‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫מרכז 'שלום לעם' מאחל‬
‫פורים שמח!!‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫לרבני 'שלום לעם'‪ ,‬רכזי המדרשות והפעילים המסורים‪ ,‬אלפי‬
‫בוגרי 'שלום לעם'‪ ,‬נוער המדרשות‪ ,‬קוראי העלון ולכל בית ישראל‪.‬‬
‫פורים‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪719‬‬
‫שמח‬
‫פרשת ויקרא ט' אדר ב' תשע"ו ‪ 19‬במרץ ‪2016‬‬
‫שבת פרשת ויקרא‪ ,‬ט' באדר ב' תשע"ו‪,‬‬
‫‪ - 19/3/16‬שבת זכור‬
‫שבת זו נקראת "שבת זכור" כי בה קוראים‬
‫את הפרשה העוסקת במצוות לזכור את‬
‫מחיית עמלק‪ ,‬שנלחם עם בני ישראל‬
‫ביציאתם ממצרים‪ .‬הקריאה היא קריאה‬
‫מיוחדת ומתווספת על הקריאה הרגילה של‬
‫פרשת השבוע‪ ,‬פרשת ויקרא‪ ,‬וגם ההפטרה‬
‫עוסקת במלחמת שאול המלך שלא הרג את‬
‫אגג צאצאו של עמלק וחמל גם על הצאן‬
‫והבקר‪ ,‬ולכן העביר ה' את מלכותו לידי דוד‬
‫המלך‪.‬‬
‫מכיוון שהשבת היא השבת הסמוכה לימי‬
‫הפורים‪ ,‬אנו קוראים בשבת זו את פרשת‬
‫עמלק‪ ,‬מפני שהמן היה מזרעו של עמלק‬
‫ואף הוא ניסה להרוג את היהודים והקב"ה‬
‫ביטל את הגזירה הקשה והציל את עמו‪ .‬יש‬
‫דעה שקריאת פרשת עמלק בשבת זו‪ ,‬היא‬
‫מצווה מן התורה‪ ,‬ויש פוסקים שכתבו שאף נשים צריכות לשמוע פרשה זו‪ ,‬וכך‬
‫המנהג ברוב עדות אשכנז‪.‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬י' באדר ב' תשע"ו‪ - 20/3/16 ,‬חצי יובל לנסים הגלויים‬
‫בי' באדר תשנ"א‪ ,‬לפני ‪ 25‬שנה‪ ,‬החלו צבאות הקואליציה בראשות ארה"ב‪ ,‬את‬
‫המבצע הקרקעי נגד צבאו של סדאם חוסיין שליט עיראק‪ ,‬ולאחר מתקפה מהירה‬
‫בת כמאה שעות‪ ,‬שוחררה כווית וצבא עיראק הוכה שוק על ירך‪ .‬היה זה נס פורים‬
‫נוסף לתושבי ארץ ישראל‪ ,‬שסבלו במשך חודשים ארוכים ממתקפת טילים ארוכי‬
‫טווח‪ ,‬שבדרך נס על טבעי כמעט ולא גבו אבדות בנפש‪ ,‬והמלחמה הסתיימה‬
‫בדיוק בערב פורים תשנ"א‪.‬‬
‫יום שני‪ ,‬י"א באדר ב' תשע"ו‪ - 21/3/16 ,‬הבניין היפה ביותר בעולם‬
‫י"ב באדר‪ ,‬הוא יום חנוכת בית המקדש השני לאחר שיפוצו בידי הורדוס המלך‬
‫בסוף תקופת בית המקדש השני‪ .‬הבניין היה מפואר ומרהיב עין‪ ,‬עד שאמרו עליו‬
‫שהיה יפה יותר מבניין שלמה המלך‪ ,‬ומי שלא ראהו לא ראה בניין יפה מימיו‪.‬‬
‫שטחו של הר הבית הוכפל בידי הורדוס‪ ,‬ואורכו שהיה ‪ 225‬מטרים‪ ,‬גדל ל‪480-‬‬
‫מטרים‪ ,‬ורוחבו ל‪ 320-‬מטרים‪ .‬שני נחלים שזרמו למרגלות ההר מולאו בעפר‪,‬‬
‫הקרקע הוגבהה בעזרת קשתות שניבנו זו על גבי זו כדי לחצוץ בפני הטומאה‪,‬‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫וקירות תמך אדירים הוקמו בצדדים‪ .‬הכותל המערבי‪ ,‬שהוא אחד מארבעת קירות‬
‫התמך המקיפים את הר הבית‪ ,‬הוא אחד השרידים מבניין הורדוס וממנו ניתן‬
‫להתרשם מההיקף הגדול של הבניין המפואר שהקים‪ .‬בסמוך להר הבית הקים‬
‫הורדוס מצודה אדירה בשם 'אנטוניה'‪ ,‬על שם אנטונינוס שליט רומא שהיה ידידו‪,‬‬
‫ומתחת לאדמה חפר תעלה סודית שהובילה מהמבצר ועד שער המזרח שבבית‬
‫המקדש‪ ,‬כדי להכין לעצמו דרך מילוט במקרה של מרד‪ .‬הבניין עמד עוד כמאה‬
‫שנים‪ ,‬עד שנחרב בידי הרומאים‪ ,‬ויהי רצון שייבנה במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫יום רביעי‪ ,‬י"ג באדר ב' תשע"ו‪ - 23/3/16 ,‬תענית אסתר‬
‫בי"ג באדר‪ ,‬ערב חג הפורים‪ ,‬מתענים בצום 'תענית אסתר' לזכר הצום שהתענו‬
‫בזמן גזירת המן אחרי שהחתים את המלך להשמיד את עם ישראל חלילה‪.‬‬
‫אסתר המלכה הכריזה על צום של שלושה ימים‪ ,‬ובזכות זאת שמע ה' לתפילתם‬
‫והימים הפכו לימי שמחה‪ .‬התענית אינה מוזכרת בגמרא והמנהג מופיע לראשונה‬
‫בתקופת הגאונים והראשונים‪ ,‬ולכן מקילים בה הפוסקים ואדם שאינו חש בטוב‬
‫פטור מהתענית‪.‬‬
‫יום חמישי‪ ,‬י"ד באדר ב' תשע"ו‪ - 24/3/16 ,‬פורים דפרזים‬
