קובץ הלכות שמיטה
בס"ד בינ"ו עמ"י עש"ו שנת השבע חלק ב' תשלום שמיטת קרקעות )כולל ביעור פירות שביעית( ושמיטת כספים קובץ הלכתי –שביעית תשע"ה לקט כללים ופרטים ופסקי הלכות מצויות בענייני "שבת הארץ" – "שמיטה" ו"שמיטת כספים" מן התלמוד והפוסקים – ראשונים גם אחרונים ז"ל לבני ספרד ולבני אשכנז עד פוסקי דורנו שליט"א וביניהם פזורים ושזורים טעמים ורעיונות לשמיטה ושמיטת כספים מוגה ומתוקן ובתוספות רבות –חורף תשע"ה יו"ל ע"י ישיבת "באבא סאלי" ע"ש אדמו"ר עטרו"ת רבינו ישראל אביחצירא זצוק"ל בנשיאות האדמו"ר רבי ברוך אביחצירא שליט"א נתיבות -ת.ד394 . טל 08/9940900 :פקס08/9945171 : להערות והבהרות 053-3189443, 08-9944434 [email protected] www.babasali.co.il 1 בס"ד קובץ השמיטה שנת השבע תשלום שמיטת קרקעות ]כולל "ביעור פירות שביעית"[ ושמיטת כספים חלק שני קובץ זה מוקדש לכבוד עטרת ראשנו וצניף תפארתנו צדיק יסוד עולם הרב הגאון והדיין המצויין חו"ב בתלמוד ובפוסקים המלומד בניסים בעל מעשים ובנן של קדושים תל תלפיות של כל בני ישראל רבינו ישראל אביחצירא – סידנא באבא סאלי זצוקללה"ה וזיע"א זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל בכל אתר ואתר. הוכן לדפוס -שלהי חורף תשע"ה © כל הזכויות שמורות כולל צילום ,העתקה והדפסה לישיבת באבא סאלי – נתיבות ]מלבד שטרי פרוזבול -שער הנכסף )עמ' י"ט-כ"ג( שאפשר לצלם לזיכוי הרבים ללא רשות מהמו"ל[ טלפון08-9940900 : פקס08-9945171 : להערות08-9944434 , 053-3189443 : 2 בס"ד שנת השבע חלק שני ובו נפתחים ג' שערים: ]א[ "שער הנסמך לשמינית" )עמ' א'-י"ז( דיני שמיטת קרקעות -תשלום ותוספת לקובץ ח"א ]יין ושמן זית של שביעית[. ארבעת המינים במוצאי שביעית. ענייני יבול שביעית הנכנס לשמינית ופעולות קרקע לשמינית ועוד. טבלאות שונות לתרומות ומעשרות)לשנה השמינית(. נספחים :לוח זמנים לאיסור ספיחין וקדושת שביעית ) עמ' ט' -ט"ז( . מפת ארץ ישראל – הגבולות עפ"י התורה עפ"י ד' הרמב"ם ) עמ' י"ז(. ]ב[ "שער הנכסף" )עמ' א' -כ"ד( הלכות "שמיטת כספים" מקורות וטעמים חקירות ורעיונות ופרטי דינים שטרות פרוזבול – ברי תוקף ]כולל תקציר 4תשובות מן הספר "יורו משפטיך ליעקב" בענייני שמיטת כספים למרן אביר יעקב אביחצירא זצוק"ל[ ]ג[ "שער הביעור" )עמ' א' – י"ט( כללים ויסודות הלכות ופרטים בענייני "ביעור פירות שביעית" ובהתייחס ל"ביעור יין של שביעית")שזמנו בשנה הבאה( -בערב פסח תשע"ו -להלכה ולמעשה 3 בס"ד תפילה לאומרה בשנת השמיטה תפילה בשנת השמיטה מאת הגאון הצדיק המקובל רבי סלמן מוצפי זצוק"ל וזיע"א תפילה זו ניתנה לנו לזיכוי הרבים באדיבות הגאון רבי יחזקאל מוצאפי שליט"א נכד המחבר )וחתנו של מו"ר רבה של ירושלים עיה"ק הראש"ל הגרש"ם עמאר שליט"א( בעהמח"ס "שדה יחזקאל" ]זרעים/שביעית[ 4 שלהי חורף תשע"ה בס"ד פתיחה " -וזה דבר השמיטה" יתברך הבורא וישתבח המלך יוצר הכל אשר הנחיל לנו תורה ומצוות ובהר סיני קירבנו לעבודתו וכל המצוות בסיני הודיענו .וכבר שאלו חז"ל "מה עניין שמיטה להר סיני?" – הרי כל המצוות ניתנו בהר סיני? ותירצו כמו שכל דקדוקי ופרטי מצות השמיטה ניתנו בסיני – כך כל המצוות כולן ניתנו ופורטו בסיני .וכבר האריכו המפרשים ז"ל במעלת שנת השמיטה –וכמה חשובה מצוה זו– השמיטה ,שהרי היא המצוה ש"נבחרה" כמצוה המפורטת לפרטי פרטים שנלמדה ונשנתה בסיני – וממנה למדו שכל המצוות כולן ניתנו ופורטו בסיני .הרי לך שמצות השמיטה היא המייצגת את כל המצוות – כמה חשובה היא!!! ראה מ"ש חז"ל בקידושין )מ' ע"ב( – הגמ' חקרה אם גדול התלמוד )רבי עקיבא( או גדול המעשה )רבי טרפון( ומסקנא: גדול תלמוד שמביא לידי מעשה .ובסמוך -ברייתא דרבי יוסי :גדול תלמוד – שקדם לחלה – ב 40-שנה .וְ )קדם( לתרומות ומעשרות ב 54-שנים .וְ )קדם( )תלמוד( לשמיטין ב- 61שנים ו)קדם תלמוד( ליובל ב 103-שנים .וביאורו )רש"י(: שתלמוד זה הלימוד ממעמד הר סיני – בו נצטוינו בכל המצוות כולן )כמ"ש לעיל( הרי שלמדו ישראל כל הדינים והפרטים ממעמד הר סיני – 40שנה עד כניסתן לארץ :מיד כשנכנסו – נתחייבו בחלה – הרי 40שנה )מזמן הלימוד עד קיום המצוה עצמה( .ואחר 14שנים )הרי 54שנה( נתחייבו בתרומות ומעשרות )שנת ב"א תק"ג ראה קובץ א'-עמ' ה'(. ואחר 21שנים מכניסתן לארץ היינו 61שנה ממעמד הר סיני – נתחייבו בשמיטת כספים )מ"ש "לשמיטין" – היינו שמיטת כספים – תוס'.רש"י.רש"ש( .ששביעית משמטת בסופה .ואחר 63שנים מכניסתן לארץ -היינו 103ממעמד הר סיני – נתחייבו ביובל .הרי שתלמוד )הלימוד והציווי בהר סיני( קדם למעשה – לחלה – ) 40שנה( לתרו"מ )54 שנים( לשמיטה ) 61שנים( וליובל ) 103שנים(". ותרתי לי במפרשי מס' קידושין )מ – (:ראשונים וחלק מהאחרונים ז"ל – לברר הקושיא שעמדה לפני ,מדוע הברייתא "דילגה" לפי הסדר האמור על שמיטת קרקעות )שהלימוד שלה קדם 60שנה קודם המעשה! ומינה נילף לשמיטת כספים ) 61שמשמטת בסופה( או שהברייתא תזכיר שתיהן 60-61שנים! ומה מיוחד שנקטו דוקא שמיטת כספים – 61שנים? ומה מסמל מס' זה? ולא מצאתי בעניותי מי שדקדק כן! עכ"פ אולי אפשר ובעיני ה' יוכשר לתרץ 2תירוצים ע"ד הפשט ועוד תירוץ ע"ד הדרש-והרמז: נקט תרי מהכא ותרי מהכא )בתוס' קידושין ל"ח :ד"ה השמטת -יש רמז לרעיון זה( )בשיתוף עם תלמיד חכם אחד(. א( חלה ותרומות ומעשרות-הצד השווה שבהן מצוות התלויות בארץ – ויש בהן מעשה גמור )הפרשה חלה/מעשר- ונתינתן למקבליהן( .שמיטת כספים ויובל יש בהן עניין השמטה – שחרור עבדים והחזרת קרקעות לבעליהן )ביובל( ושחרור עבדים – אי גביית-חוב מן הלווה )ש.כספים( לכן ב( נ"ל בס"ד דהיובל שיש בו השמטת קרקעות ויש בו כל דיני שביעית רגילה )איסור מלאכה באדמה .הפקר וביעור הפירות וכד'( ]למעט השמטת כספים – שהוא שנוי במחלוקת )ראה שער הנכסף -עמ' ו'-ח'([ א"כ בכלל "יובל" ) 103שנים( שהזכירה הברייתא יש לך עניין שמיטת קרקעות ומינה תילף שלימוד השמיטה קודם למעשה שמיטת קרקעות 60שנה. ג( ע"ד הדרש והרמז :נקט דוקא 61שנים בין לימוד למעשה )השמטת כספים( שרומז לנתינת התורה -ולימודה .הכיצד? הנה אמרו חז"ל "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן" – זה דור המדבר שיצאו ממצרים .וביציאתם משם הוציאו ואכלו "עוגות מצות" – כי לא חמץ" )שמות י"ב-ל"ט( .ומצות אלו – אכלו ) 61ס"א( סעודות )רש"י -שמות ט"ז פס' א'( עד שירד להם המן בט"ז אייר )שם-ושבת פ"ז (:וגם באותן 61 סעודות טעמו טעם מן )רש"י שמות ט"ז -פס' ל"ה( וכבר אמרו – שלא ניתנה תורה רק לאוכלי המן והם אכלו הרי 61 סעודות שטעמו בהן – מן .וזהו הרמז כאן – שלא גרס התנא שמיטת קרקעות – 60שנה ,אלא שמיטת כספים – שהלימוד שלו קדם 61שנים למעשה – מתי שנהגה שמיטת כספים בסוף השמיטה הראשונה ליובל – והכל סובב על המספר ס"א – 61שנים -סעודות – אוכלי המן ולימוד תורה מנתינתה ועד קיומה למעשה. תודתינו להנהלת המוסדות שכל העריכה וההקלדה וההגה"ה והכנה לדפוס של קבצים אלו)ח"א-ח"ב( נערכו במשרדי המוסדות ותחת אחריותם ויישר כח לכל העוסקים במלאכת הקודש. ברכת רפואה שלימה -לנשיא מוסדותינו האדמו"ר רבי ברוך אביחצירא שליט"א ולרבנית תח"י והתודה והברכה לאדמו"ר ולבניו העומדים על יד ימינו בהחזקת המוסדות- המנכ"ל המסור רבי יהודה אביחצירא שליט"א וראשי הכוללים הרה"ג רבי משה ורבי יצחק שליט"א .השי"ת יאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים אמן כן יהי רצון. תפילתנו ובקשתינו לבורא העולם שנזכה בקרוב לקיים את מצות השמיטה בכללותה -שמיטת קרקעות ושמיטת כספים -מן התורה בביאת כל ישראל לארצם ובביאת משיח צדקינו בקרוב במהרה בימינו אמן. חשיבות לימוד הלכות שביעית "ראוי לכל אחד ואחד לעסוק בהלכות אלו ופרטיהן קודם שתגיע "שנת שבתון" -כל אחד לפי דרכו ...ואפילו בחוץ-לארץ שאין נוהג שם שמיטה כלל ,כי בכל דבר עלינו לתקן את אשר שיחתנו ...והחיוב על כל איש ישראל לתקן העוון הגדול הזה אם בכח ואם בפועל ,ובפרט בעת הזאת עקבתא דמשיחא"] "...שנת השבע" להגר"ם נחמיה כהנוב מחאסלביץ' ז"ל/ס' דיני שביעית )עמ' רפ"ז([. שמיטה עפ"י תורת הסוד ְ שׁ ִמ ָטּה – ר"ת מדת טובו של הקב"ה )מלכות(] .נלע"ד שלכך הבטיחה התורה טובה וברכה לשומרי שביעית א"כ אתי שפיר מ"ש וציויתי )אני-הקב"ה( את ברכתי לכם" – מידת טובי[. ְ שׁ ִמ ָטּה – ר"ת מ"ט שערי הבינה . שמיטה – כשישראל שומרים שמיטה למטה )בארץ( נשמות הצדיקים משתעשעין בגן-עדן ואתהדרו חדתין )חוזרות להיות בבחינת "חדשות"( ועלייהו איתמר )ועליהן נאמר( "וקוֹוֵי ה' יחליפו כח" וברזא דשמיטה ויובל )ובסוד השמיטה והיובל( קיבל וזלפה"] .קהילת יעקב" להרב בעל "מלא הרועים" ז"ל[. הקב"ה צלותיהון )קבל ה' תפילתן( של שרה ורבקה רחל ולאה בלהה ִ 5 קובץ שנת השבע חלק שני שער ראשון "שער הנסמך לשמינית" שמיטת קרקעות תשלום ותוספת לשמיטת קרקעות ח"א ]כפי שפורסמו בקובץ השמיטה – שנת השבע ח"א[ תוכן העניינים: שימוש והפסד פירות שביעית -ביין ושמן זית של שביעית. יבולים היוצאים משביעית לשמינית וזרעים ושתילים -לקראת שמינית. טבלאות בענייני תרומות ומעשרות ]החיובים השונים -סוגי המתנות ארבעת המינים במוצאי שביעית -תחילת שמינית. ופירוטיהן כולל נוסח )ספרדי( להפרשת תרומות ומעשרות[. )עמ' א' -ב'( )עמ' ג' -ד'( )עמ' ה' -ו'( )עמ' ז'-ח'( לוח זמנים לאיסור ספיחין -קדושת שביעית זמן ביעור וסוף זמן ספיחין לירקות ,תבלינים, דגנים וקטניות בתשע"ה -תשע"ו ותשע"ז וכן לוח זמנים לקדושת שביעית וזמן ביעור לפירות שביעית כנ"ל -באדיבות המכון למצוות התלויות בארץ -מושב בית עוזיאל. מפת גבולות ארץ ישראל -עפ"י ס' גבולות השדה /ס' שביתת השדה )עמ' ט' – ט"ז( )עמ' י"ז( 6 שנת השבע ח"ב -שער ראשון שמיטת קרקעות "שער הנסמך לשמינית" ]א[ דין ארבעת המינים לקראת מוצאי שביעית * כדי להקל על הבנת כל הפרטים וחילוקי הדינים הקשורים לארבעת המינים במוצאי שביעית -ובמיוחד לגבי "אתרוג של שביעית" אנו משלבים בס"ד בעמודים שלפנינו גם מתמצית סיכום דיני ארבעת המינים כפי שהובאו בקובץ "שנת השבע" -חלק א' ובתוספת והדגשה להלכות הנצרכות בשנה זו לרכישת ארבעת המינים במוצאי שביעית )תשע"ה ( /תחילת שמינית )תשע"ו -שהיא מוצאי שביעית(. אתרוג האתרוג הוא אילן .ור"ה שלו –בט"ו בשבט .והולכים בו ברוב הדברים -כאילן .אלא שמצד האחר -הוא זקוק )וגדל( על כל מים-כירקות ואינו מסתפק במי-גשמים ,לכן חז"ל נתנו לו כמה דינים כירק .וענייניו ארבעה :נטע רבעי. מעשרות .ערלה .ושביעית. .המחלוקות במשנה ]בכורים פ"ב מ"ו )רבן גמליאל /ר'אליעזר( .סוכה פ"ג מי"א )ת"ק([ ובתלמוד ]ראש השנה )י"ד- ט"ו( סוכה )ל"ט-מ'([ הן כפולות ומשולשות -האם דינו כאילן או כירק -ואימתי? וכן המפרשים והפוסקים-ראשונים ואחרונים -עד פוסקי דורנו שליט"א נחלקו -כיצד לפסוק להלכה למעשה במיוחד בדין מעשרות ושביעית .וסיכומן של דברים – שתי השיטות הנהוגות -לקמן : * הרמב"ם] :הל' מעשר-שני )פ"א ה"ו( והל' שמיטה ויובל )פ"ד הי"ב([-וכהסבר הרדב"ז ומהר"י קורקוס והכסף-משנה )שם( וכ"פ בשו"ע )יו"ד סי' של"א סקכ"ו("-אתרוג שחנט )עונת מעשרות :גודל פול( בשישית )תשע"ד-למשל( ונלקט בשביעית )אחר ר"ה תשע"ה( קדוש בקדושת שביעית- ומעשרין ממנו )מעשר-עני( כפירות שישית לחומרא )וללא ברכה(. .הרי שהולכים בו לחומרא-גם אחר חנטה כאילן )חנטבשישית -וצריך מעשרות( וגם אחר לקיטה –כירק :נקטף בשביעית-קדוש בקדושת שביעית. .ומכאן הסיקו הפוסקים גם לגבי שנה זו ]סוכותתשע"ו[: **אתרוג שחנט בשביעית )תשע"ה( -ונלקט בשמינית )תשע"ו(-קדוש בקדושת שביעית לכו"ע מספק -וצריך גם תרומות ומעשרות ]כדין פירות שמינית :מעשר שני )חזו"א( או כדין פירות שביעית-מעשר עני )אור לציון(- לכן עדיף שיעשר שניהם מספק וע"י תנאי )כפי הנזכר בקובץ שנת השבע ח"א בעמ' ל"ו ה"ט( )שביתת השדה( )ילקוט יוסף -עמ' ת"נ בהערה([. .כשיטה זו פסקו להלכה -הסמ"ג .החכ"א] .והחזו"אוהמנח"י ז"ל כתבו שנהגו להחמיר כהרמב"ם[. וכן פסק באור-לציון )פ"ב סי' ט'( וכ"ד הגרב"י זילבר ז"ל וכן דעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל /ובנו יבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ומו"ר ראש הישיבה הגר"א חפוטא )בס' הבוחר בשמיטה( והרש"ז רווח שליט"א )בס' שביתת השדה(. * הראב"ד :חולק על הרמב"ם )שם-הל' מע"ש ה"ו( וס"ל שלעולם באתרוג הולכים בו אחר חנטה -לעניין שביעית .לכן אתרוג שחנט בשישית )תשע"ד( אף אם נלקט בשנה השביעית )תשע"ה( -אינו קדוש בקד"ש -ומתעשר כפירות שישית )מעשר עני( .וכ"ד רש"י ותוספות. .כשיטה זו פסקו הגר"א מוילנא ז"ל ותלמידו ה"פאתהשולחן" והגר"י מקוטנא ז"ל. .החזון-איש כתב אמנם שהעיקר לדינא כהראב"ד]-אךנהגו להחמיר כהרמב"ם[ .וכ"ד עוד כמה מפוסקי אשכנז בדורנו. .ובני ספרד נוהגים כהרמב"ם והשו"ע כמ"ש לעיל להחמירבחנטה ולקיטה כשניהם. ופירסמנו בקונטרס שנת השבע )ח"א( לפני סוכות תשע"ה כדי לצאת ידי-חובת כל הדיעות -הצעת הפוסקים: << יש לקטוף אתרוג – או לרכוש אתרוג שנקטף – לפני ראש השנה של השביעית ]תשע"ה [>> כך שיהיה לאתרוג זה רק דין פירות שישית )מעשר עני(-ואין בו קדושת שביעית לכל הדיעות! << לקראת סוכות תשע"ו -אכן ההוראה היא לקנות )מאוצר בי"ד( אתרוג שנקטף – או לקטוף אתרוג- אחרי ראש השנה השמינית ]תשע"ו [. אך באופן זה – בכל מקרה יש עליו דין קדושת שביעית לכל הדיעות -כיוון שחנט בשביעית. אתרוג של שביעית -כשר למצות ארבעת המינים ,כיון שהוא פרי הראוי למאכל -חלה עליו קדושת שביעית – עפ"י תנאי החנטה/לקיטה דלעיל -ואדרבא אחד התנאים באתרוג הוא היתר האכילה שלו. .ואע"ג שרוב האתרוגים בזמנינו ניטעים למצוה ולאלאכילה -מ"מ על כרחך שהנוטע מכוין גם לאכילה -כי זה אחד התנאים של כשרות האתרוג "ולקחתם לכם" -הראוי לכם! ]שביתת השדה[. הפרטים דלקמן מתייחסים לאתרוגים הקדושים בקדושת שביעית הן עפ"י תנאי החנטה/לקיטה דלעיל והן מאתרוגים של אוצר בית-דין כפי שישווקו בשנה הקרובה או מפרדסים/בתים פרטיים: אתרוג -שבבית פרטי ]ללא "היתר מכירה"[: קדוש בקדושת שביעית -ואסור לסחור בו וצריך ליתנובמתנה ,אם לא הפקיר העץ/המטע -הרי זה בגדר "שמור" וצריך לפי פסק הספרדים ]בית יוסף[ – להפריש)ללא ברכה( תרומות ומעשרות ]ואם גם עבדו בגינה -ראה לקמן[. אפשרות לקנות אתרוג כזה -ע"י "הבלעה" כמ"ש במשנהדסוכה ]לט [.הלוקח ]קונה[ לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה והיינו שהאתרוג "נבלע" בקניית הלולב ]שאין בו קדושת שביעית[ שאומר למוכר שנותן לו את כל הכסף בעבור הלולב ]יכול גם לשלם בהקפה או בצ'ק -וראוי שהמוכר יפדה את הצ'ק לפני החג[. עמ' תנ"ה[. ]"ילקוט יוסף""/שביעית" אתרוג של שביעית מן המשומר או מן הנעבד דהיינו שהאתרוג גדל בפרדס שהיה נעול וסגור בשנת השמיטה ]מפני זרים[ ולא הפקירו את פירות הפרדס וכן שעבדו בקרקע להצמיח אתרוג -וגם לא מכרו הקרקע לגוי -יש סמך גדול למקילין לקחת אתרוג זה למצווה .ויש לסמוך על המקילין אף ביום טוב ראשון שצריך "לכם" מדאורייתא ]כהשנה יום ב''[ והמחמיר לקחת אתרוג מהודר אחר ]כדלקמן[ תבא עליו ברכה. ]ב[ שער א' דין ארבעת המינים לקראת מוצאי שביעית )המשך( אתרוג )המשך( וכן נוהגים רבים היראים לדבר ה' והזהירים במצות שמיטה לצאת ידי-חובה רק באתרוג שהופקר כדין ]כמ"ש לעיל[ ו/או -שמתחלק ע"י ארגון "אוצר בית דין". אתרוג -מ"היתר מכירה" ] -בין בבעלות פרטית או שיווק מסחרי[ -דינו כדין פירות של גוי ולא נוהג בו קדושת שביעית ]לדעת גדולי רבותינו הספרדים[ אלא אם הישראל עשה "גמר מלאכה" אריזה וכד' -שצריך להפריש תרומות ומעשרות. אתרוגים הבאים מאוצר בית דין -קדושים בקדושת שביעית ולדעת רוב ככל הפוסקים אין בהם חשש ופקפוק לצאת בהם י"ח מצות 4המינים וכתבו ]ילקו"י/שם תס"ג[ "שהלוקח אתרוג כזה מרויח גם מצות שמיטה שנעשה באתרוג זה -ועל דרך שאמרו כן בכמה מצוות - שכיון שנעשה בו מצוה אחת יעשה בו מצוה אחרת". -מותר למשמש בידו באתרוג של שביעית ואף דמפסידהקליפה במשמוש הידיים אין בזה איסור שהרי נטעו אדעתא דהכי -ועוד שרק הקליפה נפסדת ולא הפרי הראוי לאכילה ]שם עמ' תנ"א[. -מותר לתלות אתרוג של שביעית לנוי סוכה ובלבדשיתנה שאינו בודל ממנו כל בין השמשות של שמונת הימים .וכן ההיתר מצד שהוא עדיין נשאר ראוי לאכילה .ויש מחמירים מצד גרם הפסד פירות שביעית ומעיקר הדין אפשר להקל) .ילקוט יוסף(. -זמן ביעור באתרוגים -שבט תשע"ו וראה עוד בענייןזה לקמן בחלק "ביעור פירות שביעית" )שער ג' עמ' ז'(. לולב לולב הוא מעץ התמר .וכיון שאילן הוא ,הולכים בו אחר חנטה -אם כן גם לולב יימשך אחר עיקר האילן: .לולב שנקצץ ערב שמיטה )קודם ר"ה דשמיטה תשע"ה(או אפילו אחר ר"ה תשע"ה -בתחילת שנת השמיטה – לכל הדיעות אין בו קדושת שביעית ,כיון שהחנטה היתה בשנה השישית )תשע"ד(. .לולב הנקצץ בקיץ הקרוב)אב/אלול תשע"ה( – בין לפניראש השנה – בין אחר ר"ה )תשע"ו( -הרי החנטה היתה בשנה השביעית )אב תשע"ה( – בזה יש מחלוקת הפוסקים: למיעוט פוסקים נוהג בו דין קדושת שביעית כיוןשעיקר הנאתו לכבד ]לטאטא[ את הבית והוא שעת ביעורו וקלקולו ודמי להנאת אכילה ]רש"י -וכ"ד המהרי"ק ותפא"י[. לרוב הפוסקים ]רמב"ם -רדב"ז .הרב עובדיה מברטנוראוחתם סופר ועוד[ אין נוהג בלולב דין שביעית .וכן דעת פוסקי הדור האחרון אשר נוחם עדן ]החזון-איש .הגרש"ז אויערבאך והגרב"צ אבא שאול הראש"ל הגר"ע יוסף והגר"ם אליהו זצ"ל[ .וכן מסקנת רוב ככל פוסקי הדור שליט"א ] ובכללם הגר"ש וואזנר ,והראש"ל הגרי"צ יוסף ומו"ר הגר"א חפוטא והרש"ז רווח שליט"א[ ובמיוחד שבזמנינו אין משתמשים בלולב לכבד הבית וכד' אלא למצות לולב. .כיון שאין בלולב קדושת שביעית -לכן המנהג )עפ"יהמשנה בסוכה פ"ג( לרכוש לולב בשביעית/שמינית ו"להבליע" בו את דמי האתרוג שקדוש בקד"ש. שנת השבע ח"ב הדס הדס דינו כעץ לעניין שהולכים בו אחר חנטה אלא דאם נוהג בו קדושת שביעית או לא -תלוי במחלוקת הפוסקים: * אם חנט בשישית ]תשע"ד[ -אין בו קדושת שביעית לכל הדיעות. * בהדסים שימכרו בתשרי תשע"ו שחנטו בשביעית ]תשע"ה [ ומיועדים לחג הסוכות של שמינית ]תשע"ו[ – בזה יש מחלוקת: * מגדולי הפוסקים סוברים -שיש בהם קדושת שביעית כיון שהם ככל צמחי הריח ]אם נטעום גם לשם ריח -וכן דעת הגרב"צ אבא שאול ז"ל שראוי להחמיר לנהוג בהם קדושת שביעית וכדעת החזון איש ז"ל וכדעת הגר"ש וואזנר והגר"ח קנייבסקי שליט"א[ .וכן דעת הראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל ]וכתב )מאמר מרדכי עמ' צ"ג הערה (66שכיון שלרוב נועדו גם לריח ולכן יש לשמור ולהקפיד שלא לזרוק את ההדסים שמחלקים בביהכנ"ס במוצ"ש על הרצפה וכן על הגבאים לדאוג לשמור ההדסים הנשארים ע"י עטיפה בנייר/ניילון )וזה בכל שנה ובכל השנה([. ויש חולקים -שאין נוהג בהדסים קדושת שביעית -במיוחד אלו הנמכרים למצותן -ומטעם שמצוות לאו ליהנות ניתנו ודרשינן "לכם" לכל צרכיכם ואלו לא ליהנות ניתנו] .מהרי"ל דיסקין /הגרש"ז אויערבאך ז"ל[. וכן דעת פוסקי הדור הספרדים להלכה ולמעשה - שאפשר לקנות הדסים ללא הגבלה לצורך מצות ארבעת המינים ואין בזה איסור סחורה ומסירת דמי שביעית לעם הארץ] .ילקוט יוסף עמ' תמ"ג /שביתת השדה עמ' קמ"ז הערה - 56ושם בהערה הנ"ל הרש"ז רווח שליט"א הקיל ביותר בהדסים הניטעים לנוי )גדר חיה( שאין בהם קד"ש .ועוד כתב בהדסים העומדים לריח לנוהגים להחמיר לנהוג בו קד"ש -האם יכול ליטלו לד' המינים או שיבליענו במחיר הלולב? לכאורה אם בזמן הקטיף הוא למצוה -אין בו קד"ש -שכן המחשבה מהני בזמן הלקיטה[. .מותר להניח הדסים בשביעית – במים -שלא יתייבשו. אם אלו הובאו משדה של ישראל שעבדו בו בשביעיתוגם "שמור" ]לא הופקר[ אף שיוצאים בזה למצות הדס ראוי להחמיר שלא לקחתם למצוה. ערבה לכל הדיעות אין בה קדושת שביעית ,כיון שהיא רק לעצים בעלמא ואין בה ריח. * מעבודות האילן האסורות בגידול ערבות :גוזמים אילן הערבה בט"ו באב בשביעית ולא משאירים עלים כלל. פעמיים בשבוע משקין כדי שבסוכות יהיו הרבה ערבות נאות .וכן בהדסים -שורפים העץ שיצאו משולשים .לכן הדסים וערבות מפעולות הנ"ל -מעיקר הדין מותרים והמחמיר לא להשתמש לארבעת המינים -תבוא עליו ברכה )ילקוט יוסף עמ' תמ"ז(] .אכן באור לציון )שביעית עמ' ל"ו( ובס' שביתת השדה )עמ' פ"ד( וכן בשם הגר"נ קרליץ שליט"א בס' חוט השני -החמירו מאד בזה[. מצוה ק"ח בתרי"ג מצוות :מצות "שביתת הארץ בשנת השמיטה" שנאמר "בחריש ובקציר תשבות" )שמות ל"ד-כ"א( .ואפשר לרמוז המצוה הזאת בפסוק "ואהבת לרעך כמוך -אני ה' "" :ואהבת" – ר"ת את השמיטה בחריש ובקציר תשבות .כלומר "ואהבת לרעך" שהוא יתברך – "כמוך" ,דהיינו – כנפשך ,ובחריש ובקציר תשבות .והנזהר בזה "אני ה'" – נאמן לשלם שכר. ]מפירושי אדמו"ר באבא סאלי לתרי"ג המצוות על סדר הפסוק "ואהבת לרעך כמוך"[ ]נתגלו "רק" לקכ"ז מצוות[. שער א' שמיטת קרקעות השימוש ואיסור הפסד פירות שביעית ]המשך מהנדון בקובץ ח"א[ יין של שביעית ** בשלהי קיץ תשע"ה ותחילת תשע"ו יחלו לשווק בארצנו הקדושה יינות מענבים הקדושים בקדושת שביעית יין של "אוצר בית דין". ** הסימון המזהה של בקבוקים אלו -במדבקה שעג"ב הבקבוק":אוצר בית דין" " -לשמור על קדושת שביעית". ** להבדיל בין אלו ,למשווק בשאר שנים ,שכתוב )בחלק מהם( עג"ב המדבקה שעל הבקבוק" :לא משנת שמיטה". וכך יידע הלקוח שיין זה -אינו משנת שמיטה -דהיינו אינו קדוש בקדושת שביעית -כך שאין צריך להזהר בו כלל בהפסד היין בשימוש הנהוג במעגל השנה כגון הנשפך לתחתית הכוס כנהוג בהבדלה במוצאי שבת וכן לעניין כבוי נר הבדלה ביין זה או נתינת קצת יין עג"ב העין או עג"ב המצח וכן בשפיכת יין בהגדה של פסח לתוך קערה. ** האם צריך להזהר בכל זה -ביין של שביעית? כיון שכתוב "והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה" ודרשו חז"ל "לאוכלה" -ולא להפסד .וכן שאר דברים ,מה הדין? כל זאת ועוד לפניכם בס"ד עפ"י פירוט פסקי גדולי דורנו האחרונים: א .אסור לאבד או לקלקל יין של שביעית ואסור להפסידו משימושו הרגיל ]וראה לקמן[. ב .יין של שביעית -אסור לבשל אותו מפני שממעיט אותו ופוגם את טעמו -ואף שמבשל אותו מ 2 -סיבות עיקריות (1 :שלא יהיה יין נסך בעתיד (2 .לשפר איכות טעם היין -גם כן אסור לבשלו. אמנם לפסטר את היין של שביעית -מותר כיון שנעשהבכלים סגורים ואינו ממעיטו משותיו ורוב היינות מפוסטרים -וגם משובחים ]כמה מספרי שמיטה בשם הגרש"ז אויערבאך ז"ל[. .אכן דעת הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל להתיר גםבפיסטור וגם בבישול -כיון שהיום זו דרך הכנתו וגם כדי להציל ממגע גוי מפני יין נסך. ג .תוספת יין של שביעית כנהוג -לתבשיל או למאפה, סלט פירות וכד' -מותרת. ד .תוספת יין של שביעית לתרופה מרה וכדומה אסורה - כיוון שמפסיד טעם היין. ה .סיכה -שהותרה בשמן ]זית[ של שביעית )כדלקמן( נאסרה ביין של שביעית. ו .אסור להשתמש ביין זה כתרופה ]מלוגמא[ :מוהל הרוצה להשתמש ביין של שביעית בעת המציצה בשעת המילה -כיון שיין זה הולך לאיבוד -לכן לכתחילה לא יעשה כן. אם אין באותו מקום /זמן -סמים אחרים לעצור את הדם בודאי שמותר לעשות כן ביין של שביעית. ז .כל תערובת מאכלים שאינם קדושים בקדושת שביעית שנתנו בה יין ש"ש והיין נתן טעם בתערובת -כל התערובת קדושה בקדושת שביעית. ח .כל עיסה מקמח רגיל ]שאינו משביעית[ ]רוב מוחלט)לפחות (83%מהחיטה בארץ -היא תוצרת חו"ל שאינה קדושה כלל בקדושת שביעית[ שנילושה עם יין או שמן של שביעית -ובעיסה יש שיעור חלה המחוייב בחלה יש להפריש את החלה ולאפותה -כמו בשאר השנים.]יש לשורפה בנפרד אחר אפיית הלחם כמו בשאר שנים[. ט .אין כל חסרון בשימוש -בפירות של שביעית ובעניין דנן "יין של שביעית" -לצורך מצווה לכן יוצאים ידי חובה ואף מותר לקדש על יין של שביעית בלילות שבת ]ג[ ויום-טוב ולהבדיל עליו במוצאי שבתות וחגים )אף שיש שהחמירו בזה( וכן לשתותו בפסח במצוות שתיית ארבע כוסות יין. ** ואולם בליל פסח בעת שמוזגים בזמן קריאת ההגדה יין ,ואדם שופך ט"ז ] [16שפיכות שלא שותים זאת אח"כ ונפסדין -בזה אסור ביין של שביעית לכולי עלמא. י .אמנם בעניין מילוי -מזיגת כוס יין מלא על כל גדותיו ונשפך לתוך צלוחית ]ואינו שותה הנשפך[ ]וזאת למנהג של "נשפך יין בביתו במוצ"ש סימן יפה לו" לטובה ולברכה[ .וכן בכיבוי נר ההבדלה ביין זה וכן לגבי הנותנים קצת מיין זה ומשימים עג"ב עיניהם ]או עג"ב המצח[ -.מה הדין? נטיית רוב ככל הפוסקים בדור -לאסור הנ"ל ולהחמירולא לעשות ההפסדים הנז"ל ביין של שביעית ]עפ"י הגר"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל ספר "השמיטה" הגאון הגרא"י הכהן קוק זצ"ל -בספר "ברית עולם" /שו"ת ציץ אליעזר )ח"ו- ל"ג(/הגר"ח קנייבסקי שליט"א )ספר "דרך אמונה( )ספר "דיני שביעית" ע"מ קל"ט( .מרן הראש"ל הגר"ע יוסף ז"ל חזון עובדיה )ח"ב( /ויבלח"א מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א )ספר "הבוחר בשמיטה"( .הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א - "שביעית" )עמ' תשנ"א( והרש"ז רווח שליט"א בספר "שביתת השדה" )פי"א( ובתקציר הלכות "תנובות שדה" )מס' -38 תשרי /חשוון תשס"ב([. * יוצא חוצץ בדעתו נגד כל הנ"ל -הוא מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל בספר "אור לציון שביעית" ]פ"ב ה"ו[ שלדעתו הרמה כל ההנהגות הנ"ל במוצאי-שבת ביין של שביעית מותרות כי-כך הוא הנוהג לעשות בכל השנים - אכן גם בשנה השביעית רשאי בזאת. * דיעה ממוצעת -היא של הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל שמצד אחד החמיר לכתחילה שלא לשפוך יין של שביעית על כל גדות כוס ההבדלה -ואם נשפך מעט אין לחוש - ובמעט יין זה מי שנהג לכבות נר ההבדלה -יכול לנהוג כן כרצונו. וביותר התיר הרב לשים משארית היין הזה בעצם שבשידרה או על עיניהם לסגולה כהמנהגם כל השנים .כן יש להחמיר בט"ז ) (16שפיכות שבהגדה של פסח שלא יהיה בזה יין של שביעית).וכנז"ל סעיף ט'(. ואכן אנו נוכחים לראות שרוב ככל האחרונים החמירובזה .והראש"ל בעל הילקוט יוסף ]שביעית[ בהערותיו ]נ"ו-עמ' ת"ב[ כתב שכן הוא לכתחילה כיון שדעת מרן מלכא פאר הדור הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל היא כזו .אך מי שרוצה לסמוך על האחרונים המיקילים בזה ודאי שיש לו על מה לסמוך -כיון ששביעית בזמן הזה דרבנן! י"א .יין הקדוש בקדושת שביעית אסור להוציאו מארץ ישראל לחוץ לארץ ]אך לאילת וסביבתה -מותר -אף שנחשבת באופנים מסויימים כחו"ל[ ואם הוצאו באיסור לא נאסר בשתיה/קידוש ]לכן היוצאים לחו"ל יכינואוכל מפירות וירקות )ו/או יין( שאין בהם קדושת שביעית או ירכשו תוצרת )בהכשר( בחו"ל .ובספר "דיני שביעית" )עמ' קצ"ח( התיר )בשם אחרונים( לקחת צידה לדרך בלבד -בשעת הדחק בלבד[ ]ובקובץ )חלק א'( הבאנו דין הוצאת פירות שביעית לחו"ל )עי"ש עמ' ל"ב([. י"ב .יין של שביעית -זמן ביעורו ]הפקר[ בערב פסח של שמינית ]תשע"ו[ ויבוארו בס"ד לקמן בהלכות ביעור פירות שביעית )שער ג'(. ]ד[ שער א' השימוש ואיסור הפסד פירות שביעית שמן ]זית[ של שביעית ** החל מתחילת שנת תשע"ו ישווק בארצנו הקדושה שמן זית המופק מזיתים הקדושים בקדושת שביעית. ולכן אלו המעוניינים להפיק -באופן פרטי -שמן זית מזיתים של שנה השביעית וכן כל אלו שמשתמשים בשמן זית בכל שנה -בשנה זו צריכים לדעת פרטי ההלכות הנהוגות והנוגעות לעניין קדושת שביעית בשמן וזיתי שמן כפי הנזכר בספרי הפוסקים: א .כתיב ]ויקרא כ"ה[" :והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה... ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול" דרשו חז"ל "לכם" -לכל צרכיכם" .לאוכלה" -ולאלהפסד" .תהיה" -בכלל זה שפירות שביעית ניתנו גם לסיכה ולהדלקת הנר] .בבא קמא ק"ב פסחים נ"ב[. ב .הרגילות היא לסוך בשמן ]זית[ את הגוף -וזהו אחד משימושיו של השמן -מה שאין כן ביין/חומץ של שביעית או שאר משקין הנסחטים מפירות שביעית שאסור לסוך בהן כיון שאין רגילות לסוך בהן בשנים רגילות] .רוב הפוסקים[. ויש שהורו ]"משפטי ארץ"[ שבימינו שאין רגילות העולםלסוך גופן בשמן ]לתענוג ועידון[ ]אלא לרפואה בלבד[ לכן לדעתם אסור היום לסוך הגוף בשמן זית של שביעית .וכן ד' הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל שהתיר כן רק למי שרגיל בזה בלבד! ג .והוא הדין להדלקת הנר בשמן זית של שביעית :מותר להשתמש בשמן זית של שביעית להדלקת נר שבת ויו"ט ונר של בית הכנסת כיון שנהנה מן האור -ופירות שביעית ניתנו ליהנות בהן וכנז"ל. ד .ומה לגבי הדלקת שאר נרות שמטרתם להאיר וכגון נרות נשמה או נר ייארציי"ט ]אזכרה[? דעת מרן מלכא הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל להגביל הדלקת נר נשמה ונר ביהכנ"ס בלילות בלבד סמוך לשולחנו ולא ביום ד"שרגא בטיהרא מאי מהני" ]נר בצהרים מה מועיל?[. וכן מגדולי פוסקי אשכנז החמירו )ס' דיני שביעית עמ' ק"מ(. * אמנם כמה פוסקים בדורנו הקילו בזה )ס' שביתת השדה בשם הגרש"ז אויערבאך והאור לציון ז"ל( והראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל הסתפק בזה. ה .כלל זה של היתר הדלקה להאיר -היינו גם בדורנו זה שמשתמשים בחשמל למאור ]פוסקי הדור[. ו .אסור להשתמש בשמן של שביעית לצורך הדלקה בל"ג בעומר. ז .הדלקת נר חנוכה בשמן ]זית[ של שביעית :על מדוכה זו ישבו לדון פוסקים רבים :חלקם באו ובידם המשנה לאסור ]ובתוכם -הרידב"ז פאת השולחן ס' "תורת הארץ" "אמרי יושר" "שערי דיעה" מרן הראש"ל הגר"ע יוסף ז"ל/ ויבלח"א מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א – הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א שכתבו "בילקוט יוסף"" /שביעית" שהדיעה נוטה להחמיר[ .מאידך רבו הפוסקים להתיר דמותר להדליק נר חנוכה בשמן -זית של שביעית ]הגרש"ז אויערבאך והגרב"צ אבא שאול זצ"ל ויבלח"א הגר"ש וואזנר והגר"ש עמאר והרש"ז רווח שליט"א[] .ובחזו"ע/חנוכה כתב מרן הגרע"י זצ"ל ש"הרבה מן האחרונים אוסרים להדליק בו -ויש מתירים" ,משמע שדעתו נוטה להחמיר כרוב הפוסקים[. הראש"ל הגרי"צ יוסף ב"ילקוט אכן לשוןיוסף""/שביעית" שלכתחילה יש להחמיר מלהדליק בו לחנוכה אלא אם כן כשאין לו שמן אחר זולת השמן של שנת השבע ח"ב שביעית עדיף שידליק בו משיתבטל ממצות נר חנוכה וכן היא דעת הגר"ם אליהו זצ"ל במאמר מרדכי )עמ' ק"ב(. ח .גם אלו המתירים בהדלקת נר חנוכה כתבו שאם כבו נרות החנוכה אע"ג שאין זקוק להן מ"מ כדי שלא יבא הפסד לפירות שביעית על כן ישוב וידליק .וכן אם ביום השמיני נותר מן השמן -ידליק בו נר של בית הכנסת .אך לא יעשה מדורה לשורפה ]כמו שנוהגים בשמן זית של חנוכה של שאר שנים[ שאסור להפסיד פירות שביעית ]הראש"ל הגרש"מ עמר שליט"א שו"ת "כרם שלמה"/ס' "שביתת השדה" עמ' קע"ב[. ט .סיכה בשמן-זית שהותרה לרוב הדיעות אפילו בזמנינו ]לעיל )הלכה ב'([ היינו שלא נעשית בבית המרחץ שהוא בזיון לפירות שביעית .אך סך מבחוץ ונכנס למרחץ. וסיכה זו היינו לגוף האדם -אך אסור לסוך בהמה,עצים או כלים אפילו שהם בשימוש האדם וכגון מנעל וסנדל -אך מותר לסוך את הרגל וללבוש את המנעל ]"שביתת השדה" ק"צ.[. וסיכה זו שהותרה אף אם היא לרפואה כגון שעלוחטטין בראשו מותר לו לסוך ,דכיון שהתירו לו לסוך לתענוג הותר גם אם זה לרפואה ,כל שעושהו דרך סיכה ]למעט -שאם נותנו על צמר-גפן שאין זה דרך סיכה אלא דרך רפואה בצורה בולטת -שאסור[ ]שם עמ' קפ"ט[. י .אסור להשתמש בשמן ]זית[ של שביעית בתעשיית הסבונים כיון שהוא מוציאו מכלל מאכל ולא התירו סיכה אלא בשמן כמות שהוא ואם עירב שמן באיסור, הסבון קדוש בקדושת שביעית אך מותר להשתמש בו שסיכה הותרה בשביעית ]שם עמ' קצ"א[. י"א .מותר לטגן את המאכל בשמן של שביעית. י"ב .שמן ]זית[ של שביעית שנשאר לאחר הטיגון אסור להשליכו כל עוד אפשר להדליק בו כי עדיין יש בו קדושת שביעית .אמנם אם נשארה כמות קטנה ביותר -כמו שרגילים לשופכו -אפשר לשטוף את הכלי כרגיל. י"ג .משיחת תבנית בשמן זית של שביעית ]כנהוג בעת אפיית פת או עוגה או טיגון שאר מאכלים[ אם המשיחה באה רק כדי שלא יידבק הבצק/המאכל בתבנית -אסור. אם מטרת המשיחה גם כדי שיתן ]השמן[ טעם באפיה/במאכל ]ונהנים מטעמו במאכל[ -מותר] .אמנם הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל התיר בלא הגבלה של נתינת טעם[. י"ד .יש מי שפוסק שאין לאכול שמן ]זית[ של שביעית בפני עצמו -אך מותר ]לכו"ע[ ליתן השמן לתוך אוכל או משקה לשתותו ]ספר "דיני שביעית" )עמ' ק"מ( בשם "דרך אמונה" )פ"ה( להגר"ח קנייבסקי שליט"א[. ]מקורות :רמב"ם הל' שמיטה ויובל )פ"ה/פ"ו( .אור לציון/שביעית )פ"ב( .פסקי מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל )חזו"ע חנוכה( .ס' דיני שביעית )פט"ז -במקורות( .ילקוט יוסף /שביעית )פט"ו( .הבוחר בשמיטה )פ"ה( .פסקי הראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל] .מאמר מרדכי/שביעית[ ס' שביתת השדה )פי"א([. "ובשנה השביעית-שבתון" -בחר הקב"ה בשביעית. הזהיר על השמיטה שהיא כמו שבת .יובל נגד שבועות .מה יובל מנה מ"ט ) (49ושנת היובל )-(50 קודש .כך שבועות -מנה מ"ט יום -ויום נ' )(50 קודש .וטעם זה לפי שיום אחד בשבת -שנה אחת. רצה הקב"ה שלא ייהנו ממה שגדל בשבתות וימים טובים .וציוה שמיטה בשנת ה 7-שהיא שס"ה )(365 ימים כך יש שבתות ויו"ט במשך 7שנים] .רבינו אלעזר מגרמייזא ז"ל/ס' הר המור[. שמיטת קרקעות שער א' דין יבולים היוצאים משביעית לשמינית ]ה[ יבולים שיוצאים משביעית ]תשע"ה[ לשמינית ]תשע"ו[ וזרעים ושתילים ושאר דינים לשמינית לאחר חנוכה ,כאמור ,הותרו כל הספיחין -היינו כלא .כידוע עפ"י המשנה הראשונה במסכת ראש השנה - הירקות שאינם ידועים כספיחי שביעית .מה שידוע שנת השמיטה מסתיימת בכ"ט אלול תשע"ה ,עת כניסת כספיחי שביעית ]שנלקט בשביעית[ נאסר עולמית עד ראש השנה של השמינית ]תשע"ו[ .ובכל זאת ישנם - שיוודע שמין זה כבר עשה פרי בדומה לספיחים וכגון כל הרבה פירות האילן שנוהג בהם עדיין דיני קדושת הספיחין המאוחסנים כמו בצל ,שום וכד' שנלקטו שביעית משום שחנטו בשביעית וכדלקמן. בשביעית לעולם עומדים באיסור ספיחין -ואין לקנותם ב .פירות האילן -שהגיעו לשליש בישולם ]היינו "חנטה"[ בשוק עד שיגיעו לשווקים יבולים של השנה השמינית. בשנה השביעית ]תשע"ה[ -אף שנאספו ]נלקטו[ בשמינית תאריכים לירקות כנ"ל -יפורסמו בס"ד לקמן בסוף]תשס"ט[ נוהג בהם כל דיני שביעית -ובכלל זה מצויים שער א' הנוכחי )עמ' י"ב -י"ד(. בסוף העונה :פירות הדר .אבוקדו .אפרסמון .גוייאבה. ט .בננה בשנה השמינית -צמח הבננה נידון כירק ולא זיתי מאכל וזיתי שמן .חבוש .חרוב .קומקוואט .קיוי. כאילן .לא נוהג בו דיני ערלה והולכים בו אחר לקיטה ג .שאר פירות המצויים שחנטו -ונלקטו בשביעית לעניין מעשרות ושביעית .וכיון שקבעו הפוסקים שבבננה ]תשס"ח[ ממשיך לנהוג בהם דיני קדושת שביעית .ובכלל אין גזירת ספיחין מצד המציאות בשתילתה )ראה בקובץ זאת :תפוחי עץ .אגסים .אפרסקים .אפר-שזיף .שזיפים. השמיטה ח"א עמ' ל"ב( ,לכן בננה כרגע היא הירק הכי ענבים .מנגו .רימונים .תאנים .תמרים. נגיש לקנייה מן השוק אם נלקט בשמינית ]אחר ראש ד .פירות האילן -שהגיעו לשליש בישולם -אחר ראש השנה תשע"ו[ ואין עליו קדושת שביעית. השנה תשע"ו דינם כפירות שמינית ואינם קדושים אם נלקט בשביעית ]ובימים הראשונים של השנהבקדושת שביעית וחייב להפריש מהם תרומות ומעשרות השמינית יש להזהר מחשש שהבננות עדיין נלקטו ]תרומה גדולה .מעשר ראשון -תרומת מעשר[ .ומעשר בשביעית והובחלו בקירורים[ ודינם כגידולי שביעית שני/עני -דהיינו אם הגיעו ל 1/3 -בישולם בין ראש השנה לעניין קדושה ואיסור סחורה. תשע"ו ל-ט"ו בשבט תשע"ו :יש אומרים שיפריש מעשר י .ירקות שרובם מחוץ לארץ -או שרובם מגידול נכרי שני .ויש אומרים שיפריש מעשר עני -לכן עדיף מספק מותר לקנותם בשוק מיד במוצאי -שמיטה. להפריש את שניהם בלשון תנאי .ואם הגיעו לשליש י"א .