‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫‪Zygmunt Tenenbaum‬‬
‫‪GEWĘDY‬‬
‫‪O DAWNYM PIOTRKOWIE‬‬
‫‪MEMUARY‬‬
‫‪Tłumaczenie z języka polskiego na język hebrajski: Hillel Yarkoni‬‬
‫© כל הזכויות על התרגום מפולנית לעברית שמורות להלל ירקוני‪,‬‬
‫וכל הזכויות על תוכן הספר שמורות לבת משפחת הסופר‪,‬‬
‫באמצעות אגף התרבות בעירית פיוטרקוב טריבונלסקי‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫ההוצאה לאור התאפשרה בסיוע הארגונים של יוצאי פיוטרקוב‬
‫טריבונלסקי בישראל‪ ,‬בארצות הברית וועידת התביעות‪.‬‬
‫הציור בכריכה הקדמית ‪ -‬רינק טריבונלסקי‪ ,‬פיוטרקוב‪ .‬הציור ניתן‬
‫במתנה לאם המתרגם ‪ -‬גברת הניה גרינברג‪ .‬שם הצייר אינו ידוע‪.‬‬
‫התמונה בכריכה האחורית ‪ -‬זיגמונט טננבאום בשנות השישים של‬
‫המאה ה‪ .20-‬התמונה נשלחה על ידי טננבאום לאבי המתרגם ד"ר‬
‫אברהם גרינברג‪ .‬שם הצלם אינו ידוע‪.‬‬
‫עטיפה‪ :‬אריה אנג'ל‬
‫עיצוב גרפי‪ :‬סטודיו 'אלמוג'‬
‫עריכה ותאום‪ :‬דינה פלדמן‬
‫הפקה‪ :‬אורלי לוי‬
‫‪www.orion-books.co.il‬‬
‫‪03-5030822‬‬
‫ת"ד ‪ 5330‬חולון ‪5815251‬‬
‫יצא לאור בישראל‬
‫ינואר ‪2016‬‬
‫‪2‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫סיפורי פיוטרקוב‬
‫של פעם‬
‫זכרונות‬
‫תרגום מפולנית‪:‬‬
‫הלל ירקוני‬
‫‪3‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫‪4‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫תוכן ענינים‬
‫הקדמת המתרגם‬
‫‪777‬‬
‫רחוב היהודים‬
‫‪110‬‬
‫זכרונות‬
‫‪101‬‬
‫הגימנסיה הרוסית‬
‫‪103‬‬
‫שביתת בתי הספר בשנת ‪1905‬‬
‫‪123‬‬
‫ֶטמידה ‪ -‬רוכבי אפנים ‪ -‬ניגונים‬
‫‪131‬‬
‫דברי רקע ‪ -‬דוקטור טננבאום וקרוביו‬
‫‪151‬‬
‫‪5‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫‪6‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫הקדמת המתרגם‬
‫ד”ר זיגמונט טננבאום (‪ )1892-1972‬היה ידידו הקרוב ביותר של אבי‪,‬‬
‫ד”ר אברהם גרינברג‪ .‬שניהם נולדו בפיוטרקוב טריבונלסקי‪ ,‬שניהם‬
‫למדו בגימנסיה של פיוטרקוב ושניהם למדו רפואה באוניברסיטה‬
‫היַ גֶ לֹונית בקראקוב וחלקו את אותה דירת סטודנטים‪ .‬ד”ר טננבאום‬
‫היה רופא אף אוזן וגרון וזכור לי היטב‪ ,‬בין השאר‪ ,‬כי טיפל בי כילד‬
‫בדלקות אוזניים שלי‪ .‬הוא שרד את השואה‪ ,‬חזר ונשאר בפיוטרקוב‪.‬‬
‫גם אנחנו שרדנו את השואה ואחרי שהייה קצרה בפיוטרקוב התיישבנו‬
‫בלודז’‪ .‬עד לעלייתנו ארצה בשנת ‪ 1950‬נשאר אבי בקשר הדוק עם‬
‫ד”ר טננבאום‪ .‬בדצמבר ‪ 1969‬אבי נפטר‪.‬‬
‫“סיפורי פיוטרקוב של פעם” נכתבו עבור קוראים פולניים‪ ,‬לא‬
‫יהודים ולכן יש בסיפורים אלו תיאורי חגים ומנהגים יהודים אשר‬
‫לנו מוכרים היטב‪ ,‬אך בכול זאת מתארים כיצד נחוגו אז בפיוטרקוב‪.‬‬
‫התקופה המתוארת בסיפורים מתחילה עוד לפני מלחמת העולם‬
‫הראשונה ולכן גם לילידי פיוטרקוב החיים היום‪ ,‬אפילו המבוגרים‬
‫ביותר שבינינו‪ ,‬לא מוכרת‪.‬‬
‫הספר יצא לאור בהוצאה שלישית במסגרת ההכנות לחגיגות היובל‬
‫ה‪ 800-‬של העיר‪ .‬הוא כולל שני חלקים‪ .‬הראשון והארוך ביותר נושא‬
‫כותרת “הרחוב היהודי”‪ .‬השני‪“ ,‬זיכרונות”‪ ,‬כולל זיכרונות מהגימנסיה‬
‫הרוסית‪ ,‬משביתת בתי הספר של שנת ‪ 1905‬וכן זיכרונות אחרים‪,‬‬
‫כולם נוגעים להתרחשויות בפיוטרקוב‪ ,‬ואם כי הם אינם קשורים‬
‫ישירות ליהודים‪ ,‬הם מציינים את חלקם של היהודים בחיים החברתיים‬
‫והפוליטיים של העיר‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫בין השנים ‪ 1772‬ו‪ 1795-‬פולין חולקה שלוש פעמים בין שלושת‬
‫המעצמות האירופיות של אז‪ :‬רוסיה‪ ,‬פרוסיה ואוסטריה‪ .‬במזרח‪ ,‬החלק‬
‫הארי‪ ,‬כמחצית משטחה של פולין נפל לידי רוסיה‪ .‬על פי ההסכם‬
‫בין שלושת הכובשים‪ ,‬פולין הפסיקה להתקיים‪ .‬בהמשך עברו שטחי‬
‫הכיבוש שינויים שונים‪ .‬בין השנים ‪ 1832‬ו‪ 1918-‬אותו חלק של פולין‬
‫תחת הכיבוש הרוסי הפך לחלק מרוסיה והמושג “ממלכת פולין”‬
‫התייחס לצאר הרוסי כמלך פולין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1874‬הפכה פולין ל”ארץ ליד הוויסלה”‪ ,‬כדי לא להזכיר את השם‬
‫“פולין”‪ .‬פולין העצמאית קמה בשנת ‪ ,1918‬בעקבות תוצאות מלחמת‬
‫העולם הראשונה‪.‬‬
‫פיוטרקוב מוזכרת תדיר כבירת “גוברניה” ‪“ -‬מחוז”‪ .‬בין השנים ‪1867‬‬
‫ו‪ 1914-‬שימשה פיוטרקוב טריבונלסקי בירתו של מחוז‪ ,‬אשר נמשך‬
‫מצפון מזרח עד דרום מערב וכלל את הערים לודז’ (‪ )Łódź‬בצפון‪,‬‬
‫וצ’נסטוכוב ובנדזין (‪ )Częstotchowa, Będzin‬בדרום ואת סביבתם‪.‬‬
‫במקומות מסוימים הוספתי בסוגריים הסברים קצרים בגוף הטקסט‪ .‬הם‬
‫מזוהים בראשי תיבות של שמי ה‪.‬י‪.‬‬
‫על קיומו של הספר נודע לי לפני מספר שנים‪ ,‬אולם עותק שלו הגיע‬
‫לידי רק באחרונה‪ .‬קיבלתי אותו מידי ד”ר איבי מכמנדרוב‪ ,‬שבעידודה‬
‫החלטתי לתרגום אותו לעברית ואולי להוציאו לאור‪ .‬תודתי נתונה לה‬
‫על כך‪ ,‬וגם על הערותיה הלשוניות לטיוטת התרגום‪.‬‬
‫“המנוע” להוצאה לאור של הספר היא ד”ר דינה פלדמן‪ ,‬אשר יזמה את‬
‫הוצאתו‪ ,‬עברה על התרגום שלי‪ ,‬העירה ותיקנה את הדרוש תיקון‪ ,‬ערכה‬
‫ופעלה נמרצות לטיפול בכל הצד הלוגיסטי של ביצוע הפרויקט‪.‬‬
‫תודתי החמה ניתנת לגברת אילונה פטיק (‪ )Ilona Patyk‬ראש אגף‬
‫‪8‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫התרבות בעירית פיוטרקוב ולמר יאצק ביקובסקי (‪)Jacek Bykowski‬‬
‫מנהל המחלקה ‪ -‬על השגת אישור פרסום הספר בעברית‪ ,‬וכן לארגונים‬
‫של יוצאי פיוטרקוב טריבונלסקי בישראל ובארצות הברית‪ ,‬ולועידת‬
‫התביעות ‪ -‬על הסיוע במימון ההוצאה לאור‪.‬‬
‫ה‪ .‬ירקוני‬
‫חיפה‪ ,‬ספטמבר ‪2015‬‬
‫‪9‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫רחוב היהודים‬
‫“עבורי‪ ,‬הסיבה היחידה לכתיבה היא רצון לעצור את מהלך‬
‫החיים‪ ,‬לשמור עליהם בפני אבדון והרס”‪.‬‬
‫זופיה נאלקובסקה‬
‫(‪ - Zofia Nałkowska 1884-1954‬סופרת פולניה ה‪.‬י‪).‬‬
‫בפי כול הוא נקרא “רחוב היהודים” למרות שהשם הרשמי על השלט‪ ,‬אז‬
‫“נוֹבוֹגרוֹדזקיָ ה” (‪.)Nowgorodzkaja‬‬
‫ַ‬
‫בשתי שפות (פולנית ורוסית)‪ ,‬אמר‬
‫בסקה” (‪ ,)Starowarszawska‬ואכן היה‬
‫ורש ָ‬
‫מאוחר יותר קראו לו “סטרֹווַ ַ‬
‫זה הרחוב היהודי שכמעט כל תושביו יהודים‪ .‬רק שומרי הבתים היו גויים‪,‬‬
‫כמה בעלי מלאכה‪ ,‬עגלונים‪ ,‬תגרנים‪ ,‬מחוסרי עבודה‪ ,‬ועוד עניים אחרים‪.‬‬
‫רחוב “סטרֹווָ ורשבסקה”‬
‫‪10‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫כאן‪ ,‬כולם הכירו זה את זה‪ .‬לכולם קראו בשמות בתוספת כינוי‬
‫שהתייחס למשל לצבע זקנו‪ ,‬מלאכתו או מקום מוצאו של האיש‪ .‬אמרו‬
‫רצקה הצהוב”‪“ ,‬מוישה השחור”‪“ ,‬אהרון הפחח”‪“ ,‬פינקוס האופה”‪,‬‬
‫“ה ָ‬
‫ֶ‬
‫“טוּשינְ סקי הפרמדיק”‪ .‬לפעמים הוסיפו ַלשם כינוי לעגני‪ .‬למשל‪“ ,‬דוד‬
‫“שימע בעל‬
‫ֶ‬
‫טלק” (“המגמגם”)‪“ ,‬שמול החתוך” (כי נימול בגיל ‪,)13‬‬
‫“ט ֶ‬
‫ֶ‬
‫האף” (כי היה לו אף כחול ענק)‪.‬‬
‫עד כדי כך נצמדו הכינויים האלו לתושבי הרחוב היהודי‪ ,‬עד ששמם‬
‫האמיתי נשכח‪ ,‬ורק הדוור ידע אותו‪ .‬רק אנשי שם‪ ,‬היהודים העשירים‬
‫וחכמי התלמוד‪ ,‬נקראו בשמם ובשם משפחתם‪.‬‬
‫כולם דיברו יידיש‪ .‬גם הלא יהודים קלטו את השפה ובמפגש עם שכניהם‬
‫היהודים הפגינו ברצון את שליטתם ביידיש ובעיקר בנוכחות קרוביהם‬
‫ומכריהם מהשכונות הלא יהודיות שבאו לבקרם‪ .‬הם ברכו את שכניהם‬
‫היהודים ביידיש‪ ,‬ואת איחולי ראש השנה ביטאו בעברית צחה ובמבטא‬
‫נכון‪ .‬הם שרו שירי עם יהודיים‪ ,‬אהבו את מטעמי המטבח היהודי‬
‫הפיקנטי‪ ,‬כגון “לאזַ נקי” ‪ - )łazanki‬אטריות רחבות חתוכות לריבועים‬
‫ה‪.‬י‪ ).‬עם שעועית במרק עוף זהבי‪ ,‬חמיצת סלק אדום של פסח‪ ,‬שטעמה‬
‫כטעם יין‪ ,‬צוואר אווז או תרנגולת ממולאים בבשר טחון ובצל מטוגן‪.‬‬
‫ה‪”-‬גריב ֶלך” של שומן‬
‫ֶ‬
‫במיוחד אהבו אווז צלוי מתובל חזק בשום‪ ,‬את‬
‫האווז‪ ,‬קרפיון ממולא ואת הצ’ולנט השמן והנפלא אשר נאפה בחומו של‬
‫תנור האופה מיום שישי עד שבת‪.‬‬
‫שיאה של ארוחת הצהריים של שבת היה ה”קוגל”‪ .‬היה זה מאפה‬
‫מאטריות‪ ,‬משובץ בשפע צימוקים וספוג בשומן‪ .‬לפעמים במקום‬
‫אטריות השתמשו בלחמניות מתוקות או חלה מתוקה עם צימוקים‬
‫ושקדים‪ .‬היו צורות שונות למטעם הזה‪.‬‬
‫חוּבקה”‬
‫ייס ָ‬
‫“ּפ ַ‬
‫מבין המשקאות‪ ,‬את מקום הכבוד תפסה וודקה ֶ‬
‫‪11‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫(‪ -Pejsachówka‬של פסח ה‪.‬י‪ ,).‬אשר ריחה גירה את חיכו של המתנזר‬
‫ממשקאות האדוק ביותר‪.‬‬
‫כפי שציינתי‪ ,‬שפת היידיש שלטה ברחוב היהודי‪ .‬רק שלטי הפח‪ ,‬שלפני‬
‫החנויות ובתי המלאכה‪ ,‬היו בפולנית וברוסית‪ .‬לפני חנות המכולת של‬
‫לאה ִט ֶילס‪ ,‬היה תלוי שלט ועליו גוש חרוטי של סוכר עטוף‪ ,‬כמו בצעיף‪,‬‬
‫בנייר כחול‪ .‬לידו‪ ,‬כמו בשריון מוזהב‪ ,‬בעין מתכתית הביט דג מעושן‪.‬‬
‫ברקע ערמת לחמניות עגולות ובייגלך‪.‬‬
‫חיים מיליונר מכר נוצות ופוך‪ .‬על השלט אשר הודיע על מרכולתו היה‬
‫מצויר אווז צחור בתוך ענן של נוצות ומהם בלט‪ ,‬כמו על מקל‪ ,‬מקור‬
‫אווז צהוב‪.‬‬
‫מנדל ַמלוֹפוֹלסקי‪ ,‬שם משפחה שלא תאם במיוחד את מקצועו‪ ,‬הציע‬
‫מבחר גדול של כפפות וחגורות שבר (קילה ה‪.‬י‪.).‬‬
‫מזרון על שלטו של רפד נראה כמו עוגת גבינה ענקית‪ .‬לפני בתי תה‬
‫היו תלויים שלטים ועליהם מיחמים כרסתניים וסביבם כוסות תה בהיר‪,‬‬
‫על התחתית מחצית פרוסת לימון וסופגניות קטנות‪ ,‬שהזכירו סבונים‬
‫צוֹבה” (תה של קוזניצוב ה‪.‬י‪.).‬‬
‫קטנים עם פרסומת “צ’אי קוּזניֶ ָ‬
‫קרימלוֹבסקי‪ .‬הוא עסק גם בציור‬
‫ַ‬
‫את כל השלטים צייר מאסטר‬
‫אומנותי‪ .‬ציורי נוף שלו‪ ,‬סצנות מחיי יהודים‪ ,‬ולרוב דמות של יהודי‬
‫עם זקן עבות‪ ,‬חובש כובע שטריימל מפרוות שועל‪ ,‬רכון מעל תלמוד‪,‬‬
‫קישטו את דירות היהודים‪ .‬ציורים אלו‪ ,‬היו תלויים לרוב על הקיר‪ ,‬מעל‬
‫מיטה זוגית שנבנתה בנגריית הרהיטים היוקרתית ביותר בפיוטרקוב‪,‬‬
‫בבעלותו של מילשטיין‪.‬‬
‫לפני חנותם של הכובענים כץ ושטיבל‪ ,‬במקום שלטים‪ ,‬תלויות היו‬
‫ויטרינות‪ .‬בתוך ארונות הזכוכית האלה‪ ,‬ליד הכובע היהודי הנמוך‪,‬‬
‫‪12‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫דמוי מכסה סיר‪ ,‬היה מונח בשלום הכובע הפולני‪ ,‬העממי‪-‬כפרי שצבעו‬
‫יוּבקה” (‪ )Maciejówka‬עם רצועה מבריקה‪ .‬שררה‬
‫“מאצ’יֶ ָ‬
‫כחול כהה‪ַ ,‬‬
‫אז האופנה “העממית” וסוג כזה של כובע חבשו לא רק כפריים אלא‬
‫רבים מבין האינטליגנציה הפולנית‪ .‬על מנת להפגין את הפולניות‬
‫שלהם חבשו אותם גם יהודים‪ ,‬ולכן את ה”מאצ’ייובקה” כינו כאן‪:‬‬
‫מויישיובקה”‪ .‬לידם היו מונחים כובעים משעוונית של בעלי הכרכרות‪,‬‬
‫כובעי צבא מיניאטוריים האהובים על הילדים‪ ,‬ובתקופה שבין‬
‫המלחמות (מלה”ע הראשונה והשנייה ה‪.‬י‪ ).‬הכובעים המרובעים בצבע‬
‫כחול כהה‪ ,‬עם קישוטי חוט כסף וכוכב כסף בקדמתם‪ .‬את אלו חבשו‬
‫ותיקי ההתקוממות של שנת ‪( 1863‬התקוממות לאומית נגד הכיבוש‬
‫הרוסי‪ .‬ה‪.‬י‪.).‬‬
‫הפחח ברחוב היהודי תלה על דלת בית המלאכה והחנות שלו מבחר‬
‫גדול של מוצריו‪ .‬כדי חלב‪ ,‬קומקומים‪ ,‬משפכים בגדלים שונים‪ ,‬מכלי‬
‫מדידה בנפחים שונים‪ ,‬פומפיות‪ ,‬תבניות לעוגות‪ ,‬ביניהן אחדות בצורת‬
‫כוכבים‪ .‬לקראת חג הפורים‪ ,‬אל המבחר המצלצל הזה נוסף גם רעשן‬
‫משונן ה’גרייגר’ ביידיש‪.‬‬
‫מזריחת השמש טייל לפני חנות הבדים והסדקית שלו והמתין ללקוחות‬
‫בר הורוביץ הגדול‪ .‬זקנו הלבן הגיע עד אמצע בטנו והוא דמה לנסיך‬
‫וונציאני או לסנטה קלאוס‪ ,‬פרט לכך שזקנו היה אמיתי והוא לא חילק‬
‫לאיש מתנות‪.‬‬
‫ּפסרסקי‬
‫ֶּבר הורוביץ אהב שמש ואוויר‪ .‬כבר במאי טבל באגם של ַ‬
‫(‪ .)Psarski‬האגמים נמצאו באזור הביצות והיו שייכים למר פסרסקי מסוּ‬
‫בידרמן‬
‫ֶליוּב (‪ .)Sulejów‬פסרסקי החכיר את השטחים האלה לגרמני בשם ֶ‬
‫(‪ ,)Biedermann‬אשר עסק כאן בגננות‪ .‬את שלוליות המים המלוכלכות‬
‫ומלאות הטיט‪ ,‬ניצל היזם הגרמני בתור אגמי טבילה ושחייה‪ ,‬למרות‬
‫שהמים הגיעו רק עד אמצע הירכיים‪ .‬עבור לכלוך הרגליים הזה גבה‬
‫‪13‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫שלוש קופיקות! בר היה במבוכה‪ ,‬היות שלא הצליח להחביא את אבריו‬
‫האינטימיים במים והיה ללעג מצד הנערים‪ ,‬רועי הפרות‪ ,‬על כרי הדשא‬
‫בסביבה‪.‬‬
‫“ראו‪ ,‬איזה ‘חתוך’ זקן!” קראו הנערים‪.‬‬
‫בידרמן התקין גם תאים לנשים‪ .‬בנה אותם מקרשים ישנים‪ .‬לעתים‬
‫קרובות נשמעו מתוכם צעקות רמות‪ ,‬כי נערים הציצו דרך החרכים‪,‬‬
‫למרות שאז הנערות היו פחות חשופות בכניסתן למים מאשר הן‬
‫חשופות היום בלכתן רחוב‪.‬‬
‫בר‪ ,‬מוצק וגדול לא סבל את הישיבה באווירה המדכא בחנותו המעופשת‪.‬‬
‫הוא נהג לברוח ממנה אל המרחב‪ ,‬שם ניתן היה לגלגל שיחה עם שכנים‪,‬‬
‫במקום שבו הזמן לא דחק‪ .‬אבל לא בימי השוק‪ ,‬בימי שלישי ושישי‪,‬‬
‫כאשר הכפריים היו באים לעיר וביקרו בהמוניהם בחנויות היהודיים‪ .‬כי‬
‫אצל יהודי היה קל יותר לקנות‪ .‬אם לא אצל שמול אז אצל ברק וגם זול‬
‫יותר‪ .‬ניתן היה לנבור בסחורה כאילו הייתה שלך‪ ,‬למדוד את המעיל אין‬
‫ספור פעמים‪ ,‬לעמוד על המקח‪ ,‬לרטון‪ ,‬להתייעץ ולהתבדח‪ .‬ועם הסוחר‬
‫ניתן היה לדבר כמו עם חבר‪ ,‬תמיד בגוף ראשון ושני‪ ,‬מבלי להתחשב‬
‫בגילו של בעל השיחה‪ .‬רק לאשתו של הסוחר נהוג היה לפנות בגוף‬
‫שלישי‪“ :‬שלייזרית” תראה לי את המעיל הזה‪”...‬‬
‫החנות של בר הזקן הייתה מקובלת במיוחד על הכפריים‪ .‬המבחר היה‬
‫גדול ובר ידע לשכנע את לקוחותיו‪.‬‬
‫במיליוּב (‪)Milejów‬‬
‫ֶ‬
‫דיבר והתבדח בעגה הכפרית‪ ,‬כאילו את כל חייו חי‬
‫בוֹגדנוּב (‪( )Bogdanów‬הכפרים בקרבת פיוטרקוב ה‪.‬י‪.).‬‬
‫או ַ‬
‫“בר הזקן”‪ .‬הוא נהג לספר בדיחות והסיפורים שלו‬
‫הכפריים כינו אותו ֶּ‬
‫עברו מפה לפה בין היהודים‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫הידועה ביותר הייתה האמרה הצינית שלו “להיות אלמן זה כמו לאכול‬
‫חזרת‪ .‬אמנם סוחטת דמעה מהעין‪ ,‬אך מענגת את הקיבה ומשמחת את‬
‫הלב”‪.‬‬
‫החנויות בשכונה היהודית היו בקתות עלובות וחשוכות‪ ,‬מוארות‬
‫במנורת נפט מפויחת או בנר תקוע בבקבוק חומץ ריק‪ .‬בעל החנות‬
‫נשאר בחנות עד מאוחר בלילה‪ .‬לא היו קיימות אז שום תקנות בדבר‬
‫שעות המסחר‪ .‬בחורף חממו את החנויות‪ ,‬במקרה הטוב‪ ,‬בתנור ברזל קטן‬
‫על רגליים דקות‪ ,‬וכשלא היה תנור חממו את הידיים העייפות מעל סיר‬
‫ברזל בו‪ ,‬כמו עיני שד‪ ,‬להטו גחלי פחמים‪.‬‬
‫על מנת לקיים את החום בסיר כזה‪ ,‬חובה הייתה‪ ,‬לנשוף לתוכו ולנער‬
‫את הגחלים ללא הרף‪.‬‬
‫את מתקן החימום הזה החליפו לעתים מעיל צמר גפן עבה‪ ,‬וכפפות‬
‫מצמר גס עם פתחים לקצות אצבעות‪ .‬הרגליים נעטפו בסמרטוטים‬
‫ועליהם מין מגפיים ענקיים העשויים ממקלעות קש‪.‬‬
‫בחנות יהודית כזאת‪ ,‬אם לא הייתה צמודה לחדר המגורים‪ ,‬חיממו‬
‫תפוחי אדמה‪ ,‬שבישלו קודם בבית‪ ,‬ואכלו אותם בצהריים עם סוג של‬
‫לבן‪ .‬בבוקר אכלו חתיכת דג מלוח‪ ,‬פרוסת לחם יבש וכוס תה חלש‬
‫שהומתק מעט‪ .‬הערך הכולל של הסחורה‪ ,‬בחנויות גמדיות אלה‪ ,‬הגיע‬
‫לכמה עשרות רובלים‪ .‬אחת מהן הייתה החנות של ר ְֹוח ָמה‪ ,‬בה נמכרו‬
‫סוכריות מנטה בשני צבעים‪ :‬לבנות ובצבע פטל‪ ,‬משובצות בגבישונים‬
‫קטנים של סוכר‪ ,‬כפתורי שוקולד עם גרגירי פרג צבעוניים מפוזרים‬
‫עליהם‪ ,‬בקבוקונים אדומים מעמילן שלאחר נגיסת הראש ניתן היה‬
‫לשתות מתוכם נוזל מתקתק‪ .‬הייתה שם חלווה טורקית עם צימוקים‪,‬‬
‫סוכריות צבעוניים‪ ,‬עוגיות בצורת תרנגול או עיגולים בגודל של מטבע‬
‫הרובל‪ .‬היו גם מטעמים זולים אחרים עבור הילדים היהודים הרזים‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫מסחר בקנה מידה דומה התנהל בחנויות בהן מכרו נפט מחבית פח גבוהה‬
‫ונרות‪ .‬באחרות צרורות של קש‪ ,‬מזון סוסים ומלח‪ .‬באחרות שוטים‬
‫עבור בעלי עגלות וכרכרות‪ ,‬גריז למסבי גלגלים וגרוטאות ברזל חלוד‪,‬‬
‫ביניהן אפשר היה למצוא חלקים שימושיים לכלי רכב כפריים וכרכרות‪.‬‬
‫קצת יותר עשירה‪ ,‬אם כי לא פחות קטנה‪ ,‬הייתה החנות של האלמנה‬
‫גרוֹדדזקה (‪.)Grodedzka‬‬
‫ֶ‬
‫יירל‪ ,‬כלומר “גברת שושנה”‪ ,‬ברחוב‬
‫רוֹיזָ ה ֶּב ֶ‬
‫רבים ביקרו בה‪ .‬היה זה בית מסחר קטן‪ ,‬או נכון יותר פינה בה ‪1001‬‬
‫פריטים באלפי מגרות‪ ,‬שהמתינו לדורשים‪ .‬למרות שהחנות הייתה‬
‫חשוכה‪ ,‬מוארת רק במנורת נפט תלויה‪ ,‬גברת שושנה ידעה להגיע לכול‬
‫פריט מבלי לטעות‪.‬‬
‫מאחורי הדלפק‪ ,‬משחר ועד מאוחר בערב‪ ,‬תפקדה גברת שושנה‪ .‬תמיד‬
‫באותו ז’אקט עבודה‪ ,‬צר במותניים‪ ,‬תמיד בכפפות צמר עם אצבעות‬
‫חשופות‪ .‬משכה תשומת לב בפאה הנוכרית המסורקת ודיברה בקול‬
‫בס מחוספס‪ .‬עזר לה בנה‪ ,‬נמוך‪ ,‬כאילו התהלך על הברכיים‪ ,‬עם זקנקן‬
‫אדמוני וכובע פרווה‪ .‬הוא נע מאחורי הדלפק כמו בובה על במת‬
‫תיאטרון בובות‪ .‬איני זוכר את כל הפריטים‪ ,‬שניתן היה לקנות אצל‬
‫גברת שושנה‪ ,‬אבל אני זוכר פריט ענק אחד‪ ,‬אשר קישט את חלון‬
‫הראווה הקטן‪ .‬היה זה ערדל פרסומת ענק‪ ,‬בגודל מפלצתי עם מדרס‬
‫לבד אדום וחותמת אדומה ‪( Treugolnik -‬משולש ‪ -‬מפעל מוצרי גומי‬
‫אשר נוסד בסן פטרסבורג בשנת ‪ 1860‬ה‪.‬י‪ ).‬ערדל ענק זה היה הפריט‬
‫היחידי אשר לא נמצא לו דורש בחנותה של גברת רויזה ביירל‪ ,‬כפי‬
‫שלא נמכרו המסכות בחנותו של לבקוביץ‪.‬‬
‫המסחר העלוב ביותר התנהל על הגשרון מעל ה”סטראווה” (‪- Strawa‬‬
‫הנחל החוצה את פיוטרקוב‪ .‬ה‪.‬י‪ ).‬הייתה זאת תעלה מצחינה‪ ,‬אשר ניקזה‬
‫את תעלות הביוב מהעיר בה‪ ,‬בתקופה ההיא‪ ,‬לא הייתה קיימת עדיין‬
‫מערכת ביוב מרכזית‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫על קורת בטון‪ ,‬ישבה אישה עם שד חשוף‪ ,‬אליו נצמד תינוק עטוף‬
‫בצעיף‪ .‬שדה של האישה מצומק‪ ,‬עם רשת נימים כחולים‪ ,‬הנראים‬
‫מתחת לעור היבש והצהוב‪ .‬האישה מוכרת כעכים קלועים‪ ,‬נפלאים‪,‬‬
‫משובצים בגבישי מלח ופרג‪.‬‬
‫סטראווה‬
‫‪1‬‬
‫תמונה אחרת מהזיכרון‪ :‬יושבות להן מספר תגרניות ומוכרות מתוך‬
‫סלים קלועים‪ :‬ביצים ודברי חלב‪ ,‬פטריות‪ ,‬אוכמניות‪ ,‬תותי יער‪ ,‬ופרגיות‬
‫ממולאות באוכמניות‪ .‬ניתן לקנות אצלן אפונה שחורה מבושלת‪ ,‬פול‪,‬‬
‫אגסי בר קטנים המבשילים בתוך תבן בעליית הגג והמכונים (בתרגום‬
‫חופשי ה‪.‬י‪“ ).‬פלוֹצוֹנים”‪.‬‬
‫‪ 1‬אתר‪/http://www.dawnypiotrkow.pl :‬‬
‫‪17‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫הנשים רכשו את המוצרים האלו מהכפריים‪ ,‬שהיו מגיעים לשוק בכול‬
‫יום שלישי וחמישי‪ ,‬מיד בכניסתם לעיר‪ .‬אחרות‪ ,‬מצוידות בסלים ושק‬
‫על הגב‪ ,‬נהגו עם שחר לצאת אל הכפרים‪ ,‬שחלקם היו מרוחקים מספר‬
‫קילומטרים‪ ,‬על מנת לקנות את הסחורה ולמכרה ברווח קטן ליד גשר‬
‫הסטראווה או ישירות בבתים‪.‬‬
‫מטעם מיוחד מכר על הגשרון לייזרוביץ הזקן‪ .‬על שולחן מכוסה בנייר‬
‫לבן מונח היה גוש לבן ומבריק של ְק ֶרם‪ .‬תקועים היו בו צימוקים‪ ,‬ופה‬
‫ושם גם שקדים‪ .‬לייזר הזקן היה מצויד בגרזן קטן ותמורת גרוש או‬
‫קופיקה‪ ,‬היה חוצב בו חתיכה מההר הקסום הזה ומוכר לילדים יהודים‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬לייזרוביץ היה מוכר בשכונה היהודית‪ ,‬בעגלה ירוקה‪,‬‬
‫גלידת שמנת ובטעם פטל‪ .‬מאחר והיו אלה מוצרים מוגבלים לעונת‬
‫הקיץ בלבד‪ ,‬הוא עסק בחורף בתיקון ערדליים‪.‬‬
‫לייזרוביץ היה אבי משפחה‪ ,‬אשר בניה סבלו מבריחת סידן‪ .‬המחלה‬
‫גרמה לשברים ועיוותי עצמות‪ ,‬והמבוגרים שבמשפחה היו גמדיים‪,‬‬
‫כמו הדמויות באקוורלים של הצייר ניקיפוֹר (‪ Nikifor‬צייר פולני ה‪.‬י‪,).‬‬
‫או כמו השתקפויות בראי מעוות בעיר שעשועים‪ .‬הילדים נראו כמו‬
‫מפלצות קטנות מסרטי וולט דיסני‪ ,‬אולם‪ ,‬בניגוד להן‪ ,‬לא היו משעשעות‬
‫אלא מעוררות רחמים‪.‬‬
‫ייוֹבסקה‬
‫ָ‬
‫סוּל‬
‫הרחוב היהודי השתרע מזרחה עד להצטלבות עם רחוב ֶ‬
‫(‪ )Sulejowska‬ומערבה עד רחוב פארנה (‪ .)Farna‬הרחוב היה מרוצף‬
‫כולו‪ ,‬כולל המדרכות‪ ,‬באבנים בולטות (“ראשי חתול”)‪ .‬מרכז המדרכה‬
‫היה מרוצף בלוחות אבן ארוכים ומכורסמים‪ .‬לאורכו בתים מושחרים‪,‬‬
‫חד קומתיים‪ ,‬שהטיח התקלף מהם במקומות רבים‪ ,‬ומתחתיו‪ ,‬כמו‬
‫מתחת לעור המתקלף‪ ,‬הציץ בשר חי ‪ -‬לבנים אדומות‪ .‬שורה של‬
‫קשתות הובילה אל תוך כניסות בתים חשוכות‪ ,‬והלאה אל חצרות‬
‫הבתים גדושות הצריפונים‪ ,‬המחראות והמזבלות‪ .‬עכברושים שרצו‬
‫‪18‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫כאן בהמוניהם‪ .‬על הגגות הדקים‪ ,‬גידלו שומרי הבית יונים‪.‬‬
‫אנשים‪ ,‬במעילים ארוכים שחורים חלפו בגאיות הצרים של הרחובות‬
‫ראדזקה (‪ּ ,)Sieradzka‬פייארסקה‪ ,)Pijarska( ,‬גרודזקה (‪,)Grodzka‬‬
‫ָ‬
‫שיֶ‬
‫לאזיאננה (‪ - )Łazienna‬היו אלה סימטאות עם בתים קטנים כרסתניים‬
‫עם כרכובים מקושטים‪ ,‬שרויות בדמדומים תמידיים‪ .‬כשחלפת ליד‬
‫המרתפים העתיקים הורגש משם משב של קרירות‪ .‬בצהרי יום קיצי‬
‫זחלו ערבסקות עליזות על גבי החומות העתיקות‪.‬‬
‫אם את קראקוב (‪ )Kraków‬כינו רומא קטנה‪ ,‬ואת טורוּן (‪- )Toruń‬‬
‫קראקוב קטנה‪ ,‬אזי את פיוטרקוב ניתן לכנות‪ ,‬מבלי לפגוע בכבוד ערי‬
‫הפנינה האלה‪ ,‬טורון קטנה‪...‬‬
‫על המדרכות שוררת תנועה רגילה של יום יום‪ .‬לקוחות פוקדים את‬
‫החנויות‪ .‬דלת פתוחה של חנות‪ ,‬ועל המפתן הסוחר לוחץ ידו של‬
‫כפרי‪ .‬העסקה נסגרה סוף סוף‪ .‬מתוך השערים האפלים של הבתים‬
‫יוצאות שתי נשים‪ .‬האחת‪ ,‬בכיסוי ראש מתחרה שחורה מקושטת‬
‫בשרוכי קטיפה בצבע שני‪ ,‬וחרוזי זכוכית משובצים בהם‪ .‬האחרת‪,‬‬
‫בכיסוי ראש לבן מוצמד בשרוך גומי‪ .‬מתחת לכיסוי הראש מציץ ראש‬
‫מגולח‪ .‬נשים חוזרות עם קניות‪ ,‬עוצרות ליד שערי הבתים ומשוחחות‬
‫בקול‪.‬‬
‫סבל חובש כובע מוכתם בקמח‪ ,‬חגור בשק‪ ,‬מגלגל חבית נפט אל תוך‬
‫ּפיטלוס‪,‬‬
‫חנות‪ .‬רכון תחת כובד בית המלאכה שלו על הגב‪ ,‬הולך זגג‪ְ .‬‬
‫הדוור הזקן‪ ,‬נתמך במקל עבה‪ ,‬עובר בכבדות מצד אחד של הרחוב‬
‫היהודי לצידו האחר‪ ,‬עוצר ליד חנות וקורא‪ :‬א‪-‬ברייבלה! (מכתב‬
‫ה‪.‬י‪ .).‬עגלה עם סיד מתגלגלת מסוליוב ללודז’ (‪ .)Łódź‬הסיד מכוסה‬
‫בשק ועליו שרוע על הבטן‪ ,‬מנמנם לו העגלון‪ .‬במרכז הרחוב מתקדם‬
‫שוחט צעיר ודוחף לפניו עגל צעיר המתנגד בפרוש לשחיטה הכשרה‬
‫‪19‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫המתוכננת‪ .‬השוחט הוא צעיר‪ ,‬בעל זקן בלונדי עבה ומתולתל‪ ,‬מביט‬
‫בעיניים פקוחות לרווחה של ילד סקרן‪.‬‬
‫בפינת הרחוב היהודי וזאמורובה (‪ ,)Zamurowa‬מתחת לחומה המקיפה‬
‫את כנסיית יעקב הקדוש‪ ,‬שומעים במשך כול היום את פעימות באר‬
‫קוּטרנוגה האדמוני מספק מי שתייה‬
‫המים‪ .‬נושא המים מוישה ‪ -‬מאיֶ ר ‪ֶ -‬‬
‫לרחוב היהודי‪ .‬מכנים אותו ברחוב היהודי מוישה מאיר סראלה והוא‬
‫משועשע כאשר הילדים קוראים לו “סראלה”! הוא מפנה את הגב‪,‬‬
‫מבליט את הישבן ומעודד את המשך המשחק‪ ,‬לשמחתם של הילדים‬
‫והמבוגרים‪.‬‬
‫יולק‪ ,‬המוכר בכינויו “וְ יוֹ”‪ .‬יולק עבד‬
‫לעתים ביקר בשכונה היהודית ֶ‬
‫נסקי‪ .‬שם היה צמוד‪ ,‬במשך כול היום‪ ,‬אל‬
‫במפעל הדפסה של אדולף פוֹזנַ ִ‬
‫ארכובת גלגל מכונת הדפסה‪ ,‬שעל מנת לגוון את עבודתו המונוטונית‪,‬‬
‫נהג לקרוא “ויו”! וכך נצמד אליו הכינוי‪ .‬יולק היה גוץ‪ ,‬התנועע כמו דוב‬
‫ונראה כמו איש מערות‪.‬‬
‫תמיד‪ ,‬ביד אחת אחז אלה קצרה ובשנייה אבן גדולה‪ .‬כאשר יולק‪ ,‬אחרי‬
‫העבודה‪ ,‬הראה עצמו מזוין כך ברחוב‪ ,‬נשמעה מכול הצדדים קריאה‬
‫“ויוֹ”!‪“ ,‬ויוֹ”! למרות שמראהו של יולק היה מאיים‪ ,‬מעולם לא עשה‬
‫שימוש בנשק שלו‪ ,‬אלא מלמל משהו בכעס‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר איש‬
‫לא הציק לו‪ ,‬ברחוב קאליסקה (‪ )Kaliska‬או ביקובסקה (‪,)Bykowska‬‬
‫שם הסתובב בדרך כלל‪ ,‬היה פונה לרחוב היהודי‪ .‬כאשר גם כאן איש לו‬
‫הציק לו‪ ,‬היה בפרוש מצוברח ומלמל‪“ :‬מה זה‪ ,‬כולם התפגרו?”‪.‬‬
‫מבקשי פרנסה נודדים רבים חלפו בחצרות הבתים‪ .‬היו אלו סוחרים‪,‬‬
‫מוזיקאים‪ ,‬זמרים ‪ -‬סולנים‪ ,‬לוליינים במכנסי ספורט ורודים מתוצרת‬
‫“יֶ גֶ ר”‪ ,‬שבצעו על שטיחים קטנים תרגילי אקרובאטיקה שונים‪ .‬היה‬
‫תיאטרון בובות‪ ,‬היה איש עם גרמופון‪ ,‬היו קופים מאולפים אשר הראו‬
‫‪20‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫איך אישה זקנה נושאת דליי מים והיו גם נגני תיבת נגינה‪ .‬בהתפעלות‬
‫צפינו מהחלונות במופעים המקסימים האלו ושילמנו עבורם‪ ,‬לפי‬
‫יכולתנו‪ ,‬במטבע עטוף בנייר שהושלך מהחלון‪.‬‬
‫באותם השנים‪ ,‬היה מאוד פופולארי בפיוטרקוב‪ ,‬ובמיוחד בשכונה‬
‫היהודית‪ ,‬נגן תיבת נגינה בשם וולף‪ .‬היה זה זקן רזה‪ ,‬עם זקן לבן‬
‫ומקורזל כמו ימאי‪ ,‬שתמיד חבש כובע עם מצחייה מבריקה‪ .‬רכן תחת‬
‫כובדה של תיבת הנגינה שלו‪ ,‬שאותה נשא תמיד על הגב הכפוף‪ .‬כאשר‬
‫“סובב” מהארגז שלו מנגינות נוגות‪ ,‬עצם את העיניים וזמזם דבר מה‬
‫מתחת לאף‪.‬‬
‫יחד עם וולף הופיע מוישה קוזק אשר נשא ארגז מקושט ובו שתי עדשות‪.‬‬
‫הייתה זאת “פנוראמה”‪ .‬למבקרי הקולנוע העתידיים הסקרניים‪ ,‬הסביר‬
‫מוישה קוזק את המראות אשר חלפו לפני עיניהם‪“ :‬קונסטנטינופול‬
‫ביצה”‪“ ,‬כול המלכים מאז‬
‫גרוֹכוֹל ֶ‬
‫ֶ‬
‫ בירת טורקיה”‪“ ,‬העיר הגדולה‬‫בריאת העולם”‪“ ,‬זה במכנסיים הצרות‪ ,‬זה הקיסר הצרפתי הגדול ביותר‬
‫ נפוליון”‪.‬‬‫בהמשך הופיעה כרזה מתקופת מלחמת רוסיה ‪ -‬יפן‪ ,‬עליה נראה רוסי‬
‫גדול האוחז ביד אחת‪ ,‬כמו כלבלב‪ ,‬יפני קטן וביד השנייה‪ ,‬מכה אותו‬
‫בשוט‪ .‬פרשנותו של מוישה קוזק נשמעה כך‪“ :‬רוסקי תפס יפני ומרביץ‬
‫לו בתחת”‪ .‬כאלו היו “היידישה פרנוסס” (הפרנסות היהודיות ה‪.‬י‪.).‬‬
‫בפינה האחרת של הרחובות גרנצרסקה (‪ )Garncarska‬וזאמורובה‪ ,‬ליד‬
‫מחסן הברזלים של מורטקוביץ‪ ,‬המתינו‪ ,‬מהבוקר‪ ,‬ללקוחות‪ ,‬בעלי עגלות‬
‫וסבלים‪ .‬מוכרים היו בפיוטרקוב‪ ,‬ולא רק בשכונה היהודית‪ ,‬הסבלים‬
‫שיבסטופף‪ :‬האב‪ ,‬כבר יהודי בעל שיבה‪ ,‬ושלושת בניו‪ .‬ארבעתם היו‬
‫חזקים וזריזים‪ .‬עסקו רק בהעברת דירות‪ ,‬ובשטח זה לא היו להם‬
‫מתחרים‪ .‬ארבעת השיבסטופים ידעו‪ ,‬בתכסיסים שונים‪ ,‬תוך שימוש‬
‫‪21‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫בדרגשים קטנים‪ ,‬לתמרן ולהוציא מהדירה ולמקם על הפלטפורמה‬
‫להובלה‪ ,‬פסנתר כנף ענק‪.‬‬
‫משפחת ּפינקושיֶ ִביץ היו סבלים וגם בעלי עגלות‪ .‬הייתה זאת משפחת‬
‫נפילים‪ .‬ענקיים‪ ,‬שחומים‪ ,‬מזוקנים‪ ,‬לבושים בחורף ובקיץ במעילי צמר‬
‫גפן עבים אשר עוד יותר העצימו את דמותם‪ .‬כולם דיברו בקול בס‪ .‬לו‬
‫נתנו להם שריון של ימי הביניים והרכיבו על סוסים‪ ,‬היו נראים כמו‬
‫אבירים מציוריו של וואשניצוב (‪ Wiktor Wasniecow‬צייר רוסי ה‪.‬י‪.).‬‬
‫אבל משפחת פינקושיביץ לא היו אבירים‪ ,‬ולא היו להם סוסים אגדתיים‪.‬‬
‫היו להם סוסים רזים‪ ,‬ויחד אתם‪ ,‬בעמל רב‪ ,‬הרוויחו את לחמם‪ ,‬בהובלות‬
‫סחורות מתחנת הרכבת אל החנויות‪.‬‬
‫ברחוב שיראדזקה (‪ ,)Sieradzka‬ליד חנותו של יאנובסקי פעלה‪,‬‬
‫מהבוקר עד מאוחר בערב‪“ ,‬משוגנה מרים” ‪ -‬מרים המשוגעת‪ .‬עמדה על‬
‫משמרתה בכול עונות השנה‪ ,‬עטופה בסחבות מלוכלכות‪ ,‬תמיד יחפה‪.‬‬
‫רגליה היו “משוריינות” כמו בעור תנין עבה ומלוכלך‪ .‬מרים הייתה‬
‫תמיד פעילה‪ .‬נטפלה אל העוברים ושבים באומרה‪“ :‬תן קופיקה‬
‫ללחמניה”‪ .‬עבור המין הגברי היו לה הצעות “מפתות” יותר‪“ :‬בוא איתי‬
‫על הדרגש‪ ”...‬יום אחד משוגנה מרים נעלמה לתמיד‪ .‬פשוט הורחקה‬
‫מהעמדה שלה בפקודתו של הגוברנטור הכללי של פיוטרקוב‪.‬‬
‫גוברנטור קולונל קונסטנטין מילר (‪Konstantin Miller 1836 - 1904‬‬
‫היה מושל המחוז של פיוטרקוב בשנים ‪ 1890-1904‬ה‪.‬י‪ ,).‬כבר זקן‬
‫מופלג‪ ,‬טייל כל יום בעיר‪ ,‬ואחריו‪ ,‬במרחק צעדים אחדים‪ ,‬צעד השומר‬
‫מיקולאי עם “מיקולאי” כסף גדול (מדליה ה‪.‬י‪ ).‬על החזה‪ .‬מיקולאי‬
‫השומר היה מאד מקובל בין היהודים‪ .‬דיבר יידיש‪ ,‬ונפוצה השמועה‬
‫שמוצאו מהקנטוניסטים (ילדים יהודים‪ ,‬שגויסו בכפיה בתקופת שלטונו‬
‫של הצאר מיקולאי הראשון במאה ה‪ 19-‬ה‪.‬י‪.).‬‬
‫‪22‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫כאשר באחד הימים הגוברנטור נמצא ברחוב שיראדזקה‪ ,‬מרים‬
‫המטורפת תקעה בו מרפק וקראה לאסונה‪“ :‬מכשף זקן”‪ .‬דמותה של‬
‫מרים המטורפת הייתה כול כך מזוהה עם רחוב שיראדזקה כמו החנות‬
‫המשונה של לבקוביץ‪ ,‬בפינת הרחוב שיראדזקה וריצרסקה (‪.)Rycerska‬‬
‫בחלון הראווה‪ ,‬או נכון יותר על חלון דלת הכניסה‪ ,‬תלויות היו‪ ,‬מסכות‬
‫קרנבל של פנים זקנים וסמוקים עם זקנים ארוכים ומדובללים‪ ,‬עשויים‬
‫מסיבי צמחים‪.‬‬
‫בצד המסכות‪ ,‬הציץ אל הרחוב והמתין ללקוחות‪ ,‬בעל החנות ‪ -‬איש זקן‬
‫חובש כיפת משי‪ ,‬דומה בעצמו למסכה‪ ,‬אלא שנראה יותר מסכן מהן‪.‬‬
‫רק לעתים נדירות פקדו לקוחות את החנות המשונה‪ .‬למי‪ ,‬אז‪ ,‬נחוצות‬
‫היו מסכות?‬
‫בימי קיץ‪ ,‬הופיע חידוש בשכונה היהודית‪ .‬לאורך רחוב שיראדזקה‪ ,‬דרך‬
‫רינק טריבונלסקי (‪ ,)Rynek Trybunalski‬רחוב גרודזקה (‪)Grodzka‬‬
‫והרחוב היהודי‪ ,‬צעד “סאכרמרוז’ניק” (איש הגלידה ה‪.‬י‪ .).‬היה זה כפרי‬
‫רוסי ענק‪ ,‬בעל זקן‪ ,‬לבוש בחולצה ארוכה עד הברכיים‪ ,‬חגור בצעיף‬
‫אדום בתוכו תקועה הייתה מגבת לבנה‪ .‬נעל מגפיים גבוהות ומכנסיים‬
‫רחבות‪ .‬על הראש חבש כובע עם ריפוד עבה מצמר גפן‪ ,‬ועליו מכל‬
‫ובו שני מכלי פח קטנים יותר‪ ,‬עם שני סוגי גלידה‪ :‬שמנת ושוקולד‪.‬‬
‫“סאכרמרוז’ניק”‪ ,‬נראה כמו בובה ענקית משירי עם רוסיים‪ .‬צעד במרץ‬
‫במרכז הכביש ומפעם לפעם עצר‪ .‬ביד אחת אחז במכל שעל ראשו‬
‫רמרוזֶ ’ן! (גלידה!)‪ .‬כך מכר‬
‫סאכ ַ‬
‫ובקול צווחה‪ ,‬בדומה לתרנגול‪ ,‬קרא‪ַ :‬‬
‫את הגלידה‪ .‬הופעתו עוררה תמיד התרגשות‪ ,‬לאו דווקא בגלל הגלידה‪,‬‬
‫אלא בעיקר הודות למראה הבלתי שגרתי שלו‪ .‬השמנת המתוקה ממנה‬
‫עשויה הייתה הגלידה לא באה ממקור יהודי‪ ,‬וגם כשרות הכלים עוררה‬
‫ספק‪.‬‬
‫התעוררות והתעניינות מיוחדת בשכונה היהודית עוררה התזמורת‬
‫‪23‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫הצבאית‪ .‬ברחובות ובחלונות הבתים צפו באירוע קבוצות של סקרנים‪.‬‬
‫התזמורת צעדה בראש המחלקה של גדוד מספר ‪ 28‬של חיל הרגלים‬
‫(משנת ‪ 1892‬בפיוטרקוב חנה גדוד זה של הצבא הרוסי ה‪.‬י‪ .).‬הקסרקטין‬
‫של הגדוד נמצא ברחוב סולייובסקה (‪ ,)Sulejowska‬ממש בסוף הרחוב‬
‫היהודי‪ .‬בראש המצעד‪ ,‬במרחק קבוע ובקצב המארש‪ ,‬צעד תיש ענק‬
‫ומטופח‪ ,‬הקמע של הגדוד‪ .‬ליד התיש‪ ,‬בקרבת תעלת הביוב‪ ,‬צעד‬
‫בכבדות דוּויד ‪“ -‬בום בום”‪ .‬היה נמוך‪ ,‬קשיח כמו גוש עץ‪ ,‬ידיו תמיד‬
‫כפופות במרפקים‪ ,‬כפות ידיים קמוצות לאגרופים כחולים‪ .‬לבש מעיל‬
‫צבאי מרופט‪ ,‬על הראש חבש כובע צבאי ללא מצחייה ונעל נעליים‬
‫ענקיות מפורקות‪ .‬את הסמרטוטים הצבאיים קיבל במתנה מנגני‬
‫התזמורת הצבאית‪ ,‬אשר כיבדו אותו גם בשיירי אוכל בזמן שרחצו את‬
‫כלי האוכל שלהם ליד הקסרקטין‪.‬‬
‫דוויד גר על המדרגות אצל האופה‪ .‬בתמורה למגורים עלובים אלו‪,‬‬
‫סיפק למאפיה מים מהבאר המרוחקת‪ .‬השכם בבוקר היה מקבל מהאופה‬
‫פרוסה גדולה וחמה של לחם‪ .‬ביום שישי קיבל חלה רכה וטעימה‪.‬‬
‫דוויד אף פעם לא החסיר את מצעד התזמורת על אף שלא קיבל על‬
‫כך שום מידע מוקדם‪ .‬הוא צעד‪ ,‬הניף את האגרוף‪ ,‬כאילו תופף בתוף‪,‬‬
‫וציין זאת בקול עמום ונמוך‪“ :‬בום‪ ,‬בום”‪ ...‬היה זה הקול היחיד‪ ,‬בעל‬
‫המשמעות‪ ,‬שהיה מסוגל להשמיע‪ .‬עשה זאת לחלוטין ללא שום הבעה‪.‬‬
‫הדבר נראה כאילו חיקה תנועותיו של איש מערות‪ .‬גם אם דוויד חווה‬
‫התרגשות כלשהי בהשתתפותו בתזמורת‪ ,‬לא ניתן היה להבחין בה על‬
‫מסכת פניו המאובנות‪.‬‬
‫בראש התזמורת צעד‪ ,‬במדי קצין‪ ,‬המנצח מויסיי דוידוביץ קראגוצקי‬
‫(‪ .)Moisiej Dawidowicz Karagocki‬מויסיי דוידוביץ היה גבר גדול‬
‫ונאה‪ ,‬עם שפמפם שחור קצר‪ .‬הרכיב משקפי צבט במסגרת שחורה‪,‬‬
‫עם שרוך שחור מאחורי האוזן השמאלית‪ .‬מעיל אלגנטי כחול כהה‪,‬‬
‫‪24‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫ארוך עד מתחת לברכיים‪ ,‬הבליט את גופו האתלטי של המנצח‪ .‬מעשה‬
‫אומנות חייטי כזה‪ ,‬כמו המדים של מויסיי דוידוביץ‪ ,‬בא מהמתפרה של‬
‫מר מרכוס באום (‪ ,)Markus Baum‬קרוב לוודאי החייט הצבאי הטוב‬
‫ביותר בכול האימפריה הקיסרית הגדולה‪ .‬הוא ידע מה צריך להחסיר‬
‫או להוסיף לפיגורה של כל קליינט שלו‪ .‬במדיו של קצין‪ ,‬מדרגת רב‬
‫סרן ועד לגנרל‪ ,‬תפור היה מחוך גמיש‪ ,‬אשר העלים את הכרס של‬
‫לובש המדים‪ .‬לקצינים צעירים‪ ,‬באום הרחיב את הכתפיים‪ ,‬באמצעות‬
‫גיהוץ מתאים הבליט את החזה ובכך השיג גוף גברי יותר‪ .‬רק למויסיי‬
‫דוידוביץ לא היה צריך להחסיר או להוסיף דבר‪ .‬עליו המדים היו מונחים‬
‫ללא דופי‪ .‬נדיר היה לראות יהודי במדי קצין בצבא הצאר‪ .‬חוץ ממנצחי‬
‫התזמורות הצבאיות‪ ,‬מדי קצין לבשו רק רופאים יהודים שגויסו בעת‬
‫המלחמה‪ .‬בעיתות שלום‪ ,‬הם לא נראו בצבא‪ .‬לכן כל פעם שקרגוצקי‬
‫נראה בראש התזמורת או סתם בטיילו בעיר‪ ,‬לבבות היהודים נתמלאו‬
‫בגאווה‪ .‬נשים יהודיות התלחשו בהתרגשות‪“ :‬ראו נא‪ ,‬קצין יהודי!” ואכן‬
‫מתחת למדי הצבא האלו פעם לב יהודי‪ .‬מויסיי דוידוביץ ארגן וניהל‬
‫בפיוטרקוב מקהלה יהודית בשם “הזמיר”‪.‬‬
‫מקהלת “הזמיר” מעלה בזיכרוני אירוע משעשע‪ .‬בכפר וולה‬
‫קשישטופורסקה (‪ ,)Wola Krzysztoporska‬במרחק ‪ 10‬ק”מ מפיוטרקוב‪,‬‬
‫אורגן נשף גדול בפארק יפה‪ .‬היות שהכפר היה בבעלות יהודית‪ ,‬הוזמנה‬
‫מקהלת “הזמיר”‪ .‬המקהלה הופיעה על במה מוגבהת‪ .‬בערב‪ ,‬כאשר‬
‫הנשף היה במלואו‪ ,‬פרצה רוח חזקה‪ .‬שדרת עצי ֵאלה לבנה העתיקה‬
‫השמיעה רחש מאיים‪ ,‬וגשם זלעפות שטף מיד את האווירה החגיגית‪.‬‬
‫האורחים‪ ,‬יחד עם המקהלה‪ ,‬ברחו מהפארק והסתתרו במתבנים‬
