‫פורים שמח !!‬
‫לרבני 'שלום לעם'‪,‬‬
‫רכזי המדרשות והפעילים‬
‫המסורים‪ ,‬אלפי בוגרי 'שלום‬
‫לעם'‪ ,‬נוער המדרשות‪,‬‬
‫קוראי העלון‬
‫ולכל בית ישראל‪.‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪768‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫מדרשות ערב לנוער בנים ‪ /‬בנות בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * תוכניות‬
‫חינוכיות ופעילויות מגוונות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון *‬
‫סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות‬
‫ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם'‬
‫חפשו אותנו ב ‪ f‬שלום לעם לנוער ישראל‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫פרשת תצווה י"ג אדר תשע"ז ‪ 11‬במרץ ‪2017‬‬
‫שבת פרשת תצווה‪ ,‬י"ג באדר תשע"ז‪,‬‬
‫‪ 11/3/17‬שבת זכור‬
‫בשבת זו קוראים את פרשת תצווה‪ ,‬ובה‬
‫קוראים גם את פרשת מחיית עמלק‪ ,‬ולכן‬
‫נקראת השבת "שבת זכור"‪ .‬עמלק נלחם‬
‫עם בני ישראל לאחר יציאתם ממצרים‪,‬‬
‫והיה הראשון שהעז להילחם עמם בשונה‬
‫מכל העמים שפחדו מעם ישראל‪ ,‬ולכן‬
‫נצטוו בני ישראל למחות את זכר עמלק‬
‫מתחת השמים‪ .‬גם ההפטרה עוסקת‬
‫במלחמת שאול המלך שלא הרג את אגג‬
‫צאצאו של עמלק‪ ,‬וחמל גם על הצאן‬
‫והבקר‪ ,‬ולכן העביר ה' את מלכותו לידי דוד‬
‫המלך‪ .‬הסיבה שקוראים קריאה זו השבת‪,‬‬
‫היא מפני ששבת זו היא לפני ימי הפורים‬
‫שחלים באמצע השבוע‪ ,‬ומכיוון שהמן היה‬
‫מזרעו של עמלק‪ ,‬וגם הוא ביקש להרוג את‬
‫כל היהודים כמו עמלק‪ ,‬קוראים את הפרשה‬
‫כדי להזכיר את מצוות מחיית עמלק וזרעו‬
‫המן וכל שאר צוררי ישראל לדורותיהם‪ .‬יש דעה בפוסקים‪ ,‬שקריאת פרשת עמלק‬
‫בשבת זו היא מצווה מן התורה‪ ,‬ויש פוסקים שכתבו שאף נשים צריכות לשמוע‬
‫פרשה זו‪ ,‬וכך המנהג ברוב עדות אשכנז‪.‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬י"ד באדר תשע"ז‪ 12/3/17 ,‬פורים דפרזים‬
‫ביום זה‪ ,‬חוגגים בני ישראל כבר למעלה מ‪ 2,300-‬שנה את חג הפורים‪ ,‬לזכר הנס‬
‫הגדול שנעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה‪ ,‬בימיהם של מרדכי ואסתר בשושן‬
‫הבירה‪ ,‬כאשר הקב"ה הציל את עם ישראל כולו שבאימפריה הפרסית הגדולה‪,‬‬
‫מרצח‪-‬עם שזמם המן הרשע לבצע בשיתוף ובהסכמת המלך אחשוורוש‪ .‬שם‬
‫החג 'פורים' נקרא על שם הפור ‪ -‬הגורל שהטיל המן במטרה לקבוע את היום בו‬
‫יבצע את הטבח ביהודים‪ ,‬ונהפוך הוא ‪ -‬והיהודים שלטו אויביהם והכו בהם מכה‬
‫קשה‪ .‬מצוות החג‪ :‬מקרא מגילה ‪ -‬שמיעת מגילת אסתר‪ ,‬משתה ושמחה ‪ -‬עריכת‬
‫סעודות ומשתאות לזכר הנס יחד עם בני המשפחה וידידים‪ ,‬מתנות לאביונים ‪-‬‬
‫נתינת צדקה לעניים‪ ,‬ומשלוח מנות ‪ -‬שליחת מיני מאכל לשכנים וקרובים‪ ,‬כדי‬
‫לחזק את הידידות ולהגביר את האהבה ביניהם‪ .‬החג מתאפיין גם בשתיית יין‪,‬‬
‫בשמחה מיוחדת‪ ,‬ובהתחפשויות‪ ,‬ועוד מנהגים שונים‪.‬‬
‫יום זה מיוחד לכל קהילות ישראל בכל המקומות‪ ,‬למעט ערים המוקפות חומה‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫מימות יהושע בן‪-‬נון‪ ,‬שחוגגים בהן את ימי הפורים ביום שלמחרת ט"ו באדר‪.‬‬
‫כיום‪ ,‬יש רק עיר אחת ויחידה בעולם שהיא מוקפת חומה בוודאות‪ ,‬והיא ירושלים‬
‫עיר הקודש‪ ,‬אולם ישנן ערים נוספות‪ ,‬כגון טבריה ויפו‪ ,‬שקוראים בהן בשני הימים‬
‫מספק‪.‬‬
‫יום שני‪ ,‬ט"ו באדר תשע"ז‪ 13/3/17 ,‬שושן פורים‬
‫לאחר תליית המן‪ ,‬נתן המלך אחשוורוש רשות ליהודים בשושן להכות באויבים‬
‫עוד יום נוסף‪ ,‬ולזכר זה קבעו חז"ל‪ ,‬שכל הערים שהן מוקפות חומה מימות יהושע‬
‫בן נון נחגג בהן פורים בט"ו באדר‪ ,‬ובשאר המקומות ביום שלפני כן בי"ד באדר‪.‬‬
‫עם ישראל חוגג את נס פורים כבר ‪ 2371‬שנה‪ ,‬ואילו האימפריה הפרסית והמן‬
‫הרשע‪ ,‬כמו יתר שונאי ישראל שקמו נגדנו בכל הדורות‪ ,‬עברו מן העולם ולא‬
‫הותירו זכר‪ .‬עם ישראל הוא עם הנצח‪ ,‬ולמרות שבכל דור ודור עומדים עלינו‬
