‫קומדיה מאת מולייר‬
‫בימוי | אודי בן משה‬
‫המשכן לאמנויות הבמה‪ ,‬שד‘ שאול המלך ‪ 19‬ת“א‬
‫מאת מולייר‬
‫נוסח עברי על פי נסים אלוני‬
‫בימוי אודי בן משה‬
‫מוסיקה קרן פלס‬
‫תפאורה לילי בן נחשון‬
‫תלבושות סווטלנה ברגר‬
‫תאורה רוני כהן‬
‫משתתפים‪:‬‬
‫אבי קושניר מסייה ז'ורדן‬
‫ענת וקסמן מאדאם ז'ורדן‬
‫רובי מוסקוביץ' קובייל‪ /‬משרת ג'‪/‬‬
‫שוליית חייטים‪ /‬תייר גרמני‪ /‬וזיר‬
‫יצחק חזקיה מורה לפילוסופיה‬
‫אסף פריינטא מורה למוסיקה‪/‬‬
‫שוליית חייטים‪ /‬סולטן תורכי‬
‫שלומי אברהם מורה למחול‪/‬‬
‫מעצב אופנה‪ /‬תורכי‪ /‬אשת הסולטן‬
‫זיו קלייר מורה לסיף‪ /‬משרת ב'‪/‬‬
‫שוליית חייטים‪ /‬תורכי‪ /‬נגן‬
‫אורי רביץ דורנט‬
‫תמר קינן דורימן‪ /‬רקדנית בטן‬
‫איה גרניט‪-‬שבא ניקול‪ /‬מלצר תורכי‬
‫נעמה שיטרית לוסיל‪ ,‬הבת‪/‬‬
‫אשת הסולטן‬
‫דוד שאול קלאונט‪ /‬מלווה למורה‬
‫למוסיקה‪ /‬משרת ד‘‪ /‬אשת הסולטן‬
‫אלדר ברנטמן משרת א'‪/‬‬
‫שוליית חייטים‪ /‬תורכי‪ /‬אשת הסולטן‪/‬‬
‫נגן‬
‫נגנים‬
‫פסנתר‪ ,‬קלרנית‪ ,‬חליל אוהד בן אבי‪/‬‬
‫נדב רובינשטיין‬
‫עוד‪ ,‬כינור יניב טייכמן‬
‫עוזרת לבמאי דברת אסולין ארצי‬
‫מנהלת ההצגה נילי בארי‪/‬‬
‫הלית זיו‪-‬הדס‪ -‬פארי‬
‫מנהל הבמה שמואל פקרמן ‪ /‬יוסי כוכבי‬
‫תכנות מחשב תאורה אהרון נחום )שבי(‬
‫תאורן ניר להב‬
‫סאונד ישי חממי‬
‫הלבשה אורית שוהם‬
‫אבזרים שרה כהן‬
‫איפור כל המחלקה‬
‫בניית התפאורה דודי בית מלאכה‬
‫עריכת התוכניה רבקה משולח‬
‫עיצוב התוכניה פרסום מכטינגר‬
‫צילומים דניאל קמינסקי‬
‫צילום השער ז‘ראר אלון‬
‫מחלקות הייצור של הקאמרי להצגה זו‬
‫תפאורה ובמה‪ :‬ריבה גולדברג רוט‪ ,‬אלכס‬
‫גולדין‪ ,‬בן‪-‬יה הלוי‪ .‬תלבושות ומתפרה‪ :‬הדס‬
‫אבנרי‪ ,‬אביב רון‪ ,‬מיכאל צ'בן‪ ,‬לובה גלפרין‪,‬‬
‫אורה קמומיל‪ ,‬שלומית פניכל‪ ,‬ואדים לוין‪.‬‬
‫אבזרים‪ :‬אורלי שנברגר‪ ,‬רועי ואטורי‪ .‬איפור‪:‬‬
‫רנה שפלר‪ ,‬לרה גולומב‪ ,‬מיכל שביט‪ ,‬מיכל‬
‫עשת‪ ,‬מיטל אייזנשטיין‪ ,‬אירה סימנובה‪ ,‬חני‬
‫שלום‪ ,‬קרן וילנסקי‪ .‬פאות‪ ,‬זקנים‪ ,‬שפמים‪:‬‬
‫מלאני קפלן‪ ,‬נטשה אוסמולובסקי‪ ,‬לנה פרגמן‪,‬‬
‫אירנה סגל‪.‬‬
‫מ‬
‫ר ז'ורדן‪ ,‬מתעשר חדש‪,‬‬
‫להוט לנצל את עושרו‬
‫המצטבר על מנת‬
‫לשדרג את מעמדו החברתי הנמוך‬
‫ולהשתייך לחברה הגבוהה‪ .‬הוא לא‬
‫מהסס להוציא סכומי עתק על שעורי‬
‫עזר שיכשירו אותו להתקבל כחבר‬
‫במעמד הנכסף‪ :‬הוא לומד ריקוד‪,‬‬
‫מוסיקה קלאסית‪ ,‬פילוסופיה ומבחר‬
‫אמנויות אנינות‪ ,‬מסתייע במורים‬
‫לנימוסים והליכות ונעזר בשירותיהם של‬
‫יועצי אופנה‪ ,‬כדי להצטייד במלתחה‬
‫המתאימה‪ .‬הפער בין הרגליו העממיים‬
‫כסוחר שווקים לבין גינוני המעמד הגבוה‬
‫אליו הוא משתוקק‪ ,‬הוא מקור ללעג‬
‫ולשעשוע על חשבונו‪ .‬המורים‬
‫והמדריכים‪ ,‬הניזונים מהאמביציה‬
‫הבוערת שלו‪ ,‬שמחים לקבל את כספו‬
‫אך בזים לו בגלוי ובסתר‪ .‬בני משפחתו‪,‬‬
‫אשתו והעוזרת הממולחת מנסים לפקוח‬
‫את עיניו‪ ,‬אך הוא ממאן להקשיב ואף‬
‫דורש להשיא את בתו הצעירה בניגוד‬
‫לרצונה לבן אצולה‪.‬‬
‫מולייר‪ ,‬שכתב את המחזה כשהיה בשיא‬
‫תהילתו‪ ,‬והעלה אותו לראשונה ב‪,1670-‬‬
‫שם את המראה שלו אל מול פניה של‬
‫חברה שנשלטה על ידי הממון‪ ,‬חברה‪,‬‬
‫שכאז כן עתה‪ ,‬האמינה כי הכל ניתן‬
‫לקנות בכסף‪ .‬עיבוד חדש ומודרני‬
‫לקלאסיקה שלא נס ליחה‪.‬‬
‫הצגה ראשונה‪4.6.2015 :‬‬
‫משך ההצגה‪ :‬כשעה ו‪ 35-‬דקות‪.‬‬
‫תודה ליגאל משינסקי על הדרכת מחול‬
‫בחזרה אל מולייר‬
‫ז‬
‫ה המולייר החמישי שלך – "תעלולי‬
‫סקפן"‪" ,‬בית ספר לנשים"‪" ,‬החולה‬
‫המדומה"‪" ,‬טרטיף" ועכשיו "גם הוא‬
‫באצילים"‪ .‬מה מחזיר אותך אל מולייר?‬
‫בשבילי‪ ,‬לביים מחזה של מולייר‪ ,‬זה לקבל הזדמנות‬
‫לטפל בחרדות האישיות שלי ובו בזמן להציב מראה‬
‫מול החברה בנושאים הבוערים ביותר‪ .‬באופן פלאי‬
‫ומוזר‪ ,‬עם תחילת החזרות‪ ,‬הנושא האישי הופך‬
‫ל"הנושא" שמעסיק את החברה הישראלית כאן‬
‫ועכשיו‪ :‬בבית ספר לנשים דיבר אלי הפחד של גיבור‬
‫המחזה מזוגיות‪ ,‬פחד שגורם לו לדכא את האשה‬
‫שהוא אוהב; עוד אנחנו בחזרות‪ ,‬יצא קיצפה של‬
‫העיתונות בנושא הדרת נשים במרחב הציבורי‪,‬‬
‫והאישי הפך לחברתי‪ .‬החולה המדומה היה נסיון‬
‫לטפל בפחד המוות שלי‪ ,‬באימה מפני הרפואה‬
‫ובהערצה אליה; עוד אנחנו בחזרות פרצה שביתת‬
‫הרופאים והתקשורת מלאה צעקות על רפואה‬
‫פרטית ושר"פים למיניהם‪ .‬טרטיף שלו דיבר אלי כי‬
‫הזדהיתי עם האדם המודרני‪ ,‬שכביכול יש לו הכל‪,‬‬
‫ובכל זאת הוא מחפש משמעות לחייו ומוצא אותה‬
‫"בזרועותיו" של פאנאט מסוכן; עוד אנחנו בחזרות‪,‬‬
‫חזינו בעלייתה ובמעלליה של ישות איסלאמית‬
‫מאיימת‪ ,‬כאן באזורנו‪ ,‬רדיקאלית ורצחנית‪ .‬הנושא של‬
‫גם הוא באצילים‪ ,‬שהרצון של גיבורו להיות "מישהו"‬
‫ולהתקבל למועדון שלא רוצה בו דיבר אלי‪ ,‬הפך עם‬
‫הקדמת הבחירות לסוגייה ציבורית‪-‬חברתית בוערת‪,‬‬
‫עם העיסוק בפערים החברתיים‪ ,‬במעמדות‪ ,‬באליטה‬
‫מול עממי‪ ,‬במתנשא מול הנחשב נחות‪.‬‬
‫מאחר והעלילות של מולייר ממוקמות במאה אחרת‪,‬‬
‫בתרבות אחרת‪ ,‬זה מאפשר לי לעשות דבר נוסף‬
‫שמעניין לדעתי לעשות בתיאטרון‪ :‬לבחור באיזו מידה‬
‫אתה מספר סיפור שהוא רק משל‪ ,‬שמתרחש במקום‬
‫אחר ובזמן אחר‪ ,‬או מקרב אותו אל הנמשל‪ ,‬שהוא‬
‫אנחנו‪ .‬מולייר מאפשר לי לנוע על ציר המשל‪-‬נמשל‪,‬‬
‫לקרב אותם זה לזה או להרחיק אותם זה מזה במהלך‬
‫ההצגה‪ .‬בגלל התנועה הבלתי פוסקת בין המשל‬
‫לנמשל‪ ,‬הקהל יכול גם לזהות את עצמו‪ ,‬אבל גם‬
‫לגלות שהוא מין העתק של מישהו שחי לפני כ‪400-‬‬
‫שנה ולהבין כמה אנחנו בסך הכל אנושיים‪ ,‬כמה שום‬
‫דבר לא השתנה‪ ,‬כמה בעצם לא התקדמנו מאז‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫כשאתה קורא את המחזה איך אתה מזהה את‬
‫החיבור של מולייר אליך באופן אישי?‬
‫הוא ממש "צורח" מתוך הטקסט‪ .‬הוא מתרחש בתוך‬
‫הסיפור‪ ,‬בתוך הקונפליקטים הפנימיים של הדמויות‪:‬‬
‫אם זה פחד מאינטימיות של גיבור בית ספר לנשים‪,‬‬
‫או ההיפוכונדריה בחולה המדומה‪ ,‬או החיפוש אחר‬
‫משמעות וגאולה בטרטיף‪ ,‬או רגש הנחיתות שממנו‬
‫סובל גיבור גם הוא באצילים‪ ,‬ואני‪ ,‬פה ושם‪ ,‬לא פחות‬
‫ממנו‪ ,‬בתחומים מסויימים של חיי‪ .‬כל אלה מדברים‬
‫אליי קודם כל באופן אישי‪ .‬אני מודה שכל הצגה היא‬
‫בשבילי הזדמנות לטיפול תרפויטי בחרדות‬
‫ובתסכולים‪ ,‬ועל כך נותר לי רק להודות לז'אן בטיסט‬
‫פוקלן‪ ,‬הידוע בכינוי מולייר‪.‬‬
‫מי הוא ז'ורדן בשבילך?‬
‫האיש הזה שבני "החברה הגבוהה" בזים לו‪ ,‬הוא בעיני‬
‫שובה לב; אדם פשוט‪ ,‬רגיש‪ ,‬שסובל מרגשי נחיתות‬
‫עזים‪ ,‬וכיון שנפלה עליו הזדמנות כלכלית הוא טועה‬
‫לחשוב שבעזרת הכסף שעומד לרשותו הוא יוכל‬
‫להיות מה שהיה רוצה להיות‪ ,‬אחד שנחשב‪ ,‬אדם בעל‬
‫ערך; הוא משתוקק שיגידו עליו שהוא מישהו‪.‬‬
‫ז'ורדן הוא בסך הכל מסכן כי הנסיון שלו להתרחק‬
‫מעצמו מסנוור אותו‪ ,‬כי הוא לא מזהה את הניצול‬
‫שמנצלים אותו‪ .‬יש משהו נלעג במאמץ שלו להיות לא‬
‫הוא‪ ,‬מה שהופך אותו לדמות קומית ואתה לא יכול‬
‫שלא לצחוק‪ ,‬אבל אתה גם מרחם עליו ולבך יוצא‬
‫אליו‪.‬‬
‫אתה משתמש שוב ושוב בתרגומים של נסים אלוני‪.‬‬
‫נסים אלוני הוא בעיניי מחזאי נערץ‪ ,‬לכן גם ביימתי‬
‫את הנסיכה האמריקאית ואת נפוליון חי או מת‪.‬‬
‫להשתמש בתרגום של נסים זה לשבת על כתפיים של‬
‫גאון‪ .‬נסים לא תרגם‪ ,‬הוא עשה גירסה אלונית‬
‫למחזות‪ .‬הוא הפך מונולוגים לדיאלוגים‪ ,‬הוא העניק‬
‫"מקצב אלוני" לסצנות‪ ,‬הוא פיזר על מולייר רוח‬
‫אלונית ‪ -‬הוא הוסיף סצינות‪ ,‬ערך סצינות‪ ,‬הוריד‬
‫סצינות‪ ,‬הוא כתב גירסה משלו למחזה‪ ,‬כפי שהוא‬
‫הבין את רוח הדברים‪ .‬הוא לקח לעצמו חופש להבין‬
‫את היצירה בעיניו שלו‪ .‬אני מודה שהרהבתי עוז‬
‫לעשות לנסים אלוני קצת ממה שהוא "עולל" למולייר–‬
‫לשוב לטקסט המקורי של מולייר ולערוך גירסה משלי‬
‫עפ"י אלוני‪/‬מולייר‪ ,‬כפי שאני מבין את רוח המחזה‬
‫ואת המפגש שלו עם תקופתנו‪.‬‬
‫כנרת לימוני‬
‫אל מי הוא מתכוון?‬
‫ל‬
‫א מכבר שמעתי את מולייר‬
‫רוגז על הרכלנים שמנסים‬
‫לנחש אל מי הוא מתכוון‬
‫בדמויות שהוא מציג על הבמה? לדבריו‪ ,‬כוונתו‬
‫לתאר את המידות בלי לגעת באנשים‪ ,‬וגיבורי‬
‫הקומדיות שלו הם טיפוסים בדויים שאין בהם‬
‫ממש‪ ,‬רוחות ערטילאיות שדמיונו מלביש אותן גוף‬
‫ודמות הגוף על מנת לשעשע את הצופים‪ .‬אם יש‬
‫בעולם עניין העשוי להשניא עליו את מלאכת חיבור‬
‫הקומדיות הרי זה אותו מנהג לבקש ולמצוא‬
‫במחזותיו רמזים אישיים‪ ,‬בעוד אויביו מעירים‬
‫ומעוררים לכך את הקהל‪ ,‬על מנת לסכסך בינו‬
‫לבין אנשים שלא עלו כלל על דעתו‪ .‬ואכן הצדק‬
‫אתו‪ ,‬לדעתי‪ ,‬למה‪ ,‬במחילה מכבודכם‪ ,‬לייחס כל‬
‫דיבור שלו וכל תנועה שלו לכתובת מסויימת‬
‫ולהביא עליו אי‪-‬נעימויות בהכרזות כגון "הוא‬
‫משחק את פלוני"‪ ,‬בעוד שעל צד האמת אלה‬
‫דברים שאפשר לתלותם במאה אנשים? מאחר‬
‫שתכליתה של הקומדיה היא לתאר באופן כללי‬
‫את מומיו של האדם‪ ,‬ביחוד את מומיהם של בני‬
‫דורנו‪ ,‬הרי ברור כי כל דמות שמולייר מציג לפנינו‬
‫אינה יכולה שלא להזכיר את מישהו‪ ,‬ואם נגזר עליו‬
‫שיאשימוהו כי הוא מרמז בכוונה תחילה אל כל‬
‫אלה שאותם מומים מצויים בהם‪ ,‬הרי מוטב‬
‫שימשוך ידו בכלל מכל אותו עסק של חיבור‬
‫קומדיות‪.‬‬
‫מתוך מחזהו של מולייר "אימפרוביזציה בוורסאי"‬
‫בתרגומו של נתן אלתרמן‬
‫‪6‬‬
‫אל יבקש אדם לחרוג ממסגרת מעמדו‬
‫א‬
‫חדים מהחוקרים העריכו את‬
‫מולייר כמחזאי פשרן‪ ,‬שמקפיד‬
‫על גבולות המותר‪ .‬הביקורת‬
‫הצרפתית ציינה פעמים רבות‪ ,‬שהשקפת‪-‬עולמו‬
‫של מולייר‪ ,‬המובעת ביצירותיו‪ ,‬היא נורמטיבית‪:‬‬
‫האדם האידיאלי של מולייר הוא ‪honnête‬‬
‫‪) homme‬האיש המהוגן היודע את מקומו(‪...‬‬
‫מיצירותיו ברור‪ ,‬שגם בענייני מוסר‪ ,‬גם בענייני‬
‫מעמד ויחסים שבין אדם לחברה דורש הוא את‬
‫שביל‪-‬הזהב ואת השמירה על המקום המכובד‬
‫ביותר שניתן לו לאדם על ידי התנאים החברתיים‬
‫הקיימים ועל ידי הטבע‪ .‬מוסר‪-‬ההשכל של מולייר‬
‫ניתן לניסוח פשוט וחד‪-‬משמעי‪ :‬אל יבקש אדם‬
‫לחרוג ממסגרת מעמדו‪ ,‬שאם לא כן יהיה מגוחך‬
‫)גם הוא באצילים(; העושר הוא דבר טוב‪ ,‬אך אין‬
‫להפריז עד ללהיטות אחר הכסף )הקמצן(; ראוי‬
‫שיהיה אדם ירא‪-‬שמיים‪ ,‬אך אל יפליג באדיקות‬
‫)טרטיף(‪.‬‬
‫לאה גולדברג‪ ,‬מתוך המבוא לתרגום של ”בית‪-‬ספר‬
‫לנשים“ מאת מולייר‬
‫תרגומיו של נסים אלוני )‪(1998 – 1926‬‬
‫שהועלו בתיאטרון הקאמרי‪:‬‬
‫גנרל קישוט מאת ז'אן אנואי‪1964 ,‬‬
‫ליסיסטרטה מאת אריסטופנס‪1969 ,‬‬
‫אבק הארגמן מאת שון אוקייסי‪1969 ,‬‬
‫הקרנפים מאת אוז'ן אונסקו‪1975 ,‬‬
‫כרגע לא פנוי מאת סיימון גריי‪1977 ,‬‬
‫פרק ב' מאת ניל סיימון‪1979 ,‬‬
‫הגברת הזאת ממקסים מאת ז'ורז' פדו‪1979 ,‬‬
‫אנה כריסטי מאת יוג'ין או'ניל‪1981,‬‬
‫הנשים העליזות מוינדזור מאת ויליאם שקספיר‪1981 ,‬‬
‫קולי קולות קלים מאת מייקל פריין‪1983 ,‬‬
‫הצלצול האחרון מאת סיימון גריי‪1983 ,‬‬
‫רולטה צרפתית מאת ז'ורז' פדו‪1984 ,‬‬
‫גם הוא באצילים מאת מולייר‪1989 ,‬‬
‫החולה המדומה מאת מולייר‪1990 ,‬‬
