עלון להורדה שלום לעם
ת מהשטח תמונו תמונות נוער ישראל לום לעם ל מפעילות ש מתחברים לתורה ויהדות 732 ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב קרית היובל קרית מנחם המצלמה שלנו קפצה לביקור בסניפי 'שלום לעם' בקרית יובל ובקרית מנחם .נהנינו מכל רגע! סניף שלום לעם בקרית יובל | פועל בימי ב' ,ד' 20:00-22:00 - בבית הכנסת 'בית אבי' רח' בורוכוב 63 בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים052-7626819 : סניף שלום לעם בקרית מנחם | פועל בימי א' ,ג' 20:00 - 22:00 - בבית הכנסת 'זכור לאברהם' רח' קולומביה 7 בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים052-7626819 : העלון מוקדש לזכרו של הנער נתנאל טרזה ז"ל ,תלמיד מדרשת "שלום לעם" בקרית יובל. יהי זכרו ברוך. גיליון זה יו"ל ע"י ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל: מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il חה להצלחה ם נוס במדור מבט לח י פרשת שלח י"ט סיוון תשע"ו 25ביוני 2016 שבת פרשת שלח ,י"ט בסיון תשע"ו, - 25/6/16שר האוצר היהודי היום חל יום פטירתו של השר המפורסם דון יצחק אברבנאל ,שחי בתקופת גירוש ספרד והנהיג את מאות אלפי הגולים בזמן הגירוש .הוא היה צאצא למשפחה מיוחסת מצאצאי דוד המלך ,שהגיעה לספרד לאחר חורבן בית המקדש הראשון, ושימש כשר האוצר של ממלכת ספרד. בעולם התפרסם פירושו על התנ"ך ,וכן שאר חיבוריו ,ובהם ספר על שלושה עשר עיקרי האמונה שסידר הרמב"ם. בתקופה שלפני גירוש ספרד ,הוא ניסה בכל כוחו למנוע את הגירוש ,אולם לאחר שמאמציו עלו בתוהו ,נטל ללא היסוס את מקל הנדודים ,ויצא בראש הגולים אל מחוץ לספרד והגיע לאיטליה .גם שם הוא התמנה לשר האוצר ,אך לאחר תקופה קצרה נאלץ לעזוב את תפקידו ,וכל רכושו הוחרם .למרות כל תלאותיו המשיך להגות בתורה ,ואפילו בתקופת מנוסתו חיבר ספר בשם זבח פסח על ההגדה של פסח .גם לאחר פטירתו לא זכה למנוחה ,והמצבה שעל קברו בעיר פדובה שבאיטליה ,נהרסה בידי פורעים. יום ראשון ,כ' בסיון תשע"ו' - 26/6/16 ,מי שבירך' יום כ' בסיון נחשב ליום אבל ובו אירעו מספר מאורעות מעציבים בתולדות עם ישראל .ביום זה תם חודש הימים שבהם אכלו המתאווים במדבר את הבשר בקברות התאווה ונענשו על-כך .בתקופת מסעי הצלב ,נערכו ביום זה פרעות קשות נגד יהודי אשכנז ,ולזכרן נקבעו קינות וסליחות .בפרעות המפורסמות שבשנות ת"ח-ות"ט ,בהן נרצחו מאות אלפי יהודים בידי הקוזקים הארורים ,היה זה יום קשה מאוד ליהודי אוקראינה ,ומאז נקבע יום זה ליום צום ומספד ,שכן יום זה לא חל אף פעם בשבת .התוספות יום-טוב, שחי בימים ההם ,חיבר תפילת "מי שבירך" שנאמרת מדי שבת קודש בבתי כנסת רבים ,כדי לברך את מי ששומר פיו ולשונו שלא לדבר בעת התפילה ובעת קריאת התורה ,ובזכות השתיקה בשעת התפילה נינצל מכל פגע. מסע אל העבר יום שני ,כ"א בסיון תשע"ו - 27/6/16 ,מי האיש החפץ חיים בכ"א בסיון שנת ב' אלפים תמ"ח ,נסעו בני ישראל במדבר לחצרות ,ושם אירע הסיפור של מרים ואהרן שדיברו על משה רבנו ,ומרים הוסגרה לשבעה ימים עד שנרפאה מצרעתה ,וכל העם המתין לה עד שתירפא ,כשכר על שהמתינה למשה רבנו בשעה שהניחה אותו ביאור .ומן הראוי להתחזק ביום זה בעניין שמירת הלשון והחשיבות של הימנעות מלשון הרע ורכילות. יום שלישי ,כ"ב בסיון תשע"ו - 28/6/16 ,אסון הבונים בכ"ב בסיון תשמ"ה ,אירע 'אסון הבונים' המפורסם ,בו התנגשה רכבת באוטובוס שהוביל תלמידים מבית ספר בפתח תקווה שיצאו לטיול שנתי. באסון נהרגו 22בני אדם ,בהם 19תלמידים ,מחנכת הכיתה ,נהגת האוטובוס ואם מלווה .