‫המלט‬
‫מאת וויליאם שייקספיר‬
‫תרגום‪ :‬ט‪ .‬כרמי‬
‫עיבוד ובימוי‪ :‬מאור זגורי‬
‫תנועה ופסקול‪ :‬מירי לזר‬
‫דרמטורגיה‪ :‬שגיא טל‬
‫תפאורה ותלבושות‪ :‬אלונה ויינשטיין‪ ,‬ליטל רייס‬
‫עוזרי במאי‪ :‬תמיר אמזלג‪ ,‬שנית יהודיין‪ ,‬בן לב‬
‫חונכת תפאורה‪ :‬שני טור‬
‫תאורה‪ :‬מאיר אלון‬
‫שחקנים יוצרים‪:‬‬
‫בן יוסיפוביץ׳‪ ,‬שלי בן יוסף‪ ,‬חן גבעתי‪ ,‬מתן גורן‪ ,‬סתו גרופר‬
‫נמרוד דגן‪ ,‬רוית דור‪ ,‬אורן דיקמן‪ ,‬טל זולטי‪ ,‬לנה אנה כסטרופ‬
‫אסף מרון‪ ,‬כרמל נצר‪ ,‬רוני נתנאל‪ ,‬אסף פרי‪ ,‬בן פריד‬
‫מיכאל שומרון‪ ,‬הגר שחר‪ ,‬אדם שפר‬
‫איפור ותסרוקות‪ :‬מרב בר נתן‬
‫תפירת תלבושות‪ :‬מלאני לומברד‬
‫ייצור מסכות‪ :‬תות הרבט‬
‫צוות טכני‪ :‬חן דוד‪ ,‬עידו חומסקי‪ ,‬דבורה נגר‪ ,‬נעה נשיא‪ ,‬עדי פדר‪ ,‬עידו קולטון‬
‫ציור הכרזה‪Danijel Cecelja :‬‬
‫המלט‪ .‬סמינר הקיבוצים‪2015 .‬‬
‫ההצגה מוקדשת ליותם חכם‬
‫כמה אירוני ומתוחכם וטראגי שליותם היה קעקוע‬
‫על הזרוע – "להיות או לחדול"‪.‬‬
‫בעיני‪ ,‬השאלה הזו הנעוצה במרכז העלילה‬
‫עתיקת השנים היא הנקודה העיוורת של המחקר‬
‫השייקספירי בעניינו של המלט‪ .‬כי השאלה היא‬
‫לא העניין‪.‬‬
‫אם הייתי מתאר לכם בחור צעיר העומד כששתי‬
‫ידיו פרושות לצדדים כמעין מאזניים חיים‪ ,‬כפות‬
‫ידיו פתוחות כלפי מעלה ושוקלות את הבחירה‪:‬‬
‫ביד ימין 'להיות' ובשמאל ‪' -‬לחדול'‪ .‬הבחור‬
‫מישיר מבטו אליכם ומעניק לכם את הבחירה‪.‬‬
‫גלולה אדומה או כחולה‪ .‬אתם מניעים ראשיכם‬
‫מימין לשמאל‪ ,‬מביטים בשתי הידיים וחושבים‬
‫מהי הבחירה הנכונה ובעצם לגמרי מחמיצים את‬
‫התשובה‪ .‬כי התשובה היא באמצע‪.‬‬
‫התשובה נעוצה בבחור עצמו השואל‪ .‬אותו צעיר חי שעומד ותוהה עונה לנו בעצם‬
‫שהבחירה היא מובנת מאליה ‪ -‬להיות‪ .‬שכן לא רק 'ים הייסורים' ו'הפחד מלחלום'‬
‫הם אלה שעוצרים בעדו מלחדול‪ .‬אלא עצם זה שהוא שואל את השאלה הופכת‬
‫אותו להווה‪ .‬שכן בעצם השאלה הוא בוחר במחשבה‪ ,‬ובעצם המחשבה הוא בוחר‬
