שיווי משקל- עפרה גוטליב

‫השפעת אימון גופני על בקרת שיווי המשקל‬
‫בקרב קשישות בקבוצת יבנה‬
‫‏‏‬
‫‏‬
‫עבודה זו מוגשת במסגרת פרויקט גמר תואר שני‪:‬‬
‫מנחה‪ :‬פרופסור יעקב קפלנסקי‬
‫מגישה‪ :‬עפרה גוטליב‬
‫ת‪.‬ז‪.‬‏‪041902050‬‬
‫עריכה‏לשונית‪-‬שלומית‏תעסה‪-‬נאמן ‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫חשוון‏תשע"ד‪,‬‏אוקטובר‏‪3102‬‬
‫המכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון‬
‫עמוד‬
‫תוכן העניינים‬
‫תקציר ‏‬
‫‪ ----------------------------‬‏ ‪ 2‬‏‬
‫מבוא ‏‬
‫‪ ----------------------------‬‏ ‪ 4‬‏‬
‫פרק‏‪0‬‏ הקדמה ‏‬
‫‪ 5 -----------------------------‬‏‬
‫פרק‏‪3‬‏ שיטות‏מחקר‬
‫‪ -----------------------------‬‏ ‪ 30‬‏‬
‫פרק‏‪2‬‏‏‏‏תוצאות ‏‬
‫‪ -----------------------------‬‏ ‪ 32‬‏‬
‫פרק‏‪4‬‏‏‏‏דיון ‏‬
‫‪ 23 -----------------------------‬‏‬
‫פרק‏‪5‬‏ ביבליוגרפיה ‏‬
‫‪ -----------------------------‬‏ ‪ 40‬‏‬
‫נספחים ‏‬
‫‪ ----------------------------‬‏ ‪ 42‬‏‬
‫‪9‬‬
‫תקציר‬
‫ההזדקנות ‏היא ‏תהליך ‏אטי ‏שסופו ‏ידוע‪ .‬‏היא ‏כרוכה ‏בירידת ‏החיוניות ‏של ‏הקשיש ‏וביכולת‏‬
‫ההתגוננות‏שלו‏כנגד‏תחלואים‏שונים‪,‬‏התוקפים‏אותו‏ואף‏גורמים‏למותו‪ .‬‏‬
‫הפרעות ‏הליכה ‏המאפיינות ‏את ‏הקשיש ‏הן ‏גורם ‏ראשוני ‏לנפילות ‏ולאיבוד ‏שיווי ‏משקל‪ .‬‏ליקויים‏‬
‫בשיווי ‏משקל ‏ובהליכה ‏עלולים ‏להעלות ‏את ‏הסיכון ‏לנפילות‪,‬‏לתאונות‏ולמקרי ‏מוות ‏בקרב ‏קשישים‏‬
‫מעל ‏גיל ‏‪ .01‬‏נפילות ‏ופציעות ‏מהוות ‏בעיה ‏רפואית ‏וגורמות ‏למחיר ‏כספי ‏כבד ‏לקופה ‏הציבורית‪,‬‏‬
‫לקשיש‏ולמשפחתו‪ .‬‏‬
‫מטרת המחקר‬
‫מטרת ‏מחקר ‏זה‏היא ‏לבדוק ‏אם ‏לפעילות ‏גופנית ‏יזומה ‏וקבועה ‏יש ‏השפעה ‏מיטיבה ‏על ‏בקרת ‏שיווי‏‬
‫המשקל‏בקרב‏נשים‪,‬‏באמצעות‏מחקר‏השוואתי‏בין‏מתאמנות‏ללא‏מתאמנות‪.‬‬
‫שיטות המחקר‬
‫המחקר ‏כלל ‏‪ 31‬‏נשים ‏מתנדבות ‏(בנות ‏‪ .)05-01‬‏הנשים ‏שנבחרו הן ‏"קשישות ‏בריאות"‪ ,‬‏ללא ‏מחלות‏‬
‫נוירולוגיות ‏או ‏פסיכיאטריות וללא ‏פגיעה ‏קוגניטיבית‪ .‬‏שיווי ‏המשקל ‏נבדק ‏באמצעות ‏שלושה ‏סוגי‏‬
‫מבחנים‪:‬‏תרגיל ‏אחד ‏בהליכה ‏מהירה ‏לאורך ‏‪ 2‬‏מטרים ‏ושני ‏תרגילים ‏במצב ‏סטטי‪ ,‬‏בעמידה ‏על ‏רגל‏‬
‫אחת‏בעיניים‏פקוחות‏ועצומות‪.‬‏התרגילים‏נבדקו‏על‏בסיס‏זמן‏ביצוע‪.‬‬
‫תוצאות‬
‫במבחן ‏התוצאה ‏לא ‏נצפו ‏הבדלים ‏מהותיים ‏בין ‏שתי ‏הקבוצות‪ .‬‏לא ‏נמצא ‏הבדל ‏מובהק ‏ואף ‏נמצאו‏‬
‫נשים‏שאינן‏מתאמנות‏שקיבלו‏תוצאות‏טובות‏יותר‪ .‬המסקנה‏היא‏כי‏חלקן‏של‏הנשים‏עשויות‏לשפר‏‬
‫את‏יכולתן‏באמצעות‏אימון‏ספציפי‏ומאסיבי‏יותר‪,‬‏לשיפור‏שיווי‏המשקל‪ .‬‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‪3‬‬
‫מבוא‬
‫תופעת ‏הנפילות ‏בגיל ‏המבוגר ‏היא ‏בעיה ‏בריאותית ‏ציבורית ‏ועולמית‪ ,‬‏שמשמעותה ‏היא‏סבל ‏אישי‪,‬‏‬
‫ועלות ‏כספית ‏גבוהה‪ .‬‏נפילות ‏הן ‏מהגורמים ‏העיקריים ‏לתחלואה ‏ולתמותה ‏בקרב ‏מבוגרים‪.‬‏‬
‫הידרדרות‏במדדי‏שיווי‏המשקל‏מעלה‏את‏הסיכון‏לנפילות ואף‏למקרי‏מוות‪ .‬‏‬
‫בקרת‏שיווי‏המשקל‏היא‏היסוד‏לתנועה‏עצמאית‏ולשליטה‏בתנועה‪.‬‏ההזדקנות‏עלולה‏לגרום‏להגבלה‏‬
‫בתנועתיות ‏שתוביל ‏לנפילות‪ .‬‏ההידרדרות ‏מתרחשת ‏בכל ‏מערכות ‏הגוף‪ .‬‏שיווי ‏משקל ‏הוא ‏אחד‏‬
‫המרכיבים ‏החשובים ‏לביטחון ‏ולתפקוד ‏מיטבי ‏של ‏הגוף‪,‬‏אך ‏דורש ‏אימון ‏קבוע‪ .‬‏ידוע ‏שאחת ‏הדרכים‏‬
‫הטובות‏לשמירה‏על‏שיווי‏משקל‏היא‏העיסוק‏בפעילות‏גופנית‏באופן‏סדיר‪ .‬אחת‏המטרות‏העיקריות‏‬
‫של‏אנשי‏מקצוע‏הקרובים‏לקשיש‪,‬‏היא‏לשמור‏על‏אוטונומיה‏תפקודית‏בפעולות‏היום‏יום‪.‬‏עם‏הגיל‪,‬‏‬
‫הצורך ‏בתמיכה ‏לקשיש ‏עולה ‏באופן ‏משמעותי‪ .‬‏באמצעות ‏פעילות ‏גופנית ‏מתאימה‪ ,‬‏המחזקת ‏את‏‬
‫שרירי ‏הגפיים ‏והגוף ומאתגרת ‏את ‏שיווי ‏המשקל‪ ,‬‏אפשר ‏לשפר ‏את ‏כושרו ‏הגופני ‏של ‏הקשיש ‏ואת‏‬
‫ביטחונו‪,‬‏ובכך‏להקטין‏את‏הסיכון‏לנפילות‪.‬‬
‫בעבודה‏זו‏בחנתי ‏מהם‏הגורמים‏השונים‏להידרדרות‏בשיווי‏משקל‏בקרב‏מבוגרים‪,‬‏ועד‏כמה‏פעילות‏‬
‫גופנית‏תורמת‏לשימור‏ולשיפור‏השליטה‏בשיווי‏משקל‏‪.‬‬
‫בחרתי ‏לבחון ‏את ‏נושא ‏הזקנה ‏והאוכלוסייה ‏המבוגרת ‏הנמצאת ‏באזור ‏מגוריי‪ .‬‏מהסתכלות ‏ומשיחה‏‏‬
‫עם ‏כמה ‏קשישות ‏בסביבתי ‏הקרובה‪ ,‬‏התרשמתי ‏שאיבוד ‏שיווי ‏משקל ‏הוא ‏בעיה ‏קשה ‏ומטרידה‏‬
‫הפוגעת ‏באיכות ‏החיים‪ .‬‏מתוך ‏כך ‏בדקתי‏אם ‏ניתן ‏לסייע ‏לקשיש ‏לקבל ‏תחושת ‏ביטחון ‏וחוסן ‏טובים‏‬
‫יותר‏בהתאמה‏לגילו‏או‏מצבו‏הגופני‪,‬‏באמצעות‏אימון‏גופני‏קבוע‪.‬‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‪5‬‬
‫פרק ‪ 1‬הקדמה‬
‫‪ 1.1‬מהי זקנה‬
‫ההזדקנות ‏היא ‏תהליך ‏אטי ‏שסופו ‏ידוע‪ .‬‏היא ‏כרוכה ‏בירידת ‏החיוניות ‏של ‏האורגניזם ‏וביכולת‏‬
‫ההתגוננות‏שלו‏כנגד‏תחלואים‏שונים‏שתוקפים‏אותו‏וגורמים‏למותו‪.‬‬
‫אדם ‏זקן ‏הוא ‏אדם שמיצה ‏את ‏הרוב ‏הגדול ‏של ‏תוחלת ‏חייו‪.‬‏על ‏כן‪ ,‬‏הגדרת ‏הזקנה ‏בכל ‏חברה ‏תלויה‏‬
‫בתוחלת‏החיים‪.‬‬
‫הגדרת ‏תחילתו‏של ‏גיל ‏הזקנה ‏שונה ‏בתרבויות ‏שונות‪.‬‏ישנן ‏תרבויות ‏השמות ‏דגש ‏על ‏הופעת ‏סימני‏‬
‫הזקנה ‏הפיזיים‪ ,‬‏כדוגמת ‏שיער ‏שיבה‪ ,‬‏כמדד ‏לתחילת ‏גיל ‏זקנה‪ .‬‏ישנן ‏תרבויות ‏אחרות ‏שבהן ‏נובעת‏‬
‫ההגדרה ‏ממעמד ‏חברתי ‏ומשפחתי‪ ,‬‏והאדם ‏מוגדר ‏זקן ‏כאשר ‏ילדיו ‏בגרו ‏והחלו ‏בחיים‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‬
‫(בן‏שאול‪,‬‏‪ .)3102‬‏‬
‫‪ 1.1.1‬הדרך שבה אנו מזדקנים‬
‫כאשר‏אנו‏מזדקנים‪,‬‏התאים‏בכל‏הגוף‏מאבדים‏בהדרגה‏את‏יכולתם‏להסתגל‏לדחק‪.‬‬
‫לתאים ‏זקנים ‏יש ‏סף ‏נמוך ‏יותר ‏של ‏לחימה ‏בלחצים ‏המולקולריים ‏של ‏הרדיקלים ‏החופשיים‪.‬‏כאשר‏‬
‫אנו ‏מזדקנים‪ ,‬‏הגנים ‏האחראים ‏לייצור ‏חלבונים‪ ,‬‏המרחיקים ‏את ‏הפסולת ‏המזיקה‪ ,‬מפסיקים ‏למלא‏‬
‫את ‏עבודתם‪ .‬‏מצב ‏זה ‏מביא ‏לאפופטוזיס ‏(תהליך ‏טבעי ‏של ‏מות ‏תאים)‪ .‬‏כשתאי ‏עצב ‏מתבלים‪,‬‏‬
‫הסינפסות ‏נשחקות ‏ונוצרים ‏ניתוקי ‏קשרים ‏במוח‪ .‬‏במחקר ‏על ‏בני ‏אדם ‏שפרשו ‏מהעבודה ‏מצאו‏‬
‫החוקרים ‏שמי ‏מהם ‏שעסקו ‏באימון ‏גופני‪,‬‏שמרו ‏בקירוב ‏על ‏אותה ‏רמת ‏זרימה ‏של ‏דם ‏במוחם ‏לאחר‏‬
‫ארבע ‏שנים‪,‬‏בעוד ‏שאצל ‏משתתפים ‏בקבוצה ‏לא ‏פעילה ‏נצפתה ‏ירידה ‏משמעותית‪.‬‏באמצעות‏אימון‏‬
‫גופני ‏אפשר ‏להילחם ‏בתהליך ‏ההזדקנות‪ ,‬‏משום ‏שהוא ‏מאט ‏את ‏קצב ‏הירידה ‏הטבעית‪ .‬‏הידרדרות‏‬
‫קוגניטיבית‏באה‏לידי‏ביטוי‏בדברים‏קטנים‪ .‬‏‬
‫ככל ‏שהקשרים ‏במוח ‏נשברים‪ ,‬‏יש ‏קושי ‏להיזכר ‏במקומות ‏מוכרים‪ .‬‏היחלשות ‏קוגניטיבית ‏קלה‏‬
‫עלולה ‏להפוך ‏לשיטיון‪ ,‬‏ואז ‏מתחילים ‏לאבד ‏את ‏היכולת ‏לזכור ‏אירועים ‏מהעבר‪ .‬‏הרגשה ‏מאיימת‏‬
‫ומפחידה‏זו‏גורמת‏להסתגרות‏(בן‏שאול‪,‬‏‪ .)3102‬‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‪4‬‬
‫‪ 1.1.1‬האבדנים בזקנה‬
‫את‏האבדנים‏הקיימים‏אפשר‏למנות‏בכמה‏תחומים‪ .‬‏‬
‫אבדנים חברתיים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫אבדן‏הזהות‏התעסוקתית‪,‬‏עם‏סיום‏העבודה‏והפרישה‏לגמלאות‪ .‬‏‬
‫‪‬‬
‫אבדן‏כלכלי‪,‬‏המגיע‏בצמידות‏לפרישה‏מהעבודה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בידוד‪,‬‏ירידה‏במספר‏החברים‏בני‏הגיל‏עקב‏מצבי‏מוות‏או‏מחלה‪.‬‬
‫אבדנים בריאותיים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫ירידה‏במצב‏הבריאות‏השוטף‪.‬‏תדירות‏גבוהה‏של‏מחלות‏זיהומיות‏ופציעות‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ירידה‏ביכולות‏הראייה‪,‬‏הריכוז‏והזיכרון‪.‬‬
‫‪‬‬
‫אבדן ‏כושר ‏פיזי‪ .‬‏המצב ‏הקבוע ‏של ‏היכולות ‏הגופניות ‏הולך ‏ויורד ‏והולכות ‏ונוספות ‏לקויות‏‬
‫פיזיות‪ .‬‏למשל‪ ,‬‏יכולת ‏התנועה ‏הולכת ‏ופוחתת ‏בהדרגה‪ ,‬‏הן ‏בשל ‏היחלשות ‏השרירים ‏הן ‏בשל‏‬
‫פגמים‏במערכת‏התנועה‪ .‬‏‬
‫‪‬‬
‫אבדן ‏דימוי ‏גוף‪.‬‏בזקנה ‏משתנה ‏בהדרגה ‏מראהו ‏החיצוני ‏של ‏האדם‪,‬‏עורו ‏כבר ‏אינו ‏חלק ‏ומתוח‪,‬‏‬
‫גבו‏אינו‏בהכרח‏זקוף‪,‬‏פניו ‏עטויים‏קמטים ‏ועוד‪.‬‏דימוי‏הגוף‪,‬‏שלעתים‏אינו ‏תואם ‏את‏תחושותיו‏‬
‫הפנימיות‏של‏האדם‪,‬‏עשוי‏להתערער‪ .‬‏‬
‫‪‬‬
‫אבדן‏קוגניטיבי‪.‬‏קושי‏בזכירה‏ובריכוז‏או‏חרדות‏מאבדן‏כזה‪.‬‬
‫(בן‏יצחק‪,‬‏‪ .)3102‬‏‬
‫‏‬
‫שיטיון (דימנסיה)‬
‫אבדן‏יכולת‏המצמצם‏את‏היכולת‏לתפקד‏כהלכה‪.‬‏מתרחש‏כאשר‏אזור‏מסוים‏במוח‏נפגע‏או‏מפסיק‏‬
‫לפעול‪ ,‬‏בדומה ‏לנתיך ‏חשמל ‏שנשרף‪ .‬‏ישנם ‏סוגים ‏שונים ‏של ‏שיטיון‪ ,‬‏הנפוץ ‏בהם ‏הוא ‏מחלת‏‬
‫האלצהיימר‪ ,‬‏מחלה ‏ניוונית ‏של ‏המוח‪ .‬‏מאפייניה‪ ,‬‏היווצרות ‏של ‏רובד ‏אמילואידי ‏והצטברות ‏של‏‬
‫דלקת‪,‬‏המתחילים‏בהיפוקמפוס‏ומתפשטים‏לאונה‏הקדמית‏והרקתית‪ .‬‏‬
‫שיטיון ‏נוסף ‏הוא ‏מחלת ‏הפרקינסון‪ ,‬‏שבה ‏תאי ‏העצב ‏של ‏דופמין ‏מתכלים ‏ומנתקים ‏את ‏זרימת‏‬
‫הנוירוטרנסמיטורים ‏אל ‏הגנגליונים ‏הבאזליים‪ ,‬‏הגורמים ‏להפסקת ‏התנועה ‏המוטורית ‏(רייטי‏‬
‫והגרמן‪,‬‏‪ .)3101‬‏‬
‫הזדקנות המוח‬
‫המוח ‏מאבד ‏משקל ‏ונפח ‏בין ‏גיל ‏הבגרות ‏לזקנה‪ .‬‏הירידה ‏נובעת ‏מאבדן ‏תאי ‏עצב ‏אינדיבידואליים‪.‬‏‬
‫במהלך ‏ההזדקנות ‏של ‏המוח ‏ישנה ‏ירידה ‏במספר ‏הדנדריטים ‏והסינפסות‪ .‬תהליכי ‏הזדקנות ‏במוח‏‬
‫מתבטאים ‏בירידה ‏בכישורים ‏קוגניטיביים‪ ,‬‏אך ‏אין ‏תמימות ‏דעים ‏באשר‏לתהליך‪ .‬‏בבסיס‏ויכוח‏זה‏‏‬
‫עומדת‏ההבנה‏שישנה‏שונות‏עצומה‏בתהליכי‏ההזדקנות‏במוחם‏של‏אנשים‏שונים‪ .‬‏‬
‫‪1‬‬
‫שינויים בדפוסי השינה‬
‫במהלך ‏ההזדקנות ‏חלים ‏שינויים ‏בדפוסי ‏השינה‪ .‬‏צורכי ‏השינה ‏יורדים ‏באופן ‏קבוע ‏והדרגתי ‏במהלך‏‬
‫השנים‪,‬‏ומצטמצמים‏בזקנה‏(גולדשטיין ואחרים‪,‬‏‪.)3112‬‬
‫שינויים במערכת החיסונית‬
‫עם ‏העלייה ‏בגיל ‏מתפתחת ‏נטיית ‏יתר ‏לחלות ‏במחלות ‏זיהומיות ‏שונות‪.‬‏מייחסים ‏זאת ‏לשינוי ‏שחל‏‬
‫בתאים‏השונים‏המרכיבים‏את‏המערכת‏החיסונית‏(בן‏יהודה‪,‬‏‪.)3112‬‬
