‫ת מהשטח‬
‫תמונו‬
‫תמונות‬
‫נוער ישראל‬
‫מפעילות ש‬
‫לום לעם ל‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪707‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫המצלמה שלנו השתתפה בשיעורים שבמדרשיות שברמת פנקס‪ -‬באור‬
‫יהודה‪ ,‬ובקרית אונו‪ .‬היה מיוחד!‬
‫!‬
‫סניף ברמת פנקס ‪-‬אור יהודה |פועל בימים א' ‪ -‬ד'‪ ,‬שבת |‪20:00 - 22:00‬‬
‫בבית הכנסת 'עולי בבל' רח' ראמה ‪ 9‬בואו להצטרף לפעילות המדרשה!‬
‫לפרטים‪052-7110913 :‬‬
‫סניף בגני תקווה ‪ -‬קרית אונו|בימי א'‪-‬ג' |‪ 21:00-22:30‬ובימי ג' ‪21:30 - 20:00‬‬
‫ברח' יהודה הלוי ‪ 31‬קרית אונו‪ .‬בואו להצטרף לפעילות המדרשה!‬
‫לפרטים‪052-5671115 :‬‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫ההסטורי‬
‫הפלא‬
‫העבר‬
‫מסע אל‬
‫במדור‬
‫פרשת ויחי י"ד טבת תשע"ו ‪ 26‬בדצמבר ‪2015‬‬
‫יום שני‪ ,‬ט"ז בטבת תשע"ו‪28/12/15 ,‬‬
‫כתב ה'סובלנות'‬
‫בט"ז בטבת תקמ"ב פרסם קיסר אוסטריה‬
‫'יוזף השני'‪ ,‬את "כתב הסובלנות"‪ ,‬בו‬
‫הגדיר את זכויות היהודים שלכאורה‬
‫באו להיטיב עם היהודים ולהשוות את‬
‫זכויותיהם עם כלל אזרחי המדינה‪ .‬בפועל‪,‬‬
‫הייתה זו התערבות בחינוך היהודי‪,‬‬
‫שהביאה להתבוללות קשה‪ .‬עם פרסום‬
‫כתב הסובלנות‪ ,‬אולצו היהודים לאמץ‬
‫שמות משפחה‪ ,‬הוכפפו לחוק הכללי‬
‫בעניין הנישואים‪ ,‬חויבו בשירות צבאי‪,‬‬
‫ובעיקר ‪ -‬נאלצו לשלוח את ילדיהם לבתי‬
‫הספר שהקימה הממשלה‪ .‬גדולי הדור‬
‫ראו בכך פגיעה חמורה בדרך התורה‪,‬‬
‫ולימים התברר כמה הייתה ראייתם‬
‫נכונה‪ .‬המשכילים הראשונים בראשות‬
‫נפתלי הירץ וייזל‪ ,‬ששו על המציאה עם‬
‫פרסום כתב הסובלנות וראו בכך צורך חיוני 'להחכים' את ילדי ישראל‪ ,‬אולם‬
‫הדבר גרם לתלמידי בתי הספר לעזוב את מסורת אבותיהם ואף להתבוללות‬
‫בין הנוצרים‪ .‬בכל תקופה צצים מחדש חידושים ורעיונות שבעיניים הקטנות‬
‫שלנו נראים טובים ומוצלחים‪ ,‬אבל תמיד צריך לקבל את אישורם של גדולי‬
‫וחכמי התורה שבראייתם הרוחנית הם רואים את העתיד למרחוק‪.‬‬
‫יום שלישי‪ ,‬י"ז בטבת תשע"ו‪ 29/12/15 ,‬הפלא ההיסטורי‬
‫בי"ז בטבת תר"מ‪ ,‬לפני ‪ 136‬שנה‪ ,‬הציג הממציא האמריקאי המפורסם תומאס‬
‫אדיסון‪ ,‬את הנורה החשמלית הראשונה‪ ,‬ובכך שינה את פני העולם‪ .‬אדיסון‬
‫רשם את הפטנט על שמו‪ ,‬יחד עם למעלה מאלף פטנטים נוספים‪ ,‬בהם‬
‫הפונוגרף‪ ,‬הטלגרף ועוד‪ ,‬ולא לחינם כונה‪" :‬הקוסם ממנלו פארק"‪ .‬אדיסון‬
‫התחיל את חייו כמוכר חטיפים וממתקים ברכבת ואף עבד כמוכר ירקות‪,‬‬
‫ולאחר שהתפרסמה המצאתו הראשונה‪ ,‬הפונוגרף‪ ,‬שהיה המכשיר הראשון‬
‫שאפשר הקלטה של צלילים‪ ,‬התפרסם שמו ומאז התפרסמו המצאותיו‬
‫בזה אחר זה‪ .‬לאמיתו של דבר‪ ,‬לא אדיסון המציא את הנורה החשמלית‪ ,‬אך‬
‫הוא הצליח ליצור נורה הדולקת לזמן ממושך לאחר ‪ 4‬שנות ניסיונות ויותר‬
‫מאלפיים ניסיונות בחומרים שונים‪ .‬שתי נורות שיוצרו באותה שנה‪ ,‬עדיין‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫נמצאות עד היום במצב תקין‪ ,‬ומוצגות ב'מנלו פארק' שם הן מודלקות עד‬
‫היום מדי שנה‪ ,‬ביום הולדתו של אדיסון‪ .‬המצאתו זו של אדיסון מצטרפת‬
‫לחידושים טכנולוגיים שהתגלו באותה תקופה‪ ,‬ומעניין לראות כי כבר בזוהר‬
‫הקדוש שהתחבר לפני כאלפיים שנה‪ ,‬נכתב מראש כי בשנת ת"ר לאלף‬
‫השישי‪ ,‬ייפתחו שערי החכמה בעולם שיביאו שינויים רבים על האנושות‬
‫כולה‪ .‬מפליא לראות את יד ההשגחה העליונה‪ ,‬איך הוא מובילה את המציאות‬
‫הקיימת לתיקון עד בוא הגאולה‪.‬‬
‫יום רביעי‪ ,‬י"ח בטבת תשע"ו‪ 30/12/15 ,‬אגודה אחת‬
‫בי"ח בטבת תרע"ח‪ ,‬לאחר פרסום "הצהרת בלפור" וההכרה בזכות עם ישראל‬
‫בארצו‪ ,‬התכנסה מועצת גדולי התורה בוורשה וחתמו על כרוז היסטורי שכל‬
‫מי שמיוצג עם חרדים עליו להתאגד באגודה שתיקרא ("אגודת ישראל")‬
‫ותפעל למען יישוב ארץ ישראל‪ .‬זה למעלה ממאה שנה מאז נוסדה התנועה‪,‬‬
‫היא עומדת תחת הנהגת גדולי הדורות ועוסקת בהצלתם הרוחנית והגשמית‬
‫של יהודי הארץ והגולה‪ ,‬בשדה החינוך‪ ,‬הרווחה והכשרות‪ ,‬ומעצבת את דרכם‬
‫של מאות אלפי יהודים שומרי תורה ומצוות בכל העולם‪.‬‬
‫יום חמישי‪ ,‬י"ט בטבת תשע"ו‪' 31/12/15 ,‬אני מאשים'‬
