עלון להורדה שלום לעם
ת מהשטח תמונו תמונות נוער ישראל לום לעם ל מפעילות ש מתחברים לתורה ויהדות 726 ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב נווה זיו פקיעין המצלמה שלנו יצאה לחלוקת מצות לנוער 'שלום לעם' במדרשיות בכל רחבי הארץ. הפעם ,התחלנו דווקא מהנערים שנמצאים בסניפים הרחוקים שבגליל .התרגשנו! סניף במצפה נווה זיו | פועל בימי ג' |20:30 - 22:00 בבית הכנסת של המצפה לפרטים054-4324518 : : סניף בפקיעין |פועל בימי א' | 20:30 - 22:00 בבית הכנסת של הישוב לפרטים054-4324518 : גיליון זה יו"ל ע"י ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל: מרכז "שלום לעם" מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il השטן עםלשבת להצטלםיפור במדור ס פרשת אמור ו' אייר תשע"ו 14במאי 2016 שבת פרשת אמור ,ו' באייר תשע"ו, - 14/5/16חודש אייר ימים מסוגלים לרפואה הימים שבין פסח לעצרת מסוגלים לרפואה ,כמו שאמרו חז"ל במסכת שבת .ומצאו רמז לזה בשם החודש אייר ,שהוא ראשי תיבות :אני הוי"ה רופאך ,וכתב ב"בני יששכר"" :ונראה לי הטעם ,שנשאר זה בסגולה בחודש הזה, שהנה כל החולשות והחולאים על פי רוב באים מהמאכלים שאינם לפי מזג הדם .והנה בחודש זה התחיל המן לירד, לחם אבירים לחם הנבלע באיברים ,ולא היה בא מזה שום חולי ושום מכאוב, נמצא בחודש הזה נתרפאו כל החולאים. על כן נשאר טבע קיים בחודש זה סגולה לרפואה" .וכן כתב שאייר בגימטריה ארך ,רפואה בלשון הזוהר. בספר מגלה עמוקות דרש את שם החודש אייר ,ראשי תיבות אברהם יצחק יעקב רחל ,שהם ארבעת רגלי המרכבה. מקובל מצדיקים ,שהגשמים שיורדים בין פסח לעצרת ,יש בהם רפואה גדולה לכל החולאים ,וכדאי לעמוד בגשם ולגלות קצת הראש שיֵ ֵרד הגשם על הראש וגם לפתוח פיו שייכנס בפנים. חודש אייר נקרא בתנ"ך "חודש זיו" ,על שם השמש הזוהרת וזורחת בחודש זה ועל שם ניצני האילנות שנראים בחודש זה ,ובו מתיישבת שמחת החודשים של אדר וניסן על הלב .חז"ל דרשו את השם 'חודש זיו' ,שבו היו זיוותני עולם ,כי האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב ,נולדו בחודש ניסן (לדעת רבי יהושע) ובחודש אייר כבר היו בעולם ומכאן שם החודש .בלוח החקלאי הקדום שנמצא בחפירות גזר ,נקרא חודש זה "ירח קציר שעורים", על שם הקציר שמתקיים בחודש זה .בחודש אייר התחיל המן לירד לעם ישראל והביא שפע ברכה לעולם. בחודש אייר סופרים ספירת העומר עד חג השבועות בחודש סיון .ברוב ימי החודש ,נוהגים מנהגי אבלות עקב פטירת תלמידי רבי עקיבא שפסקו למות בי"ח בו ,ל"ג בעומר. מסע אל העבר יום ראשון ,ז' באייר תשע"ו - 15/5/16 ,חנוכת החומה היום ,בז' באייר שנת ג' אלפים תכ"ו ,עם תחילת בנין בית המקדש השני בימי עזרא ונחמיה ,חגגו עולי ציון את חנוכת חומות ירושלים שנבנו מחדש ובנייתן הסתיימה כבר בכ"ה באלול .היה זה לאחר שנחמיה בן חכליה פחת יהודה הגיע לירושלים ,בעקבות עזרא שעלה לפניו ועולי ציון שבאו עמו, והוא נדהם לראות את החומה העתיקה של ירושלים מזמן בית המקדש הראשון ,כיצד היא חרבה ושרופה .נחמיה הבין מיד ,כי אם לא תיבנה החומה מחדש ,לא יזכו יהודי ירושלים להגנה וביטחון ,ולכן יצא למבצע בניית החומה מחדש .