1. No category

‫אריגי ארגמן ִ‬
‫האמתי ממערות מורבעאת ותחליפי ארגמן אחרים שנמצאו במערות מדבר יהודה ‪409‬‬
‫אריגי ארגמן האמִתי ממערות מורבעאת‬
‫ותחליפי ארגמן אחרים שנמצאו‬
‫במערות מדבר יהודה‬
‫נעמה סוקניק‪ ,‬דוד אילוז‪ ,‬אורית שמיר‪ ,‬אלכסנדר ורוואק וזהר עמר*‬
‫צבע הארגמן המלכותי אשר צבעו נע בין גווני הסגול־בורדו‪ ,‬היה לצבען היוקרתי מבין כל‬
‫האמתי הופק ממיני רכיכות ממשפחת‬
‫ִ‬
‫הצבענים שהיו בשימוש בעת העתיקה‪ .‬הארגמן‬
‫הארגמוניים (‪ )Muricidae‬שהיו שכיחים במי הים התיכון ושימשו לצביעה‪ ,‬ואשר על פי‬
‫המקובל במחקר‪ ,‬הופק בעיקר משלושה מינים (איור ‪ :)1‬ארגמון קהה קוצים (‪Hexaplex‬‬
‫‪ ,)trunculus = Murex trunculus‬ארגמון חד קוצים (‪)Bolinus brandaris = Murex brandaris‬‬
‫וארגמנית אדומת הפה (& ‪Stramonita haemastoma = Thais haemastoma; Spanier‬‬
‫‪ .)Karmon, 1987, pp. 180-182; Cardon, 2007, pp. 566-586‬אף על פי שמועד תחילת‬
‫השימוש בחלזונות הארגמן לצביעה אינו ברור‪ ,‬עדויות ראשונות לשימוש בו נמצאו החל‬
‫מתקופת הברונזה הקדומה (‪ .)Stieglitz, 1994, pp. 46-54‬צבע הארגמן מוזכר בתעודות‬
‫אשוריות מהאלף הראשון לפסה"נ (אילת‪ ,1977 ,‬עמ' ‪ ,)89‬ועל פי רוב החוקרים‪ ,‬התפתחות‬
‫תעשיית הצבע מיוחסת למינואים משנת‬
‫‪ 1600‬לפסה"נ בערך באזור כרתים (‪Legget,‬‬
‫‪1944, p. 64; Reinhold, 1970, p. 9; Barber,‬‬
‫‪.)1991, pp. 228-229; Cardon, 2007, p. 571‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬דומה שבתקופה ההלניסטית־‬
‫רומית האהדה הציבורית לארגמן הגיעה‬
‫לשיאה (‪.)Brunello, 1973, pp. 105-106‬‬
‫מגמה זו התחזקה כאשר לבוש ארגמן נאסר‬
‫על ההמון והותר לקיסר ולמשפחתו בלבד‬
‫(‪Cleland, Davies, & Llewellyn-Jones,‬‬
‫‪ ,)2007, p. 111‬מהלך שכפי הנראה רק הגביר‬
‫את הפופולריות של הארגמן בעיני הציבור איור ‪( :1‬משמאל לימין) ארגמנית אדומת פה‪ ,‬ארגמון‬
‫חד־קוצים וארגמון קהה קוצים (צילום‪ :‬דוד אילוז)‬
‫הרחב (קרמון‪ ,‬תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪Cardon, ;82‬‬
‫‪.)2007, p. 573‬‬
‫תהליך הפקת הצבען מחלזון הארגמן מורכב בהרבה מהתהליך הדרוש בצבענים ממקור‬
‫צמחי‪ֵ .‬ציד הארגמונים דרש מיומנות מתאימה והיכרות מעמיקה עם הביולוגיה והאקולוגיה‬
‫של המינים השונים (‪ .)Spanier & Karmon, 1987, pp. 182-191‬חומר האב (‪)Precursor‬‬
‫שממנו עשוי להיווצר הצבען בחלזון הארגמן‪ ,‬מקורו בבלוטה התת־זימית המצויה מתחת‬
‫לגלימתו של החילזון (רענן‪ ,‬תש"ס‪ ,‬עמ' ‪ .)Spanier & Karmon, 1987, p. 179 ;72‬הוצאת‬
‫הבלוטה מתוך החילזון נעשתה על ידי פיצוח הקונכייה אשר דרשה הפעלת כוח (עמר‪,‬‬
‫תשע"ג‪ ,‬עמ' ‪ .)123-111‬נוסף על כך‪ ,‬הארגמן נכלל בין צבעני היורה (‪)Koren, 1996, p. 273‬‬
‫הכולל בתוכו ראקציות ביו־כימיות ופוטו־כימיות ותהליכי חמצון חיזור מורכבים שנמשכו‬
‫‪410‬‬
‫נעמה סוקניק‪ ,‬דוד אילוז‪ ,‬אורית שמיר‪ ,‬אלכסנדר ורוואק וזהר עמר‬
‫בעבר ימים מספר (קרמון‪ ,‬תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪ .)Cardon, 2007, pp. 555-556 ;36‬חוקרים רבים‬
‫עסקו בניסיון לשחזר את אופן הצביעה בתקופות הקדומות ובמציאת החומר המחזר‬
‫בתהליך הצביעה (‪ )Elsner & Spanier, 1985; Michel & McGovern, 1990‬ונראה שהפתרון‬
‫טמון בבשר החילזון עצמו אשר אפשר את החיזור הכימי בתהליך הצביעה (‪Edmonds,‬‬
‫‪ .)2002; Koren, 2005; Boesken Kanold, 2005‬הקושי והמורכבות לא הסתכמו רק בהכנת‬
‫צבע הארגמן אלא גם בכמויות המזעריות של הצבען המצוי בבלוטה‪ ,‬דבר שהצריך בעת‬
‫העתיקה כמויות אדירות של פרטים לתעשיית הצביעה‪ .‬אף על פי שבעבר ציינו החוקרים‬
‫כמויות מוגזמות של חלזונות להפקת צבע (‪ ,)Friedlander, 1909, p. 766‬ברור כי מלאכת‬
‫הצביעה חייבה שימוש בכמויות גדולות של רכיכות ובמאמץ רב המוערך כיום בשימוש של‬
‫‪ 30‬חלזונות ל־‪ 12‬גרם וחצי בלבד של צבע (עמר‪ ,‬תשע"ג‪ ,‬עמ' ‪ .)122‬נוסף על כך‪ ,‬בשונה‬
‫משאר הצבענים‪ ,‬הגוון הסופי המופק מארגמון קהה קוצים‪ ,‬תלוי בחשיפות שונות לאור‬
‫ולפיכך דרש מיומנות גבוהה‪ .‬הגוון נע בין גווני כחול בחשיפה לאור השמש וסגול־ארגמני‬
‫בלא חשיפה לאור (‪ .)Elsner & Spanier, 1985, p. 126‬גוונים אלו מקורם במבנה הכימי‬
‫הייחודי של נוזל הצבע הכוללים את החומר אינדיגוטין (‪ )indigotin‬הכחול ואת החומר‬
‫דיברומואנדיגוטין (‪ )dibromoindigotin‬ומונוברומואינדיגוטין (‪)monobromoindigotin‬‬
‫הנותנים את הגוון הארגמני‪ ,‬ובתהליך פטודיברומינציה המתרחש בחשיפה לשמש (‪Elsner‬‬
‫‪ 1.)& Spanier, 1985; Ziderman, 2008, pp. 38-39‬גם במקורות היהודיים מוזכרים שני‬
‫צבעים יוקרתיים‪ :‬תכלת וארגמן (ראו לדוגמה שמות כו‪ ;31 ,‬ירמיהו י‪ ,)9 ,‬שעל פי רוב‬
‫החוקרים מייצגים את שתי שיטות הצביעה בארגמון קהה קוצים (‪Elsner & Spanier,‬‬
‫‪.)1985, pp. 125-126; Ziderman, 2008‬‬
‫ויטרוביוס אשר הבחין בתופעה זו‪ ,‬רשם בספרו 'על האדריכלות' שצבע הארגמן‬
‫משתנה לפי "מסלול מהלכה של השמש" (‪ .)On Architecture, VII, 13.1‬מעלותיו של הצבען‬
‫באו לידי ביטוי גם בעמידתו בשטיפות ובחשיפה לשמש‪ .‬פלוטרכוס (‪ 120-45‬לסה"נ) ציין‬
‫שאלכסנדר מצא בין אוצרות מלכי פרס בדים צבועים ארגמן שצבעם לא דהה‪ ,‬אף על פי‬
‫שנצבעו ‪ 180‬שנה קודם לכן (‪ .)Plutarch lives, XXXVI, 1‬יופיו של הצבע מחד גיסא והקושי‬
‫בהשגתו ובצביעה עמו מאידך גיסא גרמו לכך שעלותו הייתה הגבוהה ביותר מבין הצבעים‬
‫(‪ .)Forbes, 1964, p. 117‬על פי רשימת המחירים שפרסם הקיסר דיוקלטיאנוס בשנת ‪301‬‬
‫לסה"נ‪ ,‬מחיר אריג צבוע בארגמן היה זהה למחירו של זהב (‪.)Graser, 1959, pp. 382, 412‬‬
‫תרומתה של תעשיית הארגמן בהיבט הכלכלי לא הייתה מבוטלת והכניסה כספים רבים‬
‫לקופות הקיסרים‪ .‬תעשייה זו הפכה למונופול‪ ,‬וכספי המסים שנגבו בעבור דיג של ארגמונים‪,‬‬
‫העשירו את קופת האימפריה (‪ .)Louis, 1965, pp. 282, 288-289, 292‬רבים מסופרי‬
‫הטבע הקלסיים הקדישו לארגמן מקום נרחב‪ ,‬ביניהם אריסטו (‪Historia Animalium, V.‬‬
‫‪ ,)15‬ויטרוביוס (‪ )On Architecture, VII, 13.1‬ופליניוס (‪Naturalis Historia, VI, 201; IX,‬‬
‫‪ .)125‑142; XXXV, 44-45‬לצד המקורות הספרותיים הרבים‪ ,‬העדויות הארכאולוגיות‬
‫‪ 1‬על פי ניסויים שנעשו בארגמון קהה קוצים נמצא כי ניתן להגיע לגוון הכחול גם בלא חשיפה‬
‫לשמש על ידי חימום התמיסה או באמצעות אדים בלבד‪ .‬מכל מקום‪ ,‬השינוי בגוונים נובע‬
‫מההרכב הכימי הייחודי של ארגמון קהה קוצים‪ .‬יש לציין כי מעטים המחקרים שנעשו על‬
‫ארגמון חד־קוצים‪ ,‬ופרטים רבים כמו גם תפקידו במהלך הצביעה עדיין לוטים בערפל‪.‬‬
