‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫לפני‬
‫בענין‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫כבוד השופטת מיכל ברק נבו‬
‫מדינת ישראל‬
‫המאשימה‬
‫נגד‬
‫יעקב בן יששכר‬
‫הנאשם‬
‫ב"כ המאשימה‪ :‬עו"ד מיטל סטי‬
‫הנאשם בעצמו‬
‫הכרעת דין‬
‫כתב האישום והרקע‬
‫על פי כתב האישום‪ ,‬מר אייל לידור שימש בתקופה הרלוונטית כמנכ"ל עמותה ששמה "ילדים‬
‫‪.2‬‬
‫לשני הורים"‪.‬‬
‫ביום ‪ 17.7.62‬חתם הנאשם על מסמך‪ ,‬בשם לידור‪ ,‬ללא סמכות כדין‪ ,‬ושלחו לפקידת סעד‪ ,‬גב'‬
‫שפרה ענבר‪ .‬המכתב נחזה להיות חתום בידי לידור‪ .‬הנאשם פעל באמצעות המסמך‪ ,‬אותו זייף‪ ,‬על מנת‬
‫לקבל באמצעותו זכות עבור בִּ תו הקטינה‪.‬‬
‫באותו יום זייף מסמך נוסף‪ ,‬שגם עליו חתם בשם לידור ללא סמכות כדין‪ ,‬ואותו שלח למר‬
‫עמנואל אביטל‪ ,‬מנהל מרכז חירום לילדים בסיכון בתל אביב‪ ,‬גם זאת במטרה לקבל זכות עבור בתו‬
‫הקטינה‪.‬‬
‫שבוע לפני כן‪ ,‬ביום ‪ 16.7.62‬זייף הנאשם מסמך נוסף‪ ,‬שגם עליו חתם בשם לידור ללא סמכות‬
‫כדין‪ ,‬ואותו שלח לגב' חניתה צימרין‪ ,‬נשיאת אגודת אל"י‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫בשל מעשים אלה הואשם הנאשם בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר‪ ,‬עבירה לפי סעיף‬
‫‪.1‬‬
‫‪( 724‬אמצע) לחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז‪[ 2777-‬החוק]‪ ,‬ובשימוש במסמך מזויף‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪716‬‬
‫לחוק‪.‬‬
‫למען הבהירות‪ ,‬אוסיף דברים שאינם במחלוקת‪ ,‬שהתבררו בהמשך‪ :‬בִּ תו של הנאשם‪ ,‬אתי‪,‬‬
‫‪.1‬‬
‫שהייתה קטינה באותה עת‪ ,‬הושמה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום במרכז החירום לילדים בסיכון‬
‫ברחוב זמנהוף בתל אביב [המרכז או מרכז החירום]‪ ,‬וזאת על רקע סכסוך גירושין בין הנאשם‪ ,‬אביה‪,‬‬
‫לבין אִּ מּה‪ .‬הנאשם התנגד להשמה זו מטעמים שיוזכרו בהמשך‪ ,‬ושליחת המכתבים נועדה להביא‬
‫לשחרורה מאותו מרכז‪.‬‬
‫העמותה אשר בשמה נשלחו המכתבים‪" ,‬ילדים לשני הורים"‪ ,‬פעלה בתקופה הרלוונטית למען‬
‫שיוויון בין הורים בהליכי גירושין‪ ,‬למתן משמורת משותפת ונושאים שכאלה‪ .‬זאת‪ ,‬על פי עדותו של‬
‫אייל לידור‪ ,‬שהיה בין מקימי העמותה‪.‬‬
‫כבר עתה חשוב לציין כי הנאשם בתיק זה לא היה מיוצג‪ .‬הוא סירב להעזר בסנגורית שמונתה לו‬
‫‪.7‬‬
‫מטעם הסנגוריה הציבורית לפי הוראתי‪ ,‬והתעקש שברצונו לייצג עצמו‪ ,‬עד שנאלצתי לשחרר את‬
‫הסנגוריה הציבורית מייצוג (החלטה מיום ‪ .)7.2.21‬עובדה זו הקשתה מאד על ניהול המשפט‪ ,‬כפי‬
‫שעוד יפורט‪ ,‬והשליכה על ההליכים‪ ,‬כמו גם על כתיבת הכרעת דין זו‪ ,‬בה דנתי ‪ -‬לטובת הנאשם ‪ -‬גם‬
‫בטענות לזכותו‪ ,‬שבמצב אחר לא הייתי דנה בהן (משום שהנאשם לא העלה אותן במפורש)‪ .‬על כן‬
‫חשוב לומר זאת כבר עתה‪.‬‬
‫תשובת הנאשם לכתב האישום‬
‫הנאשם בחר שלא להשיב לכתב האישום‪ .‬תשובתו נתבקשה מספר פעמים‪ ,‬בדיונים שונים‬
‫‪.2‬‬
‫‪1‬‬
‫(עמודים ‪ 72 ,11 ,14 ,12 ,21‬ו‪ 02-‬לפרוטוקול )‪ ,‬אך הנאשם סירב להשיב‪ ,‬אף שהוסבר לו שהִּ מנעותו‬
‫מלהשיב לכתב האישום עשויה לחזק את הראיות נגדו‪ .‬לטענתו (עליה עמד עד סוף ההליך‪ ,‬לרבות‬
‫בסיכומיו‪ ,‬אף שנדחתה על ידי בית המשפט)‪ ,‬לא קיבל את כל המסמכים הדרושים לו לניהול המשפט‬
‫ועל כן אינו יכול להשיב‪ .‬עוד טען בשלבים מסוימים כי אינו יכול להשיב לכתב האישום‪ ,‬מאחר שיש לו‬
‫טענות מקדמיות‪ ,‬אך גם לאחר שטענותיו המקדמיות נדחו ‪ -‬לא מסר תשובתו‪.‬‬
‫‪ 1‬כל ההפניות‪ ,‬אלא אם יאמר אחרת‪ ,‬הן לפרוטוקול‪ ,‬שעמודיו ממוספרים בסדר רץ‬
‫‪2‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫מעבר לכך‪ ,‬הנאשם ביקש לנהל "משפט ציבורי"‪ ,2‬בנושא טענותיו על התנהלותן של רשויות‬
‫המדינה ועובדיהן ‪ -‬פקידי סעד‪ ,‬עובדים סוציאליים ושירותי הרווחה ‪ -‬בקשר ל"התעללות בילדים"‬
‫שהוצאו מחזקת הוריהם‪ ,‬והִּ מנעות המשטרה מחקירת מקרים כאלה‪ .‬לפיכך‪ ,‬נשא פעם אחר פעם דברים‬
‫בנושא זה‪ ,‬תוך טענה שזהו נושא המשפט‪ ,‬במקום להתמקד בסוגיות העולות מכתב האישום נגדו‪ .‬נוסף‬
‫על כך‪ ,‬דברים נטענו בצורה בוטה ומשתלחת‪ ,‬לא תמיד בצורה סדורה ונוחה להבנה‪ .‬בסיכומיו ציין‬
‫"בית המשפט אף טען שהתיק לא מעניין אותו וזה לא יהיה 'משפט ציבורי' "‪ .‬מבחינתו‪ ,‬עד סוף ההליך‪,‬‬
‫"התיק" נסב על העניין שהוא ביקש להעלות‪ ,‬לא ארועי כתב האישום‪.‬‬
‫למרות האמור‪ ,‬אנסה לדלות את טענות ההגנה של הנאשם מתוך כל מה שאמר לאורך ההליך‬
‫כולו‪ ,‬לרבות בסיכומיו‪ ,‬ובפרט בעמוד ‪ 01‬לפרוטוקול‪:3‬‬
‫א‪ .‬הנאשם מודה שחתם על המסמכים מושאי כתב האישום ושלח אותם לגורמים הנטענים‪ ,‬אך‬
‫הוא היה רשאי לחתום על המסמכים הללו‪ ,‬כפי שחתם‪ .‬זאת מכמה טעמים‪ :‬הוא עצמו מונה‬
‫לשמש מנכ"ל העמותה לאחר שאייל לידור הודח ב‪ 1662-‬מתפקיד זה; הוא הוסמך לפעול‬
‫בשם העמותה; התקיימה פגישה במסגרת העמותה‪ ,‬בנוכחות הנאשם‪ ,‬אייל לידור‪ ,‬מיכאל‬
‫גרינברג‪ ,‬ויוני קאפח‪ ,‬בה הוחלט על הוצאת המכתבים מושאי כתב האישום (בישיבה זו נכתב‬
‫פרוטוקול בכתב ידו של גרינברג‪ ,‬אך גרינברג‪ ,‬שהוטל עליו להדפיס את הפרוטוקול‪ ,‬לא עשה‬
‫כן עד עצם היום הזה)‪ .‬בשלב מאוחר כלשהוא במהלך המשפט הוסף שמו של יצחק מליק‬
‫כמי שהשתתף בישיבה זו‪.‬‬
‫ב‪ .‬חתימת הנאשם על המסמך אינה מהווה זיוף מאחר שחתם את חתימתו שלו‪ ,‬ולא ניסה‬
‫לחתום באופן שיחקה את חתימתו של לידור‪.‬‬
‫ג‪ .‬הנאשם פעל כפי שפעל מאחר שבתו הייתה במצוקה‪ .‬היא נכלאה במרכז החירום בניגוד‬
‫לחוק וחוותה שם התעללות‪.‬‬
‫ד‪ .‬יש לבטל את כתב האישום בשל אכיפה בררנית‪ ,‬המקימה הגנה מן הצדק‪ :‬הנאשם התלונן‬
‫במשטרה על מספר רב של נושאים ואנשים‪ ,‬בין היתר כאלה הקשורים בעמותה וכאלה‬
‫שהעידו כעדי תביעה בתיק דנן‪ ,‬אך המשטרה במפגיע ובכוונת מכוון התעלמה מכל תלונותיו‬
‫ופניותיו‪ ,‬ובחרה לחקור רק את התלונות נגדו ולהגיש כתב אישום רק נגדו‪.‬‬
‫ה‪ .‬התלונה שהגישו לידור וגרינברג‪ ,‬שבעקבותיה נפתחה החקירה שהובילה להגשת כתב‬
‫האישום דנן‪ ,‬הוגשה רק מאחר שהשניים אויימו על ידי גורמי רווחה שונים שאם לא יגישו‬
‫את התלונה ‪ -‬יפעלו נגדם‪ .‬האיום כלפי לידור כלל התייחסות לכך שגנב כספים מהעמותה‪,‬‬
‫ונאמר לו שאם לא יגיש את התלונה נגד הנאשם‪ ,‬המשטרה תחקור את אי הסדרים הכספיים‪.‬‬
‫‪ 2‬עמוד ‪ ,270‬שורה ‪ 11‬ואילך‬
‫‪ 3‬כל ההפניות הן לעמודי הפרוטוקול (הממוספרים בסדר רץ לאורך כל הדיונים)‪ ,‬אלא אם יאמר אחרת‬
‫‪3‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫האיום כלפי גרינברג כלל התייחסות לכך שפגע בילדיו‪ ,‬אך שירותי הרווחה אמרו לו שיסגרו‬
‫את התיק נגדו אם יגיש את התלונה נגד הנאשם‪ .‬טענה זו היא בעלת השלכה כפולה‪ :‬היא‬
‫מאירה באור מפוקפק את עצם התלונה והיא מלמדת על התנהלותם הפסולה של גורמים‬
‫שונים מטעם המדינה‪ ,‬דבר שצריך להוביל לביטול כתב האישום‪ ,‬בשל טענת הגנה מן הצדק‪.‬‬
‫ו‪ .‬יש לבטל את כתב האישום גם בשל טענה נוספת של הגנה מהצדק‪ :‬המאשימה לא העבירה‬
‫לנאשם‪ ,‬עד עצם היום הזה‪ ,‬את כל חומרי החקירה שהיה עליה להעביר‪ ,‬לרבות לפי החלטה‬
‫של כבוד השופטת בן ארי‪ ,‬ובפרט מדובר בתמליל ובסיכום חקירת ילדים שנערכה לבתו‪,‬‬
‫אתי‪.‬‬
‫ז‪ .‬בית המשפט לא איפשר לנאשם לנהל את הגנתו‪ ,‬סירב להזמין את כל העדים שביקש ובפרט‬
‫עדים מרכזיים‪ ,‬לא איפשר לו לחקור את העדים בחקירות מקיפות‪ ,‬לא איפשר לו לקבל את‬
‫כל חומר החקירה‪ ,‬לא רצה להגיע לחקר האמת‪ ,‬שיתף פעולה עם התובעת כדי להטות דין‪,‬‬
‫סירב לקבל הקלטה שהנאשם רצה להגיש ולאפשר לו לעמת עדי הגנה עם האמור בה‪.‬‬
‫ראוי להתייחס תחילה לכל מכלול טענותיו של הנאשם כלפי בית המשפט‪ :‬אין‪ ,‬ולו שמץ של‬
‫‪.0‬‬
‫בסיס‪ ,‬לטענות הללו‪ .‬הנאשם ביקש ללא הרף להתפרש לעניינים המעניינים אותו‪ ,‬אך אינם קשורים‬
‫לכתב האישום‪ ,‬בין בדרך של זימון עדים לא רלוונטיים‪ ,‬בין בחקירות בנושאים לא רלוונטיים ובין‬
‫בבקשות לחומר לא רלוונטי‪ .‬נימקתי כל החלטה במסגרתה הגבלתי אותו מלעשות כן‪ ,‬וההנמקות‬
‫עומדות לבקורת‪ .‬לא אפרט‪ ,‬שכן הדברים מפורטים היטב במסגרת יותר מ‪ 126-‬החלטות שנדרשתי לתת‬
‫בתיק זה‪ ,‬במענה לבקשות הנאשם‪ ,‬וכדי לנהל את הדיונים‪ .‬הנאשם התבטא בצורה משתלחת וחצופה‪,‬‬
‫הוא התחמק מלהגיע לדיונים ומביצוע החלטות‪ .‬הוא התנהל תוך בזבוז זמן ציבורי לחינם‪ ,‬ותוך עשיית‬
‫נסיונות אינספור לגרום להתמשכות ההליכים בעניינו‪ .‬כל פניה שלו לבית המשפט לוותה בהכפשות‬
‫בוטות הן כלפי העדים‪ ,‬הן כלפי התובעת‪ ,‬הן כלפי רשויות המדינה‪ ,‬הן כלפי מותב זה‪ .‬הגדיל הנאשם‬
‫לעשות כאשר הגיש בחודש האחרון מספר בקשות לעכב את ההליכים בתיק זה בשל כך שבחר להגיש‬
‫תביעה אישית נגדי‪ .‬אם לא די בכך‪ ,‬הכניס לתיק דנן את כתב התביעה‪ ,‬ושירבב לכל בקשה שהגיש מאז‬
‫התייחסות לאותה תביעה‪.‬‬
‫חרף כל האמור‪ ,‬הנאשם זוכה למשפט הוגן‪ ,‬במסגרתו זכה להעלות בצורה נרחבת (מדי) את כל‬
‫טענותיו‪ .‬הדברים יומחשו היטב בהכרעת דין זו‪ ,‬שגם בה ‪ -‬כמו לכל אורך המשפט ‪ -‬ניסיתי לסייע‬
‫לנאשם‪ ,‬שאינו משפטן‪ ,‬לתת צורה משפטית לטענותיו‪ .‬הדברים יובהרו היטב בהמשך‪ ,‬ועל כן אין צורך‬
‫להוסיף‪ .‬לאור זאת‪ ,‬לא אתייחס עוד לטענות הנאשם על אופן ניהול המשפט‪ ,‬למעט אם הדבר יידרש‬
‫בנקודה ספציפית‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫‪.7‬‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫אם אנסה במקום הנאשם לתת לבוש משפטי לטענותיו ולגדור את הדיון‪ ,‬אלה הדברים‪:‬‬
‫‪ .2‬מותר היה לנאשם לחתום בשם לידור על המסמך‪ ,‬ולכן אין מדובר בזיוף‪.‬‬
‫‪ .1‬בִּ תו‪ ,‬אותה ניסה לשחרר בעזרת המכתבים מהמרכז בו הושמה‪ ,‬הייתה נתונה להתעללות‪,‬‬
‫ולכן מעשהו היה מוצדק (יתכן שהנאשם מכוון להגנת ה"צורך")‪.‬‬
‫‪ .1‬ננקטה כלפיו אכיפה בררנית‪ ,‬הדבר מוליד הגנה מן הצדק ולכן יש לבטל את כתב האישום‪.‬‬
‫‪ .7‬המשטרה נהגה כלפיו בצורה לא ראויה גם בכך שלא מסרה לו מסמכים‪ ,‬לא מילאה אחרי‬
‫הוראות בית המשפט וניסתה לעשות לו "סיכול ממוקד"‪ .‬גם בשל כך עומדת לו הגנה מן‬
‫הצדק‪.‬‬
‫האם מדובר ב"זיוף"?‬
‫‪.4‬‬
‫"זיוף" מוגדר בסעיף ‪ 727‬לחוק‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כך‪:‬‬
‫"חתימת מסמך בשם פלוני ללא סמכות כדין ‪ ...‬באופן העשוי להיחזות כאילו נחתם‬
‫המסמך בידי פלוני"‪.‬‬
‫במקרה זה מודה הנאשם בכתיבת המסמכים אשר נחזים להיות כתובים בידי אייל לידור ומודה‬
‫שחתם עליהם‪ ,‬וטענתו היא שלא מתקיימת בו התיבה "ללא סמכות כדין"‪ .‬הנאשם תולה את הסמכתו‪,‬‬
‫או את ההצדקה למעשיו‪ ,‬בשניים‪ :‬ראשית‪ ,‬הסמכתו כמנכ"ל העמותה או קבלת אישורו של לידור‬
‫להוציא את המכתבים בשמו‪ ,‬או קבלת אישור העמותה להוצאת המכתבים; שנית‪ ,‬הצורך לעשות את‬
‫שעשה כדי לחלץ את בתו מ"כליאת השווא" במקלט ברחוב זמנהוף‪ ,‬כפי שמכנה זאת הנאשם (אף‬
‫שכאמור‪ ,‬הנאשם לא נתן לטענה זו את ה"לבוש המשפטי" הזה‪ ,‬אך דומה שלכך כיוון)‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אדון תחילה בראיות המתייחסות לשאלה האם חתם על המסמכים מאחר שהוסמך‬