היה זה אסון הרכבת הגדול בתולדות המדינה והוא גרם הלם גדול בשל ממדיו ובשל גילם הצעיר של הקורבנות .לנספים נערכה לוויה המונית, ובעקבות התאונה נערכו שיפורים בתוואי הרכבות ובמפגשים עם הרכבים שבכבישים. יום רביעי ,כ"ג בסיון תשע"ו - 29/6/16 ,יום מסוגל לנסים היום נכתבו האיגרות השניות בידי מרדכי הצדיק ואסתר המלכה ,כמסופר במגילת אסתר ,והתבטלה גזירתו של המן הרשע ומחשבתו אשר חשב על היהודים לאבדם .צדיקים היו אומרים ,שיום זה מסוגל לנסים ונפלאות כמו הימים ההם ,וכן מספרים על ה'דברי חיים' מצאנז שבאחד הימים הוא נכח בחמש בריתות מילה ביום זה ,וקרא לכל הבנים בשם מרדכי ,על-שם מרדכי הצדיק ולזכר הישועה שבאה ביום זה לעם ישראל בזכותו. יום שישי ,כ"ה בסיון תשע"ו - 1/7/16 ,הרוגי המלכות יום זה נחשב ליום תענית ,כי בו נהרגו שלושה מעשרת הרוגי המלכות ,התנאים רבי שמעון בן גמליאל ,רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ,ורבי חנינא סגן הכהנים .עשרת הרוגי המלכות ,הם עשרה תנאים שהוצאו להורג בידי השלטון הרומאי שבארץ ישראל ,לאחר שעמדו בגאון על שמירת התורה והמצוות .הם הוצאו להורג במיתות משונות ואכזריות ,ואחד מהם ,רבי חנינא בן תרדיון, נשרף יחד עם ספר תורה שהונח בחיקו .בשעה שהוציאו את רבי עקיבא היה מקבל על עצמו עול מלכות שמים ,ויצאה בת קול ואמרה 'אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא' .תקופת הריגתם נמשכה על פני מאה שנה, וצדיקים אמרו שהם כיפרו בכך על מכירת יוסף שנמכר בידי תשעה אחיו והקב"ה הצטרף עמם להיות עשרה .על הריגתם של קדושי עליון אלו ,התחברה קינה מפורסמת בשם "אלה אזכרה" ,אותה אומרים בני אשכנז בתפילת מוסף של יום כיפורים ,ובני ספרד בקינות לתשעה באב. נוסחה להצלחה מבאט ל החיים כבר שנים שסקוט ריילי עובד במשרד התעסוקה של לוס אנג'לס, אבל מעולם הוא לא נתקל בבקשה מוזרה כמו זו שהוגשה לפניו. משרדו של סקוט עוסק בהכוונת אנשים הרוצים ללמוד מקצוע חדש למקום המתאים להם ,כמו כן הוא מפנה את המבקשים אל הגופים שנותנים מלגות לימוד מתאימות למי שמתקשה לשלם את שכר הלימוד הגבוה של הקורסים השונים. באותו יום נכנס אל משרדו דוד קליינר אדם נמוך קומה בעל חזות דרום אמריקנית ,וביקש לשוחח עמו על רצונו ללמוד מקצוע חדש .הוא הציג את עצמו תחת השם ניקו גונזאלס .לדבריו הוא היגר לפני כחמש שנים ממקסיקו לארה"ב ומאז ועד היום עבד כפועל בניין, ולאחרונה לאחר מאמצים רבים ,הצליח לקבל אזרחות אמריקאית וכעת הוא רוצה להגשים את חלומו הגדול ולהתחיל ללמוד מקצוע שעליו הוא חולם מאז שהיה ילד קטן .הבעיה היחידה היא שאין לו כעת אפשרות לשלם עבור לימודיו ,ולכן הוא פונה לסקוט שימצא לו מלגה מתאימה. "מה ברצונך ללמוד?" שאל סקוט ,כשהוא מעלה בדעתו כל מיני כיווני חשיבה אותם יציע למי שעמד מולו ,כמו טכנאי מזגנים ,טבח או משהו דומה... "אני רוצה להיות טייס!" ירה ניקו ללא היסוס .פיו של סקוט נשאר פעור ,ומחשבותיו נעו בין צחוק מתגלגל לגיחוך מוחלט ,זה היה בערך כמו שדייג יגיד לפתע שהוא מעוניין להיות אסטרונאוט. למרות הבקשה ההזויה ,סקוט עטה על פניו ארשת רצינית ,והתחיל לשאול" :האם אתה יודע לקרוא ולכתוב באנגלית? האם יש לך תעודת בגרות? האם אתה יודע מהן העלויות של לימודי טיסה?" ניקו לא התרשם מהשאלות הקשות וענה בפשטות" :לא ,אינני יודע קרוא וכתוב ,וגם אין לי תעודת בגרות ,אבל אני לא מפחד מאתגרים .זה ייקח לי שנתיים שלוש עד שאשלים את הידע החסר, ובנוגע למחיר הקורס ,אין לי ממש מושג ,לכן הגעתי אליך"... "ובכן ,אדוני .מחיר קורס טייס בסיסי הוא כ 12,000דולר ,לאחר מכן יש ללמוד עוד שלושה קורסים שעלות כל אחד מהם הוא כ 10,000דולר על מנת לקבל תעודה לטייס מסחרי."