להורדת העלון בגירסת PDF לחץ כאן
פורים שמח !! לרבני 'שלום לעם', רכזי המדרשות והפעילים המסורים ,אלפי בוגרי 'שלום לעם' ,נוער המדרשות, קוראי העלון ולכל בית ישראל. מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות מתחברים לתורה ויהדות 768 ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב מדרשות ערב לנוער בנים /בנות בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * תוכניות חינוכיות ופעילויות מגוונות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' חפשו אותנו ב fשלום לעם לנוער ישראל www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il פרשת תצווה י"ג אדר תשע"ז 11במרץ 2017 שבת פרשת תצווה ,י"ג באדר תשע"ז, 11/3/17שבת זכור בשבת זו קוראים את פרשת תצווה ,ובה קוראים גם את פרשת מחיית עמלק ,ולכן נקראת השבת "שבת זכור" .עמלק נלחם עם בני ישראל לאחר יציאתם ממצרים, והיה הראשון שהעז להילחם עמם בשונה מכל העמים שפחדו מעם ישראל ,ולכן נצטוו בני ישראל למחות את זכר עמלק מתחת השמים .גם ההפטרה עוסקת במלחמת שאול המלך שלא הרג את אגג צאצאו של עמלק ,וחמל גם על הצאן והבקר ,ולכן העביר ה' את מלכותו לידי דוד המלך .הסיבה שקוראים קריאה זו השבת, היא מפני ששבת זו היא לפני ימי הפורים שחלים באמצע השבוע ,ומכיוון שהמן היה מזרעו של עמלק ,וגם הוא ביקש להרוג את כל היהודים כמו עמלק ,קוראים את הפרשה כדי להזכיר את מצוות מחיית עמלק וזרעו המן וכל שאר צוררי ישראל לדורותיהם .יש דעה בפוסקים ,שקריאת פרשת עמלק בשבת זו היא מצווה מן התורה ,ויש פוסקים שכתבו שאף נשים צריכות לשמוע פרשה זו ,וכך המנהג ברוב עדות אשכנז. יום ראשון ,י"ד באדר תשע"ז 12/3/17 ,פורים דפרזים ביום זה ,חוגגים בני ישראל כבר למעלה מ 2,300-שנה את חג הפורים ,לזכר הנס הגדול שנעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה ,בימיהם של מרדכי ואסתר בשושן הבירה ,כאשר הקב"ה הציל את עם ישראל כולו שבאימפריה הפרסית הגדולה, מרצח-עם שזמם המן הרשע לבצע בשיתוף ובהסכמת המלך אחשוורוש .שם החג 'פורים' נקרא על שם הפור -הגורל שהטיל המן במטרה לקבוע את היום בו יבצע את הטבח ביהודים ,ונהפוך הוא -והיהודים שלטו אויביהם והכו בהם מכה קשה .מצוות החג :מקרא מגילה -שמיעת מגילת אסתר ,משתה ושמחה -עריכת סעודות ומשתאות לזכר הנס יחד עם בני המשפחה וידידים ,מתנות לאביונים - נתינת צדקה לעניים ,ומשלוח מנות -שליחת מיני מאכל לשכנים וקרובים ,כדי לחזק את הידידות ולהגביר את האהבה ביניהם .החג מתאפיין גם בשתיית יין, בשמחה מיוחדת ,ובהתחפשויות ,ועוד מנהגים שונים. יום זה מיוחד לכל קהילות ישראל בכל המקומות ,למעט ערים המוקפות חומה מסע אל העבר מימות יהושע בן-נון ,שחוגגים בהן את ימי הפורים ביום שלמחרת ט"ו באדר. כיום ,יש רק עיר אחת ויחידה בעולם שהיא מוקפת חומה בוודאות ,והיא ירושלים עיר הקודש ,אולם ישנן ערים נוספות ,כגון טבריה ויפו ,שקוראים בהן בשני הימים מספק. יום שני ,ט"ו באדר תשע"ז 13/3/17 ,שושן פורים לאחר תליית המן ,נתן המלך אחשוורוש רשות ליהודים בשושן להכות באויבים עוד יום נוסף ,ולזכר זה קבעו חז"ל ,שכל הערים שהן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון נחגג בהן פורים בט"ו באדר ,ובשאר המקומות ביום שלפני כן בי"ד באדר. עם ישראל חוגג את נס פורים כבר 2371שנה ,ואילו האימפריה הפרסית והמן הרשע ,כמו יתר שונאי ישראל שקמו נגדנו בכל הדורות ,עברו מן העולם ולא הותירו זכר .