כפי המובא לעיל שגזרו חז"ל ברוב הספיחין של בישולם אחר ט"ו בשבט תשע"ו -יפריש מהם מעשר שני. שביעית היוצאים לשמינית ]שנת תשע"ו[ -רק עד יום ה .אתרוג -המצוי כעת ,אתרוגים שחנטו בשביעית ]שליש ראשון של חנוכה ]תשע"ו[ -ואז הותרו כל הספיחין ]אף בישולן בתשע"ה[ ונלקטו גם בשמינית נוהג בהם דין אותם שלא הגיע זמן שיעשו כיוצא בו[ אפילו אם נלקטו קדושת שביעית מספק .וכמו-כן חייב להפריש ממנו לפני חנוכה. תרומות ומעשרות מספק .ומעשר עני/שני ינהג כנזכר י"ב .בשלהי השמיטה )תשע"ה( ולאחריה )תשע"ו – בסעיף הקודם. תשע"ז( מצויים שימורים רבים בהם ירקות ,שייתכן ו .תבואה וקטניות -אם הגיעו לשליש בישולן בשנת שנזרעו בשביעית ללא השגחה ואסורין משום ספיחין השמיטה -אסורין באיסור ספיחין ואם אין בהן איסור ]ו/או שימורים מ"היתר מכירה" -לאלו שלא רוצים ספיחין -הרי הם קדושים בקדושת שביעית .אם הגיעו לסמוך על היתר זה ובד"כ מצויין עליהם "היתר מכירה"[ לשליש בישולן בשמינית ]תשע"ו[ אין בהם קדושת לכן בשימורים -יש לברר עפ"י תאריך הייצור המופיע על שביעית. גב הקופסא ,אם לא השתמשו בהם בירק שנזרע ונלקט ז .ירקות -הולכין בהם אחר לקיטה .כל שלקטם בשנה בשביעית שיש בו איסור ספיחין. השביעית ,באופן שנוהג בהם איסור ספיחין ,הרי הם הבדיקה הנכונה ]לכל השנים[ לדעת מתי תאריך המילויאסורים לעולם. של התכולה שבקופסת השימורים .זאת למרות שבחלק כל שלקטם בשנה השמינית ,אין בהם כל דיני שביעית,מהקופסאות אין תאריך -אך ישנו קוד ייצור -שע"י כיון שהולכים אחר לקיטה .וכל זה אף אם נזרעו באיסור בשמיטה .אלא ,שרבנן גזרו בירקות אף אם לקטן פענוחו אפשר לדעת את יום המילוי עפ"י המספרים בשמינית והטעם -שמא יזרע בשמיטה לצורך מוצאי המוטבעים על הקופסא ]וכן בשקיות של מוצרים קפואים שמיטה ,לכן ספיחי שביעית -ירקות שגדלו בשביעית )אם אין תאריך([ והנה כמה דוגמאות: ונלקטו בשמינית -אסורים באכילה .ואין תולשין אותם א( - 195 6דהיינו שסיום המילוי בבית החרושת בדוגמא זו :הוא :יום ה 195 -לשנת 2006דהיינו 14 :יולי 2006 ביד ,אלא חורש כדרכו ]ועוקרן[ או מעמיד בהמה על )כלומר :ו' אב תשס"ו(. גביהם ורועה כדרכה. ב( - 7 046מורה שהמילוי היה ביום ה 46 -לשנת - 2007 ח .עד אימתי גזירת חז"ל על ספיחין של שביעית? עד דהיינו ] [07-2-15כלומר ט' אדר תשס"ז ]שנת מעשר עני[ שיעור "שיעשה כיוצא בו" דהיינו אף אם במקום ].[15.2.2007 המקדים ביותר בארץ יזרעו ירק מסויים ויספיק לגדול ג( : 14-167היינו שסיום מילוי בביהח"ר הוא – היום ה- תוך זמן מסויים .לאחר זמן מה -הותרו כל הספיחין 167לשנת – 2014היינו 16יוני ) 2014כלומר י"ח סיון מאותו ירק מסויים אף במקומות המאוחרים ואף אותם תשע"ד( שנתלשו קודם זאת. הגיע יום ראשון דחנוכה -התירו חכמים את כלהספיחין. ]ו[ שער א' דין יבולים היוצאים משביעית לשמינית)המשך( י"ג .זרעים שהן לצורך זריעה בשנה השמינית :אין לרוכשם ממי שהכינם באיסור ]שאסור לקנות מן החשוד על השביעית אפילו דבר שיש בו זיקת שביעית[. זרעים שאינם ראויים למאכל בהמה -אין בהם קדושתשביעית ולא איסור ספיחין ומותר לזורעם .וזרעים הראויים למאכל בהמה אסור לזורעם ,כיון שהם קדושים בקדושת שביעית .ומכל מקום כל שזרע זרעים -אפילו האסורים באיסור ספיחין -אין הגידולים היוצאים מהם אסורים כלל ,שכך פסק הרמב"ם ]פ"ד ה"ו -ושם ברדב"ז[ "שהזורע ספיחי שביעית אחר שביעית הגידולין מותרין". י"ד .לעיל פסק הרמב"ם ]פ"ד ה"ה[ "שספיחין של שביעית שיצאו למוצאי שביעית ]וכמ"ש בסעיף א'[ אסורין באכילה" .מדייק מכאן מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל ]"אור לציון" ספר "שביעית" ע"מ קל"ח[ שבאכילה בלבד נאסרו -אך בהנאה -כגון להריח בהם מותר. ומכאן שגם בנענע -אף שנאסרו משום ספיחין מותר להריח .ומטעם זה אין איסור ספיחין בפרחים ובעצי ובעשבי בשמים .ע"כ מהרב ז"ל. ט"ו .זרעים שקדושים בקדושת שביעית ,שנעשה להם חיטוי ,כיון שנפסלו מאכילה ,אין בהם קדושת שביעית ומותר לזורעם ]בשמינית[ ,אולם אסור לכתחילה להפסידם כדין שאר פירות שביעית. ט"ז .שתילים של ירקות או אילנות ,אין לרוכשם ממי שהכינם באיסור .ולכן יש לרוכשם ממי שהכינם במצעים מנותקים בתוך מבנים עפ"י כללי ההלכה. * ואם הכינם באיסור: אם בעציץ נקוב שלא בתוך בית ,חייב לעוקרם .ובודאישאסור לשותלם ]אלא שהפירות לא נאסרים באכילה[. שנת השבע ח"ב ואם נעשו בעציץ שאינו נקוב אף שלא לפי כללי ההלכה,נראה שאין חייב לעוקרו ומותר לשותלו בקרקע ,אולם אסור לרכוש שתילים כאלו שהוכנו באיסור וכנ"ל. י"ז .עבר וזרע בזרעים האסורים או שתל משתילים אסורים ]אף בשתילי "ירקות עלים" שאיסורן כספיחין[ והצמיחו פירות או ירקות -אין היבולים נאסרים באכילה. י"ח .ירקות שעלו בשדה בור ובשדה ניר ]ובשדה הכרם ושדה זרע[ שלא נאסרו משום ספיחין ]כמ"ש הרמב"ם פ"ד ה"ד[ -אם נלקטו בשמינית ,גם אין בהם קדושת שביעית. י"ט .פירות שביעית שחנטו בשביעית -אסור לקצור ולבצור אותם כדרך קצירה ובצירה של כל השנה :ויש לנהוג בהם ככל פירות שביעית. כ .פירות שביעית שנשארו במוצאי שביעית מותר להיכנס לשדה וליטלם עד רביעה שניה ]של גשם[ שהיא ראש חדש כסלו של שנה שמינית ]תשע"ו[ ואח"כ אין להיכנס לשדה כי לאחר זמן זה דריכת האנשים מזיקה בשדה. כ"א .מי שעבר וזימר את שדהו בתוך השביעית -אף שעבר על איסור גמור -מכל מקום אין קונסין אותו שלא יזרע את שדהו במוצאי שביעית. אמנם חרישה בשביעית לצורך שמינית -ג"כ נאסרהואם חרש וזיבל בשביעית כדי שתהא יפה למוצאי שביעית קונסין אותו שלא יזרענה במוצאי שביעית. הכין שדהו -זיבל וכד' אסור לזורעה בשמינית .הסיראת הזיבול ובוטלה ההכנה לזריעה מותר לו לזבלה שוב ולזורעה בשמינית. ]מקורות :רמב"ם הלכות שמו"י )פ"ד ה"ה-ה"ח( .ספר "דיני שביעית" )פכ"ה(" .אור לציון" )פ"ה ה"ז-ח' "-שביעית"(" .ילקוט יוסף"" /שביעית" )פכ"ג( .ספר "שביתת השדה" )פי"ט([. ברכה במוצאי שביעית אנשי קוממיות חזו עין בעין את הברכה שחלה במעשי ידיהם באותו איחור גשמים שהיה במוצאי שנת השמיטה .מוצאי שביעית תשי"ב ) .(1952לפני סוכות תשי"ג באו תושבי קוממיות אל החזון איש זצ"ל ושאלוהו האם מותר להן לעבוד בחול המועד משום מניעת הפסד ממון :הם השביתו את אדמתם כדין – במשך כל שנת השמיטה .ועתה הם מצפים מדי יום ביומו לירידת הגשמים ואם לא יזדרזו לחרוש ולזרוע עד תחילת עונת הגשמים ,הם צפויים להפסד כספי גדול .לכן הם שואלים – האם מותר להן לחרוש בחוה"מ סוכות ,כדי להספיק לזרוע בטרם יחל הגשם? לא נזקק החזון-איש ז"ל לענין מצד ההלכה – אלא השיב להם :ומנין לכם שתאחרו את עונת הגשמים? שמא ע"י עבודת חוה"מ תקדימו יותר מדי -ודווקא בגלל עבודת חוה"מ – תפסידו? שמעו אנשי קוממיות לעצת החזו"א – ואף בשנה זו לא עבדו בחוה"מ ,רק לאחר החג החלו בחריש. משך כל זמן החרישה והזריעה נעצרו השמים ולא ירדו גשמים אותה שנה )תשי"ג( עד חנוכה. איחור הגשמים גרם הפסדים מרובים לכל אלו שהקדימו בזריעה .לאנשי קוממיות הביאו הגשמים באותה שנה -ברכה מרובה ]מורשת אבות /דברים[. ושדותיהם הצליחו מעל המשוער. - - - סיפר הגר"ש מחפוד שליט"א – שהיה נוכח בכרם )שבהשגחתו( של יהודי שהפקיר כרמו כדת ולא שעה לכל המומחים שהזהירו על צחיחות הכרם ללא טיפול בשביעית ) תשס"ח( .ובשנה השמינית )תשס"ט( במקום שיכמוש הניב כרמו עשרות מונים מכל שנה ושנה.לשומרי שביעית .וכשסייר עימו בכרם ראה את הבעלים מתבונן באשכולות הענבים העמוסים לעייפה ומביט בתמהון עד שהרים עיניו כלפי שמייא ושפתיו נעות בתפילה והודאה על הנס כיצד ברכת השוכן במרומים מתקיימת הלכה למעשה . גם בחבל תענך )עפולה( חקלאי מפורסם מגדל פפריקה והיה היחיד שם שהוביר שדותיו בשביעית )תשס"ח( לקול צחוקם של שכניו ומכריו ובשנה השמינית הניבה אדמתו 800ק"ג פפריקה לכל דונם – בדיוק כפול מכל שנה ולא נחה דעתו עד שהזמין המגחכים עליו למסיבה אצלו כדי שייווכחו במו עיניהם בפלא הגדול והנורא הזה. מגדל אתרוגים אחד זכר ששמיטה קודמת ) תשס"ח ( פרדסו היה נגוע ב" מלסקו" ) מחלת עצים( ואין ביכולתו להסביר איך המחלה לא ייבשה את העצים שלו – שעוד הגדילו לעשות והניבו אתרוגים למכביר. מגדל אחר בא לבקש סליחה מבי"ד שבשמיטה קודמת עלה על ליבו לפעול ע"פ היתר מכירה כדי שהפרדס לא ילך לאבדון ולאחר שכנועים רבים הצטרף לאוצר בית דין .ובשמיטה זו הוא מצטרף מראש– ומדוע ? משום שבשנה השמינית הקודמת )תשס"ט( הוא זוכר שקטף וקטף בלא סוף והפרי לא נגמר עד שהיה צורך לשכור חדרי קרור נוספים כדי לאחסן את כל האתרוגים.... שמיטת קרקעות ]ז[ שער א' תרומות ומעשרות בשמינית ולפי ששנת תשע"ו ,היא שנה השמינית ,דהיינו ראשונה – לסבב השמיטה הבאה .ובה מתחילים לנהוג חיובים של תרומות ומעשרות .לכן ,נתן ה' בדעתינו לזכות הצבור הרחב הי"ו בהצגת טבלאות העוסקות בפירוט מינים שונים וחיובים ד"ת ודרבנן בתרומות ומעשרות – וכן בסוגי המתנות וההפרשות השונות במחזור ששת שנות השמיטה. זה הכלל :ג' דברים )תכונות( לחיוב בתרומות ומעשרות במינים החייבים מן התורה: א( מאכל אדם .ב( גידולו מן הקרקע .ג( יש להם בעלים ונשמר על-ידם )למעט הפקר(. החיוב דאורייתא הערות דרבנן לכל הפוסקים זהו שכתוב: "ראשית דגנך". וכ"כ" :מעשר תבואתך" ----- ענבים רוב הפוסקים ככולם המינים השונים חמש מיני דגן: חיטה ,שעורה ,כוסמת, שיבולת שועל ,שיפון. הערות פטור לגמרי ----- ----- מ"ש "תירושך" כולל ענבים ונקט כן כיון שרוב ענבים ליין עשויים. רמב"ן מ"ש "תירושך"- דווקא נקט עד שייעשה תירוש ----- יין לכל הפוסקים ז"ש "ותירושך" ----- ---- ----- זיתים רוב הפוסקים ככולם מ"ש "ויצהרך" כולל זיתים כיון שרוב הזיתים לשמן נמסקים. רמב"ן מ"ש "ויצהרך" דוקא עד שייעשה שמן-זית ----- שמן זית לכל הפוסקים ז"ש "ויצהרך" ----- ----- ----- לרמב"ם בלבד כגון :תאנה. ירושלמי מעשרות עירובין ]פ"ב[ ב"מ ]פח[. לרוב ככל הפוסקים כולל רש"י רמב"ן וראב"ד ----- לרמב"ם בלבד ----- לרוב ככל הפוסקים כולל רש"י רמב"ן וראב"ד ----- ----- ירקות ----- ----- לכל הפוסקים כולל בצל -אף שהוא סוג תבלין כיון שעיקרו למאכל ----- שאר פירות העץ קטניות כמהין/פטריות מאכל בהמה מיני תבלין לטעם ואינם נאכלים כג' עלי- תה ושיב"א ----- ----- ----- ---- מיני תבלין לתיבול אך נאכלין-וראויים להאכל בפני עצמן ----- ----- דעת הרבה פוסקים ראשונים ובכללם תוספות ורשב"א וכן דעת הרמב"ם לסברת הגר"ח קנייבסקי שליט"א וכן נענע והלכה לעשר ללא ברכה )קצירת השדה להרש"ז רווח שליט"א ( עלי גפן )לעדות שאוכלין אותן( נענע - - - ----- לכל הפוסקים כולל עלי ק'את )ג'ת(, )עלי גפן( ועלי דפנה. ד' הרמב"ם לשאר פוסקים לעשר בברכה – למי שרגיל באכילתו ולמי שלוקח להרחה /לטעם בתה בלבד פטור מתרומות ומעשרות ( ] מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל-חזו"ע /תרומות ומעשרות עמ' ק"ה[ ]ח[ שנת השבע שער א' תרומות ומעשרות בשמינית ]המשך[ ** מוגשת בזאת לפניכם טבלה מפורטת ובה סוגי המתנות ]הפרשות תרומות ומעשרות[ כפי שהיו נהוגות בזמן המקדש וכפי שנוהגות היום עד קיבוץ ישראל לארצם – באלו שנים נוהגות ומה הכמות הניתנת. ** מחזור 6שנות השמיטה נוכחית :שנה א' ]תשע"ו[ ב' ]תשע"ז [ ד' ]תשע"ט[ ה' ]תש"פ[ – מעשר שני. שנה ג' ] תשע"ח[ ו' ]תשפ"א[ – מעשר עני .שמיטה הבאה :תשפ"ב. בזמן המקדש בזמן הזה שם המתנה הכמות מן התורה – כלשהו מדרבנן – ] 2.5%=1/40עין יפה[ ] 2%=1/50עין בינונית[או ] 1.66%=1/60עין רעה[או כלשהו מה עושים במתנה? נותנים אותה לכהן קוברים או עוטפים היטב ]בנילון/נייר כסף[ ומשליכים אותה לאשפה הכמות עשירית מן הפירות הנותרים אחר הפרשת תרומה גדולה. עשירית מן הפירות הנותרים אחר הפרשת תרומה גדולה. מה עושים במתנה? נותנים אותה ללוי לפסק שולחן ערוך בני ספרד :נותנים ללוי גם היום .לפוסקי אשכנז:אפשר להשאיר אצל בעל הפירות ]ויש גם נוהגים ליתנה ללוי או לכהן[] .כן נהג החזו"א בביתו[ (1תרומה גדולה ]נוהג בכל 6השנים[ (2מעשר ראשון ]נוהג בכל 6השנים[ (3תרומת מעשר ]נוהג בכל 6השנים[ הכמות עשירית מן המעשר – ראשון עשירית מן המעשר – ראשון מה עושים במתנה? נותנים אותה לכהן קוברים או עוטפים היטב ]כנ"ל[ ומשליכים אותה לאשפה (4מעשר שני ]נוהג בגידולי השנים א' ,ב' ,ד' ,ה' לשמיטה[ עשירית מן הפירות הנותרים אחר הכמות הפרשת תרומה גדולה ומעשר ראשון. בעל הפירות מעלה את הפירות ]או פדיונם )בתוספת חמישית לקרן([ מה עושים במתנה? לירושלים ואוכלם שם. (5מעשר עני ]נוהג בגידולי השנים ג' ,ו' לשמיטה[ עשירית מן הפירות הנותרים אחר הכמות הפרשת תרומה גדולה ומעשר ראשון. מה עושים במתנה? נותנים אותה לעני עשירית מן הפירות הנותרים אחר הפרשת תרומה גדולה ומעשר ראשון. פודים אותה על פרוטה או שווה פרוטה. עשירית מן הפירות הנותרים אחר הפרשת תרומה גדולה ומעשר ראשון. נותנים אותה לעני ]גדר "עני" היום: כגון :אברכים שמקבלים מלגה ללא כל זכויות פיצויים ופיטורין[ נוסח הפרשת תרומות ומעשרות ** נוסח ההפרשה המוצע עפ"י דעת מרן שולחן ערוך ז"ל לבני ספרד) :לדעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצוק"ל(] :בטבל ודאי קודם ההפרשה[ מברך" :ברוך אתה ה'...וציוונו להפריש תרומות ומעשרות". הנוסח :אחד ממאה שמונח בצד ,ישאר טבל ]כמה מינים :בכל מין בנפרד[ והיותר מאחד ממאה שמונח בצד ,הריהו תרומה גדולה בצד צפונו על הכל ]כל מין על מינו[ .אותו אחד ממאה שאמרתי שישאר טבל עם שאר כמות הראויה בצד צפונם של הפירות יהיה מעשר ראשון ]כל מין על מינו[ .אותו אחד ממאה שמונח בצד שעשיתיו מעשר ראשון עשוי תרומת מעשר על הכל ]כל מין על מינו[. ]ואם צריך מעשר עני )שנים ג' ,ו' לשמיטה( :מעשר עני בדרומם של הפירות )כל מין על מינו([. ובפירות של מעשר שני )שנים א' ,ב' ,ד' ,ה' לשמיטה( :ומעשר שני בדרומם של הפירות] .כל מין על מינו[. חילול :ומחולל הוא וחומשו על פרוטה ורבע במטבע שיחדתי לחילול מעשר שני] .שליח אינו אומר "וחומשו"[.בפירות טבל ודאי מברך" :ברוך אתה ה'...וציוונו על פדיון מעשר שני"] .וזה קודם החילול[. ]ספר "קצירת השדה" להרש"ז רווח שליט"א עמ' (100 נספח לשנת השבע ח"ב -שער א' ]ט[ ]י'[ נספח לשנת השבע ח"ב –שער א' ]י"א[ נספח לשנת השבע ח"ב –שער א' ]י"ב[ נספח לשנת השבע ח"ב –שער א' . נספח לשנת השבע ח"ב –שער א' ]י"ג[ ]י"ד[ ]ט"ו[ ]ט"ז[ נספח לשנת השבע ח"ב –שער א' בס"ד שער א' -נספח:מפת גבולות ארץ ישראל עפ"י התורה. ]י"ז[ מפה זו -מתוך ספר "שביתת השדה השלם" בהוצאת המכון בבית עוזיאל -באדיבות המחבר יו"ר המכון הרה"ג רבי שניאור ז .רווח שליט"א. בס"ד קובץ שנת השבע חלק שני שער שני "שער הנכסף" הלכות "שמיטת כספים" שזמנה :סוף אלול תשע"ה מקורות טעמים ופרטי דינים רעיונות ופרפראות בענייני שמיטת כספים תוכן העניינים: מבוא הקדמה יסודות כללים וחקירות בענין שמיטת כספים ופרוזבול בהווה ולעתיד לבא ]כולל טעמים ורעיונות למצוה זו[ )עמ' א' -ח'( פרטי ההלכות המצויות בענייני שמיטת כספים )עמ' ט'-י"ב( דין פרוזבול והשלכותיו – ]כולל עדכון זמנים לערב ראש השנה תשע"ו הפרשי שעות בין א"י לערים גדולות בעולם וכן דוגמאות לנוסח – שטר הפרוזבול )בפני עדים/בפני בי"ד([ )עמ' י"ג-ט"ו( תקציר ד' ) (4תשובות מתוך הספר "יורו משפטיך ליעקב" של מרן אביר יעקב אביחצירא זיע"א בענייני שמיטת כספים שטר פרוזבול עדכני – בר תוקף ]מיועד לתלישה לשימוש בזמנו ובעיתו[ למנהג הספרדים ולמנהג האשכנזים ]-אפשר כמובן גם לצלם את שטרי הפרוזבול ולהפיץ לזיכוי הרבים[. )עמ' ט"ז-י"ז( )עמ' י"ט-כ"ג( שמיטת כספים – בזמן ביאת משיח הכותב פרוזבול בזמן הזה ,ובערב ר"ה בא משיח צדקנו ומנהיג שמיטה ושמיטת כספים מן התורה ,בכ"ז לא נשמטים חובותיו למרות ששביעית משמטת בסופה .מכיון שהמלוה עשה את הפרוזבול כדת וכדין בסוף שנת שמיטה בזמן שנהגה שביעית מדרבנן ,נחשב כאילו אמר לו "על מנת שלא תשמטני בשביעית" שמועיל אפילו במקום שנוהגת שביעית מהתורה ותנאו קיים ואין השביעית משמטת ,כי ִה ְתּ ָנה בממון שתנאו קיים ואינו חשוב כאומר "על מנת שלא תשמט השביעית" ואין לו דין של " ַמ ְת ֶנה על מה שכתוב בתורה" שתנאו ,בטל .ועכ"ז אנו ממליצים ע"ד שאמרו חז"ל )עיין נדה ע' ע"ב( כי משה ואהרן עמהם ,א"כ נשאל להם והם יפסקו לנו את ההלכה ,ויה"ר שיהא בעגלא ובזמן קריב] .מאמר מרדכי )עמ' קי"ט( להראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל[. שמיטת כספים שער שני ]א[ הלכות לקראת סוף אלול תשע"ה הוא זמן "השמטת כספים" להלכה ולמעשה ]לרוב ככל הפוסקים ולדעת מרן השולחן-ערוך[ מבוא לשמיטת כספים "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה": "וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל ַמ ּ ׁ ֵשה ידו אשר ַי ּ ֶשה ברעהו .לא יִ ּ ֹגשׂ את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'"" :את הנכרי ִּת ּ ֹגשׂ ואשר יהיה לך את ִ אחיך ּ ַת ׁ ְש ֵמט ָי ֶד ָך" ]דברים ט"ו א'-ג'[. " ִה ּ ׁ ָש ֶמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר :קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה ֵעינְ ךָ באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא" ]דברים ט"ו-ט'[. בארבעה פסוקים אלו שבפרשת "ראה" ]דברים ט"ו פס' א'-ג'[ העוסקים בעניין "שמיטת כספים" – כללה תורתנו הקדושה ג' מצוות – עפ"י מניינם של הרמב"ם ז"ל ובעל ספר החינוך ז"ל – "מצות עשה" אחת ]תע"ז[ ושתי מצוות "לא תעשה" ]תע"ה.ת"פ[ וזה סדרן ופירוטן: ] מצוה תע"ה[ – מצות "לא תעשה" – "שלא לתבוע הלוואה שעברה עליה שביעית" ,היינו לא לתבוע החובות מחבירו אחר השמיטה – שנאמר" :לא יגוש את רעהו". ] מצוה תע"ז[ – מצות "עשה" – "מצות השמטת כספים בשנה השביעית" -היינו שישמיט כל הלוואותיו בשביעית- שישמיט כל החובות שחייב לחבירו – שנאמר" :שמוט כל בעל משה ידו". ] מצות ת"פ[ – מצות "לא תעשה" – "שלא נמנע מלהלוות לעני קודם שמיטה" – היינו שלא להמנע מלהלוות לחבירו קודם ]סיום[ שנת השמיטה – שהוא זמן השמטת הכספים – שנאמר" :השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר: קרבה שנת השבע" וגו'. [=] ראה לקמן )עמ' ג'( כיצד נוהגת "שמיטת כספים" בזמן הזה )ג' שיטות -ולהלכה -נוהגת מדרבנן( ]=[ טעמים למצות שמיטת כספים א .עפ"י הרמב"ם ב"מורה נבוכים" :מצות שמיטת כספים נתקנה לתקנת העניים ותועלתם :ולכן זה נסמך עם מצות הלואה וכמ"ש "השמר לך פן יהיה דבר בליעל עם לבבך ורעה עינך באחיך האביון לאמר קרבה שנת השבע" וגו'"] .ילקוט יוסף""/שביעית" פכ"ד[. ב .עפ"י "בעל העקידה"" :שמיטת כספים" באה לחנך את האדם שלא העושר והעולם הזה הם המטרה והתכלית של האדם, אשר ימינו כצל נטו ולה' הארץ ומלואה ומטרת האדם לקיום התורה והמצוות "וקרא שמיטה לה'" שזה מזכיר לו מטרת בואו לעולם וצריך להיות זריז להרויח עוד מצוות. ג .בספר "החינוך" ]מצוה תע"ז[ "נצטוינו לעזוב החובות בשנת השמיטה ...ושמיטת כספים גם כן נמשך אחר אותו הטעם ]האמור בשמיטת קרקעות[ ללמד נפשינו במידות מעולות מידת הנדיבות ועין טובה" ]היינו וותרנות[. ד .עוד שם" :כדי לקבוע בלבבינו הבטחון הגדול בה' יתברך ואז תכשר נפשינו לקבל טוב מאת אדון הכל כלול בברכה והרחמים" ]היינו ויתור כספי מקנה מידת הבטחון בו יתברך המוריש ומעשיר[. ה .עוד שם :ממצוה זו נמצא גדר חזק ומחיצה של ברזל להתרחק מאד מן הגזל ומן החמדה בכל אשר לרעינו כי נישא ק"ו... אפילו הלויתי ממוני והגיעה שנת השמיטה -אמרה תורה להשמיט בידו המילווה ,שלא לגזול ולא לחמוס משלו לא כל שכן ]עפ"י "ילקוט יוסף""/שביעית" עמ' תקט"ו[. שראוי לי להתרחק עד הקצה האחרון?". ו .בטעם שמיטת קרקעות – שמיטה היא קודש לה' – כפי שיום השבת קודש לה' .גם כאן -בשמיטת כספים -שמיטה לה'- לכבוד ה' שנתן לו הממון] .הגרח"ד הלוי ז"ל -עפ"י רבינו אברהם אבן עזרא זצ"ל[ ]ב[ שער ב' שמיטת כספים -הקדמה "הגיעה עת שמיטת כספים" "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה :וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו ...לא יגוש את רעהו ...ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך" ]דברים ט"ו א'-ג'[ מצוה נדירה זו של "שמיטת כספים" -שהיא למעשה אחת ל 7 -שנים -והיא שנצטוינו בה בפרשת "ראה" - ]בפסוקים הנז"ל[ וזמנה בסוף שנת השמיטה -כמ"ש בפסוק הנזכר לעיל "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה" והיינו שבסיום השמיטה בערבו של כ"ט אלול תשע"ה - עת כניסת ראש השנה תשע"ו והוא "מקץ" " -שבע שנים" -נשמטין כל החובות מהאחד לחבירו ]אלא אם כן עשה "פרוזבול" ויבואר אי"ה בהמשך[ וזו עיקרה -מצוה שבין אדם לחבירו -מעין דיני הלוואות ,הידועות כמצוות שבין אדם לחבירו ]וגם מרן השו"ע שהזכיר דיני שמיטת כספים בלבד )לא שמיטת קרקעות( כתבם וכנסם בדיני הלוואות בחושן משפט )סי' ס"ז([ .וכידוע שהלוואה שהיא ממצוות החסד -עומדת בראש סולם העדיפויות של סדרי הצדקה ומעלותיה .וכיון שכן הרי זו עוד זכות לקראת הגאולה הקרובה ובאה שכן אמרו חז"ל ]מסכת סנהדרין פ' חלק[" :שאלו את ר"א :מה יעשה אדם ויינצל מחבלו של משיח? אמר להם :יעסוק בתורה ובגמילות חסדים" .ועוד אמרו שע"י מצות הצדקה תהיה הגאולה שנאמר" :ציון במשפט -תפדה ושביה - בצדקה").ישעיה א'-כ"ז( וזא"ת למודע"י שבכל זאת אנו מקיימים בהשמטת החובות ,בסיום השמיטה ,מצוה דרבנן גמורה של "שמיטת כספים" ולא דאורייתא ]מן התורה[ כפי שבפסוק לעיל ,מדוע? התורה ציותה בפרשת ראה "וזה דבר השמיטה -שמוט" אמרו חז"ל ]גיטין לו .מו"ק ב :ועוד[ "בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקעות ]החזרת קרקעות לבעליהן " -יובל" ושחרור עבדים[ ואחת שמיטת כספים וכיון שכבר כ 151-שנים מלפני חורבן בית א' )גלות 2וחצי השבטים( כבר לא נוהגים שמיטת קרקעות מן התורה ]כיון שכתיב "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" )פרשת "בהר"( דרשו חז"ל "בזמן שכל יושביה עליה" )ערכין ל"ב - (:ואין כל העם היהודי בארץ -מאז ועד ימינו] .ויש עוד תנאי – עפ"י הסבר הגמ' )ערכין שם( בזמן ש"כל יושביה עליה" -ובמקומן – כל שבט במקומו – ולא מעורבין![ אם כן גם שמיטת כספים נוהגת מדרבנן .לכן כל השמטת החובות היא מצוה דרבנן -וכמובן לא תהא קלה בעיניך מצוה דרבנן ,שכבר אמרו חז"ל בעירובין "כי טובים דודיך מיין" ]שיר השירים[ שחמורים דברי סופרים ]דרבנן[ מיינה של תורה ]מצוות התורה[. במעלת מצוה זו כותב מרן החיד"א ז"ל בספרו "נחל קדומים" )ראה מסגרת ממול( "ע"י קיום "שמיטת כספים" באה מחילת עוונות לישראל ]ולא חילק הרב ז"ל בין "שמיטה" דרבנן או דאורייתא -העורך[ והדבר בא מידה כנגד מידה :אם אין ישראל גובים שטרותיהם בשמיטה ]כלומר -במוצאי השמיטה -העורך[ אף הקב"ה לא יגבה עבירות שלהם ...כי סגולת השמיטה שלא יגבה הקב"ה העבירות" .ע"כ. מצוות שמיטת הכספים כעת הוגבלה עם חידוש תקנת "הפרוזבול" ע"י הלל הנשיא ]ראה בהמשך[ וזאת מחמת כמה סיבות ועיקרן -שלא יימנעו מהלוואה זה לזה - ודבר זה ברור שכאשר בקרוב בימינו ממש שיהיו כל ישראל על אדמתן -ותהיה שמיטת כספים מן התורה - לא יהיה תוקף ל"פרוזבול" ובכל זאת כתבו באחרונים שנת השבע ח"ב שגם אם אדם ערך "פרוזבול" כדאי שילווה סכום מה לחבירו אחר חתימת הפרוזבול -ויתנה עימו שזמן הפרעון בסוף השמיטה ]עד כ"ט אלול[ וכשיבא הלה ויחזירהו לו אחר ראש השנה יאמר לו "משמט אני" כדי לקיים תקנת חז"ל של שמיטת כספים ]שעיקרה מן התורה[ וממילא זו היתה מטרתן ז"ל להמשיך להנהיג שמיטת כספים בכל העולם כפסק מרן שו"ע ]ורוב האחרונים[ כדי שלא תשתכח תורת "שמיטת כספים" מישראל] .פירוט הלכה זו -בעמ' ט"ו הלכה כ"ד[. אחת המצוות בשמיטת כספים היא שלא נמנע מלהלוות בהיבט החברתי שבזה ,מצד הממון שבמצוה זו ,שאינהמצוה קלה כלל ,שמא יתגנב בליבו של האדם "לאמר, קרבה שנת השבע ,שנת השמיטה ורעה עיניך באחיך האביון" -מחשש שלא יפרע לו בזמן וסיום שנת השמיטה ישמוט לו את חובו .יש כאן גדר "חטא" ואדם נקרא חלילה "בליעל" -דבר השווה בהגדרתו ל"יצאו אנשים בליעל" ]עיר נדחת -עבודה זרה[ ...ממש כך והאדם מצווה להתעלות מהרהורים אלו ולא לחשוש לאבדן כספו ואז ממילא "יברכך ה' אלקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך". קרבה שנת השבע "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע" הגדיל האזהרה בזה יותר מהצדקה ,שאמר: "השמר" "בליעל"! מדוע? שמשה רבינו ע"ה הזהיר לבני ישראל על הצדקה כי על ידה נבנית השכינה הקדושה -שפוגמים בה אם לא יתנוה .וכאן -אם מנעתם צדקה בשנת השמיטה הפגם גדול יותר מכל השנים כי שנת השמיטה מיוחדת לשכינת עוזינו - ששנת השמיטה שנת מנוחתה וחגה ושבתה וכל מועדה -כולה מנוחה לה והפוגם בזמן מנוחתה וחופתה -שזה פגם גדול -והוא נקרא "בליעל" היינו פורק עול מלכות שמים לכן הזהיר על זה "השמר לך פן יהיה" וכו' ומסיים "וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא" .דהיינו חטא ממש הוא הסט"א ידבק בך ותהיה מחלקו )ח"ו( אלא "נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו" הנתינה תהיה בלב טוב ובגלל זה "יברכך ה' אלקיך". ]"פתוחי חותם" למרן אביר יעקב אביחצירא זיע"א[ השמטת חובות – השמטת עבירות פתח מרן החיד"א ז"ל )נחל קדומים-פר' בהר( :אמרו רז"ל :אמר הקב"ה" :אם אין אתם גובים חובות ושטרות בשמיטה ,גם אני לא אגבה עבירות שלכם". ופירשו ז"ל :עה"פ" :הנה ה' ניצב על חומת אנך" )עמוס ז'( – כבעל חוב ושטרו בידו .ובזה אתי שפיר כיון שאין גובין חובות ושטרות בשמיטה ,מידה כנגד מידה ,שהקב"ה לכנסת ישראל )עם ישראל( הוא כבעל חוב ,ושטרו בידו ,לא יגבה שטרו מעוונותיהם. והיינו דכתיב בשמיטה "אל תונו" כי סגולת השמיטה שלא יגבה העבירות ,לכן ציוה הוא יתברך "אל תונו" דבהונאה – ה' ניצב כבעל חוב ושטרו בידו. שמיטת כספים שער ב' כללים ויסודות בשמיטת כספים )ג( מחלוקת ראשונים בעניין שמיטת כספים בזמן הזה נוהג מדאורייתא אף בזה"ז :זו סברת בעל העיטור – כפי שכתב גם בעל כפתור ופרח וזו גם סברת התשב"ץ ]בדעת הרשב"ג באזהרות לתרי"ג המצות[) .בעל העיטור הוצ' הגר"מ יונה( )ויש חולקים בהבנת בעל העיטור(. אינו נוהג כלל – רק מדרך חסידות: עפ"י רבה ורבנן דבי רב אשי )גיטין לו:לז (.כן סברת רב נטרונאי גאון) .הראב"ד( .ר' יהודה ב"ר יקר .הרז"ה – בעל המאור .ס' האשכול .המאירי – וכן סברת הרי"ף – לדעתו) .וכ"ד בעל העיטור לד' הרשב"ש( .ותפא"י )שביעית מ"ג( . .וכ"ד הרמ"א )חו"מ ס"ז ס"א( שנטה הקו ללמד זכותעל המקילים שלא מקיימים שמיטת כספים כלל ובנה עצמו על הראשונים הללו – ועפ"י סברת המהר"י קולון ומהרי"ל ותרומת הדשן. נוהג מדרבנן בזמן הזה :עפ"י רבנו הקדוש – )גיטין לו-:לז (.כן דעת רוב הפוסקים – ככולם :הרי"ף )לד' רמב"ן( .הרמב"ם .הרא"ש .הרמב"ן ]מכות )ג (:גיטין )ל"ו (:ובפר' בהר עה"ת[ )וחזר בו מ"ש בס' הזכות דהוי ד"ת( .תשובות הגאונים .הראב"ד )וחזר בו ממ"ש שזה חסידות( רש"י .ורבינו תם )ס' הישר( ראבי"ה .בעל התרומות .רשב"א )גיטין ובתשובותיו( .ריטב"א .ר"ן. נמק"י .סמ"ג .סמ"ק .ס' יראים .אורחות חיים .החינוך. .יש לציין שבדעת הרמב"ם גופו בעניין שמיטת קרקעותנחלקו המפרשים: דעת הכסף משנה – שדעת הרמב"ם ששביעית בזמן הזה היא מהתורה – ורק שמיטת כספים היא מדרבנן. דעת מהר"י קורקוס והמשנה למלך – שלדעת רמב"ם תמיד שביעית בזה"ז -מדרבנן לכל דיניו וענייניו )קרקעות/כספים(. וכן הלכה נפסקה במרן שו"ע ]חושן משפט )סימן ס"זס"א([ שמדברי סופרים שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה- אף בחוץ לארץ .וכדלקמן. היוצא מכאן – שכל ה-ג' מצוות שנתחייבנו בהם בפר' ראה )מן התורה( – בעניין "שמיטת-כספים" ]והובאו לעיל במבוא שער זה[ – כולן נוהגות היום מדרבנן ]לד' מרן שו"ע ורוב הפוסקים[: 2מצוות "לא תעשה" מדרבנן: לא לתבוע חוב שעברה עליו שביעית )אא"כ עשה פרוזבול( לא להימנע מלהלוות לעני קודם שתצא שביעית. " 1מצות עשה" מדרבנן :להשמיט החובות בכניסתהשמינית] .בס' השמיטה להגרי"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל יהת המהרי"ל דיסקין תמ ָ )פי"ג ס"ב ובהערה (1הביא ִ ז"ל – שכיום ששמיטת כספים היא מדרבנן )עפ"י הכרעת מרן שו"ע – כנז"ל( – מנין שיש איסור להמנע מלהלוות? אך מסתבר שמאחר שחז"ל תיקנו בזה"ז דין "שמיטת כספים" יש ג"כ איסור להימנע מלהלוות מדרבנן – עי"ש )וכ"כ המאמ"ר מרדכי אליהו זצ"ל עמ' קל"ז( .וממילא מובן שכל הג' מצוות הנז"ל -נהפכות כולן בזמנינו למצוות דרבנן :לא להמנע מלהלוות .לא לתבוע חוב ולהשמיט החוב -מדרבנן![ אמנם יש אחרונים שסוברים שהלאו "לא להמנע מלהלוות קודם )סוף( שמיטה" גם בזה"ז נוהג מן התורה ]"בכור שור" )מכות ג'( .והגרש"ז אויערבאך ז"ל )מנחת שלמה סי' מ"א ס"א הערה (1תמך בדעתו של ה"בכור שור" תחילה אך לבסוף כתב צדדים לכאן ולכאן ולא הכריע[. ]ג[ היכן נוהגת מצוה זו ואימתי? מצות שמיטת כספים – תלויה במצות שמיטת קרקעות ]היינו יובל – שבו היו הקרקעות חוזרות ביובל לבעליהן[ וכיון שהיובל לא נוהג בימינו,כיון ש"אין כל יושביה עליה" ועד ימינו אלו קצת למעלה מ -50% -בלבד מיהודי העולם – בארץ ,ודין זה לא תלוי כלל בבניין בית המקדש ]ועוד תנאי -שכל השבטים יהיו במקומן )ערכין ל"ב([ – לכן הוא הדין ששמיטת כספים מן התורה – שתלוי ביובל – לא נוהגת בימינו .אך גזרו חז"ל שתנהג שמיטת כספים – מדרבנן ומטעם "שלא תשתכח תורת שמיטת כספים מישראל" ]וכמו שאמרו כעין זה בהפרשת חלה "שלא תשתכח תורת חלה מישראל"[ והחידוש בזה ,דהרי שמיטת קרקעות – שביעית – דרבנן בזמן הזה ]כל מה שקשור לעבודות האדמה ופירות שביעית – נוהגים בארץ ישראל בלבד[ – מצוה התלויה בארץ .אך שמיטת כספים אינה תלויה בארץ – אלא מצוה התלויה בגוף – לכן פסק מרן שולחן ערוך ]"חושן משפט" סי' ס"ז ס"א[ שמצוה זו נוהגת בכל מקום – אף בחו"ל במקומות הרחוקים מארץ ישראל .וכדעת הרמב"ם ז"ל )הל' שמיטה ויובל פ"ט ה"ב/ג(. ודלא כמ"ש הרמ"א שיש מקומות ]הרחוקין מארץישראל[ שהקילו בכך ומטעם שאין שמיטת כספים מן התורה בזה"ז -דכך כתב "ערוך השולחן" אחר שהביא טעמי המקילים..." :וכל אלו הטעמים חלושים הם והירא את דבר ה' ינהוג בשמיטת כספים גם בזמן הזה ובכל מקום ובפרט שיש תקנה בעשיית "פרוזבול" ובהרבה מקומות נזהרים בזה גם עתה" .וכן הסכימו כל הפוסקים האחרונים ז"ל ובדורנו שליט"א. מדוע לא תקנו "זכר" גם ליובל? בזמן הזה נוהגת "שביעית" על כל דיניה – לרוב ככל הפוסקים מתקנת רבנן בלבד .ומצוות כמו "שמיטת כספים" ו"חלה" – נוהגות גם בזמן הזה מטעם "שמא תשתכח – תורת שמיטת כספים מישראל" – "שמא תשתכח תורת חלה מישראל" )כנז"ל(. ֵכר" גם ליובל – מטעם א"כ קשה -מדוע לא תקנו "ז ֵ "שמא תשתכח )שנת( היובל מישראל"? ]הסמ"ע )סי' ס"ז בחו"מ סק"ב( מבאר הקושיא :שיתקנו זכר ליובל בהשמטת קרקעות .וזכר לשביעית וליובל בשביתת הארץ בחרישה וזריעה[ . = מצאנו בראשונים ז"ל )תוס'/ר"ן( ובאחרונים )סמ"ע/פרישה( 2תירוצים לפחות: א( תוספות ]גמ' גיטין )ל"ו (:ד"ה ותקון[" :משום שאין רוב ציבור יכולין לעמוד בה )בגזירה זו של היובל( ליאסר בעבודת הקרקע ב' שנים רצופות .ע"כ) .הרי יובל – היא שנת ה 50-ולפניה ה – 49-היא השמיטה השביעית במחזור היובל( .וכ"כ הר"ן )על האלפס-גיטין -שם( . ב( הסמ"ע/פרישה ]הוא הגאון ר' יהושע וולק ז"ל בעל ספר מאירת עיניים – סמ"ע על שו"ע חושן משפט )ס"ז סק"ב( בעל ה"פרישה-ודרישה" על טור-חו"מ )פרישה ס"ז סק"ג([ :כיוון שקדושתן )של היובל והשביעית( תלויה בארץ ישראל ולא שייכת בחו"ל .וכיון דלא שייך לעשות בהן דבר בחו"ל ) ֵז ֵכר( – גם בארץ ישראל לא תקנוהו, משא"כ שמיטת כספים שהיא חובת הגוף! ]נ.ב חידושו של הסמ"ע -מעצמו – אך כתב שרש"י ז"ל בפירושו לדף ל"ו .שם בגיטין – מסייע לטעמו זה[. ]וע"ע גם בשו"ת המבי"ט )סי' –ס"ד( ושו"ת המהרשד"ם )סי' ל' .ס"א .קפ"ו([].ע"ע מהרש"א )גיטין ל"א :ד"ה ותקון רבנן([ ]ד[ שנת השבע ח"ב שער ב' כללים ויסודות בשמיטת כספים )ב( נוהגת גם בנשים ** מצות "שמיטת כספים" נוהגת גם באנשים וגם בנשים דאינה מצות עשה שהזמן גרמא לפטור נשים מ 2-סיבות: נוהגת כל הזמן -גם אחרי השמיטה -זמנה ]להשמיט -ולא לתבוע[. יש בה גם מצות "לא תעשה" ]ולא רק "עשה"[ "ובלאתעשה" גם נשים נצטוו ]חוץ מ-ג' מצוות ל"ת -קידושין פ"א מ"ז[. אין מברכין על מצוה זו כיון שזו מצוה שאין בה מעשה ]תשובות הרשב"א/הרמב"ן /הרד"א ועוד[. -כיון שהיא תלויה בדעת אחרים ]כמו מצות צדקה[ ]דהיינו כאן אם הלווה לא יבא לשלם -לא ישמט[ ]וכאן יש סוברים שעל המלווה לומר "משמט אני" דאי לאו לא משמט[. )בעל העיטור(. כיון שאין מברכין על מצוה שיש בה צער ]המלוה מצטערעל אי-החזרת חובותיו[) .עפ"י הרשב"א( ]"ילקוט יוסף""/שביעית" -ס' "דיני שביעית"[. שמיטת כספים -אפקעתא דמלכא או דגברא? לרוב ככל הראשונים -שמיטת כספים היא אפקעתא דמלכא -דהיינו מצד התורה החובות נשמטים מאליהם בכניסת השנה השמינית -ואין צורך שהמלווה יאמר "משמט אני" ]בית יוסף/חושן משפט סימן ס"ז מרדכי/גיטין[ ]וכ"כ מנחת חינוך )מצוה תע"ז( וכתב שם שיש ראיות גמורות מן הש"ס )גיטין לז] [:וכ"כ בגליון הש"ס על ר"ה -ירושלמי )פ"ג ה"ה([. ] .-אמנם בעל היראים ]רבינו אליעזר ממיץ ז"ל[ )סי' קס"ד( חולק וסובר ששמיטת כספים היא "אפקעתא דגברא" -וחייב לומר "משמט אני" כדי שיישמטו החובות – הובא שם במנחת-חינוך )תע"ז הערה ג'([. .והנפק"מ בזה דאמרינן אפקעתא דמלכא -שאם יתבעהמלוה את חובו אחר השמיטה )כשלא עשה פרוזבול(, דמלבד 2איסורי השמיטה )לשמט החוב -עשה .ולא לתבוע חובו -לאו( עובר גם על איסור גזילה! ודבר נוסף :חרש שוטה וקטן שאינם בני מצוות שהיו להם מעות שזכו בהן בין ע"י ירושה בין ע"י שכר פעולה לאחר -ועברה שמיטה )בלא פרוזבול( -נחלט החוב והלוו ֵ ואבד -כיון ששמיטת כספים אפקעתא דמלכא הוא] .מנחת חינוך )תע"ז/סק"ב( אנצ' תלמודית ערך אפקעתא דמלכא/ח"ב/ברית עולם עמ' פ"ד[. הדינים בשמיטת כספים בנוסף למ"ש לעיל )עמ' ג'( בעניין המצוות בשמיטת כספים -סיכם ב"ברית עולם" )עמ' פ"ד ה"ז ופ"ה הי"א( 2דינים בשמיטת כספים :א .איסורא )עשה ולאו( ב .ממונא )שהחוב נפקע( ו 2-נפק"מ בזה (1 :לגבי חש"ו- לאו בני איסורא נינהו מ"מ חובם פקע (2 .לגבי ספיקות- עי"ש בב"ע. מצות "שמיטת כספים" נוהגת בסופה בתורה )דברים ט"ו-א'( כתיב" :מקץ שבע שנים תעשה שמיטה" .ולמדו מכאן חז"ל )ערכין כ"חִ ) (:ס ְפ ִרי פר' ראה( שהשביעית -משמטת )כספים( בסופה .ולמדו גם )במדרש( מגזירה שוה "מקץ" כאן ל"מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה )וילך( – מה שם בסופה גם כאן בסופה, שהשמטת הכספים היא )אחר( בסיום שנת השמיטה. .ורוב הראשונים ז"ל רמב"ם .סמ"ג .רמב"ן )עה"ת(רבינו בחיי ועוד הבינו מפשט הכתוב )מלבד הלימוד הנז"ל( שהכוונה "קץ" – סוף ,סוף השנה השביעית ]וראה שבפי' הראב"ע עה"ת כתב "מקץ" – לשון תחילת השנה! וכ' הרמב"ן )שם עה"ת פר' ראה( שהמדקדקים כולם סברו כן – אח"כ דחה פירושם) .וכ"ד רבינו בחיי כרמב"ן( ומבאר הרמב"ן שאמנם כוונת הכתוב "תעשה שמיטה" אכן על השבתת הקרקע מחריש וקציר כמ"ש "והשביעית תשמטנה ונטשתה" ולא האריך בזה כיון שהזכירם )בפר' בהר( אך הוסיף כאן מצות שמיטת כספים – היכן? – בפס' "כי קרא שמיטה לה'" – שמיטה בכל העניינים![ כיון דכתיב "מקץ" שבע שנים תעשה שמיטה" והיינו בשקיעת החמה של כ"ט אלול תשע"ה -עם יציאת שנת השמיטה -וכניסת השנה השמינית ]תשע"ו[ -נשמטין כל החובות -ואסור לתבוע יותר חובותיו ]אלא אם כן -עשה פרוזבול[. האם יש טעם לגזירת הכתוב ששמיטת כספים משמטת בסופה – ולא בתחילתה כמו בשמיטת קרקעות? תירוץ נפלא מצאנו בס' מעם לועז בשם ערך השולחן )סי' פ"ז( שהטעם לכך שאם שביעית היתה משמטת מתחילת השנה לא היו העניים מוצאים מי שילווה להם מעות ,שהיו חוששים המלווים שהשביעית תשמט את חובם .אבל עכשיו שמשמטת בסופה יכולין העניים ללוות ולפרוע במשך כל השנה השביעית וז"ש "השמר לך ...לאמור קרבה שנת השבע" ) -שאם( תחשוש להלוות אפי' קודם שתכנס השביעית -שמא לא יפרע לך.