‫‪3‬‬
‫פרק ראשון‪ :‬ה‪ 51-‬ביוני‪ ,‬בוקר‬
‫‪ 51‬ביוני שנת ‪ .5791‬יבוא העת ‪ -‬ויום זה יוקף במסגרת‪ .‬הוא יכונה יום "‪ ,"X‬ויחכו לו בקוצר‪-‬רוח‪:‬‬
‫אלה ‪ -‬כדי להשתחרר ולהימלט‪ ,‬ואלה ‪ -‬כדי לתפוס ולכלוא‪.‬‬
‫יגיע הזמן שבו יסתלקו השגרירים הסוביטיים במערב ממשרדיהם‪ ,‬כדי לא לראות מאחורי חלונותיהם‬
‫טורי מפגינים נושאים דגלי כחול‪-‬לבן‪ ,‬כדי שלא לשמוע את הרעם המתגלגל על‪-‬פני היבשות‪" :‬שלח‬
‫את עמי!"‪ .‬כך יהיה ב‪ 51-‬ביוני שנת ‪ .5795‬וגם ב‪ 51-‬ביוני שנת ‪ .5791‬ובכל שנות השבעים של‬
‫המאה‪.‬‬
‫ואילו היום ‪ -‬יום חול רגיל של קיץ יבש ושמשי‪ ,‬ויש לי מזל‪ :‬בבקרים שותק השעון המעורר‪ ,‬אין צורך‬
‫לרוץ לעבודה‪ ,‬ואפשר לישון כמה שרוצים‪ .‬אמנם מחרתיים עלי לשוב למפעל ‪ -‬החופשה מסתיימת‪.‬‬
‫אז אפרד מבית הקיט בסיברסקיה‪ 2‬הירוקה והמוצלת‪ ,‬ושוב ארגיש את המרפק מתחת לצלעות תוך‬
‫כדי הנסיעה באוטובוס‪ ,‬כפתורים נתלשים בזמן הנסיעה ברכבת התחתית‪ ,‬המנוע הדופק בקול חד‪-‬‬
‫גוני על דוכן‪-‬הניסוי במעבדה של המפעל‪ .‬כבר מחר אחזור העירה‪.‬‬
‫אוה‪ ,‬לפני שיצאה אתמול ללנינגראד‪ ,‬השאירה לי רשימה ארוכה של משימות‪ .‬בעל‪-‬פה זוכר אני רק‬
‫את ההוראה הראשונה ‪ -‬להעביר את "תוצרת הייצוא" היחידה של ליליושקה לבדיקה במעבדה‬
‫הרפואית‪ .‬את השאר איני זוכר‪ .‬אין דבר‪ ,‬אציץ בפתק‪ .‬טוב שאוה השאירה לי הוראות בכתב ‪ -‬כך‬
‫הראש פנוי ואפשר לחשוב על דברים מעניינים יותר‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬התוצאה בכדורגל ‪ .1:1‬זה במשחק נגד איטליה‪ .‬או ‪ .5:5‬זה במשחק נגד שבדיה‪ .‬לאורוגוואי‪,‬‬
‫אמנם‪ ,‬הפסדנו‪ ,‬אך הלא אנחנו בסך‪-‬הכול שלושה מיליון אנשים והמסורת שלנו בכדורגל עודנה‬
‫בחיתוליה‪" .‬כל הכבוד לחברה שלנו" ‪ -‬אומר אני לעצמי‪ ,‬ומתאר בדמיוני איך מפרפר הכדור בשער‬
‫השבדי‪ .‬שלנו! פעם הייתי אומר‪ :‬כל הכבוד לישראלים! היום אני אומר‪ :‬כל הכבוד לחברה שלנו! וכל‬
‫תא ברקמות גופי מתרונן ‪ :‬שלנו! שלנו!‬
‫כאן‪ ,‬בלנינגרד‪ ,‬מתהלכים יהודים שאפילו אינם מעלים על דעתם כי שם מעבר לאוקיינוס‪ ,‬במכסיקו‬
‫הרחוקה‪ ,‬נערכים משחקי המונדיאל ונבחרת ישראלית משתתפת‪ ,‬אחת משש עשרה הנבחרות‬
‫הטובות בעולם‪ .‬בעוד שרוסיה "זו שאין כדוגמתה"‪ ,‬נמנית שוב עם השלומיאלים‪ .‬לא‪ ,‬אזרחים אלה‬
‫ממוצא יהודי אינם רצים כל בוקר לחפש את עיתון "הספורט הסובייטי"‪ .‬בשבילי זהו טקס מקודש‪.‬‬
‫כל בוקר אחרי הארוחה אני לוקח אתי את הילדות‪ ,‬כדי שאימא תוכל להתפנות לעבודות הבית ‪-‬‬
‫ופונה אל הספרייה‪ .‬שתיהן קשקשניות‪ .‬גם ליליושקה שלי‪ ,‬גם אנושקה בת אחותי‪ ,‬נמצאות בגיל‬
‫ה"למה?" בספריה אין להן סבלנות לחכות עד שאסיים לדפדף בעיתונים‪ .‬את הספרונים המצוירים‬
‫שלהן‪ ,‬הן כבר משמשו ולכלכו פעמים רבות‪ .‬לבסוף אנו יוצאים מהספרייה והולכים עד בית הקיט ‪-‬‬
‫מהלך עשרים דקות‪ ,‬וכל פעם משחקים במשהו חדש‪.‬‬
‫היום אנו מגדירים את העצים‪.‬‬
‫"ליבנה‪ ",‬צווחת אנושקה‪.‬‬
‫"אלון‪ ",‬מתקנת בישוב הדעת ליליושקה‪ .‬היא קשישה בשנה‪ ,‬בקרוב כבר ימלאו לה ארבע‪.‬‬
‫"בן‪ ,‬נכון שליבנה?" פונה אנושקה אלי לבוררות‪ ,‬היא קוראת לי "בן"‪ :‬כשאנו משחקים בבנות ואמהות‪,‬‬
‫אני תמיד בן‪ ,‬והיא ‪ -‬אימא‪.‬‬
‫‪2‬כפר‪-‬קיט במבואות לנינגראד‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫"אבא'לה‪ ,‬נכון שאלון‪ ,‬נכון?" מתרגשת ליליושקה‪.‬‬
‫אם אבא שלה הוא "בן" של אניה‪ ,‬פרוש הדבר שאניה בת‪-‬השלוש היא סבתא שלה‪ .‬לחשב את זה‬
‫ליליושקה עדיין לא יודעת‪ ,‬אך ברור שהמצב איננו לרוחה‪.‬‬
‫"אדר‪ ",3‬אומר אני‪" ,‬הסתכלו על צורת העלה שלו‪ ".‬ותוך כדי קפיצה תולש עלה אחד‪.‬‬