‫לעשות כן‪ .‬לאחר מכן תידון שאלת הצורך‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬הנאשם מודה בכתיבת המכתבים ובשליחתם‪ ,‬אך בכל זאת אתייחס לעדויות שלימדו על‬
‫השתלשלות העניינים הרלוונטית לכתב האישום‪.‬‬
‫קבלת המכתבים על ידי הנמענים‬
‫עדת התביעה ד"ר חניתה צימרין הינה מייסדת ומנכ"ל אגודת אל"י‪ ,‬האגודה להגנת הילד‪,‬‬
‫‪.7‬‬
‫עמותה העוסקת בנושא התעללות בילדים על כל היבטיה ‪ -‬מניעה‪ ,‬טיפול והגברת מודעות‪ .‬לפני‬
‫תפקידה כמנכ"ל האגודה שימשה כיו"ר האגודה‪ .‬היא העידה שמטרת המקלט אותו מנהלת אגודת‬
‫אל"י‪ ,‬עבור משרד הרווחה‪ ,‬היא לקלוט ילדים שבית המשפט החליט להוציאם מהבית מסיבות שונות‪.‬‬
‫הילדים הגיעו לתקופות קצובות כאשר המעון אמור להגן עליהם‪ ,‬לטפל בטראומה המיידית ולאבחן את‬
‫‪5‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫הצרכים שלהם ולהציע תוכנית טיפול‪ .‬היא ציינה כי אינה יודעת מדוע בתו של הנאשם‪ ,‬אתי‪ ,‬הייתה‬
‫במקלט‪ .‬היא משמשת כמנהלת האגודה ואינה מעורבת בפרטי הפרטים‪.‬‬
‫היא העידה כי בתקופה הרלוונטית קיבלה מכתב מהנאשם‪ ,‬ממנו עלה שהוא ראש עמותה‪ .‬עוד‬
‫לפני כן הגיע הנאשם למשרדה של צימרין עם מסמך לגביו טען הנאשם שהוא מורה להעביר את בתו‪,‬‬
‫שהייתה אותה תקופה במקלט‪ ,‬לחזקתו‪ .‬צימרין פקפקה באמיתות אותו מסמך‪ ,‬שהנאשם טען כי יצא‬
‫מבית המשפט‪ ,‬ואמרה לו שלא תשחרר את הילדה עד אשר תקבל הוראה מפקידת הסעד‪ .‬בעקבות זאת‬
‫החל הנאשם להשתולל‪ .‬לאחר ארוע זה הגיע לידיה מסמך‪ ,‬שסומן ת‪ .7/‬מסמך זה הוא מכתב מאת‬
‫הנאשם‪ ,‬נטול תאריך‪ ,‬שכותרתו "מעורבותך בכליאת שווא של אתי‪ ,‬ת‪.‬ז‪ ."... .‬במכתב זה‪ ,‬החתום בידי‬
‫הנאשם בשמו‪ ,‬דורש הנאשם לשחרר את אתי באופן מיידי מהמקלט ולהקים ועדת חקירה שתברר את‬
‫האלימות במרכז ומחדלים אחרים‪ .‬המכתב מפרט טענות שונות של הנאשם‪ .‬במענה למכתב זה כתבה‬
‫צימרין מסמך שסומן ת‪ ,26/‬מיום ‪ .21.7.62‬במכתב זה השיבה לנאשם לכל אחת מטענותיו ובסיכומו‬
‫של דבר אמרה לו כי ניתן לשחרר את הילדה אך ורק לפי הוראות פקידת הסעד וכי בכל אירוע בקשר‬
‫לילדה פעילות כל הגורמים הייתה תקינה ואין מקום לבירורים נוספים‪ .‬לאחר מכתב זה נשלח ת‪,7/‬‬
‫מושא כתב האישום‪ .‬לאחר מכן פנתה צימרין למשטרה‪ ,‬או שזו פנתה אליה‪ .‬בהמשך לכך שלחה‬
‫צימרין‪ ,‬מכתב שסומן ת‪ ,22/‬מיום ‪ 12.7.62‬לריטה ממחלקת החקירות של משטרת ראשל"צ‪ ,‬אליו‬
‫צירפה את המכתבים שקיבלה מהנאשם‪ ,‬או בשמו‪ ,‬ואת תשובתה אליו‪ .‬מעבר לכך לא זכור לגב' צימרין‬
‫שעשתה דבר מה נוסף‪ .‬היא חזרה וציינה כי בשיחות שהיו לה עם הנאשם‪ ,‬לרבות שיחת טלפון‪ ,‬הציג‬
‫עצמו הנאשם כראש העמותה "ילדים לשני הורים"‪.‬‬
‫בחקירתה הנגדית הטיח הנאשם בצימרין את טענתו לפיה היא איימה‪ ,‬ביחד עם שפרה ענבר‪ ,‬על‬
‫אייל לידור כדי שיגיש את תלונתו‪ .‬העדה ציינה כי אינה מכירה את לידור ואף לא את פקידת הסעד‬
‫שפרה ענבר ומעולם לא דיברה איתם‪ ,‬ומטבע הדברים‪ ,‬אף לא איימה על איש‪ .‬היא הוסיפה‪ ,‬למעלה‬
‫מהצורך‪ ,‬שהיא אינה נוהגת לאיים על אנשים‪ .‬הנאשם שאל את צימרין לגבי האירוע הראשון עליו‬
‫העידה‪ ,‬במסגרתו הגיע הנאשם למשרדי אל"י עם אותו מסמך שנחזה להיות מסמך מבית המשפט‪,‬‬
‫ובעקבותיו הזמינה צימרין משטרה‪ .‬היא ציינה כי אחד השוטרים לקח את הטופס שהציג הנאשם ואמר‬
‫לצימרין שהטופס מזויף‪ .‬היא הסכימה עם הנאשם שהשוטר אמר שאין לו סמכות להוציא שום ילד‬
‫מהמקלט וכי על הנאשם לפנות לבית המשפט‪.‬‬
‫האם הוסמך הנאשם לחתום על המסמכים או שמא מדובר במצג שווא?‬
‫‪ .26‬בראש וראשונה יש לבחון את המסמכים שהם מושאי כתב האישום‪ .‬לשם כך הם יצורפו‬
‫כנספחים להכרעת הדין‪ ,‬לנוחות ההבנה‪ .‬אין ספק שהם נחזים להיות חתומים בידי לידור‪ ,‬בתפקידו‬
‫‪6‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫כמנכ"ל העמותה‪ ,‬ושאינם נחזים להיות חתומים בידי הנאשם‪ ,‬וזאת מכמה סיבות‪ :‬ראשית‪ ,‬שמו של‬
‫לידור מודפס בסוף הטקסט כחותם המסמך‪ ,‬בצירוף התואר "מנכ"ל העמותה"‪ ,‬והחתימה סמוכה‬
‫לתיבת השם והתפקיד; שנית‪ ,‬המסמך כולו מודפס על דף לוגו של עמותת "ילדים לשני הורים";‬
‫שלישית‪ ,‬בחלק מהמסמכים יש התייחסות לבדיקה שנעשתה במסגרת העמותה‪ ,‬יש משפטים הפותחים‬
‫ב"למיטב ידיעת העמותה" או "אנו כעמותה"‪ ,‬ויש אמירות המתייחסות לפעולות שהעמותה נקטה או‬
‫שבכוונתה לנקוט‪ ,‬ולעמדותיה; רביעית‪ ,‬ההתייחסות לנאשם היא בגוף שלישי והוא מכונה "האב"‪ ,‬ללא‬
‫כל אינדיקציה שהוא כותב המסמך‪.‬‬
‫‪ .22‬כפי שניתן לראות מעיון במכתבים מושאי כתב האישום‪ ,‬אלה חלק מפרטיהם‪:‬‬
‫ת‪[ 1/‬נספח א להכרעת הדין] הוא מכתב נעדר תאריך‪ ,‬מופנה ל"מנהל מרכז החירום מר עמנואל‬
‫אביטל"‪ ,‬על דף לוגו של "ילדים לשני הורים" ובו נאמר‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי הנמען מתבקש לשחרר את‬
‫הילדה אתי באופן מיידי‪ ,‬שאם לא כן יהיה הנמען אחראי לכל נזק שייגרם לילדה‪ .‬עוד נאמר שהוגשה‬
‫תלונה למשטרה של כליאה בניגוד לחוק‪ .‬בתחתית המסמך מודפס‪" :‬בכבוד רב‪ ,‬אייל לידור‪ ,‬מנכ"ל‬
‫העמותה" ומתנוססת עליו חתימתו של הנאשם‪.‬‬
‫ת‪[ 1/‬נספח ב להכרעת הדין] הוא מכתב נעדר תאריך‪ ,‬מופנה ל"פקידת הסעד שפרה ענבר"‪ ,‬על‬
‫דף לוגו של "ילדים לשני הורים"‪ .‬מכתב זה מציין‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי הקטינה אתי כלואה במעצר שווא‬
‫במרכז החירום זמנהוף ‪ 21‬תל אביב‪ .‬המכתב ממשיך ומפרט כי מתעללים בקטינה‪ .‬בסעיף ‪ 7‬למכתב‬
‫נאמר כי "בדיקה שנעשתה במסגרת העמותה מעלה תמונה קשה שראשות [כך במקור ‪ -‬מ‪.‬ב‪.‬נ] סעד‬
‫עושה הכל כדי להכריע את האב ושכל האמצעים כשרים כדי להילחם באב כולל זיוף תזכירים והצגת‬
‫מצג שווא"‪ .‬בהמשך המכתב נדרשת שפרה ענבר להביא את הילדה באופן מיידי בפני ועדת היישום של‬
‫משרד העבודה‪ .‬בתחתית המסמך מודפס‪" :‬מנכ"ל העמותה אייל לידור" ומתנוססת עליו חתימתו של‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫ת‪[ 7/‬נספח ג להכרעת הדין] הוא מכתב נעדר תאריך‪ ,‬מופנה ל"חניתה צימרין‪ ,‬נשיאת ארגון‬
‫אל"י"‪ ,‬על דף לוגו של "ילדים לשני הורים"‪ .‬הנדון במכתב זה הוא "מכתבך מיום ‪ 21.7.1662‬שהגיע‬
‫לבן יששכר יעקב רק ביום ה ‪ ."16.7.1662‬מכתב זה הוא מענה למכתב שכתבה צימרין לנאשם‪ ,‬שהוזכר‬
‫לעיל וסומן ת‪ ,26/‬ועוד ידובר בו‪ .‬ב‪-‬ת‪ 7/‬נכתב‪ ,‬בין השאר‪ ,‬כי הילדה אתי כלואה כליאת שווא ועל כך‬
‫הוגש בג"צ; עוד נאמר כי צימרין מסייעת לשיבוש הליכי חקירה וכי היא מייצגת ארגון אשר מטרתו‬
‫עשיית כסף ולא טובת הילד; כן נכתב "למיטב ידיעתנו לא הוזמן האב לשום פגישה אך יש בידיו את‬
‫תוצאות האבחון ללא המבחנים"‪ .‬בתחתית המכתב מודפס‪" :‬בכבוד רב אייל לידור מנכ"ל העמותה"‬
‫ומתנוססת עליו חתימתו של הנאשם‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫‪ .21‬הקושי הראשון בהתייחס לטענותיו של הנאשם‪ ,‬לפיהן לידור הודח באותה עת מתפקידו כמנכ"ל‬
‫העמותה‪ ,‬הנאשם מונה כמנכ"ל והוסמך על ידי העמותה לכתוב את המכתבים בשמה‪ ,‬מתעורר נוכח‬
‫המכתבים עצמם‪ .‬אם נכונות טענות הנאשם‪ ,‬מדוע לא חתם הנאשם על המכתבים בשמו שלו?‬
‫על שאלה זו ניתן למצוא שתי תשובות בחומר הראיות‪ :‬האחת עולה מדברי הנאשם בהודעתו‬
‫במשטרה (ת‪ .)0/‬שם טען שבאותה עת היה מנכ"ל משותף עם לידור בעמותה‪ ,‬המכתבים יצאו‬
‫בהסכמתו ובאישורו של לידור‪ ,4‬וכאשר יש שני מנכ"לים‪ ,‬לא נהוג שמי שהוא בעל זיקה אישית לנושא‬
‫ יחתום‪ .5‬אלא שהנאשם זנח כנראה את ההסבר הזה‪ ,‬ולא חזר עליו בעדותו בבית המשפט או בסיכומיו‪.‬‬‫הנאשם הסתייג באופן כללי מהודעתו במשטרה‪ ,‬טען שלא נכתבו בה דבריו ולכן חתם עליה בצירוף‬
‫האותיות "ת‪.‬מ" (תחת מחאה)‪ .‬מאחר שבבית המשפט טען שלידור הודח מתפקיד המנכ"ל והוא עצמו‬
‫מונה תחתיו‪ ,‬ההסבר שנתן במשטרה לא יכול לעמוד‪ .‬כאשר נשאל בבית המשפט מדוע לא חתם בשמו‪,‬‬
‫אלא בשם לידור‪ ,‬השיב שאילו רצה לזייף את החתימה של לידור ‪ -‬לא היה חותם בחתימתו שלו‪ .‬מאחר‬
‫שחתם את החתימה שלו‪ ,‬אין מדובר בזיוף‪ .‬לשאלה מדוע נרשם שמו של לידור בתחתית המכתב ולא‬
‫שמו שלו לא ניתנה תשובה‪.6‬‬
‫תשובה שניה לשאלה מדוע שמו של לידור מופיע בתחתית המכתב ולא שמו של הנאשם‪ ,‬ניתן‬
‫למצוא בעדותו של עד ההגנה יצחק מליק‪ .‬מליק שימש‪ ,‬על פי עדותו ועל פי עדויות נוספות‪ ,‬כחבר‬
‫העמותה בתקופה הרלוונטית‪ ,‬וכן עסק בהתרמת כספים עבור העמותה ובהסעות‪ .‬הוא העיד שהנאשם‬
‫מונה למנכ"ל במקום לידור‪ ,‬אך המכתבים יצאו עם השם של לידור שכן כל הניירת בעמותה הייתה‬
‫רשומה על שמו של לידור ולא הספיקו להכין ניירת חדשה‪ .‬לטענתו‪ ,‬הסכימו שהנאשם ישתמש בניירת‬
‫הזו עד שיוציאו ניירת חדשה‪ .‬ואולם‪ ,‬בניגוד לעדותו של מליק‪ ,‬שמו של חותם המכתב אינו חלק‬
‫מהלוגו או מהנייר המודפס מראש‪ ,‬אלא חלק ממה שמודפס בכל מכתב מחדש‪ .‬לא זו אף זו‪ :‬קטע זה‬
‫שונה בצורתו ובתוכנו ממכתב למכתב‪ .‬בת‪ 1/‬נכתבה הסיומת‪ ,‬הכוללת את שמו של החותם ותוארו‬
‫בשלוש שורות‪" :‬בכבוד רב‪ /‬אייל לידור‪ /‬מנכ"ל העמותה"; בת‪ 1/‬נכתבו השם והתואר בשתי שורות‪:‬‬
‫"מנכ"ל העמותה‪ /‬אייל לידור"‪ ,‬ובת‪ 7/‬נכתבו אלה בשתי שורות‪" :‬בכבוד רב‪ /‬אייל לידור מנכ"ל‬
‫העמותה"‪ .‬ברור‪ ,‬שהסבר זה של מליק אין לו כל אחיזה במציאות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הסבר זה לא נמסר על ידי‬
‫כל עד אחר‪ ,‬לרבות לא הנאשם עצמו‪ .‬ברור‪ ,‬שאינו יכול לעמוד‪.‬‬
‫גם בסיכומיו לא סיפק הנאשם תשובה לשאלה זו וכך נותרה השאלה המרכזית הזו ללא מענה‪.‬‬
‫‪ 4‬ת‪ ,0/‬שורות ‪7 - 1‬‬
‫‪ 5‬ת‪ ,0/‬שורות ‪27 - 21‬‬
‫‪ 6‬עמוד ‪ ,221‬שורה ‪ 21‬ואילך‬
‫‪8‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫‪ .21‬האם הוכיחה המאשימה את רכיב העבירה של "חתימה ללא סמכות"? עד תביעה מרכזי בעניין זה‬
‫היה אייל לידור‪ .‬הוא העיד כי בשנת ‪ 1662‬הוא עצמו שימש כמנכ"ל עמותת "ילדים לשני הורים"‪ .‬את‬
‫הנאשם הכיר כאשר השתתפו יחדיו בהפגנה‪ .‬באותה הזדמנות ביקש הנאשם לשמש מתנדב בעמותה‪,‬‬
‫וכך היה‪ .‬יום אחד‪ ,‬קיבל לידור פניות ממספר גורמים שלא הכיר‪ ,‬לרבות מאגודת אל"י וממחלקת‬
‫הרווחה של עיריית תל אביב‪ ,‬אשר הודיעו לו שקיבלו מכתבים בשמו ובחתימתו‪ ,‬ובהם דרישה לשחרר‬
‫את הילדה אתי בן יששכר ממקלט המיועד לילדים שהורחקו מהוריהם‪ .‬לפי עדותו של לידור‪ ,‬הוא לא‬
‫הוציא את המכתבים ת‪ 1/‬עד ת‪ ,7/‬העמותה לא הוציאה מכתבים אלה‪ ,‬ולידור לא ידע במה מדובר‪ .‬הוא‬
‫ציין גם שמעולם לא אישר לאחר להוציא את המכתבים בשמו‪ .‬לחיזוק דבריו שהעמותה לא אישרה‬
‫הוצאת המכתבים הוסיף שהנושא בו עסקו המכתבים אינו קשור במטרות העמותה‪ .‬נוסף על כך העיד‬
‫שלנאשם מעולם לא היה כל תפקיד רשמי בעמותה‪ .‬לפיכך פנה יחד עם מיכאל גרינברג‪ ,‬יו"ר העמותה‪,‬‬
‫לנאשם‪ .‬הנאשם השיב להם שהוא זה שפנה לאותם גורמים‪ ,‬ואמר שיחדל משליחת המכתבים‪ .‬לדברי‬
‫לידור‪ ,‬הנאשם אמר שהמכתבים נשלחו בפקס‪ ,‬מביתו‪ .‬לאחר אירוע זה‪ ,‬החל הנאשם לאיים על לידור‬
‫שהוא יסגור להם את העמותה‪ .‬לידור פנה להגיש תלונה במשטרה לאחר שיחת הטלפון בה נודע לו על‬
‫שליחת המכתבים‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית של לידור הטיח בו הנאשם שהוא הודח מתפקיד מנכ"ל העמותה בשל חשדות‬
