‫ת מהשטח‬
‫תמונו‬
‫תמונות‬
‫נוער ישראל‬
‫לום לעם ל‬
‫מפעילות ש‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪732‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫קרית היובל‬
‫קרית מנחם‬
‫המצלמה שלנו קפצה לביקור בסניפי 'שלום לעם' בקרית יובל‬
‫ובקרית מנחם‪ .‬נהנינו מכל רגע!‬
‫סניף שלום לעם בקרית יובל | פועל בימי ב'‪ ,‬ד' ‪20:00-22:00 -‬‬
‫בבית הכנסת 'בית אבי' רח' בורוכוב ‪63‬‬
‫בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים‪052-7626819 :‬‬
‫סניף שלום לעם בקרית מנחם | פועל בימי א'‪ ,‬ג' ‪20:00 - 22:00 -‬‬
‫בבית הכנסת 'זכור לאברהם' רח' קולומביה ‪7‬‬
‫בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים‪052-7626819 :‬‬
‫העלון מוקדש לזכרו של הנער נתנאל טרזה ז"ל‪ ,‬תלמיד מדרשת "שלום לעם" בקרית יובל‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫חה להצלחה ם‬
‫נוס במדור מבט לח י‬
‫פרשת שלח י"ט סיוון תשע"ו ‪ 25‬ביוני ‪2016‬‬
‫שבת פרשת שלח‪ ,‬י"ט בסיון תשע"ו‪,‬‬
‫‪ - 25/6/16‬שר האוצר היהודי‬
‫היום חל יום פטירתו של השר המפורסם‬
‫דון יצחק אברבנאל‪ ,‬שחי בתקופת גירוש‬
‫ספרד והנהיג את מאות אלפי הגולים‬
‫בזמן הגירוש‪ .‬הוא היה צאצא למשפחה‬
‫מיוחסת מצאצאי דוד המלך‪ ,‬שהגיעה‬
‫לספרד לאחר חורבן בית המקדש הראשון‪,‬‬
‫ושימש כשר האוצר של ממלכת ספרד‪.‬‬
‫בעולם התפרסם פירושו על התנ"ך‪ ,‬וכן‬
‫שאר חיבוריו‪ ,‬ובהם ספר על שלושה‬
‫עשר עיקרי האמונה שסידר הרמב"ם‪.‬‬
‫בתקופה שלפני גירוש ספרד‪ ,‬הוא ניסה‬
‫בכל כוחו למנוע את הגירוש‪ ,‬אולם לאחר‬
‫שמאמציו עלו בתוהו‪ ,‬נטל ללא היסוס‬
‫את מקל הנדודים‪ ,‬ויצא בראש הגולים אל‬
‫מחוץ לספרד והגיע לאיטליה‪ .‬גם שם הוא‬
‫התמנה לשר האוצר‪ ,‬אך לאחר תקופה‬
‫קצרה נאלץ לעזוב את תפקידו‪ ,‬וכל רכושו הוחרם‪ .‬למרות כל תלאותיו המשיך‬
‫להגות בתורה‪ ,‬ואפילו בתקופת מנוסתו חיבר ספר בשם זבח פסח על ההגדה‬
‫של פסח‪ .‬גם לאחר פטירתו לא זכה למנוחה‪ ,‬והמצבה שעל קברו בעיר פדובה‬
‫שבאיטליה‪ ,‬נהרסה בידי פורעים‪.‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬כ' בסיון תשע"ו‪' - 26/6/16 ,‬מי שבירך'‬
‫יום כ' בסיון נחשב ליום אבל ובו אירעו מספר מאורעות מעציבים בתולדות‬
‫עם ישראל‪ .‬ביום זה תם חודש הימים שבהם אכלו המתאווים במדבר את‬
‫הבשר בקברות התאווה ונענשו על‪-‬כך‪ .‬בתקופת מסעי הצלב‪ ,‬נערכו ביום‬
‫זה פרעות קשות נגד יהודי אשכנז‪ ,‬ולזכרן נקבעו קינות וסליחות‪ .‬בפרעות‬
‫המפורסמות שבשנות ת"ח‪-‬ות"ט‪ ,‬בהן נרצחו מאות אלפי יהודים בידי‬
‫הקוזקים הארורים‪ ,‬היה זה יום קשה מאוד ליהודי אוקראינה‪ ,‬ומאז נקבע יום‬
‫זה ליום צום ומספד‪ ,‬שכן יום זה לא חל אף פעם בשבת‪ .‬התוספות יום‪-‬טוב‪,‬‬
‫שחי בימים ההם‪ ,‬חיבר תפילת "מי שבירך" שנאמרת מדי שבת קודש בבתי‬
‫כנסת רבים‪ ,‬כדי לברך את מי ששומר פיו ולשונו שלא לדבר בעת התפילה‬
‫ובעת קריאת התורה‪ ,‬ובזכות השתיקה בשעת התפילה נינצל מכל פגע‪.‬‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫יום שני‪ ,‬כ"א בסיון תשע"ו‪ - 27/6/16 ,‬מי האיש החפץ חיים‬
‫בכ"א בסיון שנת ב' אלפים תמ"ח‪ ,‬נסעו בני ישראל במדבר לחצרות‪ ,‬ושם אירע‬
‫הסיפור של מרים ואהרן שדיברו על משה רבנו‪ ,‬ומרים הוסגרה לשבעה ימים‬
‫עד שנרפאה מצרעתה‪ ,‬וכל העם המתין לה עד שתירפא‪ ,‬כשכר על שהמתינה‬
‫למשה רבנו בשעה שהניחה אותו ביאור‪ .‬ומן הראוי להתחזק ביום זה בעניין‬
‫שמירת הלשון והחשיבות של הימנעות מלשון הרע ורכילות‪.‬‬
‫יום שלישי‪ ,‬כ"ב בסיון תשע"ו‪ - 28/6/16 ,‬אסון הבונים‬
‫בכ"ב בסיון תשמ"ה‪ ,‬אירע 'אסון הבונים' המפורסם‪ ,‬בו התנגשה רכבת‬
‫באוטובוס שהוביל תלמידים מבית ספר בפתח תקווה שיצאו לטיול שנתי‪.‬‬
‫באסון נהרגו ‪ 22‬בני אדם‪ ,‬בהם ‪ 19‬תלמידים‪ ,‬מחנכת הכיתה‪ ,‬נהגת האוטובוס‬
‫ואם מלווה‪ .‬היה זה אסון הרכבת הגדול בתולדות המדינה והוא גרם הלם גדול‬