‫"אדל‪ ,‬אדל ‪ ",‬חוזרות אחרי הקשקשניות בשמחה ורצות אל העץ הבא‪ .‬אף אחת לא הפסידה‪.‬‬
‫מביט אני ברגליים הפעוטות המנתרות במכנסיים קצרצרים‪ ,‬בכובעים הזהים הלבנים‪ ,‬להגנה מקרני‬
‫השמש‪ .‬שתי הבנות לבושות בדומה‪ ,‬אך מה שונות הן זו מזו‪ .‬אניה ‪ -‬בלונדינית תכולת‪-‬עיניים‪,‬‬
‫סקנדינאבית טיפוסית‪ .‬ליליושקה השחומה‪ ,‬בת‪-‬שם טיפוסית‪ .‬וגם האופי שלהן תואם את המראה‪.‬‬
‫אניה ‪ -‬מיושבת בדעתה‪ ,‬נבונה‪ ,‬וטמון בה גרעין של מתימטיקאית‪-‬לעתיד‪.‬‬
‫פעם לקחה אחותי את אניה הקטנה אלינו הביתה‪ ,‬וכדי להעביר את הזמן בדרך הארוכה‪ ,‬התחילה‬
‫לחוד חידות‪.‬‬
‫"שני פועלים חפרו במשך יום בור בעומק של קילומטר‪ "...‬התחילה אחותי להמציא חידה‪.‬‬
‫"לא ייתכן‪ ",‬קטעה אותה אניה בשקט‪" .‬אין בורות כאלה עמוקים בעולם‪"...‬‬
‫אני מעביר את מבטי אל ליליושקה‪ .‬אנחנו שנינו ידידים טובים‪ ,‬וגם כאשר אוה נמצאת בעבודה‪ ,‬אנחנו‬
‫לא משתעממים לעולם בהיותנו יחד‪.‬‬
‫"ליליושקה‪ ,‬את שמחתי‪".‬‬
‫לא יתואר‪ ,‬שארבע שנים לפני כן‪ ,‬חברתי הקטנה עוד לא הייתה בעולם‪ .‬כשבועיים לפני צאתה לעולם‪,‬‬
‫ליליושקה נתנה את הופעת‪-‬היחיד הראשונה שלה‪ .‬הופעה זו התקיימה בעת אחת עם קונצרט אחר‪.‬‬
‫הנציגה הראשונה והאחרונה של התרבות הישראלית‪ ,‬הזמרת גאולה גיל‪ ,‬ערכה אף היא קונצרט‬
‫בלנינגראד‪ .‬גאולה הגיעה ללנינגראד לאחר מסע‪-‬הופעות בריגה‪ .‬כל קונצרט שלה ‪ -‬עימות עם‬
‫המשטרה‪ .‬כשיצאה מהעיר ריגה‪ ,‬השאירה אחריה יהודים שנעצרו ונפצעו במהלך התנגשות עם‬
‫המשטרה‪ ,‬וגם ים של התלהבות‪ .‬אין ספק שלא ציוני אחד בלבד נולד בקונצרטים שלה בריגה‪.‬‬
‫והנה היא הגיעה ללנינגראד‪ .‬ב‪ 51-‬ביולי ‪ 5711‬נערך הקונצרט הראשון שלה‪ ,‬יהודים שהתמזל מזלם‬
‫יושבים באולם‪ ,‬יהודים פחות בני‪-‬מזל מצטופפים במעברים‪ ,‬ויהודים שלא היה להם מזל כלל עומדים‬
‫בחוץ וממתינים להפסקה ‪ -‬אולי יצליחו להיכנס‪ ,‬יחד עם הצופים‪ ,‬לאחר ההפסקה‪.‬‬
‫ועל הבמה פנטומימאי‪ .‬הוא מגלם חייל נושא‪-‬דגל‪ .‬רוח עזה נושבת בפניו‪ ,‬מנפחת את הדגל כמפרש‬
‫ומעיפה את החייל אחורה‪ .‬הוא נסוג צעד אחד‪ .‬במאמץ אדיר של הרצון והשרירים מיישר החייל את‬
‫הדגל‪ ,‬צועד צעד קדימה תוך שהוא חותך כמו בסכין את הרוח הנושבת מולו‪ ,‬מרחיב את החזה ועומד‬
‫איתן כנגד דחיפת הרוח‪ .‬רק השפתיים המכווצות וחריצי‪-‬העיניים המצומצמים מעידים על המחיר‬
‫ששילם תמורת הצעד הקטן זה קדימה‪ ,‬עוד צעד קדימה‪ ...‬עוד‪ ...‬איך זה הרשתה הצנזורה‬
‫הסובייטית את המופע הזה?‬
‫אני מביט בצופים‪ :‬הכוונה ברורה לכולם‪ .‬לא‪ ,‬אין זה סתם אדם שנאבק עם הקשיים‪ .‬אין זה סתם דגל‬
‫לבן מעל לראשו‪ .‬הרי זה דגל כחול‪-‬לבן של ארצנו הקטנטונת שמתנוסס מעל החייל ‪ ,‬הרי זה עם‬
‫ישראל במצעדו עתיר הקשיים קדימה‪ ,‬הרי זה חייל צה"ל‪ ,‬היוצא אחד כנגד עשרה‪ ,‬בגלל שאנחנו‪,‬‬
‫הצעירים היהודים היושבים באולם הזה‪ ,‬איננו יכולים לפרוץ אליו ולבוא לעזרתו‪ ,‬לתמוך בדגל הזה‬
‫בעשרות ידיים חזקות‪.‬‬
‫‪maple‬‬
‫‪3‬‬
‫‪5‬‬
‫‪...‬וכאן פתחה ליליושקה במסע‪-‬הופעותיה‪ .‬אפשר שנחפזה להיוולד‪ ,‬כדי לבוא לעזרתו של החייל‬
‫האוחז בדגל? אפשר שמאות ריאות נושמות שאפו יותר מידי חמצן ונשפו החוצה יותר מידי פחמן ‪-‬דו‪-‬‬
‫חמצני? במשך כל החלק הראשון של הקונצרט נאלצנו לשבת על ספסל שבגן‪ ,‬בסמוך לכניסה‬
‫לתיאטרון‪ ,‬ולחכות עד שליליושקה תירגע‪.‬‬
‫התחיל החלק השני של הקונצרט‪ .‬שוב אנחנו שלושתנו באולם‪ .‬אני מחזיק זר פרחים‪ .‬גם סולומון‬
‫דרייזנר אוחז בזר‪ .‬רבים כאן האנשים שבידיהם פרחים‪ .‬בשביל גאולה גיל‪ ,‬בשביל הנגנים‪ ,‬בשביל‬
‫הפנטומימאי ארקין‪ .‬אך מישהו חזה מראש מה עלול לקרות‪ ,‬ומנע כל מגע אפשרי בין היהודים באולם‬
‫לבין היהודים על הבמה‪ .‬הפגנה של אחדות לא תקום ולא תהיה‪ :‬על הבמה נציגים של אומה אחת‪,‬‬
