ב( אשרי אדם מפחד תמיד
'מתוך שלא – לשמה'
'ויקהל משה ...ששת ימים תעשה מלאכה וביום
השביעי ...שבת' וגו'" .פירש"י ז"ל על שהקדים אזהרת
שבת לציווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת.
[ובפר' פיקודי] הוקם המשכן (מ יז) – ,פירש"י (לט לג) ,מאליו".
מלשונו של רש"י ז"ל אנו למדים שיש קשר אמיץ בין
השבת לבין הקמת המשכן ,ויש להבין מהו? עוד יש לתמוה,
הלא בניית המשכן לא צלחה ,לא ע"י בנ"י ואף לא ע"י משה
רבינו ע"ה ,ולבסוף הוקם המשכן מאליו ...א"כ מדוע ציווה
הקב"ה להקימו אם בסופו של דבר הוקם מעצמו?
מקדים הפרה"א זי"ע ומצטט את הסתירה הידועה
בין הגמ' 'לעולם ילמד אדם שלא לשמה ,שמתוך שלא
לשמה בא לשמה' ,לבין גמ' אחרת שם נאמר 'כל הלומד
שלא לשמה נח לו שנתהפכה שליתו על פניו' .ובפשטות
יש לבאר מהי מטרת הלימוד ,אם האדם לומד כדי לגדל
את ישותו ,אדם זה נח לו שנתהפכה שליתו על פניו ,משום
שהוא עושה את ההיפך ממטרת לימוד התורה .ומנגד,
אדם שחפץ בלימוד התורה כדי לקרב את עצמו לדבקות
בבורא ,על אף שכעת לומד שלא לשמה סופו שתקוים
שאיפתו ויגיע לשמה.
אך הפרה"א יורד לעומקו של ענין ,ההגדרה של לשמה
היא אמונה ,ואמונה פירושה היכן שמסתיימת לה השגת
האדם .כל השגה שיש לאדם בחיי היום יום על האופן בו
הקב"ה מנהיג אותו ,הינה כלא היתה כלפי האמת .הנהגת ה'
היא מעבר להשגתנו וזו העבודה שהקב"ה רוצה מהאדם,
השגה לפי מידותיו ,ולאחמ"כ ביטול ההשגה והכרה שבכל
מהלך שעובר ישנם סיבות שאינו יכול להשיג .מטרת ביטול
ההשגה היא להביא את האדם לדבקות שגם במצבים
ש'באמת' אינו מבין כיצד לנהוג ,לא יישבר אלא יעמוד שם
באמונה ויצפה לישועת ה' .וכמו כן גם בדברים שכן משיג,
יבוא ע"י הביטול להבין שגם השגות אלו הן מתנת ה'...
"וזהו חשבתי דרכי ,תחילה חשב דרכי הגוף ופיתוייו
ואח"כ ואשיבה רגלי שהיא האמונה הנקרא רגל ,אל
עדותיך שהוא הלשמה עדות אמת בלי שום עירוב זרות
ושקר" ...המדרש מספר על דוד המלך ע"ה ,שהיה אומר:
'בכל יום הייתי מחשב דרכי ,אלך למקום פלוני ...והיו רגלי
מוליכות אותי לבית המדרש' .מיסד הפרה"א יסוד גדול,
הדרך ל'לשמה' חייבת!! לעבור דרך ה'שלא לשמה'.
מכיון שאדם נמצא בגוף ,הוא צריך לספק לו פיתויים כדי
שיסכים לעשות מצוות .כך אמר דוד המלך ע"ה ,חשבתי
דרכי – דרכי הגוף ופיתוייו ,ולאחר מכן ואשיבה רגלי – רגל
היא לשון אמונה .אל עדותיך ,זהו הביטול שמביא לאמונה
ודבקות בה' .פיתויי הגוף הן הם ההשגות שיש לאדם
כשמרגיש שיודע משהו על התנהלותו בעולם הזה .אך
רק ע"י פיתויים אלו יכול האדם להגיע לאחמ"כ להכרה,
שכל העשייה שלו היא ג"כ מאת ה' ,וממילא לשלב האחרון
שהוא ביטול ההשגה ודבקות בה'.
אולם יש להבין ,אם המטרה היא ביטול ההשגה ְלמה
צריך אותה בכלל? אמנם העשייה הינה חובתו המינימאלית
של האדם ,כי ללא עשייה לא יתקדם כלל לעבר המטרה.
וכבר אמרו בשם החפץ חיים זצ"ל ,שאדם יסכים לשלם
מיליון רובל בעוה"ב כדי שיתנו לו רשות לתת קופיקה אחת
לצדקה בעוה"ז ...אם כן העשייה של האדם – שלא לשמה,
היא פריצת הדרך מחוייבת המציאות כדי להגיע ללשמה.
עפי"ז בס"ד יתבארו הדברים לאשורם .המשכן הוא
עצמו ה'לשמה' היינו הדבקות בה' .והקמת המשכן יכולה
להיעשות אך ורק ע"י ההכנעה של בנ"י .לעשות ולפעול כאן
בעוה"ז ולאחמ"כ לבטל את העשייה ע"י ההכרה שהקב"ה
מנהיג אותם .ועל כן לא יכלו לבנות את המשכן מאחר וזו
היתה המטרה של הקמת המשכן להביא אותם להכרה הזו
שאינם יכולים ללא עזר אלוק .הכרה זו חייבת גם לעבור
דרך משה רבינו ע"ה שהוא הדעת של כלל ישראל ,ולאחר
שהתורה מעידה עליו 'והאיש משה עניו מאוד' מתבקש
הדבר שהוא יהיה הדוגמא של ביטול העשייה .לאחר כל
ה'עבודה' הזו הוקם המשכן -מאיליו .לשמה! התורה הק'
מזהירה קודם לכן על השבת ,בדיוק מחמת אותה סיבה.
האדם מתחכך בששת ימי המעשה בעבודתו היומיומית,
מיהו בעל הבית בעשייה הזו ,כשהגוף מושך אליו והאמת
משכנעת מנגד .יום השבת יכריע – בו האדם שובת ומכיר
שכל עשייתו בששת ימי המעשה היא מתנת ה' .ומתוך
שלא לשמה נזכה לבוא ללשמה.
(נכתב ע"י ר' נפתלי בינג)
שקלים
כי הראש ושכל האדם צריך להיות מנושא
להשי"ת וכשיודע שכל החיות ממנו ית' וחושב
תמיד איך לעשות רצונו ולהתדבק בו ,עי"ז נמשך
אחר הראש וההתחלה.
[תרל"ב ד"ה ענין]
ומי שרוצה באמת רק לעשות נח"ר להשי"ת,
אין הפרש בין על ידו או ע"י חברו.
[שם ד"ה אא"ז]
כי וודאי עתה בגלות אין יכולין להתקרב
להשי"ת רק בקרבן עצמו שנחשב יותר מהקרבת
בהמה.
[תרל"ג ד"ה ממה]
כפי מה שאדם נותן משלו ,יוצא מכל המצרים.
[תרל"ד ד"ה באחד]
ופשוט פי' שקלים שישקול האדם כל מעשיו
אחר נקודה הקדושה הפנימית של האדם.
[שם ד"ה נתקשה]
וזה הכח ידוע באש כי כל ניצוץ קטן מאש
יכול לשרוף חבילות קש ,לרמוז שכל נקודה של
אמת גובר על כל הכוחות של היצה"ר.
[תרל"ו ד"ה ויקחו]
אבל האמת כי גמר והשלמת כל המעשה הוא
ע"י ביטול המעשה לשם ה' ,וביטולו של דבר זה
קיומו.
[תרל"ח ד"ה אלה]
וזה הרמז מחצית השקל שהעיקר החצי הב'
הבאה מלמעלה.
[תרמ"א ד"ה במדרש]
כי באמת כל העונשין ויסורין שבעולם הן בדין
צדק ,אבל בנ"י מצווין לעשות חסד וצדקה לעורר
מדת הרחמים לשנות הגזירה.
[תרנ"ט ד"ה כי תשא]
אשרי אדם מפחד תמיד (ב)
ר' אשר עוסק בשלשה סוגי פחד( :א)
פחד שאדם צריך לעורר בעצמו( ,ב) פחד
שצריך לעשות אותו כלי וסיבה לעבודת ה'
(ג) פחד שצריך לברוח ממנו .שני האחרונים
אינם בבחירת האדם.
(א) פחד שאדם צריך לעורר בעצמו.
במאמר הקודם עסקנו בפחד שאדם
צריך לעורר בעצמו והוא הפחד העיקרי
אשר ר' אשר דן בו :פחד סכנת שכחת יסוד
האין .זהו הפחד מפני דחפיו הטבעיים,
של אדם ,שה' טבע בו .זוהי יראת שמים,
שממנה מכיר אדם את תלותו בבורא עולם,
שאם אינו עוזרו אינו יכול לו .פחד זה קשור
לצו "תן דעתך שלא תחריב את עולמי".
אנו שומעים ורואים מעשי אכזריות בקרב
הגויים ,בעבר ועכשיו .על פי כלל הבעש"ט
"כל נגעים אדם רואה ,חוץ ,מנגעי עצמו",
זה בא לעורר אותנו להכיר ,שגם בנו נמצאת
מידת האכזריות .לכל אדם יש פרעה קטן
או גדול שנושף בעורפו .לא אחת קורה,
שילד מעלה את חמתנו ואנו מוכנים לכלות
בו את זעמנו ויותר מכך !...מה עוצר אותנו?
המצפון ,הבושה וכד' .כל אלו הן סיבות
מאת ה' .על כן אדם שאיננו מכיר את
המידה ,שה' נטע בו ,הוא מועד לפורענות.
כיון שהוא עשוי לא להתחשב בסיבות שה'
שולח לו ,למנעו מנפילה .עיקרון זה של
דהע"ה "חטאתי נגדי תמיד" ,היה בסיס
לדרך שסלל ר' אשר .יש שמסתתרים
מאחורי הטעון "לי זה לא יקרה" .אולם זו
"א ָדם מו ָּעד ְלעוֹלָם".
היא בריחה מאחריותָ .
(ב) פחד שצריך לעשות אותו כלי
וסיבה לעבודת ה'.
דוגמת סיבה לקשר בורא :אדם
שסובל מפחד גבהים ,התבקש ע"י אשתו,
להחליף נורה שנשרפה .מה שעליו לעשות,
הוא ,לקחת סולם ,לעלות ולהחליף את
הנורה .לאדם זה יש בחירה ,להתחמק
מן המשימה ,כפי שהוא עושה בד"כ,
או להתמודד ,לעלות שלב אחד ולצעוק
אל ה' "אבא אני מפחד .תן לי כח להפוך
אותו לפחד ה' ולעלות עוד שלב אחד".
כך לעשות שלב אחר שלב ובסופו של
דבר הוא יעמוד בראש הסולם ויחליף את
הנורה .אולם מה שחשוב מכל ,הוא יצר
קשר עם בוראו והפך את פחד הטבע לפחד
ה' .באופן הזה אדם חי עם הפחד ועושה
עמו עבודת ה' .כך אפשר ,להפוך פחד מחיה
רעה ,ליראת ה'.
דוגמת סיבה לפעולות חסד כלפי
הזולת :אדם בא לטיפול באימת ציבור,
שתוקפת אותו כאשר הוא צריך להתפלל
לפני העמוד .במהלך שיחה עמו ,סיפר,
שכאשר הוא מעלה במחשבה ,שהוא
מתפלל למען עם ישראל ,אין אימת
הציבור מציקה לו .ר' אשר יראה באימת
הציבור ,סיבה להתפלל עבור עם ישראל.
הפסיכולוג ינסה לטפל בפחד עצמו.
כמובן שזה לגיטימי ,אולם על פי הדרך
של ר' אשר הקב"ה מנהל את העולם ע"י
סיבותיו.
דוגמת סיבה לגלוי אחריות לשלמות
העולם" ,תן דעתך שלא תחריב את
עולמי" :אדם בא לטיפול בפחד שאוחז
בו כאשר הוא נוהג ברכב מעל 80קמ"ש.
בשיחה עמו ,התברר שיש לו הפרעת
קשב ודעתו מוסחת בתנאים מסוימים.
עפ"י הגישה של ר' אשר ,ברור שהפחד
הוא סיבה מאת ה' למקד אותו בכביש,
לבל ייגרר ,אחרי הסחת דעת ,לתאונה .זו
דוגמה לפחד ,בבחינת" ,תן דעתך שלא
תחריב את עולמי" .אדם צריך להכיר
שהוא מועד להיכשל במידה ה"רעה"
שלו ,כפי שאמר אדה"ר לבורא "אכלתי
ואוכל" .אם לא תתן לי "סיבה מונעת" ,אני
מועד ליפול באותו חטא.
(ג) פחד שצריך לברוח ממנו :דמיונות
כפייתיים ודאגות.
סכנת הדמיונות " -דמיונו כאריה
יכסוף לטרוף".
את הדמיון מפתח אדם בבחירתו .על
כן ר' אשר הזהיר מאד ,שלא להיגרר אחר
דמיונות .יש נטייה באדם לעיין בפחדים
ודמיונות ,או בדאגות מן העתיד .זוהי
התעסקות בדמיונות .ר' אשר הזהיר מאד
מפניה ,מפני היא מתפתחת לפחד הולך
וגדל ,ככדור שלג .הוא היה אומר "כאשר
ישליכו אליך כדור אש ,האם תתפוס אותו
בידיך?" כאשר חודר דמיון למוחך צעק אל
ה' שיציל אותך מפניו .על כך אמר דהע"ה
ֹשב
ׁ
"ד ְמיֹנוֹ ְּכ ַא ְריֵה י ְִכסוֹף ִל ְטרֹף ו ְִכ ְכ ִפיר י ֵ
ִּ
יעה ּו
ּמה ה' ַק ְּד ָמה ָפנָיו ַה ְכ ִר ֵ
ְּב ִמ ְס ָּת ִרים .קו ָ
ׁשע ַח ְר ֶּב ָך".
ַּפ ְּל ָטה נ ְַפִׁשי ֵמ ָר ָ
במחשבה ,או פחד ,אי אפשר
להילחם ,אלא להסיח דעת ממנה.
רבי נחמן מסביר (ליקוטי מוהר"ן רלג),
כי אין מקום במח ,ליותר ממחשבה
אחת ,בו זמנית .על כן ,מכיוון שאתה בעל
הבית ,אתה יכול להחליט איזו מחשבה
תהיה במח שלך .אל תנסה להילחם
במחשבת הדמיון .בחר מחשבה חיובית.
היא תתאכסן במח שלך וממילא הדמיון
יסתלק .כאשר ישוב הדמיון ,תיזכר שאתה
בעל הבית ,שוב למחשבה חיובית והגנב
יסתלק .כך אפשר להתמודד עם מחשבה
כפייתית ,דמיון ,או פחד טורדני .במקום
מחשבה חיובית ,אפשר להתמקד בחפץ
כלשהו ,לפניך .ההתמקדות בו מעסיקה
את המח וכל מחשבה אחרת תוסח.
"והעבודה הנדרשת מעמנו היא פשוטה בעיקרה ,אם כי קשה מאד לעשותה,
כי מבקשים שנגיע אל הביטול המוחלט של רצונותינו לרצון העליון(".מכתב ל"ו)
"אבל לימוד התורה על דרך האמת הוא ,מתוך פחד תמידי שמא הוא פוגם
בתורה על ידי השיכחה שהוא שוכח את מי שמשפיע לו את הדעת ואת השכל,
ללמוד ולהבין .ושוכח הוא שאינו אלא כאותו צינור חלול שאם לא יעבירו בו את
המים למקום נביעתו ,האם יוכל הצינור לתת המים ,הרי בודאי שלא .כך צריך
הלומד את התורה בשעה שלומד צריך ללמוד מתוך אימה יתרה שמא מתוך
הרגל הטבע ישכח את מהותו העצמי שאינו אלא צינור מעביר מים ,שהוא הנותן
לך כח לעשות חיל בלימוד התורה( ".מכתב נ"ב)
בפרשתינו ויעש בצלאל את הארון (לז א) וברש"י לפי שנתן נפשו על
המלאכה יותר משאר חכמים נקראת על שמו .וצריך להבין למה נזכר שמו דווקא
על הארון ,גם צריך להבין מה עניין מסר נפשו.
ובבעל הטורים כתב והנה לא הזכיר בצלאל אלא על הארון לומר שהיה
בצלאל יודע סוד הארון והמרכבה שהארון הוא כנגד כסא הכבוד.
ואפשר לומר שעניין המרכבה הוא עניין הביטול כמו שהרוכב שולט על
המרכבה והוא המכוון ומוליך אותה ,כך האדם צריך להיות בטל להקב"ה ולהכיר
שהוא כמו המרכבה שהכל הקב"ה עושה .ולכן האבות הן הן המרכבה כי הם
היו בשלמות הביטול וזה הכוונה בבעל הטורים 'שהיה יודע סוד המרכבה' אין
הכוונה ידיעה בשכל ,בחכמתו ,אלא שהוא היה בשלמות הביטול ולכן נקרא
עשיית הארון על שמו כמו שלגבי תורה כתוב ב"תורת השם חפצו ובתורתו יהגה
וגו'" וחז"ל אומרים שבהתחלה זה "תורת השם" אבל בסוף נהיה "תורתו" והסביר
ר"א שמכיוון שמכיר שיש נותן התורה ואין לו יכולת עצמית אז נהיה אחד עם
הבורא ולכן אפשר לקרוא לזה "תורתו" של האדם כך גם כאן כיוון שעשה
בביטול אז נקרא שהוא עשה ולכן זה נרמז במעשה הארון.
וזה הפי' מסר נפשו כי נפש זה עניין הרצון שלא היה לו שום רצון עצמי אלא
מסר הכל לבורא לכן נקראת המלאכה על שמו.
הנה בענין הבדים נראה דבר מענין .בפרשת תרומה בעשיית הארון נאמר
(כה יד) "והבאת את הבדים בטבעות" ,ובעשיית מזבח הנחושת נאמר (כז ז) "והובא
את הבדים בטבעות" .ובעשיית השולחן ומזבח הזהב נאמר רק "ועשית בדי עצי
שיטים" ולא נאמר "והבאת את הבדים בטבעות" .וכן בפרשת ויקהל רק בארון
ובמזבח הנחושת נאמר" :ויבא את הבדים בטבעות" ,וכן בפרשת פקודי נזכרו
הבדים רק בארון ובמזבח הנחושת .וצריך להבין מה הדגש בענין הבדים בארון
ובמזבח הנחושת דוקא.
ובקדושת לוי פרשת תרומה על הפסוק "בטבעות הארון יהיו הבדים לא
יסורו ממנו" ,מסביר שהמשכן וכליו הם כנגד התרי"ג מצוות וע"י עבודת הלווים
שנשאו את המשכן הם המשיכו לכלל ישראל כח לקיים את המצוות .והארון
הוא כנגד המצוות התמידיות שהם אמונת השם ,יחוד השם ,אהבת השם ויראת
השם ולכן הבדים לא יסורו ממנו.
והנה ר' אשר דיבר מעניין בית המקדש והקרבנות ,שעניין הקרבנות הוא
שהקב"ה רוצה ללמד אותנו איך לעבוד אותו .כמו שהקורבנות כתוב בהם כליל
תקטר שנשרפים לגמרי ונעשים אפר ,כך אדם צריך לבטל עצמו לגמרי
עד שיהפך לאפר כמו שאמר אברהם אבינו "ואנכי עפר ואפר" .ולפי זה
אפשר לומר שלכן מודגש שימת הבדים בטבעות המזבח ,כי זו הוראה
כללית איך יהיה כל השורש והיסוד של עבודת השם ולכן מודגש
שהיה צריך להמשיך את זה במיוחד לכלל ישראל.
ודווקא בצלאל שהיה בתכלית הביטול כמו שנתבאר יכל
להשפיע מידה זו על כל עושי המלאכה ,ולכן נקראת המלאכה על
שמו ,שעל ידו נשלמה המלאכה בתכלית הביטול.
הרבי מלובלין) עמד רבי נפתלי כל
הדרך על מדרגת העגלה מבחוץ
רק על רגל אחת בעוד רגלו השנית
מורמת באוויר ,וכך עמד משך כל
זמן הנסיעה מרוב מורא ופחד שהרי
צרור סיפורים קצרים אודות
נאמר 'ומורא רבך כמורא שמים' ,וכך
הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק זיע"א
נסעו יחדיו לשמחת הברית של בנו
לכבוד יום ההילולא
של הרבי מלובלין.
היה זה בשנותיו האחרונות של
לאחר הברית חזר הרבי ר' אלימלך
הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק
זיע"א .הרבי הקדוש הנקרא בפי כל לביתו ,והרה"ק מרופשיץ נשאר בצל
החוזה מלובלין זיע"א התגורר עדיין רבו הרבי מלובלין.
בעיר לאנצהוט שבפולין .עודנו אברך
לאחר הברית ניגש הרבי מלובלין
צעיר .באותם ימים נולד לו בן ועז היה אל תלמידו הרה"ק מרופשיץ" ,נסעת
חפצו לכבד את רבו הקדוש הרבי יחד עם הרבי ר' אלימלך והרבנית שלו
ר' אלימלך זיע"א בסנדקאות .אך בעגלה ,ובכן כיצד היו נראים בעיניך
הוא לא ידע כיצד יצליח לגרום לכך הרבי ר' אלימלך והרבנית?"
שהרבי הקדוש והנערץ יטריח את
"הם היו נראים בעיני כמו אדם
עצמו עד אליו לשמחת הברית .הוא
שח לפני תלמידו הרה"ק רבי נפתלי הראשון וחוה לפני החטא" ענה
מרופשיץ את על כך .נענה הרבי התלמיד החכם.
מרופשיץ ואמר :לא זו בלבד שהרבי
נהנה הרבי מלובלין מאוד
ר' אלימלך יבוא אל הברית ,אלא גם מתשובתו זאת וקילסה ביותר.
הרבנית שלו בוא תבוא אל הברית!...
סיפור זה סיפר הרבי הקדוש רבי
הכיצד? תמה הרבי מלובלין.
כמו אדם וחוה
קודם החטא
הנח לי ,חייך רבי נפתלי.
נסע הרה"ק מרופשיץ לעיר
ליז'ענסק אל רבו הקדוש הרבי ר'
אלימלך ,נכנס אליו ואמר לו בזה
הלשון" :מיין רבי לאדנט איין זיין
רעבין אויף סנדקאות" -הרבי שלי
[היינו הרבי מלובלין] מזמין ומכבד
את רבו [היינו הרבי ר' אלימלך]
בסנדקאות.
תיכף ומיד הסכים הרבי ר'
אלימלך לדבר.
נענה שוב הרה"ק מראפשיץ
ואמר" :מיין רבי לאדנט איין זיין רעבין
אויף קוואטער" -הרבי שלי מזמין
ומכבד את רבו ב'קוואטר'...
גם לכך הסכים הרר"א.
כמובן ,שהסכמתו זאת של הרבי
ר' אלימלך להתכבד גם ב'קוואטר'
הביאה לתוצאות שאיש לא פילל
להן .הרבנית הצדקנית מליז'ענסק
גם היא הייתה צריכה לנסוע עמו אל
הברית של בנו של הרבי מלובלין כדי
להתכבד יחד עמו בכיבוד ה'קוואטר'
ולהגיש לפניו את הרך הנולד טרם
יבוא להיכנס בבריתו של אברהם
אבינו ע"ה.
הרבי ר' אלימלך נסע אכן יחד עם
הרבנית הם ישבו יחד בעגלה.
הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ
הצטרף אליהם לנסיעה ,שהרי איך
יגיע ללאנצהוט אל הברית?
מרוב פחד מאימת רבו הקדוש
(רבי נפתלי מרופשיץ היה כידוע
בראש ובראשונה תלמידו של הרר"א
מליז'ענסק לפני שהחל לנסוע אל
משה מרדכי מלעלוב זיע"א בעל של הרבי ר' אלימלך בליז'ענסק
"ברכת משה" וממנו מגיע גם הסיפור עושים תשובה.
הבא:
(יש לציין ,שהוא לא נקט
אבי הקדוש ,רבי שמעון נתן נטע כגרסה המקובלת בקרב הציבור כי
מלעלוב -היה מספר בנו הרבי רבי אלו שפוקדים את ציון קדשו של
משה מרדכי -אמר לי לאחר שחזר הרר"א לא ימותו בלי תשובה ,אלא
בשנת תרפ"ו מעיר מגוריו קראקא שכששוהים בליז'ענסק עושים
שבפולין להתגורר שוב בארץ ישראל ,תשובה ,דהיינו לחיות את החיים עם
שעל דבר אחד הוא מאוד מתחרט ,על תשובה).
כך שהתגורר 13שנים בקראקא ולא
בגלל דברי קדשו של אביו
נסע כלל על ציון קדשו של הרה"ק השתדל בנו הברכת משה מלעלוב
הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א .בעת שנסע בשנת תרצ"ג לפולין
(באותם ימים היו הנסיעות בדרכים ושהה בעיר ריישא אצל הרה"ק
קשות מאד ,ובעיקר כל המושג של רבי חנה מקאלושיץ זיע"א -נסע
נסיעה להשתטח על קברי צדיקים לא משם תיכף לפקוד את הציון הקדוש
היה כלל כבימינו .רוב הציבור באותם בליז'ענסק להעתיר שם בתפילה לה'.
ימים מיעט בנסיעה לקברים).
וסיפר עוד הרבי הקדוש מלעלוב:
"אבי זצ"ל -אמר הרבי מלעלוב -בקראקא היתה משפחה שבמשך
התבטא על גודל הענין לפקוד את ציון כמה דורות היו כולם 'שיינקערס' -
קדשו של רבן של ישראל הרה"ק הרבי בעלי יקבי יין שמכרו יין ,ובביתם היה
ר' אלימלך מליז'ענסק בלשון קדשו :שמור ספר תהלים מיוחד שמישכן
"אז מ'איז אין ליז'ענסק טוט מען הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק
תשובה" -שכששוהים על ציון קדשו זיע"א בכבודו ובעצמו אצל זקן
משפחתם ,והנכדים הללו ירשו
את ספר התהלים המיוחד בירושה
מזקנם.
תורה בהתבטלות
סיפר ר' יחזקאל גאלענדער ז"ל מלונדון שכאשר ביקר ר' אשר
בלונדון לפני שנים רבות ישב שם בפורים עם החברים ,ובין הדברים
התבטא :בתחילת דרכי רציתי להנחיל את 'הדרך' לתלמידי חכמים
דווקא שלומדים תורת ה' ,שהרי כל העולם עומד על התורה
כמש"כ "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי",
ולכן רציתי שיהיו לומדי תורה שלומדים הם תורה בביטול לה' שזו
היא השלימות הרצויה לפניו יתברך ,אך בהמשך הזמן ראיתי שאלו
האנשים שלומדים תורה קשה להם ביותר לחיות בביטול לה' ,היות
כי הלומד תורה יש לו תחושת גדלות מכך ,וללמוד תורה מתוך
התבטלות זו דרגה רצויה מחד אך קשה מאד מאידך ולכך התחלתי
להנחיל את הדרך אף לאנשים העוסקים בגמ"ח בכדי שיעשו חסד
בביטול ,כי לאלו האנשים קל יותר לקבל את ה'דרך'.
