עלון להורדה שלום לעם
מתחברים לתורה ויהדות
741
ם
ע
שלום ל
ישראל
לנוער
שביל להאיר את הנשמה
ב
ישיבה לבוגרי צבא
ישיבת "עץ החיים" שע"י מרכז 'שלום לעם' מזמינה בוגרי צבא
לקמפוס הישיבה בלב ירושלים.
תכנית מזורזת במיוחד בשבילך!
צעירים מכל רחבי הארץ מגיעים ונהנים מתכנית אישית ייחודית.
לימוד גמרא בחברותות ,שיעורים באקטואליה ומחשבת ישראל.
לפרטים054-8439300 :
גיליון זה יו"ל ע"י
מרכז "שלום לעם"
שע"י עמותת גבריאל שר
ישראל (ע"ר )58-037849-5
רחוב בני ברית 18ירושלים
טל02-5022881 .
פקס02-5022771 .
כל הזכויות שמורות
ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל:
מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית
ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב
לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *
הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע
לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'
מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט
www.shalomlaam.co.il
www.shalomlaam.co.il
סודו של
הפרופסור
לשבת
במדור סיפור
פרשת עקב כ"ג אב תשע"ו 27באוגוסט 2016
נטילת ידיים (ג')
מהו "דבר שטיבולו במשקה"?
כמו שנוטלים ידיים לאכילת לחם,
כך יש ליטול אותן לאכילת מאכלים
שטובלים אותם במשקה (מים ,יין,
שמן ,חלב או דבש) ושאוכלים אותם
כשהם רטובים מהמשקה .הטעם לכך
הוא שעל פי כללי הטומאה והטהרה,
המשקה מעביר את הטומאה מהידיים
לאוכל ,ולכן יש לטהר את הידיים לפני
האכילה.
יש אומרים שבימינו ,כיון שבכל מקרה
כולנו טמאים ,אין צורך להקפיד על
יוסף רזניק
נטילה זו ,אך לדעת רוב הפוסקים צריך
ליטול גם כיום (אמנם לרוב הדעות יש
ליטול בלי ברכה) .ייתכן שהטעם לכך הוא כדי שיישאר לנו לפחות שריד
ממנהגי הטהרה שהיו נהוגים בעבר ושעתידים לחזור בעתיד.
בעניין דבר שטיבולו במשקה יש כמה חילוקי דינים (למשל :האם מרק
נחשב משקה ,האם צריך נטילה לפירות שנרחצו במים אך לא "נטבלו",
האם מי שאינו נוגע באוכל בידיו צריך נטילה ,ועוד) ,ואין כאן המקום
להאריך.
מהם "מים אחרונים"?
תיקנו חכמים ליטול ידיים פעם נוספת בסוף הסעודה לפני ברכת המזון,
ונטילה זו נקראת "מים אחרונים" כדי להבדיל אותה מ"מים ראשונים"
שלפני הסעודה.
לנטילה זו שני טעמים :האחד הוא כדי לנקות את הידיים משאריות
האוכל לקראת ברכת המזון .הטעם השני הוא שבזמנם היו משתמשים
לפעמים במלח חזק וחריף ("מלח סדומית") שהיה מזיק לעיניים בנגיעה
יש לי
מושג
בהן ,ולכן היה צורך לשטוף אותו מן האצבעות .ואף שמלח זה אינו מצוי
בימינו ,לדעת רוב הפוסקים צריך ליטול גם היום ,ובפרט אם הידיים אינן
נקיות ,טעמים נוספים בדבר הביאו הגר"א וחכמי הקבלה.
על מים אחרונים אין מברכים ,ולדעת ה"שולחן ערוך" גם אין צורך ליטול
את כל כף היד אלא רק את שני הפרקים העליונים באצבעות.
מדוע נוטלים ידיים לפני התפילה?
דין זה הוא משום ניקיון בלבד ,כדי לגשת לתפילה בצורה מכובדת .משום
כך מעיקר הדין אין חיוב ליטול דווקא בכלי ובמים הראויים לשתייה וכו',
ולרוב הדעות גם אין מברכים על נטילה זו.
צריך ליטול ידיים לתפילה גם אם אין עליהן לכלוך ניכר לעין ,משום
שהידיים נוגעות לפעמים במקומות שיש בהם זיעה וכדומה .מי שאין לו
מים ,יכול לנגב את ידיו במגבת או בטישו ולהתפלל; אבל מי שיודע שנגע
במקום מלוכלך ,צריך להשתדל למצוא דווקא מים .ומי שרחץ את ידיו
וברור לו שמאז לא נגע בשום דבר מלוכלך ,אינו צריך לנקות את הידיים
לפני התפילה.
מדוע נוטלים ידיים כשקמים בבוקר?
לנטילת הבוקר יש כמה טעמים .טעם אחד הוא כמו שאמרנו לעיל,
שבשעת השינה הידיים נוגעות במקומות שיש בהם זיעה ולכלוך ,וצריך
לנקות אותן לקראת תפילת שחרית .טעם שני הוא שבכל בוקר אנו
נעשים "ברייה חדשה" ,וכיון שהאדם נברא לעבוד את ה' ,ראוי לקדש
את הידיים כמו הכהנים שהיו מקדשים את ידיהם לפני העבודה במקדש.
על נטילה זו יש לברך ,וגם בה יש דינים שונים ,כגון במי שלא ישן כל
הלילה ועוד.
מלבד זאת ,נאמר בגמרא ובספר הזוהר ,שבשעת השינה הנשמה הקדושה
מסתלקת מהאדם ,ואז שורה עליו "רוח רעה" ,וכדי לסלק אותה יש ליטול
את הידיים שלוש פעמים לסירוגין (כלומר :ימין ,שמאל ,ימין ,שמאל,
ימין ,שמאל) .ישנם מקרים נוספים שבהם שורה על האדם רוח רעה ,כגון
מי שיצא מבית הכיסא או מבית הקברות ,ומי שנטל את ציפורניו .ונאמר
ב"שולחן ערוך" שגם במקרים אלו צריך ליטול ידיים.
מעשה באופניים
מבאט
ל
החיים
'מנחם אופניים' היה דמות מוכרת
בשכונה וחנותו הייתה חלק בלתי נפרד
מהנוף העירוני של תל אביב .חנות
האופניים עמדה שם עוד מימי המנדט
שם הקים אביו את חנות האופנייםהראשונה בפלשתינה ,שמה הקדום של
מדינת ישראל לפני מלחמת העצמאות.