‫אריגי ארגמן ִ‬
‫האמתי ממערות מורבעאת ותחליפי ארגמן אחרים שנמצאו במערות מדבר יהודה ‪411‬‬
‫לתעשיית הארגמן מעטות בהרבה‪ .‬מצבורי קונכיות ממשפחת הארגמוניים שנמצאו לאורך‬
‫חוף הים‪ ,‬מהווים עדות לתעשיית הארגמן שפרחה לאורך חוף הים התיכון (& ‪Karmon‬‬
‫‪ 2.)Spanier, 1987, pp. 147-158; Reese, 2010, pp. 113-141‬ממצאים ארכאולוגיים אחרים‬
‫בצדם הפנימי של חרסים וזוהו בעזרת מכשור‬
‫הם כתמי פיגמנט בגוון סגלגל שנמצאו ִ‬
‫אנליטי עם חלזון הארגמון (‪Karmon & Spanier, 1987, pp. 151-155; Karmon & Spanier,‬‬
‫‪.)1988, p. 185; Koren, 1995a, 2008a‬‬
‫ממצא ארכאולוגי חשוב אחר‪ ,‬שיעמוד במרכז הדיון הנוכחי‪ ,‬הוא פיסות האריגים‬
‫האמתי‪ .‬אריגים שכאלו מעטים ונמצאו‬
‫שזוהו בעזרת מכשור אנליטי מתקדם עם הארגמן ִ‬
‫באתרים שמוקמו בדרך כלל על דרך מסחר חשובה‪ ,‬בדומה לאלו שנמצאו בפלמירה (ראו‬
‫למשל ‪)Pfister, 1934, nos. L.12, T.10, T.11, T.12; 1940: nos. T.84, T.85, T.86, T.87, T.91‬‬
‫ובדורא־אירופוס שבסוריה (ראו למשל ‪ .)Pfister & Bellinger, 1945, nos. 57, 58, 61‬עד‬
‫האמתי‪ ,‬ושניהם‬
‫ִ‬
‫למחקר הנוכחי נמצאו בארץ ישראל שני אריגים בלבד שנצבעו בארגמן‬
‫ממצדה ומתוארכים לשלהי בית שני (‪ 3.)Koren, 1997, pp. 23-24‬בשורות הבאות יוצגו‬
‫שלושה אריגים נוספים שנצבעו בעזרת ארגמון קהה קוצים‪ .‬אריגים אלו נמצאו במערות‬
‫ואדי מורבעאת‪ ,‬ושמורים כיום באוסף החומרים האורגניים שברשות העתיקות‪.‬‬
‫אריגי מערות מורבעאת‬
‫ואדי מורבעאת הוא ערוץ עמוק היורד ממדבר יהודה לעבר ים המלח (לעומק של ‪ 200‬מ')‪,‬‬
‫כ־‪ 18‬קילומטרים דרומית לקומראן‪ .‬לאורך הוואדי נתגלו חמש מערות ובהן שרידים למן‬
‫התקופה הכלקוליתית ואילך‪ .‬מערות אלו נחפרו על ידי הכומר רולנד דה וו בראשית שנת‬
‫‪ 1952‬בעקבות ידיעות על גילוי תעודות כתובות חדשות על ידי הבדווים (‪de Vaux, 1961,‬‬
‫‪ .)pp. 3-8‬אף על פי שהמערות שימשו פליטים בתקופות שונות‪ ,‬רוב הממצא מתוארך לשתי‬
‫תקופות עיקריות‪ :‬התקופה הכלקוליתית והתקופה הרומית (‪.)de Vaux, 1961, pp. 10-13‬‬
‫יותר מזה‪ ,‬על אף הקושי הסטרטיגרפי במקום נמצא כי רוב החומר ממערות מורבעאת‬
‫מתוארך לתקופת מרד בר־כוכבא (פורת ואשל‪ ,2008 ,‬עמ' ‪ .)338‬נוסף על כך‪ ,‬המערות‬
‫התפרסמו בעיקר בזכות התעודות הרבות שנמצאו במקום‪ ,‬שהובאו בסוף מרד בר־כוכבא‪,‬‬
‫בתוכם תעודה בעלת חשיבות רבה למחקר המציינת את שמו המלא של מנהיג המרד‬
‫(‪.)Milik, 1961, pp. 122-134, Mur 24‬‬
‫בין הממצאים הרבים נתגלו ‪ 109‬אריגים‪ ,‬אשר נבדקו מבחינה טכנית וקוטלגו על ידי‬
‫גריס מרי קראפוט ובתה‪ ,‬ופורסמו בדּוח חשוב שפורסם בתחילת שנות ה־‪ 60‬של המאה‬
‫ה־‪ .)Crowfoot & Crowfoot, 1961( 20‬קראופוט הבחינה בין האריגים המתוארכים‬
‫לתקופות השונות‪ ,‬בתוכם אריגים מהתקופה הכלקוליתית העשויים פשתן‪ ,‬קבוצה קטנה‬
‫‪ 2‬החוקרים מייחסים את שרידי הקונכיות לתעשיית צבע הארגמן על פי מיקום השבר בקונכייה‪,‬‬
‫מעל הבלוטה התת־זימית‪ .‬ההנחה הרווחת היא שהשימוש בקונכיות היה להפקת צבע‪,‬‬
‫ומשהוסרה הבלוטה התת־זימית השתמשו בשאר החומרים לשימושים אחרים‪ ,‬כגון קישוט‪,‬‬
‫בנייה ולאכילה‪.‬ראו רענן‪ ,‬תש"ס‪ ,‬עמ' ‪.68‬‬
‫‪ 3‬אריג אחד בגוון ארגמן (‪ )Koren, 1997, pp. 23-24‬והאחר בגוון סגול־כחול שטרם פורסם‬
‫פרסום מדעי‪.‬‬
‫‪412‬‬
‫נעמה סוקניק‪ ,‬דוד אילוז‪ ,‬אורית שמיר‪ ,‬אלכסנדר ורוואק וזהר עמר‬
‫של אריגים שתוארכו לתקופת ימי הביניים הכוללים אריגי כותנה‪ ,‬משי ופשתן ו־‪ 86‬אריגים‬
‫שתוארכו לתקופה הרומית‪ .‬קבוצה זו כללה ‪ 17‬אריגים מפשתן‪ ,‬אריג אחד משער עזים‬
‫ו־‪ 68‬אריגים מצמר (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)Shamir, 2006a, p. 85 ;60-45‬בין אריגי הצמר שתוארכו‬
‫לתקופה הרומית‪ ,‬נמצאו אריגים רבים שעוטרו בשלל גוונים‪ ,‬ביניהם גֹוני אדום‪ ,‬חום‪,‬‬
‫ירוק‪ ,‬כחול וארגמן‪ ,‬בתוכם שלושת האריגים אשר נבדקו במחקר הנוכחי (& ‪Crowfoot,‬‬
‫‪ .)Crowfoot, 1961, p. 52‬מאחר שבתקופה הכלקוליתית בארץ לא השתמשו בצמר לאריגה‬
‫אלא רק בסיבי פשתן‪ ,‬ואריגי הצבע שנמצאו במערה עשויים כולם צמר (‪Schick, 2002,‬‬
‫‪ ,)p. 238; Shamir, 2006, p.288‬ניתן לשלול באופן מוחלט את האפשרות שהאריגים‬
‫שלפנינו מתוארכים לתקופה הכלקוליתית‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬חלק מאריגי הצמר עוטרו בפסי‬
‫קלבי (עיטור של פסי צבע אשר נארגו לאורך הבגד משני ִצדי הכותונת)‪ ,‬עיטור שהיה‬
‫שכיח בתקופה הרומית (‪ )Shamir, 2006a, p. 86; Shamir, 2013, p. 330‬ונעשה בטכניקות‬
‫מקובלות וייחודיות לתקופה זו (ראו להלן)‪ .‬קרואפוט הגיעה גם למסקנה כי רוב האריגים‬
‫שנמצאו מתוארכים לתקופת מרד בר־כוכבא‪ ,‬ביניהם אריגי הצמר (‪Crowfoot & Crowfoot,‬‬
‫‪.)1961, p. 52‬‬
‫אריגי הארגמן שנבדקו‬
‫במסגרת מחקר מקיף לזיהוי צבענים שנעשה לאחרונה ב־‪ 180‬אריגי מדבר יהודה‪ ,‬נבדקו‬
‫שלושה אריגי צמר שנמצאו במערות מורבעאת‪ :‬אריג מספר ‪( 12‬מס' רשות העתיקות‪:‬‬
‫‪ ;)490063‬אריג ‪( 20‬מס' רשות העתיקות‪ )490070 :‬ואריג ‪( 22‬מס' רשות העתיקות‪:‬‬
‫‪ .)490073‬אריגים ‪ 12‬ו־‪ִ 20‬הנם פיסות אריגי צמר עדינים בלא צבע‪ ,‬המעוטרים בעיטור‬
‫הקלבי האופייני בגוון ארגמן (אדום־בורדו)‪ ,‬שהשתמר רק בחלקו (איורים ‪.)3 ,2‬‬
‫‪4‬‬
‫איור ‪ : 2‬אריג מס' ‪ 12‬ממורבעאת‪ ,‬המעוטר בפס‬
‫בגוון ארגמן הצבוע בעזרת ארגמון קהה קוצים‬
‫וכנימה ארמנית (צילום‪ :‬קלרה עמית‪ ,‬באדיבות רשות‬
‫העתיקות)‬
‫איור ‪ :3‬אריג מס' ‪ 20‬ממורבעאת המעוטר בפס בגוון‬
‫ארגמן הצבוע בעזרת ארגמון קהה קוצים וכנימה‬
‫ארמנית (צילום‪ :‬קלרה עמית‪ ,‬באדיבות רשות העתיקות‬
‫רשות העתיקות)‬
‫‪ 4‬מחקר זה כלל ‪ 180‬דגימות שנלקחו מאריגי הצבע שנמצאו במערת האגרות ובמערות נחל חבר‪,‬‬
‫הברכה (סוקניק‪.)2013 ,‬‬
‫במערות מורבעאת‪ ,‬במערת חג המולד ובמערת ֵ‬
‫אריגי ארגמן ִ‬
‫האמתי ממערות מורבעאת ותחליפי ארגמן אחרים שנמצאו במערות מדבר יהודה ‪413‬‬
‫בשני האריגים חוטי הערב הצבועים באזור העיטור נארגו בצפיפות רבה (כ־‪ 80‬חוטים לס"מ)‪,‬‬
‫וכך נעלמו מן העין חוטי השתי שאינם צבועים‪ .‬על פי שיטה זו‪ ,‬חוט ערב יחיד עובר בין‬
‫מספר חוטי שתי‪ ,‬טכניקה האופיינית לשיטת האריגה בתקופה הרומית ונמצאה באתרים‬
‫אחרים המתוארכים לתקופה זו‪ ,‬כמו בעין רחל שבערבה (‪ )Shamir, 1999, p. 94‬ובמצדה‬
‫(‪ .)Sheffer & Granger-Taylor, 1994, pp. 198-199‬בשני האריגים חוטי הערב וחוטי השתי‬
‫טווים לכיוון ימין (טוויית ‪ .)Z‬כיוון טווייה זה אינו שכיח באריגים המקומיים שנטוו על פי‬
