1. No category

india
‫מהודו‬
the
white
house
FROM
to
The tragic story of the Indian orphan
touches the heart of the American
President.
S
everal miles from the city of Bangalore, a major
metropolis located in the southern Indian
province of Karnataka, stands an old, rundown
building, the Abara Baba orphanage. Located on the
top of a high mountain, it is surrounded by a high,
stone fence and hidden from view by a thick grove
of trees. A person walking on the narrow footpath
adjacent to the orphanage might possibly catch a
glimpse of the single spire gracing the roof, but no
more than that. Local residents are aware that some
100 orphans live in the orphanage, and occasionally
they might even see groups of orphans under the
strict supervision of an elderly counselor shopping
at the local marketplace. Once a week, the large
iron gate opens wide to allow a rickety old wagon
filled with produce - provisions for the week - to enter
the premises. But other than that, the orphanage
remains isolated.
Children from a wide variety of nationalities live at
the orphanage. Some are refugees from neighboring
countries, others are natives of Bangalore. But no
matter what their background, they all have one
thing in common: they are orphans, without family
and without a home.
FANDITI
Each morning, at exactly seven thirty, the
orphans enter the dining room in small orderly
groups. Five counselors stand guard to assure that
they eat their meal in utter silence. The children
obediently take their seats. In front of each child is
a large metal plate containing one hardboiled egg.
To the side, stands a small bowl of porridge and next
to that, a singular slice of stale bread. Every day, the
same menu: a hardboiled egg, a bowl of porridge
and a slice of stale bread; barely enough to keep
their hunger at bay until evening. The children gulp
their food down, and then race upstairs to attend
classes.
All the children leave the dining room, except
one - Sing. He sits alone, staring out of the large
pane-less window. While the other children are
already in the classrooms, eight children crowded
around a tiny table Sing, remains in the dining room.
He's dizzy, but that's not unusual. He's hungry, and
that's also not unusual. Finally he stands up and
searches the empty tables in the large, cavernous
room. Perhaps one of the children forgot a tiny
piece of egg or a crust of bread. But the plates are
completely empty. Nothing.
Sing senses that someone is staring at him from
the opposite end of the room. A large man stands
there, his body filling the doorframe, "Fugari," the
man whispers to himself. "Sing Fugari… Sing Fugari,
what an unfortunate child…"
"Fanditi?" Sing asks.
"Yes," the tall man responds.
"Ah, so you came…"
Sing isn't asking. He is stating a fact. Every
Sunday, Fanditi comes to visit him. Every Sunday, he
stares at Sing, and occasionally he holds a whispered
conversation with the headmaster, Arazani. Sing has
no idea what they talk about, but it's obvious that he
is the topic of their hushed conversations. He does
not understand why, from the hundred orphans in
the orphanage, Fanditi chooses to visit him each
week. One time, his friends explained to him that the
tall, lanky stranger was his guardian, but Fanditi had
never said mentioned anything about that to him,
and Sing was embarrassed to ask anyone what the
word guardian meant. Although Fanditi barely spoke
to Sing, he was particular to come, like clockwork,
every single Sunday morning.
"Are you hungry? Fanditi asks.
Sing is surprised. Then he nods quietly.
"Why don't you ask Arazani to give you two eggs
each morning? Perhaps you should also request
butter for the bread."
"Another egg? And some butter? I don't think
Arazani would give that to me."
Fanditi yawns. "Hmmm, if that's the case, then
who CAN give you another egg? In India, that's a
huge question, young man! We are living in difficult
times, and in addition to you, there are another ninety
nine children here at this orphanage, and they are all
hungry, like you. If you get another egg, then they
must also get another egg. One hundred extra eggs
a day, time seven days of the week, means 700 eggs
a week, that's 2,800 extra eggs a month! Soon you'll
have to buy a farm, just to supply everyone here with
that one extra egg for breakfast!"
PRESIDENT ROOSEVELT
Sing can't follow Fanditi's calculations. He's
disappointed, and hungry, and kicks the table's legs
in frustration.
"Does that mean I'll have to stay hungry?" he
asks Fanditi.
"My child, if only you realized who you are! But it
doesn't really matter. Meanwhile, I'll try to speak with
someone."
"Fanditi, what do you mean by, 'If only you
realized who you are?'"
Fanditi brusquely responds, "I said it doesn't
really matter. I'll try to make arrangements.
Meanwhile, you'll have to wait patiently. Can you do
that, my child?"
Sing is not sure that he can wait. He is hungry
and he wants food now. “It will be a whole week
before you return. Meanwhile, I might die of hunger.
Tell me now, who has the power to give me an extra
egg, and some butter for breakfast each morning? I'll
find a way to convince him!"
Fanditi burst out in laughter. He liked Sing from
the moment he saw him. Junior Fugari is just like his
father. He has an inner strength and courage. If things
had turned out differently, he would be studying in an
exclusive school, most probably in the United States.
But it didn't.
Without thinking, Fanditi asks, "Theodore
Roosevelt? Have you ever heard of him?"
"Roosevelt? Who's that?"
"Listen carefully. Theodore Roosevelt is the
President of the United States. Speak with him, Mr.
Junior Fugari! He has the power to arrange that you,
and all other 99 children here at the orphanage, get
an additional egg each morning, and even a bit of
butter to go with the bread."
Fanditi laughs, but Sing is already wondering
how he'll find a way to speak with President
Roosevelt.
dixcovering AMERICA
Every night, the lights at the orphanage are
turned off early, to save electricity. The corridors are
lit with tiny lanterns that leave dark, heavy shadows.
Each night, the counselors allow the children half an
hour to get ready for bed, and after that, there is total
silence. Those are the rules, and in the orphanage,
rules are never, ever broken.
It is a stifling hot night, as always. An annoying
mosquito is circling Sing's head. Sing is wide awake.
His stomach is rumbling, as usual, but that is not
the reason he is still awake. He has a plan. He will
find a way to reach that very important person,
President Theodore Roosevelt, who lives in a distant
land called America. Throughout the day, Sing kept
repeating the name to himself, so that he would not
forget it. President Roosevelt had the power to give
him and his friends an extra egg each morning, and
perhaps, even some butter. What a sweet dream!
Imagine, butter to spread on the dry, stale bread!
Sing knew that he must find this important person,
but first, he must figure out where is America.
He remembered learning in geography class
that America is a continent. And he knew that to
find America, he would have to look in the atlas.
He decided that while the orphanage sleeps, he
would climb the two flights of stairs to the library, find
America in the atlas, and then figure out a way to
get there.
Two o'clock in the morning. Everyone is
sleeping. Silence. Sing carefully slides out of his
bed and quietly opens the door from his room to the
hallway. Other than the soft sounds of the children
breathing, all is quiet. He stealthily creeps down the
hallway, and quickly climbs the two flights of stairs
to the top floor. The door to the library is unlocked.
Sing enters the large, dark room and quietly closes
the door behind him. Right next to the door is a small
lamp. He lights it, and begins searching the shelves
for an atlas.
Fifteen minutes later, Sing is sitting at a table,
a large book open in front of him, searching for a
continent called America. Sing scrutinizes the book,
page by page, when suddenly, he hears a cold voice
asking, "What are you doing here, my child?"
Sing feels faint. He slowly turns around. Standing
next to him is the head counselor. He is very angry.
"What are you looking for?" he demands. "Tell
me. Now."
"I am looking for America." Sing could already
imagine the punishment that awaits him.
The counselor does not laugh. Instead, he
picks up the atlas and shows Sing America on the
world map.
"My child, do you know the name of the first
person to discover America, even before you?"
"No. Who?"
"His name was Columbus." The counselor's
faces crinkles into a wide grin. He sits down next
to Sing and, pointing to the atlas continues, "Look,
this is North America, and here, below it, is South
America. Canada is way up at the top. And here's
New Mexico and Arizona. They recently joined the
United States of America."
A PLAN
Sing swallows every word. For a full ten minutes,
the counselor shows Sing the location of various
countries, peppering his conversationwith interesting
tidbits. Finally, he concludes, "So tell me, child, why
do you want to find America?"
"I want to figure out how I can get to Roosevelt."
"Roosevelt?" the counselor looked amused.
"Do you mean the President of the United States,
President Theodore Roosevelt?"
"Yes."
"And what, may I ask, do you want from his
honor, the President of the United States, Mr.
Theodore Roosevelt?"
"I want to ask him to give me another egg,
and maybe even a bit of butter, for breakfast each
morning."
The counselor doesn't laugh. Instead, he
thinks for a few moments, and then nods his head
enthusiastically. "Listen to me, my child. America is
very far away. By the time you get there, you will be
very, very hungry. This is India, and America is on
the other side of the world. I suggest that you write
President Roosevelt a letter. Who knows, perhaps
he'll even respond!"
"How will a letter get to America?"
"Don't worry about that. You write the letter, and
I'll take care of the rest."
•••
A LETTER
There is only one gate in the tall stone wall that
surrounds the orphanage. Once a week, on Friday
morning, it opens to allow in a shaky wagon pulled
by two old, starving hags. The wagon contains the
orphanage's weekly provisions.
On that particular Friday, two people, the
counselor and Sing, sit at the gate, waiting
impatiently for the wagon to arrive. They watch as
Nogi, the wagon driver, unloads the supplies. Just
before he is about to leave, the counselor hands
him an envelope. "Please do me a personal favor
and bring this to the post office in the city."
Nogi smiles and nods his head.
The counselor turns to Sing, "My child, every
Sunday the mailbox in the big city is emptied. The
workers at the post office will put this letter together
with all the other letters going across the ocean to
America. There, it will be sent to the White House
in Washington. That's where the President lives.
Hopefully, President Roosevelt will see the letter,
and send us a response. And now, Sing, we're
going to have to wait patiently to see what happens.
I assume it will take at least two months, probably
more."
THE WHITE HOUSE
Shan Bing yawns, and then yawns a second
time. Today, he returned from his annual two
week vacation, and now there is a huge backlog
of letters piled on his desk. Shan shuffles through
the envelopes. There is one that catches his eyes.
It's from the Indian province of Karnataka. This is
probably the first time the President has received
a letter from that distant Indian province. Shan
examines the envelope. The letter comes from the
Abara Baba orphanage. Interesting.
Shan carefully opens the envelope and
removes a letter, written in a childish scrawl.
Dear the honorable President of America,
Mr. Theodore Roosevelt,
My name is Sing Fugari, and I am an orphan.
I live in an orphanage not far from Bangalore. I
do not know where I was born, nor do I know
who my parents are. I don't know if I have any
brothers or sisters. Dear President, yesterday I
heard about you for the first time. Yesterday, I
also learned about America for the first time. I
looked up America in the atlas, and I think that
you can help me. Sir, I am hungry. Every morning,
they give us an egg, a slice of bread and some
porridge for breakfast. That meal is supposed to
last us until supper. In order not to be hungry, I
need two eggs each morning. I also dream of a
little butter to spread on my bread.
I was told that you are a good person, who
likes to help people. I hope that you will be able
to help me.
Signed,
Sing Fugari
As Shan refolded the letter to return it to the
envelope, he is startled to discover tears on his
cheeks. Although the President is extremely busy,
he will place this letter on the top of the pile of letters
requiring President Teddy Roosevelt's personal
attention.
•••
AN ELEGANT WHITE ENVELOPE
The orphanage's headmaster, Arazani, looks
forward to Thursday afternoons. That's when the
mailman arrives. For a few precious moments each
week, he is in contact with people outside the four
walls of the orphanage. Occasionally, there are
even letters from abroad, with foreign stamps to
add to his collection.
Arazani is surprised to see a letter from the
United States. His surprise turns to amazement
when he realizes that it was sent from the White
House in Washington DC.
Arazani carefully opens the elegant white
envelope and removes the creamy white letter
inside. It's addressed to him, Arazani, headmaster
of the Abara Baba orphanage. The presidential seal
graces the heading.
To the Headmaster of the Abara Baba
Orphanage,
Greetings. The honorable President of the
United States received the request sent to him
by your young charge, Sing Fugari, concerning
the nutritional needs of the orphanage. The
request touched his heart, and he decided to
provide funds to improve the orphans' nutrition
with healthier and larger meals.
Included with this letter is a check sufficient
to provide healthier meals for the next twelve
months.
Shan Bing,
Secretary to the President of the United
States
STARTLING REVELATIONS
Sing is surprised to see Fanditi waiting for him
in front of the orphanage. It is not Sunday.
"I thought it was time we talk," Fanditi begins.
Without speaking, Fanditi and Sing walk around
the ancient building to the empty back courtyard.
Fanditi sits down on a decrepit wooden bench and
invites Sing to join him. There is an air of mystery
to his smile.
"There are one hundred orphans here, in this
orphanage. They are all unfortunate, but do you
know who is the most unfortunate of them all?" he
asks.
Sing shrugs his shoulders. He has no idea.
Fanditi does not wait for him to respond. Instead,
he grabs Sing by the shoulders and stares directly
into his eyes. "You, Sing, are the most unfortunate
child here."
"Ah, so that's what you came to tell me," Sing
responds. "For that you didn't have to bring me
around to the other side of the orphanage. You
could have just told me that you didn't manage to
get me more food. I would have understood."
"No, my child. You do not understand. I want
to tell you something important. Have you ever
heard the name Tovili Fugari? I assume that you
haven't. Up until a few years ago, Tovili was the
wealthiest man in all of India. He owned at least a
dozen palatial residences, all of them as grandiose
as the Taj Mahal. His majestic central palace was
surrounded by magnificent gardens. He even
owned a forest, as well as several medium sized
villages to fulfill his needs. He did many good
things for the people of India, and particularly for
the people of Karmataka. His also had numerous
connections with key people in the United States,
including important people in the White House.
"But not everyone appreciated him, especially
not the members of the cruel Magati Tribe. They
were jealous of his wealth and despised him for all
that he was doing for the people of Karmataka. They
insisted that he leave the country. Tovili was a proud
and courageous man. He refused. He continued to
help the people of Karmataka. In the end, the Magai
Tribe arranged for him to be assassinated."
Sing jumped up. "That's terrible," he cried,
waving his fist in the air.
"Yes," Fanditi continued, "you're right. It is
terrible. Tovili was a true hero. "Do you know who
he was?"
Sing shook his head.
"He was your father."
"Huh?"
"Yes. You are Sing Fugari, son of the wealthy
leader, Tovili Fugari. In quite a few places throughout
the world, one mention of your name would open
many doors.'
Sing was stunned. "So what am I doing here, in
this forsaken orphanage?"
"My child, it's a very long, complicated story.
Someday, I will tell you it in its entirety. But now,
I want to share on important detail, perhaps the
most important detail, one that affects your entire
life. Your father, Tovili, was extremely intelligent, one
of the smartest people that I ever had the privilege
of meeting. As a young boy, he immigrated to the
United States. After completing public high school,
he attended a university there, where he graduated
with honors. He also became an American citizen,
which is why he was able to invest his wealth in
America.
"After your father graduated university, he
returned to India, married, started a family and
opened a business. But he never forgot America.
He invested most of his great wealth overseas. He
owned large shares of stocks in major American
companies. But then, when he was at the height of
his success, he was cruelly murdered.
"After the assassination, your mother realized
that the lives of your entire family was in danger,
and moved to an unspecified location. To safeguard
her children, she hid them in various orphanages
throughout India. Two days before she went
into hiding, your mother begged me to be your
guardian. You are the oldest child. It wasn't until
later that she shared your secret with me. Your
father was extremely careful in guarding his wealth.
When you were born, he contacted a well know
lawyer to arrange that the majority of his assets be
written on your name. For years now, I have been
working with the best lawyers in India to access the
wealth that is rightfully yours, but every time it looks
like we'll succeed, we hit another brick wall."
Sing was speechless.
"My dear child," Fanditi continued, "Do you
know that the name Sing means a lion? Your father
must have given you that name because he realized
that you will grow up to be courageous, just like a
lion. I am still amazed, at how you, a little boy living
here, in a forsaken orphanage, actually managed to
reach the President of the United States, and with
your simple letter, moved him to such an extent that
he responded to you, and is even helping you! Do
you understand what you did? You cannot imagine
how many times we tried to contact people in the
upper echelons of the White House, but without
success. Many very well-connected people have
been working hard to help you access your wealth.
"Sing, you are a wealthy nobleman, but at the
moment, you are not able to access your rightful
wealth. You don't have the keys to enter your palace!
And now, that you succeeded in piercing the thick
walls and reaching straight to the person who has
the power to return to you that which is rightfully
yours, the honorable Mr. Theodore Roosevelt,
President of the United States of America, who, with
one word, could return you to your former glory,
what did you request? Nothing more than an egg
and a bit of butter!
"I am so upset. Tell me, my dear little nobleman,
do you really think that one should ask the President
of the United States for eggs? Just imagine, had
you written a few more lines, explaining your
predicament, telling him about your father, and your
illustrious lineage… Had you only asked for that
which is rightfully yours, for the wealth that really
belongs to you!"
•••
Yidden, we are millionaires! But what do we
do? We ask for pennies!
Imagine, a multi-billionaire, dressed in rags,
holding a tin can and asking strangers for money.
When he's not begging, he is using his connections
to attain a gemach and he puts himself on every list
for Kimcha d'Pischa. At the end of the day, he returns
home with a hundred dollars, several vouchers for
purchasing food at the nearby supermarket, and
some promises for more money. He considers his
day a big success!
He's right, It is a success, for a shnorrer. But not
for a wealthy man.
Sometimes we also act like shnorrer. We look
for segulos and use our connections to help us get
out of trouble. We ask people for loans, and try to
invest our money in a business with the greatest
returns.
But Yidden, we are NOT shnorrers. We don't
need to beg for pennies! We have a Father, and He
is King of the entire universe. He dedicated all His
wealth to us, to each and every one of us, and to
all of us collectively, as His One Nation. The key to
this wealth lies within our reach. It is waiting for us
each night, during the auspicious midnight hours
of chatzos.
Who is not in need of a yeshua, hatzlacha,
and rachmei Shemayim? We are all desperately in
need of Hashem's chessed.
One can spend his entire life running in a circle,
from one thing to another, searching for the keys to
the palace. Or, he can find the keys immediately,
together with the secret code to the vault. The Zohar
Hakodesh writes that the keys to a true yeshua
are concentrated in the two hours of chatzos, the
midnight hours. Every night, throughout the year,
for the two hours of chatzos, there is a spirit of
opportunity, the wind of redemption.
We have wonderful news to share: Hashem
loves us. He WANTS to bestow good on us. He is
already giving this goodness to us. Every day, for
two hours, that window of opportunity opens up
during the auspicious midnight hours of chatzos.
Chatzos is not just for the tzaddikim. Chatzos
belongs to every Jew who is waiting for the Bais
Hamikdash to be rebuilt. Chatzos belongs to every
Jew who is pining for the redemption. Chatzos is
the greatest truth in existence, and it is close to
our hearts. Yidden, now is the time to call out to
Hashem. We should not be satisfied with a few
pennies. We must take advantage of our greatest
connection: chatzos.
