סיכום על אתרים בוורשה כולל פירוט רחב על מרד גטו וורשה
האתרים והנושאים המסוכמים כאן: הגטו -עם דגש על החומה, גשר כלודנה וועדי הבתים, רחוב לשנו ובית המשפט, מרד גטו וורשה, כיכר שלושת הצלבים, בית הכנסת טולומצקה -שפוצץ כאקורד סיום של מיגור המרד ע"י הגרמנים, המכון היהודי ההיסטורי, עימנואל רינגלבלום וארכיון עונג שבת, קבר החייל האלמוני, בית הקברות -סיכום כללי ופרטים על מספר אישים הקבורים בו. הגטו -מתאים להדרכה בשרידי החומה נסגר בנוב' .40 להקשות ולמנוע קשר בין המחתרת הופלנית והיהודית ,לרכז היהודים במקום אחד סגור ,ואולי אף להמיתם ברעב ומחלות. כחצי מיליון יהודים ב 73-רחובות :שלושה ק"מ אורך 1 ,ק"מ רוחב. אורך החומה :כ 18-ק"מ. את החומה בונים יהודים. מוקם שם בגלל ריכוז היהודים ,בית הקברות הצמוד ותחנת הרכבת. רחוב חלודנה עובר במרכז -רחוב ראשי ,ולכן הגשר (ובשלב מוקדם שערים). מבריחים: 184קלוריות ביום ,כוס שוקו בערך .שתי פרוסות לחם דקות .אדם צורך כ ,2,000-גבר כ 3,000-ליום. 80%מהאוכל בגטו תוצאה של הברחה .מיומו הראשון של הגטו ,למרות קורבנות רבים. יתכן והגרמנים העלימו עין כי ידעו שאחרת ימותו מרעב ,ואפשרו על אש קטנה .ויתכן שסתם בלאגן. המבריחים :מאפיה ,נשים וילדים. מאפיה: המבריחים הגדולים .בעיקר אנשי עולם תחתון .לאלה היה העוז ,היוזמה ,הכישרון התחבולתי והניסיון. הרי צריך להפעיל בשינוי מקומות ,שיטות ,קשר עם פולנים מפוקפקים בצד השני .שלב המשך לקשרים אפלים שנרקמו בעבר. מאפייני מאפיה: צוברים הון בגטו ,אינם נרתעים להנות מחיי שעה בלי להתחשב ברעב ובאימה. מסתובבים עם טיפוסים מפוקפקים ,לפעמים שוטרים משוחדים. היררכיה הנשמרת בקפדנות :כל קטע במערך ההברחה איש מתאים הממלא רק התפקיד שלו. ראשי האירגון לא נוטלים חלק בפעילות בשטח. מאבקים על באסטות :קשרים עם החוץ ,מקומות מעבר נוחים ובטוחים ,מונופול מחירי מוצרים. המעבירים ,דגי הרקק של העולם התחתון הזה .הם גם שמתו. שיטות :ריקשות ,תחת אופן ,שעליו הורכב ארגז קטן מלפנים להובלת אנשים ומשאות. המובילים ריכזו הסחורה במחסנים ,שם קבעו הראשים את המחירים היומיים ותנאי החלוקה. המחלקים חזרו ,פזרו לקמעונאים ,בעלי חנויות מכולת או מוכרים מהצד. הקמעונעים מדלת לדלת. מספר המעורבים :מאות ואף אלפי אנשים. הראשים לא תרמו סכומי כסף לפעולות סעד. העדיפו להבריח מעדנים כמו גבינות ,נקניקים ובשר תמורת רווח שמן ,על פני תפו"א וירקות (שגם קשים להעברה בשל משקלם). ראש המאפיה :גרינצוויג. אבל בניגוד למאפי יה :לא נזקקו לשיטות אלימות קיצוניות במלחמה ביניהם .רבו על צירים ,אבל לא הלשינו ולא רצחו אחד את השני. נשים: לא עסק ,אלא אמצעי אחרון לקיום נפשם ומשפחתם. התגנבות לארי ,הסרת הסרט ,והשגת מזון בחליפין .כמויות מעטות על הגוף בדרך חזרה. נשים יכלו להסתיר יהדותן .וגם ,כפי שמוכיח מחקר על נשים בשואה ,שאשה הצטיינה בדרך כלל יותר מגבר בכוח סבל ,אומץ ונחרצות. ילדים: גיבורי ההברחה ,אבל כמויות שוליות. התלכדו בקבוצות ,הכירו את המעברים. בעיקר מתוך רחמים ושיעמום :חיכו ליד שער הגטו בקור ,ולרגע מועתקת תשומת הלב והילדים בורחים. בד"כ הצליחו רק להשביע רעבונם ,גם יכלו לשאת מעט יותר מהנשים .מקרים מדהימים ויוצאי דופן של העברת אוכל למשפחות. עובדי כפיה: מימדים זעירים .כאלפיים איש בשירות הגרמנים בעבודות כפיה .בשובם ניסו להבריח ,ומדי פעם היו מחפשים ומלקים. הצד הארי: מקורות פולנים שחוברו אחרי המלחמה :דרך לסיוע פולני ליהודים .אין הוכחות מרובות. בד"כ על בסיס עסקי קשוח .מעדויות: הפולנים מהפעילים בשוק השחור בתוך העיר ועסקים בלתי כשרים עוד לפני המלחמה. גם ישרים ,שבמלחמה נושלו מעבודתם ושרדו בפלילים. הברחה דו-סיטרית :מזון תמורת חפצים .חפצים שאין בהם צורך בזמן המלחמה ,כמו חפצי אומנות ,ואפילו פסנתרים( .על ריקשה?? הוכחה לעזרה עבריינית). ולכן מחירים מופקעים :לוח מחירים כמעט קבוע :זוג מכנסיים או חולצה מספר ק"ג תפו"א .לחם -הרבה יותר. יהודים שהיה להם מה לתת יכלו לשרוד ,האחרים לא. עדויות: פרופ' ישראל גוטמן: מפעל ההברחה ,שבו נפלו אנשים משני הצדדים (אם כי עיקר הקורבנות יהודים) ,הצביע על הקשר האנושי ,על כוח המגעים והעניין העסקי השובר איסורים וצווים שרירותיים .גם אם לא היה שום יסוד אידיאולוגי או הומניטרי מוגדש בהברחה ,הרי היתה כאן התגברות הדדית של ציבורים מנותקים וחצויים על החומה המלאכותית שניצבה ביניהם .מבחינה זו ניתן לראות בהברחה מעשה התנגדות הן של פולנים והן של יהודים ,מעשה שעיקרו אי השלמה עם צורת משטר שניסה לכפות האוייב .משקפים את רצון החיים של אנשים בני עמים שונים הגובר על שלטון דיכוי ,הנעדר דמות אנושית. צ'רניאקוב: לא אנחנו נוציא רשיונות יציאה(...שלושה ימים מאוחר יותר) :אני עצמי קיבלתי רק בקושי רשיון מעבר. גשר כלודנה וארגון וועדי הבתים חלודנה :קר. מובלעת בין שני חלקי הגטו .גדול :צפוני. הרחוב לא נכלל בגטו ,כי :עורק תחבורה ראשי ,כנסיה ובתי המשפט. בקצותיו ,בתי העשירים .חלודנה ,20הטירה :התגוררו אחמ"ים :אדם צ'רניאקוב ,ראש המשטרה היהודית שרינסקי. חשמלית :ילדים קופצים להברחות. הותר מעבר בין חלקי הגטו .בהתחלה מחסומים :עגלות ואנשים בתור מול ,חוסמים התנועה .מדי פעם פותחים. ולכן הוקם גשר העץ( .בתמונה :זיהוי פני הבית עם המרפסות העגולות) .בסוף ינואר ( .'42מנוב' .)41 נשבר מדי פעם ונזקק לשיפוץ .כונה :מייצר גיברלטר. ארכיטקטורת היחד .שער שננעל מהרחוב והוביל לחצר פנימית בצורת ריבוע .מארבע הפינות מדרגות לעשרות דירות .שהגטו נסגר הצטופפו בו מאות נוספים והכיל כאלף איש .קשה חד במלחמה ,שאי אפשר לצאת. ומכאן צמח אירגון וועדי הבתים. מסגרות דומות עוד ב 30-במשבר כלכלי .עם המלחמה הקימו הפולנים והיהודים העתיקו. פעל במקביל ליודנראט .עיקר המימון מהג'וינט. רשת וועדי הבתים ,כמו עיריה. האפלת בתים ,מציאת מקומות מסתור ,עזרה ראשונה ,אספקת מים (גם לכיבוי שריפות) ,מטבחים ציבוריים ,מחסה לפליטים. קופ"ח בהתנדבות רופאים ,קופה ע"י מיסוי פרוגרסיבי ,בקשת תרומות ,פעולות תרבות, מבצעים למען יתומים ,בייבי-סיטר ,כינוסי נוער ,סעד :מענקים כספיים ,שאריות מזון וביגוד. בחירות :דיירים ואסיפות בית בנושאים חשובים. ייצוג מול היודנראט. ההצלחה התבטאה בגידול :בסוף אפריל .778 '40בספ' כבר .2,000 קושי :עליה ,פוליטיקה. בהתחלה מנהיגים ,אח"כ הצטרפות המוני פליטים שהגיעו לוורשה ,הרכב לא הומוגני ומהפכים בבחירות .מוטיווציה של מנהיגי הוועדים ירדה ,ואיתם מעמדם של הוועדים וההתייחסות אליהם .גם המצב אובייקטיבית קשה יותר ,והוועדים יכולים לפעול פחות. התוצאה :הסתגרות ,עניי ביתך קודמים. היודנראט מנסה להציל (ממשלה מול עירייה). ראום כמכשיר לקיום חיי ציבור תקינים (ושליטה של המוסדות בהמונים). הגרמנים מטילים על היודנראט גיוס למחנות עבודה ,החרמת רכוש ,אכסון פליטים -וליודנראט נוח לפנות לוועדים ,שכבר לא כל כך קיימים. הוועדים מנסים לתמרן :מתנגדים לגייס למחנות עבודה .