‫לכלותנו‪ ,‬הקב"ה מצילנו מידם‪.‬‬
‫יום רביעי‪ ,‬י"ז באדר תשע"ז‪ 15/3/17 ,‬הספר ההלכתי של עם ישראל‬
‫באור ליום שישי‪ ,‬י"ז באדר א' שנת שי"ח‪ ,‬לפני למעלה מ‪ 450-‬שנה‪ ,‬השלים מרן‬
‫רבי יוסף קארו בעל "בית יוסף"‪ ,‬את חיבורו הגדול והמפורסם "שולחן ערוך"‪,‬‬
‫שהתקבל בכל תפוצות ישראל לספר ההלכה המוסכם והעם היהודי כולו נוהג על‬
‫פיו עד היום‪ .‬עם פרסומו של השולחן ערוך קמו לו מתנגדים‪ ,‬מפני שחששו שמא‬
‫יזנח העם את הלימוד בגמרא ובספרי הפוסקים לאחר שמצאו ספר ערוך לפניהם‪,‬‬
‫וגם מפני שמנהגי אשכנז לא הובאו בו במלואן ומרן נסמך על הרי"ף‪ ,‬הרמב"ם‬
‫והרא"ש‪ .‬מסיבה זו כתב הרמ"א את הגהותיו‪ ,‬וחיבורו מכונה 'המפה' לשולחן ובני‬
‫ישראל יוצאי אשכנז יוצאים ביד רמ"א‪.‬‬
‫מסופר‪ ,‬שהרמ"א התחיל לכתוב ספר הלכה בעצמו בטרם נודע לו על חיבורו של‬
‫מרן רבי יוסף קארו‪ ,‬ולאחר שנודע לו על כך‪ ,‬שרף את ספרו באצילות נפש‪ ,‬כדי‬
‫שלא תתרבה מחלוקת בישראל‪ ,‬ותחתיו כתב את הגהותיו על ה"שלחן ערוך"‪.‬‬
‫החיד"א בשם הגדולים מספר‪ ,‬כי בדורו של מרן ה"בית יוסף"‪ ,‬היו שלושה רבנים‬
‫שהיו ראויים לחבר ספר הלכה יסודי‪ ,‬אולם מן השמים הסכימו שרבי יוסף קארו‬
‫יהיה מחברו‪ ,‬מפני שהוא הצטיין בענוותנותו היתרה ומשנתו משנת חסידים‪.‬‬
‫המהדורה הראשונה של השולחן ערוך נדפסה ב"כרך קטן‪ ,‬למען ישאוהו בחיקם‬
‫להגות בו בכל עת ובכל מקום‪ ,‬כאשר יחנו או ייסעו"‪ ,‬והיא כיום יקרת המציאות‬
‫ונדירה ביותר‪ .‬מאז ועד היום‪ ,‬נדפסו עשרות חיבורים על השולחן ערוך‪ ,‬בראשם‬
‫חיבורי גדולי האחרונים המכונים "נושאי כלים"‪ ,‬וקיצורים שונים עד ימינו אנו‪.‬‬
‫מרן היה מן הבודדים שנסמכו לרבנות בידי רבי יעקב בירב שחידש את הסמיכה‬
‫כדוגמת זמן הסנהדרין‪ ,‬אולם העניין התבטל עקב מחלוקת בין גדולי הדור ההוא‪.‬‬
‫לזכייה מיוחדת זכה ה"בית יוסף"‪ ,‬כאשר מלאך מגיד היה מתגלה אליו מן השמים‬
‫ומגלה לו סתרי תורה‪ .‬חלק מאותם גילויים שקיבל מהמלאך על פי תורת הסוד‪,‬‬
‫רשם מרן בספרו "מגיד מישרים"‪.‬‬
‫לשקר אין גלגלים‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫האמת היא שבני אהב את מכונית‬
‫הסובארו שלו כל כך‪ ,‬עד שלפעמים‬
‫היה נדמה שגם היא מחזירה לו אהבה‬
‫ושומרת על עצמה מכל מיני תקלות‪.‬‬
‫בכל הזדמנות היה מספר בני לכל מי‬
‫שרק היה מוכן לשמוע‪ ,‬על כל המקומות‬
‫שמאילת ועד מטולה אליהם הגיע עם‬
‫הסובארו‪ ,‬ולא פעם הקדים את חבריו‬
‫בעלי הרכבים החדישים שהגיעו בקושי‬
‫אל היעד‪.‬‬
‫השנים חלפו‪ ,‬וכבר עברו להן עשרים‬
‫שנה שבהן היו בני והסובארו כצמד‬
‫חמד‪ .‬אבל כמו כל דבר בחיים שהסוף‬
‫מיכאל ראם‬
‫מגיע‪ ,‬גם הסובארו החלה לחרוק‬
‫ולהזדקן ובני התחיל להתרגל לעובדה‬
‫שיום אחד הוא יצטרך להיפרד מהסובארו במגרש הגרוטאות שבקצה‬
‫העיר‪ .‬ואכן כבר באותו יום נתלתה על הסובארו מודעת 'למכירה' דבר‬
‫שהפך לשיחת היום בשכונה‪.‬‬
‫תכונה אחת חשובה הייתה לו לבני‪ ,‬מאז ומעולם הוא תמיד דיבר אמת‪,‬‬
‫הוא נתן הבטחה לסבתו ששיננה כל הזמן באוזניו‪' :‬משקר לא מרוויחים'‬
‫שלעולם לא יוציא שקר מפיו‪ ,‬ואכן השתדל שלא להוציא מפיו דבר שקר‬
‫ולו הקטן ביותר‪ .‬מעלה זו גרמה לו לפרט את כל חסרונותיה של הסובארו‪,‬‬
‫דבר שמהר מאוד הרחיק כל קונה פוטנציאלי‪ .‬אך בני היה בטוח ש'משקר‬
‫לא מרוויחים' והאמת תמשיך להיות נר לרגליו‪.‬‬
‫מבחן הטסט השנתי שנדרש כל רכב לעשות אחת לשנה‪ ,‬היה ה'כאב‬
‫הראש' של בני בכל שנה‪ .‬רכבו המיושן היה עובר בדיקה יסודית ולמרות‬
‫שהיה תקין יחסית היה בני לחוץ מאוד לפני המבחן‪ ,‬וכך קרה גם השנה‪,‬‬
‫הוא הבריק את רכבו וסידר בו את כל התיקונים הנדרשים‪ ,‬וציפה בקוצר‬
‫רוח לקבל את האישור שרכבו מורשה להמשיך בנסיעה על הכביש למשך‬
‫שנה נוספת‪ .‬ואם בכל שנה הוא היה מתוח כקפיץ‪ ,‬הפעם לאחר התקלות‬
‫והתיקונים שעברו על הסובארו החבוטה היה בני מתוח שבעתיים‪.‬‬
‫באותו יום קם בני בשעת בוקר מוקדמת ולבש את הבגדים היפים‬
