתות נוצרו מסגרות הפעולה‪ ,‬סביבת למידה שיתופית ומשתפת אשר התבססה‬
‫על יחסים הדדיים בין המשתתפים‪ ,‬ואף חשיבה ורפלקציה משותפות שנבעו מגילוי יחס ביקורתי‬
‫אל התהליכים‪ .‬עדויות אלו תומכות בדבריהן של קוקרן‪-‬סמית וליטל (& ‪Cochran-Smith‬‬
‫‪ .)Lytle, 1999‬האחרונות טוענות כי העמיתות היא בעלת פוטנציאל לשנות את תרבות בית‬
‫הספר‪ ,‬אם כל הגורמים המעורבים בה שותפים בתהליך של חקירה ובקהיליית למידה‪.‬‬
‫תשע מכללות החברות ברשת ה‪ PDS-‬הישראלית נסקרות בספר מגמה חדשה בתכניות‬
‫ההכשרה של מורים (זילברשטיין‪ ,‬בן‪-‬פרץ וגרינפלד‪ .)2006 ,‬בספר זה מוצגות תשע שותפויות‬
‫בין בית ספר למכללה אשר מבוססות על אינטרסים המשותפים לשני הגורמים‪ .‬בשותפויות‬
‫האלו נולד טיפוס חדש של בית ספר‪ ,‬התגבשה מציאות חינוכית אחרת‪ ,‬והוחלף הדגם המסורתי‬
‫של הכשרה מעשית‪ :‬במקום סטודנטים אשר מגיעים לכיתות אימון ונעזרים במורים מאמנים‪,‬‬
‫קבוצות של סטודנטים מגיעות לבית הספר יחד עם המדריכים הפדגוגיים ועם נציגים אחרים‬
‫מהמכללה‪ .‬הסטודנטים הללו משתלבים בצוותי ההוראה של הכיתות והופכים לחלק מן הנוף‬
‫האנושי בבית הספר ומהתרבות הבית‪-‬ספרית‪ .‬הספר מצביע על תרומתם המקצועית של‬
‫הסטודנטים ונציגי המכללות לקידום המטרות החינוכיות והלימודיות של בית הספר‪ .‬הדבר‬
‫מתבטא בהתפתחות מקצועית של צוות ההוראה בבית הספר ובקידום הישגי הלומדים בו‪ ,‬וזאת‬
‫תוך כדי התמקדות בצרכים הייחודיים של כל תלמיד‪ .‬בד בבד הספר חושף את הקשיים ואת‬
‫הבעיות שכל אחת מהשותפויות נאלצה להתמודד ִעמם‪ :‬קושי לתאם בין המכללה לבית הספר‬
‫בנושאים של לוח זמנים ומערכת שעות‪ ,‬צורך להקדיש זמן למפגשי למידה משותפים‪ ,‬גידול‬
‫במספר המטלות של המורים (הדבר עלול להקשות על המורים לקבל על עצמם מחויבויות‬
‫נוספות) וכן הלאה‪.‬‬
‫מחקרים בעולם מציינים את חשיבותו ואת ייחודיותו של תהליך השותפות (‪Darling-‬‬
‫‪ .)Hammond & Hammerness, 2005; Sandholtz & Dadlez, 2000‬מטרתו אינה רק לפתח‬
‫את המיומנות האישית של המורים החדשים (‪ ,)individual practice‬אלא גם את המיומנות‬
‫הבית‪-‬ספרית בכללותה (‪ .)school practice‬חוקרים מצביעים על כך שבמסגרת השותפות‬
‫המתכשרים להוראה נחשפים לא רק למשימות כיתתיות אלא גם למשימות בית‪-‬ספריות (פיתוח‬
‫תכנית לימודים‪ ,‬רפורמות בית‪-‬ספריות‪ ,‬מחקר פעולה וכן הלאה)‪ .‬הם משתתפים באספות‬
‫רפס תיב‪-‬הללכמ תותימע תיינבהל 'תופתתשה לש םיביטרנ' | ‪149‬‬
‫כיתתיות ובימי הורים‪ ,‬מבקרים בבתי תלמידים‪ ,‬נוטלים חלק במיזמים המשותפים לבית הספר‬
‫ולקהילה ומקיימים דיונים עם צוות ההוראה שמטרתם לשפר את הישגי תלמידיהם‪ .‬השתתפות‬
‫פעילה זו מאפשרת למתכשרים להוראה להבין את ההקשר הבית‪-‬ספרי הרחב אשר הם פועלים‬
‫בו‪ ,‬ובהתאם לכך להתחיל לפתח את הידע והמיומנויות הנדרשים מהם לצורך השתתפות‬
‫מועילה בעבודת הצוות הבית‪-‬ספרי במהלך שנות עבודתם בבית הספר המכשיר‪.‬‬
‫מתכשרים להוראה אשר נטלו חלק בשותפות חשים כי רכשו במהלכה ידע רב‪ ,‬והודות לו‬
‫גברו מסוגלותם ומוכנותם ללמד (‪ .)Sandholtz & Dadlez, 2000‬בהתאם לכך הערכתם את‬
‫מידת מוכנותם להוראה ואת מידת המסוגלות העצמית שלהם (‪ )self-efficacy‬גבוהה יותר מזו‬
‫שהוערכה על ידי בוגרי תכנית ההכשרה המסורתית באותו האזור‪ .‬נמצא כי מתכשרים להוראה‬
‫אשר נטלו חלק בתכנית השותפות הם בעלי ידע רב יותר לא רק בהוראה‪ ,‬אלא אף בניהול‬
‫כיתה ובשימוש בטכנולוגיה ובמיומנויות בתחום הדעת (‪ .)content area skills‬עוד נמצא כי‬
‫תהליך השותפות מקנה למתכשרים הזדמנות ללמוד ולרכוש ידע ממורים בעלי ניסיון רב‪ ,‬וזאת‬
‫באמצעות יצירת סביבה המשלבת בין למידה תאורטית לעבודה מעשית‪ .‬גם המורים המאמנים‬
‫הוותיקים אשר לקחו חלק בתהליך השותפות דיווחו כי חלו שינויים ושיפורים בתהליכי ההוראה‬
‫שלהם – הן ברמה האישית‪-‬כיתתית‪ ,‬הן ברמה הבית‪-‬ספרית – הודות להתפתחות המקצועית‪,‬‬
‫ולאימון האישי (‪ )mentoring‬אשר היווה חלק מתהליך השותפות‪.‬‬
‫למחקר הפעולה שערכו ִ‬
‫דיווחים על אודות השפעת השותפות על המורים בבתי הספר הופיעו גם במחקרים נוספים‬
‫(‪ .)Boyle-Baise & McIntyre, 2008; Epanchin & Colucci, 2002‬במחקרים נמצא כי על‬
‫המורים המאמנים בתהליך השותפות להיות מומחי תוכן כדי לעזור למתכשרים להוראה ללמוד‬
‫בצורה קונסטרוקטיביסטית ולקיים אינטראקציה עם הידע שלהם‪ .‬על המורים המאמנים עצמם‬
‫להיות "לומדים" ולהמשיך לחקור בשיטתיות את ההוראה שלהם כדי לשפר את תהליכי הלמידה‬
‫של תלמידיהם; עליהם לשתף פעולה עם חברי הצוות הבית‪-‬ספרי ולקבל אחריות ללמידתם של‬
‫תלמידיהם‪ .‬פיתוח התלמידים כחלק מתהליך השותפות חותר לכך שהם ישיגו הישגים אקדמיים‬
‫וכן יגיעו ליעדים דוגמת מודעוּ ת תרבותית‪ ,‬הזדהות אתנית‪ ,‬רווחה כללית ובריאות‪ .‬מחקר הפעולה‬
‫והשימוש בטכנולוגיה בהדרכה ובהוראה זוהו על ידי המורים כצרכים נוספים בשותפות‪ .‬לעומת‬
‫זאת מנהלי בתי הספר רואים בשותפות הזדמנות לרענן את החשיבה הבית‪-‬ספרית‪ ,‬להחדיר‬
‫שינויים ולהנהיג חידושים פדגוגיים ודידקטיים בבית הספר (‪ .)Sandholtz, 2002‬מהמחקרים‬
‫עולה כי תהליך השותפות מעצים את השותפים בו בפן האישי‪ ,‬בפן המקצועי ובפן הבין‪-‬אישי‪.‬‬
‫הוא מסייע לשותפים לפעול כקהילת למידה החותרת לשיפור תהליכי ההוראה‪-‬למידה‪ ,‬לקידום‬
‫הישגי התלמידים וליצירת תרבות ארגונית המשותפת לבית הספר ולמכללה לחינוך – כזו אשר‬
‫תתאים למציאות המשתנה ותאפשר את השינויים‪.‬‬
‫מחקר מהשנים האחרונות (‪ )Breault, 2010‬מציג את סביבת העמיתות הבית‪-‬ספרית ככזו‬
‫המאפשרת יצירת תרבות חדשה שהיא בעלת שפה משלה‪ ,‬כמו גם מיתוסים וקונפליקטים‬
‫‪ | 150‬דפים‪56‬‬
‫‏‬
‫הייחודיים לה‪ .‬במחקר זה מוצגים סיפורי מורים המתארים חוויות אותנטיות שהתרחשו בכיתה‪.‬‬
‫אחד הממצאים החשובים במחקר הוא שהרפלקציה שהצוות עורך לאחר השמעת הסיפורים‬
‫למספרים להעריך‪ ,‬לשקול ולנתח את התאוריה אשר למדו‪ .‬הדבר מאפשר הבנה‬
‫מאפשרת ְ‬
‫ברורה ומפורשת יותר של הקשר בין תאוריות‪ ,‬אמונות ופרקטיקות‪ .‬השימוש בסוגה המחקרית‬
‫הנרטיבית בחקר העמיתות מכללה‪-‬שדה הוא חדשני למדי‪ .‬גם המחקר המתואר במאמר הנוכחי‬
‫משתמש בסוגה המחקרית הנרטיבית‪ ,‬אולם לא למטרות למידה של המשתתפים – כפי שהוצג‬
‫במחקר הקודם (שם) – אלא כדרך לתאר את ההשתתפות בתהליך העמיתות בדיעבד‪ ,‬ממרחק‬
‫של זמן‪ ,‬כל קבוצה מנקודת המבט שלה‪ .‬לפיכך המחקר הנוכחי שואף להציג את הנרטיבים‬
‫של המשתתפים כ'נרטיב של השתתפות'‪ ,‬מונח שטבע צוות המחקר ואשר רלוונטי למחקר‬
‫הנדון‪ .‬המטרה היא לבחון את השותפות "מבפנים"‪ ,‬כלומר מתוך נקודת מבטם הסובייקטיבית‪-‬‬
‫סיפורית של המשתתפים השונים בתהליך‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬השותפות מוסד אקדמי–בית ספר נבדקה בכמה סוגות של מחקר‪ ,‬ובחינתה התמקדה‬
‫במגוון נושאים‪ .‬ככלל נמצא שהשותפות מהווה הזדמנות להתפתחות מקצועית של הסטודנטים‬
‫להוראה‪ ,‬של הסגל במוסד האקדמי להכשרת מורים ושל סגל בית הספר‪ .‬מהמחקרים עולה‬
‫שמימוש דגם השותפות‪ ,‬דגם המאפשר התפתחות מקצועית לכל העוסקים במלאכה‪ ,‬יכול‬
‫להתרחש בדרך של אינטראקציה אינטנסיבית המתקיימת בתוך בית הספר‪ :‬כל השותפים‬
‫בתהליך חברים בקהילות לומדים מסוג כזה או אחר ומתמידים בקיום תהליכי חקר ולמידה‬
‫(אריאב וסמית‪ .)2006 ,‬לנוכח מורכבות תהליך השותפות (כפי שעולה מן המחקרים אשר נערכו‬
‫בשנים האחרונות) ולנוכח ייחודיותה של כל שותפות‪ ,‬בדקנו במחקר שלהלן את תפיסותיהם‬
‫בנושא זה של השותפים בתהליך עמיתות מתמשך בין בית ספר לבין מכללה לחינוך‪ .‬השותפות‬
‫נבחנת אפוא מנקודות מבטם של השותפים בתהליך העמיתות – מובילי התהליך (מדריכים‬
‫מהמכללה וצוות הניהול בבית הספר)‪ ,‬המורות המאמנות בבית הספר והסטודנטים המתכשרים‬
‫להוראה – אשר מתקיים במרחב הבית‪-‬ספרי‪.‬‬
‫המחקר‬
‫מתודולוגיה‬
‫למחקר הנוכחי נבחרה מתודולוגיה איכותנית‪-‬נרטיבית‪ ,‬ובהתאם לכך הנתונים נאספו באמצעות‬
‫עריכת ראיונות נרטיביים עם המשתתפים‪ .‬זהו מחקר נרטיבי ממוקד העוסק במאורע מסוים‬
‫(תובל‪-‬משיח וספקטור‪-‬מרזל‪ :)2010 ,‬סיפור מסוים מסופר בהקשר נתון‪ ,‬והוא רלוונטי אך ורק‬
‫בהקשר הזה‪ .‬במחקר הנוכחי הקשרו של הסיפור הוא תהליך העמיתות‪ ,‬והמספרים הם אלה‬
‫שהיו מעורבים בתהליך והשתתפו בו במשך פרק זמן כזה או אחר‪ .‬בשל השילוב בין סיפורים‬