מתנגד להחרמת פרוות .אבל דרישה למיסוי פרוגרסיבי ,שהעשירים כבר פחות הסכימו לקיים. וועדי הבתים מותחים ביקורת על היודנראט ,והוא בשלב הזה מבין שכבר לא יעזר ,אז מנסה להשתלט. תלות הדדית :היודנראט ממונה על אחזקת בתי יתומים ,מוסודות בריאות ,מטבחים עממיים ועוד. כיכר שלושת הצלבים לא כיכר ,אלא צומת רחובות לא שגרתי( .צומת הבורגראנץ' או הצריף בקריות). המ"ער הגרמני במלח"ע .2 מטה המפקדה הגרמני ,בית החייל ,סניף דואר (מכתב של פליקס לנדאו על טרודי ,אמון בבני האדם) ,בית קולנוע ומסעדה. סיפור של יוסף ז'מיאן' :מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים': בסתיו ,' 43כמה חודשים לאחר החרבתו של הגטו ,מצא להפתעתו חבורת ילדים יהודים ,שבדרכים פתלתלות מצאו את דרכם אל מחוץ לחומות הגטו והצליחו למצוא דרכים לקיים את עצמם. ז'מיאן ,היה חבר במחתרת יהודית באותה עת בוורשה. ניסה לסייע להם ע"י כספים ,אירגון מקומות מחבוא והנפקת תעודות. לשנו -הרחוב המרכזי בגטו ובתי המשפט הרחוב :בתי קפה ,חנויות ,תחבורה ציבורית ,כנסיה ,בית משפט ,יודנראט ,מוסדות של השלטון הגרמני. 'המשרד למלחמה בספסרות' בראשות גאנצוויג .בראשותם הנהלת כ 100-בתים בלשנו. 'האגודה לפיקוח על מידות ומשקולות'. גאנצוויג' :לא במובן שוד אלא בנושא ההברחה .יהודי שהשכיל לנצל את הסיטואציה' ...בבעלותו חלק ניכר מהריקשות והקרוניות .קרוניות = סוס .למי יש כסף לסוס?! טופרול -להכשרה חקלאית אשר תחת הכיסוי שסיפקה פעלו אנשי תנועות הנוער בגטו. כנסית המומרים. חנויות. תיאטרון פמינה :קפה תיאטרון. תחנת משטרה -מפקדה איזורית. לצד עשירי הגטו שיושבים בבתי קפה ומשתזפים במרפסות השמש גוססים על המדרכה וילדים עורבים לחטוף לחם. מרי ברג ,חולמי הלחם: בעומדי נוכח חלון ראווה של חנות מתגלה לעומתי המחזה הרגיל :אדם עני נכנס לחנות לקנות רבע ליברה לחם .בצאתו אל הרחוב הוא נחפז וצובט חסר סבלנות פרוסה מתוך העיסה הדביקה ומגישה לפיו .הבעה של שביעות רצון זוהרת רגעית בפניו... יושבים הם כרגיל לנוכח חנות מכולת אולם עיניהם כבר אינן רואות את הכיכרות שמעבר לזגוגית ,המונחות כאילו במחרק שמים נכספים ובלתי מושגים. בית המשפט :שימש יהודים ופולנים משפטית ,וגם מפגשית. צידו האחד לגטו והשני לצד הפולני .לכן מוקד הברחה חשוב. המבנה נשאר על תילו ומשמש בתפקידו גם כיום. ההברחה: 184קלוריות ליום ,כוס שוקו בערך .אדם צורך כ ,2,000-גבר כ 3,000-ליום. ראש המאפיה :גרינצוויג. הפולנים היו צריכים ,כי היהודים הם רוב בחייטות ,צורפות .היו קונים חנוכיה כדי להתיך אותה. מרד גטו וורשה המרד הקטן 18 :בינואר .'43בזמן האקציה השניה. הגדול 4 ,חודשים אחרי ,ב 19-לאפריל. המרד הקטן :אי"ל עדיין לא היה מאורגן מספיק. רק שתי פלוגות מוכנות :דרור והשומר הצעיר. הקבוצה העיקרית ,חמושה באקדחים בפיקוד אנילביץ' ,התערבבה בתוך יהודים אשר הובלו לאומשלגפלץ. כשניתן אות מוסכם ,החל מאבק פנים אל פנים. השיירה נפוצה לכל עבר. כמעט כל הלוחמים היהודים נהרגו ,אנילביץ' ניצל: סכנו עצמם למען אחרים .בגלל זה כל כך קשה מרד .אולי ארוויח עוד יום ,אולי יהיה שיחרור לפני שיגיעו אלי. אבל :נהרגו גם הגרמנים הראשונים בגטו (ע"י לוחמים שחיכו בדירה ברח' זמנהוף). טבילת אש ראשונה לאי"ל. היהודים לא נענים לקריאת הגרמנים לצאת מן הבתים ,ומסתתרים. האקציה הופסקה אחרי 4ימים .נשלחו 6-5אלפי יהודים. התפרש כנסיגה גרמנית. 4חודשים להתארגנות: הובן כי האקציה יכולה לבוא במפתיע ,ולכן יש להיות מוכנים באופן קבוע: .1הוכנו 22קבוצות לוחמים ,שאורגנו עפ"י תנועות הנוער שלהן ,ושוכנו בקרבת העמדות שלהן. . 2לקח ינואר :לפגוע במפתיע ,ומתוך עמדות מוכנות שממוקמות בתוך מבוך הבתים ועליית הגגות (הדירה בזמנהוף לעומת הקורבנות באומשלגפלץ). .3הגטו חולק לגזרות קרביות ,לכל גזרה מפקד ,כוח ועמדות. .4אוספים כסף בכוח מהעשירים ,רוצחים משת"פים. .5נשק: אקדחים :רובם נרכשו בכסף ומיעוטם הועברו מאירגונים פולנים. רימונים בייצור עצמי. רובים וכלים אוטומטים השיגו מהגרמנים. בעקבות המרד הקטן ,תמיכה רחבה של כלל האוכ' :הבינה שהתמודדות עשויה להרתיע את הגרמנים ,העריכה שהתקוממות עשויה להצית מרד פולני( ,בפועל ,כשנה אחרי) .דברים שעשויים לגרום לגרמנים לחשוב פעמיים לפני ביצוע נוסף של אקציה. ואכן המרד הגדול היה עממי. המרד הגדול: 19לאפריל .ערב ליל הסדר( .כ"ז בניסן ,יום השואה). היהודים ידעו על מועד תחילת הגירוש האחרון. והגרמנים ידעו על ההתארגנות של היהודים למרד. אבל המפקד הגרמני לא מדווח למפקדה. ו'למזלם' בכל מקרה הימלר לא סומך עליו ומחליפו בגנרל שטרופ ,שניסיון במלחמה בפרטיזנים. 750יהודים מול 2,200גרמנים. הלחימה נמשכה 27ימים (הרבה יותר מאשר מדינות ריבוניות .כל פולין אחרי (?) ימים. הגרמנים קוראים ליהודים לצאת ,והיהודים נמצאים בבונקרים. פורץ קרב :הגרמנים מאבדים טנק ,רכב משוריין ונסוכים. רוב היהודים נלחמים מתוך הבונקרים ,יוצאים אל הגגות ובורחים בחזרה אחרי המתקפה לבונקר. הגרמנים משנים שיטה :מתחילים לשרוף את הבתים ,ומחדירים גז למרתפים -בונקרים. וגם הזמן עושה את שלו :האוויר בבונקרים רותח ,המזון התקלקל והמים לא ראויים לשתיה. הנשק התחיל להיגמר ,הפולנים לא הצליחו להגיע לעזרה. 8ימים אחרי מילא כבר מחוסל הגטו. הגרמנים עוברים עם כלבים ומכשירי גילוי מיוחדים. 56,065יהודים נרצחו. שטרופ מפוצץ את בי"כ טלומצקה שמחוץ לגטו לאות ניצחון. הבונקר של מרדכי אנילביץ במילא 18ואצ"י בונקר המפקדה במילא .29יומיים ראשונים הקרבות סביבו .הוצת ב 23-באפריל .אנילביץ מחליט לעבור למילא .9ולאחר מכן ל.18- לא במרתפי בתים ,אלא מתחת לשרידי גוש בניינים גדול שנהרס בהפצצת חיל האוויר ב.39- הפתח הוסווה בתוך חצר הרוסה :לוח עץ עבה שעליו הונחו לבנים וברזלים .מתחת ללוח העץ היה אשנב קטן ,שממנו הובילה מחילה צרה באורך של כשישה מטר .המחילה אפשרה זחילה בלבד ,הסתיימה בתהום ובקיר אטום שבתחתיתו חור קטן: הכניסה לבונקר .מסדרון באורך 20מ' וברוחב בן אדם אחד חצה הבונקר לכל אורכו .אל המסדרון נפתחו חדרים שנחפרו בעומק חמישה מטרים מתחת לאדמה .בנוסף לכניסה הראשית עוד ארבעה פתחים ,אחד מהם לתעלת הביוב. נבנה ע"י אנשי העולם התחתון היהודי בגטו (טשומפס) ולכן משוכלל יותר .בראשו עמד שמואל 'המלך או ישראל איסר. חדרו :כורסאות ,חרסינה ,מדפים וארונות .מחסן מזון :לחם ,יין ,נקניקים ,מערכת חשמל וצינור מים מחובר למערכת האספקה של הגטו. 80איש :ישראל איסר וחבורתו (הכוללת פילגשים רבים) ואנשים שקנו מקומם בכסף .