‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪721‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫שנה של לימוד מסכת‬
‫מגילה במדרשות‬
‫לנוער‬
‫"שלום לעם"‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫אלף נערים!‬
‫העלו חידושי תורה על‬
‫הכתב ולקראת חג‬
‫הפורים יוצא לאור ספר‬
‫מפואר ומהודר‬
‫"דרישת שלום"‬
‫שיחולק כ"משלוח מנות"‬
‫לנערי ורבני המדרשות‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫הלוטו‬
‫במדורעל‬
‫לשמור‬
‫סיפור לשבת‬
‫פרשת שמיני כ"ג אדר ב' תשע"ו ‪ 02‬לאפריל ‪2016‬‬
‫שבת פרשת שמיני כ"ג באדר ב'‬
‫תשע"ו‪ - 2/4/16 ,‬פרשת פרה‬
‫בשבת זו‪ ,‬קוראים את פרשת השבוע‬
‫פרשת שמיני‪ ,‬ולמפטיר קוראים את‬
‫פרשת פרה שנכתבה בפרשת חוקת‪,‬‬
‫בה נצטוו בני ישראל להכין פרה‬
‫אדומה כדי לטהר את ישראל לפני‬
‫עלייתם לרגל לכבוד חג הפסח‪ .‬הפרה‬
‫האדומה היא פרה מיוחדת ונדירה‪,‬‬
‫שכולה אדומה לגמרי בלי שערות‬
‫שחורות‪ ,‬ואותה היו שוחטים מול הר‬
‫הבית‪ ,‬ומדמה היו מכינים אפר מעורב‬
‫במים שאותו היו מזים על טמאי המתים‬
‫ומטהרים אותם לקראת הקרבת קרבן‬
‫הפסח‪ .‬גם ההפטרה שקוראים השבת‪,‬‬
‫שהיא נבואת יחזקאל הנביא‪ ,‬עוסקת‬
‫בדיני טומאה שבאה כתוצאה מן החטא‬
‫והנביא מבקש מעם ישראל להיטהר‬
‫מחטאיו "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם‪ ,‬ונתתי‬
‫לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם"‪.‬‬
‫המגיד מקוז'ניץ בעל ספר "עבודת ישראל" אמר‪ ,‬שסגולה גדולה לספר‬
‫בשבת מברכים חודש ניסן‪ ,‬שלושה סיפורי ניסים שכולם הסתיימו‬
‫בכך שליהודי היו צורכי החג בהרחבה‪ ,‬ומי שיספר אותם יזכה אף הוא‬
‫להרחבה גדולה בהוצאות החג‪ .‬אחד הסיפורים הוא סיפור העם הידוע‬
‫על 'דיינו'‪.‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬כ"ד באדר ב' תשע"ו‪ - 3/4/16 ,‬שבעת ימי המילואים‬
‫היום הוא כבר היום השני לשבעת ימי המילואים שהחלו בכ"ג באדר‪.‬‬
‫שבעת ימי המילואים הם שבעת ימי ההכנה לפני הקמת המשכן במדבר‬
‫לאחר צאת ישראל ממצרים ולאחר מתן תורה‪ ,‬ובמשך ימים אלו הקים‬
‫משה רבנו מדי יום את המשכן ופירקו‪ ,‬ואהרן ובניו הקריבו בו קרבנות‬
‫מיוחדים להכנת העבודה במשכן‪ .‬המשכן כבר היה מוכן עוד מיום כ"ה‬
‫בכסלו שעבר‪ ,‬אך בני ישראל הצטוו להמתין עד יום א' בניסן‪ ,‬שבו הוקם‬
‫המשכן לראשונה‪ .‬לאחר שבעת ימי המילואים‪ ,‬בראש חודש ניסן הועמד‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫המשכן באופן קבוע ואהרן ובניו החלו לשמש בו בקביעות בעבודת‬
‫הקרבנות‪ .‬חז"ל אומרים שבביאת המשיח ובניין בית המקדש השלישי‪,‬‬
‫שוב יתקיימו שבעת ימי המילואים בחודש ניסן‪ ,‬וימים אלו מסוגלים‬
‫לתפילה וציפייה לגאולה הקרובה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫יום שני‪ ,‬כ"ה באדר ב' תשע"ו‪ - 4/4/16 ,‬יום היסטורי‬
‫כ"ה באדר הוא היום הראשון לבריאת העולם לדעת רבי יהושע‪ .‬לדעת‬
‫רבי אליעזר‪ ,‬נברא העולם בכ"ה באלול ובראש השנה‪ ,‬א' בתשרי‪ ,‬הוא‬
‫היום בו נברא אדם הראשון‪.‬‬
‫ביום זה בשנת ג' אלפים שס"ה‪ ,‬מת הצורר נבוכדנאצר מלך בבל שהחריב‬
‫את בית המקדש הראשון‪ ,‬ונקבר למחרת‪ .‬מיד עם מות נבוכדנאצר‪ ,‬שחרר‬
‫בנו המלך אוויל מרודך את יהויכין מלך יהודה מכלאו‪ .‬לאחר יומיים‪ ,‬בכ"ז‬
‫באדר‪ ,‬הוציא אוויל מרודך את עצמותיו של אביו‪ ,‬כדי להוכיח לכולם‬
‫שנבוכדנאצר אמנם מת וגזירותיו התבטלו‪ ,‬מפני ששנים רבות קודם לכן‪,‬‬
‫נקלע המלך נבוכדנאצר ליער עבות ושהה שם שבע שנים תמימות בין‬
‫חיות טרף‪ ,‬עד שכולם חשבו שהוא כבר מת ושמחו על מותו‪ .‬כשלפתע‪,‬‬
‫חזר המלך במלוא העצמה‪ ,‬וגם לאחר מותו באמת‪ ,‬היה בנו צריך להוכיח‬
‫לכולם שהפעם זה סופי‪...‬‬
‫יום חמישי‪ ,‬כ"ח באדר ב' תשע"ו‪ - 7/4/16 ,‬פורים מצרים‬
‫היום הוא יום חגם של יהודי מצרים‪ ,‬שחוגגים היום את "פורים מצרים"‪,‬‬
‫לאחר הנס הגדול שנעשה להם לפני למעלה מ‪ 450-‬שנה‪ ,‬כאשר הצורר‬
‫אחמד פחה‪ ,‬שהיהודים כינוהו בשם שטן‪ ,‬קם נגד יהודי קהיר וביקש‬