‫יתוש בראש )עיבוד דורי פרנס( מאת ז'ורז' פדו‪2006 ,‬‬
‫משרתם של שני אדונים מאת קרלו גולדוני‪2010 ,‬‬
‫‪7‬‬
‫מולייר ‪ -‬אמן הקומדיה‬
‫ז‘‬
‫אן בטיסט פוקלן‪ ,‬הוא מולייר‪,‬‬
‫נולד בפריס ב‪ 15-‬בינואר ‪,1622‬‬
‫כבנה הבכור של משפחה בורגנית‬
‫אמידה‪ .‬אביו שהיה "טאפיסייא" ‪ -‬כלומר סוחר‬
‫ברהיטים‪ ,‬מצעים‪ ,‬אריגי ריפוד‪ ,‬מרבדים‪ ,‬שטיחים‬
‫ווילונות ‪ -‬נשא את התואר "רפד מן המניין ומשרת‬
‫בחצר המלך"‪ ,‬אותו רכש במיטב כספו מידי אחיו‪.‬‬
‫התואר היקנה למחזיק בו את הזכות לסדר את חדר‬
‫המיטות של המלך במשך שלושה חודשים מדי שנה‪.‬‬
‫גם משפחת אמו של מולייר התמחתה בתחום זה‬
‫מדורי דורות‪ ,‬כך שמילדות נועד ז'אן בטיסט‪ ,‬הבכור‪,‬‬
‫להמשיך במסורת המשפחתית‪ .‬ז'אן בטיסט גדל‬
‫איפוא באוירת נוחות ושפע של המעמד הבינוני‪.‬‬
‫כשמלאו לו עשר שנים מתה עליו אימו והוא גודל על‬
‫ידי אם חורגת שאין כל סימוכין לכך שהיתה בלתי‬
‫הוגנת כלפי האב או ילדיו‪ .‬על פי עדויות של כותבי‬
‫קורותיו של מולייר נטע הסב בז'אן בטיסט את החיבה‬
‫לתיאטרון‪ .‬הוא נהג לפקוד את ההצגות שנערכו‬
‫בירידי פריס על ידי שחקנים נודדים‪ ,‬והיה מצרף אליו‬
‫את נכדו הבכור כשיצא לצפות בהן‪ .‬על רקע זה‬
‫התנהלו ויכוחים בלתי פוסקים בין הסב לחתנו‪.‬‬
‫האב‪ ,‬ז'אן פוקלן‪ ,‬שגילה רגישות גבוהה לנושא‬
‫המעמד החברתי‪ ,‬רשם את בנו‪ ,‬בהיותו כבן שתים‬
‫עשרה‪ ,‬ל"קולג' דה קלרמון"‪ ,‬מבתי הספר המכובדים‬
‫ביותר בבירה‪ ,‬שבו הורו האחים הישועים היסטוריה‪,‬‬
‫צרפתית‪ ,‬רומית‪ ,‬יוונית‪ ,‬משפטים וכו'‪ .‬בנוסף‪ ,‬ניתנה‬
‫לנער הזדמנות לטפח גם כאן את נטייתו לתיאטרון‬
‫באמצעות המחזות הקלסיים שהועלו בבית הספר‪,‬‬
‫ואשר אפילו המלך עצמו התענג לפעמים על‬
‫הצגותיהם‪ .‬בגיל שמונה עשרה סיים ז'אן בטיסט את‬
‫לימודיו ויש להניח שהיה מצוייד בהשכלה מצויינת‬
‫בספרות רומי ויוון‪ .‬אבל הפרטים על תקופת בחרותו‬
‫הם קלושים ומעטים; סביר להניח שהחלה בחייו‬
‫תקופת גישושים‪ ,‬באשר לדרכו המקצועית‪ .‬על מנת‬
‫להמשיך את לימודיו נסע לאורליאן ונרשם לבית ספר‬
‫מפורסם למשפטים‪.‬‬
‫ב‪ 1642-‬הוא מופיע ברשומות כחניך‪-‬רפד בחצרו של‬
‫לואי ה‪ ,13-‬שתפקידו לדאוג לחדריו של המלך בשעה‬
‫שהוא נמצא במסעותיו‪ .‬לאחר התנסות קצרה זו‬
‫כסוחר בורגני‪ ,‬חל מפנה חד בחייו‪ :‬הבחור יצא‬
‫ל"תרבות רעה" וגמר אומר להיות‪ ...‬ש ח ק ן !‬
‫ב‪ 1643-‬ז'אן‪-‬בטיסט חותם על מסמך בו הוא מוותר‬
‫על זכות הירושה של מעמדו המקצועי של אביו כרפד‬
‫מלכותי ומצטרף ללהקת תיאטרון‪ .‬באותם ימים נחשב‬
‫המשחק בעיני רבים כאמנות בזוייה‪ ,‬והשחקנים‪,‬‬
‫שרובם היו נוודים עלומי שם ונטולי מעמד חברתי‪,‬‬
‫אימצו לעצמם שמות בדויים‪ .‬הכנסייה הקתולית‬
‫ראתה את התיאטראות בעין לא טובה ואת השחקנים‬
‫‪8‬‬
‫הגדירה כעובדי אלילים‪ ,‬שאין להעניק להם קבורה‬
‫נוצרית‪ .‬גם אביו של ז'אן בטיסט‪ ,‬ככל בורגני טיפוסי‪,‬‬
‫האמין כי כל אנשי התיאטרון מושחתים ומופקרים‪.‬‬
‫כדי לא לפגוע בשמו הטוב של האב אימץ לו ז'אן‬
‫בטיסט את השם מולייר ודבק בו כשמו האמנותי כל‬
‫ימי חייו‪.‬‬
‫"התיאטרון המהולל"‬
‫ב‪ 1843-‬הקים מולייר יחד עם מדלן בז'אר ובני‬
‫משפחתה תיאטרון חדש בפריס‪ ,‬בשם "התיאטרון‬
‫המהולל"‪ .‬כתב ההתקשרות בין מולייר לבין משפחת‬
‫בז'אר היה לימים לאמנת היסוד של ה"קומדי‬
‫פראנסז"‪ ,‬המוסד הנכבד ביותר של אמנות התיאטרון‬
‫הצרפתית‪ .‬כשנתיים פעל התיאטרון הצעיר אך לא‬
‫הצליח להתחרות בלהקות הוותיקות והמנוסות‪,‬‬
‫להקות מקומיות וזרות שפעלו אז בפריס‪ .‬מולייר‪ ,‬אחד‬
‫משחקניה הקבועים של הלהקה‪ ,‬לא משך את לב‬
‫הצופים במראהו או בקולו באף אחת מהצגותיה‬
‫הטרגיות של הלהקה‪ .‬לבסוף פשט התיאטרון את‬
‫הרגל ונסגר‪ .‬ההון שהשקיעו בו השותפים נאכל עד‬
‫לפרוטה האחרונה‪ .‬מולייר עצמו נחלץ בקושי מידי‬
‫הנושים ומישיבה בבית הסוהר בעזרת סיועו הכספי‬
‫של אביו‪ ,‬שקונן מרה על הבן שהמיט קלון על‬
‫המשפחה‪ .‬חבורת "התיאטרון המהולל" ארזה את‬
‫מטלטליה ויצאה לנדוד בדרכים לאורכה ולרוחבה של‬
‫צרפת‪ ,‬מסע שנמשך ‪ 13‬שנה‪ .‬בשנות נדודיה של‬
‫הלהקה נוספו לה שחקנים כשרונים‪ ,‬חבריה קנו להם‬
‫נסיון ושכללו את הופעותיהם‪ .‬מולייר הפך להיות‬
‫הרוח החיה של הלהקה‪.‬‬
‫נדודיה של הלהקה‪ ,‬לעיתים בתנאים מפרכים‪ ,‬היקנו‬
‫למולייר שנים של נסיון במשחק‪ ,‬בניהול‪ ,‬בבימוי‬
‫ובכתיבה‪ ,‬ונתנו לו הזדמנות להכיר את העם הצרפתי‬
‫על כל שכבותיו‪ ,‬דמויותיו וטיפוסיו‪ .‬ההתחככות בקהל‬
‫העממי של ערי השדה והצורך לספק לקהל זה‬
‫עלילות מרתקות ומשעשעות‪ ,‬היקנו ללהקתו של‬
‫מולייר יתרון על פני הלהקות העירוניות המפונקות‪.‬‬
‫עבור מולייר‪ ,‬שהתגלה כשחקן קומי מעולה וכמחזאי‬
‫בעל עין בוחנת ואוזן רגישה‪ ,‬היו נדודים אלו ברחבי‬
‫הארץ בגדר מכרה זהב‪ .‬להקתו שיחקה לסירוגין‬
‫טרגדיות וקומדיות ומולייר השכיל לדבר אל צופיו‪ ,‬בני‬
‫העם‪ ,‬בלשון פשוטה‪ ,‬מובנת וטבעית‪ ,‬כשהצופים‬
‫העממיים מעדיפים את הקומדיה על הטרגדיה‪ ,‬כיון‬
‫שהיתה קרובה יותר אל המציאות ודמויותיה לקוחות‬
‫מאוצר הטיפוסים המצוי והמוכר‪ .‬כך עברו על מולייר‬
‫‪ 13‬שנה שבמהלכן שאף לחזור לפריס ולהופיע מחדש‬
‫בפני קהלה‪ .‬אין לדעת איזה מאורע היה זה שבעטיו‬
‫החליט לסיים את תקופת הנדודים ולחזור לבירה עם‬
‫להקה שבגרה בינתיים והפכה לתיאטרון מנוסה‬
‫ומשוכלל‪ ,‬כשמולייר מתבלט בין חברי להקתו כאמן‬
‫הקומדיה‪.‬‬
‫לה גראנש‪ ,‬שהיה גזבר הלהקה ואחד מן השחקנים‪,‬‬
‫הוא זה שתעד את קורותיה ומסעותיה של הלהקה‬
‫בשפה יבשה ולאקונית של מנהל חשבונות‪ .‬ב"פנקסו"‬
‫נרשמו בקפדנות ובפרוטרוט החל משנת ‪ 1659‬כל‬
‫ההכנסות וההוצאות‪ .‬אותו פנקס נותר כמסמך‬
‫העיקרי לביוגרפיה של מולייר‪ .‬לאחר מותו היה זה לה‬
‫גראנש שכינס ופירסם את כל כתביו של ידידו‪ .‬למן‬
‫הופעתו המחודשת בפריס כמנהל תיאטרון‪ ,‬כשחקן‬
‫וכמחזאי‪ ,‬זרע מוליייר‪ ,‬בלי שהתכוון לכך‪ ,‬לא מעט‬
‫טינה ומורת רוח‪ .‬ככל שהגדיל לעשות כיוצר קומדיות‪,‬‬
‫ככל שגדל המוניטין שלו בקרב העם כגדול המחזאים‬
‫בדורו‪ ,‬כן התארכה שורת אויביו שציפו להזדמנות‬
‫לנשל אותו מחסדי המלך ולעקור אותו סופית מן‬
‫החצר‪.‬‬
‫מסע השמצות‬
‫מולייר עצמו לא היה איש ריב ומדון‪ ,‬ואין לראות בו‬
‫מהפכן שביקש לטהר את החברה מתופעות פסולות‪.‬‬
‫הוא היה בן התקופה בה החלה הבורגנות הצרפתית‬
‫להגיע לידי תודעתה העצמית כמעמד נפרד נוכח‬
‫המעמדות הפיאודליים‪ .‬ובורגנות זו‪ ,‬שהיא כור‬
‫מחצבתו של מולייר‪ ,‬עדיין לא הציבה לה למטרה‬
‫להפוך את הסדר הקיים על פיו‪ .‬הקרקע החברתית‬
‫היתה איפוא מרחב מחייה אידאלי לקומדיה‬
‫המוליירית שחתרה‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬להגיע אל האיזון‬
‫וההרמוניה‪ .‬מולייר מעולם לא הכריז מלחמה בכוונה‬
‫תחילה‪ .‬כשסיים ב‪ 1665-‬את הקומדיה "טרטיף" לא‬
‫שער איזו סערה היא עתידה לחולל בפאריס‪ ,‬אך‬
‫אויביו הטיבו ממנו לחוש את הסכנות הצפונות‬
‫בקומדיות שלו‪ .‬מסע ההשמצה שהתנהל נגדו מצידם‬
‫של קנאי‪-‬דת ומתחסדים למיניהם היה אכזר למדי‪ .‬בין‬
‫השאר הופצה שמועה שקיים ספק לגבי כשרות‬
‫נישואיו עם ארמאנד בז'אר‪ ,‬שהיתה צעירה ממנו‬
‫בעשרים שנה‪ ,‬והיתה ספק אחותה ספק בתה של‬
‫אהובתו משכבר‪ ,‬מדלן בז'אר‪ ,‬או כפי שגרסה‬
‫תיאוריה אחרת‪ ,‬בעצם בתו של מולייר עצמו‪.‬‬
‫מבעד להצלחותיו המזהירות כשחקן‪ ,‬כמנהל‬
‫תיאטרון‪ ,‬כמחזאי‪ ,‬ניבטת אלינו דמות עצובה הכובשת‬
‫את יסוריה בגבורה‪ .‬חייו המשפחתיים היו מעורערים;‬
‫אויבים רבים חתרו תחת מעמדו בחצר המלכות;‬
‫בריאותו הלכה והתרופפה; כנראה אין זה מקרה‬
‫שהקומדיה האחרונה בה שיחק היתה "החולה‬
‫כנרת לימוני‬
‫המדומה"‪ ,‬בה שם לצחוק את הרופאים כרופאי אליל‪.‬‬
‫כשיצר את "החולה המדומה" היה מולייר עצמו חולה‬
‫אנוש‪ .‬בפעם החמישית ששיחק את התפקיד נפל על‬
‫הבמה ומת בביתו כעבור שעות אחדות‪ .‬היה זה ב‪17-‬‬
‫בפברואר ‪ ,1673‬ובמשך שעה קלה על הבמה הפך‬
‫לאיש בריא שרק מדמה לעצמו שהוא חולה‪ .‬באמצע‬
‫ההצגה נתקף בשעול קשה והקהל באולם התפעל‬
‫מיכולתו לחקות שעול טבעי‪ .‬בתום ההצגה הובהל‬
‫לביתו וברגעי הצלילות האחרונים ביקש שיביאו לו‬
‫כומר‪ .‬שניים סרבו‪ ,‬רק הכומר השלישי נאות לבוא כדי‬
‫לתת לו את ברכת הכנסיה‪ .‬משך שלושה ימים לא‬
‫נמצא לו מקום קבורה‪ ,‬עד שאשתו התייצבה בפני‬
‫המלך וזה ציווה על הארכיבישוף להקצות לו חלקה‬
‫בבית העלמין של סן ג'וזף‪ ,‬בתנאי שההלוויה תערך‬
‫בצנעה בחשכת הלילה‪ .‬לאור לפידים הלכו אחריו‬
‫ידידיו הקרובים ומעריציו הנאמנים‪ ,‬אליהם נתלוותה‬
‫חבורת קבצנים שכל אחד מהם זכה לנדבה של‬
‫חמישה סול‪ .‬בחלוף השנים המציבה שהוזמנה על ידי‬
‫ארמאנד לא נמצאה ומקום קבורתו המדוייק נעשה‬
‫בלתי ברור במרוצת הדורות‪.‬‬
‫על פי "מולייר – לדמותו ויצירתו" מאת מ‪.‬דורמן‪,‬‬
‫והאנציקלופדיה העולמית לדרמה של הוצאת מק'גרו‬
‫‪9‬‬
‫אציל בין יום‬
‫בחצרו של לואי ה‪14-‬‬
‫מסייה ז'ורדן יצר מולייר את אחת‬
‫מדמויותיו הנדירות‪-‬מגוחכות‪ .‬למרות‬
‫בורותו וטעמו הגרוע‪ ,‬הוא הופך להיות‬
‫פטרון האמנויות למיניהן‪ ,‬ובמסגרת זו גם פטרונו של‬
‫מולייר עצמו‪ .‬תשוקתו לשחק תפקיד בחברה הגבוהה‬
‫מביאה אותו לידי הכרה שעליו ללמוד תפקיד חדש‬
‫לגמרי‪ ,‬הדורש ממנו השתלמות בתחומים שונים‪,‬‬
‫שאינו בקיא בהם‪ .‬לשם כך הוא הופך לתלמיד‬
‫ובמרוצת בוקר אחד הוא משתלם במוסיקה‪ ,‬במחול‪,‬‬
‫בסיוף וב"פילוסופיה"‪ ,‬ומודד את הבגד‬
‫האריסטוקרטי הראשון שלו‪ .‬כל ההתפתחויות האלה‬
‫קורות כמעט בו‪-‬זמנית‪ ,‬כאילו החליט בין‪-‬יום להפוך‬
‫לאציל‪ .‬באמצעות מה שהיה אמור להיות תהליך‬
‫ממושך ומייגע‪ ,‬מולייר מחדיר בנו את ההתרשמות‬
‫שז'ורדן מתחיל בחזרות לקראת הצגה‪ ,‬ושנותר לו זמן‬
‫קצר בלבד לתירגול נוסף‪ .‬ואמנם‪ ,‬המרקיזה שבה הוא‬
‫מאוהב תופיע עוד מעט וגיבורנו יצטרך ליישם את‬
‫הידע שרכש זה עתה‪ ,‬בסיטואציה אמיתית מן החיים‪.‬‬
‫ז'ורדן‪ ,‬שהוא ללא ספק איש עסקים כשרוני‪ ,‬מתנהג‬
‫באוילות כשהוא מאמץ לו דרכי התנהגות חדשות או‬
‫אמצעי ביטוי חדשים‪ .‬הוא משקיע סכומי עתק כדי‬
‫לרכוש לעצמו חזות והתנהגות של בן אצילים‪ ,‬אך בו‬
‫בזמן הוא נותר נאמן לעמדות ולהרגלים האופיניים‬
‫לסוחרים קטנים‪ ...‬ז'ורדן הוא כסיל ראוי לשבח‪ ,‬מן‬
‫הסוג שמולייר עצמו פילל אליו‪ ,‬ולא כל כך חשוב אם‬
‫הוא סוחר‪ ,‬או מלך השמש‪ ,‬כל זמן שהוא משלם‬
‫ברוחב‪-‬יד עבור השירותים שהוא מקבל‪.‬‬
‫לואי ה‪ ,14-‬מלך השמש‪ ,‬שבנה את ורסאי וקבע בה את‬
‫מושבו‪ ,‬היה מושלה של הארץ העשירה והמאוכלסת‬
‫ביותר באירופה‪ ,‬שהתפנתה לשקוד על רווחתה‬
‫ותרבותה של יבשת שהותשה על ידי מלחמת ‪30‬‬
‫השנה‪ .‬חצר המלכות משכה אליה כשרונות מכל‬
‫תחומי האמנות – מלחינים‪ ,‬אדריכלים‪ ,‬ציירים‪ ,‬פסלים‪,‬‬
‫ומחזאים כקורניי‪ ,‬ראסין ומולייר‪ .‬אבל חצר המלכות‬
‫שימשה את המלך גם כנשק פוליטי‪ ,‬שמטרתו לבסס‬
‫את השלטון האבסולוטי‪.‬‬
‫המלך‪ ,‬שהידר בלבושו‪ ,‬אהב לראות את אנשי חצרו‬
‫לבושים על פי צו האופנה‪ .‬לכבודם של ארועים‬
‫חגיגיים במיוחד הביע את רצונו המפורש כי הכל‬