לחדרים שמות :טרבלינקה ,פוניאטוב, גטו.. חבורת הלוחמים מנתה כ .100-סך הכל היו בשבוע השלישי כ.300- מוסווה היטב ,ובו 5כניסות ויציאות נסתרות. בעל מסדרון גבוה וצר ,שחיבר שורה של חדרים וכוכים .תקרה נמוכה ,ואפשר לשהות בו רק בכריעה . מצוייד במזון ,באר מים ,חשמל ,מטבח וחדר משחקים. יועד להכיל 100איש .בזמן המרד מצטרפים אליו אנילביץ' ולוחמיו וכמה עשרות פליטים ,ושוהים בו כ.300- אנשי המלך קבלו את אנשי אי"ל והתייחסו אליהם ביראת כבוד .סייעו להם באיתור עמדות הגרמנים והתחלקו איתם במזון . הגרמנים מגיעים 7במאי ,אחה"צ .הגרמנים סרקו מלמעלה עם ציוד הנדסי ,בעקבות הלשנה .לא מצאו כלום ,וחזרו בבוקר. בינתיים מחליטים הלוחמים לשלוח שתי חוליות החוצה כדי לחפש דרך לחלץ וליצור קשר עם אנתק ,שטלפונית נותק. ישראל קנאל וטוביה ביז'וקובסקי .צביה נשלחה לבונקר אחר (עם חיים פרימר) שבו התחולל קרב לבדוק עם נותרו שרידי לוחמים בו. בבוקר חזרו הגרמנים .כוח הנדסה ,מצוייד באמצעי קידוח. ההחלטה היתה שתצא קבוצה ראשונה לקראתם עם נשק חבוי ,תפתיע אותם ביריות ובשעת המהומה מי שיוכל יברח. אבל כשקראו לצאת ,והבטיחו שמי שיצא ילקח לעבודה והמסרב יירה -יצאו אנשי המלך והאזרחים . הלוחמים נשארו בפנים ,חיכו עם נשק בפתחים . הגרמנים התחילו להזרים גזים :שיטתם :הזרמה של כמות קטנה והפסקה ,על מנת לדכא בחנק איטי . הלוחמים קיוו לקרב פנים אל פנים ,כפי שהתרחש במספר מקומות. כשהבינו ,החליטו הלוחמים להתאבד .לוחם אשר נפצע מספר ימים לפני כן ולא יכול היה לירות בעצמו ביקש מחבריו שיהרגוהו, אם שנשארה עם בנה ביקשה שיקדים וירה בה לפני שירה בעצמו ,וכך נעשה . רק 8מיושביו שרדו ,שהו במבוא הבונקר שלא התגלה . הם ,וחוליה ששהתה בחוץ בזמן המצור הגרמני (בחיפוש אחרי נתיבי מילוט) ,עוברים לבונקר אחר . חלקם מצליח לצאת דרך תעלות הביוב (ביוזמת אנטק צוקרמן וקאז'יק). חלקו של אצ"י במרד ,בית"ר :שלושה מנהיגים של המרד שרדו :שניים מדרור ואחד מהבונד ,כלומר מפקדים באי"ל. צביה לובוטקין ואנטק צוקרמן ,ומרק אדלמן . לכן ,טבעי שידווחו על הלחימה של אנילביץ ויזניחו את חלקם של האירגונים הנוספים ,ביניהם בית"ר . גם ישראל בהקמתה להבליט ה'שמאלנים' ,אנילביץ וקיבוץ יד מרדכי (גבורת? מלחמת העצמאות ,ניצנים). מנהיגים :פאבל פרנקל ,דוד אפפלבאום וליאון רודאל ,שלושתם נהרגו במרד . סיפור הדגלים ,דויד לנדאו והילד מבית הקברות בורשה. השפעת הדגלים גדולה ,שטרופ מזכיר הקרב בדו"ח המסכם שלו על דיכוי המרד . קצין גרמני בשם דמקה נהרג בניסיון להסירם . לאוכ' הפולנית היה אות שהגטו נלחם. אליציה קאזינסקה ,פולניה שהתגוררה במורנובסקה ,6מול המטה" :על הגג ממול יכולנו לראות אנשים מסתובבים כאשר כולם נושאעים נשק .ברגע מסויים היינו עדים למראה מיוחד -הניפו דגל כחול לבן ודגל אדום לבן .פרצנו בתשואות -ראו! ראו! הדגל היהודי! היהודים כבשו את כיכר מורנובסקי !...התחבקנו והתנשקנו". הקרב על הכיכר היה אחד העיקריים ,כנראה הגדול ביותר (ע"י אצ"י) .בקרב הזה נפל דוד אפלבאום. תעלות הביוב :תוכנית להוצאת שרידי הלוחמים אחרי המרד .בוצע ע"י אייל. אנטק צוקרמן מחוץ לגטו נפגש עם קאזיק שמתחמק ממהגטו לתיאום. קאזיק משתמש ביציאתו במנהרה שהוכנה ע"י האירגון הצבאי הרויזיוניסטי ומוצא מקלט אצל פולנים. חיפוש קשר אל עובדי הביוב המתמצאים במערכת המפותלת .לשם כך צריך עזרה מהמחתרת הפולנית. המרד בעיצומו ,הלהבות עולות ,והם מתרוצצים 8ימים ברחבי ורשה לתאם הבריחה ולחפש עזרה מחתרתית. המחתרת הפולנית עוזרת מעט :אנטישמיות או עיתוי לא מתאים? לבסוף פולני מקבל הרבה כסף ועוזר להם למצוא הדרך. בהגיעם לגטו יצאו מבור הביוב ברחוב זמנהוף (מוכר מקברו). הגטו כבר שרוף כולו וערימות גופות. קאזיק השתחל בחזרה לבור וזעק שאין איש והחל לחזור לחלק הארי. אבל הבחין באור מהבהב וקבוצה של 10לוחמים יהודים בתוך הבור (לבדוק!!!) שחיפשה דרך לצאת החוצה. חזרו החוצה לאסוף שרידי הלוחמים שהתרכזו בבונקר לתעלות. חולצו רק חלק מהיהודים .זקנים ,נשים וילדים נטען שהיציאה מסוכנת ועלולה לגרום למותם (או לסכן את הבורחים). 80איש נכנסו לתעלות. קאזיק יוצא ,להסדיר הלנתם 24 .שעות הם נשארו ,מקבלים מדי פעם אוכל. בעזרת המחתרת הפולנית עוצרים נהג משאית ומביאים אותו באיום אקדח אל הבור. 30יוצאים ,נוכח עוברי אורח שרואים ועוצרים אותם מלהזעיק משטרה. שאר ה( 50-לבדוק!!!) מחפשים עמדה נוחה יותר ביממת הציפיה ,וקאזיק לא קולט אותם כשמעלה את ה.30- למרות שלובוטקין נותנת לו סטירה הוא נותן הוראה למשאית לנסוע בלעדיהם. ה 50-מבינים שלא יאספו אותם (שקאזיק חוזר שוב) ,הם יוצאים מהביוב ומוצאים מסתור בבית נטוש סמוך. אך הלשנה ,ורצח ע"י משמר גרמני. צביה לובוטקין ואנטק צוקרמן הורי הטייסת. עדויות ביוב קאזיק :תעלת הביוב המרכזית בוארשה גובהה כ 2-מטר והשפכים זורמים בה בקצב אדיר ,צריך היה מאמץ כביר להחזיק בצידי התעלות ולא להיסחף בזרם ,וקושי נוסף התעלות הצידיות היו קטנות ולפעמים היינו צריכים לזחול על גחוננו כדי לעבור בהן ולא היה זה תענוג לבוסס בצואה ולהריח את הריחות. ציביה לובטקין: קשה להיפרד מהגטו ,המתים ,החברים שנפלו ,ועל הכל מענה ההרגשה היאך אפשר לצאת מכאן ולהשאיר את שאר הלוחמים ...הנפש נקלעה בכף הקלע של המצפון ,מה לעשות? ההגיון אומר באופן ודאי וחותך אין לעשות דבר עכשיו וצריך ללכת ,אבל המצפון לא נותן איך נלך בלעדיהם... בית הכנסת טולומצקה -שפוצץ כאקורד סיום של מיגור המרד ע"י הגרמנים בנייתו של בית-הכנסת הגדול הושלמה ב .1878-בניין מפואר בעל עיצוב ארכיטקטוני מיוחד בסגנון ניאו-קלאסי מובהק ביוזמת הציבור הדתי המשכיל .תוכנן על ידי האדריכל האיטלקי ליאונרדו מרקוני .כיפה גדולה כיסתה את החלק המרכזי שלו .זהו בית הכנסת היחידי שחזיתו פנתה לרחוב הראשי .בית הכנסת נבנה כקומפלקס של שני בניינים סמוכים שהיוו מעין פינת תרבות יהודית מפוארת ביותר בחלק זה של ורשה .בחזית בית-הכנסת היו מרכיבים קלאסיים רבים וביניהם עמודים קורינתיים וגמלון, שתי מנורות גדולות שעל פי המסורת היו רק במתכוון שונות וקטנות מאלו שבבית-המקדש ,מעל אולם התפילה נישאה כיפה גדולה ושלוש כיפות קטנות בצידי המבנה ובחזיתו שכיסתה את חלקו המרכזי .אולם התפילה נועד לציבור גדול של מתפללים, מקומות הישיבה היו ערוכים בשורות ומכוונים אל ארון הקודש ,בימה ודוכן החזן .בהיכל מקום לכ 1000 -מתפללים .מתפלליו נמנו על האינטיליגנציה היהודית של ווארשה ובני העשירון העליון .התפילה התנהלה על פי דפוסים מודרניים ,אך לא על פי הנוסח הרפורמי. בקומה העליונה היה מקום למקהלה .עזרת הנשים הייתה במפלס העליון בחלק הדרומי של האולם ,שם גם ניצב לו עוגב משובח .טובי החזנים הופיעו בבית-הכנסת גדול .הרב האחרון של בית-הכנסת הגדול היה פרופסור שור .