ידי זהב - שלום לעם
מתחברים לתורה ויהדות 722 ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב לפתגם שבת מרכז 'שלום לעם' משתתף באבלה הכבד של משפחת מיימוני, על נפילת הבן אמיר אושר ז"ל בעת מילוי תפקידו. מייסד מדרשת 'שלום לעם' במושב השחר. בנחמת ציון וירושלים תנוחמו ,ולא תוסיפו לדאבה עוד. גיליון זה יו"ל ע"י מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל 02-5022881 .פקס02-5022991 . כל הזכויות שמורות www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il פרשת תזריע א' ניסן תשע"ו 09לאפריל 2016 שבת פרשת תזריע ,א' בניסן תשע"ו, - 9/4/16חודש הגאולה היום מתחיל חודש ניסן שהוא חודש הגאולה ,כמו שאמרו חז"ל "בניסן נגאלו (ממצרים) ,ובניסן עתידים להיגאל". על ראש חודש ניסן נאמר ש"הוא יום גדול מאוד ,ומסוגל לסימן טוב ,לברכה ולהצלחה" .יש נוהגים ,שלא לאכול מצה כשרה לפסח מראש חודש ניסן, ויש שאינם אוכלים אפילו מצה שאינה כשרה לפסח ,כדי לחבב את טעם המצה שנאכלת בפסח ,ולהראות את החביבות שיש לנו למצוות הבורא. היום ,ראש חודש ניסן ,הוקם המשכן בשנה השנייה לצאת בני ישראל מארץ מצרים ,והיום התחילו הנשיאים להקריב את הקרבנות ,ולכן נוהגים לקרוא כל יום את פרשת הקרבנות ב 12הימים הראשונים של חודש ניסן כנגד 12הנשיאים. יום ראשון ,ב' בניסן תשע"ו 10/4/16- ,ברכת האילנות בחודש ניסן ,יש לנו הזדמנות להודות לקב"ה על עולמו היפה ,ולהכיר לו טובה על האילנות הטובים והפירות המשביעים שהכין לנו ,ועל כל הבריאה הנפלאה שברא בעבורנו .את ההודאה מבצעים באמצעות "ברכת האילנות" ,כאשר יוצאים אל שדה ורואים שני עצי פרי כשהם מלבלבים, ומברכים עליהם "שברא בו בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם בני מי שיש לו יום אזכרה של אחד מבני משפחתו ,כגון הוריו אדם". או זקניו ,באחד מימי ניסן ,רצוי שיברך את ברכת האילנות דווקא ביום האזכרה ,ובכך יעשה תיקון לנשמתו של הנפטר ויעלה את נשמתו בשמיים כפי שאמרו חז"ל 'כי האדם עץ השדה'. יום שני ,ג' בניסן תשע"ו - 11/4/16 ,אפר פרה אדומה בזמן שבית המקדש היה קיים ,היו נוהגים בדיני טומאה וטהרה ,וכאשר אדם היה נטמא בטומאת מת ,היה עליו להיטהר על-ידי שהיזו עליו מים בהם היה מעורב אפר פרה אדומה ,את ההזאה היו מבצעים פעמיים ,ביום שלישי ושביעי ממי ההזאה ,ובערבו של היום השביעי היה האדם נטהר. מסע אל העבר היום ,ג' בניסן ,הזו בפעם הראשונה על הטמאים ,כדי שיספיקו להיטהר עד חג הפסח המתקרב ,ויוכלו להקריב את קרבן הפסח בבית המקדש ,ונמצא שהיום הוא יום המסוגל לתוספת טהרה וקדושה .מי ייתן ,ונזכה השנה כבר להקריב את הפסח בבית המקדש השלישי שייבנה במהרה ,אמן. יום רביעי ,ה' בניסן תשע"ו - 13/4/16 ,ה"אוהב ישראל" היום חל יום פטירתו של הצדיק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, המפורסם על-שם ספרו "אוהב ישראל" .הרב מאפטא היה מגדולי צדיקי החסידות ,והתפרסם באהבתו הגדולה לכל יהודי באשר הוא .רגיל היה לומר ,שכל אדם צריך להיות בעולם כמו כד או בקבוק ,וכמו שהם מקבלים כל מה שבעל הבית מחליט ליצוק לתוכם ,אם זה יין או חומץ ,כך האדם צריך לקבל באהבה כל מה שהבורא עושה עמו .יש נוהגים עד היום לאפות את המצות שלהם דווקא ביום זה ,בו חל יום פטירתו של ה"אוהב ישראל", כדי שזכותו הגדולה תגן עליהם להינצל ממשהו חמץ בחג הפסח. יום חמישי ,ו' בניסן תשע"ו - 14/4/16 ,מחדש היישוב בטבריה היום ,ו' בניסן תק"ד ,נפטר רבי חיים אבולעפיה ,מחדש היישוב היהודי בטבריה ,ומחשובי רבני ארץ ישראל בתקופת התחדשות היישוב בארץ. רבי חיים נולד בחברון ,ובצעירותו עבר לירושלים עם בני משפחתו .