לקריאה והורדה לחץ כאן

‫˘ב˙ ‪‰‬ו˙ר‪‰‬‬
‫‡ו „חוי‪‰‬‬
‫נחלקו הראשונים האם שבת במקרה של פקוח נפש ‪" -‬דחויה" או‬
‫"הותרה"‪ .‬כלומר‪ ,‬כאשר יש צורך לבצע פעולה האסורה בשבת עבור‬
‫חולה שיש בו סכנה‪ :‬האם נחשב הדבר לחילול שבת‪ ,‬אלא שפקוח נפש‬
‫דוחה את איסור השבת; או שמא ביחס לאותם פעולות עבור החולה ‪-‬‬
‫שבת כלל לא חלה‪ ,‬והרי זה כמו יום חול‪.‬‬
‫לא מדובר בדיון בהגדרה בלבד‪ ,‬שכן לחקירה זו השלכות מעשיות רבות‪,‬‬
‫שתלויות בשני האופנים הללו‪ .‬לדוגמא‪ :‬אם שבת "דחויה" בלבד‪ ,‬הרי‬
‫שעלינו להשתדל למעט ככל האפשר בפעולת החילול‪ ,‬ולכן מוטב‬
‫לעשות את הפעולות בשינוי או על‪-‬ידי נכרים או קטנים ]אם‪-‬כי‬
‫למעשה חלק מהפוסקים האוחזים בדעה שהשבת "דחויה" היא‪ ,‬סבורים‬
‫מסיבות אחרות שאין צורך לעשות בשינוי וכו'[‪.‬‬
‫בצורה ישירה הגמרא אינה מתייחס לשאלה זו בקשר לשבת‪ ,‬אך עוסקת‬
‫בכך בהקשר לשאלה האם טומאה "הותרה" בציבור או רק "דחויה";‬
‫אולם סוגיות שונות בגמרא‪ ,‬ודעות מנוגדות בראשונים‪ ,‬הוסברו מאוחר‬
‫יותר כנובעים מתוך תפיסה שונה ביחס לשאלה האמורה‪ ,‬מה ההגדרה‬
‫של שבת ביחס לפקוח נפש‪.‬‬
‫דיון רב שנים בין האחרונים מתמקד בשאלה מהי דעת הרמב"ם בנושא‪.‬‬
‫מחד הוא מתבטא בפירוש כי "שבת דחויה היא בפני פקוח נפש"‪ ,‬אך‬
‫מאידך פוסק במקרים אחרים בצורה התואמת לכאורה לגישה לפיה‬
‫שבת "הותרה" בפני פקוח נפש‪.‬‬
‫‪22‬‬
23
24
25
‫• מהי שאלת הגמרא ’מניין היו‬
‫יודעין שהאירו עיניו'? ואיך מועיל‬
‫לזה בדיקת חוש הטעם?‬
‫שיח יצחק על אתר‬
‫גמרא ת"ר מנין היו יודעין שהאירו וכו' דכיון‬
‫שאינו מאבד ראותו לגמרי אלא עיניו כהות כמ"ש‬
‫רש"י אמתני' וכיון שחושיו מתבטלים ואינו בגדר‬
‫להשיב לנו אם חזרה מראיתו לגמרי כבריאים או‬
‫לא‪ ,‬א"כ מנין יודע לנו שחזרה מראיתו לגמרי‬
‫שנמנע עצמנו מלהאכילו עוד‪,‬‬
‫וקאמר משיבחין בין תבשיל יפה שאוכלו לתבשיל‬
‫רע שפולטו ומשליכו מפיו ‪ -‬אז נדע שחזרו כח‬
‫חושיו לתוקפ' וממילא ודאי שחזר חוש הראות‬
‫היותר דק מכולם כ"מ במשנה בשם הרב המאירי‬
‫ז"ל אלא שראיתי לו ז"ל שפי' כאן ז"ל וכן‬
‫משהאירו עיניו מונעין אותו מן הטמאים ואם‬
‫היה בלילה ואין שם אורה עד שנכיר אם האירו‬
‫עיניו אם לאו יש בזה סי' שכל שהוא מבחין בטעם‬
‫המאכל בין טעם יפה לטעם נבאש כבר נתיישבה‬
‫דעתו האירו עיניו‪ ...‬משמע מדעתו שמכח החולי‬
‫מתבטל חוש הראיה לגמרי‪ ,‬ואם כן אף שהוא‬
‫בגדר בטול ההרגשות מכל להבחין אם רואה‬
‫ומכיר כשמראיתו חוזרת וא"כ מאי קאמר מנין‬
‫היו יודעין וכו' ולהכי פירשה ז"ל כשהיה במקום‬
‫אפל שאין שם אורה כלל ובזה ניחא שהרמב"ם‬
‫לא הוצרך להביא זה לא בהל' ש"ע ולא בה' מ"א‬
‫פי"ד דברייתא עצה טובה קמ"ל במקום אפל‪,‬‬
‫משא"כ לפירוש שכתבתי שבאה לפרש גדר עד‬
‫שיאורו עיניו דמתניתין דכל כי האי היה ליה‬
‫לפרושי כפירוש והסי' דבריתא‪ ,‬אבל נראה קצת‬
‫דוחק לפרש בריתא לענין זה דבית אפל או כגון‬
‫לסומא‪ ,‬ושוב ראיתי בס' ש"ב שהצריך עיון בזה‬
‫יע"ש וק"ל‪.‬‬
‫• הגמרא אומרת ש"מאכילין אותו‬
‫הקל הקל תחילה"‪ ,‬אולם מה‬
‫הדין במקרה שצריך לאכול בשר‬
‫ואין לפנינו ‪ -‬האם עדיף לחלל‬
‫‪26‬‬
‫שבת ולשחוט עבורו‪ ,‬או להאכילו‬
‫נבילה?‬
‫שו"ע סימן שכח‪ ,‬סעיף יד‬
‫היה חולה שיש בו סכנה צריך בשר‪ ,‬שוחטים‬
‫לו‪ ,‬ואין אומרים נאכילנו נבלה‪ .‬אבל אם היה‬
‫החולה צריך לאכילה לאלתר והנבלה מוכנת מיד‬
‫והשחיטה מתאחרת לו‪ ,‬מאכילין אותו הנבלה‪.‬‬
‫ וקשה‪ :‬מדוע עדיף לשחוט ולעבור על האיסור‬‫החמור יותר?‬
‫רא"ש פג‪ ,‬א‬
‫שאלו את הראב"ד ז"ל‪ ,‬חולה שיש בו סכנה אם‬
‫לא יאכל בשר; אם יש לפניו נבילה ואין שחוט‪,‬‬
‫אם לא שנשחט בשבת ‪ -‬כי יש אומרים מוטב‬
‫שיעבור הוא על לאו דנבילה משיעברו אחרים על‬
‫איסור סקילה‪.‬‬
‫והשיב דברי יש אומרים מכוונים הם‪ ,‬אבל יש‬
‫לומר כי איסור שבת כבר ניתן לדחות בהבערה‬
‫ובבישול ובמחמין לו חמין‪.‬‬
‫ורבינו מאיר השיב בתשובה על זה והביא דמיון‬
‫מאוכל נפש ביום טוב‪ ...‬אלא כיון דהתורה התירה‬
‫אוכל נפש ביום טוב ‪ -‬הוה לדידן כל אוכל נפש‬
‫ביום טוב כמו בחול‪ .‬והכי נמי כיון שהתירה תורה‬
‫פיקוח נפש הוי כל מלאכה שעושה בשבת בשביל‬
‫חולה שיש בו סכנה כאילו עשאה בחול‪ .‬והיכא‬
‫דאיכא תרי איסורי מאכילין אותו הקל‪ ,‬ושחוטה‬
‫המאכל מותר אבל הנבילה המאכל עצמו אסור‬
‫ואריה רביע עלה‪ .‬עד כאן‪.‬‬
‫ואני שמעתי משום דחיישינן שמא יהא החולה קץ‬
‫באכילת איסור‪ ,‬ויפרוש ויסתכן‪.‬‬
‫ר"ן שם‬
‫‪..‬נ"ל דלגבי חולה אין איסור נבילה קל מאיסור‬
‫שבת‪ ,‬דנהי דנבילה איסור לאו ושבת איסור סקילה‪,‬‬
‫איכא חומרא אחרינא בנבילה לפי שהאוכלה עובר‬
‫בלאו על כל זית וזית שבה‪ ...‬אבל לענין שבת לא‬
‫עבר אלא בשעת שחיטה וחד לאו הוא דאיכא‪...‬‬
‫ומשום הכי לאוין הרבה דנבילה לא מיקרי איסור‬
‫קל לגבי חד לאו דשבת ואע"ג דהוי איסור סקילה‪.‬‬
‫• יסוד המחלוקת‪” :‬הותרה" או‬
‫”דחויה"‬
‫והר"ן )ביצה פ"ב רמז תתפא( שהשבת דחויה היא‬
‫אצל חולה ולא הותרה‪.‬‬
‫תשובות הרשב"א ח"א סי' תרפט‬
‫‪ -‬הותרה‬
‫שמעתי בשם הרב רבי מאיר שהורה לשחוט אפילו‬
‫במקום שיש שם נבלה להאכילו‪ ,‬אלא שהטעם‬
‫שאמרו לי משמו חלוש מאד‪ ,‬והוא משום דחיישינן‬
‫שיבוא לידי סכנה שימנע מלאכול הנבלה‪.‬‬
‫רמב"ם שבת פרק ב‪ ,‬הלכה ב‬
‫ולי נראה שהכל תלוי במחלוקת אם נאמר שבת‬
‫דחויה היא אצל חולה או הותרה‪:‬‬
‫שאם נאמר הותרה ‪ -‬שוחטין לו‪ ,‬שלא אסרה תורה‬
‫מלאכה בשבת אצל חולה‪ ,‬ושוחטין לחולה בשבת‬
‫כדרך ששוחטין אנו לעצמנו ביום טוב‪ .‬אבל למאן‬
‫דאמר דחויה היא ‪ -‬מאיכלין לו הנבלה ואין אנו‬
‫עוברין לשחוט לו‪ ,‬שבמקום שיש לו בשר לאכול‬
‫לא נעבור אנו ולא נדחה שבת‪.‬‬
‫וכמדומה לי שהיא הלכה דחויה היא ולא הותרה‪...‬‬
‫• בירור דעת הרמב"ם בנושא‬
‫ דחויה‬‫רמב"ם שבת פ"א‬
‫דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל‬
‫המצות‪ .‬לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל‬
‫צרכיו בשבת על פי רופא אומן של אותו מקום‪.‬‬
‫ספק שהוא צריך לחלל עליו את השבת ספק‬
‫שאינו צריך‪ ,‬וכן אם אמר רופא לחלל עליו את‬
‫השבת ורופא אחר אומר אינו צריך ‪ -‬מחללין עליו‬
‫את השבת‪ ,‬שספק נפשות דוחה את השבת‪.‬‬
‫כסף משנה שם ד"ה דחויה היא שבת וכו'‬
‫בפרק כיצד צולין )פסחים עז‪ (.‬איפליגו תנאי‬
‫טומאה אם דחויה היא בציבור או הותרה‪ ,‬ופירש"י‬
‫דחויה אע"ג דאכשר רחמנא למיתי בטומאה לאו‬
‫היתר גמור הוא אלא היכא דלא משתכחי טהורים‪,‬‬
‫וכיון דלאו היתר גמור הוא בעיא ציץ לרצויי‪.‬‬
‫ומשמע בגמרא דהלכה כמ"ד דחויה היא‪ ,‬וכן פסק‬
‫רבינו בפ"ד מהל' ביאת המקדש הט"ו‪ ,‬ומשמע‬
‫דכי היכי דאיפליגו בטומאה ה"נ איפליגו בשבת‬
‫לגבי חולה אם היא דחויה או הותרה‪ ,‬וקי"ל כמ"ד‬
‫דחויה‪ .‬וכ"כ הרשב"א )בשו"ת ח"א סי' תרפט(‬
‫‪ ...‬ומדליקין לו את הנר ומכבין מלפניו את הנר‬
‫ושוחטין לו ואופין ומבשלין ומחמין לו חמין בין‬
‫להשקותו בין לרחיצת גופו‪ .‬כללו של דבר שבת‬
‫לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל‬
‫הדברים שהוא צריך להן‪.‬‬
‫לקו"ש חכ"ז אחרי ג‪ ,‬ס"ב‬
‫משא"כ בנוגע לשבת כתב הרמב"ם ‪” -‬שבת לגבי‬
‫חולה שיש בו סכנה הרי היא כחול לכל הדברים‬
‫שהוא צריך להן"‪ ,‬היינו שאין פירוש הדבר שפקוח‬
‫נפש דוחה איסור מלאכה בשבת‪ ,‬אלא הוא גורם‬
‫לשבת להיות ”כחול"‪ ,‬שלגבי חולה שיש בו סכנה‬
‫אין דין שבת חל מלכתחילה )בנוגע ל"דברים‬
‫שהוא צריך להן"(‪.‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה יא‬
‫היולדת כשכורעת לילד הרי היא בסכנת נפשות‬
‫ומחללין עליה את השבת‪ ...‬וכל שאפשר לשנות‬
‫משנין בשעת הבאה כגון שתביא לה חברתה כלי‬
‫תלוי בשערה‪ ,‬ואם היא אפשר מביאה כדרכה‪.‬‬
‫מגיד משנה )תוכן(‬
‫שמה שאמרו בשבת ”וכל שאפשר לשנות משנין"‬
‫במלאכה הנעשית עבור החולה ‪ -‬לא נאמר לגבי‬
‫חולה שיש בו סכנה‪ ,‬לפי שלגבי חולה שיש בו‬
‫סכנה ”הרי היא כחול לכל הדברים"‪ ,‬ועל כן ”לכל‬
‫צרכיו מחללין ואע"פ שאין במניעת דבר שעושין‬
‫לו סכנה"‪.‬‬
‫מגן אברהם או"ח סי' שכח סק"ג‬
‫ואפילו למ"ד בסי' שכח סי"ב דלא בעיא שינוי‪,‬‬
‫הכא שאני מפני שכאב היולדת דברים טבעים הם‪,‬‬
‫ואין א' מאלף מתה מחמת לידה‪ ,‬לפיכך החמירו‬
‫לשנות )מ"מ(‪.‬‬
‫• תיווך הסתירות בדברי הרמב"ם‬
‫‪ -‬הותרה‬
‫‪27‬‬
‫ערוך השולחן יורה דעה סימן רסו‪ ,‬סעיף כה‬
‫שו"ת צמח צדק אורח חיים סימן לח‬
‫כוונתו דבעל כרחך גם פיקוח נפש וחולה הותרה‪.‬‬
‫והרמב"ם לא מיירי בעניין הפרש זה‪ ,‬וכתב לשון‬
‫”דחויה"‪ ,‬כלומר שהשבת נדחית מפני פיקוח נפש‪.‬‬
‫ואין כוונתו דחויה ולא הותרה‪ .‬וראייתו ברורה‪,‬‬
‫דבמנחות סד א אמרינן דרבי ישמעאל ורבי חנינא‬
‫סגן הכהנים אמרו דבר אחד‪ :‬דבשבת ממעטינן‬
‫בעבודת העומר; אף על גב דעבודה הותרה‪ ,‬מכל‬
‫מקום מאי דמצינן למעט בחילול עדיף‪ .‬ולכן בעי‬
‫רבא שם גם בחולה‪ ,‬אף על גב דהותרה‪ .‬ורבנן‬
‫סבירא להו דאין ממעטין בשבת‪.‬‬
‫ולשון רמב"ם דחוי'‪ ...‬ודחוי' משמע לא הותרה‬
‫מכתב הרב אפרים אליעזר יאלעס לרבי )נדפס‬
‫בלקו"ש חי"א ע' ‪(347‬‬
‫ע"ד הספק בדין שבת לגבי חולה שיב"ס האיך‬
‫הוי הלכה למעשה‪ ,‬דחויה או הותרה‪ ...‬ואמנם‬
‫מסתימת דברי רבנו הגדול הרמב"ם ז"ל בפ"ב‬
‫ה"א נראה לכאורה דס"ל דהוי דחויה‪ ,‬וכן הבין‬
‫מדבריו הגה"ק במשנה ברורה שם‪ ,‬אבל אחר‬
‫העיון נלענ"ד‪ ...‬והכא נמי כונת היא דלא נימא‬
‫דבאמת יש כאן דין שבת רק דהסכנה דוחה את‬
‫האיסור לבד ‪ -‬לא כן הוא‪ ,‬רק דגוף השבת נדחה‬
‫מפני הסכנה וזה שמדייק רבנו באומרו דחוי' היא‬
‫שבת אצל סכנת נפשות‪ ,‬ולא נגע כאן בלשון‬
‫דחוי' או הותרה שבש"ס‪ ,‬כי אם להדגיש את הדין‬
‫ששבת גופה הלכה לה בחול שיב"ס וכאילו לא‬