‫שהיו נגדו בדבר גניבת כספים‪ .‬לידור הכחיש את הדברים‪ .‬הנאשם טען באזניו שהתלונה הוגשה‬
‫למשטרה בעקבות איומים של חניתה צימרין ושל שפרה ענבר‪ ,‬שאיימו עליו ועל גרינברג‪ .‬העד ציין‬
‫שלא הכיר מי משתיהן ולראשונה פגש בצימרין שעה שהמתינו יחד לדיון בתיק זה‪ ,‬בבית המשפט‪.‬‬
‫הנאשם הציג ללידור מכתב כתוב בכתב יד‪ ,‬לגביו טען הנאשם כי נכתב על ידי לידור‪ ,‬וממנו עולה‬
‫כביכול שאת התלונה הגיש גרינברג‪ ,‬ולא לידור‪ ,‬ושהתלונה הוגשה עקב איומים של צימרין וענבר‪.‬‬
‫לידור העיד שלא כתב את המכתב ולא חתם במקום שבו כתוב "ב‪/‬אייל לידור"‪ .‬המכתב סומן נ‪2/‬‬
‫והתקבל כמסמך שהוצג לעד (ולא כראיה לאמיתות תוכנו)‪ ,‬הא ותו לא‪.‬‬
‫הנאשם הטיח בלידור בחקירתו הנגדית כי לא היה מוסמך להוציא מסמך שנשלח בחתימתם של‬
‫לידור וגרינברג למשרד הרווחה בו התנצלות על שליחת המכתבים ת‪ 1/‬עד ת‪ .7/‬יצוין‪ ,‬כי מסמך זה לא‬
‫הוצג לעד‪ ,‬אך בישיבה מאוחרת יותר הגיש הנאשם את המסמך באמצעות גרינברג‪ ,‬שחתום עליו אף‬
‫הוא‪ ,‬והוא סומן נ‪ .1/‬מדובר במסמך שכותרתו "פרוטוקול ישיבה הנהלת העמותה מיום ‪"12.67.62‬‬
‫ונכתב בו שהמשתתפים בישיבה הם יו"ר העמותה ‪ -‬מיכאל גרינברג‪ ,‬ומנכ"ל העמותה ‪ -‬אייל לידור‪.‬‬
‫במסמך נאמרו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬הדברים הבאים‪ :‬בעקבות פניה טלפונית אל העמותה על ידי ארגון אל"י‬
‫התברר שאחד המתנדבים משתמש בציוד של העמותה ממענו הפרטי‪ .‬הכוונה לנייר לוגו וחותמת‪.‬‬
‫מבירור שערכו משתתפי הישיבה‪ ,‬התברר שנשלחו מכתבים על נייר לוגו של העמותה‪ ,‬בצירוף חותמת‬
‫‪9‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫של העמותה‪ ,‬לאנשים שונים וביניהם פקידת הסעד שפרה ענבר וחניתה צימרי [כך במקור ‪ -‬מ‪.‬ב‪.‬נ]‪ .‬עוד‬
‫נאמר בפרוטוקול שכותביו התנצלו בפני כל האנשים ורואים את הדבר בחומרה‪ .‬נאמר שהוחלט‬
‫שהעמותה תגיש תלונה נגד יעקב בן יששכר על התחזות‪ ,‬בעזרת שפרה ענבר וגב' צימרי חניתה‪ .‬על‬
‫פרוטוקול זה חתומים‪ ,‬כאמור‪ ,‬אייל לידור ומיכאל גרינברג‪ ,‬ונמצאת עליו גם חותמת של העמותה‪.‬‬
‫לידור העיד שבאותה עת הנאשם לא היה רשום בתור בעל זכות בעמותה‪ .‬כדי לצמצם את הנזקים‬
‫שהנאשם גרם בהוצאות מכתבים בלי ידיעת לידור ושלא באישורו‪ ,‬עשו לידור וגרינברג ישיבה‬
‫מצומצמת‪ ,‬כדי להודיע את עמדתם בנוגע לאותם מכתבים‪.‬‬
‫הנאשם הטיח בלידור שהוא מונה למנכ"ל העמותה בישיבה‪ ,‬שהפרוטוקול שלה הועלם על ידי‬
‫לידור וגרינברג‪ .‬לידור הכחיש את הדברים לגופם והוסיף שמעולם לא יצא פרוטוקול כאמור‪.‬‬
‫דברי העד לידור עשו עלי רושם אמינים‪ .‬חרף נסיונות הנאשם להעליבו ולהכפישו‪ ,‬לידור דבק‬
‫בגרסתו וגם לא נגרר לויכוחים עם הנאשם‪ ,‬למרות הבוטות בה דיבר אליו הנאשם‪ .‬הנאשם התעכב רבות‬
‫על טענתו שהתלונה בתיק נמסרה על ידי לידור וגרינברג משום ששני אלה אויימו על ידי שירותי‬
‫הרווחה‪ .‬זאת‪ ,‬גם בחקירתו של לידור‪ ,‬גם בחקירת עדים אחרים וגם בטיעונים שהשמיע הנאשם לאורך‬
‫כל המשפט ובסיכומיו‪ .‬אם אשתכנע שתוכנה של התלונה שהגיש לידור נגד הנאשם ‪ -‬אמת‪ ,‬הרי שאין‬
‫חשיבות לשאלה האם לידור הגיש אותה משום שאויים‪ .‬ואכן‪ ,‬כך שוכנעתי‪ .‬גם אם לידור חשש מתגובת‬
‫המתלוננים על המכתבים‪ ,‬שמא יבולע לו בדרך כלשהי‪ ,‬שוכנעתי שתלונתו הייתה תלונת אמת‪ .‬מסקנה‬
‫זו עולה גם מראיות רבות נוספות‪.‬‬
‫למעלה מהצורך אתייחס למסמך שסומן נ‪ ,2/‬לגביו טען הנאשם כי לידור כתב אותו או חתם‬
‫עליו‪ ,‬וכי הודה במסגרתו שלא הוא הגיש התלונה במשטרה‪ ,‬אלא גרינברג הגישּה‪ ,‬וכי כל מה שנעשה‬
‫בעמותה‪ ,‬נעשה בהסכמתו ובידיעתו‪ .‬האמנתי ללידור שלא חתם על מסמך זה‪ ,‬לא כתב אותו ותוכנו אינו‬
‫מקובל עליו‪ .‬ה"חתימה" על המסמך אינה דומה כלל ועיקר לחתימתו של לידור‪ ,‬המופיעה הן ב‪-‬ת‪2/‬‬
‫(דוגמת חתימה שנתן במשפט) והן ב‪-‬נ‪ ,1/‬מסמך שהגיש הנאשם‪ .‬למעשה‪ ,‬לא מדובר כלל בחתימה‪ .‬על‬
‫המסמך מופיע בפינה הימנית התחתונה‪ ,‬באלכסון‪" ,‬ב‪ /‬אייל לידור" עם קו מתחת‪ ,‬בכתב רגיל (לא‬
‫משהו שנחזה להיות חתימה)‪ ,‬כך שגם על פני הדברים ‪ -‬אין מדובר בחתימה של לידור‪ .‬לאחר תום‬
‫ההוכחות בתיק ולאחר הגשת סיכומי המאשימה‪ ,‬הגיש הנאשם בקשה לבדוק את החתימה על גבי נ‪2/‬‬
‫כדי להיווכח שזוהי חתימתו של לידור‪ ,‬וביקש לזמן לשם כך גרפולוג או איש מז"פ‪ .‬דחיתי את הבקשה‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬לנאשם הייתה שנה מאז עדותו של לידור בה הכחיש שזו חתימתו (‪ ,)4.7.21‬ועד דיון ההוכחות‬
‫האחרון‪ ,‬בו נשמעה מרבית פרשת ההגנה‪ ,‬כדי לזמן את מי שרצה או לבקש חוות דעת של גרפולוג‪ .‬הוא‬
‫לא עשה כן‪ .‬שנית ‪ -‬המסמך שהוגש הוא צילום ולא מקור‪ .‬הנאשם עצמו לא העיד כיצד הגיע המסמך‬
‫‪11‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫לידיו‪ ,‬מי כתב אותו‪ ,‬מי החתים (כביכול) את לידור‪ ,‬או כל עדות רלוונטית אחרת לגבי המסמך‪ .‬מאחר‬
‫שכך‪ ,‬המסמך גם לא התקבל כראיה לעניין תוכנו‪ ,‬אלא כמסמך שהוצג לעד לידור‪ ,7‬והסברתי לנאשם‬
‫את המשמעות המשפטית של הדברים‪ .‬חרף זאת‪ ,‬הנאשם שב והתייחס לתוכנו פעם אחר פעם‪ ,‬כאילו‬
‫התוכן הוכח‪ .‬כאשר הנאשם העיד בעצמו והפנה למסמך‪ ,‬חזר והקריא את תוכנו‪ ,8‬אך לא מסר שום פרט‬
‫נוסף‪ ,‬שיכול היה להוביל לקבלת המסמך לגופו (למשל ‪ -‬אילו העיד שהוא עצמו כתב אותו על פי‬
‫דברים שאמר לו לידור‪ ,‬והוא נפגש עם לידור‪ ,‬הגיש לו את המכתב לחתימה ונכח בעת החתימה ‪ -‬ניתן‬
‫היה לקבל את המסמך כראיה‪ ,‬אך לא נמסר שום דבר דומה לזה)‪ .‬אוסיף‪ ,‬בבחינת למעלה מהצורך‪ ,‬כי‬
‫בעיני הדיוט‪ ,‬כתב היד במסמך דומה למדי לכתב ידו של הנאשם‪ ,‬אותו ניתן לראות בבקשות רבות‬
‫שהגיש לבית המשפט בכתב יד (כך‪ ,‬למשל‪ ,‬האופן בו רשומים שמו של הנאשם‪" ,‬יעקב בן יששכר"‪ ,‬או‬
‫המילה "משטרה"‪ ,‬בהשוואה‪ ,‬למשל‪ ,‬לבקשה מספר ‪ 76‬מיום ‪ ,21.2.21‬אשר בתיק)‪ .‬אם אלה אכן פני‬
‫הדברים‪ ,‬והנאשם כתב את המסמך‪ ,‬יכול היה להסביר את נסיבות כתיבתו‪ ,‬אך הוא בחר שלא לעשות כן‪.‬‬
‫אם הנאשם לא כתב את המסמך ‪ -‬כנראה שממילא אין לנאשם ידיעה אישית על נסיבות כתיבתו‪ ,‬ולא‬
‫ניתן להגישו גם באמצעותו‪.‬‬
‫עוד אוסיף‪ ,‬כי נסיונות הנאשם להשחיר את שמו של לידור באינסוף בקשות‪ ,‬בדברים שאמר‬
‫בדיונים ובסיכומיו ‪ -‬נותרו כהכפשות בעלמא‪ .‬אפילו הוכיח הנאשם שלידור עשה מעשים פסולים‬
‫במסגרת העמותה‪ ,‬והוא לא הוכיח זאת‪ ,‬לא היה הדבר משנה את התרשמותי בדבר גרסת לידור על‬
‫המעשים מושאי כתב האישום‪ ,‬שנתמכו ‪ -‬כפי שיובהר להלן ‪ -‬בראיות רבות נוספות‪.‬‬
‫‪ .27‬מיכאל גרינברג‪ ,‬עד תביעה מרכזי נוסף‪ ,‬העיד כי שימש כיו"ר עמותת "ילדים לשני הורים" בין‬
‫השנים ‪ ,1661‬השנה בה הוקמה העמותה‪ ,‬ועד ‪ 1660‬או ‪ .1667‬העמותה הוקמה לדבריו על ידו‪ ,‬ועל ידי‬
‫אייל לידור‪ ,‬והם שימשו יו"ר העמותה ומנכ"ל העמותה‪ ,‬בהתאמה‪ .‬בחקירתו הנגדית תיקן דברים אלה‬
‫והוסיף שהיו אנשים נוספים שהיו מעורבים בהקמת העמותה‪ .‬הוא הכיר את הנאשם במסגרת הפגנה‬
‫והנאשם נרשם כמי שרוצה להתנדב בעמותה‪ .‬לדבריו‪ ,‬בשלב מסוים ביקש הנאשם להפוך ליו"ר‬
‫העמותה או לקבל תפקיד בכיר אחר ובעקבות זאת נקלעו לויכוח‪ .‬היה ויכוח גם לגבי אופן התנהלות‬
‫העמותה‪ ,‬כאשר גרינברג הוביל קו מתון‪ ,‬שכלל הופעה בוועדות בכנסת‪ ,‬ואילו הנאשם ביקש ללכת‬
‫בדרכים מיליטנטיות‪ ,‬שלא היו על דעת גרינברג ואחרים‪ .‬בשלב מסוים הוחל בניסוח מסמך של חלוקת‬
‫תפקידים בעמותה‪ ,‬כאשר הייתה מחשבה לתת תפקיד לנאשם‪ ,‬אך המהלך לא הסתיים‪ ,‬משום שהנאשם‬
‫רצה לעצמו תפקיד בכיר‪ .‬גרינברג ציין כי בוודאי לא הייתה מחשבה לתת לנאשם את תפקיד יו"ר‬
‫‪ 7‬עמוד ‪ ,22‬שורה ‪ 12‬עד עמוד ‪ ,20‬שורה ‪1‬‬
‫‪ 8‬עמוד ‪ ,270‬שורות ‪ 17‬ואילך; עמוד ‪ ,227‬שורה ‪11‬‬
‫‪11‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫העמותה‪ ,‬שהיה שמור לו עצמו‪ .‬לטענתו‪ ,‬בפגישה שבה דיברו על חלוקת תפקידים בעמותה‪ ,‬החלו‬
‫לכתוב מסמך בדבר התפקיד שיינתן לנאשם‪ ,‬אך הישיבה "התפוצצה"‪ ,‬ומסמך כאמור לא נחתם‪.‬‬
‫אשר לארועי כתב האישום סיפר גרינברג כי יום אחד קיבל טלפון מעובדת סוציאלית או‬
‫מנכ"לית (כדבריו)‪ ,‬אשר אמרה לו שקיבלה מכתב מאוד מאיים עם נייר לוגו של העמותה והיא שאלה‬
‫את גרינברג האם הוא שלח את המכתב‪ .‬גרינברג השיב בשלילה‪ .‬לטענתו‪ ,‬מעולם לא ראה את המכתבים‬
‫בהם מדובר‪ .‬לטענתו‪ ,‬מי שהתקשרה אליו הייתה מישהי בשם עירית שיפריס‪ .‬גרינברג ניסה‪ ,‬לדבריו‪,‬‬
‫לבדוק מי כתב את המכתבים וגילה שייתכן שזה היה הנאשם‪ .‬אייל לידור וגרינברג ניגשו לנאשם ושאלו‬
‫אותו האם הוא זה שכתב את המכתבים‪ .‬הנאשם השיב שהוא יו"ר העמותה‪ ,‬שהוא מנכ"ל העמותה ועוד‬
‫דברים נוספים‪ .‬עם זאת‪ ,‬הנאשם אמר לגרינברג‪ ,‬לפי עדותו‪ ,‬שלא יעשה זאת שוב‪ .‬מאותו רגע ניתק‬
‫גרינברג את קשריו עם הנאשם‪ .‬גרינברג ולידור נסעו יחדיו להגיש תלונה נגד הנאשם במשטרה‪ .‬אחת‬
‫הסיבות העיקריות להגשת התלונה הייתה‪ ,‬לדבריו‪ ,‬הטון המאיים שהיה בקולו של מי שהיה מנכ"ל‬
‫משרד הרווחה‪ ,‬אדם בשם נחום‪ ,‬מקורב לאברהם רביץ‪ ,‬שהיה (לדברי גרינברג) שר הרווחה באותה עת‪.‬‬
‫לטענתו ‪ -‬לא רצה להגיש את התלונה‪ ,‬אך רמזו לו שאם לא יעשה כן‪ ,‬לא ידברו איתו יותר ברווחה‪.‬‬
‫לחצו עליו להגיש את התלונה‪ .‬עם זאת‪ ,‬מה שנאמר בתלונה היה אמת‪ .‬הנאשם הגיש באמצעות גרינברג‬
‫את המסמך נ‪ 1/‬שתואר לעיל‪ ,‬הוא אותו פרוטוקול של ישיבת הנהלת העמותה‪ ,‬מיום ‪ ,12.7.62‬בו‬
‫הוחלט להגיש תלונה נגד הנאשם ובו התנצלות כלפי הגורמים שקיבלו את מכתבי האיום מושאי כתב‬
‫האישום‪ .‬כאשר שאל הנאשם את גרינברג האם הגשת התלונה הייתה פרי איומים ציין גרינברג שלא‬
‫מדובר באיומים‪ ,‬אך נאמר לו שיש להגיש תלונה‪ ,‬והוסבר לו כיצד לעשות זאת‪ .‬הוא עצמו היה נגד‬
‫הגשת תלונה‪ ,‬אך הגיש את התלונה והעיד על התלונה‪ .‬הוא הכחיש את טענת הנאשם לפיה הסיבה‬
‫להגשת התלונה מצידו הייתה מעורבותו של גרינברג בהעלמת ‪ ₪ 16,666‬מקופת העמותה‪.‬‬
‫גרינברג העיד כי אמנם‪ ,‬כטענת הנאשם‪ ,‬היו פגישות בעמותה בהן נכחו הוא עצמו‪ ,‬אייל לידור‪,‬‬
‫יוני קאפח והנאשם‪ ,‬אך מעולם לא ניתן אישור להוציא את המכתבים ת‪ 1/‬עד ת‪ .7/‬הוא שב והזכיר‬
‫שמטרת העמותה הייתה להפוך לתנועה לגיטימית ולא לתנועה מיליטנטית‪.‬‬
‫גם לגבי עד זה התרשמתי שהשדרה המרכזית של עדותו‪ ,‬בעניינים הרלוונטיים לכתב האישום ‪-‬‬
‫אמת‪ .‬גם כאן אחזור על הדברים שציינתי לעיל בעניינו של לידור‪ ,‬בנוגע לטענות הנאשם על אודות‬
‫מסירת התלונה בשל איומים‪ ,‬ועל אודות מעורבותו של גרינברג במעשים שלא יעשו‪ .‬גרינברג אישר‬
‫שמאד לא רצה להגיש את התלונה‪ ,‬והוא הגישּה בשל לחץ שהופעל עליו‪ ,‬אך ציין שכל מה שאמר‬
‫בתלונה הוא אמת‪ .‬כנות זו פועלת לטובתו והוסיפה נופך של אמינות לעדותו‪ .‬גם לגביו נותרו הכפשות‬
‫הנאשם (שגובו על ידי עד נוסף) בגדר דברים שנאמרו בעלמא‪ ,‬וממילא‪ ,‬כפי שציינתי‪ ,‬אותם מעשים‬
‫‪12‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫אינם מענייננו‪ ,‬וגם אילו איפשרתי לנאשם להרחיב את היריעה בעניינם‪ ,‬לא היה בכך כדי לשנות את‬
‫מסקנתי כי העד העיד בצורה אמינה במקרה שלפניי‪ .‬למעלה מהצורך אוסיף‪ ,‬שהנאשם שינה את תוכן‬