‫בשל ממדיו ובשל גילם הצעיר של הקורבנות‪ .‬לנספים נערכה לוויה המונית‪,‬‬
‫ובעקבות התאונה נערכו שיפורים בתוואי הרכבות ובמפגשים עם הרכבים‬
‫שבכבישים‪.‬‬
‫יום רביעי‪ ,‬כ"ג בסיון תשע"ו‪ - 29/6/16 ,‬יום מסוגל לנסים‬
‫היום נכתבו האיגרות השניות בידי מרדכי הצדיק ואסתר המלכה‪ ,‬כמסופר‬
‫במגילת אסתר‪ ,‬והתבטלה גזירתו של המן הרשע ומחשבתו אשר חשב על‬
‫היהודים לאבדם‪ .‬צדיקים היו אומרים‪ ,‬שיום זה מסוגל לנסים ונפלאות כמו‬
‫הימים ההם‪ ,‬וכן מספרים על ה'דברי חיים' מצאנז שבאחד הימים הוא נכח‬
‫בחמש בריתות מילה ביום זה‪ ,‬וקרא לכל הבנים בשם מרדכי‪ ,‬על‪-‬שם מרדכי‬
‫הצדיק ולזכר הישועה שבאה ביום זה לעם ישראל בזכותו‪.‬‬
‫יום שישי‪ ,‬כ"ה בסיון תשע"ו‪ - 1/7/16 ,‬הרוגי המלכות‬
‫יום זה נחשב ליום תענית‪ ,‬כי בו נהרגו שלושה מעשרת הרוגי המלכות‪ ,‬התנאים‬
‫רבי שמעון בן גמליאל‪ ,‬רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול‪ ,‬ורבי חנינא סגן‬
‫הכהנים‪ .‬עשרת הרוגי המלכות‪ ,‬הם עשרה תנאים שהוצאו להורג בידי השלטון‬
‫הרומאי שבארץ ישראל‪ ,‬לאחר שעמדו בגאון על שמירת התורה והמצוות‪ .‬הם‬
‫הוצאו להורג במיתות משונות ואכזריות‪ ,‬ואחד מהם‪ ,‬רבי חנינא בן תרדיון‪,‬‬
‫נשרף יחד עם ספר תורה שהונח בחיקו‪ .‬בשעה שהוציאו את רבי עקיבא היה‬
‫מקבל על עצמו עול מלכות שמים‪ ,‬ויצאה בת קול ואמרה 'אשריך רבי עקיבא‬
‫שאתה מזומן לחיי העולם הבא'‪ .‬תקופת הריגתם נמשכה על פני מאה שנה‪,‬‬
‫וצדיקים אמרו שהם כיפרו בכך על מכירת יוסף שנמכר בידי תשעה אחיו‬
‫והקב"ה הצטרף עמם להיות עשרה‪ .‬על הריגתם של קדושי עליון אלו‪ ,‬התחברה‬
‫קינה מפורסמת בשם "אלה אזכרה"‪ ,‬אותה אומרים בני אשכנז בתפילת מוסף‬
‫של יום כיפורים‪ ,‬ובני ספרד בקינות לתשעה באב‪.‬‬
‫נוסחה להצלחה‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫כבר שנים שסקוט ריילי עובד‬
‫במשרד התעסוקה של לוס אנג'לס‪,‬‬
‫אבל מעולם הוא לא נתקל בבקשה‬
‫מוזרה כמו זו שהוגשה לפניו‪.‬‬
‫משרדו של סקוט עוסק בהכוונת‬
‫אנשים הרוצים ללמוד מקצוע חדש‬
‫למקום המתאים להם‪ ,‬כמו כן הוא‬
‫מפנה את המבקשים אל הגופים‬
‫שנותנים מלגות לימוד מתאימות‬
‫למי שמתקשה לשלם את שכר‬
‫הלימוד הגבוה של הקורסים‬
‫השונים‪.‬‬
‫באותו יום נכנס אל משרדו‬
‫דוד קליינר‬
‫אדם נמוך קומה בעל חזות דרום‬
‫אמריקנית‪ ,‬וביקש לשוחח עמו על רצונו ללמוד מקצוע חדש‪ .‬הוא‬
‫הציג את עצמו תחת השם ניקו גונזאלס‪ .‬לדבריו הוא היגר לפני‬
‫כחמש שנים ממקסיקו לארה"ב ומאז ועד היום עבד כפועל בניין‪,‬‬
‫ולאחרונה לאחר מאמצים רבים‪ ,‬הצליח לקבל אזרחות אמריקאית‬
‫וכעת הוא רוצה להגשים את חלומו הגדול ולהתחיל ללמוד מקצוע‬
‫שעליו הוא חולם מאז שהיה ילד קטן‪ .‬הבעיה היחידה היא שאין לו‬
‫כעת אפשרות לשלם עבור לימודיו‪ ,‬ולכן הוא פונה לסקוט שימצא‬
‫לו מלגה מתאימה‪.‬‬
‫"מה ברצונך ללמוד?" שאל סקוט‪ ,‬כשהוא מעלה בדעתו כל מיני‬
‫כיווני חשיבה אותם יציע למי שעמד מולו‪ ,‬כמו טכנאי מזגנים‪ ,‬טבח‬
‫או משהו דומה‪...‬‬
‫"אני רוצה להיות טייס!" ירה ניקו ללא היסוס‪ .‬פיו של סקוט נשאר‬
‫פעור‪ ,‬ומחשבותיו נעו בין צחוק מתגלגל לגיחוך מוחלט‪ ,‬זה היה‬
‫בערך כמו שדייג יגיד לפתע שהוא מעוניין להיות אסטרונאוט‪.‬‬
‫למרות הבקשה ההזויה‪ ,‬סקוט עטה על פניו ארשת רצינית‪ ,‬והתחיל‬
‫לשאול‪" :‬האם אתה יודע לקרוא ולכתוב באנגלית? האם יש לך‬
‫תעודת בגרות? האם אתה יודע מהן העלויות של לימודי טיסה?"‬
‫ניקו לא התרשם מהשאלות הקשות וענה בפשטות‪" :‬לא‪ ,‬אינני‬
‫יודע קרוא וכתוב‪ ,‬וגם אין לי תעודת בגרות‪ ,‬אבל אני לא מפחד‬
‫מאתגרים‪ .‬זה ייקח לי שנתיים שלוש עד שאשלים את הידע החסר‪,‬‬
‫ובנוגע למחיר הקורס‪ ,‬אין לי ממש מושג‪ ,‬לכן הגעתי אליך‪"...‬‬
‫"ובכן‪ ,‬אדוני‪ .‬מחיר קורס טייס בסיסי הוא כ ‪ 12,000‬דולר‪ ,‬לאחר‬
‫מכן יש ללמוד עוד שלושה קורסים שעלות כל אחד מהם הוא כ‬
‫‪ 10,000‬דולר על מנת לקבל תעודה לטייס מסחרי‪."...‬‬
