לחץ כאן לצפייה בפסק הדין

‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫בפני‬
‫כבוד השופט הבכיר צבי סגל‬
‫המערערת בעמל"ע ‪19631-40-61‬‬
‫והמשיבה בעמל"ע ‪0161-41-61‬‬
‫לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫ע"י ב"כ עו"ד רועי בראונר‬
‫נגד‬
‫המשיב בעמל"ע ‪19631-40-61‬‬
‫והמערער בעמל"ע ‪0161-41-61‬‬
‫נפתלי ורצברגר‬
‫ע"י ב"כ עו"ד זכריה שנקולבסקי‬
‫פסק דין‬
‫בפניי שני ערעורים‪ ,‬שהדיון בהם אוחד‪ ,‬על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫לשכת עורכי הדין (עו"ד גידי פרישטיק‪ -‬אב"ד‪ ,‬עו"ד אל אסמר יוסף ועו"ד רוני קשלס)‪ ,‬בבד"א‬
‫‪3‬‬
‫‪ 66/860‬ובד"א ‪ ,1861‬מיום ‪ ,63.0.61‬אשר דחה את ערעוריהם של שני הצדדים על פסק דינו של בית‬
‫‪4‬‬
‫הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים (עו"ד יואל צור‪ -‬אב"ד‪ ,‬עו"ד יורם‬
‫‪5‬‬
‫הירשברג ועו"ד אלי כץ) בבד"מ ‪.90863‬‬
‫‪6‬‬
‫תמצית הקובלנה‬
‫‪7‬‬
‫‪.6‬‬
‫על פי האמור בקובלנה‪ ,‬בין המשיב לבין בני הזוג לאה ויוסף עוזיאל (להלן‪" :‬הנפגעים"‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫‪.3‬‬
‫שכן לא התלוננו באופן רשמי כנגד המשיב) קיימת היכרות של למעלה מ‪ 94-‬שנים‪ .‬המשיב שימש‬
‫‪9‬‬
‫כעורך דינם הקבוע‪ ,‬היה להם לחבר קרוב‪ ,‬הם נעזרו בשירותיו בכל עניין‪ ,‬בטחו בו וסמכו עליו‬
‫‪10‬‬
‫"בעיניים עצומות"‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫הנפגעים היו הבעלים של מקרקעין באזור הר שמואל בתחום המועצה המקומית גבעת זאב‪ .‬בשנת‬
‫‪12‬‬
‫‪ 6331‬חתמו הנפגעים על הסכם עם עמותת משתכני הר שמואל (להלן‪" :‬העמותה")‪ ,‬במסגרתו‬
‫‪13‬‬
‫התחייבו לשלם לעמותה דמי פיתוח בחלק היחסי לגודל המקרקעין‪ .‬בשנת ‪ 3446‬נכנסה העמותה‬
‫‪14‬‬
‫להליכי כינוס ומונו לה כונסי נכסים (עו"ד לנגה ועו"ד וויל)‪ .‬במסגרת תפקידם פנו כונסי הנכסים‬
‫‪15‬‬
‫לכלל משתכני הר שמואל‪ ,‬ביניהם הנפגעים‪ ,‬בבקשה לברר ולהסדיר את יתרת חובם לעמותה‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪ 1‬מתוך ‪61‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫בספטמבר ‪ 3449‬שכלו הנפגעים את בנם בפעילות צה"ל בג'נין‪ .‬לאור כך‪ ,‬היו הנפגעים נתונים באבלם‬
‫‪1‬‬
‫ולא היה להם הכוח ותשומת הלב לפעול בעניינים אחרים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בפירעון החוב לעמותה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫לאחר שמספר פניות של כונסי הנכסים לנפגעים‪ ,‬בבקשה להסדיר את חובם‪ ,‬לא נענו‪ ,‬הגישו כונסי‬
‫‪3‬‬
‫הנכסים ביום ‪ 63.3.3441‬בקשה למתן הוראות לבית המשפט המחוזי בירושלים‪ ,‬במסגרתה ביקשו‬
‫‪4‬‬
‫מבית המשפט להורות על אחת מהחלופות הבאות‪ :‬חיוב הנפגעים בסכום החוב (‪ ,)₪ 610,331‬או‬
‫‪5‬‬
‫לחילופין – העברת זכויותיהם של הנפגעים במקרקעין‪ .‬הנפגעים שכרו את שירותיו של המשיב לטפל‬
‫‪6‬‬
‫בהליך זה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫המשיב הגיש לבית המשפט את תגובת הנפגעים‪ ,‬בה ביקש להימנע מהעברת הזכויות במקרקעין‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫הסביר את הנסיבות האישיות שהביאו את הנפגעים לידי כך שלא הסדירו את חובם‪ ,‬וביקש לקבל‬
‫‪9‬‬
‫אורכה על מנת לנהל משא ומתן עם כונסי הנכסים במטרה להגיע להסדר מוסכם‪ .‬בית המשפט‬
‫‪10‬‬
‫המחוזי נענה לבקשה‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ביום ‪ 39./.3441‬הפקידו הנפגעים בידי המשיב סך של ‪ ₪ 131,444‬לצורך תשלום החוב‪ .‬לאחר חלופת‬
‫‪12‬‬
‫מכתבים בין המשיב לכונסי הנכסים‪ ,‬ביום ‪ 31.3.3441‬העבירו הנפגעים למשיב ‪ ₪ 14,444‬נוספים‬
‫‪13‬‬
‫(סה"כ ‪.)₪ 161,444‬‬
‫‪14‬‬
‫המשיב נטל את כספי הנפגעים לעצמו‪ ,‬הוציאם מחשבון הנאמנות ועשה בהם לשימושו העצמי‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫למרות מספר פניות של כונסי הנכסים למשיב‪ ,‬לפיהן התקבל אישורו של הנושה‪ ,‬ועל כן ניתן היה‬
‫‪16‬‬
‫להעביר את התשלום בכדי לפרוע את החוב של הנפגעים‪ ,‬המשיב לא העביר את הכספים הנ"ל‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫לבסוף‪ ,‬ביום ‪ ,69.3.3464‬פנו כונסי הנכסים לבית המשפט המחוזי בבקשה לאשר את מכירת המגרש‬
‫‪18‬‬
‫לבני הזוג מאיר ויונה טנג'י‪ ,‬ולמחרת אישר בית המשפט את המכירה‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫במהלך כל התקופה היו הנפגעים בקשר עם המשיב וביקשו לדעת מה עלה בגורל המגרש‪ .‬המשיב‬
‫‪20‬‬
‫הניח את דעתם כי העניין בטיפול‪ .‬מתוך הסכום שהפקידו הנפגעים בידי המשיב בשנת ‪ 3441‬לצורך‬
‫‪21‬‬
‫התשלום לכונסי הנכסים (‪ ,)₪ 161,444‬החזיר המשיב לנפגעים‪ ,‬בחודש אוקטובר ‪ ,3466‬סך של‬
‫‪22‬‬