‫היום חוגגים כמעט בכל העולם את חג הפורים‪ ,‬חוץ מערים מוקפות חומה כמו‬
‫ירושלים‪ ,‬לזכר הנס הגדול שנעשה בזמן מרדכי ואסתר בשושן הבירה‪ ,‬כאשר‬
‫הקב"ה הציל את אבותינו ואת עם ישראל כולו שבאימפריה הפרסית הגדולה‪,‬‬
‫מרצח‪-‬עם שזמם המן הרשע לבצע בשיתוף ובהסכמת המלך אחשוורוש‪ .‬שם החג‬
‫'פורים' הוא על שם הפור ‪ -‬הגורל שהטיל המן במטרה לקבוע את היום בו יבצע‬
‫את הטבח ביהודים‪ ,‬ונהפוך הוא ‪ -‬והיהודים שלטו באויביהם והכו בהם מכה קשה‪.‬‬
‫מצוות החג‪ :‬מקרא מגילה ‪ -‬שמיעת מגילת אסתר‪ ,‬משתה ושמחה ‪ -‬עריכת‬
‫סעודות ומשתאות לזכר הנס יחד עם בני המשפחה וידידים‪ ,‬מתנות לאביונים ‪-‬‬
‫נתינת צדקה לעניים‪ ,‬ומשלוח מנות ‪ -‬שליחת מיני מאכל לשכנים וקרובים‪ ,‬כדי‬
‫לחזק את הידידות ולהגביר את האהבה ביניהם‪ .‬החג מתאפיין גם בשתיית יין‪,‬‬
‫בשמחה מיוחדת‪ ,‬בהתחפשויות‪ ,‬ועוד מנהגים שונים‬
‫יום שישי‪ ,‬ט"ו באדר ב' תשע"ו‪ 25/3/16 ,‬שושן פורים‬
‫לאחר תליית המן‪ ,‬נתן המלך אחשוורוש רשות ליהודים בשושן להכות באויבים‬
‫עוד יום נוסף‪ ,‬ולזכר זה קבעו חז"ל‪ ,‬שכל הערים שהן מוקפות חומה מימות יהושע‬
‫בן נון נחגג בהן פורים בט"ו באדר‪ ,‬ובשאר המקומות ביום שלפני כן בי"ד באדר‪.‬‬
‫עם ישראל חוגג את נס פורים כבר ‪ 2371‬שנה‪ ,‬ואילו האימפריה הפרסית והמן‬
‫הרשע‪ ,‬כמו יתר שונאי ישראל שקמו נגדנו בכל הדורות‪ ,‬עברו מן העולם ולא‬
‫הותירו זכר‪ .‬עם ישראל הוא עם הנצח‪ ,‬ולמרות שבכל דור ודור עומדים עלינו‬
‫לכלותינו‪ ,‬הקב"ה מצילנו מידם‪.‬‬
‫התלמיד העייף‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫הכול כבר היה ערוך ומוכן לביקורו‬
‫השנתי של המפקח יחזקאל פישמן‪,‬‬
‫פעם בשנה זה קורה‪ ,‬הוא מגיע לבית‬
‫הספר לתלמידים מצטיינים‪' ,‬חנוך‬
‫לנער'‪ .‬מקהלת הילדים כבר הייתה‬
‫מוכנה מראש לביקור‪ ,‬בגדיהם היו‬
‫מצוחצחים ועמידתם הייתה זקופה‬
‫ואיתנה‪ .‬כולם היו דרוכים ורק חיכו‬
‫לאות שנקבע מראש על ידי המורה‬
‫למוזיקה‪ ,‬וכאשר אדון מלכיאל המנהל‬
‫הנהן לו בראשו האות הגיע והחלה‬
‫שירת המקהלה‪.‬‬
‫לצד מקהלת הילדים עמדה גם תזמורת‬
‫אבינועם הרש‬
‫בית הספר שליוותה את שירת הנערים‪.‬‬
‫המפקח יחזקאל פישמן מיהר לברך את אדון מלכיאל והוסיף שמזמן כבר‬
‫לא זכור לו שהתרגש כל כך משירים שמזכירים לו את נעימות בית אביו‪.‬‬
‫לאחר מכן ניגש אל מר יחזקאל יו"ר ועד ההורים וביחד עם המנהל אדון‬
‫מלכיאל הם החלו את ביקורם בכיתות‪.‬‬
‫הם שאלו את התלמידים שאלות‪ ,‬שמעו תשובות‪ ,‬התרשמו מהיצירות‬
‫ודיברו עם כמה תלמידים נבחרים‪" .‬תשמע" אמר יחזקאל פישמן לאדון‬
‫מלכיאל המנהל‪" :‬התלמידים שלך מאוד מרשימים אותי‪ .‬הליכותיהם‬
‫נעימות‪ ,‬לבושם יפה‪ ,‬אין ספק שמדובר בתלמידים שמביאים גאווה גדולה‬
‫לבית הספר" ואדון מלכיאל החל להסמיק מנחת‪.‬‬
‫לאחר מכן הציע למפקח להצטרף לשיעור דוגמה באחת הכיתות‬
‫המצטיינות של בית הספר‪ .‬כדי לא להסב יותר מידי את תשומת לב‬
‫התלמידים‪ ,‬הציע אדון מלכיאל שייכנסו לשיעור לפני סוף ההפסקה‪ ,‬כך‬
‫הם לא יעוררו יותר מידי מהומה ורעש ויתנו לתלמידים את הזמן להיכנס‬
‫ללב השיעור‪ .‬כשנכנסה הפמליה לשיעור התלמידים היו מופתעים‪ ,‬אבל‬
‫ככל שחלף הזמן הם התרגלו לנוכחות המפקח‪ ,‬יו"ר ועד ההורים והמנהל‪,‬‬
‫שמצדם לא הפסיקו לשבח תוך כדי השיעור את ידידיה המחנך‪.‬‬
‫אולם למרות הכול‪ ,‬הרגיש המפקח יחזקאל פישמן שמשהו לא בסדר‬
‫בשיעור‪ :‬הוא לא הפסיק להסתכל על התלמיד אלמוג שטרית‪ ,‬שבמשך‬
‫כל השיעור‪ ,‬בניגוד גמור להשתתפות חבריו‪ ,‬פשוט הניח את ראשו על‬
‫השולחן והיה נראה שהוא ישן שנת ישרים‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬גם לבושו היה‬
‫מוזר וחריג ביחס לכיתה וניכר עליו שהוא מגיע מבית 'מורכב'‪ ,‬אם נתבטא‬
‫בעדינות‪ .‬מכנסיו היו מרופטים‪ ,‬חולצתו דהויה‪ ,‬ונעליו קצת קרועות‪.‬‬
