‫ט"ו בשבט משפחתי‬
‫בני‬
‫נוער מארגני‬
‫ם בביתם סע‬
‫וד‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ט‬
‫ם‬
‫"ו‬
‫ב‬
‫שו‬
‫ל‬
‫שב‬
‫חן‬
‫ט משפחתית‬
‫ערוך בפירו‬
‫מ‬
‫ת ארץ ישרא‬
‫דרשי חז"ל ב‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ח‬
‫ה‬
‫ל ועם סיפור‬
‫ש‬
‫ל‬
‫ה‬
‫אר‬
‫ץ‬
‫מר‬
‫ב‬
‫כז‬
‫ס‬
‫'‬
‫עודה‬
‫שלום‬
‫המשפחתית‪.‬‬
‫לעם' ישמח‬
‫לקבל תמונו‬
‫ת‬
‫מ‬
‫שו‬
‫ל‬
‫חן‬
‫ב‬
‫הט"ו‬
‫שבט שלכם‪.‬‬
‫הגרלה תי‬
‫ערך בין השול‬
‫חי‬
‫ם‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ונ‬
‫ה המנצח‬
‫ת תזכה בסך‬
‫‪ 500‬ש"ח‬
‫‪ 2‬תמונות נו‬
‫ספות יזכו ב‬
‫סך‬
‫‪0‬‬
‫‪25‬‬
‫‪₪‬‬
‫לשליחת הת‬
‫כל אחת‪.‬‬
‫מונות ולקבל‬
‫ת‬
‫ס‬
‫דר‬
‫ט‬
‫"ו‬
‫‪.net.il‬‬
‫בשבט‬
‫או בווא ‪@zahav‬‬
‫‪lm‬‬
‫‪m‬‬
‫‪lo‬‬
‫ט‬
‫‪a‬‬
‫ס‬
‫‪sh‬‬
‫אפ שלנו‪0 :‬‬
‫‪050-364441‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪764‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫ט"ו בשבט‬
‫חפשו אותנו ב ‪ f‬שלום לעם לנוער ישראל‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫פרשת בשלח ט"ו שבט תשע"ז ‪ 11‬בפברואר ‪2017‬‬
‫שבת פרשת בשלח‪ ,‬ט"ו בשבט תשע"ז‪,‬‬
‫‪11/2/17‬‬
‫ט"ו בשבט ‪ -‬ראש השנה לאילנות‬
‫ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות‪ ,‬לדעת‬
‫בית הלל שההלכה נפסקה כמותם‪ .‬תאריך‬
‫זה קובע לגבי כמה מצוות הקשורות בפירות‬
‫האילן‪ ,‬כגון ערלה‪ ,‬נטע רביעי וקביעת סוגי‬
‫המעשרות‪.‬‬
‫בט"ו בשבט מסתיימת השנה החקלאית‬
‫שעברה‪ ,‬והיא חלה בדרך כלל לאחר שרוב‬
‫הגשמים כבר ירדו‪ .‬כל הפירות שחנטו‬
‫על העצים עד ט"ו בשבט שייכים לשנה‬
‫שעברה‪ ,‬והפירות שלאחר מכן שייכים‬
‫לשנה שלאחר מכן‪ ,‬והדבר קובע לגבי סוג‬
‫המעשרות המופרש מהפירות‪ ,‬מעשר שני‬
‫או מעשר עני‪ ,‬והדבר גם נוגע לאפשרות של‬
‫עישור מפירות על פירות‪ ,‬שאין מעשרים‬
‫משנה לשנה והלכות נוספות התלויות בארץ‬
‫ונוגעות גם בזמננו‪ ,‬כאשר עדיין לא נבנה בית המקדש שייבנה במהרה בימינו‪.‬‬
‫בט"ו בשבט נהוג לאכול משבעת המינים אשר בהם השתבחה ארץ ישראל‪ :‬חיטה‪,‬‬
‫שעורה‪ ,‬גפן‪ ,‬תאנה‪ ,‬רימון‪ ,‬זית‪-‬שמן‪ ,‬דבש‪-‬תמרים‪ .‬וכן נוהגים לאכול פירות שונים‬
‫אשר עם ישראל נמשל להם‪ ,‬כמוזכר בפוסקים שונים ובדברי חז"ל‪.‬‬
‫יש הנוהגים לערוך סדר ליל ט"ו בשבט באמירת פזמונים ותפילות‪ ,‬ובשירים‬
‫בשבחה של ארצנו הקדושה‪ .‬אף השתמרו פיוטים מתקופת הגאונים ליום זה‪,‬‬
‫ובתקופה קדומה תיקנו שלא לגזור תעניות ביום זה‪ ,‬שנחשב כראש השנה ואין‬
‫אומרים בו תחנון‪ .‬בעבר‪ ,‬נהגו מלמדי תינוקות לצאת עם תלמידיהם לשדה‪ ,‬ויום‬
‫זה היה נחשב ליום חג ושמחה‪.‬‬
‫בספרים הקדושים מובא‪ ,‬שיש להתפלל ביום זה לזכות לאתרוג מהודר בחג‬
‫הסוכות הבא‪ ,‬וכן להתפלל על יבול הפירות שיהיו משובחים וטובים‪ ,‬שכן בראש‬
‫השנה לאילנות‪ ,‬נגזרת טיב השנה העתידה בפירות האילן‪ .‬וכן יש הנוהגים לאכול‬
‫מרקחת אתרוגים לסימן טוב שנזכה לפירות טובים‪ ,‬וה'בן איש חי' חיבר תפילה‬
‫מיוחדת לכך‪.‬‬
‫האדר"ת מזהיר שלא לטעות לאכול פירות האדמה ולברך עליהם בטעות 'בורא‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫פרי העץ'‪ ,‬שכן בהם אין מתחדשת בט"ו שבט שנת המעשר‪ ,‬ויש להיזהר למשל‬
‫באננס ותות שדה שברכתם בורא פרי האדמה ולא העץ‪.‬‬
‫שבת שירה‬
‫השבת נקראת גם 'שבת שירה' על שם קריאת שירת "אז ישיר" שקוראים בפרשת‬
‫בשלח‪ ,‬אותה אמרו בני ישראל לאחר נס קריעת ים סוף‪.‬‬
‫בספרים הקדושים מובא‪ ,‬שיש להיות בשמחה גדולה בשבת זו ונוהגים לזמר בו‬
‫את הפיוט "יום ליבשה" שחיבר המשורר המפורסם רבי יהודה הלוי‪.‬‬
‫בתפילת שחרית נוהגים רבים לומר את שירת הים פסוק בפסוק‪ ,‬ויש נוהגים‬
‫לעמוד בשעת קריאת השירה ואין מפסיקים בה לעליות‪ .‬יש הנוהגים גם לקרוא‬
‫את שירת הים שאומרים בפסוקי דזמרא לפני ישתבח‪ ,‬פסוק בפסוק ברוב עם‬
‫ובשמחה גדולה‪ .‬בקהילת גרוזיה נהגו להוסיף לשירת הים שבתפילה את פסוקי‬
‫"ותיקח מרים הנביאה"‪ ,‬ואת הפסוקים כולם היו קוראים בניגון מיוחד רק ליום זה‪,‬‬
‫כשכל הקהל עומד על רגליו ומשתתף יחד בנעימה להודות ולהלל לקב"ה על‬
‫הנסים שנעשו לאבותינו בימים ההם‪.‬‬
‫המהר"ל מפראג שחי לפני כ‪ 450-‬שנה‪ ,‬הנהיג בקהילת פראג הוותיקה‪ ,‬לכנס‬
‫את כל ילדי העיר יחד אל בית הכנסת הישן 'אלטנוי שול' שבפראג‪ ,‬ולהשמיע‬
‫באוזניהם את סיפור קריעת ים סוף‪ ,‬כדי להחדיר בהם את יסודי האמונה של עם‬
‫ישראל‪.‬‬
‫מנהג ותיק נהגו בחלק מקהילות ישראל‪ ,‬לאכול בסעודת היום חיטים כדי לעשות‬