‫ביותר שמצא בארון‪ ,‬לאחר שנזכר שפעם חבר ילדות סיפר לו 'בידענות'‬
‫שהבוחנים המוסמכים מתייחסים גם למראהו של הבעלים‪ .‬למרות שהוא‬
‫בעצמו לא יכל לענות על השאלה‪ ,‬כיצד ייתכן שאדם מכובד ייסע בכזה‬
‫אוטו כמו שלו‪ ,‬החליט בני שאין לו מה להפסיד ועלה על הסובארו בדרך‬
‫ל"מכון הטסטים" כשלבו מפרפר‪ .‬הדרך הייתה פקוקה מאוד והוא התקרב‬
‫בעצלתיים למכון הרישוי‪ ,‬הוא הסתובב בחנייה הענקית בחיפוש אחר‬
‫רכב שיוצא כדי לחנות במקומו ואכן לאחר מספר דקות החנה את הרכב‬
‫ולקח בידיו את הטפסים הנדרשים‪ .‬הוא יצא מהרכב ונעל אותו ולא שם‬
‫לב שמישהו מתקרב אליו ורק כשהתחיל ללכת לכיוון המשרד‪ ,‬הוא שם‬
‫לב לבחור מתולתל הלבוש בחליפה שחורה שניגש אליו בשאלה‪" :‬תגיד‬
‫לי מה המצב של הרכב שלך?"‬
‫לבני לא היה זמן מיותר לשאלות‪ ,‬אבל היה לו ברור שהבחור הזה ממש לא‬
‫מעוניין לרכוש את הסובארו העתיקה שלו‪" .‬נו תספר קצת על הרכב" האיץ‬
‫בו הבחור‪" :‬עכשיו הבנתי במה מדובר‪ "...‬לחש בני לעצמו‪" :‬הבחור הזה‬
‫כנראה נמצא פה מטעם מכון הרישוי כדי להוציא את האמת מבעלי הרכבים‬
‫על מצב הרכבים"‪ .‬הוא‬
‫היה גאה בעצמו כיצד‬
‫הצליח לעלות בזמן על‬
‫המוקש שטמן לו מכון‬
‫הרישוי ובהחלטה של‬
‫רגע החליט להתעלם‬
‫מההבטחה שנתן לסבתו‪.‬‬
‫במצב כזה ודאי לא צריך‬
‫לומר את האמת‪ ,‬ניחם‬
‫בני את עצמו‪ ,‬ואמר‬
‫לבחור‪" :‬המצב של הרכב‬
‫טוב מאוד‪ ,‬אפילו מצוין"‬
‫הוא היה בהלם מעצמו‬
‫אבל המשיך‪" :‬הוא אומנם נראה ישן אבל מבחינה מכנית הוא תקין פלוס‬
‫ויוכל להגיע לכל מקום בארץ בקלות בלי שום תקלות"‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬מצוין תודה רבה!" אמר הבחור המתולתל ובני היה בטוח שהוא‬
‫עשה את הדבר הנכון והתאפק שלא לחייך לעצמו מאחורי גבו של הבחור‬
‫שהתרחק והתקרב לעבר 'טרנטה' אחרת‪ ,‬דבר שאישר את חששותיו של‬
‫בני שהאיש כנראה משתף פעולה עם מכון הרישוי‪.‬‬
‫הוא נכנס למשרד והופתע לפגוש שם את חברו מהשכונה "רמי‪ .‬מה אתה‬
‫עושה פה?" שאל אותו בני בהתרגשות "אני עובד פה כבר מספר חודשים"‬
‫השיב לו רמי בלחיצת יד חזקה‪" :‬תגיד לי מה הסיפור של הבחור ששתלתם‬
‫בחוץ? חשבתם שאנשים פה טיפשים?" טפח לו בני על שכמו‪.‬‬
‫"על מה אתה מדבר?" העמיד רמי פני תם אבל בני שמעולם לא אהב‬
‫שמרמים אותו וניגש לחלון הגדול‪" :‬הנה‪ ,‬הבחור המתולתל ההוא שניגש‬
‫אל בעלי 'הטרנטות' וחוקר אותם על מצב רכבם בשליחותכם" חייך חיוך‬
‫של מנצחים‪ ,‬אבל רמי באמת לא ידע על מה הוא מדבר‪" :‬אתה יודע מה?‬
‫בא נרד לבחור ונשאל אותו מי בדיוק שלח אותו‪ "...‬ואכן הם עשו זאת‬
‫והזמינו אותו אל משרדו של רמי‪ .‬אך מהר מאוד התברר להם שהבחור‬
‫הנחמד הוא אגוז קשה שממש לא שש לפתוח את פיו ורק לאחר הפצרות‬
‫רבות הסכים לומר משהו בתנאי שלא יעבירו זאת הלאה‪" :‬בטח שמעתם‬
‫על מר אורן סבר בעליה של חברת הענק "מוטור ‪ -‬סבר"‪ .‬למר סבר ישנו‬
‫שגעון לטובה‪ .‬פעם בכמה חודשים הוא שולח את אחד מנציגי החברה‬
‫לחפש רכב שבקושי נוסע ומעניק לבעליו רכב חדש במתנה‪ .‬ולכן היום‬
‫אני נשלחתי למכון הרישוי כדי לחפש אחד כזה"‪ .‬סיים הבחור את דבריו‬
‫ורץ בחזרה אל החניה הגדולה והשאיר אותם המומים‪ :‬בני בהה באוויר‬
‫כשתמונתה של סבתו שוב צפה מול פניו‪" :‬אתה שומע בני? משקר לא‬
‫מרוויחים אף פעם! אף פעם‪ ,‬ואף פעם‪"...‬‬
‫*‬
‫בני היה בטוח שהנה הוא 'עבד' על האיש שניסה להוציא ממנו מידע על‬
‫הטרנטה שברשותו‪ ,‬וגילה כי הוא ירה לעצמו ברגל‪ .‬ההיצמדות לאמת‪,‬‬
‫וההנחלה שלה כדרך חיים יכולה לשנות את העולם עבור כל אחד מאתנו‪...‬‬
‫ַּתכ ְִריכִים לְֹלא ּכִיסִ ים‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫הֹודי ָע ִׁשיר וְ ַק ְּמ ָצן ֵמ ֵאין‬
‫סֹוחר ִ‬
‫ָהיָ ה ַּפ ַעם ֵ‬
‫רּוּפיָ ה‬
‫הֹוציא ְ‬
‫ּכָ מֹוהּו‪ .‬הּוא ֵמעֹולָ ם ֹלא ִ‬
‫רּומה אֹו נְ ָד ָבה ָהיּו ִמּלִ ים‬
‫ַא ַחת ְמיֻ ֶּת ֶרת; ְּת ָ‬
‫לֹותן ַעל ַּדל ַה ְּׂש ָפ ַתיִ ם;‬