באותה תקופה שמו של ראובן מייסד
חנות האופניים ,אביו של מנחם ,יצא
למרחקים עד כדי כך שהאגדה מספרת
שאפילו לורד בלפור בכבודו ובעצמו
הגיע פעם אחת לביקור מיוחד בתל
אביב בכדי לקנות זוג אופניים לו
אבינועם הרש
ולחבריו ,האופניים המסורתיות נשלחו
אליהם באנייה היישר לאנגליה.
מגיל קטן היה מנחם עובד בחנות של אביו וממנו גם רכש את מיומנות
המקצוע .משפט אחד היה אהוב על אביו במיוחד" :כל בן אדם חייב
שיהיו לו לפחות זוג אופניים אחד .אחרת אם ירד גשם ותהיה סופה ,איך
הוא יחזור הביתה?"
השנים חלפו ,הטכנולוגיה תפסה את לבם של בני האדם ודחקה את
האופניים ממעמדם ,עכשיו האופניים כבר אינו כלי התחבורה המרכזי
עד כדי כך שיום אחד ,מצא עצמו 'מנחם אופניים' עומד בצומת הרחובות
'אבן גבירול' ו'אלנבי' מנסה לשכנע נהגים ישראלים העומדים בתור לרמזור
האדום בעצבנות לקנות ממנו אופניים לעצמם או כמתנה לילדיהם.
'מנחם אופניים' ניגש בהתחלה לכל הנהגים שנסעו בכביש מצדו לא היה
הבדל בין מכוניות יוקרה כמרצדס ואאודי לבין מכוניות פשוטות בהרבה
כמו פיאט וסובארו .תחילה היה נוקש על חלון המכונית ואז היה מתחיל
בדקלום הקבוע" :אדוני לא צריך אופניים?" היה פותח מנחם את השיחה.
הנהג התמים שלא תמיד הבין מה מנחם רוצה ממנו ,היה עונה בדרך כלל:
"לא ,בשביל להתנייד יש לי מכונית כמו שאתה רואה "...ואם הוא היה
נתקל בתל אביב שנון ,הוא היה מגיב" :תגיד לי אתה צריך משקפיים?!
אתה חושב שקניתי לעצמי מרצדס בעלות של שבע מאות אלף שקל ,כדי
שתשאל אותי אם אני צריך אופניים? אתה פשוט חצוף!"
אבל מנחם התרגל כבר לתגובות כאלו ואחרות ,והוא בשלו ולא הפסיק
ממנהגו ,גם לאחר שפעם אחת אחד הנהגים יצא החוצה ואיים על מנחם
שאם עוד פעם אחת הוא יטריד אותו ,הוא ימצא את עצמו בבית משפט
שם "הוא מוזמן לשאול את כבוד השופט אם הוא מעוניין באופניים"...
אבל איך אומרים? אלוקים עוזר למי שעוזר לעצמו וההשתדלות של מנחם
למרות הכול נשאה פרי וכך על כל עשרים נהגים שסירבו ,היה תמיד נהג
אחד שדווקא השתכנע מהדקלום של מנחם וקנה לעצמו זוג אופניים.
במשך השנים מנחם שם לב ,שדווקא הנהגים עם המכוניות הגדולות,
שלהם יש מקום מרווח לאופניים מסרבים תמיד בתוקף לקנות .ואילו
הנהגים עם המכוניות הקטנות והפשוטות ,הם אלו שמעוניינים לקנות
אופניים.
בוקר אחד פגש מנחם בנהג בשם זבולון שהחזיק במכונית גדולה .על אף
שבדרך כלל ,כאמור ,מיעט מנחם לגשת לנהגים אלו ,הוא החליט הפעם
בכל זאת לגשת אליו עקב חיוכו החם והמזמין.
"אדוני רוצה אופניים?" שאל
מנחם את זבולון" .ולמה לי
אופניים אם יש לי מכונית
גדולה?" השיב זבולון בחיוך,
"כי אם תתחיל סופת גשמים
וכל העיר תוצף לא תוכל לחזור
הביתה עם המכונית שלך
בכבישים החסומים .ואז תודה
לי שקנית אופניים .שמעת את
תחזית מזג האוויר?"
למרות שזבולון הסכים בדעתו
שאין לו צורך באופניים ,משום
כבודו של 'מנחם אופניים' הוא
החליט בכל זאת לקנות זוג אחד .מה אכפת לו? הרי הפרוטה מצויה בכיסו
והוא רואה בכל יום כיצד מנחם מתאמץ למכור את האופניים שלו ,גם
זה חסד...
קנה זבולון זוג אופניים ממנחם ובינתיים התחלף הרמזור .מנחם החליט
לנסות את מזלו אצל הנהג הבא שענה לשם יוסי .אבל יוסי בניגוד לזבולון
היה נרגז וענה למנחם שלא יטריד אותו ואין לו שום צורך באופניים כי
הכבישים הרי לא הולכים עכשיו להיות חסומים ו"זוז לי מהדרך!" צעק
יוסי על מנחם והשפריץ עליו עם מכוניתו ממי השלולית שהיו על הכביש.
רצתה ההשגחה וזו הייתה אחת השנים החורפיות ביותר שידעה תל אביב,
ארובות השמיים נפתחו ושטפו בחוזקה את הרחובות .לא עברו שעתיים
וכל הכבישים במרכז תל אביב הוצפו ונחסמו מלבד כמה רחובות ראשיים
שבהם התאפשרה תנועה אך ורק להולכי רגל ורוכבי אופניים.
היות ש'מנחם אופניים' היה ידוע בלבו הטוב ,הוא נחלץ מיד לעזרת
התושבים התקועים והחל להסיע בעצמו עם אופניו תושבים שנתקעו עם
המכוניות .לא עברה חצי שעה מרגע חסימת הכבישים ומנחם ראה את
יוסי ,הנהג העצבני עומד חסר אונים על הגג של הג'יפ היוקרתי שלו צועק
לעזרה .כשהבחין במנחם חשב יוסי בהתחלה לצעוק לו ,כדי שיבוא לחלץ
אותו אולם הבושה גברה עליו וכך עמד יוסי במשך שעה שלימה ,כשהוא
מחכה לצוותי החילוץ .אבל הפליאה הגדולה של מנחם הייתה העובדה
שבפעם הראשונה בחייו ,הוא ראה את זבולון כשהוא מחויט ומעונב רוכב
במרץ על האופניים החדשים שקנה רק לפני כמה שעות" :תשמע ידידי"...