‫בי"ט בטבת תרנ"ח‪ ,‬פרסם הסופר הצרפתי אמיל זולא‪ ,‬מאמר חריף תחת‬
‫הכותרת "אני מאשים"‪ ,‬ובו יצא להילחם למען הקצין היהודי הצרפתי אלפרד‬
‫דרייפוס‪ ,‬שהואשם בבגידה במולדתו על לא עוול בכפו‪ .‬במאמר זה הוא‬
‫האשים את ראשי הצבא בעיוות דין ובהגנה על המרגל האמיתי בפרשת‬
‫דרייפוס‪ .‬למאמר זה היו הדים רבים‪ ,‬והוא עורר את זעמם של ראשי השלטון‪.‬‬
‫הללו תבעוהו לדין על הוצאת דיבה ולאחר שהורשע‪ ,‬הוא נידון לשנת מאסר‬
‫ולקנס כספי‪ .‬זולא נמלט לאנגליה‪ ,‬אולם לאחר פחות משנה הותר לו לחזור‪,‬‬
‫ולמרות הרדיפות המשיך לכתוב‪ ,‬לגלות שקרים ולחשוף את האמת‪ .‬זולא היה‬
‫קול כמעט בודד באותה פרשייה כואבת‪ ,‬שהוכיחה שוב את שנאתם התהומית‬
‫של העמים לזרע ישראל‪ ,‬כפי שאמרו חז"ל "שעשו שונא ליעקב"‪ ,‬ושנאה זו‬
‫תלווה את עמנו עד ביאת הגואל במהרה בימינו‪.‬‬
‫יום שישי‪ ,‬כ' בטבת תשע"ו‪ 1/1/16 ,‬הנשר הגדול‬
‫בכ' בטבת הסתלק "הנשר הגדול"‪ ,‬הוא הרמב"ם‪ ,‬רבנו משה בן מימון‪ ,‬גדול‬
‫הפוסקים ומלא מדע וחכמה ואמרו עליו‪" :‬ממשה ועד משה לא קם כמשה"‪.‬‬
‫חיבוריו הפכו לנכסי צאן ברזל בעולם התורה‪ :‬פירוש המשנה‪ ,‬ספר האמונה‬
‫'מורה נבוכים'‪ ,‬איגרות הרמב"ם‪ ,‬ספרי רפואה וכתבים נוספים‪ ,‬ועל כולם ספר‬
‫'משנה תורה' המכונה הי"ד החזקה‪ ,‬על כל ההלכות שבתורה‪.‬‬
‫המהפך‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫מרכז הקניות היה עמוס בלקוחות והיה‬
‫נראה שמלמעלה העסקים מתנהלים‬
‫כרגיל‪ ,‬אבל מתחת לפני השטח‬
‫התחוללה מלחמה של ממש שהלכה‬
‫וגברה מיום ליום‪ .‬חדי העין שעקבו‬
‫אחרי הפרסומים השונים יכלו להבחין‬
‫בתחרות הצמודה שניהלו שתי רשתות‬
‫השיווק‪ .‬כשהודיעה לדוגמה‪ ,‬רשת‬
‫'סופר מזון' על מבצע חגיגי לרגל השנה‬
‫החדשה‪ ,‬בו יחולק שי נאה לכל לקוח‬
‫שיקנה ממוצרי הרשת‪ ,‬יצאה למחרת‬
‫הרשת המתחרה 'יצאת בזול' עם מבצע‬
‫ענק של עד ארבעים אחוז הנחה על כל‬
‫איתי גלבוע‬
‫מוצרי החלב למשך חודש שלם‪ .‬מעבר‬
‫למטרה להגדיל את מעגל הלקוחות והמכירות‪ ,‬ניצבה לנגד עיניהם מטרה‬
‫חשובה לא פחות‪ :‬להיות הרשת המובילה ולהשאיר את השנייה הרחק‬
‫מאחור‪.‬‬
‫הלחץ גבר במיוחד בשבועות שלפני פרסום הדו"ח השנתי בעיתון‬
‫הכלכלי המפורסם "חושבים כלכלה"‪ .‬מדי שנה היה העיתון מפרסם‬
‫נתונים מדויקים על המתרחש בעסקים השונים ועל כמות הלקוחות‬
‫ברשתות השיווק השונות‪ .‬הציבור כולו היה נהנה בשבועות אלו ממבצעים‬
‫משמעותיים וחסרי תקדים שהציעו הרשתות במטרה לזכות בסיקור‬
‫מחמיא על ציבור גדול של לקוחות שמוכיח את נאמנותו לחנות האהובה‬
‫עליו‪ .‬שיא המתח הורגש בקרב מנהלי רשתות המזון הגדולות שעשו הכול‬
‫כדי לזכות להוביל את הרשימה ובכך להגביר את סחף הלקוחות לעבר‬
‫הרשת המצליחה‪ .‬עם פרסום העיתון הוכו עובדי רשת 'יצאת בזול'‬
‫בתדהמה‪ :‬הכותרת הראשית בישרה על "הצלחה גורפת לרשת המזון‬
‫"סופר מזון" על פני יריבתה "יצאת בזול"‪ .‬הנתונים החד‪-‬משמעיים הצביעו‬
‫על עלייה של שמונה אחוזים במספר הקניות ברשת המתחרה‪ ,‬כאשר‬
‫אצלם נרשמה עלייה של שלושה אחוזים בלבד‪ .‬המכה הייתה קשה והם‬
‫לא ידעו כיצד להתמודד עם העלבון הצורב והפגיעה הקשה בתדמיתה של‬
‫הרשת‪ .‬לעומת זאת בצד השני חגגו את הניצחון המרשים כשהם מציבים‬
‫לעצמם יעד חדש‪ :‬הגדלת הפער ב‪ 15-‬אחוז עד הדו"ח של השנה הבאה‪.‬‬
‫"אסיפה דחופה תתקיים היום בערב בביתו של בעלי הרשת" עברה‬
‫ההודעה בין עובדי רשת 'יצאת בזול'‪ .‬העובדים הבינו את מצוקתו של בעל‬
‫הרשת‪ ,‬אך הבינו גם כי אין הרבה מה לעשות וכי אם לא יימצא פתרון‬
‫קסם‪ ,‬ייתכן מאד שבעוד מספר שנים ימשיכו לעבוד באותו מקום אבל‬
‫תחת בעלות אחרת‪ .‬האסיפה הוגדרה כסודית ביותר והמשתתפים הוזהרו‬
‫שלא להדליף שום מידע מתוך ההתכנסות החשאית‪.‬‬
‫חודש חלף מאז הניצחון ועובדי 'סופר מזון' הבחינו בירידה ניכרת במספר‬
‫הקניות ברשת‪ .‬תחילה הם תלו זאת במזג האוויר הסוער אך כשנודע להם‬
‫כי ברשת המתחרה מתנהלים העסקים כרגיל והמקום מלא בלקוחות‬
‫הם הבינו שמשהו קרה‪ .‬אחד העובדים נשלח לבדוק את הנושא לעומק‬
‫וחזר כעבור ימים ספורים עם בשורות קשות למעסיקיו‪" :‬החנות שם‬
‫מפוצצת בקונים! הם ייבאו סחורות חדשות‪ ,‬ושיפצו את החנות בצורה‬