‫בכך זכר למן‪ ,‬ובעל "עוללות אפרים" מצא לכך רמז בתיבת ְּב ַׁשּלַ "ח ראשי תיבות‪:‬‬
‫ב'שבת ש'ירה ל'אכול ח'יטים‪.‬‬
‫המנהג המפורסם ביותר שנהוג עד ימינו ברוב קהילות ישראל‪ ,‬הוא להניח ב'שבת‬
‫שירה' מזון לציפורים‪ ,‬ויש לכך טעמים רבים‪ .‬בשם 'החוזה מלובלין' מובא‪,‬‬
‫שדתן ואבירם הניחו מן בשבת כדי לסתור את דברי משה שבשבת לא יהיה מן‬
‫והציפורים אכלו את המן‪ ,‬וכתגמול לציפורים נותנים להן מזון‪ ,‬כדי ללמד אותנו‬
‫שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה‪.‬‬
‫הצדיק רבי משה סופר בעל ספר 'אור פני משה' מצא בכך רמז לבני ישראל‬
‫שנמשלו לציפור‪ ,‬ואם יתפנו מעסקיהם ויעסקו בתורה ימציא להם הקב"ה מזונות‬
‫בלי עמל כמו לציפורים‪.‬‬
‫הפוסקים חלוקים בדעה‪ ,‬אם הדבר מותר לעשות בשבת‪ ,‬והמגן אברהם התנגד‬
‫לכך‪ ,‬משום שבשבת אין לטרוח להאכיל בעלי חיים שיש להם מזון משלהם בטבע‪,‬‬
‫אולם כבר פשט המנהג להתיר זאת ורבים נוהגים כך בימינו‪ .‬אחרים מחמירים‬
‫על עצמם‪ ,‬ואינם נותנים את המזון לציפורים בעצמם‪ ,‬אלא שולחים את ילדיהם‬
‫הקטנים שעדיין אינם חייבים במצוות‪.‬‬
‫השף המקפיץ‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫יוסי לא חשב שכך תראה החנות שלו‬
‫לאחר שנה מהיום שהיא נפתחה‪:‬‬
‫למרות ההשקעה האדירה בגובה של‬
‫מיליוני שקלים‪ ,‬החשיבה המרובה‬
‫על בניית עסק רווחי‪ ,‬ההתייעצות עם‬
‫אנשי מפתח ומומחים מהתחום העסקי‪,‬‬
‫הרווחים של החנות עדיין היו כל כך‬
‫נמוכים שהוא שקל ברצינות לסגור את‬
‫העסק‪.‬‬
‫יוסי זכר היטב את פגישתו במשרדים‬
‫המפוארים של חברת ההשקעות 'נועם‬
‫את ארנון קומפני'‪ ,‬כאשר ישב עם ד"ר‬
‫נועם‪ ,‬שהיה מרצה מבוקש בפקולטה‬
‫לכלכלה באוניברסיטה העברית‬
‫וביחד הם עברו על עשרות גרפים‬
‫אבינועם הרש‬
‫וניתוחים מדעיים כדי להפיק את הרווח‬
‫המקסימלי האפשרי מהכסף שיוסי היה‬
‫יכול להשקיע בחנות החדשה‪.‬‬
‫"אני אומר לך!" דפק ד"ר נועם על השולחן‪" :‬אם תקשיב לי ‪ -‬אין מצב‬
‫שבעולם שהחנות שלך לא תשגשג ותצליח‪ ,‬אין כאן מקום לטעויות‪ .‬זה‬
‫פשוט מוכח מדעית!"‬
‫יוסי הקשיב‪ ,‬והחליט שהוא הולך על המודל שהוצע לו בידי ד"ר נועם‪ :‬הוא‬
‫שכר את החנות‪ ,‬פתח בקמפיין שיווקי‪ ,‬שיפץ אותה כמו שצריך וחיכה‬
‫לקהל הלקוחות שיגיע בהמוניו כדי להצדיק את עליות ההשקעה הגבוהות‪.‬‬
‫על הכול חשבו ד"ר נועם וצוותו מלבד על נתון אחד‪ :‬מבצע 'צוק איתן'‬
‫שפרץ וגרם להתקפות של טילי גראד וקטיושות גם על הצפון‪ ,‬דבר‬
‫שהוביל להפחתה בקהל הלקוחות שפקדו את החנות‪.‬‬
‫בהתחלה יוסי עוד חשב שיצליח לעמוד בהפסדים אולם כאשר הלחימה‬
‫נמשכה‪ ,‬הוא הבין שהוא נמצא בבעיה‪ .‬דמי השכירות המשיכו להיות‬
‫יקרים אבל זרם הלקוחות המשיך להיות דליל עד שבסופו של דבר‪ ,‬יוסי‬
‫הבין שאם לא יקרה משהו דרמטי הוא יצטרך לסגור את החנות‪ ,‬רק שכעת‬
‫הרגיש חסר אונים לחלוטין‪ .‬הכסף שלו עוד מעט נגמר‪ ,‬החובות הולכים‬
‫ונערמים והוא הגיע לפרשת דרכים‪.‬‬
‫בוקר אחד‪ ,‬כאשר מרגע הפתיחה ועד לצהריים לא נכנס אף לקוח למעט‬
‫אדון ברנדל הקשיש שתמיד היה נכנס ליוסי ומבקש כוס מים קרים‪,‬‬
‫החליט הפעם יוסי נוכח האוכל הרב שהוכן במטבח ועמד בפני סכנת‬
‫קלקול שמוטב לו לפחות לעשות חסד עם אדון ברנדל הקשיש ולהגיש‬
‫לו ממטעמי המטבח‪ :‬בצורה כזו‪ ,‬הוא אמנם לא ירוויח על האוכל כלום‪,‬‬
‫אולם ההרגשה הטובה והידיעה שהוא שימח את אדון ברנדל בוודאי שווה‬
‫ומוצדקת יותר מאשר זריקה של כל האוכל לפח‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬כדי שאדון‬
‫ברנדל לא ירגיש שלא בנוח‪ ,‬החליט יוסי להגיש את האוכל בעצמו וכן‬
‫לשבת ליד אדון ברנדל ולארח אותו כלקוח‪ :‬בעוד אדון ברנדל בוצע את‬
‫הפת ומתחיל לאכול‪ ,‬פתח יוסי בשיחה ושאל אותו‪" :‬נו‪ ,‬אז מה אתה אומר?‬
‫כנראה אצטרך לסגור כאן בסוף‪"?...‬‬
‫אדון ברנדל לקח מהלחם הטרי שהיה מונח לפניו ולאחר מכן נראה‬
‫כשוקע בהרהורים כשלפתע הוא החל לצחוק ועיניו היו שקועות במטבח‬
‫בעניין‪ .‬יוסי עקב אחרי אדון ברנדל ומיד הסתכל בעצמו לראות מדוע אדון‬
‫ברנדל כל כך משועשע‪ :‬הוא הבחין בטבח שלו‪ ,‬יהונתן מלהטט ומקפיץ‬
‫את החביתות שהכין לגובה רב ומיד תופס אותן תוך הפגנת מיומנות‬
‫מרשימה ביותר כביכול היה לוליין בקרקס‪ .‬למרות פשטות העניין‪ ,‬המחזה‬
‫היה מעניין מאוד ומשעשע‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬החל יהונתן להקפיץ באוויר את‬
‫המלחיות ולתפוס אותן כמו כדורים‪ .‬בסוף ההצגה‪ ,‬החל אדון ברנדל‬
‫הישיש לקום ממקומו ולמחוא כפיים‪ ,‬תוך שהוא קורא בקול‪" :‬בראבו! איזה‬
‫יופי!"‪ ,‬אולם להפתעת יוסי‪ ,‬נשמעו מחוץ למסעדה עוד קולות של עוברי‬