‫רוב לכיוון שמאל (טוויתׂ‪ ,)S‬והוא מצביע על כך שמדובר באריגי יבוא (‪Shamir, 2006a, pp.‬‬
‫האמתי נמצאו‬
‫ִ‬
‫‪ .)210-212‬כבר בדּוח הראשוני שפורסם‪ ,‬ציינה קרואפוט כי אריגי הארגמן‬
‫בדרך כלל באריגים שנטוו לכיוון ימין‪ ,‬אך הוסיפה כי קשה לקבוע חד־משמעית בלא בדיקה כי‬
‫האריגים ממערות מורבעאת נצבעו דווקא‬
‫בחומר הגלם היוקרתי‪ ,‬מכיוון שפעמים‬
‫רבות נמצאו חיקויים זולים לצבע הארגמן‬
‫שנעשו בחומרים מן הצומח (& ‪Crowfoot‬‬
‫‪ ;Crowfoot, 1961, p. 5‬ראו בהמשך)‪ .‬אריג‬
‫‪ 22‬עוטר בפס בגוון כחול־ירקרק שבתוכו‬
‫נראים פסים דקים שאינם צבועים (איור‪.)4 ‬‬
‫חוטי השתי והערב נטוו לכיוון ‪ ,S‬דהיינו‬
‫לכיוון שמאל כמקובל בתעשייה האריגים‬
‫המקומית בארץ ישראל‪ .‬חוטי השתי באריג‬
‫איור ‪ :4‬אריג צמר בגוון כחול‪-‬ירקרק הצבוע בארגמן קהה‬
‫שזורים ומונים ‪ 25‬חוטים לסנטימטר‪.‬‬
‫קוצים (צילום‪ :‬קלרה עמית‪ ,‬באדיבות רשות העתיקות)‪.‬‬
‫שיטות מחקר וזיהוי הצבענים‬
‫במהלך המחקר נבדקו האריגים באמצעות שיטת ‪High-Performance Liquid( HPLC‬‬
‫‪ )Chromatography‬שנוצלה לשימוש בזיהוי צבענים בממצאים ארכאולוגיים משנת ‪1985‬‬
‫(‪ .)Wouters, 1985‬שיטה זו נחשבת ליעילה יותר משיטות אנליטיות אחרות‪ ,‬ויתרונה‬
‫המהותי הוא בכך שניתן להשתמש בה לזיהוי כמויות קטנות‪ ,‬בלי הרס משמעותי לאריג‪,‬‬
‫בדיוק רב וברמת אמינות גבוהה (‪Taylor, 1986, p. 54; Koren, 1995b, 2008b; Hofenk de‬‬
‫‪ .)Graaff, 2004, pp. 35-41‬בעזרת שיטה זו ניתן לקבל כרומטוגרפיה הכוללת את החומרים‬
‫השונים הנמצאים בדגימה‪ ,‬בתוכם גם את החומרים הפחות דומיננטיים‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬ניתן‬
‫לקבל את הספקטרום המהווה 'טביעת האצבע' של כל חומר‪ ,‬המאפשר את זיהוי הצבענים‬
‫גם לאחר אלפי שנים‪ .‬מיצוי הצבע מהאריג נעשה בעזרת ‪)dimethyl sulfoxide( DMSO‬‬
‫וחימום התמיסה במשך עשר דקות בטמפרטורה של ‪ 95‬מעלות צלסיוס‪ .‬פרוטוקול ההרצה‬
‫כלל שטיפה הדרגתית (‪ )Elution Gradient‬בעזרת בופרים של ‪)H3PO4( Phosphoric acid‬‬
‫ו־‪ .Methanol‬הדגימות נבחנו כמה פעמים‪ ,‬על פי מספר פרמטרים ובתנאים זהים‪ ,‬והושוו‬
‫‪5‬‬
‫לדגימות צמר מודרניות שנצבעו על ידינו‪.‬‬
‫‪ 5‬לפירוט פרטוקול הבדיקה וניתוח התוצאות ראו‪ :‬סוקניק‪ ; 2013 ,‬פירוט האנליזה יפורסם בקרוב‬
‫במאמר נפרד אשר יתמקד בהיבט הכימי של הבדיקות; על מחקרים אחרים שנעשו בשיטות‬
‫מחקר דומות ראו למשל‪.Koren, 2006, pp. 47-48 :‬‬
‫‪414‬‬
‫נעמה סוקניק‪ ,‬דוד אילוז‪ ,‬אורית שמיר‪ ,‬אלכסנדר ורוואק וזהר עמר‬
‫הודות לדיוק של המכשור האנליטי הצלחנו לזהות את המרכיבים השונים של דגימת‬
‫הצבע ולקבוע את מקור הצבען ברמת המין‪ .‬באריג ‪ 22‬נמצאו שלושה חומרים עיקריים‪ :‬החומר‬
‫‪ )IND( indigotin‬המצוי במקורות מן הצומח‪ ,‬כמו איסטיס הצבעים (‪)Isatis tinctoria L.‬‬
‫או ניל הצבעים (‪ )Koren, 1996, p. 302( )Indigofera tinctoria L.‬שהפיקו מהם את הצבע‬
‫הכחול‪ ,‬אך מצוי גם במיני ארגמונים (‪ .)Koren, 2006‬שני החומרים הנוספים המצויים רק‬
‫במיני ארגמונים‪ :‬החומר ‪ )MBI( monobromoindigotin‬והחומר ‪)DBI( dibromoindigotin‬‬
‫(‪ .)Wouters & Verhecken, 1991, p. 269; Koren, 2006‬על כן ניתן לקבוע בוודאות כי האריג‬
‫נצבע באמצעות חילזון ימי‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬על פי היחס בין החומרים שהופיעו בדגימה‪ ,‬ניתן‬
‫לקבוע כי לפנינו צביעה של ארגמון קהה קוצים (‪ ,)Hexaplex trunculus‬שכן אחוז החומר‬
‫‪ IND‬והחומר ‪ MBI‬גבוה‪ ,‬כפי שאופייני בארגמונים ממין זה‪ .‬בארגמון חד קוצים (‪Bolinus‬‬
‫‪ )brandaris‬ובארגמונית אדומת פה (‪ )Thais haemastoma‬אחוז החומר ‪ IND‬נמוך‪ ,‬והחומר‬
‫‪ DBI‬נמצא באחוז גבוה (‪.)Michel, Lazar & McGovern, 1992, p. 147; Koren, 2008a, p. 388‬‬
‫תמונה דומה נמצאה גם באריגים ‪ 12‬ו־‪ ,20‬ולפיכך ניתן לקבוע שכל האריגים נצבעו בעזרת‬
‫ארגמון קהה קוצים (‪ .)Hexaplex trunculus‬יחד עם זאת‪ ,‬בשני האריגים האחרונים נמצא‬
‫גם החומר ‪ ,Carminic acid‬המצוי במינים שונים של כנימות (‪ ;.Coccidae spp‬ראו בהמשך)‪.‬‬
‫על דרך השלילה ניתן לקבוע בוודאות שאין מדובר בכנימת האלון האירופאית (‪Kermes‬‬
‫‪ )vermilio‬שהוכרה באזור אגן הים התיכון (‪,)Donkin, 1977, p. 859 ;Cardon, 2007, p. 611‬‬
‫או בכנימת הכרמיל המצוי (‪ )K. echinatus‬הגדלה באזור ארץ ישראל (עמר‪ ,‬תשס"ז)‪ ,‬משום‬
‫שבכנימות אלו לא נמצא החומר ‪Wouters & Verhecken, 1989, p. 192; Amar( Carminic acid‬‬
‫‪ .)et al., 2005, p. 782‬עוד ניתן לקבוע בוודאות שאין מדובר בכנימת קוצ'ינל האמריקנית‬
‫(‪ ,)Dactylopius coccus‬שכן כנימה זו שייכת לעולם החדש (‪.)Cardon, 2007, pp. 619-632‬‬
‫ממחקרים קודמים עולה שהחומר ‪ Carminic acid‬מצוי בכנימה הארמנית (‪Porphyrophora‬‬
‫‪ ;hamelii‬ראו‪ ‬איור‪ )5 ‬ובכנימה הפולנית (‪ )Porphyrophora polonicus‬שהיו מוכרות בעולם‬
‫הקדום (‪Wouters & Verhecken, 1989, p. 194; Ferreire, Hulme, McNb & Quye, 2004,‬‬
‫‪ ,)p. 332‬אלא שבכנימה הפולנית מצוי‬
‫גם החומר ‪ kermesic acid‬בכמות ניכרת‬
‫(& ‪Wouters, 1985, p. 126; Wouters‬‬
‫‪ ,)Verhecken, 1989, p. 193‬והוא לא נראה‬
‫באנליזה של האריגים ממורבעאת‪ .‬יתר על‬
‫כן‪ ,‬רוב החוקרים מאחרים את השימוש‬
‫בכנימה הפולנית למאה השישית או‬
‫התשיעית לסה"נ (עמר‪ ,‬תשס"ז‪ ,‬עמ'‪;44 ‬‬
‫‪Forbes, 1964, p. 102; Cardon, 2007,‬‬
‫‪ ,)p. 644‬כלומר מאוחר יותר מתיארוך‬
‫האריגים שלפנינו‪ ,‬ולפיכך ניתן לפסול‬
‫אפשרות זאת ולקבוע כי בשני האריגים‬
‫נעשתה צביעה כפולה (ראו להלן) בעזרת‬
‫ארגמון קהה קוצים (‪)Hexaplex trunculus‬‬
‫וכנימה ארמנית (‪.)Porphyrophora hamelii‬‬
‫איור ‪ :5‬כנימה ארמנית בהגדלה (צילום‪ :‬ווה מרטירוסיאן)‬
‫אריגי ארגמן ִ‬
‫האמתי ממערות מורבעאת ותחליפי ארגמן אחרים שנמצאו במערות מדבר יהודה ‪415‬‬
‫דיון ומסקנות‬
‫על פי הבדיקות שנעשו באריגים מהבחינה הכימית לזיהוי הצבענים‪ ,‬נראה כי לפנינו שלושה‬
‫אריגים ייחודיים ויוקרתיים שנצבעו בעזרת ארגמון קהה קוצים (‪)Hexaplex trunculus‬‬
‫בשתי שיטות שונות‪ .‬אריג ‪ 22‬נצבע בעזרת ארגמון קהה קוצים (‪,)Hexaplex trunculus‬‬
‫וצבעו נוטה לכחול־ירקרק‪ ,‬שהושג בחשיפה לשמש‪ .‬מקורות מספר מזכירים את גוון‬
‫התכלת היוקרתי שלא בהקשר למצוות הציצית‪ 6,‬כמו תיאור בגדי מרדכי במגילת אסתר‬
‫(אסתר ח‪ )15 ,‬וכן בפואמה של מרקוס מאנילוס שבה נזכר הצבע ארגמן־כחול (‪purpureos‬‬
‫‪ .)Astronomica V, 257-258( )hyacinthos‬בממצא הארכאולוגי נמצאו מספר מצומצם של‬
‫אריגים הצבועים בגוון כחול שהופק מחלזון הארגמן‪ ,‬כמו האריג ממצדה שצבעו סגול־כחול‬