‫שבקרבה‪ .‬בבוקר המארח שילח את האורחים ספוגי הגשם וחסרי השינה‬
‫העירה‪ .‬מאז‪ ,‬כל גשם חזק בוולה קשישטופורסקה נקרא‪“ ,‬גשם הזמיר”‬
‫וכאשר על החקלאות איימה בצורת‪ ,‬היו מזמינים את מקהלת “הזמיר”‪.‬‬
‫נחזור לפיוטרקוב‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫על מנת להביא עיתונות יהודית עם שחר דהר פרוים (אפרים ‪,)Froim -‬‬
‫מוכר העיתונים‪ ,‬אל תחנת הרכבת‪ ,‬דרך הרחוב היהודי‪ .‬פרוים היה רזה‬
‫וגבוה‪ ,‬חבש כובע עם מצחייה והיה לו אף נשרי ענק‪ .‬היהודים טענו‬
‫שאף כזה הוא סימן לבריאות בזקנה‪ ,‬היות שהוא מבטיח תמיכה טובה‬
‫למשקפיים‪ .‬את היתרון הזה ניצל פרוים כבר בנעוריו‪ ,‬בהיותו קצר רואי‪.‬‬
‫הוא הרכיב משקפיים בעלי עדשות עבות כמו לוחות קרח‪ ,‬כאלה אשר‬
‫רק מבנה חסון של האף יכול היה לשאת‪ .‬פרוים היה אבי משפחה ברוכת‬
‫ילדים‪ .‬כאשר העירו לו שנוכח הכנסה צנועה מהפצת עיתונים יהודיים‪,‬‬
‫לא היה צריך להוליד כל‪-‬כך הרבה ילדים‪ ,‬נהג לענות‪“ :‬לכם יש הנאות‬
‫שונות‪ .‬יש לכם קולנוע‪ ,‬תיאטרון‪ ,‬בתי קפה‪ .‬בשבילי‪ ,‬המיטה מהווה את‬
‫הבידור היחיד שאני יכול להרשות לעצמי”‪.‬‬
‫הודות לחיי הנשואים הפעילים‪ ,‬הזוג פרוים הוליד חמישה ילדים‪ ,‬אשר‬
‫במשך רוב היום בילו במיטה‪ .‬מתחת לשמיכה אדומה‪ ,‬כמו אפרוחים‪,‬‬
‫הציצו צווארים רזים בהמתנה לאם‪ .‬האם‪ ,‬ששמה היה שפרינצה‪ ,‬נאלצה‬
‫להשלים את הכנסות המשפחה‪ .‬עסקה בתיווך עוזרות בית‪ .‬ינטות‪,‬‬
‫פרנקות או ַמנקות (שמות של בחורות ה‪.‬י‪ ).‬הגיעו אל בתי‬
‫ַסלקות‪ַ ,‬‬
‫היהודים בתיווכה של שפרינצה‪ .‬היא עמלה כל היום על מנת להביא‬
‫בערב ל”אפרוחים” שלה ‪ -‬כך כינתה את ילדיה ‪ -‬חתיכת בשר ובקבוק‬
‫חלב‪.‬‬
‫פרוים היה איש חברה‪ .‬בערבי הקיץ נהג לצאת לפני שער הבית‪ ,‬שם‬
‫ישבו השכנים על כסאות וספסלים שהביאו מבתיהם‪ .‬כאדם בקיא‬
‫בעיתונות‪ ,‬היה תמיד מלא חדשות‪ .‬סיפר על האירועים בעולם‪ ,‬במדינה‬
‫ובחיי היהודים‪.‬‬
‫כך ישבו לפני הבתים עד מאוחר בלילה‪ ,‬סיפרו והאזינו‪ ,‬עד אשר כבו‬
‫מנורות הנפט המפויחות בפנסי הרחוב וחושך ודממה עטפו את הרחוב‬
‫היהודי‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫מיום שישי בערב עד יום ראשון‪ ,‬השתנתה התפאורה של הרחוב היהודי‪.‬‬
‫לפני בוא הערב‪ ,‬הקיש שמש בית הכנסת‪ ,‬בפטיש עץ‪ ,‬על הדלתות‬
‫והתריסים וקרא לסגירת החנויות‪ .‬נשים הדליקו את נרות השבת ואור‬
‫צהוב‪-‬כתום בהק מהחלונות‪ .‬הרחוב השתתק‪ .‬הדלתות של החנויות‬
‫הסגורות החביאו גם את כתמי השלטים הצבעוניים‪ .‬הרחוב דמה לגיא‬
‫אפור‪.‬‬
‫בוקר יום שבת‪ .‬פה ושם עומד בעל הבית ומבקש מעובר ושב להצית אש‬
‫במטבח‪ ,‬על מנת לחמם את המרק שהוכן ביום שישי‪ ,‬ולכבות את מנורת‬
‫הנפט‪( .‬לפעילויות אלו הוזמן לרוב חייל רוסי‪ ,‬אשר עבור שירותיו קיבל‬
‫פרוסה עבה של חלה וכוסית וודקה‪ .‬התשלום התבצע רק בחומר‪ ,‬כי ביום‬
‫שבת כל עסקות כספיות היו אסורות)‪.‬‬
‫בית כנסת הגדול עם המבט לרח’ ירוזולימסקה‬
‫‪2‬‬
‫‪ 2‬אתר‪http://www.dawnypiotrkow.pl/ :‬‬
‫‪27‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫בצעד איטי וחגיגי‪ ,‬בבגדי שבת‪ ,‬הולכים יהודים אל בית הכנסת ובתי‬
‫תפילה‪ .‬הרוב הם גברים האוחזים ביד ילדים קטנים‪ .‬הבנים אוחזים‬
‫שקיות קטיפה עם טליתות וסידורי תפילה‪ .‬הבגדים שחורים‪ .‬לרוב‬
‫נראים מעילים שחורים המגיעים עד הקרסוליים‪ .‬מתחת לצווארון‬
‫מציצה טלית בצבע קרם עם פסים כחולים‪.‬‬
‫אמידים יותר לובשים פרוות בכיסוי קטיפה‪ .‬על הראשים‪ ,‬כובעים‬
‫המכונים “וורשאים”‪ ,‬כובעי לבד שחורים עם שוליים מאד רחבים‪.‬‬
‫מאחור נראה קצה כיפה‪ .‬שטריימלים מפרוות שועל היו יותר נדירים‪.‬‬
‫חבשו אותם בעיקר בגליציה‪.‬‬
‫נשים בשמלות משי וקטיפה ארוכות וגַ ליות‪ .‬על הראשים תחרות‬
‫שחורות‪ .‬על הכתפיים צעיפים צבעוניים‪ ,‬שכמיות מקטיפה או זנבות‬
‫פרווה‪ .‬ללבוש הצבעוני התווספו תכשיטים‪.‬‬
‫על אותם המנהגים המזרחיים שמרו בעיקר הנשים‪ .‬את האוזניים קישטו‬
‫עגילים‪ ,‬לרוב בצורת טבעות זהב או כסף‪ .‬קוראל‪ ,‬פנינים‪ ,‬אמבר‪ ,‬יהלום‪,‬‬
‫רובין או יהלום מלאכותי‪ ,‬היוו קישוט של עגילים‪ ,‬טבעות וסיכות‪ .‬את‬
‫הצוואר קישטו מחרוזות קוראל‪ ,‬אמבר‪ ,‬פנינים‪ ,‬שרשראות ממתכות‬
‫יקרות‪ .‬על האצבעות טבעות‪.‬‬
‫הנשים בבגדי חג‪ ,‬ישבו בבתי תפילה בנפרד מהגברים‪ .‬בבית כנסת‬
‫הגדול‪ ,‬בו נמצאת היום ספרייה‪ ,‬הן ישבו ביציע המיועד להן‪ .‬לאחר‬
‫היציאה מבתי התפילה‪ ,‬התעורר הרחוב היהודי מחדש‪ .‬אנשים חזרו‬
‫לבתיהם‪ .‬אחרי שנת הצהריים‪ ,‬נראו בחלונות פנים נינוחות‪ ,‬בחלוקי‬
‫בית‪ ,‬בבגדים תחתונים‪ ,‬שעונים על עדני החלונות צפו על הרחוב‪.‬‬
‫משועממים‪ ,‬לגמו תה מחומם בתנור אפיה‪ ,‬אכלו פירות‪ ,‬פיהקו‪...‬‬
‫המשך מחזה הרחוב היהודי התרחש לפני הבתים‪ .‬נשים בבגדי חג‪,‬‬
‫יושבות על כסאות שהוצאו מדירותיהן‪ ,‬משוחחות‪ ,‬מפעם לפעם‬
‫‪28‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫שולחות מבט אל השמים‪ .‬הן תרות אחרי הכוכב הראשון‪ ,‬המבשר את‬
‫סיום איסורי השבת ותחילתו של יום חול‪ .‬היו חגים שמחים ואחרים‬
‫עצובים ומדכאים‪.‬‬
‫שמש אביבית של פסח מציצה אל הפינות המוזנחות הזקוקות לסידור‬
‫ושיפוץ‪ .‬מתחיל מרוק כללי של רצפות‪ .‬על החלונות הנקיים תולים‬
‫וילונות מכובסים‪ .‬גרוטאות ישנות מוציאים אל עליות הגג‪ ,‬המרתפים‬
‫והמחסנים‪ .‬בחצרות מחליפים קש במזרונים‪ .‬ליד הבאר משפשפים סלים‬
‫קלועים ענקיים‪ .‬אלה הם ארונות פסח‪ ,‬בהם תאוחסן בקרוב המצה‬
‫הטרייה‪ ,‬הריחנית והפריכה‪ .‬היא תהיה‪ ,‬במשך שבעת הימים‪ ,‬המזון‬
‫העיקרי‪ .‬לישת הבצק‪ ,‬וההשגחה על אפיית מצות‪ ,‬סיפקה לנשים רבות‬
‫תעסוקה עונתית‪ .‬פרנסה נוספת הייתה גם לסבלים‪ ,‬אך בעיקר לכל‬
‫האופים של השכונה היהודית‪.‬‬
‫מצה‪ ,‬אותו מאפה פשוט מקמח ומים‪ ,‬הפך במטבח‪ ,‬בידיה המהימנות‬
‫של בעלת הבית‪ ,‬למטעמים שונים‪ .‬הכופתאות למרק עוף היו עשויות‬
‫מקמח מצה‪ .‬על המחבת טיגנו פירורי מצה ספוגה בחלב עם ביצים‪ .‬קמח‬
‫מצה‪ ,‬מעורבב במח עצמות‪ ,‬שימש כמילוי לצוואר אווז או תרנגולת‪,‬‬
‫מטוגנים או מבושלים‪ .‬מאכלים רבים נוספים נעשו מהמצה‪ ,‬ולא פעם‬
‫גרמו ליהודים בעיות קיבה‪ .‬היהודים כיבדו את חבריהם הלא יהודים‬
‫במצה‪ ,‬והללו אהבו מאוד את המאכל האקזוטי‪ .‬מאכל טעים הייתה מצה‬
‫בחמאה עם תה‪.‬‬
‫לחג הפסח היה ריח מיוחד‪ .‬חמיצה בסיר חרס גדול הדיפה ריח‪ .‬תסיסת‬
‫יין צימוקים‪ ,‬גם היא הדיפה ריח‪ .‬במיוחד גירו את החיך הבצל המטוגן‬
‫והוודקה “פייסחובקה” הריחנית ובעלת האחוז הגבוה של האלכוהול‪.‬‬
‫ארוחת ערב ראשונה של פסח התרחשה בתפאורה חגיגית‪ .‬כול בני הבית‬
‫בלבוש חגיגי‪:‬‬
‫‪29‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫השולחן מכוסה במפה צחורה‪ .‬ראש המשפחה בגלימת פשתן לבנה‪ .‬מולו‬
‫פמוטים עם נרות דולקים‪ .‬על צלחת גדולה מונחת המצה ולידה ירקות‬
‫בטעמים חמוץ ומר‪ ,‬כסמל לסבלם של יהודים בעבדות מצריים‪ .‬הבולט‬
‫ביותר הוא שורש חזרת‪ ,‬ממנו מגרד ראש המשפחה שבב ומגיש על שבר‬
‫של מצה לכול אחד מהסועדים‪ .‬בנוסף לצלחת‪ ,‬כוס יין וסכום‪ ,‬מונח‬
‫לפני כל אחד מהסועדים ספרון דק‪“ ,‬הגדה”‪ .‬זהו סיפור על סבלם של‬
‫היהודים במצרים‪ ,‬המוגש בצורה פשוטה‪.‬‬
‫ראש המשפחה קורא את ההגדה וכל הסועדים‪ ,‬בהובלת אצבע על גבי‬
‫דפים ישנים וצהובים‪ ,‬עוקבים בקפדנות אחר התוכן‪.‬‬
‫לעתים קרובות ישב ליד השולחן החגיגי אורח לא רגיל ‪ -‬יהודי צעיר‬
‫במדי חייל של צבא הצאר‪ ,‬מאיזור מוהילוב (‪ ,)Mohylow‬קרמנצ’וג‬
‫(‪ ,)Kremenczug‬אודסה (‪ ,)Odessa‬או קישינוב (‪ ,)Kiszyniow‬אשר‬
‫חובת השירות הצבאי הביאה אותו אל הגדוד ה‪“ 28-‬בפּיֶ טרוֹקוֹב”‬
‫(“‪ ”Pietrokow‬כך ביטאו הרוסים את שם העיר ה‪.‬י‪ ).‬בארץ ליד הוויסלה‬
‫(‪.)Priwislanskij Kraj‬‬
‫בהתאם למנהג הכנסת האורחים המקובל אז‪ ,‬אחרי תפילה חגיגית בבית‬
‫הכנסת‪ ,‬ראש המשפחה היה מזמין את החייל לארוחת הערב החגיגית‪.‬‬
‫החייל היהודי היה מקבל חופשה ביום זה ובא לבית הכנסת‪ ,‬משוכנע‬
‫שיפגוש באנשים‪ ,‬אשר ברצון ובדאגה כנה‪ ,‬יכהו במידת מה את געגועיו‬
‫לשולחן החגיגי בחיק משפחתו הרחוקה כל כך‪.‬‬
‫האורח זכה בתשומת לב מיוחדת מצד אם המשפחה‪ .‬החייל קיבל יותר‬
‫כופתאות למרק‪ .‬הוא לא קיבל את ראש הקרפיון וגם לא את זנבו‪,‬‬
‫מאחר שבחלקי דג אלו יש הכי הרבה עצמות ונדרשה מיומנות רבה על‬
‫מנת לשלוף מביניהם את בשר הדג‪ ,‬ויתכן שבכך הייתה נגרמת לאורח‬
‫מבוכה‪ .‬העיקר שהאורח ירגיש קרבה אל עמו‪ ,‬למרות היותו בארץ‬
‫‪30‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫זרה‪ .‬הנערים שליד השולחן הביטו בו בהערצה‪ ,‬טפחו על גבו וקראו לו‬
‫“קריאן” (‪ - Krajan‬אחד משלנו‪ ,‬בן הארץ)‪.‬‬
‫את קריאת ההגדה הפסיקו באמצע ואת ההפסקה כינו תחנת “קולושקי”‬
‫(‪ -Koluszki‬תחנת מפגש והחלפת רכבות כ‪ 40-‬ק”מ צפונית מזרחית‬
‫מפיוטרקוב ה‪.‬י‪ .).‬ההפסקה נועדה לשם עיכול הארוחה‪ .‬ערב החג חלף‬
‫באווירה חגיגית ונינוחה‪.‬‬
‫לאות תודה על האירוח‪ ,‬היה החייל מביא למארחיו אחרי החגים כיכר‬
‫לחם צבאי‪ .‬היה זה גוש קשה כמו בטון‪ ,‬עם קליפה קשה כמו אבן‪ ,‬ומתחת‬
‫לשריון הזה הסתתר חומר רך כמו חמר רטוב‪ .‬מי שפעם התפתה ונגס‬
‫חתיכה‪ ,‬הצרבת לא עזבה אותו עד סוף חייו‪.‬‬
‫על גבי שולחן מכוסה במפה לבנה‪ ,‬נר גדול תקוע בסיר נחושת ממולא‬
‫חול לבן‪ ,‬דולק בלהבה עגומה ונוטף עגילי שעווה‪ .‬יום כיפור ‪ -‬חג יהודי‬
‫עצוב החל בסתיו‪ .‬בבית שורר שקט ושלווה‪ .‬הצום נמשך יממה שלמה‪.‬‬
‫גם התפילה נמשכת יממה‪ .‬כול בני הבית נמצאים בבתי הכנסת‪ .‬בבית‬
‫נשארים רק ילדים קטנים‪ ,‬זקנים חסרי אונים וחולים‪.‬‬
‫כדי למתן את הרגשת הרעב‪ ,‬עוזרת הבית מבלה את היום במיטת הדרגש‬
‫שלה‪ .‬זהו ארגז גבוה וארוך‪ ,‬בעל יעוד כפול‪ .‬בלילה הוא משמש כמיטה‬
‫וביום‪ ,‬מניחים עליו לוח בעל מימדים מתאימים והוא משמש כשולחן‬
‫מטבח‪ .‬בבתי הכנסת יער של נרות גדולים מוצבים בשורה על שולחן‬
‫ארוך‪ ,‬משליכים אור מהבהב על שולי הכסף של הטליתות‪ ,‬על הכיפות‪,‬‬
‫על פני השנהב של המתפללים ועל הזקנים הכסופים הנהדרים‪ .‬באווירה‬
‫ספוגת ריחות אדם‪ ,‬שעווה ואמוניאק‪ ,‬אשר בצד הטבק שימש כאמצעי‬
‫מעורר‪ ,‬דמויות של יהודים שקועים בתפילה‪ ,‬עטופים בקיטלים לבנים‪,‬‬
‫עם טליתות על כתפיהם‪ ,‬בנעלי בית‪ ,‬צפופים ליד שולחנות ארוכים‪,‬‬
‫נעים מעל סידורי תפילה‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫בעת תפילת כול נדרי‪ ,‬בבית התפילה שבפינת הרחובות ריצרסקה‬
‫ושיראדזקה‪ ,‬מככב נוסן פילץ’ הזקן‪ .‬נוסן‪ ,‬גבוה‪ ,‬רזה ובעל שיער שיבה‪,‬‬
‫היה בעליו של מחסן ברזל‪ .‬לעת זקנה הורד לדרגת שוליה‪.‬‬
‫בכובע קטיפה מקומט ומעיל ארוך‪ ,‬עמד ברחוב ומשך בשרוול כפריים‬
‫אל חנות הברזל‪ .‬בפנים‪ ,‬מאחורי הדלפק‪ ,‬שלט ללא מצרים חתנו‪ .‬אבל‬
‫ביום כיפור התחלפו התפקידים‪ .‬אז החתן סייע לחותנו בניהול התפילה‬
‫החגיגית וניצח על המקהלה בה שרו נכדיו של סבא נוסן‪ .‬עבור נוסן הזקן‪,‬‬
‫המושפל בחיק משפחתו‪ ,‬יום כיפור היה יומו הגדול‪ .‬בתפילתו שלט ללא‬
‫מצרים ברגשותיהם של רוב קהל המתפללים והיו בתוכו מכובדים רבים‬
‫של האוכלוסייה היהודית‪ .‬עטוף בטלית‪ ,‬כמו שחקן מוכשר בתיאטרון‪,‬‬
‫חדר אל עומק הרגשות והשרה אווירת כניעה דתית‪ ,‬מחשבה עמוקה‬
‫וריגוש שנבעו מהמילים העצובות של תפילת כול נדרי‪.‬‬
‫לא כול היהודים חגגו באדיקות כזאת את יום הכיפור‪ .‬עורכי דין‪,‬‬
‫רופאים‪ ,‬מהנדסים או מה שניקרא “האינטליגנציה של הצווארון‬
‫הלבן”‪ ,‬נראו בבית הכנסת רק ביום כיפור‪ ,‬וגם זה לזמן קצר מאוד‪.‬‬
‫לאדונים אלו‪ ,‬במגבעות עגולות חגיגיות‪ ,‬נתלוו הבנים ‪ -‬תלמידי‬
‫התיכון במדי בית הספר הכחולים ונשים לבושות בהידור‪ ,‬אשר מלבד‬
‫התכשיטים נשאו סידורי תפילה קטנים‪ .‬הם מהרו אל בית הכנסת הקטן‪,‬‬
‫הממוקם במקום שהיום נמצא בו מעון יום לתינוקות ברחוב צבא פולין‬
‫(‪ )Wojska Polskiego‬ולפני כן רחוב מוסקווה (‪ .)Moskiewska‬בית‬
‫הכנסת הזה הוקם על ידי התעשיין והנדבן בראון (‪- Markus Braun‬‬
‫ידוע גם בזכות תרומתו להקמת בית החולים היהודי בעיר‪ .‬ה‪.‬י‪.).‬‬
‫בתוך החברה הגבוהה הזאת‪ ,‬בלט ראש גברי‪ ,‬בעל סבר פנים חמורות‪,‬‬
‫ערמת שער כסוף ופרוע‪ ,‬זקן ושפם מפוזרים‪ .‬מתחת לגבה עבותה‪,‬‬
‫העפעף הימני שלו היה סגור במקצת‪ ,‬וכוסה על ידי תבלול‪ .‬עורך הדין‬
‫לוי (‪ ,)Lewy‬שבו מדובר כאן‪ ,‬היה פעיל חברתי‪ -‬פוליטי ליברלי‪ ,‬משפטן‬
‫‪32‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫בעל שם ומאוד מוערך בקרב חוג המשפטנים הוורשאי‪ ,‬שם גם הופיע‬
‫בבתי המשפט‪ .‬הוא גר בפיוטרקוב‪ ,‬והיה קשור אליה מאוד‪ .‬הוא ייצג‬
‫את פלג האינטליגנציה היהודית‪ ,‬שאומנם התבוללה בחברה הפולנית‪,‬‬
‫אבל לא הייתה מסוגלת למחוק ולדכא בתוכה את הגעגועים הביולוגיים‬
‫ליהדות‪ ,‬החבויים אי שם בסמטאות התת‪-‬מודע והבאים לידי ביטוי‬
‫דווקא בעת הטקסים והחגים הדתיים‪.‬‬
‫יהודי פיוטרקוב‪ ,‬שומרי המצוות האדוקים‪ ,‬התייחסו אל אותו פלג‬
‫האוכלוסייה היהודית בסלחנות‪ ,‬למרות שנזקפו לחובתו עבירות דת‬
‫רבות‪ .‬הסבירו זאת כהנחות הכרחיות‪ ,‬שניתנו להם בזכות המקצוע בו‬
‫עסקו ובזכות מעמדם החברתי‪ .‬ולכן‪ ,‬אחרי ביקור קצר בבית הכנסת‪,‬‬
‫מהרו ברחובות הריקים‪ ,‬אל בתיהם‪ ,‬אל בית הקפה ואל עיסוקיהם היום‬
‫יומיים‪.‬‬
‫הצום נמשך‪ ,‬נמשכו התפילות ועל הנרות המהבהבים בבתי התפילה‪,‬‬
‫זלגו דמעות שעווה אחרונות‪.‬‬
‫ברחוב קאזאנסקה (‪ )Kazańska‬היום גרנצארסקה (‪ ,)Garncarska‬נדף‬
‫ניחוח של לחם טרי וחם מהמאפייה של טולצי (‪ ,)Tołcy‬המוכרת בכל‬
‫העיר‪ .‬כאשר לפני החנויות‪ ,‬והעסקים האחרים השייכים ליהודים‪,‬‬
‫עמדו משמרות של כנופיות אנדקים (‪ - endek‬קיצור מ‪ ,ND-‬כינוי‬
‫לחברי המפלגה לאומית דמוקראטית ‪- Narodowa Demokracja -‬‬
‫האנטישמית ה‪.‬י‪ ,).‬תושבי מרכז העיר התגנבו בערבים אל המאפייה של‬
‫טולצי על מנת להשיג כיכר לחם מצוין‪.‬‬
‫באותו הרחוב‪ ,‬שכנה מאפייה נוספת‪ ,‬אשר אף היא הייתה מאד מקובלת‪.‬‬
‫זאת הייתה המאפייה של מויישה השחור‪ ,‬אשר אפה לחם טעים בעל‬
‫קליפה פריכה‪ ,‬מבריקה בצבע אמבר ועליה מפוזרים גרגירי קמין‪.‬‬
‫בקיץ מויישה השחור נהג להשתרע על המדרגות שהובילו למאפייה‬
‫‪33‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫הדחוסה שלו‪ ,‬לנמנם בשלווה בשמש‪ ,‬ולשזף את פרצופו השחום מאליו‬
‫והמכוסה סיבי זקן שחור‪ ,‬ובמאפייה עמלו בנו הכחוש ואשתו הגדולה‪.‬‬
‫ברחוב גרנצרסקה גרו מכובדים רבים‪ .‬הרצקה גוטקינד‬
‫(‪ - )Hercke Gutkind‬בעל גוף אתלטי‪ ,‬שחום כמו צועני‪ ,‬תמיד‪ ,‬ללא‬
‫תלות בעונת השנה‪ ,‬בחולצה פתוחה ובמגפיים‪ .‬מעולם לא לבש מעיל‪.‬‬
‫גוטקינד היה פחח במקצועו‪ .‬במקצוע הזה הצליח לאסוף ממון קטן‪,‬‬
‫וכאשר טיפוס על הגגות (פחח נהג גם לתקן גגות ה‪.‬י‪ ).‬כבר היה קשה‬
‫עליו‪ ,‬בנה את בית הדירות הדו קומתי הגבוה ביותר ברחוב גרנצרסקה‪.‬‬
‫הרצקה עסק גם באספקה עבור בית החרושת לבדים ב‪-‬מושצ’ניצה‬
‫(‪ ,)Moszczenica‬כעשרה קילומטר מפיוטרקוב‪ .‬מאחר והיה חייב להוביל‬
‫את האספקה לבית החרושת‪ ,‬בביתו‪ ,‬באותו הבית בו גרו בזמנו הוריי‪,‬‬
‫בעומק החצר‪ ,‬הייתה אורווה לזוג סוסים‪.‬‬
‫העגלון‪ ,‬זוקין (‪ )Zukien‬הגבוה‪ ,‬לא הסתדר במיוחד עם הסוסה העצבנית‪.‬‬
‫בכל בוקר‪ ,‬כאשר זוקין נכנס לאורווה‪ ,‬נערך מפגש משעשע עם הסוסה‬
‫הכסופה‪ .‬בהתחלה נשמעו התחנפויות ופינוקים‪“ :‬שיי ‪ -‬ווה“ (‪- Siwa‬‬
‫כסופה‪ ,‬ה‪.‬י‪ ,).‬וככול שהתקרב אליה המילה “שיווה” נשמעה יותר ויותר‬
‫חסרת ביטחון ולבסוף המפגש היה מסתיים ב‪ -‬שיי ‪ -‬ווה גוואלט!”‬
‫הרצקה היה לאזרח אמיד ומכובד‪ ,‬ולא היה חסר שמקצועו הקודם‪ ,‬אשר‬
‫בקרב היהודים לא נחשב מכובד‪ ,‬יישכח‪ ,‬ושלשם המשפחה תתווסף‬
‫קידומת הכבוד ‪ֶ -‬רבּ‪ .‬לכבוד כזה זכו אנשים אמידים או בקיאים בתלמוד‬
‫והסיכויים הרבים ביותר לכך היו לאלו אשר היו להם את שתי התכונות‬
‫גם יחד כגון רב מיכלסון‪ ,‬רב אייזנרוביץ או רב הורוביץ‪ .‬גם הרצקה‪,‬‬
‫הפחח לשעבר‪ ,‬היה זוכה בתואר זה והיו פונים אליו ‪ -‬רב גוטקינד‪ ,‬לו לא‬
‫היה מסתבך בשערורייה מכוערת‪ ,‬אשר הכתימה את שמו לתמיד‪.‬‬
‫הרצקה גוטקינד עמד בראש כנופיה שחורה‪ .‬הייתה זאת אסופת חלאת‬
‫‪34‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫אדם‪ ,‬אשר‪ ,‬חמושה באלות‪ ,‬הייתה פורצת אל בתים יהודיים ובאלימות‬
‫אכזרית גררה את קורבנותיה ומסרה אותם לידי המשטרה‪ .‬היו אלה‬
‫בעיקר סוציאליסטים‪ ,‬חברי מפלגת ה”בונד” וסטודנטים‪ .‬מדי סטודנט‬
‫היוו תג זיהוי של חוסר הנאמנות למשטר הצארי‪.‬‬
‫זמן קצר אחרי אחת מפעולות אלה‪ ,‬התנקשו בחיי הרצקה גוטקינד‪.‬‬
‫כאשר ביום שישי בערב‪ ,‬אחרי התפילה בבית הכנסת‪ ,‬חזר הרצקה‬
‫הביתה‪ ,‬שמע ליד ביתו‪ ,‬יריית אקדח‪ .‬הוא תפס את אחורי ראשו ובפחד‬
‫אימים פרץ אל הדירה והודיע לאשתו המבוהלת‪ ,‬שנפגע מכדור אקדח‬
‫בראש‪ .‬קראו לרופא כירורג‪ ,‬דוקטור מארצ’ינובסקי (‪.)Marcinkowski‬‬
‫הרצקה ישב עם ראש רכון על השולחן‪ ,‬והרופא‪ ,‬לאחר שחפר בתוך‬
‫הפצע מספר רגעים‪ ,‬שלף כדור עופרת מאקדח תופי או כפי שכונה‬
‫“בולדוג”‪ .‬הרצקה הגברתן אפילו לא נאנח בזמן שהרופא טיפל בו‪ .‬כה‬
‫בלתי אמין היה הנשק של אותם הימים וכך הייתה בנויה גולגולתו‪ ,‬כמו‬
‫מבטון‪ ,‬של הגוליבר הרצקה גוטקינד‪.‬‬
‫השם גוטקינד מעלה זיכרונות על אחד בשם שטיינברג (‪.)Sztajnberg‬‬
‫קרוב לוודאי בגלל ששניהם היו פחחים‪ ,‬ובעלי מימדים‪.‬‬
‫לפני שנים‪ ,‬פעל בעיר רופא בשם ד”ר וולברג (‪ .)Wolberg‬היה זה איש‬
‫נמוך‪ ,‬קרח‪ ,‬לבש מעיל אפור עם שכמייה והלך עם מקל הליכה שכדור‬
‫שנהב בראשו‪ .‬כאשר המליץ לחולה על משטר חמור של דיאטה‪ ,‬נהג‬
‫להעיר‪“ :‬אם יהודי‪ ,‬אחרי שאכל בשבת צ’ולנט שמן‪ ,‬שתה מים קרים‪,‬‬
‫ונשכב לישון‪ ,‬קם אחרי כול זאת משנתו‪ ,‬הרי שזה סימן בלתי מעורער‬
‫על מנת להאמין בתחיית המתים”‪.‬‬
‫אדון שטיינברג לא האמין באמונות תפלות כאלה ביחס לאכילה‪ .‬הוא‬
‫היה האזרח האמיד בעירנו‪ .‬השמועות אמרו שביחד עם “דרבניאנה‬
‫קמפה” (‪( )Drewniana Kępa‬קרי‪ :‬קמפינסקי ‪ - Kępiński -‬קרוב‬
‫‪35‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫לוודאי סטפן קמפינסקי ‪ -‬בעל מנסרה ה‪.‬י‪ ,) .‬היו שניהם הבעלים של‬
‫מחצית פיוטרקוב‪.‬‬
‫שטיינברג זה היה הגרגנטואה (‪ - Gargantua‬ענק ה‪.‬י‪ ).‬של פיוטרקוב‪.‬‬
‫אדם כמו מיכל משאית‪ ,‬שמשקלה לפחות ‪ 150-160‬ק”ג‪ .‬כל העסקים‬
‫נסגרו אתו באמצעות קיבתו הענקית‪ ,‬אשר לא קל היה להשביעה‪.‬‬
‫בכבוד ּגִ לגל לפניו כרס מפלצתית‪ .‬רובין‪ ,‬החלבן האדמוני עם זקנקן‬
‫מחודד‪ ,‬נהג לומר‪“ :‬הלוואי והיה לי מה שהכרס הזו עלתה‪.”...‬‬
‫הכיבוד התקיים במסבאה ברחוב פארנה (‪ ,)Farna‬אשר בעליה אף הוא‬
‫נקרא שטיינברג‪ .‬המקום היה מפורסם בזכות הבירה הטובה ביותר‬
‫בפיוטרקוב‪ .‬חביות הבירה נשמרו שם במרתפים עתיקים קרירים‪,‬‬
‫בעלי קירות עבים מאד‪ ,‬שם אפילו הבירה הפחות טובה מתוצרתו של‬
‫בראולינסקי (‪ ,)Brauliński‬קיבלה טעם מרענן ונעים‪ .‬בשום מקום אחר‬
‫לא הגישו אווז אפוי בצבע חום מבריק‪ ,‬מתובל בשום‪ ,‬אשר‪ ,‬כפי שבעל‬
‫המקום פרסם‪ ,‬הובא מבית פיטום בעיר לודז’‪.‬‬
‫הגישו כאן גם אפונה פיקנטית עגולה חריפה במקצת‪ .‬אמנם המטעם‬
‫היהודי הזה עמד גם על הדלפק אצל מרגולס (‪ ,)Margules‬במסבאה‬
‫ברינק טריבונלסקי‪ ,‬וגם אצל האמר (‪ )Hamer‬בפינת הרחוב היהודי‬
‫ורחוב סוליובסקה (‪ ,)Sulejowska‬אך בשום מקום הוא לא היה כל כך‬
‫טעים כמו במסבאה ברחוב פארנה‪.‬‬
‫כל זה הביא לכך שבמקום ביקרו תושבי פיוטרקוב ללא הבדל בהשתייכות‬
‫הלאומית או במעמד‪ .‬באו לכאן פקידים ממוסדות ממשלתיים שונים‪,‬‬
‫עורכי דין‪ ,‬בעלי כרכרות מרינק טריבונלסקי‪ ,‬וראשית כול אוהבי‬
‫הבירה‪.‬‬
‫לכאן דווקא היה מוזמן גרגנטואה שלנו‪ ,‬כאשר היה צורך “ללטף” אותו‪,‬‬
‫לקבל הלוואה או לסדר איזשהו דבר דחוף‪ .‬בארוחת בוקר כזאת‪ ,‬ללא‬
‫‪36‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫שום הגזמה‪ ,‬אדון שטיינברג אכל כמו סובקביץ’ (‪ - Sobakiewicz‬דמות‬
‫מ‪“ -‬הנפשות המתות” של גוגול ה‪.‬י‪ ,).‬אווז שלם ועשרים ביצים‪ ,‬ושתה‬
‫חבית קטנה של בירה‪.‬‬
‫כמה עלובים היו “השיאים” שלנו‪ ,‬כשהיינו תלמידים והתערבנו מי יוכל‬
‫לאכול כמות של עוגיות תמורת רובל שלם‪ ,‬כאשר בקונדיטוריה של‬
‫יוזביצקי (‪ )Juzwicki‬ברחוב טורונסקה (‪ ,)Toruńska‬עוגייה אחת עלתה‬
‫שלוש קופיקות‪ .‬גרגנטואה שלנו מת כתוצאה מסוכרת‪ .‬כמה חבל לעזוב‬
‫את העולם הזה‪ ,‬משולחן מלא כל טוב!‬
‫דמות צבעונית‪ ,‬בשכונה היהודית‪ ,‬היה רב הרשלה ִא ֶיצ’ס (‪ .)Iczes‬לכל‬
‫יום חבש שטריימל מפרוות שועל‪ ,‬מתחתיו גלשו על צווארון מעיל‬
‫הפרווה פאות מטופחות היטב‪ ,‬דמויות צמות תלתלים כסופים‪.‬‬
‫נעל נעליים עם “אוזניים” מזדקרות וגרביים לבנות על רגליים עקומות‪.‬‬
‫תמיד‪ ,‬ללא תלות במזג האוויר‪ ,‬נשא מטרייה שהייתה אמורה לתרום‬
‫להופעה האלגנטית שלו‪ .‬חפץ קישוט זה היה בצבע בז’‪ ,‬בניגוד למטריות‬
‫שחורות אשר היו בשימוש של עמך‪ .‬מטריות בצבע בז’ נשאו‪ :‬רב מוטלה‬
‫ִמ ֶיכלסוֹן‪ֶ ,‬רבּ ווישליצקי (‪ )Wiślicki‬או זילברשץ (‪ )Zylberszac‬ונגידים‬
‫אחרים ‪ -‬האנשים האמידים של פיוטרקוב היהודית‪ .‬הלבוש המכובד הזה‬
‫לא תאם את עיניו השועליות והמתרוצצות תמיד לצדדים‪.‬‬
‫רב הרשלה איצ’ס היה קצת שדכן‪ ,‬סוכן כרטיסי הגרלה של רבנים‬
‫ידועים וגם מוהל‪.‬‬
‫אבל באומנות אחרונה זו הקדים אותו השוחט ִדדיֶ ה‪ ,‬לא רק בגלל‬
‫היותו שוחט‪ ,‬אשר בזכות זה הייתה לו איזושהי הכנה כירורגית‪ ,‬אלא‬
‫בגלל הופעתו ה”פרופסורית”‪ .‬למרות הופעתו‪ ,‬היו לו ציפורנים קשות‬
‫עם מסגרת שחורה דקה סביבם‪ .‬הוא לא הביא שום חידושים טכניים‬
‫למנהג בן שלושת אלפים השנה‪ ,‬אשר מטרתו‪ ,‬בין השאר‪ ,‬הייתה‬
‫‪37‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫בריאותית‪ ,‬אבל ציפורניו של המוהל הסימפטי דידיה‪ ,‬לא העידו על‬
‫כך‪.‬‬
‫יירל ִליטווֹק הזקן היה יהודי יפה‪ ,‬בעל דמות אצילית‪ ,‬מראה תנ”כי‪.‬‬
‫ֶּּב ֶ‬
‫היה מוצק וגדול‪ ,‬כפוף במקצת‪ ,‬בעל זקן עבות‪ .‬מתחת לקשתות גבותיו‬
‫הסמיכות‪ ,‬הביטו עיניים עמוקות וחכמות‪.‬‬
‫הוא גידל ירקות על חלקת אדמה קטנה חכורה בפרברי העיר‪ .‬בערב‬
‫היה ביירל חוזר עייף מהעבודה‪ .‬בפנס נר דולק האיר את דרכו אל ביתו‬
‫בקרקובקה (‪ -Krakówka‬אזור בפיוטרקוב‪ .‬ה‪.‬י‪ .).‬הצעדים הכבדים של‬
‫רגליו‪ ,‬הנעולות בנעלים ממוסמרות‪ ,‬נשמעו ברחוב השקוע בתרדמה‪.‬‬
‫אל עליית הגג שלו עלה במדרגות עץ רעועות‪ .‬בחדרו‪ ,‬על הקיר‪ ,‬דלקה‬
‫מנורת נפט קטנה‪ ,‬בפינה על הרצפה היו פזורים בצלים‪ ,‬ובכיריים דלקה‬
‫אש חלשה‪ .‬ביירל‪ ,‬נכנס אל החדר‪ ,‬ניגש אל החלון ממנו “ליקק” בקלות‬
‫באצבעותיו מספר טיפות לחות‪ ,‬נעמד בפינה ובקידות קלות התפלל‬
‫תפילת מעריב‪ .‬בינתיים‪ ,‬אשתו מזגה מרק מהביל מקדרת ברזל אל‬
‫צלחת עמוקה‪ ,‬ובה בעת לא הפסיקה להתלונן‪“ .‬אוי ביירלה‪ ,‬ביירלה‪,‬‬
‫אתה כל כך בקיא בכתבי הקודש‪ ,‬ואתה נובר כל העת באדמה השחורה‬
‫ורק דלות יצאה לך מהעמל הכפרי הזה‪ .‬עבודה בחקלאות זו לא פרנסה‬
‫יהודית” ‪ -‬הוסיפה‪ .‬ביירל ביטל את דבריה בתנועת יד ויצא מהבית‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬בנוסף לגננות‪ ,‬היה לביירל מקצוע נוסף‪ .‬הוא שלט בעברית‬
‫ולימד בביתו את הנערים היהודיים‪ ,‬אשר התחילו את לימודיהם בבית‬
‫הספר התיכון ולא בחדר‪ ,‬ורק הודות למורה פרטי הם רכשו את השפה‬
‫העברית‪ .‬ביירל לימד גם את אחי המבוגר ממני‪ ,‬אשר היה באותה העת‬
‫תלמיד הגימנסיה הרוסית‪.‬‬
‫בערבי החוף‪ ,‬נהג ביירל לבוא אל ביתנו‪ ,‬ולפשוט את מעילו הארוך‪ ,‬בעל‬
‫בטנת צמר גפן‪ ,‬שפרווה אדמונית עיטרה את קצות שרווליו‪ .‬את הכיסוי‬
‫‪38‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫הזה היה מניח על הרצפה והיה מתיישב לשולחן‪ .‬אמי כבר הכינה כוס תה‬
‫וביירל היה עוטף את הכוס בכפות ידיו העייפות ופותח בשיחה‪.‬‬
‫אמי כיבדה ואהדה מאד את ביירל‪ .‬שיחותיהם נסבו על הפוגרומים‬
‫נגד היהודים‪ ,‬שהשתוללו אז ברוסיה הצארית‪ .‬השיחה תמיד הסתיימה‬
‫ב”ברכתו” של האורח שלנו‪“ :‬את תראי‪ ,‬שגורלו של צאר מיקולאי‪ ,‬יהיה‬
‫אכזרי כפי שמגיע לו”‪ .‬אכן‪ ,‬המהפכה הפילה את משטר הצאר‪ ,‬וקרוב‬
‫לוודאי שלקללתו של ביירל ליטווק היה חלק בזה‪.‬‬
‫הארצקה (‪ )Hercke‬במקצועו היה מלמד‪ ,‬מורה בחדר‪ .‬אבל במציאות‬
‫הוא לא התמודד עם המקצוע המתיש ומועט הכנסה זה‪ .‬את החדר ניהל‬
‫שמיאל בעל הזקן‪ .‬את התואר “רב”‪ ,‬שמר הארצקה האדמוני‬
‫ֵ‬
‫שותפו‬
‫עבור השלטונות‪ ,‬למרות שלגבי המנהל הצארי המושחת‪ ,‬זה לא הווה‬
‫משקל רב‪.‬‬
‫על כך מעידות‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬תעודות לידה השמורות בארכיון העירייה‬
‫העתיק של פיוטרקוב העיר‪ .‬תעודת לידה של הנולד הייתה כתובה‬
‫בנוסח הבא‪ “ :‬ביום זה‪ ,‬בחודש ושנה זו‪ ,‬במשרד הרישום הופיע משה‬
‫גרוסברג‪ ,‬סוחר‪ ,‬בלווי שני עדים ‪ :‬ליזר שוורץ ‪ -‬חייט‪ ,‬וחיים גולדברג ‪-‬‬
‫ספקולנט‪ ”...‬מסתבר‪ ,‬שספקולנט‪ ,‬כמו בכול מדינה קפיטליסטית‪ ,‬נחשב‬
‫אכר‪ ,‬אם כי לא כשר‪ ,‬התייחסו אליו בסלחנות‪ ,‬ובשום‬
‫ולמ ֶ‬
‫למקצוע חוקי ַ‬
‫מקרה הוא לא נרדף‪.‬‬
‫עיסוקו של המאכר אשר תיווך בשחרור נערים יהודיים מהצבא הרוסי‪,‬‬
‫לא נחשב לא מכובד‪.‬‬
‫כאן נעשה דבר טוב! בקרב האוכלוסייה היה ביקוש רב לסוג זה של‬
‫“מומחים”‪ .‬לצבא הצאר איש לא מיהר להתגייס‪ ,‬וממדי צבא הצאר סלדו‬
‫במיוחד חוגי היהודים האדוקים‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫ההתרחקות מבית האב המסורתי אל הבלתי נודע בעומקה של רוסיה‪,‬‬
‫האקלים הקשה‪ ,‬ההכרח לאכול אוכל לא כשר‪ ,‬אי ידיעת השפה‪ ,‬ומעל‬
‫הכול ‪ -‬ההכרה של להיות בשרות הצאר‪ ,‬שסימל את מקור הלחץ‬
‫האכזרי‪ ,‬שיעבוד העמים‪ ,‬הרדיפה‪ ,‬במיוחד של היהודים ‪ -‬כל זה לא‬
‫עודד שירות צבאי‪.‬‬
‫גורלו של טירון לא היה קל‪ ,‬ובמיוחד טירון יהודי אשר נאלץ לסבול‬
‫השפלות מצד קורפורלים או סרג’נטים “אדוני החיים והמוות”‪ .‬במיוחד‬
‫סבלו אלה אשר הוצבו בחיל הפרשים‪ .‬שיעור הרכיבה הראשון התקיים‬
‫על המגרש‪ ,‬על סוס ללא אוכף‪ ,‬והיה מלווה בבדיחות ובלגלוגים פוגעים‪.‬‬
‫כאשר הפרש היהודי נפל מהסוס‪ ,‬הייתה זאת הזדמנות לבדיחה הנדושה‬
‫“ראו‪ ,‬ליהודי נגמר הסוס”‪.‬‬
‫אבל ידוע‪ ,‬שרכיבה על סוסים לא הייתה זרה ליהודים‪ .‬לא רק שסחרו‬
‫בסוסים‪ ,‬אלא רכבו מצוין עליהם‪ .‬הדוגמה הטובה לכך היו שני סייסים‬
‫בפיוטרקוב המוכרים כצימבלרים השחורים‪.‬‬
‫ידוע היה גם המקרה‪ ,‬כאשר הרכיבה המרהיבה של פרש יהודי גרמה‬
‫להתפעלותו של המאמן הרוסי ולקריאתו‪“ :‬ז’יד‪ ,‬וְ סייֵ ם ז’ידם ‪ -‬ז’יד”‬
‫(“יהודי מעל כול היהודים ‪ -‬יהודי”)‪.‬‬
‫לנער יהודי הייתה בעיה עם קבלת צו גיוס לצבא‪ ,‬מה לעשות על מנת‬
‫לא להתגייס‪ .‬ההורים ניסו לדחות את תאריך הגיוס‪ ,‬והיו רושמים את‬
‫הבן הנולד במשרד הרישום של העירייה‪ ,‬שנתיים או שלוש מאוחר יותר‪.‬‬
‫במינוח השדכנים חתן פוטנציאלי כזה נקרא “חייל אחרי שירות”‪.‬‬
‫לעתים קרובות נשאלה השאלה‪” :‬חייל אחרי שרות ‪ -‬אתם רוצים‬
‫עבורו בת מבית טוב?”‬
‫חיפשו אפוא דרכים שונות על מנת להימנע מהשירות הצבאי‪ .‬לעתים‪,‬‬
‫‪40‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫המשפחה הייתה מהגרת לפני גיל הגיוס לארה”ב או לאמריקה הדרומית‪,‬‬
‫לקנדה או לארצות אירופה‪ .‬כאשר אפשרויות אלו לא באו בחשבון‪ ,‬פנו‬
‫אל המאכר‪ ,‬במילים אחרות המתווך‪.‬‬
‫באותה התקופה‪ ,‬הייתה בפיוטרקוב קבוצה שלמה של מאכרים כאלה‪.‬‬
‫הם נבדלו זה מזה בדרגה‪ ,‬אשר גובהה נקבע על פי יכולתם לסגור‬
‫עניין מסובך יותר או מסובך פחות‪ .‬היו ביניהם כאלו‪ ,‬אשר בעיסוק זה‬
‫הגיעו לבעלות על בית דירות יפה‪ .‬הביקוש לשירותם של האמידים‬
‫שבין המאכרים‪ ,‬היה גבוה‪ ,‬מאחר ובעיני הלקוחות‪ ,‬אמידות העידה על‬
‫הגינות‪.‬‬
‫ליד המאכרים האלו‪ ,‬כמו נחיל יתושים‪ ,‬סובבו המלשינים או כפי שכונו‬
‫“ציּפרים” (‪ ,)cyper‬אשר ללא דמי שתיקה‪ ,‬איימו להלשין לשלטונות‪.‬‬
‫ֶ‬
‫אחד המאכרים הפופולאריים ביותר בפיוטרקוב‪ ,‬היה הארצקה האדמוני‪.‬‬
‫הצלחתו באה לו בזכות פיקחותו היוצאת מהכלל‪ .‬בזכותה קשר קשרים‬
‫עם כל המנגנון המנהלי המנצח על הגיוס‪ .‬היו לו תכונות נוספות‪ .‬הוא‬
‫לא היה סתם נוכל‪ .‬לא פעם עזר ללא תמורה‪ ,‬לאלה אשר לא יכלו לתת‬
‫תמורה כל שהיא עבור שירותיו‪ .‬תמיד הייתה לו מילה חמה עבור אלו‬
‫אשר ביקשו אצלו עזרה‪ .‬הוא יעץ לא רק בענייני גיוס‪ ,‬אלא גם במצבים‬
‫קשים אחרים‪ .‬ניחשב לרבה חכם‪ ,‬שנהגו לפנות אליו במצבים מסובכים‪.‬‬
‫לרשותו של הארצקה האדמוני עמדה שורה של מומחים‪ ,‬אשר תפקידם‬
‫היה להוריד את הפרופיל של הנערים בגיל הגיוס‪ ,‬ז”א להביא את מצבם‬
‫הגופני לכך שבהתאם לתקנות לא היו כשירים לשירות בצבא הצאר‪.‬‬
‫לצ’רים”‪( ,‬פרמדיקים של פעם ה‪.‬י‪.).‬‬
‫ה”פ ֶ‬
‫המומחים האלו היו לרוב ֶ‬
‫פלצ’ר כזה‪ ,‬אשר לפני דלת העסק שלו ניצב שלט עליו שלוש צלחות‬
‫נחושת‪ ,‬היה גם ספר‪ ,‬שלא רק סיפר וגילח‪ ,‬אלא עקר שיניים‪ ,‬שם‬
‫סוגים שונים של כוסות רוח‪ ,‬עשה חוקן‪ ,‬יעץ לחולים וחילק תרופות‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫אחדים מהם היו יותר מקובלים מהרופאים‪ .‬לעתים קרובות אפשר היה‬
‫לפגוש אותם בשכונה היהודית‪ ,‬עם תיק או קופסת פח ביד‪ ,‬וכוסות רוח‬
‫מצלצלות בהם‪ .‬ניתן לומר שהפלצ’רים האלו‪ ,‬היו עובדי השרות הרפואי‪,‬‬
‫למרות שאז לא היה קיים ביטוח סוציאלי‪ .‬לא הסוג הזה של הפלצ’רים‬
‫השתייך לצוותו של המאכר הארצקה האדמוני‪.‬‬
‫פלצ’ר הגון וקטן כזה‪ ,‬היה אידזי ווייסברג (‪ ,)Idzi Wajsberg‬אשר‬
‫מקום העסק שלו היה בבית‪ ,‬שהיום כבר לא קיים‪ ,‬בפינת הרחובות‬
‫קראקובסקה (‪ )Krakowska‬וקאזאנסקה (‪,)Kazańska-Garncarska‬‬
‫מול בית הספר התיכון הממשלתי (היום ליצאום על שם חרוברי) ‪-‬‬
‫(‪ Liceum Chrobrego‬ה‪.‬י‪ .).‬הוא גילח את זקניהם הרכים שצמחו על‬
‫הלחיים הוורודים של תלמידי הכיתות השביעית והשמינית‪ .‬הייתה לו‬
‫משחה מופלאה נגד כיני ערווה‪ ,‬והוא עזר להם לרפא זיבה באמצעות‬
‫פרוטרגול (שם של תרופה למטרה זו ה‪.‬י‪ ).‬שהוזרק במזרק אשר השתמשו‬
‫בו בהיחבא בשירותים‪.‬‬
‫שאר הפלצ’רים היו נוכלים‪ .‬הם עזרו למאכרים‪ ,‬על ידי גרימת נזק‬
‫מזערי‪ ,‬ככל האפשר‪ ,‬לבריאותו של הבחור‪ ,‬כך שלא יהיה ראוי ללבוש‬
‫מדי צבא‪ .‬אם המועמד היה רזה‪ ,‬אז באמצעות הרעבה היו מביאים אותו‬
‫לדרגת כחישות מוחלטת‪ ,‬ומספר ימים לפני הגיוס מנעו ממנו שינה‪.‬‬
‫התוצאה הייתה שנער כזה היה חיוור ורזה כמו מצה‪ .‬אם במשפחה היה‬
‫נער חלוש‪ ,‬שאלו האם הוא בגיל הגיוס‪.‬‬
‫אם הבחור היה נמוך‪ ,‬הוא תורגל באופן כזה שיראה עוד יותר נמוך‪,‬‬
‫ובשיתופו‪ ,‬שלא לשם שמיים‪ ,‬של הנגד ‪ -‬הסרז’אנט ‪ -‬אשר שקל ומדד‬
‫את המגויס‪ ,‬וקבע שהבחור נמצא מתחת לנורמה המינימאלית‪.‬‬
‫לכאלו‪ ,‬אשר חסרו להם מספר שיניים‪ ,‬אך לא מספיק כדי להשתחרר‬
‫מהשירות‪ ,‬עקרו את שארית השיניים‪ ,‬גרמו לשבר במפשעה (קילה)‪,‬‬
‫‪42‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫לכיווץ האצבע בכף יד ימין וכך מנעו אפשרות לחיצה על ההדק‪ .‬היה‬
‫זה פגם גופני‪ ,‬אשר בחיי היום יום לא גרם למבוכה ובקושי ניתן היה‬
‫להבחין בו‪ .‬לכן‪ ,‬בתכסיס זה השתמשו לעתים קרובות‪ .‬היו משפחות‬
‫בהן האב ומספר בנים היו נגועים בנכות זו‪ .‬נהגו להזריק ַפ ַר ִפין בעורף‪,‬‬
‫בברכיים או בחלק אחר של הגוף‪ ,‬ובכך לגרום להופעת נפיחות דמוית‬
‫חבורה‪ .‬בוצעו פגיעות גופניות רבות נוספות‪ ,‬רק על מנת שלא למצוא‬
‫חן בעיני הוועדה המגייסת‪ ,‬ובכל מחיר למנוע גיוס לצבא הצאר‪.‬‬
‫פגיעות עצמיות אלו לא היו בגדר סוד עבור השלטונות הצאריים‪.‬‬
‫הייתה אפילו עבודת דוקטוראט באוניברסיטת קייב שכותרתה‪“ :‬פגיעה‬
‫עצמית בין חייבי גיוס ממוצא יהודי”‪ .‬למרות זאת‪ ,‬השלטונות הביטו על‬
‫התופעה הזאת בקריצת עין‪ ,‬אשר זכתה לתמורה נדיבה מצד המאכרים‬
‫של פיוטרקוב‪.‬‬
‫אחד ה”כרישים” הראשיים‪ ,‬אשר היה צורך “להרעיל”‪ ,‬ז”א לקנות את‬
‫שיתוף הפעולה שלו‪ ,‬היה רופא הגדוד‪ ,‬קולונל גראצינסקי (‪,)Gracyński‬‬
‫שהיה מכור לאלכוהול ובעל אף גדול ומנופח‪.‬‬
‫פובליציסט רוסי בשם וירסאייב (‪ ,)Wieresajew‬מספר בספרו‬
‫“זיכרונותיו של רופא” על אירוע משעשע‪.‬‬
‫בעת מלחמת רוסיה ‪ -‬יפן‪ ,‬רופא בדרגת גנרל‪ ,‬בא לביקורת בבית‬
‫החולים מאחורי קווי החזית‪ .‬באולם החולים שאל האם יש למי מהם‬
‫בקשות או תלונות‪ .‬החייל ששכב במיטה השנייה בשורה‪ ,‬פנה לגנרל‬
‫בבקשה להעביר אותו למקום הראשון בשורה‪ .‬הגנרל שאל מדוע הוא‬
‫מעוניין בכך? החייל ענה‪ ,‬שהוא סובל ממחלה בגרון וכל בוקר הפלצ’ר‬
‫מורח ביוד את הטחורים של החייל במיטה הראשונה‪ ,‬ואחר כך לשני‬
‫בתור הוא מורח ביוד את הגרון החולה‪.‬‬
‫מבחר האמצעים הרפואיים באותה התקופה‪ ,‬ברפואה בכלל‪ ,‬היה‬
‫‪43‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫מצומצם מאוד‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה בצבא‪ ,‬שם היוד המופלא הווה את‬
‫התרופה הכל יכולה לכל מחלה‪ .‬בשיקוי זה קולונל גראצינסקי ריפא‬
‫אפילו מחלות עיניים של הנערים האומללים אשר ביקשו אצלו עזרה‪.‬‬
‫קולונל גראצינסקי לקח שוחד רק מהארצקה האדמוני‪ ,‬ובשיעור גבוה‬
‫ביותר‪ .‬לזה נוספו גם המשקאות מהאיכות הגבוהה‪ ,‬כגון הקוניאקים‬
‫נפוליאון או מארטל (‪.)Napoleon, Martell‬‬
‫קרוב לוודאי שברגעי בהירות הדעת הציק המצפון לאלכוהוליסט הזקן‬
‫הזה‪ ,‬כי בעת קבלת השלמונים והמשקאות מידיו של הארצקה‪ ,‬נהג‬
