רשימת התורמים לוועד יוצאי פיוטרקוב – תשע“ד
מרחשוון תשע"ה ,נובמבר 2014 עורך ראשון: א .פרשקר עורך נוסף: אברהם יחיאלי מערכת : ד"ר דינה פלדמן חברי הוועד: כתובת המערכת: נתנאל יחיאלי זאב דרטבה עופר גולדרינג, ג'נט מרמור נתנאל יחיאלי גבעת הדגן ,ת“ד 72 אפרת 9043500 אימייל: [email protected] עיצוב והפקה: ‰ שילה ברכץ בית אל טל' • 02-9973875פקס' www.birkonim.co.il • [email protected] • 02-9971022 4 5 7 9 12 14 16 19 22 24 27 29 32 34 39 41 46 47 48 49 50 51 52 54 נתנאל יחיאלי | דבר המערכת ארווין גומולין | דבר ועד יוצאי פיוטרקוב בניו-יורק נתנאל יחיאלי | נתגלתה גלופה בעברית מבית דפוס יהודי יוסי הורן | המסע שלי לפיוטרקוב והמחברת של רייזעל גולדהירש נתנאל יחיאלי | נמצאה תמונתו של השינדלר של יהודי פיוטרקוב יאן שוורץ – שוודיה | ביקור בקברות אבותיי עדית נבו – קישון | רשמים מהשבתון בפיוטרקוב 2014 לאה ומוטי גוטרמן | פיוטרקוב העיירה שלי אדם אפטוביץ עופר גולדרינג | מכתב אל ראש העיר פיוטרקוב ד"ר דינה פלדמן | מפגש עם אולגה ויאנוש אנה רזודובסקה | הרצאה בספריה המרכזית בפיוטרקוב מאי לידיה צוצינסקה | תוכנית 'זכור' דור שלישי ומאפייניו סיפורה של פולה זמל | שרה ורוקדת בלב שבור שיר ערש מפיוטרקוב יולי 1941 ד"ר דינה פלדמן | בולק זינגר הצייר היהודי מפיוטרקוב ישעיהו יחיאלי | דברים באזכרה בחולון תשע"ד לזכר פערל (פולה) ליבסקינד ז"ל בני עירנו שנפטרו השנה לזכרו של ישעיהו פודלובסקי ז"ל לזכר דודי ישראל רוז'ינסקי ז"ל מלונדון לזכר יוסף וינדמן לזכרה של אימי אסתר זילברשטיין ז"ל רשימת התורמים | 4הדים דבר המערכת בחודש יולי 2014התקיים שבתון נוסף בפיוטרקוב בו השתתפו יותר מ־ 50יוצאי הקהילה ובני משפחותיהם מארצות שונות בסוף שבוע יהודי מרגש והיסטורי. זה כבר הפך למסורת ,בכל שנתיים מתקיים שבתון אליו מוזמנים יוצאי הקהילה והוא מאורגן בשיתוף פעולה מלא עם עיריית פיוטרקוב ובפרט בעזרת יצק ביקובסקי – אחראי התרבות של העירייה. גם השנה זכינו והיו עימנו במסע רוברט דסאו ,אווה ליבנה ,ראובן רוזנבלט ,והלל ירקוני – כולם בני הדור הראשון שהיו בפיוטרקוב בזמן המלחמה והוסיפו כל כך הרבה לחוויית השבתון .ראובן רוזנבלט ארגן סיור משפחתי שעקב אחרי המסע שלו והתחנות השונות שהוא עבר בזמן השואה :לודז – פיוטרקוב – ראוונסבריק – ברגן בלזן .יחד איתו היו במסע יותר מ־ 20מבני משפחתו :ילדים ונכדים. במהלך השבתון נמצאו שני חפצים יקרי ערך עבורינו. הראשון – גלופה של בית דפוס יהודי מפיוטרקוב שלפני השואה .הגלופה הובאה למלון שהתארחנו בו בפלאץ טריבונל סקי ע“י פולני שסיפור שסבו מצא אותה ושמר אותה כל השנים .בגלופה נמצא השיר 'י־ה רבון‘ אותו נהוג לשיר בליל שבת ואכן שרנו את השיר בליל שבת בפיוטרקוב. הדבר השני שנמצא זה מחברת סוף שנה של ילדה בשם רייזעל גולדהירש .המחברת נקנתה בשוק עתיקות שהתקיים בפיוטרקוב ביום ראשון שלאחר השבתון .במחברת רשומות ילדות רבות שלמדו באותה כיתה עם רייזעל וכתבו לה מספר מילים לכבוד סוף השנה. שני חפצים אלו עוררו התרגשות רבה והוסיפו לחוויה המיוחדת של השבתון. מהם כתבות על דמויות שגדלו בפיוטרקוב לפני המלחמה .ד“ר דינה פלדמן עורכת תחקיר לאורך שנים על הקהילה ועל דמויות מהקהילה והיא מביאה לנו את סיפורם של בולק זינגר ופולה זמל. בגיליון זה של הדים ו־ The Voiceמופיעים מספר מאמרים בפולנית .זוהי תוצאה של שיתוף הפעולה בין וועד יוצאי פיוטרקוב בארה“ב ובישראל ובעיקר תוצאה של העבודה של ד“ר פלדמן שיוצרת קשרים עם בתי הספר בפיוטרקוב .לאחרונה החליטו עיריות פיוטרקוב ונצרת עלית להכריז על ערים תאומות ובמהלך חודש נובמבר 2014קבוצה ראשונה של תלמידי תיכון מנצרת עלית תבקר בפיוטרקוב ותפגוש נערים ונערות בני אותו הגיל שגרים בעיר. אני רוצה להודות לוועד יוצאי פיוטרקוב בארה“ב בראשות רוברט דסאו וארווין גומולין על כל העזרה והתמיכה .תודה גם לחברי הוועד האחרים שמשקיעים מזמנם ומכספם ופועלים להנצחת הקהילה .חברי הוועד בניו־יורק השיגו תרומה של וועדת התביעות שעזרה לנו להוציא את הגיליון. תודה לגברת מריסה שייפלד מוועדת התביעות על כל העזרה. תודה לד“ר דינה פלדמן על כל התמיכה והעזרה. תודה רבה לישעיהו יחיאלי על ההגהות לעלון. נשמח אם תרצו להגיב או לכתוב לנו חומרים לגיליון הבא. ניתן לשלוח לכתובת המערכת: נתנאל יחיאלי ,גבעת הדגן ת“ד ,72אפרת90435 , או בדואר אלקטרוני לכתובת: [email protected] אנחנו מאחלים חורף טוב ובריא לכל יוצאי הקהילה ובני משפחותיהם ושנה טובה! בגיליון שלפניכם נמצאות כתבות שונות ומגוונות. מהם כתבות בעקבות המסע והשבתון .הן מהמשתתפים יוצאי הקהילה והן משתתפים שהם תושבים פולניים מפיוטרקוב שלקחו חלק בשבתון בצורות שונות. קריאה מהנה! נתנאל THE VOICE | 5 דבר ועד יוצאי פיוטרקוב בניו יורק | ארווין גומולין הגיליון הדו־לשוני השנתי של הדים THE VOICE O F P I O T R K O W S U RV I V O R S ארווין נושא דברים בטקס בבית הקברות היהודי בפיוטרקוב חברים יקרים, עמותת פיוטרקוב טריבונלסקי PTA - Piotrkow Trybunalski Association ניו יורק ,ארה“ב ווועד יוצאי פיוטרקוב בישראל שמחים להציג בפניכם את הגיליון הדו־לשוני השנתי השני של הדים .The Voice כתב העת הזה מייצג את מאמצינו המשותפים: ליצור הוצאה דו־לשונית על מנת שיהודי התפוצות יוכלו לתרום מאמרים באנגלית; להרחיב את קהל הקוראים העולמי של ההוצאה הישראלית המקורית – הדים; ולהמשיך את מורשתו של בן גלעדי ז“ל אשר פרסם את ’ ’The Voiceומפעל חייו התרכז בהנצחת החיים היהודיים בפיוטרקוב. בשבע השנים האחרונות הייתה פעילות מחודשת בקרב ניצולי פיוטרקוב וצאצאיהם מרחבי העולם ובייחוד בישראל ובניו יורק .פרטים בנוגע לפעילויותינו תומצתו בגיליון התשע“ד. בחודש יולי האחרון ,בארגון והדרכה של נתנאל יחיאלי ,נערך שבתון מוצלח ומשמעותי ביותר בפיוטרקוב אליו הגיעו מעל 60ניצולים וצאצאים מישראל ,אירופה וארה“ב .במהלך הסיור ,שילבנו כוחות ודנו בפרויקטים אפשריים הכוללים: . 1תחזוקה ושיפוץ של בית העלמין. .2הצבת שילוט בבית העלמין על מנת להסביר למבקרים את משמעותם של הקברים ואתרי הקבורה השונים. | 6הדים משמאל לימין:ארווין יצק ורוברט ליד המצבה ביער ראקוב . 3הקמת מצבת זיכרון באתר בו רוכזו משפחותינו ( )Umshlagplatzבטרם נשלחו לטרבלינקה. . 4בבית הכנסת -להגדיל את המצג ההיסטורי של החיים עד המלחמה. .5קידום פרסום של ספר על חיי היהודים בפיוטרקוב בגטו מאת ד“ר דינה פלדמן ואנה רזדובסקה. כל המאמצים הללו נועדו להנציח ולשמר את המורשת המשפחתית והקהילתית שלנו .באופן זה, עירנו תהיה עבור יהודים המבקרים בפולין אתר חשוב לבקר בו וללמוד על ההיסטוריה שלנו. ועד יוצאי פיוטרקוב בניו יורק אמנם קטן ומונה מספר חברים ,אך זוכה לשיתוף פעולה הדוק ומטרות משותפות עם ההנהלה הישראלית .אני אסיר תודה על חברותי עם נתנאל יחיאלי ,ולאחרונה גם עם ד“ר דינה פלדמן ורבים אחרים ,ועל השותפות במטרה זו. ברצוני להודות גם לחברינו בפיוטרקוב על הארגון והדאגה שהפגינו כלפינו במהלך הסיור בחודש יולי, ובאופן שוטף. זכינו לקבל מענק מוועדת התביעות על מנת לאפשר פרסום של גיליון הדים זה בעברית ובאנגלית ,ולתמוך בפיתוח אתר תלת־לשוניwww.piotrkow-jc.com : כל תרומה כזאת דורשת מאיתנו ומהוועד הישראלי לשלם סכום זהה לתרומה .על מנת לתחזק את משימתנו אנו פונים אליכם לתרום מזמנכם וכן לתרום לעמותה שלנו הפטורה ממס בארה“ב .למידע נוסף על פעילויותינו אנא שלחו לנו את פרטי הקשר שלכם כולל כתובת דואר אלקטרוני .בירורים נוספים ניתן להפנות לכתובת הדוא“ל שלנו. ברכה לשנה טובה ארווין גומולין (גומולינסקי) -ניו־יורק Piotrkow Trybunalski Association, New York, USA, c/o Joseph Rosenblum, 151 Brite Avenue, Scarsdale, NY, USA 10583 THE VOICE | 7 נתנאל יחיאלי גלופה בעברית מבית דפוס יהודי בפיוטרקוב שהתגלתה בשבתון האחרון ב יום שישי ישבנו במסעדה של מלון רינק טריבונלסקי לשיחת בוקר עם כמה משתתפים .שום דבר לא הכין אותנו למה שיגיע אלינו בדקות הקרובות .אל בית המלון הגיע פולני תושב פיוטרקוב ובתיקו חבילה מיוחדת .מיכאל הוברט – תושב פיוטרקוב הלומד אנגלית באוניברסיטה והמעורב רבות בארגון השבתון עזר לנו לתרגם. אותו אדם התחיל לומר שסבא שלו מצא גלופה של בית דפוס יהודי לפני הרבה שנים ,והמשפחה שמרה על הגלופה מכל משמר אצלה בבית .עכשיו הוא בא להחזיר את הממצא המיוחד ליהודי הקהילה .הוא הוציא מהתיק חבילה עטופה ובתוכה הייתה גלופה .הכתב כמובן הפוך וניסיתי לקרוא את המילים ולהפתעתי הרבה היו אלו המילים של הפיוט היהודי “י־ה ריבון“ אותו נוהגים לשיר בזמירות ליל שבת .התרגשתי מאוד .זה היה דומה לדרישת שלום מקהילת פיוטרקוב לפני המלחמה .הנה ממצא מוחשי שמקשר אותנו עכשיו בשנת 2014לאחת הסיבות שפיוטרקוב הייתה מפורסמת בכל העולם היהודי – בתי הדפוס .היו אלו רגעים מיוחדים מאוד. | 8הדים אמיתי ונתנאל יחיאלי מנגנים בטקס בבית הקברות שאלתי את אותו אדם האם הוא מעוניין בתשלום, והוא ענה שהוא מעוניין בתשלום סמלי .שילמתי לו 10זלוטים והיה נראה שהוא מרוצה. חשבתי כמה סמלי לקבל גלופה כזאת ביום שישי ובה המילים של שיר שאנחנו רגילים לשיר ביום שישי בערב .יחד עם מיכאל וקריסטינה (צעירה תושבת פיוטרקוב הלומדת לימודי יהדות באוניברסיטה בקרקוב) החלטנו לקנות דיו ולנסות להעביר את הגלופה לדף שניתן לצלם .קריסטינה ניסתה כמה ניסיונות ובסוף הצליחה .התוצאה נמצאת בתמונה לפניכם. קריסטינה ומיכאל עובדים להעביר את הגלופה לדף בסעודת ליל שבת בהשתתפות סגן ראש העיר ,אחד הכמרים של פיוטרקוב ותושבים מכובדים נוספים, סיפרתי את הסיפור והגלופה עברה בין כולם .אחר כך שרנו את השיר “י־ה ריבון“ וכולם התרגשו מסגירת המעגל ההיסטורי ומתחושת ההמשכיות. THE VOICE | 9 יוסי הורן המסע שלי לפיוטרקוב והמחברת של רייזעל גולדהירש שנמצאה תמונת א יוסי ואביטל ליד ככר צרניצקגו בא מעולם לא סיפר בהרחבה על עברו ,ולכן לא ידעתי הרבה על חייו בפיוטרקוב .הכרנו שמות של המשפחה הקרובה ,וכן ידענו שהוא ברח לרוסיה בכדי לשרוד את השואה בעוד שיתר המשפחה נרצחה .ידענו שהוא נולד בסביבות שנת ,1920אך לא היה תאריך מדויק .תמיד ניסיתי לדמיין כיצד נראו חייו בזמן שגדל ,אך היה לי מידע מועט מדי. לצערי ,הוא נפטר בעודי בשנות העשרים המוקדמות, ולא זכיתי לשאול אותו שאלות שהייתי מעלה בפניו כעת. הפעם הראשונה בה התוודעתי לסיורים המאורגנים לפיוטרקוב הייתה כאשר שמעתי את הרב הראשי הבית המ קורי של אביו של יוסי שמצא י צק בארכיון לישראל הרב דוד לאו מתאר סיור שבו השתתף. לאחר מכן ,כאשר ביקשתי ממנו פרטים לגבי האופן בו ארגן את הסיור ,הוא הפנה אותי לנתנאל יחיאלי, חבר בוועד יוצאי פיוטרקוב .נתנאל תיאר את הסיורים הקודמים שנערכו ויידע אותי לגבי הסיור הבא. נתנאל הסביר כי מוטב לערוך מחקר מטרים לסיור. הוא קישר אותי עם יאצק בדנארק ,המומחה למחקר בארכיוני פיוטרקוב .המידע המבוסס היחיד שהיה לי היה תעודת הלידה של אחיו של אבי ,מאייר (,Majer אבי השתמש בזהותו של אחי על מנת לברוח לרוסיה, והמשיך להשתמש בה מאז) .כעבור זמן לא רב שלח לי יאצק עותקי מסמכים המציגים את ימי ההולדת של אבי ומשפחתו ,כמו גם של קרובים מצד סבי ומצד סבתי .הוא אף מצא את כתובת הבית בו גר אבי ,והתברר שהוא עומד על יד בית הכנסת המרכזי. היה מרגש מאוד לגלות סוף סוף כל כך הרבה מידע | 10הדים אודות משפחתו של אבי .הצעד הבא היה לחזות בכך בעצמי. אביטל אשתי התלוותה אליי לסיור .בדרך פגשנו אנשים נפלאים ,שגם הם יצאו למסע משלהם .כמה מהם היו ניצולים שהראו לנכדיהם מאין באו .אחרים היו ילדים של ניצולים שניסו להבין מהיכן הגיעו הוריהם .כולנו התאחדנו סביב המורשת המשותפת. הייתה תחושה מדהימה כשהגענו סוף סוף לפיוטרקוב .לראות במו עיני את העיר בה גדל אבי. אחד האתרים הראשונים בו ביקרנו היה בית הכנסת המרכזי .עבורי הייתה לכך משמעות מיוחדת לאחר שגיליתי כי משפחתו של אבי הייתה גרה בקרבת המקום .הסיור המודרך בשכונה היהודית היה מעשיר ומגוון ביותר .בהחלט הצלחתי לחוש את הוויית החיים של פעם .יכולתי לדמיין את אבי הולך באותם הרחובות בדרכו לחנות ,למאפייה או לבית הספר. התרשמתי מהאופן בו עיריית פיוטרקוב הייתה מעורבת באירוע .הם הקדישו מזמנם לשוחח איתנו וארגנו מספר מופעי תרבות לכבודנו .היה מרגש לראות כי הם לא שכחו את מורשתם היהודית. הם אפילו דאגו להביא כמה תלמידי תיכון לסייע לנו בתרגום .עזרתם הייתה שימושית בהחלט והתלמידים היו מנומסים ומועילים. כשיאצק לקח אותנו לארכיונים לנסות ולמצוא מידע נוסף ,נדהמתי מכמות המידע שהייתה זמינה ,ואף יותר מכך ממומחיותו של יאצק להתמצא בחומר הרב .שמחתי ביותר כאשר מצא תיעוד של תאריך הפטירה של סבי .כעת יש בידי תאריך פטירה מדויק בו אוכל לומר עליו קדיש .אני משוכנע שאבי היה רוצה לקבל מידע זה בחייו ,וכעת אני מסוגל להשלים זאת עבורו. אחד הדברים שעניינו את אשתי במיוחד בנוגע לסיור היה הימצאותם של חפצי יודאיקה ישנים .במהלך הסיורים הרגליים לא ראינו חנויות לעתיקות ,אולם ראינו שלט המבשר על שוק פשפשים שתוכנן להיערך ביומנו האחרון בעיר .בדרכי לתפילת שחרית ,לקחתי אותה לשוק מבלי לצפות לדבר .כאשר חזרתי מן התפילה ,היא הייתה נרגשת מהאוצרות הייחודיים שמצאה .היא הספיקה לקנות לי קופסת אתרוג ישנה ויפהפייה ,ועינה נחה על חבילת תמונות ומסמכים משנות המלחמה ולפני כן .המוכר דרש מחיר גבוה עבור החבילה ,אולם לאחר שעירבנו עוד חברים מן הקבוצה והפעלנו עליו לחץ רב ,הצלחנו להשיג את החבילה במחיר סביר .אחד הפריטים המיוחדים ביותר בחבילה היה יומן של נערה צעירה ,המלא באיחולים מכל חבריה .