‫אורח שנתקלו במקרה במחזה המוזר ומחאו כפיים בעצמם‪.‬‬
‫יהונתן הטבח קד‬
‫להם במבוכה‬
‫ומלמל "תודה"‬
‫ולאחר מכן נעלם‬
‫למטבח‪.‬‬
‫כשחזר אדון‬
‫ברנדל לשבת‬
‫בכיסאו ולאכול‪,‬‬
‫התפשט פתאום‬
‫חיוך מסתורי‬
‫על פניו‪ ,‬הוא‬
‫התקרב ליוסי‬
‫ׁשלֹל‬
‫ַח ּיִים אוֹ ִל ְ‬
‫ק‬
‫ל‬
‫ֵ‬
‫ּ‬
‫ח‬
‫ַ‬
‫ל‬
‫ְ‬
‫ֹג‪.‬‬
‫ר‬
‫ה‬
‫ֲ‬
‫ל‬
‫ַ‬
‫ֹא‬
‫ל‬
‫ך‬
‫ְ‬
‫א‬
‫ַ‬
‫א‪,‬‬
‫פ‬
‫ֵ‬
‫ּ‬
‫ר‬
‫ַ‬
‫ל‬
‫ְ‬
‫ת‬
‫וּ‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ר‬
‫ְ‬
‫א‬
‫ֹפ‬
‫ֵ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ל‬
‫ָ‬
‫ָה‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ּ‬
‫ְ‬
‫נ‬
‫ּ‬
‫ִ‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ֶ‬
‫אן‬
‫כ‬
‫ָ‬
‫ּ‬
‫מ‬
‫ִ‬
‫וּ‬
‫ב‪,‬‬
‫תוּ‬
‫כ‬
‫ָ‬
‫ּ‬
‫ה‬
‫ַ‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ַ‬
‫א‬
‫ָ‬
‫א"‪,‬‬
‫"וְ ַר ּפֹא י ְַר ֵּפ‬
‫ׂ ֶּכ ֶלת ִנ ְב ְנ ָתה ַרק ַעל‬
‫ֶּכ ֶבת וּ ֻמ ְש‬
‫ר‬
‫ְ‬
‫מ‬
‫ֻ‬
‫ת‬
‫כ‬
‫ֶ‬
‫ר‬
‫ֶ‬
‫ע‬
‫ֲ‬
‫מ‬
‫ַ‬
‫ֹ‬
‫ו‬
‫יז‬
‫א‬
‫ֵ‬
‫ע‬
‫ַ‬
‫ֹד‬
‫ֵ‬
‫ו‬
‫י‬
‫ָה‬
‫י‬
‫ה‬
‫ָ‬
‫ם‬
‫ד‬
‫ָ‬
‫א‬
‫ָ‬
‫ה‬
‫ָ‬
‫ם‬
‫א‬
‫ִ‬
‫ם‪.‬‬
‫ֹת‬
‫ָ‬
‫ו‬
‫א‬
‫ן‬
‫ָת‬
‫ַ‬
‫נ‬
‫ּ‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ֶ‬
‫י‬
‫מ‬
‫ִ‬
‫ק‬
‫או ָֹתם יָכוֹל ַר‬
‫יך ָּכל ֶר ַגע ְּב ַח ּיָיו‪.‬‬
‫ׁש ֵּמר ֶאת ַח ּיֵי ָה ָא ָדם – הוּ א ָהיָה ַמ ֲע ִר ְ‬
‫ְמנָת ְל ָה ֵגן וּ ְל ַ‬
‫(מתוך מדור 'סיפור צעיר')‬
‫להעריך כל רגע מהחיים‪.‬‬
‫כממתיק סוד ואמר לו‪" :‬תשמע‪ ,‬אני יודע שלא נשאר לך כבר כסף כדי‬
‫להשקיע בעוד שיווק ובעוד אמצעים שימשכו לקוחות‪ .‬אולם יש דבר‬
‫אחד שעדיין לא ניסית לעשות ואני מאמין שהוא יוכל לעזור לך מאוד"‪.‬‬
‫יוסי התקרב והקשיב היטב‪" :‬תהפוך את המקום שלך ליותר מעניין‪ ,‬תן‬
‫לאנשים הצגה‪ .‬תמשוך אותם‪ .‬תראה להם שהעסק שלך הוא הרבה יותר‬
‫ממסעדה‪ .‬בצורה כזו השם של המקום שלך יעבור במהירות לכולם‬
‫ואנשים יתחילו לפקוד את המסעדה לעיתים קרובות יותר"‪.‬‬
‫יוסי חשב קצת על הרעיון ואחר ניגש ליהונתן הטבח ושאל אותו אם‬
‫הוא יודע לעשות עוד דברים מעניינים במטבח כמו הלהטוטים שהוא‬
‫עשה עכשיו‪.‬‬
‫יהונתן מצדו הסביר ליוסי שהוא למד פעם בעברו קוסמות ולכן מעבר‬
‫לכישרון הבישול הוא יוכל לעשות עוד כמה קסמים מעניינים במטבח וכך‬
‫היה‪ :‬יוסי שבר את המחיצה שמפרידה בין המטבח לקהל הסועדים כדי‬
‫שהם יוכלו לצפות ב'שף הקוסם שלו' וכך האנשים שהגיעו למסעדה זכו‬
‫מעבר לארוחה גם במופע מרתק והכול באותו התשלום‪.‬‬
‫יהונתן היה מקפיץ חביתות ואומלטים‪ ,‬פשטידות ומלחיות וכולם היו‬
‫מתפעלים ממנו‪.‬‬
‫כמו שחשב אדון ברנדל הזקן‪ ,‬שמה של המסעדה הלך והתפרסם בפי‬
‫כול בתור מסעדה מוזרה אבל מיוחדת ששווה להגיע אליה בגלל המופע‬
‫הפרטי של הטבח המוזר שמקפיץ שם כל מיני דברים‪.‬‬
‫כעבור חודש צלצל רואה החשבון של יוסי ובישר לו בשמחה שאחוז‬
‫המבקרים במסעדה עלה פלאים וכי אין לו הסבר הגיוני לכך אולם מצב‬
‫הכנסות המסעדה השתפר באופן משמעותי ביותר‪.‬‬
‫יוסי מצדו התקשר מיד לאדון ברנדל הקשיש וביחד עם יהונתן הטבח‬
‫החליטו כולם לחגוג את עליית המבקרים המשמעותית בארוחה הגונה‬
‫וטעימה‪ .‬כמובן שגם כאן‪ ,‬יהונתן השף לא ויתר על מנהגו והקפיץ את‬
‫החביתות לקול התשואות של יוסי ואדון ברנדל הקשיש‪...‬‬
‫*‬
‫אומרים שהאנשים בעולם מתחלקים לשני סוגים‪ :‬אלו שנשאבים לתוך‬
‫המציאות ואלו שפשוט יוצרים אותה מחדש‪ .‬למרות שלא היה ליוסי כסף‬
‫להשקיע בשיווק‪ ,‬הוא הבין שלפעמים הפתרון נמצא כבר בתוכנו ואנחנו‬
‫רק צריכים למצוא אותו‪ .‬נכון שכסף פותר הרבה בעיות‪ ,‬אבל לפעמים‬
‫בכוחה של חשיבה מחוץ לקופסה לחולל פלאים גם במקום שהכסף כבר‬
‫לא יכול לעזור‪...‬‬
‫הַ ּזְכּות לִחְ יֹות‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫מֹורגֶ ן' זֶ הּו ְׁשמֹו ֶׁשל נַ ַהג ַה ַּמ ָּׂש ִאית‬
‫' ִּביל ְ‬
‫ּכֹותרֹות ָה ִעּתֹונִ ים ְּב ִעּתֹונֵ י ַהּב ֶֹקר‬
‫ֶׁשּבֹו ָע ְסקּו ְ‬
‫אֹוס ְט ַרלְ יָ ה ְּבאֹותֹו יֹום‪ָ .‬היָ ה זֶ ה ְּב ַא ַחת‬
‫ֶׁשל ְ‬
‫יעֹותיו ָה ֲא ֻרּכֹות‪ֵ ,‬אּלּו ַהּנִ ְמ ָׁשכֹות ַעל ְּפנֵ י‬
‫ִמּנְ ִס ָ‬
‫יָ ִמים ֲא ֻרּכִ ים ַּבּכְ ִביׁש ַה ָּמ ִהיר ֶׁשל ֶמ ְר ֲח ֵבי‬
‫אֹוס ְט ַרלְ יָ ה ָה ֲענָ ִקית ִּב ְׁש ַעת ָצ ֳה ַריִ ם ְמ ֻא ֶח ֶרת‪.‬‬
‫ְ‬
‫נְ ֻק ָּדה ְק ַטּנָ ה ֶׁש ָהלְ כָ ה וְ ִה ְת ָק ְר ָבה‪ִּ ,‬פ ְתאֹם‬
‫ָה ְפכָ ה לְ ַמ ָּׂש ִאית‪ֶׁ ,‬שּנִ ְר ֲא ָתה ּכְ ִמ ְפלֶ ֶצת ֲענָ ִקית‪,‬‬
‫ּולְ ֶפ ַתע ָס ְט ָתה ֵמ ַהּנָ ִתיב ַהּנֶ גְ ִּדי וְ ִה ְת ָק ְר ָבה‬