המבצע הוכתר בהצלחה ,וירושלים הוקפה בחומה איתנה שהגנה על תושביה מפני השונאים שמסביב. יום שני ,ח' באייר תשע"ו - 16/5/16 ,הטבח ביהודי אשכנז בשבת קודש ח' באייר שנת תתנ"ו ,אירע הטבח הראשון של "מאורעות תתנ"ו" כאשר נוסעי הצלב שהיו בדרכם לירושלים על מנת לכובשה מידי המוסלמים שבה ,התנפלו על יהודי שפיירא באשכנז ,והרגו בהם רבים על קידוש השם .שפיירא היא הקהילה הראשונה משלוש הקהילות המפורסמות המכונות "קהילות שו"ם" ,ראשי תיבות שפירא ,מגנצא וורמייזא ,שנהרסו ונחרבו במסע הצלב הראשון .הפרעות התרחשו בשלהי ימיו של רש"י ,והוא ראה בעני עמו וכתב קינות על החורבן הגדול שראה בימיו. יום שלישי ,ט' באייר תשע"ו - 17/5/16 ,ארון האלוקים בשבי היום התנהלה המלחמה הגדולה בין מחנה ישראל למחנה הפלשתים בזמן עלי הכהן .שני בניו של עלי -חפני ופנחס נפלו במלחמה ,וארון האלוקים נלקח בידי הפלשתים .כששמע עלי הכהן את הבשורה הקשה, נפל מרוב צער ונפטר בהיותו בן תשעים ושמונה שנה .חז"ל קבעו יום זה ליום תענית צדיקים על פטירת עלי הכהן ,שבו גם חרב משכן שילה .מנהיג ישראל אחרי עלי הכהן ,היה שמואל הנביא ,שמשח אחר-כך את דוד המלך ומחלציו ייצא המשיח שיגאלנו במהרה ,אמן. יום רביעי ,י' באייר תשע"ו - 18/5/16 ,התנ"ך הראשון ביום זה בשנת רמ"ח ,בראשית עידן הדפוס ,יצאה לאור מהדורה ראשונה של תנ"ך שלם ומנוקד ,בבית הדפוס שבאיטליה של משפחת שונצינו, מראשוני המדפיסים היהודיים בעולם ,שגם הדפיסו את התלמוד הבבלי בשנת רמ"ד ,וסימנך אותיות גמר"א = רמ"ד. לנצל את הכישרון מבאט ל החיים להרשל גרין הקטן היה תמיד עם מבט קונדסי בעיניו .המוח שלו תמיד חישב בקדחתנות את התעלול הבא שיבצע עם ידיו הזריזות ,ויגרום לחבריו לפרוץ בצחוק מתגלגל .מאז שהוא זכר את עצמו ,הוא ידע שיש לו כישרון מיוחד לזריזות ידיים. מספיק שילד תמים היה עומד מולו לתומו -ולאחר דקה אחת ,כבר כל תכולת כיסיו היו בידיים של הרשל ,בלי שהלה ישים לב לכך. רגע לאחר מכן הוא היה שואל את הילד האם נאבד לו משהו ,וכשהוא דוד קליינר היה בודק את כיסיו ונוכח בעובדה שהם ריקים ,היה שולף הרשל את החפצים בזה אחר זה לקול צחוקם של החברים ומול פרצופו הנדהם של הקרבן התורן. יום אחד נכנס המלמד אל הכיתה וניגש אל הארון כדי להוציא את הספרים שלו .הוא שלף את צרור המפתחות מכיסו וניסה לשווא לפתוח את המנעול ,הוא ניסה את המפתחות השונים בזה אחר זה אבל הוא לא הצליח בשום פנים לפתוח את הארון ,לאחר כמה רגעים של מבוכה הבחין המלמד בחיוך רחב שנמרח על פרצופו של הרשל. "יש משהו שאני צריך לדעת ,הרשל?" שאל המלמד בפנים חמורות סבר ,הרשל ניגש אל המורה כשפניו כבושות בקרקע ובידיו צרור מפתחות "הרב אני מצטער ,עוד יומיים פורים ...החלפתי את הצרור שיהיה קצת שמח". המורה הביט בו בחומרה ונזף בו על התעלול" ,אתה יכול להגיע בסוף גם לגנבה!" אבל הרשל הצהיר "אף פעם לא השתמשתי בזריזות הידיים שלי לשם גנבה ,ואני מתחייב לא לגנוב לעולם!" כאשר הגיע לגיל מצוות החליט הרשל להפסיק עם התעלולים, ומאז השתמש בכישוריו רק על מנת לשעשע את החברים בטריקים וקסמים שונים שעבורם היה צורך בזריזות ידיים. אבל הרשל לא חלם לרגע שלא ירחק היום והוא יצטרך להפר את הבטחתו למורה .