‫על מרכז לתורה בליבה של העיר רעננה • על בית כנסת שהוקם ב‪...‬‬
‫קניון • נס גלוי שהתרחש למתפללי בית הכנסת – יחד עם כל באי‬
‫הקניון • ציצית שהצילה • וגם‪ :‬מדוע "סידר" מורנו הרב שליט"א‬
‫את בית הכנסת מחדש? • זכות רבי חיים פינטו זיע"א‬
‫‪[email protected]‬‬
‫דבר המערכת‬
‫“חג המצות"‪ ,‬כהגדרת התורה‪ ,‬הוא הוא “חג החירות"‪.‬‬
‫‘מצה' פירושה גם מריבה‪ .‬עם צאתנו ממצריים והגדרתנו כעם‪,‬‬
‫עמו הנבחר של בורא העולם‪ ,‬הוכרזה מריבה בינינו לבין כל העמים‬
‫האחרים המתקנאים בנו‪.‬‬
‫תושבי ארץ הקודש חשים במהלך חצי השנה האחרונה את אותה מצה ומריבה‬
‫על בשרם‪ .‬מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה ובהלה‪.‬‬
‫עם כל זאת חשוב והכרחי לזכור כי “לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו"‪ ,‬הם אינם‬
‫הראשונים‪ ,‬אין להם ‘זכויות יוצרים' על אותה מצה ושנאה‪ ,‬כנגדם וכנגד קודמיהם‬
‫לשנאה הובטחנו באותה הבטחה נצחית ש"הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם"!‬
‫ימי ‘חג חרותנו' הם הימים המסוגלים לחיזוק הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא‪ .‬קשר‬
‫שבזכותו יצילנו ה' מידם ומיד כל הקמים עלינו‪.‬‬
‫גליון מס' ‪18‬‬
‫ניסן תשע"ו‬
‫יו"ל על ידי‬
‫עורך ראשי‬
‫הרב אריה מוסבי‬
‫חברי מערכת‬
‫הרב בנימין כהן‬
‫הרב מרדכי זר‬
‫הרב אברהם יאיר נקי‬
‫הרב יוסף אלקובי‬
‫הרב בנימין תורג'מן‬
‫הרב אביתר משה‬
‫עורכת גרפית‬
‫ג‪ .‬לוריא‬
‫כתובת המכון‬
‫רחוב בית וגן ‪8‬‬
‫ירושלים‬
‫ת‪.‬ד‪16253 .‬‬
‫ירושלים ‪91162‬‬
‫טלפון‪02-6433605 :‬‬
‫פקס ‪02-6433570‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫זכות גדולה היא לנו להגיש לפניכם את הגליון הזה שכהרגלנו בקודש מלא וגדוש‬
‫כולו בדברי תורה‪ ,‬אמונת חכמים ודיווחים על הנעשה ונשמע במוסדותינו בכל רחבי‬
‫העולם כולו‪.‬‬
‫מרגש במיוחד הוא הסיפור שמופיע בגליון זה ובו גוללנו את הניסים הגלויים‪ ,‬מדהימים‬
‫ממש‪ ,‬שהתרחשו בקהילה הנפלאה ‘קול חיים' שברעננה‪.‬‬
‫המסר המרכזי שאותו שוזר מורנו ורבנו שליט"א בכל אחת מדרשותיו על כח התורה‬
‫וזכותה המגינה נראה בבירור באותו נס הצלה מופלא שהתרחש בעיר רעננה‪.‬‬
‫מורנו ורבנו שליט"א הגיע לדור בקביעות בארץ הקודש‪ ,‬כעת זוכים רבים מבני ארץ‬
‫הקודש לשמוע מאמרותיו‪ ,‬להתבשם וליהנות מעצותיו וברכותיו‪ ,‬ולשהות יותר במחיצתו‬
‫ובזמינות גבוהה מבעבר‪.‬‬
‫כח התורה גדל והתרבה בסיעתא דשמיא בכל רחבי הארץ עם בוא הרב לדור כאן‪,‬‬
‫בעיר רעננה הוא משנה באופן מוחשי את חייהם של אנשים רבים ומקרין משם על‬
‫פני כל תבל‪.‬‬
‫במסירות נפש של ממש מייגע הרב שליט"א את עצמו בכדי להגיע לכל יהודי בכל‬
‫פינה ברחבי העולם‪ ,‬להשמיע באזניו מילות חיזוק‪ ,‬עידוד ונחמה‪ .‬לאמץ את רוחם של‬
‫אחים יקרים ולכוונם אל הדרך והמסילה העולה בית א‪-‬ל‪.‬‬
‫אם אין קמח אין תורה" אמרו חז"ל‪ ,‬כח התורה הנפלא הזה‪ ,‬של המוסדות המפוארים‬
‫שהוקמו ומתקיימים על ידי הרב שליט"א עומד על נסיעותיו התכופות של רבנו שליט"א‬
‫לרחבי העולם היהודי כולו‪.‬‬
‫בחג החירות הבא עלינו לטובה נשב כולנו יחד‪ ,‬כל תלמידי ואוהדי בית רבנו שליט"א‪,‬‬
‫כאיש אחד בלב אחד בתפילה לחירות אמיתית‪ ,‬לשוב ה' את שיבת ציון ובציפיה לביאת‬
‫המשיח וליום שבו נוכל כולנו יחד לאכול שם‪ ,‬בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו‪ ,‬מן‬
‫הזבחים ומן הפסחים ברוב גילה ודיצה‪.‬‬
‫חג שמח!‬
‫המערכת‬
‫תוכן העניינים‬
‫לקבלת הבטאון והעלון בדוא"ל‬
‫שלחו בקשה לכתובת‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫דברות קודש‬
‫לא לפסוח‬
‫על שתי הסעיפים‬
‫על מרכז לתורה בליבה של העיר רעננה • על בית כנסת שהוקם ב‪...‬‬
‫קניון • נס גלוי שהתרחש למתפללי בית הכנסת – יחד עם כל באי‬
‫הקניון • ציצית שהצילה • וגם‪ :‬מדוע "סידר" מורנו הרב שליט"א‬
‫את בית הכנסת מחדש? • זכות רבי חיים פינטו זיע"א‬
‫‪8‬‬
‫בשער‪:‬‬
‫מוסדות "קול חיים" רעננה‬
‫והגדת‬
‫מבחר סיפורים ומעשיות‬
‫מרבותינו גדולי הדורות‬
‫מוסדות‬
‫"פניני דוד"‬
‫ירושלים‬
‫‪10‬‬
‫פניני‬
‫שיר השירים‬
‫‪16‬‬
‫מנהג ישראל‬
‫דין הוא‬
‫‪18‬‬
‫הכנה‬
‫לחג השבועות‬
‫ממית עצמו‬
‫באהלה של תורה‬
‫‪22‬‬
‫אורות ומראות‬
‫מרכז רוחני "קול חיים" רעננה‬
‫הנס המתנוסס ברעננה‬
‫רחוב בית וגן ‪ 8‬ירושלים‬
‫ת‪.‬ד‪ 16253 .‬ירושלים ‪91162‬‬
‫טלפון‪02-6433605 :‬‬
‫פקס ‪02-6433570‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫מוסדות‬
‫"אורות חיים ומשה"‬
‫אשדוד‬
‫רחוב האדמו"ר מבעלזא ‪ 43‬אשדוד‬
‫טלפון‪08-8566233:‬‬
‫פקס‪08-8521527:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫מרכז רוחני‬
‫"קול חיים"‬
‫רעננה‬
‫רחוב אחוזה ‪ 98‬רעננה‬
‫טלפון‪09-8828078 :‬‬
‫פקס‪09-8828077 :‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫מוסדות‬
‫"אור חיים ומשה"‬
‫פריז ‪ -‬צרפת‬
‫‪Ohr Haim Ve Moche‬‬
‫‪rue du Plateau - 75019 ,32‬‬
‫‪Paris - France‬‬
‫‪Tel: +331 42 08 25 40‬‬
‫‪Fax: +331 42 06 00 33‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫מוסדות‬
‫"חברת פינטו"‬
‫ניו יורק‬
‫‪Chevrat Pinto‬‬
‫‪West 78th St. New York 207‬‬
‫‪NY 10024 U.S.A‬‬
‫‪Tel: 1 212 721 0230‬‬
‫‪Fax: 1 212 721 0195‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫דברות‬
‫לא לפסוח על‬
‫שתי הסעיפים‬
‫דברות קודש‬
‫קודש‬
‫דברי חיזוק שנאמרו‬
‫מפי מורנו ורבנו הגה"צ‬
‫רבי דוד חנניה פינטו שליט"א‬
‫דברי חיזוק שנאמרו‬
‫מפי מורנו ורבנו הגה"צ‬
‫רבי דוד חנניה פינטו‬
‫שליט"א‬
‫חג הפסח‬
‫“וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו‬
‫נס קריעת ים סוף הוא אחד הניסים‬
‫המופלאים בהיסטוריה המפוארת‬
‫של עמנו‪ ,‬העם היהודי‪ .‬ויש לעמוד‬
‫על מספר נקודות בנס מיוחד זה‪,‬‬
‫אשר אירע לאבותינו לפני אלפי‬
‫שנים‪ ,‬אך וודאי טמונים בו מסרים‬
‫עצומים לדורי דורות‪.‬‬
‫ראשית יש להבין‪ ,‬מדוע ראה הקב"ה‬
‫צורך לגרום לפרעה לרדוף אחר בני‬
‫ישראל עד לים סוף‪ .‬הלא פרעה‬
‫הסכים כבר והתרצה לשלח את בני‬
‫ישראל מארצו‪ ,‬והוא גם נתן בידם‬
‫צאן ובקר לרוב שיזבחו לה'‪ .‬ואף‬
‫ביקש מהם שיתפללו בעדו בדרכם‬
‫כמו שנאמר (שמות י"ב ל"א ‪ -‬ל"ב)‬
‫“ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר‬
‫קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני‬
‫ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם‬
‫גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר‬
‫דברתם ולכו וברכתם גם אותי" וחז"ל‬
‫אומרים (מדרש תנחומא בשלח א)‬
‫שפרעה אף ליווה את בני ישראל‬
‫‪4‬‬
‫מספר פסיעות בצאתם ממצרים‪ .‬אם‬
‫כן לשם מה היה צורך להכביד שוב‬
‫את ליבו שירדוף אחר בני ישראל?‬
‫ואם המטרה הייתה אכן להביאם‬
‫לים סוף כדי להטביעם ולאבדם‬
‫מן העולם ‪ -‬הלא יכול היה הקב"ה‬
‫להשמידם גם בתוככי מצרים‪ ,‬ומדוע‬
‫היה צורך להביאם עד לים סוף?‬
‫ונראה לי לומר כי בכוונה תחילה‬
‫רצה הקב"ה להשמיד את מצרים‬
‫בדווקא על ים סוף‪ ,‬כדי שיראו בני‬
‫ישראל לנגד עיניהם כיצד ממלכת‬
‫מצרים האדירה קורסת ונופלת‪,‬‬
‫והיאך פרעה וחילו טובעים במימי‬
‫הים מבלי יכולת להושיע את‬
‫עצמם‪ .‬ויהא זה להם לאות ולזיכרון‬
‫לדעת כי אין ממש בטומאת מצרים‬
‫וחרטומיה‪ ,‬אשר החזיקו עצמם‬
‫למכשפים בעלי כוחות עליונים שיש‬
‫בידם את היכולת לשלוט בבריאה‪.‬‬
‫כך יבינו בני ישראל שאין מאומה‬
‫בכוחו של פרעה שהחשיב עצמו‬
‫בגאווה אווילית לאלוה‪.‬‬
‫ולא בכדי בחר הקב"ה להוכיח זאת‬
‫לבני ישראל‪ ,‬דווקא בצאתם ממצרים‬
‫ובעומדם על הים‪ .‬ויש להסביר זאת‬
‫על פי המסופר בנביא (מלכים‬
‫א' פרק י"ח)‪ .‬בשעה שהתכנסו‬
‫כל ישראל למרגלות הר הכרמל‪,‬‬
‫וביניהם ארבע מאות איש מנביאי‬
‫הבעל‪ ,‬עמד אליהו הנביא לנגדם‬
‫ואמר להם “עד מתי אתם פוסחים‬
‫על שתי הסעיפים אם ה' האלהים‬
‫לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו"‪.‬‬
‫באותה תקופה היו רבים מעם‬
‫ישראל אשר עסקו בתורה ואף קיימו‬
‫את המצוות‪ ,‬אך בד בבד היו גם‬
‫אדוקים בעבודה זרה רח"ל‪ .‬ועליהם‬
‫היה זועק אליהו הנביא ואומר כי לא‬
‫ייתכן לעבוד את ה' יתברך באופן‬
‫שכזה‪ ,‬כאשר מחד גיסא יהא אדם‬
‫עובד ה' ומאידך אף יעבוד עבודה‬
‫זרה‪ ,‬כי כמובן בלתי אפשרי לתפוס‬
‫את החבל משתי קצותיו‪ .‬על כן נפנה‬
‫וידעו מצרים כי אני ה’” (שמות י”ד ד’)‬
‫הוא אליהם ואמר שחובה מוטלת‬
‫עליהם להחליט באיזו דרך בוחרים‬
‫הם ללכת‪ .‬באם החליטו הם שה'‬
‫הוא האלוקים ואין עוד מלבדו‪ ,‬הרי‬
‫שעליהם לקבל על עצמם באופן‬
‫מוחלט את מלכותו יתברך‪ ,‬ולהרחיק‬
‫עצמם מיד מן העבודה הזרה ולהסיר‬
‫את אלהי הנכר שדבקו בהם‪.‬‬
‫ובאמת זוהי תמצית מהותו של חג‬
‫הפסח‪ ,‬בו יצאו אבותינו מעבדות‬
‫מצרים לחרות‪“ .‬פסח" הוא מלשון‬
‫דילוג וקפיצה‪ .‬אסור לו לאדם‬
‫להיות בבחינת פוסח‬
‫על שתי הסעיפים‪,‬‬
‫ועליו להכיר את‬
‫הדרך הנכונה‬
‫העולה בית‬
‫א‪-‬ל ולצעוד‬
‫ורק‬
‫אך‬
‫זו‪.‬‬
‫בדרך‬
‫ואם נקרתה‬
‫בדרכו השקפה‬
‫פסולה כלשהי‪ ,‬אשר אינה הולמת‬
‫את רוח התורה ‪ -‬הרי שתיכף ומיד‬
‫עליו לדלג ולפסוח עליה ולהתרחק‬
‫הימנה הרחק כמטחווי קשת‪ .‬וזהו‬
‫“פסח" לפסוח על הטומאה ולדלג‬
‫מעליה‪ ,‬לשאוף להתקרב אך ורק‬
‫אל הטהרה והקדושה‪ .‬כי לא ניתן‬
‫בשום אופן שטהרה וטומאה ישמשו‬
‫בערבוביא בתוככי ליבו של האדם‪.‬‬
‫אי אפשר לחמץ ומצה שיהיו מונחים‬
‫יחדיו על שולחן אחד‪.‬‬
‫את החמץ המרמז ליצר הרע‬
‫ולטומאה עלינו לכלות ולבער ולשרוף‬
‫באש ולבטלו מליבנו כליל בביטול‬
‫גמור ושלם ולהחשיבו כעפרא‬
‫דארעא‪ ,‬ואין לנו אלא לדבוק במצה‬
‫המרמזת לטהרה וליצר הטוב‪ .‬אולם‬
‫הפוסח על שתי הסעיפים ומעוניין‬
‫להחזיק בטוב וברע יחדיו ‪ -‬כאשר‬
‫מחד הוא לומד את התורה הקדושה‪,‬‬
‫אך מאידך הוא מרשה לעצמו להטות‬
‫לב אל עברו של היצר הרע ולהיכנע‬
‫"פסח" ‪ -‬הוא מלשון דילוג וקפיצה‪.‬‬
‫אסור לו לאדם להיות בבחינת פוסח על שתי‬
‫הסעיפים‪ ,‬ועליו להכיר את הדרך הנכונה העולה‬
‫בית א‪-‬ל ולצעוד אך ורק בדרך זו‪ .‬ואם נקרתה‬
‫בדרכו השקפה פסולה כלשהי‪ ,‬אשר אינה הולמת‬
‫את רוח התורה ‪ -‬הרי שתיכף ומיד עליו לדלג‬
‫ולפסוח עליה ולהתרחק הימנה הרחק כמטחווי קשת‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫לפיתוייו‪ ,‬הרי עליו לדעת שהפסיד‬
‫בזה גם את מעט הטוב שהיה לו‪ ,‬לפי‬
‫שישנה רק דרך אחת‪.‬‬
‫והנראה לי לומר‪ ,‬כי בצאתם של בני‬
‫ישראל ממצרים הייתה טמונה בהם‬
‫השקפה פסולה זו‪ .‬שלא באשמתם‬
‫פסחו הם על שתי הסעיפים‪ ,‬כאשר‬
‫אומנם האמינו הם בה' יתברך‬
‫בראותם את ידו החזקה וזרועו‬
‫הנטויה ואת אותותיו ומופתיו אשר‬
‫עשה לנגד עיניהם במצרים‪ ,‬אולם‬
‫אמונה זו עדיין לא הייתה חזקה כפי‬
‫הצורך ולא נתיישבה היטב בליבם‪.‬‬
‫ובכדי להסיר מליבם של ישראל‬
‫כל ספק‪ ,‬שידעו ויכירו כי רק ה'‬
‫יתברך הוא האלוקים ואין עוד‬
‫מלבדו ‪ -‬הוצרך הקב"ה להביא את‬
‫פרעה וחילו עד לים סוף ולהטביעם‬
‫בתוכו‪ .‬כל זאת כדי שיראו בני‬
‫ישראל במו עיניהם היאך האימפריה‬
‫האדירה של מצרים מושפלת עדי‬
‫עפר‪ ,‬וכיצד מעצמה זו צללה אלי‬
‫תהום‪ .‬וכך יבינו הם כי אין ממש‬
‫במצרים ובפרעה‪ ,‬שהרי אותו הפה‬
‫שזעק תמיד בגאוותו באומרו “לי‬
‫יאורי ואני עשיתיני" ‪ -‬לפתע נלחם‬
‫את החמץ המרמז ליצר‬
‫הרע ולטומאה עלינו‬
‫לכלות ולבער ולשרוף‬
‫באש ולבטלו מליבנו‬
‫כליל בביטול גמור‬
‫ושלם ולהחשיבו‬
‫כעפרא דארעא‪ ,‬ואין‬
‫לנו אלא לדבוק במצה‬
‫המרמזת לטהרה וליצר‬
‫הטוב‪.‬‬
‫מדוע? מפני שעדיין היו חיים הם‬
‫בצילו של פרעה הרשע‪ ,‬וטומאתו‬
‫האיומה השפיעה עליהם לרעה‪.‬‬
‫יש להבין שבני ישראל שהו במצרים‬
‫במשך מאות שנים‪ ,‬ובמשך זמן ארוך‬
‫זה החדיר פרעה הרשע בליבותיהם‬
‫כפירה נוראה בא‪-‬ל אחד‪ .‬ואם לא די‬
‫בכך‪ ,‬הרי שהיה מתרברב יום ולילה‬
‫בכך שהוא אלוה‪ .‬כמו שנאמר “לי‬
‫יאורי ואני עשיתיני" (יחזקאל כ"ט‬
‫ג')‪ .‬וכשראו בני ישראל כיצד כל ארץ‬
‫מצרים משתחווה לו ומחשיבה אותו‬
‫לאלוה‪ ,‬אין ספק שהדבר השפיע‬
‫עליהם ואף הם נכוו בגחלתו‪ ,‬וסברו‬
‫לתומם שיש אמת בדבריו שאף הוא‬
‫אלוה וכל יכול‪ ,‬רח"ל‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫על נפשו במימי הים המאיימים‬
‫להטביעו וזועק “מי כמוך באלים‬
‫ה' מי כמוך נאדר בקודש" והלא‬
‫בוודאי שהמראה הגדול הזה עשה‬
‫רושם עצום בנפשם של ישראל‪ ,‬כי‬
‫רק אז הכירו בבירור שאין אלוקים‬
‫זולת ה' יתברך‪ ,‬לדובקה בו‪ .‬ככתוב‬
‫(שמות י"ד ל"א) “ויאמינו בה'‬
‫ובמשה עבדו" ‪ -‬רק לאחר שראו את‬
‫מפלתם האיומה של פרעה וחילו‬
‫אזי נתחזקה ונתעצמה אמונתם‬
‫התמימה בה' יתברך‪.‬‬
‫ועל פי זה חשבתי להסביר בסייעתא‬
‫דשמיא עניין נוסף‪ .‬הנה ידוע שדתן‬
‫ואבירם הרשעים לא אבו לצאת‬
‫ממצרים עם שאר אחיהם‪ .‬ואם לא די‬
‫בזה‪ ,‬הרי שהם עצמם רדפו אחר בני‬
‫ישראל ביחד עם פרעה וחילו‪ .‬כמו‬
‫שנאמר (שם י"ד ג') “ואמר פרעה‬
‫לבני ישראל נבוכים הם בארץ סגר‬
‫עליהם המדבר" ולכאורה בני ישראל‬
‫כבר יצאו ממצרים בעת ההיא‪ ,‬אם‬
‫כן למי אמר פרעה את דבריו אלו?‬
‫על כך מפרש ה"תרגום יונתן" וזה‬
‫לשונו ‪ -‬ואמר פרעה לדתן ואבירם‬
‫בני ישראל דמשתיירון במצרים‪ ,‬עד‬
‫כאן‪ .‬אם כן דתן ואבירם חברו לפרעה‬
‫הרשע ורדפו אחר בני ישראל‪ ,‬ואולם‬
‫כשהגיעו על שפת הים נתחרטו‬
‫לפתע על מעשיהם וביקשו להצטרף‬
‫אל אחיהם‪ ,‬והקב"ה שרחמיו על כל‬
‫מעשיו נתרצה להם והענן קלט אותם‬