‫ֵאלָ יו ִּב ְמ ִהירּות‪ ,‬נֶ ָהגָ ּה ֶׁש ָהיָ ה ָׁשתּוי ִק ְמ ָעה‬
‫הֹוביל ֶאת ַה ַּמ ָּׂש ִאית לִ ְתאּונָ ה ֲחזִ ִיתית ְּב ָע ְצ ָמה‬
‫ִ‬
‫ַא ִּד ָירה‪ִ .‬צוְ ֵתי ַה ַה ָּצלָ ה ֶׁש ִהּגִ יעּו לַ ָּמקֹום וְ ָראּו‬
‫רּוט ַאת ַה ַּמ ֶּתכֶ ת ֶׁש ָהיְ ָתה ַּפ ַעם ַמ ָּׂש ִאית‪,‬‬
‫ֶאת ּגְ ָ‬
‫צּוע ֲאנּוׁשֹות‪,‬‬
‫ֹלא נָ ְתנּו ַה ְר ֵּבה ִסּכּוי לַ ּנֶ ָהג ַה ָּפ ַ‬
‫הּוא ָׁשכַ ב ְמ ֻח ָּסר ַהּכָ ָרה ֵּבין ִׁש ְב ֵרי ַהּזְ כּוכִ ּיֹות‪,‬‬
‫ָּתפּוס ְּבתֹוְך ּגּוׁש ַמ ֶּתכֶ ת‪ְ ,‬מ ֻר ָּסק וְ ָדם ַרב זָ ב‬
‫ִמּגּופֹו‪ .‬לַ ְמרֹות ֶׁש ַה ַּמ ָּצב ָהיָ ה נִ ְר ֶאה ּכְ ָאבּוד‪,‬‬
‫נִ ּסּו ַאנְ ֵׁשי ַה ַה ָּצלָ ה לְ ַה ִּציל ֶאת ַחּיָ יו‪ָ ,‬ע ְרכּו ּבֹו ַה ְחיָ ָאה‪ִ ,‬ח ְּברּו אֹותֹו לְ ַמכְ ִׁשיר ַהנְ ָׁש ָמה‪,‬‬
‫"מת ְקלִ ינִ י"‪ַ .‬אנְ ֵׁשי ַה ִּפּנּוי ִה ְתלַ ְּבטּו ִאם לְ ַה ֲע ִביר‬
‫וְ כַ ֲעבֹר ּכְ ַמ ֲח ִצית ַה ָּׁש ָעה ֻהגְ ַּדר ִּביל ּכְ ֵ‬
‫נֹוסף‪ְּ ,‬בסֹופֹו ֶׁשל ָּד ָבר ֻה ְחלַ ט לִ נְ הֹג ְּב ִמ ַּדת‬
‫אֹותֹו יְ ִׁשירֹות לַ ֲח ַדר ַה ֵּמ ִתים אֹו לָ ֵתת ַצ'אנְ ס ָ‬
‫ָה ַר ֲח ִמים ּולְ ַה ֲע ִבירֹו ֶאל ֵּבית ַהחֹולִ ים‪.‬‬
‫צּופים עֹולִ ים‬
‫"טּפּול נִ ְמ ָרץ"‪ֶׁ ,‬שחּוץ ִמ ִּצ ְפ ִ‬
‫קֹומת ִ‬
‫קּוע ְּב ַ‬
‫ָׁשבּועֹות ֲא ֻרּכִ ים ָהיָ ה ִּביל ָׁש ַ‬
‫ּופ ְתאֹם הּוא ִה ְת ִחיל‬
‫יֹור ִדים‪ִּ ,‬ד ְמ ַמת ָמוֶ ת ׁשֹולֶ ֶטת ָׁשם‪ֲ .‬א ָבל ַהּזְ ַמן ָע ָשֹה ֶאת ֶׁשּלֹו ִ‬
‫וְ ְ‬
‫ּוביל ִהּגִ ַיע לַ ְחּתֹם ַעל ִמ ְס ְמכֵ י ַה ִּׁש ְחרּור ֶׁשּלֹו ִמ ֵּבית ַהחֹולִ ים‪,‬‬
‫אֹוׁשׁש‪ָׁ .‬שנָ ה ָחלְ ָפה ִ‬
‫לְ ִה ְת ֵ‬
‫ּתֹורן הּוא ֶׁשּכִ ְמ ַעט ָק ַבע ֶאת מֹותֹו לִ ְפנֵ י ָׁשנָ ה‪ .‬הּוא ֵה ִרים ֶאת ֵעינָ יו וְ ִה ִּביט‬
‫רֹופא ַה ָ‬
‫ָה ֵ‬
‫רֹופא ֶׁש ַעל ַה ִּקיר‪ָ ,‬ח ַתם ַעל ִמ ְס ְמכֵ י ַה ִּׁש ְחרּור ּכְ ֶׁש ַעל ָּפנָ יו‬
‫עּודת ָה ֵ‬
‫ּוב ְת ַ‬
‫יפין ְּב ִּביל ִ‬
‫ֲחלִ ִ‬
‫פּואי"‪.‬‬
‫ימנֵ י ֶהלֶ ם וְ ִה ְפ ִטיר ַרק ֶאת ַה ִּמּלִ ים "נֵ ס ְר ִ‬
‫ִס ָ‬
‫ִּביל ֵה ֵחל לִ ְחיֹות ֶאת ַחּיָ יו‪ֶׁ ,‬שּנִ ְּתנּו לֹו ְּב ַמ ָּתנָ ה ֵמ ָח ָדׁש‪ .‬הּוא ָע ַמד לְ ִהּנָ ֵשֹא ּולְ ָה ִקים‬
‫מֹודד‪ֹ" .‬לא יַ ּזִ יק לִ ְבּדֹק ֶאת ַמּזָ לִ י"‪ָ ,‬א ַמר‬
‫ִמ ְׁש ָּפ ָחה‪ֲ ,‬ח ַסר ֶא ְמ ָצ ִעים ָא ְמנָ ם‪ַ ,‬אְך נָ חּוׁש לְ ִה ְת ֵ‬
‫יֹוד ַע אּולַ י ֶאזְ ּכֶ ה?"‬
‫"מי ֵ‬
‫ּופנָ ה לִ ְרּכֹׁש ּכַ ְר ִטיס לֹוטֹו‪ִ ,‬‬
‫לְ ַע ְצמֹו‪ָ ,‬‬
‫גֹורלֹו ָעלְ ָתה ְמכֹונִ ית יְ ָק ָרה ֶׁש ָּׁשוְ יָ ּה ּכַ ֲח ִמ ִּׁשים ֶאלֶ ף ּדֹולָ ר‪.‬‬
‫ַהֹּלא יֵ ָא ֵמן ָק ָרה‪ ,‬הּוא זָ כָ ה! ְּב ָ‬
‫ּׂשּואים‪.‬‬
‫ְּב ֶה ְחלֵ ט ַה ְת ָחלָ ה יָ ָפה לְ ַחּיֵ י ַהּנִ ִ‬
‫ַמה ֶׁש ִּביל ֹלא לָ ַקח ְּב ֶח ְׁשּבֹון זֶ ה "עֹונַ ת ַה ְּמלַ ְפפֹונִ ים"‪.‬‬
‫טּוריו‬
‫עֹורְך ִעּתֹון‪ֶׁ ,‬ש ָאמּור לְ ַמּלְ אֹות ֶאת ָ‬
‫"עֹונַ ת ַה ְּמלַ ְפפֹונִ ים" ִהּנָ ּה ַה ִּסּיּוט ֶׁשל ּכָ ל ֵ‬
‫ּובֹוהק‪ .‬וְ ִאם ּכֵ ן ָמה ְּב ִדּיּוק ָאמּור‬
‫ֵ‬
‫ּוב ֲעלֹות ֶצ ַבע ַמ ְב ִריק‬
‫ַּב ֲח ָדׁשֹות ְט ִרּיֹות‪ְ ,‬מ ַענְ יְ נֹות ַ‬
‫עֹור ֵרי ִענְ יָ ן‪ּ ,‬כְ ֶׁשהּוא‬
‫יטּיִ ים ְמ ְ‬
‫רּועים ּפֹולִ ִ‬
‫יבי ָׁש ֵקט וַ ֲח ַסר ֵא ִ‬
‫עֹורְך ִעּתֹון ְּביֹום ֲא ִב ִ‬
‫לַ ֲעשֹוֹת ֵ‬
‫ּוב ָפ ְר ָׁשנֻ ּיֹות?!‬
‫מּוסים ַּב ֲח ָדׁשֹות ְ‬
‫ּמּודי ֶצ ַבע ֲע ִ‬
‫ָאמּור לִ ְדאֹג לְ ַע ְׂשרֹות ַע ֵ‬
‫ּוב ִדּיּוק זֹאת ַה ִּס ָּבה ֶׁש ִּסּפּורֹו ֶׁשל נַ ַהג ַמ ָּׂש ִאית ַאלְ מֹונִ י ֶׁשּנִ ַּצל ִמ ְּתאּונַ ת ְּד ָרכִ ים ַק ְטלָ נִ ית‬
‫ְ‬
‫אֹוס ְט ַרלְ יָ ה‪.‬‬
‫עֹומד לִ ְתּפֹס ַעּמּוד ָׁשלֵ ם ְּב ִעּתֹונֵ י ַהּב ֶֹקר ְּב ְ‬
‫ֵ‬
‫חֹורה‪ִ ,‬הּגִ ַיע לְ דּוכַ ן ַה ַּפיִ ס לְ ַר ְח ֵר ַח ֶמה ָח ָדׁש ָׁשם‪,‬‬
‫ָה ִעּתֹונַ אי ֶׁש ָהיָ ה ֵע ָרנִ י לְ ַס ֵּפק ְס ָ‬
‫ָׁש ַמע ֶאת ַה ִּסּפּור ֶׁשל ִּביל‪ ,‬וְ ָה ַפְך אֹותֹו לִ ְסקֹוּפ! ַה ִּת ְקׁש ֶֹרת ָע ְט ָתה ַעל ִּביל‪ְ ,‬מ ַב ֶּק ֶׁשת‬
‫צּורה ִצ ְבעֹונִ ית‬
‫יהם ִמי יַ ִּציג ֶאת ַה ִּסּפּור ְּב ָ‬
‫לִ ְׁשמ ַֹע ִמ ֶּמּנּו ּכָ ל ְּפ ָרט‪ִ .‬עּתֹונָ ִאים ִה ְת ָחרּו ֵּבינֵ ֶ‬
‫ּוּביל ָה ַפְך לְ כֹוכַ ב ִּת ְקׁש ֶֹרת‪.‬‬
‫יֹותר‪ִ .‬‬
‫ּומ ַענְ יֶ נֶ ת ֵ‬
‫ְ‬
‫ּוב ְּק ָׁשה לַ ֲערְֹך‬
‫ּבֹורן ָּפנְ ָתה ֵאלָ יו ִ‬
‫ֲא ָבל ְּבכָ ְך ֹלא ַּתם ִסּפּורֹו ֶׁשל ִּביל‪ַּ ,‬ת ֲחנַ ת ִׁשּדּור ְּב ֶמלְ ְ‬
‫ּכַ ָּת ָבה ְמ ֻצּלֶ ֶמת ַעל ִסּפּורֹו‪ְּ .‬ב ַמ ֲהלַ ְך ֲע ִריכַ ת ַהּכַ ָּת ָבה ִה ְת ַּב ֵּקׁש ִּביל לְ ַׁש ְחזֵ ר ֶאת ְצ ָע ָדיו‬