‫(ראו לעיל) וכן בסיבים שנבדקו לאחרונה באריג שמקורו ככל הנראה במצרים (& ‪Koren‬‬
‫‪ .)Verhecken-Lammens, 2013‬אריג אחר נמצא באזור סיביר ומתוארך למאה הרביעית‪-‬‬
‫חמישית לפסה"נ (‪ .)Polosma, et al., 2006, p. 43‬ניתן להניח שהשימוש בחלזון הארגמן‬
‫להפקת הגוון הכחול הוכר והיה בשימוש לצביעת אריגים יוקרתיים‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬נראה כי‬
‫מעמדו היה שונה מגון הארגמן המוזכר פעמים רבות במקורות‪ ,‬וחיקויים רבים שלו נמצאים‬
‫בממצא הארכאולוגי (ראו בהמשך)‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬קשה להבין מדוע בחרו להשתמש בצבען‬
‫יקר שמקורו מן החי ולא בחומר שמקורו מן הצומח‪ ,‬כמו איסטיס הצבעים (‪Isatis tinctoria.‬‬
‫‪ )L‬שהיה פשוט יותר לצביעה‪ ,‬עמיד לשטיפות בדומה לצבע המופק מחלזון הארגמן‪ ,‬זמין‬
‫וזול (להרחבה על האיסטיס ראו ‪ .)Cardon, 2007, pp. 367‑377‬אוטו אלסנר ואהוד שפנייר‬
‫שדנו בסוגיה זו בהקשר למצוות 'התכלת של הציצית'‪ ,‬טענו כי הבחירה בארגמן להשגת‬
‫הצבע הכחול מצביעה על מניעים דתיים ועל כן ייחודית לאוכלוסייה היהודית (& ‪Elsner‬‬
‫‪.)Spanier, 1987, p. 169‬‬
‫על פי תוצאות האנליזה נמצא ששני אריגים אחרים (‪ 12‬ו־‪ ,)20‬נצבעו בשיטה הכפולה‬
‫בעזרת ארגמון קהה קוצים (‪ )Hexaplex trunculus‬וכנימה הארמנית (‪Porphyrophora‬‬
‫‪ )hamelii‬כדי לשוות לאריג גון ארגמן־בורדו יוקרתי‪ .‬על פי המקורות עולה כי גון הארגמן‬
‫המדויק שרצו להשיג השתנה במהלך השנים‪ .‬פליניוס ציין בספריו שבמהלך ימיו השתנתה‬
‫האופנה של גֹוני הארגמן בין גֹוני סגול־אדום שונים והשתמש במילים שונות לתאר את‬
‫הגוונים השונים‪ "violacea purpura" :‬לציון הצבע הסגול ו"‪ "rubra‬לציון הגוון האדמדם‬
‫(‪ .)Naturalis Historia, IX, 137‬נראה כי בעת העתיקה לא ניצלו רק את תכונתו של הצבען‬
‫המשתנה בהתאם לחשיפה לקרני השמש‪ ,‬אלא נהגו לטבול את גיזת הארגמן בתמיסות‬
‫נוספות בשביל להקנות לגיזה את הגוון האדמדם‪ .‬שיטה זו של 'הצביעה הכפולה'‪ ,‬דהיינו‬
‫טבילת גיזת הצמר בשתי תמיסות צבע‪ ,‬הייתה שכיחה בתעשיית הצביעה להפקת גוונים‬
‫חדשים או לחיקוי צבענים יוקרתיים (אברהמס ואדלשטין‪ ,‬תשכ"ג‪ ,‬עמ' ‪ ;287-286‬סוקניק‪,‬‬
‫‪ ,2013‬עמ' ‪ .)248-247‬כך היה ניתן לשנות את הגוון שהתקבל מחלזון הארגמן‪ ,‬ולתת‬
‫לגיזה נופך אדום־בורדו על ידי טבילתו בתמיסה אדומה שהופקה מפואת הצבעים (‪Rubia‬‬
‫‪ )tinctorum L.‬או לחלופין מכנימת מגן (‪ ;Coccidae spp.‬ראו להלן)‪ .‬שיטה זו דרשה מיומנות‬
‫‪ 6‬במאמר זה לא יוקדש מקום לזיהוי צבע 'התכלת' המקראי ששימש לקיום מצוות הציצית‪ .‬נושא זה‬
‫נדון במחקר באריכות‪ ,‬לדוגמה בורשטין‪ ,‬תשמ"ח; הופמן‪ ,‬תשע"ג; רוזנסון‪ ,‬תש"ס; ‪.Herzog, 1987‬‬
‫‪416‬‬
‫נעמה סוקניק‪ ,‬דוד אילוז‪ ,‬אורית שמיר‪ ,‬אלכסנדר ורוואק וזהר עמר‬
‫רבה ודיוק רב‪ ,‬נעשתה על ידי אנשי מקצוע שהיו בקיאים באומנות הצביעה‪ ,‬וסביר שייקרה‬
‫את מחירו של האריג המוגמר‪.‬‬
‫בתיאוריו של פליניוס מוזכרים שני גוונים שונים שנעשו בשיטה זו‪ ,‬וניתן להם שם‬
‫נפרד‪ :‬האחד הוא 'הארגמן הצורי'‪ ,‬שצבעו דמה לצבע יין או דם קרוש‪ ,‬והיה היוקרתי מבין‬
‫כל הגוונים (‪ .)Naturalis Historia, IX, 135‬על פי תיאורו של פליניוס‪ ,‬הארגמן הצורי נעשה‬
‫בשיטת הצביעה הכפולה‪ ,‬בעזרת שני מיני ארגמונים‪ ,‬ומחירו היה גבוה פי עשרה מאריג‬
‫הצבוע בארגמון בלבד (‪ ;Naturalis Historia, IX, 137‬בעניין זה ראו ;‪Jidejian, 1969, p. 152‬‬
‫‪ .)Cardon, 2007, p. 570‬צבע אחר‪ ,‬בעל גוון דומה‪ ,‬נקרא על פי פליניוס בשם '‪ 'Hysgine‬והופק‬
‫בצביעה כפולה על ידי ארגמון וכנימות שונות‪ ,‬כפי שנמצא במקרה שלפנינו (‪Naturalis‬‬
‫‪ .)Historia, IX, 141‬השימוש בכנימות כצבען היה מוכר גם הוא מהתקופות הקדומות ונעשה‬
‫בו שימוש להפקת הגוון האדום היוקרתי‪ .‬הכנימות הוזכרו ברשימת החומרים היקרים‬
‫שהוכנסו לאשור על ידי תגלת פלאסר הראשון בשנת ‪ 1100‬לפסה"נ (‪Forbes, 1964, pp.‬‬
‫‪ ,)102-104‬ומקובל לראות בו את הצבע המוזכר במקורות היהודיים בשם 'תולעת השני'‬
‫המופיע פעמים רבות לצד הארגמן (ראו לדוגמה שמות לו‪ ;35 ,‬להרחבה על זיהוי תולעת‬
‫השני ראו עמר‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬הצבע מופק ממינים שונים של כנימות מגן (‪ )Coccidae spp.‬החיות‬
‫כטפילים על צמחים שונים‪ ,‬ונאסף מגופן של הנקבות ומן הביצים שבתוכן בפרק זמן קצר‬
‫הנמשך פחות מחודש ימים‪ ,‬המחייב מיומנות וניסיון רב (עמר תשס"ז‪Cardon, 2007, ;78 :‬‬
‫‪ .)pp. 612-613‬בעולם הקדום נעשה שימוש בכנימת האלון (‪ )Kermes vermilio‬המצויה‬
‫באזור הים התיכון בעיקר על עץ האלון השני (‪( )Quercus coccifera L.‬עמר‪Cardon, ;2007 ,‬‬
‫‪ 7,)2007, pp. 609-619‬בכנימת הקוצ'ינל הארמנית (‪ ;Porphyrophora hamelii‬ראו איור ‪)5‬‬
‫הגדלה על שורשיהם של צמחים דגניים בהרי אררט שבתורכיה (‪Donkin, 1977, pp. 849-‬‬
‫‪ ,)853; Cardon, 2007, pp. 646-652‬ובכנימת הקוצ'ינל הפולנית (‪)Porphyrophora polonica‬‬
‫הגדלה על שורשיו של צמח ממשפחת הציפורניים (‪Donkin, 1977, pp. 849-853; Cardon,‬‬
‫‪ .)2007, pp. 637-646‬הקושי באיתור הכנימות על צמחי הטפיל‪ ,‬פרק הזמן הקצר שבו הן‬
‫ניתנות לאיסוף‪ ,‬והגוון האדום והיפה המתקבל בצביעה עמם ‪ -‬כל אלה הפכו את הצבען‬
‫ליוקרתי מבין הצבענים האדומים‪ .‬בדומה לארגמן הקדישו הסופרים הקלסיים לכנימות‬
‫מקום לא־מבוטל‪ ,‬ביניהם פליניוס אשר הכיר בחשיבותה בתעשיית הצביעה ומנה אותה בין‬
‫שלושת הצבענים החשובים (‪.)Naturalis Historia, XXI, 45-46‬‬
‫ממצא זה של שני אריגים הצבועים בצביעה כפולה עם חילזון וכנימה עבור הגוון‬
‫הארגמני‪ִ ,‬הנו ממצא יחידי בארץ‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬מקבילות מספר במחקר הארכאולוגי‬
‫מעידות על שימוש בשיטה זו בתקופה הרומית‪ :‬פפיסטר אשר בדק את אריגי פלמירה‬
‫בשנות ה־‪ 30‬וה־‪ 40‬של המאה ה־‪ ,20‬מצא אריגים שנצבעו בארגמון קהה קוצים ובכנימה‬
‫‪ 7‬עד לפני שנים מספר סברו שהכנימות המצויות בישראל אינן מכילות את הצבען בכמות ניכרת‪,‬‬
‫ולכן נטען שהשימוש בכנימה הגיע מארצות אחרות‪ .‬ראו לדוגמה‪Forbes, 1964, p. 102; :‬‬
‫‪ ;Cardon, 2007, p. 611‬במחקר שנעשה על ידי עמר ואילוז נמצא שכנימת הכרמיל המצוי‬
‫(‪ ).K. echinatus L‬הגדלה באזור ארץ ישראל על האלון המצוי (‪ ,)Quercus calliprinos‬מכילה‬
‫חומצה קרמזית‪ ,‬וניתן להפיק ממנה צבע אדום‪ .‬ראו עמר תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪ ;66-61‬עמר‪ ,‬תשס"ג;‬
‫‪.Amar, Gottlieb, Varshavsky, & Iluz, 2005‬‬
‫אריגי ארגמן ִ‬