‫והעבירם אל מחנה ישראל‪ .‬ומהי‬
‫מהות המהפך שהתחולל‬
‫בנפשם לפתע?‬
‫וחשבתי לומר‪ ,‬כי אף דתן‬
‫ואבירם בתחילה היו‬
‫סבורים שישנו דבר‬
‫מה בכוחו של פרעה‪,‬‬
‫ועל אף שהאמינו‬
‫בה' הם ייחסו‬
‫חשיבות כלשהי גם‬
‫לגבורת פרעה ועל‬
‫כן העדיפו להצטרף‬
‫אליו‪ .‬אך כשראו כיצד‬
‫עומד הוא לטבוע יחד עם‬
‫חילותיו‪ ,‬הבינו כי אין בו ממש‬
‫וביקשו להצטרף למחנה ישראל‪.‬‬
‫ואף לבני ישראל אירע דבר דומה‪.‬‬
‫בתחילה‪ ,‬כאשר היו עדיין במצרים‬
‫נתונים בעול השיעבוד ‪ -‬נהגו הם‬
‫לפסוח על שתי הסעיפים‪ .‬מחד‬
‫הם האמינו בה' יתברך‪ ,‬ומאידך‬
‫גם האמינו בכוחותיו של פרעה‪.‬‬
‫שהרי היו עוד תחת השפעת מ"ט‬
‫שערי טומאה‪ ,‬ומטעם זה לא הניח‬
‫להם הקב"ה להתעכב בהכנת צידה‬
‫לדרך‪ ,‬שמא ייפלו לנ' שערי טומאה‬
‫וחלילה וחס לא תהא להם תקומה‪.‬‬
‫אך מפלת פרעה הרשע חיזה ליבם‬
‫להאמין בה' אחד ושמו אחד‪.‬‬
‫דברים הללו מקרבים את לב‬
‫המתבונן בהם לאמונה אמיתית‬
‫בה' יתברך‪ ,‬ולחיזוק הדרך הנכונה‬
‫לצעוד בה ‪ -‬שמירת חוקי האלוקים‬
‫ומצוותיו כי “אין עוד מלבדו"‪.‬‬
‫בפרוס עלינו‬
‫חג הפסח חג הגאולה‬
‫הננו משגרים בזאת‬
‫את ברכותינו ואיחולינו קמיה‬
‫ה"ה כ"ק‬
‫מורנו ורבנו מאיר עינינו‬
‫מגדולי מקימי עולה של תורה בדורנו‬
‫וממרביצי התורה ומזכי הרבים‬
‫בכל רחבי העולם כולו‬
‫רבי דוד חנניה‬
‫פינטו שליט"א‬
‫ולרבני ואברכי המוסדות‪,‬‬
‫לכל המסתופפים בחצרות מוסדותינו‪,‬‬
‫ולכל כלל ישראל‬
‫חג פסח כשר ושמח‬
‫שנזכה לחוג את חג המצות‬
‫בשמחה ובדיצות‬
‫ונזכה במהרה לקיום הברכה‬
‫"ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים‬
‫אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון‪.‬‬
‫ונודה לך על גאולתינו‬
‫ועל פדות נפשנו"‬
‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫כעתירת מערכת "בחצרות החיים"‬
‫מוסדות "פניני דוד" ירושלים‬
‫מוסדות "חברת פינטו" ליון‬
‫מוסדות "אורות חיים ומשה" אשדוד‬
‫מוסדות "אור חיים ומשה" פריז‬
‫מוסדות "חברת פינטו‪:‬‬
‫ארגנטינה ● מכסיקו ● ניו יורק‬
‫‪7‬‬
‫מאת בנימין כהן‬
‫והגדת‬
‫חג הפסח‪ ,‬חג האמונה בהשי"ת‪ ,‬הוא‬
‫המועד שבו אנו מעבירים את מסורת‬
‫האמונה מאב לבן‪ .‬חג הפסח משופע‬
‫באוצר בלום של מנהגים‪ ,‬שכולם יחד‬
‫וכל אחד לחוד מסמלים את הדבקות‬
‫בדרך התורה‪ ,‬את השמירה על הערכים‬
‫המיוחדים לעם ישראל שבחודש זה‬
‫יצא ממצרים‪.‬‬
‫בחג הפסח‪ ,‬יש לנו הזדמנות מופלאה‬
‫להביט על מעשי אבותינו גדולי‬
‫וחכמי ישראל‪ ,‬להתפעל מהליכותיהם‬
‫ומהזהירות על שמירת המצוות כהלכתן‪,‬‬
‫לספר זאת לבנינו ולבנותינו ‪ -‬וכך להיות‬
‫חלק משרשרת מסירת האמונה לדורות‬
‫הבאים‪ .‬והגדת לבנך ביום ההוא‪.‬‬
‫בלי לחץ‬
‫פעם אחת‪ ,‬היה צורך להסביר ליהודי‬
‫בעל תשובה שנכנס ללחץ‪ ,‬בגלל ריבוי‬
‫המצוות שצריך היהודי לקיים‪ .‬הביאו‬
‫אותו לפני הגאון חכם בן ציון אבא‬
‫שאול זצ"ל‪ ,‬והוא הסביר לו במתק‬
‫שפתיים שאת קיום המצוה צריך לקיים‬
‫בשמחה‪.‬‬
‫הוא עצמו ‪ -‬כך סיפר‪ ,‬שבימי צעירותו‬
‫נכנס ללחץ בענין אפיית המצות שיהיה‬
‫בהידור מלא‪ .‬וכשראה את המצות של‬
‫אביו‪ ,‬שהיו פחותות בהידורן משלו‪,‬‬
‫וכיצד היה הוא שמח בהן ‪ -‬בזכות‬
‫שיש לו לקיים המצוה‪ ,‬למד מאז‪ ,‬שלא‬
‫להיכנס בלחץ‪ ,‬אפילו לצורך הידור‬
‫מצוה‪ ,‬אלא לקיים הכל בשמחה‪.‬‬
‫באותה הזדמנות הוא סיפר שהגאון‬
‫רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל הציג‬
‫‪8‬‬
‫לפניו שני לילות סדר; האחד של אדם‬
‫גדול המדקדק מאד במצוות ‪ -‬הוא אינו‬
‫שקט‪ ,‬עומד על משמר המצות האם‬
‫נאפו בהידור הראוי‪ ,‬הוא גם חושש על‬
‫כל מיני מאכלים ‪ -‬שמא לא נזהרו בהם‬
‫די הצורך וכן עוד ועוד‪.‬‬
‫ולעומת זאת הוא תיאר לנו את ליל‬
‫הסדר של הנצי"ב מוולוז'ין‪ ,‬כיצד הוא‬
‫היה קורן מאושר בליל הסדר; שהיה‬
‫סופר את המצוות ‪ -‬הנה מצוה של‬
‫קידוש‪ ,‬עוד מצוה של ד' ’‬
‫כוסות‪ ,‬עוד מצה‬
‫כרפס‪ ,‬מצות‪ ,‬הגדה‪ ,‬כך היה מונה כחמש‬
‫עשרה מצוות שיש בלילה של הפסח‪.‬‬
‫ואז הוא שאל אותנו; מה נראה לנו‬
‫שהוא יותר חביב לפני הבורא יתברך?‬‫ואנו אמרנו‪ :‬הראשון זה בגדר ‘ירא'‪,‬‬
‫והשני הוא בגדר ‘אוהב'‪ .‬וכיודע‪ ,‬שדרגת‬
‫אהבה היא דרגה גדולה יותר מיראה‪.‬‬
‫שמירה מעולה‬
‫בספר “עובדות והנהגות לבית בריסק"‪,‬‬
‫מובא המעשה שסיפר רבי יוסף‬
‫פרענקיל מלוגאנו ‪ -‬שווייץ‪ ,‬שהוא היה‬
‫נוכח בשעת מעשה‪:‬‬
‫“בשנת תשט"ו באתי בחג הפסח לבית‬
‫מרן רבי יצחק זאב סלובייצ'יק זצ"ל‪,‬‬
‫וראיתי שם בחדרו קופסא גדולה‬
‫מעץ‪ ,‬אשר היתה סגורה במנעול גדול‬
‫וחזק‪ .‬שאלתי לאחד מבני מרן‪ ,‬מה יש‬
‫בקופסא הזו‪ ,‬אשר היה ניכר בה כי דבר‬
‫ערך יקר מאוד נמצא בתוכה"‪.‬‬
‫“אמר לי אותו בן‪ ,‬שיש בקופסא הזו את‬
‫המצות של הרב"‪...‬‬
‫“שאלתי אותו מתוך בדיחותא; וכי אין‬
‫לגנבים מה לגנוב‪ ,‬רק את המצות של‬
‫הרב?! ולשם מה המנעול הגדול והחזק?"‬
‫“ענה לי הלה‪ ,‬כי האבא אומר שכתוב‬
‫בפסוק “ושמרתם את המצות"‪ ,‬ועל כן‬
‫יש לשמור את המצות בשמירה הכי‬
‫טובה שאפשר‪ .‬ולו יצוייר שהיה לאדם‬
‫מליון דולר‪ ,‬בודאי שהיה שומר את‬
‫הכסף בכספת עם מנעול וכו'‪ ,‬כמו כן‬
‫מוטל עלינו לשמור את המצות"‪.‬‬
‫מחמיר‬
‫בעניני כעס‬
‫מעשה שהיה באברך אחד מיקירי‬
‫ירושלים‪ ,‬ממקורבי הגאון רבי יצחק‬
‫זאב סלובייצ'יק זצ"ל‪ ,‬שזכה לאפות‬
‫מצה ביחד עם הרב זצוק"ל‪ .‬והוא כמובן‬
‫שמר על מצה זו כבבת עינו‪.‬‬
‫אך מעשה שטן‪ ,‬כשאשתו ניקתה את‬
‫הבית לפסח‪ ,‬היא הורידה את המצה‬
‫מהארון על מנת לנקות את השטח‪.‬‬
‫לבינתיים נכנס לחדר הילד הקטן‪,‬‬
‫וכשראה את קופסה פתח אותה‬
‫בזריזות ולקח ממנה מצה‪.‬‬
‫כשהאשה הבחינה שבנה הקטן טיפל‬
‫בקופסה‪ ,‬חשכו עיניה‪ ,‬שהרי מי יודע‬
‫אם ידיו היו נקיות‪ .‬לספר לבעלה‪ ,‬היא‬
‫חששה מכיון שהיא ידעה שזה יגרום לו‬
‫צער גדול‪.‬‬
‫מה עשתה אותה אשה?‬
‫החליטה בעצמה לפנות לגיסה שישיג‬
‫לה מצות פשוטות מחבורה אחרת‪,‬‬
‫והכניסה את המצה לתוך הקופסה‬
‫שניקתה הקופסא היטב‪ ,‬ולא סיפרה‬
‫לבעלה כלום‪.‬‬
‫בערב פסח בא הבעל לקחת את המצה‬
‫ולהניחה על שלחן הסדר‪ ,‬ובחכמתו‬
‫מחביבות המצה הוא הרגיש שזו לא‬
‫המצה שהוא אפה עם הרב זצוק"ל‪.‬‬
‫מבחר סיפורים ומעשיות מרבותינו גדולי הדורות‬
‫בכדי לא לעורר מהומה בבית‪ ,‬עשה‬
‫את עצמו כאינו יודע כלל וכלל ממה‬
‫שהתרחש‪ ,‬וזאת ע"פ חשבון שמסתמא‬
‫היה כאן איזה מעשה בבית בנוגע‬
‫למצה‪ .‬שהרי מסתמא מצות כשרות הן‪,‬‬
‫אלא שאינם מהודרות ביותר כמו שרצה‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬אשתו הרגישה נקיפות מצפון‬
‫שכאילו היא מרמה את בעלה‪ ,‬ולכן‬
‫בליל הסדר כשהגיע בעלה מבית‬
‫הכנסת לבית‪ ,‬אזרה אומץ וסיפרה לו‬
‫מכל מה שקרה עם הילד הקטן‪.‬‬
‫ואז הוא אמר לה‪“ :‬אכן אני הרגשתי‬
‫בדבר‪ ,‬וחשבתי שעדיף להחמיר בעניני‬
‫כעס ושלום בית מאשר להחמיר במצה"‪.‬‬
‫בספר “בית ומנוחה" מספר רבי משה‬
‫אהרן שטערן זצ"ל‪ ,‬שלאותו אברך היה‬
‫בן נשוי‪ ,‬ובחג הפסח בשנה הראשונה‬
‫לנישואיו בא לאביו והתלונן על כך‬
‫שאשתו באה מבית שאין חומרות‬
‫יתירות‪ ,‬והיא קנתה לפסח מוצר בהכשר‬
‫מסויים שלא ניחא לו כלל בזה ‪ -‬ומה‬
‫יעשה עכשיו?‬
‫הבן היה סהרורי ביותר ‪ -‬היתכן שבבית‬
‫שלי יתנהגו כך?‬
‫באותה שעה סח לו אביו ממעשה‬
‫המצה שהיה לו בערב פסח‪ ,‬מצה יקרה‬
‫וחשובה עבורו שזכה לאפותה בחבורה‬
‫של מצוה יחד עם גאון הדור‪ .‬סיפר לו‬
‫מה עשה לו בנו הקטן‪ ,‬מה עשתה אמו‬
‫ואיך הוא עצמו שתק והבליג כדי לא‬
‫לבוא לכלל כעס‪.‬‬
‫כעת הגיע תורו של הבן להחריש‪ .‬גדול‬
‫השלום שדחוה ענינים של הקפדה על‬
‫הזולת במקום של חומררא והידור‪.‬‬
‫בבחינת מה שאמרו חז"ל ‘הוי מחשב‬
‫שכר מצוה כנגד הפסדה'‪ .‬הרי ברור לנו‬
‫שאין כל ערך לחומרות וההידורים על‬
‫עניני הכשרות בפסח‪ ,‬מול עלבון האשה‬
‫והילדים‪ .‬העיקר הוא לעשות רצון‬
‫הבורא ולשמוח בשמחת החג‪ ,‬לקיים‬
‫את המצוות בשמחה של מצוה מתוך‬
‫אהבה ואחוה בשלום ורעות‪.‬‬
‫תיקון לדורות‬
‫אצל רבינו החפץ חיים זצ"ל‪ ,‬בא לידי‬
‫ביטוי השלימות המוחלטת בעבודת‬
‫השי"ת‪ .‬כאשר הוא שמע או כשהבחין‬
‫במכשול הלכתי שאחיו היהודים‬
‫נכשלים בו מחוסר תשומת לב‪ ,‬מיד‬
‫הזדרז לתקן את המכשול בדרכי מועם‬
‫ובחביבות‬
‫כך מסופר שכאשר אחד מצעירי העיר‬
‫ראדין שב משרותו הצבאי בעיירה‬
‫נידחת בקוקז‪ ,‬סר לגאון ה"חפץ חיים"‬
‫זיע"א בכדי לקבל את ברכתו‪ .‬הרב‬
‫התעניין על תנאי שרותם של החיילים‬
‫היהודיים‪ ,‬והצעיר סיפר לו‪ ,‬כיצד‬
‫עבר עליהם חג הפסח כאשר הם היו‬
‫מנותקים לגמרי מהישוב ולא הצליחו‬
‫לקבל משלוח של מצות‪.‬‬
‫באזור זה‪ ,‬המשיך הבחור בלהט‪ ,‬אין‬
‫חיטה‪ ,‬ואנשים אוכלים רק שבולת שועל‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬הם עברו על איסור קטניות שהוא‬
‫מנהג‪ ,‬ואכלו פת שיפון‪ ,‬ולא מצה‪.‬‬
‫הזדעזע ה"חפץ חיים" מאד ושאל‬
‫בחרדה‪“ :‬אוי ואבוי‪ ,‬עברתם על איסור‬
‫קטניות שהוא מין דגן‪ ,‬ויכלתם לאפות‬
‫ממנו מצה כשרה‪ .‬עתה‪ ,‬כשאכלתם‬
‫ממנו בפסח בלי שימור‪ ,‬לא עברתם על‬
‫קטניות‪ ,‬אלא על חמץ גמור"‪.‬‬
‫חוורו פניו של הבחור‪“ .‬מה לעשות‪ ,‬אמר‬
‫בצער‪“ ,‬בקסרקטין הצבאי המרוחק אין‬
‫שולחן ערוך"‪.‬‬
‫שמע זאת ה"חפץ חיים" והתיישב לחבר‬
‫ספר הלכות תמציתי ומקיף בשם‪:‬‬
‫“מחנה ישראל"‪ .‬ספר שסייע לאלפי‬
‫חיילים יהודים שנאלצו להתגייס בעל‬
‫כרחם‪ ,‬לשמור תורה ומצוות בתנאים‬
‫הקשים של הצבא הרוסי‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫שירת דוד‬
‫מאוצרו של‬
‫מורנו ורבנו הגה"צ‬
‫רבי דוד חנניה פינטו שליט"א‬
‫אמר רבי עקיבא‬
‫אמר רבי עקיבא‬
‫(מסכת ידיים פ"ג מ"ה)‬
‫(מסכת ידיים פ"ג מ"ה)‬
‫אין העולם כולו כדאי כיום שניתן בו‬
‫שיר השירים לישראל‪,‬‬
‫לפי שכל הכתובים קודש‪,‬‬
‫ושיר השירים קודש קודשים‪.‬‬
‫אין העולם כולו כדאי כיום שניתן בו‬
‫שיר השירים לישראל‪,‬‬
‫לפי שכל הכתובים קודש‪,‬‬
‫ושיר השירים קודש קודשים‪.‬‬
‫שיריני‬
‫פנ‬
‫(שיר השירים א' א')‬
‫שלמה המלך ע"ה צעד בדרכי אביו‬
‫הדגול‪ ,‬דוד מלך ישראל ע"ה‪ .‬שאמר‬
‫(תהילים קי"ט נ"ד) “זמירות היו לי‬
‫חוקיך"‪ .‬אומר דוד‪ ,‬גם בשעה שצרות‬
‫רבות סבבוני‪ ,‬הייתה נחמתי היחידה‬
‫בתורה הקדושה‪ .‬התורה הייתה‬
‫בעבורי כשירים וזמירות המרגיעים‬
‫את הנפש העייפה מריבוי הטרדות‬
‫האופפות אותה‪ .‬ודוד מדגיש “זמירות‬
‫היו לי חוקיך" גם “חוקי התורה"‬
‫דהיינו המצוות שאין לנו בהן כל‬
‫הבנה‪ ,‬אין בהן טעם וסברה והם כחוק‬
‫וצו הניתן מאת המלך ‪ -‬גם בהם מצא‬
‫דוד נוחם‪ ,‬והיה מאושר ושמח לעסוק‬
‫בהם והיו הם לו כשירים וזמירות‪.‬‬
‫וקל וחומר שאר ענייני התורה שהיה‬
‫דוד המלך שש עליהם כמוצא שלל‬
‫רב‪ ,‬ומאושר להתפלפל בהם ולרדת‬
‫לעומק הבנתם‪.‬‬
‫וכך הלך אף שלמה בנו בדרכיו ואמר‬
‫“שיר השירים אשר לשלמה"‪ .‬חז"ל‬
‫אמרו במדרש “לשלמה" מלך שהשלום‬
‫שלו‪ .‬כלומר זהו שיר השייך להקב"ה‬
‫‪10‬‬
‫השירה הזאת היא כלל של כל התורה‪ ,‬כלל של כל מעשה בראשית‪,‬‬
‫כלל של סוד האבות‪ ,‬כלל של גלות מצרים ושל יציאת ישראל ממצרים‪,‬‬
‫והשיר שעל הים‪ .‬כלל של עשרת הדיברות ומעמד הר סיני‪,‬‬
‫והליכת ישראל במדבר עד שנכנסו לארץ ונבנה בית המקדש‪.‬‬
‫כלל הכתרת השם הקדוש העליון באהבה ובשמחה‪,‬‬
‫כלל גלותם של ישראל בין האומות‬
‫והגאולה שלהם‪ ,‬כלל של תחיית המתים‬
‫עד היום שהוא שבת לה'‪.‬‬
‫השירים‬
‫פרק א'‬
‫“שיר השירים אשר לשלמה"‬
‫איתא בזוהר הקדוש (פרשת תרומה דף קמג) ‪:‬‬
‫שהוא שירת התורה הקדושה‪ .‬ואומר‬
‫שלמה כי התורה הקדושה היא כמו‬
‫שיר ערב בעבורו אשר נגינתו מנעימה‬
‫את האוזן וזימרתו מרחיבה את הדעת‬
‫ומשמחת את הלב‪ .‬שירת התורה‬
‫נוסכת בו השקט ושלווה ומרגוע מכל‬
‫טרדות המלכות המשתרגים ועולים‬
‫על צווארו‪.‬‬
‫שעה הטעימנו הקב"ה מצוף אמריה של‬
‫התורה וממתיקותה הערבה‪ .‬וכל כך היה‬
‫טעמה הטוב מיוחד וערב לבני ישראל‪,‬‬
‫עד כי לא יכולים היו לעמוד מפניה‪,‬‬
‫ויצאה נשמתם מרוב עונג של מתיקות‪.‬‬
‫וזה שאמרו חז"ל (שבת פח‪ ):‬כששמעו‬
‫ישראל את הדיבור יוצא מפי הקב"ה‪,‬‬
‫חזרו לאחוריהם שנים עשר מיל ויצאה‬
‫נשמתן‪ ,‬שנאמר “נפשי יצאה בדברו"‪.‬‬
‫מיד העביר עליהם הקב"ה טל של תחיה‬
‫וחזרו לחיותם‪.‬‬
‫אמרו רבותינו במדרש‪ ,‬כל “שלמה"‬
‫האמור בשיר השירים‪ ,‬קודש הוא‬
‫ופירושו מלך שהשלום שלו‪ .‬ונתתי רמז‬
‫לדבר “שיר השירים אשר לשלמה"‬
‫ראשי תיבות עולים בגימטרייא “שלו"‬
‫מלך שהשלום “שלו"‪.‬‬
‫“כי טובים דודיך מיין"‬
‫“שיר השירים אשר לשלמה"‬
‫(שיר השירים א' א')‬
‫“ישקני מנשיקות פיהו"‬
‫(שיר השירים א' ב')‬
‫כשהקב"ה נשק לנו במעמד הר סיני‪,‬‬
‫לא הייתה זו נשיקה של חיבה בעלמא‬
‫אלא בנשיקה זו העביר לנו הקב"ה‬
‫ישירות מפיו אל פינו את טעמה הטוב‬
‫והמשובח של התורה הקדושה‪ .‬באותה‬
‫(שיר השירים א' ב')‬
‫אמרו חז"ל (קהלת רבה ז) בשעה‬
‫שברא הקב"ה את אדם הראשון‪,‬‬
‫נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן‪,‬‬
‫ואמר לו ‪ -‬ראה מעשיי כמה נאים‬
‫ומשובחים הם‪ ,‬וכל מה שבראתי‬
‫בשבילך בראתי‪ .‬תן דעתך שלא‬
‫תקלקל ותחריב את עולמי‪ .‬אך אדם‬
‫הראשון לא עמד במשימה שהוטלה‬
‫עליו‪ ,‬וחטא באכילה מעץ הדעת‬
‫ובמעשיו הביא חורבן לעולם‪ .‬ואכן‬
‫בדור המבול נעשה העולם שמם‪,‬‬
‫ושוב חידש הקב"ה את הבריאה‬
‫מה שהיה‪ ,‬מה שהווה‪ ,‬ומה שעתיד‬
‫להיות אחר כך ביום השביעי ‪-‬‬
‫הכל הוא בשיר השירים‪.‬‬
‫על ידי נח‪ .‬אולם אף הוא קלקל‬
‫את הבריאה במעשיו ברגע צאתו‬
‫מן התיבה‪ ,‬שנאמר (בראשית ט' כ'‬