‫ֶׁש ָאסּור לְ ַה ֲע ָ‬
‫נְ ִתינָ ה ֹלא ָהיְ ָתה ַקּיֶ ֶמת ַּבּלֶ ּכְ ִסיקֹון ֶׁשּלֹו;‬
‫הּוא ֹלא נָ ַתן ִמ ֶּׁשלֹו ּכְ לּום‪ְּ ,‬בק ִֹׁשי לְ ַע ְצמֹו‪.‬‬
‫נֹועל נַ ֲעלַ יִ ם‬
‫לָ בּוׁש ָהיָ ה ִּב ְבגָ ִדים ְּבלּויִ ים‪ֵ ,‬‬
‫ְמ ֻר ָּפטֹות‪ּ ,‬גָ ר ְּב ַביִ ת ָק ָטן וְ ָעלּוב‪ ,‬וְ אֹוכֵ ל‬
‫ׁשּוטים וְ זֹולִ ים‪ָ .‬היָ ה לֹו ֲח ָבל‬
‫ַמ ֲאכָ לִ ים ְּפ ִ‬
‫ַעל ַהּכֶ ֶסף‪.‬‬
‫ּמּובן‪ֲ ,‬ח ֵב ִרים ַר ִּבים ֹלא ָהיּו לֹו‪ּ ,‬פֹה וָ ָׁשם‬
‫ּכַ ָ‬
‫טֹובי לֵ ב ֶׁש ִה ְת ַענְ יְ נּו ִּב ְׁשלֹומֹו‬
‫ָהיּו ֲאנָ ִׁשים ֵ‬
‫וְ ֶה ְחלִ יפּו ִאּתֹו ִמּלִ ים ִמ ְס ָּפר‪ְ ,‬מ ַר ֲח ִמים ַעל‬
‫רֹובי ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ֶׁשּלֹו ּגַ ם ֹלא‬
‫ִמ ְסּכֵ נּותֹו‪ .‬לִ ְק ֵ‬
‫ָהיּו ַה ְר ֵּבה ִסּבֹות לְ ִה ְתּגָ אֹות ּבֹו וְ לִ ְׁשמֹר‬
‫ּבֹודד‪.‬‬
‫ַעל ֶק ֶׁשר‪ּ ,‬כָ ְך ֶׁשהּוא ּגַ ם ָהיָ ה ֵּדי ֵ‬
‫רֹופ ִאים ֹלא נָ ְתנּו‬
‫יֹום ֶא ָחד הּוא נָ ַפל לְ ִמ ְׁשּכָ ב‪ַ ,‬מ ֲחלָ ה ָק ָׁשה ָּפ ְק ָדה ֶאת ּגּופֹו‪ָ ,‬ה ְ‬
‫ּומּכָ ִרים ֶׁש ִה ְת ַעּלְ מּו ִמ ֶּמּנּו‬
‫נֹואׁש‪ְׁ .‬שכֵ נִ ים ַ‬
‫לֹו ִּת ְקוָ ה ַר ָּבה‪ ,‬וְ ַה ַּמ ָּצב ָהיָ ה נִ ְר ֶאה ָ‬
‫ּמּוע ִטים ָע ְמדּו לְ יַ ד‬
‫רֹובי ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ַה ָ‬
‫ַעד לְ אֹותֹו יֹום‪ָּ ,‬באּו ּכְ ֵדי לְ ִה ָּפ ֵרד‪ְ ,‬ק ֵ‬
‫ּכֹוא ִבים‪ְ ,‬מ ַקּוִ ים ֶׁשאּולַ י ָר ַׁשם ַמ ֶּׁשהּו ַעל ְׁש ָמם ַּב ַּצּוָ ָאה‪,‬‬
‫ַה ִּמ ָּטה ַמ ֲע ִמ ִידים ְּפנֵ י ֲ‬
‫לַ ְמרֹות ֶׁש ַה ְּׁשמּועֹות ִּד ְּברּו ַעל ַצּוָ ָאה ִמּסּוג ׁשֹונֶ ה‪.‬‬
‫ּדֹומה‪.‬‬
‫ֵּבין ַה ָּב ִאים לְ ִה ָּפ ֵרד ָהיָ ה ּגַ ם ְּבנֹו ֶׁשל ַה ַחּיָ ט ֶׁש ֵּמת ֹלא ִמּכְ ָבר ִמ ַּמ ֲחלָ ה ָ‬
‫ּסֹוחר ֶה ָע ִׁשיר‪ּ ,‬כָ ְך ֶׁש ַה ֵּבן‬
‫ַה ַחּיָ ט ָהיָ ה ֵּבין ַהיְ ִח ִידים ֶׁש ָּד ְרׁשּו ִּב ְׁשלֹומֹו ֶׁשל ַה ֵ‬
‫ּסֹוחר ַהחֹולֶ ה‪ ,‬וְ הּוא‬
‫רּוח ֶׁשל ַרּגְ ָׁשנּות ָׁש ְר ָתה ַעל ַה ֵ‬
‫ִה ְת ַק ֵּבל ֵּדי ִּב ִידידּות‪ַ .‬‬
‫עֹומד לָ מּות‪ֹ ,‬לא ָע ִש ִֹיתי ַה ְר ֵּבה ַּב ַחּיִ ים‬
‫"ּת ְר ֶאה‪ֲ ,‬אנִ י ֵ‬
‫יִ ֵּבב ְּב ָאזְ נֹו ֶׁשל ֶּבן ַה ַחּיָ ט‪ִ :‬‬
‫ֶׁשּלִ י‪ֹ ,‬לא ִה ְס ַּפ ְק ִּתי ֶאת ּכָ ל ַה ְּד ָב ִרים ֶׁש ָר ִצ ִיתי לַ ֲעשֹוֹת‪ֹ ,‬לא נִ ַּצלְ ִּתי ֶאת ָע ְׁש ִרי‬
‫ַמ ְס ִּפיק‪"...‬‬
‫ֶּבן ַה ַחּיָ ט ֶׁש ָהיָ ה ָּבחּור ִּפ ֵּק ַח ֶה ְחלִ יט לְ נַ ֵּצל ֶאת ַה ַּמ ֲע ָמד ּולְ ַה ְחּכִ ים ֶאת ָה ִאיׁש‪,‬‬
‫ּגֹוסס‪ַ ,‬א ָּתה ּכַ ּנִ ְר ֶאה הֹולֵ ְך‬
‫הּוא ִהנְ ֵהן ְּברֹאׁשֹו וְ ָא ַמר‪ּ" :‬כֵ ן‪ַ ,‬א ָּתה ֶּב ֱא ֶמת נִ ְר ֶאה ֵ‬
‫לָ מּות‪ֲ .‬א ָבל לִ ְפנֵ י ֶׁש ַא ָּתה ֵמת יֵ ׁש לִ י ַּב ָּק ָׁשה ְק ַטּנָ ה ֵאלֶ יָך‪ַ ,‬ה ִאם ִּת ְהיֶ ה מּוכָ ן‬
‫לַ ֲעזֹר לִ י?"‬
‫ימי ַמ ֲחלָ תֹו‪ֵ ,‬ה ִׁשיב ַּב ַּפ ַעם ָה ִראׁשֹונָ ה ְּב ַחּיָ יו ְּב ִחּיּוב‪,‬‬
‫ָה ִאיׁש ֶׁש ִה ְת ַרּכֵ ְך ְק ָצת ִּב ֵ‬
‫"ּת ְׁש ַמע‪ַ ,‬א ָּבא‬
‫לַ ְמרֹות ֶׁש ֲע ַדיִ ן ֹלא יָ ַדע ָמה ַה ַּב ָּק ָׁשה‪ .‬הּוא ִח ֵּבב ֶאת ַה ָּבחּור‪ִ .‬‬
‫ֶׁשּלִ י‪ַ ,‬ה ַחּיָ ט‪ֶׁ ,‬ש ֵּמת לִ ְפנֵ י ּכַ ָּמה ֳח ָד ִׁשים‪ִ ,‬ה ְתּגַ ּלָ ה ֵאלַ י ֶא ְתמֹול ַּבּלַ יְ לָ ה ַּב ֲחלֹום‪,‬‬
‫הּוא ִה ְתלֹונֵ ן ֶׁש ֲח ֵס ָרה לֹו ָׁשם לְ ַמ ְעלָ ה ַמ ַחט‪ִ ,‬אּלּו ָהיְ ָתה ְּביָ דֹו ַמ ַחט ָהיָ ה יָ כֹול‬
‫ּובגָ ִדים ְמיֻ ָח ִדים לַ ֲאנָ ִׁשים‪ִ ,‬אּלּו ַרק ָהיְ ָתה לֹו ַמ ַחט ָהיָ ה‬
‫לִ ְתּפֹר ָׁשם ֲחלִ יפֹות ְ‬
‫ַמ ְצלִ ַיח לַ ֲעשֹוֹת ֲע ָס ִקים יָ ִפים‪ ,‬הּוא ִּב ֵּקׁש ֶאת ֶעזְ ָר ִתי"‪.‬‬
‫"איְך אּוכַ ל לַ ֲעזֹר לְ ָך ָּב ִענְ יָ ן?" ָׁש ַאל ֶה ָע ִׁשיר‪ְ ,‬מגַ ּלֶ ה ִענְ יָ ן ַּב ִּסּפּור‪.‬‬
‫ ֵ‬‫אֹותּה לָ ִאיׁש‪ֹ" :‬לא ֲא ַב ֵּקׁש ִמ ְּמָך ַה ְר ֵּבה‪,‬‬
‫הֹוׁשיט ָ‬