‫‪ ₪ 311,144‬בלבד‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪ 2‬מתוך ‪61‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫נוכח המסכת המתוארת לעיל‪ ,‬הואשם המשיב בביצוע העבירות הבאות‪ :‬התנהגות שאינה‬
‫‪1‬‬
‫‪.9‬‬
‫הולמת עורך דין – עבירה לפי סעיף ‪ )9(16‬לחוק לשכת עורכי הדין‪ ,‬התשכ"א – ‪( 6316‬להלן‪" :‬החוק")‬
‫‪2‬‬
‫– מספר עבירות; הפרת חובת נאמנות ומסירות כלפי הלקוח – עבירה לפי סעיף ‪ 10‬לחוק‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫עד כאן תמצית הקובלנה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫הכרעת הדין וגזר הדין של בית הדין המשמעתי המחוזי‬
‫‪5‬‬
‫למרות העבירות החמורות שיוחסו לו‪ ,‬ניתק המשיב כל מגע עם בית הדין‪ ,‬בשלב מוקדם‬
‫‪6‬‬
‫‪.0‬‬
‫מאוד של ההליך שהתנהל נגדו‪ .‬למעט שני דיוני הקראה אליהם התייצב וביקש דחייה‪ ,‬המשיב לא‬
‫‪7‬‬
‫נראה עוד באולם בית הדין‪ ,‬ואף לא השיב בכתב לקובלנה‪ .‬העדים כולם נשמעו בהיעדרו‪ ,‬וכך גם‬
‫‪8‬‬
‫סיכומי הקובל‪ .‬לאחר שמיעת סיכומי הקובל‪ ,‬ניתנה למשיב הזדמנות להגיש סיכומים מטעמו‪ ,‬או כל‬
‫‪9‬‬
‫בקשה אחרת‪ ,‬ואולם גם הזדמנות זו לא נוצלה על ידו‪ .‬התנהלותו של המשיב ומאמציו של בית הדין‬
‫‪10‬‬
‫לבוא לקראתו‪ ,‬פורטו בהרחבה בהכרעת הדין (סעיפים ‪.)01 -9/‬‬
‫‪11‬‬
‫מטעם הקובל העידו הנפגעים – יוסף ולאה עוזיאל; וכונס הנכסים – עו"ד לנגה‪ .‬כאמור‪ ,‬העדים‬
‫‪12‬‬
‫העידו בהיעדר המשיב‪ ,‬ונחקרו בחקירה ראשית בלבד‪ ,‬תוך שבית הדין מנסה בכל זאת למצוא כף‬
‫‪13‬‬
‫זכות למשיב‪ .‬בית הדין מצא את דברי העדים מהימנים ללא דופי‪ ,‬וקבע כי הם משתלבים היטב עם‬
‫‪14‬‬
‫המסמכים הכתובים‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫בית הדין קבע‪ ,‬בין השאר‪ ,‬כי אי העברת הסכום לייעודו אינה שנויה כלל במחלוקת‪ ,‬ומכירת המגרש‬
‫‪16‬‬
‫בסופו של דבר לבני הזוג טנג'י‪ ,‬למרות נכונותו של כונס הנכסים להמתין‪ ,‬מדברת בעד עצמה‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫באשר לשאלה האם המשיב נטל את הכספים לעצמו‪ ,‬קבע בית הדין‪ ,‬כי מדובר בדיון שלמעלה מן‬
‫‪18‬‬
‫הצורך‪ ,‬שכן אין חשיבות לשאלה איזה שימוש עשה המשיב בכספים; החשוב הוא שהכספים לא‬
‫‪19‬‬
‫הועברו לייעודם בשום שלב‪ ,‬ובסופו של דבר‪ ,‬חלקם הארי "נעלם" מחשבונות הנאמנות‪ .‬יחד עם‬
‫‪20‬‬
‫זאת‪ ,‬קבע בית הדין‪ ,‬כי גם עניין זה הוכח בפניו מעבר לכל ספק סביר‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪ 3‬מתוך ‪61‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫עוד קבע בית הדין‪ ,‬כי המשיב לא עדכן את הנפגעים באי העברת הכספים לייעודם אלא "מרח"‬
‫‪1‬‬
‫אותם [כהגדרת הנפגעת] עד לשלב שבו היה כבר מאוחר מדי; וכי הכספים הועברו למשיב מתוקף‬
‫‪2‬‬
‫תפקידו כעורך דין ולא במסגרת חברית‪ ,‬גם אם ברקע קיימת חברות בין הצדדים‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫בית הדין ציין‪ ,‬כי להימנעותו של המשיב מלקחת חלק בהליך יש משמעות ראייתית ברורה והיא‬
‫‪4‬‬
‫מעידה באופן חד משמעי על כך שאין בפיו כל הגנה לנטען בקובלנה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫לאור כל אלו‪ ,‬קבע בית הדין‪ ,‬כי בשליחת ידו בכספי לקוחותיו ובאי הדיווח המתמשך‪ ,‬על כך שלא‬
‫‪6‬‬
‫העביר את הכספים לייעודם‪ ,‬עבר המשיב את העבירות המיוחסות לו בכתב הקובלנה – התנהגות‬
‫‪7‬‬
‫שאינה הולמת עורך דין (שתי עבירות) והפרת חובת הנאמנות והמסירות (עבירה אחת)‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪.1‬‬
‫בגזר הדין‪ ,‬שניתן ביום ‪ ,6.63.60‬נחלקו דעות חברי בית הדין‪ ,‬באשר לעונש שיש להשית על‬
‫‪9‬‬
‫המשיב‪:‬‬
‫‪10‬‬
‫עמדת חב"ד אלי כץ ויורם הירשברג גזרה על המשיב עונש השעיה של ‪ /‬שנים‪ ,‬וכן עונש השעיה על‬
‫‪11‬‬
‫תנאי של שנתיים למשך שלוש שנים מיום סיום ההשעיה בפועל‪ ,‬והתנאי הוא שהמשיב לא יעבור‬
‫‪12‬‬
‫עבירה שעניינה שליחת יד בכספי לקוחות ויורשע בה‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫בנימוקיהם ציינו חב"ד כץ והירשברג‪ ,‬כי על דרך הכלל‪ ,‬העונש על עבירה של שליחת יד בכספי‬
‫‪14‬‬
‫לקוחות הוא הוצאה מן הלשכה‪ ,‬ומנו את השיקולים לחומרה במקרה דנא‪ :‬סכום הכסף הגבוה בו‬
‫‪15‬‬
‫מדובר – ‪ ;₪ 161,444‬הנזק העצום שנגרם לנפגעים בדמות אובדן המגרש; אי שיתוף הנפגעים בגורל‬
‫‪16‬‬
‫כספי הנאמנות במשך שנים – התנהלות אשר האדירה את הנזק; העובדה כי העבירה אינה כישלון‬
‫‪17‬‬
‫חד פעמי‪ ,‬אלא מתמשך ואף מתחדש‪ ,‬שכן מדי פעם פנו הנפגעים למשיב וזה השיבם בכזב ש"הכל‬
‫‪18‬‬
‫בסדר"; העובדה כי רק חלק מהסכום הוחזר‪ ,‬כאשר לגבי היתרה נעשה הסדר של פרישה לשנים‬
‫‪19‬‬
‫ארוכות; יחסי החברות הקרובים בין המשיב לנפגעים; היותם של הנפגעים הורים שכולים ומצבם‬
‫‪20‬‬