שנתיים לאחר חגיגת בר המצווה שלו ,פרצה מלחמת העולם השנייה והחלה השמדת יהדות אירופה במחנות ההשמדה. כאשר הרשל הגיע לגיל 17הוא נשלח עם קבוצת נערים למחנה כפייה ,בו היו האסירים עובדים מבוקר ועד ערב עבודות פיזיות קשות ,בקור מקפיא כשבגד דק לעורם ,וכל מזונם היה רק חתיכת לחם עבשה ומרק נטול מרכיבי מזון ,שהיו ניתנים להם פעם ביום. צעירים רבים לא הצליחו לעמוד בתנאים הקשים ונפחו את נשמתם מחוסר תזונה .בשלב הזה הרשל התחיל להפעיל את כישוריו הנסתרים ,תוך סיכון עצמי רב הוא היה מצליח לגנוב פרוסות לחם בלי שהשומרים הנאצים ישימו לב ,הוא לא היה שומר אותן לעצמו אלא מחלק אותן בצריף לחלשים ולחולים ,ועל ידי כך הציל בוודאות כמה שהיו על סף מוות. הוא התחיל לעקוב אחרי השומרים שהיו מחלקים את האוכל ,ועד מהרה הוא ראה שקארל הוא האחראי על פתיחת מחסני המזון .בימים הבאים הוא "התחכך" עמו כמה פעמים, ובאחת מהן צרור המפתחות עבר מכיסו של השומר לכיסו של הרשל. כמה דקות מאוחר יותר הוא התחכך עמו שנית ,והצרור חזר למקומו הראשון ,אבל במקום המפתח של המחסן היה מפתח עקום ,כדי שהנאצי יחשוב שהמפתח התקלקל ,ולא יבין שהוא נגנב ,וכך הוא יאלץ להשיג מפתח רזרבי מארון המפתחות שבחדר הפיקוד. בלילות הבאים הוא היה מתגנב בחשאי באישון לילה אל המחסן ומוציא משם לחמים וירקות ,אבל תמיד דאג לטשטש את החיסרון במלאי על ידי סידור הלחם והירקות מחדש. שבועיים לאחר מכן ,חצי שעה לאחר שהאסירים נכנסו לשינה, התפרצו אל הצריף כמה נאצים כשבראשם קארל תוך שהוא מנפנף באקדחו וצורח" :מי גנב את המפתח של המחסן?! אני רוצה אותו הרגע!" כל האסירים החווירו ,הם ידעו שאין איפה להחביא את המפתח, מלבד דרגשי העץ והפיג'מות שלהם אין בצריף מאומה .הנאצים ערכו חיפוש מדוקדק בכל רחבי הצריף במשך שעה ארוכה ,אבל המפתח לא נמצא. בסופו של דבר יצאו השומרים מהצריף ואיימו שאם יתברר שהמפתח אכן אצלם ,הם יוציאו את כולם להורג .מיד לאחר סגירת הדלת ,האסירים המבועתים הביטו בהרשל בעיניים פעורות לרווחה ,ונשמתם כמעט פרחה מהם בעוד שהוא נשאר כל העת רגוע. אבל הרשל חייך חיוך רחב ושלף את המפתח בתנועת קוסם" .איפה החבאת אותו?" שאלו כולם פה אחד" .אה ,זה היה מאוד פשוט" ענה הרשל "החבאתי את זה בכיס של הנאצי בעצמו מיד לאחר שנכנס ,שם הוא בטוח לא היה מחפש את זה ...ורגע לפני שיצא שלפתי אותו ממנו"... *** כל אחד מאתנו צריך לדעת לנצל את הכישורים שניתנו לו למען עשיית דברים טובים וחיוביים ,אם זה חוש הומור -לנצל אותו לשמח את החברים .ואם זה כוח פיזי -לנצל אותו לעזור לאנשים ולא להטיל אימה על אחרים .פעמים רבות מעניק לנו הקב"ה מתנות שונות ,עלינו לדעת רק לנצל אותן כראוי... דברי חכמים ככוכבים כמו שהכוכבים נראים קטנים וזניחים ,כך ציווי התורה נראים לנו כנקודות קטנות ורחוקות מאתנו. עלינו לזכור שהם רק נראים רחוקים וכשנתקרב וננסה להבין את ציווי התורה האור שלה יזרח בתוכנו ׁשֹומר ּפִ יו ּולְׁשֹונֹו ֵ סיפור צעיר "ּברּוכִ ים ַה ָּב ִאים לְ ַמ ְמלֶ כֶ ת ַה ַחּיֹות"ּ ,כָ אן ְ ַה ֶּמלֶ ְך הּוא ָה ַא ְריֵ הּ .גַ ם ְּב ַמ ְמלֶ כֶ ת ַה ַחּיֹות יֵ ׁש ּוברֹאׁש ַה ִּפ ָיר ִמ ָידה ֻה ַּצב ָה ַא ְריֵ ה ארכְ יָ הְ , ִה ַיר ְ וְ ֻה ְמלַ ְך לְ ֶמלֶ ְך ַעל ַה ַחּיֹות ּכֻ ּלָ םְּ .