אמר לו זבולון תוך כדי שהוא מדווש במרץ" :פשוט הצלת אותי! תודה
רבה לך ,פשוט אין לי מילים"...
***
לפעמים נדמה לנו שאנחנו לא נצטרך משהו ,כי לא הולך להיות לנו בו
שימוש .תמיד כדאי שניקח בחשבון שיום יבוא ודווקא כן נצטרך אותו.
ולפעמים אתה צריך את הדבר בגלל סיבה עקיפה וחשובה לא פחות:
להיות מענטש .להיות בן אדם .ולעזור לזולת .יש סיכוי שמעבר למעשה
הטוב ולחסד האמיתי אתם גם תודו לבן אדם שעזרתם לו על כך ,ופתאום
תגלו עד כמה המוצר הזה עזר לכם בשעת צורך ,ועל זה נאמר" :יותר
משבעל הבית עושה עם העני ,העני עושה עם בעל הבית".
עֹו ֵמד
ַמ ָּט ָרה ְו ר ִמים
ַה ֶּנ ֱע ָ
ַע לֹו
קֹו ֵב
ה
ה ְו ָרצֹון .ה ִה ְסטֹו ְר ָי ֹונֹות.
ּד ֵּפי ַ ה ִּז ְכר
ֹוְך ְּב ִחי ָר ַעל ַ
ֶפר ַ
ּת
ֵס
ק
ת יֹומֹו ִמ יו ְּב ִסּפּו ק ָר ִאים ְּב עיר')
ׁש ַחי ֶא ׂשימֹו ָת ֹול ְו ִנ ְ ור צ
'סיפ
ִ
ד
ֶ
ׁש ָא ָדם ט ֶאת ְמ י ֶא ָחד ָּג מדור
ׁש
ֵי ְ ,וחֹו ֵר מן ִאי ִ מתוך
ָּבּה
ְליֹו ָ
(
אֵ ּלֶה קֹורֹות חַ ּיַי
סיפור
צעיר
מֹוׁשב זְ ֵקנִ ים ֶׁש ְּב ַפ ֲא ֵתי ָה ִעיר יָ ְׁשבּו לָ ֶהם ַהּזְ ֵקנִ ים
ְּב ַ
רּוח ַה ְּק ִר ָירה
ַעל ַה ַּס ְפ ָסל ָה ַע ִּתיק ֶׁש ֶּב ָח ֵצרָ ,ה ַ
נָ ְׁש ָבה וְ גָ ְר ָמה לְ כַ ָּמה ֵמ ֶהם לְ ִה ְת ַע ֵּטׁש ְּתכּופֹות,
אּולָ ם ִאיׁש ֵמ ֶהם ֹלא ִמ ֵהר לַ ֲעזֹב ֶאת ֶה ָח ֵצר ֶאל
יבה קֹולָ נִ ית:
סּוקים ָהיּו ִּב ְמ ִר ָ
ָהאּולָ ם ֶה ָח ִמיםֲ ,ע ִ
צֹועק ָה ִראׁשֹון.
"א ְר ָּב ִעים!" ֵ
ַ
ּוׁשנַ יִ ם!" ִמ ְתנַ ּגֵ ד ַה ֵּׁשנִ י.
"א ְר ָּב ִעים ְ
ַ
מֹותכֶ ם!"
ֹלׁשים וָ ֵת ַׁשע ְּב ִדּיּוקֶ ,צ ֶמד ִעוְ ִרים ֶׁשּכְ ְ
"ׁש ִ
ְ
יׁשי.
קֹורא ַה ְּׁשלִ ִ
ֵ
ּכָ ְך ִה ְתוַ ּכְ חּו ַהּזְ ֵקנִ ים ְּבקֹולָ נִ ּיּות ֶׁשֹּלא ָהיְ ָתה
בּוצת יַ לְ ֵדי ֵּבית ֵס ֶפר ְּבגִ יל ָה ֶע ְש ֵֹרה,
ְמ ַבּיֶ ֶׁשת ְק ַ
וְ ֹלאֵ ,הם ֹלא ִּד ְּברּו ַעל ְמנָ יֹותֵ ,הם ּגַ ם ֹלא ָּדנּו
נֹושֹא ַה ִּדּיּון ֹלא ָהיָ ה
יציָ הֵ ,
ּקֹואלִ ְ
ְּב ִמ ְס ַּפר ַח ְב ֵרי ַה ֲ
טֹורית ּכָ לְ ֶׁש ִהיאַ .מה ֶּׁש ִה ְס ִעיר
ַּב ַעל ֲח ִׁשיבּות ִה ְס ִ
אֹותּה ְׁש ַעת ֵּבין ַע ְר ַּביִ ם ָהיָ ה
רּוחם ְּב ָ
ֶאת ַׁשלְ וַ ת ָ
ִמ ְס ָּפ ָרם ַה ְמ ֻדּיָ ק ֶׁשל ִצ ֳּפ ֵרי ַה ְּדרֹור ֶׁש ָחלְ פּו ֵמ ַעל
ֲח ַצר ֵּבית ָה ָאבֹות.
יׁשים ֶׁשּזֶ ה ַע ָּתה יָ ָצא ֶאל
יהם ֶאל ַא ַחד ַה ְּק ִׁש ִ
אׁש ֶ
סֹובבּו ֶאת ָר ֵ
לְ ֶפ ַתע ִה ְׂש ָּת ְר ָרה ְּד ָמ ָמהַ ,הּכֹל ְ
רֹונֹותיו,
ָ
הֹוציא ֶאת ֵס ֶפר זִ כְ
"ה ְׁש ַמ ְע ֶּתם ,יְ ִד ֵידנּו ַהּוָ ִתיק מ ֶֹׁשהִ ,
ׁשּובה ְּב ִפיוַ :
ֶה ָח ֵצר ,יְ ִד ָיעה ֲח ָ
הֹוציא
עֹומד הּוא לְ ִ
דּורה ָה ִראׁשֹונָ ה נֶ ְח ְט ָפה ּכֻ ּלָ ּהּ ,וכְ ָבר ֵ
אֹומ ִרים ֶׁש ַה ַּמ ֲה ָ
ּובֹו ּכָ ל קֹורֹות ַחּיָ יוְ .
דּורה ְׁשנִ ּיָ ה".
ַמ ֲה ָ
יב ָתם ַהּקֹולָ נִ ית.