‫כשידידיה המחנך שם לב לכך שתלמידו ישן‪ ,‬הוא סימן לתלמיד שישב‬
‫לצדו להעיר אותו‪ ,‬וכשזה התעורר שאל אותו המורה האם הוא הקשיב‬
‫למה שהרגע אמר בשיעור‪ ,‬וציין שהוא מאוד ישמח אם יוכל לחזור על‬
‫המשפט האחרון שלו‪ .‬כמובן אלמוג לא ידע לחזור על הדברים ושאלת‬
‫המחנך רק הדגישה את הפער הגדול בינו לבין חבריו ללימודים‪.‬‬
‫בסוף השיעור‪ ,‬כאשר יצאו האדונים הנכבדים‪ :‬המפקח‪ ,‬מנהל בית הספר‬
‫ויו"ר ועד ההורים ישבו לשיחת סיכום‪ ,‬פתח יו"ר ועד ההורים‪ ,‬עמרם‬
‫אזולאי ואמר למפקח‪" :‬תשמע אדוני המפקח‪ ,‬לי בתור יו"ר ועד ההורים‬
‫הייתה מחלוקת עזה עם‬
‫המנהל שלנו‪ ,‬אדון מלכיאל‪.‬‬
‫אני טענתי שאין מקומם של‬
‫תלמידים כאלמוג שטרית‬
‫בבית הספר‪ .‬הוא ממש לא‬
‫שייך לכאן‪ .‬אנחנו מנסים‬
‫לשמור על איכות ורמה גבוהה‬
‫של תלמידים‪ .‬כעת ראית‬
‫בעצמך שהאלמוג שטרית‬
‫הזה‪ "...‬עשה עמרם אזולאי‬
‫תנועת ביטול‪" :‬ממש לא ראוי‬
‫להיות עם בני וחבריו‪ .‬מדובר‬
‫לדעתי בתפוח רקוב שיכול‬
‫לקלקל את כל החבילה"‪.‬‬
‫המפקח הסתכל במבט שואל לעבר המנהל אדון מלכיאל‪ ,‬כמבקש לשמוע‬
‫מה יש לו לומר על דבריו של יו"ר ועד ההורים‪" :‬ובכן" אמר אדון מלכיאל‬
‫"תרשו לי לספר לכם קצת על 'התפוח המקולקל' הזה שדיברתם עליו‪:‬‬
‫אלמוג שטרית הנו נער שגדל במשפחה מרובת ילדים‪ .‬הוריו לא רצו‬
‫לשלוח את סבו‪ ,‬יהודי מבוגר בן תשעים לבית אבות ולכן החליטו שסבו‬
‫של אלמוג יגור ביחד עם המשפחה‪ .‬הם שאלו את האחים האם מישהו‬
‫מהם מוכן לחיות ביחד עם הסבא הקשיש‪ .‬אף אחד מלבד אלמוג לא‬
‫היה מוכן לעשות זאת‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬אני יודע שאלמוג מטפל בסבא שלו‪,‬‬
‫מאכיל אותו‪ ,‬מלביש אותו ועוזר לו בכל מה שהוא צריך"‪ .‬אדון מלכיאל‬
‫המנהל עצר את דיבורו‬
‫והסתכל על המפקח יחזקאל פישמן שהיה בהלם מוחלט כמו גם יו"ר ועד‬
‫ההורים‪ ,‬שלא ציפו לתשובה שכזאת‪.‬‬
‫"זו התשובה ידידי היקרים" המשיך אדון מלכיאל‪" :‬מדוע אלמוג שטרית‬
‫כל כך עייף בשיעורים?! כי הוא קם בכל פעם שסבא שלו מתעורר ועוזר‬
‫לו בכל מה שהוא צריך‪ .‬ובכן‪ ,‬לדעתי לא רק שלא מדובר בתפוח רקוב‬
‫אלא בנער קסם בעל מידות נפלאות‪ ,‬שאני גאה להיות מנהל בבית הספר‬
‫שהוא לומד בו‪"...‬‬
‫המפקח פישמן ויו"ר הוועד הרגישו לא בנוח עד שהם ביקשו את סליחתו‬
‫של אדון מלכיאל‪ .‬לאחר מכן ניגש המפקח פישמן לכיתתו של אלמוג‪,‬‬
‫לחץ את ידו ואמר לאלמוג המופתע שניגב את עיניו העייפות‪" :‬דע לך‬
‫תלמיד יקר‪ ,‬שאני פשוט מעריץ אותך! אם אתה צריך משהו‪ ,‬כל דבר‪ ,‬אל‬
‫תהסס לפנות אליי‪"...‬‬
‫***‬
‫להרבה אנשים יש נטייה להקטין את האחר בכדי להרגיש נעלים יותר‪.‬‬
‫בדרך כלל הדבר מתבטא אצל אנשים שמרגישים שלא ראוי להם ללמוד‬
‫ביחד עם אנשים אחרים שנראים להם במבט חטוף כפחותים מהם‪ .‬כדאי‬
‫מאוד לא להסתכל רק על הקנקן ולשפוט אותו מבחוץ‪ ,‬אלא לשאוף תמיד‬
‫להסתכל לתוכו‪ .‬כך נדע בוודאות שלא נעשה עוול עם אלו‪ ,‬שבמבט שני‬
‫ועמוק יותר‪ ,‬ראויים לכל שבח והערכה‪..‬‬
‫ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר‬
‫ִנ ְכנַסְ ָּת ּבְ אֶ ְמצַ ע הַ ּסֶ ֶרט‪...‬‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫זַ לְ ָמן נֶ ֱאלַ ץ לְ צ ֶֹרְך ַּפ ְרנָ ַסת ֵּביתֹו לָ ַק ַחת ֶאת ַמ ֵּטה‬
‫נֹודד‬
‫דּודים וְ לִ נְ ּדֹד ַּב ְּד ָרכִ ים‪ .‬הּוא ָהיָ ה הֹולֵ ְך וְ ֵ‬
‫ַהּנְ ִ‬
‫ּומּכְ ָפר לִ כְ ָפר‪ִ ,‬מ ְת ַד ֵּפק ַעל ַּדלְ תֹות ַע ְּמָך‬
‫ֵמ ִעיר לְ ִעיר ִ‬
‫יהם לִ ְמכִ ָירה ֵאי ֵאּלּו ּכְ ָת ִבים‬
‫יִ ְש ָֹר ֵאל‪ַ ,‬מ ִּצ ַיע ִּב ְפנֵ ֶ‬
‫אֹותם לָ ַקח‪ָ ,‬היָ ה‬
‫וְ ִס ְפ ֵרי ק ֶֹדׁש‪ִ ,‬מ ְּמ ַעט ֲאחּוזֵ י ָה ֶרוַ ח ֶׁש ָ‬
‫ִמ ְת ַּפ ְרנֵ ס ְּבד ַֹחק‪.‬‬
‫דּודיו ְמ ַצ ֶּפה ָהיָ ה ָמ ַתי יַ ּגִ ַיע יֹום ַה ְּׁש ִב ִיעי‬
‫ְּבכָ ל יְ מֹות נְ ָ‬