תקוותנו היא שנצליח למצוא מישהו שקשור ליומן על מנת שיוכל לראותו בעצמו. שבת הייתה גם היא משמעותית עבורי, מאחר שהייתה זו פרשת בלק שהייתה פרשת בר־המצווה שלי .לא קראתי את במלואה הפרשה בבר־המצווה שלי ועל כן החלטתי להכין כאן את הקריאה .זו הייתה חוויה מרגשת עבורי .כמעט יכולתי בנוכחותו לחוש של אבי ומשפחתו כשהחיינו את בית הכנסת בתפילותינו. בית חדש שנבנה על מקום הבית של אביו של יוסי THE VOICE | 11 העטיפה של היומן של רייזל גולדהירש הדף הראשון -השם של רייזל גולדהירש בטרם הטיסה חזרה הביתה ,ערכנו סיור במחנה ההשמדה טרבלינקה שכלל טקס קטן .קשה לתאר את התחושה שבביקור במקום בו כה רבים מקרוביך עונו ונרצחו .לנסות לדמיין מה עבר עליהם ברגעי חייהם האחרונים .עם זאת ,הטקס הנוגע עזר להזכיר לנו כי הם עודם חיים בזיכרונותינו וכי לעולם לא ננוצח אם נאחז במורשתנו ונוקיר אותה. לעולם לא אשכח את הסיור הזה .הוא העניק לי צוהר שמעולם לא היה לי להיסטוריה של משפחתי .אני אסיר תודה לנתנאל ולכל מי שסייע בארגון הסיור. אני מחכה ומצפה לחזור שוב ולהראות הכל לילדי וליתר משפחתי. D. pinkusiewicz R. jabłoński ester blumsztejn r. zaksówna chaja blumsztejn zytman g or j b. winer rózia (rajzla?) gomolińska r. wajngarten m. horowicz tobia (tauba) gomulińska sura chojnacka szpigelman )hela chojnacha (could be hinda or chaja r. jabłoński. szpigelman lola h. rozenfarb hinda chojnacka chaja szytenberg chana miljoner lewkowicz r. h. chojnacka dwora uszerowicz r. wajngarten רשימת השמות הרשומים ביומן: ד .פינקודייביץ‘ ר .ג‘בלונסקי אסתר בלומשטיין ר .זקסובנה חיה בלומשטיין זיטמן ג או ג‘, ב .וינר רוזיה גומולינסקה ר .ויינגארטן מ .הורוביץ טוביה (טאובה) גומולינסקה סורה חוג‘נקה שפיגלמן הלה (ייתכן הינדה או חיה) חוג‘נאצ‘ה ר .ג‘בלונסקי שפיגלמן לולה ה .רוזנפארב בינדה חוג‘נאקה חיה סיטנברג חנה מיליונר לבקוביץ‘ ר. ה .חוג‘נאקה דבורה אוסרוביץ‘ ר .ויינגארטן | 12הדים נתנאל יחיאלי תגלית ר ובה הגדול של קהילת פיוטרקוב הושמד במהלך המלחמה .ארבע רכבות המונות 6,000איש נשלחו לטרבלינקה באוקטובר ,1942ויהודים רבים נוספים מבני הקהילה נרצחו ביער ראקוב ובמחנות שונים בזמן השואה. אלפי בני הקהילה שרדו את השואה בצורות שונות, וביניהם רבים שחבים את חייהם לקיומם של מפעלי הזכוכית ‘קארה‘ ו‘הורטנסיה‘ שפעלו בעיר .התוצרים של מפעלים אלו נשלחו לצבא הגרמני וזה נתן את זכות הקיום למפעלים ולכאלפיים יהודים שעבדו בהם .רק ב־ 28.11.44החליטו הגרמנים לסגור את המפעלים האלו ופיוטרקוב הוכרזה ‘יודן־ריין‘ :נקייה מיהודים. מפעלי זכוכית אלו תפקדו בזכות מנהלם ריינהורד קריסטמן ובזכות הקשרים שהיו לרב משה חיים לאו הי“ד ולמר חיים דוד דסאו (אביו של רוברט דסאו) עם קריסטמן. נמצאה תמונתו של ריינהורד קריסטמן השינדלר של יהודי פיוטרקוב מספר רוברט דסאו“ :קריסטמן הוא האיש שהציל את חיי .שני המפעלים היו שייכים לקריסטמן ואבא שלי היה מנהל עבודה .הילדים עבדו ב‘הורטנסיה‘ כי שם הייתה עבודה מתאימה גם לילדים .ב‘קארה‘ העבודה הייתה קשה יותר ,שם ייצרו זכוכיות כמו חלונות. ב‘הורטנסיה‘ ייצרו בקבוקים וכוסות ,מזכוכיות קלות יותר .יום אחד הגיע קצין גרמני ושאל למה צריך את הילד הזה פה במפעל? קריסטמן אמר לו שאני מאוד מקצועי ,ובכך הציל את חיי .קריסטמן הוא השינדלר שלנו“. נפתלי לביא מספר בעדותו שנמצאת באינטרנט: “במוצאי יום כיפור שנת ,1942הקיפו את צ‘נסטחוב והבנו שהעיר הבאה תהיה פיוטרקוב .בקיץ חיפשו אנשים מקומות עבודה חיוניים כדי לקבל חסינות. אבא שלי שידל אותי שתהיה לי עבודה במפעל הזכוכית .המנהל של המפעלים היה אדם הגון, פולקעדויטשן ,ששמו קריסטמן. THE VOICE | 13 בכיכר השילוחים בפיוטרקוב הייתה לפני המלחמה מפקדת החטיבה שהייתה בפיוטרקוב ושם עשו טקסי השבעה .זה היה לפני המלחמה .הייתי בא לראות את זה כילד .הגיעו אנשי דת שהשביעו את החיילים .הרוב היו קתולים ,והיה מיעוט סמל של הורטנסיה גרמני .היה פסטור שהשביע אותם ,והיה רב שהשביע יהודים .נוצרו יחסים בין הפסטור ובין אבא .בתחילת המלחמה ניצל אבא את הקשר והוא אני מעריך שכולם שמעו על יאצק בדנרק הארכיונאי עזר לנו בכמה דברים ,והוא יצר את הקשר האישי עם המופלא שלנו שגר בפיוטרקוב .לאחרונה גילה יאצק קריסטמן. את הבקשה לדרכון של ריינהורד קריסטמן וכך אבא ביקש להיפגש עם קריסטמן .הוא עזר לאבא יש לנו אפשרות לראות את הפנים מאחורי סיפור להשיג קמח לאפיית מצות .אבא שאל אותו אם יוכל ההצלה ,ולראות את האדם שרבים מאתנו חבים לו להעסיק כמה מאות יהודים במקום עשרים בעלי את חייהם! מקצוע .קריסטמן אמר שעליו לקבל אישור שזה מפעל חיוני .בהתחלה השיג אישור לארבע מאות איש ,אחר כך ל־ 1,800בשני בתי חרושת‘ :קארה‘ – זכוכית שטוחה לחלונות ומראות, והגדול יותר ‘הורטנסיה‘ – לכוסות ולמנורות חשמל ועששיות נפט .ב־1942 הצליחו בשני המפעלים להכניס 1,800 איש .היו תעודות ‘תרנגול‘; תעודת זהות ארוכה והיה עליה מוטבע הנשר הגרמני עם צלב קרס .קראו לזה תרנגול ביידיש .אנשים עמדו בתור לקבל עבודה .אבא שידל אותי לקבל שם עבודה .לא אהבתי את זה .זאת הייתה עבודה קשה ,שמונה שעות על הרגליים, לרוץ בין התנורים .שמה עבדתי .רבים הצליחו להתקבל לשם. בליל יום כיפור עשו מניין ב‘הורטנסיה‘, באולם המרפאה שהפכו לבית כנסת .קריסטמן בא לתפילה .ישראל בלומשטיין היה החזן .דמעות ירדו לקריסטמן .חודש אחרי זה חיסלו את המחנה הזה גם .העלו אותנו לרכבת בקר ברמפה של הורטנסיה“. היה גם מפעל שני בבוגאי .שני נאצים ניהלו אותו – אחד מהם דיטריך פישר. המפעל עסק בנגרות עץ והוא היה מפעל טקסטיל שהפקיעו מיהודים ליד נהר בוגאי 2 ,ק“מ ממרכז העיר .הוא קיבל אישור ל־ 600או 800מקומות. בקשה לדרכון של ריינהורד משנת 1931 | 14הדים יאן שוורץ -שוודיה ביקור בקברות אבותיי שבתון 2014 ה פרופסור יאן שוורץ בשבתון 2014 תכנון המקורי שלי היה שאבי ,ניצול פיוטרקוב ,יצטרף אלי בשבתון .2014 אולם כמו שאומרים ביידיש ‘ -מענטש טראכט און גוט לאכט‘ – האדם מתכנן ואלוהים צוחק – ומצבה של אמי הורע במקצת ,ואבי נדרש להישאר עימה בקופנהגן .הוריי היו בפיוטרקוב עם אחי ומשפחתו לפני מספר שנים .הם ביקרו בבית בטופולובה 5בו גדלו שלושת האחים שוורץ – הרש שמיאל (הנינג ,אבי) מוישה ארן (מונייק) ז“ל ודויד ז“ל (האחרונים הם שני דודיי). שלושת האחים שרדו כעובדי כפייה בבית החרושת בוגאיי בפיוטרקוב בין 1942ו־ ,1944ולאחר מכן נאסרו במחנות ריכוז שונים עד לשחרור באפריל .1945לאחר שהייה ארעית במחנה פליטים על יד מינכן אבי הצפין ,חצה את הגבול הגרמני־דני באופן בלתי חוקי בתחילת הסתיו ב־ 1946והצטרף לדודתו לאה ולששת דודניו בקופנהגן .שנה לאחר מכן ,אבי הצליח להביא את הדוד מונייק בספינת דיג בלתי חוקית מהחוף הגרמני הצפוני לקופנהגן. הדוד דויד ,בן הזקונים ,הגיע למאלמה ,שוודיה בשנת 1950לאחר מספר שנות התאוששות בבית הבראה THE VOICE לשחפת בצפון איטליה .לאחר המלחמה ,דוד מונייק ואבי הקימו משפחות וניהלו קריירות מצליחות כמנהלי עסקים קטנים .דודי דויד היה מומחה למיעוטים ולסוגיות הגירה בשוודיה ,יועץ לראש הממשלה השוודי אולף פאלמה ,וייסד עיתון שוודי ( Invandrare&Minoriteterמהגרים ומיעוטים) שיצא לאור לאורך 40שנה כמעט ,עד שנת .2013 התוכנית להשתתף בשבתון פיוטרקוב השתלבה בתוכניות שהיו לי לנסוע לאזור לובלין ולבקר בוורשה לצורכי מחקר .כחוקר שפה וספרות יידיש, הפרויקט הנוכחי שלי בנושא יצחק בשביס־זינגר דרש ביקור בעיירות קטנות (שטעטלאך) בקרבת לובלין, ששימשו כרקע עבור הסיפורים הפולניים של הסופר (לדוגמה“ :הקוסם מלובלין“) .לאחר יום ביקור ארוך בעיירות גוראג‘ ,פראמפול ,יאנוב ,קרשב ובילגוראג‘, נסעתי ארבע שעות באוטובוס לפיוטרקוב בחמישי בבוקר .הצטרפתי לקבוצת פיוטרקוב לבקר בטקס בראקוב .ישראלים צעירים שרו שירים בעברית ולוו בגיטרה ובחליל על האוטובוס מהמלון לראקוב. השנה הקבוצה כללה משלחת ישראלית ,בעיקר צעירים ,ועוד מספר ניצולים ומשתתפים מארצות שונות .לאחר הטקס המרגש באנדרטאות ראקוב, קבוצה קטנה נפגשה עם הרב של לודז‘ ,הרב שמחה קלר .הוא סיפר לנו שהקהילה היהודית בלודז‘ אחראית על תחזוק בתי העלמין היהודיים בכל אזור לודז‘ ,הכולל את פיוטרקוב .היעדר תרומות מקשה מאוד על תחזוק בית הקברות היהודי בפיוטרקוב שצימח צמחיה ,כפי שראו חברי הקבוצה שביקרו בקברות אבותיהם ביום חמישי ,בטרם הגעתי .אחד מקירות בית העלמין זקוק לשיפוץ דחוף .הרב של לודז‘ היה מוכן לקחת יוזמה ולארגן את עבודת השיפוץ אך הדבר ידרוש גיוס סכום נכבד של כסף. לב השבתון היה ארוחות השבת ,והתפילות והתכנים ב‘די אלטע שיל‘ (בית הכנסת הישן) .היה מרגש להשתתף בקבלת שבת ולאחריה בארוחה בשרית שכללה בערך 20דוברים בפולנית ובאנגלית. ההזדמנות עבור עובדי הציבור והתושבים מהעיר להצטרף לקבוצה שלנו ולחלוק סיפורים במהלך | 15 הארוחה הייתה משמעותית ביותר .זהו בוודאי החלק הייחודי ביותר בשבתון פיוטרקוב :המפגשים הקרובים בין הפולנים והיהודים בעיר שחסרה אוכלוסיה יהודית מאז המלחמה. לאחר טקס הבדלה עוצמתי מלא בשירה וריקודים ברינק ,הכיכר המרכזית בפיוטרקוב ,הקבוצה עברה למסעדה בה נתנאל ומוסיקאים פולנים ניגנו שירים יהודיים ופולנים .ביום ראשון ,הקבוצה נסעה למפעל הזכוכית הורטנסיה בו שרדו מאות מיהודי פיוטרקוב כעובדי כפייה עד לסתיו שנת .1944ניצול ממפעל הזכוכית הורטנסיה ,מר רוברט דסאו ,סיפר על שנתיים של סבל בהן היה בן 10-12ועבד מסביב לשעון לייצר כלי זכוכית עבור הבעלים הגרמנים. כמו סבי ושלושת בניו שעבדו בבוגאיי ,המפעלים הגרמניים הללו אפשרו למספר קטן מיהודי פיוטרקוב לשרוד בעוד משפחותיהם וחבריהם – כל קהילתם – נשלחו בקרונות בקר לטרבלינקה .נסענו מהורטנסיה לפסי הרכבת ,שם השרידים של יהודי פיוטרקוב מן המפעלים בוגאיי והורטנסיה נשלחו בקרונות בקר לצ‘נסטוכובה ,התחנה הראשונה שלהם בסתיו של שנת .1944כמה מהם שרדו מאסר במספר מחנות ריכוז בפולין ובגרמניה. במהלך נסיעת האוטובוס על הכביש המהיר החדש בין פיוטרקוב לוורשה ,מר דסאו דיבר על העסק המצליח שלו והיבטים נוספים של החיים באמריקה, אליה הגיע בשלהי שנות ה־ .40אמרתי ‘זאי געזונט‘ ולהתראות לקבוצה בוורשה .במהלך השבוע בוורשה, השתתפתי ב‘סיור ‘VIPשל המוזיאון היהודי החדש .התערוכה הקבועה של המוזיאון ,על אודות ההיסטוריה היהודית בפולין לאורך כמעט אלף שנה ,תהפוך בוודאי ליעד משמעותי עבור יהודים המבקרים בארץ אבותינו .המוזיאון מציג מערך מסחרר של מולטימדיה ומצגים רב־לשוניים של ההיסטוריה העשירה של ‘דה יידישע יידן‘ -היהודים הפולנים -כולל אפילוג על התחיה של החיים היהודיים־פולניים בימינו .בכוונתי לשוב לפולין ואי“ה להשתתף בשבתונים בעתיד לזכר הקהילה הקדושה של פיוטרקוב טריבונלסקי. | 16הדים עדית נבו -קישון יצק ועדית מחפשים בארכיונים רשמים מהשבתון בפיוטרקוב 2014 - א ני נרגשת מאוד לכתוב את רשמיי מהשבתון בפיוטרקוב בביטאון "הדים", מאחר שאבי ,יהודה קישון (לייבל קושינסקי) ז"ל ,היה חבר המערכת והירבה לכתוב בו עד לפטירתו בשנת .1996כל חיי שמעתי את סיפוריו של אבי יהודה על בני עירו פיוטרקוב וחשתי שכל אחד מהם הוא כבן משפחה עבורו וגם עבורי .כך הכרתי שמות כמו יעקב מלץ, הרב לאו ,זאב סמלסון ,שידלובסקי ,יחיאלי ואחרים. מבט העירבפיוטרקוב פעם בי כל השנים ,וכשנודע הרצוןאללבקר לי במקרה מידידי מוטי ליבנה ,בנה של אווה ליבנה, ילידת העיר ,על השבתון המתארגן לנסיעה ביולי ,2014החלטתי מייד להצטרף יחד עם בני ,דור נבו. הציפיות שלי מהביקור בפיוטרקוב היו רבות .ראשית קיוויתי לפגוש במשלחת מישהו שהכיר את אבי ומשפחתו .בנוסף חשתי רצון עז למצוא עדויות ומידע על בני המשפחה שנספו בשואה; סבתי צירל קושינסקי ,ושלושת בניה – יעקב ,זלמן ושמואל. סבי ,מנדל קושינסקי ,נפטר מדיזנטריה בשנת 1920 וקיוויתי למצוא את קברו בבית העלמין בפיוטרקוב. THE VOICE כמו כן רציתי לראות את הבית והרחוב בו נולד אבי וגדל עד גיל ,25אז החליט לעלות לישראל ועזב את פיוטרקוב .אבי היה חבר בית"ר ומפקד הקן של בית"ר בגיל .19כחבר בית"ר חלם לעלות לישראל ובשנת 1939החליט להגשים את החלום .הוא הגיע לווילנה ואז פרצה המלחמה והוא נקלע לגטו וילנה עם חברי בית"ר נוספים .הוא הצטרף למחתרת פ-פ- או ,שפעלה בגטו וילנה ,ושמה לה מטרה להילחם בגרמנים .מאוחר יותר עזבו חברי המחתרת את הגטו והצטרפו לפרטיזנים שפעלו ביערות נארוץ'. רק ב 1945-עלה אבי ארצה .מרבית סיפוריו של אבי הקשורים לתקופת השואה עוסקים בחייו כפרטיזן, בעת שלחם עם חבריו בגרמנים ,סיפורים שמילאו את לבי גאווה רבה. השבתון אכן היה מרגש מאד ומרבית ציפיותיי התמלאו .שמחתי להכיר את נתנאל יחיאלי ,אדם בעל כריזמה ,כישרונות רבים וחום אנושי רב ,שסבו אברהם היה חבר במערכת הביטאון "הדים" ,באותה תקופה בה היה אבי היה חבר המערכת .התרגשתי לשמוע את סיפוריהם של בני העיר ניצולי השואה גב' אווה ליבנה ומר רוזנבלט .גם ההיכרות עם בני | 17 משפחותיהם ועם חברים נוספים גרמה לי לעונג ולהתפעלות. אנשים איכותיים ומרשימים גדלו בעיר הזו ,פיוטרקוב, והם הקימו משפחות איכותיות ומרשימות לא פחות .למדתי שפיוטרקוב הייתה מרכז תרבותי ,דתי ופוליטי .רבים מבני העיר עסקו בפעילות תרבותית, כמו נגינה על מנדולינות .תנועות נוער רבות פרחו בעיר .רמת החינוך הייתה גבוהה .הידע בעברית של בני העיר היה מרשים. ביקרתי ברחוב בו התגוררה משפחתו של אבי, רחוב פרץ ,השוכן ליד הנהר באזור היהודי .שמחתי לגלות רחוב עתיר צמחייה ,עם בתים קטנים ואווירה קסומה .אחד השיאים של השבתון עבורי היה הביקור בארכיון .