גרסת PDF של הספר - קהילת יוצאי פיוטריקוב טריבונלסקי בישראל
סיפורי פיוטרקוב של פעם Zygmunt Tenenbaum GEWĘDY O DAWNYM PIOTRKOWIE MEMUARY Tłumaczenie z języka polskiego na język hebrajski: Hillel Yarkoni © כל הזכויות על התרגום מפולנית לעברית שמורות להלל ירקוני, וכל הזכויות על תוכן הספר שמורות לבת משפחת הסופר, באמצעות אגף התרבות בעירית פיוטרקוב טריבונלסקי. 1 זיגמונט טננבאום ההוצאה לאור התאפשרה בסיוע הארגונים של יוצאי פיוטרקוב טריבונלסקי בישראל ,בארצות הברית וועידת התביעות. הציור בכריכה הקדמית -רינק טריבונלסקי ,פיוטרקוב .הציור ניתן במתנה לאם המתרגם -גברת הניה גרינברג .שם הצייר אינו ידוע. התמונה בכריכה האחורית -זיגמונט טננבאום בשנות השישים של המאה ה .20-התמונה נשלחה על ידי טננבאום לאבי המתרגם ד"ר אברהם גרינברג .שם הצלם אינו ידוע. עטיפה :אריה אנג'ל עיצוב גרפי :סטודיו 'אלמוג' עריכה ותאום :דינה פלדמן הפקה :אורלי לוי www.orion-books.co.il 03-5030822 ת"ד 5330חולון 5815251 יצא לאור בישראל ינואר 2016 2 סיפורי פיוטרקוב של פעם זיגמונט טננבאום סיפורי פיוטרקוב של פעם זכרונות תרגום מפולנית: הלל ירקוני 3 זיגמונט טננבאום 4 סיפורי פיוטרקוב של פעם תוכן ענינים הקדמת המתרגם 777 רחוב היהודים 110 זכרונות 101 הגימנסיה הרוסית 103 שביתת בתי הספר בשנת 1905 123 ֶטמידה -רוכבי אפנים -ניגונים 131 דברי רקע -דוקטור טננבאום וקרוביו 151 5 זיגמונט טננבאום 6 סיפורי פיוטרקוב של פעם הקדמת המתרגם ד”ר זיגמונט טננבאום ( )1892-1972היה ידידו הקרוב ביותר של אבי, ד”ר אברהם גרינברג .שניהם נולדו בפיוטרקוב טריבונלסקי ,שניהם למדו בגימנסיה של פיוטרקוב ושניהם למדו רפואה באוניברסיטה היַ גֶ לֹונית בקראקוב וחלקו את אותה דירת סטודנטים .ד”ר טננבאום היה רופא אף אוזן וגרון וזכור לי היטב ,בין השאר ,כי טיפל בי כילד בדלקות אוזניים שלי .הוא שרד את השואה ,חזר ונשאר בפיוטרקוב. גם אנחנו שרדנו את השואה ואחרי שהייה קצרה בפיוטרקוב התיישבנו בלודז’ .עד לעלייתנו ארצה בשנת 1950נשאר אבי בקשר הדוק עם ד”ר טננבאום .בדצמבר 1969אבי נפטר. “סיפורי פיוטרקוב של פעם” נכתבו עבור קוראים פולניים ,לא יהודים ולכן יש בסיפורים אלו תיאורי חגים ומנהגים יהודים אשר לנו מוכרים היטב ,אך בכול זאת מתארים כיצד נחוגו אז בפיוטרקוב. התקופה המתוארת בסיפורים מתחילה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה ולכן גם לילידי פיוטרקוב החיים היום ,אפילו המבוגרים ביותר שבינינו ,לא מוכרת. הספר יצא לאור בהוצאה שלישית במסגרת ההכנות לחגיגות היובל ה 800-של העיר .הוא כולל שני חלקים .הראשון והארוך ביותר נושא כותרת “הרחוב היהודי” .השני“ ,זיכרונות” ,כולל זיכרונות מהגימנסיה הרוסית ,משביתת בתי הספר של שנת 1905וכן זיכרונות אחרים, כולם נוגעים להתרחשויות בפיוטרקוב ,ואם כי הם אינם קשורים ישירות ליהודים ,הם מציינים את חלקם של היהודים בחיים החברתיים והפוליטיים של העיר. 7 זיגמונט טננבאום בין השנים 1772ו 1795-פולין חולקה שלוש פעמים בין שלושת המעצמות האירופיות של אז :רוסיה ,פרוסיה ואוסטריה .במזרח ,החלק הארי ,כמחצית משטחה של פולין נפל לידי רוסיה .על פי ההסכם בין שלושת הכובשים ,פולין הפסיקה להתקיים .בהמשך עברו שטחי הכיבוש שינויים שונים .בין השנים 1832ו 1918-אותו חלק של פולין תחת הכיבוש הרוסי הפך לחלק מרוסיה והמושג “ממלכת פולין” התייחס לצאר הרוסי כמלך פולין. בשנת 1874הפכה פולין ל”ארץ ליד הוויסלה” ,כדי לא להזכיר את השם “פולין” .פולין העצמאית קמה בשנת ,1918בעקבות תוצאות מלחמת העולם הראשונה. פיוטרקוב מוזכרת תדיר כבירת “גוברניה” “ -מחוז” .בין השנים 1867 ו 1914-שימשה פיוטרקוב טריבונלסקי בירתו של מחוז ,אשר נמשך מצפון מזרח עד דרום מערב וכלל את הערים לודז’ ( )Łódźבצפון, וצ’נסטוכוב ובנדזין ( )Częstotchowa, Będzinבדרום ואת סביבתם. במקומות מסוימים הוספתי בסוגריים הסברים קצרים בגוף הטקסט .הם מזוהים בראשי תיבות של שמי ה.י. על קיומו של הספר נודע לי לפני מספר שנים ,אולם עותק שלו הגיע לידי רק באחרונה .קיבלתי אותו מידי ד”ר איבי מכמנדרוב ,שבעידודה החלטתי לתרגום אותו לעברית ואולי להוציאו לאור .תודתי נתונה לה על כך ,וגם על הערותיה הלשוניות לטיוטת התרגום. “המנוע” להוצאה לאור של הספר היא ד”ר דינה פלדמן ,אשר יזמה את הוצאתו ,עברה על התרגום שלי ,העירה ותיקנה את הדרוש תיקון ,ערכה ופעלה נמרצות לטיפול בכל הצד הלוגיסטי של ביצוע הפרויקט. תודתי החמה ניתנת לגברת אילונה פטיק ( )Ilona Patykראש אגף 8 סיפורי פיוטרקוב של פעם התרבות בעירית פיוטרקוב ולמר יאצק ביקובסקי ()Jacek Bykowski מנהל המחלקה -על השגת אישור פרסום הספר בעברית ,וכן לארגונים של יוצאי פיוטרקוב טריבונלסקי בישראל ובארצות הברית ,ולועידת התביעות -על הסיוע במימון ההוצאה לאור. ה .ירקוני חיפה ,ספטמבר 2015 9 זיגמונט טננבאום רחוב היהודים “עבורי ,הסיבה היחידה לכתיבה היא רצון לעצור את מהלך החיים ,לשמור עליהם בפני אבדון והרס”. זופיה נאלקובסקה ( - Zofia Nałkowska 1884-1954סופרת פולניה ה.י). בפי כול הוא נקרא “רחוב היהודים” למרות שהשם הרשמי על השלט ,אז “נוֹבוֹגרוֹדזקיָ ה” (.)Nowgorodzkaja ַ בשתי שפות (פולנית ורוסית) ,אמר בסקה” ( ,)Starowarszawskaואכן היה ורש ָ מאוחר יותר קראו לו “סטרֹווַ ַ זה הרחוב היהודי שכמעט כל תושביו יהודים .רק שומרי הבתים היו גויים, כמה בעלי מלאכה ,עגלונים ,תגרנים ,מחוסרי עבודה ,ועוד עניים אחרים. רחוב “סטרֹווָ ורשבסקה” 10 סיפורי פיוטרקוב של פעם כאן ,כולם הכירו זה את זה .לכולם קראו בשמות בתוספת כינוי שהתייחס למשל לצבע זקנו ,מלאכתו או מקום מוצאו של האיש .אמרו רצקה הצהוב”“ ,מוישה השחור”“ ,אהרון הפחח”“ ,פינקוס האופה”, “ה ָ ֶ “טוּשינְ סקי הפרמדיק” .לפעמים הוסיפו ַלשם כינוי לעגני .למשל“ ,דוד “שימע בעל ֶ טלק” (“המגמגם”)“ ,שמול החתוך” (כי נימול בגיל ,)13 “ט ֶ ֶ האף” (כי היה לו אף כחול ענק). עד כדי כך נצמדו הכינויים האלו לתושבי הרחוב היהודי ,עד ששמם האמיתי נשכח ,ורק הדוור ידע אותו .רק אנשי שם ,היהודים העשירים וחכמי התלמוד ,נקראו בשמם ובשם משפחתם. כולם דיברו יידיש .גם הלא יהודים קלטו את השפה ובמפגש עם שכניהם היהודים הפגינו ברצון את שליטתם ביידיש ובעיקר בנוכחות קרוביהם ומכריהם מהשכונות הלא יהודיות שבאו לבקרם .הם ברכו את שכניהם היהודים ביידיש ,ואת איחולי ראש השנה ביטאו בעברית צחה ובמבטא נכון .הם שרו שירי עם יהודיים ,אהבו את מטעמי המטבח היהודי הפיקנטי ,כגון “לאזַ נקי” - )łazankiאטריות רחבות חתוכות לריבועים ה.י ).עם שעועית במרק עוף זהבי ,חמיצת סלק אדום של פסח ,שטעמה כטעם יין ,צוואר אווז או תרנגולת ממולאים בבשר טחון ובצל מטוגן. ה”-גריב ֶלך” של שומן ֶ במיוחד אהבו אווז צלוי מתובל חזק בשום ,את האווז ,קרפיון ממולא ואת הצ’ולנט השמן והנפלא אשר נאפה בחומו של תנור האופה מיום שישי עד שבת. שיאה של ארוחת הצהריים של שבת היה ה”קוגל” .היה זה מאפה מאטריות ,משובץ בשפע צימוקים וספוג בשומן .לפעמים במקום אטריות השתמשו בלחמניות מתוקות או חלה מתוקה עם צימוקים ושקדים .היו צורות שונות למטעם הזה. חוּבקה” ייס ָ “ּפ ַ מבין המשקאות ,את מקום הכבוד תפסה וודקה ֶ 11 זיגמונט טננבאום ( -Pejsachówkaשל פסח ה.י ,).אשר ריחה גירה את חיכו של המתנזר ממשקאות האדוק ביותר. כפי שציינתי ,שפת היידיש שלטה ברחוב היהודי .רק שלטי הפח ,שלפני החנויות ובתי המלאכה ,היו בפולנית וברוסית .לפני חנות המכולת של לאה ִט ֶילס ,היה תלוי שלט ועליו גוש חרוטי של סוכר עטוף ,כמו בצעיף, בנייר כחול .לידו ,כמו בשריון מוזהב ,בעין מתכתית הביט דג מעושן. ברקע ערמת לחמניות עגולות ובייגלך. חיים מיליונר מכר נוצות ופוך .על השלט אשר הודיע על מרכולתו היה מצויר אווז צחור בתוך ענן של נוצות ומהם בלט ,כמו על מקל ,מקור אווז צהוב. מנדל ַמלוֹפוֹלסקי ,שם משפחה שלא תאם במיוחד את מקצועו ,הציע מבחר גדול של כפפות וחגורות שבר (קילה ה.י.). מזרון על שלטו של רפד נראה כמו עוגת גבינה ענקית .לפני בתי תה היו תלויים שלטים ועליהם מיחמים כרסתניים וסביבם כוסות תה בהיר, על התחתית מחצית פרוסת לימון וסופגניות קטנות ,שהזכירו סבונים צוֹבה” (תה של קוזניצוב ה.י.). קטנים עם פרסומת “צ’אי קוּזניֶ ָ קרימלוֹבסקי .הוא עסק גם בציור ַ את כל השלטים צייר מאסטר אומנותי .ציורי נוף שלו ,סצנות מחיי יהודים ,ולרוב דמות של יהודי עם זקן עבות ,חובש כובע שטריימל מפרוות שועל ,רכון מעל תלמוד, קישטו את דירות היהודים .ציורים אלו ,היו תלויים לרוב על הקיר ,מעל מיטה זוגית שנבנתה בנגריית הרהיטים היוקרתית ביותר בפיוטרקוב, בבעלותו של מילשטיין. לפני חנותם של הכובענים כץ ושטיבל ,במקום שלטים ,תלויות היו ויטרינות .בתוך ארונות הזכוכית האלה ,ליד הכובע היהודי הנמוך, 12 סיפורי פיוטרקוב של פעם דמוי מכסה סיר ,היה מונח בשלום הכובע הפולני ,העממי-כפרי שצבעו יוּבקה” ( )Maciejówkaעם רצועה מבריקה .שררה “מאצ’יֶ ָ כחול כההַ , אז האופנה “העממית” וסוג כזה של כובע חבשו לא רק כפריים אלא רבים מבין האינטליגנציה הפולנית .על מנת להפגין את הפולניות שלהם חבשו אותם גם יהודים ,ולכן את ה”מאצ’ייובקה” כינו כאן: מויישיובקה” .לידם היו מונחים כובעים משעוונית של בעלי הכרכרות, כובעי צבא מיניאטוריים האהובים על הילדים ,ובתקופה שבין המלחמות (מלה”ע הראשונה והשנייה ה.י ).הכובעים המרובעים בצבע כחול כהה ,עם קישוטי חוט כסף וכוכב כסף בקדמתם .את אלו חבשו ותיקי ההתקוממות של שנת ( 1863התקוממות לאומית נגד הכיבוש הרוסי .ה.י.). הפחח ברחוב היהודי תלה על דלת בית המלאכה והחנות שלו מבחר גדול של מוצריו .כדי חלב ,קומקומים ,משפכים בגדלים שונים ,מכלי מדידה בנפחים שונים ,פומפיות ,תבניות לעוגות ,ביניהן אחדות בצורת כוכבים .לקראת חג הפורים ,אל המבחר המצלצל הזה נוסף גם רעשן משונן ה’גרייגר’ ביידיש. מזריחת השמש טייל לפני חנות הבדים והסדקית שלו והמתין ללקוחות בר הורוביץ הגדול .זקנו הלבן הגיע עד אמצע בטנו והוא דמה לנסיך וונציאני או לסנטה קלאוס ,פרט לכך שזקנו היה אמיתי והוא לא חילק לאיש מתנות. ּפסרסקי ֶּבר הורוביץ אהב שמש ואוויר .כבר במאי טבל באגם של ַ ( .)Psarskiהאגמים נמצאו באזור הביצות והיו שייכים למר פסרסקי מסוּ בידרמן ֶליוּב ( .)Sulejówפסרסקי החכיר את השטחים האלה לגרמני בשם ֶ ( ,)Biedermannאשר עסק כאן בגננות .את שלוליות המים המלוכלכות ומלאות הטיט ,ניצל היזם הגרמני בתור אגמי טבילה ושחייה ,למרות שהמים הגיעו רק עד אמצע הירכיים .עבור לכלוך הרגליים הזה גבה 13 זיגמונט טננבאום שלוש קופיקות! בר היה במבוכה ,היות שלא הצליח להחביא את אבריו האינטימיים במים והיה ללעג מצד הנערים ,רועי הפרות ,על כרי הדשא בסביבה. “ראו ,איזה ‘חתוך’ זקן!” קראו הנערים. בידרמן התקין גם תאים לנשים .בנה אותם מקרשים ישנים .לעתים קרובות נשמעו מתוכם צעקות רמות ,כי נערים הציצו דרך החרכים, למרות שאז הנערות היו פחות חשופות בכניסתן למים מאשר הן חשופות היום בלכתן רחוב. בר ,מוצק וגדול לא סבל את הישיבה באווירה המדכא בחנותו המעופשת. הוא נהג לברוח ממנה אל המרחב ,שם ניתן היה לגלגל שיחה עם שכנים, במקום שבו הזמן לא דחק .אבל לא בימי השוק ,בימי שלישי ושישי, כאשר הכפריים היו באים לעיר וביקרו בהמוניהם בחנויות היהודיים .כי אצל יהודי היה קל יותר לקנות .אם לא אצל שמול אז אצל ברק וגם זול יותר .ניתן היה לנבור בסחורה כאילו הייתה שלך ,למדוד את המעיל אין ספור פעמים ,לעמוד על המקח ,לרטון ,להתייעץ ולהתבדח .ועם הסוחר ניתן היה לדבר כמו עם חבר ,תמיד בגוף ראשון ושני ,מבלי להתחשב בגילו של בעל השיחה .רק לאשתו של הסוחר נהוג היה לפנות בגוף שלישי“ :שלייזרית” תראה לי את המעיל הזה”... החנות של בר הזקן הייתה מקובלת במיוחד על הכפריים .המבחר היה גדול ובר ידע לשכנע את לקוחותיו. במיליוּב ()Milejów ֶ דיבר והתבדח בעגה הכפרית ,כאילו את כל חייו חי בוֹגדנוּב (( )Bogdanówהכפרים בקרבת פיוטרקוב ה.י.). או ַ “בר הזקן” .הוא נהג לספר בדיחות והסיפורים שלו הכפריים כינו אותו ֶּ עברו מפה לפה בין היהודים. 14 סיפורי פיוטרקוב של פעם הידועה ביותר הייתה האמרה הצינית שלו “להיות אלמן זה כמו לאכול חזרת .אמנם סוחטת דמעה מהעין ,אך מענגת את הקיבה ומשמחת את הלב”. החנויות בשכונה היהודית היו בקתות עלובות וחשוכות ,מוארות במנורת נפט מפויחת או בנר תקוע בבקבוק חומץ ריק .בעל החנות נשאר בחנות עד מאוחר בלילה .לא היו קיימות אז שום תקנות בדבר שעות המסחר .בחורף חממו את החנויות ,במקרה הטוב ,בתנור ברזל קטן על רגליים דקות ,וכשלא היה תנור חממו את הידיים העייפות מעל סיר ברזל בו ,כמו עיני שד ,להטו גחלי פחמים. על מנת לקיים את החום בסיר כזה ,חובה הייתה ,לנשוף לתוכו ולנער את הגחלים ללא הרף. את מתקן החימום הזה החליפו לעתים מעיל צמר גפן עבה ,וכפפות מצמר גס עם פתחים לקצות אצבעות .הרגליים נעטפו בסמרטוטים ועליהם מין מגפיים ענקיים העשויים ממקלעות קש. בחנות יהודית כזאת ,אם לא הייתה צמודה לחדר המגורים ,חיממו תפוחי אדמה ,שבישלו קודם בבית ,ואכלו אותם בצהריים עם סוג של לבן .בבוקר אכלו חתיכת דג מלוח ,פרוסת לחם יבש וכוס תה חלש שהומתק מעט .הערך הכולל של הסחורה ,בחנויות גמדיות אלה ,הגיע לכמה עשרות רובלים .אחת מהן הייתה החנות של ר ְֹוח ָמה ,בה נמכרו סוכריות מנטה בשני צבעים :לבנות ובצבע פטל ,משובצות בגבישונים קטנים של סוכר ,כפתורי שוקולד עם גרגירי פרג צבעוניים מפוזרים עליהם ,בקבוקונים אדומים מעמילן שלאחר נגיסת הראש ניתן היה לשתות מתוכם נוזל מתקתק .הייתה שם חלווה טורקית עם צימוקים, סוכריות צבעוניים ,עוגיות בצורת תרנגול או עיגולים בגודל של מטבע הרובל .היו גם מטעמים זולים אחרים עבור הילדים היהודים הרזים. 15 זיגמונט טננבאום מסחר בקנה מידה דומה התנהל בחנויות בהן מכרו נפט מחבית פח גבוהה ונרות .באחרות צרורות של קש ,מזון סוסים ומלח .באחרות שוטים עבור בעלי עגלות וכרכרות ,גריז למסבי גלגלים וגרוטאות ברזל חלוד, ביניהן אפשר היה למצוא חלקים שימושיים לכלי רכב כפריים וכרכרות. קצת יותר עשירה ,אם כי לא פחות קטנה ,הייתה החנות של האלמנה גרוֹדדזקה (.)Grodedzka ֶ יירל ,כלומר “גברת שושנה” ,ברחוב רוֹיזָ ה ֶּב ֶ רבים ביקרו בה .היה זה בית מסחר קטן ,או נכון יותר פינה בה 1001 פריטים באלפי מגרות ,שהמתינו לדורשים .למרות שהחנות הייתה חשוכה ,מוארת רק במנורת נפט תלויה ,גברת שושנה ידעה להגיע לכול פריט מבלי לטעות. מאחורי הדלפק ,משחר ועד מאוחר בערב ,תפקדה גברת שושנה .תמיד באותו ז’אקט עבודה ,צר במותניים ,תמיד בכפפות צמר עם אצבעות חשופות .משכה תשומת לב בפאה הנוכרית המסורקת ודיברה בקול בס מחוספס .עזר לה בנה ,נמוך ,כאילו התהלך על הברכיים ,עם זקנקן אדמוני וכובע פרווה .הוא נע מאחורי הדלפק כמו בובה על במת תיאטרון בובות .איני זוכר את כל הפריטים ,שניתן היה לקנות אצל גברת שושנה ,אבל אני זוכר פריט ענק אחד ,אשר קישט את חלון הראווה הקטן .היה זה ערדל פרסומת ענק ,בגודל מפלצתי עם מדרס לבד אדום וחותמת אדומה ( Treugolnik -משולש -מפעל מוצרי גומי אשר נוסד בסן פטרסבורג בשנת 1860ה.י ).ערדל ענק זה היה הפריט היחידי אשר לא נמצא לו דורש בחנותה של גברת רויזה ביירל ,כפי שלא נמכרו המסכות בחנותו של לבקוביץ. המסחר העלוב ביותר התנהל על הגשרון מעל ה”סטראווה” (- Strawa הנחל החוצה את פיוטרקוב .ה.י ).הייתה זאת תעלה מצחינה ,אשר ניקזה את תעלות הביוב מהעיר בה ,בתקופה ההיא ,לא הייתה קיימת עדיין מערכת ביוב מרכזית. 16 סיפורי פיוטרקוב של פעם על קורת בטון ,ישבה אישה עם שד חשוף ,אליו נצמד תינוק עטוף בצעיף .שדה של האישה מצומק ,עם רשת נימים כחולים ,הנראים מתחת לעור היבש והצהוב .האישה מוכרת כעכים קלועים ,נפלאים, משובצים בגבישי מלח ופרג. סטראווה 1 תמונה אחרת מהזיכרון :יושבות להן מספר תגרניות ומוכרות מתוך סלים קלועים :ביצים ודברי חלב ,פטריות ,אוכמניות ,תותי יער ,ופרגיות ממולאות באוכמניות .ניתן לקנות אצלן אפונה שחורה מבושלת ,פול, אגסי בר קטנים המבשילים בתוך תבן בעליית הגג והמכונים (בתרגום חופשי ה.י“ ).פלוֹצוֹנים”. 1אתר/http://www.dawnypiotrkow.pl : 17 זיגמונט טננבאום הנשים רכשו את המוצרים האלו מהכפריים ,שהיו מגיעים לשוק בכול יום שלישי וחמישי ,מיד בכניסתם לעיר .אחרות ,מצוידות בסלים ושק על הגב ,נהגו עם שחר לצאת אל הכפרים ,שחלקם היו מרוחקים מספר קילומטרים ,על מנת לקנות את הסחורה ולמכרה ברווח קטן ליד גשר הסטראווה או ישירות בבתים. מטעם מיוחד מכר על הגשרון לייזרוביץ הזקן .על שולחן מכוסה בנייר לבן מונח היה גוש לבן ומבריק של ְק ֶרם .תקועים היו בו צימוקים ,ופה ושם גם שקדים .לייזר הזקן היה מצויד בגרזן קטן ותמורת גרוש או קופיקה ,היה חוצב בו חתיכה מההר הקסום הזה ומוכר לילדים יהודים. בנוסף לכך ,לייזרוביץ היה מוכר בשכונה היהודית ,בעגלה ירוקה, גלידת שמנת ובטעם פטל .מאחר והיו אלה מוצרים מוגבלים לעונת הקיץ בלבד ,הוא עסק בחורף בתיקון ערדליים. לייזרוביץ היה אבי משפחה ,אשר בניה סבלו מבריחת סידן .המחלה גרמה לשברים ועיוותי עצמות ,והמבוגרים שבמשפחה היו גמדיים, כמו הדמויות באקוורלים של הצייר ניקיפוֹר ( Nikiforצייר פולני ה.י,). או כמו השתקפויות בראי מעוות בעיר שעשועים .הילדים נראו כמו מפלצות קטנות מסרטי וולט דיסני ,אולם ,בניגוד להן ,לא היו משעשעות אלא מעוררות רחמים. ייוֹבסקה ָ סוּל הרחוב היהודי השתרע מזרחה עד להצטלבות עם רחוב ֶ ( )Sulejowskaומערבה עד רחוב פארנה ( .)Farnaהרחוב היה מרוצף כולו ,כולל המדרכות ,באבנים בולטות (“ראשי חתול”) .מרכז המדרכה היה מרוצף בלוחות אבן ארוכים ומכורסמים .לאורכו בתים מושחרים, חד קומתיים ,שהטיח התקלף מהם במקומות רבים ,ומתחתיו ,כמו מתחת לעור המתקלף ,הציץ בשר חי -לבנים אדומות .שורה של קשתות הובילה אל תוך כניסות בתים חשוכות ,והלאה אל חצרות הבתים גדושות הצריפונים ,המחראות והמזבלות .עכברושים שרצו 18 סיפורי פיוטרקוב של פעם כאן בהמוניהם .על הגגות הדקים ,גידלו שומרי הבית יונים. אנשים ,במעילים ארוכים שחורים חלפו בגאיות הצרים של הרחובות ראדזקה (ּ ,)Sieradzkaפייארסקה ,)Pijarska( ,גרודזקה (,)Grodzka ָ שיֶ לאזיאננה ( - )Łaziennaהיו אלה סימטאות עם בתים קטנים כרסתניים עם כרכובים מקושטים ,שרויות בדמדומים תמידיים .כשחלפת ליד המרתפים העתיקים הורגש משם משב של קרירות .בצהרי יום קיצי זחלו ערבסקות עליזות על גבי החומות העתיקות. אם את קראקוב ( )Krakówכינו רומא קטנה ,ואת טורוּן (- )Toruń קראקוב קטנה ,אזי את פיוטרקוב ניתן לכנות ,מבלי לפגוע בכבוד ערי הפנינה האלה ,טורון קטנה... על המדרכות שוררת תנועה רגילה של יום יום .לקוחות פוקדים את החנויות .דלת פתוחה של חנות ,ועל המפתן הסוחר לוחץ ידו של כפרי .העסקה נסגרה סוף סוף .מתוך השערים האפלים של הבתים יוצאות שתי נשים .האחת ,בכיסוי ראש מתחרה שחורה מקושטת בשרוכי קטיפה בצבע שני ,וחרוזי זכוכית משובצים בהם .האחרת, בכיסוי ראש לבן מוצמד בשרוך גומי .מתחת לכיסוי הראש מציץ ראש מגולח .נשים חוזרות עם קניות ,עוצרות ליד שערי הבתים ומשוחחות בקול. סבל חובש כובע מוכתם בקמח ,חגור בשק ,מגלגל חבית נפט אל תוך ּפיטלוס, חנות .רכון תחת כובד בית המלאכה שלו על הגב ,הולך זגגְ . הדוור הזקן ,נתמך במקל עבה ,עובר בכבדות מצד אחד של הרחוב היהודי לצידו האחר ,עוצר ליד חנות וקורא :א-ברייבלה! (מכתב ה.י .).עגלה עם סיד מתגלגלת מסוליוב ללודז’ ( .)Łódźהסיד מכוסה בשק ועליו שרוע על הבטן ,מנמנם לו העגלון .במרכז הרחוב מתקדם שוחט צעיר ודוחף לפניו עגל צעיר המתנגד בפרוש לשחיטה הכשרה 19 זיגמונט טננבאום המתוכננת .השוחט הוא צעיר ,בעל זקן בלונדי עבה ומתולתל ,מביט בעיניים פקוחות לרווחה של ילד סקרן. בפינת הרחוב היהודי וזאמורובה ( ,)Zamurowaמתחת לחומה המקיפה את כנסיית יעקב הקדוש ,שומעים במשך כול היום את פעימות באר קוּטרנוגה האדמוני מספק מי שתייה המים .נושא המים מוישה -מאיֶ ר ֶ - לרחוב היהודי .מכנים אותו ברחוב היהודי מוישה מאיר סראלה והוא משועשע כאשר הילדים קוראים לו “סראלה”! הוא מפנה את הגב, מבליט את הישבן ומעודד את המשך המשחק ,לשמחתם של הילדים והמבוגרים. יולק ,המוכר בכינויו “וְ יוֹ” .יולק עבד לעתים ביקר בשכונה היהודית ֶ נסקי .שם היה צמוד ,במשך כול היום ,אל במפעל הדפסה של אדולף פוֹזנַ ִ ארכובת גלגל מכונת הדפסה ,שעל מנת לגוון את עבודתו המונוטונית, נהג לקרוא “ויו”! וכך נצמד אליו הכינוי .יולק היה גוץ ,התנועע כמו דוב ונראה כמו איש מערות. תמיד ,ביד אחת אחז אלה קצרה ובשנייה אבן גדולה .כאשר יולק ,אחרי העבודה ,הראה עצמו מזוין כך ברחוב ,נשמעה מכול הצדדים קריאה “ויוֹ”!“ ,ויוֹ”! למרות שמראהו של יולק היה מאיים ,מעולם לא עשה שימוש בנשק שלו ,אלא מלמל משהו בכעס .לעומת זאת ,כאשר איש לא הציק לו ,ברחוב קאליסקה ( )Kaliskaאו ביקובסקה (,)Bykowska שם הסתובב בדרך כלל ,היה פונה לרחוב היהודי .כאשר גם כאן איש לו הציק לו ,היה בפרוש מצוברח ומלמל“ :מה זה ,כולם התפגרו?”. מבקשי פרנסה נודדים רבים חלפו בחצרות הבתים .היו אלו סוחרים, מוזיקאים ,זמרים -סולנים ,לוליינים במכנסי ספורט ורודים מתוצרת “יֶ גֶ ר” ,שבצעו על שטיחים קטנים תרגילי אקרובאטיקה שונים .היה תיאטרון בובות ,היה איש עם גרמופון ,היו קופים מאולפים אשר הראו 20 סיפורי פיוטרקוב של פעם איך אישה זקנה נושאת דליי מים והיו גם נגני תיבת נגינה .בהתפעלות צפינו מהחלונות במופעים המקסימים האלו ושילמנו עבורם ,לפי יכולתנו ,במטבע עטוף בנייר שהושלך מהחלון. באותם השנים ,היה מאוד פופולארי בפיוטרקוב ,ובמיוחד בשכונה היהודית ,נגן תיבת נגינה בשם וולף .היה זה זקן רזה ,עם זקן לבן ומקורזל כמו ימאי ,שתמיד חבש כובע עם מצחייה מבריקה .רכן תחת כובדה של תיבת הנגינה שלו ,שאותה נשא תמיד על הגב הכפוף .כאשר “סובב” מהארגז שלו מנגינות נוגות ,עצם את העיניים וזמזם דבר מה מתחת לאף. יחד עם וולף הופיע מוישה קוזק אשר נשא ארגז מקושט ובו שתי עדשות. הייתה זאת “פנוראמה” .למבקרי הקולנוע העתידיים הסקרניים ,הסביר מוישה קוזק את המראות אשר חלפו לפני עיניהם“ :קונסטנטינופול ביצה”“ ,כול המלכים מאז גרוֹכוֹל ֶ ֶ בירת טורקיה”“ ,העיר הגדולהבריאת העולם”“ ,זה במכנסיים הצרות ,זה הקיסר הצרפתי הגדול ביותר נפוליון”.בהמשך הופיעה כרזה מתקופת מלחמת רוסיה -יפן ,עליה נראה רוסי גדול האוחז ביד אחת ,כמו כלבלב ,יפני קטן וביד השנייה ,מכה אותו בשוט .פרשנותו של מוישה קוזק נשמעה כך“ :רוסקי תפס יפני ומרביץ לו בתחת” .כאלו היו “היידישה פרנוסס” (הפרנסות היהודיות ה.י.). בפינה האחרת של הרחובות גרנצרסקה ( )Garncarskaוזאמורובה ,ליד מחסן הברזלים של מורטקוביץ ,המתינו ,מהבוקר ,ללקוחות ,בעלי עגלות וסבלים .מוכרים היו בפיוטרקוב ,ולא רק בשכונה היהודית ,הסבלים שיבסטופף :האב ,כבר יהודי בעל שיבה ,ושלושת בניו .ארבעתם היו חזקים וזריזים .עסקו רק בהעברת דירות ,ובשטח זה לא היו להם מתחרים .ארבעת השיבסטופים ידעו ,בתכסיסים שונים ,תוך שימוש 21 זיגמונט טננבאום בדרגשים קטנים ,לתמרן ולהוציא מהדירה ולמקם על הפלטפורמה להובלה ,פסנתר כנף ענק. משפחת ּפינקושיֶ ִביץ היו סבלים וגם בעלי עגלות .הייתה זאת משפחת נפילים .ענקיים ,שחומים ,מזוקנים ,לבושים בחורף ובקיץ במעילי צמר גפן עבים אשר עוד יותר העצימו את דמותם .כולם דיברו בקול בס .לו נתנו להם שריון של ימי הביניים והרכיבו על סוסים ,היו נראים כמו אבירים מציוריו של וואשניצוב ( Wiktor Wasniecowצייר רוסי ה.י.). אבל משפחת פינקושיביץ לא היו אבירים ,ולא היו להם סוסים אגדתיים. היו להם סוסים רזים ,ויחד אתם ,בעמל רב ,הרוויחו את לחמם ,בהובלות סחורות מתחנת הרכבת אל החנויות. ברחוב שיראדזקה ( ,)Sieradzkaליד חנותו של יאנובסקי פעלה, מהבוקר עד מאוחר בערב“ ,משוגנה מרים” -מרים המשוגעת .עמדה על משמרתה בכול עונות השנה ,עטופה בסחבות מלוכלכות ,תמיד יחפה. רגליה היו “משוריינות” כמו בעור תנין עבה ומלוכלך .מרים הייתה תמיד פעילה .נטפלה אל העוברים ושבים באומרה“ :תן קופיקה ללחמניה” .עבור המין הגברי היו לה הצעות “מפתות” יותר“ :בוא איתי על הדרגש ”...יום אחד משוגנה מרים נעלמה לתמיד .פשוט הורחקה מהעמדה שלה בפקודתו של הגוברנטור הכללי של פיוטרקוב. גוברנטור קולונל קונסטנטין מילר (Konstantin Miller 1836 - 1904 היה מושל המחוז של פיוטרקוב בשנים 1890-1904ה.י ,).כבר זקן מופלג ,טייל כל יום בעיר ,ואחריו ,במרחק צעדים אחדים ,צעד השומר מיקולאי עם “מיקולאי” כסף גדול (מדליה ה.י ).על החזה .מיקולאי השומר היה מאד מקובל בין היהודים .דיבר יידיש ,ונפוצה השמועה שמוצאו מהקנטוניסטים (ילדים יהודים ,שגויסו בכפיה בתקופת שלטונו של הצאר מיקולאי הראשון במאה ה 19-ה.י.). 22 סיפורי פיוטרקוב של פעם כאשר באחד הימים הגוברנטור נמצא ברחוב שיראדזקה ,מרים המטורפת תקעה בו מרפק וקראה לאסונה“ :מכשף זקן” .דמותה של מרים המטורפת הייתה כול כך מזוהה עם רחוב שיראדזקה כמו החנות המשונה של לבקוביץ ,בפינת הרחוב שיראדזקה וריצרסקה (.)Rycerska בחלון הראווה ,או נכון יותר על חלון דלת הכניסה ,תלויות היו ,מסכות קרנבל של פנים זקנים וסמוקים עם זקנים ארוכים ומדובללים ,עשויים מסיבי צמחים. בצד המסכות ,הציץ אל הרחוב והמתין ללקוחות ,בעל החנות -איש זקן חובש כיפת משי ,דומה בעצמו למסכה ,אלא שנראה יותר מסכן מהן. רק לעתים נדירות פקדו לקוחות את החנות המשונה .למי ,אז ,נחוצות היו מסכות? בימי קיץ ,הופיע חידוש בשכונה היהודית .לאורך רחוב שיראדזקה ,דרך רינק טריבונלסקי ( ,)Rynek Trybunalskiרחוב גרודזקה ()Grodzka והרחוב היהודי ,צעד “סאכרמרוז’ניק” (איש הגלידה ה.י .).היה זה כפרי רוסי ענק ,בעל זקן ,לבוש בחולצה ארוכה עד הברכיים ,חגור בצעיף אדום בתוכו תקועה הייתה מגבת לבנה .נעל מגפיים גבוהות ומכנסיים רחבות .על הראש חבש כובע עם ריפוד עבה מצמר גפן ,ועליו מכל ובו שני מכלי פח קטנים יותר ,עם שני סוגי גלידה :שמנת ושוקולד. “סאכרמרוז’ניק” ,נראה כמו בובה ענקית משירי עם רוסיים .צעד במרץ במרכז הכביש ומפעם לפעם עצר .ביד אחת אחז במכל שעל ראשו רמרוזֶ ’ן! (גלידה!) .כך מכר סאכ ַ ובקול צווחה ,בדומה לתרנגול ,קראַ : את הגלידה .הופעתו עוררה תמיד התרגשות ,לאו דווקא בגלל הגלידה, אלא בעיקר הודות למראה הבלתי שגרתי שלו .השמנת המתוקה ממנה עשויה הייתה הגלידה לא באה ממקור יהודי ,וגם כשרות הכלים עוררה ספק. התעוררות והתעניינות מיוחדת בשכונה היהודית עוררה התזמורת 23 זיגמונט טננבאום הצבאית .ברחובות ובחלונות הבתים צפו באירוע קבוצות של סקרנים. התזמורת צעדה בראש המחלקה של גדוד מספר 28של חיל הרגלים (משנת 1892בפיוטרקוב חנה גדוד זה של הצבא הרוסי ה.י .).הקסרקטין של הגדוד נמצא ברחוב סולייובסקה ( ,)Sulejowskaממש בסוף הרחוב היהודי .בראש המצעד ,במרחק קבוע ובקצב המארש ,צעד תיש ענק ומטופח ,הקמע של הגדוד .ליד התיש ,בקרבת תעלת הביוב ,צעד בכבדות דוּויד “ -בום בום” .היה נמוך ,קשיח כמו גוש עץ ,ידיו תמיד כפופות במרפקים ,כפות ידיים קמוצות לאגרופים כחולים .לבש מעיל צבאי מרופט ,על הראש חבש כובע צבאי ללא מצחייה ונעל נעליים ענקיות מפורקות .את הסמרטוטים הצבאיים קיבל במתנה מנגני התזמורת הצבאית ,אשר כיבדו אותו גם בשיירי אוכל בזמן שרחצו את כלי האוכל שלהם ליד הקסרקטין. דוויד גר על המדרגות אצל האופה .בתמורה למגורים עלובים אלו, סיפק למאפיה מים מהבאר המרוחקת .השכם בבוקר היה מקבל מהאופה פרוסה גדולה וחמה של לחם .ביום שישי קיבל חלה רכה וטעימה. דוויד אף פעם לא החסיר את מצעד התזמורת על אף שלא קיבל על כך שום מידע מוקדם .הוא צעד ,הניף את האגרוף ,כאילו תופף בתוף, וציין זאת בקול עמום ונמוך“ :בום ,בום” ...היה זה הקול היחיד ,בעל המשמעות ,שהיה מסוגל להשמיע .עשה זאת לחלוטין ללא שום הבעה. הדבר נראה כאילו חיקה תנועותיו של איש מערות .גם אם דוויד חווה התרגשות כלשהי בהשתתפותו בתזמורת ,לא ניתן היה להבחין בה על מסכת פניו המאובנות. בראש התזמורת צעד ,במדי קצין ,המנצח מויסיי דוידוביץ קראגוצקי ( .)Moisiej Dawidowicz Karagockiמויסיי דוידוביץ היה גבר גדול ונאה ,עם שפמפם שחור קצר .הרכיב משקפי צבט במסגרת שחורה, עם שרוך שחור מאחורי האוזן השמאלית .מעיל אלגנטי כחול כהה, 24 סיפורי פיוטרקוב של פעם ארוך עד מתחת לברכיים ,הבליט את גופו האתלטי של המנצח .מעשה אומנות חייטי כזה ,כמו המדים של מויסיי דוידוביץ ,בא מהמתפרה של מר מרכוס באום ( ,)Markus Baumקרוב לוודאי החייט הצבאי הטוב ביותר בכול האימפריה הקיסרית הגדולה .הוא ידע מה צריך להחסיר או להוסיף לפיגורה של כל קליינט שלו .במדיו של קצין ,מדרגת רב סרן ועד לגנרל ,תפור היה מחוך גמיש ,אשר העלים את הכרס של לובש המדים .לקצינים צעירים ,באום הרחיב את הכתפיים ,באמצעות גיהוץ מתאים הבליט את החזה ובכך השיג גוף גברי יותר .רק למויסיי דוידוביץ לא היה צריך להחסיר או להוסיף דבר .עליו המדים היו מונחים ללא דופי .נדיר היה לראות יהודי במדי קצין בצבא הצאר .חוץ ממנצחי התזמורות הצבאיות ,מדי קצין לבשו רק רופאים יהודים שגויסו בעת המלחמה .בעיתות שלום ,הם לא נראו בצבא .לכן כל פעם שקרגוצקי נראה בראש התזמורת או סתם בטיילו בעיר ,לבבות היהודים נתמלאו בגאווה .נשים יהודיות התלחשו בהתרגשות“ :ראו נא ,קצין יהודי!” ואכן מתחת למדי הצבא האלו פעם לב יהודי .מויסיי דוידוביץ ארגן וניהל בפיוטרקוב מקהלה יהודית בשם “הזמיר”. מקהלת “הזמיר” מעלה בזיכרוני אירוע משעשע .בכפר וולה קשישטופורסקה ( ,)Wola Krzysztoporskaבמרחק 10ק”מ מפיוטרקוב, אורגן נשף גדול בפארק יפה .היות שהכפר היה בבעלות יהודית ,הוזמנה מקהלת “הזמיר” .המקהלה הופיעה על במה מוגבהת .בערב ,כאשר הנשף היה במלואו ,פרצה רוח חזקה .שדרת עצי ֵאלה לבנה העתיקה השמיעה רחש מאיים ,וגשם זלעפות שטף מיד את האווירה החגיגית. האורחים ,יחד עם המקהלה ,ברחו מהפארק והסתתרו במתבנים שבקרבה .בבוקר המארח שילח את האורחים ספוגי הגשם וחסרי השינה העירה .מאז ,כל גשם חזק בוולה קשישטופורסקה נקרא“ ,גשם הזמיר” וכאשר על החקלאות איימה בצורת ,היו מזמינים את מקהלת “הזמיר”. נחזור לפיוטרקוב. 