‫יופיעו בבגדים חדשים‪ .‬מי שלא עמדו בהוצאות ושקעו‬
‫בחובות‪ ,‬נאלצו לבקש מתנות‪-‬כסף מן המלך‪ ,‬שהיה‬
‫מעוניין בדלדול המקורות הכספיים של אציליו‬
‫ובתלותם בו‪ .‬בין האצילים התנהלה תחרות מתמדת‬
‫של חידושים אופנתיים‪ ,‬כשכל אחד מהם מנסה לצוד‬
‫את עינו של המלך‪ .‬החייטים‪ ,‬התופרות‪ ,‬הרוקמים‬
‫והסנדלרים היו אומנים מבוקשים בתחומם‪ ,‬והכל רצו‬
‫ביקרם ובשירותיהם‪.‬‬
‫לעומת הסמכויות שנטל מן האצולה‪ ,‬נתן המלך כוח‬
‫בידי הבורגנות העולה‪ .‬המאבק בין האצולה הישנה‬
‫לבין העשירים החדשים סייע בידיו לשמור על עליונות‬
‫מוחלטת‪ .‬הבוז שרחשה האריסטוקרטיה לבורגנות‬
‫העולה בא לידי ביטוי גם ביצירות אמנות בנות‬
‫התקופה‪ .‬מולייר‪ ,‬למרות שהיה בן למשפחה מן‬
‫המעמד הבינוני‪ ,‬הצטרף למגחכים ומחזותיו לגלגו על‬
‫הבורגנים המנסים להגשים את הבלתי אפשרי‬
‫ולהפוך לבני אצילים‪.‬‬
‫ב‬
‫‪10‬‬
‫המחזאי שידע את נפש קהלו‬
‫על פי עדויות מן המאה ה‪ 17-‬המחזה שנכתב ב‪1670-‬‬
‫והוזמן ע"י לואי ה‪ 14-‬להיות מוצג בפני אנשי חצרו עם‬
‫פתיחת עונת הציד‪ ,‬התקבל בהתלהבות גדולה‪,‬‬
‫כנראה בעיקר הודות ליסודות הבידוריים שבו‪ .‬מרכז‬
‫הכובד של ההפקה הראשונית היה הטקס התורכי‪,‬‬
‫שנועד כפי הנראה לשים ללעג דיפלומט תורכי שלא‬
‫התרשם די‪-‬הצורך מתפארתה של ורסאי‪ .‬במאה ה‪18-‬‬
‫חלה תפנית מהותית בגישה למחזה – עלילת‬
‫הקומדיה היתה עתה במרכז‪ ,‬בעוד שהאלמנט‬
‫הראוותני‪-‬בידורי הפך להיות מישני‪.‬‬
‫דמותו של מסייה ז'ורדן היא החוליה המקשרת בין‬
‫התמונות‪ .‬הגיבור מואר מזוויות שונות‪ ,‬משל לאדם‬
‫המסתובב סביב עצמו ומואר באור שונה על ידי כל‬
‫אחד מהסובבים אותו‪ .‬כבר בתחילת המחזה אנו‬
‫מגלים את פרצופו של מסייה ז'ורדן‪ ,‬את יהירותו‪ ,‬את‬
‫תמימותו ואת הגיחוך שבו – כאילו הוא עצמו היה‬
‫רוצה לשים לצחוק את השאפתנות שלו להפוך‬
‫לאציל‪.‬‬
‫יש כמובו קווי דמיון בין דמותו של ז'ורדן לבין דמויות‬
‫אחרות בעולמו של מולייר‪ ,‬אבל משוגותיו וסכלותו של‬
‫ז'ורדן נסלחים יותר מאשר אלו של החולה המדומה או‬
‫הקמצן‪ .‬מולייר מניח לו לשמור על אשליותיו ואפילו‬
‫להאמין כי השקפת עולמו המעוותת מקובלת גם על‬
‫האחרים‪ .‬הקהל אינו מוזמן להישאר ולצפות במה‬
‫שיקרה כאשר יתבדו האשליות לאורם האכזר של‬
‫התבונה וההגיון‪.‬‬
‫בז'אנר זה הצליח מולייר ליצור סינתיזה של‬
‫קומדיית‪-‬אופי המשופעת באלמנטים בידוריים‪ ,‬כשכל‬
‫המרכיבים הופכים את היצירה לחגיגה‪ .‬בתחרות‬
‫הקשה כנגד הלהקות המתחרות‪ ,‬כנגד עוינותם של‬
‫אנשי הכמורה‪ ,‬הרופאים ואנשי שררה למיניהם‪ ,‬ונוכח‬
‫הקפריזות של הפטרונות המלכותית‪ ,‬הצליחה להקתו‬
‫של מולייר לשרוד בעיקר מפני שגרמה לקהל שלה‬
‫הנאה רבה‪.‬‬
‫כנרת לימוני‬
‫מתחת למסווה הקומי‬
‫כשכתב את "גם הוא באצילים" היה מולייר בשיא‬
‫הקריירה שלו כמחזאי‪ ,‬כבמאי‪ ,‬כשחקן וכמנהל‬
‫תיאטרון – שזכה לחסותו של הוד רוממותו – מחזאי‬
‫שהצליח לשקף בקומדיות שלו את ערכיה של חברה‬
‫בעלת מעמדות חברתיים מוגדרים‪ ,‬חברה שנשלטה‬
‫על ידי הממון‪ .‬כמעט הכל אפשר היה לקנות בכסף‪,‬‬
‫אפילו דרגות כמורה‪ .‬מסייה ז'ורדן‪ ,‬המבקש לקנות‬
‫לעצמו תואר אצילות‪ ,‬לא היה‪ ,‬אם כן‪ ,‬תופעה חריגה‪.‬‬
‫מולייר‪ ,‬שבתחילת דרכו האמין כי תפקידה של‬
‫הקומדיה פשוט לבדר‪ ,‬החל לחוש‪ ,‬עם הזמן‪,‬‬
‫שמחובתה להציג את מומי האדם והחברה לראווה‪.‬‬
‫הגלריה העשירה של הטיפוסים שעיצב – הקמצן‪,‬‬
‫הקנאי‪ ,‬הצדקן‪ ,‬השאפתן‪ ,‬המתחסד – ארכיטיפים‬
‫אותם שאל מן הפארסה הצרפתית ומן הקומדיה‬
‫דל'ארטה האיטלקית‪ ,‬זכו אצלו לממדים חדשים‬
‫והפכו לדמויות בשר ודם‪ .‬עבור הקומדיות שיצר טבע‬
‫מולייר שפה‪-‬בימתית חדשה‪ ,‬פרוזאית‪ ,‬כשהוא‬
‫מתרחק מן החוקים הנוקשים של הדרמה בת‪-‬זמנו‪ ,‬מן‬
‫המוסכמות הרטוריות והמחוות התנועתיות‬
‫המאולצות‪ .‬כמו‪-‬כן פיתח שיטת משחק משלו‪ ,‬שלקחה‬
‫בחשבון את האפשרויות שמציעה הבמה‪ ,‬אבל גם את‬
‫מגבלותיה‪ ,‬שיטת משחק שנשענה על אישיותו‬
‫וכישוריו המיוחדים של כל שחקן‪ .‬יחד עם זה לא‬
‫התעלם משום גורם שעשוי היה להעצים את האפקט‬
‫הקומי של ההצגה‪ .‬אפילו מומים כמו צליעה‪ ,‬או‬
‫גמגום‪ ,‬הפכו למקור לא אכזב של תעלולים בימתיים‪.‬‬
‫אולם מתחת למסווה הקומי ניכרים בכל מחזותיו של‬
‫אחד מגאוני הקומדיה עקבות המאבקים המרים‬
‫שניהל במישור האישי והמקצועי‪ ,‬והצלקות שמאבקים‬
‫אלו הותירו בו‪.‬‬
‫על פי ספריהם של ג'יי‪.‬די‪ .‬הוברט "מולייר‪ :‬הקומדיה‬
‫של האינטלקט"; וו‪ .‬די‪ .‬הווארט‪" ,‬מולייר‪ :‬המחזאי‬
‫והקהל שלו"‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫הקומדיה הקלאסית‪ :‬הדמות הקומית‬
‫ה‬
‫קומדיה יוצרת עולם דמיוני‪ ,‬מלאכותי‪ ,‬שיעודו לאפשר‬
‫לצופה בזמן ההצגה‪ ,‬בריחה קצרה ומבורכת ממצבו‬
‫האמיתי‪ .‬מכיוון שלכמיהה לאושר יש תכונות משותפות‬
‫לכל האנושות‪ ,‬ללא קשר לזמן‪ ,‬למקום ולחברה‪ ,‬לא נתפלא על הדפוס‬
‫הקבוע המאפיין את הנוסחה הקומית‪ .‬בקיצור‪ ,‬הקומדיה היא היפוכה של‬
‫הטרגדיה‪ ,‬מעין עולם הפוך שבו "הכול מתחיל רע ומסתיים בכי טוב"‪ .‬עולם‬
‫המקדש את "מיתוס האביב"‪ ,‬שמבטיח את ניצחון הנעורים על נזקי‬
‫ההזדקנות והמוות‪ ,‬את שלטון האהבה הטהורה‪ ,‬מבטיח עונש למשבית‬
‫השמחה‪ ,‬איכות חיים ועליזות המתבטאת בצחוק משחרר‪[...].‬‬
‫המבנה של הקומדיה הוא קבוע‪ ,‬ונדמה שמחברי המחזות הקומיים לא עשו‬
‫מאמץ כלשהו כדי לגוון או לחדש את תוכן העלילה המרכזית שמקורה‬
‫בקומדיה של מננדרוס )‪ (Menander‬היווני‪ ,‬המכונה "הקומדיה החדשה"‪.‬‬
‫המחזאים הרומים פלאוטוס וטרנטיוס הושפעו ממנה והיא הגיעה גם לרחבי‬
‫אירופה באמצעות ה"סכמות" והאלתורים של "הקומדיה האיטלקית"‪.‬‬
‫הדגם החוזר על עצמו בקומדיות האלה מבוסס לרוב על אהבתם התמימה‬
‫של זוג צעירים‪ ,‬או שניים‪ ,‬שאינם יכולים להגשים את תשוקתם בגלל‬
‫שיגעונו של מבוגר סמכותי העומד בדרכם‪ .‬הודות לעזרתם של משרתים‬
‫זריזים )בעת העתיקה היו אלה עבדים שהפכו למשרתים בקומדיה‬
‫המודרנית( הם מצליחים להתיר את ה"פלונטר"‪ ,‬וההצגה מסתיימת בטכס‬
‫חגיגי המכריז על אושרם של הצעירים ועל ניטרול "המשוגע"‪ .‬המבנה‬
‫הסיפורי הזה חוזר על עצמו‪ ,‬עם שינויים קלים‪ ,‬בחלק הארי של הקומדיות‬
‫המסורתיות‪ .‬אין טעם‪ ,‬אפוא‪ ,‬לחפש את המקוריות בתוכן הדרמטי של‬
‫המחזות אלא בעימותים בין שני המחנות העוינים‪ :‬האוהבים ועוזריהם‪,‬‬
‫הזקנים ושיגעונם ההרסני‪ .‬הצחוק‪ ,‬המציין את השלבים השונים של המאבק‬
‫הקומי‪ ,‬עובר בין שני צלילים מנוגדים‪ :‬צחוק של לעג שבו הצופה מביע את‬
‫יחסו לחריג‪ ,‬וצחוק של הנאה ועידוד המוענק לגיבורים‪.‬‬
‫הדגם הקומי‪ ,‬נותן לצופה‪ ,‬באמצעות מסרים מוצפנים‪ ,‬תמונה של הנורמות‬
‫המקובלות במחזה שבו הוא צופה‪ .‬המחנה של הצעירים מייצג אמת‪ ,‬סדר‬
‫חברתי ותשוקה לגיטימית ואילו המחנה הנגדי‪ ,‬ששקוע בטעות‪ ,‬יוצר תוהו‬
‫ובוהו וגורם לאסונות‪ .‬יהיו האמצעים הקשים שינקטו נגד מפר הסדר הטוב‬
‫אשר יהיו‪ ,‬מעמדו כליצן‪ ,‬שאינו בשר ודם‪ ,‬שולל ממנו כל אהדה רגשית‪.‬‬
‫להשגת המטרה הזו יוצר המחבר דמות מונוליתית‪ ,‬שמאופיינת בתכונה‬
‫קיצונית אחת שבזכותה היא מתפקדת כבן אדם‪ ,‬אבל למעשה זו מכונה‬
‫נוקשה‪ ,‬מוכת עיוורון לכל דבר שאיננו קשור לשיגעונה‪ .‬דמות כזאת היא‬
‫מסכה שאינה משתנה ושזהותה היחידה היא הקביעות של הופעתה‪.‬‬
‫הפילוסוף הצרפתי‪ ,‬הנרי ברגסון‪ ,‬פותר את הבעייתיות של הדמות הקומית‬
‫בטענה שאי‪-‬ההתאמה שלה לחברה היא הגורמת לחוסר הרגישות של‬
‫הצופה כלפיה‪ ,‬והפתרון הוא להחזירה לחיק החברה ולמסלול הנכון‪.‬‬
‫המעניין במשנתו היא העובדה שהוא איננו מציע לרפא את הדמות החריגה‪,‬‬
‫שהרי ברור שהדמות הקומית היא אחוזת שיגעון‪ .‬טענתו היא שה"פשע"‬
‫הקומי נובע מסטייה חברתית ולאו דווקא מפגם באופי‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬
‫הקומדיה עוסקת בעימות בין הקבוצה המגובשת‪ ,‬המייצגת את החברה‪,‬‬
‫לבין ה"אחר"‪ ,‬המפר את הסדר החברתי‪ .‬אם אמנם ה"טוב" נמצא בלכידות‬
‫החברתית‪ ,‬אז יש לפעול נגד התנהגות חריגה‪ :‬אם העבריין חוזר בתשובה‪,‬‬
‫שוב הוא אינו מסוכן והוא מזוכה מכל אשמה‪ ,‬אם לאו יש להרחיקו בדרך‬
‫כלשהי מן החברה‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫ק‬
‫גם הוא באצילים‬
‫ומדיית‪-‬בלט שהועלתה לראשונה בנוכחותו של המלך לואי‬
‫ה‪ 14-‬ב‪ 14-‬באוקטובר ‪.1670‬‬
‫בניגוד לקומדיות "הגדולות" האחרות של מולייר אין כמעט‬
‫חילוקי דעות לגבי "גם הוא באצילים"‪ .‬למעשה‪ ,‬מעטים מן החוקרים‬
‫מקדישים תשומת לב למחזה‪ .‬יחד עם זאת‪" ,‬גם הוא באצילים" הוא אחד‬
‫ממחזותיו הפופולריים ביותר של המחבר‪ .‬הבמאים יודעים שהצלחתו על‬
‫הבמה מובטחת הודות לדמות הראשית שהפכה לאב‪-‬טיפוס של הסוגה‬
‫הקומית‪ .‬הצחוק על ה"נובו‪-‬ריש" תקף ומעורר אהדה בכל מקום ובכל עת‬
‫והתפרצות הצחוק של המשרתת ניקול בראשית המערכה השלישית‬
‫למראהו של אדונה‪ ,‬לעולם תדביק את הצופים‪ .‬זו קומדיה שקופה התואמת‬
‫את הכללים ומתפתחת סביב נושא מסורתי‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬המחזה הקומי‬
‫הזה‪ ,‬בדומה לקומדיות קלסיות אחרות‪ ,‬מגולל סיפור על זוג צעירים‬
‫מאוהבים שמבוגר בעל אובססיה‪ ,‬הפעם לאצולה‪ ,‬מונע את הגשמת‬
‫אהבתם ויוצר תוהו ובוהו בביתו‪ .‬הודות לעורמתו של משרת ממולח‬
‫המכשול מסולק והכל יוצאים נשכרים מהעימות‪ ,‬כולל הדמות החוסמת‪,‬‬
‫לשמחתם של הצופים‪.‬‬
‫אך הדבר המעניין ב"גם הוא באצילים" הוא המבנה של המחזה‪ .‬רבים בין‬
‫החוקרים טענו‪ ,‬כבר בתקופתו של המחבר‪ ,‬שמולייר התקשה למלא בתוכן‬
‫את יצירתו ומכאן שתי מערכות ראשונות מיותרות‪ ,‬שהרי העלילה מתחילה‬
‫רק במערכה השלישית‪ .‬לדידי‪ ,‬שתי המערכות הראשונות הן דווקא מקוריות‬
‫במיוחד‪ .‬המחזה מוצג על שני מרחבים נפרדים‪ ,‬הבמה הקדמית‪ ,‬שעליה‬
‫העלילה מתפתחת החל במערכה השלישית‪ ,‬ומרחב פנימי‪ ,‬בשתי המערכות‬
‫הראשונות‪ ,‬המאפשר לצופים להציץ‪ ,‬בצורה נדירה‪ ,‬אל מעבר לקלעים שם‬
‫מולייר יוצר את הדמות הקומית בעזרת קול‪ ,‬תנועה‪ ,‬שפה ותלבושות‪.‬‬
‫המחזה במקור הצרפתי נקרא הבורגני אציל ומר ז'ורדן‪ ,‬הדמות הקומית‪,‬‬
‫הוא אכן דואלי‪ .‬ההבדל בין שני חלקי דמותו עצום‪ .‬דמות אחת היא של סוחר‬
‫מפוכח וממולח‪ ,‬הדמות השנייה היא כולה האובססיה המטריפה שלו‬
‫לאצולה‪ .‬האחד הוא המציאות‪ ,‬השני הוא אשליה בלבד‪ .‬ז'ורדן מוכן ליפול‬
‫בפח שטומן לו המחנה השפוי מכיוון שהמטרה שלו היא להגשים את‬
‫האשליה בכל מחיר‪ ,‬לכן הכתרתו למממושי מספקת אותו לחלוטין‪.‬‬
‫יש תחושה שבהרכיבו את המסכה של התוגר התורכי המדומה בסוף‬
‫המחזה‪ ,‬מר ז'ורדן יוצא‪ ,‬בינתיים בצורה היתולית‪ ,‬נגד הנוקשות של החברה‬
‫ההיררכית הצרפתית של המאה ה‪ 17-‬ובכך הוא מפנה מקום לפיגרו המורד‬
‫של המאה ה‪.18-‬‬
‫מתוך‬
‫‪Thérèse Malachy,M.Jourdain meneur de jeu d ans Le Bourgeois‬‬
‫‪Gentilhomme Hebrew University Studies in Literature and the‬‬
‫)‪Arts (t. 12- n. 3 – 1984‬‬
‫‪13‬‬
‫מולייר היום‬
‫מולייר ולואי ה‪14-‬‬