‫ניקו לא הניד עפעף לנוכח הנתונים‪ ,‬והמשיך לעמוד על שלו‪" .‬בעוד‬
‫שלוש שנים אהיה טייס בין אם תעזור לי ובין אם לא!"‬
‫סקוט התחיל לחבב את ניקו‪ ,‬הוא הבין שעומד מולו אדם עקשן‬
‫שבטוח בהצלחתו‪ ,‬לכן הוא החליט ללכת לקראתו ואמר‪" :‬תראה‬
‫ידידי‪ ,‬אם תצליח לעשות בכוחות עצמך את הקורס הבסיסי‪ ,‬אני‬
‫מתחייב שאדאג‬
‫לך לכל ההוצאות‬
‫הנוספות‪"...‬‬
‫ניקו לא התמהמה‪,‬‬
‫התחיל‬
‫הוא‬
‫להשלים את החסר‬
‫על ידי שיעורים‬
‫פרטיים‪ ,‬ובמקביל‪,‬‬
‫פנה לכמה בתי‬
‫ספר ללימודי טייס‪,‬‬
‫בבקשה להירשם‬
‫ללימודים למרות‬
‫שממש אין לו את‬
‫הכסף לכך‪ .‬תשעה‬
‫בתי ספר הראו לו את הדלת מצידה החיצוני‪ ,‬אבל היה מנהל של‬
‫בית ספר אחד שגם בעיניו מצא חן המהגר העקשן‪ ,‬והוא הסכים‬
‫לשמוע ממנו כיצד בדעתו לשלם על לימודי הטייס‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬נכנס הצד היצירתי של ניקו לפעולה‪ ,‬הוא הציע לעשות פרסום‬
‫נרחב על חשבונו לטיסות משפחתיות בשמי לוס אנג'לס‪ ,‬כאשר‬
‫‪ 20%‬מתוך הרווחים יהיו שייכים לו‪ ,‬ובית הספר יחשיב לו אותם‬
‫כתשלום עבור הלימודים‪.‬‬
‫המנהל המחויך הסכים לדיל‪ ,‬וניקו החל לפרסם בכל העיתונים‬
‫שבאזורי המהגרים‪ ,‬אודות טיסות מוזלות בשמי המדינה‪" ,‬הזדמנות‬
‫חד פעמית לראות את גורדי השחקים המדהימים מלמעלה‪"...‬‬
‫נכתב במודעות‪ ,‬והמוני מהגרים מקסיקנים‪ ,‬היספנים‪ ,‬ועוד מכל‬
‫הסוגים והמינים החלו לנהור אל שערי בית הספר שבקושי הצליח‬
‫לעמוד בלחץ‪.‬‬
‫תוך זמן קצר הצליח ניקו להגיע לסכום הנכבד של ‪ $ 12,000‬והחל‬
‫בלימודי הטיסה שלו‪ .‬כמה חודשים לאחר מכן התייצב במשרדו‬
‫של סקוט‪ ,‬כשהוא מניח את רישיון הטייס שלו על גבי השולחן‬
‫המשרדי‪ .‬סקוט ההמום שפשף את עיניו בתדהמה‪ ,‬כשהוא לא‬
‫מאמין למראה עיניו‪" .‬כל הכבוד!" אמר סקוט "הגיע הזמן להטיס‬
‫אותך קדימה‪ .‬כפי שהתחייבתי לך‪ ,‬אשיג עבורך את המלגה של כל‬
‫הלימודים שנותרו לך על מנת להיות טייס מורשה‪"...‬‬
‫***‬
‫כמעט כל אחד מאתנו יכול להביא אין סוף תירוצים מדוע הוא לא‬
‫יכול להצליח‪ ,‬והאמת היא שהתירוצים נכונים! לראשון יש בעיות‬
‫בקשב וריכוז‪ ,‬השני עבר ילדות קשה‪ ,‬לשלישי יש מצוקה כלכלית‪,‬‬
‫והרביעי סובל מבעיות בריאותיות‪ .‬לכל אחד מאתנו יש ‪ 0%‬אשמה‬
‫על מה שקרה לו‪ ,‬אבל לכל אחד מאתנו יש גם ‪ 100%‬אחריות על‬
‫חייו‪ .‬לא משנה מהי נקודת ההתחלה‪ ,‬תמיד נוכל להצליח ולעמוד‬
‫במשימות הכי מאתגרות‪ .‬רק אם נניח את התירוצים (הנכונים!)‬
‫בצד ונמשיך הלאה‪ .‬בדיוק כמו שעושים האנשים המצליחנים‬
‫בעולם‪...‬‬
‫" אני לא מבין‬
‫על מה‬
‫המהומה‪ .‬הכל סתם‬
‫רעש אחד גדול "‪.‬‬
‫הַ ּכִבְ ָׂשה ּבֵ ין ִׁשבְ ִעים זְאֵ בִ ים‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫הּומה ּגְ דֹולָ ה ַּבּיַ ַער‪ַׁ ,‬ש ְר ֶׁש ֶרת ַה ָּמזֹון נִ ְמ ֵצאת‬
‫ְמ ָ‬
‫ְּב ַסּכָ נַ ת ַה ְׁש ָמ ָדה‪ָ .‬א ְמנָ ם ַּב ָּׁשלָ ב ָה ִראׁשֹון ַרק‬
‫ּיּומית‪ַ ,‬אְך‬
‫אֹוכְ לֵ י ָה ֵע ֶׂשב יַ ַע ְמדּו ִּב ְפנֵ י ַסּכָ נָ ה ִק ִ‬
‫יֹותר יִ ְפקֹד ַה ַּס ַער ֶאת ּכָ ל‬
‫ִּב ְׁשלַ ִּבים ְמ ֻא ָח ִרים ֵ‬
‫גּובת ַׁש ְר ֶׁש ֶרת‪,‬‬
‫יֹוׁש ֵבי ַהּיַ ַער‪ּ .‬כִ י ּכְ מֹו ְּבכָ ל ְּת ַ‬
‫ְ‬
‫ׁשּורה ְּב ֻחלְ יָ ה‪ִ ,‬אם נִ ֶּת ֶקת ֻחלְ יָ ה ַא ַחת ִהיא‬
‫ֻחלְ יָ ה ְק ָ‬
‫נֹוספֹות‪.‬‬
‫אֹוטֹומ ִטית לְ נִ ּתּוק ֻחלְ יֹות ָ‬
‫ָ‬
‫ּגֹור ֶמת‬
‫ֶ‬
‫יה‬
‫בֹות ָ‬
‫ַה ַּמיִ ם‪ָׁ ,‬שם ָהיְ ָתה ַה ְּפגִ ָיעה ַה ָּק ָׁשה ֶׁש ְּב ִע ְּק ֶ‬
‫הֹוריד ָמ ָטר‬
‫הּומה‪ַ .‬ה ָּׁש ַמיִ ם ָע ְצרּו ִמּלְ ִ‬
‫ֵה ֵחּלָ ה ַה ְמ ָ‬
‫יה‬
‫זֶ ה ֳח ָד ִׁשים ֲא ֻרּכִ ים‪ ,‬וְ ָה ֲא ָד ָמה וְ ַה ִּצ ְמ ִחּיָ ה ֶׁש ָעלֶ ָ‬
‫ימנֵ י ָצ ָמא‪ַ .‬מ ַאגְ ֵרי ַה ַּמיִ ם‪,‬‬
‫ִה ְת ִחילָ ה לְ גַ ּלֹות ִס ָ‬
‫חֹוׂש ִפים ֶאת ַה ַּק ְר ַקע‬
‫ַהּנְ ָחלִ ים וְ ָה ֲאגַ ִּמים ֵה ֵחּלּו ְ‬
‫סּוסי ַהיְ אֹור ֹלא ָהיָ ה עֹוד ֵהיכָ ן‬