25 זיגמונט טננבאום על מנת להביא עיתונות יהודית עם שחר דהר פרוים (אפרים ,)Froim - מוכר העיתונים ,אל תחנת הרכבת ,דרך הרחוב היהודי .פרוים היה רזה וגבוה ,חבש כובע עם מצחייה והיה לו אף נשרי ענק .היהודים טענו שאף כזה הוא סימן לבריאות בזקנה ,היות שהוא מבטיח תמיכה טובה למשקפיים .את היתרון הזה ניצל פרוים כבר בנעוריו ,בהיותו קצר רואי. הוא הרכיב משקפיים בעלי עדשות עבות כמו לוחות קרח ,כאלה אשר רק מבנה חסון של האף יכול היה לשאת .פרוים היה אבי משפחה ברוכת ילדים .כאשר העירו לו שנוכח הכנסה צנועה מהפצת עיתונים יהודיים, לא היה צריך להוליד כל-כך הרבה ילדים ,נהג לענות“ :לכם יש הנאות שונות .יש לכם קולנוע ,תיאטרון ,בתי קפה .בשבילי ,המיטה מהווה את הבידור היחיד שאני יכול להרשות לעצמי”. הודות לחיי הנשואים הפעילים ,הזוג פרוים הוליד חמישה ילדים ,אשר במשך רוב היום בילו במיטה .מתחת לשמיכה אדומה ,כמו אפרוחים, הציצו צווארים רזים בהמתנה לאם .האם ,ששמה היה שפרינצה ,נאלצה להשלים את הכנסות המשפחה .עסקה בתיווך עוזרות בית .ינטות, פרנקות או ַמנקות (שמות של בחורות ה.י ).הגיעו אל בתי ַסלקותַ , היהודים בתיווכה של שפרינצה .היא עמלה כל היום על מנת להביא בערב ל”אפרוחים” שלה -כך כינתה את ילדיה -חתיכת בשר ובקבוק חלב. פרוים היה איש חברה .בערבי הקיץ נהג לצאת לפני שער הבית ,שם ישבו השכנים על כסאות וספסלים שהביאו מבתיהם .כאדם בקיא בעיתונות ,היה תמיד מלא חדשות .סיפר על האירועים בעולם ,במדינה ובחיי היהודים. כך ישבו לפני הבתים עד מאוחר בלילה ,סיפרו והאזינו ,עד אשר כבו מנורות הנפט המפויחות בפנסי הרחוב וחושך ודממה עטפו את הרחוב היהודי. 26 סיפורי פיוטרקוב של פעם מיום שישי בערב עד יום ראשון ,השתנתה התפאורה של הרחוב היהודי. לפני בוא הערב ,הקיש שמש בית הכנסת ,בפטיש עץ ,על הדלתות והתריסים וקרא לסגירת החנויות .נשים הדליקו את נרות השבת ואור צהוב-כתום בהק מהחלונות .הרחוב השתתק .הדלתות של החנויות הסגורות החביאו גם את כתמי השלטים הצבעוניים .הרחוב דמה לגיא אפור. בוקר יום שבת .פה ושם עומד בעל הבית ומבקש מעובר ושב להצית אש במטבח ,על מנת לחמם את המרק שהוכן ביום שישי ,ולכבות את מנורת הנפט( .לפעילויות אלו הוזמן לרוב חייל רוסי ,אשר עבור שירותיו קיבל פרוסה עבה של חלה וכוסית וודקה .התשלום התבצע רק בחומר ,כי ביום שבת כל עסקות כספיות היו אסורות). בית כנסת הגדול עם המבט לרח’ ירוזולימסקה 2 2אתרhttp://www.dawnypiotrkow.pl/ : 27 זיגמונט טננבאום בצעד איטי וחגיגי ,בבגדי שבת ,הולכים יהודים אל בית הכנסת ובתי תפילה .הרוב הם גברים האוחזים ביד ילדים קטנים .הבנים אוחזים שקיות קטיפה עם טליתות וסידורי תפילה .הבגדים שחורים .לרוב נראים מעילים שחורים המגיעים עד הקרסוליים .מתחת לצווארון מציצה טלית בצבע קרם עם פסים כחולים. אמידים יותר לובשים פרוות בכיסוי קטיפה .על הראשים ,כובעים המכונים “וורשאים” ,כובעי לבד שחורים עם שוליים מאד רחבים. מאחור נראה קצה כיפה .שטריימלים מפרוות שועל היו יותר נדירים. חבשו אותם בעיקר בגליציה. נשים בשמלות משי וקטיפה ארוכות וגַ ליות .על הראשים תחרות שחורות .על הכתפיים צעיפים צבעוניים ,שכמיות מקטיפה או זנבות פרווה .ללבוש הצבעוני התווספו תכשיטים. על אותם המנהגים המזרחיים שמרו בעיקר הנשים .את האוזניים קישטו עגילים ,לרוב בצורת טבעות זהב או כסף .קוראל ,פנינים ,אמבר ,יהלום, רובין או יהלום מלאכותי ,היוו קישוט של עגילים ,טבעות וסיכות .את הצוואר קישטו מחרוזות קוראל ,אמבר ,פנינים ,שרשראות ממתכות יקרות .על האצבעות טבעות. הנשים בבגדי חג ,ישבו בבתי תפילה בנפרד מהגברים .בבית כנסת הגדול ,בו נמצאת היום ספרייה ,הן ישבו ביציע המיועד להן .לאחר היציאה מבתי התפילה ,התעורר הרחוב היהודי מחדש .אנשים חזרו לבתיהם .אחרי שנת הצהריים ,נראו בחלונות פנים נינוחות ,בחלוקי בית ,בבגדים תחתונים ,שעונים על עדני החלונות צפו על הרחוב. משועממים ,לגמו תה מחומם בתנור אפיה ,אכלו פירות ,פיהקו... המשך מחזה הרחוב היהודי התרחש לפני הבתים .נשים בבגדי חג, יושבות על כסאות שהוצאו מדירותיהן ,משוחחות ,מפעם לפעם 28 סיפורי פיוטרקוב של פעם שולחות מבט אל השמים .הן תרות אחרי הכוכב הראשון ,המבשר את סיום איסורי השבת ותחילתו של יום חול .היו חגים שמחים ואחרים עצובים ומדכאים. שמש אביבית של פסח מציצה אל הפינות המוזנחות הזקוקות לסידור ושיפוץ .מתחיל מרוק כללי של רצפות .על החלונות הנקיים תולים וילונות מכובסים .גרוטאות ישנות מוציאים אל עליות הגג ,המרתפים והמחסנים .בחצרות מחליפים קש במזרונים .ליד הבאר משפשפים סלים קלועים ענקיים .אלה הם ארונות פסח ,בהם תאוחסן בקרוב המצה הטרייה ,הריחנית והפריכה .היא תהיה ,במשך שבעת הימים ,המזון העיקרי .לישת הבצק ,וההשגחה על אפיית מצות ,סיפקה לנשים רבות תעסוקה עונתית .פרנסה נוספת הייתה גם לסבלים ,אך בעיקר לכל האופים של השכונה היהודית. מצה ,אותו מאפה פשוט מקמח ומים ,הפך במטבח ,בידיה המהימנות של בעלת הבית ,למטעמים שונים .הכופתאות למרק עוף היו עשויות מקמח מצה .על המחבת טיגנו פירורי מצה ספוגה בחלב עם ביצים .קמח מצה ,מעורבב במח עצמות ,שימש כמילוי לצוואר אווז או תרנגולת, מטוגנים או מבושלים .מאכלים רבים נוספים נעשו מהמצה ,ולא פעם גרמו ליהודים בעיות קיבה .היהודים כיבדו את חבריהם הלא יהודים במצה ,והללו אהבו מאוד את המאכל האקזוטי .מאכל טעים הייתה מצה בחמאה עם תה. לחג הפסח היה ריח מיוחד .חמיצה בסיר חרס גדול הדיפה ריח .תסיסת יין צימוקים ,גם היא הדיפה ריח .במיוחד גירו את החיך הבצל המטוגן והוודקה “פייסחובקה” הריחנית ובעלת האחוז הגבוה של האלכוהול. ארוחת ערב ראשונה של פסח התרחשה בתפאורה חגיגית .כול בני הבית בלבוש חגיגי: 29 זיגמונט טננבאום השולחן מכוסה במפה צחורה .ראש המשפחה בגלימת פשתן לבנה .מולו פמוטים עם נרות דולקים .על צלחת גדולה מונחת המצה ולידה ירקות בטעמים חמוץ ומר ,כסמל לסבלם של יהודים בעבדות מצריים .הבולט ביותר הוא שורש חזרת ,ממנו מגרד ראש המשפחה שבב ומגיש על שבר של מצה לכול אחד מהסועדים .בנוסף לצלחת ,כוס יין וסכום ,מונח לפני כל אחד מהסועדים ספרון דק“ ,הגדה” .זהו סיפור על סבלם של היהודים במצרים ,המוגש בצורה פשוטה. ראש המשפחה קורא את ההגדה וכל הסועדים ,בהובלת אצבע על גבי דפים ישנים וצהובים ,עוקבים בקפדנות אחר התוכן. לעתים קרובות ישב ליד השולחן החגיגי אורח לא רגיל -יהודי צעיר במדי חייל של צבא הצאר ,מאיזור מוהילוב ( ,)Mohylowקרמנצ’וג ( ,)Kremenczugאודסה ( ,)Odessaאו קישינוב ( ,)Kiszyniowאשר חובת השירות הצבאי הביאה אותו אל הגדוד ה“ 28-בפּיֶ טרוֹקוֹב” (“ ”Pietrokowכך ביטאו הרוסים את שם העיר ה.י ).בארץ ליד הוויסלה (.)Priwislanskij Kraj בהתאם למנהג הכנסת האורחים המקובל אז ,אחרי תפילה חגיגית בבית הכנסת ,ראש המשפחה היה מזמין את החייל לארוחת הערב החגיגית. החייל היהודי היה מקבל חופשה ביום זה ובא לבית הכנסת ,משוכנע שיפגוש באנשים ,אשר ברצון ובדאגה כנה ,יכהו במידת מה את געגועיו לשולחן החגיגי בחיק משפחתו הרחוקה כל כך. האורח זכה בתשומת לב מיוחדת מצד אם המשפחה .החייל קיבל יותר כופתאות למרק .הוא לא קיבל את ראש הקרפיון וגם לא את זנבו, מאחר שבחלקי דג אלו יש הכי הרבה עצמות ונדרשה מיומנות רבה על מנת לשלוף מביניהם את בשר הדג ,ויתכן שבכך הייתה נגרמת לאורח מבוכה .העיקר שהאורח ירגיש קרבה אל עמו ,למרות היותו בארץ 30 סיפורי פיוטרקוב של פעם זרה .הנערים שליד השולחן הביטו בו בהערצה ,טפחו על גבו וקראו לו “קריאן” ( - Krajanאחד משלנו ,בן הארץ). את קריאת ההגדה הפסיקו באמצע ואת ההפסקה כינו תחנת “קולושקי” ( -Koluszkiתחנת מפגש והחלפת רכבות כ 40-ק”מ צפונית מזרחית מפיוטרקוב ה.י .).ההפסקה נועדה לשם עיכול הארוחה .ערב החג חלף באווירה חגיגית ונינוחה. לאות תודה על האירוח ,היה החייל מביא למארחיו אחרי החגים כיכר לחם צבאי .היה זה גוש קשה כמו בטון ,עם קליפה קשה כמו אבן ,ומתחת לשריון הזה הסתתר חומר רך כמו חמר רטוב .מי שפעם התפתה ונגס חתיכה ,הצרבת לא עזבה אותו עד סוף חייו. על גבי שולחן מכוסה במפה לבנה ,נר גדול תקוע בסיר נחושת ממולא חול לבן ,דולק בלהבה עגומה ונוטף עגילי שעווה .יום כיפור -חג יהודי עצוב החל בסתיו .בבית שורר שקט ושלווה .הצום נמשך יממה שלמה. גם התפילה נמשכת יממה .כול בני הבית נמצאים בבתי הכנסת .בבית נשארים רק ילדים קטנים ,זקנים חסרי אונים וחולים. כדי למתן את הרגשת הרעב ,עוזרת הבית מבלה את היום במיטת הדרגש שלה .זהו ארגז גבוה וארוך ,בעל יעוד כפול .בלילה הוא משמש כמיטה וביום ,מניחים עליו לוח בעל מימדים מתאימים והוא משמש כשולחן מטבח .בבתי הכנסת יער של נרות גדולים מוצבים בשורה על שולחן ארוך ,משליכים אור מהבהב על שולי הכסף של הטליתות ,על הכיפות, על פני השנהב של המתפללים ועל הזקנים הכסופים הנהדרים .באווירה ספוגת ריחות אדם ,שעווה ואמוניאק ,אשר בצד הטבק שימש כאמצעי מעורר ,דמויות של יהודים שקועים בתפילה ,עטופים בקיטלים לבנים, עם טליתות על כתפיהם ,בנעלי בית ,צפופים ליד שולחנות ארוכים, נעים מעל סידורי תפילה. 31 זיגמונט טננבאום בעת תפילת כול נדרי ,בבית התפילה שבפינת הרחובות ריצרסקה ושיראדזקה ,מככב נוסן פילץ’ הזקן .נוסן ,גבוה ,רזה ובעל שיער שיבה, היה בעליו של מחסן ברזל .לעת זקנה הורד לדרגת שוליה. בכובע קטיפה מקומט ומעיל ארוך ,עמד ברחוב ומשך בשרוול כפריים אל חנות הברזל .בפנים ,מאחורי הדלפק ,שלט ללא מצרים חתנו .אבל ביום כיפור התחלפו התפקידים .אז החתן סייע לחותנו בניהול התפילה החגיגית וניצח על המקהלה בה שרו נכדיו של סבא נוסן .עבור נוסן הזקן, המושפל בחיק משפחתו ,יום כיפור היה יומו הגדול .בתפילתו שלט ללא מצרים ברגשותיהם של רוב קהל המתפללים והיו בתוכו מכובדים רבים של האוכלוסייה היהודית .עטוף בטלית ,כמו שחקן מוכשר בתיאטרון, חדר אל עומק הרגשות והשרה אווירת כניעה דתית ,מחשבה עמוקה וריגוש שנבעו מהמילים העצובות של תפילת כול נדרי. לא כול היהודים חגגו באדיקות כזאת את יום הכיפור .עורכי דין, רופאים ,מהנדסים או מה שניקרא “האינטליגנציה של הצווארון הלבן” ,נראו בבית הכנסת רק ביום כיפור ,וגם זה לזמן קצר מאוד. לאדונים אלו ,במגבעות עגולות חגיגיות ,נתלוו הבנים -תלמידי התיכון במדי בית הספר הכחולים ונשים לבושות בהידור ,אשר מלבד התכשיטים נשאו סידורי תפילה קטנים .הם מהרו אל בית הכנסת הקטן, הממוקם במקום שהיום נמצא בו מעון יום לתינוקות ברחוב צבא פולין ( )Wojska Polskiegoולפני כן רחוב מוסקווה ( .)Moskiewskaבית הכנסת הזה הוקם על ידי התעשיין והנדבן בראון (- Markus Braun ידוע גם בזכות תרומתו להקמת בית החולים היהודי בעיר .ה.י.). בתוך החברה הגבוהה הזאת ,בלט ראש גברי ,בעל סבר פנים חמורות, ערמת שער כסוף ופרוע ,זקן ושפם מפוזרים .מתחת לגבה עבותה, העפעף הימני שלו היה סגור במקצת ,וכוסה על ידי תבלול .עורך הדין לוי ( ,)Lewyשבו מדובר כאן ,היה פעיל חברתי -פוליטי ליברלי ,משפטן 32 סיפורי פיוטרקוב של פעם בעל שם ומאוד מוערך בקרב חוג המשפטנים הוורשאי ,שם גם הופיע בבתי המשפט .הוא גר בפיוטרקוב ,והיה קשור אליה מאוד .הוא ייצג את פלג האינטליגנציה היהודית ,שאומנם התבוללה בחברה הפולנית, אבל לא הייתה מסוגלת למחוק ולדכא בתוכה את הגעגועים הביולוגיים ליהדות ,החבויים אי שם בסמטאות התת-מודע והבאים לידי ביטוי דווקא בעת הטקסים והחגים הדתיים. יהודי פיוטרקוב ,שומרי המצוות האדוקים ,התייחסו אל אותו פלג האוכלוסייה היהודית בסלחנות ,למרות שנזקפו לחובתו עבירות דת רבות .הסבירו זאת כהנחות הכרחיות ,שניתנו להם בזכות המקצוע בו עסקו ובזכות מעמדם החברתי .ולכן ,אחרי ביקור קצר בבית הכנסת, מהרו ברחובות הריקים ,אל בתיהם ,אל בית הקפה ואל עיסוקיהם היום יומיים. הצום נמשך ,נמשכו התפילות ועל הנרות המהבהבים בבתי התפילה, זלגו דמעות שעווה אחרונות. ברחוב קאזאנסקה ( )Kazańskaהיום גרנצארסקה ( ,)Garncarskaנדף ניחוח של לחם טרי וחם מהמאפייה של טולצי ( ,)Tołcyהמוכרת בכל העיר .כאשר לפני החנויות ,והעסקים האחרים השייכים ליהודים, עמדו משמרות של כנופיות אנדקים ( - endekקיצור מ ,ND-כינוי לחברי המפלגה לאומית דמוקראטית - Narodowa Demokracja - האנטישמית ה.י ,).תושבי מרכז העיר התגנבו בערבים אל המאפייה של טולצי על מנת להשיג כיכר לחם מצוין. באותו הרחוב ,שכנה מאפייה נוספת ,אשר אף היא הייתה מאד מקובלת. זאת הייתה המאפייה של מויישה השחור ,אשר אפה לחם טעים בעל קליפה פריכה ,מבריקה בצבע אמבר ועליה מפוזרים גרגירי קמין. בקיץ מויישה השחור נהג להשתרע על המדרגות שהובילו למאפייה 33 זיגמונט טננבאום הדחוסה שלו ,לנמנם בשלווה בשמש ,ולשזף את פרצופו השחום מאליו והמכוסה סיבי זקן שחור ,ובמאפייה עמלו בנו הכחוש ואשתו הגדולה. ברחוב גרנצרסקה גרו מכובדים רבים .הרצקה גוטקינד ( - )Hercke Gutkindבעל גוף אתלטי ,שחום כמו צועני ,תמיד ,ללא תלות בעונת השנה ,בחולצה פתוחה ובמגפיים .מעולם לא לבש מעיל. גוטקינד היה פחח במקצועו .במקצוע הזה הצליח לאסוף ממון קטן, וכאשר טיפוס על הגגות (פחח נהג גם לתקן גגות ה.י ).כבר היה קשה עליו ,בנה את בית הדירות הדו קומתי הגבוה ביותר ברחוב גרנצרסקה. הרצקה עסק גם באספקה עבור בית החרושת לבדים ב-מושצ’ניצה ( ,)Moszczenicaכעשרה קילומטר מפיוטרקוב .מאחר והיה חייב להוביל את האספקה לבית החרושת ,בביתו ,באותו הבית בו גרו בזמנו הוריי, בעומק החצר ,הייתה אורווה לזוג סוסים. העגלון ,זוקין ( )Zukienהגבוה ,לא הסתדר במיוחד עם הסוסה העצבנית. בכל בוקר ,כאשר זוקין נכנס לאורווה ,נערך מפגש משעשע עם הסוסה הכסופה .בהתחלה נשמעו התחנפויות ופינוקים“ :שיי -ווה“ (- Siwa כסופה ,ה.י ,).וככול שהתקרב אליה המילה “שיווה” נשמעה יותר ויותר חסרת ביטחון ולבסוף המפגש היה מסתיים ב -שיי -ווה גוואלט!” הרצקה היה לאזרח אמיד ומכובד ,ולא היה חסר שמקצועו הקודם ,אשר בקרב היהודים לא נחשב מכובד ,יישכח ,ושלשם המשפחה תתווסף קידומת הכבוד ֶ -רבּ .לכבוד כזה זכו אנשים אמידים או בקיאים בתלמוד והסיכויים הרבים ביותר לכך היו לאלו אשר היו להם את שתי התכונות גם יחד כגון רב מיכלסון ,רב אייזנרוביץ או רב הורוביץ .גם הרצקה, הפחח לשעבר ,היה זוכה בתואר זה והיו פונים אליו -רב גוטקינד ,לו לא היה מסתבך בשערורייה מכוערת ,אשר הכתימה את שמו לתמיד. הרצקה גוטקינד עמד בראש כנופיה שחורה .הייתה זאת אסופת חלאת 34 סיפורי פיוטרקוב של פעם אדם ,אשר ,חמושה באלות ,הייתה פורצת אל בתים יהודיים ובאלימות אכזרית גררה את קורבנותיה ומסרה אותם לידי המשטרה .היו אלה בעיקר סוציאליסטים ,חברי מפלגת ה”בונד” וסטודנטים .מדי סטודנט היוו תג זיהוי של חוסר הנאמנות למשטר הצארי. זמן קצר אחרי אחת מפעולות אלה ,התנקשו בחיי הרצקה גוטקינד. כאשר ביום שישי בערב ,אחרי התפילה בבית הכנסת ,חזר הרצקה הביתה ,שמע ליד ביתו ,יריית אקדח .הוא תפס את אחורי ראשו ובפחד אימים פרץ אל הדירה והודיע לאשתו המבוהלת ,שנפגע מכדור אקדח בראש .קראו לרופא כירורג ,דוקטור מארצ’ינובסקי (.)Marcinkowski הרצקה ישב עם ראש רכון על השולחן ,והרופא ,לאחר שחפר בתוך הפצע מספר רגעים ,שלף כדור עופרת מאקדח תופי או כפי שכונה “בולדוג” .הרצקה הגברתן אפילו לא נאנח בזמן שהרופא טיפל בו .כה בלתי אמין היה הנשק של אותם הימים וכך הייתה בנויה גולגולתו ,כמו מבטון ,של הגוליבר הרצקה גוטקינד. השם גוטקינד מעלה זיכרונות על אחד בשם שטיינברג (.)Sztajnberg קרוב לוודאי בגלל ששניהם היו פחחים ,ובעלי מימדים. לפני שנים ,פעל בעיר רופא בשם ד”ר וולברג ( .)Wolbergהיה זה איש נמוך ,קרח ,לבש מעיל אפור עם שכמייה והלך עם מקל הליכה שכדור שנהב בראשו .כאשר המליץ לחולה על משטר חמור של דיאטה ,נהג להעיר“ :אם יהודי ,אחרי שאכל בשבת צ’ולנט שמן ,שתה מים קרים, ונשכב לישון ,קם אחרי כול זאת משנתו ,הרי שזה סימן בלתי מעורער על מנת להאמין בתחיית המתים”. אדון שטיינברג לא האמין באמונות תפלות כאלה ביחס לאכילה .הוא היה האזרח האמיד בעירנו .השמועות אמרו שביחד עם “דרבניאנה קמפה” (( )Drewniana Kępaקרי :קמפינסקי - Kępiński -קרוב 35 זיגמונט טננבאום לוודאי סטפן קמפינסקי -בעל מנסרה ה.י ,) .היו שניהם הבעלים של מחצית פיוטרקוב. שטיינברג זה היה הגרגנטואה ( - Gargantuaענק ה.י ).של פיוטרקוב. אדם כמו מיכל משאית ,שמשקלה לפחות 150-160ק”ג .כל העסקים נסגרו אתו באמצעות קיבתו הענקית ,אשר לא קל היה להשביעה. בכבוד ּגִ לגל לפניו כרס מפלצתית .רובין ,החלבן האדמוני עם זקנקן מחודד ,נהג לומר“ :הלוואי והיה לי מה שהכרס הזו עלתה.”... הכיבוד התקיים במסבאה ברחוב פארנה ( ,)Farnaאשר בעליה אף הוא נקרא שטיינברג .המקום היה מפורסם בזכות הבירה הטובה ביותר בפיוטרקוב .חביות הבירה נשמרו שם במרתפים עתיקים קרירים, בעלי קירות עבים מאד ,שם אפילו הבירה הפחות טובה מתוצרתו של בראולינסקי ( ,)Braulińskiקיבלה טעם מרענן ונעים .בשום מקום אחר לא הגישו אווז אפוי בצבע חום מבריק ,מתובל בשום ,אשר ,כפי שבעל המקום פרסם ,הובא מבית פיטום בעיר לודז’. הגישו כאן גם אפונה פיקנטית עגולה חריפה במקצת .אמנם המטעם היהודי הזה עמד גם על הדלפק אצל מרגולס ( ,)Margulesבמסבאה ברינק טריבונלסקי ,וגם אצל האמר ( )Hamerבפינת הרחוב היהודי ורחוב סוליובסקה ( ,)Sulejowskaאך בשום מקום הוא לא היה כל כך טעים כמו במסבאה ברחוב פארנה. כל זה הביא לכך שבמקום ביקרו תושבי פיוטרקוב ללא הבדל בהשתייכות הלאומית או במעמד .באו לכאן פקידים ממוסדות ממשלתיים שונים, עורכי דין ,בעלי כרכרות מרינק טריבונלסקי ,וראשית כול אוהבי הבירה. לכאן דווקא היה מוזמן גרגנטואה שלנו ,כאשר היה צורך “ללטף” אותו, לקבל הלוואה או לסדר איזשהו דבר דחוף .בארוחת בוקר כזאת ,ללא 36 סיפורי פיוטרקוב של פעם שום הגזמה ,אדון שטיינברג אכל כמו סובקביץ’ ( - Sobakiewiczדמות מ“ -הנפשות המתות” של גוגול ה.י ,).אווז שלם ועשרים ביצים ,ושתה חבית קטנה של בירה. כמה עלובים היו “השיאים” שלנו ,כשהיינו תלמידים והתערבנו מי יוכל לאכול כמות של עוגיות תמורת רובל שלם ,כאשר בקונדיטוריה של יוזביצקי ( )Juzwickiברחוב טורונסקה ( ,)Toruńskaעוגייה אחת עלתה שלוש קופיקות .גרגנטואה שלנו מת כתוצאה מסוכרת .כמה חבל לעזוב את העולם הזה ,משולחן מלא כל טוב! דמות צבעונית ,בשכונה היהודית ,היה רב הרשלה ִא ֶיצ’ס ( .)Iczesלכל יום חבש שטריימל מפרוות שועל ,מתחתיו גלשו על צווארון מעיל הפרווה פאות מטופחות היטב ,דמויות צמות תלתלים כסופים. נעל נעליים עם “אוזניים” מזדקרות וגרביים לבנות על רגליים עקומות. תמיד ,ללא תלות במזג האוויר ,נשא מטרייה שהייתה אמורה לתרום להופעה האלגנטית שלו .חפץ קישוט זה היה בצבע בז’ ,בניגוד למטריות שחורות אשר היו בשימוש של עמך .מטריות בצבע בז’ נשאו :רב מוטלה ִמ ֶיכלסוֹןֶ ,רבּ ווישליצקי ( )Wiślickiאו זילברשץ ( )Zylberszacונגידים אחרים -האנשים האמידים של פיוטרקוב היהודית .הלבוש המכובד הזה לא תאם את עיניו השועליות והמתרוצצות תמיד לצדדים. רב הרשלה איצ’ס היה קצת שדכן ,סוכן כרטיסי הגרלה של רבנים ידועים וגם מוהל. אבל באומנות אחרונה זו הקדים אותו השוחט ִדדיֶ ה ,לא רק בגלל היותו שוחט ,אשר בזכות זה הייתה לו איזושהי הכנה כירורגית ,אלא בגלל הופעתו ה”פרופסורית” .למרות הופעתו ,היו לו ציפורנים קשות עם מסגרת שחורה דקה סביבם .הוא לא הביא שום חידושים טכניים למנהג בן שלושת אלפים השנה ,אשר מטרתו ,בין השאר ,הייתה 37 זיגמונט טננבאום בריאותית ,אבל ציפורניו של המוהל הסימפטי דידיה ,לא העידו על כך. יירל ִליטווֹק הזקן היה יהודי יפה ,בעל דמות אצילית ,מראה תנ”כי. ֶּּב ֶ היה מוצק וגדול ,כפוף במקצת ,בעל זקן עבות .מתחת לקשתות גבותיו הסמיכות ,הביטו עיניים עמוקות וחכמות. הוא גידל ירקות על חלקת אדמה קטנה חכורה בפרברי העיר .בערב היה ביירל חוזר עייף מהעבודה .בפנס נר דולק האיר את דרכו אל ביתו בקרקובקה ( -Krakówkaאזור בפיוטרקוב .ה.י .).הצעדים הכבדים של רגליו ,הנעולות בנעלים ממוסמרות ,נשמעו ברחוב השקוע בתרדמה. אל עליית הגג שלו עלה במדרגות עץ רעועות .בחדרו ,על הקיר ,דלקה מנורת נפט קטנה ,בפינה על הרצפה היו פזורים בצלים ,ובכיריים דלקה אש חלשה .ביירל ,נכנס אל החדר ,ניגש אל החלון ממנו “ליקק” בקלות באצבעותיו מספר טיפות לחות ,נעמד בפינה ובקידות קלות התפלל תפילת מעריב .בינתיים ,אשתו מזגה מרק מהביל מקדרת ברזל אל צלחת עמוקה ,ובה בעת לא הפסיקה להתלונן“ .אוי ביירלה ,ביירלה, אתה כל כך בקיא בכתבי הקודש ,ואתה נובר כל העת באדמה השחורה ורק דלות יצאה לך מהעמל הכפרי הזה .עבודה בחקלאות זו לא פרנסה יהודית” -הוסיפה .ביירל ביטל את דבריה בתנועת יד ויצא מהבית. ובכל זאת ,בנוסף לגננות ,היה לביירל מקצוע נוסף .הוא שלט בעברית ולימד בביתו את הנערים היהודיים ,אשר התחילו את לימודיהם בבית הספר התיכון ולא בחדר ,ורק הודות למורה פרטי הם רכשו את השפה העברית .ביירל לימד גם את אחי המבוגר ממני ,אשר היה באותה העת תלמיד הגימנסיה הרוסית. בערבי החוף ,נהג ביירל לבוא אל ביתנו ,ולפשוט את מעילו הארוך ,בעל בטנת צמר גפן ,שפרווה אדמונית עיטרה את קצות שרווליו .את הכיסוי 38 סיפורי פיוטרקוב של פעם הזה היה מניח על הרצפה והיה מתיישב לשולחן .אמי כבר הכינה כוס תה וביירל היה עוטף את הכוס בכפות ידיו העייפות ופותח בשיחה. אמי כיבדה ואהדה מאד את ביירל .שיחותיהם נסבו על הפוגרומים נגד היהודים ,שהשתוללו אז ברוסיה הצארית .השיחה תמיד הסתיימה ב”ברכתו” של האורח שלנו“ :את תראי ,שגורלו של צאר מיקולאי ,יהיה אכזרי כפי שמגיע לו” .אכן ,המהפכה הפילה את משטר הצאר ,וקרוב לוודאי שלקללתו של ביירל ליטווק היה חלק בזה. הארצקה ( )Herckeבמקצועו היה מלמד ,מורה בחדר .אבל במציאות הוא לא התמודד עם המקצוע המתיש ומועט הכנסה זה .את החדר ניהל שמיאל בעל הזקן .את התואר “רב” ,שמר הארצקה האדמוני ֵ שותפו עבור השלטונות ,למרות שלגבי המנהל הצארי המושחת ,זה לא הווה משקל רב. על כך מעידות ,ללא ספק ,תעודות לידה השמורות בארכיון העירייה העתיק של פיוטרקוב העיר .תעודת לידה של הנולד הייתה כתובה בנוסח הבא “ :ביום זה ,בחודש ושנה זו ,במשרד הרישום הופיע משה גרוסברג ,סוחר ,בלווי שני עדים :ליזר שוורץ -חייט ,וחיים גולדברג - ספקולנט ”...מסתבר ,שספקולנט ,כמו בכול מדינה קפיטליסטית ,נחשב אכר ,אם כי לא כשר ,התייחסו אליו בסלחנות ,ובשום ולמ ֶ למקצוע חוקי ַ מקרה הוא לא נרדף. עיסוקו של המאכר אשר תיווך בשחרור נערים יהודיים מהצבא הרוסי, לא נחשב לא מכובד. כאן נעשה דבר טוב! בקרב האוכלוסייה היה ביקוש רב לסוג זה של “מומחים” .לצבא הצאר איש לא מיהר להתגייס ,וממדי צבא הצאר סלדו במיוחד חוגי היהודים האדוקים. 39 זיגמונט טננבאום ההתרחקות מבית האב המסורתי אל הבלתי נודע בעומקה של רוסיה, האקלים הקשה ,ההכרח לאכול אוכל לא כשר ,אי ידיעת השפה ,ומעל הכול -ההכרה של להיות בשרות הצאר ,שסימל את מקור הלחץ האכזרי ,שיעבוד העמים ,הרדיפה ,במיוחד של היהודים -כל זה לא עודד שירות צבאי. גורלו של טירון לא היה קל ,ובמיוחד טירון יהודי אשר נאלץ לסבול השפלות מצד קורפורלים או סרג’נטים “אדוני החיים והמוות” .במיוחד סבלו אלה אשר הוצבו בחיל הפרשים .שיעור הרכיבה הראשון התקיים על המגרש ,על סוס ללא אוכף ,והיה מלווה בבדיחות ובלגלוגים פוגעים. כאשר הפרש היהודי נפל מהסוס ,הייתה זאת הזדמנות לבדיחה הנדושה “ראו ,ליהודי נגמר הסוס”. אבל ידוע ,שרכיבה על סוסים לא הייתה זרה ליהודים .לא רק שסחרו בסוסים ,אלא רכבו מצוין עליהם .הדוגמה הטובה לכך היו שני סייסים בפיוטרקוב המוכרים כצימבלרים השחורים. ידוע היה גם המקרה ,כאשר הרכיבה המרהיבה של פרש יהודי גרמה להתפעלותו של המאמן הרוסי ולקריאתו“ :ז’יד ,וְ סייֵ ם ז’ידם -ז’יד” (“יהודי מעל כול היהודים -יהודי”). לנער יהודי הייתה בעיה עם קבלת צו גיוס לצבא ,מה לעשות על מנת לא להתגייס .ההורים ניסו לדחות את תאריך הגיוס ,והיו רושמים את הבן הנולד במשרד הרישום של העירייה ,שנתיים או שלוש מאוחר יותר. במינוח השדכנים חתן פוטנציאלי כזה נקרא “חייל אחרי שירות”. לעתים קרובות נשאלה השאלה” :חייל אחרי שרות -אתם רוצים עבורו בת מבית טוב?” חיפשו אפוא דרכים שונות על מנת להימנע מהשירות הצבאי .לעתים, 40 סיפורי פיוטרקוב של פעם המשפחה הייתה מהגרת לפני גיל הגיוס לארה”ב או לאמריקה הדרומית, לקנדה או לארצות אירופה .כאשר אפשרויות אלו לא באו בחשבון ,פנו אל המאכר ,במילים אחרות המתווך. באותה התקופה ,הייתה בפיוטרקוב קבוצה שלמה של מאכרים כאלה. הם נבדלו זה מזה בדרגה ,אשר גובהה נקבע על פי יכולתם לסגור עניין מסובך יותר או מסובך פחות .היו ביניהם כאלו ,אשר בעיסוק זה הגיעו לבעלות על בית דירות יפה .הביקוש לשירותם של האמידים שבין המאכרים ,היה גבוה ,מאחר ובעיני הלקוחות ,אמידות העידה על הגינות. ליד המאכרים האלו ,כמו נחיל יתושים ,סובבו המלשינים או כפי שכונו “ציּפרים” ( ,)cyperאשר ללא דמי שתיקה ,איימו להלשין לשלטונות. ֶ אחד המאכרים הפופולאריים ביותר בפיוטרקוב ,היה הארצקה האדמוני. הצלחתו באה לו בזכות פיקחותו היוצאת מהכלל .בזכותה קשר קשרים עם כל המנגנון המנהלי המנצח על הגיוס .היו לו תכונות נוספות .הוא לא היה סתם נוכל .לא פעם עזר ללא תמורה ,לאלה אשר לא יכלו לתת תמורה כל שהיא עבור שירותיו .תמיד הייתה לו מילה חמה עבור אלו אשר ביקשו אצלו עזרה .הוא יעץ לא רק בענייני גיוס ,אלא גם במצבים קשים אחרים .ניחשב לרבה חכם ,שנהגו לפנות אליו במצבים מסובכים. לרשותו של הארצקה האדמוני עמדה שורה של מומחים ,אשר תפקידם היה להוריד את הפרופיל של הנערים בגיל הגיוס ,ז”א להביא את מצבם הגופני לכך שבהתאם לתקנות לא היו כשירים לשירות בצבא הצאר. לצ’רים”( ,פרמדיקים של פעם ה.י.). ה”פ ֶ המומחים האלו היו לרוב ֶ פלצ’ר כזה ,אשר לפני דלת העסק שלו ניצב שלט עליו שלוש צלחות נחושת ,היה גם ספר ,שלא רק סיפר וגילח ,אלא עקר שיניים ,שם סוגים שונים של כוסות רוח ,עשה חוקן ,יעץ לחולים וחילק תרופות. 41 זיגמונט טננבאום אחדים מהם היו יותר מקובלים מהרופאים .לעתים קרובות אפשר היה לפגוש אותם בשכונה היהודית ,עם תיק או קופסת פח ביד ,וכוסות רוח מצלצלות בהם .ניתן לומר שהפלצ’רים האלו ,היו עובדי השרות הרפואי, למרות שאז לא היה קיים ביטוח סוציאלי .לא הסוג הזה של הפלצ’רים השתייך לצוותו של המאכר הארצקה האדמוני. פלצ’ר הגון וקטן כזה ,היה אידזי ווייסברג ( ,)Idzi Wajsbergאשר מקום העסק שלו היה בבית ,שהיום כבר לא קיים ,בפינת הרחובות קראקובסקה ( )Krakowskaוקאזאנסקה (,)Kazańska-Garncarska מול בית הספר התיכון הממשלתי (היום ליצאום על שם חרוברי) - ( Liceum Chrobregoה.י .).הוא גילח את זקניהם הרכים שצמחו על הלחיים הוורודים של תלמידי הכיתות השביעית והשמינית .הייתה לו משחה מופלאה נגד כיני ערווה ,והוא עזר להם לרפא זיבה באמצעות פרוטרגול (שם של תרופה למטרה זו ה.י ).שהוזרק במזרק אשר השתמשו בו בהיחבא בשירותים. שאר הפלצ’רים היו נוכלים .הם עזרו למאכרים ,על ידי גרימת נזק מזערי ,ככל האפשר ,לבריאותו של הבחור ,כך שלא יהיה ראוי ללבוש מדי צבא .אם המועמד היה רזה ,אז באמצעות הרעבה היו מביאים אותו לדרגת כחישות מוחלטת ,ומספר ימים לפני הגיוס מנעו ממנו שינה. התוצאה הייתה שנער כזה היה חיוור ורזה כמו מצה .אם במשפחה היה נער חלוש ,שאלו האם הוא בגיל הגיוס. אם הבחור היה נמוך ,הוא תורגל באופן כזה שיראה עוד יותר נמוך, ובשיתופו ,שלא לשם שמיים ,של הנגד -הסרז’אנט -אשר שקל ומדד את המגויס ,וקבע שהבחור נמצא מתחת לנורמה המינימאלית. לכאלו ,אשר חסרו להם מספר שיניים ,אך לא מספיק כדי להשתחרר מהשירות ,עקרו את שארית השיניים ,גרמו לשבר במפשעה (קילה), 42 סיפורי פיוטרקוב של פעם לכיווץ האצבע בכף יד ימין וכך מנעו אפשרות לחיצה על ההדק .היה זה פגם גופני ,אשר בחיי היום יום לא גרם למבוכה ובקושי ניתן היה להבחין בו .לכן ,בתכסיס זה השתמשו לעתים קרובות .היו משפחות בהן האב ומספר בנים היו נגועים בנכות זו .נהגו להזריק ַפ ַר ִפין בעורף, בברכיים או בחלק אחר של הגוף ,ובכך לגרום להופעת נפיחות דמוית חבורה .בוצעו פגיעות גופניות רבות נוספות ,רק על מנת שלא למצוא חן בעיני הוועדה המגייסת ,ובכל מחיר למנוע גיוס לצבא הצאר. פגיעות עצמיות אלו לא היו בגדר סוד עבור השלטונות הצאריים. הייתה אפילו עבודת דוקטוראט באוניברסיטת קייב שכותרתה“ :פגיעה עצמית בין חייבי גיוס ממוצא יהודי” .למרות זאת ,השלטונות הביטו על התופעה הזאת בקריצת עין ,אשר זכתה לתמורה נדיבה מצד המאכרים של פיוטרקוב. אחד ה”כרישים” הראשיים ,אשר היה צורך “להרעיל” ,ז”א לקנות את שיתוף הפעולה שלו ,היה רופא הגדוד ,קולונל גראצינסקי (,)Gracyński שהיה מכור לאלכוהול ובעל אף גדול ומנופח. פובליציסט רוסי בשם וירסאייב ( ,)Wieresajewמספר בספרו “זיכרונותיו של רופא” על אירוע משעשע. בעת מלחמת רוסיה -יפן ,רופא בדרגת גנרל ,בא לביקורת בבית החולים מאחורי קווי החזית .באולם החולים שאל האם יש למי מהם בקשות או תלונות .החייל ששכב במיטה השנייה בשורה ,פנה לגנרל בבקשה להעביר אותו למקום הראשון בשורה .הגנרל שאל מדוע הוא מעוניין בכך? החייל ענה ,שהוא סובל ממחלה בגרון וכל בוקר הפלצ’ר מורח ביוד את הטחורים של החייל במיטה הראשונה ,ואחר כך לשני בתור הוא מורח ביוד את הגרון החולה. מבחר האמצעים הרפואיים באותה התקופה ,ברפואה בכלל ,היה 43 זיגמונט טננבאום מצומצם מאוד ,ועל אחת כמה וכמה בצבא ,שם היוד המופלא הווה את התרופה הכל יכולה לכל מחלה .בשיקוי זה קולונל גראצינסקי ריפא אפילו מחלות עיניים של הנערים האומללים אשר ביקשו אצלו עזרה. קולונל גראצינסקי לקח שוחד רק מהארצקה האדמוני ,ובשיעור גבוה ביותר .לזה נוספו גם המשקאות מהאיכות הגבוהה ,כגון הקוניאקים נפוליאון או מארטל (.)Napoleon, Martell קרוב לוודאי שברגעי בהירות הדעת הציק המצפון לאלכוהוליסט הזקן הזה ,כי בעת קבלת השלמונים והמשקאות מידיו של הארצקה ,נהג לומר“ :לאיש לא נגרם שום נזק .לא לי ובוודאי שלא לך ,וגם לא לצאר, כי איזו תועלת יכולה להיות לצבא הצאר מהיהודים השלומיאלים ומהפולנים המרדנים”. גם קולונל אנדרייב ( ,)Andrejewיושב ראש ועדת הגיוס בפיוטרקוב, היה זקוק לכסף רב .הייתה לו בת מארוסיה ,יפה כמו טאטיאנה של ז’רומסקי ( - Stefan Żeromskiסטפאן ז’רומסקי ,1925 - 1864סופר פולני .