‫נּוחה ִמּט ַֹרח ַה ֶּד ֶרְך‪,‬‬
‫ ַׁש ָּבת‪ ,‬אֹו ָאז יִ ֵּתן לְ גּופֹו ְמ ַעט ְמ ָ‬‫עּורי ֲהלָ כָ ה‬
‫יֵ ֵׁשב ְּב ֵבית ַה ִּמ ְד ָרׁש ְּבנַ ַחת לִ ְׁשמ ַֹע ִׁש ֵ‬
‫רּוחנִ י‪ ,‬וְ יָ ֵסב ַעל‬
‫וְ ַאּגָ ָדה‪ֲ ,‬א ֶׁשר יָ זִ ינּו ֶאת נַ ְפׁשֹו ְּב ָמזֹון ָ‬
‫יבים ָּב ָעם ֶׁשּיְ ָא ְרחּו אֹותֹו ְּבר ַֹחב לֵ ב‬
‫ֻׁשלְ ָחנָ ם ֶׁשל נְ ִד ִ‬
‫ּובנְ ִדיבּות‪ַ ,‬מה ֶׁשּיְ ַפ ֶּצה ַעל ְק ָׁשיֵ י ַהּגּוף וְ יָ זִ ין אֹותֹו‬
‫ִ‬
‫דּוׁשה ֶׁשל ָמזֹון ּגַ ְׁש ִמי‪.‬‬
‫ְּב ָמנָ ה ּגְ ָ‬
‫הּודית ְק ַטּנָ ה‪.‬‬
‫ְּב ַא ַחת ַה ַּׁש ָּבתֹות ַהּלָ לּו ִהּגִ ַיע לַ ֲעיָ ָרה יְ ִ‬
‫ילֹותיו ִהּנִ ַיח ְּב ֶפ ַתח ֵּבית ַהּכְ נֶ ֶסת‪ָׁ ,‬שם ָע ַמד‬
‫ֶאת ֲח ִב ָ‬
‫אֹור ִחים ֶׁש ִּׁש ֵּבץ אֹותֹו‬
‫ַהּגַ ַּבאי ָה ַא ְח ַראי ַעל ַהכְ נָ ַסת ָה ְ‬
‫אֹור ִחים‬
‫הּודי נִ כְ ָּבד ַּב ַעל ָממֹון ֲא ֶׁשר ַהכְ נָ ַסת ָה ְ‬
‫ֵא ֶצל יְ ִ‬
‫הּודי ָה ֲעיָ ָרה ִק ְּבלּו‬
‫ֶׁשּלֹו ָהיְ ָתה לְ ֵׁשם ָּד ָבר‪ּ .‬גַ ם ּכְ לַ ל יְ ֵ‬
‫אֹותֹו ְּב ֵס ֶבר ָּפנִ ים יָ פֹות‪ַ ,‬מה ֶּׁשּגָ ַרם לֹו לְ ַה ְרּגִ יׁש ּכְ ֶבן‬
‫יהם‪.‬‬
‫ַּביִ ת ֵּבינֵ ֶ‬
‫ְּבב ֶֹקר יֹום ַה ַּׁש ָּבת ָצ ַעד ִעם ְמ ָא ְרחֹו לְ ֵבית ַהּכְ נֶ ֶסת‪ָׁ ,‬שם ָּת ַפס ָמקֹום ְּבׁשּולֵ י ַמ ֲע ָרב ֵּבית ַהּכְ נֶ ֶסת‪,‬‬
‫אֹוהב הּוא לִ ְצּפֹות ַעל ַהנְ ָהגַ ת ַה ִּצּבּור ֵמ ָאחֹור‪ָׁ ,‬שם נֶ ְח ָׂשפֹות ֵעינָ יו‬
‫ְּבתֹוְך ֶׁשהּוא ַמ ְס ִּביר לִ ְמ ָא ְרחֹו ּכִ י ֵ‬
‫יצד ֵהם ִמ ְתנַ ֲהלִ ים‪ֶ ,‬את‬
‫לְ ַמ ֲחזֹות ְמ ַענְ יְ נִ ים‪ .‬הּוא יָ כֹול לִ ְראֹות ֶאת ָה ֲאנָ ִׁשים‪ֵ ,‬איְך ֵהם ִמ ְתנַ ֲהגִ ים וְ כֵ ַ‬
‫יהם ֶׁשל ְמ ַח ְר ֲח ֵרי ִריב‪ ,‬וְ עֹוד ּכָ ֵהּנָ ה וְ כָ ֵהּנָ ה‪.‬‬
‫יבֹות ֶ‬
‫צּומה‪ֶ ,‬את ְמ ִר ֵ‬
‫ְּת ִפּלָ ָתם ֶׁשל יְ ִח ֵידי ְסגֻ ּלָ ה ִּב ְד ֵבקּות ֲע ָ‬
‫ּתֹורה‪ ,‬נִ כְ נְ סּו ֵעינָ יו וְ ָאזְ נָ יו לִ ְפ ֻעּלָ ה‬
‫ּבּודים לִ ְק ַראת ְק ִר ַיאת ַה ָ‬
‫ִמּיָ ד ּכְ ֶׁש ֵה ֵחל ַהּגַ ַּבאי לְ ַחּלֵ ק ּכִ ִ‬
‫ּפּורים ַה ַח ִּמים‪ּ ,‬כָ אן ָּבאֹות לִ ֵידי ִּבּטּוי‬
‫מּוא ֶצת‪ִ .‬מּנִ ְסיֹונֹו ַע ִּתיר ַה ָּׁשנִ ים יָ ַדע ּכִ י ּכָ אן ִמ ְס ַּת ְּת ִרים ַה ִּס ִ‬
‫ֶ‬
‫צּובים‪ָ ,‬מקֹור ִּבלְ ִּתי‬
‫ּפּורים ְש ֵֹמ ִחים וַ ֲע ִ‬
‫ַא ֲה ָבה‪‬וְ ִׂשנְ ָאה יְ ָׁשנֹות ּגַ ם ֲח ָדׁשֹות‪ַ ,‬מ ְחלֹוקֹות וְ ִסכְ סּוכִ ים‪ִ ,‬ס ִ‬
‫נִ ְדלֶ ה לְ ַס ְק ָרנִ ים ֶׁשּכְ מֹותֹו‪.‬‬
‫רּועים ְמיֻ ָח ִדים‪ ,‬לְ ֹלא ְמ ִריבֹות‪ ,‬לְ ֹלא ִחּסּול‬
‫ּבּודים לְ ֹלא ֵא ִ‬
‫ֶאּלָ א ֶׁשּלְ ַמ ְר ֵּבה ַאכְ זָ ָבתֹו ָחלְ פּו ַהּכִ ִ‬
‫ֶח ְׁשּבֹונֹות‪ּ ,‬גַ ם ֹלא ַמּזָ ל טֹוב ּכָ ל ֶׁשהּוא לְ ֻהּלֶ ֶדת ַה ַּבת אֹו ַה ֵּבן‪ .‬יָ ֵבׁש לְ גַ ְמ ֵרי‪.‬‬
‫צּורת ִה ְתנַ ֲהלּותֹו ַהּמּוזָ ָרה ֶׁשל ַהּגַ ַּבאי‪ .‬הּוא ּגִ ּלָ ה ּכִ י ַהּגַ ַּבאי‬
‫אּולָ ם ֵעינָ יו ַה ַחּדֹות ֹלא ִפ ְס ְפסּו ֶאת ַ‬
‫מּורה‬
‫חֹוב ָבן ַמ ְת ִחיל‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי לָ ֲעלִ ּיָ ה ָה ִראׁשֹונָ ה ַה ְּׁש ָ‬
‫יֹוד ַע ֶאת ְמלַ אכְ ּתֹו‪ֵ ,‬אינֹו ֶאּלָ א ְ‬
‫ֶׁשּנִ ְר ֶאה ּכְ ֻמ ְמ ֶחה וְ ֵ‬
‫קֹומי ַאף הּוא ּכ ֵֹהן ְמיֻ ָחס‪ .‬לָ ֲעלִ ּיָ ה ַה ְּׁשנִ ּיָ ה‪,‬‬
‫ּׁשּורה ָה ַא ֲחרֹונָ ה‪ְּ ,‬בעֹוד ֶׁש ַה ַּדּיָ ן ַה ְּמ ִ‬
‫לְ כ ֵֹהן ָק ָרא לְ ָא ָדם ִמן ַה ָ‬
‫יׁשי ּכִ ֵּבד‬
‫ַה ַּׁשּיֶ כֶ ת לְ ֶבן ֵׁש ֶבט ַהּלֵ וִ י‪ָּ ,‬ב ַחר לִ ְקרֹא לְ ַק ְּב ָצן ִמ ָּק ֵצהּו ַה ֵּׁשנִ י ֶׁשל ֵּבית ַהּכְ נֶ ֶסת‪ ,‬וְ ִאּלּו ִּב ְׁשלִ ִ‬
‫קֹומי‪ּ .‬כָ ְך ִה ְמ ִׁשיכָ ה‬
‫יָ ִׁשיׁש ִּבלְ ִּתי ְמז ֶֹהה ֶׁשּיָ ַׁשב ְּב ֶא ְמ ַצע ֵּבית ַהּכְ נֶ ֶסת ִּב ְמקֹום לָ ֵתת זֹאת לָ ַרב ַה ְּמ ִ‬
‫יּה וְ ַהּגֹולֵ ל‪.‬‬