עם ישראל הוא עם הנצח ,ולמרות שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו ,הקב"ה מצילנו מידם. יום רביעי ,י"ז באדר תשע"ז 15/3/17 ,הספר ההלכתי של עם ישראל באור ליום שישי ,י"ז באדר א' שנת שי"ח ,לפני למעלה מ 450-שנה ,השלים מרן רבי יוסף קארו בעל "בית יוסף" ,את חיבורו הגדול והמפורסם "שולחן ערוך", שהתקבל בכל תפוצות ישראל לספר ההלכה המוסכם והעם היהודי כולו נוהג על פיו עד היום .עם פרסומו של השולחן ערוך קמו לו מתנגדים ,מפני שחששו שמא יזנח העם את הלימוד בגמרא ובספרי הפוסקים לאחר שמצאו ספר ערוך לפניהם, וגם מפני שמנהגי אשכנז לא הובאו בו במלואן ומרן נסמך על הרי"ף ,הרמב"ם והרא"ש .מסיבה זו כתב הרמ"א את הגהותיו ,וחיבורו מכונה 'המפה' לשולחן ובני ישראל יוצאי אשכנז יוצאים ביד רמ"א. מסופר ,שהרמ"א התחיל לכתוב ספר הלכה בעצמו בטרם נודע לו על חיבורו של מרן רבי יוסף קארו ,ולאחר שנודע לו על כך ,שרף את ספרו באצילות נפש ,כדי שלא תתרבה מחלוקת בישראל ,ותחתיו כתב את הגהותיו על ה"שלחן ערוך". החיד"א בשם הגדולים מספר ,כי בדורו של מרן ה"בית יוסף" ,היו שלושה רבנים שהיו ראויים לחבר ספר הלכה יסודי ,אולם מן השמים הסכימו שרבי יוסף קארו יהיה מחברו ,מפני שהוא הצטיין בענוותנותו היתרה ומשנתו משנת חסידים. המהדורה הראשונה של השולחן ערוך נדפסה ב"כרך קטן ,למען ישאוהו בחיקם להגות בו בכל עת ובכל מקום ,כאשר יחנו או ייסעו" ,והיא כיום יקרת המציאות ונדירה ביותר .מאז ועד היום ,נדפסו עשרות חיבורים על השולחן ערוך ,בראשם חיבורי גדולי האחרונים המכונים "נושאי כלים" ,וקיצורים שונים עד ימינו אנו. מרן היה מן הבודדים שנסמכו לרבנות בידי רבי יעקב בירב שחידש את הסמיכה כדוגמת זמן הסנהדרין ,אולם העניין התבטל עקב מחלוקת בין גדולי הדור ההוא. לזכייה מיוחדת זכה ה"בית יוסף" ,כאשר מלאך מגיד היה מתגלה אליו מן השמים ומגלה לו סתרי תורה .חלק מאותם גילויים שקיבל מהמלאך על פי תורת הסוד, רשם מרן בספרו "מגיד מישרים". לשקר אין גלגלים מבאט ל החיים האמת היא שבני אהב את מכונית הסובארו שלו כל כך ,עד שלפעמים היה נדמה שגם היא מחזירה לו אהבה ושומרת על עצמה מכל מיני תקלות. בכל הזדמנות היה מספר בני לכל מי שרק היה מוכן לשמוע ,על כל המקומות שמאילת ועד מטולה אליהם הגיע עם הסובארו ,ולא פעם הקדים את חבריו בעלי הרכבים החדישים שהגיעו בקושי אל היעד. השנים חלפו ,וכבר עברו להן עשרים שנה שבהן היו בני והסובארו כצמד חמד .אבל כמו כל דבר בחיים שהסוף מיכאל ראם מגיע ,גם הסובארו החלה לחרוק ולהזדקן ובני התחיל להתרגל לעובדה שיום אחד הוא יצטרך להיפרד מהסובארו במגרש הגרוטאות שבקצה העיר .ואכן כבר באותו יום נתלתה על הסובארו מודעת 'למכירה' דבר שהפך לשיחת היום בשכונה. תכונה אחת חשובה הייתה לו לבני ,מאז ומעולם הוא תמיד דיבר אמת, הוא נתן הבטחה לסבתו ששיננה כל הזמן באוזניו' :משקר לא מרוויחים' שלעולם לא יוציא שקר מפיו ,ואכן השתדל שלא להוציא מפיו דבר שקר ולו הקטן ביותר .מעלה זו גרמה לו לפרט את כל חסרונותיה של הסובארו, דבר שמהר מאוד הרחיק כל קונה פוטנציאלי .אך בני היה בטוח ש'משקר לא מרוויחים' והאמת תמשיך להיות נר לרגליו. מבחן הטסט השנתי שנדרש כל רכב לעשות אחת לשנה ,היה ה'כאב הראש' של בני בכל שנה .רכבו המיושן היה עובר בדיקה יסודית ולמרות שהיה תקין יחסית היה בני לחוץ מאוד לפני המבחן ,וכך קרה גם השנה, הוא הבריק את רכבו וסידר בו את כל התיקונים הנדרשים ,וציפה בקוצר רוח לקבל את האישור שרכבו מורשה להמשיך בנסיעה על הכביש למשך שנה נוספת .ואם בכל שנה הוא היה מתוח כקפיץ ,הפעם לאחר התקלות והתיקונים שעברו על הסובארו החבוטה היה בני מתוח שבעתיים. באותו יום קם בני בשעת בוקר מוקדמת ולבש את הבגדים היפים ביותר שמצא בארון ,לאחר שנזכר שפעם חבר ילדות סיפר לו 'בידענות' שהבוחנים המוסמכים מתייחסים גם למראהו של הבעלים .