‫באולם ‪ -‬של אומה אחרת‪ .‬אסור שיהיה איזה שהוא דבר משותף ביניהם‪.‬‬
‫לכן הביאו את המכונית שמסיעה את האמנים ישר לכניסה האחורית‪ ,‬שאליה אין אפשרות לגשת‬
‫אפילו במבט מרחוק‪ ,‬לכן סילקו את המדרגות המובילות מהאולם אל הבמה‪.‬לכן הסדרנים אינם‬
‫מאפשרים אפילו להתקרב אל הבמה כדי לזרוק פרחים אל‪-‬על‪.‬‬
‫הקג"ב‪ 4‬הלנינגראדי הסיק מסקנות מהמאורעות בריגה‪ .‬ואף על פי כן אנחנו חייבים לעשות משהו‪.‬‬
‫לכאורה אפשר להגיע מהאולם לבמה על‪-‬ידי טיפוס על אחד משני העמודים הגבוהים שבצידי הבמה‪.‬‬
‫אך על‪-‬יד כל עמוד ניצבת סדרנית‪ ,‬בדומה ל"חרב המתהפכת" בשערי גן‪-‬עדן; לא תדלג מעליה ולא‬
‫תעקוף אותה‪ .‬המוצא היחידי ‪ -‬להסיח את דעתה‪.‬‬
‫התכנית התבצעה היטב‪ .‬סולומון‪ ,‬וזר‪-‬הפרחים בידו‪ ,‬זינק לקראת הבמה‪ ,‬בסמוך לעמוד השמאלי‪.‬‬
‫ומיד התקדמה הסדרנית מהעמוד לכוונו של סולומון‪" :‬איש צעיר‪ ,‬לכאן אסור לבא"‬
‫להרף‪-‬עין נשאר העמוד ללא השגחה‪ .‬כשהתחלתי לטפס על העמוד‪ ,‬והקהל באולם הבין מה אני‬
‫מתכוון לעשות‪ ,‬הרגשתי מאחורי בהתחלה שקט מוחלט‪ ,‬אחר כך לחש‪-‬רחש‪.‬‬
‫ולבסוף‪ ,‬כשהפרחים כבר היו בידיה של גאולה‪ ,‬כאשר היא הושיטה לי את ידה השנייה‪ ,‬ואנו הרמנו‬
‫את ידינו המחוברות גבוה מעל הבמה‪ ,‬נשמע רעם של מחיאות‪-‬כפיים‪ .‬ידה של היהודייה התימנית‬
‫וידו של היהודי הסובייטי השתלבו יחד בלחיצת‪-‬יד סמלית‪.‬‬
‫"לשנה הבאה בירושלים" ‪ -‬לוחש אני באוזנה‪ ,‬משום שגם כשאנחנו עומדים זה ליד זו איננו שומעים זו‬
‫את זה בשל מחיאות‪-‬הכפיים‪.‬‬
‫כמה חלקים היו בקונצרט הזה? באופן רשמי ‪ -‬שנים‪ .‬אך למעשה הפך החלק השני ונהיה לקונצרט‬
‫עצום בפני עצמו‪ ,‬ואילו בסופו כבר שרו כולם‪ :‬גאולה‪ ,‬נגני‪-‬הגיטרות והקהל באולם‪ ,‬עד שהיו צרודים‪.‬‬
‫היה ממש מחניק‪ ,‬והסדרניות פתחו את כל דלתות הכניסה לאולם‪ .‬מיד נדחקו לתוך האולם כל אלה‬
‫שעמדו ליד הכניסות וחיכו‪.‬‬
‫ומן האולם פרץ לקראתם בקול אדיר שיר הפלמ"ח‪.‬‬
‫ידידת‪-‬נפשי ליליושקה‪ ...‬מתי צצה ידידותנו? ידידות בין שני מבוגרים‪ :‬האחד כבר בן ‪ ,79‬והשנייה ‪-‬‬
‫עדיין לא מלאו לה ארבע שנים‪ .‬לא‪ ,‬היא מעולם לא צצה‪ ,‬היא הייתה קיימת מאז ומתמיד‪ .‬ורק ביטויה‬
‫היו שונים‪ .‬כבר בגיל שנה היא ניסתה לכונן אתי קשרי‪-‬ידידות מיוחדים‪ .‬יום אחד‪ ,‬בשובי מהעבודה‪,‬‬
‫צנחתי לישון מבעוד יום‪ ,‬ותוך כדי שינה הרגשתי שמשום מה קשה לי לנשום‪ .‬פתחתי את עיני – על‬
‫פרצופי ממש עמדה נעל בית‪ ,‬וליליושקה‪ ,‬מתנשפת כל‪-‬כולה‪ ,‬גררה מהפרוזדור נעל גדולה ומזוהמת‪,‬‬
‫כדי להעמיד אותה ליד נעל הבית‪ ...‬לשום אדם אחר לא הגישה נעלים‪ :‬לא לאוה‪ ,‬לא לסבתא מאשה‬
‫‪4‬ראשי תיבות‪ :‬הקומיסאריון לבטחון המדינה‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫המטפלת שלה; ואילו לי הגישה‪ ,‬ועם הכוונה הטובה ביותר‪" :‬הבה נתיידד ‪ ,‬תראה איך אני דואגת‬
‫לך!"‬
‫היום ליליה היא אדם בוגר‪ ,‬היא אוהבת לעזור‪ ,‬במיוחד בגיהוץ‪.‬‬
‫"אבא'לי‪ ,‬בוא לגאץ" מציעה ליליה‪ .‬את העיצור "הא" איננה מבטאת‪.‬‬
‫"בואי לגהק‪ ",‬אני מקניט אותה‪.‬‬
‫"לא לגאק‪ ,‬רק לגאאץ‪ ",‬מושכת ליליה את ההברה‪" .‬אבא'לי‪ ,‬אתה אואב להתבדח ‪ .‬כשאגדל‪ ,‬גם אני‬
‫אאיה בדחנית"‪.‬‬
‫אני מגהץ‪ ,‬וליליושקה מגישה לי את הלבנים‪ .‬כמובן‪ ,‬כל החכמה היא לא להגיש את הדבר הראשון‬
‫המזדמן לידך ‪ -‬הלא את זה יכול אבא לקחת גם בעצמו‪.‬‬
‫וליליושקה צוללת לעומק הערימה‪ ,‬שולפת ממחטה ומביאה אלי‪ .‬תוך כך נופלת חולצה שלי על‬
‫הרצפה‪ ,‬סדין נשמט‪ .‬אך אין אלו אלא "עלויות הייצור"‪.‬‬
‫העבודה בעיצומה‪ .‬הר הלבנים המגוהצים הולך וגדל‪ .‬במהרה תשוב אוה מהעבודה ‪ -‬ויש להספיק‬