‫ כ"א) “ויחל נח איש האדמה ויטע‬‫כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך‬
‫אהלה" ואמרו חז"ל במדרש “ויחל"‬
‫שעשה עצמו חולין‪ .‬וממעשה זה נבעו‬
‫קלקולים רבים‪ ,‬עד שבאו אנשי דור‬
‫הפלגה ואף אותם הכחיד הקב"ה‪.‬‬
‫ומעתה עלינו מוטלת החובה לקיים‬
‫את הבריאה‪ ,‬לחדשה ולשמרה‪ .‬וכיצד‬
‫עושים זאת? כמובן על ידי לימוד‬
‫התורה‪ ,‬שכל היושב באהלה של תורה‬
‫ועוסק באמריה ויגע בה‪ ,‬הריהו מחדש‬
‫במעשיו את הבריאה ומקיים את‬
‫עולמו של הקב"ה‪.‬‬
‫וזה שאמר הכתוב “כי טובים דודיך‬
‫מיין"‪“ .‬טובים" רמז לתורה שנקראת‬
‫טוב‪ ,‬שנאמר (משלי ד' ב') “כי לקח‬
‫טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו"‪.‬‬
‫“דודיך" עם הכולל עולה בגימטרייא‬
‫“אדם"‪ ,‬דהיינו אדם הראשון‪“ .‬מיין"‬
‫רמז לנח שהשתכר ביינו‪ .‬ועל כך אנו‬
‫פונים להקב"ה ואומרים כי טובה‬
‫התורה הנמצאת בידינו‪ ,‬שעל ידי שאנו‬
‫עוסקים בה אנו מחדשים בזה את‬
‫הבריאה‪ ,‬וחשובים אנו “מדודיך ומיין"‬
‫אלו אדם ונח אשר קלקלו והשחיתו‬
‫את הבריאה במעשיהם‪.‬‬
‫“על כן עלמות אהבוך"‬
‫(שיר השירים א' ג')‬
‫“עלמות" מלשון עולמות‪ .‬שכיוון שעסק‬
‫האדם ב"שמן תורק" הרומז לתורה‬
‫הקדושה‪ ,‬העולמות אוהבים אותו‪.‬‬
‫לפי שבלימודו הוא מקיים את העולם‬
‫ומחדש את הבריאה‪ ,‬שאלמלי התורה‬
‫לא נבראו שמים וארץ‪ .‬וכל קיומם‬
‫תלוי בעסק התורה‪ ,‬שנאמר (ירמיה ל"ג‬
‫כ"ה) “אם לא בריתי יומם ולילה חוקות‬
‫שמים וארץ לא שמתי"‪ .‬וכיוון שהיטיב‬
‫האדם עם הבריאה‪ ,‬והעמיד את העולם‬
‫על ידי עסק התורה “על כן עלמות‬
‫אהבוך" העולמות אוהבים אותו ומודים‬
‫לו‪ ,‬והם מליצי יושר בעדו לפני פמליא‬
‫של מעלה‪.‬‬
‫“הביאני המלך חדריו‬
‫נגילה ונשמחה בך"‬
‫(שיר השירים א' ד')‬
‫לאחר שנתקיים באדם “אחריך נרוצה"‬
‫והוא רודף אחר התורה והמצוות מרצונו‬
‫הטוב‪ ,‬ויגע עליהם ומשתדל לירד‬
‫לעומק הבנתם ‪ -‬הקב"ה פותח לפניו‬
‫שערים של חכמה ומביאו אל “חדריו"‪,‬‬
‫אלו חדרי סודות תורתו ומגלה לו את‬
‫רזיה העמוקים ואת סתריה‪ .‬ואז “נגילה‬
‫ונשמחה בך"‪“ .‬בך" אלו כ"ב אותיות‬
‫התורה הרמוזים בהם סודות פרדס‬
‫תורתנו הקדושה‪ .‬כי אין שמחה ואושר‬
‫גדולים יותר לאדם מאשר לגלות את‬
‫הרזין טמירין הטמונים בתורה‪ .‬וכיוון‬
‫שנפתחו לפניו חדרי המלך ונגלו צפונות‬
‫התורה‪ ,‬לכן “נגילה ונשמחה בך"‪.‬‬
‫“נזכירה דודיך מיין‬
‫מישרים אהבוך"‬
‫(שיר השירים א' ד')‬
‫הובא לעיל (בפסוק ב') “דודיך‬
‫מיין" מרמז על אדם הראשון ונח‬
‫שקלקלו במעשיהם את העולם‪ .‬ואנו‬
‫אומרים להקב"ה “נזכירה דודיך מיין"‬
‫ומבקשים שיזכור שאנו בית ישראל‬
‫העוסקים בתורה ומקיימים בזה את‬
‫העולם‪ ,‬חשובים מאדם ונח‪ .‬אומנם‬
‫אדם הראשון היה יציר כפיו של בורא‬
‫העולם‪ ,‬ונח היה איש צדיק תמים‪ ,‬אולם‬
‫הם קלקלו את הבריאה חרף דרגתם‬
‫הגבוהה‪ .‬ואילו אנו העוסקים בתורה‪,‬‬
‫זוכים לקיים את העולם שברא הקב"ה‬
‫ושומרים עליו‪ .‬לכן “מישרים אהבוך"‬
‫כיוון שאנו עוסקים בתורה הישרה‬
‫שנאמר עליה (תהילים י"ט ט') “פקודי‬
‫ה' ישרים" והיא מיישרת לב האדם‬
‫ואת אורחותיו‪ ,‬ממילא “אהבוך" נכנסת‬
‫בליבנו אהבה עזה להקב"ה‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫והאוהב את הקב"ה באמת ובתמים‪ ,‬אין‬
‫ספק שהוא ישתדל בכל כוחותיו שלא‬
‫לקלקל את הבריאה במעשיו כאדם‬
‫ונח‪ .‬כיוון שאינו רוצה לצער את הקב"ה‬
‫על ידי מעשיו חלילה‪.‬‬
‫תועבותיהם שמרתי‪ ,‬אך “כרמי שלי לא‬
‫נטרתי" לא נתתי ליבי לשמור על כרמי‬
‫הקדוש‪ .‬ובמקום להתברך משפע יינה‬
‫של תורתנו הקדושה‪ ,‬הושפעתי מיינה‬
‫הטמא של מצרים ומתרבותם הרעה‪.‬‬
‫“שחורה אני ונאווה בנות‬
‫ירושלים כאהלי קדר‬
‫כיריעות שלמה"‬
‫“שלמה אהיה כעוטיה על‬
‫עדרי חבריך"‬
‫(שיר השירים א' ה')‬
‫“בנות ירושלים" אלו הן נשות ישראל‬
‫אשר בהיותן במצרים מסרו נפשן‬
‫כדי להקנות חינוך טהור לילדיהן‬
‫הרכים‪ .‬כמו שאמרו חז"ל (סוטה יא‪):‬‬
‫בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו‬
‫ממצרים‪ .‬הן נזהרו מאוד שלא לשנות‬
‫את מלבושן‪ ,‬וכולן התנהגו בצניעות‬
‫מופלאה ושמרו גם על שמן ועל לשונן‪.‬‬
‫הן טרחו ועמלו קשות לחנך בדרך‬
‫הישרה הזו‪ ,‬דרך הקדושה והצניעות‪,‬‬
‫אף את בניהן אחריהן‪ .‬כי חששו מאוד‬
‫מתרבות מצרים הקלוקלת שחלילה‬
‫לא תחדור אל נפשם הטהורה ושלא‬
‫תעשה רושם בנשמתם העדינה‪.‬‬
‫וכיוון שבנות ישראל השקיעו עמל ויזע‬
‫רב בחינוך ילדיהן הטהורים‪ ,‬נהפכו‬
‫פניהן שחורות מן המאמץ‪ ,‬כאהלי‬
‫קדר שטבעם להשחיר מפני הגשמים‪.‬‬
‫ועל כך אומרת בת ישראל “שחורה‬
‫אני ונאווה" אומנם נכון כי שחורה‬
‫אני‪ ,‬אך נאה במעשיי‪ .‬וכדאית לי כל‬
‫הטרחה הזו‪ ,‬על אף שנעשיתי שחורה‬
‫ונתכערתי‪ ,‬ובלבד שאזכה להקנות‬
‫לבניי חינוך טהור שהוא “יריעות‬
‫שלמה" אלו יריעות ספר התורה‬
‫השייך למלך שהשלום שלו‪ .‬ומוכנה‬
‫אני למסור נפשי למען חינוך בניי‪ ,‬ואף‬
‫להיות שחורה בעבורם‪ ,‬ובלבד שיזכו‬
‫לגדול על ברכי התורה והיראה על‬
‫אדני “יריעות שלמה"‪.‬‬
‫“שמוני נוטרה את הכרמים‬
‫כרמי שלי לא נטרתי"‬
‫(שיר השירים א' ו')‬
‫אומרת כנסת ישראל‪ ,‬בני מצרים‬
‫הכניסוני לכרמיהם והשקוני מיינם‬
‫ דהיינו מתרבותם הרעה ועשאוני‬‫כשיכור המתעתע בדרכו‪ ,‬ואינו‬
‫יודע להבדיל בין ימינו לשמאלו‪ ,‬כי‬
‫אינו מבחין בין טוב לרע‪ .‬ועקב כך‬
‫צעדתי בדרכיהם ושקעתי בטומאתם‬
‫ונסתאבתי בעבודה זרה‪ .‬את דרכי‬
‫‪12‬‬
‫(שיר השירים א' ז')‬
‫ממשיך הקב"ה וטוען לישראל‪ ,‬מדוע‬
‫לא תהיו כ"עוטיה" זהו מין עוף הנקרא‬
‫עייט‪ ,‬היורד וטורף לעצמו מן השלל‪,‬‬
‫כמו שנאמר (בראשית ט"ו י"א) “וירד‬
‫העיט על הפגרים"‪ .‬מדוע אף אתם‬
‫לא תיטלו לעצמכם מן השלל הגדול‬
‫והקדוש שהשארתי בעולמי‪ ,‬והוא דרך‬
‫התורה והמצוות‪.‬‬
‫“על עדרי חבריך" כשם שהעדר הולך‬
‫אחר הרועה‪ ,‬מדוע לא תלכו אף‬
‫אתם אחר “חברך" אחר רועי ישראל‬
‫והצדיקים שבדור הנקראים “חברים"‬
‫כדאיתא בגמרא (בבא בתרא עה‪).‬‬
‫תלמיד חכם נקרא חבר‪ .‬וכן אמר דוד‬
‫המלך ע"ה (תהילים קי"ט ס"ג) “חבר‬
‫אני לכל אשר יראוך"‪.‬‬
‫“אם לא תדעי לך היפה‬
‫בנשים צאי לך בעקבי‬
‫הצאן ורעי את גדיותיך על‬
‫משכנות הרועים"‬
‫(שיר השירים א' ח')‬
‫אומר הקב"ה לכנסת ישראל ‪ -‬היפה‬
‫בנשים‪ ,‬אם אינך יודעת מהי הדרך‬
‫הנכונה שכדאי לצעוד בה “צאי לך‬
‫בעקבי הצאן" גלי את עקבותיהם של‬
‫אבותייך ולכי אחריהם‪ ,‬התבונני בדרכי‬
‫האבות הקדושים אלו הם רועי ישראל‬
‫אשר שמרו על משמרתי במסירות‬
‫נפש גדולה וקיימו את תורתי באהבה‬
‫וברצון‪ ,‬ולכי אף את בדרכיהם “ורעי‬
‫את גדיותייך" אף את הגדיים‪ ,‬אלו הם‬
‫בנייך הקטנים הדריכי על “משכנות‬
‫הרועים" שאף הם יצעדו במסילה‬
‫הישרה‪ ,‬בדרך התורה המסורה לנו דור‬
‫אחר דור‪.‬‬
‫“צאי לך בעקבי הצאן"‬
‫(שיר השירים א' ח')‬
‫רועי ישראל הם האבות הקדושים‪,‬‬
‫אשר מסרו נפשם כדי להושיע את נפש‬
‫צאנם ‪ -‬צאן קדושים‪ ,‬אלו נשמות בית‬
‫ישראל‪ .‬הנה על יעקב אבינו ע"ה נאמר‬
‫(בראשית כ"ט י') “וישק את צאן לבן‬
‫אחי אמו" אומנם פשט הכתוב הוא‬
‫שיעקב השקה את הצאן והרווה את‬
‫צמאונם‪ ,‬אך ראיתי בספרים הקדושים‬
‫שהסבירו “וישק" מלשון נשיקה‪ .‬כלומר‬
‫כשם שנשק יעקב לרחל שנאמר (שם‬
‫כ"ט י"א) “וישק יעקב לרחל"‪ ,‬כך גם‬
‫נשק לצאן לבן‪ .‬והדבר תמוה‪ ,‬היכן‬
‫שמענו על מאן דהו אשר נשק לבעלי‬
‫חיים?‬
‫אלא ידוע על פי תורת הנסתר‪ ,‬שנשמות‬
‫בני ישראל היו מגולגלים בצאן לבן‪,‬‬
‫וכיוון שפגש בהם יעקב מיד הכירם‬
‫וידע שנשמות טהורות מגולגלין בהם‪,‬‬
‫ולכן נשק להם כדי לתקנם‪ .‬וכך גם‬
‫במשך עשרים שנה טרח יעקב באותו‬
‫הצאן בהיותו בבית לבן‪ ,‬ורעה אותם‪.‬‬
‫ובזה העלה את הניצוצות הטמונות בהם‬
‫ותיקן את נשמות ישראל המגולגלות‬
‫בתוכם‪.‬‬
‫ואין ספק שאותן נשמות ששהו‬
‫במחיצתו של יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬ינקו‬
‫מקדושתו וספגו אל קרבן מטהרתו‪ .‬לכן‬
‫אומר הקב"ה לישראל “צאי לך בעקבי‬
‫הצאן" שיצעדו בעקבות הנשמות‬
‫המגולגלות בצאן קדושים של יעקב‬
‫אבינו ע"ה‪ ,‬אשר ספגו הימנו תורה‬
‫ויראה ולמדו ממנו היאך צריך להיראות‬
‫עובד ה' באמת‪ ,‬וכך יישמרו מדרכים‬
‫קלוקלות רח"ל‪.‬‬
‫“לסוסתי ברכבי פרעה‬
‫דמיתיך רעייתי"‬
‫(שיר השירים א' ט')‬
‫הקב"ה מגלה את חיבתו לישראל ואומר‬
‫להם‪ ,‬הנכם דומים לסוסים הרתומים‬
‫לרכבי פרעה‪ .‬סוסי מצרים ידועים היו‬
‫בחוסנם‪ ,‬בגבורתם ובעוז רוחם‪ .‬והייתה‬
‫דרכם של המצרים לטפח מאוד את‬
‫סוסיהם‪ .‬הם האכילו אותם כראוי וייפו‬
‫מאוד את מראם וקשטו אותם‪ .‬גאוות‬
‫הרוכב הייתה על סוסו האביר‪ ,‬וככל‬
‫שהוא היה מרבה בטיפוחו של הסוס‬
‫ובטיפול מסור בו‪ ,‬כך מנגד היה משיב‬
‫לו הסוס אהבה והם היו נעשים אוהבים‬
‫זה לזה‪ .‬וכאשר היו יוצאים למלחמה‪,‬‬
‫היה הסוס משתדל ללחום בעבור‬
‫אדונו בגבורה עילאית‪ ,‬ואף מוכן היה‬
‫למסור נפש בעבורו ובלבד שיביא לו‬
‫את הניצחון במערכה‪.‬‬
‫ואומר הקב"ה לישראל‪ ,‬כך ממש אף‬
‫אני טיפחתי ורביתי אתכם‪ .‬הוצאתי‬
‫אתכם ממצרים באותות ובמופתים‬
‫והיטבתי עמכם‪ .‬לקחתי אתכם לי‬
‫לעם ונהייתם לי לעם סגולה‪ ,‬עם‬
‫הנבחר מכל העמים‪ .‬ומבקש שתדמו‬
‫אף אתם לסוסי מצרים‪ .‬כשם שהסוס‬
‫משיב טובה לאדונו‪ ,‬ומוכן למסור נפש‬
‫בעבורו כאות תודה על שהיטיב עימו‪,‬‬
‫אף אתם הודו לי על כל הטוב אשר‬
‫גמלתי עמכם‪ ,‬ולא תכפרו בטובתו של‬
‫מקום‪ .‬השתדלו להתקרב אליי‪ ,‬לשמוע‬
‫בקול תורתי ומצוותי ‪ -‬כי טובות‬
‫גדולות עשיתי עמכם מעודכם עד עצם‬
‫היום הזה‪.‬‬
‫“לסוסתי ברכבי פרעה‬
‫דמיתיך רעייתי"‬
‫(שיר השירים א' ט')‬
‫אומר הקב"ה לישראל‪ ,‬כשם שהסוס‬
‫הבא ממצרים הינו סוס אביר ואמיץ‬
‫בעל עוז ותושייה ואינו פוחד כלל לצאת‬
‫אלי קרב‪ ,‬הוא אינו חושש להילחם עם‬
‫האויב הניצב למולו ולהכריעו‪ -‬כך‬
‫אף אתם עמי ישראל‪ ,‬אל תיראו ואל‬
‫תחששו מפני האויב הרוחני‪ ,‬זהו יצר‬
‫הרע הבא לקראתכם‪ .‬צאו והלחמו‬
‫כנגדו בגבורה ובעוז‪ ,‬כי אף בידכם ישנו‬
‫“סוס" רוחני אביר וחזק‪ ,‬היכול להכריע‬
‫את המערכה לטובתכם‪.‬‬
‫התורה הקדושה שנתתי לכם הינה‬
‫הנשק היעיל והטוב ביותר כנגד‬
‫היצר הרע‪ ,‬ועל כן אל לכם לחשוש‬
‫מלהתעמת עימו והחזיקו בתורה‬
‫הקדושה‪ ,‬כי רק על ידה ניתן לנצח את‬
‫היצר הרע ולהתגונן מתחבולותיו‪.‬‬
‫“נאוו לחייך בתורים‬
‫צווארך בחרוזים"‬
‫(שיר השירים א' י')‬
‫אומר הקב"ה לכנסת ישראל‪ ,‬ראו עד‬
‫כמה היטבתי עמכם‪ .‬כשם שמצרים‬
‫קישטו את סוסיהם בתכשיטים‪ ,‬כך‬
‫אף אני קישטתי את “לחייך בתורים"‬
‫בתכשיטי זהב‪ ,‬ואת “צווארך בחרוזים"‬
‫יקרי ערך‪ .‬שבשעה שיצאו בני ישראל‬
‫ממצרים הם לקחו עימם שלל רב‪,‬‬
‫כמו שנאמר (שמות י"ב ל"ו) “וינצלו‬
‫את מצרים" ואמרו חז"ל (ברכות ט‪):‬‬
‫עשאוה כמצודה שאין בה דגן‪ ,‬וכמצולה‬
‫שאין בה דגים‪ .‬ועוד אמרו (שמות רבה‬
‫פרשת בשלח) גדולה הייתה ביזת הים‬
‫מביזת מצרים‪ .‬ואיתא במדרש (מובא‬
‫ברש"י פרשת בא י"ג י"ג) שאין לך‬
‫אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים‬
‫טעונים מכספם ומזהבם של מצרים‪.‬‬
‫וזה שאמר הכתוב “נאוו לחייך בתורים"‬
‫בביזת מצרים‪“ ,‬צווארך בחרוזים"‬
‫בביזת הים‪ .‬ומאת ה' הייתה זאת לתת‬
‫בלב פרעה וחילו לרדוף אחר בני ישראל‬
‫אל תוך הים יחד עם סוסיהם העטורים‬
‫בקישוטי כסף וזהב לרוב‪ ,‬כדי שכל‬
‫העושר הגדול ייפול כפרי בשל לידיהם‬
‫של בני ישראל‪.‬‬
‫“תורי זהב נעשה לך‬
‫עם נקודות הכסף"‬
‫(שיר השירים א' י"א)‬
‫“תורי זהב" שורות זהב‪“ ,‬תורי" עולה‬
‫בגימטרייא התורה‪ .‬גם “זהב" עולה‬
‫בגימטרייא “טוב" המרמז לתורה‪ ,‬כמו‬
‫שנאמר “כי לקח טוב נתתי לכם תורתי‬
‫אל תעזבו"‪ .‬אומר הקב"ה לישראל‪,‬‬
‫אומנם נכון שיצאתם ממצרים עם‬
‫שלל עצום ורב‪ ,‬ונתתי לכם כסף וזהב‬
‫לרוב‪ .‬אולם עליכם לדעת שיש בידיכם‬
‫דבר ערך חשוב ונשגב הרבה יותר‬
‫מכל כסף וזהב שבעולם דהיינו “תורי‬
‫זהב" שורות שורות של אותיות התורה‬
‫הקדושה‪ ,‬והוא הזהב הנכון‪“ .‬ונקודות‬
‫הכסף" אלו טעמיה ורמזיה‪ ,‬זהו הכסף‬
‫האמיתי‪.‬‬
‫פונה הקב"ה לישראל ומבקש מהם‪,‬‬
‫אל לכם לרדוף אחר הכסף‪ ,‬ואל לכם‬
‫ללכת שולל אחר הממון והזהב אשר‬
‫הם הבל ואין בם מועיל‪ .‬כי אם אחר‬
‫התורה הקדושה אשר היא יקרה מכל‬
‫כמו שנאמר (משלי ג' ט"ו) “יקרה היא‬
‫מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה"‪.‬‬
‫ויש להבין מדוע אכן העניק הקב"ה‬
‫לישראל עושר כה עצום ורב בצאתם‬
‫ממצרים‪ ,‬וכן בביזת הים? לכאורה‬
‫לא היה להם צורך ממשי בכך‪ ,‬שהרי‬
‫מזונם היה מן מהשמים חינם אין‬
‫כסף‪ ,‬ואת צימאונם הם הרוו מבארה‬
‫של מרים ללא כל תשלום‪ .‬במשך‬
‫ארבעים שנות שהותם במדבר לא בלו‬
‫בגדיהם ומנעליהם‪ ,‬ואם כן לשם מה‬
‫היו זקוקים לממון?‬
‫והנראה לי לומר שביקש הקב"ה‬
‫להראות לישראל את ההבדל התהומי‬
‫שיש בין תענוג גשמי לבין תענוג‬
‫רוחני‪ .‬התענוג הגשמי הוא כאין‬
‫וכאפס לעומת העונג שיש בתורה‬
‫הקדושה‪ ,‬אשר אין ערוך אליה‪ .‬על כן‬
‫כשהקב"ה נשק לנו‬
‫במעמד הר סיני‪ ,‬לא‬
‫הייתה זו נשיקה של‬
‫חיבה בעלמא אלא‬
‫בנשיקה זו העביר לנו‬
‫הקב"ה ישירות מפיו‬
‫אל פינו את טעמה הטוב‬
‫והמשובח של התורה‬
‫הקדושה‪.‬‬
‫באותה שעה הטעימנו‬
‫הקב"ה מצוף אמריה‬
‫של התורה וממתיקותה‬
‫הערבה‪ .‬וכל כך היה‬
‫טעמה הטוב מיוחד‬
‫וערב לבני ישראל‪ ,‬עד‬
‫כי לא יכולים היו לעמוד‬
‫מפניה‪ ,‬ויצאה נשמתם‬
‫מרוב עונג‬
‫של מתיקות‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫"כתפוח" הם ראשי‬
‫תיבות "כו ‪ -‬פח ‪ -‬ת"‪,‬‬
‫"בעצי היער" דהיינו‬