טאטיאנה ,Tatiana -דמות אישה יפה מהרומן שנכתב בשנת “ 1912חן החיים” .Uroda życia -ה.י .) .מארוסיה הייתה בבת עינו של אביה ,פזרן כספים חסר דאגות .היא קנתה בגדים רק בווארשה ונהגה לנסוע עם אימה היהודייה ,לקרנבל בסן פטרסבורג. אבא אנדרייב ,גבר בשנות העמידה ,רזה ,אלגנטי עם זקן לבן ,מיהר כל יום למשרדו בבניין הפרטי של ריידר ( )Rejderברחוב סולייובסקה ( ,)Sulejowskaבמרכבה רחבה ,רתומה לשני סוסים גזעיים ,שחורים ומבריקים .לאדון קולונל היו תאוות רבות ויקרות :נשים ,יין וקלפים. בנוסף לכך אהב סיגרים טובים ומגפי קצינים יפים .במיוחד עבור הקולונל ,הובאו סיגרים משובחים ,על ידי חנותו הידועה למוצרי טבק של נאומארק ( ,)Neumarkשהייתה ממוקמת מול הכנסייה הרוסית. 44 סיפורי פיוטרקוב של פעם כאן היו נפגשים אדונים מבוגרים ,מעשנים מקטרות ,ומקשקשים על שום דבר עד מאוחר בלילה .את החנות הזאת כינו “מועדון עשי הלילה היהודים המזדקנים”. הסנדלר האומן היהודי סוסנובסקי ( ,)Sosnowskiאשר בית המלאכה שלו נמצא בחנות קטנה ואפלה בבית פולקה ( ,)Pulkaבפינת הרחובות זאמקובה ( )Zamkowaוסולייובסקה ( ,)Sulejowskaסיפק מגפיים עבור הקולונל .הבית הזה כבר לא קיים היום .לקוחותיו של האומן סוסנובסקי היו לא רק הקצינים הבכירים מפיוטרקוב ,אבל מכל המחוז הפיוטרקובאי. סוסנובסקי תפר את מגפי הקצינים היפים והאלגנטיים ביותר בעולם. את כל צרכיו של הקולונל ,הקשורים ברמת החיים הגבוהה שלו ,סיפק הארצקה האדמוני .היו אלה שירותים הדדיים .הארצקה האדמוני נכנס בדלת המטבח ,ותמורת יחסו האוהד של ראש ועדת הגיוס העריף על אשתו תכשיטים יקרים .לעתים קרובות השתתף במפגשים דיסקרטיים אלו גם הקולונל עצמו .כאן ,פקיד גבוה של הצאר ,מאכר יהודי וגברת הבית -הגברת הראשונה של סלוני המחוז -דיברו זה עם זה כמו שווים. אבל אי שם במעמקי המודעות של המאכר ,הרצקה האדמוני ,בערה להבת בוז כלפי משרתו של הצאר. עמדת הזגגים היהודים הייתה ליד בית המרקחת של ויטנובסקי ( )Witanowskiאשר ברינק טריבונלסקי .בית המלאכה שלהם לא זקוק היה להשקעה גדולה .הוא היה מורכב מארגז שטוח עם כתפיות ,שאפשר היה לשאתו על הגב .בארגז היה גוש קטן של ֶמ ֶרק עטוף בשעוונית, סרגל ולוחות של שמשות מזכוכית ירוקה ,מבית החרושת לזכוכית של פיוטרקוב .בכיסו של בעל המלאכה היה המכשיר החשוב ביותר של הזגג -היהלום לחיתוך הזכוכית .ההכנסות מהמקצוע הזה היו צנועות, כי הבנייה הייתה מועטה ועל החוליגנים עדיין אי אפשר היה לסמוך. 45 זיגמונט טננבאום ליד עמדת הזגגים עמדו סבלים אחדים .הסבל אריה לאלה ( )Lalaלבש מעיל יהודי ארוך ,בלוי ומבריק מיושן כמו עור ,חגור במרכזו בחבל .פניו היו שחומים מכוסים בסיבי זקן לבנים ודלילים .אריה שימש “כסבל של תלמידים” .אל בית הספר התיכון הממשלתי של פיוטרקוב באו תלמידים כמעט מכל האימפריה הצארית .באו מהערים השכנות ,כמו טומשוב מאזוביצקי ( ,)Tomaszów Mazowieckiראדומסקו ( ,)Radomskoוגם מהעיר הגדולה לודז’. בתי ספר תיכוניים היו מעטים ,וביחס למועמדים היהודים המכסה עמדה על עשרה אחוז (נומרוס קלאוזוס ה.י .).על מנת להתקבל לבית הספר, לא הספיקו רק הציונים המעולים ,היות שהיו פחות מקומות מאשר מועמדים עם ציונים כאלה .הקשיים לא הסתיימו עם הקבלה לבית הספר .כדי להתקבל לאוניברסיטה ,היה בוגר בית הספר התיכון חייב לסיים את בית הספר בהצטיינות ,עם מדלית זהב או לפחות עם מדליית כסף .במקרה הראשון היו חייבים להיות בתעודת הבגרות רק הציונים “טוב מאוד” ,ובמקרה השני “ -טוב מאד וטוב”. רוב מקבלי המדליות היו יהודים .עובדה זו לא מצאה חן בעיני שר החינוך קאסו ( )Kassoוהוא ביטל את נוהג המדליות .מעתה ,את הקבלה לאוניברסיטה אמור היה לקבוע רק הגורל העיוור .קבלת היהודים לאוניברסיטה התנהלה בדרך ההגרלה .תקנה זו אמורה הייתה לקרר את ההתלהבות והשקידה בלימודים ,ולרסן את החוצפה היהודית -להיות טוב יותר. הסבל אריה לאלה נשא מתחנת רכבת את הכבודה של התלמידים הבאים בתחילת שנת הלימודים ,ואל תחנת הרכבת -את הכבודה של העוזבים .היו אלו ארגזים קלועים ,מלאי ספרים כבדים ,בגדים ולבנים. המשקל מחץ את הגב הרכון והעייף ,אבל אריה סבל זאת ברצון ,כי אהב את הקרבה אל הנוער .אריה היה בודד .הוא גר בתא אפל מתחת 46 סיפורי פיוטרקוב של פעם למדרגות ,במקום שבו הרהיט היחיד היה דרגש ,עליו ישן מבלי לפשוט את בגדיו .קירות התא היו מצופים בצילומים מהשבועון הרוסי הנפוץ “ניבה” (.)Niwa היו אלה פורטרטים של גנרלים שונים ,במדים ,מפקדים במלחמה עם יפן. את הפורטרטים היו מביאים לאריה לאלה לקוחותיו התלמידים ,אשר הכירו את תאוותו יוצאת הדופן .אריה היה מספר לנערים על צילומים חדשים שהשיג ,כגון פורטרט של גנרל סוחומלינוב (,)Suchomlinow קורופאטקין ( ,)Kuropatkinרננקאמפף ( )Renenkampfושל גנרל ראוסך וון טראובנגר ( ,)Rausch von Traubenbergשאת שמו לא רק אריה לא היה מסוגל לבטא. בתחביב בלתי רגיל זה התמצו כל חייו האמוציונאליים של אריה לאלה. הייתה זאת בריחה מחייו הדלים אל עולם הצבעים ,אשר כל כך קרן מהמדים הצבעוניים ,הדרגות ,המדליות ,הכוכבים ,השרוכים והסרטים. חשיבותה של דרגת גנרל העצימה עוד יותר את הקסם הצבעוני .אבל היום המאושר ביותר בחייו של אריה היה יום ההכתרה של הצאר מיקולאי השני. היה זה יום קיץ יפה של שמש .עצי הערמון הענקיים בגן המרכזי הטילו צל גלי על רחוב ֶּפ ֶטרסּבּורג (קליסקה .)Kaliska -לאורך מרכז הרחוב ,לבוש בחלוק לבן ,חובש כובע לבן עם סמל מפח ,בכסיות לבנות, בנעליים מבריקות ,חגור בחגורה עם חרב בצד ,צעד שומר הביטחון והסדר הציבורי “גורודוווי” ( .)Gorodowojאת הכביש והמדרכות טיאטאו שומרי הבית ,לבושים בבגדי עבודה כחולים .נשותיהם וילדיהם הרטיבו במזלפים את אבני הרחוב .שפות התעלות נצבעו בסיד .בנייני הציבור קושטו בזרים ירוקים ובפורטרטים של הצאר .בתים אחרים הניפו דגלים .מהמרפסות תלו שטיחים. 47 זיגמונט טננבאום למרות שבעת ההיא בפיוטרקוב עדיין לא הייתה תאורה חשמלית ,הייתה העיר מוארת בערב .לאורך רחוב פטרסבורג דלקו מנורות צבעוניות. בכל החלונות דלקו נרות .חזית הכנסייה הרוסית הייתה מוארת בשפע מנורות צבעוניות. הכניסה לכנסייה הייתה פתוחה לרווחה ,ובפנים זהר המזבח ,מואר בנרות גדולים .המוני אנשים נכנסו ויצאו מהכנסייה ,וברחוב נשמעה שירת מקהלה .ברחובות צעד הצבא לצלילי התזמורת הצבאית .לפתע פרצו מהגן המרכזי זיקוקי די נור ופיזרו פתיתי זהב זוהרים שנמוגו באפלה. אריה לאלה ,שיכור מעושר הקסמים ,הסתובב כמו סהרורי בעיר עד מאוחר בלילה ,עד אשר עייף וחזר אל הבית ברינק טריבונלסקי .האורות ברינק היו כבר כבויים והמקום שקוע בדממה .ליד בית המרזח הסגור של מרגולס ,ליד בית המרקחת של רודניצקי ,שם נמצא היום בית הקפה “תחת הארמני” ( ,)Pod Ormianinemעמדה כרכרה אחת תורנית .הסוס העייף הקיש מפעם לפעם בפרסתו באבני הכיכר .ורק העין האדומה של פנס הכרכרה המואר בנר ,הביטה אל אפילת הרינק. במרכז חלון הראווה של הצלם שוקלסקי ( )Szokalskiברחוב טורונסקה ( ,)Toruńskaעמד צילום גדול של יהודי זקן עם אף דמוי תפוח אדמה, שפתיים עבות ושקיות בולטות מתחת העיניים .את פניו עיטר זקן לבן, כיפת משי על הראש ועל הצוואר סרט ועליו מדליה בגודל של צלחת קטנה ,עם דיוקנו של הצאר מיקולאי השני. הצילום נראה כאילו נלקח מתצוגה של צילומי דמויות ,אך האיש שבצילום לא קיבל את העיטור עבור הופעתו ,אלא בתמורה לתרומת סכום כסף רב לשם רכישת ציוד עבור הכנסייה הרוסית בפיוטרקוב. התורם הנדיב קיבל בנוסף לעיטור גם אזרחות כבוד .מעמד זה אפשר לו 48 סיפורי פיוטרקוב של פעם “גישה אל השלטונות” .הוא ידע כיצד לנצל זאת בסידור עניינים שונים במשרדי המחוז ,ועל כך זכה בתמורה יפה( .רב מנדל ה.י ).ניהל חיים חסרי דאגה ,ישב כל יום בקונדיטוריה של שימנסקי ( ,)Szymańskiבחדר “מתחת לשעון” .נאספו כאן “הזקנים” ,שתו תה ,קראו את “הקורייר הוורשאי” ( )Kurier Warszawskiואת “היומון וורשאי” (Warszawski )Dniewnikועיינו בכתבי עת מצולמים .שרר כאן שעמום ומחנק מעשן סיגרים וסיגריות .את השעמום הזה “מתחת לשעון” פיזר ,מפעם לפעם, הרווק הזקן ,ראש “הפרלמנט” .כאשר העירו לו שעליו לסגור את הפתח במכנסיו ,נהג לענות“ :במקום שמונח בר מינן ,דרוש אוורור”. בקיץ שתה רב מנדל תה בגינה ,על המדרכה לפני הקונדיטוריה של שימנסקי .שתה תה חם מאוד ונשף בקול ,עד ששמעו אותו ממול ,על המדרכה של רחוב קליסקה. בעת מלחמת העולם הראשונה הייתה גינה זו מלאה בלובשי המדים האפורים של חיילי הלגיון (יחידה צבאית בפיקודו של יוזף פילסודסקי, שהוקמה בשנת 1914ולחמה נגד הצבא הרוסי ה.י .).באותה העת הייתה פיוטרקוב ,מקום מושבו של האגף הצבאי של הועד הלאומי הראשי. כל צמרת הלגיון ישבה כאן בקיץ ,תוך לגימת קפה :ולאדיסלב שיקורסקי ( - 1881-1943 Władysław Sikorskiמדינאי ומפקד צבא פולין בגולה במלחמת העולם השנייה ה.י ,).בדרגת קולונל ,עם שפם ושכמיה; אנדרי גאליצה ( - 1873-1945 Andrzej Galicaחייל הלגיון וגנרל בצבא פולין ה.י ,).עם זקנקן אדמוני; השחקן קנאקה -זאבאדזקי ( 1858-1930 Knake - Zawadzkiה.י ).יוליוס קאדן -באנדרובסקי ( - 1885-1944 Juliusz Kaden-Bandrowskiסופר ופובליציסט פולני .חבר מסדר הבונים החופשיים ה.י ,).דאנילובסקי (קרוב לוודאי 49 זיגמונט טננבאום - 1871-1927 Gustaw Daniłowskiסופר ופובליציסט ה.י ,).זיגמונט נובאקובסקי ( - 1891-1963 Zygmunt Nowakowskiסופר ,עיתונאי, שחקן ובמאי ה.י ,).פרופסור קוט ואחרים .פרופסור קוט ( )Kotכיהן כראש האגף הצבאי ואל משרדו גייס את הנערות היפות ביותר של פיוטרקוב ,אשר קיבלו את הכינוי “חתלתולות” (קוט - Kotבפולנית חתול ה.י.). אחד מהסופרים ,בעל שער אדמוני ומרכיב משקפיים ,מוצאו מלבוב ( ,)Lwówסיפר בדיחות גסות ורעמי צחוק נשמעו מהגינה עד רחוב קאליסקה .תאוותו של אדון מנדל ,היתה משחק השחמט .בן זוגו היה בדרך כלל מר רודובסקי ( ,)Rudowskiאדם אמיד ,שבנה בניין מרשים בקרבת השדרה .בניין זה נשאר בזיכרונם של פיוטרקובאים וותיקים, בכינוי “הארמון של רודובסקי” או “הארמון של הרודובסקים” .שני השחקנים שוחחו ביניהם תוך כדי המשחק .השיחה התנהלה ביידיש. מר רודובסקי לא רק שדיבר יידיש באופן שוטף ,אלא ידע להשתמש בביטויים עסיסיים ,מה שגרם למנדל המכובד ,הקודר בדרך כלל ,למצב רוח מרומם. בחיי היום יום לא נהג רב מנדל לעשות טובות ללא תמורה .אבל בהתקרבו לשלהי חייו ,שיפץ על חשבונו את הדרך שהובילה אל בית העלמין היהודי וסלל אותה בכיסוי קשיח .בתמורה מונה לנשיא כבוד של חברה קדישא .כאשר נפטר בשיבה טובה ,השתתפו בלוויה רבים מהאוכלוסייה היהודית ופקידי שלטון רבים ,אתם קיים יחסים חברתיים בחייו. דויד טטלוק ( - )Tetlokבתפקיד כפול של עגלון וקברן ,ישב על מושב עגלת הארון ,שלא הייתה אלא ארגז פשוט ללא שום קישוט ,רתומה לשני סוסי כרכרה מכוסים בגלימות שחורות .הוא לבש מעיל ארוך עם שכמיה שהגיעה עד מחצית השרוולים (זה היה הלבוש של מובילי עגלת 50 סיפורי פיוטרקוב של פעם ארון המתים ה.י ,).ומתחת כובעו הבריקה ,מאחור ,קשת הקרחת .הדרך לא הייתה ישרה ,למרות שרק לאחרונה שופצה ,וטטלוק זז כל פעם לצדדים .באותן הלוויות שלא הוא היה העגלון שהוביל את עגלת הארון, היה תפקידו לעבור בין קהל המלווים ,בידו קופסת פח ,ולבקש תרומה למען “צדקה תציל ממות”. תהלוכת הלוויה לא הייתה מסודרת .היא הייתה מפוזרת ומשתרכת .מזג האוויר היה סגרירי .רבים דלגו על השלוליות ועברו ללכת על השביל שלאורך החומה של בית העלמין הקתולי .רק המשפחה הקרובה צעדה אחרי עגלת הארון השחור .חלק מהמלווים הגיעו עד לעיקול הדרך ,עד המתבנים ,שעמדו לפני בית העלמין ,ולאחר שיצאו ידי חובה ,חזרו העירה דרך “שדרת בית העלמין” ( ,)Aleja Cmentarnaאשר לאורכה ממוקמים היו בתי קברות הישנים :קתולי ,פרבוסלאבי ואוונגלי. לעומת זאת ,קבוצת קבצניות ,לבושות סמרטוטים ,לוותה את הנפטר עד מקום מנוחת העולם שלו .הן נמצאו בקרבת משפחת הנפטר ובמקהלת יללות שבר ביכו את הנפטר וציינו את מעלותיו ומעשיו היוצאים מהכלל ,עד כמה היה בקי בכתבי הקודש ,עד כמה היה ירא- אלוהים ,איך ליד שולחנו תמיד נמצא מקום לאורח .הן מנו את כל תכונותיו הטובות של הנפטר ,במיוחד כאשר דובר במשפחה אמידה, שאחרי טקס הקבורה חילקה לקבצנים נדבות בערך של עשר או אפילו חמש-עשרה קופיקות .בעבור הנדיבות הזאת נשמעו ביטויי תודה ואיחולים ,שבתמורה לרוחב לב המשפחה נשמתו של הנפטר תזכה להגיע לגן עדן. התהלוכה התקרבה לבית העלמין ,אליו הובילו שני שערים .האחד גבוה ,מברזל ,עם מגן דויד באמצע ,נפתח רק עבור הלוויות של נפטרים מכובדים .השער השני ,רגיל ,מעץ ,כמו של מתבן ,סגור על מנעול .זה היה השער עבור עמך ,והוא הוביל לחלק האחורי של בית העלמין. 51 זיגמונט טננבאום בחצר עמדה סככה לעגלת הארון וצריף מלבנים כמתקן טהרה .בחצר הזאת גר גם שומר בית העלמין ,אשר בדיר קטן החזיק עזים ,כבשים וכלב זאב תוקפן קשור בשרשרת ,שקיבל את תהלוכת הלוויה בנביחות מאיימות. החלק המרכזי של בית העלמין היה גם הישן ביותר .הקרקע הייתה גלית במקצת ומכוסה בשיחים קוצניים ,ופה ושם עמד עץ אורן שדוף .היה זה החלק המרשים ביותר .היו כאן מצבות מעטות ולרוב אבנים שטוחות רכונות ובקושי ניתן היה להבחין עליהן באיור או באותיות כתובות. מתחת לעצים שכבו ללא סדר ,מכוסות באזוב ואכולות תולעים ,חלקי מצבות עץ עתיקות ביותר. בית העלמין היהודי בפיוטרקוב 3אתרhttp://www.dawnypiotrkow.pl/ : 52 3 סיפורי פיוטרקוב של פעם בית העלמין לא היה מסודר .לקברים רבים לא הייתה גישה .רק שביל צר עבר במרכז .משני צידיו עמדו מצבות בצורות דומות זו לזו :היו אלו אבנים או לוחות עץ שנבדלו רק בצורת החלק העליון שלהן .רובן היו מעוגלות ורק מיעוטן היו מעוטרות בכרכוב מתקופת הרנסאנס. על המצבות היו חרוטים משפטים בעברית .על מצבות רבות גם משפטים בפולנית .המצבות היו מקושטות בערבסקות ,מנורות שבעת הקנים, פרחים ,עצים ,נר שבור -המסמל מוות בגיל צעיר .ספרים חרוטים המביעים את בקיאותו של הנפטר בתלמוד .כפות ידיים בתנוחת ברכה מסמלות את קברו של כהן .חיות סימלו את שמו של הנפטר .אריה, וולף -זאב ,צבי. בין המצבות הרגילות הרבות בלטו בתי אבן קטנים ,אשר כונו “המערות”. היו אלו קברי צדיקים .היו גם איים של קברים מפוארים של משפחות אמידות .מצבות אלה היו עשויות מבזלת ושיש ,טובעות בפרחים ,והן נגדו את הנוף האפור והדל של בית עלמין יהודי בעיר קטנה. הכיבוש הנאצי הברברי ,במלחמת העולם השנייה ,לא רק שהרס את בית הקברות היהודי ,אלא שגם אבני המצבות היקרות נגנבו ,ובאבנים הפשוטות ציפו את הבריכה העירונית .שלטונות העיר בתקופת פולין העממית תיקנו את תוצאות החילול הזה. את רב מנדל הטמינו באזור האמידים .כרו את הקבר באדמה חולית, וציפו אותו בקרשים ריחניים של עץ אורן .מעגלת הארון הוצאה מין יוסל הכרסתן ,נמוך ובעל שיבה ,חבר בחברה מגירה מצופה בפחֶ . קדישא ,אחז בשתי ידיו בקפלי התכריכים בזריזות ובכוח ראויים להערצה ,והגיש את הנפטר לקברן בתוך הבור .הקבר כוסה ברגבי אדמה לבנים .חזן צעיר שר את תפילת “אל מלא רחמים” בלווי מקהלה .בנו של הנפטר ,שאמר בפעם הראשונה קדיש ,נעזר בדודו. 53 זיגמונט טננבאום מעל קברו של הרב מנדל הספיד אותו ההיסטוריון של יהודי פיוטרקוב, פיינקינד (:)Fajnkind “הדרך אל בית העלמין הייתה קודם כמו רקק גדול בו ממש טבענו” נאם פיינקינד. “אוי טבענו” ,חזרו אחריו הקבצניות במקהלה ,כמו הד. “בסתיו שקענו עד הקרסוליים בבוץ” ,המשיך המספיד. “אוי שקענו” ,חזרה אחריו המקהלה. “דרכנו בחמר חלקלק”. “אוי דרכנו” ,שוב חזרה המקהלה. כאשר פיינקינד סיים את נאום ההספד שלו ,יאנצ’יה פיוק ( )Jancze Pijokמלמל אל האיש שעמד לידו: “נו טוב ,היה כל כך נדיב כלפי הנפטרים ,אבל מה הוא עשה עבור החיים?” המלווים החלו לעזוב את בית העלמין. גרוֹסּברג ,השמנמונת והוורודה ,עם ֶ ברחוב שיראדזקה ,עמדה גברת משקפיים קטנים על אפה הדק ,לפני החנות שלה ,והשקיפה על חנותו של יאנובסקי ( ,)Janowskiהמתחרה שלה. ואיזו חנות נפלאה הייתה חנותו של יאנובסקי .לא גדולה ,כמו מגֵ ירה, ומה לא היה בה .כמו קוסם בקרקס השולף מתוך הצילינדר ,יאנובסקי שלף עכברים לבנים ,יונים או פסנתרים ,הציע ללקוחותיו את המטעמים הנדירים ביותר. 54 סיפורי פיוטרקוב של פעם היה רק לקוח אחד אשר יאנובסקי לא ראה ברצון ,למרות ששירת אותו בהכנעה ונימוס .היה זה ראש העיר של פיוטרקוב .אדון ראש העיר היה מורכב מכרס ענקית ,שלוש שכבות של סנטר ושפה תחתונה של פיו ,תלויה ומבריקה תמיד .הישבנים שלו היו כה ענקיים ,שכאשר הלך בעירייה לשירותים בחצר ,היה מלווה בשרת אשר ביצע עבורו פעולות אינטימיות ,שבעצמו לא היה מסוגל לבצע. ביום חג אדון ראש העיר היה חובש כובע משולש ,מכנסיים לבנים רחבים ומדים מקושטים בעיטורי זהב .הוא הזכיר אז את דמותו של “ר ִביוֹר” (.)Rewizor מושל העיר ( )Horodniczyממחזהו של גוגול ֶ למעשה הוא דמה לו לא רק בגלל מדיו ,אלא גם הודות להתמכרויות אחרות של הדמות הספרותית ההיא .חולשותיו טופחו במיוחד על ידי ייּברגֶ ר ,שבאותה העת היה הפקיד היהודי יהודים ,באמצעות ּפיניֶ ה ַר ֶ היחיד בעיריית פיוטרקוב. אדון ראש העיר טרף ממתקים מקופסאות שונות ,עשה הזמנה גדולה, תמיד בהקפה ,וטעון בחבילות ,חזר למרכבתו ,שהמתינה לו לפני החנות. את הכרס הענקית הניח על המושב ואת רגל ימין נאלץ להשאיר על מדרגת המרכבה ,כי לא היה מסוגל להכניס את כל גופו האדיר לתוך מרכבת הסוסים. המרכבה של ראש העיר עוררה תמיד התרגשות בעיר ,במיוחד בקיץ, כאשר הסוס חבש על ראשו כובע קש ענק ועל צווארו ענד סרט וורוד. לא פחות ציורי היה המראה כאשר במרכבה ישבה אשתו של ראש העיר .לחייה העגולים והמפודרים בשפע ,היו עטורים בצמות אדמוניות של שיער .כובע רחב שוליים עמוס היה בפרחים ובבעלי חיים .מתחת לכפלים של שמלתה הציצה נעל לקה ארוכה וצרה .את שאר נפח הרכב מלא גופה של גברת ראש עיר. 55 זיגמונט טננבאום מסיבות מובנות ,הזוג מעולם לא נראה ברכב הצר ביחד .אילו היה הדבר מתרחש ,זה היה נראה כפרסומת לקרקס העומד להגיע עם גן חיות. כבאי האש המתנדבים היו בעלי מלאכה ,עגלונים ,פועלים ונציגי האינטליגנציה העובדת .במילה אחת -נציגי כל השכבות החברתיות. כוח המשיכה לשרת ככבאי האש מתנדבים ,בזמן שהשלטון הצארי דיכא כל ביטוי של לאומיות פולנית בחיים הציבוריים ,היה האופי האוטונומי של השרות הזה :היו מדים ,היה פיקוד פולני ,הכול הזכיר את הצבא הפולני .אפילו המדים עצמם היוו אטרקציה גדולה. בתקופה שבין שתי המלחמות שירת בשורות הכבאים גבר צעיר אלגנטי ,בעל שפם של כובש הלבבות .שמו היה זכר רוזנברג ( .)Zachar Rozenbergיום יום הוא טייל ברחובות העיר במדים המונחים עליו היטב ,או שדהר ברחובות העיר על סוס כבד .היה זה כבאי מהאגדות, אשר במקום לכבות ,הצית להבות בלבבות של בנות פיוטרקוב היפות. בחברה ברכו אותו (בתרגום החופשי) “יפים ,יפים ,הכבאים!” מפקד מכבי האש היה אדון ספאן ( ,)Spanבעל בית חרושת לבירה ותיאטרון .היה זה גבר מבוגר מוצק וגבוה ,עם אף כחול ולחיים ורודות. הוא לבש לרוב מעיל ארוך עד הקרסוליים ונראה כמו כומר .אבל ,כאשר לבש את מדי הכבאים המהודרים ,את הקסקט המוזהב והמבריק ,וענד על המדים עיטורים שונים בצורת סולמות או גרזנים מוצלבים ושאר אמצעים של מלאכת הכבאים ,הוא נראה כמו מפקד של לגיון רומי. תחנות כבאי האש היו ממוקמות ברחוב קאליסקה ,ביקובסקה, כיכר הארמון ( )Plac Zamkowyופרבר קראקוב (שם הרחוב - Krakowskie Przedmieścieה.י.). היו בהן משאבות יד ,חביות אדומות על שני גלגלים ,עגלות ארוכות ועליהן סולמות ,קרדומים ,לומים ,דליים אדומים ,אתים ושאר ציוד 56 סיפורי פיוטרקוב של פעם כיבוי וספסלים ארוכים עבור הכבאים .את המדים ,החזיקו הכבאים בבתיהם או במקומות עבודתם או גם פה וגם שם .במקרה של אזעקת דליקה ,הכבאי המתנדב היה פורץ לרחוב ,לרוב ללא מדים .את הז’קט האזרחי עיטרה חגורת כבאים רחבה מבד עבה עם גרזן כבאים ,ותמיד הקסקט המבריק על הראש. בכיכר הכבאים ברחוב יגילונסקה ( ,)Jagiellońskaבמקום בו גם היום נמצא הבניין המרשים של משמר הכבאות המקצועית ,עם מוסכים עבור הציוד המכאני ,עמד מגדל עץ גבוה ומושחר עם פתחי תצפית ענקיים. המגדל נראה כמו אוד עלוב בשדה שרוף .כאן התנהלו “חזרות כיבוי אש” ,כלומר ,תרגילי כיבוי .הכבאים המתנדבים הופיעו בלבוש מלא רק באירועים חגיגיים .אז ,על מגרש המסדרים (כיכר המשלוחים בעת חיסול יהודי פיוטרקוב ה.י ,).הבריקו הקסקטים ,הבריקו נעליים שחורות, נשמע קולו הרם והצורם במקצת ,של המפקד ספאן ,אשר בלווי פמליית “המטה” שלו ,התנועע במרץ על המגרש. לחגיגות כאלה ,נהגו לבוא מפקדי הכבאים המתנדבים מהמחוזות השכנים .אורח כזה היה הרופא ,ד”ר נארבסקי (,)Dr. med. Narewski בעל שפם גדול ודומה לסוביסקי ( Jan Sobieskiמלך פולין בשנים 1696 - 1674ה.י ).מטומשוב מאזוביצקי (.)Tomaszów Mazowiecki מצ’נסטוחוב ( )Częstochowaבא המפקד קון ( ,)Konגם עם שפם ,אך דומה פחות למלך סוביסקי. האדירה תזמורת בניצוחו של המוזיקאי האלגנטי מר ברנדט את החגיגה ֲ ( )Brandtומאוחר יותר בניצוחו של מר צלייובסקי (.)Celejowski תזמורת הכבאים לקחה חלק גם בתהלוכת חגיגות “קורפוס קריסטי” ( ,)Corpus Christiשבהן מתנדבי מכבי האש תפקדו כמשטרה האחראית על הסדר. 57 זיגמונט טננבאום בנקודות רבות בעיר ,על המדרכות ולצידי הכבישים ,הוצבו פעמוני אזעקה תלויים על עמודי עץ .המנגנון היה פשוט .מספיק היה למשוך בחוט ברזל או בחבל וכעבור רגע נשמע צלצול הפעמון .האזעקה הייתה עבור כל העיר. לא תמיד לצלצול הפעמון האזעקה היה קשר עם דליקה .לא פעם ,ברנש שתוי ,לאחר שיצא מהפונדק ,רק לשם שעשוע משך בחוט הפעמון ,ובכך העיר את התושבים הישנים כבר ועורר בהלה ואי שקט בכל העיר. לחשוב רק ,איזו “חגיגה” עלול היה להיות צלצול כזה עבור הנערים ארוכי השיער של היום. כל שריפה עוררה התעניינות כללית .משום מה קרה שבדרך כלל הדליקות פרצו בלילה .בחלונות החשוכים הופיעו אז דמויות לבנות בבגדי שינה .אפילו בחורף נפתחו החלונות ונשאלו שאלות “היכן הדליקה?” .הכבאים הרצים( ,למעשה ,לא כל כך רצים ,כי בין מתנדבי הכבאים היו קשישים רבים ,כגון הבנאי הכרסתן רודזינסקי (,)Rudziński העבדקן הלבן סקשיפובסקי ( )Skrzypkowskiואחרים. לרוב התשובה הייתה מהסוג“ :מאחורי טחנת הקיטור” או “על הבוגאי” ( - Bugajפרבר של פיוטרקוב ה.י .).זה המידע שניתן היה לקבל מהכבאים. אינפורמציה יותר מדויקת ניתן היה לקבל כאשר הדליקה התרחשה בביתו של השואל או של שכניו .הכבאים המוזעקים ,מהרו אל האורוות של בעלי הכרכרות והעגלונים המוכרים להם ,כי למשמר מכבי האש לא היו סוסים משלהם .גלגלי החביות לא היו מצופים בצמיגים ,קפצו על אבני הכבישים ונחשולי מים פרצו מתחת למכסים .כאשר השריפה התחוללה בפרברי העיר או בכפר ,לא הרבה מים הגיעו למקום השריפה, ומים היה אז קשה להשיג ,במיוחד בכפר. 58 סיפורי פיוטרקוב של פעם כאשר הופעלו משאבות הכיבוי ,הסתבר שהן יבשות ,צינורות כיבוי מחוררים התיזו מים לכל כיוון ,חוץ מאשר למקום הנשרף. והשריפה משתוללת! בשכונה היהודית לא היו עצים .הירק היחידי שניתן היה לראות היה בצל ירוק ,אשר נמכר על הגשרון מעל ל-סטראווה .אולי חסר זה היה הסיבה לגעגועים אל העולם הירוק -אל העצים ובוסתנים .או אולי הייתה זאת חזרה אל תקופת התנ”ך ,כאשר עם הרועים היהודי חי חיי נדודים ,צורת חיים מכובדת יותר מהחיים בישוב. היציאה אל הבוסתנים ,המניבים כבר פרי ,נראתה כמו נדידת עמים. הייתה זאת תקופת הנופש הירוק של דלת העם היהודי .בעגלות יד הועברו חפצים הדרושים לניהול המשק העונתי :כריות משובצות ואדומות דהויות ,מזרוני קש ,תנורי ברזל לבישול ,סירים ,קערות, שרפרפים ושאר הגרוטאות. בבוסתנים בנו אוהלים מיריעות ברזנט ,משמיכות ישנות ופשוט משקים “בתי הקיץ” .בבוסתנים גדולים יותר היו מגורים יותר יציבים עבורהבוסתנאים .היה צריף מושחר ,מכוסה בגג דולף ,עם אשנב קטן .לעתים הבוסתנאים העונתיים ,היו מעבירים לכאן את בית המלאכה שלהם. איזו שמחה הייתה זו לילדים ,להימצא בבוסתן מוצל ,בין עצים ושיחים, על דשא ירוק! איזו שמחה הייתה זו לילדים לקטוף פירות ענבי שועל, לפעמים עדיין לא בשלים ,או דומדמניות ,או למצוא בדשא תפוח עץ או אגס בשל“ .הבזק” פתאומי של סנאי גרם לבהלה ,ועניין מיוחד עוררה מציאת קן עם אפרוחים חסרי ישע ,אחרי סערת גשמים. הילדים היו תמיד בתנועה .הילדים שרו ,בכו .נשמעו קריאות האמהות, נקישות פטיש של אבא הסנדלר ,אשר ריכך חתיכת עור קשה על אבן. 59 זיגמונט טננבאום את המהומה הזאת ליוו ציוצי דרורים ,רחש עצים ברוח ,ובוהק תכול השמים .השמחה הזו לא נמשכה זמן רב .הבוסתן היה עבור הילדים לא רק גן עדן .כאשר על השיחים הבשילו פירות ,כל המשפחה הייתה מגויסת לאיסוף ענבי שועל ,דומדמניות ופטל .מולאו סלים ,והאם מיהרה איתם לשוק .בבוסתנים גדולים יותר הפירות נמכרו במקום. בעת הבשלת הפירות ,היה צורך לשמור עליהם באופן מתמיד ובמיוחד בלילות ,בפני “פשיטת” בנים מחצרות שכנות ,אשר דלגו מעל הגדרות הנמוכות והחלשות .הצלחת הפשיטה הייתה מובטחת מראש ,היות שתפקיד שומר הלילה הוטל לרוב על בן משפחה המבוגר ביותר, “זקנצ’יק” -מין מגרש ציפורים מתנועע .היו לו אותם הכישורים לביצוע התפקיד ,כמו למתנדבי המשטרה המבוגרים של היום ,ז”א בגיל הפרישה. עבור הנערים היו הפשיטות הליליות בבחינת הרפתקה .שעשע אותם הזקן חסר האונים ,שניסה לגרש את הפולשים בקריאות “קישתה! קישתה!” תפקידו של שומר לילה כזה דרש ערנות מתמדת .כל רשרוש בדממת הלילה היה חשוד :פרי בשל שנפל מהעץ קטע מיד את נמנומיו של השומר הזקן הנשען על הגדר .רחש צמרת העץ ,במשב רוח קליל, נשמע כמו ניעור גזע העץ על ידי הפולש .אותם שומרי נכסי המשפחה אשר ביצעו את תפקידם במסירות ,לא עזבו את משמרתם אפילו בגשם. מכוסים בשקים ,דרכו בכבדות בשבילי הבוסתן האפלים. בסוף הקיץ שכבו ערימות ריחניות של פירות מתחת לעצים העירומים. מכאן הם הובאו בסלים לשווקים ,אל המרתפים ולחלונות הראווה בחנויות ,מהם חייכו בלחיים ורודות ועגולות אל הלקוחות .כאשר הבוסתנאים הוציאו כבר את הפירות מהמטעים ,הילדים עטו על הבוסתנים וחיפשו בין הצמחייה הסבוכה פירות שנשכחו .היה צורך 60 סיפורי פיוטרקוב של פעם בזריזות של קוף על מנת להגיע אל הפרי פה ושם ,על פסגת צמרת העץ על ענף דק .הבוסתנאים כנראה השאירו את הפירות האלה כפרס על הביצועים הספורטיביים של האמיצים והזריזים ביותר. במערב רחוב קראקובסקה ,נמשכה שרשרת רצופה של בוסתנים .שם, במקום בו היום נמצא בית הספר החדש ,עד לא מזמן היה בוסתן רחב. בתוכו עמד בית עץ חד קומתי של משפחת פיידיאיי ( ,)Fiediajאשר היו בעלי אחוזת מילייוב ( Milejówכפר במרחק של כ 7-ק”מ דרומית לפיוטרקוב ה.י .).בדרך כלל התושבים הרוסים התגודדו בחברות נפרדות. היו בתים מיושבים ברוסים בלבד ,כגון ברחוב בנקובה ( ,)Bankowaהיום דומברובסקי ( ,)Dąbrowskiהמיושב על ידי מנהל בית המשפט המחוזי. היו לא מעט זוגות מעורבים ,שבהם האם דיברה עם הילדים פולנית והאב רוסית. אם ראש המשפחה לא הועבר לתפקיד ברוסיה ,נטמעו המשפחות האלה, עם הזמן ,בפולין. בית פיידאיי היה מיושב על ידי רוסים בלבד .משפחת קוסנקו ()Kosenko הייתה מאוד מקובלת בעיר .סטיופה ופאווליק ( ,)Stiopa,Pawlikתלמידי הכיתות הגבוהות של בית הספר התיכון ,לא ביקרו בבית הספר במשך מספר שבועות בשנת 1905על מנת להפגין סולידריות עם שביתת בתי הספר ,מה שמשך אליהם התנכלויות ,לא רק מצד הנהלת בית הספר. אורח קבוע אצל משפחת פיידיאיי ,היה אדם מבוגר ,רווק ,ראש של איזה משרד ממשלתי ,בשם יוזפוביץ’ ( .)Józefowiczאהבתו למטעמי הבית היא שהביאה אותו אל ביתם .בשום מקום לא הגישו חביתיות טעימות כל כך כמו בבית זה .למרות שהסנוב הזקן יוזפוביץ’ היה גורמה בענייני היין ,ושתה רק את היינות המובחרים ממרתפו של אדון בנאשבסקי ( ,)Banaszewskiבמיוחד אהב את יין הדומדמניות הריחני ,מתוצרת 61 זיגמונט טננבאום עצמית ,ומפירות הבוסתן המשפחתי ,מוגש בטמפרטורה קרירה. לאדון יוזפוביץ’ היה זקן קטן ,הדומה לזקנו של מלך שוודיה קארול התשיעי .הוא חבש כובע קטן בעל שוליים מגולגלים כלפי מעלה ונעליים חומות ,קטנות כשל נערה ,על עקב גבוה .הוא התנועע בצורה מגוחכת ,התנדנד כמו ברווז. הוא היה אספן בולים ומטבעות .כמו כל אספן ,הוא נשלט בתאוות בעלות על פריטים ייחודים .אבל אצלו התופעה קיבלה מימדי אובססיה גם ביחס לחפצים בשימוש יום יומי .כאשר קנה מגבעת בחנותו האלגנטית של מר בסטשיצקי ( ,)Bastrzyckiברחוב קאליסקה ,שאל כמה מגבעות כאלה נמצאו במלאי .הוא שילם עבור כולן ודרש לשלוח אותן מיד לביתו .שום ראש אחר לא היה ראוי לכיסוי כזה .במסעדה של אדון בנשבסקי ,המפורסמת בכל המחוז של פיוטרקוב ,בזכות המטבח המעולה ומרתף היין הגדוש ,הזמין יוזפוביץ’ ,בהיותו כבר “טעון” ,מרק סרטנים ,והורה למחוק אותו מהתפריט. בכך לא נגמרו המוזרויות של נציג הממשל יוזפוביץ .הוא אהב נסיעות לווארשה ,וזאת בתנאים מיוחדים .בבוקר קרא בהתרגשות “סטיפן ( ,)Stiepanנוסעים לווארשה” .סטיפן לא שאל שאלות ,ותוך זמן קצר ,ללא ארוחת בוקר וללא מזוודות ,צעדו האדון ומשרתו בשתיקה לתחנת הרכבת .עד ליציאת הרכבת היה עוד די זמן ,ושניהם התיישבו לארוחת הבוקר במזנון .כאשר נשמעה הקריאה“ :קולושקי ,סקירניביצה ( ,)Skierniewiceווארשה -ווטורוי זבוניק” (צלצול שני -ברוסית ה.י ,).הנוסעים שלנו תפסו מקומות במחלקה הראשונה בדרך לווארשה. הזמנים היו יציבים ,שקטים .איש לא מיהר לשום מקום .בתחנות המרכזיות עמדה הרכבת כשמונה עד עשר דקות .בקולושקי ניגשו אדון יוזפוביץ’ וסטיפן למזנון התחנה ,שם הם לגמו שתי כוסיות 62 סיפורי פיוטרקוב של פעם קוניאק וחטיף סרדין או סלומון מעושן .בסקירניאביצה ,סעדו האדונים שלנו שוב במזנון התחנה ,והמשיכו בנסיעה מבלי לצאת מהרכבת ,עד לווארשה .שם ,במסעדת תחנת הרכבת ,אכלו ושתו לשובע. למרות שהאדון התייחס אל משרתו בעת המסע המשותף כשווה אל שווה ,הנסיעה והאכילה התקיימו בשתיקה מוחלטת .אחרי ארוחת הצהריים במסעדת התחנה ,מבלי שכף רגלם דרכה ברחובות ווארשה, חזרו התיירים שלנו לפיוטרקוב ברכבת מהירה מבלי לעצור בדרך. זנוֹנוֹמניָ ה הרכבתית” הזאת ,של האיש הזקן המשונה הזה ,הייתה ַ “במ ִ איזו נימה לירית .