‫היה לגבי' עיקר דין שמירת שבת‪...‬‬
‫מכל הלין נראה דדעת רוב הפוסקים‪ ...‬היא דשבת‬
‫היתר גמור לגבי חולה שיש בו סכנה‪ ,‬וכן הוא‬
‫דעת רבנו הרמב"ם כאשר כתבתי לעיל‪...‬‬
‫ דחויה‬‫מענה הרבי להרב יאלעס )נדפס בלקו"ש שם(‬
‫הא דדעת הרמב"ם הוא‪ ,‬דשבת דחויה אצל פקו"נ‬
‫ וכפשטות לשונו בריש פ"ב דהל' שבת ‪ -‬כן כתבו‬‫בפירוש‪ :‬הב"י‪ ..‬הב"ח‪ ,‬הרמ"א‪ ..‬קרבן נתנאל‪..‬‬
‫רבינו הזקן‪ ..‬מחצית השקל‪ ,‬מנחת חינוך‪ ..‬ועוד‪.‬‬
‫בעל ערוך השולחן )יו"ד ס"ס רס"ו( ר"ל דלא דק‬
‫הרמב"ם בלשונו וס"ל דשבת הותרה‪ ,‬אבל גם הוא‬
‫חזר בו )באו"ח סי' שכח ס"ג( וכתב ש"אין הכרח‬
‫להוציא דברי הרמב"ם מפשוטן"‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫• בירור דעת אדמו"ר הזקן‬
‫ דחויה‬‫שו"ע אדה"ז סימן שכח סעיף יג‬
‫אבל במקום שאפשר לעשות לו הרפואה מיד בלי‬
‫חילול שבת‪ ,‬אלא שיצטרכו לשהות שעה מועטת‬
‫ לא יחללו כדי לעשותה תיכף ומיד בלי שהוי‪,‬‬‫אם הוא בענין שאין חשש סכנה כלל בשהוי מועט‬
‫זה‪ ,‬לפי שהשבת דחויה היא אצל פיקוח נפש ולא‬
‫הותרה לגמרי‪ ,‬וכל שאפשר להצילו בלא חילול‬
‫שבת אינה נדחית בשבילו‪.‬‬
‫ומכל מקום אף אם יש לפנינו נכרים או קטנים‬
‫שאינן בני מצות אין אומרים הרי אפשר לעשות‬
‫ע"י אלו ולא יתחלל שבת ע"י ישראלים בני מצות‪,‬‬
‫לפי שמכיון שאין דרך להצילו אלא בעשיית‬
‫מלאכה האסורה בשבת ‪ -‬הרי נדחה השבת‬
‫בשבילו גם לגבי ישראלים המחויבים בהצלתו‬
‫ואין כאן חילול כלל‪.‬‬
‫ויש אומרים שכיון שהשבת דחויה היא ולא הותרה‬
‫כלל‪ ,‬כל מה שאפשר לעשות שלא יהא חילול מן‬
‫התורה צריך לעשות שלא יהא חילול במלאכה מן‬
‫התורה‪ ,‬ולכן אם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא‬
‫איחור ע"י שינוי ‪ -‬עושה שינוי‪ ,‬שאז אין איסור מן‬
‫התורה‪ ,‬ואם אפשר לעשות ע"י נכרי בלא איחור‬
‫כלל ‪ -‬צריך לעשות ע"י נכרי מן התורה‪.‬‬
‫והעיקר כסברא הראשונה‪ ,‬ואעפ"כ המנהג‬
‫במדינות אלו כסברא האחרונה‪ ,‬אבל טוב שלא‬
‫לנהוג כן‪ ,‬כי יש חשש שמא יראו עכשיו שאין‬
‫עושין רק ע"י נכרי‪ ,‬יסברו שיש איסור בזה לעולם‬
‫ע"י ישראל‪ ,‬ולפעמים לא יהיה נכרי מצוי‪ ,‬ועל ידי‬
‫זה יסתכן החולה במה שימתינו על הנכרי‪.‬‬
‫שו"ע אדה"ז שם סעיף יח‬
‫אמדוהו לב' גרוגרות‪ ,‬ולא מצאו אלא ב' גרוגרות‬
‫כל אחת בעוקץ אחד בפני עצמו; ועוד ג' גרוגרות‬
‫מחוברות שלשתן בעוקץ אחד ‪ -‬כורת העוקץ‬
‫שיש בו ג'; שאף שמרבה בגרוגרות‪ ,‬מכל מקום‬
‫ממעט בתלישה שהיא עיקר המלאכה‪.‬‬
‫אבל אם היו ב' בעוקץ אחד וג' בעוקץ אחד ‪ -‬לא‬
‫יכרתו אלא העוקץ שיש בו ב'; שאסור להרבות‬
‫בשיעור הדבר שהמלאכה נעשית בו‪ ,‬אע"פ שאינו‬
‫מרבה בטורח המלאכה שהכל נעשית בבת אחת‪.‬‬
‫ הותרה‬‫שו"ע אדה"ז שם סעיף ד‬
‫מכה של חלל‪ ...‬עושין לו כל מה שרגילין לעשות‬
‫לו בחול ממאכלים ורפואות שהם יפים לחולה‪,‬‬
‫אע"פ שאין סכנה כלל במניעת הדבר ההוא כיון‬
‫שמכל מקום החולי יש בו סכנה‪...‬‬
‫ויש אומרים‪ ,‬שאפילו במקום שצריך חילול אין‬
‫מחללין ע"י ישראל אלא בדבר שיש לחוש בו‬
‫שאם לא יעשהו לו יסתכן‪ ,‬אבל כל שאין במניעת‬
‫אותו דבר סכנה‪ ,‬אע"פ שמכל מקום צריך הוא לו‬
‫ורגילין לעשות לו בחול ‪ -‬אין עושין אותו בשבת‬
‫אלא ע"י נכרים‪ ,‬כדין צרכי חולה שאין בו סכנה‪.‬‬
‫וכן יש לנהוג במדינות אלו שנוהגים להחמיר‬
‫אפילו בדבר שיש סכנה במניעתו שלא לעשותו‬
‫ע"י ישראל כל שאפשר לעשותו ע"י נכרי בלא‬
‫דיחוי ועיכוב כלל כמו שיתבאר‪ ,‬אם כן בדבר‬
‫שאין במניעתו שום סכנה כלל יש לעשותו ע"י‬
‫נכרי אף אם יש לחוש שיתעצל קצת‪ ,‬אבל אם‬
‫אין שם נכרי כלל יש לסמוך על סברא הראשונה‪,‬‬
‫ומכל מקום כל בעל נפש יחוש לעצמו באיסור‬
‫של תורה‪.‬‬
‫שו"ת צמח צדק אורח חיים סימן לח‬
‫אלא שמצאתי לרבינו ז"ל בסי' שכ"ח דגם האומרי'‬
‫דחוי' ס"ל נמי דינו של המ"מ‪ ,‬דהא בסעי' י"ג‬
‫כ' ששבת דחוי' ואעפ"כ בסעי' ד' הביא דינו של‬
‫המ"מ‪ .‬ואפ"ל דמה"ט החמיר שם‪.‬‬
‫ודעת המ"א נ"ל כמ"ש דתלוי בפלוגתא הנ"ל‪,‬‬
‫שהרי בסק"ד כ' עמ"ש סעי' ט"ז ושם לא כ' כלום‬
‫מזה רק בסק"י סתר דעת הע"ש שר"ל דהגמ' ס"ל‬
‫דחוי' א"כ נ' דאם הי' דחוי' ]לא[ הי' )זה( ]א"ש[‬
‫מ"ש סק"ד ודו"ק‪.‬‬
‫שיחסרו לנו לידי סכנה‪ .‬ואם כן לדעתו אין צריך‬
‫לטעמא דכבר דחה החולי את השבת דלדעתו הכל‬
‫בכלל סכנה‪...‬‬
‫ושוב כל כאב חשיב סכנה שיצטרף כאב אל כאב‬
‫ויסתכן יותר‪ .‬הכני נמי בחולה שיש בו סכנה‪,‬‬
‫הואיל אף יעשה לו כל צרכיו הוא מסוכן‪ .‬שוב כל‬
‫מה שיחסר לו חשיב סכנה‪ ,‬כי יצטרף חסרון זה‬
‫אלא הסכנה שיש לו בלאו הכי ויסתכן יותר‪.‬‬
‫צמח צדק שם‬
‫ואע"פ שהמ"א סקי"ז נ' דס"ל כרש"י וכ"ד רבינו‬
‫ז"ל להחמיר לבעל נפש‪ ,‬מ"מ שאני התם שבודאי‬
‫אין בזה צורך כ"כ; משא"כ בזה שמא יועיל והרי‬
‫ס' נפשות להקל‪ .‬א"כ יש לסמוך על המ"מ וש"ע‬
‫ואין להחמיר כלל‪ .‬משא"כ בדינו של המ"מ לא‬
‫שייך לומר כן כי אין בדבר זה ספק נפשות ולכן‬
‫החמיר לבעל נפש ודו"ק‪.‬‬
‫שו"ע אדה"ז שם סעיף טז‬
‫היה חולה שיש בו סכנה צריך בשר ‪ -‬שוחטין לו‪,‬‬
‫ואין אומרים נאכילנו נבלה שהיא איסור לאו‪ ,‬ואל‬
‫נחלל עליו שבת שהיא איסור סקילה‪ ,‬כי השבת‬
‫ניתנה לדחות כבר בהבערה ובבישול‪ ,‬ועוד שבנבלה‬
‫עובר על כל כזית וכזית‪ ,‬ואפילו כשאוכל פחות‬
‫מכזית יש איסור מן התורה בכל אכילה ואכילה‪,‬‬
‫משא"כ בשחיטה אינו עושה אלא איסור אחד‬
‫אע"פ שהוא חמור‪ ,‬ועוד שמא יהיה החולה קץ‬
‫באכילת איסור ויפרוש ויסתכן‪ ,‬ומכל מקום אם‬
‫החולה צריך לאכילה לאלתר והנבלה מוכנת מיד‬
‫והשחוטה מתאחרת מאכילין אותו הנבלה‪.‬‬
‫• ב' גדרים בדחויה‬
‫אגרות קודש ח"ב ע' ריז‬
‫ואסיים בפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א‪ :,‬הצום‬
‫נדחה ויה"ר שיהיה נדחה כליל‪ .‬ויש להעיר ממעלת‬
‫גדר הותרה על דחויה‪ ,‬ויעויין ב' גדרים בדחויה‬
‫שו"ע רבנו ס' שכח סי"ג‪ ,‬וב' גדרים בהותרה יומא‬
‫ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫אבני נזר אורח חיים סימן תנג‬
‫וראיתי בתשו' רדב"ז‪ ..‬דטעמא דמחללים על כל‬
‫צורכי חולה‪ ,‬דלפעמים יבוא על ידי שאר צרכים‬
‫‪29‬‬
‫סיכום‬
‫כיצד נדע שהבריא‬
‫נאמר במשנה שמי שאחזו בולמוס מאכילים אותו‬
‫אפילו דברים טמאים ”עד שיאורו עיניו"‪ ,‬ועל כך‬
‫שואלת הגמרא ”ומניין היו יודעים שהאירו עיניו"‪,‬‬
‫ומשיבה ”משיבחין בין טוב לרע‪ ...‬ובטעמא"‪.‬‬
‫על פניו שאלת הגמ' תמוהה‪ :‬מדוע שלא נשאל‬
‫אותו מה מצב ראייתו? וגם התשובה אינה מובנת‬
‫כלל‪ :‬איך חוש הטעם יכול להעיד על שיפור‬
‫הראיה?‬
‫המאירי מסביר ששאלת הגמרא מתייחסת למקרה‬
‫שהוא נמצא במקום חשוך‪ ,‬ואינו מסוגל להבחין‬
‫אם השתפרה ראייתו‪.‬‬
‫ועל כך משיבה הגמרא )”בטעמא"(‪ :‬אמנם אי‪-‬‬
‫אפשר לבדוק אם הבריא על‪-‬פי חוש הראיה‪ ,‬אך‬
‫אפשר לבדוק זאת באמצעות בחינת חוש הטעם‬
‫)כי מחלת הבולמוס פוגעת גם בחוש הטעם ואינו‬
‫מבחין בין תבשיל טוב לרע(‪ ,‬שהעובדה שמבחין‬
‫בין תבשיל טוב לרע ‪ -‬מגלה שהוא הבריא‪,‬‬
‫ובוודאי גם השתפרה ראייתו‪.‬‬
‫אולם בשיח יצחק פירש ששאלת הגמרא מדברת‬
‫על כל מצב‪ ,‬זאת מפני שגם בשעת המחלה חוש‬
‫הראות לא נעדר לחלוטין )כי אם עיניו כהות(‪,‬‬
‫ולכן גם כשהבריא אין אפשרות לדעת בוודאות‬
‫עד כמה חזרה ראייתו‪ ,‬ולכן בודקים אם הבריא‬
‫לפי חוש הטעם‪.‬‬
‫•••‬
‫לשחוט או להאכילו נבילה?‬
‫כאשר חולה שיש בו סכנה צריך לאכול בשר‪,‬‬
‫ועומדות בפנינו שתי אפשרויות‪) :‬א( לשחוט‬
‫עבורו‪ ,‬ובכך לעבור על איסור שבת שהוא‬
‫ב'סקילה'; )ב( להאכילו נבילה שהוא ב'לאו' ‪-‬‬
‫הדין הוא שעלינו לשחוט עבורו‪ ,‬על‪-‬אף שאיסור‬
‫שבת חמור יותר מאכילת נבילה‪.‬‬
‫נאמרו על‪-‬כך ארבעה הסברים‪:‬‬
‫‪30‬‬
‫א( הראב"ד‪ :‬מפני שאיסור שבת כבר ניתן לדחות‬
‫בהבערה ובבישול וכו'‪.‬‬
‫ב( המהר"ם מרוטנבורג‪ :‬כיון שהתירה התורה‬
‫פקוח‪-‬נפש בשביל חולה שיש בו סכנה ‪ -‬כל‬
‫מלאכה שעושים עבורו היא כאילו נעשית ביום‬
‫חול; לעומת אכילת נבילה שאסורה ללא קשר‬
‫לאיסור שבת‪ ,‬ונותרת כזאת גם כאשר החולה‬
‫יאכל אותה‪.‬‬
‫ג( הרא"ש‪ :‬בעקרון היו צריכים להאכילו נבילה‪,‬‬
‫אך חוששים שמא החולה לא יהיה מסוגל לאכול‬
‫איסור שכזה‪ ,‬ואי האכילה תסכן אותו‪.‬‬
‫ד( הר"ן‪ :‬אמנם איסור שבת הוא חמור יותר‪ ,‬אך‬
‫הוא עובר עליה פעם אחת בלבד; אכילת נבילה‪,‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬אמנם קלה יותר‪ ,‬אך יש בה חומרה‬
‫אחרת ‪ -‬שכן האוכלה עובר ב'לאו' בכל כזית‬
‫וכזית שאוכל שוב ושוב‪.‬‬
‫הותרה או דחויה‬
‫הרשב"א מסביר כי השאלה האמורה והתשובות‬
‫השונות שניתנו לה תלויות בשאלה האם שבת‬
‫ביחס לפקוח נפש ”הותרה" או רק ”דחויה"‪.‬‬
‫אם נאמר שהשבת ”הותרה" ‪ -‬אין שום עדיפות‬
‫על אכילת נבילה על‪-‬פני שחיטה‪ ,‬שכן השחיטה‬
‫בנדון דידן איננה כל חילול שבת‪ ,‬שכן השבת‬
‫לגבי חולה שיש בו סכנה היא כיום חול גמור‪.‬‬
‫אך אם נאמר שהשבת ”דחויה" ‪ -‬עדיף להאכילו‬
‫נבילה‪ ,‬כי כאשר יש איסור קל יותר אין סיבה‬
‫לעבור על חילול השבת החמור יותר‪.‬‬
‫הרשב"א עצמו פוסק שהשבת ”דחויה" היא‪,‬‬
‫ולדעתו עדיף להאכיל את החולה נבילה‪ ,‬ולא‬
‫לשחוט עבורו‪.‬‬
‫בירור דעת הרמב"ם‬
‫הרמב"ם כותב בפירוש ש"דחויה היא שבת אצל‬
‫סכנת נפשות"‪ ,‬אולם לאידך מתבטא כי ”שבת‬
‫לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל‬
‫הדברים שהוא צריך להן"‪.‬‬
‫ולכן נחלקו הדעות מה גישת הרמב"ם בנושא‪:‬‬
‫יש הרוצים לומר שלדעתו השבת ”הותרה"‪ ,‬ומה‬
‫שכתב ”דחויה היא שבת" לא דק בלשונו; אך רוב‬
‫המפרשים סבורים שדעתו היא שהשבת ”דחויה"‬
‫כפשטות לשונו‪.‬‬
‫הרב א"א יאלעס כתב לרבי מכתב שבו הוא מנסה‬
‫להוכיח כי דעת הרמב"ם שהשבת ”הותרה"‪,‬‬
‫והרבי השיב להוכיח לו שהצדק אינו כן‪ ,‬אלא‬
