גליון - מועצה אזורית חבל אילות
נובמבר ,2014חשון תשע"ה ,גיליון 166 לכתבה המלאה -עמ' 12 תוכן עניינים מכון ערבה ח"י שלום ,ירדן שלום ,פרה ממשיכים לטפל ביהל על גלגלים 6 10 12 16 20 מדורים דבר העורכת מכתבים מהמתרחש בחבל קפיצה בחבל שלום מהתחנה עוף גוזל טור כלכלי יניב גולן -הגיל והתרגיל תשבץ 2 3 4 21 24 25 26 27 28 דבר העורכת עבר ,הווה ,עתיד "תראה" ,אמרתי לו " -כשרציתי מדור חדש, שיציג כל חודש ציפור מהאזור ,לא פניתי אליך ,נכון? פניתי לאדם שנראה לי המתאים ביותר -איתי שני .ממש כך ,כשחשבתי שמן הראוי להקצות מדור שיעסוק כולו בענייני סביבה ,לא פניתי למ' מהנהלת החשבונות, או לא' מערדום .פניתי לאדם שנראה היה לי המתאים ביותר -אתה" .עדיין ,התלבט יניב, עד שהסכים. המדור החדש מרענן את פני העיתון ,יחד עם השינויים שמורגשים בו בגיליונות האחרוי נים ,עת נפרדנו לשלום מ"טור בהתנדבות" וקיבלנו את הטור הכלכלי ואת ציפור החוי דש .עכשיו ,אנחנו מקבלים את טור הפרידה של גילעד עובדיה ומקבלים בברכה את "אם אתה בסביבה" .דובי גולדמן הודיע לי כבר לפני חודשיים שהוא לוקח חופש; אני לא התייחסתי אליו ברצינות ,הוא דווקא כן .גם חנופה לא הועילה ,ואמירות כבדות משקל, נוסח "אבל הטור שלך הוא האהוב ביותר בעיתון" וכדומה ,בוטלו בהינף יד .עם זאת, נמשיך לחייך... אז ועכשיו ובינתיים ,אצל השכנים ...התקיים טקס סיום קורס קציני חיל-אויר ותושבי האזור נהנו ממטס באחר הצהרים של ה26.10- "קצה המדבר", ירחון המועצה האזורית חבל אילות. מופץ חינם בישובי האזור עורכת :גל נקדימון עריכה גרפית :סטודיו יטבתה הגהה :נורית בארי כמעט בלי שהרגשנו ,חלפי עשרים שנה מאז היום ההיסטורי במעבר הגבול ,עת שלושה מנהיגים דגולים הזיעו והאדימו בשמש המי דברית (טוב ,קלינטון האדים ,האחרים היו רגילים) .שנה לאחר מכן נרצח יצחק רבין (מוצ"ש ,כיכר רבין ,עצרת מרכזית לזכרו. ,)be there, or be squareהמלך חוסיין הלך לעולמו חמש שנים אחרי החתימה על ההסכם ,ואנחנו נשארנו עם שלום קר ושקט יחסי בגבול הארוך ביותר של מדינת ישראל. אבישי גרינברג חוזר בזמן ,עם סדרה קצרה של כתבות על ההיסטוריה שקדמה להסכם ועל האירוע המרגש עצמו. עוד בגיליון -מכון ערבה חוגג ח"י שנים ויורם הופמן מסכם סיפור הצלחה חריג ומיוחד .המכון ,אמנם מצליח ,אבל כמה מטרים מזרחית ממנו ,מפרקים בימים אלה את מה שנשאר מהרפת הגדולה של קטורה. החברים נפרדים בצער מהפרות ,מהיונקיה, מהתורנויות ,ההמלטות והחליבות ,ומרחיבים את מפעל האצות "אלגטכנולוג'יס" בשטח שמתפנה .מהלך היסטורי ,שרק ימים יגידו אם היה מוצלח. תזכורת לפני סיום כתבתי זאת בעבר ואני מזכירה שוב -כל גיי ליון נסגר לפחות שבוע לפני שהוא מחולק ביישובים .אלה מכם הרוצים לפרסם מכתי בים ,דעות ,מודעות וגם כתבות בגיליון הבא וכמובן להגיב על כתבות שהתפרסמו בגיליון האחרון -יש להעביר את החומרים למערכת עד השבוע השלישי בכל חודש .לא אחת אני מקבלת מכתבים למערכת (ושמחה על כך), המתייחסים לדברים שהופיעו בעיתונים קוי דמים ,אך -בין השאר ,בגלל ש"קצה המדי בר" יוצא פעם בחודש -הם מגיעים באיחור, ולכן אינם זוכים להתפרסם. ולבסוף -שימו לב! יש לנו שתי דקות סתיו. צאו החוצה ,תיהנו ,לפני שנגמר. גל נקדימון פרה פרה מה קרה לרפת קטורה? כתובת המערכת :מ.א .חבל אילות88805 . טל ,08-6355829 .פקס08-6355800 : [email protected] אין המערכת אחראית לתוכן המודעות רשימת משתתפים לפי א'-ב': אפרת אדר ,יעל איזנשטט-רוזן ,שרי ברקן, דובי גולדמן ,יניב גולן ,אבישי גרינברג, רותם ג'קסון ,דויד דיקסטרו ,ליאור דפני, יורם הופמן ,גילעד עובדיה ,רעות פרנס, איתי שני 2קצה המדבר | גיליון מס1.11.14 | 166 . שנות ה 80-נראו אחרת מכתבים הון שלטון וקלשון – יניב גולן ,קצה המדבר ,גיליון 165 יניב הוא הלוחם (כחבר קיבוץ דווקא ,ולא כפקיד של רשות) בה' ובכן ,מה עושים כאשר מגלים טעות? הידיעה ,על שמירת ערכי הטבע בחבל אילות .דווקא ממנו ,לכן ,נדרש במו ידי כתבתי מכתב למנהל רשט"ג ולמנהל השטחים הפתוחים שם וסיפרתי להם את הסיפור ,בבקשה שיופיעו בפני הועדה המקומית, דיוק בהצגת הנתונים ,כדי לשמור על אמינות. יסבירו שהייתה כאן טעות ויבקשו לערער על ההחלטה .אפילו תשובה והוא כותב: "תכנית האב על הדיונות שממזרח ליטבתה (האמנם יש תכנית והאם למכתבי לא קיבלתי. אפשר להציץ בה?) יש לה ערך סביבתי ,עד שממש לא כדאי לעשות מאוחר יותר ,כינסה רשט"ג פגישה רבתי עם נציגי המועצה ורשות שם לא חקלאות ,לא סולר ולא התיישבות – רק תיירות .אז אנחנו המים .בפתח אותו דיון חזר נציג הרשט"ג והצהיר שמאחר שהם לא מתחילים ברגל ימין ,והורסים חתיכה משמעותית בשביל מתקן הנדסי התנגדו או תמכו במיקום השנוי במחלוקת ,אין להם כוונה לערער גדול ...בקיצור ,הקונספט הזה שהקיבוצים יודעים לנהל את אוצרות עכשיו על המיקום. הטבע של ישראל הוא כושל ושגוי .הרי יש גוף ואנשי מקצוע שאנחנו את הדברים הבאים אני כותב על סמך כמה וכמה אירועים ,שחולות משלמים להם משכורות טובות ,כדי שיטפלו במסירות ובשכל בעי יטבתה הוא רק האחד מהם. אם יש מי שאפשר לסמוך על גישתו המאוזנת בשימור ופיתוח ,הם ניינים האלה". "הקיבוצים" ,כאשר רשט"ג נכשל וחוזר ונכשל להוות את הגורם שיניב י ברי אין הועיל. ללא אבל ליניב, והסברתי אמרתי הבאים את הדברים מייעד לו (ועוד מזכיר לנו שפקידי הרשות מקבלים גם משכורות). הרבים: לידיעת האמת את לכתוב רה ,אלא ההסבר למצב זה הוא ,שבעוד חברי הקיבוצים מקימים ישובים שהם אחר שטח מכל יותר לחקלאות מתאים מדובר שבו הדיונות שטח ביתם ,ומטפחים את סביבת ביתם כך שניתן יהיה לקיים גם את הסי השימוש על ויתרה יטבתה, הקיבוצים, ביוזמת יטבתה. של במשבצת ביבה הטבעית וגם לאפשר קיום ,פקידי הרשות באים והולכים ,הערי החקלאי בו ,תוך כוונה מוצהרת לשמור עליו ללא הפרה .כאשר עלה בה אינה ביתם אלא מרחב פרנסה לזמן מוגבל ביותר .בין המתמידים לדיון מיקום מאגר מקורות על הדיונה ,היו אלה נציגי רשט"ג בישיי בשהות באזורנו תוכל ,יניב ,למצוא כאלה המבינים את שאלת האיזונים בת הועדה המקומית ,שנתנו יד לתכנית ,ובניגוד לעמדת הקיבוצים כנראה טוב ממך. (יטבתה) .על פי עדות רכז הפעילות החקלאית במועצה ,הוא לא היה אפרופו האלמונית .הייתה בחולות יטבתה ונעלמה בינתיים .מי שיראה מעלה על דעתו להציע את המיקום ,אילו עמדת רשט"ג הייתה פוסלת אפילו פרט אחד ,שלא יהסס לבשר לכולנו .אנחנו מחכים לה בכיליון את המיקום. עיניים. כותב יניב שגם רשט"ג אינם מושלמים ,ולאחר שאישרו את המאגר דובי הלמן ,יטבתה במיקומו הנוכחי ,הם גילו שזו טעות קשה. הכנס והתערוכה הבינלאומיים לאנרגיה ירוקה אילת-אילות יוצאים לדרך בפעם השישית! 7-9בדצמבר2014 , מלונות הרודס ודן ,אילת ,ישראל הכנס והתערוכה הבינלאומיים לאנרגיה ירוקה אילת-אילות מהווים במה בינלאומית עבור הצגת חדשנות טכנולוגית ,הזדמנויות עסקיות והפניית זרקור על מדיניות ויישום בתחום האנרגיות המתחדשות בעולם ,בארץ ובאזור. עלות למשתתף בהרשמה מוקדמת ₪ 330ליום (שליש מעלות כניסה רגילה) * התשלום לא כולל ערב גאלה לקבלת פרטים נוספים ניתן לפנות לנעמה[email protected] | 08-6371717 : לקבלת קוד רישום של תושב ערבה לכנס יש לפנות לאביטל[email protected] : בברכה, אודי גת ,ראש המועצה האזורית חבל אילות עופר צעירי ,יו”ר הדירקטוריון וחברי צוות החברה לאנרגיה מתחדשת אילת-אילות בע”מ פרטים נוספים על הכנס והתערוכהwww.eilatenergy.org : קצה המדבר | גיליון מס3 1.11.14 | 166 . מהמתרחש בחבל רצים בערבה ביום ב׳ ,29.9.14התקיימה פעילות משותפת לתלמידי ביה"ס מעלה שחרות (העל-יסודי) ולחיילי החטיבה במסגרת מרוץ פרידה מהמח"ט בתחילת היום ,הצטרפו למרוץ 20תלמידי י"ב ,יחד עם מורי חינוך גופני ,לקטע ריצה האחרון של המסלול עד קיבוץ יהל .המח"ט הנפרד התרגש מהשתתפות התלמידים ,ואמר שהתלמידים אתגרו את הרצים בקצב ובמוטיבציה רבה ,ולאחר סיום טקס הפרידה ,נערכה פעילות משולבת בביה"ס: תלמידי כיתות יב' קיימו שיחה עם מפקדים מהחטיבה במסגרת תהליך הכנה לשירות משמעותי בצבא. תלמידי י' וצוות השכבה ,יחד עם 30חיילים מהחטיבה ,קיימו פעילות של טיפוח ושיפוץ באזור הקמפוס ,במסגרת תוכנית "מחויבות חברי תית קבוצתית" .ואזור הקמפוס עבר "מתיחת פנים" והתחדש בצבע, פינות ישיבה ,גינון והצללה. אני מבקשת להודות על ההזדמנות לקיומה של פעילות ערכית לתי למידי חט"ע ,המחזקת את החיבור לאזור המדבר ,לביה"ס ,ולעשייה החינוכית ,כמו גם ,תודה לאורן אלמוג על העזרה והתמיכה. אפרת אדר שוק איכרים ביהל עלייה עסוקה גם השנה ,כמו בכל שנה ,משך ״שוק האיכרים״ בקיבוץ יהל -שנערך ע״י מתנ״ס חבל-אילות וקיבוץ יהל -המוני אנשים מרחבי החבל והאזור .דוכנים ססגוניים ,מטעמים ,תכשיטים ,קוסמטיקה ,אמנות, בגדים ועוד מגוון דוכני יצירה של תושבים מקומיים .נפרשו מחצלות, התקיימו מפגשים חברתיים בין משפחות ,ילדים השתוללו ונראה כי כולם נהנו -קטנים כגדולים ולהיפך. המופע המרכזי השנה היה של תיאטרון ״פופיק״ -״קברט סלים ומי זוודות״ ,מופע מצחיק לכל המשפחה ולאחריו המופע של לאה שבת, המוזיקאית והיוצרת הכה מוכשרת ,שהופיעה בליווי של שלושה נגי נים. היה צבעוני ,שמח ומהנה למארחים ולמתארחים. ליאור דפני במסגרת פרויקט "בית ראשון במולדת" ,אני עורכת סיורי תעסוקה במפעלי האזור ,על מנת למצוא תעסוקה מתאימה לעולים .הסיור הראשון התקיים במחלבת יטבתה .נוצר שיתוף פעולה מצוין עם הורי סיו מנהל משאבי אנוש במחלבה ,בתקווה למצוא משרות לעולים. שרי ברקן צילום :מרסל מור 4קצה המדבר | גיליון מס1.11.14 | 166 . מהמתרחש בחבל תמנע LIVE באתרים שונים ,בהם הפטריה ,הקשתות ועמודי שלמה. בערב הראשון נערכה הופעת בכורה של המופע החדש של דורון רפאי לי "סינדרום ירושלים" ובערב השני הרימה את הפארק – קרולינה. בסיום הפסטיבל ,הספיק הצוות המותש ליהנות אך לרגע מהמחמאות הרבות של האורחים ,לפני שהמשיך לארח עוד מאות אורחים שלנו בפארק במהלך החג השני וסוף השבוע. דובי גולדמן בחול המועד סוכות נערך בתמנע פסטיבל תמנע .LIVEהפסטיבל, שנערך במשך יומיים ,קיבץ לפארק מאות אורחים שלנו בקמפינג ובי חדרי האירוח באזור .האורחים נהנו ממגוון הפעלות שונות במתחם האטרקציות בפארק ומסדנאות קצב שנערכו במתחם מיוחד שהוקם למרגלות עמודי שלמה .מטיילים שהסתובבו במשך חול המועד באתרי הפארק ,הופתעו לפגוש את חברי להקת טררם עם מגוון כלי הקשה צילומים :חגית גל פרסם עכשיו ב"קצה המדבר" להזמנת פרסום ופרטיםnewspaper@eilot. org.il : קצה המדבר | גיליון מס5 1.11.14 | 166 . לסביבה אין גבולות ח"י שנים למכון ערבה ללימודי הסביבה מכון הערבה ללימודי הסביבה חוגג ח"י שנים להיווסדו ,ומי שעקב במשך השנים אחרי העליות והמורדות שידע המוסד ,יכול רק להוריד את הכובע בפני חבורת האנשים – ובראשם אלון טל – שהצליחו לעשות יש מאין -לתכנן ,להזיז הרים ולבנות בראשית היה רעיון ,הבלחה במוחו הקודח של אלון ,והתרגום של החלום הזה למציאות נמשך עד היום ,ומהווה חלק ניכר מתעודת הזהות של קיבוץ קטורה – הקיבוץ שידע ,גם בתקופות הקשות ביותר של המכון ,לא לוותר ולא לסגור את הענף ,אפילו שלא עמד בציי פיות הכלכליות .הקיבוץ נרתם (למזלנו לא היינו לבד) לעזור למכון כלכלית וחברתית, ותרם ממיטב אנשיו לעבוד בשירות הרעיון הנראה לכאורה הזוי – אוניברסיטה באמצע הערבה ,שבה ילמדו מדעי הסביבה צד בצד יהודים וערבים ,אמריקנים ואחרים ,ובו יקדי מו רעיונות לשלום ולתיקון העולם. אחד המרכיבים החשובים והמוצלחים בפעיי לות החברתית של המכון הוא "סמינר בניית שלום ומנהיגות סביבתית" ( ,)PELSמפרי מוחה של חברת קטורה ,מישל שחר ,שפרשה לאחרונה מהמכון .תוכניות דיאלוג ודו קיום אלה הוכיחו את עצמן כיקרות ערך עבור הקהילה המעורבת והייחודית של סטודנטים שחיים ולומדים יחד במכון. "תרומתה-היא זו שהפכה את התכנית למה שהיא היום -תכנית המשפיעה באופן משי מעותי על חייהם של הסטודנטים והמתמחים שהשתתפו בה ".אומר סולימאן הלאסה ,בוגר ירדני מעמאן ,שחזר השנה למכון כחוקר: "מאז שהתחלתי ללמוד במכון הערבה ,לפני 6קצה המדבר | גיליון מס1.11.14 | 166 . שבע שנים ,שמעתי תלמידים מתלוננים על הסמינר הזה .סטודנטים רבים טענו שהם הגיעו לכאן כדי ללמוד על הסביבה והם לא מעוניינים לקחת חלק בדיון על הסכסוך. חלקם היו בטוחים שמדובר בתרגיל חסר תוי עלת ושאין אף אחד בצד השני שמוכן לשמוע את מה שיש להם להגיד .אבל בסוף הסמסטר, כולם הסכימו שהסמינר היה מרכיב משמעוי תי בתוכנית :זה הדבק שמחזיק אותנו יחד". התוצאה של תכנית זו ואחרות -מאות רבות מבוגרי התכניות השונות – סטודנטים ,אנשי סגל ,עוזרי הוראה ,קבוצות שבאו להשתלמות מארצות העולם השלישי ,מסטרנטים שעשו עבודות חקר בין קטורה ובין אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ,חוקרים שבאו ללמד ויצאו מלאי התלהבות – כל אלה מפיצים את המסר של המכון" :לסביבה אין גבולות" ,בארצוי תיהם ובכל מקום אחר שאליו הם מגיעים. וכיצד מציג המכון את עצמו בשנתו ה?18- באתר המכון ניתן למצוא תשובות (כמעט) לכל שאלה שעשוי מי לשאול את עצמו. מכון הערבה נוסד בשנת 1996על ידי פרופ' אלון טל כמרכז אקדמי ומחקרי למנהיגות סביבתית במזרח התיכון .תכנית הערבה הייתה התכנית האקדמית המקורית .המסי לול השני החל בשנ ת ,2002וחטיבה בל�י מודי הסביבה אושרה בשנת .2012מחלקת תוכניות הבוגרים הוקמה בשנת 2004והרשת לשלום וסביבה של בוגרי מכון הערבה (ארגון הבוגרים) נוסדה בשנת .2005בשנת ,2010 המכון הקים את המרכז לפיתוח בר קיימא כזרוע שלו במתן שירותי מחקר והכשרה ברי חבי העולם המתפתח. מהו מכון הערבה? מהו ייעודו? מה עושה אותו מיוחד? מכון הערבה ללימודי הסביבה הוא מוסד לחינוך סביבתי ומחקר המוביל במזרח התיי כון .המכון מכשיר מנהיגים עתידיים ,ערבים, יהודים ואחרים ,להתמודד עם האתגרים הסי ביבתיים של האזור תוך שיתוף פעולה .ביחד, חברי הסגל והסטודנטים מקדמים מטרה משותפת קריטית :עתיד בר קיימא למשאבים האנושיים והטבעיים של האזור ושל אזורים אחרים .מכון הערבה מפעיל תכניות אקדי מיות בחסות אוניברסיטת בן-גוריון ,ומבצע מחקרים ,יוזמות ושיתופי פעולה בינלאומיים במגוון רחב של אתגרים סביבתיים. מה הן התוכניות האקדמיות של מכון העפ רבה ? •תוכנית הערבה -תוכנית לתואר ראשון בת סמסטר אחד או שניים לסטודנטים ביי נלאומיים. •חטיבה בלימודי סביבה -תוכנית בת שנה במכון הערבה לסטודנטים ישראלים הרשוי מים באוניברסיטת בן-גוריון או לפני קבלי תם לאוניברסיטת בן-גוריון. •תואר שני בלימודי מדבר ,התמחות סביבי תית -תוכנית בת שנתיים וחצי :שנה אחת במכון הערבה ושנה וחצי במדרשת שדה בוקר של אוניברסיטת בן גוריון למטי רת מחקר וכתיבת תזה .עם השלמת התזה ,תלמידים מקבלים תואר שני מאוניברסיטת בן-גוריון. מה בוגרי מכון ערבה עושים היום? מתוך כ 800-בוגרים של מכון הערבה ,רבים עובדים בעמדות מפתח בממשלות ,ארגונים לא ממשלתיים ,אקדמיה ,חינוך ועסקים. אילו סוגים של מרכזי מחקר יש במכון הערבה? •המרכז לחקלאות בת-קיימא (- )CSA בראשותה של ד"ר איליין סולווי. •המרכז לאנרגיה מתחדשת ושימור אנרגיה ( - )CREECבראשותו של ד"ר אלקס. •המרכז לניהול מים חוצה גבולות ()CTWM בראשותו של ד"ר קלייב ליפקין.•המרכז למחקר חברתי אקולוגי ארוך טווח ( )LTSERבראשותו של ד"ר אלי גרונר. •המרכז לפיתוח בר קיימא ( - )ACSDמרכז זה הוקם בראשותו של ד"ר שמואל ברנר. איך מכון הערבה קשור לקיבוץ קטורה? מכון הערבה הוא עמותה ללא כוונת רווח ביי שראל .המכון הוא גוף משפטי נפרד מקיבוץ קטורה .המכון שוכר שירותים וקונה סחורות מהקיבוץ ,כולל השכרת בנינים ושטח והעסי קת עובדים. המכון משלם עבור כל הסחורות והשירותים שהוא מקבל מהקיבוץ .בנוסף ,הקיבוץ מספק שירותים פיננסיים למכון ,מה שמאפשר למי כון להמשיך בעסקים גם במצב של תזרים מזומנים לא יציב. כמו כן נוצרים קשרים חברתיים ספונטניים ומכוונים של "אימוץ" בין משפחות וסטודני טים (גם קשרים רומנטיים פה ושם) .הסטודי נטים אוכלים עם החברים בחדר האוכל ומי שתתפים בערבי תרבות של הקיבוץ ,והקיבוץ מעודד את חבריו ובניו להשתתף בקורסים של המכון( .י.