‫ההכפשות שייחס לגרינברג‪ :‬לעיתים דיבר על מעורבות של גרינברג בגניבת כספים מהעמותה ולעיתים‬
‫דיבר על כך שנגע בילדיו באופן לא חוקי‪ ,‬עד ששירותי הרווחה איימו לקחתם ממנו‪ .‬שינויי הגרסה מצד‬
‫הנאשם פוגעים באמינות טענותיו ומותירים רושם שביקש לפגוע בגרינברג ולהכפישו בכל מחיר‪ ,‬וללא‬
‫קשר לעובדות כלשהן‪.‬‬
‫‪ .22‬הודעתו של הנאשם במשטרה (ת‪ )0/‬הוגשה באמצעות פקד רחל מזור‪ ,‬אשר גבתה אותה‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית טען הנאשם כי בהודעתו במשטרה רשמה השוטרת "מה שבא לה" ולכן חתם תחת‬
‫שמו באותיות ת‪.‬מ‪ .‬שפירושן‪ ,‬לדבריו‪" ,‬תחת מחאה"‪ .‬חרף דברים אלה‪ ,‬הוא לא טען דבר מיזמתו‬
‫בנושא זה בעדותו הראשית‪ ,‬אלא רק במענה לשאלה בחקירה הנגדית‪ ,‬והוא לא טען דבר כלפי השוטרת‬
‫על אודות רישום לא מדוייק של הודעתו‪ ,‬החסרת דברים שאמר או הוספת דברים שלא אמר‪ ,‬שעה‬
‫שחקר אותה בבית המשפט‪ .‬חשוב לומר שעל פני הדברים נראה הרישום תקין וכלולים בו בעיקר דברים‬
‫שהם לטובת הנאשם‪ ,‬דברים שהנאשם חזר עליהם גם בבית המשפט‪ ,‬סירוב של הנאשם לענות על‬
‫שאלה מסוימת וגם תוספת בכתב יד של הנאשם‪ ,‬שביקש לדייק ולהוסיף פרטים שמסר בנושא מסויים‪.‬‬
‫השוטרת עצמה העידה בבית המשפט‪ ,‬כאמור‪ ,‬וציינה שההודעה נמסרה חופשית ומרצון והנאשם‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬לא הטיח בשוטרת טענה אחרת‪ .‬משקלה של טענת הנאשם בנושא ההודעה הוא‪ ,‬אפוא‪ ,‬נמוך‬
‫ביותר‪ .‬אשר לרישום "ת‪.‬מ" ‪ -‬ניתן לראות בכל התנהלות הנאשם‪ ,‬גם לאורך המשפט‪ ,‬שהוא נהג להכין‬
‫לעצמו "פתחי מילוט משפטיים"‪ ,‬למקרה שירצה‪ ,‬בבוא העת‪ ,‬לעשות בהם שימוש‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬כפי‬
‫שכבר ציינתי לעיל‪ ,‬כלל במספר רב מאד של בקשות שהגיש במהלך המשפט אמירות לפיהן הוא אינו‬
‫זוכה למשפט צדק ושלא ניתן לו יומו בבית המשפט‪ .‬אמירת הדברים אינה הופכת אותם לנכונים‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬ולאור כל סימני האמת שהזכרתי לעיל‪ ,‬איני מאמינה לנאשם שהאמור בהודעתו אינו משקף את‬
‫חקירתו ואת דבריו במשטרה‪.‬‬
‫בהודעתו במשטרה הוצג לנאשם המכתב שסומן ת‪ ,7/‬אותו מכתב שהוזכר לעיל‪ ,‬אותו כתב‬
‫לחניתה צימרין בשמו ובחתימתו‪ ,‬שכותרתו‪" :‬מעורבותך בכליאת שווא של אתי‪ ,‬ת‪.‬ז‪ ."... .‬הוא עומת‬
‫עם העובדה שאת ת‪ 7/‬הפנה לחניתה צימרין כשהוא חתום בשמו‪ ,‬ואילו את ת‪ 7/‬הפנה אליה כשהוא‬
‫חתום בשם אייל לידור‪ .‬הוא השיב שלמיטב זכרונו‪ ,‬את המכתב עליו חתם בשמו (ת‪ )7/‬הוציא לאחר‬
‫שפרש מהעמותה ולאחר שמצא שמבוצעים בה דברים פליליים‪ ,‬ואז הוא היה ברשות עצמו‪ .9‬דא עקא‪,‬‬
‫שטענה זו נסתרת מתוך המכתבים עצמם‪ ,‬המלמדים ש‪-‬ת‪ 7/‬נכתב לפני ת‪ :7/‬כותרתו של ת‪ 7/‬היא‬
‫"הנדון מכתבך מיום ‪ 21.7.1662‬שהגיע לבן יששכר יעקב רק ביום ה ‪ ,"16.7.1662‬ואכן ‪ -‬כפי‬
‫‪ 9‬ת‪ ,0/‬שורות ‪10 - 11‬‬
‫‪13‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫שמלמדים הכותרת והתוכן ‪ -‬הוא תשובה ל‪-‬ת‪ .26/‬ת‪ 26/‬הוא אותו מכתב מיום ‪ ,21.7.62‬שבו השיבה‬
‫צימרין לנאשם על ת‪ ,7/‬כך שהסבר זה של הנאשם אינו יכול לעמוד‪ .‬אוסיף‪ ,‬כי בשולי מכתביו של‬
‫הנאשם‪ ,‬שאינם נושאים תאריכים‪ ,‬יש חתימות פקס‪ ,‬המלמדות ש‪-‬ת‪ 7/‬נשלח ביום ‪ 21.7.62‬ו‪-‬ת‪ 7/‬נשלח‬
‫ביום ‪ ,16.7.62‬תאריכים המתיישבים עם יתר הנסיבות (העובדה שתשובתה של צימרין נושאת תאריך‬
‫‪ 21.7.62‬ושכותרתו של ת‪ 7/‬מלמדת שתשובתה של צימרין הגיעה לנאשם ב‪.)16.7.62-‬‬
‫כאשר נשאל במשטרה על מכתב ת‪ ,1/‬מדוע ‪ -‬אם חתם בשם אייל לידור ‪ -‬לא כתב "ב‪ "/‬לפני‬
‫חתימתו‪ ,‬השיב שמדובר בטעות קולמוס‪ .10‬בהמשך הודעתו אמר שבשלושת המכתבים חתם בשמו של‬
‫אייל לידור מבלי לכתוב "ב‪ "/‬בשל טעות‪ ,‬ולא משהו אחר‪.11‬‬
‫חשוב לציין‪ ,‬כי בהודעתו במשטרה טען הנאשם כי בישיבה שבה מונה למנכ"ל נכחו הוא עצמו‪,‬‬
‫מיכאל גרינברג‪ ,‬אייל לידור ויוני קאפח‪ .12‬זכרו של יצחק מליק לא עלה באותה עת כמשתתף בישיבה‪.‬‬
‫יותר מכך ‪ -‬בסוף ההודעה הוסיף הנאשם משפט בכתב ידו בנוגע לישיבה זו‪ ,‬בו הבהיר שלידור נכח‬
‫בישיבה לזמן קצר בלבד‪ ,‬וגם בַּ תיקון לא הוזכר מליק‪.‬‬
‫‪ .20‬עימות שבוצע בין הנאשם לבין אייל לידור באמצעות רפ"ק יניב שמול הוגש וסומן ת‪ .2/‬הנאשם‬
‫הטיח בשמול שלא תיעד את העימות בצורה חזותית‪ .‬השוטר השיב כי אין חובה כזו‪ ,‬וודאי שלא הייתה‬
‫חובה כזו בשנת ‪ 1662‬לגבי עבירות זיוף‪ .‬עוד התלונן הנאשם כלפי השוטר על כך שלא ביצע פעולות‬
‫חקירה נוספות‪ ,‬שלטעמו של הנאשם נובעות מהעימות‪ .‬השוטר הבהיר שתפקידו בתיק היה אך ורק‬
‫ביצוע העימות‪ .‬הוא לא ניהל את התיק ולא קבע מה יש לעשות‪.‬‬
‫מדוח העימות עולה כי הנאשם טען במהלכו את הטענות הבאות‪:‬‬
‫א‪ .‬לידור אישר לו לחתום על כל המכתבים בשמו‪ ,‬אך הנאשם חתם בשם עצמו‪ ,‬כי הוא מכיר את‬
‫הפכפכותו של לידור ואת דרך התנהלותו בעמותה‪;13‬‬
‫ב‪ .‬יש במכתבים טעות סופר‪ :‬הנאשם התכוון לרשום "ב‪ "/‬במכתבים ליד שמו של לידור‪ ,‬אך‬
‫הדבר נשמט ממנו‪;14‬‬
‫ג‪ .‬יש אמנם טעות סופר והנאשם התכוון לחתום עם "ב‪ ,"/‬אבל הוא היה מנכ"ל העמותה‪;15‬‬
‫‪ 10‬ת‪ ,0/‬שורות ‪10 - 16‬‬
‫‪ 11‬ת‪ ,0/‬שורות ‪26 - 70‬‬
‫‪ 12‬ת‪ ,0/‬שורות ‪24 - 20‬‬
‫‪ 13‬ת‪ ,2/‬שורות ‪2 - 2‬‬
‫‪ 14‬ת‪ ,2/‬שורות ‪22 - 7‬‬
‫‪ 15‬ת‪ ,2/‬שורות ‪27 - 24‬‬
‫‪14‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫ד‪ .‬שלושת המסמכים בהם עסקינן הם שלושת המסמכים היחידים בהם חתם הנאשם בשם‬
‫לידור‪ ,‬וגם זאת עשה לאחר שלידור אמר לו לחתום בשמו‪;16‬‬
‫ה‪ .‬התלונה מצד לידור נבעה מכך שאויים על ידי פקידת הסעד ובעקבות כך שהנאשם גילה‬
‫בבדיקה שערך שהיו גניבות כספים בעמותה‪;17‬‬
‫ו‪ .‬הייתה ישיבה של העמותה בה מונה הנאשם למנכ"ל העמותה‪ ,‬אך הפרוטוקול לא הודפס על‬
‫ידי גרינברג‪ ,‬שהיה צריך להדפיסו‪;18‬‬
‫‪19‬‬
‫ז‪ .‬לידור הוא אדם מסוכן‪ .‬לנאשם יש הקלטות של לידור מאיים עליו‪ ,‬ועליו למצוא אותן ;‬
‫לידור טען בעימות את הטענות הבאות‪:‬‬
‫א‪ .‬המסמכים המדוברים לא הוצאו באישורו‪ ,‬הם לא בחתימתו והוא לא ידע על הוצאתם‪ .‬גם‬
‫לפני המקרה הזה היו שני מקרים קודמים בהם הוציא הנאשם מכתבים כאלה והוא הוזהר על‬
‫ידי גרינברג ויוני קאפח שלא יעשה זאת יותר‪;20‬‬
‫ב‪ .‬הייתה ישיבה בה עלתה האפשרות שהנאשם ימונה למנכ"ל‪ ,‬לידור לא השתתף בה והדבר‬
‫מעולם לא יצא אל הפועל‪ .‬בישיבה השתתפו הנאשם‪ ,‬גרינברג וקאפח והמחשבה הייתה‬
‫למנותו כמנכ"ל משותף עם לידור‪ ,‬אך הדבר לא נעשה‪;21‬‬
‫ג‪ .‬ב‪ 27.1.62-‬הייתה החלטה בעמותה שכל מסמך רשמי שייצא בשם העמותה עם לוגו של‬
‫העמותה‪ ,‬ייצא עם שתי חתימות וחותמת‪ .‬על המסמכים בהם עסקינן אין חותמת והם לא‬
‫חתומים עם האות "ב‪ ."/‬המכתבים הללו לא יצאו מטעם העמותה ועל כן הם גם לא‬
‫מתוייקים בדאר היוצא של העמותה‪;22‬‬
‫‪ .27‬ניתן לראות שהן בהודעת הנאשם במשטרה‪ ,‬הן בעימות‪ ,‬טענתו המרכזית הייתה שלידור אישר‬
‫לו לחתום על המסמכים בשמו‪ ,‬ובשל טעות סופר לא רשם "ב‪ ."/‬גרסה זו נזנחה במשפט‪ .‬מובן‪ ,‬כי‬
‫טענה זו שונה מאד מטענתו העיקרית של הנאשם במשפט לפיה הוא היה המנכ"ל ולכן היה מוסמך‬
‫להוציא את המסמכים‪ ,‬ללא צורך באישור וללא צורך לחתום בשם לידור‪ .‬עצם שינוי הגרסאות מקעקע‬
‫את אמינות שתיהן‪ .‬מדברי הנאשם בעימות עולות תהיות נוספות‪ :‬אם היה מנכ"ל העמותה‪ ,‬כיצד יתכן‬
‫שלא הוציא אף מכתב נוסף בשם העמותה‪ ,‬מלבד שלושת המסמכים בהם עסקינן? האם לא היו‬
‫לעמותה שום עניינים אחרים באותה תקופה‪ ,‬שהצריכו פניה כתובה לגורמי חוץ? מה עניין הפכפכותו‬
‫‪ 16‬ת‪ ,2/‬שורות ‪26 - 77‬‬
‫‪ 17‬ת‪ ,2/‬שורות ‪4 - 0‬‬
‫‪ 18‬ת‪ ,2/‬שורות ‪16 - 11‬‬
‫‪ 19‬ת‪ ,2/‬שורות ‪27 - 26‬‬
‫‪ 20‬ת‪ ,2/‬שורות ‪ 1 - 2‬ו‪72 - 71-‬‬
‫‪ 21‬ת‪ ,2/‬שורות ‪ 12 - 16‬ו‪17 - 11-‬‬
‫‪ 22‬ת‪ ,2/‬שורות ‪71 - 17‬‬
‫‪15‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫של לידור‪ ,‬או מסוכנותו הנטענת‪ ,‬לחתימה בשמו? ושוב‪ ,‬השאלה שכבר עסקנו בה לעיל‪ :‬אם הנאשם‬
‫היה מנכ"ל העמותה‪ ,‬מדוע חתם בשם לידור? תהיות אלה מונעות אפשרות לייחס אמינות לאילו‬
‫מגרסאות הנאשם‪ ,‬בין אלה שנמסרו במשטרה ונזנחו‪ ,‬ובין אלה שעלו בבית המשפט‪ ,‬אך נסתרות‬
‫בראיות אחרות‪.‬‬
‫‪ .24‬הנאשם העיד כעד הגנה עיקרי‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬את מרבית עדותו ניצל לנשיאת נאומים כלליים‪,‬‬
‫שאינם נוגעים ישירות לתיק‪ ,23‬וחלק נכבד הוקדש גם לטענותיו האחרות‪ ,‬הנוגעות לתיק‪ :‬ההתעללות‬
‫שעברה בתו‪ ,‬קיומה של אכיפה בררנית וקיומה של טענת הגנה מהצדק‪ ,‬בשל התנהלות המשטרה‬
‫וגורמים נוספים‪.‬‬
‫‪ .27‬גרסת הנאשם בנוגע להסמכתו להוציא את המכתבים‪ ,‬כעולה מעדותו הראשית בבית המשפט‪,‬‬
‫היא זו‪ :‬הוא מונה למנכ"ל העמותה‪ ,‬אלא שפרוטוקול הישיבה שבה מונה‪ ,‬ובה השתתפו מלבדו‬
‫גרינברג‪ ,‬לידור‪ ,‬קאפח ומליק ‪ -‬הועלם על ידי גרינברג‪ ,‬שהתחייב להדפיס את הפרוטוקול ולא עשה כן‪.‬‬
‫עוד טען הנאשם שהייתה החלטה של העמותה להוציא את המכתבים שהוציא‪ ,‬שהתייחסו להתעללות‬
‫של גורמי הרווחה בבתו‪ ,‬אך בעניין זה לא מסר פרטים נוספים‪ ,‬כגון‪ :‬מי החליט על כך‪ ,‬מתי והאם יש‬
‫לכך אסמכתא‪ .24‬כאשר נתבקש להפנות לאסמכתא לכך שהוסמך להוציא את המכתבים‪ ,‬בשם העמותה‪,‬‬
‫או כי הוסמך כמנכ"ל העמותה‪ ,‬שב ואמר שהפרוטוקול בו נקבעו הדברים הושמד על ידי גרינברג‬
‫(מכאן משתמע שההחלטה על כתיבת המכתבים נעשתה באותה ישיבה נטענת‪ ,‬בה כביכול מונה‬
‫למנכ"ל)‪ .‬הנאשם הכחיש את דברי גרינברג ולידור לפיהם הם פנו אליו בקשר לכתיבת המכתבים והוא‬
‫אמר שלא יעשה זאת שוב‪.‬‬
‫לטענתו‪ ,‬כתב האישום בתיק זה נולד מרצונם של גורמי הרווחה לפגוע בהליכי המשמורת‬
‫הנוגעים לבתו‪ ,‬ורצון לפגוע בזכויותיה ורצון לטייח מעשי התעללות שהתרחשו בבית אל"י ונחשפו‪.25‬‬
‫הנאשם שב וטען כי גרינברג ולידור הודו שהגישו תלונה שיקרית נגדו בשל איומים שאויימו על ידי‬
‫גורמי הרווחה‪ ,‬אף שהעיד‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬אחרי שניהם‪ ,‬והם הכחישו מכל וכל את טענותיו אלה‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬נגד לידור עמד איום על חשיפת מעורבותו בגניבה של ‪ ₪ 16,666‬מהעמותה ונגד גרינברג עמד‬
‫איום שלא יראה את ילדיו‪ ,‬שכן היה בעיצומו של הליך גירושין במסגרתו נטענה כלפיו טענה של פגיעה‬
‫מינית בילדיו‪.‬‬
‫‪ 23‬עמודים ‪270 - 272‬‬
‫‪ 24‬עמוד ‪ ,277‬שורה ‪ 22‬ואילך‬
‫‪ 25‬עמוד ‪ ,277‬שורה ‪ 10‬ואילך‬
‫‪16‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫בעדותו עומת הנאשם עם הדברים שאמר בעימות במשטרה לפיהם חתם על המכתבים במקום‬
‫לידור משום שהכיר את ההפכפכות של לידור‪ .‬הוא נשאל מדוע גרסה זו לא עלתה בבית המשפט ועל‬
‫כך השיב בהתקפה נגד התובעת על כך שאינה מקשיבה לו‪ .‬לגופו של עניין ‪ -‬לא השיב‪ .26‬כאשר עומת‬
‫עם דברים שאמר במשטרה ‪ -‬בהודעתו ובעימות‪ ,‬ציין כי אלה נרשמו בצורה לא נכונה‪ ,‬והפנה לכך שעל‬
‫שניהם חתם אגב הסתייגות‪ ,‬בעזרת האותיות "ת‪.‬מ" ו‪"-‬ת‪.‬ל"‪ .‬התייחסתי לעניין זה לעיל‪ .‬כאשר עומת‬