‫הֹוציא ַמ ַחט ִמּכִ יסֹו וְ ִ‬
‫ַה ֵּבן ִ‬
‫אֹותּה‬
‫ַרק ִאם ּתּוכַ ל ּכְ ֶׁש ַא ָּתה עֹולֶ ה לְ ַמ ְעלָ ה‪ַ ,‬קח ִא ְּתָך ֶאת ַה ַּמ ַחט ַהּזֹו‪ ,‬וְ ֵתן ָ‬
‫לְ ַא ָּבא"‪.‬‬
‫"ּב ִש ְֹמ ָחה ַר ָּבה!" ֵה ִׁשיב ָה ִאיׁש‪ ,‬לָ ַקח ֶאת ַה ַּמ ַחט וְ נִ ְפ ַרד ִמ ֶּמּנּו לְ ָׁשלֹום‪.‬‬
‫ ְ‬‫"היכָ ן ָא ִשֹים‬
‫נּוחתֹו‪ֵ .‬‬
‫ַּבּלַ יְ לָ ה נָ ְד ָדה ְׁשנָ תֹו ֶׁשל ֶה ָע ִׁשיר‪ַ .‬ה ַּמ ַחט ִה ְט ִר ָידה ֶאת ְמ ָ‬
‫אֹותּה ַעל ַּדׁש ִּבגְ ּדֹו‪ֲ ,‬א ָבל ַא ַחר ּכָ ְך ָח ַׁשב‪ֲ ,‬ה ֵרי‬
‫אֹותּה?" ָח ַׁשב‪ַּ .‬ב ְּת ִחּלָ ה ָּת ַקע ָ‬
‫ָ‬
‫יה? הּוא ֶה ְחלִ יט‬
‫ּגּופ ִתי‪ ,‬וְ ַה ַּמ ַחט ָמה יִ ְהיֶ ה ָעלֶ ָ‬
‫ְּבגָ ַדי יַ ֲעלּו ָּב ֵאׁש ּכְ ֶׁשּיִ ְׂש ְרפּו ֶאת ָ‬
‫אֹותּה ְּב ֵבית ַה ֶּׁש ִחי‪ֲ ,‬א ָבל ּגַ ם ֶא ְפ ָׁשרּות זֹו נִ ְד ֲח ָתה‪ַ ,‬הּגּוף ּכֻ ּלֹו יִ ָּׂש ֵרף‪,‬‬
‫לְ ַהּנִ ַיח ָ‬
‫וְ ַה ַּמ ַחט ְּבוַ ַּדאי ִּתּנָ זֵ ק‪ּ .‬כְ כָ ל ֶׁש ָה ַפְך ָּב ִענְ יָ ן‪ּ ,‬כָ ְך ִה ְת ַּב ֲה ָרה לֹו ָה ֻע ְב ָּדה ֶׁש ֵאין לֹו‬
‫ׁשּום ֶּד ֶרְך לָ ַק ַחת ִאּתֹו ֶאת ַה ַּמ ַחט‪.‬‬
‫ׁשּוטה‪ִ :‬אם ֵאין לֹו ֶּד ֶרְך לָ ַק ַחת ַמ ַחט ַא ַחת ְק ַטּנָ ה‪,‬‬
‫וְ ָאז ִה ְת ַחּוְ ָרה לֹו ָה ֱא ֶמת ַה ְּפ ָ‬
‫לֹומים ‪ֶ -‬את ּכָ ל ֵאּלֶ ה ְּבוַ ַּדאי ֹלא‬
‫ֶאת ּכָ ל ָה ְרכּוׁש ֶׁש ָּצ ַבר ‪ַ -‬הּזָ ָהב‪ַ ,‬הּכֶ ֶסף‪ַ ,‬הּיַ ֲה ִ‬
‫יּוכַ ל לָ ַק ַחת ִאּתֹו‪...‬‬
‫ִה ְמ ִּתין לַ ּב ֶֹקר ֶׁשּיָ בֹוא‪ ,‬וְ ָאז ָׁשלַ ח לִ ְקרֹא לִ ְבנֹו ֶׁשל ַה ַחּיָ ט‪ .‬הּוא ֶה ֱחזִ יר לֹו ֶאת‬
‫אֹותּה לְ ָא ִביָך‪ָ ,‬קלַ ְט ִּתי ֶׁש ֵאין לִ י‬
‫אֹותּה‪ֹ ,‬לא אּוכַ ל לִ ְמסֹר ָ‬
‫ַה ַּמ ַחט וְ ָא ַמר‪"ַ :‬קח ָ‬
‫אֹותי וְ נָ ַת ָּת לִ י ֶאת ַהּיַ ַחס ַהּנָ כֹון לָ ע ֶֹׁשר‬
‫עֹור ְר ָּת ִ‬
‫ֶּד ֶרְך לָ ַק ַחת ּכְ לּום ִא ִּתי‪ַ .‬א ָּתה ַ‬
‫וְ לָ ְרכּוׁש ָּבעֹולָ ם ַהּזֶ ה‪ֲ ,‬אנִ י ַחּיָ ב לְ ָך!"‬
‫כּומי‬
‫לְ ַבּסֹוף ֶה ָע ִׁשיר ִה ְב ִריא‪ ,‬וְ ָקם ִמ ִּמ ַּטת ָחלְ יֹו‪ֲ ,‬א ָבל זִ ְקנֵ י הֹודּו ְמ ַס ְּפ ִרים ּכִ י ְס ֵ‬
‫אֹותם ִחּלֵ ק ַּבּיָ ִמים ֶׁשּלְ ַא ַחר ִמּכֵ ן ֶה ֱחיּו ֻא ְמלָ לִ ים ַר ִּבים‪ ,‬וְ ֶה ֱחזִ יקּו‬
‫ַה ְּצ ָד ָקה ֶׁש ָ‬
‫ִמ ְׁש ָּפחֹות ַרּבֹות‪.‬‬
‫***‬
‫חֹוׁש ִבים ֶׁש ַּב ְּתכְ ִריכִ ים‬
‫זִ ְקנֵ י הֹודּו ִה ְק ִּדיׁשּו ֶאת ַה ִּסּפּור ַהּזֶ ה לְ ֵאּלּו‪ֶׁ ,‬ש ֲע ַדיִ ן ְ‬
‫ּומ ַד ְמיְ נִ ים ֶׁש ֶא ְפ ָׁשר לָ ַק ַחת ַמ ֶּׁשהּו ֵמ ֲהנָ אֹות ָהעֹולָ ם ַהּזֶ ה לַ ֶּק ֶבר‪.‬‬
‫יסים‪ְ ,‬‬
‫יֵ ׁש ּכִ ִ‬
‫ּוכְ ָבר ּכָ ַתב ָּדוִ ד ַה ֶּמלֶ ְך ְּב ֵס ֶפר ְּת ִהּלִ ים (מ"ט י"ז‪-‬י"ח)‪ַ :‬אל ִּת ָירא ּכִ י יַ ֲע ִׁשר ִאיׁש‬
‫ּכִ י יִ ְר ֶּבה ּכְ בֹוד ֵּביתֹו‪ּ .‬כִ י ֹלא ְבמֹותֹו יִ ַּקח ַהּכֹל ֹלא יֵ ֵרד ַא ֲח ָריו ּכְ בֹודֹו‪.‬‬
‫לסגור את הקצוות‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫השעות חלפו באיטיות והמתח‬
‫הורגש היטב בחלל החדר‪ ,‬הפגישה‬
‫נערכה בסך הכול לפני כשעתיים‬
‫אבל מאז שהסתיימה‪ ,‬אדוארד‬
‫הסתובב בחדר הלוך ושוב כשהוא‬
‫מנסה לחשוב כיצד יוכל להשיג‬
‫את היהלום הדרוש‪ .‬בחוגי האצולה‬
‫הבריטיים היה ידוע אדוארד‬
‫כמומחה לאבני חן ויהלומים‪ ,‬ולכן‬
‫כשבאחד הימים הופיעה בביתו‬
‫משלחת רשמית מטעם המלכה‬
‫ויקטוריה‪ ,‬והודיעה לו שנבחר להיות‬
‫האיש שיספק את היהלום המרכזי‬
‫בכתרה של המלכה‪ ,‬הבין אדוארד‬
‫אריק סגל‬
‫שחוץ מכסף – עסקה זו תעניק לו‬
‫מוניטין בעל שם עולמי‪ ,‬והיה מתוח ונרגש מכובד האחריות שעל‬
‫כתפיו‪.‬‬
‫לאחר מחשבה מעמיקה הוא החליט על צעד נועז‪ ,‬הוא נסע בחשאי‬
‫לזאיר ארץ מכרות היהלומים‪ ,‬שמלחמת אזרחים איומה השתוללה‬
‫בה באותה תקופה‪ .‬ובעזרת קשריו הצליח להגיע לאחד המכרות‬
‫הנמצא בלב הקרבות‪ ,‬שם קנה יהלום גולמי ענק נדיר וייחודי בצבע‬
‫כחול‪ ,‬שלא הוכר עד כה בענף היהלומים‪ .‬אדוארד ומנהל המכרה‬