ה). האם מכון הערבה הוא ארגון פוליטי? מכון הערבה אינו משויך לאף מפלגה פוליי טית בישראל או בכל מקום אחר בעולם. מה הם ההישגים המשמעותיים ביותר של מכון הערבה? הבוגרים הופכים את היחסים בין אנשים באי זור מסכסוך לשיתוף פעולה. ההנבטה המופלאה של ד"ר איליין סולווי של זרע תמרים בן 2000שנה ממצדה. כניסתה של טכנולוגית ביו-גז ליישובים הבדואים בגדה המערבית ,בנגב ובירדן ,כדי לפתור את הבעיה של סילוק פסולת אורגנית ולספק דלק זול ונקי לבישול וחימום. הקמת רשת של בתי ספר ערבים ויהודים בישראל שמלמדים את התלמידים התנהגות מקיימת באמצעות תוכניות סביבה ודו-קיום. מכון הערבה היה מרכזי בשלבים המוקדמים של מחקר ,ובניית תוכנית עסקית של חברת ערבת פאוור ,ותרם קשרים שאפשרו הרחבת הפעילות העסקית לירדן ופלסטין. הקמת רשת של אנשי מקצוע וקובעי מדיניות בנושא מים בכל האזור הפועלים יחד כדי ליי צור גישה כלל אזורית לניהול אגן נהר הירדן וים המלח. הצורך "לעשות משהו" פרופסור אלון טל ,מייסד "מכון הערבה ללימוד איכות הסביבה" ,הקים בשנת 1990 את עמותת "אדם טבע ודין" – הנחשבת היום אחד הגורמים הסביבתיים הבולטים והאפי קטיביים בחברה האזרחית ,והינו חבר סגל באוניברסיטת בן-גוריון משנת .2005 שני דברים סיקרנו אותי במיוחד לקראת הראיון עם אלון טל :איך הכול התחיל ואיך הוא רואה ,או רוצה לראות את העתיד בהסי תכלות מהעבר וההווה ,וכרגיל ,הבחור הפי תיע אותי. בראשית דבריו ,ביקש אלון להביע את הערי כתו העמוקה בעיקר למחליפו – דויד לרר – וכן לאנשי הצוות המכון אשר הצליחו לשרוד ולהתפתח בזמן שכל יתר המפעלים והמוסי דות לקידום שיתופי פעולה אזוריים עצרו, או נסגרו לגמרי .במציאות המזרח-תיכונית, עצם ההישרדות היא הישג גדול ,לדברי אלון. הוא גם מציין לטובה את מספרם הגבוה יחי סית ואת השפעתם העמוקה של בוגרי המכון בארגוני ומפעלי איכות הסביבה בכל מקום אליו הוא מגיע (וזה כל העולם כמעט). באשר לשאלתי ,אז כך התנהלו הדברים :כיי דוע למכריו וחבריו ולאויביו ,בראשית הקים אלון את עמותת "אדם טבע ודין" וגם עמד בראשה מספר שנים .באותה תקופה הוא היה גם חבר בקיבוץ קטורה יחד עם אשתו רובין .במסגרת התפקיד ,בילה אלון זמן רב בצפון במדינת תל-אביב ובנסיעות לחו"ל. יום אחד זומן לישיבה עם צוות יזמות בקיי בוץ ,שכלל באותה תקופה את אד הופלנד, אורי לוין (מרכז המשק) ואודי גת .בישיבת הוועדה העלו על נס את הישגיו וביקשו ממנו לעזוב לזמן מה את הנהלת העמותה ולבוא לעבוד קצת בבית .בקיצור ,ביקשו ממנו לנצל את תכונות היזם הבלתי נלאה שבו ,על מנת להוביל הקמת ענף חדש שירחיב את הבסיס הכלכלי של הקיבוץ הלא רחב מספיק שהי תבסס בעיקר על חקלאות .אלון נענה לדין התנועה ,ולאחר זמן לא רב הביא לוועדה תכנית להקמת ענף השכרת והדרכת טיולי סוסים בפרק תמנע ...ההצעה לא התקבלה על דעת הוועדה ,ואלון נתבקש למצוא משהו פחות איזוטרי. במקרה (אם אתם מאמינים במקריות) בדיוק בתקופה הזו נשלח אלון לתוניסיה בראש משלחת ישראלית אשר הוזמנה על ידי המלך חביב בורגיבה להשתתף בכנס אזורי (אז זה עדיין היה אפשרי) לענייני סביבה. בכנס הוא נפגש עם חוקרים וסטודנטים מהארצות הערביות ,ונדהם ממיעוט הידע - גם התיאורטי וגם המעשי -של אותם אני שים ,ומייד חש צורך לעשות משהו בנידון. התוצאה של אותו "צורך לעשות משהו" ,היא כמובן מכון ערבה ללימודי איכות הסביבה או בקיצור.AIES : כשחזר לארץ ,נפגש אלון עם גדעון ברומברג, מקים עמותת "ידידי כדור הארץ" בישראל, שבדיוק סיים לימודי תואר שני ,ויחד חברו על מנת לגייס את הכסף הדרוש למימוש הרי עיון .השניים ביקשו להיעזר במנגנון לגיוס הכספים של "אדם טבע ודין" ,שכבר צברה ניסיון בתחום. כך ובדרכים אחרות (כולל קרן "קרב" שנתי נ ה 12מלגות לסטודנטים פלשתינאים) ,ו�ב עזרת אנשים טובים רבים ועל ידי אלתורים ושנוררים כאלה ואחרים ,קם המוסד הזה. עדיין לא ברור אם ההצעה עברה דרך צוות יזמות ...אלון כבר אינו חבר בקיבוץ קטורה, אם כי הוא עדיין ידיד של קטורה ,וממשיך ללמד ,לעקוב ולהיות מעורב בענייני המכון. איך נוצר הקשר עם אוניברסיטת בן- גוריון? "הקשר האקדמאי הראשוני היה דווקא עם אוניברסיטת תל אביב ,אך בגלל הראשוי ניות שבדבר וחוסר הניסיון של המשתתפים, הקשר לא עלה יפה .לימים ,שמעתי על הכי וונה לפתוח באוניברסיטת בן גוריון בקמפוס שדה-בוקר בית-ספר בינלאומי ,ופניתי אל המנכ"ל ,פרופסור אביגד וונשק ,בבקשה לשיתוף פעולה .שלוש שנים לאחר מכן קיי בלתי ממנו טלפון" :עכשיו אנחנו מוכנים" נאמר לי ,וכך היה .כמובן שהקשר הוא לא פשוט ונוצרו כל מיני משברים קטנים וגי דולים ,אבל העובדות מדברות והקשר קם ונהיה". כרטיס הביקור של המוסד - מעבר לנושא של שיתוף פעולה בין סטודנטים ואנשי סגל שבאים מעמים יריבים -צריך להיות מצוינות במחקר ובלימוד וכן ייצוג משמעותי בכנסים ובפרסומים (פרופ' אלון טל) איך היית רוצה לראות את העתיד של המפ כון ,איך משיגים זאת? "כאשר הקמנו את המכון ,רשימת המקצוי עות הנלמדים בו הייתה יוצאת דופן ולמעי שה כמעט ללא תחרות בארץ ,ונושא שיתוף הפעולה עם פלשתינאים עוד היה פופולארי למדי .כול אלה נתנו לנו יתרונות בהשגת סטודנטים וגיוס מימון .כיום יש תוכניות וקורסים בלימודי סביבה בכל מוסד המכבד המשך בעמוד 8 קצה המדבר | גיליון מס7 1.11.14 | 166 . המשך מעמוד 7 את עצמו ,ונושא שיתוף הפעולה עם הפלשי תינאים שוב אינו מה שהיה .עובדה שנשאי רנו יחידים בשטח ,וזאת הודות לדויד לרר ולעבודה הקשה שהוא עושה ושעושים חברי הצוות המצוין ,אבל אם רוצים לשרוד ולהי תפתח במציאות המשתנה ,הייתי קודם כל הולך על הכפלת מספר חברי הסגל ,גם מבי חינת הכמות וגם באיכות .כרטיס הביקור של המוסד -מעבר לנושא של שיתוף פעולה בין סטודנטים ואנשי סגל שבאים מעמים יריבים צריך להיות מצוינות במחקר ובלימוד וכןייצוג משמעותי בכנסים ובפרסומים". ומה בקשר לאלון טל האיש? לאן אתה ממשיך מכאן? לפוליטיקה? "הפוליטיקה חשובה ,ואני עדיין עוסק במי פלגה ,אך נראה לי שהגיע הזמן לפנות את השטח לקראת מנהיגות חדשה ונחושה יותר. הנושא החשוב בעיני כרגע הוא הפחתת קצב התרבות האוכלוסייה בישראל ,עד כדי ייצוב מספר האנשים .כל מי שמצוי בנושא ,ברור לו לחלוטין כי כשנגיע למעל תשעה מיליון, לא יהיה עוד טעם לדבר על שמירת איכות הסביבה בכלל .לא ניתן יהיה לשמר שטחים פתוחים ,ורמת הזיהום עלולה להיות בלתי נשלטת ,כמו דברים אחרים' .התאבדות אקוי לוגית' ,כך זה מכונה .יחד עם זה ,יש בשטח גם התפתחות מעניינת :יש דווקא ירידת קצב התרבות (להוציא את הבדואים) בקרב ערי ביי ישראל ,אך על מנת להשיג ירידת קצב מהירה יותר ,יש צורך בתמריצים דווקא לילד הראשון ,או לשניים הראשונים ,ומעבר לכך לתת ,אם בכלל ,דווקא תמריצים שליליים – כך יצא שהמדינה תעזור לאזרחיה מבלי לתי מרץ ריבוי ילדים". מהלכה למעשה ד"ר אלי גרונר מעיד על עצמו (מהאינטרנט): עיקר מחקריי עוסקים באקולוגיה של חברה ומערכות אקולוגיות של המדבר בכלל ובי צחיח קיצון ( )hyper aridבפרט .במחקריי אני בוחן את הקשר שבין מבנה ותפקוד מערי כות אקולוגיות ,בריאות המערכת האקולוגית 8קצה המדבר | גיליון מס1.11.14 | 166 . ( )ecological integrityושירותי המערכת ( )ecosystem servicesשהם מספקים. מבנה המערכת האקולוגית קשור למגוון הביולוגי ,לפיזור הצומח ותבניות הצומח במרחב ולמבנה מארג המזון ()foodweb הכולל יחסי טורף-נטרף .המחקר בוחן את שירותי המערכת האקולוגית שמערכות בריאות מספקות לאדם .במחקריי אני בוחן את השפעת תרבויות שונות על השירותים והתועלות שהם מקבלים ממערכות אקולוי גיות מדבריות... איך הגעת לעבוד במכון? "התפרסם מכרז מטעם המכון למשרת מורה לאקולוגיה ,ואני ניגשתי והתבקשתי לתת הרצאה על נושא שקשור לעבודה שלי .אלון טל ומרים שרתון כנראה התרשמו מספיק וקיבלתי את המשרה .אחרי שנה בהוראת אקולוגיה ,התבקשתי ללמד גם ביולוגיה, וכיום אני משמש בתפקיד מנהל אקדמי ומלי מד בקורסים של מבוא לאקולוגיה ,אקולוגיה של הערבה ,ובשיתוף עם ד"ר אורי שיינס אני מלמד גם בקורס מגוון מינים בערבה ומגוון מינים בחולות ניצנים". רוב האקולוגים שאני מכיר עובדים במעבדה וחוקרים את הסביבה בדרך תיאורטית ,לא ישירות מול הסביבה .רובם גם מדפיסים את עבודותיהם על צד אחד של הדף( ...ד"ר אלי גרונר) מה הסיבה העיקרית שמשכה אותך לעבופ דה במכון? "בעיקר היכולת להיות עם הסטודנטים ולי עבוד איתם ישירות מול הסביבה בכל מיני פרויקטים .זה לא ממעיט מחשיבות הצד האקדמי ,אלא מהווה תוספת ערכית ומעי לה את רמת העניין בנושאים הנלמדים .רוב האקולוגים שאני מכיר עובדים במעבדה וחוקרים את הסביבה בדרך תיאורטית ,לא ישירות מול הסביבה .רובם גם מדפיסים את עבודותיהם על צד אחד של הדף"... ומה עם הצד הפוליטי של המכון? השיפ לוב של סטודנטים וחברי צוות מישראל, מארצות ערב ,מארצות הברית ומהרשות הפלשתינאית? "זה לא היה המניע העיקרי להגעתי ,אך כיום אני מבין כמה זה מוסיף לי .אמנם ,הייתי שותף בהפגנות לשלום בזמנו ,אך לפני שהגי עתי הנה מעולם לא יצא לי לעבוד מול עמית ערבי .העבודה במכון עם סטודנטים פלשי תינאים היא הדבר המדהים והמתגמל ביותר שקרה לי .הקשר האישי עם סטודנטים ועם חוקרים מהרשות הוביל אותנו לבניית רמה גבוהה של אמון ,של חיבה ויכולת לעבודה משותפת .הקשרים נמשכים גם לאחר סיום הלימודים .דווקא הקשרים עם חוקרים מירי דן הם יותר פורמאליים ופחות חמים – אבל הם בכל זאת מתקיימים .לא שאני לא מסתדר עם הישראלים והאמריקנים ,אך הציפיות היו שונות". האם אתה דובר ערבית? "לא ,וזה אולי חסר לי ,אבל בינתיים מסתדי רים גם עם אנגלית". מה הדבר הטוב ביותר במכון? "בראש ובראשונה -האנשים שעובדים כאן. מתברר כי המכון מושך סוג מיוחד של אני שים ,כולם מהסוג האידיאליסטי ,הנותן, שאינם מסתפקים בעצמם ומוכנים להיפגש עם זרים ולפעול מחוץ לזרם המחשבה הרגיל. יש כאן אווירה הוליסטית – התייחסות אל האדם ואל הסביבה כישות שלמה ומורכבת. בנוסף -צריך אומץ בשביל ללמוד במקום כזה ,לא במוסד אקדמאי רגיל ,ועוד בישי ראל"... מה מבחינת התכנים האקדמיים? "הדבר המייחד את המכון הוא השילוב של מדעי הסביבה עם מדעי החברה .סטודנטים מבצעים וכותבים עבודות על נושאים ,כמו עבודתה של הילה שגיא על "השפעת הסביבה בתרבויות שונות :יישום שיטות מחקר ממדעי החברה להערכת שירותי המערכת האקוי לוגית בערבה הדרומית משני צידי הגבול", שנעשתה בהנחיית חוקרים משני המדעים. אחת המטרות של המכון היא הקמת דור חדש של מדענים שידעו מההתחלה לדבר בשתי השפות – חברה וסביבה – כמו שכבר עושים בהצלחה ד"ר דני אורנשטיין מהטכי ניון וד"ר קלייב ליפקין ממכון ערבה .העוי לם הולך כנראה לקראת מולטידיסציפלינה, ואנחנו חייבים ורוצים להשתלב ואף להוביל. אם מדברים על חזון – הקמת דור חוקרים ומנהלים שיבינו ויצליחו לשלב בין החברה והסביבה – דיינו". ניהול אופטימי דויד לרר – מנכ"ל המכון ,הוא בוגר תנועת יהודה הצעיר בארצות הברית ,חבר גרעין "ניי צוץ" ,חבר קיבוץ קטורה ,חבר פעיל ב"שלום עכשיו" ,בעבר גם מזכיר הקיבוץ ,מרכז משק, שליח ל"יהודה הצעיר" ול"הבונים" ,מרכז הוועדה להגנת הסביבה בקטורה ,מרכז ועדת תכנון ,אב לשלוש בנות ,בקרוב (איה"ש) סבא ואופטימיסט חסר תקנה. המוסד אותו עמד לנהל הוקם בתקופה אחרת. למי שעדיין זוכר -האווירה הייתה מושי פעת מהסכם אוסלו ,האחד עשר בספטמבר עוד לא הגיע ,ופעמי משיח נשמעו במזרח התיכון החדש .הרעיון שניתן להקים מפעל בו יהיו שותפים ישראלים ,פלשתינאים ,ירי דנים ואמריקנים לא נראה כל כך הזוי ,והעוי בדות בשטח דיברו בעד עצמן .המכון עבד ומשך תלמידים ואנשי סגל ,וכל מה שחסר זו מנהיגות יותר ממוקדת. אלא שכרגיל ,הנביא היה נביא שקר וראה מהרהורי ליבו (או אולי החזון נהרס בגלל קוצר הראייה של המדינה שלנו?) .האינתיי פאדה השנייה פרצה והנבואות הורודות לא התגשמו ,והחזון של שיתוף פעולה בנושאים כלשהם נראה כמוטל בספק .האופטימיות קשת העורף של דויד והחבורה הקטנה מסי ביבו עמדה בפני אתגר סיזיפי .בשנת 2002 ירד מספר הסטודנטים במכון ל ,15 -וכ�א שר דויד וססיל נכנסו לירדן במטרה לראיין ולגייס סטודנטים ירדניים ,הסתכלו עליהם אנשי השגרירות הישראלית בעמאן כעל משוגעים ,רק בגלל שהעזו להסתובב בירדן. "אבל" ,מוסיף דויד" ,חבורה של בעלי אמוי נה במכון התעקשה לשמור על המגעים עם אנשי הקשר בירדן ובגדה .הם השכילו להבין (או לפחות לא איבדו תקווה) כי האינתיפאי דה היא מצב זמני ,ומתישהו הצדדים יתעייפו מהדם וההרג ותחזור נורמליזציה כלשהי". ומוסיף דויד ואומר כי "דווקא בתקופה של סכסוך קשה כזה ,היה למכון חשוב להמשיך ולשמור על הדיאלוג עם אותם גורמים שרצו בכך". העובדה שהם לא ניתקו קשרים ולא פחדו להיכנס לירדן ולגדה גם בתקופה הקשה, עמדה לזכותם של אנשי המכון כאשר הסי תיימה האינתיפאדה ,כפי שאמר להם נשיא אוניברסיטת ביר-זית. ב ,2005-בזמן ההתנתקות מעזה ,הייתה תקופת פריחה למכון ,שהפך ,לדברי דויד, מעסק משפחתי כמעט למוסד אקדמי פרופר. "הוקמו ארבעה מרכזי מחקר ,התמסדו הקי שרים עם משרד החוץ (מש"ב) ,הוקם ארגון ידידי המכון בארה"ב ,ונענתה בחיוב בקשי תנו בבית המשפט לאשר שוב כניסת סטודי נטים פלשתינאים למכון ,שנאסרה בתקופת האינתיפאדה ,והקשרים עם בוגרי המכון הוגברו .האופק התבהר ,ומספר הסטודנטים שב ועלה .לכאורה ,שוב נשמע כאן חמורו של משיח .אלא שבמזרח התיכון כמו במזרח התיכון – מעגלים הולכים וקטנים של סכסוי כים ,מבצעים ומלחמות חוזרות ונשנות ,ובי נוסף -המשבר הכלכלי העולמי ,האחד עשר בספטמבר הגיע ,והעולם כפי שהכרנו אותו חדל להתקיים .כל האירועים האלה היקי שו על הפעילות ועל שמירת הקשרים – וגם על החיים המשותפים של הסטודנטים בני הלאומים המיוצגים בסכסוך .מוסדות וארי גונים רבים אחרים חדלו לפעול ,אך במכון נשמרו הכללים של חיים משותפים ,ולמרות היריבות בין העמים ,נוצרו כאן יחסים טובים, והפעילות המיוחדת ללימוד פתרון סכסוכים בדרכי שלום עבדה למופת .סיסמת המכון 'הסביבה אינה יודעת גבולות' אולי לא כל כך מקורית ,אך היא מייצגת יפה את מה שמתי חולל בפנים גם בשעה שבחוץ ייהום הסער. נוצר כאן מקום בו אפשר להיפגש ולבנות יחסי אמון ,למרות הכול ,ויחסי אמון – זה מה שאנחנו בונים!" ,מכריז דויד. "הבעיה העיקרית שאיתה אנחנו מתמודדים עכשיו ,היא אובדן האמונה המתחולל בסבך המאורעות ותיאטרון האבסורד המזרח תיכוי ני .שוב לא מדברים על השלום כמושג מעשי. מצד שני (שוב האופטימיסט) הקיץ הנורא שעברנו – אנחנו והפלשתינאים – אולי יביא את כולם למסקנה שכך אי אפשר להמשיך, וחייבים לשבת ולדבר ולהגיע לאיזה מודוס ויוונדי .אין ברירה .בן השיח אולי אינו סימי פטי ,אבל הוא קיים – וכולם מוזמנים ללמוד במכון איך ניתן לפתור את הסכסוך בלי אליי מות ,רק בדיבורים ובהקשבה לזולת". מוסדות וארגונים רבים אחרים חדלו לפעול ,אך במכון נשמרו הכללים של חיים משותפים ולמרות היריבות בין העמים נוצרו כאן יחסים טובים (מנהל המכון, דויד לרר) קיימות כלכלית :ביקשתי מדויד לומר כמה מילים על המשבר הכלכלי שחווה המכון בעברו ועל הצעדים שננקטו על מנת למנוע משברים כאלה בעתיד. "המשבר הכלכלי העולמי תפס אותנו לא מוי כנים .ההכנסות הצפויות לא התגשמו ,ואילו ההוצאות נשארו כמקודם .המחסור הכריח אותנו לצמצם בהוצאות ,כולל פיטורי חלק מהעובדים – מה שגרם למתחים ולאווירה שלילית במכון .על שפת התהום לקחנו את עצמנו בידיים .נקטנו שורה שלמה של צעי דים ,כולל גיוס חבר הנאמנים לעזרה בגיוס כספים ,הפעם גם בבריטניה .בנוסף ,הקמנו בארץ מועצה ציבורית בת 35חברים וחברות, ביניהם אנשי עסקים ויזמים כמו אלון טל, יוסף אברמוביץ' ונוגה קפ ,וכן אמנים כמו יאיר דלל ,אחינועם ניני וקרן מור ,ואנשים מהפוליטיקה כמו יעל דיין ואחרים .בראשות הועדה הושם מר דניאל שק ,לשעבר שגריר ישראל בצרפת .המועצה עוזרת להגביר מוי דעות למכון ופעילותו ולהגביר את זרימת הכסף הנכנס לארגון. כתוצאה מכל הצעדים האלה ,סיימנו את 2012באיזון ,בשנת 2013סיימנו בעודף, ושנת 2014עובדת לפי התכנית .עניין הכסף הוא כבר לא מה שיפיל אותנו". ומה עם דויד? מה התכניות? "אני מתכוון להעביר את השרביט בעוד שלוש שנים ,לסיים את הדוקטורט ולהישאר במכון בתור חוקר ומרצה וסבא". עם הפנים לעתיד את ד"ר קלייב ליפקין ראיינתי בעזרת האימייל וזה מה שהיה לו לומר (יותר נכון לכתוב).איך הגעת למכון? "בפעם הראשונה הגעתי ב 1997-לביקור. חזרתי ב 1999-כשהיתי סטודנט ל,PhD- ועשיתי חלק מהמחקר שלי בניהול מים בארץ במכון .הגעתי באופן קבוע ב 2003-אחרי סיום הלימודים שלי בארצות הברית". אילו תפקידים מילאת במשך השנים? "בשנת 1999הייתי עוזר לתלמידים ומתרגל בקורס מים .