פ ָע ִמים ּופ ָע ִמים ְּב ַר ְח ָמנּות. ִמ ְתנַ ֵהג הּוא ְּב ַאכְ זָ ִרּיּותְ , ּומנַ ֵּצל לְ ָר ָעה ֶאת נֹוהג הּוא ִּב ְׁש ִחיתּות ְ ִע ִּתים ֵ נֹוהג ְּב ִמ ְׁש ַּפט ַה ֶּצ ֶדק ַס ְמכּותֹוּ ,ולְ ִע ִּתים ֲה ֵריהּו ֵ וְ ַהּי ֶֹׁשר .אּולָ ם יֶ ְׁשנָ ם ְּפ ָע ִמים ֶׁש ָּב ֶהם ִמ ְתנַ ֵהג ּוב ִמ ְר ָמהְ ,מכַ ֶּסה ֶאת ַמ ֲע ָשֹיו הּוא ִּב ְצ ִביעּות ְ ּובפ ַֹעל כּותיתְ , ְּב ַמ ֲע ֶטה ֶׁשל ַס ְמכּות ַמלְ ִ ַמ ֲע ָשֹיו ֻמ ְׁש ָח ִתים. ּגֹורלִ יֶׁ ,שּבֹו ּכָ ְך ּגַ ם ָהיּו ַמ ֲע ָשֹיו ְּבאֹותֹו יֹום ָ ּפּורנּוו. עֹוסק ִס ֵ ֵ זֶ ה ִמ ְס ַּפר יָ ִמים ֶׁשּכְ ֵא ִבים ָּת ְקפּו ֶאת ַה ֶּמלֶ ְך, ֹחֹותיו ֹלא ָע ְמדּו לֹו לְ ַׁש ֵחר לְ ֶט ֶרףֻ .מ ָּטל ָהיָ ה ּכ ָ ּומיֻ ָּסרַ ,ה ֵּת ָאבֹון ִמ ֶּמּנּו וָ ָהלְ ָאה, ְּב ִפּנָ תֹו ּכָ אּוב ְ יֹותר ָמ ָצא ֹלא ָהיָ ה ּבֹו ּכ ַֹח ֲא ִפּלּו לַ ֲחׁשֹב ַעל ֶט ֶרףּ .כַ ֲעבֹר יָ ִמים ִמ ְס ָּפר ּכְ ֶׁש ָחׁש ְמ ֻחּזָ ק ֵ יֹוצא ּד ֶֹפןַ ,אְך יְ ֵמי ַה ַּמ ֲחלָ ה וְ ַהּצֹום ֶה ֱחלִ יׁשּוהּוּ ,כָ ְך ֶׁשֹּלא ָהיָ ה ּבֹו ֶאת ַע ְצמֹו ָר ֵעב ְּבא ֶֹפן ֵ ּכ ַֹח לִ ְרּדֹף ַא ַחר ֶט ֶרף. ָח ַׁשב וְ ֶה ֱעלָ ה ְּבמֹחֹו ַר ְעיֹון זְ דֹונִ י ,וְ יָ ָצא לְ ַח ֵּפשֹ ֶאת ַה ָּק ְר ָּבן ָה ִראׁשֹון. ָּפ ַסע ָה ֲא ִרי ֵּבין ֲע ֵצי ַהּיַ ַער ְּבנַ ַחתּ ,כְ ֶׁש ֲא ֶר ֶׁשת ָּפנָ יו ְמ ַׁש ֶּד ֶרת ֲע ָס ִקים ּכָ ָרגִ ילֵ .מ ָרחֹוק רֹואה הּוא ֶאת ַה ֲחמֹור ִמ ְת ָק ֵרב וְ הֹולֵ ְךּ" .גַ ׁש ֵהּנָ ה"ָ ,ק ָרא הּוא ְּבקֹול לְ כִ ּוּון ָאזְ נֵ י ַה ֲחמֹור. ֶ ּוב ִב ְרּכַ יִ ם רֹוממֹות ִּב ְד ִריכּות לְ ִמ ְׁש ַמע קֹולֹו ֶׁשל ַה ֶּמלֶ ְךְ , ָאזְ נָ יו ָה ֲא ֻרּכֹות ֶׁשל ַה ֲחמֹור ִמ ְת ְ ּכֹוׁשלֹות ִמ ְת ָק ֵרב הּוא ֶאל ַה ֶּמלֶ ְך. ְ לֹומר ַמהּו ָה ֵר ַיח ְ"ר ֵאה יְ ִד ִידיָ ,חׁש ֲאנִ י ְמ ַעט ֶׁשֹּלא ְּבטֹוב ,אּולַ י ּתּוכַ ל לְ ִה ְת ָק ֵרב וְ ַּיֹוצא ִמ ִּפי". ַה ֵ ּנֹודף ִמ ִּפיו ֶׁשל ָה ַא ְריֵ הֶׁ ,ש ִּמ ְס ַּפר יָ ִמים ֹלא ָאכַ ל, ִה ְת ָק ֵרב ַה ֲחמֹור ְמ ַעט וְ ֵר ַיח ַה ִּס ְרחֹון ַה ֵ ִהּכָ ה ְּב ַאּפֹו. י-ח!"ס ִ-ר ַנֹודף ֵר ַיח ַמ ְ לֹומר לְ ָךַ ,אְך ִמ ִּפיָך ֵ "אדֹונִ י ַה ֶּמלֶ ְךַ ,צר לִ י ַ ֲמֹותָךּ ,כָ ְך ְמ ַד ְּב ִרים ֶאל ַה ֶּמלֶ ְך??? ֶּבן ָמוֶ ת ַא ָּתה!!!" "חצּוף ֶׁשּכְ ְ ָה ַא ְריֵ ה ִהזְ ַּד ֵּקף ְּב ַא ַחתָ : הֹותיר ִמ ֶּמּנּו ָש ִֹריד. ְּב ַא ַחת ִה ְתנַ ֵּפל ַעל ַה ֲחמֹור ֶה ָהמּום ,וְ ֹלא ִ רּוחת ְּב ַשֹר ַה ֲחמֹור ,וַ ֲע ַדיִ ן ֹלא נָ ח ֵמ ַר ֲעבֹונֹוִּ ,ב ְטנֹו ֵה ִצ ָיקה לֹו .הּוא ּגָ ַמר ָה ַא ְריֵ ה ֶאת ֲא ַ ּומעֹולָ ם ּׁשּועל ֶׁש ֵּמ ָאז ֵ ָּפנָ ה לְ ַח ֵּפשֹ ַא ַחר ַה ֶּט ֶרף ַה ָּבאֵ .מ ֵהיכָ ן ֶׁשהּוא ָצץ לֹו לְ ֶפ ַתע ַה ָ יֹועץ ַה ְּס ָת ִרים ֶׁשל ַה ֶּמלֶ ְך ,וְ לַ ְמרֹות ֶׁש ָע ַמד ִמן ַה ַּצד וְ ָחזָ ה ַּב ַּמ ֲחזֶ ה ִה ְתיַ ֵּמר לִ ְהיֹות ֵ נֹוטף ָא ַמרּ" :ב ֶֹקר טֹוב מּומי ֵ ּוב ִחּיּוְך ַע ְר ִ ַה ַּמ ֲח ִריד ֹלא ָח ַׁשׁש לְ ַחּיָ יו .