... ניקו לא הניד עפעף לנוכח הנתונים ,והמשיך לעמוד על שלו" .בעוד שלוש שנים אהיה טייס בין אם תעזור לי ובין אם לא!" סקוט התחיל לחבב את ניקו ,הוא הבין שעומד מולו אדם עקשן שבטוח בהצלחתו ,לכן הוא החליט ללכת לקראתו ואמר" :תראה ידידי ,אם תצליח לעשות בכוחות עצמך את הקורס הבסיסי ,אני מתחייב שאדאג לך לכל ההוצאות הנוספות"... ניקו לא התמהמה, התחיל הוא להשלים את החסר על ידי שיעורים פרטיים ,ובמקביל, פנה לכמה בתי ספר ללימודי טייס, בבקשה להירשם ללימודים למרות שממש אין לו את הכסף לכך .תשעה בתי ספר הראו לו את הדלת מצידה החיצוני ,אבל היה מנהל של בית ספר אחד שגם בעיניו מצא חן המהגר העקשן ,והוא הסכים לשמוע ממנו כיצד בדעתו לשלם על לימודי הטייס. כאן ,נכנס הצד היצירתי של ניקו לפעולה ,הוא הציע לעשות פרסום נרחב על חשבונו לטיסות משפחתיות בשמי לוס אנג'לס ,כאשר 20%מתוך הרווחים יהיו שייכים לו ,ובית הספר יחשיב לו אותם כתשלום עבור הלימודים. המנהל המחויך הסכים לדיל ,וניקו החל לפרסם בכל העיתונים שבאזורי המהגרים ,אודות טיסות מוזלות בשמי המדינה" ,הזדמנות חד פעמית לראות את גורדי השחקים המדהימים מלמעלה"... נכתב במודעות ,והמוני מהגרים מקסיקנים ,היספנים ,ועוד מכל הסוגים והמינים החלו לנהור אל שערי בית הספר שבקושי הצליח לעמוד בלחץ. תוך זמן קצר הצליח ניקו להגיע לסכום הנכבד של $ 12,000והחל בלימודי הטיסה שלו .כמה חודשים לאחר מכן התייצב במשרדו של סקוט ,כשהוא מניח את רישיון הטייס שלו על גבי השולחן המשרדי .סקוט ההמום שפשף את עיניו בתדהמה ,כשהוא לא מאמין למראה עיניו" .כל הכבוד!" אמר סקוט "הגיע הזמן להטיס אותך קדימה .כפי שהתחייבתי לך ,אשיג עבורך את המלגה של כל הלימודים שנותרו לך על מנת להיות טייס מורשה"... *** כמעט כל אחד מאתנו יכול להביא אין סוף תירוצים מדוע הוא לא יכול להצליח ,והאמת היא שהתירוצים נכונים! לראשון יש בעיות בקשב וריכוז ,השני עבר ילדות קשה ,לשלישי יש מצוקה כלכלית, והרביעי סובל מבעיות בריאותיות .לכל אחד מאתנו יש 0%אשמה על מה שקרה לו ,אבל לכל אחד מאתנו יש גם 100%אחריות על חייו .לא משנה מהי נקודת ההתחלה ,תמיד נוכל להצליח ולעמוד במשימות הכי מאתגרות .רק אם נניח את התירוצים (הנכונים!) בצד ונמשיך הלאה .בדיוק כמו שעושים האנשים המצליחנים בעולם... " אני לא מבין על מה המהומה .הכל סתם רעש אחד גדול ". הַ ּכִבְ ָׂשה ּבֵ ין ִׁשבְ ִעים זְאֵ בִ ים סיפור צעיר הּומה ּגְ דֹולָ ה ַּבּיַ ַערַׁ ,ש ְר ֶׁש ֶרת ַה ָּמזֹון נִ ְמ ֵצאת ְמ ָ ְּב ַסּכָ נַ ת ַה ְׁש ָמ ָדהָ .א ְמנָ ם ַּב ָּׁשלָ ב ָה ִראׁשֹון ַרק ּיּומיתַ ,אְך אֹוכְ לֵ י ָה ֵע ֶׂשב יַ ַע ְמדּו ִּב ְפנֵ י ַסּכָ נָ ה ִק ִ יֹותר יִ ְפקֹד ַה ַּס ַער ֶאת ּכָ ל ִּב ְׁשלַ ִּבים ְמ ֻא ָח ִרים ֵ גּובת ַׁש ְר ֶׁש ֶרת, יֹוׁש ֵבי ַהּיַ ַערּ .כִ י ּכְ מֹו ְּבכָ ל ְּת ַ ְ ׁשּורה ְּב ֻחלְ יָ הִ ,אם נִ ֶּת ֶקת ֻחלְ יָ ה ַא ַחת ִהיא ֻחלְ יָ ה ְק ָ נֹוספֹות. אֹוטֹומ ִטית לְ נִ ּתּוק ֻחלְ יֹות ָ ָ ּגֹור ֶמת ֶ יה בֹות ָ ַה ַּמיִ םָׁ ,שם ָהיְ ָתה ַה ְּפגִ ָיעה ַה ָּק ָׁשה ֶׁש ְּב ִע ְּק ֶ הֹוריד ָמ ָטר הּומהַ .ה ָּׁש ַמיִ ם ָע ְצרּו ִמּלְ ִ ֵה ֵחּלָ ה ַה ְמ ָ יה זֶ ה ֳח ָד ִׁשים ֲא ֻרּכִ ים ,וְ ָה ֲא ָד ָמה וְ ַה ִּצ ְמ ִחּיָ ה ֶׁש ָעלֶ ָ ימנֵ י ָצ ָמאַ .מ ַאגְ ֵרי ַה ַּמיִ ם, ִה ְת ִחילָ ה לְ גַ ּלֹות ִס ָ חֹוׂש ִפים ֶאת ַה ַּק ְר ַקע ַהּנְ ָחלִ ים וְ ָה ֲאגַ ִּמים ֵה ֵחּלּו ְ סּוסי ַהיְ אֹור ֹלא ָהיָ ה עֹוד ֵהיכָ ן ּבֹוצית ֶׁשּלָ ֶהם .