‫ּבֹוצית ֶׁשּלָ ֶהם‪ .‬לְ ֵ‬
‫ַה ִ‬
‫ּנֹותר ָחשֹּוף לְ ִפגְ ֵעי ַה ֶּׁש ֶמׁש‪.‬‬
‫ּגּופם ֶׁש ַ‬
‫לְ ַה ְס ִּתיר ֶאת ָ‬
‫צּוקת ָמקֹום‪ָ .‬ה ֲאוִ ָירה‬
‫ַּתּנִ ינִ ים ִה ְת ַחּכְ כּו זֶ ה ָּבזֶ ה ִּב ְמ ַ‬
‫כּורה‪ַ .‬חּיֹות ֶׁש ֶּב ָע ָבר ִה ְצ ִהיבּו ָּפנִ ים זֹו לָ זֹו‪,‬‬
‫ָהיְ ָתה ֲע ָ‬
‫ָה ְפכּו ּכָ ֵעת לְ אֹויְ ִבים ֻמ ְׁש ָּב ִעים‪ּ ,‬כָ ל ֶא ָחד ָר ָאה‬
‫מּועד ֶׁש ָעלּול לִ גְ זֹל ִמ ֶּמּנּו ֶאת ְמזֹונֹו‬
‫ַּב ֵּׁשנִ י ּגַ זְ לָ ן ָ‬
‫וְ ֶאת ִקּיּומֹו‪.‬‬
‫רֹוב ֶצת‬
‫"חּיָ ִבים לַ ֲעשֹוֹת ַמ ֶּׁשהּו"‪ִ ,‬הכְ ִריזּו ּכַ ָּמה ַּב ֲעלֵ י יָ זְ ָמה‪ּ" .‬גְ זֵ ַרת ָׁש ַמיִ ם ִהיא זֹו‪ְ ,‬קלָ לָ ה ֶ‬
‫ַ‬
‫יֹוׁש ֵבי ַהּיַ ַער לַ ֲע ֶצ ֶרת ִּדין וְ ֶח ְׁשּבֹון‪,‬‬
‫ַעל ַהּיַ ַער‪ַ ,‬חּיָ ִבים לַ ֲה ִס ָירּה"‪ .‬וְ כָ ְך ֻה ְחלַ ט לְ כַ ּנֵ ס ֶאת ּכָ ל ְ‬
‫יהם ִקלְ לַ ת‬
‫ּנֹור ָאה‪ַ ,‬עד ֶׁש ָּתסּור ֵמ ֲעלֵ ֶ‬
‫יהם‪ ,‬יִ ְמ ְצאּו ֶאת ָה ָא ֵׁשם ַּבּגְ זֵ ָרה ַה ָ‬
‫ּכֻ ּלָ ם יְ ַפ ְׁש ְּפׁשּו ְּב ַמ ֲע ֵׂש ֶ‬
‫ָה ָר ָעב‪.‬‬
‫הֹוד ָעה‬
‫לּוסּיָ ה ַהּׁשֹונֹות‪ָ .‬‬
‫חּופים‪ַׁ ,‬ש ָּד ִרים ְּבהּולִ ים נִ ְׁשלְ חּו לְ כָ ל נְ ִציגֻ ּיֹות ָה ֻאכְ ִ‬
‫ָה ָר ִצים יָ ְצאּו ְּד ִ‬
‫עֹופ ִפים‪ ,‬לְ ַחּיֹות ַה ַּמיִ ם‬
‫ּזֹוחלִ ים וְ לַ ְמ ְ‬
‫ּטֹור ִפים‪ ,‬לַ ֲ‬
‫ִּב ְד ַבר ִקּיּום ָה ֲע ֶצ ֶרת נִ ְׁשלְ ָחה לַ ּכֹל‪ ,‬לַ ּיֹונְ ִקים וְ לַ ְ‬
‫יהם ְּבנֵ י ִמ ְׁש ְּפחֹות ַה ֲח ָר ִקים‪.‬‬
‫ּולְ ׁשֹוכְ נֵ י ַה ִּב ָּצה‪ ,‬וְ ַאף לָ ְר ָמ ִׁשים לְ ִמינֵ ֶ‬
‫יהם ִה ְתּכַ ּנְ סּו ִמ ְׁש ָּפחֹות‬
‫ּבּורי ָע ַמד ֶח ְׁשּבֹון ַהּנֶ ֶפׁש‪ַּ .‬ב ֲעלֵ י ַה ַחּיִ ים לְ ִמינֵ ֶ‬
‫ַעל ֵס ֶדר ַהּיֹום ַה ִּצ ִ‬
‫יהם ּולְ ַח ֵּפׂש ֶאת ִס ַּבת ַהּגְ זֵ ָרה‪ַ ,‬הּכֹל יָ ְדעּו ּכִ י ְּביֹום ָה ֲע ֶצ ֶרת‬
‫ִמ ְׁש ָּפחֹות לְ ַפ ְׁש ֵּפׁש ְּב ַמ ֲע ֵׂש ֶ‬
‫ׁשֹופ ִטים ֶׁשּיִ ְק ְּבעּו ְּב ֶׁשל ִמי ַה ַּס ַער‪.‬‬
‫יִ ְצ ָט ְרכּו לִ ְפרֹׂש ֶאת ַה ַח ָּט ִאים ֶׁשּלָ ֶהם ִּב ְפנֵ י ֶח ֶבר ְ‬
‫ּגֹוד ִׁשים ֶאת ָק ַר ַחת ַהּיַ ַער ַה ֶּמ ְרּכָ זִ ית ַה ְּסמּוכָ ה‬
‫ַהּיֹום ַה ְמי ָֹעד ִהּגִ ַיע‪ֲ .‬המֹונֵ י ַּב ֲעלֵ י ַחּיִ ים ֵה ֵחּלּו ְ‬
‫חּוקים זֶ ה לָ זֶ ה‬
‫צּוקה ַחי‪ֵ .‬הם ָע ְמדּו ְּבׁשּורֹות ְצפּופֹות ְּד ִ‬
‫לָ ֲאגַ ם ַה ִּמ ְתיַ ֵּבׁש ֶׁש ִּׁש ֵּמׁש ּכְ ַת ְמרּור ְמ ָ‬
‫בֹוּה‪,‬‬
‫יה ָע ְמדּו נְ ִציגֵ י ְּבנֵ י ַה ַּמ ֲע ָמד ַהּגָ ַ‬
‫יהם ֻמ ְפנֹות לְ גִ ְב ָעה ְמ ֻאלְ ֶּת ֶרת ֶׁש ָעלֶ ָ‬
‫ְּבח ֶֹסר ָמקֹום‪ֵ ,‬עינֵ ֶ‬
‫יהם יֻ ְּצגּו ִמ ְמ ָצ ֵאי ֶח ְׁשּבֹון ַהּנֶ ֶפׁש‪ ,‬וְ ֵהם יָ דּונּו ְּבכָ ל ִמ ְק ֶרה לְ גּופֹו‬
‫ִמ ָּׁשם יֵ ֵצא ְּד ַבר ַה ִּמ ְׁש ָּפט‪ .‬לִ ְפנֵ ֶ‬
‫יֹוציאּו ֶאת ָה ֱא ֶמת לָ אֹור‪.‬‬
‫וְ ִ‬
‫ּבּורית‪ְּ .‬בכָ ל זֹאת‪ ,‬הּוא‬
‫צּוקה וְ ַא ֲח ָריּות ּכְ לַ ל ִצ ִ‬
‫ִראׁשֹון ָעלָ ה ָה ַא ְריֵ ה‪ַ ,‬ה ָּב ַעת ָּפנָ יו ִׁש ְד ָרה ְמ ָ‬
‫ַה ֶּמלֶ ְך וְ ַעל ּכְ ֵת ָפיו ֻמ ֶּטלֶ ת ֹלא ְמ ַעט ַא ֲח ָריּות‪ַ .‬ר ַעד ַקל נִ ְׁש ַמע ְּבקֹולֹו‪ַּ .‬ב ְּת ִחּלָ ה נָ ָשֹא ִמין נְ אּום‬
‫ּובתֹם נְ אּומֹו ִה ָּטה‬
‫ּומ ְת ַח ֵּסד ְּבתֹוְך ּכְ ֵדי ּגִ לְ ּגּול ֵעינַ יִ ם ִצ ְד ָקנִ ּיֹות ּכְ לַ ֵּפי ַמ ְעלָ ה‪ְ ,‬‬
‫עֹוררּות ָק ָצר ִ‬
‫ִה ְת ְ‬
‫יהם‬
‫ּׁשֹופ ִטים ּולְ ַה ֲע ִמיד ִּב ְפנֵ ֶ‬
‫"ּב ְרצֹונִ י לְ ִה ְתוַ ּדֹות ִּב ְפנֵ י ֶח ֶבר ַה ְ‬
‫ֶאת רֹאׁשֹו ּכְ לַ ֵּפי ַמ ָּטה וְ ָא ַמר‪ִ :‬‬
‫אתי‪ ,‬אּולַ י ְּב ֶׁשלִ י ַה ַּס ַער ַהּגָ דֹול ַהּזֶ ה‪ָ .‬היָ ה זֶ ה לִ ְפנֵ י ֳח ָד ִׁשים ִמ ְס ָּפר‪ ,‬עֹוד ְּב ֶט ֶרם‬
‫ֶאת ֲא ֶׁשר ָח ָט ִ‬
‫סֹוב ְב ִּתי ַּבּיַ ַער‪ִ ,‬טּיַ לְ ִּתי לִ י לַ ֲהנָ ָא ִתי וְ ָה ָר ָעב ֵה ִציק לִ י‪.‬‬
‫יה‪ַ ,‬‬
‫אֹותֹות ָ‬
‫ֶ‬
‫ֵה ֵחּלָ ה ַה ַּבּצ ֶֹרת לְ ַה ְראֹות ֶאת‬