‫הנפשי הקשה במועדים הרלוונטיים; ועברו המשמעתי של המשיב‪ ,‬בין היתר בעבירה הנושקת‬
‫‪21‬‬
‫לעבירה דנן‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫‪ 4‬מתוך ‪61‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫עם זאת‪ ,‬סברו חב"ד כץ והירשברג‪ ,‬כי אין להתעלם במקרה זה מהנסיבות לקולא‪ :‬המשיב‪ ,‬כבן ‪,1/‬‬
‫‪1‬‬
‫משמש כעורך דין מזה למעלה מ‪ 94-‬שנים‪ ,‬ואין ספק שבגיל זה יתקשה למצוא תחום עיסוק אחר;‬
‫‪2‬‬
‫המשיב פעל במקצועיות ובהגינות בתחום המשפט הפלילי והמנהלי ועשה זאת בצורה מיטבית‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫פעמים רבות מבלי שקיבל תשלום הוגן בגין עבודתו; המשיב נמצא בשנים האחרונות במצב כלכלי‬
‫‪4‬‬
‫ורפואי קשה; המשיב לקח אחריות על מעשיו והביע צער‪ ,‬במסגרת דיון הטיעונים לעונש; המשיב‬
‫‪5‬‬
‫הוא שחשף עצמו להליך המשמעתי בכך שהעיד לטובת הנפגעים בתביעה שהגישו כנגד כונס הנכסים‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫לאחר שקילת מכלול הנתונים‪ ,‬ולא בלי התלבטות‪ ,‬החליטו חב"ד להקל במעט עם המשיב וגזרו עליו‬
‫‪7‬‬
‫את עונש ההשעיה המוזכר לעיל‪ .‬עוד סברה עמדת הרוב‪ ,‬כי לאור ההסדר אליו הגיעו המתלוננים עם‬
‫‪8‬‬
‫ועדת החסד של בית הכנסת הר נוף‪ ,‬לפיו תשלם העמותה לנפגעים ‪ ₪ 314,444‬ב‪ 14-‬תשלומים שווים‬
‫‪9‬‬
‫וצמודי מדד‪ ,‬ו‪ ₪ 314,444-‬נוספים ישולמו לאחר אורך ימיהם ושנותיהם של הורי המשיב או אשתו‬
‫‪10‬‬
‫(המשיב מצידו התחייב לספק לוועדת החסד שירותים משפטיים בהיקף של ‪ ₪ 3,144‬בחודש); לאור‬
‫‪11‬‬
‫העובדה כי הנפגעים לא התלוננו בפני הלשכה על מעשי המשיב; ולאור מצבו הכלכלי של המשיב‪ ,‬אין‬
‫‪12‬‬
‫מקום לחייבו בפיצוי הנפגעים‪ .‬בנוסף‪ ,‬לפנים משורת הדין‪ ,‬וחרף התנהלותו‪ ,‬הוחלט שלא לחייבו‬
‫‪13‬‬
‫בהוצאות הלשכה‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫באשר להצעת ב"כ המשיב‪ ,‬לפיה תישלל מהמשיב האפשרות להמשיך ולעסוק בתחומים בהם כשל‪,‬‬
‫‪15‬‬
‫היינו בתחומים הכרוכים בטיפול כספי לקוחות‪ ,‬כך שרישיונו יוגבל באופן שיוכל לייצג לקוחות אך‬
‫‪16‬‬
‫בהליכים פליליים ומנהליים‪ ,‬סברו חב"ד‪ ,‬כי הצעה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק‪:‬‬
‫‪17‬‬
‫"פרשנות המונח 'השעיה' בסעיף ‪(56‬ב) ככולל 'גם הגבלת עיסוק חלקית'‬
‫‪18‬‬
‫אינה עולה בקנה אחד עם לשון סעיף ‪(56‬ב) והיא אינה מתיישבת עם יתר‬
‫‪19‬‬
‫הוראות החוק‪ .‬כידוע‪ ,‬חוק לשכת עורכי הדין אינו מאפשר מתן רישיון חלקי‬
‫‪20‬‬
‫לעיסוק בעריכת דין‪ .‬מי שעומד בתנאים הקבועים בחוק לשמש כעורך דין‬
‫‪21‬‬
‫(ר' סעיף ‪ 40‬לחוק) רשאי לעסוק בכל הפעולות שנתייחדו לעורך דין לפי‬
‫‪22‬‬
‫סעיף ‪ 44‬לחוק‪ .‬אין בחוק אפשרות לסייג את רישיונו של עורך דין לעסוק‬
‫‪23‬‬
‫בתחום אחד ולא בתחום אחר‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬טענת הנאשם עומדת בסתירה‬
‫‪24‬‬
‫‪ 5‬מתוך ‪61‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫לסעיף ‪(39‬א) לחוק האוסר על עורך דין שהושעה לעשות כל 'פעולה‬
‫‪1‬‬
‫שנתייחדה לפי חוק זה לעורכי דין'‪ .‬הדבר עולה בקנה אחד גם עם האיסור‬
‫‪2‬‬
‫שנקבע בסעיף ‪63‬ד לחוק לשכת עורכי הדין על השתתפות ברווחים של‬
‫‪3‬‬
‫חברת עורכי דין בזמן השעייתו של עורך דין‪ .‬ב"כ הנאשם לא הפנה‬
‫‪4‬‬
‫לאסמכתא כלשהי התומכת בטענתו‪ .‬על כן אין באפשרותנו לקבל את טענת‬
‫‪5‬‬
‫הנאשם בעניין זה"‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫(שם‪ ,‬סעיף ‪.)60‬‬
‫‪7‬‬
‫אב"ד‪ ,‬יוא ל צור‪ ,‬בדעת המיעוט‪ ,‬סבר‪ ,‬כי בטרם מתן גזר הדין יש לשקול שיקולים חוקתיים‪ ,‬ביניהם‬
‫‪8‬‬
‫העובדה כי השעיית עורך דין פוגעת הן בחופש עיסוקו והן בקניינו‪ .‬נוכח אלו‪ ,‬לעמדתו‪ ,‬חשוב שתהיה‬
‫‪9‬‬
‫לא רק מידתיות אלא גם זהירות יתר ואף מידה של רחמים המתחייבים מנסיבות המקרה דנא‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫לפיכך‪ ,‬סבר‪ ,‬כי יש להשית על המשיב עונש השעיה של ‪ 91‬חודשים‪ ,‬שמתוכם ‪ 30‬חודשי השעיה בפועל‬
‫‪11‬‬
‫ו‪ 63-‬חודשי השעיה על תנאי למשך שנתיים‪ ,‬מיום סיום ההשעיה בפועל‪ ,‬והתנאי הוא שהמשיב לא‬
‫‪12‬‬
‫יורשע בעבירות בהן הורשע בתיק דנן‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי‬
‫‪14‬‬
‫לבית הדין המשמעתי הארצי הוגשו ערעורים מטעם שני הצדדים‪ :‬בבד"א ‪ 66/860‬ערערה‬
‫‪15‬‬
‫‪.1‬‬
‫המערערת על קולת העונש שנגזר בגזר הדין; בבד"א ‪ 1861‬ערער המשיב הן על הכרעת הדין והן על‬
‫‪16‬‬
‫חומרת העונש‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫בית הדין המשמעתי הארצי דחה את שני הערעורים‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫הערעור על הכרעת הדין‬
‫‪19‬‬
‫בית הדין הארצי קבע‪ ,‬כי אין לקבל את טענת ב"כ המשיב‪ ,‬לפיה לאור חומרת האישומים‬