נֶ ֱע ַמד לִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך ְ רּותָך?" ֲאדֹונִ י ַה ֶּמלֶ ְך! ַּב ֶּמה אּוכַ ל לַ ֲעמֹד לְ ֵׁש ְ ּׁשּועלָ ,חׁש ֲאנִ י ֶׁשֹּלא ְּבטֹוב ,אּולַ י את יְ ִד ִידי ַה ָ אֹומר" :טֹוב ֶׁש ָּב ָ ַה ֶּמלֶ ְך ְמ ַחּיֵ ְך ַּב ֲחזָ ָרה וְ ֵ לֹומר לִ י ַמהּו ָה ֵר ַיח ָהעֹולֶ ה ִמ ִּפי?" ּתּוכַ ל לְ ִה ְת ָק ֵרב וְ ַ ּׁשּועל רּוחת ַה ֲחמֹור ֹלא ָעלָ ה ִמ ִּפיו ֶׁשל ַה ֶּמלֶ ְך ֵר ַיח ּגַ ן ֵע ֶדןַ ,אְך ַה ָ מֹותר לְ ַצּיֵ ן ּכִ י ַא ַחר ֲא ַ לְ ָ ּוב ֲחלַ ְקלַ ּקּות לְ ׁשֹונֹו ִמ ֵהר ֶה ְחלִ יט ֹלא לִ ּפֹל ַּב ַּמלְ ּכ ֶֹדת ֶׁש ָּבּה נָ ַפל ַּב ַעל ָאזְ נֵ י ַה ֲחמֹורַ , "אּהֲ ,אדֹונִ י ַה ֶּמלֶ ְךֵ ,ר ַיח ּגַ ן ֵע ֶדן עֹולֶ ה ִמ ִּפיָךֵ ,איזֶ ה ַמ ְט ַע ִּמים לְ ָה ִׁשיב לַ ֶּמלֶ ְך ּכְ ִמ ְת ַעּנֵ גָ : ָאכַ לְ ָּת ַהּב ֶֹקר?" "ּבן ָמוֶ ת ַא ָּתה ַעל ּׁשּועלֶ . ׁשּוחה ָח ַרץ ֶאת ִּדינֹו ֶׁשל ַה ָ ימה ְק ָ ּובנִ ָ ׁשּוב ִהזְ ַּד ֵּקף ָה ֲא ִרי ְ ּׁשּועל זֵ כֶ ר. נֹותר ֵמ ַה ָ נּותָך וְ ַעל ְׁש ָק ֶריָך!" ּכַ ֲעבֹר ַּדּקֹות ְספּורֹות ֹלא ַ ַחנְ ָפ ְ ּׁשּועל ,וְ ִח ֵּפשֹ ָמנָ ה רּוחת ַה ֲחמֹור וְ ַה ָ וַ ֲע ַדיִ ןֲ ,ע ַדיִ ן ִק ְר ְק ָרה ִּב ְטנֹו ֶׁשל ָה ֲא ִריֹ ,לא ָש ַֹבע ֵמ ֲא ַ ּנּוח ְס ֻע ָּדה. ַא ֲחרֹונָ ה לְ ִק ַ ימהָ ,ה ַא ְריֵ ה ּות ִמ ָ ׁשֹוטט ְּב ַמ ֲע ֵבה ַהּיַ ַערֵ ,מ ָרחֹוק ַמ ְב ִחין הּוא ְּבכִ ְב ָׂשה ְק ַטּנָ ה ְ ָהלַ ְך וְ ֵ ְמ ֻׁשכְ נָ ע ֶׁש ַה ָּמנָ ה ָה ַא ֲחרֹונָ ה ּכְ ָבר ֶׁשּלֹוִ ,עם ַהּכִ ְב ָׂשה ְּבוַ ַּדאי ֶא ְפ ָׁשר לְ ִה ְס ַּת ֵּדרֵ ...מ ִרים קֹורא לָ ּה לָ גֶ ֶׁשת ֶאל הֹוד ַמלְ כּותֹו. הּוא ֶאת קֹולֹו לְ ֵע ֶבר ַהּכִ ְב ָׂשה וְ ֵ "חׁש ֲאנִ י ְמ ַעט ֶׁשֹּלא ְּבטֹוב ,אּולַ י ּומ ְת ָק ֶר ֶבתָ . רֹוע ֶדת ּכֻ ּלָ ּה ִ יה ֶ ימה ֶאת ַרגְ לֶ ָ ַהּכִ ְב ָׂשה ְמ ִר ָ לֹומר לִ י ַמהּו ָה ֵר ַיח ָהעֹולֶ ה ִמ ִּפי?" ּתּוכְ לִ י ַ "צר לִ י ֲאדֹונִ י ַה ֶּמלֶ ְךֹ ,לא אּוכַ ל לְ ֵה ָענֹות לֹוח ֶׁשתַ : ֹאׁשּה וְ ֶ ַהּכִ ְב ָׂשה ַמ ְרּכִ ינָ ה ֶאת ר ָ לְ ַב ָּק ָׁש ְתָךְ ,מ ֻצּנֶ נֶ ת ֲאנִ י וְ ַא ִּפי ָסתּום"... וְ ַעל ּכָ ְך ָא ַמר נְ ִעים זְ ִמירֹות יִ ְש ָֹר ֵאלׁ" :ש ֵֹמר ִּפיו ּולְ ׁשֹונֹוׁ ,ש ֵֹמר ִמ ָּצרֹות נַ ְפׁשֹו". את לְ ַס ֵּפר ִׁש ְבחֹוַ ,א ָּתה ָּבא לְ ַס ֵּפר ּגְ נּותֹו(, )ׁש ִּמּתֹוְך ֶׁש ָּב ָ ֹאמר טֹוב ֶ ֹאמר ַרע ,וְ ַאל ּת ַ ַאל ּת ַ ּוסיָ ג לַ ָחכְ ָמה ְׁש ִת ָיקה! יהם ְ ְמׁשְֹך ַע ְצ ְמָך ִמ ְּׁשנֵ ֶ * ּכְ ָבר ָא ְמרּו ַה ַּק ְדמֹונִ ים ֶׁש ָה ָא ָדם הּוא "עֹולָ ם ָק ָטן" ,וְ כָ ל ַמה ֶּׁשּיֵ ׁש ָּבעֹולָ ם יֵ ׁש ּגַ ם ְּבתֹוכֹו ּסֹובב ּוב ְט ָב ָעיוֹ .לא ַּפ ַעם ִמ ְס ַּתּכֵ ל ָה ָא ָדם ַעל ַה ֵ ּדֹותיו ִ כּונֹותיוְּ ,ב ִמ ָ ֶׁשל ָה ָא ָדםִּ ,ב ְת ָ יׁשי נָ ָחׁש ָערּוםַ .