כוונת המקווה
כאשר היה פעם ר' אשר בלונדון ,הלך הוא לטייל יחד עם כמה
מהחברים ,כאשר עברו הם ע"י אגם שהיו בו ברווזים ששחו
במיםומידי פעם טבלו והוציאו את ראשם מהמים כלאחר טבילה,
אמר על כך ר"א כי לכאורה מה יש בין אדם הטובל במקווה ,לברווז זה
הטובל באגם ,הרי שניהם עושים לכאורה את אותה הפעולה ,מדוע
א"כ כאשר האדם טובל במקווה יוצא הוא בהרגשה שעשה 'עבודה'
ויש לו גדלות מכך?! אלא האמת היא שאם אדם טובל ומרגיש גדלות
בכך ,אזי הוא בדרגה פחותה מהברווז ,כי לברווז אין כל גדלות באותם
הטבילות ,אך כאשר האדם טובל וחי במציאות שהוא לא טוב יותר
מאותו הברווז אזי לטבילה זו יש באמת מעלה גדולה ויתירה.
היה זה בעת שביקר הרר"א בעיר
קראקא ובעודו שם רצה לשתות
משקה ל'לחיים' .כיוון שלא היו בידיו
מעות לשלם עבור היין שיתן לו
ה'שיינקער' ,מישכן תמורת היין את
ספר התהלים שלו .הוא חשב כי יפדה
את התהלים ,אך בפועל גם לאחר מכן
לא היה בידו די מעות כדי לפדות את
ספר התהלים מידו של ה'שיינקער'
השאיר את משכונו המיוחד אצלו,
וכך זכה בזכייה רבה ונשמר בידו ספר
התהלים הקדוש של הרה"ק הרר"א
מליז'ענסק זיע"א בכבודו ובעצמו
שירשוהו בניו אחריו.
בעת שהייתי בקראקא זכיתי
לראות את ספר התהלים המיוחד
הזה של הרה"ק הרבי ר' אלימלך
זיע"א" .סיים הרבי את סיפורו .
בספר "מרגניתא דבי רבנן"
(חיברו החסיד רבי יוסף אייזיק סג"ל
מפיטשאנקע שהסתופף בצל הצדיקים
הקדושים לבית טשערנאביל ורוז'ין
זיע"א) דף מג ,מביא את הדברים
הבאים" :בשם הרב הק' מריז'ין :הרב
הקדוש מאפטא סיפר לי ,שבימי
נעוריו היה מתענה ,ושאל להרה"ק
ר' אלימלך עצה ע"ז ,והשיב לו אם
תוכל אחר התענית לאכול א מלכות
קווארט קאשיע יבשה שהוא ד' לוגין
אזי מותר לך להתענות ,ואמר בזה
הלשון ,אלמלי יהיה לי עוד שנים
לצרף ולבטל הארבע תעניתים (חוץ
מט' באב ויום כיפור) הייתי מבטל
אותם ,ע"כ דבריו".
כאשר אדם נופל ונכשל ברע ,הוא נשבר ונכנס לעצבות ,וקשה ממש ,וכל זה מדוע?! בגלל שהוא מחפש רק את גדלותו העצמית וכלל לא
לו מאוד להתגבר ע"ז ולקום מהנפילה ,וזהו משום שהיצר מכניס לו מחפש לגלות את גדלות הבורא ורוב חסדיו ורחמיו.
'מחשבות רבות' כדי לייאש אותו ולהרחיק אותו מהקדושה ,כגון' :ה' כועס
אולם אם אדם לא מוותר לעצמו ונלחם עם מחשבות אלו ,ואומר
עלי'' ,אני מנותק מהקדושה'' ,אני כלל לא שייך לעבודת ה' כי אני נופל שוב
לעצמו ,נכון שפגמתי ונפלתי וטעיתי ,ונכון שאני רחוק מאוד משלימות,
ושוב ולא מתקדם'.
אבל הרי השי"ת הוא מקור הרחמים ,וגם לפני הנפילה כל מה שהיה לי
והנה מחשבות אלו בשקר יסודם ,כי הרי גם בשעת החטא עצמו ,היה במתנת חינם ממנו ,אלא שעכשיו יש לי את ההזדמנות להרגיש
וברגעים שאחרי הנפילה ,הבורא ית"ש הוא המחיה אותו ומנשים אותו
ולהפנים זאת בעומק הלב כמה גדולים רחמיו ואיך שהוא ריחם על אדם
והרחמים שלו הם אין סופיים ,וכמו שכ' רבי נתן מברסלב זי"ע וז"ל :אדם
שפל כמוני ,ואז הוא פונה אל ה' ואומר :תודה רבה לך רבש"ע שאתה לא
צריך לחזק את עצמו באמונה שלימה שהשי"ת בכל מקום ...ואפילו בכל
הנפילות שבעולם גם שם נמצא הש"י כי מלכותו בכל משלה ,כי הוא ית' עזבת אותי ואני מבקש ממך שלא תעזוב אותי ותמשיך לרחם עלי מאוצר
ברא הכל בחסדו ומקיים הכל בחסדו כי חפץ חסד הוא וחסדי ה' כי לא מתנת חינם ואני מאמין שכל מה שאני עובר זה לטובתי כדי שאכיר באמת
תמנו כי לא כלו רחמיו ,וכמו"כ כתב רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע (צדקת שכל נשימה ונשימה זה במתנה ממך.
הצדיק קע"ט) וז"ל' :בכל דרכיך דעהו' ,היינו שידע בכל דבר שלא הוא הפועל
ובזה הירידה נהפכת לעליה משום שע"י הירידה הוא הגיע להכרה
כלל רק הש"י ואמרו רז"ל (ברכות ס"ג' ).ואפילו לדבר עבירה' ,והיינו שבלכתו עמוקה יותר ברחמי ה' וזהו התכלית כמו שהובא בשם רבי נחמן מברסלב
לעבירה ישים אל ליבו שכוחו זה ללכת להמרות רצון השי"ת גם הוא זי"ע (משיבת נפש ק"י) וז"ל :עיקר בריאת האדם וירידתו לעולם הגשמי הזה
מהשי"ת כי בלתו אין שום כח כלל...
המלא בקליפות והסתרות הוא כדי שיוכל להוציא החסדים הנעלמים
ועוד יותר מזה אנו רואים שגם לאחר שאדם נפל והלך אחרי היצה"ר ,מההעלם אל הגילוי שזה עיקר גדלותו יתברך ,וזה בעצמו ג"כ הענין של
ה' שולח לו הרהורי תשובה ומצפון ע"י סיבות שונות ,וכמו שכ' המאור בחינת 'הירידה תכלית העליה' ,כי ע"י שמחזק עצמו ג"כ בשעת הירידה
עינים זי"ע (פר' ויקרא) וז"ל :הענין הוא שהבורא ב"ה מצומצם אצל כל אחד על ידי האמונה בעוצם חסדיו יתברך עד אין קץ ,עי"ז זוכה לעלות
מישראל ,ואפילו רשע גדול יש אצלו עדיין הבורא ית' ,והראיה שלכל
בעליה גדולה ולהשיג השגה יתירה בגדלותו יתברך .וזהו בחינת מקום
רשע באים לו הרהורי תשובה ,דהיינו שהקב"ה קורא אותו בעצמו ואומר:
שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ,כי על ידם
'שוב אלי' ,רק שאינו מבין שהשי"ת קורא אותו.
נתגלה גדולת חסדו וטובו יתברך.
נמצא שבזמן שהבורא ית' ממשיך לרחם על האדם ולהחיותו וגם
ונסיים בעובדא מופלאה מבעל החידושי הרי"ם מגור זי"ע (ליקוטי הרי"מ
לקרוא לו לשוב אליו ולהדבק בו ,באותם רגעים ממש אותו אדם במה
הוא עסוק?! הוא שקוע בעצמו ועסוק עם הכבוד האבוד שלו ועם חוסר ע' ענוה) ,וכך מסופר :פעם אחת בא לשולחן הטהור והיה מלא שמחה ואמר
הסיפוק העצמי ,ובינתיים הוא ממשיך להתפלש בעפר ולשקוע בתאוות בזה"ל :עתה אני בשמחה עצומה ,שנודע לי ברור שאני קלאק (אדם שפל)
ובכעסים שלו ,ותוך כדי כך חולפות מחשבות במוחו שה' עזב אותו וכדו' שאינני כדאי וראוי ,אם כן הכל בא לי במתנת חינם וכתיב 'יאר ה' פניו אליך
והוא כלל לא שם לב ולא מתבונן איך שהשי"ת קורא לו ומרחם עליו עכשיו ויחונך' ,זאת היא הארת פנים שיידע שהכל בא לו במתנת חינם.
ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים (ל ,כג) .הגמ' (מגילה י ):דורשת ש'מר דרור' זה הולך על מרדכי
שהוא ראש לכל הבשמים והתרגום אונקלוס מתרגם מר דרור – מרי דכיא ,שזה ממש אותיות מרדכי ,וזהו מרדכי מן התורה .והנה קשה להבין מה הקשר בין הפסוק מר דרור למרדכי,
ועוד שצריך להגיע אל התרגום אונקלוס ולולא התרגום אין למרדכי מקור בתורה? אתמהה.
והנראה לומר שהנה הגמ' (הוריות יא ):אומרת שרבי יהודה אומר שהרבה נסים נעשו בשמן המשחה ואף שרבי יוסי [גרסת רש"י רבי מאיר] מוסיף שאי אפשר לסוך כמות של
אלף שבע מאות וחמשים בשמים בי"ב לוג שמן מ"מ היה בשמן המשחה כ"כ הרבה נסים ששלקו ובשלו הבשמים בשמן וכמה יורה בולעת וכמה עקרים בולעים וכמה האור שורף,
ובו משחו את אהרן ובניו כל יום משבעת ימי המלואים ,ואת כל הכהנים הגדולים לדורותיהם ,ואת כל המלכים לדורותיהם ,ואת כל כלי המשכן הארון והמנורה השלחן ומזבח הקטורת
מזבח העולה והכיור וכנו ,ואעפ"כ כל השמן נשאר שלם י"ב לוג שנאמר זה יהיה לי לדורותיכם ,זה בגימטריא י"ב ,וחזינן ששמן המשחה הוא למעלה מדרך הטבע בעצם הוויתו ,שאי
אפשר לסוך כמות כה גדולה של בשמים בכמות כה קטנה של שמן ואעפ"כ בשלו הבשמים בכמות הקטנה הזו של השמן ואח"כ משחו את כל הנ"ל ועוד נשאר השמן מלא י"ב לוג!
וזה הרמז למרדכי מן התורה ,שהרי אחשורוש שלח כבר אגרות למאה ועשרים ושבע מדינות מלכותו ובהם צו מלכותי "להשמיד להרג ולאבד רח"ל את כל היהודים מנער
ועד זקן טף ונשים ושללם לבוז" ,והנה לא שייך פתח הצלה ומילוט בדרך הטבע ,כי הרי אין לאן לברוח כי כל העולם כולו תחת שליטתו וממילא היאוש אחז בכל ,ואולם מרדכי לא
יכרע ולא התייאש ודפק בשערי שמים ותפש באומנות אבותיו וזעק וצעק זעקה גדולה וחייב את כל כלל ישראל לצום שלשה ימים והשי"ת עשה את הדברים היותר מופלאים שלא
בדרך הטבע ,שהמן יכין עץ גבוה לעצמו ,ושאחשורוש ידיד נפשו של המן יחייב את המן לשיר לפני שונאו מרדכי ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו ,ולמחרת יצוה אחשורוש
לתלות את המן על העץ! ושאחשורוש ישים את מרדכי על בית המן! וכל כספו וזהבו של המן כולל העשרת אלפים ככר כסף שאחשורוש נתן להמן באמרו הכסף נתון לך ,ונהפוך הוא
והכל נתן למרדכי ,הכל מרומז כאן במר דרור – מירא דכיא ,שבעצם לא רואים כלום אבל בפנימיות מונח הכח של האמונה שזה מרדכי – מירא דכיא ,דהיינו הבעה"ב של הדפוקים,
כמאמר הפסוק את דכא ואת שפל רוח אשכון ,ולא היה בעולם נדכאים ושפלים יותר מעם ישראל לתפוצותיו ,וכמה שהיו יותר דוויים ושפלים יותר היה הרבש"ע יורד לעשות להם
נסים שלא כדרך הטבע יותר ויותר ,וזהו ראש לכל הבשמים ,דהיינו שמרדכי גרם את הגילוי שכינה הכי גדול שהיה בזמן הגלות ונתבשם העולם והתכונן לבנין בית שני ע"י האמונה
שהושפעה על ידו לכל ישראל עד שקיימו וקבלו עליהם מאהבה את כל התורה שהיתה מקודם ע"י כפיית הר כגיגית ,ודפח"ח.
לע"נ הרבנית מרת באשא ב"ר דוד חמילבסקי זצ"ל נלב"ע כ"ה אדר תשס"ז ת .נ .צ .ב .ה.
'סוף מעשה במחשבה תחילה'
"כי תשא את ראש בנ"י לפקודיהם ,העניין הוא
ידיעת מהות הנפש הוא אהבה ויראה שהם התאוות
וכל ענייני העולם כמאמר כי הדם הוא הנפש והדם
הוא התאווה".
אחד היסודות המרכזיים בענייני עבודת ה'
טמונים בפרשה זו ,נשתדל אי"ה לתמצתם עד כמה
שניתן .כשאדם רוצה למלא תפקיד מסוים ,תחילה
עליו להכיר את תנאי השטח והנתונים הסובבים.
בדיוק כך אדם שחפץ למלא את תפקידו בעולם,
צריך להכיר את מהותו והסביבה שחי בה.
נתונים :מבאר הפרה"א זי"ע ,אדם מורכב מגוף
ונשמה ,והוא מכנה זאת בבחינת דם – הוא הגוף,
והאדם – הנשמה שבו המחיה את הגוף .הגוף ,מפני
שהוא חלק גשמי באדם חפץ מצד אחד לשלוט.
ומנגד ,כדי שהאדם יוכל להזין את נשמתו וזאת רק
דרך הגוף ,חייב הגוף לקבל את המונחים הרוחניים
בתרגום גשמי .על כן כשהקב"ה שולח לאדם
אהבת ה' – שהיא חיות רוחנית שנועדה להחיות
את הנשמה ,מקבל זאת האדם לאחר השתלשלות
מורכבת לפי אמות מידותיו בצורה של תאוה.
דוגמא לכך נבין על פי הפסוק' :כי שמש ומגן הוי"ה
אלקים' .מבארים בשם הרה"ק בעל התולדות יעקב
יוסף זי"ע ,כשם שלהביט בשמש צריך מסך ומגן,
כמו"כ כדי להשיג את אור ההוי"ה אפשר רק ע"י
צמצום של בחי' אלקים ,ואלקים בגי' הטבע ...כעת
לאחר שהכרנו בתמצית את התהליך ,אנו צריכים
לנווט את התאוה להחזירה ולהפכה לאהבת ה'.
לדוג' ,תאות המאכל ,ע"י שנברך ונכיר שהקב"ה
מטעים את האוכל בפינו ואנו אוכלים כדי לקבל
כח לעבוד אותו וכו' כמובא בצעטל קטן ...האדם
בוחר האם להיות בבחינת דם ,ולאכול לתאות גופו,
או להיות אדם (מענטש) ולאכול לתכלית בריאתו.
הכרת השטח" :ולהיות אדם המצטדק הרבה
ועוסק בתומ"צ בלא התלהבות ושום דבקות,
והצליח שלא בא לידי ניסיון להבין פחיתותו שאינו
יכול לעמוד בניסיון ...לכן לפעמים מזדמן לו מעשה
ֶשע" .הרהורי עבירה קשים מעבירה אומרים חז"ל.
ׁ
רַ
מדוע לא אמרו חמוּרים מעבירה? יתכן ואדם עובר
עבירה חמורה ,אך מיד הוא מתעורר לשוב משום
שאז הוא חי את הפגם שלו .משא"כ הרהורי עבירה
יכולים להיות פחות חמורים מהעבירה בפועל,
אך הרבה יותר קשים – משום שאדם יכול לחיות
עימם תקופה ארוכה ,ולא ירגיש כלל שמשהו פגום
אצלו .הפרה"א מלמד אותנו יסוד חשוב בהכרת
השטח – החטא מתחיל במחשבה! כשהאדם
מתנתק מההכרה שה' מחיה אותו .הוא אשר
אמרנו 'הרהורי עבירה' .אמנם החטא במעשה הוא
כבר פועל יוצא של הנתק ,שם הקב"ה עושה חסד
עם האדם שיפול במעשה כדי שיחיה את השפל
האמיתי שלו ומשם יקום ע"י תשוב"ה – תשב ו"ה.
הקשר לפרשה" :וכן ארז"ל לא היו ישראל
ראויים לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה ,פי'
שכבר היו צריכים תשובה על כמה דברים שקדמו
כמו וימרו על ים בים סוף אלא שלא הרגישו
בעצמם לכן הגיע אליהם" .מתבאר ,כי מעשה העגל
היה חסד מאת ה' לעוררם שהם חיים בנתק ,ומכיון
שעד אז לא שמו ליבם לזאת ,היתה השכינה צריכה
לרדת ולהצטמצם עד לשלב המעשה בפועל כדי
שירגישו שהם לא בתלם" ...וזהו כי תשא את
ראש ...אם תרצה להעלות את המידות ,לפקודיהם,
לשון חטא וחיסרון ,ונתנו איש כופר נפשו לה' פי'
כופר הנפש כמו תחת הנפש שהיא התאוה יתן
כפרה לה'" .התורה מלמדת אותנו שתפקיד האדם
הוא להעלות את המידות להחזירם לשורשם
ע"י עבודה מתמדת של כופר נפש – היינו להפוך
כל התגלות גשמית ולגלות את הניצוץ הרוחני
שמחיה אותה ,ונועד להחיות את האדם בקשר עם
הבורא .וזהו פירוש הפסוק 'טועמיה חיים זכו' ,כמה
שאדם 'טועם' בעוה"ז לגלות את השכינה שיורדת
להשפיע לו חיים ,כן יזכה לעוה"ב להשיג את החיים
שטעם כאן בעוה"ז.
(נכתב ע"י ר' נפתלי בינג)
כתיב כל ערום יעשה בדעת ...שכל מה שעושה
החכם מקושר ומדובק בשורש הדבר ,וכסיל ע"י
שפורש הדבר ומפסיק משורשו נעשה אולת ,אף
שעושין מעשה אחד ...וגם כפשוטו מה שמוצא
האדם הארת הנקודה הנ"ל הוא ג"כ מהשי"ת.
[תרל"א ד"ה ברש"י]
וכתב רש"י לרבות שגם במלאכת המשכן ישמרו
השבת ,הרמז שאף במעשה של מצוה צריכין
לזכור עיקר המכוון לעשות רצונו ית' בלבד ,שלא
להתערב טובת עצמו לגרמי' ,רק לשם שמים ,והוא
שבח שמחזיר המעשה לעושהו כנ"ל.
[תרל"ה ד"ה אך]
כי בכל המצות אין בכח האדם להתדבק בשורש
המצוה רק ע"י הסיוע משמים ,שע"י קיום המצוה,
שמראה ומרמז להתדבק בקדושת המצוות ,אז
פותח לו הקב"ה שערי בינה ,אך זה בא בסוף
המעשה ,לכן המניח באמצע לא השיג עיקר המכוון.
[תרל"ו ד"ה אך]
להודיע כי הכל הולך אחר החיתום ,ובסוף
היגיעה בא הישועה.
[תרל"ט ד"ה ויתן]
לידע כי הקדושה היא רק בעזר אלקי ,ועל זה
מבקשין יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם...
כי אין יגיעת בשר ודם כדאי להפיק רצון והארה
משמים ,רק שהשי"ת סידר כן שע"י היגיעה ניתן
לו במציאה ומתנה ...וזה הרמז נשמה יתירה כלומר
שאינו לפי עבודת העובד רק שבמתנה ניתן לו יותר
מכפי עבודת האדם.
[תרמ"ג ד"ה ומו"ז ז"ל]
רק בנ"י בכחם להמשיך עזר וקדושה מלמעלה
מן הטבע ...כי הגם שהטבע מתנהג כמנהגו
אבל איש ישראל צריך להימשך אחר ההנהגה
שלמעלה ,וע"ז כתיב ובחרת בחיים.
[תרנ"ד ד"ה בפסוק]
אשרי אדם מפחד תמיד
נכדי בן התשע ,ברוך ,התקשר אלי יום אחד לוקח אותו למחסן הבדים ,בו מונחים על
ודאגה בפיו "סבא ,אני מפחד ממחבלים".
מדפים גלילי הבד הגדולים.
"מותר וצריך לפחד מהם" עניתי לו" .הם
באמת מסוכנים" .בסיכום שיחה שארכה
כחצי שעה ,הגענו למסקנה שללבוש שריון
קשקשים ,לא מעשי .ואין לנו אלא לבטוח
באבינו שבשמיים ,ששומר עלינו .הצעתי לו גם
את סגולת רבי חיים מוולוז'ין "אין עוד מלבדו"
והוא הלך לישון רגוע.
בצעירותו היה נוסע פעמים רבות ,עם
אמו ,למירון .פעם יצא בלילה ,להתבודד ביער
הר מירון והנה ראה בסבך העצים דמות אריה.
תקף אותו פחד עז ,אולם הוא ראה בו סיבה
להתקשרות בורא .הוא המשיך להתקרב אל
האריה תוך שהוא זעק אל ה' שיהפוך לו את
פחד החיה לפחד ה' .כאשר היה קרוב למדי,
הבחין שהיה זה בול עץ ,שבחשכה נראה לו
כדמות אריה.
הפחד והכאב הם מנגנוני התרעה
הישרדותיים .הכאב בא להתריע על שיבוש
במכתב ק"ג כותב ר' אשר "זה שנמצא
במערכות הגוף או הנפש .הפחד בא לעורר את
האדם מפני סכנה ,בהעדר פחד ,אדם מועד לסכן תמיד עם הקב"ה ,שהוא חי החיים וצור
עצמו ,במקומות ובפעולות שעשויים לקפד את העולמים ,אין לו מה לפחד מיצורי אנוש בעלי
תקוות החידלון" ,ר' אשר מדבר על "פחד
חייו או לחבל בגופו או בנפשו.
סכנת שכחת יסוד האין" .כאשר דוד המלך
מותר לפחד וצריך לפחד .הפחד הוא אמר "חטאתי נגדי תמיד" הוא לא אמר זאת
התרעה מפני סכנה .תינוק שנגע בסיר חם ,יפחד מתוך מסכנות או מתוך רדיפה עצמית .הוא
לגעת בו שוב .אדם פוחד להתקרב למקומות אמר זאת ,כדי להזכיר לעצמו את "פחד סכנת
מסוכנים .רבי נחמן אומר "כל העולם כולו גשר שכחת יסוד האין" שלו .זהו הפחד מפני דחפיו
צר מאד ,והעיקר שלא יתפחד כלל" מדוע לא הטבעיים ,שה' טבע בו .זוהי יראת שמים,
אמר "שלא יפחד" .אלא שיש מקום לפחד ,כי שממנה מכיר אדם את תלותו בבורא עולם,
ללא פחד ,מסתכן אדם ,שיפול מן הגשר ,אם ילך שאם אינו עוזרו אינו יכול לו .רק מהכרת חטאיו,
קרוב מדי לשפתו .על כן אמר "שלא יתפחד" ,יכול אדם להכיר את הסכנות העורבות לו ,מצד
שלא יפחד מן הפחד ,היינו ,ימשיך בדרכו ועם טבעיו .ורק כך הוא יכול להכיר את הסיבות שה'
זאת יישמר לנפשו.
שולח לו בניסיון של המידה שלו ,למנוע את
נפילתו .וכך לגלות את בוראו .ואז ,כאשר הוא
פחד וחרדה הם דברים שונים .פחד הוא
איננו חוטא ,הוא יודע ,כי כל כך ,מרחמי ה' עליו.
תחושה שנגרמת מגורם חיצוני מאיים ,מידי,
כמו חיה מסוכנת .והתגובה לפחד היא :הילחם
ר' אשר טען ,שאפשר להוציא אנשים רבים
או ברח .חרדה היא תחושה שקשורה לרגש מבתי חולים לחולי נפש ,ולשלב אותם בחברה.
שלילי מעורפל ,שבוקע מתת ההכרה ,כסכנה ,והוא עשה זאת .הוא טען שרבים נמצאים שם,
שנתפשת כבלתי ניתנת לשליטה או שלא ניתן מפני שנכנעו לסיפוק המסכנות .נוח לו לאדם
להימנע ממנה.
להאשים את כל העולם בכאביו ופחדיו ולקבע
פחד נתפס בד"כ ,כמו כאב ,כדבר שלילי ,עצמו כקרבן ,כמסכן ולצפות שירחמו עליו .וכל
שצריך להפטר ממנו .ר' אשר התייחס לפחד כך ,כדי לפטור עצמו מאחריות לעבוד עם אותם
כאל סיבה ,להתקשרות עם הבורא ית"ש .כאבים ופחדים ,על עצמו.
או כסיבה להרחיק אדם מסכנה .כאשר עלה
הזכרתי את ר' אשר במסגרת מסוימת .והנה
בדעתי ללמוד נהיגה ,באתי אליו וספרתי לו" .מה מישהו אומר לי" ,ר' אשר היה הרבי של המסכנים".
הבעיה ,לך תלמד" אמר לי" .אני מפחד"" .אז אל ההגדרה שעשעה אותי ,כיון שהיא נכונה בהיפוך.
תלמד" ענה לי ,ותוך כדי דבור חזר אלי "אמרת כדי לדייק את ההגדרה אמרתי לו ,שר' אשר למד
שאתה מפחד ,אז אתה יכול ללמוד"" .אם אין
את המסכנים ,לברוח מן המסכנות.
יראת אלק' במקום הזה ,עוד מעט והרגוני".
עוד מדברי ר' אשר על הפחד:
יש שמגדירים את ר' אשר כפסיכולוג .ולא
...תכלית פחד הטבע – לעורר את פחד ה' –
היא .הוא היה מדריך בעבודת ה' .פסיכולוג יראה פנימית ,שממנה יגיע לאהבת ה' ,אשר
בוחר לטפל בכאבים ופחדים ,כדי למגר אותם .היא כל תכליתנו ותפקידנו בחיים.
ר' אשר למד כיצד להשתמש בהם ככלים
...יסוד מציאותנו – להגיע לפחד ה',
בעבודת ה' .הרב גדליה סגל סיפר שר' אשר
אמר לו " :מכל פחד שאדם מרגיש ,חיה רעה שהוא הפחד מן הסכנה שלא נאבד את
או שוטר וכד' ,יקח ממנו לעבוד את ה' ויפחד סיבת הרחמים ,אשר היא שומרת עלינו
מרוממות הבורא .זו הסיבה ששולחים לאדם מלעשות רע.
פחד מן השמים .אשרי אדם מפחד תמיד .כאשר
...במצב דומיה ,אדם בפחד התוהו ובוהו
אמר השי"ת למרע"ה להשליך את המטה והוא (אין לו אחיזה בכלום) מחד .ומאידך באלוקות
הפך לנחש ,וינס משה מפניו ,רמז לו ה' זה מה אין לו השגה .ואז מגיע לבחינת צעקה – "עונים
שרציתי ,שתרגיש פחד" .כך גם אהבה טפלה ,באימה ואומרים ביראה" – אז אין מחיצה בין
הוא סיבה להעלותה לאהבת ה'.
עליונים לתחתונים.
ר' אשר הסביר את השגת יראת ה' דווקא
מפחד טבע ,במשל :כאשר חייט בא לסוחר
בדים לבחור בד לחליפה ,הסוחר מראה לו
בחנות ,קטלוג ובו דוגמאות ,פיסות בד קטנות,
למען יבחר את הרצוי לו .רק לאחר מכן ,הוא
...הסבלנות היא ראש האמונה .להאמין
שהשי"ת משגיח עליו תמיד ושום פחד חיצוני
אינו יכול לו .כי אחוז הוא תמיד בפחד פנימי של
יראת הרוממות ואהבתו ית' ,המביאים אותו
לדבקות בורא ,שהיא תכליתו האמיתית.