‫דעת הרמב"ם שהשבת ”דחויה"; בלקו"ש חכ"ז‬
‫אחרי ג הביא הרבי את ההוכחות לשתי הגישות‬
‫ולא הכריע ביניהן‪.‬‬
‫בירור דעת אדה"ז‬
‫גם בדברי אדה"ז לכאורה מתעוררת סתירה‬
‫באשר לדעתו בנושא האמור‪ :‬מחד‪ ,‬הוא כותב‬
‫בפירוש ”שהשבת דחויה היא אצל פקוח נפש ולא‬
‫הותרה לגמרי" וכן פוסק שיש להימנע מלעבור‬
‫על איסורים נוספים כשאין בהם הכרח; אולם‬
‫לאידך כותב ש"עושין לו כל מה שרגילין לעשות‬
‫לו בחול‪ ...‬אע"פ שאין סכנה כלל במניעת הדבר‬
‫ההוא"‪ ,‬וכך גם מביא את טעמו של הראב"ד ”כי‬
‫השבת ניתנה לדחות כבר בהבערה ובבישול"‬
‫ קביעה שתואמת לכאורה לגישה שהשבת‬‫”הותרה"‪.‬‬
‫במכתב מעיר הרבי שלדעת אדה"ז יש ב' גדרים‬
‫בדחויה‪) :‬א( דחויה ולא הותרה לגמרי; )ב( דחויה‬
‫ולא הותרה כלל‪.‬‬
‫ואולי על‪-‬פי‪-‬זה אפשר ליישב שיטת אדה"ז שכן‬
‫לדעתו יש גישה ממוצעת ‪ -‬שהשבת ”דחויה ולא‬
‫הותרה לגמרי"‪ .‬כלומר‪ ,‬לא כמו הסוברים שהשבת‬
‫”הותרה" לגמרי‪ ,‬ולא כמו הסוברים שהשבת‬
‫”דחויה" ולא הותרה כלל‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫פ˜וח נפ˘‬
‫„וח‪˘ ‰‬ב˙‬
‫הסוגיה שלפנינו מספרת על כמה תנאים שנשאלו מה המקור בתורה‬
‫לכך שפקוח נפש דוחה את השבת‪ ,‬והשיבו תשובות שונות‪ .‬ההתמקדות‬
‫בשאלה הספציפית מה המקור לדחיית השבת בפני פקוח נפש‪ ,‬מעוררת‬
‫תמיהה לאור העובדה כי כלל מפורסם הוא ביחס לכל המצוות שאין‬
‫דבר העומד בפני פקוח נפש‪ ,‬ומדוע יש צורך בלימודים מיוחדים ביחס‬
‫לשבת‪ .‬השאלה הזו מובילה לחידוש מפתיע של הרבי המסביר את‬
‫הייחודיות הקיימת דווקא בדחיית פקוח נפש בשבת לעומת דחייתה‬
‫בשאר כל המצוות‪.‬‬
‫במהלך הסוגיה ניווכח שחלק מהלימודים לכאורה מגבילים את‬
‫המצבים והאישים עבורם ניתן לדחות את השבת‪ ,‬ומעלות תהיות‬
‫באשר לסיטואציות שונות‪ .‬שאלה אחת מרכזית שנידונה במפרשי‬
‫הסוגיה ובפוסקים עוסקת במקרה שמדובר בהצלת חרש‪ ,‬שוטה או קטן‬
‫הפטורים מן המצוות‪.‬‬
‫‪32‬‬
33
34
‫• הערות קצרות בפשט הסוגיא‬
‫א( בשאלת הגמרא ”מאי קאמר" – המאירי מסביר‬
‫שהשאלה היא מה משמיעה לנו המשנה בריבוי‬
‫הציורים של הספקות שחללים בהם את השבת‬
‫]לכאורה היה די בחלק מהדוגמאות כדי להבין את‬
‫העקרון[‪ ,‬ועל זה מיישבת הגמ' שכוונת המשנה‬
‫לומר שאפילו בהצטרף כל הספקות הללו יחד‪,‬‬
‫עדיין מחללים עליהם את השבת )”לא מיבעיא‬
‫קאמר‪("..‬‬
‫ב( ”אין מצילין את המת מפני הדליקה" – כי גוף‬
‫המת מוקצה הוא )משנה שבת קנא‪ ,‬א; וגמרא שם‬
‫מג‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ג( ברש"י ד"ה ”ומה מילה" כותב‪” :‬שהיא תיקון‬
‫אחד מאיבריו של אדם – דוחה את השבת‪ ,‬לפי‬
‫שחייבין עליה כרת לאחר זמן‪ ,‬כך שנויה בתוספתא‬
‫דשבת"‪.‬‬
‫מדוע מדגיש רש"י שמילה היא מצוה שיש במניעת‬
‫עשייתה ”כרת לאחר זמן" ולכן דוחה את השבת?‬
‫ואפשר שהוצרך לכך שלא יקשה מדוע אין‬
‫מחללים את השבת על תיקון אבר אחר מלבד‬
‫המילה – ועל זה מתרץ שמילה דוחה את השבת‬
‫”לפי שחייבין עליה כרת כו'"‪.‬‬
‫• איזה לימוד נפסק להלכה?‬
‫רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה‬
‫כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה‬
‫שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל‪ ,‬ומוזהרין שלא‬
‫לחללו שנאמר ולא תחללו את שם קדשי‪ ,‬כיצד‬
‫כשיעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור‬
‫על אחת מכל מצות האמורות בתורה או יהרגנו‬
‫יעבור ואל יהרג שנאמר במצות אשר יעשה אותם‬
‫האדם וחי בהם‪ ,‬וחי בהם ולא שימות בהם‪ ,‬ואם‬
‫מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו‪.‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה א‬
‫דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל‬
‫המצות‪ ,‬לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל‬
‫צרכיו בשבת א על פי רופא אומן ב של אותו‬
‫מקום‪ ,‬ספק שהוא צריך לחלל עליו את השבת‬
‫ספק שאינו צריך‪ ,‬וכן אם אמר רופא לחלל עליו‬
‫את השבת ורופא אחר אומר אינו צריך מחללין‬
‫עליו את השבת שספק נפשות דוחה את השבת‪.‬‬
‫שם הלכה ב‬
‫אמדוהו ביום השבת שהוא צריך לכך וכך שמונה‬
‫ימים אין אומרים נמתין עד הערב כדי שלא לחלל‬
‫עליו שתי שבתות אלא מתחילין מהיום שהוא‬
‫שבת ומחללין עליו אפילו מאה שבתות כל זמן‬
‫שהוא צריך ויש בו סכנה או ספק סכנה מחללין‪,‬‬
‫ומדליקין לו את הנר ומכבין מלפניו את הנר‬
‫ושוחטין לו ואופין ומבשלין ומחמין לו חמין בין‬
‫להשקותו בין לרחיצת גופו‪ ,‬כללו של דבר שבת‬
‫לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל‬
‫הדברים שהוא צריך להן‪.‬‬
‫שם הלכה ג‬
‫כשעושים דברים האלו אין עושין אותן לא ע"י‬
‫גוים ולא ע"י קטנים ולא ע"י עבדים ולא ע"י נשים‬
‫כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם‪ ,‬אלא על ידי ג‬
‫גדולי ישראל וחכמיהם‪ ,‬ואסור להתמהמה בחילול‬
‫שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר )ויקרא י"ח(‬
‫אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות‬
‫בהם‪ ,‬הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם‬
‫אלא רחמים וחסד ושלום בעולם‪ ,‬ואלו המינים‬
‫שאומרים שזה חילול שבת ואסור עליהן הכתוב‬
‫אומר )יחזקאל כ'( וגם אני נתתי להם חוקים לא‬
‫טובים ומשפטים לא יחיו בהם‪.‬‬
‫רמב"ם הלכות ממרים פרק ב הלכה ד‬
‫ויש לבית דין לעקור אף דברים אלו לפי שעה אף‬
‫על פי שהוא קטן מן הראשונים שלא יהו גזרות‬
‫אלו חמורין מדברי תורה עצמה שאפילו דברי‬
‫תורה יש לכל בית דין לעקרו הוראת שעה‪ ,‬כיצד‬
‫בית דין שראו לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא‬
‫יעברו העם על דברי תורה‪ ,‬מכין ועונשין שלא כדין‬
‫אבל אין קובעין הדבר לדורות ואומרים שהלכה‬
‫כך הוא‪ ,‬וכן אם ראו לפי שעה לבטל מצות עשה‬
‫או לעבור על מצות לא תעשה כדי להחזיר רבים‬
‫לדת או להציל רבים מישראל מלהכשל בדברים‬
‫אחרים עושין לפי מה שצריכה השעה‪ ,‬כשם‬
‫שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה‬
‫כולו כך בית דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על‬
‫קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו ]כולם[ כדרך‬
‫‪35‬‬
‫שאמרו חכמים הראשונים חלל עליו שבת אחת‬
‫כדי שישמור שבתות הרבה‪.‬‬
‫שעה דלא נשמע מקרא דחיי שעה יהי' חשוב‬
‫לחלל עליו האיסור תורה‪.‬‬
‫• "חלל עליו שבת אחת כדי‬
‫שישמור שבתות הרבה" – האם‬
‫מותר לחלל שבת עבור מישהו‬
‫שלא ישמור ”שבתות הרבה"‪ ,‬כמו‬
‫חרש‪ ,‬שוטה וקטן הפטורים מן‬
‫המצות?‬
‫מנחת חינוך שם‬
‫תוס' יוה"כ יומא פה‪ ,‬ב ד"ה ר"ש בן מנסיא‬
‫שישמור שבתות הרבה לאו דוקא אלא ר"ל ציווים‬
‫הרבה כו' ובחיי שעה‪ ,‬דאדם הוא חי עושה כמה‬
‫מצות והם הנקראים שבתות הרבה‪.‬‬
‫אור החיים על התורה שמות לא‪ ,‬טז‬
‫ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת‬
‫– צריך לדעת למה הוסיף עוד שמירה אחרת‪ ,‬עוד‬
‫צריך לדעת כוונת אומרו לעשות את השבת‪ ...‬או‬
‫ירצה על זה הדרך אימתי אמרתי לך לשמור איש‬
‫ישראל אפילו בערך כבוד שבת דוקא לעשות‪,‬‬
‫פירוש באדם שישנו בגדר עמוד לעשות‪ ,‬אבל מי‬
‫שודאי לא יקום ולא יגיע לשבת לשומרו‪ ,‬הגם‬
‫שרפואות אלו יועילו לשעות או לימים – לא יחלל‬
‫עליו שבת‪.‬‬
‫מנחת חינוך מצוה לב במוסך השבת בסופו‬
‫הראה לי למדן א' בס' אוה"ח על התורה על פסוק‬
‫ושמרו בפ' כי תשא שכתב שם וז"ל א"י עז"ה‬
‫אימתי אמרתי לך לשמור איש ישראל אפילו‬
‫בערך כבוד שבת דוקא לעשות פי' באדם שישנו‬
‫בגדר עמוד לעשות אבל מי שודאי לא יקום ולא‬
‫יגיע לשבת ולשומרו הגם שרפואות אלו יועילו‬
‫לשעות ולימים לא יחלל עליו שבת עכ"ל‪.‬‬
‫והוא תמוה‪ ,‬דמבואר בדבריו דעל חיי שעה אין‬
‫מחללין עליו את השבת‪ ,‬ובש"ס דילן ביומא‬
‫מבואר להדיא גבי מפקחין וכו' מצאוהו חי‬
‫מפקחין פשיטא ל"צ אפי' חיי שעה‪ ,‬וכ"ה בר"מ‬
‫הי"ח ובטוש"ע‪.‬‬
‫והחכם הנ"ל אמר הא דמחללין שבת על חיי שעה‬
‫זה דוקא בחילול דרבנן‪ ,‬דהיינו לפקח הגל דהוי‬
‫דרבנן טלטול אבנים ע"ש ביומא ור"ה ל"ב גבי‬
‫שופר‪ ,‬אבל חילול דאורייתא אין מחללין לחיי‬
‫‪36‬‬
‫ולענ"ד אפשר למ"ד דילפינן פ"נ דוחה שבת‬
‫משומרו וכו' א"כ מפסוק זה נשמע דוקא כדי‬
‫שישמור שבתות הרבה‪ ,‬אבל למסקנא דקי"ל‬
‫כשמואל דיליף מוחי בהם ולא שימות בהם‪ .‬וע"ש‬
‫בתוס' יומא דע"כ סובר שמואל דלא אזלינן בתר‬
‫רובא דבעינן שלא יהא שום צד מיתה ‪ -‬א"כ אפי'‬
‫לחיי שעה מחללין‪ ,‬דעכ"פ איכא צד מיתה ע"ש‬
‫בתוד"ה ולפקח‪.‬‬
‫וראי' לדבר דשמואל סובר דבפ"נ ל"א בתר רובא‪,‬‬
‫ובאסופי ברוב עכו"ם מחללין את השבת‪ ,‬ומשמע‬
‫אפי' במלאכה דאורייתא ע"ש ובר"מ וטוש"ע‬
‫אה"ע‪ .‬א"כ אף דברוב עכו"ם מסקינן שם דהוי‬
‫עכו"ם גמור לענין להאכילו נבילות‪ .‬א"כ א"צ‬
‫לשמור שבת ג"כ ומ"מ מחללין שבת עליו‪ ,‬א"כ‬
‫לחיי שעה ג"כ‪...‬‬
‫ודינים אלו ל"ד לענין חילול שבת ה"ה כל עבירות‬
‫שנדחין מפני פ"נ הם שוים כמו שבת ובאיזה אופן‬
‫ששבת נדחה ה"ה כל עבירות ובאופן ששבת אינו‬
‫נדחה ה"ה שום עבירה דאורייתא אינו נדחה כי כל‬
‫העבירות חוץ מג' ע"ז וכו' הם שוים לענים פ"נ‪...‬‬
‫לקו"ש חכ"ז שם‬
‫בנוסף ללימוד ממש"נ ”וחי בהם" )לימוד שאין‬
‫עליו פירכא(‪ ...‬מצינו עוד לימודים בגמרא‪ ,‬ומהם‬
‫ לימוד שהובא גם להלכה ‪ -‬מהפסוק ”ושמרו‬‫בני ישראל את השבת"‪” :‬אמרה תורה חלל עליו‬
‫שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה"‪.‬‬
‫ומהנפק"מ בין שני לימודים אלו‪) ...‬א( שהלימוד‬
‫”ושמרו‪ ..‬חלל עליו שבת אחת כדי שישמור‬
‫שבתות הרבה" הוא דין פרטי בנוגע לשבת‪,‬‬
‫משא"כ הלימוד ”וחי בהם" נוגע‪ ...‬לכל המצוות‪,‬‬
‫)ב( וכן שמצד הלימוד ”ושמרו" נמצא שהסיבה‬
‫היא לצורך השבת גופא ‪” -‬כדי שישמור שבתות‬