‫הזדקנות שריר השלד‬
‫בני ‏אדם ‏חיים ‏כיום ‏יותר ‏שנים ‏מבעבר‪ .‬‏למרות ‏זאת‪ ,‬‏השינויים ‏החלים ‏במערכת ‏התנועה ‏הם ‏בלתי‏‬
‫נמנעים‪ .‬‏השרירים ‏נעשים ‏דקים ‏יותר‪ ,‬‏חלשים ‏יותר‪ ,‬‏והתנועה ‏נעשית ‏אטית ‏ופחות ‏מדויקת‪ .‬‏השינוי‏‬
‫הנצפה ‏בשריר ‏המזדקן ‏מתרחש ‏ברמות ‏שונות‪ ,‬‏ובא ‏לידי ‏ביטוי ‏רב ‏יותר ‏אצל ‏אדם ‏זקן ‏שאינו ‏פעיל‪.‬‏‬
‫חולשת‏שרירי‏הגף‏התחתון‏תורמת‏במישרין‏לחוסר‏יציבות‏ולנפילות‪ .‬‏‬
‫שינויים ‏בכוח ‏ובמתח ‏השריר‪ ,‬‏בתפקוד ‏העצבים ‏המוטוריים‪ ,‬‏שינויים ‏בצומת ‏עצב ‏שריר‪ ,‬‏כל ‏אלה‏‬
‫גורמים ‏לנסיגה‪ .‬‏אך ‏התרומה ‏העיקרית ‏לאיבוד ‏מסת ‏שרירים ‏והצטמקותם ‏נגרמת ‏משלושה ‏גורמים‏‬
‫סביבתיים ‏פנימיים ‏תוך ‏שריריים ‏וממערכת ‏העצבים‪ .‬‏הגורמים ‏הסביבתיים‪ ,‬‏כגון ‏חוסר ‏פעילות‏‬
‫גופנית‪ ,‬‏תזונה ‏לקויה ‏ומחלות‪ ,‬‏משפיעים ‏על ‏השריר ‏לא ‏פחות ‏מהגורמים ‏הפנימיים‬
‫(כרמלי ורזניק‪,‬‏‪ .)3112‬‏‬
‫הזדקנות העצם – אוסטיאופורוזיס‬
‫אבדן ‏מסת ‏העצם ‏הקשור ‏בזקנה ‏מהווה ‏סיבה ‏עיקרית ‏לשברים ‏אצל ‏מבוגרים‪ ,‬‏ובייחוד ‏אצל ‏נשים‏‬
‫בתקופת ‏הבלות‪ .‬‏גם ‏להפרעות ‏אנדוקריניות ‏יש ‏השפעה ‏על ‏אבדן ‏מסת‏העצם‪.‬‏בגילים ‏מבוגרים ‏חלה‏‬
‫ירידה ‏ביכולת ‏איחוי ‏השברים‪ .‬‏בעצמות‪ ,‬‏כמות ‏התאים ‏יוצרי ‏העצם ‏יורדת ‏במהלך ‏ההזדקנות ‏וגם‏‬
‫היכולת‏לקלוט‏סידן‪.‬‏אבדן‏מסת‏עצם‏יכול‏להחמיר‏כתוצאה‏ממוטציות‏בגנים‏של‏קולגן‪.‬‬
‫אימון‏גופני‏מומלץ‏כמגביר‏את‏המינרליזציה‏של‏רקמת‏העצם‏הזקוקה‏לגירוי‪.‬‏הוכח‏קשר‏סיבתי‏בין‏‬
‫פעילות ‏גופנית ‏והגברת ‏בניית ‏עצם‪ ,‬‏אך ‏לא ‏אצל ‏קשישים‪ ,‬‏אצלם ‏האימון ‏לא ‏תרם ‏לעלייה ‏בבניית‏‬
‫העצם‪.‬‬
‫‏‬
‫הזדקנות הסחוס‬
‫הזדקנות ‏השלד ‏מושפעת ‏גם ‏משינויים ‏מבניים ‏ומטבוליים ‏במפרקים‪ .‬‏הזדקנות ‏המפרק ‏מלווה‏‬
‫בשחיקה‏ובמחלות‏מפרקים‏כרוניות‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫הזדקנות העור‬
‫חזותו ‏של ‏אדם ‏בן ‏‪ 80‬‏שונה ‏מזו ‏של ‏בן ‏‪ .90‬‏עורו ‏מקומט‪ ,‬‏שערו ‏עשוי ‏להכסיף‪ ,‬‏ושריריו ‏מתרפים‪.‬‏‬
‫לעתים‏גם‏שמיעתו‏וראייתו‏לקויות‪.‬‬
‫העור ‏הוא ‏האיבר ‏הגדול ‏ביותר ‏בגוף‪ ,‬‏וממלא ‏תפקיד ‏של ‏הגנה ‏פיזית‪ ,‬‏מכאנית ‏וחיסונית‪ .‬‏מבנה‏‬
‫הרקמות ‏והיחס ‏ביניהן ‏נשמרים ‏על ‏ידי ‏מאזן ‏מתמיד ‏של ‏תחלופת ‏תאים‪ .‬‏הזדקנות ‏העור ‏מושפעת‏‬
‫משינויים‏שחלים‏באופן‏נורמלי‏עם‏העלייה‏בגיל‏ומגורמים‏חיצוניים‪.‬‏לתהליכים‏אלה‏יש‏השלכות‏על‏‬
‫איחוי‏פצעים‏בתקופת‏הזקנה‏ועל‏התפתחות‏גידולים‏סרטניים‏(בלומנפלד וליבנה‪,‬‏‪.)3112‬‬
‫אבדנים חברתיים ודיכאון בקרב זקנים‬
‫דיכאון ‏הוא ‏ההפרעה ‏הנפשית ‏השכיחה ‏ביותר ‏בתקופתנו‪.‬‏רופאי ‏המשפחה ‏מדווחים‏שהיא‏שנייה‏רק‏‬
‫ליתר ‏לחץ ‏דם‪ .‬‏רק ‏חמישה ‏אחוזים ‏מכלל ‏האוכלוסייה ‏לוקים ‏בדיכאון ‏מג'ורי‪ ,‬‏אבל ‏רבים ‏סובלים‏‬
‫מדיכאון‏קל‪,‬‏דיסטמיה‪ .‬‏‬
‫מצב ‏רוח ‏ירוד ‏ותחושת ‏חוסר ‏אנרגיה ‏אינם ‏תופעות ‏המאפיינות ‏גיל‪ .‬‏אולם‪ ,‬‏כיוון ‏שככל ‏שאנשים‏‬
‫מתבגרים‏הם‏חווים‏אבדנים‏רבים‏יותר‪,‬‏מתברר‏שדיכאון‏לא‏מאובחן‏הוא‏תופעה‏העולה‏משמעותית‏‬
‫באוכלוסייה ‏ככל ‏שהגיל ‏עולה‪ .‬‏דיכאון ‏אינו ‏סתם ‏תחושה ‏לא ‏נעימה‪ .‬‏דיכאון ‏שאינו ‏מטופל ‏מביא‏‬
‫להתדרדרות ‏בתפקוד‪ ,‬‏לבידוד ‏חברתי‪ ,‬‏והוא ‏גורם ‏סיכון ‏ראשון ‏במעלה ‏ללקות ‏במחלות ‏כמו‏‬
‫אלצהיימר‏או‏מחלות‏לב‪.‬‬
‫אנשים ‏מניחים ‏בטעות ‏שהביטוי ‏השגור ‏של ‏דיכאון ‏מסתכם ‏במחשבות ‏אבדניות‪.‬‏אולם ‏תסמיני ‏הדיכאון‏‬
‫עלולים‏להתבטא‏בתלונות‏על‏ירידה‏במשקל‪,‬‏או‏בתחושות‏אשמה‪,‬‏חוסר‏ערך‏והפרעות‏בשינה‏(נדודי‏שינה‏‬
‫או‏שינה‏ממושכת)‪.‬‏לדיכאון‏יכולים‏להיות‏ביטויים‏פיזיים‏של‏כאב‪,‬‏ואף‏תשישות‪ .‬‏‬
‫אבדן ‏של ‏קשרים ‏חברתיים‪ ,‬‏של ‏תעסוקה‪ ,‬‏של ‏סביבה ‏מוכרת ‏ותומכת ‏בקן ‏המשפחתי‪ ,‬‏של ‏ניתוק‏‬
‫מילדים‪,‬‏של‏מוות‏בקרב‏מכרים‏או‏בני‏זוג‏–‏כל‏אלו‏הם‏אירועים‏שלאדם‏המבוגר‏אין‏שליטה‏עליהם‪.‬‏‬
‫תופעות ‏של ‏אבדן ‏אובייקטיבי ‏משפיעות ‏במידה ‏שונה ‏על ‏התחושות ‏הסובייקטיביות ‏של ‏אנשים‏‬
‫שונים‪.‬‏לשאלות‏אם‏קיימת‏מסגרת‏תומכת‏ואם‏המבוגר‏חש‏בדידות‪,‬‏יש‏חשיבות‏בבואנו‏להעריך‏את‏‬
‫מצבו‏של‏האדם‏המבוגר‏ואת‏רמת‏האנרגיה‏שיש‏ברשותו‏להמשך‏חייו‏(בן‏שאול‪,‬‏‪ .)3102‬‏‬
‫‪ 1.2‬נפילות‬
‫חוסר שיווי משקל אצל האדם הזקן‬
‫מנגנון ‏שיווי ‏המשקל ‏מורכב ‏מבקרה ‏מרכזית ‏במוח‪ ,‬‏בעיקר ‏בתת ‏ההכרה‪ ,‬‏באמצעות ‏מעגלים ‏עצביים‏‬
‫מהגרעינים‏הבזליים‪:‬‏המוחון‏(‪,)cerebelum‬‏התלמוס‏והקליפה‏המוחית‏(‪.)cerebral cortex‬‬
‫מעגלים ‏אלה ‏ניזונים ‏ממשוב ‏תחושתי ‏מחיישנים ‏היקפיים ‏בעור‪ ,‬‏בשרירים‪ ,‬‏בפרקים‪ ,‬‏וממסילות ‏בחוט‏‬
‫השדרה‪ .‬‏כמו ‏כן‪ ,‬‏נודעת ‏חשיבות ‏רבה ‏למשוב ‏מהחושים ‏הייחודיים‪ :‬‏ראייה ‏ושמיעה‪ .‬‏תנועות ‏הצוואר‏‬
‫והגירויים ‏מהמערכת ‏הווסטיבולרית ‏אל ‏המעגל ‏התת‪-‬קליפתי ‏בתלמוס‪ .‬‏מהמעקב ‏התחושתי ‏יוצאים‏‬
‫מסרים ‏שיגיעו ‏דרך ‏מסילות ‏מוטוריות ‏בחוט ‏השדרה ‏אל ‏השרירים‪ ,‬‏כדי ‏שישמרו ‏על ‏איזון ‏הגוף ‏ביחס‏‬
‫למרחב‏הסביבתי‪,‬‏הן‏במנוחה‏הן‏בתנועה‪ .‬‏‬
‫‪8‬‬
‫מנגנון ‏שיווי ‏המשקל ‏מורכב ‏בצורה ‏עדינה ‏ומשולבת ‏כדי ‏להתגבר ‏על ‏החיסרון ‏המכאני‪ ,‬‏בכך ‏שהבסיס‏‬
‫שעליו ‏הוא ‏עומד ‏או ‏הולך ‏צר ‏מהקוטר ‏ומהרוחב ‏של ‏הגוף‪ .‬‏מערכת ‏זו ‏צריכה ‏לייצב ‏את ‏תנוחת ‏הגוף‪,‬‏‬
‫במקרה‏של‏תזוזה‪,‬‏משיכה‏או‏דחיפה‪,‬‏כדי‏למנוע‏נפילה‪.‬‏הנפילה‏משקפת‏את‏הכישלון‏במנגנון‏ההתייצבות‪.‬‏‬
‫שיווי ‏משקל ‏נע ‏(‪)dynamic equilibrium‬‏מיועד ‏להגן ‏על ‏התזוזות ‏תוך ‏כדי ‏ניידות ‏– ‏הליכה‪ ,‬‏ריצה ‏או ‏כל‏‬
‫תנועה ‏הדורשת ‏תזוזה ‏מבוקרת ‏של ‏כל ‏הגוף‪ .‬‏קיימת ‏מערכת ‏היררכית ‏של ‏החזרים ‏אוטומטיים‪ ,‬‏החל‏‬
‫בהחזרים ‏בסיסיים ‏המייצבים ‏את ‏הגוף ‏בתנוחת ‏ישיבה‪ ,‬‏וכלה ‏בהושטה ‏אוטומטית ‏של ‏היד ‏במקרה ‏של‏‬
‫נפילה‏בלתי‏נמנעת (רוזין‪,‬‏‪.)3112‬‬
‫הפרעות הליכה המאפיינות את הקשיש‬
‫הפרעות ‏הליכה ‏המאפיינות ‏את ‏הקשיש ‏מהוות ‏גורם ‏ראשוני ‏לנפילות ‏ולחוסר‏שיווי ‏משקל‪ .‬שכיחותן‏‬
‫של‏הפרעות‏הליכה‏עולה‏עם‏הגיל‪,‬‏ומהווה‏סמן‏ביולוגי‏להתפתחות‏של‏מחלות‏שונות‪.‬‬
‫בגיל ‏‪ ,31‬‏‪ 05%‬‏מהאנשים ‏הולכים ‏בתבנית ‏נורמלית‪ ,‬‏ואילו ‏בגיל ‏‪ 05‬‏ומעלה ‏רק ‏‪ 31%‬‏ילכו ‏בתבנית‏‬
‫הליכה‏נורמלית‪.‬‬
‫הפרעות ‏הליכה ‏אצל ‏קשישים ‏נובעות ‏ממחלות ‏גופניות ‏שונות ‏ומירידה ‏בתהליכי ‏החשיבה‬
‫המתפתחים ‏על ‏פני ‏השנים‪.‬‏שכיחות ‏הפרעות ‏הליכה ‏עולה ‏ככל ‏שמתבגרים ‏ומהווה ‏סימן להתפתחות‏‬
‫מחלות ‏שונות‪ :‬‏מחלת ‏לב‪ ,‬‏מחלות ‏כלי ‏דם‪ ,‬‏שברים‪ ,‬‏דלקת ‏פרקים‪ ,‬‏מחלות נוירולוגיות ‏כמו ‏מחלת‏‬
‫פרקינסון‪,‬‏אירוע‏מוחי‪,‬‏מחלות‏חוט‏השדרה‪,‬‏דמנציה‏ועוד‪.‬‬
‫ארבעה ‏מרכיבים ‏נדרשים ‏ליציבות ‏ולשיווי ‏משקל‪ :‬‏עיבוד ‏קוגניטיבי‪ ,‬‏תהליכים ‏ביו‪-‬מכאניים‪,‬‏‬
‫תהליכים ‏תחושתיים ‏ואוריינטציה ‏במרחב‪ .‬‏כל ‏אלה ‏מסייעים ‏לנו ‏לזוז ‏מנקודה ‏לנקודה ‏(להתקדם‏‬
‫במרחב)‏ולהתגבר‏על‏מכשולים‏בדרך‪ .‬‏‬
‫ההליכה ‏תלויה ‏בכוח ‏שרירים ‏ובגמישות ‏מפרקים‪ ,‬‏בעיבוד ‏אינפורמציה ‏חושית ‏– ‏ראייה ‏ושמיעה‪,‬‏‬
‫בסבולת ‏לב‪-‬ריאה‪ ,‬‏יציבות ‏ושיווי ‏משקל‪ .‬‏אולם ‏כדי ‏לבצע ‏הליכה ‏בפועל‪ ,‬‏אנו ‏זקוקים ‏למשאבים‏‬
‫קוגניטיביים‪.‬‬
‫הליכה ‏אינה ‏פעולה ‏אוטומטית‪,‬‏כפי ‏שנהוג ‏היה ‏לחשוב ‏בעבר‪.‬‏היא ‏דורשת ‏ניצול ‏תפקודים ‏עילאיים‏‬
‫של ‏המוח‪ .‬‏חשוב ‏לזכור ‏שהתפקוד ‏הקוגניטיבי ‏משתנה ‏ביחס ‏לגיל‪ .‬‏ככל ‏שאנו ‏מזדקנים‪ ,‬‏נפח ‏המוח‏‬
‫שלנו ‏קטן‪ ,‬‏ועמו‏קיימת ‏גם‏נסיגה‏ביכולות‏החשיבה ‏הכוללות‏מהירות‏תגובה עם‏הסחה‪,‬‏יכולת‏אמדן‏‬
‫מרחק‏ועוד‪ .‬‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‪2‬‬
‫קיימים ארבעה סוגים של הפרעות הליכה‪:‬‬
‫‪‬‬
‫הליכה הססנית‪,‬‏הנובעת‏מהזדקנות‏המוח‪ .‬‏‬
‫‪‬‬
‫הליכה זהירה‪,‬‏היכולה‏לגרום‏אפילו‏להימנעות‏מהליכה‪,‬‏או‏להליכה‏אטית‏ופחד‏מנפילה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הליכה על בסיס צר או רחב‪ ,‬‏הליכה ‏בפישוק ‏רגליים ‏או ‏בצעדים ‏צמודים ‏יכולה ‏להיות ‏ביטוי‏‏‬
‫למחלות‏של‏מערכת‏העצבים‏המרכזית‏על‏רקע‏ניווני‏או‏וסקולארי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הליכה פרקינסונית‪ ,‬‏הליכה ‏בדשדוש ‏רגליים‪,‬‏כמו ‏הליכה ‏בבוץ ‏טובעני‪ ,‬‏ולסירוגין ‏הופעה ‏של‏‬
‫קיפאון ‏בתנועות‪.‬‏צורת ‏הליכה ‏נוספת ‏בקטגוריה ‏זו ‏היא ‏הליכת ‏מירוץ‪,‬‏כאשר ‏האדם ‏מתחיל‏‬
‫לרוץ‏בנטייה‏קדימה‪,‬‏ריצה‏אחרי‏מרכז‏הכובד‪ .‬‏‬
‫ככל‏שאנו‏מתבגרים‪,‬‏הפרעות‏ההליכה‏מעלות‏את‏הסיכון‏לנפילות‏(בן‏יצחק‪,‬‏‪ .)3102‬‏‬
‫הליכה זהירה ופחד מנפילות בקרב קשישים‬
‫הליכה ‏זהירה ‏היא ‏הפרעת ‏ההליכה ‏השכיחה ‏ביותר ‏בקרב ‏קשישים ‏(אייזן‪ ,‬‏‪ .)3110‬‏‪ Murry‬‏תיאר‏‬
‫לראשונה ‏את ‏התופעה ‏הנקראת ‏הליכה ‏זהירה ‏בעבודתו‪ ,‬‏בבדיקת ‏צורות ‏הליכה ‏שונות ‏בקשישים‏‬
‫בריאים‪ .‬‏חשוב ‏להבדיל ‏בין ‏ההליכה ‏הזהירה‪ ,‬‏שהיא ‏הפרעת ‏הליכה‪ ,‬‏לבין ‏שינויים ‏באופן ‏ההליכה‏‬
‫הקשורים‏לגיל‏מתקדם‪.‬‏בדיקות‏קינסטטיות‏בקשישים‏מדגימות‏בדרך‏כלל‏ירידה‏במהירות‏ההליכה‏‬
‫וצעדים‏רחבים‏וקצרים‏יותר‪.‬‏מאפיינים‏אחרים‏של‏צורת‏ההליכה‏בזקנה‏כוללים‏ירידה‏באורך‏הצעד‏‬
‫והפסיעה‪ ,‬‏ירידה ‏בטווח ‏תנועת ‏הקרסול ‏ובטווח ‏תנועת ‏מרכז ‏הכובד‪ ,‬‏משך ‏טלטול ‏קצר ‏יותר ‏וקצב‏‬
‫אטי ‏יותר‪ .‬שינויים ‏אלה ‏קשורים ‏בעיקר ‏לנטייה ‏אצל ‏רוב ‏הקשישים ‏להאט ‏את ‏מהירות ‏ההליכה‪.‬‏‬
‫לעומת ‏ זאת‪ ,‬‏ההליכה ‏הזהירה ‏מתוארת ‏כהליכה ‏מהוססת ‏שנועדה ‏לרכוש ‏יותר ‏יציבות ‏וביטחון‪.‬‏‬
‫הליכה‏זו‏דומה‏לצורת‏ההליכה‏של‏אדם‏ההולך‏על‏משטח‏חלק‪ .‬‏‬