‫עץ התורה שעליו‬
‫נאמר (משלי ג' יח')‬
‫"עץ חיים היא‬
‫למחזיקים בה"‬
‫כלומר ‪ -‬כל האוחז‬
‫בעץ התורה זוכה‬
‫להדבק בשם ה'‬
‫יתברך שהוא עולה‬
‫בגימטרייא כ"ו ועקב‬
‫כך הוא מסלק את‬
‫ה"פח" שטומן לו היצר‬
‫הרע וזוכה למגר את‬
‫"ת" הקליפות הטמאות‬
‫של עשיו הרשע‬
‫וגונדא דיליה‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫בתחילה הירבה הקב"ה לבני ישראל‬
‫את התענוג הגשמי של הון ועושר‪ ,‬כי‬
‫על אף שהיו בליבם הנאה וסיפוק מן‬
‫הרכוש שנפל בחלקם‪ ,‬אך ברגע שיזכו‬
‫לקבל את התורה הקדושה ויטעמו‬
‫מעריבותה ויחושו מה רב הוא העונג‬
‫לעוסקים בה‪ ,‬הרי שבזה יגיעו להכרה‬
‫ברורה שכל העונג שהיה להם עד כה‬
‫מן הכסף והזהב נחשב הוא למאומה‬
‫לעומת ההנאה והנעימות הרוחנית‬
‫שתעלה בידם מן התורה הקדושה‪ ,‬כי‬
‫סיפוק נצחי ועונג רוחני קדוש וטהור‪,‬‬
‫לעולם לא ישוו להנאה גשמית של רגע‬
‫המתפוגגת לאחר זמן‪.‬‬
‫מי לנו דוגמא מוחשית ממשה רבנו‬
‫ע"ה‪ ,‬אשר היה עשיר גדול‪ .‬וכמו‬
‫שאמרו חז"ל (נדרים לח‪ ).‬שנתעשר‬
‫מפסולת הלוחות שנאמר (שמות ל"ד‬
‫א') “פסול לך"‪ .‬אמר הקב"ה למשה‪,‬‬
‫פסולת לוחות הברית יהיו שלך‪ .‬וידוע‬
‫שהלוחות היו עשויים מאבן יקרה‬
‫מאוד הנקראת סנפיריון‪ .‬ועל אף כל‬
‫העושר העצום שנפל בחלקו של משה‪,‬‬
‫הוא לא נתן ליבו אליו כלל ועיקר‪ .‬כל‬
‫שרעפיו ומחשבותיו היו נתונים אך ורק‬
‫לרוחניות ולתורת ישראל וכל צרכיהם‪.‬‬
‫כמו שנאמר (שמות י"ט י"ד) “וירד‬
‫משה מן ההר אל העם" כותב רש"י ‪-‬‬
‫מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו‬
‫אלא מן ההר אל העם‪ .‬כל כך חש משה‬
‫מתיקות ואושר בתורה הקדושה‪ ,‬עד‬
‫שכל עושרו היה נחשב בעיניו למאומה‪.‬‬
‫לכן הוא לא פנה לעסקיו הגשמיים‪ ,‬כי‬
‫אם לעסק התורה הקדושה‪.‬‬
‫וכאשר הירבה הקב"ה לבני ישראל‬
‫כסף וזהב‪ ,‬רצה שייתנו דעתם וליבם‬
‫להבדל העצום בין התענוגות הגשמיים‬
‫החולפים ועוברים לבין התענוג הרוחני‬
‫הנצחי הבא מן התורה‪ .‬וכתב בעל‬
‫ה"מסילת ישרים" (פרק א') שהאדם לא‬
‫נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו‬
‫שכינתו‪ ,‬שזהו התענוג האמיתי והעידון‬
‫הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא‪.‬‬
‫“צרור המור דודי לי‬
‫בין שדי ילין"‬
‫(שיר השירים א' י"ג)‬
‫אומרת כנסת ישראל להקב"ה‪ ,‬על אף‬
‫שהעליתי ריח רע במעשה העגל‪ ,‬אך‬
‫נתן לי הקב"ה כתחליף “צרור המור"‬
‫חופן של בשמים ‪ -‬הוא המשכן אשר‬
‫מקריבים בו קרבנות‪ ,‬וריחם עולה‬
‫כריח ניחוח לה'‪ .‬ובזה אכפר על חטאיי‪,‬‬
‫שכביכול על ידי הריח הטוב העולה‬
‫לניחוח מהקמת המשכן‪ ,‬ייעלם ריחו‬
‫הרע של מעשה העגל‪“ .‬בין שדי ילין"‬
‫ואף התרצה הקב"ה להשרות זיו שכינתו‬
‫הטהורה במשכן שבניתי לו‪ ,‬והשכינה‬
‫מצויה בין שני בדי הארון‪.‬‬
‫“צרור המור דודי לי‬
‫בין שדי ילין"‬
‫(שיר השירים א' י"ג)‬
‫אומר הקב"ה לישראל‪“ ,‬צרור המור"‬
‫צרור מלשון זכור‪ ,‬כמו שנאמר “צרור‬
‫את המדינים" כלומר זכרו את מעשיהם‬
‫של המדיינים‪“ .‬המור" מלשון דבר מר‪.‬‬
‫פונה הקב"ה לישראל ומבקש שלא‬
‫ישכחו את ריבוי הזהב שנתן להם‪ ,‬אשר‬
‫עמד בעוכריהם והיווה להם לדבר מר‬
‫ורע שבשלו הם חטאו בעגל‪.‬‬
‫“בין שדי ילין" אנכי הרביתי לכם הון‬
‫ועושר רק בכדי שתבנו לי בזה משכן‪,‬‬
‫ואז אשרה את שכינתי בתוכו בין שני‬
‫בדי הארון‪ ,‬בין שני הכרובים‪ .‬אך לדאבון‬
‫הלב עמד לכם עושר זה לרועץ ובחרתם‬
‫להשתמש בו להכעיסני ולעשות לפניי‬
‫עגל מסכה‪.‬‬
‫לכן “צרור המור" זכרו את המר‪,‬‬
‫זכרו תמיד את הזהב המר הזה ואל‬
‫תשכחוהו והיזהרו לבל תשגו בשנית‬
‫להכעיסני‪ .‬ואכן מאז תקנו בני ישראל‬
‫את מעשיהם ושבו בתשובה שלמה‪ .‬הם‬
‫השקיעו את כל כספם וזהבם בבניית‬
‫המשכן להקים בית מפואר לה' יתברך‬
‫עם כלים נאים בתוכו אשר כולם היו‬
‫עשויים מזהב טהור ומקודש‪.‬‬
‫“קורות בתינו ארזים"‬
‫(שיר השירים א' י"ז)‬
‫אומרת הגמרא (יומא מז‪ ).‬תנו רבנן‪,‬‬
‫שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן‬
‫שמשו בכהונה גדולה‪ .‬אמרו לה חכמים‪,‬‬
‫מה עשית שזכית לכך? אמרה להם‪,‬‬
‫מימיי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי‪.‬‬
‫רמז לדבר “קורות בתינו ארזים" בזכות‬
‫הצניעות שנהגה קמחית בין קורות‬
‫ביתה‪ ,‬זכתה לבנים הדומים לארזי‬
‫הלבנון ‪ -‬כולם קדושים וטהורים‪.‬‬
‫עוד אמרו חז"ל (חגיגה טז‪ ).‬אבני ביתו‬
‫וקורות ביתו של אדם הם מעידין בו‬
‫בעולם הבא‪ .‬שנאמר (חבקוק ב' י"א)‬
‫“אבן מקיר תזעק" וזהו שאמר הכתוב‬
‫“קורות בתינו ארזים" קורות הבית יעידו‬
‫בו אם היה צדיק כארזי הלבנון‪ ,‬אם לאו‪.‬‬
‫פרק ב'‬
‫“אני חבצלת השרון‬
‫שושנת העמקים"‬
‫(שיר השירים ב' א')‬
‫אומרת כנסת ישראל להקב"ה גם‬
‫בשעה שאני נמצאת בעמק הבכא‬
‫וירדתי לשפלות נוראה מבחינה‬
‫רוחנית‪ ,‬עדיין יפה אני כפרח החבצלת‬
‫ונחמדה אני כשושנה‪ .‬כי לעולם לא‬
‫אעזוב אותך לצמיתות‪ ,‬ובסופו של‬
‫דבר אחזור לדבוק בך ובתורתך כי טוב‬
‫ונעים לי לשהות במחיצתך‪.‬‬
‫“כשושנה בין החוחים‬
‫כן רעיתי בין הבנות"‬
‫(שיר השירים ב' ב')‬
‫הקב"ה מסכים עם כנסת ישראל‬
‫ואומר‪ ,‬אומנם נכון ואמת הדבר שאת‬
‫לי כשושנה יפה אשר חוחים ‪ -‬קוצים‬
‫רבים מאומות העולם סובבים אותך‪.‬‬
‫“החוחים" אותיות חם ‪ -‬חי‪ -‬הו‪“ .‬הו"‬
‫אלו י"א ספירות של טומאה כידוע על‬
‫פי הקבלה‪ .‬ואומר הקב"ה לישראל‪,‬‬
‫למרות שירדתם לארץ מצרים‬
‫השייכת לבני “חם" ולמדתם שם‬
‫ממעשיהם הרעים ונסתאבתם בי"א‬
‫ספירות של טומאה‪ ,‬עדיין עם ישראל‬
‫“חי" וקיים‪.‬‬
‫על אף הטומאה שרבצה בכם‪ ,‬עדיין‬
‫אתם לי כשושנה יפה הפורחת בסבך‬
‫של קוצים‪ .‬כי אף בהיותכם שרויים‬
‫בקליפת מצרים ידעתם לשמור על‬
‫צניעותכם‪ .‬לא שיניתם את מלבושיכם‬
‫ושמרתם על שמכם היהודי‪ ,‬ואף את‬
‫לשונכם לא החלפתם‪.‬‬
‫“כתפוח בעצי היער‬
‫כן דודי בין הבנים"‬
‫(שיר השירים ב' ג')‬
‫“כתפוח" הם ראשי תיבות “כו ‪ -‬פח‬
‫ ת"‪“ ,‬בעצי היער" דהיינו עץ התורה‬‫שעליו נאמר (משלי ג' יח') “עץ חיים‬
‫היא למחזיקים בה" כלומר ‪ -‬כל האוחז‬
‫בעץ התורה זוכה להדבק בשם ה' יתברך‬
‫שהוא עולה בגימטרייא כ"ו ועקב כך‬
‫הוא מסלק את ה"פח" שטומן לו היצר‬
‫הרע וזוכה למגר את “ת" הקליפות‬
‫הטמאות של עשיו הרשע וגונדא דיליה‪.‬‬
‫“כתפוח בעצי היער כן דודי‬
‫בין הבנים בצילו חמדתי‬
‫וישבתי ופריו מתוק לחיכי"‬
‫(שיר השירים ב' ג')‬
‫אומרת כנסת ישראל להקב"ה‪ ,‬כמו‬
‫עץ התפוחים הגדל בין אילני הסרק‬
‫שביער‪“ ,‬כן דודי בין הבנים" כך גם‬
‫אתה ריבונו של עולם חשוב ונערץ‬
‫מכל האלוהים‪.‬‬
‫עוד מפרש רש"י בשם מדרש אגדה‪,‬‬
‫התפוח הזה הכל בורחים הימנו לפי‬
‫שאין לו צל‪ ,‬כך ברחו כל האומות מעל‬
‫הקב"ה במתן תורה‪ .‬אבל אני “בצילו‬
‫חמדתי וישבתי" וממילא‪“ ,‬ופריו"‬
‫פירות התורה הקדושה היו מתוקים‬
‫ונעימים לחיכי‪.‬‬
‫עוד אפשר לפרש “כתפוח בעצי‬
‫היער" העולם הזה דומה ליער‬
‫עבות אשר מצויים בו עצים רבים‪,‬‬
‫רובם ככולם אילני סרק שאין בהם‬
‫תועלת‪ ,‬אך מסתתרים ביניהם גם עצי‬
‫פרי נאים ומשובחים‪ .‬אלא שצריך‬
‫להתאמץ היטב ולחפש אחריהם ואז‬
‫מובטח לאדם שיפגוש בהם וייהנה‬
‫מפירותיהם הטעימים‪ .‬וכך גם “דודי‬
‫בין הבנים"‪ ,‬מי שיתבונן היטב ויחפש‬
‫את הקב"ה בעולמו ויתור אחריו‬
‫לגלותו‪ ,‬אין ספק שהוא ימצא אותו‬
‫ויחוש את קרבתו כמו שאמר הנביא‬
‫(ישעיה מ' כ"ו) “שאו מרום עיניכם‬
‫וראו מי ברא אלה" די אם יתבונן‬
‫האדם בבריאה הנפלאה‪ ,‬בשמש בירח‬
‫ובכוכבים או אם יסתכל בפלאי גוף‬
‫האדם המורכב בחכמה נפלאה מאין‬
‫ספור גידין וורידים וכו'‪ ,‬וכבר תתפעל‬
‫נפשו ותצא מפיו הקריאה “מה רבו‬
‫מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה‬
‫הארץ קניניך"‪.‬‬
‫אלא שצריך מעט התבוננות וכבר יגלה‬
‫האדם את אורו יתברך הבוהק במלוא‬
‫זיוו והדרו‪.‬‬
‫“הביאני אל בית היין ודגלו‬
‫עלי אהבה"‬
‫(שיר השירים ב' ד')‬
‫אומרת כנסת ישראל‪ ,‬כשראה הקב"ה‬
‫שבחרתי בו מכל האלהים ודבקתי‬
‫בתורתו “הביאני אל בית היין" השקני‬
‫מיינה של תורה וגילה לי את רזיה‬
‫ואת סודותיה‪“ .‬ודגלו עלי אהבה" כשם‬
‫שכל מדינה משתבחת ומתהדרת‬
‫בדגלה‪ ,‬כך אף אני כנסת ישראל‪ ,‬אני‬
‫הדגל המכובד והאהוב של הקב"ה‬
‫והוא משתבח ומתהדר בי לעיני כל‬
‫העמים‪.‬‬
‫“סמכוני באשישות רפדוני‬
‫בתפוחים"‬
‫(שיר השירים ב' ה')‬
‫“סמכוני" תחילתו ס"מ‪ ,‬הוא הקליפה‬
‫הטמאה‪ .‬אומרת כנסת ישראל כי‬
‫אומנם נכון שאם הייתי מתאמצת‬
‫לחפש את הקב"ה בין הבנים כמו‬
‫התפוח המוסתר בעצי היער‪ ,‬הייתי‬
‫מוצאת אותו‪ .‬אך “סמכוני" אותיות‬
‫ס"מ‪ ,‬כי הקליפה הטמאה היא‬
‫המפריעה בעדי לתור אחר ה' יתברך‬
‫ומונעת ממני להתקרב אליו‪.‬‬
‫ואני היום בגלותי כחולה המבקשת‬
‫מזור ותרופה למכאוביי‪ ,‬ולכן ריבונו של‬
‫עולם‪“ ,‬סמכוני באשישות" חזקני וסמכני‬
‫על ידי “אשישות" אלו עוגות מבריאות‬
‫המחזקות אותי ועשויות מסולת נקייה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הטעימני ממתיקות תורתך כדי‬
‫שארצה לרדוף אחריך‪.‬‬
‫“רפדוני בתפוחים" תקיף אותי בתפוחי‬
‫זהב‪ ,‬במצוותיך ובחוקותיך ועזור לי‬
‫להדבק בהם‪ ,‬כי “חולת אהבה אני" על‬
‫אף שאני בגלות‪ ,‬אך חולה אני לאהבתך‬
‫ומשתוקקת אני לקרבתך ומצפה לרגע‬
‫הנכסף שתבוא לגאלני‪.‬‬
‫“שמאלו תחת לראשי‬
‫וימינו תחבקני"‬
‫(שיר השירים ב' ו')‬
‫נזכרת כנסת ישראל בחסדו של ה'‬
‫יתברך ואומרת‪ ,‬גם בשעה ש"שמאלו‬
‫תחת לראשי" גם בזמן שמידת הדין‬
‫הבאה מסטרא דשמאל מתוחה מתחת‬
‫לראשי‪ ,‬והקב"ה מייסר אותי ומכאיב לי‬
‫עדיין “וימינו תחבקני" גם אז הקב"ה‬
‫מחבק אותי בימינו ומרעיף עליי אהבה‪,‬‬
‫והוא מתנהג עימי בחסד וברחמים‪ .‬כי‬
‫אין כוונתו חלילה להתאכזר אליי‪ ,‬אלא‬
‫רק לחנך אותי ולהשיבני אליו‪ ,‬כאב‬
‫רחום המכה את בנו אהובו רק כדי‬
‫להשיבו למוטב‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫חג חג ומנהגיו‬
‫מנהג ישראל‬
‫דין הוא‬
‫מנהגים רבים להם לכל בני העדות בעם ישראל‪" .‬מנהג‬
‫ישראל דין הוא" ובימי הפסח על אחת כמה וכמה‪ ,‬שכן‬
‫מרבית המנהגים יסודתם בהררי קודש ‪ -‬מתוך זהירותם‬
‫המופלגת של כל בני העדות מ'משהו חמץ' ומתוך‬
‫רצונם העז לקיים את מצוות היום בהידור ובשמחה‬
‫הכרוכים יחד עם היותם בני חורין ‪ -‬עבדי ה' בלבד‪.‬‬
‫בנימין כהן‬
‫חג הפסח מתהדר בשלל מנהגים שנשמרו והועברו מאב‬
‫לבנו ומאם לבתה‪ .‬מסורת המנהגים מעוררים התפעלות‬
‫מרשימה ועל כך ראוי ליחד יריעה נפרדת‪ ,‬אך הצד השווה‬
‫שבכולם שריבוי המנהגים הקיימים כיום בציבור יוצרים‬
‫לנו פסיפס מרהיב של מנהגים‪ ,‬המכוונים כולם לשם יחוד‬
‫קודשא בריך הוא‪.‬‬
‫במה נתייחד חג הפסח משאר החגים?‬
‫ניתן לסכם זאת במילה אחת; זהירות‪.‬‬
‫הזהירות והרצון העז שיש בלבו הטהור של כל יהודי ויהודי‪,‬‬
‫לקיים את רצון הבורא להשבית ולבער את החמץ ביום‬
‫י"ד בניסן‪ ,‬הולידו את המנהגים שכל תכליתם הוא אפוא‬
‫להיזהר ולהישמר מכל נדנוד של חטא‪ .‬שחלילה לא יהיה‬
‫בית בישראל שאחד מבאיו יכשל חלילה במשהו חמץ‪.‬‬
‫את ההכנות לחג הפסח אנו פוגשים בימינו במרכולים‪,‬‬
‫ברשתות השיווק למיניהם‪ .‬שם סדרני המזון מחליפים‬
‫את מדפי המזון בתוצרת המובעת בחותמת הכשרות ‘כשר‬
‫לפסח'‪ .‬זה כמובן מכניס אותנו לאוירה של החג‪ ,‬להילוך‬
‫גבוה של הנקיונות ושאר החגיגות של ערבי פסחים‪.‬‬
‫בדורות הקודמים הההכנות לקראת הפסח החלו כבר‬
‫לאחר חג הסוכות‪ .‬החרוסת שממתיקה לנו את המרור‬
‫בליל הסדר‪ ,‬למשל‪ ,‬היתה מתחילה את צעדיה הראשוניים‬
‫בראשית החורף‪ .‬כך ניתן למנות עוד מספר הכנות שהזכירו‬
‫לכל קהילה וקהילה כי חג הפסח ממשמש ובא‪ .‬אך בל‬
‫נקדים את המאוחר‪.‬‬
‫ידידי המשורר הרב שלום כתב שליט"א‪ ,‬שרטט רשימת‬
‫זכרונות מהעבר הלא רחוק‪ ,‬זכרונות מבית אבא מעיר‬
‫הולדתו עיראק‪ .‬באומנות נפלאה בניחוח עתיק ופתח לנו‬
‫צוהר מההכנות בבתי היהודים לחג הפסח ולליל הסדר‪,‬‬
‫לצד מנהגים מיוחדים שלא נס ליחם‪ .‬מנהג ישראל ‪ -‬תורה‬
‫הוא‪ ,‬וכך גם אנו מתייסחים למנהגי אבותינו‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬כבר מיד לאחר פורים מתחילות היו הנשים‪ ,‬מי‬
‫יותר ומי פחות‪ ,‬בהכנותיהן לקראת החג‪ ,‬עד אשר מסיימות‬
‫היו בערבו‪ ,‬כשהכל מוכן וערוך עפ"י ההלכות והמנהג‬
‫מקדמת דנא‪ .‬ואין כמו אמותינו וסבתותינו‪ ,‬מאז ומתמיד‬
‫שהיו מדקדקות כדי שאכן יהיה חג הפסח כשר למהדרין‬
‫וממילא ‪ -‬שמח‪ .‬הואיל ואין חג שמח אם אינו כשר‪ ,‬חלילה‪,‬‬
‫למהדרין‪.‬‬
‫יהדות בבל נהגה לאכול אורז בפסח‪ .‬אמנם היו אנשים‬
‫שנהגו להחמיר על עצמם ולא אכלו אורז לבל ימצאו בו‬
‫שעורים וחיטים‪ .‬כי הבדיקה שלו‪ ,‬כידוע‪ ,‬לא קלה ואף‬
‫מיגעת‪ .‬אך‪ ,‬חרף זאת‪ ,‬נהגו רוב היהודים לאכול אורז‪ .‬וזה‬
‫חייב את נשות החיל‪ ,‬כמובן‪ ,‬שהן הן שבדקו אותו‪ ,‬לבודקו‬
‫פעמיים ואפילו שלוש בכדי לוודא בעליל שאין בו חמץ‪.‬‬
‫כל אישה ישבה עם בנות ביתה ובדקו את האורז‪ .‬לפני‬
‫הבודקת הונח מגש גדול‪ ,‬והבדיקה נערכה רק לאחר‬
‫שהבודקת קשרה חלק מפניה‪ ,‬מעל האף‪ ,‬במטפחת גדולה‪,‬‬
‫כך שהמטפחת הסתירה את האף ואת הפה במקרה של‬
‫שיעול או דיבור‪ ,‬בכדי להבטיח שלא יותז רוק‪ ,‬חלילה ‪-‬‬
‫על האורז‪.‬‬
‫ג'ראדיק וסדרים‬
‫בבבל לא היו בתי חרושת למצות‪ .‬כל משפחה ומשפחה‬
‫היתה דואגת לעצמה להכנת המצות מא' ועד ת'‪ ,‬עפ"י‬
‫ההלכה‪ .‬המשפחה קנתה חטה שמורה‪ ,‬דאגה לטחון אותה‬
‫במכונת טחינה או בריחים ואפתה את הקמח בתנור‪.‬‬
‫התנורים היו מכלי חרס‪ ,‬והיו כאלה שנבנו במיוחד לאפיית‬
‫‪16‬‬