יאצק בנדרק המופלא הצליח למצוא את המידע על בני משפחתי ,ולראשונה מצאתי עדויות על בני משפחתה של סבתי ,תאריכי הלידה שלה ושל הוריה ,תעודת הנישואין שלה עם סבי מנדל, תעודות לידה של אחיו של אבי ,ותיעוד על גיוסו של אבי לצבא הפולני בגיל .21אני ובני דור היינו נרגשים מאוד למראה המסמכים והעדויות החדשות על בני המשפחה ,שלא זכיתי להכיר ואפילו לא עדית נושאת דברים בטקס בבית הקברות בפיוטרקוב | 18הדים לראות תמונה שלהם ,כי לא נותרה אף תמונה .אולי כפיצוי – בני ,דור נבו ,שהוא צלם במקצועו ,לא חדל לצלם ולתעד את הרגעים המרגשים במהלך השבתון. שיאים נוספים של השבתון עבורי היו הטקסים בבית הקברות בפיוטרקוב וביער ראקוב. לבקשת נתנאל נשאנו דברים ,בני ואני במהלך הטקס בבית הקברות היהודי בפיוטרקוב ואביא דברים אלו גם כאן: פיוטרקוב בשבילי ,בשבילנו ,היא לא מקום ,היא געגוע. היא געגוע לאין .היא סוג של חלל. חור שחור שבלע את ההיסטוריה המשפחתית שלנו. אנחנו כאן בניסיון להרגיש את המשפחה המורחבת שלא הייתה לנו. מנסים למצוא את מה שהשארנו כאן. להגשים געגוע שמעולם לא סופק, לפגוש את כולכם כאן ,בני משפחתנו הפוטנציאליים. במקום הזה עמד עץ ענק עם שורשים ,ענפים ועלים שייצגו קהילה שלמה. העץ נשרף ואיננו. רק כמה עלים וזרדים צמוקים הצליחו להתרומם ולעוף מעל רוחות סוערות וגשם של אש, להגיע לאדמה חדשה ולהשתרש בה מחדש. אנחנו הענפים החדשים ,הירוקים והחזקים שצמחו מאותם זרדים בודדים. התכנסנו כאן כדי לראות ולהראות כמה גדולים ורבים הענפים של העץ שהצמיחו אותם עלים וזרדים שנותרו אז. אני רוצה לספר לכם על אבי יהודה קושינסקי ,שחי כאן עד גיל 25 עם אימו צירל ושלושת אחיו. עם משפחה מורחבת ,בית ועסק. הם כולם אבדו ,לא נותר לו דבר. הוא שרד את הגטו ,את הניסיונות לחסלו פעם אחר פעם, הוא הגיע ליערות נארוץ' ,היה לפרטיזן ולחם בגרמנים. בשיא פעילותו הצליח באמצעים הדלים שלו ושל חבריו לפוצץ רכבת גרמנית. בסוף המלחמה הוא אסף כוחות ועלה לבדו לישראל. הקים משפחה לתפארת והנה אני כאן ,בת ,אם וסבתא גאה שנושאת בתוכי את הכאב שלו ואת הגעגוע שלו לבני משפחתו, געגוע וכאב שלא חלפו כל חייו ונצרבו גם בי לנצח. אני בטוחה שהסיפור שלי ,בדרך זו או אחרת, הוא גם הסיפור שלכם. זה הסיפור שלנו זה הפצע שלנו זה הניצחון שלנו. אני שמחה להיות כאן ִאתכם, לקבל מכם כוח ולהתחזק. THE VOICE | 19 לאה ומוטי גוטרמן פיוטרקוב העיירה שלי מסע בעקבות יצחק גוטרמן ז“ל ומשפחתו שנספתה בשואה הי“ד א הטקס בטרבלינקה על יד האבן של פיוטרקוב – לזכור ולא לשכוח ם אבא/סבא יצחק ז“ל היה מציץ לרגע והיה בין החיים הוא לא היה מאמין למראה עיניו .אנחנו מאמינים שכל ה“גוטרמנים“ כמו חברינו מהעיירה שנפטרו או נספו בשואה רווים נחת שהגענו מכל קצוות תבל ,לעשות שבת ולחוש ולו במעט את הזיכרונות ,הריחות והמטעמים שליוו אותם בעבר. גם סבא יצחק גוטרמן לא רצה אישית בימי חייו לחזור לעיר בה נולד וגדל ,אך אנחנו הרגשנו שנכון הוא עבורנו ועבור הזיכרון מדור לדור לחוות ולו במעט את הזיכרונות והמקומות במסלול שאותו עברו בני משפחתנו. אנו ,מוטי ולאה גוטרמן ,דור שני לניצולי שואה ,פעם ראשונה בפולין ובפיוטרקוב .עבורנו פולין ,זו שואה. זה הזיכרון מילדותנו .סבתא רחל גוטרמן שתבדל“א יחד עם יצחק גוטרמן ז“ל ,יחד עם מוטי תמיד הגיעו לטקסים ,למפגשים ולאזכרות .מפעם לפעם גם ילדינו :עידו שי או יעל הגיעו לאזכרות ,להכיר ולכבד את השורשים. במהלך השנים האחרונות נחשפנו לעבודת הקודש שנתנאל וישעיהו יחיאלי עושים לשימור הזיכרון ושיתוף הידע .קיבלנו המון מידע מיצק האיש והאגדה שקירב אותנו להווי ולבית של אבא/סבא יצחק ז“ל. בכל רגע בטיול הרגשנו שהנה זה השיא של הטיול והעוצמות בטיול היו רבות ,כל רגע בטיול היה מרגש וחווייתי והצטרף לזיכרון העוצמתי הקודם .להלך ברחובות פיוטרקוב ,לצעוד לכיוון הבית של סבא יצחק בגטו ,ברחוב ,PILSUDSKIEGO 60לצלם את החלק האחורי של הבית ולדמיין שכאן סבא יצחק התגורר עם משפחתו בצפיפות מרובה בזמן הגטו .צפיפות -כי בני משפחת גוטרמן מלוד‘ז הגיעו גם הם לכאן ,כי כאן התנאים היו טובים יותר... בהמשך הרחוב לצעוד לכוון בית 97באותו רחוב, ולדעת שבדירה מספר 8היה הבית של סבא יצחק, ולדמיין שבמקום בית המרקחת הייתה פעם חנות לפירות יבשים של משפחת גוטרמן .הפער בין החיים שהיו להם כאן ,הביטחון אל מול תעתועי הגורל, | 20הדים למצב העכשווי בו בקושי יש תמונה שנותרה ומתי מעט ששרדו את התופת ,מעלה סימני שאלה וחומר למחשבה. בבית הקברות בפיוטרקוב ,שנוסד בתרס“ט ,חיפשנו את קרובנו .לגברת המבוגרת ינינה היו רשימות מפורטות ,חלקיות .ניסינו למצוא את קברו של מרדכי גוטרמן ז“ל ,הסבא של מוטי ולצערנו לא מצאנו. הודות ליצק קיבלנו ,בנוסף לחומרים קודמים שהעביר לנו ,תמונה נוספת של אחיו של יצחק וגילינו עד כמה מוטי דומה לו .איתרנו בארכיון מסמכים נוספים כדוגמת :תעודת הפטירה של מרדכי גוטרמן ,אביו של יצחק ומידע אודות מלכה רייכמן ומשפחתה (אמו של יצחק). מפגש בין לאומי ישראל-פולין-קנדה ,מוטי ,יצק וסידני ארץ אחד כלפי השני נוכל להתמודד עם האתגרים והעיקר “לא לפחד כלל“ .זכינו להכיר מקרוב את ד“ר דינה פלדמן ,ואף לקבל בהקדשה מהמחברת הפולניה ספר בפולנית על יהודי פיוטרקוב ובו מצוין שמו של סבא יצחק Guterman Icekברשימת העובדים במפעל הזכוכית הורנטסייה. בזכות ישעיהו יחיאלי ,זכינו לחוויה עוצמתית ומיוחדת ,לשיר ב“טיש“ ,במלון במרכז העיר ,שירי חסידים כאשר בחוץ נשמעת מוסיקה פולנית ומערבית מהפאבים .הקולות והניגון הם הניצחון. זו הרוח שנותנת לנו את הכוח להמשיך ולהתמודד ולהיפגש עם אנשי העיירה לדורותיהם .אותם חברים מהעיירה שתמכו בסבא יצחק ז“ל ,כשעלה לארץ לבדו ,לאחר ה“שואה האישית“ ובהמשך כשהוא פגש את יעקב מלץ בתל אביב ,כששוטט לבדו ,ללא מקום לינה .יעקב מלץ דאג לצרף אותו לעליית הנוער ומשם נשלח לקיבוץ דגניה ב‘ כדי שיוכל לבנות את עתידו בארץ ישראל. הטקס בבית הכנסת ,ביום שבת בבוקר היה אחד הרגעים העוצמתיים בשבתון .באותו בית כנסת, התקיימה אותה תפילה ,באותו ניגון לפני כ־ 80שנה. יוסי הורן ,קורא את פרשת בר המצווה שלו ,פרשת בלק ,וישעיהו נותן הזדמנות לכל מי שהיה מעוניין להשתתף בתפילה .מאוד ריגש אותי לשמוע את מוטי ,מברך באותו בית הכנסת בו התפלל אביו. המפגש עם הפולנים בבית הכנסת לימד אותנו שאהבה וקבלה בין אנשים היא המפתח לחיים טובים וככל שהדבר תלוי בנו ,אם ננהג בכבוד ובדרך להיות בבית הכנסת ,עם שני מניינים בעיר שסומנה כ“נקייה מיהודים“ ,להתפלל את אותה תפילה וניגון כמו אבותינו ולהסתובב עם כיפה בבטחה בעיר ,זו מוטי על רקע הבית של יצחק אביו ז“לPilsudskiego Street 97 , THE VOICE | 21 העוצמה והניצחון שלנו .בני משפחתנו ועיירתנו לא היו מאמינים שזה תרחיש אפשרי ...להיות יהודי גאה בכל מקום .זהו אחד מהרגעים שהדמעות לא עוצרות מרוב התרגשות ושמחה יחד עם העצבות .במוצאי אותה שבת ,בירכנו את תפילת ההבדלה בכיכר המרכזית של פיוטרקוב ויחד אתנו היו שותפים פעילים חברינו הפולנים וזה היה מראה סוריאליסטי ומצמרר כאחד. זכינו להכיר בשבתון ,מספר דורות לניצולי השואה שהגיעו מכל קצוות עולם .ראוי לציין את הדור הראשון לניצולים ובהם את אווה המדהימה ,ישראל רוזנבלט עם סיפורו המיוחד ,הלל ירקוני עם הסיפור שלו ואת רוברט דסאו ,איש משכמו ומעלה. ביום ראשון ,בבוקר היינו בשוק העתיקות של פיוטרקוב ובו נחשפנו לעובדה שעדיין מוחזקים אצל הפולנים ,בבוידם ,מזכרות ואביזרים השייכים ליהודים .מאוד התרגשנו כשגילינו שמוצע למכירה יומן ,של ילדה יהודייה בשם רייזל גולדהירש .R Goldheszבאותה שקית היו גם מספר תמונות, כרטיס לרכישת לחם וכרטיס עבודה במפעל ( לכל מי ששרד את השואה היה כרטיס דומה) יחד עם דף ,לא תיקני ,מספר תורה .ההתרגשות הייתה עצומה ויחד עם מספר מחברי הקבוצה ניהלנו מו“מ קשיח ורכשנו את המזכרות כולל העותקים מהפולני. בהמשך אותו יום ,עברנו במפעל הזכוכית בו עבדו חלק מניצולי העיירה ומצמרר היה לראות את אותו מבנה שעדיין קיים ולחשוב שזו הייתה פוליסת הביטוח של הניצולים .שמענו את הרכבת עוברת בדיוק כמו ששמעו הניצולים את הזעקות של בני משפחתם שקראו לעזרה בעת שנלקחו בדרכם האחרונה .רוברט דסאו היה שם וסיפר את הסיפור בצורה אותנטית ובאופן שאפשר לשמר את הזיכרון. באוטובוס לטרבלינקה אנחנו מגלים את המחברת העתיקה של הוועד של פיוטרקוב עם ציון לגבי גוטרמן יצחק שהופנה לדגניה ב‘ וזוהה כנכד של משה רייכמן ,ומופיע גם השם של הורן ואנחנו מתפעלים ומתרגשים מהעזרה ההדדית שתמיד הייתה בקרב אנשי הקהילה .ישעיהו שיתף אותנו בשיחות הסלון מבית אבא ובו למדנו על הדילמות שליוו את בני משפחתנו לגבי החזרה לביקור בפולין. רחל ויצחק גוטרמן בחתונה של מוטי ולאה בסיום השבתון ,הגענו לטרבלינקה .הדעת לא ועמנו. ֵ תופסת את אשר אירע במקום זה ליקירינו שקט ודממה אל מול הירוק והלב מסרב להאמין. הילכנו בין האבנים והשתתפנו בטקס על יד האבן של פיוטרקוב בניהול משפחת יחיאלי .כל אחד מאתנו השתתף בטקס .עבורנו ,רגע השיא היה בקריאת שמות בני המשפחה שנספו בשואה .זו הייתה פעם ראשונה שקראתי את שמותיהם בקול ,בטקס רשמי. הדמעות חנקו וכל ההתרגשות והכאב על הסבל שעברו הנספים והניצולים פרץ החוצה .הבכי סימל ניצחון ,לנו ולמשפחתנו. תודה לכל החבורה הנפלאה בני העיירה ,הרגשנו חלק מהמשפחה ...תודה מיוחדת לנתנאל ומשפחת יחיאלי שמשקיעה בפעילות חשובה לזיכרון לדור ההמשך. למדנו במסע על חשיבות האהבה והסובלנות ,לברך ולהוקיר תודה על כל מה שיש לנו ,ושאמונה ,תפילה וחשיבה חיובית מאפשרת לנו להתמודד עם הבלתי נודע .והגענו ,לארץ ולומדים שהגלגל מסתובב... והכל נכון גם לימינו .רק אהבה תנצח ,לזכור ולהעביר הסיפור מדור לדור. | 22הדים אדם אפטוביץ עופר גולדרינג מכתב אל ראש העיר פיוטרקוב תרגום תמציתי של המכתב -בו בקשה לקבוע לוח זיכרון במקום בו עמד בית הכנסת הקרוי “קטן“ ניסה למבנה שבו כבוד ראש העיר, וע לוח זיכרון בכ שבו ביקשנו לקב חים היהודים של ,2 3. 9. מכתבנו מ־2012 הנציח את האזר מצ“ב שוב “ .לוח זה נועד ל סת הקרוי “קטן כיתוב על הלוח. כן בעבר בית הכנ מצ“ב פרויקט ה ש ובשים הגרמנים. שנרצחו ע“י הכ קרוי “גדול“ ,אינו פיוטרקוב, בר בית הכנסת ה מבנה שבו שכן בע מר חברי המפלגה הקיים בכניסה ל היו “נאצים“ ,כלו הכיתוב על הלוח ם ,שהרי לא כולם יות של המרצחי פרש את הלאומ ולם היו גרמנים. מ אליסטית ,אבל כ צביע בפירוש על הנאציונל סוצי שונה להוקיע ולה היא בראש וברא רצחים ,מטרתנו מלבד הנצחת הנ ון לאומי ()IPN ם. מרצחים הגרמני זר המכון לזיכר ה מת להנחיות חו מועצה לשמירת א ת מו חשובה לפולין, הערים ( )ZMPוה יוזמתנו הינה ע“י ארגון ראשי “י ראשי הערים מקומיים ,נתמכת קבלה בחיוב ע ה ת אל השלטונו )ROPWIMונת ם והקורבנות ( כרם של הלוחמי זי רים הנציחו את שרות ערי פולין. מקומיים ב־ 19ע בע נו ,השלטונות ה ת ,הודות ליוזמת מצ“ב צילומים. ם לפרוקט הנ“ל. שנתיים האחרונו טים שלנו ,הדומי ב דים לפי הפרויק על מנהלת מח‘ האזרחים היהו ביצוע הפרויקט ספרק ,הטיל את ש העיר ,מר קא יוטרקוב סגן רא בפ לפנות שוב אליך. בות ,גב‘ פאטיק. המליצה בפנינו התר רונה גב‘ פאטיק וצאות לכך ולאח לצערנו לא היו ת בכבוד רב, אדם אפטוביץ שמירת הזיכרון מתאם עופר גולדרינג “ר ארגון יוצאי פ יו יוטרקוב בישראל 23 | THE VOICE PAMIĘCI OKOŁO 25,000 ŻYDÓW Z PIOTRKOWA TRYBUNALSKIEGO I OKOLIC ZAMORDOWANYCH W LATACH II WOJNY ŚWIATOWEJ PRZEZ NIEMIECKICH LUDOBÓJCÓW W TYM BUDYNKU ZNAJDOWAŁA SIĘ SYNAGOGA ZBEZCZESZCZONA I ZDEMOLOWANA PRZEZ NIEMIECKICH OKUPANTÓW לזכר יהודי פיוטרקוב טריבונאלסקי והסביבה25,000כ־ שנרצחו בשנות מלחמת העולם השנייה בידי המרצחים הגרמנים בבניין זה שכן בית הכנסת אשר הכובשים הגרמנים חיללו והשחיתו IN MEMORY OF ABOUT 25,000 JEWS FROM PIOTRKÓW TRYBUNALSKI AND THE VICINITY MURDERED DURING THE WORLD WAR II BY THE GERMAN GENOCIDERS THIS BUILDING SERVED AS A SYNAGOGUE DESECRATED AND DEMOLISHED BY THE GERMAN OCCUPIERS | 24הדים ראיינה והביאה לדפוס :ד“ר דינה פלדמן מפגש עם אולגה ויאנוש מורה להיסטוריה ותלמידתו בפיוטרקוב שמתעניינים בתולדות הקהילה היהודית א ולגה גרברה תלמידת כתה י‘ ויאנוש בוואציק הוא המורה שלה להיסטוריה. שניהם מבית ספר מספר 1בפיוטרקוב טריבונלסקי 1.פגשתי אותם לשיחה בבית קפה בככר טריבונלסקי בפיוטרקוב בבוקר יום שישי 4ביולי, במהלך שבתון .2014במהלכו שמעתי מאולגה הרצאה מאלפת על ההיסטוריה הכללית והיהודית של העיר פיוטרקוב. ההרצאה התבססה על מחקר אותו ביצעה אולגה לשם כתיבת עבודה על ההיסטוריה של יהודי העיר פיוטרקוב ,במסגרת תחרות עבודות בנושא יהדות Boleslaw Chrobry Comprehensive Senior High School .1 No. 1 Piotrków Trybunalski פולין עליה הכריזה “קרן שלום“ .עבודתה הגיעה לגמר וזכתה בפרסים. קיומה של התחרות הובאה לידיעתו של המורה באמצעות “בית ספר לדיאלוג“ שהעביר בבית הספר ב־ 2012סדנה בנושא יהודי פולין 2.יאנוש פנה לאולגה ,תלמידה מצטיינת בכיתתו ,בהצעה להתמודד עם האתגר ,והציע לה קודם כול לקרוא את ספרו של בן גלעדי “סיפורה של עיר“ ,בתרגום לפולנית 3.אולגה מספרת כי התרשמה עמוקות .2התוכנית מומנה על ידי ארגון יוצאי פיוטרקוב בניו יורק. לפרטים על התוכנית ראוhttp://www.sztetl.org.pl/en/ : cms/news/2352,workshops-as-part-of-the-school-of/dialogue-in-piotrkow-trybunalski B. Giladi, Opowieść o jednym mieście, Piotrków Tryb., .3 .Biblioteka Piotrków 800, 2010 THE VOICE | 25 וסיפרה לאולגה כי לפני המלחמה היא נהגה לשחק עם ילדים יהודים מהשכונה .בימיה זה היה מובן מאליו. משפחתה של אולגה קיבלה בעין יפה כתיבת עבודה על היסטוריה יהודית של העיר .