‫מרשימה מאד!"‪ .‬אבל זה עדיין לא שכנע את המעסיקים‪" .‬בשיפוץ וייבוא‬
‫אנחנו חזקים מהם‪ .‬יש משהו שאנו לא יודעים עליו!"‪ ,‬סיכמו בעל הרשת‬
‫בנחרצות‪ .‬ולאחר יומיים שב העובד עם מידע חדש‪" :‬לפני חודש נערכה‬
‫ישיבה סודית עם עובדי המקום‪ ,‬אבל לא הצלחתי לעלות בשום אופן‬
‫על הנושא שדובר באותה ישיבה‪"...‬‬
‫המאמצים הבלתי פוסקים לגלות‬
‫את ההחלטות שהתקבלו באותה‬
‫אסיפה סודית עלו בתוהו‪ ,‬ובינתיים‬
‫עלו המכירות ברשת 'יצאת בזול'‬
‫בצורה מפתיעה ומעוררת השתאות‪.‬‬
‫בכותרת הראשית בעיתון 'חושבים‬
‫כלכלה' נכתב על "מהפך אדיר‬
‫המתחולל ברשתות המזון"‪ .‬רשת‬
‫'יצאת בזול' הגדילה את מכירותיה‬
‫בשבעה עשר אחוזים לעומת‬
‫ארבעה אחוזים לרשת 'סופר מזון'! לשאלת אחד המראיינים מהי הסיבה‬
‫להצלחה הגדולה השיב בעל הרשת כי עדיין לא הגיע הזמן לגלות את‬
‫הסיבה לכך‪ ,‬אבל להשערתו בעוד כשנתיים יוכל הסוד להיחשף לציבור‪...‬‬
‫ההצלחה המסחררת המשיכה כאשר מדי שנה התפרסמו נתונים חדשים‬
‫על הצלחתה המסחררת של רשת 'יצאת בזול'‪ .‬לאחר שלוש שנים הושלמה‬
‫המהפכה‪ :‬רשת 'יצאת בזול' כבשה את השוק ורכשה את הבעלות על‬
‫הרשת המתחרה 'סופר מזון' לפני שפשטה את הרגל ובכך היא זכתה‬
‫בשליטה הבלעדית על שיווק מוצרי המזון באזור‪.‬‬
‫"הגיע הזמן לספר את הסוד הגדול!"‪ ,‬הפתיע בעל רשת 'יצאת בזול' את‬
‫העיתונאים לאחר שרכש את הרשת המתחרה‪ .‬הוא תיאר בפניהם את אותו‬
‫בוקר קשה שבו התפרסמו הנתונים השליליים אודות הרשת שבבעלותו‬
‫לעומת הצלחת הרשת המתחרה‪ ,‬זו שנרכשה על ידו רק לאחרונה‪" .‬הייתי‬
‫חסר אונים‪ ,‬הבנתי שאם לא אעשה מהלך דרמטי אני עלול להפסיד את‬
‫העסק כולו תוך שנים ספורות! לאחר לבטים רבים כינסתי את סגל‬
‫העובדים בסודיות מוחלטת והטלתי פצצה על השולחן‪" :‬מהיום‪ ,‬למשך‬
‫שלוש שנים"‪ ,‬בישרתי להם‪" ,‬הרשת שייכת לכם! כל ההכנסות יתחלקו‬
‫ביניכם שווה בשווה וככל שתשקיעו יותר כך תרוויחו יותר!"‪ .‬המהפך‬
‫התודעתי של העובדים עשה את שלו‪ ,‬וברגע שהם קלטו שהצלחתה של‬
‫הרשת היא בעצם ההצלחה שלהם הם קיבלו כמויות מרץ בלתי נתפסות‪.‬‬
‫הם הסתערו מיוזמתם על כל מקורות הפרסום‪ ,‬נסעו למרחקים לייבא‬
‫סחורה איכותית ומשובחת ושירתו כל לקוח עם כל הלב‪ ,‬כי ככה זה‬
‫מתנהל כשאתה עובד בשביל עצמך‪ .‬אתה מלא חשק וסיפוק‪ ,‬חושב כל‬
‫היום על ההצלחה ולא מחפש להתחמק מהמטלות‪ ,"...‬אמר בעל הרשת‬
‫לעיתונאים המופתעים‪.‬‬
‫***‬
‫לפעמים קשה לנו לקיים מצוות‪ ,‬ואנחנו חיים בתחושה של 'אין מה לעשות‪,‬‬
‫חייבים לקיים תרי"ג מצוות'‪ .‬אבל כשנעצור לרגע ונבין נכון שהמצוות‬
‫נועדו רק לטובתנו וכל מעשה טוב נרשם לזכותנו לעד‪ ,‬יתחולל גם אצלנו‬
‫מהפך‪ .‬מאותו רגע נתחיל לחפש עוד ועוד מצוות‪ ,‬נקיים אותן במלוא‬
‫החשק וההנאה ולא נוותר עליהם בשום אופן‪ ,‬הרי מי הוא הבנאדם רוצה‬
‫להפסיד?!‬
‫אוהב כסף לא‬
‫ישבע כסף‬
‫(קהלת ה'‪ ,‬ט')‬
‫ִמי הַ ַּׁשּלִיט הָ אֲ ִמ ִּתי‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫יה ָה ָרמֹות ֶׁשל ַהּיַ לְ ָּדה ֶׁשּנִ ְׁש ְמעּו ְּבכָ ל‬
‫חֹות ָ‬
‫ְצ ָר ֶ‬
‫ּסּוּפ ְר ַמ ְר ֶקט‪ִ ,‬ה ְט ִרידּו ֶאת ּכָ ל ַהּקֹונִ ים‪ִ .‬אי‬
‫ַה ֶ‬
‫ֶא ְפ ָׁשר ָהיָ ה לְ ִה ְת ַעּלֵ ם ֵמ ַהּיַ לְ ָּדה ַה ַּצוְ ָחנִ ית‬
‫ֶׁש ָּד ְר ָׁשה ֵמ ִא ָּמּה ֶׁש ִּת ְקנֶ ה לָ ּה ּכָ ל ָּד ָבר ֶׁש ִהיא‬
‫יה אֹורּו לְ ִמ ְׁש ַמע‬
‫ָר ֲא ָתה‪ַ .‬היְ ִח ָידה ֶׁש ֵעינֶ ָ‬
‫ַה ְּצוָ חֹות ַמ ֲח ִריׁשֹות ָה ָאזְ נַ יִ ם ָהיְ ָתה ד"ר ֶא ְס ֵּתר‬
‫זִ ילְ ֶּבר‪.‬‬
‫דּועה ִּב ְתחּום‬
‫חֹוק ֶרת יְ ָ‬
‫ֶ‬
‫ד"ר זִ ילְ ֶּבר ָהיְ ָתה‬
‫ּומּזֶ ה זְ ַמן ַרב ָע ְס ָקה‬
‫ַה ְּפ ִסיכֹולֹוגְ יָ ה ַה ִחּנּוכִ ית‪ִ ,‬‬
‫הֹורית וְ ַה ְׁשלָ ַטת‬
‫נֹושֹא ֶא ָחד וְ יָ ִחיד‪ַ :‬ס ְמכּות ִ‬
‫ְּב ֵ‬
‫גּותית‬
‫ָמרּות ַעל יְ לָ ִדים‪ַּ .‬ב ַּמ ְע ָּב ָדה ַה ִה ְתנַ ֲה ִ‬
‫יטה ִהיא ָע ְרכָ ה נִ ּסּויִ ים ַר ִּבים‪,‬‬
‫יב ְר ִס ָ‬
‫ָּבאּונִ ֶ‬
‫הֹורים וִ ילָ ִדים‪ ,‬נָ ְתנָ ה לָ ֶהם‬
‫ֶׁש ָּב ֶהם ִהזְ ִמינָ ה ִ‬
‫גּותם‪.‬‬
‫ַמ ָּטלֹות ׁשֹונֹות‪ ,‬וְ ָצ ְפ ָתה ְּב ִה ְתנַ ֲה ָ‬
‫דּוע‪ֲ ,‬אנָ ִׁשים ֵאינָ ם‬