קל לֹו לָ ָא ָדם ּפֹותה לֹו ּכְ יֹונָ ה ,וְ ַה ְּׁשלִ ִ אֹומר :זֶ ה ּגִ ּבֹור ּכַ ֲא ִרי ,וְ זֶ ה לֵ ב ֶ וְ ֵ יֹוסיף וְ יִ לְ ַמד לֶ ַקח. ּומ ָּׁשם ִ ּסֹובב אֹותֹוִ , לְ ִה ְתּבֹונֵ ן ַעל ַה ֵ ּבּורים ֶׁשּיֵ ׁש ָּב ֶהם ֲח ָׁשׁש לְ ִקנְ ָאה ,לְ ִשֹנְ ָאה, ּׁשֹומר ֶאת ִּפיו וְ ָשֹם לֹו ַמ ְחסֹום ִמ ִּד ִ ַה ֵ ׁשֹומר ֶאת נַ ְפׁשֹו ִמּכָ ל ַרע. הֹוצ ַאת ֵׁשם ַרע ֵ - יבה ,לְ לָ ׁשֹון ָה ָרע ,לְ ָ לְ ַת ֲחרּות ,לִ ְמ ִר ָ ּוׂש ָפ ֶתיָך ִמ ַּד ֵּבר "מי ָה ִאיׁש ֶה ָח ֵפץ ַחּיִ ים א ֵֹהב יָ ִמים לִ ְראֹות טֹוב; נְ צֹר לְ ׁשֹונְ ָך ֵמ ָרע ְ ִ ִמ ְר ָמה" להצטלם עם השטן סיפור לשבת הנוסעים ששהו על סיפון טיסת אייר אורלינס 797לא האמינו שזה קורה להם :בדיוק כמו בסיפורי הזוועה שבעיתונים ,שעה קלה לאחר המראת המטוס .התרומם לפתע ממקומו גבר בעל חזות פנים ערבית ,והציג את עצמו בשם דחלאן ולאחר מכן הוא הכריז: "זאת חטיפה ,שאף אחד לא יקום ממקומו!". צרחות החלו להישמע בחלל ,ונוסעת מבוגרת אחת התעלפה .החוטף נותר קר רוח ונופף באקדח ששלף מכיס מעילו וצעק – "שקט ,עוד צעקה אחת ואני מפוצץ את המטוס ,אינני פוחד אריק סגל למות!" .הנוסעים השתתקו באחת. החוטף דפק על תא הטייס ודרש מהטייס לפתוח לו את הדלת. הטייסים ,כמו בכל מקרי חטיפה בהיסטוריה הבינו שעליהם לשתף פעולה .המטורף עשוי לירות בהם ובאנשי הצוות ולרסק את המטוס, כשהמשמעות הישירה היא מותם הוודאי של כל הנוסעים ואנשי הצוות. המחבל הורה לטייסים להפנות את המטוס באופן מיידי לכיוון אחר. הטייסים ניסו להערים על דחלאן רק שזה התגלה כמומחה לתעופה ושלט היטב במכשירי הטיסה .מתברר כי קודם לחטיפה עבר האיש אימונים אינטנסיביים ואף למד להטיס מטוס בעצמו .הטייסים נאלצו למלא את הוראתו ,הם ניסו לברר את יעד הטיסה ,אבל דחלאן לא השיב להם" .כשנתקרב למקום אתן לכם הוראות נוספות" .הטייסים הבינו כי הוא מסתיר מהם את היעד כדי לא לאפשר לכוחות הביטחון ליירט את הטיסה או לפעול להשתלטות על המטוס כשינחת. לאחר שהמטוס נע לכיוון הנכון לשביעות רצונו ,ניגש החוטף אל המיקרופון והכריז באנגלית" :מדבר הקפטן החדש שלכם ,ריפעת דחלאן, אני מבקש להודיע כי לא יאונה לכם כל רע אם תצייתו להוראות". ההודעה של דחלאן לא הרגיעה במיוחד את הנוסעים ,אבל הם ניסו לפחות לשמור על שתיקה .את המתח ניתן היה להרגיש באוויר ,נוסעים אחדים הוציאו את מכשירי הטלפון שלהם וניסו להיפרד באמצעותם מיקיריהם ,אחרים ישבו משותקים מאימה ללא יכולת תזוזה. בין הנוסעים היה צעיר בן 23בשם לברון .היה זה בחור הרפתקני שאהב לחוות חוויות חדשות ומסעירות .מצבי סכנה היו בשבילו כמו סם ממכר וממריץ .הוא החל לחשוב כיצד יספר לחבריו על ההרפתקה בשחקים, איך היה קרוב אל המוות ,ואיך הסתובב המחבל לצדו כשהוא חמוש באקדח .אלא שאז חלפה מחשבה בראשו של לברון" :במה אני מיוחד? מה שונה אני ממאה ארבעים ותשעה הנוסעים האחרים שהשתתפו גם הם באירוע הזה"? הוא החליט שעליו לחוות את האירוע בצורה ייחודית שתותיר לו מזכרת לשנים הבאות... אל מול הבהלה של הנוסעים קם לברון ממקומו והחל לפסוע לכיוון המחבל ריפעת דחלאן ,הלה הביט בו ,דרך את אקדחו ואמר" :תעצור, או שאתה מת!" לברון נבהל ,אבל תחושת הריגוש גברה אצלו על הכול. הוא התקרב עוד קצת אל המחבל ואמר לו באנגלית" :תשמע ריפעת, האם תהיה מוכן לעשות איתי צילום סלפי ,כשאני ואתה ביחד מחייכים למצלמה?" דחלאן התבונן בצעיר כעל משוגע ואמר בדיוק את מה שחשב" :תגיד לי אתה משוגע? לא הבנת מה שאמרתי מקודם?" לברון המשיך לחייך ואמר" :מה אכפת לך ,אם כולנו נתפוצץ לא יישאר כלום, לא ממני ולא מהתמונה ,אבל אם נשתחרר בסופו של דבר על פי התנאים שלך ,תהיה לי מזכרת יפה" .