"בכל הירידות ובכל הנפילות ה' איתך ,ואין זה ירידה אלא
לצורך עליה ,והירידה מוכרחת כדי שלא יבא האדם ויאמר כי כוחו
ועוצם ידו עמדו לו לעלות את העליה ,וכך מקדימין לו הירידה
כדי שיכיר וידע כי כשם שהירידה אינו חפץ לייחס לעצמו ,כך גם
לא ירצה לייחס לעצמו את העליה שהוא עולה ,כי מאת ה' היתה
זאת היא נפלאת"( .מכתב ל"ג)
"וזה עבודה של עשרות שנים ושבע יפול צדיק וקם.
והעיקר שלא להתייאש בנפילות ,אלא להיפך להתגבר ולהתחזק
ביתר שאת כדי להתחיל מעלה חדשה של עבודת השי"ת כדי
ללכת מחיל לחיל"( .מכתב מ"ט)
הנה ידוע שי"ג מדות של רחמים הן כנגד י"ג מידות שהתורה נדרשת
בהן ,וכתוב בשם הרבי ר' בונם מפשיסחא שמידת רחום וחנון היא כנגד
גזירה שווה ,שע"י שהעשיר מרחם על העני הוא משווה את עצמו אליו,
וכמו"כ הקב"ה משווה עצמו אלינו כנאמר "עמו אנכי בצרה".
בפרשתנו "וידבר ה' אל משה לך עלה מזה אתה והעם וגו'" (לג ,א)
וברש"י כתב וז"ל' :ארץ ישראל גבוה מכל הארצות לכך נאמר עלה' .ויש
לפרש שכידוע ארץ היא מלשון רצון וארץ ישראל גבוה הכוונה שהרצון
שרוצה הקב"ה בעם ישראל הוא גבוה ויותר מכל שאר הרצונות וזאת
משום שעם ישראל יש לו חן אצל הקב"ה ,וכמאה"כ (לג ,יב) "וגם מצאת חן
בעיני" .עוד שם ברש"י' :ד"א כלפי שאמר לו בשעת הכעס לך רד אמר לו
בשעת רצון לך עלה' .והוא המשך לפירוש הקודם שעכשיו בעת רצון הוא
צריך להעלות אותם דווקא ע"י החיבור שהתחבר אליהם בשעת החטא
וכמו שא"ל הקב"ה "לך רד".
ובפסוק י"ב "ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי העל את העם
הזה ,ואתה לא הודעתני וגו'" וברש"י' :תן עיניך ולבך על דבריך' וכידוע
שמשה נקרא שושבינא דכלה ,שהוא המתווך והמקשר בין בני ישראל
לאביהם שבשמים והסביר ר' אשר שמשה רבינו היה בחינת עם ישראל,
וכל הטענות שדיבר עם ה' היו הטענות של עם ישראל כולו ולא ענין פרטי
שלו ,וזהו שאומר אתה אומר שמצאתי חן בעיניך שהתוצאה של מדת
רחום וחנון היא גזירה שווה שאתה משווה עצמך אתנו .ובהמשך דבריו
כתב רש"י' :ואשר אמרת הנה אנכי שלח מלאך אין זו הודעה שאין אני
חפץ בה' ,ויש לפרש שהודעה הוא מל' ידיעה -התקשרות וזהו שאומר
משה רבינו להקב"ה מכיוון שאין אני חפץ א"כ אין אתה מתחבר ומשתווה
אלינו ואין זו הודעה ועתה הודיענו מה שכר אתה נותן למוצאי חן בעיניך –
רחום וחנון – שרצוננו שתשרה שכינתך עלינו גזירה שווה – ולא ע"י מלאך.
וביותר יש לפרש טענת משה רבינו עפ"י מה שכתבנו בפרוש הד"א
שברש"י (פסוק א') והוא שה"לך עלה" הוא דווקא ע"י החיבור שהתחבר
אליהם בשעה ה"לך רד" והיינו שמשה רבנו התעורר עצמו ומשך עמו
את כל עם ישראל בשעת הנפילה שדייקא אז בא האדם לתכלית הביטול
– גזירה שווה " -כי חלק ה' עמו" שאנחנו אחד עם השכינה ,להצטער
בצערה ולעורר עליה רחמים – רחום וחנון – וא"כ טען משה
רבינו שמדה כנגד מדה צריך הקב"ה לעורר רחמיו עלינו – רחום
וחנון – ולהשרות שכינתו – גזירה שווה – בתוכינו.
ובזה יובן מה שכתוב "לך עלה מזה" שלכאו' מילת "מזה"
מיותרת ויש לומר שמהנפילה מזה דווקא תהא העליה
וכאמה"כ שבע יפול צדיק וקם שתשרה השכינה בשלמות
ולא ע"י מלאך.
[email protected]
מתי לקחת
ומתי לא
לכל אחד יש את תפקידו בעולם.
אני קיבלתי את תפקידי בחסדי ה' עלי
ובין אחד מעיסוקי אני משמש כשדכן
בשעות הפנאי ,וב"ה עשרות זוגות
הקימו בתים נאמנים בכרם בית ישראל
כאשר אני הייתי השדכן שלהם.
הסיפור שלי התרחש לפני
שנים רבות כאשר ר' אשר עוד היה
בכוחותיו ובכל צעד שהייתי צריך
לעשות הייתי נכנס להתייעץ איתו.
ר' אשר היה מדריך אותי "תעשה
כך" או "אל תעשה כך" ואני מודה
ומתוודה שלא את הכל הבנתי ,או
יותר נכון לפעמים לא הבנתי כלום,
אבל עשיתי כל מה שאמר מבלי
לסטות מדבריו אפילו זיז כלשהו.
באותה תקופה הייתה אשה
אחת שנהגה להתקשר אלי מדי יום
בבקשה נמרצת להמציא זיווג לבנה
המתבגר .הוא היה בחור טוב ,אך
משום מה התקשה למצוא את בת
זוגו וכך נקפה שנה ועוד שנה ועדיין
לא עמד מתחת לחופה.
לילה אחד ישבתי ברכבי
והטלפון מצלצל .היתה זו אותה
גברת שביקשה כהרגלה בתחנונים,
"אנא ,תן לי איזה שם ,משהו ,אל
תשאיר אותי בלי כלום".
אמרתי לה שלצערי אין לי אפילו
שם אחד בשבילה כי את כל השמות
שכבר הצעתי ניסינו ומאומה לא
יצא מזה .ומה לנו סתם לטחון קמח
טחון.
"בכל זאת" התחננה הגברת.
מכיוון ששמתי את השיחה על
דיבורית שמעה זוגתי את השיחה
והיא לחשה לעברי "אולי תציע לה
את פלונית?"
נענעתי בראשי לשלילה כי
לאותה פלונית היה חסרון גופני
בולט ובגלל זה ידעתי שלא בא
בחשבון להציע את השידוך .אבל
הגברת שמעה את הלחישה של
אשתי והיא מיד שאלה בדריכות,
"מה שמעתי? אמרו שם משהו".
"כן ,אמרו כאן איזה שם אבל זה
לא מתאים לך".
"תן לי להחליט מה מתאים לי
ומה לא .תגיד לי את השם".
"גברת ,אני חוזר ואומר לך .מדובר
בבחורה עם חסרון בולט .את תראי
את זה .זה לא בשבילך".
והיא מתעקשת ואינה מוותרת.
"אני רוצה לראות בעצמי".
נקבתי בשם והיא ביקשה שאריץ
את הענין ותוך ימים ספרים נקבע
ביניהן מפגש.
לא אשכח את התדהמה שאחזה
בי לאחר המפגש כאשר האשה
התקשרה אלי ואמרה לי שהיא
מעוניינת להתקדם ,וכאשר שאלתי
בהיסוס ומה בנוגע לאותו חסרון?
ענתה לי בביטול" .שטויות והבלים.
אתה חולם חלום .ראיתי את הבחורה
ואין לה שום חיסרון".
מכיוון שאני לא נמנה על שועי
תבל ,שמחתי עם הכסף שמחה
גדולה .וברוב התלהבות נסעתי מיד
אל ביתו של ר' אשר וסיפרתי לו בגילה
ורננה על המשכורת המחומשת.
הסוף" ,אמרה לי" ,אני נתתי מתוך
רצון טוב ואינני מבינה את ר' אשר,
יש לי כסף בשפע .נו ,כך אמר ואתה
הולך איתו .אך ,מילא ארבעת אלפי
דולר הוא לא מרשה לך לקחת .אבל
$ 1000הרי מגיע לך כמו לכל שדכן".
תגובתו של ר' אשר הדהימה
אותי .הוא אמר לי בתקיפות" ,שלא
סברתי וקיבלתי .לקחתי בחזרה
תעז לקחת מהם אפילו שקל אחד .אלף דולר וחזרתי לר' אשר כדי לקבל
לך אליהם מיד ותחזיר להם את כל את הסכמתו לדבר .והוא בתקיפות
הכסף עד פרוטה אחרונה".
עצומה אומר לי " חס ושלום ,שלא
לא הבנתי" .אבל עבדתי בשבילם תיקח מהם גרוש .שמעת אותי?
באותה שעה ראיתי בחוש הרבה זמן ,שנים שאני מציע להם גרוש אחד לא".
שכאשר שידוך צריך לצאת לפועל ,הצעות .טלפונים וזמן יקר .וברוך ה'
בדלית ברירה החזרתי גם את
הקב"ה מעוור עיני חכמים והם לא הם משפחה בעלת יכולת ,יש להם אלף הדולרים לאמא שסובבה
רואים דבר כ"כ בולט ,תכונה גופנית כסף ,אז מדוע שלא אקח את הכסף? אצבע על הרקה לאות שמשהו
בשבילי זה מכולת ומטרנה לילדים" .השתבש במוחי ...ואילו אני מצהיר
שלא שייך להסתיר.
ר' אשר לא רצה לשמוע ממני מילה .שכחסיד של ר' אשר איני זז מדבריו
והשידוך קם ונהיה .נגד השכל
כמלוא נימה.
ממש .איש מבני משפחת החתן " -הרגע תחזיר להם את הכסף".
השידוך אגב ,הצמיח פירות יפים.
וגם הוא עצמו -לא ראה במשודכת
כך עשיתי .הגעתי אליהם
חיסרון כלשהו .לאחר שהוכרז בדחיפות והנחתי את כל הסכום על בני הזוג חיים באושר רב ויש להם
השידוך למזל-טוב ניגשה אלי אם השולחן .האמא נדה לי בראשה ,כמה וכמה בנים ובנות.
החתן ומרוב התלהבות ושמחה נתנה כאילו נטרפה דעתי" .ראיתי שאתם
לעומת זאת פעם אחרת ניהלתי
לי סכום של 5000דולר טבין ותקילין .הולכים עם הקו של ר' אשר עד שידוך אצל משפחה עניה ממש.
השידוך "נסגר" ואני לא העזתי לבקש
פרוטה אחת כדמי שדכנות מרוב
רחמים על המחותנים הדלפונים.
כשבאתי לר' אשר וסיפרתי לו על
כך אמר לי באותה נחישות" ,מה
פתאום? זה כסף שמגיע לך ביושר.
סיפר אחד החברים :בני סבל מפריחה נוראה והתנפחה לו הבטן
תבקש מהם אלף דולר ואל תעשה
והיה נפוח כולו ,הלכתי לר' אשר ,ור' אשר אמר לי שאני לא אעשה
להם הנחה אפילו על דולר אחד".
כשהישועה מהקדושה
כלום וה' יעזור שבסוף זה יעלם ,עברה תקופה ובאמת נעלמה
הפריחה ,אולם לאחר זמן מה הופיעו שוב סימני הפריחה על בני,
בני המשפחה דחקו בי מאד שאני אלך לרופא לטפל בפריחה ,הלכתי
שוב לר' אשר ,ור' אשר בשלו עומד ואומר לי אל תלך לרופא ותיראה
שזה יעבור בעזה"י לגמרי .הדבר נמשך תקופה ארוכה והישועה טרם
נראית באופק ,עד שלאחר תקופה די ארוכה ביום בהיר הנפיחות
נעלמה והפריחה הלכה לה ללא שוב ,כמובן ששמחתי מאד על
הישועה שבאה אך בכל זאת היה זה כרוך בסבל שנמשך זמן רב
ודרש המון סבלנות ואמונה ,יום אחד כשבאתי לפני ר' אשר שאלתיו,
אמנם בני הבריא ונושע אולם אם הייתי הולך אתו לרופא לקבל
זריקות וכדו' זה היה מגיב מהר יותר ,אז מדוע א"כ בדרך האמונה
זה צריך להימשך זמן רב כל כך עד שרואים את הישועה?! ,ענה
לי ר' אשר בזה"ל" :אין קדושה גייט דאס פאמיילעך" (בקדושה זה
הולך לאט יותר) .והטעם הוא משום שכאשר מגיעה הישועה לאדם
מיד ,אזי שוכח הוא תוך זמן קצר את מה שהיה אתו ,ולא נשאר עם
ההכרה העצמית והקשר לבורא ,אבל כשמגיעה הישועה באיטיות,
אזי מתוך הסבל והייסורים שהאדם צריך להילחם ולהתפלל רואה
הוא אז כמה שאינו מחזיק מעמד בעצמו כלל וכמה רחמים וסייעתא
דשמיא הוא צריך ,ומתוך כך מפנים הוא את הדבר יותר ויותר תוך
כדי התמודדות ,עד כדי כך שכאשר מגיעה אליו הישועה בסופו של
דבר ,זוכר הוא היטב כי הכל הוא רק מרחמי ה' עליו ושאין לו עצמו
שום חלק ואחיזה בישועה ושאין זה טבע כלל.
"ר' אשר" ,אמרתי בפליאה,
"אין להם כסף למכולת .הם עניים
מרודים".
"זה לא עניינך" ענה לי בעוצמה
אדירה" .את דמי השדכנות הם לא
נותנים בשבילך אלא בשביל עצמם,
ואתה חייב לקבל מהם את כספך".
וכך בלא חמדה ניגשתי אל הורי
החתן ועל פי ציוויו של ר' אשר
נטלתי מהם את שכרי...
עד כאן הסיפור כפי ששמעתי
אותו מפי בעל המעשה ,וכמובן
שלפי בקשתו לא מסרתי עליו שום
פרט מזהה.
אין בדעתי לפרש את הנהגותיו
והוראותיו של ר' אשר שכידוע
היו לקוחות ממקורות נעלמים
ששגבו מהבנתנו והשגותינו ,אבל
כאשר סיפרתי את הדברים לאחד
מתלמידיו החשובים ,שיש לו
מהלכים בתורת הנסתר ומעמקי
תורת החסידות ,אמר לי בפשטות כי
יש להוראותיו -הסותרות לכאורה
הסבר פשוט מאד גם על פי דרךהטבע ונפש האדם ,אבל בעמקות
הדברים ההסברים עמוקים הרבה
יותר ויסודם נעוץ ברבדים נסתרים
לגמרי מעינינו.
הבאנו במאמר קודם את דבריו של רבי פנחס מקוריץ זי"ע ,שאף אם או לנסות להלחם בכך .אלא כל מידת האדם היא לסבול את הכאב בהכנעה,
אדם נכשל ונפל ברע אין לו להשבר מכך ,וכן מובא מהרה"ק רבי נחמן ולא להשבר מכך ,רק להתחזק באמונה ,שכל הכאב והגורמים לכאב הכל
מברסלב זי"ע שאמר 'אין יאוש בעולם כלל'.
זה מהבורא עולם לטובתו ,כדי שיכיר את חולשתו ואת אפסיותו ,ויכיר
והנה במבט שטחי הדבר נראה תמוה ,כי עלול הוא לכאורה לגרום ש"לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי".
לאדם שיהיה כ'כלב שב על קיאו' וימשיך בדרכו הרעה וישקיט את
והיות והאדם לא יכול בכוחות עצמו לסבול את המצב הזה ולא
מצפונו ויאמר לעצמו 'אין יאוש כלל'.
להשבר כי הוא מרגיש שאין לו אחיזה כלל ,ע"כ אין דרך אחרת לא להשבר
אולם כשנתבונן בעומק הדברים נראה ,שהנה בכל פעם שאדם נכשל רק ע"י תפילה שהוא צועק לה' שיחזיק אותו ולא יעזבוהו וירחם עליו
ונופל ברע ,אם בתאוה ,אם בכעס ,אם בעצלות או בכל ענין אחר ,הנפילה מאוצר מתנת חינם.
עצמה גורמת לאדם כאב עמוק ומהכאב הזה הוא נשבר ,ושורש הכאב
יוצא א"כ שאם אדם נלחם עם עצמו שלא להישבר בשעת הכאב
הוא מחמת שהמציאות והישות שלו נפגעה .פעמים שהכבוד שלו נפגם ,של הנפילה ,מגלה הוא שרק ה' הוא המחזיק אותו ובזה הגיע למטרה
ופעמים שההרגשה הטובה שלו עם עצמו נפגמה.
שהיא הדביקות בו יתברך.
נשלב דוגמא :אם אדם נפל בכעס והתפרץ בזעמו על הזולת כמו חיה
טורפת ,יש אדם שכל הכאב שלו הוא בגלל שאחרים ראו אותו בקלקלתו
ויש לו בזיון .ויש אדם שהוא בדרגה גבוהה יותר ואף אם לא ראו אותו
כואב לו הדבר בגלל המצפון האישי שלו והרגשת האי שלימות שלו ואינו
יכול להשלים עם זה שהוא התנהג כ"כ בשפלות .ויש אדם שהוא בדרגה
רוחנית גבוהה יותר ,שיראת העונש היא מטרידה את מנוחתו.
וכמו"כ בענין העצלות אם אדם הלך אחר העצלות ולא עשה דבר
נחוץ שהיה מחוייב לעשותו ,יש אדם שמוכן לסלוח לעצמו וכל כאבו הוא
מה שאנשים אחרים ראו אותו .ויש אדם שהיושר והמוסריות שלו זה מה
שמכאיב לו וקשה לו לסבול את כשלונו ,וכו' וכו' ,וכך יש בזה דרגות בלי סוף.
הצד השווה אצל כולם הוא ששורש הכאב מה ששובר את האדם
היא הגאווה העצמית ,שחי את עצמו כמציאות בעל יכולת ובעל אחיזה,
וברגע שנתערערה ונפגמה המציאות שלו ,הוא בכאב גדול ,ואינו מוצא
מקום לעצמו ,ונשבר מכך.
והנה באמת הכאב שיש לאדם מהנפילה הוא סיבה מאת ה' כדי
לשבור את הגאוה והדמיון בו הוא חי .וע"כ בוודאי ובוודאי שאין להתעלם
נמצא לסיכום הדברים שכשאנו אומרים שלא צריך להשבר אין
הכוונה שאדם ימשיך בדרכו ויתעלם ,אלא בוודאי שהנפילה כואבת לו
ושוברת את הגאוה שלו וזהו לטובתו וזוהי מטרת הנפילה ,אלא שאדם
צריך לעבוד על עצמו לא להשבר מהכאב ,רק ללכת עם זה ולקבל את זה
ע"י תפילה וצעקה לה' .וכשאדם הולך בדרך זו הוא גם זוכה פשוט להנצל
מליפול שוב משום שהוא מחובר לה' ,וגם זוכה לגלות את גודל רחמי ה'
איך שהוא מחזיק אותו ונותן לו את הכוח לא להשבר ,ומחיה אותו בכל
נשימה ונשימה.
ונסיים בדבריו של ר' אשר באחת השיחות וז"ל :בכל מצב שהוא
אסור לו לאדם להשבר וגם אם נפל להיכן שנפל ויכול להיות שעשה
את המעשים הכי רעים בעולם ,גם אז הוא צריך לחזק את עצמו ולא
להשבר ולצעוק" :רבש"ע כמו שיכולתי לקלקל כי אתה נתת לי את
הכוח לקלקל ,אתה גם תעזור לי ותתן לי את הכח לתקן" .כי כאשר
האדם מתעקש ולא נשבר אזי הוא זוכה למדריגה גדולה מתוך שרואה
ששם במצב ההוא הרי הוא מחזיק מעמד אז מוכרח הוא להאמין
שמישהו מחזיק אותו ואז הוא משיג ממש את מציאות ה'.
עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה האיש משה לא ידענו מה היה לו.
(שמות ,לב א)
סיפר מהאחים הקדושים רבי שמעלקא מניקלשבורג ורבי פנחס זי"ע בעל
ההפלאה ,מה שדיבר אתם הרב המגיד הגדול זי"ע ,בבואם אצלו בפעם הראשון ,שסיים
שאם אחרי כל העבדות והכוונות מהלימודים והתפלה עוברת מחשבה כי עשה משהו
לפניו ית' ,עושים מכל זה גלגל ומשליכים את זה לעומקא דתהומא רבא.
וזה היה כל טענת הערב רב נגד משה שעשו את העגל ,כי זה משה האיש וגו'
לא ידענו מה היה לו ,כל העבדות והגיעות הכל אצלו בבחי' מה ,ונחנו מה ,כאין וכאפס,
והם רצו הנהגה אחרת ,אלהים אשר ילכו לפנינו ,שירגישו שעשו משהו ממש.
וזהו שאמר הקב"ה אח"כ וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם ,היינו
שאני אחון וארחם גם על אותם שחושבים שיש עבור מה לחון ולרחם עליהם ,הם
בבחי' אינו הגון ואינו כדאי ,שהם צריכים רחמים גדולים .וכל הי"ג מדות הוא לעורר
רחמים עבור מי שחושב שיש לו מעשים טובים ,אבל היודע שאינו כלום רחמי שמים
עליו תמיד בלי גבול.
(בית אברהם -סלונים)
הר"ר יצחק גולדרינג הי"ו
ירושלים
לרגל אירוסי בנו
הב' החתן בנימין
ני"ו
בשעטומ"צ
עב"ג
יהושע קרליץ
הי"ו
בת הר"ר
יזכו לבנות בית נאמן בישראל ולראות דורות ישרים
ומבורכים עוסקים בתורה ובמצוות ,אמן.
החסד שבדין
"ואלה המשפטים פירש"י ואלה מוסיף על
הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני.
ואח"כ לפניהם ,ולא לפני ערכאות של גויים
שמייקר שם אלילים .הענין הוא שלא לגשם
מצות דינים שהם לכאורה גשמים מורכבים כי
תקנה עבד עברי ומצות ד' שומרים ...אבל בכדי
להבין הענין ,נחזור אל הראשונות כי אי"ס ב"ה
דיו באלוקותו ואינו צריך לשום נברא שהרי הכל
מאיתו ,ולא רצה בבריאת העולם כי אם מגודל
"והנה דייני ישראל הצריכים להיות דבקים
חסדו וטבעו להיטיב כמאמר עולם חסד יבנה,
בה' אלוקים חיים והיו ראויים להתחסד הרבה...
בכדי שיהיה למי להיטיב"...
וזהו ארז"ל שהדן דין אמת וכו' נעשה שותפו של
שלב א :הפרי הארץ זי"ע עומד בפרשתינו על הקב"ה במעשה בראשית".
נקודת ההבדל התהומי בין חוקי התוה"ק ,לבין
והדברים תמוהים ,כיצד מתקשר דיין שדן דין
להבדיל חוקי עכו"ם .ותחילה מבאר כי חוקי
העכו"ם בנויים ומיוסדים על בסיס הגיון שכל אמת בדברים הגשמיים ,לשותף מלא במעשה
אנוש אשר הוא עצמו מוגבל .ואף המערכת בראשית?
הרוחנית שלהם בנויה כך ,אולם מה שלמעלה
שלב ג :תפקיד האדם בקיום העולם לגלות את
מזה היכן שהשכל אינו משיג שם אין להם לא השפעת החסדים מאת ה' ודווקא בדרך שקבע
הסכמה ולא הכנעה .משא"כ התורה הק' שהיא השי"ת – ע"י הדין שמתגלה בדרך צמצום.
שורש ויסוד העולם כולו ובפרט האדם שהוא מבאר הפרה"א זי"ע כי לכאורה אדם עני שבא
עיקר הבריאה .על כן גם אם נדמה לכאורה לדון מול אדם עשיר ,הלא השכל הפשוט מחייב
חלילה שישנם מצוות שמצוה התוה"ק שכמותם שהדיין יחון אותו ויפסוק לטובתו ,ובפרט שאנו
יש בנמצא גם בחוקי העמים משום שהם דברים יודעים שאדם צריך להידמות לקב"ה בי"ג
המוסכמים על הכל ,בכל זאת עשיית המצוה מידות של רחמים ,א"כ דווקא הדיין שהוא אדם
מחמת ציווי התוה"ק הינה עשייה אחרת לגמרי ,שקשור לתורה היה צריך לרחם על העני ולבקש
עשייה המקשרת את האדם לשורשו כפי שאנו מהעשיר לוותר .אך לא כן מצווה אותנו התוה"ק,
מאמינים שכל מצוה יש לה שורש למעלה .אך אלא אדרבה ,אם רוצה הדיין לרחם על העני
הגויים שאינם נמצאים בדרגה זו של הכנעה יכול הוא לאחר פסק הדין לצאת החוצה ולתת
לשאינו מושג ,אצלם אותם חוקים לכאורה לו צדקה ביד רחבה ,אך כל זמן שהם עסוקים
רדודים ללא שום התקשרות לתכלית הבריאה .בדין צריך הדיין לעמוד על המשמר משום שבזה
ומתי .ודוגמא לכך הם המים שרומזים לחסד
כמובא בספה"ק ,טבעם של המים להתפשט
אך אם יתפשטו ללא גבולות הרי שישטפו את
העולם ויחריבוהו ,על כן אמר הכתוב' ,האומר
לים עד פה תבוא' ,שהוא ציווי של דין וצמצום
כדי לגלות את החסד והרחמים שנוכל להשיגם.
מתבאר א"כ שכל צמצום הוא חסד בשורשו
וזהו האופן היחיד שיכול החסד להתגלות.
שלב ב' :רצונו ית' להיטיב לברואיו .מבאר
הפרי הארץ כי אם יתפשט חסד ה' ללא שום
גבולות ,הרי שהוא לא יהיה ניכר ,כי גם הצדיק
וגם הרשע יקבלו שניהם אותו חסד בשוה.
משום כך נתן לנו הקב"ה את התורה שהיא
בעצם מושג של הצבת גבולות ,כמה חסד למי
הוא מגלה ומתקשר ליסוד הבריאה שהיא –
חסד אמיתי על ידי צמצום דווקא כדי שיהיה
ניכר החסד .ולכן נקרא אותו דיין שותף במעשה
בראשית ,כי במעשה זה של כבישת הרחמים
והתגברות הדין אמת – מתגלה החסד האמיתי.
)נכתב ע"י ר' נפתלי בינג(
...שלא תעלה במעלות מצד כח גוף האדם
שהוא העולה על מזבח ה' יתברך ...וזהו שכתוב
שלא תגלה ערותך ,שכל שמשתתף כח עצמו
מגרע ...שלפני הרגשות האדם ומעשה קטן או
גדול ,אף מחשבה ותנועה קלה ,צריך להיות
במשפט ,אם הוא רצונו יתברך.
[תרל"ב ד"ה במדרש]
...שגם משפטי ה' אף שיש בהם טעמים ,עם
כל זה כל הטעמים על ידי רצונו יתברך והוא
העיקר ,והטעמים נמשכים אחר רצונו ...אך
כי באמת העיקר לקיים מצות ה' יתברך בלי
הבנת הטעמים.