‫ֲא ָבל ִּב ְתנָ ֵאי ַמ ְע ָּב ָדה‪ּ ,‬כַ ּיָ ַ‬
‫לּוטין‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ְּבכָ ל‬
‫צּורה ִט ְב ִעית לַ ֲח ִ‬
‫ִמ ְתנַ ֲהגִ ים ְּב ָ‬
‫הֹורה ֻא ְמלָ ל‬
‫ּוב ֶ‬
‫ַּפ ַעם ֶׁש ִהיא נִ ְת ְקלָ ה ְּביֶ לֶ ד ַצוְ ָחן ְ‬
‫בּורּה ִהזְ ַּד ְּמנּות ָּפז לְ ַה ְׁש ִקיף ַעל ַה ִה ְת ַר ֲחׁשּות ּולְ ַה ִּסיק‬
‫ַּב ַחּיִ ים ָה ֲא ִמ ִּתּיִ ים – זֹו ָהיְ ָתה ַּב ֲע ָ‬
‫ַמ ְס ָקנֹות‪.‬‬
‫רֹוצה!!! ִּת ְקנִ י לִ י!!!' ָצ ְר ָחה ַהּיַ לְ ָּדה ְּבקֹולֵ י קֹולֹות‪ .‬ד"ר זִ ילְ ֶּבר ִח ְּפ ָשֹה‬
‫ִ'א ָּמא!!! ֲאנִ י ָ‬
‫אֹותּה ֵּבין ַמ ְּד ֵפי ַה ַּמ ְמ ַּת ִּקים‪ִ :‬א ָּמא ְצ ִע ָירה‬
‫מֹוקד ַה ִה ְת ַר ֲחׁשּות‪ ,‬וְ ַעד ְמ ֵה ָרה ָמ ְצ ָאה ָ‬
‫ֶאת ֵ‬
‫יֹוׁש ֶבת יַ לְ ָּד ָתּה ַה ְּק ַטּנָ ה ַּבת ַה ָּׁשֹלׁש‪ַ .‬הּיַ לְ ָּדה ּכְ ָבר‬
‫ּובתֹוְך ֶעגְ לַ ת ַה ְּקנִ ּיֹות ֶ‬
‫ָּפ ְס ָעה ָׁשם‪ְ ,‬‬
‫אֹותּה‪ִ .‬היא ָּד ְר ָׁשה ְּבקֹולֵ י‬
‫ָא ֲחזָ ה ְּביָ ָדּה ֻסּכָ ִרּיָ ה ּגְ דֹולָ ה ַעל ַמ ֵּקל‪ֲ ,‬א ָבל זֶ ה ֹלא ִס ֵּפק ָ‬
‫נֹוסף‪.‬‬
‫קֹולֹות ַמ ְמ ָּתק ָ‬
‫יצד ַּתּגִ יב ָה ֵאם‪ ,‬וְ ִה ְת ַר ְּׁש ָמה ְמאֹד ּכַ ֲא ֶׁשר ִהיא ֹלא ִא ְּב ָדה‬
‫ד"ר זִ ילְ ֶּבר ִה ְמ ִּתינָ ה לִ ְראֹות ּכֵ ַ‬
‫ֶאת ַׁשלְ וָ ָתּה‪ָ .‬ה ֵאם ָא ְמ ָרה לַ ּיַ לְ ָּדה ְּב ֶׁש ֶקט ֶׁש ֵאין לָ ּה ּכֶ ֶסף ְמיֻ ָּתר‪ ,‬וְ כִ י ִהיא ִק ְּבלָ ה ּכְ ָבר‬
‫יה לְ ִה ְס ַּת ֵּפק ּבֹו‪.‬‬
‫ַמ ְמ ָּתק ֶא ָחד וְ ָעלֶ ָ‬
‫ּסּוּפ ְר ַמ ְר ֶקט‬
‫הּומה‪ּ ,‬כְ ֶׁשּכָ ל ַהּקֹונִ ים ַּב ֶ‬
‫עֹורר ְמ ָ‬
‫ַהּיַ לְ ָּדה ֹלא ִה ְׁש ַּתכְ נְ ָעה וְ ִה ְמ ִׁשיכָ ה לְ ֵ‬
‫נֹותנִ ים לָ ּה ֵעצֹות ִ'חּנּוכִ ּיֹות' לָ ֵתת‬
‫נֹוע ִצים ָּב ִא ָּמא ַמ ָּב ִטים נֹוזְ ִפים‪ ,‬וְ ֵחלֶ ק ֵמ ֶהם ַאף ְ‬
‫ֲ‬
‫רֹוצה וְ לִ ְסּתֹם לָ ּה סֹוף סֹוף ֶאת ַה ֶּפה‪ַ .‬אְך ָה ֵאם ַרק ִה ְמ ִׁשיכָ ה לִ ְדחֹף‬
‫לַ ּיַ לְ ָּדה ַמה ֶּׁש ִהיא ָ‬
‫'אֹוקיי‪ָּ ,‬ת ִמי‪.‬‬
‫אֹומ ֶרת ְּבנַ ַחת‪ֵ :‬‬
‫מּוצ ִרים ֵמ ַה ַּמ ָּד ִפים‪ּ ,‬כְ ֶׁש ִהיא ֶ‬
‫ֶאת ֶעגְ לַ ת ַה ְּקנִ ּיֹות וְ לֶ ֱאסֹף ָ‬
‫ֲאנַ ְחנּו עֹוד ְמ ַעט ְמ ַסּיְ ִמים ּכָ אן‪ַ .‬אל ִּת ְת ַרּגְ זִ י‪'...‬‬
‫ּמֹופ ִתית ֶׁשל ָה ֵאם‪ּ .‬כַ ֲא ֶׁשר ִהיא ִהּגִ ָיעה‬
‫גּותּה ַה ְ‬
‫ד"ר זִ ילְ ֶּבר ִה ְמ ִׁשיכָ ה לַ ֲעקֹב ַא ֲח ֵרי ִה ְתנַ ֲה ָ‬
‫מּוצ ֵרי ֶה ָחלָ ב‪ֵ ,‬ה ֵחּלָ ה יַ לְ ָּד ָתּה ׁשּוב לִ ְדרֹׁש ְּב ַת ִּקיפּות ַמ ְע ַּדן ָחלָ ב ִעם ַק ֶּצ ֶפת‪ַ ,‬אְך‬
‫לְ ֵאזֹור ְ‬
‫ָה ֵאם ֵס ְר ָבה לִ ְקנֹות לָ ּה‪ַ .‬הּיַ לְ ָּדה ֵה ֵחּלָ ה ׁשּוב לְ ִה ְׁשּתֹולֵ ל וְ לִ ְצר ַֹח‪ַ ,‬אְך ָה ֵאם ֹלא ִא ְּב ָדה‬
‫ימה ַמ ְרּגִ ָיעה‪'ַ :‬די‪ָּ ,‬ת ִמי‪ַ .‬אל ִּת ְת ַרּגְ זִ י‪ֲ .‬אנַ ְחנּו ּכְ ָבר ְמ ַסּיְ ִמים‬
‫יה וְ ָא ְמ ָרה ְּבנִ ָ‬
‫ּתֹונֹות ָ‬
‫ֶ‬
‫ֶאת ֶע ְׁש‬
‫ֶאת ַה ְּקנִ ּיָ ה וְ חֹוזְ ִרים ַה ַּביְ ָתה‪ִּ .‬ת ְהיִ י ַס ְבלָ נִ ית‪ַ .‬רק עֹוד ִט ָּפה‪'...‬‬
‫קֹורית‪ ,‬לְ ַד ֵּבר ֶאל‬
‫'ּווַ אּו!'‪ָ ,‬א ְמ ָרה ד"ר זִ ילְ ֶּבר לְ ַע ְצ ָמּה ְּב ִה ְת ַּפ ֲעלּות‪' ,‬זֹו ֶּב ֱא ֶמת ֶּד ֶרְך ְמ ִ‬
‫ַהּיַ לְ ָּדה ִּב ְׂש ָפ ָתּה ֶׁשּלָ ּה‪ֹ .‬לא לְ ִהּלָ ֵחץ‪ֹ ,‬לא לִ כְ עֹס וְ ֹלא לְ ַא ֵּבד ֶאת ַה ָּצפֹון‪ֲ .‬אנִ י ֹלא ַמּכִ ָירה‬
‫ֲאנָ ִׁשים ַר ִּבים ֶׁש ָהיּו ַמ ְצלִ ִיחים לַ ֲעמֹד ְּבלַ ַחץ ֶׁשל ְצ ָרחֹות ּכָ ֵאּלּו'‪.‬‬
‫ימת ֶׁש ָה ֲעגָ לָ ה ָחלְ ָפה לְ יַ ד ַמ ָּדף ֶׁש ַהּיַ לְ ָּדה‬
‫וְ ָאכֵ ן‪ִּ ,‬תזְ מ ֶֹרת ַה ְּצ ָרחֹות ִה ְת ַח ְּד ָׁשה ּכָ ל ֵא ַ‬
‫מּוצר ֶׁש ִהיא ָח ְׁש ָקה ּבֹו‪ְּ .‬בכָ ל ַּפ ַעם ָא ְמ ָרה לָ ּה ָה ִא ָּמא ִּבנְ ִחיׁשּות ֶׁש ִהיא ֹלא‬
‫זִ ֲה ָתה ּבֹו ָ‬
‫יֹותר ִמ ַּמה ֶּׁש ִהיא ִה ְתּכַ ּוְ נָ ה לִ ְקנֹות לָ ּה ִמּלְ כַ ְּת ִחּלָ ה‪.‬‬
‫ְּת ַק ֵּבל ֵ‬
‫ּכַ ֲא ֶׁשר ָה ֵאם וְ ַהּיַ לְ ָּדה ִהּגִ יעּו לַ ֻּק ָּפה‪ ,‬נִ ְת ַקל ַמ ָּב ָטּה ֶׁשל ַהּיַ לְ ָּדה ַּב ֲח ִבילַ ת ַמ ְס ִט ִיקים‬
‫יה‬
‫ּוב ֲע ָטה ְּב ַרגְ לֶ ָ‬
‫ּומ ַפ ָּתה‪ ,‬וְ ַה ְּס ֶצנָ ה ָחזְ ָרה ַעל ַע ְצ ָמּה ְּביֶ ֶתר ְש ֵֹאת‪ַ .‬הּיַ לְ ָּדה ָּבכְ ָתה ָ‬