למרות שהוא בעצמו לא יכל לענות על השאלה ,כיצד ייתכן שאדם מכובד ייסע בכזה אוטו כמו שלו ,החליט בני שאין לו מה להפסיד ועלה על הסובארו בדרך ל"מכון הטסטים" כשלבו מפרפר .הדרך הייתה פקוקה מאוד והוא התקרב בעצלתיים למכון הרישוי ,הוא הסתובב בחנייה הענקית בחיפוש אחר רכב שיוצא כדי לחנות במקומו ואכן לאחר מספר דקות החנה את הרכב ולקח בידיו את הטפסים הנדרשים .הוא יצא מהרכב ונעל אותו ולא שם לב שמישהו מתקרב אליו ורק כשהתחיל ללכת לכיוון המשרד ,הוא שם לב לבחור מתולתל הלבוש בחליפה שחורה שניגש אליו בשאלה" :תגיד לי מה המצב של הרכב שלך?" לבני לא היה זמן מיותר לשאלות ,אבל היה לו ברור שהבחור הזה ממש לא מעוניין לרכוש את הסובארו העתיקה שלו" .נו תספר קצת על הרכב" האיץ בו הבחור" :עכשיו הבנתי במה מדובר "...לחש בני לעצמו" :הבחור הזה כנראה נמצא פה מטעם מכון הרישוי כדי להוציא את האמת מבעלי הרכבים על מצב הרכבים" .הוא היה גאה בעצמו כיצד הצליח לעלות בזמן על המוקש שטמן לו מכון הרישוי ובהחלטה של רגע החליט להתעלם מההבטחה שנתן לסבתו. במצב כזה ודאי לא צריך לומר את האמת ,ניחם בני את עצמו ,ואמר לבחור" :המצב של הרכב טוב מאוד ,אפילו מצוין" הוא היה בהלם מעצמו אבל המשיך" :הוא אומנם נראה ישן אבל מבחינה מכנית הוא תקין פלוס ויוכל להגיע לכל מקום בארץ בקלות בלי שום תקלות". "טוב ,מצוין תודה רבה!" אמר הבחור המתולתל ובני היה בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון והתאפק שלא לחייך לעצמו מאחורי גבו של הבחור שהתרחק והתקרב לעבר 'טרנטה' אחרת ,דבר שאישר את חששותיו של בני שהאיש כנראה משתף פעולה עם מכון הרישוי. הוא נכנס למשרד והופתע לפגוש שם את חברו מהשכונה "רמי .מה אתה עושה פה?" שאל אותו בני בהתרגשות "אני עובד פה כבר מספר חודשים" השיב לו רמי בלחיצת יד חזקה" :תגיד לי מה הסיפור של הבחור ששתלתם בחוץ? חשבתם שאנשים פה טיפשים?" טפח לו בני על שכמו. "על מה אתה מדבר?" העמיד רמי פני תם אבל בני שמעולם לא אהב שמרמים אותו וניגש לחלון הגדול" :הנה ,הבחור המתולתל ההוא שניגש אל בעלי 'הטרנטות' וחוקר אותם על מצב רכבם בשליחותכם" חייך חיוך של מנצחים ,אבל רמי באמת לא ידע על מה הוא מדבר" :אתה יודע מה? בא נרד לבחור ונשאל אותו מי בדיוק שלח אותו "...ואכן הם עשו זאת והזמינו אותו אל משרדו של רמי .אך מהר מאוד התברר להם שהבחור הנחמד הוא אגוז קשה שממש לא שש לפתוח את פיו ורק לאחר הפצרות רבות הסכים לומר משהו בתנאי שלא יעבירו זאת הלאה" :בטח שמעתם על מר אורן סבר בעליה של חברת הענק "מוטור -סבר" .למר סבר ישנו שגעון לטובה .פעם בכמה חודשים הוא שולח את אחד מנציגי החברה לחפש רכב שבקושי נוסע ומעניק לבעליו רכב חדש במתנה .ולכן היום אני נשלחתי למכון הרישוי כדי לחפש אחד כזה" .סיים הבחור את דבריו ורץ בחזרה אל החניה הגדולה והשאיר אותם המומים :בני בהה באוויר כשתמונתה של סבתו שוב צפה מול פניו" :אתה שומע בני? משקר לא מרוויחים אף פעם! אף פעם ,ואף פעם"... * בני היה בטוח שהנה הוא 'עבד' על האיש שניסה להוציא ממנו מידע על הטרנטה שברשותו ,וגילה כי הוא ירה לעצמו ברגל .ההיצמדות לאמת, וההנחלה שלה כדרך חיים יכולה לשנות את העולם עבור כל אחד מאתנו... ַּתכ ְִריכִים לְֹלא ּכִיסִ ים סיפור צעיר הֹודי ָע ִׁשיר וְ ַק ְּמ ָצן ֵמ ֵאין סֹוחר ִ ָהיָ ה ַּפ ַעם ֵ רּוּפיָ ה הֹוציא ְ ּכָ מֹוהּו .