בין 2003-2006הייתי חבר סגל ולימדתי בקורס לניהול מים במזרח התיכון, ומשנת 2006אני מנהל המרכז לניהול מים חוצה גבולות". האם הצד הפוליטי של המכון חשוב לך? "כן ,כי אין אפשרות אחרת לדו-קיום ולשתי מדינות לשני עמים ,ופתרון לבעיות סביבה תלוי בהיבט הפוליטי הזה". לאיזה כיוון היית רוצה שהמכון יתקדם? "אני רוצה שהמכון יפתח סקטור עסקי לטכי נולוגיות סביבה ,וזה מתחיל לקרות עם שיי תוף המועצה ופיתוח בפרק המחקרי". מקום לאופטימיות? "יש לי המזל להתפרנס בעבודה שאני נהנה ומאמין בה". מעצם מגוריי בקטורה ,אני נחשף דרך קבע לפעילות המכון ,גם ברמה האישית ,וכמי ששלושה מבניו נישאו או נישאים לבוגרות המכון ,אני מלא הערכה למה שהמכון עושה – והייתי רוצה לראות בהתגשמות החזון של מנהיגי המכון בעבר ובהווה. במהלך הראיון עם דיוויד לרר ,שמעתי בדי בריו נימה של ספקנות ופסימיות .אולי הוא היה עייף ,כי התפקיד הזה דורש המון ,ואפיי לו אופטימיסט מושבע רשאי להתעייף לפעי מים .יחד עם זה ,אני בטוח שגם אם יש רגי עים של תסכול וחשש ,אנשי המכון רק יגבירו את מאמציהם והנעליים של מישל לא יישארו ריקות ,כי יש בנו מעשים. המכון ימשיך לגדול ולהתפתח ,וגם אם לא ישרור באזורנו שלום מוחלט ,וחמורו של משיח לא יגיע בימינו – בזכות אנשי המכון ובוגריו הוא יחיש את צעדיו. תושבי האזור וקוראי "בקצה המדבר" מוזי מנים להיכנס לאתר ,להרים טלפון ולכתוב דוא"ל ולהתעניין וגם להירשם לקורסים (שפת הלימוד היא אנגלית ,מיינד יו). יורם הופמן קצה המדבר | גיליון מס9 1.11.14 | 166 . 20שנה לשלום עם ירדן פרק ראשון -מדברים במדבר Photo: Government Press Office לפני 20שנה ,ב ,26.10.94-נחתם כאן בעברונה הסכם השלום בין ישראל לירדן .לאחר כמה עשורים שבהם שרר מצב מדיני של אי-לחימה לאורך הגבולות ,ולמרות כמה מטחי קטיושות שנחתו על יטבתה וגרופית במהלך מלחמת ההתשה ,וחדירה של מחבל ללוטן בסוף שנות ה ,'80-נהנתה ההתיישבות בערבה משנים ארוכות של שקט לאורך הגבול היה חם באוקטובר לפני 20שנה .מזג האוויר נשאר מדברי גם לכבוד טקס חתימת הסכם השלום ההיסטורי ,והיחס בין המשלחות והעומדים בראשן – המלך חוסיין ויצחק רבין היה חם לא פחות. לאחר חודשים של שיחות חשאיות וגלויות, נשלפו העטים ,הגיליונות נחתמו והעדשות תיעדו את הרגע .שתי סוגיות מרכזיות לאי זור עמדו בליבן של השיחות – תוואי הגבול והמים. רגע של היסטוריה ניצחון הבריטים על הטורקים בתחילת המאה העשרים ,הביא אותם להיות ריבונים על רוב שטחי המזרח התיכון .שיקולים מוניציפאי ליים ופוליטיים -בין השאר גם הצהרת בלי פור -הביאו אותם לחלק בשנת 1922את הטריטוריה התיכונה לשתי יחידות מנהלי תיות בריטיות :פלשתינה ונסיכות עבר הירי דן .מטרת החלוקה הייתה להוציא את עבר הירדן מתחום השטח שעליו חלו ההבטחות לכונן "בית לאומי" לעם היהודי. הבריטים שיצרו את ההפרדה ,ראו בה הפרי דה מנהלתית פנימית בלבד ,וקבעו שהגבול יעבור באפיק נהר הירמוך ,אפיק נהר הירדן, אמצע ים המלח ,ובמרכז 'ואדי הערבה'. לאחר זמן מה התברר לבריטים שמתוך 182 ק"מ' ,ואדי הערבה' קיים רק בחלק הצפוני של הערבה ,ואורכו -כ 90-ק"מ ,ובחלק ה�ד רומי אין ואדי הזורם למפרץ אילת. לכן הוחלט שבדרום הערבה יעבור הגבול במרכז העמק ,בין הנקודות הנמוכות ביותר. באזור הערבה ,פרט למספר קילומטרים מצי 10קצה המדבר | גיליון מס1.11.14 | 166 . פון למפרץ אילת ,לא סומן הגבול בשטח, ולזה נוסף גם אזור הדיונות ,שבו אין כל אפשרות לאתר את אותן 'הנקודות הנמוכות ביותר'. באותן השנים ,כמו עשרות ומאות השנים שלפני כן ,הייתה הערבה הדרומית חבל ארץ שומם וכמעט ריק מתושבים ,שאכלס באופן חלקי את שבט הבדואים חוויאת שנדד בין הרי אדום לצפון סיני .השבט הזה היה החלש ביותר מבין השבטים באזור ,ולכן נדחק לאי זור הנחות ביותר במקורות מים ומרעה בכל מרחב ,מה גם ,ש -כפי שנאמר – גבול בשטח לא היה. במקביל לבניית בניין המשטרה על שרידי המצודה (מדרום ליטבתה) ,בנו הבריטים גם מבנה בצומת דרכים במורדות המערביים של הרי אדום (ממזרח לגרופית) ,ועל קיר המבי נה הוסיפו שוקת לשימוש הבדואים שנדדו. ייסודה של ממלכת ירדן בשנת 1946ומבצע עובדה בתחילת ,1949הביאו לשינוי מהותי בתמונת המצב – שתי מדינות יריבות ,ובתי ווך גבול לא ברור ,שלאורך קילומטרים רבים הגדרתו לא חד משמעית ,וכך הפך גבול מוי ניציפאלי בריטי "פנימי" חסר חשיבות לגבול מדיני בעל תוואי מעורפל. החל מתחילת שנות ה ,'50-החלה המדינה לישב את הערבה הדרומית בהיאחזויות נח"ל, מתוך כוונה שהישובים החצי צבאיים וחצי אזרחיים האלה יספקו ביטחון לאורך הדרך לאילת בד בבד עם התפרנסות .לנחלאים בהיאחזויות ניתנו הוראות להתחיל לעבד את האדמה ,ולעזרתם הגיעו מלווים חקלאיים ממספר משקים ממרכז ומצפון הארץ. בעבודתם החקלאית ,נתקלו אנשי המקום בתנאי אקלים מדברי קשה שכולל :טמפרי טורות גבוהות מאד בקיץ ,קרינה חזקה מאד, יובש – לחות יחסית נמוכה ,משרע טמפרטוי רות גבוה ,מיעוט משקעים וסופות חול ואבק באביב ובסתיו ,ונוספו לזה קרקע חמדה עם תכולת גיר גבוהה .היות וממזרח היו קרקי עות טובות יותר לחקלאות ,הביא הדבר לא פעם ולא פעמיים נחלאים לשלוף מהקרקע את הבזנ"ט עליו השלט -עצור! גבול ל�פ ניך ,לצעוד איתו מאות מטרים מזרחה ולנעוץ אותו שוב באדמה במקום כלשהו. בהתחלה הביאו להיאחזות את כל הגידולים שגידלו בישראל ,שתלו וזרעו את כל סוגי הירקות ומינים רבים של עצי פרי ,אך במשך אותן שנים היבולים היו נמוכים מאד ,והעי לות הגבוהה של ההובלה למרכז הארץ בשל הדרכים המשובשות והמרחק ,פגעה קשות ברווחיות .הבעיה העיקרית שזוהתה הייתה בעיית המים ,וכדי לתת מענה לאותן בעיות וקשיים ,הוקמה ביטבתה בשנ ת 1964ת�ח נת-ניסיונות כשלוחה של המחלקה להשקיה של הפקולטה לחקלאות ,במימון משרד החי קלאות ,הסוכנות היהודית והמועצה האזורית שהוקמה באותה שנה. ייסודה של ממלכת ירדן בשנת 1946ומבצע עובדה בתחילת ,1949הביאו לשינוי מהותי בתמונת המצב – שתי מדינות יריבות ,ובתווך גבול לא ברור חוקרי התחנה שקדו כל השנים על התאמת גידולים לתנאי האזור ,הכנסת גידולים חדי שים ,העלאת יבול ,ייעול בעבודה וגיבוש ממשק המתאים לגידולים שונים ,ושאר שיי פורים שונים. כבר בתחילת דרכה של תחנת הניסיונות, החלו לעלות נתונים שהסבירו את הקשיים לקיום חקלאות בערבה ,מלבד כמות המשי קעים השנתית ,מספר ימי הגשם השנתיים, מעלות החום ,משרע הטמפרטורות ,עוצמת הקרינה והלחות .הבעיה העיקרית התבהי רה והיא מליחות המים – פי 2ואפילו פי 3ממליחות מי הכינרת ובנוסף -התאדות גבוהה. אולי בשל ההגדרה הבריטית הערטילאית לגבי תוואי הגבול ,הגבול "נדד" על ידי החי קלאים מזרחה ,תנובת הקרקעות השביחה ורווחיות החקלאות הביאה לפרנסת המשי קים .הקיבוצים הצליחו להפריח את השממה והמפעל הציוני רשם לעצמו עוד הצלחה... עניין של השקפה כשנשאו ראשוני גרופית באמצע שנות ה'60- עיניהם מזרחה ,הבחינו בשכניהם הקרובים, או ליתר דיוק בכמה אוהלים פזורים בסמיי כות לבניין המשטרה. קרוב יותר לאותו בניין משטרה הגיעה סיירת הנח"ל ,טוראי הלל גורדין ביניהם ,ערב מבצע קדש כעשור קודם לכן ,כדי לבדוק אם יש תכונה של כוחות הביטחון הירדנים. אותם בדואים אשר נדדו במשך מאות שנים בטריטוריה הזו ,ואשר התמקמו בעין רדיאן שהיה מקור המים היחידי בעיקר בקיץ ,נאלי צו לעקור לאזור המזרחי של הערבה. כעשר משפחות הקימו את אוהליהן סמוך למשטרת דרבה ,והשקיפו מערבה על אזור עין רדיאן (כקילומטר דרומית ליטבתה) שם קבורים אבותיהם .השכנים מגרופית שהשי קיפו עליהם בין אם בעין בלתי מצוידת ובין אם במשקפת ,הבחינו בהתפתחויות. עד שנות ה 60-היו פזורים סביב המבנה כחמישה-עשר אוהלים של משפחות ,ובשנת 19699נסלל כביש לאורך 35קילומטר ,מ�ע קבה עד אל-קטר שמצפון (מזרחית לסמר). הבדואים התנגדו לגור במקומות מרוכזים ובבנייני קבע ,והיו נודדים עם הכבשים באי זורים הגבוהים שבהרי אדום. ב 1972-הוציא הנסיך חסן צו בו הורה ל�אסוף את כל הבדואים מהשבטים חוויאת וחי וויטאת שנדדו באזור ,וליישב אותם ביישובי קבע .השלטונות בנו 25יחידות דיור בכפר דרבה ממערב למשטרה ,ומסרו את הבתים לחמשת השיחים בכפוף להוראה ,לפיה כל שייח' ייחלק את חמשת הבתים לפי בחירתו מהחמולה שלו ,תמורת דמי מפתח של 5,000 דינר על ידי החזר חודשי של 20דינר ,אך מכיוון שכמעט לאף אחד לא היה סכום כזה, החלו להיבנות פחונים לצד יחידות הדיור החדשות שנבנו. בשנ ת 1974הוקמה החברה הירדנית לפ�י תוח הערבה J.V.A (Jordan Valley - )Authorityונסלל כביש מאל-קטאר לאורך הערבה שחיבר את הכפרים ,נבנה בית ספר בו לימדו תלמידים שסיימו חטיבת ביי ניים ,ונבנתה מרפאה אליה הגיע רופא פעי מיים בשבוע .באמצע שנות ה '70-פקדה את הכפר מגפה שהביאה לתמותה רבה בקרב תושביו. בשנת 1977הגיע הנסיך חסן ,אחיו של המלך ,לביקור בכפר ובמהלך הביקור הוא קיבל שיחת טלפון בה הוא התבשר שנולי דה לו בת ששמה 'רחמה' .בשמחתם ,ביקשו התושבים מהנסיך חסן את אישורו לשנות את שם הכפר מ'דרבה' (מכה) ל'רחמה' (רחי מים) כדי להסיר את הקללה שהמיטה עליהם המגפה .הנסיך חסן הסכים ,ושמו של הכפר שונה בשנת 1977ל'רחמה'. בשנת 1979החלה - J.V.A.בעזרת מימון אמריקאי וידע הולנדי -בהקמת מיזם חקלאי ברחמה .כעבור שנה החלו עבודות להקמת חווה חקלאית ,הוקמו מכלאות ,הובאו נאקות וכבשים נשתלו אקליפטוסים ונבנתה תחנת דלק ליד כביש עקבה-אל-קטאר. בשנת ,1981חברת הנדסה דרום-קוראנית תכננה וביצעה מערכת אספקת מים שכי ללה קידוח של ארבע בארות וציודן ,חיבורן לבריכת אגירה בגובה 32מטר מעל השטח החקלאי ,ומשם בגרביטציה מחולקים המים לשטחים ,ובאותה שנה החלו להיבנות חממות על ידי חברה הולנדית בעלת שם בתחום, והחלו עבודות עפר והכשרת קרקע בשטח הפתוח. בשנ ת 1982נזרעו מלפפונים ,עגבניות ,שע�ו רה ,ומלוחייה ,גם בשטח פתוח וגם בחממות, ונשתלו עצי פרי :רימונים ,גויאבות וזיתים. בד בבד עם העבודות להקמת החווה ,הגיי שו ההולנדים לתושבי הכפר סיוע בבריאות והחלה התעוררות כלכלית שהתאפיינה בתי חילת בניית בתים מלבני בטון ,אך בשנת 1985עצרו השלטונות את הבניה הפרטית למשך שנתיים ,כאשר רוב הבתים היו חלל אחד ,ללא רצפה ,חלון או דלת. לאחר סיום בניית החממות ,חזרו ההולנדים להולנד ,ובחווה החקלאית עבדו כארבעים אנשים מהכפר ,וחמישה עובדים מהכפר היו אחראים על המיזם .התוצרת החקלאית נמכרה במחירים מאד נמוכים ,ובשנת 1987 ננטשה החווה וחדלה לפעול. לאחר מספר ימים של פנסיון מלא, הוחזר הסוס המלכותי למלך ירדן בצרוף ציורים ומכתבי שלום של ילדי אילות לחוסיין ומהעבר השני של הגבול -במחצית הראי שונה של שנות השמונים הייתה ההתיישבות בערבה במצב קשה במיוחד :קצב גידול האוכלוסייה היה קטן ביותר ,חלה ירידה במידת הרווחיות של הייצור החקלאי והתי פוקה הוגבלה במגבלות חמורות של שיווק במרבית ענפי החקלאות של הערבה. חלק מהיישובים נקלעו למשבר כלכלי שלווה לעתים גם במשברים חברתיים ,ובשל ריחוקה של הערבה הדרומית ממקורות פרנסה חלוי פיים ,לווה המשבר בעזיבות רבות. בעקבות כך ,קיבלה העצרת הכללית של הסוכנות היהודית בשנת 1985החלטה על פעולות להגברת אכלוס הערבה ,שהמשי מעותית מביניהן היא הקמת יחידת מחקר ופיתוח. ההנהלה הרחבה של יחידת המחקר והפיתוח בערבה (מו"פ) הורכבה מנציגים של מכון וולקני ,ראש המועצה האזורית ,מנהל המי פעלים האזוריים ,מגדלים נבחרים מהאזור, כשיושב הראש הוא נציג הקרן הקיימת ליי שראל. עם הקמת המו"פ ,הגיעו לתחנת הניסיונות חוקרים בעלי תארים אקדמיים ,החלה הזרי מה משמעותית ביותר של אמצעים ותקציבים שהביאו לשינויי דרמתי. עיקר המחקר התמקד בשימוש יעיל במים עקב ההקצבה הנמוכה במים שסיפקה מקוי רות ,ובשל הצורך בצמצום המלחת הקרקע על ידי המים המליחים .לאחר חמש שנות פעילות המו"פ בערבה ,יצאה החקלאות בעי רבה מהמשבר בו הייתה שרויה ,החלה צמיי חה ,רמת התוצר עלתה ורמת ההכנסה עלתה. חמש השנים האלו ,שהיו שנות הצמיחה וההתפתחות מהטובות שהיו לערבה ,עמדו במגמה הפוכה למשק החקלאי בשאר אזורי ישראל ,אשר סבל מהידרדרות חמורה והגיע ב 1989-לשפל ולהפסדים .עיקרי פעולותיה של יחידת המו"פ הם במספר תחומים :מטי עים ,גידולי שדה וגידול פרחים לזרעים וצי מחי נוי ליצוא. שלום על סוס לבן כשנתיים לפני חתימת הסכם השלום ,ברח סוסו של המלך חוסיין מהאורווה המלכותית בעקבה ושחה לאילת ,נעצר על ידי חברי סיירת התיירות העירונית והובא אחר כבוד לאורווה באילות .לאחר מספר ימים של פני סיון מלא הוחזר הסוס המלכותי למלך ירדן בצרוף ציורים ומכתבי שלום של ילדי אילות לחוסיין .אולי בזכות החזרתו המהירה וללא תנאים של סוסו ,השתכנע סופית חוסיין שאין איבה? אולי בזכות ילדי אילות נוכח המלך לדעת שיש כמיהה? ככל הנראה הוא הפנים שיש חמימות ,ואכן ,כשנתיים אחרי המקרה היה חם באוקטובר .הרוח העלתה חול בעיני משתתפי הטקס ,השמש בהקה והאוויר היה יבש. לאחר שעות ארוכות בהן היה סגור ,חזר וני פתח כביש הערבה לתנועה ,הטקס ההיסטורי בניצוחו של ביל קלינטון הסתיים ,כל האישים חזרו צפונה והערבה כמנהגה חזרה לנהוג. רק שעכשיו יש שלום. אבישי גרינברג קצה המדבר | גיליון מס11 1.11.14 | 166 . תולים את המגפיים רפת קטורה סגרה את שעריה .העגלות והפרות עברו דירה ,מכון החליבה פורק לחלקיו ,הגדרות הוסרו והעובדים התפזרו לענפים אחרים .בקיבוץ מסכימים שזה סופו של עידן .מצטערים ,אבל יש לנו משהו טוב יותר לעשות ,כמו לייבש אצות לפני -כ 12-שנים ,כשרק נח�ש פתי לפלא הקרוי מגורים בקיי בוץ בערבה ,שובצתי לשבתות ביונקיה של רפת קטורה .כבר בשבת הראשונה ,אחרי חודש בקיבוץ ,הייתה המלטה .לאי רוחת הצהרים הגעתי שטופת ניחוחות הרפת ,עם מראות נוזלי גוף פרה ועגל וכל הדי ברים שיוצאים החוצה עם הרך הנולד .לא ממש אכלתי באותה ארוחה .אני חושבת שאפילו היה איזה תבשיל בשר טחון... עם הזמן ,התרגלתי ואפילו נהניתי .בייחוד מצא חן בעיניי הסדר הקיומי ברפת -עגלה שנולדת מקבלת שם וכבוד. עגל שנולד מקבל מספר ועובר למפטמה .זה לא היה פמיניזם, זה היה צדק פואטי .אבל גם זה עבר לי. השנים חלפו ,אני עברתי ,קטורה לא .מוסדות הקיבוץ השונים התקדמו לכל מיני כיוונים ,אבל מפעל האצות "אלגטכנולוג'יס" הפך להצלחה הגדולה של היישוב הקטן .הרפת גם עשתה עבודה לא רעה והצליחה להישאר עם הראש מעל המים ואפילו להיות רווחית ,אבל כשהגיע הרגע בו החל המפעל לנגוס בשטחי הרפת הצמודה אליו ,הגיע גם הזמן להחלטות הקשות .החודש ,אחרי עשרות שנות חלב ,פונתה ,נסי גרה ופורקה רפת קטורה. האסיפה המכריעה התקיימה בפברואר השנה ,וברוב מוחץ של המון בעד ועשרה נגד ,התקבלה ההחלטה לסגור את הרפת ,לטובת הרחבת המפעל .על אף ההסכמה הרחבה ,אין כמעט מי שאינו מצר על המהלך, יותר בגלל הסנטימנטים .אחד מאלה הוא נח מוריס ,מרכז המשק של הקיבוץ ,סטטיסטיקאי ,תורן ברפת 31שנים ומי שעמד בראש צוות המשא ומתן -מול המפעל ומול מועצת החלב. נפגשתי עם נח יום למחרת צאתן של החולבות האחרונות לבתיהן החדשים" .ההחלטה נכונה" ,קובע נח" ,אבל אני רציתי לבכות אחרי האסיפה ההיא וגם אחרי ליל אמש ,כששלחנו את הפרות האחרונות. אני דמיינתי שאמשיך לחלוב עד גיל ,75והיה ברור לי שאביא את הנכדים לבקר ברפת ולהצטרף לחליבות". נח מזכיר את הדורות הבאים ,והוא לא היחיד .כל אחד מהמרואיינים ציין שלדעתו ,האבידה הגדולה היא בעיקר לבני המשק ולצעירים בכלל ,מכל מיני סיבות .עוד משותפת לכולם היא התשובה האחידה לשאלה שהעליתי -האם לא מדובר ,בעצם ,בויתור על ענף חקלאי קיבוצי "הארד-קור" ,לטובת ענף תעשייתי? כל ניסיונותיי לקבל אמיי רות המשליכות על הקיבוצים בכלל ,עלו בתוהו ,וגם אותם אלה שהיו נגד המהלך השיבו חד-משמעית -לא! מהסיבה הפשוטה ,שמפעל "אלגטק" עוסק גם הוא בחקלאות ,אבל בצינורות במקום על האדמה, וגידול אצות הוא עדיין גידול חקלאי לכל דבר ועניין. "כשבודקים את המספרים ולא את הרגש ,קשה מאד להתנגד מבחינה כלכלית להחלטה". (נח מוריס) הקטורתים נקרעים בינם לבינם -מדובר בשני ענפים של הקיבוץ (במפעל יש לקטורה 20%בעלות) ,בשניהם עובדים חברי קיבוץ לא 12קצה המדבר | גיליון מס1.11.14 | 166 . מעטים -הלב רוצה את הרפת, אבל הראש הולך עם האצות, או כמו שנח מנסח את זה: "הראש והלב עבדו בניגוד אחד לשני ,אבל בסופו של דבר, התהליך נקבע בגלל הראש ולא בגלל הרגש .שלושת העי נפים הגדולים שמצליחים בקי טורה -אצות ,תמרים ושדות סולאריים ,מנצלים את היתי רונות היחסיים של האזור - שטח ושמש .לעומת זאת ,לגדל פרות הולשטיין (צפון גרמניה, על הגבול עם דנמרק) ,שהיו מעדיפות לחיות בהולשטיין, זה להילחם נגד התנאים .החי זון של קטורה זה להיות קיבוץ מתחדש ,לא במובן שמשתמי שים בו היום ,אלא ככזה שחוי שב על כיוונים חדשים ושהחקלאות של המאה ה 21-תהיה בכיוון של גידול אינטנסיבי של אצות ולא גידול מסורתי של פרות". האם הרפת היתה רווחית? "היא היתה מספיק רווחית בשביל להשאיר רווח כל שנה לקטורה, אבל הרווח ירד בשנים האחרונות ,והמדיניות של האוצר היא להוריד עוד את רווחיות הרפתות". אבל הפרות היו כאן למעלה מ 35-שנה?... "כן ,וזה הדהים אותי לראות כמה רווחיות הרפתות של צפון הנגב לעומתנו; רק עכשיו גיליתי את זה .