‫בדעת‪ ,‬ובעצם הדעת הוא בוחר בטוב‪ ,‬ובעצם הבחירה בטוב הוא בוחר בחיים‪ ,‬יעני‬
‫– "להיות"‪.‬‬
‫אין תשובה אחרת‪ .‬מעולם לא הייתה‪ .‬לא לפני ‪ 500‬שנה ולא היום‪ .‬להיות‪ .‬להיות‬
‫עד שנחדול ממילא‪ .‬עם המחשבה הזו יצאנו‪ ,‬אני והכיתה‪ ,‬למסע בתוך שייקספיר‬
‫והמלט ודנמרק שהפכה למסריחה קצת פחות‪.‬‬
‫ההצגה מוקדשת לתלמיד ולחבר שהיה לי לתקופה קצרה‪ .‬החבר עם הקעקוע הזה‬
‫על עורו שטומן בחובו את כל שאלת הקיום ואת התשובה לה‪ .‬החבר‪ ,‬שעד שחדל‪,‬‬
‫בחר הכי "להיות" שאפשר‪.‬‬
‫מאור זגורי‬
‫תודות אישיות‪:‬‬
‫למשפחת צ'רני‪ ,‬על התרגום המופלא של ט‪ .‬כרמי‪.‬‬
‫לעמרי ניצן ודן אלמגור‪ ,‬על גרסת המחזה של הקאמרי‪.‬‬
‫לדורי פרנס שנעזרנו בתרגומו‪.‬‬
‫לאבישי מרידור ודניאל סבג‪ ,‬על תרומתם הנדיבה להצגה‪.‬‬
‫תודה לכולכם‪.‬‬
‫לטעות או לא להיות‪.‬‬
‫גיבור ‪ -‬זה שנשאר בחיים כדי לספר את סיפורו‪,‬‬
‫או זה שעבר מן העולם ולא יכול לטעות יותר?‬
‫כל כך הרבה קונספציות יש לנו‪ ,‬כשאנו עוסקים‬
‫בגיבורים שלנו‪ .‬אלו שנכתבו ואלו שכּתבו‪.‬‬
‫ומי נתן לנו את הזכות להפוך בהם?‬
‫כנראה שיצירה הופכת נצחית ככל שהוראות‬
‫ההפעלה שלה פתוחות יותר‪.‬‬
‫ככל שיש יותר מקום לאינטרפרטציה‪ ,‬כך המסה‬
‫של היצירה לא תיעלם לעולם‪ .‬היא רק תשנה צורה‪.‬‬
‫ונראה שיש לנו זכות כמו לגיבור שלנו‪ ,‬המלט – לתהות‪ .‬לתעות‪ .‬ולטעות‪ .‬אולי זה‬
‫מה שאומר "להיות"‪.‬‬
‫מירי לזר‬
‫המחזה "המלט"‪ ,‬מאת שייקספיר‪ ,‬הוא‬
‫קלאסיקה‪ ,‬וכשנוגעים בקלאסיקה חשוב להבין‬
‫למה חוזרים שנים רבות כל כך שוב ושוב אל‬
‫המחזה הזה‪ .‬מדוע נעשו אין ספור וריאציות‬
‫ואינטרפטציות שונות ליצירה?‬
‫הסיבה לדעתי‪ ,‬היא שזו דרמה כל כך מדויקת‪,‬‬
‫אנושית‪ ,‬כללית ואישית בו‪-‬זמנית‪ .‬היא מאפשרת‬
‫המון פרשנויות מפני שיש בה המון דמויות‬
‫עמוקות ומגוונות ואין ספור רבדים מקבילים‬
‫ומצטלבים שהופכים את ה"אמת"‪ ,‬או ה"נכון ולא‬
‫נכון" לדבר חמקמק‪.‬‬