‫בס"ד‪ ,‬תמוז תשע"א‬
‫קריאת קודש‬
‫החיש גאולת ישראל‪ ,‬וכפי שנפסק בשו"ע או"ח‬
‫תעוררו ישראל עם קדוש למען בנין בית אלוקינו ל‬
‫עורו וה‬
‫סי' א' ס"ג ראוי להיות מיצר ודואג על‬
‫בפוסקים (עי' משנ"ב סו"ס תקנ"א בשם כתבי‬
‫להתאבל על חורבן ביהמ"ק‪ .‬וכבר מוזכר‬
‫עולם נהגו‬
‫אודות חשיבות מנהג אמירת תקון חצות בימים אלו‪.‬‬
‫האר"י)‬
‫המקדש‪ .‬ובפרט בימי בין המצרים אשר מדורות‬
‫חורבן בית‬
‫גדולי וצדיקי הדורות בגודל נפלאות וחשיבות‬
‫ואין לשער כמה הפליגו והקפידו‬
‫אין ספור פעמים וכלשון השל"ה הקדוש זיע"א‬
‫אמירת תיקון חצות‪ ,‬כמבואר בזוה"ק‬
‫ובות שהרבו לצוות עלי' בזוהר כמו על דבר זה‬
‫בסידורו‪ ,‬אין לך מדה מכל המדות ט‬
‫פעם ושנים עכ"ל‪ ,‬וכן נהגו יראי ה' בכל הדורות‪,‬‬
‫כמעט שאין פרשה שלא דברו בה‬
‫נהג בכל ליל שישי לערוך סדר תקון חצות עם כל‬
‫וכנודע כי מרן החתם סופר זיע"א‬
‫בני ישיבתו‪.‬‬
‫ובראשם הגאון רבי משה מנחם קלוגר שליט"א‬
‫ואחזיקנא טיבותא לרבני מוסדות קבר רחל‬
‫וכל מעשיהם לשם שמים‪ ,‬אשר יצאו כעת לזכות‬
‫אשר כל מגמתם קודש לרומם כבוד השי"ת‬
‫להחזיר עטרת המסורה ליושנה כאשר נהגו‬
‫את הרבים בהתעוררות לאמירת תיקון חצות‬
‫זכאי‪ ,‬ואשרי למי שיזכה ליטול חלק עמהם מזכי‬
‫אבותינו ורבותינו מדור דור‪ ,‬ומגלגלין זכות ע"י‬
‫ועל כל המתאבלים על ירושלים לזכות ולראות‬
‫הרבים‪ .‬ויושפע שפע ברכה וישועה עליהם‬
‫בשמחתה בבאכי"ר‪.‬‬
‫מרן‬
‫הגרי"ש אלישיב‬
‫שליט"א‬
‫מרן‬
‫הגר"ח קנייבסקי‬
‫שליט"א‬
‫מרן הגר"ע יוסף‬
‫שליט"א‬
‫מרן הגרי"ט וייס‬
‫שליט"א‬
‫נתבקשנו לפרסם בשם גדולי הדור שליט"א‬
‫מדוקדק עפ"י תיקוני האריז"ל‪ ,‬אמנם גם מי‬
‫כי למרות שנוסח התיקון כולו‬
‫כולו‪ ,‬יאמר לפחות אפילו מזמור אחד מסדר‬
‫שאין בכוחותיו לומר את‬
‫עות המובטחות והמושפעות בזכות תיקון חצות‪.‬‬
‫התיקון‪ ,‬וכך יזכה לכל הישו‬
‫פנחס מקאריץ זיע"א‪,‬‬
‫אדמו"ר מראחמיסטרייוקא שליט"א בשם הרה"ק רבי‬
‫(כ"ק הגה"צ הרי"מ שכטר שליט"א בשם מרן הגרי"ח זוננפלד זיע"א)‬
‫חברי ועדת הרבנים‪:‬‬
‫רבי עזריאל אויערבך רב‬
‫חניכי הישיבות בית וגן‪ ,‬רבי‬
‫נפתלי נוסבוים אב"ד אהבת‬
‫שלום‪ ,‬רבי צבי ברוורמן חבר‬
‫טל‪ 02-5800863 .‬ת‪.‬ד‪ 41118 .‬י‪-‬ם‬
‫בד"צ ביתר עילית‪ ,‬רבי מתתיהו‬
‫דוא"ל‪[email protected] :‬‬
‫דייטש רב שכונת רמת שלמה‪,‬‬
‫רבי אברהם צבי דירנפלד חבר‬
‫חברי הנשיאות‪ :‬מרנן ורבנן גדולי ומאורי הדור שליט"א‬
‫בד"צ מחזיקי הדת‬
‫מוסדות קבר רחל‬
‫לזכות והצלחת אליעזר בן לאה שושנה ‪ ,‬רחל הינדא בת מאטל לאה‬
‫וכל משפחתם לברכה והצלחה בתוך כל ישראל‬
‫סדר תיקון חצות ‪ -‬תיקון רחל‬
‫יקח אפר מקלה וישים על מצחו במקום הנחת תפילין ויאמר‪ :‬לשום לאבילי ציון פאר תחת‬
‫אפר‪ :‬יחלוץ מנעליו ואח"כ יטול וישב לארץ אצל מזוזות הפתח ויאמר‪:‬‬
‫ֱאל ֹ ֵקינ ּו וֵ אל ֵֹקי ֲאבוֹ ֵתינוּ‪ָּ .‬תבוֹ א ְל ָפנֶ יך וּבוֹ ֵחן ְּכ ָליוֹ ת וָ ֵלב‪ֵ .‬אין ָ ּד ָבר נֶ ְע ָלם‬
‫ְּת ִפ ָּל ֵתנ ּו וְ ַאל ִּת ְת ַע ַּלם ִמ ֶּמ ָּך וְ ֵאין נִ ְס ָּתר ִמ ֶ ּנגֶ ד ֵעינֶ ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫ִמ ְּת ִח ָּנ ֵתנוּ‪ָ ֶ ׁ .‬ש ֵאין ָאנ ּו ַע ֵ ּזי ָפנִ ים ו ְּק ׁ ֵשי ע ֶֹרף ּו ְב ֵכן יְ ִהי ָרצוֹ ן ִמ ְּל ָפנֶ ָ‬
‫יך יְ יָ ֱאל ֹ ֵקינ ּו‬
‫לוֹ ַמר ְל ָפנֶ יך יְ יָ ֱאל ֵֹקינ ּו וֵ אל ֵֹקי ֲאבוֹ ֵתינ ּו‬
‫ַצדִּ ִיקים ֲאנַ ְחנ ּו וְ לֹא ָח ָטאנוּ‪ֲ .‬א ָבל ֲאנַ ְחנ ּו וֵ אל ֹ ֵקי ֲאבוֹ ֵתינ ּו ֶׁש ְּת ַכ ּ ֶפר ָלנ ּו ַעל‬
‫וַ ֲאבוֹ ֵתינ ּו ָח ָטאנוּ‪:‬‬
‫ֹאתינ ּו‪ .‬וְ ִת ְס ַלח ָלנ ּו ַעל ָּכל‬
‫ָּכל ַח ּט ֵ‬
‫ָא ׁ ַש ְמנ ּו‪ּ ָ .‬בגַ ְדנ ּו‪ּ ָ .‬גזַ ְלנ ּו‪ּ ִ .‬ד ַ ּב ְרנ ּו ֲעוֹנוֹ ֵתינ ּו‪ .‬וְ ִת ְמ ָחל ָלנ ּו ַעל ָּכל‬
‫ד ִֹפי‪.‬‬
‫ֶה ֱעוִ ינ ּו‪ְ ּ .‬פ ָׁש ֵעינ ּו‪:‬‬
‫ַעל נַ ֲהרוֹ ת ָ ּב ֶבל ׁ ָשם יָ ׁ ַש ְבנ ּו ַ ּגם ָּב ִכינ ּו‬
‫וְ ִה ְר ַׁש ְענ ּו‪ .‬זַ ְדנ ּו‪ָ .‬ח ַמ ְסנ ּו‪ָ .‬ט ַפ ְלנ ּו‬
‫ְּבזָ ְכ ֵרנ ּו ֶאת ִצ ּיוֹ ן‪ַ :‬על ֲע ָר ִבים ְּבתוֹ ָכ ּה‬
‫ֶׁש ֶקר‪ .‬יָ ַע ְצנ ּו ָרע‪ִּ .‬כ ַּז ְבנ ּו‪ַ .‬ל ְצנ ּו‪.‬‬
‫ָּת ִלינ ּו ִּכ ּנֹרוֹ ֵתינוּ‪ִּ :‬כי ׁ ָשם ׁ ְש ֵאלוּנ ּו ׁשוֹ ֵבינ ּו‬
‫ָמ ַר ְדנ ּו‪ .‬נִ ַא ְצנ ּו‪ָ .‬ס ַר ְרנ ּו‪ָ .‬עוִ ינ ּו‪.‬‬
‫דִּ ְב ֵרי ׁ ִשיר וְ תוֹ ָל ֵלינ ּו שִׂ ְמ ָחה ׁ ִשיר ּו ָלנ ּו‬
‫ּ ָפ ׁ ַש ְענ ּו‪ָ .‬צ ַר ְרנ ּו‪ִ .‬ק ּ ׁ ִשינ ּו ע ֶֹרף‪ִ .‬מ ּ ׁ ִשיר ִצ ּיוֹ ן‪ֵ :‬א ְ‬
‫יך נָ ׁ ִשיר ֶאת ׁ ִשיר יְ יָ ַעל‬
‫ְ‬
‫ָר ׁ ַש ְענ ּו‪ִ ׁ .‬ש ַח ְתנ ּו‪ִּ .‬ת ַע ְבנ ּו‪ָּ .‬ת ִעינ ּו‪ַ .‬א ְד ַמת נֵ ָכר‪ִ :‬אם ֶא ׁ ְש ָּכ ֵחך יְ רו ׁ ָּש ָליִ ם ִּת ׁ ְש ַּכח‬
‫יְ ִמינִ י‪ִּ :‬ת ְד ַּבק ְל ׁשוֹ נִ י ְל ִח ִּכי ִאם לֹא ֶאזְ ְּכ ֵר ִכי‬
‫ִּת ְע ָּת ְענ ּו‪:‬‬
‫ָ‬
‫יך ו ִּמ ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ֶט ָ‬
‫ַס ְרנו ִמ ִּמ ְצו ֶֹת ָ‬
‫יך ַה ּטוֹ ִבים וְ לֹא‬
‫ּ‬
‫ׁ ָשוָ ה ָלנוּ‪ .‬וְ ַא ָּתה ַצדִּ יק ַעל ָּכל ַה ָּבא‬
‫ָע ֵלינוּ‪ִּ .‬כי ֱא ֶמת ָעשִׂ ָית‪ .‬וַ ֲאנַ ְחנ ּו ִה ְר ׁ ָש ְענוּ‪:‬‬
‫"בזכות תקון‬
‫חצות זוכה‬
‫להיות שמור‬
‫גופו ונפשו‬
‫וניצול מכל רע‬
‫ואין לו להתיירא‬
‫משום דבר‬
‫שבעולם"‬
‫(זוהר הקדוש פרשת‬
‫ויחי דף רמג)‬
‫ֹאש‬
‫ִאם לֹא ַא ֲע ֶלה ֶאת יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם ַעל ר ׁ‬
‫שִׂ ְמ ָח ִתי‪ :‬זְ כֹר יְ יָ ִל ְבנֵ י ֱאדוֹ ם ֵאת יוֹ ם‬
‫יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם ָהא ְֹמ ִרים ָער ּו ָער ּו ַעד ַהיְ סוֹ ד ָּב ּה‪:‬‬
‫ַ ּבת ָ ּב ֶבל ַה ּ ׁ ְשדו ָּדה ַא ׁ ְש ֵרי ׁ ֶש ְ ּי ׁ ַש ֶּלם ָל ְך ֶאת‬
‫ֹאחז וְ נִ ּ ֵפץ‬
‫ְ ּגמו ֵּל ְך ׁ ֶש ָ ּג ַמ ְל ְּת ָלנוּ‪ַ :‬א ׁ ְש ֵרי ׁ ֶש ּי ֵ‬
‫ֶאת ע ָֹל ַליִ ְך ֶאל ַה ָּס ַלע‪:‬‬
‫ֹאמר ְל ָפנֶ ָ‬
‫יך יוֹ ֵׁשב ָמרוֹ ם‪.‬‬
‫ַמה ּנ ַ‬
‫ָ‬
‫ּו ַמה ְ ּנ ַס ּ ֵפר ְל ָפנֶ יך ׁשוֹ ֵכן‬
‫ִמזְ מוֹ ר ְל ָא ָסף ֱאל ִֹקים‬
‫ְׁש ָח ִקים‪ֲ .‬הלֹא ָּכל ַה ִ ּנ ְס ָּתרוֹ ת‬
‫ְּבנַ ֲח ָל ֶת ָך ִט ְּמא ּו‬
‫וְ ַה ִ ּנגְ לוֹ ת ַא ָּתה יוֹ ֵד ַע‪ַ :‬א ָּתה יוֹ ֵד ַע‬
‫ָק ְד ׁ ֶש ָך שָׂ מ ּו ֶאת‬
‫ָרזֵ י עוֹ ָלם‪ .‬וְ ַת ֲעלוּמוֹ ת ִס ְת ֵרי ָּכל‬
‫יְ ר ּו ׁ ָש ַל יִ ם‬
‫ָחי‪ַ .‬א ָּתה חוֹ ֵפשׂ ָּכל ַח ְד ֵרי ָב ֶטן ְל ִע ִ ּיים‪ :‬נָ ְתנ ּו ֶאת‬
‫נִ ְב ַלת‬
‫ֲע ָב ֶד ָ‬
‫יך‬
‫ָּבא ּו גוֹ יִ ם‬
‫יכל‬
‫ֶאת ֵה ַ‬
‫ג‬
‫"הקם בחצות‬
‫נקרא עבד ה'‬
‫וזוכה להשפעה‬
‫מיוחדת של‬
‫חכמת התורה‬
‫בלי שיעור‬
‫וגבול"‬
‫(הגר"א מוילנא‬
‫זיע"א בפי' התיקו"ז‪,‬‬
‫תיקון כב ועי'‬
‫בליקוטי תורה‬
‫להרה"ק רבי מרדכי‬
‫מטשערנאביל‬
‫זיע"א‬
‫הדרכה‬
‫ב')‬
‫ד‬
‫ַמ ֲא ָכל ְלעוֹ ף ַה ּ ׁ ָש ָמיִ ם ְּבשַׂ ר ֲח ִס ֶיד ָ‬
‫יך ְל ַחיְ תוֹ‬
‫ָא ֶרץ‪ָ ׁ :‬ש ְפכ ּו ָד ָמם ַּכ ַּמיִ ם ְס ִביבוֹ ת יְ רו ׁ ָּש ָליִ ם‬
‫וְ ֵאין קוֹ ֵבר‪ָ :‬היִ ינ ּו ֶח ְר ּ ָפה ִל ׁ ְש ֵכנֵ ינ ּו ַל ַעג‬
‫וָ ֶק ֶלס ִל ְס ִביבוֹ ֵתינוּ‪ַ :‬עד ָמה יְ יָ ֶּת ֱאנַ ף ָלנֶ ַצח‬
‫ִּת ְב ַער ְּכמוֹ ֵא ׁש ִקנְ ָא ֶת ָך‪ְ ׁ :‬שפ ְֹך ֲח ָמ ְת ָך ֶאל‬
‫ַהגּ וֹ יִ ם ֲא ׁ ֶשר לֹא יְ ָדעו ָּך וְ ַעל ַמ ְמ ָלכוֹ ת ֲא ׁ ֶשר‬
‫ְּב ׁ ִש ְמ ָך לֹא ָק ָראוּ‪ִּ :‬כי ָא ַכל ֶאת יַ ֲעקֹב וְ ֶאת‬
‫אשֹנִ ים‬
‫נָ וֵ ה ּו ֵה ׁ ַש ּמוּ‪ַ :‬אל ִּתזְ ָּכר ָלנ ּו ֲע ֹונֹת ִר ׁ‬
‫ַמ ֵהר יְ ַקדְּ מוּנ ּו ַר ֲח ֶמ ָ‬
‫יך ִּכי ַד ּלוֹ נ ּו ְמאֹד‪:‬‬
‫ָעזְ ֵרנ ּו ֱאל ֵֹקי יִ ׁ ְש ֵענ ּו ַעל דְּ ַבר ְּכבוֹ ד ׁ ְש ֶמךָ‬
‫ֹאתינ ּו ְל ַמ ַען ׁ ְש ֶמ ָך‪:‬‬
‫ילנ ּו וְ ַכ ּ ֵפר ַעל ַח ּט ֵ‬
‫וְ ַה ִ ּצ ֵ‬
‫יהם יִ ָּו ַדע‬
‫ֹאמר ּו ַהגּ וֹ יִ ם ַא ֵ ּיה ֱאל ֵֹק ֶ‬
‫ָל ָּמה י ְ‬
‫ַּבגּ וֹ יִ ם ְל ֵעינֵ ינ ּו נִ ְק ַמת דַּ ם ֲע ָב ֶד ָ‬
‫יך ַה ּ ׁ ָשפו ְּך‪:‬‬
‫ָּתבוֹ א ְל ָפנֶ ָ‬
‫יך ֶאנְ ַקת ָא ִסיר ְּכג ֶֹדל זְ רוֹ ֲע ָך‬
‫הוֹ ֵתר ְ ּבנֵ י ְתמו ָּתה‪ :‬וְ ָה ׁ ֵשב ִל ׁ ְש ֵכנֵ ינ ּו‬
‫ׁ ִש ְב ָע ַתיִ ם ֶאל ֵח ָיקם ֶח ְר ּ ָפ ָתם ֲא ׁ ֶשר ֵח ְרפו ָּך‬
‫יְ יָ ‪ :‬וַ ֲאנַ ְחנ ּו ַע ְּמ ָך וְ צֹאן ַמ ְר ִע ֶית ָך נוֹ ֶדה ְּל ָך‬
‫ְלעוֹ ָלם ְלדוֹ ר וָ דוֹ ר נְ ַס ּ ֵפר ְּת ִה ָּל ֶת ָך‪:‬‬
‫יטה ו ְּר ֵאה ֶאת‬
‫זְ כֹר יְ יָ ֶמה ָהיָ ה ָלנ ּו ַה ִ ּב ָ‬
‫ֶח ְר ּ ָפ ֵתנוּ‪ :‬נַ ֲח ָל ֵתנ ּו נֶ ֶה ּ ְפ ָכה ְלזָ ִרים‬
‫ָּב ֵּתינ ּו ְלנָ ְכ ִרים‪ :‬יְ תוֹ ִמים ָהיִ ינ ּו וְ ֵאין ָאב‬
‫ימינ ּו ְ ּב ֶכ ֶסף ׁ ָש ִתינ ּו‬
‫ִא ּמ ֵֹתינ ּו ְּכ ַא ְל ָמנוֹ ת‪ֵ :‬מ ֵ‬
‫ארנ ּו נִ ְרדָּ ְפנ ּו‬
‫ֵע ֵצינ ּו ִּב ְמ ִחיר יָ בֹאוּ‪ַ :‬על ַצ ָּו ֵ‬
‫יָ גַ ְענ ּו וְ לֹא הו ַּּנח ָלנוּ‪ִ :‬מ ְצ ַריִ ם נָ ַתנּ ּו יָ ד‬
‫ַא ּ ׁשוּר ִלשְׂ בּ ַֹע ָל ֶחם‪ֲ :‬אב ֵֹתינ ּו ָח ְטא ּו וְ ֵאינָ ם‬
‫וַ ֲאנַ ְחנ ּו ֲע ֹונ ֵֹת ֶ‬
‫יהם ָס ָב ְלנוּ‪ֲ :‬ע ָב ִדים ָמ ׁ ְשל ּו‬
‫ָבנ ּו ּפ ֵֹרק ֵאין ִמ ָ ּי ָדם‪ְּ :‬בנַ ְפ ׁ ֵשנ ּו נָ ִביא‬
‫ַל ְח ֵמנ ּו ִמ ּ ְפנֵ י ֶח ֶרב ַה ִּמ ְד ָּבר‪ :‬עוֹ ֵרנ ּו ְּכ ַתנּ וּר‬
‫נִ ְכ ָמר ּו ִמ ּ ְפנֵ י זַ ְל ֲעפוֹ ת ָר ָעב‪ :‬נָ ׁ ִשים ְּב ִצ ּיוֹ ן‬
‫ִענּ ּו ְּב ֻתלֹת ְּב ָע ֵרי יְ הו ָּדה‪ :‬שָׂ ִרים ְּביָ ָדם‬
‫נִ ְתל ּו ּ ְפנֵ י זְ ֵקנִ ים לֹא נֶ ְהדָּ רוּ‪ַּ :‬בחו ִּרים‬
‫ְטחוֹ ן נָ שָׂ א ּו וּנְ ָע ִרים ָ ּב ֵעץ ָּכ ׁ ָשלוּ‪ :‬זְ ֵקנִ ים‬
‫ִמ ּ ׁ ַש ַער ׁ ָש ָבת ּו ַּבחו ִּרים ִמ ְּנגִ ינָ ָתם‪ָ ׁ :‬ש ַבת‬
‫ְמשׂ וֹ שׂ ִל ֵּבנ ּו נֶ ְה ּ ַפ ְך ְל ֵא ֶבל‬
‫ְמחוֹ ֵלנוּ‪ :‬נָ ְפ ָלה ֲע ֶט ֶרת‬
‫ֹאשנ ּו אוֹ י נָ א ָלנ ּו ִּכי ָח ָטאנוּ‪ַ :‬על זֶ ה ָהיָ ה‬
‫ר ֵׁ‬
‫ָדוֶ ה ִל ֵּבנ ּו ַעל ֵא ֶּלה ָח ׁ ְשכ ּו ֵעינֵ ינוּ‪ַ :‬על ַהר ִצ ּיוֹ ן‬
‫ׁ ֶש ּ ׁ ָש ֵמם ׁשו ָּע ִלים ִה ְּלכ ּו בוֹ ‪ַ :‬א ָּתה יְ יָ ְלעוֹ ָלם‬
‫ֵּת ׁ ֵשב ִּכ ְס ֲא ָך ְלדוֹ ר וָ דוֹ ר‪ָ :‬ל ָּמה ָלנֶ ַצח ִּת ׁ ְש ָּכ ֵחנ ּו‬
‫ַּת ַעזְ ֵבנ ּו ְלא ֶֹר ְך יָ ִמים‪ֲ :‬ה ׁ ִש ֵיבנ ּו יְ יָ ֵא ֶל ָ‬
‫יך‬
‫וְ נָ ׁשו ָּבה ַחדֵּ ׁש יָ ֵמינ ּו ְּכ ֶק ֶדם‪ִּ :‬כי ִאם ָמאֹס‬
‫ְמ ַא ְס ָּתנ ּו ָק ַצ ְפ ָּת ָע ֵלינ ּו ַעד ְמאֹד‪ֲ :‬ה ׁ ִש ֵיבנ ּו יְ יָ‬
‫ֵא ֶל ָ‬
‫יך וְ נָ ׁשו ָּבה ַחדֵּ ׁש יָ ֵמינ ּו ְּכ ֶק ֶדם‪:‬‬
‫ַה ֵ ּבט ִמ ּ ָׁש ַמיִ ם ּו ְר ֵאה ִמ ְּז ֻבל‬
‫ָק ְד ְׁש ָך וְ ִת ְפ ַא ְר ֶּת ָך ַא ֵ ּיה‬
‫יך ֲהמוֹ ן ֵמ ֶע ָ‬
‫ִקנְ ָא ְת ָך ּוגְ ב ּור ֶֹת ָ‬
‫יך‬
‫וְ ַר ֲח ֶמ ָ‬
‫יך ֵא ַלי ִה ְת ַא ּ ָפק ּו‪ִּ :‬כי ַא ָּתה‬
‫ָא ִבינ ּו ִּכי ַא ְב ָר ָהם לֹא יְ ָד ָענ ּו‬
‫וְ יִ שְׂ ָר ֵאל לֹא יַ ִּכ ָירנ ּו ַא ָּתה יְ יָ ָא ִבינ ּו‬
‫ּג ֲֹא ֵלנ ּו ֵמעוֹ ָלם ְׁש ֶמ ָך‪ָ :‬ל ָּמה ַת ְת ֵענ ּו‬
‫יְ יָ ִמ ְ ּד ָר ֶכ ָ‬
‫יח ִל ֵ ּבנ ּו ִמ ִ ּי ְר ָא ֶת ָך‬
‫יך ַּת ְק ִׁש ַ‬
‫ׁש ּוב ְל ַמ ַען ֲע ָב ֶד ָ‬
‫יך ִׁש ְב ֵטי נַ ֲח ָל ֶת ָך‪:‬‬
‫ַל ִּמ ְצ ָער יָ ְר ׁש ּו ַעם ָק ְד ֶׁש ָך ָצ ֵרינ ּו‬
‫בּ וֹ ְסס ּו ִמ ְק ָ ּד ֶׁש ָך‪ :‬וְ ַע ָּתה יְ יָ ָא ִבינ ּו‬
‫ָא ָּתה ֲאנַ ְחנ ּו ַהח ֶֹמר וְ ַא ָּתה י ְֹצ ֵרנ ּו‬
‫ּו ַמ ֲעשֵׂ ה יָ ְד ָך ֻּכ ָּלנ ּו‪ַ :‬אל ִּת ְקצֹף יְ יָ‬
‫ַעד ְמאֹד וְ ַאל ָל ַעד ִּתזְ ּכֹר ָעוֹן ֵהן‬
‫ַה ֶ ּבט נָ א ַע ְּמ ָך ֻכ ָּלנ ּו‪ָ :‬ע ֵרי ָק ְד ְׁש ָך‬
‫ָהי ּו ִמ ְד ָ ּבר ִצ ּיוֹ ן ִמ ְד ָ ּבר ָהיָ ָתה‬
‫יְ ר ּו ָׁש ַליִ ם ְׁש ָמ ָמה‪ּ ֵ :‬בית ָק ְד ֵׁשנ ּו‬
‫וְ ִת ְפ ַא ְר ֵּתנ ּו ֲא ֶׁשר ִה ְלל ּו ָך ֲאב ֵֹתינ ּו‬
‫ָהיָ ה ִלשְׂ ֵר ַפת ֵא ׁש וְ ָכל ַמ ֲח ַמ ֵ ּדינ ּו‬
‫ָהיָ ה ְל ָח ְר ָ ּבה‪ַ :‬ה ַעל ֵא ֶּלה ִת ְת ַא ּ ַפק‬
‫יְ יָ ֶּת ֱח ֶׁשה ּו ְת ַע ֵ ּננ ּו ַעד ְמאֹד‪:‬‬
‫ֲה ָמאֹס ָמ ַא ְס ָּת ֶאת יְ ה ּו ָדה ִאם‬
‫ְ ּב ִצ ּיוֹ ן ָ ּג ֲע ָלה נַ ְפ ֶׁש ָך ַמ ּד ּו ַע‬
‫ִה ִּכ ָיתנ ּו וְ ֵאין ָלנ ּו ַמ ְר ּ ֵפא ַק ֵ ּוה‬
‫ְל ָׁשלוֹ ם וְ ֵאין טוֹ ב ּו ְל ֵעת ַמ ְר ּ ֵפא‬
‫וְ ִה ֵ ּנה ְב ָע ָתה‪ :‬יָ ַד ְענ ּו יְ יָ ִר ְׁש ֵענ ּו‬
‫ֲעוֹן ֲאבוֹ ֵתינ ּו ִּכי ָח ָטאנ ּו ָל ְך‪ַ :‬אל‬
‫ִּתנְ ַאץ ְל ַמ ַען ִׁש ְמ ָך ַאל ְּתנַ ֵ ּבל‬
‫ִּכ ֵּסא ְכבוֹ ֶד ָך זְ כֹר ַאל ָּת ֵפר ְ ּב ִר ְית ָך‬
‫ִא ָּתנ ּו‪ּ :‬כֹה ָא ַמר יְ יָ קוֹ ל ְ ּב ָר ָמה‬
‫נִ ְׁש ָמע נְ ִהי ְ ּב ִכי ַת ְמר ּו ִרים ָר ֵחל‬
‫יה ֵמ ֲאנָ ה ְל ִה ָ ּנ ֵחם‬
‫ְמ ַב ָּכה ַעל ָ ּבנֶ ָ‬
‫יה ִּכי ֵאינֶ נּ ּו‪ :‬יְ יָ ִמ ָּמרוֹ ם‬
‫ַעל ָ ּבנֶ ָ‬
‫יִ ְׁש ָאג ּו ִמ ְּמעוֹ ן ָק ְד ׁשוֹ יִ ֵּתן קוֹ לוֹ‬
‫ָׁשאֹג יִ ְׁש ַאג ַעל נָ וֵ ה ּו‪ :‬וַ ִ ּי ְק ָרא יְ יָ‬
‫ֱאל ֹ ִקים ְצ ָבא‪-‬וֹ ת ַ ּב ּיוֹ ם ַהה ּוא‬
‫ִל ְב ִכי ּו ְל ִמ ְס ּ ֵפד ּו ְל ָק ְר ָחה וְ ַל ֲחגֹר‬
‫שָׂ ק‪ַ :‬על ֵא ֶּלה ֲאנִ י בּ וֹ ִכ ָ ּיה ֵעינִ י‬
‫ֵעינִ י י ְֹר ָדה ַּמיִ ם ִּכי ָר ַחק ִמ ֶּמ ִ ּני‬
‫ְמנַ ֵחם ֵמ ִׁשיב נַ ְפ ִׁשי ָהי ּו ָבנַ י‬
‫ׁשוֹ ֵמ ִמים ִּכי גָ ַבר אוֹ יֵ ב‪ֵ :‬הן‬
‫ֶא ְר ֶא ָּלם ָצ ֲעק ּו ֻח ָצה ַמ ְל ֲא ֵכי‬
‫ָׁשלוֹ ם ַמר יִ ְב ָּכי ּון‪:‬‬
‫"תיקון חצות‬
‫מעורר עת‬
‫רצון למחול‬
‫כל העוונות מה‬
‫שאינו נמחל‬
‫בכמה תעניות‬
‫וסיגופים רבים‪,‬‬
‫ואח"כ ידבר עם‬