‫ְּב ַד ְרּכֹו לְ דּוכַ ן ַה ַּפיִ ס‪ .‬לְ צ ֶֹרְך ַה ַה ְמ ָח ָׁשה נִ ּגַ ׁש ִּביל ֶאל אֹותֹו ּדּוכָ ן ֶׁשּבֹו זָ כָ ה ַּב ַּפ ַעם‬
‫ּקֹוד ֶמת‪ .‬הּוא ִׁש ִחזֵ ר ֶאת ַה ַּמ ָּבע ַה ַּס ְפ ָקנִ י‪ֶ ,‬את ַה ִּת ְקוָ ה וְ ֶאת ַה ִּצ ִּפּיָ ה לִ זְ כִ ּיָ ה‪ ,‬וְ ָאז הּוא‬
‫ַה ֶ‬
‫ִה ְת ִחיל לְ גָ ֵרד ִעם ַה ָּב ָרק ָּב ֵעינַ יִ ם‪ ,‬וַ ֲהֹלא יֵ ָא ֵמן ׁשּוב ָק ָרה‪ִּ .‬ביל ּכִ ְמ ַעט ֶׁש ִה ְת ַעּלֵ ף‪ ,‬הּוא‬
‫אֹוס ְט ַרלִ ּיִ ים‪ִׁ ,‬שּוּוי ֵע ֶרְך לְ ֵמ ָאה‬
‫זָ כָ ה ּגַ ם ַה ַּפ ַעם ַּב ְּפ ָרס ַהּגָ דֹול ְּב ַסְך ֶר ַבע ִמילְ יֹון ַמ ְט ְּבעֹות ְ‬
‫ּתֹוצ ֶרת ַא ְר ַה"ב‪.‬‬
‫וְ ִׁש ְב ִעים ֶאלֶ ף יְ ֻר ִּקים ֶ‬
‫מֹורגֶ ן ַעל‬
‫ׁשּוטה‪ְּ ,‬ב ָׁש ָעה ֶׁש ָּבּה ָׁשכַ ב ִּביל ְ‬
‫אֹותנּו ִמ ִּס ָּבה ַא ַחת ְּפ ָ‬
‫ִסּפּורֹו ֶׁשל ִּביל ְמ ַענְ יֵ ן ָ‬
‫פּואי לַ ֲחזֹר‬
‫רֹופ ִאים ֲח ַסר ּכָ ל ִסּכּוי ְר ִ‬
‫קּוע ְּב ַת ְר ֶּד ֶמת‪ּ ,‬ולְ ִד ְב ֵרי ָה ְ‬
‫ִמ ַּטת ֵּבית ַהחֹולִ ים ָׁש ַ‬
‫ּוב ִמּלִ ים‬
‫מֹורגֶ ן‪ְ ,‬‬
‫רֹופ ִאים" ֶאל ְּבנֵ י ִמ ְׁש ַּפ ַחת ְ‬
‫"ּבכִ ֵירי ָה ְ‬
‫וְ לִ ְחיֹות ּכְ ָא ָדם ָרגִ יל‪ָּ .‬פנָ ה ֶא ָחד ִמ ְ‬
‫יָ פֹות וֲ ֲע ִדינֹות ִה ְס ִּביר לָ ֶהם ֶאת ַמ ָּצבֹו ֶׁשל ַהחֹולֶ ה‪ .‬הּוא ִּב ֵּקׁש ֵמ ֶהם ֶאת ָה ְרׁשּות‬
‫יטיב ִעּמֹו ּולְ ַה ֲע ִבירֹו לְ עֹולָ ם ֶׁשּכֻ ּלֹו טֹוב‪ֱ ,‬היֹות ֶׁשּכְ ִפי ַהּנִ ְר ֶאה ֶאת ַּת ְפ ִקידֹו ָּבעֹולָ ם‬
‫לְ ֵה ִ‬
‫ַהּזֶ ה הּוא ִסּיֵ ם‪ַ .‬אְך ְּבנֵ י ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ֶׁש ָראּו ּבֹו ֶאת ְׁשלִ יחֹו ַהּלָ ָבן ֶׁשל ַה ַּמלְ ָאְך ַה ָּׁשחֹר ֵס ְרבּו‬
‫ְּב ֶה ְחלֵ ִטּיּות וְ ָדחּו ֶאת ַה ָּצ ָעתֹו ִּב ְׁש ֵּתי יָ ַדיִ ם‪.‬‬
‫רֹופא‬
‫אֹוס ְט ַרלְ יָ ה ָהיְ ָתה ַּד ְעּתֹו ֶׁשל ָה ֵ‬
‫ּתֹוׁש ֵבי ְ‬
‫יִ ָּתכֵ ן ֶׁש ַּב ֶּס ֶקר ֶׁש ָהיָ ה נֶ ֱע ָרְך ְּבאֹותֹו זְ ַמן ֵּבין ָ‬
‫זֹוכָ ה לְ רֹב קֹולֹות‪ַ .‬אְך לְ ֹלא ָס ֵפק נָ כֹון לְ ַהּיֹום ֵאין ִמי ֶׁש ְּמ ַפ ְק ֵּפק ְּב ַה ְחלָ ָט ָתם ַהּנְ בֹונָ ה‬
‫מֹורגֶ ן‪.‬‬
‫ֶׁשל ְּבנֵ י ִמ ְׁש ַּפ ַחת ְ‬
‫*‬
‫רֹופא ְרׁשּות לְ ַר ֵּפא‪ַ ,‬אְך ֹלא לַ ֲהרֹג‪ .‬לְ ַחּלֵ ק‬
‫ּומּכָ אן ֶׁשּנִ ְּתנָ ה לָ ֵ‬
‫"וְ ַרּפֹא יְ ַר ֵּפא"‪ָ ,‬א ַמר ַהּכָ תּוב‪ִ ,‬‬
‫אֹותם‪ֵ .‬אין ִּב ֵידי ִאיׁש‪ ,‬וַ ֲא ִפּלּו ֹלא ִּב ֵידי ָה ָא ָדם‬
‫אֹותם יָ כֹול ַרק ִמי ֶׁשּנָ ַתן ָ‬
‫ַחּיִ ים אֹו לִ ְׁשֹלל ָ‬
‫ַע ְצמֹו‪ ,‬לִ ְקּב ַֹע ֶאת ִסּיּום ַחּיָ יו ֶׁשל ָא ָדם‪.‬‬
‫פּואי"‪ ,‬לִ ְפ ָע ִמים זֶ ה ַמּגִ ַיע‬
‫ּפּורים ּכָ ֵאּלּו אֹו ֲא ֵח ִרים ַעל "נֵ ס ְר ִ‬
‫ּפֹה וָ ָׁשם ִמ ְתּגַ ּנְ ִבים לְ ָאזְ נֵ נּו ִס ִ‬
‫נֹודע‪.‬‬
‫ֵאלֵ ינּו וְ לִ ְפ ָע ִמים ֹלא ָ‬
‫ּומ ְׂשּכֶ לֶ ת נִ ְבנְ ָתה ַרק ַעל ְמנָ ת לְ ָהגֵ ן ּולְ ַׁש ֵּמר‬
‫יֹוד ַע ֵאיזֹו ַמ ֲע ֶרכֶ ת ֻמ ְרּכֶ ֶבת ֻ‬
‫ִאם ָה ָא ָדם ָהיָ ה ֵ‬
‫ֶאת ַחּיֵ י ָה ָא ָדם – הּוא ָהיָ ה ַמ ֲע ִריְך ּכָ ל ֶרגַ ע ְּב ַחּיָ יו‪.‬‬
‫לחשוב מחוץ לכפית‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫היחידה לחקירות מיוחדות ללא ספק‬
‫הייתה גולת הכותרת של ה‪I.B.F.-‬‬
‫האמריקאי‪ ,‬וחלומו של כל סוכן היה‬
‫להצטרף ליחידה המובחרת‪ ,‬שבידיה‬
‫הופקדו פענוח מקרי פשע קשים‬
‫ביותר‪ .‬אם אנשי היחידה בכלל היו‬
‫מושא הערצה‪ ,‬מחלקתו של סטיב‬
‫גולמן הייתה ה'סיירת' של היחידה‬
‫לחקירות מיוחדות‪ ,‬ומרפקים רבים‬
‫הופעלו כדי להיכנס לקורס להכשרת‬
‫חוקרים שתחת פיקודו של גולמן‪ ,‬שעל‬
‫שמו היה רשום מספר הצלחות בלתי‬
‫מבוטל של פענוח מקרי פשע מהקשים‬
‫ביותר שהוא וצוותו הצליחו למצוא את‬
‫מיכאל ראם‬
‫האחראים להם‪ ,‬ולהושיב אותם מאחורי‬
‫סורג ובריח‪.‬‬
‫יודעי דבר טענו שהצלחתו של מיסטר גולמן הייתה בחשיבה היצירתית‬
‫והמבריקה שבה ניחן‪ ,‬ומכיוון שכך‪ ,‬גם הקורס המפרך שאותו העביר‬
‫בעצמו התאפיין בדרכים יצירתיות במיוחד שנועדו למציאת הטובים‬
‫ביותר ממשתתפי הקורס‪ ,‬ולשבץ אותם כחלק מצוות החקירה המיוחד‪.‬‬
‫באחד ממחזורי הקורסים‪ ,‬לאחר שבועות ארוכים של לימודים ללא‬
‫הפסקה‪ ,‬בהם התמקצעו שלושים ושבעה סוכנים ‪ -‬רובם נשרו בדרך ולא‬
‫הצליחו לעמוד ביכולות הנדרשות מהם‪ ,‬כך שלסוף הקורס הגיעו ארבעה‬
‫עשר איש בלבד‪ ,‬שהיו קרובים מאד להגשמת חלומם‪ .‬הם כבר ידעו כל‬
‫מה שצריך לדעת חוקר בחקירה לחקירות מיוחדות‪ ,‬על אלו ממצאים‬
‫יש להתמקד בזירת פשע‪ ,‬וכיצד לפצח את האגוזים הקשים ביותר שלא‬
‫מוכנים לפתוח את פיהם‪ .‬בידע הרב שצבר סטיב גולמן בעשרות שנות‬
