בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5023/08 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית העותרים: .1סעיד זהדי מוחמד שחאדה .2מוסטפא עבדאללה עבד אלקאדר חאמד .3ראשד אחמד רשיד זגלול .4ראיק אחמד זגלול מצלח .5פואד מחמוד פאיז מצלח .6ארגון "יש דין-מתנדבים למען זכויות אדם" .7ארגון "בצלם-מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים" נגד המשיבים: .1שר הביטחון .2מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית .3ראש המינהל האזרחי .4מפקד משטרת מחוז ש"י " .5עפרה" כפר שיתופי להתיישבות קהילתית בע"מ .6מועצה אזורית מטה בנימין .7משה נצח ברוט .8בנימין עובדיה .9דוד ושירה דלפן בקשה דחופה מיום 25.1.2017 להארכת מועד לביצוע פסק הדין הודעת עדכון והבהרה מטעם המשיבים 9-7 מיום 29.1.2017 תגובות מטעם המשיבה 6לבקשה להארכת מועד לביצוע פסק הדין מיום 29.1.2017ומיום 1.2.2017 תגובה מטעם המשיבים 4-1לבקשה להארכת מועד לביצוע פסק הדין מיום 30.1.2017 תגובה מטעם העותרים 1ו 7-3-לבקשה להארכת מועד לביצוע פסק הדין מיום 31.1.2017 2 תגובה מטעם המשיבים והמשיבים 4-1מיום 1.2.2017 9-7 לתגובת בשם העותרים 1ו:7-3- עו"ד מיכאל ספרד; עו"ד שלומי זכריה בשם המשיבים :4-1 עו"ד ענר הלמן בשם המשיבה :6 עו"ד עקיבא סילבצקי בשם המבקשים: עו"ד אבי סגל; עו"ד יעל סינמון העותרים החלטה הנשיאה מ' נאור: לפנינו בקשה לדחיית מועד לביצוע פסק-דין חלוט .בפסק הדין הורה בית- משפט זה על מימוש בתוך שנתיים של צווי הריסה לתשעה מבני קבע ביישוב עפרה, אשר נבנו ללא היתרים על קרקע פרטית פלסטינית. תמצית הרקע העובדתי והבקשה שלפנינו ביום 8.2.2015קבע בית-משפט זה פה-אחד כי יש לממש צווי הריסה .1 שהוציאה המדינה ביחס לתשעה מבני קבע ביישוב עפרה )בג"ץ 5023/08שחאדה נ' שר הביטחון )) (8.2.2015מפי הנשיא )בדימ'( א' גרוניס ,בהסכמת השופט י' עמית ובהסכמתי( .הנימוקים להכרעה פורטו בהרחבה בפסק הדין ,והמעיין יעיין שם .יוזכר בקצרה כי פסיקתנו נסמכה ,בין היתר ,על כך שהמבנים מושא העתירה נבנו באופן בלתי חוקי על מקרקעין מוסדרים פרטיים בבעלות פלסטינית .כך לפי הרישום במרשם המקרקעין ,שלא נסתר על ידי מי מהצדדים .לנימוק זה התווספה השתלשלות האירועים שהובילה להשלמת בניית המבנים מושא העתירה ולאכלוסם ,הכל כמתואר בפסק הדין. כפי שפורט בפסק הדין ,השלמת הבנייה נעשתה תוך הפרה של צווי ההפסקה וצווי ההריסה שהוצאו על-ידי הרשויות )מעשה אשר הוביל את המנהל האזרחי להגיש תלונה למשטרה בעניין ולפתיחה בחקירה פלילית( .יתר על כן ,אכלוס המבנים מושא העתירה וסיום חיבורם לתשתיות קבע נעשה בשעתו ,כפי הנראה ,בימים שלאחר הגשת העתירה, בתוך התקופה הקצרה שניתנה למשיבים להגיש תגובה לבקשת העותרים לצו ביניים. על התנהלות זו נמתחה ביקורת בפסק הדין ,שבו נאמר כי " ...קשה להשתחרר מהרושם כי נעשו פעולות שתכליתן לקבוע עובדות בשטח ,לסכל את הבקשה לצו ביניים 3 ולהעמיד את הרשויות ואת בית המשפט בפני עובדה מוגמרת לפיה המבנים כבר מיושבים ."...בהמשך אף נאמר בפסק הדין כי "הבנייה נעשתה תוך הפרת צווי ההפסקה וצווי ההריסה שהוציאו הרשויות והושלמה במה שנחזה כמחטף שנעשה לאחר הגשת העתירה". בנסיבות המפורטות לעיל ,קבע בית המשפט כי ספק אם ניתן להכשיר את .2 המבנים מושא העתירה ,אף בדיעבד .