‫ולסיים את ההפתעה שהכינונו לה‪.‬‬
‫"אבא'לי‪ ,‬נכון שאני עוזלת שלך?"‬
‫"נכון‪ ,‬נכון‪ ,‬ילדונת‪ ,‬את עוזרת אמיתית‪".‬‬
‫ההפתעה לאימא נסתיימה בעוד מועד‪ .‬עובדי הגיהוץ‪ ,‬עייפים ומרוצים‪ ,‬מסובים לשולחן וממתינים‪.‬‬
‫ליליושקה מביטה בי במין מבט לא‪-‬ילדותי‪ ,‬ופתאום מזדקפת על מושב הכיסא וקופצת אלי ‪ -‬בקושי‬
‫הספקתי לנתר ממקומי‪ ,‬כדי לתפוס אותה באוויר‪.‬‬
‫"אני אוהבת אותך מאוד‪ ,‬אבא'לי‪ ",‬לוחשת היא ומנשקת אותי בלחיי‪.‬‬
‫אחרי‪-‬כן ייולד השיר‪:‬‬
‫עוד צעירה מאד את‪.‬‬
‫לראשונה היום‬
‫אמרת אלי ‪" :‬אוהבת"‬
‫הישרת אלי מבט‬
‫את על ברכי יושבת ‪-‬‬
‫אקלוט תום מבטך‬
‫ואת אמרת נרגשת‪:‬‬
‫אוהבת‪ ,‬ועוד איך‪...‬‬
‫נושקת על הלחי‪,‬‬
‫את השנייה אגיש‪...‬‬
‫אוושת נשיקותיך‪,‬‬
‫אושרתי מכל איש‪.‬‬
‫ברור לי ‪ -‬לא תכזיבי‪,‬‬
‫אין שמץ שקר בך‬
‫אישה הן אמינה היא‪,‬‬
‫עת היא בגיל ארבע‪...‬‬
‫‪7‬‬
‫אנו פונים לרחוב שבו שכרנו את בית הקיט‪ .‬לקשקשניות נמאס לנחש את שמות האילנות‪ .‬הן המציאו‬
‫איזה משחק חדש‪ ,‬ומנתרות בגיל‪ .‬הן מתגלגלות לקראת השער‪.‬‬
‫כן‪ ,‬ילדונת‪ ,‬גדלת‪...‬‬
‫עד לא מזמן רשאי הייתי לנשק את ליליושקה רק במקום אחד – שהרי אין מנשקים פעוטות בפנים‪.‬‬
‫המקום היה מעורר תיאבון עד מאוד‪ .‬במרוצת הזמן התרגלתי לכך‪ .‬גם ליליושקה‪ .‬ולא הרגשנו כיצד‬
‫שנינו התבגרנו‪.‬‬
‫יום אחד באו אורחים‪ .‬ליליושקה התנהגה יפה מאוד‪ ,‬וכאשר שלחנו אותה לישון‪,‬‬
‫אמרתי לה ‪:‬‬
‫"בואי הנה‪ ,‬קשקשנית‪ ,‬אתן לך נשיקה‪".‬‬
‫לילושקה השמחה קרבה מיד בקפיצה‪ ,‬הסירה מכנסיה‪ ,‬התכופפה כסימן‪-‬שאלה והמתינה‪ .‬האורחים‬
‫התפקעו מצחוק‪ .‬ליליושקה‪ ,‬ממשיכה בעמידתה כסימן‪-‬שאלה‪ ,‬הסבה פנים בתהייה‪ .‬המצב נהיה‬
‫מביך‪.‬‬
‫"ראי‪-‬נא‪ ,‬לילנקה‪ ",‬התערבה אוה‪" .‬את עכשיו כבר ילדה גדולה‪ .‬מהיום ואילך ינשק לך אבא בלחי‪".‬‬
‫דיאלקטיקה‪ :‬הכמות נהפכה לאיכות‪ .‬במשפחה אושרה למעשה עלייתה של ליליושקה לדרגה של‬
‫ילדה בעלת‪-‬הכרה‪.‬‬
‫והנה גם השער‪ .‬אני מעיף מבט שיגרתי במרפסת‪ .‬מבחין באם‪ ,‬וביתר דיוק ‪ -‬בעיניה‪ ,‬והן מדהימות‬
‫אותי‪ .‬העיניים‪ ,‬מלאות חרדה ואימה‪ ,‬מנסות להגיד לי משהו‪ ,‬אך הפה שותק‪ .‬ורק עכשיו אני מבחין‬
‫בשלושת האנשים שבפתח‪ :‬אחד מוצק‪ ,‬במעיל‪-‬עור‪ ,‬ושנים צעירים‪ ,‬בחליפות אפורות‪-‬בהירות זהות‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫שפרצופיהם חביבים‪ ,‬מסבירי פנים‪ .‬עם "מסבירי‪-‬פנים" כאלה כבר נפגשתי פעם ב"בית הגדול"‬
‫שברחוב ליטייני לפני עשר שנים בערך‪ .‬אז חקרו אותי ואת סולומון במשך שלוש יממות‪ ,‬אחרי‪-‬כן‬
‫סירבנו להשיב‪ ,‬וכך גם נשארנו כעדים‪ .‬ונתן בן יצחק צירולניקוב "התיישב" לשנה באשמת הפצת‬
‫"וואסטניק איזראיליה‪ ".6‬סולומון יצא אז מהעניין בשלום‪ ,‬פרט לבהלה קלה ‪ -‬אפילו לא נזרק מהמכון‪.‬‬
‫אני הועפתי מהמשטרה הפלילית שבה עבדתי כחוקר לאחר סיום לימודי במכון המשפטי‪ ,‬והלכתי‬
‫לתקן מקררים‪ .‬כללו של דבר‪ :‬כך היה אז‪ .‬ומה יהיה עכשיו?‬
‫הילדות עוברות בשער‪ ,‬והשלושה ככר קמים לקראתנו‪.‬‬
‫"שלום לך‪ ,‬גיליה איזראלוביץ‪ ,7‬זמן רב אנו מצפים לך‪ .‬התגעגענו‪".‬‬
‫החיפוש כבר נמשך שעתיים‪ .‬כמה כבר אפשר לחפש בחדר שגודלו עשרה מטרים מרובעים‪ ,‬ואין בו‬
‫אפילו מדף לספרים? כמה אפשר לחפש במבוא‪ ,‬שאין בו מאום‪ ,‬מלבד מקרר‪ ,‬מדפים‪ ,‬כלי‪-‬מטבח‬
‫ושולחן? מי שמשתוקק למצוא ‪ -‬יתכן שיאריך בחיפוש‪ .‬יתכן שידפוק‪ ,‬בהבעה צופנת‪-‬סוד‪ ,‬על‪-‬גבי‬
‫קירות‪-‬העץ שבין החדרים‪ ,‬יתכן שירוקן חלק מהבקבוקים לתוך הסירים וישפוך מהסירים לבקבוקים‪,‬‬
‫יתכן שינעץ מזלג בקמח‪ ,‬ואחר‪-‬כך יעביר אותו לאט‪-‬לאט מקערה לקערה‪ ,‬עד ששרוולי החליפה‬
‫האפורה‪-‬הבהירה ייהפכו ללבנים‪ .‬ייתכנו הרבה דברים‪..‬‬