‫ּתֹורה ּכֹולֵ ל ַה ַּמגְ ִּב ַ‬
‫לּומ ֵיאלִ ית ַעד לַ ַא ֲחרֹון ָהעֹולִ ים לַ ָ‬
‫ִה ְתנַ ֲהלּותֹו ַה ְּׁש ִ‬
‫צּורה ֶׁש ֵאינָ ּה‬
‫ּמּוסף נִ ּגַ ׁש ֶאל ַהּגַ ַּבאי וְ ֵה ִעיר לֹו ְּב ָ‬
‫ּובתֹם ְּת ִפּלַ ת ַה ָ‬
‫אֹור ַח ֶׁש ִה ְרּגִ יׁש ּכְ ֶבן ַּביִ ת ֹלא ִה ֵּסס‪ְ ,‬‬
‫ָה ֵ‬
‫לּומ ֵיאלִ ית‪" .‬וְ כִ י ּכָ ְך ִמ ְתנַ ֵהל ֵּבית ּכְ נֶ ֶסת?! ַה ִאם ֶא ְפ ָׁשר‬
‫ִמ ְׁש ַּת ַּמ ַעת לִ ְׁשנֵ י ָּפנִ ים ַעל ִה ְתנַ ֲהלּותֹו ַה ְּׁש ִ‬
‫אׁשי ַה ְּק ִהּלָ ה ֶׁש ָּב ֲחרּו ְּבגַ ַּבאי ּכָ זֶ ה‬
‫לָ ַק ַחת ֶא ָחד ִמּפֹה וְ ֶא ָחד ִמ ָּׁשם וְ לִ ְקרֹא לָ זֶ ה ּגַ ָּבאּות?! ְּת ֵמ ַהנִ י ַעל ָר ֵ‬
‫ּסֹוב ִבים‪.‬‬
‫לְ נַ ֵהל ֵּבית ִמ ְד ָרׁש ּכֹה ְמפ ָֹאר!" לָ ַחׁש ְּב ָאזְ נֵ י ַה ְ‬
‫לֹוק ַח‬
‫ּנֹוק ֶבת‪ ,‬אּולָ ם נִ ְר ֶאה ָהיָ ה ּכִ י ֵאינֹו נִ ְב ָהל ּכְ לָ ל וְ ֵאינֹו ֵ‬
‫ַהּגַ ַּבאי ִחּיֵ ְך ַּב ֲא ִדיבּות לְ ִמ ְׁש ַמע ַה ִּבּק ֶֹרת ַה ֶ‬
‫אֹור ַח ֶׁש ָח ַׁשב ּכִ י הּוא ֵמ ִבין ַהּכֹל‪.‬‬
‫צֹוחק ָהיָ ה ְּבלִ ּבֹו ַעל ִט ְּפׁשּותֹו ֶׁשל ָה ֵ‬
‫לַ ּלֵ ב‪ַ .‬ה ֶה ֶפְך הּוא ַהּנָ כֹון‪ֵ ,‬‬
‫"מה ִׁש ְמָך?" ָׁש ַאל ַהּגַ ַּבאי‬
‫ָ‬
‫אֹור ַח‪" .‬אֹוי זַ לְ ָמן‪ ...‬זַ לְ ָמן‪"...‬‬
‫"זַ לְ ָמן!" ‪ָ -‬ענָ ה ָה ֵ‬
‫קֹומנּו?"‬
‫"אמֹר נָ א לִ י יְ ִד ִידי"‪ָּ ,‬פנָ ה ַהּגַ ַּבאי ֶאל זַ לְ ָמן‪ּ" ,‬כַ ָּמה זְ ַמן ָמצּוי ַא ָּתה ִּב ְמ ֵ‬
‫ֱ‬
‫אֹור ַח‪ָּ ,‬ת ֵמ ַּה ַעל ֶע ֶצם ַה ְּׁש ֵאלָ ה‪.‬‬
‫"ׁש ָּבת ַא ַחת ִּבלְ ַבד"‪ֵ ,‬ה ִׁשיב ָה ֵ‬
‫ַ‬
‫יֹוד ַע ַא ָּתה?"‬
‫"וְ כַ ָּמה זְ ַמן ֲאנִ י נִ ְמ ָצא ּכָ אן‪ֵ ,‬‬
‫אֹור ַח ֵה ִרים זּוג ּכִ ְת ֵפי ַּתם‪.‬‬
‫ָה ֵ‬
‫"ׁשנִ ים ֲא ֻרּכֹות‪ ,‬יְ ִד ִידי‪ָׁ ,‬שנִ ים ַעל ּגַ ֵּבי ָׁשנִ ים‪ַ ,‬ה ְר ֵּבה לִ ְפנֵ י ֶׁש ָח ַׁש ְב ָּת לָ ֵצאת לַ ֲאוִ יר ָהעֹולָ ם‪.‬‬
‫ָ‬
‫ּוׁש ָאר‬
‫לּו ָהיָ ה לְ ָך ֵשֹכֶ ל ָהיִ ָית ֵמ ִבין‪ּ ,‬כִ י יֵ ׁש ֵס ֶדר וְ תֹור ֵּבין ַהּכ ֲֹהנִ ים וְ ַהלְ וִ ּיִ ם‪ֵּ ,‬בין ְמ ַק ְּבלֵ י ַה ַּמ ְפ ִטיר ְ‬
‫יׁשי ִּב ְמקֹום ָה ַרב הּוא ָא ִביו ֶׁשל ָה ַרב‪ָ ,‬העֹולֶ ה לִ ְר ִב ִיעי ָמצּוי ְּבתֹם ְׁשנַ ת ֵא ֶבל‪,‬‬
‫ּבּודים‪ָ ,‬העֹולֶ ה לִ ְׁשלִ ִ‬
‫ַהּכִ ִ‬
‫ּבּודים‪ִ ,‬איׁש ֹלא ֻק ַּפח וְ ִאיׁש ֹלא נִ ְפ ָסד‪.‬‬
‫אֹור ַח נִ כְ ָּבד‪ ,‬וְ כֵ ן ָהלְ ָאה ּכָ ל ְמ ַק ְּבלֵ י ַהּכִ ִ‬
‫יׁשי הּוא ֵ‬
‫ָהעֹולֶ ה לַ ֲח ִמ ִ‬
‫מֹופ ִיעים ַה ִּמ ְת ַּפּלְ לִ ים ּכֻ ּלָ ם‪ ,‬וְ כָ ל ֶא ָחד ְמ ַק ֵּבל ֶאת ֶׁשּלֹו ַּבּזְ ַמן ַה ַּמ ְת ִאים וְ ַהּנָ כֹון"‪.‬‬
‫ַּב ִּפנְ ָקס ָה ַע ִּתיק ֶׁשּלִ י ִ‬
‫אֹור ַח לְ ֶרגַ ע הּוא ֶּב ֱא ֶמת ֶּפגַ ע‪.‬‬
‫רֹואה ֵ‬
‫אֹור ַח ָּפנָ יו ִּבכְ לִ ָּמה וְ ֵה ִבין‪ּ ,‬כִ י ֹלא ָּת ִמיד ַה ֶּפגַ ע ֶׁש ֶ‬
‫הֹוריד ָה ֵ‬
‫ִ‬
‫***‬
‫יֹוד ַע‪ .‬וְ ִאם‬
‫וְ ַעכְ ָׁשו נִ ְׁש ֶאלֶ ת ַה ְּׁש ֵאלָ ה לָ ָּמה ּכָ ל יֶ לֶ ד ֵמ ִבין ֶׁש ִאם ַה ְמנַ ֵהל ָא ַמר‪ָ ,‬אז ּכַ ּנִ ְר ֶאה‪ַ ,‬ה ְמנַ ֵהל ֵ‬
‫(ּבּגִ יל‬
‫צֹודק‪ּ ,‬גַ ם ִאם הּוא ֹלא ְּב ִדּיּוק ֵמ ִבין‪ּ .‬ולְ ֻע ַּמת זֹאת‪ְ ,‬מ ֻבּגָ ִרים ַר ִּבים ַ‬
‫ַה ְמנַ ֵהל ָע ָשֹה‪ָ ,‬אז ּכַ ּנִ ְר ֶאה‪ ,‬זֶ ה ֵ‬
‫ּבֹורא עֹולָ ם‪ ,‬וְ גַ ם ִאם הּוא ָע ָשֹה ַמ ֶּׁשהּו‪ֲ ,‬ע ַדיִ ן‬
‫יֹותר טֹוב ִמ ֵ‬
‫חֹוׁש ִבים ֶׁש ֵהם ְמ ִבינִ ים ְק ָצת ֵ‬
‫ַהכְ רֹונֹולֹוגִ י) ְ‬
‫לֹומר ָּב ִענְ יָ ן‪ֵ .‬הם מּוכָ נִ ים לְ ִה ְת ַחּיֵ ב ֶׁש ִאּלּו ָהיָ ה נִ ָּתן לָ ֶהם לְ נַ ֵהל ֶאת ָהעֹולָ ם ֵהם ָהיּו‬
‫יֵ ׁש לָ ֶהם ָמה ַ‬
‫עֹושֹים זֹאת ְק ָצת ַא ֶח ֶרת‪.‬‬
‫ִ‬
‫נֹותיו ְׁשנֹות נֶ ַצח‪,‬‬
‫ּבֹורא‪ּ ,‬כִ י ְׁש ָ‬
‫ׂשּומת לֵ ב‪ּ :‬כְ ֶׁש ָּב ִאים לִ ְׁשאֹל ְׁש ֵאלֹות ַעל ַה ֵ‬
‫ּכְ ַדאי אּולַ י לָ ַק ַחת לִ ְת ַ‬