‫כל פרשנות בימתית של המלט חושפת לקהל‬
‫של‬
‫וה"אמת"‬
‫ה"נכון"‬
‫את‬
‫הצופים‬
‫הפרשן‪/‬הבמאי‪ .‬ה"המלט" הזה‪ ,‬של מאור זגורי‪,‬‬
‫רואה דרך הבגדים‪ ,‬דרך התחבושות ומזהה את הפצעים הפתוחים והוא חופר‬
‫בהם ללא הרדמה‪ .‬האמת שלו לעולם לא תישאר אילמת‪ .‬גם לא בעולם בו "אמת"‬
‫היא אינה ערך עליון בלשון המעטה‪ .‬ולבסוף‪ ,‬אחרי כל הטלטלות‪ ,‬אם נרצה ואם‬
‫לא – נתאהב בו‪.‬‬
‫שגיא טל‬
‫אנחנו המלט‪.‬‬
‫בבואנו ליצור מחדש קלאסיקה‬
‫זו‪ ,‬כה חבוטה וכה מקודשת‪,‬‬
‫ניסינו‪ ,‬במרדנותנו ההמלטית‪,‬‬
‫להאיר אותה באור אחר‪ ,‬שונה‬
‫ באורנו שלנו‪ .‬עם הזמן גילינו‬‫שלא משנה עד כמה נערבל‬
‫ונערבב את המילים בפיו‪ ,‬נכפה‬
‫עליו מקום אחר וזמן אחר‪,‬‬
‫נפרק ונחבר אותו מחדש‪,‬‬
‫נתקוף אותו מכל זווית אפשרית‬
‫ הוא יספוג את כל ניסיונותינו‪,‬‬‫יביט לנו הישר בעיניים וייתן לנו‬
‫לראות את בבואתנו האפלה‬
‫משתקפת בנבכי נפשו‪ .‬ואז‪ ,‬גם‬
‫אם ניקח את אותה מראה‬
‫שהיא המלט ונשבור אותה‬
‫לאלפי רסיסים מנצנצים‪ ,‬הוא יקום מתוכה כעוף החול‪ ,‬לא ייתן לנו מנוח וימשיך‬
‫לשאול אותנו את אותה שאלה ידועה מראש ‪ -‬השאלה המאפשרת לנו לראות‬
‫שאנחנו ייסוריו‪ ,‬פחדיו‪ ,‬כאבו‪ ,‬זעמו‪ ,‬אהבתו‪ ,‬תשוקתו של המלט ‪ -‬ושמתוך אותה‬
‫התחבטות צומחת שאלה חדשה ‪ -‬האם אנחנו יוצרים אותו‪ ,‬או שמא הוא יוצר‬
‫אותנו? האם הוא דמות בהצגה שלנו או אנחנו חלק מהזיות שיגעונו? מי המשחק‬
‫ומי הצופה?‬
‫המלט אנחנו‪.‬‬
‫בן‪ ,‬תמיר ושנית‬
‫"אתה בארץ החיים‪ ,‬ספר‪ .‬ספר את סיפורי"‬
‫('המלט'‪ ,‬מערכה ‪ ,5‬תמונה ‪)2‬‬
‫אנו יודעים רבות בדבר יצירותיו של שייקספיר; בהן‬
‫בולטות‬
‫כתיבתו‬
‫הפיוטית‪,‬‬
‫תיאוריו הציוריים‬
‫וביקורתו החברתית‪-‬פוליטית כאחד‪ .‬אל מול‬
‫הפרסונה הספרותית‪ ,‬המוכרת לנו – אין שום מסמך‬
‫המעיד דבר על וויליאם שייקספיר האיש – או על‬
‫חייו‪.‬‬
‫אחת השאלות שממעטות להישאל היא שאלת‬
‫זהותו של שייקספיר‪ .‬איך אדם חד‪-‬לשון ומוערך כל‬
