עלון חסדי שמואל 193 - הרב אייל עמרמי שליט"א | דף הבית
פרשת וארא גליון מס' ( 391שנה רביעית) ,כ"ז טבת תשע"ו מֹשה ,וַ יֹאמֶ ר אֵּ לָיו אֲ נִי ה' ,וָאֵּ ָרא אֶ ל ַאבְ ָרהָ ם, אֱֹלקים אֶ ל ֶ ִ "וַ י ְַדבֵּ ר ּוש ִמי ה' ֹלא נו ַֹד ְע ִתי לָהֶ ם" – רש"י הקדוש אֶ ל י ְִצחָ ק וְ אֶ ל יַעֲ קֹבְ .. מביא בשם רבותינו בעלי המדרש ,שאמר לו הקב"ה למשה 'חבל על דאבדין ולא משתכחין' ,חבל על מה שאבד לי ,ואני לא מוצא את אותה אבידה ,ומה אבד לקב"ה? נאבדו לי אנשים בשיעור הקומה של אברהם יצחק ויעקב ,שמעולם לא הרהרו אחר מידותיי .פירושו שמעולם לא עברה בהם מחשבה של ביקורת או אי הבנה על הנהגת העולם ,ולא על התנהגותי איתם. ַאר ְצָך.. אומר הקב"ה למשה ,כשאמרתי לאברהם "לְֶך לְ ָך מֵּ ְ וַאֲ בָ ֶרכְ ָך ..ו ְֶהיֵּה ְב ָרכָה" – תראה איזו ברכה תבוא לך ,רק צא ָארץ" ,ואוכל מארצך .והנה הגיע אברהם לארץ ישראל" ,וַ י ְִהי ָרעָ ב בָ ֶ אין לאכול ,ואפילו לא מדברים על הברכה שלא התקיימה! היה צריך אברהם כמו כל אדם נורמלי לומר' ,רבונו של עולם! איפה ההבטחות שלך? אני עשיתי מה שביקשת ,היכן הברכה'? ואומר ה' ,לא רק שאברהם לא הטיח בי ולא אמר כך ,אלא אפילו מחשבה והרהור קל של 'היכן הבטחת ה' לא עברו במוחו. ָארץ הַ זֹאת ..וַאֲ בָ ְר ֶכ ָך", כך היה גם עם יצחק ,אמר לו ה' "ּגּור בָ ֶ והנה חיפש מים לשתות ולא מצא ,ולא מדובר על מותרות או על עסקים ונכסים ,אלא על מים שהם דבר אלמנטרי ומינימלי שלא נתתי לו לאחר שכבר הבטחתי לו ,ולא הרהר אחר מידותיי ,לא רק שלא טען נגדי ,אלא גם לא במחשבה ולא בשום הרהור .וכך היה גם עם יעקב. 'חבל ,זה אבד לי' ,אומר הקב"ה למשה – הקב"ה מחפש כל הזמן אנשים שמוכנים לתת אמון בקב"ה ,שנאמר "עֵּ ינַי ְבנֶאֶ ְמנֵּי-אֶ ֶרץ ל ֶָשבֶ ת ִעמָ ִדי" ,אנשים שיודעים שנאמן הוא בעל מלאכתך לשלם לך שכר פעולתך ,אנשים שהתברר אצלהם שהצלחת הרשעים המורדים בה' ובתורתו היא הצלחה רגעיתִ " ,בפְ רֹחַ ְר ָש ִעים כְ מ ֹו עֵּ ֶשב ,וַ י ִָציצּו כָל פֹ עֲ לֵּי ָאוֶן" ,והסבל והקושי שיש לעובדי ה' זה נְחיל יתָך י ְִשּגֶה ְמאֹד"" ,לְ הַ ִ יתָך ִמ ְצעָ ר ..אבל ַאחֲ ִר ְ אש ְ קושי זמניֵּ " ,ר ִ אֹצר ֵֹּתיהֶ ם אֲ מַ ֵּלא". אֹהֲ בַ י יֵּש" ,כך אמר ה'" ,וְ ְ את כל זאת ה' אומר למשה רבם של ישראל ,שיא השלמות 61:61 61:82 ( 01דקות לפני השקיעה) והטוהר ,עדיין אני אוהב ומחפש כמותם אומר ה' ,אנשים שלא מהרהרים אחר מדותיי גם אם זה נוגד את הציפיות שלהם. כל אדם עובר בחייו משוכות ומכשולות ,אחד בתחום הזוגיות, לא מצליח להגיע לאהבה ואחוה עם אשתו ,והשני בתחום הפרנסה שקשה עליו הכלכלה ,והשלישי קשה לו עם ילדיו שלא שומעים בקולו או שחס וחלילה סובלים מבעיות בריאותיות וצריך התמודדות יומיומית .על האדם לקבל את המאורעות שקורים עמו במנוחת הנפש בלא עצבנות ,אלא במנוחת הלב ובהבנה שהכל נעשה בהשגחה מדוקדקת של ה' ,שעיני ה' פקוחות על כל דרכי בני אדם ,לתת לאיש כמעשיו וכפרי מעלליו .זו עבודת ה' ואת זה צריך האדם לקנות באמצעות התורה! החפץ חיים אומר ,שכידוע עם ישראל נמשלו ככוכבים ,כפירושו של רש"י בתחילת ספר שמות ,בתשובה לשאלה מדוע הקב"ה חוזר ומונה את עם ישראל לאחר שכבר מנאם כשיצאו ממצרים ,אלא להודיע חיבתם שנמשלו ככוכבים ,שנאמר בהם "מ ֹונֶה ִמ ְספָ ר לַכ ֹוכָבִ ים" ,ומסביר החפץ חיים ,שכידוע כל תפוקת הכוכב ,כל המימוש של הפוטנציאל שבו ,הוא בשעת חשיכה ,בשעה שהחמה שוקעת ,אז הכוכב מאיר ומראה שהוא קיים ומועיל – כך אומר החפץ חיים שהיהודי נמשל לכוכב ,משום שכל הפוטנציאל ,כל היהדות של האדם תמומש רק בשעה של חושך ,של קושי ,של אכזבה ,של אי מילוי ציפיות. אדם שהתאכזב מחברו שמעל באמונו ,או אדם שלא מגלה באשתו את מה שייחל לראות ועדיין ממשיך להאיר ,ממשיך לעבוד את ה' ביראת שמים טהורה ,עם אותו החיוך על פניו ,צהלתו על פניו ,אותו קיום מצוות בלא יאוש ובלא רפיון ,אותן תפילות בחשק ובהתרגשות ,הנהגות כאלו בשעות של קושי ומשבר הן המוכיחות כי אכן מעם ה' אלו ,כי יהודים הם הנאמנים לה' ותורתו – ועל זה אומר הפסוק " ִמי בָ כֶם אֲ ֶשר הָ לְַך חֲ ֵּשכִ ים ,וְ אֵּ ין נֹ גַּה ל ֹו ,י ְִב ַטח בְ ֵּשם אֹלקיו" .וה' יזכנו להיות מעובדיו ונאמני בריתו ושומרי ה' וְ י ִָשעֵּ ן בֵּ ָ משמרתו תמיד אכי"ר. שבת שלום ,אייל עמרמי 62:16 כה אמר יחזקאל כ"ח לפניה טלפונית אל הרב אייל עמרמי שליט"א | 0533-107-137 ,לשליחת שאלה למו"ר באתר "כאיל תערוג" www.ayal-taarog.co.il כתובת דואר :רח' הרב כלפון משה הכהן ,2/13ירושלים .