"אכֵ ןַּ ,בר ַמּזָ ל הּוא מ ֶֹׁשה"ִ ,ה ְמ ֲהמּו ַהּזְ ֵקנִ ים וְ ָחזְ רּו לִ ְמ ִר ָ
ָ
יֹוׁשב הּוא
חֹוריוֵ ,
פּופה וְ ָׁשנִ ים ַרּבֹות לֹו ֵמ ֲא ָ
קֹומתֹו ּכְ ָ
יֹוׁשב ַחּיִ יםֲ ,א ֶׁשר ָ
נֹותר לֹו ֵ
אּולָ ם ַּב ַּצד ַ
ּומ ַקּנֵ א ְּבמ ֶֹׁשה יְ ִדידֹוֶׁ ,ש ִהנְ ִצ ַיח ֶאת קֹורֹות ַחּיָ יו לְ דֹורֹות' .אּולַ י ֶא ֱע ֶשֹה ּכָ ְך ּגַ ם ֲאנִ י,
ְמ ֻה ְר ָהר ְ
יׁשהּו ֶׁשּיִ ְת ַענְ יֵ ן ָּב ֶהם ,וְ יִ ְהיֶ ה לִ י ֵס ֶפר
יֹוד ַע אּולַ י יִ ָּמ ֵצא ִמ ֶ
ַא ֲעלֶ ה ֶאת קֹורֹות ַחּיַ י ֲעלֵ י ַּדףִ ,מי ֵ
לְ זִ כְ רֹון עֹולָ ם'.
רֹומם ִמּכִ ְסאֹו ,לָ ַקח ֶאת ַה ֲהלִ יכֹון ֶׁש ִה ְמ ִּתין ַּב ַּצד וְ ָעלָ ה לְ ַח ְדרֹו ,הּוא
ִמ ַּמ ֲח ָׁש ָבה לְ ַמ ֲע ֶשֹהִ ,ה ְת ֵ
אֹותּיֹות
נֹורת ַה ֻּׁשלְ ָחןַ ,על ּגִ לְ יֹון נְ יָ ר ָחלָ ק ָר ַׁשם ְּב ִ
ִה ְתיַ ֵּׁשב ֶאל מּול ַה ֻּׁשלְ ָחן ֶה ֱעלָ ה ֶאת ָהאֹור ִּב ְמ ַ
יבת קֹורֹות ַחּיָ יו.
ּוב ֵּקׁש לְ ַה ְת ִחיל ִּבכְ ִת ַ
ּׁשּורה ַה ָּב ָאה ִ
"אּלֶ ה קֹורֹות ַחּיַ י" .נָ ַעץ ֶאת ֵעטֹו ַּב ָ
ּגְ דֹולֹות ֵ
יסה ֵאינִ י זֹוכֵ ר.
קּותיּ ,כְ ֶׁש ָהיִ ִיתי ִּתינֹוק ַּב ֲע ִר ָ
"על ָמה ֶאכְ ּתֹב?" ָח ַׁשבֶ .את יְ ֵמי יַ נְ ִ
ַ
ּוב ֶר ֶפׁש וְ נִ ְתלַ כְ לְ כּו ִמכְ נָ ַסיּ ,כְ ֶׁש ָחזַ ְר ִּתי ַה ַּביְ ָתה
יצד ִׂש ַח ְק ִּתי ְּבבֹוץ ְ
דּותיּ ,כֵ ַ
ֶאכְ ּתֹב ַעל ַׁש ַחר יַ לְ ִ
ִא ִּמי ִהּכְ ַתנִ י ַמּכָ ה נִ ְמ ֶר ֶצת?! ַהּדֹור ַה ָּצ ִעיר ֹלא יָ ִבין ַעל ָמה ֲאנִ י ְמ ַד ֵּבר.
אֹופן ֶׁש ָּקנָ ה לִ י ָס ִבי לְ יֹום ֻהּלַ ְד ִּתי ַה ִּׁש ִּׁשי?! ֵאין ְּבכָ ְך ׁשּום ָּד ָבר ְמ ַענְ יֵ ן.
אּולַ י ֶאכְ ּתֹב ַעל ְּתלַ ת ָה ַ
ּגַ ם ַעל ַה ִּטּיּול ַה ְּׁשנָ ִתי ֶׁשאֹותֹו ָע ַרכְ נּו ְּב ֵבית ַה ֵּס ֶפר ֹלא אּוכַ ל לִ כְ ּתֹבֹ .לא ָע ִשֹינּו ֹלא ֶסנְ ְּפלִ ינְ ג,
ֹלא ָר ְפ ִטינְ גֹ ,לא ָּבנְ ּגִ 'יׁ ,שּום ָּד ָבר ְמיֻ ָחד ,יָ ֵבׁש ְּבלִ י ַא ְט ַר ְק ְציֹותְ ,ס ָתם ְצ ָע ָדה ַּב ֶּט ַבע...
קּופת ַה ִה ְת ַּבּגְ רּותָ ,ה ֵחל ִמּגִ יל ַּבר ַה ִּמ ְצוָ הֶ .אכְ ּתֹב ֵאיְך ָחגַ גְ ִּתי ִעם
מּוטב ֶׁש ַא ְת ִחיל ִּב ְת ַ
ָ
ַה ֲח ֵב ִריםַ ,אזְ ּכִ יר ֶאת ַה ַּמ ָּתנֹות ֶׁש ִּק ַּבלְ ִּתיֶ ,את ַה ְּב ָרכֹות ֶׁש ִא ֲחלּו לִ י?!
ַאְך ֹלאָ ,מה ְמיֻ ָחד ְּבכָ ְךֵ ,אין ּכָ אן ּכָ ל ָּד ָבר ָה ָראּוי לְ ִצּיּוןֲ ,ח ָבל ַעל ַהּנְ יָ ר.
וְ ַא ַחר ּכָ ְךִּ ,פ ְצ ֵעי ַה ַּבגְ רּות ַה ַּמ ְרּגִ יזִ יםַ ,ה ִּמ ְב ָחנִ ים ַה ְמ ַׁש ְע ְמ ִמיםַ ,הּיָ ִמים ֶׁש ָחלְ פּו וְ ֹלא ָע ִשֹינּו ָּב ֶהם
ּכְ לּוםּ ,גַ ם ַעל זֶ ה ִאי ֶא ְפ ָׁשר לִ כְ ּתֹב...