ליד בית-הכנסת פעל המכון למדעי היהדות והספרייה הגדולה. דוקטור שמואל אברהם פוזננאנסקי :ב 1897-נתמנה כמטיף בבית הכנסת .הוא היה מדען ומלומד מופלג בתורת היהדות ובלימודים שמיים .היה מטיף בחסד עליון ודמגוג דגול .הוא הגה את הרעיון לפתוח סמינריון למורי הדת היהודית ,ואכן מוסד כזה הוקם ב ,1918-עם תקומתה של פולין המחודשת .את עיקר דאגתו היפנה דוקטור פוזננאנסקי להרחבת הספרייה שנפתחה ליד בית הכנסת -לימים המכון היהודי ההסטורי ,והעשיר אותה בדברי דפוס עתיקים וכתבי יד נדירים בתורת היהדות .הוא היה הראשון מבין המטיפים בווארשה שנתפס לרעיון הציוני ולהפצתו. לאחר הכיבוש הגרמני נסגר בית הכנסת הגדול בשל איסור על תפילות ומנינים בבתי הכנסת ובבתים הפרטיים .בפועל לא ויתרו היהודים על התפילה .מנינים התכנסו בבתים פרטיים .באביב 1940בוטל איסור התפילות בגטו ונעילת בתי הכנסת. בליל "כל נדרי" היו דולקות לפני הבניין שתי מנורות גדולות ולאור המנורות האלה היו מקבלים הגבאים את פני אורחיהם, פולנים חשובים שהיו באים לשמוע "כל נדרי" של סירוטה .ים של אור שפע מבית הכנסת .אפילו השוטרים הפולנים רכובים על הסוסים שמרו על הסדר ולא נתנו להתגנב לתוכו. אל חורבות בית הכנסת הובאו יהודים ,בעיקר מיהודי סלוניקי ששהו בבירקנאו ,כדי לפנות את החורבות ולנקות את שטח הגטו ממה שנותר בו .במקום בו עמד בעבר בית הכנסת עומד כיום בניין פיג'ו :הבניין נבנה לפני כ 30שנים אולם בנייתו התעכבה בגלל בעיות שונות שנתקלו בהן במהלך הבנייה :התמוטטות קירות ,סתימות בצנרת ובמרזבים ,בעיות חשמל זכוכיות שנפלו, שריפה שפרצה במקום ,טיח שהתקלף ועוד ...הפולנים ראו בתופעות אלו "אצבע אלוהים" ואמרו שקללה רובצת על הבית ,ושום בנין לא יוכל לעמוד פה פרט לבית הכנסת .רק אחרי חילופי שלטון והמשך הבנייה ע"י פועלים ומהנדסים אחרים ,הושלמה בהצלחה בנייתו של הבניין .שעשוי כולו מבטון וזכוכית. אנקדוטה :הוריו של דודו טופז הכירו כזוג צעיר בין כותלי בית הכנסת ועלו לארץ לפני המלחמה. המכון היהודי ההיסטורי (שהוקם במקום של ביה"כ טולומצקה) בניין המכון ההודי ההיסטורי נחנך ב 12.4.1928 -כדי להוות בית לאוסף הספרים של הספרייה היהודית .המעצב -אדוארד הבר ,כמה מהחדרים יועדו לשמש -מכון מדעי היהדות ,שחינך רבנים ומורי תיכון בתחום ההיסטוריה היהודית .המרצים היו ד"ר באלאבן ,פרופ' שור ד"ר שיפר .הספרייה כללה 30,000כרכים יקרי ערך. בנובמבר 1939נסגר המכון בפקודת הגרמנים .בין השנים 1940-42הועמד הבניין לרשות היודנראט והוא שימש את הארגון לעזרה הדדית יהודית בניהולו של עמנואל רינגלבלום. אחרי השואה :במכון התקיימו מפגשים של הוועד המרכזי היהודי ההיסטורי של יהודי פולין שהוקם בראשיתו בלובלין המשוחררת ב – ,1944ואשר מילא תפקיד חלוצי באיסוף ובתיעוד השואה .החומר שנאסף שימש בהמשך כרי להפליל פושעי מלחמה גרמנים בפולין .ביולי , 47הוחלט להעביר את מסמכי המכון היהודי ההיסטורי לבנין הספרייה בוורשה ,כולל אוסף הספרייה ,הארכיב והמוזיאון .כאן הוקם מרכז למחקר שפועל יחד עם המכון .המכון כולל פרט לצוותי המחקר גם ספריה ,ארכיב ומוזיאון .מ 1980 -יש כאן גם מחלקה של מענקים לאלה שמכינים תיעוד ליד ושם. המכון כיום :בקומת הקרקע מצויה הספרייה ובה האוסף הגדול ביותר בפולין של ספרי יהדות ,של יהודי פולין ועל יהודי פולין בשפות שונות .החלק העיקרי הם הספרים ששרדו לאחר ההרס של המלחמה .כיום מצויים בספריה כ 50,000 -כרכים ו- 10,000כתבי עת .הגרעין העיקרי של האוסף הוא מהספרייה היהודית הראשית וספריות הסמינר התיאולוגי בוורוצלב ביניהם ספרים מישיבת חכמי לובלין שנצלו בשואה .הספרים העתיקים וכתבי היד הם בעלי ערך מיוחד .זה האוסף הגדול מסוגו בפולין. הרוב זה יודאיקה ,העתיקים ביותר הם מהמאה ה 1,200 ,12-תדפיסים דתיים עבודות של רבנים בעברית ,האוסף הורחב ע"י מתנות והחלפות .הארכיב -פריטים מגטאות לודז' וורשה כמו זיכרונות ומזכרות מיהודי פולין בתקופת הכיבוש הנאצי .מרבית המסמכים מהמאות 18-17מתחלקים ל 3-קבוצות : .1מסמכים עד 1939שהעתיקים שביניהם המאה ה.17- .2מסמכים מתקופת מלחמת העולם השנייה.1939-1944 . .3מסמכים אחר מלחמת העולם השנייה .משנת 1944ואילך. קומה ראשונה :אולם התצוגה המרכזי -תיעוד גטו ורשה כולל ארגזי הפח וכדי החלב שבהן הוטמן חלק מארכיון "עונג שבת" של רינגל בלום .הרדיו ששימש את המחתרת בגטו ורשה .בפינה מיוחדת מוקדש מקום לגטו לודז' כולל תצוגת שטרי כסף ומטבעות שהונפקו שם .שחזור הבונקר במילא .18תמונות חברי המחתרת ופינה לחסידי אומות העולם. בקומת הביניים :מצוי שיחזור של בית כנסת עם פריטי יודאיקה שנשתמרו מתקופת השואה. בקומה השנייה :אוסף ציורים ,תדפיסים ופסלים שנעשו ע"י אומנים יהודים .ובחדר מיוחד מצוי הארכיב .זהו אותו אולם בו מועדים כל יהודי פולין ששרדו את השואה ובו מצוי אוסף המסמכים שמתעד את השואה .לארכיב זה ניתן לפנות בשעות העבודה של המכון ולקבל פרטים על ניצולי שואה. עמנואל רינגלבלום וארכיון עונג שבת נולד בגליציה בשנת .1900ב 1927-סיים לימודי דוקטורט בוורשה בנושא" :תולדות היהודים בוורשה בימי הביניים" .פעיל "בפועלי ציון שמאל" .מ 1933נציג הג'וינט בפולין ומקום מושבו בוורשה .ב 1938 -הוא יוצא לעיירה זבונשיין כעובד מטעם הג'וינט ומטפל בכ– 17.000מיהודי גרמניה שגורשו לפולין (אחרי ליל הבדולח) .עם פרוץ המלחמה דחה הצעה לברוח ,חוזר לווארשה ונרתם לעשייה בשני תחומי העיסוק שיפורטו בהמשך .ב ,2/43לפני פרוץ המרד משפחתו (אשתו יהודית ובנו אורי) מוצאת מקלט אצל פולני ברח גרויצקה בצד הארי .רינגלבלום חוזר לגטו ערב פסח שנת ,43כנראה דבר המרד הצפוי נודע לו או כדי לחגוג את חג הפסח עם יהודי הגטו .הוא נתפס ומועבר לטרווניקי ביולי ,1943בסיוע של "ז'יגוטה" נשלח אליו צוות של אנשי מחתרת ,פולנים ויהודים ,מחלצים אותו משם ומחזירים אותו לוורשה במסווה של פועל רכבת ,למקום המסתור הקודם. הוא מסתתר במקום מחבוא ביחד עם כ – 30יהודים נוספים .במרץ 1944מתגלה מקום המסתור בעקבות הלשנה ,פילגשו של הפולני שהסתיר את רינגלבלום ,משפחתו ואחרים הלשינה לגסטאפו .כל היהודים שהסתתרו במחבוא והפולנים שהסתירו אותם הובאו לפב יאק ותוך זמן קצר הוצאו רובם להורג .הפולני אצלו הסתתר רינגלבלום במשך כתשעה חודשים מייצ'סלב וולסקי, הוכרז חסיד אומות עולם .מספרים שקבוצת אסירים יהודים הציעה לרינגלבלום לברוח ,אך מכיוון שההצעה לא כללה את בנו, הוא סרב .כעבור מספר ימים נרצחו רינגלבלום ובני משפחתו על חורבות הגטו .גופותיהם הושלכו לרחוב ונשארו שם זמן רב. מקום קבורתם כמו יהודים רבים אחרים לא נודע. על אישיותו :רינגלבלום איש קשה ודורש מעובדיו ומעצמו ,הוא האמין כי אם יצליח לפרסם בעולם מה מתרחש בגטו זה יעזור ליהודים .לפני האקציה הגדולה הצליח להעביר ל B,B,C -ידיעות על הקורה בגטו .