ת.ד .11078 .מיקוד 91110 | לקבלת העלון לדוא"ל ,ניתן לשלוח בקשה [email protected] אין לי עם מי לדבר דליה ושמואל נשואים כבר כ 81-שנה ,כלפי חוץ ,נדמים השניים בעיני רבים כזוג מושלם ממש .אבל מה שאף אחד לא יודע הוא, דליה מרגישה שלשמואל אין הרבה סבלנות להקשיב לה. בכל פעם שהיא מנסה לספר לשמואל דבר מה ,שלוש דקות אחרי שהיא מתחילה לדבר ,שמואל ,שכבר מכיר את דליה היטב והבין בדיוק את העניין אליו היא חותרת ,מנענע בראשו בחוסר סבלנות וקוטע את דבריה .לפעמים היא מנסה להעיר את תשומת ליבו לכך, אבל הוא בתגובה ,רק נהיה עוד יותר עצבני ומפטיר לעברה" :אבל דליה ,את לא מבינה שהבנתי כבר את מה שאת מנסה לומר? הסברת את עצמך ,הבנתי ברגע הראשון ,אמרתי לך את דעתי בעניין ,וזהו". ברגעים כאלה דליה משתתקת .והשתיקה הכואבת שלה נמשכת ,עד שהפגיעה נעלמת והיא אוזרת אומץ לנסות לדבר איתו שוב .כך זה נמשך כבר שנים ,כאשר כמעט כל דיאלוג מסתיים כששמואל מפהק בחוסר סבלנות ,מפטיר לעבר דליה כמה מילים בתגובה ,ודליה נשארת עם גוש של בדידות ועלבון בגרון. האם גם לכם מוכרת הסיטואציה הזו? למעשה ,מדובר בבעיה נפוצה של הרבה זוגות .בגמרא כתוב ש"עשרה קבין של דיבור ירדו לעולם, תשעה מתוכן נטלו הנשים ,ואחד נטלו הגברים" .גבר רואה בדיבור כלי תכליתי שמשמש אותו רק לצורך העברת מידע .לכן הוא נוטה לקצר הרבה יותר בדיבור ,ומתקשה להמשיך להקשיב אחרי שכבר קלט את מטרת הדברים. חינוך לוותרנות בימים קשים האלו העוברים על עם ישראל ,כל אחד חושב מה עליו לעשות כדי לעצור את חרבו של מלאך המוות המתהלכת ברחובות הארץ הקדושה. לא כל אדם מסוגל להתמודד מול עלבונות והאשמות בפרט לא ילדים צעירים שנמצאים בעיצומה של צמיחה נפשית ופיזית וזקוקים בכל עת לחיזוקים חיובים שיעצבו את אישיותם. נאמר ":המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו"? כמה פעמים אנו נוטים לבחון את האחר במשקפים בעלות זכוכית מגדלת? מעירים על מה שלא בסדר ,כאילו שאצלנו הכל בסדר ,אנו נעשים אסרטיביים בכל מה שמגיע לנו .עומדים על שלנו מבלי לעצור לרגע ולנסות "להיכנס לנעליו" של האחר. היהדות מבקשת מאתנו לנהוג בזהירות בכבוד האחר ,קושי בהנהגה זו באה לידי ביטוי במיוחד בבית בין האנשים הקרובים לנו ,ובזמנים לחוצים שאז האווירה נעכרת בשל עלבונות והאשמות וכל אחד מתבצר בעמדתו. באה הגמרא ומלמדת אותנו שעלינו לוותר מדי פעם ,להעלים עין ,לדון לכף זכות ,במאזניים שאנו מודדים את האחר באותם מאזניים מודדים בשמיים את מעשינו. בשמיים נותנים לנו הזדמנות לשנות את כף המאזניים בכך שנסלח, נוותר ,שגם אם נפגענו לא נצא במלחמה שערה אלא נאמין שזה מאת האישה לעומתו ,זקוקה לדיבור הרבה יותר :גם לצורך ההתקשרות עם בעלה ,וגם ככלי בגידול וחינוך הילדים ,שדרכו נוצרת חוויה קרובה של חיבור איתם .אישה זקוקה לדיבור אפילו רק לשם הדיבור ,גם כשאין בכך תכלית מעבר לדיבור עצמו .והיא צריכה את ההקשבה וההשתתפות של בעלה הרבה יותר מאשר את הפתרון הסופי שיש לו להציע. וההבדל הזה טמון ממש בבסיס של השניים .נשים שלא יודעות את מהותו של הטבע הגברי ,כמעט תמיד ימצאו את עצמן נפגעות לאחר מקרה כזה ,ולוקחות צעד אחורה .הבעל ,שחש בכך ,נפגע מעצם הריחוק הלא מובן לו -ולוקח גם הוא צעד אחורה .וכך נוצר ריחוק במערכת הזוגית -שבמקרים רבים עשוי לגרום לנזק בל יתואר. למידה של בן הזוג ,הכרת השוני שלו ותכונותיו הייחודיות משנה ומשפרת את הגישה ,יוצרת קירבה ,היכרות והתחברות .זהו שורש ויסוד התקשורת והקשר הזוגי. ה' ,העלבון בא לומר לנו משהו ,אולי לבדוק את עצמנו? אולי השני לא התכוון? אולי ננסה להיכנס "לנעליו" ולבדוק את הדברים מנקודת מבטו ולדון אותו לכף זכות. כדי להיות ממוקדים בטוב נשתף את ילדנו במשימת השבוע שבה נמצא טוב בכל אדם ,שכנים ,אחים ,חברים וכו' .כשנראה שהילדים זורמים ,נעלה שלב נוסף ונמצא בכל יום 3דברים טובים באדם שקצת קשה לנו איתו ,חבר מהכיתה ,מורה ,הרב ,אח וכו'. כדי לאמן את הילדים נביא סיטואציות שונות ונבקש מהילדים לספר כיצד היו רואים את הסיפור בצורה אחרת ,מנקודת מבט שונה במטרה להרגיל אותם לראות טוב. כפי שהרב דסלר הסביר "המעביר על מידותיו" אינו אדם מושלם שעקר את כל המידות הרעות מליבו ,אלא אדם שצמצם את המידות הרעות ששולטות בו בצורה שיהיה אפשר להיות במחיצתו .