מכל מקום ,כך נקבע ,לא נטען באופן ממשי כי נעשו מהלכים לשם הסדרה תכנונית של בנייה זו .אשר על כן ,מצא בית המשפט כי אין הצדקה לעכב עוד את מימוש צווי ההריסה ,והזכיר כי חיוב המדינה לפנות מבנים המצויים על קרקע פרטית אינו אלא הגשמה של מדיניות שהמדינה עצמה ביקשה לנקוט ,פעם אחר פעם ,לרבות בהליך זה .לפיכך קיבל בית המשפט את העתירה .לנוכח הקושי בביצוע ההריסה ,שהרי במרבית המבנים מתגוררות משפחות ,ועל מנת לאפשר להן לבחון חלופות למגוריהן ,נקבע כי הצווים ימומשו בתוך שנתיים מיום מתן פסק הדין )דהיינו עד ליום .(8.2.2017אנוכי הוספתי לדברי הנשיא )בדימ'( גרוניס ,כי לגישתי מציאת חלופות למגורי המשפחות אינה בגדר תנאי לפינוי .עמדתי על כך שמלכתחילה ניתן על ידו פרק זמן ארוך למימוש צווי ההריסה ,המתחשב בצורך לאפשר לתושבים ולמשיבים להיערך לכך כראוי ,והדגשתי כי "עד לתום פרק הזמן שנקבע יש לאכוף את צווי ההריסה ללא ניסיונות נוספים לדחיית הקץ ,כמקובל ,לצערי, בתיקים מסוג זה". חרף זאת ,כשבועיים בלבד לפני המועד האחרון למימוש צווי ההריסה שנקבע .3 בפסק הדין ,הוגשה הבקשה שלפנינו שכותרתה "בקשה דחופה להארכת מועד לביצוע פסק הדין" .בשונה מהמקובל ,המבקשים לא הבהירו בכותרת הבקשה או בגופה מהם שמותיהם .רק עיון בתצהירים שצורפו לבקשה מעלה כי אחדים מהמבקשים הינם מי שהיו המשיבים 7ו 9-לעתירה ,המתגוררים בחלק מהמבנים .עיון נוסף בתצהירים מגלה כי למעשה ,המשיבים 7ו 9-משמשים גם כ "-פּ ֶה" ליתר המחזיקים במבנים המיועדים להריסה ,אף שלא היו צד לעתירה )המשיבים 7ו 9-ויתר המחזיקים יכונו להלן ,למען הנוחות ,המבקשים ( .לפי הנטען בבקשה ,לאורך התקופה שקצב בית המשפט לצורך מימוש צווי ההריסה למבנים ,לא שקטו המבקשים על שמריהם ופעלו לצורך מימוש פסק הדין .לטענתם הם בחנו במהלך תקופה זו חלופות הולמות להעתקת מקום מגוריהם ובסופו של דבר רובם החליט לרכוש בתים חדשים ביישוב עפרה .כמתואר בבקשה ,מתוך שמונה משפחות המתגוררות במבנים )ככל הנראה המבנה התשיעי אינו מאוכלס( ,שתי משפחות ,משפחת דלפן ומשפחת ברוט ,רכשו מגרשים לבנייה עצמית ביישוב )להלן :המבנים לבנייה עצמית ( ,ולפי תצהירי הרוכשים בניית הבתים במגרשים 4 אלה צפויה להסתיים "בעוד מספר חודשים" .משפחה שלישית ,משפחת בן שושן, בחרה לרכוש ביום 7.9.2016דירה חלופית בחדרה ,אשר אף היא תהיה מוכנה לפי הנטען בעוד מספר חודשים )להלן :הדירה בחדרה ( .לעומתן ,המשפחות אלדר ,אטון, יהודה ופרי חתמו בתקופה האחרונה על הסכמי רכישה של בתים חדשים ביישוב עפרה מול חברת "בנייני בר אמנה" )ומשפחה חמישית במספר ,משפחת כפיר ,עתידה לחתום אף היא על הסכם דומה בקרוב( )להלן :חמשת הבתים החדשים ( .המדובר לדבריהם בבתים שהם חלק מפרויקטים למגורים ברחוב הדובדבן ובשכונת המייסדים בעפרה, אשר נבנו לפי תב"ע בתוקף ועם כל ההיתרים הנדרשים .לפי תצהירי המבקשים, המשפחות אלדר ואטון רכשו בתים בשכונת המייסדים ואילו המשפחות יהודה ופרי רכשו בתים ברחוב הדובדבן )גם משפחת כפיר ,היא המשפחה שטרם חתמה על הסכם, מתעתדת לרכוש בית ברחוב הדובדבן(. לעניין לוחות הזמנים ,פירטו המבקשים כי חמשת הבתים החדשים "שוריינו" .4 עבור התושבים לפני כשנה; כי הסכמי הרכישה נחתמו כמה ימים לפני הגשת הבקשה; וכי בנייתם אמורה הייתה להסתיים בינואר .2017ואולם ,לטענתם חל עיכוב שלא באשמתם במסירת הבתים ,וזאת בין השאר עקב הצורך להשלים את הנחת תשתית החשמל במקום .