‫לומר‪“ :‬לאיש לא נגרם שום נזק‪ .‬לא לי ובוודאי שלא לך‪ ,‬וגם לא לצאר‪,‬‬
‫כי איזו תועלת יכולה להיות לצבא הצאר מהיהודים השלומיאלים‬
‫ומהפולנים המרדנים”‪.‬‬
‫גם קולונל אנדרייב (‪ ,)Andrejew‬יושב ראש ועדת הגיוס בפיוטרקוב‪,‬‬
‫היה זקוק לכסף רב‪ .‬הייתה לו בת מארוסיה‪ ,‬יפה כמו טאטיאנה של‬
‫ז’רומסקי (‪ - Stefan Żeromski‬סטפאן ז’רומסקי ‪ ,1925 - 1864‬סופר‬
‫פולני‪ .‬טאטיאנה ‪ ,Tatiana -‬דמות אישה יפה מהרומן שנכתב בשנת‬
‫‪“ 1912‬חן החיים” ‪ .Uroda życia -‬ה‪.‬י‪ .) .‬מארוסיה הייתה בבת עינו של‬
‫אביה‪ ,‬פזרן כספים חסר דאגות‪ .‬היא קנתה בגדים רק בווארשה ונהגה‬
‫לנסוע עם אימה היהודייה‪ ,‬לקרנבל בסן פטרסבורג‪.‬‬
‫אבא אנדרייב‪ ,‬גבר בשנות העמידה‪ ,‬רזה‪ ,‬אלגנטי עם זקן לבן‪ ,‬מיהר‬
‫כל יום למשרדו בבניין הפרטי של ריידר (‪ )Rejder‬ברחוב סולייובסקה‬
‫(‪ ,)Sulejowska‬במרכבה רחבה‪ ,‬רתומה לשני סוסים גזעיים‪ ,‬שחורים‬
‫ומבריקים‪ .‬לאדון קולונל היו תאוות רבות ויקרות‪ :‬נשים‪ ,‬יין וקלפים‪.‬‬
‫בנוסף לכך אהב סיגרים טובים ומגפי קצינים יפים‪ .‬במיוחד עבור‬
‫הקולונל‪ ,‬הובאו סיגרים משובחים‪ ,‬על ידי חנותו הידועה למוצרי טבק‬
‫של נאומארק (‪ ,)Neumark‬שהייתה ממוקמת מול הכנסייה הרוסית‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫כאן היו נפגשים אדונים מבוגרים‪ ,‬מעשנים מקטרות‪ ,‬ומקשקשים על‬
‫שום דבר עד מאוחר בלילה‪ .‬את החנות הזאת כינו “מועדון עשי הלילה‬
‫היהודים המזדקנים”‪.‬‬
‫הסנדלר האומן היהודי סוסנובסקי (‪ ,)Sosnowski‬אשר בית המלאכה‬
‫שלו נמצא בחנות קטנה ואפלה בבית פולקה (‪ ,)Pulka‬בפינת הרחובות‬
‫זאמקובה (‪ )Zamkowa‬וסולייובסקה (‪ ,)Sulejowska‬סיפק מגפיים עבור‬
‫הקולונל‪ .‬הבית הזה כבר לא קיים היום‪ .‬לקוחותיו של האומן סוסנובסקי‬
‫היו לא רק הקצינים הבכירים מפיוטרקוב‪ ,‬אבל מכל המחוז הפיוטרקובאי‪.‬‬
‫סוסנובסקי תפר את מגפי הקצינים היפים והאלגנטיים ביותר בעולם‪.‬‬
‫את כל צרכיו של הקולונל‪ ,‬הקשורים ברמת החיים הגבוהה שלו‪ ,‬סיפק‬
‫הארצקה האדמוני‪ .‬היו אלה שירותים הדדיים‪ .‬הארצקה האדמוני נכנס‬
‫בדלת המטבח‪ ,‬ותמורת יחסו האוהד של ראש ועדת הגיוס העריף על‬
‫אשתו תכשיטים יקרים‪ .‬לעתים קרובות השתתף במפגשים דיסקרטיים‬
‫אלו גם הקולונל עצמו‪ .‬כאן‪ ,‬פקיד גבוה של הצאר‪ ,‬מאכר יהודי וגברת‬
‫הבית ‪ -‬הגברת הראשונה של סלוני המחוז ‪ -‬דיברו זה עם זה כמו שווים‪.‬‬
‫אבל אי שם במעמקי המודעות של המאכר‪ ,‬הרצקה האדמוני‪ ,‬בערה‬
‫להבת בוז כלפי משרתו של הצאר‪.‬‬
‫עמדת הזגגים היהודים הייתה ליד בית המרקחת של ויטנובסקי‬
‫(‪ )Witanowski‬אשר ברינק טריבונלסקי‪ .‬בית המלאכה שלהם לא זקוק‬
‫היה להשקעה גדולה‪ .‬הוא היה מורכב מארגז שטוח עם כתפיות‪ ,‬שאפשר‬
‫היה לשאתו על הגב‪ .‬בארגז היה גוש קטן של ֶמ ֶרק עטוף בשעוונית‪,‬‬
‫סרגל ולוחות של שמשות מזכוכית ירוקה‪ ,‬מבית החרושת לזכוכית של‬
‫פיוטרקוב‪ .‬בכיסו של בעל המלאכה היה המכשיר החשוב ביותר של‬
‫הזגג ‪ -‬היהלום לחיתוך הזכוכית‪ .‬ההכנסות מהמקצוע הזה היו צנועות‪,‬‬
‫כי הבנייה הייתה מועטה ועל החוליגנים עדיין אי אפשר היה לסמוך‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫ליד עמדת הזגגים עמדו סבלים אחדים‪ .‬הסבל אריה לאלה (‪ )Lala‬לבש‬
‫מעיל יהודי ארוך‪ ,‬בלוי ומבריק מיושן כמו עור‪ ,‬חגור במרכזו בחבל‪ .‬פניו‬
‫היו שחומים מכוסים בסיבי זקן לבנים ודלילים‪ .‬אריה שימש “כסבל של‬
‫תלמידים”‪ .‬אל בית הספר התיכון הממשלתי של פיוטרקוב באו תלמידים‬
‫כמעט מכל האימפריה הצארית‪ .‬באו מהערים השכנות‪ ,‬כמו טומשוב‬
‫מאזוביצקי (‪ ,)Tomaszów Mazowiecki‬ראדומסקו (‪ ,)Radomsko‬וגם‬
‫מהעיר הגדולה לודז’‪.‬‬
‫בתי ספר תיכוניים היו מעטים‪ ,‬וביחס למועמדים היהודים המכסה עמדה‬
‫על עשרה אחוז (נומרוס קלאוזוס ה‪.‬י‪ .).‬על מנת להתקבל לבית הספר‪,‬‬
‫לא הספיקו רק הציונים המעולים‪ ,‬היות שהיו פחות מקומות מאשר‬
‫מועמדים עם ציונים כאלה‪ .‬הקשיים לא הסתיימו עם הקבלה לבית‬
‫הספר‪ .‬כדי להתקבל לאוניברסיטה‪ ,‬היה בוגר בית הספר התיכון חייב‬
‫לסיים את בית הספר בהצטיינות‪ ,‬עם מדלית זהב או לפחות עם מדליית‬
‫כסף‪ .‬במקרה הראשון היו חייבים להיות בתעודת הבגרות רק הציונים‬
‫“טוב מאוד”‪ ,‬ובמקרה השני ‪“ -‬טוב מאד וטוב”‪.‬‬
‫רוב מקבלי המדליות היו יהודים‪ .‬עובדה זו לא מצאה חן בעיני שר‬
‫החינוך קאסו (‪ )Kasso‬והוא ביטל את נוהג המדליות‪ .‬מעתה‪ ,‬את הקבלה‬
‫לאוניברסיטה אמור היה לקבוע רק הגורל העיוור‪ .‬קבלת היהודים‬
‫לאוניברסיטה התנהלה בדרך ההגרלה‪ .‬תקנה זו אמורה הייתה לקרר את‬
‫ההתלהבות והשקידה בלימודים‪ ,‬ולרסן את החוצפה היהודית ‪ -‬להיות‬
‫טוב יותר‪.‬‬
‫הסבל אריה לאלה נשא מתחנת רכבת את הכבודה של התלמידים‬
‫הבאים בתחילת שנת הלימודים‪ ,‬ואל תחנת הרכבת ‪ -‬את הכבודה של‬
‫העוזבים‪ .‬היו אלו ארגזים קלועים‪ ,‬מלאי ספרים כבדים‪ ,‬בגדים ולבנים‪.‬‬
‫המשקל מחץ את הגב הרכון והעייף‪ ,‬אבל אריה סבל זאת ברצון‪ ,‬כי‬
‫אהב את הקרבה אל הנוער‪ .‬אריה היה בודד‪ .‬הוא גר בתא אפל מתחת‬
‫‪46‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫למדרגות‪ ,‬במקום שבו הרהיט היחיד היה דרגש‪ ,‬עליו ישן מבלי לפשוט‬
‫את בגדיו‪ .‬קירות התא היו מצופים בצילומים מהשבועון הרוסי הנפוץ‬
‫“ניבה” (‪.)Niwa‬‬
‫היו אלה פורטרטים של גנרלים שונים‪ ,‬במדים‪ ,‬מפקדים במלחמה עם יפן‪.‬‬
‫את הפורטרטים היו מביאים לאריה לאלה לקוחותיו התלמידים‪ ,‬אשר‬
‫הכירו את תאוותו יוצאת הדופן‪ .‬אריה היה מספר לנערים על צילומים‬
‫חדשים שהשיג‪ ,‬כגון פורטרט של גנרל סוחומלינוב (‪,)Suchomlinow‬‬
‫קורופאטקין (‪ ,)Kuropatkin‬רננקאמפף (‪ )Renenkampf‬ושל גנרל‬
‫ראוסך וון טראובנגר (‪ ,)Rausch von Traubenberg‬שאת שמו לא רק‬
‫אריה לא היה מסוגל לבטא‪.‬‬
‫בתחביב בלתי רגיל זה התמצו כל חייו האמוציונאליים של אריה לאלה‪.‬‬
‫הייתה זאת בריחה מחייו הדלים אל עולם הצבעים‪ ,‬אשר כל כך קרן‬
‫מהמדים הצבעוניים‪ ,‬הדרגות‪ ,‬המדליות‪ ,‬הכוכבים‪ ,‬השרוכים והסרטים‪.‬‬
‫חשיבותה של דרגת גנרל העצימה עוד יותר את הקסם הצבעוני‪ .‬אבל‬
‫היום המאושר ביותר בחייו של אריה היה יום ההכתרה של הצאר‬
‫מיקולאי השני‪.‬‬
‫היה זה יום קיץ יפה של שמש‪ .‬עצי הערמון הענקיים בגן המרכזי‬
‫הטילו צל גלי על רחוב ֶּפ ֶטרסּבּורג (קליסקה ‪ .)Kaliska -‬לאורך מרכז‬
‫הרחוב‪ ,‬לבוש בחלוק לבן‪ ,‬חובש כובע לבן עם סמל מפח‪ ,‬בכסיות לבנות‪,‬‬
‫בנעליים מבריקות‪ ,‬חגור בחגורה עם חרב בצד‪ ,‬צעד שומר הביטחון‬
‫והסדר הציבורי “גורודוווי” (‪ .)Gorodowoj‬את הכביש והמדרכות‬
‫טיאטאו שומרי הבית‪ ,‬לבושים בבגדי עבודה כחולים‪ .‬נשותיהם וילדיהם‬
‫הרטיבו במזלפים את אבני הרחוב‪ .‬שפות התעלות נצבעו בסיד‪ .‬בנייני‬
‫הציבור קושטו בזרים ירוקים ובפורטרטים של הצאר‪ .‬בתים אחרים‬
‫הניפו דגלים‪ .‬מהמרפסות תלו שטיחים‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫למרות שבעת ההיא בפיוטרקוב עדיין לא הייתה תאורה חשמלית‪ ,‬הייתה‬
‫העיר מוארת בערב‪ .‬לאורך רחוב פטרסבורג דלקו מנורות צבעוניות‪.‬‬
‫בכל החלונות דלקו נרות‪ .‬חזית הכנסייה הרוסית הייתה מוארת בשפע‬
‫מנורות צבעוניות‪.‬‬
‫הכניסה לכנסייה הייתה פתוחה לרווחה‪ ,‬ובפנים זהר המזבח‪ ,‬מואר‬
‫בנרות גדולים‪ .‬המוני אנשים נכנסו ויצאו מהכנסייה‪ ,‬וברחוב נשמעה‬
‫שירת מקהלה‪ .‬ברחובות צעד הצבא לצלילי התזמורת הצבאית‪ .‬לפתע‬
‫פרצו מהגן המרכזי זיקוקי די נור ופיזרו פתיתי זהב זוהרים שנמוגו‬
‫באפלה‪.‬‬
‫אריה לאלה‪ ,‬שיכור מעושר הקסמים‪ ,‬הסתובב כמו סהרורי בעיר עד‬
‫מאוחר בלילה‪ ,‬עד אשר עייף וחזר אל הבית ברינק טריבונלסקי‪ .‬האורות‬
‫ברינק היו כבר כבויים והמקום שקוע בדממה‪ .‬ליד בית המרזח הסגור‬
‫של מרגולס‪ ,‬ליד בית המרקחת של רודניצקי‪ ,‬שם נמצא היום בית הקפה‬
‫“תחת הארמני” (‪ ,)Pod Ormianinem‬עמדה כרכרה אחת תורנית‪ .‬הסוס‬
‫העייף הקיש מפעם לפעם בפרסתו באבני הכיכר‪ .‬ורק העין האדומה של‬
‫פנס הכרכרה המואר בנר‪ ,‬הביטה אל אפילת הרינק‪.‬‬
‫במרכז חלון הראווה של הצלם שוקלסקי (‪ )Szokalski‬ברחוב טורונסקה‬
‫(‪ ,)Toruńska‬עמד צילום גדול של יהודי זקן עם אף דמוי תפוח אדמה‪,‬‬
‫שפתיים עבות ושקיות בולטות מתחת העיניים‪ .‬את פניו עיטר זקן לבן‪,‬‬
‫כיפת משי על הראש ועל הצוואר סרט ועליו מדליה בגודל של צלחת‬
‫קטנה‪ ,‬עם דיוקנו של הצאר מיקולאי השני‪.‬‬
‫הצילום נראה כאילו נלקח מתצוגה של צילומי דמויות‪ ,‬אך האיש‬
‫שבצילום לא קיבל את העיטור עבור הופעתו‪ ,‬אלא בתמורה לתרומת‬
‫סכום כסף רב לשם רכישת ציוד עבור הכנסייה הרוסית בפיוטרקוב‪.‬‬
‫התורם הנדיב קיבל בנוסף לעיטור גם אזרחות כבוד‪ .‬מעמד זה אפשר לו‬
‫‪48‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫“גישה אל השלטונות”‪ .‬הוא ידע כיצד לנצל זאת בסידור עניינים שונים‬
‫במשרדי המחוז‪ ,‬ועל כך זכה בתמורה יפה‪( .‬רב מנדל ה‪.‬י‪ ).‬ניהל חיים‬
‫חסרי דאגה‪ ,‬ישב כל יום בקונדיטוריה של שימנסקי (‪ ,)Szymański‬בחדר‬
‫“מתחת לשעון”‪ .‬נאספו כאן “הזקנים”‪ ,‬שתו תה‪ ,‬קראו את “הקורייר‬
‫הוורשאי” (‪ )Kurier Warszawski‬ואת “היומון וורשאי” (‪Warszawski‬‬
‫‪ )Dniewnik‬ועיינו בכתבי עת מצולמים‪ .‬שרר כאן שעמום ומחנק מעשן‬
‫סיגרים וסיגריות‪ .‬את השעמום הזה “מתחת לשעון” פיזר‪ ,‬מפעם לפעם‪,‬‬
‫הרווק הזקן‪ ,‬ראש “הפרלמנט”‪ .‬כאשר העירו לו שעליו לסגור את הפתח‬
‫במכנסיו‪ ,‬נהג לענות‪“ :‬במקום שמונח בר מינן‪ ,‬דרוש אוורור”‪.‬‬
‫בקיץ שתה רב מנדל תה בגינה‪ ,‬על המדרכה לפני הקונדיטוריה של‬
‫שימנסקי‪ .‬שתה תה חם מאוד ונשף בקול‪ ,‬עד ששמעו אותו ממול‪ ,‬על‬
‫המדרכה של רחוב קליסקה‪.‬‬
‫בעת מלחמת העולם הראשונה הייתה גינה זו מלאה בלובשי המדים‬
‫האפורים של חיילי הלגיון (יחידה צבאית בפיקודו של יוזף פילסודסקי‪,‬‬
‫שהוקמה בשנת ‪ 1914‬ולחמה נגד הצבא הרוסי ה‪.‬י‪ .).‬באותה העת הייתה‬
‫פיוטרקוב‪ ,‬מקום מושבו של האגף הצבאי של הועד הלאומי הראשי‪.‬‬
‫כל צמרת הלגיון ישבה כאן בקיץ‪ ,‬תוך לגימת קפה‪ :‬ולאדיסלב‬
‫שיקורסקי (‪ - 1881-1943 Władysław Sikorski‬מדינאי ומפקד צבא‬
‫פולין בגולה במלחמת העולם השנייה ה‪.‬י‪ ,).‬בדרגת קולונל‪ ,‬עם שפם‬
‫ושכמיה; אנדרי גאליצה (‪ - 1873-1945 Andrzej Galica‬חייל הלגיון‬
‫וגנרל בצבא פולין ה‪.‬י‪ ,).‬עם זקנקן אדמוני; השחקן קנאקה ‪ -‬זאבאדזקי‬
‫(‪ 1858-1930 Knake - Zawadzki‬ה‪.‬י‪ ).‬יוליוס קאדן ‪ -‬באנדרובסקי‬
‫(‪ - 1885-1944 Juliusz Kaden-Bandrowski‬סופר ופובליציסט‬
‫פולני‪ .‬חבר מסדר הבונים החופשיים ה‪.‬י‪ ,).‬דאנילובסקי (קרוב לוודאי‬
‫‪49‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫‪ - 1871-1927 Gustaw Daniłowski‬סופר ופובליציסט ה‪.‬י‪ ,).‬זיגמונט‬
‫נובאקובסקי (‪ - 1891-1963 Zygmunt Nowakowski‬סופר‪ ,‬עיתונאי‪,‬‬
‫שחקן ובמאי ה‪.‬י‪ ,).‬פרופסור קוט ואחרים‪ .‬פרופסור קוט (‪ )Kot‬כיהן‬
‫כראש האגף הצבאי ואל משרדו גייס את הנערות היפות ביותר של‬
‫פיוטרקוב‪ ,‬אשר קיבלו את הכינוי “חתלתולות” (קוט ‪ - Kot‬בפולנית‬
‫חתול ה‪.‬י‪.).‬‬
‫אחד מהסופרים‪ ,‬בעל שער אדמוני ומרכיב משקפיים‪ ,‬מוצאו מלבוב‬
‫(‪ ,)Lwów‬סיפר בדיחות גסות ורעמי צחוק נשמעו מהגינה עד רחוב‬
‫קאליסקה‪ .‬תאוותו של אדון מנדל‪ ,‬היתה משחק השחמט‪ .‬בן זוגו היה‬
‫בדרך כלל מר רודובסקי (‪ ,)Rudowski‬אדם אמיד‪ ,‬שבנה בניין מרשים‬
‫בקרבת השדרה‪ .‬בניין זה נשאר בזיכרונם של פיוטרקובאים וותיקים‪,‬‬
‫בכינוי “הארמון של רודובסקי” או “הארמון של הרודובסקים”‪ .‬שני‬
‫השחקנים שוחחו ביניהם תוך כדי המשחק‪ .‬השיחה התנהלה ביידיש‪.‬‬
‫מר רודובסקי לא רק שדיבר יידיש באופן שוטף‪ ,‬אלא ידע להשתמש‬
‫בביטויים עסיסיים‪ ,‬מה שגרם למנדל המכובד‪ ,‬הקודר בדרך כלל‪ ,‬למצב‬
‫רוח מרומם‪.‬‬
‫בחיי היום יום לא נהג רב מנדל לעשות טובות ללא תמורה‪ .‬אבל‬
‫בהתקרבו לשלהי חייו‪ ,‬שיפץ על חשבונו את הדרך שהובילה אל בית‬
‫העלמין היהודי וסלל אותה בכיסוי קשיח‪ .‬בתמורה מונה לנשיא כבוד‬
‫של חברה קדישא‪ .‬כאשר נפטר בשיבה טובה‪ ,‬השתתפו בלוויה רבים‬
‫מהאוכלוסייה היהודית ופקידי שלטון רבים‪ ,‬אתם קיים יחסים חברתיים‬
‫בחייו‪.‬‬
‫דויד טטלוק (‪ - )Tetlok‬בתפקיד כפול של עגלון וקברן‪ ,‬ישב על מושב‬
‫עגלת הארון‪ ,‬שלא הייתה אלא ארגז פשוט ללא שום קישוט‪ ,‬רתומה‬
‫לשני סוסי כרכרה מכוסים בגלימות שחורות‪ .‬הוא לבש מעיל ארוך עם‬
‫שכמיה שהגיעה עד מחצית השרוולים (זה היה הלבוש של מובילי עגלת‬
‫‪50‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫ארון המתים ה‪.‬י‪ ,).‬ומתחת כובעו הבריקה‪ ,‬מאחור‪ ,‬קשת הקרחת‪ .‬הדרך‬
‫לא הייתה ישרה‪ ,‬למרות שרק לאחרונה שופצה‪ ,‬וטטלוק זז כל פעם‬
‫לצדדים‪ .‬באותן הלוויות שלא הוא היה העגלון שהוביל את עגלת הארון‪,‬‬
‫היה תפקידו לעבור בין קהל המלווים‪ ,‬בידו קופסת פח‪ ,‬ולבקש תרומה‬
‫למען “צדקה תציל ממות”‪.‬‬
‫תהלוכת הלוויה לא הייתה מסודרת‪ .‬היא הייתה מפוזרת ומשתרכת‪ .‬מזג‬
‫האוויר היה סגרירי‪ .‬רבים דלגו על השלוליות ועברו ללכת על השביל‬
‫שלאורך החומה של בית העלמין הקתולי‪ .‬רק המשפחה הקרובה צעדה‬
‫אחרי עגלת הארון השחור‪ .‬חלק מהמלווים הגיעו עד לעיקול הדרך‪ ,‬עד‬
‫המתבנים‪ ,‬שעמדו לפני בית העלמין‪ ,‬ולאחר שיצאו ידי חובה‪ ,‬חזרו‬
‫העירה דרך “שדרת בית העלמין” (‪ ,)Aleja Cmentarna‬אשר לאורכה‬
‫ממוקמים היו בתי קברות הישנים‪ :‬קתולי‪ ,‬פרבוסלאבי ואוונגלי‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬קבוצת קבצניות‪ ,‬לבושות סמרטוטים‪ ,‬לוותה את הנפטר‬
‫עד מקום מנוחת העולם שלו‪ .‬הן נמצאו בקרבת משפחת הנפטר‬
‫ובמקהלת יללות שבר ביכו את הנפטר וציינו את מעלותיו ומעשיו‬
‫היוצאים מהכלל‪ ,‬עד כמה היה בקי בכתבי הקודש‪ ,‬עד כמה היה ירא‪-‬‬
‫אלוהים‪ ,‬איך ליד שולחנו תמיד נמצא מקום לאורח‪ .‬הן מנו את כל‬
‫תכונותיו הטובות של הנפטר‪ ,‬במיוחד כאשר דובר במשפחה אמידה‪,‬‬
‫שאחרי טקס הקבורה חילקה לקבצנים נדבות בערך של עשר או אפילו‬
‫חמש‪-‬עשרה קופיקות‪ .‬בעבור הנדיבות הזאת נשמעו ביטויי תודה‬
‫ואיחולים‪ ,‬שבתמורה לרוחב לב המשפחה נשמתו של הנפטר תזכה‬
‫להגיע לגן עדן‪.‬‬
‫התהלוכה התקרבה לבית העלמין‪ ,‬אליו הובילו שני שערים‪ .‬האחד‬
‫גבוה‪ ,‬מברזל‪ ,‬עם מגן דויד באמצע‪ ,‬נפתח רק עבור הלוויות של נפטרים‬
‫מכובדים‪ .‬השער השני‪ ,‬רגיל‪ ,‬מעץ‪ ,‬כמו של מתבן‪ ,‬סגור על מנעול‪ .‬זה‬
‫היה השער עבור עמך‪ ,‬והוא הוביל לחלק האחורי של בית העלמין‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫בחצר עמדה סככה לעגלת הארון וצריף מלבנים כמתקן טהרה‪ .‬בחצר‬
‫הזאת גר גם שומר בית העלמין‪ ,‬אשר בדיר קטן החזיק עזים‪ ,‬כבשים‬
‫וכלב זאב תוקפן קשור בשרשרת‪ ,‬שקיבל את תהלוכת הלוויה בנביחות‬
‫מאיימות‪.‬‬
‫החלק המרכזי של בית העלמין היה גם הישן ביותר‪ .‬הקרקע הייתה גלית‬
‫במקצת ומכוסה בשיחים קוצניים‪ ,‬ופה ושם עמד עץ אורן שדוף‪ .‬היה זה‬
‫החלק המרשים ביותר‪ .‬היו כאן מצבות מעטות ולרוב אבנים שטוחות‬
‫רכונות ובקושי ניתן היה להבחין עליהן באיור או באותיות כתובות‪.‬‬
‫מתחת לעצים שכבו ללא סדר‪ ,‬מכוסות באזוב ואכולות תולעים‪ ,‬חלקי‬
‫מצבות עץ עתיקות ביותר‪.‬‬
‫בית העלמין היהודי בפיוטרקוב‬
‫‪ 3‬אתר‪http://www.dawnypiotrkow.pl/ :‬‬
‫‪52‬‬
‫‪3‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫בית העלמין לא היה מסודר‪ .‬לקברים רבים לא הייתה גישה‪ .‬רק שביל‬
‫צר עבר במרכז‪ .‬משני צידיו עמדו מצבות בצורות דומות זו לזו‪ :‬היו אלו‬
‫אבנים או לוחות עץ שנבדלו רק בצורת החלק העליון שלהן‪ .‬רובן היו‬
‫מעוגלות ורק מיעוטן היו מעוטרות בכרכוב מתקופת הרנסאנס‪.‬‬
‫על המצבות היו חרוטים משפטים בעברית‪ .‬על מצבות רבות גם משפטים‬
‫בפולנית‪ .‬המצבות היו מקושטות בערבסקות‪ ,‬מנורות שבעת הקנים‪,‬‬
‫פרחים‪ ,‬עצים‪ ,‬נר שבור ‪ -‬המסמל מוות בגיל צעיר‪ .‬ספרים חרוטים‬
‫המביעים את בקיאותו של הנפטר בתלמוד‪ .‬כפות ידיים בתנוחת ברכה‬
‫מסמלות את קברו של כהן‪ .‬חיות סימלו את שמו של הנפטר‪ .‬אריה‪,‬‬
‫וולף ‪ -‬זאב‪ ,‬צבי‪.‬‬
‫בין המצבות הרגילות הרבות בלטו בתי אבן קטנים‪ ,‬אשר כונו “המערות”‪.‬‬
‫היו אלו קברי צדיקים‪ .‬היו גם איים של קברים מפוארים של משפחות‬
‫אמידות‪ .‬מצבות אלה היו עשויות מבזלת ושיש‪ ,‬טובעות בפרחים‪ ,‬והן‬
‫נגדו את הנוף האפור והדל של בית עלמין יהודי בעיר קטנה‪.‬‬
‫הכיבוש הנאצי הברברי‪ ,‬במלחמת העולם השנייה‪ ,‬לא רק שהרס את‬
‫בית הקברות היהודי‪ ,‬אלא שגם אבני המצבות היקרות נגנבו‪ ,‬ובאבנים‬
‫הפשוטות ציפו את הבריכה העירונית‪ .‬שלטונות העיר בתקופת פולין‬
‫העממית תיקנו את תוצאות החילול הזה‪.‬‬
‫את רב מנדל הטמינו באזור האמידים‪ .‬כרו את הקבר באדמה חולית‪,‬‬
‫וציפו אותו בקרשים ריחניים של עץ אורן‪ .‬מעגלת הארון הוצאה מין‬
‫יוסל הכרסתן‪ ,‬נמוך ובעל שיבה‪ ,‬חבר בחברה‬
‫מגירה מצופה בפח‪ֶ .‬‬
‫קדישא‪ ,‬אחז בשתי ידיו בקפלי התכריכים בזריזות ובכוח ראויים‬
‫להערצה‪ ,‬והגיש את הנפטר לקברן בתוך הבור‪ .‬הקבר כוסה ברגבי אדמה‬
‫לבנים‪ .‬חזן צעיר שר את תפילת “אל מלא רחמים” בלווי מקהלה‪ .‬בנו‬
‫של הנפטר‪ ,‬שאמר בפעם הראשונה קדיש‪ ,‬נעזר בדודו‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫מעל קברו של הרב מנדל הספיד אותו ההיסטוריון של יהודי פיוטרקוב‪,‬‬
‫פיינקינד (‪:)Fajnkind‬‬
‫“הדרך אל בית העלמין הייתה קודם כמו רקק גדול בו ממש טבענו”‬
‫נאם פיינקינד‪.‬‬
‫“אוי טבענו”‪ ,‬חזרו אחריו הקבצניות במקהלה‪ ,‬כמו הד‪.‬‬
‫“בסתיו שקענו עד הקרסוליים בבוץ”‪ ,‬המשיך המספיד‪.‬‬
‫“אוי שקענו”‪ ,‬חזרה אחריו המקהלה‪.‬‬
‫“דרכנו בחמר חלקלק”‪.‬‬
‫“אוי דרכנו”‪ ,‬שוב חזרה המקהלה‪.‬‬
‫כאשר פיינקינד סיים את נאום ההספד שלו‪ ,‬יאנצ’יה פיוק‬
‫(‪ )Jancze Pijok‬מלמל אל האיש שעמד לידו‪:‬‬
‫“נו טוב‪ ,‬היה כל כך נדיב כלפי הנפטרים‪ ,‬אבל מה הוא עשה עבור‬
‫החיים?”‬
‫המלווים החלו לעזוב את בית העלמין‪.‬‬
‫גרוֹסּברג‪ ,‬השמנמונת והוורודה‪ ,‬עם‬
‫ֶ‬
‫ברחוב שיראדזקה‪ ,‬עמדה גברת‬
‫משקפיים קטנים על אפה הדק‪ ,‬לפני החנות שלה‪ ,‬והשקיפה על חנותו‬
‫של יאנובסקי (‪ ,)Janowski‬המתחרה שלה‪.‬‬
‫ואיזו חנות נפלאה הייתה חנותו של יאנובסקי‪ .‬לא גדולה‪ ,‬כמו מגֵ ירה‪,‬‬
‫ומה לא היה בה‪ .‬כמו קוסם בקרקס השולף מתוך הצילינדר‪ ,‬יאנובסקי‬
‫שלף עכברים לבנים‪ ,‬יונים או פסנתרים‪ ,‬הציע ללקוחותיו את המטעמים‬
‫הנדירים ביותר‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫היה רק לקוח אחד אשר יאנובסקי לא ראה ברצון‪ ,‬למרות ששירת אותו‬
‫בהכנעה ונימוס‪ .‬היה זה ראש העיר של פיוטרקוב‪ .‬אדון ראש העיר‬
‫היה מורכב מכרס ענקית‪ ,‬שלוש שכבות של סנטר ושפה תחתונה של‬
‫פיו‪ ,‬תלויה ומבריקה תמיד‪ .‬הישבנים שלו היו כה ענקיים‪ ,‬שכאשר הלך‬
‫בעירייה לשירותים בחצר‪ ,‬היה מלווה בשרת אשר ביצע עבורו פעולות‬
‫אינטימיות‪ ,‬שבעצמו לא היה מסוגל לבצע‪.‬‬
‫ביום חג אדון ראש העיר היה חובש כובע משולש‪ ,‬מכנסיים לבנים‬
‫רחבים ומדים מקושטים בעיטורי זהב‪ .‬הוא הזכיר אז את דמותו של‬
‫“ר ִביוֹר” (‪.)Rewizor‬‬
‫מושל העיר (‪ )Horodniczy‬ממחזהו של גוגול ֶ‬
‫למעשה הוא דמה לו לא רק בגלל מדיו‪ ,‬אלא גם הודות להתמכרויות‬
‫אחרות של הדמות הספרותית ההיא‪ .‬חולשותיו טופחו במיוחד על ידי‬
‫ייּברגֶ ר‪ ,‬שבאותה העת היה הפקיד היהודי‬
‫יהודים‪ ,‬באמצעות ּפיניֶ ה ַר ֶ‬
‫היחיד בעיריית פיוטרקוב‪.‬‬
‫אדון ראש העיר טרף ממתקים מקופסאות שונות‪ ,‬עשה הזמנה גדולה‪,‬‬
‫תמיד בהקפה‪ ,‬וטעון בחבילות‪ ,‬חזר למרכבתו‪ ,‬שהמתינה לו לפני החנות‪.‬‬
‫את הכרס הענקית הניח על המושב ואת רגל ימין נאלץ להשאיר על‬
‫מדרגת המרכבה‪ ,‬כי לא היה מסוגל להכניס את כל גופו האדיר לתוך‬
‫מרכבת הסוסים‪.‬‬
‫המרכבה של ראש העיר עוררה תמיד התרגשות בעיר‪ ,‬במיוחד בקיץ‪,‬‬
‫כאשר הסוס חבש על ראשו כובע קש ענק ועל צווארו ענד סרט וורוד‪.‬‬
‫לא פחות ציורי היה המראה כאשר במרכבה ישבה אשתו של ראש‬
‫העיר‪ .‬לחייה העגולים והמפודרים בשפע‪ ,‬היו עטורים בצמות אדמוניות‬
‫של שיער‪ .‬כובע רחב שוליים עמוס היה בפרחים ובבעלי חיים‪ .‬מתחת‬
‫לכפלים של שמלתה הציצה נעל לקה ארוכה וצרה‪ .‬את שאר נפח הרכב‬
‫מלא גופה של גברת ראש עיר‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫מסיבות מובנות‪ ,‬הזוג מעולם לא נראה ברכב הצר ביחד‪ .‬אילו היה הדבר‬
‫מתרחש‪ ,‬זה היה נראה כפרסומת לקרקס העומד להגיע עם גן חיות‪.‬‬
‫כבאי האש המתנדבים היו בעלי מלאכה‪ ,‬עגלונים‪ ,‬פועלים ונציגי‬
‫האינטליגנציה העובדת‪ .‬במילה אחת ‪ -‬נציגי כל השכבות החברתיות‪.‬‬
‫כוח המשיכה לשרת ככבאי האש מתנדבים‪ ,‬בזמן שהשלטון הצארי דיכא‬
‫כל ביטוי של לאומיות פולנית בחיים הציבוריים‪ ,‬היה האופי האוטונומי‬
‫של השרות הזה‪ :‬היו מדים‪ ,‬היה פיקוד פולני‪ ,‬הכול הזכיר את הצבא‬
‫הפולני‪ .‬אפילו המדים עצמם היוו אטרקציה גדולה‪.‬‬
‫בתקופה שבין שתי המלחמות שירת בשורות הכבאים גבר צעיר‬
‫אלגנטי‪ ,‬בעל שפם של כובש הלבבות‪ .‬שמו היה זכר רוזנברג‬
‫(‪ .)Zachar Rozenberg‬יום יום הוא טייל ברחובות העיר במדים המונחים‬
‫עליו היטב‪ ,‬או שדהר ברחובות העיר על סוס כבד‪ .‬היה זה כבאי מהאגדות‪,‬‬
‫אשר במקום לכבות‪ ,‬הצית להבות בלבבות של בנות פיוטרקוב היפות‪.‬‬
‫בחברה ברכו אותו (בתרגום החופשי) “יפים‪ ,‬יפים‪ ,‬הכבאים!”‬
‫מפקד מכבי האש היה אדון ספאן (‪ ,)Span‬בעל בית חרושת לבירה‬
‫ותיאטרון‪ .‬היה זה גבר מבוגר מוצק וגבוה‪ ,‬עם אף כחול ולחיים ורודות‪.‬‬
‫הוא לבש לרוב מעיל ארוך עד הקרסוליים ונראה כמו כומר‪ .‬אבל‪ ,‬כאשר‬
‫לבש את מדי הכבאים המהודרים‪ ,‬את הקסקט המוזהב והמבריק‪ ,‬וענד‬
‫על המדים עיטורים שונים בצורת סולמות או גרזנים מוצלבים ושאר‬
‫אמצעים של מלאכת הכבאים‪ ,‬הוא נראה כמו מפקד של לגיון רומי‪.‬‬
‫תחנות כבאי האש היו ממוקמות ברחוב קאליסקה‪ ,‬ביקובסקה‪,‬‬
‫כיכר הארמון (‪ )Plac Zamkowy‬ופרבר קראקוב (שם הרחוב ‪-‬‬
‫‪ Krakowskie Przedmieście‬ה‪.‬י‪.).‬‬
‫היו בהן משאבות יד‪ ,‬חביות אדומות על שני גלגלים‪ ,‬עגלות ארוכות‬
‫ועליהן סולמות‪ ,‬קרדומים‪ ,‬לומים‪ ,‬דליים אדומים‪ ,‬אתים ושאר ציוד‬
‫‪56‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫כיבוי וספסלים ארוכים עבור הכבאים‪ .‬את המדים‪ ,‬החזיקו הכבאים‬
‫בבתיהם או במקומות עבודתם או גם פה וגם שם‪ .‬במקרה של אזעקת‬
‫דליקה‪ ,‬הכבאי המתנדב היה פורץ לרחוב‪ ,‬לרוב ללא מדים‪ .‬את הז’קט‬
‫האזרחי עיטרה חגורת כבאים רחבה מבד עבה עם גרזן כבאים‪ ,‬ותמיד‬
‫הקסקט המבריק על הראש‪.‬‬
‫בכיכר הכבאים ברחוב יגילונסקה (‪ ,)Jagiellońska‬במקום בו גם היום‬
‫נמצא הבניין המרשים של משמר הכבאות המקצועית‪ ,‬עם מוסכים עבור‬
‫הציוד המכאני‪ ,‬עמד מגדל עץ גבוה ומושחר עם פתחי תצפית ענקיים‪.‬‬
‫המגדל נראה כמו אוד עלוב בשדה שרוף‪ .‬כאן התנהלו “חזרות כיבוי‬
‫אש”‪ ,‬כלומר‪ ,‬תרגילי כיבוי‪ .‬הכבאים המתנדבים הופיעו בלבוש מלא‬
‫רק באירועים חגיגיים‪ .‬אז‪ ,‬על מגרש המסדרים (כיכר המשלוחים בעת‬
‫חיסול יהודי פיוטרקוב ה‪.‬י‪ ,).‬הבריקו הקסקטים‪ ,‬הבריקו נעליים שחורות‪,‬‬
‫נשמע קולו הרם והצורם במקצת‪ ,‬של המפקד ספאן‪ ,‬אשר בלווי פמליית‬
‫“המטה” שלו‪ ,‬התנועע במרץ על המגרש‪.‬‬
‫לחגיגות כאלה‪ ,‬נהגו לבוא מפקדי הכבאים המתנדבים מהמחוזות‬
‫השכנים‪ .‬אורח כזה היה הרופא‪ ,‬ד”ר נארבסקי (‪,)Dr. med. Narewski‬‬
‫בעל שפם גדול ודומה לסוביסקי (‪ Jan Sobieski‬מלך פולין בשנים‬
‫‪ 1696 - 1674‬ה‪.‬י‪ ).‬מטומשוב מאזוביצקי (‪.)Tomaszów Mazowiecki‬‬
‫מצ’נסטוחוב (‪ )Częstochowa‬בא המפקד קון (‪ ,)Kon‬גם עם שפם‪ ,‬אך‬
‫דומה פחות למלך סוביסקי‪.‬‬
‫האדירה תזמורת בניצוחו של המוזיקאי האלגנטי מר ברנדט‬
‫את החגיגה ֲ‬
‫(‪ )Brandt‬ומאוחר יותר בניצוחו של מר צלייובסקי (‪.)Celejowski‬‬
‫תזמורת הכבאים לקחה חלק גם בתהלוכת חגיגות “קורפוס קריסטי”‬
‫(‪ ,)Corpus Christi‬שבהן מתנדבי מכבי האש תפקדו כמשטרה האחראית‬
‫על הסדר‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫בנקודות רבות בעיר‪ ,‬על המדרכות ולצידי הכבישים‪ ,‬הוצבו פעמוני‬
‫אזעקה תלויים על עמודי עץ‪ .‬המנגנון היה פשוט‪ .‬מספיק היה למשוך‬
‫בחוט ברזל או בחבל וכעבור רגע נשמע צלצול הפעמון‪ .‬האזעקה הייתה‬
‫עבור כל העיר‪.‬‬
‫לא תמיד לצלצול הפעמון האזעקה היה קשר עם דליקה‪ .‬לא פעם‪ ,‬ברנש‬
‫שתוי‪ ,‬לאחר שיצא מהפונדק‪ ,‬רק לשם שעשוע משך בחוט הפעמון‪ ,‬ובכך‬
‫העיר את התושבים הישנים כבר ועורר בהלה ואי שקט בכל העיר‪.‬‬
‫לחשוב רק‪ ,‬איזו “חגיגה” עלול היה להיות צלצול כזה עבור הנערים‬
‫ארוכי השיער של היום‪.‬‬
‫כל שריפה עוררה התעניינות כללית‪ .‬משום מה קרה שבדרך כלל‬
‫הדליקות פרצו בלילה‪ .‬בחלונות החשוכים הופיעו אז דמויות לבנות‬
‫בבגדי שינה‪ .‬אפילו בחורף נפתחו החלונות ונשאלו שאלות “היכן‬
‫הדליקה?”‪ .‬הכבאים הרצים‪( ,‬למעשה‪ ,‬לא כל כך רצים‪ ,‬כי בין מתנדבי‬
‫הכבאים היו קשישים רבים‪ ,‬כגון הבנאי הכרסתן רודזינסקי (‪,)Rudziński‬‬
‫העבדקן הלבן סקשיפובסקי (‪ )Skrzypkowski‬ואחרים‪.‬‬
‫לרוב התשובה הייתה מהסוג‪“ :‬מאחורי טחנת הקיטור” או “על הבוגאי”‬
‫(‪ - Bugaj‬פרבר של פיוטרקוב ה‪.‬י‪ .).‬זה המידע שניתן היה לקבל‬
‫מהכבאים‪.‬‬
‫אינפורמציה יותר מדויקת ניתן היה לקבל כאשר הדליקה התרחשה‬
‫בביתו של השואל או של שכניו‪ .‬הכבאים המוזעקים‪ ,‬מהרו אל האורוות‬
‫של בעלי הכרכרות והעגלונים המוכרים להם‪ ,‬כי למשמר מכבי האש‬
‫לא היו סוסים משלהם‪ .‬גלגלי החביות לא היו מצופים בצמיגים‪ ,‬קפצו‬
‫על אבני הכבישים ונחשולי מים פרצו מתחת למכסים‪ .‬כאשר השריפה‬
‫התחוללה בפרברי העיר או בכפר‪ ,‬לא הרבה מים הגיעו למקום השריפה‪,‬‬
‫ומים היה אז קשה להשיג‪ ,‬במיוחד בכפר‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫כאשר הופעלו משאבות הכיבוי‪ ,‬הסתבר שהן יבשות‪ ,‬צינורות כיבוי‬
‫מחוררים התיזו מים לכל כיוון‪ ,‬חוץ מאשר למקום הנשרף‪.‬‬
‫והשריפה משתוללת!‬
‫בשכונה היהודית לא היו עצים‪ .‬הירק היחידי שניתן היה לראות היה‬
‫בצל ירוק‪ ,‬אשר נמכר על הגשרון מעל ל‪-‬סטראווה‪ .‬אולי חסר זה היה‬
‫הסיבה לגעגועים אל העולם הירוק ‪ -‬אל העצים ובוסתנים‪ .‬או אולי‬
‫הייתה זאת חזרה אל תקופת התנ”ך‪ ,‬כאשר עם הרועים היהודי חי חיי‬
‫נדודים‪ ,‬צורת חיים מכובדת יותר מהחיים בישוב‪.‬‬
‫היציאה אל הבוסתנים‪ ,‬המניבים כבר פרי‪ ,‬נראתה כמו נדידת עמים‪.‬‬
‫הייתה זאת תקופת הנופש הירוק של דלת העם היהודי‪ .‬בעגלות יד‬
‫הועברו חפצים הדרושים לניהול המשק העונתי‪ :‬כריות משובצות‬
‫ואדומות דהויות‪ ,‬מזרוני קש‪ ,‬תנורי ברזל לבישול‪ ,‬סירים‪ ,‬קערות‪,‬‬
‫שרפרפים ושאר הגרוטאות‪.‬‬
‫בבוסתנים בנו אוהלים מיריעות ברזנט‪ ,‬משמיכות ישנות ופשוט משקים‬
‫ “בתי הקיץ”‪ .‬בבוסתנים גדולים יותר היו מגורים יותר יציבים עבור‬‫הבוסתנאים‪ .‬היה צריף מושחר‪ ,‬מכוסה בגג דולף‪ ,‬עם אשנב קטן‪ .‬לעתים‬
‫הבוסתנאים העונתיים‪ ,‬היו מעבירים לכאן את בית המלאכה שלהם‪.‬‬
‫איזו שמחה הייתה זו לילדים‪ ,‬להימצא בבוסתן מוצל‪ ,‬בין עצים ושיחים‪,‬‬
‫על דשא ירוק! איזו שמחה הייתה זו לילדים לקטוף פירות ענבי שועל‪,‬‬
‫לפעמים עדיין לא בשלים‪ ,‬או דומדמניות‪ ,‬או למצוא בדשא תפוח עץ או‬
‫אגס בשל‪“ .‬הבזק” פתאומי של סנאי גרם לבהלה‪ ,‬ועניין מיוחד עוררה‬
‫מציאת קן עם אפרוחים חסרי ישע‪ ,‬אחרי סערת גשמים‪.‬‬
‫הילדים היו תמיד בתנועה‪ .‬הילדים שרו‪ ,‬בכו‪ .‬נשמעו קריאות האמהות‪,‬‬
‫נקישות פטיש של אבא הסנדלר‪ ,‬אשר ריכך חתיכת עור קשה על אבן‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫את המהומה הזאת ליוו ציוצי דרורים‪ ,‬רחש עצים ברוח‪ ,‬ובוהק תכול‬
‫השמים‪ .‬השמחה הזו לא נמשכה זמן רב‪ .‬הבוסתן היה עבור הילדים לא רק‬
‫גן עדן‪ .‬כאשר על השיחים הבשילו פירות‪ ,‬כל המשפחה הייתה מגויסת‬
‫לאיסוף ענבי שועל‪ ,‬דומדמניות ופטל‪ .‬מולאו סלים‪ ,‬והאם מיהרה איתם‬
‫לשוק‪ .‬בבוסתנים גדולים יותר הפירות נמכרו במקום‪.‬‬
‫בעת הבשלת הפירות‪ ,‬היה צורך לשמור עליהם באופן מתמיד ובמיוחד‬
‫בלילות‪ ,‬בפני “פשיטת” בנים מחצרות שכנות‪ ,‬אשר דלגו מעל הגדרות‬
‫הנמוכות והחלשות‪ .‬הצלחת הפשיטה הייתה מובטחת מראש‪ ,‬היות‬
‫שתפקיד שומר הלילה הוטל לרוב על בן משפחה המבוגר ביותר‪,‬‬
‫“זקנצ’יק” ‪ -‬מין מגרש ציפורים מתנועע‪ .‬היו לו אותם הכישורים‬
‫לביצוע התפקיד‪ ,‬כמו למתנדבי המשטרה המבוגרים של היום‪ ,‬ז”א בגיל‬
‫הפרישה‪.‬‬
‫עבור הנערים היו הפשיטות הליליות בבחינת הרפתקה‪ .‬שעשע אותם‬
‫הזקן חסר האונים‪ ,‬שניסה לגרש את הפולשים בקריאות “קישתה!‬
‫קישתה!” תפקידו של שומר לילה כזה דרש ערנות מתמדת‪ .‬כל רשרוש‬
‫בדממת הלילה היה חשוד‪ :‬פרי בשל שנפל מהעץ קטע מיד את נמנומיו‬
‫של השומר הזקן הנשען על הגדר‪ .‬רחש צמרת העץ‪ ,‬במשב רוח קליל‪,‬‬
‫נשמע כמו ניעור גזע העץ על ידי הפולש‪ .‬אותם שומרי נכסי המשפחה‬
‫אשר ביצעו את תפקידם במסירות‪ ,‬לא עזבו את משמרתם אפילו בגשם‪.‬‬
‫מכוסים בשקים‪ ,‬דרכו בכבדות בשבילי הבוסתן האפלים‪.‬‬
‫בסוף הקיץ שכבו ערימות ריחניות של פירות מתחת לעצים העירומים‪.‬‬
‫מכאן הם הובאו בסלים לשווקים‪ ,‬אל המרתפים ולחלונות הראווה‬
‫בחנויות‪ ,‬מהם חייכו בלחיים ורודות ועגולות אל הלקוחות‪ .‬כאשר‬
‫הבוסתנאים הוציאו כבר את הפירות מהמטעים‪ ,‬הילדים עטו על‬
‫הבוסתנים וחיפשו בין הצמחייה הסבוכה פירות שנשכחו‪ .‬היה צורך‬
‫‪60‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫בזריזות של קוף על מנת להגיע אל הפרי פה ושם‪ ,‬על פסגת צמרת‬
‫העץ על ענף דק‪ .‬הבוסתנאים כנראה השאירו את הפירות האלה כפרס‬
‫על הביצועים הספורטיביים של האמיצים והזריזים ביותר‪.‬‬
‫במערב רחוב קראקובסקה‪ ,‬נמשכה שרשרת רצופה של בוסתנים‪ .‬שם‪,‬‬
‫במקום בו היום נמצא בית הספר החדש‪ ,‬עד לא מזמן היה בוסתן רחב‪.‬‬
‫בתוכו עמד בית עץ חד קומתי של משפחת פיידיאיי (‪ ,)Fiediaj‬אשר‬
‫היו בעלי אחוזת מילייוב (‪ Milejów‬כפר במרחק של כ‪ 7-‬ק”מ דרומית‬
‫לפיוטרקוב ה‪.‬י‪ .).‬בדרך כלל התושבים הרוסים התגודדו בחברות נפרדות‪.‬‬
‫היו בתים מיושבים ברוסים בלבד‪ ,‬כגון ברחוב בנקובה (‪ ,)Bankowa‬היום‬
‫דומברובסקי (‪ ,)Dąbrowski‬המיושב על ידי מנהל בית המשפט המחוזי‪.‬‬
‫היו לא מעט זוגות מעורבים‪ ,‬שבהם האם דיברה עם הילדים פולנית‬
‫והאב רוסית‪.‬‬
‫אם ראש המשפחה לא הועבר לתפקיד ברוסיה‪ ,‬נטמעו המשפחות האלה‪,‬‬
‫עם הזמן‪ ,‬בפולין‪.‬‬
‫בית פיידאיי היה מיושב על ידי רוסים בלבד‪ .‬משפחת קוסנקו (‪)Kosenko‬‬
‫הייתה מאוד מקובלת בעיר‪ .‬סטיופה ופאווליק (‪ ,)Stiopa,Pawlik‬תלמידי‬
‫הכיתות הגבוהות של בית הספר התיכון‪ ,‬לא ביקרו בבית הספר במשך‬
‫מספר שבועות בשנת ‪ 1905‬על מנת להפגין סולידריות עם שביתת בתי‬
‫הספר‪ ,‬מה שמשך אליהם התנכלויות‪ ,‬לא רק מצד הנהלת בית הספר‪.‬‬
‫אורח קבוע אצל משפחת פיידיאיי‪ ,‬היה אדם מבוגר‪ ,‬רווק‪ ,‬ראש של איזה‬
‫משרד ממשלתי‪ ,‬בשם יוזפוביץ’ (‪ .)Józefowicz‬אהבתו למטעמי הבית‬
‫היא שהביאה אותו אל ביתם‪ .‬בשום מקום לא הגישו חביתיות טעימות‬
‫כל כך כמו בבית זה‪ .‬למרות שהסנוב הזקן יוזפוביץ’ היה גורמה בענייני‬
‫היין‪ ,‬ושתה רק את היינות המובחרים ממרתפו של אדון בנאשבסקי‬
‫(‪ ,)Banaszewski‬במיוחד אהב את יין הדומדמניות הריחני‪ ,‬מתוצרת‬
‫‪61‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫עצמית‪ ,‬ומפירות הבוסתן המשפחתי‪ ,‬מוגש בטמפרטורה קרירה‪.‬‬
‫לאדון יוזפוביץ’ היה זקן קטן‪ ,‬הדומה לזקנו של מלך שוודיה קארול‬
‫התשיעי‪ .‬הוא חבש כובע קטן בעל שוליים מגולגלים כלפי מעלה‬
‫ונעליים חומות‪ ,‬קטנות כשל נערה‪ ,‬על עקב גבוה‪ .‬הוא התנועע בצורה‬
‫מגוחכת‪ ,‬התנדנד כמו ברווז‪.‬‬
‫הוא היה אספן בולים ומטבעות‪ .‬כמו כל אספן‪ ,‬הוא נשלט בתאוות‬
‫בעלות על פריטים ייחודים‪ .‬אבל אצלו התופעה קיבלה מימדי אובססיה‬
‫גם ביחס לחפצים בשימוש יום יומי‪ .‬כאשר קנה מגבעת בחנותו‬
‫האלגנטית של מר בסטשיצקי (‪ ,)Bastrzycki‬ברחוב קאליסקה‪ ,‬שאל‬
‫כמה מגבעות כאלה נמצאו במלאי‪ .‬הוא שילם עבור כולן ודרש לשלוח‬
‫אותן מיד לביתו‪ .‬שום ראש אחר לא היה ראוי לכיסוי כזה‪ .‬במסעדה של‬
‫אדון בנשבסקי‪ ,‬המפורסמת בכל המחוז של פיוטרקוב‪ ,‬בזכות המטבח‬
‫המעולה ומרתף היין הגדוש‪ ,‬הזמין יוזפוביץ’‪ ,‬בהיותו כבר “טעון”‪ ,‬מרק‬
‫סרטנים‪ ,‬והורה למחוק אותו מהתפריט‪.‬‬
‫בכך לא נגמרו המוזרויות של נציג הממשל יוזפוביץ‪ .‬הוא אהב נסיעות‬
‫לווארשה‪ ,‬וזאת בתנאים מיוחדים‪ .‬בבוקר קרא בהתרגשות “סטיפן‬
‫(‪ ,)Stiepan‬נוסעים לווארשה”‪ .‬סטיפן לא שאל שאלות‪ ,‬ותוך זמן‬
‫קצר‪ ,‬ללא ארוחת בוקר וללא מזוודות‪ ,‬צעדו האדון ומשרתו בשתיקה‬
‫לתחנת הרכבת‪ .‬עד ליציאת הרכבת היה עוד די זמן‪ ,‬ושניהם התיישבו‬
‫לארוחת הבוקר במזנון‪ .‬כאשר נשמעה הקריאה‪“ :‬קולושקי‪ ,‬סקירניביצה‬
‫(‪ ,)Skierniewice‬ווארשה ‪ -‬ווטורוי זבוניק” (צלצול שני ‪ -‬ברוסית‬
‫ה‪.‬י‪ ,).‬הנוסעים שלנו תפסו מקומות במחלקה הראשונה בדרך לווארשה‪.‬‬
‫הזמנים היו יציבים‪ ,‬שקטים‪ .‬איש לא מיהר לשום מקום‪ .‬בתחנות‬
‫המרכזיות עמדה הרכבת כשמונה עד עשר דקות‪ .‬בקולושקי ניגשו‬
‫אדון יוזפוביץ’ וסטיפן למזנון התחנה‪ ,‬שם הם לגמו שתי כוסיות‬
‫‪62‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫קוניאק וחטיף סרדין או סלומון מעושן‪ .‬בסקירניאביצה‪ ,‬סעדו האדונים‬
‫שלנו שוב במזנון התחנה‪ ,‬והמשיכו בנסיעה מבלי לצאת מהרכבת‪ ,‬עד‬
‫לווארשה‪ .‬שם‪ ,‬במסעדת תחנת הרכבת‪ ,‬אכלו ושתו לשובע‪.‬‬
‫למרות שהאדון התייחס אל משרתו בעת המסע המשותף כשווה אל‬
‫שווה‪ ,‬הנסיעה והאכילה התקיימו בשתיקה מוחלטת‪ .‬אחרי ארוחת‬
‫הצהריים במסעדת התחנה‪ ,‬מבלי שכף רגלם דרכה ברחובות ווארשה‪,‬‬