כלומר כשהוא כועס הוא מסוגל לדון את השני לכף זכות למחול ולסלוח והכעס לא ממלא אותו עד הרס. נמחיש את המושג לדון לכף זכות על ידי סיפור: מעשה שהיה עם זוג שהיה להם בן יחיד ואהבו אותו מאד מאד .יום אחד ישבו ההורים במרפסת והשקיפו על בנם המשחק בחצר .לפתע ראו אדם גדול ממדים נותן לבנם מכות על גבו .ההורים המבוהלים החלו לצעק על האיש'' :כיצד אתה מעיז להכות ילד קטן! והאיש המשיך להכות את בנם .מיד האב ירד בזעם ובלי שאלות החל מכה את אותו האיש. האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות? סוף הסיפור -לאחר שסיים להכותו אמר לו האיש'' :מדוע אינך שואל מה הסיבה שהכיתי את בנך?'' והחל מספר לו'' :בנך הקטן נחנק בזמן שאכל לחם .ראיתי זאת ,ניגשתי אליו ודפקתי על גבו על מנת להוציא את הלחם שנתקע לו בגרון .האם בגלל זה צריך אתה להכות אותי?" .הבין אביו של הילד שנכונים היו מעשי האיש ,מיד הצטער ,בקש סליחה שלף את ארנקו ופיצה אותו כספית והודה לאיש שהציל את בנו. רבי עמרם בן דיוואן שמו של הצדיק רבי עמרם בן דיוואן נישא בהערצה בקרב יהודי מרוקו ובפי כל מי שנתוודע לאישיותו המיוחדת .הוא נולד בשנת ת"ק בירושלים ,שם הגה בתורת הנגלה והנסתר ,ונמנה עם תלמידי ישיבת המקובלים .לאחר מכן התיישב בחברון. בשנת תקכ"ג נשלח על-ידי יהודי העיר כשד"ר (שליח דרבנן) למדינות צפון-אפריקה .בכתב-המינוי שלו הכתירוהו גדולי חברון בתארים: "החכם השלם ,סיני ועוקר-הרים". רבי עמרם יצא לכמה וכמה מסעות בארצות צפון-אפריקה ,ושב מהם ובאמתחתו סכומים נכבדים ,נדבת-ידן של קהילות ישראל בעבור יהודי חברון. נסיעתו האחרונה הייתה בשנת תקמ"ב .בהגיעו לכפר אשג'ן (כעשרה קילומטרים מהעיר ואזאן) ,תקפה אותו מחלה קשה והוא נפטר שם. על אף שנות חייו הקצרות -ארבעים ושתיים שנים בסך הכול -נחקקה דמותו על לוח הדורות .עד עצם היום הזה מוזכר שמו ביראת כבוד .אף נתקיים בו ברבי עמרם "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" .לאחר פטירתו נהפך קברו ,השוכן על גבעה קטנה מתחת לעץ זית עתיק ,מוקד משיכה להמונים. קברו של רבי עמרם שימש אבן שואבת כל ימות השנה ,אך פעמיים בשנה משך אליו המון רב במיוחד – ביום פטירתו ובל"ג בעומר ,יום הילולת רבי שמעון בר יוחאי .ביום זה נהגו אלפים מכל ערי מרוקו וכפריה לנהור למקום הקבר ,להבעיר מדורה ענקית בקרבתו ,ללמוד קבלה ,לשיר ולשמוח – לכבוד התנא .חלפו שנים .יום אחד מונה לוואזאן מושל שונא יהודים .במיוחד הכעיסה את המושל נהירת היהודים אל קבר רבי עמרם ,שהיה בתחום שליטתו .סיפורי הניסים שהתהלכו סביב הצדיק וקברו הוציאוהו מכליו ממש. שנה אחת החליט המושל לשים קץ לדבר .בהתקרב ל"ג בעומר הציב חיילים חמושים סביב הכפר אשג'ן ,והפיץ הודעה כי כל יהודי אשר יעז להתקרב למקום בל"ג בעומר – מתחייב בנפשו. יהודי האזור ,ששמעו על הגזרה החדשה ,הצטערו מאוד ,אך נאלצו לציית לה ,מתוך פחד. לעומת זאת ,תושבי הערים והכפרים המרוחקים יותר ,לא ידעו על האיסור הפתאומי ויצאו לדרכם ,כמדי שנה .רק בהגיעם לוואזאן נודע להם כי לא יוכלו לפקוד את קבר הצדיק וכי עשו את דרכם לשווא. הגיע ליל ל"ג בעומר .על הגבעות סביב אשג'ן ובכל הדרכים המובילות אל מקום הקבר עמדו חייליו של המושל .הערב ירד. קרבה ובאה שעת ההדלקה המסורתית. שקט מוחלט שרר במקום ובכל הסביבה כולה לא נראתה נפש חיה .לפתע הואר הכפר באור חזק .לחיילים ששפשפו את עיניהם בתדהמה נגלה מחזה שלא-ייאמן :מדורה ענקית בערה בצמוד לקברו של רבי עמרם; קולות רמים של שירה ושמחה עלו סביבה, משל היה המקום מלא וגדוש חוגגים. כמה מן החיילים החליטו לגשת לקבר ולבדוק את הפלא מקרוב. בהגיעם למקום הקבר התפלאו לגלות כי במקום שוררת עלטה ושקט מוחלט .חזרו החיילים לעמדותיהם והנה המחזה הפלאי חזר ונשנה ,וקולות ה'חוגגים' נשמעו שוב למרחקים .חבריהם של החיילים שיצאו למקום התקשו להאמין לגרסתם ,עד שהלכו בעצמם למקום הקבר .גם הם מצאו במקום רק חושך ודממה. בשלב מסויים התחילו החיילים לחשוש כי האש וקול החוגגים מקורם בשדים וברוחות שהוזעקו על-ידי היהודים .ככל שהוסיפו להתבונן במדורה הגדולה ולהקשיב לצלילים שבקעו מכיוונה, השתכנעו והלכו כי אמנם כוחות אופל השתלטו על האזור ועוד מעט-קט יקומו עליהם לעשות בהם שפטים .