‫הרבה" )ובלשון רש"י‪ :‬כדי לעשות שבתות אחרות‬
‫יזהרו בשבת זו בקיום שמירת הרבה(‪ ,‬משא"כ מצד‬
‫הלימוד ”וחי בהם" אין הדבר לצורך קיום המצוות‬
‫של יהודי זה‪ ,‬אלא לשם הצלת נפש מישראל‪...‬‬
‫• מדוע הגמרא מחפשת לימוד‬
‫מיוחד שפקו"נ דוחה שבת‪ ,‬הרי‬
‫בכל התורה אין לך דבר שעומד‬
‫בפני פקו"נ?‬
‫תלמוד בבלי מסכת יומא פב‪ ,‬א; כתובות יט‪ ,‬א‬
‫דאמר מר‪ :‬אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש‬
‫ אלא עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים‬‫בלבד‪.‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עד עמוד א‬
‫מר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק‪ :‬נימנו‬
‫וגמרו בעלית בית נתזה בלוד‪ :‬כל עבירות שבתורה‬
‫אם אומרים לאדם עבור ואל תהרג ‪ -‬יעבור ואל‬
‫יהרג‪ ,‬חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות‬
‫דמים‪ .‬לא והא תניא א"ר ישמעאל מנין שאם אמרו‬
‫לו לאדם עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג מנין‬
‫שיעבוד ואל יהרג ת"ל וחי בהם ולא שימות בהם‪...‬‬
‫אינהו דאמור כר"א דתניא ר"א אומר ואהבת את‬
‫ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך אם‬
‫נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר‬
‫בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אם יש לך אדם‬
‫שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך‬
‫ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך‬
‫נאמר בכל מאדך‪.‬‬
‫רש"י מסכת סנהדרין דף עד עמוד א‬
‫יעבור ואל יהרג – וחי בהם‪ ,‬ולא שימות בהם‪.‬‬
‫לקוטי שיחות שם‬
‫ולכאורה תמוה‪ :‬כלל הוא בכל התורה כולה‪ ,‬ש"אין‬
‫לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודה זרה‬
‫וגילוי עריות ושפיכות דמים"‪ .‬ואם כן‪ ,‬למה צריך‬
‫ללימוד בפני עצמו מהנאמר ”וחי בהם" שפקוח‬
‫נפש דוחה את השבת?‬
‫יתר על כן‪ :‬הובא בכמה מקומות‪ ,‬שדין ”יעבור‬
‫ואל יהרג" נלמד מפסוק זה עצמו‪” ,‬וחי בהם ולא‬
‫שימות בהם"‪ .‬ומזה מובן‪ ,‬שמה שהובא בגמרא‬
‫לימוד זה במיוחד בנוגע לשבת‪ ,‬אינו אותו הענין‬
‫)הנזכר בכמה מקומות(‪ ,‬כי אם ענין בפני עצמו‬
‫השייך לשבת דוקא – ואם כן אינו מובן‪) :‬א( מהו‬
‫הדיוק והענין המיוחד לגבי שבת הנלמד ממש"נ‬
‫”וחי בהם"? )ב( ועיקר‪ :‬הלא הפסוק ”ושמרתם גו'‬
‫וחי בהם" מיירי במצות בכלל ולא בשבת במיוחד‪.‬‬
‫ קשה גם על הרמב"ם‬‫על‪-‬דרך‪-‬זה צריך להבין בדברי הרמב"ם‪ ,‬שגם‬
‫הוא הביא לימוד זה פעמיים‪:‬‬
‫תחילה‪ ,‬בהלכות יסודי התורה‪ ,‬כתב‪” :‬כיצד‪,‬‬
‫כשיעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור‬
‫אחת מכל מצות האמורות בתורה או יהרגנו –‬
‫יעבור ואל יהרג‪ ,‬שנאמר במצות אשר יעשה אותם‬
‫האדם וחי בהם‪ ,‬וחי בהם ולא שימות בהם‪ ,‬ואם‬
‫מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו"; ולאחרי‬
‫זה‪ ,‬בהלכות שבת‪ ,‬חזר וכתב‪” :‬ואסור להתמהמה‬
‫בחילול שבת שיש בו סכנה שנאמר אשר יעשה‬
‫אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם"‪.‬‬
‫ואינו מובן )על‪-‬דרך הנ"ל בדברי הגמרא( למה‬
‫הוצרך להביא לימוד אחד שתי פעמיים?‬
‫תוספות יוה"כ יומא פה‪ ,‬א )תוכן(‬
‫נענה ר' ישמעאל ואמר אם במחתרת‪ .‬ק"ל הא‬
‫ר' ישמעאל גופיה אמר בפרק ח' דסנהדרין )דף‬
‫ע"ד( ובפרק ב' דעבודה זרה מנין שאם אומרים לו‬
‫לאדם עבוד עבודה זרה ואל תהרג שיעבוד ואל‬
‫יהרג תלמוד לומר וחי בהם ולא שימות בהם‪.‬‬
‫דסבירא ליה לרבי ישמעאל דמ"וחי בהם" אין‬
‫ראיה אלא שמותר לחלל שבת בעד עצמו‪ ,‬אבל‬
‫שיחלל שבת בעד חבירו לא שמענו‪ ,‬ולכן מייתי‬
‫ליה מהא ד"בא במחתרת" דאין צריך שדוקא‬
‫הבעל הבית יהרגנו אלא אפילו אחר יכול להורגו‬
‫משום דהוא רודף וכו'‪.‬‬
‫שיח יצחק יומא פה‪ ,‬א‬
‫מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת וכו'‪ ,‬הא ודאי‬
‫דאית להו דרשא דר"א דלעיל פ"ב ע"א ואהבת את‬
‫ה' וכו' בכל נפשך וכו' וכדמסיים בה ר"ע גופיה‬
‫בפ' הרואה ס"א ע"ב ר' עקיבא או' בכל נפשך‬
‫אפי' נוטל את נפשך‪ ,‬וא"כ מדאצטריך להזהיר‬
‫שימסור עצמו על יחוד השם – ממילא משמע‬
‫דבשאר מצות חוץ מאותם שגילה בהם הכתוב‬
‫אינו חייב לשומרם במקום סכנת נפשו‪,‬‬
‫‪37‬‬
‫אבל כונתם דבמקום ספק מנין‪ ,‬וכדמשמע‬
‫מראייתם שהביא כל א' מהם‪.‬‬
‫ועד"ז יש לומר ולחלק לכאורה בכל המקומות‬
‫שבפרש"י ]ששם הובא שהדין ”יעבור ואל יהרג"‬
‫נלמד מהפסוק ”וחי בהם ולא שימות בהם" –‬
‫וא"כ מדוע הגמ' לומדת שוב במיוחד על שבת?[‪,‬‬
‫שמדובר שם ביעבור ואל יהרג‪ ,‬ולא כאשר עשיית‬
‫העבירה היא ברצון –‬
‫ומייתי שפי' מבא במחתרת דספק בא להרוג והותר‬
‫לכל להורגו כדכתיב אין לו דמים דגברא קטילא‬
‫הוא‪ ,‬כמו שפרש"י בחומש ובסנהדרין ע"ב ע"א‪.‬‬
‫ולכן מוסיף הלימוד ד"וחי בהם" גם בדחיית שבת‬
‫בסכנת נפשות‪ ,‬שהיא לא במעשה אונס‪.‬‬
‫וירא' דבכלל שאלתם ג"כ מנין שאחר יהיה מותר‬
‫לעבור על המצות בספק דהא ’אין אומרים לאדם‬
‫חטא כדי שיזכה חבריך'‪ ,‬דאי משום דכתיב ’אל‬
‫תעמו' על דם רעיך' אימא דוקא בודאי לא בספק‪,‬‬
‫וכן אינך דמייתו יש להוכיח מהם דאחר נמי הותר‬
‫לו לעבור בשביל חבירו והיינו דדייק לומר ניתן‬
‫להצילו בנפשו כלומר ניתן לאחר‪ .‬ועיין בסנהד'‬
‫ע"ג ע"א‪.‬‬
‫ובזה יש ליישב דה"ט דלא ניחא להו להנך תנאי‬
‫לאתויי ממקרא מפורש דוחי בהם כדמייתי שמואל‬
‫בסמוך‪ ,‬משום דיש לדחות דה"ק שיעשה המצות‬
‫בתנאי שיהיה לו חיות בהם דאם יכנס לספק חיו'‬
‫יכול הוא בעצמו לעבור עליהם אבל לא אחר‬
‫בשבילו‪,‬‬
‫ושמואל סבר דמאחר שעשה בו הכתוב ספק‬
‫כודאי גם אנו מצווים להחיותו אפי' בספק מלאו‬
‫דלא תעמוד על דם רעיך וקרוב לזה שוב ראיתי‬
‫בס' שמות בארץ יע"ש וק"ל‪.‬‬
‫מנחת חינוך מצוה רצ"ו אותיות ב‪-‬ד )תוכן(‬
‫דר"י לא דריש מ"וחי בהם" אלא אם אנסוהו‬
‫לעבור עבירה‪ ,‬ולא במי שרוצה לרפאות את עצמו‬
‫מחליו‪ ,‬וצריך לזה ילפותא חדשה‪.‬‬
‫לקו"ש ע"ד המנחת חינוך הנ"ל‬
‫לכאורה החילוק בין ב' ההלכות ברמב"ם )ועד"ז‬
‫בש"ס( הוא‪:‬‬
‫הדין דיעבור ואל יהרג )בהל' יסוה"ת( מדבר‬
‫כשנאנס על מעשה העבירה‪ ,‬משא"כ בהל' שבת‬
‫המדובר בדחיית שבת בסכנה‪ ,‬גם כשהעבירה‬
‫)החילול( הוא לא באונס‬
‫]ונפק"מ להלכה‪ ,‬כמ"ש ברמב"ם הל' יסוה"ת שם‬
‫דאס עבר באונס אין מלקין אותו כו' )שם ה"ד(‪,‬‬
‫משא"כ אם עבר ונתרפא באחד מאיסורי התורה‬
‫עונשין אותו )שם ה"ו(‪...‬‬
‫‪38‬‬
‫אגרות קודש כרך א' ע' רלו‬
‫ואחד הטעמים‪ ...‬דפועל על‪-‬ידי אונס לא מיקרי‬
‫מעשה כלל‪ ,‬משא"כ בחולי מסוכן – בשעת מעשה‬
‫עושה ברצון‪.‬‬
‫ דחיית תירוץ המנחת‪-‬חינוך‬‫לקוטי שיחות חלק כז‪ ,‬אחרי ג – הערה ‪) 13‬עמוד‬
‫‪(170‬‬
‫אבל מזה שברמב"ם הלכות יסוה"ת שם ה"ו מתחיל‬
‫”כענין שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים כיצד‬
‫כו'" – מוכח‪ ,‬דהלימוד מ"וחי בהם" שכתב לפני‪-‬‬
‫זה בה"א )לענין אונסין( קאי גם על ”חלאים"‪.‬‬
‫וגם – התחלת פרק ב' בהל' שבת ברמב"ם היא‬
‫”דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל‬
‫המצות"‪...‬‬
‫ולהעיר שגם בגמרא יומא פב‪ ,‬א ”אין לך דבר‬
‫שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז גו'" הובא‬
‫לענין עוברה שהריחה‪ ,‬ולא לענין אונסין )ודלא‬
‫כבכתובות שם(‪.‬‬
‫• ואם‪-‬כן הדרא קושיא לדוכתא‪:‬‬
‫מדוע הגמ' והרמב"ם מחפשים‬
‫לימוד מיוחד שפקוח‪-‬נפש דוחה‬
‫את השבת?‬
‫‪ -‬הביאור בזה בלקו"ש חכ"ז שיחה ג לפרשת אחרי‬
˜
ƒ…‡—
E
‡†ƒ•Š
GN N OCZIJL PDQ[DH PGO PEH DH]ND GN OSG GCYHG PDQ[ GC[H PNO PE HSLSWO
P\ ]HCJTHS LLHSL\DH
DGT P\ ]D\ OG CG P\ ]D\ OG PDQ[O SUWY GC[H GC[H U PLLSU ]HS]Q OG SUWY DGH
]D\ PC PDQ[G ]UFD QND KHZ\G GNH[CD
M[U ]LFHQO] LFWHOZLYSC  G[]HG HC LHJF
U CLJ \HZO PE GC[H S\H S[ U GOHJ
G[UG RQZO GC[H MOLCH
CLG P\ ]D\ OG RGO ML[Y CHG\ PL[DFO
GS\Q FLEQ OUD [CDQ\ LWNH
UDZS\ OONG\ PDQ[G L[DF ]C
[QHC ]D\ LDEO ]CI ]QHUO
HD \L\ GOHJ LDEO ]D\ PDQ[G
PL[DFG ONO OHJN CHG L[G GSNT
GSHHNG RLC [QHON RGO ML[Y CHG\
GNCOQG [HTLC ]C GJHF \WS JHZLW\
]D\G ]C MWHG CHG COC ]D\D
GSNT HD \L\ GOHJ LDEO  OHJNO
TJLD GOLJ]NOQ ]QLLZ ]D\G RLC
OND CHG MNO [DTGG\ [QHO \L
FQHU\ [DF MO RLC O\ RLSUG ]HHYQG
E[GLL OCH [HDULH \WS JHZLW LSWD
RLC [QHON HQYU LSWD FJHLQ RLF CHG
RLC ]H\WS ]SNT \L\ PHZQD\ GSHHNG
GDHJG COC GHYQG ]C PLLZO GDHJ
G]HC GJHF \WS JHZLW MC ]QLLZ
[HTCH ]D\ OHOLJ GI\ PL[QHC\
L]]S LSC PEH [QHC DH]NG RGLOU
CO PLKW\QH PLDHK CO PLZHJ PGO
PGD HLJL
‡–…~
RLS\Q ]HS\O [\WC\ ONH ]D\D
HSLC GOHJ [HDU ]L\USG GNCOQD
LN GSNT HD \L\ GOHJ LDEO [HQC
PL[DFG ONO OHJN CHG L[G HLDEO
LWœOUœVC HLN[Y ONO OOJQ RNOH
GSNT HO RL\HU\ [DF ]ULSQD RLC\
]D\ LDEO DH\ PDQ[G RLLYQ RNOH
PGD ]HQL\ COH PGD LJH FHQLOG ]C
G[H]G LKW\Q RLC\ ]FQO CG VLTHQH
PHO\H FTJH PLQJ[ COC POHUD GQZS
]H\WS ]SNT LDEO\ [QHO LFN POHUD
L[HTLC O\ G[H]G LKW\Q PLOJ RLC
PL[HTLCQ GSH\D GOLJ]NOQ ]D\
ML\QQ RNOH PLJHF P]HC\ PL[JC
PLTH[HZLWCG HOCH [QHCH PDQ[G
[HTCH ]D\ OHOLJ GI\ PL[QHC\
CO PLZHJ [QHC DH]NG RGLOU
PLZHJG\ \LEFQ CHG MND PLDHK
PLDHK CO PL\US ]D\ OHOLJ
GHYQG ]HHYQG [C\ LDEO [QHON
GJHF \WS JHZLW GLHJF O\ [FED CLG
 ]D\ LDEO HOLCH [HTLCG ]C
UDZS
CO
[HTLCG
G[]HG
GSNT HD \L\ GOHJ LDEO GOLJ]NOQ
ELT JN\ LT JHC IGFC UH\ GC[ ODC ]HS\O ML[Y RLC LHJF OT PC PEF P\ UQ\QF
JOT JHC YY ]H\ GC[H
]HULFG D GC[H FLG P\ QQ GC[ [\ZQ P\ YY ]H\DH FT P\ IGFC UH\D
G[]HG HC LHJF PC ]HULFG DD GI
ET GS] LT JHC [IS LSDC ]H\ GC[ MOLCH
UEHSD IFU C EOZ ]D\ RHCE S[ GC[ ˜