בתחנת הרכבת היה קיים תמיד “מתח גבוה” .נפרדו ממישהו ,חיכו למישהו ,מיהרו .אצל האדם הזקן והבודד הזה התבטא מתח זה במשיכה אל המזנונים בתחנות הרכבת ,אליהם היה חוזר באופן קבוע. אך היה זה משחק יקר ,אפילו עבור נציג ממשל בעל הכנסה גבוהה. אמת ,בנוסף להכנסה הרשמית שלו ,זרמו אל ארנקו “הפנים המחייכות של קטרינה” (שטרות עם דמותה של קטרינה ,צאריצה של רוסיה ה.י,). אשר נמסרו לו באופן אישי על ידי בעלי עניין .אבל אפילו מקור הכנסה נוסף זה לא הדביק את זרם הרובלים של הצאר ,שבוזבזו בקלות דעת. גֹובה לאחר מותו ,בדירתו גדושת החפצים השונים ,בדומה לבית מסחרֶ , השכר חייב היה למכור את חפציו במכירה פומבית על מנת לכסות את ַ חובותיו. גדר נמוכה ולבנה הפרידה בין הבוסתן של משפחת פיידיאיי והרחוב, ולידה נחו ,כמו בתרדמה לאחר העבודה ,דיירי בקתת העץ ,וצפו על מהלך החיים השקטים והעצלים המתנהלים ברחוב קראקובסקה ,ממנו הגיעו קולות עמומים שנבעו מבית המלאכה של החבתן קופידלובסקי ( )Kopydłowskiוקולות מתכתיים שמקורם בבית המלאכה המכאני 63 זיגמונט טננבאום של קשמינסקי ( .)Krzemińskiפיידיאיי הזקן ,עבדקן במעיל ארוך עם שכמייה ,גידל שושנים יפות ,יקרות מאד .הוא מכר את מלכות הפרחים רק לנשים יפות ,ולפי שמועה -תמורת נשיקה אחת. צמודים לבוסתן של פיידיאיי ,היו בוסתנים ענקיים ,אשר נמשכו עד רחוב יגילונסקה ( )Jagiellońskaשל היום .שטחים אלו שייכים היו ציצה ( - Niechciceכפר 17ק”מ לברון קריגר ( ,)Krügerבעליו של ניֶ ְכ ֶ העיוּר הבלתי מתפשר טאטא דרומית-מערבית לפיוטרקוב ה.י .).מצעד ִ מעל פני השטח את יער עצי הפרי .הוקם כאן שיכון קואופרטיבי. בין בנין בית הספר והשיכון נשארו רק שרידי הבוסתנים הישנים ובתוכם שלוש בקתות .באחת מהן גרו הוריי .לפני הבית היה גן קטן עם ביתן גן. הביתן ובו שולחן עגול שימש בקיץ למקום מפגש עם שכנינו הקרובים. אורח קבוע בביתן הירוק ,העטוף בצמח מטפס ,היה שכננו הקרוב ביותר, פקיד בגמלאות ,מר וגלינסקי ( .)Węglińskiהיה זה קשיש ,בעל שפם כסוף ,צהוב מניקוטין .אף פעם לא הוציא את מקטרתו ,בעלת הפייה הארוכה ,משיני הסוס הגדולות והטובות שלו. בין הבאים היה אדון דודקיביץ’ ( ,)Dudkiewiczישיש בן תשעים ,שהיה בו משהו מיצור פרהיסטורי .הוא היה קירח כמו מלון וחירש כמו גזע עץ .הוא נעל נעליים ענקיות והיה בעל אף בגודל מפלצתי .כינו אותו דזיֶ דזיץ ( - dziedzicבעל אחוזה (מילולית :היורש) ה.י ,).כי בזמנו היה בעל אחוזה קטנה .עכשיו הוא חי במשק קטן ,אשר נוהל על ידי בנו ,אף הוא כבר בגיל מתקדם ,אשר היה גם חבר במטה מכבאי האש המתנדבים. מפעם לפעם ,אדון דודקיביץ’ שלף מקופסת שנהב מנה גדושה של טבק וטען אותה אל מערות אפו .מטען כזה גרם לפיצוץ אדיר ,שהזניק אל על מעץ התפוח להקת ציפורים ,וגרם למנוסת להקת תרנגולות אל פינה שקטה יותר. 64 סיפורי פיוטרקוב של פעם לעתים קרובות ביקר אותנו הדוד פינקוס ,קשיש בעל זקן שיבה אדמוני ומרושל .הוא עישן סיגר ללא הפסק ,ולכן שיניו היו שחורות כמו עץ ֶאבּונִ י .הדוד היה מורה בבית ספר עממי יהודי ,בו שפת ההוראה הייתה רוסית .בתקופת האנאלפביתיות הרחבה ,הייתה זאת עמדה חברתית גבוהה .מחוץ לתעסוקתו בבית הספר ,בזכות שליטתו הטובה בשפה “בּוּמגי” ַ הרוסית ,היה לדוד עיסוק נוסף .לרבים הפונים אליו כתב (ניירות ,ברוסית ה.י ).אל משרדי הממשל ,לבית המשפט וכו’ .הוא עשה זאת תמיד ברצון רב וללא תמורה. בביתן הגן היה נוכח תמיד יענקל הקטן .יענקל חכר בוסתן גדול סמוך לחצר שלנו .היה ליענקל גוף משונה .הכרס התחילה מתחת לסנטר וגלשה ,כמו שק כלפי מטה ,כמעט עד הארץ .מתחת לכרס נראו בקושי כפות רגליים קצרות .הוא נראה כמו הצעצוע “נחום תקום”. אבא ,הצעיר שבחבורה ,בתפקיד המארח ,הגיש לאורחים תה .התה זרם בזרם חם ובלתי פוסק כמו “זרם הגולף” .הדוד המורה שבר את כל השיאים .מסוגל היה “לספוג” בקלות עד עשר כוסות ,בתוספת כמה שבבים קשים של סוכר ,שנחצבו מגוש סוכר חרוטי לבן כמו שלג. המים הורתחו ,בו זמנית ,בשתי קדרות גדולות ,למרות שבבית היה מיחם ,אך יחד עם סירי נחושת ,שימש רק לקישוט המטבח. “בטרקלין הירוק” ,בין ענני העשן שעלו ממקטרתו של אדון וגלינסקי ומהסיגרים של הדוד -מורה ,שררה אווירה ידידותית ומלאת אהדה. שיחותיהם של הקשישים נסבו סביב זיכרונות ,שנשלפו כמו סחבות משק ישן .מה שחיבר את האנשים האלו אל החיים היה גורל ילדיהם ונכדיהם .פעם דיברו עליהם בגאווה ובפעם אחרת בדאגה. בהתרגשות ובגאווה סיפר יענקל הקטן על בנו ,שניהל סלון בגדים בלודז’ .אדונים ,כמו התעשיינים רוזנבלט וזילברשטיין ,או טייקונים 65 זיגמונט טננבאום אחרים של תעשיית הטכסטיל של לודז’ ,תפרו אצלו בגדים. כאשר בנו של יענקל הקטן בא לפיוטרקוב כדי לבקר את המשפחה בשבת או בחגים ,הוא עורר בבית הכנסת תשומת לב כללית ,בשל התנהגותו האלגנטית .בית הכנסת היה עבור אנשי העולם האלגנטיים, בין השאר ,מקום שבו ניתן היה להיראות כמו באופרה או בתיאטרון. הלודז’אי האלגנטי ,יליד פיוטרקוב ,חבש מגבעת בצבע בז’ ,נעל נעלי לק שחורות ומבריקות ולבש טלית מצמר משובח על הכתפיים .אבל הפריט היפה ביותר היה סידור התפילות הזעיר בכריכת עור מבריק ,עם קישוטי זהב על גבו .היה זה סידור התפילות היפה ביותר בבית הכנסת. “בעצם” -העיר יענקל הקטן “ -כל תפילה הנובעת מלב חם ,תגיע אל האלוהים”. והאדון האלגנטי התפלל לא כמו כולם ,בקידות קדימה ואחורה ,אלא בנטיות קלות ימינה ושמאלה ,מה שגרם לחריקות קלות וקצובות של נעליו החגיגיות. ויענקל הקטן ,בהתייחסו אל בנו ,התפלא ,שאיש אמיד ואלגנטי כזה, אשר נהג לנסוע לקארלסבאד - Karlsbad( ,אתר נופש והבראה בצ’כוסלובקיה ה.י ,).ולביקר בתיאטרון ובבתי קפה ,שומר על כל החגים בקפדנות כזאת“ .מה עוד מבקש בני מאלוהים באמצעות סידורו הקטן?” את זאת יענקל האיש הטוב ,לא היה מסוגל להבין. בפחות הערכה דיבר על בתו ,אשר לא האמינה באלוהים ,והייתה סוציאליסטית ,חברה ב”בונד” ,שם כינו אותה ,בגלל גובהה“ ,מינדל הקצרה” .יענקל סיפר איך בבית העלמין הקתולי החדש ,שנפתח לא מכבר ,קברו חבר המפלגה הסוציאליסטית הפולנית .היו נאומים, הונפו דגלים אדומים ועל הקבר הונחו פרחים .לפתע נשמעה קריאה: “דרגונים!” (המשטרה הצארית ה.י.). 66 סיפורי פיוטרקוב של פעם השתררה בהלה .הדגלים האדומים קופלו והמפגינים קפצו מעל החומה הגבוהה והחלו לברוח לכיוון בית החרושת לזכוכית .רק “מינדל הקצרה” המסכנה לא יכלה לטפס על החומה הגבוהה ,וקראה בייאוש“ :חברים, אל תשאירו אדם חי בבית הקברות!”. בקטע זה ,אשר לא נעדר נימה משעשעת ,טולטלה כרסו של אדון ונגלינסקי כול כך מצחוק ,עד שהכוסות שעל השולחן צלצלו. “אתה יודע יענקל” -העיר ונגלינסקי “ -זו אשמתך ,כי אתה קטנצ’יק, אז גם הבת שלך לא גדלה .אבל אין לומר שהחברים שלה הם ג’נטלמנים”. ואדון ונגלינסקי שוב היטלטל מצחוק. אז אדון דודקביץ התעורר מתנומתו ,הפנה בידו את אפרכסת אזנו כלפי אדון ונגלינסקי ,ושאל בבהלה“ :ומה קרה?” הדוד המורה שישב לידו חזר בצעקה ,ישר אל אזנו של הקשיש ,על האירוע שהתרחש בעת קבורתו של הסוציאליסט .דודקיביץ’ הצטחק כמו ילד קטן ,ומפיו הפעור וחסר השיניים פרץ זרם של רוק. כמעט בכל מפגש בביתן הגן ,חזר מר דודקביץ’ ,אשר סבל מאיבוד זיכרון ,על אותה מעשייה :דרך רחוב שיראדזקה הצר ,עבר אציל פולני במרכבה רתומה לארבעה סוסים .לפתע הבחין האציל ביהודי באמצע הכביש וקרא“ :יהודי ,הצידה עם החוטם!” היהודי לא התבלבל ,היטה ביד את האף וענה“ :סע!”. “אתה יודע” ,העיר ונגלינסקי“ ,שעם האף שלך היית מסוגל לחסום לא רק את רחוב שיראדזקה הצר ,אלא אפילו את רחוב קאליסקה הרחב”. הערה זו עוררה גל צחוק חדש של כולם ,והכי הרבה ,תוך הזרמת רוק ודמעות ,צחק אדון דודקביץ’ .את זרם הלחות הזה ,ניגב במטפחת צבעונית ,אותה שלף ממכיסו האחורי. 67 זיגמונט טננבאום חבורת הקשישים נזכרה בהתרגשות באותם הזמנים הטובים ,כאשר תמורת כמה גרושים אפשר היה לקבל 12ביצים או רבע ליטר וודקה, ועגל שעלה כמו תרנגולת היום .אפילו בעשרים וחמש השנים בצבא, אשר בוודאי לא היו תענוג ,נזכר יענקל הקטן כשדמעה בעינו. אבא הגיש ,ללא הפסק ,תה חם והקניט את יענקל ,ובין השאר הציע להחכיר לו את הבוסתן שלנו ,שהיה בגודל של עוגת יום הולדת .צמח בו עץ תפוח אחד ,תמיד מופשט מפרי בידי בני השכנים ובניו של הדוד חבריו של אחי המבוגר ,אשר נהגו לבוא אל החצר שלנו לשחק בכדור.כפי שהזכרתי כבר ,הדוד פינקוס היה מורה בבית הספר העממי .מורים היו הפקידים היהודים היחידים ,שהועסקו במשרות ממשלתיות קבועות בפולין תחת השלטון הרוסי .מכאן נבעו גם פריווילגיות מסוימות .ילדי המורים היהודים נתקבלו ללימודים תיכוניים ולבתי ספר גבוהים מחוץ לנומרוס קלאוסוס שהופעל על המועמדים היהודים .השכר ,כמו תמיד בחינוך ,היה פחות מצנוע ,והמשפחה הייתה ענפה .חמישה בנים ושלוש בנות וכולם למדו בבתי ספר תיכוניים. בית הספר בו לימד הדוד ,היה בפינת הרחובות גרנצרסקה וסוליובסקה. בשעה שתים עשרה נהג אחד הבנים להביא לפרופסור מהבית ארוחת בוקר שנייה :סיר אמייל גדול עם תה ושני כעכים .הפרופסור לא אכל מעולם את הארוחה לבדו .תמיד חילק מעט מהארוחה הצנועה לאחד או לשניים מתלמידיו ,מהמשפחות העניות ביותר. בימי חג לבש חליפה חגיגית וחבש מגבעת ,ולפעמים צילינדר ,ובלבוש חגיגי זה הוביל שורה של נערים יהודיים לבית הכנסת ,שם אחרי התפילה שנוהלה על ידי הרב ,השמיע ברוסית נאום עדכני .הטכס צארה ְח ַרני” (אלוהים נצור את הצאר). הסתיים בשירת הבנים “בּוזֶ ’ה ָ על מנת לאזן את התקציב המשפחתי ,ניהלה אשתו של הפרופסור 68 סיפורי פיוטרקוב של פעם אכסנייה לתלמידים .גם אמי ניהלה אכסנייה לתלמידים .אנחנו היינו קרוביהם העניים של בעלי מפעלים תעשייתיים וולה קשישטופורסקה ( 12 Wola Krzysztoporskaק”מ מדרום מערב לפיוטרקוב .מפעלים כימיים בבעלות קרובי משפחת טננבאום ה.י .).מאחר והבנים והבנות של התעשיינים הללו למדו בבית הספר התיכון בפיוטרקוב ,הם גרו אצל הורי. כדי לנהל אכסניית תלמידים ,היה דרוש אישור מהנהלת בית הספר הממשלתי .כאן היו קשיים ,היות שלבית שלנו לא היה שם טוב אצל השלטונות .גרם לכך אחינו הבכור ,שהיה חבר במפלגה הסוציאליסטית “בונד” .הוא היה חבר בוועד התלמידים ,שניהל את שביתת בתי הספר בשנת ,1905והוא נעצר ביום הכרזת השביתה .מאז היה הבית שלנו תחת השגחה קפדנית של משטרת הצאר .משרד המשטרה היה ממוקם ברחוב פטרסבורג ( .)Petersburskaאימא נקראה למשרד זה לעתים קרובות בעניין האח .הייתה חוזרת משם מזועזעת ושבורה ,אך יחד עם זאת מופתעת מהיחס האדיב של מפקד המשטרה ,אשר בתור אב בעצמו, יעץ שהבחור יזנח את הפוליטיקה ויחזור לספרי לימוד. כאשר בשנת ,1917ראיתי בתיאטרון “רוזמאיטושצ’י” (“”Rozmaitości “פרפראות”) הצגה מצוינת מאת זפולסקה (Gabriela Zapolska - 1857-1921מחזאית פולניה ה.י ,).עם פרנקל וקאזימיז’ קמינסקי (Mieczysław Frenkel ,1865-1928 Kazimierz Kaminski - 1858-1935שחקני התיאטרון פולנים ה.י ,).בשם “ההוא” ( ,)Tamtenעברה מול עיניי התמונה של ביקור משטרת הצאר ,בכל שנה ,בערב 1במאי .באותה תקופה אחי נהג לישון מחוץ לבית. אימא קיבלה את האישור לניהול אכסנייה ,עם הערה שרק לקרובי משפחה מותר לגור אצלנו... 69 זיגמונט טננבאום אחי ואחיותיי ,ואני בתוכם ,לא היינו מאושרים מהשותפות הזאת .ישבנו אמנם ליד אותו השולחן ,אבל חוץ ממרק לא קיבלנו מאכלים אחרים. דיירי המשנה שלנו היו מביאים מחדרם מטעמים נוספים כמו סלמון מעושן ,קוויאר ,או גבינה בעלת ריח רע. הצרה הגדולה ביותר בתקופה ההיא ,הייתה פלישתה של איזו דודה זקנה, אשר בכל פעם שלא מצאה תחבורה לוולה קשישטופורסקה ,נהגה ללון אצלנו .הייתי מתעורר בלילה מהחום שנפלט מכרסה הענק של הדודה, אשר ישנה לידי ודחפה אותי לקיר .החלטתי אז ,שכשאגדל לעולם לא אישן עם מישהו .את הנדר הזה ,ככול שנגע לדודות זקנות ,אכן קיימתי. היו גם אכסניות לבנות ,שלמדו בבית הספר התיכון המקוצר ( 7שנים) בבניין שהיום קיים בו סמינר למורים .היה זה בית ספר ממשלתי ,אשר לא העניק תעודת בגרות למסיימות .היה זה מין בית ספר מגומד ,שבו לימדו ,למשל ,מתמטיקה במנות כביכול מותאמות למוח הנשי .לימודי אלגברה הסתיימו בטור אריתמטי וגיאומטרי. לא ניתן היה להתקבל ללימודים גבוהים עם תעודת גמר מאותו בית הספר .בעצם בית הספר הגבוה היחידי לנשים היה בפטרסבורג ,בו ניתן היה לנשים ,שבידן תעודת בגרות רגילה ,ללמוד רפואה .איזו אפשרויות להמשך הלימודים נתנה תעודת הגמר של אותו בית ספר? התעודה ,שכללה ניהול שיעור ניסיוני בכיתה א’ ,אפשרה ,לאחר עמידה בבחינות ,לקבל אישור ללמד בבית הספר העממי .בנוסף לכך ,הבוגרות יכלו להתקבל ללימודי רפואת שיניים .באותה התקופה ,ליד בית הספר הממשלתי ללימודי רפואת שיניים ,פעל גם בית הספר פרטי של טרופ ( .)Tropבנוסף לכך ,בוגרות בית הספר הזה נסעו ללימודים הומניסטים או לימודי רפואה לשוויצריה ,שם -לפי השמועה -ניתן היה להתקבל אפילו על סמך קבלה על משלוח בינלאומי של מזוודות. 70 סיפורי פיוטרקוב של פעם בהתחשב בזכויות המוגבלות שהעניקה תעודת הגמר של בית הספר לבנות ,נומרוס קלאוסוס ( )10%לא כלל את הבנות ממוצא יהודי. נערות מנומסות ,במדי בית הספר החומים עם הסינרים השחורים, התאכסנו אצל גב’ ליפסקה .היו אלה בנות התעשיינים והסוחרים ’יצה .מורגלות למזון מעודן, נצ ֶ טוֹמשוּב ,אוֹּפוֹצ’נוֶֹ ,ול ִ האמידים מלודז’ַ , הן לא היו מרוצות מהאוכל של האכסניה .במיוחד חסרו להן ממתקים, והמחסור הזה גרם לפשיטה על המזווה ,אשר בטעות לא ננעל למשך הלילה .כאשר בעלת הבית ,בעלה והעוזרת הזקנה הלכו לישון ,והבית היה שרוע בשינה עמוקה ,התגנבו הבנות ,יחפות ,בכותונות לילה ,אל המערה המתוקה .רשרוש קל הבהיל אותן ,ומרוחות בריבת דומדמניות אדומה ,ברחו בשקט למיטות .למחרת ,בראות בעלת הבית את מצעי המיטות מוכתמים בצבע אדום ,היא התפלאה כיצד כל הבנות קיבלו “חולשה” (מחזור חודשי ה.י ).באותו היום. אכסניית התלמידים ,אשר נוהלה על ידי אשתו של הדוד ,השתייכה לסוג נחות יותר .המזון כאן לא היה כל כך מעולה כמו באכסניות אחרות ,בהן גרו אנשים צעירים מבתים אמידים ,שם האוכל היה “כמו אצל אימא” .אצל אשת הדוד גרו נערים נועזים ,אשר באו מעומקה של רוסיה ,ובאמצעות מתן שיעורים פרטיים הרוויחו לחינוכם ולקיומם. היה זה כבר משק בית ממוכן במידה מסוימת .הייתה שם מכונה ,דמוית מכונת הדפסה -גיליוטינה עם סכין מאיימת ,לפריסת לחם .בעזרת סכין חדה כתער ,ידעה מנהלת האכסניה לפרוס עלים שקופים של נקניק בקר. בבוקר הובא סל ובו לחמניות וכעכים “מהיווני” -כך כינו את חנות המאפים המצוינים של הטורקי האמיתי .בעלת האכסניה חסכה במיוחד בשומנים .הנערים התבדחו ,שנהגה למרוח בחמאה או בשומן פרוסת 71 זיגמונט טננבאום לחם אחת ,ובעזרתה ,כמו בחותמת ,החתימה את האחרות .לא חסכה מרק כרוב ,תפוחי אדמה וסלק .לעתים קרובות היו גם מעיים פולניים. ובשר? גם כן היה .אבל הנערים לא התלוננו וכולם נראו מצוין. למדו היטב .הם ידעו על אילו קשיים היה צריך להתגבר על מנת להתקבל לבתי ספר רוסיים ,וכמה דמעות הזילו האימהות בהתחננן בפני מנהלי בתי הספר לקבל את בנם לגימנסיה. אכסניות תלמידים היו תחת השגחת המשטרה .אכסנייה בעלת אישור של הנהלת בית הספר הייתה בפיקוח מתמיד .להוכחת התנהגותם הראויה של דרי האכסנייה ,היה ספר מיוחד בו נרשמו פעילויותיו של האיש הצעיר מרגע חזרתו מבית הספר .בספר נרשם מה קרא ,מי ביקר אצלו ,לאן יצא וכד’ .הונהגה שעת עוצר .אחרי שעה שמונה בערב היו חייבים להיות בבית .את הספר ניהל תלמיד מבוגר ומהימן ,שעבור מילוי תפקידו ואחריותו בפני הנהלת הגימנסיה ,הייתה לו הנחה בתשלום עבור האכסנייה .על הפנימייה של אותם הזמנים פיקח עוזר של מחנך הכיתה, שתפקידו היה לבדוק מפעם לפעם את הרשומים “בספר ההתנהגות” הזה ,ולבדוק את חומר הקריאה של דרי האכסנייה .לרוב היה זה פולני, איש טוב בשם קירניצקי ( )Kiernickiשכינו אותו “קירדה” (.)Kierda האיש ,קשיש בעל זקן שיבה ,היה מאד פופולארי בקרב אוכלוסיית הציפורים שאיתה נפגש על הגשר ברחוב קזנסקה (,)Kazańska שבסביבתו הוא גר .כאשר רק הראה את עצמו על הגשר ,נחתו עליו, מעצים ומגגות ,להקות עורבים ודרורים ,וטרפו מידיו מטעמים :שאריות ארוחות הבוקר של התלמידים ,שאדון קירניצקי אסף בקפדנות אל תיקו מספסלי בית הספר .מהתיק הזה לא נפרד לעולם. הביקור הרשמי של מר קירניצקי באכסניה הסתכם בחתימה בספר הביקורת ,שאותו מעולם הוא לא קרא .הוא עישן סיגריה ,שתה כוס 72 סיפורי פיוטרקוב של פעם תה ,שוחח עם התלמידים ועם בעלי הבית ,ואחרי שנפרד באהדה ,סיים את תפקידו. את האכסניה של אשת הדוד נהג לבקר המחנך של הכיתה השביעית או השמינית (כיתות י”א ,י”ב ה.י ,).מורה ללטינית ויוונית בשם אדון ז’מיאטיס ( ,)Żemajtisשאחרי מלחמת העולם השנייה היה אביו של שר. בקהל הרחוב של עירנו הוא בלט בדמותו הגדולה והמרשימה ,עם הזקן המטופח .כך נראים בסרטים אמריקאים שופטי בתי דין עליונים .בקיץ חבש כובע קולוניאלי וז’קט קל מבד משובח .הוא היה שייך למורים הפולניים בגימנסיה הרוסית ,אשר ,בניגוד להוראה להשתמש רק בשפה הרוסית ,דיבר עם התלמידים הפולניים באופן הפגנתי בפולנית .הוא נהנה מכבוד רב ומאמון. אחרי העבודה בילה את הזמן בקונדיטוריה של ִש ַימנסקי באולם “תחת השעון” (מאחר והיה בו שעון גדול ה.י ,).שם קרא בתאווה את העיתונים. הגימנסיה הייתה ממוקמת בבנין גדול ומגושם של מנזר .מזה שנים ,קיים שם בית הספר התיכון על שם בולסלאב חרוברי (- Bolesław Chrobry מלך פולין בין השנים 1025 - 992ה.י.). שטח הגימנסיה מוקף היה אז בחומה גבוהה ,כשל בית סוהר .בחצר ,ליד החומה ,עמד בית שימוש ציבורי .בזמן ההפסקה הארוכה של השעה שתים-עשרה ,ישבו על הקרש הארוך מספר נערים אשר עסקו לא רק “בעניינים” פיזיולוגיים .היכל זה שימש גם כמועדון .כאן אפשר היה, ללא סיכון ,לעשן סיגריה ולשוחח .ישיבות חברתיות כאלה הופסקו על ידי הצלצול ועל ידי קריאתו של השומר ליד השער ,ששמו היה נצ’ישק ( )Franciszekוכינויו “ציקלופ” (היה לו תבלול על עין אחת), פר ֶ ַ ובידו החזיק מפתח ענק .ציקלופ קרא בקול“ :מספיק לח ....צלצול!”. עם הזמן איבד ציקלופ את תחום האחריות הזה .אל הבניין הענק של בית 73 זיגמונט טננבאום הספר“ ,הודבק” בנין דו-קומתי חדיש .הקומה הראשונה הייתה מיועדת לשימוש התלמידים ,והשנייה -לסגל המורים וצוות המנהלה .פרופסור ז’מאיטיס פתח את המוסד החדש בישיבה ארוכה .הוא חזר לכיתה ותוך סידור מכנסיו הצהיר“ :אתם יודעים רבותי ,השירותים אצלנו טובים יותר מאשר כיתות הלימוד”. הפרופסור היה ידידם של בני הנוער המתקדם .הוא ידע על קיומו של תא “ארגון הנוער המתקדם -השואף לעצמאות” ( )Związek Młodzieży Postępowo-Niepodległościowejבשטח בית הספר ,ואף אהד אותו. ַאנטק ְשקלארסקי ֶ כאשר משלחת של אותו ארגון ,שכללה את ( )Antek Szklarskiורומן קרוקובסקי ()Roman Krukowski שהפכו מאוחר יותר לפעילים הראשיים של מפלגת SDKPiL (Socjaldemokracja Królestwa Polskiego i Litwy - Social )Democracy of the Kingdom of Poland and Lithuaniaפנו אליו בבקשת תמיכה ,תרם פרופסור ז’מאיטיס רובל שלם ל”ניר” (עיתון מחתרת ה.י.). באותה התקופה היה בכיתה השביעית תלמיד בשם ויטולד ואנדורסקי ( ,)Witold Wandurskiאשר הורחק מהגימנסיה בלודז’ בגלל “אי ציות”. ואנדורסקי חלם כבר אז על הקמת תיאטרון פועלים .הוא סיפר לנו על חבר בגימנסיה של לודז’ ,יוליאן טובים (,)Julian Tuwim 1894-1953 משורר פולני יהודי ה.י ,).אשר על פי הכישרון שגילה בוודאי יהיה משורר גדול .ויטולד דקלם ממחברת את שיריו של המשורר הצעיר, אשר עדיין לא פורסמו. כאשר פרופסור ז’מאיטיס ביקר באכסנייה של הדוד ,דבר שהיה צריך לעשותו מידי פעם ,הוא אף פעם לא נגע בעניינים רשמיים .השיחה 74 סיפורי פיוטרקוב של פעם הידידותית עם הבנים והדוד נסבה על ענייני תיאטרון ,על מרוצי הסוסים במסלול המרוצים המפורסם בפיוטרקוב ,או על אירועים מקומיים אחרים .בשביל מה היו צריכים הפרופסור או אדון קירניצקי ,לחפור בתחום התעניינותם של האנשים הצעירים .את זה עשתה במקצועיות משטרת הצאר. פיוטרקוב ,אז עיר הבירה של המחוז ,שימשה כאולפנא לפיתוח כישרונות למשטרה הצארית .כאן ,בעיר שקטה ולא גדולה ,הרחק מהקלחת המהפכנית של מרכזי הפועלים כמו לודז’ ,צ’נסטוחוב ואחרים ,עליהם הקרין שלטון המחוז ,הרגישו שומרי הסדר הצארי בטוחים יותר .בראש משטרת הצאר במחוז של פיוטרקוב עמד קולונל אוטגוף ( .)Utgoffהוא הועבר לווארשה ,לתפקיד סגנו של הגנרל סקלאן ( )Skalanלעניינים פוליטיים ,ונהרג שם כעבור זמן קצר מידי מורדים .במקומו הגיע סגן אלוף פלוטו (.)Plotto פלוטו היה אדם מבוגר בעל פנים בצבע סלק ,עם קשתות כחולות מתחת לעיניים .הוא היה גבוה ,מיובש ,בעל רגליים ארוכות כמו חסידה ,אולם הן לא היו אדומות .את הצבע הזה משטרת הצאר לא אהבה .הוא נעל תמיד נעלי שלושה-רבעים ,מאורכות ,שחורות ומבריקות ,עם דרבנות מצלצלים .השלימו את הלבוש כסיות צחורות ללא רבב .לובנן סימל את הטכניקה “העדינה והתמימה” של המקצוע המשטרתי. מר פלוטו היה נשוי לפולניה בשם דונינה ( ,)Duninaאחותו של רופא פנימי ידוע בווארשה .נישואים כאלו עם שוטר משטרת הצאר ,לא נראו בעין יפה בקרב החברה הוורשאית .הוא לא הספיק לחמם את מקומו בפיוטרקוב ,וכבר הועבר לרדום ( ,)Radomשם פגש אותו גורל דומה לזה של אוטגוף בווארשה .הוא נורה בידי אנשי המחתרת .משטרת הצאר התעניינה מאד בחיי הנוער .במיוחד דחפה את אפה המשטרתי בחיי האינטליגנציה היהודית .ולא פלא כי כאן רתחו הרגשות .היהודים מרדו 75 זיגמונט טננבאום נגד המשטר הצארי השנוא .משרות ממשלתיות היו סגורות בפניהם, וכן מקומות עבודה והשכלה .הם היו מנושלים מזכויות אזרח אך לא מחובותיו ,מוכים בפוגרומים מאורגנים על ידי השלטון הצארי .הם הפכו למקור המרי ,ללוחמי קידמה וחופש .פגשו בהם בשורות הראשונות של המהפכנים ,הלוחמים למען צדק חברתי וסוציאליזם. יּומק, ביתו של דודי הפרופסור דמה לקדרה רותחת ברגשות מהפכנייםֶ . נריק ,מאריָ ה ויאש הבכור ,כולם היו חברי .SDKPiLבעת שביתת ֶה ִ התלמידים בשנת ,1905יומק ,תלמיד הכיתה השביעית ,עזב את בית הספר הרוסי במלחמתו למען בית הספר הפולני .לאחר פרסום החוקה בשנת ,1905לקח חלק בהפגנה ,אשר צעדה לרחוב גוברנטורסקה ( ,)Gubernatorskaליד מקום מושבו של מושל המחוז מטעם הצאר בפיוטרקוב. הוא נאם ליד רומאן קרוקובסקי ,בדרשו שחרור אסירים פוליטיים, האסורים בבית הסוהר שהוקם עוד בימי הפרוסים ,ברחוב ביקובסקה . ביתו של הגוברנטור נשמר על ידי יחידת מזוקנים עם רובים מכודנים. השנתונים הצעירים נשלחו למלחמת רוסיה -יפן המתחוללת .על המדרגות המובילות אל דלת משרדו של המושל עמד נרגש סגן אלוף משטרת הצאר בשם ווטמן ( .)Watmanהמפגינים דרשו לדבר עם המושל .השוטר ענה שהמושל לא נמצא במקום .נשמעו קולות מההמון: “לדבר פולנית!” .ווטמן ,בניסיון לשלוט בעצמו ,ענה “החוקה מקנה לי זכות לדבר בשפת המולדת שלי”“ .אז חזור אל המולדת שלך” נשמעו הקולות מההמון. אז ,על מרפסת משרד הממשל הופיע גנרל אנדרייב ( ,)Andrejewמפקד היחידה הצבאית שחנתה בפיוטרקוב ,והבטיח להתקשר בעניין האסירים עם ווארשה .המפגינים נעו לכוון בית הסוהר .כלא האסירים הפוליטיים 76 סיפורי פיוטרקוב של פעם היה ממוקם ברחוב ביקובסקה ,אז מוסקבסקה ( ,)Moskiewskaוחלונותיו היו מכוסים ב”משקפיים” -לוחות פח ,מה שגרם לכך ,שהתאים היו תמיד חשוכים .המפגינים החלו לטפס על התריסים הללו והחלו להרוס אותם .הם הצליחו אפילו להגיע לקומות העליונות ,ולהעביר לאסירים חבילות מזון .בקומה העליונה דיבר ברוסית האסיר ליפשיץ .ביד אחת אחז בסורגים .ידו השנייה הייתה חבושה .המפגינים התקדמו עד לחומות הקסרקטין .בית הסוהר של פיוטרקוב כאן ,על כתפיו של אחד המפגינים, ללא ז’קט ,בחולצה רוסית אדומה ,נאם יומק .הוא דיבר רוסית .הוא פתח ב”בראטיה סולדטי” (אחי החיילים .)...אחריו דיבר רוסי בעל זקן“ :גם אני בנו של איכר” ...התהלוכה המשיכה בדרכה תוך כדי שירת שירים מהפכניים. יומק היה נואם נלהב .היה לו גם סגנון כתיבה עוקצני .בימי בית הספר ,היו הפרודיות ,פרי עטו ,בסגנון הקלאסי של ספרי הלימוד .מחברו נפוצות ַּ של ספר ההיסטוריה הנפוץ ביותר של רוסיה ,היה הוואיסקי ()Hawajski אשר בכול הזדמנות שהזכיר את הפולנים ,תמיד הצמיד להם כינוי גנאי פיקנטי -בדרך כלל “הפולנים המורדים” ,או מילים נרדפות שונות לשם תואר הזה .בחיקוי לסגנונו של הוואיסקי או אחרים ,סיכם יונק את הגיאוגרפיה של הארץ השוכנת על גדות הוויסלה כך“ :הפולנים חיים על גדות הויסלה ,עוסקים בחקלאות ,מלאכות ,גידול בקר ,ובזמנם החופשי במרידות” .על האוכלוסייה היהודית אמר“ :היהודיות בשבת עונדות תכשיטים”. יולק נעצר על השתתפותו בהפגנה נגד המלחמה בשנת ,1905וישב בבית הסוהר בפיוטרקוב .הוא נפטר בגיל עשרים וחמש .בחייו הקצרים והסוערים בילה הרבה חדשים בבתי סוהר שונים ,וזה הרס את בריאותו. האחות המבוגרת של יונק ,מאניה ,למדה רפואה בפטרסבורג .היא נעצרה בזמן ההפגנה הפרובוקטיבית אשר אורגנה על ידי הפופ (כומר רוסי 77 זיגמונט טננבאום ה.י ).האפון ( .)Haponאחרי ששוחררה מהכלא במבצר פיטרופאוולובסק ( )Pietropawłowskבפטרסבורג ,חזרה לזמן קצר לפיוטרקוב .מהמבצר הפטרסבורגי הביאה הביתה חתיכה מגדר תיל .את החפץ המקודש הזה, מזכרת מהימים הסוערים בפטרסבורג ,הראה האב פינקוס רק לקרובים לו ביותר. המהפכן הבולט ביותר ,אשר גם מוזכר בספר “הפולנים משתתפי המהפכת אוקטובר” היה הבן הבכור יאן ( ,)Janשכינויו היה יאש (.)Jaś הוא היה חבר ב SDKPiL-משנת ,1902שימש כמזכיר אותה המפלגה באזור דומברובה ( ,)Zagłębie Dąbrowskieוהיה חבר הוועד של המפלגה בווארשה .בשנת 1905גורש למרכז רוסיה ,משם ברח .הוא מילא תפקידים נוספים במסגרת המפלגה .אחרי המהפכה של שנת ,1917הוא שימש כמזכיר מערכת כתב העת “הטריבונה הקומוניסטית” ( )Trybuna Komunistycznaבמוסקווה .הוא שירת בצבא האדום משנת ,1920בתפקיד המפקח הפוליטי של החזית המערבית .בשנת 1921 ניהל תעמולה מהפכנית בקונסטנטינופול .בשנת 1924נעצר בלודז’ ונידון לשש שנים של בית הסוהר הקשה בוורונקי ( )Wronkiשבמערב פולין .בזכות היכרותה הקרובה של אחותו ,דוקטור מאריה זאגורסקה, עם אחותו של המרשל פילסודסקי ,הוא הועבר לבית הסוהר בווילנה. שלטונות בית הסוהר בוורונקי שמחו להיפטר ממנו ,כי גם שם הצליח לעשות מהומות .הוא ארגן שביתת רעב כללית ,ובנוסף לכך הסתובב ערום לגמרי ולתופעה כזאת לא הייתה תשובה בתקנון בית הסוהר. בדרך מוורונקי לווילנה ,מלווה בשוטר ,עלה ראשון לחשמלית מלאת אנשים וברח דרך הפלטפורמה הקדמית ,קפץ לכרכרה והגיע אל מכרים שלו .הודות להשתדלותה של שגרירות ברית המועצות בווארשה ,הוא הגיע תוך זמן קצר למוסקווה .זה נראה בלתי הגיוני “שדג שמן” כזה לא יהיה מאובטח כהלכה ,אך מסתבר שחלמאות הייתה קיימת תמיד .רוסיה 78 סיפורי פיוטרקוב של פעם הייתה כנראה המדינה היחידה שבה תעודת הזהות לא הייתה מצוידת בצילום .עובדה זו לא פעם הקלה מאד על בריחתם של המהפכניים. לילה אחד בא יאש לביתנו במפתיע ,ובהסכמת הורי “שאל” תעודת זהות של אחותי ,עבור חברה שהיה עליה להיעלם בדחיפות מרוסיה .העניין לא נגמר ללא סיום דרמאטי .הגברת הזאת נפטרה בחו”ל והידיעה על כך היגיעה לעיתונות המקומית .במזל ,המודעה הקודמת בעיתון בדבר “אבדן” התעודה אפשרה את “תחייתה” של אחותי. קשים היו חייו של אבי המשפחה הסוררת הזו .משטרת הצאר ביקרה תדיר בביתו ,וניסתה לגלות את מקום הימצאותם של אחד הבנים או של הבת. האב לא ידע עליהם הרבה .לרוב ידיעה חשאית או מכתב מבית הסוהר, מוחתם בחותמת בית הסוהר ,היוו את המידע היחידי על גורל ילדיו. הגיעו אזהרות מהשלטונות .איימו על האב בפיטורים מהמשרה הממשלתית ,אם הילדים לא “יחזרו למוטב”. האב התייצב ”,לראיונות” ,והביא חבילות מזון לבתי הסוהר .כל זאת היה מעבר לתקציב הצנוע של מורה .אבל ככל שהדבר נגע לילדיו, אסור היה שיחסר דבר .הוא לווה היכן שהיה יכול ,ניסה את מזלו במפעל הפיס הממשלתי ,אבל הגורל העיוור לא בא לעזרתו של המורה הזקן. אמנם בימי חג הוא נאם נאומים ושר יחד עם תלמידיו “אלוהים נצור את הצאר” ,אך בליבו ובנפשו היה תמיד לצד ילדיו .לא היה קיים אז המרחק הפסיכולוגי בין הדור הישן והצעיר .את כולם ייחדה המלחמה במשטר הצארי השנוא והברוטאלי והפיחה בהם השראה. רינק טריבונלסקי הדיף ריח של שתן סוסים ,ריח תרופות מבתי המרקחת של רודניצקי ( )Rudnickiורוויטה -וויטנובסקי ( ,)Rawita-Witanowskiריח חמוץ של בירה מפונדקו של מרגולס ( ,)Margulesוריח של שמן פשתן מחנותו של שמרגד (.)Szmaragd 79 זיגמונט טננבאום לפני מלחמת העולם הראשונה ,היה רינק טריבונלסקי המקום הסואן ביותר בעיר .מהבוקר מהרו דרכו הנערים אל הגימנסיה הממשלתית, לבושים בקיץ במדים שחורים וחולצות רוסיות ובחורף במעילים אפורים עם כפתורי כסף .דרך הרינק מיהרו אנשים אל כנסיית “יעקב הקדוש” ו”-האבות הישועים” .יום ,יום צעד אל הכנסייה הרוסית של הגימנסיה, הפופ לוז’קין ( .)Łożkinהייתה זו דמות צבעונית כמו בציורים באגדות לילדים. הפופ היה אדם רזה וגבוה ,וכובעו דמוי הצילינדר ,כזה שהכמרים הרוסיים נהגו לחבוש ,האריך אותו עוד יותר .הוא לבש גלימה אפורה, ארוכה עד הקרסוליים .השרוולים התרחבו כלפי מטה כמו בחלוק .מטה ארוך ,שכדור כסף בקצהו ,השלים את הלבוש .היה לו שיער ארוך ודליל, שגלש כמו סינור על העורף והכתפיים ,בדומה לאדם שטבע .כינו אותו “באטיושקה וודיאנוי“ ( - Batiuszka Wodianojהאב (ּפוֹּפ) ֵמ ִימי ה.י.). דמותו הייתה מוגזמת במידת מה בצבעוניותה. הרינק המה מאדם .כאן היו ממוקמים שני בתי מרקחת ,מבין השלושה שהיו קיימים בעיר .אחד מהם היה שייך לרוויטה -וויטנובסקי ( )Rawita-Witanowskiמחברם של חיבורים היסטוריים רבים על עברה המפואר של פיוטרקוב .לבית המרקחת הזה היה אופי כפרי .לא רק מכרו כאן תרופות ,אלא ניתן גם ייעוץ רפואי לכפריים ,שהיה להם אמון רב יותר ברוקח מאשר בדוקטור סוביאנסקי ( ,)Sobańskiהרופא הפופולארי ביותר בעיר. בית המרקחת השני שייך היה לרודניצקי ( .)Rudnickiלקוחותיו היו יהודים והרוקח תיקשר איתם מצוין ביידיש .