הּוא ֵמעֹולָ ם ֹלא ִ רּומה אֹו נְ ָד ָבה ָהיּו ִמּלִ ים ַא ַחת ְמיֻ ֶּת ֶרת; ְּת ָ לֹותן ַעל ַּדל ַה ְּׂש ָפ ַתיִ ם; ֶׁש ָאסּור לְ ַה ֲע ָ נְ ִתינָ ה ֹלא ָהיְ ָתה ַקּיֶ ֶמת ַּבּלֶ ּכְ ִסיקֹון ֶׁשּלֹו; הּוא ֹלא נָ ַתן ִמ ֶּׁשלֹו ּכְ לּוםְּ ,בק ִֹׁשי לְ ַע ְצמֹו. נֹועל נַ ֲעלַ יִ ם לָ בּוׁש ָהיָ ה ִּב ְבגָ ִדים ְּבלּויִ יםֵ , ְמ ֻר ָּפטֹותּ ,גָ ר ְּב ַביִ ת ָק ָטן וְ ָעלּוב ,וְ אֹוכֵ ל ׁשּוטים וְ זֹולִ יםָ .היָ ה לֹו ֲח ָבל ַמ ֲאכָ לִ ים ְּפ ִ ַעל ַהּכֶ ֶסף. ּמּובןֲ ,ח ֵב ִרים ַר ִּבים ֹלא ָהיּו לֹוּ ,פֹה וָ ָׁשם ּכַ ָ טֹובי לֵ ב ֶׁש ִה ְת ַענְ יְ נּו ִּב ְׁשלֹומֹו ָהיּו ֲאנָ ִׁשים ֵ וְ ֶה ְחלִ יפּו ִאּתֹו ִמּלִ ים ִמ ְס ָּפרְ ,מ ַר ֲח ִמים ַעל רֹובי ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ֶׁשּלֹו ּגַ ם ֹלא ִמ ְסּכֵ נּותֹו .לִ ְק ֵ ָהיּו ַה ְר ֵּבה ִסּבֹות לְ ִה ְתּגָ אֹות ּבֹו וְ לִ ְׁשמֹר ּבֹודד. ַעל ֶק ֶׁשרּ ,כָ ְך ֶׁשהּוא ּגַ ם ָהיָ ה ֵּדי ֵ רֹופ ִאים ֹלא נָ ְתנּו יֹום ֶא ָחד הּוא נָ ַפל לְ ִמ ְׁשּכָ בַ ,מ ֲחלָ ה ָק ָׁשה ָּפ ְק ָדה ֶאת ּגּופֹוָ ,ה ְ ּומּכָ ִרים ֶׁש ִה ְת ַעּלְ מּו ִמ ֶּמּנּו נֹואׁשְׁ .שכֵ נִ ים ַ לֹו ִּת ְקוָ ה ַר ָּבה ,וְ ַה ַּמ ָּצב ָהיָ ה נִ ְר ֶאה ָ ּמּוע ִטים ָע ְמדּו לְ יַ ד רֹובי ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ַה ָ ַעד לְ אֹותֹו יֹוםָּ ,באּו ּכְ ֵדי לְ ִה ָּפ ֵרדְ ,ק ֵ ּכֹוא ִביםְ ,מ ַקּוִ ים ֶׁשאּולַ י ָר ַׁשם ַמ ֶּׁשהּו ַעל ְׁש ָמם ַּב ַּצּוָ ָאה, ַה ִּמ ָּטה ַמ ֲע ִמ ִידים ְּפנֵ י ֲ לַ ְמרֹות ֶׁש ַה ְּׁשמּועֹות ִּד ְּברּו ַעל ַצּוָ ָאה ִמּסּוג ׁשֹונֶ ה. ּדֹומה. ֵּבין ַה ָּב ִאים לְ ִה ָּפ ֵרד ָהיָ ה ּגַ ם ְּבנֹו ֶׁשל ַה ַחּיָ ט ֶׁש ֵּמת ֹלא ִמּכְ ָבר ִמ ַּמ ֲחלָ ה ָ ּסֹוחר ֶה ָע ִׁשירּ ,כָ ְך ֶׁש ַה ֵּבן ַה ַחּיָ ט ָהיָ ה ֵּבין ַהיְ ִח ִידים ֶׁש ָּד ְרׁשּו ִּב ְׁשלֹומֹו ֶׁשל ַה ֵ ּסֹוחר ַהחֹולֶ ה ,וְ הּוא רּוח ֶׁשל ַרּגְ ָׁשנּות ָׁש ְר ָתה ַעל ַה ֵ ִה ְת ַק ֵּבל ֵּדי ִּב ִידידּותַ . עֹומד לָ מּותֹ ,לא ָע ִש ִֹיתי ַה ְר ֵּבה ַּב ַחּיִ ים "ּת ְר ֶאהֲ ,אנִ י ֵ יִ ֵּבב ְּב ָאזְ נֹו ֶׁשל ֶּבן ַה ַחּיָ טִ : ֶׁשּלִ יֹ ,לא ִה ְס ַּפ ְק ִּתי ֶאת ּכָ ל ַה ְּד ָב ִרים ֶׁש ָר ִצ ִיתי לַ ֲעשֹוֹתֹ ,לא נִ ַּצלְ ִּתי ֶאת ָע ְׁש ִרי ַמ ְס ִּפיק"... ֶּבן ַה ַחּיָ ט ֶׁש ָהיָ ה ָּבחּור ִּפ ֵּק ַח ֶה ְחלִ יט לְ נַ ֵּצל ֶאת ַה ַּמ ֲע ָמד ּולְ ַה ְחּכִ ים ֶאת ָה ִאיׁש, ּגֹוססַ ,א ָּתה ּכַ ּנִ ְר ֶאה הֹולֵ ְך הּוא ִהנְ ֵהן ְּברֹאׁשֹו וְ ָא ַמרּ" :כֵ ןַ ,א ָּתה ֶּב ֱא ֶמת נִ ְר ֶאה ֵ לָ מּותֲ .א ָבל לִ ְפנֵ י ֶׁש ַא ָּתה ֵמת יֵ ׁש לִ י ַּב ָּק ָׁשה ְק ַטּנָ ה ֵאלֶ יָךַ ,ה ִאם ִּת ְהיֶ ה מּוכָ ן לַ ֲעזֹר לִ י?" ימי ַמ ֲחלָ תֹוֵ ,ה ִׁשיב ַּב ַּפ ַעם ָה ִראׁשֹונָ ה ְּב ַחּיָ יו ְּב ִחּיּוב, ָה ִאיׁש ֶׁש ִה ְת ַרּכֵ ְך ְק ָצת ִּב ֵ "ּת ְׁש ַמעַ ,א ָּבא לַ ְמרֹות ֶׁש ֲע ַדיִ ן ֹלא יָ ַדע ָמה ַה ַּב ָּק ָׁשה .הּוא ִח ֵּבב ֶאת ַה ָּבחּורִ . ֶׁשּלִ יַ ,ה ַחּיָ טֶׁ ,ש ֵּמת לִ ְפנֵ י ּכַ ָּמה ֳח ָד ִׁשיםִ ,ה ְתּגַ ּלָ ה ֵאלַ י ֶא ְתמֹול ַּבּלַ יְ לָ ה ַּב ֲחלֹום, הּוא ִה ְתלֹונֵ ן ֶׁש ֲח ֵס ָרה לֹו ָׁשם לְ ַמ ְעלָ ה ַמ ַחטִ ,אּלּו ָהיְ ָתה ְּביָ דֹו ַמ ַחט ָהיָ ה יָ כֹול ּובגָ ִדים ְמיֻ ָח ִדים לַ ֲאנָ ִׁשיםִ ,אּלּו ַרק ָהיְ ָתה לֹו ַמ ַחט ָהיָ ה לִ ְתּפֹר ָׁשם ֲחלִ יפֹות ְ ַמ ְצלִ ַיח לַ ֲעשֹוֹת ֲע ָס ִקים יָ ִפים ,הּוא ִּב ֵּקׁש ֶאת ֶעזְ ָר ִתי". "איְך אּוכַ ל לַ ֲעזֹר לְ ָך ָּב ִענְ יָ ן?" ָׁש ַאל ֶה ָע ִׁשירְ ,מגַ ּלֶ ה ִענְ יָ ן ַּב ִּסּפּור. ֵאֹותּה לָ ִאיׁשֹ" :לא ֲא ַב ֵּקׁש ִמ ְּמָך ַה ְר ֵּבה, הֹוׁשיט ָ הֹוציא ַמ ַחט ִמּכִ יסֹו וְ ִ ַה ֵּבן ִ אֹותּה ַרק ִאם ּתּוכַ ל ּכְ ֶׁש ַא ָּתה עֹולֶ ה לְ ַמ ְעלָ הַ ,קח ִא ְּתָך ֶאת ַה ַּמ ַחט ַהּזֹו ,וְ ֵתן ָ לְ ַא ָּבא". "ּב ִש ְֹמ ָחה ַר ָּבה!" ֵה ִׁשיב ָה ִאיׁש ,לָ ַקח ֶאת ַה ַּמ ַחט וְ נִ ְפ ַרד ִמ ֶּמּנּו לְ ָׁשלֹום. ְ"היכָ ן ָא ִשֹים נּוחתֹוֵ . ַּבּלַ יְ לָ ה נָ ְד ָדה ְׁשנָ תֹו ֶׁשל ֶה ָע ִׁשירַ .