‫האמתי ממערות מורבעאת ותחליפי ארגמן אחרים שנמצאו במערות מדבר יהודה ‪417‬‬
‫שנקראה על ידו בשם "קוצ'ינל פרסי" (‪( )Cochenille de Perse‬ראו למשל ‪Pfister, 1934,‬‬
‫‪ .)nos. T.18, T.19‬בדּוח נוסף שפרסם בשנת ‪ ,1940‬זיהה את הכנימה עם הכנימה הפולנית‬
‫(‪ .)Pfister, 1940( )Polish cochineal‬בבדיקות חוזרות שנעשו באריגים נקבע כי נפלה טעות‬
‫בזיהוי של פפיסטר‪ ,‬ויש לזהות את הכנימות הללו עם הכנימה הארמנית (& ‪Böhmer‬‬
‫‪ .)Karadag, 2003, p. 92‬נוסף על כך‪ ,‬נמצא באתר ‪ Maximinanon‬שבמזרח מצרים אריג‬
‫המתוארך לתקופה הרומית‪ ,‬שנצבע בכנימת אלון (‪ )Kermes vermilio‬ובארגמון קהה קוצים‬
‫(‪.)Wouters, et al., 2008, p. 13, textile no. 95.33039.9( )Hexaplex trunculus‬‬
‫אריגי הארגמן האמִתי ממורבעאת בהשוואה לאריגי ארגמן אחרים ממערות מדבר יהודה‬
‫הבגדים בתקופה הרומית עוטרו כאמור בדרך כלל בדגמים מספר‪ ,‬ביניהם‪ :‬דגם פסים לאורכו‬
‫של הבגד (קלבי)‪ ,‬דגם האות גמא או דגם האות ‪ H‬שנצבעו בגוון שונה ובולט משאר האריג‬
‫(ידין‪ ,‬תשכ"ג‪ ,‬עמ' ‪ .)Shamir, 2013, pp. 330-332 ;228-227 ,211-210‬ידין כבר עמד על כך‬
‫שהגוון הפופולרי מבין העיטורים שנמצאו באריגי מערת האגרות שבמדבר יהודה‪ ,‬הוא גוון‬
‫הארגמני הנע בין גוני סגול לגוני בורדו־אדום (ידין‪ ,‬תשכ"ג‪ ,‬עמ' ‪ .)216 ,213‑214‬מגמה זו‬
‫נמצאה גם באריגים מאתרים אחרים בארץ המתוארכים לתקופה הרומית‪ ,‬ונבדקו על ידי‬
‫שמיר (‪ )Shamir, 2006a, pp. 223-224‬ובאריגים שנמצאו מחוץ לגבולות הארץ‪ ,‬כמו באתר‬
‫‪ Mons Claudianus‬שבמצרים (‪ .)Mannering, 2000, p. 285‬זאת ועוד‪ ,‬בחינת האריגים‬
‫ממערות מדבר יהודה (ראו הערה ‪ )4‬מצביעה על העדפה ברורה של הגוון הארגמני הנוטה‬
‫לבורדו בעיטור האריגים (סוקניק‪ ,2013 ,‬עמ' ‪ .)234‬עניין זה עולה גם מאריגי מורבעאת‪ .‬שם‬
‫נמצא שמתוך ‪ 23‬אריגים המעוטרים בעיטור פסים בגוונים שונים‪ ,‬עשרה אריגים עוטרו בגוון‬
‫זה (‪.)Crowfoot & Crowfoot, 1961‬‬
‫במסגרת המחקר נבדקו ‪ 33‬אריגים נוספים שנצבעו בגוון ארגמן ממערות מדבר יהודה‪,‬‬
‫עבור זיהוי הצבענים שבהם (סוקניק‪ ,2013 ,‬עמ' ‪ .)232-234‬תוצאות האנליזה הצביעו על‬
‫מגמה ברורה‪ ,‬לפיה נעשה שימוש במקור צמחי כדי להשיג את המראה של גוון הארגמן‬
‫היוקרתי (ראו לדוגמה אריג ‪ 8‬ממורבעאת‬
‫באיור‪ .)6 ‬על פי תוצאות האנליזה נמצא‬
‫שצבע הארגמן הושג על פי רוב באמצעות‬
‫צביעה כפולה‪ ,‬במהלכה נטבלה הגיזה בשתי‬
‫תמיסות צבע ממקור צמחי‪ :‬בפואת הצבעים‬
‫(‪ )Rubia tinctorum L.‬להשגת הגוון האדום‬
‫וחומר ‪ Indigotin‬שהופק מאיסטיס הצבעים‬
‫(‪ )Isatis tinctoria L.‬או לחלופין מצמח ניל‬
‫הצבעים (‪( )Indigofera tinctoria L.‬סוקניק‪,‬‬
‫‪ ,2013‬עמ' ‪ )234-232‬אשר הוכרו בתקופה איור ‪ :6‬אריג ‪ 8‬ממערות מורבעאת‪ ,‬שעוטר בפס בגוון‬
‫הרומית להפקת הגוון הכחול‪ 8.‬השימוש ארגמן שהושג על ידי צביעה כפולה בפואת הצבעים‬
‫בצבענים ממקור צמחי היה זול בהרבה‪ ,‬ובאינדיגוטין ממקור צמחי (צילום‪ :‬קלרה עמית‪,‬‬
‫באדיבות רשות העתיקות)‬
‫‪ 8‬נכון להיום‪ ,‬באמצעים האנליטיים שעומדים לרשותנו לא ניתן להבחין במקור המדויק של‬
‫החומר אינדיגוטין‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הכף נוטה לטובת איסטיס הצבעים שהיה מוכר יותר באזור‬
‫ארץ ישראל בתקופה הרומית‪ .‬עוד בעניין זה ראו סוקניק‪ ,2013 ,‬עמ' ‪.246-245‬‬
‫‪418‬‬
‫נעמה סוקניק‪ ,‬דוד אילוז‪ ,‬אורית שמיר‪ ,‬אלכסנדר ורוואק וזהר עמר‬
‫שכן חלקם גודלו באופן חקלאי בתקופה הרומית‪ 9,‬והיו פשוטים לצביעה‪ ,‬ולפיכך היו שכיחים‬
‫האמתי באמצעות צבענים צמחיים שכיח ברוב האריגים‬
‫בתעשיית הצביעה‪ .‬חיקוי הארגמן ִ‬
‫המתוארכים לתקופה הרומית שנבדקו בעבר‪ ,‬כגון באריגי מצדה (‪)Koren, 1994, p. 263‬‬
‫ובאריגי עין רחל (‪ .)Koren, 1999, p. 135‬תופעה זו אינה ייחודית במרחב ארץ ישראל‪ ,‬אלא‬
‫שכיחה באתרים אחרים המתוארכים לתקופה הרומית‪ ,‬בתוכם אריגי פלמירה (לדוגמה‬
‫ראו ‪ ,)Pfister, 1937, p. 3‬אריגי דורא־אירופוס שבסוריה (‪,)Pfister & Bellinger, 1945, p. 6‬‬
‫אריגי ברניקי שבמצרים (‪ )Wild & Wild, 2000, p. 253‬והאריגים מחרבת קצונה שבירדן‬
‫(‪ .)Granger-Taylor, 2000, pp. 156-157; Fields, 2003, pp. 97-98‬מתוך ממצאים אלו ניתן‬
‫האמתי היה נחלתם של מעטים אשר נמנו עם בני המעמד‬
‫ִ‬
‫להניח כי השימוש בארגמן‬
‫הגבוה‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬תוצאות המחקר מדגישות את האהדה ואת הפופולריות של הגוון‬
‫הארגמני הנוטה לגוון הבורדו ועל השפעות הלבוש במרחב הרומי‪ .‬ניתן להניח שבמקביל‬
‫להתפתחות צביעה בארגמן היוקרתי‪ ,‬המופק ממיני ארגמונים אשר שוכללו בעזרת צביעות‬
‫כפולות‪ ,‬התפתחה שיטה אחרת להשגת הגוון הארגמני בקרב רוב האוכלוסייה בארץ‪ ,‬אשר‬
‫ניסו לחקות את צבע הארגמן על ידי שילוב של חומרים פשוטים ממקור צמחי שהיו זמינים‬
‫הרבה יותר‪ .‬עדות מאלפת למאמץ שנעשה על מנת להשיג את גון הארגמן בחלופות שונות‪,‬‬
‫ניתן לראות בפפירוס הולם המצרי המתוארך למאה השלישית לסה"נ‪ ,‬המכיל בתוכו ‪154‬‬
‫מרשמי צביעה‪ ,‬שמחציתם עוסקים בחיקוי גוון הארגמן (‪.)Caley, 1927‬‬
‫מקור האריגים‬
‫השאלות העולות מתוך המסקנה המתקבלת הן כיצד הגיעו אריגי יבוא יוקרתיים אלו אל‬
‫מערות מורבעאת‪ ,‬ומי היו בעליהם של אותם אריגים‪ .‬כאמור‪ ,‬מתוצאות המחקר עולה‬
‫שאריגים מעין אלו אינם שכיחים בממצא בארץ ישראל‪ ,‬וניתן להניח שהיו שייכים לבני‬
‫המעמד הגבוה‪ .‬ממצא זה בולט בהשוואה לאריג מערת האגרות‪ :‬אף על פי שהפפירוסים‬
‫שנמצאו במערת האגרות‪ ,‬מצביעים על כך שאוכלוסייתה נמנתה עם מנהיגי מרד‬
‫בר־כוכבא (‪ )Yadin, Greenfield, Yardeni & Levin, 2002, p. 44‬ולמרות הממצא העשיר‬
‫שנמצא במקום‪ ,‬לרבות כלי זכוכית (ידין‪ ,‬תשכ"ג‪ ,‬עמ' ‪ ,)113-104‬כלי מתכת יקרים (שם‪,‬‬
‫עמ' ‪ )44‑103‬ומגוון רחב של אריגים הצבועים בשלל גוונים (שם‪ ,‬עמ' ‪ ,)258-210‬לא זוהה‬
‫האמתי‪ ,‬לא על ידי אברהמס ואדלשטיין (תשכ"ג)‬
‫ִ‬
‫במערת האגרות אריג שנצבע בארגמן‬
‫אשר בדקו את הצבע באריגים בעבר‪ ,‬ולא במסגרת המחקר הנוכחי‪ .‬אנליזה של יותר מ־‪126‬‬
‫דגימות שנלקחו מאריגי הצבע במערת האגרות‪ ,‬העלתה באופן ברור כי נעשה שימוש‬
‫במקור צמחי בלבד להשגת הגוון הארגמני‪ ,‬בלא שימוש בצבען מן החי (סוקניק‪,2013 ,‬‬
‫עמ' ‪ 10.)232-234‬תוצאות האנליזה המעידות על צביעה כפולה עם הכנימה הארמנית שלא‬
‫‪ 9‬צבענים רבים מן הצומח מוזכרים במשנה בין רשימת הצמחים החייבים בשביעית‪ ,‬ולפיכך סביר‬
‫להניח שגודלו באופן חקלאי‪ .‬ראו משנה‪ ,‬שביעית ז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 10‬אף על שנטען שנמצאו שרידי כנימות באריגי מערת האיגרות (אריג מס' ‪ :7.71‬אברהמס‬