‫חזרו התיירים שלנו לפיוטרקוב ברכבת מהירה מבלי לעצור בדרך‪.‬‬
‫זנוֹנוֹמניָ ה הרכבתית” הזאת‪ ,‬של האיש הזקן המשונה הזה‪ ,‬הייתה‬
‫ַ‬
‫“במ‬
‫ִ‬
‫איזו נימה לירית‪ .‬בתחנת הרכבת היה קיים תמיד “מתח גבוה”‪ .‬נפרדו‬
‫ממישהו‪ ,‬חיכו למישהו‪ ,‬מיהרו‪ .‬אצל האדם הזקן והבודד הזה התבטא‬
‫מתח זה במשיכה אל המזנונים בתחנות הרכבת‪ ,‬אליהם היה חוזר באופן‬
‫קבוע‪.‬‬
‫אך היה זה משחק יקר‪ ,‬אפילו עבור נציג ממשל בעל הכנסה גבוהה‪.‬‬
‫אמת‪ ,‬בנוסף להכנסה הרשמית שלו‪ ,‬זרמו אל ארנקו “הפנים המחייכות‬
‫של קטרינה” (שטרות עם דמותה של קטרינה‪ ,‬צאריצה של רוסיה ה‪.‬י‪,).‬‬
‫אשר נמסרו לו באופן אישי על ידי בעלי עניין‪ .‬אבל אפילו מקור הכנסה‬
‫נוסף זה לא הדביק את זרם הרובלים של הצאר‪ ,‬שבוזבזו בקלות דעת‪.‬‬
‫גֹובה‬
‫לאחר מותו‪ ,‬בדירתו גדושת החפצים השונים‪ ,‬בדומה לבית מסחר‪ֶ ,‬‬
‫השכר חייב היה למכור את חפציו במכירה פומבית על מנת לכסות את‬
‫ַ‬
‫חובותיו‪.‬‬
‫גדר נמוכה ולבנה הפרידה בין הבוסתן של משפחת פיידיאיי והרחוב‪,‬‬
‫ולידה נחו‪ ,‬כמו בתרדמה לאחר העבודה‪ ,‬דיירי בקתת העץ‪ ,‬וצפו על‬
‫מהלך החיים השקטים והעצלים המתנהלים ברחוב קראקובסקה‪ ,‬ממנו‬
‫הגיעו קולות עמומים שנבעו מבית המלאכה של החבתן קופידלובסקי‬
‫(‪ )Kopydłowski‬וקולות מתכתיים שמקורם בבית המלאכה המכאני‬
‫‪63‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫של קשמינסקי (‪ .)Krzemiński‬פיידיאיי הזקן‪ ,‬עבדקן במעיל ארוך עם‬
‫שכמייה‪ ,‬גידל שושנים יפות‪ ,‬יקרות מאד‪ .‬הוא מכר את מלכות הפרחים‬
‫רק לנשים יפות‪ ,‬ולפי שמועה ‪ -‬תמורת נשיקה אחת‪.‬‬
‫צמודים לבוסתן של פיידיאיי‪ ,‬היו בוסתנים ענקיים‪ ,‬אשר נמשכו עד‬
‫רחוב יגילונסקה (‪ )Jagiellońska‬של היום‪ .‬שטחים אלו שייכים היו‬
‫ציצה (‪ - Niechcice‬כפר ‪ 17‬ק”מ‬
‫לברון קריגר (‪ ,)Krüger‬בעליו של ניֶ ְכ ֶ‬
‫העיוּר הבלתי מתפשר טאטא‬
‫דרומית‪-‬מערבית לפיוטרקוב ה‪.‬י‪ .).‬מצעד ִ‬
‫מעל פני השטח את יער עצי הפרי‪ .‬הוקם כאן שיכון קואופרטיבי‪.‬‬
‫בין בנין בית הספר והשיכון נשארו רק שרידי הבוסתנים הישנים ובתוכם‬
‫שלוש בקתות‪ .‬באחת מהן גרו הוריי‪ .‬לפני הבית היה גן קטן עם ביתן גן‪.‬‬
‫הביתן ובו שולחן עגול שימש בקיץ למקום מפגש עם שכנינו הקרובים‪.‬‬
‫אורח קבוע בביתן הירוק‪ ,‬העטוף בצמח מטפס‪ ,‬היה שכננו הקרוב ביותר‪,‬‬
‫פקיד בגמלאות‪ ,‬מר וגלינסקי (‪ .)Węgliński‬היה זה קשיש‪ ,‬בעל שפם‬
‫כסוף‪ ,‬צהוב מניקוטין‪ .‬אף פעם לא הוציא את מקטרתו‪ ,‬בעלת הפייה‬
‫הארוכה‪ ,‬משיני הסוס הגדולות והטובות שלו‪.‬‬
‫בין הבאים היה אדון דודקיביץ’ (‪ ,)Dudkiewicz‬ישיש בן תשעים‪ ,‬שהיה‬
‫בו משהו מיצור פרהיסטורי‪ .‬הוא היה קירח כמו מלון וחירש כמו גזע‬
‫עץ‪ .‬הוא נעל נעליים ענקיות והיה בעל אף בגודל מפלצתי‪ .‬כינו אותו‬
‫דזיֶ דזיץ (‪ - dziedzic‬בעל אחוזה (מילולית‪ :‬היורש) ה‪.‬י‪ ,).‬כי בזמנו היה‬
‫בעל אחוזה קטנה‪ .‬עכשיו הוא חי במשק קטן‪ ,‬אשר נוהל על ידי בנו‪ ,‬אף‬
‫הוא כבר בגיל מתקדם‪ ,‬אשר היה גם חבר במטה מכבאי האש המתנדבים‪.‬‬
‫מפעם לפעם‪ ,‬אדון דודקיביץ’ שלף מקופסת שנהב מנה גדושה של טבק‬
‫וטען אותה אל מערות אפו‪ .‬מטען כזה גרם לפיצוץ אדיר‪ ,‬שהזניק אל‬
‫על מעץ התפוח להקת ציפורים‪ ,‬וגרם למנוסת להקת תרנגולות אל‬
‫פינה שקטה יותר‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫לעתים קרובות ביקר אותנו הדוד פינקוס‪ ,‬קשיש בעל זקן שיבה אדמוני‬
‫ומרושל‪ .‬הוא עישן סיגר ללא הפסק‪ ,‬ולכן שיניו היו שחורות כמו עץ‬
‫ֶאבּונִ י‪ .‬הדוד היה מורה בבית ספר עממי יהודי‪ ,‬בו שפת ההוראה הייתה‬
‫רוסית‪ .‬בתקופת האנאלפביתיות הרחבה‪ ,‬הייתה זאת עמדה חברתית‬
‫גבוהה‪ .‬מחוץ לתעסוקתו בבית הספר‪ ,‬בזכות שליטתו הטובה בשפה‬
‫“בּוּמגי”‬
‫ַ‬
‫הרוסית‪ ,‬היה לדוד עיסוק נוסף‪ .‬לרבים הפונים אליו כתב‬
‫(ניירות‪ ,‬ברוסית ה‪.‬י‪ ).‬אל משרדי הממשל‪ ,‬לבית המשפט וכו’‪ .‬הוא עשה‬
‫זאת תמיד ברצון רב וללא תמורה‪.‬‬
‫בביתן הגן היה נוכח תמיד יענקל הקטן‪ .‬יענקל חכר בוסתן גדול סמוך‬
‫לחצר שלנו‪ .‬היה ליענקל גוף משונה‪ .‬הכרס התחילה מתחת לסנטר‬
‫וגלשה‪ ,‬כמו שק כלפי מטה‪ ,‬כמעט עד הארץ‪ .‬מתחת לכרס נראו בקושי‬
‫כפות רגליים קצרות‪ .‬הוא נראה כמו הצעצוע “נחום תקום”‪.‬‬
‫אבא‪ ,‬הצעיר שבחבורה‪ ,‬בתפקיד המארח‪ ,‬הגיש לאורחים תה‪ .‬התה‬
‫זרם בזרם חם ובלתי פוסק כמו “זרם הגולף”‪ .‬הדוד המורה שבר את כל‬
‫השיאים‪ .‬מסוגל היה “לספוג” בקלות עד עשר כוסות‪ ,‬בתוספת כמה‬
‫שבבים קשים של סוכר‪ ,‬שנחצבו מגוש סוכר חרוטי לבן כמו שלג‪.‬‬
‫המים הורתחו‪ ,‬בו זמנית‪ ,‬בשתי קדרות גדולות‪ ,‬למרות שבבית היה‬
‫מיחם‪ ,‬אך יחד עם סירי נחושת‪ ,‬שימש רק לקישוט המטבח‪.‬‬
‫“בטרקלין הירוק”‪ ,‬בין ענני העשן שעלו ממקטרתו של אדון וגלינסקי‬
‫ומהסיגרים של הדוד‪ -‬מורה‪ ,‬שררה אווירה ידידותית ומלאת אהדה‪.‬‬
‫שיחותיהם של הקשישים נסבו סביב זיכרונות‪ ,‬שנשלפו כמו סחבות‬
‫משק ישן‪ .‬מה שחיבר את האנשים האלו אל החיים היה גורל ילדיהם‬
‫ונכדיהם‪ .‬פעם דיברו עליהם בגאווה ובפעם אחרת בדאגה‪.‬‬
‫בהתרגשות ובגאווה סיפר יענקל הקטן על בנו‪ ,‬שניהל סלון בגדים‬
‫בלודז’‪ .‬אדונים‪ ,‬כמו התעשיינים רוזנבלט וזילברשטיין‪ ,‬או טייקונים‬
‫‪65‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫אחרים של תעשיית הטכסטיל של לודז’‪ ,‬תפרו אצלו בגדים‪.‬‬
‫כאשר בנו של יענקל הקטן בא לפיוטרקוב כדי לבקר את המשפחה‬
‫בשבת או בחגים‪ ,‬הוא עורר בבית הכנסת תשומת לב כללית‪ ,‬בשל‬
‫התנהגותו האלגנטית‪ .‬בית הכנסת היה עבור אנשי העולם האלגנטיים‪,‬‬
‫בין השאר‪ ,‬מקום שבו ניתן היה להיראות כמו באופרה או בתיאטרון‪.‬‬
‫הלודז’אי האלגנטי‪ ,‬יליד פיוטרקוב‪ ,‬חבש מגבעת בצבע בז’‪ ,‬נעל נעלי‬
‫לק שחורות ומבריקות ולבש טלית מצמר משובח על הכתפיים‪ .‬אבל‬
‫הפריט היפה ביותר היה סידור התפילות הזעיר בכריכת עור מבריק‪ ,‬עם‬
‫קישוטי זהב על גבו‪ .‬היה זה סידור התפילות היפה ביותר בבית הכנסת‪.‬‬
‫“בעצם” ‪ -‬העיר יענקל הקטן ‪“ -‬כל תפילה הנובעת מלב חם‪ ,‬תגיע אל‬
‫האלוהים”‪.‬‬
‫והאדון האלגנטי התפלל לא כמו כולם‪ ,‬בקידות קדימה ואחורה‪ ,‬אלא‬
‫בנטיות קלות ימינה ושמאלה‪ ,‬מה שגרם לחריקות קלות וקצובות של‬
‫נעליו החגיגיות‪.‬‬
‫ויענקל הקטן‪ ,‬בהתייחסו אל בנו‪ ,‬התפלא‪ ,‬שאיש אמיד ואלגנטי כזה‪,‬‬
‫אשר נהג לנסוע לקארלסבאד‪ - Karlsbad( ,‬אתר נופש והבראה‬
‫בצ’כוסלובקיה ה‪.‬י‪ ,).‬ולביקר בתיאטרון ובבתי קפה‪ ,‬שומר על כל החגים‬
‫בקפדנות כזאת‪“ .‬מה עוד מבקש בני מאלוהים באמצעות סידורו הקטן?”‬
‫את זאת יענקל האיש הטוב‪ ,‬לא היה מסוגל להבין‪.‬‬
‫בפחות הערכה דיבר על בתו‪ ,‬אשר לא האמינה באלוהים‪ ,‬והייתה‬
‫סוציאליסטית‪ ,‬חברה ב”בונד”‪ ,‬שם כינו אותה‪ ,‬בגלל גובהה‪“ ,‬מינדל‬
‫הקצרה”‪ .‬יענקל סיפר איך בבית העלמין הקתולי החדש‪ ,‬שנפתח‬
‫לא מכבר‪ ,‬קברו חבר המפלגה הסוציאליסטית הפולנית‪ .‬היו נאומים‪,‬‬
‫הונפו דגלים אדומים ועל הקבר הונחו פרחים‪ .‬לפתע נשמעה קריאה‪:‬‬
‫“דרגונים!” (המשטרה הצארית ה‪.‬י‪.).‬‬
‫‪66‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫השתררה בהלה‪ .‬הדגלים האדומים קופלו והמפגינים קפצו מעל החומה‬
‫הגבוהה והחלו לברוח לכיוון בית החרושת לזכוכית‪ .‬רק “מינדל הקצרה”‬
‫המסכנה לא יכלה לטפס על החומה הגבוהה‪ ,‬וקראה בייאוש‪“ :‬חברים‪,‬‬
‫אל תשאירו אדם חי בבית הקברות!”‪.‬‬
‫בקטע זה‪ ,‬אשר לא נעדר נימה משעשעת‪ ,‬טולטלה כרסו של אדון‬
‫ונגלינסקי כול כך מצחוק‪ ,‬עד שהכוסות שעל השולחן צלצלו‪.‬‬
‫“אתה יודע יענקל” ‪ -‬העיר ונגלינסקי ‪“ -‬זו אשמתך‪ ,‬כי אתה קטנצ’יק‪,‬‬
‫אז גם הבת שלך לא גדלה‪ .‬אבל אין לומר שהחברים שלה הם ג’נטלמנים”‪.‬‬
‫ואדון ונגלינסקי שוב היטלטל מצחוק‪.‬‬
‫אז אדון דודקביץ התעורר מתנומתו‪ ,‬הפנה בידו את אפרכסת אזנו כלפי‬
‫אדון ונגלינסקי‪ ,‬ושאל בבהלה‪“ :‬ומה קרה?” הדוד המורה שישב לידו חזר‬
‫בצעקה‪ ,‬ישר אל אזנו של הקשיש‪ ,‬על האירוע שהתרחש בעת קבורתו‬
‫של הסוציאליסט‪ .‬דודקיביץ’ הצטחק כמו ילד קטן‪ ,‬ומפיו הפעור וחסר‬
‫השיניים פרץ זרם של רוק‪.‬‬
‫כמעט בכל מפגש בביתן הגן‪ ,‬חזר מר דודקביץ’‪ ,‬אשר סבל מאיבוד‬
‫זיכרון‪ ,‬על אותה מעשייה‪ :‬דרך רחוב שיראדזקה הצר‪ ,‬עבר אציל פולני‬
‫במרכבה רתומה לארבעה סוסים‪ .‬לפתע הבחין האציל ביהודי באמצע‬
‫הכביש וקרא‪“ :‬יהודי‪ ,‬הצידה עם החוטם!” היהודי לא התבלבל‪ ,‬היטה‬
‫ביד את האף וענה‪“ :‬סע!”‪.‬‬
‫“אתה יודע”‪ ,‬העיר ונגלינסקי‪“ ,‬שעם האף שלך היית מסוגל לחסום לא‬
‫רק את רחוב שיראדזקה הצר‪ ,‬אלא אפילו את רחוב קאליסקה הרחב‪”.‬‬
‫הערה זו עוררה גל צחוק חדש של כולם‪ ,‬והכי הרבה‪ ,‬תוך הזרמת רוק‬
‫ודמעות‪ ,‬צחק אדון דודקביץ’‪ .‬את זרם הלחות הזה‪ ,‬ניגב במטפחת‬
‫צבעונית‪ ,‬אותה שלף ממכיסו האחורי‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫חבורת הקשישים נזכרה בהתרגשות באותם הזמנים הטובים‪ ,‬כאשר‬
‫תמורת כמה גרושים אפשר היה לקבל ‪ 12‬ביצים או רבע ליטר וודקה‪,‬‬
‫ועגל שעלה כמו תרנגולת היום‪ .‬אפילו בעשרים וחמש השנים בצבא‪,‬‬
‫אשר בוודאי לא היו תענוג‪ ,‬נזכר יענקל הקטן כשדמעה בעינו‪.‬‬
‫אבא הגיש‪ ,‬ללא הפסק‪ ,‬תה חם והקניט את יענקל‪ ,‬ובין השאר הציע‬
‫להחכיר לו את הבוסתן שלנו‪ ,‬שהיה בגודל של עוגת יום הולדת‪ .‬צמח‬
‫בו עץ תפוח אחד‪ ,‬תמיד מופשט מפרי בידי בני השכנים ובניו של הדוד‬
‫ חבריו של אחי המבוגר‪ ,‬אשר נהגו לבוא אל החצר שלנו לשחק בכדור‪.‬‬‫כפי שהזכרתי כבר‪ ,‬הדוד פינקוס היה מורה בבית הספר העממי‪ .‬מורים‬
‫היו הפקידים היהודים היחידים‪ ,‬שהועסקו במשרות ממשלתיות קבועות‬
‫בפולין תחת השלטון הרוסי‪ .‬מכאן נבעו גם פריווילגיות מסוימות‪ .‬ילדי‬
‫המורים היהודים נתקבלו ללימודים תיכוניים ולבתי ספר גבוהים מחוץ‬
‫לנומרוס קלאוסוס שהופעל על המועמדים היהודים‪ .‬השכר‪ ,‬כמו תמיד‬
‫בחינוך‪ ,‬היה פחות מצנוע‪ ,‬והמשפחה הייתה ענפה‪ .‬חמישה בנים ושלוש‬
‫בנות וכולם למדו בבתי ספר תיכוניים‪.‬‬
‫בית הספר בו לימד הדוד‪ ,‬היה בפינת הרחובות גרנצרסקה וסוליובסקה‪.‬‬
‫בשעה שתים עשרה נהג אחד הבנים להביא לפרופסור מהבית ארוחת‬
‫בוקר שנייה‪ :‬סיר אמייל גדול עם תה ושני כעכים‪ .‬הפרופסור לא אכל‬
‫מעולם את הארוחה לבדו‪ .‬תמיד חילק מעט מהארוחה הצנועה לאחד או‬
‫לשניים מתלמידיו‪ ,‬מהמשפחות העניות ביותר‪.‬‬
‫בימי חג לבש חליפה חגיגית וחבש מגבעת‪ ,‬ולפעמים צילינדר‪ ,‬ובלבוש‬
‫חגיגי זה הוביל שורה של נערים יהודיים לבית הכנסת‪ ,‬שם אחרי‬
‫התפילה שנוהלה על ידי הרב‪ ,‬השמיע ברוסית נאום עדכני‪ .‬הטכס‬
‫צארה ְח ַרני” (אלוהים נצור את הצאר)‪.‬‬
‫הסתיים בשירת הבנים “בּוזֶ ’ה ָ‬
‫על מנת לאזן את התקציב המשפחתי‪ ,‬ניהלה אשתו של הפרופסור‬
‫‪68‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫אכסנייה לתלמידים‪ .‬גם אמי ניהלה אכסנייה לתלמידים‪ .‬אנחנו היינו‬
‫קרוביהם העניים של בעלי מפעלים תעשייתיים וולה קשישטופורסקה‬
‫(‪ 12 Wola Krzysztoporska‬ק”מ מדרום מערב לפיוטרקוב‪ .‬מפעלים‬
‫כימיים בבעלות קרובי משפחת טננבאום ה‪.‬י‪ .).‬מאחר והבנים והבנות‬
‫של התעשיינים הללו למדו בבית הספר התיכון בפיוטרקוב‪ ,‬הם גרו‬
‫אצל הורי‪.‬‬
‫כדי לנהל אכסניית תלמידים‪ ,‬היה דרוש אישור מהנהלת בית הספר‬
‫הממשלתי‪ .‬כאן היו קשיים‪ ,‬היות שלבית שלנו לא היה שם טוב אצל‬
‫השלטונות‪ .‬גרם לכך אחינו הבכור‪ ,‬שהיה חבר במפלגה הסוציאליסטית‬
‫“בונד”‪ .‬הוא היה חבר בוועד התלמידים‪ ,‬שניהל את שביתת בתי הספר‬
‫בשנת ‪ ,1905‬והוא נעצר ביום הכרזת השביתה‪ .‬מאז היה הבית שלנו‬
‫תחת השגחה קפדנית של משטרת הצאר‪ .‬משרד המשטרה היה ממוקם‬
‫ברחוב פטרסבורג (‪ .)Petersburska‬אימא נקראה למשרד זה לעתים‬
‫קרובות בעניין האח‪ .‬הייתה חוזרת משם מזועזעת ושבורה‪ ,‬אך יחד עם‬
‫זאת מופתעת מהיחס האדיב של מפקד המשטרה‪ ,‬אשר בתור אב בעצמו‪,‬‬
‫יעץ שהבחור יזנח את הפוליטיקה ויחזור לספרי לימוד‪.‬‬
‫כאשר בשנת ‪ ,1917‬ראיתי בתיאטרון “רוזמאיטושצ’י” (“‪”Rozmaitości‬‬
‫ “פרפראות”) הצגה מצוינת מאת זפולסקה (‪Gabriela Zapolska‬‬‫‪ - 1857-1921‬מחזאית פולניה ה‪.‬י‪ ,).‬עם פרנקל וקאזימיז’ קמינסקי‬
‫(‪Mieczysław Frenkel ,1865-1928 Kazimierz Kaminski‬‬
‫‪ - 1858-1935‬שחקני התיאטרון פולנים ה‪.‬י‪ ,).‬בשם “ההוא”‬
‫(‪ ,)Tamten‬עברה מול עיניי התמונה של ביקור משטרת הצאר‪ ,‬בכל‬
‫שנה‪ ,‬בערב ‪ 1‬במאי‪ .‬באותה תקופה אחי נהג לישון מחוץ לבית‪.‬‬
‫אימא קיבלה את האישור לניהול אכסנייה‪ ,‬עם הערה שרק לקרובי‬
‫משפחה מותר לגור אצלנו‪...‬‬
‫‪69‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫אחי ואחיותיי‪ ,‬ואני בתוכם‪ ,‬לא היינו מאושרים מהשותפות הזאת‪ .‬ישבנו‬
‫אמנם ליד אותו השולחן‪ ,‬אבל חוץ ממרק לא קיבלנו מאכלים אחרים‪.‬‬
‫דיירי המשנה שלנו היו מביאים מחדרם מטעמים נוספים כמו סלמון‬
‫מעושן‪ ,‬קוויאר‪ ,‬או גבינה בעלת ריח רע‪.‬‬
‫הצרה הגדולה ביותר בתקופה ההיא‪ ,‬הייתה פלישתה של איזו דודה זקנה‪,‬‬
‫אשר בכל פעם שלא מצאה תחבורה לוולה קשישטופורסקה‪ ,‬נהגה ללון‬
‫אצלנו‪ .‬הייתי מתעורר בלילה מהחום שנפלט מכרסה הענק של הדודה‪,‬‬
‫אשר ישנה לידי ודחפה אותי לקיר‪ .‬החלטתי אז‪ ,‬שכשאגדל לעולם לא‬
‫אישן עם מישהו‪ .‬את הנדר הזה‪ ,‬ככול שנגע לדודות זקנות‪ ,‬אכן קיימתי‪.‬‬
‫היו גם אכסניות לבנות‪ ,‬שלמדו בבית הספר התיכון המקוצר (‪ 7‬שנים)‬
‫בבניין שהיום קיים בו סמינר למורים‪ .‬היה זה בית ספר ממשלתי‪ ,‬אשר‬
‫לא העניק תעודת בגרות למסיימות‪ .‬היה זה מין בית ספר מגומד‪ ,‬שבו‬
‫לימדו‪ ,‬למשל‪ ,‬מתמטיקה במנות כביכול מותאמות למוח הנשי‪ .‬לימודי‬
‫אלגברה הסתיימו בטור אריתמטי וגיאומטרי‪.‬‬
‫לא ניתן היה להתקבל ללימודים גבוהים עם תעודת גמר מאותו בית‬
‫הספר‪ .‬בעצם בית הספר הגבוה היחידי לנשים היה בפטרסבורג‪ ,‬בו‬
‫ניתן היה לנשים‪ ,‬שבידן תעודת בגרות רגילה‪ ,‬ללמוד רפואה‪ .‬איזו‬
‫אפשרויות להמשך הלימודים נתנה תעודת הגמר של אותו בית ספר?‬
‫התעודה‪ ,‬שכללה ניהול שיעור ניסיוני בכיתה א’‪ ,‬אפשרה‪ ,‬לאחר עמידה‬
‫בבחינות‪ ,‬לקבל אישור ללמד בבית הספר העממי‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬הבוגרות‬
‫יכלו להתקבל ללימודי רפואת שיניים‪ .‬באותה התקופה‪ ,‬ליד בית הספר‬
‫הממשלתי ללימודי רפואת שיניים‪ ,‬פעל גם בית הספר פרטי של טרופ‬
‫(‪ .)Trop‬בנוסף לכך‪ ,‬בוגרות בית הספר הזה נסעו ללימודים הומניסטים‬
‫או לימודי רפואה לשוויצריה‪ ,‬שם ‪ -‬לפי השמועה ‪ -‬ניתן היה להתקבל‬
‫אפילו על סמך קבלה על משלוח בינלאומי של מזוודות‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫בהתחשב בזכויות המוגבלות שהעניקה תעודת הגמר של בית הספר‬
‫לבנות‪ ,‬נומרוס קלאוסוס (‪ )10%‬לא כלל את הבנות ממוצא יהודי‪.‬‬
‫נערות מנומסות‪ ,‬במדי בית הספר החומים עם הסינרים השחורים‪,‬‬
‫התאכסנו אצל גב’ ליפסקה‪ .‬היו אלה בנות התעשיינים והסוחרים‬
‫’יצה‪ .‬מורגלות למזון מעודן‪,‬‬
‫נצ ֶ‬
‫טוֹמשוּב‪ ,‬אוֹּפוֹצ’נוֹ‪ֶ ,‬ול ִ‬
‫האמידים מלודז’‪ַ ,‬‬
‫הן לא היו מרוצות מהאוכל של האכסניה‪ .‬במיוחד חסרו להן ממתקים‪,‬‬
‫והמחסור הזה גרם לפשיטה על המזווה‪ ,‬אשר בטעות לא ננעל למשך‬
‫הלילה‪ .‬כאשר בעלת הבית‪ ,‬בעלה והעוזרת הזקנה הלכו לישון‪ ,‬והבית‬
‫היה שרוע בשינה עמוקה‪ ,‬התגנבו הבנות‪ ,‬יחפות‪ ,‬בכותונות לילה‪ ,‬אל‬
‫המערה המתוקה‪ .‬רשרוש קל הבהיל אותן‪ ,‬ומרוחות בריבת דומדמניות‬
‫אדומה‪ ,‬ברחו בשקט למיטות‪ .‬למחרת‪ ,‬בראות בעלת הבית את מצעי‬
‫המיטות מוכתמים בצבע אדום‪ ,‬היא התפלאה כיצד כל הבנות קיבלו‬
‫“חולשה” (מחזור חודשי ה‪.‬י‪ ).‬באותו היום‪.‬‬
‫אכסניית התלמידים‪ ,‬אשר נוהלה על ידי אשתו של הדוד‪ ,‬השתייכה‬
‫לסוג נחות יותר‪ .‬המזון כאן לא היה כל כך מעולה כמו באכסניות‬
‫אחרות‪ ,‬בהן גרו אנשים צעירים מבתים אמידים‪ ,‬שם האוכל היה “כמו‬
‫אצל אימא”‪ .‬אצל אשת הדוד גרו נערים נועזים‪ ,‬אשר באו מעומקה של‬
‫רוסיה‪ ,‬ובאמצעות מתן שיעורים פרטיים הרוויחו לחינוכם ולקיומם‪.‬‬
‫היה זה כבר משק בית ממוכן במידה מסוימת‪ .‬הייתה שם מכונה‪ ,‬דמוית‬
‫מכונת הדפסה ‪ -‬גיליוטינה עם סכין מאיימת‪ ,‬לפריסת לחם‪ .‬בעזרת‬
‫סכין חדה כתער‪ ,‬ידעה מנהלת האכסניה לפרוס עלים שקופים של נקניק‬
‫בקר‪.‬‬
‫בבוקר הובא סל ובו לחמניות וכעכים “מהיווני” ‪ -‬כך כינו את חנות‬
‫המאפים המצוינים של הטורקי האמיתי‪ .‬בעלת האכסניה חסכה במיוחד‬
‫בשומנים‪ .‬הנערים התבדחו‪ ,‬שנהגה למרוח בחמאה או בשומן פרוסת‬
‫‪71‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫לחם אחת‪ ,‬ובעזרתה‪ ,‬כמו בחותמת‪ ,‬החתימה את האחרות‪ .‬לא חסכה‬
‫מרק כרוב‪ ,‬תפוחי אדמה וסלק‪ .‬לעתים קרובות היו גם מעיים פולניים‪.‬‬
‫ובשר? גם כן היה‪ .‬אבל הנערים לא התלוננו וכולם נראו מצוין‪.‬‬
‫למדו היטב‪ .‬הם ידעו על אילו קשיים היה צריך להתגבר על מנת‬
‫להתקבל לבתי ספר רוסיים‪ ,‬וכמה דמעות הזילו האימהות בהתחננן‬
‫בפני מנהלי בתי הספר לקבל את בנם לגימנסיה‪.‬‬
‫אכסניות תלמידים היו תחת השגחת המשטרה‪ .‬אכסנייה בעלת אישור‬
‫של הנהלת בית הספר הייתה בפיקוח מתמיד‪ .‬להוכחת התנהגותם‬
‫הראויה של דרי האכסנייה‪ ,‬היה ספר מיוחד בו נרשמו פעילויותיו של‬
‫האיש הצעיר מרגע חזרתו מבית הספר‪ .‬בספר נרשם מה קרא‪ ,‬מי ביקר‬
‫אצלו‪ ,‬לאן יצא וכד’‪ .‬הונהגה שעת עוצר‪ .‬אחרי שעה שמונה בערב היו‬
‫חייבים להיות בבית‪ .‬את הספר ניהל תלמיד מבוגר ומהימן‪ ,‬שעבור מילוי‬
‫תפקידו ואחריותו בפני הנהלת הגימנסיה‪ ,‬הייתה לו הנחה בתשלום עבור‬
‫האכסנייה‪ .‬על הפנימייה של אותם הזמנים פיקח עוזר של מחנך הכיתה‪,‬‬
‫שתפקידו היה לבדוק מפעם לפעם את הרשומים “בספר ההתנהגות”‬
‫הזה‪ ,‬ולבדוק את חומר הקריאה של דרי האכסנייה‪ .‬לרוב היה זה פולני‪,‬‬
‫איש טוב בשם קירניצקי (‪ )Kiernicki‬שכינו אותו “קירדה” (‪.)Kierda‬‬
‫האיש‪ ,‬קשיש בעל זקן שיבה‪ ,‬היה מאד פופולארי בקרב אוכלוסיית‬
‫הציפורים שאיתה נפגש על הגשר ברחוב קזנסקה (‪,)Kazańska‬‬
‫שבסביבתו הוא גר‪ .‬כאשר רק הראה את עצמו על הגשר‪ ,‬נחתו עליו‪,‬‬
‫מעצים ומגגות‪ ,‬להקות עורבים ודרורים‪ ,‬וטרפו מידיו מטעמים‪ :‬שאריות‬
‫ארוחות הבוקר של התלמידים‪ ,‬שאדון קירניצקי אסף בקפדנות אל תיקו‬
‫מספסלי בית הספר‪ .‬מהתיק הזה לא נפרד לעולם‪.‬‬
‫הביקור הרשמי של מר קירניצקי באכסניה הסתכם בחתימה בספר‬
‫הביקורת‪ ,‬שאותו מעולם הוא לא קרא‪ .‬הוא עישן סיגריה‪ ,‬שתה כוס‬
‫‪72‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫תה‪ ,‬שוחח עם התלמידים ועם בעלי הבית‪ ,‬ואחרי שנפרד באהדה‪ ,‬סיים‬
‫את תפקידו‪.‬‬
‫את האכסניה של אשת הדוד נהג לבקר המחנך של הכיתה השביעית‬
‫או השמינית (כיתות י”א‪ ,‬י”ב ה‪.‬י‪ ,).‬מורה ללטינית ויוונית בשם אדון‬
‫ז’מיאטיס (‪ ,)Żemajtis‬שאחרי מלחמת העולם השנייה היה אביו של שר‪.‬‬
‫בקהל הרחוב של עירנו הוא בלט בדמותו הגדולה והמרשימה‪ ,‬עם הזקן‬
‫המטופח‪ .‬כך נראים בסרטים אמריקאים שופטי בתי דין עליונים‪ .‬בקיץ‬
‫חבש כובע קולוניאלי וז’קט קל מבד משובח‪ .‬הוא היה שייך למורים‬
‫הפולניים בגימנסיה הרוסית‪ ,‬אשר‪ ,‬בניגוד להוראה להשתמש רק בשפה‬
‫הרוסית‪ ,‬דיבר עם התלמידים הפולניים באופן הפגנתי בפולנית‪ .‬הוא‬
‫נהנה מכבוד רב ומאמון‪.‬‬
‫אחרי העבודה בילה את הזמן בקונדיטוריה של ִש ַימנסקי באולם “תחת‬
‫השעון” (מאחר והיה בו שעון גדול ה‪.‬י‪ ,).‬שם קרא בתאווה את העיתונים‪.‬‬
‫הגימנסיה הייתה ממוקמת בבנין גדול ומגושם של מנזר‪ .‬מזה שנים‪ ,‬קיים‬
‫שם בית הספר התיכון על שם בולסלאב חרוברי (‪- Bolesław Chrobry‬‬
‫מלך פולין בין השנים ‪ 1025 - 992‬ה‪.‬י‪.).‬‬
‫שטח הגימנסיה מוקף היה אז בחומה גבוהה‪ ,‬כשל בית סוהר‪ .‬בחצר‪ ,‬ליד‬
‫החומה‪ ,‬עמד בית שימוש ציבורי‪ .‬בזמן ההפסקה הארוכה של השעה‬
‫שתים‪-‬עשרה‪ ,‬ישבו על הקרש הארוך מספר נערים אשר עסקו לא רק‬
‫“בעניינים” פיזיולוגיים‪ .‬היכל זה שימש גם כמועדון‪ .‬כאן אפשר היה‪,‬‬
‫ללא סיכון‪ ,‬לעשן סיגריה ולשוחח‪ .‬ישיבות חברתיות כאלה הופסקו‬
‫על ידי הצלצול ועל ידי קריאתו של השומר ליד השער‪ ,‬ששמו היה‬
‫נצ’ישק (‪ )Franciszek‬וכינויו “ציקלופ” (היה לו תבלול על עין אחת)‪,‬‬
‫פר ֶ‬
‫ַ‬
‫ובידו החזיק מפתח ענק‪ .‬ציקלופ קרא בקול‪“ :‬מספיק לח‪ ....‬צלצול!”‪.‬‬
‫עם הזמן איבד ציקלופ את תחום האחריות הזה‪ .‬אל הבניין הענק של בית‬
‫‪73‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫הספר‪“ ,‬הודבק” בנין דו‪-‬קומתי חדיש‪ .‬הקומה הראשונה הייתה מיועדת‬
‫לשימוש התלמידים‪ ,‬והשנייה ‪ -‬לסגל המורים וצוות המנהלה‪ .‬פרופסור‬
‫ז’מאיטיס פתח את המוסד החדש בישיבה ארוכה‪ .‬הוא חזר לכיתה ותוך‬
‫סידור מכנסיו הצהיר‪“ :‬אתם יודעים רבותי‪ ,‬השירותים אצלנו טובים‬
‫יותר מאשר כיתות הלימוד”‪.‬‬
‫הפרופסור היה ידידם של בני הנוער המתקדם‪ .‬הוא ידע על‬
‫קיומו של תא “ארגון הנוער המתקדם ‪ -‬השואף לעצמאות”‬
‫(‪ )Związek Młodzieży Postępowo-Niepodległościowej‬בשטח בית‬
‫הספר‪ ,‬ואף אהד אותו‪.‬‬
‫ַאנטק ְשקלארסקי‬
‫ֶ‬
‫כאשר משלחת של אותו ארגון‪ ,‬שכללה את‬
‫(‪ )Antek Szklarski‬ורומן קרוקובסקי (‪)Roman Krukowski‬‬
‫שהפכו מאוחר יותר לפעילים הראשיים של מפלגת ‪SDKPiL‬‬
‫(‪Socjaldemokracja Królestwa Polskiego i Litwy - Social‬‬
‫‪ )Democracy of the Kingdom of Poland and Lithuania‬פנו אליו‬
‫בבקשת תמיכה‪ ,‬תרם פרופסור ז’מאיטיס רובל שלם ל”ניר” (עיתון‬
‫מחתרת ה‪.‬י‪.).‬‬
‫באותה התקופה היה בכיתה השביעית תלמיד בשם ויטולד ואנדורסקי‬
‫(‪ ,)Witold Wandurski‬אשר הורחק מהגימנסיה בלודז’ בגלל “אי ציות”‪.‬‬
‫ואנדורסקי חלם כבר אז על הקמת תיאטרון פועלים‪ .‬הוא סיפר לנו על‬
‫חבר בגימנסיה של לודז’‪ ,‬יוליאן טובים (‪,)Julian Tuwim 1894-1953‬‬
‫משורר פולני יהודי ה‪.‬י‪ ,).‬אשר על פי הכישרון שגילה בוודאי יהיה‬
‫משורר גדול‪ .‬ויטולד דקלם ממחברת את שיריו של המשורר הצעיר‪,‬‬
‫אשר עדיין לא פורסמו‪.‬‬
‫כאשר פרופסור ז’מאיטיס ביקר באכסנייה של הדוד‪ ,‬דבר שהיה צריך‬
‫לעשותו מידי פעם‪ ,‬הוא אף פעם לא נגע בעניינים רשמיים‪ .‬השיחה‬
‫‪74‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫הידידותית עם הבנים והדוד נסבה על ענייני תיאטרון‪ ,‬על מרוצי הסוסים‬
‫במסלול המרוצים המפורסם בפיוטרקוב‪ ,‬או על אירועים מקומיים‬
‫אחרים‪ .‬בשביל מה היו צריכים הפרופסור או אדון קירניצקי‪ ,‬לחפור‬
‫בתחום התעניינותם של האנשים הצעירים‪ .‬את זה עשתה במקצועיות‬
‫משטרת הצאר‪.‬‬
‫פיוטרקוב‪ ,‬אז עיר הבירה של המחוז‪ ,‬שימשה כאולפנא לפיתוח כישרונות‬
‫למשטרה הצארית‪ .‬כאן‪ ,‬בעיר שקטה ולא גדולה‪ ,‬הרחק מהקלחת‬
‫המהפכנית של מרכזי הפועלים כמו לודז’‪ ,‬צ’נסטוחוב ואחרים‪ ,‬עליהם‬
‫הקרין שלטון המחוז‪ ,‬הרגישו שומרי הסדר הצארי בטוחים יותר‪ .‬בראש‬
‫משטרת הצאר במחוז של פיוטרקוב עמד קולונל אוטגוף (‪ .)Utgoff‬הוא‬
‫הועבר לווארשה‪ ,‬לתפקיד סגנו של הגנרל סקלאן (‪ )Skalan‬לעניינים‬
‫פוליטיים‪ ,‬ונהרג שם כעבור זמן קצר מידי מורדים‪ .‬במקומו הגיע סגן‬
‫אלוף פלוטו (‪.)Plotto‬‬
‫פלוטו היה אדם מבוגר בעל פנים בצבע סלק‪ ,‬עם קשתות כחולות מתחת‬
‫לעיניים‪ .‬הוא היה גבוה‪ ,‬מיובש‪ ,‬בעל רגליים ארוכות כמו חסידה‪ ,‬אולם‬
‫הן לא היו אדומות‪ .‬את הצבע הזה משטרת הצאר לא אהבה‪ .‬הוא נעל‬
‫תמיד נעלי שלושה‪-‬רבעים‪ ,‬מאורכות‪ ,‬שחורות ומבריקות‪ ,‬עם דרבנות‬
‫מצלצלים‪ .‬השלימו את הלבוש כסיות צחורות ללא רבב‪ .‬לובנן סימל את‬
‫הטכניקה “העדינה והתמימה” של המקצוע המשטרתי‪.‬‬
‫מר פלוטו היה נשוי לפולניה בשם דונינה (‪ ,)Dunina‬אחותו של רופא‬
‫פנימי ידוע בווארשה‪ .‬נישואים כאלו עם שוטר משטרת הצאר‪ ,‬לא נראו‬
‫בעין יפה בקרב החברה הוורשאית‪ .‬הוא לא הספיק לחמם את מקומו‬
‫בפיוטרקוב‪ ,‬וכבר הועבר לרדום (‪ ,)Radom‬שם פגש אותו גורל דומה‬
‫לזה של אוטגוף בווארשה‪ .‬הוא נורה בידי אנשי המחתרת‪ .‬משטרת הצאר‬
‫התעניינה מאד בחיי הנוער‪ .‬במיוחד דחפה את אפה המשטרתי בחיי‬
‫האינטליגנציה היהודית‪ .‬ולא פלא כי כאן רתחו הרגשות‪ .‬היהודים מרדו‬
‫‪75‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫נגד המשטר הצארי השנוא‪ .‬משרות ממשלתיות היו סגורות בפניהם‪,‬‬
‫וכן מקומות עבודה והשכלה‪ .‬הם היו מנושלים מזכויות אזרח אך לא‬
‫מחובותיו‪ ,‬מוכים בפוגרומים מאורגנים על ידי השלטון הצארי‪ .‬הם הפכו‬
‫למקור המרי‪ ,‬ללוחמי קידמה וחופש‪ .‬פגשו בהם בשורות הראשונות של‬
‫המהפכנים‪ ,‬הלוחמים למען צדק חברתי וסוציאליזם‪.‬‬
‫יּומק‪,‬‬
‫ביתו של דודי הפרופסור דמה לקדרה רותחת ברגשות מהפכניים‪ֶ .‬‬
‫נריק‪ ,‬מאריָ ה ויאש הבכור‪ ,‬כולם היו חברי ‪ .SDKPiL‬בעת שביתת‬
‫ֶה ִ‬
‫התלמידים בשנת ‪ ,1905‬יומק‪ ,‬תלמיד הכיתה השביעית‪ ,‬עזב את בית‬
‫הספר הרוסי במלחמתו למען בית הספר הפולני‪ .‬לאחר פרסום החוקה‬
‫בשנת ‪ ,1905‬לקח חלק בהפגנה‪ ,‬אשר צעדה לרחוב גוברנטורסקה‬
‫(‪ ,)Gubernatorska‬ליד מקום מושבו של מושל המחוז מטעם הצאר‬
‫בפיוטרקוב‪.‬‬
‫הוא נאם ליד רומאן קרוקובסקי‪ ,‬בדרשו שחרור אסירים פוליטיים‪,‬‬
‫האסורים בבית הסוהר שהוקם עוד בימי הפרוסים‪ ,‬ברחוב ביקובסקה ‪.‬‬
‫ביתו של הגוברנטור נשמר על ידי יחידת מזוקנים עם רובים מכודנים‪.‬‬
‫השנתונים הצעירים נשלחו למלחמת רוסיה ‪ -‬יפן המתחוללת‪ .‬על‬
‫המדרגות המובילות אל דלת משרדו של המושל עמד נרגש סגן אלוף‬
‫משטרת הצאר בשם ווטמן (‪ .)Watman‬המפגינים דרשו לדבר עם‬
‫המושל‪ .‬השוטר ענה שהמושל לא נמצא במקום‪ .‬נשמעו קולות מההמון‪:‬‬
‫“לדבר פולנית!”‪ .‬ווטמן‪ ,‬בניסיון לשלוט בעצמו‪ ,‬ענה “החוקה מקנה לי‬
‫זכות לדבר בשפת המולדת שלי”‪“ .‬אז חזור אל המולדת שלך” נשמעו‬
‫הקולות מההמון‪.‬‬
‫אז‪ ,‬על מרפסת משרד הממשל הופיע גנרל אנדרייב (‪ ,)Andrejew‬מפקד‬
‫היחידה הצבאית שחנתה בפיוטרקוב‪ ,‬והבטיח להתקשר בעניין האסירים‬
‫עם ווארשה‪ .‬המפגינים נעו לכוון בית הסוהר‪ .‬כלא האסירים הפוליטיים‬
‫‪76‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫היה ממוקם ברחוב ביקובסקה‪ ,‬אז מוסקבסקה (‪ ,)Moskiewska‬וחלונותיו‬
‫היו מכוסים ב”משקפיים” ‪ -‬לוחות פח‪ ,‬מה שגרם לכך‪ ,‬שהתאים היו‬
‫תמיד חשוכים‪ .‬המפגינים החלו לטפס על התריסים הללו והחלו להרוס‬
‫אותם‪ .‬הם הצליחו אפילו להגיע לקומות העליונות‪ ,‬ולהעביר לאסירים‬
‫חבילות מזון‪ .‬בקומה העליונה דיבר ברוסית האסיר ליפשיץ‪ .‬ביד אחת‬
‫אחז בסורגים‪ .‬ידו השנייה הייתה חבושה‪ .‬המפגינים התקדמו עד לחומות‬
‫הקסרקטין‪ .‬בית הסוהר של פיוטרקוב כאן‪ ,‬על כתפיו של אחד המפגינים‪,‬‬
‫ללא ז’קט‪ ,‬בחולצה רוסית אדומה‪ ,‬נאם יומק‪ .‬הוא דיבר רוסית‪ .‬הוא פתח‬
‫ב”בראטיה סולדטי” (אחי החיילים‪ .)...‬אחריו דיבר רוסי בעל זקן‪“ :‬גם‬
‫אני בנו של איכר”‪ ...‬התהלוכה המשיכה בדרכה תוך כדי שירת שירים‬
‫מהפכניים‪.‬‬
‫יומק היה נואם נלהב‪ .‬היה לו גם סגנון כתיבה עוקצני‪ .‬בימי בית הספר‪ ,‬היו‬
‫הפרודיות‪ ,‬פרי עטו‪ ,‬בסגנון הקלאסי של ספרי הלימוד‪ .‬מחברו‬
‫נפוצות ַּ‬
‫של ספר ההיסטוריה הנפוץ ביותר של רוסיה‪ ,‬היה הוואיסקי (‪)Hawajski‬‬
‫אשר בכול הזדמנות שהזכיר את הפולנים‪ ,‬תמיד הצמיד להם כינוי גנאי‬
‫פיקנטי ‪ -‬בדרך כלל “הפולנים המורדים”‪ ,‬או מילים נרדפות שונות‬
‫לשם תואר הזה‪ .‬בחיקוי לסגנונו של הוואיסקי או אחרים‪ ,‬סיכם יונק‬
‫את הגיאוגרפיה של הארץ השוכנת על גדות הוויסלה כך‪“ :‬הפולנים‬
‫חיים על גדות הויסלה‪ ,‬עוסקים בחקלאות‪ ,‬מלאכות‪ ,‬גידול בקר‪ ,‬ובזמנם‬
‫החופשי במרידות”‪ .‬על האוכלוסייה היהודית אמר‪“ :‬היהודיות בשבת‬
‫עונדות תכשיטים”‪.‬‬
‫יולק נעצר על השתתפותו בהפגנה נגד המלחמה בשנת ‪ ,1905‬וישב‬
‫בבית הסוהר בפיוטרקוב‪ .‬הוא נפטר בגיל עשרים וחמש‪ .‬בחייו הקצרים‬
‫והסוערים בילה הרבה חדשים בבתי סוהר שונים‪ ,‬וזה הרס את בריאותו‪.‬‬
‫האחות המבוגרת של יונק‪ ,‬מאניה‪ ,‬למדה רפואה בפטרסבורג‪ .‬היא נעצרה‬
‫בזמן ההפגנה הפרובוקטיבית אשר אורגנה על ידי הפופ (כומר רוסי‬
‫‪77‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫ה‪.‬י‪ ).‬האפון (‪ .)Hapon‬אחרי ששוחררה מהכלא במבצר פיטרופאוולובסק‬
‫(‪ )Pietropawłowsk‬בפטרסבורג‪ ,‬חזרה לזמן קצר לפיוטרקוב‪ .‬מהמבצר‬
‫הפטרסבורגי הביאה הביתה חתיכה מגדר תיל‪ .‬את החפץ המקודש הזה‪,‬‬
‫מזכרת מהימים הסוערים בפטרסבורג‪ ,‬הראה האב פינקוס רק לקרובים‬
‫לו ביותר‪.‬‬
‫המהפכן הבולט ביותר‪ ,‬אשר גם מוזכר בספר “הפולנים משתתפי‬
‫המהפכת אוקטובר” היה הבן הבכור יאן (‪ ,)Jan‬שכינויו היה יאש (‪.)Jaś‬‬
‫הוא היה חבר ב‪ SDKPiL-‬משנת ‪ ,1902‬שימש כמזכיר אותה המפלגה‬
‫באזור דומברובה (‪ ,)Zagłębie Dąbrowskie‬והיה חבר הוועד של‬
‫המפלגה בווארשה‪ .‬בשנת ‪ 1905‬גורש למרכז רוסיה‪ ,‬משם ברח‪ .‬הוא‬
‫מילא תפקידים נוספים במסגרת המפלגה‪ .‬אחרי המהפכה של שנת‬
‫‪ ,1917‬הוא שימש כמזכיר מערכת כתב העת “הטריבונה הקומוניסטית”‬
‫(‪ )Trybuna Komunistyczna‬במוסקווה‪ .‬הוא שירת בצבא האדום משנת‬
‫‪ ,1920‬בתפקיד המפקח הפוליטי של החזית המערבית‪ .‬בשנת ‪1921‬‬
‫ניהל תעמולה מהפכנית בקונסטנטינופול‪ .‬בשנת ‪ 1924‬נעצר בלודז’‬
‫ונידון לשש שנים של בית הסוהר הקשה בוורונקי (‪ )Wronki‬שבמערב‬
‫פולין‪ .‬בזכות היכרותה הקרובה של אחותו‪ ,‬דוקטור מאריה זאגורסקה‪,‬‬
‫עם אחותו של המרשל פילסודסקי‪ ,‬הוא הועבר לבית הסוהר בווילנה‪.‬‬
‫שלטונות בית הסוהר בוורונקי שמחו להיפטר ממנו‪ ,‬כי גם שם הצליח‬
‫לעשות מהומות‪ .‬הוא ארגן שביתת רעב כללית‪ ,‬ובנוסף לכך הסתובב‬
‫ערום לגמרי ולתופעה כזאת לא הייתה תשובה בתקנון בית הסוהר‪.‬‬
‫בדרך מוורונקי לווילנה‪ ,‬מלווה בשוטר‪ ,‬עלה ראשון לחשמלית מלאת‬
‫אנשים וברח דרך הפלטפורמה הקדמית‪ ,‬קפץ לכרכרה והגיע אל מכרים‬
‫שלו‪ .‬הודות להשתדלותה של שגרירות ברית המועצות בווארשה‪ ,‬הוא‬
‫הגיע תוך זמן קצר למוסקווה‪ .‬זה נראה בלתי הגיוני “שדג שמן” כזה לא‬
‫יהיה מאובטח כהלכה‪ ,‬אך מסתבר שחלמאות הייתה קיימת תמיד‪ .‬רוסיה‬
‫‪78‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫הייתה כנראה המדינה היחידה שבה תעודת הזהות לא הייתה מצוידת‬
‫בצילום‪ .‬עובדה זו לא פעם הקלה מאד על בריחתם של המהפכניים‪.‬‬
‫לילה אחד בא יאש לביתנו במפתיע‪ ,‬ובהסכמת הורי “שאל” תעודת זהות‬
‫של אחותי‪ ,‬עבור חברה שהיה עליה להיעלם בדחיפות מרוסיה‪ .‬העניין‬
‫לא נגמר ללא סיום דרמאטי‪ .‬הגברת הזאת נפטרה בחו”ל והידיעה על‬
‫כך היגיעה לעיתונות המקומית‪ .‬במזל‪ ,‬המודעה הקודמת בעיתון בדבר‬
‫“אבדן” התעודה אפשרה את “תחייתה” של אחותי‪.‬‬
‫קשים היו חייו של אבי המשפחה הסוררת הזו‪ .‬משטרת הצאר ביקרה תדיר‬
‫בביתו‪ ,‬וניסתה לגלות את מקום הימצאותם של אחד הבנים או של הבת‪.‬‬
‫האב לא ידע עליהם הרבה‪ .‬לרוב ידיעה חשאית או מכתב מבית הסוהר‪,‬‬
‫מוחתם בחותמת בית הסוהר‪ ,‬היוו את המידע היחידי על גורל ילדיו‪.‬‬
‫הגיעו אזהרות מהשלטונות‪ .‬איימו על האב בפיטורים מהמשרה‬
‫הממשלתית‪ ,‬אם הילדים לא “יחזרו למוטב”‪.‬‬
‫האב התייצב ‪”,‬לראיונות”‪ ,‬והביא חבילות מזון לבתי הסוהר‪ .‬כל זאת‬
‫היה מעבר לתקציב הצנוע של מורה‪ .‬אבל ככל שהדבר נגע לילדיו‪,‬‬
‫אסור היה שיחסר דבר‪ .‬הוא לווה היכן שהיה יכול‪ ,‬ניסה את מזלו במפעל‬
‫הפיס הממשלתי‪ ,‬אבל הגורל העיוור לא בא לעזרתו של המורה הזקן‪.‬‬
‫אמנם בימי חג הוא נאם נאומים ושר יחד עם תלמידיו “אלוהים נצור את‬
‫הצאר”‪ ,‬אך בליבו ובנפשו היה תמיד לצד ילדיו‪ .‬לא היה קיים אז המרחק‬
‫הפסיכולוגי בין הדור הישן והצעיר‪ .‬את כולם ייחדה המלחמה במשטר‬
‫הצארי השנוא והברוטאלי והפיחה בהם השראה‪.‬‬
‫רינק טריבונלסקי הדיף ריח של שתן סוסים‪ ,‬ריח תרופות מבתי‬
‫המרקחת של רודניצקי (‪ )Rudnicki‬ורוויטה ‪ -‬וויטנובסקי‬
‫(‪ ,)Rawita-Witanowski‬ריח חמוץ של בירה מפונדקו של מרגולס‬
‫(‪ ,)Margules‬וריח של שמן פשתן מחנותו של שמרגד (‪.)Szmaragd‬‬
‫‪79‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫לפני מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬היה רינק טריבונלסקי המקום הסואן‬
‫ביותר בעיר‪ .‬מהבוקר מהרו דרכו הנערים אל הגימנסיה הממשלתית‪,‬‬
‫לבושים בקיץ במדים שחורים וחולצות רוסיות ובחורף במעילים אפורים‬
‫עם כפתורי כסף‪ .‬דרך הרינק מיהרו אנשים אל כנסיית “יעקב הקדוש”‬
‫ו‪”-‬האבות הישועים”‪ .‬יום‪ ,‬יום צעד אל הכנסייה הרוסית של הגימנסיה‪,‬‬
‫הפופ לוז’קין (‪ .)Łożkin‬הייתה זו דמות צבעונית כמו בציורים באגדות‬
‫לילדים‪.‬‬
‫הפופ היה אדם רזה וגבוה‪ ,‬וכובעו דמוי הצילינדר‪ ,‬כזה שהכמרים‬
‫הרוסיים נהגו לחבוש‪ ,‬האריך אותו עוד יותר‪ .‬הוא לבש גלימה אפורה‪,‬‬
‫ארוכה עד הקרסוליים‪ .‬השרוולים התרחבו כלפי מטה כמו בחלוק‪ .‬מטה‬
‫ארוך‪ ,‬שכדור כסף בקצהו‪ ,‬השלים את הלבוש‪ .‬היה לו שיער ארוך ודליל‪,‬‬
‫שגלש כמו סינור על העורף והכתפיים‪ ,‬בדומה לאדם שטבע‪ .‬כינו אותו‬
‫“באטיושקה וודיאנוי“ (‪ - Batiuszka Wodianoj‬האב (ּפוֹּפ) ֵמ ִימי ה‪.‬י‪.).‬‬
‫דמותו הייתה מוגזמת במידת מה בצבעוניותה‪.‬‬
‫הרינק המה מאדם‪ .‬כאן היו ממוקמים שני בתי מרקחת‪ ,‬מבין השלושה‬
‫שהיו קיימים בעיר‪ .‬אחד מהם היה שייך לרוויטה ‪ -‬וויטנובסקי‬
‫(‪ )Rawita-Witanowski‬מחברם של חיבורים היסטוריים רבים על עברה‬
‫המפואר של פיוטרקוב‪ .‬לבית המרקחת הזה היה אופי כפרי‪ .‬לא רק מכרו‬
‫כאן תרופות‪ ,‬אלא ניתן גם ייעוץ רפואי לכפריים‪ ,‬שהיה להם אמון רב‬
‫יותר ברוקח מאשר בדוקטור סוביאנסקי (‪ ,)Sobański‬הרופא הפופולארי‬
‫ביותר בעיר‪.‬‬
‫בית המרקחת השני שייך היה לרודניצקי (‪ .)Rudnicki‬לקוחותיו היו‬
‫יהודים והרוקח תיקשר איתם מצוין ביידיש‪ .‬אדון רודניצקי היה אביו‬