לְ ֵ ַה ִ ּנֹותר ָחשֹּוף לְ ִפגְ ֵעי ַה ֶּׁש ֶמׁש. ּגּופם ֶׁש ַ לְ ַה ְס ִּתיר ֶאת ָ צּוקת ָמקֹוםָ .ה ֲאוִ ָירה ַּתּנִ ינִ ים ִה ְת ַחּכְ כּו זֶ ה ָּבזֶ ה ִּב ְמ ַ כּורהַ .חּיֹות ֶׁש ֶּב ָע ָבר ִה ְצ ִהיבּו ָּפנִ ים זֹו לָ זֹו, ָהיְ ָתה ֲע ָ ָה ְפכּו ּכָ ֵעת לְ אֹויְ ִבים ֻמ ְׁש ָּב ִעיםּ ,כָ ל ֶא ָחד ָר ָאה מּועד ֶׁש ָעלּול לִ גְ זֹל ִמ ֶּמּנּו ֶאת ְמזֹונֹו ַּב ֵּׁשנִ י ּגַ זְ לָ ן ָ וְ ֶאת ִקּיּומֹו. רֹוב ֶצת "חּיָ ִבים לַ ֲעשֹוֹת ַמ ֶּׁשהּו"ִ ,הכְ ִריזּו ּכַ ָּמה ַּב ֲעלֵ י יָ זְ ָמהּ" .גְ זֵ ַרת ָׁש ַמיִ ם ִהיא זֹוְ ,קלָ לָ ה ֶ ַ יֹוׁש ֵבי ַהּיַ ַער לַ ֲע ֶצ ֶרת ִּדין וְ ֶח ְׁשּבֹון, ַעל ַהּיַ ַערַ ,חּיָ ִבים לַ ֲה ִס ָירּה" .וְ כָ ְך ֻה ְחלַ ט לְ כַ ּנֵ ס ֶאת ּכָ ל ְ יהם ִקלְ לַ ת ּנֹור ָאהַ ,עד ֶׁש ָּתסּור ֵמ ֲעלֵ ֶ יהם ,יִ ְמ ְצאּו ֶאת ָה ָא ֵׁשם ַּבּגְ זֵ ָרה ַה ָ ּכֻ ּלָ ם יְ ַפ ְׁש ְּפׁשּו ְּב ַמ ֲע ֵׂש ֶ ָה ָר ָעב. הֹוד ָעה לּוסּיָ ה ַהּׁשֹונֹותָ . חּופיםַׁ ,ש ָּד ִרים ְּבהּולִ ים נִ ְׁשלְ חּו לְ כָ ל נְ ִציגֻ ּיֹות ָה ֻאכְ ִ ָה ָר ִצים יָ ְצאּו ְּד ִ עֹופ ִפים ,לְ ַחּיֹות ַה ַּמיִ ם ּזֹוחלִ ים וְ לַ ְמ ְ ּטֹור ִפים ,לַ ֲ ִּב ְד ַבר ִקּיּום ָה ֲע ֶצ ֶרת נִ ְׁשלְ ָחה לַ ּכֹל ,לַ ּיֹונְ ִקים וְ לַ ְ יהם ְּבנֵ י ִמ ְׁש ְּפחֹות ַה ֲח ָר ִקים. ּולְ ׁשֹוכְ נֵ י ַה ִּב ָּצה ,וְ ַאף לָ ְר ָמ ִׁשים לְ ִמינֵ ֶ יהם ִה ְתּכַ ּנְ סּו ִמ ְׁש ָּפחֹות ּבּורי ָע ַמד ֶח ְׁשּבֹון ַהּנֶ ֶפׁשַּ .ב ֲעלֵ י ַה ַחּיִ ים לְ ִמינֵ ֶ ַעל ֵס ֶדר ַהּיֹום ַה ִּצ ִ יהם ּולְ ַח ֵּפׂש ֶאת ִס ַּבת ַהּגְ זֵ ָרהַ ,הּכֹל יָ ְדעּו ּכִ י ְּביֹום ָה ֲע ֶצ ֶרת ִמ ְׁש ָּפחֹות לְ ַפ ְׁש ֵּפׁש ְּב ַמ ֲע ֵׂש ֶ ׁשֹופ ִטים ֶׁשּיִ ְק ְּבעּו ְּב ֶׁשל ִמי ַה ַּס ַער. יִ ְצ ָט ְרכּו לִ ְפרֹׂש ֶאת ַה ַח ָּט ִאים ֶׁשּלָ ֶהם ִּב ְפנֵ י ֶח ֶבר ְ ּגֹוד ִׁשים ֶאת ָק ַר ַחת ַהּיַ ַער ַה ֶּמ ְרּכָ זִ ית ַה ְּסמּוכָ ה ַהּיֹום ַה ְמי ָֹעד ִהּגִ ַיעֲ .המֹונֵ י ַּב ֲעלֵ י ַחּיִ ים ֵה ֵחּלּו ְ חּוקים זֶ ה לָ זֶ ה צּוקה ַחיֵ .הם ָע ְמדּו ְּבׁשּורֹות ְצפּופֹות ְּד ִ לָ ֲאגַ ם ַה ִּמ ְתיַ ֵּבׁש ֶׁש ִּׁש ֵּמׁש ּכְ ַת ְמרּור ְמ ָ בֹוּה, יה ָע ְמדּו נְ ִציגֵ י ְּבנֵ י ַה ַּמ ֲע ָמד ַהּגָ ַ יהם ֻמ ְפנֹות לְ גִ ְב ָעה ְמ ֻאלְ ֶּת ֶרת ֶׁש ָעלֶ ָ ְּבח ֶֹסר ָמקֹוםֵ ,עינֵ ֶ יהם יֻ ְּצגּו ִמ ְמ ָצ ֵאי ֶח ְׁשּבֹון ַהּנֶ ֶפׁש ,וְ ֵהם יָ דּונּו ְּבכָ ל ִמ ְק ֶרה לְ גּופֹו ִמ ָּׁשם יֵ ֵצא ְּד ַבר ַה ִּמ ְׁש ָּפט .לִ ְפנֵ ֶ יֹוציאּו ֶאת ָה ֱא ֶמת לָ אֹור. וְ ִ ּבּוריתְּ .בכָ ל זֹאת ,הּוא צּוקה וְ ַא ֲח ָריּות ּכְ לַ ל ִצ ִ ִראׁשֹון ָעלָ ה ָה ַא ְריֵ הַ ,ה ָּב ַעת ָּפנָ יו ִׁש ְד ָרה ְמ ָ ַה ֶּמלֶ ְך וְ ַעל ּכְ ֵת ָפיו ֻמ ֶּטלֶ ת ֹלא ְמ ַעט ַא ֲח ָריּותַ .ר ַעד ַקל נִ ְׁש ַמע ְּבקֹולֹוַּ .ב ְּת ִחּלָ ה נָ ָשֹא ִמין נְ אּום ּובתֹם נְ אּומֹו ִה ָּטה ּומ ְת ַח ֵּסד ְּבתֹוְך ּכְ ֵדי ּגִ לְ ּגּול ֵעינַ יִ ם ִצ ְד ָקנִ ּיֹות ּכְ לַ ֵּפי ַמ ְעלָ הְ , עֹוררּות ָק ָצר ִ ִה ְת ְ יהם ּׁשֹופ ִטים ּולְ ַה ֲע ִמיד ִּב ְפנֵ ֶ "ּב ְרצֹונִ י לְ ִה ְתוַ ּדֹות ִּב ְפנֵ י ֶח ֶבר ַה ְ ֶאת רֹאׁשֹו ּכְ לַ ֵּפי ַמ ָּטה וְ ָא ַמרִ : אתי ,אּולַ י ְּב ֶׁשלִ י ַה ַּס ַער ַהּגָ דֹול ַהּזֶ הָ .היָ ה זֶ ה לִ ְפנֵ י ֳח ָד ִׁשים ִמ ְס ָּפר ,עֹוד ְּב ֶט ֶרם ֶאת ֲא ֶׁשר ָח ָט ִ סֹוב ְב ִּתי ַּבּיַ ַערִ ,טּיַ לְ ִּתי לִ י לַ ֲהנָ ָא ִתי וְ ָה ָר ָעב ֵה ִציק לִ י. יהַ , אֹותֹות ָ ֶ ֵה ֵחּלָ ה ַה ַּבּצ ֶֹרת לְ ַה ְראֹות ֶאת ּלּופי .