‫עם העובדה שבפרוטוקול נ‪ 1/‬של ישיבת ההנהלה של העמותה מיום ‪ ,12.7.62‬תאריך מאוחר לתאריך‬
‫הוצאת המכתבים‪ ,‬עדיין נרשם שאייל לידור היה מנכ"ל העמותה‪ ,‬אמר הנאשם הוא מתנגד למסמך‪.‬‬
‫כאשר הוזכר לו שהוא זה שהגיש את המסמך‪ ,‬השיב כי סירב שהמסמך יכנס כראיה‪ .‬יצויין‪ ,‬כי דברים‬
‫אלה אינם נכונים‪ .‬הנאשם הגיש את המסמך באמצעות מיכאל גרינברג‪ ,‬החתום עליו‪ ,‬ללא כל‬
‫הסתייגות‪ .27‬הנאשם העיד כי פרוטוקול ישיבת ההנהלה נ‪ 1/‬הוא זיוף‪ .‬לדבריו ‪ -‬ברור שאייל לידור‬
‫בכלל לא היה מנכ"ל באותה עת‪.‬‬
‫‪ .16‬עד הגנה שהובא על ידי הנאשם כדי לתמוך בטענתו שמונה למנכ"ל הוא יצחק מליק‪ ,‬שהיה חבר‬
‫בעמותה‪ ,‬עסק בהסעות ובהתרמות‪ .‬מליק ציין כי אייל לידור היה מנכ"ל העמותה כאשר הוא הגיע‬
‫לעמותה‪ .‬לדבריו‪ ,‬כאשר הגיע הנאשם לעמותה הוא מיד החל לעשות סדר ולבדוק כל מיני מסמכים‪,‬‬
‫דבר שלא מצא חן בעיני גרינברג ולידור‪ .28‬הנאשם בבדיקתו מצא‪ ,‬לדברי מליק‪ ,‬שהיו שם דברים לא‬
‫תקינים‪ .‬אז התחילו צעקות‪ .‬מליק הבין שמשהו לא בסדר בעמותה "ואז החליטו נדמה לי שיקי יהיה‬
‫שם מנכ"ל העמותה וינהל את העמותה"‪ .29‬בהמשך סיפר על בדיקת משטרה לגבי העובדה שהעסיקו‬
‫בעמותה ילדים בהתרמות (טרום מינוי הנאשם למנכ"ל‪ ,‬כדבריו)‪ .‬הנאשם ביקש ממליק בחקירתו‬
‫הראשית לספר "מה קרה בישיבה שבה הייתה הצבעה ומוניתי למנכ"ל"‪ .30‬ברור שצורה זו של שאלה‬
‫מכוונת‪ ,‬הכוללת את התשובה המבוקשת (או חלקה)‪ ,‬אינה מותרת בחקירה ראשית‪ ,‬והמשקל שנתין‬
‫לתשובה ‪ -‬בהתאם‪ .‬על כך השיב מליק שבגלל בעיות הכספים והוויכוחים שהיו‪ ,‬רצו להיפטר מהנושא‬
‫של הנאשם שיכול היה לסבך אותם‪ ,‬והחליטו שהוא יהיה מנכ"ל‪ .‬לדבריו‪ ,‬ראו שהנאשם הוא באמת‬
‫אמין‪ ,‬בן אדם שנלחם ולא מעניין אותו הכספים‪ .‬מליק לא ידע באיזה שנה יצאו המכתבים‪ .‬כאשר נשאל‬
‫האם הייתה הצבעה בישיבה השיב לנאשם‪" :‬בוא אני אעזור לך‪ ,‬עזוב‪ .‬הייתה הצבעה בישיבה"‪.‬‬
‫כאשר נשאל מי היה בישיבה ציין את שמותיהם של לידור‪ ,‬גרינברג‪ ,‬קאפח‪ ,‬הנאשם‪" ,‬אולי גם" שתי‬
‫בנותיו של מליק‪ ,‬ומליק עצמו‪ .31‬כאשר נשאל על ידי הנאשם האם לאחר אותה ישיבה היה הנאשם‬
‫בעמותה או לא‪ ,‬השיב מליק‪" :‬בוא אני אעזור לך‪ ,‬נתקדם בקיצור ‪ -‬היית מנכ"ל לכמה ימים עד‬
‫‪ 26‬עמוד ‪ ,227‬שורות ‪27 - 0‬‬
‫‪ 27‬עמוד ‪ 264‬וכן החלטתי המתייחסת לנושא זה מיום ‪ ,26.21.21‬עמוד ‪211‬‬
‫‪ 28‬עמוד ‪ ,220‬שורות ‪14 - 10‬‬
‫‪ 29‬עמוד ‪ ,227‬שורות ‪2 - 2‬‬
‫‪ 30‬עמוד ‪ ,227‬שורה ‪16‬‬
‫‪ 31‬עמוד ‪ ,227‬שורות ‪17 - 11‬‬
‫‪17‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫שהגיע הנושא של הרווחה שם שהלכו למשטרה"‪ .32‬בחקירתו הנגדית נשאל העד מדוע העיד הנאשם‬
‫בחקירתו במשטרה כי היה עליו לחתום בעזרת האות "ב‪ ,"/‬אם היה מנכ"ל‪ ,‬ועל כך השיב "אני לא‬
‫שמעתי‪ .‬אני יודע שהוא מונה במיליון אחוז למנכ"ל‪ .‬זה לא ששמעתי את זה‪ .‬תשאלי את יקיר למה‬
‫הוא מסר כפי שמסר בחקירה במשטרה‪ ,‬אני לא יודע" (יצויין כי מליק כינה את הנאשם חליפות "יקי"‬
‫ו"יקיר")‪ .‬כאשר נשאל אם ראה אי פעם מסמך המאשר את מינויו של הנאשם כמנכ"ל השיב שלא היה‬
‫מעורב כל כך במסמכים‪" ,‬אבל מה שכן אני יודע שאיפשרו לו‪ ,‬בגלל שהיה לו איזה מכתב מסויים‬
‫שהוא רצה לשלוח מכתבים‪ ,‬איפשרו לו והוא אמר שיוסיף שם את ה‪-‬ב‪ /‬בשם"‪ .33‬מובן‪ ,‬כי דברים‬
‫אחרונים אלה סותרים את דבריו הקודמים של העד לפיהם הנאשם מונה למנכ"ל והיה מוסמך להוציא‬
‫את המכתבים‪.‬‬
‫‪ .12‬בטרם אתייחס לתוכן עדותו של מליק חשוב לציין את הפרטים הבאים‪ :‬מליק ישב באולם בית‬
‫המשפט בישיבת ההוכחות ביום ‪ .4.7.21‬בשלב כלשהו‪ ,‬בעיצומה של העדות של לידור‪ ,‬התברר‬
‫שהנאשם מתכוון לבקש שהוא יעיד כעד הגנה‪ .‬הבהרתי כי אדם שיושב באולם בית המשפט לא יוכל‬
‫להעיד‪ .‬בישיבה מאוחרת יותר‪ ,‬ביום ‪ ,17.22.21‬לאחר שהסביר הנאשם מדוע לטענתו מליק הוא עד‬
‫רלוונטי‪ ,‬התרתי לנאשם להזמינו לעדות‪ .‬הבהרתי בהחלטתי כי העובדה שמליק ישב באולם בישיבת‬
‫הוכחות קודמת עשויה להשפיע על משקל עדותו והתרעתי שאסור למי שמתעתד להעיד להיות נוכח‬
‫באולם שעה שמעידים עדים אחרים‪ .‬מליק זומן למתן עדות ביום ‪ .26.21.21‬הפעם‪ ,‬לאור אזהרותי‬
‫הקודמות בדבר האיסור על המצאות עד באולם במהלך עדויותיהם של עדים אחרים‪ ,‬אכן מליק לא היה‬
‫באולם‪ .‬ואולם‪ ,‬במהלך הפסקה בדיון ובטרם עלה מליק להעיד‪ ,‬שמעתי במקרה את הנאשם במסדרון‪,‬‬
‫משוחח בטלפון עם אדם‪ ,‬שעל פי תוכן הדברים שאמר לו הנאשם‪ ,‬היה ברור שמדובר במליק‪ .‬הנאשם‬
‫מסר לו עידכון מתוך עדותו של גרינברג‪ ,‬שהעיד סמוך לפני כן‪ .‬הבאתי את הדברים לידיעת הצדדים‬
‫בהחלטתי בפרוטוקול‪ .34‬יצויין כי הנאשם‪ ,‬שביקש להגיב לאחר החלטתי‪ ,‬לא התייחס כלל לדברים‬
‫הללו ועבר לדבר על חומר חקירה והקלטות שמבוצעות על ידי מליק‪ .‬כל הארועים הללו יש בהם כדי‬
‫להשפיע על משקל עדותו של מליק‪.‬‬
‫אוסיף לכך את העובדה שמליק אמר מספר פעמים בעדותו ביטויים‪ ,‬המלמדים על רצון לרצות‬
‫‪36‬‬
‫‪35‬‬
‫את הנאשם ולעזור לו‪" :‬בוא אני אעזור לך‪ ,‬נתקדם בקיצור" ‪" ,‬בוא אני אעזור לך‪ ,‬עזוב" ‪" ,‬אני‬
‫עצמי לא הבנתי מה אתה רוצה‪ .‬תגיד לי מה אתה רוצה להגיע"‪.37‬‬
‫‪ 32‬עמוד ‪ ,212‬שורות ‪17 - 11‬‬
‫‪ 33‬עמוד ‪ ,212‬שורות ‪16 - 21‬‬
‫‪ 34‬עמודים ‪226 - 267‬‬
‫‪ 35‬עמוד ‪ ,212‬שורה ‪11‬‬
‫‪ 36‬עמוד ‪ ,227‬שורה ‪12‬‬
‫‪ 37‬עמוד ‪ ,216‬שורה ‪21‬‬
‫‪18‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫נוסף על כל זאת‪ ,‬הנאשם‪ ,‬אף שצריך היה לחקור את מליק בחקירה ראשית‪ ,‬הכניס בשאלותיו את‬
‫התשובה המבוקשת (כפי שציינתי לעיל)‪" :‬מה קרה בישיבה שבה הייתה הצבעה ומוניתי למנכ"ל"‪,‬‬
‫וכאשר ביקש ממליק לתמוך בטענתו שמיכאל גרינברג התלונן רק בגלל שאיימו עליו ברווחה‪ ,‬אף‬
‫השלים לו את תשובותיו כרצונו‪" :‬ש‪ :‬תסביר למה מאיימים עליו הרווחה לגבי מיכאל‪ .‬ספר בהרחבה‪.‬‬
‫ת‪ :‬אין לי זמן להרחבה‪ .‬איימו עליו כי הוא מיכאל גרינברג נגע בילדות שלו‪ .‬ש‪ :‬אז פקידות הסעד‬
‫הסכימו לסגור לו את התיק?"‪.38‬‬
‫אם לא די בכל האמור עד כה כדי לפגוע קשות במשקל עדותו של מליק‪ ,‬התברר מעדותו‪ ,‬כי‬
‫בשעה שמליק המתין מחוץ לאולם במהלך עדותו (בשל התנגדות שהועלתה והכרעה בה)‪ ,‬הוא שוחח‬
‫בחוץ עם גרינברג‪ ,‬שהעיד זה מכבר והמתין לו כדי לקחתו הביתה‪ .39‬עוד התברר כי סמוך לפני העדות‪,‬‬
‫בעודו בבית המשפט‪ ,‬שוחח מליק עם גרינברג (שרק סיים להעיד) על תוכן העדות‪" :‬גם מיכאל אמר לי‬
‫‪40‬‬
‫אותו דבר כרגע בחוץ‪ ...‬הוא גם אמר את זה פה בעדות‪ .‬כרגע הוא אמר לי את זה פה בחוץ" ‪" ,‬זה‬
‫לא שדיברנו הוא סיפר לי פחות או יותר מה היה פה"‪.41‬‬
‫‪ .11‬אשר לתוכן עדותו של מליק‪ :‬הוא הובא בעיקר כדי להעיד על הישיבה שבה‪ ,‬כביכול‪ ,‬מונה‬
‫הנאשם למנכ"ל‪ .‬ואולם‪ ,‬בכל הפעמים בהם דובר על הישיבה ‪ -‬בין על ידי הנאשם ובין על ידי גרינברג‬
‫ולידור‪ ,‬לא הוזכר מליק כמי שנכח בישיבה‪ .‬זאת‪ ,‬עד לשלב מסוים במשפט‪ ,42‬בו טען הנאשם לפתע‬
‫(בניגוד לדבריו בהודעתו במשטרה ובעימות‪ ,‬ובניגוד לדברי לידור וגרינברג) שגם מליק נכח בישיבה‪.‬‬
‫אני שבה ומזכירה שהנאשם‪ ,‬בהודעתו‪ ,‬אף בחר להוסיף דברים בכתב ידו על אודות ישיבה זו וציין‬
‫שלידור נכח בה רק מספר דקות מועט‪ .‬ברור‪ ,‬שהשמטת שמו של מליק מרשימת משתתפי הישיבה היא‬
‫בעלת משמעות רבה‪ .‬אם לא די בכל אלה‪ ,‬הרי שגם בסיכומיו‪ ,‬כאשר מנה את משתתפי הישיבה בה‬
‫כביכול מונה למנכ"ל‪ ,‬השמיט הנאשם את שמו של מליק‪" :‬עדותו של המבקש [הנאשם מתכוון לעצמו ‪-‬‬
‫מ‪.‬ב‪.‬נ] הייתה אמינה והוא פירט שכל מה שנעשה באישור והוא היה מנכ"ל העמותה כפי שמונה‬
‫בישיבה שבה נכחו מר יוני קפח‪ ,‬מיכאל גרינברג‪ ,‬ואייל לידור שהודח באותה ישיבה"‪ .‬הא‪ ,‬ותו לא‪.‬‬
‫דומה כי מליק‪ ,‬מרוב רצון לתמוך בדברי הנאשם ולהעצים את דבר נוכחותו בישיבה‪ ,‬העיד לא‬
‫רק שהוא היה בישיבה‪ ,‬אלא הוסיף שאולי נכחו בה גם שתי בנותיו‪ ,‬אשר לא הוזכרו על ידי איש‪ ,‬לרבות‬
‫לא הנאשם עצמו‪ ,‬כמי שנכחו בה‪ .‬עם זאת אמר‪" :‬הכניסו אותנו ככה שאפילו לא הבנו מה זה‬
‫‪ 38‬עמוד ‪ ,10‬שורות ‪14 - 10‬‬
‫‪ 39‬עמוד ‪ ,217‬שורה ‪21‬‬
‫‪ 40‬עמוד ‪ ,216‬שורות ‪17 - 11‬‬
‫‪ 41‬עמוד ‪ ,211‬שורות ‪22 - 26‬‬
‫‪ 42‬עמוד ‪ ,01‬שורות ‪26 - 7‬‬
‫‪19‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫העמותה והבנו שאנחנו עוזרים"‪ .43‬ואמנם‪ ,‬התיאור שלו לגבי הישיבה אינו הגיוני‪ :‬בפעם הראשונה‬
‫שהעיד לגבי תוכן הישיבה אמר "הם (יקי וקאפח) בדקו את הניירת והתחיל להיות צעקות וצרחות‬
‫וגנבים ופה התחלתי להבין שמשהו לא בסדר בעמותה ואז החליטו נדמה לי שיקי יהיה שם מנכ"ל‬
‫העמותה וינהל את העמותה"‪ .44‬מדבריו עלה שאי הסדרים בעמותה היו קשורים באייל לידור‬
‫ובגרינברג‪ .45‬כאשר נתבקש בהמשך חקירתו לספר על אותה ישיבה‪ ,‬העיד שלאחר שהתגלה שיש בעיות‬
‫עם כספים והתעוררו הויכוחים‪" ,‬הם רצו להפטר מהנושא של יקי כי הם ידעו שהם רוצים לסבך אותם‬
‫ יקי וקאפח הזה‪ ,‬אז החליטו למנות לעשות ישיבה‪ ,‬אני זוכר הייתי גם בישיבה‪ ,‬והחליטו שיקי יהיה‬‫המנכ"ל‪ .‬הצבענו‪ ,‬החלטנו שהוא יהיה ה‪ ...‬ראינו שהוא באמת אמין בנאדם שבאמת נלחם ולא מענין‬
‫אותו הכספים והדברים ואז החלטנו שהוא יהיה המנכ"ל של העמותה ופה נתנו לו לעשות איזה כמה‬
‫פעולות הוא התחיל נדמה לי והגיע הנושא של הניירת‪ .46"...‬הרישא של דברי העד אינה מתיישבת עם‬
‫הסיפא‪ .‬אם רצו להפטר מהנאשם‪ ,‬מדוע מינו אותו למנכ"ל? ואם מליק התכוון לכך שמינו אותו כדי‬
‫להשתיקו (כעולה מדברים שאמר בהמשך)‪ ,‬מה עניין ה"ראינו שהוא באמת אמין" וכו'? ומי הם אלה‬
‫שראו שהוא באמת אמין ולכן מינו אותו למנכ"ל ‪ -‬גרינברג ולידור שהשתתפו בישיבה‪ ,‬ששימשו עד‬
‫אותה עת כיו"ר ומנכ"ל ושאותם האשים הנאשם באי סדרים? בהתייחסות נוספת לעניין זה העיד מליק‬
‫לגבי הנאשם‪" :‬רק כשהוא התחיל לעלות על הנושא של הגניבות וכל הדברים‪ ,‬הוא הבין שאנשים‬
‫נוכלים עושים כל מיני זה ואז הוא מונה בכוח למנכ"ל‪ ,‬מהפחד שלהם הם מינו אותו כי אם לא הוא‬
‫היה הולך למשטרה ומגיש נגדם תלונה"‪.47‬‬
‫‪ .11‬סיכומו של דבר‪ ,‬איני מוצאת לתת אמון בעדותו של מליק‪ .‬איני מאמינה שנכח בישיבה שבה‬
‫מונה הנאשם למנכ"ל‪ ,‬וזאת ‪ -‬מכל הטעמים שהובאו לעיל‪ ,‬ומטבע הדברים‪ ,‬אין כל משקל לעדותו‬
‫בדבר מה שנאמר או הוחלט בישיבה בה לא נכח‪.‬‬
‫‪ .17‬הנאשם הזמין כעד הגנה גם את מר חיים חביבי‪ .‬העד סיפר שכאשר הגיע לעמותה האחראים היו‬
‫אייל לידור ומיכאל גרינברג‪" .‬זה היה בשנת ‪ 2116‬אבל לפני זה הרבה"‪ .48‬למותר לציין‪ ,‬כי דברים‬
‫אלה‪ ,‬ככל שניתן להבין אותם‪ ,‬סותרים את עדות הנאשם כי ב‪ 1662-‬הוא מונה למנכ"ל‪ .‬לאחר מכן‬
‫נתבקש חביבי להעיד על ישיבה בה נכח והשיב לגבי ישיבה שהתרחשה אחרי שנת ‪ .1660‬מובן‪ ,‬כי אין‬
‫לכך כל רלוונטיות לענייננו‪ .‬כאשר נשאל על ידי הנאשם (בשאלה שאינה מתאימה כלל לחקירה‬
‫ראשית)‪" :‬הייתי מנכ"ל העמותה או לא הייתי?"‪ ,‬השיב‪" :‬אני חושב שלא היה מנכ"ל העמותה‪ ,‬אבל‬
‫‪ 43‬עמוד ‪ ,227‬שורה ‪17‬‬
‫‪ 44‬עמוד ‪ ,227‬שורות ‪2 - 1‬‬
‫‪ 45‬עמוד ‪ ,220‬שורה ‪ 17‬ואילך ועמוד ‪ ,227‬שורה ‪ 0‬ואילך‬