‫של עורך דין מפורסם שכונה “התובע האדום”‪ ,‬אשר הופיע במשפט‬
‫שעורר רעש רב בכל המדינה‪ ,‬והיה מוכר כמשפטו של מאצוך‬
‫(‪ Macoch - 1912‬נזיר שהואשם ברצח ה‪.‬י‪ ).‬וכן במשפט הרצח של הנשיא‬
‫‪80‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫נארוטוביץ’ (‪ .)Narutowicz‬מאוחר יותר הוא מונה כתובע בבית המשפט‬
‫לערעורים בווארשה‪.‬‬
‫במקום בו נמצאת היום חנות נעליים‪ ,‬הייתה חנות תמרוקים בבעלותו‬
‫של זארסקי (‪ ,)Zarski‬אביו של מהפכן ידוע טדאוש (‪ ,)Tadeusz‬שפעל‬
‫באזור של פיוטרקוב ומאוחר יותר בווארשה‪ .‬במסעדה “סטארומייסקה”‬
‫(‪ )Staromiejska‬של היום הייתה החנות הגדולה ביותר לדברי כתיבה‪,‬‬
‫ובתוך החצר פעל בית הדפוס של בלחטובסקי (‪ .)Bełchatowski‬בסמוך‬
‫היה מגזין לדברי ברזל של גולדבלום (‪ .)Goldblum‬עם גולדבלום קשה‬
‫היה לתקשר‪ .‬האיש סבל משסע בחיך‪ .‬היה זה יותר מלמול מאשר דיבור‪,‬‬
‫אבל הפגם הזה לא הפריע לו לעשות עסקים טובים‪.‬‬
‫שמרגד (‪ )Szmaragd‬מכר צבעים‪ ,‬לקה‪ ,‬שמן פשתן ודברי כתיבה‪.‬‬
‫היה לו זקן אדום‪ ,‬ארוך כול כך‪ ,‬שהוא טיאטא בו את הדלפק‪ .‬במקום‬
‫שבו נמצאת היום חנות שיתופית של בגדים ופרוות‪ ,‬עמד לפני חנותו‬
‫בעל המקום‪ ,‬לבקוביץ (‪ ,)Lewkowicz‬יהודי שמן עם שפתיים עבות‬
‫וזקן שחור‪ ,‬שנראה כמו מנהיג של איזה שבט אפריקאי‪ .‬ליטמנוביץ‬
‫(‪ ,)Litmanowicz‬יהודי קטן וסימפאטי היה בעל חנות סדקית קטנה ואב‬
‫להרבה בנות‪ ,‬אשר עזרו לאביהם במשמרות‪ ,‬כי ביחד לא נכנסו לחנות‬
‫הקטנה והצרה‪.‬‬
‫בסחר פרוות עסק ישיש ורוד ובעל שיבה בשם שיראדזקי (‪.)Sieradzki‬‬
‫סייעה לו משפחתו המאוד ענפה‪ ,‬אשר‪ ,‬למעשה‪ ,‬גרה בחנות‪ .‬את החנות‬
‫קישטו שלטים‪ ,‬שנראו כמו מודעות על גן חיות בעיר שעשועים ולא‬
‫כחנות פרוות‪ .‬בחלון ראווה עמדה איזו חיה שהזכירה חתול נפוח עם‬
‫כפות רגליים הדומות לכפפות ממולאות בצמר גפן‪.‬‬
‫ברינק טריבונלסקי עמדו כרכרות של יהודים‪ .‬היה זה גטו של כרכרות‪.‬‬
‫הכרכרות של הלא יהודים חנו בכיכר “קושצ’ושקו” (‪)Kościuszko‬‬
‫‪81‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫במרכז העיר‪ .‬כל הכרכרות היהודיות היו רתומות לסוס בודד‪ .‬רק לעתים‬
‫רחוקות היו להן גלגלי צמיגים‪ ,‬ולמרות שהיו חייבות בדיקה שנתית על‬
‫ידי משטרה‪ ,‬הן לא היו מתוחזקות היטב‪.‬‬
‫כרכרות היהודים ברינק טריבונלסקי‬
‫‪4‬‬
‫בעלי הכרכרות היו לרוב בגיל העמידה‪ ,‬מזוקנים‪ ,‬עליזים‪ ,‬מלאי אנרגיה‪,‬‬
‫והיות שבילו את רוב היום באוויר‪ ,‬גם סמוקים‪ .‬בעת שהסיעו אנשים‪ ,‬הם‬
‫ישבו על מושב העגלון‪ ,‬ובעת ההמתנה ללקוחות‪ ,‬הם ישבו במושב הרך‬
‫המיועד לנוסעים‪.‬‬
‫בחלקו המערבי של הרינק‪ ,‬עמדה משאבת ברזל ידנית‪ ,‬וסביבה‬
‫פלטפורמה עגולה מעץ‪ ,‬אשר שאבה מים מבאר תת קרקעית‪ .‬מהבאר‬
‫הזו שאבו מים לסוסי הכרכרות‪ .‬הסוס והעגלון נחו במקום‪ .‬על ראש‬
‫‪ 4‬אתר‪http://www.dawnypiotrkow.pl/ :‬‬
‫‪82‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫הסוס היו תולים שק עם תבן והעגלון הרעב היה מתיישב בנוחיות על‬
‫המושב הרך של הנוסעים‪ ,‬שם אכל ארוחת צהרים מתוך סיר ברזל עטוף‬
‫במגבת שהביאה לו אשתו‪.‬‬
‫אחרי הארוחה צריך היה ללגום כוס או שתיים של בירה‪ ,‬אשר הובאו‬
‫מהפונדק שנמצא ממש מתחת לאף‪ .‬אם הנוסעים עדיין לא באו‪ ,‬העגלון‬
‫חטף תנומה או שוחח עם עגלונים אחרים‪.‬‬
‫רינק טריבונלסקי ‪ -‬באר המים והכרכרה‬
‫‪5‬‬
‫בשיחות האלה השתתף עגלון ותיק‪ ,‬שמול “החתוך”‪ .‬קראו לו כך‪ ,‬כי‬
‫הוא נימול רק כאשר היה כבר בן שלוש עשרה‪ .‬שמול הזקן‪ ,‬תמיד עם‬
‫סיגר בפיו חסר השיניים‪ ,‬סיפר איך פעם בית הכנסת בפיוטרקוב נשאר‬
‫ללא חזן‪ .‬לאחר חיפושים רבים הגיע סוף סוף חזן חדש עם המלצות‬
‫מצוינות‪ .‬בבית הכנסת‪ ,‬המלא עד אפס מקום‪ ,‬התקיימה הופעת בכורה‬
‫שלו‪ .‬בגלל ההתרגשות הגדולה‪ ,‬איבד החזן את הקול והשתתק לגמרי‪.‬‬
‫‪ 5‬אתר‪http://www.dawnypiotrkow.pl/ :‬‬
‫‪83‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫אשתו המבוהלת‪ ,‬שישבה בעזרת הנשים‪ ,‬ניסתה להבהיר ליושבות לידה‪:‬‬
‫“קשה להאמין‪ ,‬הרי בלילה הוא היה מצוין‪.”...‬‬
‫הייתה לשמול “החתוך” מעשייה נוספת‪ .‬בעת ההתקוממות בשנת ‪,1863‬‬
‫חיפשו הקוזאקים בלילה את המורדים‪ ,‬וביער הם נתקלו בחרמשים חדים‬
‫תלויים על העץ‪ ,‬שחתכו להם את הראשים‪ .‬אבל הקוזאקים לא הבחינו‬
‫בכך‪ ,‬אלא רק כאשר ניסו לנגב את האף‪ ,‬נוכחו שאין להם ראשים‪.‬‬
‫אבל כאשר לך קצרו את “המה שמו” אתה לא היית כל כך מבולבל כמו‬
‫הקוזאקים ‪ -‬התבדחו העגלונים‪.‬‬
‫להדרן הייתה לשמול החתוך אגדה על זאב רעב‪ .‬היה חורף קשה וזאב‬
‫רעב חיפש לשווא איזה טרף‪ .‬לבסוף מצא על גדת הנהר צלופח קפוא‪.‬‬
‫הזאב הרעב בלע את הדג‪ .‬אבל הצלופח‪ ,‬כדרכו של צלופח‪ ,‬היה חלק‪.‬‬
‫הוא חמק דרך מבוך המעיים ויצא החוצה מתחת לזנבו של הזאב‪ .‬הזאב‪,‬‬
‫שכמובן לא שבע דיו‪ ,‬המשיך לחפש איזה טרף‪ .‬הוא הסתובב וראה לפניו‬
‫צלופח קפוא‪“ .‬האפ” והצלופח איננו‪ .‬אבל מאחר והצלופח היה חלק‪ ,‬הוא‬
‫יצא כעבור רגע בדרך המוכרת מתחת לזנבו של הזאב‪ .‬והיות שהזאב‬
‫היה עדיין רעב‪ ,‬הוא הסתובב וראה‪”...‬‬
‫אין להסיק מכך‪ ,‬שעגלוני הכרכרות בתחנת ההמתנה נחו תמיד‬
‫בשלווה כזאת‪ ,‬נמנמו‪ ,‬סעדו את ליבם והאזינו למעשיות של שמול‬
‫“החתוך”‪ .‬הייתה זאת חבורת אנשים‪ ,‬שבילו את כל היום ולעתים‬
‫את כל הלילה מחוץ לבית‪ ,‬והיו מוכנים גם ללגום וגם ללחום‪ ,‬ולא‬
‫פעם רינק טריבונלסקי היה לזירת התגוששות של אבירי השוט‬
‫המסוכסכים‪.‬‬
‫על אף העובדה שאז‪ ,‬לפני מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬פיוטרקוב מנתה‬
‫בקושי ארבעים אלף תושבים‪ ,‬עגלוני הכרכרות היו עמוסי עבודה‪.‬‬
‫פיוטרקוב‪ ,‬כבירת המחוז‪ ,‬הייתה גם עיר מרכזית עבור לודז’‪ ,‬צנסטוחוב‪,‬‬
‫‪84‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫טומשוב וסוסנוביץ‪ .‬המבקש שירותי כרכרה לא היה צריך להמתין זמן‬
‫רב‪ .‬העיר המתה ממבקרים‪.‬‬
‫באותם הזמנים היו בפיוטרקוב שישה בתי מלון‪ ,‬ביניהם בית מלון יהודי‬
‫של ֶהרוֹביץ’ (‪ .)Herowicz‬בית המלון המפואר היה בבית בו נמצא היום‬
‫מועדון הספורט “קונקורדיה”‪ ,‬ברחוב דומברובסקי (‪ .)Dąbrowski‬היו‬
‫בעיר חמישה בתי קפה‪ ,‬שאז קראו להם מגדניות‪ .‬ארבעה נמצאו ברחוב‬
‫קאליסקה והחמישי במקום שבו עומדת היום תחנת הדלק‪ ,‬ליד כיכר‬
‫קושצ’ושקו (‪ )Kościuszko‬ורחוב טורונסקה (‪ .)Toruńska‬זו הייתה‬
‫המגדנייה של יוז’ביצקי (‪ ,)Juźwicki‬עם העוגות הזולות ביותר‪ ,‬שעלו‬
‫שלוש קופיקות‪ ,‬עובדה שגרמה לנוער של הגימנסיה להשתלט עליה‪.‬‬
‫בקומת הקרקע עמד שולחן ביליארד שעליו שיחקו סנוקר‪ .‬בזמן הבחינות‬
‫בגימנסיה לבנות (היום סמינר למורים)‪ ,‬שהייתה מול המגדנייה‪ ,‬הכינו‬
‫תלמידי הכיתות הגבוהות של הגימנסיה לבנים‪ ,‬פתקים להעתקות‬
‫במבחני המתמטיקה‪.‬‬
‫המוסד הגסטרונומי הראשון‪ ,‬שאותו פגש כל אדם שבא לפיוטרקוב‪,‬‬
‫היה המזנון והמסעדה בתחנת הרכבת‪ .‬האולם הראשון‪ ,‬בו עומדים היום‬
‫ספסלים קשים לאורך הקירות‪ ,‬היה אולם קבלה עם כורסאות וספות יפות‬
‫וכבדות‪ .‬הרהיטים היו מכוסים בקטיפה ירוקה‪ .‬כאן התקבלו בחגיגיות‬
‫פקידי הצאר הבכירים מכול הסוגים‪ ,‬שבאו לפיוטרקוב ‪ -‬בירת המחוז‪,‬‬
‫מווארשה‪ ,‬ואפילו מפטרסבורג‪ .‬אולם זה היה מיועד לנוסעי המחלקה‬
‫הראשונה‪ ,‬שלא ביקרו במזנון או במסעדה‪ ,‬אלא המתינו לרכבת‪,‬‬
‫משועממים ומנמנמים‪.‬‬
‫הרציף המה לא רק מהנוסעים עמוסי המזוודות‪ .‬היו כאן תמיד מטיילים‬
‫וסתם סקרנים‪ .‬רציף הרכבת היווה חלון לעולם‪ .‬להתעניינות מיוחדת‬
‫זכו רכבות האקספרס הבינלאומיות‪ ,‬אשר תמיד עצרו בפיוטרקוב‪,‬‬
‫‪85‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫כגון הרכבת פטרסבורג‪-‬קאן (‪ .)Petersburg - Cannes‬מהחלונות של‬
‫הקרונות הביטו נשים אלגנטיות עם תסרוקות מפוארות‪ ,‬ובקרונות‬
‫המסעדה‪ ,‬ליד שולחנות מכוסים במפות צחורות‪ ,‬ישבו גברים קרחים‬
‫לבושים בהידור‪ ,‬נסיכים ופקידי ממשל במדים‪.‬‬
‫רציף הרכבת היה עבור סקרני העיר‪ ,‬כזוהר מהמם של העולם הגדול‪.‬‬
‫כאן על הרציף הזה‪ ,‬לפני מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬נשמעה הקריאה‬
‫“נא זדאר!” (‪ - !Na zdar‬ברכת שלום) של הצ’כים‪ ,‬עם הפוליטיקאי‬
‫הלאומני קראמר (‪ )Kramer‬בראשם‪ ,‬החוזרים דרך פיוטרקוב‬
‫מפטרסבורג‪ .‬זה היה בתקופה שבה הפיצו ברוסיה הצארית את רעיון‬
‫האיחוד של כל הארצות הסלאביות בהנהגת רוסיה‪ .‬על יציאת הרכבת‬
‫הודיעו בשלושה צלצולי פעמון‪ ,‬עם הפסקות ביניהם‪.‬‬
‫האולם הגדול ביותר של תחנת הרכבת שימש כמסעדה‪ .‬לכל אורכו של‬
‫הקיר הגובל עם הכיכר שלפני הכניסה לתחנה‪ ,‬עמד מזנון ענק שדמה‬
‫לקתדראלה בסגנון גותי‪ ,‬מקושט בפוחלצי ענפות‪ ,‬פסיונים וסוללת‬
‫בקבוקים בצבעים מגוונים ובצורות שונות‪.‬‬
‫בדרך כלל המטבח בתחנות הרכבת לא היה משובח‪ .‬אין צורך להיטיב עם‬
‫אדם הממהר לדרכו‪ .‬מגישים לו כל דבר‪ ,‬העיקר שזה יהיה מהר‪ .‬התלונות‬
‫הן נדירות‪ ,‬כי האורח הוא בחזקת אורח פורח‪ .‬לא כך היה במסעדת‬
‫תחנת הרכבת של פיוטרקוב‪ .‬שם האורח לא היה אורח מזדמן אלא‬
‫לעתים קרובות ביותר אדם הקשור במשרדי המחוז או בבית המשפט‪,‬‬
‫המבקר תדיר בפיוטרקוב ואסור היה לזלזל בו‪ .‬אורח כזה דרש מחוץ‬
‫לביתו יחס‪ ,‬הוא רצה להיות “מישהו”‪ .‬והיה במה לפנק אותו במסעדת‬
‫תחנת הרכבת של פיוטרקוב‪.‬‬
‫את האולם הגדול של מסעדת התחנה‪ ,‬מלאו שולחנות ארוכים שעמדו‬
‫בשורות מקבילות‪ ,‬מכוסים במפות צחורות‪ .‬מה לא היה שם על‬
‫‪86‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫השולחנות הללו‪ .‬החל מדג מלוח צנוע‪ ,‬קרפיון וצלופח ועד לקוויאר ודג‬
‫משובח‪ .‬את כל המצרכים המופלאים הללו ניתן היה לקנות בפיוטרקוב‪,‬‬
‫בסניף רשת החנויות של קרטושוב (‪ )Kartoszow‬הידועה בכל רוסיה‪.‬‬
‫את אותה החנות בפיוטרקוב‪ ,‬ניהל אדם אנרגטי‪ ,‬אדון קוזמין (‪)Kuzmin‬‬
‫האדמוני‪ .‬על המלאי העשיר של החנות נסבו כל מיני סיפורים‪ .‬לדוגמה‬
‫ בעת מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬למרות שבעל החנות הצליח להתפנות‬‫לרוסיה‪ ,‬רק החנות שלו סיפקה מצרכים לכובשים הגרמניים בפיוטרקוב‪.‬‬
‫באותה העת הוציאו מהחנות ומהמרתפים הגדולים אל העגלות‬
‫הממתינות‪ ,‬יינות מקווקז‪ ,‬ליקרים מפטרסבורג‪ ,‬נקניקי מוסקווה‪ ,‬דגים‬
‫מעושנים‪ ,‬ממתקים מתוצרת קייב‪ ,‬קומפוטים‪ ,‬גבינות ועוגיות תה‪.‬‬
‫כאשר כל המקומות כבר נסגרו בעיר‪ ,‬באו למסעדת תחנת הרכבת‪,‬‬
‫לכוסית אחרונה‪ .‬מסעדת תחנת הרכבת בפיוטרקוב סיפקה מאכלים‬
‫משובחים ביותר בכל שעות היום והלילה‪.‬‬
‫המסעדה של זלסקי (‪ ,)Zaleski‬ומאוחר יותר של בנאשבסקי‬
‫(‪ ,)Banaszewski‬הנמצאת היום במקום של “קשיבדה” (‪,)Krzywda‬‬
‫הייתה מפורסמת במטבחה המצוין ובמיוחד במלאי הגדול שבמרתפה‪.‬‬
‫שמה יצא לפניה‪ ,‬וכינו אותה “פוקיר מס‪ - Fukier( ”2 .‬מסעדת‬
‫יוקרה בווארשה‪ ,‬הקיימת עד היום ה‪.‬י‪ .).‬איכות היין הגבוהה גרמה‬
‫לכך שהלקוחות של בנאשבסקי‪ ,‬שהועברו לתפקידים בערים אחרות‪,‬‬
‫אפילו רחוק כל כך כמו לווילנה‪ ,‬עצרו בפיוטרקוב בדרכם לזקופנה‬
‫טרה בדרום פולין ה‪.‬י‪ ,).‬כדי להיכנס‬
‫הט ָ‬
‫(‪ - Zakopane‬עיר הנופש בהרי ַ‬
‫למסעדה של בנאשבסקי‪ .‬למסעדה זו‪ ,‬שהייתה ממוקמת במרכז העיר‪,‬‬
‫מול בית המשפט המחוזי‪ ,‬ובקרבת הבנק הלאומי ומשרדי המחוז‪ ,‬היו‬
‫באים עורכי דין ולקוחותיהם‪ .‬הייתה זאת מסעדה בעלת אופי פולני‪.‬‬
‫בעת מרוצי הסוסים המפורסמים של פיוטרקוב‪ ,‬בטרקלינים הפרטיים‬
‫‪87‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫של הזוג בנשבסקי‪ ,‬המצוידים בפריטים עתיקים‪ ,‬נפגשו בעלי האחוזות‬
‫מהסביבה‪ .‬בתקופה שבין המלחמות‪ ,‬בא לטקס פתיחת המרוצים‪,‬‬
‫במרכבה מפוארת‪ ,‬מכפר הקייט ספאלה (‪ - Spała‬כפר הקייט‪ 35 ,‬ק”מ‬
‫צפונית ‪ -‬מזרחית מפיוטרקוב ה‪.‬י‪ ,).‬איש מכובד‪ ,‬בעל שיבה‪ ,‬נשיא פולין‬
‫איגנצי מושצ’יצקי (‪.)Ignacy Mościcki‬‬
‫המסובים רקדו כל הלילה‪ ,‬שיחקו קלפים ושתו שמפניה‪ .‬השמחה נמשכה‬
‫זמן ארוך יותר מהמרוצים‪ .‬האורחים נשארו חייבים כספים לבעל הבית‪,‬‬
‫ולפעמים הם היו שקועים בחובות במשך כל החיים‪.‬‬
‫אך בעל הבית האדיב‪ ,‬מעולם לא הראה חוסר סבלנות‪ .‬ההימצאות‬
‫בחברה הגבוהה איזנה את הפסדיו‪ ,‬ואת זאת הוא העריך מאד‪.‬‬
‫הפונדק של שרשינסקי‪ ,)Szerszyński( ,‬היום “אירופה”‪ ,‬היה ידוע בכל‬
‫שטח ממלכת פולין (‪ - Kongresówka‬ממלכת פולין ‪ ,1815-1818‬אשר‬
‫הוקמה בהחלטת הקונגרס הווינאי‪ ,‬בשלטון רוסי עם הצאר כמלך פולין‬
‫ה‪.‬י‪ .).‬הוא היה מפורסם לא רק בזכות האוכל הטעים‪ ,‬אלא גם הודות‬
‫לקפה השחור‪ ,‬אשר בעל המקום חלט בעצמו לאחר שרקח אותו מסוגים‬
‫שונים‪ .‬המרשם לקפה מצוין זה נשמר בסוד‪.‬‬
‫מאחורי הדלפק שלטה אשתו של בעל המסעדה‪ .‬הפופולאריות של‬
‫המסעדה של שרשינסקי הייתה לא רק בזכות טיב האוכל אלא גם‪ ,‬בראש‬
‫ובראשונה‪ ,‬בזכות החדרים בעלי האווירה הביתית החמה והסגורים‬
‫הרמטית‪ ,‬אליהם רק למלצר מותר היה להיכנס‪ ,‬וזאת רק על פי קריאה‪.‬‬
‫אורח קבוע בפינה השקטה הזאת היה אדון מבוגר‪ ,‬רופא ידוע בעיר עצמה‬
‫וגם בסביבה‪ ,‬שתמיד היה מלווה באישה צעירה‪ .‬בימי שלישי וחמישי‪ ,‬ימי‬
‫השוק‪ ,‬עמד לפני ביתו אותו מספר העגלות (עם הפציינטיות מהכפרים‬
‫ה‪.‬י‪ ).‬כמו בכיכר השוק‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫נערות הסתובבו סביב האיש ברצון‪ ,‬כי הוא לא רק האכיל אותן היטב‪,‬‬
‫שילם יפה עבור שרותיהן‪ ,‬אלא גם העניק להן שי‪ ,‬כגון גרמופון‪ ,‬מכונת‬
‫תפירה‪ ,‬תכשיטים ואפילו לפעמים שילם להן משכורת קבועה‪ .‬היה גם‬
‫“פרס גבוה” עבור שירותים מיוחדים‪ :‬אחת מידידותיו‪ ,‬בעלת המלצות‬
‫טובות‪ ,‬השיא לאחד מחוג מכריו האמידים‪.‬‬
‫אורח חיים זה לא החליש במיוחד את תקציבו של הרופא הפופולארי‪.‬‬
‫כאשר לנהנתן הקשיש אזל הכוח לעיסוק במקצוע‪ ,‬הוא נהג להזמין‬
‫לטיפולים קשים קולגה ‪ -‬רופא צעיר‪.‬‬
‫הוא חלק איתו את שכר הטרחה‪ ,‬והיה זה‪ ,‬כנראה‪ ,‬שכר גבוה יחסית‪,‬‬
‫בהתחשב בפופולאריות של הרופא המיילד‪ .‬הוא גם גילה יחס אוהד‬
‫כלפי העמיתים שלו‪ ,‬תופעה לא נפוצה בעולם הרפואה‪.‬‬
‫אורח קבוע נוסף בטרקליני מסעדת שרשינסקי היה השוחט בולק השמן‬
‫(‪ .)Bolek‬הוא לא נהג לבוא עם בחורות‪ ,‬אלא עם כרס נפוחה דמוית‬
‫חבית‪ .‬הוא היה נכנס חרש לחדר‪ ,‬בכניסה שמצד סמטת סטרונצ’ינסקי‬
‫(‪ )Stronczyński‬השקטה‪ ,‬ואחריו ידידיו‪ .‬ביד אחת אחז תמיד את סינר‬
‫השוחט שלו‪ ,‬הקשור היטב‪ ,‬אשר הכיל את הרווח היומי‪ .‬בחדר ספר את‬
‫הכסף‪ ,‬ואז החלה אורגיית הזלילה שנמשכה עד מאוחר בלילה‪.‬‬
‫ביום ראשון אחד‪ ,‬שטוף שמש‪ ,‬יצא השוחט שלנו עם חבריו לפונדק‬
‫שמחוץ לעיר‪ .‬הם נסעו במרכבה מפוארת‪ ,‬מושכרת מפונדק הדרכים‬
‫של זומר (‪ .)Zomer‬הסתבר שאחרי הסעודה הדשנה לא ניתן להכניס‬
‫את בולק‪ ,‬חסר ההכרה‪ ,‬דרך הפתח הצר של המרכבה‪ .‬הם נאלצו לשכור‬
‫בכפר עגלה ועליה העמיסו את “החזיר”‪ .‬החברים ליוו אותו במרכבה‪.‬‬
‫לאחד מהם‪ ,‬חבתן אמיד‪ ,‬עלו מחשבות פילוסופיות‪“ :‬היכן הצדק בעולם‬
‫הזה? לפרה יש ארבע קיבות‪ ,‬ובשביל מה? בשביל ללעוס עשב מחורבן‬
‫בולק ‪ ”...‬והפילוסוף שלנו פרץ בבכי‪ .‬מפינת הכרכרה‬
‫כל החיים? וכזה ֶ‬
‫‪89‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫נשמע מלמול של חבר אחר‪ ,‬טוחן במקצועו‪“ :‬אמת‪ ,‬פרה היא בהמה יותר‬
‫מאופקת”‪.‬‬
‫בפינת רינק טריבונלסקי והרחוב שיראדזקה היה בית מלון “ליטבסקי”‬
‫(‪ )Litewski‬ובו בית מרזח לילה עם בחורות‪ ,‬בבעלותו של מר קורשיביץ’‬
‫קוּרשי”‪ .‬התרחשו בו‬
‫(‪ .)Kurasiewicz‬למקום קראו “בית הרצח של ַ‬
‫שערוריות רעשניות‪ .‬מראות‪ ,‬שמשות ונברשות רוסקו ונשברו‪ ,‬כמו‬
‫בהשתוללות של הוריקן הרסני‪ .‬בקבוקים רוסקו על הראשים בחושך‪,‬‬
‫בליווי שאגות‪ .‬רק התערבות המשטרה השיבה את השקט למקום‪.‬‬
‫אחרי לילה כזה נראה שדה הקרב כמו פונדק אחרי תגרה במערבון‬
‫מבוים היטב‪ ,‬אלא שהדם על הרצפה היה אמיתי ושום שחקן בתפקיד‬
‫הפונדקאי‪ ,‬אפילו הטוב ביותר‪ ,‬לא היה מסוגל להביע צער עמוק כל כך‬
‫כמו בעל המקום בפיוטרקוב‪ .‬עליזים ורעשנים במיוחד היו הימים ביום‬
‫העשרים בכל חודש‪ ,‬בו שולמו משכורות לפקידים ממשלתיים‪ .‬אמנם‬
‫שכר הפקידים היה צנוע‪ ,‬ולחלוטין לא תאם את ההשתוללויות בבתי‬
‫המרזח של העיר‪ ,‬אבל לא היה זה סוד שהייתה גם הכנסה שלא שולמה‬
‫במשרדי הממשלה‪ .‬בימים כאלה‪ ,‬הכרכרות הובילו את השתויים‪ ,‬חסרי‬
‫ההכרה לבתיהם או לבתי זונות‪.‬‬
‫בית זונות אחד כזה‪ ,‬באישור‪ ,‬היה שייך ליהודי‪ ,‬אדון ב‪ .‬אדון ב‪ ,.‬למרות‬
‫שניהל עסק כל כך לא כשר‪ ,‬שמר מאד על שלוש בנותיו היפהפיות‪,‬‬
‫בדומה לדמות האב במחזה של שלום אש ‪“ -‬אל נקמות”‪ ,‬מחזה ידוע‬
‫שהוצג פעם על רוב במות אירופה‪ .‬ההבדל היה‪ ,‬שהאב במחזה של‬
‫אש‪ ,‬שלא הצליח לגונן על בתו בפני הידרדרות‪ ,‬מרד באלוהים וזעק‪:‬‬
‫“אינך אלוהים אם זרות לך תכונות אנושיות כמו נקמה”‪ .‬בנותיו היפות‬
‫של אדון ב‪ .‬גמרו גימנסיה‪ ,‬כמו שציווה האל‪ ,‬ונישאו בערים אחרות‪.‬‬
‫בכל זאת הכבידה עליהן העובדה‪ ,‬שאת הנדוניות היפות קיבלו בזכות‬
‫אביהם‪ ,‬שניהל עסק הקשור במקצוע העתיק ביותר בעולם‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫אכן‪ ,‬בפיוטרקוב פעמו החיים לא רק ביום‪ .‬כמו בעיר גדולה היו בה‬
‫גם חיי לילה‪ ,‬שהיו במיוחד מקור פרנסתם של עגלוני הכרכרות‪ .‬בצד‬
‫תפקידם כאמצעי תחבורה‪ ,‬שימשו הכרכרות קן נוח‪ ,‬חם ודיסקרטי‬
‫לזוגות אוהבים‪ .‬כאשר רק ראה גרבובסקי (‪ ,)Grabowski‬עגלון כרכרה‬
‫שמן‪ ,‬סמוק‪ ,‬עם זיפי זקן שחורים‪ ,‬זוג צעיר מתקרב‪ ,‬מיד הוריד את שק‬
‫התבן מראשו של הסוס‪ ,‬ולמרות שמזג האוויר היה יפה‪ ,‬הרים את סככת‬
‫העור‪ .‬להערות החברים‪ ,‬שלא יורד גשם‪ ,‬ענה‪“ :‬השמיים מתקדרים‬
‫במקצת ‪ .”...‬מאחר וכוח המנוע היה עדיין בחיתוליו‪ ,‬שימשו סוסי‬
‫הכרכרות ככוח ההובלה היחיד וגויסו בכל פעם שהיה צורך להוביל‬
‫משאות כבדים‪ .‬הזדמנות כזאת סיפק דוד קיטור ענק‪ ,‬שהיה מיועד‬
‫למפעל טקסטיל שנבנה בפרברי העיר בוגאי (‪ .)Bugaj‬הדוד הונח על‬
‫שתי פלטפורמות מחוברות‪ ,‬אליהן נרתמו עשרים זוגות סוסים‪ ,‬אשר‬
‫זורזו בפלצורי העגלונים‪ .‬מתחת לגלגלי הפלטפורמות הונחו קרשים‬
‫עבים‪ ,‬כי גלגלי הפלטפורמות שקעו בקרקע‪ ,‬שלא עמדה תחת משקל‬
‫כזה‪ .‬בלווי קריאות ויו ! ויו! של העגלונים‪ ,‬הגיע הדוד הענק הזה אחרי‬
‫שתי יממות למטרתו המרוחקת כארבעה קילומטרים‪ .‬אלפי תושבי‬
‫פיוטרקוב צפו במבצע כביר זה ביום ובלילה‪ ,‬בהתעניינות לא פחותה‬
‫מאשר בהזזת הכנסייה ברחוב ֶלשנו בווארשה‪.‬‬
‫(‪ - Leszno‬רחוב בווארשה‪ .‬כנסיית “מולד מרייה הקדושה”‪.‬‬
‫ב‪ 1-‬בדצמבר ‪ ,1962‬בעקבות הרחבת הרחוב‪ ,‬הכנסייה הוזזה ‪ 21‬מטר‬
‫אחורנית‪ .‬האירוע הווה מוקד התעניינות רבה של התושבים ה‪.‬י‪.).‬‬
‫אמנם נראו כבר ברחובות ניצני תחבורה מכאנית‪ ,‬אבל על כלי רכב‬
‫מכאניים הביטו בחשדנות‪.‬‬
‫על הנוסעים ברכב מסריח‪ ,‬רועש ומטרטר הסתכלו בהתפעלות כמו על‬
‫חלוצי התעופה‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫כלי רכב כזה הופעל בין פיוטרקוב וטומאשוב אבל אף פעם לא הצליח‬
‫להגיע ליעדו‪ .‬תמיד משהו התקלקל‪ ,‬ולא נמצא חכם שהיה מסוגל להניע‬
‫את ערמת הברזל הזו‪.‬‬
‫אזעקת דליקה עוררה בהלה בקרב עגלוני הכרכרות‪ .‬לשרות כבאי האש‬
‫המתנדבים לא היו סוסים משלו‪ .‬במקרה של דליקה עיקלו הכבאים כל‬
‫סוס שנקרה בדרכם‪ .‬ראשית כל פנו לתחנות הכרכרות‪ ,‬אך שם כבר לא‬
‫הייתה אף כרכרה‪ .‬אצל הסוסים פעלה תגובה מותנית ובהישמע אזעקת‬
‫דליקה‪ ,‬הסוסים דהרו אל האורוות‪ .‬התנהגות הסוסים הייתה לשביעות‬
‫רצון בעליהם מאחר ועבור השאלת הסוסים קיבלו שכר מועט בלבד‪.‬‬
‫כאשר אני נזכר בפיוטרקוב של פעם‪ ,‬כאשר אני חוזר במחשבותיי‬
‫אל היהודים שלי מאותה התקופה‪ ,‬אני רואה אותם בדוכנים‪ ,‬חנויות‬
‫ובתי מלאכה‪ .‬אני רואה אותם כסבלים‪ ,‬עגלונים וסתם חסרי תעסוקה‬
‫שחיפשו כל עיסוק מזדמן‪ .‬לא היה קל למצוא אז עבודה‪ .‬בתי חרושת‪,‬‬
‫משרדי ממשלה‪ ,‬ובתי עסק בבעלות לא יהודית היו מחוץ לתחום עבור‬
‫יהודים‪ .‬בתי עסק בהם עבדו יהודים‪ ,‬בעיקר במנהל‪ ,‬היו לא רבים‪ .‬היו‬
‫ונובק והייתה זאת טחנת הקמח‬
‫רשטיין‪ ,‬אוקסנֶ ר ַ‬
‫זילּב ַ‬
‫אלה מנסרות של ֶ‬
‫הורן‪.‬‬
‫של ְ‬
‫המפעל הגדול ביותר‪ ,‬אשר העסיק יהודים בעבודה משרדית וביצור‬
‫לרוקפ ֶלר של פיוטרקוב‪ .‬בראון‬
‫ֶ‬
‫היה בית הזיקוק של ּבראוּן‪ ,‬שנחשב‬
‫הקים את בית החולים היהודי ובית היתומים עבור ארבעה עשר ילדים‪.‬‬
‫אדון בראון‪ ,‬נדיב ביותר מבחינה כלל חברתית‪ ,‬היה חסכן ביותר בחיי‬
‫היום יום‪ .‬באוכלוסיה היהודית‪ ,‬נפוצו אמרות כנף שלו‪ .‬פעם‪ ,‬כאשר‬
‫בראון פיטר רואה חשבון ותיק‪ ,‬זה פנה וביקש‪“ :‬אדון בראון‪ ,‬אני יודע‬
‫שאני כבר זקן‪ ,‬אבל עצתו של עובד מנוסה עשויה לעזור לך לפעמים‬
‫באיזה מצב מסובך”‪ .‬תשובתו של הבוס הייתה כביכול‪“ :‬אז עוץ לי כיצד‬
‫להיפטר ממך”‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫רינק טריבונלסקי‪ ,‬כמו גם הרחוב היהודי‪ ,‬היה בעל אופי יהודי לא רק‬
‫בגלל חנויות היהודים הרבות או תחנת הכרכרות היהודיות‪ .‬רינק היה‬
‫סוג של מועדון‪ ,‬מקום מפגש לדיירי הרובע היהודי‪.‬‬
‫כאן נראו לרוב אותם האנשים‪ .‬אחדים באו על מנת לגלגל שיחה‪,‬‬
‫ובהזדמנות הזאת ללגום בירה בפונדקו של מרגולס‪ .‬הם לא עבדו בשום‬
‫מקום ולא היה להם שום מקצוע‪ ,‬הם חיו על חשבון נשותיהם‪ ,‬אשר‬
‫עסקו במסחר זעיר‪ ,‬תפרו בגדים זולים עבור חנויות בגדים המיועדים‬
‫לאוכלוסיה כפרית‪ ,‬ועסקו בשידוכים למרות שהיה זה בעיקר מקצוע‬
‫גברי‪.‬‬
‫דיירים אחרים של רינק טריבונלסקי נתמכו על ידי ילדיהם‪ ,‬אשר היגרו‬
‫לארה”ב או לאמריקה הדרומית‪ .‬אלה היו תמיד לבושים יפה‪ ,‬עם מקלות‬
‫הליכה או מטריות בידיהם‪ .‬אחרים באו לרינק לחפש פרנסה אחרת‪ .‬הם‬
‫תיווכו במכירת נדל”ן ‪ -‬כאן ניתן היה להרוויח כמה רובלים בהעלאת‬
‫מחירו של רכוש שנמכר במכירה פומבית‪ .‬עבור מספר רובלים ניתן היה‬
‫גם למצוא עד שקר‪.‬‬
‫כאשר מישהו זקוק היה לכסף‪ ,‬ברינק תמיד יכול היה לפגוש בחלפן‬
‫הכספים ז‪ .‬אשר ברשותו היה כל סכום ואת העסקה סגר בפינה חשוכה‬
‫בפונדקו של מרגולס או בכניסה לבית הקרוב ביותר‪.‬‬
‫ברינק טריבונלסקי פעלו יועצים משפטיים בעלי התמחויות שונות‪.‬‬
‫אנזֶ לם קוּיאבסקי (‪ )Anzelm Kujawski‬השחור‪ ,‬במעיל מסורתי ארוך עד‬
‫הקרסוליים‪ ,‬חובש כובע קטן‪ ,‬כתב ללקוחות שלו בקשות לבית המשפט‬
‫המחוזי‪ .‬השופט מוֹלצ’נוֹב (‪ ,)Molcznow‬נאלץ לשבור את הראש על‬
‫מנת לפענח את הבקשות הכתובות בשפה רוסית משונה‪ .‬את לימודי‬
‫השפה הרוסית החל אדון קוייבסקי בבית הספר העממי‪ ,‬היכן שמורה‬
‫יהודי לימד בשפה הרוסית ילדים יהודים שדיברו בבית יידיש‪ .‬מאוחר‬
‫‪93‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫יותר הוא השתלם ברוסית בצבא הרוסי בו שירת יחד עם גרוזינים‪,‬‬
‫ארמנים וטטארים‪.‬‬
‫סקל ּברוֹנוֹבסקי‬
‫בדרגה גבוהה יותר היה המשפטן ַח ֶ‬
‫(‪ .)Chaskiel Bronowski‬הוא נראה מכובד‪ .‬הוא גידל זקן דליל כל כך‬
‫עד שניתן היה לספור את מספר שערותיו‪ .‬הוא לבש מעיל יותר מודרני‪,‬‬
‫קצר יותר ואלגנטי‪ ,‬ובאירועים חגיגיים ‪ -‬הוא חבש מגבעת‪ .‬הוא נחשב‬
‫למומחה בענייני רישום קרקעות‪ .‬אמרו עליו שיש לו ראש זהב‪ ,‬כמו‬
‫העורך דין המכובד ֶאטינגֶ ר‪.‬‬
‫גלאטר‪ ,‬איש קטן עם זקן בלונדי‪-‬אדמוני‪ ,‬עסק בפעילות רחבה‬
‫ֶ‬
‫אדון‬
‫יותר‪ .‬בעצם הוא היווה מוסד בעל התמחויות רבות‪ .‬האיש החכם הזה‪ ,‬לא‬
‫רק קישר בין עורך הדין והלקוח‪ ,‬אלא רמז גם על דרך הטיפול במקרה‬
‫הנדון ובעצותיו השתמשו אפילו עורכי דין ידועים‪ .‬בנוסף לכך ידע‬
‫להסדיר עניינים שונים במשרדי המחוז ובמקרים חשובים נסע אפילו‬
‫לווארשה‪.‬‬
‫פישל ג‪ ..‬היה לו צוואר ארוך‪,‬‬
‫דמות יום יומית ברינק טריבונלסקי‪ ,‬היה ֶ‬
‫פנים מוארכות ומקומטות בצבע סלק אדום‪ ,‬פה ושם מוכתמים בכתמים‬
‫כחולים‪ ,‬אף ארוך וצר וחריצים צרים של העיניים‪ .‬דומה היה לתרנגול‬
‫הודו‪ .‬פישל ג‪ .‬כיהן כראש חברה קדישא‪ .‬מעמד זה‪ ,‬כמו כל החברה‪,‬‬
‫היה מכובד‪.‬‬
‫רק כאשר נקבר יהודי אמיד‪ ,‬הסתיים טקס הקבורה בסעודה דשנה‪.‬‬
‫קברנים‪ ,‬למרות שעוסקים במלאכה קודרת‪ ,‬היו לרוב אנשי הומור‪.‬‬
‫לפישל‪ ,‬אשר נראה תמיד לא מרוצה ממשהו‪ ,‬היו סיפורי אימה הקשורים‬
‫בבית העלמין‪ .‬סיפר פישל‪...“ :‬בעיירה יהודית מסוימת השתוללה מגפת‬
‫חולירע ואיימה בהכחדה של כל האוכלוסייה” “לא עזרו תפילות חמות‬
‫בבתי הכנסת‪ ,‬ולא התענית‪ .‬המגפה האיומה הפילה כל יום קורבנות‬
‫‪94‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫חדשים‪ .‬במצב זה הוחלט להביא מעיירה שכנה‪ ,‬רב המוכר כמחולל‬
‫ניסים‪ .‬הרב מחולל הניסים קבע שיש לסגור את שערי בית העלמין על‬
‫מפתח ולהעמיד לפניו חייל עם רובה‪ .‬תפקידו של החייל היה לשאול את‬
‫הקברנים המתקרבים את מי הם עומדים לקבור‪ .‬כאשר התשובה הייתה‬
‫“יהודי” היה עליו לאומר‪“ :‬הסתלקו מכאן‪ ,‬ליהודי אין כאן מקום!”‬
‫החייל‪ ,‬אשר סעד ושתה כדת על חשבון הקהילה המקומית‪ ,‬היה כל‬
‫כך שתוי‪ ,‬שבמקום לאמר “הסתלקו”‪ ,‬אמר‪“ :‬אתם נושאים יהודי? טוב‪,‬‬
‫ליהודי תמיד יימצא מקום”‪ .‬וכך הפסיד הרב מחולל הניסים את הקרב‬
‫עם מגפת החולירע‪”.‬‬
‫שמולק‪,‬‬
‫ֶ‬
‫בן זוגו לשיחה של פישל ג‪ ,.‬במיוחד בימי ראשון‪ ,‬היה השוחט‬
‫בן לשושלת משפחתית של שוחטים‪ .‬הוא היה האחרון במקצוע זה‪ ,‬כי‬
‫בניו כבר הלכו לגימנסיה‪ ,‬ובנותיו נישאו לסוחרים‪ .‬שמולק היה חסון‪,‬‬
‫שרירי ובעל ראש עגול כמו גלובוס עם רשת גיאוגראפית של נימים‪.‬‬
‫כאשר הילדים יצאו מהבית‪ ,‬החליט להגר לפלסטינה‪ .‬בקשר להגירה‬
‫זו‪ ,‬שמולק נסע לווינה‪ .‬הוא היה מוקסם מהממלכה האוסטרו‪ -‬הונגרית‬
‫והביט על תפארת בירתה דרך משקפי מקצוע השוחט‪ .‬בחזרו לפיוטרקוב‬
‫סיפר על נפלאות ווינה‪“ ,‬שמעולם לא ראה חנות בשר גדולה כל כך‪,‬‬
‫ובכיכר מריה טרסה התפעל מפסלה של הצארית קטרינה השנייה‪.”...‬‬
‫תמיד נכח ברינק גולדברג המתולתל‪ ,‬חלפן הכספים והמתווך‪ .‬הוא היה‬
‫אדם אמיד‪ ,‬בעל בית ברחוב היהודי ובו דירה נקייה עם מרפסת‪ .‬הוא‬
‫היה רווק זקן‪ ,‬ובחברה יהודית הייתה זו תופעה‪ ,‬אם לא יוצאת דופן‬
‫אז לפחות נדירה מאד‪ .‬את סוד סיבת הרווקות שלו גילה רק לרופאים‬
‫ובפניהם טען‪ ,‬שבאופן כללי הוא מרגיש בטוב‪ ,‬אלא “בעניין ההוא” הוא‬
‫חלש‪ .‬בחולשות מסוג זה מרפאים בדיסקרטיות וטיפל בו האח הישר‬
‫והשמנמן‪ ,‬פינקושביץ’ מבית החולים היהודי‪ .‬נדרש חשמל רב והרבה‬
‫מאד אמצעים מעוררים אחרים על מנת להפעיל את “הדבר הזה”‪ ,‬אך‬
‫‪95‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫כל “הפינוקים” הללו לא העלו את רגישותו של המטופל לקסמי נשים‪.‬‬
‫הוא נשאר רגיש רק לזהב‪.‬‬
‫ברינק טריבונלסקי נפגשו גם סוחרים בקנה מידה גדול‪ .‬הסוחר ַרּפוֹּפוֹ‬
‫רט‪ ,‬לבן כמו יונה‪ ,‬קטן קומה וצנום‪ ,‬כפוף במקצת‪ ,‬נראה כמו קדוש‪.‬‬
‫ראשו של בעל השיבה הזה המה מרעיונות נועזים ורומנטיים שונים‪.‬‬
‫בלהט התחרותי שלו‪ ,‬לא שקל את הקשיים האפשריים ולא ראה את‬
‫המהות ההגיונית של פעולה כלשהי‪ ,‬אלא רק את כדאיות העסקה‪.‬‬
‫רפופורט התנהג כמו ספורטאי אשר ראה בפעולותיו המסחריות משחק‬
‫בפני עצמו‪ .‬העסקות הכושלות של רפופורט‪ ,‬שימשו מקור להערות‬
‫מבדחות בעולם הסוחרים היהודים‪.‬‬
‫בעת מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬כאשר פיוטרקוב הייתה תחת כיבוש‬
‫הצבא האוסטרו ‪ -‬הונגרי‪ ,‬הגה רפופורט רעיון לייבא לקראת חג הפסח‬
‫מספר קרונות של בצל הונגרי הידוע באיכותו‪.‬‬
‫היו אלה עיתות מלחמה‪ .‬התחבורה הועמדה‪ ,‬ראשית כל‪ ,‬לצרכי הצבא‪.‬‬
‫רכבות עם מצרכים עבור האוכלוסייה האזרחית פעלו באופן לא סדיר‬
‫ובאיחורים ניכרים‪ .‬הבצל של רפופורט הפך‪ ,‬כפי שאומר הפתגם‪,‬‬
‫ל”חרדל אחרי הארוחה”‪ .‬הקרונות עם הבצל הגיעו במצב נוראי‪ .‬בגלל‬
‫זמן ההובלה הארוך‪ ,‬רוב הבצל פשוט נרקב‪ .‬רפופורט בכה על המשלוח‬
‫ההרוס והבצל הרקוב סחט דמעות מעיניי כל בני משפחתו‪ ,‬כאשר ראש‬
‫המשפחה הושיב את כולם לברור את המטעם שאמור היה להגיע לחג‬
‫הפסח‪.‬‬
‫לעתים קרובות נראה ברינק טריבונלסקי “הבנקאי” ג‪ .‬פ‪ ,.‬אשר גר‬
‫בכיכר צ’רניצקי (‪ )Plac Czarnieckiego‬הסמוכה‪ .‬ג‪ .‬פ‪ .‬היה לבוש בצורה‬
‫קצת משונה ומרושלת‪ .‬הוא לבש ז’קט מסורתי ארוך עד הברכיים‪ ,‬קצת‬
‫מקומט‪ ,‬עם דשים מקומטים אף הם‪ .‬הז’קט היה פתוח בחזית ומתחתיו‬
‫‪96‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫הציצה אפודה ירוקה ומוכתמת‪ .‬סביב פניו גידל זקן נוקשה בצבע‬
‫בלונד‪-‬חלודה‪ .‬על ראשו חבש מגבעת עגולה‪ ,‬ומתחתיה נראה מצח‬
‫מקומט מרוב מחשבה עמוקה‪ֶ .‬רּב ג‪ .‬פ‪ .‬פיצח גרעיני חמניות בשיניו‬
‫הצהובות‪ ,‬ואת הקליפות ירק על המדרכה‪.‬‬
‫תמיד היה מוקף בפמליית “לווינים”‪ ,‬אשר לא בהכרח היה להם עניין‬
‫בבנקאי‪ ,‬אלא שהימצאות בקרבת אדם מכובד כזה נחשבה לכבוד‬
‫גדול‪ .‬האיש היה חתנו של ֶרּב נ‪ .‬ה‪ ,.‬ראש משפחה אמידה בפיוטרקוב‪,‬‬
‫או נכון יותר ראש של שבט משונה‪ ,‬כפי שזה קורה בחוגי משפחות‬
‫פטריארכאליות סגורות‪ .‬הם גרו קרוב זה לזה ובילו רק בחברת קרוביהם‪.‬‬
‫הם נראו ברחובות רק לעתים רחוקות‪ .‬הם היו כהים‪ ,‬קודרים ועקומים‪,‬‬
‫כמו דמויות מציוריו של גויה (הצייר הספרדי ‪ Francisco Goya -‬ה‪.‬י‪.).‬‬
‫אחת מבנותיו של ֶרּב נ‪ .‬הייתה מכורה לתה‪ .‬תמיד הייתה ברדיפה אחרי‬
‫סוגיו השונים‪ .‬אחרי מותה נמצאו בביתה כמויות עצומות של תה שלא‬
‫היו מביישות את מחסני חברות התה הגדולות‪ ,‬כמו שוּמילין (‪)Szumilin‬‬
‫או קוּזניֶ צוֹב (‪.)Kuzniecow‬‬
‫ֶרּב נ‪ ,.‬ישיש קטן‪ ,‬כפוף וחובש מגבעת‪ ,‬במעיל מסורתי מבריק‪ ,‬נתמך‬
‫במקל הליכה קצר‪ ,‬הופיע תמיד בליווי משרת‪ ,‬אשר העביר אותו את‬
‫הכביש ובמקרה של גשם‪ ,‬פרס מעליו מטריה כמו מעל שליט הודי‪.‬‬
‫משפחת ה‪ .‬הייתה משפחה חרדית‪ ,‬ששמרה בקפדנות את כל מצוות‬
‫הדת‪ ,‬עובדה שלא היוותה בעיה‪ ,‬היות שבית הכנסת אורגן בביתם וכן‬
‫המשפחה והשכנים סיפקו את המניין הדרוש‪ .‬בנותיו של ֶרּב ה‪ .‬נישאו‬
‫לאנשים בעלי השכלה גבוהה‪ ,‬אך נכדיו לא הלכו לגימנסיה אלא נבחנו‬
‫בבחינות בגרות אקסטרניות‪ .‬תהליך איטי זה של האמנציפציה היה‬
‫אופייני לסביבה החברתית תחת הכיבוש הרוסי‪ .‬השפה הרוסית לא‬
‫נקלטה‪ ,‬והתרבות הזרה לא נטמעה בסביבה החברתית הסגורה‪ .‬מצב‬
‫‪97‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫הדברים היה שונה תחת הכיבוש האוסטרי‪ ,‬שם שלטה השפה הפולנית‬
‫וההשכלה הייתה פתוחה לאוכלוסייה היהודית‪.‬‬
‫רחל‪ ,‬בתו של בעל בית המרזח‪ ,‬בקרה בהצגה בעיר קרובה יחד עם אשתו‬
‫של מושל המחוז‪ .‬בקראקוב‪ ,‬אחד מבני משפחתו של שמש בית הכנסת‪,‬‬
‫אינפלד (‪ - Leopold Infeld‬פיזיקאי ה‪.‬י‪ ).‬השתתף במחקרו של אלברט‬
‫איינשטיין‪ .‬כאן‪ ,‬בפולין הקונגרסאית‪ ,‬הדבר היה בלתי אפשרי‪.‬‬
‫טיפוח המסורת הלאומית והדתית‪ ,‬ויחד עם זאת אמידות חומרית רבה‪,‬‬
‫גרמו למעמד מיוחד של משפחת ה‪ .‬בחברה היהודית‪ .‬היה זה כבוד גדול‬
‫להיות מיוחס למשפחת ה‪ .‬על מנת לתאר את המצב הפיננסי הטוב של‬
‫אדם‪ ,‬נהוג היה לומר‪“ :‬עשיר כמו ֶרב ה‪.”.‬‬
‫לדייג יש ריח של ים‪ ,‬ליערן ‪ -‬ריח של יער ולספרן ‪ -‬ריח של ספרים‪.‬‬
‫גרינשטיין היה ריח של ספרים‪ .‬אל חנות הספרים הוא הגיע‬
‫ֲ‬
‫לדידיֶ ה‬
‫הישר מכרכי התלמוד מעליהם ישב ימים שלמים‪ .‬הוא יכול היה‬
‫להרשות לעצמו זאת‪ ,‬היות שהיה חתנו של סוחר אמיד‪ .‬כאשר החותן‬
‫פשט את הרגל‪ ,‬דידיה היה חייב לצאת לעצמאות‪ .‬הוא התרחק מהתלמוד‬
‫גרוֹדזקה‪,‬‬
‫ָ‬
‫אך לא מהספרים‪ .‬הוא פתח איפה‪ ,‬לא הרחק מרינק‪ ,‬ברחוב‬
‫חנות לספרי לימוד משומשים‪ .‬כאשר אחז בידיו ספר כלשהו‪ ,‬ללא תלות‬
‫בתוכנו‪ ,‬עשה זאת בחן ותמיד עם חיוך אדיב של אינטלקטואל‪.‬‬
‫בחנות סייעה לו אשתו‪ ,‬אשר דמותה נמוגה בעומקה של החנות הצרה‬
‫והחשוכה‪ .‬פניה היו חיוורים‪ ,‬מחייכים תמיד וכאשר דיברה באדיבות עם‬
‫הלקוחות‪ ,‬הראתה שורת שיניים לבנות כמו שלג‪.‬‬
‫על היהודים שדיברו פולנית אמרו‪ ,‬שהם דיברו או טוב מאד או רע‬
‫מאד‪ .‬אף פעם לא טוב‪ .‬את הספרן דידיה לא ניתן היה לשייך לאף אחת‬
‫מהקבוצות הנ”ל‪ .‬הוא היה אומר “כן” או “לא”‪ .‬את השאר הוסיף בהבעות‬
‫פנים‪ .‬אשתו הייתה יותר בת שיחה‪ .‬בעבר למדה באופן פרטי אצל גב’‬
‫‪98‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫טשצ’ינסקה (‪ )Trzcińska‬ובשפה פולנית לא היו לה שום קשיים‪.‬‬
‫ָ‬
‫בחברה יהודית מסורתית קיבלו הבנות השכלה רחבה יותר מאשר בנים‪.‬‬
‫את הבנות שלחו לאכסניות פרטיות ורק בשבתות נשארו בבית‪ .‬בחוגים‬
‫אלו לימדו את הבנות נגינה על פסנתר ואת השפה הצרפתית‪ ,‬שאז‬
‫הייתה מדוברת בחוגים רחבים‪.‬‬
‫בהיררכיה המשפחתית היה לאישה תפקיד מוביל‪ .‬היא דאגה לחינוך‬
‫הבנות ולהכנת הבנים לעול הפרנסה‪ .‬היא הייתה אחראית למציאת בני‬
‫זוג עבור ילדיה‪ .‬היא לקחה חלק בעסקי בעלה‪ ,‬ייצגה את בעלה במשרדי‬
‫הממשלה‪ ,‬וכאשר נוכחותו הייתה בלתי נמנעת‪ ,‬הופיע תמיד מסוגר‬
‫ונבוך בחברתה‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬למרות שבבית הייתה לאישה עמדה כל כך חזקה‪ ,‬בחיי החברה‪,‬‬
‫על פי המנהג המזרחי‪ ,‬היא לא לקחה כל חלק‪ .‬היא לא נראתה בסלון‬
‫העירוני ‪ -‬רחבת רינק טריבונלסקי‪ .‬יוצאת מהכלל הייתה סוחרת‬
‫המליחים ז‪ ,.‬שהייתה משוחררת מכול אמונות תפלות‪ .‬ז‪ .‬ניהלה חנות‬
‫גדולה לדגים מלוחים ברחוב גרודצקה‪ .‬חנות זו סיפקה דגים מלוחים לא‬
‫רק לרובע היהודי‪ ,‬אלא לעיר כולה‪.‬‬