‫‪20‬‬
‫‪.6‬‬
‫וחומרת העונש הצפוי למרשו‪ ,‬היה על בית הדין המחוזי למנות מיוזמתו סניגור למשיב‪ .‬לעמדת ב"כ‬
‫‪21‬‬
‫המשיב‪ ,‬בהיעדר מינוי כאמור‪ ,‬יש להשיב את התיק לדיון מתחילתו לבית הדין המחוזי‪ ,‬על מנת‬
‫‪22‬‬
‫‪ 6‬מתוך ‪61‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫לאפשר חקירה נגדית מחדש של עדי הקבילה‪ .‬בית הדין הארצי קבע‪ ,‬כי בית הדין המחוזי נהג עם‬
‫‪1‬‬
‫המשיב ברוחב לב ולפנים משורת הדין כשנענה לבקשות דחייה מטעמו‪ ,‬נתן לו מספר הזדמנויות‬
‫‪2‬‬
‫למצוא לעצמו ייצוג‪ִ ,‬אפשר לו לחקור את העדים במספר הזדמנויות שונות ולהגיש את תשובתו‬
‫‪3‬‬
‫לאישומים וסיכומיו או כל בקשה אחרת במספר מועדים‪ ,‬וכל זאת על אף שהמשיב לא התייצב‬
‫‪4‬‬
‫לדיונים ואף מבלי שביקש לדחות את המועדים‪ .‬בית הדין הארצי ציין‪ ,‬כי המשיב‪ ,‬עו"ד בעל ניסיון‬
‫‪5‬‬
‫עשיר בתחומי המשפט הפלילי והמנהלי‪ ,‬מוחזק כבקיא וכיודע כי באפשרותו לשכור שירותי סנגור‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫ולחילופין – לבקש מינוי מטעם הלשכה‪ ,‬ואף על פי כן לא ביקש זאת‪ .‬עוד ציין בית הדין הארצי‪ ,‬כי‬
‫‪7‬‬
‫לא נמצאה בדין חובת מינוי סנגור באורח יזום מטעם בית הדין המשמעתי‪ ,‬וכי האנלוגיה אותה‬
‫‪8‬‬
‫ביקש ב"כ המשיב לערוך לחובת מינוי הסנגור הקיימת בסדר הדין הפלילי‪ ,‬אינה במקומה‪ ,‬עת מטבע‬
‫‪9‬‬
‫הדברים החברים בלשכת עורכי הדין הינם עורכי דין בעצמם‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫בית הדין הארצי הוסיף‪ ,‬כי אין בסיס לטענות המשיב כי הכספים הועברו אליו רק במסגרת‬
‫‪11‬‬
‫משפחתית‪-‬חברית ו‪8‬או שנוצר ספק סביר ביחס לקביעה אם הסכום הועבר למשיב במסגרת תפקידו‬
‫‪12‬‬
‫כעורך דין‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫הערעורים על גזר הדין‬
‫‪14‬‬
‫בית הדין הארצי הקדים וציין‪ ,‬כי העבירה בה הורשע המשיב – עבירת שליחת יד בכספי‬
‫‪15‬‬
‫‪./‬‬
‫לקוחות‪ ,‬דינה לרוב – הרחקה לצמיתות מהלשכה‪ .‬זאת‪ ,‬נוכח החומרה היתרה של עבירות מסוג זה‪,‬‬
‫‪16‬‬
‫העלולות לחתור תחת האמון שהציבור רוחש למקצוע עריכת הדין‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬קבע בית הדין‬
‫‪17‬‬
‫הארצי כי עיון בפסיקת בתי הדין המשמעתיים מעלה כי עד כה לא קיימת אחידות בחומרת העונש‬
‫‪18‬‬
‫שמוטל על עורך דין שסרח והורשע בעבירת שליחת היד‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫לדידו של בית הדין הארצי‪ ,‬הגיעה העת לקבוע נורמת ענישה אחידה לפיה עורך דין שהורשע בעבירת‬
‫‪20‬‬
‫שליחת יד‪ ,‬דינו לרוב – הרחקה לצמיתות מהלשכה‪ .‬רק אם יעלה בידו להראות כי מתקיימות לגביו‬
‫‪21‬‬
‫נסיבות מיוחדות‪ ,‬המצדיקות לסטות מנורמת הענישה המקובלת לעבירה זו‪ ,‬ניתן יהיה לשקול שלא‬
‫‪22‬‬
‫להרחיקו לצמיתות מהלשכה‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪ 7‬מתוך ‪61‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫לבסוף‪ ,‬ולאחר ששקל את הנסיבות והשיקולים לחומרה ולקולא‪ ,‬הגיע בית הדין הארצי לכלל‬
‫‪1‬‬
‫מסקנה כי אין להתערב בגזר הדין של בית הדין המחוזי‪ .‬בית הדין הארצי ציין‪ ,‬כי לו היה דן בעניין‬
‫‪2‬‬
‫זה במסגרת של ערכאה דיונית‪ ,‬או אז‪ ,‬ייתכן ובנסיבות העניין העונש אותו היה פוסק הוא הרחקה‬
‫‪3‬‬
‫לצמיתות מן הלשכה‪ ,‬זאת במיוחד נוכח גובה הסכום‪ ,‬משך הזמן בו "מרח" המשיב את הנפגעים‬
‫‪4‬‬
‫והעובדה שהנפגעים יקבלו‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬את מלוא כספם בחזרה רק בעוד שנים רבות‪ .‬יחד עם זאת‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫קבע בית הדין‪ ,‬כי לא מצא בעונשים שגזר בית הדין המחוזי סטייה ברורה ממדיניות הענישה‬
‫‪6‬‬
‫הראויה‪ ,‬ועל כן בחר שלא להתערב בעונש שנגזר‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫הערעורים שבפניי וטענות הצדדים‬
‫‪8‬‬
‫עמל"ע ‪ – 19631-40-61‬ערעור המערערת (ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין)‬
‫‪9‬‬
‫ערעור המערערת מכוון כנגד קולת העונש‪ .‬לטענת המערערת‪ ,‬שגה בית הדין הנכבד קמא‪,‬‬
‫‪10‬‬
‫‪.3‬‬
‫שעה שלא התערב בגזר דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי‪ ,‬אשר הטיל על המשיב עונש החורג‬
‫‪11‬‬
‫באופן משמעותי לקולא מהעונש הראוי בנסיבות העניין‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫המערערת טוענת כי‪ ,‬העובדות המפורטות בכתב הקובלנה‪ ,‬אשר אומצו על ידי בית הדין המחוזי‬
‫‪13‬‬
‫והארצי‪ ,‬מציגות התנהלות חמורה ביותר של עורך דין‪ ,‬שמעל בכספי לקוחותיו בסכום של ‪161,444‬‬
‫‪14‬‬
‫‪ .₪‬רק חלק מהכספים הוחזר (‪ – )₪ 311,144‬חמש שנים לאחר מכן – וזאת בעקבות גילוי המעילה‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫עוד טוענת המערערת‪ ,‬כי שגה בית הדין קמא בכך שלא נתן ביטוי מספיק בגזר הדין לחומרת מעשיו‬