‫ידעו שבשביל שעסקת הענק הכוללת את הידיעה על היהלום הנדיר‬
‫לא תטורפד על ידי שודדים‪ ,‬עליהם לשמור על המהלך בחשאי‪.‬‬
‫ולכן סכום הכסף העצום הועבר במזומן 'מתחת לשולחן' ללא כל‬
‫תיעוד‪ ,‬ואדוארד עשה את דרכו חזרה ללונדון‪.‬‬
‫כשהגיע אדוארד לארמון המלוכה והציג את בפני המלכה את‬
‫היהלום הנדיר‪ ,‬פשטה השמועה במהירות על היהודי הממולח‬
‫שהצליח להשיג למלכה יהלום נדיר שכזה‪ .‬הצלחתו של אדוארד‬
‫הייתה לצנינים בעיני כמה מאנשי החצר של המלכה והחליטו‬
‫לפגוע באמינותו‪ ,‬באמצעות כלי בתקשורת הכריזו הפקידים שהם‬
‫יקימו וועדת יהלומנים שתבדוק את מקוריותו של היהלום הנדיר‪.‬‬
‫הוועדה קיימה מספר ישיבות שבסופם הכריזה‪" :‬היהלום אכן נדיר‬
‫מאד‪ ,‬אלא שהחומרים ממנו הוא מורכב לא מוכרים לוועדה‪ .‬ולכן‬
‫אדוארד נדרש להוכיח שהיהלום מקורי ונוצר בבטן האדמה‪ ,‬ולא‬
‫מחומרים המיוצרים במעבדה מסתורית כל שהיא‪"...‬‬
‫ההכרזה של הוועדה‪ ,‬שהוזמנה מראש נפלה על אדוארד כרעם ביום‬
‫בהיר‪ .‬הוא ידע כי האפשרות לספק הוכחה מאותו מכרה – תהיה‬
‫משימה בלתי אפשרית‪ .‬הוא כבר השלים עם אובדן הכסף‪ ,‬אבל‬
‫ידע שעל ראשו תלוי גם עונש מאסר ארוך אם לא יצליח להוכיח‬
‫את מקוריותו של היהלום והוא יוכרז כזייפן מדרגה ראשונה‪ .‬בזאיר‬
‫השתוללה מלחמת אזרחים עקובה מדם‪ ,‬ולא היה ניתן לחזור לארץ‬
‫השסועה‪ .‬המלחמה לא נראתה כעומדת בפני סיום‪ ,‬משפטו של‬
‫אדוארד נקבע לעוד מספר חודשים‪ ,‬והוא לא ידע מה לעשות וכיצד‬
‫להיחלץ מהצרה שנפלה עליו בפתע פתאום‪.‬‬
‫*‬
‫במכונית שנסעה באחד מרחובותיה הצדדיים של בריסל נסע פרי‪,‬‬
‫הוא היה נראה ככל יהודי שומר מצוות‪ ,‬אולם מי שהכיר אותו ידע‬
‫שהוא איש עסקים ה'שווה' מאות מיליונים‪ .‬פרי היה סוחר ממולח‬
‫שעסקיו חבקו עולם‪ .‬פרי היה שקוע בעיתון היומי תוך כדי נסיעה‪,‬‬
‫ולא שם לב לאדם כהה עור שנסע על אופניים ש'חתך' את מסלול‬
‫נסיעתו באחת הפניות‪ ,‬ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת ופרי עצר‬
‫את מכוניתו במהירות‪ ,‬כשהוא ניגש לראות מה עלה בגורלו של‬
‫הנדרס‪.‬‬
‫לשמחתו הרבה‪ ,‬האיש נפצע קלות בלבד‪ .‬פרי שהבחין כי מדובר‬
‫ב'פליט' ממדינה אחרת ביקש ממנו להיכנס למכוניתו כדי להירגע‬
‫ולהחליף פרטים‪ .‬השנים החלו לשוחח והצעיר שענה לשם ג'וזף‬
‫סיפר כשנמלט מזאיר שבאפריקה לאחר שבני משפחתו השתלטו‬
‫באלימות על מספר מכרות בזאיר‪ .‬פרי ריחם על הצעיר המיואש‬
‫והוא הציע לג'וזף להתלוות אליו‪ .‬לאחר שהזמין אותו לביתו‪ ,‬והזמין‬
‫אותו לסעודה שמע ממנו פרי בפרוטרוט את הסיפור כיצד נמלט‬
‫על נפשו לבריסל הרחוקה‪ .‬פרי לקח ממנו את מספר הטלפון שלו‬
‫והבטיח לנסות ולחשוב כיצד יוכל לעזור לו בהמשך‪....‬‬
‫מספר ימים לאחר מכן‪ ,‬נתקל פרי בכתבה של ה'גארדיאן' הבריטי‬
‫שסיפרה על זייפן היהלומים היהודי שעליו להוכיח שהיהלום‬
‫שמקורו בזאיר – אכן אמיתי‪" .‬רגע אחד!" חלפה מחשבה מהירה‬
‫בראשו של פרי‪" :‬הרי הצעיר שפגעתי בו‪ ,‬בני משפחתו שולטים‬
‫על מספר מכרות בזאיר‪ .‬אולי הוא יוכל להציל את אדוארד היהודי‬
‫ממאסר?"‬
‫שיחת טלפון מהירה לג'וזף הביאה אותו למשרדו של פרי‪ ,‬ומשם‬
‫ניסה פרי למצוא את אדוארד‪ .‬ואכן הוא הצליח לאתר אותו בקלות‪,‬‬
‫והסביר לו במה מדובר‪ .‬שיחת טלפון קצרה בין השניים העלתה‬
‫שאכן בני משפחתו של ג'וזף שולטים על המכרה המדובר‪ .‬פרי‬
‫ואדוארד הציעו לג'וזף סכום כסף גדול‪ ,‬כדי ש'ישלים' עם בני‬
‫משפחתו וילווה את אדוארד בדרכו לזאיר‪ .‬שבוע לאחר מכן נסעו‬
‫השניים לזאיר וג'וזף ליווה את אדוארד אל המכרה שבבעלות‬
‫משפחתו‪ .‬שבועיים לאחר מכן התייצב אדוארד בפני וועדת‬
‫היהלומנים והוכיח שהיהלום אכן מקורי וסיפק את כל ההוכחות‬
‫הנדרשות‪...‬‬
‫***‬
‫בשני האירועים בסיפור שלנו‪ ,‬התקיימו לכאורה שורה של 'מקרים'‬
‫שנדמה שאינם קשורים אחד לשני‪ .‬דבר זה מזכיר לנו את ההשגחה‬
‫הפרטית שאנו רואים במהלכה של מגילת אסתר‪ .‬השגחה פרטית‬