אט-אט החלו החיילים להישמט מעמדותיהם ,עד שבמקום לא נותר אפילו חייל אחד. מבועתים עד עומק נשמתם התקבצו החיילים סביב ביתו של המושל ,ובהתרגשות רבה סיפרו לו על הפלא המתרחש בחלקת הקבר של הצדיק היהודי. עיניים יבשות דמעות העין מתפזרות כשכבה עדינה (פילים) על פני קרנית העין .הן מקנות לקרנית שטח פנים חלק ,שומרות על לחות העין ,על אפיתל הקרנית (השכבה החיצונית) והן הקו הראשון בהגנה על העין מפני חדירה של זיהומים. עין יבשה היא בעיה בפילים -שכבת הדמעות הנובעת מחוסר בדמעות או אידוי מוגבר של דמעות ,גורמת לנזק באזור מפתח העפעפיים לגרות את הפרשת השומן ולפזר את פילים הדמעות על העין .ניתן להקל על התסמינים ע"י שטיפה במים קרים. ולתחושת אי נוחות בעין. תסמינים :יובש ,צריבה ,גרד ,עייפות ,אודם ותחושה של חול בעיניים ,במקרים קלים עד בינוניים ,ניתן להוסיף דמעות מלאכותיות (ללא לרוב ישנה החמרה במהלך היום .היובש יכול להגביר את הרגישות לאור מרשם רופא) ,הנחלקות לשתי קבוצות עיקריות: חזק והתופעה לרוב דו עינית .תיתכן הפרשה דביקה מן העיניים .6תחליפי הדמעות מהדור הישן ,שהינם יעילים ,אך שימוש כרוני ולעיתים למרות חוסר ההיגיון ,ישנה דמעת מרובה .דמעות אלה הן מספר רב של פעמים ביום בטיפות אלה ,יכול לגרום להפרעה בדומה לתגובה לגוף זר או גירוי אחר בעין ,מופרשות כרפלקס לתחושת בקרנית היות שהם מכילים חומרים משמרים. היובש מבלוטת הדמע הראשית .הדמעות אינן מקלות על תחושת האי .8טיפות מן הדור החדש יותר ,ארוזות באמפולות קטנות חד פעמיות ללא חומר משמר .בטיפות אלה אין חומר משמר או קיים נוחות מכיוון שאין להן את תכונות הסיכה של דמעות רגילות. באופן בסיסי קיימים שני גורמים לעין יבשה :חסר דמעות ואידוי יתר חומר שמתפרק באוויר עוד לפני מגע הטיפה בעין ובכך נמנע הנזק של דמעות ,הסיבה השכיחה ביותר לחסר דמעות היא פגיעה ביצור לקרנית .במקרים של שימוש קבוע בטיפות לחות מספר פעמים המרכיב המימי של הדמעות ,שיכולה להופיע גם אצל אנשים בריאים ביום ,מומלץ על שימוש בטיפות מהדור החדש .מכיוון שהחומר המשמר נספג בעדשות המגע ,מומלץ למרכיבי עדשות מגע שימוש ושכיחותה עולה מעל גיל 01ואצל נשים לאחר גיל המעבר. טיפול בעין יבשה :ראשית ,יש להימנע מגורמים מגרים כגון אבק ,עשן ,בטיפות ללא חומר משמר. מיזוג אוויר בעוצמה חזקה ואשר מופנה לכיוון הפנים וגורם ליובש קיצוני .במידת האפשר הפסקה או החלפת תרופות המחמירות את היובש .בישיבה ממושכת מול המחשב ,יש להקפיד על עפעוף בכדי התפוז האחרון! /באדיבות ר' קובי לוי "תראה מיסטר לוי ,אצלנו באמריקה יש המון פרופסורים לכל מיני עניינים שונים ומשונים ,החל מחוקרי הנורמות ההתנהגותיות של הדבורים הצהובות על הרי ההימלייה ,עבור למחקרי האינטלגנציה של זוללי הנמלים בהאיטי ,וסיים בפרופסורים המודדים את השפעת קרני הלייזר בחדרי הניתוח על שואבי האבק בברזיל .תאמין או לא ,אבל יש גם פרופסורים עם קצת חוכמה ודעת ,איך אומרים חז"ל "חוכמה בגויים תאמין". "יפה .מכאן אנחנו מפליגים לנו לאיזו אוניברסיטה זניחה באוהיו, בפאתי אחת הערים העלובות ,אורלנדו שמה ,אם אינני טועה .לומדים שם בקושי 0111סטונדטים ברמה בינונית ,שאף אחד לא מתייחס ברצינות לתארים של הבוגרים שלהם ,כפי שלא מתייחסים בכובד ראש לסגל המרצים שלה .אבל שם באותה אוניברסיטה אפורה וכפופת גו זו, יושב פרופסור דווקא מכובד ובעל שם במרחב האמריקני ,ומתעקש לא לזוז משם .שמו פרופסור ג'וני ריצ'רדסון ,גוי כבן ,21אשר הצליח להוציא בעשורים האחרונים כמה בוגרים העושים חיל במה שהם מכנים "מדעי ההתנהגות" שזו המומחיות שלו .לאיש הזה ישנן שיטות מפתיעות ,תיאטרליות דרמטיות ,אשר פועלות בלבבות ,ומצליחות ליישר הרבה מן העוקם והעיוות האנושי". "ובכן ,לא מכבר אסף פרופ' ריצ'רדסון את הסטודנטים שלו ,והודיע להם שיבואו לראות הצגה מדהימה ,שתוסיף להם לקח גדול לחיים. הפרופ' הישיש הכניס את תלמידיו לאולם קטן שבמרכזו חדר זכוכית אטום ובו שני כסאות עור נוחים ושולחן עץ קטן .על גבי השולחן הונח לו אחר כבוד תפוז כתום בגודל בינוני ,חשוב לציין שהזכוכית היתה אטומה לחלוטין ,כך שהסטודנטים ראו ושמעו את הנעשה בפנים ,אך יושבי חדרון הזכוכית לא ידעו מה קורה סביבם". "הסכיתו" ביקש הפרופ'" ,עוד מעט ייכנסו לכאן שתי נשים מכובדות מאד .שתיהן משכילות ביותר ,בעלות מעמד ,אך אמותיהן של השתיים חולות ביותר ,במצב כמעט סופני .הנה הן נכנסות ומתיישבות ,עכשיו אכנס לחדרון ואמסור לכל אחת מכתב ובו נתון אחד פשוט .