לכן "נתון תתן לו" -אתה יכול להלוות כמה פעמים "ולא ירע לבבך בתתך לו" -כי יש לו זמן שנה תמימה לפרוע לך ע"כ . ייתכן -כך נלע"ד -שכל תירוץ נפלא זה רמוֹז נרמז בפי' הרמב"ן הנז"ל עה"ת ]דברים-ראה-פט"ו פס' א'[ שכתב בסוף פירושו שם פס' א'..." :כי מ"ש חז"ל "מקץ" ...שאין משמטת כספים אלא בסופה -שהוא מדרש שלא אמר "השנה השביעית תעשה שמיטה" ירמוז כי בסוף השבע תהיה שמיטה יותר מן ההתחלה ורצונם בקץ הזה שהוא חוץ ממנו – ויכול אדם לתבוע חובו עד יום אחרון של שנת השמיטה ולא תשמט עד הלילה" וכו' . תירוץ נוסף מצאנו בדברי הרה"ג המקובל והחסיד רבי אליהו מני מחברון זצ"ל ])הובא ברב פעלים ח"א סוד ישרים סי' י"א( .הרב בן איש-חי ז"ל עצמו נשאל בין היתר בזה והוא נתעורר בענין ושאל להרה"ח ר"א מני מחברון שענה לו[: "בודאי הגמור שכל דבר אין מעלתו אלא דוקא בהיותו שלם - ולכן אחר תשלום השנה )שמיטה( שנגמר תיקונה -משמטת" ]וכתב הבא"ח ז"ל שלא הבין דבריו בזה .ושם הביא תירוץ נוסף -אך הוא עפ"י תורת הקבלה -מספר אשל אברהם על המצות -ואכמ"ל[. תקנת הפרוזבול ** כפי שצויין -כיום מצות "שמיטת כספים" דרבנן ולא מן התורה ]כיון שרוב היהודים בעולם אינם בארץ ישראל -ודבר זה נוהג כך החל מסוף בית ראשון -עת גלות שבטי ראובן וגד וחצי שבט מנשה ) 151שנים קודם חורבן הבית( מעבר הירדן המזרחי ]ומכאן ראיה ברורה שישיבתן של 2שבטים וחצי אלו בעבר הירדן המזרחי היתה נחשבת כישיבתן בארץ ממש ]והתקיים הפסוק "דרור בארץ תהיה לכל יושביה" " -בזמן שכל יושביה עליה" )ערכין ל"ב( וברגע גלותן משם -נחשבת היא גלות לכל הארץ -לכל השבטים ואין רוב יושביה עליה[ ]וכן מפורש בירושלמי -שביעית פ"י ה"ב[. בשלהי בית שני -תיקן הלל ובית דינו "פרוזבול" -שלא יישמטו החובות ]משנה דשביעית פ"י מ"ג[: הגמ' בגיטין )ל"ו ע"א וע"ב( היקשתה 2קושיות חשובות בסוגיית הפרוזבול: קושיא א' :כיון שיש מצות-עשה מן התורה של השמטת חובות ב)סוף( שביעית איך הלל תיקן "פרוזבול" וביטל מצוה מן התורה? תירוץ הגמרא :תקנת הלל עפ"י סברת רבינו הקדוש שרק בזמן שנוהגת מצוה זו דרבנן יועיל הפרוזבול -כגון בבית שני ובכגון זה הלל יכול לבטלה או לסייגה) .אביי(. קושיה ב' :בזה"ז ששביעית אינה נוהגת מן התורה -א"כ החוב לא נשמט. שמיטת כספים שער ב' כללים ויסודות בשמיטת כספים )ג( אז איך חכמים תיקנו שהשביעית תנהג מדרבנן ותשמיט כספים? ]הרי נמצא שהלווה "גזלן" עפ"י חכמים )רש"י([! .תירוץ )א(-אביי :יש כח לחז"ל לעקור דבר מן התורה ב"שבואל תעשה" )כג' בשופר ולולב כשחל ר"ה/סוכות בשבת -לא תוקעין ולא נוטלין 4המינים( וכן כאן – הכסף נשאר אצל הלווה) .אם המלוה לא עשה פרוזבול( .תירוץ )ב(-רבא" :הפקר בית דין – הפקר" .בין כששביעיתנוהגת מן התורה )בזה"ז -לפי רבנן( בין כשנוהגת מדרבנן )בזה"ז – לפי רבינו הקדוש( חז"ל לא עקרו דבר מן התורה ,אלא בדבר של ממון עשו גדר וסייג כי הפקר בי"ד בממון – הוא הפקר ויש כח לחז"ל לחייב את הלווה להחזיר את החוב) .עפ"י רש"י(. * רש"י )בפירוש הנ"ל( הבין שתירוצן של רבא קאי גם אקושיא ראשונה )וממילא מובן שחולק הוא על אביי בתירוץ הקודם(. * תוספות – הבינו שרבא הסכים לתירוץ הקודם של אביי לעיל – וחלק עליו בתירוץ ב' וממילא אין מחלוקת ביניהם בקושיא א'. ויש נפק"מ בין הדברים – ראה לקמן בקטע הבא )הפרוזבול( ויוצא א"כ שהרמב"ם )עפ"י הכס"מ ומהר"י קורקוס – לקמן( סובר כתוספות .והראב"ד )להנ"ל( סובר כרש"י. .פרוזבול :תיבה זו קיצור של המושג הראשוני] :עפ"י הגמ'גיטין ושם ברש"י )ל"ו-ל"ז([ "פרוזבוליבוטי" :פרוז -תקנה .בולי -עשירים .בוטי-עניים. תקנה לעניים ולעשירים -כלומר כשראה הלל שהעשירים נמנעים מלהלוות לעניים קודם ]סיום[ שנת השמיטה מחשש השמטת חובם ויעברו בזה על "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" ]וזו תקנה לעשירים שיגן על כספם[ וגם שהעניים ימצאו ממי להלוות כסף ]תקנה לעניים[ עמד והתקין את הפרוזבוליבוטי -והיינו בקצרה" :פרוזבול" ]ביאור נוסף :בית דין המפקח שלא יקבל אחד מן העם נזק וירד מנכסיו )ערוך([ ]וראה עוד לקמן )עמ' י"ג-ט"ו( בהרחבה הלכות פרוזבול[. .אכן לשון "פרוזבול" -רומז יותר לעשיר שנצרך לתקנה זו ) של פרוזבול( יותר מהעני )כדי שלא יישמט חובו( ואף שנתקן הפרוזבול עבור שניהם) .ואם ננקוט את המילה "פרוזבול" ב-ל- בסופה הרי האות ל' נחלפת באות ט' )דטלנ"ת אותיות הלשון ( אם כן יוצא לנו " פרוזבוט"-והוי הוכחה א"כ על שניהם שהפרוזבול נתקן – שווה לעשירים ולעניים ] .מהרש"א גיטין ל"ו/ : מהר"ם שי"ף – שם[ . וברש"ש על הש"ס )גיטין ל"ו( :מפרש דווקא כך :"פרוזבול " –בול-לשון כמישה ) נובל ומתיישן( ומצוי דבר זה אצל עניים ודמי ללשון סגי -נהור ]בול עני .ובכנוי ל' סגי נהור – לעשיר[ נמצא א"כ שע"י קריאת השם "פרוזבול ,איכא טפי תקנה לעניים . ישנו עוד תירוץ של תוספות – אנשי שם) -על הרי"ף -גיטיןל"ו (:נקרא כן "פרוסבול" להראות לעשירים )בול -עשיר( )כנזכר לעיל( שחששו חז"ל לתקנתם של אלו )להגן על הלוואתם( ובזה יתרצו להלוות בלב שלם . והקשו עוד על תקנת הפרוזבול –הרי אם המלווה מתנהבהלוואתו ללווה בנוסח של "ע"מ שלא תשמיטני השביעית" א"כ מה צריך עוד את תקנת הלל הזקן? ותירצו כדי שלא תשתכח תורת שמיטת כספים. בירור " :האם "מוסר שטרותיו לבית דין" הוי מתקנות הלל הזקן או לא? - תשובה מחלוקת משולשת היא בראשונים ז"ל . ובהרחבה :הנה זאת שנינו במס' שביעית )פ"י מ"ב( " ...במלווה על המשכון -והמוסר שטרותיו לבית דין – אינן משמיטין . ]ה[ ועוד שם ) משנה ג' ( "פרוזבול – אינו משמט .זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן וכו'. ובגמ' מכות )ג ( :אמר ר' יהודה אמר שמואל :המלווה את חבירו לעשר שנים השביעית משמטתו וכו' אמר רבא הכא במאי עסקינן במלוה על המשכון ובמוסר שטרותיו לבי"ד. פירש"י – "מוסר שטרותיו לבי"ד – הוא הפרוזבול שהתקין הלל שכתוב בו "מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים וכו'. ותוספות בד"ה המוסר חולקין על רש"י "ולא נראה דבמפורש תני במס' שבועות )פ"י מ"ב( המוסר שטרותיו לבית דין –אינו משמט והדר קתני) מ"ג( "פרוזבול" – אינו משמט " משמע תרי מילי נינהו ופרוזבול אינו מוסר שטרותיו לב"ד כרש"י וסיים שם תוס' – ומוסר שטרותיו לבית דין מדאוריתא אינו משמט. ] והפני יהושע והריטב"א הסבירו ברש"י ז"ל שפרוזבול היינו מוסר שטרותיו לבי"ד ופרוזבול נלמד ממוסר שטרותיו לבי"ד[ גם מהרמב"ם ז"ל משמע כתוספות דהנה פסק) בפ"ט הט"ומהלכות שמיטה ויובל( שהמוסר שטרותיו לבי"ד ואמר להם אתם גבו לי חובי זה –אינו נשמט ואח"כ הדר ופסק בהלכה שאח"כ )הט"ז( :כשראה הלל הזקן שנמנעו מלהלוות זה את זה ועוברין עמ"ש "השמר לך פן יהיה דבר" וגו' התקין הלל פרוזבול כדי שלא ישמט החוב" הרי מפורש שעניין פרוזבול זה דבר אחד ועניין מוסר שטרותיו לבי"ד זה עניין אחר .וראיתי שהמהר"י קורקוס שם )פ"ט הט"ו( כתב שכן נראה מרוב המפרשים שהסכימו לשיטה זו )של התוספות( וגם הרמב"ם מדוייק מדבריו שמסירת שטרותיו לב"ד לחוד דאורייתא ופרוזבול לחוד וכיון שמן התורה מועיל מסירת שטרות וע"ז סמכו חכמים )הלל( לתקן פרוזבול . ודעת הרמב"ן ז"ל )גיטין ל"ו( שהלל תיקן מלבד את דיןהפרוזבול ,גם את עניין מסירת שטרותיו לבי"ד כדי שלא ישמט החוב )ד"ה ומי איכא( אם כן למסקנא יש לנו כאן ג' שיטות בעניין הפרוזבול ומסירת שטרותיו לבי"ד : א( מוסר שטרותיו לבי"ד – היינו פרוזבול –]שיטת רש"י ז"ל )מכות ג'([ ב( מוסר שטרותיו לבי"ד -וגם תקנת פרוזבול – שתיהן מתקנותיו של הלל הזקן ]רמב"ן )גיטין ל"ו ( :ד"ה מי איכא[ ג( מוסר שטרותיו לבי"ד -הוי מדאוריתא שאינו משמט ותקנת פרוזבול דרבנן היא – מתקנות הלל הזקן – שאינו משמט ] תוס' ) מכות ג'( וכ"נ דעת הרמב"ם ושכ"כ מהרי"ק וכתב גם שכן נראה – מרוב המפרשים[ "הפרוזבול" – עד אימתי ינהג? מחלוקת ידועה בין הרמב"ם ז"ל]הל' שמיטה ויובל פ"ט הט"ז[ לבין הראב"ד ז"ל ]שם בהגה"ה[ – אימתי מועיל הפרוזבול? .לדעת הרמב"ם – כל זמן ששביעית/שמיטת כספים נוהגתמדרבנן אזי מועיל לערוך פרוזבול – ולגבות חובותיו גם לאחר ששמטה השביעית .אך כשתנהג שביעית מן התורה לא יהיה עוד תוקף לפרוזבול – והשביעית משמטת – וטעמא טעים כיון שחז"ל )הלל( אינם יכולים לבטל את מה שהתורה משמטת וכ"ד הרע"ב וינין בועז )יתפא"י( . .לד' הראב"ד – גם כששביעית תנהג מן התורה יכול אדםלגבות חובותיו אם ערך "פרוזבול" דתקנת הלל )פרוזבול( ,עפ"י רבא )בגמ' גיטין ל"ו ,(:היא מטעם "הפקר בית-דין-הפקר"- ותירוצו של רבא זה הוא העיקר בש"ס – והלכה כרבא א"כ פרוזבול מועיל גם כששביעית נוהגת מדין תורה .וכ"ד הרשב"א והר"ן. וראה ברדב"ז – כסף משנה ומהר"י קורקוס – 2 תירוצים על הערתו של הראב"ד מהסוגיא -ואכמ"ל[. ]ו[ כללים ויסודות בשמיטת כספים )ד( חקירה האם "היובל" משמט כספים? המשנה למלך ]הל' שמיטה ויובל פ"ט ה"א[ מביא את דרשת ה"תורת כהנים" )בהר פ"ג(" :בשנת היובל הזאת" – זו )היובל( מוציאה עבדים – ואין השביעית מוציאה עבדים .והלא דין הוא )ק"ו( ומה אם היובל שאינו משמט כספים – מוציא עבדים, השביעית שמשמטת כספים – אינו דין שתוציא עבדים? תלמוד לומר" :בשנת היובל הזאת" – זו מוציאה עבדים )היובל( ואין השביעית מוציאה עבדים) .ועתה( ק"ו ליובל שישמט כספים :ומה אם השביעית – שאינה מוציאה עבדים משמטת כספים )בסופה( יובל – שהוא מוציא עבדים – אינו דין שישמט כספים? תלמוד לומר" :וזה דבר השמיטה )שמוט(" – שביעית משמטת כספים – ואין היובל משמט כספים .והיובל מוציא עבדים – ואין השביעית מוציאה עבדים! ע"כ .הרי לפנינו שיטת הברייתא דתורת כהנים שזו גזירת הכתוב שרק השביעית משמטת כספים ולא היובל .כן כתב המנחת-חינוך )מצוה תע"ז סק"א( וציין למשנה המלך הנ"ל שהביא דרשת התורת כהנים הנ"ל. אכן זוהי שיטת הרמב"ם ז"ל שפסק כהת"כ ]הל' שמיטה ויובל פ"י הט"ז[" :יתירה שביעית על היובל שהשביעית משמטת כספים ָתר יובל על השביעית – שהיובל ואין היובל משמט כספים .וְ י ֵ מוציא עבדים ומשמט קרקע )וזהו דין מכירת שדות האמור בתורה( והיא מצות-עשה שנא' "גאולה תתנו לארץ" ,יובל משמיט קרקע בתחילתו – ושביעית אין משמטת כספים אלא בסופה .ע"כ. גם המהר"י קורקוס ז"ל תמך מקורותיו של הרמב"ם כהמשנה למלך מתורת כהנים הנ"ל ומגמ' ערכין )כ"ח .(:והרדב"ז והכסף וס ְפ ִרי .עומת זאת מצאנו בתלמוד משנה ציינו לתורת כהנים ִ הירושלמי בגמ' ראש השנה )פ"ג ה"ה( שיטה אחרת ושם מובאות דעתן של רבי יודא )ששחרור עבדים מעכב היובל( ושל רבי יוסה )שתקיעת שופר מעכבת היובל( אמנם סיכם שם רבי יוחנן: "...אבל חכמים אומרים :קידוש בית-דין )הכרזת בי"ד הגדול על כניסת היובל( ותקיעת שופר )ביוהכ"פ ביובל( והשמט כספים )בסוף שנת היובל( – משמיטין] .דהיינו ג' דברים אלו מעכבים את היובל – ובלעדיהן -אין יובל מקודש[ ושם לשאלת הגמ' – הרי, קידוש בי"ד ותקיעת שופר – בתחילת שנת היובל ,ואילו השמטת כספים – בסופה! אז איך ינהג ויוקדש היובל – הרי אינן שווים? תירץ רבי זעירה :כיון שמתחילת שנת היובל דעתם לקיים מצוה זו – שמיטת כספים) ,בסופה( ,נחשב כבר שמקיימים אותה -וזה עפ"י הפסוק בדניאל )י'( – "ויאמר אלי – אל תירא דניאל ,למן היום אשר נתת לבך להתענות לפני אלקיך – נשמעו דבריך" – כבר נשמעו דבריך) .פני משה וקרבן העדה בהסבר הירושלמי( ולפלא הוא שהפוסקים )כג' המנחת חינוך ומהר"י קורקוס ,כסף משנה ורדב"ז( ושאר ראשונים ז"ל )לקמן( לא הביאו לירושלמי –ובהגה' למנחת החינוך )הוצאת מכון-ירושלים( הביאו בהערה )בסי' תע"ז בירושלמי על המנח"ח( ירושלמי זה ,וציינו לתירוץ הגליון הש"ס. ובגליון הש"ס וברמב"ם )הוצ' פרנקל( ציינו לשיירי הקרבן שתמה על הירושלמי שהוא היפך המדרש בתורת הכהנים. אכן הגליון הש"ס )על הירושלמי להגרי"ש נתנזון ז"ל( תירץ- דהירושלמי אזיל כסברת רבי ששמיטת כספים תלויה ביובל ]"וזה דבר השמיטה -שמוט" – ב 2-שמיטות הכתוב מדבר וכו'-גמ' גיטין )ל"ו (.וכ"ה במו"ק )ב (:וקידושין )ל"ח([ ועפ"י תוס' בר"ה )כ"ט(. כל שאינו משמט כספים בשמיטה אינו ביובל ,ה"ה כאן שמיטת כספים בשמיטה מעכבת לקדושת היובל ]וכוונת גליון הש"ס שם על מי שאינו משמט כספים בסוף השביעית שלפני היובל – שמעכב את היובל[ ולפ"ז מובנת קושיית הירושלמי "והלא שמיטת כספים משמטת בסופה?" דהיינו שמיטת כספים היא אפקעתא דמלכא – ובע"כ הוא משמט שא"צ לשלם וגם אם נותן החוב -הרי בתורת מתנה הוא דיהיב ליה ,א"כ איך אפשר לעכב ליובל -הרי זה נשמט מאליו? לכן תירץ כיון שמכוין עכ"פ שלא לשמט הוי כאילו עבר ולא נשמט -ולכן מעכב .הנה הקרבן העדה והפני משה מפרשי הירושלמי נמשכו אחר הירושלמי וסברתו ולא ציינו שהבבלי חולק או לדרשה בתו"כ שחולקת ממש עם הירושלמי. שנת השבע ח"ב ויתרה מזאת -התוס' ]בקידושין )לח (:ד"ה השמטת כספים[ ג"כ אזיל בסברתו זו שאין השמטת כספים ביובל -במפורש -כהתו"כ וס ְפ ִרי ,ומציין ירושלמי )דשביעית פ"י -וגיטין פ"ג( בעניין סברת ִ רבי ב 2-שמיטות הכתוב מדבר וכו' ולא מציין כלל את הירושלמי בר"ה )פ"ג ה"ה( ! וגם מרש"י שם )קידושין ל"ח (:משמע בפשטות שהיובל אינו משמט כספים ] וכ"מ ממהרש"א גיטין )ל"ו (:ד"ה ותקון )וכן ממהר"ם שיף([ .עוד כמה ראשונים ז"ל כמלאכים פירשו הסוגיות בר"ה וקידושין ]בכללם המאירי ,רשב"א ,רמב"ן, ריטב"א )וכ"כ בתורה תמימה פר' בהר/ראה([ וכתבו במפורש שהיובל אינו משמט כספים .הרי שכל הראשונים ז"ל נמשכו אחר המדרש בתו"כ/ספרי ולא נקטו כירושלמי -ואפילו לא ציינוהו כלל! ואכן בתלמוד בבלי )ר"ה ט (:מופיעה אותה מחלוקת כבירושלמי ותמצית הדברים" :יובל היא" -ר' יהודה טוען שרק שחרור עבדים – מעכב אך לא תקיעת שופר ולא שמיטת קרקעות )החזרתן לבעליהן " -ושבתם איש אל אחוזתו"( .ור' יוסי סובר שתקיעת שופר בלבד מעכבת .א"ר יוחנן :אבל דעת חכמים: שלשתן מעכבות את היובל :שחרור עבדים תקיעתשופר .שמיטת קרקעות .היפה עיניים )שם( משווה גמ' זו לירושלמי וגורס בירושלמי במקום "קידוש בי"ד" " -שלוח עבדים" ומ"מ מדי מחלוקת לא יצאנו שהשמט כספים עפ"י הירושלמי מעכב היובל ]גם ס' תורתן של ראשונים על הירושלמי ציין ההבדל בין הבבלי לירושלמי בזה[ .וגם התמיהה איך לא צויין הירושלמי בר"ה בכל הראשונים הנז"ל נשארת בעינה! ]אכן ראה בס' " ֶד ֶר ְך אמונה" להגר"ח קנייבסקי שליט"א בנד"ד )רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י הט"ז( שהביא מקורו של הרמב"ם שיובל אינו משמט כספים עפ"י תורת כהנים וספרי ושם הביא את הירושלמי )פ"ה דר"ה ה"ה( שגרס שיובל משמט כספים! ולא האריך בזה הרב שליט"א. והנה תחילה היה נלע"ד שמא הגירסא הנ"ל בירושלמי לא היתה לפני הראשונים ז"ל דהא לא אשתמיט דחד מינייהו ידכרינה בסוגיות הבבלי )ר"ה/גיטין/קידושין( ]כפי שמצאנו בכ"מ בש"ס כג' שתוס' משווים גירסאות בבלי לירושלמי )כג' ברכות ל"ט .גבי רבי יוחנן שאכל זית ָמ ִליח ובירך )או לא( ברכה אחרונה על "בריה" ועוד([ .ושאלתי לכמה ת"ח על שיטת ירושלמי זו מול גירסת הראשונים .וענה לי אחד ממורי ורבותי ת"ח גדול הבקי ב- 2התלמודים בראשונים ובפוסקים -שאכן כנראה שלא היתה גירסא כזו לפני הראשונים מזה שלא הביאוה בסוגיותיהן ושכן מצינו בכמה וכמה סוגיות שהוקשה לפניהם מכמה סוגיות בירושלמי שלא הופיעו אצלם וכתבו המפרשים ז"ל ש"גירסא מוטעית בירושלמי היא" ואפי' איירי בסוגיות המשתרעות עפ"נ חצי עמוד או עמוד שלם בירושלמי .וסיים דמ"מ אין לנו הכרח בזה יותר כיון שהברייתא/מדרש בתו"כ וספרי מפורשת גירסתן והרמב"ם פסק כוותייהו ]להלכה-לעת"ל[ ואין לחוש בזה א"כ לירושלמי .ע"כ .ודפח"ח] .ויש להאריך ולהרחיב בעניין זה כשירושלמי )לגירסאות שמקיימים זאת( חולק מול תוספתא – אא"כ הבבלי כהתוספתא כמו בסוגיין וכנז"ל – אך אין כאן מקום להאריך בכוון זה[ ]עיין יביע אומר ח"א )עמ' ז' ועמ' כ"ה( ח"ד )עמ' ל"ט (.וח"ה )עמ' קצ"ב([ והנראה לענ"ד דכיון שהבבלי לא גרס "שמיטת כספים" א"כ ס"ל כהמדרש בתורת כהנים וכסיפרא פרשת "ראה" )כמו שציינו נושאי-כלי הרמב"ם לעיל את מקורותיו של הרמב"ם( שאין שמיטת כספים נוהגת ביובל .וגם אם הירושלמי חולק -הרי בבלי כנגד ירושלמי -פסקינן כבבלי ולכן גם פסק הרמב"ם לעיל )פ"י הי"ג( ששלשה דברים מעכבים ביובל :תקיעת שופר .שילוח עבדים .והחזרת שדות לבעליהן בדיוק כמ"ש ר' יוחנן בגירסת הבבלי אליבא דחכמים )גמ' ר"ה ט (:ולא כגירסת הירושלמי לד' ר' יוחנן כחכמים )קידוש בי"ד. תקיעת שופר .השמט כספים(] .עי' גם ביביע אומר ח"א )עמ' כ"ה( וח"ד )עמ' ט"ל( בכללי הפסיקה של ירושלמי מול תוספתא[. שמיטת כספים שער ב' ]ז[ כללים ויסודות בשמיטת כספים המשך -חקירה האם "היובל" משמט כספים? אחרי כותבי הנ"ל שוב עיינתי בסוגיא דראש השנה )כ"ט (.ובתוס' )עפ"י זה( יש ליישב את קושיית התוס' שם )ר"ה כ"ט( ע"כ .וכוונת שם .ונקדים מ"ש בגמ' שם שדנה אי כהנים חייבים בתקיעת שופר הרב הנז' ברורה שאכן גירסת תוס' בגמ' בר"ה שם -נכונה עפ"י דר"ה כיון דליתנהו ביובל ]"כהנים ולויים מוכרין -מקדישין שיטת הירושלמי וסוגיא כאן )בבלי-ר"ה( ושם )ירושלמי דר"ה( )קרקעות( לעולם וגואלין לעולם" )ערכין ל"ו [(:א"כ גם בתקיעות אזלא כרבי .וְ ִכיוֵן הרב ז"ל לתירוצו של הגליון הש"ס דירושלמי דר"ה ליתנהו? ותירצה שם" :קא-משמע-לן" .גירסת רש"י - )הגרי"ש נתנזון( ]אמנם בעומק הדברים יש מקום למצא הבדלים בתירוץ של שניהם – רק באופן כללי שניהם ליישב בגירסאות קמ"ל -ותו לא .והיינו דחייבים הכהנים בתקיעות דר"ה .אמנם באופן דומה ואכמ"ל[] .וקצת תימה דהגרעק"א ומהר"ב רנשבורג התוספות )וכן ר"ח ועוד ראשונים( גרסי" :קמ"ל נהי דליתנהו ז"ל לא ציינו לגמ' בערכין )ד (.ובדברי תוס' שם ד"ה וגואלין[. )לכהנים ולויים( בהשמטת קרקעות )דיובל( )אך( בהשמטת כספים ושילוח עבדים )ביובל( איתנהו!" ע"כ .התוס' באו"ד )קמ"ל( ובסיכומן של דברים יש לציין 2הערות חשובות : מתקשים בגירסא שלפניהם-זו ומקשים גם "ועוד מה עניין א( קיי"ל כפסק הרמב"ם ז"ל )הל' שמיטה ויובל פ"י הט"ז( שרק ( השמטת כספים אצל יובל? הא בהדיא תנא בספרי )פר' ראה השביעית משמטת כספים ולא היובל – וזאת עפ"י ברייתא דתורת ובסוף ד"שביעית משמטת כספים ואין היובל משמט כספים". כהנים) .בהר פ"ג( וספרי )פר' ראה( ולא חשו לגירסא דירושלמי שרבי משום הדבור "וזה דוחק לומר דנקטיה לרבי" -וטעמם שסובר שלד' חכמים שהיובל משמט כספים .ב( הראשונים ז"ל לא גופיה ס"ל דהשמטת כספים תלויה ביובל )וכמ"ש בגיטין לו .ועוד( הזכירו כלל את הגירסא בירושלמי – וכנראה לא היתה גירסא זו "בזמן שהיובל נוהג -השמטת כספים נוהגת" .ע"כ] .נ.ב .הגליון בירושלמי שלפניהם )ואפי' המנחת-חינוך ז"ל – שהוא אחרון – לא הש"ס דירושלמי )הגרי"ש נתנזון ז"ל( התבסס ביישובו )כנז"ל על הזכיר הירושלמי( .מה שאין כן בכמה אחרונים ז"ל כן גרסו זאת גירסא זו בירושלמי( על תוס' זה בר"ה שהירושלמי אזיל כרבינו בירושלמי מהם היפה-עיניים והגהות מהר"ב רנשבורג על הבבלי הקדוש[. וזאת מלבד מפרשי הירושלמי הידועים שהזכירו כן ,בכללם קרבן בנד (. ד ) בערכין ' שבגמ מצאתי ושוב שחופפת ד " סוגיא הביאה העדה )ובפירושו שיירי הקרבן – וכתב שם שבדרשותיו האריך נהי ל " קמ " ה " בר ' התוס כגירסת שם והגירסא (. כט ) ה " דר לסוגיא ליישב הקושיא מול התו"כ וספרי – ואין מצוי בידינו ספרו זה( דבהשמטת קרקעות ליתנהו )אך( בהשמטת כספים ובשילוח ופני משה ,ס' תורתן של ראשונים על הירושלמי ובעל גליון-אפרים עבדים איתנהו". על הירושלמי )וכמובא לקמן(. " קרקעות בהשמטת דליתנהו נהי " מהתירוץ חלק .רש"י שם גרס ואסיים ב"פרפרת" שראיתי ב"גליון אפרים" על הירושלמי )ר"ה מפרשי באוצר ראיתי אך . ה " ובר כאן ' כתוס שגירסתו משמע פ"ג ה"ה( :בנדון דידן – ונסגנן עפ"י מאמרו 2קושיות חדשות : התלמוד שנראה שרש"י לא גרס רק "קמ"ל" ותו לא -כגירסא ש -הייתכן שיובל – משמט כספים – והשביעית לא? ועוד :ש -האם בר"ה ]כן סברת ריטב"א ועוד[. פרוזבול יועיל )לפי הנ"ל – ולפי הסוברים יובל משמט( גם על כמו היקשו לעולם וגואלין ה " בד .התוספות שם -בערכין )ד(.היובל? אכן פתרונים -לבעל גליון-אפרים ז"ל -וכדלקמן: על להם קשה לכן כספים משמט ו אינ כאן בר"ה -מספרי דיובל תשובה :הנה הגליון אפרים ז"ל הבין בפשטות שקרבן העדה ופני ? ליובל כספים שמיטת עניין מה (. כט ה " ר הגירסא בש"ס )ערכין ד/. משה מפרשי הירושלמי נמשכו אחר הירושלמי )כמ"ש לעיל( שיובל יל ' ק דהרי יובל אצל כספים ת יט השמ מקצת ותירצו ששייך לומר משמט כספים .וכסברתם סבר יוסף הכהן בעל "ספר קדמוניות" ש " וא ) נוהג שהיובל בזמן אלא נוהגת ( כספים דאין שביעית )ש. ]הוא יוספוס פלאוויוס – יוסף בן מתתיהו -ההיסטוריון היהודי כתבו (. ד ) בערכין שם ' תוס בפסקי אופן בכל כסב' רבי לעיל(. הנודע מתקופת מלכות רומי – וכ' ספר "קדמוניות" וכן "מלחמות שסותר ואף ] " משמט אינו יובל כספים " ' בתוס בסיכום ההלכה היהודים" )ומייחסים לו ג"כ ס' "יוסיפון"( שמפרט כל אשר אירע ל " זצ יוסף י " הגרע ל " הראש מרן הנה עצמן ' התוס למשמעות לעם ישראל מתחילת התהוותו לעם עד אותה תקופה של היוונים פסקי את שערך הוא שאנץ ' תוס משאנץ ש " שהר בספריו כתב והרומאים[ .ובספרו ערך ִמ ְק ָבּץ הלכות ודינים – וסדר דיני תורה [. ד " בנד וכמו קושיות כמה מתרץ זה לא י וממ ' תוס וכתב" :יובל משמט כספים" אך זה ששביעית משמטת כספים – ת גם ובערכין ה ששמיט גירסא יש בבבלי " בר ' התוס דלפי קמן הא השמיט לגמרי בספרו .מדוע? השערתו של הגליון אפרים- לא התוספות גם אופן בכל אך ! וכירושלמי – ביובל איתא כספים בתשובתו :נ"ל שהרי כתב ספרו הנ"ל ליוונים ולרומיים ומהם היו נטו מלפסוק כספרי ותו"כ שיובל לא משמט כספים – וגם בפסקי כמה שחיו בארץ ישראל שנים רבות .והיה אם ישאלו מדוע תוס' שם ציינו עד"ה זה "יובל אינו משמט כספים" וממילא בזה )ישראל( אין משמיטין חובותיהם בשביעית? לא נוכל להודיעם הושוותה שיטתם זו של תוספות בר"ה )כ"ט (.כשיטתם בשאר שהלל תיקן פרוזבול – מפני שלעולם לא יבינו טעמו ונימוקו. מקומות בש"ס] .קידושין )ל"ח (:וגיטין )ל"ו [(.שרק השביעית משא"כ יובל ,היה יכול לכתוב שמשמט כספים )עפ"י הירושלמי ס משמטת כספים ולא היובל .ובכל אופן הרואה יראה בגליון הש" וק"ע ופנ"מ כנז'( לפי שיובל לא נהג בבית שני – וכשישאלו הטעם שם בבלי )להגרעק"א ז"ל( על תוס' דגיטין )ל"ו (.ד"ה בזמן עמ"ש נקל להבינם "מפני שלא היו כל יושביה עליה" וגם ישבו מעורבין "כדאמרינן בהדיא בספרי וראה דיובל אינו משמט כספים" – ציין )השבטים -בבית שני( )ראה ערכין ל"ב .(:ולשיטת הסוברים שבזמן ברורה הגרעק"א -עיין ר"ה )כ"ט (.תוס' ד"ה קמ"ל! וקושייתו בית שני נהגו יובלות ]מדאורייתא-או-מדרבנן[ – יש לומר שעל ה " בר ' עפ"י מש"ל :הרי תוס' בעצמן התקשו בתירוץ הגמ יובל – לא תיקן הלל פרוזבול מפני שלא מצוי – והיו ישראל לעניין "קמ"ל...דבהשמטת כספים...איתנהו )לכהנים( "מה )ביובל-לדעתם( משמטים חובותיהם )ללא תוקף פרוזבול( .עכל"ק השמטת כספים אצל יובל!" והתוס' עצמן ניסו לדחוק תירוץ ודפח"ח] .ושוב ראיתי שגם הר"ן על האלפס )גיטין ל"ו (.בענין אי דשמא הסוגיא בבבלי אזלא כרבי )אך דחאוה עכ"פ( .ואף ציין נהג יובל בבית שני מצטט מס' יוסף בן גוריון שהיובל נתקדש בימי דאתיא כירושלמי עכ"פ הרי לך גירסא בבבלי כירושלמי! א' ממלכי החשמונאים )בית שני([ ]וגם רש"י ציטט בג' מקומות בהגהות בגיטין עוד זה מדבר וסמוך ונראה לגליון הש"ס שם בש"ס )ברכות מ"ג .יומא כ"ג .ב"ב ג (:מדברי יוסף בן גוריון וכן שכתבו (. ט " כ ) ה " מהר"ב מרנשבורג ז"ל ציין גם הוא על התוס' דר התוס' בחולין )ס) -(.אטלס עץ חיים( – וכך כונה יוסף הכהן הנז' עצמן ' שהתוס מה במפורש בסה"ד ההוא דהסוגיא אזלא כרבי ) אצל הראשונים ז"ל[. שם רצו לדחות( .ושם ציין הרב מרנשבורג שראה בירושלמי ר"ה )פ"ה ה"ה( שלד' ריו"ח חכמים ס"ל דיובל משמט נמי כספים וא"כ ]ח [ שער ב' רעיונות וביאורים בעניין שמיטת כספים שנת השבע ח"ב "שמוט כל בעל ַמ ֵשּׁה ידו אשר ַי ֶשּׁה ברעהו" ]דברים ט"ו-ב'[ השם "בעל" תואר להמלוה ,שהוא בעל הכסף ,וכמו השמות "בעל הבית"" -בעל הבור" "בעל השור" וכדומה ,אבל הלשון " ַמ ֵשּׁה ידו" אין מבואר מה ענינו? ולפי פשוטו הי' צריך לומר "שמוט כל בעל אשר ישה ברעהו"! ואפשר לומר עפ"י המבואר במשנה שביעית )פרק י' משנה ח'(" :המחזיר חוב בשביעית יאמר לו )המלוה(" :משמט אני" .ועל זה אמרו בירושלמי שם )פרק י' הלכה ג'( ,שיש אומרים" :משמט אני" בשפה רפה וידם פשוטה לקבל החוב ,ולכן יש לומר ,שעל זה מרמז הכתוב כאן בלשון "כל בעל ַמ ֵשּׁה ידו" שישמט ידו מלהראות רמז שרוצה לקבל .והלשון " ַמ ֵשּׁה " הוא ממובן "כי מן המים משיתיהו" )פ' שמות ,ב' י'( ובתהלים )י"ח י"ז( "ימשני ממים רבים" ,ויהי' הבאור מלשון " ַמ ֵשּׁה ידו" – מושך מלקבל. ]"תוספת ברכה" להרב "תורה תמימה" ז"ל בן הרב "ערוך השולחן"[ "תשע וארבעים שנה" )ויקרא כ"ה( -כמו שהיובל -מ"ט שנה כך התורה -נדרשת במ"ט פנים -טמא וטהור .וכמו שהיובל דרור לעבדים -כך התורה דרור ללומדיה )פורקים מעליהם עול מלכות ודרך ארץ( .כמו שהיובל -טעון תקיעת שופר .כך התורה ניתנה בקול שופר .ולכך הזכיר במתן-תורה "יובל" )"והיה במשוך היובל"(" .שש שנים" -רמז לששה סדרי משנה" .שנים" גימ'" -המשנה" )] .(400רבינו אלעזר מגרמייזא ז"ל /ס' הר המור[ חידוש מאדמו"ר באבא סאלי זיע"א " ִה ָשּ ֵמר לך פן יהיה דבר עם לבבך ...לאמר קרבה שנת השבע – שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו" ]דברים טו' – ט'[. מצות "שמיטת כספים" – והלוואה לעני – קודם שמיטת כספים – הן מיסודות מצות הצדקה .והרי לפניכם פרפרת מאדמו"ר רבי ישראל אביחצירא זצוק"ל וזיע"א בעניין הצדקה: צדקה היא תיקון שכינת עוזנו ,כנודע מספר זוהר הקדוש והתיקונים וספרי המקובלים זיע"א .ואפשר דעל ]דרך[ רמז בפרשת לך לך פסוק ]בראשית יד ,יח[" :ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין ,והוא כהן לאל עליון". ועל אופן הצדקה שהיא שקולה כתרי"ג מצות ,אפשר לפרש הפסוק על זה האופן" :ומלכי צדק" וכו'"-ומלכי" פירוש עצה ,כמו ]דניאל ד ,כד[" :מלכי ישפר עליך". דהיינו ,זה האדם נתייעץ לעשות צדקה בממונו ,וזהו: "ומלכי צדק מלך שלם" -דהיינו ,כיון שזה האדם לקח עצה טובה לעשות צדקה ,יעשנה עם עמלי תורה .וזהו "מלך" -מאן מלכי דא רבנן" .שלם" -זהו המעשה הטוב השלם" .הוציא לחם ויין"-מצוה של הצדקה גוררת מצוה ,עד שזכה להכניס אורחים ומוציא להם לחם ויין. "והוא כהן לאל עליון" -דהיינו ,זה העושה צדקה ומכניס אורחים ,נעשה משרת לאל עליון .עוד" ,ומלכי צדק מלך" ראשי תיבות צום שהוא גימטריא קול וגימטריא ממון, ושלשה אלה הם תיקון שכינת עוזנו ,כדרשת רז"ל ששלשה אלה גימטריא זאת ,שהיא השכינה ,כמו שנאמר ]ויקרא טז ,ג[" :בזאת יבא אהרן אל הקודש" .ופסוקים כהנה רבים. "כי יהיה דבר עם לבבך בליעל ...קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון" צריך אדם מישראל לשים אל לבו :אילו בא איש כערכו ומכנה אותו בשם "בליעל" כמה היה מקפיד וכועס עליו! ואפילו אם כינהו בינו לבינו ,איש זולתם לא הקשיב ,ולא נתבייש ,מכל מקום היה כועס .קל- וחומר שיש לו להתמרמר בלבו כשהתורה ולא אדם מכנה אותו בשם "בליעל" וכמה מן החרפה והכלימה תשיגנו לעתיד לבוא ...הלא דרשו חז"ל היקש של פסוק דנן הקורא "בליעל" למי שנמנע מלהלוות ערב שמיטה עם הכתוב בעיר הנדחת "יצאו אנשים בני בליעל") ...חפץ חיים(. "לא יגוש את רעהו כי קרא שמיטה לה' " : "כי קרא שמיטה לה'" – מי קורא שמיטה? מצינו בזה חמישה ביאורים : התנא הקדוש יונתן בן עוזיאל ע"ה בתרגום )פר' ראה( כתב" :כי קרא בי-דינא שמיטתא קדם ה' ". משמע בית-הדין -הסנהדרין -כשקובעים השנה- מקדשין השמיטות כידוע) .וכן מקדשין יובלות( הרשב"ם ז"ל )על התורה(" :קרא שמיטה" – כלומר הגיע זמן השמיטה כמו "מקראי קודש" )ויקרא( – זמני המועדים וכן " ָק ָרא עלי מועד" )איכה( וכן " ִק ְראוּ צום" )ירמיה( קרא לשון זמן . .כביאור הרשב"ם -ביאר גם הרב מעם לועז שהלשון"קרא" -הוא מלשון זמן) .בפירוש א'( .כביאור הרשב"ם – ביאר גם התורה תמימה )בלאשהזכירו( והביא אותן פסוקים שהזכיר הרשב"ם. וזאת עפ"י דרשת הגמ' בקידושין )ל"ח (:שם היתה קס"ד שמא בחו"ל לא תנהג שמיטת כספים עפ"י רבינו הקדוש -כיון שלא נוהג שם שמיטת קרקעות? ומסקנא "כי קרא שמיטה לה' " – מכל מקום .והתורה תמימה )פר' ראה סקי"ג( הוכיח שכוונת לשון הפסוק "קרא"- זמן -משמע שאותו הזמן הוקבע לזמן שמיטה -ממילא אין חילוק בין א"י לחו"ל שהזמן הוא זמן שמיטה ולא תלוי דוקא במקום שנוהג שמיטת קרקעות .אמנם ודאי שתנהג בחו"ל שמיטת כספים רק בזמן שנוהגת שמיטת קרקעות בא"י . הספורנו ז"ל )עה"ת( :קרא – הא-ל יתברך – באומרו" :שמיטה"! המעם לועז בשם ס' כסף מזוקק )פי' ב'(" :קרא"- העני קורא "לה' יתברך" .שהעני יצעק ויטען הרי "שמיטה היום" ואין זרע ואין קציר לאסוף וללקוט ממנו וזהו פי' הפסוק "כי קרא )העני( שמיטה לה'". ונ"ל בס"ד רמז ואסמכתא לפירוש זה .ממ"ש בפסוק "זה עני – קרא וה' ָשּׁ ֵמ ַע" )תהלים ל"ד( וההיקש הוא "עני" ל"קרא" שהוא קורא לה' – וה"ה הכא! רבינו בחיי "...הזהיר למלוה שלא ינהוג אדנות בעצמו להכריחו על פרעונו לפי שהיובל )נראה הכוונה לשמיטה( קובל לאדון הכל יתעלה וזהו "קרא שמיטה לה'" . שמיטת כספים שער ב' פרטי ההלכות המצויות בענייני שמיטת כספים )א( ]ט[ כפי שנדונו בשו"ע ,באחרונים עד פוסקי דורנו שליט"א א .השמטת החובות עפ"י מצות התורה -היינו חובות כספיים ]בין במטבע ישראלי בין במטבע חוץ[ הלוואות שבכתב] ,בין בשטר או ערבים או עם אחריות נכסים[ וכ"ש חובות שבע"פ וכוללת גם אוֹ ָכ ִלים -שאינן מוחזרין בעצמן ,לכן שכן/שכנה ְש ִהילוו לזולתם דבר מאכל כשמגיע זמן ההשמטה ]א' תשרי תשע"ו[ נשמט החוב .אמנם ,אין השביעית משמטת חפצים/כלים שהושאלו – וזכאי המשאיל לקבל חפצו בחזרה אחר השמיטה. ב .שמיטת כספים לרוב ככל הראשונים -היא "אפקעתא דמלכא" -התורה מפקיעה את החוב והיינו שאין צורך שהמלוה יאמר "משמט אני" והחוב נשמט מאליו בשקיעת החמה של כניסת ראש השנה תשע"ו ) .וכנז"ל בהקדמה( ג .כיון שההלכה היא "שביעית משמטת בסופה" -שכתוב "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות" ]דברים ל"א-י'[ ולמדו מכאן חז"ל " -מקץ" -סוף השנה - לאחר השמיטה -לכן כל שנת השמיטה ,להלכה ,יכול לגבות חובו ואחר ששקעה החמה של כ"ט אלול תשע"ה - ובכניסת ראש השנה תשע"ו -החוב נשמט ואסור למלוה לגבות חובו -והיינו כל חוב שנעשתה בו ההלואה במשך ה- 7השנים האחרונות ,והגיע מועד פירעונו לפני ר"ה תשע"ו וכדלקמן. אך לחלק מהראשונים ]הרא"ש ,הראב"ע ובעל העיטור[וכמה אחרונים ]שו"ע הרב בעל התניא[ אסור לגבות החוב גם במשך שנת השמיטה .ועפ"י שיטתם נוהגים לעשות "הפרוזבול" כבר בראשית השנה -ערב ראש השנה תשע"ה .אך כבר כתבנו דאנו נוהגים כשיטה א' לעיל ,שהיא דעת מרן שו"ע – כרוב הראשונים. ד .הבא להחזיר חוב אחר ראש השנה ]תשע"ו[ -צריך המלוה לומר "משמט אני" ואם אמר הלווה "אעפ"י כן- רצוני שתקבל" -יכול המלוה לקבל את הכסף שנראה שהלווה רוצה ליתנו לו כמתנה .ואכן אמרו חז"ל ]שביעית פ"י משנה ט'[ ונפסק ברמב"ם ]הלכות שמיטה ויובל פ"ט הכ"ח[ "המחזיר חוב שעברה עליו שביעית -רוח חכמים נוחה הימנו". ה .אסור להימנע מלהלוות כסף לחבירו מחשש שמא לא יפרע הלווה את החוב עד אחר השמיטה וישמט! וזהו אחד הלאוין שבמצות שמיטת כספים) .הרחבה והוראה באיסור זה-ראה עמ' ט"ו -הכ"ז(. ו .כבר הזכרנו שהמלוה את חבירו -יכול לגבות חובותיו עד סוף שנת השמיטה -וכיון ששביעית משמטת בסופה - בכניסת ראש השנה השמינית ]תשע"ו[ -אינו יכול לגבות החל ממוצאי ראש השנה )תשע"ו(. אך ישנם כמה אופנים שאכן אדם יכול לגבות חובותיו גםאחר ראש השנה )תשע"ו( ועפ"י תנאים מסויימים וכפי שיבואר בס"ד לקמן -עפ"י הנושאים כדלהלן: * תנאי בין הלווה למלווה * הלוואה לטווח ארוך ]כל חוב שזמן פרעונו אחר ראש השנה של שמינית[ * המלווה על המשכון ]ערבון[ * הקפת החנות ]אשראי במכולת[ * משכורת שכירים * חובות לצדקה * חובות לבית דין )ובכלל זה "פרוזבול"( * שיקים בנקאיים -והפקדות בנקאיות * קטן ]שהגדיל[ וגר ]שנתגייר[ שהלוו קודם ראש השנה דשמינית )תשע"ו(. ז .תנאי -בין המלווה ללווה: המ ְל ֶוה עם הלוֹ ֶוה שהשביעית לא תשמטנו - אם ִה ְת ָנה ַתנאו בטל והשביעית משמטת ,כיון שהוא מת ֶנה על מה שכתוב בתורה. אמנם אם ִה ְתנו ביניהם -שהלווה לא ישמט את החוב בשביעית -תנאו קיים .והביאור -שהלווה מחייב עצמו בכסף שהתורה לא חייבה אותו -שכל אדם יכול לקבל על עצמו כל התחייבות כספית ]שכל תנאי שבממון -קיים[. ח .הלואה לטווח ארוך עפ"י גמ' "מכות" ]ג [.וירושלמי -שהמלוה את חבירו לעשר שנים ]למשל[ אין השביעית משמטתו .וה"ה המלוה לחמש שנים -כיון שלא הגיע זמן הפרעון במוצאי שביעית ]ערב ראש השנה תשע"ו[ לא משמטתו .וכך פסק הרמב"ם ]פרק ט' ה"ט[ ובשו"ע חו"מ ]ס"ז ס"י[ וכן הלכה למעשה - ומטעם דהואיל והמלווה והלווה ִה ְתנו שההלואה היא לתקופת זמן -ובתוך תקופה זו אין אפשרות לתבוע חובו - הרי זה אינו בגדר "לא יגוש" ]רדב"ז ועוד[ ושמיטת כספים היא רק בכסף שניתן לגבותו עכשיו. * ומכאן הלכה נוספת -המלוה את חבירו סתם ללא קביעת זמן פרעון -אם הלווהו לאחר ר"ח אלול תשע"ה - אינו נשמט כיון שסתם הלואה – ל 30-יום ונמצא שהפרעון יחול לאחר ראש השנה תשע"ו ]אחרי ב' תשרי[ -השביעית אינה משמטתו וגובה חובו ודינה כהלוואה לטווח רחוק. ואם הלווהו סתם קודם ר"ח אלול וסתם הלואה ל 30 -יום כיון שהגיע זמן פרעונה קודם ראש השנה -הרי שביעיתמשמטתו ]אא"כ עשה "פרוזבול" וכמ"ש בהמשך[] .ראה בשער זה )עמ' ט"ז( -תשובה )סי' ט"ל( ממרן אביר יעקב אביחצירא זיע"א שדן בסברת הב"ח והאורים ותומים שכתבו שהשביעית משמטת סתם הלוואה של ל' יום והוא דחה סברתם וצידד כנפסק להלכה כרוב הפוסקים כאן[. ט .המלווה על המשכון ]ערבון[ ושיקים כאמור לעיל -השביעית משמטת כל ההלוואות בין בשטר בין בעל-פה -אך המלווה על המשכון ,שהמשכון מחשיב הלוואה זו כאילו היא גבויה -השביעית אינה משמטת. אלא שיש בזה חילוק- :אם המשכון הוא בערך ההלוואה )וכ"ש יותר ממנה( אזי לכל הדיעות השביעית אינה משמטתו .אך אם ערך ההלוואה גבוה מערך המשכון -בזה ישנה מחלוקת :יש אומרים )הרמב"ם( ְשּ ָה ָי ֵתר על ערך המשכון -השביעית משמטת ]וכן פסק מרן שו"ע בסתם - חו"מ סי' ס"ז סי"ב[ וכן הלכה .ויש אומרים )הרא"ש( שאף ]י[ שער ב' פרטי הלכות המצויות בענייני שמיטת כספים )ב( שלא כנגד המשכון -אינה משמטת ]ומרן הביאו בשם י"א[. והמחמיר תבא עליו ברכה ]"הבוחר בשמיטה"[. ** כל מה שהזכירו הפוסקים "משכון" שנחשב גבוי והשביעית אינה משמטת -היינו "משכון" של מטלטלין אך אם נתן לו משכון " -קרקע" ואפילו המלווה דר בקרקע זה - השביעית משמטת .והטעם :משכון מטלטלין -נחשב גבוי. ומשכון קרקע -לא נחשב גבוי) .ילקוט יוסף( ** נתן למלווה -שיק ]אפילו בנקאי[ לפרעון חובו -בכל זאת שביעית משמטת .כיון ששיק הוי סך הכל הוראת תשלום בעלמא ולא שווה כלום ומחוסר גבייה -ואם הגיע ראש השנה דשביעית -משמטת ההלוואה שהגיע זמן פרעונה קודם ראש השנה ]אא"כ עשה מקבל הצ'ק- פרוזבול[ וכל זה שזמנו קודם ר"ה דשמינית )תשע"ו( – אך אם מועד פרעונו אחר ר"ה – א"צ פרוזבול] .כן דעת רוב הפוסקים ובכללם -מרנן הראש"ל הגר"ע יוסף והגרי"ש אלישיב והגר"ם אליהו זצ"ל /ויבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף ומו"ר הגר"א חפוטא והרש"ז רווח שליט"א )וי"א שכן מועיל שיק ואינה משמטת -האג"ם פיינשטיין ז"ל/ והגרש"א שטרן שליט"א -ספר "דיני שביעית"([. כרטיס אשראי :תשלום או פרעון חוב בכרטיס אשראי נחשב התשלום/החוב אצל המוכר כגבוי -אף שחב' האשראי גובה אחר זמן מהקניה/תשלום – כיון שחב' האשראי משלמת למוכר בכל אופן – בין אם יש לקונה כסף בחשבונו ו -בין אם לא )מאמ"ר אליהו ז"ל (. משכנתא :הלואת משכנתא – התשלומים שהיו על הלווה לשלם לפני צאת השביעית )סוף אלול תשע"ה( השביעית משמטת )אא"כ הבנק עושה פרוזבול( .תשלומים שמועד פרעונם הוא אחר ר"ה תשע"ו -אין השביעית משמטת] .