‫להורגם‪ ,‬ובדרך נס הצילם הקב"ה‪ .‬לזכר הנס‪ ,‬נכתבה מגילה מיוחדת‬
‫שהתחברה על ידי רבי שמואל סירליו‪ ,‬מרבני קהיר‪ ,‬ואת המגילה היו‬
‫קוראים מדי שנה בכ"ח באדר בבתי הכנסת שבקהיר‪.‬‬
‫יום שישי‪ ,‬כ"ט באדר ב' תשע"ו‪ - 8/4/16 ,‬ערב ראש חודש ניסן‬
‫היום מסתיימת תקופת החורף ומתחיל חודש ניסן בו אין אומרים תחנון‬
‫עד ב' באייר‪ .‬סגולה גדולה במסורת זקני ירושלים‪ ,‬כי מי שמסתפר בערב‬
‫ראש חודש ניסן לכבוד חג הפסח‪ ,‬לא יסבול מכאבי ראש כל השנה‪,‬‬
‫ובפרט עתה שהוא חל בערב שבת‪ .‬חודש ניסן הוא חודש הגאולה‪ ,‬כפי‬
‫שאמרו חז"ל "בניסן נגאלו (ממצרים) ובניסן עתידים להיגאל"‪ ,‬ומן הראוי‬
‫להתפלל במיוחד על גאולתנו ופדות נפשנו‪.‬‬
‫הכ(ו)שר משתלם‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫גילי אחז בידיו את חמשת השקלים‬
‫והכניס אותם למכונת הפחיות שעמדה‬
‫ביציאה ממכון הכושר‪" .‬גם לי מגיע‬
‫לפעמים איזו פחית קולה קרה"‪ ,‬חשב‬
‫לעצמו והושיט את ידו כדי לבחור‬
‫בפחית האדומה שאת טעמה כבר‬
‫כמעט יכל לחוש כשלפתע הרגיש יד‬
‫על כתפו‪ .‬הוא לא היה צריך להסתובב‬
‫כדי לדעת מי עומד מאחוריו‪ .‬עודד‬
‫המאמן עמד שם וגילי ידע בדיוק מה‬
‫הוא רוצה‪ :‬הוא הוריד את ידו אט אט‬
‫ובלע את רוקו‪" .‬חלום הקולה הקרה‬
‫יצטרך כנראה להמתין בינתיים"‪ ,‬אמר‬
‫מיכאל ראם‬
‫לעצמו בלחש‪.‬‬
‫מאז שזכר גילי את עצמו הוא היה‬
‫בכושר‪ .‬כבר בכיתה ב' הוא ויתר על 'שירות ההסעה' של אביו אל בית‬
‫הספר וצעד אליו רגלית כל יום במשך כמחצית השעה‪ .‬אחרי הצהריים‬
‫לא פספס שום פעילות ספורט שהתקיימה בשכונתו ולעיתים היה גם‬
‫מצטרף לחבריו בשכונות הסמוכות‪ .‬כשהגיע לגיל ‪ 17‬פגש גילי לראשונה‬
‫את עודד המדריך הנמרץ ממכון הכושר העירוני לאחר שנרשם לשם יחד‬
‫עם כמה מחבריו‪.‬‬
‫כבר במפגש הראשון דיבר איתם עודד על העקרונות החשובים ביותר‬
‫כדי להצליח בעולם הספורט והאתלטיקה‪" .‬חשוב מאוד לשמור על תזונה‬
‫נכונה ובריאה"‪ ,‬פתח עודד את דבריו‪" .‬בעולם של מאכלים מתועשים‬
‫המלאים בשומנים וחומרים שאינם יכולים להיכלל בהגדרה של 'מזון'‪ ,‬אנו‬
‫מחויבים לשמור על גופינו ולהזין אותו במזון הבריא והאיכותי ביותר"‪ .‬גילי‬
‫הקשיב לדבריו של עודד אך הם לא ממש עשו עליו רושם‪" .‬מה הבעיה‬
‫אם מידי פעם אוכלים איזו חתיכת עוגה עסיסית או שותים כוס קולה‬
‫תוססת"‪ ,‬אמר ליושב לצדו‪ .‬אבל אם הוא חשב שבזה זה נגמר התברר לו‬
‫שזו רק ההתחלה‪ .‬כבר באימון הראשון ניגש אליו עודד והמליץ לו להסיר‬
‫מידית מהתפריט היומי את השוקולדים והשתייה הממותקת‪ .‬גילי היה חייב‬
‫לשמוע בקולו הוא ידע היטב שהדרך שתהפוך אותו לספורטאי מצטיין‬
‫עוברת דרך עודד המאמן‪.‬‬
‫אם חשב גילי שהייתה זו רק זריקת עידוד הוא טעה בגדול‪ ,‬על עודד היה‬
‫אפשר לומר שכשמו כן הוא‪ :‬הוא לא הפסיק לעודד את גילי ואת חבריו‪.‬‬
‫הוא המריץ אותם להשקיע כל מאמץ והרבה מעבר לכך‪ .‬גישתו של עודד‬
‫דווקא לגילי הייתה ממש מוזרה ונוקשה‪ .‬לכל חבריו הוא היה מוותר מידי‬
‫פעם לחטוף איזה חטיף עתיר שומנים או לגמוע בקבוק שתיה מרענן‪ ,‬אבל‬
‫אצל גילי זה היה אחרת‪ .‬עודד אומנם לא הכריח או כפה עליו‪ ,‬אבל הוא‬
‫דאג להעביר לגילי בכל דרך את המסר שיהיה זה ממש חוסר אחריות‬
‫מצדו לחרוג מן הכללים‪ .‬לפעמים גילי היה נבוך ומבולבל עד כדי כך‬
‫שכמעט והפסיק להאמין ביכולותיו‪" .‬אם כולם יכולים ליהנות גם מאיזו‬
‫ארוחה טובה ולהיעדר מידי פעם מהאימון ורק אני חייב להשקיע את כל‬
‫כולי באימונים‪ ,‬ולשבוע מירקות ואוכל תפל נראה לי שכל העסק הזה לא‬
‫בשבילי‪ "...‬חשב לעצמו לא פעם‪ ,‬אך בכל זאת המשיך להגיע אל מכון‬
‫הכושר למרות שהדבר עלה לו במאמצים רבים‪.‬‬
‫שנה עברה‪ ,‬והגיעה זמנה של 'אליפות הנוער העירונית'‪ .‬האליפות הייתה‬
‫התחרות המדוברת ביותר בחופשת הקיץ של בני הנוער בעיר הגדולה‪.‬‬
‫טובי הספורטאים הצעירים התחרו על מגוון‬
‫תארים בקטגוריות ספורט שונות‪ .‬האליפות‬
‫העירונית הייתה בעצם מקפצה להשתלבות‬
‫במסגרות הספורט הארציות‪ ,‬והיו כאלו אפילו‬