קּופת ַה ָּצ ָבאֶ ,אכְ ּתֹב ּכַ ָּמה ֲחזָ ִקים ָהיִ ינּוֵ ,איְך ָר ִצינּו לִ כְ ּבֹׁש ֶאת
ָצ ִריְך ִאם ּכֵ ן לְ ַה ְת ִחיל ִמ ְּת ַ
יצד ִה ְתהֹולַ לְ נּו ְּב ַצוְ ָּתאֵ ,איְך ָח ַׁש ְבנּו ֶׁש ֲאנַ ְחנּו הֹולְ כִ ים לְ ַה ִּציל ֶאת ָהעֹולָ ם,
ָהעֹולָ ם ּכֻ ּלֹוּ ,כֵ ַ
וְ גִ ּלִ ינּו ֶׁש ַה ְמ ַפ ְּק ִדים ָע ְבדּו ָעלֵ ינּוֵ .איְך ָחלְ פּו וְ ָע ְברּו לָ ֶהם ָׁשֹלׁש ָׁשנִ ים ֶׁשל ּכְ לּוםּ ,גַ ם ָּבזֶ ה ֵאין
ׁשּום ִחּדּוׁש.
ימּיּות,
אֹוּפ ִט ִ
ּׂשּואיָ ,היּו ֵאּלֶ ה יָ ִמים יָ ִפים ,יָ ִמים ֶׁשל ִּת ְקוָ הֶׁ ,של ְ
יֹוד ַע ֲאנִ י ֵמ ֵהיכָ ן ַא ְת ִחיל ...יְ ֵמי נִ ַ
ֵ
אֹוב ְר ְד ַר ְפט
אֹותם יָ ִמים? זֵ כֶ ר ָעכּור ֶׁשל ֶ
נֹותר ֵמ ָ
יָ ִמים ֶׁשל ַא ֲה ָבה וְ גַ ם ֶׁשל ִש ְֹמ ָחהַ ,אְך ָמה ָ
בֹודה ֶא ָחד לְ ִמ ְׁשנֵ הּוַ .א ַחר ּכָ ְך ַהיְ לָ ִדים ֶׁשּנֹולְ דּוּ ,גָ ְדלּו
רֹוצ ֻצּיֹות ִמ ְּמקֹום ֲע ָ
ַּב ַּבנְ קֶׁ ,של ִה ְת ְ
רֹוצ ֻצּיֹות ֵּבין ַה ִּמ ְׂש ָר ִדים.
ּמֹורים ,וְ ַה ִה ְת ְ
אֹוב ְר ְד ַר ְפט ֶׁשּגָ ַדל ִעם ַהיְ לָ ִדיםַ ,ה ְּפ ָת ִקים ֵמ ַה ִ
ּוב ֲעטּוָ .ה ֶ
ָ
ֹלא אּוכַ ל לִ כְ ּתֹב ַעל ּכָ ְך.
נֹות ְרנּו לְ ַבד
קּופה ַה ְמ ֻא ֶח ֶרתּ ,כְ ֶׁש ַהיְ לָ ִדים ָהלְ כּו לַ ָּצ ָבא ,וַ ֲאנִ י וְ ִא ְׁש ִּתי ַ
אּולַ י ַא ְת ִחיל ֵמ ַה ְּת ָ
עּורים ֶׁש ָחלְ פּו .אּולַ י ֶאכְ ּתֹב
מּוסים ִּבזְ ַמן ָּפנּוי לִ ְמ ִריבֹות ּולְ ִה ְתּבֹונְ נּות לְ ָאחֹור ַעל יְ ֵמי ַהּנְ ִ
ֲע ִ
ַעל ַהּכֶ לֶ ב ֶׁש ָּקנִ ינּו לְ ָה ִפיג ֶאת ַה ְּב ִדידּותַ ,על ַהיְ לָ ִדים ֶׁש ָּבאּו לְ ַב ֵּקר ַּפ ַעם ְּבח ֶֹדׁש ּולְ ַב ֵּקׁש ְק ָצת
ַה ְר ֵּבה ּכֶ ֶסף ִּב ְׁש ִביל ַה ַחּיִ יםְ ,מ ַׁש ֲע ֵמם לְ ַמ ַּדי...
רֹופאִ ,מ ֵּבית חֹולִ ים ֶא ָחד לְ ִמ ְׁשנֵ הּוַ ,עד ֶׁש ְּביֹום
רֹופא לְ ֵ
נֹותר? יְ ֵמי ַהּזִ ְקנָ הַ .ר ְצנּו יַ ַחד ֵמ ֵ
ָמה ָ
קֹודר לִ ּוִ ִיתי ֶאת ָה ִא ָּׁשה ֶאל ֶחלְ ַקת ַא ְד ָמ ָתּהּ .ולְ ַא ַחר ִמּכֵ ן ְׁשלָ חּונִ י ַהיְ לָ ִדים ֶאל ֵּבית ָה ָאבֹות.
ֵ
ּוב ָא ִביב ,אֹו ַעל ִמ ְס ַּפר ִצ ֳּפ ֵרי ַה ְּדרֹור ֶׁש ְּמ ַב ְּק ִרים
ֶאכְ ּתֹב אּולַ י ַעל ְמ ִריבֹות ַה ִצ ֳּפ ִרים ַּב ְּס ָתו ָ
מֹוׁשב ַהּזְ ֵקנִ ים ,אֹו אּולַ י ַעל ַהּזְ ֵקנִ ים ַהּנֶ ְח ָמ ִדים ֶׁשּיָ ְרדּו ֱאלֵ י ֶק ֶברַ ,על ָמה
ִּב ְת ִדירּות ֶאת ַ
ֶאכְ ּתֹב???
לּוטיןָ ,רכּון
ַּבּב ֶֹקר נִ ְפ ְּת ָחה ַה ֶּדלֶ ת ִמ ַּבחּוץּ ,ולְ יַ ד ַה ֻּׁשלְ ָחן ָמ ְצאּו ִאיׁש זָ ֵקן וְ כָ פּוףּ ,גּופֹו ַקר לַ ֲח ִ
"אּלֶ ה קֹורֹות ַחּיַ י"...
ּכֹות ְרּתֹו ֵ
ַעל ֻׁשלְ ָחן ,וְ ָעלָ יו ַּדף ֵריק ֶׁש ַ
***
ימי ְּבחּור ֶֹתיָך ַעד ֲא ֶׁשר ֹלא יָ בֹאּו יְ ֵמי ָה ָר ָעה
ּבֹור ֶאיָך ִּב ֵ
ָא ַמר ְׁשֹלמֹה ַה ֶּמלֶ ְך ְּבק ֶֹהלֶ תּ" :וזְ כֹר ֶאת ְ
ֹאמר ֵאין לִ י ָב ֶהם ֵח ֶפץ...