אגב, שתיהן יודעות שמדובר בתרגיל התנהגותי ,אם כי במציאות כפי שדיווחתי לכם -אמותיהן באמת חולות ביותר. "פרופ' ריצ'רדסון הקריא לסטודנטים את לשון המכתב שתקבל כל אחת מן הנשים" .גב' יקרה .התפוז המונח כאן על השולחן ,הוא התפוז האחרון שנותר בעולם .אבל מן התפוז הזה ,היחידי ,ניתן להפיק תרופה שבוודאות תציל את אמך ממוות .גם אמה של הגברת היושבת ממולך, במצב סופני דומה ,וגם היא יודעת שהתפוז האחרון ,עשוי להציל את חיי אמה .עליך לשכנע אותה ,ולהשקיע כל מאמץ רגשי ,שכלי ,אנושי, כדי לזכות בתפוז עבור אמך ,כי אמא היא הדבר הכי יקר בעולם ,הלוא כן?"? "זה לשון המכתב .פרופ' רי'צרדסון נכנס לחדרון ,והגיש לנשים המכובדות את המכתבים" .אנא קראו מכתב זה ,והצפינו אותו בתיקכן, מכאן ואילך הכל נתון בידכן" אמר. "שים לב הרב לוי ,הפרופ' יצא מן החדרון ,הנשים החשובות המשכילות הרגישות ,קוראות את המכתב ,ומביטות אחת אל השניה .פה ושם הן מקנחות דמעה דקיקה .אמא זאת אמא .ומכאן ואילך מתפתח דיאלוג מרגש ונוגע ללב בין השתיים .דיאלוג עם המון אינטלקט ושכל ישר, שנמשך שעה ארוכה. והתפוז! התפוז כתום ונינוח ניצב לו באמצע השולחן. "במה חלתה אמך" ,שואלת הראשונה ,ומכאן ואילך פורטת השניה את מסע הסבל התלאות והיסורים של אמה היקרה והאהובה ,בלשון עשירה היא מספרת על ילדותה ונעוריה השוקקים ,עם אמא נפלאה ורחמנית המשקיעה בה את כל כוחותיה והונה ,כדי שתלמד ותשכיל ותלך בדרך טובים. "ומיד אח"כ עובר הכדור לעמיתתה מעבר לשולחן ,ואף זו בלשון מתובלת במטאפורות ופניני לשון ,מתארת את חייה הנעימים במחיצת אמה החשובה וטובת-הלב ,אשת חסד המאירה פנים לכל נזקק וחולה, וידיה פתוחות לצדקה. והתפוז? התפוז אדון לוי ,במרכז ,טומן בחובו את תרופת הפלאים שכל אחת שואפת עבור אמה. "ואחרי שנחשפו המחלות וסיפורי הילדות והיסורים ,התחילו הדמעות והבכי הגורף ,כשכל אחת מנסה לשכנע את רעותה בחשיבות האוניברסלית ,האישית ,הרגשית עד כמה האם יקרה לה, ולמשפחה המורחבת לעם ,ולמולדת .וכל אחת מנסה להטיף לחברתה ,כי אם אמה תבריא היא עשויה להרבות טוב לאומה האמריקנית ,ולכבוד הלאומי ,נו ,ואיך אומרים ,אחרי שעה ארוכה של דיבורים רגישים דומעים ,ונסיונות שכנוע בלתי נילאים ובמיטב המליצה ומתק הלשון ,מתעורר בקירבן הגוישקייט ,הגוייאיזם .עשו שופך הדמים ,הוא הנחש הקדמוני ,והויכוח הופך סוער וצעקני והטונים עולים ,ומדד הדציבלים מתקרב למדד המעוף בשיאו. השתיים נכנסות במלוא התנופה למלחמת הצלת חייה של האם החולה. "והתפוז הרב לוי? התפוז עדין במרכז שולחן העץ ,עדיין טומן בחובו את תרופת הפלא שכל אחת שואפת עבור אמה. "ומכאן ואילך הטחות והאשמות ...את חצופה ממש ,אמי יותר צעירה מאמך בחמש שנים ,קצת רחמים ,תאפשרי לה להזדקן בכבוד. "קשקשנית ,אמך אומנם צעירה יותר אך סובלת ממחלות נוספות שספק אם יותירו אותה בחיים ,גם אחרי תרופת התפוז .אבל אמי עד המחלה ,תיפקדה 611%למרות מרומי גילה. "חצופה ,איך את מעזה לזלזל באמי? ומי שמך לקבוע מה יעשו לה הסכרת ואי ספיקת הכליה ,מה את דוקטור? את בסך הכל אשה אכזרית ורעת-לב!!!". "חסרת דעת שכמותך אין לך שום הבנה ומושג ברפואה ,ותפסיקי לכנות אותי בכינויי גנאי מרושעים ,את בעצמך התגלמות הרוע"... "ומה אגיד לך ומה אומר לך מיסטר לוי ,הצעקות והנאצות הפכו לחילופי מהלומות לנגד עיני הסטודנטים ,ממש לא נעים .ובסופו של עימות דחפה החזקה מבין השתיים את רעותה ,וחטפה את התפוז מן השולחן ,תוך שהיא מסננת בין שיניה :אם את לא מבינה במילים ובשכל ישר ,אין לך ברירה אלא להבין בכוח ,באלימות."... "כן ,החזקה מבין השתיים אחזה את התפוז בשתי ידיה ,ובקול גדול הודיעה למובסת" :אני מוכנה לעשות הכל בשביל אמא שלי ,הכל, זה אומר להילחם עד טיפת דמי האחרונה כדי שהיא תחייה ,והנה התפוז האחרון בידי". וכאן נכנס פרופסור ג'וני ריצ'רדסון הישיש לחדרון הזכוכית ,וביקש בשנית מן הנשים הנכבדות לקרוא בקול רם -בשנית -את המכתבים שהוגשו להן" .נא לקרוא לאט לאט ביקש ריצ'רדסון" ,והן קראו את המכתב ...והנה לא יאומן כי יסופר ,לכל אחת צורפה שורה שונה למכתב ,כמה מילים פשוטות אבל משמעותיות .לגב' פלונית נכתב " ...אבל מקליפת התפוז הזה ,היחידי ,ניתן להפיק תרופה שבוודאי תציל את אמך ממוות" ,ואילו במכתבה של פלמונית נכתב "ממיץ התפוז הזה ניתן להפיק תרופה."... "אתה מבין אדון לוי ,זו היתה צריכה את הקליפה ,וזו את המיץ, ושלום על ישראל ...