‫ואדלשטיין‪ ,‬תשכ"ג‪ ,‬עמ' ‪ ,)278‬בדיקות חוזרות שנעשו על ידי קורן (‪)Koren, 1999, pp. 129‑130‬‬
‫ובמסגרת המחקר הנוכחי שללו הנחות אלו (סוקניק‪ ,2013 ,‬עמ' ‪ ,213‬אריג מס' ‪.)1996-9131‬‬
‫אריגי ארגמן ִ‬
‫האמתי ממערות מורבעאת ותחליפי ארגמן אחרים שנמצאו במערות מדבר יהודה ‪419‬‬
‫גדלה באזור ארץ ישראל‪ ,‬מעלות את האפשרות שהאריגים שנבדקו ִהנם אריגי יבוא‪ .‬הנחה‬
‫זו מתחזקת לנוכח שיטת הטווייה והאריגה העדינה של האריגים כפי שפורטו למעלה‪,‬‬
‫המעידה כי האריגים אינם מתוצרת מקומית‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬קשה לקבוע בוודאות את‬
‫מקורם המדויק של האריגים וכיצד מצאו את דרכם אל מערות מורבעאת‪ .‬ניתן להציע‬
‫שאריגי הארגמן היו חלק מרכושם של פליטי מרד בר־כוכבא קודם הגעתם אל מערות‬
‫מורבעאת‪ ,‬כאשר חיו חיי רווחה ונהנו ממסחר ער‪ ,‬אשר כלל בין השאר סחר בין לאומי‪.‬‬
‫לדעת חנן אשל ודוד עמית‪ ,‬הפליטים שהגיעו אל מערות מורבעאת בדומה לאלו ממערת‬
‫האגרות‪ ,‬נמנו עם המפקדים והפרנסים מהמרכז המנהלי והצבאי שהיה בהרודיון (אשל‬
‫ועמית‪ ,1998 ,‬עמ' ‪ .)14‬הצעה אחרת היא שהאריגים היוקרתיים היו חלק מרכושם של‬
‫החיילים הרומים‪ .‬כמה חוקרים הציעו כי במערות מורבעאת התמקמה יחידה רומית קטנה‬
‫לאחר דיכויו של מרד בר־כוכבא (בניגוד למערת האגרות)‪ ,‬זאת לאור התעודות שנמצאו‬
‫במקום‪ ,‬המיוחסות לחיילים ששירתו בלגיון העשירי (‪Benoit, 1961, pp. 240-243; Popvić,‬‬
‫‪ .)2012, p. 558‬יחד עם זאת‪ ,‬ייתכן שהאריגים הגיעו אל המערה עם השלל שנלקח על ידי‬
‫המורדים במהלך מרד בר־כוכבא‪ ,‬כפי שהציע גיא שטיבל בהתייחסו למכלול הנשק הייחודי‬
‫ולחותם הלחם שנמצא במקום (שטיבל‪ ,2009 ,‬עמ' ‪ ;311‬שטיבל‪ ,1999 ,‬עמ' ‪ .)74-72‬בציורי‬
‫קיר שנמצאו באתר ‪ Brigetio‬בהונגריה ובדורא־אירופוס שבסוריה‪ ,‬המיוחסים ליחידות‬
‫צבא רומיות‪ ,‬נראות דמויות שחלקן אוחזות בנשק‪ ,‬הלבושות בכותונת המעוטרת בפסי‬
‫ארגמן (‪Paetz gen., Schieck & Pásztókai-Szeőke, 2013, pp. 194, 196; James, 2004, pp.‬‬
‫‪ .)59-60‬באופן דומה גם האתר ‪ Maximinanon‬שבמזרח מצרים‪ ,‬שם נמצא האריג שתואר‬
‫למעלה‪ ,‬המעוטר בפס בגוון ארגמן וצבוע בשיטה דומה לשני אריגים ממורבעאת‪ ,‬שימש‬
‫כמצודה קטנה של הצבא הרומי לשמירת הדרך (‪ .)Wouters, et al., 2008, p. 1‬בדיקות‬
‫שנעשו באריגים שנמצאו במצודות דומות סמוכות‪ ,‬העלו שעיטור בפסי ארגמן‪ ,‬גם אם‬
‫נעשה באמצעות תחליפים‪ ,‬היה שכיח באתרים ששימשו את הצבא הרומי (‪Wouters, et‬‬
‫‪ .)al., 2008‬ניתן להניח שאריגים אלו‪ ,‬אשר דמו לבגדים שנלבשו על ידי האוכלוסייה כולה‪,‬‬
‫אומצו על ידי אנשי הצבא הרומי כחלק מפרטי הלבוש של 'בגדי המחנה'‪ ,‬מחוץ לשדה‬
‫הקרב (‪.)Paetz gen., Schieck & Pásztókai-Szeőke, 2013, p. 200; James, 2004, p. 257‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬לא מן הנמנע שדווקא אוכלוסייה זו של אנשי הצבא הייתה בעלת אמצעים‬
‫האמתי (שם‪ ,‬עמ' ‪.)183‬‬
‫ִ‬
‫כלכליים מתאימים לרכישת אריגים יוקרתיים שנצבעו בארגמן‬
‫מוצרי יבוא ייחודיים נוספים שנתגלו במערת מורבעאת הם ארבעה פריטים שנעשו מעץ‬
‫האשכרוע (‪ ,)Buxux sempervierens‬עץ הגדל באזור תורכיה‪ ,‬בהרי גרוזיה‪ ,‬ביוון ובאנגליה‪,‬‬
‫אשר שימש בדרך כלל לעשיית חפצים קטנים יקרי ערך (סתרי‪ ,‬תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪.)169-166‬‬
‫אף על פי שהאפשרות האחרונה סבירה בעינינו‪ ,‬בהעדר ממצאים נוספים קשה להכריע‬
‫בסוגיה זו‪ ,‬וייתכן שרק מחקר עתידי ישפוך אור על שאלה זו‪.‬‬
‫אריג ‪ 22‬בעל הגוון הכחול–ירוק נצבע בעזרת ארגמון קהה קוצים המצוי בחופי ישראל‪,‬‬
‫טווייה לכיוון ‪ ,S‬כפי שמקובל באריגים המקומיים‪ .‬לפיכך קיימת האפשרות שנעשה על ידי‬
‫האוכלוסייה המקומית באופן שהיה מוכר לה‪ .‬ניתן להניח כי בהמשך הגיע אריג זה למערות‬
‫מורבעאת באחת הדרכים שתוארו לעיל כרכושם של פליטי מרד בר־כוכבא או כרכוש של‬
‫יחידה רומית ששהתה באזור בשנים ההם‪.‬‬
‫‪420‬‬
‫נעמה סוקניק‪ ,‬דוד אילוז‪ ,‬אורית שמיר‪ ,‬אלכסנדר ורוואק וזהר עמר‬
‫סיכום‬
‫צבע הארגמן‪ ,‬בדומה לשאר הצבענים אשר שימשו לצביעת אריגים בעת העתיקה‪ ,‬לא‬
‫שימש רק את הפן האסתטי ואינו מעיד רק על העדפותיו האישיות של הלובש‪ ,‬אלא טומן‬
‫בחובו סוגיות רחבות‪ ,‬כמו היכולת הטכנולוגית‪ ,‬יכולת כלכלית‪ ,‬מעמד חברתי וקשרי מסחר‪,‬‬
‫העשויות להרחיב את ידיעתנו על התרבות החומרית ועל יושבי האתר בתקופה הנדונה‪,‬‬
‫ועל כן הוא חשוב במחקר הארכאולוגי‪ .‬יגאל ידין בהתייחסו אל הדּוח שפורסם על ידי‬
‫קראופוט באריגי מערות מורבעאת העיר בספרו‪" :‬רק בנקודה חשובה אחת לוקה לדעתנו‬
‫פרסום מצוין זה‪ :‬צבעי הבגדים לא נבדקו" (ידין‪ ,‬תשכ"ג‪ ,‬עמ' ‪ ,178‬הערה ‪ .)10‬במחקר‬
‫הנוכחי נעשה ניסיון להשלים את המשימה‪ ,‬ודומה שתוצאות המחקר על אריגי מערות‬
‫מורבעאת שבתוכם הממצא הייחודי של אריגי הארגמן‪ ,‬עשויות להרחיב את ידיעתנו על‬
‫מחקר הארגמן‪ ,‬על מערות מורבעאת ועל האוכלוסייה שהגיעה למקום‪ .‬נראה כי ממצא זה‪,‬‬
‫הכולל בתוכו שלושה אריגים שעוטרו בחומרים יוקרתיים שהופקו מן החי‪ ,‬לצד אריגים‬
‫פשוטים יותר שעוטרו בגוון דומה אך בחלופות זולות ממקור צמחי‪ ,‬משקף את השפעות‬
‫התרבות הרומית על הפרט‪ ,‬ושופך אור על מערות מורבעאת‪.‬‬
‫רשימת מקורות‬
‫אברהמס‪ ,‬ד' ואדלשטיין‪ ,‬ס"מ (תשכ"ג)‪ .‬מחקר על צבעי האריגים וגווניהם‪ .‬בתוך‪ :‬י' ידין (עורך)‪,‬‬
‫הממצאים מימי בר כוכבא במערת האיגרות (עמ' ‪ .)288-278‬ירושלים‪ :‬החברה לחקירת ארץ ישראל‬
‫ועתיקותיה ומוסד ביאליק‪.‬‬
‫אילת‪ ,‬מ' (‪ .)1977‬קשרי כלכלה בין ארצות המקרא בימי בית ראשון‪ .‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‬
‫והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה‪.‬‬
‫אשל‪ ,‬ח' ועמית‪ ,‬ד' (‪ .)1998‬אופיין של מערות המפלט במדבר יהודה‪ .‬בתוך‪ :‬ח' אשל וד' עמית‬
‫(עורכים)‪ ,‬מערות המפלט מתקופת מרד בר כוכבא (עמ' ‪ .)21-13‬תל־אביב‪ :‬ארץ‪ ,‬מחקרים‬
‫ופרסומים בגיאוגרפיה‪ ,‬מפעל לקידום ארץ ישראל‪.‬‬
‫בורשטיין‪ ,‬מ' (תשמ"ח)‪ .‬התכלת‪ .‬ירושלים‪ :‬ספרייתי א‪ .‬גיטלר‪.‬‬
‫הופמן‪ ,‬ר"ע (תשע"ג)‪ .‬זיהוי התכלת‪ :‬ממצאים חדשים‪ .‬בדד‪.28-7 ,27 ,‬‬
‫ידין‪ ,‬י' (תשכ"ג)‪ .‬הממצאים מימי בר כוכבא במערת האגרות‪ .‬ירושלים‪ :‬החברה לחקירת ארץ‬
‫ישראל ועתיקותיה ומוסד ביאליק‪.‬‬
‫סוקניק‪ ,‬נ' (‪ .)2013‬הצבענים באריגים מן התקופה הרומית הקדומה במערות מדבר יהודה היבט‬