וְ ִהּגִ יעּו ָׁשנִ ים ֲא ֶׁשר ּת ַ
צֹוב ַע הּוא ֶאת
ּובכָ ְך ֵ
עֹומד ָּבּהְ ,
קֹוב ַע לֹו ַמ ָּט ָרה וְ ֵ
יֵ ׁש ָא ָדם ֶׁש ַחי ֶאת יֹומֹו ִמּתֹוְך ְּב ִח ָירה וְ ָרצֹוןֵ .
יׁשי ֶא ָחד ּגָ דֹול
יֹומן ִא ִ
טֹוריָ ה ַהּנֶ ֱע ָר ִמים לְ ָ
ימֹותיו ְּב ִסּפּוק ַעל ַּד ֵּפי ַה ִה ְס ְ
חֹורט ּבֹו ֶאת ְמ ִׂש ָ
יֹומֹו וְ ֵ
וְ נִ ְק ָר ִאים ְּב ֵס ֶפר ַהּזִ כְ רֹונֹות.
אֹותם
אֹותם ּולְ ַה ֲעלֹות ָ
ִאי ֶא ְפ ָׁשר לִ ְחיֹות ֶאת ַה ַחּיִ ים "ּכִ י ַחּיִ ים"ּ ,ולְ ַבּסֹוף עֹוד לְ נַ ּסֹות לְ ַמּצֹות ָ
טֹוריָ ה.
ַעל ַּד ֵּפי ַה ִה ְס ְ
סודו של הפרופסור
סיפור
לשבת
מינויו הטרי של פרופסור בראד קומפל
לתפקיד מנהל בית החולים ,היה ללא
ספק שיחת היום בחדרי הצוות .כמעט
בכל פינה שוחחו רופאים ואנשי צוות
על פועלו רב השנים של פרופ' קומפל,
ועל המקצועיות הרבה שרכש בעשרות
שנות פעילותו הרפואית.
שהייתה
הכירורגית
במחלקה
מהגדולות שבבית החולים לא היו
הרבה רגעי פנאי בדרך כלל ולאנשי
הצוות המסורים כמעט ולא היה זמן
לנוח ,ידיהם היו תמיד מלאות עבודה.
אבל דווקא באותו ערב לשם שינוי
הלחץ ירד והאווירה הייתה רגועה
מיכאל ראם
יחסית.
בחדר הקפה של הצוות הרפואי ישבו
באותה שעה ד"ר תום ברונדס מנהל המחלקה הקשיש ,וסביבו חמישה
רופאים מאנשי הצוות ומספר מתמחים צעירים .ד"ר ברונדס היה מוותיקי
הרופאים בבית החולים ,והיה ידוע בתור ידידו הקרוב של פרופ' קומפל.
"כולם מדברים על מקצועיותו של פרופ' קומפל" אמר הד"ר הזקן ,ומיד
כולם השתתקו" :אבל בואו ואספר לכם מהו סודו של פרופ' קומפל
שהביא אותו לתפקידו הבכיר "...ד"ר ברונדס התרווח לאחור על כסאו
והפליג בזיכרונו עשרות שנים אחורה.
"אני מכיר את פרופ' קומפל כ 40-שנה .כבר בלימודי הרפואה הוא זוהה
כפוטנציאל אדיר בעולם הרפואה ,ואכן הוא הצליח מאד בלימודים
הקשים ,כל מי שהכיר אותו ניבא לו עתיד מזהיר .גם פרופ' קומפל עצמו,
או כמו שהוא נקרא אז סתם בראדי קומפל ,לא טמן ידו בצלחת ,"...חייך
ד"ר ברונדס" ,הוא היה מודע ליכולותיו וכישרונותיו ,והוא תכנן 'לכבוש
את העולם' .הוא היה מספר לנו על תכניותיו להצטרף למשלחות מצילות
חיים במדינות העולם השלישי ,בתנאי שטח קשים ובתנאים מינימליים.
הוא תמיד חיפש להיות בתוך הסיפורים הבומבסטיים שבכותרות .היה
רופא שהציל את חייו של חולה ברגע האחרון לאחר שאף אחד לא נתן
לו סיכוי ,במקרה אחר רופא מהצוות ניתח תינוקת תוך כדי טיסה עם
כלי מטבח מאולתרים .גם פרופ' קומפל של אותם זמנים ציפה להיות
אחד מאלו שיכנסו לדפי ההיסטוריה ,וכשסיים את לימודיו ניסה להתקבל
למספר מקומות שיתאימו לציפיותיו ,אבל רצונות לחוד ומעשים לחוד.
לבסוף מצא בראד קומפל את עצמו משמש כרופא בבית חולים לחולי
נפש האחראי על בדיקת מצבם הגופני של החולים השוהים במקום .הוא
היה מאוכזב מאד מהמינוי שלא הגשים את ציפיותיו ,והיה רחוק מאד
מהמקום שבו הוא שאף להיות .הוא עשה את עבודתו בלי הרבה חשק,
וכך עברו להם ימים וחודשים .עד שפגש ברוברטו "...ד"ר ברונדס הציץ
אל המחלקה השקטה ,וכשראה שהכל בסדר המשיך בסיפור חייו של
המנהל הטרי" .רוברטו היה איטלקי שהחיים לא ממש האירו לו פנים.
הוא גדל במשפחה קשה ,ומצבו הנפשי היה מעורער עד שהיה צורך
לאשפזו בבית החולים הפסיכיאטרי .פרופ' קומפל פגש את רוברטו
מספר שבועות לאחר שאושפז בבית החולים .לפי זכרונו הוא לא היה
נראה מסוכן ,ולכן הופתע פרופ' קומפל לאחר מספר ימים שלא ראה
אותו והתעניין בשלומו ,לשמוע שהוא הועבר למחלקה הסגורה .פרופ'
קומפל הרגיש שהוא חייב לבדוק מה קורה איתו ,מיד כשהגיע אל
"א ֶּבנֶ ה!