‫מרכיב חשוב במדיניותו של לואי ה‪ 14-‬היתה תרומתו‬
‫לתרבות הצרפתית כפטרון האמנויות והאמנים‪ .‬הוא‬
‫בנה את ארמון ורסאי ורתם אמנים למשימה של‬
‫האדרת שמו ומלכותו – ז'אן ראסין‪ ,‬מולייר‬
‫וז'אן‪-‬בטיסט לילי )שמונה על ידי המלך כ"מלחין של‬
‫מוזיקה כלית" של החצר( נהנו מתמיכתו הכספית‬
‫הנדיבה‪ .‬ב‪ 1661-‬יוצר מולייר יחד עם לילי את‬
‫קומדיית ‪-‬הבלט הראשונה ‪ – Les Facheaux‬סנונית‬
‫ראשונה לסוגה חדשה‪ .‬טעמו של המלך באמנויות‪,‬‬
‫בתיאטרון ובמוזיקה היה "קישוטי" וקומדיות ‪-‬הבלט‬
‫המרהיבות נועדו לענות על משאלותיו ולהפגין ברבים‬
‫את כשרונו כרקדן‪ .‬לואי ה‪ 14-‬העדיף כנראה את‬
‫הפארסות ואת קומדיות ‪ -‬הבלט‪ ,‬ואפשר שלא העריך‬
‫כראוי את מולייר כיוצר חשוב בתרבות צרפת של‬
‫ימיו‪ .‬המחזאי צריך היה לספק את דרישותיו של המלך‬
‫במהירות ‪ -‬לחבר‪ ,‬לביים ולשחק על פי הזמנה‬
‫תובענית ובהתראה קצרה‪ .‬מולייר לא הסתפק בבידור‬
‫ובמופע‪ ,‬והציג גם בקומדיות‪-‬הבלט ואפילו בפארסות‬
‫את תפיסת עולמו הביקורתית‪ .‬גם הוא באצילים‬
‫)‪ ,(1670‬יותר מכל מחזה אחר שכתב מולייר‪ ,‬מעיד על‬
‫כך שבצרפת של המאה ה‪ 17-‬מוסד המלוכה עיצב‬
‫את חיי החברה והתרבות‪ ,‬ובמרכזם כיכב "מלך‬
‫השמש"‪ .‬הטקסים התיאטרוניים‪ ,‬שלוו בבגדים‬
‫מפוארים ויקרים‪ ,‬אשררו בתקופת מלכותו של לואי‬
‫ה‪ 14-‬את ייצוגו העל‪-‬אנושי‪ ,‬הפגינו בפני רבים את‬
‫העוצמה המלכותית‪ ,‬ונוצרו כדי לחזק את כפיפותם‬
‫של הנתינים למלכם‪ .‬לואי ה‪ 14-‬לא היה יוצא דופן בין‬
‫השליטים בני זמנו שטיפחו את תהילת שלטונם‬
‫בפומבי‪ .‬בין המדינות נוצרו תחרויות בפאר ובאופנה‬
‫שייצגו את מעמדו של המלך‪ ,‬ובחצר המלכות הן‬
‫קבעו את ההיררכיה בין האצילים‪.‬‬
‫הבורגנות‪ ,‬כפי שמעיד המחזה גם הוא באצילים‪,‬‬
‫שבמרכזו בורגני השואף להיות אציל‪ ,‬הצטרפה‬
‫לתחרויות הפאר והיוקרה וחיקתה גם היא את החצר‪.‬‬
‫לואי ה‪ 14-‬השקיע ממון רב בפיאור מלכותו‬
‫ובהעצמתה‪ ,‬יזם אדריכלות ראוותנית‪ ,‬ששיאה היה‬
‫בבניית ארמון ורסאי‪ ,‬טיפח פולחני לבוש ואוכל‪ ,‬מופעי‬
‫מוזיקה ותיאטרון וצירופיהם השונים‪ ,‬ששירתו מטרות‬
‫דומות‪ ,‬והיה המלך הראשון שהייתה לו תזמורת עם‬
‫מנצח – ז'אן‪-‬בטיסט לילי‪ ,‬שכתב את המוזיקה וגם‬
‫ניצח על הנגינה‪ .‬אנשי החצר השתתפו בהצגות‪,‬‬
‫בריקודים ובמחזות ראווה‪ ,‬וגם אירחו את להקתו של‬
‫מולייר ולהקות אחרות בחצר המלכות ובחצרות‬
‫האצילים‪ .‬סימניו של פולחן המלכות נמצאים במחזות‬
‫‪14‬‬
‫של מולייר‪ :‬בסיום של טרטיף‪ ,‬באימפרוביזציה‬
‫בוורסאי‪ ,‬בקומדיות ‪ -‬הבלט‪ ,‬ובמיוחד בגם הוא‬
‫באצילים שנכתב כדי לשכך את כאב גאוותו הפצועה‬
‫של מלך צרפת שנפגע מהתנהגותו החצופה של‬
‫שגריר טורקי‪.‬‬
‫לאחר משבר ביחסים בין טורקיה לצרפת החליטה‬
‫טורקיה לשפר את יחסיה עם צרפת ושלחה ב‪1669-‬‬
‫שגריר מיוחד לפאריס‪ .‬לואי ה‪ 14-‬שרצה להרשים את‬
‫משלחת הטורקים קישט את מסלול כניסתם וקיבל‬
‫את פניהם בשריון זהב משובץ ביהלומים‪ ,‬כשהוא‬
‫רכוב על סוס עוטה רתמה שזורה בריקועי זהב ובאבני‬
‫חן‪ .‬אלא שהפגישה הוחמצה – הטורקים נעלבו מכך‬
‫שהמלך לא קידם את פניהם בנימוס הראוי והמלך‬
‫כעס על שהשגריר הטורקי לא השתחווה לפניו‪.‬‬
‫משלחת הטורקים השאירה את רישומה בפאריס‪ .‬הם‬
‫רכבו על סוסים מרהיבים‪ ,‬מצוידים ברתמות‬
‫מקושטות באבני חן ובכלי נשק יוצאי דופן‪ .‬בעקבות‬
‫הביקור יזם המלך הכנת מופע אותו כינה‪turquerie‬‬
‫טורקיאדה( וכמה יוצרים גויסו כדי לסייע‬
‫ַ‬
‫)מעין‪:‬‬
‫למולייר וללילי בתכנון הבלט‪ ,‬המוזיקה‪ ,‬הלבוש‬
‫והתפאורה‪ .‬המלך‪ ,‬שהקציב סכום כסף גדול למופע‪,‬‬
‫לא צנזר הערות מלעיגות על הטורקים ועל טורקיה‪,‬‬
‫דברי לגלוג שסיפקו כנראה את גאוותו הפגועה‪.‬‬
‫לואי ה‪ 14-‬הזמין מופע ראווה בעל נופך פוליטי‬
‫והמחזה של מולייר שימש לו כמעין שלד‪ .‬עיתון לה‬
‫גאזט )מה‪ 14-‬באוקטובר ‪ (1670‬כתב על ההצגה‪:‬‬
‫"הוד מלכותם ראו אתמול בפעם הראשונה את הצגת‬
‫הבידור של בלט שיש בו שישה חלקים‪ ,‬מלווים‬
‫בקומדיה ]ההדגשה שלי‪ ,‬ד"א[‪ ,‬שפתיחתה הייתה‬
‫בסימפוניה נפלאה‪ ,‬מלווה בדיאלוג מוזיקלי עם‬
‫מוזיקה מהנעימות ביותר"‪ .‬למרבית האירוניה‪ ,‬עבר‬
‫המופע במהלך תולדותיו גלגול שהותיר את המחזה‬
‫עצמו וכמעט ביטל את שאר מרכיביו‪ .‬אי‪-‬אפשר‬
‫לשחזר את הריקודים של ההצגה המקורית‪,‬‬
‫והמוזיקה של לילי הינה מרכיב בהצגה של מחזה קומי‬
‫מאת מולייר ולא של מחזה "שלד" למופע ראווה‬
‫שנכתב לכבודו של "מלך השמש"‪.‬‬
‫מולייר חי במאה ה‪ 17-‬וכל ניסיון לשער כיצד היה‬
‫מתייחס לתרבות של זמננו הוא כמובן בגדר סברה‪.‬‬
‫עם זאת יש לנו מספיק נתונים המאפשרים לשער מה‬
‫היה קורה לו מולייר היה חי ויוצר היום‪ ,‬ובאילו ז'אנרים‬
‫היה בוחר‪ .‬מהבחינה הביוגרפית הנתון החשוב‬
‫המסייע במשימת החיזוי הוא רצונו המוצהר של‬
‫מולייר להצליח אצל קהליו‪ .‬מסמך חשוב על פעילותו‬
‫הוא ה‪ "Registre"-‬של לה גראנז' שכולל את ספר‬
‫הקופה של הלהקה‪ .‬הכנסות גבוהות ותמיכה נדיבה‬
‫היו מוטיבציות גלויות שלו ושל להקתו לכתיבה‪,‬‬
‫לבימוי ולמשחק‪ ,‬בחצר ובעיר‪.‬‬
‫למצוא חן בפני קהלי החצר‪ ,‬לכבוש את הגלריה וגם‬
‫את הפאטר‪ ,‬היו משימות קבועות בביוגרפיה‬
‫המקצועית של מולייר‪ .‬אפשר לשער שלו חי בזמננו‬
‫היה פונה לאותו מדיום בו התמורה לכתיבה‪ ,‬לבימוי‬
‫ולמשחק היא הגבוהה יותר – לקולנוע ובמיוחד‬
‫לטלוויזיה‪.‬‬
‫אני משער שהיה פונה לקהלים של תרבות ה"אמצע"‬
‫ומידי פעם היה מפלטרט עם הקצוות – של הפופולארי‬
‫ושל התרבות ה"גבוהה"‪ .‬רבים ציינו שמולייר נמנע‬
‫משגרה‪ .‬אפשר לשער שלו היה כותב לטלוויזיה היה‬
‫מנסה את יכולתו בז'אנרים בידוריים וקומיים‪ ,‬כפי‬
‫שעשה בחצר המלך‪.‬‬
‫מולייר "שייך" לתרבות הטלוויזיונית בשל גישתו‬
‫הפורצת מחיצות וממיסה כללים‪ .‬ההתייחסות‬
‫ההיברידית של הטלוויזיה לז'אנרים והנטייה הבולטת‬
‫שלה ל"מצוא חן" אצל הצופים מאפיינת את מכלול‬
‫יצירתו‪ .‬קומדיות הבלט שהן סוגת‪-‬כלאיים מככבות‬
‫בין יצירותיו‪ .‬כמה ממאפייני פעילותו היצירתית‬
‫מלמדים על זיקות נוספות אפשריות בין מולייר ובין‬
‫התרבות הטלוויזיונית‪ :‬נטייתו אל המופע המרהיב‬
‫ה‪ show-‬הניכרת בקומדיות הבלט שלו‪ ,‬התנסותו‬
‫ב"ריאליטי" כפי שהיא "מתועדת" באימפרוביזציה‬
‫בוורסאי‪ ,‬המערכונים ה"קצרים"‪ ,‬המצאת‬
‫"קומדיית‪-‬מצב" )ז'ורז' דאנדן(‪ ,‬ונטייתו לקומדיות‬
‫"סדרתיות" בהן מופיעה אותה דמות מרכזית )אותה‬
‫הוא גילם( בשינויי שם וסיטואציה – כמו במחזות‬
‫"הקמצן"‪" ,‬גם הוא באצילים" ו"החולה המדומה"‪.‬‬
‫כנרת לימוני‬
‫מולייר אינו מסתפק בשעשוע ובבידור‪" .‬טרטיף" הוא‬
‫ראייה לנטייתו לביקורת חברתית‪ ,‬וגם לנכונותו לשלם‬
‫מחיר על העזתו הביקורתית‪ .‬הקומדיה של מולייר היא‬
‫מראה למציאות חברתית‪ .‬לא מראה המשקפת‬
‫מעין ָ‬
‫את המציאות כפי שהיא‪ ,‬אלא מראה של יריד‬
‫שעשועים‪ ,‬שבה מודגשות תכונות ותופעות‪ ,‬כך אנחנו‬
‫הופכים להיות גברים דקיקים‪ ,‬גברות כחביות‪ ,‬ענקים‬
‫או גמדים‪ .‬לקומדיה יש גישה אופטימית על פי רוב‬
‫והיא מתאפיינת בסוף טוב‪ .‬יחד עם הצופים היא‬
‫מאשררת נורמות חברתיות שהן חלק מהסכמות‬
‫כתובות ובלתי כתובות‪ .‬את הסוטים מנורמות‬
‫חברתיות "הגיוניות" מוקיעה הקומדיה או לפחות‬
‫מנטרלת‪ .‬הקומדיה המוליירית מספקת‪ ,‬לפיכך‪ ,‬את‬
‫הצורך בביטחון‪ .‬עם זאת היא גם מפגישה את‬
‫הצופים עם סטיות חברתיות‪ ,‬עם הצביעות במסווה‬
‫דתי‪ ,‬עם אובססיות מזיקות ‪ -‬החמדנות שבקמצנות‬
‫היא אחד מביטוייה‪ ,‬צבירת ההון החברתי והרצון העז‬
‫להיחשב "אציל"‪ ,‬הסגידה לדת‪-‬הבריאות ולכוהניה‬
‫הרופאים; וגם דמויות "אחרות" עולות על הבמה והן‬
‫עשויות‪ ,‬כדוגמא‪ ,‬לגלות לנשים ולגברים שיש נשים‬
‫"אחרות" עצמאיות‪ ,‬שנונות ומצליחות‪ .‬מולייר אמנם‬
‫נכשל כיוצר טרגי‪ ,‬אך הוא פיצה את עצמו ואת קהליו‬
‫עם הפיכת הקומדיה לחלופה מהנה של בחינת‬
‫המציאות החברתית‪.‬‬
‫פרופ' )אמריטוס( דן אוריין‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪,‬‬
‫ראש החוג ללימודי תיאטרון‪ ,‬המכללה האקדמית‬
‫גליל מערבי‪ ,‬עכו‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫אודי בן משה | בימוי‬
‫לילי בן נחשון | עיצוב התפאורה‬
‫במשך חמש שנים כיהן כבמאי הבית של תיאטרון החאן‪ .‬בוגר הסטודיו בהנהלת ניסן‬
‫נתיב‪ ,‬ת"א‪ .‬במשך שש עונות שיחק בתיאטרון חיפה‪ .‬זכה במילגה ע"ש שרגא פרידמן ז"ל‬
‫לשנת ‪ ,1994‬מטעם קרן אמריקה ישראל‪ .‬עבודות בימוי ‪ -‬תיאטרון תמונע‪ :‬נוימן אגדת‬
‫חיילים מאת מיכאל גורביץ' ועל פי בימויו‪ ,‬שזכתה בפרס התיאטרון; בסטודיו למשחק‬
‫בהנהלת ניסן נתיב‪ :‬נפוליון חי או מת מאת נסים אלוני‪ ,‬יתוש בראש מאת ז'ורז' פדו‪.‬‬
‫בתיאטרון אורנה פורת שמוליק של זהרה מאת חגית רכבי‪ .‬בתיאטרון החאן‪ :‬הקיץ מאת‬
‫רומן ויינגרטן‪ ,‬במאי מישנה בהמצליחים מאת מיכאל גורביץ' )שזכתה בפרס הקומדיה‬
‫של השנה(‪ ,‬נישואים מאת גוגול )שזכתה בפרס הקומדיה של השנה(‪ ,‬בידרמן והמציתים‬
‫מאת מקס פריש‪ ,‬בעלי היקר אשתי המתוקה מאת ז'ורז' פדו‪ ,‬הקסם הגדול מאת‬
‫אדוארדו דה פיליפו‪ ,‬הנסיכה האמריקאית מאת נסים אלוני )שזכתה בפרס התיאטרון‬
‫להעלאה המחודשת(‪ ,‬תעלולי סקפן מאת מולייר )שזכתה בפרס הקומדיה של השנה(‪,‬‬
‫הלילה ה‪ 12-‬מאת שקספיר‪ ,‬החולה המדומה )שזכתה בפרס הקומדיה של השנה(‪,‬‬
‫הנשים העליזות מווינדזור‪ .‬בקאמרי ביים את הרטיטי את לבי מאת חנוך לוין )שזכתה‬
‫בפרס הצגת השנה והוא עצמו זכה בפרס במאי השנה(‪ .‬כמו כן ביים את הנפש הטובה‬
‫מסצ'ואן של ברכט )שגם עליה זכה בפרס במאי השנה( ואת מעגל הגיר הקווקזי של‬
‫ברכט )שזכתה בפרס ההצגה המתורגמת(‪ .‬לאחרונה ביים בקאמרי את אורזי מזוודות‬
‫מאת חנוך לוין )וזכה בפרס הבימוי ע"ש יוסף מילוא(‪ ,‬את בית ספר לנשים של מולייר‪ ,‬את‬
‫אמא קוראז' וילדיה של ברכט‪ ,‬את כולם רוצים לחיות של חנוך לוין )עליה זכה בפרס‬
‫הבימוי על שם יוסף מילוא(‪ .‬בהבימה ביים לאחרונה את ליזיסטרטה ובבית ליסין את‬
‫טרטיף‪ .‬בנוסף לעבודות הבימוי מלמד משחק בסטודיו ניסן נתיב בתל אביב‪.‬‬
‫בוגרת לימודי אמנות בבצלאל ולימודי עיצוב תפאורה ב‪ , Motley -‬לונדון‪ .‬בין ההצגות‬
‫שעיצבה לאחרונה ‪ -‬בקאמרי‪ :‬כולם רוצים לחיות‪ ,‬הילכו שניים יחדיו‪ ,‬סכינים בתרנגולות‪,‬‬
‫הנפש הטובה מסצ'ואן‪ ,‬הרטיטי את ליבי‪ ,‬שמנה‪ ,‬הכתובה ‪,‬עקר בית‪ ,‬כולם רוצים לחיות‪,‬‬
‫נשוי במנוסה‪ ,‬מדיאה ‪ -‬תיאטרון נחמני‪ .‬הקאמרי בשיתוף תיאטרון חיפה‪ :‬בית ספר‬
‫לנשים‪ ,‬כולם היו בני‪ ,‬שגעון באופרה‪ ,‬ימי שלישי עם מורי‪ ,‬שמו הולך לפניו‪ .‬הבימה‪ :‬הבן‬
‫הטוב‪ ,‬פתאום הגיע סתיו‪ ,‬עת דודים‪ ,‬ליזיסטרטה‪ ,‬ביקור הגברת הזקנה‪ ,‬מונוגמיה‪,‬‬
‫מוריס שימל )בשיתוף ת‪ .‬חיפה(‪ ,‬השחף‪ ,‬אלינג‪ ,‬תמונות מחיי נישואין‪ ,‬הכבש ה‪,16-‬‬
‫משפחה‪ ,‬חתול רחוב‪ ,‬אמבטיה מיטה פארק‪ ,‬הסרפד של השכן‪ .‬בית ליסין‪ :‬המוגבלים‪,‬‬
‫סיפור ישן חדש‪ .‬בתיאטרון חיפה‪ :‬אנשים קשים‪ ,‬מי דואג לילד‪ ,‬תש"ח‪ ,‬המקום ממנו‬
‫באתי‪ ,‬אמא מלכה‪ ,‬סיפור פשוט‪ ,‬המכוער‪ ,‬הצמא והרעב‪ ,‬סוחרי גומי‪ .‬בתיאטרון החאן‪:‬‬