‫ֲא ֻד ָּמה ְ‬
‫גּוע וְ ָׁש ֵקט‪ּ'ָ :‬ת ִמי‪ַ ,‬אל ִּת ְת ַרּגְ זִ י‪ֵ .‬אין ׁשּום ִס ָּבה‬
‫ַה ְּק ַטּנֹות‪ַ ,‬אְך ָה ִא ָּמא ׁשּוב ִּד ְּב ָרה ְּבקֹול ָר ַ‬
‫יֹוצ ִאים ִמּכָ אן‪'...‬‬
‫לִ כְ עֹס‪ַ .‬רק עֹוד ִט ָּפה ַס ְבלָ נּות‪ ,‬וַ ֲאנַ ְחנּו ְמ ַׁשּלְ ִמים וְ ְ‬
‫אֹותּה‬
‫'זֹוהי ֶּב ֱא ֶמת ִה ְתנַ ֲהגּות ְראּויָ ה לְ כָ ל ֶׁש ַבח'‪ָ ,‬ח ְׁש ָבה ד"ר זִ ילְ ֶּבר‪'ֲ .‬אנִ י ַחּיֶ ֶבת לִ ְׁשאֹל ָ‬
‫ִ‬
‫יה‬
‫קֹות ָ‬
‫צּורה ֻמ ְפלָ ָאה ּכָ זֹו‪ ,‬לַ ְמרֹות ּכָ ל ַצ ֲע ֶ‬
‫רּוח ְּב ָ‬
‫יצד ִהיא ַמ ְצלִ ָיחה לִ ְׁשמֹר ַעל קֹר ַ‬
‫ּכֵ ַ‬
‫יה ֶׁשל ָּת ִמי ַה ְּק ַטּנָ ה וְ ַה ְמ ַע ְצ ֶּבנֶ ת'‪...‬‬
‫חֹות ָ‬
‫ּוצ ָר ֶ‬
‫ְ‬
‫יה‪.‬‬
‫בֹות ָ‬
‫חֹוק ֶרת ְּב ִע ְּק ֶ‬
‫ּמּוצ ִרים ּולְ ַׁשּלֵ ם‪ִ ,‬מ ֲה ָרה ַה ֶ‬
‫ּכַ ֲא ֶׁשר ָה ֵאם ִסּיְ ָמה לְ ַה ֲע ִביר ֶאת ַה ָ‬
‫חֹוק ֶרת ִּב ְתחּום‬
‫יה‪ׁ'ְ ,‬ש ִמי ד"ר ֶא ְס ֵּתר זִ ילְ ֶּבר‪ ,‬וַ ֲאנִ י ֶ‬
‫ִ'סלְ ִחי לִ י‪ּ ,‬גְ ִב ְר ִּתי'‪ָּ ,‬פנְ ָתה ֵאלֶ ָ‬
‫רּוח ֶׁשּבֹו‬
‫טֹובה ֶאת ַה ִה ְתנַ ֲהגּות וְ ֶאת קֹר ָה ַ‬
‫רֹוצה לְ ַצּיֵ ן לְ ָ‬
‫ַה ְּפ ִסיכֹולֹוגְ יָ ה ַה ִחּנּוכִ ית‪ֲ .‬אנִ י ָ‬
‫יטה ּכְ ֵדי לִ לְ מֹד ַעל‬
‫יב ְר ִס ָ‬
‫אֹותְך לְ ֵר ָאיֹון ָּבאּונִ ֶ‬
‫רֹוצה לְ ַהזְ ִמין ָ‬
‫נָ ַהגְ ְּת ִעם ָּת ִמי‪ִּ ,‬ב ֵּתך‪ָ .‬היִ ִיתי ָ‬
‫הֹורית וְ ַה ָּטלַ ת ִמ ְׁש ַמ ַעת ַעל יְ לָ ִדים'‪.‬‬
‫ַה ִה ְתנַ ֲהגּות ַה ִּט ְב ִעית ֶׁשּלָ ְך ִּב ְתחּום ַה ַּס ְמכּות ַה ִ‬
‫מֹורּיָ ה‪ֲ .‬אנִ י‬
‫קֹור ִאים ָּת ִמי‪ְׁ .‬ש ָמּה ֶׁשל ַהּיַ לְ ָּדה הּוא ִ‬
‫יבה‪' :‬לְ ִב ִּתי ֹלא ְ‬
‫ִחּיְ כָ ה ָה ֵאם וְ ֵה ִׁש ָ‬
‫ִהיא ָּת ִמי!'‬
‫יה ֶׁשל ד"ר זִ ילְ ֶּבר ִה ְתּכַ ְרּכְ מּו‪'ָ .‬אה‪ָ ,‬אז ַא ְּת ִּבכְ לָ ל ֹלא ַׁשּיֶ כֶ ת לִ ְתחּום ַה ֶּמ ְח ָקר ֶׁשּלִ י‪',‬‬
‫ָּפנֶ ָ‬
‫יטה ַעל יְ לָ ִדים'‪.‬‬
‫עֹוס ֶקת ִּב ְתחּום ֶׁשל ְׁשלִ ָ‬
‫ָא ְמ ָרה ְּב ַאכְ זָ ָבה‪'ֲ .‬אנִ י ֶ‬
‫'ּדֹוקטֹור‪ ,‬נִ ְר ֶאה לִ י ֶׁש ַא ְּת ְמ ַפ ְס ֶפ ֶסת ֶאת ַהּנְ ֻק ָּדה'‪ָ ,‬א ְמ ָרה‪'ַ .‬ה ֶּד ֶרְך ֶׁשּלִ י‬
‫ָּת ִמי ִחּיְ כָ ה‪ְ .‬‬
‫יטה ֶׁשּלִ י ְּב ַע ְצ ִמי!'‬
‫לִ ְׁשֹלט ַעל ַהּיַ לְ ָּדה‪ִ ,‬היא ֶּד ֶרְך ַה ְּׁשלִ ָ‬
‫*‬
‫רֹואים ֲאנָ ִׁשים ַר ִּבים‬
‫יֹותר לִ ְׁשֹלט ַעל ֲא ֵח ִרים ֵמ ֲא ֶׁשר לִ ְׁשֹלט ַעל ַע ְצ ֵמנּו‪ָ .‬אנּו ִ‬
‫ָאכֵ ן‪ַ ,‬קל ֵ‬
‫יטה ְּבכִ ירֹות‪ְּ ,‬בעֹוד ֶׁש ֵהם ֵאינָ ם ַמ ְצלִ ִיחים לִ ְׁשֹלט ַעל ַע ְצ ָמם‬
‫ֶׁש ַּמּגִ ִיעים לְ ֶע ְמדֹות ְׁשלִ ָ‬
‫נֹוס ֶפת ֵמ ֵהיכָ ן נָ ַבע ּכֹחֹו ֶׁשל‬
‫בּוע ָאנּו ְמ ַק ְּבלִ ים ֻּדגְ ָמה ֶ‬
‫יֹותר‪ַ .‬ה ָּׁש ַ‬
‫ַּב ְּד ָב ִרים ַה ְּק ַטּנִ ים ְּב ֵ‬
‫יטתֹו ָה ַע ְצ ִמית ַה ֻּמ ְחלֶ ֶטת!‬
‫יֹוסף לִ ְׁשֹלט ַעל ּכָ ל ִמ ְצ ַריִ ם – ִמ ְּׁשלִ ָ‬
‫ֵ‬
‫חֹוׁש ִׁשים ֶׁש ַעכְ ָׁשו יִ ְמ ָצא‬
‫יֹוסף ְ‬
‫בּוע ְמ ֻס ָּפר ֶׁשּיַ ֲעקֹב ָא ִבינּו נִ ְפ ַטר‪ ,‬וַ ֲא ֵחי ֵ‬
‫ְּב ָפ ָר ַׁשת ַה ָּׁש ַ‬
‫אֹותם‬
‫יֹוסף ַמ ְרּגִ ַיע ָ‬
‫יֹוסף ֶאת ַה ִהזְ ַּד ְּמנּות לִ נְ קֹם ָּב ֶהם ַעל ֶׁש ָּמכְ רּו אֹותֹו ְּבנַ ֲערּותֹו‪ֲ .‬א ָבל ֵ‬
‫ֵ‬
‫צּורה‬
‫יהם ׁשּום ִטינָ ה‪ַ .‬רק ִמי ֶׁשּׁשֹולֵ ט ְּב ָ‬
‫אֹומר ּכִ י ָסלַ ח לָ ֶהם ִמּזְ ַמן‪ ,‬וְ ֵאין ְּבלִ ּבֹו ֲעלֵ ֶ‬
‫וְ ֵ‬
‫בֹותיו‪ ,‬יָ כֹול לִ ְׁשֹלט ּגַ ם ַעל ֲא ֵח ִרים וְ יַ ְצלִ ַיח ְּבכָ ל ְּתחּום‬
‫ּוב ַמ ְח ְׁש ָ‬
‫ׁשֹותיו ְ‬
‫ֻמ ְפלָ ָאה ּכָ זֹו ְּב ִרגְ ָ‬
‫ֶׁש ֵאלָ יו יִ ְפנֶ ה‪.‬‬
‫להפסיד את הכול‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫"להשכרה‪ ,‬דירת ארבעה חדרים‬
‫במיקום מצוין במרכז העיר" הכריזה‬
‫המודעה‪ .‬אדון לוי שעבר במקום‬
‫הבחין במודעה ומיהר לתלוש ממנה‬
‫את הפתק המצורף עם מספר הטלפון‪.‬‬
‫המשפחה התרחבה‪ ,‬הילדים גדלו‪,‬‬
‫ושלושת החדרים כבר לא הספיקו‬
‫עבור משפחתו‪ .‬בשיחה עם בעל‬
‫הדירה שענה לשם חזי‪ ,‬התברר‬
‫שהמחיר סביר‪ .‬אדון לוי קבע עם חזי‬
‫לבוא ולראות את הדירה וגם לסכם על‬
‫מחיר סופי‪ .‬ואמנם כך היה‪ ,‬למחרת‬