‫(נרטיבים) של המשתתפים לבין תהליך ההשתתפות במיזם המתואר בהם‪ ,‬אנו מכנות נרטיבים‬
‫אלה נרטיבים של השתתפות‪ .‬את הנרטיבים מספרים אפוא המשתתפים בתהליך‪ ,‬המתארים‬
‫רפס תיב‪-‬הללכמ תותימע תיינבהל 'תופתתשה לש םיביטרנ' | ‪151‬‬
‫תקופה ספציפית בחייהם המקצועיים ומתמקדים בהשתתפותם בתהליך העמיתות בין מכללה‬
‫לבין בית ספר‪ .‬השתתפות זו בתהליך במשך פרק זמן מוגדר משמעותית לתהליך העמיתות‪.‬‬
‫הקשר המחקר‬
‫בית הספר הנבדק קיים קשרי עמיתות עם המכללה במשך חמש שנים‪ .‬המחקר התקיים בשנה‬
‫החמישית לקשר הזה‪ .‬זהו בית ספר ממלכתי שמונה‪-‬שנתי (כיתות א' עד ח') אשר לומדים בו‬
‫כ‪ 900-‬תלמידים ב‪ 21-‬כיתות‪ ,‬לרבות שש כיתות חינוך מיוחד – בשלוש כיתות לומדים תלמידים‬
‫עם הפרעה התפתחותית נרחבת (‪ ,)PDD‬ובשלוש כיתות לומדים תלמידים המתמודדים עם‬
‫ליקויי למידה‪ .‬תלמידים עם צרכים מיוחדים משולבים גם בכיתות רגילות‪ ,‬וזאת בהתאם לחזון‬
‫הבית‪-‬ספרי המעמיד במרכז את קבלת השונה ואת הטיפול בפרט‪.‬‬
‫תכנית העמיתות בין בית הספר לבין המכללה החלה חמש שנים לפני המחקר כתכנית‬
‫ניסויית שמטרתה הכשרת מורים "אחרת"‪ .‬התכנית נבנתה תוך כדי שיתוף פעולה הדוק בין‬
‫צוות הניהול הבית‪-‬ספרי‪ ,‬הסטודנטים להוראה‪ ,‬המורים המאמנים וסגל המכללה‪ .‬ההנחה‬
‫ומבנים‬
‫המרכזית של השותפות הייתה ועודנה שכל השותפים לומדים ומלמדים בו‪-‬זמנית ַ‬
‫ביחד שפה משותפת‪ ,‬קודים משותפים ומחויבות ללמידה ולהוראה‪ .‬התשתית הרעיונית לבניית‬
‫התכנית נבעה מתוך מודעות גבוהה לצורך במורים איכותיים‪ ,‬כאלה שיתמודדו בין השאר גם‬
‫עם הבעייתיות שבהוראה בכיתות הטרוגניות אשר משולבים בהן תלמידים עם צרכים מיוחדים‪.‬‬
‫בשותפות זו המכללה נתפסת ככוח המניע ביצירת קשר בין הפרקטיקה לתאוריה‪ ,‬בחקירה‬
‫שיטתית של ההתנסות ובהמשגה והכללה של התהליכים המתרחשים בבית הספר‪ .‬פעולות אלו‬
‫נועדו לבנות תכנית רציפה אשר מאפשרת את התפתחותם המקצועית של הסטודנטים להוראה‬
‫והמורים המאמנים במשך כל חייהם המקצועיים‪ .‬תכנית זו מתבטאת ביצירת קשר הדוק ורציף‬
‫בין שלבי ההכשרה של הסטודנט להוראה במהלך שהותו במכללה לבין תקופת שהותו בשדה‬
‫במהלך הכשרתו המעשית (המקום שהוא אמור להשתלב בו גם בהמשך חייו המקצועיים)‪ ,‬כמו‬
‫גם בקידום ההתפתחות המקצועית הרציפה של מורים מאמנים אשר עובדים במסגרת הבית‪-‬‬
‫ספרית (מרגולין‪ .)2010 ,‬בכל השנים מאז תחילתה של תכנית השותפות התמקדה המכללה‬
‫בפעילות משותפת של קבוצת מורים וסטודנטים במקצועות לימוד ספציפיים‪ .‬בשנה שהמחקר‬
‫נערך בה ההתמקדות הדיסציפלינרית הייתה בתחומים‪ :‬מתמטיקה‪ ,‬חינוך לשוני ואנגלית‪.‬‬
‫ההתמקדות באנגלית הייתה חדשה בתהליך העמיתות‪ ,‬ואילו שני התחומים האחרים עמדו‬
‫במוקד התהליך גם בארבע השנים הקודמות‪.‬‬
‫המשתתפים‬
‫במסגרת המחקר רואיינו ‪ 21‬אנשי חינוך אשר נטלו חלק בשותפות באותה השנה‪ 11 .‬מהם השתייכו‬
‫לצוות בית הספר‪ :‬ארבע חברות בצוות המוביל של בית הספר – מנהלת בית הספר‪ ,‬סגנית המנהלת‬
‫‪ | 152‬דפים‪56‬‬
‫‏‬
‫המשמשת גם כרכזת חינוך לשוני ושתי רכזות מקצוע (מתמטיקה ואנגלית)‪ ,‬ושבע מורות מאמנות‬
‫המלמדות בתחומי הדעת שבאותה השנה עמדו במוקד העמיתות‪ :‬מתמטיקה‪ ,‬אנגלית וחינוך‬
‫לשוני‪ .‬מהמכללה רואיינו שישה סטודנטים אשר התכשרו להוראת מתמטיקה ואנגלית והסכימו‬
‫להתראיין למחקר‪ ,‬כמו גם ארבע מדריכות המתמחות בתחומים‪ :‬חינוך מיוחד‪ ,‬חינוך לשוני‪,‬‬
‫מתמטיקה ואנגלית‪ .‬המדריכה בתחום החינוך המיוחד הנחתה סטודנטים אשר התכשרו להוראת‬
‫מתמטיקה ועבדו יחד עם תלמידים המשולבים בכיתות רגילות בשיעורי המתמטיקה‪ .‬המדריכה‬
‫הזו התנסתה בעבר במסגרות אחרות בתהליך עמיתות בין מכללה לבין בית ספר‪ ,‬ולפיכך נתפסה‬
‫כמכירה את המודל וכשותפה רעיונית להבנייתו‪ .‬המדריכה לחינוך לשוני שימשה גם כמרכזת‬
‫השותפות בין המכללה לבין בית הספר‪ ,‬והמדריכה להוראת מתמטיקה שותפה לתהליך העמיתות‬
‫הנדון מתחילת דרכו‪ .‬המדריכה להוראת אנגלית השתתפה לראשונה בתהליך העמיתות המתואר‬
‫במחקר זה‪ ,‬אולם התנסתה בעבר (במסגרות אחרות) במודלים אחרים של שותפות‪ .‬התהליך היה‬
‫חדש עבור המורים לאנגלית בבית הספר‪ ,‬כיוון שהם השתלבו לראשונה בתהליך העמיתות בשנה‬
‫שהמחקר נערך בה‪.‬‬
‫כל מרואיין התבקש לתת את הסכמתו לעצם הריאיון ִעמו ולשימוש בריאיון לצורכי המחקר‪.‬‬
‫במשך כל תהליך המחקר נשמרה האנונימיות של זהות המשתתפים‪ ,‬לרבות שמות המכללה‬
‫ובית הספר ושמות המרואיינים‪.‬‬
‫כלי המחקר‬
‫במחקר זה בחרנו להשתמש בריאיון הנרטיבי – ריאיון פתוח שהוא מעין שיחה שהמשתתפים‬
‫מנהלים (‪ ,)Casey, 1996‬ובמהלכה אפשר לעסוק בנושאים אישיים ומקצועיים‪ .‬בריאיון שילבנו‬
‫בין ההליך שמציעים ליבליך ואחרים (‪ )Lieblich, Tuval-Mashiach, & Zilber, 1998‬לבין‬
‫ההליך שמציעה מריפילד (‪ .)Merryfield, 2000‬תחילה הוסבר למרואיין‪ 3‬במה מדובר‪:‬‬
‫אנו מבקשים לשמוע את הסיפור המקצועי שלך הקשור לעמיתות בין המכללה לבין בית‬
‫הספר במהלך השנים‪/‬השנה שהיית שותף‪/‬ה לקשרים הללו באמצעות התנסות בהוראה‬
‫[לסטודנטים]‪ /‬הנחיית סטודנטים ולמידה משותפת [למורים ולמדריכים]‪ .‬הסיפור‬
‫המקצועי שלך יסייע לנו להבין את הסיפור הכללי של קשרי עמיתות מכללה‪-‬שדה‪.‬‬
‫כל מרואיין התבקש לכתוב על שלבים משמעותיים בחייו המקצועיים שעניינם העמיתות‬
‫מכללה‪-‬בית ספר‪ ,‬לפי הסדר הכרונולוגי של התרחשותם‪ .‬המטרה הייתה להתגבר על המבוכה‬
‫הראשונית של המרואיין ולסייע לו בארגון החשיבה והזיכרון‪ .‬למרואיין הוצע לרשום כותרת‬
‫מתאימה לכל שלב‪ ,‬כזו המאפיינת את השלב ועניינה הוא קשרי העמיתות מכללה‪-‬שדה‪.‬‬
‫‪ 3‬כל הכתוב בלשון זכר משמעו גם לשון נקבה ולהפך‪.‬‬
‫רפס תיב‪-‬הללכמ תותימע תיינבהל 'תופתתשה לש םיביטרנ' | ‪153‬‬
‫לאחר שהמרואיין סיים לכתוב על אודות השלבים‪ ,‬החל הריאיון ִעמו‪ .‬כחלק מהריאיון התבקש‬
‫המרואיין להשיב לשאלות אלה‪:‬‬
‫ ספר‪/‬י על אפיזודה משמעותית בכל שלב‪ ,‬הקשורה לעמיתות המכללה‪-‬בית הספר‪.‬‬‫ מי או מה השפיע על האירוע‪/‬ים שתיארת וכיצד?‬‫ בהסתכלות לאחור‪ ,‬האם תוכל‪/‬י לציין מה במהלך קשרי העמיתות נתפס אצלך‬‫כהצלחה ומדוע?‬
‫הראיונות ארכו כ‪ 40-‬עד ‪ 60‬דקות‪ .‬כל ריאיון הוקלט ובהמשך תומלל‪.‬‬
‫כלי הניתוח‬
‫הראיונות נותחו ניתוח דו‪-‬שלבי‪ .‬בשלב הראשון הם נותחו בהתאם לארבעת ממדי ההתבוננות‬
‫בניתוח נרטיבים שהגדירו קלנדינין וקונלי (‪Clandinin & Connelly, 1994; Wattsjohnson,‬‬
‫‪ .)2009‬שיטת הניתוח הזו אנליטית ורפלקטיבית‪ ,‬והיא מאפשרת לפרק את הנרטיב לארבעה‬
‫רכיבים‪ :‬התבוננות פנימה (‪ – )inward‬זיהוי של היגדים העוסקים ברגשות הפנימיים (‪internal‬‬
‫‪ .)emotions‬רגשות אלה מתארים את תחושתו של המרואיין בעקבות המאורעות שהתרחשו;‬
‫למספר לבחון באמצעותם‬
‫התבוננות מבחוץ (‪ – )outward‬זיהוי של רכיבים בסיפור המאפשרים ְ‬
‫את ההתרחשויות "מבחוץ"‪ ,‬להסבירן ולפרש אותן; התבוננות אחורה (‪ – )backward‬זיהוי‬
‫היגדים של המספר אשר מתארים את ההתרחשויות‪ ,‬כפי שהוא רואה או זוכר אותן‪ .‬היגדים אלה‬
‫מובעים בדרך של זיכרונות ותיאור התנהגויות קודמות; התבוננות קדימה (‪ – )forward‬זיהוי‬
‫של היגדים שעניינם כיוונים עתידיים אשר המרואיין מצביע עליהם‪.‬‬
‫בשלב השני בודדנו את שני הממדים שעניינם תיאור ההתרחשויות‪ :‬התבוננות אחורה‬
‫(תיאור ההתרחשויות מנקודת מבטו של המספר) והתבוננות מבחוץ (הסברים ופרשנות של‬
‫המספר להתרחשויות ולתגובותיו להן)‪ .‬את ההתבוננות אחורה ניתחנו על סמך מאורעות‬
‫משמעותיים‪ .‬כך למשל תיארה אחת ממובילות התהליך מאורע משמעותי‪" :‬נקודה חשובה‬
‫נוספת שעשתה הבדל גדול היא שאף פעם [בעבר] לא העזתי לבקש ממורים לקרוא מאמרים‪,‬‬
‫וגם אם ניסיתי – זה אף פעם לא עבד‪ .‬התחלתי לבקש ממורים לקרוא‪ ,‬כי הזכרתי מאמר מסוים‪,‬‬
‫והם שאלו אם אפשר לקבל אותו‪ .‬ואז אמרתי‪ :‬תקראו אותו‪ ,‬וננתח אותו ביחד"‪ .‬ההתבוננות‬
‫מבחוץ מוסיפה הסברים ופרשנות לזיכרונות המספר‪" :‬מרבית המורים בבית הספר גמרו את‬
‫שלוש שנות ההתמקצעות שהייתה במדינת ישראל ב[דיסציפלינה מסוימת]‪ ,‬ולא קרה כלום‬
‫בבית הספר‪ .‬אולי הם למדו משהו‪ ,‬אבל זה לא עבר את דלת הכיתה‪ .‬ופתאום למידה מסוג‬
‫אחר‪ ,‬מאוד משמעותית ומאוד רלוונטית – למידה שכל הזמן נכנסת ויוצאת מהכיתה‪ .‬זה היה‬
‫תהליך מאוד משמעותי"‪ .‬לכל אחד משני הממדים האלה נערך ניתוח קטגוריאלי (כפי שמקובל‬
‫במחקר איכותני)‪ ,‬ניתוח שהתבסס על חיפוש ֶתמות אשר חוזרות ונשנות בכל ממד‪ .‬התמות‬
