‫יעל‪ :‬פגשתי את איריס בביתו של גידי רף יוצר‪,‬‬ ‫תסריטאי ובמאי ’חטופים‘‪ .‬התפקיד של טליה קליין‬ ‫הפחיד אותי מאד‪ .‬עשיתי מעט מאד תפקידים‬ ‫דרמטיים בחיים‪ ,‬כי יש לי עור חשוף מאד‪ ,‬פצע‬ ‫פתוח‪ .‬איבדתי את אבא שלי כשהייתי צעירה מדי‪.‬‬ ‫כך שאני מגיעה למקומות כאלה אטומה מאד‪ ,‬ויש‬ ‫תפקידים שמצליחים לפרק אותי‪ .‬אני שומרת על‬ ‫עצמי ומשתדלת לא לגעת בזה יותר מדי‪ .‬ידעתי‬ ‫שהתפקיד של טליה קליין יפרק אותי‪ ,‬ולכן המפגש‬ ‫ביני לבין איריס היה עדין מאד‪ .‬כשפגשתי אותה‪ ,‬בלטו‬ ‫שני דברים‪ :‬יופיה הפנימי של איריס והחוסן שלה‪.‬‬ ‫את החומרים הדרמטיים לדמותה של טליה קליין‪,‬‬ ‫שאבת מתוך עצמך?‬ ‫יעל‪” :‬כן‪ ,‬מתוך האובדן הפרטי שלי‪ .‬מההתחלה‬ ‫היה ברור לי‪ ,‬שטליה קליין נלחמת מלחמה של‬ ‫אילמים בעולם של מדברים‪ :‬היא צורחת ואף‬ ‫אחד לא שומע‪ .‬היא אומרת לנמרוד‪’ :‬אני הייתי‬ ‫‪ 17‬שנים בשבי! הייתי לא פחות שבויה ממך!‘‪.‬‬ ‫העובדה שאיבדתי את אבא שלי טשטשה אותי‬ ‫מבחינה פנימית‪ .‬מבחוץ הכל בסדר‪ ,‬ומבפנים אני‬ ‫די מפורקת‪ .‬אני מתעסקת באובדן‪ :‬מגיל עשר אני‬ ‫מחכה לאבא שלי‪ ,‬שקבור באדמה‪ .‬ואת‪ ,‬איריס‪,‬‬ ‫לא קברת את חזי‪ :‬החלטת שאת מנצחת‪ .‬מתי את‬ ‫התפרקת? ואיך אספת את עצמך?“‪.‬‬ ‫איריס‪” :‬התקופה הראשונה מאופיינת בחוסר‬ ‫אונים‪ .‬הייתי צעירה מאוד‪ ,‬בת עשרים ושתיים‪.‬‬ ‫היכרתי את חזי כשהייתי בת שתים עשרה‪ .‬הוא‬ ‫היה חבר טוב של הדוד שלי‪ ,‬והגיע אלינו הביתה‬ ‫לעתים קרובות‪ .‬בגיל ‪ 12‬כתבתי יומן‪ ,‬וכבר אז‬ ‫’סימנתי‘ אותו“‪.‬‬ ‫יעל‪” :‬האהבה מנצחת‪“...‬‬ ‫איריס‪” :‬בתקופה הראשונה‪ ,‬את נתפסת להמון‬ ‫דברים קטנים‪ ,‬כמו השרשרת )תליון זהב שנתנה‬ ‫לחזי נשבר ערב צאתו לקרב‪ ,‬והיא ביקשה ממנו‬ ‫לענוד במקומו את התליון שלה‪ .‬מאוחר יותר‬ ‫מסרו לה אנשי הצלב האדום את התליון‪ ,‬כאות‬ ‫חיים מבעלה‪ .‬ג‪.‬א‪.‬ד(‪ .‬כל דבר מהווה סימן‪ .‬כל מה‬ ‫שקרה עם השרשרת היה מבחינתי אות משמיים לכך‬ ‫שחזי חוזר‪ .