‫ביקרו אדון לוי ואשתו בדירה והתרשמו‬
‫ממנה לטובה‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬חתמו על‬
‫חוזה עם בעל הדירה‪ ,‬והעבירו לידיו‬
‫אריק סגל‬
‫מקדמה של עשרת אלפי שקלים‪ ,‬עבור‬
‫שלושת החודשים הראשונים‪.‬‬
‫חזי סיכם עם משפחת לוי כי יוכלו להיכנס לדירה בתחילת החודש‬
‫הקרוב לחתימת החוזה‪ ,‬ואכן יומיים לפני המעבר לדירה החדשה כבר‬
‫היה הבית ארוז לחלוטין‪ ,‬כל משחקי הילדים‪ ,‬הונחו בתוך ארגזים‪ ,‬כך‬
‫גם כלי המטבח‪ ,‬הספרים‪ ,‬ושאר חפצי הבית‪ ,‬ובשעה ‪ 7‬בבוקר בתחילת‬
‫החודש‪ ,‬הופיעה משאית גדולה עם שלושה סבלים חסונים שהורידו את‬
‫כל תכולת הבית לתוך המשאית‪.‬‬
‫ההורים והילדים נסעו במונית לצד המשאית עד שהגיעו לביתם החדש‪.‬‬
‫"תראה אבא"‪ ,‬אמר אחד הילדים‪" ,‬יש כאן עוד משאית הובלה‪ ,‬עוד שכן‬
‫חדש מגיע לבניין היום"‪ .‬ההורים הבחינו אכן במשאית נוספת שסבלים‬
‫החלו לפרוק ממנה ארונות ומכשירי חשמל‪ .‬בינתיים עלו ההורים‬
‫והסבלים לדירתם החדשה‪ ,‬ונדהמו לגלות כי במקום כבר עובדים שלושה‬
‫סבלים אחרים שמסדרים ארונות וחפצי בית אחרים בדירה‪.‬‬
‫"מה קורה כאן?!"‪ ,‬שאל אדון לוי‪" ,‬זו הדירה שלנו‪ ,‬מה אתם עושים?"‬
‫הסבלים הביטו בו בפליאה והפנו אותו לאדם ששלח אותם‪ .‬עד מהרה‬
‫הגיע אדם נוסף‪ ,‬יהודי נחמד בשם מר לוינסון שהסביר לאדון לוי כי הוא‬
‫שכר את הדירה הזאת מחזי‪ ,‬בעל הדירה‪ .‬הוא הוציא מכיסו חוזה שכירות‪,‬‬
‫בו נכתב בפירוש כי הדירה מושכרת לאדון לוינסון וכי שולמה מקדמה‬
‫של שלשה חדשים בסך ‪ 10,000‬שקלים‪ .‬מר לוי קימט את מצחו‪ ,‬ושלף‬
‫מכיסו גם את חוזה השכירות שבו היו כתובים בדיוק את אותם פרטים‬
‫שהיו כתובים בחוזה השני‪ ,‬רק שאצלו הוחלף השם לוינסון בשם לוי‪.‬‬
‫השנים ניסו להתקשר לבעל הדירה‪ ,‬חזי‪ ,‬שאמר להם רק משפט אחד‪:‬‬
‫"תסתדרו ביניכם!" השניים הבינו שהם נפלו עם נוכל ורמאי‪" .‬מה נעשה‬
‫עכשיו?" שאלה הגברת לוי את בעלה‪" .‬אנחנו נוותר!" אמר אדון לוי‪" ,‬גם‬
‫מר לוינסון רומה‪ ,‬והוא בסופו של דבר הגיע ראשון‪ .‬לא יעזור אם ננסה‬
‫לריב גם אתו"‪ .‬מר לוי נפרד ממר לוינסון ובאותו יום ישנה משפחת לוי‬
‫אצל הסבא והסבתא‪ ,‬ואת חפציהם העבירו למחסן קרוב‪ .‬כעבור מספר‬
‫ימים הם הצליחו למצוא דירה אחרת‪ ,‬הפעם שייכת למשכיר הגון‪ ,‬ועברו‬
‫לשם עם חפציהם‪.‬‬
‫למחרת המעבר לדירה החדשה‪ ,‬קיבל אדון לוי טלפון ממר לוינסון‪:‬‬
‫"אדון לוי‪ ,‬האם הצלחת להשיג את חזי בעל הדירה הרמאי‪ ,‬ולהוציא‬
‫ממנו את הכסף שלך?" אדון לוי השיב כי חזי לא עונה לטלפונים‪ ,‬וכרגע‬
‫הדבר שהיה הכי דחוף עבורו – זה למצוא דירה אחרת‪ .‬הוא התעניין‬
‫מדוע הוא שואל‪ .‬ומר לוינסון ענה בקול שבור‪ ,‬כי יום קודם לכן הגיעה‬
‫משפחה נוספת שטענה ששכרה את הבית מחזי‪ ,‬וביקשה ממשפחת‬
‫לוינסון לפנות את הדירה‪ " .‬בני המשפחה השנייה" אמר מר לוינסון‪,‬‬
‫"לא היו נחמדים כמותכם‪ ,‬וראש המשפחה שהיה אדם כעסן ואלים‪,‬‬
‫למרת שהתמקמנו יום קודם לכן בדירה – הוא זרק אותנו החוצה עם כל‬
‫החפצים"‪ .‬שניהם קבעו כי ינסו לברר מי הוא חזי‪ ,‬ואיך אפשר להוציא‬
‫ממנו את כספם בחזרה‪ .‬הם שכרו עורך דין ששימש גם כחוקר פרטי‬
‫עבורם‪ ,‬ובתום עבודה של מספר שבועות סיפר להם עורך הדין שחזי‬
‫הוא צעיר בן למשפחה אמידה מקנדה‪ ,‬שהדירה שייכת להם‪ ,‬או ליתר‬
‫דיוק לסב המשפחה‪ .‬חזי שידע שהדירה ריקה במשך רוב השנה‪ ,‬החליט‬
‫'להשתלט' עליה‪ ,‬ולהשכיר אותה‪ .‬אלא שכספי השכירות לא הספיקו לו‪,‬‬
‫והוא החליט להשכיר אותה למספר רב של אנשים בו זמנית‪ ,‬ולהרוויח‬
‫את המקדמות היפות ששולמו‪ .‬הוא נעצר יותר מפעם על עברות רכוש‪,‬‬
‫אבל לא הייתה לו רתיעה להמשיך ולרמות עוד אנשים‪ .‬עורך הדין הציע‬
‫לשניהם להתייאש מכספם‪" :‬כל מי שניסה ללכת אתו לבית המשפט‪,‬‬
‫נגרר אתו במשך שנים‪ ,‬ואף פעם לא קיבל את כספו בחזרה‪ .‬הוא תמיד‬
‫מכריז על פשיטות רגל‪ ,‬ומתיש את הצד השני שבדרך כלל מוותר על‬
‫‪ 10,000‬שקלים‪ ,‬כאשר רק שכר עורך הדין עולה יותר‪"...‬‬
‫אלא שאדון לוי ומר לוינסון לא רצו להתייאש‪ ,‬והחליטו לעשות מעשה‬
‫בלתי שגרתי‪ .‬כעבור שלושה ימים‪ ,‬נסעו השנים לקנדה וביקשו להיפגש‬