‫בדייג בינלאומי דג המליח הוא אולי הדג החשוב ביותר‪ .‬הוא נמצא על‬
‫דלפקי בתי מרזח‪ ,‬פונדקים‪ ,‬במסעדות יוקרה ובנשפים המפוארים ביותר‪.‬‬
‫דג מלוח ליד לחם ותפוחי אדמה מהווה את המזון החשוב ביותר של דלת‬
‫העם‪ .‬דג מלוח מופיע אז במערומיו‪ ,‬עם בטנו הכסופה וגבו הכחול כהה‪,‬‬
‫ברוטב חריף ובריח מלוח‪ .‬בנסיבות חגיגיות‪ ,‬מעוטר במדליוני עגבנייה‬
‫ומלפפון חמוץ וטובל במיונז או ברוטב אחר‪ .‬הברק הכסוף של הדג‬
‫המלוח‪ ,‬נצנץ ביהלומי הטבעות על אצבעותיה של מוכרת המליחים‪,‬‬
‫הגב’ ז‪ ..‬היא “שטה” הרחק מהמליחים שלה‪ ,‬לאחר אמבטיית מי קולון‪,‬‬
‫מקורצפת בסבון של “פולס” (‪ ,)Puls‬ולמרות שסימני זקנה נראו כבר על‬
‫‪99‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫פניה‪ ,‬מיהרה במרץ אל הפורום של רינק טריבונלסקי‪ ,‬כדי להשתעשע‬
‫קצת בחברה‪.‬‬
‫שנים‪ ,‬שנים מאוחר יותר‪...‬‬
‫בתקופת הכיבוש הנאצי‪ ,‬לפני שעת העוצר‪ ,‬הופיע ברינק‪ ,‬שנמצא אז‬
‫בתחום הגטו‪ ,‬ועורר אימה ובהלה כללית‪ ,‬איש גסטאפו בשם וויליאמס‬
‫(‪ )Wiliams‬בלווי כלבו‪ ,‬זאב גדול ושחור‪ .‬הכלב קיבל חינוך נאצי יסודי‬
‫“יוּדה” (‪ ,)Jude‬זינק על הקורבן וחזר אל בעליו עם‬
‫ובשמעו את הסיסמה ֶ‬
‫קרע בגדיו המגואלים בדם‪ .‬בהמשך נכנס וויליאמס למגדנייה קטנה‪,‬‬
‫והכלב‪ ,‬בניגוד לחוקי נירנברג‪ ,‬טרף עוגיות יהודיות‪ ,‬לשמחתו של‬
‫בעליו‪.‬‬
‫היום רינק טריבונלסקי הוא מקום צבעוני‪ ,‬עם משטח מבריק‪ ,‬עציצים‬
‫ארוכים עם שפע של פרחים‪ .‬אין כאן יותר כרכרות יהודיות‪ .‬אין יותר‬
‫ריח של שמן פשתן מחנויותיהם של שמרגד ובלכטובסקי‪.‬‬
‫המטיילים המשוחחים‪ ,‬ה”לופטמנצ’ים” היהודים‪ ,‬הכל כך מושרשים‬
‫בנופו של רינק טריבונלסקי הישן‪ ,‬אינם כבר‪ .‬בהתאם להבטחתו של‬
‫המושל הנאצי פישר (‪ ,)Fischer‬מארבעה עשר אלף יהודי פיוטרקוב‬
‫טריבונלסקי נשאר רק בית העלמין היהודי‪ .‬החיים‪ ,‬הפכו לערמות אפר‬
‫בטרבלינקה ובכבשני אושוויץ‪.‬‬
‫פיוטרקוב טריבונלסקי‪1968-1970 ,‬‬
‫‪100‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫זכרונות‬
‫‪101‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫‪102‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫הגימנסיה הרוסית‬
‫מעל הבניין של מנזר הישועים ‪ -‬גוש בניינים מסיבי וכבד המוקף‬
‫בחומות תומכות רבות ‪ -‬צמח בסוף המאה ה‪ 19-‬מגדל דמוי בצל‪,‬‬
‫כמו פקק במכל כרסתני ‪ -‬הכנסייה הפרבוסלאבית אשר נבנתה בתוך‬
‫הרובד העליון של החומות העתיקות‪ .‬מראה המגדל נָ גַ ד את הגוש‬
‫של בניין הנזירים והמגדלים התאומים בסגנון הברוק‪ ,‬הצמודים‬
‫לכנסייה הישועית‪ ,‬ומגדל הכנסייה המלכותי העטור בקסדה נפלאה‬
‫בסגנון הברוק‪.‬‬
‫בניין הגימנסיה הרוסית‬
‫‪6‬‬
‫‪ 6‬צילום‪ :‬אתר ‪http://www.dawnypiotrkow.pl/‬‬
‫‪103‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫בבניין הזה (היום בית הספר התיכון על שם בולסלב חרוברי ‪Bolesław -‬‬
‫‪ )Chrobry‬ממוקמת הייתה הגימנסיה הרוסית‪ .‬הכניסה אל הגימנסיה לא‬
‫הייתה כפי שהיא היום‪ ,‬מצד הרחוב נדרובי (‪ ,)Nadrowy‬אלא מרחוב‬
‫פייארסקה (‪ .)Pijarska‬במקום החצר הקדמית הרחבה ומגרש הספורט‪,‬‬
‫היה גן רחב של כבוד המנהל‪ ,‬אשר גר בבניין הגימנסיה בקומת קרקע‬
‫גבוהה עם מרפסת הפונה אל הגן‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬כאשר על המרפסת הזאת יבשו אגוזי מלך בסל נצרים גדול‪ ,‬הרימו‬
‫התלמידים בהפסקה הגדולה את הסל מהקומות העליונות לכיתה‪ .‬הם‬
‫עשו זאת בעזרת חבל עם וו בקצהו‪ ,‬ובאותה הדרך החזירו את הסל‬
‫למקומו כשהוא מלא קליפות‪.‬‬
‫הגימנסיה הייתה מוקפת בחומה כמו בית סוהר‪ .‬בגובה הקומה‬
‫הראשונה היה תלוי שלט כחול כהה ארוך‪ .‬ליד נשר דו ‪ -‬ראשי‬
‫שחור נכתב עליו באותיות זהב‪“ :‬פטרקובסקייה מוז’סקייה גימנסיה”‬
‫(‪ - Petrakowskaja Mużskaja Gimnazja‬הגימנסיה לבנים של‬
‫פיוטרקוב ה‪.‬י‪.).‬‬
‫ליד השער‪ ,‬עם צרור מפתחות כבדים בידו‪ ,‬שמר על הכניסה השוער‬
‫פרנצ’ישק (‪ ,)Franciszek‬שכונה בשם ציקלופ‪ ,‬אשר איבד עין אחת‬
‫במלחמה עם טורקיה‪ .‬בנוסף לתפקיד השוער היה באחריותו גם בנין‬
‫בתי השימוש הפרימיטיביים הממוקמים ליד החומה‪.‬‬
‫פרנצ’ישק היה אחד מבעלי התפקידים בגימנסיה‪ ,‬אשר‪ ,‬ללא כל‬
‫מעצורים‪ ,‬דיבר עם התלמידים בפולנית‪ .‬לרוב הצטמצמה השיחה‬
‫בבקשת “שלמונים” קטנים ‪ -‬חמש קופיקות לסיגריות‪ .‬אל כולם‪ ,‬החל‬
‫מהכיתה הנמוכה ביותר עד לכיתה השמינית‪ ,‬פנה בגוף שני‪ .‬הייתה לו‬
‫אמנם רק עין אחת‪ ,‬אך חדות ראייתה אפשרה לו‪ ,‬אחרי שנים רבות‪,‬‬
‫לזהות ברחוב‪ ,‬ללא טעות‪ ,‬חניך לשעבר של הגימנסיה‪ ,‬שהיה לרופא‪,‬‬
‫‪104‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫שופט‪ ,‬עורך דין או תעשיין‪ .‬ללא העלאת התעריף וללא כל הבדל באופן‬
‫הפנייה‪ ,‬ביקש חמש קופיקות לסיגריות‪.‬‬
‫תעריף גבוה יותר מזה של ציקלופ היה ליוזף קוחרסקי‬
‫(‪ .)Józef Kucharski‬הוא נקרא יוזף‪ .‬עבור שירותיו שולמו רובלים‪ ,‬אבל‬
‫משימותיו היו יותר חשובות ומסוכנות‪ .‬הוא היה שליח‪ .‬הלך לדואר‬
‫ולמשרדים‪ ,‬עשה קניות עבור המורים ועוד עניינים קטנים שונים‪.‬‬
‫היה זה תפקיד צנוע‪ ,‬אבל ההכנסות העיקריות שלו נבעו מהשירותים‬
‫הנסתרים אשר ביצע עבור התלמידים‪ .‬הוא השתמש‪ ,‬כנראה‪ ,‬בעותקי‬
‫מפתחות‪ ,‬שבעזרתם היה מוציא את המבחנים הלא מוצלחים של‬
‫התלמידים ומחזיר במקומם מבחנים חדשים ומתוקנים‪ .‬עבור המבצעים‬
‫הללו העריכו אותו מאד‪ ,‬התלמידים‪ ,‬כמובן‪ ,‬ולא המורים‪ ,‬והוא היה‬
‫מוזמן למסיבות סיום בחינות הבגרות ונחשב בהן כ”פרסונה גראטה”‪.‬‬
‫בניית הכנסייה הרוסית בגימנסיה בפיוטרקוב‪ ,‬הייתה השלב הסופי‬
‫בתהליך הטמעת החינוך הפולני בחינוך הרוסי‪ .‬התהליך הוחל בזהירות‬
‫ובאופן שיטתי על ידי טולסטוי‪ ,‬נמשך ללא פשרות והתבסס על ידי‬
‫המפקח על החינוך של מחוז ווארשה‪ ,‬ששמו היה אפוחטין (‪.)Apuchtin‬‬
‫“העבודה הטובה” של אפוחטין הייתה לשביעות רצונו המלאה של הצאר‬
‫מיקולאי השני ואת שביעות רצונו הביע במכתב אל המפקח על החינוך‬
‫של מחוז ווארשה מיום ‪ 29‬בינואר ‪ .1897‬המכתב מופיע בעבודתו של‬
‫דוקטור אדם פרוכניק‪ ,‬אשר יצאה לאור לרגל ‪ 25‬שנות מאבק למען‬
‫החינוך הפולני ואני מביא אותו במלאו‪:‬‬
‫“אלכסנדר לבוביץ’ ‪ -‬כתב הצאר ‪ -‬עם מתן אישורי לבקשתך לשחרר‬
‫אותך מתפקיד המפקח על החינוך של מחוז ווארשה‪ ,‬בו זמנית עם‬
‫מינויך לנשיא הסנאט‪ ,‬אני רואה זאת כחובתי להביע את תודתי עבור‬
‫שירותך המכובד במשך יותר מיובל שנים במסגרת הצבא והשירות‬
‫האזרחי‪ ,‬ובמיוחד על פעילותך בת שבע עשרה השנים‪ ,‬בתפקיד הקשה‬
‫‪105‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫והאחראי בווארשה‪ ,‬שם נקראת לעמדה המובילה בחינוך הנוער בממלכה‬
‫הפולנית‪ ,‬על פי רצונו של סבי הקיסר אלכסנדר ה‪ .II-‬באמצעות‬
‫השאיפה הקפדנית והבלתי מתפשרת לביסוסה של השפה הרוסית בבתי‬
‫הספר הרבים במדינה‪ ,‬ועל ידי השתדלות בלתי פוסקת לקיום קשר עם‬
‫הקיסרות באמצעות המדיניות הרוסית‪ ,‬זכית באמון השליט‪ ,‬אבי המנוח‪,‬‬
‫אשר למרות בקשתך לשנות את שטח פעילותך‪ ,‬מצא להכרחי להאריך‬
‫את שירותך במחוז הוורשאי‪ .‬רצוני הוא‪ ,‬שהבאים אחריך לתפקיד‬
‫זה ישמרו תמיד‪ ,‬ללא פשרות‪ ,‬על העקרונות‪ ,‬אשר אתה בנית ליסוד‬
‫חינוך הנוער הפולני‪ .‬בהבעת שביעת רצוני המיוחדת מתפקודך כמגן‬
‫עקרונות אלה במשך כל עת שירותך בארץ פולין‪ ,‬אני נשאר תמיד‬
‫עבורך‪ ,‬מיקולאי”‪.‬‬
‫הטמעת החינוך הרוסי בפולין (“רוסיפיקציה” ה‪.‬י‪ ,).‬החלה בשלבים‪,‬‬
‫כבר משנת ‪ ,1864‬סמוך לכישלון “ההתקוממות של ינואר”‪ ,‬והושלמה‬
‫בשנת ‪ .1871‬כישלון ההתקוממות גרם לשיתוק החיים הפוליטיים‪.‬‬
‫המחנה הפוליטי בעל ההשפעה הרבה ביותר‪“ ,‬הדמוקרטיה הלאומית”‬
‫(‪ ,)Narodowa Demokracja‬קרא לשקט ולשיקול דעת‪ .‬את מתן הצביון‬
‫הלאומי הפולני במסגרת החינוך הרוסי ראה בהמתנה כנועה למחווה‬
‫אצילי של השליט‪.‬‬
‫בכול בוקר מהרו אל הגימנסיה המון בני הנוער הפולני במדי‬
‫בית הספר‪ ,‬עם תיקי גב‪ ,‬חובשי כובעים עם סמל בצורת שני‬
‫עצי דקל מוצלבים והאותיות ‪ - P.G.‬הגימנסיה של פיוטרקוב‬
‫(‪ ,)Piotrkowskie Gimnazjum‬דרך הרחובות קונורסקי ופייארסקה‪.‬‬
‫הדרך אל בית הספר שלנו הובילה דרך חצר אספלט קטנה‪ ,‬מדרגות אבן‬
‫אחדות ומבוא עץ מזוגג קטן‪ .‬המבוא הקטן והצפוף כמו קופסה‪ ,‬השתלב‬
‫בזיכרונם של חניכי הגימנסיה עם רגשות חזקים‪ .‬כאן‪ ,‬בפעם הראשונה‪,‬‬
‫עדיין במכנסיים קצרים‪ ,‬עם ראש מגולח‪ ,‬כשבידך טופס מגולגל של‬
‫‪106‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫מסמך המזכירות‪ ,‬צמוד לנייר ספוג אדום‪ ,‬באת למבחן כניסה לגימנסיה‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬המתנת עם אימא בהתרגשות לפסק הדין של הקבלה לגימנסיה‪,‬‬
‫אשר פורסם בארון הזכוכית על הקיר‪.‬‬
‫בקומת הקרקע נמצאו הדירה הרשמית של המנהל חברוב (‪,)Chabarow‬‬
‫המשרד שלו והמזכירות‪ .‬בקומה הראשונה ובקומה השנייה נכנסת‪ ,‬דרך‬
‫מסדרונות ממורקים ומבריקים‪ ,‬אל כיתות הלימוד אשר דמו לתאי המנזר‪.‬‬
‫לפני השיעור הראשון‪ ,‬התאספו התלמידים הפרבוסלאביים בקומה‬
‫הראשונה בכנסייה הרוסית‪ ,‬בלווי הכומר הארוך לוז’קין (‪ ,)Łożkin‬אשר‬
‫איש מהתלמידים הפרבוסלאביים לא לקח אותו ברצינות‪ .‬כינו אותו‬
‫“באטיושקה וודיאנוי” (‪ - )Batiuszka Wodianoj‬האב המימי‪.‬‬
‫התלמידים הקתולים התאספו לטקס זהה בקומה הראשונה באולם גדול‬
‫ששימש אולם ישיבות‪ ,‬בו התקיימו ישיבות הסגל הפדגוגי וכן מפגשים‬
‫חגיגיים עם התלמידים‪ .‬הטקס חזר על עצמו גם בשפה הרוסית‪ ,‬ללא‬
‫נוכחות איש כנסייה‪ ,‬אלא בנוכחות פרופסור פביאני (‪ ,)Fabiani‬זקן‬
‫הצוות הפדגוגי‪ ,‬שהיה מוערך על ידי השלטונות ועל ידי חבריו‪ ,‬ובעיקר‬
‫על ידי חניכיו‪ ,‬פולנים‪ ,‬רוסים ויהודים כאחד‪.‬‬
‫שולחן ארוך‪ ,‬מכוסה בבד ירוק וסביבו כסאות עם משענות גבוהות‪,‬‬
‫עמד באולם‪ ,‬במרחק מספר צעדים מהקיר המערבי‪ .‬על הקיר‪ ,‬מהרצפה‬
‫ועד התקרה‪ ,‬היה תלוי פורטרט ענק של הצאר‪ ,‬שכרטיס הביקור שלו‬
‫היה בקיצור‪( :‬מובא כאן בתרגום חופשי ה‪.‬י‪ ).‬הוד מעלתו שליט מדינה‪,‬‬
‫השליט ניקולאי אלקסנדרוביץ’‪ ,‬שליט יחיד של רוסייה הגדולה‪ ,‬צאר‬
‫של פולין‪ ,‬נסיך רם של פינלנד‪...‬‬
‫‪(Jego Imperatorskoje Wielczestwo Gosudar, Imperator Nikołaj‬‬
‫‪Aleksandrowicz Samodzierżawiec Wsierosyjski, Car Polskij,‬‬
‫)…‪Wielkij Kniaź Finlandzkij‬‬
‫‪107‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫הצאר היה בעל קומה לא גבוהה‪ ,‬אבל בפורטרט הזה דמותו הוארכה‬
‫כל כך‪ ,‬עד שהוא נראה כמו דמות מעוותת על המסך‪ .‬הוא נעל מגפיים‬
‫מבריקים ומדים ססגוניים של קצין חיל רגלים‪ ,‬מקושטים בצבירים‬
‫אסטרונומיים של כוכבי האבנים היקרות‪ ,‬שבהן הייתה האימפריה‬
‫הצארית עשירה כל כך‪ .‬על המדים הצטלבו אבנטים צבעוניים רחבים‬
‫ומהכתפיות השתלשלו נטיפי זהב‪ .‬פני המלאך של הצאר‪ ,‬המוקפים‬
‫בזקנקן מטופח‪ ,‬היו שקטים‪ ,‬קדושים כמו איקונה‪ .‬הפורטרט היה נתון‬
‫במסגרת מוזהבת מסיבית ובראשה סמל השלטון ‪ -‬תבנית מסיבית של‬
‫כתר מוזהב‪.‬‬
‫בין חומות הגימנסיה היה הנוער הפולני נשטף בגל רוסיפיקציה‪.‬‬
‫התלמידים דיברו בשפה הפולנית רק בינם לבין עצמם ובלחש ואף פעם‬
‫לא בנוכחות שלטונות בית הספר‪ .‬בכל מקום צותתו להם‪ ,‬והעוזרים של‬
‫מחנכי הכיתות ריגלו אחריהם‪ .‬חרנובסקי (‪ ,)Chrenowski‬ווסקובויניקוב‬
‫(‪ )Woskobojnikow‬וקומפצנוב (‪ )Kompancow‬הסתובבו במסדרונות‬
‫ובעת ההפסקות והציצו אל בתי השימוש‪ ,‬שבהם ניתן היה לצותת לשיחה‬
‫אינטימית‪ .‬קירניצקי (‪ )Kiernicki‬הפולני‪ ,‬שכונה קירדה (‪ ,)Kierda‬בעל‬
‫זקן שיבה אשר מילא תפקיד זה‪ ,‬היה מזהיר את “הקושרים” בידידות‬
‫שעוקבים אחריהם‪.‬‬
‫בראש “האוחרנה” (‪ - ochrana‬המשטרה החשאית הרוסית ה‪.‬י‪ ).‬הפנימית‬
‫הזאת עמד המפקח פרנצב (‪ ,)Francew‬בעל זקנקן שחור וכרס קטנה‪.‬‬
‫הוא היה תמיד אדיב כמו שוטר‪ ,‬אבל דיכא בברוטאליות כל ביטוי של‬
‫אי ציות‪ .‬במיוחד דאג לאכסניות התלמידים‪ ,‬בהן בוצעו פשיטות לילה‬
‫של המשטרה על פי הוראתו‪ .‬למחרת‪ ,‬אחרי ביקור המשטרה בגימנסיה‪,‬‬
‫נהג לקרוא לנערים ולחקור אותם על הפרטים‪ ,‬למרות שידע כבר הכול‬
‫מהמקור הרשמי‪ .‬בשיחה עם הנערים היה אדיב באופן דוחה ואיחל להם‬
‫שאי הבנות מסוימות לא תחזורנה על עצמן‪ .‬המפקח פרנצב היה אחיו‬
‫‪108‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫של בעל דרגה גבוהה במשטרה בווארשה‪ ,‬אשר נחשב מאד על ידי‬
‫המושל הכללי סקלון (‪.)Skałon‬‬
‫מנהלה של הגימנסיה היה ַח ַּברוֹב (‪( )Chabarow‬צחוק הגורל ‪ַ -‬ח ַבּר ‪-‬‬
‫‪ chabar‬ברוסית פירושו אחד שלוקח שוחד) וכך דיברו עליו כאשר הגיע‬
‫כמנהל הגימנסיה‪ ,‬או שסתם ייחסו לו את התכונה בגלל שמו‪ .‬אבל שוחד‬
‫ברוסיה הצארית היה תופעה נפוצה ושם המשפחה הזה כנראה היו לו‬
‫שורשים מבוססים‪.‬‬
‫חברוב היה איש בשנות השישים‪ ,‬שברירי‪ ,‬כפוף‪ ,‬סובל מדלקת מפרקים‪,‬‬
‫בעל זקן אדמוני סרוק לצדדים‪ .‬ללא הלבוש המיוחד של מנהל הוא נראה‬
‫עלוב עוד יותר‪ .‬במצבי לחץ הוא היה משפשף את כפות ידיו הרזות‬
‫והכחולות ולוחש‪“ :‬באטיושקי מואי” ‪ - Batiuszki moi( -‬אבא’לה שלי)‪.‬‬
‫בשנים הראשונות התקשו תלמידי בית הספר הרוסי בשפה הזרה‪ .‬הם לא‬
‫שמעו אותה בבית‪ ,‬ברחוב הם ראו אותה על השלטים מעל החנויות‪ ,‬על‬
‫בניני משרדי הממשל‪ ,‬במודעות למיניהן ובשמות הרחובות‪ .‬לרחובות‬
‫נתנו שמות של ערים רוסיות גדולות כגון‪ :‬בורגסקיה (‪,)Peterburskaja‬‬
‫מוסקובסקיה (‪ ,)Moskowskaja‬נובוגרוצקיה (‪,)Nowogrodzkaja‬‬
‫קייובסקיה (‪ ,)Kijowskaja‬קזנסקיה (‪ )Kazanskaja‬וכד’‪ ,‬אבל עבורנו‬
‫היו אלה תמיד קליסקה (‪ ,)Kaliska‬ביקובסקה (‪ ,)Bykowska‬רוקשיצקה‬
‫(‪ ,)Rokszycka‬קרקובסקה (‪ .)Krakowska‬את השפה הרוסית שמענו‬
‫כאשר החיילים חזרו סמוקים מבית המרחץ ושרו‪:‬‬
‫“הבנות ביער ‪ -‬אני איתן‪ ,‬בנות בכפר ‪ -‬אני איתן‪ ,‬בנות לישון ‪ -‬אני‬
‫איתן‪ ,‬במקום בו הבנות שם אני גם‪ ”...‬או‪“ :‬כותב‪ ,‬כותב הצאר הטורקי‪,‬‬
‫כותב אל הצאר הרוסי‪.”...‬‬
‫הקשיים בשפה הרוסית מתחילים במקומו של הדגש במילה‪ .‬הדגש‬
‫שהושם במקום הלא נכון עיוות את השפה הרוסית השירית‪ ,‬ולא פעם‬
‫‪109‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫שינה את מובן המילה ועורר בין התלמידים הרוסיים צחקוקים‪ ,‬אם כי‬
‫ללא צל של לגלוג‪ .‬זה פשוט היה משעשע‪ .‬בקליטת השפה הכנסייתית‬
‫ הסלאבית המיוחדת‪ ,‬התקשו לא רק התלמידים הפולניים‪ ,‬אלא בני כל‬‫הלאומים‪ ,‬כולל הרוסים‪ .‬אמנם הדרישות בתחום זה לא היו קפדניות‪,‬‬
‫אבל היה קשה לעבור את המחסום הזה ללא מספר ציוני “נכשל” וללא‬
‫עזרה פרטית‪.‬‬
‫שיעורי היסטוריה של רוסיה על פי אילובייסקי‬
‫(‪ - Iłowajski Dmitrij Iwanowicz‬היסטוריון רוסי‪ ,‬מחברם של‬
‫ספרי לימוד מהם לימדו בבתי הספר של ממלכת פולין בזמן‬
‫הכיבוש הרוסי ה‪.‬י‪ ).‬היו במיוחד פוגעים וארסיים ביחס לפולנים‪.‬‬
‫בדומה לכיבוש הנאצי‪ ,‬אשר כינה את הפרטיזנים הפולניים‪:‬‬
‫“‪ - ”die polischen Banditten‬הפושעים הפולניים‪ ,‬כך גם אילובייסקי‪,‬‬
‫הוסיף תמיד כינויים “‪ - ”kramolniki ”, “buntowszczyki‬מורדים‪,‬‬
‫כאשר הזכיר את הפולנים‪ ,‬אם כי לא היה צורך לקחת את הכינויים‬
‫האלו ללב‪.‬‬
‫הספרות הרוסית של המאה ה‪ 12-‬הצטיינה בשפע פואמות נפלאות‪ ,‬אך‬
‫מאז השתרר יובש ספרותי שנמשך עד סוף המאה ה‪ 18-‬ותחילת המאה‬
‫ה‪ ,19-‬כאשר התרחשה ההתפרצות של הספרות הרוסית (גריּבוֹיֶ דוֹב‪,‬‬
‫גוגול‪ ,‬פושקין‪ ,‬טולסטוי‪ ,‬דוסטוייבסקי‪ ,‬צ’כוב)‪.‬‬
‫את התקופה הדלה בספרות הרוסית‪ ,‬תיאר ארנבורג (איליה אנבורג ‪-‬‬
‫‪ 1891-1967‬משורר רוסי יהודי ה‪.‬י‪ ,).‬אשר שם בפי פולני את המלים‪“ :‬בזמן‬
‫שאתם ניגבתם את האף ביד‪ ,‬לנו היה כבר קוחנובסקי” (‪Kochanowski‬‬
‫‪ 1530-1584‬משורר פולני ה‪.‬י‪ .).‬הנושאים הספרותיים שנלמדו בכיתות‬
‫הגבוהות היו נדושים‪ ,‬חזרו על עצמם והיו זרים לתחומי ההתעניינות‬
‫של הנוער הפולני‪ .‬ניתן היה להשתמש בעיבודים מוכנים של הנושאים‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫הדרישות היו צנועות‪ .‬חשוב היה לכתוב רוסית ללא שגיאות ולהמעיט‬
‫ככול האפשר בהבעת הדעה האישית על הנושא‪“ .‬הדעות” נקבעו על ידי‬
‫מורי המקצוע ואלו השתמשו בדעותיהם של מבקרי הספרות המקובלים‪.‬‬
‫מאחר שהיה ברור שהמגמה היא רוסיפיקציה של החינוך בממסד הצארי‬
‫וניתוק החינוך ‪ -‬האינטליגנציה הפולנית ‪ -‬מהלאומיות הפולנית‪,‬‬
‫הוליד תהליך זה התנגדות במוחם של התלמידים הפולניים‪.‬‬
‫התלמידים בעלי האופי החלש יותר נכנעו לא פעם ללחץ השלטונות‬
‫והתיישרו עם הקו‪ .‬לא הייתה זאת כניעה בלבד‪ ,‬אלא התבהמות כללית‪,‬‬
‫כי היו כאלו‪ ,‬שעל מנת לזכות באהדת השלטונות היו מוכנים לגרום‬
‫נזק לחבר‪.‬‬
‫תלמידים אלה חיפשו את קרבתו של התלמיד יאצ’בסקי (‪,)Jaczewski‬‬
‫בנו של מושל המחוז של פיוטרקוב‪ .‬הם לבשו חולצות רוסיות (רובשקי)‪,‬‬
‫והתפארו בשפה הרוסית גם כאשר זה לא היה נחוץ‪ .‬הם הפכו לאנשי‬
‫מנגנון נאמנים ועשו חיל‪.‬‬
‫תחת הכיבוש הצארי לא הסתפקו בבתי הספר בהקניית השפה הרוסית‬
‫לנוער הפולני‪ .‬השאיפה הייתה לגרום לניתוק מוחלט מהאווירה‬
‫המסורתית ששררה בבית הפולני‪ .‬נתן לכך ביטוי האחראי על ביצוע‬
‫“העבודה הטובה” הזאת אפוכטין (‪ ,)Apuchtin‬אשר קבע לעצמו מטרה‪:‬‬
‫“עשר שנים בלבד‪ ,‬ואמהות פולניות תשרנה שירים רוסיים מעל עריסות‬
‫תינוקותיהן”‪.‬‬
‫על מנת להספיג את הנוער הפולני בהוויה הרוסית‪ ,‬ארגן בית הספר‬
‫טיולים‪ ,‬תחת פיקוח שלטונות הגימנסיה‪ ,‬אל פטרסבורג הנהדרת‬
‫ולמוסקווה עיר הכנסיות‪ .‬היה זה מאמץ עילאי‪ ,‬שהוקדש לביקורים‪,‬‬
‫שנמשכו יום שלם‪ ,‬במוזיאונים‪ ,‬כנסיות‪ ,‬ארמונות ותיאטראות‪ .‬כאשר‬
‫באחד הימים‪ ,‬סחוטים מהליכה בלתי פוסקת‪ ,‬חלמנו לחזור כבר‬
‫‪111‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫לפיוטרקוב‪ ,‬הציע מנהל הטיול לראות את תצוגת הסרטנאים (סוגים‬
‫שונים של סרטנים ה‪.‬י‪ .).‬במוזיאון הטבע‪ .‬ביקור זה ממש התיש אותנו‬
‫סופית‪ .‬לאחר שחזרנו השתרש המושג לכל משימה קשה במיוחד‬
‫לביצוע ‪“ -‬סרטנאים”‪.‬‬
‫את מאמצי הרוסיפיקציה‪ ,‬השלים תיאטרון החובבים של הגימנסיה‪.‬‬
‫התיאטרון היה על רמה גבוהה‪ ,‬הודות לבמאי‪ ,‬הסגן אלוף לופאטין‬
‫(‪ .)Łopatin‬האיש “הסתובב” במוסקווה בתיאטראות ולבסוף מצא את‬
‫עצמו בצבא‪ ,‬בגדוד מס‪ 28 .‬בפיוטרקוב‪ .‬הציגו כאן את המחזות של‬
‫גריבוידוב (‪ ,)Gribojedow‬גוגול (‪ ,)Gogol‬אוסטרובסקי (‪)Ostrowski‬‬
‫ואחרים‪ .‬ההצגות התקיימו במסדרון בקומה הראשונה‪ ,‬בקצהו נבנתה‬
‫במה‪ ,‬ושאר המסדרון הארוך כמו צינור‪ ,‬שימש כאולם‪ .‬את התפקידים‬
‫הנשיים‪ ,‬כמו בתיאטרון שקספירי‪ ,‬שיחקו בנים‪ .‬לשם כך נבחרו בנים‬
‫בלונדינים‪ ,‬בעלי חזות ילדותית אשר צוידו בשדיים מלאכותיים‪ .‬את‬
‫ההצגות כיבד בנוכחותו מושל המחוז ופקידים רמי מעלה אחרים של‬
‫שלטונות המחוז של פיוטרקוב‪.‬‬
‫טיולים לרוסיה‪ ,‬ערבי מפגשים חברתיים‪ ,‬הצגות חובבים‪ ,‬חוגים‬
‫ספרותיים‪ ,‬טכסי נטיעות עצים בהשתתפות כל הסגל הפדגוגי‪ ,‬כל אלה‬
‫ מטרתם הייתה ליצור בגימנסיה מרכז תרבות רוסי על מנת לנתק את‬‫הנוער מאווירת ביתו הפולני‪ .‬בבתי משפחות פולניות השתנתה האווירה‬
‫בהתאם למקור הכנסתו של ראש המשפחה‪.‬‬
‫במשפחות שבהן האב עבד במשרד ממשלתי‪ ,‬וחבש כובע רשמי של‬
‫פקיד הצאר‪ ,‬נשמרה נאמנות אילמת לשעבוד הצארי‪ .‬הדבר הבטיח שקט‬
‫וקיום צנוע‪ .‬בעשרים לכל חודש שולמה המשכורת‪ ,‬אשר לא הספיקה‬
‫כדי לשלוח את הילדים לבית הספר הפולני‪ ,‬אם כי גם בו שפת ההוראה‬
‫הייתה רוסית‪ .‬היה זה בית ספר יקר משמעותית יותר מבית הספר‬
‫הממשלתי רוסי והוא לא איפשר להתקבל לאוניברסיטה‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫השכלה אוניברסיטאית נחשבה מאד באותם הזמנים‪ .‬ברוסיה הצארית‬
‫ובממלכת פולין‪ ,‬לא רבים היו האנשים בעלי השכלה גבוהה‪ ,‬אשר‬
‫הבטיחה עלייה בדירוג החברתי ופתחה שערים להצלחה‪ .‬לא היה כאן‬
‫מקום לגחמות או מרידות‪.‬‬
‫במשפחות אחרות‪ ,‬אפילו במשפחות בהן האב היה פקיד ממשלתי ובודאי‬
‫כאשר הוא לא היה כזה‪ ,‬האווירה הייתה ספוגה ברוח פולנית‪ .‬הסבא נהג‬
‫לספר על “התקוממות ינואר” (‪ - Powstanie Styczniowe‬התקוממות‬
‫לאומית פולנית נגד הכיבוש הרוסי‪ .‬פרצה ב‪ 27-‬בינואר ‪ 1863‬ה‪.‬י‪.).‬‬
‫בעוד שבאולם הישיבות בגימנסיה היה תלוי הפורטרט של הצאר‬
‫הרוסי‪ ,‬על הקירות בבתיהם של אותם פולנים היו תלויות תמונות של‬
‫קשצ’יושקו (‪ ,)Kościuszko‬של הנסיך פוניטובסקי (‪,)Poniatowski‬‬
‫וציוריו של מטייקו (‪ ,)Matejko‬אשר תיארו את ההיסטוריה של פולין‪.‬‬
‫האנשים קראו את שנקביץ’ (‪ ,)Sienkiewicz‬פרוס (‪ ,)Prus‬ז’רומסקי‬
‫(‪ ,)Żeromski‬וויספיאנסקי (‪ .)Wyspiański‬הנוער מבתים אלה קיים‬
‫קשר עם החוגים המתמרדים החשאיים באוניברסיטאות‪ .‬כאן היו ערים‬
‫לתהליך הברברי של הרוסיפיקציה של החינוך הפולני ובמגמות לחיסול‬
‫הלאומיות הפולנית‪.‬‬
‫אולם בתהליך ההטמעה הזה לא האמינה אפילו המשטרה הצארית‪ ,‬אשר‬
‫שיחקה בו תפקיד משמעותי‪ .‬ביטוי לכך נתן קצין המשטרה מרגרבסקי‬
‫(‪ ,)Margrawski‬שאת דבריו אני מביא כאן בקיצור‪“ :‬למחוץ עם בעל‬
‫היסטוריה עתיקה‪ ,‬שפה מושלמת‪ ,‬ספרות ואמנות מפותחות‪ ,‬זה מעשה‬
‫טרוף”‪.‬‬
‫אפילו מילוטין (‪ ,)Milutin‬מזכיר המדינה לענייני ממלכת פולין התבטא‪:‬‬
‫“התוצאה של ניסיונות הרוסיפיקציה‪ ,‬במשך ‪ 30‬שנה‪ ,‬הייתה‪ ,‬שהצלחנו‬
‫רק להרגיז את הפולנים”‪.‬‬
‫‪113‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫ביתו של האיכר הפולני היה המחוסן ביותר לתהליך הזה‪ .‬סף דלתה‬
‫של הגימנסיה היה גבוה מדי עבורו‪ .‬הנוכחות של בנו של איכר‬
‫בגימנסיה הייתה נדירה‪ .‬למרות שבית הספר העממי בכפר היה בית‬
‫ספר רוסי‪ ,‬חוץ מלימודי דת‪ ,‬בסביבה הכפרית הכול היה ונשאר פולני‪:‬‬
‫גג הקש הפולני שכיסה את הבית‪ ,‬צלב בשולי הדרך ולמרגלותיו האם‬
‫הקדושה עם זר שושני נייר דהויים‪ ,‬העץ ליד הבית‪ ,‬הכנסייה ומעל‬
‫הכול האדמה האהובה שלו‪ ,‬אדמת פולין המניבה מזון‪ ,‬אשר את האהבה‬
‫הזאת‪ ,‬איש בספרות העולמית לא הביע טוב יותר מאשר ריימונט‬
‫(‪ Władysław Reymont 1867-1925‬סופר פולני‪ ,‬חתן פרס נובל לספרות‬
‫בשנת ‪ 1924‬עבור הרומן “איכרים” ‪ Chłopi -‬ה‪.‬י‪ ,).‬בפרק הסופי על מותו‬
‫של בורינה (‪ - Boryna‬דמות מרכזית ברומן של ריימונט “איכרים” ה‪.‬י‪.).‬‬
‫גם ייצוג הנוער מבתי הפועלים בגימנסיה היה מצומצם‪ .‬רבים היו‬
‫מובטלים‪ ,‬וכן הכנסות הפועל שעבד היו מצומצמות מדי על מנת‬
‫לשלוח את בניו לגימנסיה‪ .‬בנים ובנות מבוגרים יותר‪ ,‬ממשפחות‬
‫בעלות הכנסה נמוכה‪ ,‬היו חייבים להשתתף במאמץ המשותף על מנת‬
‫לאזן את התקציב המשפחתי‪ .‬נוער זה‪ ,‬ממעמד הפועלים והנוער מבתי‬
‫האינטליגנציה הליברלית‪ ,‬הביא מצור מחצבתו בשלות פוליטית‪.‬‬
‫הפגנת הפטריוטיות התבטאה בדרישת האיכרים מנפת פיוטרקוב‪,‬‬
‫ב‪ 24-‬בדצמבר ‪ ,1905‬להנהיג את השפה הפולנית במשרדי הנפה‪ ,‬לנהל‬
‫תכתובת רשמית בפולנית‪ ,‬להנהיג את הפולנית כשפת הוראה בלעדית‪,‬‬
‫להשתמש בפולנית בבית המשפט של הנפה‪ ,‬ובכל המשרדים להשתמש‬
‫בטפסים‪ ,‬בחותמות ובשלטים בפולנית‪.‬‬
‫מורים פולניים בבית הספר הרוסי התיישרו עם הקו הרשמי של הממסד‪,‬‬
‫למעט יוצאים מהכלל בודדים‪ .‬הפגישות איתם מחוץ לכותלי בית הספר‬
‫היו מקריות ובמצב כזה קשה היה להעריך מה באמת מתרחש בלבותיהם‬
‫מתחת למדים הרוסיים‪.‬‬
‫‪114‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫המורים הפולנים בגימנסיה לימדו לטינית‪ ,‬יוונית‪ ,‬מתמטיקה‪ ,‬פיזיקה‬
‫ואת השפה הפולנית כמקצוע בחירה‪ .‬המורה ללטינית ויוונית היה אדם‬
‫מבוגר‪ ,‬מרכיב משקפיים כחולים על אף נשרי‪ .‬הוא התייחס לתלמידי‬
‫הכיתות הגבוהות בזלזול‪ ,‬ובצדק הוא לא זכה לכבוד מצד התלמידים‪.‬‬
‫בשיעורים שלו היה תמיד רעש‪ .‬את העצלנים ואת היהודים הוא הושיב‬
‫בספסלים אחוריים בכנותו את החלק הזה של הכיתה בשם “הצימס”‪ .‬כל‬
‫רעש ניסה להשתיק בקריאה “שה‪ ,‬יהודונים”‪ ,‬דבר שגרם להתפרצות‬
‫שמחה רעשנית‪.‬‬
‫היו לו‪ ,‬לפרופסור‪ ,‬שתי תאוות‪ :‬הוא ניגן בפסנתר והיה שחקן שח טוב‪.‬‬
‫אוי לתלמיד אשר ניצח אותו‪ ,‬הובטח לו ציון נכשל בשפות עתיקות‪.‬‬
‫בתחביבים אלו התמצה עולמו הצר של הפרופסור‪ .‬הגימנסיה עניינה‬
‫אותו כמו משרד‪ ,‬אשר באופן קבוע שילם את משכורתו‪.‬‬
‫הפרופסור למתמטיקה קוזלובסקי (‪ )Kozłowski‬היה פדגוג משכיל‪,‬‬
‫בעל השכלה רחבה באופן יוצא מהכלל‪ .‬כינו אותו “האדם לכול דבר”‬
‫(‪ ,)Mädchen für alles‬כי כאשר חלה אחד המורים‪ ,‬שלימד מקצוע‬
‫כלשהו ‪ -‬פיזיקה‪ ,‬היסטוריה או שפות עתיקות ‪ -‬קוזלובסקי החליף‬
‫אותו בהצלחה רבה‪ .‬הוא היה מאד חסכן בציונים‪ ,‬וטען‪“ :‬שהאלוהים‬
‫יודע טוב מאד‪ ,‬אני ‪ -‬טוב ותלמיד ‪ -‬לכול היותר מספיק‪ .‬פרופסור‬
‫קוזלובסקי למד אז הונגרית‪ ,‬תופעה שנראתה חריגה‪ .‬אבל כל אשר‬
‫למד‪ ,‬עשה זאת ביסודיות‪ .‬בשיעורי המתימטיקה רשם בגיר על הלוח‬
‫מילים חדשות בהונגרית וקרא אותן בקול רם‪ ,‬תוך התפעלות מיופייה‬
‫של השפה ההונגרית‪ .‬הוא השתלט על השפה הזאת עד כדי כך‪ ,‬שתירגם‬
‫מהונגרית לפולנית את השירים של ֶפּטוּפי (‪Sándor Petőfi 1823-1849‬‬
‫ משורר הונגרי לאומי ה‪.‬י‪.).‬‬‫הוא מונה לחבר האקדמיה המדעית ההונגרית והיה מוזמן לאירועים‬
‫חגיגיים בשגרירות הונגריה‪.‬‬
‫‪115‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫הוא התלונן בפנינו תמיד‪ ,‬שלא שילמו לו עבור תרגום בחרוזים של איזו‬
‫אופרטה הונגרית‪.‬‬
‫אדון לודביקביץ’ (‪ )Ludwikiewicz‬היה חובב פיזיקה ומתמטיקה‪ .‬הוא‬
‫היה קשיש סימפטי‪ ,‬שנראה כמו איש רומא העתיקה‪ .‬את ידו הימנית‬
‫החזיק בכיס וצלצל בה במפתחות למעבדת הפיזיקה‪ .‬הוא דיבר רוסית‪,‬‬
‫אך היו לו תנועות ידיים מיוחדות והבעות הפנים שלו לא תאמו את‬
‫השפה‪ .‬בנו‪ ,‬תלמיד הכיתה השביעית‪ ,‬היה שמאלן‪.‬‬
‫לימוד השפה הפולנית לא היה מקצוע חובה‪ ,‬וכדי להדיח את התלמידים‬
‫ממנו‪ ,‬השיעורים התקיימו מחוץ לשעות הלימודים הרגילות‪ .‬המורה‬
‫לשפה הפולנית‪ ,‬מקובסקי (‪ ,)Makowski‬לא נמנה על הסגל הקבוע של‬
‫הגימנסיה וההנהלה ראתה אותו כבעל קשרים רופפים עם בית הספר‪.‬‬
‫למרות שהייתה זאת דמות של אדם לא מעניין‪ ,‬כל התלמידים‪ ,‬פולנים‬
‫ויהודים‪ ,‬השתתפו באופן קבוע בהרצאותיו כדי להעלות את חשיבות‬
‫המקצוע‪ .‬תלמידי הכיתות הגבוהות‪ ,‬המבוגרים יותר‪ ,‬התייחסו במסירות‬
‫מופגנת לאשתו המאוד נאה של הפרופסור‪.‬‬
‫זקן המורים היה פרופסור פביאני (‪ ,)Fabiani‬המורה ללטינית‪ .‬לטינית‬
‫החלו ללמד כבר בכיתה הראשונה‪ .‬את רוב חיי העבודה שלו בילה‬
‫כפרופסור בגימנסיה הממשלתית‪ .‬אחרי שביתת בתי הספר‪ ,‬הוא עבד‬
‫בבית הספר הפולני‪ ,‬ולבסוף המשיך את עבודתו החינוכית בפולין‬
‫החופשית‪.‬‬
‫כל חניכיו‪ ,‬והיו אלה מספר דורות‪ ,‬זוכרים את הדמות האצילית‪,‬‬
‫בעלת החזות הפולנית הטיפוסית‪ ,‬עם שפם ושער סרוק לאחור בסגנון‬
‫האיכרים‪ ,‬שהגיע עד הצווארון‪ .‬כמחנך‪ ,‬היה קפדן ודורש‪ ,‬אך מלא הבנה‬
‫למוכשרים פחות‪ .‬בתרגום טקסטים מלטינית לרוסית‪ ,‬דרש שפה נכונה‪,‬‬
‫ומלים שלא תורגמו כהלכה נהג להדגיש בדיו אדומה‪.‬‬
‫‪116‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫ניתן היה לפגוש אותו כל יום מחוץ לבית הספר‪ ,‬בטיולים ארוכים מחוץ‬
‫לעיר‪ .‬כאן הוא נפגש לעתים עם תלמידיו‪ ,‬צרף אותם לטיוליו‪ ,‬התעניין‬
‫בתנאי חייהם ועזר לנצרכים שביניהם‪ .‬פרופסור פביאני היה אדם‬
‫מאוד מאמין‪ .‬את תפקידיו מילא בהתאם להשקפתו‪“ :‬מה שלאלוהים ‪-‬‬
‫לאלוהים ומה שלצאר ‪ -‬לצאר”‪ .‬אשר ליחסו כלפי האווירה בבית הספר‬
‫ את לחץ הרוסיפיקציה נשא בסבלנות‪ ,‬ללא התנגדות‪.‬‬‫מורה אחר לשפות עתיקות היה הפרופסור הטוב ז’מייטיס (‪,)Żemajtis‬‬
‫שאותו הזכרתי כבר בפרק אחר‪ .‬כאן אזכיר רק שהיה לו יחס אוהד לנוער‬
‫המתקדם‪ .‬חובה להזכיר את אשתו ‪ -‬מורה לשפה הגרמנית בגימנסיה‬
‫לבנות‪ ,‬גב’ מילר (‪ .)Müler‬כאשר ב‪ 1-‬בפברואר ‪ ,1905‬בעת שביתת‬
‫בתי הספר‪ ,‬שוחררו הבנות על ידי תלמידי הגימנסיה ובהמוניהן עזבו‬
‫את הבניין‪ ,‬הציע מישהו מהמשטרה לגב’ מילר לרשום את שמות הבנות‬
‫המתמרדות‪ .‬גב’ מילר ענתה שאין זה חלק מחובותיה‪ ,‬וזה תפקידה של‬
‫המשטרה‪.‬‬
‫ההרכב של קבוצת המורים שנשלחו לגימנסיה מרוסיה‪ ,‬לא היה אחיד‪.‬‬
‫אחדים מהם‪ ,‬ובוודאי מיעוט ניכר שביניהם‪ ,‬מילאו תפקיד משטרתי בצד‬
‫תפקידם החינוכי‪ .‬בראש קבוצה זו עמד המפקח‪ .‬היו אלו “המיסיונרים”‪,‬‬
‫שבמסירות מילאו את שליחות הרוסיפיקציה‪ .‬אבל הרוב מילא את‬
‫תפקידיו כמו פקידים‪ .‬הם היו עושים אותו דבר אם היו פקידי דואר‬
‫או משרד אחר‪ .‬אחרי הכול לא היה להם על מה להתלונן‪ .‬הארץ ליד‬
‫הוויסלה (פולין ה‪.‬י‪ ).‬איננה גלות‪ .‬גם האקלים דומה‪ ,‬השלג לבן כמו‬
‫ברוסיה‪ ,‬הוודקה לא רעה‪ ...‬וכמובן הבחורות הפולניות יפות וגאות‪.‬‬
‫רוסים רבים בילו את חודשי הקיץ בוולודז’ימיז’וב (‪Włodzimierzów‬‬
‫או בסוליוב ‪ Sulejów‬כפרים בסביבות פיוטרקוב ה‪.‬י‪ ,).‬אך רובם בילו את‬
‫החופשה ברוסיה‪ .‬כאשר הסופר גורקי ביקר את טולסטוי אחרי חופשה‬
‫בפינלנד‪ ,‬שאל אותו טולסטוי כיצד נהנה בפינלנד‪ ,‬וגורקי ענה‪“ :‬אמנם‬
‫‪117‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫הכפור כמו ברוסיה אבר האקלים בכל זאת אחר ‪ -‬לא שלנו‪.”...‬‬
‫שיעורי צרפתית וגרמנית היו עליזים ורעשניים‪ .‬מזמן כבר חלפו ימי‬
‫שלטונה של קטרינה‪ ,‬בהם החצר קיימה קשרים הדוקים עם צרפת‪,‬‬
‫ובמיוחד עם וולטר (‪ )Wolter‬והאנציקלופדיסטים‪ .‬לתפקידי המורים‬
‫לשפות זרות בבתי הספר‪ ,‬הובאו צרפתים וגרמנים ללא כישורים‬
‫מתאימים‪ .‬אפילו עגלון יכול היה להיות מורה לצרפתית רק בגלל‬
‫שדיבר צרפתית‪ .‬מסורת זו נמשכה גם בגימנסיה של פיוטרקוב‪.‬‬
‫מר דלקרואה (‪ )Delacroix‬היה צרפתי טיפוסי עם זקנקן אדמוני‪ .‬אמנם‬
‫הוא לא היה עגלון אבל חוץ מצרפתית הוא לא ידע שום שפה אחרת‪.‬‬
‫לעומת זאת הוא היה צייר מעולה‪ ,‬כמו פרופסור זִ ין (‪ ,)Zin‬אלא שאת‬
‫ציוריו על הלוח ליווה בפטפוט בלתי מובן‪.‬‬
‫דמות מצחיקה הייתה דמותו של המורה לגרמנית‪ ,‬וון בוק (‪.)Von Bock‬‬
‫הוא היה מאד גבוה‪ ,‬רזה והיה לו אף ענק וכחול‪ .‬למרות שהיה מורה‬
‫שנים רבות‪ ,‬לא למד את השפה הרוסית‪ ,‬ואת השפה הגרמנית הוא לא‬
‫הצליח ללמד אף אחד‪ .‬כאשר תירגם את “הנערה מאורליאן” של שילר‪,‬‬
‫תרגם את המילה “נערה” ל”זנזונת” וגרם לרעמי צחוק‪ .‬באחד משיעוריו‪,‬‬
‫התרחש אירוע משעשע‪ .‬המורה איחר לשיעור‪ .‬היה בכיתה קריקטוריסט‬
‫מצוין‪ ,‬גם הוא “‪ ,”von‬אבל נסאקין (‪ .)Nasakin‬הוא ניצל את אי נוכחותו‬
‫של הגרמני וצייר על הלוח את הקריקטורה שלו עם סיגר בפה‪ ,‬רוכב‬
‫על חזיר שמן‪ .‬כאשר המורה נכנס לכיתה וראה את הציור‪ ,‬הכחיל מכעס‬
‫ורץ אל המנהל‪ .‬בינתיים נסאקין מחק את דמותו של המורה והשאיר רק‬
‫את החזיר‪ .‬כעבור רגע נכנס המנהל ואחריו הגרמני‪ ,‬אשר הצביע באצבע‬
‫על הלוח וצעק‪“ :‬הם ציירו אותי!” כול הכיתה רעמה מצחוק‪ ,‬גם המנהל‬
‫לא הצליח להתאפק‪ .‬הוא הסתובב‪ ,‬ויצא מהכיתה תוך כדי חזרה על‬
‫המשפט‪“ :‬באטיושקי מואי‪ ,”...‬אותו נהג להגיד במצבים מביכים‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫את האפיזודה הזאת‪ ,‬אשר התרחשה בגימנסיה של פיוטרקוב‪ ,‬ניצל יאן‬
‫אדולף הרץ במחזה שלו “היער הצעיר” (‪)Jan Adolf Hertz - 1878 - 1943‬‬
‫ יליד פיוטרקוב ובוגר הגימנסיה‪ .‬פובליציסט‪ ,‬מחזאי‪ ,‬משורר‪ ,‬מתרגם‬‫ומבקר תיאטרון‪ .‬בשנת ‪ 1916‬הציג את המחזה “היער הצעיר” ‪-‬‬
‫“‪ ,”Młody Las‬המבוסס על שביתת בתי הספר שהתרחשה בשנת ‪.1905‬‬
‫בשנת ‪ 1934‬עובד המחזה לגרסה קולנועית‪ .‬הרץ התאבד כאשר נעצר‬
‫על ידי הגסטאפו ה‪.‬י‪.) .‬‬
‫הדמות המעניינת ביותר והצבעונית ביותר בין סגל המורים הרוסיים‬
‫של הגימנסיה הממשלתית הרוסית היה פרופסור איוואן סירוטינין‬
‫(‪ .)Iwan Sirotinin‬זקני פיוטרקוב זוכרים מאותה התקופה את הדמות‬
‫המשונה של אדון בגיל העמידה‪ .‬פניו היו מעוטרים בזקן כסוף ומבודר‪,‬‬
‫הוא חבש כובע מקומט‪ ,‬הרכיב שני זוגות משקפיים‪ ,‬ואפילו במזג אוויר‬
‫יפה נשא ערדליים תחת בית השחי‪ .‬בנוסף לפריטים אלו‪ ,‬אחז בידו ספר‬
‫שקרא אותו תמיד תוך כדי הליכה ועל שורותיו הוליך עפרון משרדי‬
‫גדול‪.‬‬
‫התלמידים כינו אותו “הכלבלב”‪ ,‬כנראה בגלל שפניו היו מכוסים בשיער‬
‫זקוף‪ ,‬ומתוך הקן הזה הציץ אף אדמדם‪ .‬הוא היה אדם משכיל באופן יוצא‬
‫מהכלל‪ .‬שלט בשפות סלאביות רבות‪ ,‬שלט בשפות עתיקות וגם התעניין‬
‫בהיסטוריה עתיקה‪ .‬הוא למד פולנית בפיוטרקוב‪ ,‬שלט בה בחופשיות‬
‫והשתמש בה ברצון מחוץ לגימנסיה‪ .‬לפיוטרקוב הגיע ממרכז רוסיה‪,‬‬
‫למשרה של מורה לספרות רוסית בכיתות הגבוהות‪ .‬בהקדמה לספר‬
‫הדקדוק לשפה הצ’כית‪ ,‬שאותו כתב בפיוטרקוב עבור האוניברסיטה‬
‫של ווארשה‪ ,‬הוא נזכר בבואו בפעם הראשונה לפיוטרקוב‪ .‬את הלילה‬
‫הראשון במלון “וילנסקי” עבר מבלי להירדם‪ ,‬מרוב דאגה שמא לא יעמוד‬
‫במשימה‪ ,‬וחשש אם יזכה באמון ובאהדת “ילדי פולין הבלונדיניים”‪ .‬לפני‬
‫לכתו לגימנסיה הלך לכנסייה וביקש בלהט את רחמי האל‪.‬‬
‫‪119‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫פרופסור סיריוטינין הפך לידידם האמיתי של בני הנוער‪ ,‬ודווקא בקרב‬
‫הנוער הפולני והיהודי זכה באמון ובידידות‪ .‬את זמנו החופשי בילה‬
‫תמיד בחברת התלמידים הפולנים‪ .‬היו לו בני טיפוחים משלו‪ ,‬אותם נהג‬
‫לצרף אליו לכרכרה בה נסע לסוליוב בימי ראשון‪ .‬דבריו היו מעניינים‬
‫וגררו את הנוכחים לשיחה על תיאטרון וספרות‪ .‬הוא דיבר על יופיים‬