להערכת המבקשים ,מסירתם של הבתים החדשים צפויה להיעשות בעוד "כשלושה חודשים לכל המאוחר" .יצוין ,כי בתצהיר מנכ"ל חברת "בנייני בר אמנה" שצורף לבקשה ,נאמר כי "בנייתם של המבנים החדשים בפרויקט הדובדבן התעכבה והיא צפויה להסתיים לכל המאוחר בתוך 3חודשים" .אולם ,התצהיר האמור אינו מתייחס למועד השלמת הבתים בפרויקט שכונת המייסדים .לטענתם של המבקשים ,בנסיבות אלה אין זה צודק לחייבם לעבור למקום מגורים זמני לתקופה קצרה של שלושה חודשים ,שבסיומה הם ייאלצו לעבור פעם נוספת למבני הקבע החדשים .לביסוס טענתם ,נתלו המבקשים בסיפא לפסק הדין שאת ביצועו הם מבקשים לעכב ,שבה הוזכר הצורך באיתור חלופות למגורים לתושבי הבתים המיועדים להריסה. הם הדגישו כי יש חשיבות רבה לכך שפינויים מהמבנים ייעשה ישירות למקום המגורים הקבוע שרכשו ,שאם לא כן ייגרם להם ולילדיהם נזק קשה וארוך טווח ,שהשלכותיו תורגשנה במישור הכלכלי ,במישור הרגשי ובמישור החינוכי. המבקשים הוסיפו וטענו ,כי הם לא מעוניינים לדחות את הקץ ,אלא רק .5 בהארכת מועד קצרה יחסית ,אשר נועדה לדבריהם לאפשר להם מעבר מסודר ופחות טראומטי למגורי קבע .מעבר לאמור ,הוסיפו המבקשים והתחייבו כי בהגיע מועד הפינוי הנדחה ,הם מתחייבים לפנות את המבנים בדרכי שלום .לסיום ציינו המבקשים, כי הגשת הבקשה התעכבה עד למועד הגשתה עקב ניסיונותיהם לקבל את הסכמת 5 העותרים לארכה המבוקשת .משלא צלחו ניסיונות אלה ,הוגשה לבסוף הבקשה הנוכחית .אשר על כן ,ביקשו המבקשים להאריך את מועד ביצועו של פסק הדין בשלושה חודשים ,דהיינו עד ליום .8.5.2017 תגובות העותרים והמשיבים האחרים העותרים מתנגדים בתוקף לבקשה .בפתח תגובתם הדגישו העותרים כי בפסק .6 הדין נקבע כי לאחר הגשת העתירה והבקשה לצו ביניים ,נעשו מעשים אשר ביקשו לסכל את צו הביניים שהתבקש ,וזאת בדמות אכלוס מהיר של המבנים בטרם יינתן הצו. יתר על כן ,טענו העותרים ,מתצהירי המבקשים עולה כי רוב המשפחות המתגוררות במבנים נכנסו אליהם לאחר שניתן צו הביניים האוסר על אכלוסם ,באופן המעורר לכל הפחות חשש לכך שצו הביניים הופר .לגופם של דברים ,טענו העותרים כי הבקשה אינה מגלה עילה .זאת ,במיוחד לנוכח פרק הזמן הארוך שניתן בפסק הדין לביצוע הפינוי ,מועד כניסתם של רוב התושבים למבנים המיועדים להריסה והעובדה כי לחלק מהמשפחות אין דיור קבע חלופי לעבור אליו בתוך תקופת הארכה המבוקשת. המדינה מצדה סבורה שדין הבקשה להידחות ביחס לארבעה מבנים מתוך .7 תשעת המבנים המיועדים להריסה ,אולם אין לה התנגדות לקבלתה ביחס לחמשת המבנים הנותרים .המדינה פירטה עמדתה כדלקמן: תחילה צוין ,כי למיטב הידיעה ,מבנה אחד מתוך תשעת המבנים אינו מאוכלס. בנסיבות אלה ,ובשים לב לכך שהבקשה אינה מצביעה על נימוק המצדיק לדחות את מועד מימוש צו ההריסה שהוצא לו ,אין מקום לשיטת המדינה לעכב את ביצוע פסק הדין ביחס אליו .באשר לשלושה מבנים נוספים – בהם מתגוררות המשפחות בן שושן, ברוט ודלפן – טענה המדינה כי לא צוין שהמגורים החלופיים של משפחות אלה )שני המגרשים לבנייה עצמית והדירה בחדרה( יהיו מוכנים בתוך שלושה חודשים .