‫שהצליחו להגיע דרכה אל העולם הגדול‬
‫ולהתפרסם כספורטאים בעלי שם‪ .‬גם גילי רצה‬
‫מאוד להגיע לאליפות הנוער יחד עם חבריו‬
‫לשכונה ולאימונים וביום האחרון של האליפות‬
‫מצא גילי את עצמו נרגש על מסלול הריצה יחד‬
‫עם אחד עשר רצים‪ .‬כולם רצו להיות ראשונים‬
‫וכולם ידעו שהמרוץ הזה אמנם מתחיל כאן‬
‫בעיר אבל הטובים ביותר יכולים להגיע רחוק‪.‬‬
‫הכרוז שהחל לספור לאחור עורר את גילי ממחשבותיו‪" .‬שלש‪ ,‬שתיים‪,‬‬
‫אחת‪ ,‬צא"‪ ,‬נשמע הקריאה והרצים שעטו קדימה גילי רץ בכל כוחותיו‪ ,‬לידו‬
‫זיהה את אריק מהשכונה הסמוכה כשהוא מתנשף‪" .‬הוא עוד רגע עוקף‬
‫אותי" חשב לעצמו‪ ,‬הוא הרגיש שיותר מזה אינו יכול לרוץ‪" .‬זה אבוד"‪,‬‬
‫חשב לעצמו אבל ניסה בכל זאת להאיץ ו‪ ...‬הצליח‪ .‬קו הסיום היה קרוב‬
‫וגילי המשיך לשעוט קדימה‪" .‬עכשיו אסור לי להיות שאנן"‪ ,‬לחש לעצמו‬
‫וזינק ראשון אל עבר נקודת הסיום‪ .‬הוא לא האמין שזה קורה לו‪ .‬כן זה‬
‫הוא‪ ,‬גילי שהפך להיות האלוף העירוני בקטגורית הריצה‪ .‬הכול הסתחרר‬
‫מסביבו וחבריו ומשפחתו הקיפו אותו והריעו לו על הניצחון המתוק‪.‬‬
‫חלפה שעה קלה והוא הועלה אל הבמה שהוקמה לרגל האירוע יחד‬
‫עם שאר המנצחים בקטגוריות השונות‪ .‬גילי קיבל בגאווה את המדליה‬
‫העירונית מידי ראש העיר וירד מהבמה בהתרגשות‪ .‬ביציאה ממתחם הענק‬
‫חיכה לו עודד‪" .‬ברכותיי‪ ,‬גילי"‪ ,‬פנה אליו עודד וטפח על שכמו‪" .‬אני מאוד‬
‫שמח בשבילך‪ .‬ובנוסף אני חייב לך הבהרה קטנה"‪ .‬גילי הביט בו נרגש‪,‬‬
‫הוא באמת חיכה לזה‪" .‬אני יודע שקצת כעסת עלי אבל אני חייב לומר לך‪:‬‬
‫מהרגע הראשון שהגעת למכון הכושר ראיתי שיש בך פוטנציאל אדיר‪.‬‬
‫יש בך שילוב של כוח רצון וכושר גופני מיוחד ולכן היה כל כך חשוב‬
‫לי שתשמור ותקפיד על כל פרט ופרט באימונים ובמקביל לא להזניח‬
‫את התזונה הבריאה‪ .‬לשאר חבריך לא היה סיכוי להגיע רחוק אז שייהנו‬
‫להם בינתיים עם חטיפים שונים על חשבון האימונים‪ .‬נו‪ ,‬אז הכושר היה‬
‫משתלם?"‪ ,‬שאל עודד בחיוך‪" .‬בהחלט משתלם‪ ,"...‬השיב גילי ומישש שוב‬
‫את המדליה שעל צווארו‪...‬‬
‫***‬
‫בפרשת השבוע מפרטת התורה את כללי כשרות המזון ‪ -‬מה מותר ומה‬
‫אסור לאכול‪ .‬מעיון ברשימת בעלי החיים המותרים באכילה אנו רואים‬
‫שהתורה הקפידה שלא יכנס אל גופו של היהודי בשר בעלי חיים שהם‬
‫אכזריים ובעלי טבעים רעים שגורמים לטמטום הלב‪ .‬דווקא יהודי שנועד‬
‫לגדולות יש לו סיבה לשמור על כשרות המאכל כדי שלא תיפגם נפשו‪.‬‬
‫אבל מאומות העולם שאין מצפים מהם יותר מדיי‪ ,‬להם מותרת אכילת‬
‫כל בעלי החיים‪ .‬לעיתים זה קשה לעמוד מול מנה עסיסית ומגרה אבל‬
‫צריך לדעת שהכשר לבסוף משתלם‪.‬‬
‫מה שחשוב לחיים‪.‬‬
‫לפעמים הנקודות הטובות שלנו עולות לנו‬
‫בקושי ובמאמץ‪ ,‬והם כמו קוצים בחיים שלנו‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬בן אדם לוקח אתו לקבר‬
‫רק את מעשיו הטובים‪.‬‬
‫ָעף ַעל ַעצְ מֹו‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫ילֹותיו ָע ְברּו ָעלָ יו‬
‫ּכֻ ּלָ ם ָק ְראּו לֹו ּג'וֹג'וֹ ַה ִּׁשּכֹור‪ ,‬רֹב יָ ָמיו וְ לֵ ָ‬
‫יבה ְּב ִטנ ֶֹפת ּכָ זֹו אֹו ַא ֶח ֶרת‬
‫ְּבגִ לְ ּגּולֵ י ּבֹוץ וְ ֶר ֶפׁש‪ִּ ,‬ב ְׁשכִ ָ‬
‫ְּבתֹוְך ּכְ ֵדי לְ גִ ימֹות ְקצּובֹות ִמ ַּב ְקּבּוק ַמ ְׁש ֶקה ָח ִריף ֶׁש ָהיָ ה‬
‫ֻמּנָ ח ֶּד ֶרְך ֶק ַבע ְּבכִ יס ְמ ִעילֹו‪ִ .‬ע ִּתים ֶׁש ָהיָ ה ִּפ ֵּק ַח ַאְך לָ רֹב‬
‫"ׁשֹותה"‪ָּ .‬ב ִע ִּתים ֶׁש ָּב ֶהם‬
‫ֶ‬
‫ׁשֹוטה‪ ,‬אֹו לְ יֶ ֶתר ִּדּיּוק‬
‫ֶ‬
‫ָהיָ ה‬
‫ּפֹוחזִ ים‬
‫ׁשֹוטט ָהיָ ה ֵּבין ֲח ֵב ָריו ַה ֲ‬
‫ָהיְ ָתה ַּד ְעּתֹו ְצלּולָ ה ְמ ֵ‬
‫ּומ ְׁש ָקאֹות‪ ,‬וְ ָהיּו ַמ ְר ִּבים‬
‫יבם ֶׁשל יֵ ינֹות ַ‬
‫ּומלַ ֵהג ִע ָּמם ְּב ִט ָ‬
‫ְ‬
‫ְּבלַ ֲהגָ ם ַעד ֶׁשּיָ ַבׁש ּגְ רֹונָ ם‪ ,‬וְ לַ ְמרֹות ֶׁשֹּלא ָהיְ ָתה זֹו ָׁש ָעה‬
‫ּובאּו לִ ֵידי ְׁש ִתּיָ ה‪ּ .‬וכְ ַד ְרּכָ ּה‬
‫ימה לִ ְׁש ִתּיָ ה ִה ְת ַּפּתּו ָ‬
‫ַמ ְת ִא ָ‬
‫ּגֹור ֶרת ּכֹוס‪,‬‬