‫המונח‏״הליכה‏זהירה״‪,‬‏כפי‏שתואר ‏על‏ידי ‏‪ Nutt‬‏(אצל ‏אייזן‪ ,‬‏‪,)3110‬‏ ‏נקשר‏בדרך ‏כלל‏להפרעה‏קלה‏‬
‫בשיווי ‏המשקל ‪.‬‏רוב‏החולים‏הללו‏מודעים‏לכך‏ולצורך‏להיזהר‏כדי‏להימנע‏מנפילה‪.‬‏ההנחה‏היא‏כי‏‬
‫מדובר‏בתגובה‏טבעית‏ותקינה‪,‬‏כלומר‪,‬‏״הליכה‏זהירה״‏היא‏תגובה‏תואמת‏לתחושת‏חוסר ‏יציבות‪.‬‏‬
‫ככזאת‪,‬‏ההליכה‏הזהירה‏יכולה‏להיות‏תגובה‏להפרעות‏מפרקים‪,‬‏להפרעות‏תחושתיות‪,‬‏מוטוריות‏או‏‬
‫היקפיות‪,‬‏לחרדה‏ולהפרעות‏קלות‏במערכת‏העצבים‏המרכזית‪.‬‏לעתים‏קשה‏לאבחן‏את‏הגורם‏מתוך‏‬
‫צפייה ‏בקשיש ‏בזמן ‏הליכה‪ ,‬‏מכיוון ‏שתגובת ‏ההסתגלות ‏דומה ‏מאוד ‏אצל ‏כולם‪ .‬‏הליכה ‏זהירה‏‬
‫אופיינית‏לקשישים‏הפוחדים‏מנפילות‏(אייזן‏‪ .)3110‬‏‬
‫‪ 1.1.1‬פחד מנפילות‬
‫פחד‏מנפילות‏הוא‏בעיה‏שכיחה‏אצל ‏קשישים‏שנפלו‏בעבר‪,‬‏אך‏גם‏אצל‏קשישים‏שלא‏נפלו‪.‬‏כ‪51%-‬‏‬
‫מהקשישים ‏שנפלו‪ ,‬‏מדווחים ‏על ‏פחד ‏מנפילה ‏לאחר ‏מכן‪ .‬‏מתברר‪ ,‬‏כי ‏פחד ‏זה ‏הוא ‏אחת ‏הדאגות‏‬
‫העיקריות‏בקרב‏קשישים‏החיים ‏בקהילה‪.‬‏הפחד‏מנפילה‏מוגדר‏על ‏ידי‏קשישים‏רבים‏כקשה‏יותר‏‬
‫מרוב‏הפחדים‪.‬‏אף‏שפחד‏מנפילות‏קשור‏באופן‏הדוק‏לנפילות‏קודמות‪,‬‏כ‪22%-‬‏מהקשישים‏שלא‏נפלו‏‬
‫מעולם ‏דיווחו ‏על ‏פחד ‏מפני ‏נפילות‪ .‬‏חלק ‏מהחוקרים ‏מצאו‪ ,‬‏כי ‏התופעה ‏שכיחה ‏יותר ‏בקרב ‏נשים‪.‬‏‬
‫השכיחות‏האמיתית‏של‏התופעה‏אינה‏ברורה‪,‬‏מכיוון‏שהיא‏אינה‏מאובחנת‏לעתים‏קרובות‪ .‬‏‬
‫‪00‬‬
‫על ‏פי ‏מחקרים ‏שונים‪ ,‬‏שכיחות ‏הפרעות ‏בתפקוד ‏יום ‏יומי ‏בקשישים ‏המדווחים ‏על ‏פחד ‏מנפילות‏‬
‫לאחר ‏נפילה‪ ,‬‏היא ‏בשיעור ‏של ‏‪ .53-22%‬‏החוקרים ‏ייחסו ‏ירידה ‏זו ‏בעיקר ‏לפחד ‏מנפילות‪ ,‬‏שהפך‏‬
‫מתגובת‏הגנה‏לתגובה‏מזיקה‏הפוגעת‏בתנועתיות‏ובעצמאות‏של‏הקשיש‪ .‬‏‬
‫פחד ‏משמעותי ‏מנפילות ‏נמצא ‏קשור ‏יותר ‏לנפילות ‏שגרמו ‏לפציעה ‏משמעותית ‏ולירידה ‏ביכולת‏‬
‫התפקוד‪.‬‏כמו‏כן‪,‬‏נמצא‏קשר‏למצבים‏של‏שכיבה‏ממושכת‏על‏הקרקע‏לאחר‏נפילה‏בגלל‏חוסר‏יכולת‏‬
‫להתרומם‏באופן‏עצמאי‪ .‬‏‬
‫גורמי‏הסיכון‏הגופניים‏הקשורים‏לפחד‏מנפילות‏דומים‏מאוד‏לגורמי‏הסיכון‏לנפילות‏עצמן‪.‬‏שכיחות‏‬
‫התופעה ‏גבוהה ‏יותר ‏בקרב ‏נשים ‏לעומת ‏גברים‪ .‬‏בקרב ‏הקשישים ‏שנפלו ‏נמצא‪ ,‬‏כי ‏הפרעות ‏ראייה‏‬
‫הובילו ‏ליותר ‏הגבלה ‏בפעילות‪ .‬‏במחקר ‏שבו ‏נבדקו ‏קשישים ‏שנפלו ‏ואושפזו ‏בעקבות ‏זאת‪ ,‬‏מצאו‏‬
‫החוקרים‏שכיחות ‏יתר‏של‏פחד‏מנפילות‏בקרב‏הנופלים‏שלקו‏בהפרעות‏בהליכה‏וביציבות‪ .‬‏מאפייני‏‬
‫ההליכה‏של‏קשישים‏הפוחדים‏מנפילות‏כוללים‏אי ‏סדירות‏בצעדים‪,‬‏הבדלים‏באורך‏הצעד‪,‬‏תזוזת‏‬
‫יתר ‏של ‏מרכז ‏הכובד‪ ,‬‏נדנוד ‏וחוסר ‏יציבות‪ .‬‏בבחינת ‏הקשר ‏בין ‏הפרעות ‏ביציבות ‏בהליכה ‏לפחד‏‬
‫מנפילות‪,‬‏לא‏ברור‏לחלוטין‏מהו‏הסובב‏ומהו‏המסובב‪.‬‏בכמה ‏מחקרים‏שבהם‏נבדקו‏קשישים‏שלקו‏‬
‫בפחד‏מנפילות‏ומהפרעות‏בהליכה‪,‬‏אצל‏חלק‏גדול‏מהנבדקים‏לא‏הצליחו‏החוקרים‏למצוא‏הפרעות‏‬
‫נוירולוגיות ‏ברורות‪ .‬‏בחלק ‏מהמחקרים ‏נמצאו ‏ליקויים ‏בתפקוד ‏הווסטיבולרי ‏בחלק ‏מהחולים‪.‬‏‬
‫חוקרים‏אלה‏ממליצים‏לבצע‏הערכה‏של‏התפקוד‏הווסטיבולרי‏בקשישים‏אלה‪.‬‏שכיחות‏יתר‏של‏פחד‏‬
‫מנפילות ‏נמצאה ‏בקרב ‏קשישים ‏בקהילה ‏החסרים ‏תמיכה ‏חברתית ‏או ‏משפחתית‪ .‬‏גורמי ‏הסיכון‏‬
‫בקרב ‏דיירי ‏בתי ‏אבות ‏ומוסדות ‏סיעודיים ‏דומים ‏לאלה ‏שבשאר ‏האוכלוסייה‪ .‬‏גורם ‏נוסף ‏הקשור‏‬
‫לפחד‏מנפילות‏בקבוצת‏אוכלוסייה‏זו‏הוא‏נטילת‏תכשירים‏פסיכותרפיים‪ .‬‏‬
‫קשישים ‏הלוקים ‏בהפרעות ‏הליכה ‏מפיקים ‏בדרך ‏כלל ‏תועלת ‏מטיפול ‏גופני ‏כמו ‏אימוני ‏הליכה‪.‬‏‬
‫מטפלים‏בקבוצות‏מדווחים‏על‏שיפור‏מהיר‏ברמת‏הפעילות‏התנועתית‏לאחר‏תחילת‏הטיפול‪ .‬‏‬
‫נפילות‏הן‏אחת‏מבעיות‏הבריאות‏השכיחות‏בקרב‏קשישים‪.‬‏אחת‏התופעות‏השכיחות‏הקשורות‏לכך‏‬
‫היא‏הפחד‏מפני‏נפילות‪ .‬‏חרדה‏ופחד‏משפיעים‏על‏התפקוד‏המוטורי‏וגורמים‏להליכה‏זהירה ‏ואטית‪.‬‏‬
‫אולם‏פחד‏מנפילות‏עלול‏להוביל‏לשורה‏של‏הפרעות‏גופניות‪ ,‬‏נפשיות‏ותפקודיות‪ .‬‏הערכת‏אדם‏זקן‏‬
‫לאחר‏נפילה‏צריכה‏לכלול‏גם‏הערכה‏של‏פחד‏מנפילות‏(אייזן‪,‬‏‪ .)3110‬‏‬
‫נפילות – בעיה בריאותית ציבורית עולמית‬
‫תופעת ‏הנפילות ‏בגיל ‏המבוגר ‏היא ‏בעיה ‏בריאותית ‏ציבורית ‏ועולמית‪ .‬‏המחיר ‏הכלכלי ‏הכרוך‏‬
‫באשפוזים ‏ובטיפול ‏בפגיעות ‏נלוות ‏לנפילות ‏מהווה ‏חלק ‏ניכר ‏מסל ‏תקציב ‏הבריאות‪ .‬‏בקרב ‏מדינות‏‬
‫רבות ‏בעולם ‏נפילות ‏הן ‏אחד ‏הגורמים ‏העיקריים ‏לתחלואה ‏ותמותה ‏בקשישים ‏ועלולות ‏לגרום‏‬
‫לירידה‏תפקודית‪.‬‏כ‪21%-‬‏מבני‏ה‪35-‬‏ומעלה‏מדווחים‏על‏נפילה‏אחת‏או‏יותר‏בשנה‪ .‬‏‬
‫מחקרים ‏רבים ‏עסקו ‏בזיהוי ‏גורמי ‏הסיכון ‏לנפילות‪ .‬‏מקובל ‏לחלק ‏אותם ‏לשתי ‏קטגוריות‪ :‬‏גורמים‏‬
‫חיצוניים ‏(סביבתיים)‏וגורמים ‏פנימיים ‏(תלוי ‏נבדק)‪.‬‏נפילות ‏קורות ‏עקב ‏מספר ‏גורמי ‏סיכון‪ .‬‏הסיכוי‏‬
‫לנפילה‏גדל‏ככל‏שמעורבים ‏יותר‏גורמי‏סיכון‪.‬‏נמצא‏קשר‏חזק‏בין‏סיכוי‏מוגבר‏לנפילות‏ובין‏גורמים‏‬
‫פיזיולוגיים‪ ,‬‏כחולשת ‏שרירי ‏הגפה ‏התחתונה‪ ,‬‏הפרעות ‏הליכה‪ ,‬‏ירידה ‏בשיווי ‏המשקל ‏והגבלות‏‬
‫תפקודיות‪ .‬‏לבנקרון ‏וקימיאגרוב ‏(‪ )3110‬‏(מתוך ‏אלבוים ‏‪ .)3103‬‏עקבו ‏אחרי ‏שכיחות ‏הנפילות ‏של‏‬
‫דיירים‏בבית‏אבות‏בישראל‏לאורך‏חמש‏שנים‪.‬‏הגיל‏הממוצע‏של‏אוכלוסיית‏המחקר‏הייתה‏‪84‬‏שנה‪.‬‏‬
‫‪00‬‬
‫נמצא ‏ששכיחות ‏הנפילות ‏השנתית ‏הייתה ‏‪ 0.02‬‏נפילות ‏לאדם‪ .‬‏בעקבות ‏מחקר ‏זה ‏תיארו ‏המחברים‏‬
‫דמות‏סטטיסטית‏של‏דייר‏נייד‏הנוטה‏לנפילות‏נשנות‏כדלקמן‪:‬‏אישה‏בת‏‪02‬‏ומעלה‪,‬‏הלוקה‏במחלות‏‬
‫לב ‏וכלי ‏דם ‏פעילות‪ ,‬‏בעלת ‏הפרעות ‏תחושה ‏כגון ‏ירידה ‏בראייה ‏ובשמיעה‪ ,‬‏הסובלת ‏ממחלות ‏ניווניות‏‬
‫במערכת‏העצמות‏והשרירים‪,‬‏או‏לאחר‏ניתוחים‏אורתופדיים‪.‬‏כמו‏כן‪,‬‏היא‏סובלת‏ממחלות‏זיהומיות‏‬
‫פעילות‪.‬‏במחקר ‏זה‪ ,‬‏בדומה ‏למחקרים ‏דומים‪ ,‬‏הוכח ‏קשר ‏ישיר ‏בין ‏שכיחות ‏נפילות ‏בקרב ‏קשישים‏‬
‫לבין ‏מספר ‏התרופות ‏שהם ‏נוטלים‪ .‬‏מספר ‏התרופות ‏האופייני ‏היה ‏חמש ‏תרופות ‏ויותר‪ .‬‏כמו ‏כן‪,‬‏‬
‫הוכחה‏תלות‏הדדית‏בין‏שכיחות‏הנפילות‏לבין‏המצב‏התפקודי‏של‏הקשיש‏(אלבוים‏ואחרים‪,‬‏‪ .)3103‬‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‪09‬‬
‫‪ 1.2.3‬הסיבות והגורמים השונים לנפילות ולאיבוד שיווי משקל‬
‫ירידה בכוח השרירים‬
‫תהליך ‏ההזדקנות ‏מלווה ‏בירידה ‏בכוח ‏השרירים‪ ,‬‏ביציבות ‏ובשיווי ‏משקל‪ .‬‏לכן‪ ,‬‏במשך ‏השנים ‏העריכו‏‬
‫שקיים‏קשר‏בין‏ירידה‏בכוח‏השרירים‏לבין ‏ירידה‏בשיווי‏משקל‪.‬‏אולם‏קשר ‏זה‏בלתי‏סביר‏לגבי‏קשישים‏‬
‫עצמאיים ‏הגרים ‏בקהילה‪ ,‬‏שהרי ‏בקרת ‏שיווי ‏המשקל ‏בעמידה ‏אינה ‏מצריכה ‏כוח ‏שרירים ‏רב‪ .‬‏בעמידה‏‬
‫נדרשים ‏קשישים ‏להפעיל ‏רק ‏‪ 05-01%‬‏מהיחידות ‏המוטוריות ‏בשרירים ‏מרכזיים ‏בגפיים ‏התחתונים‪ ,‬‏בעוד‏‬
‫שצעירים ‏נדרשים ‏רק ‏ל‪ 5%-‬‏מכלל ‏היחידות ‏המוטוריות‪.‬‏ידוע ‏כי ‏ניתן ‏לשפר ‏את ‏כוח ‏השרירים ‏באמצעות‏‬
‫אימון ‏כוח ‏גם ‏לקשישים‪,‬‏אך ‏הספרות ‏המקצועית ‏מצביעה ‏על ‏היעדר ‏קשר ‏מוכח ‏בין ‏שיפור ‏כוח ‏שרירים‏‬
‫לבין ‏שיפור ‏שיווי ‏משקל‪ .‬‏בסקירה ‏של ‏‪ 33‬‏מאמרים ‏מחקריים ‏נבחנה ‏השפעת ‏אימון ‏כוח ‏והעלאת ‏מסת‏‬
‫שרירים ‏על ‏שיווי ‏משקל ‏בקשישים עצמאים ‏בקהילה‪.‬‏בסקירה ‏נמצא ‏שיפור ‏מובהק ‏בכוח ‏השריר ‏בתגובה‏‬
‫לאימון ‏כוח‪ ,‬‏אך ‏פחות ‏ברור ‏הקשר ‏לתפקוד ‏גופני ‏ולשיווי ‏משקל‪ .‬‏נראה ‏כי ‏אימון ‏כוח ‏אינו ‏משפר ‏שיווי‏‬
‫משקל‪ .‬‏במחקרים ‏החוקרים ‏מתעלמים ‏מאחד ‏העקרונות ‏החשובים ‏ביותר ‏של ‏האימון ‏הגופני‪ ,‬‏עקרון‏‬
‫הייעודיות ‏(‪ .)specificity‬‏על ‏פי ‏עקרון ‏זה ‏יש ‏לבצע ‏אימון ‏ייעודי ‏המאתגר ‏במיוחד ‏את ‏אותו ‏תפקוד ‏או ‏את‏‬
‫אותה‏מיומנות‪.‬‏במקרה‏הזה‪,‬‏שיווי‏משקל‪ .‬‏‬
‫במחקר ‏שנערך ‏השוו ‏בין ‏קבוצה ‏שקיבלה ‏אימון ‏הכולל ‏אימון ‏ייעודי ‏למערכת ‏שיווי ‏המשקל ‏לבין‏‬
‫קבוצה‏שקיבלה‏אימון‏איזומטרי‪.‬‏לקבוצת‏בקרה‏שלא ‏התאמנה‏כלל‏ההשערה‏הייתה‏שאימון‏ייעודי‏‬
‫יהיה‏היעיל‏ביותר‏(מלצר‏ואחרים‪,‬‏‪.)3115‬‬
‫נפילות בקרב חולים בארטריטיס‬
‫דלקת ‏מפרקים‪ ,‬‏ארטריטיס‪ ,‬‏היא ‏אבחנה ‏רפואית ‏הכוללת ‏בתוכה ‏מספר ‏רב ‏של ‏פתולוגיות ‏כגון‏‬
‫אוסטאוארטריטיס‪ ,‬‏או ‏דלקת ‏מפרקים ‏שגרונית‪ .‬‏ארטריטיס ‏לסוגיו ‏השונים ‏הוא ‏אחד ‏הגורמים‏‬
‫העיקריים ‏להגבלה ‏תפקודית ‏בקרב ‏בני ‏‪ 35‬‏ומעלה ‏בעולם ‏המערבי‪.‬‏ארטריטיס ‏בגפה ‏תחתונה ‏ונפילות‏‬
‫כרוכות‏זו‏בזו‪.‬‏ארטריטיס‏הוא‏אחד‏מגורמי‏הסיכון‏לנפילות‪.‬‏נמצא‏ששכיחות‏הנפילות‏בקרב‏אנשים‏‬
‫הסובלים ‏מארטריטיס ‏מגיע ‏ל‪ .51%-‬‏שכיחות ‏גבוהה ‏מזו ‏המדווחת ‏בקרב ‏קשישים ‏ללא ‏ארטריטיס‏‬
‫‪ .)25-21%‬‏מטרת ‏סקירה ‏זו ‏היא ‏להציג ‏את ‏הגורמים ‏התורמים ‏לנפילות ‏בקרב ‏מטופלים ‏הסובלים‏‬
‫מארטריטיס‪.‬‬
‫גורמי סיכון לנפילות‬
‫נערכה ‏סקירה ‏לזיהוי ‏גורמי ‏הסיכון ‏לנפילה ‏שהוכחו ‏כמעלים ‏את ‏גורמי ‏הסיכון ‏לנפילות‪ :‬‏חולשת‏‬
‫שריר‏הגפה‏התחתונה‪,‬‏ליקויים‏בשיווי‏משקל‏וכאב‪ .‬‏‬
‫חולשת שריר גפה תחתונה‬
‫אטרופיה ‏שרירית ‏וירידה ‏בכוח ‏של ‏שרירי ‏הגפה ‏התחתונה ‏הן ‏תופעות ‏פיזיולוגיות ‏הקורות ‏בחלוף‏‬
‫השנים ‏והן ‏גורמות ‏לירידה ‏בתפקוד ‏ולנפילות‪ .‬‏נמצא ‏שגורמים ‏אלה ‏שכיחים ‏יותר ‏אצל ‏אנשים‏‬
‫הסובלים ‏מארטריטיס ‏סימפטומטי ‏בהשוואה ‏לבני ‏גילם‪ .‬‏במחקרים ‏קודמים ‏דווח ‏על ‏ירידה ‏בחוזק‏‬
‫שרירי ‏הירך ‏של ‏‪ 20-31%‬‏מהם‏ושל ‏חוזק ‏שרירי ‏ברך ‏של‏‪ 01-31%‬‏מהנבדקים ‏עם ‏ארטריטיס ‏של ‏ירך‏‬
‫וברך‏בהשוואה‏לבני‏גילם‪ .‬‏‬
‫‪03‬‬
‫ירידה בשיווי משקל‬
‫ירידה ‏בשיווי ‏משקל‪ ,‬‏ביכולת ‏הנוירו‪-‬מסקולרית ‏והתחושה‪ ,‬‏הם ‏חלק ‏מתהליך ‏פיזיולוגי ‏של ‏זקנה‪,‬‏‬
‫שמהווים‏קושי‏בתפקוד‏לקשיש‪ .‬‏‬
‫כאב‬
‫כאב‏במערכת‏שרירי‏השלד‏עלול ‏לגרום‏לחולשת‏שרירים‪,‬‏לבעיות ‏תחושה‏ולהגבלה‏תפקודית‪.‬‏בצורה‏‬