‫ּלּופי‪ .‬וְ ָאז ִה ְב ַחנְ ִּתי ְּב ָא ָדם‬
‫ֹלא ִה ְב ַחנְ ִּתי ָּב ֵאזֹור ְּבׁשּום ָמזֹון קֹונְ ֶבנְ ְציֹונַ אלִ י‪ ,‬וְ ַת ְר ִּתי ַא ַחר ָמזֹון ִח ִ‬
‫ּסֹובב ֶאת רֹאׁשֹו‬
‫חֹורי ַה ִּׂש ִיחים‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ֵ‬
‫חֹוקר ְצ ָמ ִחים ֶׁש ָּבא לַ ֲחקֹר ֶאת ַהּיַ ַער‪ָ ,‬א ַר ְב ִּתי לֹו ֵמ ֲא ֵ‬
‫ֵ‬
‫ָה ַרגְ ִּתי אֹותֹו וְ ַאכְ לְ ִּתיהּו"‪.‬‬
‫"אּולַ י ֲאנִ י ָא ֵׁשם ַּבּכֹל!?" ֵמ ֵרר ָה ַא ְריֵ ה ְּב ֶבכִ י‪.‬‬
‫ּׁשֹופ ִטים‬
‫ּתֹודד ַּדּקֹות ִמ ְס ָּפר לְ ִה ְתיַ ֲעצּות‪ּ ,‬כְ ֶׁשּלְ ַא ַחר ִמּכֵ ן ָקם זְ ַקן ַה ְ‬
‫ּׁשֹופ ִטים ִה ְס ֵ‬
‫ֶח ֶבר ַה ְ‬
‫מֹוצא ֶאת ָה ַא ְריֵ ה נָ ִקי ִמּכָ ל ְר ָבב‪ֹ ,‬לא נִ ְמ ָצא ְּב ַמ ֲע ָשֹיו ּכָ ל ּד ִֹפי‪ָ .‬ר ֵעב‬
‫"ּבית ַה ִּמ ְׁש ָּפט ֵ‬
‫וְ ִהכְ ִריז‪ֵ :‬‬
‫אֹותּה ָׁש ָעה ּוזְ כּותֹו ֶׁשל ַה ֶּמלֶ ְך לֶ ֱאכֹל ּכָ ל ָמזֹון ֶׁשּנִ ְמ ָצא ָראּוי ְּב ֵעינָ יו"‪.‬‬
‫ָהיָ ה ְּב ָ‬
‫צּוקה‬
‫"ּבוַ ַּדאי ֲאנִ י הּוא ָה ָא ֵׁשם ַּב ְּמ ָ‬
‫עֹותיו וְ ֵה ֵחל ְמ ָמ ֵרר ְּב ֶבכִ י‪ְ :‬‬
‫ֵׁשנִ י ָעלָ ה ַהּזְ ֵאב ָח ַׂשף ֶאת ַמלְ ְּת ָ‬
‫ּפֹוק ֶדת ֶאת ַהּיַ ַער‪ .‬לִ ְפנֵ י ֳח ָד ִׁשים ִמ ְס ָּפר ָצ ַע ְד ִּתי ִּב ְק ֵצה ַהּיַ ַער‪ָ ,‬סמּוְך לַ ּכְ ָפר‪ ,‬וְ ָר ִא ִיתי‬
‫ַה ָּק ָׁשה ַה ֶ‬
‫ּגֹור ֶרת ִּתינֹוק ַּב ֲעגָ לָ ה‪ .‬הּוא ָמ ָצא ֵחן ְּב ֵעינַ י‪ָּ ...‬תלַ ְׁש ִּתי אֹותֹו ֵמ ֶעגְ לָ תֹו וְ ָט ַר ְפ ִּתי אֹותֹו‪"...‬‬
‫ִא ָּׁשה ֶ‬
‫ּׁשֹופ ִטים ִמ ְתּכַ ּנֵ ס ׁשּוב לְ ִה ְתיַ ֲעצּות‪ַ ,‬אְך ֵּבית ַה ִּדין ַמכְ ִריז ּכִ י ּגַ ם ַהּזְ ֵאב ַחף ִמ ֶּפ ַׁשע‪,‬‬
‫ֶח ֶבר ַה ְ‬
‫ּתֹובב ָקרֹוב ּכָ ל ּכָ ְך לַ ּיַ ַער‪ָ ,‬מקֹום ֶׁשּבֹו זְ ֵא ִבים‬
‫אֹותּה ִא ָּׁשה לְ ִה ְס ֵ‬
‫ִט ְבעֹו לִ ְטרֹף‪ָ .‬אסּור ָהיָ ה לָ ּה לְ ָ‬
‫ׁשֹוח ִרים לְ ֶט ֶרף‪...‬‬
‫טֹור ִפים ֲ‬
‫ְ‬
‫ּקֹוּב ָרה וְ ָה ַע ְק ָרב‪ ,‬לְ כֻ ּלָ ם וִ ּדּויִ ים‬
‫ּׁשּועל‪ַ ,‬ה ַּתּנִ ין‪ ,‬נְ ַחׁש ַה ְ‬
‫בֹוע‪ַ ,‬הּדֹב‪ַ ,‬ה ָ‬
‫ַא ֲח ָריו ָעלּו ּגַ ם ַה ָּצ ַ‬
‫ּׁשֹופ ִטים ָמ ָצא ֶאת ּכֻ ּלָ ם זַ ּכָ ִאים‪ ,‬זֶ ה ִט ְב ָעם ‪ -‬לְ ֶט ֶרף נֹולְ דּו‪.‬‬
‫יהם‪ֶ .‬ח ֶבר ַה ְ‬
‫יטים ְּב ִפ ֶ‬
‫ַמ ְר ִט ִ‬
‫ּדֹומעֹות‪:‬‬
‫יה ְ‬
‫חּוׁשה ָעלְ ָתה ֶאל ַה ָּב ָמה ּכְ ֶׁש ֵעינֶ ָ‬
‫"ה ָּבא ַּבּתֹור"‪ִ ,‬הכְ ִריז ַאב ֵּבית ַה ִּדין‪ ,‬וְ כִ ְב ָׂשה ּכְ ָ‬
‫ַ‬
‫יֹוד ַעת ִאם ַּת ֲח ִׁשיבּו לִ י זֹאת לְ ֵח ְטא‪ֲ ,‬א ָבל ֻמכְ ָר ָחה ֲאנִ י לְ ַס ֵּפר ֶאת ֶׁש ְּבלִ ִּבי‪ָ .‬היִ ִיתי ְר ֵע ָבה‬
‫"אינִ י ַ‬
‫ֵ‬
‫אֹותּה ֵעת ֶאת ַה ִח ָּטה‬
‫הֹוציאּו ְּב ָ‬
‫אתי ֵע ֶשֹב יָ רֹק ְּב ַאף ִּפּנָ ה‪ֲ ,‬א ָבל ַּבּכְ ָפר ַה ָּסמּוְך ִ‬
‫ְמאֹד‪ֹ ,‬לא ָמ ָצ ִ‬
‫ימה‪ ,‬לָ ַק ְח ִּתי ח ֶֹפן וְ ָהלַ כְ ִּתי‪"...‬‬
‫ֵמ ָה ֲא ָס ִמים‪ִ ,‬ה ְׁש ַּת ַחלְ ִּתי ְּפנִ ָ‬
‫רֹומם ְּב ַא ַחת‪ּ" :‬ב ִֹׁשי וְ ִהּכָ לְ ִמי‪ְּ .‬ב ֶׁשּלָ ְך ַה ַּס ַער ַהּגָ דֹול ַהּזֶ ה‪ַ .‬א ְּת ָה ַא ְח ָר ִאית‬
‫ּׁשֹופ ִטים ִה ְת ֵ‬
‫ֶח ֶבר ַה ְ‬
‫יֹוׁש ֵבי ַהּיַ ַער‪ֶּ ,‬פ ַׁשע נִ ְפ ָׁשע ָּפ ַׁש ַע ְּת‪ָ ,‬עלַ יִ ְך לָ בֹוא ַעל ָענְ ֵׁשְך" ‪...‬‬
‫ּפֹוקד ֶאת ְ‬
‫ּנֹורא ֶׁש ֵ‬
‫לְ כָ ל ַה ֵּס ֶבל ַה ָ‬
‫נֹותרּו ִמ ֶּמּנָ ה ֶאּלָ א ֲע ָצמֹות‬
‫ַּדּקֹות ְספּורֹות ָחלְ פּו‪ ,‬וְ ַהּכִ ְב ָׂשה ָה ְפכָ ה לְ ֶט ֶרף ַקל‪ַ ,‬עד ֶׁשֹּלא ְ‬
‫ִמ ְס ָּפר‪.‬‬
‫***‬
‫דֹותיו‪ ,‬לִ ְפ ָע ִמים נִ ְפ ְּתחּו‬
‫הּודי ְּבכָ ל ּתֹולְ ָ‬
‫נֹור ִאים ָּפ ְקדּו ֶאת ָה ָעם ַהּיְ ִ‬
‫ּומא ְֹרעֹות ָּד ִמים ָ‬
‫ְּפ ָרעֹות ְ‬
‫ּופ ָע ִמים ֲא ֵחרֹות נִ ְתלּו‬
‫יׁש ִמּיּות לִ ְׁש ָמּה‪ְ ,‬‬
‫ְמא ְֹרעֹות ַה ָּד ִמים ַעל ֹלא ּכְ לּום‪ ,‬לְ ֹלא ִס ָּבה‪ְ ,‬ס ָתם ַאנְ ִט ֵ‬
‫הּודים ֹלא נָ ֲהגּו ּכַ הֹגֶ ן‪ ,‬אֹו ָע ְברּו ַעל‬