וְ ָאז ִה ְב ַחנְ ִּתי ְּב ָא ָדם ֹלא ִה ְב ַחנְ ִּתי ָּב ֵאזֹור ְּבׁשּום ָמזֹון קֹונְ ֶבנְ ְציֹונַ אלִ י ,וְ ַת ְר ִּתי ַא ַחר ָמזֹון ִח ִ ּסֹובב ֶאת רֹאׁשֹו חֹורי ַה ִּׂש ִיחיםּ ,וכְ ֶׁש ֵ חֹוקר ְצ ָמ ִחים ֶׁש ָּבא לַ ֲחקֹר ֶאת ַהּיַ ַערָ ,א ַר ְב ִּתי לֹו ֵמ ֲא ֵ ֵ ָה ַרגְ ִּתי אֹותֹו וְ ַאכְ לְ ִּתיהּו". "אּולַ י ֲאנִ י ָא ֵׁשם ַּבּכֹל!?" ֵמ ֵרר ָה ַא ְריֵ ה ְּב ֶבכִ י. ּׁשֹופ ִטים ּתֹודד ַּדּקֹות ִמ ְס ָּפר לְ ִה ְתיַ ֲעצּותּ ,כְ ֶׁשּלְ ַא ַחר ִמּכֵ ן ָקם זְ ַקן ַה ְ ּׁשֹופ ִטים ִה ְס ֵ ֶח ֶבר ַה ְ מֹוצא ֶאת ָה ַא ְריֵ ה נָ ִקי ִמּכָ ל ְר ָבבֹ ,לא נִ ְמ ָצא ְּב ַמ ֲע ָשֹיו ּכָ ל ּד ִֹפיָ .ר ֵעב "ּבית ַה ִּמ ְׁש ָּפט ֵ וְ ִהכְ ִריזֵ : אֹותּה ָׁש ָעה ּוזְ כּותֹו ֶׁשל ַה ֶּמלֶ ְך לֶ ֱאכֹל ּכָ ל ָמזֹון ֶׁשּנִ ְמ ָצא ָראּוי ְּב ֵעינָ יו". ָהיָ ה ְּב ָ צּוקה "ּבוַ ַּדאי ֲאנִ י הּוא ָה ָא ֵׁשם ַּב ְּמ ָ עֹותיו וְ ֵה ֵחל ְמ ָמ ֵרר ְּב ֶבכִ יְ : ֵׁשנִ י ָעלָ ה ַהּזְ ֵאב ָח ַׂשף ֶאת ַמלְ ְּת ָ ּפֹוק ֶדת ֶאת ַהּיַ ַער .לִ ְפנֵ י ֳח ָד ִׁשים ִמ ְס ָּפר ָצ ַע ְד ִּתי ִּב ְק ֵצה ַהּיַ ַערָ ,סמּוְך לַ ּכְ ָפר ,וְ ָר ִא ִיתי ַה ָּק ָׁשה ַה ֶ ּגֹור ֶרת ִּתינֹוק ַּב ֲעגָ לָ ה .הּוא ָמ ָצא ֵחן ְּב ֵעינַ יָּ ...תלַ ְׁש ִּתי אֹותֹו ֵמ ֶעגְ לָ תֹו וְ ָט ַר ְפ ִּתי אֹותֹו"... ִא ָּׁשה ֶ ּׁשֹופ ִטים ִמ ְתּכַ ּנֵ ס ׁשּוב לְ ִה ְתיַ ֲעצּותַ ,אְך ֵּבית ַה ִּדין ַמכְ ִריז ּכִ י ּגַ ם ַהּזְ ֵאב ַחף ִמ ֶּפ ַׁשע, ֶח ֶבר ַה ְ ּתֹובב ָקרֹוב ּכָ ל ּכָ ְך לַ ּיַ ַערָ ,מקֹום ֶׁשּבֹו זְ ֵא ִבים אֹותּה ִא ָּׁשה לְ ִה ְס ֵ ִט ְבעֹו לִ ְטרֹףָ .אסּור ָהיָ ה לָ ּה לְ ָ ׁשֹוח ִרים לְ ֶט ֶרף... טֹור ִפים ֲ ְ ּקֹוּב ָרה וְ ָה ַע ְק ָרב ,לְ כֻ ּלָ ם וִ ּדּויִ ים ּׁשּועלַ ,ה ַּתּנִ ין ,נְ ַחׁש ַה ְ בֹועַ ,הּדֹבַ ,ה ָ ַא ֲח ָריו ָעלּו ּגַ ם ַה ָּצ ַ ּׁשֹופ ִטים ָמ ָצא ֶאת ּכֻ ּלָ ם זַ ּכָ ִאים ,זֶ ה ִט ְב ָעם -לְ ֶט ֶרף נֹולְ דּו. יהםֶ .ח ֶבר ַה ְ יטים ְּב ִפ ֶ ַמ ְר ִט ִ ּדֹומעֹות: יה ְ חּוׁשה ָעלְ ָתה ֶאל ַה ָּב ָמה ּכְ ֶׁש ֵעינֶ ָ "ה ָּבא ַּבּתֹור"ִ ,הכְ ִריז ַאב ֵּבית ַה ִּדין ,וְ כִ ְב ָׂשה ּכְ ָ ַ יֹוד ַעת ִאם ַּת ֲח ִׁשיבּו לִ י זֹאת לְ ֵח ְטאֲ ,א ָבל ֻמכְ ָר ָחה ֲאנִ י לְ ַס ֵּפר ֶאת ֶׁש ְּבלִ ִּביָ .היִ ִיתי ְר ֵע ָבה "אינִ י ַ ֵ אֹותּה ֵעת ֶאת ַה ִח ָּטה הֹוציאּו ְּב ָ אתי ֵע ֶשֹב יָ רֹק ְּב ַאף ִּפּנָ הֲ ,א ָבל ַּבּכְ ָפר ַה ָּסמּוְך ִ ְמאֹדֹ ,לא ָמ ָצ ִ ימה ,לָ ַק ְח ִּתי ח ֶֹפן וְ ָהלַ כְ ִּתי"... ֵמ ָה ֲא ָס ִמיםִ ,ה ְׁש ַּת ַחלְ ִּתי ְּפנִ ָ רֹומם ְּב ַא ַחתּ" :ב ִֹׁשי וְ ִהּכָ לְ ִמיְּ .ב ֶׁשּלָ ְך ַה ַּס ַער ַהּגָ דֹול ַהּזֶ הַ .א ְּת ָה ַא ְח ָר ִאית ּׁשֹופ ִטים ִה ְת ֵ ֶח ֶבר ַה ְ יֹוׁש ֵבי ַהּיַ ַערֶּ ,פ ַׁשע נִ ְפ ָׁשע ָּפ ַׁש ַע ְּתָ ,עלַ יִ ְך לָ בֹוא ַעל ָענְ ֵׁשְך" ... ּפֹוקד ֶאת ְ ּנֹורא ֶׁש ֵ לְ כָ ל ַה ֵּס ֶבל ַה ָ נֹותרּו ִמ ֶּמּנָ ה ֶאּלָ א ֲע ָצמֹות ַּדּקֹות ְספּורֹות ָחלְ פּו ,וְ ַהּכִ ְב ָׂשה ָה ְפכָ ה לְ ֶט ֶרף ַקלַ ,עד ֶׁשֹּלא ְ ִמ ְס ָּפר. *** דֹותיו ,לִ ְפ ָע ִמים נִ ְפ ְּתחּו הּודי ְּבכָ ל ּתֹולְ ָ נֹור ִאים ָּפ ְקדּו ֶאת ָה ָעם ַהּיְ ִ ּומא ְֹרעֹות ָּד ִמים ָ ְּפ ָרעֹות ְ ּופ ָע ִמים ֲא ֵחרֹות נִ ְתלּו יׁש ִמּיּות לִ ְׁש ָמּהְ , ְמא ְֹרעֹות ַה ָּד ִמים ַעל ֹלא ּכְ לּום ,לְ ֹלא ִס ָּבהְ ,ס ָתם ַאנְ ִט ֵ הּודים ֹלא נָ ֲהגּו ּכַ הֹגֶ ן ,אֹו ָע ְברּו ַעל