‫עקיפה ‏הוא‏יכול‏לגרום‏גם‏לנפילה‪.‬‏כאב ‏נרחב ‏מגביר ‏את ‏הסיכוי ‏לנפילות ‏ב‪ 31%-‬‏מהנשים ‏הסובלות‏‬
‫מארטריטיס‪ .‬‏‪.‬במחקר ‏נוסף ‏נמצא ‏כי ‏אנשים ‏עם ‏כאב ‏במפרק ‏הירך ‏נמצאים ‏בסיכון ‏גבוה ‏לנפילות‪.‬‏‬
‫‪40%‬‏מהם‏דיווחו ‏על ‏נפילות ‏ביחס‏לבני‏גילם‪,‬‏שאינם‏סובלים‏מהמחלה‏(‪.)03%‬‏נמצא‏שישנו‏קשר‏בין‏‬
‫כאב‏כרוני‏בחומרה‏גבוהה‏ממערכת‏השריר‏והשלד‏ונפילות‏בקרב‏קשישים‪.‬‬
‫טיפול‬
‫המלצת ‏הארגון ‏הראומטולוגי העולמי ‏היא‏שקשישים ‏בכל ‏גיל‪,‬‏משקל‪,‬‏רקע ‏רפואי ‏ומוגבלות ‏יבצעו‏‬
‫פעילות ‏גופנית ‏המותאמת ‏למצבם ‏הייחודי‪ ,‬‏מכיוון ‏שהיא ‏הוכחה ‏כמשפרת ‏איכות ‏חיים ‏ומובילה‏‬
‫להפחתה‏בעצמת‏הכאב‪.‬‏יחד‏עם‏זאת‏נמצא‏שכאב‏הוא‏הגורם‏העיקרי‏המונע‏השתתפות‏בתרגול‏גופני‏‬
‫בנבדקים ‏הסובלים ‏מארטריטיס‪.‬‏לכן ‏יש ‏חשיבות ‏לבניית ‏תכנית ‏מותאמת‪.‬‏גורמים ‏חשובים ‏שיעזרו‏‬
‫בהתמדה‏הם‏תכניות‏ארוכות‏טווח‪,‬‏נגישות‏נוחה‏והבנת‏חשיבות‏התרגול‏(אלבוים‏ואחרים‪,‬‏‪ .)3103‬‏‬
‫נפילות‪ ,‬סחרחורת‪ ,‬חוסר שיווי משקל ודרכי טיפול‬
‫הפרעה ‏בשיווי ‏משקל ‏נחשבת ‏לגורם ‏בעל ‏תרומה ‏לנפילה ‏ולנכות ‏בקרב ‏מבוגרים‪ ,‬‏אך ‏רבים ‏נוטים‏‬
‫להתבייש ‏בזה ‏ולהתכחש ‏לבעיה‪ .‬‏קיים ‏מגוון ‏רחב ‏של ‏אפשרויות ‏טיפול ‏שיקומיות ‏ויחד ‏עם ‏זאת‏‬
‫הבדיקות ‏להערכת ‏תפקוד ‏וסטיבולרי ‏נדירות‪ .‬‏באחרונה ‏קיבלו ‏תכניות ‏אימון ‏מיוחדות ‏למבוגרים‏‬
‫תשומת‏לב‏רבה‏יותר‪,‬‏והם‏כוללים‏כוח‏סבולת‏ושיווי‏משקל‪.‬‏מאמר‏זה‏מציע‏גישה‏חדשנית‏של‏שיטת‏‬
‫צור‪,‬‏פיזיותרפיה‏קבוצתית‏בדגש‏על‏שיווי‏משקל‪.‬‏ ‏‬
‫בסקר‏שנערך‏בכמה‏ערים‏בארץ‏בשנת‏‪3115‬‏בקרב‏אנשים‏שהתלוננו‏על‏הפרעות‏בשיווי‏משקל‪,‬‏נמצא‏‬
‫כי ‏ל‪ 34%-‬‏מתוך ‏‪ 01‬‏משתתפים ‏לא ‏נמצאו ‏בבדיקות ‏המקובלות ‏הפרעות ‏בשיווי ‏משקל‪ ,‬‏וכולם ‏השיגו‏‬
‫ציון‏של‏‪011-05%‬‏בסולם‏שיווי‏משקל‪,‬‏לדוגמה‪:‬‏‪ .Berg Balance Scale‬‏‬
‫מבחן ע"ש ‪Berg‬‬
‫העמותה ‏לקידום ‏הפיזיותרפיה‪ ,‬‏‪ ,IPTS‬נוסדה ‏בשנת ‏‪ .0993‬‏העמותה ‏היא ‏גורם ‏מקצועי ‏מוביל‏‬
‫ומפרסמת ‏מידי ‏רבעון ‏כתב ‏עת ‏מקצועי‪ ,‬‏הנותן ‏במה ‏לפרסום ‏מחקרים ‏שנערכו ‏בישראל ‏על ‏ידי‏‬
‫פיזיותרפיסטים‪ .‬‏היא ‏פועלת ‏בשיתוף ‏פעולה ‏מלא ‏עם ‏משרד ‏הבריאות‪ ,‬‏עם ‏קופות ‏החולים ‏ועם‏‬
‫אוניברסיטאות‪ .‬‏העמותה ‏פיתחה ‏כלי ‏מדידה ‏לטפול ‏באדם ‏עם ‏פגיעה ‏נוירולוגית‪ .‬‏ב‪ 3100-‬‏נערכה‏‬
‫חוברת‏מעודכנת‏לכלי‏מדידה‏ע"י‏העמותה‏הכוללת‏גם‏את‏מבחן‏‪.Berg Balance Scale‬‏ ‏‬
‫לאנשים ‏מבוגרים ‏הסובלים ‏מבעיית ‏שיווי ‏משקל ‏קיימת ‏בעיה‪ ,‬‏מפני ‏שהמבחנים ‏הנהוגים ‏כיום ‏לא‏‬
‫נותנים ‏מענה ‏למצבם‪.‬‏יעילותם ‏של ‏המבחנים ‏באה ‏לידי ‏ביטוי ‏רק ‏במקרים ‏חמורים ‏ולא ‏במקרים‏של‏‬
‫ליקוי‏קל‏ובינוני‪.‬‬
‫‪05‬‬
‫"שיטת ‏צור ‏בלנס" ‏מטפלת ‏בחולים ‏שלקו ‏במערכת ‏שיווי ‏המשקל ‏המרכזית ‏או ‏הפריפרית‪ ,‬‏וסבלו ‏גם‏‬
‫מסחרחורות‪.‬‏בחולים ‏אלה ‏קיים ‏ליקוי ‏ברפלקס ‏הווסטיבולרי‪,‬‏האחראי ‏על ‏שליטת ‏המבט ‏והיציבה‪.‬‏‬
‫בעיה ‏זו ‏גורמת ‏לנפילות ‏ואף ‏לשברים ‏ולפגיעה ‏בתכנון ‏התנועה‪ .‬‏שיטה ‏זו ‏שמה ‏דגש ‏חזק ‏על ‏מערכת‏‬
‫שיווי ‏המשקל‪ .‬‏מערכת ‏היציבה ‏ושלוחותיה ‏נבדקות ‏ומשורטט ‏טיפול ‏שיקומי ‏לכל ‏מטופל ‏על ‏פי‏‬
‫מגבלותיו‪ .‬‏העבודה ‏נעשית ‏בקבוצה ‏והשיפור ‏ניכר ‏בתוך ‏זמן ‏קצר‪ .‬הכלים ‏לעזרה ‏לקשיש ‏נמצאים‏‬
‫בידינו‪.‬‏נפילות ‏בקרב ‏קשישים ‏הן ‏בעיה ‏רב ‏מערכתית‪.‬‏רגע ‏הנפילה ‏עדיין ‏נשאר ‏בגדר ‏תעלומה‪ ,‬‏אותו‏‬
‫שבריר ‏שנייה ‏שרוב ‏הנופלים ‏אינם ‏מודעים ‏לקיומו‪ .‬‏מחקר ‏עתידי ‏בנושא ‏חשוב ‏זה ‏ירחיב ‏וייתן ‏בידנו‏‬
‫את‏הכלים‏להקדים‏תרופה‏למכה‏(צור‪,‬‏‪ .)3110‬‏‬
‫‏‬
‫יציבה ונפילות בגיל השלישי והקשר התזונתי‬
‫שליטה ‏ביציבה ‏היא ‏היסוד ‏ליכולתנו ‏לעמוד ‏או ‏לנוע ‏באופן ‏עצמאי‪ .‬‏הידרדרות ‏מובילה ‏להגבלה‏‬
‫בתנועתיות‪.‬‏גורמי‏הסיכון‏כוללים‏סביבה‏לא‏הולמת‪,‬‏תחלואה‪,‬‏דלדול‏שרירים ‏ודיכאון‪.‬‏תזונה ‏יכולה‏‬
‫להשפיע ‏על ‏נפילות‪ ,‬‏אך ‏נושא ‏התזונה ‏בהקשר ‏לנפילות ‏נחקר ‏באופן ‏מועט ‏יחסית‪ .‬‏המודל ‏שהוצג‏‬
‫במאמר ‏זה ‏מדגים ‏את ‏האפשרויות ‏של ‏השפעת ‏התזונה ‏על ‏יציבה ‏ונפילות‪ .‬‏התזונה ‏קשורה ‏ל‪51%-‬‏‬
‫מגורמי ‏הסיכון‪ .‬‏‪ BMI‬‏תקין‪ ,‬‏מסת ‏שריר‪ ,‬‏מחסור ‏בוויטמינים ‏כגון‪ :‬‏‪, E, C, A, D, B12, B6‬‏בחומצה‏‬
‫פולית‪ ,‬‏סידן ‏ואשלגן‪ ,‬‏כל ‏אלה ‏מושפעים ‏מתזונה ‏נכונה‪ .‬‏מצב ‏תזונתי ‏ירוד ‏עשוי ‏להשפיע ‏על ‏נפילות‏‬
‫במספר ‏אופנים‪ ,‬‏ובכללם ‏הקושי ‏בעריכת ‏קניות ‏מזון ‏עקב ‏חולשה‪,‬‏הידרדרות ‏פיזית ‏ונפשית‪ ,‬‏הגורמת‏‬
‫לקשיש‏לאיבוד‏תיאבון‏ולחוסר‏הנאה‏ממזון‪.‬‬
‫ויטמין ‏‪ D‬‏מתפקד ‏כהורמון‪ .‬‏הוא ‏חסר ‏בגיל ‏המבוגר ‏ומחסורו ‏משפיע ‏על ‏חולשת ‏שרירים ‏ועצב‪ .‬‏בקרב‏‬
‫קשישים ‏נראתה ‏קורלציה ‏משמעותית ‏בין ‏רמות ‏ויטמין ‏‪ D‬‏פעיל ‏בדם ‏לבין ‏נפילות ‏)‪ ,Janssen‬‏אצל‏‬
‫שחר‏ולוי‪,‬‏‪.)3113‬‬
‫בהשוואה ‏בין ‏נופלים ‏ללא ‏נופלים ‏הראו ‏ולס ‏ועמיתיו ‏שמצבם ‏התזונתי ‏של ‏הנופלים ‏היה ‏ירוד ‏מאלה‏‬
‫שלא‏נפלו‪.‬‏השפעתם‏של‏ויטמין‏‪D‬‏וסידן‏נבדקה‏במספר‏מחקרים‏ונמצא‏ששיעור‏השברים‏ירד‏ב‪42%-‬‏‬
‫בקרב‏המטופלים‪.‬‏מחקר‏נוסף‏בבוסטון‏הראה‏שרק‏‪33%‬‏הושפעו‏מנטילת‏ויטמין‏ ‪.D‬‬
‫משקל ונפילות‬
‫משמעות ‏המשקל ‏בגיל ‏המבוגר ‏נבחנה ‏רבות‪ .‬‏מחקרים ‏מראים ‏שקשישים ‏שמשקלם ‏ירוד ‏חשופים‏‬
‫ונמצאים‏בסיכון‏גבוה‏יותר‏לנפילות‪.‬‬
‫מסקירה ‏זו ‏עולה ‏כי ‏קיימים ‏מספר ‏גורמים ‏תזונתיים ‏הקשורים ‏לנפילות‪ .‬‏הבנת ‏הקשר ‏בין ‏תזונה‏‬
‫לנפילות‏עשויה‏לסייע‏לבריאותו‏ולחוסנו‏של‏הקשיש (שחר‏ולוי‪,‬‏‪.)3113‬‬
‫בעיות ראייה הגורמות לאיבוד שיווי משקל‬
‫‪( AMD‬ניוון ‏במוקד ‏הראייה ‏תלוי ‏גיל)‏הוא ‏הסיבה ‏המובילה ‏לאבדן ‏ראייה ‏בקרב‏האמריקנים‪ .‬‏החל ‏בגיל‏‬
‫‪10‬‏‪,‬‏אבדן‏הראייה‏המרכזית‏בשל‏‪AMD‬‏יכול‏להפחית‏את‏דיוק‏הראייה‪,‬‏לפגוע‏ברגישות‏לגוונים‪,‬‏להגביר‏‬
‫רגישות ‏לסנוור‪,‬‏לפגוע ‏בהבדלה ‏בין ‏צבעים ‏וביכולת ‏להתמודד ‏עם ‏שינויים ‏בתאורה‪ .‬‏למבוגרים ‏עם ‏אבדן‏‬
‫ראייה ‏יש ‏בדרך ‏כלל ‏פגיעות ‏כרוניות ‏קומורבידיות‪ ,‬‏שמשפיעות ‏על ‏היכולת ‏להתמודד ‏עם ‏משימות‏‬
‫הדורשות ‏תנועה‪.‬‏רבים ‏מעידים ‏על ‏פחד ‏מנפילה ‏או ‏חרדה ‏בהליכה ‏מחוץ ‏לבית ‏או ‏במקומות ‏לא ‏מוכרים‏‏‬
‫‪04‬‬
‫ושומעים ‏מקרובי ‏משפחה ‏שמסוכן ‏בעבורם ‏להסתובב ‏בחוץ‪ .‬‏מעידה ‏או ‏נפילה ‏יכולות ‏לגרום ‏למבוגרים‏‬
‫להפסיק‏להשתתף‏בפעילות‪.‬‏הימנעות‏מפעילות ‏יום‏יומית‏מובילה‏לפגיעה‏בשגרה‏ויכולה‏להוביל ‏לבידוד‏‬
‫ולדיכאון‪.‬‬
‫אבדן ראייה ומחלות קומורבידיות‬
‫איבוד‏ראייה‏אינו‏הגורם‏הבלעדי‏המשפיע‏על‏איבוד‏שיווי‏משקל‏ונפילות‏בקרב‏מבוגרים‪ .‬‏‬
‫מחקרה ‏של ‏‪ Riddering‬‏(‪ )3110‬‏התמקד ‏במחלות ‏נפוצות ‏בקרב ‏מבוגרים ‏הנלוות ‏לאבדן ‏הראייה‏‬
‫ומשפיעות‏לרעה‏על‏שיווי‏המשקל‪ .‬‏‬
‫קומורבידיות‏הוא ‏מצב‏שבו‏קיימת‏מחלה‏אחת‏או‏יותר‏מעבר‏למחלה‏אחת‏מרכזית‪,‬‏או‏מצב‏שבו‏המחלות‏‬
‫המשניות‏משפיעות‏על‏המחלה‏המרכזית‪ .‬‏‬
‫תנועה ‏עצמאית ‏היא ‏משימה ‏תובענית‪ ,‬‏הדורשת ‏מחלקי ‏הגוף ‏לעבוד ‏יחד ‏בתגובה ‏ל‪ :"input"-‬‏ראייה‪,‬‏‬
‫שמיעה ‏ומגע ‏עם ‏הסביבה‪ .‬‏נמצאו ‏קשיים ‏במשימות ‏תנועתיות ‏בקרב ‏מבוגרים ‏החווים ‏אבדן ‏ראייה ‏‬
‫ומצב‏בריאותי‏קומורבידי‏נוסף‪.‬‬
‫באבדן‏ראייה‏ובעיות‏מפרקים‪,‬‏‪40%‬‏התלוננו‏על‏קושי‏ללכת‏רבע‏מייל‏ו‪20%-‬‏והתקשו‏לעלות‏במדרגות‪ .‬‏‬
‫באבדן‏ראייה‏ושבץ‏מוחי‪,‬‏‪35%‬‏התלוננו‏ודיווחו‏על‏קושי‏בהליכה‏‪,‬ו‪54%-‬‏על‏קושי‏בעלייה‏במדרגות‪.‬‬
‫באבדן‏ראייה‏ובעיות‏לבביות‪,‬‏‪50%‬‏התלוננו‏על‏קושי‏בהליכה‏ו‪43%-‬‏על‏קושי‏בעליית‏מדרגות‪.‬‏ ‏‬
‫מצבי ‏בריאות ‏מורכבים ‏משפיעים ‏על ‏הניידות ‏של ‏מבוגרים ‏ועל ‏טווח ‏התנועה של‏המפרקים‏השונים‪,‬‏‬
‫חוזק ‏שיווי ‏משקל ‏וסבולת ‏לאורך ‏זמן‪.‬‏הימנעות ‏מפעילות ‏מתוך ‏חשש ‏לנפילה ‏יכולה ‏להוביל ‏לירידה‏‬
‫בתפקוד‏הכללי‪.‬‬
‫‏‬
‫קוגניציה‬
‫קוגניציה‏פירושה‏ חשיבה‏ברמה‏גבוהה‪,‬‏הכוללת‏ניווט‪,‬‏הבנה‏ותכנון‪ .‬‏‬
‫עצמאות ‏במשימות ‏תנועה ‏בבית ‏ובקהילה ‏דורשות ‏מאדם ‏לשמור ‏על ‏מעורבות ‏בסביבה‪ ,‬‏בייחוד‏‬
‫במקומות‏לא‏מוכרים‏שבהם‏יש‏אתגר‏קוגנטיבי‪.‬‏הפן‏הקוגנטיבי‏כולל‏פיתוח‏מנטלי‏ותמונות‪,‬‏שימוש‏‬
‫באסטרטגיות‏לתנועה‪.‬‏כל‏ירידה‏בראייה‏או‏שינוי‏בסביבה‏מקשה‏על‏היכולת‏הקוגנטיבית‪.‬‬
‫נטורופתיה‬
‫נטורופתיה ‏פריפרית ‏היא ‏סיבוך ‏של ‏מחלת ‏הסוכרת‪ ,‬‏של ‏שבץ ‏ושל ‏מחלות ‏ניווניות‪ .‬‏היא ‏פוגעת ‏בשיווי‏‬
‫המשקל ‏ומפריעה ‏לאדם ‏לקבל ‏רמזים ‏סביבתיים‪ .‬‏נטורופתיה ‏בידיים ‏יכולה ‏להשפיע ‏על ‏היכולת ‏לאחוז‏‬
‫במקל‏הליכה‪,‬‏ומצב‏זה‏ברגליים‏מלווה‏בתחושת‏נימול‪.‬‏היא‏פוגעת‏ביכולת ‏לזהות‏שינויים‏במשטח‏שעליו‏‬
‫הולכים‪ .‬‏‬
‫אבדן שמיעה בהקשר לראייה‬
‫‪ 31-21%‬‏מהמבוגרים ‏בגיל ‏‪ 35‬‏ומעלה ‏סובלים ‏מאבדן ‏שמיעה‪ .‬‏היות ‏שהשמיעה ‏נפגעת ‏בהדרגה‪ ,‬‏לא‏‬
‫תמיד‏מבינים‏שהשמיעה‏אינה‏מקור‏אמין‏למידע‏על‏אודות‏הסביבה‪ .‬‏‬
‫מיקוד ראייה וסריקה‬
‫‪01‬‬
‫מבוגרים ‏הסובלים ‏מ‪ AMD-‬‏צריכים ‏ללמוד ‏לזהות ‏את ‏מוקד ‏הראייה ‏המיטבי ‏שלהם ‏כדי ‏לסרוק ‏את‏‬
‫הסביבה‏ולקבל‏החלטות‏מידיות‏באמצעות‏טכניקות‏נלמדות‏לשימור‏הראייה‏שנותרה‪.‬‏כל‏אדם‏לומד‏‬
‫להשתמש‏באסטרטגיות‏המתאימות‏לו‪.‬‬
‫המלצות בטיחות בבית‬
‫יש‏לוודא‏שאמצעי הגישה‏נוחים‪:‬‏תאורה‪,‬‏שטיחים‪,‬‏ריצוף‏ובטיחות‪ .‬‏‬
‫פעילות גופנית‬
‫חשוב ‏להקפיד ‏על ‏התעמלות ‏קבועה‪ .‬‏פעילות ‏גופנית ‏תורמת ‏לבריאות ‏הלב‪ ,‬‏השרירים‪ ,‬‏העצמות‏‬
‫והפרקים‪ ,‬‏מגדילה ‏את ‏הסיכוי ‏להתמודד ‏עם ‏דחק‪ ,‬‏מסייעת ‏במניעת ‏נפילות‪ ,‬‏וכן ‏מקלה ‏על ‏מצבים‏‬
‫כרוניים‪ .‬‏מבוגרים ‏רבים ‏מפסיקים ‏לעשות ‏פעילות ‏שוטפת ‏של ‏אחזקת ‏הבית‪ ,‬‏ונמנעים ‏מיציאה‏‬