[תרל"ד ד"ה ואלה]
...אמנם כן גם אחר שזוכין לתורה צריכין
לדקדק ביותר שלא לבוא חס ושלום לידי
גבהות על ידי התורה ,וצריכין לשוב בתשובה
על ידי התורה ,שידע האדם ויבוש בעצמו איך
הקב"ה היטיב עמו וזכהו לתורה ,ומזה יפול
עליו בושה וישוב בתשובה ועל ידי זה התורה
מתקיימת אצלו.
[תרל"ז ד"ה ובמדרש]
...דכתיב (תהלים לו ,ז) אדם ובהמה תושיע ה',
דרשו חז"ל ערומים בדעת כאדם ומשימין
עצמן כבהמה ,פירוש שאין נותנין הדעת רק
לזה שיודע שהדעת הוא מתנה מהשמים.
[תרמ"ד ד"ה ואלה]
...אכן העיקר הוא שצריך להיות המכוון לשם
שמים .והאדם העובד ליישר לבבו כדי להיות
מוכן לתורה ולעבדות השי"ת אז התורה
מסייעת לו שיוכל לגמור המכוון.
[תרמ"ז ד"ה במדרש]
...ואיך אפשר לקבל בעולם הזה הארה מעוה"ב
שזה היפוך מזה .ורק ע"י הביטול עוה"ז בבוא
הארה מעולם העליון .ע"י זו השביתה .מקבלין
הארה גם בעוה"ז .והי' הכל הכנה שיוכל גם
הגוף ונפש הבהמיות לקבל הארת הנשמה.
[תרמ"ט ד"ה בפסוק]
האינטרס לא יגונה
מדברי ר' אשר:
...לא מן החבר הישועה ולא
ממנו ההזנחה .כאשר נגמר האינטרס
ומתחילות האשמות הדדיות ,אז ניתן
להכיר שמאת ה' היה הקשר ביניהם.
...אינטרס הוא הגורם שמאחד בני
אדם .אדם מכיר זאת כאשר יש ניגוד
אינטרסים בינו לבין רעהו .אז אם ישאל
אדם מה מונע ממנו לכלות את רעהו,
הוא יגלה שלא ממנו ולא מחברו בא
הדיבוק ביניהם .כי אם מאת ה' ניתנו להם
מחשבות של אינטרסים ,שדיבקו ביניהם
בתחילה ואח"כ החליף אותם בדמיונות
מסכסכים ,למען יכירו כי מאת ה' היה
הדבוק וגם הפרוד .בהבנה זו אהבתם
מקורה באין סוף ואינה תלויה בדבר.
...כאשר מכירים שהחבר הוא סיבה
לגדל שם ה' ,אז הופך האינטרס המדבק
למציאות בורא ,שקימת ביניהם גם אחר
הסתלקות האינטרס.
...בהתחלה נתן אינטרס בין חברים,
כדי לדבק ביניהם .אח"כ לוקחים אותו,
למען יכירו כי מאת ה' הייתה זאת.
אינטרס נתפס בד"כ כדבר שלילי
שצריך להיגמל ממנו .גם ר' אשר מדבר
על אהבה שאינה תלויה בדבר ,אהבת
דוד ויהונתן ,כקשר ללא אינטרסים.
אולם יש לאינטרס פן נוסף ,שעולה מן
הסיפור שאביא לפניכם.
בראשית דרכי במעגלי "החבורה"
(כך כונתה קבוצת החברים ,שהסתופפו
סביב ר' אשר) ,בקשתי מאחד החברים
הוותיקים (כמדומני היה זה ר' פישל הניג
זצ"ל) שיסביר לי את דרכו של ר' אשר
בעבודת השם.
לבקשתי זו הוא ספר לי ספור מעשה
אמיתי מדרכו של ר' אשר בקודש:
אשה אחת נהגה לאסוף כספים
לטובת מפעלי החסד של "יד עזרה"
והצליחה מאד בפועלה.
יום אחד החליט ר' אשר ,שהגיע זמנה
לעלות בקודש ,עם מדת האמת .כאשר
הביאה לפניו את יבול הכספים שאספה,
אמר לה" :דעי לך שכל מה שאת אוספת
וטורחת ,בא לך מתוך סיפוק הגאווה שלך,
כאשר אומרים לך ישר כוח על מעשיך
ומשבחים אותך".
הדברים נפלו עליה כרעם ביום בהיר,
הכו אותה בתדהמה והיא נשברה מאד
ברוחה.
חברים ששמעו את הלקח ,שאלו
אותו מדוע כך עשה לה? ר' אשר ענה להם
בסיפור :כפרי אחד היה לו בחצרו בור
ספיגה (בור לאיסוף שופכין ,במקומות
שאין בהם מערכת ביוב מתוקנת) .לימים
התמלא הבור ,וכמקובל ,כסה הכפרי
את הבור בעפר וחפר בור חדש .חלפו
ימים והנה בוקר אחד גלה הכפרי חלקת
פרחים יפים וריחניים בחצרו .שמח מאד
והחליט לטפל בצמחים היפים שהופיעו
בחלקו .לקח בידו מגרפה והחל מגרף בין
הפרחים .עד מהרה גילה כי שיני המגרפה
מושכים מתוך האדמה זבל וטינופת
מדיפה ריח רע .התפלא הכפרי מאד –
כיצד טינופת כזו ,מצמיחה פרחים נאים
וריחניים כאלו? עד כאן סיפור הכפרי.
ר' אשר רמז לנו ,בסיפור זה ,שאדם
צריך להכיר שהוא פועל בכח אינטרסים
אישיים ,אשר דוחפים אותו ,גם לעשות
מעשים טובים.
אז הוא מכיר שהמעשים הטובים
שעשה (הפרחים) ,אינם ממנו ולא
מצדקותו ,כי אם ממידת הגאווה,
שהבורא נטע בו ,ע"י סיבת הסיפוק,
שהבורא נתן לו ,מדברי השבח
שמשפיעים עליו .הו אז ,הוא מעלה את
האינטרס ואת מידת הגאווה לשורשה.
ומגלה כי צדיק ה'.
האינטרס הוא מנוע שהבורא נותן
לאדם שיפעל .אחרת ,מטבעו ,היה
מעדיף להישאר במיטה תחת שמיכת
הפוך .אולם ,כאשר אכן ,אדם פועל
בכח האינטרס ,כדוגמת אותה אשה,
יש לו בחירה ,להכיר מה הביא אותו
לפעולה .נטיית ליבו מפתה אותו לייחס
את הפעולה לגדלותו ,ולא יתן דעתו כלל,
לחקור מאין באה לו המוטיבציה לעשות
מה שעשה .כך הוא עשוי לחיות עם
שקר גדלותו וצדיקותו .ולא יבא לתכלית
למענה נברא ,לגלות שהבורא פעל דרכו,
ע"י סיבת האינטרס ,וכך לגלות את צדיקו
של עולם.
על כן האינטרס לו יגונה ,כאשר
מכירים ,שהוא סיבה מאת ה' ית"ש.
והוא מה שאומרים חז"ל" :מתוך
שלא לשמה בא לשמה" .ודווקא
מתוך שלא לשמה ,כי מי אנו,
גושים קרוצי חומר ,שנגיע ישר לשמה.
כאשר מכירים את האמת שבלא לשמה,
מכירים שמציאותנו ,כגולם שלולי נפח
בנו הקב"ה רוח חיים לא היינו עושים
דבר .וכאשר אנו עושים ,אנו בסכנה
לייחס את מעשינו לגדולתנו.
גם אהבת דוד ויהונתן ,אהבה שאינה
תלויה בדבר ,כפי שר' אשר מסביר,
התחילה מאינטרסים ,שלאחר זמן ,ה'
לקח מהם.
בעניני פרנסתך דע לך כי הקב"ה הוא הזן והוא
המפרנס אותנו ברוב רחמיו וחסדיו ,והוא בעל הסיבות
ולא הסיבה היא המפרנסת .וכל סיבות הפרנסה
שהקב"ה מזמין לאדם ,כדי שהאדם יבין דרך הסיבות
האלו ,את מה שמבקשים ממנו מלמעלה דרך עולם
העשיה עד לתיקון נפשו.
בפרשתינו (פרק כ"ג פסוק י"ג) "ובכל אשר אמרתי אליכם
תשמרו ,ושם אלוהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך"
וברש"י' :דבר אחר ,ללמדך ששקולה עבודת אלילים כנגד
כל המצוות כולן והנזהר בה כשומר את כולן'.
ואינו מובן ,וכי מי שלא עובד עבודה זרה זה כאילו
שמר את כל המצוות ,לכאורה רש"י היה צריך רק לומר
שמי שעובד ע"ז כאילו עבר על כל התורה.
ויבואר לפי הפסוק בפרשתינו (פרק כ' פסוק כ') "לא תעשון
איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם" וברש"י:
'בדמות שמשי המשמשים לפני במרום' .ולכאורה כל סוגי
ע"ז אסורה כמו שכתוב בפסוק "אלוהי כסף ואלוהי זהב"
א"כ למה מדגיש הפסוק את השמש והירח.
והנה ר' אשר הסביר את הפסוק "וראית את אחורי
ופני לא יראו" .שהקב"ה אמר למשה אותי אי אפשר לראות
אבל אני מתגלה ע"י הסיבות ,כלומר שכל מה שקורה
בעולם מלמד אותך על מציאותי ועל מה שאני רוצה ממך
ומכוון אותך .שהשם שולח לאדם סיבות ומניעים דרך כל
מיני גורמים ,כגון אנשים שלוחצים אותך לכיוון מסוים
או שנקלע למצב כספי קשה וכדומה ,שמאלץ את האדם
ללכת לכיוון מסוים ,והתפקיד של האדם הוא לגלות שזה
הקב"ה שמסתתר בתוכם ולעשות את רצונו.
וזהו "לא תעשון איתי" וברש"י :בדמות שמשי וכו',
שלא לעשות מהסיבות אלוהות ,אלא למצוא את הבורא
המסתתר בסיבות .כי השמש והירח הם סיבות לקיום
העולם ,ולכן אנשים עשו מהם אלוהות .ואנו מצווים
לראות שהבורא הוא המחייה ,וכך בכל סיבה וסיבה
לראות את הבורא שהוא מסובב הסיבות .וזה גם הרמז
ברש"י אצלנו שהנזהר בה הכוונה מי שנזהר לא להסתכל
על הסיבה כמציאות בפני עצמה שזה בבחינת ע"ז,
אלא לראות את הקב"ה שהוא מסובב הסיבות ,זה
קיום התורה כולה.
[email protected]
סיפור בהמשכים -פרק א'
אתה רוצה
להיות רב?
בעיירה צפונית בארץ כיהן
כרב ר' משה הלוי (שם בדוי לאדם
קיים עד מאד ,וגם שם המקום
כמו כל יתר הפרטים בסיפור
שונו בתכלית מפני כבוד הבריות)
הנחשב כתלמיד חכם מופלג ,רב
פוסק ,יודע ספר ,המצטיין גם
במידות טובות .כל הסביבה אהדה
אותו והוא הצליח מאד בתפקידו
כרב פופולארי.
לכל כי אם חפץ אתה להקטין דמותו
של מישהו אינך זקוק לקדש עליו
מלחמה ,אלא רק להושיב על ידו
אדם אחר הגדול ממנו בהרבה והלה
יתגמד ממילא...
הכל חגגו עם הרב החדש
ואיש לא שם לבו לעננת התוגה
שאפפה את פניו של הרב הותיק
המכהן שהרגיש עצמו פתאום
ככלי אין חפץ בו .מתי מספר דיברו
איתו כדי לעודדו אך גם בקרב ידידיו
הותיקים הרגיש ר' משה שזה לא זה.
הציבור נסחף כולו אחרי אישיותו
ר' משה שקע בדיכאון כבד.
איכה נפלתי מאיגרא רמה לבירא
עמיקתא ,ניקרו בו המחשבות
הטורדניות ולא הניחו לו לרגע.
הישוב שכה אהב הפך לו פתאום
למקום זר .הוא חשב לחזור לשכונה
בה כיהן כרב לפני שעקר לכאן אבל
מקומו נתפס זה מכבר.
ליפול באמצע החיים ,תחושה
קשה שאינך מאחל אפילו לגדול
שונאיך .ר' משה התחיל לרדת
מדחי אל דחי במובן הנפשי .לא
רחק היום והוא מאס בחייו וביקש
מבורא העולם ,אנא קח את נשמתי
אליך ויפה שעה אחת קודם כי טוב
לי המוות מחיים שכאלה!
בשלב זה כאשר הרגיש כי
חייו הפכו עליו למעמסה והיו
בלתי נסבלים ,כאשר מול עיניו
הקמות מכבדים חסידיו לשעבר
את הרב החדש בכל גינוני הכבוד
בעוד הוא הפך להיות שקוף כאוויר,
רגע לפני שקורה לו משהו ,הרים
ר' משה טלפון אל אחד מידידיו
הטובים ושפך באוזניו את מרי לבו
ואנקת צערו" .ידידי ,החיים שלי
הפכו לגיהינום" ,בכה לפניו" ,אינך
יודע מה פירוש המילים בתהלים
"כי נשאתני ותשליכני" (תהלים ק"ב)
הרימו אותי עד רום המעלה רק
כדי להורידני עד שפל המדרגה.
אתה רגיל לקרוא את זה כמליצה
נאה ,ואילו אצלי אלו החיים שלי.
הייסורים האלו בלתי ניתנים
לתיאור .אני פשוט מואס בחיי
ומחכה בקוצר רוח לרגע שהאדמה
תפתח את פיה ותבלע אותי אל בור
הקבר".
הכריזמטית של הרב החדש ותוך
מרוב דיכאון חלה במחלת עור
עד לאותו יום שחור ,שבו קמה שבועות אחדים הוא היה ממש קשה כעין צרעת ,כל גופו התמלא
לו קבוצת מתנגדים אופוזיציונית מיותר בישוב .רבנותו התרוקנה בפצעים מכוערים והוא היה קרוב
לאיבוד שפיות.
שהחליטה לסלק אותו מתפקידו .מתוכנה.
אלא שבמהרה נתברר להם כי כלל
לא קל להדיח רב מכהן .החליטו
הללו במקום לסלק את הרב -
להותירו במקומו בתפקידו אבל
"איך אתה מדבר ר' משה?"
להפוך אותו לסרח העודף וגלגל
הזדעזע הידיד .רגיל היה לראות
חמישי בעגלה.
את ר' משה כמצליחן .תלמיד חכם
סיפר ר' שמואל שכטר :שר' אשר דיבר פעם בגנות הגאוה
רציני שמזלו האיר לו מאז ומעולם
כעבור זמן קצר הופתע
ובאבסורד שבה ,עפ"י משל למלך שרצו להזמין עבורו חליפה
ופתאום לשמוע אותו מדבר כאדם
ר' משה לגלות כי בבית הכנסת
המלך
של
מכבודו
זה
שאין
מכיוון
אולם
החייט,
אצל
נאה
שעולמו חשך עליו .לפי נימת
מתפלל הרב הגאון שמואל וייס
הדברים חשש שמא ידידו כ"כ
(בדוי כנ"ל) המוכר בכל מקום
שהחייט ימדוד עליו את אורך ורוחב ההיקפים ,ע"כ לקחו את
כרב פוסק מן השורה הראשונה.
נואש עד שמי יודע האם לא יפגע
אחד השרים מבני המלוכה שהיו מידותיו כשל המלך ועליו מדד
אם חשב כי הלה נקלע לכאן
בעצמו חלילה.
החייט את ההיקפים ולפי"ז תפר את החליפה ,כשסיים לתפור
כאורח לזמן קצר ,גילה במהרה
הלביש אותו החייט את החליפה לראות כיצד זה נראה ,תפס
הוא חשב רגע לעומק
כי טעה .הרב וייס הובא לכאן על
ופתאום אמר בקדחתנות :שמע לי,
לו השר את רגליו וברח לרחובה של עיר ,והכריז :אני המלך ,אני
ידי הקבוצה המתנגדת לרב הלוי,
"יש לי פתרון בשבילך .בירושלים
המלך ,בוודאי שטות גדולה היא ומרידה במלך .כן הוא הנמשל:
ומתוקף אישיותו העצומה האפיל
נמצא "הרופא לשבורי לב" ,אותו
עד
מיד על הרב הלוי וגימד אותו
כתוב 'ה' מלך גאות לבש' -הגאווה היא לבושה של הקב"ה כי
צדיק ואיש חסד ושמו רבי אשר
שכמעט נשכח מלב .כל הישוב
לו יש במה להתגאות כי הוא המלך והוא עושה ויעשה וממנו כל
פריינד ,שבגודל חכמתו מצליח
דיבר על הרב הגאון שהואיל לקבוע
המעשים ,והנה ה' נותן את האפשרות לאדם לעשות דברים יפים
למצוא עצה למקרים הקשים
מושבו בעיירה (כנראה גם הוא
וטובים ונותן לו חכמה להבין ,והולך לו האדם ואומר ,אני הוא
ביותר".
לא ידע כי הוא משמש כלי ניגוח
החכם! אני גדול! אני המלך! ,נמצא שהוא לוקח את לבושו של
בידיהם של אינשי דלא מעלי)
"שמעתי עליו" הגיב ר' משה
והמקום כולו הושפע מנוכחותו
המלך וגונב ומייחס אותו לעצמו ,בוודאי שזו היא שטות גדולה
בקול כבוי.
הדומיננטית .הוא הפך להיות
ומרידה בממ"ה הקב"ה.
הקובע בכל שאלה בעוד ר' משה
"אני מייעץ לך לבוא
הלוי איבד את מעמדו והושפל
לירושלים .אברר לך איפה הוא
קשות.
מקבל ואכניס אותך אליו".
הגאוה והגדולה לחי העולמים
הגאוה ותוצאתה
קיצורו של דבר .אותה קבוצה
השיגה את מטרתה מעל ומעבר
לכל ציפיותיה .הרב המכהן נשכח
כמת מלב ואיש לא התעניין בו.
אם הייתה למישהו שאלה בהלכה
הלך לשאול את הרב וייס ובכל
שטח משטחי החיים העיניים כולן
היו נשואות לעבר דמותו של הרב
החדש בעל שיעור הקומה .התברר
סיפר ר' גדליה סגל :שבעת שכתב את פירושו על ספר 'תהילים
המבואר' אמר לו ר' אשר :אם אתה תתגאה בעבודה שלך זה יגרום
שכאשר יבוא אדם וילמד בפירוש שלך ,יכנס בו כפירה בה' ח"ו,
אמר רג"ס לר"א :א"כ אני מעדיף למשוך את ידי מעריכת הפירוש
ולא להסתכן חלילה ,אמר לו ר"א :לא! אם התחלת תמשיך ,אבל
תלחם עם הגאווה להכיר שזה לא אתה!.
"במה הוא יכול לעזור לי?"
שאל ר' משה בחוסר אימון" .הוא
ידיח את ר' שמואל וייס? הוא ייסע
ליישוב שלי לשכנע את התושבים
שבעצם הייתי רב טוב עד שהגיע
ר' שמואל וייס? מה הוא יעשה
למען השם?"
המשך יבוא
מהות האדם היא המדות שבו ,אהבה ,יראה ,קנאה ,התפארות ,ניצוח
וכו' ,כמש"כ בעל הפרי הארץ (כי תשא) וז"ל :ידיעת מהות הנפש הוא אהבה
ויראה ...כי זה כל האדם השכל המדות והדביקות...
והנה האדם צריך לעבוד את השי"ת עם המדות שלו ,דהיינו לאהוב את
ה' ,לפחד מה' ,לקנא לה' להודות לה' וכו' ,וזהו מצות עשה מהתורה "ואהבת
את ה' אלוקיך" ,ו"מה ה' אלוקיך מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת
בדרכיו ולאהבה אותו וגו'( ",פר' עקב) ,וכמו שאנו אומרים כל יום בתפילה 'ויחד
לבבינו לאהבה וליראה את שמך' ,ובאמת השורש והמציאות האמיתית
והפנימית של המדות הם רק בקדושה ,כמו שאומרים בתפילה 'לך ה'
הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד ,וגו' לך ה' הממלכה וגו'' ,משום
ש"מלא כל הארץ כבודו" ,ו"אין עוד מלבדו" וא"כ לא שייך מושג של אהבה
כי אם לה' ,וכן פחד אין באמת ממי לפחוד כי אם מה' ,ואין למי להודות רק
לה' ,וכמו שנתבאר בס' התניא באריכות עיי"ש.
הגשמי השפל ,יוכל אדם לבוא לדביקות בה' ,וכמו שכ' בעל הפרי הארץ
(פר' מטו"מ) וז"ל :וא"א לו להגיע ולהעלות לשורשו כי אם ע"י שכנגדו שיעלו
במחשבתו והוא יתעורר מהם לבוראו ,מעיקרא חשוכא והדר נהורא...
כלומר שהאור מגיע מהחושך דייקא .וכ"כ (בפר' חיי שרה) וז"ל" :אבל עיקר
העבודה היא ההתקשרות אליו ית' בכל מדה ומדה ובכל אופן המתגבר
על האדם שהרי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום".
וכיצד שייך להתקשר אל ה' מהמדה הרעה עצמה? אלא שכאשר
אדם חי עם אמונה פשוטה ,אזי בכל פעם שמתעורר אצלו מדה רעה כל
שהיא הוא מאמין שזה סיבה מה' והוא רואה בזה קריאה אלוקית ,שהאש
של הכעס או התאוה או הקנאה היא התגלות של ה' בלבוש הגשמי כדי
לעוררו להדבק בו ,וכיצד?! בזה עצמו שרואה את השפל שלו איך שהוא
נמשך אחר הדמיון ואינו מסוגל להחזיק מעמד הכאב הזה מביא אותו
לצעוק אל ה'" ,מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני" ,ומבקש מה'
תרחם עלי ותשלח לי סיבות שלא אפחד רק ממך ושאהבתי תהיה רק
אליך.נמצא שמתוך החושך והמדות שבלבושם הגשמי והטבעי מגיע
האדם לנקודה של ביטול ודביקות בה'.
אולם מכיון שהאדם נברא בגוף גשמי ובנפש בהמית ,והוא חי את
עצמו כמציאות עצמית וכיישות נפרדת ,לכן כל רצונו הוא רק לעצמו,
וממילא כל המדות שבנפשו פועלות רק למען האנוכיות שלו .כלומר
שהוא אוהב את עצמו ואת כל מה ששייך לו ,ופוחד רק מהפסד גופו
וממונו ,כי הרצון שלו להיות מציאות עצמית ולתפוס מקום בעולם בא
וכן כתב בעל השפת אמת (ויגש תרל"ז) בביאור דברי המהר"ל שכתב
לידי ביטוי בכל אחת מן המדות ,וזהו השורש של כל המדות הרעות.
לבאר את מאמר חז"ל שכאשר פגש יעקב אבינו ע"ה את בנו יוסף לא נשקו
וכמו שביאר זאת בעל היושר דברי אמת (אגרת בסוף הספר) וז"ל :השורש רק קרא קריאת שמע :כי בעת בוא אל הצדיק איזה אהבה ושמחה מכניסו
של יצר העבודה זרה הוא מה שמביא את האדם לידי כפירות האמונה לשמים לאהבת הבורא ולכן קרא אז בכוונה קריא"ש .וכ' ע"ז השפ"א וז"ל:
בה' ובעבדיו ,ועי"ז מתעורר בנפשו כל המדות הרעות ,דהיינו קנאת איש עפ"י הפשט טעם הדבר כי ירא לנפשו שע"י אהבת בנו ישכח ממנו
מרעהו ,שנאת חינם ,צרות עין ,רכילות ,ורדיפת הכבוד ,ובקשת שררה אהבת הבורא לכן הוא התדבק מקודם בו ית' ועי"ז נשכח ממנו אהבה
וממשלה על זולתו ,ותאוה וחמדה מה שיש לזולתו ,ושאר מדות רעות הגשמית .וזהו "בכל לבבך בשני יצריך" והיתכן לאהוב את ה' ביצה"ר ,רק
ומגונות רח"ל ,ועליהם ועל גביהם לפעמים נופל האדם בעצבות ומרה שע"י יראת היצה"ר מתקשר באהבת הבורא ועי"ז נתהפך לטוב .עכ"ל.
שחורה ,שזהו כפירה עצומה יותר מכל ...והכל בכלל נצמח מגבהות
נמצא מדבריו שכדי להעביר את האהבה הגשמית לאהבת ה' ,זה לא
הלב והתנשאות וזהו שורש כל המדות הרעות" .יוצא מדבריו ששורש כל
המדות הרעות היא גבהות הלב ,שהיא תוצאה של כפירה וחסרון אמונה .יתכן באופן ישיר ,אלא רק שמתוך פחד מהסכנה שלא יתנתק מהבורא
וילך אחר הדמיון ,הוא מתדבק בה' ,ובזה מתהפך הגשמי לרוחני.
אך לכאורה צריך להבין הרי האדם נולד עם הגאוה הטבעית ועם
האנוכיות ,וכמו שהמשיל זאת בעל היושר דברי אמת בספרו לאדם שנולד
ולסיכום יש בדבריו הנ"ל חיזוק גדול לאדם ,שלא רק שאין לו להשבר
על הר גבוה ,וזוהי מציאות הטבע שאת מציאות עצמו האדם מרגיש כשרואה שגובר אצלו התאוות והמדות הרעות ,אלא שיכול לראות בזה
ורואה ,ואת המציאות האלוקית אינו רואה ,וא"כ כיצד באמת יוכל אדם התגלות וקריאה אלוקית ,שהשי"ת רוצה ממנו את המאבק הזה ,שלא ילך
להשתמש במדות שלו לקדושה לאהבת ה' ויראתו,
אחר יצרו ,אלא יפנה אליו בתפילה ובצעקה ,וה' ישלח לו עזרתו וישקיט
אלא ביאור הענין הוא ,מאחר ועיקר תכלית העבודה היא ,להתדבק את יצרו ,ובזה הוא מעלה את הרע לטוב ,ומקיים את הפסוק "בכל לבבך"
בה' מתוך ביטול עצמי ,ממילא דייקא מתוך המדות כמו שהם בלבושם שדרשו חז"ל בשני יצריך.
לזכרו של
רבי אשר
ב"ר
אריה מרדכי
זיע"א
הונצח ע"י
תלמידו
הר"ר
משה לייב פוגל הי"ו
בני ברק
הר"ר
מנחם לנדסמן הי"ו
בית שמש
לרגל נישואי בנו
הב' דוד ני"ו
בשעטומ"צ
משפחת מן
ירושלים
לעילוי נשמת
הרב לוי בן ר' גמליאל
רבינוביץ זצ"ל
נלב"ע ב' אדר תשע"ה
ת .נ .צ .ב .ה.
לזכות חתני החלאקה
יחיאל מאיר נ"י
יהודה אריה לייב נ"י
יזכו הוריהם לגדלם לתורה
לחופה ולמעש"ט
כל הפושט יד נותנים לו
"...ואפילו מעשה הצדקה שהיא מליאה כל
הספרים הק' שהיא דבקות גדול להשי"ת מפני
היות העניים מאנין תבירין והשכינה הק' בגלות
מסתתרת בתוכם"
(מכתב ח')
כלל ישראל שיתנו צדקה גם לעניים שאינם מהוגנים,
ואז בשמים יראו זאת וגם אותם לא ידונו כפי המגיע
להם על אף שאין הם מתנהגים כיאות ,כי מידה כנגד
מידה היא...