‫‪16‬‬
‫של המשיב‪ ,‬ובמיוחד לעובדה כי למשיב הרשעות קודמות רבות בעבירות משמעת‪ ,‬אשר בגינן אף‬
‫‪17‬‬
‫הושעה בעבר שלוש פעמים מחברותו בלשכה‪ .‬כמו כן‪ ,‬טוענת המערערת כי אין בנסיבות לקולא‪ ,‬אותן‬
‫‪18‬‬
‫מנה בית הדין קמא (הנפגעים לא התלוננו כנגד המשיב; המשיב חשף את עצמו להליך המשמעתי)‪,‬‬
‫‪19‬‬
‫כדי לסטות מהנורמה אותה קבע בית הדין קמא בעצמו‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫נוכח נסיבות אלו‪ ,‬טענת המערערת היא‪ ,‬כי המקרה דנן נמצא ברף הגבוה ביותר של העבירות שעניין‬
‫‪21‬‬
‫שליחת יד בכספי לקוחות ולפיכך‪ ,‬העונש הראוי הוא הוצאתו של המשיב מהלשכה לצמיתות‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫‪ 8‬מתוך ‪61‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫‪1‬‬
‫עמל"ע ‪ – 0161-41-61‬ערעור המשיב (עו"ד ורצברגר)‬
‫‪2‬‬
‫ערעור המשיב מכוון הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫לעניין הכרעת הדין טוען המשיב‪ ,‬כי לא ניתן הפירוש הנכון למוצג ת‪ – 68‬מכתב מבני הזוג‬
‫‪4‬‬
‫‪.64‬‬
‫עוזיאל‪ ,‬בו הם מבקשים להימנע מנקיטת הליכים משמעתיים כנגד המשיב‪ ,‬ומציינים כי כל שנעשה‬
‫‪5‬‬
‫היה במסגרת חברית ומשפחתית‪ ,‬על רקע קשרי ידידות קרובה עם משפחת ורצברגר מעל ל‪ 94-‬שנים‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫לטענת המשיב‪ ,‬לאור מוצג ת‪ 68‬יש לקבוע כי סכום הכסף הגיע לידיו במסגרת חברית‪ ,‬ולמצער כי‬
‫‪7‬‬
‫נוצר ספק סביר ביחס לאפשרות שסכום הכסף הגיע לידיו במסגרת תפקידו כעורך דין‪ .‬בין כך ובין‬
‫‪8‬‬
‫כך‪ ,‬טענת המשיב הינה כי דינו לצאת זכאי‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫עוד טוען המשיב‪ ,‬כי שגה בית הדין המשמעתי המחוזי עת ניהל את ההליך ללא נוכחותו ומבלי שהיה‬
‫‪10‬‬
‫מיוצג‪ .‬לטענת המשיב‪ ,‬נוכח האפשרות כי יוטל עליו עונש כה דרמטי‪ ,‬כגון השעיה‪ ,‬חלה חובה על בית‬
‫‪11‬‬
‫הדין למנות לו סנגור‪ .‬כתימוכין לעמדתו‪ ,‬ביקש ב"כ המשיב ללמוד מהוראות סדר הדין הפלילי‬
‫‪12‬‬
‫(סעיפים ‪61‬א ו‪61-‬ב לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]‪ ,‬תשמ"ב – ‪ ,)63/3‬לפיהן נאשם הצפוי‬
‫‪13‬‬
‫לעונש מאסר (ולו בעבודות שירות) יהא מיוצג על ידי סנגור‪ .‬לטענת המשיב‪ ,‬אין כל ספק כי גזר דין‬
‫‪14‬‬
‫של השעיה מעיסוק במקצוע עריכת הדין לכל פרק זמן‪ ,‬ובוודאי לתקופה של שנים‪ ,‬הינו חמור יותר‬
‫‪15‬‬
‫מ עונש של מאסר בעבודות שירות‪ ,‬לפרק זמן קצר‪ ,‬שלא יכול לעלות על שישה חודשים‪ .‬לכן‪ ,‬אם‬
‫‪16‬‬
‫במקרה האחרון ישנה חובת מינוי סנגור‪ ,‬הרי שראוי היה להחיל נורמה זו גם בעניינו של המשיב‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬עותר המשיב לביטולה של הכרעת הדין והחזרת הדיון לבית הדין המחוזי‪ ,‬אשר ידון‬
‫‪18‬‬
‫בתיק מתחילתו‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫לעניין גזר הדין‪ ,‬טוען המשיב כי בית הדין המחוזי והארצי החמירו עמו יתר על המידה‪ ,‬שכן‬
‫‪20‬‬
‫‪.66‬‬
‫נוכח נסיבותיו האישיות – גילו (כבן ‪ ) 1/‬ומצבו הבריאותי הרעוע‪ ,‬משמעותה של השעיה לשמונה‬
‫‪21‬‬
‫שנים הינה השעיה לצמיתות דה פקטו‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫‪ 9‬מתוך ‪61‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫עוד טוען המשיב‪ ,‬כי הערכאות הקודמות לא נתנו את המשקל הראוי לכך שלא הוגשה תלונה מצד‬
‫‪1‬‬
‫משפחת עוזיאל‪ ,‬אלא שהמשיב בעצמו‪ ,‬מתוך רגש פנימי של הגינות וקבלת אחריות‪ ,‬חשף את סיפור‬
‫‪2‬‬
‫המעשה בבית המשפט המחוזי‪ ,‬מתוך ניסיון לסייע לבני הזוג בהליך שניהלו מול כונס הנכסים‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫המשיב הוסיף‪ ,‬כי עשה כן מתוך מודעות מלאה‪ ,‬שכן מתוקף היותו עורך דין העוסק בתחום הפלילי‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫אין ספק שהבין את המשמעות שעלולה לנבוע מעדותו בבית המשפט; לא ניתן המשקל הראוי לכך‬
‫‪5‬‬
‫שהמשיב הגיע להסדר כספי עם משפחת עוזיאל; לא ניתן המשקל הראוי לכך שלא הוכח כי סכומי‬
‫‪6‬‬
‫הכסף הגיעו לכיסו של המשיב‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫לבסוף‪ ,‬טוען המשיב כי ראוי היה לקבל את הצעתו ולסווג את רישיונו כך שיוכל לעסוק בתחום שלא‬
‫‪8‬‬
‫כרוך בכספי לקוחות‪ .‬ב"כ המשיב ציין‪ ,‬כי אמנם‪ ,‬ככל הידוע‪ ,‬אין תקדים לקביעה שכזו בבתי הדין‬
‫‪9‬‬
‫למשמעת של הלשכה‪ ,‬אך לעמדתו‪" ,‬לא שמענו" או "לא ראינו" אינה ראיה‪ .‬לדבריו‪ ,‬האפשרות‬
‫‪10‬‬
‫המשפטית קיימת ויש לבחון אותה לגופו של עניין‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ביום ‪ 34.1.61‬הגישה המערערת עיקרי טיעון מטעמה‪ ,‬המתייחסים בעיקר לנימוקי ערעורו‬