שתי האמהות יכלו להבריא מאותו תפוז. נערים היינו ,וגם זקננו ,הקמנו והרחבנו משפחות ,ולדאבון הלב ,לא פסקו מריבות ומחלוקות תוך-משפחתיות ,תוך סקטוריאליות ,בין אדם לחברו ובין אשה לרעותה. ומדוע? בגלל חוסר תקשורת ,בגלל חוסר הקשבה אמיתי ויסודי, תוך בדיקת כל הנתונים וירידה לעומק הפרטים. רבים וטובים מאזינים לעצמם ,ומחרפים נפשם למות ,עבור אידיאלים מעוותים אשר למענם לעיתים שופכים דם נקיים וחפים מפשע ,בעוד שעם הקשבה טהורה ,והקרבה קלה למען הזולת ,יכלו להרבות המון המון חיים. והחי יתן אל ליבו. ההשתדלות ושמירת העניים הַ ִה ְש ַת ְדלּות הָ ִראשוֹנִ ית ֶשלָנּו ִהיא לִ ְהיוֹת עוֹבְ דֵּ י ה'ַ ,אחַ ר ָכך נִ ְראֶ ה מָ ה עוֹד יֵּש לַעֲ שוֹת? אֲ נ ְַחנּו עוֹד לא עוֹבְ דֵּ י ה' ,קֹ דֶ ם כֹל לא נִ ְמרֹד בוֹ .מַ הּו ָאדם מו ֵֹּרד? כָל הַ ִמ ְתּגָאֶ ה עַ ל הַ בְ ִריוֹת מו ֵֹּרד הּוא בְ מַ לְ כּות ָשמַ יִםִ ,אם ָ יָקּום וְ י ַּגִיד הַ י ֹום אֲ נִ י מו ֵֹּרד בַ ְמ ִדינָהִ .מיָד יָבוֹאּו וְ יַעַ ְצרּו אוֹת ֹו בַ עֲ ווֹן מֶ ֶרד, י ִָשימּו אוֹת ֹו בְ בֵּ ית מַ ְעצָ ר בְ אֵּ יזֶה ָתא וְ ַאף אֶ חָ ד לא י ֵַּדע ִאם הּוא חַ י א ֹו מֵּ ת .כְ ֶשָאדָ ם ִמ ְתּגָאֶ ה ,הּוא ִמ ְתּגָאֶ ה בְ "אֲ נִ י וְ ַאפְ ִסי עוֹד" ,אֲ נִ י מַ ֶשהּו בָ ע ֹולָם הַ זֶהְ ,צ ִריכִ ים ל ֵָּתת לִ י כָבוֹד .אוֹמֵּ ר הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא :אַ ָתה מו ֵֹּרד בִ י, ּומי ֶשמו ֵֹּרד בְ מַ לְ כּות אַ ָתה לו ֵֹּקחַ אֶ ת הַ לְ בּוש ֶשלִ י" ,ה' מָ ָלך ּגֵּאּות לָבֵּ ש"ִ , לרבוֹנ ֹו ֶשל ע ֹולָם ִעם עֲ נָוָ ה ָאדם בָ א ִ יתה .אֲ בָ ל ִאם הָ ָ ָשמַ יִם סוֹפ ֹו ִמ ָ וְ ִשפְ לּות ,וְ אוֹמֵּ ר ל ֹו ִרבוֹנ ֹו ֶשל ע ֹולָם אֲ נִ י כְ ַאיִן ,בְ כִ פּור ָאנּו או ְֹמ ִרים: "כְ עֵּ ִצים יְבֵּ ִשים לִ פְ נֵּי הָ אּור"ַ ,רק זו ְֹר ִקים עָ לַי נִ יצוֹץ אֲ נִ י נִ גְמָ ר" ,כְ ַקש לִ פְ נֵּי בּושה ּוכְ לִ מָ ה ִרמָ ה וְ ת ֹולֵּעָ ה"ָ ,אז הּוא מַ ְת ִחיל קֹ דֶ ם כֹל ָ הָ אֵּ ש" ",כְ לִ י מָ לֵּא לַעֲ בֹד אֶ ת ה'. ַאחֲ ֵּרי זֶה או ְֹמ ִרים ל ֹו עַ כְ ָשיו בֹא ַתעֲ ֶשה מַ ה ֶשאַ ָתה צָ ִריך לַעֲ שוֹת בַ חַ יִים, ּומ ְס ַתכֵּל בְ מַ ְראוֹת אֲ סּורוֹתִ .מי ֶש ִמ ְס ַתכֵּל אֲ בָ ל כָל עוֹד ֶשאַ ָתה מו ֵֹּרד בַ ה' ִ מָ שּול כְ ִאלּו הּוא אוֹמֵּ ר לְ הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא :זּוז ֶרגַע ,אַ ָתה מַ ְס ִתיר לִ יֵּ ,תן לִ י לְ ִה ְס ַתכֵּל ,ה' אֲ נִ י לא רוֹצֶ ה או ְֹתך ,אֲ נִ י רוֹצֶ ה אֶ ת הַ ַתעֲ נּוגוֹת וְ אֶ ת הַ ִס ְט ָרא ָאחֳ ָרא ,אֶ ת הָ אֱ ל ִקים אֲ חֵּ ִרים .ה' אוֹמֵּ ר לְ ך אֲ בָ ל אֲ נִי לא יָכ ֹול לִ ְהיוֹת ִעם ָדבָ ר ָכזֶה .אַ ָתה אוֹמֵּ ר לוֹ :הַ ְמ ֵּתןּ ,ובְ עוֹד כַמָ ה ָשעוֹת נִפָ גֵּש.... הָ ַר ְמבַ "ם בְ ִהלְ כוֹת ְתשּובָ ה (פ"ד ה"ד) אוֹמֵּ ר ּומֵּ הֶ ן חֲ ִמ ָשה ְדבָ ִרים ֶשהָ עו ֶֹשה ָאדם או ָֹתן אֵּ ין חֶ זְ ָקת ֹו לָשּוב מֵּ הֶ ן ,לְ פִ י ֶשהֵּ ם ְדבָ ִרים ַקלִ ים בְ עֵּ ינֵּי רֹב הָ ָ ישי) הַ ִמ ְס ַתכֵּל בַ עֲ ָריוֹת וְ נִ ְמצָ א חוֹטֵּ א וְ הּוא י ְַדמֶ ה ֶשאֵּ ין זֶה חֵּ ְטא( ,הַ ְשלִ ִ מַ עֲ לֶה עַ ל ַדעְ ת ֹו ֶשאֵּ ין בְ ָכך כְ לּוםֶ ,שהּוא אוֹמֵּ ר וְ כִ י בָ עַ לְ ִתי א ֹו ָק ַרבְ ִתי אֶ ְצלָּה ,וְ הּוא אֵּ ינ ֹו יוֹדֵּ עַ ֶש ְר ִא ַית הָ עֵּ י ַניִם עָ וֹן ּגָדוֹלֶ ,ש ִהיא ּגו ֶֹרמֶ ת לְ גּופָ ן ֶשל עֲ ָריוֹת ֶשנֶאֱ מַ ר "וְ לא ָתתֻ רּו ַאחֲ ֵּרי לְ בַ בְ כֶם וְ ַאחֲ ֵּרי עֵּ ינֵּיכֶם". כָל הָ ע ֹולָם ְמ ַדבֵּ ר עַ ל ִמלְ חָ מוֹת ,עַ ל הַ כְ חָ ַדת י ְִש ָראֵּ ל ,וַ אֲ נ ְַחנּו מַ ְמ ִשיכִ ים לִ ְהיוֹת ַשאֲ נַנִ ים ,הַ כֹל י ְִהיֶה בְ סֵּ דֶ רָ ,ככָה ּגַם ִדבְ רּו לִ פְ נֵּי הַ שוָֹאה ,הַ ִאם אֲ נ ְַחנּו עו ִֹשים מַ ֶשהּו ֶשה' י ְִהיֶה בְ עֶ זְ ָר ֵּתנּו? הַ ִאם אֲ נ ִָשים דוֹאֲ גִים יו ֵֹּתר ל ַַתפּוחַ בִ ְדבַ ש ,א ֹו ַללֵּב ֶשלָהֶ ם ֶשי ְִהיֶה נ ִָקי בְ רֹאש הַ ָשנָה? ה' בוֹחֵּ ן ְהּודי בְ ר"ה ,בַ ַל ְילָה מו ִֹציא ל ֹו לְ בָ בוֹת ,ה' עו ֶֹשה נִ תּוחַ לֵּב פָ תּוחַ לְ כָל י ִ אֶ ת הַ לֵּב ּובוֹדֵּ ק אוֹת ֹו בִ זְ כּוכִ ית מַ גְדֶ לֶת ,כַמָ ה הַ לֵּב הַ זֶה מַ אֲ ִמין בִ י וְ י ֵָּרא ָאדם לְ הַ ְת ִחיל בֶ אֱ מֶ ת ִממֶ נִ י ,יֵּש ל ֹו י ְִרָאה וָ פַ חַ ד מֵּ ה' א ֹו לא? חַ יָב כָל ָ לְ פַ חֵּ ד מֵּ עָ ְנ ֵּשי ָשמַ יִם ,לְ הָ בִ ין ֶשזֶה לא ְצחוֹקּ ,וכְ ֶשָאדָ ם בֶ אֱ מֶ ת נִ כְ נָס לַמַ ְסלּול הַ זֶה ּולְ ִה ְס ַתכְ לּות חַ יִים ָכזֹאת הּוא מַ ְת ִחיל בֶ אֱ מֶ ת לַעֲ בֹד אֶ ת ה' ,לא ְמ ַדבֵּ ר אֵּ לָיו שּום ָדבָ ר מֵּ הַ יֵּצֶ ר הָ ָרע ,זֶה כְ מ ֹו ֶשאֵּ ין לְ ך נִ סָ יוֹן לִ ְשתוֹת כוֹס ַרעַ ל ,אֲ פִ לּו ִאם ִת ְהיֶה הֲ כִ י צָ מֵּ א בָ ע ֹולָם ,כִ י אַ ָתה יוֹדֵּ עַ ָאדם מַ כְ נִ יס ל ֹו פַ חַ ד מֵּ ה' הּוא יוֹדֵּ עַ ֶשאֵּ ין ֶש ִמיָד י ִָש ְרפּו לְ ך הַ מֵּ עַ יִםִ .