‫פרשת וארא‬
‫גליון מס' ‪( 391‬שנה רביעית)‪ ,‬כ"ז טבת תשע"ו‬
‫מֹשה‪ ,‬וַ יֹאמֶ ר אֵּ לָיו אֲ נִי ה'‪ ,‬וָאֵּ ָרא אֶ ל ַאבְ ָרהָ ם‪,‬‬
‫אֱֹלקים אֶ ל ֶ‬
‫ִ‬
‫"וַ י ְַדבֵּ ר‬
‫ּוש ִמי ה' ֹלא נו ַֹד ְע ִתי לָהֶ ם" – רש"י הקדוש‬
‫אֶ ל י ְִצחָ ק וְ אֶ ל יַעֲ קֹב‪ְ ..‬‬
‫מביא בשם רבותינו בעלי המדרש‪ ,‬שאמר לו הקב"ה למשה 'חבל‬
‫על דאבדין ולא משתכחין'‪ ,‬חבל על מה שאבד לי‪ ,‬ואני לא מוצא‬
‫את אותה אבידה‪ ,‬ומה אבד לקב"ה? נאבדו לי אנשים בשיעור‬
‫הקומה של אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬שמעולם לא הרהרו אחר‬
‫מידותיי‪ .‬פירושו שמעולם לא עברה בהם מחשבה של ביקורת או‬
‫אי הבנה על הנהגת העולם‪ ,‬ולא על התנהגותי איתם‪.‬‬
‫ַאר ְצָך‪..‬‬
‫אומר הקב"ה למשה‪ ,‬כשאמרתי לאברהם "לְֶך לְ ָך מֵּ ְ‬
‫וַאֲ בָ ֶרכְ ָך‪ ..‬ו ְֶהיֵּה ְב ָרכָה" – תראה איזו ברכה תבוא לך‪ ,‬רק צא‬
‫ָארץ"‪ ,‬ואוכל‬
‫מארצך‪ .‬והנה הגיע אברהם לארץ ישראל‪" ,‬וַ י ְִהי ָרעָ ב בָ ֶ‬
‫אין לאכול‪ ,‬ואפילו לא מדברים על הברכה שלא התקיימה! היה‬
‫צריך אברהם כמו כל אדם נורמלי לומר‪' ,‬רבונו של עולם! איפה‬
‫ההבטחות שלך? אני עשיתי מה שביקשת‪ ,‬היכן הברכה'? ואומר‬
‫ה'‪ ,‬לא רק שאברהם לא הטיח בי ולא אמר כך‪ ,‬אלא אפילו‬
‫מחשבה והרהור קל של 'היכן הבטחת ה' לא עברו במוחו‪.‬‬
‫ָארץ הַ זֹאת‪ ..‬וַאֲ בָ ְר ֶכ ָך"‪,‬‬
‫כך היה גם עם יצחק‪ ,‬אמר לו ה' "ּגּור בָ ֶ‬
‫והנה חיפש מים לשתות ולא מצא‪ ,‬ולא מדובר על מותרות או על‬
‫עסקים ונכסים‪ ,‬אלא על מים שהם דבר אלמנטרי ומינימלי שלא‬
‫נתתי לו לאחר שכבר הבטחתי לו‪ ,‬ולא הרהר אחר מידותיי‪ ,‬לא רק‬
‫שלא טען נגדי‪ ,‬אלא גם לא במחשבה ולא בשום הרהור‪ .‬וכך היה‬
‫גם עם יעקב‪.‬‬
‫'חבל‪ ,‬זה אבד לי'‪ ,‬אומר הקב"ה למשה – הקב"ה מחפש כל הזמן‬
‫אנשים שמוכנים לתת אמון בקב"ה‪ ,‬שנאמר "עֵּ ינַי ְבנֶאֶ ְמנֵּי‪-‬אֶ ֶרץ‬
‫ל ֶָשבֶ ת ִעמָ ִדי"‪ ,‬אנשים שיודעים שנאמן הוא בעל מלאכתך לשלם‬
‫לך שכר פעולתך‪ ,‬אנשים שהתברר אצלהם שהצלחת הרשעים‬
‫המורדים בה' ובתורתו היא הצלחה רגעית‪ִ " ,‬בפְ רֹחַ ְר ָש ִעים כְ מ ֹו‬
‫עֵּ ֶשב‪ ,‬וַ י ִָציצּו כָל פֹ עֲ לֵּי ָאוֶן"‪ ,‬והסבל והקושי שיש לעובדי ה' זה‬
‫נְחיל‬
‫יתָך י ְִשּגֶה ְמאֹד"‪" ,‬לְ הַ ִ‬
‫יתָך ִמ ְצעָ ר‪ ..‬אבל ַאחֲ ִר ְ‬
‫אש ְ‬
‫קושי זמני‪ֵּ " ,‬ר ִ‬
‫אֹצר ֵֹּתיהֶ ם אֲ מַ ֵּלא"‪.‬‬
‫אֹהֲ בַ י יֵּש"‪ ,‬כך אמר ה'‪" ,‬וְ ְ‬
‫את כל זאת ה' אומר למשה רבם של ישראל‪ ,‬שיא השלמות‬
‫‪61:61‬‬
‫‪61:82‬‬
‫(‪ 01‬דקות לפני השקיעה)‬
‫והטוהר‪ ,‬עדיין אני אוהב ומחפש כמותם אומר ה'‪ ,‬אנשים שלא‬
‫מהרהרים אחר מדותיי גם אם זה נוגד את הציפיות שלהם‪.‬‬
‫כל אדם עובר בחייו משוכות ומכשולות‪ ,‬אחד בתחום הזוגיות‪,‬‬
‫לא מצליח להגיע לאהבה ואחוה עם אשתו‪ ,‬והשני בתחום הפרנסה‬
‫שקשה עליו הכלכלה‪ ,‬והשלישי קשה לו עם ילדיו שלא שומעים‬
‫בקולו או שחס וחלילה סובלים מבעיות בריאותיות וצריך‬
‫התמודדות יומיומית‪ .‬על האדם לקבל את המאורעות שקורים עמו‬
‫במנוחת הנפש בלא עצבנות‪ ,‬אלא במנוחת הלב ובהבנה שהכל‬
‫נעשה בהשגחה מדוקדקת של ה'‪ ,‬שעיני ה' פקוחות על כל דרכי בני‬
‫אדם‪ ,‬לתת לאיש כמעשיו וכפרי מעלליו‪ .‬זו עבודת ה' ואת זה צריך‬
‫האדם לקנות באמצעות התורה!‬
‫החפץ חיים אומר‪ ,‬שכידוע עם ישראל נמשלו ככוכבים‪ ,‬כפירושו‬
‫של רש"י בתחילת ספר שמות‪ ,‬בתשובה לשאלה מדוע הקב"ה חוזר‬
‫ומונה את עם ישראל לאחר שכבר מנאם כשיצאו ממצרים‪ ,‬אלא‬
‫להודיע חיבתם שנמשלו ככוכבים‪ ,‬שנאמר בהם "מ ֹונֶה ִמ ְספָ ר‬
‫לַכ ֹוכָבִ ים"‪ ,‬ומסביר החפץ חיים‪ ,‬שכידוע כל תפוקת הכוכב‪ ,‬כל‬
‫המימוש של הפוטנציאל שבו‪ ,‬הוא בשעת חשיכה‪ ,‬בשעה שהחמה‬
‫שוקעת‪ ,‬אז הכוכב מאיר ומראה שהוא קיים ומועיל – כך אומר‬
‫החפץ חיים שהיהודי נמשל לכוכב‪ ,‬משום שכל הפוטנציאל‪ ,‬כל‬
‫היהדות של האדם תמומש רק בשעה של חושך‪ ,‬של קושי‪ ,‬של‬
‫אכזבה‪ ,‬של אי מילוי ציפיות‪.‬‬
‫אדם שהתאכזב מחברו שמעל באמונו‪ ,‬או אדם שלא מגלה‬
‫באשתו את מה שייחל לראות ועדיין ממשיך להאיר‪ ,‬ממשיך לעבוד‬
‫את ה' ביראת שמים טהורה‪ ,‬עם אותו החיוך על פניו‪ ,‬צהלתו על‬
‫פניו‪ ,‬אותו קיום מצוות בלא יאוש ובלא רפיון‪ ,‬אותן תפילות בחשק‬
‫ובהתרגשות‪ ,‬הנהגות כאלו בשעות של קושי ומשבר הן המוכיחות‬
‫כי אכן מעם ה' אלו‪ ,‬כי יהודים הם הנאמנים לה' ותורתו – ועל זה‬
‫אומר הפסוק " ִמי בָ כֶם אֲ ֶשר הָ לְַך חֲ ֵּשכִ ים‪ ,‬וְ אֵּ ין נֹ גַּה ל ֹו‪ ,‬י ְִב ַטח בְ ֵּשם‬
‫אֹלקיו"‪ .‬וה' יזכנו להיות מעובדיו ונאמני בריתו ושומרי‬
‫ה' וְ י ִָשעֵּ ן בֵּ ָ‬
‫משמרתו תמיד אכי"ר‪.‬‬
‫שבת שלום‪ ,‬אייל עמרמי‬
‫‪62:16‬‬
‫כה אמר‬
‫יחזקאל כ"ח‬
‫לפניה טלפונית אל הרב אייל עמרמי שליט"א‪ | 0533-107-137 ,‬לשליחת שאלה למו"ר באתר "כאיל תערוג" ‪www.ayal-taarog.co.il‬‬