‫קובצו לקטגוריות‪-‬על‪ ,‬ואלו מוצגות בהמשך בפרק הממצאים‪ .‬כל אחת מהחוקרות ערכה ניתוח‬
‫‪ | 154‬דפים‪56‬‬
‫‏‬
‫תוכן‪ .‬הנתונים הוצלבו ונבדקו עד להשגה של רמת הסכמה גבוהה (‪ .)90%‬במאמר זה הצגת‬
‫הממצאים מתבססת על הניתוח התמטי שנערך בשלב השני‪ ,‬כלומר על ממד ההתבוננות מבחוץ‬
‫ועל ממד ההתבוננות אחורה‪.‬‬
‫ממצאים‬
‫לכל אחת מהקבוצות שהשתתפו במחקר הייתה נקודת מבט אחרת בנושא העמיתות‪ .‬התפיסות‬
‫המשותפות והנבדלות של העמיתות מוצגות במחקר זה באמצעות תיאור ליבת הסיפור ומושגים‬
‫מרכזיים בתהליך‪ ,‬תפיסת ההדרכה ותפיסת ההצלחה של העמיתות‪.‬‬
‫תפיסת העמיתות – ליבת הסיפור ומושגים משמעותיים בתהליך‬
‫תפיסת העמיתות עולה מתוך תיאורם של המשתתפים את 'ליבת הסיפור' ואת המושגים שנתפסו‬
‫כמשמעותיים בתהליך המשותף‪ .‬בסופו של דבר המארג של כל 'סיפורי הליבה' יוצר את תפיסת‬
‫העמיתות‪ .‬להלן מוצגים ליבת הסיפור והמושגים המשמעותיים שתיארו המשתתפים בכל‬
‫קבוצה‪ :‬מובילות התהליך‪ ,‬המורות המאמנות והסטודנטים להוראה‪.‬‬
‫א‪ .‬מובילות התהליך‬
‫בעיני מובילות התהליך הערכים שאפיינו את העמיתות היו‪ :‬יחסי גומלין בין המעורבים‬
‫בתהליך‪ ,‬יצירת יחסי אמון בין המעורבים ושימורו של האמון הזה‪ ,‬למידה של המורות כאורח‬
‫חיים ולמידה משותפת שלהן יחד עם הסטודנטים כחלק מן התהליך ויצירת שפה משותפת‬
‫אשר תקשר בין המורים בבית הספר‪ ,‬סגל המכללה והסטודנטים‪ .‬היבט חשוב אחר של התהליך‬
‫עבור קבוצה זו הוא שינוי דפוסי ההוראה של המורות בבית הספר ועשייתן לשותפות שוות ערך‬
‫בתהליך ההכשרה של הסטודנטים‪ .‬גם השתלבות מלאה של הסטודנטים בהוראה ובחיי בית‬
‫הספר נתפסה כמאפיינת את העמיתות‪.‬‬
‫תפיסת הליבה של הסיפור הייתה שונה אצל כל אחת ממובילות התהליך‪ .‬המדריכה‬
‫להוראת מתמטיקה ראתה בעמיתות סיפור של צמיחה והצלחה‪ .‬במרכזו של סיפור זה עמדה‬
‫התפיסה ש"כולם לומדים ומלמדים"‪ ,‬והמטפורה המארגנת‪ 4‬הייתה "למידה היוצאת מהכיתה‬
‫אל התאוריה"‪ .‬קבלת האחריות של המורות להכשרת הסטודנטים נתפסה אצל המדריכה‬
‫למתמטיקה כהישג משמעותי של תהליך העמיתות‪" :‬התחלנו לחשוב איך אנו הופכים את בית‬
‫הספר לבית ספר מכשיר מורים‪ ,‬ושהמדריכה תהיה בעלת ערך מוסף"‪ .‬גם יכולתן של המורות‬
‫לתקשר באמצעות טכנולוגיה מקוונת נתפסה כהישג של תהליך העמיתות ושל תהליך הלמידה‬
‫‪ 4‬מטפורה מארגנת מוגדרת כ"אמצעי הערכה בולט שבאמצעותו מציג המספר גרסה מתומצתת של ה'אני'‬
‫שלו" (קופפרברג וגילת‪.)75 :2002 ,‬‬
‫רפס תיב‪-‬הללכמ תותימע תיינבהל 'תופתתשה לש םיביטרנ' | ‪155‬‬
‫של המורות‪' .‬תפיסת המניפה' אשר מרחיבה את העמיתות בין השותפים ללמידה‪ ,‬כמו גם‬
‫הרוח החדשה במערכת היחסים שבין המכללה לבין בתי הספר‪ ,‬התבטאו ב"מחויבות טוטאלית‬
‫לתהליך‪ ,‬כלומר יש מחויבות של מפקחת המחוז‪ ,‬מפקחת העיר‪ ,‬המנהלים ורכזי המקצוע‬
‫והמורים עצמם"‪ .‬הנחלת התפיסה הזו לדור ההמשך‪ ,‬זה שמתגלם למשל בסטודנטית הנעשית‬
‫למדריכה בבית הספר‪ ,‬הוצגה כאירוע משמעותי החותם את הכרונולוגיה של תהליך צמיחת‬
‫העמיתות בין בית הספר לבין המכללה‪.‬‬
‫המדריכה לחינוך לשוני ראתה בעמיתות סיפור של התקדמות דרך משברים והיענות‬
‫לצרכים מקומיים‪ ,‬ובהתאם לכך תיארה אותה באמצעות מטפורות דוגמת "פריסת מניפה"‬
‫ו"ימי שיא"‪ .‬בדומה לתפיסתה של המדריכה למתמטיקה‪ ,‬היא ראתה בהרחבת העמיתות יעד‬
‫חשוב‪" :‬המטרה הייתה להרחיב את העבודה לעוד בית ספר ועוד דיסציפלינה"‪ .‬אין פלא אפוא‬
‫שהיוזמה והפעילות של מרכזת ההדרכה במכללה הביאה להתפתחות קבוצת למידה של‬
‫המפקחים באזור‪ .‬אולם חשוב לדעת שבפועל תהליך העמיתות היה רצוף משברים‪ :‬מתחים בין‬
‫מרכזת העמיתות לבין הנהלת בית הספר‪ ,‬חילוקי דעות בין בית הספר לבתי ספר אחרים (בעיקר‬
‫בשל ניגודים בין תפיסת מנהלי בתי הספר לבין תפיסת אנשי המכללה) וקונפליקט בין אנשי‬
‫הסגל האקדמי שעניינו התפיסה האידאולוגית של הקשר עם בתי ספר מאמנים ודפוסי ההדרכה‬
‫וההתנסות בהוראה של הסטודנטים‪.‬‬
‫המדריכה להוראת החינוך המיוחד ראתה בעמיתות סיפור רב‪-‬שלבי שהתפתח מגישה‬
‫מסורתית לגישה קונסטרוקטיביסטית‪-‬שיתופית‪ .‬עבור המדריכה הזו עיקרה של הגישה‬
‫הקונסטרוקטיביסטית הוא יישום תפיסות חדשניות בהוראה‪-‬למידה והכרה בהיותה (כלומר‬
‫המדריכה) בעלת הידע האקדמי‪-‬תאורטי‪[" .‬המורות] ביקשו ללכת איתי עד הסוף" ו"זה [בית‬
‫הספר והמכללה] לא שתי מערכות נפרדות" היו מטפורות אשר שיקפו את תפיסתה כי מדובר‬
‫בסינרגיה הכרחית בין שתי מערכות החינוך‪ .‬מאורע משמעותי עבורה היה שילוב המורות‬
‫לחינוך מיוחד בקהילה הלומדת של כלל מורות בית הספר‪" :‬הנושא של שילוב [מורות] החינוך‬
‫המיוחד והקשר עם המכללה לקח את זה [את העמיתות] עוד צעד קדימה‪ ,‬למקום שבו מורות‬
‫של חינוך מיוחד ומורות רגילות יושבות ביחד ומדברות על הנושא של שילוב"‪ .‬לבסוף נוצר 'שיח‬
‫של שילוב' בין מורות למתמטיקה לבין מורות לחינוך מיוחד בהנחייתן של המדריכה להוראת‬
‫מתמטיקה והמדריכה להוראת החינוך המיוחד‪.‬‬
‫המדריכה להוראת אנגלית ראתה בעמיתות סיפור של עליות ומורדות והתמקדה בהיבטים‬
‫המעשיים של התהליך‪ ,‬לא בהיבטים מושגיים (קונספטואליים) שלו‪ .‬למידה משותפת של כל‬
‫הצוות‪ ,‬מורות וסטודנטים גם יחד‪ ,‬היא מאורע משמעותי אשר מתאפיין בעליות ובירידות‪.‬‬
‫כשחלה "עלייה"‪ ,‬המדריכה מתארת זאת כך‪" :‬הם [המורים בבית הספר] משתתפים בשיעורים‪,‬‬
‫מנתחים מאמרים‪ ,‬צופים בשיעורים ומנתחים גם שיעורים של המורים‪-‬המאמנים בבית הספר‪,‬‬
‫נותנים דוגמאות לאסטרטגיות הוראה ושיח‪ .‬זה מקום ללמידה של כולנו"‪ .‬ה"ירידה" מושפעת‬
‫‪ | 156‬דפים‪56‬‬
‫‏‬
‫מאירועים חיצוניים‪ ,‬כמו למשל יישומה של רפורמת 'אופק חדש' בבתי הספר‪" :‬בעקבות 'אופק‬
‫חדש' אין אפשרות להוציא את המורות המאמנות לשיעור המשותף שלנו‪ ,‬כי זה מתחרה בשיעור‬
‫שהן צריכות ללכת אליו ממילא בגלל דרישות בית הספר ובגלל שהוא שייך לאופק חדש"‪.‬‬
‫מנהלת בית הספר העמידה את בית הספר במרכז וראתה בעמיתות סיפור של התפתחות‬
‫דרך צמתים קריטיים בחיי בית הספר בתמיכת המכללה‪ .‬היבט חשוב עבורה היה ההתפתחות‬
‫האקדמית של צוות המורים והלמידה שלהם כאורח חיים‪ .‬תפיסתה התבטאה במטפורה‬
‫המארגנת‪" :‬המכללה היא הגב והמשענת שלי מבחינה אקדמית"‪ .‬כניסתה של המכללה לחיי‬
‫בית הספר עמדה בלב "תהליך הגדילה של בית הספר"‪ ,‬והודות לכך "חלק לא קטן מהמורים‬
‫שמלמדים כאן היום היו סטודנטים שהפכו להיות סטז'רים שנהיו מורים"‪ .‬תפקידה של המכללה‬
‫כעמיתה היה משמעותי בתהליך חשוב בחיי בית הספר – איחוד בינו לבין בית ספר אחר בעיר‪.‬‬
‫לנוכח המצב שנוצר היה על צוותי מורים משני בתי הספר לשתף פעולה ביניהם‪ .‬כפי שצוין‬
‫לעיל‪ ,‬באותה העת הונהגה גם רפורמת אופק חדש – אירוע משמעותי נוסף בחיי בית הספר‪.‬‬
‫בהקשר הזה חשובים דבריה של המנהלת כי "לאורך כל הצמתים הללו תמיד אנשי המכללה היו‬
‫פה והתלוו לשינוי"‪.‬‬
‫סגנית המנהלת הציגה את העמיתות כ"זוגיות" המתאפיינת ביצירת קשרי אמון‪ .‬עבורה‬
‫העמיתות הייתה סיפור של תהליך התמקצעות משולב ומבוקר ופיתוח עולם מושגים מקצועי‬
‫משותף‪ .‬הסגנית תיארה "מקרים" ספציפיים של יצירת קשרים ספונטניים טובים בין מורה‬
‫מאמנת לבין מתמחים‪ ,‬כמו גם בין המורות המאמנות לבין המדריכות מטעם המכללה‪ .‬לתפיסתה‪,‬‬
‫היו אלה קשרים שבנו את העמיתות 'מלמטה למעלה' (‪ )bottom-up‬והשלימו את התהליך אשר‬
‫החל 'מלמעלה למטה' (‪.)top-down‬‬
‫ב‪ .‬המורות המאמנות‬
‫גם המורות המאמנות‪ ,‬כלומר המורות בבית הספר אשר חונכות את הסטודנטים להוראה‪,‬‬
‫משתמשות במושגים זהים בעת שהן מספרות על תהליך העמיתות‪ .‬לתפיסתן‪ ,‬הערכים‬
‫המרכזיים בעמיתות הם הדדיות‪ ,‬למידה משותפת‪ ,‬הדרכה‪ ,‬התבוננות עצמית ושפה משותפת‪.‬‬
‫אם בתחילה המורות בבית הספר ראו את עצמן כמונְ חות על ידי המדריכות מטעם המכללה‬
‫(בנושאים שעניינם תפקידן כמורות מאמנות)‪ ,‬הרי עם התקדמות התהליך והתרחבותו הצהירו‬
‫חלקן כי הן חשות שותפות בתהליך ההכשרה של הסטודנטים יחד עם המדריכות מהמכללה‪.‬‬
‫ההדדיות בעבודתן המשותפת של המורות המאמנות יחד עם המדריכות מהמכללה‪ ,‬הסטודנטים‬
‫ועמיתותיהן המורות נתפסה כערך המתבטא בלמידה משותפת‪ .‬העמיתות ודפוסי העבודה חייבו‬
‫את המורות להתבוננות עצמית ולשקיפוּ ת של דרכי עבודתן; הדבר סייע להן לבחון – יחד עם‬