‫‪ 46‬עמוד ‪ ,224‬שורות ‪4 - 2‬‬
‫‪ 47‬עמוד ‪ ,211‬שורות ‪11 - 12‬‬
‫‪ 48‬עמוד ‪ ,246‬שורות ‪14 - 10‬‬
‫‪21‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫גם אם הוא היה אז זה לא רלוונטי כי הוא לא זייף שום דבר"‪ .49‬הנאשם הפנה בעדותו לחביבי‪ ,‬כמי‬
‫שאמור לתמוך בעדותו שאושר לו להוציא את המכתבים‪ .50‬דומה‪ ,‬כי אין צורך לציין שעדות זו אינה‬
‫מסייעת לנאשם כלל‪ .‬עדותו התייחסה לתקופה לא רלוונטית‪ ,‬חוות דעת משפטית של מי שאינו משפטן‬
‫בשאלה מהו זיוף‪ ,‬עדות שלא סייעה לנאשם משום שסתרה את טענת הנאשם שהוא מונה למנכ"ל‪,‬‬
‫דעות של העד ("לפי דעתי זו הייתה מזימה"‪ )51‬ואמירות לא רלוונטיות נוספות ("אם יש מסמך של אבו‪-‬‬
‫מאזן‪ ,‬שנותן לנתניהו שיטפל בעניין שלנו והוא לא מטפל בכלום‪ ,‬זה לא עדות שמיעה"‪.)52‬‬
‫‪ .12‬בכך מסתכמות כל הראיות הנוגעות לשאלת הסמכתו של הנאשם להוציא את המסמכים מושאי‬
‫כתב האישום‪ .‬חשוב לציין שהנאשם ביקש לזמן לעדות גם את יוני קאפח‪ ,‬שהוזכר כאחד ממשתתפי‬
‫הישיבה‪ .‬התרתי לו לעשות כן‪ ,‬אך בסופו של יום לא התייצב קאפח לדיון‪ .‬לא נעתרתי לבקשת הנאשם‬
‫לקבוע מועד נוסף לשם זימונו של עד זה‪ ,‬ופירטתי נימוקי בשתי החלטות בפרוטוקול הדיון מיום‬
‫‪ .10.2.27‬כשבועיים לאחר הדיון‪ ,‬ביום ‪ ,4.0.27‬לאחר שהוגשו כבר סיכומי המאשימה‪ ,‬שב הנאשם‬
‫והגיש שתי בקשות לקבוע מועד נוסף ולזמן את קאפח לעדות‪ .‬דחיתי את הבקשות בהחלטה ארוכה‬
‫ומנומקת מיום ‪ ,4.0.27‬בה פירטתי את כל השתלשלות העניינים‪ ,‬ולא אחזור על הדברים‪ ,‬אף שהנאשם‬
‫התייחס לכך ממושכות גם בסיכומיו‪.‬‬
‫סיכום ‪ -‬טענת הנאשם כי היה מוסמך לחתום על המכתבים‬
‫‪ .10‬עולה מכל המקובץ‪ ,‬שהנאשם מעולם לא מונה למנכ"ל עמותת "ילדים לשני הורים"‪ .‬בשלב‬
‫מסוים עלתה דרישה מצידו לקבל תפקיד בעמותה‪ ,‬והדבר אף נשקל‪ ,‬אך בסופו של יום לא התקבלה‬
‫החלטה שכזו‪ .‬הוא לא קיבל אישור להוציא את המכתבים ששלח לגורמים השונים בשם העמותה‬
‫והגורמים הרלוונטיים בעמותה לא ידעו ששלח אותם‪ ,‬עד שנחשפו לתלונות בעניין זה מצד אלה‬
‫שקיבלו את המכתבים‪ .‬גם הנאשם ידע כי אין לו תפקיד בעמותה ולכן חתם בשם אייל לידור‪ ,‬מתוך‬
‫כוונה ליצור מצג כאילו המכתבים ששלח לא נכתבו על ידו‪ ,‬אלא על ידי עמותה נטולת אינטרס אישי‬
‫במקרה של בתו‪ .‬יותר מכל‪ ,‬רצף המכתבים ת‪ ,7/‬ת‪ 26/‬ו‪-‬ת‪ 7/‬מלמד על כוונת הנאשם ליצור את מצג‬
‫השווא האמור‪ :‬תחילה כתב הנאשם מכתב לצימרין בשמו ובחתימתו‪ ,‬שלא על נייר לוגו של העמותה‬
‫וללא כל איזכור של העמותה‪ ,‬בו הוא מוחה על "כליאת השווא" של בתו אתי (ת‪ .)7/‬על מכתב זה‬
‫השיבה צימרין (ת‪ .)26/‬בפתח מכתב התשובה כתבה צימרין את הדברים הבאים‪:‬‬
‫"קיבלתי את מכתבך וברצוני להתייחס לדבריך אחד לאחד‪.‬‬
‫אך לפני התייחסותי ברצוני להעיר שבשיחתך הטלפונית עמי הצגת את עצמך כראש עמותה‬
‫המטפלת בעניינים של ילדים וציינת שעיסוק בעניינה של אתי נעשה במסגרת פעילותך‬
‫‪ 49‬עמוד ‪ ,242‬שורות ‪10 - 17‬‬
‫‪ 50‬עמוד ‪ ,227‬שורות ‪12 - 11‬‬
‫‪ 51‬עמוד ‪ ,242‬שורה ‪0‬‬
‫‪ 52‬עמוד ‪ ,242‬שורות ‪16 - 27‬‬
‫‪21‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫בעמותה‪ .‬בינתיים הובהר לי שאתה אביה של הילדה וממילא מעורב בנושא לא רק כבעל‬
‫תפקיד מקצועי‪ .‬גם במכתבך אין התייחסות להיותך אביה של הילדה (להוציא את הזהות‬
‫בשם המשפחה)‪.‬‬
‫כמובן שיש להתייחס לטענותיך ברצינות בין אם אתה אביה של הילדה‪ ,‬או פועל למענה‬
‫כנציג עמותה‪ ,‬אבל גילוי נאות מן הדין שייעשה"‪.‬‬
‫לאחר דברים אלה יצא ת‪ ,7/‬מושא כתב האישום‪ ,‬על כל המאפיינים שבהם דובר כבר‪ ,‬היוצרים‬
‫מצג כאילו נכתבו שלא בידי הנאשם‪ ,‬אלא מטעם העמותה ובשמה‪ ,‬כאשר החותם הוא מנכ"ל העמותה‬
‫שאינו קשור באופן אישי לעניין‪ .‬ואכן‪ ,‬ההסבר שנתן הנאשם במשטרה‪ ,‬לפיו ראוי שמי שאינו קשור‬
‫בנושא מסויים באופן אישי יחתום על המכתב‪ ,‬מסביר את הסיבה למצג שביקש הנאשם לייצר‪.‬‬
‫טענת הנאשם בדבר התעללות לה נחשפה בתו‪ ,‬אתי‪ ,‬במרכז החירום‬
‫‪ .17‬הנאשם לאורך כל המשפט‪ ,‬בבקשותיו לזימון עדים ובעדותו הראשית‪ ,‬התייחס לכך שבתו אתי‬
‫חוותה לטענתו התעללות במרכז החירום‪ .‬חשוב לציין שהנאשם לא טען בשום שלב שהסיבה לכתיבת‬
‫המכתבים הייתה אותה התעללות נטענת‪ ,‬ובודאי שלא נתן לעניין הזה לבוש משפטי כלשהו‪ .‬ואולם‪ ,‬אם‬
‫לא התייחס לדברים הללו בנסיון להסביר מדוע שלח את המכתבים‪ ,‬תתבקש המסקנה שאין קשר בין‬
‫הדברים‪ ,‬והנאשם רק השתמש במשפט כבמה להעלאת טענותיו בדבר יחסם של גורמי הרווחה לנושא‬
‫של משמורת ילדים בעיצומו של הליך גירושין‪ ,‬ללא קשר לכתב האישום‪ .‬מאחר שמדובר בנאשם לא‬
‫מיוצג‪ ,‬הנחתי לטובתו שלא ניצל את המשפט למטרה לא קשורה ויתכן שלא ידע כיצד לנסח את‬
‫הדברים‪ .‬הנחתי‪ ,‬לפיכך‪ ,‬כי יתכן שרצה להעלות טענת הגנה בדבר קיומו של "צורך"‪ ,‬לפי סעיף ‪17‬יא‬
‫לחוק‪ ,‬היינו‪ ,‬שלא היה לנאשם מנוס משליחת המכתבים מושאי כתב האישום בשל ההתעללות שעברה‬
‫בתו‪ .‬לטענת הנאשם‪" ,‬מדובר בעבריינים שמתעללים בילדים‪ ,‬מכים ילדים‪ ,‬מונעים טיפול רפואי‬
‫מילדים ועושים הכל כדי לחטוף ילדים ממשפחתם הטבעית תוך הצגת שקרים ותוך נסיון לעשות‬
‫דמוניזציה לאותם הורים ובכללם אבות"‪ .53‬לדבריו‪ ,‬פקידת הסעד שפרה ענבר שיקרה‪ ,‬התעללה בבִּ תו‪,‬‬
‫זייפה והגישה תצהירים כוזבים‪ ,‬והכל כדי למנוע מהנאשם כל קשר עם בתו‪ ,‬כדי שזו לא תוכל לדווח לו‬
‫על המתרחש‪ .‬למרות שהנאשם הזמין משטרה‪ ,‬התעלמו מתלונותיו‪ .‬מטרת רשויות הרווחה ואגודת‬
‫אל"י הייתה לאלץ את בתו לוותר על רצונה לחיות עם אביה‪.‬‬
‫‪ .14‬הטענה צריכה להבחן הן מהפן העובדתי (האם הייתה התעללות) והן מהפן המשפטי (בהנחה‬
‫שהיתה התעללות ‪ -‬האם הדברים מבססים את הגנת הצורך)‪.‬‬
‫‪ 53‬עמוד ‪ ,270‬שורות ‪0 - 7‬‬
‫‪22‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫הפן המשפטי‬
‫‪ .17‬הנטל להוכיח התקיימות סייג לאחריותו הפלילית מוטל על שכמו של הנאשם‪ ,‬וזאת ‪ -‬במאזן‬
‫ההסתברויות‪ ,54‬כעולה מסעיף ‪17‬ה לחוק‪ ,‬הקובע‪" :‬מלבד אם נאמר בחיקוק אחרת‪ ,‬חזקה על מעשה‬
‫שנעשה בתנאים שאין בהם סייג לאחריות פלילית"‪.‬‬
‫‪ .16‬המאשימה בסיכומיה ציינה שאפילו הוכיח הנאשם שאתי‪ ,‬בתו‪ ,‬טופלה בצורה לא נאותה במרכז‬
‫החירום‪ ,‬לא היה בכך כדי להכשיר את מעשי הזיוף ולקבלת טענתו שעומדת לו הגנת ה"צורך"‪ .‬הנאשם‬
‫יכול היה לפעול בדרכים חוקיות להגשמת מטרה זו או יכול היה לנסות לשכנע את יו"ר העמותה‬
‫והמנכ"ל להוציא את המכתבים‪ .‬לפיכך‪ ,‬ציינה המאשימה‪ ,‬מעשיו אינם מבססים את הגנת ה"צורך" גם‬
‫בשל העדר רכיב המיידיות וגם בשל העדר רכיב המידתיות‪.‬‬
‫‪.12‬‬
‫סעיף ‪17‬יא לחוק קובע‪:‬‬
‫"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי להצלת חייו‪ ,‬חירותו‪,‬‬
‫גופו או רכושו‪ ,‬שלו או של זולתו‪ ,‬מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב‬
‫דברים נתון בשעת המעשה‪ ,‬ולא היתה לו דרך אחרת אלא לעשותו"‪.‬‬
‫בראש וראשונה‪ ,‬ברור שבמקרה זה אין מתקיים הרכיב הנדרש של "מיידיות"‪ .‬במכתב מהנאשם‬
‫לצימרין‪ ,‬שקדם לשליחת ת‪ ,7/‬צויין שהקטינה נמצאת במרכז החירום מזה שלושה וחצי חודשים‪ .‬ברי‪,‬‬
‫שאין מדובר במעשה שנעשה באופן מיידי‪ ,‬או שנדרש לעשותו באופן מיידי‪ ,‬לאחר העברתה של אתי‬
‫למרכז החירום‪ .‬אתי טענה שהופעלה נגדה אלימות כבר בשלב העברתה למרכז‪ .‬כדי לעמוד בדרישות‬
‫ההגנה‪ ,‬על המעשה להיות ‪ -‬בין היתר ‪ -‬פעולה אד‪-‬הוק‪ ,‬שנעשית בתגובה לארוע‪ ,‬ואימפרוביזציה נוכח‬
‫התרחשות בלתי צפויה‪ .55‬כדי לעמוד בדרישות ההגנה‪ ,‬על המעשה שנעשה להיות מידתי‪ ,‬כדי להדוף‬
‫סכנה מיידית‪ .‬מעבר לכך שלא הוכחה הסכנה המוחשית לפגיעה חמורה‪ ,‬גם ברור שאילו הייתה סכנה‬
‫כזו‪ ,‬שליחת המכתבים לא היה בה כדי להשיג את המטרה של הצלת הבת מפגיעה‪ .‬בפני הנאשם עמדו‬
‫אפשרויות חוקיות שונות‪ ,‬לו סבר באמת ובתמים שלבתו נשקפת סכנה‪ ,‬וביצוע עבירה פלילית של‬
‫שימוש במסמך מזויף אינה בחירה סבירה או מידתית‪ .‬דומה‪ ,‬כי אין טעם להמשיך ולהאריך בנקודה זו‪,‬‬
‫שכן נראה שהדברים ברורים מאליהם‪ .‬המקרה שלפנינו רחוק עד מאד מהמצב הקשה שבו עוסקת הגנת‬
‫הצורך‪.‬‬
‫הפן העובדתי‬
‫‪ .11‬לאור האמור לעיל‪ ,‬ראוי היה להתייחס בקיצור נמרץ לפן העובדתי‪ ,‬שכן ‪ -‬כאמור ‪ -‬אפילו הוכיח‬
‫הנאשם את העובדות‪ ,‬לא הייתה עומדת לו הגנת ה"צורך"‪ .‬למרות זאת אפרט מעט יותר‪ ,‬הן משום‬
‫‪ 54‬ע"פ ‪ 1712/21‬פלוני נ' מדינת ישראל‪ ,‬פסקה ‪ 207‬לפסק הדין [‪]4.2.27‬‬
‫‪ 55‬בג"צ ‪ 2266/77‬הועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל‪ ,‬פ"ד נג(‪)2777( 471 ,427 )7‬‬
‫‪23‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫שהנאשם הקדיש לנושא זה מאמצים רבים‪ ,‬הן משום שלאור חומרת הטענות המכפישות והתנהלותו‬
‫הכוללת של הנאשם‪ ,‬לרבות כלפי העדים‪ ,‬ראוי שיאמר בצורה חד משמעית שלא הוכח הבסיס העובדתי‬
‫לטענה‪ .‬חשוב לומר‪ ,‬שההתעללות הנטענת לא הועלתה כלל בחקירת הנאשם במשטרה‪ .‬העניין ודאי לא‬
‫הועלה כצידוק לכתיבת המכתבים וזיוף החתימות‪ .‬משכך‪ ,‬מדובר ממילא בטענה כבושה‪.‬‬
‫‪ .11‬לגופו של עניין‪ ,‬לאחר שבחנתי את כל העדויות שנגעו לנושא ההתעללות הנטענת‪ ,‬יש לומר‬
‫שהנאשם לא הוכיח שאתי עברה התעללות כלשהי במרכז החירום‪.‬‬
‫ד"ר חניתה צימרין עומתה על ידי הנאשם עם טענתו בדבר התעללות של אל"י במטופלים‬
‫והכחישה אותן מכל וכל‪ .‬לדבריה‪ ,‬אין התעללות ולא הייתה התעללות ולא תהיה התעללות‪ .‬אף שאינה‬
‫יודעת כל פרט שמתרחש בארגון‪ ,‬היא יודעת מספיק כדי לדעת שאין התעללות‪ .‬היא ציינה שכל תלונה‬
‫שמגיעה לאגודה נבדקת והכחישה את טענות הנאשם על טיוח‪ .‬היא העידה באופן כללי על אמצעי‬
‫ענישה או ריסון‪ ,‬הננקטים לפי הצורך במרכז החירום‪ ,‬אשר ‪ -‬אף אם אינם נעימים (ואמצעי ענישה אינם‬
‫אמורים להיות נעימים) ‪ -‬אין בהם משום התעללות והם ננקטים בפיקוח‪ ,‬לאחר הכשרה מתאימה‬
‫ובהתאם לרשיון לנקוט אותם‪ .56‬היא התייחסה למקרה נוסף שהציג בפניה הנאשם‪ ,‬במסגרתו הפשילו‬
‫שלושה בנים בני ‪ 0‬עד ‪ 4.2‬מכנסיהם ליד אתי‪ .‬היא הסבירה כיצד טופל המקרה‪ ,‬לרבות דיווח לפקידת‬
‫הסעד המפקחת על המקום ולרבות התייחסות למקרה במכתב ת‪ 26/‬שכתבה צימרין לנאשם‪ ,‬שם קיימת‬
‫התייחסות מפורטת לעניין סעיף ‪ 2‬למכתב‪ .‬ברי‪ ,‬שלא היה ניסיון הסתרה או טיוח‪ .‬עדותה לגבי מקרה זה‬
‫לימדה דווקא על טיפול בארוע‪ ,‬ולא ‪ -‬כטענת הנאשם ‪ -‬על נסיון להסתירו מפני הנאשם או בכלל‪.‬‬
‫גב' שפרה ענבר‪ ,‬פקידת הסעד‪ ,‬שהיתה שותפה להמלצה לשים את אתי במרכז החירום‪ ,‬הוזמנה‬
‫כעדת הגנה‪ .‬חרף עובדה זו חקר אותה הנאשם בצורה שהיא אסורה בחקירה ראשית‪ ,‬ומעבר לכל‪,‬‬
‫בצורה אגרסיבית ופוגענית‪ ,‬תוך שהוא מטיח בעדה שלל האשמות על שקרים‪ ,‬איומים‪ ,‬ועוד‪ .57‬ענבר‬
‫ציינה שאינה זוכרת את כל פרטי המקרה‪ ,‬אך ככל הזכור לה‪ ,‬היה סכסוך קשה בין הנאשם‪ ,‬אביה של‬
‫אתי‪ ,‬לבין אימּה של אתי‪ ,‬ועל כן שלוש עובדות סוציאליות‪ ,‬בהן ענבר‪ ,‬סברו שעדיף לקטינה להמצא‬
‫במשך תקופה מסוימת במקום נייטראלי‪ ,‬עד אשר יוחלט לאן תופנה‪ .‬עוד ציינה‪ ,‬שלמיטב זכרונה‪ ,‬אתי‬