‫כתובת דואר‪ :‬רח' הרב כלפון משה הכהן ‪ ,2/13‬ירושלים‪ .‬ת‪.‬ד‪ .11078 .‬מיקוד ‪91110‬‬
‫| לקבלת העלון לדוא"ל‪ ,‬ניתן לשלוח בקשה ‪[email protected]‬‬
‫אין לי עם מי לדבר‬
‫דליה ושמואל נשואים כבר כ‪ 81-‬שנה‪ ,‬כלפי חוץ‪ ,‬נדמים השניים‬
‫בעיני רבים כזוג מושלם ממש‪ .‬אבל מה שאף אחד לא יודע הוא‪,‬‬
‫דליה מרגישה שלשמואל אין הרבה סבלנות להקשיב לה‪.‬‬
‫בכל פעם שהיא מנסה לספר לשמואל דבר מה‪ ,‬שלוש דקות אחרי‬
‫שהיא מתחילה לדבר‪ ,‬שמואל‪ ,‬שכבר מכיר את דליה היטב והבין‬
‫בדיוק את העניין אליו היא חותרת‪ ,‬מנענע בראשו בחוסר סבלנות‬
‫וקוטע את דבריה‪ .‬לפעמים היא מנסה להעיר את תשומת ליבו לכך‪,‬‬
‫אבל הוא בתגובה‪ ,‬רק נהיה עוד יותר עצבני ומפטיר לעברה‪" :‬אבל‬
‫דליה‪ ,‬את לא מבינה שהבנתי כבר את מה שאת מנסה לומר? הסברת‬
‫את עצמך‪ ,‬הבנתי ברגע הראשון‪ ,‬אמרתי לך את דעתי בעניין‪ ,‬וזהו"‪.‬‬
‫ברגעים כאלה דליה משתתקת‪ .‬והשתיקה הכואבת שלה נמשכת‪ ,‬עד‬
‫שהפגיעה נעלמת והיא אוזרת אומץ לנסות לדבר איתו שוב‪ .‬כך זה‬
‫נמשך כבר שנים‪ ,‬כאשר כמעט כל דיאלוג מסתיים כששמואל מפהק‬
‫בחוסר סבלנות‪ ,‬מפטיר לעבר דליה כמה מילים בתגובה‪ ,‬ודליה‬
‫נשארת עם גוש של בדידות ועלבון בגרון‪.‬‬
‫האם גם לכם מוכרת הסיטואציה הזו? למעשה‪ ,‬מדובר בבעיה נפוצה‬
‫של הרבה זוגות‪ .‬בגמרא כתוב ש"עשרה קבין של דיבור ירדו לעולם‪,‬‬
‫תשעה מתוכן נטלו הנשים‪ ,‬ואחד נטלו הגברים"‪ .‬גבר רואה בדיבור‬
‫כלי תכליתי שמשמש אותו רק לצורך העברת מידע‪ .‬לכן הוא נוטה‬
‫לקצר הרבה יותר בדיבור‪ ,‬ומתקשה להמשיך להקשיב אחרי שכבר‬
‫קלט את מטרת הדברים‪.‬‬
‫חינוך לוותרנות‬
‫בימים קשים האלו העוברים על עם ישראל‪ ,‬כל אחד חושב מה עליו‬
‫לעשות כדי לעצור את חרבו של מלאך המוות המתהלכת ברחובות‬
‫הארץ הקדושה‪.‬‬
‫לא כל אדם מסוגל להתמודד מול עלבונות והאשמות בפרט לא ילדים‬
‫צעירים שנמצאים בעיצומה של צמיחה נפשית ופיזית וזקוקים בכל עת‬
‫לחיזוקים חיובים שיעצבו את אישיותם‪.‬‬
‫נאמר ‪":‬המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו"?‬
‫כמה פעמים אנו נוטים לבחון את האחר במשקפים בעלות זכוכית‬
‫מגדלת? מעירים על מה שלא בסדר‪ ,‬כאילו שאצלנו הכל בסדר‪ ,‬אנו‬
‫נעשים אסרטיביים בכל מה שמגיע לנו‪ .‬עומדים על שלנו מבלי לעצור‬
‫לרגע ולנסות "להיכנס לנעליו" של האחר‪.‬‬
‫היהדות מבקשת מאתנו לנהוג בזהירות בכבוד האחר‪ ,‬קושי בהנהגה זו‬
‫באה לידי ביטוי במיוחד בבית בין האנשים הקרובים לנו‪ ,‬ובזמנים‬
‫לחוצים שאז האווירה נעכרת בשל עלבונות והאשמות וכל אחד‬
‫מתבצר בעמדתו‪.‬‬
‫באה הגמרא ומלמדת אותנו שעלינו לוותר מדי פעם‪ ,‬להעלים עין‪ ,‬לדון‬
‫לכף זכות‪ ,‬במאזניים שאנו מודדים את האחר באותם מאזניים מודדים‬
‫בשמיים את מעשינו‪.‬‬
‫בשמיים נותנים לנו הזדמנות לשנות את כף המאזניים בכך שנסלח‪,‬‬
‫נוותר‪ ,‬שגם אם נפגענו לא נצא במלחמה שערה אלא נאמין שזה מאת‬
‫האישה לעומתו‪ ,‬זקוקה לדיבור הרבה יותר‪ :‬גם לצורך ההתקשרות‬
‫עם בעלה‪ ,‬וגם ככלי בגידול וחינוך הילדים‪ ,‬שדרכו נוצרת חוויה‬
‫קרובה של חיבור איתם‪ .‬אישה זקוקה לדיבור אפילו רק לשם‬
‫הדיבור‪ ,‬גם כשאין בכך תכלית מעבר לדיבור עצמו‪ .‬והיא צריכה את‬
‫ההקשבה וההשתתפות של בעלה הרבה יותר מאשר את הפתרון‬
‫הסופי שיש לו להציע‪.‬‬
‫וההבדל הזה טמון ממש בבסיס של השניים‪ .‬נשים שלא יודעות את‬
‫מהותו של הטבע הגברי‪ ,‬כמעט תמיד ימצאו את עצמן נפגעות לאחר‬
‫מקרה כזה‪ ,‬ולוקחות צעד אחורה‪ .‬הבעל‪ ,‬שחש בכך‪ ,‬נפגע מעצם‬
‫הריחוק הלא מובן לו ‪ -‬ולוקח גם הוא צעד אחורה‪ .‬וכך נוצר ריחוק‬
‫במערכת הזוגית ‪ -‬שבמקרים רבים עשוי לגרום לנזק בל יתואר‪.‬‬
‫למידה של בן הזוג‪ ,‬הכרת השוני שלו ותכונותיו הייחודיות משנה‬
‫ומשפרת את הגישה‪ ,‬יוצרת קירבה‪ ,‬היכרות והתחברות‪ .‬זהו שורש‬
‫ויסוד התקשורת והקשר הזוגי‪.‬‬
‫ה'‪ ,‬העלבון בא לומר לנו משהו‪ ,‬אולי לבדוק את עצמנו? אולי השני‬
‫לא התכוון? אולי ננסה להיכנס "לנעליו" ולבדוק את הדברים‬
‫מנקודת מבטו ולדון אותו לכף זכות‪.‬‬
‫כדי להיות ממוקדים בטוב נשתף את ילדנו במשימת השבוע שבה‬
‫נמצא טוב בכל אדם‪ ,‬שכנים‪ ,‬אחים‪ ,‬חברים וכו'‪ .‬כשנראה שהילדים‬
‫זורמים‪ ,‬נעלה שלב נוסף ונמצא בכל יום ‪ 3‬דברים טובים באדם‬
‫שקצת קשה לנו איתו‪ ,‬חבר מהכיתה‪ ,‬מורה‪ ,‬הרב‪ ,‬אח וכו'‪.‬‬
‫כדי לאמן את הילדים נביא סיטואציות שונות ונבקש מהילדים לספר‬
‫כיצד היו רואים את הסיפור בצורה אחרת‪ ,‬מנקודת מבט שונה‬
‫במטרה להרגיל אותם לראות טוב‪.‬‬
‫כפי שהרב דסלר הסביר "המעביר על מידותיו" אינו אדם מושלם‬
‫שעקר את כל המידות הרעות מליבו‪ ,‬אלא אדם שצמצם את המידות‬
‫הרעות ששולטות בו בצורה שיהיה אפשר להיות במחיצתו‪ .‬כלומר‬