‫הדלת ממול‪ ,‬בידרמן והמבעירים‪ .‬להקת בת שבע‪ :‬סוף‪ .‬מנגרוסים‪ ,‬אנסמבל בת שבע‪:‬‬
‫רונית זיו‪ .‬תיאטרון אורנה פורת‪ :‬הברווזון המכוער‪ ,‬פיצפונת ואנטון‪ ,‬יש ילדים זיג זג‪,‬‬
‫צבעים בחול‪ ,‬ליצן החצר‪ .‬מדיטק‪ :‬אריה הספרייה‪ ,‬לב של מלך‪ ,‬הקץ של העץ‪ ,‬אבטיח‪.‬‬
‫התיאטרון הערבי עברי‪ :‬התקווה‪ -‬אינסטליישן‪ .‬הקאמרטה הישראלית‪ :‬חיים גורי ‪ -‬עיצוב‬
‫במה ווידאו‪.‬‬
‫קרן פלס | מוסיקה‬
‫זמרת‪ ,‬יוצרת‪ ,‬מוסיקאית‪ .‬בוגרת בית הספר למוסיקה "רימון" ובית הספר למשחק של‬
‫סופי מוסקוביץ‪ .‬זמרת השנה‪ ,‬פריצת השנה‪ ,‬תגלית השנה בכל תחנות הרדיו ובטקסי‬
‫המוסיקה בטלביזיה לשנת ‪ 2006‬וזמרת השנה לשנת ‪ .2008‬כתבה את שירי השנה‪" :‬לשם"‬
‫למירי מסיקה‪" ,‬ואת" להראל סקעת ולהיטים רבים לעצמה ולאחרים‪) .‬הראל סקעת‪ ,‬מירי‬
‫מסיקה‪ ,‬שרית חדד‪ ,‬בועז מעודה‪ ,‬הראל מויאל‪ ,‬דיקלה‪ ,‬יוסי אזולאי‪ ,‬שיר הנושא לכוכב‬
‫נולד "מי היה מאמין" ועוד(‪ .‬הוציאה עד כה ‪ 4‬אלבומי אולפן שהגיעו למעמד של אלבומי‬
‫זהב ופלטינה‪ .‬כל תקליט לווה בסיבוב הופעות בכל רחבי הארץ ואף מחוצה לה‪ .‬זוכת‬
‫פרס שר התרבות ליוצרת במוסיקה הישראלית‪ .‬זוכת פרס מפעל הפיס לתרבות כזמרת‬
‫ויוצרת‪ .‬שיחקה בתפקיד הראשי במחזמר הלהקה בתיאטרון הבימה‪ .‬הגישה עם ארז טל‬
‫את התוכנית "ציפורי לילה" בגלי צה"ל‪ .‬הלחינה את הפסקול לסידרת הטלביזיה מה‬
‫שנחוץ לרווק ‪ .2009‬הלחינה מוסיקה להצגות‪ :‬הרטיטי את ליבי‪ ,‬הקאמרי‪ ,‬פרס מלחינת‬
‫השנה ‪ ,2008‬הנפש הטובה מסצ'ואן‪ ,‬הקאמרי‪ ,‬פרס מלחינת השנה ‪ ,2009‬הנסיכה‬
‫האמריקאית‪ ,‬תיאטרון החאן ‪ ,2009‬המחזה הסאטירי נפגעי חרדה‪ ,‬הבימה ‪ ,2010‬תעלולי‬
‫סקפן תיאטרון החאן‪ ,2010 ,‬מעגל הגיר הקווקזי‪ ,‬הקאמרי ‪ ,2010/11‬אורזי מזוודות‪,‬‬
‫הקאמרי ‪ ,2011‬ליזיסטרטה‪ ,‬הבימה ‪) 2013‬מועמדת לפרס המוזיקאית בפרסי התיאטרון(‪,‬‬
‫כולם רוצים לחיות‪ ,‬תעלת בלאומילך הקאמרי ‪ .2014‬הוציאה את ספרה ״עקודים״ ‪,2012‬‬
‫הוצאת "ידיעות אחרונות"‪ .‬כותבת למעלה משלוש שנים טור במוסף ‪ 7‬ימים ב"ידיעות‬
‫אחרונות"‪ ,‬קרן פלס "אם אלה החיים"‪ .‬השתתפה בתוכניות הטלביזיה בית ספר למוסיקה‬
‫בקשת‪ ,‬ערוץ ‪ 2‬ותוכנית אישית לערוץ ‪ 24‬באולפן עם קרן פלס‪ ,‬בה היא מארחת יוצרים‬
‫לשיחה אישית‪ .‬בימים אלה יצא אלבומה הרביעי איך שהשמש תזרח שמלווה בסיבוב‬
‫הופעות בהיכלי תרבות בכל רחבי הארץ‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫סווטלנה ברגר | עיצוב התלבושות‬
‫בוגרת ביה"ס ע"ש גרקוב )רוסטוב‪ ,‬רוסיה( והחוג לתיאטרון באוניברסיטת ת"א‪ .‬בין‬
‫עבודותיה בעיצוב תפאורה‪ :‬הנשים עליזות מוינדזור‪ ,‬דוד וניה‪ ,‬החולה המדומה‪ ,‬חוקר‬
‫פרטי‪ ,‬גן הדובדבנים‪ ,‬הנסיכה האמריקאית‪ ,‬אהובת הדרקון‪ ,‬אותלו‪ ,‬מצליחים‪ ,‬נישואים‪,‬‬
‫קיץ‪ ,‬אושר‪ ,‬חיל פרשים אנו‪ ,‬צל חולף בתיאטרון החאן; הלילה ה‪ 12-‬בגשר; מחיר הכבוד‪,‬‬
‫משהו למות בשבילו בתיאטרון חיפה; רומיאו ויוליה‪ ,‬רוחות‪ ,‬רק אתמול נולדה‪ ,‬למה לא‬
‫באת לפני המלחמה בתיאטרון באר שבע; עקר בית‪ ,‬מדליה להרי בבית ליסין; עד לא ידע‬
‫בתיאטרון הקאמרי; הכיתה המעופפת‪ ,‬מומו‪ ,‬אמיל והבלשים‪ ,‬יותם ויעלי‪ ,‬ספר הג'ונגל‬
‫במדיטק; אלוהים‪ .‬אדם ושטן ביידישפיל‪ .‬עיצוב תלבושות‪ :‬הגיבן מנוטרהדם‪ ,‬טירונות‬
‫בלוז‪ ,‬בין חברים בתיאטרון באר שבע; מירהל'ה אפרת‪ ,‬פירורים‪ ,‬ארטון‪ ,‬טנגו בהבימה;‬
‫שונאים‪-‬סיפור אהבה בגשר; שלוש מסיבות‪ ,‬אירמה לה דוס‪ ,‬המקום ממנו באתי‬
‫בתיאטרון חיפה; אהבה אחרונה‪ ,‬החזן מווילנה‪ ,‬ילדי הצל ביידישפיל והברווזון המכוער‬
‫בתיאטרון אורנה פורת‪ .‬זוכת פרס הבמה לילדים ונוער לשנים ‪2008-2009‬‬
‫)אמיל והבלשים(‪.‬‬
‫רוני כהן | עיצוב התאורה‬
‫מנהל מחלקת התאורה בתיאטרון החאן‪ ,‬מעצב תאורה לתיאטרונים השונים בארץ‪ .‬בין‬
‫עבודותיו ‪ -‬בתיאטרון החאן‪ :‬הבתולה מלודמיר‪ ,‬השיבה למדבר‪ ,‬מילה של אהבה‪ ,‬דון‬
‫פרלימפלין ואהבתו למליסה בגן ביתו‪ ,‬האשלייה‪ ,‬הקמצן‪ ,‬אושר הקיץ‪ ,‬אותלו‪ ,‬הנסיכה‬
‫האמריקאית‪ ,‬תעלולי סקפן‪ ,‬סדר עולמי חדש‪ ,‬גן הדובדבנים‪ ,‬הלילה השנים עשר‪ ,‬חוקר‬
‫פרטי‪ ,‬האדרת‪ .‬בתיאטרון הבימה‪ :‬בגדי המלך‪ ,‬מלחמה‪ ,‬מועדון האלמנות העליזות‪,‬‬
‫מבקר המדינה‪ ,‬אדם לא מת סתם‪ .‬בתיאטרון בית ליסין‪ :‬אהבת חיי‪ ,‬גוד ביי אפריקה‪,‬‬
‫סרט צרפתי‪ ,‬מראה מעל הגשר‪ ,‬ולנטינו‪ ,‬רוחלה מתחתנת‪ .‬בתיאטרון באר שבע‪ :‬נשים‬
‫לא מציירות‪ ,‬קומדיה של טעויות‪ ,‬אפריל הקסום‪ ,‬השחף‪ ,‬הביתה הביתה‪ .‬בתיאטרון‬
‫חיפה‪ :‬ארגנטינה‪ .‬בתיאטרון הקאמרי‪ :‬מעגל הגיר הקווקזי‪ ,‬משפט פולארד‪ ,‬כולם רוצים‬
‫לחיות‪ .‬זכה בפרס התיאטרון הישראלי כמעצב תאורה על ההצגות אשלייה ב‪,2003/4-‬‬
‫על הקיץ ב‪ ,2006/7-‬ועל הנסיכה האמריקאית ב‪.2009-‬‬
‫‪19‬‬
‫שלומי אברהם | מורה למחול‪ /‬מעצב אופנה‪ /‬תורכי‪ /‬אשת הסולטן‬
‫בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב‪ ,‬ת"א‪ .2008 ,‬זכה במלגת קרן שרת לשנים ‪.2007 ,2006‬‬
‫זכה במלגת הצטיינות לשנת ‪ 2008‬מטעם קרן אסתר וד"ר ליאון אלי‪ .‬שיחק בסרט מאיה‬
‫בבימויה של מיכל בת אדם‪ ,‬בסרט הבודדים בבימויו של רנן שור ובסרט ביקור התזמורת‬
‫בבימויו של ערן קולירין‪ .‬בקאמרי שיחק במעגל הגיר הקווקזי ובאורזי מזוודות ומשחק‬
‫בקזבלן‪ ,‬בכולם רוצים לחיות ובתעלת בלאומילך‪.‬‬
‫אלדר ברנטמן | משרת א'‪ /‬שוליית חייטים‪ /‬תורכי‪ /‬אשת הסולטן‪ /‬נגן‬
‫למד במגמת התיאטרון בתלמה ילין‪ .‬בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב בתל אביב‪ ,‬מוזיקאי‬
‫שעובד על אלבום אישי‪ ,‬ומלחין מוסיקה להצגות תאטרון‪ .‬שיחק באופליה מאת עמית‬
‫זרקה ובבימויה‪ ,‬שהועלה בפסטיבל עכו ב‪ ,2014‬גילם תפקיד ראשי בהצגה שבלול‬
‫בבימויו של נועם שמואל בתיאטרון הקיבוץ‪ ,‬הצטלם לראש גדול בתפקיד ראשי‪ ,‬אולי‬
‫הפעם בתפקיד משני וסדרות נוספות‪ .‬זה תפקידו הראשון בקאמרי‪.‬‬
‫איה גרניט‪-‬שבא | ניקול‪ /‬מלצר תורכי‬
‫בוגרת בית צבי ‪ .1990‬זוכת מלגת "קרן שרת" ‪ 1989‬ללימודי משחק‪ .‬זוכת קרן "רשת" על‬
‫שם גילי פתיר‪ .2000 ,‬מקום ראשון בכתיבת התסריט לבנה יקירתי‬
‫)‪ (the postwomant‬שזכתה במקום הראשון בפרס הדרמה הטובה ביותר בפסטיבל‬
‫הסרטים בירושלים ‪ ,2002‬וכן זכתה בפרס הפצה בפסטיבלים בעולם‪ .‬שחקנית הקאמרי‬
‫מ‪ :1993-‬בית העלים הכחולים‪ ,‬ענבי זעם‪ ,‬פליישר‪ ,‬הסוחר מונציה‪ ,‬בויטרה‪ ,‬ביקור‬
‫הגברת הזקנה‪ ,‬הפלגות‪ ,‬שידוכים‪ ,‬מסע הניסים והנפלאות‪ ,‬עוץ לי גוץ לי‪ ,‬ליזיסטרטה‪,‬‬
‫סאלח שבתי‪ ,‬משפחה חמה‪ ,‬קומדיה של טעויות‪ ,‬תעלת בלאומילך‪ .‬שיחקה בתיאטרון‬
‫הספריה‪ ,‬תיאטרון ארצי לנוער‪ ,‬תיאטרון לילדים ונוער‪ ,‬תיאטרון הקיבוץ‪ ,‬פסטיבל עכו‪,‬‬
‫תיאטרון המדיטק ועוד‪ .‬השתתפה בתוכניות טלוויזיה ודיבובים‪ .‬מורה למשחק ובמאית‬
‫בבית צבי‪ .‬בין ההצגות אותן ביימה‪ :‬הוא הלך בשדות‪ ,‬פונטילא ומטי משרתו‪ ,‬השושנה‬
‫המקועקעת‪ ,‬משהו יפה‪ ,‬קיץ אחרון‪ ,‬על עכברים ואנשים‪ ,‬בלרינה‪ ,‬הלוויה חורפית‪ ,‬הא‪-‬‬
‫הא‪ ,‬אונדין‪ ,‬כזאת היתה אמא‪ ,‬ערב שירי קוואפיס‪ ,‬ישבתי בבית וחיכיתי שהגשם ירד‬
‫ועוד‪ ...‬ביימה גם בבית ליסין במסגרת פותחים מסך‪ :‬רחוב העלובים‪ ,‬זואי‪ ,‬מאה אמהות‪.‬‬
‫ענת וקסמן | מאדאם ז'ורדן‬
‫בוגרת בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי"‪ .'84 ,‬בין תפקידיה ‪ -‬תיאטרון‬
‫באר–שבע‪ :‬מולי בכותרת ראשית‪ ,‬הרמיה בחלום ליל קיץ‪ .‬התיאטרון הקאמרי‪ :‬עליזה‬
‫ברכוש נטוש‪ ,‬קתרין באמא קוראז'‪ ,‬אדלה בבית ברנרדה אלבה‪ ,‬מדאם דה טורוואל‬
‫ביחסים מסוכנים‪ ,‬ליזה בראש משוגע‪ ,‬לייזה דוליטל בפיגמליון‪ ,‬מליסה במכתבי אהבה‪,‬‬
‫סופי בחברות הכי טובות‪ ,‬נורה בנורה‪ ,‬רוזלינד בכטוב בעיניכם‪ ,‬איבט באמא קוראז'‪,‬‬
‫ברברה בבשם האהבה‪ ,‬ולריה בקוויאר ועדשים‪" ,‬טנגו קולוסאלי" בשירת הקאמרי‪,‬‬
‫האשה‪ ,‬עקרת הבית‪ ,‬האם במלון פלזה‪ ,‬שפרה בהכתובה‪ ,‬מרתה במי מפחד מוירג'יניה‬
‫וולף?‪ ,‬שרה בהבדלה‪ ,‬טליה בסוף טוב‪ ,‬רות שטיין ברומן משפחתי‪ ,‬מאשה בוניה סוניה‬
‫מאשה ושפיץ‪ ,‬פוזנבוכא בכולם רוצים לחיות‪ .‬בית ליסין‪ :‬סילביה בסילביה‪ .‬קולנוע‪ :‬לא‬
‫שם זין‪ ,‬השגעון הגדול‪ ,‬חבצלת )פרס מוגרבי על משחקה בסרט זה(‪ ,‬סיפורי תל–אביב‬
‫)שחקנית השנה באוסקר הישראלי‪ ,('92 ,‬גולם במעגל‪ ,‬לילסדה‪ ,‬האסונות של נינה‬
‫)שחקנית מישנה באוסקר הישראלי ‪ ,(2003‬נודל‪ ,‬בננות‪ .‬טלוויזיה‪ :‬על הקו‪ ,‬משתתפת‬
‫‪20‬‬
‫בסידרה החיים זה לא הכל בתפקיד דפנה‪ ,‬בסידרה גומרות הולכות‪ ,‬במיני סידרה‬
‫חברות הכי טובות‪ ,‬ובמיני סידרה חקירה פנימית‪ ,‬הנרגנות‪ .‬בשנת ‪ 2000‬זכתה בפרס‬
‫השחקנית המצטיינת ע"ש אבנר חזקיהו ז"ל‪ .‬בשנת ‪ 2007‬זכתה בפרס אופיר כשחקנית‬
‫המישנה בסרט נודל‪ .‬כמו כן זכתה בפרס קלצ'קין‪.‬‬
‫יצחק חזקיה | מורה לפילוסופיה‬
‫בתיאטרון הקאמרי מ‪ .1968 -‬לאחרונה שיחק בקאמרי את פולוניוס בהמלט‪ ,‬קרלוס‬
‫הומנידס ביתוש בראש‪ ,‬סאליירי באמדאוס‪ ,‬אדוורד הילגארד במבדולח לעשן‪ ,‬אהרלה‬
‫במכולת‪ ,‬דייויס במנהל הבית‪ ,‬מנחם זאב צוקרמן בתעלת בלאומילך‪ ,‬מווצקי‪/‬מגיד‬
‫עתידות זקן בכולם רוצים לחיות‪ .‬בתיאטרון באר–שבע‪ :‬ארגאן בהחולה המדומה‪ .‬בבית‬
‫ליסין‪ :‬בטהובן ב‪ 33-‬וריאציות‪ ,‬גונקל במלאכת החיים‪ ,‬מנשה צירקין בהפרדס‪.‬‬
‫רובי מוסקוביץ' | קובייל‪ /‬משרת ג'‪ /‬שוליית חייטים‪ /‬תייר גרמני‪ /‬וזיר‬
‫בוגר לימודי קולנוע בקולומביה קולג'‪ ,‬לוס אנג'לס‪ .‬בין יתר ההצגות בהן השתתף ‪-‬‬
‫התיאטרון הקאמרי‪ :‬ששון דוידוב במבקר המדינה‪ ,‬היסטריום בדבר מצחיק קרה‪ ,‬משרת‬
‫בהסוחר מוונציה‪ .‬תיאטרון הבימה‪ :‬הוצמך בהמכשפה‪ ,‬סאנשיין בחבילות מאמריקה‪.‬‬
‫תיאטרון בית ליסין‪ :‬ארלקינו בהתאומים מוונציה‪ ,‬קרלו בסקפינו‪ ,‬מר הוגרט‪ ,‬ופול‬
‫)ראפר( במה עושים עם ג'ני‪ ,‬אדי ברוק ברק אתמול נולדה‪ ,‬טכנאי טלפון ביחפים‬
‫בפארק‪ .‬הצגות נוספות‪ :‬אגדור בכלוב העליזים‪ ,‬משרדי צח‪-‬כרמלי הפקות‪ .‬קולנוע‪:‬‬
‫איציק בביקור התזמורת‪ .‬בקאמרי בשנים האחרונות‪ :‬הנפש הטובה מסצ'ואן‪ ,‬הרטיטי את‬
‫לבי‪ ,‬מעגל הגיר הקווקזי‪ ,‬אורזי מזוודות‪ ,‬בית ספר לנשים‪ ,‬אמא קוראז' וילדיה‪.‬‬
‫אסף פריינטא | מורה למוסיקה‪ /‬שוליית חייטים‪ /‬סולטן תורכי‬
‫בוגר בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי"‪ .2002 ,‬זוכה מלגות קרן שרת ‪,1999‬‬
‫‪ .2001 ,2000‬זכה בקאמרי במילגה ע"ש עדנה פלידל לשנת ‪ .2004‬השטן במוסקבה‬
‫בתיאטרון גשר בתפקיד החתול‪ .‬השתתף בהפקה משורר בניו יורק במסגרת פסטיבל‬
‫ישראל‪ .‬בקאמרי‪ :‬מעיין הכבשים‪ ,‬חייל מזמר באמא קוראז'‪ ,‬שר הארמון‪ ,‬שר האוצר‪,‬‬
‫טוחן‪ ,‬בעוץ לי גוץ לי‪ ,‬איש משמר‪ ,‬הסוס קוקוט‪ ,‬בכובע הקש האיטלקי‪ ,‬רוברטו בקוויאר‬
‫ועדשים‪ ,‬צ'רלי והאיטלקי בעיר הנפט‪ ,‬הורציו בהמלט‪ ,‬פלונטר‪ ,‬טורנל‪ ,‬ראגבי ביתוש‬
‫בראש‪ ,‬מחזר בהרטיטי את לבי‪ ,‬יאנג סון הטייס בנפש הטובה מסצ'ואן‪ ,‬דוונפורט בכסף‬