לכן, עמדת המדינה היא ,כי אין מקום להיעתר לבקשה גם בכל הנוגע לשלושת המבנים האמורים .לגבי חמשת המבנים האחרונים – בהם מתגוררות המשפחות פרי ,כפיר, אטון ,יהודה ואלדר – המדינה אינה מתנגדת לדחיית מועד הריסתם בשלושה חודשים, אם כי לגישתה מניין תקופת הארכה צריך להיספר מהיום שבו הצהיר מנכ"ל "בנייני בר אמנה" על משך הבנייה הצפוי )כלומר המדינה לא מתנגדת להארכת מועד עד ליום .(25.4.2017לטענת המדינה ,לכל אחת מחמש המשפחות המתעתדות לעבור למבנים החדשים יש ילדים קטנים ,וחיובם לעבור מבתי הקבע המיועדים להריסה למגורים 6 הזמניים ,ובהמשך שוב לבתי קבע חדשים – יגרום לקושי לא מבוטל .עוד ציינה המדינה ,כי המבקשים הבהירו כי הם מתחייבים לפנות את המבנים בדרכי שלום .אשר על כן ,הרבה לפנים משורת הדין ומטעמים הומניטריים מובהקים ,המדינה אינה מתנגדת לדחיית מועד פינויים של חמשת המבנים הנזכרים עד ליום ,25.4.2017בכפוף לכך שכל הדיירים הבגירים בחמשת המבנים הללו יחתמו על תצהיר אישי ,שלפיו הם מתחייבים לפנות את המבנים בדרכי שלום ,וזאת בין אם בקשת הארכה תתקבל ובין אם לאו. המועצה האזורית מטה בנימין הצטרפה לבקשה .בשונה מעמדת המדינה, .8 לגישתה אין מקום לבצע את הפינוי בשתי "פעימות" ,אלא יש לדחות את מועד מימוש צווי ההריסה של כל תשעת המבנים בשלושה חודשים. המבקשים בתגובה בירכו על הסכמת המדינה לעכב את ביצוע מימוש צווי .9 ההריסה ביחס לחמישה מבנים ,אולם טענו כי לנוכח המורכבות והרגישות הנלוות לפינוי משפחות מבתיהן ,יש מקום לבצע את הפינוי במאוחד לכלל המשפחות .מעבר לכך ,הדגישו המבקשים כי כל המשפחות – לרבות שלוש המשפחות שייתכן שמגוריהן החלופיים לא יהיו מוכנים בתום תקופת הארכה המבוקשת – מתחייבות לפנות את בתיהן במועד הנדחה שהתבקש .לחלופין ,אם בית המשפט יסבור כי יש לפצל את מועד מימוש צווי ההריסה ,התבקש בית המשפט להורות על פינוי ואטימה בלבד בשלב זה, ולקבוע כי ההריסה עצמה תבוצע בעוד שלושה חודשים יחד עם יתר המבנים. הכרעה כידוע ,השימוש בסמכות להאריך מועדים שנקבעו בפסק דין ייעשה רק .10 במקרים חריגים כדי למנוע אי צדק משווע )ראו למשל :בג"ץ 8887/06אל-נאבות נ' שר הביטחון ,פסקה ) 11החלטה מיום .((25.3.2012בפסק הדין נקבע מלכתחילה פרק זמן של שנתיים לביצוע צווי ההריסה לתשעת המבנים .פרק זמן זה ,שהינו ארוך מאוד, שקלל בתוכו את כלל השיקולים הרלוונטיים – עקרון שלטון החוק וזכויות הקניין של התושבים המוגנים מזה ,והצורך במתן שהות מספקת למדינה ולתושבים להתארגן לפינוי מזה .פסק הדין לא התנה – במפורש או במשתמע – את מימוש צווי ההריסה בכך שתושבי הבתים יעברו במישרין לחלופות מגורים קבועות .פסק הדין ביקש בבירור לשים סוף להתדיינות הארוכה בין הצדדים ,שראשיתה עוד בשנת ,(!) 2008ללא קשר לחלופות המגורים שתימצאנה ,אם תימצאנה ,ולטיבן .הדברים מקבלים משנה תוקף 7 בשים לב לאמור בחוות דעתי בפסק הדין ,שבה הדגשתי כאמור כי אי-איתור חלופות למחזיקים לא יהווה עילה לדחיית המועד שנקבע בפסק הדין .