שלום לעם
ט"ו בשבט משפחתי בני נוער מארגני ם בביתם סע וד ת ע ט ם "ו ב שו ל שב חן ט משפחתית ערוך בפירו מ ת ארץ ישרא דרשי חז"ל ב ש ב ח ה ל ועם סיפור ש ל ה אר ץ מר ב כז ס ' עודה שלום המשפחתית. לעם' ישמח לקבל תמונו ת מ שו ל חן ב הט"ו שבט שלכם. הגרלה תי ערך בין השול חי ם ו ה ת מ ונ ה המנצח ת תזכה בסך 500ש"ח 2תמונות נו ספות יזכו ב סך 0 25 ₪ לשליחת הת כל אחת. מונות ולקבל ת ס דר ט "ו .net.il בשבט או בווא @zahav lm m lo ט a ס sh אפ שלנו0 : 050-364441 מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט מתחברים לתורה ויהדות 764 ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב ט"ו בשבט חפשו אותנו ב fשלום לעם לנוער ישראל www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il פרשת בשלח ט"ו שבט תשע"ז 11בפברואר 2017 שבת פרשת בשלח ,ט"ו בשבט תשע"ז, 11/2/17 ט"ו בשבט -ראש השנה לאילנות ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות ,לדעת בית הלל שההלכה נפסקה כמותם .תאריך זה קובע לגבי כמה מצוות הקשורות בפירות האילן ,כגון ערלה ,נטע רביעי וקביעת סוגי המעשרות. בט"ו בשבט מסתיימת השנה החקלאית שעברה ,והיא חלה בדרך כלל לאחר שרוב הגשמים כבר ירדו .כל הפירות שחנטו על העצים עד ט"ו בשבט שייכים לשנה שעברה ,והפירות שלאחר מכן שייכים לשנה שלאחר מכן ,והדבר קובע לגבי סוג המעשרות המופרש מהפירות ,מעשר שני או מעשר עני ,והדבר גם נוגע לאפשרות של עישור מפירות על פירות ,שאין מעשרים משנה לשנה והלכות נוספות התלויות בארץ ונוגעות גם בזמננו ,כאשר עדיין לא נבנה בית המקדש שייבנה במהרה בימינו. בט"ו בשבט נהוג לאכול משבעת המינים אשר בהם השתבחה ארץ ישראל :חיטה, שעורה ,גפן ,תאנה ,רימון ,זית-שמן ,דבש-תמרים .וכן נוהגים לאכול פירות שונים אשר עם ישראל נמשל להם ,כמוזכר בפוסקים שונים ובדברי חז"ל. יש הנוהגים לערוך סדר ליל ט"ו בשבט באמירת פזמונים ותפילות ,ובשירים בשבחה של ארצנו הקדושה .אף השתמרו פיוטים מתקופת הגאונים ליום זה, ובתקופה קדומה תיקנו שלא לגזור תעניות ביום זה ,שנחשב כראש השנה ואין אומרים בו תחנון .בעבר ,נהגו מלמדי תינוקות לצאת עם תלמידיהם לשדה ,ויום זה היה נחשב ליום חג ושמחה. בספרים הקדושים מובא ,שיש להתפלל ביום זה לזכות לאתרוג מהודר בחג הסוכות הבא ,וכן להתפלל על יבול הפירות שיהיו משובחים וטובים ,שכן בראש השנה לאילנות ,נגזרת טיב השנה העתידה בפירות האילן .וכן יש הנוהגים לאכול מרקחת אתרוגים לסימן טוב שנזכה לפירות טובים ,וה'בן איש חי' חיבר תפילה מיוחדת לכך. האדר"ת מזהיר שלא לטעות לאכול פירות האדמה ולברך עליהם בטעות 'בורא מסע אל העבר פרי העץ' ,שכן בהם אין מתחדשת בט"ו שבט שנת המעשר ,ויש להיזהר למשל באננס ותות שדה שברכתם בורא פרי האדמה ולא העץ. שבת שירה השבת נקראת גם 'שבת שירה' על שם קריאת שירת "אז ישיר" שקוראים בפרשת בשלח ,אותה אמרו בני ישראל לאחר נס קריעת ים סוף. בספרים הקדושים מובא ,שיש להיות בשמחה גדולה בשבת זו ונוהגים לזמר בו את הפיוט "יום ליבשה" שחיבר המשורר המפורסם רבי יהודה הלוי. בתפילת שחרית נוהגים רבים לומר את שירת הים פסוק בפסוק ,ויש נוהגים לעמוד בשעת קריאת השירה ואין מפסיקים בה לעליות .יש הנוהגים גם לקרוא את שירת הים שאומרים בפסוקי דזמרא לפני ישתבח ,פסוק בפסוק ברוב עם ובשמחה גדולה .בקהילת גרוזיה נהגו להוסיף לשירת הים שבתפילה את פסוקי "ותיקח מרים הנביאה" ,ואת הפסוקים כולם היו קוראים בניגון מיוחד רק ליום זה, כשכל הקהל עומד על רגליו ומשתתף יחד בנעימה להודות ולהלל לקב"ה על הנסים שנעשו לאבותינו בימים ההם. המהר"ל מפראג שחי לפני כ 450-שנה ,הנהיג בקהילת פראג הוותיקה ,לכנס את כל ילדי העיר יחד אל בית הכנסת הישן 'אלטנוי שול' שבפראג ,ולהשמיע באוזניהם את סיפור קריעת ים סוף ,כדי להחדיר בהם את יסודי האמונה של עם ישראל. מנהג ותיק נהגו בחלק מקהילות ישראל ,לאכול בסעודת היום חיטים כדי לעשות בכך זכר למן ,ובעל "עוללות אפרים" מצא לכך רמז בתיבת ְּב ַׁשּלַ "ח ראשי תיבות: ב'שבת ש'ירה ל'אכול ח'יטים. המנהג המפורסם ביותר שנהוג עד ימינו ברוב קהילות ישראל ,הוא להניח ב'שבת שירה' מזון לציפורים ,ויש לכך טעמים רבים .