‫הייתה אצל הנאשם בניגוד להחלטת בית המשפט והוא לא נתן לה להיות בקשר עם אימה‪ .‬המלצתן של‬
‫העובדות הסוציאליות הובאה בפני בית המשפט לענייני משפחה שדן בעניין‪ ,‬והוא קיבל את ההחלטה‬
‫להעביר את אתי למרכז החירום‪ .‬החלטה זו עמדה גם בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ולבית‬
‫‪ 56‬עמוד ‪ ,40‬שורות ‪17 - 4‬‬
‫‪ 57‬עמוד ‪272‬‬
‫‪24‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫המשפט העליון‪ .58‬גם עדותה של ענבר לא סייעה לנאשם לבסס טענותיו על התעללות או שקרים או אי‬
‫סדרים במרכז החירום‪ .‬ההיפך הוא הנכון‪.‬‬
‫עניין נוסף שעלי להתייחס אליו משום שהנאשם הפכו לעניין מרכזי‪ ,‬הוא זה‪ :‬הנאשם הפנה את‬
‫ענבר ל‪-‬נ‪ ,2/‬אותו מסמך בכתב יד בו נכתב שענבר איימה על אייל לידור והוא נחזה להיות כתוב על ידי‬
‫לידור‪ .‬ענבר השיבה שהמסמך אינו אומר לה דבר‪ ,‬היא לא מכירה את גרינברג ולידור ולא דיברה איתם‬
‫מעולם‪ .‬כבר ציינתי שלידור הכחיש כל קשר לאותו מסמך‪ ,‬ציין שלא חתם עליו וכי האמור בו אינו נכון‪,‬‬
‫אך דבר זה לא הפריע לנאשם להציג לענבר מצג מטעה לפיו לידור וגרינברג העידו בבית המשפט‬
‫שענבר אמרה להם להגיש תלונתם במשטרה ואיימה עליהם‪ .59‬משנדרש הנאשם להפנות את העדה‬
‫למקום בפרוטוקול שבו אמרו העדים את הדברים הללו‪ ,‬הודיע כי בידיו הקלטה‪ ,‬שבה מודים שני‬
‫אנשים שהיו עדי תביעה (הכוונה כנראה ללידור וגרינברג) שהם אוימו על ידי צימרין‪ .60‬באותו שלב לא‬
‫הצליח הנאשם למצוא את ההקלטה הנטענת‪ ,‬אשר להשמעתה התנגדה המאשימה בשל כך שלא ידוע‬
‫מי הקליט‪ ,‬מה הוקלט‪ ,‬כיצד הוקלט‪ ,‬מתי הוקלט‪ ,‬ועוד‪ .‬הנאשם טען שמדובר בהקלטה סמויה שביצע‬
‫עיתונאי ("ולכן זה חסוי")‪ ,‬לפיכך שמו לא נאמר‪ ,‬בה הקליט את מיכאל גרינברג מודה ששפרה ענבר‬
‫איימה עליו להגיש תלונה במשטרה ושהיא שלחה לו רכב לקחת אותו למשטרה‪ .61‬מאחר שההקלטה‬
‫(הנטענת) לא עומדת בתנאי הקבילות לקבלת הקלטה‪ ,62‬כפי שפירטתי בהחלטתי‪ ,63‬סירבתי לקבלה‬
‫כראיה‪ .‬היא לא הוצגה לגרינברג (אשר ‪ -‬לטענת הנאשם ‪ -‬הוא זה שמוקלט בה)‪ ,‬לא נאמר מי הקליטּה‪,‬‬
‫המקליט לא הובא לעדות (ואם הובא ‪ -‬לא נאמר שהוא המקליט והוא לא נשאל על הקלטה שביצע)‪ ,‬לא‬
‫ברור היכן הוקלטה‪ ,‬מתי‪ ,‬באיזה מכשיר ואיך מצאה דרכה אל מכשיר הטלפון של הנאשם (אותו אחז‬
‫בידו כאשר ביקש להשמיע לעדה את ההקלטה)‪ .‬יצויין גם שדיווחי הנאשם על תוכן ההקלטה השתנו‬
‫מרגע לרגע‪ :‬פעם אמר שמוקלטים בה שני עדי תביעה‪ ,‬פעם אמר שמדובר בגרינברג; פעם אמר‬
‫שהמוקלט מספר על איומים מצד צימרין ופעם ‪ -‬על איומים מצד ענבר‪ .‬באחת הפעמים אף אמר‬
‫"ההקלטה היא אחת מעדויות שהיו פה בבית המשפט"‪ ,64‬אך דומה שהנאשם לא התכוון לומר‬
‫שהקליט בעת הדיון את אחד העדים במהלך עדותו‪ .‬הנאשם שב והגיש בקשה‪ ,‬ביום ‪ ,4.0.27‬כשבועיים‬
‫לאחר הדיון‪ ,‬לקבל את ההקלטה כראיה‪ .‬בבקשתו לא התייחס כלל לתנאי הקבילות הנדרשים ושבתי‬
‫ודחיתי בקשתו‪ .‬גם בסיכומיו התייחס הנאשם לסירובי לקבל את ההקלטה ואף כתב שצירף את תוכנה‬
‫‪ 58‬עמוד ‪ ,276‬שורות ‪17 - 20‬‬
‫‪ 59‬עמוד ‪ ,271‬שורות ‪22 - 2‬‬
‫‪ 60‬עמוד ‪ ,271‬שורות ‪11 - 27‬‬
‫‪ 61‬עמוד ‪ ,271‬שורות ‪7 - 2‬‬
‫‪ 62‬ע"פ ‪ 407/42‬שניר נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד לח(‪ ;)2747( 207 )7‬ע"פ ‪ 7761/67‬פלוני נ' מדינת ישראל‪ ,‬פיסקה ‪17‬‬
‫(‪)20.7.67‬‬
‫‪ 63‬עמוד ‪271‬‬
‫‪ 64‬עמוד ‪ ,271‬שורה ‪27‬‬
‫‪25‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫לסיכומים‪ .‬דבר לא צורף לסיכומים‪ ,‬אך ממילא ‪ -‬אף אם היה הנאשם מצרף דבר מה‪ ,‬לא הייתי‬
‫מתייחסת לכך‪ ,‬כפי שהבהרתי לו בהחלטתי בעניין זה‪ ,‬בתום ישיבת ההוכחות האחרונה‪.‬‬
‫מר עמנואל אביטל‪ ,‬מי ששימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כמנהל מרכז החירום לילדים‬
‫בסיכון בתל אביב‪ ,‬הוזמן אף הוא כעד הגנה‪ ,‬לצורך הוכחת ההתעללות‪ ,‬כביכול‪ .‬בתפקידו זה היה‬
‫אחראי על הטיפול בילדים וההשגחה עליהם‪ ,‬ברמה המקצועית וברמת התיפקוד היומיומי‪ .65‬כמו שפרה‬
‫ענבר‪ ,‬גם עד זה לא נחקר על פי כללי החקירה הראשית‪ ,‬אלא בחקירה אגרסיבית‪ ,‬במסגרתה ניסה‬
‫הנאשם להטיח בו טענות על זיוף‪ ,‬שקרים ועוד‪ ,‬שעל פניהן לא קשורות בכלל במקרה דנן‪ .66‬הנאשם‬
‫הציג לעד מסמך‪ ,‬שהוגש לבקשת הנאשם וסומן נ‪ .2/‬מדובר במכתב מיום ‪ ,7.2.62‬חתום בין היתר על‬
‫ידי העד אביטל‪ ,‬הממוען לשפרה ענבר‪ ,‬שעניינו בקשה למתן צו הרחקה נגד הנאשם בעקבות ארוע‬
‫חריג שהתרחש בנוגע לבתו‪ ,‬אתי‪ .‬הנאשם הטיח בעד שהוא זייף מסמך שקשור בארועים הללו‪ .‬העד‬
‫הכחיש זאת‪ .‬הוא אמר שאינו זוכר את הארועים בהם מדובר‪ ,‬אך מה שהתרחש ‪ -‬מפורט במסמך‪.67‬‬
‫מהמסמך עולה שביום ‪ 1.2.62‬הגיע הנאשם לביקור במרכז החירום‪ ,‬לאחר שהסתיים תוקפו של צו‬
‫הרחקה שהוצא נגדו‪ .‬בתום הביקור סירב הנאשם לעזוב את המקום והוא נותר מחוץ לכתלי המרכז‬
‫כשהוא משוחח עם אתי דרך החלון‪ .‬מאמצי הצוות למנוע זאת עלו בתוהו‪ .‬כעבור שעה יצאו הילדים‪,‬‬
‫בהם אתי‪ ,‬לפעילות ב"ספורטק"‪ ,‬אלא שאז הגיע לשם הנאשם‪ ,‬שוחח עם אתי וצילם אותה‪ .‬המדריכים‬
‫ביקשו מהנאשם לעזוב ולאפשר לילדה להנות מהפעילות‪ ,‬אך הוא סירב‪ .‬הארוע עורר סערה גדולה‬
‫בקרב הילדים‪ .‬במסמך ממשיכים אביטל וחותם נוסף על המסמך לגולל את השתלשלות העניינים‪,‬‬
‫ובסופו מצויין כי מדובר בארוע חמור וחריג‪ .‬מצויין שכל נסיונות הצוות לשוחח עם הנאשם במהלך‬
‫שהותה של אתי במרכז העלו חרס ואין אוזן קשבת לגבי הגבולות המוצבים לו‪ ,‬כחלק מדרישות בית‬
‫המשפט וכדי לאפשר הליך טיפול תקין עבור אתי‪ .‬עוד מצויין שרק צו ההרחקה מהמרכז ומאתי‪,‬‬
‫שהוצא נגד הנאשם‪ ,‬הצליח למנוע מהנאשם לבצע מעשים שכאלה‪ ,‬הפוגעים בילדה‪ .‬לפיכך מבקשים‬
‫כותבי המכתב להוציא צו הרחקה נגד הנאשם‪ ,‬שאם לא כן לא יוכלו להוציא את אתי לפעילויות מחוץ‬
‫למרכז וטובתה ומצבה הריגשי יוסיפו להפגע‪ .‬הנאשם ביקש מהעד להסביר‪ ,‬בהמשך למכתב נ‪ ,2/‬מאין‬
‫הכיר את אתי ומה היה הסיכון שבשלו הוצאה מהבית‪ .‬העד השיב שהיה סכסוך בין הורי הילדה‪ ,‬עקב‬
‫גירושיהם‪ ,‬לגבי החזקת הילדה‪ ,‬ולפיכך לשכת הרווחה פנתה לבית המשפט בבקשה להוציאה מבית‬
‫הוריה למרכז החירום‪ ,‬לצורך הגנה‪ ,‬איבחון מקיף של הילד ומשפחתו והמלצות טיפוליות‪ .‬ההחלטה‬
‫היא של בית המשפט‪ .‬הוא הוסיף שבמקרה זה‪ ,‬אתי הייתה בחזקת אימה‪ ,‬שנקבעה כמשמורנית‪,‬‬
‫והנאשם לא שיתף פעולה עם החלטת בית המשפט שהילדה תהיה במשמורת אימה‪ .‬לכן החליט בית‬
‫‪ 65‬עמוד ‪ ,227‬שורות ‪16 - 27‬‬
‫‪ 66‬עמודים ‪202 - 206‬‬
‫‪ 67‬עמוד ‪201‬‬
‫‪26‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫המשפט להוציאה למרכז החירום‪ .68‬הנאשם עימת את העד עם האמירה ב‪-‬נ‪ 2/‬שהתנהגותו עוררה סערה‬
‫בקרב הילדים‪ ,‬והעד השיב שהעובדה שהנאשם עצר את הילדים בפעילותם והפחיד אותם ‪ -‬זה עורר‬
‫סערה‪ .‬לשאלת הנאשם האם אסור לו לדבר עם בתו‪ ,‬השיב העד שיש שעות ביקור ושעות טלפון יומי‪,‬‬
‫שבהן מותר לשוחח עם הילד‪ .69‬אביטל הכחיש את טענות הנאשם על התעללות באתי או הסתתה נגד‬
‫אביה‪ ,‬ומעדותו (כמו גם מהמסמך נ‪ ,)2/‬עלתה תמונה לפיה דווקא אנשי הסגל במרכז החירום הם‬
‫שנאלצו לבקש צווי הרחקה נגד הנאשם‪ ,‬בשל פעולות שהוא נקט ואשר גרמו למהומה והפרעה בקרב‬
‫ילדים אחרים ששהו במרכז החירום‪ .‬הנאשם ביקש להוכיח באמצעות עד זה שהתעללו באתי במרכז‬
‫החירום‪ ,‬אך כל שעלה מעדות העד היא שהנאשם יצר פרובוקציות‪ ,‬שהקשו מאד על הטיפול באתי‬
‫והפריעו גם לילדים נוספים‪ ,‬וחרף השאלות המתריסות של הנאשם ‪ -‬לא עלה מעדות זו דבר‪ ,‬שיכול היה‬
‫לבסס את טענות הנאשם על התעללות‪.‬‬
‫עד הגנה שהיה אמור לתמוך בטענת הנאשם על אודות התעללות במרכז החירום היה מר חיים‬
‫חביבי‪ ,‬שהוזכר כבר לעיל‪ .‬חביבי נתבקש לספר מה ידוע לו על ארגון על אל"י ועל חניתה צימרין‪.‬‬
‫בתשובה מסר טענות שונות ששמע מפי ילדיו‪ ,‬על מה שלטענתם התרחש במוסד של אל"י‪ .‬הדברים הם‬
‫בגדר עדות מפי השמועה‪ ,‬הם אינם קבילים ואין טעם לחזור עליהם‪.‬‬
‫אתי‪ ,‬בתו של הנאשם‪ ,‬העידה כי ביום שלקחו אותה למרכז של אל"י הפעילו נגדה אלימות‪ .‬עוד‬
‫העידה על ארועים‪ ,‬שבעיניה נתפשו כהתעללות‪ ,‬למשל ‪ -‬ביטלו לה את ביקורי ההורים‪ ,‬אמרו לה‬
‫שאביה לא רוצה לראות אותה‪ ,‬לא איפשרו לה להשתמש בטלפון ולא נתנו לה בחודשים הראשונים‬
‫ללכת לבית הספר‪ ,‬לצופים‪ ,‬או לאירועים משפחתיים‪ .‬היא ציינה כי כאשר נאמר לה שהיא לא מתנהגת‬
‫יפה‪ ,‬הובילו אותה ל"חדר רגיעה"‪ ,‬שהוא חדר מרופד שלא ניתן לצאת ממנו‪ ,‬ואליו נלקחים הילדים‬
‫בכוח‪ .‬ואולם‪ ,‬כפי שציינתי לעיל‪ ,‬לאחר שנחשפתי לעדויות בדבר התנהגות הנאשם בנושא העברת הבת‬
‫למרכז החירום‪ ,‬יתכן לראות לפחות חלק מהאמצעים שננקטו בעניינה של אתי כנסיונות להקטין את מה‬
‫שנראה כנזק שהנאשם עשוי לגרום‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬ביטול ביקורי הורים‪ ,‬או קיומם במרכז הקשר בנוכחות‬
‫המנהלת‪ ,‬או הגבלת השימוש בטלפון‪ .‬חשוב לציין שעל כל אלה‪ ,‬עדותה של אתי היא עדות יחידה‪.‬‬
‫הנאשם בעדותו הראשית נשא נאומים כלליים‪ ,70‬חלקם צוטטו לעיל בפתיחת פרק זה‪ .‬בקשתי‬
‫מהנאשם שיתמקד בתיק דנן ולא ישא נאומים כלליים‪ ,‬לא נענתה‪ .‬לפיכך‪ ,‬הנאשם לא מסר שום פרטים‬
‫קונקרטיים‪ :‬מי נקט כלפי בתו אמצעים פסולים‪ ,‬מתי‪ ,‬מהם אותם אמצעים‪ ,‬מתי נודע לו על כך‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫יצויין‪ ,‬כי כאשר שאל הנאשם את אתי בחקירתה הראשית על הארועים שבגינם נחקרה על ידי חוקרת‬
‫‪ 68‬עמוד ‪ ,207‬שורה ‪ 21‬ואילך‪.‬‬
‫‪ 69‬עמוד ‪ ,202‬שורות ‪14 - 12‬‬
‫‪ 70‬עמוד ‪ ,270‬שורות ‪26 - 7‬‬
‫‪27‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫ילדים‪ ,‬השיבה כי אינה זוכרת‪ .71‬לפיכך דברי הנאשם בנושא זה נותרו כטענות בעלמא‪ ,‬שלא גובו בשום‬
‫פרטים‪ .‬למרות זאת‪ ,‬טען הנאשם בסיכומיו כי הדברים הוכחו‪ ,‬אך כאמור ‪ -‬לא היא‪.‬‬
‫סיכום הטענה בדבר התעללות וקיומה של הגנת ה"צורך"‬
‫‪ .17‬הפועל היוצא מכל האמור הוא שלא הוכחה התעללות‪ ,‬אפילו הייתה זו מוכחת ‪ -‬היא אינה‬
‫מבססת את הגנת ה"צורך" ועל כן אין מעשיו של הנאשם חוסים בצילּה של הגנה כלשהי בחוק‬
‫העונשין‪.‬‬
‫טענת הנאשם בדבר הגנה מן הצדק ‪ -‬אכיפה בררנית והתנהגויות פגומות נוספות של‬
‫רשויות האכיפה‬
‫‪ .12‬הנאשם טען מספר רב מאד של פעמים שרשויות האכיפה פעלו בעניינו בדרכים שמקימות לו‬
‫טענה של הגנה מן הצדק‪ ,‬לפי סעיף ‪ )26(277‬לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]‪ ,‬התשמ"ב‪.2741-‬‬
‫דבריו במהלך המשפט התמקדו בשתי טענות עיקריות‪ :‬האחת ‪ -‬אכיפה בררנית; השניה ‪ -‬התנהגות לא‬
‫ראויה במהלך המשפט‪ ,‬כגון אי העברת חומר חקירה‪ ,‬הסתרת חומר וכו'‪.‬‬
‫‪ .10‬טענת האכיפה הבררנית נטענה בהתבסס על כך שלדברי הנאשם כל תלונותיו במשטרה לא‬
‫נחקרו‪ ,‬אך התלונות כלפיו ‪ -‬נחקרו‪ ,‬ואף הולידו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את כתב האישום דנן‪ .‬כך לא נחקרה תלונה‬
‫שהגיש על זיוף מסמך על ידי לידור וגרינברג‪ ,‬בו רשמו שלידור הוא מנכ"ל העמותה‪ ,‬לא נחקרה תלונה‬