‫המדריכות והסטודנטים – את העשייה החינוכית שלהן ויצר "הוראה עם חשיבה"‪ .‬בהקשר הזה‬
‫הן ראו את עצמן ככאלו שאינן עוד 'מורות'‪ ,‬אלא 'מורות חוקרות' המתבוננות במעשה ההוראה‬
‫רפס תיב‪-‬הללכמ תותימע תיינבהל 'תופתתשה לש םיביטרנ' | ‪157‬‬
‫ממונחית לשותפה וממורה "מסורתית" למורה חוקרת היה כרוך‬
‫ֵ‬
‫ומפיקות לקחים ממנו‪ .‬המעבר‬
‫בהטמעת שפה משותפת בקרב קהילת הלומדים‪ ,‬ביצירת תחושת אחריות ושייכות לקהילה‬
‫הבית‪-‬ספרית ובקבלת התפיסה שהן "שוות בין שווים"‪ .‬מנקודת מבט מושגית (קונספטואלית)‬
‫המורות המאמנות קיימו שיח משותף עם מובילות התהליך; אולם מנקודת מבט מעשית הן ראו‬
‫את עצמן כנמצאות "תחת עיניים צופות" [של המדריכות מהמכללה ושל הסטודנטים להוראה]‪,‬‬
‫ובו‪-‬זמנית כבוחנות את תלמידיהן בכיתות "תחת זכוכית מגדלת" כחלק מתפקידן המקצועי‪.‬‬
‫ג‪ .‬הסטודנטים להוראה‬
‫הסטודנטים להוראה תפסו את תהליך העמיתות בין בית הספר למכללה כהתנסות בהוראה‬
‫המתרחשת בהקשר חברתי‪-‬תרבותי מסוים (ההקשר של בית הספר המאמן והכיתה המאמנת)‪,‬‬
‫לא במנותק ממנו‪ .‬התנסות זו נתפסה כחדשנית וכבונה מודל הכשרה שונה מזה שהיה נהוג בעבר‪.‬‬
‫ההתנסות בהוראה מסתייעת בשתי דמויות משמעותיות‪ ,‬המורה המאמנת והמדריכה הפדגוגית‪.‬‬
‫היא מתקיימת כחלק מהתרבות אשר נוצרה בבית הספר (בעיקר במקצוע המתמטיקה) – תרבות‬
‫המתאפיינת בכך שכולם בה לומדים ומלמדים‪ ,‬צופים ונצפים‪ .‬הגבולות שיוצרים הוותק והמעמד‬
‫מיטשטשים; הסטודנטים להוראה מאמינים כי טשטוש גבולות זה‪ ,‬קיומה של מסגרת למידה‬
‫המשותפת למורות ולסטודנטים‪ ,‬הגדרת תהליך ההתפתחות המקצועית כרצף שראשיתו‬
‫בתהליך ההכשרה של הסטודנטים והמשכו בכל מהלך חייהם המקצועיים – כל אלה הם עיקרי‬
‫רעיון העמיתות‪ .‬מימוש רעיון זה מצריך אמונה בדרך שהולכים בה‪ ,‬יחסי אמון הדדיים ונכונות‬
‫להסתכן‪ .‬לפי תפיסתם של הסטודנטים‪ ,‬כל אלה יושגו בתהליך הדרגתי של משא ומתן‪ ,‬הדדיות‬
‫והבשלה‪ .‬הסטודנטים סיפרו כי צוות בית הספר נוקט מדיניות של "יד חופשית ודלת פתוחה"‪,‬‬
‫והדבר מספק מעטפת פיזית ורגשית להתנסות שלהם בהוראה‪(" :‬אנחנו) חלק מהצוות‪ ...‬והצוות‬
‫מתייחס אלינו כמורות לכל דבר"‪ .‬הסטודנטים הצביעו על החשיבות הרבה שבהימצאותו של‬
‫המדריך הפדגוגי מהמכללה בבית הספר‪ .‬לדעתם‪ ,‬זוהי עדות להיותו של המדריך הפדגוגי מחויב‬
‫לתפקידו‪ ,‬מאמין בהם ומקצועי‪ ,‬והדבר מאפשר את ביסוס מעמדו כסמכות מקצועית בבית‬
‫הספר – הן עבור הסטודנטים‪ ,‬הן עבור צוות בית הספר‪ .‬לפי הבנת הסטודנטים‪ ,‬נוכחותו בבית‬
‫הספר ודמותו של המדריך הפדגוגי תורמות לבניית מודל אחר וחדשני של התנסות בהוראה‪.‬‬
‫במודל ההכשרה המסורתי המורה המאמנת מדגימה‪ ,‬הסטודנטים מתנסים בהוראה‪ ,‬ואילו‬
‫המדריך הפדגוגי צופה בסטודנטים ומלמד (רק) אותם‪ .‬לעומת זאת במודל החדשני כולם –‬
‫המורות המאמנות‪ ,‬הסטודנטים והמדריך הפדגוגי – לומדים ומלמדים‪ .‬כולם מתכננים‪ ,‬כולם‬
‫צופים ונצפים‪ ,‬כולם מקיימים קשר עם האחרים באמצעות מתן משוב להתרחשויות בכיתה – הן‬
‫התרחשויות שיזמו סטודנטים‪ ,‬הן אלו שביוזמת המורות‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬אצל המעורבים בתהליך העמיתות בלטו ערך השיתופיות ומנגנון ההתפתחות‬
‫והצמיחה‪ .‬מובילות התהליך הציגו את התפיסה המגובשת ביותר – תפיסת השותפות כסיפור של‬
‫‪ | 158‬דפים‪56‬‬
‫‏‬
‫צמיחה והצלחה‪ .‬לדעתן‪ ,‬המנגנונים המרכזיים אשר תורמים להצלחה הם יציאתה של הלמידה‬
‫מגבולות הכיתה אל התאוריה‪ ,‬התרחבות ('פריסת מניפה') הרעיון לבתי ספר נוספים‪ ,‬קיום‬
‫'ימי שיא' לימודיים במחוז‪ ,‬הוראה קונסטרוקטיבית‪ ,‬פיתוח שותפות וסינרגיה בין השותפים‬
‫בעמיתות‪ ,‬התמקצעות מבוקרת ופיתוח עולם מושגים משותף‪ .‬המורות המאמנות ציינו מושגים‬
‫דומים וראו בהדדיות ערך חשוב בשותפות‪ .‬בפועל התפתחות המורה המאמנת התאפיינה‬
‫מונחית לשותפה וממורה מסורתית למורה חוקרת‪ .‬גם הסטודנטים ציינו את‬
‫ֵ‬
‫במעבר מהיותה‬
‫ההיבט ההתפתחותי של התהליך ואת ערכי השיתופיות והסינרגיה בין המכללה לבין השדה‪.‬‬
‫תפיסת ההדרכה‬
‫ההדרכה עומדת במרכזה של תפיסת השותפות‪ .‬למעשה‪ ,‬זהו ביטוי לחוסר שביעות הרצון‬
‫מדרך הכשרת הסטודנטים‪ .‬מובילי השינוי בהכשרת המורים הבינו כי חייב להיות קשר הדוק‬
‫בין התאוריה לפרקטיקה‪ ,‬כלומר בין הנלמד בקורסים במכללה לבין ההתנסות בשדה‪ .‬גם צוות‬
‫בית הספר הבין שהדרך להעצים את עבודת המורה היא ליצור קשר הדוק עם האקדמיה‪ .‬לפיכך‬
‫ההדרכה נתפסת כמניעה את תהליך העמיתות‪ ,‬והמדריכות מטעם המכללה נתפסות כמעורבות‬
‫בתהליך וכמפתחות את החיבור בין האקדמיה לשדה ובין התאוריה לפרקטיקה‪ .‬כל מובילות‬
‫התהליך תפסו את ההדרכה כ"אחרת"‪ ,‬כלומר כזו שמתבטאת בלמידה משותפת של הצוותים‪,‬‬
‫בבניית תכנית הכשרה משותפת לסטודנטים ובהוראת הדגמה של המדריכה בקבוצות קטנות‬
‫אשר משתתפים בה הן הסטודנטים והן המורות המאמנות‪.‬‬
‫המדריכה למתמטיקה ידעה מלכתחילה שהיא נתפסת כמדריכה מנוסה‪ ,‬כזו ש"מכירה‬
‫את העבודה‪ .‬אבל לא עבדתי מעולם במסגרת שותפות עם בית ספר‪ ,‬ולא כל כך הכרתי"‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬היה ברור לה כי "חשוב לעשות את השינוי ולהביא תפיסת עולם אחרת"‪ .‬היא ידעה‬
‫ש"התהליך הוא אטי"‪ ,‬והשינוי המיוחל לא יתחולל מיד‪ .‬רצונה היה לשמש מודל הוראה לא רק‬
‫עבור הסטודנטים להוראה‪ ,‬אלא גם עבור המורות המאמנות בבית הספר‪ .‬לתפיסתה‪ ,‬השיעור‬
‫שהיא מדגימה אמור לעורר בהדרגה את סקרנות המורות בבית הספר; הן ירצו "להציץ" יותר‬
‫ויותר‪ ,‬כלומר "להבין שאם עובדים עם קבוצה קטנה‪ ,‬מתרחשת הוראה‪-‬למידה מסוג אחר‪.‬‬
‫להבין שהיא [המורה] פתאום מכירה את הילדים שהיא מעולם לא הכירה‪ .‬להבין שהיא יכולה‬
‫לעשות הערכה תוך כדי תהליך ההוראה‪ ,‬מה שהיא לא יכולה לעשות עם כיתה שלמה"‪ .‬אצל‬
‫המדריכה לחינוך מיוחד השינוי בהדרכה התבטא בכך שהיא (המדריכה) בנתה "את ההתפתחות‬
‫המקצועית שלה [של המורה המאמנת] בהקשר של מכשירת סטודנטיות"‪ ,‬ואילו באשר‬
‫לאחרונות‪" ,‬האוריינטציה הייתה פיתוח הסטודנטית כאשת מקצוע"‪ .‬גם המדריכה להוראת‬
‫אנגלית הזכירה "מודל אחר" וציינה כי "זה המיוחד שקרה שם [בבית הספר]"‪ .‬המודל האחר‬
‫התבטא עבורה בכך שכולם לימדו‪ ,‬למדו והיו שותפים בתהליך ההדרכה‪ .‬הדבר העצים את‬
‫תפקיד המורות המאמנות כשותפות בתהליך הכשרת המורים (יחד עם המדריכה הפדגוגית)‬
‫רפס תיב‪-‬הללכמ תותימע תיינבהל 'תופתתשה לש םיביטרנ' | ‪159‬‬
‫והגביר את האחריות והמחויבות ההדדית לתהליך‪ .‬המדריכה הפדגוגית השתתפה באופן פעיל‬
‫בשיעורים של הסטודנטים ושל המורה‪ ,‬הדגימה את תפיסותיה הפדגוגיות או את הנושאים‬
‫שביקשה להדגיש‪ ,‬ויחד עם המורה המאמנת השתתפה בהערכת ההוראה של הסטודנטים‪:‬‬
‫"צפינו [המדריכה והמורה המאמנת] ביחד בסטודנטים מלמדים ונתנו משוב משותף‪ ,‬כלומר‬
‫התאפשרו דברים עם המורים שעשינו פחות מהם בעבר"‪.‬‬
‫מנהלת בית הספר תפסה גם היא את ההדרכה כהיבט משמעותי בעמיתות וראתה את‬
‫השפעתה על המורות המאמנות בבית הספר‪ .‬לתפיסתה‪ ,‬המורות המאמנות הפכו שותפות‬
‫פעילות בתהליך ההדרכה‪ ,‬והדבר "משדרג" את תפיסתן העצמית ואת זהותן כמורות מדריכות‪:‬‬
‫"היא [המורה המאמנת] שותפה למשוב של המדריכה הפדגוגית‪ ,‬והיא לומדת מזה המון‪ ...‬כי‬
‫אתה לא יכול להגיע לא מוכן‪ ,‬כשאתה יודע שיש עוד זוג עיניים שכל היום צופות בך‪ ,‬וזה ברור‬
‫שזה משדרג את המורים"‪.‬‬
‫סגנית המנהלת ראתה בהדרכה חלק בלתי‪-‬נפרד מההתנסות – הן עבור המורים‪ ,‬הן עבור‬
‫הסטודנטים המתמחים‪ .‬לדבריה‪ ,‬זהו "תהליך משולב בעל שני קווים מקבילים‪ :‬מצד אחד‪ ,‬חומר‬
‫מובנה ומסודר‪ ,‬ומהצד השני דיונים ושאלות מעמיקות שבאו לבחון בכל נקודת זמן מה אנחנו‬
‫עושים‪ ...‬במיקרו ובמקרו"‪ .‬דבריה משלימים את דברי המנהלת ומדגישים כי "היה כאן תהליך‬
‫נכון ומבוקר‪ .‬ידענו שמי שעומד מאחורינו ומי שמנהל אותנו‪ ,‬יודע מה הוא עושה"‪.‬‬
‫המורות ציינו כי התנאים שהובילו להדרכה ראויה שסייעה להתפתחותן ולהצלחת העמיתוּ ת‬
‫הם‪ :‬הימצאותה מדי שבוע של מדריכה פדגוגית בבית הספר‪ ,‬זמינותה להדריך את המורות‬
‫והסטודנטים כאחד‪ ,‬עשייה המחייבת את המורה לבחון את עבודתה‪ ,‬הרחבת קהילת הלומדים‬
‫והכללת הסטודנטים בתוכה‪ .‬מכלול זה אפשר למורות להיוועץ במדריכות‪ ,‬שותפותיהן לאותה‬
‫הדרך‪ .‬הדבר סייע להן לשדרג את החשיבה ואת העשייה כמורות מקצועיות בתחום הדעת‪.‬‬