האם ,שמלמדת גרמנית בבית ספר כפרי באזור פיוטרקוב ושולטת בשפות רבות ,סייעה לאולגה במידת יכולתה. אולגה מרגישה שהרוויחה הרבה מכתיבת העבודה, שכן למדה לעומק על ההיסטוריה של העיר, שהיהודים היו חלק אינטגראלי ממנה .לדעתה חשוב ביותר שאנשים צעירים כמוה יידעו על התקופות הטובות שבהן חיו בעיר יהודים ופולנים ,ועל התקופות של הסבל הלא יתואר שהם עברו בעת מלחמת העולם השנייה ,אשר הביא למות מרביתם ולקצה של הקהילה היהודית בעיר. מהספר ,בזכות הכתיבה האישית ,והתחושה כי למרות ההתנסות הקשה של גלעדי ,כילד בגטו פיוטרקוב וכעובד כפייה בבית חרושת ‘הוטה‘ ,הוא שמר לאורך כל חייו על אהבתו העמוקה לעיר ולתושביה .בעקבות קריאת הספר קראה אולגה גם את ספרם של נפתלי לביא – לאו ,4זיגמונט טננבוים,5 אנה רזדובסקה ,6חנה קראל 7וספרים רבים אחרים. אולגה גם חיפשה תמונות ותעודות בארכיון העיר, גלשה באינטרנט ,וסיירה באתרי פיוטרקוב היהודית. מהחומר הרב שקראה משכו את לבה בעיקר סיפורים אישיים ,שכן בעיניה לב־לבה של ההיסטוריה הם האנשים ורגשותיהם .עובדות ,תמונות ותעודות הם רק האמצעי להגיע אל האמת האישית. אולגה בת ה־ 16נולדה בלודז‘ .בהיותה בת תשע עברה משפחתה לפיוטרקוב ,מקום הולדתו של האב. סבתא רבתא של אולגה ,מצד האם ,גרה ברדומסקו, .4 .5 .6 .7 .Lou-Lavie N., Zraniony Lew, Kraków, Znak, 1997 Z. Tenenbaum, Gawędy o dawnym Piotrkowie, Piotrków .Tryb., Towarzystwo Przyjaciół Piotrkowa, 1991 Rzędowska A., Hałaczkiewicz B., Historia piotrkowskich Żydów (do 1939 r.), Piotrków Tryb., .Biblioteka Piotrków 800, 2008 H. Krall, Król kier znó na wylocie, Warszawa, Świat Książki, 2006. אולגה מעוניינת בקשר עם צעירים יהודים .לפני שנה היא הייתה בחופשה בבולגריה שם פגשה קבוצת צעירים ישראליים ִאתם בילתה הרבה ביחד .חוויה זו הוסיפה לה ממד חדש ואקטואלי לידע שצברה ,שכן מה שחיבר בין הצעירים לא הייתה ההיסטוריה אלא ההווה והעתיד :מוזיקה ,סרטים ,פייסבוק ,וכיוצא באלה .אולגה אומרת“ :להיפגש זה לא רק לשוחח על יהודים ופולנים אלא גם לחוות ביחד את החיים עצמם“. ddd יאנוש ,המורה של אולגה להיסטוריה ,חי בפיוטרקוב מילדותו .הוא זוכר כיצד כילד היה נוהג להגיע | 26הדים לספרייה המרכזית כדי להחליף מאוד והתרשם ספרים, מהמבנה המיוחד ,שהסתבר לו כי שימש כבית הכנסת הגדול של העיר .בעקבות זאת הוא חקר אתרים יהודיים נוספים, במצבות להתבונן והלך שנותרו בבית הקברות היהודי בעיר .הוא גם למד ומלמד את ההיסטוריה של יהודי העיר ונעזר רבות במקורות המידע העשירים שעומדים לרשות החוקרים בעיר .יאנוש שימש כמתאם בפרויקט של “בית ספר לדיאלוג“. נוכחותם של יהודים בעיר משקפת בעיניו את ימיה הגדולים של פולין ,שבה חיו קבוצות אתניות רבות כמו משפחה גדולה .יאנוש מרגיש שכיום חסר משהו בחברה הכול כך הומוגנית .בנוסף ,כנוצרי קתולי הוא מרגיש קרבה גדולה ליהדות ,שהיא המקור לכל הדתות המונותיאיסטיות .יאנוש ביקר בישראל והתרגש מאוד מהמפגש עם המקומות הקדושים לנצרות בהם יכול היה לחוש את ההיסטוריה מקרוב .בישראל גם התרשם מאוד מהשילוב בין מודרניות ועוצמה ובין שימור העבר .שיא מסעו בארץ היה הביקור ב“יד ושם“ ,שהיה כואב ומרגש במיוחד .יאנוש מאמין בחשיבות המפגש הפולני – יהודי ולאו דווקא סביב השואה .גם הוא סבור שבמפגש יש מקום לכאב ולסבל ויש מקום לחיים ולתקווה. אולגה ויאנוש השתתפו בשבתון וכך יאנוש כותב: SZABATON 4-5 lipca 2014 w Piotrkowie Trybunalskimzorganizowali potomkowie piotrkowskich Żydów z USA i Izraela, wspólnie z Miastem Piotrków Trybunalski oraz Fundacją Ochrony Dziedzictwa Żydowskiego. 4 lipca w ramach Szabatonu odbyła się promocja książki ”Getto żydowskie w okupowanym Piotrkowie” autorstwa Anny Rzędowskiej i Diny Feldman wydanej w ramach serii Biblioteka Piotrków 800 oraz koncerty Sylwestra Szweda z zespołem i grupy Przygoda.pl w Miejskiej Bibliotece Publicznej. O godz. 16.30 - Opowieść o żydowskim Piotrkowie - zaprezentowała uczennica I LO im. Bolesława Chrobrego Olga Grabara.Wieczorem w Hotelu Staromiejskim uczennica smakowała pyszne szabatowe koszerne posiłki połączone ze wspólnym śpiewaniem Żydów i Polaków. THE VOICE | 27 אנה רזודובסקה | תרגמה :דינה פלדמן הרצאה בפני תושבי פיוטרקוב על “מסורת מועדי ישראל בתרבות היהודית“ בספרייה המרכזית בפיוטרקוב – מאי 2014 ה ספרייה העירונית בפיוטרקוב טריבונלסקי ממוקמת במבנה בית הכנסת הגדול ,שנבנה מחדש מהריסותיו ,ממלחמת העולם השנייה .מבקרים הבאים לעיר נעוריהם ,או של בני משפחתם -ממרחק ,תמיד מתקבלים בספרייה בברכה .הנהלת הספרייה עושה גם ככל יכולתה כדי שתושביה הנוכחיים של העיר פיוטרקוב יזכרו את ההיסטוריה הייחודית של הבניין וסביבתו ,שהייתה מאוכלסת במשך דורות על ידי תושביה היהודיים של העיר .שימור הזיכרון בספרייה מתבצע באמצעות תערוכות ,קונצרטים ומפגשים אותם מארגנת הנהלת הספרייה ,מדי פעם בפעם .היה לי העונג לנהל אחד ממפגשים אלו ,שהתקיים ב־ 28במאי .2014הפעם התבקשתי לתת הרצאה על “מסורות מועדי ישראל בתרבות היהודית“. לכאורה המשימה נראית קלה ולי יש ידע בנושא, אותו פיתחתי במהלך הזמן .אך בפועל זו לא הייתה משימה קלה כלל ועיקר ,שכן ניתן ,ללא ספק ,לדבר בקלות על כמה מושגי יסוד ,אבל כיצד ניתן להביא למּודעות האנשים ולהמחיש להם את ההיבטים החשובים ביותר בנושא? כוונתי לרגשות שמעורבים בהווי המסורת היהודית שהתקיימה כאן .כיצד אוכל להעביר אליהם את הרגשות שהתעוררו אצלי כאשר הייתה לי הזדמנות להקשיב ל“אשת חיל“ ,בזמזומו של בן גלעדי ,עת סיפר לי שהיה זה הפיוט שאביו שר לאימו לפני ארוחת ליל שבת? כיצד אוכל לתאר בשלמות את טעמו של הצ‘ולנט ,שאכלתי בשבת בצהרים בביתם מכניס האורחים של אלה וחיים * אנה רזודובסקה תושבת פיוטרקוב המעורבת בנושאים יהודיים הקשורים לעיר .בין השאר כתבה אנה יחד עם ד“ר דינה פלדמן ספר על הגטו בפיוטרקוב. קמינסקי בחולון? ידעתי גם ידעתי שלא אוכל לעשות זאת במלואו – לא במילים ולא באופן מעשי...ובכל זאת העזתי להתגייס לאתגר. העובדות בספרייה החליטו להעשיר את הרצאתי באמצעות תערוכה שתציג את “לוח השנה של מועדי ישראל“ .ביחד החלטנו שהתערוכה תהיה חלק מהאירוע .באמצעותה רצינו להמחיש את לוח השנה היהודי עם שמות החגים ומועדם במהלך השנה .גם רצינו להראות תמונות של תשמישי קדושה ,שקשה (ואולי בלתי אפשרי) למצוא היום בפיוטרקוב ,כמו: ארבעת המינים לסוכות ,קערת ליל הסדר ,גביע קידוש ,שופר ,מזוזה ,סביבון ,קופסת בשמים ,מנורה וחנוכייה .הייתה גם תמונה של שולחן ארוחת ליל שבת ,עם שתי חלות מכוסות בכיסוי לבן מקושט. כל התמונות והמידע לצדן עוררו עניין רב .לפני ההרצאה ואחריה היו מספר אנשים שהתקרבו לתצוגה ,כתבו הערות וצילמו .המשתתפים קיבלו גם כמה דפים עם מתכונים של אוכל יהודי ,כאלה שאפשר להכינם בקלות ,עם מרכיבים שזמינים כיום. לא היתה לי הזדמנות להכיר ולחוות בצורה בלתי אמצעית את החגים והמועדים במסורת היהודית שנכחדו מהעיר לחלוטין ,לכן יכולתי לשתף את הקהל רק במידע שרכשתי כאדם בוגר .זאת תודות לקשרים שלי עם חבריי היהודים ומקריאה מקפת בחומר המצוי לרוב. מאחר שמרבית הקהל היו נשים ,החלטתי להתמקד בתפקיד הנשים בשמירה על הכשרות ,בשימור המסורת היהודית ,וביצירת אווירה יהודית בבית. המאזינות התעניינו מאוד בכך ,ותוך כדי הקשבה לסיפוריי הן ניסו בלהיטות למצוא את הדמיון | 28הדים למסורות מוכרות להן .נראה כי ,אמנם מסיבות אחרות ,ועם משמעויות סמליות שונות ,לאנשים בבתים נוצריים יש מסורות דומות ,כמו של ארוחות ערב מיוחדות בחגים .בארוחות קוראים פרקים מהתנ“ך ,אור נרות מאיר את החדרים ,ולמנות המוגשות יש אופי מיוחד ,כמסורת בלתי משתנה במהלך מאות שנים .יהודים ,כנוצרים ,מקשטים את בתיהם עם ענפים ירוקים ,לקראת חג השבועות ( ,(Pentecostהנחגג בשתי הדתות ,כל אחת בדרכה. שתי הקבוצות מדליקות נרות בסדר מסוים – היהודים – בחנוכייה ,והנוצרים – בזרים ירוקי עד. שתי הקבוצות מניחות /מתקינות סמלים מקודשים על דלתות בתיהן ,כך שכל הבא לפתחיהן יזהה את השייכות הדתית של הדיירים .למרות ההבדלים המשמעותיים בתכנים ,ניתן למצוא מספר קווי דמיון, וזו הסיבה לכך שכה קל להגיע להבנה הדדית. בדרך הפרשנות ובשאלות של מאזיניי יכולתי לשמוע לא רק עניין אלא גם צער שרבות ממסורות אלה נעלמו במשך הזמן ,במיוחד כאשר לא נותר אף אחד לטפח ולהוקיר אותן. מישהו שאל אותי מדוע אני מספרת את כל אותם סיפורים על העולם היהודי ,שאינו קיים יותר בפיוטרקוב .על אף שהתרגלתי לשאלות כאלה, עדיין אני מוצאת קושי לענות .איך אוכל להסביר דברים שנראים כמו מובנים מאליהם וטבעיים לי? אני מספרת סיפורים אלו על אודות עולם שאינו קיים עוד בדיוק מסיבה זו -שהיה קיים פה .כאן, בעירי ,אנשים מיהרו אל תפילותיהם בבית הכנסת, נשים ערכו שולחנות שבת והדליקו נרות ,וילדים שיחקו בסביבונים וחיפשו אחר האפיקומן .אינני יכולה ליצור מחדש עולם זה ,אבל אני יכולה לפחות לשמור ולשמר את זיכרונותיו ,כמיטב יכולתי. THE VOICE | 29 לידיה צוצינסקה | תרגום ד"ר דינה פלדמן תוכנית 'זכור' היסטוריה ותרבות פולנית יהודית – בבתי ספר תיכונים מספר 1ו־ 2בפיוטרקוב טריבונלסקי פ יוטרקוב טריבונלסקי מתוארת בדרך כלל כעיר בגודל בינוני עם היסטוריה עשירה ,הממוקמת במרכז פולין .היסטוריונים נוהגים לכנות את העיר “ערש בית המחוקקים הפולני“ ,כביטוי לחשיבותה הפוליטית במהלך המאה ה־ .16העיר נודעה גם כרבת תרבות ,עובדה הנלמדת בימים אלו בתוכנית “מסלול התרבויות“ ,שמאפשר לכל אזרח להיות מודע להיסטוריה רבת הפנים של העיר. התוכנית הבינלאומית “זכור – היסטוריה ותרבות פולנית יהודית“ ,שהחלה בבתי הספר מספר 1ו־ 2בפיוטרקוב, מהווה התפתחות טבעית של רעיון זה .השותפים המרכזיים לתוכנית הינם– )ORE( : OśrodekRozwojuEdukacji ארגון המיצג את משרד החינוך הפולני – ו“יד ושם“ .המטרה המרכזית של המיזם הינה להכשיר מורים מפולין וישראל לארגן מפגשים של בני נוער משתי הארצות. * לידיה צוצינסקה מורה לאנגלית ומתאמת הפרויקט בתיכון מספר 2בפיוטרקוב. המפגשים בין בני הנוער נועדו ללמדם ,באופן פעיל ,סובלנות מהי ולהראות להם כיצד ניתן להתגבר על דעות קדומות וסטיראוטיפים .עבור הסטודנטים הפולנים זו גם הזדמנות לחקור את ההיסטוריה היהודית של עיר הולדתם וסביבתה ועבור הסטודנטים הישראלים – גם את פניה האנושיות של פולין העכשווית. אוולינה סמבורסקה הינה המתאמת של בית ספר התיכון מספר 1ואני – לידיה – של מספר .2אנו מכינות קבוצות של תלמידים מבתי הספר שלנו | 30הדים פלדמן ,היוזמת והמלווה את יצירת השותפות הבין עירונית בין נצרת עילית ופיוטרקוב, התארחנו גם בעירית נצרת עילית ופגשנו את מר בוריס ברודצקי ,ראש אגף החינוך ,ואת ראש העיר מר אלקס גדלקין ,וכן עובדי עיריה רלוונטיים אחרים. מפגש עם ראש העיר וראש אגף חינוך (צילומים ד“ר דינה פלדמן) לקחת חלק בתוכנית .שתינו השתתפנו בסמינרים ובסדנאות, שאורגנו בפולין על ידי ORE ו“יד ושם“ בספטמבר 2013 ואפריל .2014בסדנאות למדנו על ההיסטוריה המודרנית של ישראל ,על היחסים בין שני העמים בימי הביניים ,הרנסנס ובמלחמת העולם הראשונה והשנייה (לרבות המרידות שהיו בגיטאות) .נחשפנו גם לדמותו ופועלו של יאן קרסקי, ולמערכי הוראה שפותחו בפולין ב“מוזיאון להיסטוריה של יהדות פולין“ וב“מוסד לזכרון לאומי“. הסדנאות כללו גם לימוד על השואה ,על ידי “יד ושם“ .בסמינר היתה לנו הזדמנות לפגוש מורים מישראל ,וביניהם היו שני מורים מתיכונים בנצרת עילית ,אתי שילוח מ“אורט יגאל אלון“ ואלעד בכמן מ“אורט שרת“, שעימם נפעל ביחד ליצירת שיתוף פעולה בין ארבעת בתי הספר שלנו. מפגש נוסף עם המורים התקיים במסגרת סמינר בישראל של “בית הספר הבינלאומי להוראת השואה“ ,שאירגן “יד ושם“, במחצית הראשונה של חודש יוני .2014הסמינר כלל סדנאות שונות ולימוד נושאים על ההיסטוריה והתרבות היהודית, לפני במהלך ולאחר השואה ,כולל השחרור וגורלם של הניצולים. במהלך הסמינר התארחנו בנצרת עילית במחיצת המורים הישראלים ,ביקרנו בבתי הספר ופגשנו את המנהלות :סיגל ברגר ואורנה פישר .תודות לד“ר דינה דינה הפגישה אותנו גם עם חנן מישורין ,מ“מרכז צעירים לפיתוח הון אנושי“ ביקרנו במקום, ולאחר מכן חנן לקח אותנו לסיור בנצרת עילית ובנצרת .זו היתה חוויה מיוחדת במינה עבורינו, במיוחד לפגוש אנשים ,לראות את העיר השותפה שלנו ולדבר על התוכנית עם השותפים ואנשי ציבור. ההשתתפות בסמינרים ובסדנאות בפולין וישראל איפשרה לנו להעמיק את הידע ההיסטורי שלנו על השואה ונתנה לנו הזדמנות להבין טוב יותר ,וכן לחוות רגשית ,את עם חנן בתצפית מנצרת עילית על נצרת THE VOICE | 31 ההיסטוריה של היהודים בפולין. ההשתתפות גם היוותה השראה לארגון פעילויות דומות עם התלמידים שלנו. למעשה כבר במהלך שנת הלימודים האחרונה התחלנו לפעול עם התלמידים שלנו לחיבורים לתלמידים הישראלים מנצרת עילית ,שאמורים לבקר בעיר בנובמבר .2014ביחד עם המורים הישראלים יצרנו קבוצה בפייסבוק ,שמתוכה כמה בני נוער כבר החליטו להחליף אימיילים ולהתכתב .קבוצות תלמידים משני בתי הספר השתתפו במפגש עם ד“ר דינה פלדמן שעסק בחג החנוכה. המפגש התקיים בחודש דצמבר 2013בבית הספר מספר .1כך יכלו התלמידים ללמוד יותר על החג ,מקורותיו ודרכי חגיגתו. דינה הציגה גם קליפים מסורתיים ופוסט מודרניים על החג, והראתה לתלמידים חנוכייה, הדלקת נרות וסביבונים .המפגש הסתיים באכילת סופגניות ,שהן מוכרות לנו כסופגניות פולניות. באפריל היו שני מפגשים נוספים של תלמידים משני בתי הספר -עם יאצק ביקובסקי מעירית פיוטרקוב .