‫כשהוא כועס הוא מסוגל לדון את השני לכף זכות למחול ולסלוח‬
‫והכעס לא ממלא אותו עד הרס‪.‬‬
‫נמחיש את המושג לדון לכף זכות על ידי סיפור‪:‬‬
‫מעשה שהיה עם זוג שהיה להם בן יחיד ואהבו אותו מאד מאד‪ .‬יום‬
‫אחד ישבו ההורים במרפסת והשקיפו על בנם המשחק בחצר‪ .‬לפתע‬
‫ראו אדם גדול ממדים נותן לבנם מכות על גבו‪ .‬ההורים המבוהלים‬
‫החלו לצעק על האיש‪'' :‬כיצד אתה מעיז להכות ילד קטן! והאיש‬
‫המשיך להכות את בנם‪ .‬מיד האב ירד בזעם ובלי שאלות החל מכה‬
‫את אותו האיש‪.‬‬
‫האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות?‬
‫סוף הסיפור ‪ -‬לאחר שסיים להכותו אמר לו האיש‪'' :‬מדוע אינך‬
‫שואל מה הסיבה שהכיתי את בנך?'' והחל מספר לו‪'' :‬בנך הקטן‬
‫נחנק בזמן שאכל לחם‪ .‬ראיתי זאת‪ ,‬ניגשתי אליו ודפקתי על גבו על‬
‫מנת להוציא את הלחם שנתקע לו בגרון‪ .‬האם בגלל זה צריך אתה‬
‫להכות אותי?"‪ .‬הבין אביו של הילד שנכונים היו מעשי האיש‪ ,‬מיד‬
‫הצטער‪ ,‬בקש סליחה שלף את ארנקו ופיצה אותו כספית והודה‬
‫לאיש שהציל את בנו‪.‬‬
‫רבי עמרם בן דיוואן‬
‫שמו של הצדיק רבי עמרם בן דיוואן נישא בהערצה בקרב יהודי מרוקו‬
‫ובפי כל מי שנתוודע לאישיותו המיוחדת‪ .‬הוא נולד בשנת ת"ק‬
‫בירושלים‪ ,‬שם הגה בתורת הנגלה והנסתר‪ ,‬ונמנה עם תלמידי ישיבת‬
‫המקובלים‪ .‬לאחר מכן התיישב בחברון‪.‬‬
‫בשנת תקכ"ג נשלח על‪-‬ידי יהודי העיר כשד"ר (שליח דרבנן) למדינות‬
‫צפון‪-‬אפריקה‪ .‬בכתב‪-‬המינוי שלו הכתירוהו גדולי חברון בתארים‪:‬‬
‫"החכם השלם‪ ,‬סיני ועוקר‪-‬הרים"‪.‬‬
‫רבי עמרם יצא לכמה וכמה מסעות בארצות צפון‪-‬אפריקה‪ ,‬ושב מהם‬
‫ובאמתחתו סכומים נכבדים‪ ,‬נדבת‪-‬ידן של קהילות ישראל בעבור יהודי‬
‫חברון‪.‬‬
‫נסיעתו האחרונה הייתה בשנת תקמ"ב‪ .‬בהגיעו לכפר אשג'ן (כעשרה‬
‫קילומטרים מהעיר ואזאן)‪ ,‬תקפה אותו מחלה קשה והוא נפטר שם‪.‬‬
‫על אף שנות חייו הקצרות ‪ -‬ארבעים ושתיים שנים בסך הכול ‪ -‬נחקקה‬
‫דמותו על לוח הדורות‪ .‬עד עצם היום הזה מוזכר שמו ביראת כבוד‪ .‬אף‬
‫נתקיים בו ברבי עמרם "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם"‪ .‬לאחר‬
‫פטירתו נהפך קברו‪ ,‬השוכן על גבעה קטנה מתחת לעץ זית עתיק‪ ,‬מוקד‬
‫משיכה להמונים‪.‬‬
‫קברו של רבי עמרם שימש אבן שואבת כל ימות השנה‪ ,‬אך פעמיים‬
‫בשנה משך אליו המון רב במיוחד – ביום פטירתו ובל"ג בעומר‪ ,‬יום‬
‫הילולת רבי שמעון בר יוחאי‪ .‬ביום זה נהגו אלפים מכל ערי מרוקו‬
‫וכפריה לנהור למקום הקבר‪ ,‬להבעיר מדורה ענקית בקרבתו‪ ,‬ללמוד‬
‫קבלה‪ ,‬לשיר ולשמוח – לכבוד התנא‪ .‬חלפו שנים‪ .‬יום אחד מונה‬
‫לוואזאן מושל שונא יהודים‪ .‬במיוחד הכעיסה את המושל נהירת‬
‫היהודים אל קבר רבי עמרם‪ ,‬שהיה בתחום שליטתו‪ .‬סיפורי הניסים‬
‫שהתהלכו סביב הצדיק וקברו הוציאוהו מכליו ממש‪.‬‬
‫שנה אחת החליט המושל לשים קץ לדבר‪ .‬בהתקרב ל"ג בעומר‬
‫הציב חיילים חמושים סביב הכפר אשג'ן‪ ,‬והפיץ הודעה כי כל‬
‫יהודי אשר יעז להתקרב למקום בל"ג בעומר – מתחייב בנפשו‪.‬‬
‫יהודי האזור‪ ,‬ששמעו על הגזרה החדשה‪ ,‬הצטערו מאוד‪ ,‬אך נאלצו‬
‫לציית לה‪ ,‬מתוך פחד‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬תושבי הערים והכפרים המרוחקים יותר‪ ,‬לא ידעו על‬
‫האיסור הפתאומי ויצאו לדרכם‪ ,‬כמדי שנה‪ .‬רק בהגיעם לוואזאן‬
‫נודע להם כי לא יוכלו לפקוד את קבר הצדיק וכי עשו את דרכם‬
‫לשווא‪.‬‬
‫הגיע ליל ל"ג בעומר‪ .‬על הגבעות סביב אשג'ן ובכל הדרכים‬
‫המובילות אל מקום הקבר עמדו חייליו של המושל‪ .‬הערב ירד‪.‬‬
‫קרבה ובאה שעת ההדלקה המסורתית‪.‬‬
‫שקט מוחלט שרר במקום ובכל הסביבה כולה לא נראתה נפש‬
‫חיה‪ .‬לפתע הואר הכפר באור חזק‪ .‬לחיילים ששפשפו את עיניהם‬
‫בתדהמה נגלה מחזה שלא‪-‬ייאמן‪ :‬מדורה ענקית בערה בצמוד‬
‫לקברו של רבי עמרם; קולות רמים של שירה ושמחה עלו סביבה‪,‬‬
‫משל היה המקום מלא וגדוש חוגגים‪.‬‬
‫כמה מן החיילים החליטו לגשת לקבר ולבדוק את הפלא מקרוב‪.‬‬
‫בהגיעם למקום הקבר התפלאו לגלות כי במקום שוררת עלטה‬
‫ושקט מוחלט‪ .‬חזרו החיילים לעמדותיהם והנה המחזה הפלאי חזר‬
‫ונשנה‪ ,‬וקולות ה'חוגגים' נשמעו שוב למרחקים‪ .‬חבריהם של‬
‫החיילים שיצאו למקום התקשו להאמין לגרסתם‪ ,‬עד שהלכו‬
‫בעצמם למקום הקבר‪ .‬גם הם מצאו במקום רק חושך ודממה‪.‬‬
‫בשלב מסויים התחילו החיילים לחשוש כי האש וקול החוגגים‬
‫מקורם בשדים וברוחות שהוזעקו על‪-‬ידי היהודים‪ .‬ככל שהוסיפו‬
‫להתבונן במדורה הגדולה ולהקשיב לצלילים שבקעו מכיוונה‪,‬‬
‫השתכנעו והלכו כי אמנם כוחות אופל השתלטו על האזור ועוד‬
‫מעט‪-‬קט יקומו עליהם לעשות בהם שפטים‪ .‬אט‪-‬אט החלו‬
‫החיילים להישמט מעמדותיהם‪ ,‬עד שבמקום לא נותר אפילו חייל‬
‫אחד‪.‬‬