‫במציאות הבית‪-‬ספרית שדרוג כזה אינו מתקיים תמיד‪ ,‬והדבר גורם לתחושת תסכול‪ .‬בקרב‬
‫המורות למתמטיקה ניכרה שביעות רצון מאופי ההדרכה‪ ,‬ממידת האינטנסיביות שלה‪ ,‬מההדדיות‬
‫בין כל השותפים ותרומתם זה לזה‪ ,‬מזמינותן של המדריכות למורות ומעזרתן המעשית של‬
‫המדריכות אשר השפיעה על כל אחת מהמורות אישית ומקצועית‪" :‬הכול נעשה ביחד עם‬
‫המדריכה‪ .‬אנחנו תמיד יושבים ביחד‪ ,‬והיא מכוונת אותנו מה כדאי לעשות‪ ,‬על מה כדאי לשים‬
‫דגש"‪ .‬חיזוק לכך התקבל מדברי המורות לאנגלית‪ :‬הללו תיארו כצופות מהצד כי צוות המתמטיקה‬
‫(מורות וסטודנטים) הוא צוות מגובש העובד בשיתוף פעולה בניצוחה של המדריכה‪ ,‬וזאת בניגוד‬
‫למודל הקיים בתחום האנגלית (המדריכה עוסקת בהדרכת הסטודנטים ואיננה מעורבת בעבודת‬
‫המורה)‪ .‬הן ציינו כי בעבר דרך העבודה הייתה שונה ודמתה יותר לדרך עבודתה של המדריכה‬
‫למתמטיקה – המדריכה נכנסת לכיתות ומדריכה את הסטודנטים והמורות‪ .‬שוני נוסף בין צוות‬
‫האנגלית לצוות המתמטיקה הוא בנושא מפגשי הלמידה בצהריים – צוות המתמטיקה היה‬
‫מרוצה מהמפגשים‪ ,‬וזאת בניגוד לצוות האנגלית‪ .‬הקשר בין המדריכה למורה המאמנת מתבטא‬
‫‪ | 160‬דפים‪56‬‬
‫‏‬
‫גם בעבודתן עם הסטודנטים‪ .‬קשר זה מחייב יצירת מארג "שקוף" של שותפות המבהיר את‬
‫תפקידו של כל אחד מהשותפים בתהליך הדרכת הסטודנטים‪ .‬בעבודה המשותפת הזו כל אחד‬
‫מהשותפים לומד ומלמד‪ ,‬תורם ונתרם‪.‬‬
‫תהליך ההכשרה המלא של הסטודנטים בבית הספר הוא מעין משולש שקדקודיו הם‬
‫הסטודנט‪ ,‬המורה המאמן והמדריך הפדגוגי‪ .‬ההדרכה נתפסת כנמצאת במרחב שבין שלושת‬
‫הקדקודים הללו‪ .‬הסטודנטים דנו בשני היבטים עיקריים של הקשר שלהם עם המורות‬
‫המאמנות‪ :‬מתן אפשרות להתנסות מעשית בהוראה‪ ,‬נגישות אישית ומקצועית‪ .‬את דברי‬
‫הסטודנטים שעניינם המורות המאמנות שלהם ניתן לסכם באמצעות הצגת מונחים לשוניים‬
‫ייחודיים אשר הסטודנטים השתמשו בהם בתיאוריהם את המורות‪ .‬חלק מהסטודנטים הציגו‬
‫את המורה המאמנת כמספקת "כלי אימון"‪ ,‬ובהתאם לכך בחרו להשתמש במטפורות‪ :‬במה‪,‬‬
‫דלת פתוחה ויד חופשית‪ .‬כך למשל טענה אחת הסטודנטיות כי המורה המאמנת "נתנה לה‬
‫במה"‪ ,‬הציגה אותה כמורה‪" ,‬אפשרה לה יד חופשית" בפעילות בכיתה ו"דלתה הייתה תמיד‬
‫פתוחה"‪ .‬אותה הסטודנטית חשה כי כלי אימון אלה "נתנו לי ּפוּ ש" להתקדם מקצועית‪ .‬היו‬
‫גם סטודנטים לאנגלית שהביעו אכזבה והשתמשו בהיגדים שליליים כדי לתאר את ההדרכה‪:‬‬
‫"הקשר שלי עם המורה לא היה כל כך טוב‪ ...‬היא לא צפתה בי באף שיעור במהלך השנה‪ ...‬לא‬
‫הייתה בינינו תקשורת טובה‪ .‬היא לא הקשיבה לי‪ ,‬היא אף פעם לא התקשרה אליי‪ .‬לא ראיתי‬
‫אותה מתעניינת במיוחד"‪ .‬מן ה'לאו' אפשר ללמוד על ה'הן'‪ ,‬כלומר על מהותה של הדרכה‬
‫טובה בסוג כזה של שותפות‪.‬‬
‫תפיסתם של הסטודנטים את המדריכות הפדגוגיות עסקה בהיבטים האלה‪ :‬מקצועיותה‬
‫של המדריכה הפדגוגית בתחום ההוראה או ההדרכה; דרכי עבודתה (כמאמנת או כמדריכה);‬
‫הנגישות אליה; ותרומתה להתפתחות המקצועית של הסטודנט‪ .‬גם בנושא הזה נתגלה הבדל בין‬
‫המידע שהופיע בסיפוריהם של המתמחים להוראת מתמטיקה לביו המידע שהופיע בסיפוריהם‬
‫של המתמחים בהוראת אנגלית‪ :‬יחסם של הסטודנטים להוראת מתמטיקה אל המדריכות‬
‫הפדגוגיות ואל המורות המאמנות התאפיין בהערכה רבה והעיד על תרומה משמעותית בכל‬
‫התחומים של שתי דמויות מרכזיות אלו‪ .‬לעומת זאת יחסם של הסטודנטים להוראת אנגלית‬
‫התאפיין בתחושה של אכזבה ובחוסר ציון של תרומה כלשהי‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬ההדרכה נתפסה בעיני המרואיינים כ"אחרת"‪ .‬היא התמקדה בעמיתות שבין המורות‬
‫לבין הסטודנטים וצוות ההדרכה מטעם המכללה‪ ,‬וזאת בניגוד להדרכה המסורתית אשר‬
‫הופקדה רק בידיה של המדריכה מטעם המכללה‪ .‬העבודה המשותפת של מורים וסטודנטים‬
‫נתפסת כלב ההדרכה‪ .‬ההתפתחות המקצועית של המורות המאמנות‪ ,‬העצמתן בהוראה והפיכתן‬
‫שותפות בהדרכה הן חלק מחזון העמיתות‪ .‬תפיסה זו מחלחלת גם לסטודנטים‪ ,‬ואלה רואים‬
‫במעורבותן המלאה של המורה המאמנת ועל המדריכה הפדגוגית רכיב משמעותי בתהליך‬
‫העמיתות‪ .‬בסיכומו של דבר המרואיינים סברו כי היותה של ההדרכה אמצעי מתווך ומגשר בין‬
‫המכללה לבין בית הספר הובילה להצלחת העמיתות‪.‬‬
‫רפס תיב‪-‬הללכמ תותימע תיינבהל 'תופתתשה לש םיביטרנ' | ‪161‬‬
‫תפיסות הצלחה של העמיתות‬
‫מהדברים שלעיל עולה כי העמיתות נתפסת כתהליך שותפות וכמנגנון המאפשר צמיחה‬
‫והתפתחות של כל השותפים בו‪ ,‬ורכיב משמעותי בתהליך זה הוא ההדרכה‪ .‬כיוון שהתהליך‬
‫כ"אחר" בעיני המרואיינים‪ ,‬לתפיסת ההצלחה של התהליך היה מקום‬
‫ֵ‬
‫הוא חדש למדי ונתפס‬
‫חשוב בנרטיבים של המרואיינים‪.‬‬
‫מובילות התהליך תפסו כמדדים להצלחה את הרכיבים‪ :‬התפתחות מקצועית של צוותי‬
‫החינוך‪ ,‬קידום הישגי התלמידים‪ ,‬שותפות בין המעורבים בתהליך‪ ,‬עשיית בית הספר לבית‬
‫ספר מאמן "אחר" והפצת מודל העמיתות לבתי ספר אחרים‪ .‬ההתפתחות המקצועית של צוותי‬
‫החינוך מתאפשרת הודות ליצירת קהילות לומדות‪ ,‬קהילות אשר במסגרתן חלה התפתחות‬
‫מקצועית של צוותי ההוראה ונוצרת שפה משותפת‪ .‬רכיב זה הודגש בדבריהן של המנהלת‪,‬‬
‫סגניתה והמדריכות למתמטיקה‪ ,‬לחינוך מיוחד ולשפה‪ .‬חשיבות הקידום של הישגי התלמידים‬
‫הודגשה בדבריהן של המנהלת ושל המדריכה למתמטיקה‪ .‬חשיבות השותפות בין המעורבים‬
‫בתהליך‪ ,‬רכיב אשר מתבטא בפעולה משותפת לקידום פרחי ההוראה ובהפצת מודל העמיתות‪,‬‬
‫הודגשה בדבריהן של סגנית המנהלת‪ ,‬המדריכה למתמטיקה והמדריכה לשפה (אשר שימשה‬
‫גם כרכזת השותפות)‪ .‬עשיית בית הספר לבית ספר מאמן "אחר" – כזה שהסטודנטים מתנסים‬
‫בו בהוראה בקבוצות קטנות ובלמידה היוצאת מן הפרקטיקה אל התאוריה‪ ,‬המורים בו לומדים‪,‬‬
‫מלמדים ומקבלים אחריות להכשרת הסטודנטים‪ ,‬והתלמידים בו מקבלים ציונים גבוהים‬
‫במבחנים חיצוניים – הוצגה בדברי המדריכה להוראת מתמטיקה כרכיב משמעותי בהצלחה‪.‬‬
‫לדעתה‪ ,‬הוא מבטא את התפיסה הרעיונית והמעשית של רעיון השותפות‪ .‬בסופו של דבר‪,‬‬
‫טענה מדריכה זו‪ ,‬הצלחתם של תלמידי בית הספר במבחני המיצ"ב במתמטיקה היא מדד‬
‫לפעילות המשולבת המוצלחת שנעשתה במהלך השנים‪ .‬לפיכך היא סבורה שהעמיתות נמצאת‬
‫במקום שהיא צריכה להיות בו‪" ,‬וזה מה שצריך להיות"; היא רואה בעמיתות תהליך משמעותי‬
‫של שינוי‪ ,‬סיפור של צמיחה והצלחה‪.‬‬
‫מובילת העמיתות מטעם המכללה תפסה כהצלחה את הפצת מודל העמיתות לבתי ספר‬
‫אחרים ולערים נוספות‪ .‬תפיסת הצלחה זו משתלבת בראייתה את ההתנסות כפעילות מתרחבת‬
‫('פריסת מניפה')‪ ,‬כפי שהוצג בחלק הראשון של פרק הממצאים‪ .‬כך למשל היא ראתה הצלחה‬
‫בעובדה שגורמים בעירייה‪ ,‬ואפילו ראש העיר‪ ,‬מפיצים את רעיון העמיתות בבתי ספר אחרים‪.‬‬
‫ביטוי להצלחה הוא הפצת ה"שפה" הייחודית של העמיתות‪" :‬השפה שלנו עוברת גם למנהלים‬
‫שלא עובדים אתנו‪ ,‬כמו הדוגמה של תיעוד שיעור‪ ,‬של תצפית‪ ,‬של הוראה פרטנית‪ ,‬של לראות‬
‫את הילד הבודד‪ .‬הסלוגן שהועבר – '‪ – 'make the child visible‬זו אמירה שמתגלגלת בעיר"‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬כל אחת ממובילות התהליך הדגישה היבט אחר של ממדי ההצלחה המתוארים‬
‫לעיל‪ .‬כך למשל המדריכה להוראת החינוך המיוחד ראתה בפעילויות משמעותיות בשטח‬
‫ביטויים של הצלחה‪ .‬עבורה ההצלחה התבטאה בשילוב החינוך המיוחד בהוראת המתמטיקה‪,‬‬
‫‪ | 162‬דפים‪56‬‬
‫‏‬
‫כמו גם בשיח המשותף שנוצר בין מורות החינוך המיוחד לבין המורות למתמטיקה‪ .‬מדריכה‬
‫זו סברה כי הצלחת העמיתוּ ת מתבטאת לא רק בעבודתן המשותפת של המורות למתמטיקה‬
‫ומורות החינוך המיוחד כחלק מקהילה מקצועית לומדת‪ ,‬אלא גם בפעולתם של הסטודנטים‬
‫להוראה באורח כזה‪ .‬לפי המדריכה להוראת אנגלית‪ ,‬הצלחה היא השתלבות‪" :‬רצינו שזה יהיה‬
‫סיפור הצלחה ברמת ההשתלבות בצוות כולו‪ ,‬ולא רק בקרב המורות לאנגלית"‪ .‬עבור מנהלת בית‬
‫הספר הצלחת העמיתות נמדדה בשני מישורים עיקריים‪ .‬המישור האחד הוא הישגי הלומדים‪,‬‬
‫כפי שציינה לעיל המדריכה להוראת המתמטיקה‪ .‬לדעת המנהלת‪" ,‬הם [התלמידים] זוכים‬
‫קודם כול להוראה טובה יותר‪ ,‬ובאמת השתבחה מאוד רמת ההוראה בבית הספר‪ .‬יש כאן המון‬
‫כוח עזר‪ ,‬וילדים זוכים להוראה פרטנית מכל כיוון אפשרי – מהסטודנטים‪ ,‬מהסטז'רים‪ ,‬מ'אופק‬
‫חדש'"‪ .‬המישור הנוסף הוא השינוי בדרכי העבודה של צוות ההוראה‪ ,‬שיתוף הפעולה בלמידה‬