‫מצות לציבור‪ .‬לא היו תנורים רבים כאלה‬
‫ומספרם היה מזערי‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬נקבע תור לכל משפחה החפצה בכך‬
‫למשך אחת משעות היום או הלילה‪ .‬אפייתן‬
‫של המצות נעשתה בהשגחת רב מוסמך‪.‬‬
‫כל תהליכי האפיה בוצעו עפ"י הנחיותיו‬
‫והוראותיו‪ ,‬כגון‪ :‬הכנת הכלים‪ ,‬גלגול העיסה‬
‫ועוד‪ .‬הרב המשגיח גם לא פסח על בדיקת‬
‫ידי העוסקים באפיה‪ .‬משפחות שלא יכלו‬
‫לאפות בעצמן את מצותיהן‪ ,‬מסיבה כלשהי‪,‬‬
‫קנו מצות מוכנות שהיו למכירה‪.‬‬
‫היו ששמרו את הלולבים מחג הסוכות כדי‬
‫להסיק בהם את תנורי אפית המצות‪ .‬כמו‬
‫שהיו ששרפו את החמץ עם הערבה של‬
‫הושענא רבא בערב פסח‪.‬‬
‫בערבית קראו למצות ‘ג'ראדיק'‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫מצות דקות‪ .‬מלבד ה'סדרים'‪ ,‬שהן‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫מצות עבות הדומות לפיתות העירקיות‬
‫אך קטנות מהן‪ ,‬שנהגו לאפות בערב פסח‬
‫בשביל ליל הסדר‪.‬‬
‫בבבל מעטים מאד היו השותים ‪ 4‬כוסות יין‬
‫רגיל‪ .‬ועל כן‪ ,‬נהגו להכין יין צמוקים‪ ,‬שעמלו‬
‫עליו כמה שבועות‪ .‬יש שנהגו להכין יין כזה‬
‫גם בשביל קדוש ליל שבת‪.‬‬
‫כלי המטבח והשולחן היו נשמרים אצל‬
‫יהודי בבל לשמושם בימי חג המצות בלבד‪,‬‬
‫מדי שנה בשנה‪.‬‬
‫החרוסת העיראקית ‘סילאן'‪ ,‬היתה מעסיקה‬
‫את הנשים כבר בחודש תשרי‪ ,‬מי דלאחר‬
‫חג סוכות‪ .‬ה'סילאן' ‪ -‬מיץ תמרים‪ ,‬המשמש‬
‫למצות ‘חרוסת' בליל הסדר‪ ,‬הוכן מתמרים‬
‫טריים ובדוקים מתולעים‪ .‬בליל הסדר‬
‫מחלקים את הסילאן למנות‪ .‬זורים על כל‬
‫מנה אגוזי מלך קצוצים ‪ -‬וזה מה שנקרא‪:‬‬
‫‘חילק'‪ ,‬בפי יהודי בבל‪ ,‬שטובלים בו מצה‬
‫וחסה יחדיו‪ ,‬שנקראים‪ :‬מצה ומרור (‘כורך')‪.‬‬
‫[למעונינים הנה המתכון‪ :‬לקילו תמרים‬
‫טריים מוסיפים חמש כוסות מים רתוחים‪.‬‬
‫מרתיחים אותם כרבע שעה‪ ,‬מצננים אותם‬
‫וסוחטים אותם דרך בד‪ .‬לאחר הסינון‬
‫מביאים את המיץ שוב לרתיחה‪ .‬מנמיכים‬
‫את האש בלא לכסות את הסיר עד שנוצר‬
‫קצף לבן ‪ -‬סימן שהסילאן כבר מוכן‪ ,‬ואז‬
‫מעבירים אותו לצנצנת זכוכית]‪.‬‬
‫הרגשה מלכותית‬
‫הרגשה מיוחדת ונפלאה היתה לבני‬
‫המשפחה בהסבם סביב השולחן הערוך‬
‫לאחר שובו של ראש המשפחה ובניו מבית‬
‫הכנסת‪ ,‬עטויים בגדי חג הדורים‪.‬‬
‫בקהילות אשכנז עורך הסדר לובש בגד‬
‫לבן (‘קיטל')‪ ,‬זכר לבגדים הלבנים שהיה‬
‫לובש הכהן הגדול בשעת עבודתו ביום‬
‫הכיפורים‪ .‬לפי שה'סדר' הוא זכר ל'קרבן‬
‫פסח' והשולחן הרי הוא כמו המזבח‪ .‬מנהג‬
‫דומה מצוי בקרב יוצאי מרוקו הלובשים את‬
‫הגלימות הלבנות (‘ג'לבייה') המשווים הוד‬
‫תחושת הקלה‬
‫והדר מלכותי ללילה שבו אנו זוכרים את‬
‫גאולתנו ופדיון נפשנו‪.‬‬
‫הצגה חינוכית‬
‫על השולחן הבבלי ‪ -‬קערה גדולה מכוסה‬
‫במטפחת משי לבנה‪ ,‬או מפה לבנה‪ ,‬שכללה‬
‫שלוש מצות ‪“ -‬סדרים"‪ ,‬זרוע‪ ,‬ביצה‪ ,‬מרור‬
‫(חסה)‪ ,‬חרוסת (חילק)‪ ,‬כרפס‪ ,‬חזרת (מיץ‬
‫חושחש או מיץ לימון)‪.‬‬
‫לאחר שתית כוס ראשונה וטבילת הכרפס‪,‬‬
‫בוצע ראש המשפחה את הסדר האמצעי‬
‫לשניים‪ .‬חצי ‪ -‬בצורת ד'‪ ,‬וחצי ‪ -‬בצורת ו'‪.‬‬
‫החלק הראשון‪ ,‬הקטן יותר‪ ,‬בצורת ו'‪ ,‬עוטפו‬
‫במטפחת משי וקושרו מלוכסן על גבי אחד‬
‫מבניו‪ ,‬הקטן או הגדול‪ ,‬ומצוהו לשמור‬
‫עליו מכל משמר‪ ,‬שהפך לפקדון עד עת‬
‫אכילת האפיקומן‪ .‬כל ראש משפחה נוהג‬
‫לעשות זאת בדרך החביבה עליו‪ ,‬כך שעיני‬
‫כל המסובים נעוצות היו בפקדון היקר‪ .‬או‬
‫אז‪ ,‬היה הבן חוזר אחר אביו ואומר‪‘ :‬ככה‬
‫היו אבותינו" וכו'‪ ...‬אומרים שלוש פעמים‬
‫חליפות‪ ,‬בארמית ובתרגום לערבית‪ ,‬הוא‬
‫ה'שרח'‪.‬‬
‫הבן שהאפיקומן הופקד על גבו‪ ,‬או על חזהו‪,‬‬
‫יוצא את החדר ונכנס שוב‪ ,‬כשהוא מחופש‪,‬‬
‫או בבגדיו החגיגיים‪ ,‬כשהוא נשען על מקל‪,‬‬
‫או בלעדיו‪ .‬אז‪ ,‬פונה אליו ראש המשפחה‬
‫ושואל‪‘ :‬מהיכן באת'?‬
‫‘ממצרים' ‪ -‬משיב הבן‪.‬‬
‫‘ולאן אתה הולך'?‬
‫‘לירושלים' משיב הבן‪.‬‬
‫‘והיכן הצידה שלך'? שואל האב‪.‬‬
‫ואז הבן אומר ‘מה נשתנה'‪...‬‬
‫כך חנכו האבות את הבנים והבנים את‬
‫הצאצאים‪ .‬וכך הנחילו להם‪ ,‬בין השאר‪,‬‬
‫את ‘והגדת לבנך' בואריאציות שונות‪ .‬וכל‬
‫המרבה ‪ -‬הרי זה משובח‪.‬‬
‫מנהג עתיק יומין זה מצוי בקהילות נוספות‬
‫בקרב יהודי המזרח‪ ,‬ונדמה שאין כמוהו‬
‫בכדי להכניס את כל בני הבית והמסובין‬
‫לשולחן הסדר לאוירה הנפלאה של יציאה‬
‫מגלות לגאולה‪.‬‬
‫יהודי בבל נהגו לקרוא את ההגדה החל‬
‫מראש המשפחה‪ ,‬כשהם מסובים‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫אחד לאחד‪ .‬כל אחד קורא קטע עם תרגומו‬
‫לערבית‪ .‬לכל קטע היתה נעימה מתאימה‪.‬‬
‫כשהיו מגיעים ל'אלו עשר המכות' ‪ -‬אב‬
‫המשפחה היה מחזיק בידו את כוס היין שלו‬
‫ומתחיל לקרוא את עשר המכות‪ .‬בכל פעם‬
‫שהיה מזכיר מכה אחת ‪ -‬היה שופך מעט‬
‫יין אל תוך הכוס שבתוך כלי‪ ,‬בכדי להבטיח‬
‫שאף טיפת יין לא תשפך על השולחן‪.‬‬
‫המסובים היו מחלקים את המכות לשונאי‬
‫עמנו‪ .‬כאשר מתחיל האב‪‘ :‬דם'‪ ,‬אומרים‬
‫‘עמלק!' ‘צפרדע' אומרים ‘המן'! ‘כנים' ‪-‬‬
‫אומרים ‘היטלר'‪‘ .‬ערוב' ‪ -‬כל משנאי ישראל‬
‫וכו'‪...‬‬
‫וכך‪ ,‬בכל בית ובית‪ ,‬הזכירו את אויבי ישראל‬
‫מדורי דורות עפ"י גודל רשעותם ופשעיהם‬
‫בעיני המסובים‪.‬‬
‫כאשר בעל הבית סיים את קריאת ‘המכות'‬
‫או ‘הקללות'‪ ,‬נטל את הכלי שבתוכו שפך‬
‫את היין‪ ,‬יצא מביתו והשליכו הרחק‪ .‬אחר‬
‫כך שב הביתה והמשיך בסדר‪ ,‬כאשר הקלה‬
‫והרוחה ‪ -‬על פני המסובים‪ .‬כאילו נתקיימו‬
‫כבר כל קללותיהם על אויביהם ומשנאי‬
‫עמם הקרובים והרחוקים‪.‬‬
‫בקהילות אשכנז נהוג כי בעת אמירת‬
‫“שפוך חמתך"‪ ,‬פותחים את דלת הבית‪,‬‬
‫בכדי להראות שאין אנו חוששים מ'הגויים‬
‫אשר לא ידעוך'‪ .‬את ה'כיבוד' לפתיחת הדלת‬
‫מעניקים לילד הצעיר ששאל את ארבע‬
‫הקושיות‪ ,‬או שמכבדים בזה את עקרת הבית‪.‬‬
‫שנתך ירוקה‬
‫ביום הראשון של החג‪ ,‬לאחר שובם מבתי‬
‫הכנסת‪ ,‬וסיום הסעודה‪ ,‬ערכו הגברים‬
‫‘תעיאדאת' כלומר‪ :‬בקורי חג‪ .‬איש אצל רעהו‬
‫ואשה אצל רעותה‪ ,‬וביחוד אצל רבני הקהילה‬
‫וחשוביה‪ ,‬בכדי לאחל להם אחולי החג‪.‬‬
‫במוצאי החג‪ ,‬נהגו ילדים ונערים ‘לחבוט'‬
‫האחד את השני באגודות ירק באמרם‪:‬‬
‫‘שנתך ירוקה' ‪ -‬סימן לאושר והצלחה לשנה‬
‫החדשה המתחילה בחודש ניסן‪ ,‬הוא חודש‬
‫החודשים המלבלב באביב‪.‬‬
‫בהקשר לכך נזכיר כי בקרב יהודי פרס‬
‫קיים מנהג דומה בליל הסדר כשמגיעים‬
‫לפרק ‘אילו הוציאנו ממצרים'‪ ,‬לוקח בידו‬
‫כל אחד מהמסובים‪ ,‬הגדולים והקטנים‬
‫כאחד‪ ,‬עלים של בצל ירוק‪ ,‬ועם קריאת‬
‫‘דיינו' הוא מצליף בעלי הבצל הירוקים‬
‫על גב שכנו‪ ,‬האב בבנו והבן באחיו‪ .‬המנהג‬
‫מרבה שמחה בקרב המסובים ומקורו אינו‬
‫ידוע‪ .‬שכיניהם‪ ,‬יהודי בוכארה‪ ,‬נוהגים‬
‫לאחל אחד לשני בעת ההצלפה בבצל‪:‬‬
‫‘מוראק שוה' ‪ -‬תהיה מבורך‪ ,‬תפרח כמו‬
‫הירק הזה‪ ,‬למזל טוב!‬
‫‪17‬‬
‫דברות קודש‬
‫דברי חיזוק שנאמרו מפי מורנו ורבנו הגה"צ‬
‫רבי דוד חנניה פינטו שליט"א‬
‫הכנה‬
‫לחג השבועות‬
‫ממית‬
‫עצמו‬
‫באהלי‬
‫החכמה‬
‫‪18‬‬
‫עומדים אנו בערב חג השבועות‪ ,‬ערב מתן תורה‪ ,‬ומה‬
‫כבר ניתן להתחזק בזמן המועט שנותר לנו לקראת‬
‫נתינת התורה‪.‬‬
‫בפרשת כי תבוא‪ ,‬בסוף הארבעים שנה בהם הלכו‬
‫ישראל במדבר פונה משה רבינו ואומר לכלל ישראל‬
‫(דברים כז‪ ,‬ט – י) “וידבר משה והכהנים הלוים אל כל‬
‫ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית‬
‫לעם לה' אלוקיך‪ .‬ושמעת בקול ה' אלוקיך ועשית את‬
‫מצוותיו ואת חקיו אשר אנכי מצוך היום"‪.‬‬
‫ומהו “היום הזה נהיית לעם" מה נתחדש באותו הזמן?‬
‫“חביבה תורה על לומדיה"‬
‫מפרש רש"י‪“ ,‬היום הזה נהיית לעם ‪ -‬בכל יום יהיו‬
‫בעיניך כאילו היום באת עמו בברית"‪ .‬היינו דאמנם אין‬
‫כאן דבר חדש‪ ,‬והיום הזה נהיית לעם הכוונה לנתינת‬
‫התורה אך בכל יום היא בעיניהם כאילו היום נתנה‬
‫וכן כתבו חז"ל בשלהי מסכת ברכות (סג‪ ,‬ב) “היום‬
‫הזה נהיית לעם‪ .‬וכי אותו היום נתנה תורה לישראל‪.‬‬
‫והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה‪ .‬אלא ללמדך‪,‬‬
‫שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה‬
‫מהר סיני"‪.‬‬
‫והמלבי"ם באר דחלוקה הברית שהיתה עתה בערבות‬
‫מואב בעת שסיים משה לכתוב את משנה תורה‪,‬‬
‫מהברית שכרתו ישראל בסיני‪ ,‬שבנתינת התורה‬
‫בסיני היתה ההתעוררות בתחילה מאת הבורא ורק‬
‫אחר כך אמרו ישראל נעשה ונשמע‪ ,‬ואילו עתה היתה‬
‫ההתעורות מתוך אהבה מיוחדת מבני ישראל ובלשונו‬
‫“אבל ברית ערבות מואב שהיה אחרי שאמר משה כל‬
‫דברי התורה שכתבנו לעיל שנתלהבה נפשם להתדבק‬
‫בה' וקבלו על נפשם בחשק נפלא לקבל כל התורה‬
‫וע"י התעוררותם הבטיחם ה' כל הדברים שהבטיח להם‬
‫מקודם בהר סיני"‪.‬‬
‫והנה בגמ' ברכות למדו דבר נוסף מלשון הכתוב הזו‬
‫של “הסכת ושמע ישראל"‪:‬‬
‫“דבר אחר‪ ,‬הסכת ושמע ישראל‪ ,‬כתתו עצמכם על דברי‬
‫תורה‪ ,‬כדאמר ריש לקיש‪ .‬דאמר ריש לקיש‪ ,‬מנין שאין‬
‫דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה‬
‫שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל"‬
‫אמנם כבר זכו ישראל לקבל את התורה בסיני‪ ,‬אך עתה‬
‫לקראת תום ארבעים השנה כשמסיים משה לכתוב את‬
‫התורה‪ ,‬מסיים את ספר דברים‪ ,‬פונה הוא אליהם ונותן‬
‫להם עצה‪ ,‬אם רוצים אתם שדברי התורה יתקיימו בכם‬
‫– המיתו עצמכם על התורה!‬
‫וכעין זה מובא גם במדרש תנחומא בתחילת פרשת נח‬
‫(סימן ג')‪:‬‬
‫“יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שבחר‬
‫בישראל משבעים אומות כמ"ש כי חלק ה' עמו יעקב‬
‫חבל נחלתו (דברים לב‪ ,‬ט) ונתן לנו את התורה בכתב‬
‫ברמז צפונות וסתומות ופרשום בתורה שבע"פ וגלה‬
‫אותם לישראל‪ ,‬ולא עוד אלא שתורה שבכתב כללות‬
‫ותורה שבע"פ פרטות ותורה שבע"פ הרבה ותורה‬
‫שבכתב מעט ועל שבע"פ נאמר ארוכה מארץ מדה‬
‫ורחבה מני ים (איוב יא‪ ,‬ט) וכתיב ולא תמצא בארץ‬
‫החיים (שם כח‪ ,‬יג)‪ ,‬ומאי לא תמצא בארץ החיים‬
‫וכי בארץ המתים תמצא אלא שלא תמצא תורה‬
‫שבע"פ אצל מי שיבקש‬
‫עונג העולם תאוה וכבוד‬
‫וגדולה בעולם הזה אלא‬
‫במי שממית עצמו עליה‬
‫שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל‬
‫(במדבר יט‪ ,‬יד) וכך דרכה של תורה פת‬
‫במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל‬
‫הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה‬
‫עמל‪ ,‬לפי שלא כרת הקדוש ברוך הוא‬
‫ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ‬
‫שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי‬
‫אתך ברית (שמות לד‪ ,‬כז) ואמרו חז"ל‬
‫לא כתב הקב"ה בתורה למען הדברים‬
‫האלה ולא בעבור הדברים האלה ולא‬
‫בגלל הדברים אלא ע"פ הדברים וזו היא‬
‫תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד"‬
‫התורה הקדושה היא ארוכה ועמוקה‪,‬‬
‫שבעים פנים לה‪ ,‬דרכי לימוד רבים לה‪,‬‬
‫פשט רמז דרש סוד‪ ,‬פלפולים עמוקים‬
‫לצד פשטים נפלאים‪ ,‬פרפראות של‬
‫חכמה בדרך של גימטריאות וראשי תיבות‬
‫ועוד כהנה וכהנה‪ .‬אך בעצם מהותה שונה‬
‫היא מכל חכמה אחרת‪ ,‬כי בעוד שבחכמה‬
‫אחרת אם רוצה אדם שתשתמר בקרבו די‬
‫לו שיחזור עליה‪ ,‬בתורה אין הדבר כן –‬
‫אם חפץ אתה שהתורה תתקיים בך לא‬
‫די שתלמד ותעמיק בה‪ ,‬אלא צריך אתה‬
‫להמית עצמך עליה! להפוך את עצמך‬
‫לכלי קיבול ראוי לתורה!‬
‫את העצה הזו נתן משה לבני ישראל לפני‬
‫הברית המוזכרת בפרשת כי תבוא‪ ,‬אך‬
‫שורשיה כבר במתן תורה! שקבלת התורה‬
‫אותה קבלו ישראל במתן תורה עומדת‬
‫להם בכל יום ויום‪ ,‬דבכל יום יהיו בעיניך‬
‫כחדשים‪ .‬וכעת כשעומדים אנו לפני מתן‬
‫תורה‪ ,‬בימי הספירה המשמשים כהכנה‬
‫צריכים אנו להתחזק בענין זה של “ממית‬
‫עצמו"‪.‬‬
‫“זו תורה וזו שכרה"?!‬
‫אך תחילה‪ ,‬כדי ליישב הדברים על הלב‪,‬‬
‫רוצה אני להזכיר דבר שנתעורר לי בעת‬
‫היותי במסע לאוקראינה באלול תשס"ח‪,‬‬
‫כשזכינו לפקוד את קברי הצדיקים‪,‬‬
‫קדושי עליון הטמונים בארצות אירופה‪,‬‬
‫גדולי עולם אשר תורתם מפורסמת בכל‬
‫קצוות תבל‪ .‬והם זכינו פקוד גם את קברו‬
‫של רבנו ישראל מאיר הכהן מראדין‬
‫זצוק"ל בעל ה"חפץ חיים" והמשנה ברורה‬
‫וקברו של הגאון מוילנא זיע"א‪.‬‬
‫משך כל המסע‪ ,‬שמתי אל לבי לדבר‬
‫מענין מאד‪ ,‬כי כמעט כל גדולי ישראל‬
‫אלו‪ ,‬כמה שתורתם גלויה ומפורסמת כמה‬
‫שמתבדרת היא בבית המדרש‪ ,‬כך להיפוך‬
‫מקום קבורתם כמעט לא‬
‫נודע‪ .‬הלא דברי תורתו של‬
‫מרנא החפץ חיים יד הכל‬
‫ממשמשת בהם‪ ,‬אין כמעט‬
‫בית יהודי שאין מונחים שם‬
‫מספריו‪ ,‬אם בספריו על לשון‬
‫הרע – “חפץ חיים" ו"שמירת הלשון"‪ ,‬אם‬
‫בספרי “משנה ברורה" ואם בשאר ספריו‬
‫הרבים כ"תורת הבית"‪ ,‬ו"אהבת חסד"‬
‫ועוד ועוד‪ .‬וכנגד פרסומו כאחד מגדולי‬
‫דור דעה‪ ,‬הרי שזה כנגד זה‪ ,‬קבור הוא‬
‫על אם הדרך במקום נידח ומוסתר מעין‬
‫כל‪ ,‬עד כדי כך שרגל אדם אינה דורכת‬
‫במקום‪.‬‬
‫מה הטעם שכך עשה הבורא‪ .‬כיצד מחד‬
‫תורתו מופצת בכל מקום שבעולם‪ ,‬עד‬
‫כי אין יהודי שלא יזכיר איזו הלכה או‬
‫מימרא מוסרית כל שהיא משמו של‬
‫הכהן הגדול מאחיו ומאידך מקום קבורתו‬
‫בהסתר והצנע‪.‬‬
‫כך הוא אצל הח"ח וכך הוא אצל שאר‬
‫גדולי ישראל אשר באנו לשפוך שיח על‬
‫קברם ולבקש מהם שיהיו מליצי יושר‬
‫עבורנו ועבור כלל ישראל די בכל אתר‬
‫ואתר‪ .‬מה טעם הדבר‪.‬‬
‫מקום קבורתו של משה ‪-‬‬
‫במדבר‬
‫וכעין זה‪ ,‬יש להוסיף ולשאול‪ ,‬כבר מצינו‬
‫במשה רבינו ע"ה שלא נודע מקום קבורתו‪.‬‬