‫אֹור ַח לְ ַׁש ָּבת ַא ַחת ְּב ֵבית ַהּכְ נֶ ֶסת‪ ,‬וְ כַ ּנִ ְר ֶאה‪ֹ ,‬לא ּכָ ל ַמה‬
‫נֹותינּו ָּבעֹולָ ם ּכְ ִבּקּורֹו ֶׁשל ָה ֵ‬
‫וְ ִׁש ְב ִעים ְׁש ֵ‬
‫ּובוַ ַּדאי ֶׁש ַה ֵה ֶפְך הּוא ַהּנָ כֹון‪.‬‬
‫צֹודק אֹו ּכְ ֹלא טֹוב הּוא ֶּב ֱא ֶמת ּכָ ְך‪ְ ,‬‬
‫ֶּׁשּנִ ְר ֶאה לָ נּו ּכְ ֹלא ֵ‬
‫ּוב ִאים‪:‬‬
‫ּפּורים ַה ְּק ֵר ִבים ָ‬
‫ימי ַה ִ‬
‫טּואלִ ּיֹות לִ ֵ‬
‫ּומּכָ אן לְ כַ ָּמה ִמּלִ ים ַא ְק ָ‬
‫ִ‬
‫ּיֹוׁשב‬
‫הּודי ַה ֵ‬
‫יסר ָׁשנִ ים‪ָ .‬ה ָעם ַהּיְ ִ‬
‫ְמגִ ּלַ ת ֶא ְס ֵּתר ִהּנָ ּה ִסּפּור ַה ִּמ ְת ַמ ֵּׁשְך ַעל ְּפנֵ י לְ ַמ ְעלָ ה ִמ ְּת ֵר ַ‬
‫עֹוקב ַּב ֲח ָר ָדה ַא ַחר ִה ְת ַּפ ְּתחּות ַה ְמא ָֹרעֹות‪ֶ .‬מלֶ ְך ָר ָׁשע וְ ִט ֵּפׁש ִמ ְת ַמּנֶ ה לְ ֶמלֶ ְך ַעל ֵמ ָאה‬
‫ׁשּוׁשן ֵ‬
‫ְּב ָ‬
‫אֹוחז ְּביָ דֹו ּכ ַֹח ִׁשלְ טֹונִ י ּכִ ְמ ַעט ִּבלְ ִּתי ֻמגְ ָּבל‪ֶ .‬א ְס ֵּתר ַה ִּצ ְד ָקנִ ית ַּבת לְ ַא ַחת‬
‫ֶע ְש ִֹרים וְ ֶׁש ַבע ְמ ִדינֹות וְ ֵ‬
‫הֹופכֶ ת לִ ְהיֹות ָה ִא ָּׁשה ִמ ְס ָּפר‬
‫ַה ִּמ ְׁש ָּפחֹות ַה ְמיֻ ָחסֹות ֶׁש ְּביִ ְש ָֹר ֵאל נִ לְ ַק ַחת ַעל ּכָ ְר ָחּה לְ ֵבית ַה ְּמלּוכָ ה וְ ֶ‬
‫ׁשּוׁשן ֵאין ָאסֹון ּגָ דֹול ִמּכָ ְך‪.‬‬
‫הּודי ָ‬
‫ׁשּוׁשן לְ ֹלא ְרצֹונָ ּה‪ִ .‬מ ְּב ִחינַ ת יְ ֵ‬
‫ַא ַחת ְּב ָ‬
‫הּודים ָּבעֹולָ ם ּכֻ ּלֹו‬
‫אּולָ ם ּכַ ֲעבֹר ָׁשנִ ים ֲא ֻרּכֹות ִמ ְת ָּב ֵרר ַּדוְ ָקא ַמ ֲהלָ ְך ָק ֶׁשה זֶ ה‪ּ ,‬כְ ַמה ֶּׁש ִה ִּציל ֶאת ַהּיְ ִ‬
‫הּודים‪.‬‬
‫צֹורר ַהּיְ ִ‬
‫ימתֹו ֶׁשל ָה ָמן ָה ֲאגָ גִ י ֵ‬
‫ִמּכִ ּלָ יֹון ַעל יְ ֵדי ְמזִ ָ‬
‫יבה ַעל ַה ְמא ָֹרעֹות‪ַ ,‬מ ֲחלִ יף ֶאת ִצ ְב ֵעי‬
‫הּוא ֲא ֶׁשר ָא ַמ ְרנּו‪ְ ,‬טוַ ח ַה ָּׁשנִ ים ְמ ַׁשּנֶ ה ֶאת ַה ֶּפ ְר ְס ֶפ ְק ִט ָ‬
‫נֹותן לְ כָ ל ָּד ָבר ֶאת ָהאֹור ַה ַּמ ְת ִאים‪.‬‬
‫ַה ְּתמּונָ ה ַה ְּׁשח ָֹרה וְ ֵ‬
‫ּוב ֶד ֶרְך ַה ֶּט ַבע‪,‬‬
‫ֹלא לְ ִחּנָ ם ָק ְראּו ֲחכָ ִמים לִ ְמגִ ּלַ ת ֶא ְס ֵּתר ‪ְ -‬מגִ ּלַ ת ֶה ְס ֵּתר‪ֶׁ ,‬ש ַהּכֹל נַ ֲע ָשֹה ָּבּה ְּב ֶה ְס ֵּתר ְ‬
‫אֹורה‪.‬‬
‫וְ ַדוְ ָקא ִמּתֹוְך ַה ֲח ֵׁשכָ ה ָעלְ ָתה ָה ָ‬
‫האמת שבפנים‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫השעות חלפו והשעמום של המלך רק‬
‫הלך וגבר‪ ,‬הוא כבר התעייף מלשמוע‬
‫את תכניות היועצים‪ ,‬את ההסברים‬
‫המלומדים של כל המומחים‪ ,‬וחיפש‬
‫משהו מרתק שיוכל להכניס קצת צבע‬
‫לחיי הדיונים המשמימים‪.‬‬
‫"אני רוצה לראות אתכם עושים משהו‬
‫יותר מעניין" אמר המלך ליועציו‪.‬‬
‫"תמצאו לי ברחבי הממלכה אדם‪,‬‬
‫שיצליח לספר לי שקר כל כך מחוכם‪,‬‬
‫עד שלא יהיה ניתן לדעת האם זהו שקר‬
‫או אמת‪"...‬‬
‫"מה הבעיה?" השיבו היועצים בחיוך‪.‬‬
‫"נוציא מחר כרוז ברחבי העיר‪ ,‬שבו‬
‫איתמר מאיר‬
‫נודיע לתושבי העיר שמי שיצליח‬
‫לספר למלך שקר שלא יהיה ניתן לדעת האם הוא שקר או אמת‪ ,‬יקבל‬
‫שני שקים מלאים במטבעות זהב ותראה שתוך שעות ספורות אנשים‬
‫רבים יבואו לספר בפניך את השקרים שלהם‪ "...‬הכרוז יצא‪ ,‬וכבר באותו‬
‫היום הגיע לארמון אדם שהוכר כגדול השקרנים‪ :‬הוא החל לספר למלך‬
‫שקרים שונים‪ ,‬אבל המלך רק התעייף יותר מלשמוע את פטפוטיו וסילק‬
‫אותו מהארמון‪ .‬אחריו הגיעו עשרות אנשים‪ ,‬כל אחד מהם ניסה את מזלו‬
‫בסיפור שקר שישמע אמיתי ואותנטי‪ ,‬אבל אף אחד מן השקרים הללו‬
‫לא מצא חן בעיני המלך‪ ,‬והוא הגיב בזעם "אלו הם שקרים שניתן לגלות‬
‫אותם בקלות‪"...‬‬
‫באחד הימים שמע את הכרוז אדם עני וחכם‪ .‬הוא החליט לנסות את מזלו‬
‫ולספר שקר מחוכם בפני המלך‪ ,‬עלה על חמורו‪ ,‬לקח עמו שני שקים‬
‫ריקים והתייצב בפניו‪.‬‬
‫"גם אתה מהשקרנים?" תהה המלך למראהו של העני החכם‪" .‬מה מעשיך‬
‫כאן?"‬
‫"סוד חשוב יש לי לגלות לך אדוני המלך!" השיב העני ברצינות‪" .‬לפני‬