‫‪12‬‬
‫‪.63‬‬
‫של המשיב על הכרעת הדין‪ .‬לטענת המערערת‪ ,‬הרשעתו של המשיב היא כדין‪ ,‬והיא נסמכת על מארג‬
‫‪13‬‬
‫ראיות מוצק‪ ,‬הכולל‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את עדויות בני הזוג עוזיאל‪ ,‬את עדותו של עו"ד לנגה (כונס הנכסים)‪,‬‬
‫‪14‬‬
‫וכן מסמכים ותכתובות בזמן אמת‪ ,‬שיש בהם כדי לחזק את העדויות הנ"ל‪ ,‬לרבות מכתבים של‬
‫‪15‬‬
‫המשיב עצמו‪ .‬באשר למסמך ת‪ ,68‬טוענת המערערת‪ ,‬כי המדובר במסמך שערך המערער ונחתם על‬
‫‪16‬‬
‫ידי בני הזוג עוזיאל בדיעבד‪ ,‬ואין בו כדי להוכיח שהכספים עברו למשיב במסגרת חברית ושלא‬
‫‪17‬‬
‫מתוקף תפקידו כעורך דין‪ .‬בנוגע לטענת המשיב כי לא היה מיוצג‪ ,‬הוסיפה המערערת כי אין מקום‬
‫‪18‬‬
‫לגזור גזירה שווה בין נאשם בפלילים לבין עורך דין שעומד לדין משמעתי וזאת‪ ,‬בין היתר‪ ,‬משום‬
‫‪19‬‬
‫שעורך דין הוא בעל השכלה משפטית‪ ,‬יכול לייצג את עצמו ומבין את ההשלכות של ייצוג עצמי‪,‬‬
‫‪20‬‬
‫היעדר ייצוג והיעדרות מלהופיע לדיונים‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫דיון והכרעה‬
‫‪22‬‬
‫‪ 11‬מתוך ‪61‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫לאחר שעיינתי בהודעות הערעור של הצדדים ובעיקרי הטיעון מטעם המערערת; לאחר‬
‫‪1‬‬
‫‪60.‬‬
‫שבחנתי את החלטות בית הדין המשמעתי המחוזי ובית הדין המשמעתי הארצי; לאחר שהאזנתי‬
‫‪2‬‬
‫רוב קשב לטענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי ביום ‪ ,96.1.61‬הגעתי לכלל מסקנה כי דין שני‬
‫‪3‬‬
‫הערעורים להידחות‪ .‬להלן יפורטו נימוקיי‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫הערעור על הכרעת הדין‬
‫‪5‬‬
‫מושכלות יסוד הן‪ ,‬כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי‬
‫‪6‬‬
‫‪.61‬‬
‫הערכאה הדיונית‪ ,‬אלא במקרים חריגים‪ .‬כך בכלל – ומקל וחומר‪ ,‬נוכח מעמדו הייחודי של בית‬
‫‪7‬‬
‫משפט זה‪ ,‬בשבתו כערכאה שלישית הדנה בערעור שני על קביעותיו של בית הדין המשמעתי המחוזי‬
‫‪8‬‬
‫(על"ע ‪ 1316841‬הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' עו"ד שרה דוידוביץ' (פורסם‬
‫‪9‬‬
‫במאגרים‪ ;)/.6.64 ,‬עמל"ע (י‪-‬ם) ‪ 6491843‬עו"ד מאיר קטן נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין‬
‫‪10‬‬
‫בתל‪-‬אביב (פורסם במאגרים‪.))36.6.66,‬‬
‫‪11‬‬
‫בטענתו‪ ,‬כי לא ניתן הפירוש הנכון למסמך ת‪ – 68‬מכתבם של בני הזוג עוזיאל‪ ,‬מבקש‬
‫‪12‬‬
‫‪.61‬‬
‫המשיב באופן מובהק מבית משפט זה להתערב בקביעות של עובדה ומהימנות‪ .‬בית הדין המחוזי‬
‫‪13‬‬
‫שמע את העדים‪ ,‬התרשם מהם באופן בלתי אמצעי‪ ,‬העריך את מהימנותם וקבע באופן שאינו‬
‫‪14‬‬
‫משתמע לשני פנים כי הכספים הועברו למשיב מתוקף תפקידו כעורך דין ולא במסגרת חברית‪ ,‬גם‬
‫‪15‬‬
‫אם ברקע קיימת חברות בין הצדדים‪:‬‬
‫‪16‬‬
‫"המכתב ת‪ ,1/‬בו נאמר כי כל שנעשה הוא במסגרת חברית ומשפחתית‪ ,‬הוא‬
‫‪17‬‬
‫מכתב מלאכותי ומוזמן שנועד לקדם בדיוק הליך כגון זה שבפנינו‪ ,‬וכפי‬
‫‪18‬‬
‫שהסבירו המתלוננים [המכונים בפסק דין זה "הנפגעים‪ -‬צ' ס'] – תיאור‬
‫‪19‬‬
‫הדברים בו אינו משקף את המציאות‪ .‬העובדה כי המכתב ממוען ללשכת‬
‫‪20‬‬
‫עורכי הדין והיא מתבקשת בו שלא לנקוט בהליכים נגד הנאשם‪ ,‬מדברת בעד‬
‫‪21‬‬
‫עצמה"‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫(הכרעת הדין‪ ,‬סעיף ‪.)13‬‬
‫‪ 11‬מתוך ‪61‬‬
‫‪23‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫הכרעת דינו של בית הדין המחוזי‪ ,‬שאושרה על ידי בית הדין הארצי‪ ,‬מפורטת ומנומקת כדבעי‪ ,‬ולא‬
‫‪1‬‬
‫מצאתי כל סיבה להתערב בממצא עובדתי זה שנקבע בה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫לגופם של דברים אציין‪ ,‬כי מעדותם של בני הזוג עוזיאל בפני בית הדין המחוזי עולה בבירור‬
‫‪3‬‬
‫‪.66‬‬
‫כי סכום הכסף הועבר למשיב בנאמנות ובכדי להסדיר את חובם אל מול עמותת משתכני הר שמואל‬
‫‪4‬‬
‫ממנה הם רכשו את המגרש (פרוטוקול דיון מיום ‪ 6.6.69‬בבד"מ ‪ -90863‬עמ' ‪ ,3‬ש' ‪ ;33 -69‬עמ' ‪ ,1‬ש'‬
‫‪5‬‬
‫‪ .) 63 -3‬יתרה מכך‪ ,‬הגב' לאה עוזיאל שטחה בעדותה את הנסיבות שהובילוהּ לחתום על המסמך‬
‫‪6‬‬
‫ת‪:68‬‬
‫‪7‬‬
‫"ש‪ .‬האם את מזהה את המסמך שאני מציג לך?‬
‫‪8‬‬
‫ת‪ .‬כן‪ .‬ערך אותו נראה הנאשם‪ .‬מי שעמד אחרי המסמך זה הרב הורנשטיין‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫מי שחתום זה אני ובעלי‪ .‬הנסיבות שהובילו אותנו לחתום‪ -‬זו הייתה עסקה‬
‫‪10‬‬
‫חבילה‪ .‬וועדת החסד רצתה לשקם את הנאשם‪ .‬מטרתנו הייתה להפחית את‬
‫‪11‬‬
‫הנזק שלנו ככל האפשר‪ .‬אחרי שהפרשה התפוצצה יכולנו ללכת ולהתלונן‬
‫‪12‬‬
‫במשטרה‪ .‬לא עשינו זאת כי בכל אופן‪ ...‬זכר לימים הטובים‪ .‬כאב לי הלב על‬
‫‪13‬‬