‫מופלאה אותה מנהל הבורא כדי להציל כל יהודי מחורשי רעתו‪,‬‬
‫ורק אדם מאמין‬
‫מבין שהכול‬
‫מתנהל תחת‬
‫תכנית גדולה‬
‫שהכין ה' יתברך‬
‫להיטיב‬
‫כדי‬
‫עם בניו – עם‬
‫ישראל‪...‬‬
‫בדיחה או מציאות?‬
‫מוטי היה שקוע בסעודת הפורים כשהוא‬
‫מבוסם כהוגן‪ .‬חצי בקבוק יין משובח עמד‬
‫לצדו על השולחן והוא דאג לרוקן אותו בקצב‬
‫מהיר‪ ,‬כשלפתע צלצל הטלפון שבכיסו‪.‬‬
‫"שלום מוטי‪ .‬מה שלומך?" נשמע הקול‬
‫האדיב מעבר לקו‪.‬‬
‫"הכול מצוין" ענה מוטי בחיוך רחב‪ ,‬כשביד‬
‫השנייה הוא מנסה למזוג עוד קצת יין לכוס‬
‫שהתרוקנה‪" .‬מי זה?"‬
‫"מדבר אביחי מחברת 'אקסוטרינג' רציתי‬
‫לבשר לך שבהגרלה שנערכה בין כל‬
‫משתתפי החברה‪ ,‬זכית בסקודה חדשה!‬
‫תתחדש מוטי!"‬
‫"איזה סקודה? מה סקודה? מה אתה צוחק‬
‫עליי?" שאג מוטי לתוך הפומית‪" .‬אני לא‬
‫שאלה מס' ‪436‬‬
‫צוחק אני רציני מאד!" ענה אביחי‪" .‬אתה יודע‬
‫מה? אם זכיתי קח את הרכב לעצמך ותהיה לי‬
‫בריא‪ "...‬התגלגל מוטי מצחוק‪" .‬אתה בטוח?"‬
‫אמר אביחי‪" :‬אני רציני מאד‪ ,‬אתה זכית – לכן אני לא ממליץ לך לתת לי דברים שאחר‬
‫כך אתה תתחרט עליהם‪"...‬‬
‫"קח‪ ,‬קח לעצמך את הסקודה" הכריז מוטי בנדיבות‪" .‬השיחה הזאת מוקלטת‪ ,‬אתה‬
‫בטוח במה שאתה אומר?" ביקש אביחי לוודא‪" .‬בטוח במיליארד אחוז" השיב מוטי‬
‫וסגר את הטלפון‪.‬‬
‫אחרי פורים נזכר מוטי בשיחת הטלפון‪ ,‬והחליט לבדוק את העניין‪ .‬להפתעתו התברר‬
‫לו שהוא אכן זכה ברכב‪ ,‬וכשבא לדרוש את הרכב אמר לו אביחי‪" :‬יש כאן הקלטה‬
‫שאתה מעניק לי את הרכב במתנה‪"...‬‬
‫"מה זאת אומרת?" התרגז מוטי‪" :‬זה היה בפורים ואני הייתי בטוח שאתה עובד עליי‪,‬‬
‫אם הייתי יודע שזה אמיתי ברור שלא הייתי נותן לך את הרכב‪"...‬‬
‫"אני אמרתי לך שאתה עלול להתחרט על מה שאתה אומר" אמר אביחי בלאקוניות‪.‬‬
‫"ולכן הרכב הוא שלי‪ "...‬מה דעתכם? מי צודק?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן‬
‫ר"ז סעיף ד' בעניין‪' :‬אומדן מתנה בטעות'‪ .‬סימן רמ"א סעיף י' בעניין‪' :‬מקבל מתנה‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫שאומר שלא רוצה בה קודם שהגיע לידו'‪ .‬סימן רל"ה סעיף כ"ב בעניין‪' :‬אם היה‬
‫שיכור האם שיכור מתנתו מתנה'‬
‫תשובה לשאלה "מי ישלם את השיפוץ?" (שאלה מס' ‪)434‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬לאחר חיפושים נואשים מצא רובי דירה ישנה עם תריסים‬
‫שבורים וחדר האמבטיה חלוד‪ ,‬בתמורה לכך הוא התחייב לשלם לקובי בעל הדירה‬
‫שכירות של ‪ 3,000‬לחודש‪ .‬לאחר חודש כשהגיע קובי לדרוש את השכירות‪ ,‬שלף‬
‫רובי מכיסו ‪ ₪ 1,500‬ונתן אותם לקובי‪" .‬סיכמנו על שלושת אלפים!" אמר קובי‪ ,‬אבל‬
‫רובי הסביר לו שהשיפוץ הבסיסי לדירה עלה לו אלף חמש מאות שקלים‪ ,‬והוא לא‬
‫רואה סיבה לשלם את זה מהכסף שלו‪ ,‬אולם קובי ענה לו‪" :‬ראית את הבעיות כבר‬
‫בהתחלה‪ ,‬ובכל זאת הסכמת לשכור את הדירה‪ ,‬אז אם החלטת לשפץ‪ ,‬תוציא את זה‬
‫מהכיס שלך!"‬
‫מי לדעתכם צודק?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬קובי חייב לשלם על התיקונים שהם מעיקרי המגורים שהיה חייב‬
‫לספק לרובי‪ ,‬והוא אינו יכול לטעון שרובי מחל בכך שהוא נכנס לדירה והשתמש בה‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬אדם שקונה חפץ ויש בו מום האם הוא יכול להחזירו?‬
‫בהלכה מבואר (שלחן ערוך חושן משפט סימן רל"ב סעיף ג') שכשאדם קונה חפץ‬
‫ומצא בו מום‪ ,‬הוא יכול להחזיר אותו אפילו אחרי כמה שנים‪ ,‬אם הוא לא השתמש בו‬
‫מהרגע שהוא מצא את המום‪ ,‬אולם אם כשראה את המום המשיך להשתמש בחפץ‪,‬‬
‫הרי שגילה דעתו שהוא מחל על המום‪ ,‬והוא אינו יכול להחזיר את החפץ‪ ,‬וגם אין לו‬
‫תביעה ממונית על המוכר שיוריד לו מהמחיר ששילם‪ .‬אמנם כתבו הפוסקים (שם‬
‫פתחי תשובה סעיף קטן א') שאם לקונה לא היתה ברירה והוא היה חייב להשתמש‬
‫בחפץ מחמת אונס‪ ,‬אז אין כאן הוכחה שהוא מחל על המום ועדיין הוא יכול לתבוע‬
‫מהמוכר את ביטול המקח‪.‬‬