ƒ…‡—
E
‡†ƒ•Š
OHQG
HO[ U C M[N CKLO\ [HQFC \FHZ ]H[EC EG DW OCHQ\F C[QLQ P\ P\ GS\Q FLEQ GC[ GO RSLWOL P]GQF P\ C[QEF CSZTQH
PDQ[D ]HNOGG D RLD ZHOLJG G[HCNO CHG T\D IFUH
[DFQ ]GHTL OGD E[GL OCH [HDULF RLFG
]D\ OGD NC\Q G[LDUG G\UQ OU TSCS\N
G[LDUG\N PE GSNTD ]D\ ]LLJFD [DHFQG
\QN GNOGO QZWSH@ TSHCD CO CHG OHOLJG
RLC TSHCD [DU PCF P\ ]GHTL OG PDQ[D
[DU PC NC\Q FG P\ HN H]HC RLZOQ
P\ H]HC RL\SHU G[H]G L[HTLCQ CD CW[]SH
LT FO\] ]GZ PL[HCLDH ]HDH\] GC[ HG
ZOJOH [QHO \L IFUH >S\H H G[UG F
G[UGD HSQTS\ L\[WD\ ]HQHZQG OND G[HCNO
[\CN COH E[GL OCH [HDULD P\ [DHFQ\  RHY[D CLG G[LDUG ]LL\U
]LLJFD PE PGD LJHF FHQLOG VLTHQ RNOH
TSHC G\UQD CO CLG\ ]H\WS ]SNTD ]D\
OLJ]Q HG P\ ]GHTL OG PDQ[D\ GIQ ODC
LDEO OLUO [HQCN RDHQ RLCH
FHQLO CLDGO M[HY \L UHFQ C[QEG
" PLLQUW GI
OCH [HDUL HSE[GL HC G[H]D ]H[HQCG
G\UL [\C ]HHYQD [QCS\ E[GL
COH PGD LJH PGD LJH PFCG P]HC
GI L[G [DU COH ]Q PCH PGD ]HQL\
]HNOGD RNQ [JCO H\WSD DLLJ]Q
[HTCH DH\ [QHC CHG ]D\
HD \L\ GOHJO ]D\ OHOLJD GQGQ]GO
PFCG P]HC G\UL [\C [QCS\ GSNT
PGD ]HQL\ COH PGD LJH
‡–…~
HD \L\ GOHJ LDEO ]D\ D
G[]HG  GSNT
GOLJ]NOQ
]D\ ]HNOGD [QHO \L G[HCNO
LKW\Q RLC\ ]FQO CG PDQ[G VLTHQ
FTJH PLQJ[ COC POHUD GQZS G[H]G
LFHTL ]HNOGD MC POHUD PHO\H
CHG RLC ]HHYQG [C\ ON LDEO G[H]G
GI K[W\ RDHQ MNQ ]CI [QHC
GJHF \WS JHZLW\ MNO Z[ [H\Z
[QHCH PDQ[G ML\QQ\ LWN ]D\
]D\O [\ZD
PLTH[HZLWCG HOCH
FYLN PLCOJD H[QC MN RLTSHCD H[QC\ RLSUN
ISWO D]N\ PGD LJHQ FHQLOGF JNHQ  HN
 PEH PLCOJ OU PE LCZ RLTSHC RLSUO CGD
LHJF CLG PDQ[D ]D\ OGD D Z[W ]OJ]G
]HYQG ON [C\N ]H\WS ]SNT OYC ]D\ CLG
PE GC[H G[UGDH DT PLSWD RQZO GC[H
C DW CQHL C[QED PE\ [LUGOH P\ C]WTH]
IUQ XHJ \WS JHZW LSWD FQHU\ [DF MO RLC
RLSUO COH GJL[G\ G[DHU RLSUO CDHG HE
P\ ]HDH]NDN COFH RLTSHC
DG P\ ]D\ OG CD P\ PDQ[D LN GSLC G[HQE CL\HZ Z[WG ]OJ]GNH P\G \HFZ LSLF [CDO [ZLUD
OHFEG P\G \HFLZ OU RLHHYQ OC[\L ]LD ON
OCH [HDULF GIH HOOJO CO\ RL[GIHQH HN GIG
GQFZG [H]D [ZLUD CD ]HYQG ON [C\D E[GL
HN IUQ XHJ ]HYQ [C\D CFD P\ DGO
OU [LDUGO RLHN]Q\N ]HYQG [C\D IFUH
]U\D HC HN OC[\LQ G[\U LSWD ]HYQG
EG P\ RQZOFN G[LIEG
PLTH[HZLWCG HOCH HSLSWO PDQ[D GN HOCH GO\] PLO\H[L OZS[W ]CYHG PDQ[DH
MOLCH IG EW GDH\] OG PDQ[ GC[H PLSLQG
PLTH[HZLWC HSLSWO PDQ[D GN 39
˜
ƒ…‡—
E
‡†ƒ•Š
ZWTG OU RLOOJQ CQOC G]LQ
G
G[H]G ON GJHF \WS JHZWF RLFG ]HOONO O FNW CLS]Q [LUGO  ]D\F ZHOLJGH HN
MOLCH U ILJ \HZO GC[H MOLCH DUT
QNCH
LHJF OLJ]Q PDQ[G C [ZLUG OU VTHS ]HYQG ON [C\N ]H\WS ]SNT OYC ]D\ CLG
]HYQG ON [C\H ]D\F LJF RLFF UQ\Q GIQF
QTN GC[ PLZTHW GQN ]UFO D FJC [FE CHG
RQTSGDH P\ CLJ \HZO P\ ]D\ OG
CLG PDQ[G ]UF P\ ]LFHQO] LFWHOZLYSCD
COH HSH\O ]HK\WN GOHJ OYC LHJF ]D\\
FLG P\ QTN GC[H G[]HG
CG  GI FHQLO PSQC\ CYHL MNQ
PDQ[G [QHC ]D\ ]HNOGD
LKW\Q RLC\ ]FQO CG OLUOFN
]HFHC [DFQ CHG [QHON G[H]G
]HK\WQ RDHQ\ LWNH OOND ]HHYQG
LJH PFCG P]HC G\UL [\C ZHTWG
[QHC CHG RLC UHFQ MN PCH PGD
ON LDEO G[H]G LFHTL ]HNOGD ]CI
"]HHYQG
L[QEO ZWTQ HSLC GI [DTG MC
G[H]G LKW\Q RLC
]D\D []HL \EFHQ 
PL[QHC ]HHYQG ON LDEO [QHON
RNO OC[\L O\ P]HDLDJ LSWQ\
LDEO HOLCH GI GLJLH GHYQG OKD]
HGI COC GHYQG OHKLD GI RLC ]D\
GUDZS GL\UG  ]HHYQG ]LL\UD K[W
COH LCFH PGD GLJL\ RWHCD G[QCSH
G]LQ ZWT LFLO G]LL\UD CHDL\
‡–…~
LKW\Q ON LDEO CHG  ]FQO
[]HL \EFHQ CHG ]CI OND MC G[H]G
]D\G ]HHYQD
H
Z[ PDQ[G ]CI [QHC RNOH
]C P\ VLTHQ VCH ]D\ ]HNOGD
PL[QHC\ PLTH[HZLWCG HOCH GOLO\G
RGLOU [HTCH ]D\ OHOLJ GI\
ROGOFN
 GQGQ]GO [HTC
PLSH\ PDQ[G L[DF
C[QEG RH\OQ
PLFZGO \L ]CI RLDGO LFN
PGD LJH O\ FHQLOG ]C\ [LDTGOH
CLDQ PDQ[G RLC PGD ]HQL\ COH
GJHF \WS JHZLW\ OOND ]D\G RLSUD
GQGQ]GO [HTC\ MN OU COC ]D\
GSNT HD \L\ GOHJO ]D\ OHOLJD
LDEO GI FHQLO ULWHQ C[QED G[HCNOH
]D\ GJHF \WS JHZLW\ HOHN RLSUG
" ZWT O\ PHZQD PE
PL\[WQG PL[QHC MN OU
[HTC\ PDQ[G O\ GI RLFO [HZQG\
PHZQD C[QEG RQ CHG GQGQ]GO
G[UG OLUO Z]US GS\Q FLEQ GC[ OU LCZ PDQ[D DH]NG\ OT\ UQ\Q HL[DFQH
HD \L\ GOHJ OU ]D\ RLOOJQ\ GNOGG [ZLU
PDQ[GO OHG GI LWO ODC T\DNH GSNT
]L[ZD RH\OG FUH OSN Z[WG ]OJ]D HCLDGO
DW[ ]D\ OG [WT
DT P\ JHC IGFC UH\D CDHG RNH P\ PDQ[O LQGEGH QQ GC[ ˜
ƒ…‡—
E
‡†ƒ•Š
OHJN CHG L[G
DZT [Z\COC P[GQ ]HDH\] PL[DF GQNO
>PE[H]QG@ \HZO GC[H RHCE LCG D[H \[Q
P\ G[UGH U IKJ
P\D FLT JW CQHL \C[G RH\O PE GC[ LT FHL CQ[ DZT P\ OCS]S RD[ZDH P[GQ
OON OESU L[GO G[H]O PLSHLY GC[H FLT HT[
FN
RL[FGST ]D\ RLSUO D GW CQHL T\D LJH [QCS G[UGD\ ]HQHZQ [C\H NH]H P\
PGD ]HQL\ COH PGD LJH ]JC PUW PGD
ODC G[UG OSN PLQUW D  P\ C]WTH]DH
G\UL [\C PE DH]NGQ CDHG P\ C]WTH]D
OSG ]HQHZQD NC\Q PFCG P]HC
LJH O\ ]HUQ\QG ]D\ LDEO HOLCH
FJHLQ FHQLO HGI ]HHYQG ON LDEO
RGLDEO PLFQHO GI ZHTWQ G[H]G RQ
]HJHF RSLC ]HHYQG\ HQYU LSWD RLF
MWLGO COC LFHGLG O\ H\WS ]C
]HHYQG ]C GJHF \WS JHZLW
ON LDEO G[H]G LFHTL ]HNOGD
GJNHGG ]C CLDQ CHG ]HHYQG
P]HC G\UL [\C ]HHYQD [QCS\
PGD LJH [QHCH [IHJH PGD LJH PFCG
]D\ ]HNOGD HOLCH PGD ]HQL\ COH
LJH PFCG P]HC G\UL [\C [QHC CHG
DH\ [IHJ HSLCH PGD ]HQL\ COH PGD
PGD LJH PLOQG OU
CHG MNO [DTGG
PGD ]HQL\ COH
E
GDLTG LGHI\ [QHO \L G[HCNO
PDQ[G L[DFD JHTLSG LOFDGO
‡–…~
F
GSSLC PDQ[G LWO COH PGD
LSWD FJHLQ RLF GI ZHTWQ PLFQHO\
COC ]D\ GJHF \WS JHZLW\ HQYU
M\QG RG PGD ]HQL\ COH PLOQG
G[H]G LKW\Q ZHTWG O\ [DTGG
PC MC PGD LJH [\CN Z[ H[QCS
L[G PGD ]HQL\ DYQ P[ELGO OHNL
GOLJ]NOQ PLLZ [HTLCG RLC IC
 ]D\D \WS JHZLW
GHYQG OHKLD HSSLC
GLG R]LS OLUO [HQCG LWO
L\[ L[DF ]C [LDTGO G[HCNO
LJH O\ FHQLOG ]C HCLDGD\ C[QED
ON ]C GJHF \WS JHZLW\ PGD
[DF O\ HQUK [QHC CHG ]HHYQG
LSWO OC[\L O\ R\WS GDLDJ\ LWO
œ\HFZG [QC ]HHYQG RQ []HL PHZQG
GI GLJLH GHYQG OKD] CHGœMH[D
LDEO PGD LJH O\ FHQLOD HOLCH
PE ]D\ GJHF \WS JHZLW\ ]D\
L\[ [QHC ZWT O\ PHZQD
PGD GLJL\ ]HHYQG PFCG G\UL [\C
ZWT LFLO G]LL\UD CHDL\ COH LCFH
P\ RL[FGSTDH DU[ DW CQHL L\[ RH\O GQ\S HLSLUD G[ZLF PH\Q L\[ D]N C[DT GF
DH]NG [L]G CO\ ]LIJ LCQ GFDH OC[\L O\
GDZGO OC[\L O\ P\WS ]HDLDJ PH\Q COC
G[H]GH ]LIJ LCQ GF D GN PLJTW L\[W GC[H
]DLJ PH\Q COC GHYQG ]C ]HJFO G[L]G CO
LJH DH]NG CLDQ HSLC P\H OC[\L O\ H\WS
PGD
D GW CQHL OCHQ\F GF P\ L\[W 40
˜
ƒ…‡—
E
‡†ƒ•Š
LLJ LDEO PEF C P\ CQHL L[LCQ GC[H GFH]LH HDOD DH\L GU\ G]HCD\ RLOOJQ GU\
D]N CLTSQ RD \[ GF D P\ WNGHL TH]DH
PLHHLY O[ COC CZHF HCO GD[G ]H]D\ [HQ\L\
GQN G\HU LJ CHG PFCF GU\ LLJDH HN GD[G
LOGHC GC[H GD[G ]H]D\ PLC[ZSG PGH ]HYQ
[LUGOH DL[ ZT ENT P\G \HFZ LSLF VTHL
GF GQ[T FHL T]J ]H\ P\ C\] JGHCQ
]D\G MTHQD DO GHYQ JSQ GC[H RH\O GSGH
QNCH JGHCG L[DFD \QD HWHTD
]H\ O\T JHC UH\O [LCQ ]LD GC[ EWT JHC T]J
L]H]D\ ]C ZHTWG OU ODC EL P\ C\] H[Q\]
OU RLOOJQ GI FYQ PE\ O]C HOLWC RNO\ GD[G ]H]D\ [HQ\L\ OLD\D Z[ CHG GU\ LLJ
OUHWD OY P\ JGHCOH G[UG OSN  DHLNH
H[QH\O ]D\O ULEL ]H\UO FHQU [FED
RQZOFN PGD LJH FYQ NC\Q \LLU
P\ CQHL L\[WO OSG PL\[WQ GC[H GHHGQ HI ]D\D G\UQG L[G
HGI\ COC ]D\ OHOLJ O\ GOHUW
]HHYQ RUQO H]H\UO PLDLLJ\ OHOLJ
GD[G ]H]D\  OOND ]D\G
PYUD PE OFDG HS\L MNO VTHSDH
O\ GJNHGG LWO OHOLJG ]HUQ\Q
[HQ\L\ LFN ]JC ]D\ HLOU OOJ
[HC OUD L[DFO VCH GD[G ]H]D\
OHOLJ GI RLC\ MFQOO CHG PLLJG
PH\Q ]D\ ][LQ\ LH[Z GI GD[FC
]D\G ]HHYQ RUQO CHG OHOLJG\
GD[G ]H]D\ ][LQ\ RUQO
LJH O\ GJNHGG FYQ HOLCH GD[G
]HHYQG PHLZ RUQO GDLTG RLC PGD
OC[\LQ \WS ]OYG RUQO COC
‡–…~
PGD LJH GJNHGG LWO ]CI ]QHUO
OU [DHFQ C L[G PGD ]HQL\ COH
HSSLC FHQLOG D OOND ]HHYQG PHLZ
PHLZ LDEO COC OHOLJG G\UQ LDEO
PHLZD K[W CHG GI G\UQ  ]HHYQG
GHYQG PHLZ HGI  HSSLSUDH ]HHYQG
]D\ ][LQ\ O\
O\ G[ZQD ]D\ OHOLJ [QHON
RLC\ FDOD HI CO L[G ]H\WS ]SNT
COC OON ]D\ OHOLJ GHHGQ CHG
PYU ]D\ ][LQ\ C[ZS GI G\UQ
JHZLW LSWQ ]D\ OHOLJ O\ G\UQG
]D\ ][LQ\ CHG \WS
PNLSLDH LSLD ]HC J
CHG MNO [DTGG
L]H]D\ ]C [QCS ]D\ LDEO
PNLSLDH LSLD CHG ]HC LN H[Q\]
PN\FZQ LSC LN ]UFO PNL]H[HFO
PC GOC\GO MLL\ GI RLCF [QHO \L IWU G[UG OLUO GC[ G[]HG HC LHJF ]D\
LHJF ]D\\ CLG PDQ[G ]UF PLZTHW GQNO\
\[WO [\WC PLSWHCG DO LN  SHZW OYC
PLZHOJ\ COC ]D\ ][LQ\ O\ RLSU LHG L\UGF
PLZHOLJN  G[]HG HC LHJF CHG RWHC GILCD PG
G[UG OLUO GC[ PLZTHWD PLCDHQG
P\ ]LFHQO] LFWHOZLYSC GC[H
RLFG\ Z[ \EFHQ ]HYQG OND [JC RHSETD ]HQL\ COH HQYUO FJHLQ RLF CHG PGD LJH
NC\Q ]HHYQGD K[W ZOJ CHG\ COH PGD
]HYQF K[WH ZOJ CHG\ \EFHQ ]D\O UEHSD
RQZO GC[H PGD LJHF LOON RLF Z[ COH ]D\
JT
P\ C\] ˜
ƒ…‡—
E
‡†ƒ•Š
I
CQHL GC[H GG JW CQHL LQO\H[L GC[ D FW
IG OC\SG LQGEGDH QQD CDHG RN PF MWH\ IG OCH\GH GSHEQ
IGFC UH\D IFUH DT JN\T JHC P\
ELT P\ UH\ GC[H IKG DW LJH FHQLOO VTHSD CHG MNO [DTGG
RHHN]Q GI LHSL\D\ [QHO \LH
O\ G[FEGG ]C [LGDGO PDQ[G
JHTLSG ]D\ GJHF\ \WS JHZLW
GI L[G OCH\GH GSHEQ GI L[G OC\SG
JDH\Q GI L[G IL[IG HC PLQF MWH\
O\ GHYQG FYQ\ GOUQG ]C Z[ CKDQ
PDQ[G O\ HJHTLS HOLCH \WS JHZLW