‫עובר ושווא‪ ,‬פלורינדו במשרתם של שני אדונים‪ ,‬הבל‪-‬בוי בשגעון באופרה‪ ,‬גלוריוסוס‬
‫בדבר מצחיק קרה‪ .‬תיאטרון הספריה‪ :‬מר האסלר במשחקי פיג'מה‪ ,‬וסילי באבות ובנים‪.‬‬
‫אנטוניו סליירי באמדאוס‪ .‬תיאטרון המדיטק בשיתוף תיאטרון הקיבוץ‪ :‬אליעזר בן יהודה‬
‫בבן יהודה‪ .‬קולנוע וטלויזיה‪ :‬פצועים בראש הוט‪ 3 ,‬סימו לוגסי ‪ 2‬עונות בקומדי סנטרל‬
‫קאמבק‪ ,‬הלילה עם ליאור שליין עונה ‪ 1‬מבחר דמויות‪ ,‬מבצע קיפוד עונה ‪ ,3‬ערוץ לוגי‪,‬‬
‫מנחם צלקת‪ ,‬פרסומת תפוזינה‪ ,‬גמר האח הגדול וכן תפקידי אורח בסדרות רמזור‪,‬‬
‫החברים של נאור‪ ,‬בתולות‪ ,‬השמינייה‪ ,‬הבורר וכו‘‪ .‬אופרה‪ :‬בית האופרה פרינג'‪ -‬גרגור‬
‫סמסא בהגלגול עפ"י קפקא‪ .‬בעשור האחרון מדבב מרכזי בסרטי ילדים ‪ -‬בין תפקידיו‪:‬‬
‫אלכס האריה במדגקסקר‪ ,‬החתול בשרק‪.‬‬
‫אבי קושניר | מסייה ז'ורדן‬
‫מכוכבי תוכנית הטלוויזיה זהו זה‪ .‬בין תפקידיו ‪ -‬בתיאטרון הבימה‪ :‬פינק בנמר‬
‫חברבורות‪ ,‬שלמה המלך ‪ /‬שלמי הסנדלר בשלמה המלך ושלמי הסנדלר‪ ,‬ליצן ב‪39‬‬
‫המדרגות‪ ,‬ג'רי בבגידה‪ ,‬מוריס במוריס שימל‪ ,‬אנטוניו בקוויאר ועדשים‪ ,‬שוייק בהחייל‬
‫האמיץ שווייק‪ .‬בתיאטרון בית ליסין‪ :‬קומדיה שחורה‪ ,‬אורח בא‪ ,‬התאומים מוונציה‪ ,‬כולם‬
‫היו בני חוץ מנעמי‪ .‬בתיאטרון באר שבע‪ :‬על קלות דעת וצביעות‪ ,‬אילוף הסוררת‪,‬‬
‫‪21‬‬
‫יתוש בראש‪ .‬בתיאטרון הקאמרי‪ :‬גורודיש‪ ,‬דבר מצחיק קרה‪ ,‬שידוכים‪ .‬הצגת היחיד‬
‫להציל את איש המערות‪ ,‬הפקה משותפת לטלית הפקות ולבית ליסין‪ ,‬הוצגה למעלה‬
‫מ‪ 750-‬פעם‪ .‬הצגת היחיד המוח הגברי‪ .‬בין תוכניות הבידור בהן השתתף‪ :‬שניים אוחזין‬
‫במטלית‪ ,‬כמו ציפורים‪ ,‬מכבס תולה )תוכנית יחיד(‪ .‬בקולנוע‪ :‬אלכס חולה אהבה‪,‬‬
‫מטאליק בלוז‪ .‬בטלוויזיה‪ :‬המופע של קושניר‪ ,‬החיים זה לא הכל‪ ,‬ראס פינה‪ ,‬מדריך‬
‫קושניר‪ ,‬רצים לדירה‪ ,‬רוקדים עם כוכבים‪ ,‬כלוב הזהב‪ .‬ייצג את ישראל כחלק מ"צמד‬
‫הבטלנים" באירוויזיון ‪ 1987‬בשיר "הופה הולה"‪.‬‬
‫תמר קינן | דורימן‪ /‬רקדנית בטן‬
‫בוגרת הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב ת"א וב"קור ורוניק נורדה" בפאריס‪ .‬בין‬
‫תפקידיה – תיאטרון גשר‪ :‬נטשה בהשטן ממוסקבה‪ ,‬מרסי במר ברינק‪ ,‬לוצ'טה בים‪,‬‬
‫לואיזה במזימה ואהבה‪ ,‬נטשה בשלוש אחיות‪ ,‬אוכלים‪ .‬תיאטרון תמונע‪ :‬קרול‬
‫בסאלינג'ר‪ .‬היתה שחקנית בקבוצת התיאטרון ‪ THEATRE ET ANGLAIS‬בפאריס‪.‬‬
‫בתיאטרון הקאמרי‪ :‬קברט לוין‪ ,‬ליזיסטרטה בליזיסטרטה ‪ ,2000‬ג'ניפר בטובים השניים‪,‬‬
‫מרגרט בעד ראייה‪ ,‬עיר הנפט‪ ,‬ברוק אשטון באחורי הקלעים‪ ,‬פלונטר‪ ,‬יעל בעקר בית‪,‬‬
‫ג'ני בשמנה‪ ,‬גרטשן בבואינג בואינג‪ ,‬ללללה בהרטיטי את לבי‪ ,‬בטי בכסף עובר ושווא‪,‬‬
‫יפית בבעל למופת‪ ,‬נעמי בעד לא ידע‪ ,‬נינה שוסטר באורזי מזוודות‪ ,‬דיאנה בשגעון‬
‫באופרה‪ ,‬ציצי‪/‬נערה בוכה‪/‬עיוורת בכולם רוצים לחיות‪ .‬קולנוע‪ :‬משהו מתוק‪ ,‬הדברים‬
‫שמאחורי השמש‪ .‬טלויזיה‪ :‬טלנובלה בע"מ‪ ,‬החברים של נאור‪ ,‬נשואים פלוס‪.‬‬
‫זיו קלייר | מורה לסיף‪ /‬משרת ב'‪ /‬שוליית חייטים‪ /‬תורכי‪ /‬נגן‬
‫בוגר סטודיו ניסן נתיב‪ .‬בתיאטרון הקאמרי‪ :‬אנטיגונה‪ ,‬הרטיטי את לבי‪ ,‬משרתם של שני‬
‫אדונים‪ ,‬מעגל הגיר הקווקזי‪ ,‬כסף עובר ושווא‪ ,‬זהר‪ ,‬הגיל הנכון לאהבה‪ ,‬קומדיה של‬
‫טעויות‪ ,‬קזבלן‪ ,‬כולם רוצים לחיות‪ .‬טלויזיה‪ :‬החברים של נאור‪ ,‬החיים זה לא הכל‪,‬‬
‫הפיג'מות‪ ,‬רמזור‪.‬‬
‫אורי רביץ | דורנט‬
‫‪22‬‬
‫תפקיד ראשי במורעלים‪ .‬תיאטרון‪ :‬תפקיד ראשי בטופלה טוטוריטו תיאטרון אורנה‬
‫פורת‪ ,‬התשמע קולי תיאטרון השעה‪ ,‬תפקיד ראשי בגור אדם ארוך שיער פסטיבל חיפה‬
‫לילדים‪.‬‬
‫נעמה שטרית | לוסיל ‪ /‬אשת הסולטן‬
‫בוגרת הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין‪ .2010 ,‬במסגרת לימודיה בסטודיו‬
‫שיחקה את ג'ין בהמרחק מכאן‪ ,‬את כריס ברוקדים בלונאסה‪ ,‬קייטי במחזמר מתגלגלים‪,‬‬
‫אלונה בבייבי בייבי בייבי‪ ,‬אליזבת בלמה לא באתי לפני המלחמה‪ .‬בתיאטרון הקאמרי‪:‬‬
‫קונסטנצה ב"אמדאוס"‪ ,‬הבובה בגטו‪ ,‬אופליה בהמלט‪ ,‬אתי בזהב טורקי‪ ,‬חוהל'ה בכנר‬
‫על הגג‪ ,‬שפרה בקיזוז‪ ,‬נעמי ברומן משפחתי‪ ,‬דבורה בתעלת בלאומילך‪ .‬טלויזיה‪:‬‬
‫השתתפה בסידרה השועלים‪ .‬קולנוע‪ :‬השתתפה בסרט העולם מצחיק‪ .‬המלגות בהן‬
‫זכתה בתקופת הלימודים‪ :‬קרן שוסהיים‪ ,‬התחרות על שם אורנה בן חורין‪ ,‬התחרות על‬
‫שם עדי קמרי‪ ,‬התחרות על שם ד"ר שוש אביגל‪.‬‬
‫אוהד בן‪-‬אבי | פסנתר‪ ,‬קלרנית‪ ,‬חליל‬
‫בוגר תלמה ילין‪ .‬שרת בתזמורת צה"ל‪ .‬נגן קלרינט‪ ,‬סקסופון ופסנתר‪ ,‬מלחין‪ ,‬מנצח‬
‫ומעבד‪ .‬בקאמרי‪ :‬כנר על הגג )כולל עריכה מוסיקלית של אלבום המחזמר( ינטל‪,‬‬
‫המפיקים‪ ,‬המלט‪ ,‬אוי אלוהים‪ ,‬איחש פישר‪ ,‬לילה לא שקט‪ ,‬אמא קוראז' וילדיה‪ ,‬קזבלן‪,‬‬
‫תעלת בלאומילך‪ .‬הפיק מוסיקלית את המחוות ליחיאל ועלי מוהר‪ ,‬לאריק לביא‪,‬‬
‫ליענק'לה רוטבליט‪ ,‬ליום ההולדת ה‪ 87-‬של שמעון פרס‪ .‬הבימה‪ :‬הנאהבים והנעימים‬
‫‪,‬מוריס שימל‪ ,‬שמונה נשים ‪,‬הבבונים חוזרים‪ .‬נתתי לה חיי‪ ,‬שלמה המלך ושלמי הסנדלר‪,‬‬
‫גבירתי הנאווה‪ .‬החאן‪ :‬מלחמה על הבית‪ ,‬הלילה ה‪ ,12-‬חוקר פרטי‪ .‬תיאטרון חיפה‪:‬‬
‫ערבים רוקדים‪ .‬צוותא‪ :‬צפירה‪ .‬באר שבע‪ :‬קומדיה של טעויות‪ ,‬סוביניר‪ .‬הוציא אלבום‬
‫שירים פרי עטו ובביצועו והפיק אלבום עבור אשתו‪ ,‬השחקנית אלינור אהרון‪-‬בן אבי‪.‬‬
‫נדב רובינשטיין | פסנתר‪ ,‬קלרנית‪ ,‬חליל‬
‫בוגר ביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי"‪ .1989 ,‬בין תפקידיו בתיאטרון ‪ -‬תיאטרון‬
‫חיפה‪ :‬מרד המתים‪ ,‬משפט הקופים‪ ,‬טוני קירבי בהן לא תיקחהו עמך‪ ,‬אדי קינג‪ ,‬קיטל‬
‫בגטו‪ .‬תיאטרון הספריה‪ :‬אגיצ'ק בהלילה ה‪ ,12-‬הברון בבשפל‪ ,‬הברבור בהברבור‪,‬‬
‫לוובורג בהדה גבלר‪ .‬האופרה הישראלית‪ :‬אורפיאו באורפיאו ואארודיצ'ה‪ .‬בית ליסין‪:‬‬
‫לארי בשרוף את זה‪ ,‬מצעד המלאכים‪ ,‬צור וירושלים‪ .‬הבימה‪ :‬פטראל במחלת נעורים‪,‬‬
‫סוליוני בשלוש אחיות‪ ,‬ברי בהבחורים בדלת ממול‪ ,‬ביקור הגברת הזקנה‪ ,‬אוסוולד‬
‫ברוחות‪ ,‬הקצין הצרפתי‪ ,‬ורדה בפרגודים‪ .‬החאן‪ :‬אינגם במלקולם הקטן ומלחמתו‬
‫בסריסים‪ ,‬השיבה למדבר‪ .‬תיאטרון באר־שבע‪ :‬בני בהימים הכי טובים‪ ,‬דון פדרו בהמון‬
‫רעש על לא כלום‪ .‬תיאטרון נוצר‪ :‬מפיבושת בארץ בושת )מפיבושת(‪ .‬קרו אור הפקות‪:‬‬
‫מר בונה בנרנייה‪ ,‬האריה המכשפה וארון הבגדים‪ .‬אנסמבל הרצליה‪ :‬הדובר בגשם‬
‫שחור‪ ,‬הזקנה הפגאנית‪ ,‬כובסת בירמה‪ ,‬הגביר בעירם של האנשים הקטנים‪ .‬הקאמרי‪:‬‬
‫אמדאוס‪ ,‬רופא‪/‬כרוז בוויצק‪ ,‬ארנסט בקברט‪ ,‬ההגמון קרלייל בריצ'רד השני‪ ,‬קלרנס‬
‫בריצ'רד השלישי‪ ,‬יאנוש לוקאש בקזבלן‪ ,‬ד"ר לבוב באיבנוב‪ .‬בין תפקידיו בטלוויזיה‪:‬‬
‫ספיר‪ ,‬פאזל‪ ,‬השיר שלנו‪ .‬בין תפקידיו בקולנוע‪ :‬קרוב לבית‪.‬‬
‫פסנתרן‪ ,‬מעבד ומלחין‪ .‬במסגרת השירות הצבאי‪ :‬נגן קלרנית‪ ,‬סקסופון וקלידים ומעבד‬
‫בתזמורת צה"ל‪ .‬מוסיקה לתיאטרון – גשר‪ :‬יונה ונער‪ .‬הקאמרי‪ :‬וויצק‪ .‬חיפה‪ :‬הבחורים‬
‫בדלת ממול‪ .‬באר שבע‪ :‬עלי כינור‪ ,‬המשרד‪ .‬בית ליסין‪ :‬פועלת זרה‪ .‬ת‪.‬אורנה פורת‪:‬‬
‫השיר הזה הוא גם שלי‪ ,‬צליל משותף‪ ,‬דרך השיר‪ .‬המדיטק‪ :‬הכתה המעופפת‪ ,‬שומבצל‪,‬‬
‫סוד הגן הנעלם‪ ,‬אמיל והבלשים‪ ,‬מהומה על הבמה‪ ,‬אורה הכפולה‪ .‬כותב להצגות בבתי‬
‫ספר למשחק‪ .‬נגינה בהצגות – הקאמרי‪ :‬שיער‪ ,‬תעלת בלאומילך‪ ,‬קברט‪ ,‬וויצק‪ ,‬משרתם‬
‫של שני אדונים‪ ,‬ימי שלישי עם מורי‪ ,‬ג'וני הלך‪ ,‬כנר על הגג‪ ,‬סאלח שבתי‪ ,‬המלט‪ ,‬יתוש‬
‫בראש‪ ,‬עוץ לי גוץ לי‪ ,‬אור וצל‪ .‬הבימה‪ :‬איש חסיד היה‪ ,‬כמעט נורמלי‪ ,‬מוריס שימל‪,‬‬
‫בוסתן ספרדי‪ .‬גשר‪ :‬פרימדונה‪ ,‬השטן במוסקבה‪ .‬חיפה‪ :‬רמבטיקו‪ ,‬סוחרי גומי‪ .‬במשך ‪15‬‬
‫שנה ניהל מוסיקלית את מגמת התיאטרון בבי"ס לאמנויות בת"א‪ .‬מ‪ 2006-‬מנהל מגמת‬
‫המוסיקה ב"מוזות"‪ ,‬תיכון לאמנויות לנוער בסיכון‪ .‬במשך ‪ 8‬שנים פסנתרן ומעבד מוסיקלי‬
‫בתזמורת "בשידור חי" של דן שילון‪ .‬מנגן בתקליטים )שלמה גרוניך‪ ,‬שם טוב לוי ואחרים(‪.‬‬
‫הוציא דיסק בעקבות מופע המחול איש אישה ורוח זר‪ ,‬פסטיבל ישראל ‪ .2009‬ב‪ 20-‬השנה‬
‫האחרונות משמש כנגן הרשמי של מכבי ת"א ונבחרות ישראל בכדורסל‪.‬‬
‫דוד שאול | קלאונט‪ /‬מלווה למורה למוסיקה‪ /‬משרת ד'‪ /‬אשת הסולטן‬
‫יניב טייכמן | עוד‪ ,‬כינור‬
‫שרת בלהקת הנח"ל ובתיאטרון צה"ל‪ .‬בוגר סטודיו ניסן נתיב‪ .2014 ,‬במסגרת הסטודיו‪:‬‬
‫רחבעם באכזר מכל המלך‪ ,‬תפקיד ראשי בהאזרח פום‪ ,‬הלווייה חורפית‪ ,‬תפקיד ראשי‬
‫בארץ פוק‪ .‬טלויזיה‪ :‬תפקיד ראשי בפרופיל ‪ ,64‬בלו נטלי‪ ,‬ניו יורק‪ ,‬תפקיד ראשי‬
‫בהשועלים‪ ,‬שכונה‪ ,‬סוסי פרא‪ 100 ,‬בתנ"ך‪ .‬קולנוע‪ :‬מפריח היונים‪ ,‬העולם מצחיק‪,‬‬
‫למד ב"רימון" ג'אז והשתלם באיסטנבול במוסיקה תורכית‪ .‬מנגן בהפקות רבות בארץ‬
‫ובחו"ל ומלווה אמנים ישראלים רבים‪ ,‬כגון גלעד שגב‪ ,‬מירי מסיקה‪ ,‬מוש בן ארי ועוד‪.‬‬
‫מלחין בהשפעת מוסיקה תורכית ומוסיקת עולם‪ ,‬חבר בהרכבים ”איסטיקלאל טריו“‬
‫ו“העותומנים“ ומלמד בקונסרבטוריונים שונים בארץ‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪70‬‬
‫מועצת הנאמנות‬
‫הועד המנהל‬
‫עפר שחל – יו"ר‬
‫דוד ברודט‬
‫אמינה הריס‬
‫ליאורה מינקה‬
‫יואב צוקרמן‬
‫תמר רודיך‬
‫אמיר רוזנברג‬
‫זאב רותם‬
‫לינדה שטרייט‬
‫עמרי ניצן‬
‫זאב רותם‬
‫יגאל וינשטיין ‪ -‬יו"ר כבוד של הועד המנהל‬
‫כיהן בתפקיד יו"ר הועד המנהל בשנים )‪(2014-1984‬‬
‫להקת שחקני התיאטרון )לפי סדר הא"ב(‬
‫מיי פיינגולד‬
‫עוז זהבי‬
‫שלומי אברהם‬
‫מירב פלדמן‬
‫אלינור אהרון‪-‬בן אבי ליאור זוהר‬
‫קובי פראג'‬
‫נסים זוהר‬
‫יפתח אופיר‬
‫אסף פרי‬
‫אורי זלצמן‬
‫גיא אלון‬
‫אסף פריינטא‬
‫אביב זמר‬
‫שרונה אלימלך‬
‫אופיר צמח‬
‫יגאל זקס‬
‫גורי אלפי‬
‫יוסי קאנץ‬
‫אורטל חאייק‬
‫חן אמסלם‬
‫אסתי קוסוביצקי‬
‫יצחק חזקיה‬
‫גילת אנקורי‬
‫אודיה קורן‬
‫ציון חורי‬
‫נדב אסולין‬
‫אבי קושניר‬
‫ליאור חקון‬
‫רותי אסרסאי‬
‫תמר קינן‬
‫איתי טיראן‬
‫דיויד בילנקה‬
‫זיו קלייר‬
‫אבי טרמין‬
‫עדנה בליליוס‬
‫מיקי קם‬
‫גדי יגיל‬
‫טל בלנקשטיין‬
‫עירית קפלן‬
‫אוהד יהודאי‬
‫אסנת בן יהודה‬
‫רועי קקון‬
‫הלנה ירלובה‬
‫גלוריה בס‬
‫אורי רביץ‬
‫שחר ישי‬
‫שלמה בר‪-‬אבא‬
‫עידו רוזנברג‬
‫אושרי כהן‬
‫שמחה ברבירו‬
‫יואב רוטמן‬
‫איציק כהן‬
‫רמי ברוך‬
‫אודי רוטשילד‬
‫אלברט כהן‬
‫ירדן ברכה‬
‫עמית רייס‬
‫מוטי כץ‬
‫שירי גדני‬
‫שני שאולי‬
‫עודד לאופולד‬
‫נעה גודל‬
‫איה שבא‬
‫יואב לוי‬
‫רוני גולגפיין‬
‫אסף שגב‬
‫כנרת לימוני‬
‫אסף גולדשטיין‬
‫אנדריאה שוורץ‬
‫דני לשמן‬
‫לימור גולדשטיין‬
‫אולה שור‪-‬סלקטר‬
‫ג'יטה מונטה‬
‫אלי גורנשטיין‬
‫אוהד שחר‬
‫עידו מוסרי‬
‫יוסי גרבר‬
‫ליאת שטרן‬
‫רובי מוסקוביץ'‬
‫גולן גרוס‬
‫נעמה שיטרית‬
‫מונה מור‬
‫נטע גרטי‬
‫רוני שיינדורף‬
‫ערן מור‬
‫עזרא דגן‬
‫שהם שיינר‬
‫קרן מור‬