על עיקרון זה אף חזר בית המשפט מפורשות אך לאחרונה ,בגדרי החלטות שניתנו בבקשות להארכות מועד למימוש צווי ההריסה שהוצאו למבני היישוב עמונה )ראו בג"ץ 9949/08חמאד נ' שר הביטחון )החלטות מימים ) (1.2.2017 ,22.12.2016 ,14.11.2016להלן :עניין עמונה ((. ההיגיון שביסוד תפיסה זו הוסבר בהרחבה בהחלטה מיום 14.11.2016בעניין עמונה : "פרק הזמן הארוך לפינוי לא נקבע בחלל ריק .הוא משקף את ניסיון העבר ,אשר לימדנו כי המדינה אינה מזדרזת לקיים פסקי דין המורים על פינוי בנייה לא חוקית באזור יהודה ושומרון ולא אחת אף אינה עומדת במועדים שנקבעו לביצועם ...זאת ועוד ,פסקי-דין לפינוי הינם במקרים רבים בבחינת 'מוצא אחרון' ,רק כאשר מוצו ההתדיינויות וניתנו הארכות מועד רבות ... במציאות כזו הקושי במתן הארכות מועד לאחר פסק הדין – מתעצם .לנוכח האמור ,מובן מדוע חזר והדגיש בית המשפט במקרים אחרים כי איתור חלופות למחזיקים בקרקע אינו עילה להארכות מועד .כדברי הנשיא א' גרוניס בעניין חרשה והיובל : 'יוער ,כי לצערנו הניסיון השיפוטי מלמד כי המדינה אינה עומדת במועדים שנקבעו לביצועם של פסק דין בעניין פינוי בתים או דרכים בתחומי יהודה והשומרון. לא אחת אנו נתקלים בבקשות ארכה ,שלעתים מזומנות מוגשות ברגע האחרון ,המלוות בנימוק כי מסיבות כאלו או אחרות לא היה סיפק בידי המדינה לקיים את הצווים השיפוטיים .אי-איתור חלופות למחזיקים בקרקע אינו עילה להארכות מועד ' )שם ,פסקה ."(11 על רקע דברים אלה ,היפים גם לענייננו ,סבורתני כי היעתרות לבקשה אינה מתיישבת עם פסיקתו של בית משפט זה מהשנים האחרונות בכלל ,ועם פסק הדין מושא דיוננו בפרט. כמו כן ,יש לציין כי הארכה המבוקשת עשויה לסייע רק לחמש משפחות .11 )כפיר ,אלדר ,אטון ,יהודה ופרי( מתוך שמונה המשפחות המתגוררות במבנים המיועדים להריסה .לפי האמור בתצהירי המחזיקים ,אותן חמש משפחות רכשו בתים שבנייתם עתידה להסתיים בתוך פרק זמן של שלושה חודשים )אם כי לא למותר להזכיר כי מנכ"ל חברת בר בנייני אמנה לא ציין בתצהירו מתי בניית הבתים שרכשו המשפחות אלדר ואטון בשכונת המייסדים תסתיים( .לעומת זאת ,שלוש המשפחות האחרות )דלפן ,ברוט ובן שושן( רכשו בתים שעתידים להיות מוכנים רק בעוד "מספר חודשים" 8 לא ידוע .על כן ,גם אם תינתן הארכה המבוקשת ,ככל הנראה לא יהיה בידן של משפחות אלה לעבור במישרין למגורי קבע חלופיים .מצב כזה מעורר מטבעו חשש שגם פרק הזמן המבוקש של שלושה חודשים לא יספיק ,ויוביל לבקשות ארכה חוזרות ונשנות .בצד זאת ,יש להזכיר כי המבנה התשיעי המיועד להריסה ככל הנראה כלל אינו מאוכלס ,ולגביו לא נטענה כל טענה .גם המדינה מתנגדת לקבלת הבקשה ככל שהיא מתייחסת למבנים של המשפחות דלפן ,ברוט ובן שושן ולמבנה התשיעי שאינו מאוכלס .המדינה אמנם אינה מתנגדת לדחיית מועד פינויים של חמשת המבנים האחרים ,מטעמים הומניטריים .ואולם ,מתגובת המבקשים עולה כי עמדתה של המדינה – המציעה לבצע את מימוש צווי ההריסה בשתי "פעימות" – כלל אינה מקובלת על המבקשים )וגם אינה מקובלת על המועצה האזורית מטה בנימין(. בין כך ובין כך ,לגישתי הבקשה אינה מגלה כאמור עילה אף ביחס לחמשת .12 המבנים של המשפחות כפיר ,אלדר ,אטון ,יהודה ופרי .המבקשים השליכו את יהבם על כך שחמשת הבתים החדשים "שוריינו" עבור משפחות אלה כבר לפני כשנה ,ומסיבות שלא תלויות בהם לא הושלמה בנייתם במועד .