יׁשהּו ֶה ְחלִ יט ּכִ י ַהּיְ ִ ּתֹופ ֵסי ַהחֹק ְּב ֵאיזֹו ֶׁש ִהיא ִעילָ הֶׁ ,ש ִּמ ֶ ְ ֵאיזֶ ֶׁשהּו חֹק אֹו ַמ ֶּׁשהּו ֵמ ֵעין זֶ ה ,וְ כָ ְך לְ ַד ְע ָּתם ָהיּו ֵאּלּו ִסּבֹות ַמ ְס ִּפיקֹות לְ ַב ֵּצ ַע ֶמ ְר ַחץ ָּד ִמים הּודים... ַּבּיְ ִ ּוב ֶצ ֶדק, הּודים ְּבא ֶֹפן ִּבלְ ִּתי ִׁשוְ יֹונִ יֶׁ ,שֹּלא ְּבי ֶֹׁשר ְ ּדּוע ִה ְתיַ ֲחסּו ַהּגֹויִ ים ֶאל ַהּיְ ִ ֲא ָבל לָ ָּמה? ַמ ַ מֹוה ֻּב ְּצעּו ֲע ֵברֹות ֵאין ְספֹר ַּב ַּצד ַה ֵּׁשנִ יִ ,ק ְּבלָ ה ְמ ַמ ִּדים ּדּוע ֲע ֵב ָרה זְ נִ ָיחה ַעל ַהחֹקֶׁ ,שּכָ ָ ַמ ַ ּתֹוא ִמים ,לָ ָּמה? ִּבלְ ִּתי ֲ צּומים נִ ְמ ְצאּו ַה ֶה ְס ֵּב ִרים יֹותר ֶׁשּיֵ ׁשְּ ,בעֹוד ֶׁש ַעל ְּפ ָׁש ִעים ּגְ דֹולִ ים וַ ֲע ִ זֹו ַה ְּצ ִביעּות ַהּגְ דֹולָ ה ְּב ֵ יֹוד ֵעי ָּד ָבר ִה ְפ ִחיתּו ְּב ֻח ְמ ַרת גֹורים ָע ְמדּו לְ לַ ֵּמד זְ כּות ּולְ ַעּגֵ ל ִּפּנֹותֻ ,מ ְמ ִחים וְ ְ ימיםַ ,סּנֵ ִ ַה ַּמ ְת ִא ִ "ח ְט ָאּה" ֶׁשל ַהּכִ ְב ָׂשה ָּבאּו ֶח ְׁשּבֹון ּכֻ ּלָ ם ּכְ מֹו ָהיָ ה זֶ ה ַה ַּמ ֲע ֶשֹה וְ ִה ְצ ִדיקּו נְ ִסּבֹותֲ ,ה ֵרי ֶׁש ַעל ֶ בּוע... ַהּגָ דֹול ֶׁש ַּב ֲח ָט ִאיםּ ,כִ י זֶ ה ִט ְבעֹו ֶׁשל ָהעֹולָ ם ַה ָּצ ַ יׁש ִמּיּות! ּכְ ָבר ָא ַמ ְרנּו?... ַאנְ ִט ֵ מטבעות של אמון סיפור לשבת חייו של זלמן מעולם לא היו קלים .מאז שהכיר את עצמו הוא לא זכר יום אחד שבטנו המקרקרת מרעב לא הציקה לו .הרעב היה אורח של קבע בבטנו של זלמן .ולעומת זאת היה נדיר מאד למצוא איזו מטבע בכיסיו הקרועים. בצעירותו עוד הצליח זלמן לגרד מפה ומשם קצת מזומנים כדי לשרוד ,אבל כשנשא אשה ,וקולות הילדים מילאו את ביתו ,הרגיש שהוא כבר לא יכול יותר והוא פשוט חייב לעשות משהו כדי לפרנס את משפחתו. "אתה צריך לנסוע לאמריקה .זוהי ארץ הזהב" ,אמר יום אחד לזלמן חברו מיכאל ראם למקצוע קיבוץ הנדבות" .אמריקה?" תמה זלמן ,וצחוקו המתגלגל נשמע בכל הרחוב" ,בקושי יש לי כסף לנסוע לעיר הסמוכה .שאני אסע לאמריקה?" אבל לאחר ששמע מספר פעמים נוספות את אותה הצעה ,הוא החל לחשוב עליה ברצינות .ואכן לאחר חודש מצא זלמן את עצמו מנגב את דמעותיו על סיפון הספינה, כשאשתו וששת ילדיו מנופפים לו לשלום ,ובליבם תפילה ותקווה שיחזור במהרה עם כיסים תפוחים שיסייעו להם לצאת ממצוקת העניות שבה הם חיים. הנסיעה התמשכה מספר שבועות ,אך בסופה הגיע זלמן אל "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" .אמריקה האירה לו פנים ,ולמרות שגם כאן לא ממש התהפך מזלו של זלמן ,הוא הצליח להרוויח סכומים נאים בעבודות מזדמנות ,שהצטברו עם הזמן לסכום כסף גדול. עברו ששה חודשים ,וברשותו של זלמן היה כבר סכום מכובד שיכול לכלכל אותו ואת משפחתו בשלוש השנים הקרובות ,ויחד עם הגעגועים העזים לאשתו וילדיו נפלה ההחלטה "אני חוזר הביתה!". מקום שהותו של זלמן היה רחוק מאוד מעיר הנמל ,והוא הצטרף למסע בעגלה עם עוד כמה יהודים שיצאו לדרך הארוכה .היה זה יום ראשון, והסוסים החסונים יצאו לדרך ,מדלגים על מהמורות ,עולים הרים ויורדים בבקעות .הימים חלפו והשבת התקרבה ,ואם את כל יושבי העגלה הטרידה השאלה היכן ישבתו ,את זלמן הטרידה בעיקר המחשבה מה יעשה עם צרור הכסף שברשותו. מיד כשהגיעו אל העיר התברר שדאגתם הייתה לשווא .בני העיר קיבלו אותם בשמחה ,וכל אחד מנוסעי העגלה זכה להתארח אצל משפחה אחרת .גם זלמן הגיע למשפחה שקיבלה אותו בכבוד רב ,ובעל הבית הבטיח לו שהוא ממש ירגיש בבית .אך למרות הכול זלמן לא היה רגוע .הוא לא ידע מה לעשות עם צרור הכסף .