מאמ"ר אליהו זצ"ל [ מיסים לרשויות :חובות שחייב אדם לרשויות -כג' מיסים וארנוניות וכד' -שביעית משמטתם – לכן צריכים )הממונים על הרשויות( לעשות פרוזבול לצורך כן] .מאמ"ר הנז'/עמ' קמ"א[. י .הקפת החנות * עפ"י משנה א' דפרק בתרא ]י'[ דשביעית" :הקפת החנות אינה משמטת ואם עשאה ִמ ְל ָוה -הרי זה משמט" .וכ"פהרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל ]פ"ט הי"א[ " -הקפת החנות אינה נשמטת -ואם עשה אותה ִמ ְל ָוה -נשמטת". וכ"פ מרן שו"ע ]חו"מ סי' ס"ז סי"ד[ וכ' האחרונים דנחלקו הראשונים בטעם הדבר: יש אומרים שאינו משמט אלא ִמ ְל ָוה בלבד .והקפת החנות אינה הלואה לכן אינו משמט] .רמב"ם-בפירוש המשניות/כנה"ג ועוד[. ויש אומרים שמטעם שהדרך הוא להקיף זמן אחר זמן והוי כהלווהו עד אחר שביעית -שאין שביעית משמטתו. ]כס"מ/ב"י.סמ"ע[. שנת השבע ח"ב * לכן היוצא מכאן: הקונה בהקפה ]אשראי[ בחנות ,מכולת ,כדרך כל הקוניםשמשלמים בסוף החודש -אין החוב נשמט. אם זקף המוכר -בעל החנות -חוב זה בתורת הלוואהלקונה :דהיינו )כפי' הרא"ש( כמילווה שתאריך פרעונו קודם צאת השמיטה ]סוף אלול תשע"ה[ השביעית משמטתו. מרדכי( שאף אם עשה החנווני חשבון ]סיכום[ ִ יש אומרים )של חובות ]קניות[ הקונה ]לאותו פרק זמן/חודש[ -הרי זה יצא מכלל "הקפת החנות" שאינה משמטת – אלא נחשב זה כחוב רגיל הנשמט במוצאי שביעית] .בימינו יש גם קופות רושמות המסכמות לאלתר את כל החוב -דהיינו בכל קניה- יש ריכוז החוב בקבלה המוגשת ללקוח -א"כ הוי סיכום החוב -ומשמט -לדעתם) [.וכ"ש לדיעה דלהלן(. מ"ש "הקפת החנות" שאינה משמטת -יש אומרים)הראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל( דהיינו בזמנם של חז"ל שלא היו קובעים זמן לפרעון! אך היום שיש זמן קבוע לפרעון - דהיינו מקפידים היום על זמן/יום התשלום וכל יום איחור- הוא בגדר "חוב" .ואף בעל חנות היום אינו ממתין שנה או שנתיים ללקוח -ולכל מוכר מספר מוצרים ישנו סיכום חשבון ע"י קופה רושמת שמסכמת את החוב והוי כי"א מרדכי( שזקיפת מילוה -הינו סיכום החשבון. ִ ברמ"א)- )וה"ה בשכר שכיר-וכדלקמן( -ולכן יש לו לעשות פרוזבול- דהרי משמט הוא באופן זה אך אין כן דעת שאר גדולי הפוסקים ]מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל ]ב"אור לציון""/שביעית" )פ"ז/א'([ ומרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל /ויבלח"א מו"ר הגר"א חפוטא ב"הבוחר בשמיטה" ובספר דיני שביעית.ומורנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א. ]וכן פסק הרש"ז רווח שליט"א ספר "שביתת השדה" פ"כ ה"ה והערה .[9 .אמנם ,כל שאינו קונה בהקפה בדרך כלל ולקח/קנהבאופן חד פעמי מוצר כל שהוא ולא שילם -ועברה שביעית – לכו"ע נשמט החוב והמוכר אינו יכול לתבוע ממנו תשלום על כך ]אלא אם כן -עשה המוכר "פרוזבול"[. י"א .משכורת -שכירים המקור -במשנה שביעית ]פ"י משנה א'[":שכר שכיר -אינומשמט" -ואם עשאו ִמ ְל ָוה -הרי זה משמט ור"י אומר וכו' והלכה כת"ק .וכן פסק הרמב"ם ]הלכות "שמיטה ויובל" פ"ט הלכה י"א[ "שכר שכיר אינו משמט -ואם זקפו עליו ִ -מ ְל ָוה הרי זה נשמט". בטעם הדבר כתבו הבית-יוסף והמפרשים דדרך לקבץ שכרשכיר לשנה או שנתיים -ולא נוגשו מיד לכן אינו משמט ,אך בזמנינו כתבו האחרונים אין דרך לקבץ שכר שכיר לשנה-שנתיים אך מ"מ אין דרך לנגוש מיד לכן אין תשלום משכורת נשמט בסוף שנת השמיטה -אף אם הגיע מועד פרעונו לפני סוף השמיטה. והנה יש שערערו )גם כאן כהקפת החנות( וכתבו שכיוןשהמשכורת אינה מתקבצת שנה-שנתיים ביד הבעה"ב ]המעביד[ - שזה הטעם לאי שמיטת החוב ]במשנה שמיטת כספים שער ב' פרטי ההלכות המצויות בענייני שמיטת כספים )ג( וברמב"ם[ -וכיון שחוב משכורת של היום יש לו זמן מדוייק לפרעון אם כן דינו כמילווה והשביעית משמטתו! ]הראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל [. מכל מקום שאר פוסקי דורנו דחו טענת המערערים ולאחילקו בין זמנינו לזמנם וכתבו בשם כמה אחרונים כיון שממתינים פרק זמן ואין תובעים מיד בגמר חודש -לכן השביעית אינה משמטתו אף אם הגיע מועד פרעון המשכורת לפני סוף שביעית ]וכל שכן אם הגיע מועד פרעונו אחר ראש השנה דשביעית[ כן דעת מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל ]"אור לציון""/שביעית" פ"ז ה"ב[ מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל /וכ"כ הרש"ז רווח שליט"א ]"שביתת השדה" )פ"כ הערה .[(12ובס' הבוחר בשמיטה למו"ר הגר"א חפוטא שליט"א וס' דיני שביעית בשם פוסקי הדור. לכן על הבעה"ב/המעביד לשלם את המשכורת -אלאאם כן זקפו הפועלים או הפקידים את החוב ביד בעה"ב בתורת הלואה ,דאז נשמט החוב בכניסת ראש השנה ואין בעה"ב צריך לפורעם אא"כ עשו )תשע"ו( הפועלים/הפקידים " -פרוזבול". והוא הדין המביא פועלים לביתו לצורך עבודה ]זמנית -מסויימת בלבד[ וסיכם עימם על מחיר העבודה וביצעו העבודה והתעכב ולא שילם להם עד שעברה השמיטה ]כניסת ראש השנה )תשע"ו( [ -אין השביעית משמטתו אא"כ זקפו עליו כמילוה ולא עשו פרוזבול ]"ילקוט יוסף""/שביעית" פכ"ד ה"כ[. י"ב .חובות לצדקה וקופות גמ"ח מרן שולחן ערוך ]חו"מ סי' ס"ז סכ"ח[ פסק" :מי שחייב לקופת הצדקה -אינו משמט" -השביעית אינה משמטת חוב זה וחובה על הלווה מקופת צדקה וגמ"ח להחזיר גם אחר השביעית. דין זה למד הרשב"א ז"ל במסכת "בבא קמא" ממ"ששם ]ל"ו] [:לז [.שיתומים אינם צריכים פרוזבול -שבית הדין הוא אביהם של היתומים ורואים שכל שטרותיהם של היתומים כאילו מסרו חובם לבית הדין .ומזה למד הרשב"א ז"ל שדין העניים כדין היתומים -ומי שחייב לקופת הצדקה חייב לשלם חובו גם אחר השמיטה ,שבית הדין הרי הוא כמופקד על קופות הצדקה לגבות חובותיהם .וזהו מקורו של מרן השו"ע הנזכר. ומכאן שקופות המיוחדות לגמ"ח – בית הדין נחשבכממונה עליהם שהעולם עומד על גמילות חסדים שנאמר "אמרתי עולם חסד ייבנה". וכך למד מזה ,הרב "מזבח אדמה" ]הראש"ל הגר"ם בכרשמואל ז"ל[ ש"כל מי שחייב לפקידי הכוללות בירושלים עיה"ק ת"ו אינו משמט" ]היינו קופות צדקה וגמ"ח - ככוללים שנהגו אז[] .לפני כ 150-שנה[. מכל מקום הצעת הפוסקים שהממונה על קופות גמ"ח נכוןשיכלול קופות אלה בשטר הפרוזבול להלוואותיו הפרטיות ]מרנן הראש"ל הגרע"י והגרי"ש אלישיב זצ"ל "/הבוחר בשמיטה" להגר"א חפוטא שליט"א/ספר "שביתת השדה" )פ"כ( ילקוט יוסף )שביעית([ .אמנם לדעת מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל ]"אור לציון""/שביעית" פ"ז ה"ח[ אין צורך לערוך פרוזבול בגמ"ח של רבים. ]י"א[ קופת גמ"ח השייכת לאדם פרטי -לדעת הגרב"צ אבאשאול ז"ל -חייב בעל הגמ"ח לעשות "פרוזבול" ]שם[ אך דעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל -אין הבדל בין הגמחי"ם .ומכל מקום כבר כתבנו לעיל בשמו שעדיף לכלול קופת הגמ"ח בשטר פרוזבול הפרטי. י"ג .חובות לבית הדין כל מי שרוצה לגבות בחזרה את חובותיו -ביכולתו למסורשטרותיו לבית דין ]ג' דיינים -והיינו שלשה רבנים הבקיאים בדין ויודעים עניין שמיטה ופרוזבול והימחום רבים עליהם באותה העיר -ויבואר עוד בס"ד בדיני פרוזבול[ ו/או לחתום על שטר פרוזבול -וכפי שיתבאר בס"ד לקמן. .ומדוע? כיון שחובות שנמסרו לבית דין "אינם נשמטים".מנין? כך המשנה בשביעית סתמה ]פ"י משנה ב'[..." :והמוסר שטרותיו לבית דין -אינן נשמטין" וכך פסק הרמב"ם ]הלכות שמיטה ויובל פ"ט הט"ו[" :המוסר שטרותיו לבית דין ואמר להם "אתם גבו לי חובי זה" אינו נשמט שנאמר: "ואשר יהיה לך את אחיך" -וזה -בית דין תובעין אותו, עכ"ל .כלומר שאסור למלוה ]בלבד[ לגבות את חובו מחבירו אך בית דין מותרים בגביית החוב ,שאינם בכלל שמיטת כספים .וכן נפסק בשו"ע חו"מ ]סי' ס"ז הלכה י"א[. .ועוד פסק הרמב"ם" :וכן בית דין שחתכו את הדין וכתבו"איש פלוני אתה חייב ליתן לזה כך וכך" אינו נשמט ,שזה כגבוי הוא וכאילו בא לידו ואינו כמלוה" ומכאן יוצא פסק ההלכה שבית דין שפסק )בכתב -ולא סגי בע"פ -ברית עולם( על אדם תשלומים -ואיחר בתשלום -אין השביעית משמטת חוב זה ]"שביתת השדה" פ"כ ה"ח[. .ולאו דוקא בי"ד של ג' אלא אף יחיד מומחה )כסאדוד/ברית עולם( .אך לא יחיד מן ההדיוטות שקיבלוהו עליהם כבורר )שם(. .ומכאן נתקן עניין ה"פרוזבול" שמשמעותו מסירתחובותיו שייגבו ע"י בית דין ]כל זמן שתנהג שביעית דרבנן - כהשתא[) .עפ"י הרמב"ם – אך הראב"ד חולק וכדלעיל בכללים עמ' ה'(. .כנזכר לעיל -חובות יתומים קטנים ]פחות מגיל י"ג שנה[ -א"צ פרוזבול -דהוי כמסורים לבית דין ממש. י"ד .כמה פרטים הקשורים לבנקים וחשבונותיהם א( מנהלי בנקים חייבים לעשות "פרוזבול" -כדי שיוכלו לגבות חובות שחייבים להם .מכל מקום די לעשות "פרוזבול" אחד כללי לכל חובות הבנק .או למנות שליח שיעשה "פרוזבול" לכל חובות סניף הבנק ]מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל " -יחווה דעת" )ח"ד סי' ס"ד(" /ילקוט יוסף""/שביעית" )פכ"ד( וספר "שביתת השדה" )פכ"א ה"ז( – בשמו וס' הבוחר בשמיטה )פט"ו( וס' דיני שביעית בשם הפוסקים[. ב( כשהלווה נתן למלווה ]שלא עשה פרוזבול[ כל שיק ,ולא משנה -אפילו שיק בנקאי -כנפוץ היום ,לפרעון חובו - השביעית בכל זאת משמטתו .כיון ששיק זה סה"כ הוראת תשלום -ולא כסף ,ומחוסר גבייה וכשהגיע ראש השנה תשס"ט נשמט החוב -ואם עשה המלווה ]י"ב[ שער ב' פרטי ההלכות המצויות בענייני שמיטת כספים )ד( פרוזבול -אינו משמט] .בשם מרנן גדולי הדור הספרדים וכ"פ הגרי"ש אלישיב זצ"ל [ ]ויש חולקים -וסוברים ששיק מגן על החוב -ונפרע )נחשב כגבוי( והחוב לא נשמט -כיון שיכול להעבירו לאחר לפרוע בו חובו -או לקנות בו מצרכים וכד' )האג"ם פיינשטיין ז"ל והגרש"א שטרן/ספר "דיני שביעית"([. ג( מגדולי הדור ,הסתפקו אם אדם שהפקיד כסף בבנק לפני סוף שמיטה ]אלול תשע"ה [ ועברה שנת שמיטה ]נכנסה שנת תשע"ו[ -האם נחשבת ההפקדה בבנק כמילווה -ושביעית משמטתה וצריך ]המפקיד[ לעשות פרוזבול בשביל הפקדותיו בבנק ,כדי שיוכל למשוך את הכסף בחזרה או שמא אין השביעית משמטת הפקדות אלו ואין צריך לעשות פרוזבול בשביל הפקדותיו בבנק. ]"אור לציון" -להגרב"צ אבא שאול ז"ל שביעית פ"ז ה"א בביאורים[ וכיון דמדי ספק לא יצאנו לכן נראה להלכה שראוילעשות פרוזבול על חובו זה ]שהבנק חייב לו[].הרש"ז רווח שליט"א " -שביתת השדה" פ"כ הערה [11אמנם דעת הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל שבכל אופן "הפקדה" בבנק נקראת "הלואה" וחייב הלקוח המפקיד לעשות פרוזבול דאי לאו הכי -משמט] .וכ"כ בס' דיני שביעית בשם תודעת השמיטה בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל -והוסיפו שם אפשרות שיכול לקבוע בדעתו שיחול זמן הפרעון לאחר השמיטה )בינו לבין עצמו וא"צ עדים או בי"ד לזה([ וכן הדין בתכניות חסכון )לכו"ע( שאם זמן פרעונה היה לפני ר"ה דשמינית -ולא נמשכה – משמט וצריך פרוזבול כנגד ואם זמן פרעונה חל בשמינית -אינה נשמטת] .אמנם מי שהפקיד אצל חבירו חפץ -או ממון לפקדון -אין השביעית משמטת – משא"כ בבנק[ ]וכ"כ הגר"ח קנייבסקי שליט"א ב"דרך אמונה" פ"ט/ס' דיני שביעית[. ד( בספר "דיני שביעית" ]פט"ז הט"ו[ הביא את הוראת הגרש"ז אויערבך זצ"ל ,שאשה שיש לה חשבון בנק נפרד שאין רשות לבעלה בממון זה תעשה פרוזבול בעצמה, ומועיל שבעלה יעשה פרוזבול עבורה מדין זכיה ויודיענה על כך ]וכן הורה מרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל ואף בחשבון משותף לבעלה -והוא יכול להיות כשליח שלה[. ]מאמ"ר אליהו עמ' קמ"א/קיצושו"ע עמ' [654 ט"ו.השמטה לנכרי וקטן ודין גר שנתגייר וקטן/שהגדיל א( דיני שמיטת כספים חלים רק כאשר המלווה והלווה הם יהודים .אבל בנכרי אין דין שמיטת כספים .שכתוב "לא יגוש את רעהו ואת אחיו"" ,רעהו" -פרט לאחרים, "אחיו" -פרט לגר תושב .ולהיפך -זו מצות עשה -שאסור להשמיט חוב של גוי וצריך לתבוע אותו )שנא' "את הנכרי -תיגוש"(. ב( לכן -שמעון שקנה מגוי שטר חוב שכתוב בו שהגוי הילווה כסף לפלוני )ישראלי( אין החוב נשמט. שנת השבע ח"ב ג( קטן שהילווה מעות לאחרים ,וכן חסכונות רשומים בבנק על שמו ובעבורו: יש אומרים -שהשביעית לא משמטת ההלואה )והחסכונות( כיון דאינו מחויב במצוות. יש אומרים -שחייב בשמיטת כספים כיון שהתורה )רבנן -בזה"ז( -הפקיעה הלוואתו של כל אדם מישראל. ולדעתם של אלו -צריך אביהם לעשות להם פרוזבול בבית דין בתור "אפוטרופוס" .ועדיף לסדר שזמן פרעון הלואות של קטן יהיה לאחר ראש השנה של שמינית, ובדיעבד ,אם לא עשו פרוזבול -שזמן פרעון היה לפני ר"ה של שמינית ,יש לדון שמכל מקום יוכל "לגבות חובו" ]אחרונים /מהרשד"ם -הגרי"ש אלישיב זצ"ל[. ד( יש האומרים שקטן שהילווה והגדיל בשביעית -וכן גוי שהילווה ונתגייר בשנת השמיטה )תשע"ה ( אין השביעית משמטת חובותיהם ,והטעם דכל שאינו בכלל חיוב שמיטה בתחילת שנת השמיטה תו לא משמט גם בסופו ]מנחת שלמה אויערבאך ז"ל/ס' דיני שביעית )פט"ז([. ט"ז .שמיטה גם במוצרים שמיטת כספים -לא נוהגת רק בהלואות ]בכתב ו/או בע"פ[ אלא גם במוצרים של אוכל ומשקאות -והיינו כל שאין השאלה חוזרת בעינה -נחשבת כהלואת כסף והשביעית משמטת לכן אשה )וכד'( שהשאילה לשכנתה ככרות לחם או בקבוקי שמן או מס' ביצים וכד' ,ועברה שביעית -אינה יכולה לתבוע ממנה דבר -שהשביעית משמטתן. י"ז .כסף השותפין כסף השותפות בסחורה -שאם נשאר ביד אחד כסף של חבירו מהשותפות – אין השביעית משמטתו דהוי כפקדון ולא כחוב ]שו"ע חו"מ סי' ס"ז ס"ד/הבוחר בשמיטה/ברית עולם עמ' פ"ז[. י"ח .החייב לחבירו ממון החייב לחבירו ממון ונשבע לשלם לו "כל דבר שהשביעית משמטת" פטור גם כן מלשלם – מכח השבועה .דהרי לא נשבע לשלם רק כל זמן שחייב ממון ,לחבירו. ]מקורות" :משנה שביעית" )פ"י( .רמב"ם "הלכות שמיטה ויובל" )פ"ט( .פסקי מרן הראש"ל הגרע"י זצ"ל "אור לציון" "ילקוט )פ"ז(" / .דיני שביעית" )פט"ז( )פכ"ט(. יוסף""/שביעית" )פכ"ד( .ספר "שביתת השדה" )פ"כ(. "הבוחר בשמיטה" )פט"ו( בן איש חי )ש"א פר' כי תבא([. שמוט כל בעל משה ידו" נראה בס"ד" :שמוט" – המצוה להשמיט בשנה השביעית" :כ"ל – ר"ת לשמט כספים .בע"ל – ר"ת לעת ערב בשקיעה "משה ידו" גימ' ,365דהיינו בתשלום השנה לעת כניסת ר"ה הבאה ,שביעית משמטת 365] .יום מספר ימי שנה רגילה – כמ"ש בקטורת ,בתפילה365 : ) ָמנִ ים( "כמנין ימות החמה"[. "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר :קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון" ]דברים ט"ו[ "קרבה שנת השבע – שנת השמיטה" – שאז השדות והכרמים פתוחים לפני כל עני ואביון – ולכן "ורעה עינך באחיך האביון" – ולא נתת לו מעתה – אעפ"י שעדיין לא הגיעה השביעית ואין לו רשות להכנס ,הנה גם לפי דעתך קרא יקרא זה האביון שהוא רעב עתה קודם שהגיעה השביעית "והיה בך חטא" בודאי בלתי שום התנצלות ,על כן הזהר כי "נתן תתן לו" הן מעות הן מאכל "כי בגלל הדבר הזה" שאתה נותן לו גם לעת כזאת "יברכך ה' אלקיך". ]בן איש חי בס' דרושים עה"ת/ראה[ שמיטת כספים שער ב' דין "פרוזבול" והשלכותיו )א( א .כמו שכבר ציינו לעיל בהקדמה שה"פרוזבול" נתקן ע"י הלל הזקן בזמן בית שני -כיון שראה שנמנעים העשירים מהלוות לעניים ובזה עוברים על מה שכתוב בפסוק "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" וגו' לכן התקין ִה ֵלל "פרוזבול". ב .פרוזבול -תקציר ג' תיבות" :פרוזבוליבוטי" " -פרוז"- תקנה" .בולי" -עשירים" .בוטי" -עניים .הרי זו תקנה ל"עשירים" -שלא יימנעו מלהלוות .ותקנה ל"עניים" -שיהיה להם ממי להלוות .ותקנת הלל היא )עפ"י דעת הרמב"ם( רק בזמן ששמיטת כספים נוהגת מדרבנן ]עד היום הזה[ ועיקרה - שהמלווה מוסר חובותיו ]אפילו בע"פ[ לבית הדין והם יכולים לגבות חובותיו ולגביהם לא שייך איסור "לא יגוש את רעהו" – יחיד אינו יכול לתבוע אבל אחרים -בי"ד -תובעים חובות המלווה ולא הוא .והחידוש בזה (1 :מסירת הודעה לבית דין על חובותיו -כאילו מסר שטרותיו לבית דין. (2פרוזבול מועיל אף על חובות שבעל-פה. ג .עיקר נוסחו ]גופו[ של הפרוזבול: "מוסר אני ]המלוה[ לכם פלוני ופלוני הדיינים שכל חוב שיש לי שאגבנו על-ידכם כל זמן שארצה" .והדיינים או העדים -חותמים. ד .ישנם סוגים שונים של נוסחאות "פרוזבול" הנפוצים בבתי דין שונים -ורבנויות ברחבי הארץ -אך ההבדלים לא משמעותיים ביותר והנוסח העיקרי ורוב הפרוזבולים הנעשים הם קרובים זה לזה פחות או יותר. ה .והרי לפניכם דוגמא של "נוסח פרוזבול" כפי שמופיע בספרי ההלכה הספרדיים ]פרוזבול הנעשה בפני דיינים[: המלוה עומד לפני הדיינים היושבים -ואומר: "מוסרני לכם ]שמות הדיינים[ הדיינים שבמקום ]שם העיר/המקום[ שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה". ואחר שאמר זאת לפני הדיינים -חותמים הם על הנוסח כדלקמן: במותב תלתא כחדא הוינא כד אתא קדמנא ]שם המלוה[ ואמר לפנינו: "מוסרני לכם ]שמות הדיינים[ הדיינים שבמקום ]שם המקום[ שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה". ועל זה באנו על ]החתום[/החתימה ,היום ]תאריך[ __________ חתימת הדיינים: א. ב. ג. נוסח אחר של פרוזבול -והוא פרוזבול שבפני עדים- והוא הנפוץ בקרב בני ספרד ונהוג גם בירושלים וברחבי הארץ מדורי דורות עפ"י הגאון ה"חקרי לב" זצ"ל )ומיוסד עפ"י שו"ע חו"מ/סכ"א-כ"ב( ]פסקי מרנן הראש"ל הגר"ע יוסף והגר"ם אליהו זצ"ל( ) -וכן הבאנו למעשה גם בסוף שער זה/לקמן([. המלווה אומר את הנוסח דלקמן לפני עדים ]וכך נהוג בירושלים ובהרבה מקומות -בני ספרד[: "הריני מוסר כל חוב שיש לי לבית דין פלוני שבעיר פלונית שאגבנו כל זמן שארצה". והעדים חותמים על הנוסח כדלקמן:"בפנינו עדים החתומים מטה אמר פלוני בן פלוני :מוסר אני לבית דין פלוני פלוני ופלוני הדיינים שבעיר _______ שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה". ובאנו על החתום: עיר _____ יום _____ חודש _____ שנה _____ נאום ] ֵעד[ ____________ נאום ] ֵעד[ ____________ ]י"ג[ כיום -רוב בני האדם צריכים לעשות פרוזבול .חלקם מעיקר הדין -וחלקם מהיות טוב) .הגר"ם אליהו זצ"ל (. ו .טלטול "פרוזבול" בשבת/יו"ט: לכאורה כשהוא מלא -דינו כשטר חוב )כך המשמעות מהפוסקים( .וכל שטרי-חוב סתמן כמוקצה מחמת חסרון-כיס .אלא כיון שיש אפשרות ללמוד ממנו דיני עשיית פרוזבול/שמיטת כספים לכן אפשר גם לדונו כגט )משנב"ר סי' ש"ז סקס"ג -שהתיר לטלטלו( וככתובה ]שהורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל לטלטלה )כמו בגט הנז'( דיכול ללמוד ממנה דיני כתובה )שלמי יהודה/קצות השבת([ וכנפסק במזוזה )ילקו"י שבת/ב' ועו"פ( א"כ לכאורה ה"ה הכא שטר פרוזבול. ]מ"מ לפי "קצות השבת" שאם מקפיד שלא לצור עפ"י צלוחיתו משמע יש להחמיר[ .ושאלתי למו"ר הגר"א חפוטא שליט"א וענה לי שאם ירצה ללמוד ממנו כשהוא ממולא ])ע"י עדים/דיינים -וכ"ש כשהוא ריק([ -יכול לטלטלו .וכן אמרו לי בשם מרן נשיא מועצת החכמים ראש ישיבת פורת יוסף הכהן הגדול חכם שלום הכהן שליט"א ]ועוד נלע"ד סברא בזה לקולא שהרי כלל הוא בידינו ש"נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד" )ראה עמ' ט"ו -הכ"א( א"כ גם אם יאבד שטרו זה- אינו מקפיד ולכאורה לא הוי כ"כ מוקצה מחמת חסרון כיס[. ז .פרוזבול כשר בכל לשון ]ר"ן /גיטין )ל"ו( רש"י )מכות ג /(.דרך אמונה להגר"ח קנייבסקי שליט"א /ס' דיני שביעית בשמו[. ח .כתיבת הפרוזבול ]שע"י דיינים[ ,לדעת הרמב"ם ,נכתב רק בבית-דין חשוב -היינו ג' בקיאים בדין זה ויודעים עניין שמיטה ופרוזבול והימחום רבים עליהם באותה העיר] .לד' מרן שו"ע/פסקי מרן הגרע"י זצ"ל[ .ולד' הרמ"א אפשר בכל בי"ד ]בתנאי שיהיו תלמידי חכמים ולא סתם ג' מתפללי בית כנסת -הגרמ"א זצ"ל[ או לפחות כשרים וי"א בני-תורה )ס' דיני שביעית בשם הפוסקים(. ט .הדיינים -אסור שיהיו קרובים זה לזה ]ויש מי מהאחרונים שהתיר[ אך אפשר לכתוב פרוזבול בפני דיינים הקרובים למלווה כיון שהפרוזבול אינו נחשב כעשיית משפט ]ויש מחמירים בקירבה גם ללווה/למלווה " -אור לציון" ועוד[. העדים -בכתיבת פרוזבול שע"י עדים ]דוגמא לכך -כאן במסגרת ובעמ' י"ט /כ"א [ -לכתחילה ,העדים החתומים בו, צריך שלא יהיו קרובים למלווה .בדיעבד -אם נכתב פרוזבול ועליו היו חתומים עדים כאלה -אפשר לגבות על סמך זאת. אין צורך שהדיינים הנזכרים בפרוזבול ) -שנעשה ע"י עדים( -יידעו כלל ממסירת החוב .ואין צורך בשום פרוזבול לפרט את שמות הלווים] .אמנם אם רוצה להחמיר על עצמו ולפרט שמות הלווים החייבים לו .יכול לרשום שמם מאחורי שטר הפרוזבול[. י .פרוזבול נכתב גם בלילה ומהטעם שנזכר לעיל - דעשיית הפרוזבול אינו נחשב כעשיית משפט ])פוסקי הספרדים והאשכנזים( למעט הגר"ח קנייבסקי שהסתפק בזה )דרך אמונה פ"ט סקצ"ה /ס' דיני שביעית עמ' שכ"ב([. יא .אפשר לעשות פרוזבול ע"י שליח ]הגרשז"א זצ"ל/מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל -ודלא כמהריק"ש[ .וכ"כ אור לציון וכ"כ הציץ אליעזר )חלק ו'() וכן לקמן עמ' י"ט/כ"א( . .בכל מקרה של שליחות צריכים לציין בפרוזבולש"פלוני השליח בא לפנינו בשליחות פלוני המלווה". .גם אשה -שיש לה הלוואות או פקדונות וחסכונותבבנק חייבת לעשות פרוזבול ויכולה למנות את בעלה כשליח שיכתוב עבורה את הפרוזבול. יב .מנהלי בנקים וחברות צריכים לעשות פרוזבול -וכן ראוי לבעלי קופות גמ"ח לעשות פרוזבול לחומרא – ויכול לכלול זאת בפרוזבול כללי לכלל חובותיו ]בגמ"ח פרטי - יש חיוב ממש – לדעת הרב "אור לציון"/שביעית"[. *לזיכוי הרבים -אנו מצרפים בס"ד בחוברת זו -שטר פרוזבול בר תוקף לבני אשכנז -וכן לבני ספרד -לתולשו ולמלאותו בעיתו ובזמנו ]אלול תשע"ה [ לקמן )בעמ' י"ט-כ"ג(. ]י"ד[ שער ב' דין "פרוזבול" והשלכותיו )ב( יג .יתומים קטנים אין צריכים פרוזבול עבור החייבים ממון לאביהם -אך יורש גדול )מגיל 13שנה ויום אחד( צריך פרוזבול. יד .הכלל הוא -שאין כותבים "פרוזבול" אלא אם כן יש ללווה קרקע .ואם אין לו קרקע -יכול המלווה לזכותו ב4- אמות אפילו שלא בפניו ,ואח"כ יכתוב פרוזבול .ועתה -מן הדין -אין צורך בזה -הואיל ואין לך אדם שאין לו קרקע, אפילו בשכירות או בשאלה ודי בזה מצד ההלכה. טו .הוראת הגרש"ז אויערבאך ז"ל :גם בחורי ישיבה ]רווקים[ נחשבים כיש להם ד' אמות לגבי פרוזבול מאחר ויש להם רשות השתמשות ללינה והנחת חפציהם במקום לימודם. טז .המנהג -לערוך את שטר הפרוזבול -בסוף שנת השמיטה ]תשע"ה [ ]ויש שנהגו ) מבני אשכנז( עפ"י הרא"ש ובעל התניא - לערוך פרוזבול קודם כניסת השמיטה )אלול תשע"ד([ ]ולדעתם יש לשומרו עד סוף שנת השמיטה[ כל פרוזבול -תוקפו ביום חתימתו – ולמפרע – ולאלהבא :דהיינו -הפרוזבול ,מועיל רק לחובות שנעשו קודם סידורו -כתיבתו וחתימתו בפני הדיינים/עדים .חובות שנעשו אחר חתימתו -צריכים פרוזבול אחר להגן מפני שמיטתם )והיינו שזמן פרעונם קודם ר"ה( .אמנם -לרוב הפוסקים אם הפרוזבול נעשה בחודש אלול ]תשע"ה[ ואח"כ היו עוד הלוואות ]וסתם הלוואה ל 30 -יום[ אינו צריך פרוזבול אחר. ]ולפי הב"ח ])הבית חדש( )וכ"ד האורים והתומים( ]וכ"כ בס' דיני שביעית )עמ' רכ"ב ( ועוד כמה פוסקים בדורנו מבני אשכנז[ עושים עוד פרוזבול בערב ראש השנה )תשע"ו( -וא"צ לחוש לזה ,לרוב פוסקי הדור[. )ועי' מ"ש אביר יעקב אביחצירא זצ"ל בתשובותיו )סי' ט"ל( ])הובאו לקמן )עמ' ט"ז-י"ז([. והוא הדין אם פתח תוכנית חסכון בבנק או הפקיד מזומן ביתרת זכות -אחרי כתיבת הפרוזבול צריך פרוזבול נוסף] .ראה לעיל )עמ' י"ב הלכה י"ד סעיף ג' ([. יז .אדם שהילווה לחמשה אנשים -מספיק לו לעשות פרוזבול אחד לכולם .אך חמשה אנשים שהילוו לאדם אחד -צריך לכל מלווה פרוזבול אחד. יח .מלוה הנמצא בחו"ל -ואנשים שבארץ ישראל-חייבים לו ממון-והרי אין זמני שקיעת-החמה שבחו"ל שווים לארץ ישראל- יש לו ]עדיף[ להקדים ולערוך פרוזבול לפני שקיעת-החמה של ערב ראש השנה בארץ ישראל -והטעם ,כיון שבשקיעת-החמה אצל הלווה )א"י( -חיישינן שכבר נשמט החוב וכדלקמן. ] .-ואם שקעה החמה אצל הלווה )בא"י( -והמלווה בחו"ל עדיין לא עשה פרוזבול -:י"א דאזלינן אחר מקום המלוה דעיקר המצוה חלה עליו .ויעשה פרוזבול-מיד. .וי"א שהקובע הוא אם כתוב בשטר ההלואה שם המקום בוהיתה ההלואה -לכן מצד הספק לא יצאנו -ויעשה שאלת חכם[. .כך היא הוראת הפוסקים בדורנו -וכך נזכר בספרי השמיטהבעניין הלואה כזו] .ס' דיני שביעית בשם הפוסקים /הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל [ שנת השבע ח"ב .וכן מלוה הנמצא בא"י ושכח לא עשה פרוזבול עד ליל ראשהשנה דשמינית )תשע"ו ( -והלווה נמצא בחו"ל -ואצלו עדיין לא שקעה חמה -רשאי המלוה למסור חובותיו בע"פ לבי"ד בליל ר"ה דשמינית ]פסקי הראש"ל הגרמ"א זצ"ל [. .יש לציין שכל הדוגמאות לעיל :מלוה בחו"ל -לווה בארץישראל -שצריך להזדרז להכין פרוזבול לפי שעון א"י היינו בחו"ל כג' באירופה/אמריקה/אפריקה -ששעון א"י מוקדם יותר .וצריך לומר שאם המלוה במזרח הרחוק ]כג' הודו/הונג- קונג/סינגפור/יפן/אוסטרליה[ ששם השעון מוקדם לשעון א"י ]בין 2.5-7שעות[ והלווה בא"י -וודאי שהמלוה צריך להכין פרוזבול לפי מקומו קודם כניסת ר"ה .ואף שלא הזכירו הפוסקים חילוק זה- פשוט הוא! .ולפי כל הנז"ל אם המלוה במזרח הרחוק -ונכנס אצלו ר"הושכח לערוך פרוזבול -והלווה בא"י ועדיין לא שקעה חמה כאן- עפ"י פסק הראש"ל הגרמ"א זצ"ל לעיל -גם כאן ימסור בע"פ חובותיו בליל החג -בפני בי"ד ששם -כ"ז שלא שקעה חמה בירושלים/בארץ ישראל. ומכאן גם לספק שנזכר קודם: מלוה נמצא בא"י-והלווה נמצא בחו"ל -במזרח הרחוק ששם שקעה חמה קודם מאשר בארץ ישראל והמלוה עדיין לא עשה פרוזבול: .למ"ד שאזלינן אחר מקום המלוה ,אין שום ספק שיכול לערוךעדיין פרוזבול קודם שקיעה) .בא"י(. .למ"ד שאזלינן אחר מקום הרשום ומצויין בשטר ההלואהיפעלו בנידון עפ"י הרשום בשטר. .ולמעשה מן הספק לא יצאנו וכנז"ל יעשו שאלת חכם. כללא דמילתא :כשנעשית הלואה ]בשמיטה או לפניה שזמן פרעונהקודם סוף אלול תשע"ה[ -והמלוה והלווה נמצאים ב 2-ארצות שונות -שזמני השקיעה שונים-יערוך המלוה פרוזבול -לפי מקום השקיעה המוקדם ביותר וזאת לכתחילה .בדיעבד-שנכנסה שמינית -ולא ערך פרוזבול ינהגו כפי הנזכר לעיל] .וכלל זה נזכר בפסקי הגרמ"א זצ"ל בס' קיצוש"ע עמ' .[554 לתועלת הציבור כאן לפניכם -זמני שקיעה בערב ר"ה בערי ארץ ישראל והפרשי השעות בין ירושלים לשאר ערים מרכזיות/ גדולות בעולם. לוח זמנים לערב ר"ה תשע"ו והפרשי שעות בארץ ובעולם להלוואות בין שתי ארצות שונות = ויש לבדוק בכל מקום )חו"ל( זמן שקיעה במקום ההוא= זמני השקיעה וצאת הכוכבים בישראל)שעון קיץ( בערב ר"ה תשע"ו – יום א' כ"ט אלול תשע"ה ירושלים/נתיבות: חיפה באר שבע תל-אביב שקיעה 6:53 6:52 6:52 6:51 צאה"כ 7:08 7:07 7:07 7:06 בין השמשות הפרשי השעות בין ירושלים לחו"ל שקיעה בירושלים )בער"ה תשע"ו ( 6:53 )שעון קיץ( שקיעה מוקדמת מירושלים )מזרח הרחוק( ניו דלהי )הודו( בנגקוק )תאילנד( ג'קרטה )אינדונזיה( הונג קונג סינגפור בייג'ין )סין( טוקיו )יפן( מלבורן )אוסטרליה( סידני )אוסטרליה( הפרש שעות +2.5 +4 +4 +5 +5 +5 +6 +7 +7 שקיעה מאוחרת הפרש מירושלים שעות )אירופה/אפריקה/אמריקה( -1 בריסל )בלגיה( -1 ברלין )גרמניה( -1 יוהנסבורג )ד .אפריקה( -1 מדריד )ספרד( -1 מוסקבה )רוסיה( -1 פריז )צרפת( -1 רומא/מילאנו )איטליה( -2 לונדון )בריטניה( -3 קזבלנקה )מרוקו( -6 סאן פאולו/ברזיליה )ברזיל( -6 בואנוס איירס )ארגנטינה( -7 ניו יורק/מיאמי )ארה"ב( -7 טורנטו/מונטריאול )קנדה( סן פרנסיסקו/לוס אנג'לס )ארה"ב( -10 "וזה דבר השמיטה – שמוט) "...פר' ראה( מסביר הספורנו ז"ל – "וזה דבר השמיטה" – מה שציוה הא-ל יתברך על השמיטה בפר' משפטים "והשביעית תשמטנה ונטשתה" – כוונתו היא על שמיטת כספים – שנא' )ראה( "שמוט כל בעל משה ידו" .ע"כ. וזהו חידוש גדול – כיון שכל מוני המצוות מנו "שמיטת כספים" כמצוה בתורה – בפר' ראה – כאן )מצוה תע"ז( ומן הפסוק הנזכר במשפטים – למדו על מצות הפקרת פירות שביעית )מצוה פ"ד( )רמב"ם/חינוך/סמ"ג(. שמיטת כספים ]ט"ו[ שער ב' דין "פרוזבול" והשלכותיו )ג( יט .פרוזבול המוקדם והמאוחר: * פרוזבול המוקדם כשר .והמאוחר פסול .כיצד? .-פרוזבול המוקדם -כתבוהו בניסן -ונכתב בו תאריך )מוקדם( של חודש אדר -כשר .כיון שבכתיבת תאריך זה )מוקדם( קילקל לעצמו- שלא יועיל הפרוזבול רק עד אדר. .פרוזבול המאוחר -כתבוהו בניסן -ונכתב בו תאריך )מאוחר(של חודש אייר ,סיון-פסול .כיון שע"י כתיבת תאריך כזה- )מאוחר( מייפה כח הפרוזבול שיועיל על הלוואות שהילוה אחרי הזמן האמיתי של כתיבת הפרוזבול -לכן פסול] .משנה שביעית )פ"י מ"ה( רמב"ם )שם הכ"ב/הכ"ג( שו'ע חו"מ )סי' ס"ז סל"ב(- אחרונים[. כ .מלוה )שלא עשה פרוזבול( והאריך בפני ב' עדים זמן פרעון הלואותו עד לאחר השמיטה -ללא ידיעת הלווה -שביעית אינה משמטתו .אלא שאם נודע כן ללווה -ולא מסכים להארכה זו- נחלקו בדבר הערך השולחן טייב ז"ל )שמועיל הדבר( לעומת בעל ה"פעמוני-זהב" )שלא הסכים לדבריו(] .הגר"ם אליהו ז"ל במאמ"ר עמ' תר"א[ .- .וראיתי בס' הר המור מאמרים מרבני שכונת "מאה שערים" בעיה"ק )מלפני כמה עשרות שנים שנה( ושם דן הגר"י וכטפויגל ז"ל )מרא דאתרא ורה"י שם( בנד"ד ומציע לתקן תקנת הרחבת זמן ההלואה שלא תשמט השביעית וממילא א"צ פרוזבול כלל וכדין המלוה את חבירו ל 10-שנים כנזכר בש"ס .ומוכיח בראיות למקשים עליו ש"אין בזה פקפוק לעושה כן" )אפי' בשטרי עסקא דזמנינו )זמנם( כמ"ש הרב המקשה שם(. .ולבסוף הובאה שם תגובת הגר"י גרוסברג ז"ל )בזמנו -מרבנישכונת מאה שערים מח"ס "זכרון ישעיהו" -שהעיד מחכמי דורו שפעם אחת אכן עשו כעצה הנ"ל -כיון שלא היה זמן לכתוב פורזבול -אמנם לא רצו בתקנה זו )בקביעות( כדי שלא תשתכח תורת שמיטה מישראל! ועתה ראיתי בברית עולם )עמ' פ"ט( בשם הכסא-דוד )ס"ק מ"ב( שמהני להרויח זמן ללווה )בלא שציין אם צריך ֵע ִדים או הסכמת הלווה(. כא .ראוי לשמור על הפרוזבול לפחות עד כניסת ר"ה תשע"ו . אם כתב פרוזבול לפני ערב ראש השנה -ואבד הפרוזבול לפני סוף השמיטה -בכל זאת יכול לגבות חובו מהלווה .ונאמן לומר "פרוזבול היה לי ואבד"] .גיטין ל"ז /רמב"ם פ"ט הכ"ד/שו"ע סי' ס"ז הל"ג[. כב .מי ששכח לעשות פרוזבול -ונזכר בערב ראש השנה ]תשע"ו[ סמוך לשקיעה ,בזמן שכבר אינו יכול לכתוב שטר פרוזבול - יאמר בפני שני עדים נוסח הפרוזבול ]ויש אומרים שצריך בפני שלשה אנשים )שייחשבו כדיינים([ וכן הדין גם בבין השמשות. )אחרונים/יביע אומר( .לרוב ככל הפוסקים )ויש מי שהחמיר(. ]זמני שקיעה וביה"ש-לעיל במסגרת )עמ' י"ד([. חוב ישן -שנכתב עבורו פרוזבול בסוף שמיטה קודמת)תשס"ח( א"צ פרוזבול נוסף. כג .תלמידי חכמים שהילוו זה את זה -והמלווה מסר בפיו את חובו לפניהם שיכול לגבות בכל זמן שירצה די בזה וא"צ פרוזבול ]כיון שכתוב "וזה דבר השמיטה" שבדברים בלבד היא נדחית[ והת"ח יודעים ששביעית בזה"ז -דרבנן ]גיטין ל"ז.רמב"ם .שו"ע חו"מ )סי' ס"ז /ס"כ([. כד .המחזיר חוב לחבירו אחר ראש השנה תשע"ו -כאשר היה צריך כבר לפרוע לו קודם ראש השנה -והמלווה לא כתב פרוזבול -יאמר לו המלווה "משמט אני" .אם אמר לו הלווה "אעפ"י כן רצוני שתקבל ממני" -יקבל ממנו והיינו שיאמר הלווה" :שלי הם ובמתנה אני נותן לך" ]וכמובן מדובר כאן בסכום משמעותי כי בסכום פעוט או סמלי )וההלוואה היתה אחר כתיבת פרוזבול( יש בזה חסידות לשמט ולא לקבל -כפי שכתבנו לעיל במסגרת -אם לא קיים כנ"ל [.ואם החזיר הלווה את חובו ולא אמר כן ,מסבב המלווה עימו בדברים עד שיאמר לו ]הלווה[ "שלי הם ובמתנה אני נותנם לך" .ואם בכל זאת לא אמר כן הלווה אין המלווה רשאי ליטלם אלא יחזיר המעות ללווה שיטלם וילך לו. כה .אמרו חז"ל" :כל המחזיר חוב שעברה עליו שביעית -רוח חכמים נוחה הימנו" וצריך המלווה לומר למחזיר "משמט אני" והלה יאמר "אעפ"י כן" וכנ"ל. כו .הנמנע מלהלוות לחבירו קודם )סוף( שמיטה מחשש שמא יתאחר החוב אצלו – ויישמט )בלא פרוזבול( -עובר ב"לא תעשה" וחטא גדול הוא – שהרי התורה הזהירה עליו בשני- לאוין "השמר לך -פן" והתורה הקפידה על מחשבה רעה זו וקראה אותו "בליעל") .רמב"ם פ"ט ה"ל(. ]בעניין מ"ש עובר ב"לא תעשה" – )ראה עמ' ג' -לעיל( שלרוב הפוסקים היינו "לא תעשה" מדרבנן-בזמן הזה .וי"א )"בכור שור"( שגם בזה"ז הלאו של "לא להמנע מלהלוות" – הוא מן התורה )גם הגרש"ז אויערבאך ז"ל תחילה תמך בסברתו ולבסוף צידד לכאן ולכאן ולא הכריע([. ומסיים שם הרמב"ם "והבטיח הקב"ה בשכר מצוה זו בעולםהזה – שנא' "כי בגלל הדבר הזה – יברכך ה' אלקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך" )דברים ט"ו(. ]מקורות :מסכת "שביעית" )פ"י (.רמב"ם הלכות שמיטה ויובל )פ"ט (.שו"ע חו"מ )סי' ס"ז (.בן איש חי )שנה א' " -כי תבא"(" .אור לציון" )פ"ז"/שביעית"(" .יביע אומר" )ח"ג - חו"מ ו'-ז'(" .יחווה דעת" )ח"ד-ס"ג( / .ספר "דיני שביעית" )פ"ל-פל"א( .ספר "הבוחר בשמיטה" פט"ו "ילקוט יוסף"/ "שביעית" )פכ"ד( ספר "שביתת השדה" )פכ"א([. כז .חסידות נאותה היא לקיים שמיטת כספים בפועל ]מדרבנן[ גם בזמן הזה כאשר ילווה אדם לחבירו סך מה ]סכום סמלי של כמה ש"ח[ -אחר תאריך כתיבת הפרוזבול ]וצריך שיקבע זמן הפרעון -לפני ראש השנה תשע"ו [ ]או שכותב בפרוזבול "חוץ מחוב פלוני" או "חלק מהחוב"[ -ולאחר ראש השנה כשיחזור חבירו לפרוע לו חובו יאמר המלווה "משמט אני" -הרי זה מקיים מצות "שמיטת כספים") .מדרבנן( כהלכתה. וכן אשה ,טוב שתשאיל ]עדיף משתלווה בל' הלוואה[ לחברתה קודם ראש השנה ככר לחם אחד ]חלה וכד'[ סוכר או שמן וכד' ]והשאלת מוצרים -לרוב הפוסקים וכן דעת מרן השו"ע -זמן התביעה -מיד[ וכשתבא זו ותפרע לה אחר ראש השנה תשע"ו ,תאמר לה המשאילה: "משמטת אני" .ובזה קיימה מצות שמיטת כספים) .מדרבנן( כהלכתה] .בן איש חי /אחרונים /פוסקי הדור[. הוראה הלכתית לפרשת "ראה" )בכל שנה( ** ישנה מחלוקת בפוסקים -לגבי -אדם שנמנע מלהשמיט את הלוואותיו )בשביעית( -או שעבר ולא עשה "פרוזבול" בערב ראש השנה )של מוצאי שביעית( -ואינו משמט ,הרי עובר על "עשה" ו"לא תעשה" -האם ראוי שלא להעלותו לספר תורה בפרשה זו של "שמיטת כספים" שבפרשת "ראה" שבחומש "דברים" ]פרק ט"ו פס' ב' והלאה -עליית "שישי"[].אפילו שבזמנינו כידוע וכאמור לעיל- זה מדרבנן[? דעת חת"ם סופר ]עפ"י רבו ר' נתן אדלר ז"ל[ -וכ"פ מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל /ויבלח"א בנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"אאין ראוי להעלותו לספר תורה ]ועפ"י השער אפרים והגר"ח פלאג'י ז"ל שס"ל משום הלבנת פנים[] .עפ"י "ספר חסידים"[ -ופוסקים אחרים כתבו שאדרבא אפשר להעלותו -שיתבייש ויפרוש מכך ו/או שיידע עונשם ויפרוש .ואם עשה תשובה -אזי איןלקרותו ]כנה"ג .פמ"ג .א"ר .מרן החיד"א וכף החיים )סופר([. -ודעת הבן איש חי ז"ל ]רב פעלים ח"ב או"ח סי' י"א[ -שאף שכן ראוי שלא להעלותו -במקום שתצא קנאה ,שנאה ומחלוקת ובפרטשגם עשירים ונכבדים נכשלים בזה בזמנינו לכן טוב להעלים עין * ]עיין כל זה יביע אומר ח"ג )חו"מ סוף סימן ו'-דף שד"ם עמ' ב'[ יחווה דעת ח"ב )ט"ז( "ילקוט יוסף""/שביעית" )עמוד תקל"ז(/ברית עולם )עמ' פ"ה([. שנת השבע ח"ב ]ט"ז[ שער ב' הלכות שמיטת כספים ד' תשובות בנדון – ממרן אביר יעקב אביחצירא זצוק"ל וזיע"א ידוע הדבר ומפורסם הענין שמרן אביר יעקב אביחצירא זיע"א – בין כל י"ב שבטיו -ספריו הקדושים ]והי"ג – נעלם ואינו בנמצא[ חיבר גם ספר הלכתי – שו"ת שרובו ככולו עוסק בענייני ממונות-חושן משפט )ומעט מן התשובות גם עוסקות בהלכות שמחות( והכ"י קר"א שמ"ו "יורו משפטיך ליעקב" – והוא המכיל בקרבו קמ"ה ) (145תשובות בעניינים הנז"ל. והנ"ה קמ"ה אלומת"ו וג"ם ניצב"ה בתשובות עמוקות ונפלאות – ומתוכן "ע"ל ארבע"ה תשובו"ת ישיבנ"ה" העוסקות בענייני "שמיטת כספים – ופרוזבול" – סימנים: ל"ט .מ"ט .נ"ו .נ"ז .תקצירי התשובות מובאות כאן והרוצה להדרים ולהחכים – יעיין באורך וברוחב בעומק התשובות במקורן בספר הנז"ל) .