‫הלא הוא דבר תימה‪ .‬משה‪ ,‬שהוריד את‬
‫התורה לישראל ושהה בשמי רום ארבעים‬
‫יום וארבעים לילה‪ ,‬משה בשליחותו‬
‫של מקום הוציא את בני ישראל מארץ‬
‫מצרים‪ .‬שפירסומו חצה גבולות יבשות‬
‫ודתות‪ ,‬מקום קבורתו‪ ,‬במדבר‪ ,‬מקום עזוב‬
‫ושומם‪ ,‬ולא עוד אלא שלא נודע היכן הוא‪.‬‬
‫מה טעם לדבר‪.‬‬
‫ואמנם מה שלא נודע מקום קבורתו ביארו‬
‫רז"ל שהיה זה כדי שלא יהפך קברו לבית‬
‫ע"ז‪ ,‬אך אכתי צ"ת מדוע נקבע המקום‬
‫במדבר דייקא ולא במקום אחר שיעלם‬
‫בדרך נס‪.‬‬
‫הלא נדמה בנפשנו את כל גדולי אומות‬
‫העולם‪ ,‬של השנים האחרונות‪ ,‬מוזאונים‬
‫רבים מוקמים על שמם‪ ,‬את קבריהם‬
‫שמים בתוככי גינה יפה‪ ,‬או ביתן מופלא‪.‬‬
‫ורק אצלנו גדולי ישראל‪ ,‬קבורים ‘כאחד‬
‫האדם'‪ ,‬מצבה ששמם חקוק עליה‪ ,‬עם‬
‫כמה מילות הערכה והספד‪ .‬היתכן? על‬
‫מה ולמה‪ ,‬ישאל השואל‪.‬‬
‫הזכות לכך מגיעה‪,‬‬
‫בדרך אחת‪,‬‬
‫בהתכוננות ראויה‬
‫בפרוזדור לקראת‬
‫הטרקלין‪ ,‬בצבירת‬
‫מצוות ומעשים‬
‫טובים‪ ,‬תורה וחסד‪,‬‬
‫תפילה וצדקה‪ .‬לכך‬
‫מראים לנו ממרום‪,‬‬
‫כי מעשי הצדיקים‪,‬‬
‫תורתם וספריהם‪,‬‬
‫הם הם שמקנים‬
‫להם תהילת עולם‪,‬‬
‫הם הם המחשיבים‬
‫אותם‪ ,‬לא גופם‬
‫אשר קבור במקום‬
‫נידח‪ ,‬אל ספריהם‬
‫הנמצאים באוצר‬
‫הספרים‪ ,‬בבתי‬
‫כנסיות ובבתי‬
‫מדרשות‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪19‬‬
‫תולדותיהם של צדיקים –‬
‫תורה ומעשים טובים‬
‫וחשבתי לבאר זאת באופן נוסף‪ ,‬כי כל‬
‫זאת נועד בשביל להורות ולהמחיש‬
‫לנו את דברי רש"י בריש פרשת נח על‬
‫הפסוק “אלה תולדות נח נח איש צדיק"‬
‫וז"ל‪“ ,‬ללמדך שעיקר תולדותיהם של‬
‫צדיקים מעשים טובים"‪ ,‬דזכות התורה‬
‫שלמדו במשך ימי חייהם ומסרו נפשם‬
‫עליה‪ ,‬היא העיקר והיא היא שעמדה‬
‫להם‪ .‬דלא גופם העיקר אלא תורתם‪,‬‬
‫ואדרבה לתורתם זכו מחמת שהמיתו‬
‫את גופם‪ ,‬שהמיתו עצמם באהלי התורה‬
‫והחכמה‪ .‬לא גשמיותם היא העיקר‬
‫אלא רוחניותם‪ ,‬וכל גשמיותם היתה רק‬
‫כלי להעפיל והגיע לרוחניותם‪ .‬ואשר‬
‫על כן‪ ,‬על אף שבתפילה על קבריהם‬
‫יש סגולה גדולה ועצומה ורבים נושעו‬
‫בזכותה‪ ,‬ברם עיקר תולדות הצדיקים‬
‫הם מעשיהם הטובים‪.‬‬
‫כי מה בכך שהגוף הגשמי נמצא עתה‬
‫קבור באיזה מקום נידח‪ ,‬העיקר הוא‬
‫שתורתם וקדושתם תופסים מקום‬
‫ראשון בעלותם על שולחנם של מלכים ‪-‬‬
‫מאן מלכי רבנן‪ ,‬שעל ידי כך שפתותיהם‬
‫דובבות בקבר בכמובא בחז"ל בכמה‬
‫מקומות‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬כי כבר אמר רז"ל (ברכות יח‪,‬‬
‫א) ש"צדיקים במיתתם קרויים חיים"‪,‬‬
‫הם אשר כל חייהם היו מהלך אחד של‬
‫דביקות ברבש"ע‪ ,‬דביקות והתענגות‬
‫על קרבת אלוקים‪ ,‬כפי שאמר דהמע"ה‬
‫(תהלים עג‪ ,‬כה) “ואני קרבת אלוקים‬
‫לי טוב"‪ ,‬במותם קרואים חיים‪ ,‬כי אז‬
‫דבקים הם ברבש"ע ומתענגים על זיו‬
‫שכינתו‪.‬‬
‫ולפיכך אין צורך לפרסם ולפאר את‬
‫מקום קבורתם‪ ,‬באשר הם חיים‪ ,‬ואין‬
‫חיים אלא תורה‪ ,‬שהרי שפתותיהם‬
‫דובבות בקבר כשדברי תורתם מתבדרים‬
‫בבית המדרש‪ ,‬שתורתם נלמדת על‬
‫ידי בני תורה‪ ,‬צעירים ומבוגרים‪ ,‬נערים‬
‫וזקנים השוקדים והוגים בתורתם‪ ,‬או אז‬
‫נוטף פיהם מור ולבונה‪ ,‬ומרגישים הם‬
‫הנאה יתירה‪.‬‬
‫לפיכך מקום קבורתו של משה‪ ,‬לא‬
‫נודע‪ ,‬להורות כי לא המיתה עיקר אלא‬
‫המעשה‪ ,‬לא מקום הקבורה‪ ,‬אלא תורתו‬
‫שהוריד לנו משמי מרומים כי “משה‬
‫אמת ותורתו אמת"‪.‬‬
‫וזו הסיבה שגם למקום קבורתו של‬
‫הכהן הגדול מאחיו‪ ,‬להורות לנו כי עיקר‬
‫פירסומו בתורה תלוי‪ ,‬בספריו ומשליו‬
‫‪20‬‬
‫בכל‬
‫הנאמרים‬
‫מקום ופינה‪ ,‬הם הם‬
‫הקובעים והנותנים לו את‬
‫מקומו בין גדולי ישראל‪.‬‬
‫התכלית – להמית את העצמי‬
‫עבור הרבש"ע‬
‫וכמקום קבורתו של הח"ח‪ ,‬כך גם מקום‬
‫קבורתו של הגאון מוילנא זיע"א‪ ,‬אשר‬
‫נמצא במקום נידח ועלוב‪ .‬כי על אף‬
‫שבחיי חיותו הרעיש עולמות בתורתו‪,‬‬
‫ובפרט בעמלו בתורה ברציפות ושקיעות‬
‫שאין למעלה ממנה‪ ,‬ומן המפורסמות הוא‬
‫שאליהו הנביא התגלה לו וביקש ללמדו‬
‫סודות התורה עומק לפנים מעומק‪ ,‬אך‬
‫הגר"א דחהו באומרו כי תורה נקנית רק‬
‫על ידי עמל ויגיעה עצמית‪.‬‬
‫והסיפורים על התמדתו המופלאה‬
‫ממלאים עמודים רבים‪ ,‬אך אזכיר דבר‬
‫נפלא שקראתי‪ ,‬שכאשר אחותו באה‬
‫לבקרו‪ ,‬אחר שנים מרובות שלא התראו‪,‬‬
‫קיבל את פניה ודיבר עימה רגעים ספורים‬
‫וברכה לשלום‪ ,‬באומרו כי הזמן יקר מידי‬
‫מלאבד אותו בדברים בטלים‪ ,‬ושם בעולם‬
‫האמת נפגש ויהיה זמן רב לשוחח‪.‬‬
‫גם קדוש עליון זה טמון במקום שומם‪,‬‬
‫אשר מעטים היודעים היכן הוא‪ ,‬וכל‬
‫הרואה תמה‪ ,‬מדוע כך עלתה בידם‪ ,‬זו‬
‫תורה וזה שכרה‪.‬‬
‫אלא דזה גופא‪ ,‬כיוון שכל ימיו עמל‬
‫להמית עצמו באהלה של תורה‪ ,‬להמית‬
‫ולשרש כל מידה הסותרת עמל בתורה‪,‬‬
‫מתוך הפקרת הגוף במיעוט אכילה‬
‫ושתיה ומיעוט שינה‪ ,‬כיוון שכך חי‪ ,‬כך‬
‫גם נפטר ועלה לשמי שמים! אין לו אלא‬
‫ד' אמות של תורה ויראה‪ ,‬שאות קנה לו‬
‫בעולם האמת‪ ,‬שם העיקר וכאן הוא רק‬
‫פרוזדור לטרקלין וא"כ מה יצא לו ומה‬
‫משנה לו אם נקבר במקום מפואר או‬
‫במדבר על אם הדרך‪ .‬דהעיקר היא הצידה‬
‫שעליה יגע וטרח בשנותיו בעולם ולא‬
‫גופו שנשאר כאן ונקבר באדמה‪.‬‬
‫וכדבריו של דוד המלך ע"ה בספר תהילים‬
‫(מט‪ ,‬יח) “כי לא במותו יקח הכל‪ ,‬לא ירד‬
‫אחריו כבודו"‪ ,‬במתים האדם חופשי‪ ,‬אין‬
‫הוא הולך לבית עולמו עם כבוד והדר‪ ,‬אין‬
‫הולך הוא עם כסף וזהב‪ ,‬אלא אך ורק‬
‫עם תורה ומצוות‪ .‬הם ורק הם יקנו לו את‬
‫הזכות לעולם הבא‪ .‬הם ורק הם יתנו לו‬
‫חלק בגן עדן אשר על התענוג המופלא‬
‫שמתענגים בו אמרו חז"ל באבות “יפה‬
‫שעת אחת של קורת רוח בעולם הבא‬
‫מכל תענוגי העולם הזה"‪ ,‬מכל התענוגות‬
‫הגדולים ביותר שיכול אדם לדמיין בזה‬
‫העולם‪ ,‬מכולם יחדיו‪ ,‬עדיף רגע אחד של‬
‫קורת רוח בעוה"ב‪ ,‬עד כדי כך!‬
‫והזכות לכך מגיעה‪ ,‬בדרך אחת‪,‬‬
‫בהתכוננות ראויה בפרוזדור לקראת‬
‫הטרקלין‪ ,‬בצבירת מצוות ומעשים טובים‪,‬‬
‫תורה וחסד‪ ,‬תפילה וצדקה‪ .‬לכך מראים‬
‫לנו ממרום‪ ,‬כי מעשי הצדיקים‪ ,‬תורתם‬
‫וספריהם‪ ,‬הם הם שמקנים להם תהילת‬
‫עולם‪ ,‬הם הם המחשיבים אותם‪ ,‬לא גופם‬
‫אשר קבור במקום נידח‪ ,‬אל ספריהם‬
‫הנמצאים באוצר הספרים‪ ,‬בבתי כנסיות‬
‫ובבתי מדרשות‪.‬‬
‫את ההבנה הזו שעל ידי המתת עצמו‬
‫נוצרים החיים‪ ,‬שעל ידי ההתבטלות נוצר‬
‫הקיום‪ ,‬ונוצרת הגדלות האמיתית‪ ,‬הורו‬
‫לנו גדולי ישראל במקום קבורתם‪.‬‬
‫ואם נדע להתבונן בדברים אלו‪ ,‬הרי שאין‬
‫לך הכנה ראויה ליום מתן תורתנו‪ ,‬יום‬
‫שבו מתחדשת הסגולה של קבלת התורה‬
‫על כל הסייעתא המיוחדת המורעפת‬
‫ביום זה ממרום‪ ,‬אם רק נשכיל לקבוע‬
‫בנפשנו שעיקר העיקרים בעבודת ה' זה‬
‫העמל והיגיעה בתורה‪.‬‬
‫ממית עצמו ‪ -‬למענו יתברך‬
‫ונזכיר מעשה נוסף‪ ,‬שארע באאמו"ר‬
‫הצדיק רבי משה אהרן זיע"א‪ ,‬שממנו נוכל‬
‫להתבונן מהי המידה של ‘ממית עצמו‬
‫באהלי החכמה'‪ ,‬רבי משה אהרן זיע"א‪,‬‬
‫מעולם לא היה אוכל את כל מה ששמו‬
‫על צלחתו‪ ,‬מעולם לא סיים את ארוחתו‬
‫עד תומה‪ ,‬אלא היה טועם מעט מהאוכל‬
‫ומיד מפסיק‪ .‬אמי מורתי הרבנית‪ ,‬שראתה‬
‫מחזה זה יום אחר יום הצטערה אל לבה‪,‬‬
‫חששה היא שאולי האוכל אינו טעים לו‪.‬‬
‫וכיון שהרגיש הצדיק בדבר אמר לה‪“ ,‬אני‬
‫אוהב את האוכל שלך‪ ,‬אבל מכל מקום‬
‫אני אוכל הימנו רק קימעא‪ ,‬מחמת שאני‬
‫מעדיף שהתאווה שלי תהיה רק להקב"ה‬
‫ולתורה‪ ,‬ולא לדברי העולם הזה"‪ .‬היש לך‬
‫ממית עצמו גדול מזה‪ ,‬לוקח הוא את כל‬
‫הכח של התאוה ומיחד אותו בלתי לה'‬
‫לבדו!‬
‫העולה לנו למעשה –‬
‫הכנה למתן תורה‬
‫אכן אנו איננו בדרגות שכאלו‪ ,‬וכעת ערב‬
‫מתן תורה‪ ,‬אין כוונתי לדרוש על דברים‬
‫גדולים כמעשה הגדולים שהזכרנו‪ ,‬כגאון‬
‫מוילנא וכחפץ חיים‪ ,‬שהרי אין דורשים‬
‫מכל אחד אלא את מה שביכולתו‪ ,‬אך‬
‫עם כל זאת חובה עלינו להזכיר מעשים‬
‫אלו שנדע לאן‬
‫יכול אדם בשר ודם‬
‫להגיע‪ ,‬דאם אמרו חכמינו‬
‫ז"ל בתנא דבי אליהו שחייב‬
‫אדם לומר מתי יגיעו מעשי‬
‫למעשי אבותי אברהם יצחק‬
‫ויעקב‪ ,‬אף שרחוקים אנו מהם מרחק גדול ועצום‬
‫דאם ראשונים כמלאכים אנו כחמורים‪ ,‬הרי שצריכים‬
‫אנו לדעת ולהתבונן במעשי האבות שהם סימן לבנים‬
‫להורות מה אדם קרוץ חומר מסוגל להשיג‪ .‬ועל כל‬
‫פנים למעשה צריכים אנו לדעת שכל מה שביכולתנו‬
‫הוא מחובתנו!‬
‫ואין מסוגלים ויכולים אנו להוסיף רק מעט עמל ויגיעה‪,‬‬
‫הרי שזה הנדרש מעמנו‪ ,‬כל אחד במצבו‪ .‬והדוגמאות‬
‫לכך הם רבות‪ ,‬אם בתוספת שיעורי תורה ואם בתוספת‬
‫לימוד עצמי‪.‬‬
‫“ממית עצמו" – דברים שבכל יום‬
‫וניתן כאן דוגמא אחת ודי לחכימא‪ ,‬ישנם רבים הנכנסים‬
‫לבית המדרש וקובעים עתים לתורה‪ ,‬אם בשיעור או‬
‫בלימוד עם חברותא‪ ,‬אך דא עקא שגם שם מוצא השטן‬
‫מקום להתגדר‪ ,‬כשבכל אותו הזמן המיועד ללימוד‪,‬‬
‫מחזיק אותו אדם בכיסו מכשיר טלפון ומתבונן בו מידי‬
‫כמה דקות‪ ,‬הלא במעשיו גורם הוא שתורתו נעשית‬
‫קרעים קרעים‪ ,‬וכבר אמר על כך החזון איש באגרותיו‬
‫דהלומד לפרקים הרי הוא כזורע זרעים בשדה ושולח‬
‫עליהם מים לשוטפם‪ ,‬זורע זרעים ובמקום לתת להם‬
‫לנבוט מיד הורס אותם‪.‬‬
‫רואים אנו כיצד בקבלה קטנה אך החלטית‪ ,‬לכבות‬
‫את מכשיר הטלפון בטרם הכניסה לבית המדרש‪,‬‬
‫בטרם ישיבה לשיעור תורה‪ ,‬ניתן לזכות להיות מעמלי‬
‫התורה‪ ,‬שהרי במעשה זה פועל האדם כנגד תאוותו‬
‫ורצונו‪ ,‬ועל ידו לא די שזוכה הוא לשעות של תענוג‬
‫הבא על ידי לימוד מרוכז בלא הפסקות‪ ,‬אלא זוכה‬
‫הוא אף להמית עצמו ולו במעט בעמל התורה‪ .‬ואשריו‬
‫ואשרי חלקו‪.‬‬
‫והדרך להגיע לכך נעוצה בדברים שזכרנו תחילת‬
‫מאמרנו – “חביבה תורה על לומדיה"‪ ,‬ככל שנחוש‬
‫את חביבות התורה ונותנה‪ ,‬ככל שנגביר אצלנו את‬
‫ההערכה לתורה הקדושה‪ ,‬כך יקל עלינו להתגבר על‬
‫רצונות הסותרים את לימוד התורה‪ ,‬כך יקל עלינו‬
‫להתכונן לקבלת התורה המתחדשת עלינו מידי שנה‬
‫בשנה‪ ,‬בחג מתן תורתנו‪ .‬נמצא אם כן שהדרך להתכונן‬
‫לחג השבועות היא בשני ענינים‪ ,‬בקריאה והתבוננות‬
‫במאמרי חז"ל ובספרי מוסר המדברים על ההערכה‬
‫לתורה‪ ,‬ובקבלה כלשהי שיש בה הקרבה לתורה‪ ,‬שעל‬
‫ידה נזכה להיכנס להגדרה זו של “אין התורה מתקיימת‬
‫אלא במי שממית עצמו עליה"‪.‬‬
‫רואים אנו כיצד בקבלה קטנה אך‬
‫החלטית‪ ,‬לכבות את מכשיר הטלפון‬
‫בטרם הכניסה לבית המדרש‪ ,‬בטרם‬
‫ישיבה לשיעור תורה‪ ,‬ניתן לזכות‬
‫להיות מעמלי התורה‪ ,‬שהרי במעשה‬
‫זה פועל האדם כנגד תאוותו ורצונו‪,‬‬
‫ועל ידו לא די שזוכה הוא לשעות‬
‫של תענוג הבא על ידי לימוד מרוכז‬
‫בלא הפסקות‪ ,‬אלא זוכה הוא אף‬
‫להמית עצמו ולו במעט בעמל‬
‫התורה‪ .‬ואשריו ואשרי חלקו‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫אורות ומראות‬
‫הנס המתנוסס ברעננה‬
‫מאת הרב יוסף אלקובי והרב בנימין תורג’מן‬
‫“דשנים ורעננים יהיו‪ ,‬להגיד כי ישר ה’”‬
‫(תהילים צ”ב ט”ו‪ -‬ט”ז)‬
‫רעננה‪ .‬עיר גדולה במרכז הארץ על גבול השרון‪ ,‬עיר שבמהותה חולין‪ .‬תושביה רובם ככולם‬
‫אינם שומרים תורה ומצוות‪ ,‬אולם בכל יהודי ויהודי חבוי ניצוץ רוחני קטן בעמקי נשמתו‪ .‬לו רק‬
‫ישכיל להפיח בו רוח חיים ‪ -‬אזי תבער השלהבת ותעלה מעלה מעלה‪.‬‬
‫ואת אש הקודש הזו ניתן ללבות רק כשמרבים פעלים לתורה‪ :‬בליבה של העיר ההומה‪ ,‬בתוככי‬
‫מרכז מסחרי – קניון של ממש‪ ,‬הוקם בית כנסת שפועלו הרוחני הינו רב ועצום לאין ערוך‪“ .‬מעט‬
‫מן האור דוחה הרבה מן החושך” – כל באי המקום ויודעיו מתפעלים בכל פעם מחדש כיצד‬
‫ביכולתו של מקום אחד להקרין אור רוחני כה גדול ואדיר על מאות אנשים‪...‬‬
‫את הצימאון המרובה לתורה ולכל דבר שבקדושה מרווים כאן‪ ,‬במוסדות “קול חיים” על שם‬
‫רבנו הקדוש המלומד בניסים רבי חיים פינטו זצוק”ל זיע”א‪.‬‬
‫ברחוב אחוזה שוכנים מוסדות “קול חיים” ובין כתליהם מהדהדים קולות הלימוד‪ .‬קולות חיים‬
‫וזכים המשפיעים טללי אורה על כלל התושבים‪ ,‬מקרינים אור גדול ומושכים אליהם מכל רחבי‬
‫האזור נערים ומבוגרים הבאים בתחילה רק לטעום מעט מן האור המופלא‪ ,‬ולאחר מכן השהות‬
‫היומיומית במקום בשעות קבועות נעשית אצלם לחלק בלתי נפרד‪.‬‬
‫מפעל חייו של מורנו ורבנו הצדיק רבי דוד חנניה פינטו שליט”א שסניפים לו בכל קצווי‬
‫תבל וחזונו הכביר לקדושה ותורה בכל עם ישראל ‪ -‬הוקם לתפארה גם‬
‫ברעננה‪ ,‬ומהווה מגדלור של אור סובב ומקיף לכל הסביבה‪.‬‬
‫על מרכז לתורה בליבה של העיר רעננה • על בית כנסת שהוקם ב‪...‬קניון • נס גלוי‬
‫שהתרחש למתפללי בית הכנסת – יחד עם כל באי הקניון • ציצית שהצילה • וגם‪:‬‬
‫מדוע “סידר” מורנו הרב שליט”א את בית הכנסת מחדש? • זכות רבי חיים פינטו זיע”א‬
‫‪22‬‬
‫מיכאל בן שושן הוא יהודי יקר שהתגורר עד לא מזמן בעיר‬
‫מרסיי שבצרפת‪ .‬בשנים האחרונות הוא העביר את מרכז חייו‬
‫לארץ הקודש‪ ,‬לעיר רעננה‪ .‬כאן‪ ,‬ברעננה הוא השתלב עד‬
‫מהרה בפעילות הרוחנית בקרב תלמידי מורנו הרב שליט"א‬
‫ושומעי לקחו שהתכנסו לכאן מכל רחבי העולם ומצרפת‬
‫בפרט‪.‬‬
‫לפני כחצי שנה היה מיכאל אחד מראשי הפועלים להקמת‬
‫בית הכנסת ובית המדרש ‘קול חיים' בעיר רעננה‪ .‬הוא היה‬
‫שותף גם להקמת כולל האברכים במקום ולקול התורה‬
‫המתרונן מידי יום ביומו בהיכלו של ‘קול חיים'‪.‬‬
‫ישבתי עמו לשיחה אישית שבה סיפר על המקום ועל‬
‫התפתחותו‪ ,‬אך לפני הכל שמעתי מפיו‪ ,‬בעדות אישית מפעימה‬
‫ומרגשת‪ ,‬על “הנס הגדול שקרה לנו ב'קול חיים' ברעננה"‪.‬‬
‫“סידור" מחדש‬
‫פתחנו את מרכז התורה ‘קול חיים' ברעננה בחודש תשרי‪.‬‬