אדון רודניצקי היה אביו של עורך דין מפורסם שכונה “התובע האדום” ,אשר הופיע במשפט שעורר רעש רב בכל המדינה ,והיה מוכר כמשפטו של מאצוך ( Macoch - 1912נזיר שהואשם ברצח ה.י ).וכן במשפט הרצח של הנשיא 80 סיפורי פיוטרקוב של פעם נארוטוביץ’ ( .)Narutowiczמאוחר יותר הוא מונה כתובע בבית המשפט לערעורים בווארשה. במקום בו נמצאת היום חנות נעליים ,הייתה חנות תמרוקים בבעלותו של זארסקי ( ,)Zarskiאביו של מהפכן ידוע טדאוש ( ,)Tadeuszשפעל באזור של פיוטרקוב ומאוחר יותר בווארשה .במסעדה “סטארומייסקה” ( )Staromiejskaשל היום הייתה החנות הגדולה ביותר לדברי כתיבה, ובתוך החצר פעל בית הדפוס של בלחטובסקי ( .)Bełchatowskiבסמוך היה מגזין לדברי ברזל של גולדבלום ( .)Goldblumעם גולדבלום קשה היה לתקשר .האיש סבל משסע בחיך .היה זה יותר מלמול מאשר דיבור, אבל הפגם הזה לא הפריע לו לעשות עסקים טובים. שמרגד ( )Szmaragdמכר צבעים ,לקה ,שמן פשתן ודברי כתיבה. היה לו זקן אדום ,ארוך כול כך ,שהוא טיאטא בו את הדלפק .במקום שבו נמצאת היום חנות שיתופית של בגדים ופרוות ,עמד לפני חנותו בעל המקום ,לבקוביץ ( ,)Lewkowiczיהודי שמן עם שפתיים עבות וזקן שחור ,שנראה כמו מנהיג של איזה שבט אפריקאי .ליטמנוביץ ( ,)Litmanowiczיהודי קטן וסימפאטי היה בעל חנות סדקית קטנה ואב להרבה בנות ,אשר עזרו לאביהם במשמרות ,כי ביחד לא נכנסו לחנות הקטנה והצרה. בסחר פרוות עסק ישיש ורוד ובעל שיבה בשם שיראדזקי (.)Sieradzki סייעה לו משפחתו המאוד ענפה ,אשר ,למעשה ,גרה בחנות .את החנות קישטו שלטים ,שנראו כמו מודעות על גן חיות בעיר שעשועים ולא כחנות פרוות .בחלון ראווה עמדה איזו חיה שהזכירה חתול נפוח עם כפות רגליים הדומות לכפפות ממולאות בצמר גפן. ברינק טריבונלסקי עמדו כרכרות של יהודים .היה זה גטו של כרכרות. הכרכרות של הלא יהודים חנו בכיכר “קושצ’ושקו” ()Kościuszko 81 זיגמונט טננבאום במרכז העיר .כל הכרכרות היהודיות היו רתומות לסוס בודד .רק לעתים רחוקות היו להן גלגלי צמיגים ,ולמרות שהיו חייבות בדיקה שנתית על ידי משטרה ,הן לא היו מתוחזקות היטב. כרכרות היהודים ברינק טריבונלסקי 4 בעלי הכרכרות היו לרוב בגיל העמידה ,מזוקנים ,עליזים ,מלאי אנרגיה, והיות שבילו את רוב היום באוויר ,גם סמוקים .בעת שהסיעו אנשים ,הם ישבו על מושב העגלון ,ובעת ההמתנה ללקוחות ,הם ישבו במושב הרך המיועד לנוסעים. בחלקו המערבי של הרינק ,עמדה משאבת ברזל ידנית ,וסביבה פלטפורמה עגולה מעץ ,אשר שאבה מים מבאר תת קרקעית .מהבאר הזו שאבו מים לסוסי הכרכרות .הסוס והעגלון נחו במקום .על ראש 4אתרhttp://www.dawnypiotrkow.pl/ : 82 סיפורי פיוטרקוב של פעם הסוס היו תולים שק עם תבן והעגלון הרעב היה מתיישב בנוחיות על המושב הרך של הנוסעים ,שם אכל ארוחת צהרים מתוך סיר ברזל עטוף במגבת שהביאה לו אשתו. אחרי הארוחה צריך היה ללגום כוס או שתיים של בירה ,אשר הובאו מהפונדק שנמצא ממש מתחת לאף .אם הנוסעים עדיין לא באו ,העגלון חטף תנומה או שוחח עם עגלונים אחרים. רינק טריבונלסקי -באר המים והכרכרה 5 בשיחות האלה השתתף עגלון ותיק ,שמול “החתוך” .קראו לו כך ,כי הוא נימול רק כאשר היה כבר בן שלוש עשרה .שמול הזקן ,תמיד עם סיגר בפיו חסר השיניים ,סיפר איך פעם בית הכנסת בפיוטרקוב נשאר ללא חזן .לאחר חיפושים רבים הגיע סוף סוף חזן חדש עם המלצות מצוינות .בבית הכנסת ,המלא עד אפס מקום ,התקיימה הופעת בכורה שלו .בגלל ההתרגשות הגדולה ,איבד החזן את הקול והשתתק לגמרי. 5אתרhttp://www.dawnypiotrkow.pl/ : 83 זיגמונט טננבאום אשתו המבוהלת ,שישבה בעזרת הנשים ,ניסתה להבהיר ליושבות לידה: “קשה להאמין ,הרי בלילה הוא היה מצוין.”... הייתה לשמול “החתוך” מעשייה נוספת .בעת ההתקוממות בשנת ,1863 חיפשו הקוזאקים בלילה את המורדים ,וביער הם נתקלו בחרמשים חדים תלויים על העץ ,שחתכו להם את הראשים .אבל הקוזאקים לא הבחינו בכך ,אלא רק כאשר ניסו לנגב את האף ,נוכחו שאין להם ראשים. אבל כאשר לך קצרו את “המה שמו” אתה לא היית כל כך מבולבל כמו הקוזאקים -התבדחו העגלונים. להדרן הייתה לשמול החתוך אגדה על זאב רעב .היה חורף קשה וזאב רעב חיפש לשווא איזה טרף .לבסוף מצא על גדת הנהר צלופח קפוא. הזאב הרעב בלע את הדג .אבל הצלופח ,כדרכו של צלופח ,היה חלק. הוא חמק דרך מבוך המעיים ויצא החוצה מתחת לזנבו של הזאב .הזאב, שכמובן לא שבע דיו ,המשיך לחפש איזה טרף .הוא הסתובב וראה לפניו צלופח קפוא“ .האפ” והצלופח איננו .אבל מאחר והצלופח היה חלק ,הוא יצא כעבור רגע בדרך המוכרת מתחת לזנבו של הזאב .והיות שהזאב היה עדיין רעב ,הוא הסתובב וראה”... אין להסיק מכך ,שעגלוני הכרכרות בתחנת ההמתנה נחו תמיד בשלווה כזאת ,נמנמו ,סעדו את ליבם והאזינו למעשיות של שמול “החתוך” .הייתה זאת חבורת אנשים ,שבילו את כל היום ולעתים את כל הלילה מחוץ לבית ,והיו מוכנים גם ללגום וגם ללחום ,ולא פעם רינק טריבונלסקי היה לזירת התגוששות של אבירי השוט המסוכסכים. על אף העובדה שאז ,לפני מלחמת העולם הראשונה ,פיוטרקוב מנתה בקושי ארבעים אלף תושבים ,עגלוני הכרכרות היו עמוסי עבודה. פיוטרקוב ,כבירת המחוז ,הייתה גם עיר מרכזית עבור לודז’ ,צנסטוחוב, 84 סיפורי פיוטרקוב של פעם טומשוב וסוסנוביץ .המבקש שירותי כרכרה לא היה צריך להמתין זמן רב .העיר המתה ממבקרים. באותם הזמנים היו בפיוטרקוב שישה בתי מלון ,ביניהם בית מלון יהודי של ֶהרוֹביץ’ ( .)Herowiczבית המלון המפואר היה בבית בו נמצא היום מועדון הספורט “קונקורדיה” ,ברחוב דומברובסקי ( .)Dąbrowskiהיו בעיר חמישה בתי קפה ,שאז קראו להם מגדניות .ארבעה נמצאו ברחוב קאליסקה והחמישי במקום שבו עומדת היום תחנת הדלק ,ליד כיכר קושצ’ושקו ( )Kościuszkoורחוב טורונסקה ( .)Toruńskaזו הייתה המגדנייה של יוז’ביצקי ( ,)Juźwickiעם העוגות הזולות ביותר ,שעלו שלוש קופיקות ,עובדה שגרמה לנוער של הגימנסיה להשתלט עליה. בקומת הקרקע עמד שולחן ביליארד שעליו שיחקו סנוקר .בזמן הבחינות בגימנסיה לבנות (היום סמינר למורים) ,שהייתה מול המגדנייה ,הכינו תלמידי הכיתות הגבוהות של הגימנסיה לבנים ,פתקים להעתקות במבחני המתמטיקה. המוסד הגסטרונומי הראשון ,שאותו פגש כל אדם שבא לפיוטרקוב, היה המזנון והמסעדה בתחנת הרכבת .האולם הראשון ,בו עומדים היום ספסלים קשים לאורך הקירות ,היה אולם קבלה עם כורסאות וספות יפות וכבדות .הרהיטים היו מכוסים בקטיפה ירוקה .כאן התקבלו בחגיגיות פקידי הצאר הבכירים מכול הסוגים ,שבאו לפיוטרקוב -בירת המחוז, מווארשה ,ואפילו מפטרסבורג .אולם זה היה מיועד לנוסעי המחלקה הראשונה ,שלא ביקרו במזנון או במסעדה ,אלא המתינו לרכבת, משועממים ומנמנמים. הרציף המה לא רק מהנוסעים עמוסי המזוודות .היו כאן תמיד מטיילים וסתם סקרנים .רציף הרכבת היווה חלון לעולם .להתעניינות מיוחדת זכו רכבות האקספרס הבינלאומיות ,אשר תמיד עצרו בפיוטרקוב, 85 זיגמונט טננבאום כגון הרכבת פטרסבורג-קאן ( .)Petersburg - Cannesמהחלונות של הקרונות הביטו נשים אלגנטיות עם תסרוקות מפוארות ,ובקרונות המסעדה ,ליד שולחנות מכוסים במפות צחורות ,ישבו גברים קרחים לבושים בהידור ,נסיכים ופקידי ממשל במדים. רציף הרכבת היה עבור סקרני העיר ,כזוהר מהמם של העולם הגדול. כאן על הרציף הזה ,לפני מלחמת העולם הראשונה ,נשמעה הקריאה “נא זדאר!” ( - !Na zdarברכת שלום) של הצ’כים ,עם הפוליטיקאי הלאומני קראמר ( )Kramerבראשם ,החוזרים דרך פיוטרקוב מפטרסבורג .זה היה בתקופה שבה הפיצו ברוסיה הצארית את רעיון האיחוד של כל הארצות הסלאביות בהנהגת רוסיה .על יציאת הרכבת הודיעו בשלושה צלצולי פעמון ,עם הפסקות ביניהם. האולם הגדול ביותר של תחנת הרכבת שימש כמסעדה .לכל אורכו של הקיר הגובל עם הכיכר שלפני הכניסה לתחנה ,עמד מזנון ענק שדמה לקתדראלה בסגנון גותי ,מקושט בפוחלצי ענפות ,פסיונים וסוללת בקבוקים בצבעים מגוונים ובצורות שונות. בדרך כלל המטבח בתחנות הרכבת לא היה משובח .אין צורך להיטיב עם אדם הממהר לדרכו .מגישים לו כל דבר ,העיקר שזה יהיה מהר .התלונות הן נדירות ,כי האורח הוא בחזקת אורח פורח .לא כך היה במסעדת תחנת הרכבת של פיוטרקוב .שם האורח לא היה אורח מזדמן אלא לעתים קרובות ביותר אדם הקשור במשרדי המחוז או בבית המשפט, המבקר תדיר בפיוטרקוב ואסור היה לזלזל בו .אורח כזה דרש מחוץ לביתו יחס ,הוא רצה להיות “מישהו” .והיה במה לפנק אותו במסעדת תחנת הרכבת של פיוטרקוב. את האולם הגדול של מסעדת התחנה ,מלאו שולחנות ארוכים שעמדו בשורות מקבילות ,מכוסים במפות צחורות .מה לא היה שם על 86 סיפורי פיוטרקוב של פעם השולחנות הללו .החל מדג מלוח צנוע ,קרפיון וצלופח ועד לקוויאר ודג משובח .את כל המצרכים המופלאים הללו ניתן היה לקנות בפיוטרקוב, בסניף רשת החנויות של קרטושוב ( )Kartoszowהידועה בכל רוסיה. את אותה החנות בפיוטרקוב ,ניהל אדם אנרגטי ,אדון קוזמין ()Kuzmin האדמוני .על המלאי העשיר של החנות נסבו כל מיני סיפורים .לדוגמה בעת מלחמת העולם הראשונה ,למרות שבעל החנות הצליח להתפנותלרוסיה ,רק החנות שלו סיפקה מצרכים לכובשים הגרמניים בפיוטרקוב. באותה העת הוציאו מהחנות ומהמרתפים הגדולים אל העגלות הממתינות ,יינות מקווקז ,ליקרים מפטרסבורג ,נקניקי מוסקווה ,דגים מעושנים ,ממתקים מתוצרת קייב ,קומפוטים ,גבינות ועוגיות תה. כאשר כל המקומות כבר נסגרו בעיר ,באו למסעדת תחנת הרכבת, לכוסית אחרונה .מסעדת תחנת הרכבת בפיוטרקוב סיפקה מאכלים משובחים ביותר בכל שעות היום והלילה. המסעדה של זלסקי ( ,)Zaleskiומאוחר יותר של בנאשבסקי ( ,)Banaszewskiהנמצאת היום במקום של “קשיבדה” (,)Krzywda הייתה מפורסמת במטבחה המצוין ובמיוחד במלאי הגדול שבמרתפה. שמה יצא לפניה ,וכינו אותה “פוקיר מס - Fukier( ”2 .מסעדת יוקרה בווארשה ,הקיימת עד היום ה.י .).איכות היין הגבוהה גרמה לכך שהלקוחות של בנאשבסקי ,שהועברו לתפקידים בערים אחרות, אפילו רחוק כל כך כמו לווילנה ,עצרו בפיוטרקוב בדרכם לזקופנה טרה בדרום פולין ה.י ,).כדי להיכנס הט ָ ( - Zakopaneעיר הנופש בהרי ַ למסעדה של בנאשבסקי .למסעדה זו ,שהייתה ממוקמת במרכז העיר, מול בית המשפט המחוזי ,ובקרבת הבנק הלאומי ומשרדי המחוז ,היו באים עורכי דין ולקוחותיהם .הייתה זאת מסעדה בעלת אופי פולני. בעת מרוצי הסוסים המפורסמים של פיוטרקוב ,בטרקלינים הפרטיים 87 זיגמונט טננבאום של הזוג בנשבסקי ,המצוידים בפריטים עתיקים ,נפגשו בעלי האחוזות מהסביבה .בתקופה שבין המלחמות ,בא לטקס פתיחת המרוצים, במרכבה מפוארת ,מכפר הקייט ספאלה ( - Spałaכפר הקייט 35 ,ק”מ צפונית -מזרחית מפיוטרקוב ה.י ,).איש מכובד ,בעל שיבה ,נשיא פולין איגנצי מושצ’יצקי (.)Ignacy Mościcki המסובים רקדו כל הלילה ,שיחקו קלפים ושתו שמפניה .השמחה נמשכה זמן ארוך יותר מהמרוצים .האורחים נשארו חייבים כספים לבעל הבית, ולפעמים הם היו שקועים בחובות במשך כל החיים. אך בעל הבית האדיב ,מעולם לא הראה חוסר סבלנות .ההימצאות בחברה הגבוהה איזנה את הפסדיו ,ואת זאת הוא העריך מאד. הפונדק של שרשינסקי ,)Szerszyński( ,היום “אירופה” ,היה ידוע בכל שטח ממלכת פולין ( - Kongresówkaממלכת פולין ,1815-1818אשר הוקמה בהחלטת הקונגרס הווינאי ,בשלטון רוסי עם הצאר כמלך פולין ה.י .).הוא היה מפורסם לא רק בזכות האוכל הטעים ,אלא גם הודות לקפה השחור ,אשר בעל המקום חלט בעצמו לאחר שרקח אותו מסוגים שונים .המרשם לקפה מצוין זה נשמר בסוד. מאחורי הדלפק שלטה אשתו של בעל המסעדה .הפופולאריות של המסעדה של שרשינסקי הייתה לא רק בזכות טיב האוכל אלא גם ,בראש ובראשונה ,בזכות החדרים בעלי האווירה הביתית החמה והסגורים הרמטית ,אליהם רק למלצר מותר היה להיכנס ,וזאת רק על פי קריאה. אורח קבוע בפינה השקטה הזאת היה אדון מבוגר ,רופא ידוע בעיר עצמה וגם בסביבה ,שתמיד היה מלווה באישה צעירה .בימי שלישי וחמישי ,ימי השוק ,עמד לפני ביתו אותו מספר העגלות (עם הפציינטיות מהכפרים ה.י ).כמו בכיכר השוק. 88 סיפורי פיוטרקוב של פעם נערות הסתובבו סביב האיש ברצון ,כי הוא לא רק האכיל אותן היטב, שילם יפה עבור שרותיהן ,אלא גם העניק להן שי ,כגון גרמופון ,מכונת תפירה ,תכשיטים ואפילו לפעמים שילם להן משכורת קבועה .היה גם “פרס גבוה” עבור שירותים מיוחדים :אחת מידידותיו ,בעלת המלצות טובות ,השיא לאחד מחוג מכריו האמידים. אורח חיים זה לא החליש במיוחד את תקציבו של הרופא הפופולארי. כאשר לנהנתן הקשיש אזל הכוח לעיסוק במקצוע ,הוא נהג להזמין לטיפולים קשים קולגה -רופא צעיר. הוא חלק איתו את שכר הטרחה ,והיה זה ,כנראה ,שכר גבוה יחסית, בהתחשב בפופולאריות של הרופא המיילד .הוא גם גילה יחס אוהד כלפי העמיתים שלו ,תופעה לא נפוצה בעולם הרפואה. אורח קבוע נוסף בטרקליני מסעדת שרשינסקי היה השוחט בולק השמן ( .)Bolekהוא לא נהג לבוא עם בחורות ,אלא עם כרס נפוחה דמוית חבית .הוא היה נכנס חרש לחדר ,בכניסה שמצד סמטת סטרונצ’ינסקי ( )Stronczyńskiהשקטה ,ואחריו ידידיו .ביד אחת אחז תמיד את סינר השוחט שלו ,הקשור היטב ,אשר הכיל את הרווח היומי .בחדר ספר את הכסף ,ואז החלה אורגיית הזלילה שנמשכה עד מאוחר בלילה. ביום ראשון אחד ,שטוף שמש ,יצא השוחט שלנו עם חבריו לפונדק שמחוץ לעיר .הם נסעו במרכבה מפוארת ,מושכרת מפונדק הדרכים של זומר ( .)Zomerהסתבר שאחרי הסעודה הדשנה לא ניתן להכניס את בולק ,חסר ההכרה ,דרך הפתח הצר של המרכבה .הם נאלצו לשכור בכפר עגלה ועליה העמיסו את “החזיר” .החברים ליוו אותו במרכבה. לאחד מהם ,חבתן אמיד ,עלו מחשבות פילוסופיות“ :היכן הצדק בעולם הזה? לפרה יש ארבע קיבות ,ובשביל מה? בשביל ללעוס עשב מחורבן בולק ”...והפילוסוף שלנו פרץ בבכי .מפינת הכרכרה כל החיים? וכזה ֶ 89 זיגמונט טננבאום נשמע מלמול של חבר אחר ,טוחן במקצועו“ :אמת ,פרה היא בהמה יותר מאופקת”. בפינת רינק טריבונלסקי והרחוב שיראדזקה היה בית מלון “ליטבסקי” ( )Litewskiובו בית מרזח לילה עם בחורות ,בבעלותו של מר קורשיביץ’ קוּרשי” .התרחשו בו ( .)Kurasiewiczלמקום קראו “בית הרצח של ַ שערוריות רעשניות .מראות ,שמשות ונברשות רוסקו ונשברו ,כמו בהשתוללות של הוריקן הרסני .בקבוקים רוסקו על הראשים בחושך, בליווי שאגות .רק התערבות המשטרה השיבה את השקט למקום. אחרי לילה כזה נראה שדה הקרב כמו פונדק אחרי תגרה במערבון מבוים היטב ,אלא שהדם על הרצפה היה אמיתי ושום שחקן בתפקיד הפונדקאי ,אפילו הטוב ביותר ,לא היה מסוגל להביע צער עמוק כל כך כמו בעל המקום בפיוטרקוב .עליזים ורעשנים במיוחד היו הימים ביום העשרים בכל חודש ,בו שולמו משכורות לפקידים ממשלתיים .אמנם שכר הפקידים היה צנוע ,ולחלוטין לא תאם את ההשתוללויות בבתי המרזח של העיר ,אבל לא היה זה סוד שהייתה גם הכנסה שלא שולמה במשרדי הממשלה .בימים כאלה ,הכרכרות הובילו את השתויים ,חסרי ההכרה לבתיהם או לבתי זונות. בית זונות אחד כזה ,באישור ,היה שייך ליהודי ,אדון ב .אדון ב ,.למרות שניהל עסק כל כך לא כשר ,שמר מאד על שלוש בנותיו היפהפיות, בדומה לדמות האב במחזה של שלום אש “ -אל נקמות” ,מחזה ידוע שהוצג פעם על רוב במות אירופה .ההבדל היה ,שהאב במחזה של אש ,שלא הצליח לגונן על בתו בפני הידרדרות ,מרד באלוהים וזעק: “אינך אלוהים אם זרות לך תכונות אנושיות כמו נקמה” .בנותיו היפות של אדון ב .גמרו גימנסיה ,כמו שציווה האל ,ונישאו בערים אחרות. בכל זאת הכבידה עליהן העובדה ,שאת הנדוניות היפות קיבלו בזכות אביהם ,שניהל עסק הקשור במקצוע העתיק ביותר בעולם. 90 סיפורי פיוטרקוב של פעם אכן ,בפיוטרקוב פעמו החיים לא רק ביום .כמו בעיר גדולה היו בה גם חיי לילה ,שהיו במיוחד מקור פרנסתם של עגלוני הכרכרות .בצד תפקידם כאמצעי תחבורה ,שימשו הכרכרות קן נוח ,חם ודיסקרטי לזוגות אוהבים .כאשר רק ראה גרבובסקי ( ,)Grabowskiעגלון כרכרה שמן ,סמוק ,עם זיפי זקן שחורים ,זוג צעיר מתקרב ,מיד הוריד את שק התבן מראשו של הסוס ,ולמרות שמזג האוויר היה יפה ,הרים את סככת העור .להערות החברים ,שלא יורד גשם ,ענה“ :השמיים מתקדרים במקצת .”...מאחר וכוח המנוע היה עדיין בחיתוליו ,שימשו סוסי הכרכרות ככוח ההובלה היחיד וגויסו בכל פעם שהיה צורך להוביל משאות כבדים .הזדמנות כזאת סיפק דוד קיטור ענק ,שהיה מיועד למפעל טקסטיל שנבנה בפרברי העיר בוגאי ( .)Bugajהדוד הונח על שתי פלטפורמות מחוברות ,אליהן נרתמו עשרים זוגות סוסים ,אשר זורזו בפלצורי העגלונים .מתחת לגלגלי הפלטפורמות הונחו קרשים עבים ,כי גלגלי הפלטפורמות שקעו בקרקע ,שלא עמדה תחת משקל כזה .בלווי קריאות ויו ! ויו! של העגלונים ,הגיע הדוד הענק הזה אחרי שתי יממות למטרתו המרוחקת כארבעה קילומטרים .אלפי תושבי פיוטרקוב צפו במבצע כביר זה ביום ובלילה ,בהתעניינות לא פחותה מאשר בהזזת הכנסייה ברחוב ֶלשנו בווארשה. ( - Lesznoרחוב בווארשה .כנסיית “מולד מרייה הקדושה”. ב 1-בדצמבר ,1962בעקבות הרחבת הרחוב ,הכנסייה הוזזה 21מטר אחורנית .האירוע הווה מוקד התעניינות רבה של התושבים ה.י.). אמנם נראו כבר ברחובות ניצני תחבורה מכאנית ,אבל על כלי רכב מכאניים הביטו בחשדנות. על הנוסעים ברכב מסריח ,רועש ומטרטר הסתכלו בהתפעלות כמו על חלוצי התעופה. 91 זיגמונט טננבאום כלי רכב כזה הופעל בין פיוטרקוב וטומאשוב אבל אף פעם לא הצליח להגיע ליעדו .תמיד משהו התקלקל ,ולא נמצא חכם שהיה מסוגל להניע את ערמת הברזל הזו. אזעקת דליקה עוררה בהלה בקרב עגלוני הכרכרות .לשרות כבאי האש המתנדבים לא היו סוסים משלו .במקרה של דליקה עיקלו הכבאים כל סוס שנקרה בדרכם .ראשית כל פנו לתחנות הכרכרות ,אך שם כבר לא הייתה אף כרכרה .אצל הסוסים פעלה תגובה מותנית ובהישמע אזעקת דליקה ,הסוסים דהרו אל האורוות .התנהגות הסוסים הייתה לשביעות רצון בעליהם מאחר ועבור השאלת הסוסים קיבלו שכר מועט בלבד. כאשר אני נזכר בפיוטרקוב של פעם ,כאשר אני חוזר במחשבותיי אל היהודים שלי מאותה התקופה ,אני רואה אותם בדוכנים ,חנויות ובתי מלאכה .אני רואה אותם כסבלים ,עגלונים וסתם חסרי תעסוקה שחיפשו כל עיסוק מזדמן .לא היה קל למצוא אז עבודה .בתי חרושת, משרדי ממשלה ,ובתי עסק בבעלות לא יהודית היו מחוץ לתחום עבור יהודים .בתי עסק בהם עבדו יהודים ,בעיקר במנהל ,היו לא רבים .היו ונובק והייתה זאת טחנת הקמח רשטיין ,אוקסנֶ ר ַ זילּב ַ אלה מנסרות של ֶ הורן. של ְ המפעל הגדול ביותר ,אשר העסיק יהודים בעבודה משרדית וביצור לרוקפ ֶלר של פיוטרקוב .בראון ֶ היה בית הזיקוק של ּבראוּן ,שנחשב הקים את בית החולים היהודי ובית היתומים עבור ארבעה עשר ילדים. אדון בראון ,נדיב ביותר מבחינה כלל חברתית ,היה חסכן ביותר בחיי היום יום .באוכלוסיה היהודית ,נפוצו אמרות כנף שלו .פעם ,כאשר בראון פיטר רואה חשבון ותיק ,זה פנה וביקש“ :אדון בראון ,אני יודע שאני כבר זקן ,אבל עצתו של עובד מנוסה עשויה לעזור לך לפעמים באיזה מצב מסובך” .תשובתו של הבוס הייתה כביכול“ :אז עוץ לי כיצד להיפטר ממך”. 92 סיפורי פיוטרקוב של פעם רינק טריבונלסקי ,כמו גם הרחוב היהודי ,היה בעל אופי יהודי לא רק בגלל חנויות היהודים הרבות או תחנת הכרכרות היהודיות .רינק היה סוג של מועדון ,מקום מפגש לדיירי הרובע היהודי. כאן נראו לרוב אותם האנשים .אחדים באו על מנת לגלגל שיחה, ובהזדמנות הזאת ללגום בירה בפונדקו של מרגולס .הם לא עבדו בשום מקום ולא היה להם שום מקצוע ,הם חיו על חשבון נשותיהם ,אשר עסקו במסחר זעיר ,תפרו בגדים זולים עבור חנויות בגדים המיועדים לאוכלוסיה כפרית ,ועסקו בשידוכים למרות שהיה זה בעיקר מקצוע גברי. דיירים אחרים של רינק טריבונלסקי נתמכו על ידי ילדיהם ,אשר היגרו לארה”ב או לאמריקה הדרומית .אלה היו תמיד לבושים יפה ,עם מקלות הליכה או מטריות בידיהם .אחרים באו לרינק לחפש פרנסה אחרת .הם תיווכו במכירת נדל”ן -כאן ניתן היה להרוויח כמה רובלים בהעלאת מחירו של רכוש שנמכר במכירה פומבית .עבור מספר רובלים ניתן היה גם למצוא עד שקר. כאשר מישהו זקוק היה לכסף ,ברינק תמיד יכול היה לפגוש בחלפן הכספים ז .אשר ברשותו היה כל סכום ואת העסקה סגר בפינה חשוכה בפונדקו של מרגולס או בכניסה לבית הקרוב ביותר. ברינק טריבונלסקי פעלו יועצים משפטיים בעלי התמחויות שונות. אנזֶ לם קוּיאבסקי ( )Anzelm Kujawskiהשחור ,במעיל מסורתי ארוך עד הקרסוליים ,חובש כובע קטן ,כתב ללקוחות שלו בקשות לבית המשפט המחוזי .השופט מוֹלצ’נוֹב ( ,)Molcznowנאלץ לשבור את הראש על מנת לפענח את הבקשות הכתובות בשפה רוסית משונה .את לימודי השפה הרוסית החל אדון קוייבסקי בבית הספר העממי ,היכן שמורה יהודי לימד בשפה הרוסית ילדים יהודים שדיברו בבית יידיש .מאוחר 93 זיגמונט טננבאום יותר הוא השתלם ברוסית בצבא הרוסי בו שירת יחד עם גרוזינים, ארמנים וטטארים. סקל ּברוֹנוֹבסקי בדרגה גבוהה יותר היה המשפטן ַח ֶ ( .)Chaskiel Bronowskiהוא נראה מכובד .הוא גידל זקן דליל כל כך עד שניתן היה לספור את מספר שערותיו .הוא לבש מעיל יותר מודרני, קצר יותר ואלגנטי ,ובאירועים חגיגיים -הוא חבש מגבעת .הוא נחשב למומחה בענייני רישום קרקעות .אמרו עליו שיש לו ראש זהב ,כמו העורך דין המכובד ֶאטינגֶ ר. גלאטר ,איש קטן עם זקן בלונדי-אדמוני ,עסק בפעילות רחבה ֶ אדון יותר .בעצם הוא היווה מוסד בעל התמחויות רבות .האיש החכם הזה ,לא רק קישר בין עורך הדין והלקוח ,אלא רמז גם על דרך הטיפול במקרה הנדון ובעצותיו השתמשו אפילו עורכי דין ידועים .בנוסף לכך ידע להסדיר עניינים שונים במשרדי המחוז ובמקרים חשובים נסע אפילו לווארשה. פישל ג ..היה לו צוואר ארוך, דמות יום יומית ברינק טריבונלסקי ,היה ֶ פנים מוארכות ומקומטות בצבע סלק אדום ,פה ושם מוכתמים בכתמים כחולים ,אף ארוך וצר וחריצים צרים של העיניים .דומה היה לתרנגול הודו .פישל ג .כיהן כראש חברה קדישא .מעמד זה ,כמו כל החברה, היה מכובד. רק כאשר נקבר יהודי אמיד ,הסתיים טקס הקבורה בסעודה דשנה. קברנים ,למרות שעוסקים במלאכה קודרת ,היו לרוב אנשי הומור. לפישל ,אשר נראה תמיד לא מרוצה ממשהו ,היו סיפורי אימה הקשורים בבית העלמין .סיפר פישל...“ :בעיירה יהודית מסוימת השתוללה מגפת חולירע ואיימה בהכחדה של כל האוכלוסייה” “לא עזרו תפילות חמות בבתי הכנסת ,ולא התענית .המגפה האיומה הפילה כל יום קורבנות 94 סיפורי פיוטרקוב של פעם חדשים .במצב זה הוחלט להביא מעיירה שכנה ,רב המוכר כמחולל ניסים .הרב מחולל הניסים קבע שיש לסגור את שערי בית העלמין על מפתח ולהעמיד לפניו חייל עם רובה .תפקידו של החייל היה לשאול את הקברנים המתקרבים את מי הם עומדים לקבור .כאשר התשובה הייתה “יהודי” היה עליו לאומר“ :הסתלקו מכאן ,ליהודי אין כאן מקום!” החייל ,אשר סעד ושתה כדת על חשבון הקהילה המקומית ,היה כל כך שתוי ,שבמקום לאמר “הסתלקו” ,אמר“ :אתם נושאים יהודי? טוב, ליהודי תמיד יימצא מקום” .וכך הפסיד הרב מחולל הניסים את הקרב עם מגפת החולירע”. שמולק, ֶ בן זוגו לשיחה של פישל ג ,.במיוחד בימי ראשון ,היה השוחט בן לשושלת משפחתית של שוחטים .הוא היה האחרון במקצוע זה ,כי בניו כבר הלכו לגימנסיה ,ובנותיו נישאו לסוחרים .שמולק היה חסון, שרירי ובעל ראש עגול כמו גלובוס עם רשת גיאוגראפית של נימים. כאשר הילדים יצאו מהבית ,החליט להגר לפלסטינה .בקשר להגירה זו ,שמולק נסע לווינה .הוא היה מוקסם מהממלכה האוסטרו -הונגרית והביט על תפארת בירתה דרך משקפי מקצוע השוחט .בחזרו לפיוטרקוב סיפר על נפלאות ווינה“ ,שמעולם לא ראה חנות בשר גדולה כל כך, ובכיכר מריה טרסה התפעל מפסלה של הצארית קטרינה השנייה.”... תמיד נכח ברינק גולדברג המתולתל ,חלפן הכספים והמתווך .הוא היה אדם אמיד ,בעל בית ברחוב היהודי ובו דירה נקייה עם מרפסת .הוא היה רווק זקן ,ובחברה יהודית הייתה זו תופעה ,אם לא יוצאת דופן אז לפחות נדירה מאד .את סוד סיבת הרווקות שלו גילה רק לרופאים ובפניהם טען ,שבאופן כללי הוא מרגיש בטוב ,אלא “בעניין ההוא” הוא חלש .בחולשות מסוג זה מרפאים בדיסקרטיות וטיפל בו האח הישר והשמנמן ,פינקושביץ’ מבית החולים היהודי .נדרש חשמל רב והרבה מאד אמצעים מעוררים אחרים על מנת להפעיל את “הדבר הזה” ,אך 95 זיגמונט טננבאום כל “הפינוקים” הללו לא העלו את רגישותו של המטופל לקסמי נשים. הוא נשאר רגיש רק לזהב. ברינק טריבונלסקי נפגשו גם סוחרים בקנה מידה גדול .הסוחר ַרּפוֹּפוֹ רט ,לבן כמו יונה ,קטן קומה וצנום ,כפוף במקצת ,נראה כמו קדוש. ראשו של בעל השיבה הזה המה מרעיונות נועזים ורומנטיים שונים. בלהט התחרותי שלו ,לא שקל את הקשיים האפשריים ולא ראה את המהות ההגיונית של פעולה כלשהי ,אלא רק את כדאיות העסקה. רפופורט התנהג כמו ספורטאי אשר ראה בפעולותיו המסחריות משחק בפני עצמו .העסקות הכושלות של רפופורט ,שימשו מקור להערות מבדחות בעולם הסוחרים היהודים. בעת מלחמת העולם הראשונה ,כאשר פיוטרקוב הייתה תחת כיבוש הצבא האוסטרו -הונגרי ,הגה רפופורט רעיון לייבא לקראת חג הפסח מספר קרונות של בצל הונגרי הידוע באיכותו. היו אלה עיתות מלחמה .התחבורה הועמדה ,ראשית כל ,לצרכי הצבא. רכבות עם מצרכים עבור האוכלוסייה האזרחית פעלו באופן לא סדיר ובאיחורים ניכרים .הבצל של רפופורט הפך ,כפי שאומר הפתגם, ל”חרדל אחרי הארוחה” .הקרונות עם הבצל הגיעו במצב נוראי .בגלל זמן ההובלה הארוך ,רוב הבצל פשוט נרקב .רפופורט בכה על המשלוח ההרוס והבצל הרקוב סחט דמעות מעיניי כל בני משפחתו ,כאשר ראש המשפחה הושיב את כולם לברור את המטעם שאמור היה להגיע לחג הפסח. לעתים קרובות נראה ברינק טריבונלסקי “הבנקאי” ג .פ ,.אשר גר בכיכר צ’רניצקי ( )Plac Czarnieckiegoהסמוכה .ג .פ .היה לבוש בצורה קצת משונה ומרושלת .הוא לבש ז’קט מסורתי ארוך עד הברכיים ,קצת מקומט ,עם דשים מקומטים אף הם .הז’קט היה פתוח בחזית ומתחתיו 96 סיפורי פיוטרקוב של פעם הציצה אפודה ירוקה ומוכתמת .סביב פניו גידל זקן נוקשה בצבע בלונד-חלודה .על ראשו חבש מגבעת עגולה ,ומתחתיה נראה מצח מקומט מרוב מחשבה עמוקהֶ .רּב ג .פ .פיצח גרעיני חמניות בשיניו הצהובות ,ואת הקליפות ירק על המדרכה. תמיד היה מוקף בפמליית “לווינים” ,אשר לא בהכרח היה להם עניין בבנקאי ,אלא שהימצאות בקרבת אדם מכובד כזה נחשבה לכבוד גדול .האיש היה חתנו של ֶרּב נ .ה ,.ראש משפחה אמידה בפיוטרקוב, או נכון יותר ראש של שבט משונה ,כפי שזה קורה בחוגי משפחות פטריארכאליות סגורות .הם גרו קרוב זה לזה ובילו רק בחברת קרוביהם. הם נראו ברחובות רק לעתים רחוקות .הם היו כהים ,קודרים ועקומים, כמו דמויות מציוריו של גויה (הצייר הספרדי Francisco Goya -ה.י.). אחת מבנותיו של ֶרּב נ .הייתה מכורה לתה .תמיד הייתה ברדיפה אחרי סוגיו השונים .אחרי מותה נמצאו בביתה כמויות עצומות של תה שלא היו מביישות את מחסני חברות התה הגדולות ,כמו שוּמילין ()Szumilin או קוּזניֶ צוֹב (.)Kuzniecow ֶרּב נ ,.ישיש קטן ,כפוף וחובש מגבעת ,במעיל מסורתי מבריק ,נתמך במקל הליכה קצר ,הופיע תמיד בליווי משרת ,אשר העביר אותו את הכביש ובמקרה של גשם ,פרס מעליו מטריה כמו מעל שליט הודי. משפחת ה .הייתה משפחה חרדית ,ששמרה בקפדנות את כל מצוות הדת ,עובדה שלא היוותה בעיה ,היות שבית הכנסת אורגן בביתם וכן המשפחה והשכנים סיפקו את המניין הדרוש .בנותיו של ֶרּב ה .נישאו לאנשים בעלי השכלה גבוהה ,אך נכדיו לא הלכו לגימנסיה אלא נבחנו בבחינות בגרות אקסטרניות .תהליך איטי זה של האמנציפציה היה אופייני לסביבה החברתית תחת הכיבוש הרוסי .השפה הרוסית לא נקלטה ,והתרבות הזרה לא נטמעה בסביבה החברתית הסגורה .מצב 97 זיגמונט טננבאום הדברים היה שונה תחת הכיבוש האוסטרי ,שם שלטה השפה הפולנית וההשכלה הייתה פתוחה לאוכלוסייה היהודית. רחל ,בתו של בעל בית המרזח ,בקרה בהצגה בעיר קרובה יחד עם אשתו של מושל המחוז .בקראקוב ,אחד מבני משפחתו של שמש בית הכנסת, אינפלד ( - Leopold Infeldפיזיקאי ה.י ).השתתף במחקרו של אלברט איינשטיין .כאן ,בפולין הקונגרסאית ,הדבר היה בלתי אפשרי. טיפוח המסורת הלאומית והדתית ,ויחד עם זאת אמידות חומרית רבה, גרמו למעמד מיוחד של משפחת ה .בחברה היהודית .היה זה כבוד גדול להיות מיוחס למשפחת ה .על מנת לתאר את המצב הפיננסי הטוב של אדם ,נהוג היה לומר“ :עשיר כמו ֶרב ה.”. לדייג יש ריח של ים ,ליערן -ריח של יער ולספרן -ריח של ספרים. גרינשטיין היה ריח של ספרים .אל חנות הספרים הוא הגיע ֲ לדידיֶ ה הישר מכרכי התלמוד מעליהם ישב ימים שלמים .הוא יכול היה להרשות לעצמו זאת ,היות שהיה חתנו של סוחר אמיד .כאשר החותן פשט את הרגל ,דידיה היה חייב לצאת לעצמאות .הוא התרחק מהתלמוד גרוֹדזקה, ָ אך לא מהספרים .הוא פתח איפה ,לא הרחק מרינק ,ברחוב חנות לספרי לימוד משומשים .כאשר אחז בידיו ספר כלשהו ,ללא תלות בתוכנו ,עשה זאת בחן ותמיד עם חיוך אדיב של אינטלקטואל. בחנות סייעה לו אשתו ,אשר דמותה נמוגה בעומקה של החנות הצרה והחשוכה .פניה היו חיוורים ,מחייכים תמיד וכאשר דיברה באדיבות עם הלקוחות ,הראתה שורת שיניים לבנות כמו שלג. על היהודים שדיברו פולנית אמרו ,שהם דיברו או טוב מאד או רע מאד .אף פעם לא טוב .את הספרן דידיה לא ניתן היה לשייך לאף אחת מהקבוצות הנ”ל .הוא היה אומר “כן” או “לא” .את השאר הוסיף בהבעות פנים .אשתו הייתה יותר בת שיחה .בעבר למדה באופן פרטי אצל גב’ 98 סיפורי פיוטרקוב של פעם טשצ’ינסקה ( )Trzcińskaובשפה פולנית לא היו לה שום קשיים. ָ בחברה יהודית מסורתית קיבלו הבנות השכלה רחבה יותר מאשר בנים. את הבנות שלחו לאכסניות פרטיות ורק בשבתות נשארו בבית .בחוגים אלו לימדו את הבנות נגינה על פסנתר ואת השפה הצרפתית ,שאז הייתה מדוברת בחוגים רחבים. בהיררכיה המשפחתית היה לאישה תפקיד מוביל .היא דאגה לחינוך הבנות ולהכנת הבנים לעול הפרנסה .היא הייתה אחראית למציאת בני זוג עבור ילדיה .היא לקחה חלק בעסקי בעלה ,ייצגה את בעלה במשרדי הממשלה ,וכאשר נוכחותו הייתה בלתי נמנעת ,הופיע תמיד מסוגר ונבוך בחברתה. אבל ,למרות שבבית הייתה לאישה עמדה כל כך חזקה ,בחיי החברה, על פי המנהג המזרחי ,היא לא לקחה כל חלק .היא לא נראתה בסלון העירוני -רחבת רינק טריבונלסקי .יוצאת מהכלל הייתה סוחרת המליחים ז ,.שהייתה משוחררת מכול אמונות תפלות .ז .ניהלה חנות גדולה לדגים מלוחים ברחוב גרודצקה .חנות זו סיפקה דגים מלוחים לא רק לרובע היהודי ,אלא לעיר כולה. בדייג בינלאומי דג המליח הוא אולי הדג החשוב ביותר .