תשובה רביעית הובאה בשלימות( ]תודתינו נתונה לידידנו הדיין הנכבד הרה"ג הרב אברהם חשאי שליט"א שעמל על תקציר ג' התשובות – זכות מרן אביר יעקב זיע"א תעמוד לו ולב"ב אמן[ סימן ט"ל :ש -מי שהלווה לחבירו סתם ולא קבע לו זמן דקי"ל "סתם הלואה שלשים יום "דאינו יכול לתובעו בתוך שלשים יום ועברה השביעית בתוך שלשים יום ,מי אמרינן: כיון דכל שלשים יום אינו יכול לתבעו ולא נגמרה עד שעברה השביעית הוי כמילוה לעשר שנים ואינו משמט ,או דילמא כיון דמעיקרא ליכא קביעות זמן-משמט? = תשובה :הרב כנסת הגדולה בסימן ס"ז בהגהות הטור כתב בשם הב"ח דאע"ג דקיי"ל "סתם הלואה ל' יום" ולכאורה הוי כקבעו לו זמן ,מ"מ השביעית משמטת .ולא כתב הכנה"ג טעמו של דבר .ובס' אורים ותומים )לר' יהונתן אייבשיץ ז"ל( הביא דברי הב"ח והודה לדבריו והביא לו ראיה מירושלמי .אולם האביר יעקב זיע"א חלק על דבריהם והיקשה עליהם דהא חז"ל רק בהלוואה אמרו כן דסתם הלואה וכו' דבמכר לא אמרו כן – דכל המוכר סתמו בשעתו לוקח דמי המכר .ועוד – איך העלים הב"ח עיניו הקדושות מקושיא גדולה בנדון זה דבסתם הלואה לל' יום לא קרינן "לא יגוש" וממילא שביעית לא משמטת דזו עיקר המחלוקת בין הפוסקים לגבי שביעית שלא משמטת הלואה לעשר שנים דמ"ד "אינו משמט" – כיון דס"ל דהעיקר הוא בשעת השמיטה :אי שייך לנוגשו – משמט. ואי לא שייך – אע"ג דלאחר זמן עתיד לנוגשו – אפי"ה אינו משמט וקי"ל כמ"ד זה דאינו משמט .א"כ גם בסתם הלואה לל' יום – דאעפ"י דאין זמן ה 30-יום כתוב ולא מבורר בעדים מחמת-כן תאמר דזמנו כל יום? הא אין זה מועיל לדחות הטעם הגדול דאינו יכול לנוגשו. וגם את סיועו של האורים ותומים לב"ח מירושלמי דוחה האביר יעקב -אעפ"י דהירושלמי לא היה מצוי אצלו -לראות מקור הדברים – אך דחהו בדרכו המיוחדת ובסברות נפלאות עי"ש באורך במקור הדברים. עוד טעמא רבא היקשה עליהם רבינו זיע"א" :אם כן לקתה מדת הדין" )אם נאמר כהב"ח והאו"ת ששביעית משמטת סתם הלואה תוך ל' יום(" -דהיכי דמי דרבנן חייבוהו למלווה מצד אחד להמתין בעל-כרחו ל' יום – וקבעו לו זמן להלוואתו בעל-כרחו ומאידך גיסא – לעניין שביעית אי משמטת או לא יקראוהו )לא יקבעו לו( זמן – נמצא המלווה קרח מכאן ומכאן! "וכזאת לא תיעשה בדת ישראל" .אכן האמת יורה דרכו דדבר זה ברור כשמש דאין השביעית משמטת סתם הלואה תוך ל' יום .זהו הנלע"ד עכד"ק ]בהמשך התשובה הנ"ל מתייחס האביר יעקב זיע"א לראיותיו של האורים ותומים מן הירושלמי – והוא מפריכן ומפרשן באופן אחר – עיי"ש[. סימן מ"ט :ש – ראובן הלוה לשמעון על המשכון וזמן ההלואה הגיע קודם שביעית .ועברה שביעית .ואחר השביעית נאנס המשכון בבית ראובן ,ותבע חובו משמעון .וטען שמעון שפטור מהחוב דטעמא מאי "אין שביעית משמטתו" – משום המשכון? אם תחזיר לי המשכון שהוא שגרם לך שלא השמיטתך שביעית ,אשלם לך ואם לאו לא אשלם .ושאל השואל אם יש ממש בטענה זו אם לא? ]והראש"ל הגר"ם אליהו שליט"א הוסיף כאן דאיירי שהמלווה לא עשה פרוזבול )מאמ"ר עמ' תקי"ד([. = תשובה :הדבר פשוט דאין ממש בטענת שמעון – וחייב ליתן לראובן את חובו .והראיה מגמ' גיטין )ל"ז (.שהביאה משנה )שביעית/מכות( " :המלוה את חבירו מעות על המשכון והמוסר שטרותיו לבית-דין – אין משמטין" .וטעמא )עפ"י רבא( משום דמשכון קני ליה מד"ר יצחק – דאר"י מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר "ולך תהיה צדקה" – אם אינו קונה – צדקה מנין? מכאן לבע"ח שקונה משכון. ומוכיח רבי יעקב זיע"א שלדעת רבי יצחק שבע"ח קונה משכון לכו"ע לא מתחייב בע"ח באונסין וכמ"ש שם התוספות בגיטין. והוסיף עוד לאחר משא ומתן בנד"ד דהא דבע"ח קונה משכון – לא קניין גמור קנה המלוה את המשכון רק טובה וזכות עשו חכמים למלוה – שלא תשמיטנו השביעית – אך לא לעניין לחייבו באונסין .ודבר פשוט שחייב שמעון לשלם לראובן חובו זהו הנלע"ד. סימן נ"ו :ש – ראובן כתב על שמעון שט"ח ממאה זהובים והפירעון יהיה ע"ז האופן :דהיינו שיהיה פורעו לו זהוב אחד בשבוע .וכן שבוע אחר שבוע עד תשלום הסך הנז' .ובאם שעבר שמעון ולא פרע בשום שבוע – הרי חייב עצמו לפרוע כל הסך הנשאר בשטר – בבת אחת ,בלי איחור ועיכוב כלל ובלי שאלת שום ז"א כ"א מידי עברו ולא פרע בשום שבוע בסופו הרי בתחילת השבוע האחר מחוייב לפרוע הכל בבת אחת .והתחיל שמעון פורע והולך – שבוע אחר שבוע – עד שעברו כמו שלשים שבועות אחרים ,באה שנת השבע שנת השמטה .אחר שעברה השמטה – אמר ראובן לשמעון ,שיהיה פורע והולך כבתחילה מידי שבת בשבתו .והשיב שמעון :אתה התנית עמי בשטר חוב שבידך ,שאם עברתי ולא פרעתי לך בשבוע א' -חייב לפרוע לך כל הסך הנשאר במושלם בבת א'. וכ"ז בקנין ושבועה חמורה כראוי כמו שכתוב וחתום בידך. ואני מקודם השמטה בכמה שבועות – לא פרעתי לך וחזר החוב למפרע ,לפרוע בבת א' .ובאה השביעית והפקיעתו .ושאל השואל הדין עם מי? = תשובה :בתחילת התשובה היה נראה לו למרן אביר יעקב זיע"א לדמות ענין זה למ"ש מרן שו"ע בחושן-משפט סי' רכ"ז סעיף י'" :המוכר לחבירו שוה ארבע-בחמש ,שהרי המקח בטל, ולא הספיק להראותו לתגר או לקרובו ,והוקר ועמד בשבע-לוקח יכול לחזור בו ולא המוכר ,שהרי הלוקח אומר למוכר :אילו לא הוניתני לא היית יכול לחזור .ועתה שהוניתני -תחזור?! היאך יהא חוטא נשכר?" עכ"ל. "ומטה ידו עמך" )ויקרא כ"ה( -בעוון השמיטה ַ -ש ְמ ָטה .כי מי שאינו מקיים מצות שמיטה ,לבסוף הוא עצמו מטה ידו. ]רבי אלעזר מגרמייזא ז"ל -בעל "ספר הרוקח"[ ]י"ז[ שמיטת כספים שער ב' הלכות שמיטת כספים ד' תשובות בנדון – ממרן אביר יעקב אביחצירא זצוק"ל וזיע"א גם הכא בנד"ד שהשטר נעשה בשבועה חמורה שיהיה פורע הלווה כל שבוע זהוב אחד – יכול המלוה לומר לו "אילו לא עברת על שבועתך לא היית יכול לשמטני" שהרי זמן החוב – אחר השביעית ועתה שעברת על שבועתך – ומשום כך חל החוב קודם –השמיטה תשמיטני? היאך יהיה חוטא נשכר? אמנם אחר העיון דוחה אביר יעקב דאינו דומה לנד"ד: דהתם גבי הונאה – כל היכא דהמוכר ִאינָה ללוקח –אין המוכר יכול לחזור בו בין הוזל המקח בין הוּקר ולכן שהוקר המקח – בא לחזור בו ,אמת דמ"מ אינו יכול לחזור אפי' הוזל וכן נמי אם הוקר – כי אם להסיר מלבו שיאמר "כי היכי דאם הוזל – הבחירה ביד הלוקח ,ה"ה היכא דהוקר -תהיה הבחירה ביד המוכר ,לזה אמרינן דמצי הלוקח לומר ליה" :אילו לא הוניתני לא היית יכול לחזור- ועכשיו שהוניתני תחזור?! א"כ נמצא חוטא נשכר! אבל הכא בנד"ד האי שנשבע לפרוע בכל שבוע ושבוע וחייב עצמו בקניין ושטר חתום כדת שאם עבר ולא פרע באיזה שבוע ,שחייב לפרוע הכל בבת-אחת א"כ הרי עונשו אמור – שאם לא פרע יפרע הכל בבת אחת .וכיוון שעונשו אמור ל"ש למימר "אילו לא נשבעת לי" דהא השבועה היא :אם עבר -חייב לפרוע הכל בבת-אחת ובאה שביעית והפקיעתו! ובר מן דין מצד השבועה אינו חייב כלום דכל היכא דמן הדין השביעית משמטתו – אינו חייב לשלם מכח השבועה כמבואר בסי' ס"ז ס"ו בדברי הרמ"א ז"ל "מי שחייב לחברו ונשבע לשלם לו -כל דבר שהשביעית משמטת -פטור ג"כ לשלם מכח השבועה דלא נשבע לשלם רק כל-זמן שחייב ממון" ע"כ .הרי בפירושא איתמר דכל היכא דאמרינן השביעית משמטת -אינו חייב לשלם מכח השבועה וה"ה והוא הטעם בנד"ד דמן הדין השביעית משמטת ו-כיוון שחל החוב למפרע לפיכך אינו חייב לשלם מכח השבועה. ואע"ג דהכא בשביל שעבר על השבועה – הוא שחל החוב למפרע להיות זמנו קודם השביעית – ומזה נמשך שהשביעית משמטתו ,אילו היה הולך ופורע כדמעיקרא היה נשאר זמן החוב אחר השביעית -מ"מ כיון שהחיוב שנתחייבנו עכשיו לשלם -הוא בשביל השבועה שלא קיימה ,והשבועה -הא אוקימנא דמצידה אינו חייב לשלם כל היכא דמן הדין השביעית משמטתו. ועוד כד דייקת שפיר משכחת לה לאידך גיסא – דהיינו אם נאמר בנדון זה שהשביעית משמטתו בזה הוא דנתקיימה השבועה שהרי הוא נשבע שיפרע בכל שבוע זהוב אחד ואם עבר ולא פרע בשום שבוע -מחוייב לפרוע הכל בבת-אחת בכח השבועה הנז' והרי עבר ומחוייב לפרוע קודם שביעית הכל בבת-אחת ובאה השביעית והפקיעה החוב .ואם נאמר שהשביעית אינה משמטתו -בזה לא נתקיימה השבועה וזהו ממש נשבע לפרוע קודם שביעית ובאה השביעית ונתפטר דלא נשבע לפרוע רק מה שמחוייב מן הדין -והכא השביעית משמטתו – פטור מן הדין .וברור הוא! עכתד"ק. ]עוד ממשיך שם הרב בתשובתו כמה דקדוקים בנדון זה אי הוי כהקפת החנות – וכשזקפה עליו )החנווני( כמילוה ומסקנתו דאדרבא עדיפא מיניה .ועוד דן שם גבי שט"ח שכתוב בו "לכשידרש" -אם הגיע זמן שלושים יום קודם שביעית – דמשמט ומטעם שכל שטר שכתוב בו "לכשידרש"- זמנו ג"כ ל' יום ,דהא שמעינן מיניה "ככל שידרשנו המלוה" – א"כ יכול לתובעו קודם )סוף( שביעית אך כתב שם האביר יעקב "אלא ששמעתי אומרים דבפוסקים איתא דשטר "לכשידרש" -אין השביעית משמטתו -ומברר הרב ז"ל טעמם "ונראה -דטעם הדבר – דדרשינן לישנא "לכשידרש" – דהזמן הוא תלוי בדרישת המלוה -דבאותה שעה שידרשנו הוא דהוי זמנו -וכל עוד שלא תבעו -לא הוי זמנו .וסוף דבריו סיים רבינו זיע"א "אבל מ"מ עדיין ליבי מפקפק בזה"[. סימן נ"ז :ש -ראובן הזמין לשמעון לדין תורה .וטען עליו שנושה בו סך מה .והשיב שמעון-להד"ם! וא"ל ראובן: השבע לי .והפך עליו שמעון השבועה ויתן לו מה שטען עליו. והניח שמעון הסך שטען עליו ראובן ביד שליש ,לכשישבע ראובן יטול הסך הזה מיד השליש .וקיבל שמעון חרם ונשבע ראובן היסת מיד ולאלתר .הלך שמעון אצל השליש וא"ל לא תתן לו כלום כי אני נזכרתי שהשביעית משמטתו .ושאל השואל: מי אמרינן כיון דהאי קיבל חרם ואידך נשבע והממון מונח ביד שליש אין השביעית משמטתו דהו"ל כאילו גבה או דילמא אפי' הכי השביעית משמטתו? = התשובה ]במלואה[ :כתב מר"ן שו"ע בחו"מ ]סימן ס"ז סל"ו[ וז"ל" :המחזיר חוב שעברה עליו שביעית יאמר לו המלוה "משמט אני וכבר נפטרת ממני" .א"ל :אעפ"כ רצוני שתקבל" -יקבל ממנו ואל יאמר לו "בחובי אני נותן לך "אלא יאמר לו" :שלי הם ובמתנה אני נותן לך" .החזיר לו חובו ולא א"ל כן ,מסבב עמו בדברים עד שיאמר לו" :שלי הם ובמתנה נתתי לך" .ואם לא אמר -לא יקבל ממנו ,אלא יטול מעותיו וילך לו" .עכ"ל .ופירש הסמ"ע יטול מעותיו הלוה וילך לו. וכתב הב"י בסי' הנז' וז"ל" :המחזיר חוב בשביעית וכו' משנה פרק בתרא דשביעית הובא בפרק השולח ואיתמר עלה א"ר ותלי ליה .ופירש"י אם היה רוצה לחזור בו יתלהו על עץ אם גברה ידו עד שיאמר לו אעפ"כ .וכתב הרא"ש ולא נהירא דא"כ כל אדם יעשה כן ובטלה תורת שמטה .ונראה לפרש "ותלי ליה" כלומר יהיו עיניו תלויות יושב ומצפה עד שיאמר כך .וכן מפרש בירושלמי גבי הא דתניא וצריך לומר משמט אני .אמר רב הונא אמר רב אומר לו בפיו והימין פשוטה לקבל וכן פירש בערוך וכן כתב הרמב"ם בפרק הנזכר עכ"ל .מבואר מזה דאפי' הלוה החזיר למלוה חוב שעברה עליו שביעית צריך שיאמר המלוה "משמט אני" ויאמר לו "אעפ"כ" .ואם לא אמר המלוה או אפי' אמר ולא השיב הלוה "אעפ"י כן" עדיין לא זכה המלוה בחוב ויחזור הלוה ויטלו .והשתא ק"ו בן בנו של ק"ו לנ"ד :ומה היכא דידע הלוה שהחוב עברה עליו שביעית והחזירו למלוה אפ"ה צריך שיאמר המלוה "משמט אני" וישיב הלוה "אעפ"י כן" – ואם לאו לא זכה בו המלוה, הכא בנ"ד דלא ידע הלוה מענין שביעית רק שאח"כ נזכר ואינו רוצה ליתן מרצונו וגם המלוה עדיין לא תפס לא כ"ש *דאינו משמט ופשוט הוא .זהו מה שנלע"ד. *צ"ל "דמשמט" -לפי בהירות העניין ומסקנת התשובה ]כך מגיהים כולם בתשובת האביר יעקב זיע"א[. * עוד עיין בס' "מאמר מרדכי-ושבתה הארץ" )סי' י"ז-עמ' תקי"ג-תקל"ה( שדן שם הרהמ"ח מרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל בתשובותיו אלו של מרן האביר יעקב זיע"א. ]י"ח[ שער ב' שנת השבע ח"ב שמיטת כספים שער ב' נוסח שטר פרוזבול למנהג הספרדים )א( ]י"ט[ ]לשנת השמיטה -תשע"ה [ ]כפי הנוסח שנכתב בעיה"ק ירושלם תובב"א ע"י הגאון מוהר"ר רפאל-יוסף חזן ז"ל בעל ה"חקרי לב"[ אופן וסדרי עשיית פרוזבול המלוה מכין שטר פרוזבול . המלוה מכין שני עדים כשרים . אחד העדים מכין מטפחת . המלוה תופס את המטפחת ואומר" :אתם העדים קנו ממני בקנין גמור ושלם שאני מזכה על ידכם קרקע כל שהוא לכל אחד מבעלי חובות שחייבים לי ,שאין להם קרקע לכתוב עליו פרוזבול" )מפסיק לאחוז במטפחת( . אח"כ ממשיך ואומר" :הוו עלי סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לי לבית הדין פלוני הרב פלוני ופלוני ופלוני שליט"א שאגבנו כל זמן שארצה" )יזכיר שמות דייני האיזור( . העדים חותמים על שטר הפרוזבול ומוסרים אותו למלוה .ויזהרו העדים שהתאריך יהיה מדוייק . אין צורך לפרט שמות האנשים שחייבים לו )אם רוצה להחמיר על עצמו ולפרט את שמות החייבים לו יכול לרשום שמם מאחורי שטר הפרוזבול(. הערות :בעמ' זה מצורפים שטרי פרוזבול שע"י מלוה וכן פרוזבול שע"י שליח למנהג בני ספרד -ולא ציינו שמות הדיינים -כדי שיהא תקף לכל איזור -ברחבי הארץ שבּ ִעיתוֹ ובזמנוֹ )אלול-תשע"ה( יתלשוהו- )והעולם( ,כדי ְ ובעת מילויו ע"י 2עדים החותמים בו -יזכירו שמות דייני האיזור/העיר/ביה"ד הקרוב -אם ירצו לרשום שמות דיינים אחרים באזורם . .אך להלכה -בפרוזבול שבעמ' הבא )כ"א( שרשומים בו דייני ק"קנתיבות יכולים להשתמש בכל איזור ברחבי הארץ. .להזכירכם -הדיינים הרשומים בו -אינם צריכים לדעתכלל ממסירת חוב זה. במקום שרשום ֵעד -צריכים העדים לרשום שם מלא ולא חתימה /קשקוש )ועדיף פלוני בן פלוני ושם משפחה() .וכ"ש בכתובה(. ראה עוד מצ"ב לקמן )עמ' כ"א( שטר פרוזבול עדכני במיוחד )לספרדים( לתושבי הדרום -בציון דייני האיזור -ביה"ד ק"ק נתיבות .וכן לקמן )עמ' כ"ג( נוסח אשכנז. לבני פרוזבול שטר אפשר לצלם נוסחאות שטרות אלו -כפי הצורך -ולהפיצם בישראל לזיכוי הרבים בלא אישור מראש מהמו"ל חוברת זו שטר פרוזבול שע"י שליח שטר פרוזבול בפנינו עדים החתומים מטה בא לפנינו_______ בשליחותו של ________ )המלווה( ואמר לנו קנו ממני בקנין גמור ושלם, במנא דכשר למקניא ביה .איך אני מזכה -בשליחותו -על ידכם קרקע כל-שהוא שיש לו לכל אחד מבעלי חובות שחייבים לו שאין להם קרקע לכתוב עליו פרוזבול .וקנינו קנין גמור ושלם במנא דכשר למקניא ביה מיד הנזכר לעיל .ובכן אמר לנו הוו עלי סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לו לבית דין צדק אשר פה עיר _________ ת"ו הרה"ג ______________________ שליט"א והרה"ג ______________________ שליט"א והרה"ג ______________________ שליט"א שיגבנו בכל זמן שירצה .ועל דבר אמת חתמנו שמותינו פה עיר ________ ת"ו בתאריך_______ ,לחודש אלול, שנת תשע"ה ליצירה ,והכל שריר ובריר וקיים. ____________עד ____________ עד שטר פרוזבול רגיל )שע"י המלווה( שטר פרוזבול בפנינו עדים החתומים מטה בא לפנינו ________ ואמר לנו קנו ממני בקנין גמור ושלם ,במנא דכשר למקניא ביה .איך אני מזכה על ידכם קרקע כל שהוא שיש לי לכל אחד מבעלי חובות שחייבים לי )וחייבים לאשתי( שאין להם קרקע לכתוב עליו פרוזבול .וקנינו קנין גמור ושלם במנא דכשר למקניא ביה מיד הנזכר לעיל .ובכן אמר לנו הוו עלי סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לי )ולאשתי( לבית דין הצדק אשר פה עיר _________ תובב"א. הרה"ג ______________________ שליט"א והרה"ג ______________________ שליט"א והרה"ג ______________________ שליט"א שאגבנו כל זמן שארצה .ועל דבר אמת חתמנו שמותינו פה עיר ________ ת"ו בתאריך_______ ,לחודש אלול, שנת תשע"ה ליצירה ,והכל שריר ובריר וקיים. ____________עד ____________ עד ]כ'[ שנת השבע ח"ב שמיטת כספים שער ב' נוסח שטר פרוזבול למנהג הספרדים )ב( ]כ"א[ ]לשנת השמיטה -תשע"ה[ ]כפי הנוסח שנכתב בעיה"ק ירושלם תובב"א ע"י הגאון מוהר"ר רפאל-יוסף חזן ז"ל בעל ה"חקרי לב"[ אופן וסדרי עשיית הפרוזבול -כפי ההוראות בעמ' קודם )י"ט( . נוסחאות שטרי הפרוזבול דלקמן -ע"י המלווה ושע"י שליח -עדכניים וברי-תוקף לשנה זו במיוחד לתושבי הדרום נתיבות ,אופקים ,מושבי הסביבה וכל תושבי האיזור כולל אילת .אמנם להלכה -בכל מקום ברחבי הארץ -יכולים להשתמש בפרוזבול שרשומים בו דייני אזור נתיבות הנזכרים כאן . לגזור/לתלוש ולמלאות ע"י 2עדים -ולרשום שם מלא ולא חתימה /קשקוש )כמ"ש בהערות בעמ' הקודם( ואין צורך שהדיינים הרשומים מטה יידעו ממסירת החוב . אפשר לצלם נוסחאות שטרות אלו -כפי הצורך -ולהפיצם בישראל לזיכוי הרבים בלא אישור מראש מהמו"ל חוברת זו שטר פרוזבול שע"י שליח שטר פרוזבול בפנינו עדים החתומים מטה בא לפנינו_______ בשליחותו של ________ )המלווה( ואמר לנו קנו ממני בקנין גמור ושלם ,במנא דכשר למקניא ביה .איך אני מזכה – בשליחותו -על ידכם, קרקע כל שהוא שיש לו לכל אחד מבעלי חובות שחייבים לו שאין להם קרקע לכתוב עליו פרוזבול .וקנינו קנין גמור ושלם במנא דכשר למקניא ביה מיד הנזכר לעיל .ובכן אמר לנו הוו עלי סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לו לביה"ד הצדק ק"ק אשר בעיר נתיבות תובב"א. הרה"ג הרב יורם כהן שליט"א ,הרה"ג הרב דוד אטיאס שליט"א, הרה"ג הרב אברהם חשאי שליט"א שיגבנו כל זמן שירצה. ועל דבר אמת חתמנו שמותינו פה עיר _______________ ת"ו בתאריך________ אלול, שנת השמיטה התשע"ה ליצירה ,והכל שריר ובריר וקיים. ____________________ עד _____________________ עד שטר פרוזבול רגיל )שע"י המלווה( שטר פרוזבול בפנינו עדים החתומים מטה בא לפנינו ________ ואמר לנו קנו ממני בקנין גמור ושלם ,במנא דכשר למקניא ביה .איך אני מזכה על ידכם קרקע כל שהוא שיש לי לכל אחד מבעלי חובות שחייבים לי שאין להם קרקע לכתוב עליו פרוזבול ,וקנינו קנין גמור ושלם במנא דכשר למקניא ביה מיד הנזכר לעיל .ובכן אמר לנו הוו עלי סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לי לביה"ד הצדק ק"ק אשר בעיר נתיבות תובב"א: הרה"ג הרב יורם כהן שליט"א ,הרה"ג הרב דוד אטיאס שליט"א, הרה"ג הרב אברהם חשאי שליט"א שאגבנו כל זמן שארצה. ועל דבר אמת חתמנו שמותינו פה עיר ________________ ת"ו בתאריך________ אלול, שנת השמיטה התשע"ה ליצירה ,והכל שריר ובריר וקיים. ____________________ עד _____________________ עד ]כ"ב[ שער ב' שנת השבע ח"ב שמיטת כספים שער ב' נוסח שטר פרוזבול למנהג בני אשכנז ]כ"ג[ ]לשנת השמיטה -תשע"ה [ ]הנוסח הוא כמנהג ארץ ישראל לבני אשכנז – עפ"י ספר השמיטה )להגרי"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל( )עמ' נ"ז-נ"ח( וכרם ציון )עמ' שפ"ה( ועפ"י נוסח מרן הגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל[. א. ב. ג. ד. ה. ו. אופן ועשיית הפרוזבול המלוה מכין שטר פרוזבול . אחד הדיינים מכין מטפחת . המלוה אומר לפני הרבנים )הדיינים( "הן שנה זו" וכו' ...עד "כל זמן שארצה" . כשאומר "ונותן לכם במתנה בקנין ארבע אמות קרקע מאדמה שיש לי" יתן לו הדיין מטפחת ,ואח"כ ימשיך לאמר עד "שארצה" . הדיינים חותמים על הפרוזבול ומוסרים אותו למלוה . הרוצה להחמיר ירשום שמות הלֹווים מעבר לדף . הערות: א .מלווה אשכנזי שלא מוצא שלושה ת"ח יכול להשתמש בפרוזבול נוסח ספרד ולפי ההוראות שם . ב .אם אין אפשרות לכתוב השמות מעבר לפרוזבול ,אפשר להדביק שם נייר ולכתוב את השמות] .מפסקי הראש"ל הגרמ"א זצ"ל [ ** אפשר לצלם נוסחאות שטרות אלו -כפי הצורך -ולהפיצם בישראל לזיכוי הרבים בלא אישור מראש מהמו"ל חוברת זו ** שטר פרוזבול -ע"י שליח במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ובא לפנינו ____________ בתורת שליח של__________ ואמר לנו הן שנה זו היא שנת השביעית ויש לו חובות בשטר ובע"פ על איזה אנשים והריני מוסר לכם פרוזבול ויהבית לכון בשליחותו במתנה בקנין ארבע אמות קרקע מארעא דאית ליה ועל גביהון ארשית יתכון בשליחותה למגבי כל חובות דאית ליה על אינשי ומעתה תיהוו ליה דיינא ותגבוהו ותקבלוהו לו ואם לא תגבוהו לו אתם מעתה כיון שמסרתי לכם פרוזבול זה ,הרי הוא גובה כל חוב שיש לו עד היום אצל כל אדם כל זמן שירצה ואנחנו בית דין שמענו דבריו ויפינו כחו דלא תשמט ליה ויגבה כל חובותיו על ידי פרוזבול זה כתקנת הלל וחז"ל. ובאנו על החתום ביום ____ אלול שנת תשע"ה לפ"ק נאם ________________________ :דיין שטר פרוזבול רגיל – בלשון ארמית במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ובא לפנינו ____________ ואמר לנו הן שנה זו היא שנת השביעית ויש לי חובות בשטר ובע"פ על איזה אנשים והריני מוסר לכם פרוזבול ויהבית לכון במתנה בקנין ארבע אמות קרקע מארעא דאית לי ועל גביהון ארשית יתכון למגבי כל חובות דאית לי על אינשי ומעתה תיהוו לי דיינא ותגבוהו ותקבלוהו לי ואם לא תגבוהו אתם מעתה כיון שמסרתי לכם פרוזבול זה ,הריני גובה כל חוב שיש לי עד היום אצל כל אדם כל זמן שארצה ואנחנו בית דין שמענו דבריו ויפינו כחו דלא תשמט ליה ויגבה כל חובותיו על ידי פרוזבול זה כתקנת הלל וחז"ל. ובאנו על החתום ביום ____ אלול שנת תשע"ה לפ"ק נאם ________________________ :דיין נאם ________________________ :דיין נאם ________________________ :דיין נאם ________________________ :דיין נאם ________________________ :דיין שטר פרוזבול רגיל )שע"י מלווה( – בלשון הקודש שטר פרוזבול במושב שלושה דיינים כאחד היינו ,ובא לפנינו _____________ ואמר לנו "הן שנה זו היא שנת השביעית ויש לי חובות בשטר ובעל-פה על אילו אנשים ,והריני מוסר לכם פרוזבול ,ונותן לכם במתנה בקנין ארבע אמות קרקע מהאדמה שיש לי ,ועל ידי אותה קרקע הרשתי לכם לגבות את כל חובותי שיש לי על אנשים .ומעתה תהיו לי דיינים ותגבו ותקבלו עבורי את החוב ואם לא תגבו אתם מעכשיו ,כיון שמסרתי לכם פרוזבול זה הרי אני גובה כל חוב שיש לי עד היום אצל כל אדם כל זמן שארצה". ואנחנו בית הדין שמענו דבריו ויפינו את כוחו שלא ישמטו חובותיו ויגבה אותם על ידי פרוזבול זה כתקנת הלל וחכמינו ז"ל. ועל דבר אמת חתמנו שמותינו בעיר _______________________ יום__________________ אלול התשע"ה ליצירה והכל שריר ובריר וקיים. נאום_________________ דיין נאום_________________ דיין נאום_________________ דיין ]כ"ד[ שער ב' שנת השבע ח"ב בס"ד קובץ שנת השבע חלק שני שער שלישי שמיטת קרקעות שער הביעור הכולל עניינים המסונפים להלכות ביעור פירות שביעית המקורות לכך בתורה ובתלמוד – ש"ס בבלי וירושלמי טעמים וחקירות כללים ויסודות ופרטי ההלכות המצויות בענייני "ביעור פירות שביעית" כולל פירוט הזמנים לביעור פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית כול"ם נקבצ"ו ובא"ו בשע"ר אח"ד ז"ה – "שער הביעור" מתוך הש"ס והמפרשים – ראשונים גם אחרונים ז"ל וכפי שנלקטו וקובצו בספרי המחברים פוסקי דורנו שליט"א וגם נדונו בקבצים ההלכתיים מטעם המכונים השונים העוסקים במצוות התלויות בארץ – דיני שביעית ושמיטת הארץ בס"ד קובץ שנת השבע חלק שני שער שלישי – "שער הביעור" ביעור פירות שביעית תוכן עניינים " מבוא לביעור" – מקורות לביעור פירות שביעית בתורה ובתלמוד .טעמי המצוה.......................... ]עמ' א' -ב'[ ביעור זה – האם הוא מדאורייתא או מדרבנן? חיוב גם בנשים .סוג המצוה................................... ]עמ' ג'[ דרך ה"ביעור" – ג' שיטות בראשונים והלכה למעשה – כמי?...................................................... ]עמ' ד'[ מקומות וזמני הביעור /ביעור בפירות שזמנם מסופק אצלנו........................................................ ]עמ' ה'-ז'[ ביעור "דמי שביעית" כפירות שביעית....................................................................................... ]עמ' ח'[ הפקר פירות שביעית ]שהוא האופן הקיים להלכה למעשה של הביעור[ - אופן ההפקר! היכן מקומו? בפני מי? ופרטים נוספים בענייני ההפקר............................................. ]עמ' ח'-י'[ פירות )ויין( שבידי אוצר בית דין – מחוייב בביעור או לא?........................................................... ]עמ' י"א[ כשעבר זמן הביעור – ולא נתבער -מזיד – שוגג/אנוס? מה הדין בזה?............................................ ]עמ' י"א-י"ב[ פירות של גוי ,היתר מכירה ופירות בחו"ל – האם חייבים בביעור?............................................... ]עמ' י"ב-י"ג[ היבול החייב בביעור! ]ג' תנאים – יבול הפקר – תלוש/מחובר[...................................................... ביעור בתערובת טעם וכבישה ובליעה בכלים/תוצרת הפירות/קדושה בפירות אחר הביעור............. תוספת כללים ל"ביעור"/תשובת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל בעניין יין של שביעית בליל הסדר ]עמ' י"ג-י"ד[ ]עמ' י"ד-ט"ו[ ]עמ' ט"ז[ חקירה קצרה מדוע לא נתקנה "ברכה" על מצות "ביעור פירות שביעית"?] ...............................................עמ' י"ז[ תקציר הלכות ביעור פירות שביעית -מכל האמור בשער זה ובהתייחס לביעור יין של שביעית בזמנו- בערב פסח תשע"ו ................................................................................................................ ]עמ' י"ח[ לקט פסקי הלכות ביעור פירות שביעית -יין של שביעית בערב פסח תשע"ו ממרן מופה"ד הגר"ע יוסף הראש"ל זצ"ל /ובניו הגאונים יבלח"א מורנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א והגר"ד יוסף שליט"א ] .................................................... .עמ' י"ט[ שער שלישי שמיטת קרקעות ]א[ הלכות שלהי שביעית תשע"ה – ושמינית תשע"ו מבוא לביעור המקורות בתורה – ל"ביעור פירות שביעית" הפסוקים המובאים בתורתינו הקדושה ]בצירוף פירש"י עליהם[ מהם למדו חכמים ז"ל – וכן בראשונים ז"ל את דין "ביעור פירות שביעית" ]אופן הלימוד וההבדל בין עניין אחד למשנהו מבוארים בהמשך בס"ד[: ** פרשת "משפטים" ]שמות כ"ג פסוקים י'-י"א[: "ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה" "והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך לזיתך". פירש"י" :תשמטנה" – מעבודה" .ונטשתה" – מאכילה אחר זמן הביעור .ד"א "תשמטנה" -מעבודה גמורה כגון חרישה וזריעה" .ונטשתה" -מלזבל ומלקשקש" .ויתרם תאכל חית השדה" – להקיש מאכל אביון למאכל חיה :מה חיה אוכלת בלא מעשר אף אביונים אוכלים בלא מעשר מכאן אמרו אין מעשר בשביעית" .כן תעשה לכרמך" – ותחילת המקרא מדבר בשדה הלבן ]שדה תבואה[ כמו שאמר למעלה היינו תזרע את ארצך .ע"כ. ** פרשת "בהר" ]ויקרא כ"ה פסוקים ו'-ז'[: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך" "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול" פירש"י" :ולבהמתך ולחיה" – אם חיה אוכלת – בהמה לא כל שכן שמזונותיה עליך? מה תלמוד לומר "ולבהמתך"? מקיש הא ֵכל לבהמתך בהמה לחיה .כל זמן שחיה אוכלת מן השדה ֲ מן הביתָ .כּ ָלה לחיה מן השדה – ַכּ ֵלה לבהמתך מן הבית". ]שפתי חכמים :כלומר מה שאספת מפירות שביעית לבהמתך צריך אתה לבערם מן הבית כשכלה לחיה מן השדה[ .ע"כ. ** פרשת "בהר" ]ויקרא כ"ה פסוקים י"א-י"ב[: "יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם .לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזיריה" "כי יובל היא ק ֶֹדש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה" כה ְק ֶדש .יכול פירש"י " :ק ֶֹדש תהיה לכם" – תופסת דמיה ֶ תצא היא לחולין? ת"ל :תהיה -בהווייתה תהא" .מן השדה תאכלו" -על ידי השדה אתה אוכל מן הבית ,שאם ָכּ ָלה לחיה מן השדה צריך אתה לבער מן הבית ,כשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל .ע"כ. מקורות נוספים ל"ביעור פירות שביעית" א] .ויקרא כ"ה-ז'[ – "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך דרשו חז"ל תהיה כל תבואתה לאכול": ]סיפרא/תורת כהנים "בהר" פ"ג ה"ג[ "ולבהמתך ולחיה" – אם חיה אוכלת בהמה לא כל שכן? ]שמזונותיה עליך![. ומה תלמוד לומר "ולבהמתך"? אלא – מקיש בהמה לחיה – כל זמן שחיה אוכלת – מן השדה ,אתה מאכיל לבהמתך מן הביתָ .כּ ָלה לחיה מן השדה – ַכּ ֵלה לבהמתך מן הבית .וכ"ה בפסחים ]נב [:תענית ]ו [:ונדה ]נא.[. וזהו דין ביעור פירות שביעית. .וכן ביאר רש"י בפסוקים הנ"ל כפי שהבאנו לעיל.ב" .והשביעית תשמטנה ונטשתה – ואכלו אביוני עמך" "ויתרם תאכל חיית השדה" ]שמות כ"ג – י"א[ – סוף הפסוק איירי לעניין ביעור פירות שביעית .זו שיטת הר"ש )רבינו שמשון – הש"ר מקוצי( בפירושו על המשניות. .וגם מרש"י כפי מ"ש לעיל על פסוק זה – הבין )כךנראה( שהפסוק איירי בביעור פירות שביעית. ג" .כי יובל היא קודש תהיה לכם .מן השדה תאכלו את תבואתה" ]ויקרא כ"ה-י"ב[. בירושלמי שביעית ]פ"ט ה"ג[ למדו :כל זמן שאתהאוכל מן השדה אתה אוכל מה שבביתָ .כּ ָלה מן השדה – ַכּ ֵלה מן הבית! .גם מעוד ראשונים )תוס' יומא פ"ג .ראב"ד .תו"כפ"א/ח' .ר"ש שם( ואחרונים )ערוה"ש ס"ז( .מוכח דאף דקרא איירי בבהמה -הרי מוכח במשניות דה"ה אדם. .וראיה זו הביא הראב"ד ז"ל ]וכ"כ מקדש דוד/מהר"םבן חביב[ .דהפסוק איירי בביעור .וגם רש"י דלעיל למד כן בירושלמי -וגילה לנו בזה שהישווה הכתוב דיני יובל לשביעית גם ב"ביעור". 2 .מקורות אלו האחרונים )ב( )ג( נצרכנו להם כיוןשלגבי מקור )א'( מהפס' "ולבהמתך" מבואר בספרי שזה ביעור לגבי מאכל בהמה .א"כ מנין מאכל אדם? לכן הובאו 2מקורות נוספים) .כך למד בילקוט יוסף/ שביעית(. .אכן הרמב"ם והרמב"ן שלמדו מפס' ולבהמתך וגו' -לא חילקו בין מאכל אדם למאכל בהמה לענין הביעור - כפי שלמדו בספרי- /תורת כהנים וכמ"ש הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א. ]ב[ שער ג' מבוא ל"ביעור פירות שביעית" דין ביעור פירות שביעית בש"ס-משניות וירושלמי מקורות בתלמוד לביעור פירות שביעית ** מסכת שביעית ]פ"ט מ"ח[: "מי שהיו לו פירות שביעית והגיעה שעת הביעור – מחלק מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד .ועניים אוכלים אחר הביעור אבל לא עשירים -דברי רבי יהודה .רבי יוסי אומר :אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור". סברת ר' יהודה" :ואכלו אביוני עמך" אביונים – ענייםבלבד. סברת ר' יוסי" :אביוני – עמך" – גם אביוני .גם עמך.עשירים ועניים. והכלל ידוע – דהלכה כר' יוסי – שמיקל .שאחר הביעור גם הבעלים )עשירים( חוזרים לאכול. אך פסק הרמב"ם ]הל' שמיטה ויובל[ ]פ"ז ה"א[ כר' יוסי ולחומרא ]שממילא לדעתו צריך לאבד הפירות מן העולם[ ומטעם שהוא גרס כדברי ר' יוסי "אין אוכלין אחר הביעור". והרמב"ן שפסק גם כן כר' יוסי מהכלל התלמודי -אלא שלפי הרמב"ן ביעור הוא הפקר וממילא זוכים בו גם הבע"ב – העשירים ,אחר הביעור! ** תוספתא דשביעית ]פ"ח[: משנה ג''" :הגיעה שעת הביעור עניים אוכלים אחר הביעור אבל לא עשירים – דעת ר' יהודה. ר' יוסי אומר :אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור. ר' שמעון אומר" :עשירים אוכלים מן האוצר אחר הביעור" ]וכמה יאכל? לא ביאר .ומסתמא מזון ג' סעודות )חסדי דוד פארדו([. ואותה מחלוקת בפסוק "ואביוני עמך" כנ"ל .והרמב"ם פסק כרבי יוסי וגרס "אין אוכלין". משנה ד'" :מי שיש לו פירות שביעית – הגיעה שעת הביעור מחלק מהן לשכניו ולקרוביו וליודעיו ומוציא ומניח על ]פתח[ ביתו ואומר" :אחינו בית ישראל כל מי שצריך ליטול יבא ויטול .וחוזר ומכניס לתוך ביתו ואוכל והולך עד שעה שיכלו". מברייתא זו הוכחה שה"ביעור" של פירות שביעית הואההפקר ]כד' הרמב"ן ורוב הפוסקים )כדלקמן([. שנת השבע ח"ב ]הצריכותא שהובאה במשנה וברמב"ן )ובשאר פוסקים שהצריכו הפקר ולא איבוד( שיאמר המפקיר – "אחינו" וכו' גם אחר שהניח חוץ לביתו ולא מסתפקים בהנחה בלבד א"כ משמע דהנחה בלבד -לא הוי הפקר .ומכאן למד השואל ומשיב ]נתנזון -תליתאה )ח"ב/קנ"ט([ דאבידה מדעת – אינה הפקר[. ** ירושלמי ]שביעית פ"ט ה"ד[ :רבי יצחק בר רדיפא היו לו פירות שביעית והגיע זמן ביעורם ,ובא ושאל לר' יאשיהו .אמר לו ר' יאשיהו :בחר לך ג' אוהבים והפקר לפניהם ]הואיל והם אוהביך לא יטלו הפירות שתפקיר ותחזור אתה ותזכה בהם[. קפודקאי ]י"א אנשים קפדנים[ מציפורי באו ושאלו אתרבי אמי :וכגון אנחנו שאין לנו אוהבים ולא מכירים הדורשים בשלומנו .היאך נבער? א"ל ר' אמי :כשתראו השוק פנוי – מאנשים ,הוציאו הפירות לשוק וצעקו: "הפירות הללו הפקר" וכשיתחילו אנשים לבא וליטול הקדימו וזכו בהם אתם. הרי ששיטת הירושלמי כרבי יוסי נגד רבי יהודה וללאשינוי גירסא כהרמב"ם .וזו סברת הרמב"ן ]הפקר[ וכדלקמן. פסק הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל ]פ"ז הלכה א'[: "פירות שביעית אין אוכלין מהן אלא כל זמן שאותוהמין מצוי בשדה שנאמר ]ויקרא כ"ה[ "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול" – כל זמן שחיה אוכלת ממין זה מן השדה ,אתה אוכל ממה שבביתָ ,כּ ָלה לחיה מן השדה – חייב לבער אותו המין מן הבית וזהו "ביעור של פירות שביעית". הרי שהרמב"ם למד הדין מפסוק דפרשת "בהר"שנאמר גם בעניין פירות שביעית של בהמה – כאדם. ובפ"ז )הלכה ג'( – פסק :היו לו פירות מרובין – מחלקן מזון ג' סעודות לכל אחד ואחד .ואסור לאכול אחר הביעור בין לעניים ובין לעשירים .ואם לא מצא אוכלין בשעת הביעור שורף באש או משליך לים המלח – ומאבדן לכל דבר שמאבד". הרי שהרמב"ם גם פסק כרבי יוסי וגירסתו "אין אוכליןאחר הביעור" וכן הביעור להרמב"ם – איבוד מן העולם. טעמים למצות "ביעור פירות שביעית" חזון-איש] :ליקוטים – סוף זרעים סי' י'[ – לא מטעם רחמנות על החיה אלא להראות שאין אנו בעלים בשנה זוופירות שביעית צריכים להיות לכולם בשווה .ואם אין לחיה – לא נאכל גם אנו ]"ילקוט יוסף""/שביעית" עמ' תס"ג בשם חזון איש[. ובספר "שבתות השנים" ]עמ' קס"ד[ הוסיף :אין הביעור משום קנס על שאסף יותר מדי לביתו – שהרי אף בפירותמועטות שמותר ללקוט מההפקר יש חיוב ביעור אלא זו מצוה דאורייתא – כדי להשוות אדם לחיה או אף אדם לאדם באותו מעט שאסף בהיתר).ילקוט יוסף-שביעית-שם(] .נראה שתירוץ זה כעין תירוץ החזו"א[ ובספר "השמיטה לאור ההלכה" ]להרב צ .שינובר[ הביא טעם :בטחון .הגברת הבטחון והאמונה בה' ,שזהו כחלקמתוך הרעיון המרכזי של שנת השמיטה .כי ע"י צבירת היבול ושמירתו באיסוף יומיומי מתמיד ולהגיע לכמויות גדולות של יבול השמור בבית לעת מצוא ]והרי הסימן הבולט של החיים המודרניים – הוא האגירה ,הצבירה[ וכך אם כן עוקפים את המטרה העיקרית של שנת השמיטה ]בטחון[ והוחטאה המטרה של "והשביעית תשמטנה ונטשתה" או "ואכלו אביוני עמך" .ומעתה ראית כי מצות ה"ביעור" הופכת את פעולת האיסוף והצבירה ללא כדאית .ע"כ. שער ג' שמיטת קרקעות ביעור פירות שביעית – כללים ויסודות )א( הביעור – דאורייתא או דרבנן? /סוג המצווה /חיוב נשים סוג המצוה ** ביעור פירות שביעית – דאורייתא או דרבנן? הרי ראינו לעיל שיש לימוד שביעור פירות שביעיתמפסוקים בפרשת "בהר" ]ויקרא[ כפי שלמדנו בתורת כהנים וכמה מסכתות בש"ס ויש שלמדו גם מפרשת "משפטים" וכדלעיל .אם כן האם זה דאורייתא? או שמא זה רק אסמכתא בעלמא והחיוב של ביעור הוא מדרבנן וחומרא מדברי סופרים! דעת רוב הפוסקים שזה דאורייתא :רש"י ]יומא פג.ד"ה טבל ושביעית[ וכ"כ תוספות ]פסחים נ"ב ד"ה עד שיכלה[ בה"ג ]מ"ע קנ"ט .ומנה אותה כמצוה מה"ת[ וכן משמע מהרמב"ם ]פירוש המשניות ופסק הנ"ל ביד החזקה( ] -וכן הבינו בדעתו המנחת חינוך )מצוה שכ"ט[ ותוספות ורמב"ן ומשנת חכמים כפתור ופרח והגר"י פרלא )על הסמ"ג([ וכ"ד הסמ"ג .והיראים והמאירי ]יומא פ"ג [.וכ"ד הראב"ד. .כל הפוסקים הנז"ל ס"ל דהביעור מן התורה .ומה שלאמנו אותה רוב מוֹני המצוות )רמב"ם .חינוך .סמ"ג(. כמצוה בפני-עצמה )מלבד הבה"ג( כיון שהיא כלולה בכלל ִמ ְצוַת השביעית דתליא בהפקר. .אכן -למ"ד שהרמב"ם ס"ל ד"ת -מדוע לא מנההרמב"ם ז"ל את ביעור פירו"ש במניין העשין? יש מתרצים דהיינו מטעם דאתיא מדרשא ואינו מפורש בקרא -וכשיטתו של הרמב"ם בשורש ב') .הגר"י פערלא/ס' דברי אמת( )מנח"ח שכ"ח(. דעת הרמב"ן -שהביעור הוא מדרבנן .וכל מה שלמדובתורת כהנים זה אסמכתא בעלמא .