‫לקן‪ ,‬שם בילה לעתים קרובות את חופשותיו‪ .‬להפתעתם‬
‫והּב ַ‬
‫של הקווקז ַ‬
‫של התלמידים תוצאות השיחות האלה זכו להערכה ביומנו של המורה‪,‬‬
‫ולא תמיד היו אלה הערכות חיוביות‪.‬‬
‫אל בני טיפוחיו הקרובים ביותר השתייך‪ ,‬כבר מהכיתות הנמוכות‪ ,‬אחי‬
‫המבוגר שמעון‪ ,‬שאיתו שמר על יחסי ידידות קרובים במשך כול חייו‪.‬‬
‫אחרי המהפכה של שנת ‪ ,1917‬כבר בברית המועצות‪ ,‬שימש איוואן‬
‫סירוטינין כפרופסור לשפות סלאביות באוניברסיטה של סמולנסק‬
‫(‪ ,)Smoleńsk‬שם נפטר בשנות השלושים‪ .‬על מותו נודע לאחי‬
‫בפיוטרקוב באמצעות מברק‪ ,‬אשר שלח ידידו של הפרופסור‪ .‬אותו‬
‫הידיד מצא בפנקסו של הפרופסור הנפטר רשימת כתובות של האנשים‬
‫שיש להודיע להם במקרה של מות ידידו‪ ,‬ובה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬כתובות של‬
‫הנוער הפיוטרקובאי‪.‬‬
‫עוד לפני מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬ביקר איוואן סיריוטין את שמעון‬
‫בעת שלמד רפואה בקראקוב‪ .‬שם נפגש עם הפרופסורים‪ :‬חשנובסקי‬
‫(‪ )Chrzanowski‬ומלצקי (‪ .)Małecki‬איוואן סירוטינין פרסם עבודה‬
‫תחת הכותרת “מיצקיביץ’ ופושקין” (‪ ,)Mickiewicz i Puszkin‬תירגם‬
‫סיפורים מאת הסופר הבולגרי וואזוב (‪ )Wazow‬וסופרים סלאבים רבים‬
‫אחרים‪ .‬הוא השאיר אחריו גם שיר יפה‪“ :‬אל ידידיי הפולנים”‪...‬‬
‫הקרבה הידידותית אל הנוער הפולני לא מצאה חן בעיני הכומר לוז’קין‪,‬‬
‫למרות שהפרופסור חי בשלום עם הכנסייה הרוסית‪ .‬עוד פחות ממנו‬
‫אהב את הידידות הזאת המפקח פראנצב‪ ,‬אשר בכול מקום הריח בגידה‪.‬‬
‫‪120‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫אחי מאד העריך את ידידותו של סיריוטין‪ ,‬שבשיחותיו איתו‪ ,‬ביטא את‬
‫הערכתו העמוקה לפטריוטיות הפולנית והאמונה הפנאטית בהשבת‬
‫העצמאות‪ ,‬שאותה איחל לו מקרב ליבו‪ .‬אותו יחס היה לו גם לשאיפת‬
‫העמים הבלקאנים לעצמאות‪ .‬אך בתמימותו הפוליטית‪ ,‬ראה הפרופסור‬
‫את עצמאותה של פולין תחת כנפיו של הנשר השחור בעל שני הראשים‬
‫(הנשר הרוסי ה‪.‬י‪.).‬‬
‫“הייתי רוצה”‪ ,‬אמר פעם לאחי‪“ ,‬שניפגש פעם בגדאנסק (‪)Gdańsk‬‬
‫הפולנית‪ ,‬נשתה וודקה פולנית ונשיר את ההמנון הפולני”‪.‬‬
‫הזדהותו עם הפולנים של הפרופסור הרוסי‪ ,‬אשר נשלח לגימנסיה על‬
‫מנת להשריש את התרבות הרוסית בקרב הנוער הפולני‪ ,‬מזכירה לי‬
‫סיפור היתולי יהודי‪.‬‬
‫אחד הבנים במשפחה יהודית מתבוללת‪ ,‬דיבר במבטא יידישאי כבד‪.‬‬
‫על מנת לשחרר אותו מהפגם הזה‪ ,‬החליט אב המשפחה לשלוח אותו‬
‫לתקופה מסוימת למנזר‪ .‬כאשר האב ביקר את בנו כעבור שנה‪ ,‬הסתבר‬
‫לו להפתעתו‪ ,‬שכל המנזר מדבר במבטא יידישאי כבד!‬
‫‪121‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫‪122‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫שביתת בתי הספר בשנת ‪1905‬‬
‫‪ 1904‬הייתה גדושה באירועים דרמטיים‪ .‬כשלון המלחמה עם יפן‪,‬‬
‫המהפכה במוסקבה‪ ,‬אי השקט בכול האימפריה‪ ,‬התמרדויות האיכרים‪,‬‬
‫אי השקט בארצות הכבושות‪ ,‬ההתקוממות האלימה של הפועלים‬
‫בווארשה‪ ,‬השביתה הכללית‪ ,‬ההתקוממות האלימה בלודז’ (‪)Łódź‬‬
‫“האדומה”‪ .‬כל זה זעזע את כס המלוכה וגרם לתוהו ולבהלה בחוגי‬
‫הממשל הצארי‪.‬‬
‫הרתיחה הכללית נגד העריצות לא יכלה שלא לחדור אל בתי הספר‪,‬‬
‫אל הנוער הפולני‪ .‬באווירה הכוחנית של רוסיפיקציה‪ ,‬הלכה והבשילה‬
‫ההתנגדות לחינוך הזר‪ .‬כבר מזמן קיימים היו חוגי לימוד חשאיים‪,‬‬
‫מאורגנים בבתים פרטיים‪ ,‬בטיולים ובמסיבות חברתיות‪.‬‬
‫קיימים היו חוגים לאומיים ומתקדמים וחוגים סוציאליסטיים‪ .‬הפעילות‬
‫הזאת נשלטה על ידי מרכזים‪ ,‬שבאמצעותם נשלחו המרצים‪ ,‬ואשר‬
‫“ט ָקה” (‪ - Teka‬תיק ה‪.‬י‪).‬‬
‫פרסמו והפיצו את העיתונות הלאומית‪ֶ :‬‬
‫ו”הקרן” (‪ .)Promień‬הנוער התארגן בשני גושים קוטביים‪ :‬ארגון הנוער‬
‫הלאומי (‪ )Organizacja Młodzieży Narodowej‬וארגון הנוער המתקדם‬
‫ עצמאותי (‪,)Związek Młodzieży Postępowo - Niepodległościowej‬‬‫אשר ארגן את הנוער הפרו סוציאליסטי‪.‬‬
‫על אף המודעות והמוכנות למאבק למען החינוך הפולני‪ ,‬במשך‬
‫זמן רב לא הוגדרה הדרך להשגת מטרה זו‪ .‬הנוער‪ ,‬המוכן לכול‬
‫הקרבה‪ ,‬לא מצא תמיכה באוכלוסיה המבוגרת‪ .‬ארגונים לאומיים‬
‫הזהירו את הנוער מנקיטת צעדים חריפים‪ .‬התומכים בנוער היו‬
‫החוגים המתקדמים‪ ,‬חוגי המורים המתקדמים ‪“ -‬חוג המחנכים”‬
‫‪123‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫(‪ )Koło Wychowawców‬ו”ארגון חברת העזרה ההדדית החברתית”‬
‫(‪.)Związek Towarzystwa Samopomocy Społecznej‬‬
‫בחוגי הנוער התגבשה הדעה‪ ,‬שהמאבק למען החינוך הפולני אינו‬
‫יכול להיות מנותק מהעוצמה העממית ‪ -‬הפרולטרית‪ .‬כאן הייתה‬
‫חובה להושיט יד‪-‬אחים למאבק למען השחרור הלאומי והחברתי‪.‬‬
‫הנוער הלאומי הבין זאת‪ .‬בזכות התלהבות הנעורים השתחרר מאחיזת‬
‫הדמוקרטיה הלאומית (‪ ,Narodowa Demokracja - ND‬תנועה פוליטית‬
‫שקמה בסוף המאה ה‪ ,19-‬בעלת אידיאולוגיה לאומנית‪ ,‬אנטישמית‪ .‬ה‪.‬י‪).‬‬
‫ברגע היסטורי מכונן זה‪.‬‬
‫חוגי המחנכים המתקדמים העניקו לנוער תמיכה מוסרית‪ .‬אחד‬
‫העיתונאים של אותה תקופה‪ ,‬חלבובסקי (‪ ,)Chlebowski‬תיאר את‬
‫שיתוף הפעולה בצורה מדויקת‪“ :‬ערכו של בית הספר תלוי יהיה במידת‬
‫מסירותם של חוגי המורים‪ ,‬אשר ייראו במקצועם לא את הפיצוי הצנוע‬
‫שותפים במעשה‬
‫לעיסוק בלתי מושך‪ ,‬אלא תפקיד מכובד ומאציל של ַ‬
‫גדול ומקודש של תקומה ובניין המולדת”‪.‬‬
‫ב‪ 28-‬בינואר ‪ ,1905‬באספה בבניין הפוליטכניקה (הטכניון ה‪.‬י‪ ).‬של‬
‫ווארשה‪ ,‬בהסכמת נציגי הגימנסיות וארגוני פועלים לפעולה משותפת‪,‬‬
‫הוחלט‪ ,‬לאחר ויכוח סוער‪ ,‬לפתוח במאבק פעיל למען החינוך הפולני‪.‬‬
‫הוחלט לפתוח בשביתה בגימנסיות לבנים ולבנות בשטח כל ממלכת‬
‫פולין‪.‬‬
‫בבוקרו של ה‪ 31-‬בינואר ‪ 1905‬נערך בפיוטרקוב‪ ,‬ברחוב הנקרא היום‬
‫“צבא פולין” ‪ ,32‬מפגש תלמידי הגימנסיות‪ .‬המפגש התקיים בביתו של‬
‫התלמיד רודז’יצקי (‪ ,)Rudzicki‬אשר בעת היעדרותם של הוריו‪ ,‬העמיד‬
‫אולם רחב לרשות הקושרים‪( .‬המהנדס רודז’יצקי היה‪ ,‬במשך שנים‪,‬‬
‫מנהלה של מחלקת הדרכים בפיוטרקוב)‪.‬‬
‫‪124‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫את הדיונים ניהל נציג מווארשה‪ ,‬בנוכחות עשרות נציגי תלמידים‪.‬‬
‫הוחלט על פתיחת השביתה באחד בפברואר‪.‬‬
‫‪ 1‬בפברואר ‪ .1905‬יום כשאר הימים‪ .‬קבוצות תלמידים ממהרות‬
‫לגימנסיה‪ .‬באולם הישיבות התאספו התלמידים לתפילה המשותפת‪.‬‬
‫בין התלמידים נמצאים גם יהודים‪ .‬כאשר זקן סגל המורים‪ ,‬פרופסור‬
‫פביאני (‪ ,)Fabiani‬כרע ברך וקפא לרגע בדממה והתכנסות‪ ,‬מה שאמור‬
‫היה להיות סימן לתחילת התפילה‪ ,‬ניגש אליו תלמיד הכיתה השמינית‬
‫קופצ’ינסקי (‪ )Kopczyński‬ובפולנית הצהיר שהתפילה לא תתקיים‪.‬‬
‫לעומת זאת הוא מבקש ממנו שיזמין אל האולם את המנהל חברוב‬
‫(‪ .)Chabrow‬פיביאני קם‪ ,‬מבוהל וחיוור‪ ,‬מסוחרר קלות‪ ,‬ובקול רועד‬
‫הצליח בקושי לאמר‪“ :‬בנים‪ ,‬מה אתם עושים‪ ,‬חשבו מה אתם עושים”‪.‬‬
‫קופצ’ינסקי הבטיח לפרופסור שהכול יתנהל בשקט וחזר על בקשתו‬
‫להביא את המנהל לאולם‪ .‬בינתיים המפקח פראנצב (‪ )Francew‬ניסה‬
‫בכוח לפרוץ אל האולם‪ ,‬אל “המורדים”‪ .‬אפשרות כזו נצפתה מראש‬
‫ושני תלמידי הכיתות הגבוהות ששמרו על הכניסה זרקו את המפקח‬
‫למסדרון ללא גינונים‪ .‬כאשר פרופסור פביאני יצא מהאולם כדי‬
‫להודיע למנהל על המתרחש‪ ,‬פנה קופצ’ינסקי אל ההמון המלוכד של‬
‫התלמידים‪ ,‬ובמיוחד לתלמידי הכיתות הנמוכות‪ ,‬שלא היו בטוחים‬
‫לגמרי מה מתרחש והמתינו בהתרגשות להמשך האירוע‪ ,‬וביקש לשמור‬
‫על שקט מוחלט וסולידריות עם ההחלטה‪ ,‬אשר תיקרא בפני המנהל‪.‬‬
‫המנהל חברוב‪ ,‬מבוהל‪ ,‬מלווה בפרופסור פביאני‪ ,‬טיפס במדרגות לקומה‬
‫הראשונה ומלמל ללא הפסק “באטיושקי מואי”‪ ...‬המנהל היה לא רק‬
‫מבוהל‪ ,‬אלא גם כבודו נפגע קשות‪ .‬הוא‪ ,‬אשר תמיד נכנס לאולם כבעל‬
‫הבית וראש הסגל הפדגוגי המכובד‪ ,‬נכנע עכשיו לדרישת “סמרקצ’ים”‬
‫מתמרדים!‬
‫במסדרונות שרר תוהו ובוהו‪ .‬התלמידים הרוסים‪ ,‬אשר חזרו בינתיים‬
‫‪125‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫מהתפילה בקומה השנייה‪ ,‬הסתובבו במסדרון‪ ,‬התגודדו בקבוצות‬
‫והתלחשו ביניהם‪ .‬העוזרים למחנכי הכיתות ניסו‪ ,‬ללא הצלחה‪ ,‬להכניס‬
‫אותם לחדרי הכיתות‪ .‬המפקח פראנצב החליט שוב לחדור לאולם‪ ,‬אך‬
‫גם הפעם נהדף בכוח‪.‬‬
‫כאשר נעמד המנהל מאחורי השולחן הירוק‪ ,‬מתחת לתמונת דיוקנו‬
‫של הצאר‪ ,‬נפסקה המהומה ותלמיד הכיתה השביעית‪ ,‬פורצ’ינסקי‬
‫(‪ ,)Porczyński‬מוקף בחבריו‪ ,‬החל לקרוא בפולנית את הצהרת המחאה‬
‫נגד החינוך הרוסי ואת פירוט הדרישות‪.‬‬
‫באולם הרשמי שבו תלוי הפורטרט של הצאר‪ ,‬השפה הפולנית נשמעה‬
‫מוזרה ואקזוטית ברגע הראשון‪ ,‬אבל כעבור רגע הבינו כולם‪ ,‬שהיא‬
‫השפה הקרובה ביותר להם‪ ,‬והיא מחזקת את המודעות שכל מה שקורה‬
‫כאן‪ ,‬הוא נכון וצודק ביותר‪ .‬ההצהרה דרשה בית חינוך פולני‪ ,‬בו‬
‫הפולנית תהיה שפת ההוראה והשפה המנהלית‪ ,‬יתקיים פיקוח אזרחי‬
‫על בית הספר‪ ,‬יבוטל הפיקוח המשטרתי‪ ,‬יבוטלו ההגבלות הדתיות‪,‬‬
‫קופצ’ינסקי הלאומיות והחברתיות עבור הנוער והמורים‪ ,‬תינתן לנוער‬
‫זכות להתארגנות וללקיחת חלק בענייניו שלו‪.‬‬
‫המנהל חברוב ניסה להתגונן בפני שמיעת ההצהרה‪ ,‬בכך שטען שאינו‬
‫מבין פולנית‪ .‬הצביעו לו על התרגום לשפה הרוסית המונח לפניו‪.‬‬
‫המנהל הרחיק את הגיליון בכעס‪ .‬אז נדרש להעביר את הטקסט לידיו‬
‫של המפקח על מחוז ווארשה‪ .‬לאחר היסוס‪ ,‬לקח המנהל את הגיליון‬
‫ויצא מהאולם כפוף ושבור‪.‬‬
‫בבית הספר למורים לבתי הספר העממיים‪“ ,‬אלקסנדרובקה”‬
‫(‪ ,)Aleksandrówka‬התנהלו העניינים בצורה דומה‪.‬‬
‫התלמידים‪ ,‬שהיו עד כה מאורגנים ושקטים‪ ,‬פרצו בסערה למסדרון‬
‫תוך קריאות‪“ :‬הלאה!” “הלאה!” קרעו את סמלי בית הספר מהכובעים‬
‫‪126‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫וזרקו אותם לרגלי המפקח פראנצב‪ ,‬אשר יצא בפעם הראשונה מאיזה‬
‫מחבוא אל המסדרון‪ ,‬חיוור והמום‪ .‬תלמידים נמרצים במיוחד החלו‬
‫להעיף כסתות דיו (עדיין לא המציאו עטים כדוריים) והשאירו כתמי‬
‫דיו גדולים על הקירות‪ ,‬מזכרות לנוכחותם בגימנסיה‪.‬‬
‫העוזרים למחנכי הכיתות ‪ -‬שומרי הסדר והשלווה המבוהלים ‪-‬‬
‫והמורים‪ ,‬כולם קפאו על מקומם בדומה לתמונה האילמת האחרונה‬
‫במחזה “רוויזור” (‪ Rewizor‬של גוגול ה‪.‬י‪.).‬‬
‫רק “ציקלופ” הזקן‪ ,‬לא איבד את לשונו ובמגרש בית הספר נפרד‬
‫מהבנים במלים‪“ :‬בשל מה שעוללתם כאן בחורים‪ ,‬בבית מחכות לכם‬
‫מכות בחגורה על הישבן‪.”...‬‬
‫לא כולם עזבו את חומות “המלונה” (כינוי מקובל בפולניה לבית ספר‬
‫ה‪.‬י‪ .).‬נשארו כמובן הרוסים‪ ,‬אבל גם ביניהם הייתה קבוצה קטנה שלמען‬
‫הפגנת ההזדהות עם צדקת העניין‪ ,‬עזבה את בנין בית הספר‪ .‬בקבוצה‬
‫זו היו האחים קושיֶ נקו (‪ .)Kosienko‬משפחת קושינקו חיה מימים ימימה‬
‫בפיוטרקוב‪ ,‬ובניה דיברו ברצון פולנית עם חבריהם‪ .‬משפחה זו נהנתה‬
‫מאהדה רבה בקרב החברה הפולנית‪ .‬לא כל היהודים עזבו את חומות בית‬
‫הספר‪ .‬נשארו “הליטאים” ‪ -‬נערים מאזור הגבול הרוסי ודרום רוסיה‪,‬‬
‫אשר עדיין לא הופשרו מהאקלים המזרחי‪ .‬נשארו גם אלו מהתלמידים‬
‫הפולנים‪ ,‬אשר התקררו לאחר הרגעים הראשונים של ההתלהבות‬
‫ו”השכל הישר” לחש להם שטוב יותר שלא להסתבך‪ ,‬למרות שידעו‬
‫שידבק בהם האות של בוגדים ושוברי שביתה‪ .‬לרוב היו אלו תלמידי‬
‫הכיתות הנמוכות‪.‬‬
‫ליד חומות הגימנסיה המתינו כבר ההורים המודאגים‪ ,‬שהשמועה על‬
‫פרוץ השביתה הגיעה לאוזניהם‪ ,‬והם אספו את המורדים הצעירים‬
‫הביתה‪ .‬לתלמידים המבוגרים היתה משימה נוספת הקשורה בשביתה‪.‬‬
‫‪127‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫היה צורך לשחרר את החברות מהגימנסיה לבנות‪ ,‬ויחד איתן להפגין‬
‫לאורך רחוב קאליסקה בשעות הלימודים הרגילות‪.‬‬
‫תלמידי הכיתה השביעית‪ ,‬רומן קרוקובסקי (‪ )Krukowski‬ואחי ‪-‬‬
‫שמעון טננבאום‪ ,‬פנו אל הגימנסיה לבנות‪ .‬הסתבר שהמשימה הטכנית‬
‫הייתה לא קלה‪ .‬הדלת עשויה עץ אלון‪ ,‬סגורה על מפתח‪ ,‬ולמרות‬
‫עזרת העוברים ושבים‪ ,‬החזיקה מעמד‪ .‬בקומה העליונה נשמעו רעשים‬
‫וצעקותיהן של הבנות מהכיתות הנמוכות‪ ,‬והדלת עמדה בלחץ של‬
‫זרועות רבות‪ .‬אבן שפגעה בחלון שכנעה לבסוף את הנהלת הבית ספר‬
‫להיכנע‪ .‬הדלת נפתחה והמון של בנות פרץ לרחוב והתקבל בקריאות‬
‫שמחה של הבנים‪ .‬ביחד‪ ,‬תוך חילופי רשמים מהמאורעות של השעות‬
‫האחרונות‪ ,‬במעילים פתוחים וללא סמלי הגימנסיה על הכובעים‪ ,‬פנו‬
‫כולם בצעדה לרחוב קאליסקה‪ .‬הצעדה עוררה התרגשות כללית ועל‬
‫פניהם של עוברים ושבים רבים ניתן היה להבחין בהזדהות אוהדת‪.‬‬
‫רק השוטר‪ ,‬שומר הסדר הציבורי‪ ,‬צעד במרכז הכביש והביט בחשדנות‬
‫בנוער הנרגש‪.‬‬
‫באותו היום החלו המעצרים‪ .‬בין האחרים נעצר גם אחי שמעון והושם‬
‫בבית הסוהר של פיוטרקוב‪ .‬בערב הגיע אלינו חברו של אחי‪ ,‬תלמיד‬
‫הכיתה השמינית‪ ,‬על מנת להזהיר את הוריי שקרוב לוודאי בלילה‬
‫תבצע המשטרה חיפוש בדירה‪ .‬הוא ביקש רשות לבדוק את הספרים‬
‫ואת המגרות ולסלק משם חומר מחשיד‪ ,‬ואכן‪ ,‬לקח איתו איזה נייר בלתי‬
‫כשר‪.‬‬
‫חומות הגימנסיה התרוקנו‪ .‬שלטונות הגימנסיה איבדו את הראש‪ .‬החלו‬
‫שיחות עם ההורים‪ ,‬אשר התנהלו בנימה מאד פייסנית בהתאם להוראות‬
‫המפקח על החינוך של מחוז ווארשה‪.‬‬
‫מספיק היה אישור רופא על מנת להצדיק את ההיעדרות מהגימנסיה‪.‬‬
‫‪128‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫לאחר חידוש הלימודים היו הספסלים בכיתות ריקים בדרך כלל‬
‫מהתלמידים הפולנים‪ .‬בחודשים הראשונים הגיעה ההיעדרות‬
‫ל‪ 80-‬אחוז‪.‬‬
‫מיד הורחבו לימודים חשאיים‪ .‬באספה שהתקיימה ביער נבחר לתפקיד‬
‫מנהל הלימודים החשאיים‪ ,‬סטודנט הטכניון של ווארשה ולדיסלאב‬
‫מלנגביץ (‪.)Władysław Malangewicz‬‬
‫בלימודים החשאיים השתתף הנוער מהכיתות הגבוהות‪ ,‬וחלק חשוב‬
‫ביותר בהם לקחה הלנה טשצ’ינסקה (‪ ,)Helena Trzcińska‬שהייתה‬
‫פעילה מאוד בתחום החינוך‪ .‬הוקמה ספרייה שכללה ‪ 3,000‬כותרים‪.‬‬
‫כדי לא לעורר את חשדה של המשטרה‪ ,‬לא היה לספרייה מקום קבוע‪.‬‬
‫הוקמו בתי ספר פולניים ראשונים‪ ,‬בהם שפת ההוראה ברוסית‬
‫היא רק במקצועות גיאוגרפיה והיסטוריה‪ ,‬וכמובן בהוראת השפה‬
‫הרוסית‪ .‬המהנדס יצובסון (‪ ,)Jacobson‬פנה לשלטונות בבקשת‬
‫אישור להקמת בית ספר פולני‪ .‬לאחר קשיים ומאמצים שנמשכו‬
‫שנה וחצי‪ ,‬ובתמיכת תושבי פיוטרקוב‪ ,‬נפתח בית הספר הפולני‬
‫הראשון בשדרות השלושה במאי ‪ .32/34‬לאחר התנגדויות וקשיים‪,‬‬
‫הקימה גב’ טשצ’ינסקה “אולפן לימודי לבנות של הלנה טשצ’ינסקה”‬
‫(‪ .)Zakład Naukowy Żeński Heleny Trzczcińskiej‬גב’ דומנסקה‬
‫(‪ ,)Domańska‬מנהלת בית הספר לבנות בן ארבע הכיתות‪ ,‬קיבלה אישור‬
‫לפתיחת כיתות גבוהות יותר‪ .‬לאחר מותה עבר בית הספר לניהול של‬
‫“ארגון מורי בתי הספר התיכוניים” בפיוטרקוב‪ ,‬ושרד עד לשחרור‬
‫לאחר מלחמת העולם השנייה‪ .‬לגבי בתי הספר העממיים‪ ,‬הוגשו בקשות‬
‫לאישור הפיכתם לבתי ספר פולניים פרטיים‪.‬‬
‫המשך המאבק למען בית הספר הפולני התנהל בתחום המלחמה נגד‬
‫שוברי השביתה ולמען המשך החרם על “המלונה” הישנה‪ .‬גם הפעם‪,‬‬
‫‪129‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫הנוער לא מצא תמיכה בקרב הדור המבוגר‪ ,‬שבחלקו הגדול היה בעל‬
‫גישה אופורטוניסטית וראה את גורל החינוך הפולני‪ ,‬גורלה של הארץ‪,‬‬
‫בהמתנה סבלנית ומנומסת למחוות מלמעלה‪ ,‬דבר אשר היה לגמרי‬
‫בלתי מציאותי‪ ,‬במיוחד אחרי כישלון המהפכה ובעקבותיו גל הרדיפות‬
‫מצד השלטון‪.‬‬
‫בית הספר הרוסי מסוגל היה להתחרות עם בית הספר הפולני בהצלחה‪.‬‬
‫היה משמעותית זול יותר ומה שחשוב ביותר ‪ -‬אפשר לבוגריו כניסה‬
‫לאוניברסיטה‪ ,‬בעוד שבית הספר הפולני לא אפשר זאת‪ .‬רק בני הנוער‬
‫מבתים אמידים‪ ,‬יכלו להרשות לעצמם נסיעה לחוץ לארץ‪ ,‬במיוחד‬
‫לקראקוב (‪ )Kraków‬וללבוב (‪( )Lwów‬שתי הערים היו תחת כיבוש‬
‫אוסטרי ה‪.‬י‪ ).‬שם התקבלו תלמידים עם תעודת בגרות פולנית‪ .‬היו‬
‫שנסעו גם לשוויץ‪ ,‬צרפת ומדינות אחרות‪.‬‬
‫הנוער האידיאליסטי בבתי הספר הפולניים הגן ללא פשרות על‬
‫ההצלחה הראשונה במאבק למען בית ספר פולני‪ .‬אף כי בית ספר זה היה‬
‫דל באמצעי עזר לימודיים ולא היה בו עדיין סגל מורים מיומן מספיק‪.‬‬
‫לאחר ויכוחים רבים ומפגשים בחוץ לארץ‪ ,‬הוחלט בשנת ‪ 1912‬להקפיא‬
‫את רדיפת שוברי השביתה‪ ,‬בהתחשב בכך שהמשך החרם מדלל את‬
‫שורות האינטליגנציה‪ ,‬הנחוצה כל כך לעם הפולני‪.‬‬
‫דוקטור אדם פרוכניק (‪ ,)Adam Próchnik‬כותב בעבודתו‪ ,‬שפורסמה‬
‫בשנת ‪ 1930‬תחת הכותרת “ביובל ה‪ 25-‬למאבק למען החינוך‬
‫הפולני”‪ ,‬על הניגוד הפסיכולוגי שהיה קיים בין הדור הישן לבין הדור‬
‫הצעיר בעת ההחלטה על שביתת בתי הספר‪ .‬הוא רואה אותו ניגוד‬
‫בעת התקוממות נובמבר (‪ - Powstanie Listopadowe‬התקוממות‬
‫פולנית נגד הכיבוש הרוסי‪ ,‬שהתקיימה בין ‪ 30‬בנובמבר ‪1930‬‬
‫ל‪ 21-‬באוקטובר ‪ 1931‬ה‪.‬י‪ ).‬אשר ביטא את “זינוק הנוער שלא מצא את‬
‫התמיכה של האוכלוסייה המבוגרת”‪.‬‬
‫‪130‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫ֶטמידה ‪ -‬רוכבי אפנים ‪ -‬ניגונים‬
‫‪7‬‬
‫ברחוב קאליסקה‪ ,‬מול גן ברננדיני (‪ ,)Ogród Bernandyński‬במקום בו‬
‫היום נמצאים בית המשפט והאספה הלאומית האזורית (‪Powiatowa‬‬
‫‪ ,)Rada Narodowa‬הייתה כיכר רחבה שנקראה כיכר סולני (‪Plac‬‬
‫‪ .)Solny‬עמד עליה מגדל כבאים‪ ,‬שעליו התקיימו תרגילי כיבוי אש‪.‬‬
‫מבנה זה‪ ,‬בנוי מקרשים שהשחירו עם הגיל‪ ,‬עם פתחים דמויי תושבות‬
‫עיניים ריקות ושחורות ‪ -‬הפריט האופייני לנוף העירוני של הערים‬
‫הקטנות‪ ,‬בדומה לטחנות רוח‪ ,‬נעלם ואיננו‪ .‬מיומנותו וזריזותו של‬
‫הכבאי‪ ,‬הוחלפו בהצלחה על ידי ציוד כיבוי ממוכן‪.‬‬
‫בעונת הקיץ‪-‬סתיו היה מגיע לכיכר זו קרקס‪ ,‬בו הופיע דורוב (‪)Durow‬‬
‫ מאלף בעל שם עולמי של חיות קטנות‪ ,‬כולל עכברים‪ .‬כאן הופיעו‬‫זבישקו ציגניביץ וגרבובינקו (‪)Zbyszko Cyganiewicz, Garbowienko‬‬
‫ המתאבקים מהשורה הראשונה‪ .‬בקרקס הזה התקיימו תחרויות‬‫האבקות של נשים‪ .‬כאשר מנהל הקרקס בישר‪ ,‬בלווי מחיאות כפיים‪,‬‬
‫את תוצאות ההאבקות‪ ,‬שבה המתאבקת דמברג (‪ ,)Damberg‬בעלת השם‬
‫העולמי‪ ,‬הפסידה לכושית מניגריה‪ ,‬נשמע מהיציע קול בריטון‪“ :‬תמורת‬
‫רובל אחד כל גבר ישטח בחורה כזאת על הגב”‪ .‬הערכה זו קיבלה אישור‬
‫מצד הקהל במחיאות כפיים סוערות‪.‬‬
‫בכיכר הזאת‪ ,‬נפגשו תושבי פיוטרקוב לראשונה עם קולנוע אילם‪.‬‬
‫“קינו” (‪ )Kino‬שנמצא בצריף עץ מואר בפנסי נרות‪ .‬לפקודת מפעיל‬
‫מכונת ההסרטה‪“ :‬סטאשק כבה את הנרות!” ‪ -‬השתרר בצריף חושך‬
‫מצריים‪ ,‬אשר כעבור רגע הואר במקצת על ידי מסך בגודל של סדין‪.‬‬
‫ּמידה ‪ - Temida‬אלת הצדק במיתולוגיה היוונית (ה‪.‬י‪).‬‬
‫‪ֶ 7‬ט ָ‬
‫‪131‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫מהתא המסתורי של המפעיל נשמע טרטור המקרן‪ ,‬הדומה למכונת‬
‫ירייה‪ ,‬ועל המסך הופיעה תמונה מטושטשת ורועדת עם כתוביות‪,‬‬
‫אשר נקראו בקול רם על ידי המפעיל עצמו‪ .‬הקולנוע שימש גם מקום‬
‫התבודדות שקט לזוגות מאוהבים‪ ,‬אשר בחושך ששרר בהיכל המוזה‬
‫העשירית‪ ,‬העזו להביע בגישושים את אהבתם‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1900‬הוקם על המגרש הרחב הזה בית המשפט עבור המחוז של‬
‫פיוטרקוב‪ .‬היינה (היינריך היינה (‪ - )1856 - 1797‬סופר גרמני ממוצא‬
‫יהודי ה‪.‬י‪ ).‬כותב ב”תמונות מהמסע”‪ ,‬שטמידה אשר פסלה מפאר את‬
‫היכלי הצדק‪ ,‬היא תמיד חסרת מאזניים‪ ,‬אך לעולם לא חסרה לה החרב”‪.‬‬
‫שונה היה גורלה של הטמידה של בית המשפט של פיוטרקוב‪ .‬בעתות‬
‫הכיבוש הצארי בוצעו עבודות גדולות על ידי יזמים פרטיים‪ ,‬שלעתים‬
‫קרובות היו קשורות בפרשות שחיתות ידועות בכל המדינה‪ .‬כך היה‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬עם בניית כנסייה רוסית בכיכר סאסקי (‪ )Saski‬בווארשה‪.‬‬
‫למטרה זו קיבל היזם אישור לייבא לבנים מבלגיה ללא מכס‪ .‬מלבנים‬
‫אלה הוא בנה בתחילה מספר בתים בווארשה‪ .‬רק לאחר ששוק הבנייה‬
‫הפרטי רווה‪ ,‬הוא נזכר שהלבנים יועדו למעשה לבניית הכנסייה‪ .‬פרשת‬
‫שחיתות לוותה גם את בנייתו של הגשר על שמו של פוניאטובסקי‬
‫בווארשה (‪.)Poniatowski‬‬
‫יזם מלודז’ בשם טילר (‪ )Tyller‬התייחס בזלזול לפסלה של טמידה אשר‬
‫אמורה הייתה לפאר את חזית הבניין הקלאסי המפואר של בית המשפט‬
‫בפיוטרקוב‪ .‬הוא בנה את הפסל מחומר כל כך פריך‪ ,‬עד שמיד לאחר‬
‫מסירת הבניין לשימוש‪ ,‬הפסל החל להתפורר‪ .‬חתיכות גדולות וקטנות‬
‫נפלו על ראשיהם של באי בית המשפט‪ .‬לא הייתה ברירה אלא להוריד‬
‫את האלה מכס המלכות שלה ולהסירה מהבניין‪ .‬בית המשפט בעיר‬
‫שימש לא רק כמוסד למשפט צדק‪ .‬הוא היווה גם מעין במת תיאטרון‬
‫סנסאציוני‪.‬‬
‫‪132‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫כאן בפיוטרקוב השמיעו את דבריהם הנואמים המצוינים כגון עורכי דין‬
‫רודניצקי (‪ ,)Rudnicki‬ציבולסקי (‪ ,)Cybulski‬חונדזינסקי (‪,)Chądziński‬‬
‫רוז’יצקי (‪ )Różycki‬ואחרים‪ .‬כאן הופיעה הצמרת המשפטית של ווארשה‪:‬‬
‫אטינגר (‪ )Etinger‬סניור וג’וניור‪ ,‬פאפיבסקי (‪ ,)Papiewski‬קורבין ‪-‬‬
‫פיוטרובסקי (‪ ,)Korwin Piotrowski‬נובודבורסקי (‪.)Nowodworski‬‬
‫במשפטים של הקומוניסטים הופיעו ברנסון (‪ ,)Berenson‬פאטק (‪,)Patek‬‬
‫דורץ’ (‪ )Duracz‬הונגביל (‪ ,)Hongwil‬בנקיל (‪ ,)Benkiel‬רודניצקי‬
‫(‪ .)Rudnicki‬לא פלא‪ ,‬שאולמות הדיונים הגדולים‪ ,‬שאחד מהם היה‬
‫אפילו דומה לאולם תיאטרון עם יציעים‪ ,‬היו מלאים עד אפס מקום‪,‬‬
‫כאשר העיתונות המקומית בישרה על משפט מרעיש שהתנהל בעיר‪.‬‬
‫היה צורך ב”קשרים” טובים על מנת לזכות בכרטיס כניסה למשפט‬
‫המתנהל‪.‬‬
‫משפטים מרעישים עוררו התעניינות רבה בעיר‪ .‬במסדרונות התנהלה‬
‫תנועה בלתי רגילה ובמזנון העשיר שבאולם המבוא שרר דוחק רב‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬במסדרונות הארוכים תמיד היה צפוף ורועש‪ .‬ליד דלתות‬
‫האולמות התקבצו העדים בהמתנה‪ .‬המתינו שעות לתור “העניין‬
‫שלהם”‪ .‬במסדרון הקרקע‪ ,‬כמו בתחנת הרכבת‪ ,‬התקבצו איכרים‪,‬‬
‫שטיפלו בסבלנות בענייניהם במזכירות‪ .‬יועצים שונים כתבו כל מיני‬
‫“בּומגי” (ניירות‪ ,‬ברוסית ה‪.‬י‪ ).‬ללקוחותיהם הַאנַ ְל ַפ ֶּבתים‪ .‬עורכי דין חלפו‬
‫ַ‬
‫כמו טילים לאורך המסדרונות הארוכים‪ .‬רצו מקומה לקומה ומפעם‬
‫לפעם נעצרו על ידי הלקוחות‪ .‬עורך הדין קליינה (‪ ,)Klejna‬זקן עורכי‬
‫הדין של פיוטרקוב‪ ,‬טען‪ ,‬שהתכונה החשובה ביותר הנחוצה במקצוע‬
‫עריכת הדין‪ ,‬היא רגליים טובות ושמיעה טובה‪ ,‬מאחר והאקוסטיקה‬
‫באולמות בית המשפט הייתה גרועה‪ ,‬גרועות היו המדרגות והמרחקים‬
‫ קילומטרים‪.‬‬‫בית המשפט היה לא רק תיאטרון סנסציוני‪ .‬בנאומיהם של התובעים או‬
‫‪133‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫הסנגורים נצורים היו שיעורי אתיקה‪ ,‬מוסר ושמירת החוק‪ ,‬אשר אמורים‬
‫טפטות” היו בעלות‬
‫“פ ַּ‬
‫היו לשרור בחברה‪ .‬לעומת זאת הופעות שכונו ַּ‬
‫אופי של הצגות בידור‪ .‬פטפטת אחת כזאת‪ ,‬אשר זכתה לפרסום בחדר‬
‫“מתחת לשעון” במגדנייה ובעיר כולה‪ ,‬היה משפט ה”קורדופלים” (“ק‬
‫וּרדוּּפל” ‪ -‬צורה מעליבה של תיאור אדם נמוך ה‪.‬י‪ .).‬גברת אחת קראה‬
‫ֶ‬
‫לגברת אחרת קורדופל‪ .‬התביעה על העלבון התנהלה בבית המשפט‪.‬‬
‫בזמן הכיבוש הרוסי היה קיים בבית המשפט תפקיד של מתורגמן רשמי‪.‬‬
‫היה צורך לא רק במתרגם פולנית רוסית‪ ,‬אלא גם במתרגם מיידיש‪.‬‬
‫שני תפקידי התורגמן אוישו על ידי בליכנר (‪ )Blichner‬וואסרצוויג‬
‫(‪.)Wassercwajg‬‬
‫נחזור לעניין הקורדופלים‪ ...‬השופט‪ ,‬איש קטן קרח וכפוף‪ ,‬שבקושי‬
‫נראה מעל השולחן הירוק‪ ,‬שאל את המתורגמן לפרוש המילה‬
‫“קורדופל”‪ .‬מר וואסרצוויג ענה‪ ,‬שזה פשוט אדם קטן‪ .‬לאחר היסוס קצר‬
‫החל השופט להסביר לשתי הנשים המסוכסכות‪“ :‬ומה יש כאן להיעלב‪.‬‬
‫הרי גם אני קורדופל‪ ,‬והגברת בשורה הראשונה והאדון בעל השיבה‬
‫שצוחק‪ .‬השלמנה‪”...‬‬
‫מתוך אולמות וחדרי בית המשפט יצאו אמירות משעשעות להנאתם‬
‫של יושבי המגדנייה של שימנובסקי ומשם דלפו לציבור‪ .‬כאשר באחד‬
‫החדרים הושב על ספסל הנאשמים נער בן “‪...‬עשרה”‪ ,‬שהואשם באונס‬
‫אישה בת שבעים‪ ,‬מחה אחד מעורכי הדין לאחר הדיון‪“ :‬מדוע הושיבו‬
‫את הנער על ספסל הנאשמים‪ ,‬ואילו לאחד העמיתים שלנו זה נסלח‪,‬‬
‫למרות שכל לילה הוא מנסה לבצע את אותו אונס?” מדובר היה באדם‬
‫מבוגר‪ ,‬שנישא לאישה זקנה‪ ,‬ולכן כינו אותו “הנקר”‪ ,‬היות ש”ניקר עץ‬
‫יבש וזקן”‪.‬‬
‫על הנושא של היכולת או אי היכולת לבצע אונס או מעשים מגונים‪,‬‬
‫התנהל בין כותלי בית המשפט בפיוטרקוב דו‪-‬שיח בין דוקטור נרבסקי‬
‫‪134‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫(‪ ,)Narewski‬מטומשוב מזוביצקי (‪ ,)Tomaszów Mazowiecki‬המומחה‬
‫לרפואה משפטית ובין התובע גרבובסקי (‪ ,)Grabowski‬בעתיד שר‬
‫המשפטים‪ .‬תוך כדי הדו‪-‬שיח התבטא התובע גרבובסקי בין השאר‪:‬‬
‫“המומחה המכובד שלנו היה רוצה להיווכח במו עיניו במצעד הניצחון‬
‫של זרעונים אל הנרתיק ורק אז להעריך אם אכן בוצע האונס!”‬
‫איזו חגיגה פיקנטית הייתה זאת לבאי “מתחת לשעון”! “הזרעון המנצח”‬
‫הפך למטבע לשון בעגה של יושבי בתי קפה‪ ,‬וכינו בו כל אדם צעיר‪,‬‬
‫שנהנה מהצלחה אצל בנות המין היפה‪.‬‬
‫בניין בית המשפט בפיוטרקוב‪ ,‬כמו סיר בישול בדירת רווקים‪ ,‬שימש‬
‫לתפקידים שונים‪ .‬בזמן מלחמת העולם הראשונה שוכנו בבניין בית‬
‫המשפט ‪ -‬אז הבניין הגדול ביותר בעיר ‪ -‬חיילים גרמניים לתקופה‬
‫קצרה‪ .‬תוך נבירה בפינות הבניין‪ ,‬נתקלו בארונות בהם החזיקו עורכי‬
‫דין את גלימותיהם הכחולות כהות עם כפתורי זהב‪ ,‬שבהן הופיעו‬
‫בדיונים‪ .‬החיילים הגרמנים הופיעו על מרפסות הבניין בגלימות קצרות‬
‫אלה‪ ,‬כמו בבגדי אח מבוגר‪ ,‬חובשי כובעי פלדה מחודדים (‪)pickelhaube‬‬
‫ותוך צחקוקים הציגו את “שלל המלחמה”‪.‬‬
‫בעת הקרבות הכבדים ליד לודז’ (‪ ,)Łódź‬שימש הבניין הזה גם‬
‫כבית חולים‪ .‬במערכה בין שתי האימפריות (רוסית וגרמנית ‪ -‬מ‪11-‬‬
‫בנובמבר עד ‪ 6‬בדצמבר‪ 1914 ,‬ה‪.‬י‪ ).‬מצאה את עצמה הארמיה הרוסית‬
‫מוקפת‪ .‬החיילים הרוסים המתינו לגנרל הרוסי האגדי רננקאמפף‬
‫(‪ )Paul von Rennenkampf‬שהיה אמור לחלץ אותם מהמצור‪ .‬אבל‬
‫הגנרל המושיע אכזב ולא הגיע‪ ,‬כפי שאכזב בזמנו במזרח פרוסיה‪.‬‬
‫הארמיה הרוסית בפיקודו של גנרל סמסונוב (‪ )Samsonow‬נחלה‬
‫מפלה‪ .‬את הנופלים בקרב זה קברו בבית העלמין העלוב ליד ז’גוב‬
‫(‪ - Rzegów‬עיירה ‪ 11‬ק”מ דרומית ללודז’ ה‪.‬י‪ .).‬את הפצועים הובילו‬
‫בעגלות איכרים לפיוטרקוב וכאן הם חולקו בבתי חולים צבאיים ארעיים‪.‬‬
‫‪135‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫בניין בית המשפט שימש כבית החולים הראשי‪ .‬הפצועים‪ ,‬מלאי כינים‪,‬‬
‫במעילים מטונפים בבוץ ומוכתמים בדם‪ ,‬שכבו על מצעי קש על הרצפה‬
‫במסדרונות ובאולמות המצחינים של בית המשפט‪ .‬אחיות שהוכשרו‬
‫בחיפזון הגישו להם מרק ממטבח שדה שהוקם בחצר בית המשפט‪ .‬רק‬
‫פצועים בודדים הגיעו לבית החולים “השילוש הקדוש”‪ ,‬שגם הוא לא‬
‫היה מוכן לקבלת כמות כזאת של פצועים וחולים‪.‬‬
‫הפצועים הסתובבו בהזיות כמו צללים במסדרונות הארוכים‪ .‬נשמעו‬
‫ללא הפסק אנחות וקריאות‪“ :‬מים‪ ,‬מים!” פנים מעוותות בצפדת (טטנוס)‬
‫הטילו אימה על סגל האחיות הלא מנוסות‪ .‬חסרו חומרי חבישה‪ ,‬תרופות‬
‫בסיסיות ובמיוחד חסרו רופאים‪.‬‬
‫בית המשפט המחוזי של פיוטרקוב הטביע את רישומו על חיי העיר‪.‬‬
‫מרחב פעילותו של בית המשפט היה נרחב וכלל את פיוטרקוב‪ ,‬לודז’‪,‬‬
‫צ’נסטוחוב (‪ )Częstochowa‬ובנדז’ין (‪ .)Będzin‬בפיוטרקוב התקבצו‬
‫עורכי דין רבים ובמידה פחותה במקצת ‪ -‬סנגורים‪ .‬הסנגורים תפסו‬
‫במערכת המשפט מקום דומה לזה שהפרמדיקים תפסו בשמירה על‬
‫הבריאות‪ ,‬בהבדל אחד‪ ,‬שבתחום המשפט היה מדרוג נוסף‪.‬‬
‫היו שני סוגי סנגורים‪ .‬סוג אחד היה בעל זכות להופיע בבית משפט‬
‫השלום ובבתי משפט מחוזיים ששימשו כבתי משפט לערעורים על‬
‫פסיקת בתי משפט לשלום‪ .‬הסוג השני‪ ,‬בנוסף לכך‪ ,‬היה בעל זכות‬
‫להופיע בבית המשפט העליון‪ .‬השתייכות לסוג זה או אחר של סנגורים‪,‬‬
‫תלוי היה בעיקר ביחסים אישיים או אפילו במידת “הופעה חיצונית‬
‫מכובדת”‪ ,‬היות שהשכלה משפטית לא הייתה לאף סוג של האדונים‬
‫הללו‪.‬‬
‫בנוסף לאלו היו עוד “שוליים” בשירותה של טמידה‪ :‬היו אלו היועצים‬
‫הבלתי מוסמכים‪ ,‬שעם כסתות דיו וטפסים רשמיים‪ ,‬תפקדו באיזו פינה‬
‫‪136‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫שקטה של בניין בית המשפט‪ ,‬בחנות סמוכה או בפונדק‪ ,‬ותמורת כוסית‬
‫וודקה‪ ,‬או חמש עשרה‪ ,‬עשרים קופיקות‪ ,‬סיפקו שירותים משפטיים‪.‬‬
‫התחרות הזאת לא הפריעה לסנגורים המושבעים‪ .‬לא איימה עליהם‪.‬‬
‫ההפך הוא הנכון‪ .‬היועצים האלו היוו מקור בלתי נדלה של כתובות‬
‫ומידע שימושי אחר‪.‬‬
‫מקורות הכנסה טובים היוו משרדי נוטריונים הקשורים קשר הדוק עם‬
‫בית המשפט‪ .‬דרכים שונות הובילו לקבלת תפקיד כזה‪ .‬לשופט בית‬
‫המשפט של הצאר היה סיכוי לזכות “בפרס נובל” כזה אחרי שנות‬
‫שרות נאמן “בארץ על גדות הוויסלה”‪ .‬תפקיד כזה קיבל איש קשיש‬
‫ואלגנטי אחד‪ ,‬השופט לרמונטוב (‪ .)Lermontow‬היה זה פיצוי עבור‬
‫שנות “השירות הטוב” הרחק מפטרסבורג‪ ,‬ממנה נשלח לפיוטרקוב‬
‫בתפקיד שופט מחוזי‪ .‬אבל בקידום הקריירה שלו שיחקה תפקיד‬
‫העובדה‪ ,‬שמר לרמונטוב היה שחקן טניס מעולה על מגרשי הטניס של‬
‫פטרסבורג וספורט נחשב בזמנים ההם‪ .‬אבל הדבר החשוב ביותר היה‬
‫שמר לרמונטוב היה רשום בספר הזהב של האצולה הרוסית‪.‬‬
‫בפיוטרקוב הוא לא עשה דבר‪ .‬הוא ישב כל היום במגרש הטניס וחייך‪,‬‬
‫בהראותו שיניים ַאנְ גְ ליות ארוכות‪ .‬בפיוטרקוב הרגיש כמו שגריר של‬
‫הצאר וטפח על שכמם של “אדונים פולנים” הראויים להימצא בחברתו‪.‬‬
‫פיוטרקוב של אותם הזמנים הייתה מאוד מוזיקלית‪ .‬הייתה בה תזמורת‬
‫סימפונית חובבנית‪ ,‬בניצוחו של מר ברנדט (‪ )Brandt‬האלגנטי‪ ,‬אשר‬
‫לבש חותלות בהירות‪ ,‬חבש מגבעת בצבע בז’ והיה לו שפמפם מבריק‪.‬‬
‫אחריו קיבל את תפקיד המנצח מר מזורקיביץ’ (‪,)Mazurkiewicz‬‬
‫שבסופו של דבר נסע לווארשה ושם היה למנצח על האופרה‪.‬‬
‫מר ברנדט היה כנר מצוין‪ .‬אותו הדבר ניתן לומר גם על עורך הדין‬
‫קנסקי (‪ ,)Kański‬גבר נאה וכנר מצוין‪ .‬גם אשתו הייתה כנרית‪ .‬מר‬
‫‪137‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫קנסקי היה בעל כינור יקר מאוד וטענו שזה סטרדיבריוס‪ .‬כנר ידוע‬
‫אשר עמד להופיע בפיוטרקוב‪ ,‬פנה למר קנסי בבקשה שישאיל לו את‬
‫הכינור‪ ,‬זה ענה לו ש”את הכינור ואת האישה לא משאילים‪ .‬את שניהם‬
‫גונבים”‪.‬‬
‫מוזיקאים היו גם הזוג קביצ’ינסקי (‪ .)Kwiecinski‬עורך הדין קביצ’ינסקי‬
‫היה צ’ליסט ואשתו פסנתרנית‪ .‬כנר מעולה היה השופט גרבר‬
‫(‪ ,)Gerber‬שחבש תמיד כובע של פקיד רוסי‪ .‬גם בתו‪ ,‬גב’ ביגנובסקה‬
‫(‪ ,)Bieganowska‬הייתה כנרית ברמה גבוהה‪ .‬מר גרבר ניצח גם על‬
‫מקהלה‪.‬‬
‫גברת בביצקה (‪ ,)Babicka‬אישה אקסצנטרית‪ ,‬צעירה תמיד ומלאת‬
‫חיים‪ ,‬לימדה בנות מבתים “טובים” לנגן בפסנתר‪ .‬נגינה בפסנתר‬
‫נכללה בתוכנית החינוך הטוב‪ .‬כמעט בכל דירה של “משפחת דולסקי”‬
‫(‪ - Dulski‬שמה של משפחה בדרמה בשם “מוסריותה של גב’‬
‫דולסקה”‪ ,‬מאת הסופרת גבריאלה זפולסקה‪ ,‬שנכתבה בשנת ‪.1906‬‬
‫ה‪.‬י‪ ).‬נמצא פסנתר‪ ,‬בדומה למכשיר טלוויזיה של היום‪ ,‬ותרגילי‬
‫הפסנתר המונוטוניים הטריפו את השכנים השקטים‪ .‬בעת טיול‬
‫בעיר‪ ,‬היה תיק תווים פריט משלים ללבושה של נערה “מחברה‬
‫טובה”‪ .‬גברת בביצקה הייתה תלמידתו של פרופסור מיכלובסקי‬
‫(‪ - 1851-1938 Aleksander Michałowski‬פסנתרן‪ ,‬קומפוזיטור ופדגוג‬
‫פולני‪ .‬ה‪.‬י‪ .).‬לעתים קרובות היא הביאה אותו לקונצרטים בפיוטרקוב‪.‬‬
‫הקונצרט האחרון מיצירות שופן‪ ,‬התקיים בשנות השלושים בבית‬
‫הקולנוע “ויקטוריה”‪ .‬האומן היה כמעט עיוור וגברת בביצקה הובילה‬
‫אותו אל הבמה‪ ,‬ובסיום הקונצרט ‪ -‬אל מאחורי הקלעים‪ .‬מסע זה חזר‬
‫על עצמו מספר פעמים היות שהוא ניגן הדרן עד לתשישות מוחלטת‪.‬‬
‫בעת מלחמת העולם השנייה חיה גברת בביצקה בעוני‪ .‬למי היה אז ראש‬
‫לשיעורי מוזיקה? משהו השתבש בראשה המוזיקלי‪ .‬ניתן היה לפגוש‬
‫‪138‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫אותה יחפה‪ ,‬עם מטפחת על הראש‪ ,‬סוחבת צרור זרדים מיער וולבורסקי‬
‫(‪ )Wolborski‬הסמוך‪.‬‬
‫בטרקליני משפחת לרמונטוב התקיימו קונצרטים של “החברה‬
‫המוזיקלית”‪ .‬הופיעו כאן מוזיקאים בעלי שם עולמי‪ ,‬לרוב ממוצא גרמני‪.‬‬
‫יימר (‪ ,)Weimar‬אשר שלטה‬
‫השופט לרמונטוב היה נשוי לגרמניה מוֶ ַ‬
‫בכמה שפות‪ ,‬אך את השפה הפולנית שיבשה ללא רחמים‪ ,‬ועובדה זו‬
‫לא תרמה לקסמה האישי‪ .‬ביתה של הגברת מויימר היה פתוח לא רק‬
‫לוירטואוזים‪ ,‬אלא גם לאותם האורחים הגרמנים‪ ,‬אשר פולין עניינה‬
‫אותם כארץ כיבוש עתידי‪ .‬סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה נעצרה‬
‫גב’ לרמונטוב על ידי שלטונות פולין ונשלחה מפיוטרקוב‪.‬‬
‫המוזיקה בטרקליני גב’ לרמונטוב או גב’ בביצקה הייתה מיועדת‬
‫“לחברה”‪ .‬אנשי ה”עמך”‪ ,‬או בעצם כל החברה הפולנית‪ ,‬אהבו‬
‫והעריכו את להקת נמיסלובסקי (‪ )Namysłowski‬בניצוחו של מיסדה‬
‫ נמיסלובסקי הסניור‪ .‬הייתה זאת הגרסה הגברית של להקת “מזובשה”‬‫של היום (‪ - Mazowsze‬להקת זמר וריקוד פולנית עממית‪ .‬הוקמה‬