הוא שוחח עם התלמידים על ההיסטוריה של העיר ,כולל של האזרחים היהודים .מר ביקובסקי גם עודד את התלמידים לקחת חלק, כמתנדבים ,ב“שבתון“ המתוכנן לשבוע הראשון של יולי .2014 ואכן קבוצה של מתנדבים מתיכון כמה מהמתנדבים בשבתון מספר 1השתתפה ב“שבתון“. הם עסקו בתרגום ,הדריכו וסייעו בארגון ובליווי עשרות האורחים שהגיעו מישראל וארצות נוספות לעיר הולדתם/הולדת משפחתם. המתנדבים הביעו מחויבות להמשך מעורבות אקטיבית בנושא במסגרת ארגון “קשר“ – בין פולנים ויהודים ,הפועל בפיוטרקוב. הפעולות המוזכרות לעיל הינן אך שלבים ראשונים במימוש תוכנית “זכור“ להוראת ההיסטוריה היהודית והשואה בעיר ובפולין ,בשני בתי הספר. יש בכוונתנו לארגן שיעורים, סדנאות ותוכניות שירחיבו את הידע של התלמידים ,באמצעות המורים להיסטוריה ולפולנית ואחרים. זו הסיבה שאנו אופטימיות בקשר להתפתחות והתקדמות התוכנית ,הנתמכת על ידי שני המנהלים שלנו :מר הנריק מיכלסקי מבית ספר מספר 1, וגברת בוזינה ינובסקה מבית ספר מספר ,2וכן על ידי ראש עיריית פיוטרקוב מר קריסטוף חוניאק ועובדי עירייה נוספים ,שאף תמכו בנסיעתנו לסמינר בישראל. משאלתנו היא ליצור רגישות ופתיחות בין תרבותית אצל התלמידים ,בעירם ובמחוזם ,כמו גם מּודעות לביטויים של חוסר סובלנות. אנו מקוות כי הלימוד ,השיחה, והחוויה של המפגש הבין־ תרבותי ישנו את עמדות התלמידים לגבי מקום מגוריהם, יחזקו את הקשר שלהם להיסטוריה הרב־תרבותית של עירם ,ויהוו מרכיב משמעותי בתהליכי קבלת החלטות בעתיד .אנו גם מקוות שתיווצר אצל התלמידים איכפתיות לגבי העולם סביבם ,שלא יהיו אדישים לביטויים של חרדת זרים וברבריות ויהיו יותר סובלניים ופתוחים לזולת ,שהינו בן תרבות או דת אחרת. | 32הדים א דור שלישי חד הנושאים השנויים במחלוקת במחקר האקדמי הקשור לשואה עוסק בהשפעה על הדורות הבאים. לפי מחקר חדש שבוצע באוניברסיטת חיפה ,סימנים של טראומת השואה ניתנים לזיהוי גם אצל נכדיהם מהדור השלישי .המחקר ,שבוצע על ידי ד“ר מירי שרף ופרופ‘ עפרה מייזלס מהחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה ,מזהה סימנים עקיפים לפוסט טראומה שאיננה מעובדת או בעיות במנגנוני היקשרות בקרב בני דור שני ושלישי לשואה.. המחקר מבוסס על ראיונות עומק שבוצעו בקרב מדגם של 196ישראלים בני דור שני לשואה, הנחשבים לאנשים פעילים שאינם מאובחנים עם הפרעות פסיכיאטריות ,וילדיהם המתבגרים המהווים דור שלישי ,בגיל 18בממוצע .החוקרות אבחנו שלושה דפוסי חוויות מצוקה שעשויים לעבור ברצף הבין־דורי. תחילה זוהתה נטייה להתמקדות בעניינים הקשורים להישרדות .אנשי הדור השני שהשתתפו במחקר העידו כי הוריהם ניצולי השואה היו עסוקים במאבק הישרדותי ,שבא לידי ביטוי בראיית העולם כמקום בלתי צפוי ,בהתמקדות באיומים ובצורך להתכונן לקראת הלא נודע .נבדקים ספורים העידו על הגנת יתר מצד הוריהם ,כשלא הותר להם כילדים לצאת לטיולים ולבקר חברים .נבדקים רבים העידו כי הוריהם חששו שייפגעו או ימותו .כתוצאה מכך, נבדקים רבים אף פיתחו פחד מפני פגיעות ומוות של הוריהם .כמו כן ,פחדים הישרדותיים באו לידי ביטוי בהיערכות לאסון עתידי או ללא נודע ,שהתאפיינה באגירת חפצים ,מאמץ להאכיל את הילד כדי שיצבור במשקל וחיסכון בכסף .בהמשך נמצא כי דאגה הישרדותית זו עברה בחלק מהמקרים דור ,ותועדה גם בקרב מתבגרים נבדקים מהדור השלישי .בתיאורי המתבגרים ,דאגות הישרדותיות של הוריהם מהדור השני היו בעיקר מחשש מרעב ומהתפתחות מחלות. לפי החוקרות ,למרות שילדות שהן דור שני לשואה חוו לרוב את החרדה מצד הוריהם כמעיקה ,חלקן אימצו דפוס זה הלאה ביחסן לילדיהן.. בהמשך אספו החוקרות עדויות על חוסר תמיכה רגשית מצד הניצולים ,לפי עדויות ילדים מהדור השני .היו נבדקים שטענו כי הוריהם היו חסרי יכולת לפתח קרבה ,חום ותמיכה ,כשהיו זקוקים לכך. הורים ניצולים נתפסו על ידי חלק מהילדים מהדור השני כלא זמינים ,קרים ומרוחקים .ואולם ,במחקר THE VOICE ומאפייניו נמצא כי למרות שאנשי הדור השני תיארו את חוויות הריחוק מהוריהם כבעייתיות ,חלקם העבירו דפוס זה ביחס לילדיהם .מבין 30נשים מדור שני לשואה שהעידו כי הוריהן היו מרוחקים מהן ,ב־ 20מקרים גם הילדים המתבגרים תיארו חוויות דומות ,וכך היה גם בקרב 14מהילדים המתבגרים ל־ 30אבות מהדור השני ,שתיארו ריחוק דומה .לבסוף איתרו החוקרות נטייה בקרב נבדקים מהדור השני לרצות את ההורים ולשמח אותם ,נטייה שעברה למתבגרים מהדור השלישי .לפי החוקרות“ ,הצורך של ילד לדאוג להוריו מהווה אמצעי עבורו לפתח קרבה עם ההורים“.. החוקרות קובעות כי המחקר מוסיף לראיות על אודות מעבר בין־דורי של טראומת השואה .ואולם, בעוד הנרטיבים של אנשי הדור השני מתארים מצוקות קשות ,בקרב המתבגרים מהדור השלישי לא נצפו תגובות התנהגותיות קיצוניות .החוקרות טוענות כי לממצאים השלכות באשר לבריאות הנפש של אנשים מהדור השני והשלישי לשואה ,וכי על אנשי מקצוע מטפלים להיות מודעים למנגנוני ההעברה הדורית כדי להציע התמודדות טובה יותר עם המצוקות .הממצאים התפרסמו בנובמבר 2011 בכתב העת .Qualitative Health Research | 33 מתוך כתבה בעתון שרף מוסיפה כי “טראומת השואה כוללת התנסויות קשות וקיצוניות ,ויש לציין כי הניצולים עשו כל שביכולתם ,וחלקם גדול הצליחו לגדל ילדים ונכדים לתפארת ,ואני מלאת הערכה כלפיהם“.. סוגיית ההעברה הבין־דורית של טראומה נתונה לוויכוח אקדמי .תיעוד רפואי ראשון להשפעות השואה על הדור השלישי הוצג בארה“ב עוד בשנות השמונים על ידי ד“ר פריהן אראל רוזנטל ,שהיתה פסיכיאטרית ילדים מניו יורק ,ובן זוגה ד“ר סטיוארט רוזנטל .השניים קראו לקהילת הפסיכיאטרים לגבש גישה פסיכו־היסטורית לטיפול בילדי הדור השלישי .עבודה במכללת רופין מצאה לפני חמש שנים כי הפרעות אכילה שפיתחו סטודנטיות ,בנות דור שלישי לניצולי שואה ,היו קשורות להפרעות האכילה של אמהותיהן מהדור שני ,וקשורות לרמת החשיפה לשואה אצל הסבא והסבתא הניצולים. במאמר שפרסם ביוני 2008צוות חוקרים ישראלים בראשות פרופ‘ אבי שגיא־שוורץ ,מאוניברסיטת חיפה ,נקבע כי השפעת השואה על הדור השלישי אינה קיימת .כחצי מיליון ניצולי שואה עלו ארצה מאז תום מלחמת העולם השנייה ,וכיום מוערך כי חיים בארץ 200אלף ניצולים. | 34הדים הוכן לפרסום על ידי ד“ר דינה פלדמן שרה ורוקדת שבור בלב סיפורה של פולה זמל מבוסס על עדות באנגלית של פולה זמל ל“יד ושם“ תיק מספר ,11597ועל מידע שהתקבל מהבתויויאן באוקטובר 2012 משפחה פולה נולדה בפיוטרקוב ב־ ,8.1.20לשעייה ניימן, בעל חנות ,ושרה ,לבית פרומן .המשפחה גרה ברחוב גראנזרסקה ).21 (Garenzarska פולה ניימן ,בת 16 על הידיים בכל ערב בחזרה אליו הביתה ,אך בבוקר הוא החזיר אותה לסבתא ,שלא סמכה בעניין זה על אף אחד .מאשתו השנייה חוה נולדו לאב חמישה ילדים נוספים :לייבל ,משה ,שלמק ,רניה ,יוזק .הם היו המשפחה שלה ,אבל היא לא הרגישה שם בבית. יתמות האם נפטרה בעת לידתה והלווייתה התקיימה ביום השנה הראשון לנישואי ההורים .אחות האם ,אשת אליהו בירנבאום 1,הבטיחה לאם שתגדל את פולה כבתה ,ואומנם פולה שהתה אצלה לעיתים קרובות. הדודה היה טובה אליה ודאגה לרווחתה החומרית, אך בפועל סבתה חווה ניימן ( (Neumanלבית גרלייסקי ( ,(Galryaleskyאם האב ,היא זו שהייתה לה כאמא. שלא כמו אצל הדודה ,אצל הסבתא חיו חיים פשוטים .בימי חול אכלו מרק תפוחי אדמה ובשבת - מרק עוף .אצל הדודה פולה לא הרגישה מאושרת .לא הייתה יכולה להיות היא עצמה .אצל סבתא כן .פולה זוכרת שלאחר שהאב התחתן הוא נהג לקחת אותה .1על פי עדות סול ניומן מ־ 24אוקטובר ,2012אחיה למחצה של פולה .אליהו ניצל ,עלה לארץ וחי בתל אביב .היה בעל בית חרושת נישא מחדש ונולדו לו שני בנים. ילדות עצובה פולה מתארת את ילדותה כעצובה .אמנם נראתה כלפי חוץ כילדה מאושרת ,כי אהבה לרקוד ולשיר, אך בתוך הבית ,עם עצמה ,תמיד בכתה .היא הרגישה שלא היה לה עם מי לדבר על עיצבונה .היה קשה לחיות בתווך ,בין המשפחות של אבא ואמא .היא הייתה צריכה להקשיב לדברים הסותרים של בני משפחה רבים ,לריבים ולביקורות ,שהטיחו זה בזה. שתי הסבתות גרו באותה חצר .כשפולה שיחקה עם הילדים הם הודיעו לה ש“סבתא רבקה מגיעה“ ואז התחבאה מפניה ,כי הסבתא נתפסה בעיניה כמכשפה .סבתא ביקרה כל הזמן את דרך החינוך של פולה ,וכמו בני משפחה אחרים מצד האם ,כעסה על האב ,שהתחתן בשנית .הסבתא ,אבלה על מות בתה, בכתה בכל פעם שראתה את פולה ,והיה קשה לשאת זאת. THE VOICE | 35 אבא מלחמה לאחר מות האם ,האב הכין פורטרט של האם ,וכן צילום של המצבה .אלה היו תלויים בביתו .פולה זוכרת שפחדה לראות את הפורטרט .הייתה זו אמא שלה ,כך אמרו ,אך אישה זרה לחלוטין .כשהאב התחתן שנית הוא הוריד את התמונות ושם אותן במחסן .לאחר מכן פולה מצאה את התמונות וציפות רקומות עם שם האם והביאה אותן אל ביתה .פולה זוכרת שכשהייתה בת 13אבא לקח אותה להליכה ארוכה .שם אמר לה שהגורל שלו היה לא להתחתן עם אמא ,שכן חלה לפני החתונה בטיפוס ,וזה היה סימן מבשר רע .הוא האמין בגורל. כשפולה הייתה בת 19פרצה מלחמת העולם השנייה .באותה עת שהתה אצל דודתה בפאביניאצה והחליטה לחזור לפיוטרקוב אל סבתה ,ואל החבר שלה יוזק .כבר בתחילה התקיפו אותה ואת החבר, כשהלכו ביחד לפארק והוא הובל לבית החולים. כשהלכו להתלונן במשטרה אמרו להם שאין מה להתלונן ,כי בעצם לא קרה כלום שכן יוזק עדיין חי. תנועה בשעות הפנאי נהגה ללכת לתנועת הנוער “השומר הדתי“ ,ארגון ציוני שהפך לביתה השני .סבתא לא רצתה שתלך לתנועה כי הייתה זו חברה מעורבת מבנים ובנות .גם כל האפוטרופוסים שלה התנגדו לכך ,משום שבתנועה חינכו את הילדים ללכת לארץ ישראל והם לא ראו טעם“,שתלך למדבר ותרחץ כלים לאחרים“ .בתנועה הכירה את שני חבריה :החבר הראשון הלך להכשרה בישראל .היא הייתה אז בת פחות מ־ 18ולא יכלה לנסוע איתו .לכן הוא “לקח“ איתו לישראל אישה אחרת ,בנישואין פיקטיביים. לאחר זמן שלח אליה חבר שלו ,שיביא אותה אליו לארץ ישראל .אבל באותו זמן כבר פגשה את יוזק יבלונסקי ונשארה בפולין .היה לה חשוב שיהיה לה חבר כי רצתה להיות נאהבת ,ולא רק על ידי סבתא. פולה (משמאל) עם בת דודתה טוצ'יה גרינבאום נישואין ב־ 1941פולה ויוזק התחתנו ושכרו חדר בגטו. באותה עת הגטו היה עדיין פתוח אבל היהודים לבשו טלאי עם מגן דוד .הגברים היו צריכים להסיר כובעים ולרדת מהדרך .יוזק החליט לא לחבוש יותר כובע ,כדי שלא יצטרך להורידו בפני גרמנים .החתונה שלהם התקיימה במסגרת משפחתית .הרב חיתן אותם בברכות וללא מסיבה .פולה תלתה בחדר את התמונות של אמא. לידה מיד לאחר הנישואין פולה הרתה אף שהיא לא רצתה ילדים בתקופה קשה כזאת ,כי ידעה שזה יהיה סיוט, ולכן רצתה לבצע הפלה .אף אחד לא הסכים לבצע זאת .בתה שרה ,סרינקה נולדה ב־ .1942כשסרינקה הייתה בת חודשיים פולה החלה לעבוד בבית חרושת לזכוכית הוטה וזאת עשתה עד .1943 מסתור בסמוך ללידה התחילו בפיוטרקוב האקציות .פולה זוכרת את הפחד שהיה בעיר לקראת השילוחים. ערב קודם כולם התרוצצו ממקום למקום ומצד לצד. האוקראינים הקיפו את הגטו ,וסגרו אותו ,ופינו כל יום יהודים מרחוב אחר .היו כל הזמן צעקות: “החוצה““ ,החוצה“ .אנשים לקחו דברים ונדחפו למקום האיסוף .שם עשו סלקציה :לאנשים צעירים, שיכלו לעבוד ,אמרו“ :ימינה“ .ולכל היתר“:שמאלה“. אז כבר ידעו מה משמעות הדבר ,שכן עובדי הרכבת סיפרו להם מה קורה ועל כך שמי שנוסע לטרבלינקה לא חוזר. | 36הדים פולה ויוזק החליטו להסתתר בעלית גג ,בבנין המגורים של הוריו ,ברחוב גארנזרסקה .4החותן כיסה את המחבוא שלהם בפחמים .מאחורי הקיר הם שמעו כיצד החיילים מגרשים את האב ,ואיך הם לוקחים את האם החולה והורגים אותה .הקולות היו נוראים ויוזק רצה לצאת החוצה ,אך פולה לא נתנה לו .התינוקת נלקחה מבעוד מועד על ידי גיסה משה, 2 אחיו של יוזק ,שהיה שוטר במשטרה היהודית. לשוטרים היתה אפשרות להציל את משפחתם והם צירפו אליהם את שרה. השוטרים חיפשו כל הזמן בבתים אנשים נוספים למילוי המכסה .במסתור פולה הרגישה מאובנת מפחד .רק שאלה כל הזמן“ :למה?““ ,למה?“ .לאחר שבוע הגיס בא והוציא אותם מהמסתור .פולה לא היתה מסוגלת ללכת כי רגליה היו משותקות מהישיבה .איך שיצאו מהבית ראו בפתח חיילי גסטפו וחזרו בבהלה ,לזמן קצר ,למחבוא .רק לאחר מכן יצאו החוצה. התקבלה החלטה אצל הגרמנים להשאיר אלפיים עובדים יהודים ליגאליים בלבד ,ואותם שיכנו בבלוק. זוכרת שהייתה הרגשה קשה בקרב העניים ,שכן רק אנשים עשירים או בעלי קשרים יכלו להגיע לבלוק. פולה היתה בלתי ליגאלית והסתתרה בכל פעם במקום אחר .בתקופה קשה זו כל בלתי ליגאלי, שהתגלה ,נלקח לבית הכנסת ונרצח .השוטרים היהודים הם שחיפשו .פעם מצאו אותה .אבל אחד מהם היה הבעל של חברה שלה והשני חבר של אבא ועזבו אותה לנפשה .זה היה עוד נס שקרה לה. טרבלינקה ויער ראקוב בעת שפולה ויוזק הסתתרו ,אביה ,שני אחיו ,אשתו והילדים שולחו לטרבלינקה ושם נספו .הסבתא והדודות נלקחו לבית כנסת הגדול ואחר כך נרצחו ביער ראקוב .ניצול ,שנמלט עירום מהרצח ,סיפר להם .2משה ניצל ואשתו ריטה ,לבית ריטנברג Rittenbergניצלו וחיו בשוודיה. Yosek‘s bother: Moishe, Yosek survived and he and his wife, Rita nee, lived in Sweden. כיצד האנשים הוכרחו לכרות את קברם ,להתפשט ולאחר מכן ירו בהם למוות .כשנכנסה לבית אביה מצאה בית מלא דם .פולה חושבת שאולי משום שהאחים נלחמו על נפשם. מותו של יוזק יוזק ,פולה והתינוקת גרו אצל משפחת הגיס .יוזק עבד בבית החרושת לזכוכית הוטה .פולה עבדה בתפירה ב“שופ“ .ומי שלא היה בתורנות שמר על התינוקת. לאחר מכן נקבע טרנספורט נשים לסקארזיסקו. פולה היתה ברשימה .יוזק אמר לה שילך במקומה והיא תישאר עם הילדה .היא לא הסכימה לכך וניסתה לשכנע אותו להישאר עם הילדה ,אך הוא עמד על שלו והתווכח איתה .