בשם 'החוזה מלובלין' מובא, שדתן ואבירם הניחו מן בשבת כדי לסתור את דברי משה שבשבת לא יהיה מן והציפורים אכלו את המן ,וכתגמול לציפורים נותנים להן מזון ,כדי ללמד אותנו שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. הצדיק רבי משה סופר בעל ספר 'אור פני משה' מצא בכך רמז לבני ישראל שנמשלו לציפור ,ואם יתפנו מעסקיהם ויעסקו בתורה ימציא להם הקב"ה מזונות בלי עמל כמו לציפורים. הפוסקים חלוקים בדעה ,אם הדבר מותר לעשות בשבת ,והמגן אברהם התנגד לכך ,משום שבשבת אין לטרוח להאכיל בעלי חיים שיש להם מזון משלהם בטבע, אולם כבר פשט המנהג להתיר זאת ורבים נוהגים כך בימינו .אחרים מחמירים על עצמם ,ואינם נותנים את המזון לציפורים בעצמם ,אלא שולחים את ילדיהם הקטנים שעדיין אינם חייבים במצוות. השף המקפיץ מבאט ל החיים יוסי לא חשב שכך תראה החנות שלו לאחר שנה מהיום שהיא נפתחה: למרות ההשקעה האדירה בגובה של מיליוני שקלים ,החשיבה המרובה על בניית עסק רווחי ,ההתייעצות עם אנשי מפתח ומומחים מהתחום העסקי, הרווחים של החנות עדיין היו כל כך נמוכים שהוא שקל ברצינות לסגור את העסק. יוסי זכר היטב את פגישתו במשרדים המפוארים של חברת ההשקעות 'נועם את ארנון קומפני' ,כאשר ישב עם ד"ר נועם ,שהיה מרצה מבוקש בפקולטה לכלכלה באוניברסיטה העברית וביחד הם עברו על עשרות גרפים אבינועם הרש וניתוחים מדעיים כדי להפיק את הרווח המקסימלי האפשרי מהכסף שיוסי היה יכול להשקיע בחנות החדשה. "אני אומר לך!" דפק ד"ר נועם על השולחן" :אם תקשיב לי -אין מצב שבעולם שהחנות שלך לא תשגשג ותצליח ,אין כאן מקום לטעויות .זה פשוט מוכח מדעית!" יוסי הקשיב ,והחליט שהוא הולך על המודל שהוצע לו בידי ד"ר נועם :הוא שכר את החנות ,פתח בקמפיין שיווקי ,שיפץ אותה כמו שצריך וחיכה לקהל הלקוחות שיגיע בהמוניו כדי להצדיק את עליות ההשקעה הגבוהות. על הכול חשבו ד"ר נועם וצוותו מלבד על נתון אחד :מבצע 'צוק איתן' שפרץ וגרם להתקפות של טילי גראד וקטיושות גם על הצפון ,דבר שהוביל להפחתה בקהל הלקוחות שפקדו את החנות. בהתחלה יוסי עוד חשב שיצליח לעמוד בהפסדים אולם כאשר הלחימה נמשכה ,הוא הבין שהוא נמצא בבעיה .דמי השכירות המשיכו להיות יקרים אבל זרם הלקוחות המשיך להיות דליל עד שבסופו של דבר ,יוסי הבין שאם לא יקרה משהו דרמטי הוא יצטרך לסגור את החנות ,רק שכעת הרגיש חסר אונים לחלוטין .הכסף שלו עוד מעט נגמר ,החובות הולכים ונערמים והוא הגיע לפרשת דרכים. בוקר אחד ,כאשר מרגע הפתיחה ועד לצהריים לא נכנס אף לקוח למעט אדון ברנדל הקשיש שתמיד היה נכנס ליוסי ומבקש כוס מים קרים, החליט הפעם יוסי נוכח האוכל הרב שהוכן במטבח ועמד בפני סכנת קלקול שמוטב לו לפחות לעשות חסד עם אדון ברנדל הקשיש ולהגיש לו ממטעמי המטבח :בצורה כזו ,הוא אמנם לא ירוויח על האוכל כלום, אולם ההרגשה הטובה והידיעה שהוא שימח את אדון ברנדל בוודאי שווה ומוצדקת יותר מאשר זריקה של כל האוכל לפח .מעבר לכך ,כדי שאדון ברנדל לא ירגיש שלא בנוח ,החליט יוסי להגיש את האוכל בעצמו וכן לשבת ליד אדון ברנדל ולארח אותו כלקוח :בעוד אדון ברנדל בוצע את הפת ומתחיל לאכול ,פתח יוסי בשיחה ושאל אותו" :נו ,אז מה אתה אומר? כנראה אצטרך לסגור כאן בסוף"?... אדון ברנדל לקח מהלחם הטרי שהיה מונח לפניו ולאחר מכן נראה כשוקע בהרהורים כשלפתע הוא החל לצחוק ועיניו היו שקועות במטבח בעניין .יוסי עקב אחרי אדון ברנדל ומיד הסתכל בעצמו לראות מדוע אדון ברנדל כל כך משועשע :הוא הבחין בטבח שלו ,יהונתן מלהטט ומקפיץ את החביתות שהכין לגובה רב ומיד תופס אותן תוך הפגנת מיומנות מרשימה ביותר כביכול היה לוליין בקרקס .למרות פשטות העניין ,המחזה היה מעניין מאוד ומשעשע .לאחר מכן ,החל יהונתן להקפיץ באוויר את המלחיות ולתפוס אותן כמו כדורים .