‫קונו כבן עם‬
‫אביו בשעשועי‬
‫אהבה"‬
‫(סור מרע ועשה‬
‫טוב למהרצ"ה‬
‫מזידיטשוב‬
‫זיע"א‬
‫עמ' טו)‬
‫אם יש לו פנאי יאמר חמש הקינות קינה אחת חיבר הרב מוהר"ר משה אלשיך זצלה"ה‬
‫ִה ָ ּק ְבצ ּו וְ ׁ ִש ְמע ּו ְ ּבנֵ י יַ ֲעקֹב ֻּכ ְּל ֶכם‪ִ .‬ק ְרע ּו‬
‫יכם‪ִּ .‬כי‬
‫ְל ַב ְב ֶכם וְ ַאל ִּבגְ ֵד ֶ‬
‫יכם ׁ ֻש ְּל ָחה ִא ְּמ ֶכם‪ .‬ו ְּתנ ּו ָכבוֹ ד ַליְ יָ‬
‫ְב ִפ ׁ ְש ֵע ֶ‬
‫יכם‪:‬‬
‫ֱאל ֵֹק ֶ‬
‫יש ֶה ָח ֵפץ ַח ִ ּיים וְ ֵח ְך א ֶֹכל יִ ְט ַעם‬
‫ִמי ָה ִא ׁ‬
‫לוֹ ‪ .‬אוֹ ֵהב יָ ִמים ִל ְראוֹ ת טוֹ ב ו ְּל ַב ֵּקר‬
‫ְּב ֵה ָ‬
‫יכלוֹ ‪ .‬וְ ָה ֱאל ִֹקים יִ ְר ֶאה לוֹ ִל ׁ ְש ּכֹן ְּב ָא ֳהלוֹ‬
‫ִמ ְּב ִלי לוֹ ‪ֲ .‬א ׁ ֶשר לֹא ָע ַמל בּ וֹ וְ לֹא גִ דְּ לוֹ ‪:‬‬
‫ָאנָ ה ָה ַל ְך דּ וֹ ֵד ְך ַּת ְר ִק ַיע ִע ּמוֹ ִל ׁ ְש ָח ִקים‪.‬‬
‫אתי וְ הוּא ָאסוּר ָּבזִ ִּקים‬
‫ָאנ ִֹכי ָח ָט ִ‬
‫יליל ּו בּ ֹא ּו וְ ִלינ ּו ַב ּ ׁש ִֹּקים‪.‬‬
‫וְ ַעל זֹאת ִס ְפד ּו וְ ֵה ִ‬
‫ָּב ְרחוֹ בוֹ ת ו ַּב ּ ׁ ְשוָ ִקים‪:‬‬
‫ֹאשי‪.‬‬
‫ׁ ְש ִכינָ ה ָמה אוֹ ֶמ ֶרת ַק ַּלנִ י ֵמר ׁ ִ‬
‫ַה ְ ּג ֻד ָּלה וְ ַה ְ ּגבו ָּרה וְ ַה ִּת ְפ ֶא ֶרת‬
‫ֹאשי‪ .‬וְ ַה ֵּנ ַצח וְ ַההוֹ ד ֵאין דּ וֹ ֵר ׁש‬
‫ָע ְבר ּו ר ׁ ִ‬
‫ְלנַ ְפ ׁ ִשי‪ .‬וַ ִּתזְ נַ ח ִמ ּ ׁ ָשלוֹ ם נַ ְפ ׁ ִשי‪:‬‬
‫ַעל‬
‫ילה‪ֲ .‬א ַס ְּל ָדה‬
‫יל ָ‬
‫זֹאת ֶא ְס ּ ְפ ָדה וְ ֵא ִ‬
‫ילה‪ .‬קוֹ ִלי ַּכחוֹ ָלה‪ֵ .‬מ ַעי ֵמ ַעי‬
‫ְב ִח ָ‬
‫יל ה‪.‬‬
‫אוֹ ִח ָ‬
‫ְל ַמ ַענְ ֶכם ׁ ֻש ַּל ְח ִּתי ָּב ֶב ָלה‪ .‬וַ ֲאנִ י ְּבתוֹ ְך‬
‫ַהגּ וֹ ָלה‪:‬‬
‫יכם‪.‬‬
‫ֹאת ֶ‬
‫יכם ִה ּט ּו ֵא ֶּלה וְ ַח ּט ֵ‬
‫ֲעוֹנוֹ ֵת ֶ‬
‫ִהגְ ֵל ִיתי ֶא ְת ֶכם ְליַ ְּס ָרה ֶא ְת ֶכם‪ .‬וַ ִ ּי ְת ַע ֵּבר יְ יָ‬
‫יכם‪:‬‬
‫ִּבי ְל ַמ ַענְ ֶכם‪ .‬וַ ִ ּי ׁ ְש ָל ֵחנִ י ֱאל ִֹקים ִל ְפנֵ ֶ‬
‫ְ ּב ֵבית יִ שְׂ ָר ֵאל ָר ִא ִיתי ׁ ַש ֲערו ִּר ָ ּיה‪ֵ .‬אין‬
‫יש שָׂ ם ַעל ֵלב ׁ ַש ָּל ָּמה ֶא ְהיֶ ה‬
‫ִא ׁ‬
‫ְּכעוֹ ְטיָ ה‪ְּ .‬כ ִקיר נָ טוּי ו ְּכגָ ֵדר ַהדְּ חוּיָ ה‪.‬‬
‫ֲה ִמ ְד ָּבר ָהיִ ִיתי ְליִ שְׂ ָר ֵאל ִאם ֶא ֶרץ ַמ ְא ּ ֵפ ְליָ ה‪:‬‬
‫יָ ַד ְענ ּו יְ יָ ִר ׁ ְש ֵענ ּו וַ ֲעוֹן ֲאבוֹ ֵתינוּ‪ִ .‬הנְ נ ּו‬
‫ָא ָתאנ ּו ְל ָך יְ יָ ֱאל ֵֹקינוּ‪ׁ .‬שוּב‬
‫ְל ַמ ַען ֲע ָב ֶד ָ‬
‫יך וְ ָס ַל ְח ָּת ַל ֲעוֹנֵ נוּ‪ָּ .‬ת ׁשוּב‬
‫ְּת ַר ֲח ֵמנ ּו וְ ִת ְכבּ ֹשׁ ֲעוֹנוֹ ֵתינוּ‪:‬‬
‫ֹאמר יְ יָ ָא ַה ְב ִּתי ֶא ְת ֶכם‪ָּ .‬כל יִ ׁ ְש ִעי וְ ָכל‬
‫וַ ּי ֶ‬
‫ֶח ְפ ִצי ָא ׁשוּב ְל ַר ֶח ְמ ֶכם‪ׁ .‬שוּב ּו‬
‫ֵא ַלי וְ ָא ׁשו ָּבה‬
‫יכם‪ָ .‬אנ ִֹכי‬
‫ֲא ֵל ֶ‬
‫הוּא‬
‫ָאנ ִֹכי‬
‫ְמנַ ֶח ְמ ֶכם‪:‬‬
‫ה‬
‫"המתעורר‬
‫לתקון חצות‬
‫ניצול מכל‬
‫הדינים‬
‫והיסורים‬
‫שבעולם כי הוא‬
‫מבני היכלא‬
‫דמלכא "‬
‫(יסוד ושורש‬
‫העבודה שער ב' פרק‬
‫א' בשם הזוה"ק)‬
‫ִא ְמר ּו ְל ַבת ִצ ּיוֹ ן ּכֹה ָא ַמר ֲאדוֹ נָ יִ ְך‪ַּ .‬ת ַחת‬
‫ֱהיוֹ ֵת ְך ֲעזו ָּבה יִ ְב ָעלו ְּך ָּבנָ יִ ְך‪.‬‬
‫וְ ִכ ְמשׂ וֹ שׂ ָח ָתן ַעל ַּכ ָּלה יָ שִׂ ישׂ ָע ַליִ ְך‬
‫ֱאל ָֹקיִ ְך‪ .‬וְ ָהיִ ית ֲע ֶט ֶרת ִּת ְפ ֶא ֶרת ְ ּביַ ד יְ יָ ו ְּצנִ יף‬
‫ְמלו ָּכה ְּב ַכף ֱאל ָֹקיִ ְך‪:‬‬
‫קינה זו חברה החכ’ השלם מורי ורבי איש האלקי’ מוהר"ר חיים הכהן מן ארם צובה זלה"ה‪.‬‬
‫ושמו חתום בראשי הבתים‬
‫יל ָלה‪ .‬קוֹ ל נְ ִהי‬
‫קוֹ ל ְּב ָר ָמה נִ ׁ ְש ָמע ִּב ָ‬
‫ִמ ִ ּצ ּיוֹ ן ַה ְמ ֻה ָּל ָלה‪ִ :‬ח ּ ׁ ַש ְב ִּתי יָ ִמים‬
‫ָהיִ ִיתי גְ ֶב ֶרת‪ְּ .‬ביַ ד יְ יָ ֲע ֶט ֶרת ִּת ְפ ֶא ֶרת‪ .‬וְ ַע ָּתה‬
‫ֲאנִ י ׁ ְש ַח ְרח ֶֹרת‪ָ .‬ט ַב ְע ִּתי ַבבּ וֹ ר ִ ּביוֵ ן ְמצו ָּלה‪:‬‬
‫קול‪:‬‬
‫ידה ַר ְעיָ ה ֲאזַ י ָהיִ ִיתי‪ .‬ו ְּכבוֹ ד ֶע ְליוֹ ן‬
‫יְ ִח ָ‬
‫אתי‪ .‬וְ ַע ָּתה ְל ַת ְח ִּת ּיוֹ ת‬
‫ֲאנִ י נִ ְק ֵר ִ‬
‫קול‪:‬‬
‫יָ ַר ְד ִּתי‪ .‬וְ דוֹ ִדי וְ ֵר ִעי ָלרוּם ָע ָלה‪:‬‬
‫יַ ַחד יוֹ ְד ַעי ְּבתוּלוֹ ַתי וְ ֵר ְעו ַֹתי‪ְּ .‬בכ ּו ִע ִּמי‬
‫ִּכי ַרבּ וֹ ת ַאנְ חוֹ ַתי‪ֵ .‬אין נוֹ ֶטה עוֹ ד‬
‫ָא ֳה ִלי ו ֵּמ ִקים יְ ִריעוֹ ַתי‪ִּ .‬כי דוֹ ִדי ֶמ ִּני נָ ַסע‬
‫קול‪:‬‬
‫וְ נִ גְ ָלה‪:‬‬
‫ִמ ּ ָמרוֹ ם ֻה ׁ ְש ַל ְכ ִּתי ְּברֹב ְמגִ ָּנה‪ָ ׁ .‬ש ַלח‬
‫ֵא ׁש ְּב ַע ְצמוֹ ַתי וַ ִ ּי ְרדֶּ ָּנה‪.‬‬
‫אתי ַבגּ וֹ ָלה ָּב ָדד ְּכ ַא ְל ָמנָ ה‪ָ .‬הגְ ָלה‬
‫וְ יָ ָצ ִ‬
‫קול‪:‬‬
‫יְ הו ָּדה ָהגְ ַלת ׁ ְשלוֹ ִמים ֻּכ ָּל ּה‪:‬‬
‫יתי ְכ ַכ ָּלה ְּבתוֹ ְך ַא ּ ִפ ְריוֹ ן‪ .‬וַ ֲענַ ן יוֹ ָמם‬
‫ָהיִ ִ‬
‫ַעל ְמכוֹ ן ַהר ִצ ּיוֹ ן‪ֻ .‬ה ׁ ְש ַל ְכ ִּתי ַלחוּץ‬
‫ְּכ ָענִ י וְ ֶא ְביוֹ ן‪ְּ .‬בגָ ַדי ָל ַקח ָצר וַ ֲאנִ י ֻא ְמ ָל ָלה‪:‬‬
‫קול‪:‬‬
‫ּכ ֲֹהנַ י וּזְ ֵקנַ י ָט ְבח ּו אוֹ יְ ַבי‪ַ .‬מ ֲחזִ ִיקים‬
‫ִ ּב ְב ִר ִיתי זֶ ַרע אוֹ ֲה ַבי‪ּ ָ .‬בנַ י ַהיְ ָק ִרים‬
‫ו ַּבחו ַּרי‪ָ .‬ה ְלכ ּו ַב ּ ׁ ֶש ִבי וְ עוֹ ָל ַלי ַּבגּ וֹ ָלה‪ :‬קול‪:‬‬
‫ֵהן ָּכל ֵא ֶּלה ֵאין דּ וֹ ֵר ׁש ְלנַ ְפ ׁ ִשי‪ִ .‬א ָּמ ְל ָאה‬
‫ֹאשי‪.‬‬
‫ָה ֳח ָר ָבה וְ ֶאל ַע ִּמים ָא ִרים ר ׁ ִ‬
‫ישי‪ִּ .‬כי נָ ַפ ְל ִּתי‬
‫וְ אוֹ יְ ִבי ָא ַמר לֹא ִת ְק ְר ִאי עוֹ ד ִא ׁ ִ‬
‫קול‪:‬‬
‫ִל ְפנֵ י ְבנֵ י ַעוְ ָלה‪:‬‬
‫נָ א ָאב ָה ַר ֲח ָמן ָּת ׁש ּוב ְל ִציּוֹ ן‪ַ .‬עיִ ן ְ ּב ַעיִ ן‬
‫נִ ְר ֶאה ְ ּב ִבנְ יַ ן ַא ּ ִפ ְריוֹ ן‪ .‬וְ ַה ַ ּביִ ת ַה ֶּזה‬
‫יִ ְהיֶ ה ֶע ְליוֹ ן‪ .‬וְ ָאז ְ ּגא ּו ִלים יִ ְפ ְצח ּו ָצ ֳה ָלה‪:‬‬
‫וְ ַה ַ ּביִ ת ַה ֶּזה יִ ְהיֶ ה ֶע ְליוֹ ן‪ .‬וְ ָאז ְ ּגא ּו ִלים‬
‫יִ ְפ ְצח ּו ָצ ֳה ָלה‪:‬‬
‫קינה זו הובאה מירושלים תוב"ב‪ .‬בניגון שומרון קול תתן‬
‫ו‬
‫ַעד ָמ ַתי יְ יָ ְ ּביוֹ ם זֶ ה ְל ֻע ָּמ ֶת ָך‪ּ ְ .‬ב ַמר‬
‫ְּתיַ ֵּלל ֲע ָד ֶת ָך‪ַ .‬על ֵ ּבית ְּת ִפ ָּל ֶת ָך‬
‫ֲא ׁ ֶשר שָׂ ְרפ ּו ָצ ֶר ָ‬
‫יך‪ְ .‬ו ָה ְרג ּו ְ ּבנֵ י ְב ִר ֶית ָך‪.‬‬
‫ֱאל ִֹקים ָ ּבא ּו גוֹ יִ ם ְ ּבנַ ֲח ָל ֶת ָך‪ַ :‬עד ָמ ַתי יְ יָ‬
‫ִּת ׁ ְש ַּכח ׁ ְשאוֹ ן ָק ֶמ ָ‬
‫יך‪ְ .‬ו ׁשוֹ ְממוֹ ת‬
‫יכ ֶל ָך וּנְ פוּצוֹ ת ְל ֻא ֶּמ ָך‪ַ .‬ה ְּלחו ִּצים‬
‫ֵה ָ‬
‫ָע ֶל ָ‬
‫יך‪ַ .‬ה ֲהרוּגִ ים ַעל ׁ ְש ֶמ ָך‪ַ :‬עד ָמ ַתי‬
‫ָע ׁ ַשנְ ָּת ִ ּב ְת ִפ ַּלת ַע ֶּמ ָך‪ֲ .‬א ׁ ֶשר יֶ ֱהג ּו‬
‫ְל ָפנֶ ָ‬
‫יך ַעל ֻח ְר ַ ּבן ֵ ּב ֶית ָך‪ֱ .‬אל ִֹקים ָ ּבא ּו‬
‫ָ‬
‫גוֹ יִ ם ְ ּבנַ ֲח ָל ֶתך‪ַ :‬עד ָמ ַתי יְ יָ ֶא ׁ ְש ְּכ ָבה‬
‫ֵ ּבין ׁ ְש ַפ ָּתיִ ם‪ .‬ו ֵּבין ַּתנּ וּר‬
‫ְו ִכ ָיריִ ם‪ .‬יִ ְכה ּו ִלי‬
‫ֵעינָ יִ ם‪ .‬לוֹ ֲה ִטים ִלי יִ ׁ ְש ֲאפ ּו ֶע ֶרב ָוב ֶֹקר‬
‫ְו ָצ ֳה ָריִ ם‪ַ :‬עד ָמ ַתי ֶא ׁ ְש ּתוֹ ֵמם ַעל ֻח ְר ַ ּבן‬
‫ּ ַפ ֲע ַמיִ ם‪ַ .‬עד ָמ ַתי ל ֹא ְת ַר ֵחם ֶאת יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם‪:‬‬
‫ַעד ָמ ַתי יֶ ֱהג ּו ַּב ַצר ׁ ְש ֵא ִרית צֹאן ַמ ְר ִע ֶית ָך‪.‬‬
‫ֱאל ִֹקים ָ ּבא ּו גוֹ יִ ם ְ ּבנַ ֲח ָל ֶת ָך‪ַ :‬עד ָמ ַתי יְ יָ‬
‫ְר ׁ ָש ִעים יַ ֲעל ֹזוּ‪ֲ .‬א ׁ ֶשר ָא ַכל ֶאת יַ ֲעקֹב ו ְּב ָכל‬
‫רש ֶאת ׁ ְשלוֹ ָמם ְו ֵהם‬
‫ֵעת יָ בוֹ ּזוּ‪ֲ .‬אנִ י ֶא ְד ׁ‬
‫יִ ְמרֹט ּו ְויָ ֹג ּזוּ‪ּ ְ .‬ב ֶח ְר ּ ָפה ִה ּכ ּו ְל ָחיַ י ו ְּבשִׂ ְפ ֵתי‬
‫ׁ ָש ְוא נָ לוֹ זוּ‪ַ .‬עד ָמ ַתי יְ יָ ְר ׁ ָש ִעים יַ ֲעל ֹזוּ‪ַ .‬עד‬
‫ָאן יִ ְצ ַעק ַ ּב ּ ׁ ְש ִבי (פב"פ) ֲא ָמ ֶת ָך ֱאל ִֹקים‬
‫ָ ּבא ּו גוֹ יִ ם ְ ּבנַ ֲח ָל ֶת ָך‪:‬‬
‫קינה רביעית קינה זו ר"ת שלה שם אדנ"י‬
‫יכ ָל ְך ׁ ָש ִמיר וָ ׁ ַשיִ ת‪ִ .‬ה ֵּנה זֹאת ּתוֹ ַרת‬
‫ְ ּב ֵה ָ‬
‫יכה נֶ ֱח ַרב ָהאו ָּלם‪.‬‬
‫ַה ָ ּביִ ת‪ֵ :‬א ָ‬
‫וְ נֶ ֱה ַרס יְ סוֹ ד ָהעוֹ ָלם‪ .‬וְ ִח ּל ּו ּכוֹ ָכ ִבים וְ ִה ָּלם‪.‬‬
‫בהיכלך‪:‬‬
‫ו ָּבא ֲא ׁ ֶשר לוֹ ַה ָּביִ ת‪:‬‬
‫ירת ק ֶֹד ׁש ֲא ׁ ֶשר ָּבנִ ָית‪ְ .‬ל ַהנְ ִחיל ְל ַעם ז ּו‬
‫ִ ּד ַ‬
‫ָקנִ ָית‪ .‬אוֹ י ִּכי ָהאוֹ יְ ִבים ִצ ִּו ָית‪.‬‬
‫בהיכלך‪:‬‬
‫יָ בֹא ּו ו ִּפנּ ּו ֶאת ַה ָּביִ ת‪:‬‬
‫יה‪.‬‬
‫יה‪ֻ .‬ס ָ ּגר ּו ָּכל ׁ ְש ָע ֶר ָ‬
‫נֶ ְח ׁ ְשכ ּו ָּכל ְמאוֹ ֶר ָ‬
‫יה‪ְּ .‬כנֶ גַ ע‬
‫ַעד ִּכי ָא ְמר ּו ָּכל רוֹ ֶא ָ‬
‫בהיכלך‪:‬‬
‫נִ ְר ָאה ִלי ַּב ָּביִ ת‪:‬‬
‫יְ יָ ׁשוּב ֵמ ֲחרוֹ ן ַא ּ ְפ ָך וַ ֲח ָמ ֶת ָך‪ .‬וּזְ כֹר דְּ ַבר‬
‫נְ בו ָּא ֶת ָך‪ְ .‬ל ַב ּ ֵׂשר נָ א ַל ֲע ָד ֶת ָך‪ּ ָ .‬גדוֹ ל‬
‫לבשר נא וכו'‪:‬‬
‫יִ ְהיֶ ה ְּכבוֹ ד ַה ַּביִ ת‪:‬‬
‫"קימת חצות‬
‫הוא המתקת‬
‫הדינים ועיקר‬
‫עבודת איש‬
‫הישראלי‬
‫לקום בחצות‬
‫הלילה"‬
‫(ליקוטי מוהר"ן‬
‫סי' קפט‪,‬‬
‫שיחות הר"ן)‬
‫קינה חמישית‬
‫יכ ִלי ֶא ְב ֶּכה יוֹ ָמם וָ ָליְ ָלה‪ .‬ו ְּל ִת ְפ ֶא ֶרת‬
‫ַעל ֵה ָ‬
‫ִצ ּיוֹ ן ִעיר ַה ְמ ֻה ָּל ָלה‪ְּ :‬ב ִכי ָת ִמיד ַעל‬
‫ַה ֻח ְר ָּבן ּ ַפ ֲע ָמיִ ם‪ֶ .‬א ֶרץ ְצ ִבי וִ ירו ׁ ָּש ָליִ ם‪ .‬וְ ַעל‬
‫ולתפארת‪:‬‬
‫ַע ָּמ ּה ֲא ׁ ֶשר ָה ְלכ ּו ַבגּ וֹ ָלה‪:‬‬
‫ֵ ּבית ִּת ְפ ַא ְר ִּתי שָׂ ם אוֹ יֵ ב ְל ׁ ַש ָּמה‪.‬‬
‫הוֹ ׁ ִש ַיבנִ י ִ ּב ֵידי נְ ָביוֹ ת וְ ׁ ַש ָּמה‪ַ .‬על‬
‫זֹאת ֶא ְב ֶּכה ָת ִמיד ְּבקוֹ ל יְ ָל ָלה‪ :‬ולתפארת‪:‬‬
‫ִס ְפ ִדי ּתוֹ ָרה ִּכי ֻח ְל ָלה ִּת ְפ ַא ְר ֵּת ְך‪ .‬נָ ְפ ָלה‬
‫נִ זְ ֵר ְך ִמ ּיוֹ ם ׁ ֶש ָח ַרב ֵּב ֵית ְך‪ַ .‬על זֹאת‬
‫ֶא ּ ָׂשא ִקינָ ה ַעל ָא ֳה ִל ָיבה וְ ָא ֳה ָלה‪:‬‬
‫ולתפארת‪:‬‬
‫ִחזְ ִקי ַע ִּמי ַמ ֵהר ֶא ְבנֶ ה ְד ִב ְיר ֶכם‪ .‬נָ ָקם‬
‫יש וְ ָא ׁ ִשיב ֶאת ׁ ְשבו ְּת ֶכם‪.‬‬
‫ַא ְל ִּב ׁ‬
‫יכ ִלי ֶא ׁ ְש ּכֹן ְּכ ַב ְּת ִח ָּלה‪ִּ .‬כי ִמ ִ ּצ ּיוֹ ן‬
‫ּתוֹ ְך ֵה ָ‬
‫ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּת ִה ָּלה‪ְּ .‬כ ִד ְכ ִתיב ִּכי ִמ ִ ּצ ּיוֹ ן‬
‫ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר יְ יָ ִמירו ׁ ָּש ָליִ ם‪:‬‬
‫ע ּו ָרה ָ ּנא יְ ִמינְ ָך ָר ָמה‪ .‬וְ ִלזְ ע ּו ָמה ְק ָרא‬
‫נֻ ָח ָמה‪ .‬וְ יֵ ָא ֵמר ְל ַעם ַ ּד ָּלה‬
‫וַ ֲעג ּו ָמה‪ֲ .‬ענִ ָ ּיה ס ֲֹע ָרה ֻר ָח ָמה‪ :‬ע ּו ָרה ָ ּנא‬
‫ֲחשׂ וֹ ף זְ רוֹ ֲע ָך‪ .‬וְ יִ ָ ּג ֶלה ֵקץ יִ ְׁש ֲע ָך‪ .‬וְ יֵ ָא ֵמר‬
‫ְלשֶׂ ה נֶ ֱא ָל ָמה‪ֲ .‬ענִ ָ ּיה ס ֲֹע ָרה ֻר ָח ָמה‪ :‬ע ּו ָרה‬
‫ָ ּנא יְ ִמינְ ָך ָה ֵא‪-‬ל‪ּ .‬ו ְפ ֵדה ְ ּב ַר ֲח ֶמ ָ‬
‫יך יִ שְׂ ָר ֵאל‪.‬‬
‫וְ יֵ ָא ֵמר ְל ַעם ַ ּדל ַה ּ ׁשוֹ ֵאל‪ּ .‬ו ָבא ְל ִציּוֹ ן גּ וֹ ֵאל‪:‬‬
‫ע ּו ָרה ָ ּנא יְ ִמינְ ָך ֶע ְליוֹ ן‪ּ .‬ו ְבנֵ ה ְ ּב ַר ֲח ֶמ ָ‬
‫יך ֶאת‬
‫ִציּוֹ ן‪ .‬וְ יֵ ָא ֵמר ְל ַעם ַ ּדל וְ ֶא ְביוֹ ן‪ִּ .‬כי נִ ַחם יְ יָ‬
‫ִציּוֹ ן‪ְּ .‬כ ִד ְכ ִתיב ִּכי נִ ַחם יְ יָ ִציּוֹ ן נִ ַחם ָּכל‬
‫יה וַ ָ ּישֶׂ ם ִמ ְד ָ ּב ָר ּה ְּכ ֵע ֶדן וְ ַע ְר ָב ָת ּה ְּכגַ ן‬
‫ָח ְרב ֶֹת ָ‬
‫יְ יָ שָׂ שׂ וֹ ן וְ שִׂ ְמ ָחה יִ ָּמ ֵצא ָב ּה ּתוֹ ָדה וְ קוֹ ל‬
‫זִ ְמ ָרה‪:‬‬
‫אחר כך תתעורר לקום ותאמר פסוקים אלו‬
‫ִה ְתנַ ֲע ִרי ֵמ ָע ָפר ק ּו ִמי ְׁש ִבי‬
‫יְ ר ּו ָׁש ָל יִ ם‬
‫אר ְך ְׁש ִב ָ ּיה‬
‫ִה ְת ּ ַפ ְּת ִחי מוֹ ְס ֵרי ַצ ָ ּו ֵ‬
‫ַ ּבת ִצ ּיוֹ ן‪ַ :‬על חוֹ מ ַֹתיִ ְך יְ ר ּו ָׁש ַליִ ם‬
‫ִה ְפ ַק ְד ִּתי ׁש ְֹמ ִרים ָּכל ַה ּיוֹ ם וְ ָכל‬
‫ַה ַּליְ ָלה ָּת ִמיד לֹא יֶ ֱח ׁש ּו‬
‫ַה ַּמזְ ִּכ ִירים ֶאת יְ יָ ַאל ֳ ּד ִמי ָל ֶכם‪:‬‬
‫וְ ַאל ִּת ְּתנ ּו ֳד ִמי לוֹ ַעד יְ כוֹ נֵ ן וְ ַעד‬
‫יָ שִׂ ים ֶאת יְ ר ּו ָׁש ַליִ ם ְּת ִה ָּלה‬
‫ימינוֹ ּו ִבזְ רוֹ ַע‬
‫ָ ּב ָא ֶרץ‪ :‬נִ ְׁש ַ ּבע יְ יָ ִ ּב ִ‬
‫ְ‬
‫ֻע ּזוֹ ִאם ֶא ֵּתן ֶאת ְ ּדגָ נֵ ך עוֹ ד‬
‫ַמ ֲא ָכ ל‬
‫ְלאֹיְ ַביִ ְך וְ ִאם‬
‫יִ ְׁש ּת ּו ְבנֵ י‬
‫ָכ ר‬
‫נֵ‬
‫ז‬
‫"ראוי לכל ירא‬
‫שמים לקום‬
‫בחצות ואין‬
‫לשער גודל‬
‫הזכויות שזוכה‬
‫לנפשו בזה"‬
‫(החפץ חיים זצ"ל‪,‬‬
‫הנהגות הצדיקים‬
‫ח"ד‪ ,‬ועי' משנ"ב‬
‫סי' א סק"ט‪ ,‬ועי'‬
‫בצעטיל קטן‬
‫להרבי ר' אלימלך‬
‫מליזענסק‬
‫זיע"א)‬
‫ִּתירוֹ ֵׁש ְך ֲא ֶׁשר יָ גַ ַע ְּת בּ וֹ ‪ִּ :‬כי‬
‫ֹאכ ֻלה ּו וְ ִה ְלל ּו ֶאת יְ יָ‬
‫ְמ ַא ְס ָפיו י ְ‬
‫ּו ְמ ַק ְ ּב ָציו יִ ְׁש ֻּתה ּו ְ ּב ַח ְצרוֹ ת‬
‫ָק ְד ִׁשי‪ַ :‬ה ּ ֵטה ֱאל ֹ ַקי ָאזְ נְ ָך ּו ְׁש ָמע‬
‫ּ ְפ ַקח ֵעינֶ ָ‬
‫יך ּו ְר ֵאה ׁש ְֹממ ֵֹתינ ּו‬
‫יה‬
‫וְ ָה ִעיר ֲא ֶׁשר נִ ְק ָרא ִׁש ְמ ָך ָע ֶל ָ‬
‫ִּכי לֹא ַעל ִצ ְדק ֵֹתינ ּו ֲאנַ ְחנ ּו‬
‫ַמ ּ ִפ ִילים ַּת ֲחנ ּונֵ ינ ּו ְל ָפנֶ ָ‬
‫יך ִּכי ַעל‬
‫ַר ֲח ֶמ ָ‬
‫יך ָה ַר ִ ּבים‪ :‬יְ יָ ְׁש ָמ ָעה יְ יָ ְס ָל ָחה‬
‫יְ יָ ַה ְק ִׁש ָיבה וַ ֲעשֵׂ ה ַאל ְּת ַא ַחר‬
‫ְל ַמ ַענְ ָך ֱאל ֹ ַקי ִּכי ִׁש ְמ ָך נִ ְק ָרא ַעל‬
‫ִע ְיר ָך וְ ַעל ַע ֶּמ ָך‪ַ :‬א ָּתה ָתק ּום‬
‫ְּת ַר ֵחם ִצ ּיוֹ ן ִּכי ֵעת ְל ֶחנְ נָ ּה ִּכי ָבא‬
‫מוֹ ֵעד‪ִּ :‬כי ָרצ ּו ֲע ָב ֶד ָ‬
‫יה‬
‫יך ֶאת ֲא ָבנֶ ָ‬
‫וְ ֶאת ֲע ָפ ָר ּה יְ חוֹ נֵ נ ּו‪ :‬בּ וֹ נֵ ה יְ ר ּו ָׁש ַליִ ם‬
‫יְ יָ נִ ְד ֵחי יִ שְׂ ָר ֵאל יְ ַכ ֵ ּנס‪:‬‬
‫תיקון חצות ‪ -‬תיקון לאה‬
‫תיקון לאה אומרים גם בימים שאין אומרים תחנון אפילו בשבת ויו"ט ור"ח רק שאין אומרים וידוי‬
‫ולא למנצח יענך ולא למנצח מזמור לדוד בבוא וגו’‪:‬‬