בתחילה חשב שאולי יחביא אותו בבור שטמון בחצר ,אך הוא פחד שמישהו יעקוב אחריו. "אולי אחביא זאת בין החפצים" חשב לעצמו ,אך מיד דחה את ההצעה מחשש שיד זדונית תשלח את ידה בצרור שכל חייו תלויים בו .לבסוף החליט זלמן למסור את צרור כספו לבעל הבית ,שבוודאי ידע לשמור זאת במקום בטוח .ואכן בעל הבית הבטיח שמיד במוצאי השבת הוא יחזיר לו את כספו ,ובינתיים ישמור עליו במקום בטוח שבו הוא שומר את כספו שלו. השבת פרסה את כנפיה על העיר ,אבל זלמן התחיל לפתע להרגיש שהשלווה ממנו והלאה" .איך עשיתי דבר כזה ,לתת כזה סכום לאדם שאינני מכיר ,בלי עדים ובלי שטר ובלי כל ראיה?" חשב זלמן לעצמו. בסעודת השבת היה נראה לו בעל הבית זחוח מעט ,דבר שהעלה עוד יותר את חששו של זלמן .כל הלילה לא הצליח זלמן לעצום עין .הוא התהפך על מיטתו מצד לצד ,כשהמחשבות אצות במוחו" .איך עשיתי כזו טעות? עמל של חצי שנה ירד לטמיון בשטות אחת!" .בסעודת הבוקר כבר לא הצליח זלמן לאכול .והוא הביט בבעל הבית שהיה שמח במיוחד. "הוא בטח כבר מתכנן מה לעשות עם הסכום שנפל לידיו בזכות טיפש כמוני "...המחשבות סובבו אותו ללא הרף" .מה אענה לאשתי וילדי שישאלו מה הבאתי באמתחתי? מה אענה להם?" חשב זלמן כשהוא הולך בחדרו מצד לצד. רק נראו שלשה כוכבים בשמים ,ניגש זלמן אל בעל הבית" ,תן לי את כספי בבקשה" אמר" .רגע .המתן עד שנתפלל ערבית ונעשה הבדלה"... אמר לו בעל הבית בחיוך .זלמן הרגיש שלבו כבר אינו עומד בלחץ" .הנה הוא מתחיל להתחמק!" חשב לעצמו .הדקות שחלפו נדמו לו לשעות, ומיד לאחר ההבדלה הוא ניגש אל בעל הבית" ,תן לי את כספי עכשיו!" אמר בקול תקיף .בעל הבית נכנס אל החדר ויצא עם צרור הכסף בידו. זלמן קיבל את הצרור ואנחת רווחה נמלטה מפיו .אבל הוא לא הסתפק בזה .הוא פתח את הצרור והחל לספור את שטרות ה 100-דולר אחד, שניים ,שלושה ...עשר ,עשרים ...שום שטר לא היה חסר .הוא הוציא את חפיסת ה 50-דולר העטופה בגומייה וספר גם אותה במהירות .הכול היה מדויק .וכך גם בשטרות ה 10-דולר .זלמן הכניס את ידו כדי להוציא את המטבעות שבצרורו ,כשלפתע הרגיש יד גדולה מונחת על ידיו .היה זה בעל הבית שעמד מעליו" .זלמן היקר" ,פנה אליו המארח הנאמן" ,דע לך ששמתי לב למבטי הדאגה שלך בכל השבת ,והנה נוכחת שאני אדם נאמן ולא שלחתי יד בצרור הכסף שלך" ,בעל הבית הסתכל בעיניו של זלמן והמשיך" ,אך אם ראית שלא נגעתי בשטרות ה 100-וה ,50-ואפילו משטרות ה 10-דולר לא חסר אחד ,סבור אתה שבמטבעות אשלח את ידי?" אמר לזלמן המבויש ,שהבין לפתע עד כמה כפוי טובה הוא היה, ועד כמה העבירה אותו הדאגה לכסף על דעתו... *** עם ישראל כולו נענש על שהקשיבו לדיבת המרגלים שהחליטו שאין אפשרות לרשת את הארץ המובטחת .הקפדתו של הקב"ה הייתה כל כך גדולה בגלל המציאות העגומה שדווקא העם שראה איך הקב"ה יכול לשנות את כל הטבע בעשרת המכות ובקריעת הים ,חושב שיקשה על הקדוש ברוך הוא לתת להם את ארץ ישראל ולנצח את אויביהם הרבים... מכת דם בביצים (חלק ב') בעלון קודם סיפרנו על שרונה שלוותה תבנית ביצים מיעל השכנה ,והחזירה לה תבנית לאחר יומיים .כמה שעות אחר כך באה יעל לשרונה בטענה שארבע ביצים מתוך התבנית היו עם דם והיא נאלצה לזרוק אותן לפח ,וביקשה ממנה ארבע ביצים חדשות .כעת אנו מביאים את המשך הסיפור של הדם בתבניות הביצים. מספר ימים לאחר שיעל באה בטענה שאלה מס' 400 לשרונה השכנה על הביצים שהיה בהן דם ,היא דפקה בדלת של שרונה וביקשה ממנה ...ביצים .שרונה נתנה לה ארבע ביצים בחיוך גדול, וסגרה את הדלת .למחרת ,נשמעו דפיקות בדלת ובפתח עמדה יעל כשבידה שתי ביצים" .לקחת ממני ארבע ביצים ,לא?" ביררה שרונה. "נכון .