‫אלון דהן‬
‫ניסו שליו‬
‫דנה מיינרט‬
‫אנה דוברוביצקי‬
‫תמר שם אור‬
‫רבקה מיכאלי‬
‫נתן דטנר‬
‫שלום מיכאלשוילי גלעד שמואלי‬
‫תיקי דיין‬
‫רונה לי שמעון‬
‫רביב מצר‬
‫הגר דנון‬
‫דן שפירא‬
‫דון נדל‬
‫תחיה דנון‬
‫ערן שראל‬
‫דודו ניב‬
‫שמואל וילוז'ני‬
‫עודד תאומי‬
‫יובל סגל‬
‫גיל וינברג‬
‫אביהוד תדהר‬
‫אסף סלומון‬
‫שלמה וישינסקי‬
‫עמוס תמם‬
‫מיכה סלקטר‬
‫טל וייס‬
‫שרה פון שוורצה‬
‫ענת וקסמן‬
‫עוזרת למנהל האמנותי‬
‫הארכיון ע"ש גרשון פלוטקין‬
‫ספרית המחזות ע"ש זאב רייכל‬
‫מנהל כללי‬
‫מנהל אמנותי‬
‫חביבה הדר‬
‫סמנכ"לית כספים ומינהל‬
‫נועה סיקסיק‪-‬יוסף‬
‫עוזרת מנכ"ל‬
‫דפנה הררי‬
‫מנהלת שיווק‬
‫אפרת ליבנה‬
‫דוברות ויחסי ציבור‬
‫רות אזר‪-‬מדברי‬
‫מנהלת הפרסום‬
‫ריבה גולדברג‬
‫מנהלת הפקות וייצור‬
‫ד"ר ורדה פיש‬
‫מנהלת קשרי חוץ‬
‫אבי גז‬
‫מפיק ראשי‬
‫מפיק מחזמרים והצגות מוסיקליות חיים סלע‬
‫ורדית שלפי‬
‫מרכזת המחלקה הדרמטורגית‬
‫שלומית לשם‬
‫מנהלת אגודת העמיתים‬
‫רון בן גידה‬
‫המחלקה החינוכית‬
‫גלינה לרמן סופי וייס‬
‫מנהלי חשבונות‬
‫הצגות הקאמרי שייצגו את ישראל‬
‫בחו"ל בשני העשורים האחרונים ‪:‬‬
‫נעם סמל‬
‫רון חולדאי ‪ -‬יו"ר גיל פייר‬
‫אוסקר אבו ראזק ישראל פלג‬
‫יואב צוקרמן‬
‫עמיקם בן צבי‬
‫תמר רודיך‬
‫דוד ברודט‬
‫אמיר רוזנברג‬
‫יוסי גרבר‬
‫זאב רותם‬
‫ערן גריפל‬
‫עפר שחל‬
‫משה הנדלס‬
‫לינדה שטרייט‬
‫אמינה הריס‬
‫אברהם תירוש‬
‫יגאל וינשטיין‬
‫שלמה וישינסקי ועדת הביקורת‬
‫אתי כספי‬
‫בנציון דל ‪ -‬יו"ר‬
‫ליאורה מינקה‬
‫עמיקם בן צבי‬
‫רון ארנרייך‬
‫מנחם סלע‬
‫רויטל בן‪-‬אשר פרץ גיל פייר‬
‫רון סמוראי‬
‫ועדת מנגנון וכח אדם‬
‫ליאורה עופר‬
‫אמיר רוזנברג‪-‬יו"ר ליאורה מינקה‬
‫ערן גריפל‬
‫התיאטרון הקאמרי נוסד בשנת ‪ 1944‬על ידי‬
‫יוסף וימימה מילוא‪ ,‬רוזה ליכטנשטיין‪ ,‬אברהם‬
‫בן‪-‬יוסף ובתיה לנצט‪.‬‬
‫ב‪ 1971-‬הפך מתיאטרון בבעלות מועצת‬
‫שחקנים לתיאטרון העירוני של תל־אביב‪.‬‬
‫בראש התיאטרון מועצת נאמנות הכוללת נציגי‬
‫ציבור‪ ,‬אנשי רוח ואמני תיאטרון‪ .‬להקת שחקני‬
‫התיאטרון מונה כ‪ 120-‬שחקניות ושחקנים‬
‫ממיטב אמני הבמה בישראל והצגותיו מבוימות‬
‫ע"י במאים ידועי שם מישראל ומחוצה לה‪.‬‬
‫הקאמרי מציג ב‪ 6-‬אולמות‪:‬‬
‫קאמרי ‪ ,4 ,3 ,2 ,1‬קפה תיאטרון‪ ,‬וקאמרי ‪ 5‬ע"ש‬
‫סיירוס ומירטל קאצן ‪ -‬אולם חזרות והופעות‬
‫המכיל כ ‪ 200-‬מקומות‪ .‬על במות אלה עולות‬
‫עשר הפקות חדשות מדי שנה‪ ,‬בפני קהל מגוון‬
‫הכולל כ‪ 40,000-‬מנויים וכ‪ 1,100,000-‬צופים‬
‫בארץ ובחו"ל‪.‬‬
‫התיאטרון הקאמרי נתמך ע"י עיריית‬
‫תל־אביב‪-‬יפו‪ ,‬משרד התרבות והספורט ‪-‬‬
‫מינהל התרבות‪ .‬הקאמרי החדש נבנה על ידי‬
‫מפעל הפיס בשיתוף עיריית תל־אביב‪-‬יפו‪.‬‬
‫נועה שכטר‬
‫אבי ברכר‬
‫יורם אמיר‬
‫טטיאנה אורמן‬
‫אלינה אבקומוב‬
‫מח' שכר‬
‫סאשה גלאטקי‬
‫לימור רוטשילד‬
‫אגף מנויים מכירות וקופה ע"ש שולה הגרי‬
‫מנהלת‬
‫עינת פנחס‬
‫ורדי חן‬
‫אחראית‬
‫נחמה אפשטיין‬
‫אוהד לורי‬
‫מוקדנים‬
‫מרינה סלבין‬
‫מיטל אקרמן‬
‫לוטן וקסלר‬
‫מירב שטרן‬
‫חני בוכריס‬
‫קופאים‬
‫ליבי רן‬
‫גלי טימן‬
‫קורה בליצשטיין‬
‫נורית חפץ‬
‫שלי לי כתר‬
‫איריס טביביאן‬
‫יהלי טייב‬
‫מיכל אוחנה‬
‫דברת והבה‬
‫עדי בלומברג‬
‫מח' מנויים לועדים‬
‫אריאלה לוי‪-‬סבג‬
‫מח' מכירות‬
‫קרן הורביץ זליט‬
‫ויקי מזרחי‬
‫שגיא קרישר‬
‫גלית יפת‬
‫אפרת וקסלר‬
‫חן תמיר‬
‫מעיין ברייט‬
‫דקלה הדס‬
‫עידו בן עמי‬
‫עומר סביו‬
‫אבישג מור‬
‫רינת מור יוסף‬
‫מירי סבן‬
‫חני קרקובסקי‬
‫מח' פיאות ואיפור ע"ש מליקה שכטר‬
‫מנהלת‬
‫מלאני קפלן‬
‫נטשה אוסמולובסקי טטיאנה רוזנשטיין רנה שפלר‬
‫ילנה פרגמן‬
‫לרה גולומב‬
‫מחלקת אביזרים ‪ -‬מנהלת‬
‫אורלי שנברגר‬
‫רועי ואטורי‬
‫הדס אבנרי‬
‫מתפרה מנהלת‬
‫נועה כרמון‬
‫אביב רון‬
‫מיכאל צ‘בן‬
‫אלכס גולדין‬
‫נגריה‪/‬מסגריה‬
‫מזל מלכה‪-‬קטי נאוה לוי‬
‫מנהלי הצגה‬
‫שרה לבקוביץ'‬
‫הלית זיו‪-‬הדס‪-‬פארי ניסן זהירה‬
‫דפי אברבך‬
‫נילי בארי‬
‫ע' למנהלת השיווק‬
‫נועה דקל‬
‫מישל זבלודוביץ'‬
‫מזכירה‬
‫רונן לניאדו‬
‫סדרנים ואולמות מנהל‬
‫עמית אורן‬
‫גליה גבריאל‬
‫רומן ברקוביץ'‬
‫זיו גולן‬
‫מועדון קפה תיאטרון‬
‫אדם רמי‬
‫פאבל קרקוז‬
‫מרכזיה‬
‫אבי מרכוס‬
‫מינהלה‬
‫המכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין )ע"ר(‬
‫שמרית רון‬
‫מנהלת כללית‬
‫קרן ליאור‪-‬תרבות ואמנות לחיילי צה"ל מירי מרקוביץ‬
‫קרן יונה אתינגר והווארד גילמן למחזאות מקורית‬
‫אנסמבל עיתים )ע"ר(‬
‫רנה ירושלמי‬
‫מנהלת אמנותית ובמאית‬
‫ארז חסון‬
‫מנהל אדמיניסטרטיבי‬
‫גורודיש‪ ,‬פליישר ניו־יורק‪ ,‬מאי ‪.1995‬‬
‫שיינדלה בואנוס‪-‬איירס‪ ,‬נובמבר ‪.1995‬‬
‫קומדיה של טעויות בודפשט‪/‬וינה‪ ,‬אפריל ‪.1997‬‬
‫סיפור משפחתי היידלברג‪ ,‬בון‪ ,‬ויימאר‪ ,‬מרץ ‪.1998‬‬
‫ויאמר‪ .‬וילך אדלייד‪ ,‬אוסטרליה‪ ,‬וושינגטון די‪.‬סי; המבורג‪,‬‬
‫דיסלדורף‪ ,‬מינכן‪ ;1998 ,‬ברלין‪/‬לונדון‪ ;1999 ,‬סאן‪-‬פרנציסקו‪,‬‬
‫‪.2000‬‬
‫וישתחו‪ .‬וירא המבורג‪ ,‬ספטמבר ‪.1998‬‬
‫רצח פסטיבל פרמה‪ ;1998 ,‬היידלברג‪ ,‬בון‪ ,‬ויימאר‪.1999 ,‬‬
‫המורדים פרנקפורט‪ ,‬אפריל ‪.2001‬‬
‫מיתוס פסטיבל לינקולן סנטר‪ ,‬ניו־יורק; פסטיבל ציריך‪.2003 ,‬‬
‫אשכבה אתונה‪ ,‬מאי ‪ ;2000‬אקספו ‪ -2000‬גרמניה‪ ,‬יולי ‪;2000‬‬
‫בודפשט‪ ,‬נובמבר ‪ ;2000‬וורשה‪ ,‬מאי ‪ ;2001‬ברלין‪ ,‬נובמבר‬
‫‪ ;2001‬בוקרשט‪ ,‬יוני ‪ ;2004‬בייג'ין‪ ,‬אוגוסט ‪ ,2004‬מרץ ‪;2006‬‬
‫אנקרה ואיסטנבול‪ ,‬פברואר ‪ ;2006‬צ'כיה‪ ,‬יוני ‪;2007‬‬
‫פרם‪-‬רוסיה‪ ,‬אוקטובר ‪ ;2010‬בייג'ין‪ ,‬אוגוסט ‪.2012‬‬
‫עד ראיה היידלברג‪/‬וויסבאדן‪ ,‬מאי ‪.2005‬‬
‫יעקובי ולידנטל פסטיבל ארבע תרבויות‪ ,‬לודז'‪ ,‬נובמבר‬
‫‪.2005‬‬
‫בצהרי היום ניו־יורק‪ ,‬פברואר ‪ ; 2006‬קייב‪ ,‬מאי ‪ ; 2006‬לודז'‪,‬‬
‫אוקטובר ‪ ;2006‬פסטיבל קיל‪ ,‬נובמבר ‪ ,2006‬או ְּלם‪ ,‬אפריל‬
‫‪.2008‬‬
‫צחוק של עכברוש וורשה‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬בוקרשט‪ ,‬יוני ‪.2008‬‬
‫המלט גדנסק‪ ,‬אוגוסט ‪ ;2005‬בוקרשט‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬וושינגטון‬
‫די‪.‬סי‪ ,.‬מרץ ‪ ;2007‬קליבלנד‪ ,‬מאי ‪ ;2008‬שנחאי‪ ,‬מרץ ‪;2009‬‬
‫מוסקבה‪ ,‬אוקטובר ‪.2009‬‬
‫פלונטר קייפטאון‪ ,‬מרץ ‪ ;2006‬וויסבאדן‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬סיאול‪,‬‬
‫אוקטובר ‪ ;2006‬שטוטגרט‪ ,‬נובמבר ‪ ,2006‬ברלין‪ ,‬מרץ ‪;2007‬‬
‫בוקרשט‪ ,‬מאי ‪ ;2007‬לודוויגסהאפן‪ ,‬אוקטובר ‪ ;2007‬או ְּלם‪,‬‬
‫אפריל ‪ ;2008‬לונדון‪ ,‬ינואר ‪.2009‬‬
‫האב פסטיבל ארבע תרבויות‪ ,‬לודז'‪ ,‬מאי ‪.2007‬‬
‫אנטיגונה טייפה‪ ,‬אפריל ‪ ;2008‬שיזואוקה‪ ,‬יפן‪ ,‬יוני ‪;2008‬‬
‫קפריסין‪ ,‬יולי ‪.2008‬‬
‫הדיבוק הולנד‪ ,‬צכיה‪ ,‬גרמניה‪.2011-2009 ,‬‬
‫לארץ המובטחת פאריס‪ ,‬מרץ‪.2009 ,‬‬
‫השיבה לחיפה וושינגטון די‪ .‬סי‪ ,.‬ינואר‪.2011 ,‬‬
‫סטמפניו ניו דלהי‪ ,‬נובמבר ‪.2012‬‬
‫הנשים מטרויה טוקיו‪ ,‬דצמבר ‪.2012‬‬
‫בין שני העולמות שטוטגרט‪ ,‬ספט'‪-‬נוב' ‪.2012‬‬
‫אורזי מזוודות בייג'ין‪ ,‬מרץ ‪.2013‬‬
‫וויצק ויסבאדן‪ ,‬מאי ‪.2013‬‬
‫גטו בודפשט‪ ,‬מאי ‪.2014‬‬
‫בועז רותם‬
‫מח' תאורה וסאונד מנהל‬
‫אבירם שהינו‬
‫דן סיון‬
‫תאורנים‬
‫דמיטרי אוסמולובסקי דוריאן אופינקרו שמוליק אטמזגי‬
‫אלי חדידה‬
‫סילביו מאירסון‬
‫סאונד אחראי‬
‫ולרי רייזס‬
‫ישי חממי‬
‫ברוך ביבס‬
‫אייל רייכשטט‬
‫אוהד לויטן‬
‫וידאו אחראי‬
‫יעקב משה‬
‫מנהל טכני‬
‫שמואל פקרמן יוסי כוכבי‬
‫מנהלי במה‬
‫רונן שלו‬
‫שרלי סבח‬
‫אילון מעודד‬
‫ג'קי חן‬
‫אבי גרינברג‬
‫ששון סגרון‬
‫צוגים‪ ,‬תכנות והפעלה‬
‫דרור שאשא‬
‫רקפת יחיאל‬
‫מח' מלבישות ואבזרניות מנהלת‬
‫אתי אליאס‪ ,‬רותי לוי‪ ,‬שרה כהן‪ ,‬דפנה הנדלי‪-‬יצחקי‪,‬‬
‫ציונה זקן‪-‬ברק‪ ,‬רעיה לידר‪ ,‬אירנה ויימן‪ ,‬מירב בשארי‪,‬‬
‫סילבי קלקשטיין‪ ,‬רחלי שוקר‪ ,‬אסף פרידמן‪ ,‬ענת היימן‪,‬‬
‫אורית שוהם‪ ,‬אליני רושה גזית‪ ,‬מיכל מילר‪ ,‬מירי ברכה‪,‬‬
‫שי לויאן‪ ,‬כנען אליאל‪ ,‬חנה נחמד‬
‫עו"ד אייל יפה‪ ,‬משרד עו"ד צבי יפה‬
‫יעוץ משפטי‬
‫רו"ח אלכס וטובה הילמן‬
‫רואה חשבון‬
‫רו"ח ארז אברהם רו"ח דניאל פרייטג‬
‫מבקר פנים‬
‫יעקב הכהן‬
‫ממונה בטיחות‬
‫מכטינגר‬
‫משרד פרסום‬
‫עמיתי כבוד‬
‫ליזיקה ועמי שגיא‬
‫פנינה ומשה אדרי‬
‫יעל ורמי אונגר‬
‫נורית ואבנר אזולאי‬
‫ענת ואודי אנג'ל‬
‫נשיאת כבוד ראשונה‬
‫לאה רבין ז"ל )‪(2000-1993‬‬
‫יו"ר האגודה ליאורה עופר‬
‫מייסדת ויו"ר בשנים‬
‫‪ 2003-1993‬אתי כספי‬
‫מייסדת ויו"ר האגודה‬
‫הבינלאומית אמינה הריס‬
‫מנהלת האגודה שלומית לשם‬
‫רכזת האגודה דנה אבני‬
‫עמיתים‬
‫קובי אבן עזרא‬
‫יגאל אהובי‬
‫עליזה אביגדורוב‬
‫ד"ר סימה ופרופ' אבינועם אופיר‬
‫רותי וגדעון אורבך‬
‫מיה אוריון פלג‬
‫שרי ותנחום אורן‬
‫יפה וד"ר אריה אורנשטיין‬
‫ד"ר ניצה ופרופ' גדעון אורצקי‬
‫רותי אחיעזר‬
‫שרה אילין‬
‫אהובה אילן וגדעון בן טל‬
‫ברוריה ויהושע אימבר‬
‫שרה אלאלוף‬
‫עפרה ורפי אלול‬
‫מירי ואבי אלון‬
‫איטה אלחנני‬
‫עדית אלקון‬
‫טלי ואבי אנג'ל‬
‫קארין ואורי אנג'ל‬
‫דפנה וחיים אסא‬
‫רות ואברהם אסף‬
‫דרורה וצבי אפרת‬
‫אורית ודוד אפרתי‬
‫רינה צ'צ'קס אקסלברד‬
‫אסתי אקרמן‬
‫רינה וגדעון באום‬
‫ניצה וישראל באומן‬
‫נורית בוקשפן‬
‫רותי ואלדד בוקשפן‬
‫יעל ואיזי בורוביץ'‬
‫הלנה ביילין ויעקב ישראלי‬
‫גינה ודני בירן‬
‫ורד ואלברט בן דהן‬
‫שלמה בר‬
‫דניאלה אפשטיין‬
‫דוריס ומורי ארקין‬
‫ישראלה ורם בנין‬
‫ורדה ובועז דותן‬
‫אורלי ונוחי דנקנר‬
‫דליה הורביץ‬
‫רותי ושמואל בר‪-‬אור‬
‫ג'ני וחנינה ברנדס‬
‫קוני ודן ברניצקי‬
‫אילנה ברנר‬
‫מירי ואיתן ברק‬
‫נאוה ברק ושלום זינגר‬
‫אורנה ברקת‬
‫מיקי ושייקה ברקת‬
‫עדנה גבריאלי‬
‫קרן ועזי גוט‬
‫שרה וד"ר יעקב גולן‬
‫הלגה גוטסדינר ותדי קוק‬
‫מירלה ושמעון גולדברג‬
‫ד"ר אלן גור‬
‫עליזה גורן ודני רוטשילד‬
‫דניאלה וששי גז‬
‫אלישבע גיבלי‬
‫שרה ומיכה גייגר‬
‫גילה גיל‬
‫ג'נס ודני גילרמן‬
‫חוה גל‪-‬און‬
‫לאה ויורם גלובוס‬
‫חני ואיתן גלוזמן‬
‫נילי גליק‬
‫אורסולה וניסים גלעם‬
‫מאירה גרא‬
‫מרים גרוס‬
‫צביה ופרופ' יוסף גרוס‬
‫יסמין גרנדמן ורן פדרמן‬
‫פנינה דגן וטלי זינגר‬
‫גבריאלה דוד‬
‫גדליה דורון‬
‫מרים דורון‬
‫שלומית ושמואל דורנשטיין‬
‫ד"ר יוסף דיין ויעל רב‪-‬הון‬
‫נאוה ואמנון דיק‬
‫שושנה ומשה דראל‬
‫ורד ואברי דרנגר‬
‫נעמי ואהוד הומינר‬
‫ניצה הינדלס‬
‫אלי הלפן‬
‫הילה ואמנון הלפר‬
‫אלכס הלרמן‬
‫אילנה ויאיר המבורגר‬
‫חנה וגדעון המבורגר‬
‫שלוה ויורם הסל‬
‫אורה וד"ר אביקם הראל‬
‫אטקה ויגאל וינשטיין‬
‫דרורית ורטהיים‬
‫אריאלה ואיתן ורטהיימר‬
‫אילנה וראובן זכר‬
‫יוסי לנדסמן וגלית אלפסי‬
‫נורית וישה סיטון‬
‫טלי ועמוס וולטש‬
‫נורית ודוד וולף‬
‫עמליה וקסלמן‬
‫נילי ואלי זהר‬
‫חני ופרופ' אורי זליגסון‬
‫אורה ויוסי זרניצקי‬
‫פארה ועופר חודורוב‬
‫אורלי חיות ואסף סלע‬
‫יוסף חכמי‬
‫אמה ואבי טביסל‬
‫גדעון טהלר‬
‫נירה טולידאנו‬
‫עדנה טוקטלי‬