מאוחר יותר שימש כשד"ר -שלוחא דרבנן שיצא לארצות הגולה למען עניי הארץ, והתמנה לרבה של קהילת איזמיר שבתורכיה .לפני כ 280-שנה ,החל דאהר אל-עומר השליטו הבדואי של הגליל ,לפעול לתקומתה של העיר טבריה שהייתה חרבה במשך 70שנה ,והוא הזמין את הרב אבולעפיה לשוב ארצה ולשמש כרבה של הקהילה .הרב נענה להזמנתו ,ועל אף גילו המבוגר ,הגיע לטבריה והקים בה את הקהילה היהודית מחדש ,ואף עמד בגבורה כנגד ניסיון הכיבוש של סולימאן פאשה. יום שישי ,ז' בניסן תשע"ו - 15/4/16 ,הרופא הירושלמי היום חל יום פטירתו של הרופא הירושלמי הנודע ,ד"ר רבי משה וולך, שנפטר בז' בניסן תשי"ז ,לפני כמעט 70שנה .ד"ר וולך היה יהודי ירא שמים ,שהקפיד על קלה כבחמורה ,וקיבל על עצמו את הנהגתם של רבני ירושלים ,ובראשם הגאון הצדיק רבי יוסף חיים זוננפלד .הוא למד רפואה בברלין ובווירצבורג ,ובשנת תרנ"א החליט לעלות ארצה על מנת להקדיש את חייו לבני ירושלים ולהחיש להם מזור ומרפא .הוא יזם את הקמת בית החולים הגדול "שערי צדק" ועמד בראשו במשך עשרות שנים .היו לו קשרים מעולים עם השלטון התורכי והבריטי והציל אלפים מבני העיר. ידי זהב מבאט ל החיים כבר מתחילת שנת הלימודים בתיכון חששו הוריו של שמעון להצלחתו של שמעון .הם ידעו היטב שבנם אינו מהתלמידים המצטיינים ,למעשה אפילו ניתן לקבוע בוודאות שהוא נמנה על התלמידים החלשים ביותר שאי פעם דרכו בבית הספר .למרות הניסיונות החוזרים של המורים ללמד אותו חשבון או מקצועות אחרים ,הוא פשוט לא תפס כלום ובהה במורים הפרטיים שהוצמדו לו ,אינו מבין מאומה. אבל למרות הכול ,הייתה לשמעון תכונה מיוחדת שהפכה אותו לאהוב על חבריו, ובגללה הוא זכה לכינוי 'שמעון ידיים' - אבינועם הרש הוא ידע לעמוד על הידיים שלו בדיוק באותה מיומנות שאדם רגיל עומד על רגליו .כיצד הוא הצליח לעשות זאת? הרופאים שיערו שכפי הנראה מדובר בתכונה תורשתית .וכך בכל אירוע ,או כששמעון ראה שאנשים עצובים או משועממים הוא נעמד על רגליו והחל לעשות תרגילים ועמידות ידיים לקול תשואות הסובבים. למרות 'מתנה' מפוקפקת זו ,הוריו של שמעון דאגו מאוד כשבנם עמד לסיים את התיכון" .שמעון יקירי" אמר לו אביו" :זה נהדר שאתה יודע לעמוד על הידיים ,תכונה זו תרמה לך המון .אבל איך אומר זאת?" המשיך בדבריו" :מלעמוד על הידיים עדיין אי אפשר לשלם את החשבונות במכולת" .שמעון שמע את אביו .למרות שלא היה מצטיין במקצועות הלימודיים ,הייתה לו חכמת חיים יוצאת דופן .הוא ידע שאביו צודק, אולם מה הוא יכול לעשות? בבית הספר מעריכים רק תכונה אחת: הצלחה בלימודים .וכך ,שמעון נאלץ בכל זאת לנסות ולסיים בגרות, כדי שאולי יוכל להתקבל איתה בעתיד לעבודה מכובדת ,בלי קשר לכישורי האתלטיקה שלו בעמידה על הידיים .בוקר אחד שמעון נסע עם כיתתו לאצטדיון האתלטיקה העירוני .כשהגיע לשם הוא הרגיש כמו דג במים .היו שם מסלולי ריצה ,דשא רחב ידיים ובעיקר המון מתקנים אולימפיים מיוחדים .מהסוג שספורטאים מתאמנים עליהם במשך שנים, כדי להתחרות באולימפיאדות. שמעון היה מהופנט .הוא הרגיש בתוכו דחף חזק לגשת לעבר המכשירים, אולם כל המכשירים היו מגודרים ורק ספורטאים שנשאו תגים וזוהו על ידי אנשי הביטחון הורשו לעלות עליהם .בדיוק כשחבריו של שמעון הפצירו בו להצטרף אליהם לעבר היציע ,ראה שמעון את אחד המאבטחים שנראה לו מוכר :זה היה איתי ,חברו מילדות .היה ביניהם הפרש של ארבע שנים וכעת איתי עבד באבטחה .גם הוא הכיר כבר את ה'קונצים' של 'שמעון ידיים'. "מה קורה חבר?" פנה אליו איתי בשמחה" :מה אתה עושה כאן?" שמעון החל לספר לאיתי שהגיע לביקור במסגרת בית הספר וכעת הוא היה שמח לנסות את מזלו על המכשירים רק שאסור לו לעלות עליהם ללא רשות. איתי קרץ לשמעון וחייך אליו" :בוא ידידי ,אני אחראי כאן על המאבטחים. בוא תראה לנו מה אתה יודע" שמעון עלה על המתקן הראשון .