‫כֹוסית ֶ‬
‫ּכֹוסית‪ ,‬וְ ִ‬
‫ּגֹור ֶרת ִ‬
‫ימה ֶ‬
‫ֶׁשל ְׁש ִתּיָ ה ֶׁשּלְ גִ ָ‬
‫ּומ ַה ַּב ְקּבּוק וָ ַמ ְעלָ ה ַה ָּׁש ַמיִ ם ֵהם‬
‫ּגֹור ֶרת ַּב ְקּבּוק‪ֵ ,‬‬
‫וְ כֹוס ֶ‬
‫יהם‪ַ ,‬עד‬
‫יהם ֵהם ּולְ ַחּיֵ י ַח ְב ֵר ֶ‬
‫ׁשֹותים יַ ְח ָּדו לְ ַחּיֵ ֶ‬
‫ַהּגְ בּול‪ָ .‬היּו ִ‬
‫יבּותם ִמ ְת ַע ְר ֶע ֶרת‪ ,‬וְ ֻה ְצ ַרְך‬
‫ֶׁש ָהיְ ָתה ַּד ְע ָּתם ִמ ְת ַּבלְ ֶּבלֶ ת וְ יַ ִּצ ָ‬
‫ַּב ַעל ֵּבית ַה ַּמ ְׁש ָקאֹות לְ ַה ְׁשלִ יכָ ם ַא ַחר ּכָ בֹוד ֶאל ָה ְרחֹוב‬
‫ַה ַּקר‪ָׁ ,‬שם ָהיָ ה ַה ִּקיא ִמ ְת ָע ֵרב ְּבבֹוץ‪ ,‬וְ ַהּבֹוץ ִמ ְת ָע ֵרב‬
‫ַּב ִּׁשּכֹור‪ ,‬וְ ָהיּו ּכֻ ּלָ ם ֻמּנָ ִחים ּכְ ִע ָּסה ְּבלּולָ ה‪ֶׁ ,‬ש ִאי ֶא ְפ ָׁשר‬
‫לָ ַד ַעת ִאם ָה ָא ָדם ִמן ָה ֲא ָד ָמה אֹו ֶׁש ָה ֲא ָד ָמה ִמן ָה ָא ָדם‪.‬‬
‫טֹובה‬
‫יצנִ ים ָ‬
‫רּוחם ֶׁשל יְ ִד ֵידינּו ַהּלֵ ָ‬
‫ְּב ַא ַחד ַהּיָ ִמים ָהיְ ָתה ָ‬
‫יטב‬
‫ּוב ֶרגַ ע ֶׁשל ְצלִ ילּות יְ ֵת ָרה ֶה ְחלִ יטּו לְ ִה ְׁש ַּת ְע ֵׁש ַע ִּב ִיד ָידם ַה ִּׁשּכֹור‪ָ .‬ע ְמדּו וְ ִה ְׁשקּוהּו ְּב ֵמ ַ‬
‫יהם ְ‬
‫ֲעלֵ ֶ‬
‫חּוׁשים מּוכַ ַחת‪.‬‬
‫ַה ַּמ ְׁש ָקאֹות‪ִ ,‬ע ְר ְּבבּו לֹו ְּב ַב ְקּבּוקֹון ָק ָטן ַּת ֲער ֶֹבת ֶׁשל ַמ ְׁש ָקאֹות ֻמ ְב ָח ִרים ֶׁש ְּסגֻ ּלָ ָתם לְ ָא ְב ַּדן ִ‬
‫טֹובה ֹלא ֵס ֵרב ּגַ ם ַה ַּפ ַעם‪ּ ,‬כָ ְך ֶׁש ַּמ ֵהר ְמאֹד ָמ ָצא ֶאת ַע ְצמֹו ׁשֹוכֵ ב ָּב ֶר ֶפׁש‬
‫ימה ָ‬
‫וְ הּוא ֶׁש ִּמּיָ ָמיו ֹלא ֵס ֵרב לִ לְ גִ ָ‬
‫בּועה ּכְ ֶׁש ַּב ְקּבּוקֹו ְּביָ דֹו‪.‬‬
‫ְּב ִפּנָ תֹו ַה ְּק ָ‬
‫ימה ַקּלָ ה – ֵה ִרימּו אֹותֹו ִמ ְּׁשלּולִ ית ַהּבֹוץ ֶׁש ָּבּה ָהיָ ה ֻמ ָּטל‪,‬‬
‫יצנִ ים ‪ֶׁ -‬שּנִ ְׁש ְמרּו ֲא ִפּלּו ִמּלְ גִ ָ‬
‫ָע ְמדּו יְ ִד ָידיו ַהּלֵ ָ‬
‫ּומלַ ֵּטף‪,‬‬
‫ְר ָחצּוהּו‪ָ ,‬סכּוהּו‪ִּ ,‬ב ְּׂשמּו אֹותֹו ִּב ְב ָׂש ִמים ׁשֹונִ ים‪ִ ,‬הלְ ִּביׁשּו אֹותֹו ְּב ִפיזָ ָ'מה ֲעשֹּויָ ה ַּבד ַס ֶטן ַרְך ְ‬
‫נֹוחר ְּב ִמ ָּטתֹו ֶׁשל נָ ִסיְך‪.‬‬
‫וְ ִהּנִ יחּוהּו ֵ‬
‫עֹורר לֹו ַה ִּׁשּכֹור ֵמ ַעל ִמ ַּטת ַהּנָ ִסיְך‪ ,‬רֹאׁשֹו ֲע ַדיִ ן ְס ַח ְר ַחר ְמ ַעט ֵמ ַה ַּמ ְׁש ָקאֹות ֶׁשל לֵ יל ֶא ֶמׁש‪,‬‬
‫ַּבּב ֶֹקר ִמ ְת ֵ‬
‫רֹואה ֶאת‬
‫ַאְך לַ ְמרֹות ָה ֵעינַ יִ ם ַה ְמ ֻט ְׁש ָטׁשֹות הּוא ַמ ְצלִ ַיח לְ ַה ְב ִחין ֶׁש ַּמ ֶּׁשהּו ּכָ אן ֹלא ְּב ֵס ֶדר‪ַ .‬מ ִּביט ְס ִביבֹו וְ ֶ‬
‫רּוח ַהּב ֶֹקר ַה ְּקלִ ילָ ה‪ ,‬נִ ְב ְרׁשֹות ַה ְּבדֹלַ ח ַה ְּתלּויֹות ֵמ ַעל רֹאׁשֹו ִּב ְפ ֵאר וְ ָה ָדר‪,‬‬
‫נֹופפֹות ְּב ַ‬
‫וִ ילָ אֹות ַה ֶּמ ִׁשי ַה ִּמ ְת ְ‬
‫וְ ֹלא ֵמ ִבין ֵאיְך זֶ ה ִהּגִ ַיע לְ כָ אן‪ּ .‬כְ ֶׁש ַּמ ְב ִחין ֶׁשהּוא ׁשֹוכֵ ב ַעל ִמ ָּטה ֶׁשל ַמ ָּמׁש‪ְ ,‬מ ֻר ֶּפ ֶדת ְּב ַמ ָּצ ִעים ַרּכִ ים‬
‫טּוח ֶׁש ְּמ ֻד ָּבר ַּב ֲחלֹום טֹוב‪.‬‬
‫ּומלַ ְּט ִפים‪ ,‬וְ גּופֹו ְמכֻ ֶּסה ִּב ְׂש ִמיכָ ה ֲא ִמ ִּתית ֲעשֹּויָ ה ִמּנֹוצֹות ַאּוָ ז‪ ,‬הּוא ָּב ַ‬
‫ְ‬
‫נֹופל ֶאל ּתֹוְך ָה ֶר ֶפׁש ְּבעֹודֹו ֲח ִצי ָמלֵ א‪ .‬לִ ְׁשנִ ּיָ ה נִ ְצ ַּבט לֹו ַהּלֵ ב‬
‫ַהּזִ ּכָ רֹון ַהּיָ ִחיד ֵמ ֶא ְתמֹול ַמ ְר ֶאה לֹו ַּב ְקּבּוק ֵ‬
‫חֹוׁשב הּוא לְ ַע ְצמֹו‪ ,‬עֹוד ְמ ַעט ַה ֶּׁש ֶמׁש ָּת ִציץ‬
‫ַעל ַה ַּמ ְׁש ֶקה ַהיָ ָקר ֶׁש ָהלַ ְך לַ ֲא ַבּדֹון‪ַ .‬אְך ֹלא‪ ,‬זֶ הּו וַ ַּדאי ֲחלֹום ‪ֵ -‬‬
‫עֹורר ֶא ְמ ָצא ֶאת ַע ְצ ִמי ׁשֹוכֵ ב לְ יַ ד ַה ַּב ְקּבּוק‪ .‬נִ זְ ּכַ ר ַה ִּׁשּכֹור ַּב ַּב ְקּבּוק‪,‬‬
‫ִמ ֵּבין ָה ֲענָ נִ ים‪ ,‬וְ ָאז ּכַ ֲא ֶׁשר ֶּב ֱא ֶמת ֶא ְת ֵ‬
‫וְ ֹלא יָ כֹל לְ ִה ְת ַא ֵּפק‪ִ ,‬ה ָּטה ֶאת רֹאׁשֹו ַה ִּצ ָּדה ְמ ַב ֵּקׁש לִ ְמצֹא אֹותֹו ֲח ִצי ָמלֵ א‪ֶ .‬אּלָ א ֶׁש ִּב ְמקֹום ַּב ְקּבּוק ְמלֻ כְ לָ ְך‬
‫מֹותם‪.‬‬
‫ּומ ֲע ַדּנִ ים ֶׁש ִּמּיָ ָמיו ֹלא ָר ָאה ּכְ ָ‬
‫רֹואה ֻׁשלְ ָחן ָערּוְך וְ ָעמּוס ְּב ַמ ְט ַע ִּמים ַ‬
‫הּוא ֶ‬
‫ּוב ַמ ְׁש ָקאֹות‬