בסוף ההצגה ,החל אדון ברנדל הישיש לקום ממקומו ולמחוא כפיים ,תוך שהוא קורא בקול" :בראבו! איזה יופי!" ,אולם להפתעת יוסי ,נשמעו מחוץ למסעדה עוד קולות של עוברי אורח שנתקלו במקרה במחזה המוזר ומחאו כפיים בעצמם. יהונתן הטבח קד להם במבוכה ומלמל "תודה" ולאחר מכן נעלם למטבח. כשחזר אדון ברנדל לשבת בכיסאו ולאכול, התפשט פתאום חיוך מסתורי על פניו ,הוא התקרב ליוסי ׁשלֹל ַח ּיִים אוֹ ִל ְ ק ל ֵ ּ ח ַ ל ְ ֹג. ר ה ֲ ל ַ ֹא ל ך ְ א ַ א, פ ֵ ּ ר ַ ל ְ ת וּ ש ׁ ר ְ א ֹפ ֵ ו ר ל ָ ָה נ ת ּ ְ נ ּ ִ ש ׁ ֶ אן כ ָ ּ מ ִ וּ ב, תוּ כ ָ ּ ה ַ ר מ ַ א ָ א", "וְ ַר ּפֹא י ְַר ֵּפ ׂ ֶּכ ֶלת ִנ ְב ְנ ָתה ַרק ַעל ֶּכ ֶבת וּ ֻמ ְש ר ְ מ ֻ ת כ ֶ ר ֶ ע ֲ מ ַ ֹ ו יז א ֵ ע ַ ֹד ֵ ו י ָה י ה ָ ם ד ָ א ָ ה ָ ם א ִ ם. ֹת ָ ו א ן ָת ַ נ ּ ש ׁ ֶ י מ ִ ק או ָֹתם יָכוֹל ַר יך ָּכל ֶר ַגע ְּב ַח ּיָיו. ׁש ֵּמר ֶאת ַח ּיֵי ָה ָא ָדם – הוּ א ָהיָה ַמ ֲע ִר ְ ְמנָת ְל ָה ֵגן וּ ְל ַ (מתוך מדור 'סיפור צעיר') להעריך כל רגע מהחיים. כממתיק סוד ואמר לו" :תשמע ,אני יודע שלא נשאר לך כבר כסף כדי להשקיע בעוד שיווק ובעוד אמצעים שימשכו לקוחות .אולם יש דבר אחד שעדיין לא ניסית לעשות ואני מאמין שהוא יוכל לעזור לך מאוד". יוסי התקרב והקשיב היטב" :תהפוך את המקום שלך ליותר מעניין ,תן לאנשים הצגה .תמשוך אותם .תראה להם שהעסק שלך הוא הרבה יותר ממסעדה .בצורה כזו השם של המקום שלך יעבור במהירות לכולם ואנשים יתחילו לפקוד את המסעדה לעיתים קרובות יותר". יוסי חשב קצת על הרעיון ואחר ניגש ליהונתן הטבח ושאל אותו אם הוא יודע לעשות עוד דברים מעניינים במטבח כמו הלהטוטים שהוא עשה עכשיו. יהונתן מצדו הסביר ליוסי שהוא למד פעם בעברו קוסמות ולכן מעבר לכישרון הבישול הוא יוכל לעשות עוד כמה קסמים מעניינים במטבח וכך היה :יוסי שבר את המחיצה שמפרידה בין המטבח לקהל הסועדים כדי שהם יוכלו לצפות ב'שף הקוסם שלו' וכך האנשים שהגיעו למסעדה זכו מעבר לארוחה גם במופע מרתק והכול באותו התשלום. יהונתן היה מקפיץ חביתות ואומלטים ,פשטידות ומלחיות וכולם היו מתפעלים ממנו. כמו שחשב אדון ברנדל הזקן ,שמה של המסעדה הלך והתפרסם בפי כול בתור מסעדה מוזרה אבל מיוחדת ששווה להגיע אליה בגלל המופע הפרטי של הטבח המוזר שמקפיץ שם כל מיני דברים. כעבור חודש צלצל רואה החשבון של יוסי ובישר לו בשמחה שאחוז המבקרים במסעדה עלה פלאים וכי אין לו הסבר הגיוני לכך אולם מצב הכנסות המסעדה השתפר באופן משמעותי ביותר. יוסי מצדו התקשר מיד לאדון ברנדל הקשיש וביחד עם יהונתן הטבח החליטו כולם לחגוג את עליית המבקרים המשמעותית בארוחה הגונה וטעימה .כמובן שגם כאן ,יהונתן השף לא ויתר על מנהגו והקפיץ את החביתות לקול התשואות של יוסי ואדון ברנדל הקשיש... * אומרים שהאנשים בעולם מתחלקים לשני סוגים :אלו שנשאבים לתוך המציאות ואלו שפשוט יוצרים אותה מחדש .למרות שלא היה ליוסי כסף להשקיע בשיווק ,הוא הבין שלפעמים הפתרון נמצא כבר בתוכנו ואנחנו רק צריכים למצוא אותו .נכון שכסף פותר הרבה בעיות ,אבל לפעמים בכוחה של חשיבה מחוץ לקופסה לחולל פלאים גם במקום שהכסף כבר לא יכול לעזור... הַ ּזְכּות לִחְ יֹות סיפור צעיר מֹורגֶ ן' זֶ הּו ְׁשמֹו ֶׁשל נַ ַהג ַה ַּמ ָּׂש ִאית ' ִּביל ְ ּכֹותרֹות ָה ִעּתֹונִ ים ְּב ִעּתֹונֵ י ַהּב ֶֹקר ֶׁשּבֹו ָע ְסקּו ְ אֹוס ְט ַרלְ יָ ה ְּבאֹותֹו יֹוםָ .היָ ה זֶ ה ְּב ַא ַחת ֶׁשל ְ יעֹותיו ָה ֲא ֻרּכֹותֵ ,אּלּו ַהּנִ ְמ ָׁשכֹות ַעל ְּפנֵ י ִמּנְ ִס ָ יָ ִמים ֲא ֻרּכִ ים ַּבּכְ ִביׁש ַה ָּמ ִהיר ֶׁשל ֶמ ְר ֲח ֵבי אֹוס ְט ַרלְ יָ ה ָה ֲענָ ִקית ִּב ְׁש ַעת ָצ ֳה ַריִ ם ְמ ֻא ֶח ֶרת. ְ נְ ֻק ָּדה ְק ַטּנָ ה ֶׁש ָהלְ כָ ה וְ ִה ְת ָק ְר ָבהִּ ,פ ְתאֹם ָה ְפכָ ה לְ ַמ ָּׂש ִאיתֶׁ ,שּנִ ְר ֲא ָתה ּכְ ִמ ְפלֶ ֶצת ֲענָ ִקית, ּולְ ֶפ ַתע ָס ְט ָתה ֵמ ַהּנָ ִתיב ַהּנֶ גְ ִּדי וְ ִה ְת ָק ְר ָבה ֵאלָ יו ִּב ְמ ִהירּות ,נֶ ָהגָ ּה ֶׁש ָהיָ ה ָׁשתּוי ִק ְמ ָעה הֹוביל ֶאת ַה ַּמ ָּׂש ִאית לִ ְתאּונָ ה ֲחזִ ִיתית ְּב ָע ְצ ָמה ִ ַא ִּד ָירהִ .צוְ ֵתי ַה ַה ָּצלָ ה ֶׁש ִהּגִ יעּו לַ ָּמקֹום וְ ָראּו רּוט ַאת ַה ַּמ ֶּתכֶ ת ֶׁש ָהיְ ָתה ַּפ ַעם ַמ ָּׂש ִאית, ֶאת ּגְ ָ צּוע ֲאנּוׁשֹות, ֹלא נָ ְתנּו ַה ְר ֵּבה ִסּכּוי לַ ּנֶ ָהג ַה ָּפ ַ הּוא ָׁשכַ ב ְמ ֻח ָּסר ַהּכָ ָרה ֵּבין ִׁש ְב ֵרי ַהּזְ כּוכִ ּיֹות, ָּתפּוס ְּבתֹוְך ּגּוׁש ַמ ֶּתכֶ תְ ,מ ֻר ָּסק וְ ָדם ַרב זָ ב ִמּגּופֹו .