‫יכם‬
‫אש ֶ‬
‫ְׁש ָע ִרים ָר ֵׁ‬
‫שְׂ א ּו‬
‫ּ ִפ ְת ֵחי‬
‫וְ ִה ָ ּנשְׂ א ּו‬
‫עוֹ ָלם וְ יָ בוֹ א ֶמ ֶל ְך ַה ָּכבוֹ ד‪ִ :‬מי‬
‫זֶ ה ֶמ ֶל ְך ַה ָּכבוֹ ד יְ יָ ִע ּז ּוז וְ גִ בּ וֹ ר יְ יָ‬
‫ִ ּגבּ וֹ ר ִמ ְל ָח ָמה‪ :‬שְׂ א ּו ְׁש ָע ִרים‬
‫יכם ּושְׂ א ּו ּ ִפ ְת ֵחי עוֹ ָלם‬
‫אש ֶ‬
‫ָר ֵׁ‬
‫וְ יָ בֹא ֶמ ֶל ְך ַה ָּכבוֹ ד‪ִ :‬מי ה ּוא זֶ ה‬
‫ֶמ ֶל ְך ַה ָּכבוֹ ד יְ יָ ְצ ָבקוֹ ת ה ּוא‬
‫ֶמ ֶל ְך ַה ָּכבוֹ ד ֶס ָלה‪:‬‬
‫ח‬
‫ַל ְמנַ צֵּ ַח ַמשְׂ ִּכיל ִל ְבנֵ י ק ַֹרח‪ְּ :‬כ ַא ָ ּיל‬
‫ַּת ֲערֹג ַעל ֲא ִפ ֵיקי ָמיִ ם ֵּכן‬
‫נַ ְפ ׁ ִשי ַת ֲערֹג ֵא ֶל ָ‬
‫יך ֱאל ִֹקים‪ָ :‬צ ְמ ָאה‬
‫נַ ְפ ׁ ִשי ֵלאלֹקים ְל ֵקל ָחי ָמ ַתי ָאבוֹ א‬
‫וְ ֵא ָר ֶאה ּ ְפנֵ י ֱאל ִֹקים‪ָ :‬היְ ָתה‬
‫ִּלי ִד ְמ ָע ִתי ֶל ֶחם יוֹ ָמם‬
‫וָ ָליְ ָלה ֶּב ֱאמֹר ֵא ַלי ָּכל ַה ּיוֹ ם ַא ֵ ּיה ֱאל ֶֹק ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫ֵא ֶּלה ֶאזְ ְּכ ָרה וְ ֶא ׁ ְש ּ ְפ ָכה ָע ַלי נַ ְפ ׁ ִשי ִּכי ֶא ֱעבֹר‬
‫ַּב ָּס ְך ֶאדַּ דֵּ ם ַעד ֵּבית ֱאל ִֹקים ְּבקוֹ ל ִר ָּנה‬
‫וְ תוֹ ָדה ָהמוֹ ן חוֹ גֵ ג‪ַ :‬מה ִּת ׁ ְש ּתוֹ ֲח ִחי נַ ְפ ׁ ִשי‬
‫וַ ֶּת ֱה ִמי ָע ַלי הוֹ ִח ִלי ֵלאלֹקים ִּכי עוֹ ד אוֹ ֶדנּ ּו‬
‫יְ ׁשוּעוֹ ת ּ ָפנָ יו‪ֱ :‬אל ַֹקי ָע ַלי נַ ְפ ׁ ִשי ִת ׁ ְש ּתוֹ ָחח‬
‫ַעל ֵּכן ֶאזְ ָּכ ְר ָך ֵמ ֶא ֶרץ יַ ְרדֵּ ן וְ ֶח ְרמוֹ נִ ים ֵמ ַהר‬
‫ִמ ְצ ָער‪ְּ :‬תהוֹ ם ֶאל ְּתהוֹ ם קוֹ ֵרא ְלקוֹ ל‬
‫יך וְ גַ ֶּל ָ‬
‫יך ָּכל ִמ ׁ ְש ָּב ֶר ָ‬
‫ִצנּ וֹ ֶר ָ‬
‫יך ָע ַלי ָע ָברוּ‪:‬‬
‫יוֹ ָמם יְ ַצ ֶּוה יְ יָ ַח ְסדּ וֹ ו ַּב ַּליְ ָלה ׁ ִשירֹה ִע ִּמי‬
‫ְּת ִפ ָּלה ְל ֵא‪-‬ל ַח ָ ּיי‪ :‬אוֹ ְמ ָרה ְל ֵא‪-‬ל ַס ְל ִעי‬
‫ָל ָמה ׁ ְש ַכ ְח ָּתנִ י ָל ָּמה ק ֵֹדר ֵא ֵל ְך ְ ּב ַל ַחץ אוֹ יֵ ב‪:‬‬
‫ְּב ֶר ַצח ְּב ַע ְצמוֹ ַתי ֵח ְרפוּנִ י צוֹ ְר ָרי ְּב ָא ְמ ָרם‬
‫ֵא ַלי ָּכל ַה ּיוֹ ם ַא ֵ ּיה ֱאל ֶֹק ָ‬
‫יך‪ַ :‬מה ִּת ׁ ְש ּתוֹ ֲח ִחי‬
‫נַ ְפ ׁ ִשי ו ַּמה ֶּת ֱה ִמי ָע ַלי הוֹ ִח ִלי ֵלאלֹקים ִּכי‬
‫עוֹ ד אוֹ ֶדנּ ּו יְ ׁשוּעוֹ ת ּ ָפנַ י וֵ אל ָֹקי‪:‬‬
‫ׁ ָש ְפ ֵטנִ י ֱאל ִֹקים וְ ִר ָיבה ִר ִיבי ִמגּ וֹ י לֹא‬
‫יש ִמ ְר ָמה וְ ַעוְ ָלה‬
‫ָח ִסיד ֵמ ִא ׁ‬
‫ְת ַפ ְּל ֵטנִ י‪ִּ :‬כי ַא ָּתה ֱאל ֵֹקי ָמע ּו ִ ּזי ָל ָמה‬
‫זְ נַ ְח ָּתנִ י ָל ָּמה ק ֵֹדר ֶא ְת ַה ֵּל ְך ְ ּב ַל ַחץ אוֹ יֵ ב‪:‬‬
‫ׁ ְש ַלח אוֹ ְר ָך וַ ֲא ִמ ְּת ָך ֵה ָּמה יַ נְ חוּנִ י יְ ִביאוּנִ י‬
‫ֶאל ַהר ָק ְד ׁ ְש ָך וְ ֶאל ִמ ׁ ְש ְּכנוֹ ֶת ָ‬
‫יך‪ :‬וְ ָאבוֹ ָאה‬
‫ילי‬
‫ֶאל ִמזְ ַּבח ֱאל ִֹקים ֶאל ֵא‪-‬ל שִׂ ְמ ַחת ִ ּג ִ‬
‫וְ אוֹ ְד ָך ְב ִכנּ וֹ ר ֱאל ִֹקים ֱאל ָֹקי‪ַ :‬מה ִּת ׁ ְש ּתוֹ ֲח ִחי‬
‫ילי ֵלאלֹקים ִּכי‬
‫נַ ְפ ׁ ִשי ו ַּמה ֶּת ֱה ִמי ָע ָלי הוֹ ִח ִ‬
‫ָ‬
‫עוֹ ד אוֹ ֶדנּ ּו יְ ׁשוּעוֹ ת ּ ָפנַ י וֵ אלֹקי‪:‬‬
‫ְל ָדוִ ד ִמזְ מוֹ ר ַליְ יָ ָה ָא ֶרץ ו ְּמלוֹ ָא ּה ֵּת ֵבל‬
‫יש ֵבי ָב ּה‪ִּ :‬כי הוּא ַעל יַ ִּמים‬
‫וְ ׁ ְ‬
‫יְ ָס ָד ּה וְ ַעל נְ ָהרוֹ ת יְ כוֹ נְ נֶ ָה‪ִ :‬מי יַ ֲע ֶלה ְב ַהר יְ יָ‬
‫ו ִּמי יָ קוּם ִּב ְמקוֹ ם ָק ְד ׁשוֹ ‪ :‬נְ ִקי ַכ ּ ַפיִ ם ו ַּבר‬
‫ֵל ָבב ֲא ׁ ֶשר לֹא נָ שָׂ א ַל ּ ׁ ָשוְ א נַ ְפ ׁ ִשי וְ לֹא נִ ׁ ְש ַּבע‬
‫ְל ִמ ְר ָמה‪ :‬יִ ּ ָׂשא ְב ָר ָכה ֵמ ֵאת יְ יָ ו ְּצ ָד ָקה‬
‫ֵמ ֱאל ֵֹקי יִ ׁ ְשעוֹ ‪ :‬זֶ ה דּ וֹ ר דּ ְֹר ׁ ָשו ְמ ַב ְק ׁ ֵשי ָפנֶ ָ‬
‫יך‬
‫יכם‬
‫אש ֶ‬
‫יַ ֲעקֹב ֶס ָלה‪ :‬שְׂ א ּו ׁ ְש ָע ִרים ָר ׁ ֵ‬
‫וְ ִה ָּנשְׂ א ּו ּ ִפ ְת ֵחי עוֹ ָלם וְ יָ בוֹ א ֶמ ֶל ְך ַה ָּכבוֹ ד‪:‬‬
‫ִמי זֶ ה ֶמ ֶל ְך ַה ָּכבוֹ ד יְ יָ ִע ּזוּז וְ גִ בּ וֹ ר יְ יָ ִ ּגבּ וֹ ר‬
‫יכם וּשְׂ א ּו‬
‫אש ֶ‬
‫ִמ ְל ָח ָמה‪ :‬שְׂ א ּו ׁ ְש ָע ִרים ָר ׁ ֵ‬
‫ּ ִפ ְת ֵחי עוֹ ָלם וְ יָ בֹא ֶמ ֶל ְך ַה ָּכבוֹ ד‪ִ :‬מי הוּא זֶ ה‬
‫ֶמ ֶל ְך ַה ָּכבוֹ ד יְ יָ ְצ ָבא‪-‬וֹ ת הוּא ֶמ ֶל ְך ַה ָּכבוֹ ד‬
‫ֶס ָלה‪:‬‬
‫ַל ְמנַ צֵּ ַח ִמזְ מוֹ ר ְל ָדוִ ד‪ :‬יַ ַענְ ָך יְ יָ ְּביוֹ ם‬
‫ָצ ָרה יְ שַׂ ֶ ּג ְב ָך ׁ ֵשם ֱאל ֵֹקי יַ ֲעקֹב‪:‬‬
‫יִ ׁ ְש ַלח ֶעזְ ְר ָך ִמ ּק ֶֹד ׁש ו ִּמ ִ ּצ ּיוֹ ן יִ ְס ָע ֶד ָּך‪ :‬יִ זְ ּכֹר‬
‫ָּכל ִמנְ ח ֶֹת ָ‬
‫יך וְ עוֹ ָל ְת ָך יְ ַד ּ ׁ ְשנֶ ה ֶס ָלה‪ :‬יִ ֶּתן ְל ָך‬
‫ישו ָּע ֶת ָך‬
‫ִכ ְל ָב ֶב ָך וְ ָכל ֲע ָצ ְת ָך יְ ַמ ֵּלא‪ :‬נְ ַר ְּננָ ה ִּב ׁ‬
‫ו ְּב ׁ ֵשם ֱאל ֵֹקינ ּו נִ ְד ּגֹל יְ ַמ ֵּלא יְ יָ ָּכל‬
‫ִמ ׁ ְש ֲאלוֹ ֶת ָ‬
‫יך‪ַ :‬ע ָּתה יָ ַד ְע ִּתי ִּכי הוֹ ׁ ִש ַיע יְ יָ‬
‫ְמ ׁ ִשיחוֹ יַ ֲענֵ ה ּו ִמ ּ ׁ ְש ֵמי ָק ְד ׁשוֹ ִּבגְ בוּרוֹ ת יֵ ׁ ַשע‬
‫יְ ִמינוֹ ‪ֵ :‬א ֶּלה ָב ֶר ֶכב וְ ֵא ֶּלה ַב ּסו ִּסים וַ ֲאנַ ְחנ ּו‬
‫ְּב ׁ ֵשם יְ יָ ֱאל ֵֹקינ ּו נַ זְ ִּכיר‪ֵ :‬ה ָּמה ָּכ ְרע ּו וְ נָ ָפל ּו‬
‫וַ ֲאנַ ְחנ ּו ַק ְמנ ּו וַ ִּנ ְתעוֹ ָדד‪ :‬יְ יָ הוֹ ׁ ִש ָיעה ַה ֶּמ ֶל ְך‬
‫יַ ֲענֵ נ ּו ְביוֹ ם ָק ְר ֵאנוּ‪:‬‬
‫ַל ְמנַ צֵּ ַח ִּבנְ גִ ינֹת ִמזְ מוֹ ר ׁ ִשיר‪ֱ :‬אל ִֹקים‬
‫יְ ָח ֵּננ ּו וִ ָיב ְר ֵכנ ּו יָ ֵאר ּ ָפנָ יו ִא ָּתנ ּו‬
‫ֶס ָלה‪ָ :‬ל ַד ַעת ָ ּב ָא ֶרץ דַּ ְר ֶּכ ָך ְ ּב ָכל גּ וֹ יִ ם‬
‫יְ ׁשו ָּע ֶת ָך‪ :‬יוֹ דו ָּך ַע ִּמים ֱאל ִֹקים יוֹ דו ָּך ַע ִּמים‬
‫ֻּכ ָּלם‪ :‬יִ שְׂ ְמח ּו וִ ַיר ְּננ ּו ְל ֻא ִּמים ִּכי ִת ׁ ְש ּפֹט‬
‫ישֹר ו ְּל ֻא ִּמים ָ ּב ָא ֶרץ ַּתנְ ֵחם ֶס ָלה‪:‬‬
‫ַע ִּמים ִמ ׁ‬
‫יוֹ דו ָּך ַע ִּמים ֱאל ִֹקים יוֹ דו ָּך ַע ִּמים ֻּכ ָּלם‪:‬‬
‫ֶא ֶרץ נָ ְתנָ ה יְ בו ָּל ּה יְ ָב ְר ֵכנ ּו ֱאל ִֹקים ֱאל ֵֹקינוּ‪:‬‬
‫יְ ָב ְר ֵכנ ּו ֱאל ִֹקים וְ יִ ְירא ּו אוֹ תוֹ ָּכל ַא ְפ ֵסי‬
‫ָא ֶרץ‪:‬‬
‫"קימת חצות‬
‫היא סגולה‬
‫בדוקה‬
‫לעשירות‬
‫ומובטח לו‬
‫שלא יחסרו לו‬
‫מזונותיו"‬
‫(החוזה מלובלין‬
‫זיע"א)‬
‫ה אוֹ ֶדה יְ יָ ְ ּב ָכל ֵל ָבב ְּבסוֹ ד‬‫ַה ְלל ּויָ ּ‬
‫יְ ׁ ָש ִרים וְ ֵע ָדה‪ּ ְ :‬גד ִֹלים‬
‫יהם‪ :‬הוֹ ד‬
‫ַמ ֲעשֵׂ י יְ יָ דְּ רו ׁ ִּשים ְל ָכל ֶח ְפ ֵצ ֶ‬
‫וְ ָה ָדר ּ ָפ ֳעלוֹ וְ ִצ ְד ָקתוֹ ע ֶֹמ ֶדת ָל ַעד‪ :‬זֵ ֶכר‬
‫ָעשָׂ ה ְלנִ ְפ ְלא ָֹתיו ַחנּ וּן וְ ַרחוּם יְ יָ ‪ֶ :‬ט ֶרף נָ ַתן‬
‫ִל ֵיר ָאיו יִ זְ ּכֹר ְלעוֹ ָלם ְּב ִריתוֹ ‪ּ :‬כ ַֹח ַמ ֲעשָׂ יו‬
‫ִה ִ ּגיד ְל ַע ּמוֹ ָל ֵתת ָל ֶהם נַ ֲח ַלת גּ וֹ יִ ם‪ַ :‬מ ֲעשֵׂ י‬
‫יָ ָדיו ֱא ֶמת ו ִּמ ׁ ְש ּ ָפט נֶ ֱא ָמנִ ים ָּכל ּ ִפ ּקו ָּדיו‪:‬‬
‫ְסמו ִּכים ָל ַעד ְלעוֹ ָלם ֲעשׂ וּיִ ם ֶ ּב ֱא ֶמת וְ יָ ׁ ָשר‪:‬‬
‫ּ ְפדוּת ׁ ָש ַלח ְל ַע ּמוֹ ִצ ָּוה ְלעוֹ ָלם ְּב ִריתוֹ‬
‫אשית ָח ְכ ָמה יִ ְר ַאת יְ יָ‬
‫ָקדוֹ ׁש וְ נוֹ ָרא ׁ ְשמוֹ ‪ֵ :‬ר ׁ ִ‬
‫יהם ְּת ִה ָּלתוֹ ע ֶֹמ ֶדת‬
‫שֵׂ ֶכל טוֹ ב ְל ָכל עֹשֵׂ ֶ‬
‫ָל ַעד‪:‬‬
‫ֹנו ַע‬
‫ָּתנ ּו ַע ֶא ֶרץ ַּכ ּ ִׁש ּכוֹ ר וְ ִה ְתנוֹ ְד ָדה‬
‫יה ּ ִפ ְׁש ָע ּה‬
‫ַּכ ְּמל ּונָ ה וְ ָכ ַבד ָע ֶל ָ‬
‫וְ נָ ְפ ָלה וְ לֹא ת ִֹסיף ק ּום‪ :‬וְ ָהיָ ה ַ ּב ּיוֹ ם‬
‫ַהה ּוא יִ ְפקֹד יְ יָ ַעל ְצ ָבא ַה ָּמרוֹ ם‬
‫ַ ּב ָּמרוֹ ם וְ ַעל‬
‫ַמ ְל ֵכ י‬
‫ָה ֲא ָד ָמה ַעל‬
‫ָה ֲא ָד ָמה‪:‬‬
‫ט‬
‫"קימת חצות‬
‫עת רצון למעלה‬
‫והמתאמץ לקום‬
‫באיזה לילה‬
‫שיוכל הוא‬
‫מכלל עבדי ה' "‬
‫(סידור הרב בעל‬
‫התניא‪ ,‬סדר השכמת‬
‫הבוקר)‬
‫י‬
‫ַל ְמנַ צֵּ ַח ִמזְ מוֹ ר ְל ָדוִ ד‪ְּ :‬בבוֹ א ֵא ָליו נָ ָתן‬
‫ַה ָּנ ִביא ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָ ּבא ֶאל ַּבת‬
‫ׁ ָש ַבע‪ָ :‬ח ֵּננִ י ֱאל ִֹקים ְּכ ַח ְסדֶּ ָך ְּכרֹב ַר ֲח ֶמ ָ‬
‫יך‬
‫אתי‬
‫ְמ ֵחה ְפ ׁ ָש ָעי‪ֶ :‬ה ֶרב ַּכ ְּב ֵסנִ י ֵמ ֲעוֹנִ י ו ֵּמ ַח ּ ָט ִ‬
‫אתי נֶ גְ דִּ י‬
‫ַט ֲה ֵרנִ י‪ִּ :‬כי ְפ ׁ ָש ַעי ֲאנִ י ֵא ָדע וְ ַח ּ ָט ִ‬
‫אתי וְ ָה ַרע ְּב ֵעינֶ יךָ‬
‫ָת ִמיד‪ְ :‬ל ָך ְל ַבדְּ ָך ָח ָט ִ‬
‫ָ‬
‫ָעשִׂ ִיתי ְל ַמ ַען ִּת ְצדַּ ק ְּב ָד ְב ֶרך ִּתזְ ֶּכה‬
‫ְב ׁ ָש ְפ ֶט ָך‪ֵ :‬הן ְּב ָעווֹ ן חוֹ ָל ְל ִּתי ו ְּב ֵח ְטא‬
‫יֶ ֱח ַמ ְתנִ י ִא ִּמי‪ֵ :‬הן ֱא ֶמת ָח ַפ ְצ ָּת ַב ּ ֻטחוֹ ת‬
‫ו ְּב ָס ֻתם ָח ְכ ָמה תוֹ ִד ֵיענִ י‪ְּ :‬ת ַח ּ ְט ֵאנִ י ְב ֵאזוֹ ב‬
‫וְ ֶא ְט ָהר ְּת ַכ ְּב ֵסנִ י ו ִּמ ּ ׁ ֶש ֶלג ַא ְל ִ ּבין‪ַּ :‬ת ׁ ְש ִמ ֵיענִ י‬
‫שָׂ שׂ וֹ ן וְ שִׂ ְמ ָחה ָּתגֵ ְלנָ ה ֲע ָצמוֹ ת דִּ ִּכ ָית‪:‬‬
‫ַה ְס ֵּתר ּ ָפנֶ ָ‬
‫יך ֵמ ֲח ָט ָאי וְ ָכל ֲע ֹונ ַֹתי ְמ ֵחה‪ֵ :‬לב‬
‫ָטהוֹ ר ְּב ָרא ִלי ֱאל ִֹקים וְ רו ַּח נָ כוֹ ן ַחדֵּ ׁש‬
‫יכנִ י ִמ ְּל ָפנֶ ָ‬
‫יך וְ רו ַּח‬
‫ְּב ִק ְר ִּבי‪ַ :‬אל ַּת ׁ ְש ִל ֵ‬
‫ָק ְד ׁ ְש ָך ַאל ִּת ַּקח ִמ ֶּמ ִּני‪ָ :‬ה ׁ ִש ָיבה ִּלי שְׂ שׂ וֹ ן‬
‫יִ ׁ ְש ֶע ָך וְ רו ַּח נְ ִד ָיבה ִת ְס ְמ ֵכנִ י‪ֲ :‬א ַל ְּמ ָדה‬
‫יך וְ ַח ּ ָט ִאים ֵא ֶל ָ‬
‫פש ִעים דְּ ָר ֶכ ָ‬
‫יך יָ ׁשוּבוּ‪:‬‬
‫ְׁ‬
‫ילנִ י ִמדָּ ִמים ֱאל ִֹקים ֱאל ֵֹקי ְת ׁשו ָּע ִתי‬
‫ַה ִ ּצ ֵ‬
‫ָ‬
‫ָ‬
‫ְּת ַר ֵּנן ְל ׁשוֹ נִ י ִצ ְדק ֶתך‪ :‬יְ יָ שְׂ ָפ ַתי ִּת ְפ ָּתח‬
‫ו ִּפי יַ ִ ּגיד ְּת ִה ָּל ֶת ָך‪ִּ :‬כי לֹא ַת ְח ּפֹץ זֶ ַבח‬
‫וְ ֶא ֵּתנָ ה עוֹ ָלה לֹא ִת ְר ֶצה‪ :‬זִ ְב ֵחי ֱאל ִֹקים‬
‫רו ַּח נִ ׁ ְש ָ ּב ָרה ֵלב נִ ׁ ְש ָּבר וְ נִ ְד ֶּכה ֱאל ִֹקים לֹא‬
‫יט ָיבה ִב ְרצוֹ נְ ָך ֶאת ִצ ּיוֹ ן ִּת ְבנֶ ה‬
‫ִת ְבזֶ ה‪ֵ :‬ה ִ‬
‫חוֹ מוֹ ת יְ רו ׁ ָּש ָליִ ם‪ָ :‬אז ַּת ְח ּפֹץ זִ ְב ֵחי ֶצ ֶדק‬
‫עוֹ ָלה וְ ָכ ִליל ָאז יַ ֲעל ּו ַעל ִמזְ ַּב ֲח ָך ָפ ִרים‪:‬‬
‫ׁ ִשיר ַה ַּמ ֲעלוֹ ת ְּב ׁשוּב יְ יָ ֶאת ׁ ִש ַיבת‬
‫ִצ ּיוֹ ן ָהיִ ינ ּו ְּכח ְֹל ִמים‪ָ :‬אז יִ ָּמ ֵלא‬
‫ֹאמר ּו‬
‫שְׂ חוֹ ק ּ ִפינ ּו ו ְּל ׁשוֹ נֵ נ ּו ִר ָּנה ָאז י ְ‬
‫ַבגּוֹ יִ ם ִהגְ דִּ יל יְ יָ ַל ֲעשׂ וֹ ת ִעם ֵא ֶּלה‪:‬‬
‫ִהגְ דִּ יל יְ יָ ַל ֲעשׂ וֹ ת ִע ָּמנ ּו ָהיִ ינ ּו שְׂ ֵמ ִחים‪:‬‬
‫ׁשו ָּבה יְ יָ ֶאת ׁ ְש ִב ֵיתנ ּו ַּכ ֲא ִפ ִיקים ַּב ֶּנגֶ ב‪:‬‬
‫ַה ּז ְֹר ִעים ְּב ִד ְמ ָעה ְּב ִר ָּנה יִ ְקצֹרוּ‪ָ :‬הלוֹ ְך‬
‫יֵ ֵל ְך ו ָּבכֹה נֹשֵׂ א ֶמ ׁ ֶש ְך ַה ָ ּז ַרע בּ ֹא‬
‫יָ בֹא ְב ִר ָּנה נֹשֵׂ א ֲא ֻל ּמ ָֹתיו‪:‬‬
‫ַעד ָאנָ ה ְ ּב ִכ ָ ּיה ְ ּב ִצ ּיוֹ ן ּו ִמ ְס ּ ֵפד‬
‫ִ ּביְ ר ּו ָׁש ָליִ ם‪ַ :‬א ָּתה ָתק ּום‬
‫ְּת ַר ֵחם ִצ ּיוֹ ן וְ ִת ְבנֶ ה חוֹ מוֹ ת‬
‫יְ ר ּו ָׁש ָליִ ם‪ַ :‬א ָּתה ָתק ּום ְּת ַר ֵחם ִצ ּיוֹ ן‬
‫ִּכי ֵעת ְל ֶחנְ נָ ּה ִּכי ָבא מוֹ ֵעד‪ִּ :‬כי ָרצ ּו‬
‫ֲע ָב ֶד ָ‬
‫יה וְ ֶאת ֲע ָפ ָר ּה‬
‫יך ֶאת ֲא ָבנֶ ָ‬
‫יְ חוֹ נֵ נ ּו‪ :‬בּ וֹ נֵ ה יְ ר ּו ָׁש ַליִ ם יְ יָ נִ ְד ֵחי‬
‫יִ שְׂ ָר ֵאל יְ ַכ ֵ ּנס‪:‬‬
‫ֱאל ֹ ֵקינ ּו וֵ אל ֹ ֵקי ֲאבוֹ ֵתינ ּו‬
‫ֶמ ֶל ְך ַר ֲח ָמן ַר ֵחם‬
‫ָע ֵלינ ּו טוֹ ב ּו ֵמ ִטיב ִה ָ ּד ֶר ׁש ָלנ ּו‪.‬‬
‫ׁש ּו ָבה ֵא ֵלינ ּו ַ ּב ֲהמוֹ ן ַר ֲח ֶמ ָ‬
‫יך‬
‫ִ ּבגְ ַלל ָאבוֹ ת ֶׁש ָעשׂ ּו ְרצוֹ נֶ ָך‪.‬‬
‫ְ ּבנֵ ה ֵב ְית ָך ְּכ ַב ְּת ִח ָּלה וְ כוֹ נֵ ן‬
‫ִמ ְק ָ ּד ְׁש ָך ַעל ְמכוֹ נוֹ ‪ .‬וְ ַה ְר ֵאנ ּו‬
‫ְּב ִבנְ יָ נוֹ וְ שַׂ ְּמ ֵחנ ּו ְּב ִת ּקוּנוֹ ‪.‬‬
‫וְ ָה ֵׁשב ּכ ֲֹהנִ ים ַל ֲעבוֹ ָד ָתם‬
‫ּו ְלוִ יִ ים ְלד ּו ָכנָ ם ְל ִׁש ָירם‬
‫ּו ְלזִ ְמ ָרם‪ .‬וְ ָה ֵׁשב יִ שְׂ ָר ֵאל‬
‫יהם‪ .‬וְ ָׁשם נַ ֲע ֶלה וְ נֵ ָר ֶאה‬
‫ִלנְ וֵ ֶ‬
‫ָ‬
‫וְ נִ ְׁש ַּת ֲחוֶ ה ְל ָפנֶ יך‪ .‬יְ ִהי ָרצוֹ ן‬
‫ִמ ּ ְל ָפנֶ ָ‬
‫יך יְ יָ ֱאל ֹ ֵקינ ּו וֵ אל ֹ ֵקי‬
‫ֲאבוֹ ֵתינ ּו ֶׁש ַּת ֲע ֵלנ ּו ְבשִׂ ְמ ָחה‬
‫ְל ַא ְר ֵצנ ּו וְ ִת ּ ָט ֵענ ּו ִּבגְ ב ּו ֵלנ ּו‪.‬‬
‫וְ ָׁשם נַ ֲעשֶׂ ה ְל ָפנֶ ָ‬
‫יך ֶאת‬
‫ָק ְר ְ ּבנוֹ ת חוֹ בוֹ ֵתינ ּו ְּת ִמ ִידים‬
‫ְּכ ִס ְד ָרם ּומ ּו ָס ִפים ְּכ ִה ְל ָכ ָתם‪:‬‬
‫אם יש לו פנאי יאמר‪ :‬פיוט ’דודי ירד לגנו’ חיברו ר’ חיים כהן‪ ,‬מקובל ותלמיד חכם‪ ,‬מתלמידיו‬
‫של ר’ חיים ויטאל‪ ,‬חי בארם צובא (חאלב) וחתם את שמו בשני הבתים האחרונים‬
‫ּדוֹ ִדי יָ ַרד ְלגַ נּ וֹ ִל ְרעוֹ ת ַּב ַ ּג ִּנים‪.‬‬
‫ְל ִה ׁ ְש ַּת ֲע ׁ ֵש ַע וְ ִל ְלקֹט ׁשוֹ ׁ ַש ִּנים‪.‬‬
‫קוֹ ל דּ וֹ ִדי דּ וֹ ֵפק ּ ִפ ְת ִחי ִלי ַת ָּמ ִתי ׁ ַש ֲע ֵרי ִצ ּיוֹ ן‬
‫ֲא ׁ ֶשר ָא ָה ְב ִּתי‪:‬‬
‫ֵא ֶל ָ‬
‫יך דּ וֹ ִדי נַ ְפ ׁ ִשי ֶא ּ ָׂשא‪ֵ .‬א ְ‬
‫יך ֵא ׁ ֶשת‬
‫נְ עו ִּרים ִהיא גְ רו ׁ ָּשה‪ֵ .‬מ ָאז ָהיִ ִיתי‬
‫ַעל ִל ְּב ָך ֲחרו ׁ ָּשה‪ .‬וְ ַע ָּתה ִה ְמ ַל ְכ ָּת ֵא ׁ ֶשת‬
‫זְ נוּנִ ים‪:‬‬
‫ְ‬
‫ִ ּב ִּתי ַאל ִּת ְפ ֲח ִדי ִּכי עוֹ ד ֶאזְ ָּכ ֵרך‪ .‬ו ֵּמ ֶא ֶרץ‬
‫ְרחוֹ ָקה ֲא ַק ֵ ּבץ ּ ְפזו ֵּר ְך‪ .‬עוֹ ד ֶא ְבנֵ ְך וְ נִ ְבנֵ ית‬
‫ְּביָ ְפיֵ ְך וַ ֲה ָד ֵר ְך‪ .‬וְ גַ ם ָא ְמנָ ה ַא ְּת ֲאחוֹ ִתי‪:‬‬
‫יכה ׁ ִש ְפ ָחה‬
‫ּג ֶֹדל ְּכ ֵא ִבי ָּכל ֵעת ֶאזְ ְּכ ָרה‪ֵ .‬א ָ‬
‫ִּת ַיר ׁש ְ ּג ִב ָירה‪ .‬וְ ִהיא ַע ָּתה ִמ ְתנַ ֵּכ ָרה‪,‬‬
‫ְּבשִׂ ְמ ַחת עוֹ ָלם וְ נִ ְט ֵעי נַ ֲע ָמנִ ים‪:‬‬
‫יש ָּנה ֵעת ָרצוֹ ן‪ .‬וְ ִת ׁ ְש ֲא ִבי ַמיִ ם‬
‫ְ ּד ִעי ִּכי ֲא ִח ׁ ֶ‬
‫ַחיִ ים ְּבשָׂ שׂ וֹ ן‪ֲ .‬א ׁ ַש ַּלח ְ ּג ִדי ִע ִ ּזים ִמן‬