אבל שתי ביצים מאלו שנתת לי היו עם דם ,ולא השתמשתי בהן וזרקתי אותן לפח ,לכן אני מחזירה לך רק שתיים "...אמרה יעל. האם יעל צריכה להחזיר לשרונה ארבע ביצים? מה דעתכם? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :תלמוד בבלי מסכת 'בבא בתרא' דף צ"ג בדין' :בורר גורנו' ובמפרשים על המקום. שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רכ"ט בדין' :בורר אבנים מגורנו של חברו'' .נתיבות המשפט' סימן ר"ז סעיף קטן ח' בדין' :קנה בהמה ונמצאת טרפה'. בית המדרש תשובה לשאלה "קח אחריות" (שאלה מס' )398 תקציר השאלה השבועית :אורי ושימי נסעו לצפון ,באמצע הדרך נשמעו רעשים מהמנוע .הם נכנסו למוסך קרוב ,המוסכניק החליף כמה חוטים ואמר 'הכול בסדר' .כמה דקות לאחר שיצאו נשרף המנוע של הרכב וכעת אורי תובע את הנזק מהמוסכניק שלא עלה בזמן על הבעיה .אבל המוסכניק טוען שהבעיה כבר הייתה קיימת, והוא רק לא מנע את הנזק .האם המוסכניק צריך לשלם? תשובה בקצרה :נראה שהמוסכניק חייב לשלם ,כיוון שאם אורי היה יודע שזה מצב המנוע הוא לא היה ממשיך לנסוע ברכב ומשאיר אותו במוסך ,ורק על סמך דבריו הוא המשיך לנסוע ובגלל המוסכניק נגרם הנזק. תשובה בהרחבה :נביא מקרה אחר שדומה לסיפור שלנו ,שממנו נוכל להבין מה הדין והאם המוסכניק חייב לשלם על הנזק. ראובן הלווה לשמעון מאה דולר ,ולאחר תקופה החזיר שמעון לראובן שטר של מאה דולר .ראובן ניגש לחלפן כדי לבדוק האם השטר מזויף והחלפן אישר לו שהשטר איננו מזויף .לאחר כמה ימים ניסה ראובן לפרוט את השטר וגילה שהחלפן טעה והשטר מזויף .כעת הוא חזר לחלפן וטען לו שהוא הסכים לקבל משמעון את השטר הזה ,רק משום שהוא סמך עליו וכעת התגלה שהשטר מזויף, ולכן הוא צריך לשלם לו את הנזק .במקרה זה נפסק להלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"ו סעיף ו') שאם ראובן שילם לו על הייעוץ ,החלפן חייב לשלם כיוון שהוא גרם לראובן נזק ישיר וממשי. אבל במקרה שראובן לא שילם לחלפן על הייעוץ לגבי השטר וקיבל את הייעוץ בחינם ,החלפן פטור ,כיוון שהוא מבין בשטרות אנחנו מגדירים את הטעות שלו כ'אונס' והוא יהיה פטור .אבל אם המייעץ לא היה אדם שמבין בשטרות וסתם ייעץ לראובן לקבל את השטר, אותו אדם יהיה חייב לשלם לו בכל אופן את שווי השטר המזויף. מה הדין לגבי חלפן שטעה והעצה שלו אינה מחייבת את הלקוח? בשונה מהמקרה שהבאנו ,אם אדם הגיע להתייעץ עם החלפן האם לקנות דולרים ממישהו ,והחלפן ייעץ לו לקנות את השטרות והתברר שהם מזויפים -במקרה הזה ,אותו אדם לא היה חייב לקבל את העצה של החלפן וההחלטה היא שלו בלבד. 'אני סומך עליך'... להלכה אנחנו מחייבים את החלפן רק במקרה שאמר לו אותו אדם: 'אני סומך עליך '...או שנראה בבירור מחילופי הדברים ביניהם שהוא סומך עליו ,באופן כזה יש לחלפן אחריות על הייעוץ והוא יהיה חייב לספוג את הנזק ,למרות שהחלפן יכול לטעון ש'לא חשבתי שהוא סומך רק עליי '...וגם באופן שהמתייעץ לא היה חייב לשמוע לעצת החלפן ,עדיין יש לו אחריות על השטר המזויף ויצטרך לשלם את הנזק'( .שפתי כהן' סעיף קטן י"ב) בסיפור שלנו מוסכניק נחשב כ'אומן' שמקבל תשלום עבור הייעוץ ,ולפי מה שלמדנו 'אומן' חייב במקרה של טעות מצדו .אבל יש לחלק בין טעות של חלפן כספים בין הטעות של המוסכניק :הטעות של החלפן ,גרמה לנזק ישיר ללקוח .הטעות של המוסכניק לא גרמה לנזק כיוון שהוא כבר היה קיים ברכב ,אלא הטעות שלו היא – שלא זיהה את התקלה ,ולכן זה לא דומה למקרה של החלפן .אבל בכל זאת ,כיוון שאורי המשיך לנסוע ברכב רק בגלל דברי המוסכניק, נראה שהנזק נגרם בגלל דברי המוסכניק והוא יהיה חייב לשלם את הנזק.
© Copyright 2024