‫כימי‪ ,‬היסטורי וארכיאולוגי‪ .‬עבודת דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת בר אילן‪.‬‬
‫סתרי‪ ,‬י' (תשס"ו)‪ .‬חפצי העץ מאתרים מהתקופה הרומית בארץ ישראל‪ ,‬ניתוח טיפולוגי וטכנולוגי‪.‬‬
‫עבודת דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת בר אילן‪.‬‬
‫עמר‪ ,‬ז' (תשס"ג)‪ .‬גילויה של תולעת השני‪ .‬בתוך‪ :‬א' ברוך וא' פאוסט (עורכים)‪ ,‬חידושים בחקר‬
‫ירושלים (עמ' ‪ .)140-133‬רמת גן‪ :‬אוניברסיטת בר אילן‪.‬‬
‫עמר‪ ,‬ז' (תשס"ז)‪ .‬בעקבות תולעת השני הארץ ישראלית‪ .‬נוה צוף‪ :‬חלמיש‪.‬‬
‫עמר‪ ,‬ז' (תשע"ג)‪ .‬המדריך הקצר למפצח הארגמונים‪ .‬על אתר‪ ,‬יז‪.123-111 ,‬‬
ִ ‫אריגי ארגמן‬
421 ‫האמתי ממערות מורבעאת ותחליפי ארגמן אחרים שנמצאו במערות מדבר יהודה‬
,)‫ ש' בר (עורך‬:‫ בתוך‬.)‫ מערות מדבר יהודה במרד הראשון (מרד החורבן‬.)2008( '‫ ח‬,‫ ר' ואשל‬,‫פורת‬
‫ ח) עיונים ומחקרים מוגשים לאדם זרטל בשנת השלושים לסקר‬,‫בהר ובשפלה ובערבה (יהושע יב‬
.‫ אריאל‬:‫ ירושלים‬.)350-323 '‫הר מנשה (עמ‬
‫ צבע‬,)‫ ח' שורק וא' איילון (עורכים‬:‫ בתוך‬.‫ תעשיית הארגמן בעת העתיקה‬.)‫ נ' (תשנ"ג‬,‫קרמון‬
.‫ מוזיאון ארץ ישראל‬:‫ תל־אביב‬.)95-80 '‫ על צבעים טבעיים בעת העתיקה (עמ‬:‫מהטבע‬
‫ סוגיית מחנה הלגיון העשירי למרגלות הפינה הדרומית־מערבית של מתחם‬.)1999( ‫ ג"ד‬,‫שטיבל‬
‫ דברי הכנס החמישי‬,‫ חידושים בחקר ירושלים‬,)‫ בתוך ח' אשל (עורך‬.‫הר הבית בירושלים‬
.‫ המכללה האקדמית יהודה ושומרון‬,‫ מכון המחקר‬:‫ קדומים־אריאל‬.)103-68 '‫(עמ‬
‫ ח' אשל ור' פורת‬:‫ בתוך‬.‫ ציוד צבאי מימי מרד בר־כוכבא במערות מדבר יהודה‬.)2009( ‫ ג"ד‬,‫שטיבל‬
‫ החברה‬:‫ ירושלים‬.)338-309 '‫ קובץ שני (עמ‬,‫ מערות המפלט מתקופת מרד בר כוכבא‬,)‫(עורכים‬
.‫לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה‬
.112-99 ,‫ ו‬,‫ על אתר‬.‫ ההלכה והסמליות‬,‫ התכלת – הראליה‬.)‫ י' (תש"ס‬,‫רוזנסון‬
.98-63 ,‫ ו‬,‫ על אתר‬.‫ היבטים מדעיים וכלכליים בגידול חלזונות לצביעת פתיל תכלת‬.)‫ מ' (תש"ס‬,‫רענן‬
Amar, Z., Gottlieb, H., Varshavsky, L., & Iluz, D. (2005). The Scarlet Dye of the Holy Land.
Bioscience, 55(12), 1080-1083.
Barber, E.J.W. (1991). Prehistoric Textiles. Princeton: Princeton University.
Benoit, P. (1961). Textes Grecs et Latins. In P. Benoit, J.T. Milik and R. de Vaux (Eds.), Les
Grottes de Murabba'ât, Discoveries of the Judaean Desert, 2 (pp. 209-290). Oxford: Clarendon
press.
Böhmer, H., & Karadag, R. (2003). New Dye Research on Palmyra Textiles. Dyes in History
and Archaeology, 19, 88-92.
Boesken Kanold, I. (2005). The Purple Fermentation Vat: Dyeing or Painting Parchment with
Murex trunculus. Dyes History and Archaeology, 20, 150.
Brunello, F. (1973). The Art of Dyeing in the History of Mankind. B. Hickey (tran.), Vinenza:
Neri Pozza.
Caley, E. R. (1927). The Stockholm Papyrus: An English Translation with Brief Notes. Journal
of Chemical Education, 4(8), 979-1002.
Cardon, D. (2007). Natural Dyes, Sources, Tradition, Technology and Science. London:
Archetype.
Cleland, L., Davies, G., & Llewellyn-Jones, L. (2007). Greek and Roman Dress from A to Z.
London-New York: Routledge.
Crowfoot, G. M., & Crowfoot, E. (1961). The Textiles and Basketry. In P. Benoit, J. T. Milik,
& R. de Vaox (Eds.), Les Grottes de Murabba'ât, Discoveries in the Judaean Desert, 2,
(pp. 51‑63). Oxford: Clarendon press.
‫ אלכסנדר ורוואק וזהר עמר‬,‫ אורית שמיר‬,‫ דוד אילוז‬,‫נעמה סוקניק‬
Donkin, R.A. (1977). The Insect Dyes of Western and West Central Asia. Anthropos, 72,
847‑880.
Edmonds, J. (2002). The Mystery of Imperial Purple Dye. Historic Dyes Series, 7, 1-38.
Elsner, O., & Spanier, E. (1985). The Dyeing with Murex Extracts, An Unusual Dyeing Method
of Wool to the Biblical Sky Blue. Proceeding of the 7th International Wool Textile Research
Conference, 5, 118-130.
Elsner O., & Spanier, E. (1987). The Past, Present and Future of Tekhelet. In E. Spanier (Ed.),
The Royal Purple and the Biblical Blue Argaman and Tekhelet (pp. 167-177). Jerusalem: Keter.
Ferreire, E.S.B., Hulme, A.N., McNb, H., & Quye, A. (2004). The Natural Constituents of
Historical Textile Dyes. Chemical Society Reviews, 33, 329-336.
Field, J. A. (2003). Analysis of Dyes on Jordanian Textiles from Khirbet Qazone. Dyes in
History and Archaeology, 19, 94-99.
Forbes, R.J. (1964). Studies in Ancient Technology, 4. Leiden: E.J. Brill.
Friedlander, P. (1909). Uber den Farbstoff des antiken Purpurs aus murex brandaris. Berichte
der Deutschen Chemische Gesellschaft, 42(1), 765-770.
Granger-Taylor H. (2000). The Textiles from Khirbet Qazone (Jordan). In D. Cardon, & M.
Feugère (Eds.), Archéologie des Textiles des origins au Ve siècle Actes du colloque de Lattes,
octobre 1999 (pp. 149-162). Montagnac: Mergoil.
Graser, E. R. (1959). The Edict of Diocletian on Maximum Prices. In T. Frank (Ed.), Rome and
Italy of the Empire (Vol V) (pp. 305-421). Baltimore: Johns Hopkins Press.
Herzog, I. (1987). Hebrew Porphyrology. In E. Spanier (Ed.), The Royal Purple and the Biblical
Blue Argaman and Tekhelet The Royal Purple and the Biblical Blue Argaman and Tekhelet.
(pp. 17-131). Jerusalem: Keter.
Hofenk de Graaff J. H. (2004). The Colourful Past. London: Archetype Publication.
Jemes, S. (2004). The Excavation at Dura-Europos Conducted by Yale University and the
French Academy of Inscriptions and Letters 1928 to 1937, Final Report VII, The Arms and
Armour and other Military Equipment, London: The British Museum Press.
Jidejian, N. (1969). Tyre Through the Ages With a Foreword by E'mir Maurice Che'hab Director
General of Antiquities of Lebanon. Beirut: Dar el-Mashreq Publishers.
Karmon, N., & Spanier, E. (1987). Archaeological Evidence of the Purple Dye Industry from
Israel. In E. Spanier (Ed.), The Royal Purple and the Biblical Blue Argaman and Tekhelet (pp.
147-158). Jerusalem: Keter.
Karmon, N. & Spanier, E. (1988) Remains of Purple Dye Industry Found at Tel Shiqmona.
Israel Exploration Journal, 38, 184-186.