‫יש ִע ִּתי‪:‬‬
‫ַה ּצֹאן‪ֶ .‬אל ֶא ֶרץ ְ ּגזֵ ָרה ְּביַ ד ִא ׁ‬
‫ָה ּה ָה ּה יְ יָ ִּכי ִב ִ ּז ָיתנִ י‪ .‬ו ִּמ ּ ׁ ָש ַמיִ ם ֶא ֶרץ‬
‫שֵׂ ִעיר ִה ׁ ְש ַל ְכ ָּתנִ י‪ְּ .‬ביוֹ ם ֵק ָרה ֶה ֱע ָדה‬
‫ֶּבגֶ ד יְ ָע ָטנִ י‪ .‬וַ ֲא ׁ ֶשר ֵּב ִיתי ָהיָ ה ָלבו ּׁש ׁ ָשנִ ים‪:‬‬
‫יש ְך ִר ְק ָמה וְ ׁ ֵש ׁש ֶא ְח ָּב ׁ ֵש ְך‪.‬‬
‫וְ ַא ְל ִ ּב ֵׁ‬
‫ו ִּמ ׁ ְש ְּבצוֹ ת זָ ָהב ַעל‬
‫ֹאש ְך‪.‬‬
‫ְלבו ׁ ֵּש ְך‪ .‬וַ ֲע ֶט ֶרת ִּת ְפ ֶא ֶרת ִּת ְהיֶ ה ְבר ׁ ֵ‬
‫וְ ַעל ָּכל ָּכבוֹ ד יָ ָפה ַא ְּת ַר ְעיָ ִתי‪:‬‬
‫יכל ָק ְד ׁ ִשי‪ּ ְ .‬בנֵ י ִצ ּיוֹ ן‬
‫זֵ ד (זר) ִט ֵּמא ֵה ַ‬
‫ַהיְ ָק ִרים ְלנִ ְב ֵלי ַח ְר ׁ ִשי‪ָ .‬ער ּו ָער ּו יְ סוֹ ד‬
‫ִמ ְקדָּ ׁ ִשי‪ָ .‬ע ְבר ּו ַעל נַ ְפ ׁ ִשי ַמיִ ם ַה ֵ ּזדוֹ נִ ים‪:‬‬
‫ֵחץ יִ ְפ ַּלח ְסגֹר ְל ָב ָבם‪ַּ .‬ת ַחת ַהנְ ח ֶֹשת‬
‫ָא ִביא זְ ָה ָבם‪ָּ .‬בנַ יִ ְך ֵמ ָרחוֹ ק יָ ִביא ּו‬
‫(פוצי) יוֹ ִבילוּן‬
‫ִ‬
‫ַעל ַ ּג ָ ּבם‪ֲ .‬ע ָת ַרי ַּבת ּפו ַּצי‬
‫ִמנְ ָח ִתי‪:‬‬
‫ָטהוֹ ר ַא ָּתה לֹא ֵא‪-‬ל ָח ֵפץ ֶר ׁ ַשע‪ַ .‬עד ָאן‬
‫לֹא ִת ְהיֶ ה ַצדִּ יק וְ נוֹ ׁ ַשע‪ָּ .‬ת ׁשוּב‬
‫ישנִ י (להלבישני) ִּבגְ ֵדי יֶ ׁ ַשע‪ְ .‬מ ִעיל‬
‫וְ ַת ְל ִּב ׁ ֵ‬
‫ְצ ָד ָקה וְ רֹב ּ ְפנִ ינִ ים‪:‬‬
‫יְ ִדיד ּות נַ ְפ ׁ ִשי ַמה ִּת ְתאוֹ נְ נִ י‪ִ .‬צ ְד ֵק ְך ַ ּגם‬
‫(נפלאת)‬
‫ָ‬
‫ַא ֲה ָב ֵת ְך ל ֹא נִ ְפ ֵלאת‬
‫ֶמ ִּני‪ָ .‬ל ֵכן ִמ ּיוֹ ם ְ ּגלוֹ ֵת ְך נָ ַד ְד ִּתי ָאנִ י‪ְּ .‬כ ִצ ּפוֹ ר‬
‫נוֹ ֶד ֶדת ָעזַ ְב ִּתי ֶאת ֵּב ִיתי‪:‬‬
‫"בזה תלוי‬
‫הגאולה ובזכות‬
‫הכשרים‬
‫הקמים בחצות‬
‫תהיה הגאולה‬
‫האחרונה "‬
‫(ליקוטי הלכות‬
‫השכמת הבוקר ה"א‬
‫סעיף טו)‬
‫ְּכל ּום יֵ ׁש ֲהנָ ָאה ִמ ְּבשַׂ ר ֲחמוֹ ִרים‪ִּ .‬כי‬
‫ִת ׁ ְש ַּכח ַא ֲה ַבת ֵא ׁ ֶשת נְ עו ִּרים‪.‬‬
‫ַל ֲחצֹב ְל ָך בּ וֹ רוֹ ת ֻּכ ָּלם נִ ׁ ְש ָּב ִרים‪ .‬וְ ֵאין ָּב ֶהם‬
‫ֹאש ּ ְפ ָתנִ ים‪:‬‬
‫ַמיִ ם ַא ְך ר ׁ‬
‫ימינִ י‬
‫יל ֵת ְך‪ .‬וִ ִ‬
‫ָל ֵכן ַה ַ ּצדִּ יק ָא ָבד ֵע ֶקב נְ ִפ ָ‬
‫הו ׁ ַּשב ָאחוֹ ר ֵמרֹב ַא ֲה ָב ֵת ְך‪ .‬לֹא‬
‫נִ ְכנַ ְס ִּתי ַּב ַּביִ ת ִמ ּיוֹ ם ְ ּגלוֹ ֵת ְך‪ְ .‬ל ַבל ֶא ְר ֶאה‬
‫ְּב ָר ָע ִתי‪:‬‬
‫ַמ ְל ִּכי ַק ֵּנא ִל ְכבוֹ ד ׁ ְש ִכינָ ְת ָך‪ְּ .‬ב ָעלוּנִ י‬
‫ֲאדוֹ נִ ים זָ ִרים זו ָּל ְת ָך‪ .‬ו ִּב ְמקוֹ ם‬
‫ִמ ְקדָּ ׁ ְש ָך וְ נַ ֲח ָל ְת ָך‪ .‬שָׂ מ ּו ָה ֲא ׁ ֵש ִרים‬
‫וְ ַה ַח ָּמנִ ים‪:‬‬
‫ה‪ .‬וְ ֶאשְׂ רֹף ֵּבית‬‫נָ ָקם ַא ְל ִּב ׁ‬
‫יש וְ ׁ ַש ְל ֶה ֶבת יָ ּ‬
‫ַע ּכוּ"ם ו ֵּבית ַה ִּמ ְצ ִר ָ ּיה‪ַ .‬א ׁ ְש ִּכיר ִח ַ ּצי‬
‫ִמדַּ ם ָח ָלל וְ ׁ ִש ְביָ ה‪ .‬ו ְּת ִהי זֹאת נֶ ָח ָמ ִתי‪:‬‬
‫(מכאן ואילך אומרים גם בימים שאין אומרים‬
‫תחנון)‬
‫ִס ּ ַפיִ ְך ֶא ְבנֶ ה ו ׁ ְּש ָע ַריִ ְך ָא ִרים‪ .‬וִ ַיס ְד ִּת ְ‬
‫יך‬
‫ָס ִב י ב‬
‫ָס ִביב ְּב ַס ּ ִפ ִירים‪.‬‬
‫וְ שַׂ ְמ ִּתי ַכ ְד ּכֹד‬
‫יי‬
‫"הקם בחצות‬
‫זוכה לאריכות‬
‫ימים ושנים‬
‫ובניו לא ימותו‬
‫בחייו"‬
‫(מהר"ח פאלאג'י‬
‫זצ"ל‪ ,‬מועד לכל חי)‬
‫ׁ ִש ְמ ׁשוֹ ַת ְ‬
‫יך ְמ ִא ִירים‪ .‬ו ְּבנֵ י ַה ִ ּי ְצ ָהר ַעל רֹאש‬
‫ֵ ּגיא ׁ ְש ָמנִ ים‪:‬‬
‫וְ ַכ ְר ּכוֹ ם ׁ ְש ָמנַ יִ ְך‪ְ .‬צרוֹ ר ַה ּמוֹ ר ֵ ּבין ׁ ָש ַדיִ ְך‪ְ ּ .‬פ ֵאר‬
‫וְ ָכבוֹ ד ָּכל ֲע ָד ִתי‪:‬‬
‫ע ּו ִרי עו ִּרי ִל ְב ׁ ִשי ִבגְ ֵד ְך ִצ ּיוֹ ן‪ִּ .‬כי ָבנַ יִ ְך‬
‫ֶאגְ ַאל ָענִ י וְ ֶא ְביוֹ ן‪ .‬עו ִּרי דַּ ְּב ִרי ׁ ִשיר‬
‫ְ ּב ִבנְ יַ ן ַא ּ ִפ ְריוֹ ן‪ַ .‬ה ְש ִמ ִיעינִ י קוֹ ֵל ְך ַּת ַחת‬
‫ַא ֲה ָב ִתי‪:‬‬
‫ַּת ַען ְל ׁשוֹ נִ י ׁ ִשיר ְּבסוֹ ד יְ ׁ ָש ִרים‪ֵ .‬עת יִ שְׂ ַמח‬
‫יכל‬
‫יִ שְׂ ָר ֵאל ִעם ֵא ׁ ֶשת נְ עו ִּרים‪ .‬וְ ֵה ָ‬
‫ֹאש ֶה ָה ִרים‪ְּ .‬ב ׁ ַש ֲע ֵרי ִצ ּיוֹ ן נָ עוּף‬
‫ִּת ָּו ֵסד ְּבר ׁ‬
‫ַּכ ּיוֹ נִ ים‪:‬‬
‫ֹאש ֲא ָמנָ ה‪ַ .‬עיִ ן‬
‫ּ ְפנֵ י ֵא‪-‬ל ָּת ׁשו ִּרי ֵמר ׁ‬
‫אשית ַה ּ ׁ ָשנָ ה‪ .‬וַ ֲח ֵמ ׁש‬
‫ְּת ׁשו ֵּר ְך ֵמ ֵר ׁ ִ‬
‫ְ‬
‫ַה ָ ּידוֹ ת ֵא ַל ְ‬
‫יך ְל ָמנָ ה‪ֵּ .‬כן דּ וֹ ִדי ָּברוּך ֵּבין‬
‫ַה ָּבנִ ים‪:‬‬
‫ַח ּל ּו ִ ּגבּ וֹ ֵרי כ ַֹח ַא ַחי ו ְּל ֻא ִּמי‪ .‬יוֹ ָמם וָ ַליְ ָלה‬
‫יכ ֵּנס‬
‫ָל ֵא‪-‬ל ַאל ִּת ְּתנ ּו ֳד ִמי‪ .‬יִ ְבנֶ ה ִצ ּיוֹ ן וִ ַ‬
‫נִ ְד ֵחי ַע ִּמי‪ֵ .‬מ ַא ְר ַּבע ַּכנְ פוֹ ת ֶאל ֵּבית ֶח ְמדָּ ִתי‪:‬‬
‫יח ְך‪ִּ .‬ת ׁ ְש ַּכח‬
‫צ ּוף וּדְּ ַב ׁש יָ זוּב ִא ְמ ָר ֵת ְך וְ שִׂ ֵ‬
‫יְ ִמינִ י ִאם ֶא ׁ ְש ָּכ ֵח ְך‪ .‬ו ְּל ַה ֲעלוֹ ת‬
‫ָּת ִמיד ַעל ְרצוֹ ן ִמזְ ְּב ֵח ְך‪ַ .‬על ִמ ׁ ְש ָּכ ִבי‬
‫ַּב ֵּלילוֹ ת ִּב ַּק ׁ ְש ִּתי‪:‬‬
‫קוֹ ְל ָך ׁ ָש ַמ ְע ִּתי ַמ ֲח ַמד ֵעינִ י‪ֶ .‬א ְש ַאל‬
‫ימין‬
‫ִמ ְּנ ׁ ִשיקוֹ ת ּ ִפיה ּו יִ ּ ׁ ָש ֵקנִ י‪ .‬ו ִּב ִ‬
‫ילה ִּבנְ אוֹ ת דֶּ ׁ ֶשא‬
‫ִח ׁ ְש ִקי ְּת ַח ְּב ֵקנִ י‪ .‬נָ גִ ָ‬
‫ו ַּמ ְעיָ ן ַ ּג ִּנים‪:‬‬
‫ימה ַל ְּכ ָר ִמים‪ָ ׁ .‬שם ֶא ֵּתן‬
‫ֵר ִעי ְל ָכה נַ ׁ ְש ִּכ ָ‬
‫ֶאת דּ וֹ ַדי ָל ְך ַא ֲה ַבת עוֹ ָל ִמים‪.‬‬
‫ְּכ ָאח ִלי ֶא ּ ׁ ָש ְק ָך נֶ גֶ ד ָּכל ָה ַע ִּמים‪ֶ .‬אנְ ָהגְ ָך‬
‫ֶאל ֵּבית ִא ִּמי וְ ֶאל ֶח ֶדר הוֹ ָר ִתי‪:‬‬
‫שִׂ ְפתוֹ ַתיִ ְך ַּכ ָּלה צוּף יְ ּזובוּן‪ .‬וְ ֵעינַ יִ ְך‬
‫יוֹ נִ ים ֵלב יְ ִטיבוּן‪ְ ׁ .‬שנֵ י‬
‫ׁ ָש ַדיִ ְך ָרצוֹ ן יִ ׁ ְש ֲאבוּן‪ֶ ׁ .‬ש ַפע ַח ְסדֵּ י ָדוִ ד‬
‫ַה ֶּנ ֱא ָמנִ ים‪:‬‬
‫ַּת ַ ּב ְענָ ה שְׂ ָפ ַתי ִּכי ֲאזַ ְּמ ָרה ָל ְך‪.‬‬
‫יְ ִדידוּת נַ ְפ ׁ ִשי וְ ִל ִּבי‬
‫ַא ֲח ַריִ ְך ָה ַל ְך‪ַ .‬א ֲה ַבת נְ עו ִּרים זָ ַכ ְר ִּתי ָל ְך‪.‬‬
‫ָל ֵכן בּ וֹ ִאי ׁ ִש ְכ ִבי ִע ִּמי ֲאחוֹ ִתי‪:‬‬
‫יי‬
‫מוֹ ר‬
‫וַ ֲא ָהלוֹ ת ְּבגָ ַדיִ ְך‪ .‬נֵ ְרדְּ‬
‫ְּכבוֹ ד יְ יָ ְּבתוֹ ָכ ּה ְלמוֹ ֵפת ו ְּלאוֹ ת‪ָ .‬ה ֵא ׁש‬
‫חוֹ ָמה ֲא ֻר ָּכה ָס ִביב ְל ֵה ָראוֹ ת‪ .‬נָ א‬
‫יש גּ וֹ ֲא ֵלנ ּו ֲאדוֹ ן ַה ִּנ ְפ ָלאוֹ ת‪ .‬הוֹ ׁ ִש ָיעה יְ ִמינְ ָך‬
‫ִח ׁ‬
‫ְּביֶ ַרח ָה ֵא ָתנֵ ים‪:‬‬
‫לשה ְמקוֹ מוֹ ת ַה ּכ ֲֹהנִ ים ׁשוֹ ְמ ִרים‬
‫ִ ּב ְׁש ָׁ‬
‫ְ‬
‫ְּב ֵבית‬
‫ַה ִּמקדָּ ׁש‪,‬‬
‫ְּב ֵבית‬
‫ַא ְב ִטינַ ס‪ְּ ,‬ב ֵבית ַה ִּניצוֹ ץ‪ ,‬ו ְּב ֵבית ַה ּמוֹ ֵקד‪ֵּ ,‬בית‬
‫ַא ְב ִטינַ ס ו ֵּבית ַה ִּניצוֹ ץ ָהי ּו ֲע ִל ּיוֹ ת וְ ָהרוֹ ִבים‬
‫ׁשוֹ ְמ ִרים ׁ ָשם‪ּ ֵ ,‬בית ַה ּמוֹ ֵקד ִּכ ּ ָפה ו ַּביִ ת ָ ּגדוֹ ל‬
‫ָהיָ ה מו ָּּקף רוֹ ְב ִדין ׁ ֶשל ֶא ֶבן‪ ,‬וְ זִ ְקנֵ י ֵּבית ָאב‬
‫יְ ׁ ֵשנִ ים ׁ ָשם‪ ,‬ו ַּמ ְפ ְּתחוֹ ת ָה ֲעזָ ָרה ְּביָ ָדם‪ ,‬ו ִּפ ְר ֵחי‬
‫יש ַּכ ְס ּתוֹ ָּב ָא ֶרץ‪ ,‬לֹא ָהי ּו יְ ׁ ֵשנִ ים‬
‫ְכ ֻה ָּנה ִא ׁ‬
‫יחים‬
‫ְּב ִבגְ ֵדי ק ֶֹד ׁש‪ֶ ,‬א ָּלא ּפוֹ ׁ ְש ִטין ו ְּמ ַק ּ ְפ ִלין ו ַּמ ִּנ ִ‬
‫יהם‪ ,‬ו ִּמ ְת ַּכ ִּסים ִּב ְכסוּת‬
‫אש ֶ‬
‫אוֹ ָתם ַּת ַחת ָר ׁ ֵ‬
‫ְ‬
‫ַע ְצ ָמן‪ֵ ,‬א ַירע ֶק ִרי ְל ֶא ָחד ֵמ ֶהן‪ ,‬יוֹ ֵצא וְ הוֹ ֵלך לוֹ‬
‫ַּב ְּמ ִס ָּבה ַההוֹ ֶל ֶכת ַּת ַחת ַה ִּב ָירה‪ ,‬וְ ַה ֵּנרוֹ ת‬
‫דּ וֹ ְל ִקוֹת ִמ ָּכאן ו ִּמ ָּכאן‪ַ ,‬עד ׁ ֶשהוּא ַמ ִ ּג ַיע ְל ֵבית‬
‫ילה‪ ,‬ו ְּמדו ָּרה ָהיְ ָתה ׁ ָשם‪ ,‬ו ֵּבית ַה ִּכ ֵּסא‬
‫ַה ּ ְט ִב ָ‬
‫ׁ ֶשל ָּכבוֹ ד‪ ,‬וְ זֶ ה ָהיָ ה ְּכבוֹ דוֹ ‪ְ ,‬מ ָצאוֹ נָ עוּל ְּביָ דו ַּע‬
‫ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ׁ ָשם ָא ָדם‪ָ ּ ,‬פתו ַּח ְּביָ דו ַּע ׁ ֶש ֵאין ׁ ָשם ָא ָדם‪,‬‬
‫יָ ַרד וְ ָט ַבל ָע ָלה וְ נִ ְס ַּת ּ ָפג‪ ,‬וְ נִ ְת ַח ֵּמם ְּכנֶ גֶ ד‬
‫ַה ְּמדו ָּרה‪ּ ָ ,‬בא וְ יָ ׁ ַשב לוֹ ֵא ֶצל ֶא ָחיו ַה ּכ ֲֹהנִ ים‪,‬‬
‫ַעד ׁ ְש ָהי ּו ַה ּ ׁ ְש ָע ִרים נִ ְפ ָּת ִחים‪ ,‬יוֹ ֵצא וְ הוֹ ֵל ְך לוֹ ‪:‬‬
‫ב‪ִ .‬מי ֶׁשה ּוא רוֹ ֶצה ִל ְתרֹם ֶאת ַה ִּמזְ ֵ ּב ַח‪,‬‬
‫ַמ ְׁש ִּכים וְ טוֹ ֵבל ַעד ֶׁש ּלֹא יָ בוֹ א‬
‫ַה ְמ ֻמ ֶ ּנה‪ ,‬וְ ִכי ְ ּב ֵאיזוֹ ָׁש ָעה ַה ְמ ֻמ ֶ ּנה ָ ּבא‪ ,‬לֹא‬
‫ָּכל ָה ִע ִּתים ָׁשווֹ ת‪ְ ּ ,‬פ ָע ִמים ֶׁשה ּוא ָ ּבא‬
‫ִמ ְ ּק ִר ַ‬
‫יאת ַה ֶ ּג ֶבר‪ ,‬אוֹ ָסמ ּו ְך לוֹ ִמ ְּל ָפנָ יו אוֹ‬
‫יהם‪,‬‬
‫ִמ ְּל ַא ֲח ָריו‪ַ ,‬ה ְמ ֻמ ֶ ּנה ָ ּבא וְ דוֹ ֵפק ֲע ֵל ֶ‬
‫וְ ֵהם ּפוֹ ְת ִחין לוֹ ‪ָ ,‬א ַמר ָל ֶהם‪ִ ,‬מי ֶׁש ּ ָט ַבל‬
‫יָ בוֹ א וְ יָ ִפיס‪ֵ ,‬ה ִפיס ּו‪ ,‬זָ ָכה ִמי ֶׁש ָּז ָכה‪:‬‬
‫ג‪ .‬נָ ַטל ֶאת ַה ַּמ ְפ ֵּת ַח ו ָּפ ַתח ֶאת ַה ּ ִפ ׁ ְש ּ ֵפ ׁש‪,‬‬
‫וְ נִ ְכנַ ס ִמ ֵּבית ַה ּמוֹ ֵקד ָל ֲעזָ ָרה‪ ,‬וְ נִ ְכנְ ס ּו‬
‫ַה ּכ ֲֹהנִ ים ַא ֲח ָריו‪ ,‬ו ׁ ְּש ֵּתי ֲאבוּקוֹ ת ׁ ֶשל אוֹ ר‬
‫ְּביָ ָדם‪ ,‬וְ נֶ ְח ְלק ּו ִל ׁ ְש ֵּתי ִּכ ּתוֹ ת‪ֵ ,‬א ּל ּו ְמ ַה ְל ִכין‬
‫ָּב ַא ְכ ַס ְד ָרה דֶּ ֶר ְך ַה ִּמזְ ָרח‪ ,‬וְ ֵא ּל ּו ְמ ַה ְל ִכין‬
‫ָ ּב ַא ְכ ַס ְד ָרה דֶּ ֶר ְך ַה ַּמ ֲע ָרב‪ָ ,‬הי ּו בּ וֹ ְד ִקין‬
‫וְ הוֹ ְל ִכין‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ֵהם ׁ ֶש ַּמ ִ ּג ִיעין ִל ְמקוֹ ם‬
‫עוֹ שֵׂ י ֲח ִב ִּתין‪ִ ,‬ה ִ ּגיע ּו ֵא ּל ּו וָ ֵא ּל ּו וְ ָא ְמר ּו‬
‫ׁ ָשלוֹ ם ַה ּכֹל ׁ ָשלוֹ ם‪ֶ ,‬ה ֱע ִמיד ּו ֶאת עוֹ שֵׂ י‬
‫ֲח ִב ִּתין ַל ֲעשׂ וֹ ת ֲח ִב ִּתין‪:‬‬
‫ד‪ִ .‬מי ֶׁש ָּז ָכה ִל ְתרֹם ֶאת ַה ִּמזְ ֵ ּב ַח‪ ,‬ה ּוא‬
‫יִ ְתרֹם וְ ֵהם אוֹ ְמ ִרים לוֹ ֱהוֵ י זָ ִהיר‬
‫ֶׁשלֹא ִּת ַ ּגע ַ ּב ֶּכ ִלי‪ַ ,‬עד ֶׁש ְּת ַק ֵ ּד ׁש יָ ֶד ָ‬
‫יך‬
‫וְ ַרגְ ֶל ָ‬
‫יך ִמן ַה ִּכיּוֹ ר‪ ,‬וַ ֲה ֵרי ַה ַּמ ְח ָּתה נְ ת ּונָ ה‬
‫ְ ּב ִּמ ְקצוֹ ַע ֵ ּבין ַה ֶּכ ֶב ׁש ַל ִּמזְ ֵ ּב ַח‪ּ ְ ,‬ב ַמ ֲע ָרבוֹ‬
‫ֶׁשל ֶּכ ֶב ׁש‪ֵ ,‬אין ָא ָדם נִ ְכנָ ס ִע ּמוֹ ‪ ,‬וְ לֹא נֵ ר‬
‫ְ ּביָ דוֹ ‪ֶ ,‬א ָּלא ְמ ַה ֵּל ְך ְלאוֹ ר ַה ַּמ ֲע ָר ָכה‪ ,‬לֹא‬
‫ָהי ּו רוֹ ִאין אוֹ תוֹ וְ לֹא ׁשוֹ ְמ ִעין ֶאת קוֹ לוֹ ‪,‬‬
‫ַעד ֶׁש ָהי ּו ּ ׁשוֹ ְמ ִעין קוֹ ל ָה ֵעץ‪ֶׁ ,‬ש ָעשָׂ ה ֶ ּבן‬
‫יע‬
‫ָק ִטין מ ּו ְכנִ י ַל ִּכיּוֹ ר‪ ,‬וְ ֵהן אוֹ ְמ ִרים ִה ִ ּג ַ‬
‫ֵעת‪ִ ,‬ק ֵ ּד ׁש יָ ָדיו וְ ַרגְ ָליו ִמן ַה ִּכיּוֹ ר‪ ,‬נָ ַטל‬
‫ֹאש ַה ִּמזְ ֵ ּב ַח‪,‬‬
‫ַמ ְח ַּתת ַה ֶּכ ֶסף‪ ,‬וְ ָע ָלה ְלר ׁ‬
‫ְ‬
‫ּו ִפ ָ ּנה ֶאת ַה ֶ ּג ָח ִלים ֵה ָיל ְך וְ ֵה ָילך‪ ,‬וְ ָח ָתה ִמן‬
‫יע‬
‫ימיּוֹ ת וְ יָ ַרד‪ִ ,‬ה ִ ּג ַ‬
‫ַה ְמ ֻא ָּכלוֹ ת ַה ּ ְפנִ ִ‬
‫ְ‬
‫ָל ִר ְצ ּ ָפה‪ָ ,‬ה ַפ ְך ּ ָפנָ יו ְל ָצפוֹ ן‪ָ ,‬ה ַלך ְל ִמזְ ָרחוֹ‬
‫ֶׁשל ֶּכ ֶב ׁש ְּכ ֶעשֶׂ ר ַא ּמוֹ ת‪ָ ,‬צ ַבר ֶאת ַה ֶ ּג ָח ִלים‬
‫לשה‬
‫ַעל ַ ּג ֵ ּבי ָה ִר ְצ ּ ָפה‪ָ ,‬רחוֹ ק ִמן ַה ֶּכ ֶב ׁש ְׁש ָׁ‬
‫ְט ָפ ִחים‪ָ ,‬מקוֹ ם ֶׁשנּוֹ ְתנִ ין ָׁשם ֻמ ְר ַאת ָהעוֹ ף‬
‫ימי וְ ַה ְּמנוֹ ָרה‪:‬‬
‫וְ ִד ּ ׁש ּון ִמזְ ֵ ּב ַח ַה ּ ְפנִ ִ‬
‫"המכוין בסדר‬
‫תיקון חצות‬
‫השכינה היא‬
‫בעזרו להושיעו‬
‫בהשפעות‬
‫טובות ורפואות‪,‬‬
‫והיא סגולה‬
‫בדוקה לרפואת‬
‫כל החולאים"‬
‫(תפארת שלמה‬
‫פרשת בשלח‪ ,‬שו"ת‬
‫בית הלל סי' עא)‬
‫ה"אור הַ חַ ּיִים" הַ ָק ֹדו ׁש‬
‫ְּתפִ ַּלת ֹ‬
‫יְ ִהי ָרצוֹ ן ִמ ְּל ָפנֶ ָ‬
‫יך ָא ִבינ ּו ַמ ְל ֵּכנ ּו יְ ִדיד ּות אוֹ ר נַ ְפ ֵׁשנ ּו ר ּו ֵחנ ּו וְ נִ ְׁש ָמ ֵתנ ּו ְל ַמ ַען‬
‫ְ ּב ִר ְית ָך ֲא ֶׁשר ָּכ ַרת ִל ְׁשלֹשׁ ֶעשְׂ ֵרה ִמ ּדוֹ ת ֶׁש ֵאינָ ן חוֹ זְ רוֹ ת ֵר ָיקם ִמ ְּל ָפנֶ ָ‬
‫יך‬
‫זְ כֹר ַא ֲה ָב ֵתנ ּו וְ ִח ָ ּב ֵתנ ּו וְ ָה ֵׁשב ְׁש ִכינָ ְת ָך ְל ֵבית ָק ְד ֵׁשנ ּו וְ ַה ֲחזֵ ר ְל ִה ְׁש ַּת ֲע ֵׁש ַע‬
‫ימי ֶק ֶדם ִּכי ָק ָׁשה ּ ְפ ֵר ָד ְת ָך ִמ ֶּמנּ ּו ִּכ ְפ ֵר ַדת נַ ְפ ֵׁשנ ּו ֵמר ּו ֵחנ ּו ָהמ ּו‬
‫ָ ּבנ ּו ִּכ ֵ‬
‫ָ‬
‫ָ‬
‫ְמ ֵעינ ּו וְ ָכ ְל ָתה נַ ְפ ֵׁשנ ּו ֶאל ְ ּג ֻא ַּלת ְׁש ִכינָ ְתך ִמ ְת ַח ְ ּננִ ים וּבוֹ ִכים ְל ָפנֶ יך ה' ָאב‬
‫ָה ַר ֲח ָמן ַעל ָ ּגל ּות ַה ּ ְׁש ִכינָ ה הוֹ ִׁש ָיעה ה' ְׁש ִכינָ ְת ָך וְ ַד ֵ ּבק נַ ְפ ֵׁשנ ּו ְ ּב ַא ֲה ָב ְת ָך‬
‫ימה וְ ָה ֲע ֵר ָבה ַעל נַ ְפ ֵׁשנ ּו ר ּו ֵחנ ּו וְ נִ ְׁש ָמ ֵתנ ּו‬
‫ַה ְ ּנ ִע ָ‬
‫יכ ָלא‪ָ .‬א ֵמן ֵּכן יְ ִהי ָרצוֹ ן‪.‬‬
‫וְ יֵ יע ּול ַמ ְל ֵּכנ ּו ְ ּב ֵה ְ‬
‫לזכות אלטר מרדכי שמואל בן שרה צירל‬
‫יג‬
‫משה הלברשטאם‬
‫חבר הבד"צ העדה החרדית‬
‫ראש ישיבת "דברי חיים" טשאקאווע‬
‫מח"ס שו"ת "דברי משה"‬
‫פעיה"ק‬
‫ירושלים‬
‫תובב"א‬
‫רח' יואל ‪ 8‬טל‪5370514 .‬‬
‫בס"ד‪ ,‬פעיה"ק ירושלים ת"ו‬
‫שלום וישע רב לידידי ש"ב המופלא ומופלג בתוי"ש ועמוס במעשים טובים‪...‬‬
‫כאבו ומדווי נפשו ועמו אנכי בצרה‪ ,‬ראיתי גם את ה‪ ...‬מה אומר הלא כבר אחז"ל (ברכות‬
‫יק"מ הגיעני ושמעתי קול‬
‫מן הרחמים אפילו חרב חדה מונחת על צווארו‪ ,‬והלא כל תנועה ותנועה מהנעשה בעולם‬
‫דף י) לעולם אל יתייאש‬
‫אב הרחמן ית"ש‪ ,‬ואנו מאמינים באמונת איתן כי אין עוד מלבדו וכל מה דעביד לטב עביד‪,‬‬
‫הוא אך ורק מאת אבינו‬
‫ובניו אהוביו אנחנו‪ ,‬ובודאי כח התפלה והחיזוק באמונה יוכל לשנות הטבע‪ ,‬ובפרט שכפי‬
‫הלא הוא אבינו אהובנו‬
‫שכתבת הרי דברת עם‪.....‬‬
‫עצה טובה קמ"ל שהוא בדוק ומנוסה להחיש ישועה אפילו בשינוי הטבע‪ ,‬הנה נודע גודל‬