‬העובדה שהחלק שלו נשבר ואילצתי‬ ‫אותו לקחת את שלי‪ ,‬נגד רצונו‪ .‬השרשרת הזו‬ ‫היא קמע אצלנו‪ ,‬יש לה המון ערך‪ .‬זה מה שהחזיק‬ ‫אותי בהתחלה‪ .‬אחר כך את מתפתחת עם הזמן‪,‬‬ ‫לומדת לזהות את הגורמים השונים בצבא‪ ,‬מבינה‬ ‫שהם שבויים בקונספציה כלשהי ושאפשר לחשוב‬ ‫גם אחרת‪ .‬זו סיטואציה שאפשר להישאב לתוכה‪,‬‬ ‫ואפשר גם להיפך‪ ,‬להתחזק‪ .‬מאד להתחזק‪ .‬אמרתי‬ ‫לעצמי‪ :‬אפשר גם אחרת‪ .‬נסעתי ונפגשתי עם‬ ‫המון אנשים“‪.‬‬ ‫ולא היו לך ספקות?‬ ‫איריס‪” :‬ודאי שהיו‪ .‬אבל אני מאמינה שכל אחד‬ ‫במקומי היה נוהג באותה צורה‪ .‬צריך לבחור אם‬ ‫להתייאש‪ ,‬או להילחם“‪.‬‬ ‫יעל אבקסיס צילום‪ :‬משה שי‬ ‫יעל‪“ :‬לא‪ ,‬לא כולם היו מתנהלים כמוך‪ .‬ואת‪ ,‬בנוסף‪,‬‬ ‫היית עם תינוקת‪“...‬‬ ‫איריס‪” :‬לאורך כל ההריון‪ ,‬הלידה היתה תאריך‬ ‫שלא רציתי להגיע אליו‪ .‬לא ראיתי את עצמי יולדת‬ ‫בלי חזי‪ ,‬ופחדתי מאד מהרגע הזה‪.‬‬ ‫את הלידה עצמה אני זוכרת כאירוע מאד טראומטי‪.‬‬ ‫אחרי שהשתחררתי מבית החולים‪ ,‬מאיה היתה‬ ‫תינוקת לא קלה‪ .‬היא הפנימה את הלחץ שלי‪ .‬אבל‬ ‫גיליתי את מאיה ואת האימהות וזה חיזק אותי‪.‬‬ ‫יעל‪” :‬כמה זמן היית לבדך בתוך ההתמודדות‬ ‫הזאת?‬ ‫איריס‪” :‬דווקא בתקופה שחזי היה נעדר ושבוי‪,‬‬ ‫המשפחה קיבלה תמיכה רבה מכל הגורמים‪ .‬העמידו‬ ‫לרשותי פסיכולוג‪ ,‬שעזר לי להתמודד עם המשפחה‬ ‫הקרובה‪ .‬כי בסיטואציה שהיינו בה‪ ,‬את מתעלת את‬ ‫כל המשאבים שיש לך כדי להחזיר אותו בחזרה‪ .‬את‬ ‫אנוכית מאוד בעניין הזה וממוקדת מטרה“‪.‬‬ ‫יעל‪ :‬זה מדהים‪ ,‬מה שאת אומרת‪’ :‬את ממוקדת‬ ‫להחזיר אותו ‪ -‬את אנוכית‘‪.‬‬ ‫איריס‪“:‬אני מתכוונת לומר שלא ראיתי מה קורה‬ ‫סביבי‪ ,‬לא שמתי לב למערכות היחסים שלי עם‬ ‫האנשים הכי קרובים אליי‪ :‬הוריי‪ ,‬המשפחה של‬ ‫חזי‪ ,‬הבת שנולדה לי‪ .‬זו מלחמת הישרדות‪ ,‬ואת‬ ‫מפספסת המון‪ .