ה ַּמ ַחט ִה ְט ִר ָידה ֶאת ְמ ָ אֹותּה ַעל ַּדׁש ִּבגְ ּדֹוֲ ,א ָבל ַא ַחר ּכָ ְך ָח ַׁשבֲ ,ה ֵרי אֹותּה?" ָח ַׁשבַּ .ב ְּת ִחּלָ ה ָּת ַקע ָ ָ יה? הּוא ֶה ְחלִ יט ּגּופ ִתי ,וְ ַה ַּמ ַחט ָמה יִ ְהיֶ ה ָעלֶ ָ ְּבגָ ַדי יַ ֲעלּו ָּב ֵאׁש ּכְ ֶׁשּיִ ְׂש ְרפּו ֶאת ָ אֹותּה ְּב ֵבית ַה ֶּׁש ִחיֲ ,א ָבל ּגַ ם ֶא ְפ ָׁשרּות זֹו נִ ְד ֲח ָתהַ ,הּגּוף ּכֻ ּלֹו יִ ָּׂש ֵרף, לְ ַהּנִ ַיח ָ וְ ַה ַּמ ַחט ְּבוַ ַּדאי ִּתּנָ זֵ קּ .כְ כָ ל ֶׁש ָה ַפְך ָּב ִענְ יָ ןּ ,כָ ְך ִה ְת ַּב ֲה ָרה לֹו ָה ֻע ְב ָּדה ֶׁש ֵאין לֹו ׁשּום ֶּד ֶרְך לָ ַק ַחת ִאּתֹו ֶאת ַה ַּמ ַחט. ׁשּוטהִ :אם ֵאין לֹו ֶּד ֶרְך לָ ַק ַחת ַמ ַחט ַא ַחת ְק ַטּנָ ה, וְ ָאז ִה ְת ַחּוְ ָרה לֹו ָה ֱא ֶמת ַה ְּפ ָ לֹומים ֶ -את ּכָ ל ֵאּלֶ ה ְּבוַ ַּדאי ֹלא ֶאת ּכָ ל ָה ְרכּוׁש ֶׁש ָּצ ַבר ַ -הּזָ ָהבַ ,הּכֶ ֶסףַ ,הּיַ ֲה ִ יּוכַ ל לָ ַק ַחת ִאּתֹו... ִה ְמ ִּתין לַ ּב ֶֹקר ֶׁשּיָ בֹוא ,וְ ָאז ָׁשלַ ח לִ ְקרֹא לִ ְבנֹו ֶׁשל ַה ַחּיָ ט .הּוא ֶה ֱחזִ יר לֹו ֶאת אֹותּה לְ ָא ִביָךָ ,קלַ ְט ִּתי ֶׁש ֵאין לִ י אֹותּהֹ ,לא אּוכַ ל לִ ְמסֹר ָ ַה ַּמ ַחט וְ ָא ַמר"ַ :קח ָ אֹותי וְ נָ ַת ָּת לִ י ֶאת ַהּיַ ַחס ַהּנָ כֹון לָ ע ֶֹׁשר עֹור ְר ָּת ִ ֶּד ֶרְך לָ ַק ַחת ּכְ לּום ִא ִּתיַ .א ָּתה ַ וְ לָ ְרכּוׁש ָּבעֹולָ ם ַהּזֶ הֲ ,אנִ י ַחּיָ ב לְ ָך!" כּומי לְ ַבּסֹוף ֶה ָע ִׁשיר ִה ְב ִריא ,וְ ָקם ִמ ִּמ ַּטת ָחלְ יֹוֲ ,א ָבל זִ ְקנֵ י הֹודּו ְמ ַס ְּפ ִרים ּכִ י ְס ֵ אֹותם ִחּלֵ ק ַּבּיָ ִמים ֶׁשּלְ ַא ַחר ִמּכֵ ן ֶה ֱחיּו ֻא ְמלָ לִ ים ַר ִּבים ,וְ ֶה ֱחזִ יקּו ַה ְּצ ָד ָקה ֶׁש ָ ִמ ְׁש ָּפחֹות ַרּבֹות. *** חֹוׁש ִבים ֶׁש ַּב ְּתכְ ִריכִ ים זִ ְקנֵ י הֹודּו ִה ְק ִּדיׁשּו ֶאת ַה ִּסּפּור ַהּזֶ ה לְ ֵאּלּוֶׁ ,ש ֲע ַדיִ ן ְ ּומ ַד ְמיְ נִ ים ֶׁש ֶא ְפ ָׁשר לָ ַק ַחת ַמ ֶּׁשהּו ֵמ ֲהנָ אֹות ָהעֹולָ ם ַהּזֶ ה לַ ֶּק ֶבר. יסיםְ , יֵ ׁש ּכִ ִ ּוכְ ָבר ּכָ ַתב ָּדוִ ד ַה ֶּמלֶ ְך ְּב ֵס ֶפר ְּת ִהּלִ ים (מ"ט י"ז-י"ח)ַ :אל ִּת ָירא ּכִ י יַ ֲע ִׁשר ִאיׁש ּכִ י יִ ְר ֶּבה ּכְ בֹוד ֵּביתֹוּ .כִ י ֹלא ְבמֹותֹו יִ ַּקח ַהּכֹל ֹלא יֵ ֵרד ַא ֲח ָריו ּכְ בֹודֹו. לסגור את הקצוות סיפור לשבת השעות חלפו באיטיות והמתח הורגש היטב בחלל החדר ,הפגישה נערכה בסך הכול לפני כשעתיים אבל מאז שהסתיימה ,אדוארד הסתובב בחדר הלוך ושוב כשהוא מנסה לחשוב כיצד יוכל להשיג את היהלום הדרוש .בחוגי האצולה הבריטיים היה ידוע אדוארד כמומחה לאבני חן ויהלומים ,ולכן כשבאחד הימים הופיעה בביתו משלחת רשמית מטעם המלכה ויקטוריה ,והודיעה לו שנבחר להיות האיש שיספק את היהלום המרכזי בכתרה של המלכה ,הבין אדוארד אריק סגל שחוץ מכסף – עסקה זו תעניק לו מוניטין בעל שם עולמי ,והיה מתוח ונרגש מכובד האחריות שעל כתפיו. לאחר מחשבה מעמיקה הוא החליט על צעד נועז ,הוא נסע בחשאי לזאיר ארץ מכרות היהלומים ,שמלחמת אזרחים איומה השתוללה בה באותה תקופה .ובעזרת קשריו הצליח להגיע לאחד המכרות הנמצא בלב הקרבות ,שם קנה יהלום גולמי ענק נדיר וייחודי בצבע כחול ,שלא הוכר עד כה בענף היהלומים .