אם ָ כָל אֶ פְ ָשרּות לְ ַדבֵּ ר לָשוֹן הָ ָרע ,אֵּ ין ָכל אֶ פְ ָשרּות לְ ִה ְס ַתכֵּל בַ עֲ ָריוֹת. י ְִצחָ ק ָאבִ ינּו לְ עֵּ ת זִ ְקנָת ֹו כָהּו עֵּ ינָיו כְ מ ֹו ֶש ָכתּוב" :וַ ִתכְ הֶ ין ָ עֵּ ינָיו מֵּ ְראֹ ת" .שוֹאֵּ ל הַ ִמ ְד ָרש לָמָ ה יִצְ חָ ק נִ ְהיָה ִע ֵּּור? לְ פִ י ֶשבְ ָשעָ ה ֶש ָשחֲ טּו ַאבְ ָרהָ ם עַ ל ּגַבֵּ י הַ ִמזְ בֵּ חַ הּוא הֵּ ִציץ בַ ְשכִ ינָה ,כָל מַ ְראוֹת הָ אֱ ל ִקים נִ פְ ְתחּו וְ הּוא ִה ְס ַתכֵּל עַ ל הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּואָ ,אמַ ר הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא ִאם אֲ נִ י הו ְֹרג ֹו אֲ נִ י מַ כְ ִריעַ אֶ ת אֲ הּובִ י ,מַ ּגִיעַ ל ֹו לָמּות ֶשהֲ ֵּרי נֶאֱמַ ר" :כִ י ָאדם וָ חָ י" ,אֲ בָ ל ִאם אֲ נִ י הו ֵֹּרג אוֹת ֹו ַאבְ ָרהָ ם יָכוֹל לָמּות לא-י ְִרַאנִ י הָ ָ מֵּ רֹב הַ צַ עַ רָ ,אז אֲ נִ י מַ ְמ ִתין ל ֹו עַ ד הַ זִ ְקנָה וְ אֶ ֱע ֶשה אוֹת ֹו ִעּוֵּר .עַ ל מָ ה נִס ַתכֵּל בַ ה' .י ְִצחָ ק ָאבִ ינּו ֶשפָ ַשט אֶ ת צַ ּוָ אר ֹו עַ ל ּגַבֵּ י נִ ְתעַ ּוֵּר? עַ ל ֶש ְ הַ ִמזְ בֵּ חַ ,וְ ָאמַ ר ִרבוֹנ ֹו ֶשל ע ֹולָם אֲ נִ י מּוכָן לְ ִה ָשחֵּ ט בִ ְשבִ ילְ ך ,אֲ בָ ל כֵּיוָ ן ֶש ִה ְס ַתכֵּל ּגַם עַ ל ה' הּוא צָ ִריך לִ ְהיוֹת ִעּוֵּר. ִאם עַ ל י ְִצחָ ק ָאבִ ינּו ֶשהָ יָה עוֹבֵּ ד ה' בֶ אֱ מֶ ת ָכךָ ,אז ָאדָ ם ֶש ִה ְס ַתכֵּל בְ מַ ְראוֹת אֲ סּורוֹת ,עַ ל ִס ְט ָרא ָאחֳ ָרא ,אֱ ל ִהים אֲ חֵּ ִריםָ ,תבִ ינּו לְ בַ ד מֶ ה "מכַלְ כֵּל חַ יִים בְ חֶ סֶ ד"ָ .תבִ ינּו כַמָ ה הָ יָה צָ ִריך לִ ְהיוֹת .הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא ְ אֲ נ ְַחנּו חַ יִים בַ חֶ סֶ ד ֶשל ה' ,ה' ְמ ַרחֵּ ם עָ לֵּינּוְ ,מחַ כֶה לָנּו ֶשנַחֲ זֹר שּוטים ְמאֹ דֶ ,שנ ְַת ִחיל בִ ְתשּובָ ה ,זֶה מַ ה ֶשה' רוֹצֶ ה מֵּ ִא ָתנּוְ ,דבָ ִרים פְ ִ לַעֲ בֹד אוֹת ֹו בֶ אֱ מֶ תֶ ,שנַפְ ִסיק לַעֲ בֹד אוֹת ֹו בָ עֵּ י ַניִם. נִס ָתרוֹת, ָאדם חָ ָכם וְ יֵּש ל ֹו מַ ְצלֵּמוֹת ְ ִאם הָ יָה לְ ך בַ עַ ל הַ בַ יִת וְ הּוא ָ ִית יָכוֹל לַעֲ בֹד עָ לָיו? ִת ְתיַחֵּ ס ָככָה לְ הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא .בַ עַ ל הַ ִאם הָ י ָ הַ בַ יִת נ ַָתן לְ ך הו ָֹראוֹת מָ ה אֲ נִ י רוֹצֶ ה ֶש ַתעֲ ֶשה וְ אַ ָתה לא עו ֶֹשה ,אַ ָתה אוֹמֵּ ר לא בַ עַ ל הַ בַ יִת יְוַ ֵּתר לִ י ,אֲ בָ ל הַ מַ ְצלֵּמָ ה ְמצַ לֶמֶ ת או ְֹתך ,עוֹד ְמעַ ט לּומים וִ יפַ טֵּ ר או ְֹתך מֵּ הָ עֲ בו ָֹדה. הּוא יָבוֹא וְ י ְִראֶ ה אֶ ת ָכל הַ ִצ ִ לסדר את הפרשה לפניכם רשימת נושאי הפרשה בסדר מעורבב, עליכם לסדרם מחדש לפי סדר ההתרחשות בפרשה. כשתצליחו ,שימו את האותיות מימין לנושאים לפי הסדר ותקבלו מהאותיות חלק מפסוק מהפרשה. ב .מטה אהרן נהפך לתנין ל .התראת מכת צפרדע וקיומה ד .התראת מכת דם וקיומה ה .התראת מכת ברד וקיומה ו .הבטחת השי"ת לגאולת ישראל י .תולדות ראובן ,שמעון ולוי כ .השי"ת שולח את משה ואהרן לפרעה ב .מכת כינים פ .התראת מכת ערוב וקיומה ע .מכת שחין ר .התראת מכת דבר וקיומה "_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _" מיצאו נא בפרשה א .סב ונכד שנפטרו באותו גיל. ב .עז שאינה עז. ג .נכד ששמו כמחצית שם סבו. ד 1 .שמות של איברים בגוף האדם. ה .המילה הארוכה ביותר בתורה ( 61אותיות). תלמוד תורה גן בנים 3-4 מכינה א' – מכינה ב' כיתות א' – ח' בית הספר -בית יעקב גן בנות 3-4 גן בנות 4-6 גן חובה -כיתות א' – ח' הנייר :מחריטה על אבנים ועד המצאתו לפני שהיה הנייר מצוי ,הייתה מלאכת הכתיבה הרבה יותר קשה .כתבו (או ליתר דיוק חרטו) על אבן בעזרת פטיש או מכשיר קהה אחר .