‫שירותו‪ ,‬היה יכול למלא מספר ספרים‪ ,‬והוא דרש מתלמידיו את הטוב‬
‫ביותר‪ .‬ואכן שיעוריו היו דחוסים באינפורמציה‪ ,‬וכל רגע נוצל במלואו‪,‬‬
‫כך שכשהודיע להם סטיב על הסיור בחיק הטבע שהוא מתכנן לעוד‬
‫יומיים‪ ,‬היו כולם מופתעים אך שמחים על האפשרות להתאוורר קצת‬
‫מהלימודים והאימונים המפרכים‪.‬‬
‫יומיים עברו‪ ,‬והמשתלמים בקורס החוקרים התאספו בשעה שש בבוקר‬
‫ליד מטה ה‪ ,I.B.F.-‬שם המתין להם טנדר בעל חלונות שחורים שיסיע‬
‫אותם אל היעד‪ .‬עיניו החודרות של ניצב גולמן סקרו את היושבים‪ ,‬ולאחר‬
‫שהביט בשעונו הורה לנהג לצאת לדרך‪ .‬הם נסעו כמחצית השעה‬
‫כשאינם יודעים מה מצפה להם‪ ,‬אבל הייתה להם את ההרגשה שאין זו‬
‫סתם נסיעת התאווררות כפי שנראה‪ ,‬ויש פה משהו רציני יותר‪.‬‬
‫היה זה יער ענק בקצה העיר‪ ,‬וחברי קבוצת החוקרים לעתיד נעמדו בחצי‬
‫עיגול‪ ,‬והמתינו למוצא פיו של מר גולמן‪" .‬אנו נצא כרגע בשורה למסלול‬
‫הליכה האמור לארוך כמחצית השעה‪ ,‬ולאחר מכן נחזור באותה דרך אל‬
‫נקודה זו" אמר מר גולמן בחיוך שגרם להם להבין שהעיקר עדיין לפניהם‪.‬‬
‫הוא הוציא מתיקו שקית קטנה‪ ,‬מתוכה שלף מספר כפיות‪ ,‬וחילק אותן‬
‫למשתלמים שמסביבו‪" .‬כל אחד מכם צריך לאחוז כפית זו בין שיניו‬
‫לאורך המסלול כשהיא מלאה בגרעיני תירס"‪ .‬קבוצת השוטרים לא ממש‬
‫ידעה איך להגיב להנחיה המוזרה‪ ,‬אך הוא המשיך "מי שיצליח להגיע עד‬
‫סוף המסלול בלי שאף גרעין ייפול מהכפית שבפיו יזכה לצ'ופר מיוחד"‬
‫סיים בחיוך‪ ,‬תוך כדי שהוא שופך את גרעיני התירס אל הכפיות‪.‬‬
‫הנוכחים היו המומים‪ .‬אמנם הם שמעו על היצירתיות שלו‪ ,‬אבל לא‬
‫שיערו שהדבר כולל כאלו שיגעונות‪ .‬חלקם צחקקו במבוכה וקיוו שאף‬
‫אחד ממכריהם לא יפגוש בהם במצב המוזר‪ ,‬אבל אף אחד לא חשב לומר‬
‫משהו ולסכן את חלום ההצטרפות ליחידה‪.‬‬
‫הם החלו לצעוד במעבה היער‪ ,‬כשסטיב גולמן צועד אחריהם‪ .‬הם היו‬
‫בטוחים ששום גרגיר לא יעלם מעיני הנץ של מר גולמן‪ ,‬ולמרות שלא‬
‫ממש הבינו מה מטרת הניסוי המוזר‪ ,‬הם צעדו בזהירות רבה כדי שאף‬
‫גרעין לא ייפול חלילה‪.‬‬
‫זה לא היה קל בכלל‪ ,‬בפרט באדמת היער שהייתה מלאה בבורות וגבעות‬
‫חול שהקשו על ההליכה‪ .‬השיניים גם הן כאבו מהמאמץ הרב‪ ,‬אבל הם‬
‫ניסו בכל כוחם להתמקד במטרה ולא לתת לשום דבר להפריע להם‪.‬‬
‫מידי פעם נשמע קולו של מר גולמן המכריז על אחד הצועדים שממנו‬
‫נשר גרעין אל האדמה‪ ,‬מה שלא מנע ממנו להמשיך לצעוד בדממה אל‬
‫היעד‪ .‬הדקות חלפו‪ ,‬והאור בקצה היער כבר נראה מרחוק‪ .‬ואכן לאחר‬
‫כמה עשרות מטרים הם עמדו בקצה היער כשמר גולמן מורה להם‬
‫לעצור ולהניח את הכפיות‪.‬‬
‫קבוצת החוקרים התיישבה על סלעי הענק שהיו בקצה היער‪ .‬הם‬
‫שפשפו את שיניהם ומתחו את איבריהם‪ ,‬והמתינו למוצא פיו של מיסטר‬
‫גולמן‪ ,‬שאכן לא איחר לבוא‪" .‬כל הכבוד על ההיענות למשימה המוזרה"‬
‫אמר וחייך חיוך גדול‪" :‬ועכשיו תרשו לי לשאול אתכם מספר שאלות"‪.‬‬
‫הוא צעד מולם הלוך וחזור באיטיות כשידיו מאחוריו‪" :‬האם מישהו שם‬
‫לב לתיק החום שהיה ליד אחד העצים? מישהו הבחין במספר העצים‬
‫השרופים בצד השביל? מי שכן‪ ,‬שירים את ידו" ביקש‪ ,‬אך כל הידיים‬
‫נשארו במקומן‪" .‬האם מישהו יכול למנות לפחות שני סוגי עצים מהם‬
‫מורכב היער?" שאל מיסטר גולמן‪ ,‬אך גם כאן אף תשובה לא הגיעה‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬עכשיו נחזור את אותו המסלול בחזרה" הורה להם‪ ,‬ואכן באמצע‬
‫השביל היו מספר עצים שרופים‪ ,‬וכמה דקות אחר כך הם ראו תיק ענק‬
‫בצבע חום ליד אחד העצים‪ .‬לפתע גם שמו לב שהיער מורכב מסוגי‬
‫עצים רבים ומגוונים‪.‬‬
‫"ובכן" פתח מר גולמן את דבריו כשהגיעו אל נקודת ההתחלה‪" :‬אני בטוח‬
‫שבראשו של כל אחד מכם עברו מחשבות ותהיות על מטרת הניסוי‬
‫המוזר על גבול המטורף‪ ,‬אך האמת היא שדבר אחד בטוח למדנו היום‪,‬‬
‫דבר שיעזור לכם מאד בעולם החקירות‪ .‬לפעמים ממוקד האדם בדבר‬
‫מסוים ואינו שם לב לדברים שמסביב‪ ,‬שבמקרים רבים יכולים לשנות את‬
‫התמונה לגמרי‪ .‬החכמה היא לפקוח את העיניים ולבחון את מה שמחוץ‬
‫לקופסא‪ ,‬כך תוכלו להיות בטוחים שעשיתם את המוטל עליכם‪ .‬ברוכים‬
‫הבאים ליחידת החקירות המיוחדת" סיים מר גולמן את דבריו לקול‬
‫תשואות השוטרים – החוקרים החדשים‪...‬‬
‫*‬
‫ט"ו בשבט הוא הזדמנות מצוינת‬
‫להביט מחוץ לשגרת היום‬
‫יום אל העולם המופלא שיצר‬
‫הבורא‪ .‬עולם שבשגרת החיים‬
‫ובמרוץ שבו אנו חיים אין אנו‬
‫שמים לב ליופיו ולפרטים הרבים‬
‫והמיוחדים כל כך‪ ,‬המעידים‬
‫כולם יחד וכל אחד לחוד על טובו‬
‫של הקב"ה וחסדו הסובב אותנו‬
‫בכל צעד ושעל‪...‬‬