דא עקא ,אף אם אניח כי בתים אלה אכן "שוריינו" כאמור לפני כשנה ,נותרת השאלה מה נעשה ,אם בכלל ,בשנה שקדמה לה )שהרי בפסק הדין ניתנו שנתיים לביצועו ,ולא שנה אחת בלבד( .חסר זה בתיאור הנעשה בתקופה הארוכה ,ארוכה עד מאוד ,שחלפה מאז מתן פסק הדין – מעורר שאלות לא פשוטות ומחזק את המסקנה כי אין להיעתר לבקשה .מעבר לכך ,אף שרצונם של המבקשים לעבור במישרין למגורי קבע חלופיים הינו מובן ,הוא אינו חזות הכל .ישנם שיקולים חשובים אחרים בענייננו שבכללם שלטון החוק ,הכלל שלפיו פסקי דין יש לקיים וחובת המפקד הצבאי להגן על רכושם הפרטי של תושבים מוגנים בשטח הנתון לתפיסה לוחמתית .שיקולים אלה נפקדים מהבקשה הנוכחית ואינם זוכים לכל התייחסות גם בעמדת המדינה. בבחינת למעלה מן הצורך ,יצוין כי כל המבקשים נכנסו לבתים לאחר שהוגשה .13 העתירה .המשפחות כפיר ,אלדר ,בן שושן ,אטון ופרי אף נכנסו לבתיהן לפי האמור בתצהיריהן לאחר שניתן צו הביניים ביום ,19.6.2008שאסר מפורשות על השלמת בניית המבנים ועל אכלוסם )משפחת כפיר בשנת ;2012משפחת אלדר בנובמבר ;2008 משפחת בן שושן ביולי ;2011משפחת אטון באוקטובר ;2008ומשפחת פרי בנובמבר .(2008משפחות אלה אינן מסבירות כיצד הדבר מתיישב עם צו הביניים ,זולת האמירה הכללית שלפיה למיטב ידיעתן הן החליפו אחרים שהתגוררו לפניהן בבתים )פרט למשפחת אטון שלא הבהירה אם התגוררו אחרים לפניה( .המבקשים אף לא התייחסו בבירור לטענת העותרים בעניין זה .עובדות אלה מעוררות לכל הפחות חשש כי צו 9 הביניים הופר על ידי רוב המשפחות שהגישו את הבקשה שלפנינו ,ולדעתי מצדיקות כשלעצמן את דחיית הבקשה על הסף לגבי כל מי שנכנס לביתו אחרי צו הביניים. שלוש המשפחות הנוספות ,דלפן ,ברוט ויהודה ,נכנסו אמנם לבתיהן לפני מועד צו הביניים ,אולם מתוכן רק למשפחה אחת )משפחת יהודה( מגורים חלופיים שיהיו מוכנים בעוד שלושה חודשים .יתר על כן ,רק שתיים מהמשפחות ,ברוט ודלפן ,היו צד לעתירה המקורית )משיבים 7ו .(9-המחזיק הנוסף שהיה משיב לעתירה ,בנימין עובדיה )משיב ,(8כלל לא הגיש תצהיר במסגרת הבקשה הנוכחית .חרף זאת ,בפתח הבקשה לארכה נכתב כי היא מוגשת "מטעם המשיבים ,דיירי המבנים נושא העתירה )להלן :המבקשים (" )ההדגשה הוספה – מ.נ ,(.תוך טשטוש העובדות שלפיהן רוב המחזיקים לא היו משיבים לעתירה ,לא ביקשו להצטרף לעתירה כמשיבים ,וצורפו רק כעת כ"מעין מבקשים" לבקשה הנוכחית .למעשה ,על כך שכל המשפחות המבקשות )פרט לברוט ולדלפן( מתגוררות במבנים ,נודע לבית המשפט לראשונה רק במסגרת הבקשה הנוכחית .גם דברים אלה מעוררים קושי לא מבוטל .דווקא המשפחות ברוט ודלפן שהיו צד לעתירה ,לא תוכלנה לפי הצהרתן לעבור "מדלת לדלת" בתום תקופת הארכה המבוקשת ,שכן הבתים שנרכשו על ידן לא יהיו מוכנים כנראה בתוך שלושה חודשים. לבסוף לא מן המותר להעיר ,כי הבקשה שלפנינו הוגשה בשיהוי ניכר ,ימים .14 ספורים לפני המועד שנקבע בפסק הדין למימוש צווי ההריסה למבנים .הניסיונות להשיג את הסכמת העותרים ,עליהם נסמכו המבקשים ,אינם מצדיקים להמתין ל"דקה התשעים" בטרם הגשת הבקשה. לאחר דברים אלה :אין מחלוקת כי המבנים שבהם עסקינן נבנו שלא כדין על .15 קרקע פרטית פלסטינית .כפי שנקבע בפסק הדין מושא דיוננו ,בנייתם " ...