לאחר מכן שמעה ירייה של השוטר קלטר ,שהרגה את יוזק .הוא נקבר בבית הקברות בפיוטרקוב .פולה מרגישה אשמה למותו שכן יוזק שהלך במקומה .זו הייתה המציאות של אותם ימים.הזכות להישאר בחיים הייתה לעיתים קרובות על חשבון חייו של מישהו אחר. הוטה המשלוחים נגמרו .הנותרים עבדו למען הצבא הגרמני .הגיס לקח אתו את התינוקת לבית חרושת לזכוכית הוטה .באחד הימים הגיע לגטו סולומון גומברג ,האחראי על הבלוק ,ופולה נתנה לו פתק לגיסה ,בו ביקשה שיעזור לה לעבור מה“שופ“ לבית החרושת .הוא הלך למוניק גרינברג ,מנהל עבודה בהוטה ושכנע אותו .באתר הסלקציה,שבו שילחו למות את כל מי שלא עבד ,קראו לה ללכת להוטה .כל האחרים נרצחו .בבית החרושת פולה עבדה במטבח בקילוף תפוחי אדמה ושמרה על התינוקת .הן גרו עם נשים מבוגרות ממשפחות של אנשי המשטרה .היו שם כשישים בני משפחה כאלה. רוונסבריק כך היה עד שב־ 1943כולם שולחו לקרונות .כל אחד יכול היה לקחת אתו תיק קטן .פולה מספרת שגיסתה הייתה אופטימיסטית ולקחה איתה כריות. בקרון פולה לקחה ממנה כרית והשכיבה בה את THE VOICE | 37 סרינקה חולה יום אחד הבת חלתה בדיזינטריה .השומרת ראתה זאת ואמרה שצריך להעביר אותה לבידוד ,כדי שאנשים בבלוק לא יידבקו“ .זה היה הנורא מכל .לא יכולתי להגיע אליה ולעזור לה .בישלתי עבורה מרק והעברתי אותו דרך אנשים לתת לה אבל הם לקחו אותו לעצמם .גם הלכתי אליה לבידוד ,בין השומרים והגדרות .השומרים הרביצו לי בדרך ,ופעם אף נפלתי על גדר חלודה ונפצעתי בצווארי .בסוף יכולתי לראות אותה רק דרך החלון ולא להיכנס פנימה. בפעמים הראשונות הילדה עוד נפנפה לי בידה אבל לאחר מכן נעשתה אפאטית“. מות סרינקה פולה ובתה אביבה בהנובר1947 , התינוקת .הם נסעו הלוך וחזור מבלי לדעת להיכן. בסופו של דבר הרכבת הגיעה לרוונסבריק .שם גילחו את ראשי האנשים ,לקחו את בגדיהם ,הכניסו אותם למקלחות ,ונתנו להם בגדים עם מספרים .כולם עברו זאת גם “המכובדים“ ,כמו בת המנהל גרינברג“ .עד היום אני זוכרת את התינוקת שלי עם הבגד הצהוב שלה“. בכל בוקר בשעה 5היה מסדר בו ספרו את האנשים, ואחר כך הלכו לעבוד .אנשים עסקו בעיקר בנשיאת קורות ואבנים .זו הייתה סתם עבודה יזומה .כשפולה עבדה ,הילדה נשארה לבדה על הדרגש בבלוק .למזלן השומרים אהבו את התינוקת ,שהייתה בלונדית ויפה ,והשאירו את פולה לעבוד בניקיון הבלוק, שזו הייתה עבודה מפרכת .פעמיים ביום לנקות את הרצפה והחלונות .פולה זוכרת במיוחד שומרת, אסירה גרמניה ,שהייתה נחמדה אליה בזכות סרינקה, שהייתה אולי התינוקת היחידה בגיל זה בבלוק. לאחר מכן פולה הועברה לעבודה בחלוקת מזון :מרק, וחתיכת לחם אחת .כשנשאר ,הנשים נהגו לחלק את השאריות בין האנשים .היא זוכרת שגיסתה כעסה עליה ,שהעדיפה לתת לזרים מאשר למשפחה. אז יצאה הודעה שמעבירים את האנשים לברגן בלזן .על מנת להישאר עם התינוקת ,פולה התחבאה בבארק ,ושם נשארה מספר שבועות .במשלוח לאחר מכן השבויים הצרפתים החזירו לפולה את התינוקת. “היא הכירה אותי וקראה לעברי :ממושה כוחנה. הן הובלו ביחד לברגן בלזן .זה היה מחנה מוות. לא קיבלנו אוכל .עוד ועוד אנשים מתו .היה משמר מיוחד שפינה את האנשים ושרף אותם .ריח שריפת המתים היה נורא .התינוקת היתה מאוד חולה וביקשה מים .יום אחד לקחו אותה ממני .היא עדיין לא הייתה מתה אבל לקחו אותה אל ערימת המתים. יש לי רגשות אשמה על כך שנתתי להם לקחת אותה. הייתי צריכה שיהרגו אותי קודם :מוות הוא השלווה. האמינו לי .זה היה נורא שלא יכולתי לעזור לה .מאז לא הייתי בן אדם .לא היה איכפת לי מכלום .רציתי למות .בסוף חליתי בטיפוס“. החיים נמשכים “הרעב במחנה החריף .לא היה לאנשים מה לאכול. ניצלתי בזכות אישה אחת שעבדה במטבח .אחר כך עבדתי במטבח בעצמי ואכלתי תפוחי אדמה ודברים אחרים .לא היה איכפת לי מעצמי או מכלום אבל שרדתי .חברות אחרות במטבח לא שרדו .איבדתי את כולם .אבל החיים נמשכים .ב־ 15באפריל 1945 הבריטים שחררו את המחנה“. | 38הדים המשפחה בבת מצווה של הנכדה שרה ,בבוסטון. משמאל :פולה, חתנה דוד גולדמן, הבת ויויאן ,ביניהם הנכד מייקל גולדמן, רות ובעלה ליאון ראלף .באמצע שרה גולדמן ,ולידה בנות הדודה אמילי ואלינה. האנובר “את בעלי משה זאמל פגשתי בברגן בלזן .רציתי להתחתן .לא היה איכפת לי עם מי .כי רציתי מאוד תינוק .כל פעם ששמעתי מישהו קורא “אמא“ כאב לי .משה לא רצה להתחתן בגלל כל מה שעבר עליו במחנות .בסופו של דבר אנשים שכנעו אותו .החתונה התקיימה בהאנובר ב־ 1בינואר .1946למשה היה חדר משלו ושם גרנו .ב־ 17בנובמבר 1946נולדה בתנו ויויאן אביבה וב־ 17במרץ - 1948בתנו רות. בהאנובר היו לנו חיים נוחים .קיבלנו דירה ,מכונית, עוזרת ,חבילות מאמריקה של הצלב האדום .אפשר היה לעשות חילופין עם הגרמנים ,במוצרים שקיבלנו, ולשפר עוד יותר את רמת חיינו“. ארצות הברית רציתי לנסוע לישראל .אבל שם פרצה מלחמה ולא רציתי להגיע עם תינוקות למקום כזה .בחורף 1950 יצאנו לכיוון ארצות הברית על גבי אוניית מלחמה. בדצמבר הגענו לארה“ב .פה קיבלנו דירה ,והתחלתי לעבוד בחנויות ואחר כך פתחתי חנות משלי 3 להלבשת נשים בשם“Pola‘s Specialty Shop“ : בזמן עבודתי הבנות שהו במעון יום .אחרי כמה .3החנות שינתה את מקומה פעמיים עם מעבר הדירה של פולה בניו יורק. מן הבעל חזר לארה“ב כדי לקחת אותנו בחזרה לגרמניה .אך לא הסכמתי כי לא רציתי לחיות בין גרמנים .לבעלי לא היה איכפת .בגרמניה הוא חי חיים טובים ,וכאן היינו צריכים להתאמץ. בארה“ב נהייתי בן אדם .הבעל שהיה מבוגר ממני ב־ 12שנים הוריד מערכי ובארצות הברית קיבלתי חזרה את עצמי .אך הייתי מלאת חרדה לגבי הבנות. הן קיבלו מעט חופש ממני .רציתי שהכל יתבצע בבית ,כשהן היו הולכות לסרט ואיחרו לצאת היו חייבות להתקשר אלי ולומר .תמיד חיכיתי להן בחלון עד שחזרו .בינתיים בעלי חלה ונפטר ,והבנות כבר לא היו בניו יורק .ב־ 1980עברתי לפלורידה שם היתה לי דירה .הבנות היו מגיעות לביקור ואני המשכתי לדאוג להן. תמיד שאלתי “למה? למה כל כך נפגעתי? מה עשיתי? למה כל אחד יכול לחיות בשלום ולמה אני נועדתי לסבל כזה?“ מקווה שמשפחתי לא תחווה מה שחוויתי ושכל זה לא יחזור אף פעם. המשפחה בבת מצווה של הנכדה שרה ,בבוסטון. משמאל :פולה ,חתנה דוד גולדמן ,הבת ויויאן ,ביניהם הנכד מייקל גולדמן ,רות ובעלה ליאון ראלף .באמצע שרה גולדמן ,ולידה בנות הדודה אמילי ואלינה. פולה זמל נפטרה בפלורידה בפברואר .2009 THE VOICE | 39 שיר ערש מפיוטרקוב יולי *1941 לזכרן של הנדלה ליבסקינד גומולינסקה הי“ד ובתה גוצ‘יה גומולינסקה (ברברה רייכמן) ז“ל 1 המספרת על מות אמה א מא בוחשת את מרק תפוחי האדמה ומבקשת ממני להביא לה אספירין .יש לה כאב ראש .כל כך חם ולח וערבוב המרק מחמם אותה עוד יותר .פניה אדומות זוהרות ואני מעט דואגת .היא מגרשת אותי ...לא! לא! אני בסדר. אין בעיה רק חם מדי .אני הולכת לאמבטיה למצוא אספירין וכשאני חוזרת אני מוצאת אותה שוכבת על רצפת המטבח .כף הבחישה בידה .אני צועקת .הלה, רגינה ,שפירנצה ,מנדל ,אבא וביאנק מגיעים בריצה * תרגמה מאנגלית והביאה לדפוס ד“ר דינה פלדמן .אני מודה להלן ווסט על הסכמתה לפרסם קטע זה מתוך הספר על אמה, שייצא בקרוב לדפוס. From: Price Pranalia. AWitness for Ever: The Barbara .1 Reichmann (GuciaGomolinska) story. Upcoming, 2015. .Pp. 112-115 ברברה והלנה ()1948 ואנו נושאים אותה למיטה בסלון .היא לוהטת .אני שוטפת אותה באלכוהול ושמה קומפרסים קרים על פניה .אני פותחת את החולצה כדי להניח על חזּה בד קר ורואה את האמת המרה .נקודות אדומות קטנות מפוזרות על חזה שפעם האכיל וניחם את שמונת ילדיה .לא! זה לא יכול להיות! במשך תשעה חודשים בדקנו את הבגדים ,השיער והתפרים .אף לא כינה נמצאה .הרתחנו וניקינו ,הרתחנו וניקינו תשעה חודשים .איך זה יכול להיות? אמא לא יכולה להיות חולה .אנחנו פוחדים מהתפשטות הטיפוס .כמו כל משפחה שנפגעה במחלה זו ,הדירה שלנו מבודדת, כך שבשבועיים הבאים רק אני מטפלת בה בימים וישנה איתה בלילות .אני יודעת שזה מעמיד אותי ֵ בסכנה גדולה לחלות אבל אני מנסה לא לחשוב על זה .אבל מצבה של אמא מחמיר ואנו שוכרים אחות נזירה מבית החולים לטפל בה ...כאשר האחות | 40הדים שהיא רוצה מבלי לבקש רשות או לענוד סרט זרוע מזהה ...האחות מרתיחה מים וזורה בתוכם את הפריחה ואני מוספה מעט דבש שנשאר בכוורת הישנה על עץ התפוח .אבל לאון וברברה רייכמן ,שניהם ניצולי אמא אינה מזיעה ...אני פיוטרקוב -בניו יורק1964 , ברברה בגרמניה1949 , מטפסת למיטה ושרה עוזבת בערבים אני נכנסת למיטה עם אמא ,אני לה .שלושה שבועות עברו מאז אמא התעלפה על ממלמלת לה מילים מרגיעות לפני שאני נרדמת .רצפת המטבח וכף בחישת מרק תפוחי האדמה כך לילה אחד אני אומרת“:אמא ,אני הולכת לשיר בידה .למרות זאת אני ממשיכה להניח עליה בדים לך .על פניה חיוך קטן .אני מבינה שגם מבעד לעשן קרים והיא ממשיכה לרתוח מחום...בחצות הלילה וערפל החום היא בטח זוכרת את ההשפלה שספגתי אמא נראתה כמתיישבת ,היא בלעה טיפת תה. ב“שומר הצעיר“ בנעוריי .שרנו ורקדנו ונהנינו מאד יצאתי לחלוק את השיפור הקל עם בני המשפחה... ואז הניק אמר לי“ :גוצ‘יה ,יש לך ממש קול איום““ .אמא‘לה“ ,חזרתי שוב ושוב “בבקשה תרגישי טוב. הרגשתי מושפלת ונבוכה ומאז לא שרתי יותר .אבל אנחנו זקוקים לך“ .אני מעבר לעייפות אך נסחפת עכשיו אני אנסה כל דבר שיקל על אימי ואני שרה לשינה .לפתע אני מתעוררת בבת אחת .כבר שחר. את השיר ” ”Gadolfs Reinהשיר שהיא תמיד שרה אני רואה קצת אור שמש ושומעת כמה ציפורים שרות ואמא הרבה יותר בסדר .החום שלה נשבר לנו כילדים. בלילה .היא קרירה .התה כנראה עבד .אני מחבקת אינני זקוקה לבגדים מפוארים אותה ואז מבינה .היא אינה צוננת .היא קרה .קרה כקרח .אני צועקת “אמא!“ “אמא!“ “אמא!“ כולם אינני זקוקה לכסף בבית באים בריצה .אבל זה נגמר .אמא שלי ,האדם לילדי הנפלאים אני זקוקה רק ַ היקר לי מכל בעולם ,מתה“. כדי לכבוש את העולם אני שרה שיר ערש זה שוב ושוב .חושבת שמה שאמא שרה היא אמת .כל זמן שיש לנו זה את זה העולם עדיין שייך לנו .והיא שמה את ידה הקודחת על ראשי. האחות אומרת לי שהיא הולכת לפארק אורגוד בנדרדינסקי ברחוב סלוביקיאגו ,מחוץ לגטו“ .ברוך השם שזה חודש יולי“ ,היא אומרת “פרח הטיליה מתחיל לפרוח וזה העץ הקדוש של האם המבורכת (מריה)“ .היא הולכת לאסוף את הפריחה להכין תה טיליה .זה יגרום לאמא להזיע ולהוריד את חומה. אני מקנאה באחות על היותה חופשייה לכל מקום הלנה וברברה ()1984 THE VOICE | 41 שכתוב עדות בולק זינגר ל“יד ושם“ | ערכה ד“ר דינה פלדמן | מוקדש לזכרו* בולק זינגר הצייר היהודי מפיוטרקוב כפר בשלג ,ציור של בולק זינגר משפחה בולק נולד ב־ 1אפריל ,1922 למשפחת בעלי עגלות [בעליגולעס] ,בפיוטרקוב טריבונלסקי“ .נולדתי עם הסוסים, חייתי וישנתי ִאתם מאז שאני זוכר את עצמי“ .בולק היה בן בכור לאפרים זינגר ולפרלה ניימן ,בת חייט ,ממשפחת עגלונים גם היא. אחריו נולדו :ביילה ,מרים ,דוד ומאיר“ .נולדנו קשוחים ומחוסנים. לא היה לנו מספיק בגדים ואוכל, והיה קר מאוד .אך שרדנו“. להביא את המיילדת .הביאו אותה אלינו עם כרכרה .אני זוכר שהיה בחוץ קור כלבים ובכל לידה “בחורף קשה אחד הייתה אימא עם בטן [הרה] .אמרו לי ללכת כרטיס עולה ,בולק זינגר זאת גירשו את הילדים החוצה. כשנגמרה הלידה ,המיילדת יצאה ובירכה אותנו במזל טוב .אמרו לנו להיכנס הביתה בלי להסתכל וללכת לישון .במשך שבוע ימים אימא לא יצאה מהבית ,והילדים באו אלינו הביתה וקיבלו סוכריות. היה גם “שולם זוכר“; הכינו בקערה גדולה חומוס ,מטובל בהרבה פלפל ומלח ,ושתו בירה. לברית הכינו עוגת ‘לייקח‘ למניין אנשים .התינוק שכב בווייגלע [עריסה] ונדנדו אותו עד שנרגע. כך היה עם כולם“. * תודה לאפרים זינגר על הסכמתו לפרסם כתבה זו .הציורים של זינגר במקור בצבע. | 42הדים משפחת אמא :סבא ,סבתא ,אמא ,אבא מחזיק את אחותי ,סבא מחזיק אותי. למעלה אחי אימי סוסים אבא של בולק ,כמו הסבא ,היה בעל כרכרה ושני סוסים .כל בוקר עמד ליד תחנת הרכבת או בפלאץ טריבונלסקי ,כדי להסיע אנשים ולהוביל חביות .בולק זוכר כי נסיעה רגילה באותה עת עלתה זלוטי אחד ,אבל בנסיבות מסוימות המחיר עלה ל־ ,8, 5ואף ל־ 10זלוטי .בימי שישי היה האב מגיע עם הסוסים לשוק “לעשות קצת כסף“ ,בעיקר מהובלות. השבוע ,קיבה או ראש של פרה. זה היה מאכל אהוב על בני המשפחה .בבית לא היו מים והיו מביאים אותם מהבאר .לפעמים היו במים בעלי חיים ,והיה צריך לנקות אותם .כולם אכלו אוכל פשוט ומועט ובכל זאת אף אחד לא היה חולה. לימודים למדתי בחדר אצל המלמד הזקן רב הירשל .הוא בקושי ידע את השם שלי .ישבנו בחדר על ספסלים והמלמד היה חצי רדום. את הכול דקלמנו בעל פה ,ולא הבנו כל כך מה אנחנו אומרים. היינו עשרים ילדים ,דיברנו זה עם זה והמלמד היה מתרגז ומרביץ מכות עם הקנצ‘יק שלו על הישבן. זה כאב מאוד אך הילדים לא בכו ולא סיפרו על כך להורים .לפעמים ברחו .לא רצינו ללכת לחדר אבל הכריחו אותנו. למדתי גם שלוש כיתות בבית ספר של ה‘בונד‘ .שם לימדו לקרוא ולכתוב ביידיש ,ספרות ,חשבון, היסטוריה של פולין ,ועוד .אני זוכר שהשתתפתי בהצגה על מכירת יוסף .בבית הספר קיבלנו כל יום כוס חלב .למדתי שנה בבית ספר פולני .אני זוכר שלכל התלמידים הייתה קרחת ,שפת הלימוד הייתה פולנית ,שרו את ההמנון של פולין ,ובכיתה שרר שקט מוחלט .פחדנו מהסרגל של תפריט בבית הקפידו על כשרות .היו כלים לפרווה ,לבשר וחלב -ליום יום ,ולפסח .הכלים היו עשויים פח ומצופים באמייל לבן .בכל בוקר בישלו סיר גדול של מים, עם ציקוריה ואם היה כסף שפכו לתוך הסיר חלב וסוכר .הביאו גם לחם וכל אחד קיבל פרוסה. לפעמים הייתה ריבה .