‫של מי השתילים?‬
‫בפרשת ויקרא כתוב‪" :‬וְ ִכי ָתבֹאּו ֶאל ָה ָא ֶרץ ּונְ ַט ְע ֶּתם‬
‫ָּכל ֵעץ ַמ ֲא ָכל וַ ֲע ַר ְל ֶּתם ָע ְר ָלתֹו ֶאת ִּפ ְריֹו ָׁשֹלׁש ָׁשנִ ים‬
‫ְיִהיֶה ָל ֶכם ֲע ֵר ִלים ֹלא ָיֵא ֵכל" (ויקרא כ"ג)‬
‫אמרו חכמים במדרש‪ :‬מה הפירוש 'אחרי ה'‬
‫אלוהיכם תלכו? וכי שייך ללכת אחרי ה'? אלא‬
‫הכוונה ללכת בדרכיו – כמו שהקב"ה עסק בבריאתו‬
‫את עולמו‪ ,‬עסק קודם כל בנטיעה של עצים וצמחים‪,‬‬
‫גם אתם כשתבואו לארץ תעסקו קודם כל בנטיעה‪.‬‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫עניין ההלוואה המוזכר בפרשה‪,‬‬
‫עורר אותנו לשאלה מעניינת‬
‫לקראת ט"ו בשבט המתקרב השתתף אדון הורוביץ‬
‫בשיחה שנסבה על ענייני ט"ו בשבט‪ .‬במהלך‬
‫השיחה ציטט הרב הדרשן את המדרש שהבאנו‬
‫למעלה ואדון הורוביץ שהתלהב מדברי המדרש‪,‬‬
‫החליט לקיים אותו הלכה למעשה‪ .‬הוא הלך‬
‫למשתלה והזמין שתילים של עצי משמש‪ ,‬מנגו‬
‫שאלה מס' ‪432‬‬
‫ואפרסק וסיכם עם בעל המשתלה‪ ,‬שביום שיביאו‬
‫לו את השתילים ידאגו עובדי המשתלה לטעת‬
‫אותם בגינה שלו‪ ,‬הוא הביא להם את הכתובת ויצא‬
‫מהמקום‪ .‬ביום שלמחרת הגיעו עובדי המשתלה ובמקום לטעת את השתילים בגינה של אדון‬
‫הורוביץ הם התבלבלו ונטעו אותם בטעות בגינה של אדון זקס השכן‪ .‬לאחר שאדון הורוביץ עלה‬
‫על הטעות‪ ,‬הוא בא לשכנו אדון זקס בטענה שעליו לשלם על השתילים‪" .‬אבל אני לא הזמנתי‬
‫אותם‪ ,‬אז למה שאני אשלם?" התנצל אדון זקס‪ ,‬אבל אדון הורוביץ אמר‪" :‬תראה ידידי‪ ,‬אם לא‬
‫תשלם עליהם אני מוציא את השתילים מהאדמה‪ ,‬ולוקח אותם אליי לגינה!"‬
‫"אין בעיה" חייך אדון זקס "אבל כנראה שכחת אדון הורוביץ שכתוב בגמרא במסכת 'בבא מציעא'‬
‫דף ק"א שאסור להוציא עצים מהאדמה בארץ ישראל‪ ,‬מפני יישוב הארץ‪ "...‬מה יעשה עכשיו‬
‫אדון הורוביץ?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬מסכת 'בבא מציעא' דף ק' עמוד ב' בדין‪:‬‬
‫'שטף נהר זיתיו' ושולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קס"ח סעיף א' ובסימן שע"ה סעיף א' בדין‪:‬‬
‫'יורד לשדה חברו'‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "סיפור כפול" (שאלה מס' ‪)430‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬אורי כתב סיפורים לאחד העלונים‪ .‬לאחר שלוש שנות עבודה החליט‬
‫לקחת את הסיפורים שכתב‪ ,‬ולהוציא אותם לאור בספר משלו עריכה מחודשת‪ .‬כששמע על כך‬
‫מנשה ‪ -‬עורך העלון הוא התנגד לכך בטענה שהמערכת שילמה לו עבור הסיפורים והם רכוש‬
‫המערכת‪ ,‬אורי השיב לו שהוא לא חתם על כך שזכויות היוצרים שייכות למערכת‪ ,‬אבל מנשה‬
‫היה נחרץ בדעתו שהתשלום על הכתיבה היה כדי שהוא לא יוציא בעתיד את הסיפורים לאור‪.‬‬
‫מה דעתכם? האם אבי צריך להחזיר למערכת העלון את הכסף שקיבל עבור הסיפורים? והאם‬
‫היה מותר לו לעשות זאת?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬אם סוכם מתחילה שהמערכת מחזיקה לעצמה את הזכות לפרסום הסיפורים‪,‬‬
‫אסור לאורי להוציא מהם ספר לעצמו‪ ,‬והרווחים שעשה שייכים למערכת‪ ,‬אבל אם לא סוכם שום‬
‫דבר יש ספק למי שייך זכות היוצרים‪ ,‬ומי שבא לעכב על חברו עליו הראיה‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬קודם כל יש לברר האם למחבר ספר יש בעלות על הסיפורים שכתב‪ ,‬והאם‬
‫הוא יכול לעכב על מי שקנה את הספר להעתיק או למכור אותו כדי להרוויח מזה‪ ,‬או שהקונה‬
‫יכול לומר "קניתי את הספר בכסף מלא ואני משתמש בשלי"‪ .‬למעשה‪ ,‬בכל ספר יש חכמה ויצירה‬
‫מלבד הספר עצמו‪ ,‬ולכן יש לברר אם יש מושג של בעלות על חכמה ויצירה רוחנית כך שהבעלים‬
‫יוכלו למנוע מאחרים להתפרנס מחכמתו‪ ,‬או שהיות וזה לא משהו פיזי לא שייך על זה בעלות‪.‬‬
‫הפוסקים האריכו בדינים אלו ונעתיק קצת מהם‪.‬‬
‫גזלה‬
‫במוסריות ובהנהגות טובות וישרות עם בני אדם‪ ,‬מכוח דין זה מצאנו בגמרא ובפוסקים כמה וכמה‬
‫הלכות המורות לאדם כיצד להתנהג עם אחרים בצורה שלא יינזקו כתוצאה ממעשיו‪ ,‬וזאת אף‬
‫במקומות שמעיקר ההלכה היה מותר לנהוג כך‪ ,‬כי ראוי לעם סגולה לנהוג במוסר והתחשבות‬
‫כלפי הזולת ולא חלילה לפגוע בפרנסתם של אחרים‪.‬‬
‫ואמנם ישנם פוסקים שלא הסכימו לטעמים האמורים והם סוברים שאי אפשר לאסור את הדבר‬
‫באופן גורף‪ .‬אולם להלכה ולמעשה‪ ,‬כיוון שהדבר גובל באיסור גזל שהוא מדאורייתא‪ ,‬וגם אלו‬
‫שסוברים שאין בזה איסור גמור מסכימים שלא ראוי לנהוג כן‪ ,‬כי זה נוגד את ההגינות והיושר‪ ,‬יש‬
‫להתרחק מכל צורה של העתקה‪ ,‬צריבה וכדומה‪ ,‬וכפי שפסקו גדולי דורנו‪.‬‬
‫האם כותב סיפור בעיתון משאיר את זכות היוצרים לעצמו?‬