‫לפעילות‏ספורטיבית‏מחוץ‏לבית‏מפחד‏מנפילות‪.‬‬
‫מסקנתה‏העיקרית‏של ‏‪Riddering‬‏(‪)3110‬‏היא‏שכאשר‏בעלי‏מקצוע‏מתחום ‏שיקום‏הראייה ‏עובדים‏‬
‫עם ‏מבוגרים ‏הם ‏צריכים ‏להביא ‏בחשבון ‏גורמים ‏נוספים ‏ולטפל ‏בהם‪ .‬‏יש ‏צורך ‏לדאוג ‏לבטיחות‏‬
‫ולהפנות‏לשרותי‏בריאות‏נוספים‏כדי‏לתת‏מענה‏למצבים‏בריאותיים‏מורכבים‪ .‬‏‬
‫ראייה‬
‫הראיה ‏היא ‏המוקד ‏של ‏שיווי ‏המשקל‪ .‬‏העיניים ‏מספקות ‏לגוף ‏מידע ‏על ‏אודות ‏המיקום ‏והמרחק‏‬
‫מחפצים‪,‬‏סוג ‏המשטח ‏שעליו ‏יש ‏לנוע‪,‬‏מיקום ‏הגוף ‏והעוצמה ‏הנדרשת‪ .‬‏ירידה ‏בראייה ‏פוגעת ‏ביכולת‏‬
‫לשמור‏על‏שיווי‏משקל‪.‬‏ניתן‏לראות‏זאת‏כאשר‏אדם‏מבוגר‏נע‏בחושך‏או‏עוצם‏עיניים‪.‬‬
‫המערכת הווסטיבולרית‬
‫מערכת ‏זו ‏נמצאת ‏באוזן ‏הפנימית ‏ופועלת ‏בשיתוף ‏עם ‏המערכת ‏החושית ‏(פירוצפטית)‏והראייה‪.‬‏כדי‏‬
‫להשיג ‏שיווי ‏משקל ‏היא‏מסייעת ‏לשמר ‏תפיסה ‏ראייתית ‏יציבה ‏ואוריינטציה ‏גופנית‪.‬‏בזמן ‏התנועה‪,‬‏‬
‫במקרה ‏של ‏אבדן ‏שיווי ‏משקל‪ ,‬‏החיישנים ‏בתוך ‏האוזן ‏מזהים ‏תנועה ‏ומתריעים ‏בפני ‏השרירים ‏נוגדי‏‬
‫כוח ‏הכבידה ‏לגרום ‏לשרירים ‏לבצע ‏פעולה ‏מפצה ‏של ‏מרכז ‏הגוף‪ ,‬‏זרועות ‏וראש‪ .‬‏עם ‏העלייה ‏בגיל‏‬
‫המשוב ‏הולך ‏ופוחת‪ ,‬‏לכן ‏פוחתים ‏הסיכויים ‏שאדם ‏זקן ‏יוכל ‏לבצע ‏פעולה ‏מתקנת‪ .‬‏אמנם ‏כאשר‏‬
‫המשובים ‏הפרוצפטיים ‏(של ‏המערכת ‏החושית) ‏והראייה ‏קיימים‪,‬‏המערכת ‏הווסטיבולרית ‏משחקת‏‬
‫תפקיד‏מינורי‪,‬‏היות‏שהרגישות‏לאבדן‏שיווי‏המשקל‏גבוהה‏יותר‏במערכות‏האחרות‪.‬‬
‫השמיעה ‏תורמת ‏ליציבות ‏באמצעות ‏זיהוי ‏ומתן ‏פרשנות ‏של ‏גירויים ‏שמיעתיים ‏שמסייעים ‏לאדם‏‬
‫באוריינטציה‪,‬‏בעיקר‏כאשר‏מערכות‏אחרות‏פגועות‪.‬‬
‫שינויים בראייה ובשמיעה‬
‫שיבושים ‏בראייה‪ ,‬‏יחד ‏עם ‏שינויים ‏בתפקוד ‏שהם ‏תלויי ‏גיל‪ ,‬‏יכולים ‏להוביל ‏לפגיעה ‏משמעותית‪.‬‏‬
‫בראייה‪ ,‬‏לדוגמה‪ ,‬‏סכנות ‏בסביבה ‏כגון ‏נוזל ‏שנשפך ‏ומביא ‏לנפילה‪ ,‬‏מחלות ‏נפוצות ‏כמו ‏קטרקט‪,‬‏‬
‫גלאוקומה ‏פגיעה ‏סוכרתית ‏וניוון‪,‬‏שיבושים ‏בשמיעה‪ ,‬‏דלקות‪,‬‏הצטברות ‏שעווה‪ ,‬‏חסימת ‏צינוריות ‏–‏‬
‫כולם ‏יכולים ‏להגביר ‏את ‏הסיכון ‏לנפילה‪ .‬‏לעתים ‏קרובות ‏הסממנים ‏הראשונים ‏הם ‏ורטיגו‏‬
‫וסחרחורת‪ .‬‏ישנן ‏תרופות ‏שפוגעות ‏במבנים ‏הפנימיים ‏של ‏האוזן ‏כגון ‏אספירין‪ ,‬‏אנטיביוטיקה‪,‬‏‬
‫ותרופות‏אנטי‏דלקתיות‪.‬‬
‫פגיעה דו מערכתית‬
‫כמחצית ‏מהקשישים ‏הסובלים ‏מפגיעה ‏בראייה ‏סובלים ‏גם ‏מפגיעה ‏בשמיעה‪ .‬‏ברור ‏שצירוף ‏שתי‏‬
‫הפגיעות ‏מגביר ‏את ‏הסיכון ‏לנפילה‪,‬‏אך ‏המנגנון ‏שגורם ‏לכך ‏אינו ‏ברור‪.‬‏כל ‏זיהוי ‏של ‏פגיעה ‏במערכת‏‬
‫צריך ‏להעלות ‏שאלה ‏בנוגע ‏לשאר ‏המערכות‪.‬‏לעתים ‏נדרש ‏שינוי ‏קל ‏בסוג ‏המשקפיים ‏אך‪ ,‬‏אפשר ‏גם‏‬
‫‪07‬‬
‫להיעזר ‏בעזרים ‏שונים ‏המיועדים ‏לאנשים ‏מבוגרים‪ .‬‏בעיקר ‏יש ‏צורך ‏לזהות ‏את ‏כל ‏הגורמים‏‬
‫שמסכנים ‏את ‏האדם ‏ולפעול ‏לצמצם ‏אותם‪ .‬‏במקרים ‏כאלה ‏מומלץ ‏לערוך ‏תצפית ‏בבית‏ ‏‬
‫(‪.)Tideiksaar, 2002/2003‬‬
‫בעיות שמיעה וראייה הגורמות לאיבוד לאבוד שיווי משקל‬
‫רוב ‏הנפילות ‏בגיל ‏הזקנה ‏הן ‏תוצר ‏של ‏גורמים ‏מצטברים ‏הקשורים ‏לגיל ‏ולמחלות ‏כרוניות‪ ,‬‏פגיעה‏‬
‫חושית‪ ,‬‏חולשת ‏שרירים‪ ,‬‏פגיעה ‏קוגניטיבית‪ ,‬‏פגיעה ‏בקצב ‏הליכה ‏ושיווי ‏משקל‪ ,‬‏פגיעה ‏בשלפוחית‏‬
‫השתן‏והאינטראקציה‏של‏גורמים‏אלו‏עם‏סביבה‏לא‏בטיחותית‪.‬‬
‫המערכות ‏החושיות ‏הן ‏בעלות ‏תפקיד ‏מכריע ‏בשליטה ‏על ‏שיווי ‏המשקל‪.‬‏כל ‏אבדן ‏או ‏כשל ‏של ‏שיווי‏‬
‫משקל ‏כתוצאה ‏מגיל ‏או ‏מחלות ‏הקשורות ‏למערכת ‏זו ‏הן ‏גורם ‏משמעותי ‏לנפילה‪ .‬‏מאמר ‏זה ‏דן‏‬
‫ברכיבים ‏החושיים ‏של ‏השליטה ‏בשיווי ‏המשקל‪ ,‬‏תרומתן ‏של ‏פגיעות ‏חושיות ‏כגון ‏לקות ‏ראייה ‏או‏‬
‫שמיעה‏לסכנת‏הנפילה‪,‬‏והניהול‏של‏הפגיעה‏החושית‏במבוגרים‏שהם‏בסיכון‏לנפילה‪.‬‬
‫שיווי משקל‬
‫המטרה ‏הבסיסית ‏של ‏שיווי ‏משקל ‏היא ‏לסייע ‏לנו ‏להישאר ‏זקופים ‏כאשר ‏אנו ‏עומדים‪ ,‬‏לדעת ‏היכן‏‬
‫אנו‏נמצאים‏ביחס‏למרחב‏ולכוח‏הכבידה‏ולסייע‏לנו‏לנוע‏מבלי‏ליפול‪.‬‏היכולת‏לשמור‏על‏שיווי‏משקל‏‬
‫היא ‏תהליך ‏מורכב ‏שתלוי ‏בעיקר ‏במאמצים ‏המשותפים ‏של ‏הרכיבים ‏החושיים‪:‬‏משוב ‏וסטיבולרי‪,‬‏‬
‫ראייה‪ ,‬‏שמיעה ‏וקליטה ‏של ‏חיישני ‏התמצאות‪.‬‏ארגון ‏מערכות ‏אלה ‏נשלט ‏על ‏ידי ‏מוקדי ‏מערכת ‏שיווי‏‬
‫המשקל ‏שבמוח ‏במקרה ‏של ‏חוסר ‏יציבות‪ .‬‏אבדן ‏שיווי ‏משקל ‏מתגלה ‏על ‏ידי ‏המערכת ‏החושית‏‬
‫ששולחת ‏אותות ‏לשרירים ‏ולמפרקים‪ .‬‏בתגובה‪ ,‬‏מופעלת ‏קבוצה ‏של ‏תגובות ‏הגנתיות ‏שמטרתן‏‬
‫להחזיר‏את‏הגוף‏לשיווי‏משקל‏ולמנוע‏נפילה‪.‬‬
‫פרוצפטיה (מערכת חושית)‬
‫המושג ‏מתייחס ‏לתחושת ‏המיקום ‏והתנועה ‏בגפיים ‏ובכפות ‏הרגליים ‏ומייצג ‏מקור ‏עיקרי ‏של ‏משוב‏‬
‫חושי ‏הנדרש ‏לצורך ‏שיווי ‏משקל‪.‬‏ככל ‏שהאדם ‏מתבגר‪ ,‬‏היכולת ‏של ‏מערכת ‏זו ‏פוחתת ‏ועולה ‏הסכנה‏‬
‫לחוסר ‏יציבות‪ .‬‏במקרים ‏של ‏היחלשות ‏המערכת‪ ,‬‏האדם ‏נוטה ‏לסמוך ‏יותר ‏על ‏חוש ‏הראייה‪ .‬‏הראייה‏‬
‫יכולה‏לסייע‏או‏להוות‏משקל‏נגד‏במקרה‏של‏אבדן‏יכולות‏אלה‪.‬‏כדי‏לפצות‏על‏אבדן‏היכולות‪,‬‏זקנים‏‬
‫נוטים‏להביט‏על‏כפות‏רגליהם‏כדי‏לוודא‏מיקום‪ .‬‏‬
‫שיווי משקל ונפילות‬
‫המערכת הווסטיבולרית וההזדקנות‬
‫התלונות ‏על‏חוסר ‏יציבו ת‏או‏סחרחורת ‏יכולות‏לנבוע‏מלקויות‏(פתולוגיות)‏שונות‪ ,‬‏הן‏היקפיות ‏הן‏‬
‫מרכזיות‪ .‬‏סביר ‏להניח ‏שבהיעדר ‏סימנים ‏נוירולוגיים ‏מרכזיים ‏נוספים‪ ,‬‏מקור ‏התלונה ‏היקפי‪ .‬‏ככל‏‬
‫הנראה‪,‬‏במסגרת‏תהליך‏ההזדקנות‏של‏הגוף‏עובר‏גם‏האיבר‏הווסטיבולרי‏תהליך‏של‏התנוונות‪ .‬‏‬
‫על‏החמרת‏הרפלקסים‏הווסטיבולריים‏בקשישים‏אפשר ‏ללמוד‏מעבודתם‏של ‏‪Baioh‬‏ואחרים‏(‪)3110‬‏‬
‫(מתוך‏חיימוף‏‪,)3115‬‏שהדגימו‏ירידה‏ברפלקס‏וסטיבולו‪-‬אוקולרי‏בבני ‏אדם‏בריאים‏בגיל‏המבוגר‪.‬‏‬
‫תהליך ‏הזדקנות ‏של ‏המערכת ‏הווסטיבולרית ‏דומה ‏לתהליך ‏ההזדקנות ‏של ‏איבר ‏השמיעה‪,‬‏‬
‫הקוכליאה‪ .‬‏תהליך ‏זה ‏אינו ‏חד ‏משמעי ‏בחשיבותו ‏הקלינית‪ ,‬‏מכיוון ‏שלמטרת ‏שימור ‏שיווי ‏משקל‏‬
‫מתקבלים‏נתונים‪,‬‏נוסף‏על‏המערכת‏הווסטיבולרית‪,‬‏גם‏ממערכת‏הראייה‏וההתמצאות‪.‬‏נתונים‏אלה‏‬
‫‪08‬‬
‫מעובדים ‏ברמות ‏שונות ‏בחוסר ‏יציבות ‏על ‏רקע ‏פגיעה ‏וסטיבולרית ‏או ‏פגיעה ‏בראייה ‏(קטרקט)‏‬
‫וסוכרת ‏עם ‏פגיעה ‏בחוסר ‏התמצאות‪.‬‏תהליך ‏הפיצוי ‏המרכזי ‏אינו ‏מושלם‪ ,‬‏על ‏כן ‏יישארו ‏עם ‏תחושה‏‬
‫בסיסית‏של‏חוסר‏יציבות‏וביטחון‏(חיימוף ‏ואחרים‪,‬‏‪ .)3115‬‏‬
‫הקשר בין תפקוד המערכת הווסטיבולרית לבין שברים בצוואר עצם הירך בעקבות נפילה אצל קשישים‬
‫שינויים ‏אנטומיים ‏ופיזיולוגיים ‏עוברים ‏על ‏המערכת ‏הווסטיבולרית ‏עם ‏התקדמות ‏הגיל‪ ,‬‏ועיקרם‏‬
‫הפחתה ‏במספר ‏תאי ‏השעווה ‏באוזן ‏הפנימית ‏וירידה ‏בעוצמתה ‏(‪ .)vestibular reflex‬‏שינויים ‏אלו‏‬
‫עלולים ‏לגרום ‏לליקוי ‏וסטיבולרי‪ ,‬‏המתבטא ‏בהפרעות ‏בשיווי ‏המשקל ‏ובסחרחורות‪ ,‬‏גורמי ‏סיכון‏‬
‫עיקריים‏לנפילות‏ולשברים‏בקשישים‪ .‬‏‬
‫הקשר ‏בין ‏ירידה ‏בתפקוד ‏המערכת ‏הווסטיבולרית ‏לנפילות ‏בקרב ‏קשישים ‏תועד ‏בעבודות ‏מועטות‏‬
‫בלבד‪ .‬‏תוצאות ‏מחקרים ‏מעידות ‏על ‏כך ‏שבאמצעות ‏תכניות ‏התערבות ‏ושיקום ‏וסטיבולרי ‏אפשר‏‬
‫לשפר‏חוסר‏שיווי‏משקל‏‏ובכך‏להקטין‏את‏שכיחות‏הנפילות‪ .‬‏‬
‫במאמר‏שנחקר‏נבדק‏הקשר‏בין‏תפקוד‏המערכת‏הווסטיבולרית‏בקרב‏קשישים‪,‬‏לבין‏שברים‏בצוואר‏‬
‫עצם ‏הירך‏בעקבות‏נפילה‪ ,‬‏וכן‏אילו‏ממשתני‏הרקע‏הדמוגרפיים‏והבריאותיים‏עשויים‏להוסיף‏מידע‏‬
‫שיסייע‏לנבא‏הופעה‏של‏שבר‪.‬‏נכללו‏באוכלוסיית‏המחקר‏‪039‬‏קשישים‏בני‏‪35‬‏ומעלה‪.‬‏‪04‬‏מתוכם‏היו‏‬
‫מאושפזים‏במחלקת‏שיקום‏גריאטרי‏בבית‏חולים‏מאיר‏בכפר‏סבא‏עקב‏ניתוח‏של‏שבר‏בצוואר‏עצם‏‬
‫הירך ‏כתוצאה ‏מנפילה‪ ,‬‏ו‪ 05-‬‏האחרים ‏התגוררו ‏בבתי ‏אבות ‏כשהם ‏עצמאיים ‏בתפקודם ‏וללא‏‬
‫אנאמנזה ‏של ‏שבר ‏בצוואר ‏עצם ‏הירך‪ .‬‏הערכת ‏התפקוד ‏הווסטיבולרי ‏התבצעה ‏באמצעות ‏ארבעה‏‬
‫תבחינים‏קליניים‏המותאמים‏לבדיקת‏חולים‏המתלוננים‏על‏חוסר‏שיווי‏משקל‏וסחרחורת‪.‬‏ ‏‬
‫בשניים ‏מתוך ‏שלושת ‏התבחינים ‏לאבחון ‏רו״ר ‏נמצא ‏הבדל ‏משמעותי ‏(‪>1.15‬ק) ‏בין ‏הקבוצות ‏(עם‏‬
‫וללא‏שבר)‪ .‬‏בחולים ‏במחלות‏אנדוקריניות‏ותרופות‏לטיפול‏בסוכרת‪ ,‬‏לא‏נמצא‏הבדל‏משמעותי‏בין‏‬
‫שתי‏הקבוצות‪ .‬‏‬
‫אך ‏קשישים ‏שחוו ‏נפילה ‏לוקים ‏בהחמרה ‏של ‏התפקוד ‏היום ‏יומי ‏הגופני ‏והחברתי‪ .‬‏בהשוואה ‏לבני‏‬
‫גילם ‏שלא ‏חוו ‏נפילה‪.‬‏כמו ‏כן‪ ,‬‏הם ‏נמצאים ‏בסיכון ‏גבוה ‏יותר ‏לאשפוז ‏במוסדות ‏סיעודיים‪.‬‏לכן ‏חשוב‏‬
‫לפתח ‏תכניות ‏התערבות‏מונעת‏שתשפרנה‏את‏שיווי‏המשקל‪,‬‏ותבאנה‏לירידה ‏במספר‏הנפילות‏בקרב‏‬
‫קשישים‏(צור‏ואחרים‪,‬‏‪ .)3114‬‏‬
‫מניעה וטיפול בנפילות‬
‫באחרונה ‏פותחו ‏בעולם ‏מרכזי ‏מניעה ‏וטיפול ‏בנפילות ‏(‪ .)falls clinics‬‏מרכזים ‏אלה ‏מורכבים ‏מצוות‏‬
‫מומחים ‏רב ‏מקצועי ‏שמעריך ‏את ‏הסיכוי ‏לנפילות ‏אצל ‏הנבדק ‏ובהתאם ‏"תופר" ‏תכנית ‏אישית‏‬
‫המכוונת ‏לנבדק ‏ולצרכיו‪.‬‏קהל ‏היעד ‏הוא ‏קשישים ‏בסיכוי ‏גבוה ‏לנפילות‪.‬‏הצוות ‏שם ‏דגש ‏על ‏תזונה‪,‬‏‬
‫תרופות‪,‬‏יציבות‏מצב‏נפשי‪,‬‏ופועל‏בהתאם‏לכך‪.‬‏המרכזים‏הוכחו‏כיעילים‏אך‏עדיין‏נדרשת‏הוכחה‏של‏‬
‫יחסי‏עלות‏תועלת‏לגישה‏נמרצת‏זו‏בטיפול‏בנפילות‏(אלבוים‏ואחרים‪,‬‏‪.)3103‬‬
‫‪ 1.2.4‬מחקרים הבוחנים את הסיבות השונות לאיבוד שיווי משקל ונפילות‪:‬‬
‫מחקרם‏של‏‪Scudds & Lee‬‏(‪)3002‬‏בחן‏את‏יכולת ‏השמירה‏על‏שיווי‏משקל‏בין‏מבוגרים‏בעלי‏לקות‏‬
‫ראייה ‏לבין ‏מבוגרים ‏בריאים‪ .‬‏הראייה ‏נבחנה ‏באמצעות‏בדיקת‏עניים‏סטנדרטית ‏והשמירה‏על‏שיווי‏‬
‫משקל‏נבחנה‏באמצעות‏‪ BBS‬‏– ‏‪.Berg Balance Scale‬‏ ציוני‏ה‪ BBS-‬‏היו‏שונים‏באופן‏משמעותי‏בין‏‬