‫אך יהי ה' עמך ואיעצך‬
‫חצות לילה המבואר בזוה"ק בהפלגות נוראות ולך נא ראה מ"ש השל"ה הק' בסידורו ובכתבי‬
‫הסגולה ועת רצון של‬
‫מבהילים‪ ,‬ולא אוכל עצור מילי מלהזכיר לשון האר"י הק' זיע"א בשער הכוונות‪ ,‬הקם בחצות לילה‬
‫האר"י דברים‬
‫שכינתיה אין קץ ותכלית לשכרו ואין למעלה ממנו ויהיה מכלל אותם צדיקים הגוזרים‬
‫ליחד קוב"ה ו‬
‫למטה ודבריהם מתקיימים למעלה‪ ".‬עכל"ק‬
‫רשב"י בזוה"ק פרשת ויקרא (דף כא) זכאה חולקיה מאן דאיתער בההיא זימנא וכו' וחוטא‬
‫ומפורש יוצא מפי‬
‫ומניה דחלין עילאין ותתאין ואפילו בזימנא דמאריהון דדינא קיימין למידן עלמא הוא‬
‫דחסד איתמשך עלייהו‪,‬‬
‫ולית מאן דימחי בידוי‪ ,‬ואנון מאריהון דדינא לא דיינין עליה דינא בגין דהא איתרשים‬
‫על בכל תרעי מלכא‪,‬‬
‫שתמודע דאיהו מהיכלא דמלכא‪ ,‬ובגין דא לא דיינין עליה דינא זכאה חולקיהון דצדיקיא‪,‬‬
‫ברשימו דמלכא‪ ,‬דא‬
‫דברי רשב"י כי בכח העת רצון של חצות להינצל מכל רע ולהיות שמור מעינא בישא‬
‫עכ"ל‪ .‬ונאמנים עלינו‬
‫הענין מבואר בכתבי הבעש"ט הק' זיע"א כי הלא כל הצרות והרעות שורשם הוא בצער‬
‫וממשפטי רשע‪ ,‬ויסוד‬
‫מתאבלים ומבכים על שורש הענין דהיינו צער השכינה מתקנים ממילא כל הענינים‬
‫השכינה הק'‪ ,‬ולכן כאשר‬
‫ומשתלשל השפע להיוושע בכל הישועות‪ ,‬ועל כן בנידון צרתך הרי‪....‬‬
‫בחולשת הדורות נתמעטו הלבבות ואין איש שם על לב צער השכינה הק'‪ ,‬הנה יראה להשתדל‬
‫והנה‬
‫לפחות פעם בחודש או בשבוע לקום בחצות ולערוך הסדר שסידר האר"י הק'‪ ,‬ואף‬
‫גם זאת יוכל לקיים העצה שסמכו עליה כל הפוסקים בדין יששכר וזבולון (עי'‬
‫שו"ע יו"ד סי' רמ"ו) דהיינו להחזיק מכספו את הקמים בחצות וייחשב לו לצדקה‬
‫כאילו עשאה בעצמו‪ ,‬וכ"כ הגר"ח פאלאג'י זצוק"ל בספרו כף החיים (סי' ג' סעי'‬
‫מ) דמי שאין בכוחו לקום יחזיק ידי ת"ח הקם בחצות‪ ,‬והנה חידוש נפלא‬
‫למדנו מדברי גאון עוזנו החיד"א זיע"א בספרו ראש דוד (פרשת קדושים) דההגנה‬
‫והשמירה המובטחת ללומדי התורה דאגוני ומצלי יזכו בו בסגולתו גם מחזיקי עץ‬
‫החיים אף גם בעלמא הדין‪ ,‬והפליג ביותר דמעלת המחזיק‬
‫גדולה על הלומד דהרי הלומד הרי אגוני רק בעידנא‬
‫דעסיק בה ואילו המחזיק גדולה שמירתו בין‬
‫בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה‪,‬‬
‫יד‬
‫וע"ע ביערות דבש (דרוש א') כעי"ז לגבי נשי בעי חיי‪ .‬ושוב העירוני לספר עיר דמשק אליעזר (נדפס בשנת‬
‫תקכ"ד) וז"ל‪ ,‬החיוב מאד לכל אדם להתאמץ בכל יכולתו לקיים תקון חצות ומי שטרוד מאד בעסקי‬
‫העולם וא"א לקיימה עכ"פ יראה להחזיק איזהו בר אורין שהוא יקיימה ויהא לו חלק בו אשרי‬
‫איש זה ומה טוב חלקו ונעים גורלו בעולם הבא עין לא ראתה אלו‪-‬הים זולתך ובכך יזכה לכל אשר‬
‫הבטיחו חז"ל הקדושים‪ .‬ועל כן פשוט כי גם בנידו"ד יוכל להמשיך על עצמו הישועה והשמירה ע"י‬
‫החזקת עובדי ה' המנדדים שינה מעיניהם לרצות את קונם‪.‬‬
‫ולו לעצתי ישמע הנה יוכל להביא מזור לנפשו כאשר יקבל על עצמו להחזיק מהונו את עבדי ה' העומדים‬
‫בבית ה' בלילות הם המה הרבנים הגאונים הצדיקים שליט"א רבני כולל חצות בקבר רחל‪ ,‬אשר לילה בלילה‬
‫עומדים על משמרתם בקבר רחל לשפוך שיח ולערר ישועת ישראל במקום קדוש ונורא אשר כבר נקבע‬
‫על ידי יעקב אבינו למקום תפלה וישועה כמאחז"ל (מד"ר וישלח וזוה"ק ויחי) וכמובא ברש"י בפרשת ויחי‪,‬‬
‫וכבר נודע מ"ש הגה"ק מברדיטשוב זיע"א בקדושת לוי (פרשת ויצא) כי קול עצום ונורא יוצא בכל עת‬
‫שבאים להתפלל בקבר רחל‪ ,‬ומי יוכל לשער גודל זכות וסגולת התפלה בקבר רחל אשר בכל הדורות‬
‫היה אבן שואבת לישועת הכלל והפרט‪ ,‬עד אשר הגר"א מוילנא זיע"א (בביאורו לתיקו"ז תיקון ו) כתב כי‬
‫עיקר השראת השכינה בזמן הגלות היא בקבר רחל‪ ,‬ועל כן כאשר במקום סגולה כזה נאספים בני עליה‬
‫מופלגי תורה ויראה לקונן על צער השכינה באמירת תקון חצות ולאחר מכן שוקדים על תלמודם בטהרה‬
‫ובעמלה של תורה עד אור הבוקר‪ ,‬ובודאי מעוררים בזה זכות רחל אמנו וגורמים נייחא לרוחא עילאה דילה‪,‬‬
‫ובזו הזכות תקום ממקום מנוחתה וקולה ברמה נשמע רחל מבכה על בניה‪ ,‬לאמר חזו בני חביבי המשליכים‬
‫חשבונות רבים מהם ומוסרים נפשם ואונם לעשות רצון קונם‪.‬‬
‫וביודעי ומכירי קאמינא כי ידנ"פ וחביביי העומדים על משמר הקודש במסי"נ ראשי מוסדות קבר רחל כל‬
‫כוונתם לשמים ללא שום כוונת שכר כי אם להגדיל כבוד שמו יתברך בעולם‪ ,‬ועל כן זכי להו משמיא להיות‬
‫שלוחים נאמנים של כל בית ישראל‪.‬‬
‫והאמת אעידה כי ידעתי אשר רבים עשו כן ועלתה בידם‬
‫לראות ישועות גלויות מעל לדרך הטבע בזכות תרומתם‬
‫להחזקת הכולל חצות בקבר רחל‪ ,‬כי חזי לצירופא הני זכותא רבוותא זכות‬
‫רחל אמנו וזכות סגולת חצות לילה וזכות הצדקה הנקיה והטהורה להחזקת עמלי התורה מבני‬
‫עליה שבדור אשר כל אלו בודאי עושין זכויות חבילות חבילות‪.‬‬
‫והן אבינו אב הרחמן שמע ישמע צעקתו ויחזק נפשו ונפש בני ביתו באמונת אומן לדעת כי כל דעביד רחמנא לטב עביד‪,‬‬
‫ואדרבה יתחזק בכל עוז ויוסיף אומץ בעבודת התפלה ויחזק ויאמץ לבבו לייחל לה' הטוב כי לא כלו רחמיו‪ ,‬ויתהפכו‬
‫מעליו כל הדינים לרחמים ויוושע במהרה מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה בתוך כל ישראל אשר נפשם שוקקה‬
‫לראות בשיב ה' את שיבת ציון בעגלא דידן בבאכי"ר‪.‬‬
‫ובאעה"ח ידידו המעתיר בעדו בכל עת ומצפה לשמוע ממנו בשו"ט בקרוב‬
‫יום וערש"ק לסדר ה' אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך‬
‫כ"א לחודש מרחשוון שנת קימה בחצות סגולה לפ"ק‬
‫דורש שלומו הטוב ושלום אביו ידנ"פ שליט"א בלונ"ח‬
‫טו‬
‫מה לי ולתקון חצות?‬
‫החובה והזכות‪ ,‬הסגולה והברכה‪ ,‬שבאמירת תקון חצות‪,‬‬
‫על כל יהודי באשר הוא במשנתם של רבותינו מאורי הדורות‬
‫מוסרי התורה אשר לאורם נסע ונלך‬
‫מה התועלת בתפלה שלי על הגאולה?‬
‫הנביא ישעיה (כ"א י"ב) מודיע לנו – לעם ישראל‪ -‬את‬
‫ההודעה שאבינו אב הרחמן בורא כל העולמים ית"ש‬
‫אומר לנו‪" :‬אמר שומר אתא בוקר וגם לילה אם‬
‫תבעיון בעיו"‪ ,‬פירוש‪" :‬אם ברצונכם שתהיו נגאלים‬
‫בקשו רחמים מלפני‪ ,‬ושובו מן הגלות‪ ,‬ואתיו לכם‬
‫ושובו בגבולכם" (פי' מהר"י קרא)‪.‬‬
‫הקב"ה כביכול מבקש ומתחנן לפנינו שנתפלל על‬
‫הגאולה‪ ,‬ומקרא מלא דיבר‬
‫ַעל חוֹ מ ַֹתיִ ְך יְ רו ׁ ָּש ַלִם ִה ְפ ַק ְד ִּתי ׁש ְֹמ ִרים ָּכל ַה ּיוֹ ם ְו ָכל‬
‫ַה ַּליְ ָלה ָּת ִמיד ל ֹא יֶ ֱח ׁש ּו ַה ַּמזְ ִּכ ִרים ֶאת ה' ַאל ֳ ּד ִמי ָל ֶכם‪:‬‬
‫ְו ַאל ִּת ְּתנ ּו ֳד ִמי לוֹ ַעד יְ כוֹ נֵ ן ְו ַעד יָ שִׂ ים ֶאת יְ רו ׁ ָּש ַלִם‬
‫ְּת ִה ָּלה ָ ּב ָא ֶרץ‪:‬‬
‫הכתוב(ספר ישעיה סב ו ז)‬
‫ומפרש הרד"ק‪ :‬המזכירים את ה' ‪ -‬אמר כנגד בני‬
‫הגלות אתם שעליכם להזכיר את ה'‪ :‬אל דמי לכם‬
‫ לא יהיה לכם דמי ושתיקה והתפללו לפניו תמיד‬‫ושפכו לפניו לבבכם עד יכונן ירושלם בחומותיה‬
‫ובבנינה וישימה תהלה בארץ‪ ,‬הפך מה שהיא עתה‬
‫כל ימי הגלות חרפה לגוים וקלסה לכל הארצות‪.‬‬
‫ובמצודות דוד פירש‪ :‬הנביא מזרזם לומר להם אתם‬
‫המתאבלים על ציון להזכיר את המקום על בניינם‬
‫לא יהא שתיקה לכם אלא התאבלו והזכירו את ה'‪:‬‬
‫ואל תתנו דמי ‪ -‬לא תניחו את ה' לשתוק מלבנותה‬
‫אלא תפצירו בו עד יכונן את ירושלים על כנה‬
‫ובסיסה וישים אותה לפאר ותהלה בקרב הארץ‪.‬‬
‫על ידי התפלות שאנו מתפללים להחיש את הגאולה‬
‫אנו בונים את בית המקדש וכפי שמגלה האבן עזרא‬
‫(תהלים קב י"ח) וז"ל‪" :‬כי בנין ציון תהיה בעבור תפלת‬
‫ישראל בגלות"‪.‬‬
‫וזעקה נוהמת עולה מכבשונו של רבן של ישראל‬
‫מרן המשנה ברורה והחפץ חיים זיע"א בספרו חומת‬
‫הדת (פרק י"ד)‪ ,‬וז"ל‪ :‬והנה יש עוד עיקר גדול דבר‬
‫שמקרב את הגאולה‪ ,‬והוא התפלה והצעקה‪ ,‬וכמו‬
‫שהיה במצרים‪ ,‬וכדכתיב ונצעק אל ה' אלקי אבותינו‬
‫וישמע ה' את קולנו‪ ,‬ואף אנו צריכין להתנהג גם כן‬
‫באופן זה‪ ,‬וכדאיתא (במדרש רבה פ' תצוה) על הפסוק‬
‫קחו עמכם דברים ושובו אל ה'‪ ,‬לפי שישראל‬
‫אומרים אנו אין לנו קרבן אמר להם הקב"ה דברים‬
‫אני מבקש ואין דברים אלא תורה‪ ,‬אמרו לו אין אנו‬
‫יודעין‪ ,‬אמר להם בכו והתפללו לפני‪ ,‬וכי אבותיכם‬
‫לא בתפלה פדיתי אותם שנאמר ויאנחו בני ישראל‬
‫מן העבודה‪ ,‬ובימי יהושע וכי לא בתפלה עשיתי‬
‫להם נסים‪ ,‬הוי אין אני מבקש לא זבח ולא קרבנות‬
‫אלא דברים‪ ,‬שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל‬
‫ה'‪ .‬ואיתא במדרש‪ ,‬אין הקב"ה חפץ לחייב כל בריה‬
‫אלא מבקש שיתפללו לפניו ויקבלם‪ ,‬ואפילו אין‬
‫אדם כדאי לענות לו בתפלתו ולעשות עמו חסד‪ ,‬כיון‬
‫שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו‪:‬‬
‫מכל זה אנו רואים שהקב"ה חפץ שירבו בתפלה לפניו‬
‫ועל ידי זה יגאל אותנו‪ ,‬ועל כן גם אנו בזמננו צריכים‬
‫להתחזק בתפלה וצעקה לה'‪ ,‬כי אחרי שהקב"ה‬
‫מבקש שנתפלל לפניו למה נחשה בעת הזאת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫בסוף הפרק חוזר מרן החפץ חיים וכותב‪ :‬והנה כל‬
‫אלה הדברים שכתבנו בפרק הזה‪ ,‬דברים עיקריים‬
‫הם‪ ,‬שצריך לשים לב לאחוז בהם‪ ,‬וימהר ה' על ידי‬
‫זה לגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו אמן‬
‫מה מועילה תפלה של אדם פשוט כמוני לזרז את הגאולה אחרי‬
‫שכל צדיקי הדורות התפללו ללא הרף ועדיין לא נושענו?‬
‫טז‬
‫שאלה זו כבר נשאלת אלפי‬
‫שנים‪ ,‬באמצעותה מנסה השטן לזרוע יאוש בקרב‬
‫עם ישראל מלהתפלל ולהחיש את הגאולה‪,‬‬
‫הרמח"ל בספרו הקדוש והמפורסם מסילת ישרים‪,‬‬
‫ספר המוסר היסודי שנתקבל בכל תפוצות ישראל‪,‬‬
‫כבר נזעק בכל כוחו לעקור מן השורש טעות איומה‬
‫זו‪ ,‬והא לך את לשונו (פרק י"ט)‪ :‬ואם יאמר אדם מי‬
‫אני ומה אני ספון שאתפלל על הגלות ועל ירושלים‬
‫וכו'‪ ,‬המפני תפלתי יכנסו הגליות ותצמח הישועה?‬
‫תשובתו בצדו‪ ,‬כאותה ששנינו (סנהדרין ל"ח)‪ :‬לפיכך‬
‫נברא אדם יחידי כדי שכל אחד יאמר בשבילי נברא‬
‫העולם‪ ,‬וכבר נחת רוח הוא לפניו יתברך שיהיו בניו‬
‫מבקשים ומתפללים על זאת‪ ,‬ואף שלא תעשה‬
‫בקשתם מפני שלא הגיע הזמן או מאיזה טעם‬
‫שיהיה‪ ,‬הנה הם עשו את שלהם והקב"ה שמח בזה‪.‬‬
‫אשמע צעקתו"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫וידוע המשל שהמשיל הרה"ק השרף רבי אורי‬
‫מסטרעליסק זיע"א משל לעץ גדול ורחב בעל‬
‫שרשים עמוקים ואיתנים‪ ,‬שהמון אנשים התאמצו‬
‫ורצו להפילו‪ ,‬גיבורי כח אדירים וחזקים יסו בכל‬
‫כוחם אך ללא הצלחה‪ ,‬עד שלפתע הגיח נמוך‬
‫קומה וחלש מזג וכשדחף דחיפה קטנה נפל העץ‬
‫ונשבר לעיניהם המשתוממות של כל הרואים‬
‫שתמהו היתכן שהצליח זה החלש במה שלא‬
‫הצליחו החזקים? אך התשובה היא כי כל אחד‬
‫מהגיבורים בדחיפתו גרם להחליש את האילן וכבר‬
‫היה חסר רק דחיפה קטנה שלזה היה מספיק גם‬
‫כוחו של החלש הלזה‪.‬‬
‫ועל העדר זה הדבר התרעם הנביא (ישעיה נ"ט)‪:‬‬
‫וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע‪ ,‬ואמר (שם‬
‫ס"ג)‪ :‬ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך‪ ,‬ואמר‬
‫(ירמיה ל')‪ :‬ציון היא דורש אין לה‪ ,‬ופי' ז"ל (סוכה מ"א)‪:‬‬
‫מכלל דבעיא דרישה‪ .‬הרי כאן שחייבים אנחנו בזה‪,‬‬
‫ואין לנו ליפטר מפני מיעוט כחנו‪ ,‬כי על כיוצא בזה‬
‫שנינו (אבות פ"ג)‪ :‬לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה‬
‫בן חורין ליבטל הימנה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫כך גם בטרם ביאת משיח צדקנו – ענה הרה"ק‬
‫מסטרעליסק זיע"א ואמר – צדיקי הדורות שלפנינו‬
‫דחפו וכבר דחפו‪ ,‬בכו והרעישו עולמות לקרב את‬
‫הגאולה‪ ,‬ולפני ביאת משיח צדקנו כבר לא יהיה‬
‫חסר רק דחיפה אחת קטנה‪ ,‬והאדם החלש הזה‬
‫שיתן את הדחיפה הקטנה הזאת‪ ,‬הוא יהיה זה‬
‫שיגרום לקרב את הגאולה שלימה בפועל ממש‪.‬‬
‫(אמרי קדוש השלם עמ' סח)‪.‬‬
‫והאמת כי הדברים כבר שורש הדברים כבר מפורש‬
‫ויוצא מפי התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי‬
‫במכילתא דרשב"י (פרשת משפטים כ"ב) וזה לשון‬
‫קדשו‪" :‬לא יאמר האדם איני כדאי להתפלל על‬
‫בית המקדש ועל ארץ ישראל‪ ,‬תלמוד לומר שמע‬
‫ודברים נוראים כתב בענין זה המבי"ט בספרו בית‬
‫אלוקים (שער התפלה פרק י"ז)‪ ,‬וז"ל‪ :‬ונראה כי על‬
‫ענין נפלא כזה שהיא גאולתן של ישראל‪ ,‬גאולה‬
‫נצחית שאין אחריה גאולה‪ ,‬יותר נקל הוא לדורות‬
‫האחרונים הקרובים יותר לזמן הגאולה שתתקבל‬
‫תפלתם יותר מדורות הראשונים‪ ,‬כי יש סך של‬
‫תפלות שנצרך לפעול הגאולה וכשנשלם אותו‬
‫הסכום של התפלות תקובל התפלה בצירוף כל‬
‫התפלות של הדורות הראשונים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫הרי שהמסילת ישרים קובע לנו את ההגדרה שכל‬
‫אחד מאתנו צריך להתייחס אל עצמו כבן יחיד‬
‫בעולם להשי"ת שעלי ורק עלי מוטל להחיש‬
‫ולקרב את הגאולה‪.‬‬
‫כל כך הרבה אני מתפלל כל יום על הגאולה‪ ,‬בשלוש תפלות‬
‫י"ח‪ ,‬בברכת המזון ובכל הזדמנות‪ ,‬ואני מרגיש שאיני פועל‬
‫כלום‪ ,‬מה אם כן יש טעם בכך שאוסיף עוד תפלות לקירוב‬
‫הגאולה?‬
‫אחד מיסודות האמונה היא שכל תפלה ותפלה‬
‫פועלת‪ ,‬ואין תפלה אחת שנאבדת‪ ,‬וכבר האריך‬
‫בזה השל"ה הקדוש (מסכת תמיד הגהה א')‪ ,‬ובמיוחד‬
‫לענין התפלות על הגאולה גילה הרה"ק רבי נפתלי‬
‫צבי מראפשיץ זיע"א כי כל התפלות וכל העבודות‬