‫בינו לבין צוות המכללה והטמעת הלמידה כאורח חיים‪ .‬גם סגנית המנהלת ציינה את הישגי‬
‫התלמידים כהישג וכהצלחה של העמיתות‪ ,‬ואף היא ראתה בהתפתחות המקצועית של אנשי‬
‫ההוראה היבט נוסף של ההצלחה הזו‪ .‬סגנית המנהלת תפסה כהצלחה גם את שילובם במערכת‬
‫של פרחי ההוראה‪" :‬ההצלחה היא פרחי ההוראה שהצמחנו‪ .‬חלקם נשארו אתנו והוכיחו את‬
‫עצמם במערכת כמורים טובים‪ ,‬שהתחילו את צעדיהם כאן ועובדים בצורה עצמאית"‪.‬‬
‫המורות המאמנות ראו את הצלחת העמיתות בכמה מישורים‪ .‬במישור המערכתי נתפסה‬
‫כהצלחה העלאת קרנו של מקצוע המתמטיקה בבית הספר; הגורמים לכך היו למידה משותפת‬
‫של השותפים בעמיתות והדרכה (הן במהלך יום הלימודים הן במסגרת ההשתלמות הבית‪-‬‬
‫ספרית)‪ .‬ההדרכה שינתה את דרכי ההוראה והלמידה‪ ,‬גיבשה את צוות ההוראה ויצרה "גאוות‬
‫יחידה"‪ .‬במישור המקצועי המורות המאמנות ציינו כהצלחה מאורעות שהתרחשו בעבודתן‬
‫כמורות מאמנות של פרחי ההוראה‪ ,‬כמו גם את תפיסתן החינוכית בהקשר הזה (אחת המורות‬
‫טענה‪" :‬הם [פרחי ההוראה] חלק ממני")‪ .‬בהיבט האישי הצלחה נתפסה כ"להיות שווה בין‬
‫שווים"‪ ,‬כלומר שוויון בין כל השותפים בעמיתות‪ .‬לדעת המורות המאמנות‪ ,‬גם התלמידים‬
‫נהנים מפירות העמיתות‪ :‬הלמידה הופכת חווייתית ומשמעותית‪ ,‬התלמידים מועצמים ומקבלים‬
‫אחריות ללמידתם‪ ,‬וניתנים להם כלים המסייעים בהתמודדות ובפיתוח החשיבה‪ .‬הלמידה נעשית‬
‫לתהליך של גילוי‪ ,‬ובמהלכו התלמידים אינם חוששים לטעות‪ ,‬לומדים מעמיתיהם ומפעילים‬
‫שיקול דעת‪ .‬דומה שגם המורות המאמנות תופסות כהצלחה את התפתחותם המקצועית של‬
‫המורים ואת השיפור בהישגי התלמידים‪ ,‬אך לזאת הן מוסיפות את ההיבט של העלאת קרנו‬
‫של המקצוע‪.‬‬
‫הסטודנטים העידו כי השתלבו היטב בבית הספר וראו בכך הצלחה‪ .‬תפיסתם זו עולה בקנה‬
‫אחד עם תפיסת ההצלחה של המדריכות מטעם המכללה‪ .‬הצלחה נוספת עבור הסטודנטים‬
‫הייתה התועלת שבית הספר מפיק מקיום השותפות‪" :‬זוהי הצלחה בעצם העובדה שהמורות‬
‫כאן יכולות לקבל אותנו ולשלב אותנו בצורה המקסימלית‪ ,‬זה משהו יפה ומדהים‪ ...‬בסך הכול‬
‫רפס תיב‪-‬הללכמ תותימע תיינבהל 'תופתתשה לש םיביטרנ' | ‪163‬‬
‫אני חושבת שגם הן מקבלות תמורה מאתנו‪ ,‬כי כל מורה שפתוחה לביקורת הייתה שמחה‬
‫לקבל סטודנטית שתעזור או כל גורם אחר שיעזור בכיתה"‪ .‬גם ההשפעה על התפתחותם‬
‫המקצועית של הסטודנטים ועל מוכנותם לעבודת ההוראה נתפסה כהצלחה‪" :‬הקשר הזה של‬
‫התמיכה מהמכללה‪ ,‬התמיכה הבלתי‪-‬פוסקת של אהבה מבית ספר ומהמורה המאמנת שלי‪...‬‬
‫אני לא יודעת אם בלי כל המעגלים האלה הייתי מחוזקת ובטוחה בעצמי‪ ,‬כמו שאני מחוזקת‬
‫ומאמינה בעצמי היום בהמשך הדרך"‪ .‬מדברי הסטודנטית עולה שהמעגלים המקצועיים‪,‬‬
‫הרגשיים והחברתיים אשר עטפו אותה במהלך לימודיה‪ ,‬אפשרו לה נקודת פתיחה טובה בדרכה‬
‫המקצועית כמורה‪.‬‬
‫דומה אפוא שהכול שותפים לדעה כי מדדי ההצלחה העיקריים הם התפתחות מקצועית‬
‫של המעורבים בעמיתות ויצירת תחושה של שותפות והעצמה‪ .‬מדדים אלה משפיעים על יעד‬
‫חשוב של בית הספר – שיפור הישגי התלמידים במבחנים חיצוניים‪.‬‬
‫דיון‪ ,‬סיכום ומסקנות‬
‫המחקר הנוכחי מציג תפיסות של אנשי חינוך וסטודנטים להוראה בנושא תהליך העמיתות‪.‬‬
‫הנרטיבים של המשתתפים בתהליך מאפשרים בחינה אותנטית מעמיקה של תפיסות אלו‪.‬‬
‫אותם הנרטיבים משקפים תפיסות המשותפות לצוותים המובילים את התהליך ולמורים‬
‫בבית הספר‪ .‬תפיסות אלו התגבשו במהלך השנים‪ ,‬והן תוצר של הכרה משותפת בחשיבות‬
‫העמיתות ובתרומתה להתפתחות המקצועית של המשתתפים לאורך זמן‪ .‬התפיסות הללו‬
‫"חלחלו" אל הסטודנטים להוראה‪ ,‬וגם בנרטיבים של רובם הגדול מופיעים המושגים שבבסיס‬
‫השותפות‪ .‬הדבר מעיד על התפתחות קול אחיד‪ ,‬אף אם סיפור הליבה נתפס באופן שונה אצל‬
‫כל אחד מהשותפים‪ .‬הקול האחיד של השותפים השונים מתבטא בהיבטי השותפות האלה‪:‬‬
‫התכווננות לתרבות חדשה הנוצרת בין המכללה לבין בית הספר‪ ,‬תרבות המתאפיינת במינוח‬
‫(טרמינולוגיה) ובהבנה משותפים של מטרות השותפות; תהליך השותפות נתפס ככזה שמזין‬
‫את עצמו – יש בו דינמיקה של שותפות‪ ,‬אמון וכבוד הדדי בין המשתתפים; התנאים להתפתחות‬
‫התהליך משתכללים‪ ,‬מותאמים ומתעצבים תוך כדי דיאלוג בין האקדמיה לבין השדה החינוכי‪.‬‬
‫זהו תהליך פתוח אשר ממשיך להיבנות ולא הגיע עדיין לנקודת סיום‪.‬‬
‫ריבוי "סיפורי הליבה" מעיד על מורכבות השותפות‪ ,‬שותפות שנשמעים בה קולות שונים‪.‬‬
‫המורכבות נובעת מקיומם של הבדלים בין מובילות התהליך למורות המאמנות בוותק שלהן‬
‫בשותפות‪ ,‬בניסיונן בהדרכה‪ ,‬בהכרתן את התאוריה שבבסיס השותפות ובידע קודם‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬השונוּ ת נובעת מהבדלים במיצוב של כל קבוצה ושל כל פרט בתוך הקבוצה‪ .‬דומה‬
‫שהתפיסות השונות מעידות על מגוון קולות ובו‪-‬זמנית על התחברות ל'תרבות השלישית'‪.‬‬
‫העמיתות נתפסת כתוצר חדש‪ ,‬כתרבות אשר נוצרת באופן שיתופי בין המכללה לבין בית‬
‫הספר‪ .‬כל השותפים בתהליך ערים לשונוּ ת הזו ומכוונים אליה‪ .‬בהתאם לכך הם פועלים ברוח‬
‫התפיסה שהוצגה אצל צלרמאיר וטבק (‪ ,)2004‬ועוד לפני כן אצל ליברמן (‪)Lieberman, 2000‬‬
‫‪ | 164‬דפים‪56‬‬
‫‏‬
‫ואצל עבדאל‪-‬חאק (‪ .)Abdal-Haqq, 1998‬כך למשל אותם סטודנטים לאנגלית העידו כי אף‬
‫שתהליך ההכשרה שלהם היה מסורתי‪ ,‬הם יודעים להבחין בין המציאות הבית‪-‬ספרית – זו‬
‫השואפת ומתכווננת לתרבות השלישית – לבין שתי התרבויות המסורתיות (בית הספר לחוד‬
‫והמכללה לחוד) ולהגדיר מהי שותפות רצויה‪ .‬דומה כי השוני בין תפיסתם את העמיתות‬
‫לבין התפיסה המוצגת בנרטיבים של הסטודנטים למתמטיקה נובע מהבדל בממד הזמן של‬
‫השותפות במקצוע הלימוד‪ :‬כיוון שההתמקדות במקצוע האנגלית הייתה נושא חדש בתהליך‬
‫השותפות‪ ,‬והמורות המאמנות במקצוע זה נחשפו לראשונה לתהליך‪ ,‬יש להניח שהדבר משתקף‬
‫בנרטיבים של הסטודנטים לאנגלית‪ .‬הללו יודעים "מה צריך להיות בשותפות" מתוך דבריהם‬
‫של עמיתיהם המתמחים בהוראת מתמטיקה ומתוך היכרותם את האווירה הבית‪-‬ספרית‪ ,‬אולם‬
‫לא חוו זאת עדיין הלכה למעשה‪ .‬המסקנה העולה מכך היא שיש לבחון את העמיתות בראייה‬
‫רחבה ולאורך זמן‪.‬‬
‫כפי שצוין לעיל‪ ,‬ההבדלים בין הקבוצות בתפיסת השותפות נובעים גם מהשוני ביניהן‬
‫במיצוב בתוך השותפות הזו‪ .‬מובילות התהליך תופסות את השותפות באופן הרחב ביותר מעצם‬
‫תפקידן‪ ,‬כמו גם בשל הידע והמעמד שלהן (כמדריכות וכמנהלות) אשר עושים אותן למומחיוֹת‬
‫בתחומן‪ .‬מהמחקר הנוכחי עולה אפוא שהמומחיוּ ת מאפשרת ראייה מקצועית רחבה‪.‬‬
‫תפיסת ההדרכה של השותפים השונים מעצימה את הלמידה המשותפת‪ .‬לפי המחקר‬
‫הנוכחי‪ ,‬כמו גם לפי המדווח במחקרים אחרים ועל ידי תאורטיקנים (צלרמאיר‪Darling- ;2005 ,‬‬
‫‪ ,)Hammond & Hammerness, 2005; Sandholtz & Dadlez, 2000‬למידה זו היא חלק‬
‫בלתי‪-‬נפרד מהשותפות‪ .‬היא מאפשרת יצירת ידע משותף חדש‪ ,‬ידע אשר רלוונטי בהקשר‬
‫הבית‪-‬ספרי וצומח מתוך הפרקטיקה והאינטראקציות שבין המשתתפים‪ .‬ידע זה הוא תוצר של‬
‫הדיאלוג בין האקדמיה לבין השדה‪ ,‬ועם הזמן הוא אמור להוביל לתרבות חדשה – זו שנוצרת‬
‫מהמפגש בין תרבות המכללה לבין תרבות בית הספר ואשר רואה בהדרכה רכיב מרכזי בשותפות‬
‫(צלרמאיר וטבק‪.)Lieberman, 2000 ;2004 ,‬‬
‫חלק מתפיסת התהליך הוא תפיסת ההצלחות שבדרך‪ .‬כל השותפים תופסים כהצלחה את‬
‫עצם קיומו של בית ספר אשר במסגרתו אפשר לפתח שותפות כזו‪ .‬הצלחה של המורים בבית‬
‫הספר ושל סגל המכללה מתבטאת בשינוי תפיסת התפקיד שלהם‪ ,‬בעצם שיתוף הפעולה‬
‫ביניהם ובהתפתחות המקצועית של מורים וסטודנטים כאחד‪ .‬לפי תפיסת הסטודנטים‪ ,‬הצלחה‬
‫פירושה צמיחתם המקצועית בתוך מרחב עבודה אותנטי וקבלתם המלאה כמורים (מתמחים)‬
‫לכל דבר על ידי בית הספר‪ ,‬ולא כנטע זר וכגורם חיצוני להתנהלות הבית‪-‬ספרית‪ .‬ממד נוסף‬
‫של הצלחה הוא שיפור הישגי הלומדים‪ ,‬שיפור הנובע ישירות מהצלחות בתפיסת השותפות‬
‫ובהתפתחות המקצועית של המעורבים בתהליך‪.‬‬
‫השותפות נתפסת אפוא ככזו אשר מתכווננת לקראת בניית תרבות חדשה‪' ,‬תרבות שלישית'‪.‬‬
‫כפי שהעידו המשתתפים בנרטיבים שלהם‪ ,‬זוהי תרבות המתפתחת תוך כדי למידה משותפת‬
‫רפס תיב‪-‬הללכמ תותימע תיינבהל 'תופתתשה לש םיביטרנ' | ‪165‬‬
‫ואשר במסגרתה נבנות דרכים חדשות לשותפות‪ .‬אפשר לראות את תהליך העמיתות כבנוי‬