‫הקבוצות‪:‬‏בקבוצה‏ללא‏לקות‏היו‏ציונים‏גבוהים‏יותר‏מאלה‏עם‏לקות‏בינונית‪ .‬‏‬
‫‪02‬‬
‫המסקנה‪ :‬‏לקות ‏בשמירה ‏על ‏שיווי ‏משקל ‏נמצאה ‏בעלייה ‏עם ‏ההחמרה ‏בלקות ‏ראייה‪ ,‬‏דבר ‏שיכול‏‬
‫להוביל‏לנפילות‏ולפציעות‪ .‬‏‬
‫ציוני‏ה‪BBS-‬‏היו‏שונים‏באופן‏משמעותי‪.‬‏לקבוצה‏ללא‏לקות‏היו‏ציונים‏גבוהים‏יותר‏מאלה‏עם‏לקות‏‬
‫קלה‏ומאלה‏עם‏לקות‏בינונית‪.‬‬
‫מסקנה‪ :‬‏לקות ‏בשמירה ‏על ‏שיווי ‏משקל ‏נמצאה ‏בעלייה ‏עם ‏ההחמרה ‏בלקות ‏ראייה‪ ,‬‏דבר ‏שיכול‏‬
‫להוביל‏לנפילות‏ולפציעות‪.‬‏‬
‫‏‬
‫מחקרה של ‪ )3000( Davlin-Pater‬בחן‏את ‏השפעת ‏הרמזים ‏הוויזואליים ‏וסגנון ‏תפיסתם ‏על ‏ביצועי‏‬
‫יציבות‏דינאמית‪.‬‏המחקר‏השווה‏בין‏קבוצת‏אנשים‏עצמאיים‪,‬‏לבין‏קבוצת‏אנשים‏נתמכים‪ .‬‏‬
‫נבדקו‏יציבה‏סטטית‏ודינמית‏בחמישה‏מצבי‏ראייה‪ ,‬בשתי‏הקבוצות‪ .‬‏‬
‫כל‏הנבדקים‏היו‏יציבים‏יותר‏כאשר‏היו‏רמזים‏ויזואליים‪ .‬‏‬
‫נמצא ‏הבדל ‏משמעותי ‏בין ‏הקבוצות ‏במשימת ‏היציבה ‏הדינאמית‪.‬‏קבוצת‏העצמאיים‏הפגינו‏יציבות‏‬
‫רבה‏יותר‪.‬‏ההשערה‏היא‏שתרגום‏יעיל‏יותר‏של‏הרמזים‏גורם‏ליציבות‏יעילה‏יותר‪.‬‬
‫‪ Hansson‬ואחרים (‪ )3000‬בדקו ‏אם ‏הראייה ‏היא ‏בעלת ‏ההשפעה ‏הרבה ‏ביותר ‏על ‏ההטיה‪.‬‏היציבה‏‬
‫נמדדה‏בעזרת‏לוח‏שעליו‏הופעל‏כוח‪.‬‏הניסוי‏התנהל‏בעיניים‏פקוחות‏ועצומות‪.‬‬
‫מחקרה של ‪ )3002( Riddering‬בחן ‏תנאים ‏עיקריים ‏המשפיעים ‏על ‏תנועתיות ‏פונקציונלית ‏וכיצד‏‬
‫הגבלה‏בתנועה‏משפיעה‏על‏בטיחות‏של‏מבוגרים‪.‬‏ישנם‏גורמים‏רבים‏המשפיעים‏באופן‏משמעותי‏על‏‬
‫ניידות‪.‬‬
‫‪ Bardy‬ואחרים (‪ )3003‬מצאו ‏ששיווי ‏משקל ‏במצב ‏לא ‏יציב ‏דורש ‏שהמפרקים ‏יפעלו ‏בתיאום‪ ,‬‏כדי‏‬
‫שמרכז‏המסה‏יישמר‏מעל‏בסיס‏התמיכה‪.‬‏החוקרים‏חקרו‏את‏הדינמיקה‏בין‏רגל‪,‬‏ירך‏או‏ראש‪,‬‏לבין‏‬
‫מרכז‏המסה‪,‬‏וכיצד‏הדינמיקה מושפעת‏משינויים‏במידע‪.‬‬
‫נמצא ‏שהמידע ‏הוויזואלי ‏הזמין ‏השפיע ‏על ‏היכולת ‏לצפות ‏את ‏התנהגות ‏מערכת ‏היציבה‪ ,‬‏דבר ‏המעיד‏‬
‫על‏כך‏שלראייה‏חלק‏נכבד‏בייצוב‏הגוף‪.‬‬
‫‪ )3002( Guerraz & Day‬הראו ‏בניסויים ‏שערכו ‏שהשליטה ‏בשיווי ‏משקל ‏בערוץ ‏הוויזואלי ‏נתון‏‬
‫להשפעה‏קוגניטיבית‪ .‬‏‬
‫במחקרם‏נבחנה ‏התגובה ‏הכלל ‏גופנית ‏על ‏ידי ‏גירוי ‏המערכת ‏הווסטיבולרית‪ .‬‏תוצאות ‏הניסוי ‏הראו‏‬
‫שהגירוי‏עורר‏תגובה‏כלל‏גופנית‪,‬‏בלא‏קשר‏אם‏הגירוי‏היה‏עצמי‪,‬‏צפוי‏או‏בלתי‏צפוי‪ .‬‏‬
‫התוצאות‏חזרו‏על‏עצמן‏בניסוי‏נוסף‏שבו‏היה‏לנבדקים‏מידע‏ויזואלי‏בזמן‏הגירוי‪.‬‬
‫המסקנה‪ :‬‏תגובת ‏השמירה ‏על ‏שיווי ‏משקל ‏בגירוי ‏וסטיבולרי ‏היא ‏אוטומטית ‏ואינה ‏מושפעת ‏ממידע‏‬
‫על‏אודות ‏מקור ‏ותזמון ‏הגירוי‪.‬‏נראה ‏כי ‏הסיבה ‏להבדל ‏בין ‏הערוצים ‏הוויזואליים ‏והווסטיבולריים‏‬
‫נובעת ‏מיכולתם ‏הטבעית ‏להתריע ‏על ‏תנועה ‏עצמית‪ .‬‏המערכת ‏הווסטיבולרית ‏מגיבה ‏להאצה ‏של‏‬
‫הראש ‏ולכן ‏תמיד ‏מתריעה ‏על ‏תנועה ‏עצמית‪ .‬‏לעומת ‏זאת‪ ,‬‏הזרימה ‏הוויזואלית ‏אינה ‏חד ‏משמעית‪,‬‏‬
‫היות‏שהיא‏מתריעה‏על‏תנועת‏אובייקט‪,‬‏תנועת‏עין‏ותנועה‏עצמאית‪.‬‬
‫‏‪ Golomer‬ואחרים (‪ ,)3002‬‏במחקרם ‏העוסק ‏בעולם ‏הריקוד‪ ,‬‏בחנו ‏את ‏השפעת ‏הראייה ‏וסגנונות‏‬
‫דימוי ‏מוטוריים ‏על ‏שמירת ‏שיווי ‏משקל‪ .‬‏רקדניות ‏מקצועיות ‏נצפו ‏מבצעות ‏סיבוב ‏על ‏רגל ‏אחת‏‬
‫(פירואט)‪.‬‏נבדקו‏ ארבעה‏סוגי‏סיבוב‏בעיניים‏פקוחות‏ועצומות‪.‬‏היות‏שסוגי‏הרקדנים‏הם‏שונים‪,‬‏הם‏‬
‫‪90‬‬
‫הושפעו ‏בצורה ‏שונה‪.‬‏ההנחה ‏היא ‏שיש ‏להביא ‏בחשבון ‏את ‏הסגנונות ‏השונים ‏ואת ‏התפיסות‪,‬‏היות‏‬
‫שהגורמים‏המפרים‏את‏שיווי‏המשקל‏משתנים‏בהתאם‏לסגנון‏התפיסתי‪ .‬‏‬
‫פרק ‪ 2‬שיטות מחקר‬
‫כללי‬
‫השוואה ‏בין ‏עשר ‏נשים ‏פעילות ‏המבצעות ‏פעילות ‏גופנית ‏מודרכת ‏כארבע ‏פעמים ‏בשבוע‪ ,‬‏לבין ‏עשר‏‬
‫נשים ‏שאינן ‏עוסקות ‏בפעילות ‏גופנית‪ ,‬‏באותה ‏קבוצת ‏גיל‪ ,‬‏המשמשות ‏כקבוצת ‏ביקורת‪ .‬‏מצבן ‏נבחן‏‬
‫באמצעות‏שלושה‏מבחני‏שיווי‏משקל‪ .‬‏‬
‫תיאור הנבדקות‬
‫נשים ‏בנות ‏‪ ,05-05‬‏המבלות ‏את ‏שעות ‏הבוקר ‏במרכז ‏יום ‏לקשיש ‏בקבוצת ‏יבנה ‏ומתאמנות ‏כארבע‏‬
‫פעמים ‏בשבוע‪ .‬‏חלק ‏ניכר ‏מהשיעור ‏מתבצע ‏באמצעות ‏תמיכה ‏בכיסא ‏אישי‪ .‬‏את ‏השיעורים ‏מנחות‏‬
‫שתי ‏מורות‪ ,‬‏הפועלות ‏בדרכים ‏שונות‪ .‬‏במהלך ‏השיעורים ‏מושם ‏דגש ‏על ‏חיזוק ‏שרירי ‏הידיים‏‬
‫והרגליים ‏ותרגול ‏שיווי ‏משקל ‏עם ‏תמיכה ‏בכיסא‪ .‬‏לנשים ‏אלה ‏הצטרפו ‏למחקר ‏נשים ‏המתגוררות‏‬
‫בקבוצת ‏יבנה‪ ,‬‏מתפקדות ‏באופן ‏עצמאי ‏ואינן ‏עוסקות ‏בפעילות ‏גופנית ‏יזומה‪ .‬‏נשים ‏אלה ‏שימשו‏‬
‫כקבוצת‏ביקורת‪.‬‏כל‏הנבדקות‏הביעו‏את‏הסכמתן‏להשתתפות‏במחקר‏והנתונים‏ניתנו‏בעילום‏שם‪.‬‬
‫הקריטריונים להשתתפות במחקר‪:‬‬
‫מסוגלות‏ללכת‏באופן‏עצמאי‏או‏באמצעות‏מקל‏הליכה‪.‬‬
‫אינן‏סובלות‏מבעיות‏קוגניטיביות‏קשות‪.‬‬
‫ראייתן‏ושמיעתן‏סבירה‪.‬‬
‫כלי המחקר‬
‫שלושה‏סוגי‏מבחנים‏הבודקים‏רמת‏ביצוע‏של‏שיווי‏משקל‪ .‬‏‬
‫סטופר‪,‬‏כיסא ‏סטנדרטי‪,‬‏משקל‪,‬‏סרט ‏מדידה ‏ומכשיר ‏עכבה ‏חשמלי ‏ ‪,omron bf 300‬‏הבודק ‏אחוז‏‬
‫שומן‏בפלג‏הגוף‏העליון‪.‬‬
‫אוכלוסיית המחקר‬
‫‪31‬‏נשים‏בנות‏‪,05-01‬‏עצמאיות‏בחיי‏היום‏יום‪,‬‏מתפקדות‏בביתן‏באופן‏עצמאי‪.‬‬
‫פרוטוקול‬
‫מפגשים ‏אישיים ‏עם ‏אוכלוסיית ‏הנבדקות ‏במרכז ‏יום ‏לקשיש ‏ובקיבוץ‪ .‬‏חלקן ‏משתתפות ‏בשיעורי‏‬
‫ההתעמלות‏היומיים‏וחלקן‏לא‏משתתפות‏כלל‪.‬‬
‫המפגש‏כלל ‏איסוף‏נתונים‏אישיים‏של‏משקל‪,‬‏גובה‪BMI ,‬‏ואחוזי‏שומן‪.‬‏הן‏עברו‏שלושה‏מבחני‏שיווי‏‬
‫משקל‏והנתונים‏מהמבחנים‏נאספו‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫תיאור מבחני שיווי המשקל‬
‫במבחן עמידה על רגל אחת מקובל לבדוק את היכולת של שתי הרגליים‪ .‬במבחן זה ניתנה לנשים‬
‫אפשרות בחירה על איזה רגל לעמוד בזמן המבדק‪.‬‬
‫מבדק ‪1‬‬
‫עמידה‏על‏רגל‏אחת‪,‬‏מדידת‏זמן‏בשניות‪.‬‬
‫הנחיה‪:‬‏עמדי על‏רגל‏אחת‏ללא‏תמיכה‪.‬‏נסי‏לשמור‏על‏שיווי‏משקל‏כמה‏שיותר‏זמן‪.‬‬
‫מבדק ‪2‬‬
‫עמידה‏על‏רגל‏אחת‏בעיניים‏עצומות‪.‬‏מדידת‏זמן‏בשניות‪.‬‬
‫הנחיה‪ :‬‏עמדי ‏מאחורי ‏הכיסא ‏על ‏רגל ‏אחת‪ ,‬‏ללא ‏תמיכה‪ .‬‏שמרי ‏על ‏שיווי ‏משקל ‏כשעינייך ‏עצומות‏‬
‫כמה‏שיותר‏זמן‪ .‬‏‬
‫מבדק ‪3‬‬
‫‪Timed Up and Go (TUG) Test‬‏‏‬
‫הנחת‏כיסא‏סטנדרטי‏עם‏משענת‪.‬‏הנבדקת‏יושבת‏על‏הכיסא‪ .‬‏‬
‫הנחיה‪:‬‏עם‏מתן‏ההוראה ‏לקום‪,‬‏הנבדקת‏קמה ‏והולכת ‏במהירות‏הנוחה‏לה‏עד‏קו ‏הגמר‏(‪2‬‏מטרים)‪,‬‏‬
‫מסתובבת ‏וחוזרת ‏לשבת‪ .‬‏ניתן ‏להיעזר ‏במקל ‏הליכה ‏ובמשענות‪ .‬‏השעון ‏נעצר ‏עם ‏חזרת ‏הנבדקת‏‬
‫לעמדת‏המוצא‪.‬‬
‫ניתוח סטטיסטי של הנתונים‬
‫לכל ‏הפרמטרים ‏בוצעו ‏ממוצע ‏וסטיית ‏תקן‪ .‬‏להשוואת ‏תוצאות ‏המתאמנות ‏ושאינן ‏מתאמנות ‏בוצע‏‬
‫מבחן‏ ‪T‬‏ )‪p > 0.05‬‏(‪ .‬‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‪99‬‬
‫פרק ‪ 2‬תוצאות‬
‫אפיון הנבדקות‬
‫נבדקו ‏‪ 31‬‏נשים‪,‬‏מתוכן ‏עשר‏מתאמנות‏ועשר‏שאינן ‏מתאמנות‪ .‬‏נמדדו ‏משקל‪,‬‏גובה‪,‬‏אחוזי‏שומן ‏ו‪-‬‬
‫‪.BMI‬‏לא‏נמצאו‏הבדלים‏משמעותיים‏בין‏שתי‏הקבוצות‪ .‬‏‬
‫תוצאות‏בדיקת‏הנשים‏המתאמנות‏מוצגות‏בטבלה‏מספר‏‪0‬‏ובגרף‏מספר‏‪ .0‬‏‬
‫תוצאות‏בדיקת‏הנשים‏שאינן‏מתאמנות‏ואפיונן‏מוצגות‏בטבלה‏מספר‏‪3‬‏ובגרף‏מספר‏‪ .3‬‏‬
‫בגרף‏מספר‏‪ 2‬‏ישנה‏השוואה‏בין‏‪ BMI‬‏של‏המתאמנות‏והלא‏מתאמנות ‏ובגרף‏מספר‏‪ 4‬‏השוואה‏במדד‏‬
‫אחוזי‏השומן‪ .‬‏‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪BMI ,‬‬
‫‪1‬‬
‫(‬
‫(‬
‫)‬
‫)‬
‫‪BMI‬‬
‫‪1‬‬
‫‪75‬‬
‫‪72‬‬
‫‪160‬‬
‫‪28.13‬‬
‫‪43‬‬
‫‪2‬‬
‫‪70‬‬
‫‪62‬‬
‫‪130‬‬
‫‪36.69‬‬
‫‪34‬‬
‫‪3‬‬
‫‪82‬‬
‫‪56‬‬
‫‪135‬‬
‫‪30.73‬‬
‫‪34‬‬
‫‪4‬‬
‫‪72‬‬
‫‪74‬‬
‫‪165‬‬
‫‪27.18‬‬
‫‪42‬‬
‫‪5‬‬
‫‪84‬‬
‫‪72‬‬
‫‪155‬‬
‫‪29.97‬‬
‫‪34‬‬
‫‪6‬‬
‫‪78‬‬
‫‪73‬‬
‫‪130‬‬
‫‪43.20‬‬
‫‪31‬‬
‫‪7‬‬
‫‪71‬‬
‫‪51‬‬
‫‪157‬‬
‫‪20.69‬‬
‫‪31‬‬
‫‪8‬‬
‫‪76‬‬
‫‪60‬‬
‫‪154‬‬
‫‪25.30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪9‬‬
‫‪78‬‬
‫‪55‬‬
‫‪164‬‬
‫‪20.45‬‬
‫‪34‬‬
‫‪10‬‬
‫‪85‬‬
‫‪75‬‬
‫‪160‬‬
‫‪29.30‬‬
‫‪36‬‬
‫‪77.1‬‬
‫‪65.0‬‬
‫‪151.0‬‬
‫‪29.2‬‬
‫‪35.0‬‬
‫‪5.0‬‬
‫‪8.7‬‬
‫‪13.1‬‬
‫‪6.5‬‬
‫‪4.0‬‬
‫‪93‬‬
‫‪1‬‬
‫ף‬
‫‪95‬‬
‫אפיון הנבדקות הלא מתאמנות‪ :‬גיל‪ ,‬משקל‪ ,‬גובה‪ BMI ,‬ואחוז שומן‬
‫טבלה מספר ‪3‬‬
‫(‬
‫(‬
‫)‬
‫)‬
‫‪BMI‬‬
‫‪1‬‬
‫‪74‬‬
‫‪64‬‬
‫‪130‬‬
‫‪37.87‬‬
‫‪34‬‬
‫‪2‬‬
‫‪85‬‬
‫‪54‬‬
‫‪138‬‬
‫‪28.36‬‬
‫‪34‬‬
‫‪3‬‬
‫‪78‬‬
‫‪57‬‬
‫‪161‬‬
‫‪21.99‬‬
‫‪40‬‬
‫‪4‬‬
‫‪78‬‬
‫‪58‬‬
‫‪155‬‬
‫‪24.14‬‬
‫‪46‬‬
‫‪5‬‬
‫‪76‬‬
‫‪64‬‬
‫‪165‬‬
‫‪23.51‬‬
‫‪37‬‬
‫‪6‬‬
‫‪73‬‬
‫‪54‬‬
‫‪150‬‬
‫‪24.00‬‬
‫‪43‬‬
‫‪7‬‬
‫‪80‬‬
‫‪63‬‬
‫‪150‬‬
‫‪28.00‬‬
‫‪40‬‬
‫‪8‬‬
‫‪83‬‬
‫‪79‬‬
‫‪155‬‬
‫‪32.88‬‬
‫‪42‬‬
‫‪9‬‬
‫‪79‬‬
‫‪65‬‬
‫‪152‬‬
‫‪28.13‬‬
‫‪38‬‬
‫‪10‬‬
‫‪81‬‬
‫‪69‬‬
‫‪154‬‬
‫‪29.09‬‬
‫‪39‬‬
‫‪78.7‬‬
‫‪62.7‬‬
‫‪151.0‬‬
‫‪27.8‬‬
‫‪39.3‬‬
‫‪3.6‬‬
‫‪7.2‬‬
‫‪9.7‬‬
‫‪4.6‬‬
‫‪3.6‬‬
‫‪94‬‬
‫אפיון הנבדקות הלא מתאמנות‬
‫גרף מספר ‪3‬‬
‫‪91‬‬
‫גרף מספר ‪2‬‬
‫‪97‬‬
‫גרף מספר ‪4‬‬
‫‪98‬‬
‫תוצאות מבחני שיווי משקל ‏‬
‫תוצאות‏שיווי‏המשקל‏של‏המתאמנות‏מוצגות‏בטבלה‏מספר‏‪2‬‏ובגרף‏מספר‏‪ .5‬‏‬
‫בטבלה‏מספר‏‪4‬‏ובגרף‏מספר‏‪3‬‏מוצגות‏תוצאות‏שיווי‏המשקל‏של‏הנשים‏שאינן‏מתאמנות‪ .‬‏‬
‫בגרף‏מספר‏‪ 0‬‏ישנה‏השוואה‏בין‏המתאמנות‏ללא‏מתאמנות ‏בעמידה‏על‏רגל‏אחת ‏בעיניים‏פקוחות‪.‬‏‬
‫בגרף‏מספר‏‪0‬‏ישנה‏השוואה‏בעמידה‏על‏רגל‏אחת‏בעיניים‏עצומות‪ .‬‏‬
‫בגרף‏מספר‏‪9‬‏ישנה‏השוואה‏במבחן‏‪,TUG‬‏הליכה‏מקו‏לקו‏לאורך‏שלושה‏מטרים‪ .‬‏‬
‫*‏מבחן‏מתוך‏חוברת‏מבדקים‏של‏העמותה‏לקידום‏הפיזיותרפיה‏בישראל‏‪ .IPTS‬‏‬
‫טבלה מספר ‪2‬‬
‫‪TUG‬‬
‫כ‬
‫ך‪' 3‬‬
‫‪1‬‬
‫√‬
‫‪24‬‬
‫√‬
‫‪4‬‬
‫√‬
‫‪5‬‬
‫‪2‬‬
‫√‬
‫‪7‬‬
‫√‬