‫ַה ֻא ְמנָ ם‪ֲ ,‬היִ ָּתכֵ ן‪ּ ,‬כְ לּום ְמ ִציאּות ִהיא זֹו אֹו ֶׁש ָּמא ֲחלֹום? ֲה ֵרי ֵמעֹולָ ם ֹלא נִ ְת ַקל ְּב ֶׁש ַפע ַמ ֲאכָ לִ ים ְ‬
‫צֹובט‬
‫"ׁשּכֹור" וְ ֹלא נָ ִסיְך‪ֵ .‬‬
‫ּוב ֶח ְׁשּבֹון ָּפׁשּוט ֵמ ִבין ּכִ י ָּפׁשּוט ֹלא יִ ָּתכֵ ן ֶׁש ְּמ ֻד ָּבר ִּב ְמ ִציאּות‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי הּוא ִ‬
‫ּכָ ֵאּלֶ ה‪ְ .‬‬
‫ּגֹובר‪.‬‬
‫ֶאת ַע ְצמֹו ְמנַ ֶּסה לְ ִהּוָ כַ ח ַה ִאם ּכָ ְך אֹו ּכָ ְך‪ ,‬וְ ַה ִּבלְ ּבּול ְּבמֹחֹו ַה ְמ ֻט ְׁש ָטׁש ֵ‬
‫יטיב לְ ַהגְ ִּדיר‬
‫חּוׁשֹותיו ֶׁשל ַה ִּׁשּכֹור‪ּ ,‬כְ ֵׁשם ֶׁש ֵה ִ‬
‫ָ‬
‫יטיב לְ ַהגְ ִּדיר ֶאת ְּת‬
‫עֹומד לְ ִצּדֹו ִּפילֹוסֹוף ָהיָ ה ֵמ ִ‬
‫ִאּלּו ָהיָ ה ֵ‬
‫צ'ּואנְ ג ֶטזָ ה‪ָ ,‬חלַ ְמ ִּתי ֶׁש ֲאנִ י ַּפ ְר ָּפר ַה ְמ ַר ֵחף‬
‫"היָ ה זֶ ה יֹום‪ֲ ,‬אנִ י‪ַ ,‬‬
‫צ'ּואנְ ג ֶטזָ ה ְּב ָא ְמרֹו ָ‬
‫זֹאת ַה ִּפילֹוסֹוף ַה ִּסינִ י ַ‬
‫יֹוד ַע ִאם ֲאנִ י ָה ָא ָדם ֶׁש ָחלַ ם ֶׁשהּוא ַּפ ְר ָּפר אֹו ֶׁש ָּמא ַּפ ְר ָּפר‬
‫עֹור ְר ִּתי‪ַ ...‬ע ָּתה ֵאינִ י ֵ‬
‫ָאנֶ ה וְ ָאנָ ה‪ִּ ...‬פ ְתאֹם ִה ְת ַ‬
‫ֶׁשחֹולֵ ם ֶׁשהּוא ָא ָדם"‪ּ .‬כָ ְך ָהיָ ה ַה ִּׁשּכֹור ִמ ְתלַ ֵּבט ַה ִאם הּוא ִׁשּכֹור ַהחֹולֵ ם ֶׁשהּוא נָ ִסיְך אֹו ֶׁש ָּמא נָ ִסיְך‬
‫ֶׁש ָחלַ ם ֶׁשהּוא ִׁשּכֹור‪.‬‬
‫ּכְ ֶׁש ָר ָאה ֶׁש ָה ֵע ֶסק ַרק ִמ ְס ַּת ֵּבְך‪ ,‬וְ הּוא ֹלא ַמ ְצלִ ַיח לְ ַהּגִ ַיע לְ ׁשּום ַמ ְס ָקנָ ה ֶהגְ יֹונִ ית ֶה ְחלִ יט לְ ִה ְתיַ ֵּׁשב וְ לֶ ֱאכֹל‪,‬‬
‫אּולַ י ָהאֹכֶ ל יַ ֲעזֹר לֹו לְ ַס ֵּדר ֶאת ַה ַּמ ֲח ָׁשבֹות‪.‬‬
‫ַרק ִה ְתיַ ֵּׁשב לֶ ֱאכֹל‪ְּ ,‬וד ִפיקֹות חֹוזְ רֹות וְ נִ ְׁשנֹות נִ ְׁש ְמעּו ְּב ֶדלֶ ת ַה ֶח ֶדר‪ִ ,‬הּנִ ַיח ֶאת ַה ַּסּכִ ין וְ ֶאת ַה ַּמזְ לֵ ג וְ ָק ָרא‬
‫ְּבקֹול ָצרּוד ‪" -‬יִ ּכָ נֵ ס!"‬
‫תּובים ִּבכְ ָתב ָצפּוף וְ ָק ָטן‪ְ ,‬מ ַצ ִּפים‬
‫יהם ִמ ְס ָמכִ ים ֲא ֻרּכִ ים ּכְ ִ‬
‫ּוב ֵיד ֶ‬
‫בּוׁשי ְש ָֹרד ִ‬
‫ָּבזֶ ה ַא ַחר זֶ ה נִ כְ נְ סּו ְמ ָׁש ְר ִתים לְ ֵ‬
‫ּומ ַב ְּק ִׁשים ּכִ י יִ ְק ָרא ֶאת ַהּכָ תּוב וִ ַיא ֵּׁשר ֶאת ַה ְּד ָב ִרים‬
‫ימה‪ּ ,‬כָ ְך נִ כְ נָ ִסים ֵהם ָּבזֶ ה ַא ַחר זֶ ה ְ‬
‫ִמ ֶּמּנּו לְ ִאּׁשּור וְ לַ ֲח ִת ָ‬
‫ימת יָ דֹו‪.‬‬
‫ַּב ֲח ִת ַ‬
‫יֹוד ַע ְקרֹא‪ִ ,‬מּיָ ָמיו‬
‫ּכֹור‪/‬הּנָ ִסיְך ַּב ַּד ִּפים ָה ֲא ֻרּכִ ים‪ְ ,‬מנַ ֶּסה לְ ָה ִבין ָמה ּכָ תּוב ָׁשם‪ ,‬וְ לַ ָּׁשוְ א‪ ,‬הּוא ֹלא ֵ‬
‫ַ‬
‫ַמ ִּביט ַה ִּׁש‬
‫ּובכָ ל זֹאת‬
‫יֹוד ַע ְקרֹא ּוכְ תֹב‪ ,‬אֹו ּכְ תֹב ְּוקרֹא‪ְ .‬‬
‫תֹוהה ַה ֻא ְמנָ ם נָ ִסיְך ֲאנִ י? וַ ֲהֹלא ֵאינִ י ֵ‬
‫ֹלא לָ ַמד‪ְ .‬מגָ ֵרד ְּברֹאׁשֹו וְ ֶ‬
‫תּובים ִּבכְ ָתב ֶׁש ֵאינֹו ֻמּכָ ר לִ י ּכְ לָ ל ּוכְ לָ ל‪,‬‬
‫אֹותם ִמ ְס ָמכִ ים ַהּכְ ִ‬
‫ֲה ֵרי ְמ ִב ִיאים לְ ָפנַ י ֶׁש ֶא ְחּתֹם וַ ֲא ַא ֵּׁשר ֶאת ּכָ ל ָ‬
‫ּומעֹולָ ם ֹלא לָ ַמ ְד ִּתי ְּד ָב ִרים ִמּסּוג זֶ ה‪.‬‬
‫ֵ‬
‫ּפֹוסעֹות ַעל ַה ְּׁש ִט ִיחים ָה ַרּכִ ים‪ ,‬וְ ֵעינָ יו‬
‫ּתֹובב ַּב ֶח ֶדר ְּב ִפּזּור נֶ ֶפׁש ָאנֶ ה וְ ָאנָ ה‪ַ ,‬רגְ לָ יו ְ‬
‫עֹומד הּוא ְמ ֻבלְ ָּבל‪ִ ,‬מ ְס ֵ‬
‫ֵ‬
‫נְ עּוצֹות ַּב ֲא ִביזְ ֵרי ַה ְּפ ֵאר ַה ְמ ַמּלְ ִאים ֶאת ַה ֶח ֶדר‪ .‬וְ ַה ְּׁש ֵאלָ ה ַה ֶּמ ְרּכָ זִ ית ִהיא ַה ִאם ִׁשּכֹור ֲאנִ י אֹו נָ ִסיְך?‬
‫טּוח ֹלא‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ֹלא יִ ָּתכֵ ן ֶׁש ִּׁשּכֹור יָ גּור ְּב ַא ְרמֹון ְמפ ָֹאר ֶׁשּכָ זֶ ה‪.‬‬
‫ִׁשּכֹור ֲאנִ י ָּב ַ‬
‫יֹוד ַע ְקרֹא ּוכְ תֹב‪...‬‬
‫וְ נָ ִסיְך‪ֲ ...‬הֹלא ֵאינִ י ֵ‬
‫ׁשּוטה‪ ,‬וַ ַּדאי ּווַ ַּדאי ֶׁשּנָ ִסיְך ֲאנִ י ֶׁש ֲה ֵרי יֹוכִ יחּו‬
‫וְ ָאז עֹולָ ה ְּבמֹחֹו ַה ַּמ ֲח ָׁש ָבה‪ ,‬וְ הּוא ַמּגִ ַיע ֶאל ַה ַּמ ְס ָקנָ ה ַה ְּפ ָ‬
‫יֹוד ַע ְקרֹא ּוכְ תֹב‪ ,‬זֶ ה‬
‫ּומה ֶּׁש ֵאינִ י ֵ‬
‫ִקירֹות ַה ַּביִ ת‪ַ ,‬ה ַּמ ֲאכָ לִ ים‪ַ ,‬ה ַּמ ְׁש ָקאֹות‪ַ ,‬ה ְמ ָׁש ְר ִתים‪ּ ,‬כָ ל ֵאּלֶ ה ֶׁשל נָ ִסיְך ֵהם‪ַ .‬‬