אני חושב שהמהלך של קטורה עורר שיח בשאלת עתיד הרפתות באזור". ובכל זאת ,איך מחליטים לסגור ענף ותיק ורווחי? "לפני כשנה וחצי באו אלינו אנשי צוות הרפת והסבירו שאף אחד מהם לא מתכוון להיות ברפת עוד חמש שנים -הוותיקים מתקרבים לפנסיה והצעירים הודיעו שהם לא רואים את העתיד שלהם בניהול הרפת .במקביל ,החקלאות באצות מאד מוצלחת בשנים האחרונות ,יש הרבה יותר ביקוש מהיצע ברמה עולמית ,והרווח שהיה וגם זה שצפוי גדולים מאד .התעורר הצורך בהרחבת המפעל ועלתה הצעה להירחיב את אלגטק דרומה מהרפת ,כלומר "לדלג" מעל הרפת (המפעל והרפת צמודים זה לזה ,בפינה הדרום-מזרחית של הקיבוץ .ג.נ) .אבל הלקוחות בחו"ל ,בעיקר ביפן ,מאד מתנגדים לזה שיש רפת שצמודה למפעל שמגדל מרכיבים למוצרי בריאות ,אז לשים את הרפת באמצע בכלל היה בעייתי. בשלב הבא הוחלט בוועדת משק להיכנס למשא ומתן על עתיד הרפת. הבנו שזה יהיה מו"מ בשני מסלולים -מול אלגטק -איזה פיצוי נקבל ומו"מ על עתיד הרפת .עם אלגטק התקדמנו וקיבלנו הסכם נדיב מבי חינת פיצויים ,יחד עם לוח זמנים קשוח של העברת השטח של הרפת למפעל ובו זמנית התחלנו לבדוק את האופציות להיכנס לשותפות עם רפת אחרת". הבירוקרטיה של החלב כבעלי הרפת וכבעלי המפעל -לא היה פה ניגוד אינטרסים? "הניגוד היה ,כפי שציינתי ,רק בין הראש ללב 20% .בעלות שלנו באלגטכנולוג'יס ,ז ה 20%של עסק מאד מוצלח ,עם רווחים מאד גד�ו לים .כל הרפתות בדרום הערבה ירדו ברווחיות במשך השנים ,ומי דיניות האוצר היא שרפתות לא רווחיות יפסיקו -בסופו של דבר לעבוד .יחד עם העובדה שלא היו חברים שראו את העתיד שלהםברפת .ולעומת זאת ,יש 14חברי קטורה שעובדים באלגטק ,ולפחות חלקם רואים את העתיד שלהם שם -כל אלה הכריעו לבסוף .ברור שגם לעתיד הרפת וגם לעתיד המפעל יש הרבה אי ודאות ,אבל הייתי אומר שיש סיכוי טוב מאד שמה שנרוויח בשנתיים יפצה אותנו על הרבה שנות רפת .כשבודקים את המספרים ולא את הרגש ,קשה מאד להתנגד מבחינה כלכלית להחלטה". למה לסגור ולא להיכנס לשותפות עם רפת אחרת? במשך התקופה בה התלבטנו לגבי עתיד הרפת ,בדקנו כמה כיוונים מול כמה גופים ,כמו רפתות בקיבוצים ובמושבים ,מועצת החלב, אלגטק ונוספים .היו כמה גורמים שלא היו תלויים בנו ,בעיקר ביי רוקרטיים ,שהביאו להחלטה הסופית .עבדנו גם בלוח הזמנים המוי גבל ,כי מבחינה כלכלית לאלגטק היה חשוב מאד לעמוד בלו"ז ,כדי שהוואקום בשוק לא יתמלא על ידי מישהו אחר ,בזמן שמחכים לשטח הרפת .בבדיקת אפשרות שותפות ,התברר שהרפתות בדרום הערי בה הרבה פחות רווחיות מהרפתות בצפון הנגב ,ויעברו הרבה שנים עד שתחזור ההשקעה הכרוכה בהכפלת רפת .השלב הבא היה לחפש שותפות עם רפת בצפון הנגב ,אבל לא היה אישור של מועצת החלב לשותפות בין ישובים שיש ביניהם מעל 50ק"מ. בדקנו גם אפשרות שותפות עם מושב פארן ,אבל מסתבר שיש קיר ברזל בין רפתות בקיבוצים ומושבים .מועצת החלב אוסרת על שוי תפות והעברת מכסות בין קיבוצים למושבים .בסופו של דבר הגענו למבוי סתום ,כי לא נתנו לנו לצאת מהאזור ,ובאזור לא היתה אופציה כלכלית". נח עמד בראש צוות המשא ומתן גם מול אלגטק וגם על עתיד הרפת מול רפתות אחרות ומול מועצת החלב ,והוא מסיים את התהליךהארוך עם הרגשה שלאורך כל הדרך ,נעשה מאמץ גדול מאד לשתף את החברים ולעבוד בצורה שקופה מול הקיבוץ .הצוות נעזר גם ביועצים מקצועיים ,ש -בין השאר -הבהירו להם את המצב הירוד של הרפת וגם בעו"ד שעזר להם מול מועצת החלב. איך התקבלה ההחלטה בקיבוץ? "לפני האסיפה המכריעה ,קיימנו פגישות פתוחות עם חברים ,כדי להסביר את משמעות ההחלטה .נפגשנו גם עם בני המשק של י' -י"ב, כי הרגשנו שהם המפסידים הכי גדולים מכל השינוי .הרפת הוא מקום עבודה מאד אטרקטיבי לבני משק ,שקיבלו שם הרבה אחריות ולכן היה חשוב להסביר גם להם את המשמעות ואת הסיבות. בפברואר השנה העלינו את הנושא להצבעה באסיפת הקיבוץ ,כדי לאפשר אחת מהאופציות -לחתום על הסכם פינוי-פיצוי עם אלגטק, או להגיע לשותפות עם קיבוץ אחר ,או למכור את מכסת החלב .קיבלי נו אישור ברוב גדול מאד לסגור את הרפת ,עם כל הצער הכרוך בזה". מה היה השלב הבא? "כתבנו מכתב למועצת החלב שאנחנו מתכוונים למכור את המכסה שלנו ולצאת מענף הרפת .בהתחלה היה עלינו הרבה לחץ שלא למכור את המכסה -באו לשכנע אותנו ,ראו את המספרים והבינו שאין לנו הרבה ברירה". איך מתבצעת מכירה של מכסת חלב? "רשמית ,אנחנו מוכרים למועצת החלב ,אבל הם לא משלמים לנו ,עד שהם מעבירים את זה הלאה .המכסה עדיין לא הועברה הלאה ,אבל התקנון אמור להיות חתום עד סוף השנה ואחר כך תתבצע העסקה. במקביל ,התקשרנו לקבלן רפתות ,שעזר לנו למכור את הציוד ואת הפרות .השלב הזה לקח יותר זמן ממה שציפינו ,בגלל המלחמה". ממה נפרדתם? "היו פה כ 280-חולבות ומכסה של 3.3מיליון ליטר בשנה". אודי גת ,חבר קטורה מאז שנת 1980וראש המועצה האזורית חבל אילות ,לא עבד או עשה תורנויות ברפת ,אבל גם לדעתו ,לצד השיי קולים הכלכליים המוצדקים ,מדובר ברגע עצוב בתולדות הקיבוץ. בכלל ,לנושא הוא מעדיף להתייחס בכובע של חבר קיבוץ ותיק ולא של ראש המועצה. "זה רגע שונה במיוחד ועצוב מאד .רפת מתחברת עם המילה קיבוץ, היא הריח ,העבודה ,השיח הציבורי סביב הרפת ,התורנים ,הכל זה חלק מהמילה קיבוץ וזה מאד מתאים לי ,למרות שלא עבדתי ברפת. עסקתי ברפת בשתי הקדנציות שלי כמרכז משק בקטורה ואין ספק בליבי שזה יום מיוחד. ועדיין ,גם אתה מאמין שהתקבלה החלטה נכונה לקיבוץ. "כמו בהרבה מקרים בקטורה -גם במקרה הזה אנחנו נגד הזרם .זה לא מקובל ולא פופולארי לסגור רפת ,ולמרות זאת ,אני חושב שקטוי רה קיבלה החלטה נכונה ,מתוך תפיסת עולם שאומרת שלא צריכים להיתקע ,אלא להתחדש ,שצריכים להיות פתוחים ולא סגורים ,ואכן, הצד היפה שבסיפור הוא שאנחנו מרחיבים ענף שהוא חצי חקלאי חצי תעשייתי ,כנראה גדול בהרבה מפוטנציאל הפיתוח והשיפור של הרפת בעתיד ושל ענף החלב בכלל". "קטורה החליטה לומר כן למהלך ,שיביא לה -לא רק יותר מקומות עבודה ,אלא יותר ביטחון כלכלי, בלי לנטוש את המילה 'חקלאות'( ".אודי גת) מה דעתך על התהליך? "אני מאד נהניתי מהדיון שהתקיים באסיפה ,שכלל בתוכו מרכיב ערכי מאד גבוה ,שקשור ב -מה זה קיבוץ ,מה זו עבודה ,ובכך שבאנו לקי טורה -לא כדי להתפרנס מריבית מכסף שישב בבנק ,אלא מחקלאות ומתפיסת קרקע ומעבודת כפיים .למרות השיקולים הללו שעלו באי סיפה ,בסופו של תהליך התקבלה החלטה לא קלה .קטורה החליטה לומר כן למהלך ,שיביא לה -לא רק יותר מקומות עבודה ,אלא יותר ביטחון כלכלי ,בלי לנטוש את המילה 'חקלאות'". שלושים ומשהו שנות מּו כמו כל מוסד קיבוצי ותיק ,גם רפת קטורה שמרה בין הגדרות זיכרוי נות רבים ,סיפורים של חברים ובני משק ואירועים מיוחדים .נפגשתי מדגמית עם כמה מהאנשים שעבדו ,או עשו תורנויות ברפת בעבר ושמעתי סיפורים משעשעים והרבה אהבה לתחום .בין כל הותיקים, היה גם שוכן רפת קבוע אחד ,צעיר מאד -ערן פרידמן .ערן ,בן משק, פחות או יותר גדל ברפת .החבר'ה סיפרו שכבר מגיל מאד צעיר היה מסתובב במקום ,עוזר בכל מה שאפשר ומהר מאד הפך לאורים והתוי מים של אילנות היוחסין של הפרות .לצערי ,לא הצלחתי לראיין את ערן ,שכן הלה שוהה בחו"ל במסגרת עבודתו -וטרינר פרות .כן ,ערן הפך את האהבה למקצוע .אחת מותיקות הענף ,אבי לוטמן ,מספרת: "ערן פרידמן היה הילד הראשון שבאמת היה "דלוק" על הרפת .הוא התחיל להגיע לרפת בגיל מאד צעיר ,ובמשך שנים היה לו קלסר של כל אילנות היוחסין של כל הפרות .הוא הכיר את כל העדר והיה כמו חקלאי ותיק .אפילו אנחנו לא ידענו את כל מה שהוא ידע". בין אלה שהסכימו ויכלו להתראיין ,בלטו דווקא הותיקים ,שנשארים עם המגפיים בבוידעם ועם תפקידים חדשים במקומות אחרים. דני כהן הגיע לקטורה בשנת ,1976קצת אחרי הפרות הראשונות. הוא עבד תקופה ברפת לפני השירות הצבאי ,ואחרי שהשתחרר ,נכנס לעבודה במקום באופן קבוע. המשך בעמוד 14 דני כהן קצה המדבר | גיליון מס13 1.11.14 | 166 . המשך מעמוד 7 מתי הוקמה הרפת ואילו תפקידים מילאת? "אני חושב שהתחילו לקבל עגלות -מ ,1975-74-משהו כמו 150ע�ג לות ,בשלב הראשון .בשנים הראשונות לא ממש היתה חלוקת תפקיי דים; היה מרכז/ת וכולם עשו הכל ,עם הזמן התעוררו צרכים שונים ובשנים האחרונות ניהלתי את הרפת .סך הכל ,עבדתי שם -כולל שנת חופש אחת ושנתיים עבודה בגן הילדים -עד עכשיו ,למעלה מ35- שנים". יחסית למקום עבודה מאד פיזי ,ברפת קטורה עבדו הרבה נשים במשך השנים. "היה פרק זמן ממושך שהרבה נשים היו ברפת ,בתקופות מסוימות היה אפילו רוב נשי ואז (אולי גם היום) ,זה היה די יוצא דופן .נראה לי שהיתה השקפה יותר שוויונית לגבי יכולת של כל אחד לבצע כל סוג עבודה .גם העבודה שלי בגן ילדים ,נחשבה ליוצאת דופן באותן השנים". ועכשיו הרפת נסגרת... "הקיבוץ החליט לסגור את הרפת רק אחרי סיום המשא ומתן עם אלי גטק ואחרי הבנת המשמעות .גם אני הייתי בצוות המשא ומתן ומאד ניסיתי לשכנע את המפעל שיבנו דרומה מהרפת וידלגו עליה ,עם הבי טחה שאם בשלב כלשהו הם ירצו לפנות את הרפת -זה יקרה .אמרתי, שלמרות שאני עובד הרבה שנים ברפת ,אם הדבר הנכון שייראה לי זה להשאיר את הרפת פתוחה ,אני אלחם על זה ,אבל אם אחשוב שהדבר הנכון זה לסגור ,אני לא אהיה מחסום לצעד הזה". הרפת נסגרה כי לא יכולת להילחם ,או כי לא רצית? "אחרי המו"מ ואחרי התחזית לגבי עתיד הרפת ,אני חשבתי שזה הדבר הנכון -לא להילחם על הישארות הרפת או על בניית רפת חדשה, לזה באמת לא היה היגיון כלכלי .זה נראה לי הדבר הנכון לקיבוץ - לפנות את הרפת ולהעביר את השטח למפעל .אני שלם עם זה .ואני חושב שההחלטה היתה נכונה .כל קיבוץ היה רוצה מפעל שיכול לספק מקומות עבודה לחברים והכנסות לקיבוץ ,כמו אלגטק". אתה צופה השלכות חברתיות למהלך ,או פגיעה באופי הקיבוצי? "תמיד ראיתי את הרפת כמקום עבודה ,אבל גם כחלק מהקהילה כולה. זה היה תפקיד של ממש בחיי קיבוץ -לקחת ילדי בית-ספר וללמד אותם לעבוד ברפת ,כך שאנשי הרפת היו בעיניי גם חלק ממערכת החינוך של הקיבוץ .זה נתן הרגשה של שייכות ,מן קשר חברתי ליי לדים עם מבוגרים שהם לא מורים ולא הורים ,ונתן להם גם אפשרות לקחת אחריות והרגשה מוצדקת של תרומה לקהילה .כל הדברים האלה היו חלק מהשקפת העולם שלי. "אני לא חושב שהאופי הקיבוצי נפגע ,אבל אין ספק שהרפת היא אחד מהמקומות שמאפשרים תחושת תרומה ושיתוף( ".דני כהן) אני לא חושב שהאופי הקיבוצי נפגע ,אבל אין ספק שהרפת היא אחד מהמקומות שמאפשרים תחושת תרומה ושיתוף .אני לא חושב שקיבוץ צריך רפת על מנת להיות קיבוץ ,אבל יש דברים שכן צריך". מה אתה עושה היום? מנהל את הרפת בקיבוץ גרופית. תיקי כגן הגיעה לקטורה בשנת ,1977ועבדה ברפת מאז ועד לידת בתה הבכורה ,בשנ ת .1988במהלך השנים עסקה בכל התחומים ב�מ סגרת העבודה השוטפת -חליבות ,יונקייה ,פוריות העדר וגם ריכזה את הרפת במשך תקופה. "היינו צוות די גדול -לפחות עשרה ,עם רוב נשי .במשך השנים זה התהפך ,אבל אז היו בעיקר נשים ,שעשו עבודה פיזית קשה כמו לפי רוק עגלות של חבילות חציר ,חליבות ארוכות במכון חליבה מיושן ועוד" יש לך חוויות וזיכרונות מהעבודה? "כל 11השנים האלה היו חוויה אחת גדולה .לפעמים היו המלטות קשות שהיה צריך למשוך את העגל עם חוטים החוצה ,או ניתוחים קיסריים ,פרות שאחרי המלטה רבצו והיה צריך להקים אותן עם מנוף. הקטע הכי קשה בעבודה ,בשבילי ,היה השלב שמפרידים את העגלים 14קצה המדבר | גיליון מס1.11.14 | 166 . תיקי כגן -אי שם בשלהי שנות ה70- מהאימהות שלהם ,אחרי המלטה .בנוסף ,בכל השנים שעבדתי ברפת לא יכולתי לגעת בבשר .הייתי צמחונית במשך 11-12שנים .זה היהנראה לי בלתי אפשרי לטפל בבעל חיים ,לטפח אותו ואז לאכול אותו. עכשיו אני אוכלת בשר פעם ב ,...אבל אני לא מהחסידים". מה את חושבת על סגירת הרפת? "כקיבוצניקית ותיקה ,יש בזה משהו עצוב -לראות את הרפת נסגי רת ,יש לה סימבוליות בקיבוץ ,אבל כיוון שאנחנו צריכים להתקיים והאילוצים שמביאים אותנו לסגור את הרפת הם כלכליים ,אז אני מקי בלת את זה בהבנה .כשעושים סדר עדיפויות -מאפיינים קיבוציים לעומת כלכלה ,אז השיקולים הם כלכליים ,אין מה לעשות". לדעתך ,יש פה ויתור על ענף חקלאי לטובת ענף תעשייתי? "את המפעל -אלגטק -אנחנו כן רואים כחקלאי .זה אמנם גידול במים ,אבל זה עדיין גידול צמח". פרות חמץ ֵאּבי לוטמן הגיעה לקטורה בשנת ,1975וחצי שנה לאחר הגעתה כבר החלה לעבוד ברפת ,עד שנת 26 - 2001שנים והרבה זיכרונות .היא בזמן הזה ריכזה את הרפת ,הייתה אחראית בריאות ,סדרנית עבודה ובשוטף -חלבה ,עבדה ביונקיה ,כל עבודה שנדרשה. "כשהגעתי ,היו בערך 300חולבות (כולל היבשות) ,רפת קיבוצית ממוצעת לגמרי .עדיין לא גידלנו עגלים באותה התקופה ,זה החל מאוחר יותר .רק מייק (הרץ) היה מסוגל להתמודד עם עגלים ,זה מאד מפחיד ,כאילו אין קשר באופי בינם לבין הפרות ,כשהם מגיעים לבגרות ,הם מתחילים להיות תוקפניים". זה נכון שהיה רוב נשי ברפת? "כשאני הגעתי בתור מתנדבת ,מרכז הרפת היה גבר ,אבל אנג'לה היא זו שלימדה אותי לחלוב .דני תמיד היה ברפת ,ג'ף הרבה שנים וגם דיויד שיין ומייק הרץ ,כך שהיו גברים ,אבל במשך תקופה ארוכה עבדנו בעיקר בנות -אני ,תיקי ,לאה ,רזי ,בת-שבע". היו הבדלים בעבודת הנשים ,לעומת הגברים? "דווקא בעבודות הפיזיות לא היה הבדל .למשל ,בשנים האלה בנינו עגלות של חבילות קטנות של קש והיינו יוצאים למתבנים ,בונים עגלה של שש קומות ,חוזרים לרפת ,מפזרים בין הסככות ידנית .אבל אחת מאיתנו ,שהייתה נפש עדינה מאד ,עבדה ביונקיה ,ואז היו כמה שנים שהרבה יונקים מתו ,כי היתה בעיה -עגל נולד ללא נוגדנים במערי כות ,אז אחד הדברים הראשונים צריך להכניס לו זה קולוסטרום והם בעצם שלשלו את עצמם למוות ,הם מתו מהתייבשות .זה היה חיידק אי-קול ,שפשוט היה יוצא משליטה .הוצאנו אותם מהכלובים וקשי רנו אותם בין העצים ואני זוכרת שישבתי בין העצים ובכיתי כשאחד העגלים מת .עם השנים ,למדו לחטא עם יוד ,לתת תוספת עם נוגדנים. אותה עובדת עברה שתי תקופות קשות כאלה ,עד שהיא פשוט אמרה שהיא לא יכולה יותר ועזבה את הרפת". חוויות מיוחדות מהרפת? "כשכרמל (הבת הצעירה של אבי .ג.נ) הייתה בת ארבע-חמש ,ירדנו עם ניצן (הבן האמצעי) להביא את הקבוצות למקלחות .היא לא פחדה אבי לוטמן, במכון החליבה הישן מהפרות ,אבל לא יצאה לבד ,אז היא וניצן יצאו יחד להביא קבוי צה והיא נתקעה עם המגפיים בבוץ ונפלה "על הפנים" בתוך החרא, ואני לא יכולתי להפסיק לצחוק .לקחנו אותה למכון ושטפנו אותה עם הצינור". באחת השנים הצלחנו להסתבך עם משגיח כשרות ...הפרות צריכות לאכול אוכל כשר לפסח כבר מייד אחרי פורים ,במשך כשישה שבוי עות( .אני מנסה לתאר לעצמי שישה שבועות של אוכל כשר לפסח ואין שום כמות של שוקולד שחר בעולם בשביל לרכך את המכה ).האוכל לפעמים היה גורם להן להפרעות בעיכול .לפני זמן רב ,כשאלי גלעד (חבר קיבוץ לשעבר) ריכז את הרפת -הוא החליט שבאותה השנה אנחנו נסדר את הכל כדי לקבל את תעודת ההכשר לפסח מהרבנות ואז נמשיך להאכיל את הפרות מזון לא כשר לפסח. אחרי קבלת ההכשר ,אלי הורה לג'ף להמשיך להשתמש בחמץ .באחד הימים ג'ף סיים לחלק את כל האוכל ,ובדיוק אז הגיע משגיח ,הלך לאבוס ,קרא לנו והורה לנו לשפוך משאית שלמה של חלב ואמר שאי נחנו חייבים לפנות את כל האוכל הזה ,לחלק מזון כשר לפסח והוא יחזור לבדוק .אני וג'ף חזרנו עם טרקטור עם כף ,שני אתים והרבה קללות ואספנו את כל האוכל -ומדובר בכמה טונות -וחילקנו מחדש אוכל לפרות .זה היה לפני למעלה משלושים שנה ,וזו פעם אחרונה שעשינו כזה דבר .אלי מאד התנצל"... למה עזבת את הרפת? "כי הספיק לי .יש לי שלושה ילדים (בעלה של אבי -פיני -נפטר כשבתם הצעירה היתה בת ארבע .ג.נ) ולא הייתי מספיק בבית .היום אני עובדת במכון ערבה לחקר הסביבה ,בתפקיד רכזת תכניות מחקר. את הפרות לא מעניין שיום כיפור ,או שבת ,או שאת לא מרגישה טוב, או שהילדים חולים". מה את חושבת על סגירת הרפת? "זה מאד עצוב לי וזה משהו שיהיה חסר ,אבל אני השתכנעתי שזאת החלטה נכונה .אין כאן בני משק שרואים את העתיד שלהם ברפת; יש בני משק צעירים שאוהבים לעבוד ברפת ולומדים המון ,אבל אחד הדברים שנאמרו היה -לא נחזיק רפת שאינה באמת רווחית ,רק כדי שלבני המשק יהיה מקום נחמד לעבוד". "יש בני משק צעירים שאוהבים לעבוד ברפת ולומדים המון ,אבל אחד הדברים שנאמרו היה - לא נחזיק רפת שלא באמת רווחית ,רק כדי שלבני המשק מקום נחמד לעבוד( ".