‫‪7‬‬
‫√‬
‫‪8‬‬
‫‪3‬‬
‫√‬
‫‪0‬‬
‫√‬
‫‪0‬‬
‫√‬
‫‪22‬‬
‫‪4‬‬
‫√‬
‫‪6‬‬
‫√‬
‫‪0‬‬
‫√‬
‫‪8‬‬
‫‪5‬‬
‫√‬
‫‪4‬‬
‫√‬
‫‪1‬‬
‫√‬
‫‪17‬‬
‫‪6‬‬
‫√‬
‫‪3‬‬
‫√‬
‫‪0‬‬
‫√‬
‫‪10‬‬
‫‪7‬‬
‫√‬
‫‪15‬‬
‫√‬
‫‪0‬‬
‫√‬
‫‪9‬‬
‫‪8‬‬
‫√‬
‫‪17‬‬
‫√‬
‫‪5‬‬
‫√‬
‫‪6‬‬
‫‪9‬‬
‫√‬
‫‪49‬‬
‫√‬
‫‪6‬‬
‫√‬
‫‪5‬‬
‫‪10‬‬
‫√‬
‫‪6‬‬
‫√‬
‫‪0‬‬
‫√‬
‫‪8‬‬
‫‪2.3‬‬
‫‪2.72‬‬
‫‪13.1‬‬
‫‪13.86‬‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‪92‬‬
‫‪9.8‬‬
‫‪5.21‬‬
‫גרף מספר ‪2‬‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‏‬
‫‪30‬‬
‫אפיון הנבדקות הלא מתאמנות‬
‫טבלה מספר ‪4‬‬
‫‪TUG‬‬
‫כ‬
‫ך‪' 3‬‬
‫‪1‬‬
‫√‬
‫‪3‬‬
‫√‬
‫‪2‬‬
‫√‬
‫‪13‬‬
‫‪2‬‬
‫√‬
‫‪1‬‬
‫√‬
‫‪0‬‬
‫√‬
‫‪19‬‬
‫‪3‬‬
‫√‬
‫‪40‬‬
‫√‬
‫‪3‬‬
‫√‬
‫‪6‬‬
‫‪4‬‬
‫√‬
‫‪3‬‬
‫√‬
‫‪2‬‬
‫√‬
‫‪8‬‬
‫‪5‬‬
‫√‬
‫‪15‬‬
‫√‬
‫‪3‬‬
‫√‬
‫‪9‬‬
‫‪6‬‬
‫√‬
‫‪39‬‬
‫√‬
‫‪7‬‬
‫√‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫√‬
‫‪5‬‬
‫√‬
‫‪0‬‬
‫√‬
‫‪10‬‬
‫‪8‬‬
‫√‬
‫‪4‬‬
‫√‬
‫‪0‬‬
‫√‬
‫‪11‬‬
‫‪9‬‬
‫√‬
‫‪3‬‬
‫√‬
‫‪0‬‬
‫√‬
‫‪10‬‬
‫‪10‬‬
‫√‬
‫‪4‬‬
‫√‬
‫‪1‬‬
‫√‬
‫‪9‬‬
‫‪1.8‬‬
‫‪2.09‬‬
‫‪11.7‬‬
‫‪14.36‬‬
‫‪30‬‬
‫‪10.1‬‬
‫‪3.59‬‬
‫אפיון הנבדקות הלא מתאמנות‬
‫גרף מספר ‪6‬‬
‫‪39‬‬
‫גרף מספר ‪7‬‬
‫‪33‬‬
‫גרף מספר ‪2‬‬
‫‪35‬‬
‫גרף מספר ‪2‬‬
‫‪34‬‬
‫פרק ‪ 4‬דיון‬
‫‪ 4.0‬השפעת הגיל על שיווי המשקל‬
‫במחקרם ‏של ‏מלצר ‏ואחרים‏(‪ ,)3115‬‏שנערך‏במרכזי ‏יום‏לקשישים‏בבאר‏שבע‪ ,‬‏נבדק ‏הקשר ‏בין ‏גיל‏‬
‫לביצוע ‏מיטבי ‏של ‏בקרת ‏שיווי ‏משקל‪ .‬‏תוצאות ‏המחקר ‏מצביעות ‏על ‏כך ‏שמהעשור ‏השישי‪ ,‬‏תנודת‏‬
‫מרכז‏הלחצים‏עולה‏בשיפוע‏חד‏יותר‏עם‏הגיל‪.‬‏נתון‏זה‏מצביע‏על‏כך‏שהירידה‏הפרוגרסיבית‏ביכולת‏‬
‫בקרת ‏שיווי ‏המשקל ‏מתחילה ‏בעשור ‏זה‪ .‬ישנם ‏הבדלים ‏בין ‏קשישים ‏בני ‏‪ 35‬‏ומעלה ‏לבין ‏צעירים ‏בכל‏‬
‫המדדים‪.‬‏עוד‏נמצא‏כי‏כוח‏השרירים‏בגפיים‏התחתונות‏מתדרדר‏באופן‏פרוגרסיבי‏במהלך‏החיים‪ .‬‏‬
‫שיווי משקל‬
‫שיווי‏המשקל‏אצל‏קשישים‏נמוך‏משמעותית‏מזה‏של‏הצעירים‪.‬‏אצל‏צעירים‏הגמישות‏ומסת‏השריר‏‬
‫גבוהים‏יותר‪.‬‬
‫ראייה‬
‫הראייה ‏וכושר ‏התגובה ‏המהירה ‏אצל‏צעירים ‏מאפשרים ‏להם ‏לתפקד ‏טוב ‏יותר‪.‬‏גירוי ‏אור ‏נתון ‏המתגלה ‏על‏‬
‫ידי ‏צעיר ‏בן ‏‪ ,31‬‏עשוי ‏להתגלות ‏אצל ‏בן ‏‪ 91‬‏רק ‏אם ‏עצמת ‏האור ‏תעלה ‏פי ‏‪ .01,111‬‏הדבר ‏קשור ‏כנראה‏‬
‫להידלדלות‏במספר‏הקולטנים‏הרגישים‏לאור‏ברשתית‏(אלגום‪,‬‏‪ .)3112‬‏‬
‫כוח השרירים‬
‫כוח ‏השרירים ‏יורד ‏באופן ‏פרוגרסיבי ‏במהלך ‏החיים‪ .‬‏ממצאי ‏המחקר ‏מראים ‏כי ‏מהעשור ‏השישי‏‬
‫לחיים ‏הירידה ‏בכוח ‏השרירי ‏הארבע ‏ראשי ‏מואצת‪ .‬‏בעשור ‏השמיני ‏לחיים ‏השריר ‏הארבע ‏ראשי‏‬
‫מאבד‏‪55.5%‬‏מהכוח‏המרבי‏אצל‏נשים‏(מלצר‏‪ .)3115‬‏‬
‫נמצא ‏שנשים ‏קשישות ‏הרבו ‏לאבד ‏שיווי ‏משקל ‏כאשר ‏המשטח ‏נע ‏בפתאומיות‪ .‬‏הקשר ‏בין ‏יכולת‏‬
‫שיווי ‏המשקל ‏לבין ‏כוח ‏מצביע ‏על ‏כך ‏שכוח ‏השריר ‏הוא ‏פקטור ‏בחיי ‏היום ‏יום ‏ובמשימות ‏הדורשות‏‬
‫העברה‏של‏מרכז‏הכובד‏לקצה‏גבול‏היכולת‪,‬‏כגון‏הושטת‏יד‏קדימה‏או‏הצדה‪,‬‏תליית‏כביסה‪,‬‏הוצאת‏‬
‫כלים‏מהארון‏ועוד‪.‬‏ייתכן‏שתוצאה‏זו‏מסבירה‏את‏ריבוי‏הנפילות‏בקרב‏נשים‏קשישות‪.‬‬
‫המסקנה ‏הנגזרת ‏מהמאמרים ‏השונים ‏היא ‏שקיים ‏יתרון ‏בתרגולים ‏גופניים ‏הכוללים ‏תרגילי ‏שיווי ‏משקל‏‬
‫וחוזק ‏גופני ‏לשמירה ‏על ‏ייצוב ‏הגוף ‏ולהפחתת ‏הסיכון ‏לנפילות‪ ,‬‏לעומת ‏אלו ‏שאינם ‏מתאמנים‪ .‬‏נראה ‏כי‏‬
‫תרגול ‏אישי ‏תורם ‏לא ‏רק ‏ברמה ‏הפיזיולוגית ‏כי ‏אם ‏גם ‏ברמה ‏החברתית ‏והנפשית‪ .‬‏כל ‏אלה ‏תורמים‏‬
‫לשיפור‏ההערכה‏העצמית‏של‏הקשיש‪.‬‬
‫התעמלות בריאותית וטיפול בבעיות שיווי משקל‬
‫תרגילי ‏התעמלות ‏תורמים ‏לזרימה ‏מואצת ‏של ‏מחזור ‏הדם‪ ,‬‏לגמישות ‏המפרקים‪ ,‬‏לחיזוק ‏מפרקים‏‬
‫ולהרגשה ‏כללית ‏טובה‪ ,‬‏אך ‏נשאלת ‏השאלה ‏אם ‏תרגילי ‏הנעה ‏לכתפיים‪ ,‬‏חיזוק ‏שרירים ‏במשקולת‏‬
‫לגפיים ‏העליונות ‏והתעמלות ‏בישיבה ‏על ‏כיסא ‏מתאימים ‏למטופל ‏עם ‏בעיית ‏חוסר ‏שיווי ‏משקל‪.‬‏‬
‫שאלות‏רבות‏נותרו‏ללא‏מענה‪.‬‏ההשערה‏היא‏שמטופלים‏אלה‏זקוקים‏לתרגול‏מכוון‏ומותאם‏אישית‏‬
‫לתיקון ‏הליקויים ‏בשיווי ‏המשקל‪,‬‏כך ‏שבזמן ‏קצר ‏יורגש ‏אצלם ‏שינוי ‏בפעילות ‏היום‏יומית ‏וביכולת‏‬
‫הפיזית‏(צור‪,‬‏‪.)3110‬‏‬
‫‪31‬‬
‫‪ 4.3‬דוגמאות לשינויים במבנה הגוף המשפיעים על בקרת שיווי המשקל‬
‫מרכז הבקרה ‪cerebellum‬‬
‫מרכז ‏הבקרה ‏במוח‪ ,‬‏האחראי ‏על ‏מרכז ‏שיווי ‏המשקל‪ ,‬‏הולך ‏ונחלש ‏עם ‏השנים ‏והגירוי ‏העצבי ‏לעור‏‬
‫לעיניים‏ולאוזניים‏נפגע‏)גולדשטיין‏ואחרים‪,‬‏‪ .)3112‬‏‬
‫הזדקנות השריר‬
‫אחרי ‏גיל ‏‪ 41‬‏השריר ‏עובר ‏שינויים ‏הפוגעים ‏בכוחו ‏ובאיכות ‏פעולתו‪ .‬‏תהליך ‏הזדקנות ‏השריר‏‬
‫נקרא ‪ SARCOPENIA‬‏(ירידה ‏בקוטר ‏הסיבים)‪ .‬‏בכל ‏עשור ‏מתרחשת ‏ירידה ‏של ‏‪ 2-3%‬‏בכוחו ‏של‏‬
‫השריר‪ .‬‏‪ SARCOPENIA‬‏היא ‏אחד ‏מהגורמים ‏למגבלות ‏תפקודיות ‏בזקנה‪.‬‏הסימן ‏הראשון ‏הוא ‏ירידה‏‬
‫בכוח ‏השריר‪,‬‏הגורם ‏לקושי ‏בירידה ‏במדרגות ‏ובקימה ‏מישיבה ‏לעמידה‪ .‬‏השני‪,‬‏איבוד ‏שיווי ‏משקל‪,‬‏‬
‫נובע ‏מחולשת ‏שרירים ‏ומאיבוד ‏מחסני ‏האנרגיה ‏בשריר‪ .‬‏תהליכים ‏אלה ‏מובילים ‏את ‏הזקן ‏לבחור‏‬
‫בסגנון‏חיים‏סביל‏ובחוסר‏תנועה‪.‬‏מיעוט‏תנועה‏משפיע‏באופן‏ישיר‏ושלילי‏על‏המפרקים‪,‬‏על‏רצועות‬
‫הגידים‏ועל‏המערכת‏הפרופריוספטיבית‪,‬‏המייצגת‏את‏התחושה‏העמוקה‏שאחראית‏על‏העברת‏מידע‏‬
‫קינסטטי‏מהפריפריה‏למערכת‏העצבים‪.‬‏כל‏אלה‏פוגעים‏בתיאום‏בין‏העצב‏לשריר ‏‬
‫(כרמלי‏ורזניק‪,‬‏‪.)3112‬‬
‫הזדקנות המוח‬
‫תהליכי ‏ההזדקנות ‏מתבטאים ‏בירידה ‏בכישורים ‏קוגניטיביים‪ .‬‏מחקרים ‏עכשוויים ‏מראים ‏כי ‏המוח‏‬
‫עצמו ‏מסוגל ‏להתמודד ‏עם ‏תהליכי ‏הזדקנות ‏על ‏ידי ‏שימוש ‏במנגנונים ‏המהווים ‏קומפנסציה ‏לאלו‏‬
‫שנפגעו ‏ברמות ‏תפקוד ‏שונות‪.‬‏נראה ‏כי ‏הפעלת ‏המוח ‏בתפקודים ‏אינטלקטואליים ‏מאטה ‏את ‏תהליכי‏‬
‫ההזדקנות‪ .‬‏גם ‏אם ‏לא ‏תימצא ‏תרופת ‏פלא‪ ,‬‏ההזדקנות ‏עצמה ‏אינה ‏פוגעת ‏ביכולת ‏האדם ‏הבוגר‏‬
‫לתפקד‏ביעילות‏בסביבה‏המודרנית‏ ‏‬
‫(גולדשטיין‏ואחרים‪,‬‏‪ .)3112‬‏‬
‫הזדקנות החושים‬
‫העין‬
‫במהלך ‏ההזדקנות ‏מאבדים ‏שרירי ‏העיניים ‏מן ‏האלסטיות ‏שלהם‪ .‬‏כתוצאה ‏מכך‪ ,‬‏כמות ‏אור ‏קטנה‏‬
‫יותר‏מגיעה‏לעיניים‪.‬‏עדשות ‏העין ‏נעשות‏עכורות‪,‬‏עבות‪,‬‏כבדות‏וכהות‪.‬‏ומחלות‏עיניים‏שונות‏עשויות‏‬
‫להשפיע‏לרעה‏על‏שיווי‏המשקל‪.‬‬
‫האוזן ומערכת השמיעה‬
‫יכולת ‏השמיעה ‏נפגמת ‏עם ‏הגיל‪ .‬‏הפגיעה ‏מתחילה ‏כבר ‏בגיל ‏‪ .21‬‏אבדן ‏השמיעה ‏עלול ‏להיות ‏חמור‏‬
‫מאבדן ‏הראייה‪.‬‏אדם ‏חירש‪ ,‬‏המבודד ‏מכל ‏הקולות ‏הסביבתיים‪ ,‬‏מאבד ‏מן הביטחון ‏שרעש ‏הסביבה‏‬
‫מקנה‪ .‬‏‬
‫ריח וטעם‬
‫המערכות‏החושיות‏משתנות‏ונחלשות‪,‬‏בעיקר‏חוש‏הריח‪.‬‏הפגיעה‏פוגמת‏בהנאות‏החיים‏וחושפת‏את‏‬
‫הזקן‏לגירויים‏מסוכנים‏ומזיקים‏כמו‏מזון‏מקולקל‏או‏עשן‏רעלים‏וגזים‪.‬‬
‫חושי העור‬
‫חושי ‏העור ‏כוללים ‏מגוון ‏של ‏תחושות ‏בעלות ‏חשיבות ‏להישרדות‪.‬‏עם ‏העלייה ‏בגיל‪ ,‬‏יעילותן ‏נפגמת‪.‬‏‬
‫הפגיעה ‏שונה ‏בין ‏המערכות‪:‬‏לאבדן ‏החושי ‏בעור ‏יש ‏השלכות‪ ,‬‏פגיעה ‏חמורה ‏בכפות ‏הרגליים ‏ופגיעה‏‬
‫‪37‬‬
‫בשיווי‏המשקל‪.‬‏הנפילות‪,‬‏שהן‏כה‏שכיחות‏בגיל‏המבוגר‪,‬‏קשורות‏כנראה‏גם‏בפגיעה‏החמורה‏שממנה‏‬
‫סובלים‏חושי‏העור‏בכפות‏הרגליים‏וברגל‏התחתונה‏(רוזין‪,‬‏‪ .)3112‬‏‬
‫‪ 4.3‬בניית תכנית התערבות והתאמת אימונים ומבחנים המתאימים לרמתן וליכולתן של הנבדקות‬
‫בבדיקות ‏שערכתי ‏ניתנו ‏לנשים ‏שלושה ‏מבחנים ‏בעלי ‏דרגת ‏קושי ‏עולה‪ .‬‏במבחן ‏‪ TUG‬‏הנבדקת‏‬
‫התבקשה‏ללכת‏על‏בסיס‏יחסית‏רחב‪,‬‏בשתי‏רגליים‪,‬‏לאורך‏‪2‬‏מטרים‏בהליכה‏בטוחה‏ונוחה‪.‬‏ממצאי‏‬
‫המבדק ‏הנ"ל ‏מצביעים ‏על ‏כך ‏שעמידה ‏בבסיס ‏רחב‪ ,‬‏בעיניים ‏פקוחות‪ ,‬‏היא ‏העמידה ‏הפחות ‏מאתגרת‏‬
‫למערכת‏שיווי‏המשקל‪.‬‏המבדק‏היה‏דינאמי‏ומתאים‏לכל‏הנבדקות‪.‬‏התרגיל בהליכה‏לא‏מאתגר‏את‏‬
‫הגוף‏ברמה‏גבוהה‪.‬‏לעומת‏זאת‪,‬‏עמידה‏על‏רגל ‏אחת‏בעיניים‏פקוחות‏או‏עצומות‏העלתה‏את‏תנודות‏‬
‫הגוף‏ואתגרה‏מאוד‏את‏מערכת‏שיווי‏המשקל‏באוכלוסיית‏המחקר‪.‬‬
‫רוב ‏התכניות ‏המופנות ‏לקשישים ‏כיום ‏מיועדות ‏לקשישים ‏שחוו ‏בעבר ‏נפילה ‏או ‏פציעה‪ .‬‏על ‏בסיס‏‬
‫ממצאים ‏מחקריים ‏אפשר ‏להקים ‏תכנית ‏התערבות ‏מניעתית ‏ולדרג ‏אימון ‏לפי ‏דרגות ‏קושי‪ ,‬‏על ‏פי‏‬
‫עקרונות ‏האימון ‏הגופני‪ .‬‏אימון ‏יכול ‏לשפר ‏מרכיבים ‏תפקודיים ‏על ‏בסיס ‏עקרון ‏הייעודיות‪ ,‬‏עקרון‏‬
‫העמסת ‏יתר ‏ועקרון ‏ההדרגתיות‪ .‬‏יש ‏לבצע ‏אימון ‏שיאתגר ‏את ‏התפקוד ‏הספציפי‪ ,‬‏לדוגמה ‏שיווי‏‬
‫משקל‪.‬‏לאחר ‏אימון ‏ממושך‪ ,‬‏על ‏פי ‏תורת ‏האימון‪ ,‬‏אפשר ‏להתאים ‏מבחנים ‏מדורגים ‏המבוססים ‏על‏‬
‫האימון‏המקדים‏הייעודי‪,‬‏ספציפי‏וממוקד‪,‬‏בהתאם‏למטרה‏שרוצים‏להשיג‏ ‏‬
‫(מתוך‏מחקרם‏של‏(מלצר‏ואחרים‪,‬‏‪.)3115‬‬
‫בתוצאות‏המחקר‏נוכחתי‏לראות‏שאותן‏נשים‏שהתאמנו‏באופן‏קבוע‏כארבע‏פעמים‏בשבוע‏לא‏הראו‏‬
‫יכולת‏טובה‏יותר‏מחברותיהן‏שלא‏התאמנו‏כלל‪.‬‏מכיוון‏שהמחקר‏לא‏נעשה‏לאורך‏זמן‪,‬‏ניתן‏להסיק‏‬
‫שאולי‏בעבר‏הן‏היו‏חלשות‏יותר‪,‬‏אך‏אין‏בידי‏נתונים‏מתקופה‏מוקדמת‪ .‬‏‬
‫יכולות‏להיות‏כמה‏סיבות‏לכך‏שלא‏נראה‏שיווי‏משקל‏טוב‏יותר‏בקרב‏המתאמנות‪ :‬‏‬
‫‪‬‬
‫הנשים ‏מתעמלות ‏בהדרכת ‏שתי ‏מורות‪ ,‬‏הפועלות ‏בגישות ‏מעט ‏שונות‪ ,‬‏ייתכן ‏שאין ‏רצף‏‬
‫במהלך‏השיעורים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הנשים‏עבדו‏על‏חיזוק‏שרירים‏כללי‏של‏הגוף‪,‬‏נוסף‏על‏עבודה‏על‏שיווי‏משקל‪.‬‏ייתכן‏שהחלק‏‬
‫היחסי‏של‏העבודה‏על‏שיווי‏המשקל‏במהלך‏השיעור‏לא‏בא‏לידי‏ביטוי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ייתכן ‏שהנשים ‏גילו ‏חוסר ‏מוטיבציה ‏כאשר ‏התבקשו ‏לבצע ‏תרגול ‏מאתגר ‏יותר ‏והתנהגות‏‬