לַ ְמרֹות ֶׁש ַה ַּמ ָּצב ָהיָ ה נִ ְר ֶאה ּכְ ָאבּוד, נִ ּסּו ַאנְ ֵׁשי ַה ַה ָּצלָ ה לְ ַה ִּציל ֶאת ַחּיָ יוָ ,ע ְרכּו ּבֹו ַה ְחיָ ָאהִ ,ח ְּברּו אֹותֹו לְ ַמכְ ִׁשיר ַהנְ ָׁש ָמה, "מת ְקלִ ינִ י"ַ .אנְ ֵׁשי ַה ִּפּנּוי ִה ְתלַ ְּבטּו ִאם לְ ַה ֲע ִביר וְ כַ ֲעבֹר ּכְ ַמ ֲח ִצית ַה ָּׁש ָעה ֻהגְ ַּדר ִּביל ּכְ ֵ נֹוסףְּ ,בסֹופֹו ֶׁשל ָּד ָבר ֻה ְחלַ ט לִ נְ הֹג ְּב ִמ ַּדת אֹותֹו יְ ִׁשירֹות לַ ֲח ַדר ַה ֵּמ ִתים אֹו לָ ֵתת ַצ'אנְ ס ָ ָה ַר ֲח ִמים ּולְ ַה ֲע ִבירֹו ֶאל ֵּבית ַהחֹולִ ים. צּופים עֹולִ ים "טּפּול נִ ְמ ָרץ"ֶׁ ,שחּוץ ִמ ִּצ ְפ ִ קֹומת ִ קּוע ְּב ַ ָׁשבּועֹות ֲא ֻרּכִ ים ָהיָ ה ִּביל ָׁש ַ ּופ ְתאֹם הּוא ִה ְת ִחיל יֹור ִדיםִּ ,ד ְמ ַמת ָמוֶ ת ׁשֹולֶ ֶטת ָׁשםֲ .א ָבל ַהּזְ ַמן ָע ָשֹה ֶאת ֶׁשּלֹו ִ וְ ְ ּוביל ִהּגִ ַיע לַ ְחּתֹם ַעל ִמ ְס ְמכֵ י ַה ִּׁש ְחרּור ֶׁשּלֹו ִמ ֵּבית ַהחֹולִ ים, אֹוׁשׁשָׁ .שנָ ה ָחלְ ָפה ִ לְ ִה ְת ֵ ּתֹורן הּוא ֶׁשּכִ ְמ ַעט ָק ַבע ֶאת מֹותֹו לִ ְפנֵ י ָׁשנָ ה .הּוא ֵה ִרים ֶאת ֵעינָ יו וְ ִה ִּביט רֹופא ַה ָ ָה ֵ רֹופא ֶׁש ַעל ַה ִּקירָ ,ח ַתם ַעל ִמ ְס ְמכֵ י ַה ִּׁש ְחרּור ּכְ ֶׁש ַעל ָּפנָ יו עּודת ָה ֵ ּוב ְת ַ יפין ְּב ִּביל ִ ֲחלִ ִ פּואי". ימנֵ י ֶהלֶ ם וְ ִה ְפ ִטיר ַרק ֶאת ַה ִּמּלִ ים "נֵ ס ְר ִ ִס ָ ִּביל ֵה ֵחל לִ ְחיֹות ֶאת ַחּיָ יוֶׁ ,שּנִ ְּתנּו לֹו ְּב ַמ ָּתנָ ה ֵמ ָח ָדׁש .הּוא ָע ַמד לְ ִהּנָ ֵשֹא ּולְ ָה ִקים מֹודדֹ" .לא יַ ּזִ יק לִ ְבּדֹק ֶאת ַמּזָ לִ י"ָ ,א ַמר ִמ ְׁש ָּפ ָחהֲ ,ח ַסר ֶא ְמ ָצ ִעים ָא ְמנָ םַ ,אְך נָ חּוׁש לְ ִה ְת ֵ יֹוד ַע אּולַ י ֶאזְ ּכֶ ה?" "מי ֵ ּופנָ ה לִ ְרּכֹׁש ּכַ ְר ִטיס לֹוטֹוִ , לְ ַע ְצמֹוָ , גֹורלֹו ָעלְ ָתה ְמכֹונִ ית יְ ָק ָרה ֶׁש ָּׁשוְ יָ ּה ּכַ ֲח ִמ ִּׁשים ֶאלֶ ף ּדֹולָ ר. ַהֹּלא יֵ ָא ֵמן ָק ָרה ,הּוא זָ כָ ה! ְּב ָ ּׂשּואים. ְּב ֶה ְחלֵ ט ַה ְת ָחלָ ה יָ ָפה לְ ַחּיֵ י ַהּנִ ִ ַמה ֶׁש ִּביל ֹלא לָ ַקח ְּב ֶח ְׁשּבֹון זֶ ה "עֹונַ ת ַה ְּמלַ ְפפֹונִ ים". טּוריו עֹורְך ִעּתֹוןֶׁ ,ש ָאמּור לְ ַמּלְ אֹות ֶאת ָ "עֹונַ ת ַה ְּמלַ ְפפֹונִ ים" ִהּנָ ּה ַה ִּסּיּוט ֶׁשל ּכָ ל ֵ ּובֹוהק .וְ ִאם ּכֵ ן ָמה ְּב ִדּיּוק ָאמּור ֵ ּוב ֲעלֹות ֶצ ַבע ַמ ְב ִריק ַּב ֲח ָדׁשֹות ְט ִרּיֹותְ ,מ ַענְ יְ נֹות ַ עֹור ֵרי ִענְ יָ ןּ ,כְ ֶׁשהּוא יטּיִ ים ְמ ְ רּועים ּפֹולִ ִ יבי ָׁש ֵקט וַ ֲח ַסר ֵא ִ עֹורְך ִעּתֹון ְּביֹום ֲא ִב ִ לַ ֲעשֹוֹת ֵ ּוב ָפ ְר ָׁשנֻ ּיֹות?! מּוסים ַּב ֲח ָדׁשֹות ְ ּמּודי ֶצ ַבע ֲע ִ ָאמּור לִ ְדאֹג לְ ַע ְׂשרֹות ַע ֵ ּוב ִדּיּוק זֹאת ַה ִּס ָּבה ֶׁש ִּסּפּורֹו ֶׁשל נַ ַהג ַמ ָּׂש ִאית ַאלְ מֹונִ י ֶׁשּנִ ַּצל ִמ ְּתאּונַ ת ְּד ָרכִ ים ַק ְטלָ נִ ית ְ אֹוס ְט ַרלְ יָ ה. עֹומד לִ ְתּפֹס ַעּמּוד ָׁשלֵ ם ְּב ִעּתֹונֵ י ַהּב ֶֹקר ְּב ְ ֵ חֹורהִ ,הּגִ ַיע לְ דּוכַ ן ַה ַּפיִ ס לְ ַר ְח ֵר ַח ֶמה ָח ָדׁש ָׁשם, ָה ִעּתֹונַ אי ֶׁש ָהיָ ה ֵע ָרנִ י לְ ַס ֵּפק ְס ָ ָׁש ַמע ֶאת ַה ִּסּפּור ֶׁשל ִּביל ,וְ ָה ַפְך אֹותֹו לִ ְסקֹוּפ! ַה ִּת ְקׁש ֶֹרת ָע ְט ָתה ַעל ִּבילְ ,מ ַב ֶּק ֶׁשת צּורה ִצ ְבעֹונִ ית יהם ִמי יַ ִּציג ֶאת ַה ִּסּפּור ְּב ָ לִ ְׁשמ ַֹע ִמ ֶּמּנּו ּכָ ל ְּפ ָרטִ .עּתֹונָ ִאים ִה ְת ָחרּו ֵּבינֵ ֶ ּוּביל ָה ַפְך לְ כֹוכַ ב ִּת ְקׁש ֶֹרת. יֹותרִ . ּומ ַענְ יֶ נֶ ת ֵ ְ ּוב ְּק ָׁשה לַ ֲערְֹך ּבֹורן ָּפנְ ָתה ֵאלָ יו ִ ֲא ָבל ְּבכָ ְך ֹלא ַּתם ִסּפּורֹו ֶׁשל ִּבילַּ ,ת ֲחנַ ת ִׁשּדּור ְּב ֶמלְ ְ ּכַ ָּת ָבה ְמ ֻצּלֶ ֶמת ַעל ִסּפּורֹוְּ .ב ַמ ֲהלַ ְך ֲע ִריכַ ת ַהּכַ ָּת ָבה ִה ְת ַּב ֵּקׁש ִּביל לְ ַׁש ְחזֵ ר ֶאת ְצ ָע ָדיו ְּב ַד ְרּכֹו לְ דּוכַ ן ַה ַּפיִ ס .לְ צ ֶֹרְך ַה ַה ְמ ָח ָׁשה נִ ּגַ ׁש ִּביל ֶאל אֹותֹו ּדּוכָ ן ֶׁשּבֹו זָ כָ ה ַּב ַּפ ַעם ּקֹוד ֶמת .הּוא ִׁש ִחזֵ ר ֶאת ַה ַּמ ָּבע ַה ַּס ְפ ָקנִ יֶ ,את ַה ִּת ְקוָ ה וְ ֶאת ַה ִּצ ִּפּיָ ה לִ זְ כִ ּיָ ה ,וְ ָאז הּוא ַה ֶ ִה ְת ִחיל לְ גָ ֵרד ִעם ַה ָּב ָרק ָּב ֵעינַ יִ ם ,וַ ֲהֹלא יֵ ָא ֵמן ׁשּוב ָק ָרהִּ .