ליבו פעם כקטר וחישב לקפוץ ממקומו משמחה .הוא החל באופן טבעי לעשות שימוש בידיו וברגליו ובקלילות רבה קפץ והשתלט על המתקן כאילו נולד בתוכו. "היי ,בזהירות!" צעק עליו איתי: "שלא תשבור לי כאן יד או רגל ,אין לנו ביטוח עליך!" .אבל שמעון היה כבר שקוע בתוך התרגילים .הוא החל לקפוץ לאחור ,המשיך בסלטה גבוהה וסיים בתצוגה מרשימה ביותר עד שנחת על שני רגליו. פתאום החלו אנשים להתאסף מסביבו ,הם היו בהלם ולא ידעו מי זה הנער הזר הזה שעושה פעלולים מרתקים בידיו וברגליו. בין האנשים שהתאספו מסביב היה גם מאמן נבחרת מפורסם .הוא צפה בתנועותיו של שמעון בשתיקה. לאחר מכן ניגש לאיתי ושאל אותו: "אתה מכיר את הבחור הזה? מעולם לא ראיתי מישהו שקופץ כל כך טוב על המכשירים ,כולל ספורטאי הנבחרת שלי"... "בטח שאני מכיר!" ענה איתי" :הוא חבר ילדות שלי ,נהגנו לקרוא לו: 'שמעון ידיים' מכיוון שהוא ידע להשתמש בידיו באותה מיומנות שרוב האנשים משתמשים ברגליהם .כבר אז הוא עשה דברים מטורפים". כעבור כמה רגעים סיים שמעון את ה'מופע' שלו ,אדיש לחלוטין לדמותו של המאמן המפורסם שצפה בו בעיון .המאמן ניגש לשמעון והציג את עצמו ,שמעון הכיר אותו מיד .המאמן הציע לשמעון להצטרף לבחינות לנבחרת המחוזית ומשם "לך תדע מה יהיה הלאה "...אמר לשמעון וטפח על כתפו .כשחזר שמעון לביתו ,לא הבינו הוריו מדוע פרצופו קורן משמחה כביכול זכה בפרס השנה. כשסיפר כשמעון להוריו על ההצעה שקיבל מהמאמן המפורסם ,התגובות שלהם היו הססניות ,בתחילה הם חשבו שחבל לו על הזמן וזה שהוא יודע לעשות כמה תרגילים עם הידיים ,זה לא אומר שהוא כבר יכול להתקבל לנבחרת המקצוענים .אבל מכיוון שראו כמה שמחה וסיפוק הביאו לו המתקנים שדיבר עליהם ,הם החליטו בכל זאת לאפשר לו לנסוע לבחינה שארגן לו המאמן המפורסם .בבחינות הציג שמעון לראווה את אחד מהתרגילים הקשים והמורכבים ביותר שנראו באצטדיון .מבחינת שמעון היה מדובר בסך הכול בעוד תרגיל פשוט .המאמן לא ידע את נפשו מהתלהבות ,ומיד כשסיים שמעון הוא הודיע לו בהתרגשות" :מחר בשעה חמש ,יש לנו אימונים .ברוך הבא לנבחרת המחוזית .מכאן הדרך לנבחרת הארצית קצרה מתמיד "...סיכם ולחץ את ידיו. כשרונו הרב של שמעון בתחום האתלטיקה הרשים את כל אנשי הסגל המקצועי .שמעון החל להתחרות באופן מקצועי וקצר הצלחות רבות. הוא זכה באולימפיאדה במדליות זהב והביא גאווה להוריו ,וכמובן 'הרבה כסף למכולת' .הכישרון החבוי שלו ,שהוריו הביעו כלפיו ספקנות רבה, הוכיח את עצמו מעל למשוער... *** אמרו לנו חז"ל" :אין לך אדם שאין לו שעה" .בכל אדם מתחבא כישרון גדול שרק מחכה לרגע ולהזדמנות המתאימה כדי לפרוץ קדימה ולממש את עצמו .אסור לנו אף פעם לזלזל במישהו רק משום שלדעתנו הוא אינו מוכשר מספיק בתחום כזה או אחר .אנחנו צריכים לזכור שלכל אדם יש את הכישורים שלו ,שיפתיעו אותנו כשיתגלו. ֹוך ַל ַּנ ַער ַעל ִּפי ַד ְר ּכוֹ ַּגם ִּכי י ְַז ִקין "חנ ְ ֲ מ ָּנה" (משלי כ"ב ,ו) לֹא יָסוּר ִמ ֶּ כשרוצים להעביר מסר ,צריך להתחשב בשומעים ולראות שיש להם את היכולת לעמוד בקבלת המסרים. יֵׁש לָנּו ּגֹלֶם ּבְ ַמ ְעּגַל הַ חַ ּיִיםֹ סיפור צעיר ּתֹולַ ַעת ְס ָפ ִריםּ ,כָ ְך ָק ְראּו לֹו ּכֻ ּלָ םֹ .