המחלקה שמע פרופ' קומפל את צעקותיו של רוברטו המסכןֶ :
ֶא ֶּבנֶ ה!" צעק רוברטו" .מה זה ֶא ֶּבנֶ ה?" שאל פרופ' קומפל את אחד
האחים שהיו במקום .האח משך בכתפיו בזלזול ,ומהמבט בעיניו היה
נראה שממש לא מעניין אותו מה צועק החולה חסר הדעת" .אולי זה
שם של חבר שלו" השיב לו אח אחר בחיוך מלגלג .פרופ' קומפל החליט
שהוא לא מוותר .הוא התקדם ונכנס לחדרו של רוברטו והמחזה שנגלה
לעיניו היה קשה מאד .רוברטו היה אזוק לידיות המיטה ,והוא לא הפסיק
"א ֶּבנֶ ה! ֶא ֶּבנֶ ה! ֶא ֶּבנֶ ה!" .לבו של פרופ' קומפל התמלא ברחמים
לצעוקֶ :
על רוברטו המסכן" .מה הוא רוצה?" חשב לעצמו .לפתע עלה רעיון
במוחו .הוא ניגש במהירות אל המשרד ,הוציא מכיסו ספר טלפונים אישי,
וחייג אל החייט שאצלו תפר פרופ' קומפל את כל בגדיו" .לורנצ'ינו ,זה
קומפל" ,אמר במהירות כשהוא ממולל בידיו את חוט השפופרת" .כן,
פרופ' קומפל ,מה שלומך?" ענה לו לורנצ'ינו במבטא איטלקי כבד.
"אין לי הרבה זמן לדבר ,רק תגיד לי מה פירוש המילה ֶא ֶּבנֶ ה?" .שאל
הרופא" .אההֶ ,א ֶּבנֶ ה זה אף ,אף של בן אדם" ,אמר לורנצ'ינו ,פרופ'
קומפל הודה לו בנימוס וניתק את השיחה" .מה הקשר אף?" הוא לא הבין
במה מדובר .לפתע הוא רץ לחדרו של רוברטו כשהוא מתאפק שלא
לצעוק משמחה ,הוא היה בטוח שפתר את התעלומה .הוא נכנס לחדר
במהירות וניגש אל רוברטו שלא הפסיק לצרוח ולזוז במיטתו ללא מנוחה.
הוא הביט בו בעיניים מעוררות חמלה וגירד באפו של רוברטו .הוא היה
כל כך מופתע שמישהו הצליח להבין אותו ,והשתתק ברגע אחד .ואילו
פרופ' קומפל הרגיש סיפוק .לפתע הוא הבין שבמעשה קטן ,אפילו קטן
מאוד ,אפשר להקל על סבלו של האחר ,ולגרום לאנשים להיות מאושרים
יותר."...
ד"ר ברונדס הביט בפני הנוכחים המרותקים לסיפורו" :לימים סיפר לי
פרופ' קומפל שזהו הרגע שבו חדרה לראשו ההכרה שלא רק בסיפורי
גבורה ומסירות נפש אפשר לקנות את עולמך ולדאוג לעולם טוב יותר,
אלא דווקא בנקודות קטנות אלו שאין מייחסים להן חשיבות רבה ,דווקא
מעשים כאלו מצרפים עוד מעשה קטן ועוד מעשה קטן ,עד שצומח לו
מתוכם אדם גדול"...
כשסיים ד"ר ברונדס את סיפורו של הפרופסור הגדול ,התמתחו הנוכחים
והכינו את עצמם לעוד משמרת של עבודה ,כשהתובנה החדשה מהדהדת
במוחם ללא הרף" :הדרך להיות אדם גדול עוברת דרך המעשים הקטנים,
הקטנטנים"...
***
פרשת השבוע פותחת
במילים "והיה עקב
המסמלים
תשמעון"
לפי חז"ל את המעשים
הקטנים שאדם דש
בעקביו ואינו מייחס
להם חשיבות מיוחדת,
אבל התורה מדגישה
שאם אדם מקיים את
רצון בוראו גם במעשים
הקטנים והשוליים ,אזי
הוא אדם גדול .זהו עבד
ה' אמיתי.
של מי הכסף?
"דני ,אולי הגיע הזמן שתקנה רכב
ב'מכרז' במקום להמשיך ולחפש מודעות
של 'רכב במחיר מציאה'?" אמר יחיאל
והניח מולו את העיתון .הוא הצביע על
מכירת רכבים במכרז של רכבים שהיו
בשרות המדינה .דני שהבין שאכן לו
סיכוי טוב למצוא שם רכב מהדגם
שהוא מחפש במחיר מצוין ,נסע למגרש
המכוניות ומצא בקלות יחסית את דגם
הרכב שחיפש .כשניגש למשרד להגיש
הצעה ולהתמודד עליו במכרז ,ביקש
ממנו המנהל לעבור קודם על כללי
המכרז .דני עבר עליהם ברפרוף ואחד
הסעיפים המרכזיים היה ,שאין לקונה
שאלה מס' 409
שום תלונות לאחר הקנייה .דני הבין
שכך הדברים מתנהלים כאן ומבט קצר
לעבר חזית המשרד – הראה לו שלט ענק
שכתוב עליו באותיות גדולות' :זכית – יצאת ,תלונות? תגיש לאגד' הוא הבין
את הסיכון שיש במכרז אבל הוא החליט בכל זאת לקחת סיכון ולהגיש את
ההצעה ,לאחר מספר ימים זכה דני במכרז והגיע לשלם את הכסף .כשדני
נכנס אל הרכב ,הוא מצא בין המושב למשענת שקית נייר עם 1,000דולר.
כשסיפר זאת ביושר לבעל המגרש ,הוא תבע ממנו להעביר לו את הכסף.
אבל דני טען" :אתה כותב שאין לי זכות להתלונן ,אז גם לך אין זכות לטעון
כלפיי שום דבר והכסף הזה שייך לי"...
"כן ,אבל השלט הזה נתלה לגבי הרכבים עצמם ,לא לגבי דברים שנמצאים
בתוכם!" טען בעל המגרש .אחד העובדים שהאזין לוויכוח ,ניגש לשניהם
ואמר" :הכסף הזה בכלל שייך לבעל הרכב ,אז על מה אתם מדברים?! אתם
צריכים לקיים מצוות 'השבת אבדה'!"
מה דעתכם? למי שייך הכסף?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :האם התנאי תופס גם
לרעת המוכר? שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רכ"ה סעיף ג' בעניין 'אומדים
בית
המדרש
דעתו' .וסימן רנ"ט סעיפים א' ,ז' וב'נתיבות המשפט' סעיף קטן ג' .והאם
חצרו של בעל המגרש קונה לו? סימן רס"ח סעיף ג' ברמ"א.