ביל ּכִ ְמ ַעט ֶׁש ִה ְת ַעּלֵ ף ,הּוא אֹוס ְט ַרלִ ּיִ יםִׁ ,שּוּוי ֵע ֶרְך לְ ֵמ ָאה זָ כָ ה ּגַ ם ַה ַּפ ַעם ַּב ְּפ ָרס ַהּגָ דֹול ְּב ַסְך ֶר ַבע ִמילְ יֹון ַמ ְט ְּבעֹות ְ ּתֹוצ ֶרת ַא ְר ַה"ב. וְ ִׁש ְב ִעים ֶאלֶ ף יְ ֻר ִּקים ֶ מֹורגֶ ן ַעל ׁשּוטהְּ ,ב ָׁש ָעה ֶׁש ָּבּה ָׁשכַ ב ִּביל ְ אֹותנּו ִמ ִּס ָּבה ַא ַחת ְּפ ָ ִסּפּורֹו ֶׁשל ִּביל ְמ ַענְ יֵ ן ָ פּואי לַ ֲחזֹר רֹופ ִאים ֲח ַסר ּכָ ל ִסּכּוי ְר ִ קּוע ְּב ַת ְר ֶּד ֶמתּ ,ולְ ִד ְב ֵרי ָה ְ ִמ ַּטת ֵּבית ַהחֹולִ ים ָׁש ַ ּוב ִמּלִ ים מֹורגֶ ןְ , רֹופ ִאים" ֶאל ְּבנֵ י ִמ ְׁש ַּפ ַחת ְ "ּבכִ ֵירי ָה ְ וְ לִ ְחיֹות ּכְ ָא ָדם ָרגִ ילָּ .פנָ ה ֶא ָחד ִמ ְ יָ פֹות וֲ ֲע ִדינֹות ִה ְס ִּביר לָ ֶהם ֶאת ַמ ָּצבֹו ֶׁשל ַהחֹולֶ ה .הּוא ִּב ֵּקׁש ֵמ ֶהם ֶאת ָה ְרׁשּות יטיב ִעּמֹו ּולְ ַה ֲע ִבירֹו לְ עֹולָ ם ֶׁשּכֻ ּלֹו טֹובֱ ,היֹות ֶׁשּכְ ִפי ַהּנִ ְר ֶאה ֶאת ַּת ְפ ִקידֹו ָּבעֹולָ ם לְ ֵה ִ ַהּזֶ ה הּוא ִסּיֵ םַ .אְך ְּבנֵ י ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ֶׁש ָראּו ּבֹו ֶאת ְׁשלִ יחֹו ַהּלָ ָבן ֶׁשל ַה ַּמלְ ָאְך ַה ָּׁשחֹר ֵס ְרבּו ְּב ֶה ְחלֵ ִטּיּות וְ ָדחּו ֶאת ַה ָּצ ָעתֹו ִּב ְׁש ֵּתי יָ ַדיִ ם. רֹופא אֹוס ְט ַרלְ יָ ה ָהיְ ָתה ַּד ְעּתֹו ֶׁשל ָה ֵ ּתֹוׁש ֵבי ְ יִ ָּתכֵ ן ֶׁש ַּב ֶּס ֶקר ֶׁש ָהיָ ה נֶ ֱע ָרְך ְּבאֹותֹו זְ ַמן ֵּבין ָ זֹוכָ ה לְ רֹב קֹולֹותַ .אְך לְ ֹלא ָס ֵפק נָ כֹון לְ ַהּיֹום ֵאין ִמי ֶׁש ְּמ ַפ ְק ֵּפק ְּב ַה ְחלָ ָט ָתם ַהּנְ בֹונָ ה מֹורגֶ ן. ֶׁשל ְּבנֵ י ִמ ְׁש ַּפ ַחת ְ * רֹופא ְרׁשּות לְ ַר ֵּפאַ ,אְך ֹלא לַ ֲהרֹג .לְ ַחּלֵ ק ּומּכָ אן ֶׁשּנִ ְּתנָ ה לָ ֵ "וְ ַרּפֹא יְ ַר ֵּפא"ָ ,א ַמר ַהּכָ תּובִ , אֹותםֵ .אין ִּב ֵידי ִאיׁש ,וַ ֲא ִפּלּו ֹלא ִּב ֵידי ָה ָא ָדם אֹותם יָ כֹול ַרק ִמי ֶׁשּנָ ַתן ָ ַחּיִ ים אֹו לִ ְׁשֹלל ָ ַע ְצמֹו ,לִ ְקּב ַֹע ֶאת ִסּיּום ַחּיָ יו ֶׁשל ָא ָדם. פּואי" ,לִ ְפ ָע ִמים זֶ ה ַמּגִ ַיע ּפּורים ּכָ ֵאּלּו אֹו ֲא ֵח ִרים ַעל "נֵ ס ְר ִ ּפֹה וָ ָׁשם ִמ ְתּגַ ּנְ ִבים לְ ָאזְ נֵ נּו ִס ִ נֹודע. ֵאלֵ ינּו וְ לִ ְפ ָע ִמים ֹלא ָ ּומ ְׂשּכֶ לֶ ת נִ ְבנְ ָתה ַרק ַעל ְמנָ ת לְ ָהגֵ ן ּולְ ַׁש ֵּמר יֹוד ַע ֵאיזֹו ַמ ֲע ֶרכֶ ת ֻמ ְרּכֶ ֶבת ֻ ִאם ָה ָא ָדם ָהיָ ה ֵ ֶאת ַחּיֵ י ָה ָא ָדם – הּוא ָהיָ ה ַמ ֲע ִריְך ּכָ ל ֶרגַ ע ְּב ַחּיָ יו. לחשוב מחוץ לכפית סיפור לשבת היחידה לחקירות מיוחדות ללא ספק הייתה גולת הכותרת של הI.B.F.- האמריקאי ,וחלומו של כל סוכן היה להצטרף ליחידה המובחרת ,שבידיה הופקדו פענוח מקרי פשע קשים ביותר .אם אנשי היחידה בכלל היו מושא הערצה ,מחלקתו של סטיב גולמן הייתה ה'סיירת' של היחידה לחקירות מיוחדות ,ומרפקים רבים הופעלו כדי להיכנס לקורס להכשרת חוקרים שתחת פיקודו של גולמן ,שעל שמו היה רשום מספר הצלחות בלתי מבוטל של פענוח מקרי פשע מהקשים ביותר שהוא וצוותו הצליחו למצוא את מיכאל ראם האחראים להם ,ולהושיב אותם מאחורי סורג ובריח. יודעי דבר טענו שהצלחתו של מיסטר גולמן הייתה בחשיבה היצירתית והמבריקה שבה ניחן ,ומכיוון שכך ,גם הקורס המפרך שאותו העביר בעצמו התאפיין בדרכים יצירתיות במיוחד שנועדו למציאת הטובים ביותר ממשתתפי הקורס ,ולשבץ אותם כחלק מצוות החקירה המיוחד. באחד ממחזורי הקורסים ,לאחר שבועות ארוכים של לימודים ללא הפסקה ,בהם התמקצעו שלושים ושבעה סוכנים -רובם נשרו בדרך ולא הצליחו לעמוד ביכולות הנדרשות מהם ,כך שלסוף הקורס הגיעו ארבעה עשר איש בלבד ,שהיו קרובים מאד להגשמת חלומם .הם כבר ידעו כל מה שצריך לדעת חוקר בחקירה לחקירות מיוחדות ,על אלו ממצאים יש להתמקד בזירת פשע ,וכיצד לפצח את האגוזים הקשים ביותר שלא מוכנים לפתוח את פיהם .בידע הרב שצבר סטיב גולמן בעשרות שנות שירותו ,היה יכול למלא מספר ספרים ,והוא דרש מתלמידיו את הטוב ביותר .ואכן שיעוריו היו דחוסים באינפורמציה ,וכל רגע נוצל במלואו, כך שכשהודיע להם סטיב על הסיור בחיק הטבע שהוא מתכנן לעוד יומיים ,היו כולם מופתעים אך שמחים על האפשרות להתאוורר קצת מהלימודים והאימונים המפרכים. יומיים עברו ,והמשתלמים בקורס החוקרים התאספו בשעה שש בבוקר ליד מטה ה ,I.B.F.