‫יֹוד ִעים ְקרֹא ּוכְ תֹב‪...‬‬
‫ֹלא ֶּפלֶ א‪ּ ,‬כַ ּנִ ְר ֶאה‪ּ ,‬כָ ל ַהּנְ ִסיכִ ים ֵאינָ ם ְ‬
‫אֹותּה ַה ַּמ ְס ָקנָ ה‪ַ ,‬ה ְּבנּויָ ה ַעל ְר ָאיֹות ֶׁשּכָ ֵאּלֶ ה ְּבמ ַֹח ֶׁשּכָ זֶ ה‪.‬‬
‫ָמה ֻא ְמלָ לָ ה ָ‬
‫אֹותנּו לְ ַמ ְס ָקנֹות ְרחֹוקֹות‬
‫מֹובילֹות ָ‬
‫בֹותינּו ִ‬
‫ּדֹומים לִ ְפ ָע ִמים לְ אֹותֹו ִׁשּכֹור ‪ -‬נָ ִסיְך‪ַ ,‬ה ֵאין ַמ ְח ְׁש ֵ‬
‫ּכְ לּום ֵאין ָאנּו ִ‬
‫ימית ֶׁשל‬
‫ּנֹובעֹות ִמּתֹוְך נְ גִ ָיעה ְּפנִ ִ‬
‫ִמן ַה ְּמ ִציאּות ַעל ְּב ִסיס ִּתּלֵ י ִּתּלִ ים ֶׁשל ֶח ְׁשּבֹונֹות ְמ ֻפ ְק ָּפ ִקים‪ַ .‬מ ְס ָקנֹות ֶׁש ְ‬
‫טֹועים לִ ְפ ָע ִמים‬
‫רֹוצה‪ ,‬לַ ְמרֹות ֶׁש ַה ֵּׂשכֶ ל ֹלא ְּב ִדּיּוק ַמ ְסּכִ ים‪ֲ .‬אנַ ְחנּו ִ‬
‫ָרצֹון לְ ַהּטֹות ֶאת ַהּכַ ף לַ ַּצד ֶׁשּבֹו ַהּלֵ ב ֶ‬
‫יטב ֶׁש ָה ֱא ֶמת ֹלא נִ ְמ ֵצאת ָׁשם ֶאּלָ א‬
‫יֹוד ִעים ֵה ֵ‬
‫עֹושֹים‪ַ ,‬על ַאף ֶׁש ֲאנַ ְחנּו ְ‬
‫אֹומ ִרים וְ כֻ ּלָ ם ִ‬
‫ַא ֲח ֵרי ַמה ֶּׁשּכֻ ּלָ ם ְ‬
‫ּומּטֹות ֶאת ַהּלֵ ב‪.‬‬
‫חֹוׁשקֹות ַ‬
‫ְּב ָמקֹום ַא ֵחר‪ּ .‬כִ י ָה ֵעינַ יִ ם ְמ ֻׁש ָחדֹות‪ֵ ,‬הן רֹואֹות‪ֵ ,‬הן ְ‬
‫ּומלֹואֹו ּולְ ַה ִּסיק ַמ ְס ָקנֹות ִחיׁש ַמ ֵהר‪ַ ,‬מ ְס ָקנֹות ֵאּלּו ֻמ ָּסקֹות‬
‫ּומ ְרּגָ לִ ים ָאנּו לְ ַח ֵּׁשב ֶח ְׁשּבֹונֹו ֶׁשל עֹולָ ם ְ‬
‫ְרגִ ילִ ים ֻ‬
‫רּוח‪ֶׁ ,‬שּכָ ל‬
‫רּוח ַעל ּגַ ֵּבי ֲאוִ יר וַ ֲאוִ יר ַעל ּגַ ֵּבי ַ‬
‫ּומ ֻׁשּנִ ים‪ְּ ,‬בנּויִ ים ְּב ִבנְ יָ נִ ים ֶׁשל ַ‬
‫ּומ ֶה ֵּק ִׁשים ׁשֹונִ ים ְ‬
‫ִמּתֹוְך ֲה ָבנֹות ֵ‬
‫ֶק ֶׁשר ֵּבינָ ם לְ ֵבין ַה ְּמ ִציאּות ִהּנֹו ִמ ְק ִרי ְּב ֶה ְחלֵ ט‪.‬‬
‫רּוח"‪.‬‬
‫וְ הּוא ֲא ֶׁשר ָא ַמר ְׁשֹלמֹה ֶה ָחכָ ם ִמּכָ ל ָא ָדם‪" :‬טֹוב ַמ ְר ֵאה ֵעינַ יִ ם ֵמ ֲהלָ ְך נֶ ֶפׁש ּגַ ם זֶ ה ֶה ֶבל ְּורעּות ַ‬
‫לשמור על הלוטו‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫"שלום‪ ,‬אני מדבר עם גברת קרוז?"‬
‫נשמע הקול מעבר לקו‪" .‬שמעתי‬
‫על משפחתכם‪ ,‬והייתי רוצה לקבוע‬
‫עמכם פגישה בקשר להצעה עסקית‬
‫שתוכל לשנות את מצבכם הכלכלי‬
‫הקשה‪ "...‬אמר האיש שהזדהה‬
‫בשם המוזר 'אלפא'‪ .‬לא חלפו שעות‬
‫אחדות ו'אלפא' הופיע בפתח ביתם‪.‬‬
‫הוא התיישב וללא גינונים מיותרים‪,‬‬
‫אמר להם משפט שהכה אותם‬
‫בתדהמה‪" :‬אני מציע לך למלא‬
‫כרטיס לוטו‪ ,‬במספרים שאתן לך‪,‬‬
‫וכאשר תזכי בפרס הראשון אנו‬
‫נתחלק בו"‪ .‬בני הזוג ההמומים הביטו‬
‫אריק סגל‬
‫בו‪ ,‬ושאלו‪" :‬איך תוכל לנחש את‬
‫המספרים בלוטו?"‬
‫"את זה תשאירו לי" ענה האיש‪ .‬והוסיף דרישה נוספת‪" :‬לאחר הזכייה‪,‬‬
‫הכסף יופקד בחשבונכם הפרטי‪ ,‬אך לי תהיה גישה ישירה אליו ואוכל‬
‫לעשות בו שימוש כרצוני‪"...‬‬
‫רבקה רצתה לקום וללכת ולהניח למטורף שנחת ביום בהיר בפתח‬
‫ביתה‪ ,‬אבל טון דיבורו הרציני‪ ,‬ופניו הנחושות נטעו בה הרגשה‬
‫שהאיש בטוח בעצמו‪ .‬היא שקלה בראשה את תביעותיו הכספיות‬
‫של האיש והבינה כי מבחינתה אין לה מה להפסיד‪ :‬הכסף יכנס‬
‫לחשבונה‪ ,‬ומדובר בסכום שהיא ובעלה מעולם לא חלמו אי פעם‬
‫לראות‪ .‬אם הוא רוצה להתעסק עם הכסף‪ ,‬מה זה עניינה? היא‬
‫השיבה לו בחיוב וביקשה שייתן לה הוראות‪ .‬כבר למחרת צלצל‬
‫הטלפון בביתם של בני הזוג קרוז‪ ,‬וקולו של 'אלפא' הקריא סדרת‬
‫ספרות‪ .‬הוא ביקש לדייק ולא לחרוג ולו במספר אחד‪ .‬כבר באותו יום‬
‫מילאה גברת קרוז את כרטיס הלוטו‪ ,‬והמתינה בקוצר רוח ובלב הולם‬
‫לפרסום התוצאות‪.‬‬
‫כאשר הקריין של מפעל הפיס הקריא את סדרת הספרות שתאמה‬
‫את הסדרה שהאיש ביקש‪ ,‬הבינו הזוג קרוז כי הם זכו ב‪ 23-‬מיליון‬
‫דולר‪ .‬הם היו בהלם מוחלט‪ ,‬וביקשו להיות משוכנעים כי הם אינם‬
‫חולמים‪ .‬הם לא הספיקו להתאושש וצלצול הטלפון נשמע‪' :‬אלפא'‬
‫כצפוי התקשר‪ .‬הוא נתן להם שוב סדרת הוראות כיצד להגיע אל‬
‫משרדי הלוטו‪ ,‬מה לומר לפקידי הפיס‪ ,‬היכן להפקיד את הכסף‪,‬‬
‫ובאיזו תכנית חיסכון‪ .‬רבקה ובעלה מילאו אחר הוראותיו בצייתנות‪,‬‬