‫כך לא הותיר מאחוריו עדויות ביוגרפיות – בין אם שלו ובין אם של אחרים עליו?‬
‫הסברה הרווחת היא שהיה מדובר באדם פשוט‪ ,‬איש רוח‪ ,‬אשר ניחן בסגולות‬
‫כתיבה גבוהות לאין שיעור ולכן – נתפס כעילוי‪ .‬מאידך‪ ,‬צצות טענות כי וויליאם‬
‫שייקספיר המחזאי הוא לא וויליאם שייקספיר האדם; אלא שם‪-‬עט של אציל‬
‫המקורב לבית המלוכה שבנפשו היה איש רוח אך מתוקף מעמדו נאלץ להסתיר‬
‫את זהותו הרוחנית‪ .‬קרבתו למלכה מסבירה כיצד 'שייקספיר' המחזאי לא בא על‬
‫עונשו בכך שהעביר ביקורת על השלטון בהצגותיו‪.‬‬
‫בכל דמות יש משהו מעולמו של המחבר שלה‪ .‬ככל שהעמקנו בעבודתנו על המלט‬
‫והממלכה המתפוררת סביבו ועליו – קיננה בנו יותר ויותר חידת חייו של שייקספיר;‬
‫האם ראה את הדברים מבפנים או בעיניים חיצוניות? מי הוא ומהו סיפורו? ואולי‬
‫המלט‪ ,‬פרי עטו של שייקספיר‪ ,‬הוא גם בן דמותו הקרוב ביותר – שניהם משחקים‬
‫תפקיד כפול; משתפים פעולה עם הממלכה והשלטון ובו בעת פועלים לחשיפת‬
‫האמת במטרה "להציב מראה אל מול פני הדור"‪.‬‬
‫צוות השחקנים‬
‫ליותם‪,‬‬
‫"לא היה גבול לשעשועיו‪ ...‬לכנפי דמיונו‪"...‬‬
‫בדיעבד‪ ,‬מהזמן הקצר והאינטנסיבי שחלקנו יחד‪ ,‬עד אותו בוקר קר בו התבשרנו‬
‫על אובדנך‪ ,‬היצירה הייתה תמיד חלק מחייך‪ ,‬עד שלפעמים נדמה היה שהפכת‬
‫לחיות את היצירה של עצמך והיצירה שלך הפכה להיות אתה עצמך‪ ,‬וזו הייתה‬
‫יצירה טובה‪ ...‬אחת כזאת שלא מתחנפת‪ ,‬שלפעמים עוקצנית וחצופה‪ ,‬לפעמים‬
‫לא ברורה והרבה פעמים נוגעת בבטן הרכה ונראה שבכל רגע יכולה לצוץ איזו‬
‫תפנית בעלילה שתגביר את הדרמה היישר מפרי דמיונך‪.‬‬
‫ואנחנו כקהל הלא מודע שלוקח חלק באופן לא מודע ביצירה טובה‪ ,‬הגבנו בהתאם‬
‫– הזדהינו‪ ,‬האמנו‪ ,‬לפעמים זזנו באי נוחות‪ ,‬לפעמים הוקסמנו‪ ...‬לפעמים כעסנו‪,‬‬
‫לא הבנו‪ ,‬שאלנו‪ ,‬התרגשנו‪...‬‬
‫וגם בסוף שלך כמו בסוף יצירה טובה‪ ,‬נשארנו בפה פעור‪ ,‬בטעם של עוד‪ ,‬בתהיות‬