כשנחשף לעדויות על ההשמדה בחלמו הופך לתומך נלהב במרד מזוין נגד הגרמנים .קבוצת "עונג שבת" הופכת לחלק מהזרוע האזרחית של ארגון אי"ל בפיקודו של מרדכי אנילביץ'. נקודת המפנה :המפנה בתפיסתו של רינגלבלום חל בעקבות מפגש עם רב צעיר בשם שמעון הוברבאנד ,שהגיע לוורשה כפליט .גם הוברבאנד עסק בתיעוד ההתרחשויות שראה במו עיניו .במפגש המוזר בין ההיסטוריון החילוני והסוציאליסט לבין הרב הצעיר התברר כי שניהם שותפים לתחושה כי המאורעות שהם עדים להם הם חסרי תקדים בחשיבותם ההיסטורית ,ויש לתעד אותם למען ידע העולם מה עלה בגורלו של העם היהודי בשואה. התיעוד :רינגלבלום מתחיל לנהל יומן אישי ובו תיעד את קורות אותם ימים .במקביל הוא תופס את עבודת הארכיון כסוג של התנגדות .הוא מעסיק עשרות בעלי מקצוע בתיעוד מפורט של כל תחומי החיים בגטו בעיקר :היסטוריונים ,עיתונאים ,כלכלנים, מורים וכל מי שהייתה לו נגישות להתרחשויות .אישים מזרמים פוליטיים שונים – סוציאליסטים ,ציונים כלליים וגם ציונים דתיים. הוא פורס אותם בנקודות מרכזיות בהן מתרחשים האירועים החשובים בחיי הגטו .הוא מטיל עליהם לתעד בכל צורה את אשר הם רואים ושומעים .בכל מוצאי שבת היה מקיים מפגש אליו הגיעו המתעדים והביאו את חומר התיעוד .רינגלבום ,אירגן ,אסף, תיעד וגנז במקומות מסתור ,בלב הגטו המסוגר והנמק מרעב ,ומאחורי גבו של הצורר את מסמכי התיעוד ,ארוזים בקופסאות פח ובכדי חלב ,וקרא לארכיון הגטו בשם" ,עונג שבת" .כך תאר רינגלבלום את המתעדים: מה תועד :הכל תועד! – הם אספו כל מסמך אפשרי :צווים שהוציאו השלטונות הגרמנים ,מסמכים של היודנראט ,עיתונות המחתרת ,סרטי מגן דוד ,תלושי מזון .תעדו גם את כל תחומי החיים בגטו :הרעב ,המוות ,פעילות היודנראט והמשטרה היהודית ,העזרה העצמית ,המוסדות הדתיים ,מערכת החינוך המחתרתית ,פעילות תרבותית בגטו – כל מה שהתרחש בגטו. גם על השמועות לא פסחו ,רשמו עדויות של פליטים ,מגורשים ומאנשים שנמלטו ממחנות עבודה והשמדה. הסתרת הארכיון :שלושה חלקים לארכיון עונג שבת .הראשון נטמן ב 18.7.42ב 10תיבות מתכת ,במרתף ,ברחוב נובוליפקי . 68השני ב ,3.8.42בשני כדי חלב במרתף סמוך של אותו בניין .השלישי נטמן בפברואר 43גם באותו בניין .רינגלבלום המשיך בכתיבת כרוניקה עד מרץ ,44עת הוצא להורג יחד עם בנו .מקום קבורתו כנראה בין הריסות הגטו. מציאת חלק מהארכיון :שניים מהפעילים במלאכת התיעוד שרדו את השואה :הירש וואסר -שהיה מזכיר הפרויקט ורחל אויירבך שהייתה אחת הפעילות .מבין השניים רק הירש וואסר ידע את הכתובות המדויקות שבהן הוטמנו חלקי הארכיון .ההטמנות האחרונות שידוע עליהן היו :בפברואר 1943הוטמנו שני כדי חלב ובהם חלק נוסף מהארכיון במקום אחר בגטו .החלק הרביעי והאחרון הוטמן באפריל .1943שניים משלושת חלקי הארכיון נתגלו אחרי המלחמה ,בעקבות פעולות חיפוש ממוקדות שהוביל הירש וואסר .חלקי הארכיון נמצאו בחפירות תחת ערמות לבנים בשני מקומות שונים בגטו ההרוס עד היסוד .ב 1946-נמצאו 10מיכלי מתכת ,ובהם 1,208מסמכים ,בין חורבות הגטו במקום בו עמד בעבר הבית שברחוב נובוליפקי .68ב 1950 -בעת חפירת יסודות לבנין ,באותו אזור ,נמצאו שני כדי חלב ובהם חלק נוסף של הארכיון ,שכלל 484מסמכים .רק החלק שהוטמן באפריל 43עדיין לא נתגלה. הירש וואסר מתאר את אשר נמצא מארכיון עונג שבת: " ...כמעט שנה וחצי עברו מסוף המלחמה עד שאנו ,שנשארנו בחיים ,זכינו לרגע שניגשו להוציא את הארכיון הקבור מתחת לחורבות .לא רק מציאת המרתפים מתחת למאות הטונות של המשואות אלא אף סימון המקום שבו מצוי היה פעם הבית מס' 68ברחוב נובוליפקי ,דרש עבודה של מומחה ...במחצית 46ניגשו לעבודה ...מצאו את המרתף! ב – 18.9.46נתקלו במכסות מתכת ,ובמשך יומיים הוציאו מתחת לאדמה 10ארגזים גדולים ,גדושים חומר היסטורי...עברו ארבע שנים ,וכשאנו ,עובדי הארכיון האחרונים ,היינו כבר בישראל ,הגיעה מפולין בשורה מפתיעה :בעת חפירת היסודות לבית חדש בשטח של נובוליפקי 68מצאו פועלים פולנים שני כדי חלב סגורים באופן הרמטי ומלאים חומר היסטורי( "...הירש וואסר) מה לא נתגלה עד כה :החלק השלישי והמאוחר יותר של הארכיון ,מכיל ככל הנראה פריטים רבים על אודות ה"ארגון היהודי הלוחם" (אם כי ארכיון המחתרת עצמו ,שהוחזק בנפרד ,נשרף במרד) .בערב פסח ,1943המועד שבו תכננו הגרמנים את הגירוש הסופי של יהודי הגטו הטמינו אנשי הארכיון את החלק הזה -הפעם ברחוב שוונטוירסקה .34נראה שעם גבור המתח בגטו התעוררו יותר ויותר בעיות נגישות לאתרים השונים ,וזה היה המקום הזמין ביותר. מבצע החיפושים :דוקטוראנט ישראלי – אורי מינצקר ,אז בן ,27שהשתתף בקורס מדריכים ב"יד ושם" .ושמע שם בראשונה את סיפור הארכיון ,ונדלק .מינצקר חשב שהמכשור המודרני שהתפתח מאז ,1949יכול לתת עוד סיכוי לאיתור החלק האבוד. הוא גייס ליוזמה ידיד משפחה ,הגיאולוג יעקב קארץ' ,יליד פולין ,שחי בעצמו בגטו ורשה בתקופת השואה .ושניהם לאחר מדידות שונות שב יצעו ,כשהם נעזרים בתצלומי אוויר מתקופת המלחמה ,הם גילו שעל מרתפי הבניין ברחוב שוונטוירסקה 34 שם נטמן החלק השלישי של ארכיון עונג שבת ,עומד כיום בניין השגרירות הסינית .כל מאמצי ממשלות ישראל ,פולין וארה"ב, לקבל היתר משגרירות סין לבצע חפירות מתחת לבניין השגרירות נתקל בסירוב .רק בתחילת שנת 2004נתקבל אישור לעובדי המכון היהודי ההיסטורי בוורשה לבצע במשך חודש חפירות מתחת לבניין שגרורות של סין ,במקום בו עמדו בעבר המרתפים של הבניין .אנשי המכון היהודי ההיסטורי ,נעזרים בדוקטוראנט מהארץ חפשו במשך חודש תמים וגילו שניים מהמרתפים, לצערנו בשניהם לא נמצא דבר! אל המרתף השלישי לא הצליחו להגיע ,והעבודה הופסקה ,כי תמה לה התקופה שנקצבה לחיפושים .כעת נמשכת מלאכת השכנוע של שגרירות סין לאפשר תקופת חיפושים נוספת ...עד כה ללא הצלחה. קטעים "מעונג שבת" כשנודעו לאנשי " עונג שבת" מימדי האסון וההשמדה בשטחי בריה"מ ובמחנה ההשמדה חלמנו ,כותב רינגלבלום ביומנו: " ...היום לפני הצהריים שידר הרדיו האנגלי אל יהודי פולין .נמסר כל הידוע לנו כבר היטב -סלונים ,וילנה ,לבוב ,חלמנו ועוד... קבוצת "עונג שבת" מילאה בזאת שליחות היסטורית גדולה .היא הזעיקה את העולם לגורלנו ואולי הצילה מאות אלפים מכיליון – ברור שאת זאת יוכיח רק העתיד הקרוב .אינני יודע מי מהקבוצה יישאר בחיים .דבר אחד ברור לכולנו – כל העמל והיגע שלנו, מסירות הנפש והחיים בפחד מתמיד לא היו לשווא .הנחתנו מהלומה לאויב( "...עמנואל רינגלבלום ) 26.6.1942 - ביולי 42מתחילה האקציה בגטו ורשה כ 300.000יהודים נשלחים לטרבלינקה בגטו נותרו כ 55.000יהודים מוקם הארגון היהודי הלוחם .מלאכת התיעוד בעיצומה .כך מתאר רינגלבלום ב 5.11.1942-את האווירה בגטו לאחר הגירוש הגדול: "...