זו הייתה מלאכה מפרכת ומובן שלא כל אחד יכל לעסוק בה. עם השנים חיפש האדם לוחות רכים יותר ,שעליהם קל יותר לכתב. לשם כך הכין חמר ויצר ממנו לוח חרס ,עליו הוא כתב כשהיה עדין רך. כשהתייבש לוח החרס ,נותר הכתוב למשך זמן רב. גם על לוחות שעווה כתבו אנשים .הם הכינו תבניות מעץ ויצקו לתוכה שעווה רותחת .לאחר שהשעוה התייבשה כתבו עליה. פפירוס -המצאת הנייר שינתה לחלוטין את כל הרגלי הכתיבה .אבל, גם היצור שלו עבר גלגולים שונים עד לתהליך היצור הנוכחי .וברור שגם מחירו והשימוש שעושים בו .מקורו הראשון של הנייר הוא במצרים העתיקה .המצרים השתמשו בצמח הגומא שגדל על שפת הנילוס ,והכינו ממנו נייר שאותו כינו :פפירוס. הם היו חותכים את הקנים לאורך לרצועות גמישות ,את הרצועות ארגו בצורה של שתי וערב עד שנוצר גיליון ארוך שניתן היה לכתב עליו בקלות ולגלגל אותו כמגילה. לא רק במצרים השתמשו בפפירוס .הם מכרו אותו לארצות שונות ברחבי העולם .אבל ,בגלל תהליך היצור המיוחד שלו הוא היה יקר וקשה מאוד להשגה. הקלף -במשך השנים עברו בני האדם לשימוש בסוג נוסף של גיליון לכתיבה .היו מעבדים עורות בעלי חיים בצידם הפנימי, מיבשים אותם וכותבים עליהם. את הקלף אפשר היה לגלגל בקלות בגלל גמישותו וכן לכרוך מהדפים שלו ספר .הכתיבה עליו הייתה קלה יותר והוא נשמר לזמן ארוך .אבל ,הקלף היה יקר מאד .רק עשירים ובני המעמד הגבוה הרשו לעצמם להחזיק ספריות בבתיהם הנייר החדש -הנייר בצורתו הנוכחית הומצא על ידי חכם סיני בשם :סטאי לוס .הוא ריסק וניסר גזרי עצים עד שהתקבלה דייסה סמיכה .את העיסה השאיר לתסוס במשך זמן מה .לאחר מכן יצק כמויות קטנות על גבי תבניות כדי שתהיינה שכבות דקיקות של עיסה .כשהתייבשה העיסה נתקבל נייר דק דומה מאד לזה של היום .זה היה הבסיס ליצור תעשיית הנייר. עד היום משתמשים בעיסת נייר כדי לייצר נייר .כמובן שהיום מחליפות מכונות משוכללות את עבודת הידיים. בגלל היצור הנרחב של הנייר נכחדים יערות רבים והאחראים מחפשים תחליפים ופתרונות כדי שלא יהרסו היערות. יצור נייר משובח איננו נעשה כיום מעץ אלא מסמרטוטים ומחומרים עדינים אחרים. בשבת: בחול: תפילות שחרית הנץ החמה ( 10:00כ 00-דקות קודם הנץ החמה) 11:11 שחרית מנין ב' 12:60 שחרית מנין ג' ( 61:30כ 81-דק' קודם שקיעה) מנחה סמוך למנחה ערבית מנין א' בתום השיעור המרכזי ערבית מנין ב' שיעורים בימים א – ה בשעה , 63:31גמרא – לאחר השיעור המרכזי יום ראשון יום שני יום שלישי יום רביעי יום חמישי עין יעקב -עיון באגדות חז"ל חובת הלבבות הלכה /ענייני דיומא מסילת ישרים לרבנו הרמח"ל הלכות שבת פעילות לנשים יום שלישי 81:31שיעור לנשים ,הר' עטיה תפילות ושיעורים ( 61:80כ 31-דק' לפני שקיעה) מנחה ערב שבת שחרית עם הנץ החמה ( 10:30כשעה קודם הנץ החמה) 31( 11:11דק' לפני תפילת שחרית) שיעור בהלכות נידה 11:31 שחרית מנין ראשי ( 68:31אליהו קורן ,8משפחת פרג'יאן) תהילים לבנים 60:11 מנחה מנין א' 60:31 שיעור מוסר ( 60:60בתום השיעור) מנחה מנין ב' ( 61:11כ 31-דק' קודם צאת שבת) שיעור הלכה ( 61:31עם צאת השבת) ערבית של מוצ"ש ( 61:01לאחר ערבית של מוצ"ש) אבות ובנים שיעור הלכה בשר וחלב 81:11 פעילות לנשים בשבת תהילים לבנות שיעור לנשים ( 63:11הרב מן ההר ,60/3משפחת בן אלי) 63:11עד 63:00מפי מו"ר שליט"א שיעורים קבועים נוספים מפי מו"ר הרב שליט"א בירושלים והסביבה! יום ראשון 86:11ביה"כ "יוסף חי" ,רחוב מניה שוחט ,פסגת זאב יום רביעי 62:11ביה"כ "בורכוב" ,רחוב פישל ירושלים 61:31 יום שני יום חמישי 86:11 לזיכוי הרבים ,להצלחה ,לרפואה ולעילוי נשמת. דניאל בן-ציון בטל' .050-4886366 ביה"כ "מוסיוף" ,רחוב יואל ירושלים מעלה אדומים רחוב אבני החושן ברכסים פרדס חנה תמונות משיעורי מו"ר השבוע בקרית אתא ובפרדס חנה בבית מדרשו של רב העיר הרה"ג דוד צדקה שליט"א רכסים קרית אתא מידי שבוע כל יום א' ב00:22- בביה"כ יוסף חי רח' מניה שוחט פסגת זאב י-ם העלון מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של מרן שר התורה ופוסק הדור ,מורנו ורבנו מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל ,שזכותו הגדולה תגן עלינו זיווג הגון :אור בן דליה ,דוד בן שמחה וב"ב ,משפחת מזרחי ,יחזקאל מאיר בן שרה ,דליה בת נעמי ,אייל מזרחי להצלחת: ולהבדיל לעילוי נשמת :הנדיב אבנר צבאן בן חנה לרפואה :חיים מרדכי בן נטע
© Copyright 2024