‫וכעבור שבוע של שיחות ארוכות וראיונות עם אנשי מפעל הפיס –‬
‫נח בחשבונם סכום אגדי של ‪ 8‬מיליון דולר לאחר ניכוי מיסים‪ ,‬ממנו‬
‫נטל 'שותפם' תשעה מיליון דולרים‪.‬‬
‫חייהם של משפחת קרוז השתנו מן הקצה אל הקצה‪ .‬הם עברו‬
‫להתגורר בבית מפואר‪ ,‬רכשו בגדים יפים‪ ,‬מכוניות פאר‪ ,‬ורשמו‬
‫את ילדיהם לבתי ספר מעולים‪ .‬כל העת לא חדלה להציק לרבקה‬
‫השאלה כיצד הצליח האיש לנחש את תוצאות הלוטו‪ ,‬כיצד הוא יכל‬
‫לנבא את המספרים? כעבור חודשיים היא קיבלה תשובה מצמררת‬
‫לכל השאלות‪ .‬בעלה של רבקה נכנס אל הבית רועד בכל גופו ובידו‬
‫עיתון שרכש כעת‪ .‬מבלי יכולת לדבר הוא הצביע על הכותרת‬
‫הראשית ורבקה קראה‪" :‬נעצרו שבעה שודדי לוטו‪ ,‬ששלשלו לכיסם‬
‫למעלה ממאה מיליון דולרים"‪.‬‬
‫בפנים חיוורות קראו בני הזוג את הידיעה שהתפרסמה בעיתון‪.‬‬
‫תכנית תחקירים מטעם מפעל הפיס החליטה לבדוק את יושרם של‬
‫אזרחים מאזורים שונים בארה"ב‪ ,‬כשהיא שולחת בלש סמוי שיציע‬
‫להם עסקה‪ :‬הוא ינחש עבורם את תוצאות הלוטו‪ ,‬הם יתחלקו בזכייה‪,‬‬
‫וגם יאפשרו לו לסחור בכסף‪ .‬האנשים‪ ,‬עניים אומללים נפלו בפח‪,‬‬
‫הסכימו בהתלהבות‪ ,‬והתחלקו עם האיש‪ ,‬שענה לשם 'אלפא' שהיה‬
‫למעשה סוכן של חברת הלוטו ובבא העת הסגיר אותם למשטרה‪.‬‬
‫רבקה ובעלה ידעו כי הם הבאים בתור‪ ,‬ובכל רגע עשויה המשטרה‬
‫לדפוק בביתם ולעצור אותם על חלקם בשוד‪ .‬אלא שהשעות חלפו‪,‬‬
‫וכל ניידת משטרה לא הופיעה‪ .‬חלפו יום וגם יומיים‪ ,‬ושמם של‬
‫משפחת קרוז כאילו נעלם ממחשבי המשטרה‪ .‬בני הזוג הבינו לפתע‬
‫כי התחקירן‪ ,‬שעבד בשירות הלוטו‪ ,‬וידע בכל שבוע את המספרים‬
‫שיעלו‪ ,‬היה למעשה שודד שהחליט כי באחת הפעמים‪ ,‬הוא לא ידווח‬
‫למפעיליו כי גייס עוד בני זוג‪ ,‬ובפעם הזו ישלשל את הכסף לכיסו‪.‬‬
‫הזוג שנבחר על ידו היו בני הזוג קרוז‪ ,‬והם היחידים שלא נעצרו‪.‬‬
‫באותה שעה חשה רבקה את מלא האשמה על מה שביצעה והרהורי‬
‫חרטה עלו בה‪" :‬איך העזתי לעשות דבר כזה? הלא מעולם לא גנבתי!‬
‫גם לא בתקופות הקשות ביותר!" היא ובעלה החליטו להחזיר את‬
‫הכסף למרות הפיתוי העצום‪ ,‬אלא שהם הבינו כי דבר מעין זה יהווה‬
‫הודאה באשמה והם ישלחו לבית הכלא‪ .‬בתום מחשבה מאומצת‬
‫הגיעו השניים לפתרון‪.‬‬
‫שבוע לאחר מכן קיבל אלפא טלפון מידידה של רבקה‪ ,‬שסיפרה‬
‫לו לתומה כי רבקה גילתה לה על התרמית הגדולה שנעשתה והיא‬
‫מבקשת ממנו להגיע להסדר דומה‪ :‬לאיש לא הייתה סיבה לחשוד‪,‬‬
‫הוא היה משוכנע כי רבקה ובעלה לא יסגירו אותו שכן בכך הם‬
‫מסגירים את עצמם‪ ,‬מלבד העובדה שהכסף יילקח מהם‪ ,‬והוא ניאות‬
‫להפעיל את קשריו במפעל פעם נוספת‪ .‬לאחר שהשיחה הוקלטה‬
‫פנו רבקה ובעלה אל תחנת המשטרה‪ ,‬השיבו את כל הכסף‪ ,‬וביקשו‬
‫מבית המשפט להקל בעונשם והם יסגירו את האיש שאחראי לשוד‪,‬‬
‫ושמתעתד לפעול כך גם בהמשך‪...‬‬
‫בית המשפט התרשם מהתגברותם על הפיתוי של שמירת הסכום‬
‫העצום שהיה בידם‪ ,‬ושלח את 'אלפא' אל מאחורי סורג ובריח‪...‬‬
‫***‬
‫בפרשת השבוע נאמר‪" :‬אל תשקצו את נפשותיכם‪ ,‬והייתם קדושים‬
‫כי קדוש אני"‪ ,‬חז"ל ראו את הפרישה מן התאוות כיסוד להצלחה‬
‫בעניינים הרוחניים‪ .‬כאשר‬
‫אדם מצליח להתגבר‬
‫על תאווה קשה‪ ,‬למשל‬
‫אכילה‪ ,‬או גזלה‪ ,‬הוא הופך‬
‫לקדוש – כי ברגע שהוא‬
‫עומד בניסיון אז‪ ,‬מתקיים‬
‫בו הפסוק של 'והייתם‬
‫קדושים' וזה מראה לנו‬
‫ששווה להתאמץ כדי‬
‫להיות קדוש‪...‬‬
‫המשווק הרמאי‬
‫אדון לוי היה משווק מפורסם‬
‫של אופניים חשמליות‪ .‬הוא‬
‫החליט להשקיע הרבה כסף‬
‫בפרסום‪ ,‬ושכר חברה שתבנה‬
‫לו אתר אינטרנט מושקע כדי‬
‫שכל הלקוחות שייכנסו לאתר‬
‫יוכלו לפנות אליו ולהזמין דרכו‬
‫את הסחורה‪ .‬ג'קי שהיה גם הוא‬
‫משווק של אופניים חשמליות‪,‬‬
‫עשה מעשה חמור‪ :‬הוא פרץ‬
‫לאתר האינטרנט של אדון לוי‬
‫וכתב באתר את מספר הטלפון‬
‫שאלה מס' ‪388‬‬
‫שלו‪ .‬הוא עשה מזה הרבה כסף‪,‬‬
‫עד שבאחד הימים תפס אדון‬
‫לוי את המצב‪ ,‬ועלה על הרמאות של ג'קי‪ .‬כעת תובע אדון‬
‫לוי מג'קי את הכסף שהרוויח מכל המכירות שהגיעו מהאתר‬