]D\ OHOLJD GQGQ]GO [HTC 
FYQ PE [HTLC HGI\ CKDQ  GOHJO
PDQ[G [QHC MN OUH ]D\ ]HNOG
COH PGD LJH PFCG P]HC G\UL [\C
]CI PLFQHO MNQ LN  PGD ]HQL\
][LQ\  \WS JHZLW
]D\G
[HTC  [HTC O\ RH\OD COC
L[DFO GQHFG JHTLS GQGQ]GO
L[G \WSG OLYGO PLFZQGH  C[QEG
Z[ PDQ[G L[DFD ULWHQ  JDH\Q GI
[DTG \[FS MN PCH M\QGD
"C[QEG RH\OQ PDQ[G GS\Q UHFQ
OCH\GH JDH\Q GI L[G IL[IG [JC
HSLC PDQ[G MC PLQF MWH\ GI L[G
LWN MNO GQHFD HC GI JHTLSD CKD]Q
MH[U RJOH\D PL[DFG PLCDHQ\
‡–…~
\L OLUOFN GN[LW HLOU RLC\ PGD
GI RLSUD PLWTHS PLFHQLO C[QED
GNOGO PE CDHQG FHQLOG PGQH
]D\G ]C OC[\L LSD H[Q\H O\
]JC ]D\ HLOU OOJ G[H] G[QC 
GD[G ]H]D\ [HQ\L\ LFN
PLOFDG \L HOC ]HJNHG L]\ RLD
PGQH
HLOU OOJ H[Q\H O\ GJNHGG C
GD[G ]H]D\ [HQ\L\ LFN ]JC ]D\
O\ GJNHGG HOLCH ]D\ LDEO Z[ CLG
D ]HHYQG ON LDEO PE CLG PGD LJH
CYHL H[Q\H O\ GJNHGG LWO
LFN  GQYU ]D\G CLG GDLTG\
L[DFN GD[G ]H]D\ [HQ\L\
]H[JC ]H]D\ ]H\UO LFN L\[
]H]D\ ][LQ\ PHLZD HI ]D\D H[GIL
C]OLNQD IFUH MOLCH CUT GW CQHL P\ C]WTH]H
D P\ CQHL D CSZ ]D\ GC[H RDQ[ GC[H FGT DW PL[QQ OG PDQ[ GF JW P\ CQHL R[D CDHG GSNTG RLSU CGH]
Q RDQ ]HJW HOLWCF [DHU ]OYG RLSUO DH]NH
CQ\ PH\Q RLOOJQ OON ]HLJ HD RLC\ PHL
UH\D CDHG RNH \U GD[G ]H]D\ [HQ\L
CLS] P\ CHZ GC[H S\H H\ THT P\ IGFC
C C]OLC\ ]H]OLC\ GC[H FHUH P\ FNW
RDQ[G RH\O WUH@ J ]HC P\ GOC\ ZQUGDH
[LUGO \L P\ CHZD \Q GC[H OSG R[
PE GC[H >[DHUG ]SNT ZWTO UEHSD HL[DFD
QNCH G[UGD RQTSG
IK CO C\] WNGHL TH] GC[H H[Q\H GF P\ CQHL L\[ L[DFD [HCLDG ZJYL JL\H
41
˜
ƒ…‡—
]\[WH OHFEG ]D\
L[JC
E
‡†ƒ•Š
]HK\WD RCN G[H]G LKW\QD GSHHNG LN G[H]G ]HHYQH LSLFO CN G[H]G L\SHUO CO CLG
PLNOQ OGQ CLW[D \QFU OOND
GNHSJ OG VHT PDQ[Q [LUGOH P\ CQHLO G[UG OSG PL\[WQ GC[ ]L[Z P\ WNGHL TH]D XH[L]G GC[H GD[ LOCH \HDO DW[ ]D\ OG PDQ[O [WT
JN\ T[ JHC
PYUD RDHQ [DFG [HQCN COC
LFHGL ON L[G LFHGLG O\ H]OYG
]C MN LFL OU PLLZQ MND ZTHUG
RLDO CHGœMH[Dœ\HFZG RLD ]HCG
OC[\L
]LL\HZ ]Y[H]Q OLUO [HQCG LWOH
ZHTWG G[HCNO L[G\ PL\[WQG
PGD LJH PFCG P]HC G\UL [\C
RDHQ PSQC HQYU PFCG OU [DFQ
]HHYQG ON LDEO MNQ PLFQHO\
GOHJ LDEO RNH E[GL OCH [HDUL\
[]HQ HQYUD CHG\ GSNT HD \L\
]UFO R]LS RLSQ MC ]D\ OHOLJD
CHG [\C [JC LFHGLO CLG GSHHNG\
LFHGL OLYGO LFN ]D\ OOJO GHHYQ
" H]OHI
POHUD PHO\H FTJH PLQJ[
PLFQHOH ]CI RLLYQ PDQ[G MC
[DFG LN ]D\G ]HHYQQ CZHF ]CI
]D\G RLSUD []HL LHOEH \EFHQ
OLUOFN
COC ]HHYQG ]C PLLZO PLDLLJ
PL[QHC PQYU G[H]G LKW\Q\
PG G[H]G LKW\Q GSNT O\ G[ZQD\
LOON RWHCD PG LN \WSG ]C OLYGO
‡–…~
L
]C [LDTGO \L OLUO [HQCG ON LWO
JTW LSWO\ ]D\O GI RLSU O\ [\ZG
HI GS\D ]C[ZS GD [\C OHFEG ]D\
L[JC ]\[W HS]\[W QF\]
MH[U RJOH\D RLLYQ RZIG [HQFC
]D\ ]C[ZS HI ]D\\ MNO GDLTG ]C
RL[HZ JTWG LSWO\ ]D\ OHFEG
TS HD G\US\ LWO OHFEG ]D\ H]HC
[H\UDQ HJZQ GLG PL[YQ JTW\ OHFE
GLG ]D\ PHLG H]HCH \FHJO
]D\ H]HCD PGLJTW OC[\L HJZO\NH
OC[\L OYC PL[YQ L[HND HYDZ]S
H[QC MN PL\HU PG GI GQO PHOC\H
L[HND EH[GL\ GO CHG JTW JDI PGO
PGL]HDC OYC PGL[HND HNOG PL[YQ
]C HJO\L\ PGQ \ZDO GU[W OCH
PGQU ]H[HNDG H\UH HY[ COH OC[\L
TS HUDZH PGQ GD[G HE[GH GQJOQ
HGHC[ZH ]D\D ]H[HFO RH[NIO GI
OHFEG ]D\
]HNH[NG ]HNCOQG ]LL\U [QHON
OJ [\C \FHJO [H\UDQ HJZQD
]D\ G]HCD OC[\L LFL OU ]D\D
PL[YQ L[HNDO P][LQCO GQ[E [\C
L[HND EH[GL\ GO CHG JTW JDI
MN LFLO GCLDG [\C CLG PL[YQ
HN ]H[HZQG GC[H O] T[ JTW OG U ILJ >PE[H]QG@ \HZO  UH\G L[DF [HCLDDH
S\H MOLCH S\H P\ \HZO GC[ ˜
ƒ…‡—
E
‡†ƒ•Š
FLEQ FL P\ C\] C]OLNQQ PE [LUGO LSHOWO GQ OC[\L OU G\HFZ ]WTHQ ]D\G\
P\ PL\[WQ GC[H HN GOHUS H]HSJ
[\C ZHTWG RQ PLFQHO ]CI ]C
]HQL\ COH PGD LJH PFCG P]HC G\UL
GI RLSU LN OOND ]HHYQD ZTHUG PGD
LFL OU Z[ ]L\US GSLC ]HCG
OC[\LQ \WS HOLYG\ MND GCYH]G
O\ ]HCLYQG ][\WC]Q MN LFL OUH
PYU MNQ []HL COC ]D\G ]HC
LSLD ]HCG ]C CKDQ OHOLJG G\UQ
OC[\LQ \WS PLOLYQ [\CN PNLSLDH
LFL OU L[G ]D\D GSNTD ]CYQSG
]OYG RUQO ]D\ OHOLJ O\ G\UQ
]HCG ]C PLZIJQH PLQLLZQ GI LFHGL
CHGœMH[Dœ\HFZG\  PNLSLDH LSLD
PLDLLJ\ GHHYQ
r w u ]D\G OC[\LD [JHD
]D\ OHOLJ O\ HI GOHUW UYDO
PNLSLDH PU CLG ]HC RUQO GSUQO
LFHGL O\ \WS 
]HC CLG ]D\D G]LD\G\ RHLNH
L[G PND L][JD\  PNLSLDH LSLD CLG
]SNT O\ DYQD LH[\ LFHGL [\CN
UEWS ]D\G RLSU PYU L[G ]H\WS
JHZLW DZU ]D\ PLOOJQ [\CN RNOH
GHYQ PLQLLZQ\ FDOD HI CO L[G \WS
MND PLQLLZQ COC \WS JHZLW O\
]HC  ]D\G ][LQ\ O\ L]HGQ [ZLU
PNLSLDH LSLD CLG
HSLSLD CLG GOHFE ]HC [CDQ L\[H
PHL ]C PNO LOLJSGD PND L][JD\
GJHSQO L]JHSQ
‡–…~
[WT RH\ON Z[ CO ]HHYQG OND PLLZ
GHYQG ]LL\U ]DLT\ LWO MHSLJG
PHLZ CHG GDLTG PHLZH PFCG CHG
LSWQ ONG RLJHF RNO [\C ONG
L[G ]D\ OOJO IL[IG ONH ]H\WS ]OYG
GDLTG LSWQH PE COC JDH\Q GI
P[HEG LN HQYU MHSLJG [WT RLLYQ\
]HHGQ ROHNH PFCG CHG ]HHYQG ONO
RLDO CHGœMH[Dœ\HFZG RLD ]HC
PGD [JD CHGœMH[Dœ\HFZG\ OC[\L
O\ ]FJHLQ ]HUQ\QN \[HWQD MC
]D\D CZHF GI RLSU \EFHQ HI GHYQ
LJH O\ FHQLOGH GJNHGG PE RNOH
JHZLW  ]D\D CZHF PLFJHLQ PGD
]D\ GJHF \WS
FTJH PLQJ[  G[H]G K
PHO\H
OU PDQ[G L[DF PLSDHQ GI LWO
[HTCH ]D\O [\ZD HI ]FJHLQ GJNHG
HD \L\ GOHJO ]D\ OHOLJD GQGQ]GO
PFCG P]HC G\UL [\C [QCS\ GSNT
CHG MNQH PGD ]HQL\ COH PGD LJH
CG  G[H]G LKW\Q ON LDEO ZLTQ
GQZS G[H]G LKW\Q RLC\ ]FQO
PHO\H FTJH PLQJ[ COC POHUD
POHUD
PE [LGDGO PDQ[G RHHN]Q MND
]HUQ\Q\ G[H]G LKW\Q ON LDEO
RLC GSNT O\ G[ZQD\ GSSLC PL[DFG
]D\ ]]LD\ ]HYQD DO GHYQ P\ MHSLJG RH\O 42
‫סיכום‬
‫א‬
‫הגמרא במסכת יומא מביאה מספר לימודים מהם‬
‫לומדים כי ’פקוח נפש' דוחה את השבת‪ ,‬ומסכמת‬
‫שהלימוד עליו אין כל פירכה הוא הנלמד מהפסוק‬
‫)שבפרשת אחרי(‪” :‬ושמרתם את חוקותי ואת‬
‫משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" ‪” -‬וחי‬
‫בהם‪ ,‬ולא שימות בהם"‪.‬‬
‫ולכאורה תמוה‪ :‬הרי קיים כלל בכל התורה כולה‬
‫ש"אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש"‪ .‬מדוע‪,‬‬
‫איפוא‪ ,‬יש צורך בלימוד מיוחד עבור כלל זה ביחס‬
‫לדחיית שבת?‬
‫יתירה מזאת‪ :‬גם הדין של ”יעבור ואל יהרג" נלמד‬
‫מהפסוק ”וחי בהם‪ ,‬ולא שימות בהם"‪ .‬מהו אם‪-‬‬
‫כן החידוש המיוחד של ”וחי בהם" ביחס לשבת‪,‬‬
‫ובפרט שהפסוק הנ"ל ”ושמרתם גו' וחי בהם"‬
‫מתייחס למצוות בכלל‪ ,‬ולא עוסק בייחוד בשבת?‬
‫•‬
‫אותה תמיהה קיימת גם בדברי הרמב"ם‪ .‬בהלכות‬
‫יסודי התורה הוא כותב‪” :‬כיצד‪ ,‬כשיעמוד עובד‬
‫כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל‬
‫מצות האמורות בתורה או יהרגנו ‪ -‬יעבור ואל‬
‫יהרג‪ ,‬שנאמר במצות ’אשר יעשה אותם האדם וחי‬
‫בהם' ‪ -‬וחי בהם ולא שימות בהם; ואם מת ולא‬
‫עבר ‪ -‬הרי זה מתחייב בנפשו"‪ .‬ואחר‪-‬כך בהלכות‬
‫שבת הוא חוזר על כך שוב‪” :‬ואסור להתמהמה‬
‫בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר ’אשר‬
‫יעשה אותם האדם וחי בהם' ולא שימות בהם"‪.‬‬
‫וכך גם כאן מתעוררת השאלה‪ :‬מדוע נדרש‬
‫לחזור על אותו עקרון גם באופן כללי‪ ,‬וגם בצורה‬
‫מיוחדת ביחס לשבת?‬
‫•‬
‫]לכאורה היה אפשר להסביר שקיים הבדל בין‬
‫שני המקרים‪ :‬הדין של ”יעבור ואל יהרג" מתייחס‬
‫למקרה שנאנס לעשות את העבירה; בהלכות‬
‫שבת‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מדובר גם במקרה שהעבירה‬
‫אינה נעשית מרצון‪ ,‬ולא מתוך שנכפה עליו‪.‬‬
‫ולכן אפשר היה לומר שזו הסיבה לפיה יש צורך‬
‫בלימוד מיוחד באשר לדחיית שבת בסכנת נפשות‪,‬‬
‫שאינה נעשית מתוך הכרח;‬
‫דבר הבא לידי ביטוי גם ביחס לעונש‪ :‬כאשר‬
‫מדובר על עבירה שנעשית מתוך אונס ‪ -‬אין מלקין‬
‫אותו‪ ,‬אך אם עשה עבירה ברצון )למשל‪ ,‬במקרה‬
‫שזו הייתה הדרך היחידה להתרפאות( ‪ -‬מענישים‬
‫אותו‪ ,‬על‪-‬אף שמותר היה לו לבצע את העבירה‪.‬‬
‫אולם אי‪-‬אפשר לתרץ כך‪ ,‬שהרי בהל' יסוה"ת‬
‫מתחיל ”כענין שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים‬
‫כיצד כו'"‪ ,‬וגם בהל' שבת כותב ”דחויה היא שבת‬
‫אצל סכנת נפשות כשאר כל המצות"‪[.‬‬
‫ב‬
‫לכאורה היה אפשר לתרץ שהצורך לחזור פעם‬
‫נוספת על הלימוד ביחס לשבת‪ ,‬הוא מפני שיש‬
‫הבדל בגדר ההיתר לבצע עבירה במצב של פקוח‬
‫נפש‪ :‬בכל המצוות אין הכוונה שהמצוות לא חלות‬
‫במקרה של פקוח נפש‪ ,‬אלא שהן נדחות‪ .‬בשבת‪,‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הן הותרו לחלוטין וביחס לאותם‬
‫דברים שמוכרחים לעשות עבור החולה שיש בו‬
‫סכנה‪ ,‬זהו כיום חול‪.‬‬
‫בהתאם לכך אפשר לומר שזוהי הסיבה שדווקא‬
‫ביחס לשבת‪ ,‬כותב הרמב"ם‪” :‬הא למדת שאין‬
‫משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד‬
‫ושלום בעולם" ‪ -‬כלומר‪ ,‬שאיסורי שבת )”משפטי‬
‫התורה"( כלל לא נאמרו במקרה של פקוח נפש;‬
‫ומסיבה זו גם מבהיר הרמב"ם דווקא בקשר‬
‫לשבת ”ואלו האפיקורוסים שאומרים שזה חילול‬
‫שבת ואסור‪ ,‬עליהן הכתוב אומר ’וגם אני נתתי‬
‫להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם'"‪.‬‬
‫ג‬
‫מסיבה זו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬בקשר לכל המצוות כופל‬
‫הרמב"ם את המילים ”וחי בהם" )”אשר יעשה‬
‫אותם האדם וחי בהם ‪ -‬וחי בהם ולא שימות‬
‫בהם"(‪ ,‬משום שהוא דין נפרד שנלמד מהפסוק‪.‬‬
‫לעומת זאת בשבת הוא כותב את הלימוד כהמשך‬
‫טבעי של הפסוק‪” :‬אשר יעשה אותם האדם‬