לא ָהיָ ה ֵס ֶפר ֶׁשּנִ כְ נַ ס אֹותּיֹות ַּת ַחת יָ דֹו ֶׁשֹּלא ָע ְברּו ּבֹו ֵעינָ יו ִמּכְ ִריכָ ה לִ כְ ִריכָ הִ , הֹוריו יָ ְדעּו ִאם ֻמ ְד ָּפסֹות ִמּכָ ל סּוג ָהיּו ַּב ֲעבּורֹו ֲחגִ יגָ הָ . יֵ ׁש ְּביָ דֹו ֵס ֶפרִ ,אי ֶא ְפ ָׁשר לְ ַד ֵּבר ֵאלָ יו ,הּוא ָּפׁשּוט ֹלא ׁשֹומ ַע. ֵ לְ ֵס ֶפר ֶא ָחד ָהיְ ָתה לֹו ִח ָּבה ְמיֻ ֶח ֶדת ,הּוא ָק ָרא ּבֹו ָהֹלְך ּוב ֲהנָ ָאה ְמ ֻח ֶּד ֶׁשת, וְ ָקרֹא ַּפ ַעם ַא ַחר ַּפ ַעם ִּב ְׁש ִק ָיקה ַ יֹותר ִמּכָ ל ֵס ֶפר ַא ֵחרָ .היָ ה זֶ ה ֵס ֶפר זֶ ה ִּד ֵּבר ֵאלָ יו ֵ "הּגֹלֶ ם ִמ ְּפ ָראג" ָה ַאּגָ ִדיִּ .ב ְד ִריכּות ָע ַקב ילֹותיו ֶׁשל ַ ֲעלִ ָ הּודים ְּב ִע ְּקבֹות אֹותם ָע ְרכּו ַהּגֹויִ ים ַּבּיְ ִ ַא ַחר ַה ְּפ ָרעֹות ֶׁש ָ ֲעלִ ילֹות ָּדם ִמ ְת ַח ְּדׁשֹותָ ,צ ַעד ְּב ִד ְמיֹונֹו ַּב ֲא ֵפלַ ת ַהּלַ יִ ל ִעם ַר ָּבּה ֶׁשל ְּפ ָראג ֶׁש ָהלַ ְך לִ ּצֹר ְּבמֹו יָ ָדיו ֶאת ַהּגֹלֶ ם. אֹותם ִּב ַּצע ַהּגֹלֶ ם ,נִ כְ נַ ס ִעּמֹו ִה ְׁש ַּת ֵּתף ְּבכָ ל ַה ְּפ ֻעּלֹות ֶׁש ָ ׁשֹוטט ִעּמֹו לְ ַמ ְר ֵּת ִפים ֲא ֵפלִ יםִ ,ט ֵּפס ַּב ֲעלִ ּיֹות ַהּגַ ּגֹות ,וְ ֵ ְּב ֶח ְׁשכַ ת לַ יְ לָ ה ְּב ִס ְמ ָטאֹות ֲא ֵפלֹות ַּב ֶּד ֶרְך לְ ַסּכֵ ל ְמזִ ּמֹות נִ ְס ָּתרֹות. ַצ ַער ַעז ִמּלֵ א ֶאת לִ ּבֹו ְּבכָ ל ַּפ ַעם ֶׁש ָהיָ ה ַמּגִ ַיע לְ ֶפ ֶרק ַה ִּסּיּוםֶׁ ,שּבֹו ַהּגֹלֶ ם ְמ ַסּיֵ ם ֶאת ַּת ְפ ִקידֹו וְ רּוחֹו עֹוזֶ ֶבת ֶאת נּוחת עֹולָ ִמים ַּב ֶח ְדרֹון ַה ָּק ָטן ִּב ְק ֵצה ּגּופה לִ ְמ ַ ּגּופֹו לְ עֹולָ ִמיםְּ .ב ַס ְק ָרנּות לִ ּוָ ה ְּבכָ ל ַּפ ַעם ֵמ ָח ָדׁש ֶאת ַה ָ "אלְ ְטנֹוי" ִּב ְפ ָראג. ֲעלִ ּיַ ת ַהּגַ ג ֶׁשל ֵּבית ַהּכְ נֶ ֶסת ַ יֹותר ְּפ ָע ִמיםּ ,כָ ְך ִה ְתּגַ ְּב ָׁשה ְּבלִ ּבֹו ַה ַה ְחלָ ָטהּ ,כִ י ְּבבֹוא ַהּיֹום יִ ְפקֹד ֶאת ְמקֹום ּכְ כָ ל ֶׁש ָּק ָרא ֶאת ַה ֵּס ֶפר ֵ נּוחתֹו ֶׁשל ַהּגֹלֶ םַ .חּיָ ב הּוא לְ ָה ִציץ וְ לּו ַּפ ַעם ַא ַחת ְּב ָפנָ יו ֶׁשל ַהּגֹלֶ ם ,לִ ְראֹות ֶאת ּגּופֹו ,לִ ְבחֹן ֶאת ְּבגָ ָדיו, ְמ ָ ּפּורי ָה ַאּגָ דֹות ֶׁש ָּס ְבבּו ֶאת ַהּגֹלֶ ם. אֹותּה ָׁש ַאב ִמ ְּמלַ אי ִס ֵ לָ חּוׁש ְמ ַעט ֵמ ָה ָע ְצ ָמה ֶׁש ָ יהה ֶׁש ְּבלִ ּבֹוִ ,היא ַרק ִה ְת ַחּזְ ָקהִ .חּכָ ה לָ ֶרגַ ע ֶׁשּבֹו יּוכַ ל לְ ַהגְ ִׁשים לַ ְמרֹות ַה ָּׁשנִ ים ֶׁש ָחלְ פּו ֹלא ּכָ ֲה ָתה ַהּכְ ִמ ָ ֶאת ֲחלֹומֹו ַהּיָ ָׁשן ,לִ ְהיֹות ִּב ְפ ָראג ,לְ ַב ֵּקר ֶאת ַהּגֹלֶ ם. חֹוב ֵקי עֹולָ ם ָע ְמדּו ַּת ַחת נִ הּולֹוַ ,ע ְשֹרֹות ִמּיֶ לֶ ד ָק ָטן וְ ַס ְּק ָרן ָה ַפְך ִמּכְ ָבר לְ ִאיׁש ֲע ָס ִקים ְמכֻ ָּבדֲ .ע ָס ִקים ְ ּפֹועלִ ים ָע ְבדּו ְּב ִמ ְפ ָעלָ יו ,וְ ַהּכֶ ֶסף זָ ַרם לַ ֻּק ָּפה .הּוא ָע ַמד לְ ַהגְ ִׁשים ֶאת ַה ֲחלֹום. ֲ יהִּ ,ב ֵּקר ַּבּמּוזֵ יאֹונִ ים ַה ְמ ֻפ ְר ָס ִמים, אֹות ָ יהָ ,ס ַבב ְּב ִס ְמ ְט ֶ יקֹות ָ ּתֹובב ִּב ְפ ָראגִּ ,ב ֵּקר ְּב ַע ִּת ֶ בּוע יָ ִמים ִה ְס ֵ ֶמ ֶׁשְך ָׁש ַ בּוצת ַּתּיָ ִרים ֶׁש ֶה ֱאזִ ינָ ה לְ ֶה ְס ֵּב ָריו ֶׁשל ַה ַּמ ְד ִריְך ֶׁש ִה ְצ ִּב ַיע "אלְ ְטנֹוי" .הּוא ָע ַמד ִעם ְק ַ וְ גַ ם ְּב ֵבית ַהּכְ נֶ ֶסת ַ ֹאׁשם ְמ ַא ְּׁש ִרים ּכִ י ּגּופתֹו ֶׁשל ַהּגֹלֶ ם"ָ ,א ַמר ַה ַּמ ְד ִריְך ,וְ ַהּכֹל ִהנְ ֲהנּו ְּבר ָ "ׁשם ְטמּונָ ה ָ לְ ֵע ֶבר ֲעלִ ּיַ ת ַהּגַ גָ . "איְך ֶא ְפ ָׁשר לְ ִהּכָ נֵ ס יֹותר ֵמ ֵאי ַּפ ַעםֵ . ָׁש ְמעּו ֵאי ַּפ ַעם ֶאת ָה ַאּגָ ָדהֵ .