‫שלו‪ .‬אבל ג'קי טוען‪" :‬נכון שעשיתי מעשה חמור‪ ,‬אבל למה‬
‫אני צריך להביא לך את הרווחים?! הרי הם התקשרו אליי ולא‬
‫אליך‪ ,‬ואני זה שמכרתי להם את הסחורה‪ "...‬מה דעתכם? האם‬
‫ג'קי צריך לשלם לאדון לוי על המכירות שהרוויח דרך האתר‬
‫שלו?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬תלמוד‬
‫בבלי 'בבא בתרא' דף כ"א עמוד ב' במילים‪' :‬אמר רב הונא‪,‬‬
‫מרחיקין מצודת הדג'‪ .‬שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קנ"ו‬
‫סעיף ה'‪ .‬סימן רע"ג סעיף ט"ז‪ .‬סימן רצ"ב סעיף ז' ברמ"א‬
‫ובש"ך סעיף קטן ט"ו‪.‬‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫תשובה לשאלה "להכריח את הקמצן" (שאלה מס' ‪)386‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬מוטי נבחר על ידי תלמידי הכיתה‬
‫לאסוף כסף עבור משלוח מנות למורה‪ ,‬הוא אסף חמישים‬
‫שקלים מכל תלמיד בכיתה חוץ מיאיר שלא היה בכיתה עקב‬
‫מחלה ומוטי החליט על דעת עצמו לשלם במקומו‪ .‬למחרת‬
‫כשיאיר הגיע הוא סירב לשלם את הכסף‪ ,‬ואז מוטי קבע‬
‫בנחרצות כי ימחק את שמו מהרשימה ויאיר כמובן התנגד‪.‬‬
‫האם יאיר צריך לשלם את כל הסכום?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬מוטי לא יכול להכריח את חבריו לכיתה‬
‫לשלם עבור משלוח המנות‪ ,‬אבל אם הוא התמנה מטעם‬
‫בית הספר וחברי הכיתה‪ ,‬כל חברי הכיתה חייבים להשתתף‬
‫במשלוח‪ .‬אבל במקרה שתלמיד נמנע מלהשתתף‪ ,‬אסור לו‬
‫לספר זאת למורה‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬מוטי החליט שהוא רוצה לקנות למורה‬
‫משלוח מנות בסכום של ‪ ₪ 1,500‬ולכן הוא דרש מכל תלמיד‬
‫שישלם חמישים שקלים‪ .‬האם מוטי יכול להחליט זאת על‬
‫דעת עצמו? בהלכה נפסק שרשאים בני העיר‪ ,‬או בעלי אומנות‬
‫לקבוע תקנות שקשורות אליהם וגם יכולים לכפות את דעתם‬
‫ולהכריח את שאר בני העיר‪ ,‬אם הרוב הסכימו לכך‪ .‬אבל אם‬
‫אותם נמנעים נעדרו ממעמד הכרזת התקנות‪ ,‬אי אפשר לחייב‬
‫אותם לעמוד בהן (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"א סעיף‬
‫כ"ח) בסיפור שלנו‪ ,‬אם מוטי היה ממונה מטעם בית הספר‬
‫ורוב תלמידי הכיתה הסכימו למינוי‪ ,‬יש לו סמכות להחליט על‬
‫סכום הגבייה שנראה לו סביר יחסית למטרת העניין‪.‬‬
‫האם מוטי יכול לקבוע מדעתו סכום מסוים?‬
‫מוטי החליט שהוא רוצה לקנות משלוח מנות ב‪₪ 1500‬‬
‫למורה ולפיכך צריך כל אחד לתת ‪ ,₪ 50‬האם בכלל יכול היה‬
‫מוטי לקבוע סכום מדעתו? נראה שאת התשובה לזה נקבל‬
‫ממה שפסק השו"ע בחו"מ רל"א סעיף כ"ח שרשאים בני העיר‬
‫לקבוע כל מיני תקנות שקשורות אליהם‪ ,‬והם יכולים לכפות‬
‫על זה את שאר בני העיר‪ ,‬אבל בתנאי הפוסקים שכל בני העיר‬
‫נכחו במעמד החלטה על התקנות‪ .‬וגם אם לא כולם הסכימו‬
‫להם‪ ,‬והרוב החליט עליהם‪ ,‬זה כבר מחייב את כולם לפעול‬
‫לפיהם‪ ,‬אבל אם לא כולם היו נוכחים במעמד התקנות הם‬
‫אינם יכולות לחייב את שאר בני העיר‪.‬‬
‫אם למוטי יש את הסמכות לגבות ‪ -‬האם הוא יכול לספר‬
‫למורה שיאיר לא שילם?‬
‫בספר 'חפץ חיים' הלכות רכילות כלל א' נפסק שרכילות היא‬
‫אדם ששומע דברים ומספר אותם לאחרים גם אם הם אמת‪,‬‬
‫וגם אם אותו אדם אינו מתכחש לדברים והמספר אינו מתכוון‬
‫לזרוע שנאה ביניהם – עדיין זה איסור 'רכילות' מדאורייתא‪.‬‬
‫ולכן גם אם מוטי יצטרך לשלם את השתתפותו של יאיר‬
‫מכיסו‪ ,‬אסור לו לספר למורה שיאיר לא שילם‪.‬‬
‫אבל ודאי שמוטי לא חייב לכתוב את שמו במשלוח המנות‬
‫כאילו הוא כן שילם‪ ,‬כיוון שהוא מדבר בשם המשתתפים‪.‬‬
‫וזה דומה להלכה שנפסקה לגבי אדם שראה מים מגיעים‬
‫לשדה שלו‪ ,‬ועדיין המים לא נכנסו לשדהו‪ ,‬שמותר לו לעשות‬
‫מחיצה כדי למנוע את כניסת המים למרות שייתכן שהמים‬
‫ייכנסו לשדה חברו ויזיקו לו‪ ,‬מכיוון שהוא מציל את השדה‬
‫שלו‪( .‬סימן שפ"ח סעיף ב') ולכן מוטי לא חייב לרשום את‬
‫יאיר כאחד מהמשתתפים במשלוח המנות‪ ,‬גם אם ייתכן‬
‫שיאיר יינזק מכך‪ .‬ואם יאיר ירצה‪ ,‬יוכל להשתתף כמו כל חברי‬
‫הכיתה‪.‬‬