אדוארד ומנהל המכרה ידעו שבשביל שעסקת הענק הכוללת את הידיעה על היהלום הנדיר לא תטורפד על ידי שודדים ,עליהם לשמור על המהלך בחשאי. ולכן סכום הכסף העצום הועבר במזומן 'מתחת לשולחן' ללא כל תיעוד ,ואדוארד עשה את דרכו חזרה ללונדון. כשהגיע אדוארד לארמון המלוכה והציג את בפני המלכה את היהלום הנדיר ,פשטה השמועה במהירות על היהודי הממולח שהצליח להשיג למלכה יהלום נדיר שכזה .הצלחתו של אדוארד הייתה לצנינים בעיני כמה מאנשי החצר של המלכה והחליטו לפגוע באמינותו ,באמצעות כלי בתקשורת הכריזו הפקידים שהם יקימו וועדת יהלומנים שתבדוק את מקוריותו של היהלום הנדיר. הוועדה קיימה מספר ישיבות שבסופם הכריזה" :היהלום אכן נדיר מאד ,אלא שהחומרים ממנו הוא מורכב לא מוכרים לוועדה .ולכן אדוארד נדרש להוכיח שהיהלום מקורי ונוצר בבטן האדמה ,ולא מחומרים המיוצרים במעבדה מסתורית כל שהיא"... ההכרזה של הוועדה ,שהוזמנה מראש נפלה על אדוארד כרעם ביום בהיר .הוא ידע כי האפשרות לספק הוכחה מאותו מכרה – תהיה משימה בלתי אפשרית .הוא כבר השלים עם אובדן הכסף ,אבל ידע שעל ראשו תלוי גם עונש מאסר ארוך אם לא יצליח להוכיח את מקוריותו של היהלום והוא יוכרז כזייפן מדרגה ראשונה .בזאיר השתוללה מלחמת אזרחים עקובה מדם ,ולא היה ניתן לחזור לארץ השסועה .המלחמה לא נראתה כעומדת בפני סיום ,משפטו של אדוארד נקבע לעוד מספר חודשים ,והוא לא ידע מה לעשות וכיצד להיחלץ מהצרה שנפלה עליו בפתע פתאום. * במכונית שנסעה באחד מרחובותיה הצדדיים של בריסל נסע פרי, הוא היה נראה ככל יהודי שומר מצוות ,אולם מי שהכיר אותו ידע שהוא איש עסקים ה'שווה' מאות מיליונים .פרי היה סוחר ממולח שעסקיו חבקו עולם .פרי היה שקוע בעיתון היומי תוך כדי נסיעה, ולא שם לב לאדם כהה עור שנסע על אופניים ש'חתך' את מסלול נסיעתו באחת הפניות ,ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת ופרי עצר את מכוניתו במהירות ,כשהוא ניגש לראות מה עלה בגורלו של הנדרס. לשמחתו הרבה ,האיש נפצע קלות בלבד .פרי שהבחין כי מדובר ב'פליט' ממדינה אחרת ביקש ממנו להיכנס למכוניתו כדי להירגע ולהחליף פרטים .השנים החלו לשוחח והצעיר שענה לשם ג'וזף סיפר כשנמלט מזאיר שבאפריקה לאחר שבני משפחתו השתלטו באלימות על מספר מכרות בזאיר .פרי ריחם על הצעיר המיואש והוא הציע לג'וזף להתלוות אליו .לאחר שהזמין אותו לביתו ,והזמין אותו לסעודה שמע ממנו פרי בפרוטרוט את הסיפור כיצד נמלט על נפשו לבריסל הרחוקה .פרי לקח ממנו את מספר הטלפון שלו והבטיח לנסות ולחשוב כיצד יוכל לעזור לו בהמשך.... מספר ימים לאחר מכן ,נתקל פרי בכתבה של ה'גארדיאן' הבריטי שסיפרה על זייפן היהלומים היהודי שעליו להוכיח שהיהלום שמקורו בזאיר – אכן אמיתי" .רגע אחד!" חלפה מחשבה מהירה בראשו של פרי" :הרי הצעיר שפגעתי בו ,בני משפחתו שולטים על מספר מכרות בזאיר .אולי הוא יוכל להציל את אדוארד היהודי ממאסר?" שיחת טלפון מהירה לג'וזף הביאה אותו למשרדו של פרי ,ומשם ניסה פרי למצוא את אדוארד .ואכן הוא הצליח לאתר אותו בקלות, והסביר לו במה מדובר .שיחת טלפון קצרה בין השניים העלתה שאכן בני משפחתו של ג'וזף שולטים על המכרה המדובר .פרי ואדוארד הציעו לג'וזף סכום כסף גדול ,כדי ש'ישלים' עם בני משפחתו וילווה את אדוארד בדרכו לזאיר .שבוע לאחר מכן נסעו השניים לזאיר וג'וזף ליווה את אדוארד אל המכרה שבבעלות משפחתו .שבועיים לאחר מכן התייצב אדוארד בפני וועדת היהלומנים והוכיח שהיהלום אכן מקורי וסיפק את כל ההוכחות הנדרשות... *** בשני האירועים בסיפור שלנו ,התקיימו לכאורה שורה של 'מקרים' שנדמה שאינם קשורים אחד לשני .דבר זה מזכיר לנו את ההשגחה הפרטית שאנו רואים במהלכה של מגילת אסתר .