‫שבני ישראל עושין בזמן הגלות‪ ,‬הקב"ה מצרף‬
‫כל אלו העבודות‪ ,‬ולעת הגאולה יראו איך שהיו‬
‫צריכים את כל העבודות הללו כדי להביא את‬
‫הגאולה‪( ,‬הובא בשמו בדברי יחזקאל להרה"ק משינאווע‬
‫זיע"א עמ' קמח)‪.‬‬
‫ומתורתו‬
‫מברסלב‬
‫של הרה"ק‬
‫זיע"א אנו‬
‫מוהר"ן‬
‫רואים‬
‫יז‬
‫שהתייחס באופן נקודתי וממוקד למחשבת טעות‬
‫זו שהשטן מנסה להחדיר לנו‪ ,‬וכה הם דבריו‬
‫בליקוטי מוהר"ן (סי' ב' אות ו')‪ :‬ו ְּכ ׁ ֶש ָאנ ּו רוֹ ִאים א ֶֹר ְך‬
‫ַה ָ ּגלוּת‪ ,‬ו ְּב ָכל יוֹ ם ֲאנַ ְחנ ּו צוֹ ֲע ִקים ֵא ָליו ְו ֵאינָ ם נוֹ ׁ ָש ִעים‪,‬‬
‫ְויֵ ׁש ֵמ ַע ֵּמנ ּו ְ ּבנֵ י יִ ְשֹ ָר ֵאל ׁ ֶש ּטוֹ ִעים‪ַ ,‬חס ְו ׁ ָשלוֹ ם‪ּ ְ ,‬ב ִל ָ ּבם‪,‬‬
‫ׁ ֶש ָּכל ַה ְּת ִפ ּלוֹ ת ֵהם ָל ִריק‪ֲ ,‬א ָבל ֶ ּב ֱא ֶמת ָּכל ַה ְּת ִפ ּלוֹ ת‬
‫ַה ַ ּצדִּ ִ‬
‫יקים ׁ ֶש ְ ּב ָכל דּ וֹ ר ָודוֹ ר‪ֵ ,‬הם ַמ ֲע ִלים אוֹ ָתם‪ְ ,‬ו ָכל‬
‫ַמה ּ ׁ ֶש ַּמ ְר ִ ּבין ִ ּב ְת ִפ ָּלה‪ ,‬נִ ְבנֶ ה ַה ּ ׁ ְש ִכינָ ה ְ ּביוֹ ֵתר‪ ,‬ו ְּמ ִכינָ ה‬
‫ֶאת ַע ְצ ָמ ּה ְל ִ ּז ּווּג‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ַּת ֵּלם קוֹ ָמה ׁ ֶשל ָּכל ַה ּ ׁ ְש ִכינָ ה‪,‬‬
‫ַהיְ נ ּו ַעל יְ ֵדי רֹב ַה ְּת ִפ ּלוֹ ת‪ ,‬יִ ְכ ְמר ּו ַר ֲח ָמיו‪ְ ,‬ויִ ְת ַה ּ ֵפ ְך‬
‫ִמדַּ ת ַהדִּ ין ְל ִמדַּ ת ָה ַר ֲח ִמים‪:‬‬
‫ובעת אשר יבוא הגואל במהרה אז תתגלה יקר‬
‫תפארת כל תפלה ותפלה של כל אחד מאתנו‪ ,‬וכפי‬
‫שכותב הגה"ק ממונקאטש זיע"א (עולת תמיד דף ל"ג)‬
‫‪ :‬כל אחד יכיר תפלה שלו בתוך בית המקדש שיהיה‬
‫נבנה מאבנים המה דיבורי התפלה מה שהתפלל כל‬
‫אחד ובכה על חורבנו והתמרמר לבקש על בנינו‬
‫ולאוקמא שכינתא מעפרא‪ ,‬וכן כל דיבורי תורה‬
‫ומעשים טובים על ידיהם נבנה הבית‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫מה המקור של "תקון חצות"? והאם זה היה מקובל במשך‬
‫הדורות לומר תקון חצות רק ליחידי סגולה או גם לפשוטי עם?‬
‫המקור לאבל על חורבן בית המקדש הוא כאמור‬
‫מדברי חז"ל בגמרא‪ ,‬בזוהר הקדוש ובמדרשים‪.‬‬
‫את סדר המזמורים שאנו נוהגים לומר סידר וערך‬
‫האר"י הקדוש לפי מה שקיבל מאליהו הנביא זכור‬
‫לטוב‪ ,‬לקונן בכל לילה בשעת ה'עת רצון' של חצות‬
‫לילה לבכות בו על בנין בית מקדשנו ולהתחנן לפני‬
‫הבוית"ש שיחיש בנינו בקרוב‪ .‬האר"י הקדוש ערך‬
‫שני חלקים לתקון חצות‪ ,‬החלק הראשון נקרא‬
‫"תקון רחל" ונועד לקונן ולבכות על חורבן הבית‬
‫ועל גלות השכינה‪ .‬חלק זה אינו נאמר בימים שאין‬
‫אומרם בהם תחנון‪ .‬החלק השני נקרא "תקון לאה"‬
‫בו סידר האר"י הק' מזמורי תהלים שמיוסדים על‬
‫התעוררות תשוקת השכינה הק' לעלות ולהתייחד‬
‫ביחוד קודשא בריך היא ושכינתיה‪.‬‬
‫בכל הדורות היה מנהג אמירת תקון חצות מקודש‬
‫אצל כל ישראל‪ ,‬רמי מעלה בעלי מדרגה לצד‬
‫פשוטי עמך‪ ,‬בכל העדות והחוגים נהגו לומר‬
‫בקביעות תקון חצות‪.‬‬
‫מתוך ספרי גדולי הצדיקים מכל חוגי ועדות בית‬
‫ישראל נוכחים אנו כי מנהג אמירת תקון חצות היה‬
‫אצלם דבר פשוט כל כך עד שלא הוצרכו לעורר‬
‫על זה‪ ,‬נקח לדוגמא את הצעטיל קטן המפורסם‬
‫של הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א‬
‫"ב ָכל ֵעת ׁ ֶשהוּא ּ ָפנוּי ֵמ ַה ּתוֹ ָרה ו ֵּמ ַה ְּת ִפ ָלה‬
‫(סעיף יט) ְ ּ‬
‫יכים לוֹ ְּכגוֹ ן‬
‫יִ ְלמוֹ ד ֶאת ַע ְצמוֹ ַ ּב ַעל ּ ֶפה ְד ָב ִרים ַה ְצ ִר ִ‬
‫ִּתיקוּן ָר ֵחל ְו ִּתיקוּן ֵל ָאה ו ְּּת ִפ ַלת ַה ׁ ָשב ו ִ ּּב ְר ַכת‬
‫ְל ָבנָ ה ו ְ ּּב ִר ְ‬
‫יה ְו ַעל ַה ֹּכל וּמוֹ ִדים‬
‫יך ׁ ְש ֵמ ּ‬
‫ְד ַר ָ ּבנָ ן"‪ .‬הרי כי תקון רחל ותקון‬
‫לאה הם מהדברים הצריכים‬
‫יח‬
‫לכל יהודי כמו שברכת הלבנה צריכה לכל‪.‬‬
‫מנהג זה היה נחלת הכלל כפי שמעיד גאון הדורות‬
‫מרן החיד"א זיע"א (שם הגדולים מערכת ספרים‬
‫קצור תקפו כהן)‪ :‬ודע כי בארעא קדישא לא נמצא‬
‫איש מפקפק על שום דבר תורה ורז"ל ח"ו‪ ,‬והכל‬
‫מתאבלים על החורבן בעוה"ר ומתאמצים לומר כל‬
‫לילה תיקון חצות שסידר רבינו האר"י ז"ל"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫היו מצדיקי הדורות שערכו תקון חצות בסתר‬
‫עליון‪ ,‬ומיררו בבכי על צער השכינה בצינעה כפי‬
‫שמובא על הגה"ק מראפשיץ זיע"א (נזר הקודש עמ'‬
‫ע"ח‪ ,‬אהל נפתלי אות לט)‪ ,‬שהיה מסתגר כל לילה ועורך‬
‫תיקון חצות בפישוט ידים ורגלים בקול זעקה ובכי‬
‫תמרורים‪ ,‬וכן תלמידו מרן הגה"ק הדברי חיים‬
‫מצאנז זיע"א שערך כל לילה תקון חצות (חמדה גנוזה‬
‫עמ' ע)‪ ,‬ונינו כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז קלויזנבורג‬
‫זיע"א סיפר כי כאשר ערך תקון חצות היה אסור‬
‫להיות בחדרו ואף בחדר הסמוך לו ונעלו הדלתות‬
‫וכיבו הנרות מלבד נר אחד (דרכי חיים החדש עמ' פ)‪.‬‬
‫תיאור מרטיט על עבודת התקון חצות של מרן‬
‫הגה"ק רבי אהרן מבעלזא זיע"א מובא בספרו של‬
‫משמשו הרה"ח רבי יצחק לנדא שליט"א בקודש‬
‫פנימה (עמ' רמח) שהיה נערך בכל לילה חק ולא‬
‫יעבור בעבודה טמירה ונשגבת כדרכו בקודש כל‬
‫לילה החל משתי דקות לפני השעה שתים עשרה‬
‫עד שש עשרה דקות לאחר השעה שתים עשרה‪,‬‬
‫ולא היה שייך שיעבור עליו לילה מבלי עריכת תקון‬
‫חצות‪.‬‬
‫ומאידך‪ ,‬היו מגדולי הדורות שאף נהגו לערוך‬
‫לפרקים תקון חצות ברבים לעין כל כדי להחדיר‬
‫בקרב התלמידים את חשיבות הענין‪ ,‬כפי שמעיד‬
‫מרן הגר"ש וואזנר שליט"א בעל שבט הלוי‪,‬‬
‫במכתבו (בספר תקון חצות המבואר להרב שישא שליט"א‪,‬‬
‫שהיה לנו לעזר רב בעריכת מאמר זה) על הנהגתו של‬
‫רבן של ישראל מרן החתם סופר זצ"ל שהיה אוסף‬
‫בכל ליל שישי את תלמידי ישיבתו‪ ,‬ואומר יחד‬
‫אתם בציבור את סדר תקון חצות בדמעות שליש‬
‫ובהתעוררות עצומה‪.‬‬
‫סיפור מופלא בהקשר להנהגת מרן החתם סופר‬
‫זיע"א מביא הגאון הצדיק רבי יוסף ליברמן שליט"א‬
‫בספרו משנת יוסף (מאמר סג) כי מנהג אמירת תקון‬
‫חצות ברבים נמשך על ידי בנו ממשיך דרכו מרן‬
‫הכתב סופר זצ"ל ולאחריו על ידי נכדו מרן השבט‬
‫סופר זצ"ל‪ ,‬אבל לעת זקנותו של בעל השבט סופר‬
‫נמנע ממנו מחמת חלישות כוחותיו מלהשתתף עם‬
‫הבחורים בעריכת תקון חצות וממילא נחלש התקון‬
‫חצות‪ ,‬והגיע מרן החתם סופר זיע"א מעולם האמת‬
‫בחלום הלילה לבתו הצדקנית מרת שמחה לעהמן‬
‫ע"ה ואמר לה‪ :‬תשאלי את נכדי מדוע הפסיק את‬
‫עריכת תקון חצות בישבתנו הקדושה‪ ,‬מאז התאזר‬
‫השבט סופר בכל כוחו והחזיר העטרה ליושנה‪.‬‬
‫האם כל אדם ראוי לומר תקון חצות?‬
‫רבים וטובים ששומעים על סגולת נפלאות תקון‬
‫חצות ולבם מתלהב להתחיל לעסוק בעבודה‬
‫הפשוטה שעסקו בה אבותינו מדורי דורות‪ ,‬פשוטי‬
‫עם כרמי מעלה‪ ,‬בלי שום הבדל‪ ,‬נמנעים מכח‬
‫קושיא זו אשר היצר הרע מצליח להחדיר אל‬
‫תוכם ולדחותם מלהתעסק בתקון קדוש ויקר זה‪.‬‬
‫הטענה שהיצר מחדיר ללב האדם היא‪ :‬אני אדם מן‬
‫השורה‪ ,‬שקוע בתוך ה'עולם הזה' ולא מחובר לכל‬
‫הענינים של עבודת ה'‪ ,‬האם זו לא חוצפה שאדם‬
‫כמוני יבוא להתאבל על חורבן בית המקדש‪ ,‬בשעה‬
‫שאולי בעצם אני במעשים שלי מעכב את הגאולה?‬
‫אני מלא חטאים ואיך אוכל לבוא ולדבר על בנין‬
‫בית המקדש?‬
‫ראשית‪ ,‬זוהי הלכה מפורשת בשולחן ערוך‪ ,‬הלכה‬
‫פסוקה המחייבת את כל יהודי בכל מצב ורמה‬
‫שתהיה‪ ,‬החל מיום שמלאו לו י"ג שנה‪.‬‬
‫"ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן‬
‫בית המקדש" (שולחן ערוך אורח חיים סי' א' סעיף ג)‪.‬‬
‫יסודות נאמנים לחיוב שמוטל על כל אחד מישראל‬
‫מוצאים אנו כבר בתשובות הגאונים (סימן סז) שם‬
‫כותב רב האי גאון‪ ,‬בזה הלשון‪" :‬חייבין בית ישראל‬
‫לשחר בלילה ובאשמורות‪ ,‬ולהרבות בתחנונים‬
‫על חורבן הבית"‪ .‬על סמך דברים אלו פוסק מרן‬
‫החיד"א (פתח עינים ברכות דף ג ע"ב) כי החיוב מוטל על‬
‫כל אחד בלי יוצא מן הכלל‪ ,‬וז"ל‪" :‬הראת לדעת מפי‬
‫כבוד הגאון ז"ל דחיוב לקום באשמורת חיילא בכולל‬
‫בין לת"ח בין לבעה"ב‪ ,‬כי אף מי שאינו יודע ללמוד‬
‫מחויב לשחר ולהרבות בתחנונים על חורבן הבית‪,‬‬
‫וכש"כ כי רוב בעלי בתים יכולים ללמוד תהלים"‪.‬‬
‫עד כדי כך גדלה חשיבות אמירת תקון חצות בעיני‬
‫הפוסקים‪ ,‬עד שהכריעו שהיא קודמת לאמירת‬
‫הסליחות בחודש אלול‪ ,‬וכי מי שרואה שאין בידו‬
‫פנאי לומר גם סליחות וגם תקון חצות‪ ,‬יקדים‬
‫אמירת תקון חצות (עי' שערי תשובה או"ח סי' תקפ"א)‪,‬‬
‫וכן הורה להלכה למעשה מרן הגאון רבי עובדיה‬
‫יוסף זצ"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"א סי' מ"ו)‪.‬‬
‫כמו כן הכריע מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול‬
‫זצ"ל בשו"ת אור לציון (או"ח סי' י"ב) כי על אף שאין‬
‫ערוך לחשיבות תפילת שחרית כותיקין מ"מ מי‬
‫שרואה שלא יוכל להספיק גם אמירת חצות וגם‬
‫תפלה כותיקין‪ ,‬עדיף לומר תקון חצות מאשר‬
‫להתפלל כותיקין עם הנץ החמה‪ ,‬ובלבד שלא‬
‫יאחר חלילה זמן קר"ש ותפלה‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫"גדול האחרונים" (הגדרת הדברי חיים ח"ב אבהע"ז סי'‬
‫יג) רבינו הנודע ביהודה זצ"ל כותב בחריפות נוראה‬
‫על גודל החיוב על כל ישראל לומר חצות‪ ,‬וז"ל‬
‫בספרו דרושי הצל"ח (דרוש ד' לשבת תשובה אות כ"א)‪:‬‬
‫"בין הלומדים ובין דלת העם קודם כל דבר יסדרו‬
‫סדר תקון חצות להוריד דמעות על גלות השכינה‪,‬‬
‫ובפרט בזה"ז בעו"ה מתגברים הרשעים ונותנים כח‬
‫לקליפה וזהו אריכת גלותנו וראוי לעשות מלחמה‬
‫בתחבולות נגד הקליפות ולהתיש כוחם ע"י תקון‬
‫חצות"‪ .‬ולאור דבריו אלו היה הגאון הירושלמי‬
‫הנודע רבי דוד בהר"ן זצ"ל נוהג לומר בשם הזוה"ק‬
‫כי המתעצלים בתקון חצות המה מעכבים את‬
‫הגאולה (אורח דוד סעי' י"ז)‪ .‬אותו גאון וצדיק‬
‫העיד על עצמו בסוף ימיו כי מיום‬
‫עמדו על דעתו לא החסיר לילה‬
‫יט‬
‫אחת מאמירת תקון חצות‪.‬‬
‫הגאון המקובל רבי חיים פאלאג'י זיע"א מפליג‬
‫לומר כי חיוב אמירת תקון חצות הוא חיוב‬
‫מדאורייתא‪ ,‬וזה לשונו‪" :‬כי הוא חיוב גמור והיא‬
‫מצוה כלולה‪ ,‬והיא רמוזה בכלל מצוות עשה‬
‫שבתורה"‪ .‬הוא אף קובע דברים נחרצים כי החיוב‬
‫מוטל אף על פשוטי עם וקטני קומה "והנה חיוב‬
‫זה לקום בחצות לילה הוא בין לתלמידי חכמים בין‬
‫לבעלי בתים בין בארץ ישראל בין בחוץ לארץ"‪,‬‬
‫את דבריו הנלהבים מסיים בהכרעה ברורה‪" :‬בכלל‬
‫מצוות עשה של ואהבת את ה' אלוקיך‪ ,‬הרי הוא‬
‫מחויב לקום בחצות הלילה לעבודת קונו‪ ,‬זה מורה‬
‫על אהבה רבה שיש לו עם עם הקב"ה שמבטל‬
‫תאוותו ותענוג שנתו ופוסק משנתו‪ ,‬בעבור אהבת‬
‫בוראו לקום בעבודתו"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫רעיון זה מבואר גם בספה"ק תפארת שלמה (ח"ב דף‬
‫ק"י)‪" :‬זה עיקר מצוות אהבת הבורא ית"ש כשאנו‬
‫מצפים ומתחננים לישועתו ית"ש לקרב הגאולה"‪.‬‬
‫דברים בוערים כדרבונות כותב מרן הגה"ק‬
‫ממונקאטש זיע"א בספרו נימוקי אורח חיים‬
‫א') לדחות את דבריו של אחד מגדולי הפוסקים‬
‫שכתב להקל על קימת חצות בדורות החלושים‪,‬‬
‫ועל זה משיב לו מלחמה השערה‪ ,‬וז"ל‪" :‬במחילת‬
‫כבוד תורתו הרמה הפריז והפליג לומר שיש שום‬
‫ספק ספיקא וכו' נדנוד של בריאת נפש ע"י קימתו‬
‫לחצות לא יקום‪ ,‬ותמהני מאד איך ברב צדקתו‬
‫הפריז על המידה וכו' וזה יהיה לתירוץ לכל מקלו‬
‫יגיד לו לבטל מכל המצוות ח"ו נמצא חלילה בטל‬
‫כל שמירת התורה והמצוות וכו' לקום בחצות‬
‫להתאונן על חורבן בית המקדש וכו' זהו עבודת ה'‬
‫שצריך להתגבר על תאות מנוחת גופו"‪.‬‬
‫(סי'‬
‫אני לצערי מלא חטאים ופשעים‪ ,‬ואיך אוכל להעיז פני‬
‫להתאבל על החורבן?‬
‫דווקא במצב שלך‪ ,‬עליך להזדרז בכל עוז‬
‫ותעצומות לעסוק בעבודה של תקון חצות‪ ,‬כי‬
‫זו היא הסגולה הגדולה ביותר לתקון העוונות‪.‬‬
‫כפי שכותב קדוש ישראל בעל עטרת צבי זיע"א‬
‫מזידיטשוב‪ ,‬וזל"ק‪" :‬אמנם עוד דע לך אחרי קבלתי‬
‫מרבותי‪ ,‬אשר התקון חצות לילה מעורר עת רצון‬
‫למחול לו את אשר עיוות‪ ,‬מה שאינו נמחל בכמה‬
‫תעניות וסיגופים רבים" (סור מרע ועשה טוב עמ' ט"ו)‪.‬‬
‫בכוח סגולת תקון חצות אף להגביה את כל אחד‬
‫עד שיהפוך להיות קדוש ה' כפי שכותב הרה"ק‬
‫מקאמארנא זיע"א (דמשק אליעזר דף י"ב ע"א) וז"ל‪:‬‬
‫"בודאי שורף היצר הרע שלו באור דקדושה‪ ,‬מעט‬
‫מעט נזדכך גופו עד שנעשה קדוש ה'"‪ .‬וכך מעיד‬
‫גם הרה"ק רבי נתן מברסלב זיע"א בספרו הקדוש‬
‫ליקוטי הלכות (הל' ציצית ה"ב אות ב)‪" :‬על ידי סגולת‬
‫תקון חצות זוכה לבטל כל התאוות"‪.‬‬
‫סגולה מופלאת מובאת בספה"ק בית אהרן בשם‬
‫"הקדוש מקרלין" [הלא הוא קדוש ישראל רבי‬
‫שלמה קרלינער זיע"א] כי קימת חצות היא סגולה‬
‫להינצל ממחשבות זרות‪ ,‬חשיבות מיוחדת מיוחסת‬
‫לקטע זה שהוא מדברי התורה הבודדים שנרשמו‬
‫בכתב יד קדשו של הבית אהרן זיע"א‪.‬‬
‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא העוסק בעבודה זאת של תקון‬
‫חצות‪ ,‬זוכה להתעטר על ידי כ"ק אדמו"ר הזקן‬
‫בעל התניא זיע"א בסידורו (השכמת הבוקר)‪ ,‬בתואר‬
‫הנשגב‪" :‬שעל ידי כך הוא נקרא בכלל עבדי ה'" ‪,‬‬
‫אפילו אם אינו זוכה לעשות כן בקביעות כל לילה‬
‫ולילה רק פעם לפרקים‪ ,‬אשרי חלקו וחבלו‪.‬‬
‫האם באמת הבעיה שלי היא חורבן בית המקדש? אני מרגיש‬
‫שבעיות אחרות מכבידות עלי‪ ,‬פרנסה‪ ,‬בריאות וכדו'?‬
‫דע לך כי כל הצרות העוברות עליך ועל כל ישראל‬
‫באות מפני שלא מתפללים על הגאולה כפי‬
‫שהעיד הגה"ק רבי יעקב עמדין זצ"ל‬