‫מבועתים עד עומק נשמתם התקבצו החיילים סביב ביתו של‬
‫המושל‪ ,‬ובהתרגשות רבה סיפרו לו על הפלא המתרחש בחלקת‬
‫הקבר של הצדיק היהודי‪.‬‬
‫עיניים יבשות‬
‫דמעות העין מתפזרות כשכבה עדינה (פילים) על פני קרנית העין‪ .‬הן‬
‫מקנות לקרנית שטח פנים חלק‪ ,‬שומרות על לחות העין‪ ,‬על אפיתל‬
‫הקרנית (השכבה החיצונית) והן הקו הראשון בהגנה על העין מפני‬
‫חדירה של זיהומים‪.‬‬
‫עין יבשה היא בעיה בפילים ‪ -‬שכבת הדמעות הנובעת מחוסר בדמעות‬
‫או אידוי מוגבר של דמעות‪ ,‬גורמת לנזק באזור מפתח העפעפיים לגרות את הפרשת השומן ולפזר את פילים הדמעות על העין‪ .‬ניתן‬
‫להקל על התסמינים ע"י שטיפה במים קרים‪.‬‬
‫ולתחושת אי נוחות בעין‪.‬‬
‫תסמינים‪ :‬יובש‪ ,‬צריבה‪ ,‬גרד‪ ,‬עייפות‪ ,‬אודם ותחושה של חול בעיניים‪ ,‬במקרים קלים עד בינוניים‪ ,‬ניתן להוסיף דמעות מלאכותיות (ללא‬
‫לרוב ישנה החמרה במהלך היום‪ .‬היובש יכול להגביר את הרגישות לאור מרשם רופא)‪ ,‬הנחלקות לשתי קבוצות עיקריות‪:‬‬
‫חזק והתופעה לרוב דו עינית‪ .‬תיתכן הפרשה דביקה מן העיניים ‪ .6‬תחליפי הדמעות מהדור הישן‪ ,‬שהינם יעילים‪ ,‬אך שימוש כרוני‬
‫ולעיתים למרות חוסר ההיגיון‪ ,‬ישנה דמעת מרובה‪ .‬דמעות אלה הן מספר רב של פעמים ביום בטיפות אלה‪ ,‬יכול לגרום להפרעה‬
‫בדומה לתגובה לגוף זר או גירוי אחר בעין‪ ,‬מופרשות כרפלקס לתחושת בקרנית היות שהם מכילים חומרים משמרים‪.‬‬
‫היובש מבלוטת הדמע הראשית‪ .‬הדמעות אינן מקלות על תחושת האי ‪ .8‬טיפות מן הדור החדש יותר‪ ,‬ארוזות באמפולות קטנות חד‬
‫פעמיות ללא חומר משמר‪ .‬בטיפות אלה אין חומר משמר או קיים‬
‫נוחות מכיוון שאין להן את תכונות הסיכה של דמעות רגילות‪.‬‬
‫באופן בסיסי קיימים שני גורמים לעין יבשה‪ :‬חסר דמעות ואידוי יתר חומר שמתפרק באוויר עוד לפני מגע הטיפה בעין ובכך נמנע הנזק‬
‫של דמעות‪ ,‬הסיבה השכיחה ביותר לחסר דמעות היא פגיעה ביצור לקרנית‪ .‬במקרים של שימוש קבוע בטיפות לחות מספר פעמים‬
‫המרכיב המימי של הדמעות‪ ,‬שיכולה להופיע גם אצל אנשים בריאים ביום‪ ,‬מומלץ על שימוש בטיפות מהדור החדש‪ .‬מכיוון שהחומר‬
‫המשמר נספג בעדשות המגע‪ ,‬מומלץ למרכיבי עדשות מגע שימוש‬
‫ושכיחותה עולה מעל גיל ‪ 01‬ואצל נשים לאחר גיל המעבר‪.‬‬
‫טיפול בעין יבשה‪ :‬ראשית‪ ,‬יש להימנע מגורמים מגרים כגון אבק‪ ,‬עשן‪ ,‬בטיפות ללא חומר משמר‪.‬‬
‫מיזוג אוויר בעוצמה חזקה ואשר מופנה לכיוון הפנים וגורם ליובש‬
‫קיצוני‪ .‬במידת האפשר הפסקה או החלפת תרופות המחמירות את‬
‫היובש‪ .‬בישיבה ממושכת מול המחשב‪ ,‬יש להקפיד על עפעוף בכדי‬
‫התפוז האחרון! ‪ /‬באדיבות ר' קובי לוי‬
‫"תראה מיסטר לוי‪ ,‬אצלנו באמריקה יש המון פרופסורים לכל מיני‬
‫עניינים שונים ומשונים‪ ,‬החל מחוקרי הנורמות ההתנהגותיות של‬
‫הדבורים הצהובות על הרי ההימלייה‪ ,‬עבור למחקרי האינטלגנציה של‬
‫זוללי הנמלים בהאיטי‪ ,‬וסיים בפרופסורים המודדים את השפעת קרני‬
‫הלייזר בחדרי הניתוח על שואבי האבק בברזיל‪ .‬תאמין או לא‪ ,‬אבל יש‬
‫גם פרופסורים עם קצת חוכמה ודעת‪ ,‬איך אומרים חז"ל "חוכמה בגויים‬
‫תאמין"‪.‬‬
‫"יפה‪ .‬מכאן אנחנו מפליגים לנו לאיזו אוניברסיטה זניחה באוהיו‪,‬‬
‫בפאתי אחת הערים העלובות‪ ,‬אורלנדו שמה‪ ,‬אם אינני טועה‪ .‬לומדים‬
‫שם בקושי ‪ 0111‬סטונדטים ברמה בינונית‪ ,‬שאף אחד לא מתייחס‬
‫ברצינות לתארים של הבוגרים שלהם‪ ,‬כפי שלא מתייחסים בכובד ראש‬
‫לסגל המרצים שלה‪ .‬אבל שם באותה אוניברסיטה אפורה וכפופת גו זו‪,‬‬
‫יושב פרופסור דווקא מכובד ובעל שם במרחב האמריקני‪ ,‬ומתעקש לא‬
‫לזוז משם‪ .‬שמו פרופסור ג'וני ריצ'רדסון‪ ,‬גוי כבן ‪ ,21‬אשר הצליח‬
‫להוציא בעשורים האחרונים כמה בוגרים העושים חיל במה שהם‬
‫מכנים "מדעי ההתנהגות" שזו המומחיות שלו‪ .‬לאיש הזה ישנן שיטות‬
‫מפתיעות‪ ,‬תיאטרליות דרמטיות‪ ,‬אשר פועלות בלבבות‪ ,‬ומצליחות‬
‫ליישר הרבה מן העוקם והעיוות האנושי"‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬לא מכבר אסף פרופ' ריצ'רדסון את הסטודנטים שלו‪ ,‬והודיע‬
‫להם שיבואו לראות הצגה מדהימה‪ ,‬שתוסיף להם לקח גדול לחיים‪.‬‬
‫הפרופ' הישיש הכניס את תלמידיו לאולם קטן שבמרכזו חדר זכוכית‬
‫אטום ובו שני כסאות עור נוחים ושולחן עץ קטן‪ .‬על גבי השולחן הונח‬
‫לו אחר כבוד תפוז כתום בגודל בינוני‪ ,‬חשוב לציין שהזכוכית היתה‬
‫אטומה לחלוטין‪ ,‬כך שהסטודנטים ראו ושמעו את הנעשה בפנים‪ ,‬אך‬
‫יושבי חדרון הזכוכית לא ידעו מה קורה סביבם"‪.‬‬
‫"הסכיתו" ביקש הפרופ'‪" ,‬עוד מעט ייכנסו לכאן שתי נשים מכובדות‬
‫מאד‪ .‬שתיהן משכילות ביותר‪ ,‬בעלות מעמד‪ ,‬אך אמותיהן של השתיים‬
‫חולות ביותר‪ ,‬במצב כמעט סופני‪ .‬הנה הן נכנסות ומתיישבות‪ ,‬עכשיו‬
‫אכנס לחדרון ואמסור לכל אחת מכתב ובו נתון אחד פשוט‪ .‬אגב‪,‬‬