המחבל עוד לא הספיק לענות ,ולברון הוציא את מכשיר הטלפון שלו כשהוא מראה למחבל תמונות שונות שלו מאירועים שונים" :הנה כאן אני בקצה של צוק בגובה 4000רגל מושיט רגל אחת באוויר על פני התהום ,כאן אני נוסע במכונית מרוץ במהירות של 230ק"מ" המחבל התבונן בצעיר המוזר ומשך בכתפיו .לא היה לו סבלנות להתווכח עם הנוסע שלא הפסיק לדבר והוא אמר" :תצלם מהר ותחזור למקום". "תודה אדוני" ,אמר לברון .הוא החזיק את הטלפון מול שני הראשים לחץ על הכפתור המתאים ,והתמונה המשונה צולמה" .תחזור למקום" ,אמר דחלאן שוב ,אך לברון עדין לא סיים" .רגע אני צריך לרשום פרטים לצד התמונה ,אחר כך אני אשכח". היכן אנחנו ,שאל לברון את עצמו והשיב ,טיסת אייר אורלינס ,797מה התאריך היום ,המחבל שכבר חפץ לסיים עם הנוסע הטרדן ענה בצורה אוטומטית – "הרביעי לפברואר "2015 "מה יעד הטיסה?" שאל לברון ,והמחבל השיב מבלי לחשוב" :איי קיימן" בשלב זה פקעה סבלנותו והוא צעק" :תחזור למקום או שאני יורה בך!". לברון שהבין כי התגרה במזלו יותר מדי ,חזר למושבו והחל לסדר את התמונה הנדירה שהשיג .תוך כדי עבודה עליה ,הוא שם לב לפרט מעניין: המחבל אמר כי יעד הטיסה הוא איי קיימן ,בעוד יעד הטיסה המקורי היה למיזורי שבארה"ב .לברון הבין שהמחבל ,לא הבחין בטעות שעשה, וענה לקונית את התשובה כי המטוס נוסע ליעד החדש – איי קיימן .והוא למעשה חשף את הסוד השמור ביותר בטיסה הזו – את היעד .הפעולה הבאה של לברון הייתה פשוטה ביותר ,הוא שלח באמצעות הטלפון שלו הודעה למשפחתו על יעד הטיסה החדש ,אותו חשף מבלי משים המחבל העצבני. שעות ספורות לאחר מכן ,כשנחת המטוס באיי קיימן ,באזור שומם ,ממנו תכננו דחלאן וחבריו לנהל משא ומתן עם שלטונות ארצות הברית ,פרצו אל פנים המטוס עשרות אנשי קומנדו שהמתינו במקום בעוד מועד. דחלאן לא הספיק אפילו להבין את טעותו כשצרור כדורים שם קץ לחייו. מפקד הקומנדו ניגש ללברון ולחץ את ידו .אבל לברון בתמורה ביקש רק דבר אחד :להראות לו את התמונה המיוחדת שהשיג עם המחבל ריפעת דחלאן... *** בפרשתנו התורה מלמדת אותנו על 'קרבן תודה' שאדם מקריב כאשר הוא יוצא מצרה לרווחה ,הפרשה מזכירה לנו שכאשר אנו מביאים קרבן תודה ,עלינו לזכור את חסדי הבורא שגאל אותנו ממצרים ומעבדות לחירות .הסיפור הזה מתאר לנו ,איך כנגד כל הסיכויים דווקא מהשיגעון הגדול ביותר צמחה לה הישועה ועד כמה אנו צריכים להודות לבורא על כל צעד ושעל. הטרמפ שעלה ביוקר אבי יצא עם רכבו מקרית מלאכי לירושלים ,ביציאתו מקריית מלאכי הוא מבחין בבועז ידידו נסחב עם שקיות לתחנת האוטובוס ויעדו לירושלים. כשאבי עצר לידו עם הרכב ,אורו עיניו של בועז "הגעת כמו מלאך משמיים" אמר בהתרגשות .הוא עלה לרכב עם השקיות הכבדות ושקע בשינה עמוקה .כשאבי הגיע לירושלים ,הוא העיר אותו שאלה מס' 393 ובועז שהיה עדיין חצי רדום, מיהר להודות לו ולצאת עם השקיות ,אבל לצערו הוא שכח את השקית עם הגלידה שקנה לאשתו והילדים .