אבי לוטמן) מייק הרץ ,רפתן דור חמישי ,חי בקטורה מאז ,1983ומשנת 1985ועד 1997עבד ברפת -היה אחראי ומתכנן הזנה ,הקים את המפטמה והיה אחראי עליה וכמובן חלב במשך כל השנים שהוא בקיבוץ .מייק ואשתו שושי הם בין העשרה שהצביעו נגד סגירת הרפת .מייק תכנן לקיים ברפת הנטושה טקס אשכבה מרשים ,בסגנון אירי ,שיכלול מצגת, הצגה ,חידון ,מזון חלבי ועוד ,אבל האירוע נדחה לחג המשק של הקיי בוץ החל השנה בנובמבר ,ולא ברור מה מכל אלה אכן ייצא לפועל. למה התנגדת להחלטה? "יש אנשים שלא מאמינים בעתיד הרפת ואני לא מסכים עם זה .חוץ מהצד הציוני ,היתה לי בעיה עם כך שקיבלנו את ההחלטה תחת לחץ זמן .הרפת לא היתה במצב הכי טוב ,יחסית ,היא זקוקה להשקעה משמעותית ,כדי להיות במצב תקין .אני כן מאמין שיש עתיד לרפת באזור שלנו ,ורציתי לעשות איחוד עם רפת אחרת .רציתי גם לבנות רפת למעלה ,על ההר ,באזור נווה-חריף ,אבל זו השקעה גדולה מדי. בנוסף ,אני לא כל כך מאמין במפעל ואני חושב שהוא רוכב כרגע על גל מסוים .אני יודע שהרבה מזה רגשי ,אבל לדעתי עשינו טעות ,גם כלכלית וגם חברתית .עם כל זאת ,אנשים לא הצביעו בעד בזדון .הם באמת מאמינים שזה מה שטוב לקיבוץ". יש לך סיפורים מהרפת? "פעם היה נהוג לתת לפרות עם גזים חומר מסוים בזונדה .כנראה שהחומר שהיה לנו לא היה טוב ...אני ואבי נתנו לאחת הפרות את החומר ופתאום היא החלה להתנפח במהירות ותוך חמש דקות היא מתה .לא היה מה לעשות. בסוף שנות -ה ,90-החזקנו ברפת פר למטרות הרבעה בשבתות (ה�מ זריע לא מגיע בשבת וחג ואם יש פרה בדרישה בשבת ,אז משתמשים בפר) .היו עגלות שהבאנו לוטרינר ,כדי לראות אם יש בעיית פוריות (מתחילים להזריע אותן בגיל 14חודש) .היתה עגלה אחת שהבאנו לרופא ,הוא בודק אותה ומודיע שהיא כבר בחודש חמישי ...חשבנו וני זכרנו שפעם העגלות ברחו וכנראה שהעגלה הזו ,שהיתה אז בת תשעה חודשים ,פגשה אותו .אגב ,זו היתה ההצלחה היחידה של הפר הזה"... דיברת על הערך החברתי של הרפת בחיי הקיבוץ... "לדעתי ,הרפת היא גם מרכיב חברתי בקיבוץ ,ולכן קשה לחשוב על כך שלא תהיה לנו רפת לטייל בה בשבת .למשל ,היתה הפרה בשם טובל'ה ,שהיתה מאד חברותית -היינו מושיבים עליה את הילדים, היא היתה באה אליי .הילדים היו משחקים בערימות גרעיני הכותנה, במשך שעות .יש גם ערך מוסף חינוכי תורם במיוחד -הרפת גם הפכה להיות מקום עבודה לילדים עם צרכים מיוחדים ,שכל כך השתלבו בעבודה בה .פשוט חבל". ילדים בכותנה האמא של העגלים דיאנה דרסמן ,נמצאת בקטורה 12שנים ,מתוכן עבדה ברפת ,11.5 מהרגע שסיימה את האולפן .הניסיון הקודם שלה היה ,למרבה האירוי ניה ,ברשת מקדונלד'ס ,שם היתה אחראית על פתיחת סניפים בברזיל, אורוגוואי וצ'ילה ,כמו שהיא אומרת " -קודם אכלתי אותם ואז התחי לתי לגדל אותם ".בלי ניסיון קודם ,דיאנה התחילה לעבוד כאחראית על היונקייה .עם הזמן החלה לעזור גם בהמלטות (ולעתים היו גם 60 בחודש) ,לטפל באימהות לפני ואחרי ההמלטה ,ואם היה זמן ,אז גם לעזור בחליבות ובפאנצ'רים שהתרחשו .דיאנה לא הגיעה לאסיפה הגורלית; היא לא רצתה חלק בנושא ,או לשמוע על כך. נהנית מהעבודה? "מאד מאד מאד! אף פעם לא חשבתי שכל כך איהנה .לא חושבים שיש בזה הרבה סיפוק ,אבל החיות הללו כל כך דומות לאנשים בעניינים של לידה וטיפול בעגלים .זה מאד מעניין לראות את זה -למשל ,איך אמא לא מנוסה מקבלת עזרה מהמבוגרות והמנוסות". עם כל ההנאה ,מסתבר שעבודה ברפת טומנת בחובה לא מעט סכנות, ולדיאנה ניסיון רב בפגיעות רפת -לפני כשלוש שנים ,נפלה מכסא, קצה המדבר | גיליון מס15 1.11.14 | 166 . כשניסיתה להחליף חוט נגד זבובים ביונקייה .לפני כשנתיים ,עגלה נדחקה בין רגליה והיא שוב נפלה .לפני כשנה ,קיבלה בעיטה בשפה, בחליבת לילה של יום שישי ,וזכתה ל 15-תפרים ,ואם הרפת לא היתה נסגרת ,היא בטח היתה סופגת עוד כמה ,אבל זה לא גורע מהצער שלה על סגירת הרפת .מבחינתה ,הפרה שבעטה ,היא פשוט אחת מסכנה שלא ידעה מה לעשות עם הרגל שלה... יש לה גם חוויות הרבה יותר נעימות ,כמו המלטה לא צפויה של תאומים ,במהלכה נעמדה על ארגז "תנובה" ושלחה ידה כמה שיותר עמוק ,כדי לחלץ בשלום את התאום השני ,שמיאן לצאת .היו המלטות של פגים ,שלא תמיד שרדו ,אבל אחד כזה שנולד מוקדם מאד וכן שרד ,זכה לחגיגת יום-הולדת ,שכללה עוגה ,נרות וסרטים צבעוניים. "כשגידלנו גם עגלים עד גיל שישה חודשים ,היינו מפרידים בגיל חוי דשיים בין העגלות והעגלים .לפני כשש שנים ,ערן פרידמן בא ואמר לי שבין כל העגלים יש עגלה אחת .התקשיתי להאמין ,כי צריך לעבור כמה תחנות כדי להגיע לאזור של העגלים .הלכנו לשם ,ובאמת היתה שם עגלה .בדקו אותה ,גילו שהיא בהריון (כמובן )...ולא ידעו מי האבא (כמובן ,)...אז נתנו לה את כל החיסונים הדרושים .הכנסנו אותה לקי בוצת בנות והן הפרידו אותה מהן במשך יומיים ,בגלל שהדיפה ריח מהזכרים .רק אחרי יומיים הן קיבלו אותה .דני היה פסימי לגבי עתיד העגל ,אבל נולדה עגלה שהיתה בסדר גמור .מאז ,אני בודקת כל המי לטה חדשה ,אם זה באמת מה שכתוב -בן ,או בת". איך התנהלה היונקייה בתקופתך? "היה צוות מצוין ,כל מה שביקשתי מדני כהן -קיבלתי ,בדברים שהיו חשובים לבריאות של הפרות -לא חסכנו .אנשים שנכנסו למקום ,גם רופאים ,היו אומרים שאפשר לאכול מהרצפה של היונקייה בקטורה. כי בשבילי זה היה כמו בית תינוקות -דואגים לבריאות של הקטנים, ואי אפשר לעשות את זה אם המקום לא נקי .מקפידים על הקולוסי טרום הטוב ביותר ,בטמפרטורה הנכונה ,שעות האכלה מוקפדות וכל מה שנדרש". למה נאמר שהצוות לא רואה את העתיד שלו ברפת? "זה נכון .לפני כארבע-חמש שנים ,כשרוי היה מרכז משק ,היתה לו שיחה איתי ועם יזהר .הוא שאל אם אנחנו רואים את עצמנו בעתיד מנהלים את הרפת .יזהר אמר שכן וגם אני אמרתי שאני מוכנה ,אבל, צריכים להשקיע ,כי במצב הנוכחי -זה בלתי אפשרי .מאז עבר זמן, מצב הרפת הידרדר ,הסככות החלו להתפרק ,כל החולבים התלוננו על מצב המכון ,היה ברז שלא עבד ,פיצוצי מים ,הפרות עומדות עם 16קצה המדבר | גיליון מס1.11.14 | 166 . הרגלים בצורה לא נכונה כי אין ריצפה טובה ויש כל מיני חיידקים בגלל הבוץ ועוד .בעקבות המצב ,באנו ואמרנו שאנחנו לא רואים את העתיד שלנו ברפת ושאנחנו לא ממשיכים .לא היתה החלטה של הקיי בוץ להשקיע ברפת". איפה את תעבדי עכשיו? "אני מתחילה לעבוד במפעל ,בגידול האצות .רציתי מקום שבו לא אצטרך לשבת ,כי אני כזאת .במפעל חיפשו אנשים לחדר הגידול החדש שנבנה .עובדים שם אנשים טובים ,שאני מחבבת והתקבלתי לעבודה .אחרי החלמה מהניתוח ברגל (בעקבות פציעה א' ,ב' ו -ג'), אני מתחילה לעבוד שם .יהיה לי קצת קשה ,כי זה מקום סגור בחדר בלי חלונות ,אחרי שעבדתי הרבה שנים בחוץ ,אבל אני מאמינה שיהיה בסדר". גם את חושבת שלרפת היתה תרומה חברתית חשובה לחיי הקיפ בוץ? "במשך השנים ,היו הרבה בני משק שעבדו איתי ,ביניהם גם הבן שלי דילן .אני חושבת שבני הנוער לא קיבלו שם רק מקום עבודה ,אלאגם חינוך ,למדו מה זה כבוד לאדם אחר -להגיע בזמן לחליבות ,לעזור בעבודה קשה ,לעזור בשעות שאינן בהכרח שעות עבודה .אם פרות שברו גדר באמצע הלילה ,אז כולם רצו לשם ,גם בשבת .אני חושבת שאם תשאלי את כל בני המשק שעבדו ברפת ,הם יגידו שהם נהנו. עכשיו מחפשים להם מקומות עבודה אחרים בקיבוץ. דיאנה דרסמן והבן דילן בחליבה משותפת "אנשים שנכנסו למקום ,גם וטרינרים ,היו אומרים שאפשר לאכול מהרצפה של היונקייה בקטורה. בשבילי זה היה כמו בית תינוקות" (דיאנה דרסמן) גם לבוגרים היה נחמד לעבוד ולעשות תורנויות ויש גם יש הרבה זוגות שחלבו ביחד -יוני ורותי ,גייל וסנדי ,תיקי ורוי ,וגם הורים וילדים ,כמו לאה ובנימין ,דילן ואני ,מייק הרץ עם הבנים שלו .זה היה מאד מרגש. כל שבוע היו מגיעים ביקורים של הפעוטון ושל הגנים -הם היו שוי מעים סיפורים על העגלים החדשים ,נותנים להם בקבוקים ,לומדים על הפרות ,נותנים שמות לעגלות החדשות .גם לילדים עם צרכים מיוחדים ,הרפת היתה פשוט חוויה -גם לי זו היתה חוויה לעבוד איתם .הם עבדו ממש קשה וקיבלו הרבה מזה -גם נהנו וגם למדו. לכל הגילאים זה יחסר .יש לי הרגשה של פספוס פה. כשהבת הצעירה שלי דבי (היום בת )13היתה בפעוטון ,הילדים באו לבקר ביונקייה ,וכדי ללמד אותם על הורים וילדים בקרב בעלי חיים, שאלו :איך קוראים לאמא של אפרוח? תרנגולת .איך קוראים לאמא של גור? כלב .איך קוראים לאמא של עגל? ודבי ענתה" :דיאנה". גל נקדימון מטפלים בחבל -לוטן ויהל חוב שנשאר למטפלת אחת מלוטן ועוברים צפונה ,ליהל רינה קדם תחומי טיפול - וואטסו וטיפולי מים רינה גםעובדת במרכז מדעי ים המלח והערבה בניהול פרויקטים של שיתוף פעולה סביבתי פלסטיני-ישראלי וירדני ורוקדת כבר שנים ,עם התמחות ב"חמשת המקצבים". מחלקת את הזמן בין לוטן לארה"ב ,שם עובדת בקבוצה של בניה קהילתית עם בני נוער באמצעות הריקוד. איך היית מסבירה על טיפולי מים מהזווית שלך? אני מביאה את מה שלמדתי מההכשרה שלי בבריכות בריף הדולפינים ,שם עבדתי עד לא מזמן .אמנם בבריכות "סתלבט על המים", הפוקוס הוא על הרגעה ופחות קטע טיפוי לי ,אבל כן משתמשים בטכניקות שונות של ריפוי דרך תנועה במים .הוואטסו כבר מכניס אפקט יותר טיפולי .הוא מובנה בצורה יותר ספציפית עם עבודה על מערכת שריר-שלד ונקודות לחץ בגוף .זה בעצם שיאצו במים תוך כדי תנועה .המנחים עצמם מעוצבים בשביל שחרורים ספציפיים בכל מערכות הגוף .מבחינתי ,מה שמייחד את העבודה במים זו היכולת להיות גוף מתווך בין המטוי פל למים ,כך שהמים יעשו את מירב העבוי דה .השילוב של הרקע שלי מהבריכות בריף והלימוד עם הידאי ודוריה (שני מטפלים נוספים בלוטן ,ראו כתבה בגיליון הקודם), נותנים לי גמישות לראות מה המטופל מולי הכי צריך באותו רגע ,ולמה הגוף שלו מוכן. הטכניקות שלמדתי בריף נותנות אופציות של מרחב שלא תמיד יש בהן מגע ,כמו למשל עבודה עם מצופים .בשבילי זה מאוד חשוב שיש לי החופש הזה .בסופו של דבר ,המטי רה העיקרית היא ליצור מפגש חיובי ובריא בין המטופל למים .אני מאוהבת במים ותמיד הייתי. אני רוצה לעזור לאנשים להתאהב במים דרך הטיפול החוויתי .אני מאמינה שדרך ההתאהבות במים הם גם ירצו לשמור עליהם, אם זה לחסוך במים או שיהיה לך איכפת מאיכות המים שסביבך .זה גם מתחבר לעי בודה הסביבתית שלי. רובד נוסף במים זו העבודה עם קבוצות - עשינו לא מזמן פעילות של סדנת ריקוד ווואטסו בבריכה בלוטן לסטודנטיות ממכון ערבה -פלסטיניות ,ישראליות ,ירדניות ואמריקאיות .בשביל אנשים שמגיעים מעי בודה סביבתית גבוהה זה היה ממש מרגש. חוץ מזה שהיה גיבוש חברתי שעזר לנו לבנות מערכת יחסים קבוצתית ובינאישית, דרך היכרות עם תרגילי ווטאסו ,שהם בעצם תרגילים בסיסיים של אמון ותמיכה .למשל, לתת לכל אחת להחזיק מישהי אחרת ולהציף אותה זו ממש בניה של אמון. כמובן שצריך להוסיף לזה גם את הייחודיות של הבריכה עצמה בלוטן -קודם כל היא משלבת מבט הוליסטי באמצעות השילוב של טיפול ומבנה אקולוגי ודרך חיים אקולוגית. המבנה עצמו מהווה נדבך אחד של חיים אקולוגיים דרך בניה בבוץ המותאמת לתנאי המדבר והחלום של כולנו לטווח הרחוק הוא גם להפוך אותה לבריכה אקולוגית. הבריכה ממוקמת באזור מרוחק ושקט של הקיבוץ ,דבר שמאפשר עבודת עומק פרטנית וקבוצתית שהיא ייחודית ללוטן .בגלל המרי חב הטיפולי הספציפי ,אנשים נותנים לעצמם ללכת יותר רחוק .אף אחד לא מסתובב לך באמצע הטיפול ויש אינטימיות מוחלטת. כמה שנים את בתחום? שש שנים .את ההכשרה של תנועה במים למדתי בריף הדולפינים ,קורס וואטסו עשיתי עם הידאי ועבודה פרטנית עם דוריה נוה. למה בחרת דווקא את התחום הזה בטיפול המשלים? לי יש קשר אישי עם המים דרך החוויה אישית שלי -צלילה ,ריקוד במים ,שחיה ודברים אחרים שאני מפתחת עם עצמי .תמיד דיבר אלי תחום הטיפול באנשים ,אבל תמיד משך אותי השילוב של טיפול עם הטבע "אקו- פסיכולוגיה" .אני מאוד מאמינה ביכולות המרפאות של הסביבה ושל המפגש המחודש שבני האדם צריכים לעשות עם הטבע. הטכניקות שלמדתי בריף נותנות אופציות של מרחב שלא תמיד יש בהן מגע ,כמו למשל עבודה עם מצופים (רינה קדם) מה את מביאה לטיפול? את הגישה של התנועה והריקוד ,למרות שאני עדיין בתחילת דרכי .אני בעיקר משי לבת את הטכניקות של התנועה שלמדתי בבריכות בריף ,את הניסיון האישי בריקוד, את הגישה הטיפולית שלמדתי מדוריה ,את הטכניקות המובנות של הווטאסו עצמו וגם מכניסה את הגישה הבינאישית שלי והגישה הסביבתית שאני מביאה כאשת מים .אני מרי גישה שהכל מתחבר לי בטיפול במים .וזה גם מה שהווטאסו מביא לי .הווטאסו שומר על השפיות שלי. יש לך נישה טיפולית שאת יותר חזקה בה? הנישה הקבוצתית מאוד מדברת אלי וגם זוי גות .יאיר ,בעלי ,ואני מאוד אוהבים לעבוד עם זוגות בטיפול זוגי -דאבל דייט בטיפול במים .כשהטיפול מתבצע כזוג יש לזה ערך מוסף. אני גם מאוד אוהבת לעבוד עם קשישים וזו בהחלט אחת החוויות הכי מיוחדות שלי .הם מאותגרים בריאותית ופיסית ואני מרגישה שזו עבודת קודש של המים .כמו כן ,אני נהנית לעבוד עם אנשים הרבה יותר גדולים ממני .יש להם פחד מזה שאני קטנה וגם יש להם נקודות רגישות .הם מרגישים כבדים ומסורבלים וכשנושאים אותם במים יש לזה חוויות ריפוי מרגשות ומדהימות .להחזיק בן אדם גדול בתנוחת עובר זה אחד המקומות שהכי נוגעים בי כמטפלת ,ואלה גם הפידי בקים שקבלתי מהם .זה מאפשר להם לגעת במקומות מאוד עמוקים ופשוט לנוח .העבוי דה במים מאפשרת פשוט לנוח. מי יכול להיות הכי מורווח מטיפולי מים? זו תחזוקה שיכולה להתאים לכל אחד ,לא רק עם בעיות פיסיות .יש בזה אלמנט של תחי זוקה פיסית נפשית שכדאי שכל אחד ייתן לעצמו מדי פעם. בנוסף לכל מי שכבר הזכרתי -זוגות ,קשיי שים ,קבוצות ואנשים גדולים -הטיפול יכול גם להיות מאוד נכון עם נשים בכלל ומתבי גרות בפרט .החשיפה של בגד ים והשחרור במים -פותחים סיפור שלם של להרגיש נוח בגוף. איך מגיעים אליך? דרך תיירות לוטן ובטלפון הפרטי. חוויה אישית של הכותבת: את רינה פגשתי בבית הקפה של קיבוץ קטוי רה ,ליד מכון ערבה בו היא מבלה את רוב שעות היום .רינה -כשמה כן היא ,חייכנית ומתוקה בעלת יופי אקזוטי מסקרן במיוחד. הראיון איתה קלח במהירות בהתאם לקצב דיבורה ,ולמרות כמות האינפורמציה שפיזי רה בנדיבות על עצמה ,עדיין הופתעתי לגלות עוד ועוד תחומים שבהם היא מתעסקת ומי תמחה ,חלקם בארץ וחלקם בארה"ב .נראה שהריקוד ,אהבת הטבע והאקולוגיה והחיבור למים יצרו אצלה מסגרת רחבה שיכולה להי כיל בקלות גם את תחום הטיפולים .לצערי הרב לא הספקנו להיפגש בבריכה ,כך שלא יכולתי לחוות אותה כמטפלת ,אבל אני רק המשך בעמוד 14 קצה המדבר | גיליון מס17 1.11.14 | 166 . המשך מעמוד 17 יכולה לשער שזה יהיה סוער ומרגיע כאחד, כמעט כמוה. מטפלים ביהל יעל עמיאל מקיבוץ יהל בישראל! יעל היא האוטוריטה לענייני יופי ואסתטיקה ביהל :היא גם קוסמטיקאית ,גם ספרית ,גם פדיקוריסטית רפואית ובאופן לא מפתיע - גם רכזת הנוי בקיבוץ. את החיבור שלה לרפואה המשלימה היא עושה באמצעות עבודה עם חומרים טבעיים בטיפולי הקוסמטיקה ,בשילוב עיסוי עם אבי נים חמות. "רוב החומרים שאני משתמשת בהם הם חוי מרים על בסיס טבעי" ,מסבירה יעל" ,כמו לדוגמה השימוש בחומצות אלפא הידרוקי סיות ,שנמצאו יעילות ביותר בחידוש והצי ערת העור והן מבוססות על תמציות פרחים ופירות. בסוף הטיפול אני מעניקה עיסוי הרגעה לכל הגוף עם תערובת שמנים ייחודית בשילוב אבני בזלת חמות .זה האקסטרה של הטיפול שלי!" כמה שנים את בתחום? כל השנים התעסקתי עם טיפוח ויופי של הסביבה; טיפוח ויופי זה גם שמו של המקום שלי היום .את הקוסמטיקה הרפואית למדי תי ב"נייל סטודיו" באילת ,את עיצוב השיער למדתי לפני המון שנים בתל אביב ,קורסים בגינון והשקייה לקחתי במהלך השנים. "בזכות חברה שגרה בצפון ומטפלת בסוגי עיסוי שונים גיליתי את הטיפול באבנים חמות .כשחוויתי את האפקט המרגיע על הגוף שלי החלטתי ללמוד את זה ולשלב בטיפולים( ".יעל עמיאל) למה בחרת דווקא את התחום הזה? דרך החיבור שלי לטיפוח ויופי הגעתי לתחום הקוסמטי .הייתי רכזת תרבות בקיבוץ כל השנים כשהילדים היו קטנים ,וכשהם גדלו - 18קצה המדבר | גיליון מס1.11.14 | 166 . רציתי להתקדם במה שאני אוהבת וחיכיתי להזדמנות הזו .היום ,אני מעצבת אירועים בקיבוץ ומטפחת את הנוי -שותלת ,מעצי בת את הצמחייה עם פסלים למיניהם ,עושה שילוב של צומח ודומם בחצר המשק .דווקא מתוך תחום הגינון ,הנוי והדקורציה נפתח לי עולם הקוסמטיקה .אני אוהבת את הקשר עם האנשים ,את המגע ,ואני אוהבת לפנק .