‫האישה ועל הילדים‪ .‬לא נעים בתור חברים‪ .‬מצד שני נודה על האמת כסף‬
‫‪14‬‬
‫מהמשטרה לא מגיע‪ .‬המכתב היה חלק מההסכם‪ .‬עבורי הוא היה ראה‬
‫‪15‬‬
‫וקדש‪ .‬הוא היה נדבך בסיסי לחתימת ההסכם‪ .‬כלומר אם לא היינו מסכימים‬
‫‪16‬‬
‫למכתב לא היה נחתם ההסכם‪ .‬מה שכתוב במכתב הוא נכון‪ .‬מקריאה‬
‫‪17‬‬
‫מהמכתב‪ .‬החלק הלא מדויק היה – במסגרת חברית ומשפחתית הוא לקח לי‬
‫‪18‬‬
‫כס ף‪ .‬היה לו יותר קל לקחת כסף שלנו ולא של אחרים כי קל למרוח אותנו כי‬
‫‪19‬‬
‫יש בינינו יחסי אמון אמיתיים‪."...‬‬
‫‪20‬‬
‫(שם‪ ,‬עמ' ‪ ,1‬ש' ‪ 04‬ואילך)‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫בית הדין המחוזי קבע כי‪ ,‬עדויות בני הזוג עוזיאל אמינות לחלוטין (הכרעת הדין‪ ,‬סעיפים ‪ 6/‬ו‪)39-‬‬
‫‪22‬‬
‫ואיני מוצא כל מקום לשנות מקביעה זו‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪ 12‬מתוך ‪61‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫אין בידי לקבל גם את טענתו השנייה של המשיב‪ ,‬כי שגה בית הדין המשמעתי המחוזי עת‬
‫‪1‬‬
‫‪.6/‬‬
‫ניהל את ההליך ללא נוכחותו ומבלי שהיה מיוצג‪ ,‬שכן נוכח האפשרות כי יוטל עליו עונש כה דרמטי‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫כגון השעיה‪ ,‬חלה חובה על בית הדין למנות לו סנגור‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫כפי שפורט בהרחבה בהכרעת דינו‪ ,‬בית הדין המחוזי עשה כברת דרך לכיוונו של המשיב בעת‪ ,‬שבין‬
‫‪4‬‬
‫היתר‪ ,‬נענה לבקשותיו השונות לדחיית דיונים‪ ,‬ומשלא התייצב לדיונים שנקבעו‪ִ ,‬אפשר לו להגיש‬
‫‪5‬‬
‫תשובה מפורטת בכתב לכתב הקובלנה‪ ,‬להודיע האם הוא מעוניין לחקור את מי מהעדים בחקירה‬
‫‪6‬‬
‫נגדית‪ ,‬לסכם בכתב או להגיש כל בקשה אחרת (הכרעת הדין‪ ,‬סעיפים ‪ .)01 -9/‬עוד יצוין‪ ,‬כי המשיב‬
‫‪7‬‬
‫ביקש לדחות את הדיון פעמיים (דיונים מיום ‪ 30.9.69‬ו‪ )36.0.69-‬בכדי להעמיד לעצמו ייצוג‪ ,‬ומכך‬
‫‪8‬‬
‫עולה כי היה מודע לחשיבות הדבר‪ ,‬ויכול היה לבקש מבית הדין למנות לו סנגור ככל שסבר כי יש‬
‫‪9‬‬
‫בכך צורך‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫כפי שהוזכר בפסק דינו של בית הדין הארצי‪ ,‬אין בדין חובת מינוי סנגור באורח יזום מטעם בית‬
‫‪11‬‬
‫הדין המשמעתי‪ .‬ולא בכדי‪ .‬מסכים אני עם קביעתו של בית הדין הארצי כי אין לערוך אנלוגיה‬
‫‪12‬‬
‫מהוראות סדר הדין הפלילי לדין המשמעתי של עורכי הדין וזאת‪ ,‬בין היתר‪ ,‬משום שעורך דין הוא‬
‫‪13‬‬
‫בעל השכלה משפטית‪ ,‬יכול לייצג את עצמו ומבין את ההשלכות של ייצוג עצמי‪ ,‬היעדר ייצוג‬
‫‪14‬‬
‫והיעדרות מלהופיע לדיונים‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫ביני לביני אציין‪ ,‬כי במסגרת ערעורו על גזר הדין טוען המשיב שלא ניתן המשקל הראוי לכך שהוא‬
‫‪16‬‬
‫בעצמו חשף את הדברים בבית המשפט המחוזי‪ ,‬וזאת מתוך ניסיון לסייע לבני הזוג בהליך שניהלו‬
‫‪17‬‬
‫מול כונס הנכסים‪ .‬בהקשר זה טען המשיב‪ ,‬כי עשה כן מתוך מודעות מלאה‪ ,‬שכן מתוקף היותו עורך‬
‫‪18‬‬
‫דין העוסק בתחום הפלילי‪ ,‬אין ספק שהבין את המשמעות שעלולה לנבוע מעדותו בבית המשפט‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫לדידי‪ ,‬אין באפשרות המשיב להחזיק את החבל משני קצותיו ולטעון מחד גיסא‪ ,‬כי היה על בית הדין‬
‫‪20‬‬
‫למנות לו סנגור ללא קשר למעמדו ומקצועו‪ ,‬ומאידך גיסא לטעון כי יש לייחס משמעות ומשקל‬
‫‪21‬‬
‫מיוחד לפעולותיו על רקע היותו עורך דין העוסק בתחום הפלילי‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫הערעורים על גזר הדין‬
‫‪23‬‬
‫‪ 13‬מתוך ‪61‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫‪.63‬‬
‫מעמדו המיוחד של בית משפט זה עולה אף ביתר שאת‪ ,‬עת אנו נדרשים לבחון את מדיניות‬
‫הענישה שנקבעה על ידי בתי הדין המשמעתיים‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫"בעניינים משמעתיים‪ ,‬מן הרצוי הוא‪ ,‬כי בתי הדין של לשכת עורכי הדין הם‬
‫‪3‬‬
‫שיתוו את מדיניות הענישה; כפי שנקבע לא אחת‪ ,‬לא בנקל יתערבו בתי‬
‫‪4‬‬
‫המשפט בהחלטתם (ראו על"ע ‪ 5656/45‬הועד המחוזי של לשכת עורכי‪-‬הדין‬
‫‪5‬‬
‫בתל אביב‪-‬יפו נ' עו"ד חיים [פורסם במאגרים]; על"ע ‪ 0000/33‬הועד המחוזי‬
‫‪6‬‬
‫של לשכת עורכי‪-‬הדין בירושלים נ' וינוגרד‪ ,‬פ"ד נה(‪".))311-314 ,346 )6‬‬
‫‪7‬‬
‫(בר"ש ‪ 3/30863‬ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין‪ ,‬מחוז תל אביב נ' מאיר זיו (פורסם‬
‫‪8‬‬
‫במאגרים‪)64.41.3463 ,‬‬
‫‪9‬‬
‫בדומה‪ ,‬נקבע בפרשה אחרת כי‪:‬‬
‫‪10‬‬
‫"התוויית מדיניות הענישה בעניינים משמעתיים ראוי לה שתיעשה בבתי‬
‫‪11‬‬
‫הדין המשמעתיים – 'בית משפט זה אינו מתערב בשיקול דעתם של בתי הדין‬
‫‪12‬‬
‫המשמעתיים באשר לעונש המוטל על ידם ואינו נוהג לשים עצמו כערכאת‬
‫‪13‬‬