בערב השתתף אבי בשמחת בר המצווה של בן דודו ,ובחזור הציע טרמפ מהאולם לאדם נכבד שהתגורר בשכונת מגוריו .הלה התיישב מאחור ולרוע מזלו הוא התיישב בדיוק על השקית גלידה שכמובן כבר נמסה .וכל הבגדים שלו התלכלכו מהגלידה וגם הריפוד במושב האחורי .כעת נשאלת השאלה :מי חייב לשלם לטרמפיסט השני את עלות הניקוי יבש של הבגדים ,האם בועז ששכח את השקית ,או אבי שהזמין אותו לשבת? והאם בועז צריך לשלם לאבי על הניקוי של הרכב? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ת"י סעיף כ"א ,סימן תכ"א סעיף י' בית המדרש בדין' :נזק על ידי שכחה'' .נתיבות המשפט' סימן ש"מ סעיף קטן ג' בשאלה' :האם מי שלכלך בגד חברו חייב לכבסו?' תשובה לשאלה "המנקה העייף" (שאלה מס' )390 תקציר השאלה השבועית :שרה הזמינה את עמית לנקות לה את הבית לפסח ,אבל עמית שהיה עייף מאד ביצע עבודה שלוקחת חמש שעות בשמונה שעות .שרה לא הסכימה לשלם לו אלא על חמש שעות בטענה שהיא לא אשמה שהוא עייף .האם שרה צריכה לשלם לו לפי שמונה שעות? תשובה בקצרה :במקרה שדרך העולם להקפיד על כך ,וזה שקוף שהוא עבד באיטיות שרה תשלם לו לפי חמש שעות, ואם לא ניכר שעבד לאט – היא צריכה לשלם לו על שמונה שעות. תשובה בהרחבה :אין ספק שפועל שנשכר לעבודה עליו להיות ערני ובמיטבו כדי לבצע את העבודה כראוי ,ודבר זה אף נפסק בהלכה( .שולחן ערוך 'חושן משפט' הלכות שכירות פועלים סימן של"ז סעיפים י"ט ,כ') חז"ל החמירו בכך מאוד, עד כדי שבעל ה'מסילת ישרים' כתב בספרו שאדם שביצע מצווה בזמן שנשכר לעבודה ,מעשהו אינו מצווה – אלא עברה. ולכן פשוט שעמית היה צריך להיות ערני בשעות שבהן בא לעבוד בביתה של שרה. האם פועל שלא עשה את עבודתו כראוי זכאי לקבל את שכרו במלואו? ממה שנפסק בהלכה (סימן של"א סעיף א') נראה שבעל הבית ששילם לפועליו יותר מהמקובל בשוק ,אינו יכול לדרוש מהם להוסיף שעות עבודה מעבר למקובל – למרות שמשלם להם יותר .ויש פוסקים שלמדו מכך ,שפועל שלא עבד כראוי אין בעל הבית יכול להוריד לו משכרו ,אבל כמובן שעל הפועל להקפיד לעבוד בכל כוחו כפי שנפסק בהלכה ואם לא עושה כן ,עובד על איסור 'גזל'. האם פועל שפשע בעבודתו יקבל את שכרו המלא? מקרה זה קצת שונה מהמקרה הקודם מסיבה פשוטה :שהרי במקרה שלנו ,עמית היה עייף מאד ולכן שעות העבודה שלו התארכו מעבר למקובל .שרה יכולה לטעון שאם הייתה יודעת שזה ייקח לו שמונה שעות היא לא הייתה שוכרת אותו לעבודה ,וגם עמית מודה בעובדה שהוא שהיה עייף ולכן העבודה התארכה ,ולכן זה נחשב כאילו עבד חמש שעות בלבד והעובדה שזה התארך לשמונה שעות היא בעייתו של הפועל בלבד. האם הפועל יכול לטעון" :מדוע בעל הבית לא אמר לי להפסיק?" לכאורה זה תלוי בסוג העבודה :אם זה סוג עבודה שלא ניתן להפסיק אותה באמצע ,אין לפועל טענה על בעל הבית .אבל אם יכול היה להפסיק ובעל הבית לא אמר לו כלום ,זה מראה שבעל הבית מחל על הנזק ועליו לשלם לו את השכר המלא. אבל אם היה בדעתו של בעל הבית לשלם לו לפי מה שיפסוק להם הרב ,ותוך כדי עבודה הוא הבחין שקצב עבודתו של הפועל הוא איטי – אבל לא היה לו כוח לחפש פועל אחר, עדיין אי אפשר להחליט שאכן בעל הבית מחל על הכסף ולכן הוא לא יצטרך לשלם לו יותר ממה ששווה העבודה.
© Copyright 2024