בצהרים אכלו תפוח־אדמה עם בורשט אדום ולפעמים הייתה קציצה. בערב אכלו הרינג ושתו כוס תה .פעמיים בשבוע אכלו בשר. לפעמים הביאו הביתה גם באמצע אבא על כרכרה עם יוסף גובנטור ,לידם מישיגנע רימב ולפניהם שואב המים, ציור של בולק זינגר THE VOICE המורה .כך היה עד הבר מצווה. המלחמה יום לפני שפרצה מלחמה לא ישנו כל הלילה .הפולנים שרו שירים נגד היטלר .בשבת בבוקר התחילו לבוא אווירונים ולהפציץ .הרעש של האווירונים הרג אותנו .כבר בבוקר ראיתי שמביאים פצועים לבית החולים .לא ידענו לאן ללכת .שמנו בעגלות מה שאפשר לשים .אני ,אימי ושתי אחיות ושני אחים ,סבתא ואחות של אימא עם שני בנים ,בעלה ואח של בעל האחות ומנהל בית החולים היהודי פינקוס ,שהיה לבוש במדים של צבא ,ועוד ילדים, התחלנו לברוח מהעיר לסוליוב. שם עבר הויסלה ועליו גשר. הספקנו לעבור את הגשר ליער, ואז הגרמנים הפציצו את הגשר ואת העיר .הרבה אנשים נהרגו שם .נסענו כל הלילה .לפינקוס בולק חבר ב‘גורדוניה‘ הייתה מפת דרכים וכך הגענו לפיוסקה-ליסטקה ,כפר יהודי, וחיכינו שיהיה שקט .משם המשכנו לבורג .כולם ברחו מהגרמנים ,גם הצבא הפולני .את הבורג עברנו עם רפסודות והגענו לרובנה .צבא רוסי בא לקראתנו עם כלי מלחמה רבים. מנהל בית החולים רץ למפקדה והביא תעודת מעבר לוורשה ולפיוטרקוב .בלילה הגענו לעיר חלם .אכסנו אותנו בבית ספר. זה היה ביום שישי .בעיר היו אוקראינים עם צלבי קרס .באותו שבת אחרי הצהרים – סבתא שואלת את סבא על פסוק בסידור. ציור של בולק זינגר | 43 לילה היה שם פוגרום ביהודים. כולנו נשכבו על הרצפה .פחדנו ונשארנו ללון בחלם .הרוסים הביאו רכבים בצהרים והציעו לנו לברוח לרוסיה .רק אחד מהמשפחה ברח .אנחנו לא .ביום ראשון יצאנו מוקדם מהעיר .אחרי חמישה ק“מ פגש אותנו הפטרול הראשון של הגרמנים .הם עזבו אותנו לנפשנו כשהילדים התחילו לבכות אבל אחד החיילים לקח את השעון של פינקוס. בחזרה לפיוטרקוב חזרנו הביתה .הרי צריכים לאכול אז צריכים גם לעבוד .היודנראט לקח אותי לכמה ימים לעבודת כפייה בייבוש הביצות ,ושילם לנו על זה .שם שמר עלינו פולקסדויטש עם צלב קרס .אחי בן ה־ 14-15עבד כמה ימים אבל הרביצו לו והוא לא רצה לעבוד יותר .בינתיים האימא יצאה לקחת לחם אך לא נתנו והרביצו לה .למחרת יצאה יותר מוקדם והשיגה חתיכת לחם .גם השגנו לחם וגם אפינו לבד .אני זוכר שהיה חוסר במלח .אחר כך יצאה הוראה לענוד מגן דוד .כך עשינו. לפעמים הייתי מכסה את הטלאי, כשיצאתי מוקדם בבוקר עם סוחרים ,להברחת סחורות מלודז‘ לפיוטרקוב .לקחתי סוס עם כרכרה של הדוד שלי ונסעתי עם הסוחרים ,ממקום המפגש של המבריחים בתחנת האוטובוסים, ליד המטבח של הגרמנים ,עד טושין .לא עברנו ללודז‘ כי | 44הדים חיילים פולנים .ציור של בולק זינגר היא הייתה שייכת לרייכסטאג פוליטיקאים פולנים פצועים קשה, את הסוחרים בחזרה הביתה והם שילמו לדודי ונתנו לנו לחם .כך היה במשך חודש חודשיים. הוצאת אסירים להורג .הייתי שם שמונה ימים או יותר .אחד מהקרובים הלך ליודנראט ,שילם כופר ושחררו אותי .כשבאתי הביתה כולם התנשקו ובכו. שטוטגארט .אחר כך נשלחנו לנירנברג ,ואחר כך עשינו את “צעדת המוות“ .אי אפשר לספר את מה שעברנו בגיהינום הזה. ב־ 4במאי 1945האמריקאים שחררו אותנו ,נישקו אותנו ונתנו לנו אוכל .מהאוכל אנשים רבים מתו .אני ניצלתי כי איש אחד אמר לי לא לאכול בשר וסרדינים ,אלא תפוחי אדמה ולחם .כך עשיתי וניצלתי. ופיוטרקוב -לגנרלגוברמן .הבאתי אחרי חקירות .בערב ראיתי בחצר אחרי המלחמה מעצר יום אחד ,כשיצאתי מחצר הבית, עצרו אותי גרמנים לבושי מדים. נבהלתי מאוד .העמידו אותי ליד הגדר עם ידיים למעלה .איש אחד שאל “אתה יהודי?“ ואיש אחר ביקש תעודת זהות .אמרתי לו שאין לי עדיין כי אני עוד צעיר. הוא נכנס לחצר ועלה למעלה. צעקתי“ :אימא ,הוא רוצה תעודת לידה“ .אימא פתחה את הדלת. הגרמני לא נכנס פנימה כי היה בלאגן בבית והוא היה אלגנטי. אימא הביאה לו תעודת לידה והוא ראה שאני יהודי .האיש היכה אותי ונפלתי במדרגות. אימא והילדים בכו וצעקו אליו “תעזבו אותו“ .לקחו אותי למשטרה .כל הדרך בקושי הלכתי. במשטרה היה קצין פולני ,שהיה הראשון שנתן לי מכות .הוא הביא אותי לבית סוהר .שם ראיתי המשך המלחמה עד לשחרור ב־ 1942התחילה הטרגדיה האמיתית של העיר .הייתה מגיפת טיפוס ,הקימו את הגטו ואחר כך התחילו הטרנספורטים. כל בני המשפחה שלי ,חמישים איש ,נלקחו בטרנספורט הראשון לטרבלינקה .באותו זמן עבדתי במפעל זכוכית אצל הפולקסדויטש ,שלא נתן לנו שלושה ימים לחזור לגטו .כשבאנו הביתה אף אחד כבר לא היה. ב־ 1943פינו את בית החרושת ואני נשלחתי לעבוד במפעל הנשק בזרא ראדום .אני לא מסוגל לספר מה היה שם .עבודת פרך איומה בחומר נפץ שאכל את הריאות. אנשים מתו שם יום יום בהמונים. ב־ 1944שלחו אותי לעבוד בחפירת מנהרה בויינינגארט ליד ב־ 1945חזרתי הביתה לפיוטרקוב. היו לי שם עדיין קרובים רחוקים, שלושה אחים ,גרתי ִאתם ביחד. אחרי תקופה נסענו בצורה בלתי לגאלית ,בתוך רכבת של פליטים יוונים ,לגרמניה .דרך צ‘כיה הגענו לסלפנד ,שם שהינו תקופה מסוימת ומשם הגענו למחנה מעבר בגרמניה. אסתי במילאנו פגשתי את אסתר .היא הייתה עם חברה שלה .החברה שלה ניגשה לג‘יפ ונתתי לה מסטיק .שאלתי אותן אם הן רוצות לצאת לבית קפה לרקוד. רקדתי רק עם אסתר והבחורה השנייה הלכה הביתה .מיד נתתי לאסתר את התמונה שלי .אחרי שבוע קבענו חתונה .דובדבני הוביל אותי לחופה ,ואת אסתר הובילו אח שלה ומכרים .היא השיגה שמלה לבנה .אחרי החתונה הבאתי את אסתר למילאנו לשקוקה אדונה. THE VOICE 72שנה להשמדת יהודי פיוטרקוב באנייה מהשליחים ידעתי מה קורה בארץ, שאין שם אוכל ,שקשה וחם ושיש מלחמה .תכננתי לנסוע לאמריקה לאח של אבא ,ולאחות של סבתא. אך אסתר אמרה שכולם נוסעים לארץ ,ושגם אנחנו ניסע .אימא שלה כבר הייתה שם ושלחה לנו הזמנה .לא יכולתי להשאיר אותם והסכמתי .ביום גשום הכנו את החבילות ונסענו לנמל נאפולי .העלו אותנו לבטן האונייה “מדקס“ עם עוד כמה חברים .מעין מחסן שהיו בו מיטות קומותיים. הילד ישן בעגלה .הוא היה בן שלושה חודשים ,ועדיין יונק. אסתר התחילה להקיא והוא לא יכול היה לאכול .היה בלאגן .קשה, קשה ,קשה ,וכל הזמן היו מכות. בכרתים ,ימאי איטלקי קנה לילד חלב והציל אותו .בשלב מסוים היינו צריכים לזרוק את המטען כדי להקל על השייט .אנשים אסתי ,ציור של בולק | 45 במחנה המוות טרבלינקה אוקטובר – 1942אוקטובר 2013 "ונקיתי דמם לא נקיתי" האחיות ביילה ומניה התחילו לזרוק ארגזים וגם אני זרקתי את שלי .כך נסענו ארבע עשרה יום ,במחסן למטה. ישראל בארץ נשלחנו לנווה חיים .היה בלאגן .נשים וגברים מוקמו לחוד. זו הייתה בעיה למשפחות .הצעתי שניסע לאימא שלה בגב ים וכך היה .נסענו לשם בטרמפים ומצאנו צריפים בתוך חול .היו רק שלושה בתים ותיקים .חזרנו בטרמפ לנווה חיים .אחר כך רצו לשלוח אותנו לרמלה ולא הסכמנו .שלחו אותנו לגב ים וגרנו בחדר של רווק אחד. אחר כך התגייסתי לצבא ,לחמתי במלחמת השחרור ,ובמלחמת יום כיפור .כיום אנו גרים בקרית ים ויש לנו שני ילדים ,אפרים ופסח, ושישה נכדים. בולק זינגר הלך לעולמו לפני שלוש שנים .יהי זכרו ברוך. המשלוחים לטרבלינקה נערכו במשך 8ימים: 14-21אוקטובר ,1942 ג‘-י‘ מרחשוון תש“ג משלוח ראשון – ד‘ מרחשוון:14.10.42 , סטארה־ורשבסקה [ה‘יידן־גאס‘], ירוזלימסקה ,גרנצ‘רסקה ,גם הכפרים פשיגלוב ,מיליוב. משלוח שני – ו‘ מרחשוון:16.10.42 , פרץ ,זמקובה ,ככר זמקווי ,הכפרים רוספשה ,קמניצק ,גורזקוביץ. משלוח שלישי – ט‘ מרחשוון:19.10.42 , פילסודצייגו ,לאונרדה ,ככר צ‘רנייצ‘יגו, ליטבסקה ,וייסקה ,קריווה. משלוח רביעי – י‘ מרחשוון:21.10.42 , ככר טריבונלסקי ,ככר נייפודלגלוצקי, שבסקה ,ריצ‘רסקה ,סיירדסקה, גרודסקה ,פרנה ,פיירסקה, לייזנה־מורקה. יהודי הבונקרים - כ“ג מרחשוון:3.11.42 , אלפי יהודים שהסתתרו ונתפסו, הובאו לבית הכנסת ומשם נשלחו לטומשוב ומשם לטרבלינקה. נרצחו ביער ראקוב - י“א כסלו 160 :20.11.42 ,יהודים. י“ב טבת [ 542 :]20.12.42יהודים. | 46הדים ישעיהו יחיאלי דברים באזכרה בחולון ,יום הזיכרון לשואה ,תשע“ד בפתח דבריי הקצרים ברצוני לברך את אנשי הדור הראשון שנמצאים אתנו כאן .עצם נוכחותכם מחברת את כולנו לזיכרון ולאבל ,ויחד עם זה לשמחה ולהערצה אליכם ולכוחות ששאבתם כדי להמשיך בחייכם ולהקים משפחות נורמאליות. ייתן לכם הקב“ה חיים טובים לאורך ימים ושנים, בבריאות ,שמחה ונחת מכל אשר לכם. “לכל איש יש שם ,שנתן לו אלוקים ונתנו לו אביו ואימו“ כתבה המשוררת זלדה .לרבים מאתנו בני הדור השני והשלישי יש משמעות מיוחדת לשורות אלו ,כי אנו נושאים שמות של בני משפחתנו שנספו בשואה. כשנולדנו ,היה על הורינו לבחור בין שם ישראלי מצוי ומודרני לאותה תקופה ,ובין שם ממשיך לאלה בא ָּבם. שחייהם נגדעו ִ אבי אברהם יחיאלי שיחי‘ קיים כל חייו את דברי המשורר אורלנד: יקהֶ ,את נֹוף ָה ֵאלֶ ם נֹוׂשא ִע ִּמי ֶאת ַצ ַער ַה ְּׁש ִת ָ ֲאנִ י ֵ ֶׁש ָּׂש ַר ְפנּו ַאז ִמ ַּפ ַחד, היום ביקרה אצלו בתי יעל ,ומצאה קטע ממכתב שכתב אבי לחברו דוד פרח מרחובות ,בתגובה להצעתו לאבא שיסכים להרצות על השואה בבתי ספר ,וכך כתב אבא: אומר כי את באשר לי – לא אחדש מאומה – באם ָ השואה הנני חי בכל יום ,ואף – ללא שליטה מצדי – גם בלילות. הצלחתי להעביר מקצת הדברים לצאצאיי... בזכות העברה זו ,ילדיי נתנאל ויעל ,אחותי רוחמה ואני נמצאים כאן היום ,ורבים מבני המשפחה קשורים לסיפורי פיוטרקוב. כשנענו הוריי לבקשת סבתי חנה-בלה קורננץ ע“ה לקרוא לי ישעיהו ,על שם דודי ישעיהו שנספה בטרבלינקה שנשא את שם סבו ישעיהו הלוי גולדהרש שנפטר ונקבר בוורשה ,הופסק לרגע צער השתיקה ,בשמחת לידתי. סבי ,דב קורננץ ז“ל ,סבר שלא מתאים לקרוא לילד על שם ילד ,והציע מיד את הפתרון להוסיף לשמי את השם דוד ,ולקרוא לי גם על שם דוד אימי ישעיהו דוד ניימרק ,שהיה תלמיד חכם ובעל בעמיו ,ונספה עם אשתו וילדיו כשנלקחו מוולה-קרוסטופורסקה ,לא הרחק מפיוטרקוב ,אל הבלתי נודע. שלושה רגלים יש לנו בשנה; פסח ,שבועות וסוכות, והם ימי שמחה ועלייה לרגל. שלושה מועדים יש לנו בשנה ,ימי אבל ועצב לזיכרון קהילות פיוטרקוב והסביבה .את עשרה בטבת קבעה הרבנות הראשית כיום הקדיש הכללי, את כ“ז בניסן קבעה הכנסת כיום הזיכרון לשואה ולגבורה ,ואת י“א במרחשוון קבעו ניצולי פיוטרקוב כיום הזיכרון הפרטי לקרבנות מהעיר ומסביבתה. בימים האלה ,ופעמים רבות בימים שביניהם, עולה בדמיוני דמותם של הדוד ישעיהו והדוד הגדול ישעיהו דוד ,הי“ד .אם חייהם היו נמשכים ,איך היו נראים חייהם וחיי צאצאיהם. אבי ואימי שיחיו זכו ב“ה ל־ 58צאצאים ,בגימטריה ח“ן ,כן ירבו ושיהיו בריאים. אם היינו זוכים שישעיהו וישעיהו דוד היו ממשיכים בחייהם הרגילים ,מן הסתם עשרות רבות היו יוצאים מהם ומילדיהם ,וחיי כולנו ,במשפחה ,בעם ובמדינה היו אחרים ועשירים יותר. אנחנו מצווים לא רק לשאת את השמות ,אלא למלא את מקומם ואת מקום ילדיהם שלא נולדו, ולהמשיך לשאת באחריות הזיכרון וההנצחה ,כמו גם בפיתוח החיים היהודיים ,לתפארת מדינת ישראל. ברוכים תהיו כולכם. THE VOICE ס | 47 לזכר פערל (פולה) ליבסקינד ז"ל בתא פערל נולדה בשנת תרע“ח ()1918 בפיוטרקוב שבפולין לר‘ בעריש וחיה ליפשיץ ,משפחה מיוחסת מצד אביה (ליפשיץ והלוי איש הורביץ) ומצד אימה למשפחת קריגר .המשפחה השתייכה לחסידות אלכסנדר ואף הייתה בקשרי חיתון עם בית האדמו“ר .למשפחה נולדו 11בנות ,שתיים נפטרו לפני השואה ושתיים שרדו את השואה -סבתנו ואחותה .המשפחה החזיקה בעסק סיטונאי לדברי סדקית .אבי המשפחה ישב חלק מהיום בעסק ,ורוב היום היה עסוק בתורה, ואילו שהכירוהו סיפרו שהיה תלמיד חכם חשוב ובעל מידות אציליות. את שנות האימה של השואה שרדה סבתא בהסתתרה היא ומשפחת אחותה ואחיין נוסף אצל משפחה פולנית .בימי שהותה שם היא עבדה בקטיף תפוחי אדמה אצל משפחה זו .לאחר שעלתה לארץ זכרה סבתא את מיטיביה ודאגה לתמוך בהם ,ואף לאחר שבני המשפחה נפטרו מן העולם המשיכה ותמכה בבני משפחתם ולימדה אותנו בכך הכרת טובה מהי .שאר בני משפחתה בהם סבתה חוה, הוריה ,אחיותיה שרובן היו נשואות ,גיסיה ,אחייניה ואף קרובי משפחה נוספים הסתתרו אצל האדמו“ר מראדושיץ עם משפחת הרב לאו ומשפחות נוספות (אז גם סבתא הייתה ִאתם) .סבתא הייתה עם משפחתה עד שנת תש“ב ,לאחר מכן עברה להסתתר אצל המשפחה הפולנית וכפי ששמעה מעדי ראייה, נרצחו רובם ע“י חיות האדם הנאציות ביום אחד. לפי המסופר ,כשראה אבא של סבתא שהריגתם ע“י הנאצים קרובה ,הלך לבית הכנסת ושם נרצח. בעקבותיו יצאו בני משפחה נוספים ונרצחו ושאר בני המשפחה נרצחו כנראה בבית. לאחר השואה התחתנה סבתא עם סבא משה ליבסקינד והם התגוררו בלודז‘ עד שנת תש“י ,אז עלו לארץ עם הבת הבכורה חיה ,שהייתה כבת ,3 ובהיריון עם התאומים דב ושושנה .בתחילה נקלטו ב“שער עלייה“ בחיפה ,לאחר מספר שבועות עברו לתקופה קצרה לירושלים שם התגוררה דודה של סבתא (הדסה גולדשטיין) ומאז גרו ברמת גן עד שעברה סבתא לבית אבות בתל-אביב. לסבתא נולדו שלושה ילדים; חיה ,דב ושושנה יבל“א .בפטירתה הניחה אחריה סבתא שלושה דורות ונינים רבים אותם זכתה לראות. סבתא הייתה מלאה אהבה למשפחתה ולכל הסובבים .הייתה מסייעת לכל נצרך ,בני משפחה ואף זרים גמורים .סבתא הייתה חריפה מאין כמוה, בתקופות מסוימות עסקה במסחר כדי לסייע בפרנסת הבית ,והבנתה בהליכות העולם ובבני האדם הייתה מפותחת וחדה .הבנה זו נבנתה אצלה תוך התבוננות בעולם שכן מעולם היא לא למדה באופן מסודר מלבד בימי ילדותה המוקדמים ,וגם אז בעיקר לימודי קודש. גם לימודי הקודש שהיו נהוגים בתקופת ילדותה היו מועטים ביותר לבנות ,אולם הקפדתה על מצוות ומנהגים שראתה בבית אביה הייתה רצינית ואף במצבים קשים .