‫זאת‏השפיעה‏על‏המורה‏במהלך‏השיעור‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ייתכן‏שאותן‏נשים‏המתאמנות‏באופן‏קבוע‏לא‏קיבלו‏אימון‏ממוקד‪,‬‏כגון‪:‬‏עמידה‏על‏משטח‏‬
‫שאינו ‏יציב ‏והטיית ‏הגוף ‏בזוויות ‏שונות‪ ,‬‏או ‏החזקת ‏הגוף ‏במצבים ‏שונים ‏מעבר ‏לתמיכה‏‬
‫בכיסא‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ניתן‏לשער‏שהתרגילים‏בשיעור‏היו‏קלים‏מדי‪.‬‬
‫‪ ‬בבואי ‏להשוות ‏בין ‏שתי ‏קבוצות ‏הנשים‪ ,‬‏ישנה ‏אפשרות ‏שהנשים ‏שהצהירו ‏על ‏עצמן ‏כלא‏‬
‫מתאמנות ‏עוסקות ‏באופן ‏עצמאי ‏בעבודה ‏פיזית ‏כלשהי‪ ,‬‏כגון‪ :‬‏עבודה ‏בגינה‪ ,‬‏רכיבה ‏על‏‬
‫אופניים‏או‏הליכה‏מרובה‪,‬‏והן‏אינן‏מודעות‏לכך‏שגם‏סוג‏של‏פעילות‏אקראית‏תורמת‏לגוף‪,‬‏‬
‫לכן‏לא‏דיווחו‏על‏כך‪.‬‬
‫‪ ‬ניתן‏לשער‏שתכונות‏גנטיות‏מיטיבות‏עם‏גופן‏של‏חלק‏מהנבדקות‪,‬‏ולכן‏גם‏ללא‏אימון‏מצבן‏‬
‫יחסית‏טוב‪.‬‏‬
‫‪38‬‬
‫‪ ‬מתוך ‏שלושת ‏המבדקים‪ ,‬‏המבחן ‏הראשון‪ ,‬‏מבחן ‏‪ TUG‬‏נפוץ ‏מאוד ‏ומקובל ‏בקרב ‏קשישים‏‬
‫ומתאים‏לרמתם‪.‬‏הוא‏טוב ‏כמבדק‏אך ‏אינו‏מעיד‏על‏רמת‏שיווי‏משקל‏גבוהה‪ .‬‏לעומת ‏זאת‪,‬‏‬
‫שני‏המבחנים‏הנוספים‪,‬‏שדרשו‏מהנבדקות‏לעמוד‏על‏רגל‏אחת‪,‬‏אולי‏היו‏קשים‏מדי‏בנקודת‏‬
‫זמן‏זאת‏ביחס‏לרמת‏הביצוע‏של‏רובן‪.‬‬
‫התאמת מבחנים נוספים לנבדקות‬
‫קיימים ‏מבחנים ‏רבים ‏לאבחון ‏שיווי ‏משקל ‏בקרב ‏מבוגרים‪ ,‬‏אך ‏רובם ‏קלים ‏מדי‪ .‬‏להלן ‏מספר‏‬
‫דוגמאות ‏והצעות ‏נוספות ‏של ‏מבדקים‪ ,‬‏מתוך ‏חוברת ‏שהוציאה ‏העמותה ‏לקידום ‏הפיזיותרפיה‏‬
‫בישראל‏(‪,)IPTS‬‏המאפשרים‏לבחון‏את‏בקרת‏שיווי‏המשקל‏בהתאם‏לרמות‏היכולת‏השונות‪ .‬‏‬
‫מבחן ברג (‪ :)Berg Balance Scale‬בודק‏את‏יכולת‏שיווי‏המשקל‏של‏הקשיש‏בסדר‏עולה‪,‬‏ממצב‏ישיבה‏‬
‫ועד‏לעמידה‏והליכה‏(ראה‏נספח)‪ .‬‏‬
‫בדיקת הליכה ע"ש טינטי (‪ :)Tinetti Assessment Tool: Gait‬המבחן ‏כולל שמונה פעילויות‪.‬‏סך‏‬
‫הניקוד הוא‏‪ 03‬‏נקודות‪ .‬‏ניקוד ‏של ‏פחות ‏מ‪ 9-‬‏מנבא ‏נפילות ‏חוזרות‪ .‬‏המבחן ‏מתייחס ‏לאורך ‏ולגובה‏‬
‫הצעד‪,‬לסימטריה ‏של ‏הצעדים‪,‬‏לרצף ‏הצעדים‪,‬‏למסלול ‏הליכה‪,‬‏לתנועות ‏הגוף ‏ולסגנון ‏ההליכה ‏(ראה‏‬
‫נספח)‪.‬‏‬
‫בדיקת שיווי משקל ע"ש טינטי (‪ .)Tinetti Assessment Tool: Balance‬ראה‏נספח‪ .‬‏‬
‫‪ :Four Square Step Test – Fsst‬‏המבחן ‏כולל ‏צעדים ‏מהירים‪ :‬‏קדימה‪ ,‬‏אחורה ‏ולצדדים‪ ,‬‏על‏‬
‫בסיס‏זמן‏(ראה‏נספח)‪.‬‏‬
‫‪ :Functional Reach Test‬‏הנבדק ‏עומד ‏ליד ‏קיר‪ ,‬‏כשצדו ‏החזק ‏קרוב ‏אל ‏הקיר‪ ,‬‏גבו ‏ישר‪ ,‬‏כף ‏ידו‏‬
‫מאוגרפת והזרוע‏מורמת‏לפנים‏ב‪91-‬‏מעלות‪.‬‏על‏הנבדק‏להושיט‏יד‏כמה‏שיותר‏רחוק‏(ראה‏נספח)‪.‬‏‬
‫הצעה עתידית‬
‫מכיוון ‏שהמחקר ‏הנוכחי ‏לא ‏נערך ‏לאורך ‏זמן‪,‬‏‏אפשר‏לבצע ‏מבחנים ‏חוזרים ‏בעוד ‏כמה ‏חודשים‪,‬‏תוך‏‬
‫שימת ‏דגש ‏על ‏שינויים ‏פיזיולוגים ‏שלא ‏ניתן ‏לעצור ‏עם ‏הגיל‪ .‬‏יש ‏להקפיד ‏על ‏אימון ‏ספציפי ‏מוקפד‏‬
‫יותר ‏וממוקד ‏מטרה ‏בתרגילים ‏הקשורים ‏לשיפור ‏שיווי ‏המשקל‪ .‬‏כדאי ‏לבדוק ‏אוכלוסיית ‏מחקר‏‬
‫גדולה‏יותר‏ולעקוב‏אחר‏התוצאות‏של‏הנבדקות‏במבחנים‏שניתנו‏להן‪ .‬‏במקביל ‏יש ‏לעקוב ‏גם ‏אחר‏‬
‫קבוצת‏הביקורת‏ולבדוק‏אם‏יש‏שינוי‪ .‬‏‬
‫סיכום ומסקנות‬
‫במחקר ‏שערכתי ‏ניסיתי ‏לברר ‏ולבדוק‪ ,‬‏בפרק ‏זמן ‏קצר ‏יחסית‪ ,‬‏אם לשיעורי ‏ההתעמלות ‏הניתנים‏‬
‫במרכז ‏יום ‏לקשיש ‏ישנה ‏השפעה ‏מיטיבה ‏על ‏שיווי ‏המשקל ‏של ‏נשים ‏בנות ‏‪ .05-01‬‏במקביל ‏בדקתי‏‬
‫נשים ‏בנות ‏אותו ‏הגיל‪ ,‬‏מתוך ‏הקהילה‪ ,‬‏שהעידו ‏על ‏עצמן ‏שאינן ‏מתאמנות ‏באופן ‏יזום ‏אך ‏הדגימו‏‬
‫ביצועים ‏טובים‪ .‬‏התוצאות ‏שהתקבלו ‏הראו ‏בצורה ‏חד ‏משמעית ‏שלא ‏חל ‏הבדל ‏משמעותי ‏בין ‏שתי‏‬
‫הקבוצות‪,‬‏בכל‏הפרמטרים‏שנבדקו‪.‬‏גם‏רמת‏ביצוע‏התרגילים‏ופרופיל‏הנתונים‏האישיים‏היו‏דומים‪,‬‏‬
‫כפי‏שניתן‏לראות‏בפרק‏התוצאות‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫מכאן‏ניתן‏להסיק‏שייתכן‏שהתרגילים‏שניתנו‏לנשים‏לא‏מספיק‏ממוקדי‏מטרה‏לשיפור‏שיווי‏משקל‏‬
‫או ‏שכושרן ‏הגופני ‏של ‏הנשים ‏נמוך‪ .‬‏כמו ‏כן ‏ייתכן ‏שיש ‏לבדוק ‏את ‏הנתונים ‏בפרק ‏זמן ‏ארוך ‏יותר‪.‬‏‬
‫דווקא‏הנשים‏הלא‏מאומנות‏התגלו‏כבעלות‏כושר‏גופני‏גבוה‏ובחרו‏שלא‏להצטרף‏לפעילות‏יזומה‪.‬‬
‫מהתרשמותי ‏מהנשים ‏שהשתתפו ‏במחקר‪ ,‬‏חלקן ‏יכולות ‏בעתיד ‏לשפר ‏במידה ‏מסוימת ‏את ‏שיווי‏‬
‫המשקל ‏באמצעות ‏אימון ‏אישי ‏וממושך‪ .‬‏ככל ‏שנקדים ‏ונקפיד ‏על ‏שימור ‏בקרת ‏שיווי ‏המשקל‏‬
‫בצעירותנו‪,‬‏כן‏יוטב‏מצבנו‏בזקנתנו‪ .‬‏‬
‫‪50‬‬
‫פרק ‪ 2‬ביבליוגרפיה‬
‫אייזן‪,‬‏א'‏(‪.)3110‬‏"הליכה‏זהירה‏ופחד‏מפני‏נפילות‏בקרב‏קשישים"‪.‬‏הרפואה‏‪:041‬‏‪0194-0190‬‏‪ .‬‏‬
‫אלבוים‏גביזון‪,‬‏מ'‪,‬‏היל‪,‬‏ק'‪,‬‏לוינגר‪,‬‏פ'‏(‪.)3103‬‏"גורמי‏סיכון‏ודרכי‏טיפול‏למניעת‏נפילות‏בקרב‏מטופלים‏עם‏‬
‫דלקות‏פרקים‏במפרקי‏גפה‏תחתונה"‪.‬‏פיזיותרפיה‏‪:04‬‏‪ .34-03‬‏‬
‫אלגום‪ ,‬‏ד' ‏(‪ .)3112‬‏"ההזדקנות ‏של ‏החושים ‏והשלכותיה ‏התפקודיות"‪ .‬‏הזדקנות ‏וזיקנה ‏בישראל‏‬
‫(רוזין‪,‬‏א'‏ובלומנפלד‪,‬‏י'‪:‬‏עורכים)‪.‬‏אשל‪:‬‏ירושלים‪.‬‏עמ'‏‪ .410-205‬‏‬
‫בלומנפלד‪,‬‏א'‪,‬‏ליבנה‪,‬‏א'‏(‪.)3112‬‏"הזדקנות‏השלד‏והמפרקים"‪.‬‏הזדקנות‏וזיקנה‏בישראל‏(רוזין‪,‬‏א'‏‬
‫ובלומנפלד‪,‬‏י'‪:‬‏עורכים)‪.‬‏אשל‪:‬‏ירושלים‪.‬‏עמ'‏‪ .352-320‬‏‬
‫בן‏יהודה‪,‬‏א'‏(‪.)3112‬‏"שינויים‏במערכת‏החיסונית‏בזקן‏וביטוים‏הקליני"‪.‬‏הזדקנות‏וזיקנה‏בישראל‏‬
‫(רוזין‪,‬‏א'‏ובלומנפלד‪,‬‏י'‪:‬‏עורכים)‪.‬‏אשל‪:‬‏ירושלים‪.‬‏עמ'‏‪ .303-300‬‏‬
‫בן‏יצחק‪,‬‏ר'‏(נצפה‏בתאריך‏‪:)5.01.3102‬‏"מהי‏הפרעת‏הליכה‏ומה‏הגורמים‏לה"‪.‬‏אתר‏האינטרנט‏‬
‫"בשיבה‏בריאה"‪http://www.healthyaging.co.il/information/55-falls :‬‬
‫בן‏שאול‪,‬‏ד'‏(נצפה‏בתאריך‏‪.)5.01.3102‬‏"אבדנים‏חברתיים‏ודיכאון‏בקרב‏זקנים"‪.‬‏אתר‏האינטרנט‏‬
‫"מאמרים"‪:‬‏ ‪http://www.articles.co.il/ article/135‬‬
‫גולדשטיין‪,‬‏פ'‪,‬‏ריכטר‪-‬לוין‪,‬‏ג'‏וסגל‪,‬‏מ'‏(‪.)3112‬‏הזדקנות‏וזיקנה‏בישראל‏(רוזין‪,‬‏א'‏ובלומנפלד‪,‬‏י'‪:‬‏‬
‫עורכים)‪.‬‏אשל‪:‬‏ירושלים‪.‬‏עמ'‏‪ .301-355‬‏‬
‫העמותה‏לקידום‏הפיזיותרפיה‏בישראל‏‪IPTS‬‏(‪.)3100‬‏חוברת‏כלי‏מדידה‏בטיפול‏באדם‏עם‏פגיעה‏‬
‫נוירולוגית‪.‬‏קבוצת‏עניין‏נוירולוגיה‪:‬‬
‫‪http://www.ipts.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/hoveret_2011.pdf‬‬
‫חיימוף‪,‬‏מ'‪,‬‏קלמנוביץ‪,‬‏מ'‪,‬‏פיינמסר‪,‬‏ר'‏(‪.)3115‬‏"שיווי‏משקל‏ונפילות‏בקשישים"‪.‬‏הרפואה‏‪:044‬‏‪043-‬‬
‫‪ .045‬‏‬
‫כרמלי‪ ,‬‏א'‪ ,‬‏רזניק‪ ,‬‏א' ‏(‪ .)3112‬‏"הזדקנות ‏שריר ‏השלד"‪ .‬‏הזדקנות ‏וזיקנה ‏בישראל ‏(רוזין‪ ,‬‏א'‏‬
‫ובלומנפלד‪,‬‏י'‪:‬‏עורכים)‪.‬‏אשל‪:‬‏ירושלים‪.‬‏עמ'‏‪ .323-330‬‏‬
‫מלצר‪,‬‏י'‪,‬‏בנגויה‪,‬‏נ'‪,‬‏קפלנסקי‪,‬‏י'‏(‪.)3115‬‏"השפעת‏אימון‏גופני‏על‏בקרת‏שיווי‏משקל‏אצל‏קשישים‪.‬‏‬
‫הרפואה‏‪:044‬‏‪ .042-029‬‏‬
‫צור‪,‬‏ע'‪,‬‏כרמלי‪,‬‏א'‪,‬‏ברנר‪,‬‏י'‪,‬‏הימלפרב‪,‬‏מ'‏(‪.)3114‬‏"הקשר‏בין‏תפקוד‏המערכת‏הווסטיבולרית‏לבין‏‬
‫שברים‏בצוואר‏הירך‏בעקבות‏נפילה‏בקרב‏קשישים"‪.‬‏הרפואה‏‪:042‬‏‪ .313-090‬‏‬
‫‪50‬‬
‫‏‬."‫ ‏השלכות ‏ודרכי ‏טיפול‬:‫ ‏סחרחורות ‏וחוסר ‏שיווי ‏משקל ‏בקרב ‏קשישים‬,‫ ‏"נפילות‬.)3110(‫ ‏ע' ‏‬,‫צור‬
‫ ‏‬.023-020‫‏‬:)0(‫‏כתב‏עת‏בנושאי‏הזיקנה‏לד‬:‫גרונטולוגיה‬
‫‏א'‏‬,‫‏הזדקנות‏וזיקנה‏בישראל‏(רוזין‬."‫)‏"היבטים‏פתופיזיולוגיים‏של‏הזדקנות‏האדם‬3112(‫‏א'‏‬,‫רוזין‬
‫ ‏‬.022-030‫‏עמ'‏‬.‫‏ירושלים‬:‫‏אשל‬.)‫‏עורכים‬:'‫‏י‬,‫ובלומנפלד‬
‫‏‬:‫‏דביר‬,‫ביתן‬-‫‏זמורה‬,‫‏כנרת‬.‫‏המדע‏המהפכני‏החדש‏של‏אימון‏הגוף‏והמוח‬:‫‏הניצוץ‬.)3101(‫‏א'‏‬,‫‏הגרמן‬,'‫‏ג‬,‫רייטי‬
.‫אור‏יהודה‬
‫עת‏‬-‫‏כתב‬:‫‏גרונטולוגיה‬."‫‏"יציבה‏ונפילות‏בגיל‏השלישי‏–‏הקשר‏התזונתי‬.)3113(‫‏מ'‏‬,‫‏לוי‬,'‫‏ד‬,‫שחר‬
.33-59‫‏‬:)2(‫בנושאי‏הזיקנה‏לג‬
Bardy, B.G., Deitrich, G & Megrot, F. (2002). "Dimensionality and the Dynamics of
Humans Unstable Equilibrium," Journal of Motor Behavior, Vol. 34:4, pp 323-328.
Davlin-Pater, C. (2010). "The Effects of Visual Information and Perceptual Style on
Static and Dynamic Balance," Motor Control, Vol. 14:3, pp 362-371.
Golomer M.E., Gravenhorst, R.M & Toussaint, Y. (2009). "Influence of Vision and Motor
Imagery Styles on Equilibrium Control During Whole-Body Rotations," Somatosensory &
Motor Research, Vol. 26:4, pp105-110.
Guerraz, M. & Brian L. D. (2005). "Expectation and the Vestibular Control of Balance,"
Journal of Cognitive Neuroscience, Vol. 17:3, pp 463-469.
Hansson, E.E., Beckman, A & Hakansson, A. (2010). "Effect of Vision, Proprioception,
and the Position of the Vestibular Organ on Postural Sway," Acta Oto-Laryngologica,
Vol. 130:12, pp 1358-1363.
Riddering, A.T. (2008). "Keeping Older Adults with Vision Loss Safe: Chronic Conditions
and Comorbidities That Influence Functional Mobility," Journal of Visual Impairment &
Blindness, Vol. 102:10, pp 616-620.
Schanfein, L. & Rietdyk, S. (2007). "Location of Stationary Visual References Alters
Center of Pressure Displacement," Journal of Sport & Exercise Psychology, Vol. 29, pp
S125.
Scudds, R.J. & Lee, H. (2003). "Comparison of Balance in Older People With and
Without Visual Impairment," Age & Ageing, Vol. 32:6, pp 643-649.
Tideiksaar, R. (2002/2003). "Sensory Impairment and Fall Risk," Generations, Vol. 26:4,
pp 22-28.
59
‫נספחים‬
‫‪53‬‬
55
‫‏‬
‫‪54‬‬
51
57
58
52
40
40
49