‫שתיהן יודעות שמדובר בתרגיל התנהגותי‪ ,‬אם כי במציאות כפי‬
‫שדיווחתי לכם ‪ -‬אמותיהן באמת חולות ביותר‪.‬‬
‫"פרופ' ריצ'רדסון הקריא לסטודנטים את לשון המכתב שתקבל כל אחת‬
‫מן הנשים‪" .‬גב' יקרה‪ .‬התפוז המונח כאן על השולחן‪ ,‬הוא התפוז‬
‫האחרון שנותר בעולם‪ .‬אבל מן התפוז הזה‪ ,‬היחידי‪ ,‬ניתן להפיק תרופה‬
‫שבוודאות תציל את אמך ממוות‪ .‬גם אמה של הגברת היושבת ממולך‪,‬‬
‫במצב סופני דומה‪ ,‬וגם היא יודעת שהתפוז האחרון‪ ,‬עשוי להציל את‬
‫חיי אמה‪ .‬עליך לשכנע אותה‪ ,‬ולהשקיע כל מאמץ רגשי‪ ,‬שכלי‪ ,‬אנושי‪,‬‬
‫כדי לזכות בתפוז עבור אמך‪ ,‬כי אמא היא הדבר הכי יקר בעולם‪ ,‬הלוא‬
‫כן?"?‬
‫"זה לשון המכתב‪ .‬פרופ' רי'צרדסון נכנס לחדרון‪ ,‬והגיש לנשים‬
‫המכובדות את המכתבים‪" .‬אנא קראו מכתב זה‪ ,‬והצפינו אותו בתיקכן‪,‬‬
‫מכאן ואילך הכל נתון בידכן" אמר‪.‬‬
‫"שים לב הרב לוי‪ ,‬הפרופ' יצא מן החדרון‪ ,‬הנשים החשובות המשכילות‬
‫הרגישות‪ ,‬קוראות את המכתב‪ ,‬ומביטות אחת אל השניה‪ .‬פה ושם הן‬
‫מקנחות דמעה דקיקה‪ .‬אמא זאת אמא‪ .‬ומכאן ואילך מתפתח דיאלוג‬
‫מרגש ונוגע ללב בין השתיים‪ .‬דיאלוג עם המון אינטלקט ושכל ישר‪,‬‬
‫שנמשך שעה ארוכה‪.‬‬
‫והתפוז! התפוז כתום ונינוח ניצב לו באמצע השולחן‪.‬‬
‫"במה חלתה אמך"‪ ,‬שואלת הראשונה‪ ,‬ומכאן ואילך פורטת השניה את‬
‫מסע הסבל התלאות והיסורים של אמה היקרה והאהובה‪ ,‬בלשון עשירה‬
‫היא מספרת על ילדותה ונעוריה השוקקים‪ ,‬עם אמא נפלאה ורחמנית‬
‫המשקיעה בה את כל כוחותיה והונה‪ ,‬כדי שתלמד ותשכיל ותלך בדרך‬
‫טובים‪.‬‬
‫"ומיד אח"כ עובר הכדור לעמיתתה מעבר לשולחן‪ ,‬ואף זו בלשון‬
‫מתובלת במטאפורות ופניני לשון‪ ,‬מתארת את חייה הנעימים במחיצת‬
‫אמה החשובה וטובת‪-‬הלב‪ ,‬אשת חסד המאירה פנים לכל נזקק וחולה‪,‬‬
‫וידיה פתוחות לצדקה‪.‬‬
‫והתפוז? התפוז אדון לוי‪ ,‬במרכז‪ ,‬טומן בחובו את תרופת הפלאים שכל‬
‫אחת שואפת עבור אמה‪.‬‬
‫"ואחרי שנחשפו המחלות וסיפורי הילדות והיסורים‪ ,‬התחילו‬
‫הדמעות והבכי הגורף‪ ,‬כשכל אחת מנסה לשכנע את רעותה‬
‫בחשיבות האוניברסלית‪ ,‬האישית‪ ,‬הרגשית עד כמה האם יקרה לה‪,‬‬
‫ולמשפחה המורחבת לעם‪ ,‬ולמולדת‪ .‬וכל אחת מנסה להטיף‬
‫לחברתה‪ ,‬כי אם אמה תבריא היא עשויה להרבות טוב לאומה‬
‫האמריקנית‪ ,‬ולכבוד הלאומי‪ ,‬נו‪ ,‬ואיך אומרים‪ ,‬אחרי שעה ארוכה‬
‫של דיבורים רגישים דומעים‪ ,‬ונסיונות שכנוע בלתי נילאים ובמיטב‬
‫המליצה ומתק הלשון‪ ,‬מתעורר בקירבן הגוישקייט‪ ,‬הגוייאיזם‪ .‬עשו‬
‫שופך הדמים‪ ,‬הוא הנחש הקדמוני‪ ,‬והויכוח הופך סוער וצעקני‬
‫והטונים עולים‪ ,‬ומדד הדציבלים מתקרב למדד המעוף בשיאו‪.‬‬
‫השתיים נכנסות במלוא התנופה למלחמת הצלת חייה של האם‬
‫החולה‪.‬‬
‫"והתפוז הרב לוי? התפוז עדין במרכז שולחן העץ‪ ,‬עדיין טומן‬
‫בחובו את תרופת הפלא שכל אחת שואפת עבור אמה‪.‬‬
‫"ומכאן ואילך הטחות והאשמות‪ ...‬את חצופה ממש‪ ,‬אמי יותר‬
‫צעירה מאמך בחמש שנים‪ ,‬קצת רחמים‪ ,‬תאפשרי לה להזדקן‬
‫בכבוד‪.‬‬
‫"קשקשנית‪ ,‬אמך אומנם צעירה יותר אך סובלת ממחלות נוספות‬
‫שספק אם יותירו אותה בחיים‪ ,‬גם אחרי תרופת התפוז‪ .‬אבל אמי‬
‫עד המחלה‪ ,‬תיפקדה ‪ 611%‬למרות מרומי גילה‪.‬‬
‫"חצופה‪ ,‬איך את מעזה לזלזל באמי? ומי שמך לקבוע מה יעשו לה‬
‫הסכרת ואי ספיקת הכליה‪ ,‬מה את דוקטור? את בסך הכל אשה‬
‫אכזרית ורעת‪-‬לב!!!"‪.‬‬
‫"חסרת דעת שכמותך אין לך שום הבנה ומושג ברפואה‪ ,‬ותפסיקי‬
‫לכנות אותי בכינויי גנאי מרושעים‪ ,‬את בעצמך התגלמות הרוע"‪...‬‬
‫"ומה אגיד לך ומה אומר לך מיסטר לוי‪ ,‬הצעקות והנאצות הפכו‬
‫לחילופי מהלומות לנגד עיני הסטודנטים‪ ,‬ממש לא נעים‪ .‬ובסופו‬
‫של עימות דחפה החזקה מבין השתיים את רעותה‪ ,‬וחטפה את‬
‫התפוז מן השולחן‪ ,‬תוך שהיא מסננת בין שיניה‪ :‬אם את לא מבינה‬
‫במילים ובשכל ישר‪ ,‬אין לך ברירה אלא להבין בכוח‪ ,‬באלימות‪."...‬‬
‫"כן‪ ,‬החזקה מבין השתיים אחזה את התפוז בשתי ידיה‪ ,‬ובקול גדול‬
‫הודיעה למובסת‪" :‬אני מוכנה לעשות הכל בשביל אמא שלי‪ ,‬הכל‪,‬‬
‫זה אומר להילחם עד טיפת דמי האחרונה כדי שהיא תחייה‪ ,‬והנה‬
‫התפוז האחרון בידי"‪.‬‬
‫וכאן נכנס פרופסור ג'וני ריצ'רדסון הישיש לחדרון הזכוכית‪ ,‬וביקש‬
‫בשנית מן הנשים הנכבדות לקרוא בקול רם ‪ -‬בשנית ‪ -‬את‬
‫המכתבים שהוגשו להן‪" .‬נא לקרוא לאט לאט ביקש ריצ'רדסון"‪ ,‬והן‬
‫קראו את המכתב‪ ...‬והנה לא יאומן כי יסופר‪ ,‬לכל אחת צורפה‬
‫שורה שונה למכתב‪ ,‬כמה מילים פשוטות אבל משמעותיות‪ .‬לגב'‬
‫פלונית נכתב "‪ ...‬אבל מקליפת התפוז הזה‪ ,‬היחידי‪ ,‬ניתן להפיק‬
‫תרופה שבוודאי תציל את אמך ממוות"‪ ,‬ואילו במכתבה של‬
‫פלמונית נכתב "ממיץ התפוז הזה ניתן להפיק תרופה‪."...‬‬
‫"אתה מבין אדון לוי‪ ,‬זו היתה צריכה את הקליפה‪ ,‬וזו את המיץ‪,‬‬