‫יׁשהּו ֶה ְחלִ יט ּכִ י ַהּיְ ִ‬
‫ּתֹופ ֵסי ַהחֹק ְּב ֵאיזֹו ֶׁש ִהיא ִעילָ ה‪ֶׁ ,‬ש ִּמ ֶ‬
‫ְ‬
‫ֵאיזֶ ֶׁשהּו חֹק אֹו ַמ ֶּׁשהּו ֵמ ֵעין זֶ ה‪ ,‬וְ כָ ְך לְ ַד ְע ָּתם ָהיּו ֵאּלּו ִסּבֹות ַמ ְס ִּפיקֹות לְ ַב ֵּצ ַע ֶמ ְר ַחץ ָּד ִמים‬
‫הּודים‪...‬‬
‫ַּבּיְ ִ‬
‫ּוב ֶצ ֶדק‪,‬‬
‫הּודים ְּבא ֶֹפן ִּבלְ ִּתי ִׁשוְ יֹונִ י‪ֶׁ ,‬שֹּלא ְּבי ֶֹׁשר ְ‬
‫ּדּוע ִה ְתיַ ֲחסּו ַהּגֹויִ ים ֶאל ַהּיְ ִ‬
‫ֲא ָבל לָ ָּמה? ַמ ַ‬
‫מֹוה ֻּב ְּצעּו ֲע ֵברֹות ֵאין ְספֹר ַּב ַּצד ַה ֵּׁשנִ י‪ִ ,‬ק ְּבלָ ה ְמ ַמ ִּדים‬
‫ּדּוע ֲע ֵב ָרה זְ נִ ָיחה ַעל ַהחֹק‪ֶׁ ,‬שּכָ ָ‬
‫ַמ ַ‬
‫ּתֹוא ִמים‪ ,‬לָ ָּמה?‬
‫ִּבלְ ִּתי ֲ‬
‫צּומים נִ ְמ ְצאּו ַה ֶה ְס ֵּב ִרים‬
‫יֹותר ֶׁשּיֵ ׁש‪ְּ ,‬בעֹוד ֶׁש ַעל ְּפ ָׁש ִעים ּגְ דֹולִ ים וַ ֲע ִ‬
‫זֹו ַה ְּצ ִביעּות ַהּגְ דֹולָ ה ְּב ֵ‬
‫יֹוד ֵעי ָּד ָבר ִה ְפ ִחיתּו ְּב ֻח ְמ ַרת‬
‫גֹורים ָע ְמדּו לְ לַ ֵּמד זְ כּות ּולְ ַעּגֵ ל ִּפּנֹות‪ֻ ,‬מ ְמ ִחים וְ ְ‬
‫ימים‪ַ ,‬סּנֵ ִ‬
‫ַה ַּמ ְת ִא ִ‬
‫"ח ְט ָאּה" ֶׁשל ַהּכִ ְב ָׂשה ָּבאּו ֶח ְׁשּבֹון ּכֻ ּלָ ם ּכְ מֹו ָהיָ ה זֶ ה‬
‫ַה ַּמ ֲע ֶשֹה וְ ִה ְצ ִדיקּו נְ ִסּבֹות‪ֲ ,‬ה ֵרי ֶׁש ַעל ֶ‬
‫בּוע‪...‬‬
‫ַהּגָ דֹול ֶׁש ַּב ֲח ָט ִאים‪ּ ,‬כִ י זֶ ה ִט ְבעֹו ֶׁשל ָהעֹולָ ם ַה ָּצ ַ‬
‫יׁש ִמּיּות! ּכְ ָבר ָא ַמ ְרנּו?‪...‬‬
‫ַאנְ ִט ֵ‬
‫מטבעות של אמון‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫חייו של זלמן מעולם לא היו קלים‪ .‬מאז‬
‫שהכיר את עצמו הוא לא זכר יום אחד‬
‫שבטנו המקרקרת מרעב לא הציקה‬
‫לו‪ .‬הרעב היה אורח של קבע בבטנו‬
‫של זלמן‪ .‬ולעומת זאת היה נדיר מאד‬
‫למצוא איזו מטבע בכיסיו הקרועים‪.‬‬
‫בצעירותו עוד הצליח זלמן לגרד מפה‬
‫ומשם קצת מזומנים כדי לשרוד‪ ,‬אבל‬
‫כשנשא אשה‪ ,‬וקולות הילדים מילאו‬
‫את ביתו‪ ,‬הרגיש שהוא כבר לא יכול‬
‫יותר והוא פשוט חייב לעשות משהו‬
‫כדי לפרנס את משפחתו‪.‬‬
‫"אתה צריך לנסוע לאמריקה‪ .‬זוהי‬
‫ארץ הזהב"‪ ,‬אמר יום אחד לזלמן חברו‬
‫מיכאל ראם‬
‫למקצוע קיבוץ הנדבות‪" .‬אמריקה?"‬
‫תמה זלמן‪ ,‬וצחוקו המתגלגל נשמע בכל הרחוב‪" ,‬בקושי יש לי כסף‬
‫לנסוע לעיר הסמוכה‪ .‬שאני אסע לאמריקה?" אבל לאחר ששמע מספר‬
‫פעמים נוספות את אותה הצעה‪ ,‬הוא החל לחשוב עליה ברצינות‪ .‬ואכן‬
‫לאחר חודש מצא זלמן את עצמו מנגב את דמעותיו על סיפון הספינה‪,‬‬
‫כשאשתו וששת ילדיו מנופפים לו לשלום‪ ,‬ובליבם תפילה ותקווה‬
‫שיחזור במהרה עם כיסים תפוחים שיסייעו להם לצאת ממצוקת העניות‬
‫שבה הם חיים‪.‬‬
‫הנסיעה התמשכה מספר שבועות‪ ,‬אך בסופה הגיע זלמן אל "ארץ‬
‫האפשרויות הבלתי מוגבלות"‪ .‬אמריקה האירה לו פנים‪ ,‬ולמרות שגם‬
‫כאן לא ממש התהפך מזלו של זלמן‪ ,‬הוא הצליח להרוויח סכומים נאים‬
‫בעבודות מזדמנות‪ ,‬שהצטברו עם הזמן לסכום כסף גדול‪.‬‬
‫עברו ששה חודשים‪ ,‬וברשותו של זלמן היה כבר סכום מכובד שיכול‬
‫לכלכל אותו ואת משפחתו בשלוש השנים הקרובות‪ ,‬ויחד עם הגעגועים‬
‫העזים לאשתו וילדיו נפלה ההחלטה "אני חוזר הביתה!"‪.‬‬
‫מקום שהותו של זלמן היה רחוק מאוד מעיר הנמל‪ ,‬והוא הצטרף למסע‬
‫בעגלה עם עוד כמה יהודים שיצאו לדרך הארוכה‪ .‬היה זה יום ראשון‪,‬‬
‫והסוסים החסונים יצאו לדרך‪ ,‬מדלגים על מהמורות‪ ,‬עולים הרים ויורדים‬
‫בבקעות‪ .‬הימים חלפו והשבת התקרבה‪ ,‬ואם את כל יושבי העגלה‬
‫הטרידה השאלה היכן ישבתו‪ ,‬את זלמן הטרידה בעיקר המחשבה מה‬
‫יעשה עם צרור הכסף שברשותו‪.‬‬
‫מיד כשהגיעו אל העיר התברר שדאגתם הייתה לשווא‪ .‬בני העיר קיבלו‬
‫אותם בשמחה‪ ,‬וכל אחד מנוסעי העגלה זכה להתארח אצל משפחה‬
‫אחרת‪ .‬גם זלמן הגיע למשפחה שקיבלה אותו בכבוד רב‪ ,‬ובעל הבית‬
‫הבטיח לו שהוא ממש ירגיש בבית‪ .‬אך למרות הכול זלמן לא היה‬
‫רגוע‪ .‬הוא לא ידע מה לעשות עם צרור הכסף‪ .‬בתחילה חשב שאולי‬
‫יחביא אותו בבור שטמון בחצר‪ ,‬אך הוא פחד שמישהו יעקוב אחריו‪.‬‬