‫ערעור נוספת על החלטותיהם‪ .‬כבר נאמר לא אחת שבתי הדין המשמעתיים‬
‫‪14‬‬
‫יסללו את 'שביל המותר והאסור בהליכותיהם של עורכי דין' (על"ע ‪1950/40‬‬
‫‪15‬‬
‫הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב נ' סלוביק‪ ,‬פ"ד נט(‪,999 )4‬‬
‫‪16‬‬
‫‪ ,905‬מפי השופטת ארבל (להלן עניין סלוביק); ראו גם על"ע ‪ 1419/49‬הועד‬
‫‪17‬‬
‫המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' אלמקייס [פורסם במאגרים]‬
‫‪18‬‬
‫(‪".))4443‬‬
‫‪19‬‬
‫(בר"ש ‪ 0396869‬שי חיימוב‪ ,‬עו"ד נ' לשכת עורכי הדין (פורסם במאגרים‪.))41.4/.3469 ,‬‬
‫‪20‬‬
‫במקרה דנא‪ ,‬הן בית הדין המחוזי והן בית הדין הארצי נימקו בהרחבה את שיקוליהם‬
‫‪21‬‬
‫לעניין העונש שהוטל על המשיב‪ ,‬וביניהם תיארו את החומרה היתרה של עבירת שליחת היד בכספי‬
‫‪22‬‬
‫‪.34‬‬
‫‪ 14‬מתוך ‪61‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫לקוחות וציינו‪ ,‬כי על דרך הכלל‪ ,‬העונש על עבירה זו הוא הוצאה מן הלשכה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬אין‬
‫‪1‬‬
‫מדובר בעונש אוטומטי ועל כן‪ ,‬לאור השיקולים לקולא הקיימים במקרה דנא וביניהם‪ :‬גילו של‬
‫‪2‬‬
‫הנאשם‪ ,‬פועלו רב השנים‪ ,‬מצבו הבריאותי והכלכלי‪ ,‬העובדה שלא הוגשה נגדו תלונה על ידי‬
‫‪3‬‬
‫הנפגעים ושהוא זה שחשף עצמו להליך המשמעתי; הוחלט לגזור על המשיב עונש השעיה ממושכת‬
‫‪4‬‬
‫בן ‪ /‬שנים‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫סבורני‪ ,‬כי אין בעונש שנגזר משום סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה‪ .‬העונש שהוטל מאזן‬
‫‪6‬‬
‫בין השיקולים לחומרה ולקולא – אכן‪ ,‬נוכח גילו של המשיב וההשעיה הממושכת שנגזרה סביר כי‬
‫‪7‬‬
‫יקשה עליו לחזור ולעסוק במקצוע עריכת הדין‪ .‬ואולם‪ ,‬אין להקל עמו עוד יותר ממה שכבר הוקל‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫שכן עבירת שליחת היד בכספי לקוחות הינה מהעבירות החמורות ביותר אותן יכול לבצע עורך דין‪,‬‬
‫‪9‬‬
‫תוך ניצול תפקידו ומעמדו‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫כמו כן‪ ,‬אין בידי לקבל את הצעת המשיב לסווג את רישיונו כך שיוכל לעסוק בתחום שלא‬
‫‪11‬‬
‫‪.36‬‬
‫כרוך בכספי לקוחות‪ .‬מסכים אני עם העמדה שהובעה על ידי בית הדין המחוזי‪ ,‬כי הצעת המשיב‬
‫‪12‬‬
‫אינה עולה בקנה אחד עם החוק‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫אכן‪ ,‬סעיף ‪( 6/‬ג) לחוק מעניק לבית הדין סמכות להשעות באופן זמני עורך דין מעיסוק במקצוע אף‬
‫‪14‬‬
‫באופן חלקי בלבד‪ ,‬ולאסור עליו פעילות באופן מסווג‪ .‬ברם‪ ,‬סעיף זה מתייחס למצב דברים ייחודי‪,‬‬
‫‪15‬‬
‫בו מתבקשת השעיה זמנית של עורך דין שהוגש נגדו כתב אישום בבית משפט או בבית דין צבאי‪,‬‬
‫‪16‬‬
‫בשל עבירה פלילית שיש בה משום קלון‪ ,‬וזאת עד להכרעת דינו בבית המשפט או בבית הדין הצבאי‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫אין ללמוד מסעיף זה לעניין סמכות הענישה של בית הדין המשמעתי הקבועה בסעיף ‪ 1/‬לחוק‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫במאמר מוסגר יצוין‪ ,‬כי בהחלטתי מיום ‪ 61.9.61‬בעמל"ע (י‪-‬ם) ‪ 100/6-43-61‬ורצברגר נ' לשכת‬
‫‪19‬‬
‫עורכי הדין – מחוז ירושלים‪ ,‬עיכבתי את ביצוע עונש ההשעיה שנגזר על המשיב באופן חלקי‪ ,‬כך‬
‫‪20‬‬
‫שיוכל להמשיך ולטפל בלקוחות הקיימים במשרדו ולא יוכל לקבל לטיפולו לקוחות חדשים‪ .‬זאת‪,‬‬
‫‪21‬‬
‫בעיקר מתוך רצון להתחשב בלקוחות אשר עניינם עדיין תלוי ועומד ומצריך את טיפולו של עורך‬
‫‪22‬‬
‫הדין‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪ 15‬מתוך ‪61‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬
‫עמל"ע ‪ 69135-40-16‬לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים נ' ורצברגר‬
‫עמל"ע ‪ 0616-46-16‬ורצברגר נ' לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז ירושלים‬
‫הנה כי כן‪ ,‬סבורני‪ ,‬כי השעיה חלקית או מסווגת שמורה למצבים בהם טרם הסתיימו ההליכים כנגד‬
‫‪1‬‬
‫עורך הדין‪ ,‬ואף במצבים אלו יש להשתמש בה במשורה (ראו החלטתי מיום ‪ 61.0.61‬באותו תיק ממש‬
‫‪2‬‬
‫לפיה אין להאריך את עיכוב הביצוע הראשוני שניתן)‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫סוף דבר‬
‫‪4‬‬
‫‪.33‬‬
‫מן המקובץ לעיל עולה‪ ,‬כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי‪ .‬הערעור‬
‫‪5‬‬
‫נדחה אפוא‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לידי ב"כ הצדדים‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ניתן היום‪ ,‬י"ד תמוז תשע"ה‪ 46 ,‬יולי ‪ ,3461‬בהעדר הצדדים‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫חתימה‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪ 16‬מתוך ‪61‬‬