הוא נמצא על דלפקי בתי מרזח ,פונדקים ,במסעדות יוקרה ובנשפים המפוארים ביותר. דג מלוח ליד לחם ותפוחי אדמה מהווה את המזון החשוב ביותר של דלת העם .דג מלוח מופיע אז במערומיו ,עם בטנו הכסופה וגבו הכחול כהה, ברוטב חריף ובריח מלוח .בנסיבות חגיגיות ,מעוטר במדליוני עגבנייה ומלפפון חמוץ וטובל במיונז או ברוטב אחר .הברק הכסוף של הדג המלוח ,נצנץ ביהלומי הטבעות על אצבעותיה של מוכרת המליחים, הגב’ ז ..היא “שטה” הרחק מהמליחים שלה ,לאחר אמבטיית מי קולון, מקורצפת בסבון של “פולס” ( ,)Pulsולמרות שסימני זקנה נראו כבר על 99 זיגמונט טננבאום פניה ,מיהרה במרץ אל הפורום של רינק טריבונלסקי ,כדי להשתעשע קצת בחברה. שנים ,שנים מאוחר יותר... בתקופת הכיבוש הנאצי ,לפני שעת העוצר ,הופיע ברינק ,שנמצא אז בתחום הגטו ,ועורר אימה ובהלה כללית ,איש גסטאפו בשם וויליאמס ( )Wiliamsבלווי כלבו ,זאב גדול ושחור .הכלב קיבל חינוך נאצי יסודי “יוּדה” ( ,)Judeזינק על הקורבן וחזר אל בעליו עם ובשמעו את הסיסמה ֶ קרע בגדיו המגואלים בדם .בהמשך נכנס וויליאמס למגדנייה קטנה, והכלב ,בניגוד לחוקי נירנברג ,טרף עוגיות יהודיות ,לשמחתו של בעליו. היום רינק טריבונלסקי הוא מקום צבעוני ,עם משטח מבריק ,עציצים ארוכים עם שפע של פרחים .אין כאן יותר כרכרות יהודיות .אין יותר ריח של שמן פשתן מחנויותיהם של שמרגד ובלכטובסקי. המטיילים המשוחחים ,ה”לופטמנצ’ים” היהודים ,הכל כך מושרשים בנופו של רינק טריבונלסקי הישן ,אינם כבר .בהתאם להבטחתו של המושל הנאצי פישר ( ,)Fischerמארבעה עשר אלף יהודי פיוטרקוב טריבונלסקי נשאר רק בית העלמין היהודי .החיים ,הפכו לערמות אפר בטרבלינקה ובכבשני אושוויץ. פיוטרקוב טריבונלסקי1968-1970 , 100 סיפורי פיוטרקוב של פעם זכרונות 101 זיגמונט טננבאום 102 סיפורי פיוטרקוב של פעם הגימנסיה הרוסית מעל הבניין של מנזר הישועים -גוש בניינים מסיבי וכבד המוקף בחומות תומכות רבות -צמח בסוף המאה ה 19-מגדל דמוי בצל, כמו פקק במכל כרסתני -הכנסייה הפרבוסלאבית אשר נבנתה בתוך הרובד העליון של החומות העתיקות .מראה המגדל נָ גַ ד את הגוש של בניין הנזירים והמגדלים התאומים בסגנון הברוק ,הצמודים לכנסייה הישועית ,ומגדל הכנסייה המלכותי העטור בקסדה נפלאה בסגנון הברוק. בניין הגימנסיה הרוסית 6 6צילום :אתר http://www.dawnypiotrkow.pl/ 103 זיגמונט טננבאום בבניין הזה (היום בית הספר התיכון על שם בולסלב חרוברי Bolesław - )Chrobryממוקמת הייתה הגימנסיה הרוסית .הכניסה אל הגימנסיה לא הייתה כפי שהיא היום ,מצד הרחוב נדרובי ( ,)Nadrowyאלא מרחוב פייארסקה ( .)Pijarskaבמקום החצר הקדמית הרחבה ומגרש הספורט, היה גן רחב של כבוד המנהל ,אשר גר בבניין הגימנסיה בקומת קרקע גבוהה עם מרפסת הפונה אל הגן. פעם ,כאשר על המרפסת הזאת יבשו אגוזי מלך בסל נצרים גדול ,הרימו התלמידים בהפסקה הגדולה את הסל מהקומות העליונות לכיתה .הם עשו זאת בעזרת חבל עם וו בקצהו ,ובאותה הדרך החזירו את הסל למקומו כשהוא מלא קליפות. הגימנסיה הייתה מוקפת בחומה כמו בית סוהר .בגובה הקומה הראשונה היה תלוי שלט כחול כהה ארוך .ליד נשר דו -ראשי שחור נכתב עליו באותיות זהב“ :פטרקובסקייה מוז’סקייה גימנסיה” ( - Petrakowskaja Mużskaja Gimnazjaהגימנסיה לבנים של פיוטרקוב ה.י.). ליד השער ,עם צרור מפתחות כבדים בידו ,שמר על הכניסה השוער פרנצ’ישק ( ,)Franciszekשכונה בשם ציקלופ ,אשר איבד עין אחת במלחמה עם טורקיה .בנוסף לתפקיד השוער היה באחריותו גם בנין בתי השימוש הפרימיטיביים הממוקמים ליד החומה. פרנצ’ישק היה אחד מבעלי התפקידים בגימנסיה ,אשר ,ללא כל מעצורים ,דיבר עם התלמידים בפולנית .לרוב הצטמצמה השיחה בבקשת “שלמונים” קטנים -חמש קופיקות לסיגריות .אל כולם ,החל מהכיתה הנמוכה ביותר עד לכיתה השמינית ,פנה בגוף שני .הייתה לו אמנם רק עין אחת ,אך חדות ראייתה אפשרה לו ,אחרי שנים רבות, לזהות ברחוב ,ללא טעות ,חניך לשעבר של הגימנסיה ,שהיה לרופא, 104 סיפורי פיוטרקוב של פעם שופט ,עורך דין או תעשיין .ללא העלאת התעריף וללא כל הבדל באופן הפנייה ,ביקש חמש קופיקות לסיגריות. תעריף גבוה יותר מזה של ציקלופ היה ליוזף קוחרסקי ( .)Józef Kucharskiהוא נקרא יוזף .עבור שירותיו שולמו רובלים ,אבל משימותיו היו יותר חשובות ומסוכנות .הוא היה שליח .הלך לדואר ולמשרדים ,עשה קניות עבור המורים ועוד עניינים קטנים שונים. היה זה תפקיד צנוע ,אבל ההכנסות העיקריות שלו נבעו מהשירותים הנסתרים אשר ביצע עבור התלמידים .הוא השתמש ,כנראה ,בעותקי מפתחות ,שבעזרתם היה מוציא את המבחנים הלא מוצלחים של התלמידים ומחזיר במקומם מבחנים חדשים ומתוקנים .עבור המבצעים הללו העריכו אותו מאד ,התלמידים ,כמובן ,ולא המורים ,והוא היה מוזמן למסיבות סיום בחינות הבגרות ונחשב בהן כ”פרסונה גראטה”. בניית הכנסייה הרוסית בגימנסיה בפיוטרקוב ,הייתה השלב הסופי בתהליך הטמעת החינוך הפולני בחינוך הרוסי .התהליך הוחל בזהירות ובאופן שיטתי על ידי טולסטוי ,נמשך ללא פשרות והתבסס על ידי המפקח על החינוך של מחוז ווארשה ,ששמו היה אפוחטין (.)Apuchtin “העבודה הטובה” של אפוחטין הייתה לשביעות רצונו המלאה של הצאר מיקולאי השני ואת שביעות רצונו הביע במכתב אל המפקח על החינוך של מחוז ווארשה מיום 29בינואר .1897המכתב מופיע בעבודתו של דוקטור אדם פרוכניק ,אשר יצאה לאור לרגל 25שנות מאבק למען החינוך הפולני ואני מביא אותו במלאו: “אלכסנדר לבוביץ’ -כתב הצאר -עם מתן אישורי לבקשתך לשחרר אותך מתפקיד המפקח על החינוך של מחוז ווארשה ,בו זמנית עם מינויך לנשיא הסנאט ,אני רואה זאת כחובתי להביע את תודתי עבור שירותך המכובד במשך יותר מיובל שנים במסגרת הצבא והשירות האזרחי ,ובמיוחד על פעילותך בת שבע עשרה השנים ,בתפקיד הקשה 105 זיגמונט טננבאום והאחראי בווארשה ,שם נקראת לעמדה המובילה בחינוך הנוער בממלכה הפולנית ,על פי רצונו של סבי הקיסר אלכסנדר ה .II-באמצעות השאיפה הקפדנית והבלתי מתפשרת לביסוסה של השפה הרוסית בבתי הספר הרבים במדינה ,ועל ידי השתדלות בלתי פוסקת לקיום קשר עם הקיסרות באמצעות המדיניות הרוסית ,זכית באמון השליט ,אבי המנוח, אשר למרות בקשתך לשנות את שטח פעילותך ,מצא להכרחי להאריך את שירותך במחוז הוורשאי .רצוני הוא ,שהבאים אחריך לתפקיד זה ישמרו תמיד ,ללא פשרות ,על העקרונות ,אשר אתה בנית ליסוד חינוך הנוער הפולני .בהבעת שביעת רצוני המיוחדת מתפקודך כמגן עקרונות אלה במשך כל עת שירותך בארץ פולין ,אני נשאר תמיד עבורך ,מיקולאי”. הטמעת החינוך הרוסי בפולין (“רוסיפיקציה” ה.י ,).החלה בשלבים, כבר משנת ,1864סמוך לכישלון “ההתקוממות של ינואר” ,והושלמה בשנת .1871כישלון ההתקוממות גרם לשיתוק החיים הפוליטיים. המחנה הפוליטי בעל ההשפעה הרבה ביותר“ ,הדמוקרטיה הלאומית” ( ,)Narodowa Demokracjaקרא לשקט ולשיקול דעת .את מתן הצביון הלאומי הפולני במסגרת החינוך הרוסי ראה בהמתנה כנועה למחווה אצילי של השליט. בכול בוקר מהרו אל הגימנסיה המון בני הנוער הפולני במדי בית הספר ,עם תיקי גב ,חובשי כובעים עם סמל בצורת שני עצי דקל מוצלבים והאותיות - P.G.הגימנסיה של פיוטרקוב ( ,)Piotrkowskie Gimnazjumדרך הרחובות קונורסקי ופייארסקה. הדרך אל בית הספר שלנו הובילה דרך חצר אספלט קטנה ,מדרגות אבן אחדות ומבוא עץ מזוגג קטן .המבוא הקטן והצפוף כמו קופסה ,השתלב בזיכרונם של חניכי הגימנסיה עם רגשות חזקים .כאן ,בפעם הראשונה, עדיין במכנסיים קצרים ,עם ראש מגולח ,כשבידך טופס מגולגל של 106 סיפורי פיוטרקוב של פעם מסמך המזכירות ,צמוד לנייר ספוג אדום ,באת למבחן כניסה לגימנסיה. כאן ,המתנת עם אימא בהתרגשות לפסק הדין של הקבלה לגימנסיה, אשר פורסם בארון הזכוכית על הקיר. בקומת הקרקע נמצאו הדירה הרשמית של המנהל חברוב (,)Chabarow המשרד שלו והמזכירות .בקומה הראשונה ובקומה השנייה נכנסת ,דרך מסדרונות ממורקים ומבריקים ,אל כיתות הלימוד אשר דמו לתאי המנזר. לפני השיעור הראשון ,התאספו התלמידים הפרבוסלאביים בקומה הראשונה בכנסייה הרוסית ,בלווי הכומר הארוך לוז’קין ( ,)Łożkinאשר איש מהתלמידים הפרבוסלאביים לא לקח אותו ברצינות .כינו אותו “באטיושקה וודיאנוי” ( - )Batiuszka Wodianojהאב המימי. התלמידים הקתולים התאספו לטקס זהה בקומה הראשונה באולם גדול ששימש אולם ישיבות ,בו התקיימו ישיבות הסגל הפדגוגי וכן מפגשים חגיגיים עם התלמידים .הטקס חזר על עצמו גם בשפה הרוסית ,ללא נוכחות איש כנסייה ,אלא בנוכחות פרופסור פביאני ( ,)Fabianiזקן הצוות הפדגוגי ,שהיה מוערך על ידי השלטונות ועל ידי חבריו ,ובעיקר על ידי חניכיו ,פולנים ,רוסים ויהודים כאחד. שולחן ארוך ,מכוסה בבד ירוק וסביבו כסאות עם משענות גבוהות, עמד באולם ,במרחק מספר צעדים מהקיר המערבי .על הקיר ,מהרצפה ועד התקרה ,היה תלוי פורטרט ענק של הצאר ,שכרטיס הביקור שלו היה בקיצור( :מובא כאן בתרגום חופשי ה.י ).הוד מעלתו שליט מדינה, השליט ניקולאי אלקסנדרוביץ’ ,שליט יחיד של רוסייה הגדולה ,צאר של פולין ,נסיך רם של פינלנד... (Jego Imperatorskoje Wielczestwo Gosudar, Imperator Nikołaj Aleksandrowicz Samodzierżawiec Wsierosyjski, Car Polskij, )…Wielkij Kniaź Finlandzkij 107 זיגמונט טננבאום הצאר היה בעל קומה לא גבוהה ,אבל בפורטרט הזה דמותו הוארכה כל כך ,עד שהוא נראה כמו דמות מעוותת על המסך .הוא נעל מגפיים מבריקים ומדים ססגוניים של קצין חיל רגלים ,מקושטים בצבירים אסטרונומיים של כוכבי האבנים היקרות ,שבהן הייתה האימפריה הצארית עשירה כל כך .על המדים הצטלבו אבנטים צבעוניים רחבים ומהכתפיות השתלשלו נטיפי זהב .פני המלאך של הצאר ,המוקפים בזקנקן מטופח ,היו שקטים ,קדושים כמו איקונה .הפורטרט היה נתון במסגרת מוזהבת מסיבית ובראשה סמל השלטון -תבנית מסיבית של כתר מוזהב. בין חומות הגימנסיה היה הנוער הפולני נשטף בגל רוסיפיקציה. התלמידים דיברו בשפה הפולנית רק בינם לבין עצמם ובלחש ואף פעם לא בנוכחות שלטונות בית הספר .בכל מקום צותתו להם ,והעוזרים של מחנכי הכיתות ריגלו אחריהם .חרנובסקי ( ,)Chrenowskiווסקובויניקוב ( )Woskobojnikowוקומפצנוב ( )Kompancowהסתובבו במסדרונות ובעת ההפסקות והציצו אל בתי השימוש ,שבהם ניתן היה לצותת לשיחה אינטימית .קירניצקי ( )Kiernickiהפולני ,שכונה קירדה ( ,)Kierdaבעל זקן שיבה אשר מילא תפקיד זה ,היה מזהיר את “הקושרים” בידידות שעוקבים אחריהם. בראש “האוחרנה” ( - ochranaהמשטרה החשאית הרוסית ה.י ).הפנימית הזאת עמד המפקח פרנצב ( ,)Francewבעל זקנקן שחור וכרס קטנה. הוא היה תמיד אדיב כמו שוטר ,אבל דיכא בברוטאליות כל ביטוי של אי ציות .במיוחד דאג לאכסניות התלמידים ,בהן בוצעו פשיטות לילה של המשטרה על פי הוראתו .למחרת ,אחרי ביקור המשטרה בגימנסיה, נהג לקרוא לנערים ולחקור אותם על הפרטים ,למרות שידע כבר הכול מהמקור הרשמי .בשיחה עם הנערים היה אדיב באופן דוחה ואיחל להם שאי הבנות מסוימות לא תחזורנה על עצמן .המפקח פרנצב היה אחיו 108 סיפורי פיוטרקוב של פעם של בעל דרגה גבוהה במשטרה בווארשה ,אשר נחשב מאד על ידי המושל הכללי סקלון (.)Skałon מנהלה של הגימנסיה היה ַח ַּברוֹב (( )Chabarowצחוק הגורל ַ -ח ַבּר - chabarברוסית פירושו אחד שלוקח שוחד) וכך דיברו עליו כאשר הגיע כמנהל הגימנסיה ,או שסתם ייחסו לו את התכונה בגלל שמו .אבל שוחד ברוסיה הצארית היה תופעה נפוצה ושם המשפחה הזה כנראה היו לו שורשים מבוססים. חברוב היה איש בשנות השישים ,שברירי ,כפוף ,סובל מדלקת מפרקים, בעל זקן אדמוני סרוק לצדדים .ללא הלבוש המיוחד של מנהל הוא נראה עלוב עוד יותר .במצבי לחץ הוא היה משפשף את כפות ידיו הרזות והכחולות ולוחש“ :באטיושקי מואי” - Batiuszki moi( -אבא’לה שלי). בשנים הראשונות התקשו תלמידי בית הספר הרוסי בשפה הזרה .הם לא שמעו אותה בבית ,ברחוב הם ראו אותה על השלטים מעל החנויות ,על בניני משרדי הממשל ,במודעות למיניהן ובשמות הרחובות .לרחובות נתנו שמות של ערים רוסיות גדולות כגון :בורגסקיה (,)Peterburskaja מוסקובסקיה ( ,)Moskowskajaנובוגרוצקיה (,)Nowogrodzkaja קייובסקיה ( ,)Kijowskajaקזנסקיה ( )Kazanskajaוכד’ ,אבל עבורנו היו אלה תמיד קליסקה ( ,)Kaliskaביקובסקה ( ,)Bykowskaרוקשיצקה ( ,)Rokszyckaקרקובסקה ( .)Krakowskaאת השפה הרוסית שמענו כאשר החיילים חזרו סמוקים מבית המרחץ ושרו: “הבנות ביער -אני איתן ,בנות בכפר -אני איתן ,בנות לישון -אני איתן ,במקום בו הבנות שם אני גם ”...או“ :כותב ,כותב הצאר הטורקי, כותב אל הצאר הרוסי.”... הקשיים בשפה הרוסית מתחילים במקומו של הדגש במילה .הדגש שהושם במקום הלא נכון עיוות את השפה הרוסית השירית ,ולא פעם 109 זיגמונט טננבאום שינה את מובן המילה ועורר בין התלמידים הרוסיים צחקוקים ,אם כי ללא צל של לגלוג .זה פשוט היה משעשע .בקליטת השפה הכנסייתית הסלאבית המיוחדת ,התקשו לא רק התלמידים הפולניים ,אלא בני כלהלאומים ,כולל הרוסים .אמנם הדרישות בתחום זה לא היו קפדניות, אבל היה קשה לעבור את המחסום הזה ללא מספר ציוני “נכשל” וללא עזרה פרטית. שיעורי היסטוריה של רוסיה על פי אילובייסקי ( - Iłowajski Dmitrij Iwanowiczהיסטוריון רוסי ,מחברם של ספרי לימוד מהם לימדו בבתי הספר של ממלכת פולין בזמן הכיבוש הרוסי ה.י ).היו במיוחד פוגעים וארסיים ביחס לפולנים. בדומה לכיבוש הנאצי ,אשר כינה את הפרטיזנים הפולניים: “ - ”die polischen Bandittenהפושעים הפולניים ,כך גם אילובייסקי, הוסיף תמיד כינויים “ - ”kramolniki ”, “buntowszczykiמורדים, כאשר הזכיר את הפולנים ,אם כי לא היה צורך לקחת את הכינויים האלו ללב. הספרות הרוסית של המאה ה 12-הצטיינה בשפע פואמות נפלאות ,אך מאז השתרר יובש ספרותי שנמשך עד סוף המאה ה 18-ותחילת המאה ה ,19-כאשר התרחשה ההתפרצות של הספרות הרוסית (גריּבוֹיֶ דוֹב, גוגול ,פושקין ,טולסטוי ,דוסטוייבסקי ,צ’כוב). את התקופה הדלה בספרות הרוסית ,תיאר ארנבורג (איליה אנבורג - 1891-1967משורר רוסי יהודי ה.י ,).אשר שם בפי פולני את המלים“ :בזמן שאתם ניגבתם את האף ביד ,לנו היה כבר קוחנובסקי” (Kochanowski 1530-1584משורר פולני ה.י .).הנושאים הספרותיים שנלמדו בכיתות הגבוהות היו נדושים ,חזרו על עצמם והיו זרים לתחומי ההתעניינות של הנוער הפולני .ניתן היה להשתמש בעיבודים מוכנים של הנושאים. 110 סיפורי פיוטרקוב של פעם הדרישות היו צנועות .חשוב היה לכתוב רוסית ללא שגיאות ולהמעיט ככול האפשר בהבעת הדעה האישית על הנושא“ .הדעות” נקבעו על ידי מורי המקצוע ואלו השתמשו בדעותיהם של מבקרי הספרות המקובלים. מאחר שהיה ברור שהמגמה היא רוסיפיקציה של החינוך בממסד הצארי וניתוק החינוך -האינטליגנציה הפולנית -מהלאומיות הפולנית, הוליד תהליך זה התנגדות במוחם של התלמידים הפולניים. התלמידים בעלי האופי החלש יותר נכנעו לא פעם ללחץ השלטונות והתיישרו עם הקו .לא הייתה זאת כניעה בלבד ,אלא התבהמות כללית, כי היו כאלו ,שעל מנת לזכות באהדת השלטונות היו מוכנים לגרום נזק לחבר. תלמידים אלה חיפשו את קרבתו של התלמיד יאצ’בסקי (,)Jaczewski בנו של מושל המחוז של פיוטרקוב .הם לבשו חולצות רוסיות (רובשקי), והתפארו בשפה הרוסית גם כאשר זה לא היה נחוץ .הם הפכו לאנשי מנגנון נאמנים ועשו חיל. תחת הכיבוש הצארי לא הסתפקו בבתי הספר בהקניית השפה הרוסית לנוער הפולני .השאיפה הייתה לגרום לניתוק מוחלט מהאווירה המסורתית ששררה בבית הפולני .נתן לכך ביטוי האחראי על ביצוע “העבודה הטובה” הזאת אפוכטין ( ,)Apuchtinאשר קבע לעצמו מטרה: “עשר שנים בלבד ,ואמהות פולניות תשרנה שירים רוסיים מעל עריסות תינוקותיהן”. על מנת להספיג את הנוער הפולני בהוויה הרוסית ,ארגן בית הספר טיולים ,תחת פיקוח שלטונות הגימנסיה ,אל פטרסבורג הנהדרת ולמוסקווה עיר הכנסיות .היה זה מאמץ עילאי ,שהוקדש לביקורים, שנמשכו יום שלם ,במוזיאונים ,כנסיות ,ארמונות ותיאטראות .כאשר באחד הימים ,סחוטים מהליכה בלתי פוסקת ,חלמנו לחזור כבר 111 זיגמונט טננבאום לפיוטרקוב ,הציע מנהל הטיול לראות את תצוגת הסרטנאים (סוגים שונים של סרטנים ה.י .).במוזיאון הטבע .ביקור זה ממש התיש אותנו סופית .לאחר שחזרנו השתרש המושג לכל משימה קשה במיוחד לביצוע “ -סרטנאים”. את מאמצי הרוסיפיקציה ,השלים תיאטרון החובבים של הגימנסיה. התיאטרון היה על רמה גבוהה ,הודות לבמאי ,הסגן אלוף לופאטין ( .)Łopatinהאיש “הסתובב” במוסקווה בתיאטראות ולבסוף מצא את עצמו בצבא ,בגדוד מס 28 .בפיוטרקוב .הציגו כאן את המחזות של גריבוידוב ( ,)Gribojedowגוגול ( ,)Gogolאוסטרובסקי ()Ostrowski ואחרים .ההצגות התקיימו במסדרון בקומה הראשונה ,בקצהו נבנתה במה ,ושאר המסדרון הארוך כמו צינור ,שימש כאולם .את התפקידים הנשיים ,כמו בתיאטרון שקספירי ,שיחקו בנים .לשם כך נבחרו בנים בלונדינים ,בעלי חזות ילדותית אשר צוידו בשדיים מלאכותיים .את ההצגות כיבד בנוכחותו מושל המחוז ופקידים רמי מעלה אחרים של שלטונות המחוז של פיוטרקוב. טיולים לרוסיה ,ערבי מפגשים חברתיים ,הצגות חובבים ,חוגים ספרותיים ,טכסי נטיעות עצים בהשתתפות כל הסגל הפדגוגי ,כל אלה מטרתם הייתה ליצור בגימנסיה מרכז תרבות רוסי על מנת לנתק אתהנוער מאווירת ביתו הפולני .בבתי משפחות פולניות השתנתה האווירה בהתאם למקור הכנסתו של ראש המשפחה. במשפחות שבהן האב עבד במשרד ממשלתי ,וחבש כובע רשמי של פקיד הצאר ,נשמרה נאמנות אילמת לשעבוד הצארי .הדבר הבטיח שקט וקיום צנוע .בעשרים לכל חודש שולמה המשכורת ,אשר לא הספיקה כדי לשלוח את הילדים לבית הספר הפולני ,אם כי גם בו שפת ההוראה הייתה רוסית .היה זה בית ספר יקר משמעותית יותר מבית הספר הממשלתי רוסי והוא לא איפשר להתקבל לאוניברסיטה. 112 סיפורי פיוטרקוב של פעם השכלה אוניברסיטאית נחשבה מאד באותם הזמנים .ברוסיה הצארית ובממלכת פולין ,לא רבים היו האנשים בעלי השכלה גבוהה ,אשר הבטיחה עלייה בדירוג החברתי ופתחה שערים להצלחה .לא היה כאן מקום לגחמות או מרידות. במשפחות אחרות ,אפילו במשפחות בהן האב היה פקיד ממשלתי ובודאי כאשר הוא לא היה כזה ,האווירה הייתה ספוגה ברוח פולנית .הסבא נהג לספר על “התקוממות ינואר” ( - Powstanie Stycznioweהתקוממות לאומית פולנית נגד הכיבוש הרוסי .פרצה ב 27-בינואר 1863ה.י.). בעוד שבאולם הישיבות בגימנסיה היה תלוי הפורטרט של הצאר הרוסי ,על הקירות בבתיהם של אותם פולנים היו תלויות תמונות של קשצ’יושקו ( ,)Kościuszkoשל הנסיך פוניטובסקי (,)Poniatowski וציוריו של מטייקו ( ,)Matejkoאשר תיארו את ההיסטוריה של פולין. האנשים קראו את שנקביץ’ ( ,)Sienkiewiczפרוס ( ,)Prusז’רומסקי ( ,)Żeromskiוויספיאנסקי ( .)Wyspiańskiהנוער מבתים אלה קיים קשר עם החוגים המתמרדים החשאיים באוניברסיטאות .כאן היו ערים לתהליך הברברי של הרוסיפיקציה של החינוך הפולני ובמגמות לחיסול הלאומיות הפולנית. אולם בתהליך ההטמעה הזה לא האמינה אפילו המשטרה הצארית ,אשר שיחקה בו תפקיד משמעותי .ביטוי לכך נתן קצין המשטרה מרגרבסקי ( ,)Margrawskiשאת דבריו אני מביא כאן בקיצור“ :למחוץ עם בעל היסטוריה עתיקה ,שפה מושלמת ,ספרות ואמנות מפותחות ,זה מעשה טרוף”. אפילו מילוטין ( ,)Milutinמזכיר המדינה לענייני ממלכת פולין התבטא: “התוצאה של ניסיונות הרוסיפיקציה ,במשך 30שנה ,הייתה ,שהצלחנו רק להרגיז את הפולנים”. 113 זיגמונט טננבאום ביתו של האיכר הפולני היה המחוסן ביותר לתהליך הזה .סף דלתה של הגימנסיה היה גבוה מדי עבורו .הנוכחות של בנו של איכר בגימנסיה הייתה נדירה .למרות שבית הספר העממי בכפר היה בית ספר רוסי ,חוץ מלימודי דת ,בסביבה הכפרית הכול היה ונשאר פולני: גג הקש הפולני שכיסה את הבית ,צלב בשולי הדרך ולמרגלותיו האם הקדושה עם זר שושני נייר דהויים ,העץ ליד הבית ,הכנסייה ומעל הכול האדמה האהובה שלו ,אדמת פולין המניבה מזון ,אשר את האהבה הזאת ,איש בספרות העולמית לא הביע טוב יותר מאשר ריימונט ( Władysław Reymont 1867-1925סופר פולני ,חתן פרס נובל לספרות בשנת 1924עבור הרומן “איכרים” Chłopi -ה.י ,).בפרק הסופי על מותו של בורינה ( - Borynaדמות מרכזית ברומן של ריימונט “איכרים” ה.י.). גם ייצוג הנוער מבתי הפועלים בגימנסיה היה מצומצם .רבים היו מובטלים ,וכן הכנסות הפועל שעבד היו מצומצמות מדי על מנת לשלוח את בניו לגימנסיה .בנים ובנות מבוגרים יותר ,ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה ,היו חייבים להשתתף במאמץ המשותף על מנת לאזן את התקציב המשפחתי .נוער זה ,ממעמד הפועלים והנוער מבתי האינטליגנציה הליברלית ,הביא מצור מחצבתו בשלות פוליטית. הפגנת הפטריוטיות התבטאה בדרישת האיכרים מנפת פיוטרקוב, ב 24-בדצמבר ,1905להנהיג את השפה הפולנית במשרדי הנפה ,לנהל תכתובת רשמית בפולנית ,להנהיג את הפולנית כשפת הוראה בלעדית, להשתמש בפולנית בבית המשפט של הנפה ,ובכל המשרדים להשתמש בטפסים ,בחותמות ובשלטים בפולנית. מורים פולניים בבית הספר הרוסי התיישרו עם הקו הרשמי של הממסד, למעט יוצאים מהכלל בודדים .הפגישות איתם מחוץ לכותלי בית הספר היו מקריות ובמצב כזה קשה היה להעריך מה באמת מתרחש בלבותיהם מתחת למדים הרוסיים. 114 סיפורי פיוטרקוב של פעם המורים הפולנים בגימנסיה לימדו לטינית ,יוונית ,מתמטיקה ,פיזיקה ואת השפה הפולנית כמקצוע בחירה .המורה ללטינית ויוונית היה אדם מבוגר ,מרכיב משקפיים כחולים על אף נשרי .הוא התייחס לתלמידי הכיתות הגבוהות בזלזול ,ובצדק הוא לא זכה לכבוד מצד התלמידים. בשיעורים שלו היה תמיד רעש .את העצלנים ואת היהודים הוא הושיב בספסלים אחוריים בכנותו את החלק הזה של הכיתה בשם “הצימס” .כל רעש ניסה להשתיק בקריאה “שה ,יהודונים” ,דבר שגרם להתפרצות שמחה רעשנית. היו לו ,לפרופסור ,שתי תאוות :הוא ניגן בפסנתר והיה שחקן שח טוב. אוי לתלמיד אשר ניצח אותו ,הובטח לו ציון נכשל בשפות עתיקות. בתחביבים אלו התמצה עולמו הצר של הפרופסור .הגימנסיה עניינה אותו כמו משרד ,אשר באופן קבוע שילם את משכורתו. הפרופסור למתמטיקה קוזלובסקי ( )Kozłowskiהיה פדגוג משכיל, בעל השכלה רחבה באופן יוצא מהכלל .כינו אותו “האדם לכול דבר” ( ,)Mädchen für allesכי כאשר חלה אחד המורים ,שלימד מקצוע כלשהו -פיזיקה ,היסטוריה או שפות עתיקות -קוזלובסקי החליף אותו בהצלחה רבה .הוא היה מאד חסכן בציונים ,וטען“ :שהאלוהים יודע טוב מאד ,אני -טוב ותלמיד -לכול היותר מספיק .פרופסור קוזלובסקי למד אז הונגרית ,תופעה שנראתה חריגה .אבל כל אשר למד ,עשה זאת ביסודיות .בשיעורי המתימטיקה רשם בגיר על הלוח מילים חדשות בהונגרית וקרא אותן בקול רם ,תוך התפעלות מיופייה של השפה ההונגרית .הוא השתלט על השפה הזאת עד כדי כך ,שתירגם מהונגרית לפולנית את השירים של ֶפּטוּפי (Sándor Petőfi 1823-1849 משורר הונגרי לאומי ה.י.).הוא מונה לחבר האקדמיה המדעית ההונגרית והיה מוזמן לאירועים חגיגיים בשגרירות הונגריה. 115 זיגמונט טננבאום הוא התלונן בפנינו תמיד ,שלא שילמו לו עבור תרגום בחרוזים של איזו אופרטה הונגרית. אדון לודביקביץ’ ( )Ludwikiewiczהיה חובב פיזיקה ומתמטיקה .הוא היה קשיש סימפטי ,שנראה כמו איש רומא העתיקה .את ידו הימנית החזיק בכיס וצלצל בה במפתחות למעבדת הפיזיקה .הוא דיבר רוסית, אך היו לו תנועות ידיים מיוחדות והבעות הפנים שלו לא תאמו את השפה .בנו ,תלמיד הכיתה השביעית ,היה שמאלן. לימוד השפה הפולנית לא היה מקצוע חובה ,וכדי להדיח את התלמידים ממנו ,השיעורים התקיימו מחוץ לשעות הלימודים הרגילות .המורה לשפה הפולנית ,מקובסקי ( ,)Makowskiלא נמנה על הסגל הקבוע של הגימנסיה וההנהלה ראתה אותו כבעל קשרים רופפים עם בית הספר. למרות שהייתה זאת דמות של אדם לא מעניין ,כל התלמידים ,פולנים ויהודים ,השתתפו באופן קבוע בהרצאותיו כדי להעלות את חשיבות המקצוע .תלמידי הכיתות הגבוהות ,המבוגרים יותר ,התייחסו במסירות מופגנת לאשתו המאוד נאה של הפרופסור. זקן המורים היה פרופסור פביאני ( ,)Fabianiהמורה ללטינית .לטינית החלו ללמד כבר בכיתה הראשונה .את רוב חיי העבודה שלו בילה כפרופסור בגימנסיה הממשלתית .אחרי שביתת בתי הספר ,הוא עבד בבית הספר הפולני ,ולבסוף המשיך את עבודתו החינוכית בפולין החופשית. כל חניכיו ,והיו אלה מספר דורות ,זוכרים את הדמות האצילית, בעלת החזות הפולנית הטיפוסית ,עם שפם ושער סרוק לאחור בסגנון האיכרים ,שהגיע עד הצווארון .כמחנך ,היה קפדן ודורש ,אך מלא הבנה למוכשרים פחות .בתרגום טקסטים מלטינית לרוסית ,דרש שפה נכונה, ומלים שלא תורגמו כהלכה נהג להדגיש בדיו אדומה. 116 סיפורי פיוטרקוב של פעם ניתן היה לפגוש אותו כל יום מחוץ לבית הספר ,בטיולים ארוכים מחוץ לעיר .כאן הוא נפגש לעתים עם תלמידיו ,צרף אותם לטיוליו ,התעניין בתנאי חייהם ועזר לנצרכים שביניהם .פרופסור פביאני היה אדם מאוד מאמין .את תפקידיו מילא בהתאם להשקפתו“ :מה שלאלוהים - לאלוהים ומה שלצאר -לצאר” .אשר ליחסו כלפי האווירה בבית הספר את לחץ הרוסיפיקציה נשא בסבלנות ,ללא התנגדות.מורה אחר לשפות עתיקות היה הפרופסור הטוב ז’מייטיס (,)Żemajtis שאותו הזכרתי כבר בפרק אחר .כאן אזכיר רק שהיה לו יחס אוהד לנוער המתקדם .חובה להזכיר את אשתו -מורה לשפה הגרמנית בגימנסיה לבנות ,גב’ מילר ( .)Mülerכאשר ב 1-בפברואר ,1905בעת שביתת בתי הספר ,שוחררו הבנות על ידי תלמידי הגימנסיה ובהמוניהן עזבו את הבניין ,הציע מישהו מהמשטרה לגב’ מילר לרשום את שמות הבנות המתמרדות .גב’ מילר ענתה שאין זה חלק מחובותיה ,וזה תפקידה של המשטרה. ההרכב של קבוצת המורים שנשלחו לגימנסיה מרוסיה ,לא היה אחיד. אחדים מהם ,ובוודאי מיעוט ניכר שביניהם ,מילאו תפקיד משטרתי בצד תפקידם החינוכי .בראש קבוצה זו עמד המפקח .היו אלו “המיסיונרים”, שבמסירות מילאו את שליחות הרוסיפיקציה .אבל הרוב מילא את תפקידיו כמו פקידים .הם היו עושים אותו דבר אם היו פקידי דואר או משרד אחר .אחרי הכול לא היה להם על מה להתלונן .הארץ ליד הוויסלה (פולין ה.י ).איננה גלות .גם האקלים דומה ,השלג לבן כמו ברוסיה ,הוודקה לא רעה ...וכמובן הבחורות הפולניות יפות וגאות. רוסים רבים בילו את חודשי הקיץ בוולודז’ימיז’וב (Włodzimierzów או בסוליוב Sulejówכפרים בסביבות פיוטרקוב ה.י ,).אך רובם בילו את החופשה ברוסיה .כאשר הסופר גורקי ביקר את טולסטוי אחרי חופשה בפינלנד ,שאל אותו טולסטוי כיצד נהנה בפינלנד ,וגורקי ענה“ :אמנם 117 זיגמונט טננבאום הכפור כמו ברוסיה אבר האקלים בכל זאת אחר -לא שלנו.”... שיעורי צרפתית וגרמנית היו עליזים ורעשניים .מזמן כבר חלפו ימי שלטונה של קטרינה ,בהם החצר קיימה קשרים הדוקים עם צרפת, ובמיוחד עם וולטר ( )Wolterוהאנציקלופדיסטים .לתפקידי המורים לשפות זרות בבתי הספר ,הובאו צרפתים וגרמנים ללא כישורים מתאימים .אפילו עגלון יכול היה להיות מורה לצרפתית רק בגלל שדיבר צרפתית .מסורת זו נמשכה גם בגימנסיה של פיוטרקוב. מר דלקרואה ( )Delacroixהיה צרפתי טיפוסי עם זקנקן אדמוני .אמנם הוא לא היה עגלון אבל חוץ מצרפתית הוא לא ידע שום שפה אחרת. לעומת זאת הוא היה צייר מעולה ,כמו פרופסור זִ ין ( ,)Zinאלא שאת ציוריו על הלוח ליווה בפטפוט בלתי מובן. דמות מצחיקה הייתה דמותו של המורה לגרמנית ,וון בוק (.)Von Bock הוא היה מאד גבוה ,רזה והיה לו אף ענק וכחול .למרות שהיה מורה שנים רבות ,לא למד את השפה הרוסית ,ואת השפה הגרמנית הוא לא הצליח ללמד אף אחד .כאשר תירגם את “הנערה מאורליאן” של שילר, תרגם את המילה “נערה” ל”זנזונת” וגרם לרעמי צחוק .באחד משיעוריו, התרחש אירוע משעשע .המורה איחר לשיעור .היה בכיתה קריקטוריסט מצוין ,גם הוא “ ,”vonאבל נסאקין ( .)Nasakinהוא ניצל את אי נוכחותו של הגרמני וצייר על הלוח את הקריקטורה שלו עם סיגר בפה ,רוכב על חזיר שמן .כאשר המורה נכנס לכיתה וראה את הציור ,הכחיל מכעס ורץ אל המנהל .בינתיים נסאקין מחק את דמותו של המורה והשאיר רק את החזיר .כעבור רגע נכנס המנהל ואחריו הגרמני ,אשר הצביע באצבע על הלוח וצעק“ :הם ציירו אותי!” כול הכיתה רעמה מצחוק ,גם המנהל לא הצליח להתאפק .הוא הסתובב ,ויצא מהכיתה תוך כדי חזרה על המשפט“ :באטיושקי מואי ,”...אותו נהג להגיד במצבים מביכים. 118 סיפורי פיוטרקוב של פעם את האפיזודה הזאת ,אשר התרחשה בגימנסיה של פיוטרקוב ,ניצל יאן אדולף הרץ במחזה שלו “היער הצעיר” ()Jan Adolf Hertz - 1878 - 1943 יליד פיוטרקוב ובוגר הגימנסיה .פובליציסט ,מחזאי ,משורר ,מתרגםומבקר תיאטרון .בשנת 1916הציג את המחזה “היער הצעיר” - “ ,”Młody Lasהמבוסס על שביתת בתי הספר שהתרחשה בשנת .1905 בשנת 1934עובד המחזה לגרסה קולנועית .הרץ התאבד כאשר נעצר על ידי הגסטאפו ה.י.) . הדמות המעניינת ביותר והצבעונית ביותר בין סגל המורים הרוסיים של הגימנסיה הממשלתית הרוסית היה פרופסור איוואן סירוטינין ( .)Iwan Sirotininזקני פיוטרקוב זוכרים מאותה התקופה את הדמות המשונה של אדון בגיל העמידה .פניו היו מעוטרים בזקן כסוף ומבודר, הוא חבש כובע מקומט ,הרכיב שני זוגות משקפיים ,ואפילו במזג אוויר יפה נשא ערדליים תחת בית השחי .בנוסף לפריטים אלו ,אחז בידו ספר שקרא אותו תמיד תוך כדי הליכה ועל שורותיו הוליך עפרון משרדי גדול. התלמידים כינו אותו “הכלבלב” ,כנראה בגלל שפניו היו מכוסים בשיער זקוף ,ומתוך הקן הזה הציץ אף אדמדם .הוא היה אדם משכיל באופן יוצא מהכלל .שלט בשפות סלאביות רבות ,שלט בשפות עתיקות וגם התעניין בהיסטוריה עתיקה .הוא למד פולנית בפיוטרקוב ,שלט בה בחופשיות והשתמש בה ברצון מחוץ לגימנסיה .לפיוטרקוב הגיע ממרכז רוסיה, למשרה של מורה לספרות רוסית בכיתות הגבוהות .בהקדמה לספר הדקדוק לשפה הצ’כית ,שאותו כתב בפיוטרקוב עבור האוניברסיטה של ווארשה ,הוא נזכר בבואו בפעם הראשונה לפיוטרקוב .את הלילה הראשון במלון “וילנסקי” עבר מבלי להירדם ,מרוב דאגה שמא לא יעמוד במשימה ,וחשש אם יזכה באמון ובאהדת “ילדי פולין הבלונדיניים” .לפני לכתו לגימנסיה הלך לכנסייה וביקש בלהט את רחמי האל. 119 זיגמונט טננבאום פרופסור סיריוטינין הפך לידידם האמיתי של בני הנוער ,ודווקא בקרב הנוער הפולני והיהודי זכה באמון ובידידות .את זמנו החופשי בילה תמיד בחברת התלמידים הפולנים .היו לו בני טיפוחים משלו ,אותם נהג לצרף אליו לכרכרה בה נסע לסוליוב בימי ראשון .דבריו היו מעניינים וגררו את הנוכחים לשיחה על תיאטרון וספרות .