הציבור ברובו נוטה לעמידה על הנפש .נדמה לי כי לא עוד ילכו כצאן לטבח .הציבור רוצה כי האויב ישלם מחיר כבד .בסכינים יסתערו עליו ,באלות ,בחומצה .לא יתנו עוד לשים מצודים .יתנגדו לחטיפות ברחובות .שכן ברור כי כל מחנה עבודה אינו בימים אלה אלא מוות .ואם למות מוטב בבית מאשר בנכר .מובן שהמרד לא יפרוץ אלא אם יהיה מאורגן .מסתבר שהיהודים התפכחו מעט ומחשבים ומעלים כי ההליכה לטבח לא הפחיתה מן האסון ,כי אם הגבירה אותו .בכל אשר תפנה תשמע קול אחד – היינו צריכים להתנגד לאקציה .היינו צריכים לצאת אל הרחוב ,להעלות הכל באש ,לפוצץ את החומה ולפרוץ החוצה .הגרמנים היו בוודאי נוקמים בנו ,רבבות קורבנות היו נופלים ,אך לא .300,000אסור כי יישנה הדבר כעת .מוכרחים לגלות התנגדות"... (עמנואל רינגלבלום – .)5.11.1942 שבוע לפני לכידתו של רינגלבלום ,ב 1-במרץ ,1944שולח מכתב שנועד לאנשי תרבות יהודים בעולם החופשי ומהווה מעין צוואה לחייו: "...כאשר התחילה תקופת 'השילוחים' הרצחניים בא רעיון ההתנגדות במקום רעיון העזרה העצמית .בראש תנועת התנגדות עמד הנוער הגיבור שלנו מכל הזרמים ,ובשורה הראשונה – הארגונים בעלי הנטייה הארץ-ישראלית .התחילה תקופה מפוארת של המאבק היהודי המזוין בפולין .התגוננות וגבורה של גטו וארשה ,מאבק מרשים של ביאליסטוק ,הכחדה של ריכוזי העינויים בטרבלינקה ובסוביבור ,הקרבות של טרנוב ,בנדין ,צ'נסטוחוב ומקומות אחרים .יהודים הראו לעולם שביכולתם להיאבק עם נשק ביד והם יודעים למות בכבוד במלחמתם לחיים ולמוות כנגד אויבם של העם היהודי והאנושות כולה ...ספק אם תהיה לנו עוד הזדמנות להיפגש .מסרו את ברכותינו החמות לכל אנשי התרבות היהודית ,סופרים ,עיתונאים ,מוזיקאים ,פסלים ,לכל בוני התרבות היהודית המודרנית והלוחמים למען גאולתנו הלאומית והאנושית הכללית( "...רינגלבלום )1.3.44 על חשיבות התיעוד ומסירותם של המתעדים כתב רינגלבלום: " ...כל אחד מעובדי "עונג שבת" ידע ,כי עבודתו וסבלו ,יגיעתו הקשה ולבטיו ,הסתכנותו במשך 24שעות ביום בעבודה האסורה ובהעברת חומר ממקום למקום - ,כי כל זה קודש למטרה נשגבה ,וכי הציבור ,בהגיעו לימים של חירות ,ידע להעריך דבר זה כרא וי ויזכה אותם בצורת ההכרה הנעלה ביותר שתהא קיימת אז באירופה המשוחררת" .עונג שבת" היה ארגון של אחווה ,מסדר של אחים אשר חרתו על דיגלם נכונות לקרבן ,מסירות ונאמנות בין איש לרעהו ושירות לציבור( "...עמנואל רינגלבלום) הצוואה :שנים מהמתעדים גנזו את צוואתם אלה הם :המורה ישראל ליכטנשטיין ושני תלמידיו דוד גרובר ונחום גז'יוואץ, שלושתם נספו בגטו ורשה .ואמנם הייתה להם בעת עבודתם הקדושה ,ההרגשה שהם עוסקים בקבורת עצמם .לאוסף התעודות וכתבי היד שהטמינו באדמה הוסיפו את צוואותיהם .כך כתב הנער דוד ,שהיה בן 16כאשר היטלר כבש את ורשה: "...בעת שארזנו את התעודות החשובות שוחחנו בינינו :עכשיו נוכל למות בשקט .הבטחנו והשארנו את הירושה העשירה שלנו ...אינני מחכה לאמירת תודה .די לי אם הדורות שיבואו יזכירו את תקופתנו ...בשעה שעבדנו בהטמנת הארכיון הרגשנו את מלוא האחריות ולא פחדנו מפני הסכנות ...מסרנו לעצמנו דין וחשבון ,כי הננו עושים פרק בהיסטוריה והדבר הזה חשוב פי כמה מחייהם של כמה אנשים ...את אשר לא יכולנו לצעוק באוזני העולם הטמנו באדמה ...הלוואי וייפול אוצר זה לידים טובות. הלוואי ויגיע לזמנים טובים יותר ,שיזעיק את העולם ויספר את אשר קרה במאה ה – ( "... 20דוד גרובר עובד עונג שבת) על חשיבות התיעוד כותב רינגלבלום: "...כל אחד מעובדי 'עונג שבת' ידע ,כי עבודתו וסבלו ,יגיעתו הקשה ולבטיו ,הסתכנותו במשך 24שעות ביום בעבודה האסורה ובהעברת חומר ממקום למקום ,כי כל זה קודש למטרה נשגבה ,וכי הציבור ,בהגיעו לימים של חירות ,ידע להעריך דבר זה כראוי ויזכה אותם בצורת ההכרה הנעלה ביותר שתהא קיימת אז באירופה המשוחררת' .עונג שבת' היה ארגון של אחווה, מסדר של אחים אשר חרתו על דגלם נכונות לקורבן ,מסירות ונאמנות בין איש לרעהו ושירות לציבור( "...עמנואל רינגלבלום) קבר החייל האלמוני הרעיון להביא חייל אלמוני משדה הקרב שבו נפל לבירה ,נולד בצרפת ואנגליה אחרי מלחה"ע ה.1- מצעד הניצחון של הצבא הצרפתי(!) ב '19-חלף על פני במת נספים שנועדה לסמל הנופלים כולם. הוקמה מתחת לשער הניצחון (שנבנה להנצחת צבאו של נפוליאון אחרי שהובס ואף חייל צרפתי מנצח לא עבר בו .אני הייתי מפרק). סוציאליסטי :עד אז שמות הגנרלים בלבד (החקוקים גם בשער הניצחון) .אלמוני = דרגה לא ידועה. ב 20-הוצא ליבו של ליאון גמבטה ,מנהיג שהתייצב בראש קרב הגבורה האחון נגד פרוסיה ,והנוח מול ארון הקבורה של החייל האלמוני .אח"כ הוחזר ליבו לפנתיאון והחייל נותר לבדו. הצרפתים והבריטים ביחד :ב ,20-באותו יום. את האלמוני בצרפת בחר פצוע משדה הקרב. בפולין :אם שכולה. בפולין :ב .25-הוצאו 6גברים ללא שמות .אם שכולה אשר איבדה את בנה במלחמה לא מצאה את קברו בחרה את החייל. מסביבו הונחו כדים עם אפרם של חיילים מ 12-קרבות חשובים שנבחרו. הכתובת :כאן מונח חייל פולני אשר נפל למען מולדתו. במלח"ע 2הרסו הגרמנים את ארמון ססקי אבל הקבר ניזוק רק באופן חלקי. לאחר שיחרור העיר שיקמו במהירות גם את הקבר. אבל הלוחות שונו :לזכרם של לוחמים נגד גרמניה במלחה"ע השניה ,מאחר והשלטון הקומוניסטי לא רצה להנציח קרבות נגד רוסים. ב 46-התקיים הטקס המחודש .לתוך הקבר הוכנסה אדמה מ 24-קרבות ממקומות אחרים ,כולל מרד גיטו וארשה .אזרחים פולניים שלחמו למען השיחרור. בסוף ה 80-חודש הקרב והלוחות המצונזרים הוחלפו לחללי כל הקרבות. לפני הקבר בוערת אש תמיד ולידה ניצב משמר כבוד .בכל שעה עגולה טקס חילופי המשמרות. בית הקברות בפרוץ מלחמת העולם ה 2-חיו בוארשה 350אלף יהודים. היום חיים בה כ ,1500-מעטים מהם חיים בהתאם לאורח החיים היהודי המקובל. קבורים בו כ 400-אלף איש ,לא כולל אלו שנקברו בקבר האחים הגדול בתקופת הגטו. שני בתי עלמין שרתו את יהודי העיר ,הישן היה ברובע פראגה ,וזה ששרד הוא החדש יותר. ראשיתו ב , 1780-הוקם על אדמה שהעניק המלך לאחד היהודים ,זביטקובר ,כאות תודה על פועלו למען הצבא. (סטאניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי ליהודי שמואל זביטקובר ,ששמו יעקובוביץ אך בפי הבריות נקרא זביטקובר ,כנראה משום שמוצאו מכפר בשם זביטקי ,שהיה נמצא בתחומה של ארשה רבתי). זביטקובר היה איש עתיר נכסים ,בעל בנק וספק של הצבא. המגרש ניתן לו כדי שיקים עליובית עלמין ליהודים ,ובו בית טהרה ובית מגורים לקברן. בית הטהרה נהרס ע"י הגרמנים כדי לפנות שטח כבור מחנה עבודה ליהודים מהונגריה שהוקם על שטחו ,ובו עסקו במיון רכוש. המציבה שליד קבר האחים מזכירה את דגם כיכר השילוחים. בתקופת השואה כוסה בית העלמין באשפה ועפר ורק אחרי המלחמה החל יהודי בשם נוסבאום במבצע לחשיפתו וניקויו. שטח בית הקברות הוא מעל ל 30-אלף קמ"ר והוא מחולק למשעולים ,חלקות ושורות. יש בו מעל 100חלקות. הרחובות הגדולים נקראים אוליצא והם חוצים את ביה"ק לאורכו .