‫ושלום על ישראל‪ ...‬שתי האמהות יכלו להבריא מאותו תפוז‪.‬‬
‫נערים היינו‪ ,‬וגם זקננו‪ ,‬הקמנו והרחבנו משפחות‪ ,‬ולדאבון הלב‪ ,‬לא‬
‫פסקו מריבות ומחלוקות תוך‪-‬משפחתיות‪ ,‬תוך סקטוריאליות‪ ,‬בין‬
‫אדם לחברו ובין אשה לרעותה‪.‬‬
‫ומדוע? בגלל חוסר תקשורת‪ ,‬בגלל חוסר הקשבה אמיתי ויסודי‪,‬‬
‫תוך בדיקת כל הנתונים וירידה לעומק הפרטים‪.‬‬
‫רבים וטובים מאזינים לעצמם‪ ,‬ומחרפים נפשם למות‪ ,‬עבור‬
‫אידיאלים מעוותים אשר למענם לעיתים שופכים דם נקיים וחפים‬
‫מפשע‪ ,‬בעוד שעם הקשבה טהורה‪ ,‬והקרבה קלה למען הזולת‪ ,‬יכלו‬
‫להרבות המון המון חיים‪.‬‬
‫והחי יתן אל ליבו‪.‬‬
‫ההשתדלות ושמירת העניים‬
‫הַ ִה ְש ַת ְדלּות הָ ִראשוֹנִ ית ֶשלָנּו ִהיא לִ ְהיוֹת עוֹבְ דֵּ י ה'‪ַ ,‬אחַ ר ָכך נִ ְראֶ ה מָ ה‬
‫עוֹד יֵּש לַעֲ שוֹת? אֲ נ ְַחנּו עוֹד לא עוֹבְ דֵּ י ה'‪ ,‬קֹ דֶ ם כֹל לא נִ ְמרֹד בוֹ‪ .‬מַ הּו‬
‫ָאדם‬
‫מו ֵֹּרד? כָל הַ ִמ ְתּגָאֶ ה עַ ל הַ בְ ִריוֹת מו ֵֹּרד הּוא בְ מַ לְ כּות ָשמַ יִם‪ִ ,‬אם ָ‬
‫יָקּום וְ י ַּגִיד הַ י ֹום אֲ נִ י מו ֵֹּרד בַ ְמ ִדינָה‪ִ .‬מיָד יָבוֹאּו וְ יַעַ ְצרּו אוֹת ֹו בַ עֲ ווֹן מֶ ֶרד‪,‬‬
‫י ִָשימּו אוֹת ֹו בְ בֵּ ית מַ ְעצָ ר בְ אֵּ יזֶה ָתא וְ ַאף אֶ חָ ד לא י ֵַּדע ִאם הּוא חַ י א ֹו‬
‫מֵּ ת‪ .‬כְ ֶשָאדָ ם ִמ ְתּגָאֶ ה‪ ,‬הּוא ִמ ְתּגָאֶ ה בְ "אֲ נִ י וְ ַאפְ ִסי עוֹד"‪ ,‬אֲ נִ י מַ ֶשהּו בָ ע ֹולָם‬
‫הַ זֶה‪ְ ,‬צ ִריכִ ים ל ֵָּתת לִ י כָבוֹד‪ .‬אוֹמֵּ ר הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא‪ :‬אַ ָתה מו ֵֹּרד בִ י‪,‬‬
‫ּומי ֶשמו ֵֹּרד בְ מַ לְ כּות‬
‫אַ ָתה לו ֵֹּקחַ אֶ ת הַ לְ בּוש ֶשלִ י‪" ,‬ה' מָ ָלך ּגֵּאּות לָבֵּ ש"‪ִ ,‬‬
‫לרבוֹנ ֹו ֶשל ע ֹולָם ִעם עֲ נָוָ ה‬
‫ָאדם בָ א ִ‬
‫יתה‪ .‬אֲ בָ ל ִאם הָ ָ‬
‫ָשמַ יִם סוֹפ ֹו ִמ ָ‬
‫וְ ִשפְ לּות‪ ,‬וְ אוֹמֵּ ר ל ֹו ִרבוֹנ ֹו ֶשל ע ֹולָם אֲ נִ י כְ ַאיִן‪ ,‬בְ כִ פּור ָאנּו או ְֹמ ִרים‪:‬‬
‫"כְ עֵּ ִצים יְבֵּ ִשים לִ פְ נֵּי הָ אּור"‪ַ ,‬רק זו ְֹר ִקים עָ לַי נִ יצוֹץ אֲ נִ י נִ גְמָ ר‪" ,‬כְ ַקש לִ פְ נֵּי‬
‫בּושה ּוכְ לִ מָ ה ִרמָ ה וְ ת ֹולֵּעָ ה"‪ָ ,‬אז הּוא מַ ְת ִחיל קֹ דֶ ם כֹל‬
‫ָ‬
‫הָ אֵּ ש"‪ ",‬כְ לִ י מָ לֵּא‬
‫לַעֲ בֹד אֶ ת ה'‪.‬‬
‫ַאחֲ ֵּרי זֶה או ְֹמ ִרים ל ֹו עַ כְ ָשיו בֹא ַתעֲ ֶשה מַ ה ֶשאַ ָתה צָ ִריך לַעֲ שוֹת בַ חַ יִים‪,‬‬
‫ּומ ְס ַתכֵּל בְ מַ ְראוֹת אֲ סּורוֹת‪ִ .‬מי ֶש ִמ ְס ַתכֵּל‬
‫אֲ בָ ל כָל עוֹד ֶשאַ ָתה מו ֵֹּרד בַ ה' ִ‬
‫מָ שּול כְ ִאלּו הּוא אוֹמֵּ ר לְ הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא‪ :‬זּוז ֶרגַע‪ ,‬אַ ָתה מַ ְס ִתיר לִ י‪ֵּ ,‬תן‬
‫לִ י לְ ִה ְס ַתכֵּל‪ ,‬ה' אֲ נִ י לא רוֹצֶ ה או ְֹתך‪ ,‬אֲ נִ י רוֹצֶ ה אֶ ת הַ ַתעֲ נּוגוֹת וְ אֶ ת‬
‫הַ ִס ְט ָרא ָאחֳ ָרא‪ ,‬אֶ ת הָ אֱ ל ִקים אֲ חֵּ ִרים‪ .‬ה' אוֹמֵּ ר לְ ך אֲ בָ ל אֲ נִי לא יָכ ֹול‬
‫לִ ְהיוֹת ִעם ָדבָ ר ָכזֶה‪ .‬אַ ָתה אוֹמֵּ ר לוֹ‪ :‬הַ ְמ ֵּתן‪ּ ,‬ובְ עוֹד כַמָ ה ָשעוֹת נִפָ גֵּש‪....‬‬
‫הָ ַר ְמבַ "ם בְ ִהלְ כוֹת ְתשּובָ ה (פ"ד ה"ד) אוֹמֵּ ר ּומֵּ הֶ ן חֲ ִמ ָשה ְדבָ ִרים ֶשהָ עו ֶֹשה‬
‫ָאדם‬
‫או ָֹתן אֵּ ין חֶ זְ ָקת ֹו לָשּוב מֵּ הֶ ן‪ ,‬לְ פִ י ֶשהֵּ ם ְדבָ ִרים ַקלִ ים בְ עֵּ ינֵּי רֹב הָ ָ‬
‫ישי) הַ ִמ ְס ַתכֵּל בַ עֲ ָריוֹת‬
‫וְ נִ ְמצָ א חוֹטֵּ א וְ הּוא י ְַדמֶ ה ֶשאֵּ ין זֶה חֵּ ְטא‪( ,‬הַ ְשלִ ִ‬
‫מַ עֲ לֶה עַ ל ַדעְ ת ֹו ֶשאֵּ ין בְ ָכך כְ לּום‪ֶ ,‬שהּוא אוֹמֵּ ר וְ כִ י בָ עַ לְ ִתי א ֹו ָק ַרבְ ִתי‬
‫אֶ ְצלָּה‪ ,‬וְ הּוא אֵּ ינ ֹו יוֹדֵּ עַ ֶש ְר ִא ַית הָ עֵּ י ַניִם עָ וֹן ּגָדוֹל‪ֶ ,‬ש ִהיא ּגו ֶֹרמֶ ת לְ גּופָ ן ֶשל‬
‫עֲ ָריוֹת ֶשנֶאֱ מַ ר "וְ לא ָתתֻ רּו ַאחֲ ֵּרי לְ בַ בְ כֶם וְ ַאחֲ ֵּרי עֵּ ינֵּיכֶם"‪.‬‬
‫כָל הָ ע ֹולָם ְמ ַדבֵּ ר עַ ל ִמלְ חָ מוֹת‪ ,‬עַ ל הַ כְ חָ ַדת י ְִש ָראֵּ ל‪ ,‬וַ אֲ נ ְַחנּו מַ ְמ ִשיכִ ים‬
‫לִ ְהיוֹת ַשאֲ נַנִ ים‪ ,‬הַ כֹל י ְִהיֶה בְ סֵּ דֶ ר‪ָ ,‬ככָה ּגַם ִדבְ רּו לִ פְ נֵּי הַ שוָֹאה‪ ,‬הַ ִאם‬
‫אֲ נ ְַחנּו עו ִֹשים מַ ֶשהּו ֶשה' י ְִהיֶה בְ עֶ זְ ָר ֵּתנּו? הַ ִאם אֲ נ ִָשים דוֹאֲ גִים יו ֵֹּתר‬
‫ל ַַתפּוחַ בִ ְדבַ ש‪ ,‬א ֹו ַללֵּב ֶשלָהֶ ם ֶשי ְִהיֶה נ ִָקי בְ רֹאש הַ ָשנָה? ה' בוֹחֵּ ן‬
‫ְהּודי בְ ר"ה‪ ,‬בַ ַל ְילָה מו ִֹציא ל ֹו‬
‫לְ בָ בוֹת‪ ,‬ה' עו ֶֹשה נִ תּוחַ לֵּב פָ תּוחַ לְ כָל י ִ‬
‫אֶ ת הַ לֵּב ּובוֹדֵּ ק אוֹת ֹו בִ זְ כּוכִ ית מַ גְדֶ לֶת‪ ,‬כַמָ ה הַ לֵּב הַ זֶה מַ אֲ ִמין בִ י וְ י ֵָּרא‬
‫ָאדם לְ הַ ְת ִחיל בֶ אֱ מֶ ת‬
‫ִממֶ נִ י‪ ,‬יֵּש ל ֹו י ְִרָאה וָ פַ חַ ד מֵּ ה' א ֹו לא? חַ יָב כָל ָ‬