וכן דעת הפני יהושע בדעת הרמב"ם דהוי דרבנן כיון שהרמב"ם לא מנאה כמצוה בפני עצמה. .כך מבינים רוב המפרשים בד' הרמב"ן ,אך דעת בית-רידב"ז שהרמב"ן מסתפק בזה וכתב דקרוב יותר שהוא דאורייתא! ובכסף משנה ]שם[ כתב :אפשר שהביעור כולו מדבריסופרים והברייתות הנ"ל אסמכתאות בעלמא – מדרבנן. ומהר"י קורקוס כתב :כדאים הם הגאונים המקיליםלסמוך עליהם בשעת הדחק כי רב הוא .ויש נפק"מ א"כ אם זה ד"ת או דרבנן וכדלקמן. ]"ילקוט יוסף" )פכ"א( "שביעית"" /שביתת השדה" )פי"ד(/רמב"ם - הוצ' פרנקל-ליקוטים על הלכה הנז"ל[. .במנחת יצחק )ח"ג סי' צ"ב-ג'( היקשה -איך אפשרלומר שמצות ביעור היא רק מדרבנן? דא"כ היאך חייבו חז"ל לאבד הפירות שלא נתבערו -והלא אסור להפסיד פירות שביעית? אחד התירוצים שתירץ שם :הרמב"ן לשיטתו דביעור היינו הפקר – ולא ביעור מן העולם! ]ג[ ** "ביעור פירות שביעית" – מצוה "קיומית" או "חיובית"? "מצוה חיובית" -מצוה שיש בה חיוב לקיימה .ומכאן, שראוי להשאיר מעט מפירות שביעית כדי לקיים המצוה. "מצוה קיומית" -אם יש פירות שביעית חייב לקייםהמצוה .ואם לאו-לאו .וכגון תרומות ומעשרות ]וכן מצות ציצית[ שאם רוצה לאכול חייב לקיים המצוה ולהפריש תרומות ומעשרות ]רש"י חולק והגר"א כ' דלא נהגינן כרש"י[. ]מצות שחיטה היא מצוה קיומית .שאם אינו רוצה לאכול בשר -אינו חייב לשחוט ובכל זאת איך מברכין על שחיטה? הרי פסק הרשב"א דאין לברך רק על מצוות חיוביות! ומתרצים )רשב"א שם( דכתיב "וזבחת" – כעין חיוב )וכ"כ רא"ש([. אכן -דעת המהרי"ל דיסקין -דביעור פירות שביעית היא מצוה קיומית .ודעת המשפטי ארץ -דביעור פירו"ש היא מצוה חיובית -וחייב אדם להשאיר מעט לקיים המצוה. ]ע"כ חקירה הנ"ל מ"ילקוט יוסף" "שביעית" )פכ"א -עמ' תס"ד( ושיעור בע"פ של מורנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א יחווה דעת )י-ם([) .בשנת תשס"ב( ובספר "שביתת השדה" ]עמ' רכ"ג[ הביא לשון החכמת אדם שכתב שאם יזכה לעלות לא"י יחלק לעניים קודם הביעור וישאיר מעט מכל מין לקיים מצות ביעור ,הרי שדעתו של החכ"א ]סי' שע"ד שביעית י"ט/ד'[ כמשפטי ארץ שזו מצוה חיובית. .גם בקונט' שיעורי שביעית )הגר"ם גרוס( חקר כנ"לוהביא את הראיה מפסחים )נב (.ומהחכ"א הנז"ל ומסקנתו ג"כ שהיא מצוה חיובית וכנז"ל. גם מהמנחת שלמה אויערבאך ז"ל )ח"ג-קל"ב הי"ג( שכתב "חושבני שביעור של שביעית הוא רק דין ולא מצוה כביעור מעשרות" משמע סברתו שזו מצוה קיומית ולא חיובית )ודחה שם לסברת הרב השואל שס"ל בד' חזו"א שכוונתו שזו מצוה חיובית(. ]וראה עוד מ"ש במגילת ספר )הוב"ד במנח"ח-מ"י( שמצות הלוואה בריבית לגוי היא מצוה קיומית ולא חיובית ,שאין חובה להלוות לנכרי בריבית אלא שאם ביקש הנכרי ממנו הלואה -ויש באפשרותו -אזי קיימת המצוה להלוות לו בריבית שנא' "לנכרי תשיך"[. נשים – במצות "ביעור פירות שביעית" מצאנו בזאת שתי סברות לחייב נשים במצות "ביעור פירות שביעית" -כפי שהובאו בספרי הפוסקים מגדולי הדורות האחרונים: כיון שאינה מצות-עשה שהזמן גרמא -משום שהפירות נאסרים לעולם לאחר הביעור ]מנחת-חינוך )קי"ב סק"א( והוב"ד במאמר מרדכי )אליהו( ז"ל ושבתה הארץ )עמ' קכ"ח-הערה ] [(4ודבר דומה נזכר במצוה תר"ז -מצות ביעור מעשרות ומעניין ששם דוקא המנח"ח הסתפק בדין נשים -נגד כל הפוסקים – עי"ש[. כיון שמצוה זו -אעפ"י שנחשבת למצות עשה שהזמן גרמא -הינה כ"לאו הבא מכלל עשה" – שדינה" -עשה" -לכן גם נשים חייבות בזה ]חת"ם סופר חאו"ח סי' ק"נ ועוד/והוב"ד בילקוט יוסף שביעית עמ' תע"ד[. אעפ"י שבשביעית ישנן כמה מצוות :חלקן "עשה" )לשבות בעבודת האדמה ,להפקיר השדה/הפירות ,לבער הפירות בהגיע זמן הביעור( וחלקן מצוות "לא תעשה" )איסור זריעה וחרישה וכד' בקרקע ,איסור סחורה והפסד ,איסור לא לאכול שעבר זמן הביעור – וכולהו – לאוין נינהו( .מ"מ עיקר מצות השביעית – מצוה אחת היא כללית דהיינו "קדושת שנת השביעית" – וכיון שיש בה גם מצוות "לא תעשה" בודאי נשים חייבות! אי אפשר לומר שב"עשה" יהיו פטורות דכולן מצוה אחת היא שהיא קדושת השנה על כל פירותיה שתוציא בשנה זו וע"כ נשים חייבות בכולן. ]"דרך אמונה" להגר"ח קנייבסקי שליט"א עמ' ). [(190 ]ד[ שער ג' ביעור פירות שביעית – כללים ויסודות )ב( מהי דרך הביעור? דרך הביעור – כיצד? ג' שיטות בראשונים שיטה א' -איבוד ,שריפה וכילוי מן העולם זו דעת הרמב"ם ]בפ"ז ה"ג[ "היו לו פירות מרובין ...ואם לא מצאאוֹ ְכ ִלין בשעת הביעור -שורף באש או משליך לים המלח ומאבדן לכל דבר שמאבד") .וכמש"ל בעמ' ב' בסופו(. ופסק כר' יוסי דמשנה וברייתא לעיל ]עמ' א'-ב'[ וגרס שם "ביןעניים ובין עשירים אין אוכלין אחר הביעור". הרי יוצא שאחר שמחלק מזון ג' סעודות לו ולב"ב – והנותר ,מאבדמן העולם] .וכ"פ המלאכת שלמה )עדני( בפיהמ"ש )פ"ז מ"א([. .הרמב"ן )פר' בהר( כתב ש"הרבה מן החכמים פוסקים כהרמב"ם " ולא ביאר שמם. כדעת הרמב"ם -מלבד המלאכת שלמה -פסק מרן הגרב"צ אבאשאול זצ"ל ]"אור לציון" "שביעית" -פ"ג ה"ד[ לנהוג כן הלכה למעשה ]ושם במקורות )ה"ד( נימק שמרן העתיק דברי מהר"י קורקוס שכ' להקל בשביעית בזה"ז -אך מרן הכס"מ לא ס"ל הכי וכן לא חזר על דבריו בשו"ע והרמב"ם הוא מרא דאתרא דארץ ישראל בענייני תרומות ומעשרות כשמרן לא גילה דעתו[ לכן לדבריו אחר שמחלק מזון ג' סעודות לו ולקרוביו -יבערם מן העולם ע"י שריפה או בצורה אחרת של איבוד שהפירות אסורים לעולם באכילה .ורק -אם אינו יודע מאיזה כרם בארץ באו ענבים אלו - רשאי להקל להפקירם בזמן הביעור ולזכות בהם מיד .ע"ש. שיטה ב' -הפקר זו דעת הרמב"ן ]פרשת "בהר"[ שכתב" :וענין הכילוי הזה...שיכלה הפירות אחר זמן מביתו להפקירו והוא ביעור פירות שביעית שהזכירו חכמים בכל מקום" .וכ"כ רוב הראשונים :ר"ש ,סמ"ג, רא"ש ,ר"י בן מלכי-צדק תוספות רי"ד והר"ן .ופוסקים כר' יוסי במשנה וברייתא לעיל ובגירסא הרגילה "בין עניים ובין עשירים אוכלין אחר הביעור" ולא נאסר באכילה והראיה מירושלמי לעיל ]עמ' ב'[ שדרך הביעור -הפקר! בירור שיטת רש"י ז"ל שיטת רש"י שנויה במחלוקת הראשונים וגם בהבנתם אנוכי הרואה שישנם כמה שיטות באחרונים ונבאר הדברים בס"ד: הנה רש"י ז"ל במס' פסחים )נב (.ד"ה "משום שנאמר בארצך" - פירש :לחיה אשר בארצך -וזהו ביעורן שמפקירן במקום דריסת חיה ובהמה .ע"כ. והתוספות )שם-ד"ה מתבערין( כתבו :פירש הקונטריס :שנותנין אותן למרמס חיה ובהמה .ולא נראה דהא מותרין אחר ביעור לעניים לכו"ע וכו'. הרי שתוס' הבינו שדעת רש"י שביעור פירו"ש היינו כילוי ואיבוד מן העולם וכסברת הרמב"ם כמ"ש לעיל וכן כתב הכסף משנה )פ"ז ה"א( בשם המהר"י קורקוס שכן הבין בדעת רש"י .וכ"נ שגם המצפה איתן )על פסחים שם( הבין כתוס' בד' רש"י .ובס' שביתת השדה )עמ' רכ"ב( הביא שבפי' הקרבן אהרן על הספרא )א ,ח ,בד"ה כלה לבהמה( כתב שדעת רש"י כדעת תוס' ולא פליגי ]והיינו שצריך הפקר גם לרש"י שהרי כתב )רש"י( "שמפקירן במקום דריסת חיה ובהמה" רק במקום שהן נמצאות שם אך לא ממה שיתנם לפני בהמה וחיה[. והלום ראיתי שכן פירש קול הרמ"ז ז"ל מס' שביעית )פ"ט מ"ב( שאין גירסת רש"י כהבנת תוספות ואין מוכח כלל שרש"י מצריך להניחם למדרס חיה ובהמה כלשון התוס' ,אלא כוונת רש"י שכיון שכתוב "ולבהמתך ולחיה" -צריך שיהיה הפקר במקום ששתיהן מצויות ולעולם יכול לחזור ולזכות מן ההפקר .ע"כ .הרי שביאור "קול הרמ"ז" הוא כתירוץ הקרבן אהרן דלעיל .וממילא סרה לה הבנת תוס' שרש"י כהרמב"ם. .איך הבין הרמב"ן את דעת רש"י ז"ל? תחילה כתב הרמב"ן )פר'בהר פסוק ז'( "והכילוי הזה לא פירש הרב )רש"י( מהו עניינו שיכלה הפירות אחר זמן מביתו להפקירן וכו' ולא מנו חכמים במשנה פירות שביעית לא מן הנשרפים ולא מן הנקברים...ואח"כ כתב "ומצאתי לשון רש"י שכ' במס' פסחים )נ"ב" (:וזהו ביעורם שמפקירם במקום דריסת רגלי אדם ובהמה" -אולי חשב הרב )רש"י( שצריך שיהא מפקירם גם לחיה ולבהמה לקיים בהם ואכלו אביוני עמך ולבהמתך ולחיה אשר בארצך והפליג ומ"מ אינן נאסרין באכילה .ע"כ .יש שהבינו שהרמב"ן ס"ל שרש"י כהרמב"ם שצריך לאבד הפירות שביעית כי כן כתב קול הרמ"ז שתירוצו -כפי שהובא לעיל - שנת השבע ח"ב "הרווחנו בזה שאין קושיות הרמב"ן עליו קושיא" ונראה דזה ממ"ש אולי חשב הרב וכו'. גם הציץ אליעזר )ח"ט סי' מ"ג אות ד'( הוכיח מפורשות מזבחים )ע"ה (:שכוונת רש"י כרמב"ם וכמו שחשב הרמב"ן כוונת רש"י מתחילה. ויש שהבינו שהרמב"ן שווה דעתו וד' רש"י שהביעור הוא הפקר -כן נראה ממ"ש בתחילה "ולא פירש הרב כילוי זה מהו עניינו" וכו' .וכן ראיתי שכתבו המגיהים באנציקלופדיה תלמודית ערך "ביעור שביעית" ])ח"ד( עמ' נ"ה הערה [13שרמב"ן על התורה מטה דעת רש"י לדעתו .ע"כ. ] .-נ.ב בספר מנחת ירושלם )בלוי( )מבוא לפי"ב( מחשיב את שיטת רש"י כשיטה בפני עצמה רביעית -ביחס לשאר שיטות ולא הרחיב בזה[. ] .ובקונט' שיעורי שביעית )סי' כ"ד( החשיב את שיטת הריטב"א)גמ' ע"ז ס"ב( כשיטה רביעית :ביעור בשנה השביעית -הפקר כרמב"ן .בשנה השמינית ביעור הוא שריפה -כרמב"ם[ ורוב האחרונים פסקו לקולא כשיטת הרמב"ן וסיעתיה שסגיבהפקר -ובכללם :החכמת אדם .הרע"ב .והתוס' יו"ט .והגר"א והמלאכת שלמה .פאת השולחן .משנת יוסף וערוך השולחן. והמהר"י קורקוס שכתב גם דשביעית בזה"ז דרבנן "וכדאי הם הגאונים הנ"ל והראיות של החולקים על הרמב"ם לסמוך עליהם וכ"ש בשעת הדחק כי הדלות והעוני רב ועצום" ]הובא בכסף משנה[. וכ"פ פוסקי דורנו :מרנן החזון-איש זצ"ל והראש"ל הגר"ע יוסףוהגר"ם אליהו זצ"ל /ויבלח"א הראש"ל הגרש"ם עמר והראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א וכ"ד מו"ר והגר"א חפוטא והרש"ז רווח שליט"א. .וד' הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א -שמי שינהג"-ביעור" -איבודהפירות וכילוי מן העולם -הרי למ"ד "ביעור" -הוי הפקר )רמב"ן ורוה"פ( הוא עובר בזה על "לאוכלה – ולא להפסד"! ובמיוחד דשביעית בזה"ז דרבנן! ובשאר עניינים יכול להחמיר -אך כאן-לא! וכן המנהג בירושלים – וכן מנהג בני ספרד! .ומרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל הוסיף )מאמ"ר עמ' קכ"ט אותג'( "כשיש לאדם כמות קטנה של פירות -יש מקום להחמיר כהרמב"ם" -לכן ישתדל לגמור את הפירות לפני שיגיע זמן הביעור"! גם בשדה יחזקאל )מוצפי( )סי' כ"ג( כ' שהמנהג כהרמב"ן אך המחמיר לנהוג כהרמב"ם -אין מוחין בידו. שיטה ג' הפקר +איבוד וכילוי מן העולם זו שיטת הראב"ד ז"ל שהיא שיטה ממוצעת ומשולבת בין 2השיטות הקודמות :דהיינו ישנם 2סוגי ביעורים: א( כשכלה הפרי מהעיר ותחומיה -מחוייב למסור פירותיו לאוצר בית דין -ואם אין אוצר בית דין מפקירם בשוק. ב( כשכלה הפרי מכל הארץ -יתבערו לגמרי בשריפה או כל צורה אחרת של איבוד. וזו לשונו של הראב"ד ]על הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פ"ז ה"ג[:"אמר אברהם ,בחיי ראשי לא האיר ולא הצהיר מהו הביעור האוסר על כל אדם ...אלא: א( כשיכלו פירות העיר ותחומיה מוציאין כל אדם מה שבבתיהם ומביאים אותם לאוצר בית דין והם מחלקים לכל אדם ג' סעודות עד שיכלו. ואם אין שם "אוצר" מוציאם לשוק ומפקירם ואולי הוא יכול לחזור ולזכות בהם)] .עד כאן כשיטת הרמב"ן -לגבי פירות העיר ותחומיה( וזהו ביעור ראשון :נלמד מהפסוק "ואכלו אביוני עמך" -נחלקובברייתא -ר' יהודה - :אביונים בלבד .ר' יוסי אומר" :אביוני עמך - ויתרם" )עשירים( -וקיימא לן כר' יוסי! "ואוכלים מהם הזוכים בהם עד ...שיכלו אותם פירות מכל הארץ". ב( אמר "שיכלו מכל הארץ" ,ביהודה -מכל ארץ יהודה .בגליל -מכל ארץ הגליל ,אז יתבערו לגמרי בשריפה או בכל דרך אחרת. זהו ביעור שני ) -כרמב"ם( שכלה מכל הארץ ונלמד מהפסוק"ולבהמתך ולחיה אשר בארצך" וגו'. = הרש"ס -הוא מפרש הירושלמי ]פ"ט ה"ח[ רבי שמואל סיריליאו ז"ל פסק יחידי כהראב"ד. שמיטת קרקעות שער ג' מקומות וזמני הביעור )א( הזמן של ביעור פירות שביעית – ומיקום הפירות המקום במשנה ]שביעית פ"ט מ"א[ שנינו :שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל .וכל אחת ואחת מחולקת לשלש מחוזותפנימיים עיי"ש -הרי מוכח שהמשנה חילקה הארץ ל -ג' איזורים לומר שאם כלה מין מסויים באיזור אחד חייבים שם בביעור ]אף שעדיין מצויה סחורה ממין זה באיזור שני[. אך כיון שהגבולות בין איזורים אלו בימינו אינם ברורים לכל פרטיהם וכמו-כן מעבירים כמויות גדולות מאיזור לאיזור אין הבדל כיום למעשה בזמן הביעור בין מקום למקום -והתאריך הקובע ]כמו שיצויין לקמן[ הוא לכל הארץ. ]ש .השבע להרב ק .כהנא/עפ"י חזו"א .ילקו"י-שביעית .שביתת השדה[. כמו כן מקומות שנכבשו ע"י עולי מצרים ]צפון לעכו הגולן .דרום אשקלון – )"גוש קטיף"( -דרום הארץ[ .וכשם שנוהג שם כל דיני שביעית כך חייבים לבער הגדל שם – בזמן הביעור. על יבול הגדל בערבה הדרומית ]המעלה ה 300 -מצומת נוה-חריף ודרומה עד אילת ) 57ק"מ( -לא חלה חובת הביעור ]עפ"י גדולי פוסקי הספרדים ועוד מפוסקי האשכנזים([ כיון שזה נחשב חו"ל -ופטורים. ] והראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל )שם במאמ"ר עמ' תפ"ב( החמיר לנוהגים כהמבי"ט שיש קד"ש בפירות נכרי -שלא ליקח מגידול נכרים מיבול/ירקות שגדלו גם בעבר הירדן המזרחי -ע"כ .א"כ ה"ה לדבריו החומרא לדעתם בחובת הביעור לגידולים באיזור זה[. זמני הביעור זמן הביעור נקבע עפ"י הזמן המאוחר ביותר שבו נמצאים עדיין שיירי הפירות בראשי העצים או במאוּרוֹת החיות .וזה נלמד מהפסוק " ָכּ ָלה לחיה בשדה ַ -כּ ֵלה לבהמתך מן הבית" -וזמן זה קובע לכל השדות אפילו אם בשדה מסויימת עדיין יש פרי שנשמר באופן יוצא מן הכלל ]שמור מחיה ובהמה[ .כי הכל תלוי בשדות המופקרים. וכך הוא ל' הרמב"ם )פ"ז( "כל זמן שאותו המין מצוי בשדה" אמנם יש לציין שלפי רבינו עובדיה מברטנורא ז"ל זמן הביעור אינו תלוי רק במצוי בשדה אלא גם במצוי וגדל באילנות שכן כתב "אינו יכול לאכול מאותן גרוגרות אלא כ"ז שנמצאים תאנים מחוברות לאילן" )תוי"ט פ"ט מ"ב דשביעית ד"ה ולביעור(. " כשכלה לחיה מן השדה" -באופן מלאכותי ולא טבעי – האם ג"כ נדון כשעת ביעור? החזו"א ז"ל ס"ל דכבר צריך לבער מן הבית )סי' יג' ססקצ"ה( והמקדש דוד ס"ל דפטורים )מנחת ירושלם עמ' רי"ז(. ** וישנן כמה סוגי פירות שמפורסם זמן ביעורם כבר בחז"ל]:משנה שביעית פ"ט מ"ג[ "וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים" -קטע זה במשנה זו שנוי במחלוקת .י"א זו מדברי ר"ש במשנה -וא"כ אין הלכה כמותו לעומת תנא קמא ]רע"ב[ אך י"א ]תוס' יו"ט ומלאכת שלמה[ שזו אינה מדברי ר"ש -אלא דברי הכל היא. ובירושלמי מובא "אף לחרובין -כל הארצות כאחת" וכן "אוכליםעל התמרים עד שיכלו מיריחו שהיא עיר התמרים" ]ובפסחים בבלי )נג (.עד שיכלה אחרון שבצוער[ .ועל הזיתים אוכלים עד שיכלו ממירון וגוש חלב. עוד בבבלי ]פסחים שם[ -אוכלים בענבים ]או יין[ עד הפסח ]שלשמינית – כתשע"ו[ .בזיתים ]שמן זית[ -עד העצרת )שבועות(. בגרוגרות ]תאנים-ערב חנוכה-הגרש"ז אויערבאך ז"ל[ -עד החנוכה. בתמרים -עד הפורים וכ"פ הרמב"ם ]פ"ז הי"א[. הרי שלעניין ענבים/צמוקים -יין של שביעית הביעור צריך להיותעד פסח תשע"ו שנה זו .והיינו ערב פסח לבער אותו -כדי שבא' דפסח יהיה נחשב כמבוער .כן פסק החזון-איש ]סי' ט"ו ססק"ז[ -ויש פוסקים דזמנו ערב שביעי של פסח כ"פ בישועת משה בשם הגאון הר"ש סיריליאו ז"ל -ולכן: לכתחילה אנו נוהגים -ממילא להפקיר -בערב פסח כפסק הרמב"ןוכהבנת רוב האחרונים ובראשם החזון-איש )כ"ד הראש"ל הגרי"צ ]ה[ יוסף והרש"ז רווח ומו"ר הגר"א חפוטא שליט"א )וכ"ד הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל( )ספר "ילקוט יוסף""/שביעית" עמ' תע"ט"/שביתת השדה" עמ' רמ"ג([].וכ"כ בברית עולם /משפטי ארץ/ ס' דיני שביעית ועוד[. ובדיעבד – פסק ה"ילקוט יוסף""/שביעית" ]פכ"ב ה"ב[ -מי ששכחולא ביער את היין שיש לו בביתו בערב פסח רשאי לבער עד שביעי של פסח .לסמוך על הפוסקים דלעיל ]רש"ס/ישועת משה[. .ועוד הוסיף שם )עמ' תפ"ג.פכ"ב ה"ה( שאם נזכר בליל הסדר שלאהפקירו אז -יכול להפקירו בליל הסדר. .ועוד הוסיף )עמ' תפ"ו( שבכל הפקר – טוב להחמיר שאחר שהפקירהיין יאמר בפירוש שאינו מתכוין לזכות בו עד שיעבור הפסח .מ"מ מעיקר הדין רשאי לזכות בו זמן קצר לאחר ההפקר. מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל כתב שיש לשייר רק כמות של ג'כוסות שיעור רביעית ] 81סמ"ק כפול [3לכל אחד מבני ביתו לליל הסדר -וממילא השאר יש לאבד ולבער מן העולם. אך דעת כל שאר האחרונים -היין ל 4 -כוסות לו ולב"ב אין צורךביעור והוא נכלל במזון שמותר להשאיר -וכל השאר יפקיר ]ועוד עיין לקמן בדין כמות המזון שחייב בהפקר ובתקציר דיני ביעור פירו"ש בסוף הקובץ )עמ' י"ח([. אימתי ביעור נוהג: בעניין זמן לקיום הביעור ישנה מחלוקת: להלכה :קיי"ל שביעור נוהג אף בשביעית -אם כלה לחיה בשדה. אמנם הרבה ראשונים ואחרונים ס"ל שנוהג רק בשמינית :סמ"ג )עשין קע"ח( אור זרוע .המבי"ט )ח"ג/מ"ה( רדב"ז על הרמב"ם )פ"ז ה"ג( חכמת אדם )שערי צדק פי"ט( ]שיעורי שביעית סי' כ"ו[. דין ביעור ב"אתרוג" בגמ' ראש השנה ]ט"ו [.מפורש שאתרוג יש לו דין ביעור .אמנם אתרוג -הוא פרי הדר -והיינו "דר באילנו כל השנה" ]וכמה שנים[ אם כן אינו ָכּ ֶלה. לכן כתבו כמה אחרונים שלא נוהג בו דין ביעור כלל ]וזו דעתהרידב"ז ז"ל[. אך כמה אחרונים כתבו שיש לו ביעור -ספר השמיטה להרי"םטיקוצ'ינסקי.החזון-איש.הר"ש מסלנט ז"ל ]וזמן הביעור-חדש שבט תשע"ו[. ודעת הגר"נ קרליץ שליט"א ]חוט השני[ שבמין אתרוג שדר כלהשנה באילנו -אכן יהיה כך אך בזמנינו אין האתרוגים מתקיימים באילן זמן רב. אכן גם הרש"ז רווח שליט"א נוטה להורות לחלק בין דר באילנו זמןרב -שאין צורך ביעור ובאתרוג שזמנו קצר -שיש לבערו -והזמן הוא :חודש שבט ]וכהר"ש מסלנט[. וכן הורה הגרש"ז אויערבאך ]מנחת שלמה[ זצ"ל -שכיוןשאתרוגים היום עומדים למצוה ונוהגים לתולשן בזמן קבוע -יש להם ביעור ובעקבות כן הביאו בספר "דיני שביעית" :יש אומרים זמן ביעור באתרוגים -חדש שבט)של שמינית( והיות וקשה לקבוע דבר ברור בכך לכתחילה יפקיר האתרוג/מרקחת אתרוגים לפני חדש שבט דשמינית ]תשע"ו[ ויכניסנה לביתו מתוך כוונה שלא לזכות במרקחת. ואמנם הרש"ז רווח העיר על המנח"ש הנ"ל -דאי אזלינן בתר תלישא אם כן הזמן הוא חג הסוכות!!! .מהטעמים דלעיל -אכן גם הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל פסקשאתרוג תימני -אין לו דין ביעור כלל -כיון שמתקיים בעץ לזמן רב ולכן גם העושה ממנו -ריבה -א"צ לבערה .אך בשאר אתרוגים שאינם מתקיימים באילן ועליהן מוסבים דברי הגמ' בר"ה – "יש להם דין ביעור" והריבה/מרקחת הנעשית מהם צריכה ביעור. ** אתרוג שהפקירו כדין בזמן הביעור ]אליבא דהרמב"ן ורוב הראשונים[ אפשר ליטול אתרוג זה למצות 4המינים אף שלהרמב"ם צריך לאבדו מן העולם] .ילקוט יוסף /שביעית עמ' תנ"ז[. ]ו[ שער ג' זמני ביעור פירות שביעית )ב( פרי הפיטאיה בזמנינו פרי הפיטאיה הוא פרי טרופי שלאחרונה החלו לגדלו בארץ וישנן 2סוגי פיטאיה :אדומה וצהובה .הפיטאיה האדומה נותנת פירותיה בקיץ ]מסוף יולי ) (7עד אמצע החורף לערך - דצמבר ).[(12 ]ולעניין שביעית :תמוז תשע"ד )שישית( עד כסלו תשע"ה )שביעית( ועד כסלו תשע"ו )שמינית([ .הפיטאיה הצהובה נותנת פירותיה בחדשים ינואר-פברואר-מרץ ]טבת-שבט-אדר[ של כל שנה. וכיון שיש לנו משנה ]שביעית פ"ט מ"ד[ "אוכלין על הטפיחיןועל הדופרא אבל לא על הסתוונית רבי יוסי מתיר כל זמן שביכרו עד שיכלה הקיץ" .אם כן יש לדון בדין ביעור פרי הפיטאיה אם נדון כאילן שעושה פעמיים בשנה ]שהאדום נחשב כמין אחד לגבי הצהוב[ וממילא יכול להציל האחד את חבירו וכנ"ל או שיש להן דין "סתוונית" שאינו מציל לגבי הפרי האחר ]ויש בזה כמה ביאורים[ -בעניין זה נחלקו רבני המכון למצוות התלויות בארץ מושב בית עוזיאל במאמריהם ובפסקיהם כדלקמן: -דעת הרש"ז רווח שליט"א ראש המכון הנ"ל -ובספרו"שביתת השדה" ]פי"ד הכ"ז[ וכמו שהבאנוהו לעיל לגבי אילן העושה פעמיים בשנה -שלענין ביעור באדום יש להמתין עד חשוון דשמינית )תשע"ו( כיון שבאדום נותן גל פירות נוסף בשנה השביעית וכיון שהם קדושים בקדושת השביעית הרי שהם מצילים מן הביעור. -ודעת הרב דוד אביטן שליט"א מרבני המכון הנ"ל ]עורך"תנובות שדה" בעהמח"ס "תשובות שביעית"[ ובספר "יבולי השדה""-שביעית" ]במאמרו שם עמ' ר"נ-רנ"ד[ שיש לבער את פרי הפיטאיה ]האדומה[ גם בכסלו של השביעית ]תשע"ה[ וגם בתחילת החורף של מוצאי שמיטה ]שמינית-תשע"ו[ .גם מטעם דדמי לסתוונית יש לחוש דאינו כאילן "דופרא" ושכן משמע מהחזון-איש אלא שהגרש"ז אויערבאך זצ"ל חלק עליו ]וכמו שהבאנו כן לעיל[ וס"ל להקל ועפ"י דעתו של הגרשז"א זצ"ל פרי הפיטאיה פטור מביעור בשמינית ומ"מ פסק מאי דפסק בהאי סוגיא -ע"ש. נ.ב .ומ"מ גם בספר שביתת השדה המורחב והשלם הניף ידו בשנית )בעמ' ש"פ/שפ"א הערה (27והיקשה שם הרש"ז רווח על הגר"ד אביטן וכבר בקובץ "יבולי השדה" )שם עמ' רנ"ד( העלה ג"כ כפי מסקנתו כאן להצריכו ביעור רק בזמן כילוי הפירות של היבול השני )חשוון תשע"ו(. ביעור בפירות שזמן ביעורם מסופק אצלנו לגבי פירות שזמן ביעורם לא ידוע -ישנן כמה הצעות איך לנהוג: א( יפקירם ביום שמתעורר הספק -ויוכל לזכות אח"כ מההפקר ויכניסם לביתו וכך חוזר חלילה בכל יום יחזור ויפקירם ויזכה בהם -עד שיצא הספק מליבו .שאז ודאי עבר זמן ביעורם ]"חזון איש"/מנחת ירושלם וספר "דיני שביעית" בשמו[. הפוסקים בדורנו מפקפקים על הצעה זו ושתי טענות בפיהם: (1עצה זו -להפקיר כל יום -קשה לביצוע באופן כללי. (2עצה זו יכולה לגרום שיפסיד זמן הביעור והפירות ייאסרו. לכן הצעה נוספת: ב( יפקירם -ולא יזכה בהם עד לאחר שיידע בבירור שהגיע זמן הביעור. ]מנחת שלמה אויערבאך ז"ל/משפטי ארץ -הגרי"ש אלישיב זצ"ל [ ג( הכרעת רוב הפוסקים -הצעה שלישית: יש לו להפקירם בתחילת זמן ביעורם -היינו להפקירם ביוםתחילת הספק ויכניסם לביתו בחזקת מופקרים דהיינו שיתכוין שנת השבע ח"ב לא לזכות בהם כל זמן הספק ובמקרה כזה -ראוי להקפיד על 2 תנאים: (1שיאמר ל -ג' האנשים שמפקיר בפניהם ,אעפ"י שהוא מכניס את הפירות לביתו הרי הם בחזקת מופקרים ועומדים וכל הרוצה יכול לבא ולקחתם בכל עת שירצה. (2בנוסף להפקר ,רצוי שיפרסם קצת בין שכניו שיש בביתו פירות הפקר. ]ס' השמיטה להגרי"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל /מנחת ירושלם משנת יוסף .ספר "דיני שביעית" בשם משפטי ארץ/הגרי"ש אלישיב זצ"ל /.מו"ר בס' הבוחר בשמיטה )פ"ז ה"ו( והראש"ל הגרי"צ יוסף והרש"ז רווח שליט"א[ ד( הצעה רביעית שהיא דיעה יחידאה -מנחת יצחק וייס ז"ל ]ח"ג סי' צ"ב[ ]הובא ב"ילקוט יוסף""/שביעית" עמ' תע"ח[ שכתב שפירות שלא הגיע זמן ביעורם בוודאות ,ישאירם עד שיירקבו וייפסלו מאכילה ואח"כ יאבדם. זמני ביעור מפורטים לפירות שביעית יש להזכירכם -שבקובץ זה -בשער א' בתוך טבלה מפורטת, מופיעים זמני ביעור לפירות וירקות השונים ע"ס הא'-ב' עפ"י דעת מומחים כפי שנמסרו לרבני המכון למצוות התלויות בארץ .כאן אנו מפרטים המינים שוב -כיון דעסקינן בסוגיית זמני הביעור ובתוספת טעמים ונימוקים לחלק מהפירות/ירקות וכדלקמן: הסבר: חלקם של הזמנים דלקמן -הינם תאריכים שקבעו לנו חז"ל -ונוהגים גם כיום ]כגון :בזיתים ,ענבים ,תאנים ותמרים[. חלקם -כפי המציאות כיום -ועפ"י הערכה ובדיוק ככלהאפשר של הפוסקים בימינו בהתייעצות עם אגרונומים מומחים. בחלק מהמינים המסופקים מצויין תאריך שהוא הזמןשמתחילים להסתפק בו שמא הוא זמן הביעור – ובזמן זה יפקיר היבול כדין ואח"כ יודיע לאותם שמפקיר בפניהם שמכניס הוא את היבול לביתו אך אינו מתכוין לזכות בזה – ונהנה מן ההפקר – ולא ישוב לזכות בזה ממש עד אשר יתמו ימי הספק. התאריכים המצויינים הם עפ"י לוח המכון למצוות התלויותבארץ -מושב בית עוזיאל מיסודו של מרן הראש"ל מופה"ד הגרע"י יוסף זצ"ל ובאחריות ראש המכון הרש"ז רווח שליט"א -עפ"י דעת מומחים מובהקים בתחום האגרונומיה. * כל תאריך שמצויין חדשו בלבד -הכוונה לתחילת אותו המועד).כג' א' לאותו חודש(. * שביעית – תשע"ה .שמינית – תשע"ו .ונכון שגם זה תקף בד"כ גם לשמיטות הבאות לפי סדר זה -בדרך כלל -אא"כ יפורסמו תאריכים שונים לביעור -עפ"י המציאות דאז -ויזכנו הקב"ה שכבר בשמיטה הבאה נקיימה בעז"ה עם מלך המשיח. אמן. * הערה :כל מה שמוזכר להלן ירקות עם קדושת שביעית ושיש להן זמן לביעור ,הכוונה כמובן לנוהגים כשיטת הר"ש והר"ן והרמב"ן -שירקות שגדלו רובן בשישית )תשע"ד( ונקטפו בשביעית )תשע"ה( שיש להם "קדושת שביעית" ומימלא צריכין ביעור -ואלו הן הזמנים שלהם לביעור .אך דעת הרמב"ם ] -וכן נהגו רוב ככל הבדצי"ם/המהדרין בתקופה/בשמיטה זו )תשע"ה([ -שכל ירק שנקטף בשביעית הוי "ספיחין" ואסור באכילה] ,וכ"פ האור לציון ז"ל -אלא שכתב שרק לקטנים וחולים אפשר להתירם באכילה -וישמרו עליהם בקד"ש וממילא אם נשאר -צריך ביעור[. שמיטת קרקעות שער ג' זמני ביעור פירות שביעית )ג( זמנים מפורטים לירקות ופירות העץ של שביעית ]ז [ ]זמנים אלו מופיעים גם לעיל בשער א' )עמ' י"ב-י"ד([ ירקות שביעית אבטיח – ראש השנה דשמינית ]תשע"ו[. אספרגוס -ראש השנה דשמינית ]תשע"ו[. אפונה ]תרמיל[ – תמוז דשביעית ]תשע"ה[. ארטישוק – א' סיון דשביעית ]תשע"ה[. ארטישוק ירושלמי/בטטה קסביה –ראש השנה תשע"ו. גזר – י"ד אב תשע"ה. דלעת-דלורית – ראש השנה דשמינית ]תשע"ו[. *פאפיה – אב דשביעית) .תשע"ו( ]מצוי שמייבשים אותו[. פול ]תרמיל[ – תמוז דשביעית )תשע"ה(. פפריקה – ראש השנה דשמינית) .תשע"ו(. צלף – טבת תשע"ו ]אך רוב ייבוא[. שום – א' אב דשביעית) .תשע"ה(. שוּמר – כ"ח סיון תשע"ה. ָ * ְשּעוֹנִ ית ]"פסיפלורה" בלע"ז[ – ראש השנה דשמינית)תשע"ו( . תות שדה – י"ב תמוז תשע"ה. תפוח-אדמה – אב תשע"ה. ]ראה בסוף הטור -לגבי פאפיה ושעונית[ באלו הירקות והתבלינים אין חובת ביעור: ** אורז .אפונה ]גרגירים[ .גרעיני דלעת .הל .זנגוויל. יל ֶבּה ]רוב יבוא[ .חיטה ] 83%לפחות מתוצרת חאוויג'ִ .ח ְ חוץ[ .חרדל ]טחון[ .כוסמת .כרכום .כמון .לוביא .סויה. עדשים .עלי דפנה )יבשים( .פול ]גרגירים-יבש[ .פלפל ]שחור/לבן[ .פרג .צפורן .קינמון .שבולת שועל .שומשום ]יבוא ומיעוט נכרי[ .שעועית ]יבשה[ .שעורה ]רוב יבוא[. הטעם: כולם מיבוא מחו"ל מיעוטם מנכרי בארץ ]שומשום[ ולמ"ד ]חזון-איש/פוסקי אשכנז[ שמצריכים לבער גם יבול נכרי - ה"ה הכא. וגם באלו המינים אין חובת ביעור: ** אזוב מצוי .אננס .בזיליקום .בטטה-במיה ]נכרי[ .בננה. בצל )ראש/ירוק/ויבש( .ברוקולי .גמבה .חזרת .חסה. חציל .טרגון .כוסברה .כרוב ]אדום/לבן/וסיני[ .כרובית. כרפס ]סלרי/שורש[ .כרתי .לואיזה .לימונית .לפת .מילון. מליסה .מלפפון .מרווה .נענע .סלק ]אדום/עלים[ .עגבניה. עירית .פטרוזיליה ]עלים/שורש[ .פלפל-פלפל חריף .צ'יוטה. צנון-צנונית .קולורבי .קישוא .רוזמרין .שמיר .תירס. תרד. והטעם: כל אלה מצויים כל השנה – ויש שהן גידולים הגדלים באיסור ופטורים מחובת ביעור. וכן נבטים .עולש -.פטורים מביעור: והטעם: גידולי מים).לכן גם ברכתו "שהכל" לפי מרן הגרע"י זצ"ל /הרש"ז רווח שליט"א( וכן כמהין .פטריות -.פטורים מביעור: והטעם: אינם נידונים כצמח. ** פאפיה ושעונית ]פאסיפלורה בלע"ז[ )הנז"ל( – למנהג בני ספרד – דינם כירק וברכתו "בורא פרי האדמה" ואין בהם ערלה] .אמנם לבני אשכנז – דינם כפירות העץ ותלוי גם בערלה[ .אננס ובננה – ירק – "בורא פרי האדמה" – לכל הדיעות. הזמנים לביעור פירות העץ אבוקדו –תמוז דשמינית ]תשע"ו[. אגוז " -מקדמיה" – אדר דשמינית ]תשע"ו[. אגוז פקאן -אדר שמינית ]תשע"ו[. אגס – חשוון דשמינית) .תשע"ו( אוכמניות – ניסן דשמינית ]תשע"ו[ ]יש גם ייבוא[. אנונה – שבט דשמינית).תשע"ו( אפרסמון – שבט דשמינית )תשע"ו(. אפרסק – כסלו דשמינית) .תשע"ו( אשכולית – א' סיון דשמינית) .תשע"ו( אתרוג – שבט דשמינית] -תשע"ו[ ]ויש אומרים שאין לו ביעור – עיין עמ' ה' לעיל[. גודגדן – אב דשביעית) .תשע"ה( גויאבה – טבת דשמינית) .תשע"ו( גויאבה תאילנדית – שבט דשמינית) .תשע"ו( דובדבן – אב דשביעית ) .תשע"ה( זית למאכל – שבועות דשמינית) .תשע"ו( חבוש – טבת דשמינית) .תשע"ו( חרוב – טבת דשמינית) .תשע"ו( לונגן – אב דשביעית ) .תשע"ה( ליטשי – אב דשביעית) .תשע"ה( לימה – חשוון דשמינית) .תשע"ו( לימון – תמוז דשמינית) .תשע"ו( לימקוואט – חשוון דשמינית) .תשע"ו( מנגו – טבת דשמינית) .תשע"ו( משמש – אב דשביעית) .תשע"ה( נקטרינה – כסלו דשמינית) .תשע"ו( ענבים – ענבי-מאכל/ענבי יין-ויין :פסח דשמינית) .תשע"ו( פג'ויה – שבט דשמינית) .תשע"ו( פיטאיה צהובה – ניסן דשביעית) .תשע"ה( פיטאיה אדומה – חשוון דשמינית) .תשע"ו( צבר ]סאברס[ – חשוון דשמינית) .תשע"ו( קומקוואט –אדר דשמינית) .תשע"ו( קיווי – טבת דשמינית ) .אייר תשע"ו( קלמנטינה – אייר דשמינית )תשע"ו( ]וה"ה בכל הקליפים – בתאריך הנ"ל[) .אייר תשע"ו( קרמבולה – א' שבט דשמינית) .תשע"ו( רימון – אדר דשמינית) .תשע"ו( שזיף אירופאי – חשוון דשמינית) .תשע"ו( שזיף יפני -כסלו דשמינית )תשע"ו(. שסק – סיון דשביעית) .תשע"ה( שקד ]יבש/ירוק[ – טבת דשמינית) .תשע"ו( תאנה)טריה(–חנוכה דשמינית)תשע"ו( )המיובשות-מחו"ל(. תות עץ – תשרי דשמינית) .תשע"ו( תמר – פורים דשמינית) .תשע"ו( תפוז – תמוז דשמינית) .תשע"ו( תפוח – שבט דשמינית) .תשע"ו( ** באלו מיני העץ – אין ביעור – שהם מייבוא :אגוז אילסר. אגוז לוז .אגוז מלך .אגוז בטנה ]פיסטוק[ .אגוז קשיו. ערמונים .במינים שנזכרו לעיל – ]אגוזי פקאן – אוכמניות[ – הרוב מייבוא והביעור הוא – לחוש למיעוט. ]ח [ שנת השבע ח"ב שער ג' ביעור דמי שביעית /הפקר פירות שביעית -הביעור להלכה )א( ** הערה :דעת מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א ועוד כמה ביעור דמי שביעית מה שעסקנו עד עתה -בביעור -לפירות שביעית ,האם ל"דמי שביעית" ישנה ג"כ חובת "ביעור"? אכן שנינו מפורשות )שביעית פ"ז מ"א( שפירות שביעית שנפדו בדמים -נתפסה קדושת שביעית בדמים .וכשם שיש ביעור לפירות שביעית -ובזמן הראוי להן כך יש לדמי- שביעית ביעור -בזמן שיש ביעור לאותן פירות שנפדו באותן דמים )רמב"ם פ"ז ה"ז-ה"ח( -כגון אם מכר ענבים-יין שיש בהם קדושת שביעית וקיבל עבורן-דמים ,הרי הדמים חייבין בביעור בערב פסח של שמינית כדין הענבים/היין שזמן ביעורן בערב פסח )תשע"ו(. י"א שזמן הבעור לדמי שביעית הוא בראש השנה של שמינית -והיינו לכל הדמים כולן -ואינו תלוי בזמן ביעור הפירות -שנפדו תמורתן ]תוס' נדה) .ח (.ערוך לנר .תוס' אנשי-שם .משנה אחרונה .ר"ש סיריליאו[. גם בחליפי פירות שביעית הדין כן ,שאם החליף פירות שביעית בדבר שאין בו קדושת שביעית ]ואפילו החליף בפירות שביעית שא"צ ביעור ]כג' המתקיימים בשדה ואין להם ביעור([ צריך ביעור כמו בדמים ]ס' השמיטה/ירושלמי פ"ז ה"א[. וכיצד הוא ביעור -הדמי שביעית? -קונה בהם דברי מאכל שנתפס בהם הקדושת שביעית -ומחלק אוכל זה לאוכלין -ג' סעודות לכל אחד -והיתר ְמ ָב ֵער ]מפקיר )לרמב"ן( ומשליך לאיבוד )לרמב"ם([. כמה מגדולי פוסקי הדור -ובכללן מרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל ס"ל שבצ'ק בנקאי לא נתפסת קדושת שביעית כיון שצ'ק אינו נחשב כסף -אלא הוראת תשלום גרידא - לבנק. דמי פירות נכרי -יבוארו אי"ה לקמן )עמ' י"ג(. וראה עוד לקמן בנדון "שיעור האיסור אחר הביעור" מש"ש בס"ד בעניין שיעור דמי שביעית האוסרים )עמ' י"ג(. הפקר פירות שביעית-הביעור להלכה כיון שנפסק להלכה -כהרמב"ן ז"ל -ש"ביעור" היינו הפקר אם כן צריכי"ם אנ"ו למודע"י כל הפרטים הנצרכים לענייני הפקר פירות השביעית בזמן הביעור וכדלקמן: מקום ואופן ההפקר הפקר -כיצד? במשנה ]שביעית פ"ט מ"ד[ "מחלק מהן לשכניו ...ומניח על]פתח[ ביתו ואומר" :אחינו בית ישראל כל מי שצריך ליטול יבא ויטול" וחוזר ומכניס לביתו. ובירושלמי שהובא לעיל ]עמ' ב'[ הצעת רבי יאשיהו -להפקיר בפני ג' מאוהביו והצעת רבי אמי לקפודקאי - להפקירן בשוק -כשהוא ריק מאדם. לפי הר"ש והרא"ש ]שביעית פ"ט מ"ח[ ומחנה אפריםוכסף משנה ]פ"ז ה"ג[ אין צריך להוציא הפירות מרשותו. בצירוף שיטות הראשונים הנז"ל והאחרונים ואחר העיון בפוסקי דורנו שליט"א אתה מוצא ג' שיטות בזה: א .להפקיר מחוץ לרשותו/מחוץ לביתו – ובפני ג' אנשים: זו דעת החזון איש ז"ל ]סי' כ"ו[ שכתב" :יוציא הפירותלשוק ומניחן על הארץ ומפקירן בפני ג' אנשים -ואחר הפקר זה יכול לזכות שוב ולהכניסו לביתו. וכ"פ הראש"ל מרן הגר"ם אליהו זצ"ל /ויבלח"א מו"ר ראש הישיבה הגר"א חפוטא שליט"א .וכן פסק לכתחילה הרש"ז רווח בספר "שביתת השדה" )עמ' רכ"ג(. ב .להפקיר מחוץ לביתו לרשות הרבים ואין צריך בפני ג' אנשים: דעת המראה פנים על הירושלמי וכ"פ הגר"א ז"ל מוילנאוכן דעת כמה ראשונים ואחרונים .וכן פסק הרש"ז רווח שליט"א לנהוג כן בשעת הדחק כשלא מוצא שלשה. ] .ודעת הגר"א מוילנא ז"ל בנוסף :שאם מפקיר בתוך ביתו -רק אז צריך שלשה[. פוסקים בדור שהוצאה מחוץ לביתו -אבל מונח בחדר מדרגות אין נקרא הפקר כי זה נקרא ג"כ רשותו הפרטית - כי יש לו חלק גם בחדר מדרגות] ,ואם יפקיר חלקו בחדר מדרגות -יפסיד פירותיו כי ממילא זכו בהם השכנים מדין חדר[ לכן יוציאו מחוץ לבניין כולו .וכ"ז בחדר מדרגות שמור ונעול שחצרו קונה לו .אך בחדר מדרגות פרוץ -דינו כחצר שאינה משתמרת ונחשב "חוץ לביתו" ]בשם שביעית בהלכה[ .וראוי עפ"י פוסקים אחרים להוציא מחוץ לבניין לגמרי. ג .להפקיר בתוך ביתו בפני ג' מאוהביו: עפ"י דעת הר"ש והרא"ש ]"שביעית" פ"ט מ"ח[ ומחנהאפרים וכסף משנה ]פ"ז ה"ג[ .כן פסק המנחת שלמה אויערבאך ז"ל .וכך כתב והעיד הגר"ח קנייבסקי שליט"א ]דרך אמונה פ"ז[ שמרן החזון-איש זצ"ל התיר בשעת הדחק כשיש טירחא גדולה להוציא החוצה -להפקיר בפני שלשהאף בתוך ביתו. וכ"פ מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל /ובנו יבלח"אהראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ]וכ"כ ב"שביתת השדה" - לכתחילה שאפשר כן כשלא יכול להוציא מפתח ביתו[ ודעת הגרי"צ יוסף שליט"א ]בשיעור בע"פ[ :שביעית בזה"ז דרבנן, וביעור פירות שביעית -דרבנן לכמה פוסקים -הוי תרתי דרבנן וקולא ואין צריך להחמיר כהחזון-איש .וכן המנהג ואפילו הפירות בביתו בירושלים ומנהג בני ספרד. בארון/ארגז. מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א פסק -עפ"י המהר"יקורקוס והפאת השולחן -שאם אין לו ג' אוהבים או לא מסתדר לו להזמינם -יחכה עד שעות הלילה שאין עוברים ושבים ]קודם פסח[ ויוציאם לרה"ר ויפקירם אפילו בינו לבין עצמו ואח"כ יחזור ויכניסם לביתו ]הבוחר בשמיטה פ"ז ה"ד[. ג' אנשים שבפניהם מפקירים "ג' אוהבים" -עפ"י הירושלמי ותוספתא הנ"ל וכ"כהרמב"ן והחזון-איש ז"ל וכן פסקו כל הפוסקים בדורנו - אותם שלשה יכולים להיות מאוהביו -שיודע בבירור שלא יקחו מן ההפקר שבפניהם -והוא יזכה במה שמפקיר -שוב! ויש הצעה :שראוי שיגיע עם שכניו )כשהם יר"ש( להסכם - שמה שיפקיר הוא -יקחו הם .ומה שיפקירו השכנים -יקח הוא .וכ"ז עמ"נ שההפקר לא ייראה כהערמה) -מאמר מרדכי אליהו ז"ל -עמ' ק"ל/תפ"ז(. הנה מדין תורה " -הפקר" סגי בפני אחד בלבד! אלא שחז"ל תיקנו )ריב"ל -בגמ' נדרים מ"ה( שיפקיר בפני שלשה. ומטעם שיהיה אחד "זוכה" ושניים "מעידים" שזכה מן ההפקר) .וכ"פ רמב"ם הל' נדרים פ"ב הט"ז/שו"ע רע"ג ס"ז(. אכן אם בדיעבד הפקיר בפני אחד -יועיל -כיון שמן התורה סגי בחד) .שיעורי שביעית סי' כ"ד( השלשה הללו -צריכים להיות כשרים לעדות או לא? קרובים או לא? א( לד' כף החיים )סופר( )או"ח רמ"ו סקמ"ג( )בשם ס' מנחת פתים( -שלא יהיו שלשתם קרובים או פסולי עדות. והוסיף הראש"ל הגרמ"א זצ"ל :שלא יפקיר בפני מי שהוא )משלשתן( סמוך על שולחנו .גם בחור ישיבה שאוכל בישיבה וחוזר לפרקים לביתו -נק' סמוך על שולחנו. ב( לד' שו"ת המהרי"ט ז"ל )ח"א סי' פ"ה( -כל השלשה - יכולים להיות קרוביו -כג' אשתו ובניו. .בס' מנחת ירושלם )עמ' רי"ח( הסתפק בשלשה קרוביםכאלו כיון שידם כידו -אך בהפקר שמוציא הפירות/יין מחוץ לביתו -נטה להקל לצרפם )ובהסתמך על ד' הגר"א דלעיל(. .