‫"שמע‪-‬נא‪ ,‬בחור‪ ,‬גם אצלי ערכו חיפוש בשנת ‪ ,73‬אך בכל‪-‬זאת לא עד כדי כך‪ ",‬אומר לי אחד העדים‬
‫המזומנים‪ 8‬לחיפוש‪ .‬אני מכיר אותו רק מ"שלום ‪ -‬להתראות"‪ .‬הוא שכר חדר בבית הקיט שלנו בקומה‬
‫‪5‬הבית הגדול – בית כלא לחקירות הקג"ב בלנינגראד‬
‫‪6‬ירחון ישראלי‪ ,‬שהופיע בשנים ‪ 5717-5717‬בעריכתו של אברהם עזר (ייבזורוב) ובתמיכת הסוכנות‪ ,‬עיקר תוכנו‬
‫היה הגשמת הרעיון הציוני בארץ ישראל‬
‫‪7‬גיליה – ההיגוי הרוסי להלל‪ .‬איזראלוביץ – בן ישראל‪.‬‬
‫‪8‬על פי חוק היו חייבים לקחת עדים מקריים לחיפוש‪ .‬בפועל דאגו אנשי הקג"ב שהעדים המקריים יהיו משלהם‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫השנייה‪ .‬ברור שיצאה לו מהאף הישיבה הזאת‪ ,‬שלוש שעות על הספה בישיבה לא נוחה‪ ,‬משום‬
‫שהחדר מלא אנשים‪ ,‬והוא אינו יכול להזיז יד או רגל‪.‬‬
‫אותי תוצאות‪-‬החיפוש לא מדאיגות‪ .‬הבית "כשר"‪ .‬כל מה שהיה לא כשר מסרתי בדיוק אתמול‬
‫לקריאה‪ ,‬לבחור שאך זה התודעתי אליו‪ .‬הספרון אינו גדול‪ ,‬ואם הבחור שקדן‪ ,‬הוא עלול דווקא עכשיו‬
‫לבוא להחזירו‪ .‬אם כך יקרה‪ ,‬זה יתאים לחוק מרפי ‪" -‬אם משהו יכול להשתבש‪ ,‬הוא אכן ישתבש"‪,‬‬
‫החוק שפועל ללא מעצור בטבע ובחברה‪ .‬או כפי שמכנים אותו לעתים ‪ --‬חוק הפרוסה‪ :‬פרוסת הלחם‬
‫המרוחה נופלת תמיד כשהחמאה כלפי מטה‪ .‬וכן עלולים למצוא את הספר "אחי‪ ,‬גיבורי התהילה"‬
‫מאת הווארד פאסט‪ .‬הוא זה עתה נתקבל למועצת‪-‬ההוצאה של הארגון‪ ,‬עוד טרם החלו לשכפל‬
‫אותו‪ ,‬ואיש לא קרא אותו עדיין‪ .‬לאחר הישיבה האחרונה של הועד נתן לי לב קורנבליט‪ ,‬ראש הצוות‪,‬‬
‫את הספר לקריאה רק משום שאני בחופשה‪ .‬אך כאשר התחלתי לפני ימים אחדים לקרוא את‬
‫"האחים"‪ ,‬הייתה ליליושקה כל הזמן באה אלי לברר אם כבר סיימתי את הקריאה ואם נלך עוד מעט‬
‫לשחק בבנות‪-‬אימהות‪ .‬התחבאתי מפניה בחדר ששכרה חמותי בקומה השנייה‪ ,‬ושם כמדומני‬
‫השארתי את הספר כשסיימתי לקרא אותו‪ .‬שם הם לא יחפשו‪.‬‬
‫החליפות הבהירות‪-‬האפורות נכנסות ויוצאות‪ ,‬ואילו מעיל‪-‬העור מרותק לחדר כל העת‪ .‬הוא מנער את‬
‫הלבנים על המיטה‪ ,‬ועל הגב הגבוה של המיטה תלויים מכנסי‪-‬השבת שלי‪ ,‬שאותם לבשתי בישיבה‬
‫האחרונה של הועד‪ ,‬בכיס האחורי של המכנסיים ‪ -‬פנקס שלי‪ .‬רשומים בו מספרי‪-‬טלפון‪ .‬במספרי‬
‫הטלפונים של אותם האנשים שרק אני צריך לדעת אותם‪ ,‬הוחלפו שתי הספרות האחרונות ביניהן‪.‬‬
‫צופן פרימיטיבי ביותר‪ ,‬ובחקירה רצינית הוא מתפענח על‪-‬נקלה‪ .‬פעם היה הצופן מורכב יותר‪ :‬אל‬
‫הספרה השלישית של הטלפון היו מוסיפים אחד ומהשנייה מחסירים אחד‪ ,‬אך מידי פעם היה עלי‬
‫לשבור את הראש‪ ,‬וזה נמאס לי עד‪-‬מהרה‪.‬‬
‫ובתוך הפנקס פתק מקופל לארבע‪ ,‬ובו נתונים על חבורת האנשים שאמורים לנסוע מלנינגראד‬
‫למחנה‪-‬הקיץ של הנוער הציוני על חוף הדניסטר במולדובה ‪ .‬מחנה‪-‬אוהלים כזה מוקם לראשונה‪,‬‬
‫ומארגנים אותו חברה מסניף קישיניוב של הארגון‪ .‬ייסעו גם אנשי לנינגראד‪ ,‬הן בתור מורים לעברית‬
‫ולהיסטוריה והן בתור תלמידים‪ ,‬שם צריכים להתכנס‪ ,‬לפי חישוב מוקדם‪ ,‬לא פחות ממאה בחורים‬
‫מכל קצווי המדינה‪ .‬המחנה הוא לניסיון‪ ,‬ובשנה הבאה יתכן שיורחב היקף הפעילות‪ ,‬תוך הפקת‬
‫לקחים מניסיון שנה זו‪.‬‬
‫איך לסלק את הפנקס? זה אפשרי רק אם שתי החליפות האפורות יצאו מהחדר יחד‪ ,‬ומעיל‪-‬העור‬
‫יהפוך את פניו‪ .‬איך יגיבו העדים המזומנים? הראשון‪ ,‬שנאסר ב‪ - 5773-‬ספק אם אוהב הוא את‬
‫"ידידיו הותיקים"‪ .‬הוא ישתוק‪ .‬והשני‪ ,‬שאינני מכירו? אולי הוא מאותם האנשים שהם בתורנות‪-‬קבע‬
‫בקג"ב ונלקחים לחיפושים באופן אוטומטי‪ ,‬כשם שנלקחים כלבי‪-‬גישוש במקרי שוד ממחסנים ?‪..‬‬