אני תמיד מעדיפה להשתמש בחומרים מהטבע, כמובן -רק אחרי שהוכח שהם אכן טובים. יש היום טכנולוגיה מתקדמת בתחום הזה ויש המון מוצרים טובים וטבעיים .אני עובדת עם כמה חברות במקביל ולוקחת מכל חברה את המוצרים הטובים ביותר שלה ,עם החיבור הכי חזק לבסיס הטבעי ,וגם מוכרת חלק מהם אצלי בקליניקה. בזכות חברה שגרה בצפון ומטפלת בסוגי עיי סוי שונים ,גיליתי את הטיפול באבנים חמות. כשחוויתי את האפקט המרגיע על הגוף שלי, החלטתי ללמוד את זה ולשלב בטיפולים. מי נעזר בשירותי היופי שלך? כל מי שצריך טיפולים קוסמטיים ,בין אם זה לצורך ניקוי עמוק ,מסיכות יופי או טיי פול באקנה .כל מי שזקוק לתספורת ,פדיקור רפואי ,עיצוב גבות ושעוות פנים. איך מתבצעים הטיפולים הקוסמטיים בשילוב העיסוי? אני תמיד מתחילה באבחון סוג העור והתאי מת הניקוי לפילינג הראשוני .אם יש צורך אני מעצבת את הגבות ומורידה שיער מיותר מהי שפם על ידי שעווה .לרוב אני אוהבת לעשות שני פילינגים כדי להבהיר את העור .לאחר הניקוי אני מעסה את הפנים ובכך מזרימה את הדם ,מחממת את העור ומגמישה את עור הפנים .אחרי שהעור התחמם והתרכך, עוברים לניקוי העמוק .אני משתמשת באי בקת פרופוליס -האנטיביוטיקה של הטבע לחיטוי ,ולסגירת הנקבוביות אני נעזרת במי כשיר "תדר גבוה" שמחטא ומכווץ נקבוביות הפועל על קרני אוזון .3רק לאחר מכן אני מתאימה את המסיכה הנכונה למצב העור .יש מסיכות מאצות ים או מתמציות צמחים של קמומיל ,קלנדולה ועוד .אחרי שמורידים את המסיכה ומורחים קרם לחות ,עוברים לשלב של העיסוי בחלק האחורי של הגוף בשילוב אבנים חמות על הגב וכפות הרגליים. יש לך תחום התמחות? אנטיאייג'ינג וניקוי עמוק. איפה את מקבלת לקוחות ואיך מגיעים אליך? אני מטפלת בקליניקה שלי בקיבוץ יהל. ניתן לקבוע בתיאום מראש ,בטלפון הנייד. כמה עולים הטיפולים וכמה טיפולים צריך או מומלץ מבחינתך? טיפול קוסמטי 200 -ש"ח. טיפול בשילוב אבנים חמות 250 -ש"ח. פדיקור ,תספורת ,צבע 100 -ש"ח. חוויה אישית של הכותבת: מעולם לא נתקלתי קודם לכן בקוסמטיקאית בנעלי "בלנסטון" ,אבל יעל עמיאל ,מתולתי לת בעלת פרצוף מחויך ונלהב ,היא לא סתם קוסמטיקאית .הפנים והגוף מבחינתה הם עוד חלקת אדמה אותה צריך לטפח באותה האהבה וההתלהבות שהיא מרעיפה על הגיי נה .וההקבלה מתבקשת מאליה -היא מעצי בת שיחים ושיער ,מנכשת עשבים שוטים ושי ערות מיותרות ,מנקה ומדשנת גינות ופנים. את אגף היופי שלה בקיבוץ ,בו היא עושה תספורות ,פדיקור ,טיפולי יופי ומסאז' ,היא מאיישת בעיקר בשעות אחר הצהריים אחרי שסיימה עם הגינון והנוי .את פניי היא קיבלה עם מיץ גזר סחוט ,תה עלים ופירות יבשים. השיחה איתה קלחה בקלילות האופיינית לה ,וכך גם ריחפו אצבעותיה על פניי בעוי דה מורחת ,מנקה ומעסה .הקרמים מריחים מפירותיות עסיסית והעור שלי קרן לקראתה. אבל ההיי-לייט האמיתי הוא העיסוי באבני הבזלת החמות בסיומו של הטיפול הקוסמטי. אחרי שאזור הפנים והצוואר קיבלו במשך שעה שלמה תשומת לב פרטית ,שאר הגוף רק משווע לאותה חמימות ושחרור .סיום הטיפול בצורה שכזו ,לא רק שמצליח לשלש את אפקט ההרגעה הכללי ,אלא מוציא אותך מדושנת עונג צרוף ,גם לגוף וגם לעור הפנים שנראה צעיר בכמה שנים .רק לאחר שהי תאוששתי ופניתי לראות את פניי הקורנות במראה שהגישה לי ,הבחנתי בעובדה שפניה שלה חלקות ונקיות מקמטים וכתמים ,למרות עבודתה היומיומית תחת השמש הקופחת. לשאלתי איך היא עושה את זה ,מסבירה יעל את הידוע לכל -שהשמש היא למעשה הגורם הראשוני להזדקנות העור לכן יציאה החוצה בכובע רחב שוליים היא בגדר חובה, לטענתה .כמו כן טיפול פנים חודשי קבוע, וכמובן שתייה של מים בכמות גדולה. יוכבד לב מטפלת בקיבוץ ברפלקסולוגיה ,עיסוי לנשים בלבד ,ייעוץ נומרולוגי, פרחי באך ודמיון מודרך מעבירה חוגי בית בנושאים של גיבוש בעי בודה ,ערבי נשים בשילוב הרצאה על נומי רולוגיה ,טיפים אישיים וטעימות מהרפלקי סולוגיה. "מלבד הרפלקסולוגיה ,אני מתמחה גם בייעוץ נומרולוגי ובייחוד נומרולוגיה של האלף השלישי" ,מסבירה לב. זה כבר העשור השני מאז שנת 2000שאין לנו את ה 9-שהיה קבוע עד כה .המשמעות היא אדירה כי לספרה 2כבר יש משמעות אחרת לגמרי ,כמו הרבה רגישות והכלה .זה מספר הרבה יותר רך ,עם המון רגש .ילדי העידן החדש ,כמו שקוראים להם ,הם ילי דים אחרים מאיתנו ,שייכנסו לעידן בו אני שים יפעלו יותר עם הרגש .למרות ודווקא אולי בגלל כל הטכנולוגיה ,כי אנשים ישבעו בשלב מסוים מלחפש קשרים אנושיים דרך מסכים ,והאמונה שלי היא שכמה שיותר אני שים יתחברו לרגש שלהם היום הם יהיו יותר מאושרים ויותר מחוברים לעצמם ולהיפך. גם בטיפולים שלי ברפלקסולוגיה אני מכניי סה המון רגש ,והמגע הוא חלק עיקרי בטיי פולי הרפלקסולוגיה .כל האבחונים והטכניי קות באים אחר כך. כמה שנים את בתחום? התחלתי בלימודים של מסאז' שבדי לפני 15 שנה ב"מיסטי כאן" ומשם פניתי לתחום פרחי הבאך .הרפלקסולוגיה הצטרפה אחר כך, ובנומרולוגיה אני עוסקת בארבע שנים האחי רונות .במהלך השנים למדתי הרבה קורסים בתחום הגוף והנפש ,כמ ו ,E.F.T, NLPאר�ו מתרפיה ,סדנאות צחוק ,רייקי ,אימון ועוד. למה בחרת דווקא את התחומים הזה בטיפ פול המשלים? התחומים הראשונים שנמשכתי אליהם היו דווקא לא מתחום המגע .המגע היה חסר לי בשלב מאוחר יותר ,ואז גם השלמתי את זה, עד לרפלקסולוגית בכירה. מי יכול להיעזר בייעוץ נומרולוגי? כל מי שתקוע ולא יודע מה הוא רוצה לעשות ואיך הוא רוצה להתקדם ,או כשיש בלבול וצריך הכוונה מדויקת לגבי היכולות שלו. זה נכון גם לאנשים סקרניים שרוצים לדעת מה זה נומרולוגיה ואיך על פי שם מלא מולד ותאריך לידה אפשר לקבל מפה רחבה ביותר לגבי כל האיכויות שלנו ותקופות בחיינו. מה נכון בכל תקופה .עד רמה יומיומית של הכוונה .יכול להתאים לייעוץ זוגי ,להורות, ובכלל. את משלבת את הטיפול שלך עם כמה טכפ ניקות? בכל טיפול רפלקסולוגיה אני משלבת את הרייקי -אנרגיית ריפוי שמעבירה גלי חום ואור שמרגיעים ומאזנים .אני יכולה לשלב גם עיסוי ראש - EFT ,פתיחת חסימות רגשיות והקלה על כאבים על ידי נקישות על מרי דיאנים. יש לך תחום התמחות? ייעוץ זוגי .שם אני יכולה לשלב המון מהתי חומים שאני עוסקת בהם -פרחי באך ,דמיון מודרך ,יעוץ נומרולוגי וכו'. אני מאמינה שבסופו של דבר לא צריכים להיות תלויים במטפל והרעיון הוא שבן אדם יידע איך לעזור לעצמו .אני חושבת כבר כמה זמן על קורס כזה שילמד כמה טכניקות לריי פוי עצמי .בטיפולים שלי אני גם נותנת כלים לריפוי עצמי. איך מגיעים אליך? בתיאום מראש בטלפון הנייד. אני מקבלת בקליניקה של ליבי ביהל ,בקי ליניקה שלי באילת ובבתי מלון לפי הזמנה. כמה עולים הטיפולים? לאנשי הערבה: רפלקסולוגיה 130 -ש"ח. יעוץ נומרולוגי 250 -ש"ח. עיסוי 150 -ש"ח. חוויה אישית של הכותבת: אפילו המקצועיות ,הנינוחות ,הפתיחות וההכלה של יוכבד לב לא הצליחו להשאיר אותי רגועה במהלך טיפול הרפלקסולוגיה שהיא העניקה לי ,ולא בגלל שהוא לא היה טוב ,רחמנא ליצן ,אלא מכיוון שלא יכולתי להתאפק מלשאול אותה שאלות מתחום הנוי מרולוגיה .כל תשובה שלה שהייתה ישירה ומדויקת כאילו קראה את נבכי ליבי ,וגם עוררה אותי לדעת עוד .כך שבמקום ליהנות ולהירגע בין כפות ידיה ,המשכתי לשאול שאלות .בחמש הדקות האחרונות היא כבר עצרה אותי ,ביקשה שאנסה להירגע (בשקט) ומיהרה להבהיר שבדרך כלל הטיפולים שלה לא מלווים בדיבורים" .בשביל זה עושים ייעוץ נומרולוגי .לא נוהגים לערבב שמחה בשמחה ובטח לא בזמן טיפול שמצריך ריכוז והתכווננות פנימה". אבל ברפלקסולוגיה כמו ברפלקסלוגיה, קשה מאוד להרוס טיפול בו מישהו מעסה לך את כפות הרגליים .האיברים הכי זניחים שלנו שנושאים אותנו למעשה כל חיינו ,זקוי קים נואשות למגע שבאורח פלא מרגיע לנו את כל המערכת ,בין אם היית בשקט ובין אם קשקשת למטפלת שלך. יוכבד היא רפלקסולוגית מעולה ,אבל לא הייתי מוותרת גם על ניתוח נומרולוגי שלרוב יכול רק לעזור לה לטפל בך טוב יותר אחר כך. ליבי טוביאס מטפלת ברפלקסולוגיה ורייקי ליבי גםומנהלת במשותף את בית האריזה של יהל ,מה שגובה ממנה זמן יקר בעונה החי קלאית. "הגעתי לתחום לפני שש שנים ,כשהייתה לי בעיה והלכתי לטיפול רפלקסולוגי .נדהמתי מהיכולת של הכלי הזה לעזור לי ולגרום לי לעזור לעצמי והחלטתי ללמוד כדי לדעת יותר לעומק" ,היא מודה בישירות" ,פשוט נשביתי בעוצמות של הכלי .ראיתי את ההשי פעה המדהימה שיש לרפלקסולוגיה ביכולות הריפוי והטיפול .באופן אישי ,התמכרתי לקבלת טיפולי רפלקסולוגיה ,אבל גיליתי שלתת טיפול זה כמעט כמו לקבל". איפה למדת? במכללת רידמן באילת. למה בחרת דווקא את התחום הזה בטיפול המשלים? מאז ומתמיד החשבתי את הרפואה המשלימה ככלי טיפולי מן השורה ונעזרתי הרבה בטיי פולים כמו דיקור ורפלקסולוגיה ,אבל מאז החשיפה לטיפול הרפלקסולוגי החלטתי גם ללמוד את זה ולעסוק בזה .האמת שגם אחרי שלמדתי לא הייתי בטוחה שאעסוק בזה אבל נדהמתי ממה שהמגע בכף הרגל יכול לעשות. את משלבת את הטיפול עם עוד טכניקות? אני משלבת רייקי לפי הצורך .למרות שתי מיד אפשר לשלב רייקי ,זה מומלץ עוד יותר להורדת מתחים והקלה בכאבים. "באופן אישי ,התמכרתי לקבלת טיפולי רפלקסולוגיה ,אבל גיליתי שלתת טיפול זה כמעט כמו לקבל" (ליבי טוביאס) יש לך תחום התמחות? את הסטאז' שלי עשיתי על קבוצת בנות עם גלי חום. איך מגיעים אליך? בתיאום מראש בטלפון הנייד ורק בשעות הערב. אני מקבלת מטופלים בקליניקה שלי ביהל. כמה עולים הטיפולים וכמה טיפולים צריך או מומלץ מבחינתך? מחיר טיפול 120 -ש"ח ל 40-דקות. כמות הטיפולים נקבעת על פי הבעיה .יש כאלה שבאים לפינוק אז רוצים טיפול חד פעמי ,אבל בבעיה כרונית מומלץ לקבל על 12-15טיפולים שבועיים כדי לטפל לעומק. אחר כך תחזוקה של פעם בשבועיים -חודש, תלוי בבן אדם ובחומרת המצב ובתגובה של הגוף לטיפול .אם אין תגובה לטיפול אני ממליצה להם על סוג טיפול אחר. חוויה אישית של הכותבת: ליבי קבלה אותי במאור פנים ,לאחר תקוי פה ארוכה בה ניסינו להיפגש ולא הצלחנו מחמת עיסוקה השוטף בבית האריזה שבקיי בוץ .אישה גדולה בעלת מראה חקלאי למדי הובילה אותי לחדרון הקטן שאותו היא הפכה לקליניקה נעימה לרפלקסולוגיה ,ואותו היא גם חולקת עם יוכבד לב .אחרי שהעמקנו בשיחה על גוף ונפש והיא השתחררה מכבלי בית האריזה ,אפשר היה לראות כיצד מתחת למעטה הקשוח של המנהלת החקלאית מסי תתרת נשמה גדולה .ידיה מתרככות במגע כף הרגל שמולה והגודל הופך ליתרון .בתנועות יציבות ,בטוחות ורכות על כפות רגליי היא הצליחה להרגיע את מוחי הסוער ולאפשר לגופי מנוחה. חוזק לצד רכות ,קשיחות לצד מתיקות -הם רק חלק מהניגודים שמאפיינים את ליבי, ולא בכדי היא התחברה למקום הטיפולי הזה שבתוכה. רותם ג'קסון קצה המדבר | גיליון מס19 1.11.14 | 166 . סיפור על תשוקה – חלום – והעזה כבר לפני יותר משנתיים ,דרך חברים ובני נוער מנאות-סמדר שעבדו בקטע "שביל ישראל לאופנים" (להלן " -השביל") ,הגיעו הסיפורים על השבילים המסתוריים שנפרצים ונבנים במדבר ,כן ממש כאן בקרבתנו .הדברים התחברו עם סיפורו הגדול של "שביל ישראל לאופנים" שכבר שנים הולך ומתרקם כטבעם של פרויקטים שאפתניים ורואים למרחוק מסוג זה ,שלוקח שנים לבצעם ,אני מאחסן את המידע החדש אי שם בירכתי המוח .מציין לעצמי בהזדמנות לבדוק מה קורה שם .סה"כ שביל ,לא ? וידוי אישי -אני רוכב הרבה שנים על אופי נים .חורש את שבילי המדבר באינטנסיביות. בעבר על סוסים ואופנים ובשנים האחרוי נות רק על אופנים .האבולוציה ,כדרכה, לא עושה הנחות .הסוסים נשארו סוסים, על יופיים הכביר ועבודת התחזוקה הבלתי נגמרת שסביבם .האופנים ,לעומתם ,מתפי תחים ללא הרף .כיום האופנים הפכו להיות גמל המדבר האישי של כל יושב מדבר מצוי. לכל מי שמוכן לאמץ לו זוג אופני " 29קלים ואגרסיביים ,או פרא מדברי זריז למתעקשים לשמור אמונים ל 26"-הוותיקים ,מזומנת חוויית מדבר ייחודית .לאורך השנים אצל חלקנו התפתחה ההבנה ,שהכלי הפשוט והנכון לחוויית המדבר ,והיכולת לכסות בו מרחקים באופן שמתמזג במרחב ומקרב אותו לרוכב -הוא האופנים .אני שבוי בקסם ,ונהי נה ללמוד את הנושא .בארץ תחום האופנים בכלל ואופני ההרים בפרט מתפתח בצעדי ענק ,והדבר מורגש ביותר גם אצלנו בערבה, בהר ובאזור אילת. פואטיקה על שני גלגלים אז איך קשורים אנשי סמרבייק לפואטיקה הזאת? אני חוזר אחורה שנה וחצי .פציעת ריצה מכי ריחה אותי להמעיט בריצה ולחזור לאופנים באופן אינטנסיבי יותר .מוצא עצמי חוקר מחדש ברכיבות אחר צהריים ושבתות את אזור ההר .במהלך הרכיבות פוגש נתיבים שנפרצו במדבר לרוכב בודד (סינגל) .השביי לים מושקעים באופן חריג ובלתי מוכר ,ונותי נים לך להרגיש ברכיבה כמו סוס עם כנפיים. אתה עף בשביל .אפילו רוכב קירח יודה כי הרגיש את שיערו מתבדר ברוח .השביל מוי ביל אותך .תפקידך בעיקר הוא לזרום ולא להפריע לקסם להתרחש. חבורת סמר-בייק -ג'ופיס ,ירון ושאקי ,זכו במכרזי שביל ישראל לאופנים לקטעי השביל הדרומיים שבאזורנו .הקטעים דוגמת יהל – צומת שיזפון ,שחרות – צומת שיזפון ,שחרות – תמנע ,סינגל תימנע המרהיב ,כולם מבית היוצר של סמר-בייק .קטעים נוספים בהם הם עוסקים הינם באזור מכתש רמון "דרך הבשמים" וחיבורם לערבה ולאילת. 20קצה המדבר | גיליון מס1.11.14 | 166 . כשאני פוגש את יאיר סלע (ג'ופיס) ,שאקי וירון דרעי בסמר ,עולה בי תחושה מיוחדת של מפגש עם פורצי דרך ,או בתיאור הבנאלי יותר של אנשים מזן זה – חלוצים .אני מודיע על בואי ,הם מתארגנים שלושתם ,ומתפנים לכבוד האורח שנחת במפתיע .הבירות מוכי נות על שולחן העץ הגדול המשקיף על הרי אדום ,אחר צהריים של חסד באוויר שבו הכול שקוף ואפשרי – ואנחנו זורמים. מה נדרש על מנת לתכנן ולבצע שביל כזה? כל אחד מהחבורה מנדב חלק מהפאזל. ראשית ,השביל כבעל הכרה וסטנדרטים בינלאומיים ,חייב לעמוד בקריטריונים הרי עיוניים ,הפיסיים והמעשיים של ההתאחי דות הבינלאומית לבניית שבילי האופנים ה .IMBA-חשוב להבין לעומק מה נדרש על מנת ששביל יזרום -כיצד לבנות טרי סות נכון ,לתכנן ולטפל בעליות וסיבובים ,יש לשמור על כללי חובה בתכנון ובביצוע ,ניהול עבודה ושימוש נכונים בכלים בתוך מסדרון השביל ,בשילוט בהכוונה ובמיפוי .נדרשת עבודה נכונה עם מתנדבים ועובדים בסוג זה של עבודה ,היבטים סביבתיים ועוד ועוד .... והשאלה הבלתי נמנעת -איך הכל התחיל ומאיפה החלום? ג'ופיס" :אני מורה דרך הרבה שנים ,מוביל טיולים וחוקר את המדבר .תמיד סיקרן אותי השילוב של טיולים ואופנים .החלום ישב שנים בראש ויחד עם ירון ושאקי הבאנו את הרעיון של הקמת מקום שישלב בין אהבתנו לטיול ,להדרכה לאופנים ומפגש עם אנשים. חשוב להדגיש שבהתחלה ,היו בסמר ,מטבע הדברים ,המון ספקות בעניין .באופן אבסורי די דווקא הפיגוע שהיה בכביש 12ב2011- היה קרש הקפיצה שלנו .כל מאות הרוכבים שמגיעים להרי אילת ורגילים לרדת את הני חלים ממערב למזרח -נחסם להם הכביש. גילו אותנו ,הגיעו אלינו ומאז אנחנו מוכרים ומגיעים אלינו מכל הארץ". ירון" :היה ברור שעל מנת שלעסק תהיה ייתכנות כלכלית ,הוא צריך לשבת על משוי לש יציב ומבוסס של לינה ,הסעדה ,ומה שנקרא בלשון העם "אטרקציה" .באלמנט האטרקטיבי אנחנו חיים ביום יום ,גם אם לפעמים הוא נשכח מאיתנו וההרגל מעמי עם אותו ...אפילו אתה סיפרת (פונה אלי), שכשרכבת עם אחיך שהוא רוכב שכבר חווה כמה מרוצים מעניינים בעולם ,מייד הוא דירג את השבילים והנוף בו הם עוברים באזורנו בין חמשת הטובים שרכב בהם .כלומר במי תנה כבר זכינו ,נשאר רק להביא אותה לידי מימוש וליצור לה תנאי שיתוף ועניין משותף עם מגוון של אנשים מהאזור ומחוצה לו". שאקי " :אותי מעניין ליצור נגישות לאנשים לתחום הזה שאני אוהב .החיבור שלי לתחום ולאנשים הוא דרך הלב .את זה אני רוצה להי עביר בחוגים לילדים ,בטיולים ושיפור הרי כיבה והנגישות לאזור המיוחד הזה גם למי בוגרים .מבחינתי חשוב לפתח את התחום, שהוא שער לחוויות של קשר של בני האדם ובין האנשים לסביבה הרחבה יותר שאנו חלק ממנה". תיירות על שני גלגלים אתה מדבר עם החבורה והעיניים נוי צצות .הקול מתלהב והלב מתרחב .הבירה שממשיכה להימזג מניעה את השיחה ,וירון ממשיך: "יש שאיפה לכמה רבדים של פעילות .רובד מרכזי שמחזיק אותנו יפה מאוד בשנים האחרונות הוא בניית השביל .ההישג הוא אדיר ,והקרדיט והאמון שנתנו בנו בכך שני תנו לנו להוביל פרויקט בסדר גודל כזה מחי מיא ביותר .דמה את זה לכך שבהקשר אזורי היו בוחרים ב"ערבה ירוקה" לסלול קטע מכביש ...6 רובד נוסף הוא של כל הפעילות האזורית, לגביה אנו מרגישים שיש בשלות ועניין של ילדים ומבוגרים באזור לקפיצת מדרגה בתי חום .