תשובה לשאלה "הלהטוטן" (שאלה מס' )407
תקציר השאלה השבועית :יניב סגר עם שימי הלהטוטן על הופעה ,ולבסוף
בלית ברירה ביטל אותה ושימי חייב אותו לשלם דמי ביטול .שימי שהתפנה
לו הערב קיבל הצעה חדשה להופעה באותו ערב ודרש עבורה סכום גבוה
יותר ,לטענתו בגלל ההתראה הקצרה .יניב ששמע ששימי הופיע במקום
אחר לא רוצה לשלם לו את דמי הביטול .ומנהל האירועים שהספיק
להתעדכן בחדשות האחרונות רוצה את ההפרש מהסכום הגבוה ששילם
לו .האם שימי צריך להחזיר למנהל האירועים את ההפרש? והאם יניב צריך
לשלם לו את דמי הביטול?
תשובה בקצרה :יניב אינו חייב לשלם את דמי הביטול לשימי הלהטוטן
כיוון שבסופו של דבר הוא לא הפסיד מההזמנה שבוטלה ,ואם הוא עשה
מול שימי התחייבות על ההזמנה ,הוא יהיה חייב לשלם לו גם אם שימי לא
הפסיד כלום .אבל אסור היה לשימי לרמות את מנהל האירועים ,ובכל זאת
אחרי העוול שעשה הוא לא חייב להחזיר את ההפרש.
תשובה בהרחבה :אדם שביטל הזמנת עבודה לפועל האם חייב לשלם לו על
היומית שהפסיד אותו? נפסק בשלחן ערוך חושן משפט סימן של"ג סעיף
א' ,שאם ההזמנה הייתה בעל פה בלי שום קנין ,זה לא מחייב את בעל הבית
לשלם ,ולפועל יש עליו רק תרעומת (תלונה) ,אבל אם הם עשו קנין או
חוזה הזמנת עבודה ביניהם ,או שבעל הבית התחיל לשלם לו על החשבון,
או שהפועל כבר התחיל את העבודה ,בעל הבית חייב לשלם לו על יום
עבודה פחות מה שהפועל הרוויח מכך שלא היה צריך לעבוד ולהתאמץ,
מה שנקרא בלשון הגמרא שכר כ"פועל בטל".
אולם אם בגלל ההזמנה הפועל לא השכיר את עצמו לאחרים ועכשיו אין לו
לאן ללכת ,בעל הבית צריך לשלם לו (כ'פועל בטל') גם במקרה שההזמנה
נעשתה בעל פה ,כי על ידי ביטול ההזמנה הוא גרם לו נזק ישיר ובגללו
הפסיד עבודה במקום אחר ('ספר מאירת עיניים' שם סעיף קטן ח') סיבה
נוספת לתשלום פיצוי :חכמים עשו תקנה שמי שמבטל הזמנה צריך לשלם
סכום מסוים לטובת שני הצדדים ,כיוון שבדרך כלל הם מעוניינים בקנס
הזה כדי לגרום לצד השני לא לחזור בו מהסיכומים שסיכמו ביניהם (נתיבות
המשפט סעיף קטן ק"ג).
ולכן גם בסיפור שלנו שימי לא יוכל לדרוש מיניב את דמי הביטול כיוון
שהוא התחייב על זה רק בעל פה ולשימי לא היה שום הפסד כתוצאה
מהביטול ,שהרי מצא לעצמו אירוע אחר באותו זמן ,אבל יכול להיות לשימי
תרעומת על יניב שלא עמד בהתחייבות שלו.
חשוב לציין ,שעל אף ששימי לא יכול לתבוע מיניב את הכסף על סמך
ההתחייבות בעל פה ,אך יניב חייב מצד עצמו לשמור על המילה שלו ולקיים
את מה שהוא הבטיח ,ואם לא כן הוא ייחשב כ'מחוסר אמנה' (אדם לא אמין)
מוכר שהעלה את מחיר הדירה שלו ברמאות
נעבור לשלב הבא ,שימי הצליח להוציא סכום גדול ממנהל האירועים על
ידי כך ששכנע אותו שהוא עמוס מאד ,דבר שהתברר כלא נכון ,והוא עבר
בזה על איסורים חמורים של אונאת ממון ,גניבת דעת וגזל המוזכרים בחושן
משפט סימן רכ"ח סעיף ו' ,ויש צורך להדגיש את זה כי לדאבוננו אנשים
רבים נכשלים בזה והם לא יודעים עד כמה הדבר חמור.
אולם למרות הכול ,שימי לא צריך להחזיר למנהל את הכסף ,כמו שמובא
בהלכה ('פתחי תשובה' סימן ר"ז סעיף קטן ט' בשם 'חוות יאיר' סימן ס"ט)
על אדם שרצה למכור את ביתו בחמש מאות זהובים (סוג מטבע באותם
ימים) והקונה הסכים לשלם לו רק שלש מאות ,ואז אמר לו המוכר" :רק
היום הגיע אלי אחד שהיה מוכן לשלם לי ארבע מאות ולא הסכמתי ,אז
אתה לא מתבייש להציע לי שלש מאות?!" ,וכששמע מזה הקונה הסכים
לשלם יותר .נפסק בהלכה ,שלמרות שהמוכר שיקר ,הוא לא צריך להחזיר
את הכסף לקונה ,כי ייתכן שבסופו של דבר הוא היה מסכים לשלם יותר גם
בלי הסיפור השקרי הזה.
מאותה סיבה ,גם בסיפור שלנו שימי לא צריך להחזיר את הכסף למנהל
האירועים ,כי למרות שהוא הסכים לשלם יותר אחרי שהוא שמע ממנו
שהוא עמוס בעבודה ,אבל ייתכן שהוא היה מסכים לסכום הזה גם בלי
השכנוע הספציפי הזה.
חשוב רק לציין ,שאם מנהל האירועים אמר לשימי במפורש שכל מה שהוא
מסכים לשלם יותר זה רק בגלל העומס שיש לו ,ואחר כך התברר שלא היה
לו שום עומס ,שימי יהיה חייב להחזיר לו את הסכום הנוסף שלקח ממנו ,כי
המנהל הרי אמר שזו הסיבה היחידה שבגללה הוא מוכן לשלם יותר ממה
שמשלמים בדרך כלל.
© Copyright 2024