השגחה פרטית מופלאה אותה מנהל הבורא כדי להציל כל יהודי מחורשי רעתו, ורק אדם מאמין מבין שהכול מתנהל תחת תכנית גדולה שהכין ה' יתברך להיטיב כדי עם בניו – עם ישראל... בדיחה או מציאות? מוטי היה שקוע בסעודת הפורים כשהוא מבוסם כהוגן .חצי בקבוק יין משובח עמד לצדו על השולחן והוא דאג לרוקן אותו בקצב מהיר ,כשלפתע צלצל הטלפון שבכיסו. "שלום מוטי .מה שלומך?" נשמע הקול האדיב מעבר לקו. "הכול מצוין" ענה מוטי בחיוך רחב ,כשביד השנייה הוא מנסה למזוג עוד קצת יין לכוס שהתרוקנה" .מי זה?" "מדבר אביחי מחברת 'אקסוטרינג' רציתי לבשר לך שבהגרלה שנערכה בין כל משתתפי החברה ,זכית בסקודה חדשה! תתחדש מוטי!" "איזה סקודה? מה סקודה? מה אתה צוחק עליי?" שאג מוטי לתוך הפומית" .אני לא שאלה מס' 436 צוחק אני רציני מאד!" ענה אביחי" .אתה יודע מה? אם זכיתי קח את הרכב לעצמך ותהיה לי בריא "...התגלגל מוטי מצחוק" .אתה בטוח?" אמר אביחי" :אני רציני מאד ,אתה זכית – לכן אני לא ממליץ לך לתת לי דברים שאחר כך אתה תתחרט עליהם"... "קח ,קח לעצמך את הסקודה" הכריז מוטי בנדיבות" .השיחה הזאת מוקלטת ,אתה בטוח במה שאתה אומר?" ביקש אביחי לוודא" .בטוח במיליארד אחוז" השיב מוטי וסגר את הטלפון. אחרי פורים נזכר מוטי בשיחת הטלפון ,והחליט לבדוק את העניין .להפתעתו התברר לו שהוא אכן זכה ברכב ,וכשבא לדרוש את הרכב אמר לו אביחי" :יש כאן הקלטה שאתה מעניק לי את הרכב במתנה"... "מה זאת אומרת?" התרגז מוטי" :זה היה בפורים ואני הייתי בטוח שאתה עובד עליי, אם הייתי יודע שזה אמיתי ברור שלא הייתי נותן לך את הרכב"... "אני אמרתי לך שאתה עלול להתחרט על מה שאתה אומר" אמר אביחי בלאקוניות. "ולכן הרכב הוא שלי "...מה דעתכם? מי צודק? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ר"ז סעיף ד' בעניין' :אומדן מתנה בטעות' .סימן רמ"א סעיף י' בעניין' :מקבל מתנה בית המדרש שאומר שלא רוצה בה קודם שהגיע לידו' .סימן רל"ה סעיף כ"ב בעניין' :אם היה שיכור האם שיכור מתנתו מתנה' תשובה לשאלה "מי ישלם את השיפוץ?" (שאלה מס' )434 תקציר השאלה השבועית :לאחר חיפושים נואשים מצא רובי דירה ישנה עם תריסים שבורים וחדר האמבטיה חלוד ,בתמורה לכך הוא התחייב לשלם לקובי בעל הדירה שכירות של 3,000לחודש .לאחר חודש כשהגיע קובי לדרוש את השכירות ,שלף רובי מכיסו ₪ 1,500ונתן אותם לקובי" .סיכמנו על שלושת אלפים!" אמר קובי ,אבל רובי הסביר לו שהשיפוץ הבסיסי לדירה עלה לו אלף חמש מאות שקלים ,והוא לא רואה סיבה לשלם את זה מהכסף שלו ,אולם קובי ענה לו" :ראית את הבעיות כבר בהתחלה ,ובכל זאת הסכמת לשכור את הדירה ,אז אם החלטת לשפץ ,תוציא את זה מהכיס שלך!" מי לדעתכם צודק? תשובה בקצרה :קובי חייב לשלם על התיקונים שהם מעיקרי המגורים שהיה חייב לספק לרובי ,והוא אינו יכול לטעון שרובי מחל בכך שהוא נכנס לדירה והשתמש בה. תשובה בהרחבה :אדם שקונה חפץ ויש בו מום האם הוא יכול להחזירו? בהלכה מבואר (שלחן ערוך חושן משפט סימן רל"ב סעיף ג') שכשאדם קונה חפץ ומצא בו מום ,הוא יכול להחזיר אותו אפילו אחרי כמה שנים ,אם הוא לא השתמש בו מהרגע שהוא מצא את המום ,אולם אם כשראה את המום המשיך להשתמש בחפץ, הרי שגילה דעתו שהוא מחל על המום ,והוא אינו יכול להחזיר את החפץ ,וגם אין לו תביעה ממונית על המוכר שיוריד לו מהמחיר ששילם .