-שם המתין להם טנדר בעל חלונות שחורים שיסיע אותם אל היעד .עיניו החודרות של ניצב גולמן סקרו את היושבים ,ולאחר שהביט בשעונו הורה לנהג לצאת לדרך .הם נסעו כמחצית השעה כשאינם יודעים מה מצפה להם ,אבל הייתה להם את ההרגשה שאין זו סתם נסיעת התאווררות כפי שנראה ,ויש פה משהו רציני יותר. היה זה יער ענק בקצה העיר ,וחברי קבוצת החוקרים לעתיד נעמדו בחצי עיגול ,והמתינו למוצא פיו של מר גולמן" .אנו נצא כרגע בשורה למסלול הליכה האמור לארוך כמחצית השעה ,ולאחר מכן נחזור באותה דרך אל נקודה זו" אמר מר גולמן בחיוך שגרם להם להבין שהעיקר עדיין לפניהם. הוא הוציא מתיקו שקית קטנה ,מתוכה שלף מספר כפיות ,וחילק אותן למשתלמים שמסביבו" .כל אחד מכם צריך לאחוז כפית זו בין שיניו לאורך המסלול כשהיא מלאה בגרעיני תירס" .קבוצת השוטרים לא ממש ידעה איך להגיב להנחיה המוזרה ,אך הוא המשיך "מי שיצליח להגיע עד סוף המסלול בלי שאף גרעין ייפול מהכפית שבפיו יזכה לצ'ופר מיוחד" סיים בחיוך ,תוך כדי שהוא שופך את גרעיני התירס אל הכפיות. הנוכחים היו המומים .אמנם הם שמעו על היצירתיות שלו ,אבל לא שיערו שהדבר כולל כאלו שיגעונות .חלקם צחקקו במבוכה וקיוו שאף אחד ממכריהם לא יפגוש בהם במצב המוזר ,אבל אף אחד לא חשב לומר משהו ולסכן את חלום ההצטרפות ליחידה. הם החלו לצעוד במעבה היער ,כשסטיב גולמן צועד אחריהם .הם היו בטוחים ששום גרגיר לא יעלם מעיני הנץ של מר גולמן ,ולמרות שלא ממש הבינו מה מטרת הניסוי המוזר ,הם צעדו בזהירות רבה כדי שאף גרעין לא ייפול חלילה. זה לא היה קל בכלל ,בפרט באדמת היער שהייתה מלאה בבורות וגבעות חול שהקשו על ההליכה .השיניים גם הן כאבו מהמאמץ הרב ,אבל הם ניסו בכל כוחם להתמקד במטרה ולא לתת לשום דבר להפריע להם. מידי פעם נשמע קולו של מר גולמן המכריז על אחד הצועדים שממנו נשר גרעין אל האדמה ,מה שלא מנע ממנו להמשיך לצעוד בדממה אל היעד .הדקות חלפו ,והאור בקצה היער כבר נראה מרחוק .ואכן לאחר כמה עשרות מטרים הם עמדו בקצה היער כשמר גולמן מורה להם לעצור ולהניח את הכפיות. קבוצת החוקרים התיישבה על סלעי הענק שהיו בקצה היער .הם שפשפו את שיניהם ומתחו את איבריהם ,והמתינו למוצא פיו של מיסטר גולמן ,שאכן לא איחר לבוא" .כל הכבוד על ההיענות למשימה המוזרה" אמר וחייך חיוך גדול" :ועכשיו תרשו לי לשאול אתכם מספר שאלות". הוא צעד מולם הלוך וחזור באיטיות כשידיו מאחוריו" :האם מישהו שם לב לתיק החום שהיה ליד אחד העצים? מישהו הבחין במספר העצים השרופים בצד השביל? מי שכן ,שירים את ידו" ביקש ,אך כל הידיים נשארו במקומן" .האם מישהו יכול למנות לפחות שני סוגי עצים מהם מורכב היער?" שאל מיסטר גולמן ,אך גם כאן אף תשובה לא הגיעה. "ובכן ,עכשיו נחזור את אותו המסלול בחזרה" הורה להם ,ואכן באמצע השביל היו מספר עצים שרופים ,וכמה דקות אחר כך הם ראו תיק ענק בצבע חום ליד אחד העצים .לפתע גם שמו לב שהיער מורכב מסוגי עצים רבים ומגוונים. "ובכן" פתח מר גולמן את דבריו כשהגיעו אל נקודת ההתחלה" :אני בטוח שבראשו של כל אחד מכם עברו מחשבות ותהיות על מטרת הניסוי המוזר על גבול המטורף ,אך האמת היא שדבר אחד בטוח למדנו היום, דבר שיעזור לכם מאד בעולם החקירות .לפעמים ממוקד האדם בדבר מסוים ואינו שם לב לדברים שמסביב ,שבמקרים רבים יכולים לשנות את התמונה לגמרי .החכמה היא לפקוח את העיניים ולבחון את מה שמחוץ לקופסא ,כך תוכלו להיות בטוחים שעשיתם את המוטל עליכם .ברוכים הבאים ליחידת החקירות המיוחדת" סיים מר גולמן את דבריו לקול תשואות השוטרים – החוקרים החדשים... * ט"ו בשבט הוא הזדמנות מצוינת להביט מחוץ לשגרת היום יום אל העולם המופלא שיצר הבורא .עולם שבשגרת החיים ובמרוץ שבו אנו חיים אין אנו שמים לב ליופיו ולפרטים הרבים והמיוחדים כל כך ,המעידים כולם יחד וכל אחד לחוד על טובו של הקב"ה וחסדו הסובב אותנו בכל צעד ושעל... של מי השתילים? בפרשת ויקרא כתוב" :וְ ִכי ָתבֹאּו ֶאל ָה ָא ֶרץ ּונְ ַט ְע ֶּתם ָּכל ֵעץ ַמ ֲא ָכל וַ ֲע ַר ְל ֶּתם ָע ְר ָלתֹו ֶאת ִּפ ְריֹו ָׁשֹלׁש ָׁשנִ ים ְיִהיֶה ָל ֶכם ֲע ֵר ִלים ֹלא ָיֵא ֵכל" (ויקרא כ"ג) אמרו חכמים במדרש :מה הפירוש 'אחרי ה' אלוהיכם תלכו? וכי שייך ללכת אחרי ה'? אלא הכוונה ללכת בדרכיו – כמו שהקב"ה עסק בבריאתו את עולמו ,עסק קודם כל בנטיעה של עצים וצמחים, גם אתם כשתבואו לארץ תעסקו קודם כל בנטיעה. בית המדרש עניין ההלוואה המוזכר בפרשה, עורר אותנו לשאלה מעניינת לקראת ט"ו בשבט המתקרב השתתף אדון הורוביץ בשיחה שנסבה על ענייני ט"ו בשבט .