‫אדם ששכר בית ומצא בו פגמים האם הוא יכול לחייב את המשכיר לתקן אותם?‬
‫אף שלמדנו בהלכה הקודמת שאם אדם ראה את המום והמשיך להשתמש בחפץ‪,‬‬
‫אין לו שום תביעה על המוכר כיוון שהוא מחל על זה‪ ,‬אך בשכירות הדין הוא שונה‪,‬‬
‫כי אדם שהגיע לשכור דירה והוא ראה לפניו פגמים משמעותיים בעיקרי תשמישי‬
‫הבית‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬שהדלת שבורה או החלונות מנופצים‪ ,‬או כל פגם בסיסי אחר‪ ,‬ולאחר‬
‫ששכר את הדירה הוא בא בדרישה שהמשכיר יתקן את הפגמים‪ ,‬ההלכה היא (שלחן‬
‫ערוך חושן משפט סימן שי"ד סעיף א' ברמ"א)‪ ,‬שהוא צודק בטענתו ובעל הבית חייב‬
‫להיענות לדרישתו ולתקן את הדברים הצריכים תיקון‪ ,‬ואף שהשוכר ראה עוד לפני‬
‫חתימת החוזה שיש בדירה בעיות רציניות לא אומרים שזה מוכיח שהוא הסכים‬
‫לגור כך‪ ,‬אלא המשכיר חייב לתקן את כל הפגמים‪ .‬וצריך להבין מה ההבדל בין מום‬
‫שנמצא בדירה שהשוכר יכול לדרוש שיתקנו אותו‪ ,‬לבין מום שנמצא בחפץ שהקונה‬
‫לא יכול לדרוש כלום מהמוכר כיון שהוא התחיל להשתמש בו‪.‬‬
‫בראשונים (נמוקי יוסף במסכת בבא מציעא דף נ"ט‪ ,‬והובא בקיצור בסמ"ע סימן שי"ד‬
‫סעיף קטן ו') מבואר הסבר פשוט להבדל בין שתי הדברים‪ ,‬שדווקא בחפץ שיש בו‬
‫מום‪ ,‬והקונה השתמש בו למרות זאת‪ ,‬הבעלים יכולים לטעון שהוא מחל על המום‪,‬‬
‫אבל דירה שיש בה פגמים רציניים שקשה לגור איתם‪ ,‬השוכר יכול לטעון שהוא לא‬
‫העלה בדעתו שבעל הבית ישאיר אותו ככה ולא יתקן את הבעיות הבסיסיות בדירה‪,‬‬
‫ולכן על אף שבחוזה לא נכתב מילה לגבי זה‪ ,‬אך זה נחשב כאילו זה סוכם מתחילה‪,‬‬
‫כי הרי אי אפשר לגור כך ועל דברים כאלה לא שייך לומר שהשוכר מחל והסכים‬
‫להתגורר בדירה למרות החסרונות הקשים שיש בה‪.‬‬
‫ולמעשה יש הבדל נוסף בין שתי המקרים‪ ,‬כי בסיפור הראשון‪ ,‬שהקונה רוצה לבטל‬
‫את העיסקא לגמרי בטענה שזה היה 'מקח טעות'‪ ,‬אם כן אסור לו להשתמש עם החפץ‬
‫כיון שהוא מתכוון להחזיר אותו‪ ,‬ועכשיו שהוא החליט להשתמש אתו‪ ,‬זה מוכיח‬
‫שהוא השלים עם המום שבו‪ ,‬לעומת זאת בשכירות‪ ,‬השוכר לא מעוניין לבטל את‬
‫חוזה השכירות‪ ,‬ובסך הכול הוא רוצה שהמשכיר יבוא לתקן את הפגמים בדירה‪ ,‬וכיון‬
‫שכך אין שום הוכחה מכך שהוא המשיך להתגורר בדירה שהוא השלים עם הפגמים‬
‫או שהוא מחל עליהם‪ ,‬ולכן הבעלים מוכרחים לבוא ולתקן את מה שצריך לתקן‪.‬‬
‫כשהשוכר תיקן על חשבונו האם הוא יכול לתבוע את התשלום מבעל הבית?‬
‫במקרה שמוכרחים לשפץ את הדירה‪ ,‬ראוי שהוא לא יעשה זאת לפני שהוא מעדכן‬
‫את המשכיר‪ ,‬כדי שהוא יוכל לבוא ולבדוק אם באמת יש צורך לשפץ‪ ,‬ואלו דברים‬
‫נחוץ לתקן‪ ,‬במקרה והשוכר לא הודיע למשכיר והוא תיקן את הדברים בעצמו‪,‬‬
‫ומדובר כמובן בדברים בסיסיים שאי אפשר לגרור בלעדיהם‪ ,‬הוא יכול לדרוש מבעל‬
‫הדירה לשלם לו את ההוצאות‪ ,‬ובאפשרותו לעשות זאת על ידי שהוא יוריד לעצמו‬
‫מהשכירות שהוא אמור לשלם (נתיבות המשפט סימן שי"ב סעיף קטן י"א)‪ .‬אולם‬
‫הוא המשכיר לא חייב לשלם אלא לפי העלויות המקובלות בשוק‪ ,‬ואף אם השוכר‬
‫הזמין בעלי מלאכה יקרים יותר‪ ,‬המשכיר לא צריך לשלם אלא כפי מה שמבקשים‬
‫בעל המלאכה המצויים בשוק‪.‬‬
‫במקרה של וויכוח בין השוכר והמשכיר על תיקון מסוים אם הוא היה נחוץ‪ ,‬ישנו‬
‫ספק בפוסקים (כסף הקדשים) אם דינו של השוכר כאדם שיורד לנכסיו של חברו‬
‫ברשותו והשביח אותו‪ ,‬שהוא נאמן בשבועה‪ ,‬וחברו צריך לשלם לו לפי ההוצאות‬
‫שהוא מצהיר עליהן‪ ,‬או שכיון שהוא שיפץ את הדירה בלי להודיע לבעלים‪ ,‬המשכיר‬
‫יכול לטעון‪ ,‬שהוא רוצה שהשוכר יביא מומחים שיוכיחו לו שאכן היה צורך לתקן‬
‫את אותו פגם‪ ,‬וכיון שיש בזה ספק יש לשאול שאלת רב כיצד לנהוג הלכה למעשה‪.‬‬
‫בסיפור שלנו‬
‫כיון שהפגמים בדירה לא אפשרו להתגורר בה בצורה סבירה‪ ,‬לא שייך בזה מחילה‬
‫מצדו של רובי השוכר‪ ,‬והוא יכול להוריד מדמי השכירות שלו לקובי‪ ,‬אם ההוצאות‬
‫היו כפי המקובל בשוק‪.‬‬