‫"אולי אחביא זאת בין החפצים" חשב לעצמו‪ ,‬אך מיד דחה את ההצעה‬
‫מחשש שיד זדונית תשלח את ידה בצרור שכל חייו תלויים בו‪ .‬לבסוף‬
‫החליט זלמן למסור את צרור כספו לבעל הבית‪ ,‬שבוודאי ידע לשמור‬
‫זאת במקום בטוח‪ .‬ואכן בעל הבית הבטיח שמיד במוצאי השבת הוא‬
‫יחזיר לו את כספו‪ ,‬ובינתיים ישמור עליו במקום בטוח שבו הוא שומר‬
‫את כספו שלו‪.‬‬
‫השבת פרסה את כנפיה על העיר‪ ,‬אבל זלמן התחיל לפתע להרגיש‬
‫שהשלווה ממנו והלאה‪" .‬איך עשיתי דבר כזה‪ ,‬לתת כזה סכום לאדם‬
‫שאינני מכיר‪ ,‬בלי עדים ובלי שטר ובלי כל ראיה?" חשב זלמן לעצמו‪.‬‬
‫בסעודת השבת היה נראה לו בעל הבית זחוח מעט‪ ,‬דבר שהעלה עוד‬
‫יותר את חששו של זלמן‪ .‬כל הלילה לא הצליח זלמן לעצום עין‪ .‬הוא‬
‫התהפך על מיטתו מצד לצד‪ ,‬כשהמחשבות אצות במוחו‪" .‬איך עשיתי‬
‫כזו טעות? עמל של חצי שנה ירד לטמיון בשטות אחת!"‪ .‬בסעודת הבוקר‬
‫כבר לא הצליח זלמן לאכול‪ .‬והוא הביט בבעל הבית שהיה שמח במיוחד‪.‬‬
‫"הוא בטח כבר מתכנן מה לעשות עם הסכום שנפל לידיו בזכות טיפש‬
‫כמוני‪ "...‬המחשבות סובבו אותו ללא הרף‪" .‬מה אענה לאשתי וילדי‬
‫שישאלו מה הבאתי באמתחתי? מה אענה להם?" חשב זלמן כשהוא‬
‫הולך בחדרו מצד לצד‪.‬‬
‫רק נראו שלשה כוכבים בשמים‪ ,‬ניגש זלמן אל בעל הבית‪" ,‬תן לי את‬
‫כספי בבקשה" אמר‪" .‬רגע‪ .‬המתן עד שנתפלל ערבית ונעשה הבדלה‪"...‬‬
‫אמר לו בעל הבית בחיוך‪ .‬זלמן הרגיש שלבו כבר אינו עומד בלחץ‪" .‬הנה‬
‫הוא מתחיל להתחמק!" חשב לעצמו‪ .‬הדקות שחלפו נדמו לו לשעות‪,‬‬
‫ומיד לאחר ההבדלה הוא ניגש אל בעל הבית‪" ,‬תן לי את כספי עכשיו!"‬
‫אמר בקול תקיף‪ .‬בעל הבית נכנס אל החדר ויצא עם צרור הכסף בידו‪.‬‬
‫זלמן קיבל את הצרור ואנחת רווחה נמלטה מפיו‪ .‬אבל הוא לא הסתפק‬
‫בזה‪ .‬הוא פתח את הצרור והחל לספור את שטרות ה‪ 100-‬דולר אחד‪,‬‬
‫שניים‪ ,‬שלושה‪ ...‬עשר‪ ,‬עשרים‪ ...‬שום שטר לא היה חסר‪ .‬הוא הוציא‬
‫את חפיסת ה‪ 50-‬דולר העטופה בגומייה וספר גם אותה במהירות‪ .‬הכול‬
‫היה מדויק‪ .‬וכך גם בשטרות ה‪ 10-‬דולר‪ .‬זלמן הכניס את ידו כדי להוציא‬
‫את המטבעות שבצרורו‪ ,‬כשלפתע הרגיש יד גדולה מונחת על ידיו‪ .‬היה‬
‫זה בעל הבית שעמד מעליו‪" .‬זלמן היקר"‪ ,‬פנה אליו המארח הנאמן‪" ,‬דע‬
‫לך ששמתי לב למבטי הדאגה שלך בכל השבת‪ ,‬והנה נוכחת שאני אדם‬
‫נאמן ולא שלחתי יד בצרור הכסף שלך"‪ ,‬בעל הבית הסתכל בעיניו של‬
‫זלמן והמשיך‪" ,‬אך אם ראית שלא נגעתי בשטרות ה‪ 100-‬וה‪ ,50-‬ואפילו‬
‫משטרות ה‪ 10-‬דולר לא חסר אחד‪ ,‬סבור אתה שבמטבעות אשלח את‬
‫ידי?" אמר לזלמן המבויש‪ ,‬שהבין לפתע עד כמה כפוי טובה הוא היה‪,‬‬
‫ועד כמה העבירה אותו הדאגה לכסף על דעתו‪...‬‬
‫***‬
‫עם ישראל כולו נענש על‬
‫שהקשיבו לדיבת המרגלים‬
‫שהחליטו שאין אפשרות לרשת‬
‫את הארץ המובטחת‪ .‬הקפדתו של‬
‫הקב"ה הייתה כל כך גדולה בגלל‬
‫המציאות העגומה שדווקא העם‬
‫שראה איך הקב"ה יכול לשנות‬
‫את כל הטבע בעשרת המכות‬
‫ובקריעת הים‪ ,‬חושב שיקשה על‬
‫הקדוש ברוך הוא לתת להם את‬
‫ארץ ישראל ולנצח את אויביהם‬
‫הרבים‪...‬‬
‫מכת דם בביצים (חלק ב')‬
‫בעלון קודם סיפרנו על שרונה‬
‫שלוותה תבנית ביצים מיעל‬
‫השכנה‪ ,‬והחזירה לה תבנית לאחר‬
‫יומיים‪ .‬כמה שעות אחר כך באה‬
‫יעל לשרונה בטענה שארבע ביצים‬
‫מתוך התבנית היו עם דם והיא‬
‫נאלצה לזרוק אותן לפח‪ ,‬וביקשה‬
‫ממנה ארבע ביצים חדשות‪ .‬כעת אנו‬
‫מביאים את המשך הסיפור של הדם‬
‫בתבניות הביצים‪.‬‬
‫מספר ימים לאחר שיעל באה בטענה‬
‫שאלה מס' ‪400‬‬
‫לשרונה השכנה על הביצים שהיה‬
‫בהן דם‪ ,‬היא דפקה בדלת של שרונה‬
‫וביקשה ממנה‪ ...‬ביצים‪ .‬שרונה נתנה לה ארבע ביצים בחיוך גדול‪,‬‬
‫וסגרה את הדלת‪ .‬למחרת‪ ,‬נשמעו דפיקות בדלת ובפתח עמדה יעל‬
‫כשבידה שתי ביצים‪" .‬לקחת ממני ארבע ביצים‪ ,‬לא?" ביררה שרונה‪.‬‬
‫"נכון‪ .‬אבל שתי ביצים מאלו שנתת לי היו עם דם‪ ,‬ולא השתמשתי‬