במהלך השיחה ציטט הרב הדרשן את המדרש שהבאנו למעלה ואדון הורוביץ שהתלהב מדברי המדרש, החליט לקיים אותו הלכה למעשה .הוא הלך למשתלה והזמין שתילים של עצי משמש ,מנגו שאלה מס' 432 ואפרסק וסיכם עם בעל המשתלה ,שביום שיביאו לו את השתילים ידאגו עובדי המשתלה לטעת אותם בגינה שלו ,הוא הביא להם את הכתובת ויצא מהמקום .ביום שלמחרת הגיעו עובדי המשתלה ובמקום לטעת את השתילים בגינה של אדון הורוביץ הם התבלבלו ונטעו אותם בטעות בגינה של אדון זקס השכן .לאחר שאדון הורוביץ עלה על הטעות ,הוא בא לשכנו אדון זקס בטענה שעליו לשלם על השתילים" .אבל אני לא הזמנתי אותם ,אז למה שאני אשלם?" התנצל אדון זקס ,אבל אדון הורוביץ אמר" :תראה ידידי ,אם לא תשלם עליהם אני מוציא את השתילים מהאדמה ,ולוקח אותם אליי לגינה!" "אין בעיה" חייך אדון זקס "אבל כנראה שכחת אדון הורוביץ שכתוב בגמרא במסכת 'בבא מציעא' דף ק"א שאסור להוציא עצים מהאדמה בארץ ישראל ,מפני יישוב הארץ "...מה יעשה עכשיו אדון הורוביץ? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :מסכת 'בבא מציעא' דף ק' עמוד ב' בדין: 'שטף נהר זיתיו' ושולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קס"ח סעיף א' ובסימן שע"ה סעיף א' בדין: 'יורד לשדה חברו'. תשובה לשאלה "סיפור כפול" (שאלה מס' )430 תקציר השאלה השבועית :אורי כתב סיפורים לאחד העלונים .לאחר שלוש שנות עבודה החליט לקחת את הסיפורים שכתב ,ולהוציא אותם לאור בספר משלו עריכה מחודשת .כששמע על כך מנשה -עורך העלון הוא התנגד לכך בטענה שהמערכת שילמה לו עבור הסיפורים והם רכוש המערכת ,אורי השיב לו שהוא לא חתם על כך שזכויות היוצרים שייכות למערכת ,אבל מנשה היה נחרץ בדעתו שהתשלום על הכתיבה היה כדי שהוא לא יוציא בעתיד את הסיפורים לאור. מה דעתכם? האם אבי צריך להחזיר למערכת העלון את הכסף שקיבל עבור הסיפורים? והאם היה מותר לו לעשות זאת? תשובה בקצרה :אם סוכם מתחילה שהמערכת מחזיקה לעצמה את הזכות לפרסום הסיפורים, אסור לאורי להוציא מהם ספר לעצמו ,והרווחים שעשה שייכים למערכת ,אבל אם לא סוכם שום דבר יש ספק למי שייך זכות היוצרים ,ומי שבא לעכב על חברו עליו הראיה. תשובה בהרחבה :קודם כל יש לברר האם למחבר ספר יש בעלות על הסיפורים שכתב ,והאם הוא יכול לעכב על מי שקנה את הספר להעתיק או למכור אותו כדי להרוויח מזה ,או שהקונה יכול לומר "קניתי את הספר בכסף מלא ואני משתמש בשלי" .למעשה ,בכל ספר יש חכמה ויצירה מלבד הספר עצמו ,ולכן יש לברר אם יש מושג של בעלות על חכמה ויצירה רוחנית כך שהבעלים יוכלו למנוע מאחרים להתפרנס מחכמתו ,או שהיות וזה לא משהו פיזי לא שייך על זה בעלות. הפוסקים האריכו בדינים אלו ונעתיק קצת מהם. גזלה במוסריות ובהנהגות טובות וישרות עם בני אדם ,מכוח דין זה מצאנו בגמרא ובפוסקים כמה וכמה הלכות המורות לאדם כיצד להתנהג עם אחרים בצורה שלא יינזקו כתוצאה ממעשיו ,וזאת אף במקומות שמעיקר ההלכה היה מותר לנהוג כך ,כי ראוי לעם סגולה לנהוג במוסר והתחשבות כלפי הזולת ולא חלילה לפגוע בפרנסתם של אחרים. ואמנם ישנם פוסקים שלא הסכימו לטעמים האמורים והם סוברים שאי אפשר לאסור את הדבר באופן גורף .