הוא דיבר על יופיים לקן ,שם בילה לעתים קרובות את חופשותיו .להפתעתם והּב ַ של הקווקז ַ של התלמידים תוצאות השיחות האלה זכו להערכה ביומנו של המורה, ולא תמיד היו אלה הערכות חיוביות. אל בני טיפוחיו הקרובים ביותר השתייך ,כבר מהכיתות הנמוכות ,אחי המבוגר שמעון ,שאיתו שמר על יחסי ידידות קרובים במשך כול חייו. אחרי המהפכה של שנת ,1917כבר בברית המועצות ,שימש איוואן סירוטינין כפרופסור לשפות סלאביות באוניברסיטה של סמולנסק ( ,)Smoleńskשם נפטר בשנות השלושים .על מותו נודע לאחי בפיוטרקוב באמצעות מברק ,אשר שלח ידידו של הפרופסור .אותו הידיד מצא בפנקסו של הפרופסור הנפטר רשימת כתובות של האנשים שיש להודיע להם במקרה של מות ידידו ,ובה ,בין השאר ,כתובות של הנוער הפיוטרקובאי. עוד לפני מלחמת העולם הראשונה ,ביקר איוואן סיריוטין את שמעון בעת שלמד רפואה בקראקוב .שם נפגש עם הפרופסורים :חשנובסקי ( )Chrzanowskiומלצקי ( .)Małeckiאיוואן סירוטינין פרסם עבודה תחת הכותרת “מיצקיביץ’ ופושקין” ( ,)Mickiewicz i Puszkinתירגם סיפורים מאת הסופר הבולגרי וואזוב ( )Wazowוסופרים סלאבים רבים אחרים .הוא השאיר אחריו גם שיר יפה“ :אל ידידיי הפולנים”... הקרבה הידידותית אל הנוער הפולני לא מצאה חן בעיני הכומר לוז’קין, למרות שהפרופסור חי בשלום עם הכנסייה הרוסית .עוד פחות ממנו אהב את הידידות הזאת המפקח פראנצב ,אשר בכול מקום הריח בגידה. 120 סיפורי פיוטרקוב של פעם אחי מאד העריך את ידידותו של סיריוטין ,שבשיחותיו איתו ,ביטא את הערכתו העמוקה לפטריוטיות הפולנית והאמונה הפנאטית בהשבת העצמאות ,שאותה איחל לו מקרב ליבו .אותו יחס היה לו גם לשאיפת העמים הבלקאנים לעצמאות .אך בתמימותו הפוליטית ,ראה הפרופסור את עצמאותה של פולין תחת כנפיו של הנשר השחור בעל שני הראשים (הנשר הרוסי ה.י.). “הייתי רוצה” ,אמר פעם לאחי“ ,שניפגש פעם בגדאנסק ()Gdańsk הפולנית ,נשתה וודקה פולנית ונשיר את ההמנון הפולני”. הזדהותו עם הפולנים של הפרופסור הרוסי ,אשר נשלח לגימנסיה על מנת להשריש את התרבות הרוסית בקרב הנוער הפולני ,מזכירה לי סיפור היתולי יהודי. אחד הבנים במשפחה יהודית מתבוללת ,דיבר במבטא יידישאי כבד. על מנת לשחרר אותו מהפגם הזה ,החליט אב המשפחה לשלוח אותו לתקופה מסוימת למנזר .כאשר האב ביקר את בנו כעבור שנה ,הסתבר לו להפתעתו ,שכל המנזר מדבר במבטא יידישאי כבד! 121 זיגמונט טננבאום 122 סיפורי פיוטרקוב של פעם שביתת בתי הספר בשנת 1905 1904הייתה גדושה באירועים דרמטיים .כשלון המלחמה עם יפן, המהפכה במוסקבה ,אי השקט בכול האימפריה ,התמרדויות האיכרים, אי השקט בארצות הכבושות ,ההתקוממות האלימה של הפועלים בווארשה ,השביתה הכללית ,ההתקוממות האלימה בלודז’ ()Łódź “האדומה” .כל זה זעזע את כס המלוכה וגרם לתוהו ולבהלה בחוגי הממשל הצארי. הרתיחה הכללית נגד העריצות לא יכלה שלא לחדור אל בתי הספר, אל הנוער הפולני .באווירה הכוחנית של רוסיפיקציה ,הלכה והבשילה ההתנגדות לחינוך הזר .כבר מזמן קיימים היו חוגי לימוד חשאיים, מאורגנים בבתים פרטיים ,בטיולים ובמסיבות חברתיות. קיימים היו חוגים לאומיים ומתקדמים וחוגים סוציאליסטיים .הפעילות הזאת נשלטה על ידי מרכזים ,שבאמצעותם נשלחו המרצים ,ואשר “ט ָקה” ( - Tekaתיק ה.י). פרסמו והפיצו את העיתונות הלאומיתֶ : ו”הקרן” ( .)Promieńהנוער התארגן בשני גושים קוטביים :ארגון הנוער הלאומי ( )Organizacja Młodzieży Narodowejוארגון הנוער המתקדם עצמאותי (,)Związek Młodzieży Postępowo - Niepodległościowejאשר ארגן את הנוער הפרו סוציאליסטי. על אף המודעות והמוכנות למאבק למען החינוך הפולני ,במשך זמן רב לא הוגדרה הדרך להשגת מטרה זו .הנוער ,המוכן לכול הקרבה ,לא מצא תמיכה באוכלוסיה המבוגרת .ארגונים לאומיים הזהירו את הנוער מנקיטת צעדים חריפים .התומכים בנוער היו החוגים המתקדמים ,חוגי המורים המתקדמים “ -חוג המחנכים” 123 זיגמונט טננבאום ( )Koło Wychowawcówו”ארגון חברת העזרה ההדדית החברתית” (.)Związek Towarzystwa Samopomocy Społecznej בחוגי הנוער התגבשה הדעה ,שהמאבק למען החינוך הפולני אינו יכול להיות מנותק מהעוצמה העממית -הפרולטרית .כאן הייתה חובה להושיט יד-אחים למאבק למען השחרור הלאומי והחברתי. הנוער הלאומי הבין זאת .בזכות התלהבות הנעורים השתחרר מאחיזת הדמוקרטיה הלאומית ( ,Narodowa Demokracja - NDתנועה פוליטית שקמה בסוף המאה ה ,19-בעלת אידיאולוגיה לאומנית ,אנטישמית .ה.י). ברגע היסטורי מכונן זה. חוגי המחנכים המתקדמים העניקו לנוער תמיכה מוסרית .אחד העיתונאים של אותה תקופה ,חלבובסקי ( ,)Chlebowskiתיאר את שיתוף הפעולה בצורה מדויקת“ :ערכו של בית הספר תלוי יהיה במידת מסירותם של חוגי המורים ,אשר ייראו במקצועם לא את הפיצוי הצנוע שותפים במעשה לעיסוק בלתי מושך ,אלא תפקיד מכובד ומאציל של ַ גדול ומקודש של תקומה ובניין המולדת”. ב 28-בינואר ,1905באספה בבניין הפוליטכניקה (הטכניון ה.י ).של ווארשה ,בהסכמת נציגי הגימנסיות וארגוני פועלים לפעולה משותפת, הוחלט ,לאחר ויכוח סוער ,לפתוח במאבק פעיל למען החינוך הפולני. הוחלט לפתוח בשביתה בגימנסיות לבנים ולבנות בשטח כל ממלכת פולין. בבוקרו של ה 31-בינואר 1905נערך בפיוטרקוב ,ברחוב הנקרא היום “צבא פולין” ,32מפגש תלמידי הגימנסיות .המפגש התקיים בביתו של התלמיד רודז’יצקי ( ,)Rudzickiאשר בעת היעדרותם של הוריו ,העמיד אולם רחב לרשות הקושרים( .המהנדס רודז’יצקי היה ,במשך שנים, מנהלה של מחלקת הדרכים בפיוטרקוב). 124 סיפורי פיוטרקוב של פעם את הדיונים ניהל נציג מווארשה ,בנוכחות עשרות נציגי תלמידים. הוחלט על פתיחת השביתה באחד בפברואר. 1בפברואר .1905יום כשאר הימים .קבוצות תלמידים ממהרות לגימנסיה .באולם הישיבות התאספו התלמידים לתפילה המשותפת. בין התלמידים נמצאים גם יהודים .כאשר זקן סגל המורים ,פרופסור פביאני ( ,)Fabianiכרע ברך וקפא לרגע בדממה והתכנסות ,מה שאמור היה להיות סימן לתחילת התפילה ,ניגש אליו תלמיד הכיתה השמינית קופצ’ינסקי ( )Kopczyńskiובפולנית הצהיר שהתפילה לא תתקיים. לעומת זאת הוא מבקש ממנו שיזמין אל האולם את המנהל חברוב ( .)Chabrowפיביאני קם ,מבוהל וחיוור ,מסוחרר קלות ,ובקול רועד הצליח בקושי לאמר“ :בנים ,מה אתם עושים ,חשבו מה אתם עושים”. קופצ’ינסקי הבטיח לפרופסור שהכול יתנהל בשקט וחזר על בקשתו להביא את המנהל לאולם .בינתיים המפקח פראנצב ( )Francewניסה בכוח לפרוץ אל האולם ,אל “המורדים” .אפשרות כזו נצפתה מראש ושני תלמידי הכיתות הגבוהות ששמרו על הכניסה זרקו את המפקח למסדרון ללא גינונים .כאשר פרופסור פביאני יצא מהאולם כדי להודיע למנהל על המתרחש ,פנה קופצ’ינסקי אל ההמון המלוכד של התלמידים ,ובמיוחד לתלמידי הכיתות הנמוכות ,שלא היו בטוחים לגמרי מה מתרחש והמתינו בהתרגשות להמשך האירוע ,וביקש לשמור על שקט מוחלט וסולידריות עם ההחלטה ,אשר תיקרא בפני המנהל. המנהל חברוב ,מבוהל ,מלווה בפרופסור פביאני ,טיפס במדרגות לקומה הראשונה ומלמל ללא הפסק “באטיושקי מואי” ...המנהל היה לא רק מבוהל ,אלא גם כבודו נפגע קשות .הוא ,אשר תמיד נכנס לאולם כבעל הבית וראש הסגל הפדגוגי המכובד ,נכנע עכשיו לדרישת “סמרקצ’ים” מתמרדים! במסדרונות שרר תוהו ובוהו .התלמידים הרוסים ,אשר חזרו בינתיים 125 זיגמונט טננבאום מהתפילה בקומה השנייה ,הסתובבו במסדרון ,התגודדו בקבוצות והתלחשו ביניהם .העוזרים למחנכי הכיתות ניסו ,ללא הצלחה ,להכניס אותם לחדרי הכיתות .המפקח פראנצב החליט שוב לחדור לאולם ,אך גם הפעם נהדף בכוח. כאשר נעמד המנהל מאחורי השולחן הירוק ,מתחת לתמונת דיוקנו של הצאר ,נפסקה המהומה ותלמיד הכיתה השביעית ,פורצ’ינסקי ( ,)Porczyńskiמוקף בחבריו ,החל לקרוא בפולנית את הצהרת המחאה נגד החינוך הרוסי ואת פירוט הדרישות. באולם הרשמי שבו תלוי הפורטרט של הצאר ,השפה הפולנית נשמעה מוזרה ואקזוטית ברגע הראשון ,אבל כעבור רגע הבינו כולם ,שהיא השפה הקרובה ביותר להם ,והיא מחזקת את המודעות שכל מה שקורה כאן ,הוא נכון וצודק ביותר .ההצהרה דרשה בית חינוך פולני ,בו הפולנית תהיה שפת ההוראה והשפה המנהלית ,יתקיים פיקוח אזרחי על בית הספר ,יבוטל הפיקוח המשטרתי ,יבוטלו ההגבלות הדתיות, קופצ’ינסקי הלאומיות והחברתיות עבור הנוער והמורים ,תינתן לנוער זכות להתארגנות וללקיחת חלק בענייניו שלו. המנהל חברוב ניסה להתגונן בפני שמיעת ההצהרה ,בכך שטען שאינו מבין פולנית .הצביעו לו על התרגום לשפה הרוסית המונח לפניו. המנהל הרחיק את הגיליון בכעס .אז נדרש להעביר את הטקסט לידיו של המפקח על מחוז ווארשה .לאחר היסוס ,לקח המנהל את הגיליון ויצא מהאולם כפוף ושבור. בבית הספר למורים לבתי הספר העממיים“ ,אלקסנדרובקה” ( ,)Aleksandrówkaהתנהלו העניינים בצורה דומה. התלמידים ,שהיו עד כה מאורגנים ושקטים ,פרצו בסערה למסדרון תוך קריאות“ :הלאה!” “הלאה!” קרעו את סמלי בית הספר מהכובעים 126 סיפורי פיוטרקוב של פעם וזרקו אותם לרגלי המפקח פראנצב ,אשר יצא בפעם הראשונה מאיזה מחבוא אל המסדרון ,חיוור והמום .תלמידים נמרצים במיוחד החלו להעיף כסתות דיו (עדיין לא המציאו עטים כדוריים) והשאירו כתמי דיו גדולים על הקירות ,מזכרות לנוכחותם בגימנסיה. העוזרים למחנכי הכיתות -שומרי הסדר והשלווה המבוהלים - והמורים ,כולם קפאו על מקומם בדומה לתמונה האילמת האחרונה במחזה “רוויזור” ( Rewizorשל גוגול ה.י.). רק “ציקלופ” הזקן ,לא איבד את לשונו ובמגרש בית הספר נפרד מהבנים במלים“ :בשל מה שעוללתם כאן בחורים ,בבית מחכות לכם מכות בחגורה על הישבן.”... לא כולם עזבו את חומות “המלונה” (כינוי מקובל בפולניה לבית ספר ה.י .).נשארו כמובן הרוסים ,אבל גם ביניהם הייתה קבוצה קטנה שלמען הפגנת ההזדהות עם צדקת העניין ,עזבה את בנין בית הספר .בקבוצה זו היו האחים קושיֶ נקו ( .)Kosienkoמשפחת קושינקו חיה מימים ימימה בפיוטרקוב ,ובניה דיברו ברצון פולנית עם חבריהם .משפחה זו נהנתה מאהדה רבה בקרב החברה הפולנית .לא כל היהודים עזבו את חומות בית הספר .נשארו “הליטאים” -נערים מאזור הגבול הרוסי ודרום רוסיה, אשר עדיין לא הופשרו מהאקלים המזרחי .נשארו גם אלו מהתלמידים הפולנים ,אשר התקררו לאחר הרגעים הראשונים של ההתלהבות ו”השכל הישר” לחש להם שטוב יותר שלא להסתבך ,למרות שידעו שידבק בהם האות של בוגדים ושוברי שביתה .לרוב היו אלו תלמידי הכיתות הנמוכות. ליד חומות הגימנסיה המתינו כבר ההורים המודאגים ,שהשמועה על פרוץ השביתה הגיעה לאוזניהם ,והם אספו את המורדים הצעירים הביתה .לתלמידים המבוגרים היתה משימה נוספת הקשורה בשביתה. 127 זיגמונט טננבאום היה צורך לשחרר את החברות מהגימנסיה לבנות ,ויחד איתן להפגין לאורך רחוב קאליסקה בשעות הלימודים הרגילות. תלמידי הכיתה השביעית ,רומן קרוקובסקי ( )Krukowskiואחי - שמעון טננבאום ,פנו אל הגימנסיה לבנות .הסתבר שהמשימה הטכנית הייתה לא קלה .הדלת עשויה עץ אלון ,סגורה על מפתח ,ולמרות עזרת העוברים ושבים ,החזיקה מעמד .בקומה העליונה נשמעו רעשים וצעקותיהן של הבנות מהכיתות הנמוכות ,והדלת עמדה בלחץ של זרועות רבות .אבן שפגעה בחלון שכנעה לבסוף את הנהלת הבית ספר להיכנע .הדלת נפתחה והמון של בנות פרץ לרחוב והתקבל בקריאות שמחה של הבנים .ביחד ,תוך חילופי רשמים מהמאורעות של השעות האחרונות ,במעילים פתוחים וללא סמלי הגימנסיה על הכובעים ,פנו כולם בצעדה לרחוב קאליסקה .הצעדה עוררה התרגשות כללית ועל פניהם של עוברים ושבים רבים ניתן היה להבחין בהזדהות אוהדת. רק השוטר ,שומר הסדר הציבורי ,צעד במרכז הכביש והביט בחשדנות בנוער הנרגש. באותו היום החלו המעצרים .בין האחרים נעצר גם אחי שמעון והושם בבית הסוהר של פיוטרקוב .בערב הגיע אלינו חברו של אחי ,תלמיד הכיתה השמינית ,על מנת להזהיר את הוריי שקרוב לוודאי בלילה תבצע המשטרה חיפוש בדירה .הוא ביקש רשות לבדוק את הספרים ואת המגרות ולסלק משם חומר מחשיד ,ואכן ,לקח איתו איזה נייר בלתי כשר. חומות הגימנסיה התרוקנו .שלטונות הגימנסיה איבדו את הראש .החלו שיחות עם ההורים ,אשר התנהלו בנימה מאד פייסנית בהתאם להוראות המפקח על החינוך של מחוז ווארשה. מספיק היה אישור רופא על מנת להצדיק את ההיעדרות מהגימנסיה. 128 סיפורי פיוטרקוב של פעם לאחר חידוש הלימודים היו הספסלים בכיתות ריקים בדרך כלל מהתלמידים הפולנים .בחודשים הראשונים הגיעה ההיעדרות ל 80-אחוז. מיד הורחבו לימודים חשאיים .באספה שהתקיימה ביער נבחר לתפקיד מנהל הלימודים החשאיים ,סטודנט הטכניון של ווארשה ולדיסלאב מלנגביץ (.)Władysław Malangewicz בלימודים החשאיים השתתף הנוער מהכיתות הגבוהות ,וחלק חשוב ביותר בהם לקחה הלנה טשצ’ינסקה ( ,)Helena Trzcińskaשהייתה פעילה מאוד בתחום החינוך .הוקמה ספרייה שכללה 3,000כותרים. כדי לא לעורר את חשדה של המשטרה ,לא היה לספרייה מקום קבוע. הוקמו בתי ספר פולניים ראשונים ,בהם שפת ההוראה ברוסית היא רק במקצועות גיאוגרפיה והיסטוריה ,וכמובן בהוראת השפה הרוסית .המהנדס יצובסון ( ,)Jacobsonפנה לשלטונות בבקשת אישור להקמת בית ספר פולני .לאחר קשיים ומאמצים שנמשכו שנה וחצי ,ובתמיכת תושבי פיוטרקוב ,נפתח בית הספר הפולני הראשון בשדרות השלושה במאי .32/34לאחר התנגדויות וקשיים, הקימה גב’ טשצ’ינסקה “אולפן לימודי לבנות של הלנה טשצ’ינסקה” ( .)Zakład Naukowy Żeński Heleny Trzczcińskiejגב’ דומנסקה ( ,)Domańskaמנהלת בית הספר לבנות בן ארבע הכיתות ,קיבלה אישור לפתיחת כיתות גבוהות יותר .לאחר מותה עבר בית הספר לניהול של “ארגון מורי בתי הספר התיכוניים” בפיוטרקוב ,ושרד עד לשחרור לאחר מלחמת העולם השנייה .לגבי בתי הספר העממיים ,הוגשו בקשות לאישור הפיכתם לבתי ספר פולניים פרטיים. המשך המאבק למען בית הספר הפולני התנהל בתחום המלחמה נגד שוברי השביתה ולמען המשך החרם על “המלונה” הישנה .גם הפעם, 129 זיגמונט טננבאום הנוער לא מצא תמיכה בקרב הדור המבוגר ,שבחלקו הגדול היה בעל גישה אופורטוניסטית וראה את גורל החינוך הפולני ,גורלה של הארץ, בהמתנה סבלנית ומנומסת למחוות מלמעלה ,דבר אשר היה לגמרי בלתי מציאותי ,במיוחד אחרי כישלון המהפכה ובעקבותיו גל הרדיפות מצד השלטון. בית הספר הרוסי מסוגל היה להתחרות עם בית הספר הפולני בהצלחה. היה משמעותית זול יותר ומה שחשוב ביותר -אפשר לבוגריו כניסה לאוניברסיטה ,בעוד שבית הספר הפולני לא אפשר זאת .רק בני הנוער מבתים אמידים ,יכלו להרשות לעצמם נסיעה לחוץ לארץ ,במיוחד לקראקוב ( )Krakówוללבוב (( )Lwówשתי הערים היו תחת כיבוש אוסטרי ה.י ).שם התקבלו תלמידים עם תעודת בגרות פולנית .היו שנסעו גם לשוויץ ,צרפת ומדינות אחרות. הנוער האידיאליסטי בבתי הספר הפולניים הגן ללא פשרות על ההצלחה הראשונה במאבק למען בית ספר פולני .אף כי בית ספר זה היה דל באמצעי עזר לימודיים ולא היה בו עדיין סגל מורים מיומן מספיק. לאחר ויכוחים רבים ומפגשים בחוץ לארץ ,הוחלט בשנת 1912להקפיא את רדיפת שוברי השביתה ,בהתחשב בכך שהמשך החרם מדלל את שורות האינטליגנציה ,הנחוצה כל כך לעם הפולני. דוקטור אדם פרוכניק ( ,)Adam Próchnikכותב בעבודתו ,שפורסמה בשנת 1930תחת הכותרת “ביובל ה 25-למאבק למען החינוך הפולני” ,על הניגוד הפסיכולוגי שהיה קיים בין הדור הישן לבין הדור הצעיר בעת ההחלטה על שביתת בתי הספר .הוא רואה אותו ניגוד בעת התקוממות נובמבר ( - Powstanie Listopadoweהתקוממות פולנית נגד הכיבוש הרוסי ,שהתקיימה בין 30בנובמבר 1930 ל 21-באוקטובר 1931ה.י ).אשר ביטא את “זינוק הנוער שלא מצא את התמיכה של האוכלוסייה המבוגרת”. 130 סיפורי פיוטרקוב של פעם ֶטמידה -רוכבי אפנים -ניגונים 7 ברחוב קאליסקה ,מול גן ברננדיני ( ,)Ogród Bernandyńskiבמקום בו היום נמצאים בית המשפט והאספה הלאומית האזורית (Powiatowa ,)Rada Narodowaהייתה כיכר רחבה שנקראה כיכר סולני (Plac .)Solnyעמד עליה מגדל כבאים ,שעליו התקיימו תרגילי כיבוי אש. מבנה זה ,בנוי מקרשים שהשחירו עם הגיל ,עם פתחים דמויי תושבות עיניים ריקות ושחורות -הפריט האופייני לנוף העירוני של הערים הקטנות ,בדומה לטחנות רוח ,נעלם ואיננו .מיומנותו וזריזותו של הכבאי ,הוחלפו בהצלחה על ידי ציוד כיבוי ממוכן. בעונת הקיץ-סתיו היה מגיע לכיכר זו קרקס ,בו הופיע דורוב ()Durow מאלף בעל שם עולמי של חיות קטנות ,כולל עכברים .כאן הופיעוזבישקו ציגניביץ וגרבובינקו ()Zbyszko Cyganiewicz, Garbowienko המתאבקים מהשורה הראשונה .בקרקס הזה התקיימו תחרויותהאבקות של נשים .כאשר מנהל הקרקס בישר ,בלווי מחיאות כפיים, את תוצאות ההאבקות ,שבה המתאבקת דמברג ( ,)Dambergבעלת השם העולמי ,הפסידה לכושית מניגריה ,נשמע מהיציע קול בריטון“ :תמורת רובל אחד כל גבר ישטח בחורה כזאת על הגב” .הערכה זו קיבלה אישור מצד הקהל במחיאות כפיים סוערות. בכיכר הזאת ,נפגשו תושבי פיוטרקוב לראשונה עם קולנוע אילם. “קינו” ( )Kinoשנמצא בצריף עץ מואר בפנסי נרות .לפקודת מפעיל מכונת ההסרטה“ :סטאשק כבה את הנרות!” -השתרר בצריף חושך מצריים ,אשר כעבור רגע הואר במקצת על ידי מסך בגודל של סדין. ּמידה - Temidaאלת הצדק במיתולוגיה היוונית (ה.י). ֶ 7ט ָ 131 זיגמונט טננבאום מהתא המסתורי של המפעיל נשמע טרטור המקרן ,הדומה למכונת ירייה ,ועל המסך הופיעה תמונה מטושטשת ורועדת עם כתוביות, אשר נקראו בקול רם על ידי המפעיל עצמו .הקולנוע שימש גם מקום התבודדות שקט לזוגות מאוהבים ,אשר בחושך ששרר בהיכל המוזה העשירית ,העזו להביע בגישושים את אהבתם. בשנת 1900הוקם על המגרש הרחב הזה בית המשפט עבור המחוז של פיוטרקוב .היינה (היינריך היינה ( - )1856 - 1797סופר גרמני ממוצא יהודי ה.י ).כותב ב”תמונות מהמסע” ,שטמידה אשר פסלה מפאר את היכלי הצדק ,היא תמיד חסרת מאזניים ,אך לעולם לא חסרה לה החרב”. שונה היה גורלה של הטמידה של בית המשפט של פיוטרקוב .בעתות הכיבוש הצארי בוצעו עבודות גדולות על ידי יזמים פרטיים ,שלעתים קרובות היו קשורות בפרשות שחיתות ידועות בכל המדינה .כך היה, למשל ,עם בניית כנסייה רוסית בכיכר סאסקי ( )Saskiבווארשה. למטרה זו קיבל היזם אישור לייבא לבנים מבלגיה ללא מכס .מלבנים אלה הוא בנה בתחילה מספר בתים בווארשה .רק לאחר ששוק הבנייה הפרטי רווה ,הוא נזכר שהלבנים יועדו למעשה לבניית הכנסייה .פרשת שחיתות לוותה גם את בנייתו של הגשר על שמו של פוניאטובסקי בווארשה (.)Poniatowski יזם מלודז’ בשם טילר ( )Tyllerהתייחס בזלזול לפסלה של טמידה אשר אמורה הייתה לפאר את חזית הבניין הקלאסי המפואר של בית המשפט בפיוטרקוב .הוא בנה את הפסל מחומר כל כך פריך ,עד שמיד לאחר מסירת הבניין לשימוש ,הפסל החל להתפורר .חתיכות גדולות וקטנות נפלו על ראשיהם של באי בית המשפט .לא הייתה ברירה אלא להוריד את האלה מכס המלכות שלה ולהסירה מהבניין .בית המשפט בעיר שימש לא רק כמוסד למשפט צדק .הוא היווה גם מעין במת תיאטרון סנסאציוני. 132 סיפורי פיוטרקוב של פעם כאן בפיוטרקוב השמיעו את דבריהם הנואמים המצוינים כגון עורכי דין רודניצקי ( ,)Rudnickiציבולסקי ( ,)Cybulskiחונדזינסקי (,)Chądziński רוז’יצקי ( )Różyckiואחרים .כאן הופיעה הצמרת המשפטית של ווארשה: אטינגר ( )Etingerסניור וג’וניור ,פאפיבסקי ( ,)Papiewskiקורבין - פיוטרובסקי ( ,)Korwin Piotrowskiנובודבורסקי (.)Nowodworski במשפטים של הקומוניסטים הופיעו ברנסון ( ,)Berensonפאטק (,)Patek דורץ’ ( )Duraczהונגביל ( ,)Hongwilבנקיל ( ,)Benkielרודניצקי ( .)Rudnickiלא פלא ,שאולמות הדיונים הגדולים ,שאחד מהם היה אפילו דומה לאולם תיאטרון עם יציעים ,היו מלאים עד אפס מקום, כאשר העיתונות המקומית בישרה על משפט מרעיש שהתנהל בעיר. היה צורך ב”קשרים” טובים על מנת לזכות בכרטיס כניסה למשפט המתנהל. משפטים מרעישים עוררו התעניינות רבה בעיר .במסדרונות התנהלה תנועה בלתי רגילה ובמזנון העשיר שבאולם המבוא שרר דוחק רב. למעשה ,במסדרונות הארוכים תמיד היה צפוף ורועש .ליד דלתות האולמות התקבצו העדים בהמתנה .המתינו שעות לתור “העניין שלהם” .במסדרון הקרקע ,כמו בתחנת הרכבת ,התקבצו איכרים, שטיפלו בסבלנות בענייניהם במזכירות .יועצים שונים כתבו כל מיני “בּומגי” (ניירות ,ברוסית ה.י ).ללקוחותיהם הַאנַ ְל ַפ ֶּבתים .עורכי דין חלפו ַ כמו טילים לאורך המסדרונות הארוכים .רצו מקומה לקומה ומפעם לפעם נעצרו על ידי הלקוחות .עורך הדין קליינה ( ,)Klejnaזקן עורכי הדין של פיוטרקוב ,טען ,שהתכונה החשובה ביותר הנחוצה במקצוע עריכת הדין ,היא רגליים טובות ושמיעה טובה ,מאחר והאקוסטיקה באולמות בית המשפט הייתה גרועה ,גרועות היו המדרגות והמרחקים קילומטרים.בית המשפט היה לא רק תיאטרון סנסציוני .בנאומיהם של התובעים או 133 זיגמונט טננבאום הסנגורים נצורים היו שיעורי אתיקה ,מוסר ושמירת החוק ,אשר אמורים טפטות” היו בעלות “פ ַּ היו לשרור בחברה .לעומת זאת הופעות שכונו ַּ אופי של הצגות בידור .פטפטת אחת כזאת ,אשר זכתה לפרסום בחדר “מתחת לשעון” במגדנייה ובעיר כולה ,היה משפט ה”קורדופלים” (“ק וּרדוּּפל” -צורה מעליבה של תיאור אדם נמוך ה.י .).גברת אחת קראה ֶ לגברת אחרת קורדופל .התביעה על העלבון התנהלה בבית המשפט. בזמן הכיבוש הרוסי היה קיים בבית המשפט תפקיד של מתורגמן רשמי. היה צורך לא רק במתרגם פולנית רוסית ,אלא גם במתרגם מיידיש. שני תפקידי התורגמן אוישו על ידי בליכנר ( )Blichnerוואסרצוויג (.)Wassercwajg נחזור לעניין הקורדופלים ...השופט ,איש קטן קרח וכפוף ,שבקושי נראה מעל השולחן הירוק ,שאל את המתורגמן לפרוש המילה “קורדופל” .מר וואסרצוויג ענה ,שזה פשוט אדם קטן .לאחר היסוס קצר החל השופט להסביר לשתי הנשים המסוכסכות“ :ומה יש כאן להיעלב. הרי גם אני קורדופל ,והגברת בשורה הראשונה והאדון בעל השיבה שצוחק .השלמנה”... מתוך אולמות וחדרי בית המשפט יצאו אמירות משעשעות להנאתם של יושבי המגדנייה של שימנובסקי ומשם דלפו לציבור .כאשר באחד החדרים הושב על ספסל הנאשמים נער בן “...עשרה” ,שהואשם באונס אישה בת שבעים ,מחה אחד מעורכי הדין לאחר הדיון“ :מדוע הושיבו את הנער על ספסל הנאשמים ,ואילו לאחד העמיתים שלנו זה נסלח, למרות שכל לילה הוא מנסה לבצע את אותו אונס?” מדובר היה באדם מבוגר ,שנישא לאישה זקנה ,ולכן כינו אותו “הנקר” ,היות ש”ניקר עץ יבש וזקן”. על הנושא של היכולת או אי היכולת לבצע אונס או מעשים מגונים, התנהל בין כותלי בית המשפט בפיוטרקוב דו-שיח בין דוקטור נרבסקי 134 סיפורי פיוטרקוב של פעם ( ,)Narewskiמטומשוב מזוביצקי ( ,)Tomaszów Mazowieckiהמומחה לרפואה משפטית ובין התובע גרבובסקי ( ,)Grabowskiבעתיד שר המשפטים .תוך כדי הדו-שיח התבטא התובע גרבובסקי בין השאר: “המומחה המכובד שלנו היה רוצה להיווכח במו עיניו במצעד הניצחון של זרעונים אל הנרתיק ורק אז להעריך אם אכן בוצע האונס!” איזו חגיגה פיקנטית הייתה זאת לבאי “מתחת לשעון”! “הזרעון המנצח” הפך למטבע לשון בעגה של יושבי בתי קפה ,וכינו בו כל אדם צעיר, שנהנה מהצלחה אצל בנות המין היפה. בניין בית המשפט בפיוטרקוב ,כמו סיר בישול בדירת רווקים ,שימש לתפקידים שונים .בזמן מלחמת העולם הראשונה שוכנו בבניין בית המשפט -אז הבניין הגדול ביותר בעיר -חיילים גרמניים לתקופה קצרה .תוך נבירה בפינות הבניין ,נתקלו בארונות בהם החזיקו עורכי דין את גלימותיהם הכחולות כהות עם כפתורי זהב ,שבהן הופיעו בדיונים .החיילים הגרמנים הופיעו על מרפסות הבניין בגלימות קצרות אלה ,כמו בבגדי אח מבוגר ,חובשי כובעי פלדה מחודדים ()pickelhaube ותוך צחקוקים הציגו את “שלל המלחמה”. בעת הקרבות הכבדים ליד לודז’ ( ,)Łódźשימש הבניין הזה גם כבית חולים .במערכה בין שתי האימפריות (רוסית וגרמנית -מ11- בנובמבר עד 6בדצמבר 1914 ,ה.י ).מצאה את עצמה הארמיה הרוסית מוקפת .החיילים הרוסים המתינו לגנרל הרוסי האגדי רננקאמפף ( )Paul von Rennenkampfשהיה אמור לחלץ אותם מהמצור .אבל הגנרל המושיע אכזב ולא הגיע ,כפי שאכזב בזמנו במזרח פרוסיה. הארמיה הרוסית בפיקודו של גנרל סמסונוב ( )Samsonowנחלה מפלה .את הנופלים בקרב זה קברו בבית העלמין העלוב ליד ז’גוב ( - Rzegówעיירה 11ק”מ דרומית ללודז’ ה.י .).את הפצועים הובילו בעגלות איכרים לפיוטרקוב וכאן הם חולקו בבתי חולים צבאיים ארעיים. 135 זיגמונט טננבאום בניין בית המשפט שימש כבית החולים הראשי .הפצועים ,מלאי כינים, במעילים מטונפים בבוץ ומוכתמים בדם ,שכבו על מצעי קש על הרצפה במסדרונות ובאולמות המצחינים של בית המשפט .אחיות שהוכשרו בחיפזון הגישו להם מרק ממטבח שדה שהוקם בחצר בית המשפט .רק פצועים בודדים הגיעו לבית החולים “השילוש הקדוש” ,שגם הוא לא היה מוכן לקבלת כמות כזאת של פצועים וחולים. הפצועים הסתובבו בהזיות כמו צללים במסדרונות הארוכים .נשמעו ללא הפסק אנחות וקריאות“ :מים ,מים!” פנים מעוותות בצפדת (טטנוס) הטילו אימה על סגל האחיות הלא מנוסות .חסרו חומרי חבישה ,תרופות בסיסיות ובמיוחד חסרו רופאים. בית המשפט המחוזי של פיוטרקוב הטביע את רישומו על חיי העיר. מרחב פעילותו של בית המשפט היה נרחב וכלל את פיוטרקוב ,לודז’, צ’נסטוחוב ( )Częstochowaובנדז’ין ( .)Będzinבפיוטרקוב התקבצו עורכי דין רבים ובמידה פחותה במקצת -סנגורים .הסנגורים תפסו במערכת המשפט מקום דומה לזה שהפרמדיקים תפסו בשמירה על הבריאות ,בהבדל אחד ,שבתחום המשפט היה מדרוג נוסף. היו שני סוגי סנגורים .סוג אחד היה בעל זכות להופיע בבית משפט השלום ובבתי משפט מחוזיים ששימשו כבתי משפט לערעורים על פסיקת בתי משפט לשלום .הסוג השני ,בנוסף לכך ,היה בעל זכות להופיע בבית המשפט העליון .השתייכות לסוג זה או אחר של סנגורים, תלוי היה בעיקר ביחסים אישיים או אפילו במידת “הופעה חיצונית מכובדת” ,היות שהשכלה משפטית לא הייתה לאף סוג של האדונים הללו. בנוסף לאלו היו עוד “שוליים” בשירותה של טמידה :היו אלו היועצים הבלתי מוסמכים ,שעם כסתות דיו וטפסים רשמיים ,תפקדו באיזו פינה 136 סיפורי פיוטרקוב של פעם שקטה של בניין בית המשפט ,בחנות סמוכה או בפונדק ,ותמורת כוסית וודקה ,או חמש עשרה ,עשרים קופיקות ,סיפקו שירותים משפטיים. התחרות הזאת לא הפריעה לסנגורים המושבעים .לא איימה עליהם. ההפך הוא הנכון .היועצים האלו היוו מקור בלתי נדלה של כתובות ומידע שימושי אחר. מקורות הכנסה טובים היוו משרדי נוטריונים הקשורים קשר הדוק עם בית המשפט .דרכים שונות הובילו לקבלת תפקיד כזה .לשופט בית המשפט של הצאר היה סיכוי לזכות “בפרס נובל” כזה אחרי שנות שרות נאמן “בארץ על גדות הוויסלה” .תפקיד כזה קיבל איש קשיש ואלגנטי אחד ,השופט לרמונטוב ( .)Lermontowהיה זה פיצוי עבור שנות “השירות הטוב” הרחק מפטרסבורג ,ממנה נשלח לפיוטרקוב בתפקיד שופט מחוזי .אבל בקידום הקריירה שלו שיחקה תפקיד העובדה ,שמר לרמונטוב היה שחקן טניס מעולה על מגרשי הטניס של פטרסבורג וספורט נחשב בזמנים ההם .אבל הדבר החשוב ביותר היה שמר לרמונטוב היה רשום בספר הזהב של האצולה הרוסית. בפיוטרקוב הוא לא עשה דבר .הוא ישב כל היום במגרש הטניס וחייך, בהראותו שיניים ַאנְ גְ ליות ארוכות .בפיוטרקוב הרגיש כמו שגריר של הצאר וטפח על שכמם של “אדונים פולנים” הראויים להימצא בחברתו. פיוטרקוב של אותם הזמנים הייתה מאוד מוזיקלית .הייתה בה תזמורת סימפונית חובבנית ,בניצוחו של מר ברנדט ( )Brandtהאלגנטי ,אשר לבש חותלות בהירות ,חבש מגבעת בצבע בז’ והיה לו שפמפם מבריק. אחריו קיבל את תפקיד המנצח מר מזורקיביץ’ (,)Mazurkiewicz שבסופו של דבר נסע לווארשה ושם היה למנצח על האופרה. מר ברנדט היה כנר מצוין .אותו הדבר ניתן לומר גם על עורך הדין קנסקי ( ,)Kańskiגבר נאה וכנר מצוין .גם אשתו הייתה כנרית .מר 137 זיגמונט טננבאום קנסקי היה בעל כינור יקר מאוד וטענו שזה סטרדיבריוס .כנר ידוע אשר עמד להופיע בפיוטרקוב ,פנה למר קנסי בבקשה שישאיל לו את הכינור ,זה ענה לו ש”את הכינור ואת האישה לא משאילים .את שניהם גונבים”. מוזיקאים היו גם הזוג קביצ’ינסקי ( .)Kwiecinskiעורך הדין קביצ’ינסקי היה צ’ליסט ואשתו פסנתרנית .כנר מעולה היה השופט גרבר ( ,)Gerberשחבש תמיד כובע של פקיד רוסי .גם בתו ,גב’ ביגנובסקה ( ,)Bieganowskaהייתה כנרית ברמה גבוהה .מר גרבר ניצח גם על מקהלה. גברת בביצקה ( ,)Babickaאישה אקסצנטרית ,צעירה תמיד ומלאת חיים ,לימדה בנות מבתים “טובים” לנגן בפסנתר .נגינה בפסנתר נכללה בתוכנית החינוך הטוב .כמעט בכל דירה של “משפחת דולסקי” ( - Dulskiשמה של משפחה בדרמה בשם “מוסריותה של גב’ דולסקה” ,מאת הסופרת גבריאלה זפולסקה ,שנכתבה בשנת .1906 ה.י ).נמצא פסנתר ,בדומה למכשיר טלוויזיה של היום ,ותרגילי הפסנתר המונוטוניים הטריפו את השכנים השקטים .בעת טיול בעיר ,היה תיק תווים פריט משלים ללבושה של נערה “מחברה טובה” .גברת בביצקה הייתה תלמידתו של פרופסור מיכלובסקי ( - 1851-1938 Aleksander Michałowskiפסנתרן ,קומפוזיטור ופדגוג פולני .ה.י .).לעתים קרובות היא הביאה אותו לקונצרטים בפיוטרקוב. הקונצרט האחרון מיצירות שופן ,התקיים בשנות השלושים בבית הקולנוע “ויקטוריה” .האומן היה כמעט עיוור וגברת בביצקה הובילה אותו אל הבמה ,ובסיום הקונצרט -אל מאחורי הקלעים .מסע זה חזר על עצמו מספר פעמים היות שהוא ניגן הדרן עד לתשישות מוחלטת. בעת מלחמת העולם השנייה חיה גברת בביצקה בעוני .למי היה אז ראש לשיעורי מוזיקה? משהו השתבש בראשה המוזיקלי .ניתן היה לפגוש 138 סיפורי פיוטרקוב של פעם אותה יחפה ,עם מטפחת על הראש ,סוחבת צרור זרדים מיער וולבורסקי ( )Wolborskiהסמוך. בטרקליני משפחת לרמונטוב התקיימו קונצרטים של “החברה המוזיקלית” .הופיעו כאן מוזיקאים בעלי שם עולמי ,לרוב ממוצא גרמני. יימר ( ,)Weimarאשר שלטה השופט לרמונטוב היה נשוי לגרמניה מוֶ ַ בכמה שפות ,אך את השפה הפולנית שיבשה ללא רחמים ,ועובדה זו לא תרמה לקסמה האישי .ביתה של הגברת מויימר היה פתוח לא רק לוירטואוזים ,אלא גם לאותם האורחים הגרמנים ,אשר פולין עניינה אותם כארץ כיבוש עתידי .סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה נעצרה גב’ לרמונטוב על ידי שלטונות פולין ונשלחה מפיוטרקוב. המוזיקה בטרקליני גב’ לרמונטוב או גב’ בביצקה הייתה מיועדת “לחברה” .אנשי ה”עמך” ,או בעצם כל החברה הפולנית ,אהבו והעריכו את להקת נמיסלובסקי ( )Namysłowskiבניצוחו של מיסדה נמיסלובסקי הסניור .