‫עירונה טייק לזכר דוד טייק ז"ל‬
‫נעמי ושלמה טיסונה‬
‫ענת טמיר‬
‫אריאלה טרנר‬
‫ליאורה ורמי יהושע‬
‫חנה ואלי יונס‬
‫עליזה ופרופ' אריאל יפו‬
‫הילה ודורון כהן‬
‫ז‪ .‬מאיר כהן‬
‫סמדר ודיויד כהן‬
‫פנינית ופנחס כהן‬
‫אתי ורם כספי‬
‫זהבה כץ‬
‫ציפה ואריק כרמון‬
‫שוש ואליעזר כרמל‬
‫מרים לאופר‬
‫איריס ואלי לבון‬
‫איריס לביא ויעקב פרנקל‬
‫חיה ורובי לדנר‬
‫נעמי ויאיר להב‬
‫תקוה וצבי לובצקי‬
‫אבי לוי‬
‫רחל ויצחק לוי‬
‫אורנה ואורון לוסטרניק‬
‫מלכה ואמנון ליאון‬
‫עדה ופרופ' דוד ליבאי‬
‫ד"ר ילנה ופרופ' סימון ליצין‬
‫ליאורה ואלי לנדאו‬
‫יובל ומאי לנדסברג‬
‫דיתי ואלכס לנדסברג‬
‫רותי וגבי לסט‬
‫נילי ושי מאייר‬
‫אפרת ומוטי מאיר‬
‫רונית ומיקי מור‬
‫ליאורה עופר‬
‫איה עזריאלנט‬
‫דיים שירלי פורטר‬
‫יורם פטרושקה‬
‫חמי ולזר פרוכטר‬
‫דליה ויוסי פרשקר‬
‫ארלט מזרחי וסימוני מזרחי‬
‫ענת ומוריאל מטלון‬
‫רותי וניסו מטלון‬
‫סילבי ונתי מיכאלי‬
‫גל וארז מירנץ‬
‫ג'וזיאן מיתר‬
‫עפרה מיתר‬
‫מרגלית וחנן מלצר‬
‫נעמי ומאיר מנדלמן‬
‫נורית ויואב מנור‬
‫רות ויצחק מנור‬
‫אלי מסר ונגה קינן‬
‫אורה ואברהם מעוז‬
‫אסתר ואלי מקבי‬
‫דליה ואייבי נאמן‬
‫דליה ורונן נחמני‬
‫ורדה וחיים סאמט‬
‫טובה וסמי סגול‬
‫מרשה סגל‬
‫גדעון ופנינה סיטרמן‬
‫תמי ואורי סלונים‬
‫שרה ופרופ' מיכאל סלע‬
‫יהודית סלע‪-‬אריאן‬
‫ברכה וחיים סמו‬
‫רלי וג'ק סמית‬
‫רחל ועודד עידן‬
‫גילה עירוני‬
‫איילת ותומר עמיר‬
‫יהודית ואורי ענבר‬
‫עדי ורן פוקס‬
‫רוני פוקס‬
‫מיכל ודוד פורר‬
‫לילי ופרופ' ראובן פייזר‬
‫רבקה ורוני פיינר‬
‫שרה ואבנר פלטק‬
‫יפעת ועמירם פליישר‬
‫מעיינה ופרופ' דן פליס‬
‫אברהם פרדקין‬
‫רוחמה פרוכטר‬
‫סוזי ודן פרופר‬
‫נאוה פרי‬
‫שושנה ואריה פרידנבורג‬
‫נורית פרייס‬
‫אורנה וד"ר חיים פרלוק‬
‫ענת ושמואל פרנקל‬
‫שלומית פרנקל‬
‫קרן וגיל פרשקר‬
‫תמר רודיך‬
‫מיכל ויובל רכבי‬
‫לינדה ואלי שטרייט‬
‫בנק הפועלים בע"מ‬
‫י‪ .‬גורניצקי ושות'‬
‫ניצן ענבר מהנדסים‬
‫זיוה ואבי פתיר‬
‫תמר צ'ורלי‬
‫דליה ואוריאל צבילינגר‬
‫שולה ואריק צדר‬
‫רינה צ'צ'קס‪-‬אקסלברד‬
‫ציפי ואפרים קונדה‬
‫יעל ודורי קלגסבלד‬
‫אתי ומיקי קני‬
‫לילך וד"ר חיים קפלן‬
‫יהודית ורוני קצין‬
‫פרופ' אסי קריב‬
‫נילי וד"ר שמואל קריב‬
‫שושנה ודוד רבינוביץ‬
‫רונית ואשר רבינוביץ‬
‫הילה ורני רהב‬
‫תמי ויהודה רוה‬
‫רבקה ויוסי רוזן‬
‫ריקי רוזנברג‬
‫נלי ויאיר רוטלוי‬
‫דליה ופנחס רוטנברג‬
‫אתי וגבי רוטר‬
‫ריטה ונחום רויטמן‬
‫חנה רומן‬
‫חדווה ואבישי רייכס‬
‫דפנה ושי רייכר‬
‫טלי ומשולם ריקליס‬
‫פנינה רמון‬
‫שלי ויעקב רמון‬
‫אורית וד"ר חיים רסנר‬
‫עירית רפפורט‬
‫רז'ין שבח‬
‫חסיה שביט‬
‫יעל ושבתי שביט‬
‫רונית ורמי שבירו‬
‫דנה ושמעון שבס‬
‫אתי ופרופ' משה שבתאי‬
‫ד"ר עמי שגיב‬
‫רחל ודוד שדות‬
‫כנה וזלמן שובל‬
‫תמר ויורם שוחט‬
‫ג'ודי ויצחק שויגר‬
‫אילנה וגדעון שטיאט‬
‫דניאלה ודניאל שטינמץ‬
‫ישראלה שטיר אינשטיין‬
‫בת שבע שטראוכלר‬
‫אנה ודובי שיף‬
‫הדסה ומאיר שני‬
‫‪INTERNATIONAL SOCIETY OF THE CAMERI THEATRE OF TEL-AVIV‬‬
‫‪Founder and Chair : Amina Harris. Aya Azrielant, Lilly & Danny Bensusan, Susan & Mark‬‬
‫‪Bekerman, Wendy and Henry Brecher, Etty Caspi, Sir Trevor and Lady Susan Chinn, Denise Cohen, Sir Ronald and Lady Sharon Cohen, Smadar and David Cohen, Steve‬‬
‫‪Cohn, Shimona Cowan, Dafna & Gerrald Cramer, Shirley Doltis, Caryl Englander, Dinah Evan, FIA- Friends of Israel Art, Wendy Fisher, Diana Franklin, Ian Foux, Michele‬‬
‫‪Foux, Arnold Fulton, Michael and Susan Gelman, Ella Gera, Meira Geyra, John Gommes, Nicholas Gould, Marcia and Michael Green, Mr. and Mrs. Clifford Gundle, Freda‬‬
‫‪and Albert Harris, Lilian and Michael Harris, Natasha and Ronald Harwood CBE, Elad Hefets and Svetlana Shmuilevich, Judith Joseph, Dr. Cyrus Katzen, Ariella Kisch‬‬
‫‪Delany Daniel Miguel Klabin, Maria Izabel Klabin, The Kennedy Leigh Trust, Jacqueline and Marc Leland Foundation, Sir Sydney and Lady Lipworth, Carol & Joey Low,‬‬
‫‪Sir David and lady Catherine Manning, Myra and Alec Marmot, Emilia Mousseri, Louise and Norman Naftalin, Naomi Perlman, Brian Pilkington, Joshua and Roni Podell,‬‬
‫‪Dame Shirley Porter, The Porter Foundation, Nira and Harold Preiskel, Henery and Anne Reich Foundation INC, Jennifer Rosenberg OBE, Theodor Herzl Reitman, Irving M‬‬
‫‪Rosenbaum, Tamar Rudich, Ruth and Brian Sandelson, Edward M. Satell, Rachel Selzer, Ramona Seroussi, Basil Sherman, Barbara Sieratzki, Harold Sieratzki, Angela and‬‬
‫‪Michael Sorkin, Nathan Steinberg, Janet Suzman, Vivienne and Eli Tabori, Miriam & Aaron Ziegelman, Feigie and Rubi Zimmerman‬‬
‫פוטוליין דיגיטל בע"מ‬
‫קרן מ‪.‬א‪.‬ה‬
‫קרן ריץ' לחינוך‪ ,‬תרבות ורווחה‬
‫סוכנויות פלתורס ביטוח בע"מ‬
‫יעל שניידמן ואבי ירון‬
‫רנה ואליהו שעשוע‪-‬חסון‬
‫נעמה ויגאל שפר‬
‫רבקה שפירו‬
‫אורה ויצחק שקד‬
‫שושנה וישעיהו שקד‬
‫פנינה והרצל שקלים‬
‫רות ושלמה שרון‬
‫יוכי ואיציק שרם‬
‫רותי וארה'לה שרף‬
‫עירית ומושיק תאומים‬
‫דב תדמור‬
‫זיוה ואהרון תומרס‬
‫פרופ' חנה וד"ר ישראל תמרי‬
‫מועצת המנהלים‬
‫יו"ר הדירקטוריון‬
‫שלום אלקיים‬
‫מ"מ יו"ר הדירקטוריון‬
‫שלי חשן‬
‫חברי הדירקטוריון‬
‫מיקי ירושלמי‬
‫אלי לוי‬
‫מיכל וייסברוט‬
‫משה קורניק‬
‫דפנה הראל‬
‫שמואל גפן‬
‫דן להט‬
‫אופירה יוחנן וולק‬
‫מהרטה ברוך‪ -‬רון‬
‫אהרון מדואל‬
‫מנכ"ל‬
‫עו"ד יוחנן דן‬
‫סמנכ"ל כספים‬
‫רו"ח אורי קופרברג‬
‫סמנכ"לית‬
‫שרית עשרי‬
‫מנהלת לשכה‬
‫מיטל יהודה‬
‫יועץ משפטי‬
‫עו"ד גדעון פישר‬
‫מבקר פנים‬
‫רו"ח משה בקשי‬
‫מנהלת חשבונות‬
‫דנית דהן‬
‫מנהל תפעול ואחזקה‬
‫דוד אשכנזי‬
03-6262900/960 :‫ | קופות‬03-6060950 :‫ | פקס‬03-6061900 :‫טל‬
www.cameri.co.il | [email protected] :‫דואר אלקטרוני‬
‫ נעם סמל‬:‫מנהל כללי‬
‫ עמרי ניצן‬:‫מנהל אמנותי‬
‫מחזאות ישראלית‬
‫אח יקר‬
‫מאת גדי ענבר‬
‫אשכבה‬
‫מאת חנוך לוין‬
‫קזבלן‬
‫ יואל זילברג ויגאל מוסינזון‬:‫עיבוד למחזמר‬/‫ יגאל מוסינזון‬:‫מחזה מקורי‬
‫מוסיקה דב )דובי( זלצר‬/‫ חיים חפר‬,‫ עמוס אטינגר‬,‫ דן אלמגור‬:‫פזמונים‬
‫הרטיטי את לבי‬
‫מאת חנוך לוין‬
‫כולם רוצים לחיות‬
‫מאת חנוך לוין‬
‫גטו‬
‫מאת יהושע סובול‬
‫עוץ לי גוץ לי‬
‫מחזמר מאת אברהם שלונסקי ודובי זלצר‬
‘‫חולה אהבה בשיכון ג‬
‫מאת שבי גביזון‬
‫גורודיש‬
‫מאת הלל מיטלפונקט‬
‫תעלת בלאומילך‬
‫עפ“י תסריט מאת אפרים קישון‬
‫הפושעים החדשים‬
‫מאת עדנה מזי“א‬
‫חברים של חברים‬
‫מאת הלל מיטלפונקט‬
‫חברות הכי טובות‬
‫מאת ענת גוב‬
‫מחזאות בינלאומית וקלאסיקה‬
‫סיראנו דה ברז‘ראק‬
‫מאת אדמונד רוסטאן‬
?‫איש קטן מה עכשיו‬
‫עפ“י ספרו של הנס פאלאדה‬
‫מאת דודי פרנס ואיתי טיראן‬
‫ריצ‘רד השלישי‬
‫מאת ויליאם שקספיר‬
‫פולארד‬
‫מאת ויקטור גורדון‬
‫קברט‬
‫מחזמר מאת ג‘ו מסטראוף‬
‫כנר על הגג‬
‫מחזמר עפ“י שלום עליכם‬
‫המלך הולך למות הטייפ האחרון של קראפ‬
(‫)אנסמבל עיתים‬
‫מאת סמואל בקט מאת אז‘ן יונסקו‬
‫פר גינט‬
(‫)אנסמבל עיתים‬
‫מאת הנריק איבסן‬
‫גם הוא באצילים‬
‫מאת מולייר‬
‫נשוי במנוסה‬
‫מאת ריי קוני‬
‫שיער‬
‫ גאלט מק‘דרמוט‬:‫מוסיקה‬/‫מאת ג‘רום וג‘יימס ראדו‬
‫איבנוב‬
‫מאת אנטון צ‘כוב‬
‫*** חשמלית ושמה תשוקה‬
‫מאת טנסי ויליאמס‬
‫ מאשה ושפיץ‬,‫ סוניה‬,‫* וניה‬
‫מאת כריסטופר דוראנג‬
‫אלקטרה‬
‫מאת סופוקלס‬
‫הכתה שלנו‬
‫מאת טדאוש סלובודז‘אנק‬
‫בקרוב‬
"?‫"מה הרגשת ביום נפילת התאומים‬
‫מאת איאד אחטאר‬
‫אופרה בגרוש‬
‫מחזמר מאת ברטולט ברכט וקורט וייל‬
‫יהודים רעים‬
‫על האש‬
‫מאת ג'ושוע הרמון‬
‫מחזה ישראלי חדש מאת דרור קרן ובבימויו‬
(Le Bourgeois Gentilhomme)
By Moliere
Hebrew version based on Nissim Aloni
Directed by Udi Ben Moshe
Music Keren Peles
Set Lily Ben Nachshon
Costumes Svetlana Breger
Lighting Roni Cohen
Cast:
Avi Kushnir Monsieur Jourdain
Anat Waxman Madame Jourdain
Ruby Moscovitch Covielle / 3rd servant / Tailor's
apprentice / German tourist / Vizir
Itzhak Heskia Master of Philosophy
Assaf Pariente Music Master / Tailor's apprentice /
Turkish Sultan
Shlomi Avraham Dance Master / Stylist / Turk /
Sultana
Ziv Klayer Fencing Master / 2nd servant / Tailor's
apprentice / Turk / Instrumentalist
Uri Ravitz Dorante, a Count in love with Dorimene
Tamar Keenan Dorimene, a Marquise / Belly Dance
Aya Granit Shva Nicole / Turkish waiter
Naama Shitrit Lucile, the daughter / Sultana
David Shaul Cleonte / Assistant to music teacher /
4TH servant / Sultana
Eldar Brentman 1st Servant / Tailor's apprentice /
Turk / Sultana / Instrumentalist
Assistant to Director Dovrat Assulin Artzi
Instrumentalists:
Piano, Clarinet, Flute Ohad Ben Avi/
Nadav Rubinstein
Oud, Violin Yaniv Taichman
Production manager Nili Beeri /
Halit Ziv -Hadas -Peeri
Stage manager Shmuel Pakorman / Yossi Kohavi
Programming lighting computer
Aharon Nachum (Shabi)
Lighting operator Nir Lahav
Sound Yishay Hamami
Wardrobe Orit Shoham
Props Sara Cohen
Makeup The entire Dept.
First performance: 04.06.15
Length: approx. 1 hour 35 minutes
The Bourgeois Gentleman by Molière
Nouveau riche Monsieur Jourdain is eager
to exploit his accumulated wealth to rise
above his low social status and be accepted
as an aristocrat. He does not hesitate to
spend vast amounts of money on tutors to
train him to become a member of the
aristocracy. He learns dancing, classical
music, philosophy, and various gentlemanly arts, and avails himself of instructors on
etiquette, and the services of fashion
consultants to furnish himself with a
suitable wardrobe. The disparity between
his lower-class habits as a market trader
and the manners of the aristocracy to which
he aspires is a source of mockery and
amusement at his expense. Feeding on his
ardent ambitions, the instructors and tutors
are happy to take his money, but ridicule
him both to his face and behind his back.
His family, his wife, and his shrewd maid
try to keep an eye on him, but he refuses to
listen to them, and even seeks to marry his
young daughter to a nobleman against her
will.
Molière, who wrote the play at the height
of his fame and first presented it in 1670,
places a mirror before a society that was
ruled by wealth, a society that then as now
believed that money could buy anything.
This is a new, modern adaptation of a
classic that has not lost its relevance.