‫וחי בהם ולא שימות בהם"‪ ,‬זאת משום שבמצב‬
‫‪43‬‬
‫”שימות בהם" ‪ -‬איסורי שבת מלכתחילה אינם‬
‫קיימים‪.‬‬
‫ד‬
‫מדוע הרמב"ם שינה מלשון הגמרא וכתב זאת‬
‫בלשון של אסור?‬
‫ז‬
‫ע"פ הנ"ל היה אפשר לכאורה לבאר גם את‬
‫לשון רש"י בקשר לכך שפקוח‪-‬נפש דוחה את‬
‫כל המצוות‪” :‬טעמו של דבר לפי שחביבה נפשן‬
‫של ישראל לפני המקום יותר מן המצות‪ .‬אמר‬
‫הקב"ה‪ :‬תבטל המצוה ויחיה זה"‪ .‬כלומר‪ ,‬הדבר‬
‫נחשב לביטול המצוה‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שבכך הרמב"ם מעניק הגדרה לכך‬
‫שפקוח‪-‬נפש דוחה שבת‪:‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬בקשר לאותו לימוד ביחס לשבת‬
‫הוא כותב‪” :‬אשר יעשה האדם המצות שיחיה‬
‫בהם ודאי‪ ,‬ולא שיבוא בעשייתה לידי ספק מיתה‪,‬‬
‫אלמא מחללין על הספק"‪ .‬כלומר‪ ,‬זהו פרט‬
‫בעשיית המצוה‪ ,‬שהעשיה מלכתחילה נאמרה רק‬
‫שיחיה בהם ודאי ולא ימות‪.‬‬
‫ה‬
‫אולם ביאור זה אינו מספיק‪ ,‬שכן הרמב"ם כותב‬
‫בהל' שבת )שם(‪” :‬הא למדת שאין משפטי התורה‬
‫כו'" ‪ -‬כך שהוא בהחלט מדבר על המצוות בכלל‪,‬‬
‫וכפשטות הכתוב‪” :‬אשר יעשה אותם האדם וחי‬
‫בהם"‪.‬‬
‫מדוע אם‪-‬כן לא כותב הרמב"ם זאת הרמב"ם גם‬
‫ביחס לכל המצוות?‬
‫נמצא אם‪-‬כן‪ ,‬שאמנם הפסוק מתייחס לכל‬
‫”משפטי התורה"‪ ,‬אלא שקיים דגש מיוחד בקשר‬
‫לשבת‪ ,‬שלכן הרמב"ם מדגיש זאת דווקא שם‪.‬‬
‫ו‬
‫בכדי להבין זאת יש להבחין בנקודה מעניינת‬
‫בדברי הרמב"ם‪:‬‬
‫הלימוד בגמרא של ”וחי בהם ולא שימות בהם"‬
‫מתייחס לכללות העניין שפקוח‪-‬נפש דוחה את‬
‫השבת‪ .‬אולם הרמב"ם אינו מביא זאת בקשר‬
‫לכללות העניין‪ ,‬אלא בקשר לכך ש"אסור‬
‫להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה"‪.‬‬
‫מפרשים מסבירים שהמקור של הדין שאסור‬
‫להתמהמה ברמב"ם הוא מגמרא נוספת‪” :‬הזריז‬
‫הרי זה משובח‪ ,‬והשואל הרי זה שופך דמים"‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫הלשון בגמרא ”הנשאל הרי זה מגונה" או ”הזריז‬
‫הרי זה משובח"‪ ,‬מלמדת שקיימת חשיבות להזדרז‬
‫מצד העניין של פקו"נ; לעומת זאת‪ ,‬לשון הרמב"ם‬
‫”אסור להתמהמה בחילול שבת לחולה"‪ ,‬מלמדת‬
‫שזהו איסור גם מצד הלכות שבת; ועל זה מביא‬
‫הרמב"ם ”אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא‬
‫שימות בהם" ‪ -‬מפני שמשם הדבר נלמד‪.‬‬
‫•‬
‫לימוד נוסף )שהובא גם להלכה( לכך שפקו"נ‬
‫דוחה שבת‪ ,‬הוא מהפסוק ”ושמרו בני ישראל את‬
‫השבת" ‪ -‬אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי‬
‫שישמור שבתות הרבה‪.‬‬
‫אחת הנפק"מ שבין שני הלימודים‪:‬‬
‫כאשר אומרים ”חלל עליו שבת אחת בכדי‬
‫שישמור שבתות הרבה" ‪ -‬שאכן מדובר בחילול‬
‫השבת הספציפית הזו‪ ,‬אלא שהדבר מחוייב למען‬
‫מצות שבת בכלל ‪” -‬שבתות הרבה"‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הפסוק ”וחי בהם ולא שימות בהם"‪,‬‬
‫העוסק בקיום כל המצוות )כלומר‪ ,‬שזהו פרט‬
‫בקיום המצוות(‪ ,‬מלמד שחילול שבת במקום‬
‫סכנת נפשות‪ ,‬הוא למעשה שמירת שבת‪.‬‬
‫ח‬
‫והביאור בזה‪ :‬שמצוות שבת מהווה ”אות" על כך‬
‫שהקב"ה בחר בנו להנחיל את יום מנוחתו )כלשון‬
‫רש"י(‪ ,‬כך שהצלת נפש יהודי בשבת מחזקת את‬
‫ה'אות' הזו‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬רעיון זה הוא בכל המצוות‪ ,‬אבל מצות‬
‫שבת מבטאת זאת בצורה גלויה‪ ,‬ולכן הלימוד של‬
‫”וחי בהם" מהווה לימוד מיוחד עבור שבת‪.‬‬
‫‚„ר "˘בי˙‪"‰‬‬
‫ב˘ב˙‬
‫דבר שאינו מתכוון‪ :‬כאשר אדם מתכוון לעשות דבר המותר‪ ,‬אלא‬
‫שבשעת העשייה ייתכן שתיעשה גם מאלכה אסורה‪ ,‬והוא )א( אינו‬
‫מתכוון לעשות את המלאכה‪ ,‬וגם )ב( אין ודאות שהמלאכה תיעשה ‪-‬‬
‫מותר לו לעשות את הדבר המותר‪ ,‬בלא לחשוש שמא ייעשה עמו גם‬
‫הדבר האסור‪.‬‬
‫לדוגמא‪ :‬מותר לגרור בשבת מטה וספסל על הארץ‪ ,‬למרות שרוב‬
‫הסיכויים שרגליהם יעשו חריץ בקרקע )שזו פעולת חרישה(‪ ,‬שהואיל‬
‫ולא התכוון לכך וגם אין ודאות שהגרירה תעשה חריץ ‪ -‬מותר‪.‬‬
‫מלאכה שאינה צריכה לגופה‪ :‬כאשר אדם עושה מלאכה כלשהי‪ ,‬אך‬
‫מטרת עשייתו אינה לצורך גוף המלאכה‪ ,‬אלא עבור צורך אחר צדדי‪.‬‬
‫לדוגמא‪ :‬החופר בו כדי להשתמש בעפר‪ ,‬הרי שביצע את מלאכת חורש‬
‫שלא לצורך המלאכה‪ ,‬שהרי גוף מלאכת חורש הוא חפירה לצורך הבור‪,‬‬
‫ולא לצורך העפר היוצא מן החפירה‪.‬‬
‫‪45‬‬
46
47
48
‫• מלאכה שאינה צריכה לגופה‬
‫• ביאור סברות מחלוקתם‪,‬‬
‫בהקדים מחלוקתם בנושא אחר‬
‫מתני' את החי במטה פטור אף על המטה שהמטה‬
‫טפלה לו‪ .‬את המת במטה חייב וכן כזית מן המת‬
‫וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ חייב ורבי‬
‫שמעון פוטר‪.‬‬
‫משנה ריש פרק ב דפסחים‬
‫שבת צג‪ ,‬ב‬
‫רש"י ד"ה ור' שמעון פוטר‬
‫אפילו במת שלם‪ ,‬דהוי מלאכה שאינה צריכה‬
‫לגופה‪ ,‬וכל מלאכה שאינה צריכה )לגופה( אלא‬
‫לסלקה מעליו הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה‪,‬‬
‫דברצונו לא באה לו ולא היה צריך לה‪ ,‬הלכך לאו‬
‫מלאכת מחשבת היא לר' שמעון‪.‬‬
‫מ"מ הל' שבת פרק א הלכה ז‬
‫כל העושה מלאכה בשבת‪ ,‬אף על פי שלא צריך‬
‫וכו'‪ .‬דין זה מחלוקת ר' יהודה ור"ש בהרבה‬
‫מקומות‪ .‬ועיקר פ' המצניע )שבת צג‪ ,‬ב( במשנה;‬
‫וסתם המשנה שם כר' יהודה דמחייב‪.‬‬
‫תוס' ד"ה ”את המת במטה חייב" )צד‪ ,‬א(‬
‫ר' יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה‪,‬‬
‫וחכמים אומרים אף מפרר וזורה לרוח או מטיל‬
‫לים‪.‬‬
‫לקו"ש ח"ז בחוקותי א סעיף ב )בשם‬
‫הרוגטשובר(‬
‫כאשר זורקים את החמץ לים‪ ,‬ואף כאשר זורים‬
‫אותו לרוח‪ ,‬מתבטל רק החיבור בין חלקיקיו‬
‫השונים‪ ,‬אך עדיין נשארת מציאות החמץ‪ .‬וכיון‬
‫שעל חמץ נאמר ”תשביתו שאור מבתיכם"‪ ,‬סובר‬
‫ר' יהודה שעל‪-‬ידי פירור החמץ וזרייתו לרוח‪,‬‬
‫או על‪-‬ידי זריקתו לים‪ ,‬אין מקיימים את המצוה‬
‫”תשביתו"‪ .‬כי לדעתו‪ ,‬המשמעות של ”שביתה"‬
‫היא ביטול המציאות‪ .‬לכן סובר ר' יהודה‪,‬‬
‫ש"אין ביעור חמץ אלא שריפה"‪ ,‬כי רק על‪-‬ידי‬
‫שריפת החמץ מתבטלת מציאותו‪ .‬אמנם‪ ,‬לאחר‬
‫השריפה נותר ממנו אפר‪ ,‬אך זוהי מציאות חדשה‪,‬‬
‫והמציאות הקודמת התבטלה‪.‬‬
‫נראה לר"י דמהכא קים לן בכל דוכתא דאית ליה‬
‫לר' יהודה מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב‬
‫עליה דמסתמא ת"ק דר"ש היינו רבי יהודה‪ ,‬כי‬
‫ההיא דלעיל זה אינו יכול וזה אינו יכול דת"ק‬
‫דר"ש היינו ר' יהודה כדמוכח בגמ'‪ ,‬ורשב"א אומר‬
‫דיש להביא מדתנן לעיל )דף צ‪ (.‬ר' יהודה אומר‬
‫אף המוציא משמשי ע"ז דהוי מלאכה שאינה‬
‫צריכה לגופה‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬סוברים חכמים‪ ,‬ובתוכם ר' שמעון‪,‬‬
‫שגם ביטול הצורה‪ ,‬התכונות והאיכות ‪-‬‬
‫במשמעותן הרחבה‪ ,‬כולל אפשרות של אכילה‬
‫והנאה‪ ,‬הגדרה של ”יראה לך" וכדומה ‪ -‬נקראת‬
‫”שביתה"‪ ,‬ולכן הם סוברים‪ ,‬שגם על‪-‬ידי ”מפרר‬
‫וזורה לרוח או מטיל לים" מקיימים את מצות‬
‫”תשביתו"‪.‬‬
‫• מדוע חשבה הגמרא שיש קשר‬
‫בין שני המחלוקות?‬
‫• עפ"ז מבאר הרבי את מחלוקתם‬
‫ביחס לשביתה בשבת‬
‫ריטב"א ד"ה למימרא )ע"ד שאלת התוס' בד"ה‬
‫אפילו(‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק א הלכה א‬
‫שבדבר שאינו מתכוון‪ ,‬אינו מתכוון כלל למלאכת‬
‫איסור‪ ,‬שהוא עסוק במלאכת היתר‪ ,‬ואף ייתכן‬
‫שלא יעבור כלל על מלאכת איסור‪ ,‬אך במלאכה‬
‫שאינה צריכה לגופה‪ ,‬כוונתו היא לעשות את‬
‫המלאכה האסורה‪ ,‬אלא שאין כוונתו לעשות‬
‫אותה למטרתה‪ ,‬אלא לצורך דבר אחר‬
‫שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫”וביום השביעי תשבות"‪ .‬וכל העושה בו מלאכה‬
‫ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫”לא תעשה כל מלאכה"‪.‬‬
‫לקו"ש שם אות ג‬
‫ההסבר למחלוקותיהם ]במלאכה שאי"צ לגופה‬
‫ובדבר שאינו מתכוון[‪ :‬בשבת ”מלאכת מחשבת‬
‫אסרה תורה"‪ .‬כאשר חסרה המחשבה‪ ,‬לא רק‬
‫‪49‬‬
‫ב"דבר שאינו מתכוון"‪ ,‬שאז הוא כלל לא התכוון‬
‫לבצע מלאכה זו‪ ,‬אלא אפילו ב"מלאכה שאינה‬
‫צריכה לגופה"‪ ,‬כיון שהסיבה והמחשבה היא למען‬
‫דבר אחר‪ ,‬הרי שלגבי מלאכה זו חסרה המחשבה‪,‬‬
‫ואז מתבטלת צורת המלאכה‪.‬‬
‫וכיון שלגבי שבת נאמר ”וביום השביעי תשבות"‪,‬‬
‫שחלה חובת שביתה ממלאכה‪ ,‬הרי רבי יהודה‪,‬‬
‫שלדעתו שביתה היא דוקא כאשר כל המציאות‬
‫מתבטלת‪ ,‬סובר‪ ,‬שגם כאשר עשו מלאכה שאינה‬
‫צריכה לגופה ואפילו דבר שאינו מתכוון‪ ,‬אין‬
‫מקיימים את המצוה ”תשבות"‪ ,‬כי עצם המלאכה‬
‫קיימת גם ללא הכוונה‪ .‬ואילו ר' שמעון‪ ,‬הסובר‬
‫שגם ביטול הצורה נקרא שביתה‪ ,‬אומר‪ ,‬שגם‬
‫מלאכה שאינה צריכה לגופה‪ ,‬ודבר שאינו מתכוון‬
‫נכללים ב"תשבות"‪ ,‬כי אין מתקיימת בהם הגדרת‬
‫המלאכה על כל תכונותיה‪.‬‬
‫• עפ"ז אפשר ליישב קושיית‬
‫התוס'‬
‫לקו"ש שם הערה ‪19‬‬
‫ע"פ מ"ש‪ ...‬יש לומר בתירוץ קושית התוס' )שבת‬
‫מב‪ ,‬א ד"ה אפילו‪ .‬זבחים שם – ד"ה אבל( שהקשו‬
‫”היכי ס"ד דדבר שאינו מתכוון שוה לאינה צריכה‬
‫לגופה דמה ענין זה לזה" – כי מכיון שפלוגתת‬
‫ר"ש ור"י בשני הדינים )מלאכה שאין צריכה‬
‫לגופה ודבר שאינו מתכוין( הוא מטעם שחלוקים‬
‫הם בפירוש ”תשבות"‪ ,‬הרי ב' דינים אלו שייכים‬
‫זה לזה‪.‬‬
‫ואף שדינו דשמואל בזבחים שם הוא בדבר שאינו‬
‫מתכוון לענין לא תכבה )ולא בשבת( ‪ -‬הרי מה‬
‫שדבר שאינו מתכוון מותר בכל התורה הוא לפי‬
‫דילפינן משבת‪ ...‬ואם כן מוכרח שס"ל שגם ביטול‬
‫ה"תואר" נקרא ”תשבות"‪ ,‬ולכן גם מלאכה שאינה‬
‫צריכה לגופה )לענין שבת( פטור‪.‬‬
‫• לפי הסברו של הרבי‪ ,‬קשה‪ :‬מה‬
‫אם כן מסקנת הש"ס?‬
‫הרבי בלקו"ש סוף הערה ‪19‬‬
‫ומה שלפי מסקנת הש"ס ”בדבר שאינו מתכוון‬
‫סבר לה כר"ש‪ ,‬במלאכה שאינה צריכה לגופה‬