מכתב זה מצטרף לעוד אחד ממכתבים רבים
שנשלחו לפרה"א בעת שבתו בא"י ,בהם ביקשו
אנשים עצה ותושיה בעניין דוחק פרנסתם .דברים אלו
שנאמרו לפני למעלה ממאתיים שנה ,עדיין רלוונטיים
לתאריך הנוכחי שלנו ...אחת הנקודות שציין להם
הפרה"א זי"ע בתשובתו מבארות את נושא הצדקה
ומשם נקודה למחשבה על אופן התנהלות האדם
בחייו .כשאדם נותן צדקה לעני יש בזה תיקון גדול,
משום שהעני חי בדוחק ובצער גדול והשכינה הק'
מחיה אותו ,ואף היא בבחי' שכינתא בגלותא .נתינת
הצדקה לעני מחיה ומרוממת אותו ויחד עימו מתעלה
ומתרוממת גם השכינה הק' ,ובכך נהיה תיקון גדול הן
לעני והן לשכינה.
עוד מוסיף הפרה"א לבאר להם כי גדולה נתינת
הצדקה לעניי א"י מאשר לעניי חו"ל ,וזאת מפני
ׂרים [רוחניים] וכל שר לפי עניינו,
שחו"ל ניזונים מש
משא"כ א"י כתיב בה 'ארץ אשר עיני ה"א בה
מראשית השנה ועד אחרית שנה' .ובזוה"ק מביא
משל לנחש שכשהוא כועס מרכין ראשו לעפר
ומרים זנבו למעלה וחובט בכל מי שנמצא בסביבתו.
ואעפ"כ ברור לכולם שהראש מוליך את הזנב על אף
שהוא כפוף לארץ .כמו כן אמנם ארץ ישראל גבוהה
היא מכל הארצות אך כל זה כשביהמ"ק קיים ,אולם
כעת כשהשכינה בגלות היא רוכנת לארץ ,ולכך בא"י
השכינה שהיא הראש יותר בגלות ושאר ארצות
השרים הם כמו הזנב שמתרומם למעלה ,ועל כן מי
שנותן צדקה לעניי א"י זוקף את ראשה של השכינה
הק' ביותר .עפי"ז מתחדדת נקודה נוספת שאם יש
לאדם קשיי פרנסה יידע שרוצים משמים לקרבו
לשורש הדבר ,כי לא הפרנסה היא העיקר אלא
אמצעי בלבד כמה האדם יתקרב עי"ז לקשר עם
הבורא ית' .וזה מה שעונה להם הפרה"א בתחילת
המכתב ,שדבר ראשון שעושים בקומם משנתם יהיה
מחשבת רוחניות ,כי גם אם יחשבו על עוה"ב שלהם
יש בו מן הגשמיות כיון שכל השגת האדם על העוה"ב
שלו מתורגמת לפי הכלים הגשמיים שניחן בהם ,ק"ו
אם יחשוב על פרנסה וגשמיות מיד בתחילת היום
ודאי שלא תצלח בידו .אך העיקר הוא שיתבונן מיד
בקומו משנתו שרוצה לגלות את הבורא ב"ה בכל
דרכיו ביום זה .ממילא הפרנסה תהיה הדבר המשני
כי בדרך לקרבת ה' מה לי פרנסה מה לי מעשה אחר.
"וידעתי שכל הדברים יגעים ויתיישן זה הדבר ג"כ
אעפ"כ מובטחני בה' ב"ה וב"ש אם ירגילו עצמם בזה
יוסיף ה' תת כוחם ליתן עצות בנפשם חדשות גם
ישנות כמעיין הנובע והיו רק למעלה ולא יהיו למטה
ויתעלו ברוחניות ובגשמיות מאוד מאוד".
מסופר על יהודי אחד שקיבל על עצמו לפרנס את
הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע מדי חודש בחודשו .חודש
אחד הגיע היהודי אך ר' זושא לא היה בבית .לשאלתו
נענה כי ר' זושא נסע לרבו המגיד ממעזריטש .חשב
אותו יהודי :אם עסקי מוצלחים כ"כ כשמחזיק אני את
הרבי ר' זושא ,ודאי שאם אתמוך במגיד עצמו ,אהפך
לעשיר גדול ...אמר ועשה .אך מה שקרה היה להיפך,
עסקיו החלו לרדת מיום ליום ...בצר לו פנה לרבו ר'
זושא זי"ע ותינה בפניו את המעשה .נענה ר' זושא
ואמר :בשמים בוחנים כל אדם לפי אמות מידותיו
ולפי התנהגותו ,וממילא בעוד שנתת לי צדקה לשם
צדקה גם בשמים לא הסתכלו למי הם נותנים .אבל
כשהתחלת לחשב חשבונות למי כדאי יותר לתת ,גם
בשמים החלו לבדוק למי כדאי להם לתת...
הפרי הארץ מביא סיפור על ירמיה הנביא שביקש
מהקב"ה להכשיל את עם ישראל בעניים שאינם
מהוגנים ולפי הביאור הנ"ל מכיוון שאותם עניים אינם
מהוגנים הרי שאין הצדקה עימם תועלתית כבצדקה
אמיתית משום שאינם בצער כי רמאים הם ...אמנם
חסידים מבארים כי ירמיה הנביא התכוון להציל את
(נכתב ע"י ר' נפתלי בינג)
ולכן מי שהוא איש אמונות פי' שנמשך אחר
השורש ואף שעושה מעשים גשמיים בפעולת
הטבע מ"מ יודע וזוכר שהכל מהשי"ת שורה
ברכה במעשיו.
[תרל"ב ד"ה במדרש]
כי הקב"ה טוב ומטיב ורוצה להשפיע כל
טוב לכל בריה ,אך כי אם אין המקבל איש נאמן
וע"י הקבלה יכול לשכוח בהשי"ת המשפיע כל
טוב ,נמצא כי בא ע"י הקבלה לחטא.
[תרל"ו ד"ה ובמדרש]
כי הבירור אין לו תכלית ,ובנ"י נבראו לברר
למטה כבוד מלכותו ית' כמ"ש אתם עדי.
[תרמ"ב ד"ה משכן]
שכשמתנהגין עפ"י דרך התורה וודאי רואין
ומבינים חסדי השי"ת ומעידין עליו.
[תרמ"ג ד"ה בפסוק]
ועיקר העדות צריך להיות בעלמא דשקרא
שאין ניכר האמת רק ע"י עבודת האדם.
[תרנ"ד ד"ה אלה]
איש אמונות פי' להכיר את מקומו וכל
השייך אל השורש שלו .ולא התדבק אלא לדבר
השייך לו זה בחי' נאמן ,ולכן על ידו נמשכו כל
הברכות ,כי הברכה תלויה בזה החיבור אל
השורש.
[תרנ"ז ד"ה במדרש]
דאיתא כלי מחזיק ברכה זה שלום ,זה ענין
איש אמונות להיות כל מעשיו דבוקים בשורשו
אז נקרא שלום ,כי החלק שלמטה אינו שלום
רק בהתדבקות לחלק שלמעלה.
[תר"ס ד"ה במדרש]
שברי לוחות מונחים בארון (ג)
מאמר זה ,שלישי בנושא הפחד,
ובו הרחבה בעניין הפחד שאדם צריך
להביא על עצמו.
עוד על סכנת שכחת יסוד האין .ר'
אשר לא פחד להביט בפניה של האמת
שלו .וזה מה שלימד אותנו" ,תכירו את
עצמכם" .זו האמת שלכם ואי אפשר
לברוח ממנה! אלא שזה נוגד את הנטייה
הטבעית "להראות טוב" (פיינע מענטשן,
.)GOOD LOOKINGלכן פעם נרתעו מן
הדרך שלו .היא נראתה מאיימת .אולם
היום ,כבר מוצאים את האיום בבית ,ואין
מנוס .ר' אשר סלל דרך על פי העיקרון
של דוד המלך" ,חטאתי נגדי תמיד" .מה
זה תמיד? זה נשמע כראיית שחורות,
"אני שפוט לנצח" .לכן זה מרתיע .אולם
כאשר דוד המלך אמר "חטאתי נגדי
תמיד" הוא לא אמר זאת מתוך מסכנות
או מתוך רדיפה עצמית .הוא אמר זאת,
כדי להזכיר לעצמו את "פחד סכנת
שכחת יסוד האין" שלו .זהו הפחד מפני
דחפיו הטבעיים ,שה' טבע בו .זוהי יראת
שמים ,שממנה מכיר אדם את תלותו
בבורא עולם ,שאם אינו עוזרו אינו יכול
לו .ר' אשר חיפש את האמת הזו ,וידע,
שא ָדם מ ּו ָעד ְלעו ָֹלם .לכן אמר "תפוז לא
ָ
יכול להפוך לאשכולית" .פעם הייתה
רתיעה מפני המשפט הזה ,כיוון שהוא
נשמע כגזרה .אולם ,זו היא בדיוק ,כוונת
"חטאתי נגדי תמיד" .אדם נולד עם
מדות ,טבעים ,שה' טבע בו .ואין הקב"ה
בא בטרוניא עם בריותיו .העבודה על
המידות כרוכה בניסיונות ,שעובר אדם
כל ימי חייו ,שלא בבחירתו .מניסיון
לניסיון ,העבודה על המידה ,היא,
בדקות לפנים מדקות .שאל השואל :על
פי העיקרון "כל נגעים אדם רואה חוץ,
מנגעי עצמו" ,צדיק שראה אדם כועס,
מה שייך כעס אצלו? ובכן ,אם הוא צדיק
אמיתי ,הוא יחפש בעצמו ,את נגיעת
מידת הכעס ,כדי לתקן אותה .כמובן
שאדם מן השורה ,לא ירגיש כלל בנדנוד
כעס כזה (ראה ערבי נחל ,פר' לך לך).
בעלי תשובה ,נפקדים במחשבות,
זיכרונות מן העבר וזה גורם חלישות
הדעת" .רבש"ע מה לי ולמחשבות
הללו"? שמעתי לאחרונה רעיון שזורע
אור על הנושא הזה" .שברי לוחות מונחים
בארון" .ישאל השואל :מה עושים שברי
הלוחות עם הלחות החדשים בארון? הרי
הם מזכירים עוון( .א) נוכחותם של שברי
הלוחות ,מעצימה את מעמד הלוחות,
מעצם הפער שבין מהות שברי הלוחות
למהות הלוחות( .ב) נוכחותם מעוררת
הכרת הטוב על עצם קבלת הלוחות
החדשים ,חרף מה שמסמלים שברי
הלוחות( .ג) שברי הלוחות מעוררים
לזכור את העבר ,לעשות חשבון הנפש,
"אל תאמין בעצמך עד יום מותך .שהרי
יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה
שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי" .זו
הייתה הגישה של ר' אשר" ,דע מאין
באת" ולא כדי לייאש ,אלא ,זו היא
תכלית מאמר דהע"ה "חטאתי נגדי
תמיד" .זו גם הענווה האמיתית .ר'
אשר היה אומר :היצה"ר אינו מניח
לאדם מנעוריו ,עד זיבולא בתרייתא.
לכן צריך עבודה מתמדת ,להכיר את
עצמו ,את סכנת הטבע שלו .אין לנו
בחירה בתעלולי היצה"ר ,אלא ,בזעקה
אל הית"ש ,שישמרנו .ועל זה דנים
את האדם" ,על דבר אשר לא צעקה".
וזה" ,הבא לטהר מסיעין לו" .היינו,
נפקחות עיניו ונפתחות אזניו לקלוט
את הסיבה אשר ה' שולח לו ,לבל
יחטא .וכך יכיר ,שאם אינו עוזרו אינו
יכול לו .אצל ר' אשר למדתי ,שבעל
תשובה איננו מעמד .זוהי עבודת חיים,
שתכליתה "קרבת אלוק' לי טוב" ,בדרך
של דהע"ה" ,כגמול עלי אמו כגמול עלי
נפשי" .היינו ,דבקות בורא ,מתוך הכרת
אזלת ידי ,כתינוק הסמוך על אמו.
יש ,שרואים עבודה זו ,כמתישה
ומאיימת .אולם ,מי שחי את הרגע,
כדברי רבי נתן "אין לו לאדם ,אלא אותה
הרגע וכאלו נולד עתה" ,זוהי מלחמה
לרגע אחד .עבודה זו היא במציאות
דלת אמותיו של אדם .היא מאורגנת
בשבילו אישית .לא צריך להרחיק נדוד.
לסיכום נושא הפחד:
מותר לפחד ,כאשר צריך לפחד.
לפחד יש תכלית ,עבודת ה' מתוך
הפחד.
אל תפחד מן הפחד" ,הכלל והעיקר
שלא יתפחד כלל".
הכר את עצמך.
קח אחריות על עצמך" :אל
תאמין בעצמך עד יום מותך",
"חטאתי נגדי תמיד".
פחד סכנת שכחת יסוד האין ,פחד
שאדם צריך לעורר בעצמו ,מתוך הכרת
מדותיו.
ברח מדמיונות ודאגות.
הדרך של ר' אשר איננה נרכשת
בקורס ,שבסופו מקבלים תעודה
ותולים אותה בסלון "אני עובד ה' בכיר".
הדרך שלו ,היא "עבודה" שמתמשכת
עד "זיבולא בתרייתא".
כי רק ע"י ההכנעה ,כל אחד בפני השני ,אפילו כשצודקים,
ומעבירים על המידות ,אפשר לזכות לקשר האלוקי ,שתקום
האחדות בישראל ,וע"י זה תגבר האחדות בעולם כולו ,ותהיה
מלכות שמים שולטת בעולם ,אז יהיה שלום למעלה ולמטה
ותפסק הקטגוריה של המקטרגים ,כי לא תוכל להחזיק עוד
מעמד נוכח ריבוי האור של האמת של הקדושה ,והרשעה
כולה כעשן תכלה ,ואז תהיה השכינה שורה בישראל מתוך
אור הפנים לישראל ,ויתרבה השלום והשפע בעולם ולא
יהיה ריב וקטטה בעולם וכל אחד יקבל חלקו בנחת והרחבה
בבחינת "איש תחת גפנו ותחת תאנתו".
בפרשתינו ויביאו את המשכן אל משה (לט לג) וברש"י 'שלא
היה יכול שום אדם להקימו מחמת כובד הקרשים ,שאין כח
באדם לזקפן ,ומשה העמידו .אמר משה לפני הקב"ה :איך
אפשר הקמתו על ידי אדם? אמר לו עסוק אתה בידך ,נראה
כמקימו והוא נזקף וקם מאליו ,וזהו שנאמר הוקם המשכן,
הוקם מאליו'.
וצריך להבין הרי בכל המסעות במדבר פירקו את המשכן
והקימו אותו ,ולא מסתבר לומר שבכל פעם משה רבינו הקים
אותו ,ואם בגלל הכובד הרי אנחנו יודעים שהקדמונים היה
להם דרכים להרים אבנים כבדות ביותר.
והנה היסוד של כל התורה זה האמונה ,כמו שנאמר" :בא
חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה" .ור' אשר לימד
אותנו שהביטוי המעשי של האמונה זה האחדות ,כי כשיש לי
כאב מהחבר ואני שותק לו ,כי אני מאמין שזה לא החבר אלא
הוא רק שליח מהקב"ה ,אז אני מקושר באופן מעשי באמונה.
ולכן אמר ר' עקיבא ואהבת לרעך כמוך ,זה כלל גדול בתורה.
כי יסוד התורה זה האמונה ,והביטוי של האמונה זה כשאני
באחדות עם השני.
והנה הסמל של האחדות היה בקרשי המשכן .כי כל
מלאכת המשכן היתה מדברים שונים ,וכל אחד הביא את
תרומתו .אבל האדנים שהם הבסיס של הקרשים היה ע"י כל
ישראל בשווה שכל אחד הביא מחצית השקל ,ולכן בקרשים
כתוב" :והיו תאומים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על ראשו אל
הטבעת האחת" (כו כד) שע"י האחדות למטה -האדנים -יהיו
מחוברים למעלה אל הקב"ה .ואל האחדות הזאת
והאמונה הזאת היה צריך להביא את כלל ישראל בזמן
הקמת המשכן ולכן רק משה רבינו שהיה כולל את
כל ישראל יכל להביא אותם לזה בפועל .ומשה רבינו
ביטל את עצמו להקב"ה והכיר שגם הוא לא יכול,
והקב"ה אמר לו :אתה צריך לעשות את שלך ואני
אתן את השלמות.
ברכת מזל טוב
לידידנו החתן
ירמיהו אריה ליברמן ני"ו
לרגל נישואיו בשעטומ"צ ובמזל"ט
יה"ר שיזכה לבנות בית נאמן בישראל על אדני התורה
והחסידות ,בדרך האמונה וההכנעה ,ויזכה לדורות
ישרים ומוברכים ,אכי"ר.
המאחלים ידידך
מ .ר .י.ר .י.ק .מ .ר .מ.א.
אנחנו וצאצאינו
(הסיפור מובא מפי המספר ,כנראה להלן).
כפי שסיפרתי לפני כמה
שבועות (בסיפור "נר הלילה )"8
אני רואה את יד ה' בצורת סייעתא
דשמיא מופלאה שאין לה שום
הסבר ברובד הגשמי .כאמור הנני
משמש כמרצה ליהדות לפני קהל
לא דתי ומרבה להשתתף בסמינרים
לבעלי תשובה של אחד הארגונים
הידועים.
עבודה זו של הרצאות לקהל
פוטנציאלי של בעלי תשובה היא
עבודה מפרכת ,ולכן אני קורא לה
עבודה .הן משום שבו ממש עבודת
פרך והן משום שזו ביסודו של דבר
עבודת קודש .אבל כאן ברצוני לתאר
את עבודת הפרך שבדבר .יכול אתה
למסור הרצאה עם מיטב ההוכחות
לפני אנשים ספקניים ולהצליח
לשכנע את גדולי האפיקורסים,
אבל אז יצוץ לך אחד שהוא בגדר
'חדשים מקרוב באו' והוא מתחיל
מההתחלה עם שאלות קנטרניות
שמחזירות את כל המהלך עשרה
צעדים אחורנית .לכן אנחנו מחלקים
את הסמינרים לקבוצות שונות,
ובעיקר למתחילים ומתקדמים .יען
כי אינך יכול לדבר שעות על גבי
שעות ובגלל בור ועם הארץ שישב
כל זמן ההרצאות במופגן על כסא
נוח במרפסת ואכל אבטיח עם גבינה
בולגרית ופתאום ראה לנכון להיכנס
להרצאה ,להתחיל הכול מההתחלה.
ובכן ,באותו סמינר שהתקיים
בבית מלון גדול הרציתי לפני
קהל מגוון .היה שם בחור שמגיע
ממשפחה הנקראת מלח הארץ.
הוריו מתגוררים בקיבוץ שמאלני
למהדרין ,והם כופרים גמורים .הוא
נסע לחו"ל לאחר הצבא ודווקא
שם פגש אנשים שפתחו לו צוהר
אל היהדות וגירו את סקרנותו ולכן
הגיע אל הסמינר כשהוא כבר שומר
כמה מצוות .הוריו היו נסערים
מהחלטתו זו והם באו בעקבותיו כדי
לשמור עליו מקרוב 'שלא יחזור להם
בתשובה' וינשור להם אל היהדות.
הם נכנסו לכל הרצאה שהוא נכנס
והשתדלו לקלקל ככל האפשר .הם
לא נתנו מנוח לרגע למרצים והפציצו
אותם כל הזמן בשאלות קנטרניות
מלאות רעל של כפירה .בעיקר
הייתה זו האמא שלא סגרה את פיה
לרגע אבל גם בעלה לא טמן את
ידיו בצלחת .המרצים ממש התרגזו
עליהם כי הם חיבלו בצורה שיטתית
ודי אלימה בכל הרצאה שהיא .כך זה
היה גם כשבנם היקיר ,נקרא לו יואב,
נכנס להרצאה שלי .אמו התיישבה
מקרוב וברגע שהתחלתי לדבר לא
העניקה לי דקה של חסד והתחילה
לירות טילים בדמות הערות
מלומדות נוטפות רעל .בתחילה
עניתי לה בנועם אבל לאחר שתיים
שלוש דקות קלטתי אותה והבנתי
שהיא אינה רוצה לשמוע תשובות
אלא להפריע לי ותו לא .הסברתי לה
באדיבות אך בתקיפות כי כך זה לא
יימשך יותר .בקיצור ,העמדתי אותה
על מקומה והיא השתתקה פלאים
ומכאן ואילך לא הפריעה לי יותר.
מיותר לציין שבנה נשם לרווחה ואת
התלהבותו מהדברים ששמע ראיתי
בדמות ניצוצות אור שהבריקו מעיניו.
בכיר .והנה לחרדת לבה הוא יהפוך
לחרדי שיושב בישיבה כל היום" .אני
לא רוצה לאבד את הבן שלי" אמרה
בדמעות.
"גברת ,את לא מאבדת את בנך"
אמרתי לה בנועם" ,הוא יהיה רופא,
או עורך דין ,או כל מה שאת רוצה .אך
מה מפריע לך שהוא ישמור מצוות
יחד עם זה?"
היא השתתקה לרגע במבוכה.
ראיתי שהיא קצת פחות עוינת
ואמרתי לה .דעי לך שלא רק שאת לא
מאבדת אותו אלא את מקבלת מתנה,
הבן שלך יהיה אדם שמח בגלל שהוא
לאחר שהסתיימה ההרצאה היא מרוצה מהמפנה בחייו ומכך שקיבל
ניגשה אלי והבהירה לי שברצונה משמעות לחייו.
לדבר איתי .ראיתי שהמגמה
"בעצם" אמרתי לה" ,מתנה כזאת
השתנתה לפתע ולכן יצאתי איתה
החוצה ונתתי לה לשפוך את ליבה .אינה מגיעה סתם כך מהאוויר .בטח
היא הייתה מאד כאובה .בנה הזה ,את עשית איזה מעשה טוב בעבר,
יואב ,הוא כשרוני ברמה גבוהה מאד .איזו מצווה שבזכותה קיבלת מתנה
היא רוצה לראותו מתקדם בחיים כזאת כמו יואב שלך .אולי תגלי לי
ונהפך לעורך דין מצליח או רופא איזה מעשה טוב עשית?"
היא נבוכה כולה ו"איבדה את
הידיים והרגליים" הצלחתי לבלבל
אותה לחלוטין .פתאום שקעה
במחשבות ואחר כך התחילה לדבר
בהתרגשות עצומה" .כבוד הרב,
אל תראה אותי ככה שאני שונאת
דתיים .אני בעצם אשה רוחנית .אני
מתפללת כל יום בבוקר".
באמת? התפעלתי במלוא הכנות.
כן ,כל בוקר אני מתחברת לחלק
הרוחני שלי .אני לוקחת סידור
תפילה .קניתי פעם באיזו חנות ,ואני
מתפלל תפילת שחרית.
מתוך ההיכרות הממושכת שלי
עם אנשים חילוניים ,אני יודע שהם
לא מתכוונים בדיוק למה שאנחנו
מתכוונים .ניגשתי אל מדף קרוב.
שלפתי משם סידור ואמרתי לה
בעדינות .אולי תואילי להראות לי
מה את מתפללת בכל יום?
היא דפדפה בסידור במיומנות
כמה דפים ,הגיעה למקום מסוים
ואמרה לי בהתרגשות" .הנה ,את
התפילה הזאת אני מתפללת בכל יום
כבר עשרים שנה".
הסתכלתי לאן היא מראה.
צריך לפחד
סיפר ר' משה קלירס הי"ו :תקופה מסוימת נהגתי ללכת ליער
ירושלים להתבודד ,פעם אחת כאשר הייתי ביער פגש אותי ר' אשר
שאף הוא היה שם עם אחד החברים ,וכשראה אותי שאל ,האם אינך
פוחד להיות כאן לבדך? אמרתי לו ,לא! אין מה לפחד ,הגיב ר' אשר
ואמר לי :כאן זה מקום מסוכן וצריך לפחד אלא שצריך האדם להעביר
את הפחד לפחד הבורא.
פחד ה'
סיפר אחד החברים :בימי מלחמת ששת הימים הייתי בפחד
גדול מפני הבאות ,החלטתי ללכת לביתו של ר' אשר להיות בקרבתו
ולהתחזק ,כשהתקרבתי לעבר הבית רואה אני לתדהמתי את אחד
החברים שהיה גר בסמוך לר' אשר עומד במרפסת ביתו מבחוץ,
שאלתי אותו האם אינך פוחד? (היו אז יריות ופגזים בכל רחבי העיר
ירושלים) ,ענה לי אותו החבר ,אני לא פוחד כלל! כי לכל כדור יש
כתובת ,אח"כ כאשר נכנסתי לר' אשר סיפרתי לו מה אמר אותו
החבר ,הגיב ר' אשר ואמר :אדם כן צריך לפחד ואם אינו מפחד ייתכן
שהוא אינו בר דעת ,אך כאשר נתקף האדם בפחד צריך הוא לדעת
שזו סיבה מאת ה' יתברך כדי להתעורר מכך לפחד הבורא ,ולא
להישאר בפחד הגשמי ,תוך כדי דיבוריו אלו נשמע הד של פיצוץ
חזק מאד ,וכל העומדים סביב נבהלו כהוגן ,גם על ר' אשר ראו שנבהל
אך מיד ראו גם שמיד מתחזק בזמן שלשאר הנוכחים לקח זמן רב
מאד להתאושש מהפחד.
הייתה זו ברכת התורה.
התחלתי לרעוד .הרגשתי גל חום
מציף את גופי" .הביטי וראי" רעדו
שפתיי" .את אומרת בכל יום 'ונהיה
אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך
ולומדי תורתך' .את מתפללת מזה
עשרים שנה שהבן שלך ילמד תורה!
כעת את מבינה מדוע יואב שלך
הגיע לסמינר? הרי את ולא אחר
עומדת מאחורי זה! התפילות שלך
התקבלו בשמים והנה התוצאה".
היא פרצה בבכי נסער עד כלות
הנפש.
יואב הוא היום אברך משכמו
ומעלה .בן תורה אמיתי .ירא שמים
עצום ומדקדק במצוות .הוריו רווים
ממנו ומילדיו רוב נחת יהודית .איני
יודע אם הם שומרים תורה ומצוות
אך הם מלאי סיפוק מהבן והנכדים
הרבים שבחרו במסלול שונה ,והם
ממשיכים ומתפללים בכל יום:
"ונהיה אנחנו וצאצאינו".
תודה כפולה ומכופלת למרצה
היקר שיחי' שסיפר לי את שני
הסיפורים לאחרונה .מלאכת זיכוי
הרבים שלו אינה נעצרת בהרצאותיו
המרתקות אלא ממשיכה גם
במסגרת מדור זה...
(בשבוע שעעל"ט הובאו כאן סיפורים
אודות הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א.
מחמת קוצר השעה נשמט המקור ,וחשוב
לציין כי הסיפורים הם מאוצרו הטוב של
ידידי היקר הרה"ח רבי שמואל פרוש שליט"א
מחשובי חסידי לעלוב)
במאמרים הקודמים נכתב בענין :היאוש והעצבות שמגיעים אל האדם
לאחר הכשלון בחטא או במדה רעה .במאמר זה נסכם את הנושא ,וכן נתייחס
לנקודה נוספת שהיא גם אחת מעצות היצר כיצד לשבור את רוחו של האדם.
נזק שנשמתו מסתלקת ממנו כמו שכ' בזוה"ק (פר' תצוה) על הכעסן שהוא טורף
נשמתו באפו וכו' ...ואם נפל בתאוות רעות שעל ידם הביא על עצמו יסורים
וכאבים שונים ח"ו וכמו"כ פגם והכניס ניצוצות הק' בעומק הקליפות כמבואר
בספה"ק .או לדוגמא אדם שנהג לא כראוי ועשה טעויות חמורות בחינוך
ילדיו ובעקבות כן נפגעו והשפיע עליהם הדבר גם בעניני שמירת תו"מ וכדו'.