‫וחשבון נפש‪ ,‬נשאר חותם‪ -‬וכזה היית אתה יותם‪ .‬הבחור עם החיוך הקורץ שבלי‬
‫לדעת בכלל הפך אותנו לכיתה מגובשת‪ ,‬כיתה שמבינה את הערך של כל פרט‬
‫ופרט בכלל הזה‪ ,‬ויודעת להוקיר את הרגעים שיש לנו יחד‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬את היצירה הכיתתית הראשונה שלנו וגם האחרונה ללימודים האלו‪ ,‬אנחנו‬
‫רוצים להקדיש לך! במיוחד שזה תחת בימויו של אדם שתמיד ראית כהשראה‪.‬‬
‫אז אנחנו מקווים שאתה כאן אתנו הערב‪ ,‬ושאתה נהנה מההצגה‪.‬‬
‫אוהבים ומתגעגעים‪,‬‬
‫הכיתה שלך (משחק ג' ‪)2015‬‬
‫להיות או לא להיות‬
‫לִ הְ יֹות אֹו ל ֹא לִ ְהיֹות‪ ,‬זֹו הַ ְשאֵ לָה‪:‬‬
‫שֶ ל סֵ בֶ ל‪ִ .‬מי רוצה לָשֵ את‬
‫הַ ִאם ַנ ֲעלֶה יֹותֵ ר לְ הִ ְתעַּנֹות‬
‫אֶ ת ֶרשַ ע הֶ עָ ִריץ‪ ,‬אֶ ת בּוז הָ ַרבְ ְרבָ ן‪,‬‬
‫ּגֹורל‬
‫ּובחִ צָ יו שֶ ל הַ ָ‬
‫בִ פְ גִ יעֹותָ יו ְ‬
‫שַ חְ צָ נּותָ ם שֶ ל בַ ֲעלֵי‪ְ -‬ש ָר ָרה‪,‬‬
‫הַ ִמ ְתאַ כְ זֵר; אֹו לְ הָ נִ יף אֶ ת חַ ְרבְ ָך‬
‫אֶ ת ָכל הַ בִ זְיֹונֹות שֶ הָ אֲ סַ פְ סּוף‬
‫ּסּורים; וְ כְָך ל ִָשים‬
‫עַל יַם‪-‬הַ יִ ִ‬
‫טֹופֵל עַל ֲאצִ ילֵי‪-‬הָ רּוחַ ‪,‬‬
‫ּסּוריָך‪.‬‬
‫קֵ ץ ּגַם לְ יִ ֶ‬
‫אֶ ת הַ מַ כְ אֹוב שֶ ל אַ הֲבָ ה נִ כְ זֶבֶ ת‪,‬‬
‫לָמּות – לִ ישֹ ן‪ ,‬וְ סֹוף לַכֹ ל‪.‬‬
‫כְ שֶ הָ אָ דָ ם עַצְ מֹו – בְ מֹו יָדָ יו‪ ,‬בְ מֹו‬
‫כִ י בַ שֵ נָה הַ ז ֹאת נ ִָשימָ ה קֵ ץ‬
‫פִ גְ יֹון – יָכֹול ל ִָשים קֵ ץ לַכֹ ל?‬
‫לְ אֵ ין‪ְ -‬ספֹ ר הַ מַ כֹות‬
‫ּומי הָ יָה נֹושֵ א בַ מַ עֲמָ סָ ה‬
‫ִ‬
‫הַ ּנֹוחֲתֹות עַל כָל בָ שָ ר וָדָ ם‪.‬‬
‫הַ ז ֹאת – לּולֵא‬
‫עַל סֹוף ָכזֶה ה ֲֵרי חֹולְ ִמים ֻּכלָנּו‬
‫ָנפַלה ָעלָיו אימת הַ מָ וֶת –‬
‫לָמּות – לִ ישֹ ן‪ .‬לִ ישֹ ן – זֶה ּגַם ל ְַחֹלם‪:‬‬
‫זֹו אֶ ֶרץ ל ֹא נֹודַ ַעת‪ ,‬שֶ שּום אָ דָ ם‬
‫זֶה הַ ִמלְ כּוד; כִ י ִאם נִ ישַ ן בַ מָ וֶת‪,‬‬
‫ִממֶ ּנָה ל ֹא חָ זַר?‬
‫ִמי יֹודֵ ַע מָ ה הַ חֲלֹומֹות‬
‫כְָך הַ שכל הֹופְֵך אֹותָ נּו‬