‫בסידור היעב"ץ (ט' באב) וזה‬
‫לשונו האיום והנורא‪" :‬וכאן‬
‫כ‬
‫מקום שראוי להרחיב בו הדיבור‪ ,‬אלמלא לא היה‬
‫אלא עוון זה בידינו‪ ,‬שאין מתאבלין על ירושלים‬
‫כראי‪ ,‬די להאריך גלותינו‪ ,‬והיא בעיני הסיבה‬
‫קרובה היותר גלויה עצומה וחזקה לכל השמדות‬
‫המופלגות הגדולות הנוראות המבהילות הרעיונים‪,‬‬
‫אשר מצאונו בגלות‪ ,‬בכל מקום פזורנו על צווארינו‬
‫נרדפנו לא הונח לנו להרגיע בגוים עם שפלותינו‬
‫ענינו ומרודנו‪ ,‬לפי שיצא האבל הלז מלבנו בהיותנו‬
‫שוקטים בארץ לא לנו‪ ,‬שכחנו את ירושלים ולא‬
‫עלתה על לבבנו‪ ,‬על כן כמת מלב נשכחנו מדור‬
‫לדור‪ ,‬ונוסף יגון על יגוננו ומכאובנו‪ ,‬וכל אוהב אמת‬
‫יודה לדברנו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫צדיקים אף פירשו בזה את הפסוק "שפכו דמם‬
‫כמים סביבות ירושלים"‪ ,‬שכל הדם הנשפך‬
‫הן ברוחניות הן בגשמיות‪ ,‬הן בכלליות ישראל‬
‫והן בפרטיות‪ ,‬כל הצרות והיסורים "שפכו דמם‬
‫כמים"‪ ,‬שורש כל הצרות והיסורים הוא "סביבות‬
‫ירושלים"‪ ,‬סביב חורבן המקדש וירושלים של‬
‫מעלה‪ ,‬וברגע שנשכיל להשקיע כוחותינו ולהתחנן‬
‫על בנין ירושלים ויהודה‪ ,‬אז ממילא ניוושע בכל‬
‫הישועות והברכות‪.‬‬
‫איך אמירת תקון חצות יכולה להשפיע על החיים שלי?‬
‫אם אתה חולם על כח בלתי נתפס בו אתה מצליח‬
‫בכל תחום שרק תרצה‪ ,‬אין מעכב בעדך בשום ענין‪,‬‬
‫חיים שקטים ומבורכים‪ ,‬רק ששון ושמחה הם מנת‬
‫חלקך‪ ,‬שלוה ואהבה עוטפת אותך בכל עת‪ ,‬ביתך‬
‫מואר בילדים בריאים ומוצלחים‪ ,‬הפרנסה שופעת‬
‫בהרחבה‪ ,‬כל ישועה וברכה שאתה חפץ להתברך‬
‫בה‪ ,‬אתה פשוט נכנס ומקבל‪ ,‬בלי עיכובים‪ .‬נראה‬
‫לך שיש עצה לעבור לחיים מהסוג הזה? להיפטר‬
‫אחת ולתמיד מכל הצרות ולחיות חיים טובים‬
‫ומתוקים?‬
‫כן‪ ,‬יש עצה כזאת! תקפיד על אמירת תקון חצות‪,‬‬
‫כל הקטרוגים מלמעלה יתבטלו מעליך‪ ,‬כל הדינים‬
‫יתמתקו ואז כל משאלות לבך יתמלאו ככל העולה‬
‫על רוחך‪ ,‬ומי שגילה אותה הוא התנא האלוקי רבי‬
‫שמעון בר יוחאי‪ .‬קשה לך להאמין שמפתח כל‬
‫כך פשוט וקל יהיה בידך לפתוח את כל אוצרות‬
‫השפע והישועה‪ ,‬נשמע מוגזם מידי? הרי לשונו‬
‫הקדוש של ספר הזוהר לפניך‪" :‬ואפילו בזמנא‬
‫דמאריהון דדינא קיימין למידן עלמא‪ ,‬הוא על‬
‫בכל תרעי מלכא‪ ,‬ולית מאן דימחון בידוי‪ ,‬ואנון‬
‫מאריהון דדינא‪ ,‬לא דיינין עליה דינא בגין דהא‬
‫איתרשים ברשימו דמלכא‪ ,‬דאשתמודע דאיהו‬
‫מהיכלא דמלכא‪ ,‬ובגין דא לא דיינין עליה דינא‪".‬‬
‫תרגום‪ :‬ואפילו בזמן שהמקטרגים מעוררים דין על‬
‫העולם‪ ,‬הוא נכנס בכל שערי אוצרות המלך‪ ,‬ואין מי‬
‫שיוכל למחות ולעכב בעדו‪ ,‬ואלו המקטרגים אינם‬
‫יכולים לעורר עליו דינים מפני שהוא רשום בחותם‬
‫המלך‪ ,‬וידוע עליו כי הוא מבני היכל המלך‪ ,‬ולכן‬
‫אין אף אחד יכול לדון אותו ולקטרג עליו‪( .‬זוה"ק‬
‫ח"א דף כ"א ע"ב)‪ ,‬הרה"ק רבי מרדכי מטשערנוביל‬
‫זיע"א בספרו הקדוש ליקוטי תורה (הדרכה ב') קובע‬
‫את מעמדו של מי שאומר תקון חצות בזה הלשון‪:‬‬
‫"אזי יוכל להתייחד ולהתדבק למעלה ולפעול כל‬
‫דבר ששואל מאתו ית"ש‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫יותר מזה מעיד הרה"ק רבי שלמה מראדאמסק‬
‫זיע"א בספרו הקדוש תפארת שלמה (פרשת‬
‫בחוקותי)‪ ,‬כי אפילו מי שאינו זוכה לומר את התקון‬
‫חצות בחצות הלילה דווקא‪ ,‬אלא אף בכל זמן‪ ,‬כל‬
‫אימת שהוא משתדל להשתתף בצער השכינה‬
‫הקדושה ולבקש מהשי"ת על בנין בית המקדש‬
‫יוושע בכל משאלות לבו‪ ,‬וכלשונו הקדוש‪" :‬כאשר‬
‫ח"ו באה לו איזה צרה ר"ל הנה נותן לבו על צער‬
‫גלות השכינה כמו שנאמר עמו אנכי בצרה‪ ,‬ר"ל‬
‫כאשר עמו אנכי בעת צרה שלא תמנע מלדאוג על‬
‫צער שלי גם כן‪ ,‬הנה אחלצהו ואכבדהו כי אז יוושע‬
‫בלי ספק"‪.‬‬
‫טירדת הפרנסה מכבידה עלי מאד‪ ,‬כל היום אני רץ לגלגל חובות‬
‫ולמצוא טרף לנפשי‪ .‬הלחץ הנפשי בו אני שרוי מונע ממני‬
‫להתרכז בצער על חורבן בית המקדש ולומר את התקון חצות‪.‬‬
‫בעיית הפרנסה היא היום נחלת רבים לצערנו‪ ,‬אבל‬
‫חבל שהנך עסוק בבניית בית חולים מתחת לגשר‬
‫השבור‪ ,‬אולי עדיף שתתקן אותו‪.‬‬
‫פתרון מנצנץ מחכה עבורך‪ ,‬השקעה בטוחה‬
‫ומצוינת‪ 100% .‬הצלחה מובטחת‪ 0% .‬הפסד‪ .‬כל‬
‫מה שעליך לעשות הוא להשקיע כמה דקות‬
‫ביום לאמירת תקון חצות‪ ,‬והפרנסה‬
‫תתחיל לזרום בשפע‪ ,‬לא תדע עוד‬
‫כי‬
‫מחסור‪ ,‬עשירות מופלגת תלווה אותך כל ימי חייך‪.‬‬
‫בסדר תקון חצות להמקובל רבי ניסים הררי זצ"ל מע' ט"ו)‪:‬‬
‫"מובטח לו שיהיו מזונותיו ופרנסתו מוכנת ומזומנת‬
‫לו בנחת ולא בצער‪ ,‬בריוח ולא בצמצום‪ ,‬בהיתר‬
‫ולא באיסור"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ראה עוד בערבי נחל פרשת‬
‫בהעלותך‪.‬‬
‫(דף קמ"ג ע"ב)‪ .‬כן הורה גם החוזה הקדוש מלובלין‬
‫זיע"א למי שביקש להתברך בפרנסה כי חצות‬
‫היא סגולה לפרנסה (דבש השדה אות סב)‪ .‬וכה הם‬
‫דבריו הברורים והנחרצים של הפני יהושע (הובא‬
‫ומאחר שכן‪ ,‬אם אתה באמת מחפש לפתוח דף‬
‫חדש ולהתברך מעתה בשפע פרנסה בהרחבה‪ ,‬הרי‬
‫מפתח העשירות בידך‪.‬‬
‫את סוד הסגולה הבטוחה הזו גילה לנו התנא‬
‫האלוקי רשב"י בזוהר הקדוש (פרשת אמור דף צ ע"א)‪,‬‬
‫הגה"ק רבי חיים פאלאג'י זיע"א בספרו כף החיים‬
‫(סי' ג' אות ח' אף מוצא לכך סימוכין מדברי התקוני זוהר‬
‫האם עבודת תקון חצות שייכת גם לנשים או ילדים?‬
‫גדול כח התפלה של נשים צדקנית שבזכותן נגאלו‬
‫אבותינו ובזכותם ובזכות תפלתם ותמימותם אנו‬
‫עתידין ליגאל‪ ,‬ויפה כוחן בתפלתן בכל שעה‪( ,‬וידוע‬
‫כי הרה"ק השר שלום מבעלזא זיע"א הקפיד מאד שיהיה‬
‫מקום לתפלה בביהמ"ד כי גדול כח התפלה של הנשים שבוקע‬
‫רקיעים)‪ ,‬אולם כמובן שכאשר מצטרף כח העת‬
‫רצון של חצות יפה כוחו לאין ערוך‪ .‬אנו רואים‬
‫בשבח "אשת חיל" שערך אברהם אבינו כהספד על‬
‫שרה אמנו הוא מונה בתוך מעלותיה של האשה‬
‫הכשרה‪" :‬ותקם בעוד לילה"‪.‬‬
‫ולהלכה נחלקו בזה הפוסקים‪ ,‬בבן איש חי‬
‫דברים) ובשו"ת רב פעלים (סי' ט') פוטר נשים אך‬
‫בכף החיים (סקט"ו) כותב שמדברי האר"י הקדוש‬
‫בשער הכוונות מבואר שאין הבדל בזה בין אנשים‬
‫לנשים וכולם חייבים להתפלל ולהתגעגע לישועת‬
‫השכינה וגאולת ישראל‪ ,‬ומסיים שאשה שיש‬
‫לה יראת שמים ורוצה לקיים אמירת תקון חצות‬
‫תתברך בכל מעשי ידיה‪.‬‬
‫(פרשת‬
‫לגבי ילדים לא מצאנו בזה חיוב מצד הדין בדברי‬
‫הפוסקים אולם מצאנו בתולדותיהם של צדיקים כי‬
‫היו מגדולי הדורות שהרגילו את ילדיהם לאמירת‬
‫תקון חצות כדי שיתרגלו בעבודה זו‪.‬‬
‫על אמו של הגה"ק בעל עטרת צבי מזידיטשוב‬
‫זיע"א הרבנית הצדקנית מרת הינדא ע"ה שהיתה‬
‫מפורסמת בעבודת ה' בקדושה וטהרה מסופר‬
‫כי היה מנהגה לקום בחצות לילה תמיד ולישב‬
‫על הארץ לומר תקון חצות והקיצה תמיד גם את‬
‫צאצאיה בהיותם ילדים קטנים בחצות הלילה‪,‬‬
‫והשיבה אותם עמה על הארץ‪ ,‬ואם כי המה בוכים‬
‫לא השגיחה על זה‪ ,‬למען הרגילם לקום תמיד‬
‫בחצת לילה‪( .‬עשר קדושות מערכת א' אות יד)‪.‬‬
‫אף הגה"ק רבי עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל סיפר כי‬
‫כשהיה ילד קטן היה זקנו הצדיק רבי יוסף שמואל‬
‫שוורץ זצ"ל נוהג להעירו בחצות הלילה ולהשכיבו‬
‫על הריצפה ובהחזיקו את פיאותיו היה אומר "לכל‬
‫הפחות שיבכה בחצות וישכב על הארץ בחצות"‪,‬‬
‫ואכן כל ימיו היה הגרע"י זצ"ל מקונן בחצות לילה‬
‫על ירושלים ועל גלות השכינה‪( .‬תורת יחיאל בראשית‬
‫עמ' יד)‪.‬‬
‫אני מבין שהתפלה על הגאולה זמנה בכל עת‪ ,‬אבל בכל אופן‬
‫הרי סגולות נוראות נאמרו על זמן חצות לילה‪ ,‬מה אעשה שאין‬
‫בכוחי לקום כל לילה בחצות?‬
‫אחד מטכסיסי היצר הרע הוא להרחיק את האדם‬
‫מעבודת התפלה על הגאולה בתואנה זו כי כבדה‬
‫וגדולה העבודה הזאת מדי‪ ,‬ולא יוכל איש‬
‫מן השורה להיות שייך אליה‪ ,‬אך‬
‫למען האמת שקר גמור ומופרך‬
‫מעיקרו הוא‪.‬‬
‫כי‬
‫ראשית‪ ,‬הורו גדולי הדורות כי אף מי שאין בכוחו‬
‫לקום בכל לילה יראה לקום אפילו לילה אחת‪ ,‬כפי‬
‫שכתבו צדיקי הדורות‪ ,‬אדמו"ר הזקן בעל התניא‬
‫זיע"א (סידור הרב‪ ,‬אגרת התשובה סוף פ"י)‪" :‬ומי שאינו‬
‫יכול לקום בחצות בכל לילה על כל פנים יתאמץ‬
‫באיזה לילה שיוכל"‪ ,‬וכן כותב המגיד הקדוש‬
‫מקאזניץ זיע"א בעבודת ישראל (פרשת וירא) "עכ"פ‬
‫פעם אחת בשבוע או בחודש"‪.‬‬
‫יתירה מזו‪ ,‬הורו צדיקי הדורות כי אף מי שאין‬
‫בכוחו לערוך את כל התיקון ישתדל בשעת רצון‬
‫לומר רק חלק ממזמורי תקון חצות‪ ,‬וכגון מזמור‬
‫על נהרות בבל ומזמור לאסף שלדברי היעב"ץ‬
‫בסידורו זה עיקר התיקון‪ ,‬וכן מסר הגאון הצדיק‬
‫המקובל רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א להגרמ"מ‬
‫קלוגר שליט"א בשם רבה של ירושלים מרן הגרי"ח‬
‫זוננפלד זצ"ל שהיה מעורר לומר אפילו מזמור אחד‬
‫ובלבד שישתתף בתפלה על הגאולה באותה שעה‪,‬‬
‫והדברים כבר מפורשים בספרו שו"ת שלמת חיים‬
‫סי' א‪.‬‬
‫כמו כן ביקש כ"ק מרן האדמו"ר מראחמיסטריווקא‬
‫שליט"א מאת הגרמ"מ קלוגר שליט"א לפרסם‬
‫ברבים כי גם מי שאינו מספיק לומר את כל הסדר‬
‫יאמר לפחות פרק אחד‪ ,‬והזכיר דברי הרה"ק רבי‬
‫פנחס מקאריץ זיע"א בזה‪.‬‬
‫כן היה מורה ואומר גם הגאון הצדיק רבי דוד בהר"ן‬
‫זצוק"ל כמובא בספרו ארח דוד (עמ' י"א)‪" :‬מי שהוא‬
‫ער בזמן חצות ואינו אומר תקון חצות‪ ,‬לכל הפחות‬
‫יאמר פרק תהלים וכדו' כדי שלא יעבור עת רצון‬
‫זה בבטלה"‪.‬‬
‫ויסוד הדברים כבר מפורשים בספרו של החוות‬
‫יאיר מקור חיים (סק"ג) וז"ל‪" :‬בדורותינו שירדה‬
‫חולשה לעולם וכו' מ"מ ראוי לכל מי שיראת ה'‬
‫בלבו‪ ,‬ליאנח בשברון לב ולומר על נהרות בבל‪,‬‬
‫ולפחות יתאונן בלבו‪ ,‬ויתן אל לבו חורבן ביהמ"ק‬
‫וגלות השכינה‪ ,‬ואלוקים יראה ללב ושפיר מיקרי‬
‫מיצר ודואג"‪.‬‬
‫אבל בכל אופן הרי הבטחות נוראות שהבטיחו חז"ל על הקמים‬
‫בפועל בכל לילה בחצות ממש‪ ,‬ואיך אוכל לזכות גם אנכי‬
‫לאותה סגולה מופלאה?‬
‫לשאלה זו נדרש אחד מגדולי הפוסקים בדור האחרון‬
‫מרן הגה"צ רבי משה הלברשטאם זצ"ל‪ .‬הסיפור‬
‫היה ביהודי יקר מארה"ב‪ ,‬עשיר מופלג ותומך תורה‬
‫נודע‪ ,‬שנקלע למצוקה נוראה שאיימה למוטט את‬
‫חייו‪ ,‬מערכת בילוש אמריקאית עלתה על שורה של‬
‫עבירות חמורות שבוצעו בעסקים שלו‪ ,‬התחזיות‬
‫האופטימיות של עורכי הדין שיצגו אותו במשפט‬
‫דברו על עשרים וחמש שנות מאסר‪ ,‬אך כיהודי‬
‫מאמין שיודע כי רחמי ה' לא כלו לעולם‪ ,‬פנה‬
‫בבקשת עצה וברכה אל מורו ורבו‪ .‬מכתב התשובה‬
‫שקיבל היה רווי חיזוק ואמונה להתחזק באמונת‬
‫אומן כי אצל השי"ת הכל אפשר‪ ,‬ואל יתייאש מן‬
‫הרחמים אפילו חרב חדה מונחת על צווארו‪.‬‬
‫בתור השתדלות לצאת מהסבך גם נגד כל סיכוי‪,‬‬
‫הורה לו מרן הגר"מ זצ"ל להשתמש בסגולה של‬
‫'תקון חצות'‪ ,‬שכפי שמצטט מדברי הזוה"ק והאר"י‬
‫הק' גדול כח הסגולה של 'תקון חצות' להמשיך‬
‫ישועה על טבעית בניגוד לכל הגיון אנושי‪ .‬אך‬
‫בהיות ואין ביד כל אחד את הכוחות לעשות כן‬
‫בקביעות‪ ,‬על כן מציע לו לעשות שותפות של‬
‫'ישכר וזבולון' עם רבני 'כולל חצות' בקבר רחל‪,‬‬
‫העומדים על משמרתם מידי לילה בלילה בעריכת‬
‫תקון חצות במקום הישועה המסוגל קבר רחל‪.‬‬
‫הפסק מבוסס על מקורות נאמנים מדברי הפוסקים‬
‫בשו"ע יו"ד סי' רמ"ו‪ ,‬ועל פי דברי החיד"א והגר"ח‬
‫פאלאג'י‪ ,‬וכן מצטט מדברי אחד מקדמוני הפוסקים‬
‫בספר עיר דמשק אליעזר – שנדפס לפני כמאתיים‬
‫וחמישים שנה – שם מפורש כי המחזיק ידי הקם‬
‫בחצות זוכה לכל הסגולות הנוראות המובטחות‬
‫לקמים בחצות‪.‬‬
‫את מכתבו הוא מסיים בעדות אישית מרטיטה‪ ,‬אשר‬
‫כל מי שיודע עד כמה זהיר היה מלהגזים בלשונו‬
‫וכל מילה שיצאה מפיו מדודה היתה במשקל הזהב‪,‬‬
‫כל שכן בכתב‪ ,‬יתפעם לנוכח ההתבטאות הנדירה‪,‬‬
‫וכה הוא כותב‪" :‬והאמת אעידה כי ידעתי אשר רבים‬
‫שעשו כן ועלתה בידם לראות ישועות גלויות מעל‬
‫לדרך הטבע בזכות תרומתם להחזקת הכולל חצות‬
‫בקבר רחל"‪.‬‬
‫נדפס בתרומתו ותמיכתו של אליעזר בן לאה שושנה‬
‫לזכות עם ישראל ולעורר רחמים רבים לגאולה וישועה ברחמים רבים‬
‫כג‬
‫מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א במכתבו ההיסטורי‪:‬‬
‫רבים נושעו‬
‫רבים יוושעו‬
‫מרן הגר"ח שליט"א התבטא כשקיבל את התיקון חצות מידי הגרמ"מ קלוגר שליט"א‪:‬‬
‫"ע"י אמירת תיקון חצות‪ ,‬מקרבין את הגאולה וזוכים להתברך בברכה והצלחה מופלגת"‬
‫וכן מקפיד מרן שליט"א לומר תיקון חצות מדי לילה בלילה חוק ולא יעבור‬
‫הגה"צ המקובל הגרי"מ שכטער שליט"א‬
‫מעיין בתיקון חצות שיו"ל ע"י מוסדות קבר רחל‬
‫מתוך ברכת כ"ק מרן האדמו"ר רבי‬
‫דוד אבוחצירא שליט"א‬
‫באסיפת רבני מוסדות קבר רחל שהתקיימה‬
‫במעון קדשו בנהריה לרגל הפצת המהדורה‬
‫החדשה של התקון חצות ‪ -‬כ"ג תמוז תשע"ג‪:‬‬
‫"כל מי שיחזיק בביתו‬
‫קונטרס תקון חצות זה יהיה‬
‫ביתו מלא ברכות וישועות‪,‬‬
‫כ"ק אדמו"ר מראחמסטריווקא שליט"א‬
‫מתפעל מהתיקון חצות שיו"ל ע"י מוסדות קבר רחל‬
‫ובודאי מי שיזכה לומר בו‪ ,‬אבל‬
‫אפילו רק מי שיחזיקנו בבית זה יביא‬
‫לו ברכה לתוך ביתו‪ ,‬ודבר זה מצוה‬
‫לפרסם שכל מי שזוכה לתרום למען‬
‫החזקת הכולל חצות בקבר רחל‬
‫רואה ישועות גלויות ואלפים רבים‬
‫כבר נושעו בזכות תרומתם למוסדות‬
‫קבר רחל בישועות מעל דרך הטבע"‬
‫עדות נאמנה‬
‫(אדמו"ר מויזניץ)‬
‫מוקד הישועות‪:‬‬
‫‪1800-800-863‬‬