לרוחבו חוצים 72שבילים. הקבורה ההפוכה( :שיבוא המשיח אפשר יהיה לרוץ לי-ם). הסיבה :מות הראשון שנקבר בטעות הפוך ,ואז הנהיג כך הרב באותם ימים ,שלמה זלמן ליפשיץ ,כדי לא לבייש המת או להוציאו מקברו ולהופכו. המצבות :במשך שנים בהתאם לנוהג הדתי -הפרדה בין נשים וגברים. עיצוב המצבות השתנה :בהתחלה אחיד -אב גבוהה ומעוגלת בקצה העליון. עם הזמן ובהשפעת התקופה והאופנה עוצבו ע"י אומנים ידועי שם. האוהלים שלצדם תפילות בציבור ומגביות כספים לצדקה. משקפות רב גוניות של הקהילה היהודית בוארשה :בעברית ,יידיש ,פולנית ,רוסית וגרמנית. הכתובת הראשונה בפולנית על קברו של ראש ישיבת הרבנים ,אנטוניו אייזנבאום משנת .1855 העתיק ביותר של גב' יונגהאף שנפטרה בב ,1804-והייתה אלמנתו של סוחר ,אזרח ווארשה. מונומנט הבונד :המפלגה הגדולה ביותר שבין התנועות היהודיות שהיו בפולין :ב '29-כ 200סניפים בפולין .בוורשה :מ20- נציגים יהודים שנבחרו למועצת העיר 17בונד 2 ,ציונים ו 1-אגודה. מפלגה הדואגת לעניינים המקצועיים של הפועל היהודי ,נלחמת באנטישמיות ושמירת זכויות. ב 38-אירגן פלוגות הגנה מזויינות של פועלים נגד כנופיות בריונים פשיסטים. הזהות שלה :יהודית-פולנית-סוציאליסטית. מכאן :כן ליידיש (עיקרון מפלגתי) ,לא לציונות. מלחמה על שוויון זכויות ליהודים בפולין ,לקיים אוטונומיה לאומית תרבותית. אבל סוציאליסטי-קומוניסטי מוחק לאום .לכן לא קומוניסטי. הקואליציות העדיפות עם פולניות סוציאליסטיות (פפס). מפעלים 10 :עיתונים למבוגרים ועיתון נוער ,מטבחי פועלים ופעילות סעד לילדים חולים של פועלים מעוטי יכולת .הקמת מסודות תרבות וחינוך ,גם חילוניים ,כמקהלה ,ספריה ,חוגי דרמה ואוניברסיטה עממית -והכל ביידיש. בשבוע הראשון למלחמה ,הסגירו הגרמנים את מנהיגי המפלגה הנריך ארליק וויקטור אלטר (לבדוק!!) לידי הרוסים שהוציאום להורג בתירוץ מרגלים גרמנים ומתוך מלחמה במתנגדי הקומוניזם. התאבדותו של מרדכי זיגלבוים ,נציג הבונד במועצת עיריית ורשה. היחיד שהתנגד במועצת הקהי לה נגד מילוי פקודת הגרמנים להסתגר בגטו .קרא פומבית להתנגד בכוח ,והצליח לברוח ללונדון. (שליח הפועלים היהודים של פולין הכבושה בפרלמנט הפולני הגולה). עם פרוץ המרד ,התאבד לזעזע את מצפון העולם. קבר אדם צ'רנייקוב ,עדויות להקראה :גוטמן :הוא אינו משלים עם תפקידו שנגזר ע"י הנאצים מלכתחילה ,הוא מתרוצץ ממשרד למשרד ומפקיד לפקיד ומנסה להביא נימוקם שמקורם בזמן אחר ואקלים רוחני אחר .הוא משתדל לבטל גזירות או להמתיקן, הוא גם מבקש להשיג הישגים .הנאצים שמים לאל את הניסיונות של האיש ,משפילים אותו ,אוסרים אותו ומענים את גופו .אך מצד שני משליכים לעומתו באורח מחושב גם פירורי הסחה .פה ושם נתקל צ'רניאקוב בגרמני שלא התנכר כליל לדמותו האנושית-ההומנית ,ופגישה מעודדת מעין זו מפרנסת את התקוות המקננות בלב ראש היודנראט .עם זאת ,תוך המאמץ הסיזיפי וניסיונות בלי הרף להבקיע בראשו את הקיר ,מתגברת בו העייפות או תוקף אותו הייאוש. מתוך יומנו" 1.11.41 ,מכל העמל ,כפי שאני רואה ,אינו יוצא דבר .ראשי מתחיל להתבלבל .אף צעד חיובי אחד! אמור היה, שמנות המזון תוגדלנה .ההר הוליד עכבר .האוכלוסין יקבלו ,כנאה 300 ,גר' לחודש 100 ,גר' ריבה לחודש ,ביצה אחת לחודש ו -100גר' ,ביצה אחת לחודש ו -100גר' תפוחי אדמה לשנה .הלחם נשאר כמו שהיה .על ההגדלה אין לדבר". " : 20.7.42שאלתי את מנדה כמה אמת יש בשמועות על אקציה לגירוש יהודים .ענה שלא שמע על כך כלום .אחריו פניתי אל בראנדט ,הואט ענה שלא ידוע לו שום דבר שכזה .על השאלה ,אם הדבר בכל זאת יכול להתרחש ענה שהוא אינו יודע כלום. יצאתי ממנו לא בטוח .פניתי אל הממונה עליו ,הקומיסאר ביהם .הוא ענה שאין זה המדור שלו ,שאולי יוכל הוכנמאן להודיע משהו על רקע השמועות .העירותי ,שלפי השמעות המופצות עומד להתחיל הפינוי היום בשעה .19:30ענה ,שהוא היה וודאי יודע משהו ,אילו היה כך. באין מוצא פניתי אל סגן מנהל מחלקה מס' ,3שרר .הוא הביע תמיהה על השמעה וטען ,שגם הוא אינו יודע כלום על כך. לבסוף שאלתי ,אם אני יכול להודיע לאוכ' שאין סיבה לפחד .ענה שאני יכול ,שכל מה שמספרים הוא שטויות ודברי הבל .ציוויתי ללייקין ,שיודיע כל כך דרך התחנות האזוריות". יומיים לאחר מכן (יום התאבדותו) הודיעו לו שעליו לספק ששת אלפים אנשים ,וככה יהיה בכל יום" :שטורמבאפיהרר הפלה הזמין אותי אל חדר העבודה והודיע לי שאשתי לעת עתה חפשייה ,אך אם הפינוי ייכשל ,היא הראשונה שתומת בירייה כבת ערובה". עמוס דאגות כספיות ,מייגע את ראשו כיצד לכלכל את משק הקהילה ,חייב מדי יום לספק מכסה של אנשים לעבודות כפייה, ובמרוצת הזמן מוטלת על היודנראט החובה להכין משלוחים של עובדים היוצאים לתקופות ממושכות למחנות עבודה .מאידך מתרוצץ בלי ליאות כדי להשיג פה ושם הנחות :הגרמנים מבטיחים הבטחות ,גרמני אחד מפנה אותו לרעהו ובסוף כל עמלו לשווא .כך מסתיים המאמץ הממושך כדי להשיג פינת נוי בשביל הגטו (גן קרשינסקי) ,כך מסתיימות על פי רוב ההתערבויות במקרה של מאסרים .לעיתים ניצחון מה ,כמו הבשורה על פתיחת בתי ספר יהודיים לילדי הגטו)5.9.41( . ניסיונות למו"מ ושוחד נוצלו ע"י הגרמנים לסחטנות .לדוגמא :מאבקו להצלת מספר אסירים שנידונו למוות בינואר :'42 פנה לקומיסר שפיקח על הגטו ,והלה דרש ממנו תמורת השחרור פרוות (נוסף על הפרוות שכבר הוחרמו בגטו) .נערכה מגבית מיוחדת כדי לרכוש חומר לפרוות והגטו כולו נרתם למשימת הייצור .כתוצאה מהעסקה שוחררו כחלק מהאסירים וצ'רניאקוב התמלא סיפוק מהצלחתו: "קיבלתי תצלומים משחרור האסירים מבית הסוהר היהודי .בתצלומים אף נראית שמחת ההמון שנתקהל .זאת הפעם הראשונה שאני רואה בת צחוק של הגטו ,על פניו של משוחרר בת צחוק. מ בחינת הגרמנים זה תרגיל ציני ,לסחוט עוד כסף מהיהודים .ברם ,באותו רגע נראה כהצלחה ,והדבר יצר אשליות לגבי אפשרות להשיג הישגים אצל הגרמנים. הטיל מסים בצורה פרוגרסיבית (סכום אחיד לכל התושבים) גיוס לעבודת כפייה ע"י חטיפת אנשים והמשטרה היהודית שחררה אלו ששלמו שוחד ,כלומר העשירים. קבר פרופ' מאיר בלבן והקראים :כת יהודית שהתגבשה בסוף ה 8-בבבל .כפרה בסמכות התושב"ע והסתמכה על התנ"ך בלבד, לכן נקראים גם 'בני המקרא' .לפי המקורות הרבניים ,הלא אובייקטיביים ,ובראשם הלוחם הגדול בקראים ,הרב סעדיה גאון, פרישת הכת נעשתה על רקע אישי ולא אידיאולוגי :סביב המחלוקת על מינויו של ראש הגולה בבבל .לאחר מותו של ראש הגולה העדיפו הגאונים למנות את הבן הצעיר והחסיד ,חנניה ,ולא הבכור ,ענן .