‫החליפות האפורות אינן בחדר‪ ,‬אך מעיל‪-‬העור התמקם עכשיו ביני לבין המכנסיים‪ .‬אפשר כבר לברך‬
‫אותו על "שללו" הראשון‪.‬‬
‫"שימו לב!" אומר הוא חגיגית‪" .‬לוח השידורים של תחנת‪-‬רדיו זרה!" ומנפנף בפיסת‪-‬נייר צרה אותה‬
‫שלף מאחורי המשקוף העליון של דלת‪-‬הכניסה‪ .‬מגוחך ומעציב‪ .‬רק בזמן האחרון נודע לי שהרדיו‬
‫השבדי התחיל לשדר רוסית‪ .‬רשמתי על כל מקרה את התדר ומועד המשדרים‪ ,‬ודחפתי את הפתק‬
‫מאחורי המשקוף‪.‬‬
‫"תחנת‪-‬רדיו זרה‪ ...‬לוח השידורים‪ "...‬העדים‪ ,‬שכמעט נרדמו‪ .‬מתנערים וזוקפים אוזן‪ :‬דומה שהאווז‬
‫הזה‪ ,‬שהחיפוש נערך אצלו‪ ,‬איננו צדיק ותמים כל‪-‬כך‪...‬‬
‫‪9‬‬
‫כמה שלא תכין את עצמך למאסר ‪ -‬תמיד הוא בא במפתיע‪ .‬ותמיד לא על‪-‬פי התסריט‪.‬‬
‫בסכנת המאסר הרהרתי הרבה‪ ,‬עוד לפני פגישתי עם מארק דימשיץ‪ .‬וגם הייתה מוכנה אצלי תכנית‬
‫למקרה של מאסר‪" .‬הם" כמובן באים לדירתנו הלנינגראדית בקופצ'ינו‪ .‬מקישים‪ .‬אני שואל כמובן‬
‫מבעד לדלת‪" :‬מי?" אני שומע כמובן קול גברי חשוד‪ ,‬שלאחר היסוס‪-‬מה משיב‪" :‬פתח‪ ,‬מלשכת‪-‬‬
‫הדיור‪ - ".‬או משהו כזה‪.‬‬
‫"רק רגע‪ ",‬משיב אני ורץ לגזוזטרה הפונה לעבר האחר‪" .‬הם" שוכחים כמובן להציב שומר בצד‬
‫ההוא‪ .‬אני פותח בריצה לאוטובוס‪ .‬לווה אני כסף מהדודה סוניה ‪ -‬ולמוסקבה‪ .‬שם אני פונה לדירת‬
‫ליוסה מוצ'ניק או מישהו ממכרי המוסקבאיים‪ ,‬שם נערכת מסיבת עיתונאים‪ ,‬ולאחר מכן אני יכול‬
‫‪9‬‬
‫ללכת ברגל גם ללוביאנקה‪.‬‬
‫ביצוע תכנית זו היה כרוך בקושי טכני אחד‪ :‬צריך היה להשתלשל ולרדת במהירות מהמרפסת בקומה‬
‫הרביעית‪ ,‬כל עוד "הם" זוקפים אוזניהם לפני דלת‪-‬הכניסה‪ .‬ערכתי סידרת אימונים‪ .‬בבניינים‬
‫החדשים של קופצ'ינו מגיע גובה התקרה לכדי שני מטרים וחצי‪ .‬הכי גרוע הוא הרגע שבו אתה תלוי‬
‫מעל הקומה שמתחתיך‪ ,‬כשידיך מתוחות‪ .‬קצות אצבעות הרגליים כמעט שאינם נוגעות במעקות של‬
‫הקומה התחתונה‪ .‬אתה נעמד רק על קצות האצבעות‪ ,‬מנתק יד אחת ונשען על הקיר החלק של‬
‫הבית‪ ,‬ונמצא בשיווי משקל רופף‪ .‬אתה מזיז את ידך השנייה‪ ,‬משעין קצת את גופך קדימה‪ ,‬כדי ליפול‬
‫לתוך המרפסת ולא לצנוח למטה‪ .‬בין הקומה השלישית והשנייה אתה חש כבר הקלת‪-‬מה‪ ,‬ובין‬
‫השנייה לראשונה כבר אפשר לנשום לרווחה‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬את האימונים הייתי עורך בשעות היום‪ ,‬כאשר דיירי קומות אלה נמצאו במקומות‪-‬העבודה‬
‫שלהם‪ .‬למרות זאת‪ ,‬נעשיתי עד‪-‬מהרה מבוקש ביותר‪ .‬תחילה באו השכנים מהקומה החמישית‬
‫ולאחר היסוס‪-‬מה אמרו שהם סגרו את הדלת והמפתח נשאר מבפנים‪ .‬עליתי אליהם מהמרפסת שלי‬
‫ופתחתי את הדלת‪ .‬אחרי‪-‬כן באה גאליה גלמן מהכניסה הסמוכה‪:‬‬
‫"שמע‪-‬נא‪ ,‬האידיוט שלי שוב זרע את המפתחות אי‪-‬שם‪ ",‬אמרה‪" ,‬שמעתי שאתה יכול‪"...‬‬
‫ירדתי אליה ממרפסת השכן מלמעלה‪ .‬כעבור שבוע באה אישה שלא מוכרת לי לחלוטין‪ ,‬במבוכת‪-‬‬
‫מה אמרה‪:‬‬
‫"אינך מכיר אותי‪ .‬אני מתגוררת במבוא החמישי‪ .‬בתי הבכורה נסעה ולקחה עמה את המפתחות‪ ,‬ואני‬
‫איני יכולה להגיע הביתה‪ .‬פשוט‪ ,‬אינני יודעת מה לעשות‪ ,‬ואתה הוא תקוותי היחידה‪"...‬‬
‫הבנתי שאם לא אסרב עכשיו‪,‬ייוצר תקדים‪ ,‬ואחר‪-‬כך יצא לי שם בכל סביבה‪ ,‬ומובטחת לי תשומת‪-‬‬
‫ליבה של המשטרה המקומית‪ .‬סירבתי‪.‬‬
‫הקשקשניות משחקות בחדר הסמוך ששכרה אחותי‪ .‬על הרצפה הן בנו מכל הצעצועים שלהם רכבת‬
‫עצומה עקומה‪" .‬הקרונות" מתמשכים לאורך החדר כולו וזוממים לפלוש למרפסת‪ .‬המבוגרים שכחו‬
‫היום את קיומן‪ ,‬איש אינו משכיב אותן לישון ‪ -‬גן‪-‬עדן ממש‪ .‬ליליושקה אינה נכנסת לחדרנו‪ :‬יודעת היא‬
‫– אל אבא באו "חבלים" – והיא איננה מפריעה‪.‬‬