‫מאבנים השונות זו מזו‪ ,‬אולם יוצרות לבסוף דרך משותפת שמאפייניה דומים‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫יש להדגיש כי אף שממחקר זה עולה שהבניית השותפות נועדה ליצור 'תרבות שלישית' –‬
‫תרבות פלורליסטית המשלבת בין התרבות הנהוגה במכללה לבין התרבות הנהוגה בבית‬
‫הספר ומתאפיינת בתחושת שייכות ואינטימיות‪ ,‬תרבות כזו לא נוצרה עדיין במלואה‪ .‬כוונתנו‬
‫לתרבות המאפשרת קיום קשרים מסועפים וארוכי טווח אשר שוברים מחיצות של זמן ושל‬
‫מקום‪ .‬קשרים אלה נתמכים בתקשורת וירטואלית‪ .‬זו מדגישה את חשיבות העמדה החקרנית‪,‬‬
‫עמדה המהווה בסיס ליצירת ידע שיתופי מצטבר שמטרתו הכללת ידע מקומי והבניה של‬
‫ידע מעשי‪ .‬דומה שבמחקר הנוכחי המפגש בין השותפים יצר מרחב חדש‪ ,‬ובתוך מרחב זה‬
‫נבנית בהדרגה התרבות החדשה‪ .‬השיח בין המשתתפים ובין נקודות המבט השונות שלהם יכול‬
‫להתכנות 'שיח התרבות השלישית'‪ .‬כל 'נרטיב של השתתפות' מבטא אפוא נטילת חלק במאמץ‬
‫משותף וקבלת תפיסה מסוימת של מקום השותפות בשיח זה‪ .‬שיח התרבות השלישית מתאפיין‬
‫במושגים שתוארו לעיל‪ :‬התפתחות‪ ,‬רצף וצמיחה‪ ,‬מעורבות ואחריות‪ ,‬יחסי אמון‪ ,‬הדרכה‬
‫משותפת‪ ,‬אקדמיזציה‪ ,‬קבוצות למידה‪ ,‬למידה כאורח חיים וכן הלאה‪ .‬זהו שיח המתאר הוויה‬
‫של התפתחות מקצועית בקרב כל אחת מהקבוצות השותפות בתהליך העמיתות‪ :‬הוא מהווה‬
‫בסיס לתקשורת בין הקבוצות הללו‪ ,‬ועצם קיומו והשימוש בו מעידים על הבנה משותפת של‬
‫תהליך העמיתות‪ .‬בתרבות זו עיקר ההכשרה מתבצעת בתוך בית הספר‪ .‬ההכשרה היא המנוף‬
‫לפיתוחם המקצועי של כל השותפים בתהליך העמיתות‪ ,‬ובפרט של המורים המאמנים בבתי‬
‫הספר והסטודנטים המתכשרים להוראה (אריאב וקליינארד‪.)2000 ,‬‬
‫במחקר הנוכחי תהליך השותפות מתואר כמערכת של אינטראקציות בין השותפים‪.‬‬
‫האינטראקציות האלו משפיעות הדדית על השותפים ומובילות כל קבוצה להתפתח מקצועית‬
‫בתחומה ובתחום המשותף לעמיתוּ ת‪ .‬בכל הקבוצות נרטיב ההשתתפות מצביע על תפיסת‬
‫השותפות כמערכת מסועפת של קשרים‪ .‬לכל אחד מהשותפים יש תפקיד כפול‪ :‬מעורבות‬
‫פעילה בתהליך השינוי ובד בבד בחינה רפלקטיבית של האינטראקציות המתקיימות בתוך כל‬
‫תת‪-‬מערכת (בחינה כזו מצריכה מודעוּ ת של הפרט לתפקידו‪ ,‬למערכות הידע שלו ולערכיו)‪.‬‬
‫כל תת‪-‬מערכת מקיימת יחסי גומלין עם מערכות משנה אחרות‪ ,‬משפיעה עליהן ומושפעת מהן‬
‫(סלונים‪ .)2009 ,‬זוהי מערכת אקולוגית חדשה ואחרת של הכשרת מורים; מערכת זו מתחשבת‬
‫המיָ די – הן בהיבט של בחינת המסרים ממשרד החינוך‪,‬‬
‫גם בסביבה שמחוץ להקשר ההתנסות ִ‬
‫הן בהיבט של ההתפתחות המקצועית של כל המשתתפים‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬המחקר הנוכחי מציג דגם (מודל) של תהליך עמיתות אשר עולה מתוך 'נרטיבים‬
‫של השתתפות' שסיפרו המשתתפים בו‪ .‬נרטיבים אלה מאפשרים לשותפים בתהליך להשמיע‬
‫את קולם ולהציג את נקודת מבטם‪ .‬התהליך מוצג כתהליך רב‪-‬קולי‪ :‬שזורים בו קולותיהם של‬
‫השותפים השונים – כל קול מתאר את ליבת הסיפור כפי שהוא רואה אותה‪ .‬מגוון הקולות‬
‫‪ | 166‬דפים‪56‬‬
‫‏‬
‫ושפע נקודות המבט מציגים תמונה רחבה של רכיב ההתנסות המעשית בהכשרה‪ ,‬תמונה‬
‫שהיא עשירה יותר מאשר נמצא עד כה במחקר‪ .‬ניתוח הממצאים מצביע על התגבשות תפיסה‬
‫המתאפיינת בשילוב בין הקולות באמצעות שימוש בשפה משותפת‪ .‬הדבר מבטא הבנה‬
‫משותפת של עקרונות התהליך ותפיסה משותפת של מאפייני ההצלחה בתהליך‪ .‬באמצעות‬
‫נרטיבים של השתתפות מתקבל אפוא לבסוף קול אחיד אשר מבטא היבטים משמעותיים‬
‫של השותפות‪ ,‬כמו למשל התכווננות לתרבות חדשה ו'שיח התרבות השלישית'‪ .‬שיח זה‬
‫מתאפיין במושגים משותפים ובהבנה משותפת של מטרות העמיתות וביטויי ההצלחה שלה‪.‬‬
‫דומה שטרם נוצרה 'תרבות שלישית' במובן המלא של המילה‪ ,‬אולם דברי השותפים בתהליך‬
‫מתארים התכווננות לתרבות כזו‪ .‬בשלב הנוכחי של השותפות כל מוסד (המכללה ובית הספר)‬
‫שומר על ייחודיותו‪ ,‬אך בד בבד מתפתחת שותפות המתבטאת בקשרים‪ ,‬באחריות הדדית‬
‫ובמחויבות הדדית‪.‬‬
‫המלצות להמשך מחקר ומגבלות המחקר הנוכחי‬
‫המחקר הנוכחי מעלה שאלות נוספות‪ ,‬ומן הראוי להמשיך ולבדוק אותן‪ .‬כיוון שמוצגת בו‬
‫התכווננות ל'תרבות השלישית' ומודגשת חשיבותו של ממד הזמן לבניית שותפות‪ ,‬מעניין לבחון‬
‫ֵאילו ממדים נוספים נדרשים כדי לבנות תרבות שלישית‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬יש לברר את התנאים‬
‫ההכרחיים להתפתחות תרבות שלישית‪ .‬עוד ניתן לבחון מהי התרומה הייחודית הקריטית של‬
‫כל אחד מהשותפים כדי שתיבנה תרבות שלישית‪ .‬מעניין לבחון גם את השפעת השותפות על‬
‫הכשרתם של סטודנטים להוראה לאורך זמן‪ .‬לשם כך נדרש מחקר ממושך אשר באמצעות‬
‫נרטיבים של השתתפות יבחן את תפיסתם של אותם הסטודנטים כמה שנים לאחר מכן‪ ,‬כשאלה‬
‫יהיו מורים בפועל‪ .‬סוגיה נוספת שכדאי לבחון היא השפעת השותפות על ההישגים הלימודיים‪.‬‬
‫אפשר לעשות זאת באמצעות עריכת מחקר משווה בין בית ספר הנמצא בתחילת השותפות‬
‫לבין בית ספר אשר במשך כמה שנים מקיים קשרי עמיתות עם מכללה‪.‬‬
‫העדויות המובאות במחקר הנוכחי הן ממקור ראשון‪ ,‬סובייקטיבי‪ .‬עדויות אלו מציגות‬
‫תפיסות ותחושות במבט לאחור‪ ,‬כזה המסתמך על זיכרון‪ .‬לפיכך יש לנתח בזהירות את נקודות‬
‫המבט הללו ולראות את המחקר הנוכחי כבוחן "תפיסות של שותפות" (בחינה דרך עדשות‬
‫סובייקטיביות של המשתתפים בה)‪ ,‬לא "מציאות של שותפות"‪ .‬כיוון שהמחקר הנוכחי אינו‬
‫מביא עדויות אובייקטיביות‪ ,‬נדרש מחקר המשך אשר יציג את המציאות העובדתית כמות‬
‫שהיא‪ .‬עם זאת יש לציין שתפיסות השותפים משקפות את הבנתם באשר למתרחש בשותפות‪,‬‬
‫והן העדות לראייתם את הדברים שקרו בפועל‪ .‬נוסף על כך לא נשמע קולם של התלמידים‬
‫בבית הספר‪ :‬אלה לא רואיינו במחקר הנוכחי‪ ,‬ותפיסותיהם לא נבדקו באמצעות עריכת תצפיות‬
‫ב"זמן אמת"‪.‬‬
‫המחקר הנוכחי התמקד בחקר מקרה‪ ,‬כלומר הוא בחן תפיסות של תופעה בזמן נתון‪ .‬לפיכך‬
‫אי‪-‬אפשר להכליל את ממצאי חקר המקרה למקרים אחרים שאירעו לאותם הנבדקים‪ ,‬או‬
‫רפס תיב‪-‬הללכמ תותימע תיינבהל 'תופתתשה לש םיביטרנ' | ‪167‬‬
‫למערכות עמיתוּ ת אחרות‪ .‬עם זאת ניתן להשוות את הממצאים לתאוריה ולמחקרים אחרים‬
‫ולהציג קווי מתאר למודל עמיתות‪ .‬קווי מתאר אלה מוסיפים נדבך לידע המצטבר על אודות‬
‫שותפויות בין מוסד להכשרת מורים לבין בית ספר‪.‬‬
‫את המחקר הזה יש לראות אפוא בהקשר של המתודולוגיה שנבחרה‪ .‬מטרתו המרכזית‬
‫הייתה לבחון את הקולות השונים של המשתתפים בעמיתות (פרט לתלמידים)‪ ,‬וכלי המחקר‬
‫המרכזי היה הראיונות הנרטיביים‪ .‬נוסף על כך המחקר בחן את קולותיהם של המשתתפים‬
‫בנקודת זמן מסוימת‪ .‬לא היה זה מחקר אורך אשר בוחן אתנוגרפית‪ ,‬לאורך זמן‪ ,‬את השינויים‬
‫בתהליך השותפות‪ .‬נדרש אפוא מחקר אורך שיבחן את השינויים בתהליך השותפות באמצעות‬
‫שילוב של כלי מחקר איכותניים (ראיונות ותצפיות) ויעריך את הישגי הלומדים בדרך של‬
‫מחקר כמותי‪.‬‬
‫רשימת מקורות‬
‫אלפרט‪ ,‬ב'‪ ,‬בכר‪ ,‬ש'‪ ,‬ברן‪ ,‬א'‪ ,‬בכר‪ ,‬א' ומושקובסקי‪ ,‬ס' (‪ ,2002‬יוני)‪ .‬שיתוף בין מכללה לשדה‬
‫ויצירת ידע באמצעות מחקר פעולה‪ .‬הרצאה שנישאה בכינוס הבינלאומי הרביעי להכשרת‬
‫מורים‪ ,‬אחוה – המכללה האקדמית לחינוך‪.‬‬
‫אריאב‪ ,‬ת' וסמית‪ ,‬ק' (‪ .)2006‬יצירת שותפויות בין מוסדות להכשרת מורים לשדה‪ :‬מבט‬
‫בינלאומי בדגש על מודל בית הספר להתפתחות מקצועית (‪ .)PDS‬בתוך מ' זילברשטיין‪,‬‬
‫מ' בן‪-‬פרץ ונ' גרינפלד (עורכים)‪ ,‬מגמה חדשה בתכניות ההכשרה של מורים‪ :‬שותפות בין‬
‫מכללות לבין בתי ספר – הסיפור הישראלי (‪ .)57-21‬תל‪-‬אביב‪ :‬מכון מופ"ת‪.‬‬
‫אריאב‪ ,‬ת' וקליינארד‪ ,‬ל"מ (‪ .)2000‬מבית ספר מאמן לבית ספר לפיתוח מקצועי‪ :‬סיכוי לשיפור‬
‫הכשרת מורים ובתי ספר‪ .‬דפים‪.178-148 ,31 ,‬‬
‫זילברשטיין‪ ,‬מ' ובן‪-‬פרץ‪ ,‬מ' (‪ .)2006‬מן המקרים הפרטיים אל היסודות המשותפים במערך‬
‫יצירת השותפויות‪ .‬בתוך מ' זילברשטיין‪ ,‬מ' בן‪-‬פרץ ונ' גרינפלד (עורכים)‪ ,‬מגמה חדשה‬
‫בתכניות ההכשרה של מורים‪ :‬שותפות בין מכללות לבין בתי ספר – הסיפור הישראלי‬
‫(‪ .)476-437‬תל‪-‬אביב‪ :‬מכון מופ"ת‪.‬‬
‫זילברשטיין‪ ,‬מ'‪ ,‬בן‪-‬פרץ‪ ,‬מ' וגרינפלד‪ ,‬נ' (עורכים)‪ .)2006( .‬מגמה חדשה בתכניות ההכשרה של‬