‫בשנת ‪ 1948‬וקיימת עד היום‪ .‬ה‪.‬י‪ .).‬על הופעתה הודיעו מודעות‬
‫צבעוניות גדולות שהודבקו על עמודי בטון עגולים‪ .‬אחד כזה שרד‬
‫עד היום בפינת רחובות גרנצרסקה וקרקובסקיה פשדמישצ’יה‬
‫(‪ .)Krakowskie Przedmieście‬על המודעה נראה כנר גדול בגלימה‬
‫חומה ארוכה‪.‬‬
‫הקונצרטים התקיימו בתיאטרון קיץ של ז’ימבינסקי (‪,Ziembiński‬‬
‫בכיכר הנקה סביצקה ‪Hanna Sawicka - Hanna Krystyna Szapiro‬‬
‫‪ - 1917-1943‬יהודיה‪ ,‬פעילה קומוניסטית‪ ,‬נרצחה בידי גסטאפו‬
‫בווארשה ה‪.‬י‪ ).‬במקום שבו עומדת היום‪ ,‬כביכול‪ ,‬קונכיית הקונצרטים‬
‫דמוית מערה מפחידה‪ .‬מעל במת התיאטרון הזה‪ ,‬נשמעו הנעימות‬
‫המלהיבות של ַמזוּרקות מאת נאמיסלובסקי (‪1925-1856 Karol‬‬
‫‪139‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫‪ - Namysłowski‬קומפוזיטור‪ ,‬כנר ומנצח פולני ה‪.‬י‪ .).‬המוזיקה עוררה‬
‫את הרגליים לרקוד‪ ,‬ובלבבות ‪ -‬את ההתרגשות הפטריוטית האסורה‬
‫בימי הכיבוש הצארי‪.‬‬
‫ברחוב קאליסקה‪ ,)Kaliska( ,‬שנקרא אחר כך פטרסבורסקה‬
‫(‪ )Petersburska‬ושוב קאליסקה‪ ,‬והיום ‪ -‬סלובצקיגו (‪,)Słowackiego‬‬
‫היה הכביש סלול באבנים “ראשי חתול” (אבנים עגולות ובולטות ה‪.‬י‪.).‬‬
‫רק הקטע בין הכנסייה הרוסית לביתו של הכומר היה סלול‪.‬‬
‫קטע הרחוב ליד הכנסייה הרוסית המה מהמון עוברים ושבים‪ .‬צד הרחוב‬
‫הסמוך לכנסייה הרוסית כונה “הצד הרוסי”‪ .‬ניתן היה לפגוש כאן פקידי‬
‫ממשל במדים ואת משפחותיהם‪ ,‬את קציני היחידה הצבאית החונה‬
‫בפיוטרקוב‪ ,‬במעילים אפורים עם כפתורי זהב‪ ,‬ניתן היה לשמוע את‬
‫צליל הדרבנות והחרבות של חיילי חיל הפרשים בחופשה‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬על המדרכה הזאת‪ ,‬נקבעו פגישות בין התלמידים הסמוקים של‬
‫הגימנסיה לבנים לחברותיהם המנומסות‪ ,‬בתסרוקות חלקות במדים‬
‫חומים עם סינורים שחורים‪.‬‬
‫ביום חג יצא מהכנסייה הרוסית המון צבעוני במיוחד‪ .‬נצצו כתפיות‬
‫וכפתורי זהב‪ ,‬כובעים משולשים עם רקמות זהב ומדים‪ .‬על רקע הירוק‬
‫העמוק של עצי ערמון‪ ,‬בססגוניות של צבעי הציורים של ֶרנוַּאר‪ ,‬נעו‬
‫נשים ריחניות לצד קציני הצבא והקסימו ביופיין‪ ,‬אוחזות שמשיות‬
‫צבעוניות‪ .‬ובהזדמנויות אחרות‪ ,‬במסגרת שעריה של הכנסייה הרוסית‬
‫הופיעו אנשי דת פרבוסלאביים עם שפע קישוטי זהב על גלימות ַשני‪.‬‬
‫הם הזכירו את הסצנות הצבעוניות מהדרמה “בוריס גודונוב”‪.‬‬
‫המזדמנים לפיוטרקוב של פעם‪ ,‬שיבחו את מבחר המסעדות הטובות‬
‫והאפשרויות המגוונות של בילויי מיטה‪ .‬לאכול‪ ,‬כפי שהזכרתי‪ ,‬היה‬
‫איפה‪ .‬תענוגות מין גם כן‪ .‬בעיר פעלו שני בתי בושת סולידיים בעלי‬
‫‪140‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫אישור רשמי‪ .‬היו אלו בתים “לצרכנים” אמידים‪ .‬אבל את הנערות‬
‫במקצוע החופשי הזה ניתן היה לפגוש ברחובות העיר ובעיקר ברחוב‬
‫קאליסקה‪.‬‬
‫היו דרגות שונות של העוסקות במקצוע הזה‪ .‬ללקוחות עניים יותר‬
‫המתינו נערות‪ ,‬במטפחות ראש‪ ,‬מתחת לעצים‪ ,‬בצידי השבילים בגן‬
‫הרכבת‪ ,‬ובערב‪ ,‬בחשכת הגן‪ ,‬אותתו את נוכחותן בסיגריה בוערת‪.‬‬
‫מעשי האהבה התבצעו בשיחים בחשכת הלילה‪ ,‬כל זאת בתנאי שהבזק‬
‫פנס של שומר החוק לא הבריח את המתבודדים‪.‬‬
‫לסיפוק היצרים המיניים של שולי החברה שימש גם מלון חינם‪ ,‬תחת‬
‫שמיים פתוחים‪ ,‬באזור הרחוב סטארווארשבסקה‪ .‬כאן‪ ,‬על מזרון חול‬
‫רחב ומצחין‪ ,‬פה ושם מסומן בירק דהוי‪ ,‬בין צריפים ומערות אדם‪ ,‬נפגשו‬
‫נוודים‪ ,‬חיילים‪ ,‬שיכורים ושאר נפולת חברתית‪ .‬לכאן הגיעו הנאהבים‬
‫העניים‪ ,‬חסרי הבית‪.‬‬
‫בנוסף לתענוגות מין ואוכל‪ ,‬הוקדש זמן רב גם למשחקי קלפים‪,‬‬
‫שהתנהלו ליד שולחנות ירוקים במועדון רוכבי האופניים ובמועדון‬
‫הפקידים‪ .‬רוכבי אופניים עסקו בספורט תיירותי‪ ,‬בהכרת הארץ‪.‬‬
‫המרוצים התקיימו על המסלול האליפטי המיוחד‪ ,‬בבודקי (‪ - Budki‬דרך‬
‫טיולי רגל לאורך פסי הרכבת ה‪.‬י‪.).‬‬
‫במרכז המסלול היו גם מגרשי טניס‪ .‬על המסלול הזה התקיימו חגיגות‬
‫עם הגרלות‪ .‬ניתן היה להגריל אפילו עגל‪ ,‬אך בדרך כלל הזכייה הייתה‬
‫בצורת חפץ מזכוכית‪ ,‬תוצרת בית החרושת הסמוך לייצור זכוכית‪.‬‬
‫חפצי זכוכית אלה היו כל כך נפוצים בכל ההגרלות‪ ,‬שניתן היה לחשוב‬
‫שרק אותם מייצרים בתי חרושת לזכוכית‪.‬‬
‫כיום‪ ,‬לקראת “מרוץ השלום” השנתי המתקיים בחודש מאי‪ ,‬ובזמן‬
‫‪141‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫התרחשותו‪ ,‬אנו רואים בעיתונים ציור של קבוצת רוכבי אופניים‪ ,‬רשום‬
‫ומס ַבך הקווים מתגלה דמותו של רוכב צעיר‪ ,‬לבוש במכנסי‬
‫בקו דק‪ְ ,‬‬
‫ספורט קצרים וסנדלים‪ ,‬על שני גלגלים דמויי חוטי ברזל‪ .‬ועל ציוד כזה‬
‫ניתן לעבור אלפי קילומטרים!‬
‫ורוכבי האופנים של אז? לרוב היו אלו אדונים בעלי שפם מסולסל‪,‬‬
‫זקנקן חד וקצר וכרס קטנה‪ .‬הם היו עטופים בלבוש צמר בלבד‪ .‬על‬
‫הכתפיים לבשו מין פריט דמוי ז’קט או מדים בצבע אפור‪ ,‬מכנסיים‬
‫רחבים עם חגורה‪ ,‬חולצת צמר‪ ,‬גרבי צמר ונעלי ספורט‪“ .‬אוּף‪ ,‬כמה חם!”‬
‫אין לשכוח כובע רכיבה מיוחד‪ ,‬אשר השלים את המערכת הספורטיבית‬
‫האלגנטית‪ .‬על המסלול לבשו המתחרים חולצות ומכנסיים בלבד‪ .‬אשר‬
‫לציוד הרכיבה‪ ,‬ההבדל בין האופניים של אז ושל היום‪ ,‬היה כמו בין‬
‫שעון מעורר עתיק ו”אומגה” חדיש‪.‬‬
‫מועדון הרוכבים היה מועדון פטריוטי ולכן המשטרה הצארית “טיפלה”‬
‫בו באופן מיוחד‪ .‬כאשר באחד מימי הקיץ העמיקו הרוכבים לאחד‬
‫היערות‪ ,‬שם בילה הצאר מיקולאי ה‪ II-‬בעצמו בארמון צייד‪ ,‬נעצרו‬
‫האורחים הבלתי קרואים ורק אחרי קשיים רבים שוחררו באזהרה‪,‬‬
‫שתיירות בשטחים שבהם נמצא הוד מעלתו אינה רצויה‪...‬‬
‫דמות בולטת בפיוטרקוב של פעם‪ ,‬במיוחד בחוגי המשפט‪ ,‬היה מזכיר‬
‫בית המשפט‪ ,‬ואצלב זומר (‪ )Wacław Zommer‬המכונה וַ אצ’יו‪ .‬מוצאו‬
‫ממשפחה שבניה העריכו ימים‪ .‬כאשר אחד מבני המשפחה‪ ,‬בעל מרכבות‬
‫להשכרה לחתונות וללוויות‪ ,‬נפטר בגיל שבעים וחמש‪ ,‬במשפחה אמרו‬
‫שהוא מת בגיל ההתבגרות‪.‬‬
‫ואצ’יו‪ ,‬חי עד גיל תשעים‪ ,‬ושמר על מרץ ומצב רוח טוב עד היום‬
‫האחרון בחייו הארוכים‪ .‬הוא נהג ללכת בצעדים קטנים‪ ,‬עובדה שעשתה‬
‫רושם שכאילו הלך בבוץ וחיפש קרקע מוצקה‪ .‬הוא יצא לגמלאות לפני‬
‫‪142‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫זמן רב‪ ,‬אך תמיד הסתובב בתוך בית המשפט או לידו‪ ,‬ברחוב קאליסקה‪.‬‬
‫ניתן היה לפגוש אותו בבית הקפה או במסעדה‪ .‬בקיץ הוא ישב לעתים‬
‫קרובות בפארק ברנרדיני (‪.)Ogród Brnardyński‬‬
‫ואצ’יו הכיר את כולם בעיר וכולם הכירו וחיבבו אותו‪ .‬הוא היה בר שיח‬
‫מצוין ונושאי סיפוריו הארוכים היו בעיקר שערוריות קטנות בעולם‬
‫המשפט‪ .‬כאשר דיבר עליהן‪ ,‬ליווה את הסיפור בקולות שפתיים ולשון‪,‬‬
‫עצם עפעפיים ונענע בראש‪ ,‬כאילו הוא נהנה ממשקה מעולה‪.‬‬
‫לרוב הזכיר את גברת איסטומין (‪ )Istomin‬היפה‪ ,‬אשתו של סגן התובע‪.‬‬
‫איזו אישה יפהפייה הייתה זאת! כאשר טיילה ברחוב קאליסקה‪ ,‬הרימה‬
‫בחן ביד שמאל את קצה שמלתה הארוכה וגילתה רגל גרובה בגרב משי‬
‫שחור‪ ,‬כמעט עד הברך‪ ,‬לא היה גבר ברחוב שנשאר אדיש למראה‪.‬‬
‫‪( !O tempora, o mores‬הוי זמנים! הוי מנהגים! בלטינית ה‪.‬י‪ ).‬בימינו‬
‫אפילו הנזירות אינן מכסות את קסמיהן באופן הרמטי‪.‬‬
‫על הנסיכה הגזעית האלגנטית והאדמונית‪ ,‬אובולנסקה (‪,)Obolenska‬‬
‫אף היא אשתו של סגן התובע‪ ,‬דיבר ואצ’יו בהתרגשות ובאהבה‪ ,‬אשר‬
‫קרוב לודאי נבעו מהערצתו למוצא הנסיכותי שלה‪“ .‬ובעליהן של‬
‫הנשים היפהפיות האלה רודפים כמו פרחחים אחרי נשים זולות!” ‪-‬‬
‫התרעם ואצ’יו‪.‬‬
‫אדם מסוג אחר היה השופט בוברוב (‪ ,)Bobrow‬עליו דיבר ואצ’יו בכבוד‬
‫רב‪ .‬השופט כתב עבודה מדעית‪ ,‬היה שחקן שח טוב‪ ,‬ובבית הרווק‬
‫האלגנטי שלו אסף ספרות ענפה ומיוחדת‪ ,‬בשפות רבות‪ ,‬בנושא משחק‬
‫השח‪ .‬הוא השתתף בתחרויות שח בפטרסבורג‪ .‬ואצ’יו התפעל במיוחד‬
‫מהצילינדר המבריק של השופט‪ .‬כיסוי ראש מכובד זה‪ ,‬שואצ’יו דיבר‬
‫עליו בכאב אמיתי‪ ,‬חוּלל במלחמת העולם הראשונה כאשר שימש כסיר‬
‫לילה בידי השווייקים האוסטריים ששוכנו בביתו ההרוס של השופט‪.‬‬
‫‪143‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫הוא בעצמו התפנה לרוסיה ואת מפתחות דירתו השאיר בידי מזכירו‪.‬‬
‫לאחר המרד של שנת ‪ ,1905‬הוכרז מצב מלחמה על ידי המושל הכללי‬
‫בווארשה סקאלון (‪ )Skałon‬וכתוצאה מכך הגיעה לפיוטרקוב יחידת‬
‫קוזאקים‪( .‬מהפכת ‪ - 1905‬מרד כלל ארצי נגד רודנותו של הצאר‬
‫וניצול העם על ידי בעלי הקרקעות ותעשיינים‪ .‬האירוע נחשב לגרעין‬
‫ממנו צמחה מהפכת אוקטובר בשנת ‪.1917‬‬
‫בעקבות המרד‪ ,‬הוקלו גזירות המשטר בממלכת פולין‪ .‬הופסקו רדיפות‬
‫על רקע דתי‪ ,‬השפה הפולנית חזרה לבתי הספר והותרה התארגנות‬
‫איגודים מקצועיים‪ .‬ה‪.‬י‪).‬‬
‫ואצ’יו זומר סיפר כיצד באחד הלילות‪ ,‬אחרי שעת העוצר‪ ,‬נתקל‬
‫סיור של קוזאקים בזקן מופלג והכה אותו‪ ,‬למרות שהאיש צעק שהוא‬
‫פרבוסלאבי‪ .‬הסתבר שהיה זה וולקוב (‪ ,)Wołkow‬נשיא בית המשפט‬
‫המחוזי‪ .‬באותם הזמנים הייתה זאת דרגה השווה לשר! כאשר נודע‬
‫המקרה לראש העיר יאצ’בסקי (‪ )Jaczewski‬הוא צחק צחוק קצר‪ ,‬ואחר‬
‫כך טלפן אישית לנשיא וולקוב והתנצל על התקרית‪.‬‬
‫המשפטנים של פיוטרקוב תפסו מקום של כבוד במערכת המשפט‬
‫הפולנית‪ .‬השופט סטאיסלאב סז’דניצקי (‪,)Stanisław Srzednicki‬‬
‫לשעבר סגן נשיא בית המשפט המחוזי בפולין העצמאית‪ ,‬היה לנשיאו‬
‫הראשון של בית המשפט העליון‪.‬‬
‫המשפטן רודניצקי (‪ - )Rudnicki‬אדם אציל‪ ,‬הומניסט‪ ,‬דמוקרט‪ ,‬בעל‬
‫השכלה רחבה מאד ‪ -‬מונה בשנת ‪ 1919‬לראשות העיר של פיוטרקוב‪.‬‬
‫בשנות העשרים היה לסגן שר המשפטים‪ ,‬ומאוחר יותר הפך לסנגורם‬
‫של פעילי שמאל במשפטים פוליטיים‪ .‬אולם בפולין העממית שלאחר‬
‫מלחמת העולם השנייה ‪ -‬הוא לא היה‪ ,‬משום מה‪ ,‬מקובל‪.‬‬
‫‪144‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫עיר איננה רק חומות‪ ,‬רחובות‪ ,‬גשרים או פריטים אורבאניים אחרים‪.‬‬
‫את טבעה של העיר קובעים אנשים ובמיוחד אלו הקשורים בה‪ ,‬מעצבים‬
‫את אפיה ומשפיעים על שינויה‪ ,‬ואלו אשר בעצם נוכחותם מהווים את‬
‫החלק האינטגראלי של נופה‪.‬‬
‫פיוטרקובאי כזה היה העורך דין הסימפטי יוזף קון (‪,)Józef Kon‬‬
‫המכונה בין עורכי הדין יוזק (‪ .)Józek‬בזכות חוש ההומור והבדיחות‬
‫שלו ובשל יחסו כלפי חבריו היה אהוד על עמיתיו‪ .‬הוא בירך אנשים‬
‫ברחוב‪ ,‬שוחח איתם וסיפר סיפורים בהתלהבות‪ .‬אם לא מצא בן זוג‬
‫לשיחה‪ ,‬דבר שקרה לעתים רחוקות ביותר‪ ,‬שוחח עם חברו הבלתי‬
‫נפרד‪ ,‬כדור חי של צמר לבן‪ ,‬הכלבלב “צ’יַ פּוּש”‪ .‬הוא “חי ברחוב”‬
‫ונפטר ברחוב מהתקף לב‪.‬‬
‫היה עורך דין נוסף בשם קון ‪ -‬אלפרד (‪ ,)Alfred‬בנו של יוזף‪ .‬הוא היה‬
‫ידוע יותר כפסנתרן‪ .‬והיה גם קון מיקולאי (‪ - )Mikołaj‬שופט‪ ,‬וקון ‪-‬‬
‫רופא‪ ,‬וארכיטקט קונורסקי (‪ )Konorski‬שמוצאו ממשפחת קון‪ .‬ועוד‬
‫קונים רבים ‪( minorum gentium‬בתי האב הזוטרים ‪ -‬בלטינית ה‪.‬י‪.).‬‬
‫כפי שמתאר זאת אנטוני סלונימסקי (‪1895 - 1976 Antoni Słonimski‬‬
‫ סופר פולני ממוצא יהודי ה‪.‬י‪ ).‬הייתה זו “פלישת קוֹנים אל המחוז של‬‫פיוטרקוב”‪.‬‬
‫הנושא האהוב בסיפוריו של עורך הדין יוזף קון‪ ,‬היה הרפתקאותיו‬
‫המשפחתיות‪ .‬את המעשיות נהג לקשט בבדיחות ובמשחקי מילים‪ .‬היה‬
‫לו בן‪ ,‬גבר נאה‪ ,‬אשר שירת בחיל הפרשים‪ .‬כאשר הבן‪ ,‬סטאשו‪ ,‬יצא‬
‫עם הגדוד לתמרונים‪ ,‬כתב על כך לאבא וביקש ‪ 200‬רובלים‪ .‬הוא קיבל‬
‫תשובה‪“ :‬שלחתי ‪ 50‬רובלים‪ .‬תמרן לפי יכולתך”‪ .‬כאשר אביו הישיש‬
‫נפטר בשיבה טובה‪ ,‬בחדר עורכי הדין הביעו את השתתפותם באבלו‪,‬‬
‫וגם התבדחו “יוז’יו המסכן היה ליתום”‪.‬‬
‫‪145‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫ברחוב קאליסקה בלטה דמותו האלגנטית של עורך הדין חונדזינסקי‪,‬‬
‫(‪ .)Chądzyński‬הוא נראה לובש מעיל קצר שחור‪ ,‬אשר חוץ מהחייט‬
‫הווארשאי זרמבה (‪ ,)Zaremba‬שום חייט לא היה מסוגל לתפור‪ ,‬חובש‬
‫צילינדר ונועל נעלי לקה‪ .‬לא היה בליבו הרבה מקום לענייני העיר‪.‬‬
‫נערות עניינו אותו יותר‪ ,‬אם כי גם “העניינים” האלה לא תפסו מקום‬
‫בליבו‪ ,‬כי התייחס אליהם כסוג של ספורט‪ .‬כאשר יצא “לחיפושים” חבש‬
‫כובע ספורטיבי ‪ -‬כובע שהופך את החובש אותו‪“ ,‬לבלתי נראה”‪ ,‬ובכך‬
‫אותת למכיריו שאין להפריע לאדון הקשיש‪ ,‬היות שהוא עסוק מאד‪.‬‬
‫הלקוחות שלו היו מרוצים משירותיו‪ .‬בעת הדיון ידע לרמוז לעדים‬
‫בעדינות את העיקרון עליו מתבססת ההגנה ובכך הצליח להציב‬
‫את “החזית האחידה”‪ .‬היה תקיף ביחס לעדי מדינה‪ ,‬ועל כך לא פעם‬
‫העיר לו היושב בראש חבר השופטים‪ .‬אותו יחס היה לו גם כלפי עדים‬
‫מומחים‪ ,‬כאשר דעתם לא תאמה את מטרתו‪.‬‬
‫במשפט על זיוף המחאות‪ ,‬לצד הגרפולוג המפורסם פרופסור זכרין‬
‫(‪ ) Zacharin‬מפטרסבורג‪ ,‬הופיע מורה לציור וכתיבה תמה בשם איבנוב‬
‫(‪ )Iwanow‬בתור עד מומחה‪ .‬להוראת מקצוע זה בגימנסיה אוישו‬
‫אנשים ללא השכלה כללית ומקצועית מספיקה‪ .‬על מנת להדגיש את‬
‫העובדה הזאת בפני בית המשפט‪ ,‬שאל הסנגור חונדזינסקי את איבנוב‬
‫מה מקצועו‪ .‬איבנוב ענה שהוא מורה לציור וכתיבה תמה בגימנסיה‬
‫הממשלתית בפיוטרקוב‪ .‬בהמשך שאל אותו הסנגור האם הוא מכיר את‬
‫עבודתו של גראפולוג מפורסם על נושא מסוים‪ .‬העד ענה בחיוב‪ .‬אז‬
‫שאל אותו הסנגור מה דעתו עליה‪ .‬כאשר איבנוב המעונה ענה‪ ,‬ש”לא‬
‫מצא בספר שגיאות חמורות”‪ ,‬הסנגור קרא בנימת ניצחון‪“ :‬כאשר הייתי‬
‫בכיתה הרביעית של הגימנסיה וקראתי את דארווין (‪ ,)Darwin‬גם שם‬
‫לא מצאתי שגיאות חמורות!”‬
‫עורך הדין חונדזינסקי הגן על בעל בית המרקחת‪ ,‬סגן ראש העיר‬
‫‪146‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫בתקופת הכיבוש האוסטרי‪ ,‬אשר הואשם בסחר באלכוהול‪ ,‬שהוקצב‬
‫לרוקחים לשם ייצור תרופות במחירים מוזלים‪ .‬התובע היה עורך הדין‬
‫וואסרברגר (‪ )Waserberger‬מקראקוב‪ ,‬לשעבר חייל בלגיון הפולני‪.‬‬
‫הוא נמצא בפיוטרקוב היות שכאן היה מקומה של מחלקת הצבא של‬
‫הועד המרכזי הלאומי‪ .‬היה זה משפטן מאד אינטליגנטי ומגן על הצדק‬
‫בקפדנות וללא פשרות‪ .‬הופעת הבכורה שלו כתובע הייתה‪ ,‬כאשר‬
‫הושיב על ספסל הנאשמים רופא‪ ,‬שבהיותו חבר ועדת הגיוס שיחרר‪,‬‬
‫תמורת שוחד‪ ,‬נערים מהשירות בצבא הפולני העומד לקום אחרי שנים‬
‫של כיבוש זר‪.‬‬
‫המשפט נגד הרוקח התנהל בבנין‪ ,‬הנמצא היום ברחוב “הצבא הפולני”‬
‫במקום שנמצאת מחלקת הבריאות‪ .‬המשפט התנהל בתפאורה מיוחדת‪:‬‬
‫אולם הדיונים הואר בנרות בלבד‪ ,‬מה שיצר אווירה חגיגית‪-‬כנסייתית‪.‬‬
‫התעמתו ביניהם‪ :‬התובע הציבורי ‪ -‬צעיר אידיאליסט‪ ,‬אינטליגנטי אך‬
‫חסר ניסיון‪ ,‬והסנגור ‪ -‬ציניקן היודע היטב את מלאכתו‪ .‬בנוסף לכך‬
‫באו לעזרתו של הסנגור בעימות הבלתי שווה הזה עוד רופאים כעדים‬
‫מומחים‪.‬‬
‫עורך הדין חונדזינסקי‪ ,‬הכיר היטב את החיים ויחסי הגומלין ששררו בין‬
‫הרופאים‪ ,‬שהיו אמנם מסוכסכים בינם לבין עצמם אך מלוכדים בהגנה‬
‫על כבוד המקצוע‪ ,‬וניצל את העובדה הזאת לטובת ההגנה‪.‬‬
‫התובע האשים את הרוקח בהפקעת מחירים‪ ,‬בספקולציה בחומר של‬
‫צריכה בסיסית‪ .‬הסנגור השיב שאלכוהול אינו שייך למצרך מסוג זה‬
‫והוא הכרחי רק למכורים לו‪ .‬הוא בעצמו לוגם ברצון כוסית וודקה‪,‬‬
‫אך הוא יכול לחיות גם בלעדיה‪ .‬התובע וואסרברגר טען שאלכוהול‬
‫הוא דווקא מצרך הכרחי ברפואה‪ .‬בסופו של דבר הצהירו הרופאים‬
‫המומחים‪ ,‬בהגנתם על חבר בענף‪ ,‬שלא הורגש שום מחסור בתרופות‬
‫המכילות אלכוהול‪ .‬הרוקח‪ ,‬סגן ראש העיר‪ ,‬זוכה‪.‬‬
‫‪147‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫בשעות אחה”צ ניתן היה לפגוש בעיר אדם‪ ,‬שהתנועע במהירות‪,‬‬
‫כמעט בריצה‪ .‬הנוטריון פיאשצ’ינסקי (‪ )Piaszczyński‬או “פיאשץ’”‬
‫(‪ - )Piaszcz‬כפי שכינו אותו בחוגי בית המשפט‪ .‬פיאשץ’ היה רווק‬
‫זקן‪ ,‬נגוע בעווית‪ ,‬אשר בזמן הליכה‪ ,‬או למעשה ריצה‪ ,‬גרמה לו לזרוק‬
‫לצדדים יד ימנית או שמאלית‪ .‬כאשר ישב התנהג כאילו משהו עוקץ‬
‫אותו בין עצמות השכם‪ .‬היה אדם חסכן מאוד‪ ,‬על אף שלא הייתה סיבה‬
‫לכך‪ .‬היו בבעלותו מספר בתים במרכז העיר‪ ,‬שהביאו לו הכנסה יפה‪.‬‬
‫הוא הרשה לעצמו רק תענוג אחד‪ :‬פעם בשנה נסע‪ ,‬תמיד עם מטרייה‪,‬‬
‫לקריניצה (‪ )Krynica‬או לזקופנה (‪ .)Zakopane‬היו לו שתי תאוות‪.‬‬
‫אהבה למוזיקה ושנאה לפילסודסקי (‪ .)Piłsudski‬הוא אהב לטייל בגפו‬
‫תוך שיחות עם עצמו‪ .‬כאשר פיאשץ’ הזקן עמד לצאת לטיול‪ ,‬נהג‬
‫להודיע לשתי אחיותיו‪ ,‬רווקות זקנות‪ ,‬שעוד רגע יחזור ויצא לטיול‬
‫למיליוב (‪ ,)Milejów‬המרוחקת חמישה קילומטר‪ .‬היה חוזר הביתה לאחר‬
‫הטיול הארוך‪ ,‬עייף וחיוור ושכב לישון‪ .‬בערב היה קם ומאזין למוזיקה‬
‫מתקליטים‪.‬‬
‫ונשים? לא‪ ,‬לדאבון הלב‪ .‬תקליטים זה משהו אחר‪ .‬אותם ניתן להחליף‬
‫לפי הטעם‪ ,‬ללא רעש ומהומה‪ .‬מאורע משפטי סנסציוני היה משפטו‬
‫של מאצוך (‪ ,Damazy Macoch‬המשפט התנהל בשנת ‪ 1912‬ה‪.‬י‪.).‬‬
‫המשפט היה אירוע לא רק ארצי אלא כלל עולמי‪ ,‬כפי שניתן‬
‫היה לשפוט על פי הצעות הנישואים מארה”ב שקבלה גב’ הלנה‬
‫(‪ ,)Helena Krzyżanowska‬גיבורת הדראמה האפלה הזאת‪ .‬למרות‬
‫שבאותה העת התנהלו משפטים רעשניים אחרים‪ ,‬משפטו של מאצוך‬
‫האפיל על כולם‪ .‬רומנים קרימינאליים זוכים לקהל קוראים רב והפעם‬
‫לא היה זה פשע מדומה אלא אוטנטי ופיקנטי במיוחד‪ .‬נזיר ממנזר‬
‫בצ’נסטוחוב‪ ,‬רוצח את קרובו‪ ,‬בעלה של אהובתו‪ .‬את הגופה מסתיר‬
‫בתוך ספה‪ ,‬ובהמשך מוציא אותה מהעיר בתוך סל נצרים ומשליך‬
‫אותה לנהר‪ .‬במיוחד מותח היה תהליך החקירה‪ ,‬אשר כעבור מספר‬
‫‪148‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫חודשים הביא למאסרו של הרוצח‪ .‬במשך המשפט‪ ,‬שנמשך עשרה‬
‫ימים‪ ,‬שררה בעיר התרגשות בלתי רגילה‪ .‬לפיוטרקוב הגיעו כתבים‬
‫כמעט מכול העולם‪ .‬במיוחד מיוצגת הייתה העיתונות של פטרסבורג‪,‬‬
‫משם הגיע גם מנהל מחלקת הדתות‪ .‬כל בתי המלון והאכסניות‬
‫הפרטיות היו מלאים עד אפס מקום‪ .‬במסעדות ובמשרד הדואר שררה‬
‫המולה רב לשונית‪.‬‬
‫קשה היה להשיג כרטיס כניסה לאולם המשפט‪ ,‬למרות שהמשפט‬
‫התנהל באולם הגדול ביותר שהיו בו גם יציעים‪ .‬מאז המשפט‬
‫נקרא אולם זה‪ ,‬באופן בלתי רשמי‪“ ,‬האולם של מאצוך”‪ .‬על הלנה‬
‫קז’יז’נובסקה הגן עורך דין אקסצנטרי מווארשה ‪ -‬קורבין פיוטרובסקי‬
‫(‪ ,)Korwin-Piotrowski‬ועל דמזי מאצוך הגן זקן עורכי הדין של‬
‫פיוטרקוב‪ ,‬עורך הדין קליינה (‪ .)Klejna‬עורך הדין קליינה היה ג’נטלמן‬
‫אמיתי מ‪“( fin de siècle-‬סוף המאה” ‪ -‬מונח המציין את התקופה‬
‫‪ 1890-1914‬ה‪.‬י‪ .).‬קשיש עם שפם דק‪ ,‬חובש בקיץ כובע קש בסגנון‬
‫מוריס שבלייה‪ ,‬אפודה ומכנסיים לבנים‪.‬‬
‫בנוסף לעבודתו המקצועית הוא נשא בתפקידים חברתיים רבים‪ .‬הוא‬
‫היה חבר ועדת עורכי הדין‪ ,‬חבר במועדונים “סוקול” (‪ - Sokół‬נץ)‬
‫ובמועדון ורוכבי האופניים‪ .‬בקפדנות דאג לבריאותו‪ ,‬ונזלת רגילה ריפא‬
‫בריביירה הצרפתית‪ .‬את הערבים בילה לעתים קרובות בחברת ידידו‬
‫עורך הדין קובוס (‪ ,)Kobos‬ב”גומחת ברווז”‪ ,‬מסעדה ידועה אז בזכות‬
‫המטבח המשובח שבה‪ .‬מומחיות הבית הייתה פשטידת פטריות מצוינת‪.‬‬
‫ההגנה על מאצוך הייתה משימה קשה במיוחד‪ .‬לא רק שדעת הקהל‬
‫הייתה מזועזעת מהרצח המפלצתי‪ ,‬אלא שמראש התייחסה בעוינות אל‬
‫כל עורך דין‪ ,‬אשר ייקח על עצמו את ההגנה‪ .‬לשם מה ההגנה? בוצע‬
‫פשע נורא‪ .‬הנאשם הודה באשמה‪ .‬פסק דין מחייב הוא בלתי נמנע‪ .‬נגד‬
‫הנאשם עומדת המדינה המיוצגת על ידי התובע‪ .‬כל החברה הנסערת‬
‫‪149‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫עומדת נגדו‪ .‬הוא לבד‪ ,‬חסר אונים‪ ,‬נטוש ברגעים הקשים‪ .‬המחוקק‪,‬‬
‫בתבונתו הרבה‪ ,‬העניק לו הגנה‪ .‬הבחירה הייתה נכונה‪ .‬בתחכום רב‪,‬‬
‫וראשית כל בחוכמה רבה‪ ,‬באופן תרבותי‪ ,‬במידה וללא מליצות‪ ,‬התקדם‬
‫הסנגור לקראת מיתונה של האשמה המוחצת‪ .‬הוא יצר אווירה של ‪tout‬‬
‫‪ - comprendre c’est tout pardoner‬להבין הכול ‪ -‬פירושו לסלוח הכול‪.‬‬
‫(מטבע לשון שמקורו לוט בערפל‪ .‬בניסוח הנוכחי מופיע לראשונה‬
‫בשנת ‪ 1868‬אצל טולסטוי ברומן “מלחמה ושלום” ה‪.‬י‪).‬‬
‫‪150‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫דברי רקע‬
‫דוקטור טננבאום וקרוביו‬
‫זיגמונט טטנבאום היה בראש וראשונה מייסד רפואת אף‪ ,‬אוזן וגרון‬
‫בעיר מולדתו פיוטרקוב טריבונלסקי‪ .‬כאן נולד ב‪ 24-‬באפריל ‪1892‬‬
‫במשפחת אברום‪-‬נוחם טננבאום וחיה‪-‬שורה מבית וורשאבסקי‪ .‬היה‬
‫רופא שני במשפחה זו וילדם הרביעי מבין ששת אחיו ואחיותיו‪.‬‬
‫הבכור היה שמעון‪ ,‬אשר היה בין מנהיגי שביתת בתי הספר בשנת‬
‫‪ ,1905‬כאשר תלמידי הגימנסיה של פיוטרקוב החלו בהתנגדות‬
‫להשלטת התרבות הרוסית בתקופת הכיבוש הרוסי‪ .‬שבתו בעיקר‬
‫התלמידים הפולנים‪ ,‬אך לאות ההזדהות השתתפו בשביתה גם‬
‫תלמידים ממוצא יהודי‪ ,‬גרמני ורוסי‪ .‬לאחר סיום לימודי הרפואה‬
‫עבד שמעון בפיוטרקוב טריבונלסקי‪ ,‬והוא נפטר לפני פרוץ מלחמת‬
‫העולם השנייה‪.‬‬
‫שנייה במשפחת טננבאום באה לעולם מאלבינה ( ‪ ,)Malwina‬אשר‬
‫הייתה מורה בפיוטרקוב ונקראה סטפניה גרודזקה ( ‪Stefania‬‬
‫‪.)Grodzka‬‬
‫קצרים היו חייה של אווה ( ‪ ,)Ewa‬השלישית מבין ילדי אברום‪-‬נחום‬
‫ושורה טננבאום‪ .‬היא נפטרה במגפת הטיפוס שתקפה את פיוטרקוב‬
‫בשנת ‪ ,1903‬כשהיא רק בת שלוש עשרה‪.‬‬
‫‪151‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫בשלישייה הבאה של משפחה זו‪ ,‬אשר מצד האם מוצאה ממשפחה‬
‫יהודית ידועה בפיוטרקוב‪ ,‬משפחת שפילפוגל‪ ,‬בעלי אחוזה‬
‫חקלאית‪-‬תעשייתית בוולה קז’יסטופורסקה ( ‪,)WolaKrzystoporska‬‬
‫היו לפי הסדר‪ :‬הדמות המרכזית של הסיפור שלנו‪ ,‬זיגמונט טננבאום‪,‬‬
‫בורניסלאבה טננבאום‪-‬בורובסקה‪ ,‬שגרה ועבדה עד לפטירתה‬
‫בלודז’ ולאון טננבאום‪-‬טישקה‪ ,‬כלכלן‪ ,‬החי עדיין בשנות השמונים‬
‫של המאה העשרים בלונדון ‪ -‬הוא אשר עשה מאמצים גדולים כדי‬
‫להוציא לאור את הירושה הספרותית של אחיו‪ ,‬למרות שהדבר‬
‫לא יצא לפועל בחייו‪ .‬רק בתחילת שנות התשעים‪ ,‬בזכות מאמצי‬
‫“ארגון ידידי פיוטרקוב טריבונלסקי” ונשיאו המהנדס וולאדיסלאב‬
‫הארטמן פורסמו שתי ההוצאות הראשונות של “סיפורי פיוטרקוב‬
‫של פעם” ושל “זיכרונות”‪.‬‬
‫מוצאן של משפחות שפילפוגל וטננבאום הוא מהרחוב היהודי‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬מרחוב סטארווארשבסקה‪ .‬הלנה שרשבסקה‪ ,‬הכרוניקאית‬
‫של משפחת שפילפוגל כתבה בספרה “יוזף וחנה”‪ ,‬שמשפחת‬
‫טננבאום “גרה בפיוטרקוב טריבונלסקי‪ ,‬בבית עץ קטן בין הגנים‬
‫ברחוב קראקובקה ( ‪ .)Krakówka‬אברום‪-‬נחום עסק בשיווק שמרים‪.‬‬
‫בכל בוקר היה קם בשעה ארבע‪ ,‬ובחמש היה כבר בתחנת הרכבת‪...‬‬
‫גשר עץ חצה את רחוב קראקובקה‪ ,‬גשר על הנחל סטראווה ( ‪)Strawa‬‬
‫וליד הגשר פסל של קדוש‪ ”...‬בינתיים עברו שנים ואין סימן לשום‬
‫נחל‪ .‬במקום עוברת שדרה רחבה על שם קופרניק ( ‪,)Kopernik‬‬
‫והנחל המוזכר נקרא סטראווקה ( ‪ - Strawka‬סטראווה קטן)‪ ,‬כי‬
‫הסטראווה זרם‪ ,‬וזורם עד היום‪ ,‬צפונית לרחוב הצבא הפולני‪,‬‬
‫מסתובב דרומה ליד ארמון המלך בקרבת הרחוב שלזייה של היום‪,‬‬
‫ומתחבר לסטראווקה בגני המלך העתיקים‪...‬‬
‫הסופר העתידי של “סיפורי פיוטרקוב של פעם” ו”זכרונות”‪ ,‬מאותו‬
‫‪152‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫ד”ר זיגמונט טננבאום‬
‫‪153‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫הבית הקטן בין הגנים‪ ,‬הלך לגימנסיה המתנשאת מעל הסביבה‬
‫והמרוחקת מביתו מרחק של זריקת אבן‪ .‬רק סמוך לעצמאותה של‬
‫פולין‪ ,‬בשנת ‪ ,1918‬קיבלה את השם “הגימנסיה על שם המלך בולסלב‬
‫חרוברי”‪ .‬עוד לפני כן למד זיגמונט טננבאום רפואה באוניברסיטה‬
‫היגלונית‪ ,‬והתמחה ברפואת אא”ג בווינה‪ .‬לאחר סיום הלימודים‪ ,‬חזר‬
‫לעיר הולדתו כדי להקדיש את עצמו לרפואה ולעבודה עבור החברה‪.‬‬
‫פרצה מלחמת העולם השנייה‪ .‬לאחר חמישה שבועות של קרבות‬
‫גבורה כבשו הגרמנים את מרכזה ומערבה של המדינה והשטחים‬
‫המזרחיים‪ ,‬עד הנהר בוג‪ ,‬נכבשו על ידי ברה”מ‪ ,‬שותפה של גרמניה‪.‬‬
‫השואה פגעה ברוב משפחתו של דוקטור זיגמונט טננבאום‪ .‬הוא‬
‫עצמו הסתתר תחת שם בדוי‪ ,‬טאופיל שיקורסקי‪ ,‬ולא היה שורד‬
‫ללא עזרת ידידים פולנים ואשתו לעתיד‪ ,‬מאריה מארצ’ק‪.‬‬
‫תדיר‪ ,‬במיוחד כאשר חיינו מתקרבים לעונת הסתיו‪ ,‬אנו חוזרים‬
‫במחשבות לשנות הילדות וחושבים‪ :‬למי אנו חייבים יותר בכך‬
‫שאנו מה שאנחנו עכשיו‪ .‬לאבא או לאימא? אחדים טוענים שלאב‬
‫אחרים לאם‪ .‬בעל “סיפורי פיוטרקוב של פעם” זיגמונט טננבאום‪,‬‬
‫שייך לשניהם‪ ,‬על אף שהעריך מאד את היושרה והחריצות של‬
‫אביו‪ .‬האב אברום‪-‬נחום טננבאום‪ ,‬בצעירותו הייתה “ידו בכול”‬
‫במחסן מתכות‪ .‬לאחר נישואיו עם חיה‪-‬שורה מבית ווארשאבסקי‪,‬‬
‫המבוגרת ממנו‪ ,‬סייע לדודו יוזף שפילפוגל‪ ,‬לפני שזה רכש את‬
‫וולה קשישטופורסקה בסחר בהמות שאותן הוביל בדרכים ושבילים‪.‬‬
‫כאשר האחוזה הכושלת עברה לידיו של יוזף שפילפוגל‪ ,‬הוא הפך‬
‫במהרה למנהלו של משק תעשייתי ‪ -‬חקלאי‪ .‬אביהם העתידי של‬
‫שני רופאים היה למנהלו של מחסן אלכוהול‪ .‬לבסוף הפך למשווק‬
‫שמרים‪ ,‬שבזכותם התפרסמה וולה קשישטופורסקה‪ ,‬ומאוחר יותר‬
‫למייצר צבעים המפורסמים גם מחוץ למדינה‪.‬‬
‫‪154‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫אמו של זיגמונט טננבאום‪ ,‬ושל אחיותיו ואחיו‪ ,‬חיה ‪ -‬שורה‬
‫מבית ווארשבסקי הייתה אישה רומנטית ש”טבעה” בספרים‪ .‬בשל‬
‫למדנותה ויופייה המיוחד‪ ,‬השונה מזה של הנערות בעיר היהודית‪,‬‬
‫לא עודדה חיזור מצד בחורים‪ .‬היה לה שיער שחור עמוק ועיני פחם‪.‬‬
‫פשטה שמועה שכתינוקת נחטפה משיירה של צוענים‪ .‬אפילו היום‪,‬‬
‫מי רוצה אישה חכמה ממנו? וכך‪ ,‬את השתקן מטבעו‪ ,‬אברום ‪ -‬נחום‪,‬‬
‫שידכו עם “הפילוסופית”‪.‬‬
‫כאשר באו ילדים לעולם‪ ,‬חיה‪-‬שורה ‪ -‬כפי שכותבת הלנה שרשבסקה‬
‫המוזכרת כבר קודם ‪“ -‬ברגעים נדירים של הרפיית המתח‪ ...‬נהגה‬
‫לספר לילדיה על הצועני מנרו מהספר “הבקתה אחרי הכפר” מאת‬
‫קראשבסקי‪ ,‬ועל מצבה מרוסקת על קבר אביה‪ ...‬צמרמורת תקפה‬
‫את הילדים ‪ -‬עצבות ותחושת יופייה של הסמליות‪”...‬‬
‫הפתיחות הזאת לידע וחוכמה הביאה את זו‪ ,‬ששמה עכשיו הלנה‬
‫טננבאום‪ ,‬לפתיחת אכסניה לתלמידות ולתלמידים ממשפחות‬
‫ידועות‪ ,‬שלמדו בפיוטרקוב‪ .‬האם‪ ,‬עייפה מהעמל היומי‪ ,‬נרדמה‬
‫לעיתים עם ספר על הברכיים‪ .‬דמות זו הייתה עבור הרופא והסופר‬
‫העתידי‪ ,‬כמו בוודאי גם לשאר ילדיה‪ ,‬דוגמת כיבוד הידע האנושי‪.‬‬
‫זיגמונט טננבאום גילה את כישרונו הספרותי לקראת סוף חייו‪ .‬הוא‬
‫לא היה היחיד במשפחה שהתברך בכישרון זה‪ .‬אחד מאבותיו היה‬
‫עזריאל שפילפוגל ובנו יחידו יוסל ‪ -‬יוזף שפילפוגל‪ ,‬יוזם תפארתה‬
‫של וולה קשישטופורסקה ‪ -‬פעם אחוזת שושלת משפחת אבירים‬
‫קשישטופורסקי‪ .‬יוזף שפילפוגל‪ ,‬נשא לאישה את חנה ווארשבסקה‬
‫והיו להם שמונה ילדים‪.‬‬
‫לשלישי מהשמינייה הזאת‪ ,‬נוחים שפילפוגל‪ ,‬שהיה נשוי לליבה‬
‫ומאוחר יותר לאונטינה מבית גולדשטיין‪ ,‬היו שתי בנות ושני בנים‪.‬‬
‫‪155‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫הבת הבכורה הלנה‪ ,‬והשלישי במשפחה לאון‪ ,‬אהבו את הספרות‬
‫הפולנית‪ ,‬ולא רק כקוראים אלא גם כאנשי עט ‪ -‬כיוצרים‪.‬‬
‫הלנה שרשבסקה‪ ,‬שבעלה סטניסלאב‪ ,‬מהנדס‪ ,‬מומחה לגידול שמרים‪,‬‬
‫לא שרד את השואה‪ ,‬נולדה בשנת ‪ 1891‬בוולה קשישטופורסקה‪.‬‬
‫היא סיימה בית הספר לבנות בפיוטרקוב ולימודים אוניברסיטאים‬
‫בז’נבה‪ .‬את השואה עברה בגטו ווארשה יחד עם בתה ונכדה‪ ,‬בצד‬
‫הארי‪ .‬בזכות “פולניותה” הטבעית‪ ,‬עברה את השלב הסופי של‬
‫המלחמה עם ביתה ונכדה במחנה עבודה ליד בירת הרייך השלישי ‪-‬‬
‫ברלין‪ .‬גם שתי בנותיה האחרות שרדו את השואה‪.‬‬
‫הלנה שרשבסקה תיארה את קורותיה שלה ושל קרוביה בעת‬
‫המלחמה ואף את שנותיה ושנות משפחת שפילפוגל המוקדמות‬
‫יותר בספר “הצלב והמזוזה”‪ ,‬אשר יצא לאור חמש עשרה שנים‬
‫אחרי מותה‪ ,‬בשנת ‪( 1993‬הלנה שרשבסקה נפטרה בישראל בשנת‬
‫‪ .)1978‬בספרה שחזרה הלנה שרשבסקה בפעם הראשונה את תולדות‬
‫משפחת שפילפוגל‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1997‬פרסמה בתה של הלנה‪ ,‬מרים שרשבסקה‪ ,‬את הספר‬
‫השני של אמה‪“ ,‬יוזף וחנה”‪ ,‬המהווה הרחבה של ספרה הראשון‪.‬‬
‫“אמה ושלוש בנותיה ונכד ‪ -‬כותבת מרים שרשבסקה‪ ,‬המתגוררת‬
‫ברמת גן‪ ,‬בהקדמה לספר “יוזף וחנה” ‪ -‬שרדו את המלחמה הודות‬
‫לעזרתם של ידידים ומכרים פולנים‪.”...‬‬
‫ספרה הראשון “צלב ומזוזה” מתאר בפולנית יפה את האמת האנושית‬
‫ביחסים שבין פולנים ויהודים‪ ,‬המבוססים על עמדתם של אנשים‬
‫יפים ורמתם המוסרית‪ .‬אנשים אלה הצילו בני אדם קרובים‪ ,‬ללא‬
‫תמורה‪ ,‬כי “זה היה צוו המצפון”‪ .‬אחרי האח יעקב נולד האח הצעיר‬
‫לאון‪ ,‬אשר התנדב לצבא בשנת ‪ ,1920‬כמו חבריו הפולנים‪ ,‬כדי להגן‬
‫‪156‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫על ווארשה בפני הפלישה הבולשביקית‪ ,‬המתקרבת ממזרח‪.‬‬
‫כאשר הגיעו לבסוף עתות השלום‪ ,‬חזר לוולה קשישטופורסקה‬
‫והיה לחבר בהנהלת המפעל‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬פרסם את מאמריו‬
‫בכתבי עת שונים‪ .‬בין השאר עבד בכתב העת “חדשות ספרותיות”‬
‫( ‪ )Wiadomości Literackie‬בווארשה‪ ,‬בעריכתו של מיאצ’יסלב‬
‫גרידזבסקי ( ‪ ,Mieczysław Grydzewski 1894-1970‬שנקרא לפני כן‬
‫גריצנדלר‪ ,‬היסטוריון‪ ,‬סופר ופובליציסט פולני ממוצא יהודי‪ .‬עורך‬
‫כתבי עת ספרותיים ה‪.‬י‪).‬‬
‫לאון שרשבסקי נתפרסם במאמר מרעיש שכותרתו “רעב בפיוטרקוב”‪,‬‬
‫כאשר בפברואר ‪ 1932‬פרצה שביתת רעב בבית החרושת לזכוכית‬
‫“הורטנסיה” בעקבות אי תשלום שכרם של הפועלים‪ .‬הכתבה פרסמה‬
‫את השביתה בעיתונות האירופאית‪“ .‬הקפיטליסט” שרשבסקי לא‬
‫הסתפק בפרסום הכתבה על דפי “חדשות ספרותיות”‪ .‬בשיחתו עם‬
‫ועד השובתים שלף שטר של מאה זלוטי והעביר לשובתים‪ ,‬ולמחרת‬
‫הגיעה עגלה עם מטען תפוחי אדמה‪ ,‬קמח ומצרכי מזון אחרים אל‬
‫מול בתיהן של משפחות השובתים‪.‬‬
‫בעת הכיבוש הנאצי מצא את עצמו לאון שרשבסקי‪ ,‬עם אשתו‬
‫ובנו הקטן בגטו ווארשה‪ .‬ידידים פולנים עזרו‪ ,‬כדי שהמשפחה‪ ,‬עם‬
‫מסמכים מזויפים‪ ,‬תוכל לחיות בצד הארי‪.‬‬
‫המשפחה לא שרדה את השואה‪ .‬היא נפלה קורבן לתרמית הידועה‬
‫כ”פרשת המלון פולסקי”‪.‬‬
‫בעץ המשפחה‪ ,‬אשר ראשיתו באריאל שפילפוגל‪ ,‬והמופיע בהקדמה‬
‫לספר “יוזף וחנה”‪ ,‬לא מופיעה לולה שרשבסקה‪ .‬בשני הספרים‬
‫המוזכרים לעיל‪ ,‬אין אפילו משפט אחד על המשוררת הידועה של‬
‫שנות השלושים של המאה העשרים‪ ,‬אשר חיה ומפרסמת שירים שזכו‬
‫‪157‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫להערכה רבה על ידי הביקורת הספרותית ואשר הופיעו בכתבי עת‬
‫כמו “אותות” ( ‪ ,)Sygnały‬וסמוך לפרוץ המלחמה ב”גונג” ( ‪.)Gong‬‬
‫לולה שרשבסקה‪ ,‬שלדבריה מוצאה מוולה קשישטופורסקה‪,‬‬
‫ליד פיוטרקוב טריבונלסקי‪ ,‬חזרה לא מכבר‪ ,‬בשנת ‪ ,1956‬מברית‬
‫המועצות‪ .‬הוצגתי בפניה ועמדנו להיפגש שנית‪ ,‬אך לצערי פגישה‬
‫זו לא התקיימה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬זיגמונט טננבאום היה הסופר השלישי או הרביעי במשפחת‬
‫שפילפוגל‪ .‬לאחר שניצל מהשואה הודות לעזרתם של ידידיו‬
‫הפיוטרקובאים‪ ,‬כאשר ב‪ 18-‬בינואר ‪ 1945‬נכנס הצבא הרוסי לפיוטרקוב‬
‫טריבונלסקי‪ ,‬התייצב בראש הקהילה היהודית המתחדשת בעיר‪,‬‬
‫שמטרתה הייתה עזרה למעטים ששרדו את השואה‪ .‬המשרד היה במקום‬
‫שבו לפני המלחמה היו משרדי הקהילה היהודית‪ ,‬ברחוב פילסודסקי ‪,23‬‬
‫היום רחוב “הצבא הפולני”‪ .‬רשימת הניצולים כללה ‪ 250‬איש‪.‬‬
‫דוקטור זיגמונט טננבאום נשאר בפיוטרקוב‪ ,‬עיר מולדתו‪ .‬הוא היה‬
‫מנהל מחלקת אף‪ ,‬אוזן וגרון בבית החולים המקומי‪ ,‬וכן ראש הקהילה‬
‫היהודית בפיוטרקוב שלאחר השואה‪ .‬עסק רבות באיסוף דברי‬
‫אמנות‪ ,‬אשר לפני מותו העביר לרשות העיר‪ .‬מורשתו הספרותית‬
‫העיקרית היא הספר “סיפורי פיוטרקוב של פעם” ו”זכרונות”‬
‫הכלולים בו‪.‬‬
‫הגיע מרץ ‪ .1968‬גומולקה הכריז על “מסע צלב” נגד הציונים‪ .‬נהוג‬
‫היה לומר “שמסתכלים לאנשים במכנסיים”‪ .‬במהרה‪ ,‬אלפי אזרחי‬
‫פולין‪ ,‬אשר הרגישו עצמם בראש וראשונה פולנים‪ ,‬כי ספגו את‬
‫התרבות הפולנית‪ ,‬קיבלו כרטיסי נסיעה “לכיוון אחד”‪ ,‬ללא זכות‬
‫שיבה לארץ אבותיהם‪.‬‬
‫לעיתים פנו גורמי השלטון לפולנים ממוצא יהודי בבקשה‪-‬דרישה‬
‫‪158‬‬
‫סיפורי פיוטרקוב של פעם‬
‫להצהיר בפומבי על הינתקותם מהציונות‪ .‬מיצ’יסלאב אוגוסטיניאק‬
‫המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית ( ‪ )PZPR‬בעיר והמחוז‪,‬‬
‫פנה טלפונית לדוקטור טננבאום בהצעה שזה “יתייחס לציונות‬
‫בביקורתיות על דפי העיתונות המקומית“‪.‬‬
‫בתשובה שאל הדוקטור את האיש האם פנה לתושבי פיוטרקוב‬
‫פולנים אחרים “בבקשה” הזאת‪ .‬השתרר שקט בצד השני של הקו‪.‬‬
‫המזכיר‪ ,‬שלא מצא תשובה לשאלה המפתיעה‪ ,‬שמע את מלים האלה‪:‬‬
‫“היות שאינך פונה בבקשה זו לפולנים ‪ -‬מדוע אתה פונה בעניין‬
‫זה אלי?”‬
‫בתחילת אוגוסט ‪ ,1972‬כאשר ידידים פיוטרקובאים ליוו את דוקטור‬
‫זיגמונט טננבאום לבית הקברות‪ ,‬נשאר הדוקטור על אדמת המולדת‪.‬‬
‫“הזמן שחלף” נשאר חי ב”סיפורי פיוטרקוב של פעם”‪.‬‬
‫יז’י קיסון יאשצ’ינסקי‬
‫(‪,)Jerzy Kisson - Jaszczyński‬‬
‫חבר ועדת העורכים (ה‪.‬י‪).‬‬
‫פיוטרקוב טריבונלסקי‪ ,‬ינואר ‪2012‬‬
‫‪159‬‬
‫זיגמונט טננבאום‬
‫‪160‬‬