בנושא של טיולי שטח ,רכיבה ספורי טיבית (שטח וכביש) ופעילות פנאי פשוטה שמעמיקה את האהבה והעניין בתחום .לשם כך נדרשת וקיימת פתיחות רבה -הן מראי שות המועצה והן ממחלקת הספורט שלה. מההיבט התיירותי ,נדרש עדיין להעמיק בהי בנת הפוטנציאל האדיר שהתפתחות בתחום זה יכולה להביא לתחום התיירות האזורי. צפרות ,לדוגמה ,מוגבלת באופן יחסי לעוי נות הנדידה ,וציפורים מטבעם נודדות גם הן במהירות .תיירות אופנים מבוססת על שהייה וחוויה של כמה ימים באזור". השבילים מושקעים באופן חריג ובלתי מוכר ,ונותנים לך להרגיש ברכיבה כמו סוס עם כנפיים. אתה עף בשביל .אפילו רוכב קירח יודה כי הרגיש את שיערו מתבדר ברוח ופה נפרש חזון מרגש שמומחש בשיחה הטוי בה .נפרשת תמונה של השלמה לתיירות האזור ,בתחום תיירותי דינאמי ואנרגטי של תיירות אופניים ואירוח רוכבים ,על כל המוי רכבות שבו. קפיצה בחבל /רעות פרנס בפעם הקודמת היינו עם יובל אוהב ,שמקפיץ אותנו עד ל... גרופית ,להיכרות עם אילנה ברקר. אנו יושבים בלב אזור האירוח של סמר-בייק .המתחם כולל חמש בקתות אירוח היכולות לארח בנוחות שלושה רוכבים כל אחת. מתוכננת הבאתן של שתי בקתות נוספות בימים אלו .במקום ישנם כל השירותים הנדרשים לתחזוקה וטיפול באופנים ,אוהל מרכזי לחברותא וארוחות מפנקות .במהלך הרכיבות ,נלווית כל הלוגיסי טיקה הנדרשת גם לשהייה בשטח .במתחם נמצאים גם כל כלי העזר המכאניים לבניית השבילים -מריצות ,מכבשים וכלים ידניים .כלי אחד שהרשים במיוחד גם עמיתים בוני שבילים מחו"ל ,היא כרית מתנפחת להעתקת והזזת סלעים במשקל של טונות .הישג מיוחד של השנים האחרונות הינו העמקת שיתוף הפעולה עם גופים כמו הרט"ג ,שהפנים כי טיולי אופנים הינה הדרך הידידותית ביותר לטיול בשטח ,בוודאי בהשוואה לג'יפים ולטרקטורונים .דבר נוסף, מובן מאליו ,אך חשוב להזכירו ,הוא האינטימיות שבהליכה רגלית בסוג שביל זה ,שהינו בעצם שביל עיזים משודרג ,גם אם הדביקו לו את השם המפוצץ "סינגל". ליד איזור האירוח נבנה לאחרונה מתחם שביל אתגרי (pump - )trekשביל בטון צר וייחודי בעל סיבובים וטופוגרפיה מתעקלת,עליו יכול רוכב -בהנחייתו של מדריך מנוסה -לשפר ולאמן את שפת הגוף שלו ברכיבה ולשפר את התנועה הזורמת והטבעית של רוכבים מנוסים .הרעיון הוא לרכוב רק עם תנועות הגוף ,שימוש בכוח המשיכה והקשר שבין הרוכב לאופניו. אחת החוויות הלא פשוטות היתה המפגש עם השבילים לאחר השיי טפונות של החורף האחרון .למי שניסה לעבור במעלה או בנחל קטורה לאחר השיטפון הגדול ,ציפתה תמונה של הרס לא פשוט. מפגש עם הטבע במלוא עוצמתו .למרות זאת ,תשתית השבילים נותרה איתנה ,מה שיוביל בחורף זה לתיקון הנזקים והפקת לקחים לשיפור הבנייה. ירון" :אנו צופים שעם העמקת ההיכרות עם השביל ,אנשי האזור יהיו מוכנים גם "לאמץ" אותו ,לשמור עליו וגם לעזור בתחזוקתו כשיידרש .הדבר מוכר וידוע בחו"ל ,וגם המודעות לנושא הולכת וגדלה בארץ בשנים האחרונות". לרוכבי האקסטרים ירון מספר על תכנית בשלבי גיבוש אחרונים של מרוץ בן יומיים שלושה בנופי דרום הערבה והרי אילת ,המתוכנן לתחיל ת .2015התכנון הוא לפנות גם לרוכבים האתגריים והת�ח רותיים ,שהם אלו המניעים את הענף ומביאים אחריהם את שאר הרוכבים "העממיים" יותר ,הטיילים והמשפחות. לסיום ,אני שואל אותם ,כמתבקש -איך היו רוצים לראות את האזור בעוד כמה שנים בהקשר לכל התחום. ג'ופיס" :אני מקווה שנצליח להעביר -דרך הפעילויות הקיימות והמתוכננות -את האהבה שלנו לתחום .איך שאני רואה זאת ,הנוי שא הוא חלק מהיצירה שסמר הביאה לערבה .אנחנו רוצים להי משיך ולגדול עם זה ,ומקווים שהתשוקה שלנו לעניין תדביק עוד אנשים ,בדרכים שעליהן אפילו עוד לא חשבנו .ככלל ,אנו רואים תחום זה כחוד החנית של התיירות האזורית ,ונשמח שעוד אנשים באזור ,ובטח מקבלי ההחלטות -יקדמו איתנו את התחום". אני נפרד מהחבורה בתחושה שפגשתי יזמים חלוצים ,אנשים שעוי שים דברים באהבה ובשמחה. דויד דיקסטרו בת ,בן ,בת ,בן ,בת ,בן – השי לישית משישה אחים ,כולם בעלי שמות מקראיים – מלבד אילנה. כששאלה ,נענתה כי היא קיבלה שורשים חזקים .האם אלו גרמו לה לחזור לארץ ,אחרי חצי תריי סר שנים בניו-זילנד ,בכפר הגדול אילנה ברקר HAWER AAלמרגלות הר טאר�א נאקי ,עם אנשים ענווים ,מכניסי אורחים ,ושפע נופי? אילנה גידלה את הילדים– כי שם אפשר ממשכורת אחת .רוס ,בעלה, עבד במחלבה אליה כחצי אי שלח חלב ,שהגיע מפרות חומות שרעו באחו" .זה היה גן עדן ,אבל הלב לא דפק". כעבור שש שנות ,כשאּור הבכור רגע לפני כיתה א' ,שאליה חזרו במיוחד (היום ב ן ,32פרמדיק) ,ואיתו אחיו -יובל (בן ,30סטו�ד נט) ,וזוהר (בת ,28בגרופית) הלב דפק למראה קוצים מסביב ,שאינם משתווים לנופי ניו-זילנד ,אבל אין כמו בישראל ,בה אנשים פחות מתוכננים .ועד היום אין חרטות. לאן חזרו בארץ? רק לגרופית -התנאי של רוס ,אם לא נשארים באי הולדתו -חוזרים למקום היכרותם – גרופית של שנת .'79היא חניכת נוע"ל ,שנולדה במושב מאור בעמק חפר ,וגדלה ב"שכונת העלייה" בכפ"ס .בתקופה שבה עוד התגייסו אחה"צ למיונים בבצל ,אילנה נשי לחה לתפור במכונה את השקים המלאים ,אותם העמיס המתנדב רוס על המשאית ,וכל תקלת מכונה נוצלה לפטפוטים רומנטיים מעל אדי הבצל .התחתנו בחגיגה תימנית ,בחצר בית ההורים ,בין עצי הפרי, עם אוכל משפחתי ,הזמנות שנמסרו בע"פ לכל גרופית ולכל השכונה, וריקודים תימניים לצלילי תיפוף על פח. אחרי אמריקה ,קנדה ועוד עצירה בישראל עם התינוק החדש ,עזבו ליבשת הדרומית .שם נולדו עוד שני ילדים ,בבית גדול ,עם דונם ירי קות ועצי פרי ,שהכל בו צומח בקלות. כעבור שמונה שנים חזרו לקיבוץ שבו יותר משפחות וילדים ...אילי נה בחרה ברפת על פני חינוך ,עד שבעיה רפואית הכניעה ,ועברה לנעורים ,עד שהרגישה צורך להתפנות לילדיה הפרטיים ,אז הגיעה להנהלת חשבונות ,וגילתה שהיא נהנית ,כולל קורסים בכל הדרגות. אחרי שנסגר חניון יעלים ,שהיווה מחצית ממשרתה בהנה"ח ,המשיכה בערדום תמרים ,תפקיד שעניין אותה במשך 15שנה– כמנהלת לשכה ולוגיסטיקה ,עם הנה"ח ,במפעל הייטק ,משאיות ,משלוחים ,וייצוא. לפני שנה וחצי החליטה לגוון ,והיום היא מנהלת אבטחת איכות ,שמי תבססת על ניסיון ,לצד תעודות .תפקידה לדאוג שהמזון יגיע ללקוח הסופי באיכות הראויה ביותר למאכל ,כשיש עקיבות מלאה מהחלקה בה נגדד הפרי. במקביל ,לומדת לתואר ראשון באילת BA ,במדעי הרוח והחברה, במימון הקיבוץ .לעבודה מגיעה על אופניים שקיבלה ליום ההולדת ב ,2009-עד אז צעדה לערדום .האתגר הוא העליות של גרופית והרוח הנגדית בדרך חזרה. נקודה לשיפור :להביא יזמויות ,ליזום עוד מקורות פרנסה ,עבודה. לפתח תעשייה .לבני משק שרוצים לבוא אין תעסוקות וצריך עוד תחומים – בנוסף לאנרגיה מתחדשת. נקודה לשימו:ר :שהאזור יהיה מבוסס ישובים חקלאיים ,בעיבוי הק�י בוציים ופחות הקהילתיים. פינת החזון :שהילדים שלנו ייקלטו פה ויהיה דור המשך ,ודור המשך ודור המשך..... פינת הנוסטלגיה :מוצ"ש מנחה 17:00 .בדשא של אחד החברים שמארח את כולם עם סרטון /כיבוד /מפגש לא רשמי" .היינו קיבוץ קטן אז ,היום אפשר שלא להיפגש גם שלושה חודשים על אותה גבעה קטנה. קצה המדבר | גיליון מס21 1.11.14 | 166 . תמצית הדוחות הכספיים לשנת ( 2013באלפי שקלים) 22קצה המדבר | גיליון מס1.11.14 | 166 . אם אתה בסביבה /יניב גולן צהוב מבחוץ כמה סיבות טובות ,מדוע לא כדאי לך לקבל על עצמך לכתוב מדור סביבה – וכמה סיבות טובות למה כן. מהמלון בשחרות אל מפעלי תמנע המתחדשים ,מהתאילנדים על כלי הגובה ועד שדות הקיקיון העתידיים. נכנסים לבטן הלוויתן כדי לשנות מבפנים מזה כמה שנים שאני מנסה לשכנע אתכם, שכניי היקרים ,שהסביבה בערבה היא אחי ריות של כל אחד ואחד מאיתנו ,לא "בעיה של הירוקים" למיניהם .מאסתי בסידור הידוע ,שבמסגרתו העיתונאי כותב מה שהוא רוצה ,ואנשי הפיתוח עושים מה שהם רוצים. הטור הרגיל שלי (בד"כ בעמ' ,22ליד הדוב), עסק ,אמנם ,חלק מהזמן בסביבה ,אבל גם בעניינים אחרים במרחב :הקומדיה הקיבוי צית ,קדחת השואה של מתבגרי החבל ,אירוי עי מוזיקה עצמאית וכו' .סברתי שזה דווקא נחמד ,שאין לקורא מושג על מה אנחנו מדי ברים החודש ,ושלא ברור אם זה ברצינות או בצחוק .שאתה אשכרה צריך לקרוא כדי להי חליט .אבל הגיוון הזה עורר אצל חלק משכי ניי אי שקט ,ובעיקר טענות עקשניות שהנוי שא הסביבתי מקבל בולטות רבה מדי ...והנה מציעים שיהיה עמוד שמוקדש רק לזה?! מוזר ,מוזר בהחלט. ואז עלה בלבי החשש ,שכאשר יודעים מראש מה הנושא ,אולי קל יותר להעביר דף .הרי גשתי כאילו דוחפים אותי למגירה שעליה כתוב בגדול :כאן גר הטרחן הירוק. יש עוד סיבות טובות למה לא לקחת על עצמך מדור סביבה .תצטרך ,למשל ,ללכת לראות מה מסתתר מאחורי הר החצץ הענקי שנוי צר למרגלות חאן שחרות ,היכן שמקימים את מדבר קטן ועלוב שלב הביניים שבין רכס טבעי לבין מלון מפונפן ,אינו מתאים לבעלי לב חלש ,אלרגיה לבאגרים וריאות רגישות לאבק (שעולה מהמגרסות בשעה שהן טוחנות את הסלעים) .לאכול שניצל זה דבר אחד ,ולבקר בבית המטבחיים ,עניין אחר לא מכבר קראנו את ספר יונה ,לקראת הפיי נאלה של יום הכיפורים .איזה סיפור יפה. יונה אינו גיבור יווני אדיר ,דרמטי וגדול מהי חיים ,אלא איש קטן שבורח מבשורה .כמה נאה שדווקא הגויים בסיפור הזה ,שיש בו פחות מילים מאשר בטור שלפניכם ,יוצאים ממש בסדר :הם מכירים בהשם ,הם מתפללים בכל מאודם ,הם מנסים לחתור לחוף כדי להי ציל את חייו של העברי .אבל הנביא דווקא מאוכזב מכך שאנשי נינווה חוזרים בתשובה. הרי הוא הזהיר בקולי קולות שהעיר עומדת להיחרב ,והנה האלוהים מתחרט .יונה מתרגז מאוד ,כי איך זה מוציא אותו?! כמי שאין לו מילה .בא לו למות. שואלים :למה נכנס יונה לבטן הלווייתן? תשובה :כדי לשנות מבפנים. אז בואו ניכנס גם אנו למעי הדג .הסיכוי לשינוי אולי אינו גדול ,אבל אסור לאבד את הייאוש. כמו אצל יונה ,גם אצלנו תיכף נכנס הקיי קיון לתמונה ,כך שאנחנו נוכל לעבד עוד אלפי דונמים בלי שהחבר הבודד יידע בכלל שמדובר בשטח שלו .תאילנדים יגדלו לי את התמרים ,הג'ון-דיר יפיק שמן איכותי מאדי מת הערבה ,ואני אוכל לנסוע לגיאורגיה ,כמו [email protected] שריפת גזם במטעי התמרים ,סמוך לתמנע לפי כל היגיון סביר הייתי אמור לנתר משמי חה ולבצע את "ריקוד הגשם" בנוסח קרקוב לכבוד ההצעה הנדיבה ,לפיה אקבל מדור שיוקדש לענייני סביבה .אחרי ש"הגלובוס הירוק" מתכסה בקורי עכביש על מדף מטי בחי -מה עוד אפשר לבקש? אלא שמשום מה דווקא נתקפתי הססת שנמשכה למעלה מחודש .כי האמת ,די נמאס לי להיות זה ששואלים אותו" ,נו ,אז הקבלן ממשיך לכי רות בחולות סמר?" ,או להתחיל להסביר למה בעצם לא התעורר מאבק נגד שדה התעופה החדש. המלון של רוני דואק .כמה מחבריי עובדים באתר הזה ,אנשים נפלאים ,וברור שבסוף יהיה שם ריזורט יפהפה .אבל המחיר ,המי חיר .שלב הביניים ,שבין רכס טבעי לבין מלון מפונפן ,אינו מתאים לבעלי לב חלש ,אלרגיה לבאגרים וריאות רגישות לאבק (שעולה מהי מגרסות בשעה שהן טוחנות סלעים) .כי כמו שכולם יודעים ,לאכול שניצל זה דבר אחד, ולבקר בבית המטבחיים ,עניין אחר .אז מתי חשק לומר :כבר תרמתי במשרד. והוא הדבר במפעלי הנחושת בתמנע ,למשל. נוח להציץ ימינה לשנייה ולהמשיך בדרך לאילת ,רק לא לחשוב שבקרוב יושקעו שם מאות מיליונים של שקלים כדי להקים קוי מפלקס ענק ,שבתחומיו יישפכו מאות אלפי טונות של חומצה גופריתית ,כדי למצוץ מהאדמה האומללה את שאריות הנחושת שנותרו במעמקיה .עדיף שלא לחשוב על מחירה של הנוחות המודרנית ,ועל השיבה למחילות האיומות הללו ,שתקרתם המתמוי טטת כבר גבתה בשנים האחרונות את חייהם של חיים ברמן ,בן 32מאילת ,ומיכאל גלי ,בן 28מאשדוד. כולם .אומרים שזו ארץ יפה ביותר. בריאיון ל"כביש "40נשאל הסופר מאיר שלו, מה הוא חושב על הנגב והפיתוח שהוא עובר בשנים האחרונות" .אני חושב שצריך להיות במודעות מאוד עמוקה לנוף שלו" ,משיב שלו" .האתוס הציוני רואה בנגב שממה ,ושי 'עּורי ׁ ְש ָמ ָמהִ ,דּינֵ ְך נֶ ְח ַתְּך ממה צריך לכבושִ . אֹותְך' ,כתב אלתרמן ,ועם ָאנּו ָב ִּאים ִל ְכבֹּׁש ָ אותו ראש עקום ,החלוצים ייבשו את החוי לה .כשבן–גוריון ראה את מכתש רמון ,עוד לפני כביש ,40בשנות החמישים ,הוא אמר מיד 'למלא במים' .אני לא מאשים אותו ואת בני דורו .רובם היו תלמידי ישיבה שנעשו חילונים וסוציאליסטים והטבע היה זר להם, בוודאי פה ,ובעולם כולו לא היתה מודעות לשמירת סביבה וטבע. "היום ,לעומת זאת ,נעשים דברים כמו מה שנעשה בעמק ססגון ,שהם פשע .יש פינת נוף קטנה שדווקא בה הולכים להקים מלון ענקי. למה מגיע לתייר מרוסיה או קנדה ליהנות מנוף הארץ יותר מאשר לנו? בסוף מה שיקי רה שם ,הוא שאנחנו נראה מלון והוא יראה נוף יפה .אני לא מתנגד לזה שאנשים יחיו ויעבדו בנגב ,שיהיו כבישים וחשמל ,אבל צריך להיות בררניים בקשר להרבה דברים אחרים ,בעיקר במדבר קטן ועלוב כמו שלנו, ואם יש נקודה יפה ,אז כדאי להניח לה". קצה המדבר | גיליון מס23 1.11.14 | 166 . עוצרים בתחנה /גילעד עובדיה בשעת ההבדלה גילעד עובדיה נפרד לשלום מ"קצה המדבר" ,אבל לא מהמדבר ,או מאיתנו ,ומסביר למה ואיך ומה אנחנו יכולים ללמוד מהניסיון שלו לפני קצת למעלה משנה כתבתי לראשונה לעיתון "בקצה המדבר". הכתיבה שילבה היענות לקריאת העורכים שחזרה ועלתה במהלך השי נים ,שדגדגה את הרצון להתנסות בכתיבה על איזורי דמדומים של בין לבין .בין עיסוקי כמטפל ,חברה ,תרבות ומה שעולה במוחי .היה זה גם פרי של הבנה שהצטברה אצלי ,שעל התחנה לעבור תהליך שיש בו היפתחות רבה יותר לקהילה ,וראיתי בכתיבה אחת הדרכים ליישם זאת .כמו דברים רבים שאנו מחליטים לנסות אותם ,החלטה לוותה בהתלבטות רבה .תמיד יש סיבות רבות לקדם משהו או להאט אותו ולעוצרו .שנים רבות חשבתי שעל התחנה להתקיים במרחב הקהילתי "כמו שטיח" ,שמי שעובר דרכו לא מייצר רעש סביבתי .היה זה דימוי בו השתמשתי כדי להבהיר לי ולחברי בתחנה ,שרק כך תישמר תחושת החיסיון והסודיות של מטופלי התחנה תושבי האזור .סודיות מקצועית היא אבן יסוד בעבודתנו ,נר לרגלינו ואנו מקפידים עליה מכל משמר. אולם נשאלת השאלה -כיצד לכתוב מבלי שיהיה בדבר אקט של חשיפה ,לא כזו שתיצור ספק לגבי תחושות האמון ביחס לתחנה ולא כזו שתעסיק את מטופלי בחשיפה עצמית .שאלה זו הטרידה אותי והשאירה שאלות פתוחות .האם ניתן להילך בין הטיפות בלי להירטב? האם אין כאן ריבוי תפקידים המתנגשים זה בזה -ניהול תחנה ,טיפול, הדרכה וכתיבה בעיתון מקומי .לאחרונה ,הספק בדבר הכריע אותי וחדלתי מלכתוב .פגישה מקרית עם העורכת בשבילי המועצה ,שטרי חה להזכיר לי שנעלמתי דום וציטטה מחאה קלה ,הביאה אותי להכרה שמוטלת עלי חובת ההסבר על בחירתי שלא לשוב לעת עתה ולהעלות על הכתב את הגיגיי. את עובדת תעסוקת המורים שהינם הורים בחבל לא ניתן ואולי אף בכלל לא רצוי לשנות ,וכך יתכן שהיה זה ניסיון תמים לקדם התמודדות עם בעיה שאין לה פתרון שאלת הכתיבה ,המתייחסת לטיפול ,מטרידה מטפלים מאז כתיבתו של פרויד .מה לכתוב ,כיצד ,איך להסוות מקרה ומה עושה הכתיבה של מטפל למטופליו? לאחרונה נתקלתי בשני ספרים של אנליטיקאים, שהתייחסו לכך שיכלו לכתוב בחופשיות רק לאחר שפרשו לגמלאות. מהתנסותי האישית ,כשמטפלת אהובה עלי פרסמה ספר ,תהיתי האם גם אני זכיתי -כמטופל לשעבר -להיכלל בין דפיו .נותרתי בתחושה שלא ,ושאם חותמי כן היה שם ,הרי שהדברים הסוו עד לבלי הכר גם בפניי .אולם עדיין ,באופן סובייקטיבי ,תהיתי -האם להיעלב? האם לא הייתי די חשוב עבורה ,כך שתקצה לי כמה שורות? הפתרון לקנאה היה כנראה כמו שהנפש יודעת -להזדהות איתה ,לפחות ברעיון של ההתמודדות עם הכתיבה עצמה .גם זו צורה של פתרון ,כמו שנפתר לפי תפיסתו של פרויד התסביך האדיפאלי .ואילו אני ,את מעט הדוגי מאות שהבאתי מתחום הטיפול ,הבאתי מטיפולים ממרכז הארץ באופן המשלב הסוואה לסיפור מדומיין .אך נותרה בליבי השאלה -מה אני מספר בכתיבתי על עצמי? הרי באופן עמוק ברור שאני עיוור לכך. סוגיית ההתמודדות עם ריבוי תפקידים הינה אחת הדילמות המורכי בות בחיינו .חיים בקהילות קטנות הופכים את הסוגיה הזו לקשה וטי עונה במיוחד .בשפה האזורית נשאלת השאלה " -באיזה כובע אנחנו נפגשים?" באופן עקרוני מדובר במציאות מאתגרת ,המחייבת גמישות רגשית ומחשבתית ,אולם האם באמת הדבר כה מצליח לנו כפי שאני מדמיינים? האם העובדה שבפגישה מסוימת מכריזים שאני או אחר נמצאים בכובע מסוים משחררת אותנו מזיכרונות ,מחשבות ,חשבונות והשלכות שיש לנו במפגשים אחרים הקשורים לתפקידינו האחרים? 