‫לְ פַ חֵּ ד מֵּ עָ ְנ ֵּשי ָשמַ יִם‪ ,‬לְ הָ בִ ין ֶשזֶה לא ְצחוֹק‪ּ ,‬וכְ ֶשָאדָ ם בֶ אֱ מֶ ת נִ כְ נָס‬
‫לַמַ ְסלּול הַ זֶה ּולְ ִה ְס ַתכְ לּות חַ יִים ָכזֹאת הּוא מַ ְת ִחיל בֶ אֱ מֶ ת לַעֲ בֹד אֶ ת‬
‫ה'‪ ,‬לא ְמ ַדבֵּ ר אֵּ לָיו שּום ָדבָ ר מֵּ הַ יֵּצֶ ר הָ ָרע‪ ,‬זֶה כְ מ ֹו ֶשאֵּ ין לְ ך נִ סָ יוֹן‬
‫לִ ְשתוֹת כוֹס ַרעַ ל‪ ,‬אֲ פִ לּו ִאם ִת ְהיֶה הֲ כִ י צָ מֵּ א בָ ע ֹולָם‪ ,‬כִ י אַ ָתה יוֹדֵּ עַ‬
‫ָאדם מַ כְ נִ יס ל ֹו פַ חַ ד מֵּ ה' הּוא יוֹדֵּ עַ ֶשאֵּ ין‬
‫ֶש ִמיָד י ִָש ְרפּו לְ ך הַ מֵּ עַ יִם‪ִ .‬אם ָ‬
‫כָל אֶ פְ ָשרּות לְ ַדבֵּ ר לָשוֹן הָ ָרע‪ ,‬אֵּ ין ָכל אֶ פְ ָשרּות לְ ִה ְס ַתכֵּל בַ עֲ ָריוֹת‪.‬‬
‫י ְִצחָ ק ָאבִ ינּו לְ עֵּ ת זִ ְקנָת ֹו כָהּו עֵּ ינָיו כְ מ ֹו ֶש ָכתּוב‪" :‬וַ ִתכְ הֶ ין ָ עֵּ ינָיו‬
‫מֵּ ְראֹ ת"‪ .‬שוֹאֵּ ל הַ ִמ ְד ָרש לָמָ ה יִצְ חָ ק נִ ְהיָה ִע ֵּּור? לְ פִ י ֶשבְ ָשעָ ה ֶש ָשחֲ טּו‬
‫ַאבְ ָרהָ ם עַ ל ּגַבֵּ י הַ ִמזְ בֵּ חַ הּוא הֵּ ִציץ בַ ְשכִ ינָה‪ ,‬כָל מַ ְראוֹת הָ אֱ ל ִקים‬
‫נִ פְ ְתחּו וְ הּוא ִה ְס ַתכֵּל עַ ל הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא‪ָ ,‬אמַ ר הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא‬
‫ִאם אֲ נִ י הו ְֹרג ֹו אֲ נִ י מַ כְ ִריעַ אֶ ת אֲ הּובִ י‪ ,‬מַ ּגִיעַ ל ֹו לָמּות ֶשהֲ ֵּרי נֶאֱמַ ר‪" :‬כִ י‬
‫ָאדם וָ חָ י"‪ ,‬אֲ בָ ל ִאם אֲ נִ י הו ֵֹּרג אוֹת ֹו ַאבְ ָרהָ ם יָכוֹל לָמּות‬
‫לא‪-‬י ְִרַאנִ י הָ ָ‬
‫מֵּ רֹב הַ צַ עַ ר‪ָ ,‬אז אֲ נִ י מַ ְמ ִתין ל ֹו עַ ד הַ זִ ְקנָה וְ אֶ ֱע ֶשה אוֹת ֹו ִעּוֵּר‪ .‬עַ ל מָ ה‬
‫נִס ַתכֵּל בַ ה'‪ .‬י ְִצחָ ק ָאבִ ינּו ֶשפָ ַשט אֶ ת צַ ּוָ אר ֹו עַ ל ּגַבֵּ י‬
‫נִ ְתעַ ּוֵּר? עַ ל ֶש ְ‬
‫הַ ִמזְ בֵּ חַ ‪ ,‬וְ ָאמַ ר ִרבוֹנ ֹו ֶשל ע ֹולָם אֲ נִ י מּוכָן לְ ִה ָשחֵּ ט בִ ְשבִ ילְ ך‪ ,‬אֲ בָ ל כֵּיוָ ן‬
‫ֶש ִה ְס ַתכֵּל ּגַם עַ ל ה' הּוא צָ ִריך לִ ְהיוֹת ִעּוֵּר‪.‬‬
‫ִאם עַ ל י ְִצחָ ק ָאבִ ינּו ֶשהָ יָה עוֹבֵּ ד ה' בֶ אֱ מֶ ת ָכך‪ָ ,‬אז ָאדָ ם ֶש ִה ְס ַתכֵּל‬
‫בְ מַ ְראוֹת אֲ סּורוֹת‪ ,‬עַ ל ִס ְט ָרא ָאחֳ ָרא‪ ,‬אֱ ל ִהים אֲ חֵּ ִרים‪ָ ,‬תבִ ינּו לְ בַ ד מֶ ה‬
‫"מכַלְ כֵּל חַ יִים בְ חֶ סֶ ד"‪ָ .‬תבִ ינּו כַמָ ה‬
‫הָ יָה צָ ִריך לִ ְהיוֹת‪ .‬הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא ְ‬
‫אֲ נ ְַחנּו חַ יִים בַ חֶ סֶ ד ֶשל ה'‪ ,‬ה' ְמ ַרחֵּ ם עָ לֵּינּו‪ְ ,‬מחַ כֶה לָנּו ֶשנַחֲ זֹר‬
‫שּוטים ְמאֹ ד‪ֶ ,‬שנ ְַת ִחיל‬
‫בִ ְתשּובָ ה‪ ,‬זֶה מַ ה ֶשה' רוֹצֶ ה מֵּ ִא ָתנּו‪ְ ,‬דבָ ִרים פְ ִ‬
‫לַעֲ בֹד אוֹת ֹו בֶ אֱ מֶ ת‪ֶ ,‬שנַפְ ִסיק לַעֲ בֹד אוֹת ֹו בָ עֵּ י ַניִם‪.‬‬
‫נִס ָתרוֹת‪,‬‬
‫ָאדם חָ ָכם וְ יֵּש ל ֹו מַ ְצלֵּמוֹת ְ‬
‫ִאם הָ יָה לְ ך בַ עַ ל הַ בַ יִת וְ הּוא ָ‬
‫ִית יָכוֹל לַעֲ בֹד עָ לָיו? ִת ְתיַחֵּ ס ָככָה לְ הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא‪ .‬בַ עַ ל‬
‫הַ ִאם הָ י ָ‬
‫הַ בַ יִת נ ַָתן לְ ך הו ָֹראוֹת מָ ה אֲ נִ י רוֹצֶ ה ֶש ַתעֲ ֶשה וְ אַ ָתה לא עו ֶֹשה‪ ,‬אַ ָתה‬
‫אוֹמֵּ ר לא בַ עַ ל הַ בַ יִת יְוַ ֵּתר לִ י‪ ,‬אֲ בָ ל הַ מַ ְצלֵּמָ ה ְמצַ לֶמֶ ת או ְֹתך‪ ,‬עוֹד ְמעַ ט‬
‫לּומים וִ יפַ טֵּ ר או ְֹתך מֵּ הָ עֲ בו ָֹדה‪.‬‬
‫הּוא יָבוֹא וְ י ְִראֶ ה אֶ ת ָכל הַ ִצ ִ‬
‫לסדר את הפרשה‬
‫לפניכם רשימת נושאי הפרשה בסדר מעורבב‪,‬‬
‫עליכם לסדרם מחדש לפי סדר ההתרחשות בפרשה‪.‬‬
‫כשתצליחו‪ ,‬שימו את האותיות מימין לנושאים לפי הסדר‬
‫ותקבלו מהאותיות חלק מפסוק מהפרשה‪.‬‬
‫ב‪ .‬מטה אהרן נהפך לתנין‬
‫ל‪ .‬התראת מכת צפרדע וקיומה‬
‫ד‪ .‬התראת מכת דם וקיומה‬
‫ה‪ .‬התראת מכת ברד וקיומה‬
‫ו‪ .‬הבטחת השי"ת לגאולת ישראל‬
‫י‪ .‬תולדות ראובן‪ ,‬שמעון ולוי‬
‫כ‪ .‬השי"ת שולח את משה ואהרן לפרעה‬
‫ב‪ .‬מכת כינים‬
‫פ‪ .‬התראת מכת ערוב וקיומה‬
‫ע‪ .‬מכת שחין‬
‫ר‪ .‬התראת מכת דבר וקיומה‬
‫"_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _"‬
‫מיצאו נא בפרשה‬
‫א‪ .‬סב ונכד שנפטרו באותו גיל‪.‬‬
‫ב‪ .‬עז שאינה עז‪.‬‬
‫ג‪ .‬נכד ששמו כמחצית שם סבו‪.‬‬
‫ד‪ 1 .‬שמות של איברים בגוף האדם‪.‬‬
‫ה‪ .‬המילה הארוכה ביותר בתורה (‪ 61‬אותיות)‪.‬‬
‫תלמוד תורה‬
‫גן בנים ‪3-4‬‬
‫מכינה א' – מכינה ב'‬
‫כיתות א' – ח'‬
‫בית הספר ‪ -‬בית יעקב‬
‫גן בנות ‪3-4‬‬
‫גן בנות ‪4-6‬‬
‫גן חובה ‪ -‬כיתות א' – ח'‬
‫הנייר‪ :‬מחריטה על אבנים ועד המצאתו‬
‫לפני שהיה הנייר מצוי‪ ,‬הייתה מלאכת הכתיבה הרבה יותר קשה‪ .‬כתבו‬
‫(או ליתר דיוק חרטו) על אבן בעזרת פטיש או מכשיר קהה אחר‪ .‬זו‬
‫הייתה מלאכה מפרכת ומובן שלא כל אחד יכל לעסוק בה‪.‬‬