עינָ יו ֶׁשל ָה ִאיׁש ָּב ְרקּו ,הּוא ָקרֹוב ֵ לְ ָׁשם?" ָׁש ַאל ,וְ ִה ְת ָח ֵרט ּכַ ֲעבֹר ֶרגַ ע לְ ַמ ְר ֵאה ַע ְשֹרֹות זּוגֹות ָה ֵעינַ יִ ם ֶׁשּנִ נְ ֲעצּו ּבֹו ְּב ִת ָּמהֹון. גּועים "סּכָ נָ ה ִהיא לְ ִהּכָ נֵ ס לְ ָׁשםָ ,ה ַאּגָ ָדה ְמ ַס ֶּפ ֶרת ַעל ֲאנָ ִׁשים ֶׁשּנִ כְ נְ סּו וְ יָ ְצאּו ְּפ ִ "אי ֶא ְפ ָׁשר"ָ ,א ַמר ַה ַּמ ְד ִריְךַ , ִ גּופם"... ְּב ָ "היכָ ן הּוא ַה ַּמ ְפ ֵּת ַח?" ִה ְת ַע ֵּקׁש ָה ִאיׁש. ֵ ּובזֶ ה נֶ ְח ַּתם ַה ִּסּיּור ְּב ַאלְ ְטנֹוי. ׁשֹומר ָעלָ יו ִמּכָ ל ִמ ְׁש ָמר"ִ ,סּיֵ ם ַה ַּמ ְד ִריְך ָ "לַ ּגַ ַּבאי ַהּזָ ֵקן יֵ ׁש ַמ ְפ ֵּת ַח ,הּוא ֵ אֹור ַח לְ ֵביתֹו ִּב ְס ָתם יֹום ֶׁשל חֹל. בּוצהָּ ,פנָ ה ֶאל ֵּביתֹו ֶׁשל ַהּגַ ַּבאי ַהּזָ ֵקן ֶׁש ָּׂש ַמח לְ ַק ֵּבל ֵ ָה ִאיׁש ָעזַ ב ֶאת ַה ְּק ָ רֹוצה לְ ִהּכָ נֵ ס לְ ַח ְדרֹו ֶׁשל ַהּגֹלֶ ם ִמ ְּפ ָראגִּ ,ב ְרצֹונִ י לִ ְראֹות אֹותֹוּ .כָ ל ַחּיַ י ֲאנִ י חֹולֵ ם ַעל ָה ֶרגַ ע ַהּזֶ ה". "אנִ י ֶ ֲ יב ְר ַסלִ י לִ ְס ִפ ַירת ְמזֻ ָּמנִ ים. ימן ָהאּונִ ֶ ַהּגַ ַּבאי ֵמנִ ַיע ֶאת רֹאׁשֹו לִ ְׁשלִ ילָ הַ ,אְך ְּביָ דֹו הּוא ְמ ַס ֵּמן ֶאת ַה ִּס ָ ֲח ִבילַ ת ְׁש ָטרֹות יְ ֻר ִּקים נִ ְׁשלֶ ֶפת ֵמ ָה ַא ְרנָ ק וְ נִ ְת ֶח ֶבת לְ תֹוְך יָ דֹו ֶׁשל ַהּגַ ַּבאי ֶׁש ַּמ ְת ִחיל לְ ָהנִ ַיע ֶאת רֹאׁשֹו ּיּובית ֻמ ְחלֶ ֶטת. ׁשּובה ַה ִח ִ נֹוס ֶפת נִ ְד ֶח ֶפת ,וְ ַה ְּת ָ לְ ִחּיּוב וְ לִ ְׁשלִ ילָ ה יַ ְח ָּדוֲ .ח ִבילָ ה ֶ "הּיֹום ָּב ֶע ֶרב ְּב ַא ַחת ֶע ְש ֵֹרה ֶא ֶפס ֶא ֶפס לְ יַ ד ֵּבית ַה ְּק ָברֹות". ַ ּפֹוסעֹות ְּב ֶח ְׁשכַ ת ַהּלַ יְ לָ ה לְ אֹורֹו ֶׁשל ַּפּנַ ס ּכִ יס ָק ָטן, ּדֹומ ִמיםַ .רק ְׁש ֵּתי ְּד ֻמּיֹות ְ ֲח ֵׁשכָ ה ִמ ָּס ִביבָ ,ה ְרחֹובֹות ְ "אלְ ְטנֹוי"ֲ ,ח ִר ָיקה ַקּלָ ה נִ ְׁש ַמ ַעתֵ ,הם ִּב ְפנִ ים. ַה ַּמ ְפ ֵּת ַח נִ ְת ַקע ְּב ֶדלֶ ת ָה ַ ּפֹועם ְּב ָחזְ ָקהַ ,ר ַעד ַקל ָּב ַרגְ לַ יִ ם. ּמֹובילֹות לַ ֲעלִ ּיַ ת ַהּגַ גַ ,הּלֵ ב ֵ ַה ַּפּנָ ס ֵמ ִאיר ֶאת ַה ַּמ ְד ֵרגֹות ַה ִ "ּבֹוא ַא ֲח ַרי" ,נִ ְׁש ַמע קֹולֹו ַה ָּצרּוד ֶׁשל ַהּזָ ֵקן. יטב ַעל ַה ַּמ ְד ֵרגֹות ַה ְּק ִׁשיׁשֹות ,זֵ ָעה ָק ָרה ְמכַ ָּסה ֶאת ּגּופֹו, ַה ְּׁשנַ יִ ם עֹולִ ים ַּב ַּמ ְד ֵרגֹותּ ,כָ ל ְּפ ִס ָיעה נִ ְׁש ַמ ַעת ֵה ֵ נֹוסכֹות ּבֹו ְמ ַעט ִּב ָּטחֹון. ּצֹועדֹות ְּב ִב ְט ָחה ְ חֹוׁשׁשֲ ,א ָבל ַרגְ לָ יו ֶׁשל ַה ָּק ִׁשיׁש ֶׁש ֲ הּוא ְּב ֶה ְחלֵ ט ֵ ּנֹוׁש ֶבת רּוח ַה ֶ ּתֹוק ַע אֹותֹו ְּבחֹור ַה ַּמנְ עּולָ ,ה ַ עֹומ ִדים לְ יַ ד ֶּדלֶ ת ַה ֶח ְדרֹוןַ ,הּזָ ֵקן ׁשֹולֵ ף ַמ ְפ ֵּת ַח ָחלּוד ֵ ֵהם ְ חֹור ֶקת ֲח ִר ָיקה ַעּזָ הּ ,כְ ָבר ָׁשנִ ים ֶׁש ִהיא ֹלא יהם ֶׁשל ֵׁש ִדים וְ רּוחֹותַ ,ה ֶּדלֶ ת ֶ קֹולֹות ֶ ֵ ַּבחּוץ נִ ְׁש ַמ ַעת ּכְ מֹו נִ ְפ ְּת ָחה. ימ ָתנִ ית עֹומד ְּב ִפּנַ ת ַה ֶח ֶדרֵ ,מ ִטיל ְצלָ לִ ית ֵא ְ ַּפּנָ סֹו ֶׁשל ַהּגַ ַּבאי ֵמ ִאיר ֶאת ַה ֶח ֶדר ָה ָא ֵפלֲ ,ארֹון ֵעץ ּגָ דֹול ֵ ַעל ָה ִר ְצ ָּפה. ׁשֹואל ַהּקֹול ַה ָּצרּוד. "מּוכָ ן?" ֵ רֹועד. ׁשּובה ְּבקֹול ֵ ּומזֻ ָּמן!" עֹולָ ה ַה ְּת ָ "מּוכָ ן ְ "עמֹד ּכָ אן ,לְ יַ ד ֶּדלֶ ת ָה ָארֹון". ֲ הּוא נֶ ֱע ַמד לְ יַ ד ֶּדלֶ ת ָה ָארֹוןַ ,ה ֶּדלֶ ת נִ ְפ ַּת ַחתַ ,מ ְר ָאה ּגְ דֹולָ ה ְּתלּויָ ה ַעל ּגַ ב ַה ֶּדלֶ ת ,הּוא ִמ ְתּבֹונֵ ןְ ,מ ַח ֵּפשֹ... ִהּנֵ ה הּוא ַהּגֹלֶ ם ִמ ְּפ ָראגּ ,כָ אן ְּבתֹוְך ַה ַּמ ְר ָאה... * קֹורן לּוט ָּב ֲע ָר ֶפל. ּכָ ְך ְּב ִדּיּוק ,נִ ְר ֶאה ִמי ֶׁשּנִ ְת ָּפס לִ ְד ָב ִרים ַח ְס ֵרי ָמקֹורִ ,מי ֶׁשּנֶ ֱא ָחז ֶּב ֱאמּונֹות ְּת ֵפלֹות ֶׁש ְּמ ָ רּוריםַ ,על ָמס ֶֹרת ָאבֹותַ ,על ְסגֻ ּלֹות נֶ ֱא ָמנֹותַ ,על ַק ְר ַקע ֱאמּונָ ֵתנּו ְצ ִריכָ ה לְ ִה ְת ַּב