ראשית כל נתבאר ,ששורש הדבר מה שגורם לאדם להשבר הוא ,הכאב
העמוק שיש לאדם מחמת הנפילה ,שעל ידה נתגלה פרצופו האמיתי וכמה
כל זה ועוד ,בשעה שאדם רוצה לקום ולחזור בתשובה ולהתחזק
שהוא שפל ונבזה ,וממילא הוא מרגיש שאין לו אחיזה במציאות שלו .ומכיון
שהרצון והצורך הבסיסי של אדם הוא להרגיש את עצמו כמציאות בעל כח באמונה ועבודת ה' באים לו מחשבות של ייאוש ,והוא אומר 'כיצד אוכל לתקן
ויכולת ובעל מעלות טובות ,לכן הוא לא יכול לסבול ולקבל את המצב הזה את כל הנזקים שעשיתי' ,וזה שובר את רוחו.
והוא נשבר.
והנה חיזוק גדול ותשובה לדבר מצאנו בדברי רבי רפאל מבערשיד זי"ע
ועבודת האדם בזה היא להכנע ולקבל את האמת ולא להישבר מכך ,רק תלמידו של רבי פנחס מקוריץ זי"ע (אמרי פנחס שער עבודת ה' אות ס"ח) וז"ל" :זה הכלל
להתחזק באמונה שהכאב הזה הוא סיבה מה' בכדי שיהיה כל אחיזתו רק שאנחנו מקלקלים והשי"ת מתקן ...ומחמת זה יכול להפטר ממרה שחורה,
בבורא ולא בעצמו ,ומכיון שזה נגד טבעו של האדם כי הוא נולד ביסוד הגאוה כשנופל באיזה מדה רעה ח"ו או נכשל בעברה ח"ו ,לא ידאג ביותר רק יהיה לו
ע"כ לא שייך להגיע לזה רק ע"י דיבורים וצעקות לה' לבקש ממנו שהוא יתן בטחון שהשי"ת יעזור אותו ויתקן הכל ,כי זה הכלל שאין בידינו אלא הבחירה
לו את ההכנעה והכוח להחזיק מעמד ולא להישבר.
והשאר עד גמר הדברים הכל בידו יתברך ,ומיד כשיבחר האדם בטוב הקב"ה
הנקודה השניה היא ,שאף אם אדם מנסה להתחזק באמונה כנ"ל עוזר לו בלי שיעור ...ע"כ יש לדעת שאנו מקלקלין והשי"ת מתקן ,אנו
ולהסכים עם האמת שהוא אפסי וכו' היצר מכניס לו מחשבות שהוא מנותק מקלקלים בצורה מכוערת אבל הקב"ה מתקן מה טוב ומה נעים!" עכ"ל.
מה' מחמת גודל הפגם שלו ושתפילתו לא מתקבלת כלל וכדו'.
יוצא מדבריו חיזוק גדול לאדם שצריך שיידע שברגע שהוא מתחזק
והתשובה לכך היא כמו שביארנו באריכות שבוודאי השי"ת הוא מחיה ומתוודה לפני השי"ת ומודה בפגם שלו ומבקש רחמים ,עליו לבטוח בהשי"ת
את האדם גם בשעת החטא ואף פעם לא עוזב אותו ,ואדרבה ע"י שיתחזק שבודאי נמצא עמו ויעזור לו גם לתקן את כל הקלקולים שנגרמו ע"י.
האדם ויבטח בה' שהוא נמצא עמו בכל מקום וגם בתוך טומאתו ,עי"ז
והטעם לכך הוא משום שכל מה שנדרש מהאדם היא "הכנעה" ,וברגע
הוא זוכה להכרה עמוקה יותר בגודל רחמי הבורא שמרחם עליו למרות שהוא בא כתוצאה מהנפילה שלו להכנעה ולהודות על האמת ולהכיר
שפלותו ורק כך הוא מבין באמת שהכל זה במתנת חינם .ובענין זה הבעל ש"לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי" ,ממילא בזה הושגה המטרה
תשובה גדול מצדיק גמור כי הוא מגלה את רחמי ה' וגודל טובו במקומות ואז מרחם עליו ה' ומסובב סיבות לתקן את כל מה שקלקל.
שהצדיק לא יכול לגלות אותם (עיין פרי הארץ פר' ואתחנן).
וכמו שביאר הספורנו זי"ע בפירושו על הפסוק "כי עם ה' החסד
ועתה נבאר עוד נקודה שעל ידה היצר שובר את האדם ,והיא :שלאחר והרבה עמו פדות" (תהלים ק"ל) וז"ל" :גם אם לא תהיה ראוי לזה לגמרי עמו
שאדם נכשל ופגם ,נגרם כתוצאה מכך נזק רב וקלקולים שונים ,כגון :על ידי החסד הצריך לזכות אותך ,וגם שהוא נמנע בטבע שתוסיף קום ,הרבה
כעס נגרם מריבות ומחלוקת וסבל נפשי רב .וכמו"כ גם מבחינה רוחנית נגרם דרכים לפניו לפדותך".
אמר ר' אשר :דוד המלך אמר (תהלים קלא)' :כגמול עלי אמו כגמול
עלי נפשי' ,מדוע בחר דוד המלך להביא משל מתינוק הנמצא בחיק אמו,
הרי ניתן להביא משל מכל אחד ואחד המקבל מזון ותמיכה? אלא שיש
הבדל גדול בין תינוק למישהו אחר בין שיהיה ילד ובין שיהיה מבוגר.
שהתינוק צריך משהו ,מאכל ,שתיה ,חיתול ,שכיבה נוחה .ואולי קצת חום
מהאמא .כאשר התינוק מקבל את מה שחושבים שהוא צריך .תגובתו
היחידה של התינוק הוא בזה שמפסיק לבכות ,אך עדיין אינו מגיב כלום
כלפי הנותן( .רק הבכיה מוכיחה אם השיגה את מטרתה) הרי שהאמא
משפיעה את מסירות לבה לתינוק ולא מחמת התגובה שתקבל מהתינוק.
הטבע של הילד כשצריך משהו הוא בא בבהלה ובתקיפות אל אביו ואמו
תנו לי ...וכשאמא נותנת הילד מרגיש שבקשתו התקבלה ואכן קיבל מה
כך אמר דוד המלך ע"ה כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי ,כתינוק
שביקש .הרי שיש בתהליך זה תחושת גומלין .הילד הרגיש צורך ,הילד
ביקש מאמו (או מאביו) .האמא קלטה שהילד צריך ,האמא ממלאת הגמול עלי אמו ונהנה ממסירות לבה של האמא ובכל זאת אינו מגיב ,כך
רצון הילד ונותנת לו .והילד רואה ומרגיש שבקשתו התקבלה.
אני מבקש ממך ה' שאם אין לי את הדעת להודות לך לא תהיה
כשהילד מספיק מנומס אומר לאמא תודה .והאמא מתמלאת
בזאת סיבה להפסיק ח"ו מלתמוך בי .כי באמת איני כלום
בספוק על שבאשרותה היה לרצות את הילד בזה שנענתה
ואפילו הדעת להודות לך לא נמצאת בי ,כפי שרש"י מסביר
לבקשתו.
שם' :הנני עליך כמי שאין לו ידים ורגלים מוטל לנגדך' ,זה אני
אבל התינוק שונה במהלכו מהילד .התינוק כאשר יוצא
וכל מה שיש יותר מזה הוא מציאות הוי' בלתי לה' לבדו.
הוא לאויר העולם מתחיל הוא לבכות ,והבכיה מסמל לנו
(כתבי הרי"ל פרוש שליט"א)
הרב יחיאל יהושע ווייס הי"ו
בני ברק
לרגל היכנס בנו בבריתו של אאע"ה
בשעטומ"צ ובמזל"ט
יזכה לגדלו לתורה לחופה ולמעש"ט,
ולרוות רוב נחת ותענוג דקדושה
מכל יוצ"ח אכי"ר
פרנסה בשפע
"....ועל קול ענות חלושה במכתבם ממשא
מלך ושרים למנוע פרנסתם הקאבין לא נבהלתי
משמוע ,כי לא נתחדש לי דבר מעתה כי ראיתי גם
תמול גם שלשום גם מאז היותי במחניהם תחת
ממשלת מלכותם כי ידו כבדה הולך וחזק מאוד
והאלוקים יעננו בקול ,אבל שוש אשיש בה' והיה
ה' מבטחם לטובתם האמיתי בגשמיות ורוחניות.
(מכתב ח')
כהמשך לטור הקודם ננסה לתמצת חלק נוסף
ממכתב בעניין הפרנסה .המכתב מתאר יהודים
שפרנסתם עסקה בבתי הארחה על אם הדרך,
וכתבו לפרה"א זי"ע על צערם הגדול מהקשיים
הרבים שהממשלה מערימה עליהם .הפרה"א
זי"ע בתגובה עונה להם' ,לא נבהלתי משמוע'...
והביאור בתשובה זו הוא ,א .כי בדרך האמונה
יהודי צריך לראות ולחיות בכל רגע שהקב"ה מנהיג
לו את העסק .וא"כ אין מה להם להיבהל ,הלא
מי שמנהיג אותם עד כאן ימשיך להנהיג אותם
גם בעתיד .ב .האדם יכול גם לשמוח במצב הזה,
מכיון שהקב"ה מדבר ומתגלה אליו דרך הקושי,
[והמציאות מוכיחה שכשאדם עובר קשיים ,זה
הזמן האיכותי ביותר שאדם יכול להתקרב לה' ,כי
מלחמת שליטת הגוף היא מלחמת חורמה וכשטוב
לאדם הסכנה גדולה הרבה יותר] .יתירה מכך ,כפי
שאדם זורע באדמה ,אינו מצטער על כך שהגרעין
נרקב ,אלא אדרבה בוטח בה' שיצמיח מהריקבון
הזה תהליך והכנה לעץ חדש ופירות חדשים.
כמו"כ כשאדם עובר קושי בפרנסה ,זהו הכנה
למצב יותר טוב .אך החידוש הגדול הוא שכשם
שבמשל כל זמן שהגרעין לא נרקב באדמה לא יוכל
להצמיח מאומה .כך הוא בנמשל ,כל עוד האדם
לא יפנים את מציאות הקושי ויחיה את מציאות
הריקבון שלו ,שרק הקב"ה מחיה אותו ,והוא חייב
את העזר אלוק בכל רגע – הוא מונע מהמציאות
החדשה לבוא לפתחו .לפי"ז נגלה כי השמחה על
כך שהאדם מתקשר לה' ע"י הקושי ,גדולה בהרבה
מהשמחה של עצם הישועה הגשמית בפרנסה.
בסיום המכתב" :עתה אתם ברוכי ה' עת לעשות
לה' שאם לא עכשיו בשעת הניסיון אימתי ,שהרי
הניסיון להכי הוא בא לנסותם להטיבם באחרית
שלום" .כלומר ,על אף שהורגלנו תמיד להתפלל
שה' יעזור ויהיה טוב יותר בעתיד ,אל לנו לפספס
את הרגע הנתון של הניסיון שבו הקב"ה רוצה
שנתחזק במחשבות אמונה על אף שזה קשה
מאוד .משום שעלינו לדעת שרגע זה יעבור בסופו
של דבר ,אך השאלה כיצד הוא יעבור ,ואם יתן
האדם מחשבה של אמונה הרי שהצליח 'לתפוס'
את ההזדמנות ולחזק את ידיו אמונה בהתקרבות
לבורא יתברך.
נקודה זו מתחדדת היטב עפ"י ווארט נפלא
מאדמו"ר זצוק"ל" :כי יד על כס י-ה מלחמה לה'
בעמלק מדור דור" דורשים חז"ל כי אין הכסא שלם
עד ששמו של הקב"ה יהיה שלם .ורמז לכך" ,כי בחר
ה' ביעקב או"ה למושב לו" ,מילת 'אוה' מורכבת
מהאות א' של כס-א והאותיות ו"ה משלימות את
השם הוי"ה .מבאר הרבי זי"ע הלא אנו מכוונים
בשם הוי"ה 'אדון הכל היה הוה ויהיה' .אם נשים
לב ,נבחין שמאותיות השם י-ה ניתן להרכיב רק
את המילים היה ויהיה כלומר עבר ועתיד ,ואילו הוה
ניתן להרכיב רק מו-ה .השלמת הכסא ע"י השלמת
שם השם היא ע"י עבודת האדם לראות את הקב"ה
בעבר בהוה ובעתיד .אולם היצה"ר 'גונב' לאדם את
ההוה ע"י מחשבות ייאוש מהעבר והעתיד כגון:
ראה איך נפלת אתמול ...וכיצד תסתדר מחר ,וכך
האדם נופל ברשת ומאבד את המומנט הכי חשוב
– את רגע ההוה! אם נשכיל להתחבר לרגע ההוה,
רגע אחד בלבד בו נתעמק במחשבות של אמונה
והודיה לה' על כל החסד שעושה עימנו ,נגלה כי
רגע אחד כזה ועוד אחד בונים דורות שלמים של
תיקון העבר ובניית העתיד.
(נכתב ע"י ר' נפתלי בינג)
...אבל עכ"פ מבואר שבנ"י מאירין ,ואין
הקושיא איך יכולין להאיר כי כן רצונו ית' שבני
ישראל יוסיפו אור במעשיהם הטובים ,רק
שצריכין לידע שאין האור על ידי כח עצמות
שלהם ,רק ע"י שכן צוה השי"ת.
[תרל"א ד"ה במדרש]
...וכן אמר על חודש אדר שהוא התחזקות
ע"י שיודעין שהכל ממנו ית' ,כמ"ש רז"ל הרוצה
שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנאמר אדיר
במרום ה' ,הפי' ג"כ שידע שהכל מכחו ית' וזהו
הקיום והחיזוק.
[שם]
ע"י רישות ודלות שיודעין שהכל רק מהשי"ת,
עי"ז נדבקין בראשית שהוא שורש החיות
מהשי"ת.
[תרל"ב ד"ה במדרש]
...אכן בודאי נדיבות הראשון שבישראל הי'
בלי שמרים שאמרו נעשה ונשמע ,וע"י שנתנו כח
הראשון להשי"ת כראוי ,זכו שאף שקלקלו אח"כ,
מ"מ יוכלו להתברר מתוך הפסולת ...אבל להעלות
נחת רוח להשי"ת הוא ע"י הבירור מהשמרים...
[תרל"ה ד"ה במד' נמשלו]
ויקחו לי לשמי ,לא יהיה הכוונה לזכות
להשראת השכינה ג"כ ,רק לשמי ממש לעשות
רצונו ית' שזה טוב מהכל.
[תרמ"ז ד"ה עוד פי']
וכל היסורים שעוברין על בנ"י הם להוציא
השמן הנ"ל ...ועכ"פ צריכין לראות שבכח
היסורים יתברר אותו השמן ...שלא יהיו ח"ו
היסורין והגלות לחנם...
[תרנ"א ד"ה במד' זית רענן]
למען אלמד חוקיך
חוץ מיחידי סגולה ,כמו רבי אלעזר את הכאב עם קרבת הבורא.
ברשב"י ,שקרא לכאבים "בואו אחי",
ר' אשר דבר על הכאב ,כסיבה מאת
מי מחפש כאבים? לא הם ולא שכרם .ה' להתעורר ולהתחבר לצער שכינה .כך
ובאמת אין כאבים באים בבחירתו של הוא כתב לאדם שייסוריו ,שאין לו ילדים,
אדם .ואין אדם מבקש כאבים.
שגם לשכינה יש כאבים על בניה שעזבוה.
הכאב ,בכלל ,הוא דרך התרעה של
הגוף ,למח ,יש בעיה במערכת .אלא
שהנטייה היא ,לסלק את הכאב ,מבלי
לטפל בבעיה ,שהסבה אותו .עד כאן
במימד הפיסי של האדם .גם במימד
הנפשי ,רוחני ,יש כאבים והם קשים יותר.
הם מתריעים על בעיה ברובד הרוחני של
האדם .הכאב בא לעורר אדם על תיקון
מידותיו.
ר' אשר כותב באחד ממכתביו,
שהכאב קשור במחשבה ...יש אנשים
שדאגת הפרנסה מטרידה אותם ללא
הרף .לעומתם יש כאלו ,שפרנסתם בשפל
המדרגה ,אך אין בזה כדי להכאיבם כ"כ.
מזה רואים שהכאב הנמצא במחשבה אינו
נעוץ דווקא בסיבת עובדת מציאות החיים,
אלא מקור הכאב והדאגה בנפש.
יהודים שהיו כלואים במחנות
ההשמדה ,סבלו השפלות וכאבים שקשה
לתאר .אותם יהודים שראו תכלית בחייהם
שרדו כאבים אלו .יתרה מזו ,יהודי שספג
מלקות על ניסיון לעזור לחברו קיבל
אותן בשמחה ,כי הייתה להן תכלית .מה
ששובר אדם יותר מן הכאב ,היא ההרגשה
שאין לכאב תכלית .הוא מפרש את הכאב
כהתעללות מגבוה ,ועל כן לבו טעון
התמרמרות כלפי שמיא.
ר' אשר מדבר על תכלית נוספת
של הכאב .הוא מתייחס לכאב ,כסיבה
להתקשרות עם הקב"ה ,דרך מצב
החידלון .הרב גדליה סגל סיפר שר' אשר
דיבר על זעקה אל השי"ת ללא פניות,
בביטול גמור .אמר לו אברך :כאשר כואב,
צועקים .מה צריך עוד? אמר לו ר' אשר ,זה
לא נקרא שאתה זועק ,הייאוש שלך זועק
ולא שהכאב גרם לך להיות מקושר עם
הבורא ,כמו שאמר דוד המלך "טוב לי כי
עוניתי למען אלמד חוקיך" .ר' אשר דיבר
על זעקה ממעמקי הכאב ,שם מבין אדם
שאין לו ישועה ,אלא מן השי"ת.
כך מסביר ר' אשר את ייסורי רבי
עקיבא ,כאשר סרקו את בשרו במסרקות
של ברזל .הוא חיכה לרגע זה (כל ימי
הייתי מצטער) ,שיהיה במצב חוסר אונים
מוחלט (לא מתוך מסכנות) ,שבו אין לו
אחיזה ,אלא לצעוק אל בוראו .בצעקה זו
הוא הכריח את הקדושה להחיות אותו ,על
כל מסרקה ומסרקה .ר' אשר אמר שרבי
עקיבא היה כה מקושר עם הבורא ברגעים
אלו ,עד שלא חש בכלל כאבים .אדם חש
כאבים מפני שהוא מיואש ואיננו מקשר
את הקשר של כאב למחשבה ,אפשר
לראות בהתנהגותם של גדולי ישראל,
שבבחירתם ,הסכימו לחוות כאבי תופת.
רבי ישראל טאוב ממודז'יץ עבר ניתוח
כריתת רגליים בגלל מחלת הסכרת ,ללא
הרדמה .כאשר במהלך הניתוח הוא
התרכז בהלחנת הפיוט 'אלה אזכרה' .כך
גם חיבר רבי אמנון ממגנצא ,מתוך כאביו,
את הפיוט 'ונתנה תוקף'.
הכאב מהווה גם גורם ממקד .יש
שהקב"ה מביא על אדם ,כאב ,שיסיח
דעתו מדאגות טפלות ,למען יתמקד בעיקר.
כאב איננו בא על אדם בבחירתו ,אולם
יש לו בחירה כיצד יקבל אותו .כאשר אדם
מתמרמר על כאביו ,מה הוא משיג? טענות
כלפי שמיא ומצבו איננו משתפר .אפשר
לקבל את הכאב כסיבה לחשבון נפש ,תוך
חיפוש האמת בעצמי ,בלי להאשים את
הזולת .אז מתגלה הכאב כמדריך בתיקון
הנפש .כאשר כואב ,ואדם שואל את עצמו,
איך אני מחזיק מעמד בכאב כזה? כאן הוא
מוצא את הבורא.
ר' אשר התייחס לכאב כתיקון ולא
כעונש .עונש נתפש כגורם מרחק ,לא כן
תיקון ,אותיות תינוק – חיבור אל אמא.
עוד מדבריו באותו עניין :
...בתוך כאביך אל תקשיב למחשבת
היאוש ,בכח רצונך תוכל לה.
...מתוך כאביו מבחין אדם שיש סיבה
לכל חייו והרפתקאותיו ,עד שבא לבחינת
'חוצפא כלפי שמיא מהניא'.
...ה' מסתתר בתוך הכאב כדי לעורר לשוב
אצלו – בחינת "טוב לי כי עוניתי למען
אלמד חוקיך".
...סיבת קיומנו נעלמת מעינינו ,היא
מתגלה רק ע"י כאב עמוק.
....הדמיון הוא שונאו של האדם .הוא שוכן
בקרבו ומביא לו כאבים עמוקים עד
שאול .כאשר אדם ניצב במלחמתו
נגד אויב זה הנמצא בקרבו ,וחושב
מהיכן קיומי ועמידתי במערכה זו,
מכאן מתחיל אדם להרגיש שיש מישהו
שמחזיק אותו ונותן לו קיום ע"י סיבותיו.
אז מרגיש אדם שיש לו אב טוב ורחום
הנמצא איתו תמיד ואיננו עוזבו" :גם כי
אלך בגיא צלמוות אתה עמדי".
...עזוב את דמיונותיך והמלט על נפשך אל
בוראך .אל תאשים ,כי בדרך כלל מתבררת
ההאשמה כאשמת שווא.
...אם נגרם כאב ע"י הזולת ,הרי זה אות
קריאה מלמעלה להתעוררות על מעשיו.
אבות העם היהודי המייצגים את יסודו ,לא מתוארים לנו כאנשים
גדולים שעשו ניסים ,גדולתם נובעת מהכרתם בחוסר ערכם ובשפלותם,
דרכם גילו כי קיומם תלוי בבורא .אברהם שהביא את העולם להכרה בקיומו
של ה' ,אמר על עצמו" :אנכי עפר ואפר" .משה רבינו אמר על עצמו ועל
אהרן אחיו" :ונחנו מה" .דוד המלך לא אמר שהוא טהור וקדוש אלא:
"ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם"(ראה מסכת חולין פ"ט).
בפרשתינו (פרק כ"ז פסוק כ') כתב בעל הטורים :לא הזכיר משה בזה
הסדר וכו' ,הטעם משום שאמר "מחני נא מספרך אשר כתבת" ,וקללת
חכם אפילו על תנאי באה ,ונתקיים בזה .ויש להבין למה דווקא בפרשת
תצוה יש את העניין שלא נזכר שמו של משה רבנו.
והנה במדרש רבה (פרשה ל"ז ,ד') כתוב :כשאמר הקב"ה למשה ואתה
הקרב אליך וכו' הרע לו .אמר לו :תורה היתה לי ונתתיה לך שאילולי היא
איבדתי את עולמי .משל לחכם שנטל קרובתו ועשתה עמו עשר שנים ולא
ילדה .אמר לה בקשי לי אשה ,אמר לה יכול אני ליטול חוץ מרשותך אלא
שהייתי מבקש ענותנותך .כך אמר הקב"ה למשה יכול הייתי לעשות לאחיך
כהן גדול חוץ מדעתך ,אלא שהייתי מבקש שתהא גדול עליו .ותמוה למה
הרע למשה וכי קינא באהרן ולא רצה לקבל מה שהקב"ה עושה ח"ו.
ובשפת אמת בפרשתנו (תרנ"ג) שהיה מוכן משה רבנו להיות כהן גדול ואז
היתה הכהונה במדרגה גבוהה .אבל בגלל חטא העגל נהיה אהרן כהן
גדול .ולכן כתוב" :הקרב אליך" שזה בחינת בעל תשובה וזה במדרגה יותר
קטנה ,ולכן הרע למשה על כך.
ויש להבין דברי המדרש שאמר לו הקב"ה ,תורה נתתי לך ,שזה
נראה כאילו ניחם אותו שאמנם אינך כהן גדול אבל אתה קבלת את
התורה .גם צריך להבין לשון המדרש .שבמשל אמר 'אלא שהייתי מבקש
ענותנותך' ,ובנמשל אמר למשה 'שהייתי מבקש שתהיה גדול עליו' ולא
מובן כי לכאורה זה סותר.
ולכן אפשר לומר ,שכדי שיהיה אהרן כהן גדול ושליח של כל עם
ישראל לכפר עליהם ,היה צריך שכולם יתבטלו אליו .והנה משה רבינו
אמר "מחני נא" כי הוא טען אני חטאתי כי אני השורש של כלל ישראל
ואם הם חטאו הרי השורש והמקור נמצא בי ,ולכן אמר מחני נא .וכשאמר
לו הקב"ה לקחת את אהרן ,הרע לו ,וכמו שמבאר השפת אמת שהרע
לו שתהיה כהונה גדולה במדרגה קטנה .אבל משה רבנו כשראה שהרע
לו ,הוא ראה את הפגם שלו וחשב שהרע לו כי הוא מקנא באהרן ,ולכן
הקב"ה אמר לו נתתי לך את התורה ,וכל מטרת התורה היא כדי להגיע
לשפלות ,ולכן אם אתה מכיר את שפלותך זה תכלית כל התורה ,וע"י
הביטול הזה משך משה רבנו את כל ישראל אחריו לביטול .וזה נרמז
בפסוק "ואתה תצוה את בני ישראל" .והנה 'בני ישראל' בגימטריה תר"ג
ועם האותיות ושתי המלים זה תרי"ג כלומר "ואתה" כשאתה בביטול ולא
נזכר שמך ,כי אתה רואה שכולך חסרון" ,תצוה את בני ישראל"' .תצוה'
לשון צוותא שתתחבר אל בני ישראל בכח התורה שהיא תרי"ג מצוות,
שכל מטרתן להגיע לשפלות האמיתי .ועל ידי זה יכל אהרן להיות כהן
גדול .וזה הכוונה מה שכתב במדרש שתהיה גדול עליו ,שדווקא ע"י
הענווה אז אתה יכול להביא שהוא יהיה כהן גדול וממילא אתה
גדול עליו ,כי אתה המשפיע.
וע"י שמצא את החסרון שלו בעניין כהונת אהרן הרי זה
נחשב כמו שבטל במציאות ,ולכן מובן מדוע לא הוזכר שמו
דווקא בפרשתינו.
[email protected]
נר הלילה 8
לפני כמה שנים נקראתי להרצות
לפני חוג בית ביישוב חילוני.
אסביר את הרקע לסיפור,
אני מרצה ידוע ומבוקש (מטעמים
השמורים עמי איני רוצה לחשוף
כרגע את פרטי) ומכיוון שהקב"ה
חנן אותי ביכולת הבעה גבוהה ולשון
לימודים וב"ה הוא גם העניק לי חן
בעיני הבריות ,קוראים לי ללא הרף
להרצות ,בעיקר לפני בעלי תשובה
או חילוניים שמבקשים לשמוע
מושגים ביהדות.
בדרך כלל אני לא מסרב
לבקשות כאלה ,הן משום שאני
רואה פירות בעמלי והן משום שזו
פרנסה שלי .אלא מאי ,באותו לילה
שבו התבקשתי להרצות חל להיות
ליל 'זאת חנוכה' ובליל זאת חנוכה
עשיתי לי קביעות כחוק בל יעבור
לנסוע אל כ"ק האדמו"ר מסדיגורה
זצ"ל רבי אברהם יעקב פרידמן
שנפטר לפני כמה שנים .אינני חסיד
סדיגורה כלל ואני קרוב ברוחי יותר
לחצרות חסידיות מפורסמות,
ובבית שלנו שמו של מורנו ר' אשר
הוזכר כל יום ,אבי שיחי' היה מקורב
אליו לפני כיובל שנים והוא חינך
אותנו על ברכי סיפורי הוד מר' אשר
זיע"א שבו ראה ענק שבענקים .אבל
לפני כעשור שנים או מעט יותר
התקרבתי והערצתי עד מאד את
האדמו"ר מסדיגורה זצ"ל שהיה
כידוע ליודעים אחד מענקי הדור
בהסתרה ,ואת כל גדולתו בקדושה
וטהרה ,בידיעת התורה בנגלה
ובנסתר ובמדרגותיו הנעלות הצליח
להסתיר מתחת למסווה של הנהגה
פשטנית למדי.