‫לבסוף נסתיים החיפוש‪ .‬נערך הדו"ח‪ .‬אני מפשיט את ליליושקה ומשכיבה לישון‪ ,‬ואימא משכיבה את‬
‫אנושקה‪ .‬ליליושקה צוללת אל מתחת לשמיכה‪ ,‬שוכבת כנדרש על צדה‪ ,‬כשפניה לקיר‪ ,‬רואה אני איך‬
‫היא עוצמת בכוח את עפעפיה‪ :‬יש להירדם מהר כדי להתעורר מהר‪ .‬לאחר שעת‪-‬המנוחה היא‬
‫תשחק עם אבא ואניה בבנות‪-‬אימהות‪ .‬תקדים להירדם‪ ,‬תקדים להתעורר‪ .‬אני מביט בליליושקה פעם‬
‫‪9‬בית קג"ב במוסקבה השוכן כרחוב לוביאנקה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫אחרונה ופוסע אל הדלת‪ .‬כאשר תקיצי‪ ,‬ילדונת שלי‪ ,‬לא אהיה כאן עוד‪ .‬האם אהיה כאן כשתקיצי‬
‫מחר? מחרתיים? בעברי בפרוזדור על‪-‬פני החדר ששכרה הדודה סוניה‪ ,‬אני פותח מעט את הדלת‪.‬‬
‫דודה סוניה חולה גם בלאו‪-‬הכי‪ ,‬וביקורם של "האורחים" מוטט אותה כליל‪.‬‬
‫"דודה סוניה‪ ,‬להתראות‪ .‬מסרי ד"ש לסולומון שלך‪ ",‬אומר אני לפני שלוקחים אותי‪.‬‬
‫שום "סולומון" אין לה לדודה סוניה‪ .‬לאחר שיובילו אותי למאסר‪ ,‬היא תישאר עם הקשקשניות‪ ,‬ואימא‬
‫תרוץ לחשמלית‪ ,‬כדי לנסוע ללנינגראד להזהיר את סולומון דרייזנר‪ .‬והוא ‪ -‬יזהיר את השאר‪.‬‬
‫השעה ארבע אחרי‪-‬הצהרים‪ ,‬לא ידעתי אז שאני ‪ -‬מן האחרונים‪ ,‬ולולי נמצאתי בבית הקייט‪ ,‬הייתי‬
‫במקום בו כבר נמצא סולומון‪.‬‬
‫אנחנו יורדים דרך המרפסת‪ .‬ליד השער עומדת מכונית "וולגה" שחורה‪ .‬שעה שנכנסתי הביתה עם‬
‫הילדות‪ ,‬היא עדיין לא הייתה‪ .‬ליד המכונית ממש משיגה אותנו אימא ותוחבת לידי אפודת‪-‬צמר‪ .‬מנין‬
‫לנו בבית הקייט הקיצי אפודת‪-‬צמר‪ ,‬ומדוע היא נותנת לי אותה? לפני עשר שנים‪ ,‬כשנלקחתי בפעם‬
‫הראשונה לחקירות‪ ,‬לא נתנה לי אימא אפודת‪-‬צמר‪...‬‬
‫אנו יוצאים לרחוב‪ .‬הוא שומם כמעט‪ ,‬ורק כלב חולף על פנינו‪ ,‬שתי נשים מרכלות על משהו בפינת‬
‫הרחוב‪ .‬אנו מתיישבים במכונית‪ .‬מעיל‪-‬העור יושב מקדימה‪ ,‬לצד הנהג‪ .‬החליפות האפורות יושבות‬
‫משני צדדי‪" .‬הוולגה" פונה לכביש‪ ,‬והנשים המרכלות נעלמות מעבר לפינה‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך ייולד השיר‪:‬‬
‫זמן רב לא יכול להזיז‬
‫מבטו משתי הבנות‬
‫לשחרחורת הוא רע ואב‬
‫לבלונדינית הוא רע ודוד‬
‫הן אוהבות אותו קצת‬
‫והוא קצת אותן מפנק‬
‫את לחייהן הקטנות‬
‫מגישות אל שפתיו לנשק‬
‫לא עוד נשיקה בקרוב‬
‫הקטנות לא יודעות זאת עדיין‬
‫שוכבות הן לישון כיאות‬
‫בריסים מכסות העיניים‬
‫הוא נסע במכונית השחורה‬
‫והאמא צופה בכאב‬
‫וצורב את גבו מאחור‬
‫מבטה החרד ‪ -‬הדואב‬
‫כך היה כבר לפני עשור‬
‫גם אז הוא ב"וולגה" נלקח‬
‫ועם ערב חזר בשלום‬
‫כנראה‪ ,‬גם עתה יהיה כך‬
‫כלב חולף על פניו‬
‫העולם – כמו כלום לא קרה‬
‫לא הפנה את פניו לאחור‬
‫הוא ידע – לא ישוב במהרה‪...‬‬
‫‪11‬‬
‫ה"וולגה" יוצאת לכביש הראשי לּוגה‪-‬לנינגראד‪ .‬הכול שותקים‪ .‬גם אני שותק‪ .‬ומהרהר‪ ...‬זה עתה‬
‫חיכינו כשעה בחצר תחנת‪-‬המשטרה המקומית‪ :‬מעיל‪-‬העור ניסה לטלפן לאיזה מספר בלנינגראד‪ ,‬וכל‬
‫הזמן היה תפוס‪ .‬צלצל למספר אחר ‪ -‬ושוב צפצופים קצרים‪ .‬הוא חזר למכונית מעוצבן‪ ,‬עישן‪ ,‬ושוב‬
‫הסתלק‪ .‬סוף‪-‬סוף השיג את הקשר‪ .‬האישור ניתן‪ ,‬המכונית זזה‪.‬‬
‫כשנלקחתי בשנת ‪ – 5711‬זה לא היה כך‪ .‬הכול היה אז פשוט יותר‪ ,‬מתוך כך בודאי צצה אצלי‬
‫תכנית כזאת של "אנטי‪-‬מאסר"‪ .‬אז באו תחילה לקחת את סולומון‪ .‬מיד לאחר שנלקח‪ ,‬עלתה אמו‬
‫לאוטובוס ובאה אלי‪ .‬הייתי חולה אז‪ ,‬אך מיד קמתי ממיטתי ועשיתי "ויברח"‪ .‬ואמנם היטבתי לעשות‪.‬‬
‫אחרי‪-‬כן נודע לי ש"הם" לא ידעו כי אני חולה‪ ,‬ובאו לחפש אותי במקום‪-‬עבודתי‪ ,‬במדור האזורי‬
‫הקירובסקי של המשטרה‪ .‬שם כמובן קמה מהומה‪ ,‬מיד נעלו את הכספת שלי שבה מונח היה אקדח‬