‫עם הסבא‪ ,‬ראש המשפחה ובעל הדירה‪ .‬כשהגיעו לשם התברר כי האיש‬
‫חולה מאד וימיו ספורים‪ .‬למרות זאת הוא היה בהכרה‪ ,‬ובצלילות מלאה‬
‫והוא הסכים להיפגש אתם בבית החולים‪ .‬השניים סיפרו לו על מעללי‬
‫נכדו‪ ,‬והוא הבטיח להם שכספם יוחזר להם עד השקל האחרון‪ .‬אלא‬
‫שאז הוא גילה להם דבר נוסף‪ :‬בצוואה שהכין נכתב שהדירה בירושלים‬
‫תעבור לרשותו של הנכד חזי‪ ,‬המתגורר בארץ ישראל‪ .‬הזקן הראה להם‬
‫את הצוואה ובנוכחותם מחק את הפרט הזה‪ .‬הוא נישל את חזי מכל‬
‫נכסיו‪ ,‬כתב לו בצוואה דברי תוכחה וביקש ממנו לשפר את מעשיו לכבוד‬
‫סבו הזקן‪ .‬השנים הסריטו את הפגישה בווידאו‪ ,‬וחזרו עם העתק הצוואה‬
‫לארץ‪ .‬כאשר הגיעו לארץ שמעו כי הזקן נפטר וביקשו מאדם שלישי‬
‫שיקבע עבורם פגישה עם חזי‪ .‬הלה שלא חשד במאום הגיע למקום‬
‫הפגישה והשנים הציגו לו את סרט הווידאו‪ ,‬את הצוואה הקודמת‪ ,‬ואת‬
‫העתק הצוואה המתוקנת‪.‬‬
‫חזי החליף צבעים מבושה‪ ,‬והבטיח להחזיר את הכסף לשניהם‪" .‬איבדת‬
‫את הדירה הגדולה במרכז העיר" אמרו לו השניים‪" ,‬אבל לפחות הרווחת‬
‫את דברי התוכחה של הסבא שלך‪ ,‬אולי יכנסו ללבך וישפיעו עליך לשנות‬
‫את דרכך‪"...‬‬
‫***‬
‫לפעמים אדם עושה מעשים‬
‫בלי לחשוב על העתיד‪ ,‬ובלי‬
‫לדמיין את התוצאות‪ .‬הוא 'חי‬
‫את הרגע' ולא חושב על הצעד‬
‫הבא‪ .‬בפרשת השבוע מבקש‬
‫יעקב אבינו מיוסף שלא יקברו‬
‫אותו במצרים‪ ,‬מכיוון שחשש‬
‫שהמצרים יהפכו את קברו‬
‫למקום 'עבודה זרה'‪ .‬גם לפני‬
‫מיתתו יעקב אבינו חשב על‬
‫העתיד‪ ,‬על מה שעלול להתרחש‬
‫לאחר מותו ולכן מבקש מיוסף‬
‫בנו שיקבור אותו רק בארץ‬
‫ישראל‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫על טעות משלמים‬
‫לאחר כישלון נחרץ במבחני הסיום‬
‫לקבלת תואר במשפטים‪ ,‬החליט מתן‬
‫שנמאס לו מהחזרות האינסופיות על‬
‫החומר‪ ,‬ומהטקסטים המסובכים‪ .‬ושעליו‬
‫לשכור את איתי הורביץ שהתפרסם‬
‫בקרב הסטודנטים כמורה מצליח‬
‫למשפטים‪ .‬למרות המחירים הגבוהים‬
‫שדרש איתי הורביץ עבור השיעורים‬
‫הפרטיים‪ ,‬החליט מתן ששווה לו‬
‫להתאמץ כדי להגיע לתואר הראשון‪.‬‬
‫השיעורים החלו‪ ,‬ואיתי הורביץ לימד‬
‫אותו היטב את החומר‪ .‬מתן ניגש למבחן‬
‫השני בתחושה טובה וציפה לעבור את‬
‫המבחן בהצלחה‪.‬‬
‫לאכזבתו הרבה‪ ,‬גם במבחן החוזר הוא‬
‫שאלה מס' ‪374‬‬
‫נכשל ולא הגיע לציון הדרוש כדי לקבל‬
‫את התואר‪ .‬בבדיקה מעמיקה שערך‪,‬‬
‫התברר לו כי קיבל במבחן ‪ 67%‬כך שהיו חסרים לו שלושה אחוזים בלבד‬
‫כדי לעבור את המבחן‪ .‬הוא דרש לקבל עותק של המבחן לידיו‪ ,‬וכשקיבל‬
‫אותו התברר לו שהטעויות שבגללן לא עבר את המבחן‪ ,‬היו תשובות שגויות‬
‫מהחומר שלימד אותו המורה הפרטי איתי הורביץ‪ .‬מתן כעס מאוד על איתי‬
‫ותבע ממנו שני דברים‪ :‬א') לשלם לו על המבחן שעולה סכום לא מבוטל‪.‬‬
‫ב') להחזיר לו את הכסף של השיעורים שבהם לימד אותו את החומר‬
‫השגוי‪ .‬ואילו איתי טוען‪" :‬אני טעיתי רק בכמה נקודות בחומר‪ ,‬מזלך גרם‬
‫שבדיוק בשאלות האלו נכשלת‪ ,‬אבל לא נכשלת בגללי‪ :‬נכשלת‪ ,‬כי אתה‬
‫חלש בלימודים!"‬
‫ואילו מתן טוען‪" :‬דווקא משום שאני חלש לקחתי ממך שיעורים פרטיים‪,‬‬
‫נכשלתי במבחן בגללך ולכן אתה צריך להחזיר לי את הכסף!" מה דעתכם?‬
‫מי צודק?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬שולחן ערוך 'חושן‬
‫משפט' סימן ש"ו סעיף ו' בדין‪' :‬מראה דינר לשולחני'‪ .‬ובסעיף ח' ברמ"א‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫בדין‪' :‬נתן מעות לסופר לכתוב לו ספר תורה ונמצא בו טעות'‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "טעות בסופגניות" (שאלה מס' ‪)372‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬מיקי הזמין למסיבת חנוכה ‪ 300‬סופגניות‬
‫פשוטות שעולות שקל ליחידה‪ ,‬וקיבל בטעות סופגניות יקרות שעולות‬
‫‪ ₪ 4‬ליחידה שהיו סגורות בקופסאות‪ .‬כשהגיעה החשבונית הופתע מיקי‬
‫מהמחיר ונחום בעל המאפייה הודה שזו הייתה טעות שלו‪ ,‬אבל הוא תבע‬
‫ממיקי לשלם לפי ‪ ₪ 4‬ליחידה בטענה שמיקי קיבל את הסופגניות ונהנה‬
‫מהם‪ .‬ואילו מיקי טוען שהזמין משהו אחר ולכן נחום צריך לספוג את‬
‫ההפסד‪ .‬מי צודק?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬צריך להעריך את תוספת ההנאה מהסופגניות היקרות‪,‬‬