‫חשוב היה לנו להתחיל את תפילות הימים הנוראים עם הרב‬
‫שליט"א במקום החדש ובצורה מסודרת‪.‬‬
‫פרסמנו מודעות על בואו של הרב להתפלל עמנו ואכן זכינו‬
‫להשתתפות של קהל רב מאוד ולהתעלות מיוחדת במחיצת‬
‫הרב‪.‬‬
‫חודש תשרי היה עמוס ברוחניות‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬יום כיפור‪,‬‬
‫סוכות וכמובן – שמחת תורה שגם אותו זכינו לעבור כשמורנו‬
‫הרב בראשנו‪ ,‬מרעיף עלינו טללי אורות וגשמי ברכה של דברי‬
‫תורה ואורחות חיים מאוצרו הנפלא‪.‬‬
‫ראש חודש חשון הגיע‪ .‬הוא חל ביום שלישי של פרשת נח ביום‬
‫ראשון שלפני כן‪ ,‬היה בכוונתי לנסוע למרסיי שבצרפת‪ .‬בלילה‬
‫שלפניו‪ ,‬מוצאי שבת קודש פרשת בראשית‪ ,‬הייתי טרוד מאוד‬
‫בארגון המזוודה וכל הנדרש לנסיעה‪ .‬ידעתי שהרב שליט"א‬
‫שוהה באותה העת בצרפת ויידעתי אותו על בואי המתוכנן‪.‬‬
‫לפתע‪ ,‬בעיצומן של ההכנות‪ ,‬עלתה בדעתי המחשבה שנכון‬
‫יהיה לבטל את הנסיעה שתוכננה מראש‪ .‬ביטלתי למרות‬
‫שהיו לי תוכניות לימים הבאים במרסיי‪ .‬נשארתי ברעננה‪.‬‬
‫למחרת בבוקר‪ ,‬יום ראשון‪ ,‬מצלצל הטלפון‪ .‬כבוד הרב שליט"א‬
‫על הקו‪“ .‬בוקר טוב‪ ,‬היכן אתה?" שואל הרב‪“ .‬ברעננה" השבתי‬
‫ונדמה היה לי שגם הרב ידע זאת‪“ .‬תוכל לבוא לבית הכנסת?‬
‫תפתח לי את בית הכנסת"‪ ,‬ביקש הרב בחיוך‪.‬‬
‫רצתי עם בני שיחי' בשמחה על כך שהרב נמצא כאן‪ ,‬כה קרוב‪,‬‬
‫שאזכה לראותו בהפתעה כה נעימה‪.‬‬
‫פתחתי את בית הכנסת‪ ,‬הרב נכנס לבית‬
‫הכנסת כשניכר שדעתו ממוקדת במשימה‬
‫חשובה‪.‬‬
‫עם כניסתו למקום החל הרב להזיז את‬
‫הספסלים והכסאות ממקום למקום‪ .‬לא‬
‫הבנתי מהי כוונת הרב במעשיו‪ ,‬אך יחד עם‬
‫בני הצטרפנו מיד ועמדנו לרשות הרב בהזזת‬
‫הספסלים בהתאם לרצונו וכוונתו הנסתרת‬
‫מאיתנו‪.‬‬
‫“חשוב שתבין"‪ ,‬אומר מיכאל ומסביר את תמיהתו‬
‫באותם רגעים‪ ,‬בבית הכנסת ישנם כמאתיים‬
‫מושבים‪ ,‬כולם זהים לחלוטין זה לזה‪ .‬למרות זאת‬
‫נראה היה שלרב ישנו עניין בהחלפה ביניהם‪.‬‬
‫“את זה תעבירו לכאן ואת ההוא תציבו במקומו"‬
‫אמר הרב וחזר לבקש זאת שוב ושוב בהתייחס‬
‫לעוד ועוד מושבים שהועברו ממקום למקום באופן‬
‫תמוה לחלוטין‪.‬‬
‫עשר דקות עמלנו בהעברת הספסלים הזו‪ .‬עשר דקות‬
‫שבהן אנו נשמעים להוראות הרב בלי שמץ של הבנה‪.‬‬
‫רק בגלל שזהו רצון הרב‪ .‬בהמשך הועברו גם ספרים‬
‫ממקום למקום בספרייה ‪ -‬מכאן לשם ומשם לכאן‪.‬‬
‫בסופו של דבר נראה בית הכנסת לכאורה בדיוק כפי‬
‫שנראה היה בכניסתנו אליו עם הרב‪ .‬רק אנחנו והרב‬
‫ידענו על מה שהתחולל שם במשך זמן ארוך ובעמל רב של‬
‫“שינוי" חסר פשר‪.‬‬
‫על כסאו לא ישב זר‬
‫בסיום העמל הזה‪ ,‬פנה אלי הרב לפתע בחדות‪ ,‬נטל את ידי‬
‫והובילני לכסאו שבמרכז בית הכנסת‪.‬‬
‫הבחנתי כי הרב היה נסער כולו! הוא ניגש לכסא והחל לטפוח‬
‫עליו בנחרצות‪ ,‬כמי שמבקש להבהיר דבר מה משמעותי‬
‫וחשוב מאין כמותו‪“ :‬אני יושב על הכיסא הזה בזכות אבותי‬
‫הקדושים! בזכות רבי חיים פינטו הקדוש‪ .‬זה המקום של רבי‬
‫חיים פינטו! שאף אחד לא יעז לשבת עליו!"‬
‫כעת ברור היה לי כי לרב ישנה כוונה נסתרת‪ .‬הרב אינו דואג‬
‫אף פעם לכבודו האישי‪ ,‬ברור היה לי שאינו מתכוון כעת‬
‫לכבוד מקומו בבית הכנסת‪ .‬מי ישב על כסא הרב? מישהו‬
‫יעז לעשות זאת?‬
‫הרב אמר את הדברים‪ ,‬אך נראה כי דעתו לא נחה‪ ,‬הוא‬
‫בצילום המצמרר שהשוטרים הראו לנו‪ ,‬נראה‬
‫המחבל השני מגיע לדלת‪ ,‬מנסה לפתוח את‬
‫הדלת הימנית וכמובן לא מצליח‪ .‬הוא סב על‬
‫עקביו והולך לסיבוב בקניון‪.‬‬
‫לאחר מספר דקות שב אל הדלת הימנית‬
‫ומנסה לפתוח‪ ,‬הוא מנענע את ידית הדלת‬
‫שנמצאת במרחק של כחמישה עשר ס"מ‬
‫מהדלת השניה ובחסדי ה' לא עולה על דעתו‬
‫לנסות את הדלת השמאלית‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫שב והכריז במילים חדות ובקול רם‪ ,‬כמי‬
‫שמבקש להשמיע זאת לכל מי שאמור‬
‫לשמוע זאת‪“ :‬תשמע טוב‪ ,‬לא מתקרבים‬
‫למקום של רבי חיים פינטו! זה המקום של‬
‫רבי חיים פינטו‪ ,‬הכסא של רבי חיים‪ ,‬אף אחד‬
‫לא ישב בו!"‬
‫חשתי כי עלי ליישב את דעת הרב ואמרתי לרב‬
‫שבעזרת ה' אדאג לכך שרצונו זה יקויים‪.‬‬
‫רק אחרי שהבטחתי לרב שאיש לא ישב על‬
‫כסא זה נחה דעתו‪ .‬ניכר שמבחינתו הסתיימה‬
‫כאן הבהרה נחוצה ויצאנו מבית הכנסת‪.‬‬
‫אצלי נותרה תמיהה גדולה מאוד בהבנת כל מה‬
‫שהתרחש מהרגע שבו נכנסתי עם הרב לבית‬
‫הכנסת ועד לאותו רגע‪.‬‬
‫הקול עלה בחלוננו‬
‫בערבו של יום שני‪ ,‬אור ליום שלישי‪ ,‬חל ראש חודש‬
‫חשוון‪.‬‬
‫למחרת בבוקר תוכננה פתיחתו הראשונה של הכולל‬
‫שזכינו להקים בשליחות מורנו הרב שליט"א ברעננה‪.‬‬
‫תחילת ‘זמן חורף'‪.‬‬
‫הרה"ג דניאל כהן שליט"א שימש עד לאותה עת כראש‬
‫הכולל בעיר ליון שבצרפת‪ .‬הוא עבר לשם כך לרעננה ומאז‬
‫הוא עומד בראש הכולל אצלנו‪.‬‬
‫שוחחתי עם הרב כהן ושיתפתי אותו במעשי הרב ביום‬
‫הקודם‪ .‬שנינו יחד תמהנו לפשר מעשי הרב‪.‬‬
‫כמידי בוקר התפללנו תפילת שחרית בבית הכנסת עם‬
‫האברכים‪ .‬תפילת ראש חודש חגיגית במיוחד לרגל פתיחת‬
‫הכולל‪.‬‬
‫באמצע תפילת שחרית‪ ,‬בעיצומה של קריאת התורה ‪ -‬בעליית‬
‫‘שלישי'‪ ,‬שמענו צעקות נוראות מכיוון הרחוב שנמצא קוממה‬
‫אחת מתחתינו‪.‬‬
‫הקריאה נעצרה‪ .‬חלק מהמתפללים רצו לכיוון החלון‪ ,‬לנסות‬
‫ולהבין מה אירע‪ .‬אחרים‪ ,‬הצעירים שבינינו‪ ,‬רצו לכיוון‬
‫המדרגות וירדו לרחוב כדי לסייע בנדרש‪.‬‬
‫התברר כי יהודי יקר בשם יאיר בן‪-‬עזרא חלף באותה עת‬
‫ברחוב כשלפתע קפץ עליו מחבל ארור ודקר אותו בצווארו‬
‫ובעוד מקומות בגוף‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫כל החברים מבית הכנסת שהיו עדיין עם הטלית והתפילין‬
‫עליהם‪ ,‬קפצו על המחבל ונטרלו אותו בדרך הראוייה לו‬
‫ולשכמותו ובכך זכו למנוע פגיעות נוספות מצד המחבל ואת‬
‫המשך האסון!‬
‫יאיר בן עזרא‪ ,‬תיאר מאוחר יותר באוזני התקשורת‪ ,‬ממיטת‬
‫אשפוזו בבית החולים מאיר שבכפר סבא‪ ,‬את רגעי האימה‪:‬‬
‫“הוא עמד בצד התחנה‪ .‬ראיתי שהוא הזיע מיד כשהסתכלתי‬
‫עליו‪ .‬הוא קפץ עליי עם הסכין‪ ,‬צעק ‘אללה אכבר'‪ .‬הדפתי אותו‬
‫ביד שמאל וניסיתי להכניס לו כמה שיותר אגרופים‪ .‬ראיתי את‬
‫הסכין שלו‪ ,‬הוא פשוט היה אחוז בכעס‪ ,‬כמו נמר‪ .‬מזל שזה‬
‫הסתיים ככה ולא פצע עוד ילדים שהיו בתחנה‪ .‬הוא דקר אותי‬
‫בצוואר שתי דקירות‪ ,‬במותן‪ ,‬בכתף‪ ,‬ביד‪ .‬כל הגוף כואב"‪.‬‬
‫בתוך שניות רצה השמועה על הפיגוע שהתרחש במקום בכל‬
‫רחבי הקניון שבתוכו שוכן בית הכנסת‪ .‬רבים מבעלי החנויות‬
‫והקונים ששהו ברחבי הקניון רצו בבהלה לכיוון בית הכנסת‪,‬‬
‫הכנסנו את כולם עמנו והגפנו היטב את דלתות בית הכנסת‪.‬‬
‫כמובן שבינתיים הוכנס ספר התורה להיכל ‪ -‬כפי הנכון‬
‫והראוי לכבודו של ספר התורה שהקריאה בו הופסקה לזמן‬
‫בלתי ידוע בהסחת דעת ברורה‪.‬‬
‫בהגיע כוחות ההצלה והמשטרה למקום‪ ,‬נלקח הפצוע בבהילות‬
‫לבית החולים לטיפול רפואי בפציעתו‪ .‬גם המחבל (להבדיל‬
‫אלפי הבדלות) נלקח מהמקום והכל שבו לבית הכנסת‪.‬‬
‫במקום רצה שמועה בהולה על כך שישנם חששות להימצאו‬
‫של מחבל נוסף בשטח ועל כן ההמתנה של כל הנוכחים‬
‫במקום התארכה עוד מעט‪.‬‬
‫לאחר זמן מה הגיעה ההודעה המרגיעה מהמשטרה על כך‬
‫שאפשר לצאת‪ .‬הדלת נפתחה והאנשים התפזרו איש איש‬
‫למקומו‪.‬‬
‫בהתרגשות עצומה הוצאנו בחזרה את ספר התורה כדי‬
‫להמשיך בקריאה בו‪ .‬הרב הקורא היה נרגש מאוד ואף החל‬
‫לבכות באמצע קריאתו‪...‬‬
‫איכשהו סיימנו את קריאת התורה ותפילת מוסף‪.‬‬
‫לאחר סיום התפילה ישבתי עם הרב כהן‪ ,‬האברכים‬
‫והמתפללים ‪ -‬לשתות קפה ולהירגע מההתרחשויות‬
‫המסעירות שעברו עלינו בשעה החולפת‪.‬‬
‫לפתע נפתחת הדלת ושני שוטרים נכנסים למקום‪.‬‬
‫“מי הגבאי כאן?" הם שואלים‪.‬‬
‫הצגתי את עצמי בפניהם‪.‬‬
‫“מאיפה נכנס המחבל?" שאלוני השוטרים‪.‬‬
‫“ברוך ה'‪ ,‬הוא לא נכנס" עניתי‪.‬‬
‫דו שיח של עוד כמה שאלות הבהיר לנו שהשוטרים חושבים‬
‫שהמחבל הצליח להיכנס אלינו ואנו מצידנו לא הצלחנו להבין‬
‫מדוע הם חושבים כך‪.‬‬
‫אחד השוטרים שלף מכיסו את המכשיר הסלולרי והראה לי‬
‫בטלפון שלו צילום של סרטון וידאו ממצלמות האבטחה של‬
‫הקניון‪.‬‬
‫בצילום נראתה בבירור הכניסה לבית הכנסת מצידה החיצון‪.‬‬
‫בכניסה לבית הכנסת‪ ,‬מעל לדלתותיו‪ ,‬ישנו כיתוב באותיות‬
‫גדולות ויפות “זה השער לה' צדיקים יבואו בו" – בית הכנסת‬
‫“קול חיים" על שם רבי חיים פינטו זיע"א"‪.‬‬
‫באופן קבוע אנו משתמשים רק בדלת השמאלית‪ .‬דלת ימין‬
‫סגורה מבפנים והשמאל נפתחת‪.‬‬
‫בצילום המצמרר שהשוטרים הראו לנו‪ ,‬נראה המחבל השני‬
‫מגיע לדלת‪ ,‬מנסה לפתוח את הדלת הימנית וכמובן לא‬
‫מצליח‪ .‬הוא סב על עקביו והולך לסיבוב בקניון‪.‬‬
‫לאחר מספר דקות הוא שב אל הדלת ושוב מנסה לפתוח את‬
‫הדלת הימנית‪ .‬הוא מנענע את ידית הדלת שנמצאת במרחק‬
‫של כחמישה עשר ס"מ מהדלת השניה ובחסדי ה' לא עולה‬
‫על דעתו לנסות את הדלת השמאלית‪.‬‬
‫דלת בית הכנסת ממוקמת מאחורי‬
‫המתפללים‪ ,‬המחבל היה יכול להיכנס ולבצע‬
‫את זממו בפגיעה במתפללים מבלי שהיינו‬
‫מבחינים בו תחילה ומונעים זאת ממנו‪.‬‬
‫באותם רגעים שהוצג בפנינו הסרטון‬
‫המצמרר הזה‪ ,‬הבטתי ברב כהן ושנינו נזכרנו‬
‫במה שסיפרתי לו על מעשי הרב שליט"א ביום‬
‫הקודם‪.‬‬
‫בראשי שנינו חלפה ההבנה כי זהו פשרם של‬
‫מעשי הרב מאמש‪ .‬אני הבנתי כי הכרזותיו של‬
‫הרב היו למעשה תפילה שהתפלל באותם רגעים‬
‫שאכן זכות רבי חיים פינטו תעמוד למקום וכי‬
‫אכן אף מפגע לא יוכל להכנס למקום שזכות‬
‫הצדיק הקדוש עומדת לו וחופפת עליו‪.‬‬
‫בסופו של דבר נמצא המחבל השני במרחק שני‬
‫קילומטרים מבית הכנסת‪ ,‬בסמוך לבית ספר‪ ,‬עם‬
‫שני סכינים קטלניות על גופו‪...‬‬
‫אחד המתפללים שמע מפיו של אחד מחוקרי‬
‫המשטרה כי המחבל נשאל בחקירתו לפשר העובדה‬
‫שבסופו של דבר נמנע בעצמו מהצטרפות לחבירו‬
‫במעלליו הרצחניים‪“ .‬למה לא עשית כלום?" נשאל‬
‫המחבל‪.‬‬
‫המחבל הנאלח השיב במילים ברורות‪“ :‬כשנגעתי בדלת‬
‫ההיא של בית הכנסת‪ ,‬בתוך הקניון‪ ,‬נמלאתי לפתע בפחד‪.‬‬
‫הפחד שיתק אותי ומאותו הרגע לא העזתי יותר לעשות‬
‫מאומה מתוכניתי לפגע ולהרוג יהודים רח"ל"‪.‬‬
‫כעת ברור היה לנו שבמעשיו התמוהים היה הרב טרוד מאוד‬
‫בעניינים שנשגבים מאיתנו‪ ,‬אולם ברור היה לנו גם שבזכות‬
‫אותם מעשים נמנע אסון גדול – בזכות הצדיק רבי חיים‬
‫פינטו זכרו יגן עלינו ועל כל עם ישראל‪.‬‬
‫נס מצולם‬
‫למען יאריכון ימיך‬
‫כל ההתרחשות המצולמת הזו היתה דקות אחדות לפני‬
‫הפיגוע שאירע למטה‪ ,‬מתחת לחלון בית הכנסת כעבור דקות‬
‫ספורות‪.‬‬
‫באותה עת היינו שקועים בתפילה!‬
‫הרב כהן רואה זאת ומיד אומר בקול “ה' שמר עלינו! הלוא‬
‫היה עלול לקרות כאן בדיוק מה שקרה בהר נוף!"‬
‫לאחר תקופת מה‪ .‬החלים יאיר בן עזרא שנפצע בפיגוע‪.‬‬
‫הוא הגיע לבית הכנסת וסיפר עוד משהתרחש במהלך אותו‬
‫בוקר נורא‪:‬‬
‫ליאיר יש רכב פרטי בבעלותו‪ .‬למחרת אמורה היתה להתקיים‬
‫חתונת אחותו ועל כן הוא השאיל להוריו את רכבו‪ ,‬לשימושם‬
‫האישי בהכנות המשמחות לקראת חתונת ביתם‪“ .‬אני אסע‬
‫הדלת של רבי חיים פינטו‬
‫כן‪ ,‬זהו "קול החיים" הנשגבים ברעננה‪ ,‬כי גם ממקום שלא זכה עד כה לתורה בעוצמה‬
‫שכזו ‪ -‬עולה ובוקע אורה של התורה הקדושה ומאפיל על כל האורות החיצוניים והארעיים‪.‬‬
‫במקום קטן בגודלו‪ ,‬אך רב ועצום בפועלו ובנצחיותו ‪ -‬שומרים היטב על גחלת היהדות‬
‫שלא תכבה‪.‬‬
‫הנה‪ ,‬ברובן של שעות היממה רוחשת פעילות תורנית מקיפה לקרב ליבותיהם של אחינו‬
‫בני ישראל לדרך ה' יתברך‪ .‬כאן‪ -‬כל הצמא לתורה יוכל למצוא את מבוקשו בנועם שיח‬
‫ובמאור פנים‪ .‬ואשרי לצדיקים הללו שבזכותם יפציע אור הגאולה במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫באוטובוס" אמר הבן מתוך כיבוד הורים‬
‫שכידוע עליו הובטחנו “כבד את אביך ואת‬
‫אמך – למען יאריכון ימיך"‪.‬‬
‫כשבא לצאת מביתו רצה לשים על גופו‬
‫ציצית – ‘טלית קטן'‪ ,‬אך לא מצאה‪.‬‬
‫היתה לו ציצית חדשה שאחותו‪ ,‬הכלה‪ ,‬ביקשה‬
‫שיחדש וילבש למחרת ‪ -‬לכבוד חתונתה‪.‬‬
‫עלה בדעתו שמן הנכון והראוי שכעת ילבש‬
‫את הציצית הזו‪“ .‬במהלך יום אחד היא תשאר‬
‫חדשה ונקייה לכבוד החתונה מחר"‪ .‬הוא לבש‬
‫אותה על גופו וזמן קצר אחר כך נתקל בו המחבל‬
‫המפגע ודקר אותו‪ ,‬כאמור – גם בצוואר‪.‬‬
‫הדם שתת מצווארו‪ ,‬הוא החל לאבד דם באופן‬
‫ממשי וחייו ניצבו בסכנה מיידית‪ .‬העוברים ושבים‬
‫במקום נחלצו מיד לעזרתו‪ ,‬וחיפשו במה להשתמש‬
‫כ'חוסם עורקים' לעצירת הדם עד להגעת כוחות‬
‫הרפואה‪.‬‬
‫במהלך הטיפול הראשוני בו הבחינו האנשים בציצית‬
‫שעל גופו‪ ,‬הם נטלוה והשתמשו בה כדי לחסום את‬
‫המשך איבוד הדם!‬
‫בנוסף‪ ,‬מאוחר יותר אמרו הרופאים כי בזכות שכבת‬
‫הבד הנוספת שהיתה על גופו‪ ,‬עוכבה חדירת הסכין בכמה‬
‫מילימטרים נוספים באחת מנקודות הדקירה בגוף‪ .‬לו היתה‬
‫חודרת עוד מעט היה מצבו קשה בהרבה מחמת פגיעה‬
‫באיברים חיוניים והסכנה לחייו היתה כפולה ומכופלת‪.‬‬
‫מאז החלמתו מגיע יאיר לבית הכנסת מידי יום ביומו‪ .‬הוא‬
‫מתפלל עמנו ואף נשאר ללמוד במשך כשעה כל יום‪.‬‬
‫הוא קיבל את חייו במתנה מבורא העולם בזכות המצווה‬
‫ומאז הוא התקרב עוד ועוד לבורא העולם‪.‬‬
‫מקלט רוחני‬
‫מופלא הוא גם השינוי בהתייחסותם של אנשי הקניון אל בית‬
‫הכנסת החל מאותו יום‪.‬‬
‫היו מהם שהתנגדו בתחילה לקיום בית הכנסת בתוככי‬
‫‪26‬‬
‫הקניון‪ .‬הם ניסו להערים מכשולים שונים על פתיחת וקיום‬