‫על גניבה של למעלה מ‪ ₪ 16,666-‬מהעמותה‪ ,‬לא נחקרו טענותיו על אודות אי סדרים בעמותה‪ ,‬לא‬
‫נחקרה הגשת מכתבים כוזבים לרשם העמותות‪ ,‬לא נחקרה העסקת קטינים שלא כדין‪ ,‬לא נחקרו טענות‬
‫שלו נגד חניתה צימרין ושפרה ענבר‪ .‬לדברי הנאשם‪ ,‬מדובר מצד גורמי האכיפה ב"סיכול ממוקד"‬
‫כלפיו‪.72‬‬
‫נאלצתי לתת מספר החלטות בהן ניסיתי להבהיר לנאשם מהי אכיפה בררנית‪ ,73‬על מנת שיביא‬
‫ראיות רלוונטיות לקיומה של אכיפה בררנית‪ ,‬ככל שיש לו כאלה‪ ,‬ועל מנת שיזנח את טענותיו הלא‬
‫רלוונטיות‪ .‬הדבר לא הועיל‪.‬‬
‫‪ 71‬עמוד ‪ ,270‬שורות ‪10 - 11‬‬
‫‪ 72‬בקשות מספר ‪ 07 ,72 ,27 ,24‬בתיק; עמוד ‪ ,22‬שורה ‪ 12‬ואילך; עמוד ‪ ,01‬שורות ‪ ;11 - 22‬עמוד ‪ ,07‬שורה‬
‫‪ 11‬ואילך; עמוד ‪ ,262‬שורה ‪ 10‬ואילך; עמוד ‪ ,260‬שורה ‪ 2‬ואילך; עמוד ‪ ,260‬שורה ‪ 24‬ואילך; עמוד ‪,221‬‬
‫שורה ‪ ;1‬עמוד ‪ ,277‬שורה ‪ 22‬ואילך‬
‫‪ 73‬עמוד ‪ ,220‬שורה ‪ 1‬ואילך; החלטה מיום ‪ 12.22.21‬בבקשה ‪07‬‬
‫‪28‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫הנאשם בסיכומיו ציטט פסיקה עניפה בעניין‪ ,‬אך למרבה הצער‪ ,‬לא טרח להראות כיצד זו‬
‫מתקשרת לעובדות בענייננו‪ .‬מאחר שכבר דשתי בנושא לאורך המשפט‪ ,‬אתייחס הפעם לנושא בקיצור‪:‬‬
‫אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים‬
‫או בין מצבים דומים‪ ,‬לשם השגת מטרה פסולה‪ ,‬או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא‪.74‬‬
‫הנאשם לא השכיל להראות שעל פני הדברים הייתה כאן אכיפה בררנית‪ ,‬קרי‪ :‬אכיפה שונה לגבי מקרים‬
‫דומים‪ ,‬שכן לא עלה בידו להראות שמדובר במקרים דומים‪ .‬לפיכך‪ ,‬לא עבר הנטל למאשימה להפריך‬
‫טענה זו‪ .‬ראשית‪ ,‬המצבים אותם תיאר‪ ,‬שבגינם הגיש לטענתו תלונה נגד לידור או גרינברג‪ ,‬אינם דומים‬
‫למצב שבבסיס כתב האישום‪ .‬הוא התייחס בעיקר לסכסוכים פנימיים‪ ,‬בתוך העמותה‪ ,‬כאשר לטענתו‬
‫ולטענת יצחק מליק (שהתבסס על מה שאמר לו הנאשם)‪ ,‬נעשו בה מעילות או שהיו בה אי סדרים‬
‫כספיים‪ .‬במקרה שלפניי מדובר בחשד לשליחת מסמכים מזויפים‪ ,‬בין היתר לעובדי ציבור‪ ,‬במטרה‬
‫להשיג באמצעות כך דבר מה‪ .‬שנית‪ ,‬הנאשם לא טען‪ ,‬ובוודאי שלא הוכיח‪ ,‬שהציג למשטרה‪ ,‬ולו בדל‬
‫ראיה‪ ,‬על אודות הדברים להם טען‪ .‬זאת‪ ,‬בשונה מהמקרה שלפניי‪ ,‬בו בשעת הפניה למשטרה הוצגו‬
‫מכתבים הנחזים כחתומים בידי אייל לידור‪ ,‬ביחד עם עדותו של לידור שלא חתם על המכתבים הללו‪.‬‬
‫לכן לא ניתן לטעון כלפי המשטרה שטיפלה במקרים דומים בצורה שונה‪.‬‬
‫כאשר ניסה הנאשם לבסס את טענתו לאכיפה בררנית‪ ,‬הטיח בשוטרת פקד רחל מזור שהורו לה‬
‫לא לבדוק ולא לחקור בתיק גורמים נוספים‪ ,‬מלבד המטרה שסומנה‪ ,‬קרי‪ :‬הוא עצמו‪ .‬השוטרת הכחישה‬
‫טענה זו‪ .‬הנאשם טען באוזניה שהוא התלונן על התעללות בבתו‪ ,‬אך היא לא חקרה טענה זו‪ .‬כדי‬
‫לתמוך בטענה זו‪ ,‬הפנה אותה להודעתו בשורות ‪ .4 - 2‬השוטרת ציינה שהוא לא השמיע באוזניה‬
‫טענות על התעללות בבתו‪ ,‬וההפניה שהפנה אותה בהודעתו התייחסה לנושא אחר בכלל (ואכן‪,‬‬
‫בהודעת הנאשם אין כל התייחסות לנושא זה)‪ .‬עוד ציינה כי הנאשם טען באוזניה שהמשטרה מודעת‬
‫לתלונותיו‪ ,‬ומאחר שיחידתה אינה חוקרת התעללות בילדים‪ ,‬אלא הונאה ‪ -‬לא מצאה לנכון לחקור‬
‫טענות כאלה‪ .‬לדבריה "המשטרה הייתה מעורבת בזה לפי טענתך במכתב‪ ,‬ולכן ביחידת ההונאה‬
‫חוקרים הונאה ולא את כל התלונות בארץ‪ ...‬אנחנו לא חוקרים מה שבא לנו‪ .‬אנחנו חוקרים עבירות‬
‫מסוג מסוים‪ .‬עניינים אחרים שהובאו לידיעת המשטרה ולא נוגעים לתיק החקירה‪ ,‬מטופלים על ידי‬
‫היחידה הרלוונטית"‪ .75‬הנאשם הציג לה את נ‪ 2/‬ושאל מדוע לא חקרה את תלונתו של לידור כי הוא‬
‫אויים ועל כך השיבה שלא זכור לה שהיתה כל תלונה בתיק מצד לידור על איומים‪ .76‬כיום אנו כבר‬
‫יודעים שלא זו בלבד שאין טענה מצד אייל לידור שהוא אויים‪ ,‬ואין כל תלונה שלו למשטרה בעניין זה‪,‬‬
‫הרי שלידור גם מכחיש שהוא בכלל אויים‪ .‬דבר זה ממחיש כיצד העלה הנאשם את הטענה הבסיסית‬
‫(שאייל לידור אויים)‪ ,‬למרות שזו נסתרת בראיות‪ ,‬אחר כך הוא המציא טענה לפיה נמסרה תלונה של‬
‫‪ 74‬בג"צ ‪ 0170/70‬זקין נ' ראש עיריית באר שבע‪ ,‬פ"ד נג(‪)2777( 162 ,147 )1‬‬
‫‪ 75‬עמוד ‪ ,70‬שורות ‪27 - 4‬‬
‫‪ 76‬עמוד ‪ ,71‬שורה ‪ 26‬ואילך‬
‫‪29‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫לידור על אותו איום‪ ,‬ואז הוא הלין על המשטרה שלא חקרה את התלונה‪ .‬סתירת טענותיו בראיות לא‬
‫הפריעה לנאשם לשוב ולטעון בסיכומיו שהשוטרים הודו בעדויותיהם שהונחו לחקור רק אותו‪.‬‬
‫חשוב לציין שהנאשם לא הגיש כל מסמך המלמד על הגשת תלונה פורמלית מצידו על איזה‬
‫מהעניינים לגביהם העלה טענותיו‪ .‬הוא לא הציג מסמך לפיו הודיעה לו המשטרה שתיק תלונה יסגר‪.‬‬
‫בוודאי שלא הראה כי הגיש אי פעם ערר על החלטה של המשטרה לא לחקור‪ .‬לפיכך‪ ,‬כל טענותיו‬
‫נותרו‪ ,‬למעשה‪ ,‬טענות בעלמא‪ .‬אם יש בידי הנאשם ראיות לאכיפה בררנית ולו ניסה הנאשם לפעול על‬
‫פי החלטותי‪ ,‬יתכן שהיה מניח תשתית כלשהי‪ ,‬שתדרוש התייחסות מהמשטרה לטענותיו‪ .‬תחת זאת‬
‫בחר הנאשם פעם אחר פעם לטעון אותן טענות בעלמא‪ ,‬ללא פירוט‪ ,‬ללא מסמכים‪ ,‬תוך שימוש במילים‬
‫בוטות ולשון משתלחת‪ ,‬ללא עיגון איזו מטענותיו בצורה הנדרשת‪.‬‬
‫‪ .17‬טענות הנאשם על אודות אי מסירת חומר‪" ,‬סיכול ממוקד" וכו' נדונו אף הן מספר רב של פעמים‬
‫לאורך ההליך‪ ,‬והוכרעו‪ .77‬בשלב מסוים התברר שאכן‪ ,‬בתמליל של חקירת ילדים‪ ,‬שהעבירה התובעת‬
‫לנאשם‪ ,‬חסרו שני עמודים‪ .‬אלה חסרו גם בעותק של התובעת‪ ,‬היא התחייבה לנסות להשיג את החומר‬
‫ולהעבירו לנאשם‪ ,‬וכך נעשה‪ .78‬התרשמתי שהחסר נבע מטעות אנוש פשוטה‪ ,‬כאשר מי שהעביר את‬
‫החומר לתובעת החסיר את העמודים הללו‪ ,‬ונסיונו של הנאשם להציג תיאוריית קונספירציה או כוונה‬
‫לעשות לו "סיכול ממוקד" לא צלח‪ .‬חשוב לציין שהנאשם לא עשה כל שימוש בחומר זה‪ .‬הוא לא הוצג‬
‫למי מהעדים ולא אוזכר בעדותו של הנאשם עצמו‪ .‬ברי‪ ,‬שאפילו היה החומר חסר‪ ,‬לא נגרם לנאשם כל‬
‫נזק‪ .‬הנאשם ביקש בהזדמנויות שונות חומר נוספים‪ .‬הבקשות שהוגשו בצורה מסודרת (יחסית) נדונו‬
‫בפני מותב אחר והנאשם קיבל את כל החומרים שהתביעה הצליחה לאתר‪ .‬הובהר לנאשם במספר‬
‫החלטות שחומרים מסוימים נגנזו ואינם קיימים עוד‪ .79‬הנאשם המשיך לטעון שיש לו מקורות לפיהם‬
‫החומר קיים‪ ,‬אך אלה דברים שנטענו בעלמא‪ .‬מעל הכל חשוב לציין‪ ,‬כי בדיעבד ‪ -‬כל הטענות בכיוון‬
‫זה התבררו כלא רלוונטיות‪ ,‬כך שלא זו בלבד שלנאשם לא נגרם כל נזק‪ ,‬אלא שברור כעת שהבקשות‬
‫היו טקטיקות למשיכת זמן‪ ,‬בזבוז זמן והטרחת התביעה לחינם‪.‬‬
‫אציין שגם בסיכומיו לא בחל הנאשם בהפרחת טענות שאינן אמת‪ ,‬על מנת ליצור רושם של‬
‫התנהגות פסולה‪ ,‬הפעם ‪ -‬מצד בית המשפט‪ .‬כך למשל ציין בסעיפים ‪ 11 - 11‬לסיכומים‪ ,‬שיצחק מליק‬
‫התייחס ללידור וגרינברג כ"שני נוכלים" ועובדה זו נמחקה מהפרוטוקול‪ .‬עיון בפרוטוקול מוכיח מיד‬
‫‪ 77‬עמוד ‪ ,02‬שורה ‪ 26‬ואילך; עמוד ‪ ,221‬שורה ‪ 24‬ואילך; בקשה ‪ ;77‬החלטה מיום ‪ 12.22.21‬בבקשה ‪72‬‬
‫‪ 78‬עמוד ‪ ,226‬שורה ‪ 20‬ואילך; עמוד ‪ ,71‬שורה ‪ 1‬ואילך; תגובת המאשימה מיום ‪ ;24.22.21‬החלטה מיום‬
‫‪ 12.22.21‬בבקשה ‪72‬‬
‫‪ 79‬לדוגמא‪ :‬תשובת התביעה לבקשה ‪77‬‬
‫‪31‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫שמדובר בהכפשות שווא‪ :‬לא זו בלבד שהדבר מופיע מפי מליק בפרוטוקול פעמיים‪ ,80‬אלא שהוא‬
‫מופיע פעם נוספת מפי הנאשם‪ 81‬ופעם נוספת מפי העד חביבי‪( 82‬ועל כך קבעתי בהחלטה שמדובר‬
‫בהתבטאות לא ראויה)‪.‬‬
‫‪ .14‬מכל האמור עולה שלא הונחה התשתית הנדרשת לטענות הנאשם לפיהן קמה לו הגנה מן הצדק‪,‬‬
‫לא בשל אכיפה בררנית‪ ,‬ולא בשל "התנהגות בלתי נסבלת של רשויות האכיפה"‪ .83‬זה אולי המקום‬
‫לחזור על שאמרתי בפסקה ‪ 0‬להכרעת הדין ולציין‪ ,‬כי מי שנהג לכל אורך המשפט בצורה בלתי נסבלת‬
‫הוא הנאשם‪ ,‬שלא בחל בשימוש בלשון בוטה‪ ,‬מעליבה‪ ,‬משתלחת‪ ,‬עליה נאלצתי להעיר לו אינספור‬
‫פעמים‪ .‬בחלק מבקשותיו אף סירבתי לדון בשל אותו סגנון בלתי נסבל‪ .‬הנאשם העליב גם את העדים‪,‬‬
‫דיבר אליהם בצורה בוטה ומעליבה‪ ,‬שחייבה אותי לא אחת להפסיק את החקירות ולהעיר לנאשם‪.‬‬
‫הנאשם אף לא בחל בבקשה להוציא צו מעצר נגד התובעת בתיק‪ ,‬עניין אליו התייחסתי בהרחבה‬
‫בהחלטה מיום ‪ 12.22.21‬בבקשות ‪ .71 - 07‬חרף כל אלה‪ ,‬ניתן להיווכח שהנאשם זכה לכך שכל‬
‫טענותיו הרלוונטיות‪ ,‬וגם חלק נכבד מאלה הלא רלוונטיות‪ ,‬נשמעו ונדונו באופן ממצה‪ .‬זה המקום‬
‫לשוב ולהדגיש‪:‬‬
‫"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט‪ ,‬ואולם זכות זו אינה מוחלטת ומולה עומדים‬
‫זכויות ואינטרסים נוגדים"‪.‬‬
‫רע"פ ‪ 7272/67‬יעקב בן יששכר נ' מדינת ישראל [‪]10.7.26‬‬
‫סיכום‬
‫‪ .17‬סוף דבר‪ ,‬המאשימה הוכיחה במידה הנדרשת במשפט פלילי‪ ,‬שהנאשם זייף את שלושת‬
‫המסמכים מושאי כתב האישום ‪ -‬ת‪ ,1/‬ת‪ 1/‬ו‪-‬ת‪ ,7/‬כאשר חתם על המכתבים הללו שנחזו להיות‬
‫כתובים בידי אייל לידור‪ ,‬בתפקידו כמנכ"ל עמותת "ילדים לשני הורים"‪ .‬הוא עשה כן על מנת להביא‬
‫להוצאת בתו‪ ,‬אתי בן יששכר‪ ,‬ממרכז החירום לילדים בסיכון בתל אביב‪ .‬הוא לא היה מוסמך לחתום על‬
‫המסמכים הללו ולא הורשה לחתום עליהם‪.‬‬
‫הנאשם לא ביסס איזה מטענותיו להגנה מן הצדק ולא ביסס כל טענת הגנה אחרת‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אני מרשיעה אותו בביצוע עבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר‪ ,‬עבירה‬
‫לפי סעיף ‪ 724‬לחוק ובשימוש במסמך מזויף‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 716‬לחוק‪.‬‬
‫‪ 80‬עמוד ‪ ,211‬שורה ‪ 11‬ועמוד ‪ ,217‬שורה ‪11‬‬
‫‪ 81‬עמוד ‪ ,217‬שורה ‪1‬‬
‫‪ 82‬עמוד ‪ ,246‬שורה ‪1‬‬
‫‪ 83‬ע"פ ‪ 1726/77‬יפת נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד נ(‪)2770( 707 ,112 )1‬‬
‫‪31‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫‪ .76‬בשולי הכרעת הדין אני מציינת‪ ,‬כי אני שוקלת לעשות שימוש בסמכותי לפי סעיף ‪ 77‬לחוק‪,‬‬
‫היינו הסמכות להטיל על מי שהורשע הוצאות לטובת אוצר המדינה‪ ,‬וזאת נוכח התנהלותו של הנאשם‪,‬‬
‫שגרמה לבזבוז זמן ציבורי ניכר‪ ,‬ונוכח לשונו המשתלחת‪ ,‬הן בכלל‪ ,‬הן כלפי העדים‪ ,‬התובעת ובית‬
‫המשפט‪ ,‬בפרט‪ .‬אזכיר לנאשם‪ ,‬כי גם לאורך המשפט הזהרתי אותו כי אשקול לעשות שימוש בסמכותי‬
‫זו (למשל ‪ -‬בהחלטה מיום ‪ 17.26.21‬בבקשה ‪ ;27‬בהחלטה מיום ‪ 12.22.21‬בבקשה ‪ ,71‬סעיף ‪;7‬‬
‫בהחלטה מיום ‪ 26.7.27‬בבקשה ‪ ,227‬וכן בעמוד ‪ 217‬לפרוטוקול‪ ,‬בעמוד ‪ 214‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫הודעה זו נועדה לאפשר לנאשם להתייחס לעניין זה במסגרת טיעוניו לעונש‪.‬‬
‫ניתנה היום‪ ,‬ד' אב תשע"ד‪ 12 ,‬יולי ‪ ,1627‬במעמד הצדדים‬
‫‪32‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫נספחים‬
‫נספח א‬
‫‪33‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫נספח ב‬
‫‪34‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 12‬יולי ‪1627‬‬
‫ת"פ ‪ 17772-60-22‬מדינת ישראל נ' בן יששכר‬
‫נספח ג‬
‫‪35‬‬