‫אֲשֶ ר יְ בַ עֲתּו אֹותָ נּו?‬
‫לפחדנים; ובגללו‪,‬‬
‫זֶה הַ חֲשָ ש‪ ,‬הַ ְמשַ תֵ ק יָדַ יִ ם;‬
‫ּגַם תָ כְ נִ יֹות שֹופְ עֹות עֹ ז‪-‬‬
‫זֶה הַ ּסָ פֵק‪ ,‬הַ מַ ֲא ִריְך חַ יִ ים‬
‫קֹורסֹות בְ אֶ ֶפס‪-‬מַ עֲשֶ ה‪.‬‬
‫ְ‬
‫"בין טרגדיה לקומדיה"‬
‫לעיצוב‬
‫המגמה‬
‫תיאטרון‬
‫קולנוע‬
‫וטלוויזיה מסיימת מידי שנה א' את‬
‫השיעור בפרויקטים מיוחדים עם תרגיל‬
‫אביזר‪ .‬הפעם פגשו הסטודנטים את‬
‫וויליאם שייקספיר בשני פרויקטים‪:‬‬
‫"שייקספיר על הדשא" עם "חלום ליל‬
‫קיץ"‪ ,‬וההצגה "המלט"‪ .‬אחד האביזרים‬
‫האייקונים‬
‫במחזה‬
‫המלט‬
‫היא‬
‫הגולגולת‪ .‬כל סטודנט קיבל גולגולת ואביזר מתוך אחד המחזות‪ .‬כל אביזר על הבמה‬
‫מתעל דרכו נושאים ודילמות בהן עוסק המחזה‪ .‬על הסטודנטים היה להציב ולטפל‬
‫באביזרים שלהם בהשראת ציורי טבע דומם תקופתיים וטקסט מתוך המחזה‪ ,‬כל זה‬
‫בתפיסה שנעה בין טרגדיה לקומדיה‪.‬‬
‫השיעור בהנחיית פרידה שהם‬
‫תודות נוספות‪:‬‬
‫לרוחלה ואלינור על ההיענות‪ ,‬הרצון לעזור‬
‫והזמינות הגדולה‪.‬‬
‫לשובל על בניית התפאורה במקצועיות רבה‪.‬‬
‫לרותם ואורי על הנכונות לתרום להצלחת ההצגה‪.‬‬
‫למלאני על המסירות‪ ,‬הנחישות וההקרבה‪.‬‬
‫למרב על ההתגייסות‪ ,‬הליווי והעצות המועילות‪.‬‬
‫לפרידה שהם על החכמה וההתגייסות המסורה‪.‬‬
‫הפקולטה לאמנויות של מכללת סמינר הקיבוצים‬
‫בית הספר לאמנויות הבמה‬
‫בבית הספר שלושה מסלולים מקבילים משתלבים‪:‬‬
‫מגמת בימוי והוראת התיאטרון (לתואר אקדמי ‪) B.Ed‬‬
‫מגמת משחק (לימודי תעודה(‬
‫מגמת עיצוב במה – תפאורה‪ ,‬תלבושות ואביזרים (לימודי תעודה(‬
‫מסלול הסבת שחקנים ואקדמאים להוראת תיאטרון (לתואר ‪)B.Ed‬‬
‫ראש בית הספר‪ :‬איציק ויינגרטן‬
‫ראש מגמת עיצוב במה‪ :‬פרידה שהם‬
‫מתאמת מנהלית אקדמית‪ :‬רוחלה קמחי‬
‫מזכירת ביה"ס‪ :‬אלינור שלגל‬
‫מנהל הפקות‪ :‬אורי וייס‬
‫מנהל טכני‪ :‬רותם אשריאל‬
‫מנהלת ייצור תלבושות‪ :‬מלאני לומברד‬
‫ייצור תפאורות‪ :‬שובל שלוי‬