‫עשרים שנה לווה אביך ממני שקים גדולים מלאים במטבעות זהב‪,‬‬
‫מעולם לא העזתי לבקש אותם ממנו בחזרה‪ .‬אבל כעת‪ ,‬כיוון שמצבי‬
‫הכלכלי קשה אני מבקש ממך אותם‪"...‬‬
‫"מה?" כעס המלך‪" .‬מאיפה המצאת את הסיפור הזה?! ממתי מלך עשיר‪,‬‬
‫לווה כסף מאדם עני כמוך? שקרן אתה!"‬
‫"זאת האמת אדוני המלך" השיב העני ברצינות‪" .‬כעת אני צריך את‬
‫הכסף!"‬
‫"בשום אופן לא תקבל ממני אפילו מטבע זהב אחד!" כעס המלך‪" ,‬כיצד‬
‫אתה מעז להשמיץ את אבי המלך המנוח‪ ,‬ולטעון שלווה ממך כסף? וכי‬
‫המלך צריך את מטבעות הזהב העלובות שברשותך?"‬
‫"אדוני המלך" אמר העני ברוגע‪" .‬אם אני משקר – אז צווה על משרתיך‬
‫להעמיס על החמור שלי שממתין בחוץ‪ ,‬את שני שקי הזהב שהבטחת‪.‬‬
‫ואם אני צודק – אז אני מבקש ממך לפרוע את החוב שחייב לי אביך‪,‬‬
‫המלך המנוח‪"...‬‬
‫חיוך עלה על שפתיו של המלך‪ ,‬כאשר הבין שנלכד ברשת אותה טמן‬
‫לעצמו‪ .‬הוא פקד על המשרתים למלא את שני שקיו של העני החכם‬
‫בזהב‪ ,‬ואז פנה אליו בחיוך ערמומי ואמר‪" :‬כעת אתה סיפרת לי שקר –‬
‫אבל יחד עם זאת‪ ,‬הייתי רוצה לשמוע ממך גם משהו שהוא אמת‪ .‬אם לא‬
‫תדבר אמת‪ ,‬תפסיד את הכסף! ולכן אשאל אותך‪ :‬מה אתה הולך לעשות‬
‫עם הכסף שקיבלת?"‬
‫"אשליך אותו לים" השיב העני באדישות‪ .‬גבותיו של המלך התרוממו‬
‫בתמיהה‪" ,‬לים?!"‬
‫"כן אדוני המלך" השיב העני‪" .‬אין לי מה לעשות עם הכסף‪"...‬‬
‫"רמאי אתה!" זעם המלך "הרי הרגע אמרת שמצבך הכלכלי קשה‪ ,‬כיצד‬
‫ייתכן שאין לך מה לעשות עם הכסף?"‬
‫"לא אדוני המלך‪ ,‬זאת האמת!" עמד העני על שלו‪" .‬אינני רוצה להשתמש‬
‫בכסף הזה בכלל!" "השתגעת?" תהה המלך‪" .‬יש לך שני שקים מלאים‬
‫במטבעות זהב‪ ,‬ואתה משליך אותם לים?" "לא‪ ,‬אינני משוגע!" השיב‬
‫העני‪" ,‬אבל מה לעשות שאני מתבייש לחיות במדינה שבה מוכנים לשלם‬
‫שני שקי מטבעות זהב בעד שקר מוצלח‪ ,‬במקום להעריך את האמת? אם‬
‫אשליך את מטבעות הזהב אל הים‪ ,‬לפחות לא יאמרו עליי האנשים שאני‬
‫השקרן המוצלח ביותר במדינה‪ .‬לכן אני מעדיף להיות עני ודובר אמת‪,‬‬
‫מאשר שקרן עשיר‪"...‬‬
‫"אינני מאמין לך" הנהן המלך בראשו לשלילה "הדברים שסיפרת הרגע‬
‫אינם מתקבלים על הדעת‪ ,‬אני חושב שזה שקר מוחלט‪ ,‬החזר לי את‬
‫הכסף בבקשה!"‬
‫העני הביט בו באדישות מופגנת והחזיר את הכסף‪ ,‬ואילו המלך המשיך‪:‬‬
‫"במקום לחיות במדינה שבה משלמים בעד שקר‪ ,‬מעכשיו אני מעדיף‬
‫שתחיה במדינה שבה משלמים בעד האמת – כיוון שהלכת עם האמת‬
‫שלך‪ ,‬הכסף הזה שלך‪ ,‬אני נותן לך אותו במתנה‪"...‬‬
‫***‬
‫חג הפורים‪ ,‬הוא חג של הסתר פנים‪ .‬במגילת אסתר אנו רואים כיצד בכל‬
‫עלילת השקר שטווה המן האגגי כדי להשמיד את היהודים‪ ,‬בוקעת וצצה‬
‫לה האמת האלוקית שבתוך המגילה‪ ,‬גם בלי להזכיר את שמו של הבורא‪.‬‬
‫בכל צעד ושעל‪ ,‬כאשר אנו הולכים עם האמת –בכל מצב‪ ,‬בלי פחד‬
‫או חשש מהעתיד‪ ,‬אנו נזכה לראות את הנהגתו המופלאה‪ ,‬של הקב"ה‬
‫ושמירתו עלינו בכל מצב שבו נהיה בחיים‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫להכריח את הקמצן‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫לכבוד חג פורים החליטו תלמידי‬
‫תיכון 'תירוש' לקנות משלוח מנות‬
‫יוקרתי ומכובד עבור מנחם המורה‬
‫המסור‪ .‬מוטי החליט לאסוף סכום‬
‫של חמישים שקלים מכל תלמידי‬
‫הכיתה‪ ,‬והסתובב לאסוף את‬
‫הכסף בין כל התלמידים‪ .‬מוטי‬
‫סיים לאסוף את הכסף כמעט‬
‫מכל התלמידים‪ ,‬חוץ מיאיר שהיה‬
‫חולה באותו יום ולא הגיע לכיתה‪.‬‬
‫כדי שיאיר לא יצא מהכלל‪ ,‬החליט‬
‫שאלה מס' ‪386‬‬
‫מוטי לשים חמישים שקלים מכיסו‬
‫ולבקש מיאיר את הכסף למחרת‪.‬‬
‫כאשר הגיע ליאיר ודרש ממנו את הכסף – יאיר סירב לשלם‪" :‬מי‬
‫ביקש ממך לשלם במקומי?!" רטן יאיר בכעס‪" .‬אני לא מוכן לשים‬
‫על המשלוח יותר מעשרה שקלים‪ ,‬למה מה קרה שצריך לשלם‬