הייתה זאת הגרסה הגברית של להקת “מזובשה”של היום ( - Mazowszeלהקת זמר וריקוד פולנית עממית .הוקמה בשנת 1948וקיימת עד היום .ה.י .).על הופעתה הודיעו מודעות צבעוניות גדולות שהודבקו על עמודי בטון עגולים .אחד כזה שרד עד היום בפינת רחובות גרנצרסקה וקרקובסקיה פשדמישצ’יה ( .)Krakowskie Przedmieścieעל המודעה נראה כנר גדול בגלימה חומה ארוכה. הקונצרטים התקיימו בתיאטרון קיץ של ז’ימבינסקי (,Ziembiński בכיכר הנקה סביצקה Hanna Sawicka - Hanna Krystyna Szapiro - 1917-1943יהודיה ,פעילה קומוניסטית ,נרצחה בידי גסטאפו בווארשה ה.י ).במקום שבו עומדת היום ,כביכול ,קונכיית הקונצרטים דמוית מערה מפחידה .מעל במת התיאטרון הזה ,נשמעו הנעימות המלהיבות של ַמזוּרקות מאת נאמיסלובסקי (1925-1856 Karol 139 זיגמונט טננבאום - Namysłowskiקומפוזיטור ,כנר ומנצח פולני ה.י .).המוזיקה עוררה את הרגליים לרקוד ,ובלבבות -את ההתרגשות הפטריוטית האסורה בימי הכיבוש הצארי. ברחוב קאליסקה ,)Kaliska( ,שנקרא אחר כך פטרסבורסקה ( )Petersburskaושוב קאליסקה ,והיום -סלובצקיגו (,)Słowackiego היה הכביש סלול באבנים “ראשי חתול” (אבנים עגולות ובולטות ה.י.). רק הקטע בין הכנסייה הרוסית לביתו של הכומר היה סלול. קטע הרחוב ליד הכנסייה הרוסית המה מהמון עוברים ושבים .צד הרחוב הסמוך לכנסייה הרוסית כונה “הצד הרוסי” .ניתן היה לפגוש כאן פקידי ממשל במדים ואת משפחותיהם ,את קציני היחידה הצבאית החונה בפיוטרקוב ,במעילים אפורים עם כפתורי זהב ,ניתן היה לשמוע את צליל הדרבנות והחרבות של חיילי חיל הפרשים בחופשה. כאן ,על המדרכה הזאת ,נקבעו פגישות בין התלמידים הסמוקים של הגימנסיה לבנים לחברותיהם המנומסות ,בתסרוקות חלקות במדים חומים עם סינורים שחורים. ביום חג יצא מהכנסייה הרוסית המון צבעוני במיוחד .נצצו כתפיות וכפתורי זהב ,כובעים משולשים עם רקמות זהב ומדים .על רקע הירוק העמוק של עצי ערמון ,בססגוניות של צבעי הציורים של ֶרנוַּאר ,נעו נשים ריחניות לצד קציני הצבא והקסימו ביופיין ,אוחזות שמשיות צבעוניות .ובהזדמנויות אחרות ,במסגרת שעריה של הכנסייה הרוסית הופיעו אנשי דת פרבוסלאביים עם שפע קישוטי זהב על גלימות ַשני. הם הזכירו את הסצנות הצבעוניות מהדרמה “בוריס גודונוב”. המזדמנים לפיוטרקוב של פעם ,שיבחו את מבחר המסעדות הטובות והאפשרויות המגוונות של בילויי מיטה .לאכול ,כפי שהזכרתי ,היה איפה .תענוגות מין גם כן .בעיר פעלו שני בתי בושת סולידיים בעלי 140 סיפורי פיוטרקוב של פעם אישור רשמי .היו אלו בתים “לצרכנים” אמידים .אבל את הנערות במקצוע החופשי הזה ניתן היה לפגוש ברחובות העיר ובעיקר ברחוב קאליסקה. היו דרגות שונות של העוסקות במקצוע הזה .ללקוחות עניים יותר המתינו נערות ,במטפחות ראש ,מתחת לעצים ,בצידי השבילים בגן הרכבת ,ובערב ,בחשכת הגן ,אותתו את נוכחותן בסיגריה בוערת. מעשי האהבה התבצעו בשיחים בחשכת הלילה ,כל זאת בתנאי שהבזק פנס של שומר החוק לא הבריח את המתבודדים. לסיפוק היצרים המיניים של שולי החברה שימש גם מלון חינם ,תחת שמיים פתוחים ,באזור הרחוב סטארווארשבסקה .כאן ,על מזרון חול רחב ומצחין ,פה ושם מסומן בירק דהוי ,בין צריפים ומערות אדם ,נפגשו נוודים ,חיילים ,שיכורים ושאר נפולת חברתית .לכאן הגיעו הנאהבים העניים ,חסרי הבית. בנוסף לתענוגות מין ואוכל ,הוקדש זמן רב גם למשחקי קלפים, שהתנהלו ליד שולחנות ירוקים במועדון רוכבי האופניים ובמועדון הפקידים .רוכבי אופניים עסקו בספורט תיירותי ,בהכרת הארץ. המרוצים התקיימו על המסלול האליפטי המיוחד ,בבודקי ( - Budkiדרך טיולי רגל לאורך פסי הרכבת ה.י.). במרכז המסלול היו גם מגרשי טניס .על המסלול הזה התקיימו חגיגות עם הגרלות .ניתן היה להגריל אפילו עגל ,אך בדרך כלל הזכייה הייתה בצורת חפץ מזכוכית ,תוצרת בית החרושת הסמוך לייצור זכוכית. חפצי זכוכית אלה היו כל כך נפוצים בכל ההגרלות ,שניתן היה לחשוב שרק אותם מייצרים בתי חרושת לזכוכית. כיום ,לקראת “מרוץ השלום” השנתי המתקיים בחודש מאי ,ובזמן 141 זיגמונט טננבאום התרחשותו ,אנו רואים בעיתונים ציור של קבוצת רוכבי אופניים ,רשום ומס ַבך הקווים מתגלה דמותו של רוכב צעיר ,לבוש במכנסי בקו דקְ , ספורט קצרים וסנדלים ,על שני גלגלים דמויי חוטי ברזל .ועל ציוד כזה ניתן לעבור אלפי קילומטרים! ורוכבי האופנים של אז? לרוב היו אלו אדונים בעלי שפם מסולסל, זקנקן חד וקצר וכרס קטנה .הם היו עטופים בלבוש צמר בלבד .על הכתפיים לבשו מין פריט דמוי ז’קט או מדים בצבע אפור ,מכנסיים רחבים עם חגורה ,חולצת צמר ,גרבי צמר ונעלי ספורט“ .אוּף ,כמה חם!” אין לשכוח כובע רכיבה מיוחד ,אשר השלים את המערכת הספורטיבית האלגנטית .על המסלול לבשו המתחרים חולצות ומכנסיים בלבד .אשר לציוד הרכיבה ,ההבדל בין האופניים של אז ושל היום ,היה כמו בין שעון מעורר עתיק ו”אומגה” חדיש. מועדון הרוכבים היה מועדון פטריוטי ולכן המשטרה הצארית “טיפלה” בו באופן מיוחד .כאשר באחד מימי הקיץ העמיקו הרוכבים לאחד היערות ,שם בילה הצאר מיקולאי ה II-בעצמו בארמון צייד ,נעצרו האורחים הבלתי קרואים ורק אחרי קשיים רבים שוחררו באזהרה, שתיירות בשטחים שבהם נמצא הוד מעלתו אינה רצויה... דמות בולטת בפיוטרקוב של פעם ,במיוחד בחוגי המשפט ,היה מזכיר בית המשפט ,ואצלב זומר ( )Wacław Zommerהמכונה וַ אצ’יו .מוצאו ממשפחה שבניה העריכו ימים .כאשר אחד מבני המשפחה ,בעל מרכבות להשכרה לחתונות וללוויות ,נפטר בגיל שבעים וחמש ,במשפחה אמרו שהוא מת בגיל ההתבגרות. ואצ’יו ,חי עד גיל תשעים ,ושמר על מרץ ומצב רוח טוב עד היום האחרון בחייו הארוכים .הוא נהג ללכת בצעדים קטנים ,עובדה שעשתה רושם שכאילו הלך בבוץ וחיפש קרקע מוצקה .הוא יצא לגמלאות לפני 142 סיפורי פיוטרקוב של פעם זמן רב ,אך תמיד הסתובב בתוך בית המשפט או לידו ,ברחוב קאליסקה. ניתן היה לפגוש אותו בבית הקפה או במסעדה .בקיץ הוא ישב לעתים קרובות בפארק ברנרדיני (.)Ogród Brnardyński ואצ’יו הכיר את כולם בעיר וכולם הכירו וחיבבו אותו .הוא היה בר שיח מצוין ונושאי סיפוריו הארוכים היו בעיקר שערוריות קטנות בעולם המשפט .כאשר דיבר עליהן ,ליווה את הסיפור בקולות שפתיים ולשון, עצם עפעפיים ונענע בראש ,כאילו הוא נהנה ממשקה מעולה. לרוב הזכיר את גברת איסטומין ( )Istominהיפה ,אשתו של סגן התובע. איזו אישה יפהפייה הייתה זאת! כאשר טיילה ברחוב קאליסקה ,הרימה בחן ביד שמאל את קצה שמלתה הארוכה וגילתה רגל גרובה בגרב משי שחור ,כמעט עד הברך ,לא היה גבר ברחוב שנשאר אדיש למראה. ( !O tempora, o moresהוי זמנים! הוי מנהגים! בלטינית ה.י ).בימינו אפילו הנזירות אינן מכסות את קסמיהן באופן הרמטי. על הנסיכה הגזעית האלגנטית והאדמונית ,אובולנסקה (,)Obolenska אף היא אשתו של סגן התובע ,דיבר ואצ’יו בהתרגשות ובאהבה ,אשר קרוב לודאי נבעו מהערצתו למוצא הנסיכותי שלה“ .ובעליהן של הנשים היפהפיות האלה רודפים כמו פרחחים אחרי נשים זולות!” - התרעם ואצ’יו. אדם מסוג אחר היה השופט בוברוב ( ,)Bobrowעליו דיבר ואצ’יו בכבוד רב .השופט כתב עבודה מדעית ,היה שחקן שח טוב ,ובבית הרווק האלגנטי שלו אסף ספרות ענפה ומיוחדת ,בשפות רבות ,בנושא משחק השח .הוא השתתף בתחרויות שח בפטרסבורג .ואצ’יו התפעל במיוחד מהצילינדר המבריק של השופט .כיסוי ראש מכובד זה ,שואצ’יו דיבר עליו בכאב אמיתי ,חוּלל במלחמת העולם הראשונה כאשר שימש כסיר לילה בידי השווייקים האוסטריים ששוכנו בביתו ההרוס של השופט. 143 זיגמונט טננבאום הוא בעצמו התפנה לרוסיה ואת מפתחות דירתו השאיר בידי מזכירו. לאחר המרד של שנת ,1905הוכרז מצב מלחמה על ידי המושל הכללי בווארשה סקאלון ( )Skałonוכתוצאה מכך הגיעה לפיוטרקוב יחידת קוזאקים( .מהפכת - 1905מרד כלל ארצי נגד רודנותו של הצאר וניצול העם על ידי בעלי הקרקעות ותעשיינים .האירוע נחשב לגרעין ממנו צמחה מהפכת אוקטובר בשנת .1917 בעקבות המרד ,הוקלו גזירות המשטר בממלכת פולין .הופסקו רדיפות על רקע דתי ,השפה הפולנית חזרה לבתי הספר והותרה התארגנות איגודים מקצועיים .ה.י). ואצ’יו זומר סיפר כיצד באחד הלילות ,אחרי שעת העוצר ,נתקל סיור של קוזאקים בזקן מופלג והכה אותו ,למרות שהאיש צעק שהוא פרבוסלאבי .הסתבר שהיה זה וולקוב ( ,)Wołkowנשיא בית המשפט המחוזי .באותם הזמנים הייתה זאת דרגה השווה לשר! כאשר נודע המקרה לראש העיר יאצ’בסקי ( )Jaczewskiהוא צחק צחוק קצר ,ואחר כך טלפן אישית לנשיא וולקוב והתנצל על התקרית. המשפטנים של פיוטרקוב תפסו מקום של כבוד במערכת המשפט הפולנית .השופט סטאיסלאב סז’דניצקי (,)Stanisław Srzednicki לשעבר סגן נשיא בית המשפט המחוזי בפולין העצמאית ,היה לנשיאו הראשון של בית המשפט העליון. המשפטן רודניצקי ( - )Rudnickiאדם אציל ,הומניסט ,דמוקרט ,בעל השכלה רחבה מאד -מונה בשנת 1919לראשות העיר של פיוטרקוב. בשנות העשרים היה לסגן שר המשפטים ,ומאוחר יותר הפך לסנגורם של פעילי שמאל במשפטים פוליטיים .אולם בפולין העממית שלאחר מלחמת העולם השנייה -הוא לא היה ,משום מה ,מקובל. 144 סיפורי פיוטרקוב של פעם עיר איננה רק חומות ,רחובות ,גשרים או פריטים אורבאניים אחרים. את טבעה של העיר קובעים אנשים ובמיוחד אלו הקשורים בה ,מעצבים את אפיה ומשפיעים על שינויה ,ואלו אשר בעצם נוכחותם מהווים את החלק האינטגראלי של נופה. פיוטרקובאי כזה היה העורך דין הסימפטי יוזף קון (,)Józef Kon המכונה בין עורכי הדין יוזק ( .)Józekבזכות חוש ההומור והבדיחות שלו ובשל יחסו כלפי חבריו היה אהוד על עמיתיו .הוא בירך אנשים ברחוב ,שוחח איתם וסיפר סיפורים בהתלהבות .אם לא מצא בן זוג לשיחה ,דבר שקרה לעתים רחוקות ביותר ,שוחח עם חברו הבלתי נפרד ,כדור חי של צמר לבן ,הכלבלב “צ’יַ פּוּש” .הוא “חי ברחוב” ונפטר ברחוב מהתקף לב. היה עורך דין נוסף בשם קון -אלפרד ( ,)Alfredבנו של יוזף .הוא היה ידוע יותר כפסנתרן .והיה גם קון מיקולאי ( - )Mikołajשופט ,וקון - רופא ,וארכיטקט קונורסקי ( )Konorskiשמוצאו ממשפחת קון .ועוד קונים רבים ( minorum gentiumבתי האב הזוטרים -בלטינית ה.י.). כפי שמתאר זאת אנטוני סלונימסקי (1895 - 1976 Antoni Słonimski סופר פולני ממוצא יהודי ה.י ).הייתה זו “פלישת קוֹנים אל המחוז שלפיוטרקוב”. הנושא האהוב בסיפוריו של עורך הדין יוזף קון ,היה הרפתקאותיו המשפחתיות .את המעשיות נהג לקשט בבדיחות ובמשחקי מילים .היה לו בן ,גבר נאה ,אשר שירת בחיל הפרשים .כאשר הבן ,סטאשו ,יצא עם הגדוד לתמרונים ,כתב על כך לאבא וביקש 200רובלים .הוא קיבל תשובה“ :שלחתי 50רובלים .תמרן לפי יכולתך” .כאשר אביו הישיש נפטר בשיבה טובה ,בחדר עורכי הדין הביעו את השתתפותם באבלו, וגם התבדחו “יוז’יו המסכן היה ליתום”. 145 זיגמונט טננבאום ברחוב קאליסקה בלטה דמותו האלגנטית של עורך הדין חונדזינסקי, ( .)Chądzyńskiהוא נראה לובש מעיל קצר שחור ,אשר חוץ מהחייט הווארשאי זרמבה ( ,)Zarembaשום חייט לא היה מסוגל לתפור ,חובש צילינדר ונועל נעלי לקה .לא היה בליבו הרבה מקום לענייני העיר. נערות עניינו אותו יותר ,אם כי גם “העניינים” האלה לא תפסו מקום בליבו ,כי התייחס אליהם כסוג של ספורט .כאשר יצא “לחיפושים” חבש כובע ספורטיבי -כובע שהופך את החובש אותו“ ,לבלתי נראה” ,ובכך אותת למכיריו שאין להפריע לאדון הקשיש ,היות שהוא עסוק מאד. הלקוחות שלו היו מרוצים משירותיו .בעת הדיון ידע לרמוז לעדים בעדינות את העיקרון עליו מתבססת ההגנה ובכך הצליח להציב את “החזית האחידה” .היה תקיף ביחס לעדי מדינה ,ועל כך לא פעם העיר לו היושב בראש חבר השופטים .אותו יחס היה לו גם כלפי עדים מומחים ,כאשר דעתם לא תאמה את מטרתו. במשפט על זיוף המחאות ,לצד הגרפולוג המפורסם פרופסור זכרין ( ) Zacharinמפטרסבורג ,הופיע מורה לציור וכתיבה תמה בשם איבנוב ( )Iwanowבתור עד מומחה .להוראת מקצוע זה בגימנסיה אוישו אנשים ללא השכלה כללית ומקצועית מספיקה .על מנת להדגיש את העובדה הזאת בפני בית המשפט ,שאל הסנגור חונדזינסקי את איבנוב מה מקצועו .איבנוב ענה שהוא מורה לציור וכתיבה תמה בגימנסיה הממשלתית בפיוטרקוב .בהמשך שאל אותו הסנגור האם הוא מכיר את עבודתו של גראפולוג מפורסם על נושא מסוים .העד ענה בחיוב .אז שאל אותו הסנגור מה דעתו עליה .כאשר איבנוב המעונה ענה ,ש”לא מצא בספר שגיאות חמורות” ,הסנגור קרא בנימת ניצחון“ :כאשר הייתי בכיתה הרביעית של הגימנסיה וקראתי את דארווין ( ,)Darwinגם שם לא מצאתי שגיאות חמורות!” עורך הדין חונדזינסקי הגן על בעל בית המרקחת ,סגן ראש העיר 146 סיפורי פיוטרקוב של פעם בתקופת הכיבוש האוסטרי ,אשר הואשם בסחר באלכוהול ,שהוקצב לרוקחים לשם ייצור תרופות במחירים מוזלים .התובע היה עורך הדין וואסרברגר ( )Waserbergerמקראקוב ,לשעבר חייל בלגיון הפולני. הוא נמצא בפיוטרקוב היות שכאן היה מקומה של מחלקת הצבא של הועד המרכזי הלאומי .היה זה משפטן מאד אינטליגנטי ומגן על הצדק בקפדנות וללא פשרות .הופעת הבכורה שלו כתובע הייתה ,כאשר הושיב על ספסל הנאשמים רופא ,שבהיותו חבר ועדת הגיוס שיחרר, תמורת שוחד ,נערים מהשירות בצבא הפולני העומד לקום אחרי שנים של כיבוש זר. המשפט נגד הרוקח התנהל בבנין ,הנמצא היום ברחוב “הצבא הפולני” במקום שנמצאת מחלקת הבריאות .המשפט התנהל בתפאורה מיוחדת: אולם הדיונים הואר בנרות בלבד ,מה שיצר אווירה חגיגית-כנסייתית. התעמתו ביניהם :התובע הציבורי -צעיר אידיאליסט ,אינטליגנטי אך חסר ניסיון ,והסנגור -ציניקן היודע היטב את מלאכתו .בנוסף לכך באו לעזרתו של הסנגור בעימות הבלתי שווה הזה עוד רופאים כעדים מומחים. עורך הדין חונדזינסקי ,הכיר היטב את החיים ויחסי הגומלין ששררו בין הרופאים ,שהיו אמנם מסוכסכים בינם לבין עצמם אך מלוכדים בהגנה על כבוד המקצוע ,וניצל את העובדה הזאת לטובת ההגנה. התובע האשים את הרוקח בהפקעת מחירים ,בספקולציה בחומר של צריכה בסיסית .הסנגור השיב שאלכוהול אינו שייך למצרך מסוג זה והוא הכרחי רק למכורים לו .הוא בעצמו לוגם ברצון כוסית וודקה, אך הוא יכול לחיות גם בלעדיה .התובע וואסרברגר טען שאלכוהול הוא דווקא מצרך הכרחי ברפואה .בסופו של דבר הצהירו הרופאים המומחים ,בהגנתם על חבר בענף ,שלא הורגש שום מחסור בתרופות המכילות אלכוהול .הרוקח ,סגן ראש העיר ,זוכה. 147 זיגמונט טננבאום בשעות אחה”צ ניתן היה לפגוש בעיר אדם ,שהתנועע במהירות, כמעט בריצה .הנוטריון פיאשצ’ינסקי ( )Piaszczyńskiאו “פיאשץ’” ( - )Piaszczכפי שכינו אותו בחוגי בית המשפט .פיאשץ’ היה רווק זקן ,נגוע בעווית ,אשר בזמן הליכה ,או למעשה ריצה ,גרמה לו לזרוק לצדדים יד ימנית או שמאלית .כאשר ישב התנהג כאילו משהו עוקץ אותו בין עצמות השכם .היה אדם חסכן מאוד ,על אף שלא הייתה סיבה לכך .היו בבעלותו מספר בתים במרכז העיר ,שהביאו לו הכנסה יפה. הוא הרשה לעצמו רק תענוג אחד :פעם בשנה נסע ,תמיד עם מטרייה, לקריניצה ( )Krynicaאו לזקופנה ( .)Zakopaneהיו לו שתי תאוות. אהבה למוזיקה ושנאה לפילסודסקי ( .)Piłsudskiהוא אהב לטייל בגפו תוך שיחות עם עצמו .כאשר פיאשץ’ הזקן עמד לצאת לטיול ,נהג להודיע לשתי אחיותיו ,רווקות זקנות ,שעוד רגע יחזור ויצא לטיול למיליוב ( ,)Milejówהמרוחקת חמישה קילומטר .היה חוזר הביתה לאחר הטיול הארוך ,עייף וחיוור ושכב לישון .בערב היה קם ומאזין למוזיקה מתקליטים. ונשים? לא ,לדאבון הלב .תקליטים זה משהו אחר .אותם ניתן להחליף לפי הטעם ,ללא רעש ומהומה .מאורע משפטי סנסציוני היה משפטו של מאצוך ( ,Damazy Macochהמשפט התנהל בשנת 1912ה.י.). המשפט היה אירוע לא רק ארצי אלא כלל עולמי ,כפי שניתן היה לשפוט על פי הצעות הנישואים מארה”ב שקבלה גב’ הלנה ( ,)Helena Krzyżanowskaגיבורת הדראמה האפלה הזאת .למרות שבאותה העת התנהלו משפטים רעשניים אחרים ,משפטו של מאצוך האפיל על כולם .רומנים קרימינאליים זוכים לקהל קוראים רב והפעם לא היה זה פשע מדומה אלא אוטנטי ופיקנטי במיוחד .נזיר ממנזר בצ’נסטוחוב ,רוצח את קרובו ,בעלה של אהובתו .את הגופה מסתיר בתוך ספה ,ובהמשך מוציא אותה מהעיר בתוך סל נצרים ומשליך אותה לנהר .במיוחד מותח היה תהליך החקירה ,אשר כעבור מספר 148 סיפורי פיוטרקוב של פעם חודשים הביא למאסרו של הרוצח .במשך המשפט ,שנמשך עשרה ימים ,שררה בעיר התרגשות בלתי רגילה .לפיוטרקוב הגיעו כתבים כמעט מכול העולם .במיוחד מיוצגת הייתה העיתונות של פטרסבורג, משם הגיע גם מנהל מחלקת הדתות .כל בתי המלון והאכסניות הפרטיות היו מלאים עד אפס מקום .במסעדות ובמשרד הדואר שררה המולה רב לשונית. קשה היה להשיג כרטיס כניסה לאולם המשפט ,למרות שהמשפט התנהל באולם הגדול ביותר שהיו בו גם יציעים .מאז המשפט נקרא אולם זה ,באופן בלתי רשמי“ ,האולם של מאצוך” .על הלנה קז’יז’נובסקה הגן עורך דין אקסצנטרי מווארשה -קורבין פיוטרובסקי ( ,)Korwin-Piotrowskiועל דמזי מאצוך הגן זקן עורכי הדין של פיוטרקוב ,עורך הדין קליינה ( .)Klejnaעורך הדין קליינה היה ג’נטלמן אמיתי מ“( fin de siècle-סוף המאה” -מונח המציין את התקופה 1890-1914ה.י .).קשיש עם שפם דק ,חובש בקיץ כובע קש בסגנון מוריס שבלייה ,אפודה ומכנסיים לבנים. בנוסף לעבודתו המקצועית הוא נשא בתפקידים חברתיים רבים .הוא היה חבר ועדת עורכי הדין ,חבר במועדונים “סוקול” ( - Sokółנץ) ובמועדון ורוכבי האופניים .בקפדנות דאג לבריאותו ,ונזלת רגילה ריפא בריביירה הצרפתית .את הערבים בילה לעתים קרובות בחברת ידידו עורך הדין קובוס ( ,)Kobosב”גומחת ברווז” ,מסעדה ידועה אז בזכות המטבח המשובח שבה .מומחיות הבית הייתה פשטידת פטריות מצוינת. ההגנה על מאצוך הייתה משימה קשה במיוחד .לא רק שדעת הקהל הייתה מזועזעת מהרצח המפלצתי ,אלא שמראש התייחסה בעוינות אל כל עורך דין ,אשר ייקח על עצמו את ההגנה .לשם מה ההגנה? בוצע פשע נורא .הנאשם הודה באשמה .פסק דין מחייב הוא בלתי נמנע .נגד הנאשם עומדת המדינה המיוצגת על ידי התובע .כל החברה הנסערת 149 זיגמונט טננבאום עומדת נגדו .הוא לבד ,חסר אונים ,נטוש ברגעים הקשים .המחוקק, בתבונתו הרבה ,העניק לו הגנה .הבחירה הייתה נכונה .בתחכום רב, וראשית כל בחוכמה רבה ,באופן תרבותי ,במידה וללא מליצות ,התקדם הסנגור לקראת מיתונה של האשמה המוחצת .הוא יצר אווירה של tout - comprendre c’est tout pardonerלהבין הכול -פירושו לסלוח הכול. (מטבע לשון שמקורו לוט בערפל .בניסוח הנוכחי מופיע לראשונה בשנת 1868אצל טולסטוי ברומן “מלחמה ושלום” ה.י). 150 סיפורי פיוטרקוב של פעם דברי רקע דוקטור טננבאום וקרוביו זיגמונט טטנבאום היה בראש וראשונה מייסד רפואת אף ,אוזן וגרון בעיר מולדתו פיוטרקוב טריבונלסקי .כאן נולד ב 24-באפריל 1892 במשפחת אברום-נוחם טננבאום וחיה-שורה מבית וורשאבסקי .היה רופא שני במשפחה זו וילדם הרביעי מבין ששת אחיו ואחיותיו. הבכור היה שמעון ,אשר היה בין מנהיגי שביתת בתי הספר בשנת ,1905כאשר תלמידי הגימנסיה של פיוטרקוב החלו בהתנגדות להשלטת התרבות הרוסית בתקופת הכיבוש הרוסי .שבתו בעיקר התלמידים הפולנים ,אך לאות ההזדהות השתתפו בשביתה גם תלמידים ממוצא יהודי ,גרמני ורוסי .לאחר סיום לימודי הרפואה עבד שמעון בפיוטרקוב טריבונלסקי ,והוא נפטר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. שנייה במשפחת טננבאום באה לעולם מאלבינה ( ,)Malwinaאשר הייתה מורה בפיוטרקוב ונקראה סטפניה גרודזקה ( Stefania .)Grodzka קצרים היו חייה של אווה ( ,)Ewaהשלישית מבין ילדי אברום-נחום ושורה טננבאום .היא נפטרה במגפת הטיפוס שתקפה את פיוטרקוב בשנת ,1903כשהיא רק בת שלוש עשרה. 151 זיגמונט טננבאום בשלישייה הבאה של משפחה זו ,אשר מצד האם מוצאה ממשפחה יהודית ידועה בפיוטרקוב ,משפחת שפילפוגל ,בעלי אחוזה חקלאית-תעשייתית בוולה קז’יסטופורסקה ( ,)WolaKrzystoporska היו לפי הסדר :הדמות המרכזית של הסיפור שלנו ,זיגמונט טננבאום, בורניסלאבה טננבאום-בורובסקה ,שגרה ועבדה עד לפטירתה בלודז’ ולאון טננבאום-טישקה ,כלכלן ,החי עדיין בשנות השמונים של המאה העשרים בלונדון -הוא אשר עשה מאמצים גדולים כדי להוציא לאור את הירושה הספרותית של אחיו ,למרות שהדבר לא יצא לפועל בחייו .רק בתחילת שנות התשעים ,בזכות מאמצי “ארגון ידידי פיוטרקוב טריבונלסקי” ונשיאו המהנדס וולאדיסלאב הארטמן פורסמו שתי ההוצאות הראשונות של “סיפורי פיוטרקוב של פעם” ושל “זיכרונות”. מוצאן של משפחות שפילפוגל וטננבאום הוא מהרחוב היהודי, כלומר ,מרחוב סטארווארשבסקה .הלנה שרשבסקה ,הכרוניקאית של משפחת שפילפוגל כתבה בספרה “יוזף וחנה” ,שמשפחת טננבאום “גרה בפיוטרקוב טריבונלסקי ,בבית עץ קטן בין הגנים ברחוב קראקובקה ( .)Krakówkaאברום-נחום עסק בשיווק שמרים. בכל בוקר היה קם בשעה ארבע ,ובחמש היה כבר בתחנת הרכבת... גשר עץ חצה את רחוב קראקובקה ,גשר על הנחל סטראווה ( )Strawa וליד הגשר פסל של קדוש ”...בינתיים עברו שנים ואין סימן לשום נחל .במקום עוברת שדרה רחבה על שם קופרניק ( ,)Kopernik והנחל המוזכר נקרא סטראווקה ( - Strawkaסטראווה קטן) ,כי הסטראווה זרם ,וזורם עד היום ,צפונית לרחוב הצבא הפולני, מסתובב דרומה ליד ארמון המלך בקרבת הרחוב שלזייה של היום, ומתחבר לסטראווקה בגני המלך העתיקים... הסופר העתידי של “סיפורי פיוטרקוב של פעם” ו”זכרונות” ,מאותו 152 סיפורי פיוטרקוב של פעם ד”ר זיגמונט טננבאום 153 זיגמונט טננבאום הבית הקטן בין הגנים ,הלך לגימנסיה המתנשאת מעל הסביבה והמרוחקת מביתו מרחק של זריקת אבן .רק סמוך לעצמאותה של פולין ,בשנת ,1918קיבלה את השם “הגימנסיה על שם המלך בולסלב חרוברי” .עוד לפני כן למד זיגמונט טננבאום רפואה באוניברסיטה היגלונית ,והתמחה ברפואת אא”ג בווינה .לאחר סיום הלימודים ,חזר לעיר הולדתו כדי להקדיש את עצמו לרפואה ולעבודה עבור החברה. פרצה מלחמת העולם השנייה .לאחר חמישה שבועות של קרבות גבורה כבשו הגרמנים את מרכזה ומערבה של המדינה והשטחים המזרחיים ,עד הנהר בוג ,נכבשו על ידי ברה”מ ,שותפה של גרמניה. השואה פגעה ברוב משפחתו של דוקטור זיגמונט טננבאום .הוא עצמו הסתתר תחת שם בדוי ,טאופיל שיקורסקי ,ולא היה שורד ללא עזרת ידידים פולנים ואשתו לעתיד ,מאריה מארצ’ק. תדיר ,במיוחד כאשר חיינו מתקרבים לעונת הסתיו ,אנו חוזרים במחשבות לשנות הילדות וחושבים :למי אנו חייבים יותר בכך שאנו מה שאנחנו עכשיו .לאבא או לאימא? אחדים טוענים שלאב אחרים לאם .בעל “סיפורי פיוטרקוב של פעם” זיגמונט טננבאום, שייך לשניהם ,על אף שהעריך מאד את היושרה והחריצות של אביו .האב אברום-נחום טננבאום ,בצעירותו הייתה “ידו בכול” במחסן מתכות .לאחר נישואיו עם חיה-שורה מבית ווארשאבסקי, המבוגרת ממנו ,סייע לדודו יוזף שפילפוגל ,לפני שזה רכש את וולה קשישטופורסקה בסחר בהמות שאותן הוביל בדרכים ושבילים. כאשר האחוזה הכושלת עברה לידיו של יוזף שפילפוגל ,הוא הפך במהרה למנהלו של משק תעשייתי -חקלאי .אביהם העתידי של שני רופאים היה למנהלו של מחסן אלכוהול .לבסוף הפך למשווק שמרים ,שבזכותם התפרסמה וולה קשישטופורסקה ,ומאוחר יותר למייצר צבעים המפורסמים גם מחוץ למדינה. 154 סיפורי פיוטרקוב של פעם אמו של זיגמונט טננבאום ,ושל אחיותיו ואחיו ,חיה -שורה מבית ווארשבסקי הייתה אישה רומנטית ש”טבעה” בספרים .בשל למדנותה ויופייה המיוחד ,השונה מזה של הנערות בעיר היהודית, לא עודדה חיזור מצד בחורים .היה לה שיער שחור עמוק ועיני פחם. פשטה שמועה שכתינוקת נחטפה משיירה של צוענים .אפילו היום, מי רוצה אישה חכמה ממנו? וכך ,את השתקן מטבעו ,אברום -נחום, שידכו עם “הפילוסופית”. כאשר באו ילדים לעולם ,חיה-שורה -כפי שכותבת הלנה שרשבסקה המוזכרת כבר קודם “ -ברגעים נדירים של הרפיית המתח ...נהגה לספר לילדיה על הצועני מנרו מהספר “הבקתה אחרי הכפר” מאת קראשבסקי ,ועל מצבה מרוסקת על קבר אביה ...צמרמורת תקפה את הילדים -עצבות ותחושת יופייה של הסמליות”... הפתיחות הזאת לידע וחוכמה הביאה את זו ,ששמה עכשיו הלנה טננבאום ,לפתיחת אכסניה לתלמידות ולתלמידים ממשפחות ידועות ,שלמדו בפיוטרקוב .האם ,עייפה מהעמל היומי ,נרדמה לעיתים עם ספר על הברכיים .דמות זו הייתה עבור הרופא והסופר העתידי ,כמו בוודאי גם לשאר ילדיה ,דוגמת כיבוד הידע האנושי. זיגמונט טננבאום גילה את כישרונו הספרותי לקראת סוף חייו .הוא לא היה היחיד במשפחה שהתברך בכישרון זה .אחד מאבותיו היה עזריאל שפילפוגל ובנו יחידו יוסל -יוזף שפילפוגל ,יוזם תפארתה של וולה קשישטופורסקה -פעם אחוזת שושלת משפחת אבירים קשישטופורסקי .יוזף שפילפוגל ,נשא לאישה את חנה ווארשבסקה והיו להם שמונה ילדים. לשלישי מהשמינייה הזאת ,נוחים שפילפוגל ,שהיה נשוי לליבה ומאוחר יותר לאונטינה מבית גולדשטיין ,היו שתי בנות ושני בנים. 155 זיגמונט טננבאום הבת הבכורה הלנה ,והשלישי במשפחה לאון ,אהבו את הספרות הפולנית ,ולא רק כקוראים אלא גם כאנשי עט -כיוצרים. הלנה שרשבסקה ,שבעלה סטניסלאב ,מהנדס ,מומחה לגידול שמרים, לא שרד את השואה ,נולדה בשנת 1891בוולה קשישטופורסקה. היא סיימה בית הספר לבנות בפיוטרקוב ולימודים אוניברסיטאים בז’נבה .את השואה עברה בגטו ווארשה יחד עם בתה ונכדה ,בצד הארי .בזכות “פולניותה” הטבעית ,עברה את השלב הסופי של המלחמה עם ביתה ונכדה במחנה עבודה ליד בירת הרייך השלישי - ברלין .גם שתי בנותיה האחרות שרדו את השואה. הלנה שרשבסקה תיארה את קורותיה שלה ושל קרוביה בעת המלחמה ואף את שנותיה ושנות משפחת שפילפוגל המוקדמות יותר בספר “הצלב והמזוזה” ,אשר יצא לאור חמש עשרה שנים אחרי מותה ,בשנת ( 1993הלנה שרשבסקה נפטרה בישראל בשנת .)1978בספרה שחזרה הלנה שרשבסקה בפעם הראשונה את תולדות משפחת שפילפוגל. בשנת ,1997פרסמה בתה של הלנה ,מרים שרשבסקה ,את הספר השני של אמה“ ,יוזף וחנה” ,המהווה הרחבה של ספרה הראשון. “אמה ושלוש בנותיה ונכד -כותבת מרים שרשבסקה ,המתגוררת ברמת גן ,בהקדמה לספר “יוזף וחנה” -שרדו את המלחמה הודות לעזרתם של ידידים ומכרים פולנים.”... ספרה הראשון “צלב ומזוזה” מתאר בפולנית יפה את האמת האנושית ביחסים שבין פולנים ויהודים ,המבוססים על עמדתם של אנשים יפים ורמתם המוסרית .אנשים אלה הצילו בני אדם קרובים ,ללא תמורה ,כי “זה היה צוו המצפון” .אחרי האח יעקב נולד האח הצעיר לאון ,אשר התנדב לצבא בשנת ,1920כמו חבריו הפולנים ,כדי להגן 156 סיפורי פיוטרקוב של פעם על ווארשה בפני הפלישה הבולשביקית ,המתקרבת ממזרח. כאשר הגיעו לבסוף עתות השלום ,חזר לוולה קשישטופורסקה והיה לחבר בהנהלת המפעל .יחד עם זאת ,פרסם את מאמריו בכתבי עת שונים .בין השאר עבד בכתב העת “חדשות ספרותיות” ( )Wiadomości Literackieבווארשה ,בעריכתו של מיאצ’יסלב גרידזבסקי ( ,Mieczysław Grydzewski 1894-1970שנקרא לפני כן גריצנדלר ,היסטוריון ,סופר ופובליציסט פולני ממוצא יהודי .עורך כתבי עת ספרותיים ה.י). לאון שרשבסקי נתפרסם במאמר מרעיש שכותרתו “רעב בפיוטרקוב”, כאשר בפברואר 1932פרצה שביתת רעב בבית החרושת לזכוכית “הורטנסיה” בעקבות אי תשלום שכרם של הפועלים .הכתבה פרסמה את השביתה בעיתונות האירופאית“ .הקפיטליסט” שרשבסקי לא הסתפק בפרסום הכתבה על דפי “חדשות ספרותיות” .בשיחתו עם ועד השובתים שלף שטר של מאה זלוטי והעביר לשובתים ,ולמחרת הגיעה עגלה עם מטען תפוחי אדמה ,קמח ומצרכי מזון אחרים אל מול בתיהן של משפחות השובתים. בעת הכיבוש הנאצי מצא את עצמו לאון שרשבסקי ,עם אשתו ובנו הקטן בגטו ווארשה .ידידים פולנים עזרו ,כדי שהמשפחה ,עם מסמכים מזויפים ,תוכל לחיות בצד הארי. המשפחה לא שרדה את השואה .היא נפלה קורבן לתרמית הידועה כ”פרשת המלון פולסקי”. בעץ המשפחה ,אשר ראשיתו באריאל שפילפוגל ,והמופיע בהקדמה לספר “יוזף וחנה” ,לא מופיעה לולה שרשבסקה .בשני הספרים המוזכרים לעיל ,אין אפילו משפט אחד על המשוררת הידועה של שנות השלושים של המאה העשרים ,אשר חיה ומפרסמת שירים שזכו 157 זיגמונט טננבאום להערכה רבה על ידי הביקורת הספרותית ואשר הופיעו בכתבי עת כמו “אותות” ( ,)Sygnałyוסמוך לפרוץ המלחמה ב”גונג” ( .)Gong לולה שרשבסקה ,שלדבריה מוצאה מוולה קשישטופורסקה, ליד פיוטרקוב טריבונלסקי ,חזרה לא מכבר ,בשנת ,1956מברית המועצות .הוצגתי בפניה ועמדנו להיפגש שנית ,אך לצערי פגישה זו לא התקיימה. אכן ,זיגמונט טננבאום היה הסופר השלישי או הרביעי במשפחת שפילפוגל .לאחר שניצל מהשואה הודות לעזרתם של ידידיו הפיוטרקובאים ,כאשר ב 18-בינואר 1945נכנס הצבא הרוסי לפיוטרקוב טריבונלסקי ,התייצב בראש הקהילה היהודית המתחדשת בעיר, שמטרתה הייתה עזרה למעטים ששרדו את השואה .המשרד היה במקום שבו לפני המלחמה היו משרדי הקהילה היהודית ,ברחוב פילסודסקי ,23 היום רחוב “הצבא הפולני” .רשימת הניצולים כללה 250איש. דוקטור זיגמונט טננבאום נשאר בפיוטרקוב ,עיר מולדתו .הוא היה מנהל מחלקת אף ,אוזן וגרון בבית החולים המקומי ,וכן ראש הקהילה היהודית בפיוטרקוב שלאחר השואה .עסק רבות באיסוף דברי אמנות ,אשר לפני מותו העביר לרשות העיר .מורשתו הספרותית העיקרית היא הספר “סיפורי פיוטרקוב של פעם” ו”זכרונות” הכלולים בו. הגיע מרץ .1968גומולקה הכריז על “מסע צלב” נגד הציונים .נהוג היה לומר “שמסתכלים לאנשים במכנסיים” .במהרה ,אלפי אזרחי פולין ,אשר הרגישו עצמם בראש וראשונה פולנים ,כי ספגו את התרבות הפולנית ,קיבלו כרטיסי נסיעה “לכיוון אחד” ,ללא זכות שיבה לארץ אבותיהם. לעיתים פנו גורמי השלטון לפולנים ממוצא יהודי בבקשה-דרישה 158 סיפורי פיוטרקוב של פעם להצהיר בפומבי על הינתקותם מהציונות .מיצ’יסלאב אוגוסטיניאק המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית ( )PZPRבעיר והמחוז, פנה טלפונית לדוקטור טננבאום בהצעה שזה “יתייחס לציונות בביקורתיות על דפי העיתונות המקומית“. בתשובה שאל הדוקטור את האיש האם פנה לתושבי פיוטרקוב פולנים אחרים “בבקשה” הזאת .השתרר שקט בצד השני של הקו. המזכיר ,שלא מצא תשובה לשאלה המפתיעה ,שמע את מלים האלה: “היות שאינך פונה בבקשה זו לפולנים -מדוע אתה פונה בעניין זה אלי?” בתחילת אוגוסט ,1972כאשר ידידים פיוטרקובאים ליוו את דוקטור זיגמונט טננבאום לבית הקברות ,נשאר הדוקטור על אדמת המולדת. “הזמן שחלף” נשאר חי ב”סיפורי פיוטרקוב של פעם”. יז’י קיסון יאשצ’ינסקי (,)Jerzy Kisson - Jaszczyński חבר ועדת העורכים (ה.י). פיוטרקוב טריבונלסקי ,ינואר 2012 159 זיגמונט טננבאום 160
© Copyright 2024