ֵּסס ַעל ְּד ָב ִרים ְּב ִ דּותנּוֶׁ ,ש ָּבּה ָאנּו ּגֵ ִאים. ּומּוצ ָקה ,זֹו ִהיא יַ ֲה ֵ ָ יאּותית ְמ ִצ ִ נֹוח לָ ֶהם לָ ֲאנָ ִׁשים לְ ִה ָּת ֵפס ְּב ָמס ֶֹרת ְמ ֻפ ְק ֶּפ ֶקת ַעל ְּד ַבר ְסגֻ ּלָ ה זֹו אֹו ַא ֶח ֶרתּ ,ולְ ֵה ָא ֵחז ָּבּה ּכִ ְב ַק ְרנֹות ַ ַה ִּמזְ ֵּב ַח. קֹורן ִמ ָּמקֹום ָקדֹוׁשִ ,מ ָּמס ֶֹרת ָאבֹות אֹו ִמ ְּמקֹורֹות מּורים ּכְ ֵדי לִ ְפסֹל ָחלִ ילָ ה ְסגֻ ּלֹות ֶׁש ְּמ ָ ֵאין ַּב ְּד ָב ִרים ָה ֲא ִ אֹותם ֲאנָ ִׁשים. ימנִ יםַ ,אְך ְּב ֶה ְחלֵ ט יֵ ׁש ָמקֹום לִ ְבּדֹק ַה ִאם ֲאנַ ְחנּו ֹלא ֵמ ָ ְמ ֵה ָ יהם ָק ְראּו ִּבגְ זִ יר ִעּתֹון ֶׁש ָע ַבר ִמּיָ ד לְ יָ ד ְּב ַקּנָ אּות ּכְ ִאּלּו נֶ ֶא ְמ ָרה ׁשֹומ ִרים ַעל ְסגֻ ּלֹות ֶׁש ֲעלֵ ֶ טֹובים ְ ַר ִּבים ּגַ ם ִ נֹוהים רּוחנִ ּיּות חֹולֶ ֶפת ,וְ ִ ּוב ַע ְצמֹו ,נִ ְס ָח ִפים ַא ַחר ּכָ ל ַמ ָּׁשב ֶׁשל ָ יֹוחאי ִּבכְ בֹודֹו ְ ִמ ִּפיו ֶׁשל ַר ִּבי ִׁש ְמעֹון ַּבר ַ ַא ַחר ּכָ ל ִּפ ַּסת ְסגֻ ּלָ ה ּכְ מֹו ָהיְ ָתה ֶק ֶרׁש ַה ַה ָּצלָ ה ָה ַא ֲחרֹון ֲעלֵ י ֲא ָדמֹות. קֹומם ֻמּנָ חִּ ,ב ְתנַ אי ֶׁש ָע ְברּו ֶאת חּוׁש ַה ִּבּק ֶֹרת ,נִ ְב ְּדקּו וְ ָע ְמדּו בֹודם ִּב ְמ ָ יהם ּכְ ָ ֹלא זֹו ַה ֶּד ֶרְךַ .ה ְּסגֻ ּלֹות לְ ִמינֵ ֶ גּועים ּכִ י ֹלא יהםָ ,אז נּוכַ ל לִ ְהיֹות ְר ִ ימןּ ,וגְ דֹולִ ים ָס ְמכּו ָעלָ יו ֶאת יְ ֵד ֶ קֹורם נִ ְמ ָצא ְמ ֵה ָ ְּב ִמ ְב ַחן ַה ָּמס ֶֹרתְ ,מ ָ יהם. נִ ְס ַח ְפנּוֹ ,לא נָ ַפלְ נּו ַּב ַּפח ֶׁשאֹותֹו ָט ְמנּו לָ נּו ַׁש ְרלְ ָטנִ ים לְ ִמינֵ ֶ להבין את הרמז סיפור לשבת הפקס צלצל ופלט את ההזמנה הרשמית למערכת העיתון .כשהציע גילי את מועמדותו כעיתונאי במערכת העיתון הנפוץ 'פנסי' שבמדינת קרוליינה ,הוא ידע כי יקבל תשובה חיובית מהירה המלווה ברשימת בונוסים שמנה .שמו של גילי כעיתונאי מוכשר הלך לפניו, ורשימת החשיפות והתחקירים שלו הייתה מוכרת לכל עורך ומו"ל במרחב התקשורתי במדינה .התשובה החיובית לא איחרה מלהגיע ,וגילי סיכם את תנאיו עם המערכת בתוך זמן קצר .מה שאנשי העיתון לא ידעו הוא שגילי הוא יהודי שומר תורה ומצוות ,ששב אל אריק סגל חיק יהדותו רק לפני כשנתיים. גילי הגיע בשעות הבוקר המוקדמות למקום עבודתו החדש ,כשהוא חבוש בכיפה ,ופנה הישר אל משרדו של עורך המשנה .הלה הביט בגילי חבוש הכיפה ועטור הציצית ,והאנטישמיות שבו התעוררה במהירות. הוא כעס על עצמו שלא בירר מספיק את זהותו של העיתונאי המוערך שהתקבל לעבודה ,אך ידע כי כעת לא יוכל להתפטר ממנו לאחר שהחוזה ביניהם כבר נחתם ,ובוודאי לא כשהעילה לפיטורים היא מוצאו של גילי .הוא הצליח לכבוש את שנאתו והפנה את גילי לתא קטן בקצה המסדרון ,ללא חלונות ואוורור ,ואמר לו" :זהו החדר שלך!". גילי ההמום ניסה למחות ,אבל סגן העורך אמר" :זה מה שיש כרגע ,אני מצטער" .גילי חרק שיניים ,אך לא אמר מילה .הוא סידר את חפציו וניגש שוב לסגן העורך כשהוא מבקש לשמוע מהן המשימות העיתונאיות שאליהן ישלח .סגן העורך הביט בו בקרירות ואמר לו" :האמת שכעת אין לנו צורך בכיסוי כל שהוא ,תנוח בינתיים בחדרך" .גילי התחיל להבין במה מדובר ,והשיב" :אני מצטער לא באתי לכאן כדי לנוח ,אני דורש שתשלח אותי למשימה עיתונאית ,אחרת איאלץ לפנות לעורך הראשי ולפרסם זאת בתקשורת" .סגן העורך האנטישמי נאנח ואמר" :תעבור על מדור 'דרושים' ו'מכתבים למערכת' בעיתון ,תראה אם יש שם איזו ידיעה מעניינת ,או אולי עיתונאי שמחפש עבודה "...גילי הבין את הרמז .סגן העורך שולח אותו למשימה משעממת ,כשהוא רומז לו כי כדאי שיחפש עיתונאי אחר שימלא את מקומו ,ורצוי שלא יהיה יהודי כמותו .