‫לאחר שהתבאר שאכן יש מושג כזה של זכויות יוצרים‪ ,‬יש לברר מי נושא בזכות הזו‪ ,‬הכותב או‬
‫זה שהסיפורים נכתבו בשבילו‪ ,‬לכתב העיתון או למערכת‪ ,‬כי מצד אחד הכותב הוא זה שיצר‬
‫את הסיפורים‪ ,‬ומצד שני הסיפורים נכתבו בשביל המערכת והם יכולים לטעון שהתשלום שהם‬
‫משלמים לו עבור עבודתו אינו רק בשביל פרסום חד פעמי אלא כדי שהם יוכלו להשתמש עם‬
‫הסיפורים בכל זמן ובכל צורה‪.‬‬
‫יש מהפוסקים המביאים ראיה ממה שמובא בגמרא (מסכת סנהדרין דף נ"ט עמוד א') שגוי שעוסק‬
‫בתורה חייב מיתה‪ ,‬והטעם מבואר בגמרא‪ ,‬שהתורה היא ירושה לעם ישראל וכמו שכתוב 'תורה‬
‫צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב'‪ ,‬וגוי שעוסק בתורה נחשב כאילו הוא גוזל אותו‪ ,‬שזה חלק‬
‫משבע מצוות שגוי חייב בהן‪ ,‬ומכאן אנו רואים שגם על דבר רוחני שייך בעלות כי הרי התורה היא‬
‫רוחנית‪ ,‬והגוי שלומד אותה אינו גוזל שום דבר פיזי מהעם היהודי ובכל זאת מחשיבים אותו לגזלן‪.‬‬
‫כיום נהוג בדרך כלל לעשות חוזה מפורט‪ ,‬מה שחוסך את כל הבעיות והשאלות‪ ,‬ומובן שאז יש‬
‫לכבד את ההסכם על כל פרטיו ומי שחתום על זכות היוצרים לו לבד יש את הזכות להשתמש‬
‫עם הסיפורים בכל צורה שירצה‪ ,‬כך ראוי ונכון לעשות‪ .‬אך כשלא סוכם על כך מראש ומתעורר‬
‫ויכוח בין הסופר לעורך‪ ,‬אנו צריכים לבדוק ולהכריע למי משניהם תהיה בלעדיות על הסיפורים‪.‬‬
‫ראיה נוספת מביאים הפוסקים‪ ,‬מכך שהתורה מחייבת אדם שחפר בור ברשות הרבים ונפלה‬
‫לתוכו בהמה ומתה או נשברה‪ ,‬שחופר הבור חייב לשלם את הנזק לאדם שהבהמה הייתה שייכת‬
‫לו‪ ,‬והסיבה לכך היא‪ ,‬כי הוא נעשה בעלים על הבור מכיוון שהוא זה שחפר אותו‪ ,‬ומכאן ניתן‬
‫ללמוד על כל דבר שאדם מסוים חידש אותו‪ ,‬שהוא נעשה עליו הבעלים הן לגבי זה שהוא נושא‬
‫באחריות והן לגבי זה שיש לו על זה בלעדיות‪.‬‬
‫בגמרא (מסכת בבא בתרא דף צ"ב ושלחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ב סעיף כ"ג ) מוזכר מושג‬
‫הנקרא "דמים מודיעים"‪ ,‬והכוונה היא שבמקרה שיש ספק במכירה או עסקה‪ ,‬אפשר להוכיח‬
‫מגובה הסכום ששולם על מה וכמה הייתה המכירה‪ ,‬ולפי זה גם במקרה שלנו לפעמים ניתן‬
‫להוכיח זאת על פי גובה הסכום שהסופר קיבל על מלאכתו‪ ,‬שאם זה סכום מינימלי שכל כותב‬
‫פשוט היה מקבל‪ ,‬מסתבר שזה ניתן רק על עצם פרסום הסיפור ולא על קניית הסיפור‪ ,‬אבל אם‬
‫המערכת משלמת לסופר שכר גבוה‪ ,‬אז מסתבר יותר שכוונת המעסיקים היא שכל זכות הסיפור‬
‫תהיה שייכת למערכת‪ .‬אמנם בהרבה מקרים קשה להביא מזה לבד הוכחה‪ ,‬כיוון שכל כתב מקבל‬
‫משכורת אחרת‪ ,‬וזה גם תלוי בטיב ובוותק של הכותב ואי אפשר להביא ראיה מסופר אחד לשני‪.‬‬
‫בעלות‬
‫'דינא דמלכותא דינא'‬
‫חלק מהפוסקים כתבו שאף אם נאמר שמצד ההלכה אין בעלות על חכמה בלבד‪ ,‬כיוון שהחוק‬
‫קובע שיש זכויות יוצרים ואסור לאדם להעתיק ספר או כל דבר אחר מבלי רשותו של היוצר‪,‬‬
‫הדבר יהיה אסור גם בפן ההלכתי כי הרי 'דינא דמלכותא דינא'‪.‬‬
‫השגת גבול‬
‫יש פוסקים שכתבו שאיסור העתקה הוא מדין 'השגת גבול'‪ ,‬וכפי שמוזכר בהלכה (שלחן ערוך‬
‫'חושן משפט' סימן קנ"ו) שאסור לאדם לרדת לאומנותו של חברו‪ ,‬והוא אחד מענפי הגזל‪ .‬ובפרט‬
‫במקרה שפרנסת היוצר תלויה בכך‪ ,‬ועל ידי זה שמעתיקים ממנו הוא מפסיד מקור פרנסתו‪ ,‬שאז‬
‫האיסור חמור יותר‪ ,‬והיוצר יכול לטעון "פסקה חיותי"‪ ,‬כלומר‪ ,‬אתם מפסידים את מקור החיות‬
‫שלי‪ ,‬והוא יכול לעכב על אחרים להרוויח מיצירתו‪ ,‬כי זה גורם לו להפסד‪.‬‬
‫'ועשית הישר והטוב'‬
‫טעם נוסף לאיסור בזה הוא מדין 'ועשית הישר והטוב' שהוא דין וחובה על כל בן ישראל להתנהג‬
‫כמו כן‪ ,‬אם מדובר בכתב מפורסם ומוכר לציבור שמערכת העיתון מעוניינת בסיפורים שלו כדי‬
‫להגדיל את הפרסום ואת היקף המכירות‪ ,‬אז בוודאי אין בדעתו של הכתב למכור את הסיפורים‬
‫שלו למערכת והוא רק מוכר להם את הזכות לפרסם את הסיפורים שלו בעיתון‪ ,‬ואכן‪ ,‬בשאר‬
‫מקרים‪ ,‬לפי הבירור שערכנו‪ ,‬אין בזה נוהג ברור‪ ,‬ויש צדדים לכאן ולכאן גם מצד המנהג וגם מצד‬
‫החוק‪ .‬וכיוון שהדבר נשאר בספק מי הבעלים על הסיפור אין לאחד מהם את הרשות והיכולת‬
‫לעכב על השני להוציא את הסיפורים‪ ,‬כי כל אחד יכול לטעון לזכויות יוצרים‪ ,‬ולכן מי מהם שירצה‬
‫יכול להוציא ספר מבלי שהשני יוכל לעכב עליו‪.‬‬
‫בסיפור שלנו‬
‫היות ומנשה לא סיכם מתחילה עם אורי שזכות פרסום הסיפורים שייכת רק לו‪ ,‬הוא אינו יכול‬
‫למנוע ממנו להוציא את הספר‪ ,‬ורק אם ערכו חוזה על כך או אפילו אם היה ביניהם סיכום או‬
‫הבנה ברורה שהסיפורים שייכים למערכת העיתון‪ ,‬ברור שהיה אסור לאורי להפר את ההסכם‬
‫ולהוציא אותם לאור‪.‬‬