גם הגר"ם גרוס )ש"ש סי' כ"ד( כ' דלהלכה קיי"ל דגםבמטלטלין צריך ג' ובכ"ז "כשרים לעדות" אינו לעיכובא וקטן יכול להעיד להצטרף )לפחות בן .(7ובדיעבד אם הפקיר בפני ג' קטנים -לדעתו – יצא. שמיטת קרקעות שער ג' הפקר פירות שביעית-הביעור להלכה )ב( ג( לדעת הרבה פוסקים -בדורנו -לפחות שניים מהם צ"ל כשרים לעדות – ואינם מקרוביו .אנשים )גדולים( ולא נשים ולא קטנים] .אור לציון .הגר"י קנייבסקי "הסטייפלער" והגרי"ש אלישיב זצ"ל /והגר"ח קנייבסקי והרש"ז רווח שליט"א[. וגם השלישי "הזוכה" – לרוב הנז"ל צריך שלא יהיה קרוב או סמוך לשולחנו ]לפי הגרב"צ א"ש ז"ל השלישי יכול להיות קרוב. ולפי הרש"ז רווח -אפשר אף קטן שיודע לזכות – אך לא סמוך לשולחנו[. ולפי ה"משנת יוסף" )ליברמן( )ח"ג סי' ל"ו( אפשר גם שהשלשה יהיו פסולי-עדות ולא גרע -ובלבד שלא יהיו סמוכים על שולחנו. נוסח ההפקר עפ"י התוספתא )שביעית פ"ח ה"ד( ]וכן הביא הרמב"ן עה"ת )פר' ויקרא כ"ד/ז'(" :מי שיש לו פירות שביעית והגיעה שעת הביעור מחלק מהן לקרוביו שכניו ומיודעיו ומוציא ומניח על פתח ביתו ואומר" :אחינו בית ישראל -כל מי שצריך ליטול – יבוא ויטול" וחוזר ומכניס לתוך ביתו ואוכל והולך עד שיכלו. נוסח זה הנז"ל -או הנוסח החופף לו -כפי שנזכרו בכל פוסקי ההלכה "אחינו בני ישראל -כל הרוצה ליטול – יבוא ויטול" -הוא הנוסח הראוי ביותר להפקר -כג' בנד"ד, הפקר )ביעור( פירות שביעית -כיון שהוא לשון ברורה של הפקר לכל .לכן לא יאמר בלשון לא ברורה .כג' אם אומר "קח פירות אם תרצה" כיון שאדם שאינו בקי עלול לפרש זאת כהצעה נימוסית גרידא ולא יבין שאכן מדובר כאן בהפקר )מאמ"ר להגרמ"א זצ"ל -עמ' ק"ל(. נוסח נוסף של "הפקר" שמובא בפוסקים: כשמניח הפירות/היין ברה"ר מכריז בפני השלשה" :פירות אלה הפקר לכל" )משפטי ארץ עמ' ) .(223ס' דיני שביעית עפ"י חזו"א( ראיתי שמביאים נוסח דומה בלשון החזו"א )ולא זכורני מקורו -ולא מצאתיו בסימנים המפורסמים של "סדר שביעית" של החזו"א( :מניח הפירות בארץ ואומר )בפני שלשה(" :הפירות האלה שהם קדושים בקדושת שביעית - הפקר הם לכל -ובזה אני מקיים "מצות ביעור"! ומורנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א בשיעור ברבים ]יוםד' -ר"ח אדר תשס"ב ב"יחווה דעת"[ פסק שאת הנוסח של ההפקר יאמר ג' פעמים -וכן המנהג בי-ם ]ולא הזכיר זאת ב"ילקוט יוסף""/שביעית"[. הפקיר בליבו ולא הוציא בפיו בס' משפטי ארץ ]עמ' (223בהערה [10הביא להוראת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שצריך להפקיר בפה ולא מועיל בזה הפקר בלב) .וע"ע בס' דיני ביעור בשביעית ושמינית עמ' מ"ו(. הפקר ע"י שליח בספר מנחת ירושלם )עמ' רי"ח( כתב שרוב הפוסקים סוברים שלא מועיל לעשות שליח להפקר פירות שביעית. גם מו"ר ראש הישיבה הגר"א חפוטא שליט"א ס"ל שלא יקיים מצות "ביעור" ע"י שליח -אלא ינהג כמ"ש לקמן בקטע הבא. הרש"ז רווח שליט"א ]בספר "שביתת השדה" )פי"ד ה"ה([ ג"כ נקטלחומרא דלא יועיל שליח כאן -וראיותיו מראשונים וב"י ומרן החיד"א -וזו מסקנתו להלכה: "אדם אינו יכול להפקיר נכסי חבירו ואפילו בשליחותו! לכן אם בעל הפירות אינו יכול להפקיר -כגון אינו נמצא בקירבת הפירות בזמן הביעור ,יבקש מבני ביתו שיוציאו הפירות לרשות הרבים והוא יפקיר הפירות ]יאמר נוסח ההפקר[ במקום שהוא נמצא ויחזרו בני ביתו ויזכו בהם ויכניסום לבית") .עי"ש בהערתו( גם בספר "משפטי ארץ" )עמ' (225פסק כן דאין הפקר מועיל אא"כ הבעלים מפקירים וא"א לעשות שליח להפקיר. אחר )או מבני ביתו כהצעת הרש"ז רווח לעיל( אמנם – יכול ֵ להוציא הפירות לרשות הרבים והבעלים יפקיר בפני שלושה במקום שנמצא ]ומסתפק שם הרב )בהערה (23דיתכן שגם ההוצאה ]ט[ לרה"ר צ"ל בפני שלושה[] .ותומך מקורותיו עפ"י המשנב"ר )בסי' תל"ד סקט"ו( ועיי"ש במחצית השקל ובפמ"ג בפתיחה[ .ויש גם אפשרות לאחר שיוכל ֵ שיכול להקנות הפירות/היין מהמקום שהוא נמצא לקיים בהם כל דיני ביעור] .משנת יוסף/ס' דיני שביעית[. .גם בשו"ת משנת יוסף )ח"ג סי' ל"ו( וגם בס' דיני שביעית החדש)תשע"ה ( בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל כתבו שלא מועיל שליח להפקר הפירות שביעית )ביעור( ומסתמכים בעיקר על המשנב"ר. וכנז"ל. ומכאן -שגם במוסדות יש להקפיד )עפ"י הפוסקים דנן(שהבעלים יבערו או הממונה שיש בידו סמכות להפקיר -ולא עובדי המוסד ]משפטי ארץ שם הערה .[22 בשיעורי שביעית )סי' כ"ד -להגר"ם גרוס שליט"א( הוכיח ג"כ דשליח אינו מועיל כאן ומתרי טעמי :א( עפ"י הבית מאיר )אבהע"ז ק"כ( דמילי לא מימסרן לשליח וכנז"ל. ב( עפ"י הב"י ]או"ח סי' תל"ה[ דהפקר מדין נדר הוא וא"א לנדור ע"י שליח. ַקנֶה לאשתו וב"ב את הפירות/יין קודם זמן .לכן לדעתו -י ְהביעור -קודם שייצא מביתו -בקניין סודר או אודיתא ]פי' הודאת הבעלים שמודיעים לזוכה שהפירות/יין שייכים לו - אעפ"י שאנו יודעים שהן לא שלו[ .ואם כבר יצא מביתו - אחר )בקניינים כנז"ל( .או שהם יוציאו יזכה להם ע"י ֵ הפירות/יין לרה"ר -ודרך הטלפון יודיע לג' בני-אדם שהוא מפקיר הפירות. אמנם -הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל ]מאמ"ר ושבתה הארץ - עמ' ק"ל הי"א הערה [16פסק היפך מכולם וזו לשונו שם: אפשר להפקיר פירות שביעית -בהגיע זמן הביעור -ע"י שליח] .עפ"י או"ח )תל"ד ס"ד( שמותר לבטל חמץ ע"י שליח - ודלא כהט"ז .ואף שמהר"ן בפסחים )ו (:נראה שאין אדם יכול להפקיר עבור חבירו והגרעק"א )גיטין ל"ב (:הסביר טעמו כיון שהפקר זה "מילי" ומילי לא מימסרן לשליח .אולם למעשה אנו פוסקים שמילי לשליח ראשון מועיל עכת"ד[. הפקר בלילה מפורשת דעתם של מרן מופה"ד הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל /ויבלח"א בנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א שמי שלא הפקיר עד כניסת חג הפסח את היין של שביעית יכול להפקיר גם בליל הסדר] -שו"ת חזו"ע/ילקוט יוסף( והבאנו פסקיהם בסוף הקובץ )עמ' י"ח-י"ט([ הנה מפורש ששייך הפקר גם בלילה. מצאנו בזה גם פסיקתו של מרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל )מאמ"ר -ושבתה הארץ עמ' ק"ל(" :פירות שביעית בהגיע סמוך לזמן ביעורם יכול להפקיר גם בלילה -כך שמרויח שלא יזכו עוברים ושבים בפירות אלו )ודיוקו מירושלמי -שביעית פ"ט הי"ד( .גם הבאנו לעיל )עמ' ח'( פסק מו"ר הגר"א חפוטא שליט"אבס' הבוחר בשמיטה -בשם מהר"י קורקוס ופאת השולחן ז"ל -שאדם שאין לו אוהבים וכד' יחכה עד שעות הלילה ויוציאם לרה"ר וכו' עי"ש .הנה מוכח גם מהני רבוותא דלילה -זמן הפקר הוא כמשל הגרמ"א זצ"ל . .גם במשנת יוסף )ח"ג סי' ל"ו סק"ה( הזכיר אפשרות כזושל הפקר בלילה -דאינו מעכב דוקא ביום. הפקרת בית/חדר עם פירות שביעית שבו בס' חידושי שומרי החומות )סי' ס"א( דן בזה הרה"כ )הגר"י אדלר שליט"א( בעני אחד שהיו לו חובות מרובים והיו לו 100כדי-יין של שביעית החייבים בביעור -והפקירם יחד עם החדר שהיו מונחים בו -כדי לקיים מצות ביעור פירו"ש בהידור -ומיד קפץ הדיוט אחד והחזיק בחדר המופקר בקניין חזקה כדין-תורה .ונסתפקו בזה לומדי בית המדרש! ומסקנתו שם שמי שמפקיר את כל הבית או החדר שבו הפירות מונחים -הפקר זה בטעות יסודו דלכו"ע אין כל תועלת בכך )ודן שם בזה בכמה טעמים תריצי -עי"ש( וכיון שבטל מקצת ההפקר -בטל כולו ואין כאן הפקר כלל. ]י[ שער ג' הפקר פירות שביעית -הביעור להלכה )ג( הכמות המחוייבת בביעור מהו שיעור המזון החייב בביעור? כל מה שיותר ממזון ג' סעודות -חייב בביעור .מזון ג' סעודות דינם כמבוערים לכן בעניין יין של שביעית - כמות היין של 4כוסות הראויות לו ולבני ביתו המסובין איתו בליל הסדר -אין צריך ביעור. ובעניין שאר הפירות שיעור מזון ג' סעודות היינו כדרך אכילתו של כל אדם והיינו שמשער בכל פרי את הכמות הרגילה לאכול בכל סעודה -ולכל אחד ואחד מבני ביתו ואין הכוונה שאת כל הסעודה יעשה מפירות אלו].שביתת השדה"[. ולכן פסק מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל שבעניין ייןשמשאיר בליל הסדר -ישייר כשיעור ג' כוסות בשיעור רביעית לכל אחד מבני ביתו. .בשו"ת משנת יוסף )ח"ג סי' ל"ו-עמ' קפ"ט( הוסיףלבאר" :יין לשיעור ג' סעודות" :בקבוק יין רגיל אחד )או מיץ ענבים-תירוש וכד'( לכל אחד מב"ב – שיש בו 5 כוסות )לד' כוסות וקידוש היום( )ועוד כוס לברהמ"ז אם רגיל בכך( .ומה שיש לו יותר מכך -צריך הפקר. מזון ג' סעודות שמותר להשאיר אצל בעל הפירות ללא ביעור -האם שייך בו הגבלת זמן או לא? והאם שייך ג' סעודות במאכל בהמה? לגבי דין ג' סעודות במאכל בהמה:עפ"י החסדי דוד ]על התוספתא[ וכ"פ ב"שביתת השדה" ]עמ' רכ"ו -הערה [13ועפ"י תיקון לשון ברמב"ם יד החזקה ופירוש המשניות -משמע שגם לבהמה שייך מאכל לג' סעודות .ויש חולקים ]שם מקדש דוד סי' נ"ט[. והעיקר כדיעה ראשונה. לגבי הגבלת מזון ג' סעודות לאדם -נטיית הרדב"זלהחמיר לאסור להשהות פירות ה-ג' סעודות אחר תום הזמן של הביעור .וכ"ד הגרש"ז אויערבאך ז"ל "במנחת שלמה" ]ח"ג/קל"ב[ ]אף שבח"א )נ"א( היקל[ וכן הכרעת הראש"ל הגרש"ם עמאר שליט"א וכ"פ הרש"ז רווח שליט"א ]שם[ להחמיר] .ובחזון-איש הסתפק במקום אחד )י"א/ססק"ז( ונטה להקל במקום אחר )סי' -י"א.סק"ו( וכדלקמן[. אמנם כמה מפוסקי אשכנז נטו להקל כסברת החזו"א )דלקמן( שיכולין לאכול אחר הביעור את הג' סעודות גם אחר זמן רב] .עי' ס' דיני שביעית עמ' רל"ד ה"ח[. החזו"א ז"ל חידש שם )סי' י"א סק"ו( 2דינים בנדון: .אין קיצבה ולא הגבלה בכמות המזון שיכול לאכולבתוך ג' הסעודות האלו ולא מחייבים אותו להצטמצם בפת וקטניות. .אותן מזון ג' סעודות -יכול לאוכלן במשך כ 4-סעודותאו יותר. אמנם חשוב לציין שאחר שהפקיר וזכה שוב מההפקר )אף( בכמות של יותר מג' סעודות -אוכלן בקדושת שביעית -וללא הגבלת זמן. .וכן כל מי שזוכה מן ההפקר -יכול ליקח כמות יותרגדולה משיעור ג' סעודות. הוצאת פירות מתוך הכלים – בזמן ההפקר בס' דיני שביעית )תשס"ח( )פכ"א הט"ו( הביאו פסק הלכה ממרן "הסטייפלער" הגריי"ק ז"ל בס' "אורחות רבינו" )ח"ב עמ' שנ"ד( שכאשר מוציא את הפירות לרה"ר לחובת "ביעור" יוציא את הפירות מהכלים שבהם הם נמצאים. אבל אם אינו יכול להוציאם מכליו -כג' יין )בערב פסח תשע"ו( או שמן-זית )ערב שבועות תשע"ו( הנמצאים בבקבוקים יכול להפקיר רק את המשקה ולא את הכלי )בקבוק( -והזוכה במשקה יחזיר לו את הכלי )עי"ש( .וכעת ראיתי בקונט' שיעורי שביעית )סי' כ"ד -להגר"ם גרוס שליט"א( שהזכיר כן להלכה -כיון שכליו של אדם זוכין שנת השבע ח"ב לו .וכשיש כמות גדולה -זה נקרא "טירחה גדולה" אפשר לסמוך על הפוסקים )דרך אמונה ועוד( שסמכו על החזו"א שהתיר להפקיר בביתו בפני שלשה -כשיש טירחה גדולה. ]וכ"ש לפי הפוסקים הספרדים -ובראשם מרן מלכא הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל ועוד -שהתירו לכתחילה להפקיר בתוך ביתו בפני שלשה -וכן שלא הזכירו כלל חומרא זו .וכן אמר לי מו"ר רה"י הגר"א חפוטא שליט"א שזו ממש חומרא שלא נזכרה אצלנו -כיון שדעתו של המפקיר שה"זוכה" יכול לזכות גם בכלים שבהם מונחים הפירות המופקרים ואין בזה קפידא כלל[. שעת הביעור האם ישנה הגבלה לשעת הביעור -ביום הביעור? ת -הנה החזו"א )שם( כתב" :ולא נתפרש כמה הוא רשאי אוכלין? להשהות )בהפקר( כדי למצוא ְ ואפשר דעד "שקיעת החמה" ע"כ) .וכ"כ בדרך אמונה עמ' ] .(294אמנם הגרש"ז אויערבאך ז"ל )מנח"ש ח"ג סי' קל"ב אות י"ג( ציטט אותו וכתב עד "צאת הכוכבים"[. .-גם בשיעורי שביעית )סי' כ"ד( כתב שא"צ לקיים מצוה זו מיד בבקר אלא עד שקיעת החמה כפסק החזו"א. ומ"מ הגרשז"א ז"ל )שם( חלק על החזו"א בעיקר הדין הזה וס"ל שזמן הביעור "נמשך תקופה ארוכה" ומ"ש בש"ס זמני ההפקר בפירות הידועים ]"בענבים עד הפסח. בזיתים עד העצרת" וכו'[ הכוונה לזמן הסיום -שמאז והלאה נאסרים -אבל הזמן שיכולים לבער -נמשך זמן ארוך". ביעור בשבת /יו"ט שנינו בברייתא )פסחים נ"ג" (:אוכלין בענבים עד הפסח. ובזיתים עד העצרת .ובגרוגרות עד החנוכה .ובתמרים עד פורים ".וכ"פ הרמב"ם )פ"ז הי"א( האם שייך לבער )להפקיר( ביו"ט? והאם פרי שהגיע זמן ביעורו בשבת -מותר להפקירו בשבת? הרי ההפקר זה כקניין! .בעניין ההפקר בשבת/יו"ט נחלקו בו המאירי )להקל(והרמב"ן )להחמיר( ואחריהם נמשכו האחרונים ז"ל -ופוסקי דורנו-וכדלקמן: הנה החזו"א )סי' טו' סק"ז( כתב שחיוב הביעור של הענבים/יין הוא ביו"ט א' של פסח .מ"מ כתבו הפוסקים בדורנו שהמנהג כיום להפקיר ב"ערב החג" -בערבי אותם זמנים שהוזכרו בברייתא וכג' ענבים/יין של שביעית -בערב פסח )תשע"ו() .שו"ת חזו"ע סי' ח' .פסקי הגרמ"א זצ"ל /.שביתת השדה עמ' רמ"ג הערה .(45 לגבי הפקר פירות שביעית בשבת עצמה )וה"ה יו"ט(: הבאנו לעיל את פסק החזו"א שהתיר ביו"ט א' של פסח.וה"ה משמע גם בשבת .וכן הזכיר המנחת ירושלם בשמו .וכ"פ הגרב"י זילבר ז"ל בשמו )ברית עולם סי' ה' אות י"ב( .והבאנו גם לקמן )עמ' י"ח-י"ט( מפסקי מרן הגר"ע יוסף ז"ל /ובנו יבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א שאדם ששכח לבער בערב פסח -יכול לבער בליל הסדר )יו"ט(] .וכ"כ מרן הראש"ל זצ"ל במאור ישראל – )ח"א עמ' קנ"ד( )ח"ב עמ' כ'/ל"ב( והליכות עולם )ח"ג/עמ' קע"א( וילקוט יוסף שביעית )עמ' תפ"ד בהערה( שכאשר זמן הביעור חל בשבת שרי להפקיר לכתחילה[ .וכ"כ בס' דיני שביעית )תשס"ח( בשם הגר"נ קרליץ שליט"א שמי ששכח -יכול לבער בשבת ויו"ט גופו - אעפ"י שיש אוסרים להפקיר ביום שבת ויו"ט! וראיתי שכתבו כן גם בשם הגר"ש וואזנר שליט"א ]גם הגר"ם גרוס בשיעורי שביעית כ' שלכתחילה יפקיר בערב שבת -ובדיעבד כששכח -יפקיר בשבת כיון שהוא צורך מצוה[. אכן לעומתם -מצאנו בשו"ת משנת יוסף )ליברמן( )ח"ג סי'ל"ו עמ' קפ"ט( שפסק שאסור להפקיר בשבת -ומסתמך על הריטב"א )שבת קכ (.פר"ח )סי' תל"ב( שער המלך וספר המיקנה -וכולהו ס"ל שאסור להפקיר בשבת )ויו"ט(] .וע"ע במאור ישראל והליכות עולם הנז"ל ובילקוט יוסף הנז' מ"ש להוכיח נגד הפוסקים שהזכיר המשנת יוסף[. ]בילקוט יוסף שבת א' וב' ובקיצוש"ע הל' שבת )עמ' תקע"ט( הביא 2 דיעות בעניין הפקר בשבת י"א ויש מתירין -אך כאן בשביעית הכריע להקל[. שער ג' שמיטת קרקעות ביעור בפירות של אוצר בית דין/דין פירות שביעית שלא נתבערו בזמנן )א( אוצר בית דין :פירות/יין של אוצר בית דין: פירות של שביעית ]וכגון יין של שביעית[ שהיו ברשות "אוצר בית הדין" -וכגון של וועדות השמיטה שבזמנינו -וכן בעניין אם נלקח מאוצר בית הדין קודם הביעור האם גם אותם חייבים "להפקיר" או לא? יש להבחין בין שני אופנים – וכדלקמן: פירות שביעית ]וכן יין[ שהיו ברשות – ואצל "האוצר בית דין" בזמן הביעור: עפ"י הרמב"ן ]פרשת "בהר" פכ"ה פס' ז'[ :שכתב" :ואלו הפירות המכונסין לאוצר בית דין אינן צריכין ביעור אחר שכבר מבוערין הם מן הבית ואחד עניים ואחד עשירים מותרים לקבל מהן לאחר הביעור ולאוכלן" .ע"כ .והטעם - כיון שבזמן הביעור -הפירות לא היו בבעלות פרטית -אלא ברשות הציבור -אוצר בית דין. .כשיטת הרמב"ן פסק החזון-איש ז"ל )סדר השביעית סי'סק"ז( ואחריו נמשכו רוב ככל האחרונים ]הגרש"ז י"א אויערבאך ז"ל אז נדברו )ברית עולם( .משנת יוסף/מנחת ירושלם )בלוי( כרם ציון/פסקי מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל /ובנו יבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א והגר"א חפוטא שליט"א והראש"ל הגרש"מ עמר והרש"ז רווח שליט"א/ספר משפטי ארץ/שיעורי שביעית[. אך דעת מרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל ]בס' מאמר מרדכיובס' דרכי הלכה -בספר "קצור שולחן ערוך"[ שהמנהג לבער גם מה שנמצא באוצר בית הדין .וזו חומרא יותר מכולם. אך לכל שאר הפוסקים )כנז"ל( אין צורך לבער ומה שמקבלים מאוצר בית-דין או מנציגיו אחר הביעור -יש בו קדושת שביעית ואין צורך ביעור. פירות שביעית שנלקחו מאוצר בית הדין קודם זמן הביעור: .דעת מורנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ]"ילקוטיוסף""/שביעית" עמ' תל"ה/תל"ו[ שהביא כמשמען את דברי מחותנו הראש"ל הגרש"ם עמאר שליט"א ]בספרו "כרם שלמה" סי' ו'[ שמי שלקח מאוצר בית הדין קודם הביעור - לקחו מדין הפקר והוא מופקע מכל אדם ואין לו בעלים והבית דין קובעים מה יעשו בפירות אלו -אם כן אין צורך בביעור נוסף ופטורין מביעור. ]ראה להלן מ"ש בשם "שביתת השדה" שהגר"ש עמר חזר בו בע"פ )טלפונית( וסוף דבר דעתו להחמיר[. ובשיעור ]בע"פ )אדר תשס"ב( ביחווה דעת[ אמר מורנוהראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א – שהרוצה להחמיר להפקיר יין של אוצר בית דין שקנאו קודם הביעור -יחמיר ויפקיר! .דעת מרן החזון-איש ז"ל ורוב ככל האחרונים -להחמירוכ"ד הגרש"ז אויערבך ז"ל ]הסתפק )בח"א/נ"א( וחזר בו )בח"ג/ט"ו( לחומרא[ .מו"ר הגר"א חפוטא והרש"ז רווח שליט"א .וכן דעת הראש"ל הגרש"ם עמאר שליט"א כפי שהודה טלפונית להרש"ז רווח ]ראה "שביתת השדה" )עמ' ר"ל הערה (20שהראש"ל הגרש"ם עמאר הבהיר לו שכל כוונתו בפסקיו בכרם שלמה )סי' ו'-ז'( שפירות שזכה בהם מאוצר בי"ד -קודם זמן הביעור שפטורים לגמרי -אין הכוונה שלא יפקירם במועד הביעור -אלא כסניף להקל[. .דעת הרמב"ם -והראב"ד -וכ"פ מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ללכתחילה -שגם פירות שנמצאים באוצר בית דין צריכין לבערם מן העולם .ופסק הגרב"צ אבא שאול ז"ל -שאם יש שעת הדחק ואינו יודע מאיזה כרם הגיעו יינות אלו -יכול להפקירם כדין הרמב"ן ]משמע גם אם נלקח קודם מאוצר בית דין[. ]י"א[ כשלא נתקיים הביעור בזמנו וכהלכתו בפירוש הרמב"ן ]ויקרא כ"ה-ז'[ נאמר ..." :אבל אם עכבן בביתו אחר הביעור כדי לאוכלן -אסורין הם באכילה לגמרי וזו היא "שביעית שאוסרת בנותן טעם לאחר הביעור שאין לה מתירין". הרי מפורש בדבריו שפירות שביעית שלא הופקרו -נאסרו באכילה] .במנחת ירושלם כתב שהרמב"ן הסתפק אולי איסור זה אינו אלא -קנס – וכן הזכירו בברית עולם ובשדה יחזקאל ועוד. )ושם בסימן כ"ד ציין השד"י שלד' רש"י ותוס' הוי איסור עשה[. גם כאן יש להבחין בכמה אופנים -כשלא נתקיים הביעור בזמנו: ביין של שביעית – שזמן ביעורו בערב פסח דשמינית )תשע"ו( :יש לו זמן )יכול( להפקירו -גם כשנזכר בליל הסדר )ילקוט יוסף(. .ואף שנזכר אח"כ אם לא הפקיר יש לו זמן עד שביעי של פסח.בשאר פירות שביעית שעבר זמנן -וכן ביין של שביעית – כשעבר הפסח ולא ביער: .במזיד – נאסרו הפירות )היין( ואסורים באכילה :וצריך לאבדןמן העולם ]תוספות .רמב"ן .סמ"ג .מהרי"ט .חזו"א .דרך אמונה. ושאר אחרונים .וכ"פ בשו"ת חזו"ע ומאמ"ר -ושבתה הארץ .ובס' הבוחר בשמיטה .וילקוט יוסף ושביתת השדה ועוד[ וי"א אף בהנאה ]חזו"ע בשם התקלין וחדתין/שביתת השדה עמ' רכ"ז[. .בשוגג -או נאנס או שכח -ולא ביער :רוב האחרונים הבינומספר "חרדים" שכל האיסור אחר הביעור -הוא במזיד אך אם נאנס )ולהרבה פוסקים אף בשוגג( לא נאסרו הפירות באכילה ויכול להפקירן כשנזכר /כשנודע לו] .ס' השמיטה/הגרשז"א ז"ל/ פסקי מרנן הראש"ל הגר"ע יוסף והגר"ם אליהו זצ"ל /ויבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א /והראש"ל הגרש"ם עמר שליט"א /והרש"ז רווח שליט"א /משפטי ארץ[. ]והאף אומנם שיש חולקים על הספר חרדים -הרבה פוסקים אחרונים נטו להקל לסמוך על ס' חרדים במיוחד בזה"ז ששביעית דרבנן לרוה"פ ככולם[. .מה נכלל בגדר "אנוס""/שוגג"?האומר "מותר" -חשב שלא הגיע זמן הביעור /לא ידע זמן הביעור /לא ידע כלל ממצות הביעור /לא ידע שצריך להפקיר פירות /חשב שעל פרי זה אין קדושת שביעית] .מנחת ירושלם /ס' השמיטה/מאמ"ר /ילקוט יוסף /שביתת השדה[. ]ובס' הבוחר בשמיטה למו"ר הגר"א חפוטא שליט"א )פ"ז הי"ח( צידד להתיר כשנאנס -רק בהפסד מרובה[. ]ב"דרך אמונה" להגר"ח קנייבסקי שליט"א הישווה שוגג למזיד - והתיר כדעת ספר חרדים רק בנאנס )עמ' .[(292 .ובשדה יחזקאל )מוצאפי( )סי' כ"ד( כ' שיש לחלק בין אנוס )כג'שהסתפק בזמן ביעורם( שיכול להפקירן גם אחרי זמן רב לבין שגג/שכח ולא הפקירן )או לא ידע שצריך להפקירן( -שיש ליתנם לאח ִרים -והם יפקירום. במתנה ֵ וגם כשנאסרו במזיד -יש אומרים ]משנה ראשונה/רידב"ז[ -שרק לבעלים זה נאסר וממילא יהיה מותר ליתן הפירות בחינם לאחרים והם יעשו את הביעור ]"מנחת שלמה""/שביתת השדה"[. יש לציין פסקו של הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל שיש "שוגג" שנחשב מזיד -לעניין הביעור -כג' ביין -שזמן ביעורו ידוע ערב פסח של שמינית -פעמים שחוסר ידיעה הוי כמזיד -כג' בןישיבה שעליו לידע דין זה -גם שגגתו הוי כמזיד והפירות נאסרים. )מאמ"ר עמ' תפ"ו/תפ"ח(. .ומכאן תלמד שאסור לקנות פירות או ירקות של שביעית אחרשעבר זמן הביעור -מאדם שאינו שומר שמיטה כיון שאסורים באכילה .וכן אסור לאכול אצלו פירות וירקות אלו או תבשילים שנתבשלו איתם וקיבלו טעמם] .משפטי ארץ )עמ' (230ושם בהערות ) (11/13הוכיח לדעתו שאין הבדל בנד"ד בין מזיד לשוגג ונדונו לחומרא -עי"ש[] .אמנם במנחת ירושלם )עמ' רכ"א( כ' שרוב החילונים בדורנו -אינם בגדר מזידין ואין פירותיהם נאסרין ומיד שיכנסו לרשותו של שומר תומ"צ חייב לבערם - ומותרים באכילה[. ]י"ב[ שנת השבע ח"ב שער ג' דין פירות שלא נתבערו בזמנן )ב(/ביעור בפירות של נכרי )והיתר מכירה( שיעור האיסור אחר הביעור ]בפירות ובדמים[ פירות :הנה ידוע דכל השיעורין הן הלכה למשה מסיני ובהרבה דברים נאמר השיעור בכזית .וא"כ כבשאר מצוות פירות השביעית שנאכלין בקדושת שביעית -ואיסור סחורה ]"לאכלה ולא לסחורה"[ ואיסור הפסד ]"לאוכלה ולא להפסד"[ ושאר דינים המבוארים ברמב"ם עוברים ב"לאו" הבא מכלל "עשה" .וא"כ גם בעניין זה שנאסרו פירות שביעית אחר הביעור ]במזיד -וכדלעיל[ הרי יעבור ב"עשה" אם יאכלם בשיעור כזית כשאר דינים שבתורה ובשביעית הנזכר ובפחות מזה -יש לו דין חצי שיעור דאסור מן התורה ]עפ"י "מנחת חינוך" -מצוה שכ"ט )אות י"ג( בשם משנת חכמים[) .וכן נוטה ד' הגרצ"פ פראנק ז"ל שהיקשה על הגר"ח רפפורט דלקמן( וכ"כ ב"דרך אמונה" )עמ' (290וכ"כ בשיעורי שביעית )סי' כ"ד(. אכן האחרונים הביאו משו"ת רבי חיים הכהן רפפורט]יו"ד סי' נ"ט[ דשביעית לאחר הביעור אוסרת בכל שהוא ולא דווקא בכזית ]הגה"ת המנח"ח הערה ל"ז[. והמנח"ח עצמו במקום אחר ]על מצוות הרמב"ן -מצוה ג'[כתב שלפי הפמ"ג עובר בכל-שהוא ואין צורך בכזית ובכלל איסור סחורה והפסד -אין דין אכילה ]היינו שנצריך "כזית"[ ]שם[. .כשנזכר שדין ביעור נוהג אפי' בכל-שהוא -למ"ד דלעיל-ואפי' בפחות משווה פרוטה היינו שאם השאיר יותר מג' סעודות ונאסר -אז אסור אפי' בכל-שהוא) .ברית עולם( .פירות שביעית שלא נתבערו בזמנן )במזיד( ונאסרובאכילה -אם מכרם -נתפש הכסף שמשלם תמורתם בקדושת שביעית -ונאסר גם הוא) .משפטי ארץ עמ' .(231 .האיסור לאכול פירות שביעית )שלא נתבערו( אחר הביעורחל גם על הנשים כמו על האנשים )כמ"ש בהקדמה -בעמ' ג' במסגרת למטה(. דמים :לעניין דמים ,כידוע ששביעית תופסת דמיה וכמ"ש במשנה ]פ"ז מ"א[ "יש לו שביעית ולדמיו שביעית" אם כן מהו השיעור -לגבי הדמים -שיעבור עליהן ב"עשה"? גם לגבי זה כתב המנחת-חינוך ]מצוה שכ"ט אות י"ד[ ד"נראה שהשיעור הוא פרוטה -כמו בכל ממון גזילה וגניבה ודומיהם .דשיעורין של מעות הוי פרוטה -ובפרוטה עובר בעשה ובפחות מזה הוי ליה חצי שיעור .ומסתפק במנח"ח אי נתפס קדושת שביעית בכמות כעין זו ועי"ש ]אות י"ד[ שהאריך למעניתו בכמה אופנים של מכירת פירות שביעית בפחות או ביותר משוה פרוטה אי נתפס או לא ואכמ"ל. .מכאן תלמד שדמי שביעית )שנתקבלו תמורת פירותשביעית שלא נתבערו בזמנן( נאסרו )כנז"ל( ואי אפשר לחללם ולהתירם באכילה -שלעולם נשארו באיסורם .לכן אם קנה בהם דבר מאכל או מכרם -נאסר מה שמקבל תמורתם. פירות של נכרי ]ושל "היתר מכירה"[ האם פירות של נכרי טעונין ביעור? בזמנן -לאחר מכן? ומה דין פירות של "היתר מכירה"? ומה דין פירות של ישראל שנמצאים אצל נכרי? כל זאת בס"ד לקמן: עפ"י שיטת רבותינו הספרדים דקיימא לן כשיטת מרןהבית יוסף ז"ל -שיש קניין לעכו"ם בארץ-ישראל להפקיע מקדושת הארץ ,ולא נוהגת קדושה כלל בפירות של נכרי שגדלו בבעלותו בארץ-ישראל -כמובן שלא נוהגת קדושת שביעית בפירות אלו וממילא גם כן אינן טעונין ביעור -וגם אין הדמים נתפסים בקדושת שביעית בחליפיהן. וכן הוראת גדולי רבותינו ובראשם מרן מלכא פאר הדורהראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל -שגם בפירות של "היתר מכירה" ]קרקע בא"י שנמכרה לגוי במסגרת זו[ אין בהן קדושה ולא נתפס בדמיהן קדושת שביעית ואין טעונין ביעור כלל ודינם ממש כדין פירות נכרי ]אמנם אין זה פוטרם מחיוב תרומות ומעשרות כאשר הישראל עשה "גמר מלאכה" בפירות אלו -ושאכן חלק מבעה"ב המוכרים שדותיהם במסגרת "היתר מכירה" נשארים לעבוד בשדותיהם כרגיל -ועושים את ה"גמר מלאכה"[. לשיטת הפוסקים כהמבי"ט ז"ל שאין קניין לגוי להפקיעמקדושת הארץ ]וכ"פ החזון איש זצ"ל וש"פ מגדולי אשכנז[ האם פירות נכרי טעונין ביעור בזמנם הידוע -או אם נקנו אח"כ ,מצינו בזאת מחלוקת: ** אליבא דהרמב"ם -דס"ל דביעור היינו איבוד וביעור מן העולם לגמרי אם כן ה"ה בפירות נכרי שיש בהם קדושת שביעית ]למ"ד[ ג"כ צריך לבער פירותיו מן העולם כשקנו ממנו ]שו"ת מהרי"ט[. ** אליבא דהרמב"ן -ורוב הפוסקים דס"ל דביעור הוא הפקר -אם כן בזה המחלוקת מסתעפת ]שו"ת מהרי"ט[: * לדעת המבי"ט ובנו המהרי"ט -ביעור ]וה"ה סחורה[ הוא דין ממון לחלק לעניים ולהפקיר והגוי הרי אינו מצווה להפקיר -וממילא אינו חייב בביעור ]ועכ"פ מהפסד פירות שביעית צריך להישמר בפירות נכרי[ ואם הישראל קנה פירות נכרי אינו מחוייב בביעור כיון שיכול הישראל לומר "באתי מכח איש שאין אתם יכולים ליטול ממנו כלום" ]אנצ' תלמודית -המבי"ט בשם ר"ש הזקן[. * יש סוברים שביעור אכן נוהג בפירות של נכרי ובפירות שביעית לכל דינם -אין לחלק בין ביעור לשאר דינים ]כפתור ופרח /מהר"ש סיריליאו /מהר"י קורקוס /ספר חרדים/ רידב"ז /שו"ת בית יצחק /חזון-איש[. ** האם יש תקנה ,לדעתם ,לפירות שהנכרי לא ביערם? לשיטת המהרי"ט ]ח"א סי' מ"ג[ אין לו עוד תקנה כלל -ונאסר ]ונראה דזה רק אליבא דהרמב"ם כי לפי דעת המנחת-חינוך לעיל כבר כתב ופסק שאין לו חיוב מדין "ממון"[. לפי שאר הפוסקים לא נאסרו הפירות באכילה -כיוןשהגוי פטור ממצוות "ביעור" אך ברגע שקנה הישראל פירות מהנכרי אחרי זמן הביעור מחוייב להפקירם מיד בו ביום] .ספר "חרדים""/חזון-איש"/ספר "השמיטה""/מנחת שלמה" אויערבאך ז"ל[ ואחד מגדולי הפוסקים בדורנו פסק שבאופן זה מחוייבבביעור אף בכמות של פחות מ-ג' סעודות] .ספר "דיני שביעית" עמ' קע"ב[. לפי השל"ה הקדוש ז"ל אף שהגוי פטור ממצוות ביעור -מ"מ אין לקנות ממנו אחר הביעור מטעמים מסויימים ]עי"ש בשל"ה שער האותיות אות ק' דף נ"ז[. ** הוראת הגרש"ז אויערבאך ז"ל ]הובא בספר "דיני שביעית" פכ"א הט"ו[ דהנוהג כדעת החזון-איש ]עפ"י המבי"ט[ לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרי -וקנה פירות כאלו אחר הביעור -מישראל ,שלא נוהג בהם קדושת שביעית ,חייב לבערם וכל זמן שלא ביערם אסורים באכילה. ** פירות ישראל הקדושים בקדושת שביעית שהיו בזמן הביעור ברשות הגוי וחזר הישראל ולקחם ממנו אחר הביעור לא נאסרו כנ"ל ,אך על הישראל לבערם מיד שלקחם ממנו -וזה גם למנהג בני ספרד ורשאי לזכות ולאכול מהם ]ספר "שביתת השדה" עמ' ר"כ ח'-ט'[. שער ג' שמיטת קרקעות דמי פירות נכרי/פירות שיצאו לחו"ל/היבול המחוייב בביעור )א( דמי פירות נכרי לאותן שיטות שס"ל שיש קדושה בפירות נכרי ]חזון-איש וסיעתיה דס"ל כהמבי"ט[ האם נתפסת קדושת שביעית בדמים אותן מכר) -את פירות הנכרי(? זו ג"כ מחלוקת באחרונים: י"א שבין פירות של ישראל ובין פירות של נכרי -כיוןשאתה אומר שהן קדושים בקדושת שביעית א"כ גם הדמים /חליפיהן נתפסין בקדושת שביעית וממילא גם דמיהן צריכין ביעור] .מהר"ש סיריליאו /של"ה ובית רידב"ז /כפתור ופרח[. יש אומרים שאף שיש קדושת שביעית בפירות של נכרי-מ"מ אם הגוי מכר את הפירות אין הדמים -חליפי הפירות -נתפסין בקדושה זו ורשאי הישראל ליקח הדמים עצמן ולאוכלם בלא קדושת שביעית שלא נתפס קדושת שביעית בדמי פירות הנכרי ]המהרי"ט/חכמת אדם )ספר "שערי צדק"( חזון-איש[. פירות שיצאו לחו"ל פירות שביעית אסור מהדין להוציאם לחו"ל ]משנה דשביעית פ"ו מ"ה[ "אין מוציאין שמן שריפה ופירות שביעית מהארץ לחו"ל" .ופירש הרע"ב שם כמו לגבי שמן שריפה ]תרומה[ וכן פירות שביעית צריכים ביעור בארץ דכתיב ]ויקרא כ"ה[ "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול". ואם יצאו לחו"ל :מחלוקת בתוספתא )פ"ה ה"א(: דעת רבי -מתבערים במקומן וא"צ להחזירן לארץ. דעת ר"ש בן אלעזר -מביאן לארץ ומבערן שנא' "בארצך -תהיה כל תבואתך לאכול" .יש שפסקו כרשב"א ויש שפסקו כרבי -דהלכה כרבי מחבירו. וכן פסק הרמב"ם )כרבי( ]פ"ז הי"ב[ "ופירות הארץ שיצאו לחוץ לארץ מתבערים במקומן ולא יעבירם ממקום למקום" )וכן ד' רש"י פסחים נ"ב (:הרי 3דינים כאן: (1נפסקה הלכה כרבי (2לא יעבירם ממקום למקום בחו"ל (3 .אפשר לבערם במקומן כשיגיע זמן הביעור ]בארץ ישראל[ ואין צורך להחזירם לארץ ישראל ]"שביתת השדה" עמ' רמ"א[. אכן יש מחמירים להחזיר הפירות לארץ לפני זמןהביעור כיון שיש דיעות המחייבות לקיים את מצות הביעור בארץ ישראל ]הנצי"ב/בית רידב"ז/ציץ הקודש-ספר "דיני שביעית"[. -אם החזירם לארץ ישראל לבערם שם תבא עליו ברכה ]הבוחר בשמיטה להגר"א חפוטא שליט"א"/שביתת הארץ"[. .מ"מ יש פוסקים הסוברים :א( במקום מצוה )בחו"ל( מותרוא"צ להחזירם לארץ ויבערם במקומם .ב( במקום שאין איסור סחורה -אין איסור הוצאה ולפיכך יש להקל לשלוח אתרוגים לחו"ל באופן שאין איסור סחורה ]קונט' ארבעת המינים. ברית-עולם עמ' ע"ב[ ]וע"ע בקובץ שנת השבע )ח"א עמ' ל"ב( במחלוקת אם מותר להוציא פירות שביעית לחו"ל[. חובת הביעור על מה? דין ביעור פירות שביעית חל על יבול שביעית שהוא: מאכל אדם או מאכל בהמה או ממין הצובעים ואינם מתקיימים בארץ ]משנה א' פ"ז[ ]רמב"ם פ"ז הי"ג[. ואם הנ"ל מתקיימים בארץ -אף שתחול בהם קדושתשביעית -אין בהם חובת ביעור ]"שביתת השדה" עמ' ר"ל[. דברים המשמשים את האדם שיש בהם קדושת שביעית אע"ג שאינם מאכל אדם/בהמה/שימוש לצביעה -ואפילו בשעת הדחק משמשים כמאכל אדם/בהמה -גם כן פטורים מביעור. מיני כיבוסין ומאור ]שאינם מתקיימים[ יש בהן חובתביעור ]"שביתת השדה" עמ' רל"ב בשם חסדי דוד[. ]י"ג[ -חובת הביעור חלה על היבול של שביעית כגון פירותוירקות וכן הדין בקליפות וגרעינים שהם עצמם אוכל - חייבים בביעור .ואם קליפות וגרעינים חל עליהם קדושת שביעית רק מחמת שהם טפלים לפרי -אין עליהם חובת ביעור כיון שאינם עיקר הפרי ]"שביתת השדה"/רל"ב[ ]רמב"ם פ"ז הט"ז"/ילקוט יוסף""/שביעית" עמ' תע"ג[. על זמורות ענפים ועצים -לא חל חיוב ביעור ]"ילקוטיוסף" הנ"ל[ .וכן הדין בעלים שאינם ָכּ ִלים -עלי זיתים עלי קנים ועלי חרובין ]רמב"ם פ"ז הט"ז" -שביתת השדה"[. -וורדים ושושנים ]שעומדים לריח[ -לדעת הגרי"םטיקוצ'נסקי וחזון-איש ז"ל ועוד כמו אחרונים -חייבים בביעור .וכ"פ הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל שחובת הביעור חלה גם על פרחים וצמחים העומדים -וזמן ביעורם כשכלו מן השוק .אמנם לדעת שאר פוסקי הספרדים שליט"א בדורנו שכיון שגם בפרחים העומדים לריח -יש בזה ספק לעניין קדושת שביעית ומזה לעניין ביעור -וקי"ל שביעית בזה"ז דרבנן והולכין בספיקותיה להקל לכן לדעתם נראה דאין צורך בביעור ]עפ"י "שביתת השדה" עמ' קל"ב-ג'[. .יבול הגדל במצעים מנותקים או במבנים -וכן כלגידולי-מים כיון שאין בהם דיני קדושת שביעית ,ממילא גם חובת ביעור אין בהם. ביעור בפירות הפקר שזכו בהן קודם זמן הביעור חובת ביעור גם על פירות הפקר: חובת הביעור חלה ,בנוסף על בעל השדה ,גם על זה שזכה מפירות שביעית מן ההפקר ואם כן אפילו מי שהפקיר פירותיו וזכה בהם שוב קודם חלות זמן הביעור ,כשמגיע זמן חובת הביעור חייב בביעורו -דהרי זה כאיש אחר שזכה מההפקר שפשוט הוא שחייב בביעור ]כך הביא הגרי"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל בספרו ס' השמיטה עמ' מ"ו )פ"ט הי"א([. ומכאן תשובה לאחד האברכים נ"י ששאל מדוע נמתיןעד ערב פסח להפקיר "יין של שביעית" -נפקירו כמה שבועות לפני כן? תשובה :א( התורה ציותה על מצות הביעור )ונוהגין כהרמב"ן-דהוי הפקר( וחז"ל גילו לנו מהן הזמנים לביעור -והזמן לביעור "יין של שביעית" זה ]ערב[ פסח. ב( לפי מ"ש הגרי"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל לעיל -שגם זכיה בהפקר ]וכך למעשה זוכה המפקיר קודם זמן הביעור[ לא פוטרת מלבער הפירות שוב בזמן שקבעו חז"ל -אם כן הזמן שקבעו חז"ל לכל פרי ומין -יש בו עניין לאותו זמן ממש. מה הסברא בזה? ומה טעם ועניין יש בביעור דוקא בזמנו? .מרגלית יקרה מצאתי עתה בשו"ת משנת יוסף )ליברמן()ח"ב סי' כ"ה( ששפך אור על סוגיא זו בביאור הקושיא של הפקר קודם זמן הביעור: "הפקר דביעור" ביאורו שכלה לחיה מן השדה אז צריך ְל ַכלוֹת מן הבית -שלא יהיו בבעלותו אז שום פירות שביעית ...וכמו שלשיטת הרמב"ם צריך שלא יהיו עוד פירות שביעית בעולם -כן לשיטת הרמב"ן וסיעתו צריכים אז דוקא בשעת הביעור להיות כל פירות שביעית שבבית -הפקר לכל .וכן מבואר מלשון התוספתא )שביעית פ"ח-ה"ד( "מי שיש לו פירות שביעית והגיעה שעת הביעור מחלק מהן לשכניו וכו' ומניח על פתח ביתו וכו' וכ"כהרמב"ן " -וכשאין אוצר בי"ד בעיר -והפירות ביד המלקט אותם מן ההפקר -הוא צריך לבערם מן הבית בשעת הביעור ומפקירם על פתח ביתו וכו' -עכ"ל. "והסברא פשוטה וברורה" -מבאר "המשנת יוסף" - שבשעת הביעור דוקא -כאשר כלה לחיה בשדה - הקפידה התורה שהכל יהיה הפקר ...ולפ"ז אם הפקיר שנת השבע ח"ב שער ג' ]י"ד[ היבול המחוייב בביעור )ב( /דין ביעור בתערובת פירות שביעית -ובליעת כלים הפירות לפני זמן הביעור -וחזר וזכה בהם -לא נפטר ע"י זה מהביעור -אלא בשעת הביעור -צריך עוד פעם להפקיר -כי אז דוקא צ"ל ההפקר -וכ"כ בס' השמיטה )ט'-י"ב(" ) -כמו שציינתיו לעיל( ]וציין שלפי חזו"א )סי' כ"ו אות ה'( מוכח בבירור שהזוכה מן ההפקר צריך שוב להפקיר בהגיע זמן הביעור -ושם הנדון בזמן מסופק שזוכה בזה ושוב מבער מספק אולי היום הביעור וכו'[. .גם במנחת ירושלם )עמ' רי"ז( פסק כן שצריך שובלהפקיר בהגיע הזמן של הביעור )ומקורו מהחזו"א הנז"ל בדברי המשנת יוסף( .וכ"כ בברית עולם )עמ' ע'(. .ושו"ר שגם המנחת שלמה ])אויערבאך( בח"ג סי' ל"וסקי"ג[ פסק כן במפורש כהפוסקים הנזכרים כאן שפירות שזכה בהן מן ההפקר -חייב לבערם בהגיע זמן הביעור. וכן כל פירות שזכו בהם במתנה/ירושה )כמו בהפקר( שצריך להפקירם בשעת הביעור )פוסקים(. יבול התלוש והמחובר דין ביעור בתלוש או גם במחובר? עפ"י הרמב"ן ז"ל שכתב שפירות שנמצאין בידי אוצרבית הדין הרי הן כמבוערין ]דאין הפקר )לדעתו( חל על הפקר[ א"כ נדון מכאן שכל פירות שהן הפקר בזמן הביעור -כל הזוכה בהם אח"כ -אין צורך לבערן. ומכאן למדו הפוסקים שחובת ביעור חלה על הפירותרק כשהן תלושין -שכאשר הן במחובר הרי הן הפקר - והפקר פטור מביעור -וכדין אוצר בית דין ]חזון- איש"/שביתת השדה"[. וכ"ז אליבא דהרמב"ן דקי"ל כוותיה .וכ"ז בשדותהמופקרים -אך במקום שהעמיד שומר על הפירות -חייב בביעור) .וכ"ש לד' הרמב"ם(] .חזו"א )סי' י"א סק"ז( וכ"כ בדרך אמונה )עמ' (292וכ"כ במשפטי ארץ )עמ' / (213וכ"כ בס' שביתת השדה /שיעורי שביעית סי' כ"ד[. ]אמנם הגרש"ז אויערבאך ז"ל במנח"ש ומעדני ארץ סובר שלמעשה יש חובת ביעור גם על המחובר – אלא כיוון שלרמב"ן הביעור הוי הפקר וקיי"ל כוותיה – נמצא דממילא חשיב כמבוער[. דין טעם ותערובת פירות שביעית עם אחרים פסק הרמב"ם ]פ"ז הכ"ב[ "חרובין של שביעית שכבשןביין של שישית או ביין של מוצאי שביעית ]שמינית[ - חייב לבער היין -שהרי טעם פירות שביעית יש בו :זה הכלל :פירות שביעית שנתערבו בפירות אחרים :מין במינו בכל שהוא .ושלא במינו -בנותן טעם" .