מדי שנה בליל 'זאת חנוכה' נהגתי
כאמור לנסוע אל בית מדרשו וגם
באותה שנה רציתי לנסוע אליו כדי
לשאוב דלק לעבודתי בקירוב לבבות.
כאשר בדקתי ביומן וגיליתי
שההרצאה המתוכננת חלה בליל
זאת חנוכה הבעתי התנגדות,
והסברתי לממונים עלי שאינני יכול.
השהיה בחצר החסידית בלילה הזה
היא המזון הרוחני שלי ,וכדי שאני
אוכל להאכיל אחרים עלי לאכול
בעצמי ...אבל כל ההסברים לא
התקבלו .הסבירו לי שההרצאה כבר
נקבעה ואין מרצה אחר במקומי
ואם לא אבוא ,הרי שכל הנזק הרוחני
שייגרם ירבוץ על מצפוני.
כבר הבנתי ששום דבר לא
יעזור לי ובסופו של דבר אכן מצאתי
את עצמי בליל 'זאת חנוכה' נוסע
לכיוון צפון הארץ כאשר לבי בוכה
בקרבי ורוחי נפולה .שחזרתי
בזיכרוני איך נראה הלילה הזה
בחצר הרבי וכיצד נראה הלילה
הזה בכלל בכל חצרות האדמו"רים
מכל השושלות והרגשתי איך רוחי
נופלת בקרבי .בתי המדרש מוארים
באור הנרות ובאור יקרות .דברי
תורה נשמעים ברמה .שירי קודש
מפי אלפי חסידים ורק אני צריך
להיות בתוך סלון קטן עם 20אנשים
חילוניים שלא יודעים שמץ של
יהדות .זה ממש הילך עלי דיכאון
ונסך בי רוח נכאים .חשבתי ללא הרף
כי אני משול לאותו נהג שנוסע נגד
התנועה ,כל המכוניות נוסעות לצד
אחד ורק הוא נוסע להיפך .למה לא
יכולתי להתנגד יותר חזק? ייסרתי
את עצמי.
אולם בשלב זה נזכרתי כי מה
שבתוך תוכו של האדם מקרין אלי
חוץ .וכי אם אבוא בהלך רוח קודר
כזה אל ההרצאה ,אזי האנשים שם
לא ירגישו בנוח ,ומה הם אשמים.
שלא לדבר כי הסיכויים לקרב מישהו
והנה ,המכונית נכנסת לרחוב
ליהדות במצב רוח כזה ,קלוש ביותר .הסופי וגולשת לה אל הבית .אני
מציץ מתוך החלון ורואה את
בשלב זה מצאתי את עצמי
הכתובת "נר הלילה ."8
מדבר אל הרבש"ע מעומק הלב,
באותו רגע כאילו פצצה
תוך כדי נהיגה :אנא רבש"ע ,אני
מאמין באמונה שלמה שאתה עומד התפוצצה במוחי ,ביקשת סימן -
מאחורי כל דבר שמתרחש בעולם ,קיבלת סימן! נר הלילה .8הלילה
מדליקים את הנר השמיני של
ואם אני נוסע כעת לחוג בית באותו
חנוכה .ובכן ,החברים שלך יעמדו
יישוב ,אתה בעצמך שלחת אותי,
על הפרנצ'ס וישירו וירקדו ואתה
אבל אנא ,אני אדם קטן ,אני מבקש
תעשה את שליחותך כאן.
במטותא ,תן לי סימן שאני עושה את
אז עוד לא ידעתי שיש פרח
הדבר הנכון ,שאני לא סתם מבזבז
את הלילה בקרב אנשים מרוחקים מפורסם בשם "נר הלילה" ועל שמו
במקום להיות מוצף אורה וקדושה ,נקרא הרחוב .על כך שמעתי מאוחר
יותר מפי משתתפי החוג .אבל
כך התפללתי והמשכתי בדרכי.
ראיתי בכך מענה לבקשתי הסמויה
הגעתי אל היישוב שבו מעולם לקבל סימן כלשהו שאני אכן עושה
לא דרכתי ,וחושבני שמעטים שומרי עבודת קודש בשהותי כאן הלילה,
תורה ומצוות שביקרו בו .כמוסכם ,ולא מחמיץ את הלילה הנשגב של
חיכה לי אחד ממשתפי החוג בכניסה זאת חנוכה שעליו מדברים כ"כ
ליישוב והוא הדריך אותי כיצד לנסוע הרבה בספה"ק.
כדי להגיע אל היעד.
נכנסתי אל החוג במצב רוח
מרומם יותר .אכן כפי שנאמר לי
מראש חיכו לי כעשרים אנשים
שלא היה להם שמץ של מושג
ביהדות ואני השתדלתי לפתוח להם
פתח כחודו של מחט.
המחשבה הנכונה
אמר ר' יהודה פרוש בשם רבי אשר :הפי' בפסוק "רבות מחשבות
בלב איש ועצת ה' היא תקום" ,שלאדם ישנם מחשבות רבות וביניהם
יש גם את המחשבה הנכונה ,אך היות והאדם חי עם עצמו ועם הנטיות
הטבעיות שבו ,הוא משוחד ,ולכן אינו יכול להבחין מהי המחשבה
האמיתית ,אולם אם האדם מתנתק ולא הולך אחרי הנטיות הטבעיות
שלו ,אז הוא יכול למצוא את ה"עצת ה'" שהיא הנכונה מתוך בליל
המחשבות שלו.
הדריכני באמיתך ולמדני
סיפר ר' חיים רובינפלד :שפעם שאל את ר' אשר ,אם אני רוצה
לעשות דבר מסוים ובאים לי כל מיני מניעות ,כיצד אוכל לדעת האם
המניעות הם סיבות מה' להיכנע לסיבה ולא לעשות את המעשה ,או
אולי המניעות הם בכדי שאתגבר עליהם? ענה לו ר' אשר :אי אפשר
לדעת ,רק צריך לבקש רחמים מה' שהוא יראה לי מה אני צריך לעשות.
להתפלל בפה
סיפר ר' יוסי די :פעם כשהייתי כאוב מאד נסעתי ליער להתפלל,
אך כשהגעתי אל היער לא הייתי מסוגל להוציא אף מילה מהפה,
חשבתי לעצמי ,הרי הקב"ה יודע מחשבות ,א"כ אתפלל במחשבה
וזהו ,אח"כ כשחזרתי אל העיר נכנסתי לביתו של ר' אשר ,וכשעבר
ר' אשר על ידי ,נעצר ואמר לי 'תפילה צריך להוציא בפה'!
אין מאוחר באמונה
סיפר ר' יעקב עמית :פעם הגעתי לביתו של ר' אשר בשבת בבוקר
בשעה מאוחרת ממה שהייתי רגיל לבוא תמיד ,וכשראיתי את ר'
אשר אמרתי כמתנצל ,איחרתי ,אמר לי ר' אשר' ,באמונה אף פעם לא
מאוחר'!.
פתחתי בסיפורי האישי ,כמה
היה עלי קשה לבוא לכאן וכיצד
נענתה תפילתי לקבל סימן .רציתי
להראות להם מהו כוחה של השגחה
פרטית וכיצד קרוב ה' לכל קוראיו.
הנוכחים התפעלו מאד מן
הסיפור ,עיניהם ופיותיהם נפערו,
ראיתי איך הדבר פעל עליהם כמטה
קסמים .ניצלתי את פתיחת הלבבות
והתחלתי בדברי על רקע של אוירה
נוחה ולא עוינת.
הערב הסתיים לאחר שעתיים
של הרצאה ,שאלות ותשובות
ויהדות מרוכזת עד כמה שאפשר
לדחוס בתוך ערב קצר.
לאחר שנתיים השתתפתי
באירוע מסוים של הארגון
שבמסגרתו אני מרצה ,והנה ניגשת
אלי אשה חרדית לא מוכרת ואומרת
לי "יישר כוח"" ,על מה ,אני לא מכיר
אותך בכלל" הגבתי מיידית.
"כבוד הרב" היא אומרת לי
בהתרגשות" ,אני אחת מבוגרי
"נר הלילה ,"8ואני לא היחידה
ששיניתי לחלוטין את אורח חיי
בעקבות הרצאתך וסיפורך האישי
באותו לילה ,עוד כמה ממשתתפי
החוג באותו לילה "שינו פאזה" והם
שתולים היום בחצרות בית ה' ".
אז אני שואל אתכם ,היכן
הייתי צריך להיות באותו לילה?...
(תודה לידידי היקר ,המרצה שיחי' שסיפר
לי את סיפורו האישי -אחד מתוך צרור של
סיפורים מן הסוג הזה -ממש לאחרונה)
לאחר שנתבאר שהמטרה בכל הנסיונות שיש לאדם היא שיגיע
דרכם להתקשר עם ה' ,יש להתבונן עוד במה שאנו רואים שכל חיי האדם
רצופים המה בעליות וירידות הצלחות וכשלונות מדוע זה כך ,וכן מה
נדרש מהאדם בעבודה עם עצמו.
ונקדים לבאר את יסוד האמונה הפשוטה ,והוא שכל מחשבה דיבור
מעשה של אדם בין בעניני סור מרע ובין בעשה טוב ,הכל הוא מאת
הבורא ית"ש שהוא המחייהו והוא הנותן לו את הכוח ,כמו שאומרים
בתפילה 'הוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים' .ולא רק החלק
המעשי הוא ממנו אלא אף המחשבה והרצון רק מכוחו וממנו המה ,כמו
שלימד אותנו בעל השפת אמת (ליקוטים אלול -מכתב) וז"ל :דע אהובי כי אין
שום הרהור טוב ורע בלי רצון הבורא ב"ה וב"ש ,גם מה שנופל לפעמים
הרהורי תשובה ומחשבה טובה לאדם מתת אלוקים הוא.
וכמו"כ כ' בעל הפרי הארץ (פר' שופטים) וז"ל :עיקר ושורש הכל שאין
ביכולת האדם עצמו לעשות שום מעשה וחשבון מצוות ומעש"ט
ולהדבק בדרכי ה' כי אם על ידו ...וכל מקום שהוא עומד בתוכו ית' הוא
עומד ,כי הוא מקומו של עולם סובב כל עלמין וממלא כל עלמין.
וכל עבודת האדם היא להכיר בזה ולחיות את זה בכל נשימה ונשימה
ובכל פעולה ופעולה שהכל זה ממנו ית"ש ,והוא אינו אלא כגרזן ביד
החוצב ובזה הוא דבוק בו ,וכמו שכ' השפ"א (בראשית תרל"ד) וז"ל :שנתן הש"י
כח בנבראים לפעול כל דבר ...וגם בב"ח להיות לו הבחירה לעשות
כרצונו ועכ"ז היה המכוון שידע כל פעול כי הוא ית' הנותן לו הכח אף
שעשה מעצמו הוא כגרזן ביד החוצב.
וכן הביא בס' אור לשמים בשם החוזה מלובלין (פתיחה) וז"ל :וכמו
ששמעתי מפי קדוש האדמו"ר הק' מו"ה יעקב יצחק מלובלין זצללה"ה
שהכל עושה הקב"ה ,ופי' שהבחירה היא שיודע שגם הבחירה מאת
הקב"ה .נמצא שזה כל עבודת האדם להכיר בזה שהכל מה'.
אולם טבע האדם שבזמן שאין לו נסיון ,והוא מצליח בקיום התורה
והמצוות ,באופן טבעי הוא מייחס הכל לעצמו ורואה את עצמו כמקור
של כל הטוב שיצא ממנו ,וכשעובר עליו תקופת מה שלא התנסה ולא
נפל במדותיו הרעות ,הוא נכנס מיד לגדלות עצמית ,ומרגיש את עצמו
כבעל יציבות ובעל מעלות ומדות טובות ,ושוכח לגמרי את כשלונותיו
ונפילותיו מהעבר.
ומכיון ש"תועבת ה' כל גבה לב" ,ובזה שהוא חי את עצמו כמציאות
עצמית הוא מנותק מהבורא ית' ,ע"כ מרחמים עליו מן השמים ומזמנים
לו מצב של 'נסיון' ,שאז מתעוררים צפים ועולים על פני השטח כל
היצרים והתכונות השליליות שלו ,כדי שיזכר כמה הוא אין ואפס ,ויבין
ש"לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי".
והנה אם ברגע שמתחיל הניסיון אצל האדם הוא נכנע ומודה
על האמת שהוא שלילי ,וקולט שהוא נמצא בסכנה מוחשית,
וממילא הוא כל כולו תפילה וצעקה לה' שיציל אותו וירחם
עליו ,אז הוא זוכה להנצל מהנפילה בפועל ע"י הסיבות שה'
שולח לו .כמו שאמר רבי פנחס מקוריץ (אמרי פנחס שער הענוה) וז"ל:
ולפעמים כשאדם מתגבר על יצרו ועושה דבר גדול לפני
השי"ת ויכול לבוא לידי גיאות אז מרחם עליו השי"ת ומזמין
לפניו דבר שאינו יכול לעמוד נגד יצרו ,וכמעט קט נופל ביד
יצרו עוזרו השי"ת ,וכל זה למען יבין שהכל ממנו יתברך ולא
יגבה לבו.
אמנם אם אדם לא קולט את המסר ,וכשמתעורר אצלו היצר הוא לא
מודה שהוא לא בסדר ושהוא רע ,אלא חושב שהוא צדיק וישר ,ומרמה את
עצמו לחשוב שהוא בוודאי לא יחטא ולא יהיה כ"כ שפל ,אזי הוא לא זוכה
להנצל אלא נופל ברע בפועל ממש .וכמו שביאר זאת באריכות רבי פנחס
מקוריץ (שם) וז"ל :כל מניעת עשיית איסור או אפי' בהרהור הוא רק מהשי"ת
לבד ,וכשמתעלמים מיסוד זה עלול להיראות שאנו בעצמינו חשובים
משהו ,ונעשים אצל עצמינו 'א שיינער יוד' ,ואז מסתלק ממנו עזר השי"ת,
כי "תועבת ה' כל גבה לב" ,אזי נמסר ביד יצרו .וכל זה מרחמנותו של
השי"ת ובחסדו הגדול המתמדת על הנפש שמזמן לו שייכשל באיזה ענין
כדי שיזכר שבלי עזר השי"ת הוא כלום .ואם איננו נזכר ע"י מכשול קטן,
מזמינים לו מכשול יותר חמור ,עד שנכשל באשת איש.
והנה גם לאחר שאדם נפל בניסיון במדה הרעה שלו ,אין לו להשבר
מכך אלא רק להכניע את עצמו ולהודות שזוהי מהותו שהוא שפל
ונבזה ,ואין לו שליטה על יצריו ,ויתחזק באמונה שה' עמו ,ויתוודה לפניו
ויבקש ממנו שיציל אותו ברגע הבא ,והעיקר שיתן לו את הבהירות שלא
ישכח את הסכנה שלו לרגע קט .וכמו שמסיים שם את דבריו רבי פנחס
מקוריץ וז"ל :כשמזמנים לפניו מכשול לטובתו אין לו לפחוד רק להכניע
ולהשפיל את עצמו לפניו ית"ש ולהודות ולומר לפניו :אתה ה' הכית
אותי לצורך רפואתי כדי שאזכור שפלותי ,תודה רבה לך אבא ,שאתה
מעורר אותי שלא אטבע במצולת טומאת הגאוה ,ואני מבקש ממך
שמעתה תעזרני שאתעורר מעצמי להיות נכנע ושפל רוח ...וכיון
שנעשה אצל עצמו כלום שוב יכולה השכינה לשרות אצלו ויש לו סיוע
לצאת מכל רע ,עכ"ל.
לסיכום הדברים ישנם שלושה מצבים:
מצב א' – אם אדם זוכה ועובד עם עצמו בזמן שאינו בניסיון ומצמצם
את המוח לא להסיח דעת מהמציאות האמיתית שלו שהוא חוטא
ופושע ,אין ואפס ,כמו שנגלה לפניו בעבר ע"י כשלונותיו ופגמיו ,והוא
חי בבחי' "חטאתי נגדי תמיד" ומבין שכל נקודה ונקודה שיש לו זה הכל
במתנת חינם מה' ,ואין לזה קשר לכוחו וגבורתו ,וחי בפחד מהסכנה ,אזי
הוא זוכה להנצל מהנסיונות והנפילות.
מצב ב' – כשאדם חי בשכחה ובגאוה עצמית ,מזמנים לו ניסיון
לטובתו ,ומיד כשמתעוררת המחשבה של היצר הוא רואה בזה סיבה מה'
להזכירו את מהותו ואת הסכנה שלו ,והוא קולט את המסר ונכנס עי"ז
לתפילה וזעקה לה' שיציל אותו ,עי"ז זוכה להנצל ע"י סיבות הרחמים
שה' שולח לו בד בבד עם הניסיון.
מצב ג' – כשהאדם לא זכה והוצרך ליפול בפועל ופגם במדה
הרעה שלו ,גם אז הוא צריך לא להשבר אלא לראות בזה סיבה
מה' כדי שיפנים ויקלוט כמה הוא אין ואפס וכמה הוא בסכנה
כל רגע ,ולהודות על האמת ,ולהרבות בתפילה ובתחנונים לה'
שיסלח לו ,ויזכה אותו לא לשכוח את הפגם שלו ,ולחיות בקשר
תמידי עם ה'.
הר"ר דב ברבר
הי"ו
בני ברק
לעילוי נשמת
הר"ר שמואל טכובר הי"ו
בית שמש
לרגל נישואי בנו
החתן אברהם
ני"ו
אמו האשה הצדקנית
בשעטומ"צ
ע"ה
מרת
העליה לתורה תתקיים בביהמ"ד 'יד כהן' בעלזא בי"ש
בת ר'
זצ"ל שמחת החתונה תתקיים בעזהי"ת ביום ה' הבעל"ט
באולם כתר מלכות -אשדוד
נלב"ע ט"ז שבט תשע"ו
לאה
יצחק אייזיק
ת .נ .צ .ב .ה.
יזכו לבנות בית נאמן בישראל ולראות דורות ישרים
ומבורכים עוסקים בתורה ובמצוות ,אמן.
הר"ר
ישראל מאיר קרליץ
הי"ו
ירושלים
לרגל הולדת בנו
יזכה לגדלו לתורה
לחופה ולמעש"ט.
אומנות האמונה
"הנה ידוע שעיקר האדם היא המחשבה ואל
מקום אשר תיפול המחשבה שם הוא האדם".
מכתב על 'דאגת הפרנסה' [תשובה כללית .שתי תשובות לפני מכתב כ"ג]
כלל ייסד לנו הבעש"ט הק'' ,הכל הולך אחר
המחשבה ,והיכן שמחשבתו של האדם – שם
הוא'! משל לשני אנשים ,האחד מתפלל – אך כל
הזמן הוא מתכנן את סדר יום עבודתו שלאחר
התפילה ,יוצא א"כ שכלל לא נמצא בתפילה כי
אם בדרך למקום העבודה שלו .לעומת זאת אדם
שיש לו אונס ועסוק בדברים שלפני התפילה אך
כל הזמן חושב מתי כבר יוכל להתפנות להתפלל,
הרי הוא מונח כל הזמן בתפילה ...ובדרך צחות
אמרו מדוע אדם מת צף על המים ואדם חי
שוקע? משום שאדם מת אין לו מחשבות אז אין
מה שמניע אותו ,אך אדם חי כל הזמן חושב ולכן
שוקע (במחשבות) ...א"כ אדם צריך לנצל את
המחשבות שלו לכיוונים חיוביים ,וכפי שאמרו
בליובאוויטש' :חשוב טוב יהיה טוב' .וכן באר
פעם ר' אשר זי"ע ,כי כשאדם מקבל ייסורים או
פחדים וכדו' הרי זה רק בגלל המחשבות שלו עצמו,
והאדם עצמו מביא עליו את אותם ייסורים...
כך פותח הפרי הארץ" ,היכן שמחשבתו של
האדם שם הוא ,ושם הוא שואב את חיותו"!!!
אך כאן חובה עלינו להוסיף ולהדגיש את נקודת
ההשתדלות .כי אם הכל תלוי במחשבה אזי אדם
רק יחשוב על פרנסה ולא יעשה כלום ויצפה
שמשם תבוא פרנסתו למעלה מדרך הטבע???
אך כבר ידוע המעשה שמספרים בחב"ד על אותו
חסיד שחזר מ'מאמר' של הרבי על עולם האצילות
וכלל לא יכלו לדבר עימו בענייני גשמיות ,עד שבא
אחד מנושיו וביקש שישיב לו את ההלואה .אמר לו
אותו חסיד :הלא אני כעת דבק ברעיונות של עולם
האצילות ואיך אתה מעז להפריע לי בדברים של
מה בכך? אך לאחר כמה טלטלות עזות הבין אותו
חסיד כי עדיין הוא בעולם העשיה...
"וכתיב גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה
הענין הוא שלא יבטח האדם על הסיבה כמאמר
חז"ל אין העשירות מן האומנות ואינו מוטל על
האדם כי אם לעסוק באיזו סיבה שתהיה על דרך
מבוא הברכה על המעשה ,אבל פרטות הסיבה
אינו צריך שיתן כל מחשבתו לדקדק בה מאוד
וזהו והוא יעשה הוא ית' יוציא מכח אל הפועל
המבוקש .כי דקדוקי עניות הוא כידוע שהפרט
נקרא דין והכלל נקרא רחמים .והכל הולך
אחר החושב"...
מיסד כאן הפרה"א יסוד גדול בכל תחומי
החיים ,מכיון שאדם נמצא בעולם העשיה,
צריך הוא לעשות בפועל השתדלות בכל ענייניו,
אם בפרנסה ואם בשתדלנות זו או אחרת בכל
התחומים .אך ההשתדלות היא על דרך העשיה
בלבד ,ולא מחייב שמשם תגיע פרנסתו או
רפואתו ,כי אם שיבטח בהנהגת ה' שיוביל אותו
למקום הנכון .כלומר חלק העשיה הוא חלק נפרד
מחלק ההצלחה והישועה .ודווקא מי שחושב על
דרך מסוימת הוא מצמצם את הצלחתו בענין
שצריך ,וזה נקרא 'דקדוקי עניות' .משא"כ מי
שעושה השתדלות מכסימלית אולם בוטח בה'
שיכוון אותו למקום שצריך ,פותח לעצמו דרכי
שפע חדשים והקב"ה מראה לו בחוש הנהגה
עליונה .בענין זה קובל הפרי הארץ בהמשך על
מספר שנים בהם כתבו לו החסידים מחו"ל על
קשיי פרנסתם בעסקי הטבק במדינתם וכו' והיה
צר לו מאוד על כך ,ובשנה שלא כתבו לו כלום על
כך ידע שבשנה זו תהיה פרנסתם מובטחת .זאת
משום שאז נתנו כביכול עוד פתח לשפע ולא
חיו בדקדוקי עניות מהיכן שהם שם כעת .אלא
השתדלות לחוד ופרנסה לחוד.
(נכתב ע"י ר' נפתלי בינג)
כי כפי בטחון האדם בו ית' ,כן יש לו מובטח
באמת ...פי' כי וודאי הש"י מלא כל הארץ כבודו,
רק שיש הסתר כענין הגלות ...וכפי האמונה
שנמדד לאדם שהכל מהש"י ,כן מודדין לו
בהתגלות כפי אמונתו ...כי אם נשכח זה מאדם,
נעשה באמת חסרון בהשגחת הש"י ,שהוא ע"י
הסתר.
[תרל"א ד"ה במדרש]
שידע תמיד כי עודנו מבחוץ.
[תרל"ב ד"ה במדרש]
ושגם לקיחת האדם לקיים המצוה גם כן רק
מהשי"ת.
[תרל"ג ד"ה במדרש]
...ויקחו לי לשמי ,לא יהיה הכוונה לזכות להשראת
השכינה ג"כ ,רק לשמי ממש לעשות רצונו ית'
שזה טוב מהכל.
[תרמ"ז ד"ה עוד פי']
וזה הרמז לא ידע כי קרן כו' ,פי' מה שהאדם יודע
אינו עדיין המדרגה השלימה ,כי הוא למעלה מן
השגת האדם ,לכן מרע"ה שהשיג מדרגה העליונה
כ' בו לא ידע ,והאמת כי כל עצמו של מרע"ה
הוא הביטול כדכ' עניו מאד וזה העניוות הוא
סירסורתא של התורה.
[תרמ"ד ד"ה עוד במד']
שזה תכלית המקח של התורה לדבוק בו ית'..כי
בעל תורה כל התשוקה להתבטל למה שלמעלה
ממנו.
[תרנ"ב ד"ה במד' לקח טוב]
והענין כי מרע"ה קיבלה בלקיחה ,לקח טוב ,שהרי
נתענה מ' יום ומ' לילה ואח"כ ניתנה לו במתנה,
לזכות גם בנ"י שאין זוכין ע"י מעשיהם ,רק במתנה.
[תרס"ג ד"ה במדרש]
בכל הדברים יהיה חלק וראשית לה' ,והגם כי לנו
שנטבעין בגשמיות נקרא זה חלק ותרומה לגבוה,
אבל באמת נהפוך הוא ,כי זה החלק וניצוץ הקדוש
שבכל המעשים ,הוא העיקר והמחיה כל המעשים.
[תרס"ד ד"ה במדרש]
עבד ותינוק .משה רבנו ודוד המלך
שאל השואל :חזרתי בתשובה לפני שנים מהשגתו וממלאה אותו שמחה ,בבחינת
רבות .אני מדקדק במצוות ,אך יש דבר כגמול עלי אמו .ואז נעשה האדם צינור
שמטריד אותי .קשה לי להתחבר עם לפרסום האלוקות.
המושג עבד ה’ .המושג עבד נתפש אצלי
...יסוד התפילה הוא הכנעה ,שאין לנו
כמשהו נחות ושפל ואינני יכול להזדהות
אחיזה מעצמנו ,בחינת – כגמול עלי אמו.
עמו.
בדורנו איננו מכירים את מושג המלכות ובחינה זו מוסתרת ,כדי שנגלה אותה
וכמובן לא את מושג “עבד המלך” .עבד בכח הבחירה שנתן לנו הבורא.
המלך קרוב אל המלך ,יותר מכל שר משה רבנו ודוד המלך זכו לתואר “עבד ה"
במלכותו .לכן אדם שמעריץ את מלכו מתוך התבטלות אל בוראם .הסמל של
ורוצה את קרבתו ,חפץ להיות עבדו .משה רבנו היה “ונחנו מה” – עבד מבוטל
אדם מעריץ את מלכו ,מפני שהוא אל אדוניו .הסמל של דוד המלך ,תינוק
מאמין שמלכו אוהב אותו ומגן עליו “כגמול עלי אמו” ,תלוי באמו לחלוטין.
וחייו תלויים בו .מושג “מלך” הוא הדימוי
לבורא ב”ה ומושג “עבד” הוא הדימוי משה רבנו מייצג את דמות עבד ה’ .מתוך
למי שמבוטל אל בוראו .אלא שלמושג ענווה ושפלות “ונחנו מה” ,לית ליה מגרמי
עבד יש שני קצוות :עבדא בהפקירא ניחא כלום“ .משה עבד ה’” .ועם זאת נושא
ליה ,התגלמות ההפקרות ליצה”ר .לעומת באחריות מלאה לכל מעשיו .כך הסביר
עבד ה’ שבא מהפקרות דקדושא ,ביטול ר’ אשר את תגובתו “ :למה הרעות לעם
הרצון האישי ,לרצון ה’ .ובכל זאת בחרו הזה” ,שבגללו עם ישראל נעשה רע.