גילי לא נכנע בקלות .הוא הודה לסגן העורך וחזר לשולחנו .בעמוד האחרון של העיתון הופיעה רשימת 'דרושים' ומדור 'מכתבים למערכת' .גילי הוציא לורד והחל לסמן את המודעות השונות .רובן של המודעות הכילו פרטי ביקוש עבודה חסרי עניין ,אבל אז נתקל גילי במודעה הקטנה הבאה: "דרוש שם לתינוק" .הוא רפרף עליה מבלי לשים לב ,אבל אז חזר וקרא שוב את המודעה המוזרה" :דרוש שם לתינוק" .מה זאת אומרת דרוש שם לתינוק ,וכי חסרים שמות? הוא משך בכתפיו וחייג למספר הטלפון שהיה רשום במודעה. בצד השני ענה לו גבר צעיר שגולל בפניו בקצרה סיפור מוזר :האיש, שנקרא הוגו סיפר לעיתונאי כי הוא אזרח אמריקאי המתגורר באזור ,וכי לפני שבועיים נולד לו תינוק קטן וחמוד .הסב של אשתו הוא אדם זקן כבן 95השוהה בבית אבות ואינו מסוגל לדבר ,אבל ראשו עדיין צלול. כאשר הגיעו הוגו ורעייתו לסב הזקן וסיפרו לו על הולדת התינוק ועל השם שהם רוצים להעניק לו – 'לוקאס' ,האדימו פניו של הזקן ,והוא נענע בראשו בחזקה לשלילה .הוגו ורעייתו ניסו להרגיע את הזקן אך הוא סימן להם שוב ושוב כי הוא כועס מאוד על השם שבחרו ,והם ניסו להציע שמות נוספים .אבל הסבא סירב לשמוע .מאחר שהוא לא היה מסוגל לדבר ,לא הצליחו השניים להבין מה הוא רוצה .הוא אמנם הציע בתחילה להתעלם מהסבא ,אך אשתו שהייתה קשורה אליו מאוד ,סירבה .כעת הם מנסים לגלות באיזה שם מעוניין האיש הקשיש .בסופו של דבר ,פרסם הוגו מודעה קטנה בעיתון ,מתוך תקווה קלושה כי מישהו שיתוודע אליה, ימצא את הפתרון לסיפור המוזר. גילי הסקרן ביקש להיפגש עם הסב ,והוגו הסכים לבא איתו לבית האבות. כשהגיעו השניים בשעת בוקר מוקדמת הציג הוגו את גילי בפני הקשיש שישב בכיסא גלגלים ונעץ עיניים בזרועו החשופה של גילי" .על מה הוא מסתכל?" שאל גילי את הוגו שמשך בכתפיו ואמר" :אין לי מושג .אמרתי לך שהוא מוזר!" .הזקן המשיך להביט בזרועו של גילי ואז הוא העביר את אצבעותיו בעדינות על סימני רצועות התפילין שנותרו בפרק ידו השמאלית ,שעליה הניח תפילין רק שעה קודם לכן. בבת אחת הבין גילי כי הזקן שלפניו אינו אלא יהודי ,והוא פנה אל הצעיר שעמד לצדו ושאל בחדות" :האם אתם יהודים?" הוגו פרץ בצחוק והשיב כי לא רק שהם אינם יהודיים ,אלא הם אף מבקרים בכנסייה מעת לעת, ומכאן הרצון שלהם לקרא לתינוק בשם לוקאס – שם נוצרי למהדרין .גילי ביקש ממנו רשות לערוך עליהם עבודת שרשים קטנה שבסיומה התברר לו כי הסב ,הינו יהודי ניצול שואה ,שלאחר המלחמה התיישב בארצות הברית ,התחתן עם יהודייה ,ונטמע באוכלוסייה המקומית .ההיטמעות שלו בסביבתו הצליחה כל כך עד שבתו ונכדתו לא ידעו שהם יהודים. כעת בסוף ימיו ,שמע הסב כי נולד לו נין יהודי ,והרעיון שהוא יקרא בשם 'לוקאס' עורר אצלו תאים רדומים והנקודה היהודית שבו התעוררה .הוא לא היה מסוגל למות בידיעה שנינו ימשיך את השושלת המשפחתית תחת שם נוצרי מובהק .הוגו ורעייתו שמעו את התגלית המפתיעה של העיתונאי והחלו לנסות ולגלות את שורשיהם ולנסות לברר מהי היהדות... עם בוקר נחתה על שולחנו של עורך המשנה האנטישמי כתבה מרתקת, עם סיפורם המופלא של הסב ,הנכד והנכדה ,שמצאו את דרכם ליהדות באופן מעורר השתאות .לסגן העורך האנטישמי וטעון הרעל ,לא הייתה ברירה ,אלא לפרסם את הידיעה בכותרת הראשית של העיתון ,ולהודות לגילי על הכתבה המרתקת... *** בפרשתנו אנו לומדים על ה'נגעים' שמופיעים על גופו של האדם ,בביתו ,או בבגדיו .חז"ל מלמדים אותנו ,כי הנגעים הללו הם 'רמזיו של הקב"ה עם האדם באמצעות הנגעים' .