422
ִ ‫אריגי ארגמן‬
423 ‫האמתי ממערות מורבעאת ותחליפי ארגמן אחרים שנמצאו במערות מדבר יהודה‬
Koren, Z. C. (1994). Analysis of the Masada Textiles Dyes. In Y. Aviram, G. Foerster, &
E. Netzer (Eds.), Masada (Vol. 4), The Yigael Yadin Excavation 1963-1965 (pp. 257-264).
Jerusalem: Israel Exploration Society.
Koren, Z. C. (1995a). High-Performance Liquid Chromatographic Analysis of an Ancient
Tyrian Purple Dyeing Vat from Israel. Israel Journal of Chemistry, 35, 117-124.
Koren, Z. C. (1995b). An Efficient HPLC Analysis Scheme for Plant and Animal Red, Blue and
Purple Dyes. Dyes in History and Archaeology, 13, 27-37.
Koren, Z.C. (1996). Historico-Chemical Analysis of Plant Dyestuffs Use in Textiles from
Ancient Israel. In M. V. Orna (Ed.), Archaeological Chemistry Organic, inorganic, and
Biochemical Analysis (pp. 269-310). Washington: American Chemical Society Symposium
Series 625.
Koern, Z.C. (1997). The Unprecedented Discovery of the Royal Purple Dye on the Two
Thousand Year-Old Royal Masada Textile. The Textile Specialty Group Postprints, 7, 23-34.
Koren, Z.C. (1999). Microscopic and Chromatographic Analysis of Decorative Band Color on
Nabatean 'En Rahel Textiles – Kermes and Shaded Band. Atiqot, 38, 129-136.
Koren, Z.C. (2005). The First Optimal All-Murex All-Natural Purple Dyeing in the Eastern
Mediterranean in a Millennium and a Half. Dyes in History and Archaeology, 20, 136-149.
Koren, Z. C. (2006). HPLC-PDA Analysis of Brominated Indirubinoid, Indigoid, and Isatinoid
Dyes. In L. Meijer, N. Guyard, L. Skaltsounis, & G. Eisenbrand (Eds.), Indirubin, the Red
Shade of Blue (pp. 45-53). Roscoff: Life in progress.
Koren, Z. C. (2008a) Archaeo-chemical analysis of Royal Purple on a Darius I stone jar.
Microchimica Acta, 162(3-4), 381-392.
Koren, Z.C. (2008b). Non-Destructive Vs. Microchemical Analyses: The Case of Dyes and
Pigments. Art 2008 9th International Conference, 37.1-37.10.
Koren, Z.C., & Verhecken-Lammens C. (2013). Microscopic and Chromatographic Analysis
of Molluskan Purple Yarns in A Late Roman Period Textile. e-Preservation Science, 10, 27-34.
Leggett, W.F. (1994). Ancient and Medieval Dyes. Brooklyn: Chemical pub.
Louis, P. (1965). Ancient Rome at Work an Economic History of Rome from the Origins to the
Empire, E. B. F. Wareing (tran.) London and New York: K. Paul, Trench, Trubner and A.A. Knopf.
Mannering, U. (2000). Roman Garments from Mons Claudianus. In D. Cardon, & M. Feugère
(Eds.), Archèologie des Textiles des Origines au Ve Siècle (pp. 283-290). Montagnac: Mergoil.
Michel, R. H., & McGovern, P. E. (1990). The Chemical Processing of Royal Purple Dye:
Ancient Description as Elucidated by Modern Science, Part II, Archeomaterials, 4, 97-104.
Michel, R. H., Lazar, J., & McGovern, P. E. (1992). The Chemical Composition of the Indigoid
Dyes Derived from the Hypobranchial Glandular Secretions of Murex Molluscs. Journal of the
Society of Dyers and Colourists, 108, 145-150.
‫ אלכסנדר ורוואק וזהר עמר‬,‫ אורית שמיר‬,‫ דוד אילוז‬,‫נעמה סוקניק‬
Milik, J. T. (1961). Textes Hébreux et Araméens. In P. Benoit, J.T. Milik, & R. de Vaux (Eds.), Les
Grottes de Murabba'ât, Discoveries in the Judaean Desert 2 (pp. 67-205). Oxford: Clarendon press.
Paetz gen. Schieck, A., & Pásztókai- Szeőke, J. (2013). Power Dressing in Pannonia Tunics
with Arrow-Shaped Purple Decoration Depicted in Brigetio. In G. C. Alfaro, J. Ortiz, & M. J.
Martinez (Eds.), Luxury and Dress, Political Power and Appearance in the Roman Empire and
its Provinces (pp.181-216). Valencia: Universitat de Valencia.
Pfister, R. (1934). Textiles de Palmyre. Paris: Editions d'art et d'histoire.
Pfister, R. (1937). Nouveaux Textiles de Palmyre. Paris: Editions d'art et d'histoire.
Pfister, R. (1940). Textiles de Palmyre. Paris: Art et histoire.
Pfister, R., & Bellinger, L. (1945). The Excavations at Dura Europos Vol IV, part II, The Textiles.
New Haven: Yale University Press.
Polosmak, N. V., et al. (2006). Textile from the "Frozen"Tomb in Gorny Altai 400-300 BC An
Integrate Study. Novosibirsk: Publishing House of the Siberian Branch of the Russian Academy
of Sciences (Russian).
Popvić, M. (2012) Qumran as Scroll Storehouse in Time of Crisis? A Comparative Perspective
on Judaean Desert Manuscript Collection. Journal for the Study of Judaism, 43, 551-594.
Reese, D. S. (2010). Shells from Sarepta (Lebanon) and East Mediterranean Purple-Dye
Production. Mediterranean Archaeology and Archaeometry, 10(1), 113-141.
Reinhold, M. (1970). History of Purple as a Status Symbol in Antiquity. Collection Latomus,
116, 1-73.
Schick, T. (2002) The Early Basketry and Textiles from Caves in the Northern Judean Desert.
Atiqot, 41(II), 223-239.
Shamir O. (1999). Textiles, Basketry, and Cordage from 'En Rahel. Atiqot, 38, 91-124.
Shamir, O. (2006a). Textile in the Land of Israel From the Roman Period Till the Early Islamic Period
in the Light of the Archaeological Finds. Ph.D. Dissertation, The Hebrew University of Jerusalem.
Shamir, O. (2006b). Textiles and Garments from Qumran – Chalcolithic and Roman Periods. In
J. Gunneweg, C. Greenblatt, & A. Adriens (Eds.), Bio- and Material Cultures at Qumran (pp.
285-296). Stuttgart: Fraunhofer IRB Verlag.
Shamir O. (2013). Dress: Hellenistic and Roman Period. In D. Master (Ed.), Oxford Encyclopedia
of the Bible and Archaeology, 2 (pp. 328-336). New York: Oxford University Press.
Sheffer A., & Granger-Taylor, H. (1994). Textiles From Masada - A Preliminary Selection. In
Y. Aviram, G. Foerst, & E. Netzer (Eds.), Masada 4, The Yigael Yadin Excavation 1963-1965
(pp. 153-256). Jerusalem: Israel Exploration Society.
Stieglitz R. R. (1994). The Minoan Origin of Tyrian Purple. The Biblical Archaeologist. 57/1, 46-54.
424
ִ ‫אריגי ארגמן‬
425 ‫האמתי ממערות מורבעאת ותחליפי ארגמן אחרים שנמצאו במערות מדבר יהודה‬
Spanier E., & Karmon, N. (1987). Muricid Snails and the Ancient Dye Industries. In E.
Spanier (Ed.), The Royal Purple and the Biblical Blue Argaman and Tekhelet (pp. 179-192).
Jerusalem: Keter.
Spanier, E., & Karmon, N. (1987). Muricid Snails and the Ancient Dye Industries. In E.
Spanier (Ed.), The Royal Purple and the Biblical Blue Argaman and Tekhelet (pp. 179-192).
Jerusalem: Keter.
Taylor, G. W. (1986). Natural Dyes in Textile Application. Coloration and Related Topic,
16(1), 53-61
de Vaux, R. (1961). Archéologie. In P. Benoit, J.T. Milik, & R. de Vaux (Eds.), Les Grottes de
Murabba'ât, Discoveries of the Judaean Desert, 2 (pp. 3-63). Oxford: Clarendon press.
Wild, J. P., & Wild, F. C. (2000). Textiles. In S. E. Sidebotham, & W. Z. Wendrich (Eds.),
Berenike 98 Report of the 1998 Excavations at Berenike and the Survey of the Egyption Eastern
Desert, Including Excavations in Wadi Kalalat (pp. 251-274). Leiden: Research School CNWS.
Wouters, J. (1985). High Performance Liquid Chromatography of Anthraquinones: Analysis of
Plant and Insect Extracts and Dyed Textiles. Studies in Conservation, 30(3), 119-128.
Wouters, J., Vanden Berghe, I., Richard, G., Breniaux, R., & Cardon, D. (2008) Dye Analysis of
Selected Textiles from Three Roman Sites in the Eastern Desert of Egypt: A Hypothesis on the
Dyeing Technology in Roman and Coptic Egypt. Dyes in History and Archaeology, 21, 1-16.
Wouters, J., & Verhecken, A. (1989). The Coccid Insect Dyes: HPLC and Computerized DiodeArray Analysis of Dyed Yarns. Studies in Conservation, 34, 189-200.
Wouters, J., & Verhecken, A. (1991). High Performanace Liquid Chromatography of Blue and
Purple Indigoid Natural Dyes. Journal of Society of Dyers and Colorists, 107, 266-269.
Yadin, Y. (1963). The Finds from the Bar Kokhba Period in the Cave of Letters. Jerusalem:
Israel Exploration Society.
Y. Yadin, J.C. Greenfield, A. Yardeni, & B.A. Levin (2002). The Documents from the Bar
Kokhba Period in the Cave of the Letters, Jerusalem: Israel Exploration Society.
Ziderman, I. (2008). The Biblical Dye Tekhelet and its Use in Jewish Textile. Dyes in History
and Archaeology, 28, 36-44.
‫ רשות העתיקות‬,‫* ד"ר נעמה סוקניק‬
‫ והחוג למדעי הסביבה‬,‫ אוניברסיטת בר אילן‬,‫ הפקולטה למדעי החיים‬,‫ ד"ר דוד אילוז‬
‫ המכללה האקדמית בית ברל‬,‫והחקלאות‬
‫ רשות העתיקות‬,‫ ד"ר אורית שמיר‬
‫ אוניברסיטת בר אילן‬,‫ הפקולטה למדעי החיים‬,‫ ד"ר אלכסנדר ורוואק‬
‫ אוניברסיטת בר אילן‬,‫ המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה‬,‫ פרופ' זהר עמר‬