‫מורים‪ :‬שותפות בין מכללות לבין בתי ספר – הסיפור הישראלי‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬מכון מופ"ת‪.‬‬
‫חורין‪ ,‬א' (‪ .)2005‬תפיסת העמיתות מזווית הראייה של המשתתפים בה‪ :‬מורים‪ ,‬סטודנטים‪,‬‬
‫מנהלת ומדריכה‪ .‬בתוך א' מרגולין ומ' צלרמאיר (עורכות)‪ ,‬בגוף ראשון‪ :‬עמיתות מכללה‪-‬‬
‫שדה (‪ .)207-171‬תל‪-‬אביב‪ :‬מכון מופ"ת ומכללת לוינסקי לחינוך‪.‬‬
‫טבק‪ ,‬ע' (‪ .)2008‬למידה קבוצתית ולמידה אישית‪ :‬תהליכי פרופסיונליזציה במסגרת תכנית‬
‫עמיתות מכללה‪-‬שדה‪ .‬חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה"‪ ,‬אוניברסיטת בן‪-‬‬
‫גוריון בנגב‪ ,‬באר‪-‬שבע‪.‬‬
‫‪ | 168‬דפים‪56‬‬
‫‏‬
‫מרגולין‪ ,‬א' (‪ .)2010‬צמיחת מסגרות פעולה כ"מרחב מעבר" תוך כדי בניית תכנית הכשרה‬
‫חדשנית‪ .‬בתוך א' מרגולין (עורכת)‪ ,‬מעבר לנהר‪ :‬נתיב הכשרה רב‪-‬מסלולי – הכשרת מורים‬
‫כרב שיח (‪ .)118-74‬תל‪-‬אביב‪ :‬מכון מופ"ת‪.‬‬
‫מרגולין‪ ,‬א' וצלרמאיר‪ ,‬מ' (עורכות) (‪ .)2005‬בגוף ראשון‪ :‬עמיתות מכללה‪-‬שדה‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬מכון‬
‫מופ"ת ומכללת לוינסקי לחינוך‪.‬‬
‫מרגולין‪ ,‬א'‪ ,‬צלרמאיר‪ ,‬מ'‪ ,‬טבק‪ ,‬ע' וסלונים‪ ,‬ש' (‪ .)2006‬שותפות בין מכללת לוינסקי לבתי ספר‬
‫יסודיים כמערכת אקולוגית‪ .‬בתוך מ' זילברשטיין‪ ,‬מ' בן‪-‬פרץ ונ' גרינפלד (עורכים)‪ ,‬מגמה‬
‫חדשה בתכניות ההכשרה של מורים‪ :‬שותפות בין מכללות לבין בתי ספר – הסיפור הישראלי‬
‫(‪ .)292-250‬תל‪-‬אביב‪ :‬מכון מופ"ת‪.‬‬
‫סלונים‪ ,‬ש' (‪ .)2009‬בחינת העמיתות כמדיום להתאמת בתי הספר והכשרת המורים לעידן של‬
‫שינוי ואי‪-‬ודאות‪ .‬חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה"‪ ,‬אוניברסיטת בן‪-‬גוריון‬
‫בנגב‪ ,‬באר‪-‬שבע‪.‬‬
‫צלרמאיר‪ ,‬מ' (‪ .)2001‬מחקר פעולה בחינוך‪ :‬היסטוריה‪ ,‬מאפיינים‪ ,‬ביקורת‪ .‬בתוך נ' צבר‪-‬בן‬
‫יהושע (עורכת)‪ ,‬מסורות וזרמים במחקר האיכותי (‪ .)342-307‬תל‪-‬אביב‪ :‬דביר‪.‬‬
‫צלרמאיר‪ ,‬מ' (‪ .)2005‬העמיתות כקהילה מקצועית לומדת‪-‬חוקרת‪ :‬סקירת ספרות‪ .‬בתוך א'‬
‫מרגולין ומ' צלרמאיר (עורכות)‪ ,‬בגוף ראשון‪ :‬עמיתות מכללה‪-‬שדה (‪ .)28-11‬תל‪-‬אביב‪ :‬מכון‬
‫מופ"ת ומכללת לוינסקי לחינוך‪.‬‬
‫צלרמאיר‪ ,‬מ' וטבק‪ ,‬ע' (‪ ,2002‬אוקטובר)‪ .‬בניית קהילה מקצועית לומדת‪ :‬מחקר פעולה על‬
‫מחקר פעולה‪ .‬הרצאה שנישאה בכנס ה‪ 13-‬של האגודה הישראלית לחקר החינוך (איל"ה)‪,‬‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת‪-‬גן‪.‬‬
‫צלרמאיר‪ ,‬מ' וטבק‪ ,‬ע' (‪" .)2004‬אנחנו נעשה את זה בינינו!"‪ :‬איך מחקר פעולה בונה קהילה‬
‫מקצועית לומדת במסגרת של עמיתות מכללה‪-‬שדה? תל‪-‬אביב‪ :‬מכון מופ"ת‪.‬‬
‫צלרמאיר‪ ,‬מ' ורון‪ ,‬פ' (‪ .)1998‬דיאלוג על דיאלוג – האתנוגרפיה כמזמנת דיאלוג בין מורים‬
‫ותלמידים‪ .‬בתוך מ' זילברשטיין‪ ,‬מ' בן פרץ וש' זיו (עורכים)‪ ,‬רפלקציה בהוראה‪ :‬ציר מרכזי‬
‫בהתפתחות מורה (‪ .)347-324‬תל‪-‬אביב‪ :‬מכון מופ"ת‪.‬‬
‫קופפרברג‪ ,‬ע' וגילת‪ ,‬י' (‪ .)2002‬גשרים מטפוריים נרטיביים בתקשורת בין‪-‬אישית‪ :‬הסיפור‬
‫האישי ככלי בהכשרת מורים‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬מכון מופ"ת‪.‬‬
‫קיני‪ ,‬ש' (‪ .)1998‬דיאלוג בין בית הספר לאקדמיה כמדיום לפיתוח מורה רפלקטיבי‪ .‬בתוך מ'‬
‫זילברשטיין‪ ,‬מ' בן פרץ וש' זיו (עורכים)‪ ,‬רפלקציה בהוראה‪ :‬ציר מרכזי בהתפתחות מורה‬
‫(‪ .)283-266‬תל‪-‬אביב‪ :‬מכון מופ"ת‪.‬‬
‫קיני‪ ,‬ש' (תש"ס)‪ .‬קהילת לומדים‪ :‬קידום מורים והפיכתם ללומדים‪ .‬במכללה‪.214-179 ,11 ,‬‬
‫תובל‪-‬משיח‪ ,‬ר' וספקטור‪-‬מרזל‪ ,‬ג' (‪ .)2010‬מבוא כללי‪ :‬מחקר נרטיבי – הגדרות והקשרים‪ .‬בתוך‬
‫ר' תובל‪-‬משיח וג' ספקטור‪-‬מרזל (עורכות)‪ ,‬מחקר נרטיבי‪ :‬תיאוריה‪ ,‬יצירה ופרשנות (‪.)42-7‬‬
‫תל‪-‬אביב‪ :‬מכון מופ"ת; ירושלים‪ :‬מאגנס‪.‬‬
169 | '‫הללכמ תותימע תיינבהל 'תופתתשה לש םיביטרנ‬-‫רפס תיב‬
Abdal-Haqq, I. (1998). Professional development schools: Weighing the evidence.
Thousand Oaks, CA: Corwin Press.
Boyle-Baise, M., & McIntyre, D. J. (2008). What kind of experience? Preparing
teachers in PDS or community settings. In M. Cochran-Smith, S. Feiman-Nemser,
& D. J. McIntyre (Eds.), Handbook of research on teacher education: Enduring
questions in changing contexts (3rd ed., 307-329). New York: Routledge.
Breault, R. A. (2010). Distilling wisdom from practice: Finding meaning in PDS
stories. Teaching and Teacher Education, 26(3), 399-407.
Casey, K. (1996). The new narrative research in education. In M. W. Apple (Ed.),
Review of research in education 1995-1996 (211-253). Washington, DC: American
Educational Research Association.
Castle, S., Fox, R. K., & Souder, K. O. (2006). Do professional development schools
(PDSs) make a difference? A comparative study of PDS and non-PDS teacher
candidates. Journal of Teacher Education, 57(1), 65-80.
Clandinin, D. J., & Connelly, F. M. (1994). Personal experience methods. In N. K.
Denzin, & Y. S. Lincoln (Eds.), Handbook of qualitative research (413-427).
London and Thousand Oaks, CA: Sage.
Cochran-Smith, M. (2005). The new teacher education: For better or for worse?
Educational Researcher, 34(7), 3-17.
Cochran-Smith, M., & Lytle, S. L. (1999). Relationships of knowledge and practice:
Teacher learning in communities. Review of Research in Education, 24, 249-305.
Darling-Hammond, L. (2003). Standards and assessments: Where are we and what
we need. Retrieved from http://www.tcrecord.org/content.asp?contentid=11109
Darling-Hammond, L., & Hammerness, K. (2005). The design of teacher education
programs. In L. Darling-Hammond, & J. Bransford (Eds.), Preparing teachers for
a changing world: What teachers should learn and be able to do (390-461). San
Francisco, CA: Jossey-Bass.
Epanchin, B. C., & Colucci, K. (2002). The professional development school without
walls: A partnership between a university and two school districts. Remedial and
Special Education, 23(6), 349-358.
Fullan, M. (2004). Leading in a culture of change: Personal action guide and
workbook. San Francisco, CA: Jossey-Bass.
Lieberman, A. (2000). Networks as learning communities: Shaping the future of
teacher development. Journal of Teacher Education, 51(3), 221-227.
‫‏‬
56‫ | דפים‬170
Lieblich, A., Tuval-Mashiach, R., & Zilber, T. (1998). Narrative research: Reading,
analysis, and interpretation. Thousand Oaks, CA: Sage.
Merryfield, M. M. (2000). Why aren't teachers being prepared to teach for diversity,
equity, and global interconnectedness? A study of lived experiences in the making
of multicultural and global educators. Teaching and Teacher Education, 16(4),
429-443.
Sandholtz, J. H. (2002). Inservice training or professional development: Contrasting
opportunities in a school/university partnership. Teaching and teacher Education,
18(7), 815-830.
Sandholtz, J. H., & Dadlez, S. H. (2000). Professional development school trade-offs
in teacher preparation and renewal. Teacher Education Quarterly, 27(1), 7-27.
Smedley, L. (2001). Impediments to partnership: A literature review of schooluniversity links. Teachers and Teaching: Theory and Practice, 7(2), 189-209.
Teitel, L. (2001). An assessment framework for professional development school:
Going beyond the leap of faith. Journal of Teacher Education, 52(1), 57-69.
Wattsjohnson, Y. M. (2009). Narrative inquiry and the discovery of self within the
academy. In S. G. Kouritzin, N. A. C. Piquemal, & R. Norman (Eds.), Qualitative
research: Challenging the orthodoxies in standard academic discourse(s) (247262). New York: Routeldge.
Wenger, E. (1998). Communities of practice: Learning, meaning, and identity.
Cambridge, UK: Cambridge University Press.