חכמים במושג “עבד” לבטא מעמד של דוד המלך עמל כל חייו לגלות את חוסר
הכנעה אל בורא עולם .אפשר לראות את האונים שלו ,מתוך מאורעות חייו.
ציר העבדות כציר מעגלי שקצותיו ,מחד ,דוד שאף להגיע לקשר בורא בבחינת
מרוחקים זה מזה כמלא הקף המעגל“ ,כגמול עלי אמו” ,מתוך בחירה ,ומהכרת
ומאידך ,כחוט השערה ביניהם .והבחירה מציאותו “ :גולמי ראו עינך” ,שלולי נפח
ביד אדם ,להיות כאן או שם .יש דוגמאות בו ה’ רוח חיים ,היה מוטל כגולם“ .ופשעי
רבות לכך ,כמו אליעזר בן דורדיה שהיה אני אדע”“ ,חטאתי נגדי תמיד” .לא מתוך
שנים רבות בעל עבירה ובשעה אחת קנה מסכנות וייאוש .מחד ,הוא חי בתכלית
קרבת ה’ ,וחיי עולם הבא ,מ'עבד לתאוותיו' השפלות “חרפת אדם ובזוי עם”“ ,ואנכי
זכה להיות 'עבד ה'’.
תולעת ולא איש” .ומאידך נשא אחריות
עבד ותינוק (גמול) ,מסמלים התבטלות .מלאה על כל מעשיו .כך הסביר ר’ אשר
עבד מבוטל אל אדוניו ,אין לו משלו ולא את תגובתו על פרץ עוזא“ ,ויחר לדוד” -
כלום“ ,כל מה שקנה עבד קנה רבו” .כיון מזה הבין דוד כי לא הוזהרו בכבוד הארון
שעבד מבוטל אל אדוניו ,הוא כלול בו .כראוי וחרה לו על עצמו (עפ”י המלבי”ם).
כך ,כאשר אדם מבוטל אל בוראו ,הוא גם דוד המלך זכה להיקרא עבד ה’:
ׁש ְחתיו”.
ׁש ֶמן ָק ְדִׁשי ְמ ַ
אתי ָּדוִד ַע ְב ִּדי ְּב ֶ
“מ ָצ ִ
מחובר אליו ,כי הוא מכיר ,שכל חיותוָ ,
ממנו ית”ש .על כן ,כנראה ,בחרו חכמים אולם מגמה יש בעבד ומגמה יש בתינוק,
ב”עבד” כסמל התבטלות אדם אל בוראו .שעשויים לקלקל את השורה .התינוק
תינוק מבטא סמל של חוסר אונים בטבע ,טבעו לגדול ולהתנתק מאמו .לכן דייק
תלות מוחלטת באמו“ ,כגמול עלי אמו דוד המלך “כגמול עלי אמו כגמול עלי
כגמול עלי נפשי” .זה הדימוי שבחר דוד נפשי” .דוד המלך ידע שעבד עשוי לפשוע
המלך ,לקשר של אדם אל בוראו .תינוק ,ולמרוד באדוניו ,כיון שלא תמיד היה עבד
גמול ,עולל ,בחינות שונות של אותו עניין והוא זוכר את ימי היותו בן חורין .לכן
:תינוק – מי שעדיין יונק .גמול – תינוק ,אמר “אני עבדך בו אמתך” .כפרש”י
שנגמל ועדיין סמוך על אמו .עולל – עלול הקדוש :אינו דומה תרבות עבד
שאמו עילתו.
הלקוח מן השוק לילוד שפחה שבבית.
ר’ אשר היה אומר“... :אם יש תינוק יודעים שבן השפחה נולד לעבדות ואיננו מכיר
שיש אמא” .מתוך חוסר אונים מגיעים מציאות אחרת ,על כן אין לו נטיות למרוד
באדוניו.
לדבקות בורא.
על משה רבנו מעיד הקב”ה שאיננו עשוי
עוד מדברי ר’ אשר באותו עניין:
...כאשר מכיר אדם שאין לו שום אחיזה למרוד באדוניו “ :בכל ביתי נאמן הוא”.
מבלעדי מציאות האמונה הפשוטה ,הוא “עבד נאמן קראת לו” כלשון מחבר
התפילה.
בבחינת תינוק בחיק אמו.
...הכרת מהות האדם – היינו אפסיותו ,משה רבנו ודוד המלך מלמדים ,שלהיות
מבררת לאדם שאין להשיג מה שלמעלה “עבד ה’” ,הוא התנאי לקשר בורא.
ע"י שהתורה נהייתה אצלו בבחינת התפילה שכל חפצו להצלחה
בתורה כדי שיוכל לעמוד במלחמתו ובמאבקו את הבשר והדם ,הרי
הוא הגיע בכך לבחינה של אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא ,ונכנס
תחת חסותו של הקב"ה ונכלל בתוכו כתינוק עלי אמו ,וע"י זה הוא
מקבל שמחה רבה ,והאהבה שלו נהפכת להיות אהבה של הבב"ה.
בפרשתנו (פרק כ"ה פסוק ט"ז) "ונתת אל הארון את העדות אשר אתן
אליך" וברש"י 'אל הארון כמו בארון' וצריך להבין אם כן מדוע לא
נאמר בארון .ובפסוק כ"א "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן
אליך" וברש"י 'לא ידעתי למה נכפל שהרי כבר נאמר ונתת אל
הארון את העדות ויש לומר שבא ללמד שבעודו ארון לבדו בלא
הכפורת יתן תחילה העדות לתוכו' .וגם זה צריך להבין ,הרי ברור
שצריך לשים את התורה בארון לפני שסוגרים אותו ע"י הכפורת.
והנה כדי לזכות לתורה צריך שני דברים:
א .צריך ללמוד תורה לשמה .ור' אשר הסביר שתורה לשמה
זה לדעת שיש נותן התורה כלומר לבטל את עצמי ,שלא אני לומד
את התורה אלא הקב"ה נותן לי את התורה.
ב .צריך האדם שיהיו לו מידות טובות כי מי שלומד תורה בלי
לתקן את מידותיו דומה למי שממלא חבית במים בלי לסתום את
החורים שבחבית שאז כל המים זורמים לריק (רבינו משה קורדבירו בהקדמה
לספר תומר דבורה).
וראה בבעל הטורים (פסוק י') וזה לשונו' :כל מידותיו (של הארון)
היו שבורות בחצאי אמות ,ללמד שכל מי שלומד תורה צריך לשבר
ולהשפיל את עצמו' .ועוד רמז שאורכו של הארון היה אמתיים
וחצי ורוחבו אמה וחצי .סה"כ היקף הארון שמונה אמות שהם 48
טפחים ,רמז למ"ח דברים שהתורה נקנית בהם (אבות פרק ו').
ואמרו חז"ל' :לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה שמתוך
שלא לשמה בא לשמה' כי כדי להגיע למידות טובות ולביטול עצמי
צריך ללמוד תורה ורק על ידי התורה אפשר להגיע לזה.
ולפי זה יבוארו הפסוקים היטב ,שהארון מרמז למידות טובות
ולוחות העדות הם התורה .ובפסוק ט"ז אומרת לנו התורה לתת
את התורה אל הארון כלומר ללמוד את התורה כדי להגיע למידות
טובות ולביטול העצמי .ובפסוק כ"ד אומרת התורה שכשתזכה
למידות הטובות תוכל לזכות לתורה בשלימות ולזה מרמז המילים
"ונתת את הכפורת על הארון" כי הכפורת זה השלימות .ולכן הדגיש
רש"י שקודם צריך לתת את הלוחות בארון כלומר להגיע ע"י לימוד
התורה למידות טובות ואז יגיע לשלמות התורה שהיא נתינת
הכפורת על הארון.
בכל פעולותינו הן בתורה ובמצוות והן בחיי היום יום
שהם לכאורה עניני חולין ,כל מגמתנו צריכה להיות להגיע
בהם לשלמות במידות טובות ואמונה בבורא עולם ,ואין
לנו אלא להרבות בתפילה לבורא עולם שיעזרנו בדרך זו
של עבודה ואמונה ,להתקרב אליו ולדבוק בו.
[email protected]
סיפור בהמשכים -פרק ב'
אתה רוצה
להיות רב?
כשנגיע ,כבר אמצא את הפקחיות והחכמות שראו כל אדם
הנוסחה ואת המילים הנכונות ,עד שורשי נפשו בסקירה אחת של
הרהר הידיד.
שבריר שניה.
הם הגיעו לבית הכנסת ביאלה
ברח' האמרכלים בדיוק כאשר ר' אשר
עלה מן הטבילה ומילא את הספל
תקציר :בקהילה בצפון הארץ במים כדי ליטול ידיו .עמדו והמתינו
שם כיהן רבי משה הלוי (שם בדוי) שייטול ידיו וינגבם באלונטית ואז
הנחשב כתלמיד חכם מופלג ורב ניגש הידיד אל ר' אשר.
פוסק היודע ספר ,כרב פופולארי
"ר' אשר ,יש כאן יהודי שרוצה
אשר הצליח מאד בתפקידו עד
לאותו יום שחור ,שבו קמה לו לדבר איתך" מצא נוסחה לא
קבוצת מתנגדים אופוזיציונית מחייבת .אני לא אמרתי כלום ולא
שהחליטה לסלק אותו מתפקידו .ביישתי את חברי .שהוא כבר יספר
אלא שבמהרה נתברר להם כי כלל בעצמו את סיפורו.
לא קל להדיח רב מכהן .החליטו
ר' משה התקרב ופסע שתי
הללו במקום לסלק את הרב -פסיעות קדימה לעבר ר' אשר בעוד
להותירו במקומו בתפקידו ולהפכו זה מנגב את ידיו ונועץ בו מבט אחד
לסרח עודף ולגלגל חמישי בעגלה ,חריף בעיני הזרקורים שלו .אותם
ע"י הבאתו של רבי שמואל ווייס עיניים כה חריפות שאי אפשר היה
לרב נוסף בקהילה אשר במהרה להסתיר מפניהם שום דבר ,עיניו
הפך את משרתו של הרב המכהן
לחלולה וריקה ללא שום תוכן
ותוקף תפקידי.
בצר לו פנה רבי משה לידידו
משכבר הימים ,וזה יעץ לו לבוא
אל רבי אשר ,רבי משה מהרהר
לעצמו מדוע לנסוע לירושלים
מה יוכל כבר ר' אשר לעזור
לי ,האם ידיח את הרב החדש
מהמקום ,או שמא ישכנע את
התושבים שבעצם הוא היה רב
טוב עד להגעתו של הרב החדש.
"תבוא ואל תשאל כל כך
הרבה שאלות" נזף בו הידיד ברוח
טובה .לאחר כמה ימים צלצל אליו
וזימן אותו לבוא לירושלים ביום
פלוני .השמועה אמרה כי לרבי
אשר צריכים לחכות הרבה זמן עד
שזוכים להיכנס ,אבל כשנכנסים
אזי הבעיות נשארות מאחור...
ביום שנקבע הגיע ר' משה
לירושלים .ידידו המתין לו ליד ביתו
של ר' אשר ברחוב דון יוסף הנשיא
בשכונת מקור ברוך בירושלים,
אבל כשבאו אל הבית אמרו להם
בחצר כי ר' אשר נמצא כעת בבית
הכנסת ביאלה ברחוב האמרכלים,
לשם היה הולך לטבול במקווה.
שמו פניהם אל בית הכנסת
השוכן לא הרחק (ליד בית המדרש
הישן של גור ברח' רלב"ח) והידיד
מהרהר כיצד להציג את בעייתו
של ר' משה בפני ר' אשר .מה בדיוק
יאמר לו" ,הביאו רב מעליו וגימדו
את קומתו ולכן הוא שרוי בדיכאון
ומאס בחייו?" זה נשמע לא טוב,
וגם יבייש את ר' משה ,אדם עדין
נפש וביישן מופלג.
ר' משה רצה לומר משהו אבל
עוד בטרם פצה פיו אמר לו ר' אשר
בנימה נוזפת בעודו מחייך חיוך קל:
"א רב ווילסטו זיין?!" ("רב אתה
רוצה להיות?!")
לדבר ,חולל מהפך גמור בנפשו .כל
אדם רואה את עצמו בעיני עצמו
בפרופורציות לא נכונות .הוא
גדול ,הוא ענק ,ואם נגעו בקצה
הזרת שלו ופגעו בכבודו הרי שרק
הקב"ה יוכל לנקום את דמו ...ר'
אשר החזיר אותו לפרופורציות
האמיתיות בשאלתו הקצרה "רב
אתה רוצה להיות?!" כאומר ,ומי
בכלל אמר לך שאתה ראוי להיות
רב? שמא אכן פלוני שהביאו אותו
ליישוב ראוי לכך הרבה יותר ממך?
מכת חשמל הכתה באותו
רגע בגופו של ר' משה וחבטה בכל
הווייתו חבטה מטלטלת .פתאום
קלט בבת אחת את התובנה שר'
בכל חושיו חש אז את
אשר ביקש לומר לו" .מי ומה אתה
בכלל שאתה רוצה להיות רב .מינו המילים שר' אשר לא אמר אבל הן
אותך פעם לרב ואתה כבר חשבת ריחפו בחלל האוויר:
את עצמך לרשכבה"ג שאין דומה לו
אתה בעל גאווה נפוח שכמוך,
ואין שני לו".
כבר שוקל לעזוב את העולם כי
באותן מילים בודדות שאמר סר חינך בעיני תושבי המקום
לו ר' אשר ,עוד בטרם הספיק כלל וכל העולם כולו אינו שווה לך .אז
לשמוע מי ומה הוא ומה ביקש בבקשה ,קח זווית ראיה שונה,
ראה את העולם מבעד למשקפיים
של נמיכות רוח ואז לא תחשוב
שמצבך כה רע ומר.
הזולת כמראה
סיפר ר' אהרן שניצר :שפעם אחת הלך הוא עם ר' אשר בשב"ק
ברחוב ,ובאמצע דרכם חלפה מכונית בכביש לידם ,ואז צעק אחד
החברים לעברה ,שבת! שבת! אמר לו ר' אשר' :מדוע אתה צועק עלי
אתה לא רואה שאני בפנים'? אתה הרי כאן? שאל אותו החבר ,אמר
לו ר' אשר :אני הרי אמור הייתי להיות ג"כ בתוך המכונית ולחלל
שבת ,ומה שאני כאן זה רק רחמים של הקב"ה ולא מצידי ,א"כ אני
בדיוק כמוהו אז אל תצעק עלי!
דין אמת
סיפר ר' מקסי גולדשטיין :שפעם אמר לו ר' אשר :האדם עולה
הוא לעולם העליון ושוקלים את כל המצוות והעבירות שלו זה כנגד
זה ,וכשרואים שיש לו כ"כ הרבה עבירות שואלים אותו ,מדוע עשית
כ"כ הרבה עבירות? והוא עונה ,מה יכולתי לעשות הקב"ה הוא זה
שברא אותי עם יצר גדול כ"כ ,וא"כ זה לא אני .אח"כ לוקחים אותו
לגן עדן ומספרים לו בדרך האם זוכר הוא כיצד פעם אחת כאשר
באה אליו כלה עניה עזר לה ,האם זוכר הוא את המקרה? ,ואז מתחיל
האדם להתפאר במעשיו ,בטח ,אני הוא זה שחיתנתי את אותה כלה
עניה ,ואני הוא זה שסיפקתי לה את כל צרכיה וכו' ,אז אומרים לו
"על המצוות אתה מתפאר ואומר שאתה עשית את זה ,מדוע א"כ על
העבירות אומר אתה שזה הקב"ה ולא אתה?!"
לא לקלקל
אמר פעם ר' אשר לאדם ,הקב"ה ברא עולם יפה ,תראה שלא
לקלקל אותו ,שאל אותו האיש ,כיצד לא מקלקלים? ענה לו ר' אשר
על ידי שלא תרצה לתקן.
הוא כבר לא היה זקוק לדבר
כלל עם ר' אשר ,כי הטיפול בהלם
שר' אשר העניק לו חדר לתוככי
פנימיות נפשו והעמידו על מקומו.
כמי שאומר' ,מי אתה בכלל שאתה
רוצה להיות רב'.
במילים ספורות אלו חולל ר'
אשר מהפך בנפשו והחזיר אותו
לממדיו הטבעיים .הבלון הנפוח
התכווץ.
"מה אומר ומה אדבר"
סיפר "הרב משה הלוי" ברבות
הימים לידיד משותף לשנינו,
ממנו שמעתי את הסיפור (אשר
טשטשתי בו כל פרט מזהה) "ר'
אשר היה בשבילי רופא הנפש
הטוב ביותר ,כאשר בין רגע
החזיר את רכבת חיי אל הפסים
לאחר שירדה מהם לחלוטין
ודהרה במדרון בדרך להתרסקות
מוחלטת .חזרתי אל הישוב שלי
ולא היה אכפת כלל מה חושבים
עלי השכנים והידידים ,חייתי את
חיי ולא קינאתי כלל באותו רב
מצליח".
וראה זה פלא.
לאחר תקופה מסוימת ,נאלץ
"הרב שמואל וייס" לעזוב את
המקום כאשר מיודענו ר' משה
הלוי מכהן עד היום כרבו הנערץ
של הישוב ,ואיש כבר אינו זוכר
כלל את האפיזודה הנשכחת של
הניסיון לדחוק את רגליו.
סיום
במאמר קודם נתבאר שהמדות שבנפש האדם בשורשם הם בקדושה ,כמו
אהבת ה' ויראת ה' וכו' ,אולם מחמת החומריות של האדם והגאוה הטבעית שבו,
המידות שבו הם בלבוש גשמי ,וע"י שאדם חי באמונה ורואה שהמדה הרעה היא
סיבה מאת ה' להתעורר להתקשר אליו ,בזה מתעלה המדה מרע לטוב.
וכמו שמתאר זאת ר' אשר באחת השיחות" :אדם הולך ברחוב ורואה את חבירו
מגיע ממולו כשהוא לבוש במעיל יפה ,מיד מתעוררת בו הקנאה למעילו .והנה
הוא רק מתקרב לעברו ואז הוא מבחין שהמעיל קרוע ,מזה הוא יכול ללמוד
כמה הוא אפסי ,ואיך שכל מחשבותיו דמיונות המה" .וכמו"כ יכול האדם ללמוד
מהנפילות שלו כשהוציא מהכח אל הפועל את המדות והתאות שלו ,כמה סבל
וכאבים נגרמו לו בעקבות זה .מכל זה צריך אדם לעשות חשבון נפש וללמוד שכל
מחשבות הטבע הם דמיון.
אמנם כשנתבונן בדבר ,נראה שיש קושי גדול לאדם לחיות עם האמונה
בשעת הניסיון ,כשמתעוררת בו מדה רעה כל שהיא ,וזה מחמת שהאדם רואה
את מציאות הטבע כמציאות ממשית ,וממילא הכאב שמתעורר לו ע"י המדה
וא"כ בכל פעם שיש לאדם ניסיון ,ע"י שנותן הכנעה ,ומוכן להודות שכל
הרעה נתפס אצלו כדבר קיים ואמיתי ,ובמוחו חולפת מחשבה" :נכון שהכל מה'
מחשבות היצר שלו הם שקר ודמיון ,ואולם היצר בוער בו ומצייר לו את הדמיון
ויש את עבודת האמונה ,אבל מה יהיה עם הבעיה שלי בשטח?!"
נקח דוגמא ממדת ה'פחד' :מתעורר לאדם פחד ממחלה רח"ל או מאוייב למציאות ,אזי מהקונפליקט והכאב הזה הוא בא לצעוק אל ה' "אבא זה אתה"
כל שהוא ,ואומרים לו" :הפחד הזה הוא סיבה מה' להדבק בו ולהתעורר לפחד תרחם עלי ותציל אותי מהמחשבות שלי ,ותתן לי בהירות לראות שהכל ממך,
ממנו ולא מהטבע" ,אזי הוא שואל אבל מה יהיה אם באמת יקרה לי כך וכך וכו' .ושאהיה דבוק רק בך.
ועפי"ז יובן שהיות וכל הניסיון שיש לאדם הוא רק סיבה מה' ואינו מציאות
או לחילופין במדת 'הכעס והנצחנות' :לאדם יש מריבה עם זולתו והוא משוכנע
שהצדק עמו ,והשני מתווכח עמו ,ואז מתעורר בו כעס ורצון להוכיח שהצדק עמו ,אמיתית ,וכל מטרת הניסיון הוא לגרום לאדם להכנע לה' ולהתדבק בו ,א"כ בוודאי
ואומרים לו" :הרצון להתווכח או לכעוס היא סיבה מה' כדי להתקשר אליו ולדעת שברגע שאדם משיג את המטרה ,ע"י שנלחם להיות קשור אל ה' במוחו לעצור
שהכל ממנו ועליך לשתוק ולהכנע" ,ואז הוא שואל אבל אם אשתוק והשני יעשה את הדמיון ,ממילא אין לטבע שום שליטה עליו ,וכמו שביאר זאת ר' אשר בשיחה
לאחד מתלמידיו עפ"י משל :כמו שאנו רואים שעיקר הפחד שיש לאדם מהנחש
כרצונו ,ועוד יחשוב שהצדק עמו ,מי יודע איזה השלכות הרסניות ייצא מכך וכו'.
הוא מהארס הממית ,וכשמוציאין ממנו את הארס אין כל פחד מהנחש ,ואם
אלא באמת בכדי להכנס וללכת בדרך האמונה ,ראשית כל עלינו לדעת את
מישהו ימשיך לפחד מהנחש נדע בבירור שהפחד הוא מחמת כוח הדמיון שבו,
יסוד הדברים ,והוא שבעצם כל מציאות הטבע בה נברא האדם הוא 'דמיון' וכמו
לפי"ז נבין שגם כשיש פחד מהנחש לפני הוצאת הארס לומדים מזה פחד ה',
שאומר ר' אשר באחת השיחות וז"ל" :האדם הוא גוף ,וגוף הוא כלה ונפסד ,אינו
והיינו שאין מה לפחד מהנחש ,והיות שכל הפחד מטרתו רק כדי ללמוד ממנו
כלום ואינו מסוגל לכלום ,ללא הבורא עולם המחיה ומנהיג אותו ...מציאות
פחד ה' ,אזי בעצם ההכרה וההתבוננות בדבר זה מוציאים את הארס מהנחש,
יש רק אחד ,האדם הוא רק דמיון של מציאות" .וכמו שפירש השפת אמת את
והנחש נשאר ללא כוח אף לא בדרך הטבע שבו .וכך הוא לגבי כל פחד שיש בטבע.
משמעות האמונה באחדות ה' (ואתחנן תרל"א) וז"ל" :ה' אחד" ,פירוש לא רק שהוא
וכן הוא הדבר בכל המדות והניסיונות ,צריך שיידע זאת האדם שכאשר הוא הולך
אלוקים אחד ,אלא שהוא ואין עוד שכל דבר הוה הוא חיותו ית' רק שנסתר.
עם אמונה ונלחם ומתפלל להגיע לקשר בורא ,אזי בזה עצמו הוא זוכה שהניסיון,
לפי"ז נמצא שכל מה שנראה לאדם בעולם הטבע כמציאות ,אין זאת אלא והגורמים לניסיון ,הכל ייעלם וירגיש בהשגחת ה' עליו שרצונו רק להטיב לנבראיו.
דמיון בלבד ,שמחמת ההסתר שהסתיר הבורא על מציאותו ,נראה בעיני האדם
ונסיים במה שאמר פעם ר' אשר לאחד מתלמידיו בעניין וויכוחים :כשאתה
שהטבע הוא מציאות נפרדת אבל באמת הכל זה אלוקותו ית' ואפס זולתו .וא"כ גם מתווכח עם השני ואתה מנסה להוכיח שהצדק עמך ,זה גורם שהשני רק יתחזק
כל הנסיונות העוברים על האדם וכל הרגשותיו ומחשבותיו הכל הוא פרי הדמיון .בעמדתו והפירוד רק ילך ויגדל ,אבל אם אתה שותק מתוך אמונה ,שזה לא הוא
ובכדי להשריש ולהפנים זאת בליבו ,צריך האדם ללמוד ממעברי וכשלונות רק ה' ,אזי ה' נותן לו מחשבה "אולי אני טועה וחברי הוא הצודק" .וכך זוכה האדם
חייו ,איך שאין ספור פעמים הוא חשב כך וכך ולבסוף התברר שהכל היה דמיון ,ש'ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עמו'.
ויקחו לי תרומה .וקשה מדוע לא כתיב ויתנו ויש לתרץ שהרי
ויקחו לי תרומה .פירש רש"י לי לשמי ,וידוע שהכסף והזהב וכל
הרכוש שהיה לבני ישראל קיבלו הם הרי במתנה מהשי"ת בביזת הים ,כשהאדם נותן צדקה זה מאד קשה לו ,ואעפ"כ הוא עושה את זה בגלל
וא"כ כשנתנו אח"כ את הכסף למשכן הם הביאו בעצם את הכסף של שיש לו איזה סיבה ,או כבוד ,או מצפון בלב ,או שכר בעולם הבא( ,בספר
השי"ת למשכנו ,ולכן כתוב ויקחו לי תרומה ,פירוש תרומה שלי ,שהרי פרי הארץ מובא שגם אם אדם לומד או עושה מצוה בגלל שכר עולם הבא ,נקרא זה
השי"ת נתן להם את זה.
ג"כ שלא לשמה).
וא"כ מה רצה השי"ת מהמעשה הזה שנתן ליהודים כסף והם ינתנו
א"כ יוצא שכל מה שהאדם נותן את הצדקה זה בגלל שהוא רוצה לקחת
לו בחזרה ,אלא שעיקר רצון השי"ת שבני ישראל יתנו את לבם ,וזה כוונת
משהו אחר במקום זה כגון כבוד וכדו' ,ואם הוא מודה בשעה זו
רש"י לי לשמי ,שהעיקר הוא שבני ישראל ירצו לתת ,אבל הנתינה
עצמה היא של השי"ת ,משום שהרי השי"ת נותן לבני ישראל
על האמת מגלה הוא ע"י זה שבעצם הוא לא רוצה לתת ,ורק
את הכסף לתת.
השי"ת הוא זה ששלח לו סיבה לתת ,וא"כ יוצא שהשי"ת הוא
וכן עד היום הזה כל פעולה שהאדם עושה הרי זה
הנותן ,ואז הנתינה נעשית לשמה פי' שיודע וחי שהשי"ת
מכוחות שהשי"ת נותן לו ,בין בממונו אם יש לו כסף ,או
הוא בעצם הנותן .וזה פירוש הפסוק "ויקחו" שכשאדם זוכה
שכעושה חסד בגופו ,הרי זה ג"כ כח של השי"ת ,שהרי לולא
להודות על האמת שהוא באמת רק לוקח ,ומה שנותן זהו רק
הכח שהיה לו בגופו לא היה ביכולתו בגופו לעזור לעזור לזולת.
סיבה מאת השי"ת ,א"כ יוצא שנותן "לי" לשמי.
וא"כ כל הבחירה של האדם זה רק שיבחר בלבו לתת ,ואז ה' נותן
לו כח בגופו ונותן לו ממון לעזור.
(הרב שלמה מן זצ"ל)
לכבוד
ז' אדר
הילולת
משה
רעיא
מהימנא
לזכות החתן והכלה
דוד בן שרה יוכבד
ליבא בת פייגא
שיבנו בית נאמן בישראל על אדני
התורה והיראה בדרך האמונה וההכנעה
ישראל דוד
בן
ציפורה טובה
לזיווג הגון בקרוב
ולברכה והצלחה בכל
מעשה ידיו .אמן
© Copyright 2024