24קצה המדבר | גיליון מס1.11.14 | 166 . האם גמישות זו אכן עומדת לצידנו ,או מפריעה לנו באופן כזה שני תקשה להיות נאמנים לתפקיד שאותו אנו ממלאים ברגע נתון? האם יש ביכולתנו למלאו באופן מרבי ומיטבי ומתוך אתיקה מקצועית כפי שאכן אנו נדרשים וכך אף מצופה מאיתנו?. לעתים עוצמת ההתנגשות כה גדולה ,עד שהנפש שלנו אינה מסוגלת להכיל את הדואליות הזאת .אם במצב נתון אני כפוף להיררכיה ,כך שפלוני או פלונית בתפקידו האחר מחליט עלי מתוקף סמכותו ,יתכן שהיפוך התפקידים או העובדה שאני נפגש איתם בהקשר אחר תהיה כה טעונה במשמעויות ,עד שהדבר יוביל לפיצול בתוכנו .נתקשה להכיל את הערבוב ונתקשה לראות כיצד לעובדת "ריבוי הכובעים" יכולה להיות השפעה שלילית ואפילו מסוכנת .מדובר במצבים שבהם אנו מופעלים על ידי תהליכים שאיננו מודעים אליהם .למשל ,זעם שהתעורר אצל הורה ביחס למורה מסוים ,עשוי להשפיע על יחסו של אותו הורה כאשר ייפגש באותו מורה או מי מבני משפחתו בהקשר אחר .הסיבה שאני מביא כאן דוגמה הקשורה למערכת החינוך ,היא שדומני ששם מורכבות זו הינה אולי הטעונה ביותר .ניסיון שערכה התחנה לפני כחצי עשור לקדם דיאלוג תחת הסוגיה של הורים – מוי רים וכפלי התפקידים הנוגעים לאחוז גבוה מהמורים ,נכשלה .הרעיון לפתח אמנה כזו שתקל על ההתמודדות עם הנושא -לא יכול היהלהתפתח ,דומני כיוון שנגע בעצבים חשופים מידי ובפגיעות שמותירה חוסר אונים .הרי את עובדת תעסוקת המורים שהינם הורים בחבל לא ניתן ואולי אף בכלל לא רצוי לשנות ,וכך יתכן שהיה זה ניסיון תמים לקדם התמודדות עם בעיה שאין לה פתרון. שאלת ריבוי התפקידים בחיינו אינה ייחודית למקום זה או אחר ,אלא מהותית לחייו של אדם .כיצד אנו מתמודדים עם הצורך לעשות סדר בנפשנו שלנו .האם כעס שמופנה לקרובים לי אכן התעורר על ידם, או שהייתה זו התפרקות של מתח שנוצר בעבודה בסוף יום עמוס בקונפליקטים? האם אין בי נטייה ,כפסיכולוג ,לתת פירוש לילדי במי קום להגיב בצורה פשוטה כאב? האם רואה החשבון אינו מתחשבן עם הוריו ,או שעורך הדין מנהל שיח משפטי עם אשתו על חלוקת העבודה ביניהם בבית בשפה רווית הוכחות וטיעונים שהיו מתאימים יותר לבית משפט? הרעיון שיש בערבוב סיכון מהותי לאדם ,מתבטא ביהדות בשלל מצוות ואיסורים ,שתכליתם מניעת ערבוב ,החל מדיני הכשרות ,מצוות הנידה והעיסוק בהבחנה בין מצב של טהרה למצב של טומאה .כך הדבר בשאלות ביחס לגרות ועד לאיסור על שעטנז ,שהוא הכלאה שבין סיב לסיב בבד הבגד העוטף אותנו. המסקנה המתבקשת מבחינתי היא ,שאף שניסיון הכתיבה משמח ומאתגר אותי ,הרי שעלי לשוב ולהתמקד בתפקידי האחרים. גם ההחלטה להפסיק לנהל את התחנה מושפעת מתפיסה זו ,המכבדת את הצמצום; ההתכנסות לתפקיד אחד או שניים עיקריים ,שמבחינתי הם העיסוק בטיפול ובהדרכה .צר לי אם אני מאכזב מישהו בהחלטות להפסיק לנהל ,כמו להפסיק לכתוב ,אבל אלה נכונות לי לעת עתה. נעמתם לי ,קוראיי המציאותיים ,שכמה מהם הגיבו בחיוב על שכתבתי וגם אחרים ,כאלו שבפועל וכאלו שבכוח' .לעולם אל תאמר לעולם' ואימי היתה מצטטת לי את דבריו של זלמן ארן שהיה פעם שר החינוך שאמר ש"רק חמור לא משנה את דעתו" .אני מניח ,לכן ,שאולי נפגש בנסיבות אחרות. בסופו של טור אני נזכר בשיר המושמע עד היום בכל מוצאי שבת, מזה עשרות שנים בקול ישראל ,בביצועו המרטיט של אפרים די זהב. "המבדיל בין קודש לחול חטאותינו הוא ימחול זרעינו וכספינו ירבה כחול וככוכבים בלילה שבוע טוב ,שבוע טוב.".... ציפור החודש אוקטובר /איתי שני - דוחל שחור גרון בצפון כבר קריר ועמק החוי לה מתמלא בקריאות העגורים המסמלים את הזוגיות האולטיי מטיבית ,אך פה בערבה החיים שקטים יותר ,ואת סמל הזוגיות מסמלים דווקא הדוחלים שחורי הגרון. זוגות זוגות מפוזרים בשטח (על פי רוב בראש ממטרה או ענף בולט) ,ותופסים את טריטוריית החורף הזוגית שלהם .באביב ייעלמו צפונה לקנן באירופה וישובו אלינו אחרי חגי תשרי הבאים... ₪ © | Avi Meir | Photography מילה ששווה זהב / יעל אייזנשטט רוזן מאמנת ויועצת לכלכלת המשפחה אחרי החגים זה עכשיו בחודש שעבר כתבתי על הדרך לחישוב המאזן החודשי שלכם – והופתעתי ממבול התגובות, ההערות והשאלות ששלחתם .תודה .אתייחס בכל חודש לנושאים מרכזיים שיועלו ,כמובן, ללא חשיפת פרטים מזהים על השואלים. להלן מספר שאלות שהתקבלו ,הנוגעות לבי ניית המאזן: שאלה" :אני עצמאי ,בכל חודש ההכנסה שלי אחרת ,אין לי הכנסות קבועות .איך לחשב אותן?" תשובה :פנה לרוא"ח שלך ,ברר כמה אתה יכול להפריש בכל חודש לאחר כל ההוצאות (פנסיה ,ביטוח לאומי וכו' .)...מידע זה חשוב מאד עבורך על מנת לנהל את תקציב המשי פחה בצורה מאוזנת. שאלה" :חלק מההכנסות שלי במזומן .אין לי תיעוד מסודר שלהן". תשובה :חשוב לנהל רישום ומעקב אחר ההכנסות וההוצאות גם במזומן .קשה לנהל תקציב כשחלקו נעלם (תרתי משמע) .תרשום מה שאתה יודע בשלב זה ,ומעתה נהל רישום ומעקב מסודר. שאלה" :בחודש ספטמבר יש יותר הוצאות, הוא מעוות את תמונת המצב". תשובה :אכן בפתיחת שנה יש יותר הוצאות: משלמים שכר לימוד שנתי ,רוכשים ציוד, החגים מוסיפים הוצאות אירוח ,ביגוד ,מתי נות .מסיבה זו ההסתכלות על התקציב צריכה להיות שנתית .נכון שיש יותר הוצאות בספי טמבר (וגם באפריל) ,אבל גם בשנה שעברה היו הוצאות גבוהות יותר בחודשים אלה ,ואני אגלה לכם סוד ...גם בשנה הבאה! את כל ההוצאות הגדולות ו/או ההוצאות השנתיות (חגים ,תשלומי שכר לימוד ,טסט ,ביטוח רכב ,חופשות ,קייטנות וכו') יש לחלק ל12- ולרשום את החלק היחסי בכל חודש. שאהלה" :קנינו מקרר וחילקנו לשישה תשל�ו מים ,איך להתייחס לזה במאזן?" תשוהבה :קניה שנעשית בתשלומים ,יש ל�ר שום את כל ההוצאה ביום שבוצעה (בשוטף). אם מדובר בהוצאה גדולה (כמו מקרר) אפשר לרשום בכל חודש את החלק היחסי שמשוי לם (לפרוס על שישה חודשים את הרישום). באופן כללי – יש להסתכל על התמונה השי נתית. הגיע זמן לעשות סדר בתקציב המשפחתי ,אחרי החגים ...זה כבר כאן! בבית ממוצע יש בין 40-60סוגי הוצאות .כדי לשלוט בהן ,יש לתקצב אותן מראש ולהחליט כמה כסף אנו מקציבים לכל הוצאה מתוך ההכנסה הפנויה שלנו .מהי ההכנסה הפנויה שלנו? מה שנשאר מההכנסה החודשית שלנו לאחר שהורדנו את כל ההוצאות הקבועות, לאחר שהפחתנו לפחות 10%לחיסכון ,לאחר שהפחתנ ו 5%להוצאות בלתי צפויות – הי�ת רה צריכה להספיק לכל ההוצאות המשתנות. נשמע מסובך? ממש לא .העיקרון פשוט. הוצאות קבועות :תשלומים אשר גם אם לא נעשה דבר – נצטרך לשלם אותם .למשל שכ"ד ,משכנתא ,ארנונה ,כבלים ,טסט רכב, ביטוחים ,קופ"ח ,וכדומה. הוצאות משתנות :תלויות בצריכה שלנו – חשמל ,גז ,מים ,מזון ,ביגוד ,בילויים ,דלק וכדומה. טיפ החודש – חשבו מהי ההכנסה הפפ נויה שלכם ,בדקו האם היא מכסה את כל ההוצאות המשתנות שלכם. אני מזמינה אתכם להמשיך להגיב ,לשאול ולהתייעץ. שלכם ,בעושר ואושר. קצה המדבר | גיליון מס25 1.11.14 | 166 . השתלמות לצוותי הגיל הרך ולמעוניינים בחבל אילות השתלמות המיועדת לכל אנשי הגיל הרך בעבר ,בהווה ובעתיד בחבל אילות) ,הורים ומעוניינים(. ההשתלמות תתקיים פעם בחודש בשעות אחה"צ להלן התאריכים ושמות המרצים: 17.9.14יום ד | בין השעות | 16.30-18.30במועדון יטבתה | מרצה :הילה אילן "תרבות בגן והחיבור לקהילה :תוך התאמה לייחודיותה של קהילת חבל אילות" הילד הגדל מתחנך וסופג את המקום בו הוא גדל .לומד לזהות ,להכיר ולהוקיר את הבית ואת הקהילה, את סיפוריה ,דמויותיה ואתריה .אלו הופכים לחלק משמעותי ויקר בזהותו כבוגר. 22.10.14יום ד | בין השעות ) | 15.00-17.00טיול בשטח( | מנחה :שמוליק אשחר "הטיול בגיל הרך ,מטרות ,תכנון וביצוע" טיפוח ותיווך חווית המפגש עם הסביבה הקרובה ועם עולם הטבע. 11.11.14יום ג | בין השעות השעות | 16.30-18.30במועדון גרופית | מרצה :שולה הרפז "תנועה והתפתחות בגיל הרך" המגע -הצורך קיים הכתובת משתנה. המגע האנושי מוכר וחשוב בכל מעגלי החיים .ראוי שנקדיש לכך תשומת לב, במיוחד בתינוקות ,בילדים בגדילתם ובמבוגרים עד שיבה .בכל שלב הצורך במגע פונה לכתובת אחרת. הידע מעצים את התקשורת בים כל הגילאים במישור הרגשי והחברתי. 10.12.14יום ד | בין השעות | 16.30-18.30בחדר ישיבות במועצה | בהנחיית :בנג'י גרובר "בראשית דולק אור אחד...מתוך הצעירים בני דלת העם ייבקע האור בראשונה" ]הרצל[ נעיין יחד במקורות מן המסורת היהודית בענייני חנוכה וננסה לחשוב יחד מהו סיפור החנוכה עבור הגיל הרך. ...כדי שהילד ישמר את תחושת הפליאה המולדת שלו בלא עזרתן של פיות כלשהן, הוא זקוק לליווי של מבוגר אחד לפחות ,שיוכל לחלוק עמו את התחושות ,לגלות עמו מחדש את השמחה ,את ההתרגשות ואת המסתורין בעולם שבו אנו חיים ...רייצל קרסון בחודשימ ינואר פברואר ומרצ מתוכננימ מפגשימ נופימ ,אותמ נפרמ בהמשכ. לפרטים והרשמה :אגף החינוך ,רינת גבאי | טלפון | 08-6355850 :מייל[email protected] : 26קצה המדבר | גיליון מס1.11.14 | 166 . איך שהזמן /יניב גולן כל זמן שבמסיבה רוקדים חבר'ה שמבוגרים ממני בעשור ,התחושה נוחה לגמרי .אבל מה אעשה בלילה שבו הם יבריזו? האם בגיל חמישים אני מספיק בוגר כדי להיות הכי מבוגר על הרחבה? עדיין לא ,יקיריי ,עדיין לא .אז בבקשה -אל תשאירו אותי לבד עם כל הצעירים האלה סמר בראשית דרכה ,נראית כמו לש"בייה (צילום אוויר)1976 , "אתה לא נראה חמישים" ,הוא אחד המשי פטים החביבים עלי בשפה העברית .שנתיים אני מתהדר בגיל העגול הזה ,גם כדי להשי וויץ בפז"ם ובעיקר כדי להכין ת'עצמי :עכי שיו זו כבר הקידומת החדשה .ליד הש"שנים והשל"תניקים אני מרגיש עתיק ממש :הם עמדו על דעתם בראשית המאה ה ,21-ואילו סחבק הכיר אנשים שנולדו במאה ה.19- הגעתי לערבה עם פצעי בגרות ,ולאחר יותר משלושה עשורים כבר יש לי פצעי לחץ .ותיי קי הקיבוץ שלנו היו אז בסוף שנות העשי רים לחייהם ,והם נדמו לנו כאנשים מבוגי רים ממש ,רציניים כאלה .חבר'ה בגיל הזה, שמסתובבים אצלנו בחצר ,נראים בעיניי כעת יותר מבולבלים מהטינאייג'רים המופרעים שהיינו ,אי שם בשלהי הקדנציה השנייה של בגין. מול החשק להכחיש את תעופתו של הזמן, מבשילה ההבנה שיש משהו נכון ואפיי לו נחמד בהתרחקות האיטית הזו מהעולם. הראייה מתכהה וקשה לרתך בלי משקפיים. אתה נאלץ לוותר על הכדורגל :יש רק שתי רגליים ,וצריך אותן להליכה .הקרחת המשי פחתית מבצבצת ,מזכירה מאיפה באת ולאן אתה הולך .לפני כמה שנים עשיתי תספורת מוהוק ניסיונית כזו :היא מטשטשת את המי פרצים בשיער ומדגישה את שרידי הכרבולת שנותרה .אבל חבר טוב מגרופית ,שתמיד יודע לבחור במילים מעודדות כאלה ,העיר: "אתה נראה מגניב כמו גברת ב ת 70שהחל�י טה להוריד את החזייה כדי לעשות רושם על הסביבה" .ואפרופו הסביבה ,הודעה מאוחרת: נסיגת החניכיים הפרטית שלי מטרידה אותי יותר מאשר נסיגת הקרחונים בקטבים. לא סובל חגיגיות מוגזמת .יש שלב שבו אתה צריך להפסיק לצפות שיתייחסו ברצינות ליום ההולדת שלך (מדובר בגיל .)11ממילא אצל היהודים מציינים רק מועד פטירה ,יארי צייט בלשון אשכנז .מבחינתי אפשר לאחל שיום ההולדת יהיה כמו כל יום ,וכל יום כמו יום ההולדת .אם הגיע הערב ואינך יכול לציין כמה רגעים נהדרים ,יוצאי דופן ביופיים ,מה עשית עם היום הזה ,שלא היה כמוהו ,וכמוהו לא יהיה? בשישי בערב ,אצל המדורה שבוערת בסמוך לבית האריזה ,אני מצטט את גברת נהדרת: "החיים דומים לגליל נייר טואלט -לקראת הסוף הם נגמרים יותר מהר" .אחת הצעיי רות סונטת" :תרגיע ,היום חיים עד מאה ,ככה שאתה בדיוק באמצע הדרך" .אללי ,עוד 50 שנה?! זקנים עם נערים כל זמן שבמסיבה רוקדים חבר'ה שמבוגרים ממני בעשור ,התחושה נוחה לגמרי .הבעיה היא שיש שם רק שניים כאלה שמסרבים להרפות .מה אעשה בלילה שבו הם יבריזו? האם אני מספיק בוגר כדי להיות הכי מבוגר על הרחבה? עדיין לא ,יקיריי ,עדיין לא .אז בבקשה -אל תשאירו אותי לבד עם כל הצי עירים האלה. בקיבוץ שלנו יש הסכמה שקטה כזו ,שלא מפרידים במסיבות בין ילדים למבוגרים. כולם מוזמנים ,ורק דואגים שהקטנטנים יורי חקו מהבירה ,מהקאיפיריניה והערק .באירוע האחרון אפילו עשו בשבילם בר נחמד כזה של משקאות קלים ,עם פאנטה וספרייט (סוכר זה גם כן סוג של סם ,לא?) וכך אתה מגלה שיש פער של יובל בין צעיר המפזזים לבין הוותיק שרגליו עודן קלות .בעיניי זה הישג. בקיבוץ נעוריי זה כמובן היה אחרת מאוד .כל סרט סווג בדיוק לפי הגיל המתאים לצפייה, והיה עניין גדול סביב השאלה למי מותר לקחת חלק באיזו פעילות .לכל עשור היה את מועדון הריקודים שלו ,וההורים אמרו" :כשי תהיה בן 18תוכל לעשות מה שאתה רוצה" (כלומר :לנסוע לבקו"ם) .בתום השירות הצי באי ,כשעוד היה להם כוח לוויכוחים ,טענו: "כשיהיו לך ילדים תבין" .אחרי שהבנים נולדו ,זה הפך ל"כשהילדים שלך יהיו גדוי לים ,תראה" .וכיוון שכל זה כבר שייך לעבר, ברוך השם ,עכשיו הטיעון מתחיל לפעמים ב"כשתגיע לגיל שלי" .ובכן אמא ,זהו :אני גדול .אם אזכה להגיע למעמדך ,סביר שגם בגילך אחשוב שהעיקר הוא לחיות את ההווה לא להצטער על העבר ולא להילחץ מהעיתיד .בקיצור ,אני היפי (אבל לא סתם פריק, אלא קונטרול פריק). לכל הרוחות ,עבר כל כך הרבה זמן! פעם הקיבוץ שלנו נראה כמו לש"בייה (אותו מתקן צה"לי ובו בטונדות מדכדכות ,שביניהן מתאמנים החיילים לקראת לוחמה בשטח בנוי) .לראשוני היישוב היה כל כך מעט ציוד אישי ,שכאשר התקלקל הברז בשירותים ,היה להם נוח יותר לארוז את הצ'ימידן ולעבור לבית הסמוך ,מאשר להתמודד עם האינסי טלציה .בדירות עצמן לא היו מים מותפלים לשתיה ,רק ברז אחד לכל שכונה ,ליד המי קרר השכונתי .פריג'ידר אומלל זה נותר ריק ומלוכלך על פי רוב ,אבל עדיין נותר תחת לשוני טעמה של ריבת ענבים מעולה שמצאי תי בו פעם. לראשוני היישוב היה כל כך מעט ציוד אישי ,שכאשר התקלקל הברז בשירותים ,היה להם נוח יותר לארוז את הצ'ימידן ולעבור לבית הסמוך ,מאשר להתמודד עם האינסטלציה בקיבוץ היו שני טלפונים בלבד ובאוטובוסים לערבה עוד מותר היה לעשן (אבל רק מאחוי רה) .בבריכה התרחצנו עירומים ,כי כך היו חיינו :ניסיון לפשוט מעליך את כל השכבות המיותרות ,הקישוטים והפריפות ,כדי להתי חיל מחדש .מעתה נעטה על עצמנו רק את מה שנדרש. היום אנחנו מתרחצים בבגדי ים ,כאנשים מן היישוב ,אבל אין מעירים לך אם תיכנס עיי רום לבריכת הברזנט הסמוכה לבית האריזה, בשעת ארוחת הבוקר של עובדי המטע .רק זכור את מילותיו החותכות של שייקספיר, אשר לימדך אחד מ"וותיקי סמר" (שהיה אז בן ,28כאמור)" :שעות אשר הלבישו עדנים /את צלמך ,חמדה לכל סוקר /סופן לנהוג בו דרך רודנים /ולהפוך לאפר ראש פאר" (תרגום :אפרים ברוידא). קצה המדבר | גיליון מס27 1.11.14 | 166 . התשבץ החודשי החודש ,נותנים כבוד לצורת ההתיישבות הנפוצה ביותר בחבל ,הלא זהו הקיבוץ .אספנו קיבוצים מכל רחבי הארץ ,עם הרבה כבוד לאחינו שהיו בטווח האש במהלך הקיץ .צאו לדרך וד"ש לחבר'ה. הפותר הראשון של תשבץ החודש שעבר ,הוא לא אחר מאשר מוטק'ה אביבי ,מיטבתה! פתרונות נא לשלוח ל"קצה המדבר" ,ד.נ .חבל אילות ,מועצה אזורית חבל אילות ,או למייל[email protected] : בהצלחה .גל נקדימון מאוזן 3אפילו שאול המלך היה שם ()3,3 6בדברים ל"ב ,2הוא כמו טל על הדשא 9קיבוץ שהוא ממש אשת חיל 10נקרא על שם ארלוזורוב ,אבל יש בשמו גם הר קטן וגם צירוף ()5,4,4 13מכרסם דוחה ,קיבוץ נחמד 15קיבוץ שהוא בכלל מנהלת המרפאה שלנו 16נגה הרטיבות בבוקר ,ברמת הגולן 19אחד משלנו ,הראשון של התנועה ליהדות מתקדמת 20התלם הראשון בשדה וקיבוצה של חביבה רייק 21יש גם חוף כזה וגם בסיס חיל אוויר נושא: קיבוצים! 2 1 4 3 6 5 7 9 11 10 12 16 13 15 14 17 18 19 20 21 מאונך 1מקור מים בחלק האחורי של הגוף, ליד הכינרת ()2,3 2הקיבוץ של יוחנן בן-זכאי בשער הנגב ()3,4 4גושי עפר ליד חדרה 5עוד אחד משער הנגב ,פעם היה ג'ממה ,היום היא חסה עליו 7קיבוץ בעמק חפר שפירושו מגדל ,אבל נכתב כמו "חקר", "בדק" 8מתחת לבנטל ועדיין כמעט מעל כולם ()4,4 10קיבוץ שמוצניקי עם בובלה ,שמו הוא נחשול של כוח 11הנפח הראשון מתגורר בגליל העליון 12צמד זמרי מוסיקה חסידית ,חברים ובמועצה אזורית אשכול 13עבר מסיני לאשכול אבל גם פרנק הרברט חשב עליו 14מבית המקדש לצפון הנגב 17על כביש ,40אחרי שדה-בוקר ויש לו צומת משלו 18צמח תבלין ,ראש ממשלה וקיבוץ באצבע הגליל י צ א נ ו א ט ש ח י י ר א ה ר ר ש ב ה ו ו א ד ה י ו ז פתרון התשבץ הקודם ל מ ד מ נ ה ח ז ק א ל א ה ל ו י נ מ י ה ש ו ב ו ז ב ה י כ ב ש ד פ ט ח י ע ל ר ק מ ב ה ב ב ר ר ט ז ח ק פ ס י א ש ל ה פ ר ק ל ש י ר ו ו ת ה כ ש י ל ל ל ו ה י א נ א פ ש ר כ כ "חיים חפר" ה נ ת ה י 28קצה המדבר | גיליון מס1.11.14 | 166 . 8 ו ט ה מ
© Copyright 2024