‫עם השנים חיפש האדם לוחות רכים יותר‪ ,‬שעליהם קל יותר לכתב‪.‬‬
‫לשם כך הכין חמר ויצר ממנו לוח חרס‪ ,‬עליו הוא כתב כשהיה עדין רך‪.‬‬
‫כשהתייבש לוח החרס‪ ,‬נותר הכתוב למשך זמן רב‪.‬‬
‫גם על לוחות שעווה כתבו אנשים‪ .‬הם הכינו תבניות מעץ ויצקו לתוכה‬
‫שעווה רותחת‪ .‬לאחר שהשעוה התייבשה כתבו עליה‪.‬‬
‫פפירוס ‪ -‬המצאת הנייר שינתה לחלוטין את כל הרגלי הכתיבה‪ .‬אבל‪,‬‬
‫גם היצור שלו עבר גלגולים שונים עד לתהליך היצור הנוכחי‪ .‬וברור‬
‫שגם מחירו והשימוש שעושים בו‪ .‬מקורו הראשון של הנייר הוא‬
‫במצרים העתיקה‪ .‬המצרים השתמשו בצמח הגומא שגדל על שפת‬
‫הנילוס‪ ,‬והכינו ממנו נייר שאותו כינו‪ :‬פפירוס‪.‬‬
‫הם היו חותכים את הקנים לאורך לרצועות גמישות‪ ,‬את הרצועות ארגו‬
‫בצורה של שתי וערב עד שנוצר גיליון ארוך שניתן היה לכתב עליו‬
‫בקלות ולגלגל אותו כמגילה‪.‬‬
‫לא רק במצרים השתמשו בפפירוס‪ .‬הם מכרו אותו לארצות שונות‬
‫ברחבי העולם‪ .‬אבל‪ ,‬בגלל תהליך היצור המיוחד שלו הוא היה יקר‬
‫וקשה מאוד להשגה‪.‬‬
‫הקלף ‪ -‬במשך השנים עברו בני האדם לשימוש בסוג נוסף של‬
‫גיליון לכתיבה‪ .‬היו מעבדים עורות בעלי חיים בצידם הפנימי‪,‬‬
‫מיבשים אותם וכותבים עליהם‪.‬‬
‫את הקלף אפשר היה לגלגל בקלות בגלל גמישותו וכן לכרוך‬
‫מהדפים שלו ספר‪ .‬הכתיבה עליו הייתה קלה יותר והוא נשמר לזמן‬
‫ארוך‪ .‬אבל‪ ,‬הקלף היה יקר מאד‪ .‬רק עשירים ובני המעמד הגבוה‬
‫הרשו לעצמם להחזיק ספריות בבתיהם‬
‫הנייר החדש ‪ -‬הנייר בצורתו הנוכחית הומצא על ידי חכם סיני‬
‫בשם‪ :‬סטאי לוס‪ .‬הוא ריסק וניסר גזרי עצים עד שהתקבלה דייסה‬
‫סמיכה‪ .‬את העיסה השאיר לתסוס במשך זמן מה‪ .‬לאחר מכן יצק‬
‫כמויות קטנות על גבי תבניות כדי שתהיינה שכבות דקיקות של‬
‫עיסה‪ .‬כשהתייבשה העיסה נתקבל נייר דק דומה מאד לזה של‬
‫היום‪ .‬זה היה הבסיס ליצור תעשיית הנייר‪.‬‬
‫עד היום משתמשים בעיסת נייר כדי לייצר נייר‪ .‬כמובן שהיום‬
‫מחליפות מכונות משוכללות את עבודת הידיים‪.‬‬
‫בגלל היצור הנרחב של הנייר נכחדים יערות רבים והאחראים‬
‫מחפשים תחליפים ופתרונות כדי שלא יהרסו היערות‪.‬‬
‫יצור נייר משובח איננו נעשה כיום מעץ אלא מסמרטוטים‬
‫ומחומרים עדינים אחרים‪.‬‬
‫בשבת‪:‬‬
‫בחול‪:‬‬
‫תפילות‬
‫שחרית הנץ החמה ‪( 10:00‬כ‪ 00-‬דקות קודם הנץ החמה)‬
‫‪11:11‬‬
‫שחרית מנין ב'‬
‫‪12:60‬‬
‫שחרית מנין ג'‬
‫‪( 61:30‬כ‪ 81-‬דק' קודם שקיעה)‬
‫מנחה‬
‫סמוך למנחה‬
‫ערבית מנין א'‬
‫בתום השיעור המרכזי‬
‫ערבית מנין ב'‬
‫שיעורים‬
‫בימים א – ה בשעה ‪ , 63:31‬גמרא – לאחר השיעור המרכזי‬
‫יום ראשון‬
‫יום שני‬
‫יום שלישי‬
‫יום רביעי‬
‫יום חמישי‬
‫עין יעקב ‪ -‬עיון באגדות חז"ל‬
‫חובת הלבבות‬
‫הלכה ‪ /‬ענייני דיומא‬
‫מסילת ישרים לרבנו הרמח"ל‬
‫הלכות שבת‬
‫פעילות לנשים‬
‫יום שלישי ‪ 81:31‬שיעור לנשים‪ ,‬הר' עטיה‬
‫תפילות ושיעורים‬
‫‪( 61:80‬כ‪ 31-‬דק' לפני שקיעה)‬
‫מנחה ערב שבת‬
‫שחרית עם הנץ החמה ‪( 10:30‬כשעה קודם הנץ החמה)‬
‫‪ 31( 11:11‬דק' לפני תפילת שחרית)‬
‫שיעור בהלכות נידה‬
‫‪11:31‬‬
‫שחרית מנין ראשי‬
‫‪( 68:31‬אליהו קורן ‪ ,8‬משפחת פרג'יאן)‬
‫תהילים לבנים‬
‫‪60:11‬‬
‫מנחה מנין א'‬
‫‪60:31‬‬
‫שיעור מוסר‬
‫‪( 60:60‬בתום השיעור)‬
‫מנחה מנין ב'‬
‫‪( 61:11‬כ‪ 31-‬דק' קודם צאת שבת)‬
‫שיעור הלכה‬
‫‪( 61:31‬עם צאת השבת)‬
‫ערבית של מוצ"ש‬
‫‪( 61:01‬לאחר ערבית של מוצ"ש)‬
‫אבות ובנים‬
‫שיעור הלכה בשר וחלב ‪81:11‬‬
‫פעילות לנשים בשבת‬
‫תהילים לבנות‬
‫שיעור לנשים‬
‫‪( 63:11‬הרב מן ההר ‪ ,60/3‬משפחת בן אלי)‬
‫‪ 63:11‬עד ‪ 63:00‬מפי מו"ר שליט"א‬
‫שיעורים קבועים נוספים מפי מו"ר הרב שליט"א בירושלים והסביבה!‬
‫יום ראשון ‪ 86:11‬ביה"כ "יוסף חי"‪ ,‬רחוב מניה שוחט‪ ,‬פסגת זאב‬
‫יום רביעי ‪ 62:11‬ביה"כ "בורכוב"‪ ,‬רחוב פישל ירושלים‬
‫‪61:31‬‬
‫יום שני‬
‫יום חמישי ‪86:11‬‬
‫לזיכוי הרבים‪ ,‬להצלחה‪ ,‬לרפואה ולעילוי נשמת‪.‬‬
‫דניאל בן‪-‬ציון בטל' ‪.050-4886366‬‬
‫ביה"כ "מוסיוף"‪ ,‬רחוב יואל ירושלים‬
‫מעלה אדומים רחוב אבני החושן‬
‫ברכסים‬
‫פרדס חנה‬
‫תמונות משיעורי מו"ר השבוע‬
‫בקרית אתא‬
‫ובפרדס חנה בבית מדרשו של רב העיר הרה"ג דוד צדקה שליט"א‬
‫רכסים‬
‫קרית אתא‬
‫מידי שבוע כל יום א' ב‪00:22-‬‬
‫בביה"כ יוסף חי רח' מניה שוחט פסגת זאב י‪-‬ם‬
‫העלון מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של מרן שר התורה ופוסק הדור‪ ,‬מורנו ורבנו מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬שזכותו הגדולה תגן עלינו‬
‫זיווג הגון‪ :‬אור בן דליה‬
‫‪ ,‬דוד בן שמחה וב"ב‪ ,‬משפחת מזרחי‪ ,‬יחזקאל מאיר בן שרה‪ ,‬דליה בת נעמי‪ ,‬אייל מזרחי‬
‫להצלחת‪:‬‬
‫ולהבדיל לעילוי נשמת ‪ :‬הנדיב אבנר צבאן בן חנה‬
‫לרפואה‪ :‬חיים מרדכי בן נטע‬