‫חמישים שקל? גם בעשרה שקלים מכל אחד‪ ,‬אפשר לקנות‬
‫משלוח מכובד!"‬
‫"אין בעיה‪ .‬אני אעדכן את המורה שלא השתתפת במשלוח‬
‫המנות" השיב מוטי‪" .‬לא‪ ,‬אל תעשה את זה!" קפץ יאיר‪" .‬אתה‬
‫תעשה לי פדיחות‪ ,‬לא נעים לי מהמורה!"‬
‫"אז תשלם כמו כולם‪ "...‬השיב מוטי‪" ,‬או שתשלם או שאני אמחק‬
‫את השם שלך‪ ,‬תחליט ותעדכן אותי‪ ."...‬מה דעתכם?‬
‫א') האם מוטי יכול להחליט על דעתו לקבוע את הסכום למשלוח‬
‫המנות? ב') האם זה 'לשון הרע' לומר למורה שיאיר לא שילם כמו‬
‫כולם? ג') האם בדיני ממונות יאיר חייב להשתתף אחרי ששילמו‬
‫עליו?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬שולחן ערוך‬
‫'חושן משפט' סימן קס"ג סעיף א' וב'פתחי תשובה' סעיף קטן א'‪.‬‬
‫סימן רל"א סעיף כ"ח בדין‪' :‬מתי הרוב כופה את המיעוט'‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "לעשות כסף משלג" (שאלה מס' ‪)384‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬במהלך סופת השלג שהייתה בניו‬
‫יורק ג'ימי החליט להקים אתר גלישה בגינה הציבורית שליד‬
‫ביתו‪ ,‬הוא השקיע פרסום ורק הכשיר את המקום‪ .‬מארק שכנו‬
‫שקינא בהצלחתו שפך לו מלט על האתר והרס לו את השלג‪,‬‬
‫האם מארק צריך לשלם לג'ימי את הנזקים?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬מארק פטור מלשלם לג'ימי על הרווח שמנע‬
‫ממנו‪ ,‬ופטור מלהחזיר לו את ההוצאות בדיני אדם‪ ,‬אבל ב'דיני‬
‫שמים' כדאי מאד שיפצה אותו על ההפסדים‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬אין ספק שהשלג שירד בשטח ציבורי מוגדר‬
‫הלכתית כ'הפקר' ובכדי שג'ימי יזכה בשלג‪ ,‬עליו לעשות 'קנין'‬
‫כפי שנפסק ב'שולחן ערוך'‪" :‬המדברות והימים והנהרות והנחלים‬
‫כל שבהם הפקר וכל הקודם בהם זכה‪ ,‬ודבר המופקר שבא אדם‬
‫ושמר אותו לא זכה בו‪ ,‬עד שיגביה אותו או שיחזיק אותו כדרך‬
‫שקונים הלקוחות" (סימן רע"ג סעיפים י"א‪ ,‬י"ב)‪ .‬אם כן השלג‬
‫שהוא דבר שאפשר להזיז אותו ממקום למקום חייב לעשות בו‬
‫'קניין מטלטלין' כדי לזכות בו ולהעביר אותו לרשותו‪ ,‬אבל ג'ימי‬
‫לא עשה קניין 'הגבהה' ורק יישר את השטח לגלישה ולכן אין לו‬
‫בעלות על השלג ולכן מארק לא עבר על איסור 'גזל'‪.‬‬
‫שלג שקפא ונהיה קרח האם שייך בו 'קניין'?‬
‫במקרה שלנו ג'ימי מעך את השלג והפך אותו לקרח כדי שיהיה‬
‫ניתן לגלוש עליו‪ ,‬ומצאנו ב'שולחן ערוך' ש"מותר לשבור את‬
‫הקרח מעל הכלי בשבת כדי ליטול מים מתחתיו" (שולחן‬
‫ערוך 'אורח חיים' סימן ש"כ סעיף י') כלומר‪ :‬יש צד לאסור את‬
‫שבירת הקרח שעל הכלי מכיוון שהוא נחשב כחלק מהכלי‪ ,‬אבל‬
‫להלכה שבירת קרח אינה נחשבת למלאכה האסורה בשבת‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬לדעת הפוסקים (מגן אברהם) אם שוברים את הקרח על‬
‫גבי נהר שם הוא נחשב כן כמחובר לקרקע‪ ,‬והדין יהיה שאסור‬
‫לשבור את הקרח בשבת‪ .‬ולכן אם ג'ימי הפך את השלג לקרח על‬
‫הקרקע‪ ,‬תועיל השוואת פני הקרקע כדין 'קניין מקרקעין' בשלג‪,‬‬
‫כיוון שמבואר בהלכה שמי 'משווה גומות בקרקע' (מיישר את‬
‫הקרקע) עשה בה קניין‪ .‬אבל להלכה‪ ,‬הרבה חולקים על דברי‬
‫ה'מגן אברהם' ודעתם שקרח אינו נחשב כמחובר לקרקע (משנה‬
‫ברורה בביאור הלכה‪ ,‬ו'בן איש חי') וכיוון שיש לנו כלל בדיני‬
‫'חושן משפט' שבמקום שיש שיטות הסוברות שהמזיק 'פטור'‬
‫אי אפשר לחייב אותו בתשלום‪ ,‬ולכן אי אפשר לחייב את מארק‬
‫בתשלום הנזק כדין 'מזיק' מכיוון שאנו הולכים לשיטת המקלות‪,‬‬
‫ולכן זה לא ייחשב 'קניין' והוא הזיק לשלג שהוא הפקר‪.‬‬
‫האם מארק יהיה חייב מכיוון שגרם הפסד לחברו?‬
‫כיוון שבכל זאת ג'ימי הוציא כסף על יישור הקרקע ופרסום‪ ,‬על‬
‫זה יש דין 'גרמא בנזיקין' והדין הוא שעל דיני 'גרמא בנזיקין' פטור‬
‫מדיני אדם וחייב בדיני שמים‪ ,‬ולכן ראוי שמארק מדיני שמים‬
‫יחזיר לפחות את ג'ימי את ההוצאות ששילם על המקום‪.‬‬