אף בימי זקנותה המאוחרים כשזיכרונה (שהיה חזק ביותר בעבר) בגד בה ,ראינו כולנו כיצד ברכות ותפילות וקיום מצוות הייתה זוכרת והיו חשובים לה .כשמי ממשפחתה הרחוקה חשב להתחתן עם לא יהודי ,הטילה סבתא את כל כובד משקלה כדי למנוע מצב זה “שלא יכול להיות במשפחה שלנו“. | 48הדים יזכור ה‘ את רבבות בני עירנו פיוטרקוב טריבולנסקי והסביבה ,אנשים ,נשים וטף ,אשר עונו ונרצחו על קידוש השם על ידי הצוררים הגרמנים הנאצים .יזכרם ה‘ לטובה ותהי נפשם צרורה בצרור החיים ,בתוך שאר קדושי ישראל“ ,כי דורש דמים אותם זכר, לא שכח צעקת ענוים“ בני עירנו שנפטרו השנה Members of the Piotrkow Community Who Passed Away This Year ישעיהו פודלובסקי Shaya Pudlovsky מסירותה למשפחה והדאגה לכל פרט היו נפלאים. היא זכרה מה אוהב כל אחד מנכדיה וניסתה לשמח ככל שיכלה .סבתא שמחה מאוד בביקור של כל אחד מצאצאיה הרבים ועשתה ככל שביכולתה גם כשהיה קשה לה .סבתא הייתה גורם שקישר בין קרובי המשפחה ששרדו את השואה ונפוצו לכל חלקי תבל ועמדה בקשר רציף עם כולם ,גם עם בני משפחה בעלי קרבה רחוקה. סבתא הייתה רחוקה מתפנוקי העולם וידעה לעמוד במצבים קשים מאוד ללא תלונות וללא מרירות .למרות ייסורים שאין לשערם שעברה בימי השואה מעולם לא הייתה מרירה ומדוכאת .זיכרון השואה היה בתוכה יום יום ואעפ“כ ראינוה מלאה שמחת חיים ופעילות .גם בשנות זקנותה לא ויתרה על נסיעות ארוכות באוטובוסים כדי להגיע למחוזות חפצה ,וככל שיכלה לא הטריחה אחרים כדי להקל מעליה. מידותיה הנעלות ,יראת השמים שלה ,האהבה, האופטימיות ושמחת החיים שלה לימדו את כל הסובבים אותה רבות והשפיעו על כל בני משפחתה ומכריה. אכן פנינה הייתה בינינו .למרות שאיננה בינינו עוד, זיכרונה מהדהד בלבנו ואנו ממשיכים לשאוב אור וטוב מדמותה הנפלאה והמיוחדת. פערל (פולה) ליבסקינד Perl Libskind ר‘ ישראל רודזינסקי Yisroel Rudzinski חיים קריס ,פריז Chaim Krys, Paris יהי זכרם ברוך May Their Memory Be Blessed פערל ומשה ליבסקינד בצעירותם THE VOICE משיריו מיין געבוירן שטאט פיעטרקאוו כ‘בין ווידער צוריק אין מיין שטעטל, אזוי ליב איז מיר אלץ דא און טייער. פון דא איז מיין וויג און מיין בעטל אוועק מיט דעם שטורעם און פייער. לזכרו של ישעיהו פודלובסקי ז"ל ב ־ 14.2.2014הלך לעולמו בשיבה טובה בן עירנו ישעיהו פודלובסקי ז“ל .שנים רבות היה פעיל בוועד יוצאי פיוטרקוב והשקיע רבות בהוצאת החוברת השנתית שלנו “הדים“. ישעיהו ז“ל היה איש ספר ,משכיל ,עדין ורגיש .כל ימיו קונן על היהדות היפה שנספתה בשואה והביע זאת בשיריו הנוגים והמרגשים .הוא הוציא לאור כמה ספרי שירה ביידיש ,בעיקר על נושא השואה שלא נתן לו מנוח .הוא רצה שכל העולם לא ישכח את הזוועות שעוללו הנאצים .בארץ התגורר בחולון, בערוב ימיו היה בדיור מוגן בראשון לציון. השאיר בן בקנדה – מהנדס גשרים ובת בארץ .יהי זכרו ברוך. זאב דרטבה ישעיהו בבית הדפוס און ווידער כ‘זע דא די מויערן, די שטומע עדות – און ווענט, די געסעלעך שמאלע און טויערן וואס שטייען נאך האלב אופגעברענט. ס‘איז היינט דא באוואקסן מיט גראז שוין, מיט מאך ,מיט גרינעם באדעקט, ביים דערמאנען ווערט שוואך מיר דאס לשון פון די וואס האבן דא געלעבט. געקומען כ‘בין ווידער צו דיר, מיין שטעטל ,דו ביסט אזוי אורעם, אז אלץ זאלסט דערציילן פאר מיר פון שחיטות ,רציחות און קברים. און ווידער טרעט איך אויף די שטיינער פון גאסן ,וואס כ‘ליב אין דער שטיל. מיך שוין דערקענט דא נישט קיינער, אוי ווי א מאדנע געפיל... | 49 | 50הדים ישראל גרודזינסקי ואשתו עם מלכת אנגליה לזכר דודי ישראל רוז'ינסקי ז"ל מלונדון ר ‘ ישראל רוז‘ינסקי ז“ל הוא אחד מילדיה הקדושים של קהילת פיוטרקוב שנעקר מביתו, מהוריו ,מאחיו ,מאחיותיו ומכל בני המשפחה האחרים ביום נורא אחד .מכאן התנהלו חייו בהשגחה עליונה לאורך שנות המלחמה האיומה. תחילה הועסק בעבודת פרך במפעל הזכוכית שבפאתי העיר פיוטרקוב ולאחר מכן במפעל התחמושת הסמוך ,בפיקוח קאפו יהודיים ואנשי ס.ס .משם הוא הועבר למחנה טרזינשטאט שבצ‘כיה. לאחר המלחמה הוא הועבר לאנגליה ,יחד עם 300 ילדים אחרים .באנגליה הוא התחזק בעבודת ה‘ ובגיל 22הוא התחתן עם ניצולת שואה שהגיעה לאנגליה מאוסטריה .לזוג נולדו שלושה ילדים ,ובמרוצת הימים הם היו להורים לילדים ולנכדים רבים. כל המשפחה הפכה לשם דבר בכל החסידויות של אנגליה ,בלגיה ,ישראל וארה“ב .כולם הוקירו והכירו את פעילותם הפילנתרופית והתורנית של ר‘ ישראל רוז‘ינסקי וילדיו. ר‘ ישראל ז“ל הותיר אחריו אלמנה ,בן ובת .בן נוסף נפטר לפני כשנתיים .לאחר מותו שרדה מאותו דור של משפחת רוז‘ינסקי המפוארת אחותו של ר‘ ישראל ,הצדקת אסתר זילברשטיין ,אימא שלי ע“ה. משפחת רודזינסקי בחתונה משפחתית ישראל זילברשטיין THE VOICE | 51 לזכר יוסף וינדמן 1924-2009 לכל מכריי ,חבריי ומשפחת וינדמן היקרה! כבכל שנה בדרכי שלי אני מספרת על חמי ,ניצול השואה יוסף וינדמן .כמי שחוותה את סיפורי זוועותיו ,אני מרגישה שיש עליי מצווה להמשיך ולספר כשם שעשה זאת הוא בחייו .אסור לשכוח. חמי ,יוסף וינדמן ז“ל נולד בעיר פשירוב שבפולין בשנת ,1925להוריו מרים ואפרים וינדמן ז“ל .הוא ברח משבעה מחנות עבודת -פיוטרקוב ,פלז‘וב, צ‘נסטוחובה ,לובלין ,שיבניק ,בוכנוולד ,ופלוסנבורג אותם כינה ,שבעה מדורי גיהינום. הנה לכם נגיעה מראיון עם חמי המתועד במוזיאון השואה: שאלה :אתה אז רעב? תשובה :כמעט מת מרעב ,מכרתי להם גרביים, חולצות ,סדינים ,מה שרק היה ניתן ,ובגרושים האלו הצלחתי להשיג פת לחם .המצב היה קטסטרופלי, הרבה אנשים מתו מרעב ,התנפחו. 14לאוקטובר ,1942אני נמנע מהסיפור הזה ,לא אוהב את התאריך הזה .הרכבת עברה ליד המחנה בו עבדתי ,הייתה זו הרכבת של הגירוש עם סורגים בחלונות .מה אני אגיד לך ,זה כמו שאני עומד שם היום .סיפרו להם שלקחו אותם לעבודות ,אנשים היו נאיביים ,היו מעטים שידעו .אני שמעתי על מחנה טרבלינקה ,ידעתי שזהו הסוף של ההורים שלי. שאלה :אתה זוכר שראית את הרכבת ,אז היה ברור לך שזו הפעם האחרונה שאתה רואה את ההורים שלך? תשובה :ידעתי שההורים שלי הלכו ,מאוחר יותר סיפרו לי כי ירו באחי הקטן (מנדל מנחם ז“ל) הוא היה חולה בטיפוס כנראה ,ירו בו עוד לפני שהגיע 1 לקרון .אני ,אני ממשיך לעבוד בבית החרושת. .1מס העדות 03/8406מס קלטת VD 846/847 וסיפור נוסף שסיפר לי ,אחד מסיפורי הזוועה אותם חווה .את הסיפור הזה אפשר לכנות בכותרת: ‘לא על הלחם לבדו יחיה האדם‘ .יוסף סיפר לי את הסיפור כשהיינו על הספה בסלון או בגינה הציבורית. בכל הזדמנות הוא סיפר את הזוועות שעבר ,ואני תמיד הייתי אוזן קשבת ותמיד שם בשבילו .יוסף סיפר שיום אחד הוא מכר כ־ 100גר‘ לחם כדי לקבל נעליים סגורות במקום הסנדלים אשר היו עשויים מחתיכת קרש ורצועה דקה ,מה שאומר כמעט להיות יחף ולא היה ניתן לשרוד את הקור שהקפיא את דמו. “איך אפשר?“ שאלתי“ .איך אפשר לעמוד בסיטואציה כזו? כשמצד אחד אתה גווע מרעב ומצד שני גווע מקור ,מה עשית?“ הוא בחר למכור את הלחם ובכך להרוויח פעמיים ,פעם אחת שאחר יזכה לפת לחם ופעם שנייה להתגבר על הקור העז. חמי איבד בשואה את אביו ,אימו ,שתיים מאחיותיו ואחד מאחיו שנשרפו בעודם בחיים .ואלו שמותיהם: מרים האם ,אפרים האב ,האחיות דשיה וחנה ,והאח מנדל מנחם. ‘לכל איש יש שם‘ -וינדמן אפרים ומרים ז“ל -ה‘ ינקום דמכם. ניצה וינדמן (כלתו) | 52הדים לזכרה של אימי אסתר זילברשטיין ז"ל 1922-2014 א מא נולדה בפיוטרקוב בשנת ,1922כבת בכורה לחייט – ר‘ חיים יחזקאל רוז‘ינסקי הי“ד ולחנה רחל הי“ד ,לבית גלוגובסקי .המשפחה התגוררה ברח‘ פילסוצקיאגו ,קרוב לכיכר המרכזית של העיר. הבניין היה סמוך לביתו של רב העיר ,הרב – משה חיים לאו הי“ד .במרוצת השנים המשפחה גדלה ונוספו עוד 6בנות ו 2-בנים .הפרנסה היתה קשה והנטל רבץ על כתפי ההורים והבת הבכורה .כבר בגיל ,14אמא נאלצה לסייע בפרנסת המשפחה ועברה להתגורר בביתו של הרופא היהודי ,שם הועסקה כמטפלת בשני ילדיו הקטנים .בשבתות ובחגים שבה לביתה ונטלה חלק פעיל במטלות הבית השונות. בערב יום הכיפורים 1939אמא היתה בביתו של הרופא ,כאשר החלה הפגזה אווירית של הגרמנים על העיר .בעצת הרופא ,אמא נטשה הכל והצטרפה לאלפי צעירים מן העיר והסביבה שנסו על נפשם, כל הדרך אל הגבול הרוסי .שם נעצרה ע“י שלטונות הגבול הרוסיים ,נרשמה כפליטה ועברה לצד הרוסי. הגעגועים למשפחה גברו והיא שבה על עקבותיה, על מנת להיפרד מאמּה ,מאחיה ואחיותיה .עם גבור ההפצצות ,אמּה הפצירה בה לשוב ולהימלט על נפשה .וכך ,אמא עזבה את פיוטרקוב עיר הולדתה לנצח .בצער רב חזרה שנית לגבול הרוסי ,אלא שהפעם השלטונות עצרו אותה בגין ריגול והיא נשלחה לעבודות כפייה במחנה עבודה בסיביר .כאן שהתה בתנאים תת־אנושיים ,במשך למעלה משלוש שנים .ב־ 1943הצליחה להשתחרר ולהגיע עם חברה, בת פיוטרקוב ,לתחום המושב היהודי בסמרקנד, שבאוזבקיסטן .דלות ועוני המשיכו ללוות את חייה גם במקום זה .באותה שנה הכירה את אבי – יצחק זילברשטיין ,יליד שדלץ שבפולין ,ובקיץ אותה שנה נישאו .החתונה הצנועה נערכה ע“י רב מקומי ,שניהל את הטקס כמנהג יהודי קושטא. עם תום המלחמה כבר נולדתי אני ,והוריי יחד אתי שבו לפולין על מנת לנסות ולאתר את הבתים ואת בני המשפחה שנותרו .בהגיענו לפולין ,ההורים מצאו הרס וחורבן .איש מבני משפחתה של אמי לא נותר. אמא שלה ,אחים ,אחיות ,סבא וסבתא ,דודים ודודות איש מהם לא נותר .רק שנים מאוחר יותר הסתברלאמא שאחיה -ישראל הלוי ,שרד את המלחמה. הוריי ,אני ועוד אח – חיים ,שנולד בדרך ,עלינו לארץ ישראל ,באניית המעפילים גלילה ,בשלהי מלחמת העצמאות .1948 -בארץ נקלטנו במחנה עולים ברעננה .לאחר זמן קצר ,עברנו להתגורר ביפו, בעליית גג של דודה שהגיעה לארץ עוד בשנות ה־.30 משם המשפחה נדדה לבית נטוש ביפו ,שם נולד אחי הצעיר -משה חנוך .לאחר מספר שנים המשפחה עברה להתגורר בבת ים. הקשר המיוחד בין שני האחים – אמא והדוד ההתחלה של הקשר המיוחד הייתה בשנות ה־20 בפיוטרקוב ,הקשר הסתיים בפטירת שניהם בשנת .2014אמא נפטרה בבת ים בישראל ,ואילו דודי נפטר בלונדון שבאנגליה. אמא -אסתר זילברשטיין ז“ל הייתה בת בכורה. אחרי אמא נולדו לר‘ חיים רוז‘ינסקי ולחנה רחל, הבנות – צירל ויוטא .אחריהן נולד הבן הראשון – ישראל הלוי ( .)1927אחריו נולדו :שרה ,פערל, פרומט ,דאברא וואלף בער הי“ד. לשני האחים היתומים :אסתר וישראל ,נודע על קיומו של האחר רק לאחר גמר מלחמת העולם THE VOICE השנייה .אמא כבר עלתה לארץ ישראל ואחיה ניצל ממחנה טרזיינשטאט והועבר לאנגליה. כך התנהלו חייהם .לאמא נולדו שלושה בנים ולדוד נולדו שני בנים ובת .המשפחות גדלו ,נוספו נכדים, נינים ובני נינים וכל אחד מן האחים עסק בשלו. אלא שהקשר בין השניים לא פסק במשך למעלה מ־ 80שנים .דוד ישראל נהג להגיע לישראל פעם ופעמיים בשנה לבקר את אחותו הבכורה .גם אמא נסעה מספר פעמים ללונדון על מנת לבקר את אחיה. המפגשים בין השניים היו טעונים זיכרונות ומעשיות מבית אבא .הוזכרו מנהגים ומועדים יהודיים שהתקיימו בבית .הועלה זכרם של האחים והאחיות שנרצחו .כל אחד סיפר על קורותיו במהלך המלחמה ועל ההשגחה העליונה שהצילה את חייהם .שני האחים דאגו מאד האחד לשני .הקשר ההדוק ביניהם נמשך לאורך השנים .גם בשנים האחרונות ,בהן אמא חלתה ,האח נהג לבקר ,לטלפן ולשאול לשלומה. | 53 לפני כשמונה שנים אמא ,הגיבורה והשורדת האולטימטיבית ,חלתה במחלת האלצהיימר ולא יכלה למחלה .אמא נזקקה להשגחה צמודה ולמטפלת .בשנים האחרונות מצבה הלך והדרדר. בחודש יולי האחרון ,אמא אושפזה בבית החולים ושם נהגתי לבקרה ולהקל על סבלה .שרתי לה שירים באידיש ,שאהבה .בשיר האידי “ווי נעמט מען א ביסעלע מאזל“ ,אמא הגיבה והזכירה שתי מילים : “מאזל“ ו“גליק“ .אלה היו שתי המילים האחרונות ששמענו ממנה .במהלך מלחמת “צוק איתן“ ,כאשר נשמעה אזעקה במרומים ,אמא נאספה אל עמה ונפטרה בייסורים קשים. באופן מדהים בשנה האחרונה חלה הדרדרות משמעותית בבריאות גם של הדוד .דוד ישראל נפטר בלונדון ונקבר בסמוך לקבר בנו ואמא נקברה בארצנו הקדושה ,בסמוך לאבא ז“ל. אשריי שזכיתי לאמא צדקת כזאת .אשריי שזכיתי לדוד צדיק וזך כזה .אשריי שזכיתי לבקר ביחד עם הדוד בפיוטרקוב וברחבי פולין .מי יתן וירבו זכויותיהם בפני הקב“ה ותהיה מנוחתם עדן. יהי זכרם ברוך. ישראל זילברשטיין לחברנו היקר שעיה ברנדויין לילדים מוטי וצחי תנחומים מעומק הלב על פטירת רעייתך ואימכם חנה ז"ל נזכור אותה תמיד עם השנינות ושמחת החיים שהייתה בה חברי ועד יוצאי פיוטרקוב אמא ,אבא ושלושת הבנים | 54הדים רשימת התורמים לוועד יוצאי פיוטרקוב – תשע“ד אנחנו מודים לכולם על התרומות, הם אלו שמאפשרים לנו את הפעילות ₪50 קריס פינחס - ₪50 רוזנטל יחזקאל - ₪100 דרטבה זאב - ₪100 אונטרמן רבקה - ₪50 דסאו יוסף - ₪50 גרנט ישראל - ₪200 פלדמן בני - ₪200 אמיתי אבישי ונעמי - ₪100 רולניצקי דוד - פוזננסקי שלומית ומיכאל₪100- ₪100 יחיאלי אברהם - ₪100 יחיאלי ישעיהו - ₪100 שרייבר רוחמה - ₪50 ירקוני הלל - ₪50 רוזנבלט ראובן - ₪50 עו“ד פת משה - ₪50 הרפז דבורה - ₪50 קווינט רנה - ₪50 וינדמן גלעד - ₪100 בירנצוויג אבי - הנדל טובה טושינסקי אברהם - שפירא דוד - קמינר חנה - ברנדווין ישעיהו - ברנדווין יואל - מלץ בלומה ויצחק - צדר פולה - שיינברג טוביה - ביץ דב- מודריק חיים וסבינה - דביר שושנה - ברוש שרה - פלוטקין רבקה - רבין חיה - טושינסקי יצחק - גולדרינג אריה - וקנין לאה - שולץ דינקה - איטה בורק - ₪50 ₪100 ₪50 ₪150 ₪100 ₪100 ₪50 ₪50 ₪50 ₪50 ₪200 ₪50 ₪100 ₪100 ₪50 ₪50 ₪200 ₪50 ₪500 ₪100 * אנחנו מצטערים אם חלו טעויות ברשימה * אם מישהו מעוניין לתרום לפרויקטים להנצחת המשפחה – אפשר לפנות לעופר או לנתנאל
© Copyright 2024