אמנם כתבו הפוסקים (שם פתחי תשובה סעיף קטן א') שאם לקונה לא היתה ברירה והוא היה חייב להשתמש בחפץ מחמת אונס ,אז אין כאן הוכחה שהוא מחל על המום ועדיין הוא יכול לתבוע מהמוכר את ביטול המקח. אדם ששכר בית ומצא בו פגמים האם הוא יכול לחייב את המשכיר לתקן אותם? אף שלמדנו בהלכה הקודמת שאם אדם ראה את המום והמשיך להשתמש בחפץ, אין לו שום תביעה על המוכר כיוון שהוא מחל על זה ,אך בשכירות הדין הוא שונה, כי אדם שהגיע לשכור דירה והוא ראה לפניו פגמים משמעותיים בעיקרי תשמישי הבית ,לדוגמא ,שהדלת שבורה או החלונות מנופצים ,או כל פגם בסיסי אחר ,ולאחר ששכר את הדירה הוא בא בדרישה שהמשכיר יתקן את הפגמים ,ההלכה היא (שלחן ערוך חושן משפט סימן שי"ד סעיף א' ברמ"א) ,שהוא צודק בטענתו ובעל הבית חייב להיענות לדרישתו ולתקן את הדברים הצריכים תיקון ,ואף שהשוכר ראה עוד לפני חתימת החוזה שיש בדירה בעיות רציניות לא אומרים שזה מוכיח שהוא הסכים לגור כך ,אלא המשכיר חייב לתקן את כל הפגמים .וצריך להבין מה ההבדל בין מום שנמצא בדירה שהשוכר יכול לדרוש שיתקנו אותו ,לבין מום שנמצא בחפץ שהקונה לא יכול לדרוש כלום מהמוכר כיון שהוא התחיל להשתמש בו. בראשונים (נמוקי יוסף במסכת בבא מציעא דף נ"ט ,והובא בקיצור בסמ"ע סימן שי"ד סעיף קטן ו') מבואר הסבר פשוט להבדל בין שתי הדברים ,שדווקא בחפץ שיש בו מום ,והקונה השתמש בו למרות זאת ,הבעלים יכולים לטעון שהוא מחל על המום, אבל דירה שיש בה פגמים רציניים שקשה לגור איתם ,השוכר יכול לטעון שהוא לא העלה בדעתו שבעל הבית ישאיר אותו ככה ולא יתקן את הבעיות הבסיסיות בדירה, ולכן על אף שבחוזה לא נכתב מילה לגבי זה ,אך זה נחשב כאילו זה סוכם מתחילה, כי הרי אי אפשר לגור כך ועל דברים כאלה לא שייך לומר שהשוכר מחל והסכים להתגורר בדירה למרות החסרונות הקשים שיש בה. ולמעשה יש הבדל נוסף בין שתי המקרים ,כי בסיפור הראשון ,שהקונה רוצה לבטל את העיסקא לגמרי בטענה שזה היה 'מקח טעות' ,אם כן אסור לו להשתמש עם החפץ כיון שהוא מתכוון להחזיר אותו ,ועכשיו שהוא החליט להשתמש אתו ,זה מוכיח שהוא השלים עם המום שבו ,לעומת זאת בשכירות ,השוכר לא מעוניין לבטל את חוזה השכירות ,ובסך הכול הוא רוצה שהמשכיר יבוא לתקן את הפגמים בדירה ,וכיון שכך אין שום הוכחה מכך שהוא המשיך להתגורר בדירה שהוא השלים עם הפגמים או שהוא מחל עליהם ,ולכן הבעלים מוכרחים לבוא ולתקן את מה שצריך לתקן. כשהשוכר תיקן על חשבונו האם הוא יכול לתבוע את התשלום מבעל הבית? במקרה שמוכרחים לשפץ את הדירה ,ראוי שהוא לא יעשה זאת לפני שהוא מעדכן את המשכיר ,כדי שהוא יוכל לבוא ולבדוק אם באמת יש צורך לשפץ ,ואלו דברים נחוץ לתקן ,במקרה והשוכר לא הודיע למשכיר והוא תיקן את הדברים בעצמו, ומדובר כמובן בדברים בסיסיים שאי אפשר לגרור בלעדיהם ,הוא יכול לדרוש מבעל הדירה לשלם לו את ההוצאות ,ובאפשרותו לעשות זאת על ידי שהוא יוריד לעצמו מהשכירות שהוא אמור לשלם (נתיבות המשפט סימן שי"ב סעיף קטן י"א) .אולם הוא המשכיר לא חייב לשלם אלא לפי העלויות המקובלות בשוק ,ואף אם השוכר הזמין בעלי מלאכה יקרים יותר ,המשכיר לא צריך לשלם אלא כפי מה שמבקשים בעל המלאכה המצויים בשוק. במקרה של וויכוח בין השוכר והמשכיר על תיקון מסוים אם הוא היה נחוץ ,ישנו ספק בפוסקים (כסף הקדשים) אם דינו של השוכר כאדם שיורד לנכסיו של חברו ברשותו והשביח אותו ,שהוא נאמן בשבועה ,וחברו צריך לשלם לו לפי ההוצאות שהוא מצהיר עליהן ,או שכיון שהוא שיפץ את הדירה בלי להודיע לבעלים ,המשכיר יכול לטעון ,שהוא רוצה שהשוכר יביא מומחים שיוכיחו לו שאכן היה צורך לתקן את אותו פגם ,וכיון שיש בזה ספק יש לשאול שאלת רב כיצד לנהוג הלכה למעשה. בסיפור שלנו כיון שהפגמים בדירה לא אפשרו להתגורר בה בצורה סבירה ,לא שייך בזה מחילה מצדו של רובי השוכר ,והוא יכול להוריד מדמי השכירות שלו לקובי ,אם ההוצאות היו כפי המקובל בשוק.
© Copyright 2024