וזאת עפ"י ]פ"ז דשביעית מ"ז[ ורד חדש וכו' זה הכלל וכו'. ומכאן פסקו כל האחרונים: כבישת פירות שביעית עם פירות או מוצרים שאינם קדושים בקדושת שביעית וכן בישולן כאשר זה בנותן טעם ]פחות מ -[60 -צריך לבער את כל התערובת בהגיע זמן הביעור של אותו מין של שביעית ,גם אם הוציאו מן התערובת קודם זמן הביעור. -לפיכך יש לבדוק בשימורים אם מעורב בהן טעםמפירות שביעית שעבר זמן ביעורם -ולבערם. פירות שביעית שנתערבו במינם ]כגון בפירות נכרי או בפירות של חו"ל[ -הרי זה בכל שהוא ,וכל התערובת קדושה בקדושת שביעית וחייב לבער כל התערובת. נתערבו שלא במינם -אם נתנו טעם ] -אם אין [60חייבין בביעור .וכנ"ל. נתערבו פירות שביעית בפירות אחרים -יבש ביבש בטלים ברוב .ואין לבשלם יחד. תערובת שני מינים החייבים בביעור -וכבשם בכלי אחד -וזמן ביעורם של אלו שונה: בהגיע זמן ביעור של כל אחד -יבערו. אם פתח את הכלי קודם זמן הביעור של המיניםהשונים שכאן והתחיל לאכול מהכלי -הכל כמבוער ואין צריך עוד ביעור] .רמב"ם )פ"ז ה"ו( ממשנה )פ"ט מ"ה( הגר"א .הרש"ס על הירושלמי .ערוה"ש .פנ"מ"/שביתת השדה" -ומטעם שכיון שהתחיל לאכול הדרך שיתקלקל מיד אם לא ייאכלו בזמן קצר -ולכן הוי כמבוער ודלא כהרדב"ז[. פירו"ש שלא הפקירן בזמנן )ביעור( ונתערבו באותו מין של חולין:נזכר מיד -יפקירם .שהו לאחר זמן שנזכר ללא ביעור הולכים אחר הרוב :רוב מפירות שביעית -אסורים .רוב מחולין -מותרים. אם בישל פירות שביעית שלא ביערם בזמנן -הקדירה א"צ הגעלה ]אעפ"י שי"א להגעיל )הרש"ס ז"ל([ והרוצה להחמיר ימתין מעת-לעת ) 24ש'( מזמן הבישול הנ"ל ]פסקי הראש"ל הגרמ"א זצ"ל -מאמ"ר עמ' קל"ג[ ובברית עולם )זילבר( נוטה להחמיר כרש"ס דצריך הגעלה גם באינה בת-יומא אך התבשיל מותר באינה בת יומא. בליעת כלים – האם ה"בלוע" צריך ביעור? כלים הבלועים מבישול פירות שביעית ,האם חייבים ב"ביעור" )היינו הגעלת כלים( בהגיע זמן הביעור של אותן פירות הבלועים בהם? תשובה -הנה המהר"ש סיריליאו ז"ל )על הירושלמי פ"ט ה"ח דשביעית( מחייב להגעיל כלים כאלו אם עבר זמן הביעור )והוא כתב שכן ד' הרמב"ם והראב"ד(. אמנם רוב ככל הפוסקים בדורנו יצאו להקל בזה שלא להצריכן הגעלה .ורובם ככולם נמשכו אחר פסיקתו של מרן הגרש"ז אויערבאך ז"ל )מנחת שלמה סי' י"א/נ"ט( ועיקר הסברא דטעם פירות שביעית הבלוע בכלי -אין בו ממש ,כיון שאינו ראוי לאכילה וממילא לא חלה עליו קדושת שביעית -ולכן גם לא חייב בביעור -וא"צ הגעלה. ]ס' דיני שביעית )פכ"א הי"ט( בשמו של הגרשז"א ז"ל .דרך אמונה )עמ' (294ובשם אביו הגרי"י קנייבסקי זצ"ל /ס' משפטי ארץ )עמ' /(210ובספר ברית עולם )עמ' ע"ה( )אך כתב שם שיש להחמיר למעשה לנהוג קדושת שביעית בתבשיל מחמת הבלוע בסיר( /ס' שביתת השדה )פי"ד כ"א( בשמו של הגרשז"א ז"ל[] .ס' הבוחר בשמיטה )פ"ז ה"י( בשמו .ועוד הוסיף שם מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א להדגיש שהקולא בזה שלא להגעילן -ושכן המנהג -אף אם לא עבר מבישול הפירות- שביעית -כ"ד שעות )שהוא זמן נתינת טעם לפגם להלכה( או אף אם לא עבר לינת-לילה )שזה שיעור נטל"פ לקולא לד' רש"י ור"ת([ ]אמנם הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל בספרו מאמר מרדכי/ושבתה הארץ )בפכ"א הלכה כ"ב – בפסקים( -ג"כ נמשך כסברת הגרשז"א ופטר מלהגעיל כלים כאלו -אמנם בחלק המאמרים שם סי' ט"ו בסופו )עמ' תפ"ו( נטה לחלק שדוקא בצירוף שפירות "היתר מכירה" נתבשלו בכלים -רק אז אפשר להקל ולא להצריכן הגעלה[. קדושת שביעית וביעור בתערובת מים ויין – לעניין לכתחילה ובדין ביעור לזה: ] -עפ"י "תנובות שדה" מס' - 38מאמרו של הרב דוד אביטן שליט"א מהמכון למצוות התלויות בארץ -מושב בית עוזיאל[ תערובת יין הקדוש בקדושת שביעית שנתערב ביין של שישית -הרי זה כפי המשנה "כל שהוא בנותן טעם בכל שהוא" והיינו מין במינו וכדהכא א"כ הכל קדוש בקדושת שביעית וחייב בביעור. וכאן מביא הרב הכותב שליט"א שחכם אחד עורר על כךשהמנהג בכמה בדצי"ם שנוהגים שעושים אוצר בית דין ליין -ואינם מגעילים במוצאי שביעית את הכלים הגדולים מיין שביעית הבלוע בהן ואינם חוששים למ"ש במשנה שביעית ב"כל שהוא" אם כן הינם עושים שלא כדין! שער ג' שמיטת קרקעות המשך ביעור בתערובות או על תוצרת הפרי/קדושה בפירות אחר הביעור והרב הכותב נ"י מחדש ]שם-ובשו"ת "אוצר התשובות""/שביעית" שהוצא ע"י המכון הנ"ל -פ"ח אות י"ט[ שהרי הטעם לאיסור בכל שהוא בשביעית הוא מטעם דבר שיש לו מתירין ]כך ביארו את הרמב"ם וכ"כ הר"ן )ע"ז לו (:ותוספות ומשנה למלך[ א"כ מה שאמרו חז"ל כן רק במקום שאין הפסד מרובה .במקום שיש הפסד עצום כמו הכא -שתערובת של יין של שמינית של הבית דין נתערב במעט יין של שביעית הבלוע בכלים הר"ז כמות גדולה מאד ואם יבואו להחמיר בכל שהוא ולהחשיב הכל כפירות שביעית יש בדבר הפסד רב ועל כה"ג לא אמרה המשנה "בכל שהוא" ומסיים בכל זאת "ולכאורה ייתכן שעכ"פ לכתחילה היה באמת ראוי להגעיל את הכלים ויש לדון בזה". ועוד שם ,שהיתר התערובת הוא לכתחילה יין הקדושבקדושת שביעית המעורב במים -ואפילו שכבר ברכתו "שהכל" ]פחות מ 50% -יין[ זאת עפ"י המשנה ותוספתא הראשונים הנ"ל והגרצ"פ פרנק ז"ל כיון שהרגילות היא בכך א"כ נוהג כמו שנוהג בכל השנים. אלא שלפי הר"ן ז"ל ] -ע"ז שם[ -וכך דייק ופסק הגר"נקרליץ שליט"א בספרו "חוט השני" ]עמ' רס"ג[ שכל תוספת מים של יותר מ 6 -חלקים על היין של שביעית - הרי בזה נפגם הפירות שביעית ]יין[ איבד מקדושתו וכבר אין צריך ביעור לזה! לכן צריך להזהר מזה. אלא שהאגרות משה פיינשטיין ז"ל ]חיו"ד ח"א/ס"בוח"ג/י"ט[ -שהביא לסיעתו גם את הפמ"ג ]בפתיחה לתערובות[ ,מסקנתו שגם פחות משישית מותר לעשות כן דהמציאות לא מוכחשת שעדיין יש טעם ]אף שהוא קלוש - אך אינו פגום[ של יין במים ומותר לכתחילה ]וממילא לסברתו צריך לבער יין כזה[. ומסקנת הרב הכותב נר"ו שמי שרגיל כן יכול לסמוך עלהאג"ם ז"ל וזאת דווקא ביין מתוק ]יש בו סוכר ותבלינים[ שהאג"ם נראה שדיבר בזה ,שהמציאות כזאת וכנ"ל וגם נהנה מזה ורגיל בכך אך ביין יבש -שהוא יין ללא סוכר - הרי זה ממש נטל"פ וכמו שעשה בעצמו מעשה שמהל אותו בהרבה מים ולא היה טעם לשבח במים כלל ]וממילא לא שייך בו ביעור[. תערובת יין בעוגה תערובת יין הקדוש בקדושת שביעית במאכל דווקא - וכגון שנותנין לתוך עוגה כיון שהדרך לעשות כן ,אין זה נקרא הפסד אלא תוספת טעם ושרי לכתחילה -כך הביא שם )בתנובות שדה הנז'( בשם "חוט השני" שליט"א. אם כן לדידן עפ"י המשנה בשביעית ]פ"ז מ"ז[ "שביעיתאוסרת כל שהוא – במינה .ושלא במינה בנותן טעם". נותן טעם היינו !60א"כ נתינת יין הקדוש בקדושת שביעית לתוך עוגה/שאר מאכלים כמ"ש חוט השני -הרי כל שיש פחות מ 60 -בתערובת אין צריך ביעור ]רמב"ם. ולפי מפרשי המשנה האחרים )"משנה ראשונה"( )ה"ברטנורא"( אף קדושת שביעית אין בה[ וביותר מ 60 -בתערובת הרי זה צריך ביעור בזמנו ]ערב פסח[ לכל הדיעות. ]ט"ו[ הביעור על כל הנעשה מהפרי ביעור בתוצרת הפרי לכל אופניו: כשם שיש ביעור לפירות שביעית -לדמי שביעית וחליפיו, כן יש ביעור ליוצא מפרי של שביעית או לכל תוצריו כגון שמן זית -מזיתים .יין -מענבים .מרקחת ]ריבה[ מכל פרי שהוא וכן מיצים שונים. והחידוש בזה אעפ"י שלכתחילה אין לסחוט פרי שלשביעית שלא נוהגים לסחוט אותו וכן לא להפסיד שום פרי של שביעית שלא רגילים להפסידו באופן זה -והוא עבר ועשה כן -הרי חיוב הביעור בתוצרת זו -שנעשתה באיסור -לא פקע. ]לגבי סחיטת לימון של שביעית -לרוב הפוסקים בדורנו - שרי .ולמרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל -אסור[ אולם אם עבר ועיבד תרופות ומשחות שונות או ויטמינים לחיזוק האדם -מיבול שביעית הראוי למאכל אדם ] -שנאמר "לאכלה" " -ולא למלוגמא"[ הרי פקעה קדושת שביעית מתוצרת הזו -וממילא פקעה חובת ביעור מתוצרת זו. ]ספר "השמיטה"/ספר "שביתת השדה" )פי"ד הט"ו הערה /(25ברית עולם עמ' ע"ד/משפטי ארץ )עמ' /(209מאמ"ר להראש"ל הגרמ"א זצ"ל )עמ' קל"ב/תפ"ח([. קדושה בפירות שנתבערו האם בפירות שנתבערו /הופקרו -נשארה קדושת שביעית אחר שזכו בהם? מחלוקת היא בראשונים ובאחרונים ז"ל -וכדלקמן : -דעת הר"ש והרא"ש ]שביעית פ"ט מ"ז[ והמאירי]תענית ו'[ -שאין בהם כבר קדושת שביעית אחר הביעור. מרן הגרש"ז אויערבאך ז"ל ]מנח"ש ח"א/נ"א[ הביא ראיה לשיטות הנ"ל המקילות -ולבסוף נשאר בצ"ע. ]בילקוט יוסף/שביעית )עמ' תפ"ו( כתב שנראה דעתו של הגרשז"א ז"ל לקולא[ והרבה מן הפוסקים הבינו בדעתו של הגרשז"א שנוטה לחומרא להלכה כמו השיטות דלקמן. -דעת תוספות וריטב"א ]ע"ז ס"ב] [:פסחים נ"ב[:]קידושין נ"ו [:מהר"י בן מלכי צדק וספר "בית רידב"ז" - להחמיר שיש בזה עדיין קדושת שביעית. כן היא הכרעת החזון-איש זצ"ל להמשיך לנהוג בוקדושה וכ"פ הגרש"ז אויערבאך ז"ל במנחת שלמה ובספרו "מעדני ארץ" וכ"כ בספר "השמיטה" להגרי"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל .וכן פוסק להחמיר מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל /וכ"ד הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל / ויבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף ומו"ר הגר"א חפוטא והרש"ז רווח שליט"א. והכרעת מרן הראש"ל והגרע"י יוסף זצ"ל כך -היינולחומרא שאם אין לו יין אחר אוֹ ָכּל צריכותא אחרת. לענין דינא -אפשר להקל דשביעית בזמן הזה דרבנן שמותר לשפוך ממנו כשאומר סדר הט"ז שפיכות ועשרת המכות שבסדר ההגדה -בליל פסח. רעיון נפלא מבעל "ערוך השולחן" ז"ל בעניין "ביעור פירות שביעית" "אל ייפלא בעיניך אחרי דמבערין את הכל ,מה יאכלו עד הגידול החדש של השנה השמינית? דבאמת הביעור אינו אלא על פרי אילנות שגדלין מאליהן שזהו מותרות ולא הכרחיות ,אבל תבואות וזרעונים היו להם מוכנים משנה השישית כדכתיב "וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלֹש שנים" ובאלו אין שום קדושה דאינם של שביעית .וגם ירקות הגדילות מאליהן היה להם אותן שאינם בכלל ספיחים שנאסרו .אך נראה דאלו בכלל "ביעור" הם כיון שנתגדלו בשביעית .אך גם בזה אין הכרח גמור .וגם היה להם ירקות כבושים משנה השישית. ובעלי חיים כמו דגים בשר וחלב וחמאה ודאי דאינם שייכים לשביעית ונמצא דהכרחיות היה להם תמיד ואין הביעור מעכב את ההכרחיות לחיי האדם". ]ערוך השולחן העתיד ) -הל' שמיטה ויובל פכ"ז ה"ט( -להגאון רבי יחיאל-מיכל הלוי אפשטיין ז"ל[. ]ט"ז[ שנת השבע ח"ב שער ג' תוספת כללים ויסודות בביעור/תשובת מרן פאה"ד בעניין יין לארבע כוסות חובת הביעור "ממונא" או "איסורא"? משמעות הבנת הפוסקים שחובת הביעור היא מדין חובת-ממון )ולא איסורא(: .הנה מדברי המנחת-חינוך שהובאו לעיל -משמע כוונתושזה חובת ממונא .וכן משמע מהמבי"ט )שו"ת ח"א סי' של"ו( בשם ר"ש הזקן ,שפירות עכו"ם גם למחייבים קדושת-שביעית פטורים מביעור ,שיכול לומר "אנא קא- אתינא מכח גברא )נכרי( דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה" וטענה זו שייכא רק בדין ממון שיכול לפטור עצמו מלתת -טעם זה ,אבל באיסור לא שייך לומר כן. ]כ"כ בס' השמיטה כהלכתה )פ"ג הערה כ"א( והביאו משנת יוסף )ליברמן( )ח"ג סי' ל"ו עמ' קפ"ד( וגם בתשובת הב"י באבקת רוכל )סי' כ"ג( בשם המבי"ט - הובאה לשון זו הנז"ל .וגם במנחת שלמה )אויערבאך( ]ח"ג )סי' קל"ב אות י"ג([ כתב שפירות אחר הביעור הם ממון שלו. בספר "אפיקי ים" ו"שמיטה כהלכה" כתבו דלמבי"טובנו המהרי"ט ז"ל דנים את ביעור פירות השביעית כספק ממונא ולא כאיסורא )וכמ"ש לעיל(. והגר"פ שיינברג זצ"ל ]הובאו דבריו בספר "הר המור" )ענף ד' -עמ' קצ"ט([ העיר )בתוך דבריו שם( שיש מקום לפקפק בזה שאפילו אם אמר שזה ממונא מכל מקום שביעית מיקרי "איסורא"! .ואחת הנפק"מ בזה -כתב המשנת יוסף )ח"ג/ל"ו(בפירות שזמן ביעורם מסופק אצלנו -א"כ שביעור הוא חובת ממון -הרי חיוב ביעורו חל רק כשאין ספק -שכבר כלה לחיה מן השדה לגמרי -בסוף תקופת הספק. וטעמא -כ"ז שיש ספק -אין חייב לבער דמצי אמר דמספק "לא מצית לאשתעויי דינא בהדיה". הביעור "חפצא" או "גברא" "הצפנת פענח" )הל' יו"ט( חוקר בדין הביעור אי הוי "חפצא" או "גברא"? הוא מפרש את התוספות )בפסחים נב (.עפ"י זה ותולה חקירתו במחלוקת דין "כלה לחיה" - באופן שפירות שביעית כלו מן השדה ונשארו עדיין ממין זה פירות שישית בשדה -האם נחשב "כלה" או לא? דאי הוי הדין בפירות )חפצא( הרי הפירות לא כלו .ואם זה דין ב"גברא" -לגבי הגברא רק פירות שביעית הן הקובעים וחשיב "כלה") .שיעורי שביעית סי' כ"ד(. הביעור "אפקעתא דמלכא" כך מצאתי שכתב מפורש הגר"ח קנייבסקי שליט"א בס' דרך אמונה )עמ' ) (292סקי"ז( אליבא דשיטת הרמב"ן שביעור -הוא הפקר וז"ל שם :וכשהגיע זמן הביעור הוי הפירות הפקר אף אם הבעלים אינן מפקירין. ]וזאת עפ"י פסקי החזו"א )סי' ט"ו סקי"ב([. ]זאת ללא קשר לפסק הלכה שמובא שם בדרך אמונה בהמשך :אם לא ביער היינו שלא הפקיר שעה אחת - נאסרין הפירות באכילה וכו' כמ"ש לעיל עמ' י"א[. הרי שעיקר החידוש שהביעור הוא אפקעתא דמלכא - בזמן חלות חיוב הביעור -משא"כ אח"כ -כבר נאסרו. תשובת מרן הראש"ל פאה"ד והדרו – רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בדין לצאת ידי חובת "ארבע כוסות" ביין של שביעית ]שביעורו ערב פסח )תשע"ו([ תשובה ארוכה ומנומקת ערך מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל ]חזון עובדיה ח"א סי' ח'[ :עפ"י ירושלמי ]ריש ערבי פסחים[ שם שאלו :מהו לצאת ארבע כוסות ביין של שביעית? תני רבי הושעיא :יוצאים ביין של שביעית. ולהלן הנימוקים והטענות והצדדים להחמיר או להקל בדין זה בקצרה מהתשובה הנ"ל: א] .עפ"י קרבן העדה[ שביין של שביעית לא קרינן ביה "לכם" .ומשמע דבעינן "לכם" ב -ד' כוסות כמו במצה או לא בעינן .והאם פירות שביעית חשיב "לכם"? ב .ספק עפ"י הירושלמי אי "שתיה" בכלל "אכילה" או לא – ורחמנא אמר בשביעית "לאכלה ולא לשתיה"! ג .מפרש שהספק בירושלמי דאין יוצאין )בהווה- אמינא(מטעם שאין עושין מצוות חבילות חבילות ]מצוה באכילת פירו"ש ומצוות ד' כוסות[. ד .כשהגיע זמן ביעור היין ואסור ליהנות ממנו – שמא לצורך מצות ד' כוסות -מותר -דמצוות לאו ליהנות ניתנו .והספק כאן האם במצוות שיש בהן גם הנאה לגוף אמרינן מצוות לאו ליהנות ניתנו? ה .אולי הספק בירושלמי :האם גם לגבי מצוה גזרו חז"ל לאוסרו אחר זמן הביעור? ו .שמא הספק בירושלמי -כיון שחייב ב -ד' כוסות וזהו חובו -אולי הוי כפורע חובו מפירות שביעית דאסור ובמצוה דרבנן פשוט דלא חשיב כפורע חובו? ז .נאמר בתורה" :והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" וביו"ט אמרינן "לכם-ולא לגבוה" ונדרים ונדבות לא קרבים ביו"ט -וכהנים זוכים משולחן גבוה .א"כ יש לומר שאסור להשתמש ביין של שביעית ]לדבר מצוה[ ל -ד' כוסות דכתיב "לכם" ולא "לגבוה"? אלא דלא דרשינן "לכם ולא לגבוה" לעניין שביעית. * בסוף התשובה ]חזון-עובדיה )ח"א סי' ח'([ סיים מרן הראש"ל " :הנה ערכתי שולחן דברי המפרשים כוונת הירושלמי בזה והבוחר יבחר". * ובחזון עובדיה ]ח"ב[ פסק ]לקולא[ :יוצאים ביין של שביעית אם לא הגיע שעת ביעורם שבדרך כלל אוכלים בענבים וביין עד הפסח .וכן הביאו בניו הרבנים שליט"א הראש"ל הגרי"צ יוסף והגר"ד יוסף בפסקיהם) .ראה לקמן עמ' י"ט( הפסוקים שהתורה רמזה בהם על ה"ביעור" ]ויקרא כ"ה -ו',ז'[ "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה .לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך. ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול" - הרי כאן נרמזו שבעה ) (7הנהנים מן ההפקר של שביעית :לך .ולעבדך .ולאמתך .ולשכירך .ולתושבך. ולבהמתך .ולחיה. ]רבינו אלעזר מגרמייזא ז"ל בעל ספר "הרוקח" )ס' הר המור([. שמיטת קרקעות שער ג' חקירה מדוע לא נתקנה ברכה על ביעור פירות שביעית? בהיותי עוסק בהאי סוגיא דביעור פירות שביעית ,לקוט"י, בת"ר ,לקוט"י ,ולא מצאתי בברותי מאן דעסק בהאי ומאן דנת"ן טעמ"א ,אמאי לא תיקנו ברכה על ביעור פירות שביעית? וכן נשאלתי בזמנו במוצאי שביעית הקודמת ]בפסח תשס"ב )בשיעור ברבים([ ובס"ד אעלה במקום זה כמה אפשרויות ליתן טעם בדבר לענ"ד עפ"י מ"ש ראשונים ואחרונים בעניין תיקון הברכות למצוות מסויימות ע"י חז"ל -אך קודם לכן אקדים כאן בס"ד 2הערות נחוצות: א( אין לתלות הדבר בגדר חובת המצוה דהיינו אי דאורייתא -היה ראוי לתקן ואי דרבנן -לא ]והיינו דלרמב"ן וסיעתיה דהוי ביעור פירות שביעית דרבנן[ דהא כמה וכמה מצוות דרבנן תקנו עליהם חכמים ברכות שונות וכג' על הדלקת נר שבת/חנוכה וכד' ובמיוחד דאתינן לרוב הפוסקים שס"ל דהוי ביעור פירות שביעית מן התורה ]ראה לעיל בסוגיא זו )עמ' ג'([. א"כ כ"ש דהיה ראוי לתקן ברכה על מצוה כזו מן התורה ]אעפ"י שעתה "שביעית דרבנן" הכוונה לזמן שנהג מה"ת[! ב( אין לשלול תיקון ברכה ל"ביעור פירות שביעית" גם אי- נימא דהלכה כהרמב"ם ]ואין הלכה כן ברוב הפוסקים[ דס"ל דביעור הוי השמדה ,כילוי ואיבוד מן העולם ,דהא תיקנו ברכה "על ביעור חמץ" -ואעפ"י שאנו מברכים כבר מלילה קודם ]אור לי"ד[ ושם תיקנו ברכה זו -ולא בביעור עצמו -זה אינו ,דהא הבדיקה היא צורך הביעור ותחילתו במעשה הבדיקה והמשכו וסיומו בשריפת חמץ! ובמיוחד דעוד ישנה דיעה באחרונים ]מהרש"א ח"א דברכות נ"ז [:שאף העוקר עבודה זרה בארץ ישראל מברך: "ברוך ...אקב"ו לעקור עבודה זרה מארצנו". = ומכאן לטעמים ,לענ"ד אם אפשר ובעיני ה' יוכשר -מדוע לא תיקנו ברכה על ביעור פירות שביעית ]צדדי הלימוד כאן והסברות -הן ברובן עפ"י נקודות ציון חשובות באנציקלופדיה תלמודית כרך ד' ערך "ברכת המצוות"[: ** מצד "מצוה שאין בה מעשה" -שלא תיקנו עליה ברכה בשום מקום וכגון השמטת כספים וקרקעות בשביעית וקביעת חדשים ]בזמנינו[ ]ואין להקשות מספירת העומר - שעיקר מצוותה היינו בפה[. וא"כ ה"ה בנד"ד שבביעור פירות שביעית מגלה דעתו שמפקיר הפירות ]היין[ ]וכן נהגינן כהרמב"ן ורוב הראשונים ואחרונים[ בפני ג' אוהבים "אחינו בית ישראל כל הרוצה ליטול יבא ויטול" -וזה אפילו לדעת רוב הפוסקים דס"ל שצריך להוציא הפירות מביתו/מרשותו - אך כל זמן שלא אמר נוסח הנ"ל אינו הפקר ,הרי זו מצוה שאין בה מעשה כנלע"ד ]וכ"ש למרן הראש"ל הגרע"י זצ"ל /ובנו יבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ושכן מנהג ירושלים כמהר"ם בן חביב דאין מוציא הפירות מרשותו כלל רק מכריז בפני ג' דאין כאן מעשה כלל בפועל[ ובמיוחד שתיקנו לומר נוסח הנ"ל בפני ג' דשניים נחשבים כעדים ואחד "זוכה" ]ראוי להיות זוכה -גם אם לא לוקח משם[ וזו מסירת דברים בלבד ,א"כ אין כאן מעשה בפועל לכו"ע. וכן נראה דבעניין ביעור פירות שביעית -דנקטינן דהוא הפקר ונלמד בתוספתא דשביעית ]כנזכר בראש הקונטריס[ והירושלמי הנ"ל דצריך לומר נוסח זה ממש -אמירה בפה ולא סגי לתלמודים הנ"ל במחשבה בלבד וכמו שמצינו בדיני הפקר מטע/שדה של שביעית בשמיטה עצמה שנחלקו הפוסקים בדורנו אם צריך שיפקיר בפה ,ובפני ג' אנשים כבכל הפקר ]ד' האג"ם פיינשטיין והגרש"ז אויערבאך ז"ל[ ]ואעפ"י שבני אשכנז נהגו כהמבי"ט דאפקעתא דמלכא הוא ממילא[ או שאין צריך להפקיר בפיו -אלא סגי שינהג מנהג הפקר בשדהו ]שלא ינעול וכד'[ ]וזו דעת הגרב"צ אבא שאול ז"ל/וכ"ד ]י"ז[ הרש"ז רווח שליט"א[ -משא"כ הכא לדין ביעור פירות שביעית הצריכו אמירה בפה ממש -ולא הוי מעשה כלל. וגם אי נימא דהביעור לפי הרמב"ם הוי כילוי מן העולם -והוי מעשה ממש וכמו בביעור חמץ -ותיקנו ברכה בכל זאת? ונלע"ד דשמא מחמת המחלוקת מהו ביעור -ושמא אולי "הפקר" כשיטת הרמב"ן זו כוונת התורה ובהפקר אין מעשה אז קי"ל סב"ל .ולא תיקנו ברכה כלל לכך. וגם אי נימא דהפקר אפשר -שיהיה בליבו בלבד בלאאמירת נוסח הנ"ל ]שמצינו שכן תיקנו לאומרו[ הרי זה דברים שבלב וכל מצוה שהיא בלב -לא תיקנו ברכה וכמו שלא תיקנו ברכה על "ביטול חמץ" דעיקר הביטול הוא בלב ]וזה גם סיוע למ"ד שזבה שסופרת )בלב( אינה מברכת[. ** ביעור פירות שביעית -דקיימא לן דהוי הפקר -היא מצוה התלויה גם בדעת אחרים ]מעיד בפני - 2והשלישי בגדר "זוכה"[ וכל מצוה התלויה ב-דעת אחרים אין מברכים עליה וכגון שאמרו כן במצות הצדקה והלוואה לעני ושארמתנות עניים והרי כשתיקנה התורה "ביעור פירות שביעית" הרי העיקר ניתקן שיזכו בה גם עניים וכמו שהובא בטעמי המצוה לעיל שכוונת התורה שיד כל אדם תהיה שווה בפירות שביעית ואף שגם בעל-הבית זוכה מן ההפקר שוב - הרי העיקר נתקן שאדם יפקיר כדי שבאופן מסויים יכול כל אדם לזכות בפירות אלו -אם כן זה נקרא תלוי גם בדעת אחרים ועל כגון זה לא תקנו ברכה ]עפ"י השל"ה[. ** דבר נוסף -ביעור פירות שביעית -כמו ביעור מעשרות. ובביעור מעשרות לא תיקנו ברכה כלל נלע"ד ג"כ מכמה טעמים שהזכרנו -שחלק מהדברים שמבער-מפקיר -וזה תלוי באחרים וכמו שאומר הכתוב שם ]דברים כ"ו[ "בערתי הקודש מן הבית" -וסמיך ליה "וגם נתתיו ללוי ולגר וליתום ולאלמנה" .וגם מטעם שמצות הביעור -כדלקמן – היא טפילה למצות הוידוי וכלולה בתוכה לכן גם לא מנו אותה כמצוה בפני עצמה ]מנח"ח .משפטי כהן להראי"ה קוק ז"ל[. ** ביעור פירות שביעית היא מצוה מן התורה לרוב הפוסקים אך כיון שהיא כלולה במצוה הכללית של מצות השביעית – שלכן גם רוב מוני המצוות ]מלבד הבה"ג[ לא מנו אותה כמצוה בפני עצמה – אם כן היא נחשבת כטפילה למצות השביעית )ושו"ר שכ"כ הגר"ח קנייבסקי שליט"א בס' דרך אמונה עמ' 190והבאנוהו בעמ' ג'( וכלל הידוע הוא שמצוה הטפילה למצוה אחרת אין מברכין עליה ]כמו בירושלמי פסחים סברת רבי ישמעאל שברכת אכילת הפסח פוטרת ברכת הזבח )חגיגה([ ]וכן למ"ד חרוסת מצוה בפ"ע וטפילה היא למרור[ ]עפ"י הרמב"ן ספר המצוות )שרש י"ב( ותשובות ר"י בן פלת באבודרהם[. ואמנם שעל מצות השביעית אין לנו ברכה כלל ומאי טפילה איכא הכא? אך נלע"ד דל"ק :א .דעל צד שהיו מתקנים ברכה כלשהיא -הרי ביעור פירות שביעית טפילה לה. ב .סוף סוף כל טפל לעיקר אינו בגדר העיקר כלל. ** דבר נוסף -הרי להרמב"ן שס"ל שביעור הוא הפקר וכ"ד רוב הראשונים והאחרונים -הוא עצמו כ' ]בפרשת "בהר"[ בלשון זו "ואולי אפילו הביעור כולו חומרא מדברי סופרים" ]ומצאו אסמכתא בתורה כדוגמת הפסוק "ולבהמתך ולחיה" וגו'[ א"כ על חומרא דרבנן -ולא מצוה גמורה דרבנן וכמו מנהג -אפילו מנהג נביאים ]כערבה -הלל בר"ח למ"ד[ -על זה לא מתקנים ברכה .ע"כ. ]י"ח[ שנת השבע ח"ב שער ג' תקציר דיני "ביעור פירות שביעית" בעיקרי העניינים שנזכרו בקובץ זה – שער ג' ובהתייחס לביעור "יין של שביעית" – שזמנו ערב פסח דשמינית ]תשע"ו[ הלכה למעשה ערב פסח תשע"ו -הוא זמן "ביעור פירות שביעית" -לענין יין הקדוש בקדושת שביעית. מ-ג' פסוקים בתורה למדו חז"ל דין "ביעור פירות שביעית" ]ולבהמתך ולחיה אשר בארצך" וגו' "מן השדה תאכלו את תבואתה" )ויקרא כ"ה( "והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך" )שמות כ"ג([. לרוב הראשונים "ביעור" זה הוי דאורייתא. וגם נשים חייבות בזה. קיימא לן להלכה ד"ביעור" היינו הפקר ]רמב"ן ורוב ככל הראשונים והאחרונים[ ]דעת מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל דהוי כילוי/איבוד/השמדה כדעת הרמב"ם .ואם אינו ידוע מאיזה כרם הגיע יין זה יכול לנהוג בזה "הפקר" גם לדעתו בהפסד מרובה[] .דיעה שלישית -הראב"ד ,ממזגת בין 2שיטות אלו -ואכמ"ל- ראה עמ' ד'[ ]ועי"ש ש 2-מהפוסקים החשיבו שיטות רש"י/ריטב"א כשיטה רביעית -כ"א לעצמו[. כל דין "ביעור" -הפקר ,היינו אחר שמפריש לעצמו יין -מיץ ענבים הקדוש בקדושת שביעית, כמות המספקת לו ולבני ביתו ל-ג' סעודות שרגיל לשתות בהן יין ]ובליל הסדר שיעור ל 4-כוסות יין -לו ולבני ביתו נכללים בזה[ ]ופסק מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל שישייר ג' רביעיות יין ) 243סמ"ק= 81 X 3סמ"ק( לכל אחד מבני ביתו וזה נחשב ל"מזון ג' סעודות" שאינו חייב בביעור[. אכן ,אם בידו כמות המספקת רק לליל הסדר לו ולבני משפחתו -אין חיוב הפקר כלל. אחר הביעור -היין נשאר בקדושת שביעית. ואפשר לצאת י"ח 4כוסות ביין של שביעית אך לכתחילה לא ישפוך ממנו לאמירת ההגדה "דם ואש" וכו' ועשרת המכות .וכן לא יכבה בו את נר ההבדלה במוצ"ש ]כל השנה[ .ויש מתירים בדיעבד. ויש מתירים במוצ"ש לנהוג ביין זה כהרגלו בכל השנים ]מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל[. מי ששכח ולא ביער בערב פסח -יכול להפקיר בליל הסדר ]מורנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א- ילקו"י שביעית עמ' תפ"ג[. וכן אם שכח -יכול לבער עד שביעי של פסח. מי שלא ביער במזיד אחר הפסח -נאסר היין וצריך לאבדו .אך אם שגג או נאנס -יפקיר גם אחר הפסח כשנזכר או כשנודע לו. יין של אוצר בית דין -יין זה הקדוש בקדושת שביעית כשנמצא בזמן הביעור ]ערב פסח[ באוצר בית הדין -לרוב הפוסקים אין צורך בזה כלל לבערו והקונה אח"כ אין צריך לבערו .אך אם קנה קודם זמן הביעור – כמצוי בהרבה בתים כיום יין של אוצר בית דין להרבה פוסקים בדורנו צריך לבערו וכדלקמן .ובילקוט יוסף שביעית ]עמ' תל"ה[ הקיל שלא חייב לבערו "והרוצה להחמיר -יפקיר" ]כך אמר הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א )בעל פה( בשיעור שמסר ב"יחוה דעת" באדר תשס"ב[. אופן ההפקר -ליין של שביעית ]היותר מ-ג' רביעיות לכל אחד מבני ביתו[: בערב פסח תשע"ו -אומר בפני ג' אנשים ]ולאנשים ושלא יהיו 2מקרוביו )עדים( ואחד "זוכה" )יכול קרוב או קטן שאינם סמוכים על שולחנו( וכן יכול שיהיו מאוהביו שיודע בהם שלא יקחו אחר ההפקר ] -עדיף שיאמר ג' פעמים )אמנם להלכה סגי באמירה בפעם אחת בלבד([ "אחינו בני ישראל כל מי שצריך ליטול יבא ויטול" ויכול אח"כ לזכות בזה חזרה ולהכניסם לביתו. לדעת הרבה פוסקים לכתחילה ראוי להוציאהיין מרשותו ]ואם חדר מדרגות נעול/שמור -יש להוציאו מחוץ לבניין[ .ודעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל אין צורך להוציא מרשותו -רק יפקיר בפני שלשה. יין של ענבי גויים או מ"היתר מכירה" איןצורך בביעור ]למנהג הספרדים -ש"היתר מכירה" נחשב יבול נכרי[. שער ג' ביעור פירות שביעית – ב"יין של שביעית" שמיטת קרקעות ]י"ט[ לקט הלכות ביעור "יין של שביעית" – לערב פסח תשע"ו עפ"י פסקי מרן הראש"ל מופת הדור רבינו עובדיה יוסף זצ"ל ]כפי שדן מרן בספריו חזון עובדיה מאור ישראל והליכות עולם – וכפי שהביאוהו בניו הגאונים הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א )בספר "ילקוט יוסף""/שביעית" )פכ"א( והגר"ד יוסף שליט"א )בקיצור דיני ביעור ביין של שביעית( )ערב פסח תשנ"ה([ ]חלק ניכר מהפסקים ,המקורות והטעמים לכך – הובאו בגוף הקונטרס לעיל )שער ג'([ בשנה השמינית ]כגון בשנת תשע"ו[ יש לקיים מצות "ביעור" ביין הקדוש בקדושת שביעית ]כגון שנקנה משליחי אוצר בית דין[ ]והבאנו לעיל שסברת מרן שליט"א ביין של אוצר בי"ד שאין חובה לבערו אפילו נקנה קודם זמן הביעור[ .וכ"ש שחובה לבער יין מענבי שביעית בבתים הפרטיים -באופן פרטי. )וראה כאן בהלכה אחרונה(. הזמן לקיים מצות ביעור של שביעית – הוא ערב פסח של שמינית )כג' תשע"ו(. אם נזכר שלא הפקיר היין עד כניסת החג מותר להפקירו בליל הסדר] .זה עפ"י המאירי )שבת קכ"ז( ושו"ת עבודת הגרשוני ומחנה אפרים .וכ"מ מהריטב"א כת"י שכדי להינצל מאיסור -מותר להפקיר בשבת וה"ה הכא ודלא כהרמב"ן האוסר אף באופן זה. ופסקינן כהמאירי .ומוכח ברא"ש )ב"מ/פ"א/כ"ב( דיכול גם להקל לזכות בזה אח"כ[. גם מי ששכח להפקיר – יכול להפקירו עד שביעי של פסח. אופן הביעור – ע"י שיפקיר היין בפני ג' אנשים ולא נשים .והשלשה -מדין 2עדים -ואחד "זוכה"] .לכן ראוי שלא יהיו ה 2-מקרוביו אך הזוכה יכול להיות קרוב/קטן שאינם סמוכים על שולחנו[ .וה2- הם בתורת עדים ]ונשים פסולות לעדות[ .ולאחר מכן רשאי לזכות בו ולשתותו. ואין צריך להוציאו מרשותו לרשות הרבים ודי בכך שיודיע שמפקירו בפני שלשה. ואין לקיים מצות "ביעור" ע"י שישפוך היין ויבערנו מן העולם. טוב להחמיר שאחר שהפקיר היין יאמר בפירוש שאינו מתכוין לזכות בו עד שיעבור הפסח .ומ"מ מעיקר הדין רשאי לזכות בו זמן קצר אחר ההפקר. עבר הפסח כולו ולא הפקיר היין -במזיד - נאסר היין ואין לו תקנה ע"י הפקר וצריך לשפוך אותו ולאבדו מן העולם. אכן אם שגג או נאנס -לא נאסר ויכול להפקיר גם אחר הפסח -והיין מותר בשתיה. אחר שהפקיר היין כדת ,בערב פסח ,מותר לשתותו בין שתיה של מצוה ובין שתיה של רשות. ויוצאים ידי חובת מצוות קידוש ]כל השנה[ ומצות ד' כוסות של פסח ביין של שביעית ]תקציר הספיקות והצדדין בעמוד הקודם[ אם לא הגיע שעת ביעורם שבד"כ אוכלים בענבים עד הביעור. וכשאין לו יין אחר אפשר להקל בזה ]עפ"י ה"תקלין וחדתין" שאף שלא ביער יכול לקיים בזה ד' כוסות דמצוות לאו ליהנות ניתנו והיינו כשיטת הרשב"א .אך לריטב"א ,ר"ן ומרן שו"ע דנהנה בע"כ ופסיק רישיה -לא יצא ידי חובה! אמנם עפ"י כמה אחרונים שס"ל שכדי לקיים מצוה -והביעור דרבנן -לא הצריכו רבנן לבערו ואם יפקירו בערב פסח ואח"כ שותה 4כוסות אין לחוש יותר דהוי ס"ס להקל :שמא הביעור הוא בפני ג' -ולא כילוי .וא"ת ביעור ממש שמא הלכה כרשב"א דלצורך מצוה אין צורך בביעור -דמצוות לאו ליהנות ניתנו וא"ת לא -שמא הלכה כהפני משה שלצורך מצוה אין צורך בביעור כלל[. יין של שביעית שהפקירו בערב פסח נכון להחמיר לשמור בו קדושת שביעית ולא להשתמש בו לצורך כיבוי נר הבדלה או לשפוך ממנו בליל הסדר בשעת ההגדה כשאומרים עשרת המכות ומ"מ אם אין לו יין אחר מותר לשפוך ממנו בקריאת הקטע הנ"ל ]מחלוקת ראשונים ואחרונים בענין אם יש בו עדיין קדושה – ראה בעמ' ט"ו[. יין של שביעית שנעשה מענבים שגדלו בקרקע של גוי אינו חייב בביעור כלל .ואדרבה אין הדבר ראוי כלל להחמיר ולבערו אפילו ע"י הפקר. וה"ה ליין של "היתר מכירה" -שאין בו קדושת שביעית כלל ואין לקיים בו מצוות יך ַר ֲח ָמנָא ְד ַסייְ ַען ְמ ֵריש וְ ַעד ְכּ ַען ְבּ ִר ְ ]כ'[ גליון זה מוקדש לרפואת נשיא המוסדות האדמו"ר הרה"ג רבי ברוך אביחצירא שליט"א רפו"ש ברמ"ח איברים ושס"ה גידים ולרבנית תחי' זכות לימוד הרבים וזיכוי הרבים וזכות האבות הקדושים למשפחת אביחצירא הקדושה תעמוד לאדמו"ר שליט"א ולרבנית תחי' לאריכות ימים ושנים להגדיל תורה ולהאדירה עד ביאת גואל צדק בקרוב אמן. לרפו"ש לרפו"ש רחל בת גומרי תחי' בן סעדיה"ש לרפו י " נ צאלח גומרי תחי' רחל בת בן תח"י חלימה לאה בת סעדיה צאלח נ"י לאה בת חלימה תח"י יחיא זכריה נ"י בן זהרה ז"ל מרגלית תחי' בת חממה ז"ל לרפואה והצלחה שחר בן רבקה גרמה וב"ב לרפואה שלמה וזיווג הגון רחמים דעוס בן נור נ "י שמעון נ"י בן עישה אברג'ל ז'יזל חיה תחי' בת אליס ששון בן ברכה נ"י לע"נ מירב ז"ל בת אביבה תחי' החייל אבנר ז"ל בן מרגלית תחי' אברהם בן עוואד ז"ל יהודה בן יחיא ז"ל לרפו"ש לע"נ מו"ר רבי רחמים בן זמירה ז"ל )ד' שבט( יוסף בן זוהרה נ"י אליס בת לאה תחי' צפורה בת חביבה תחי' לע"נ יהושע בן זוהרה ז"ל מסעוד בן לאה ז"ל ברכה והצלחה ליששכר ומזל כהן וב"ב ליוסף ומזל בוכריס וב"ב ולרפו"ש רונן יחזקאל ז"ל בן רחל תחי' לברכה והצלחה מרדכי בן אסתר נ"י בכל מעשי ידיו לו ולב"ב ויזכו לבנים זכרים. לעילוי נשמת ציונה בת עפיה ז"ל מוסה בן צאלח ז"ל מרדכי בן חלימה ז"ל תקוה בת סאלמה ז"ל יעקב זאב בן רחל ז"ל עפיה בת סלמה ז"ל רחמים בן ג'מילה ז"ל חנה בת מרים ז"ל יוסף בן יונה נ"י ולהצלחת משפ' צנעני שיחיו זיווג הגון לעמרם צנעני נדבת יורם בן אליס נ"י ורעייתו ברוריה בת חביבה תח"י לברכה והצלחה וזיווג לילדים. לרפואת לברכה והצלחה דורון בן מזל נ"י אורנה בת רחל תח"י )תג'ג'( בכל מעשי ידיהם לע"נ מרדכי בן יחיא צנעני ז"ל לעילוי נשמת : הרב יחזקאל בר רחמה זצ"ל ,דינה בת פסנד ז"ל ,רוזה בת דינה ז"ל לע"נ מו"ר רבי מרדכי בן מברכה ז"ל )כ"ח אדר( לעילוי נשמת סעדי בת מנצור ז"ל לעילוי נשמת עוואד סאלם בידני ז"ל לעילוי נשמת סאלם בן חסן אחואל ז"ל לעילוי נשמת להצלחת מרדכי בן נתנאל ואורטל חלימה ז"ל גרמה והילדים תהילה ואליאל ציון בן חלימה שיחיו ז"ל לרפו"ש אליהו נ"י בן עפיה ז"ל מיכל בת מרגלית תחי' מזל בת רחל )כהן( תחי' יוסף בן רבקה נ"י לרפואה שלימה דבורה בת סעדה תח"י úáãð לרפו"ש לילדים מרדכי חיים בן זהבית נ"י משה יהודה בן ליאת נ"י ולתינוק חיים בן רחל נ"י זיווג הגון ורפו"ש ברכה והצלחה לרצון דר נ"י ולבנותיו היקרות עדן דורין ומעיין שיחיו. ביצוע כל עבודות האינסטלציה רח' הלח"י 47נתיבות טל'08-9941689 , 050-3807496 : לברכה והצלחה לו ולכל בני ביתו ולרפו"ש לרבי ניסים בן ימנה נ"י לאורך ימים ושנים לעילוי נשמת יחיא בן מנצור אשואל ז"ל לרפו"ש תאי בת סעדי תחי' לרפו"ש דניאל בן ברכה נ"י לעלוי נשמת נדבת ר' אליהו ואלישבע רצון מחפוד בן סעדה ז"ל להצלחתם ולהצלחת יונה ז"ל בת אורה תחי' רעות בת אליהו תחי' חזרה בתשובה אמן .ציונה ז"ל בת אורה תחי' לרפואה שלימה שרה בת סוליקה תחי' שמחה בת אסתר תחי' לע"נ הרב הצדיק רבי יעקב יצחק בן אברהם צבי ודבורה גלינסקי זצ"ל ]כ"א[ גליון זה מוקדש לע"נ משה אדרי ב"ר מסעודה ז"ל )ט"ז אד"ב( לע"נ חנה בת זהרה ז"ל משפח' אדרי )ה' אדר א' תשע"ד( ברכה והצלחה לאלירן בן רינה נ"י ואביטל בת מרסדס תחי' ולכל ב"ב שיחיו לע"נ זהרה אדרי בת עלו ז"ל )ח' תשרי( לע"נ יהודה בן דוד ב"ר רחמה )כ"ז תשרי( לע"נ יעל אלקיים בת חנה )ל' תשרי( לבריאות אורך ימים ופרנסה טובה לבנימין וחנמג'אן קלימי ובני משפחותם רפו"ש ברכה והצלחה בלימודים רועי בן רבקה עומיסי נ"י ברכה והצלחה ופרנסה טובה ויקי ואמיר שלום שיחיו ולכל בני משפחותם לע"נ אסתר בת רחל מורסיאן ז"ל ויקטוריה אופירה בת רינה תחי' ללידה קלה אמן רפו"ש והצלחה לסעדיה ורבקה עומיסי שיחיו לאורך ימים ושנים )י"ט שבט( יוסף בן מסעודה מורסיאן ז"ל לרפו"ש ברכה והצלחה ופרנסה טובה מיכל ורועי חוגג שיחיו ולכל ב"ב )ח' אדר( רפו"ש והצלחה לאברהם ירון נ"י וחגית תחי' גלקין בכל אשר יפנו אמן. לרפואה שלימה לרבנית יעל חיה תחי' בת איבט פורטונה ז"ל לברכה והצלחה לר' שמעון ומרים אביחצירא נ"י ולילדיהם ישראל ,מאיר ויצחק נ"י ותמר תח"י. לברכה והצלחה אמנון מכלוף נ"י יואב מכלוף נ"י אליהו מכלוף נ"י וכל משפחת מכלוף שיחיו יגדלו לתורה ומצוות חופה ומעשים טובים. ברכה והצלחה ליצחק מיכאל בן ג'רמן ג'מילה נ "י שאול שמעון בן חיה צירל נ"י בכל מעשה ידיהם. ברכה והצלחה למו"א ר' יהודה שליט"א ולמ"א מרת רוחמה תחי' אביחצירא ולכל ב"ב ברכה ישועה והצלחה בלימודים אוריאל מסעוד נ"י בן רוחמה תחי' לרפו"ש ר' יצחק בן שושנה כמשנה נ"י לרפו"ש בצלאל בן שרה נ "י לע"נ סוליקה בת מסעודה ז"ל )י"ז אדר תשע"ה( לברכה והצלחה לברכה והצלחה דוד חי בן חיה מרים נ"י ( בוגנים ר' יצחק בן עליה נ"י) דבורה בת טוני יהודית תח"י חיה מרים בת עזיזה תחי ובנם ישראל מאיר בן דבורה נ"י לזווג הגון לע"נ לע"נ ר' אברהם בר שרה אסתר הדסה בת יפה תח"י נסים בן סוליקה ז"ל ז"ל מרים בת דליה תח"י עליה בת שמחה ז"ל ר' דוד בר שרה ז"ל אורטל בת שרה תח"י סול בת חנינה ז"ל ר' מאיר בר שרה בת שבע בת שרה תח"י ז"ל )למשפחת בוגנים( הודיה בת בת שבע תח"י ר' אליהו בר שרה אנאל סעדה בת גו'לי תח"י ז"ל לרפו"ש ופרנסה טובה לחנה עומיסי תחי' לאורך ימים ושנים לרפו"ש ברכה והצלחה ופרנסה טובה יפעת ומאיר הרץ ולכל ב"ב שיחיו לע"נ אברהם מכאל אביחצירא ז"ל בן פירחה ורבי שמעון שליט"א נכד לסידנא באבא חאקי זיע"א נפ' י"ג כסליו תשע"ה לעובדי ביה"ד הרבני ת"א-יפו ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם זיווג הגון ורפו"ש דוד בן שרה נ"י לעילוי נשמת רחל בת שמחה ז"ל )תורג'מן( )י"ד טבת תשע"ה( רומיה בת סעיד ז"ל )עוקבי( )ז' טבת תשע"ה( אהרון הנרי בן פרחה ז"ל)אזולאי( )ח' כסליו תשע"ה( שמעון בן רחל ז"ל )ראובני( )י' שבט תשע"ה( לזווג הגון רחמים בן איז'ה נ"י נתן בן מרים נ"י מאיר בן ג'ולי נ"י מאיר בן גילה גאולה נ"י יוכבד בת מרסל תחי' שרית בת מרסל תחי' אליס בת רחל תח"י
© Copyright 2024