נעשתה תוך הפרת צווי ההפסקה וצווי ההריסה שהוציאו הרשויות והושלמה במה שנחזה כמחטף שנעשה לאחר הגשת העתירה" .השתלשלות עניינים קשה וחריגה זו ,שבמסגרתה נקבעו "עובדות בשטח" תוך הפרת צווים מינהליים ,היוותה נדבך מרכזי בפסק דיננו. אין מקום להתעלם ממנה בגדרי ההכרעה בבקשת הארכה שלפנינו ,בפרט בהתחשב בהתנהלות המבקשים ,שרובם נכנסו לבתיהם לאחר שהוצא צו הביניים האוסר על השלמת בנייתם ועל אכלוסם ושרובם כלל לא היו צד להליך .כאמור לעיל ,על כך שכל המשפחות המבקשות )פרט לברוט ולדלפן( מתגוררות במבנים ,נודע לנו לראשונה רק במסגרת הבקשה הנוכחית .כל פינוי של אדם מבית מגוריו הוא מצער וכואב עבורו, וזאת בין אם נגזר עליו לעבור במישרין לבית קבע אחר ובין אם עליו למצוא פתרון זמני ,עד לאיתור חלופת קבע .אף שמעבר "מדלת לדלת" עשוי לרכך במידה מסוימת 10 את הקושי הטמון בכך ,כאשר שוקלים את כל הנסיבות שפורטו לעיל אין בידנו להיעתר למבוקש. אשר על כן ,הבקשה נדחית .חרף כל האמור והרבה לפנים משורת הדין ,אציע .16 לחבריי לקבוע כי נאפשר את ביצועם של צווי ההריסה לא יאוחר מיום 5.3.2017וזאת לצורך התארגנות לפינוי .בעטיים של המבקשים שאיחרו לפנות ,נוצר מצב שבו כוחות הביטחון חייבים לדאוג לפינוי תוך זמן קצר ביותר .אני סבורה כי יש לאפשר לכוחות הביטחון זמן סביר להיערכות לביצוע פסק הדין ,ולא לחייבם לבצעו בבהילות שנוצרה עקב בקשת הארכה )ראו והשוו :בג"ץ 9496/11יורשי המנוח רבאח מוחמד עסאף עבדאללטיף באמצעות יורשו סאמי רבאח מוחמד עבד אלטיף נ' שר הביטחון ,פסקה 9 )החלטה מיום ;(4.11.2015בג"ץ 9949/08חמאד נ' שר הביטחון )החלטה מיום ) 1.2.2017נימוקים(( .למרות שהבקשה להארכת מועד של שלושה חודשים נדחתה ,אנו מביעים תקווה כי בהגיע מועד הפינוי המבקשים יתפנו בדרכי שלום ,כפי שהצהירו בתצהיריהם .לשום אדם אין זכות לנקוט באלימות כלפי רשויות החוק או כלפי כל אדם אחר. הנשיאה השופט י' עמית: אני מסכים. שופט המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: עיינתי בחוות דעתה של חברתי הנשיאה ,ובגדרי הדין קל יותר להצטרף אליה א. מאשר לחלוק עליה ,אך שמסקנתי שונה במקצת .דעת לנבון נקל ,כי תולדות הנושא, כפי שפירטה חברתי ,אינן מליצות יושר כל עיקר על הבקשה הנוכחית מקום שמעיקרא בפסק הדין מ 8.2.15-ניתנה למבקשים תקופה ארוכה של התארגנות ,לא פחות משנתיים ,וחברתי הטעימה אז ,כי אין מקום לדחיית הקץ מעבר לכך ,וכדבריה – "כמקובל ,לצערי ,בתיקים מסוג זה"; ראו גם בג"ץ 9051/06שלום עכשיו נ' שר הביטחון ) ;(2014בג"ץ 9949/08חמאד נ' שר הביטחון ).(25.12.16 11 גם סימני השאלה לגבי מועדי האכלוס מזה והפעילות שנעשתה לאורך התקופה ב. מזה ,כפי שהראתה חברתי ,וכל המוסיף גורע ,הם מוחשיים .איני רואה טעם לחזור לציטוטים מן הפסיקה ,המדברים בהארכת מועד במקרים אחרים ,וחוות דעת חברתי מדברת בעדה .מקובלת עלי הדחיה בחודש שמציעה חברתי מנימוקיה ,אך לדעתי יש להוסיף צעד נוסף לחלק מן המשפחות ,כהצעת המדינה. הנה כי כן ,חרף האמור מעלה ,וכמובן הצורך לקיים פסקי דין כדבעי ,סבורני ג. כי ראוי לקבל את עמדת המדינה ,על דעת היועץ המשפטי לממשלה ,שלפיה יש מקום לתת את הארכה לחמשת המבנים של משפחות פרי ,כפיר ,אטון ,יהודה ואלדר, העתידות בתוך שלושה חודשים לקבל מפתחות ולעבור למקומן החדש .