על היהודי מוטלת החובה למצוא את הרמזים הללו ,ולהבין את המסרים שה' שולח לו גם במקומות לא שגרתיים ,ולא צפויים ,כמו נגע בבגדים ,ולנסות להבין מה נדרש ממנו לתקן את דרכו ולהתקרב אל הבורא. הכלב המאולף בית המדרש "וואו ,כבה לנו האור!" הצטערו בני משפחת כהן ,כשהאור כבה בפתאומיות בעיצומה של סעודת השבת המשפחתית. "מה נעשה עכשיו ,איך נשב כולנו בחושך?" תהו בני המשפחה. "רגע ,יש לי פתרון!" אמר ערן. "אני יכול לקרוא לג'וני הכלב המאולף של משפחת רביבו, ולרמוז לו שידליק את האור ,אני שאלה מס' 389 אומר לכם שהכלב שלהם ממש חכם ,הוא יבין אותי והוא ידליק לנו את האור!" "מה פתאום?" התנגד אורי" .אסור בכלל לקרוא לכלב ולהשתמש בו כדי להדליק את האור בשבת!" "מי אמר לך?" דחה ערן את דבריו" .אתה יודע מה? בא נלך רגע לבית של הרב מלכיאל ,רב השכונה .והוא יפסוק לנו האם מותר או אסור להשתמש בכלב כדי להדליק את האור "...השניים נגשו לביתו של הרב שיכריע עבורם את ההלכה .מה לדעתכם פסק להם הרב? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף כ"ג עמוד ב' במילים' :שיסה בו את הכלב ,פטור' .ובשולחן ערוך 'אורח חיים' סימן רס"ו סעיפים א'-ב' וב'משנה ברורה'. תשובה לשאלה "משלוח מנות אחרי פורים" (שאלה מס' )387 תקציר השאלה השבועית :הרב צבי שלח משלוח מנות מכובד לתורם המרכזי שמלווה את המוסד בראשותו, אבל משום מה המשלוח לא הספיק להגיע לפני פורים. הוא התקשר לבטל את המשלוח ,ובעל החברה הסביר לו שהמשלוח יצא לדרך והשליח לא זמין ואין לו איך להודיע לו על הביטול .כשהרב צבי ביקש בכל זאת לבטל את המשלוח אמר לו בעל החברה כי יבקש מהשליח לקחת את המשלוח בחזרה מהתורם ,הרב צבי סירב כמובן .כעת האם הוא צריך לשלם על המשלוח למרות שהוא לא הגיע בזמן? תשובה בקצרה :אם המשלוח לא הגיע עדיין הרב צבי אינו חייב לשלם ,ואם כבר שילם מראש הדבר תלוי האם שווה לו שהמשלוח הגיע בכל זאת באיחור .אם כן ,ישלם כשווי המוצרים שבמשלוח ,ולא יותר מכך. תשובה בהרחבה :אדם שהזמין מוצר לזמן מסוים ,כגון: מצות לחג הפסח ,והמוכר לא הצליח לספק את הסחורה בזמן .האם המזמין חייב לשלם על הסחורה גם אם היא כבר לא רלוונטית כעת? בהלכה נפסק שהמזמין פטור מלשלם ,כיוון שהגעת המשלוח בזמן הכרחית לנחיצותו של המשלוח .אבל אם ממד הזמן אינו כל כך חשוב בשעת הקנייה ,וההגעה בזמן אינה תנאי עיקרי לרכישה יש בדין זה מחלוקת הפוסקים: דעת הט"ז שאי אפשר לבטל את העסקה ואילו דעת הש"ך שאפשר לבטל את העסקה. בסיפור שלנו ,הדבר תלוי באופיו של התורם המכובד שיקבל את המשלוח .אם הוא אדם קפדן ,שבשבילו משלוח אחרי פורים הוא ביזיון והדבר יבייש את הרב צבי ודאי שהמזמין אינו חייב לשלם על המשלוח ,אבל אם הוא אדם נוח הדבר יהיה תלוי במחלוקת הפסוקים שהבאנו ,ולהלכה אם לא שילם עדיין – אינו חייב לשלם ,אבל אם הכסף כבר שולם מראש ,הרב צבי אינו יכול לתבוע את הכסף בחזרה. כשה'מקח' מתבטל ,האם המוכר יכול לקחת את המשלוח בחזרה למרות שזה גורם ביזיון לשולח? הדעה ההלכתית היא ,שהמוכר יכול לקחת את המשלוח בחזרה למרות שזה מבייש את השולח ,ואם השולח אינו מעוניין בכך ,הוא יצטרך לשלם עליו .אמנם מלכתחילה אסור למוכר לקחת את המשלוח בחזרה על דעת עצמו ולבייש את השולח ,אבל אם לשולח יש הזדמנות לשלם על המשלוח ולהשאיר את המצב כמות שהוא ,המוכר יכול לאלץ את השולח לשלם או שייקח בחזרה את המשלוח גם אם ייגרם לו מכך אי נעימות ,מכיוון שלא הסכים לשלם על המשלוח .אבל בכל מקרה אם הוא כן מחליט לשלם ,בוודאי שהוא לא משלם לפי מחיר מלא של משלוח מנות לפורים, אלא לפי ערך מוזל של משלוח כזה ביום רגיל ולפי שווים של המוצרים שנשלחו כיוון שהשולח לא נהנה מהם ,ובעל החברה לא הפסיד יותר משווי המוצרים.
© Copyright 2024