‫בית הכנסת במקום והיתה לנו מולם אי נעימות רבה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬בעת הפיגוע נסו רבים מהם אל בית הכנסת‪ ,‬אל‬
‫הבטחון שמאחורי דלתותיו הנעולות‪.‬‬
‫למחרת יום הפיגוע‪ ,‬יומו השני של ראש חודש‪ ,‬הגיע הרב‬
‫להתפלל עמנו בבית הכנסת‪ .‬לאחר התפילה הגיעו רבים‬
‫מבעלי החנויות בקניון אל הרב‪ .‬הרב קיבל את כולם בבית‬
‫הכנסת‪ ,‬וברכם מעומק ליבו באהבת ישראל העצומה הקורנת‬
‫ממנו על כל יהודי באשר הוא‪ .‬כולם קיבלו ברכה באותו יום‪,‬‬
‫ורבים מהם מגיעים מאז בקביעות להתייעץ ולהתברך אצל‬
‫הרב‪.‬‬
‫מאוחר יותר התארגנו בעלי החנויות גם לבקשת סליחה‪ .‬הם‬
‫כתבו מכתב בחתימת כל בעלי העסקים‪ ,‬בו הביעו את תודתם‬
‫“על כך שפתחתם בפנינו את הדלתות והצלתם חיים"‪.‬‬
‫גם התנגדויות העירייה לקיום בית הכנסת הוסרו בסיעתא‬
‫דשמיא והתנהלותו של בית הכנסת במקום אינה נתקלת עוד‬
‫במכשולים בזכות העובדה שכל שכנינו חשים ומבינים שקיום‬
‫בית הכנסת במקום הוא אך לברכה עבור כולם‪.‬‬
‫“בוקר תשמע קולי" (תהילים ה' ד')‬
‫בהיסוס קל הצצנו ליום אחד של פעילות ב'קול חיים'‪ .‬הנה הוא לפניכם‪:‬‬
‫‪ 6:30‬בבוקר‪ :‬כאשר העיר מתעוררת ליום חדש‪ ,‬ניתן‬
‫לראות עשרות אנשים נוהרים לכיוון אחד‪ .‬במוסדות “קול‬
‫חיים" מתקיימת תפילת שחרית רבתי מידי בוקר‪“ .‬מודה אני"‪,‬‬
‫“שמע ישראל" כולם עטורי טלית ותפילין‪ ,‬פותחים את סדר‬
‫יומם כיהודים כשרים בתפילה זכה‪.‬‬
‫בסיומה של התפילה הם נותרים במקום‪ ,‬אינם ממהרים‬
‫לצאת‪ .‬אור חזק של תורה מושך אותם לכאן ומשאיר אותם‬
‫במקום זה עוד ועוד‪...‬‬
‫‪ 7:30‬בבוקר‪ :‬כן‪ ,‬השעון מורה שזוהי השעה אשר בה‬
‫על פי רוב אנשים מוצאים עצמם אצים רצים לעבודתם‪ ,‬אך‬
‫בניגוד לכל אותם אלו הממהרים לעמל יומם תוך שכחת‬
‫מהות וסיבת כל אותה ריצה – כאן נעצרים מעט‪ ,‬מרוץ החיים‬
‫מופסק לזמן מה לטובת החיים האמיתיים והנצחיים‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬לומדים מידי יום ביומו לומדים גמרא ובנוסף לכך‪,‬‬
‫גם הלכות ונושאים מרכזיים מפרשת השבוע הנמסרים‬
‫בטוב טעם ודעת‪ .‬רבים מן הלומדים והפוקדים את המקום‬
‫משתייכים לקהילת עולי צרפת ברעננה‪ ,‬ומעידים בפה מלא‬
‫כי כאן הם מוצאים את ביתם הרוחני והאמיתי‪.‬‬
‫“יום ליום יביע אומר" (תהילים י"ט ג')‬
‫‪ 9:00 - 10:30‬בבוקר‪ :‬בפתיחת יום הלימוד נאספים‬
‫יחדיו בצוותא אברכים ובעלי בתים למשך כשעה ומחצה‪.‬‬
‫בזמן נפלא זה הם מלבנים יחדיו סוגיות בגמרא‪ ,‬בהתאמת‬
‫קצב הלימוד לרמתו של כל לומד‪.‬‬
‫מיותר לציין עד כמה נוסך הלימוד המשותף הזה כוחות‬
‫בלומדים‪ ,‬הזוכים לטעום מצוף טעמה של תורתנו הקדושה‪.‬‬
‫מאידך ‪ -‬מה רבה זכותם של אותם אברכים הלומדים עימם‪,‬‬
‫שלוחי מצווה‪.‬‬
‫‪ :09:00 – 20:00‬בשתי מסגרות ‘כולל אברכים' לומדים‬
‫במקום‪ :‬כולל אחד משעה ‪ 09:00‬עד ‪ 15:30‬ברציפות‪ ,‬וכולל נוסף‬
‫משעה ‪ 12:00‬עד שעה ‪ 20:00‬בראשותו של הרב דניאל כהן‬
‫שליט"א‪ .‬מסגרת הכולל היא הלכה “לאסוקי שמעתא אליבא‬
‫דהילכתא"‪ ,‬והלימוד בו נעשה ברמה הלכתית גבוהה ביותר‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬מן הערים החרדיות שמסביב ‪ -‬מגיעים אברכים חשובים‬
‫לקבוע בכולל “קול חיים" את חוק לימודם‪ .‬מערך הסעות‬
‫מסודר פועל להביא את האברכים הלומדים‪ ,‬מבני ברק‬
‫ומאלעד אל הכולל‪.‬‬
‫כשלושים אברכים בני תורה‪ ,‬חלקם אף דוברי צרפתית‪,‬‬
‫ממלאים את המקום בתוכן רוחני אדיר‪ .‬ידיעת השפה‬
‫הצרפתית על בורייה מסייעת רבות בידם לקרב לבבות תועים‬
‫לאבינו שבשמים‪.‬‬
‫במהלך שעות פעילות הכולל ניתן לראות נערים ואנשים‬
‫רבים מן הסביבה הקרובה ואף המרוחקת יותר‪ ,‬הבאים‬
‫לשאול וללבן עניין כלשהו עם ראש הכולל שליט"א וצוות‬
‫האברכים שיחיו‪.‬‬
‫“ולילה ללילה יחוה דעת" (שם)‬
‫גם כאשר תם לו עוד יום של לימוד פורה וגדוש‬
‫בתוכן רוחני במסגרות הכוללים‪ ,‬לא תמה ולא‬
‫נפסקת העלייה בתורה וביראת שמים במוסדות‬
‫“קול חיים"‪ :‬כחלק בלתי נפרד מהכרת אורחות‬
‫היהדות הצרופה מתקיימים מידי ערב ובין מנחה‬
‫לערבית‪ ,‬שיעורים מרתקים לציבור הרחב במגוון‬
‫נושאים תורניים‪.‬‬
‫כך ניתן למצוא קהל רב הנאסף לשמוע שיעור מחכים‬
‫ומרחיב ידע‪ ,‬בנושאי חינוך ילדים‪ ,‬שמירת השבת‬
‫ועוד נושאים שונים וחשובים באספקלריית היהדות‪.‬‬
‫בשיעורים אלו רוכשים המאזינים כלים להתמודדות עם‬
‫משמעת חינוכית והנהגה נכונה כהורים ‪ -‬דברים שהם‬
‫ממש צו השעה‪ .‬וכן זוכים להבין מה רבה זכותה של‬
‫השבת הקדושה ושומריה כראוי‪.‬‬
‫“ימים על ימי מלך תוסיף" (תהילים ס"א ז')‬
‫התרגשות מרוממת ורגעי שיא של קדושה נרשמים‪ ,‬כאשר‬
‫מגיע לכאן כבוד מורנו ורבנו בנן של קדושים רבי דוד חנניה‬
‫פינטו שליט"א‪ .‬בימי השבוע ולשבות את השבת במחיצת‬
‫הקהילה הקדושה‪.‬‬
‫מספר ימים קודם בואו של הרב מכריזים השלטים ונרגשים‬
‫הלבבות כי “צדיק בא לעיר"‪ .‬הציפייה ניכרת היטב על פני‬
‫התושבים ‪ -‬לחזות בפני קדשו‪ ,‬לשמוע את נועם שיחותיו‬
‫הטהורות ודברי החיזוק הנפלאים‪ ,‬וגם ליטול ממנו עצה‬
‫ותושייה בכל תחומי החיים‪.‬‬
‫מאות אנשים מתכנסים באולם המוסדות וקדושה עילאית‬
‫אופפת את החלל‪ .‬כבוד הרב שליט"א מברך בזכות אבותיו‬
‫הקדושים‪ ,‬צדיקי עליון‪ ,‬את כלל הנאספים‪ .‬לאחר מכן הוא‬
‫נושא את דרשתו ודברי התורה המרוממים מענייני דיומא‬
‫והדרכות חיים אקטואליות לימינו אנו‪ .‬פרשת השבוע ודברות‬
‫הקודש מקבלים לפתע מימד אחר‪ ...‬בנועם אמרותיו הוא‬
‫משכיל ומיטיב לקשר את פסוקי תורתנו הנצחית והמאורעות‬
‫שבה ‪ -‬לימינו אנו‪ ,‬ולכל הקורות בעולם כעת‪.‬‬
‫כל הנוכחים במקום חשים ומעידים כי שעה זו הינה שעת‬
‫התעלות אמיתית‪ ,‬התקרבות רוחנית לאבינו שבשמים שאותה‬
‫שואפים אל קרבם כלל הנאספים‪ ,‬התרוממות של טפח מעל‬
‫לשגרת החיים השוחקת ומשכיחה את היקר והחשוב לנו‬
‫באמת‪ ,‬חיזוק עצום יחד עם קידוש שם שמים נשגב‪.‬‬
‫לאחר השיעור וההתעלות הרוחנית פונים הנאספים ומבקשים‬
‫את ברכת הרב שליט"א‪ ,‬ואת עצתו הנבונה בעניינים אישיים‬
‫שונים‪ .‬ברוח קדשו מעניק הרב לכל שואל עצה ותושייה‪,‬‬
‫ומברכו בזכות אבותיו הקדושים‪.‬‬
‫לאחר השיעור מתפזרים הנאספים לבתיהם באווירה מרוממת‬
‫ומיוחדת‪ ,‬וממתינים בכיליון עיניים לפעם הבאה שבה ישוב‬
‫הצדיק שליט"א לעירם‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫גם בנו ממשיך דרכו של הרב ‪ -‬רבי יואל‬
‫פינטו שליט"א‪ ,‬מגיע מידי פעם בפעם אל‬
‫המקום ומוסר דרשות חיזוק לקהל הקדוש‪.‬‬
‫רבים מתושבי העיר נוהרים בבואו להתברך‪,‬‬
‫להתייעץ ולהתבשם מאורו הטהור‪ ,‬וכן עומדים‬
‫בקשר רציף עימו ונועצים בו רבות בכל תחומי‬
‫החיים‪ ,‬ובשאלות העומדות על הפרק‪.‬‬
‫פעם בחודש מגיע רבי יואל שליט"א לעיר ושוהה‬
‫בה גם בשבת קודש‪ .‬שבתות מרוממות שכאלו‬
‫קשה לתאר במילים ובשורות בודדות‪ .‬באיזור כולו‬
‫שוררת אווירה רוחנית מופלאה השואבת את כל‬
‫הנמצא בקרבתה לעולם מואר ומיוחד‪.‬‬
‫בשבתות אלו מתקיימים שישה ולעיתים אף שבעה‬
‫שיעורים‪ .‬השיעורים הנמסרים דבר דבור על אופניו‬
‫מקיפים באופן ייחודי לימוד והלכה‪ ,‬אורחות חיים‬
‫ומוסר‪ .‬מאות אנשים מתקבצים למקום (הקטן ביחס‬
‫למספר הנאספים)‪ ,‬עד שנראה כי צר הוא מלהכיל‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬ממש כבשעת העלייה לרגל אל בית המקדש ‪-‬‬
‫איש אינו אומר “צר לי המקום"‪ ...‬הצמא הרוחני הוא כה‬
‫מוחשי והביקוש לתורה כה גובר‪ ,‬עד כי כולם מרותקים‬
‫לשיחות הקודש‪ ,‬כמהים לשמוע עוד ועוד מבלי הפסק‪.‬‬
‫“אמת מה נהדר היה כהן גדול"‬
‫להתרוממות רוח וקדושה מיוחדת זכו תושבי רעננה במהלך‬
‫הימים הנוראים שעברו עלינו לשלום ‪ -‬בהשתתפות מו"ר‬
‫שליט"א אשר עבר לפני התיבה ביום הכיפורים‪.‬‬
‫המקום היה מלא מפה לפה בכ‪ 350-‬איש שגדשו את בית‬
‫הכנסת ביום הנשגב‪ .‬מהבוקר ועד לצאת היום הקדוש נשמעו‬
‫במקום ללא הפסקה רק תפילות ודברי ההתעוררות הנפלאים‬
‫מפי מורנו ורבנו שליט"א‪ .‬תפילות מרקיעות שחקים ודבקות‬
‫שלא נראה כמותה‪ ,‬ואשר לא תשכח מכל מי שזכה והיה שם‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬גם בחג “שמחת תורה" שמענו מתושבי המקום אנשים‬
‫כי “כזאת שמחת תורה לא הרגשנו הרבה מאוד שנים‪ ,‬שמחה‬
‫אמתית ואהבת התורה"‪.‬‬
‫כן‪ ,‬זהו “קול החיים" הנשגבים ברעננה‪ ,‬כי גם ממקום שלא‬
‫זכה עד כה לתורה בעוצמה שכזו ‪ -‬עולה ובוקע אורה של‬
‫התורה הקדושה ומאפיל על כל האורות החיצוניים והארעיים‪.‬‬
‫במקום קטן בגודלו‪ ,‬אך רב ועצום בפועלו ובנצחיותו ‪ -‬שומרים‬
‫היטב על גחלת היהדות שלא תכבה‪ .‬הנה‪ ,‬ברובן של שעות‬
‫היממה רוחשת פעילות תורנית מקיפה לקרב ליבותיהם של‬
‫אחינו בני ישראל לדרך ה' יתברך‪ .‬כאן‪ -‬כל הצמא לתורה יוכל‬
‫למצוא את מבוקשו בנועם שיח ובמאור פנים‪ .‬ואשרי לצדיקים‬
‫הללו שבזכותם יפציע אור הגאולה במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫זהו כוחו העצום של הרב שמקרב כל יהודי ואוהב כל‬
‫יהודי באשר הוא"‪.‬‬
‫זכות גדולה היא לנו שגם רבה של העיר רעננה‪ ,‬הגאון‬
‫הגדול רבי יצחק פרץ שליט"א קיבל את בואו של הרב‬
‫לעירו בברכה‪ .‬הגאון הרב פרץ שליט"א אף הטריח‬
‫את עצמו והגיע לבית הכנסת כדי למסור שיעור נפלא‬
‫שעליו התענגו כל הנוכחים‪ .‬בבואו הביע הרב פרץ את‬
‫התפעלותו מיופי המקום וממספר האנשים שמתכנסים‬
‫בו לתורה ותפילה‪“ .‬זו זכות עבור עירנו שיש בה פנינת‬
‫חמד רוחנית כה נפלאה" אמר רב העיר והביע תקווה‬
‫להתפתחות המקום עוד ועוד‪.‬‬
‫מיכאל מספר כהמחשה על יהודי שהגיע ביום מן הימים לבית‬
‫הכנסת‪ .‬אדם מבוגר יחסית בשנות השבעים לחייו‪ .‬בקריאת‬
‫התורה באותו יום‪ ,‬כששאלתי אם יש לוי בקהל‪ ,‬קם אותו‬
‫אדם ואמר שהוא לוי‪ .‬קראנוהו לעלות לתורה‪ .‬בגשתו אל‬
‫הספר‪ ,‬הראיתי לו את המקום שבו אוחזים בקריאה – כנהוג‬
‫על פי ההלכה‪ .‬הוא הביט באותיות שלפניו ו‪...‬התחיל לקרוא‪.‬‬
‫חשבתי שהוא התבלבל לרגע ואמרתי לו “ברכה!‬
‫ברכה!"‪ .‬הוא עצר את קריאתו והביט בי כמי‬
‫שאינו מבין לרצוני‪ .‬אמרתי לו שיברך את ברכות‬
‫התורה לפני הקריאה והוא התנצל‪“ :‬זו הפעם‬
‫הראשונה שאני רואה ספר תורה מבפנים"‪...‬‬
‫מיכאל נרגש גם כשהוא נזכר באותו אדם שהיה גר‬
‫מעל בית כנסת בעיר‪ ,‬כולם הכירוהו כמי שבמודע‬
‫ובמכוון אינו יורד לבית הכנסת‪ ...‬מאז שהרב הגיע‬
‫והוא הוקסם מאורו ומתק לשונו היהודי הזה מגיע‬
‫אלינו ומתפלל עמנו שלוש תפילות ביום‪ .‬הוא אינו‬
‫מעשן בשבת‪ ,‬ואף זוכה מידי יום ללמוד תורה במשך‬
‫שעה של קורת רוח בעולם הזה שתזכה אותו לחיי‬
‫העולם הבא בזכויות עצומות‪ .‬האהבה של הרב חיברה‬
‫אותו וכמוהו עוד רבים אל מתק התורה והמאור שבה‬
‫מקרבם עוד ועוד‪.‬‬
‫לאחרונה פנה הרב אל אותו יהודי בהתפעלות עצומה‬
‫ואמר לו “אם פתחתי את כל זה רק בשבילך ‪ -‬היה שווה!"‬
‫מקום של תורה ותפילה‬
‫ב'קול חיים' לומדים היום שלושים אברכים מידי יום‬
‫ביומו‪.‬‬
‫במקום מתקיימים שני מניינים לתפילת שחרית‪.‬‬
‫האחד בשעה ‪ 6:45‬שבו מתפללים אנשים שבחלקם היו‬
‫מתפללים עד עתה ביחידות (או שלא‪)...‬‬
‫המניין השני מתקיים בשעה שמונה ומיד לאחריו נפתח‬
‫רצף של לימוד תורה עד לשעה שבע בערב‪.‬‬
‫חמישה עשר אברכים לומדים עד לשעה ‪ 3:30‬וחמישה‬
‫עשר נוספים מגיעים בשעה שתים עשרה ולומדים עד‬
‫שבע בערב‪ .‬לאחר מכן מתקיים במקום שיעור מהשעה‬
‫שמונה ועד לשעה עשר וחצי‪.‬‬
‫בשבתות מגיעים לתפילות בקביעות בין מאתיים‬
‫לשלוש מאות איש מידי שבת בשבתו‪.‬‬
‫בבוקר יום השבת אנו זוכים לשמוע שיעור בספר‬
‫‘בן איש חי' מפי הרב שליט"א בשעה שבע ועשרים‪,‬‬
‫בהשתתפותם של קרוב למאה בני אדם!‬
‫‪28‬‬
‫בשעה ארבע נערך בבית הכנסת שיעור לנשים‬
‫בהשתתפות כ‪ 150-100 -‬נשים‪.‬‬
‫בשבתות מגיע רוב מכריע של צרפתים‪ ,‬מפני‬
‫שמרבית השיעורים נאמרים בשפה הצרפתית‪ .‬בימות‬
‫החול מגיע אחוז גדול יותר של ישראלים מפני שאז‬
‫יש יותר שיעורים בעברית‪.‬‬
‫כשאני מעביר את ההודעה על כך שהרב מקבל‬
‫קהל ביום מן הימים‪ ,‬לא חולפות יותר מעשר דקות‬
‫וכבר לוח הזמנים מלא! מדובר על קבלת קהל‬
‫שנערכת בין השעות עשר ועד חמש‪ ,‬כאשר כל‬
‫אחד מהבאים שוהה במשך כחמש דקות אצל הרב‬
‫לברכה או עצה!‬
‫“מדובר ברעננה!!!" מנסה מיכאל בן שושן להמחיש‬
‫ולהבהיר‪“ ,‬זוהי עיר שבה אנשים לא היו מעלים‬
‫בדעתם לקיים תורה ורוחניות בקנה מידה קטן בהרבה‬
‫מזה‪ .‬זוהי הזכות של הרב שבצילו אנו זוכים לחסות‪,‬‬
‫שירת הבקשות‬
‫בעיצומו של החורף פנו אלינו מטעם העירייה בבקשה לערוך אצלינו ‘שבת בקשות' ‪ -‬בשבת פרשת בשלח‪ .‬כנהוג בקרב‬
‫קהילות המזרח להתאסף אחרי סעודת ליל שבת לשורר מפיוטי הקודש שחוברו בידי גדולי הדורות‪.‬‬
‫ציפיותיהם לא היו גבוהות במיוחד‪ .‬זו השנה השניה שנערכת בעיר רעננה ‘שבת בקשות'‪ .‬בשנה שעברה השתתפו‬
‫כחמישים איש באירוע זה‪ .‬הם ביקשו שנפרסם מעט‬
‫“מן הסתם בזכותכם יגיעו קצת יותר מחמישים‬
‫איש"‪.‬‬
‫פרסמנו על קיום ה'בקשות' אצלנו ולמקום הגיעו‬
‫כשלוש מאות איש!‬
‫הגיעו גם סגן ראש העירייה חיים גולדמן ומנהל‬
‫מדור מורשת ישראל יוסי ליפשיץ והתפעלותם‬
‫היתה רבה מאוד‪.‬‬
‫מאז הם באים אלינו מידי פעם‪ ,‬ויחד עם כלל תושבי‬
‫העיר והאיזור שמחים על בואו של הרב וקהילתו‬
‫לרעננה‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫באהלי צדיקים‬
‫באהלי צדיקים‬
‫מסע‬
‫מו"ר שליט"א‬
‫לקברות צדיקים‬
‫באוקרינה‬
‫הילולת‬
‫רבי חיים פינטו‬
‫זיע"א ‪ -‬מרוקו‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