‫‪50‬‬
‫סבר לה כר"י" ‪ -‬אף שב' הפלוגתות דר"י ור"ש‬
‫תלויים הם בפי' ”תשבות" ‪ -‬י"ל בב' אופנים‪:‬‬
‫א( שהפטור בדבר שאינו מתכוון הוא )לא מטעם‬
‫”תשבות"‪ ,‬כי אם( מקרא אחרינא‪ ,‬כבפנ"י שבת‬
‫)מב‪ ,‬רע"א(‪ .‬או לפי שאינו שייך חיוב באינו‬
‫מתכוון וא"צ על זה לקרא כלל‪...‬‬
‫ב( שפי' ”תשבות" אליבא דשמואל הוא ביטול‬
‫התואר‪ .‬אלא שס"ל שבמלאכה שאינה צריכה‬
‫לגופה‪ ,‬מכיון שהוא מכוון )אף שכוונתו היא‬
‫למלאכה אחרת(‪ ,‬יש בה גם צורת מלאכה‪.‬‬
‫• הרי דבר שאינו מתכוון הוא בכל‬
‫התורה כולה?‬
‫לקו"ש שם הערה ‪18‬‬
‫ומה שסבירא ליה לר"ש שדבר שאינו מתכוון‬
‫מותר גם בכל איסורי התורה‪ ,‬היינו לפי ”דשבת‬
‫בנין אב לכל התורה" )ריטב"א יומא לד‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ מדוע השבת אינה ”בנין אב" גם במלאכה שאינה‬‫צריכה לגופה?‬
‫ומה ש"בנין אב" זה הוא רק בנוגע לדבר שאינו‬
‫מתכוון ולא בנוגע למלאכה שאינה צריכה לגופה‪...‬‬
‫י"ל‪ :‬בדבר שאינו מתכוון כלל‪ ,‬מסתבר שהפטור‬
‫)שנאמר גבי שבת( הוא )לא רק לפי שגם כשעושה‬
‫מלאכה בלא כוונה ”שובת" הוא‪ ,‬אלא גם( לפי‬
‫שאינו שייך חיוב על דבר שאינו מתכוון )אלא‬
‫שבאם לא היינו מוצאים פטור בדבר שאינו‬
‫מתכוון בשום מקום‪ ,‬אי‪-‬אפשר לחדש סברא זו‪.‬‬
‫אבל לאחרי דידעינן דפטור בשבת‪ ,‬מסתבר שכן‬
‫הוא גם בכל האיסורים(‪ .‬משא"כ מלאכה שאינה‬
‫צריכה לגופה‪ ,‬מכיון שהוא עושאה בכוונה ורק‬
‫שאינה צריכה לגופה‪ ,‬מסתבר שפטור זה נאמר‬
‫רק גבי שבת ‪ -‬לפי שנאמר בו ”תשבות" ‪ -‬ולא‬
‫בשאר איסורים‪.‬‬
‫‪ -‬תירוץ הפני יהושע על תוס' ודחייתו‬
‫שוה"ג להערה שם‬
‫בפני יהושע שבת )מב‪ ,‬רע"א( מפרש )לדעת‬
‫המקשן בשבת שם(‪” :‬דהא דסבר ר"ש בכל התורה‬
‫דבר שאינו מתכוון מותר‪ ,‬היינו משום דיליף לה‬
‫מק"ו משבת דחמירא"‪ .‬ואינו מובן‪ ,‬דלפי זה הו"ל‬
]HJL\
C
LKHZO
OHKLD  G]LD\
LHSL\ HC ]HCLYQG
G[HYG
D
L]D\GH\ P\ FDC[G ]UFO [HZQG\ OLH P\ IDF[ GC[@ HKH\WN CHG X[CG RQ GU[ LJ
GI PE O\Q PLDH]NG [C\\ HQN GE\G HI RLCH
INJ \HZO GC[H RCN NH]G ]\[FQ CHG >O\Q
U
PU DCI [EH DH]NGQ N\NQDH CHG O\Q\ OYNU
NH]D \QQH P\ PDQ[GO NHSD \QNH \DN
CLG GU[ LJ L]D\GH\ L[ ]UFO PE RCN
PLDH]NG PE\ OT\ \NQD L[G HKH\WN
RKH\WN PG P\ LU\LD\
WGU  ]GU JSUW ]SWYD Z]US DW[ PLJTW HK DL CN VCH PLO XQJG ]C PLZ[HI [\CN
Z[ OKD]Q JH[O H]HC PL[HI [\CN
RLLFU MC PLSH\G HLZLZOJ RLD [HDLJG
XQJ OU\ RHLNH XQJG ]HCLYQ ][C\S
[DHT PNL]DQ [HC\ H]LD\] [QCS
XQJG [H[LW LFL OU\ GFHGL LD[
"P]ZHOJQO FHTLG HGQ
RLD ]ZHOJQ \L XQJ [HULD RWHC OU
[QHC GFHGL LD[ PLQNJO GFHGL LD[
PLQNJH GWL[\ COC XQJ [HULD RLC
OLKQ HC JH[O G[HIH [[WQ VC PL[QHC
PLO
GFHGL LD[\ MNO GDLTG LDEO
GLJ L]D\GH O\ ]HUQ\QG\ [CDQ
[LDTQ POHUG RQ P[LDUQ CLG GU[
KZHS GFHGL LD[\ LDH\KHEH[G RHCEG
XQJ [HULD RLFD H]KL\O PC]GD
L]HZHJD
PLO H]ZL[I LFL OU HC JH[O H]LL[IH
LN H]LD\] GHYQG ]C PLQLLZQ RLC
CLG G]LD\ O\ ]HUQ\QG H]UFO
GFHGL LD[ [DHT RNO ]HCLYQG OHKLD
Z[ LN GWL[\ COC XQJ [HULD RLC\
]OKD]Q XQJG ]WL[\ LFL OU
[]HS GWL[\G [JCO PSQC H]HCLYQ
G\FJ ]HCLYQ LGHI MC [WC HSQQ
GOKD]G ]QFHZG ]HCLYQGH
PLQNJ PL[DHT ]CI ]QHUO
OHKLD PE\ RHUQ\ LD[ PNH]DH
R]HUQ\QD  ]HNLCGH ]HSHN]G G[HYG
GOLNC O\ ]H[\WC OOHN GDJ[G
GQHFNH MO GC[L O\ G[FEG GCSGH
PL[DHT PG RNOH G]LD\ ]C[ZS 
HC JH[O G[HIH [[WQ LFL OU PE\
]HYQ ]C PLQLLZQ PLO OLKQ
H]LD\]
[DTGG LDH\KHEH[G L[DFO HGI
RHUQ\ LD[O GFHGL LD[ RLD\ ]ZHOJQO
RQ GU[ GLJ L]D\GH O\ \H[LWG LDEO
GZLTWQ GU[ GLJ [\CN X[CG
MC GL]HSHN]H G][HY ]OKD]Q ZLIGO
]QLLZ RLLFU G]HCLYQ
L\HFLJ CUT KN PLJTW RLC GFH] GC[ HKT ZGEC RLLUH D HS RL\HFLZO CD\[G
GWHTD CG DW PLJTW \H[L GC[ L[F GDLOC CHG P\\ COC GC[L OD HN H]LD\]
L[QEO GC[L ]]D\G 
XQJ RLSUD \[H L[ ]]EHOW [HCLD PE GIH LN MOLCH CUT JN PLJTW JTWG HLOU [DU\
[CH]G HSQQ OKD]S JTWG HLOU [DU\ L[JCO
U GQO\G KSHZ SUWY XQJG PYU [C\S ODC
51
‫למילף בק"ו בשבת גם לענין מלאכה שאינה‬
‫ שב' הענינים )מלאכה‬,‫ ובפרט‬.‫צריכה לגופה‬
‫שאינה צריכה לגופה ודבר שאינו מתכוון( ילפינן‬
‫מ"מלאכת מחשבת" )כמו שהאריך בפני יהושע‬
‫אפשר‬-‫ שאי‬,‫ ומאי שנא? ולכן נלפענ"ד‬.(‫שם‬
‫ שהגדר‬,‫ כי שאני שבת‬- ‫ללמוד מק"ו משבת‬
‫ אלא שמ"מ‬."‫דאיסור מלאכה בו הוא ”תשבות‬
‫”שבת בנין אב )ולא ק"ו( לכל התורה" לענין דבר‬
.[‫שאינו מתכוון ]כדלעיל‬
]HJL\
C
LKHZO
]UFO \[WQ CU[ DQ ]D\ U\HGL LSWD G[H]G OND \[ [DTF CGF P\ ]D\D R\ZQG
]D\Q HZQ GO VLOLF PH\Q HSLLG []HQ QC\F
]D\D HZD VOLQO OHG IWOF RDHQ HSLCH C[LQJF
EOYC\Q PLSLSUG D\ K[WDH EOYC\Q RLSUO PE
ML[CG\ HQN ]D\JQ ]NCOQQ RSLWOL QC\FH
FHQOO CC\ FSUWOS RNOH "CS\ LCQH P\ LSWD
GNCOQ [HTLCF [FEG\ ]D\ LSC\ LN t ]D\Q HZQ
DU \L[ FHL GELEJ S\H D EL GYLD \LLU EOYC\ GNCOQ RLSUO
RHHN]Q HSLC\ [DF\ \[O OT\ GQH ]D\F LWO HSLLG G[H]G L[HTLC OND PE []HQ
D FO CQHL CDKL[ G[H]G ONO DC RLSD
PHLDH [QCS ]D\ LDEO\ RHLNH
G]LD\ ]DHJ GOJ\ ]HD\] LULD\G
H]UFO\ GFHGL LD[ L[G GNCOQQ
]HCLYQG ON [\CN CZHF CLG G]LD\
H\U [\CN PE\ [DHT ]OKD]Q
HOLWCH GWHEO GNL[Y GSLC\ GNCOQ
]C PLQLLZQ RLC RHHN]Q HSLC\ [DF
GNCOQG PYU LN ]HD\] GHYQG
LD[ HOLCH GSHHNG COO PE ]QLLZ
G[HYG OHKLD PE\ [DHTG RHUQ\
GNCOQ PE\ [QHC G]LD\ C[ZS
]D\D PGL]HZHOJQO [DTGG
G[H] G[TC ]D\JQ ]NCOQ
[DFD Z[ CO GD\JQG G[TJ [\CN
CO OON CHG IC\ RHHN]Q HSLC\
HOLWC COC HI GNCOQ UYDO RHHN]G
RHLN GWHEO GNL[Y GSLC\ GNCOQD
[DF RUQO CLG GD\JQGH GDLTG\
G[TJ HI GNCOQ LDEO\ L[G [JC
][HY ]OKD]Q ICH GD\JQG
GNCOQG
L]HZHJD
HSLC\ [DFH GWHEO GNL[Y GSLC\
RLC LN ]HD\]D PLOONS RHHN]Q
ON OU GNCOQG ][FEG PGD ]QLLZ]Q
GL]HSHN]
QC\FO UEHSD Z[ CHG GI DC RLSD\ GQH
PLJDI TH] GC[ GWHEO YC\ GNCOQO UEHSD COH
HSLC\ [DFD OL  IJCO\ G[UGDH C DY
]D\ LDE [QCS\ [HKWG\ [D]TQ OON RHHN]Q
GSHHN COD GNCOQ G\HU\N PE\ LWO Z[ CO CHG
OU DHLJ MLL\ HSLC\ LWO PE COC CHG ]DH\
PLCYHQ HSLLG CO PCD\ COC RHHN]Q HSLC\ [DF
HI C[DT \FJO CC PHZQ PH\D QC\FD [HKW
GN\ [D]TQ ]D\D [HKWF RSLUFLF L[JCO ODC
EOYC\ GNCOQ NC\Q PL[HTLCG OND PE
GNL[Y GSLC\ Z[H GSHHND GC\HU CHG\ RHLNQ
 ]D\ LDE Z[ [QCS GI [HKW\ [D]TQ GWHEO
PL[HTLC [C\D COH  ]HD\] HD [QCS\ LWO
]L\HZ XH[L]D [QHO \L PLSWD \Q WU GF  P\ PLJDI HOLWC GF C DQ ]D\ TH]G
GH\ RHHN]Q HSLC\ [DFF FT LNLG H\ZG\ ODC
RHLNQ LN  GIO GI RLSU GQF GWHEO GNL[Y GSLCO
EOYC\Q PLSLFG LS\D L[H \[ ]]EHOW\
\H[LWD PG PLZHOJ\ PUKQ CHG QC\FH
GIO GI PLNLL\ HOC PLSLF D L[G ]HD\]
QC\FD CHG P\ PLJDID OCHQ\F HSLF\ VCH
QC\F\ GQ L[G  ]D\D COH GDN] CO RLSUO
COH DC RLSD ]D\ QQ\ COC ]HD\] CHG HD
PLSWD RQZOFN QC\F RLSUO G[H]G ONO HZ
G[UGG
PLSLFG DF ]HNLL\G\ P\ LSWD X[]Q IFU ]UFO RSLWOL PGLS\\ LWO CHG QC\FH EOYC\Q
\[O OT\ GQH ]D\JQ ]NCOQQ R\ZQG
PH\Q CHG G[H]G L[HTLC OND PE []HQ QC\F\
HSLC HYH[L] ODC C[LQJF ]D\Q HZD GO VLOLF
]D\D Z[ CHG EOYC\QF [HKWG\ RHLNQ LN ZLWTQ
QC\FF CG\ HCNO JNHQ PL[HTLC [C\D COH
]D\Q GO VLOL\ LWO CO CHG PL[HTLC [C\D []HQ
NCH ]D\JQ ]NCOQQ COH CSL[JC C[ZQ CN
OCHQ\O OTF CGC P\ PLJDID G\ZQ MLC
EOYC\Q\ OTF CGQ GDN] COD []HQ CQ\F\
IND YYUH G[UGG PLSWDN OYNUH ]D\D [HKW
]HJL\
]D\D GNCOQQ G]LD\
]HUFG L]\ 
C
LKHZO
DS C[LH \KL[CWQ G[[GO RHQ[G JOWDH CHCD \[WQ t E
GI UDKG\ VC DW[ CGHLG\Q [LUGO H]SHHN\ RLCQ \L \FHJQH C[DS NE PLQD
P\ ISWO \QO CLG GIG UDKGD ]HK\WD
CHG GI UDK OUH PUDKH PN[FN F[HQD PL[ESH
HSLLG  RLCQ \L \FHJQH C[DS CHG\ [QHC
FYQ RNO\ PQYU PLQG ]CL[D OU ]WTHS GCL[D
GQHJN PLDYS HLGL\ OO\HQ HSLC PLQG ]HGQ PYU
PLDYS MWLG PL[ES PG\ GQ UDKG\ RHLNQ 
COWG COLQDH  PGLOU VTHS [DF CHG GQHJN
RLCQ \L GCL[DGD\ COWGN HSLC TLZD\
QGTD TWFS EY[] MLC[LO ]]S GFQ [LUGOH
MOLCH DW CL\]
HE GU[ LJ L]D\GH WGU ]GU RDQ[ G]LD\\ [DHTG GFHGL LD[ RNO
L]D\GH\ [CDQ ]HCLYQG OHKLD CLG
RQ P[LDUQ\ H\H[LW GU[ GLJ
H]UFO\ RHUQ\ LD[ HOLCH POHUG
G]LD\ C[ZS G[HYG OHKLD PE
PE LN HZLIL CO\ R]LD\Q\ [DHT
L]D\GHO D\JS GI
GU[G GLJG O\ G]SHN] PC VC
PE GCL[DG ]OLJ]Q GD GUHDK ZLIGO
D\JS HI GSHN] OHKLD\ RDHQ IC
œGQNœ]JCœOU FDOD G[HYG OHKLDO
]\\D HZLIG CO ]HLJG [\CN GQNH
RGO VTHS ZLIGO RUDKH ]L\C[D LQL
LCFHDH  ]UFG XU CKJ [JCO Z[
FDOD ]LSHYLJ CLG HI GSHN]\ RDHQ
]HCLYQ ]OKD]Q RLC GOHKLD LFL OUH
GLJG
L]HZHJD
E
RLSUD PE CYQS G]LD\ E\HQG
]HD\] LULD\G PHLDH  ]D\G
]D\D GNCOQ [HTLC LDEO PE RNCH
\L ]HD\] LULD\G PHLDHO [H\ZG
RHUQ\ LD[O GFHGL LD[ RLD ]ZHOJQ
PLSLSU LS\D
GNL[Y GSLC\ GNCOQ LDEO C
G\HU PFC [\CN [QHON GWHEO
RUQO CLG H]LON] MC GSHHND GNCOQ
[SG ]C GDNQG CQEHFO [JC [DF
HC HNH PL[NSG RQ C[LL]Q CHG\ LSWQ
LHDLNO GDLTG\ R\LL\ GOHJG LSWQ
PLZHZI\ LSWQ HQYU [SO G[H\Z GSLC
GDLT LSWQ COC GQHFNH PJWO
GFHGL LD[ [DHT GI RLSUD ][JC
[DHT RHUQ\ LD[ HOLCH DLLJ PFC\
[HKW CHG\
RHHN]Q HSLC\ [DF LDEO D
GSHHN COO ]L\USG GNCOQ [QHON
PL[Z PLQ EIHQ PFC [\CN O\QO
]C PQJO LFN PJ ]N]Q LON MH]O
]C MN LFL OU ZIJQ CHG L[G PLQG
MC RLW[HYG ]NCOQ [QE HGIH LONG
LD[ HI GNCOQO OON RHHN]G CO CHG
LD[ HOLCH [HTC [DFG\ [DHT GFHGL
[]HQ\ [DHT RHUQ\
CN FO C\] DL EN PLKW\Q PDQ[GO YQGT ]D\ OG \L[ PDQ[ FSZ UQ
D CO CU[ O ]D\ GC[ S\H D EU P\ S\H DU \L[ CQ P\ 52