הבכור לא השלים עם המינוי הזה ,ומינה עצו כראש הגולה האמיתי ,עד שלבסוף נשלח לכלא .עם שחרורו ייסד את הכת. ב גלל המקרא ..לכן החמירו מאוד בעניינים שונים ,כמו בהלכות שבת .לדוגמא ,אסרו על השארת אש דולקת בשבת וכן על יציאה מהבית ,אם כי נסוגו מהדרישה המחמירה עם הזמן .חנוכה הם לא חוגגים ,כי מדובר באירוע פוסט-מקראי. האם הקראים הם היהודים האמיתיים? לדעתם כן .אבל הם לא יכלו לטעון על היותה היהדות האמיתית ,כי נוסדה מאה ה.8- בדיחה רבנית :המלך ציווה על נציג קראי ויהודי להתייצב לפניו לויכוח פומבי .הקראים שלחו את החכם מבניהם ,לבוש בבגדי חג ,ואילו נציג היהודים היה מהפשוטים בקהילה .היהודי התייצב בפני המלך ,חלץ את נעליו ,החזיק אותן בידיו ונשאר יחף .מובן שהמלך כעס על התנהגות זו .ענה היהודי ,שכך היהודים רגילים להופיע לפני מלך המלכים ,שנאמר :של נעלך מעל רגליך .אז למה אתה מחזיק את נעליך בידיך? שאל המלך .ענה היהודי :בשעת מתן תורה בהר סיני ,שחלצנו את נעלינו ,הקראים גנבו לנו אותן! קפץ הקרא י ואמר :שקרן! הרי בזמן מתן תורה עוד לא היו קראים בעולם! פנה היהודי אל המלך :הרי לך אדוני ,הקראי מודה בעצמו שדתו מאוחרת לזו של היהודים.. מה הם כן טוענים :שלכן שהחלוקה בין קראות ליהדות החלה עוד בתקופת בית שני ,ושהפרושים הם שפרשו מהזרם האמיתי ביהדות .כלומר ,בניגוד לבלבן הם אומרים שהם היהודים האמיתיים. ב 9-וב 10-התפשטה בקהילות ישראל ,ולעיתים בני העדה היוו את הרוב היהודי .החל מה 12-הוקמו מרכזים נפרדים במזרח אירופה ,החשוב בקרים שבדרום רוסיה. עד סוף ה 19-לא ראו עצמם כיחידה שמחוץ לכלל היהודים. אולם בשואה עויינות .יהודים קראו להם :הנאצים השמיים ,ראש הקהילה הקראית לא היה מוכן לשתף פעולה עם תעודות קראיות מזויפות .תעודה כזו עדיפה על אחרות שכן הגרמנים נהגו לבדוק ברית המילה ,והרי גם הקראים נימולים. מקרה אחד דווקא הפוך :זוג מגטו וילנה ברח לוורשה וברשותו תעודות קראיות .לאחר שנתפסו ע"י הגסטאפו התבקש ראש העדה הקראית בוורשה ,ענניה זיונצ'קובסקי ,לזהות אותם .הקראי אישר קראיותם. מרדכי טננבוים לא הצליח .ראש הקהילה הקראית בווינה איים עליו שיסגירו לגסטאפו. שירתו בצבא הגרמני ,בין השאר ביחידות הוואפן אס.אס. בישראל כיום :הריכוז הגדול ביותר של קראים .אם קראי מזרח אירופה התנכרו ליהודים ,הרי שצפון אפריקה וארצות המזרח קשרו את גורלם עם אחיהם הרבניים .בין היתר ,היו שנרשמו כחברים בהצ"י וסייעו במאמצי העלייה .מזה מרזוק ,מעולי הגרדום במצרים בפרשת לבון ,היה קראי. קברי רבנים :גודל וגיוון -הקהילה הגדולה ביותר באירופה לפני מלח"ע :2משכילים ומתבוללים ,ליטאים וחסיידם ,בונדיסטים וציונים ,סופרים ומשוררים ,שחקני תיאטרון ואנשי חזון ,עסקנים ואנשי אקדמיה ,אמידים ועניים ,מפורסמים ו'עמך'. התהליכים החברתיים שעברו על יהודי אירופה ,החל מהמאה ה -19באים לידי ביטוי בשפה הכתובה על המצבות .עברית, שילוב פולנית ליד העברית ,יידיש ,פולנית וגרמנית. דמויות רבניות :דוד בער מייזליש ,רבה של קרקוב ומאוחר יותר וארשה ,רבי אברהם מרדכי ,בנו של הרבי מגור ואניו של רבי יהודה אריה לייב שעמד בראש חסידות גור לאחר מות סבו ,ורבי ישראל ממודז'יץ ,מייסדה של חסידות מודז'יץ ,המדגישה את ערך הניגון בעבודת האל ומי שהלחין מאות לחנים בע"פ וללא תווים. חמדת :רבה הראשון של וארשה ,שפסק הלכה לקבור הנפטרים כשפניהם לכיוון היציאה. בדרך למחבוא אפשר לראות פתח מילוט במערכת הביוב. באוהל :חיים סולובייצ'יק והנצי"ב. הנצי"ב ,נפתלי צבי יהודה ברלין .עמד בראש הישיבה בעיירה וולוז'ין ,הממוקמת בין וילנה למינסק .הישיבה הגדולה ביותר באירופה באותם ימים .עמד בראשה מ -1853עד ,1892אז נסגרה בפקודת הרוסים .באותה שנה החליט הנצי"ב ,שכבר היה זקן וחולה ,לעלות לישראל .הוא עבר למינסק ,משם לוארשה ,אך מחלת הסכרת הכריעה אותו והוא נפטר .רוב חייו לא בוארשה ,והימצאות קברו כאן במקרה. הקמת הישיבה ביוזמתו של חיים מוולוז'ין ,תלמידו הגדול של הגאן מווילנה .במסגרת הקמת ישיבות לחיזוק לימוד עולם התורה כקונטרה לחסידות .לדוגמא ,כשהרבנית חלתה ,ביקשו התלמידים להפסיק לימודיהם ולומר פרקי תהילים ,אך הרב סירב .כך גם לא להאריך בתפילה על חשבון לימוד תורה .מאמרותיו" :תורה שלא לשמה וחסידות לשמה – תורה עדיפה". דמויות מפורסמות למדו שם: ביאליק :שיר המתמיד עוד יש ערים נכחדות בתפוצות הגולה בהן יעשן במסתור נרנו הישן. עוד הותיר אלוהינו לפליטה גדולה גחלת לוחשת בערמת הדשן.. ובצאתך יחידי לעתות בלילה.. אז מתמיד באחד מבתי הכלאים.. תיראנה עיניך.. ועוד: אם יש את נפשך לדעת את המעיין ממנו שאבו אחיך המומתים.. הוי ,אח נענה! אם לא תדע לך כל אלה – אל בית המדרש סור ,הישן והנושן.. ביאליק :ספר האגדה עם רבניצקי .לא תוצר מובהק ,שכן התקרב לרעיונות ההשכלה .היה חבר באגודה חשאית בשם "נצח ישראל" שביקשה לפשר בין ההשכלה והלאומיות העברית לבין המסורת היהודית. אבל בעיקר דמויות רבניות: הרב קוק ,הרב יצחק ניסנבוים (זוהי שעת קידוש החיים ,ולא קידוש השם.).. הרב ניסיבוים ,סיפור: בשבתי בעת ההיא בשעה השלישית בלילה ולומד בישיבה ,התפרץ פתאום פנימה הנצי"ב כשהוא מעוטף באדרתו ומכוסה כולו שלג לבן ,ומיהר ישר אלי בשאלה" :איפה עומדים היום בשיעור"? הוא בא זה עתה מן הדרך וטרם נכנס לביתו ,רץ אל הישיבה לדעת באיזה מקום עליו להטיף את שיעורו למחר ,וכאשר אמרתי לו ,ליטפני ואמר' :טוב ,בני ,טוב!' .לאושרי לא היה באותו רגע קץ .כה עבר עלי החורף בעמלה של תורה. יצחק ניסנבוים הפך לאחד ממנהיגי 'המזרחי' בפולין ומחשובי הוגי הדעות של הציונות הדתית .קיבוץ 'בארות יצחק' על שמו ,לפי בקשת גרעין מתיישבים מינ' .43כך הונצחה השואה לראשונה על מפת הארץ .תחילה בנגב הצפון-מערבי ,אך לאחר אבדות והרס בעצמאות ניטש ,והוקם לא הרחק מב"ג. עוד דמות :בנו של הנצי"ב ,מאיר בר אילן שהיה בן 14כשנפטר אביו .עמד בראש תנועת המזרחי ,עסקן ציוני חשוב .נפטר בארץ ב .'-49בית מאיר ואונ' בר-אילן. התמנה לאחד היועצים של חיבת ציון .כאשר רבנים אחרים התחילו לפרוש ממנה בגלל חילוקי דעות בין דתיים לחילוניים ,פעל להצלתה .יזם מפעל התרמה ,רצה לראות היהודים מקיימים בה תורה ומצוות ,אך את המקטרגים כינה :מרגלים ,רמז למרגלים שבמדבר אשר נשלחו ע"י משה לכנען. חיבת ציון :במהלך ה -19ראו רבים ההתבוללות כפתרון למצב היהודים .בעיקר הטיפה לרעיון זה תנועת הרפורמה מגרמניה. רצח הצאר אלכסנדר השני ב -1881וסופות בנגב גרמו לרבים להאמין שההתבוללות אינה הפתרון .בילו ,חובבי ציון ,חיבת ציון. החובבים שלחו קבוצות לארץ והקימו ראשל"צ ,רא"פ ,ז"י .תקופת העלייה הראשונה. ב - 1884-חיבת ציון בקאטוביץ .פינסקר ,אוטו-אמנסיפציה :אין סיכוי ליהודים להשתלב בחברה הסובבת גם לאחר שירכשו השכלה כללית.
© Copyright 2024