אולם להלכה ולמעשה ,כיוון שהדבר גובל באיסור גזל שהוא מדאורייתא ,וגם אלו שסוברים שאין בזה איסור גמור מסכימים שלא ראוי לנהוג כן ,כי זה נוגד את ההגינות והיושר ,יש להתרחק מכל צורה של העתקה ,צריבה וכדומה ,וכפי שפסקו גדולי דורנו. האם כותב סיפור בעיתון משאיר את זכות היוצרים לעצמו? לאחר שהתבאר שאכן יש מושג כזה של זכויות יוצרים ,יש לברר מי נושא בזכות הזו ,הכותב או זה שהסיפורים נכתבו בשבילו ,לכתב העיתון או למערכת ,כי מצד אחד הכותב הוא זה שיצר את הסיפורים ,ומצד שני הסיפורים נכתבו בשביל המערכת והם יכולים לטעון שהתשלום שהם משלמים לו עבור עבודתו אינו רק בשביל פרסום חד פעמי אלא כדי שהם יוכלו להשתמש עם הסיפורים בכל זמן ובכל צורה. יש מהפוסקים המביאים ראיה ממה שמובא בגמרא (מסכת סנהדרין דף נ"ט עמוד א') שגוי שעוסק בתורה חייב מיתה ,והטעם מבואר בגמרא ,שהתורה היא ירושה לעם ישראל וכמו שכתוב 'תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב' ,וגוי שעוסק בתורה נחשב כאילו הוא גוזל אותו ,שזה חלק משבע מצוות שגוי חייב בהן ,ומכאן אנו רואים שגם על דבר רוחני שייך בעלות כי הרי התורה היא רוחנית ,והגוי שלומד אותה אינו גוזל שום דבר פיזי מהעם היהודי ובכל זאת מחשיבים אותו לגזלן. כיום נהוג בדרך כלל לעשות חוזה מפורט ,מה שחוסך את כל הבעיות והשאלות ,ומובן שאז יש לכבד את ההסכם על כל פרטיו ומי שחתום על זכות היוצרים לו לבד יש את הזכות להשתמש עם הסיפורים בכל צורה שירצה ,כך ראוי ונכון לעשות .אך כשלא סוכם על כך מראש ומתעורר ויכוח בין הסופר לעורך ,אנו צריכים לבדוק ולהכריע למי משניהם תהיה בלעדיות על הסיפורים. ראיה נוספת מביאים הפוסקים ,מכך שהתורה מחייבת אדם שחפר בור ברשות הרבים ונפלה לתוכו בהמה ומתה או נשברה ,שחופר הבור חייב לשלם את הנזק לאדם שהבהמה הייתה שייכת לו ,והסיבה לכך היא ,כי הוא נעשה בעלים על הבור מכיוון שהוא זה שחפר אותו ,ומכאן ניתן ללמוד על כל דבר שאדם מסוים חידש אותו ,שהוא נעשה עליו הבעלים הן לגבי זה שהוא נושא באחריות והן לגבי זה שיש לו על זה בלעדיות. בגמרא (מסכת בבא בתרא דף צ"ב ושלחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ב סעיף כ"ג ) מוזכר מושג הנקרא "דמים מודיעים" ,והכוונה היא שבמקרה שיש ספק במכירה או עסקה ,אפשר להוכיח מגובה הסכום ששולם על מה וכמה הייתה המכירה ,ולפי זה גם במקרה שלנו לפעמים ניתן להוכיח זאת על פי גובה הסכום שהסופר קיבל על מלאכתו ,שאם זה סכום מינימלי שכל כותב פשוט היה מקבל ,מסתבר שזה ניתן רק על עצם פרסום הסיפור ולא על קניית הסיפור ,אבל אם המערכת משלמת לסופר שכר גבוה ,אז מסתבר יותר שכוונת המעסיקים היא שכל זכות הסיפור תהיה שייכת למערכת .אמנם בהרבה מקרים קשה להביא מזה לבד הוכחה ,כיוון שכל כתב מקבל משכורת אחרת ,וזה גם תלוי בטיב ובוותק של הכותב ואי אפשר להביא ראיה מסופר אחד לשני. בעלות 'דינא דמלכותא דינא' חלק מהפוסקים כתבו שאף אם נאמר שמצד ההלכה אין בעלות על חכמה בלבד ,כיוון שהחוק קובע שיש זכויות יוצרים ואסור לאדם להעתיק ספר או כל דבר אחר מבלי רשותו של היוצר, הדבר יהיה אסור גם בפן ההלכתי כי הרי 'דינא דמלכותא דינא'. השגת גבול יש פוסקים שכתבו שאיסור העתקה הוא מדין 'השגת גבול' ,וכפי שמוזכר בהלכה (שלחן ערוך 'חושן משפט' סימן קנ"ו) שאסור לאדם לרדת לאומנותו של חברו ,והוא אחד מענפי הגזל .ובפרט במקרה שפרנסת היוצר תלויה בכך ,ועל ידי זה שמעתיקים ממנו הוא מפסיד מקור פרנסתו ,שאז האיסור חמור יותר ,והיוצר יכול לטעון "פסקה חיותי" ,כלומר ,אתם מפסידים את מקור החיות שלי ,והוא יכול לעכב על אחרים להרוויח מיצירתו ,כי זה גורם לו להפסד. 'ועשית הישר והטוב' טעם נוסף לאיסור בזה הוא מדין 'ועשית הישר והטוב' שהוא דין וחובה על כל בן ישראל להתנהג כמו כן ,אם מדובר בכתב מפורסם ומוכר לציבור שמערכת העיתון מעוניינת בסיפורים שלו כדי להגדיל את הפרסום ואת היקף המכירות ,אז בוודאי אין בדעתו של הכתב למכור את הסיפורים שלו למערכת והוא רק מוכר להם את הזכות לפרסם את הסיפורים שלו בעיתון ,ואכן ,בשאר מקרים ,לפי הבירור שערכנו ,אין בזה נוהג ברור ,ויש צדדים לכאן ולכאן גם מצד המנהג וגם מצד החוק .וכיוון שהדבר נשאר בספק מי הבעלים על הסיפור אין לאחד מהם את הרשות והיכולת לעכב על השני להוציא את הסיפורים ,כי כל אחד יכול לטעון לזכויות יוצרים ,ולכן מי מהם שירצה יכול להוציא ספר מבלי שהשני יוכל לעכב עליו. בסיפור שלנו היות ומנשה לא סיכם מתחילה עם אורי שזכות פרסום הסיפורים שייכת רק לו ,הוא אינו יכול למנוע ממנו להוציא את הספר ,ורק אם ערכו חוזה על כך או אפילו אם היה ביניהם סיכום או הבנה ברורה שהסיפורים שייכים למערכת העיתון ,ברור שהיה אסור לאורי להפר את ההסכם ולהוציא אותם לאור.
© Copyright 2024