‬הפסיכולוג עזר לי להסתכל גם על‬ ‫אחרים‪ ,‬להבין ולקבל גם את אמא של חזי‪ ,‬זכרה‬ ‫לברכה‪ ,‬שהיו לי המון השגות על אופן ההתנהגות‬ ‫שלה‪ .‬למדתי להבין שהיא לא פחות חשובה – אם‬ ‫לא יותר חשובה – ממני‪ .‬את חושבת שאת עושה‬ ‫את הדברים הנכונים‪ ,‬והסביבה סובלת‪ .‬כולם‬ ‫משלמים מחיר“‪.‬‬ ‫איריס שי צילום‪ :‬משה שי‬ ‫מי באמת עטף אותך‪ ,‬בלי לשפוט?‬ ‫”בתקופה הראשונה‪ ,‬מי שעזרה לי להתמודד הייתה‬ ‫המשפחה‪ .‬מרגע שהבינו שחזי נעדר‪ ,‬התחילו המון‬ ‫ביקורים של אנשים שניסו לעזור‪ :‬חברים לעבודה‪,‬‬ ‫כל מיני אנשים שלא הייתי קרובה אליהם קודם‪.‬‬ ‫וזה טוב ולא טוב‪ .‬ראיתי את המבטים המרחמים של‬ ‫האנשים‪’ :‬תראו את הפסיכית הזאת‪ ,‬היא חושבת‬ ‫שהוא חי‘‪ .‬זה היה מיותר לי‪ .‬למרות שהיום‪ ,‬אני‬ ‫נמצאת בקשר נהדר עם האנשים האלה‪ .‬למשל‪,‬‬ ‫כשהחלטתי לסרוג לחזי סוודר‪ ,‬שאלו אותי ’מה את‬ ‫סורגת?‘ עניתי‪’ ,‬אני סורגת סוודר לחזי‘‪ .‬ואז היה‬ ‫שקט‪ .‬אנשים חשבו‪’ :‬היא השתגעה? היא בסדר?‘‪,‬‬ ‫וזה הצחיק אותי‪ .‬הם לא הצליחו להסתיר‪.‬‬ ‫יעל‪ :‬את מתארת חוסן נפשי אדיר‪ .‬זה בדיוק מה‬ ‫שראינו גם אצל אביבה שליט‪.‬‬ ‫איריס‪ :‬אביבה ונעם שליט שמו את עצמם במרכז‬ ‫מבחינתה של התקשורת‪ ,‬ואני מבינה אותם מאוד‪.‬‬ ‫ייתכן שהייתי עושה בדיוק אותו הדבר‪ .‬ברור‬ ‫שאנשים יבואו לאוהל‪ ,‬כי זה מזמין‪ .‬אצלנו היתה‬ ‫צנזורה‪ ,‬ואף אחד לא ידע‪ :‬שבתנו שביתות רעב‪,‬‬ ‫ושום דבר לא התפרסם‪ .‬כל מה שעשינו‪ ,‬צונזר‪.‬‬ ‫בחודש מאי ‪ ,1985‬במסגרת עסקת חילופי השבויים‬ ‫בין ישראל לבין ארגון החזית העמיית לשחרור‬ ‫פלסטין‪ ,‬שוחררו ‪ 1,150‬אסירים ועצירים בטחוניים‬ ‫שהיו כלואים בישראל‪ ,‬כנגד שלושת שבויי צה“ל‪:‬‬ ‫חזי שי‪ ,‬נסים סאלם ויוסף גרוף‪.‬‬ ‫מתי הרשית לעצמך ל“התרסק“?‬ ‫איריס‪” :‬זה לא רגע שאני יכולה לשים עליו את‬ ‫האצבע‪ .‬אלה דברים קטנים שהיום ברורים לי‪,‬‬ ‫שכולנו יכולנו לעבור יותר בקלות אילו היינו ‪7‬‬ ‫‪ 1-800-363-363‬לפניות ולתרומות לנט"ל ‪w w w. n a t a l . o rg . i l‬‬ ‫‪7‬‬