הטעם לכך הוא הרצון שלא לחשוף את ילדי המשפחות הללו לטלטולי חורף כפולים בנוסף לעצם הטראומה של עקירה מן הבית; למשפחת פרי ארבעה ילדים קטנים; כפיר – חמישה; אטון – ארבעה; יהודה – ארבעה; ואלדר – חמישה .לגבי משפחות אלה ,מטעמים אנושיים והרבה לפנים משורת הדין ,כי אכן נהגו שלא כהלכה ,אציע לדחות את הפינוי בשלושה חודשים; לא כן באשר לשלושת המבנים של משפחות בן שושן ,ברוט ודלפן, שאין היתכנות למקום המגורים החלופי תוך שלושה חודשים ,על משפחות אלה ממילא יהא בכל מקרה לעבור לדיור זמני ,ועל כן אין טעם בדחיית הפינוי .כך גם לגבי המבנה שאינו מאוכלס. כאמור ,ער אני היטב לאזהרות ולהתראות שניתנו בעיתן ,ולסימני השאלה על ד. מועדי הכניסה לבתים ,אך ראויה לטעמי מידת הרחמים ,במקום שניתן לחסוך את הטלטול הכפול מן הילדים 22 ,במספר ,ומקום שאין פלסטינאי האמור להיכנס לשטח כאן ועתה ,שנגרם לו עוול בדחיה זו .לא נגרם איפוא נזק אמיתי לעותרים .האם נגרם נזק לשלטון החוק? לא אוכל לשלול כי יש צרימה בדחיה נוספת ,אך שלטון החוק חזק ממנה הרבה ,והוא בא לביטוי מובהק גם כך. הייתי מקבל איפוא את עמדת המדינה ,לאשר את הדחיה לפינוי חמשת המבנים ה. הנזכרים עד ,25.4.17בכפוף לחתימת כל הדיירים הבגירים שם על תצהיר אישי להתחייבות לפינוי במועד בדרכי שלום ,ללא כל בקשות נוספות לדחיה ,והכל – לפנים משורת הדין .כבר הביע מ"מ הנשיא לנדוי )כתארו אז( בבג"ץ 390/79דויקאת נ' ממשלת ישראל פ"ד לד) ,(1בעמ' ,4את החשש שההחלטה "תתקבל על-ידי חלק מן הציבור בתשואות ועל-ידי חלקו האחר בדחיה גמורה ונרגשת" .התלמוד הירושלמי )פאה ח' ,ז'( מספר על רבי עקיבא שביקשו למנותו פרנס צדקה ,ואמר שיתיעץ עם בני 12 ביתו "הלכון בתריה ,שמעון קליה דיימר ,על מנת מתקל ,על מנת מבזיא" )"הלכו אחריו ,שמעו קולו שאמר :על מנת שיקלו בכבודי ועל מנת שיבזוני"( ,ורבי עקיבא קיבל עליו את אלה .מה נאמר אנו. קול הלב בהקשר האמור גובר על הניתוח המשפטי ה"רגיל" של דרך המלך; ו. ההסבר המשפטי לעמדתי הוא שיקול הדעת הניתן לבית המשפט לאיזון .חברתי כבר צעדה צעד ,הייתי צועד עוד צעד קטן מהטעמים שהוסברו. אוסיף בטרם חתימה :אילו חיינו במציאות "נורמלית" ,כפי שנזדמן לי לכתוב ז. בעבר ,הייתה נמצאת דרך לפצות את העותרים או לרכוש מהם את הקרקע במצב שבו ניצבים תשעה בתים בנויים בלב יישוב ,שהסיכוי המעשי לשימוש של ממש על-ידי העותרים בקרקע שתפונה הוא קלוש ,לשון המעטה .אך במציאות הטעונה שבה אנו חיים ,הדברים אינם לעת הזאת ,כנראה ,בגדר האפשר .היה עלינו להידרש איפוא לפסק הדין החלוט כמות שהוא וליישמו ,וכאן אנו מצויים. המשנה לנשיאה הוחלט על ידי הנשיאה מ' נאור והשופט י' עמית כי מימוש צווי ההריסה לתשעת המבנים יבוצע בתוך כחודש )דהיינו עד ליום .(5.3.2017לו הייתה נשמעת דעתו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין ,הייתה הארכה לגבי בתיהן של המשפחות כפיר ,אלדר ,אטון ,יהודה ופרי בת שלושה חודשים. ניתנה היום ,ט' בשבט התשע"ז ).(5.2.2017 הנשיאה המשנה לנשיאה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח 08050230_C24.doc .דז מרכז מידע ,טל' ; 077-2703333אתר אינטרנטwww.court.gov.il , שופט
© Copyright 2024