‫ הנשק האישי של הצוות המבצעי של המשטרה הסובייטית‪ .‬עד שהגיעו אלי הביתה‪ ,‬החמיצו את‬‫השעה‪ .‬יום שלם שוטטתי ברחובות לנינגראד‪ ,‬ממתין עד שישוחרר סולומון‪ .‬שיחררוהו בחצות‪.‬‬
‫נפגשנו תוך הקפדה על הזהירות הדרושה‪ .‬סולומון סיפר על החקירה‪ ,‬תיאמנו קו משותף ונדברנו‪,‬‬
‫שאם ילחצו יתר על המידה ‪ -‬נסרב בכלל לענות על שאלות‪ .‬מי שמסרב ראשון ‪ -‬תוקע בעציץ‪-‬‬
‫הפרחים במסדרון גפרור כשראשו כלפי מעלה‪ ,‬וכך נפסיק שנינו להשיב לשאלות בעת ובעונה אחת‪.‬‬
‫כשבאו אלי למחרת בבוקר השכם‪ ,‬הייתי מוכן נפשית לחקירה‪ .‬ראש אגף החקירות של הקג"ב‬
‫הלנינגראדי‪ ,‬הפולקובניק‪ 10‬רוגוב‪ ,‬נכנס אז לחדר‪-‬החקירות שבו ישבתי‪ ,‬כשכבר בפתח מתנוצץ חיוך‬
‫על שפתיו‪ .‬הוא נשא את חיוכו בקלות‪ ,‬כשם שנשא את כל גופו הארוך‪ ,‬בגובה שני מטרים‪ ,‬גוף של‬
‫ספורטאי וחביב אלת הגורל‪ .‬לחץ ידי בחזקה ובידידות‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬שלום לך ‪ ,‬התחשק לך להסתבך בעסק הזה! אין דבר‪ ,‬לא קרה שום דבר נורא‪ ...‬כל אדם טועה‪",‬‬
‫ ושוב חייך בעליצות‪ ,‬כאילו אומר שלא קרה שום דבר נורא‪ .‬עכשיו ניישב שנינו בצוותא את אי‪-‬‬‫ההבנה הזאת‪ ,‬ואני אסע לי לעבודה כרגיל‪ ,‬והוא ‪ -‬יישאר על מקומו כדי לסכל את מזימות האויבים‪.‬‬
‫"אתה‪ ,‬בוטמן‪ ,‬לויטנאנט‪ ,11‬אני פולקובניק‪ ,12‬אך שנינו קצינים‪ ,‬שנינו צריכים עתה למלא את חובתנו‪".‬‬
‫האדרנלין מופרש לתוך דמו של האדם כאשר נופלת עליו חרדה גדולה‪ .‬כאשר עליו להגיב על שינוי‬
‫חריף של הנסיבות‪ ,‬ואין מוצא‪ .‬או גרוע מזה‪ :‬יש ברירה‪ .‬אם אין מוצא‪ ,‬הפקר את עצמך לחסדי הגורל‪,‬‬
‫ויהא אשר יהא‪ .‬מה שעתיד לבוא ‪ -‬בוא יבוא‪ .‬אך כאשר שתי הדרכים שלפניך מנוגדות הן לחלוטין‪,‬‬
‫וסכנת הטעות היא כמעט כסכנת טעותו של חבלן המפרק מוקשים ‪ -‬איך עליך לנהוג במקרה זה ?‬
‫שמא לספר לרוגוב‪ ,‬הלא אין שום דבר נורא‪ .‬ובכן‪ ,‬מתכנסים אנו‪ ,‬ובכן‪ ,‬שומעים שידור ישראלי‪ ,‬דנים‬
‫בבעיות ישראליות‪ ,‬קוראים ב"ואסטניק איזראיליה" שנתן איסאקוביץ' צירולניקוב מביא מהשגרירות‬
‫הישראלית כשהוא נוסע למוסקבה‪ .‬הלא שם מידע אובייקטיבי על ישראל‪ .‬אין פוגעים בברית‪-‬‬
‫המועצות‪ .‬ושיעורי עברית ‪ -‬מה יש כאן מן האסור?‬
‫נו‪ ,‬ואם להתעקש? יעיפו מהעבודה‪ ,‬בכך אין שמץ ספק‪ .‬לשום עבודה במקצוע לא יניחו לי להתקרב‬
‫מרחוק ‪ -‬גם זה אינו בגדר ניחוש‪ .‬בגיל ‪ 19‬יהא עלי להתחיל את החיים מבראשית‪.‬‬
‫‪10‬אלוף משנה‬
‫‪ 11‬סגן‬
‫‪ 12‬אלוף משנה‬
‫‪12‬‬
‫טוב שאין לי ברירה‪ .‬אתמול הסכמנו בנוגע לכל‪ .‬מקל או גזר ‪ -‬הכל הובא בחשבון מראש‪ .‬וגם סולומון‬
‫יפעל כך ‪ -‬בטוח אני‪ ,‬כעבור שתי יממות הופיע גפרור בעציץ‪-‬הפרחים‪ ,‬כשראשו כלפי מעלה‪.‬‬
‫***‬
‫מעיל‪-‬העור הופך פניו לאחור מפעם לפעם‪ ,‬וכשהוא רואה שאני במקומי‪ ,‬והחליפות האפורות אינן‬
‫מנמנמות‪ ,‬הוא שוב מסתכל בשמשת המכונית‪ .‬הכול שותקים‪ .‬כן‪ ,‬הפעם זה לא כך‪ .‬ערכו חיפוש כמו‬
‫בסרט‪-‬קולנוע‪ .‬לקחו אפילו כמה דפי נייר נקי מהחפיסה לדוגמה ‪ -‬שמא משהו רשום בכתב‪-‬סתרים‪.‬‬
‫ודאי יגהצו במגהץ‪ ,‬או יטבלו באיזה שהוא חומר‪ .‬את המכונית הרחיקו במתכוון משער בית הקיט‪ ,‬כדי‬
‫שלא לגרום לערנות יתר‪ .‬עכשיו לא יכול היה מעיל‪-‬העור לקבל קשר טלפוני במשך שעה תמימה‪,‬‬
‫למרות שבפירוש תאמו מראש את שיחת הטלפון‪ .‬משהו מתרחש‪ .‬כלום מובילים אותי כעד או‬
‫כאסיר? אותי בלבד או גם את החברה? הריסת הארגון? הרושם הוא שלא כך‪ .‬לא היו שום אותות‬
‫מעוררי חששות‪ .‬אמנם‪ ,‬התהלכנו כל העת כעל להב של סכין‪ ,‬אך השתדלנו שלא ליפול‪ .‬בכך נבדלת‬
‫החוקה הסובייטית מן האמריקנית‪ ,‬לפי האמריקנית מותר אפילו מה שאסור‪ ,‬בעוד לפי הסובייטית‬
‫אסור אפילו מה שמותר‪ ,‬האומנם זהו הקץ?‬