‫ולפי ההערכה הזאת עליו לשלם את ההפרש‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬אדם שהזמין מוצר ספציפי וקיבל מוצר טוב יותר בטעות‪,‬‬
‫ובעל החנות דורש תוספת תשלום על המוצר‪ ,‬הדין הוא שאינו חייב לקבל‬
‫את המוצר ויכול להחזיר אותו לחנות כיוון שזה לא המוצר שהזמין וכך נפסק‬
‫להלכה‪( .‬שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"א סעיף א' ובספר 'מאירת‬
‫עיניים') דין זה נאמר גם באופן שהמוצר איכותי ויקר יותר‪ ,‬כיוון שהקונה‬
‫יכול לטעון שרוצה רק את מה שהזמין ולא משהו אחר‪ .‬אבל אם הוא כבר‬
‫השתמש במוצר‪ ,‬ופתאום המוכר גילה את הטעות ודורש ממנו את ההפרש‬
‫– הדבר תלוי ב'מנהג המדינה'‪ :‬במקום שנוהגים לתת מוצר טוב יותר כפיצוי‬
‫ללקוח שמעוניין לקנות‪ ,‬והמוצר שביקש אזל או אינו קיים ‪ -‬אז המוכר אינו‬
‫רשאי לתבוע תוספת על ההפרש גם אם הלקוח כבר השתמש במוצר ונהנה‬
‫ממנו‪ ,‬משום שבדרך כלל נהוג לפצות את הלקוחות במוצר יקר יותר והוא‬
‫נהנה מהמוצר היקר והיה בטוח מבחינתו שזהו סוג של פיצוי‪ ,‬ואם הוא היה‬
‫יודע שזה יעלה לו יותר‪ ,‬הוא היה מחזיר אותו לחנות אם המוכר היה מסכים‬
‫להחזיר לו את ההפרש‪ .‬אבל במוצרים שבדרך כלל לא נותנים אותם כפיצוי‪,‬‬
‫ברגע שהלקוח הבחין בכך ובכל זאת השתמש במוצר – הוא גילה את דעתו‬
‫שמעוניין במוצר היקר יותר ועליו לשלם את מחירו המלא‪.‬‬
‫מה הדין אם לא ידע שזה מוצר טוב יותר?‬
‫במקרה כזה‪ ,‬הלקוח אינו משלם את ההפרש‪ ,‬כיוון שלא הרגיש שמדובר‬
‫במוצר יקר יותר‪ .‬אבל במקרה שיודע בוודאות שמדובר במוצר יקר יותר‬
‫ובכל זאת השתמש בו‪ ,‬הוא הוכיח בכך שהוא מעוניין במוצר‪ .‬אבל במקרה‬
‫שהוא לא ידע‪ ,‬אין לנו הוכחה שהוא באמת הסכים לשלם את המחיר הגבוה‬
‫של המוצר‪.‬‬
‫מקור לכך מצאנו בהלכה (סימן רל"ב סעיף ג') לגבי אדם שקנה מוצר פגום‬
‫ולא שם לב לכך‪ ,‬וגילה זאת רק אחרי הרבה זמן‪ ,‬הדין הוא שיכול להחזיר‬
‫את המוצר ולבטל את המקח והשימוש שלו במוצר אינו מוכיח שאכן הסכים‬
‫לקבל מוצר פגום‪ ,‬כי הוא השתמש בו מכיוון שלא ידע שהוא פגום‪ ,‬וברגע‬
‫שגילה את הפגם הוא יכול להחזיר אותו לחנות כיוון שזה 'מקח טעות'‪ .‬וכן‬
‫הדין במקרה שלנו‪ :‬אבל במקרה שיודע שזה מוצר יקר יותר ובכל זאת‬
‫השתמש בו‪ ,‬גילה בכך שהוא מעוניין במוצר וחייב לשלם את ההפרש‪.‬‬
‫הזמין מוצר מסוים וקיבל מוצר טוב יותר‪ ,‬ונהנה ממנו או שנתן אותו‬
‫למישהו אחר‪.‬‬
‫במקרה שהלקוח נהנה ממוצר שרכש וגילה לאחר זמן שהמוצר פגום והחזיר‬
‫אותו למוכר‪ ,‬עדיין הוא חייב לשלם את שווי ההנאה שנגרמה לו מהשימוש‬
‫במוצר‪ ,‬אמנם אינו משלם מחיר מלא אבל סכום התשלום יהיה כמו בדינו‬
‫של אדם שנהנה מנכסי חברו בלי כוונה‪.‬‬
‫דין 'נהנה מנכסי חברו' ללא כוונה‪ ,‬מובא בתלמוד (מסכת 'כתובות' דף ל"ד‬
‫עמוד ב') מובא מעשה באדם שאכל מנת בשר שחשב שהיא שלו‪ ,‬אבל‬
‫התברר לבסוף שהיא הייתה שייכת לחברו‪ ,‬הדין הוא שעליו לשלם 'דמי‬
‫בשר בזול' (הערכה של שני שליש מהמחיר הרגיל בשוק) כיוון שחכמים‬
‫אמרו‪ ,‬שאם היה יודע שזה לא שלו‪ ,‬ושיצטרך לשלם מחיר מלא –לא היה‬
‫אוכל את הבשר‪ .‬אבל אם היו אומרים לו שיצטרך לשלם רק שני שליש‬
‫ממחיר הבשר‪ ,‬היה מסכים לאכול‪.‬‬
‫בסיפור שלנו‪:‬‬
‫מיקי הזמין סופגניות פשוטות וקיבל בטעות סופגניות יקרות ולא ידע‬
‫מכך‪ ,‬כיוון שהם הגיעו ישירות למסיבה‪ ,‬הם היו טעימות יותר ונחטפו‬
‫במהירות וכולם נהנו מהם מאד‪ .‬ובנוסף הוא קיבל 'פידבקים' על‬
‫הסופגניות מהתלמידים וצריך להעריך כמה שווה לו שביעות רצונם של‬
‫משתתפי המסיבה והפידבקים שקיבל‪ .‬אבל כמובן‪ ,‬שאנחנו לא מעריכים‬
‫את הסופגניות לפי שווי של שני שליש מהמחיר‪ ,‬כיוון שכאן ברור שמיקי‬
‫לא היה מוכן לשלם על כך שני שליש משווי המלא של הסופגניות‪ .‬ולכן‬
‫צריך להעריך את האירוע‪ ,‬את המוזמנים‪ ,‬לבדוק כמה נראה שהיה שווה‬
‫לו להשקיע בסופגנית איכותיות יותר לאירוע כזה ‪ -‬ואת ההפרש הזה‬
‫הוא ישלם לבעל המאפייה‪ .‬אבל במקרה שמיקי רוצה רק לצאת ידי חובת‬
‫המסיבה‪ ,‬ומבחינתו הוא לא היה משקיע שקל יותר על המסיבה הזאת‪ ,‬הוא‬
‫יהיה פטור מלשלם את ההפרש‪.‬‬