‫בהן וזרקתי אותן לפח‪ ,‬לכן אני מחזירה לך רק שתיים‪ "...‬אמרה יעל‪.‬‬
‫האם יעל צריכה להחזיר לשרונה ארבע ביצים? מה דעתכם?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬תלמוד בבלי‬
‫מסכת 'בבא בתרא' דף צ"ג בדין‪' :‬בורר גורנו' ובמפרשים על המקום‪.‬‬
‫שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רכ"ט בדין‪' :‬בורר אבנים מגורנו של‬
‫חברו'‪' .‬נתיבות המשפט' סימן ר"ז סעיף קטן ח' בדין‪' :‬קנה בהמה‬
‫ונמצאת טרפה'‪.‬‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫תשובה לשאלה "קח אחריות" (שאלה מס' ‪)398‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬אורי ושימי נסעו לצפון‪ ,‬באמצע הדרך‬
‫נשמעו רעשים מהמנוע‪ .‬הם נכנסו למוסך קרוב‪ ,‬המוסכניק החליף‬
‫כמה חוטים ואמר 'הכול בסדר'‪ .‬כמה דקות לאחר שיצאו נשרף‬
‫המנוע של הרכב וכעת אורי תובע את הנזק מהמוסכניק שלא עלה‬
‫בזמן על הבעיה‪ .‬אבל המוסכניק טוען שהבעיה כבר הייתה קיימת‪,‬‬
‫והוא רק לא מנע את הנזק‪ .‬האם המוסכניק צריך לשלם?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬נראה שהמוסכניק חייב לשלם‪ ,‬כיוון שאם אורי היה‬
‫יודע שזה מצב המנוע הוא לא היה ממשיך לנסוע ברכב ומשאיר‬
‫אותו במוסך‪ ,‬ורק על סמך דבריו הוא המשיך לנסוע ובגלל המוסכניק‬
‫נגרם הנזק‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬נביא מקרה אחר שדומה לסיפור שלנו‪ ,‬שממנו‬
‫נוכל להבין מה הדין והאם המוסכניק חייב לשלם על הנזק‪.‬‬
‫ראובן הלווה לשמעון מאה דולר‪ ,‬ולאחר תקופה החזיר שמעון‬
‫לראובן שטר של מאה דולר‪ .‬ראובן ניגש לחלפן כדי לבדוק האם‬
‫השטר מזויף והחלפן אישר לו שהשטר איננו מזויף‪ .‬לאחר כמה‬
‫ימים ניסה ראובן לפרוט את השטר וגילה שהחלפן טעה והשטר‬
‫מזויף‪ .‬כעת הוא חזר לחלפן וטען לו שהוא הסכים לקבל משמעון את‬
‫השטר הזה‪ ,‬רק משום שהוא סמך עליו וכעת התגלה שהשטר מזויף‪,‬‬
‫ולכן הוא צריך לשלם לו את הנזק‪ .‬במקרה זה נפסק להלכה (שולחן‬
‫ערוך 'חושן משפט' סימן ש"ו סעיף ו') שאם ראובן שילם לו על‬
‫הייעוץ‪ ,‬החלפן חייב לשלם כיוון שהוא גרם לראובן נזק ישיר וממשי‪.‬‬
‫אבל במקרה שראובן לא שילם לחלפן על הייעוץ לגבי השטר וקיבל‬
‫את הייעוץ בחינם‪ ,‬החלפן פטור‪ ,‬כיוון שהוא מבין בשטרות אנחנו‬
‫מגדירים את הטעות שלו כ'אונס' והוא יהיה פטור‪ .‬אבל אם המייעץ‬
‫לא היה אדם שמבין בשטרות וסתם ייעץ לראובן לקבל את השטר‪,‬‬
‫אותו אדם יהיה חייב לשלם לו בכל אופן את שווי השטר המזויף‪.‬‬
‫מה הדין לגבי חלפן שטעה והעצה שלו אינה מחייבת את הלקוח?‬
‫בשונה מהמקרה שהבאנו‪ ,‬אם אדם הגיע להתייעץ עם החלפן‬
‫האם לקנות דולרים ממישהו‪ ,‬והחלפן ייעץ לו לקנות את השטרות‬
‫והתברר שהם מזויפים ‪ -‬במקרה הזה‪ ,‬אותו אדם לא היה חייב לקבל‬
‫את העצה של החלפן וההחלטה היא שלו בלבד‪.‬‬
‫'אני סומך עליך‪'...‬‬
‫להלכה אנחנו מחייבים את החלפן רק במקרה שאמר לו אותו אדם‪:‬‬
‫'אני סומך עליך‪ '...‬או שנראה בבירור מחילופי הדברים ביניהם שהוא‬
‫סומך עליו‪ ,‬באופן כזה יש לחלפן אחריות על הייעוץ והוא יהיה חייב‬
‫לספוג את הנזק‪ ,‬למרות שהחלפן יכול לטעון ש'לא חשבתי שהוא‬
‫סומך רק עליי‪ '...‬וגם באופן שהמתייעץ לא היה חייב לשמוע לעצת‬
‫החלפן‪ ,‬עדיין יש לו אחריות על השטר המזויף ויצטרך לשלם את‬
‫הנזק‪'( .‬שפתי כהן' סעיף קטן י"ב)‬
‫בסיפור שלנו‬
‫מוסכניק נחשב כ'אומן' שמקבל תשלום עבור הייעוץ‪ ,‬ולפי מה‬
‫שלמדנו 'אומן' חייב במקרה של טעות מצדו‪ .‬אבל יש לחלק בין‬
‫טעות של חלפן כספים בין הטעות של המוסכניק‪ :‬הטעות של‬
‫החלפן‪ ,‬גרמה לנזק ישיר ללקוח‪ .‬הטעות של המוסכניק לא גרמה‬
‫לנזק כיוון שהוא כבר היה קיים ברכב‪ ,‬אלא הטעות שלו היא – שלא‬
‫זיהה את התקלה‪ ,‬ולכן זה לא דומה למקרה של החלפן‪ .‬אבל בכל‬
‫זאת‪ ,‬כיוון שאורי המשיך לנסוע ברכב רק בגלל דברי המוסכניק‪,‬‬
‫נראה שהנזק נגרם בגלל דברי המוסכניק והוא יהיה חייב לשלם את‬
‫הנזק‪.‬‬