‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬ ‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬ ‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬ ‫בפני כב' השופטת שרה דותן – אב"ד‬ ‫כב' השופט שאול שוחט‬ ‫כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי‬ ‫המאשימה‬ ‫מדינת ישראל – ע"י ב"כ עו"ד רביד שיפמן‬ ‫נגד‬ ‫הנאשם‬ ‫משה סרנגה – ע"י ב"כ עו"ד שי רודה‬ ‫גזר דין‬ ‫כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי‬ ‫ניתן בזה צו איסור פרסום על שם המתלוננת או כל פרט שיש בו כדי להביא לזיהויה‪.‬‬ ‫הנאשם הורשע לאחר הליך הוכחות ממצה בעבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה ‪11‬‬ ‫שנים‪ ,‬שלא בהסכמתה החופשית לפי סעיף ‪(143‬ב) בנסיבות סעיף ‪(143‬ב)(‪ )1‬לחוק העונשין‪ ,‬וכן‬ ‫בעבירה של שיבוש מהלכי משפט‪ ,‬לפי סעיף ‪ 444‬לחוק‪.‬‬ ‫הנאשם כפר במעשים אשר יוחסו לו בכתב האישום והתמיד בכפירתו‪ ,‬עד לסיומו של ההליך‪.‬‬ ‫לחילופין‪ ,‬טען ב"כ הנאשם‪ ,‬כי המעשים המיניים המיוחסים לו בוצעו בהסכמתה של המתלוננת‪,‬‬ ‫קטינה שהייתה כבת ‪ 11.3‬באותה עת‪.‬‬ ‫עובדות כתב האישום בקליפת אגוז‪:‬‬ ‫הנאשם התוודע למתלוננת הקטינה באמצעות תוכנה להורדת שירים בשם ‪ Imesh‬ברשת האינטרנט‪,‬‬ ‫כאשר הציג את עצמו בשם בדוי ובגיל בדוי ‪ -‬כבן ‪ ,44‬במקום גילו האמיתי ‪ ,13 -‬בעוד שהמתלוננת‬ ‫הציגה עצמה בגילה האמיתי‪.‬‬ ‫הנאשם קבע להיפגש עם המתלוננת בשעות הבוקר בקניון בפתח תקווה‪ .‬כאשר הגיע למקום המפגש‬ ‫הציע הנאשם למתלוננת‪ ,‬כי ייסעו לחוף הים בתל אביב‪ .‬המתלוננת נסעה עם הנאשם באופנועו‪,‬‬ ‫לכיוון הים‪ ,‬אך הנאשם החנה את האופנוע ליד בניין מגוריו והציע למתלוננת לעלות איתו לדירה‪,‬‬ ‫בטענה כי הוא צמא‪.‬‬ ‫כשהגיעו לדירה‪ ,‬נישק הנאשם את המתלוננת בשפתיה‪ ,‬לקח אותה לאחד מחדרי הדירה‪ ,‬השכיב‬ ‫אותה על המיטה‪ ,‬הכניס את ידיו תחת חולצתה של המתלוננת‪ ,‬תוך שהוא נוגע בגופה והורה לה‬ ‫עמוד ‪ 1‬מתוך ‪11‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬ ‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬ ‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬ ‫להסיר את חולצתו‪ .‬המתלוננת‪ ,‬אשר חששה מפני הנאשם‪ ,‬הרימה את חולצתו אך במעט והנאשם‬ ‫המשיך והסירה כליל‪.‬‬ ‫הנאשם מישש את גופה של המתלוננת מתחת לבגדיה ונישקה בפיה‪ ,‬גם לאחר שהמתלוננת ביקשה‬ ‫ממנו לחדול ממעשיו‪ .‬הנאשם אמר למתלוננת ש היא לא צריכה לחשוש ושאל אם יש משהו שעוצר‬ ‫בעדה‪ ,‬בגין הרקע החברתי ‪-‬דתי אליו היא משתייכת‪.‬‬ ‫בהמשך‪ ,‬הנאשם נטל את ידיה של המתלוננת והכניסה לתוך תחתוניו‪ ,‬תוך שהוא מאלץ אותה לגעת‬ ‫באיבר מינו‪ .‬הנאשם הסיר את כל בגדיה של המתלוננת והותירה עירומה‪ ,‬נישק את איבר מינה‬ ‫וליקק אותו‪.‬‬ ‫גם כאשר המתלוננת אמרה "לא‪ ,‬די" ודחפה את ראשו מבין ירכיה‪ ,‬הנאשם לא שעה לדבריה‪ ,‬נגע‬ ‫ומישש את המתלוננת בכל חלקי גופה‪ ,‬הסיר את תחתוניו והתחכך עם איבר מינו באיבר מינה של‬ ‫המתלוננת ובפי הטבעת שלה ללא החדרה מספר פעמים‪ .‬המתלוננת חזרה ואמרה לנאשם מספר‬ ‫פעמים ל חדול‪ ,‬תוך שהיא מציינת בפניו שהם קבעו ללכת לחוף הים‪ ,‬אך הנאשם המשיך במעשיו‪.‬‬ ‫לפתע קיבל הנאשם הודעת ‪( sms‬מסרון) למכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו‪ ,‬מאביה של‬ ‫המתלוננת‪ ,‬שנתגלה לו במקרה כי בתו יצאה להיפגש עם הנאשם‪ .‬במסרון‪ ,‬הזהיר האב את הנאשם‬ ‫שהמשטרה תהיה בעקבותיו ‪ ,‬אם לא יניח לבתו ליצור קשר עם המשפחה‪ .‬רק אז חדל הנאשם‬ ‫ממעשיו והורה למתלוננת להתלבש ולעזוב את דירתו‪ ,‬תוך שהוא מתרה בה לומר‪ ,‬כי הייתה איתו‬ ‫בחוף הים ולא לספר דבר על שאירע ביניהם‪ .‬הנאשם אף הורה למתלוננת להתרחק ממקום מגוריו‪,‬‬ ‫ושם נאספה על ידי אביה‪ ,‬שבא לקחתה מן המקום‪.‬‬ ‫טיעוני ב"כ המאשימה‬ ‫בשונה ממקרים דומים בהם נאשם עומד לדין ומורשע בביצוע עבירות מין חמורות בקטין‪ ,‬לא הוגש‬ ‫תסקיר נפגעת עבירה לעיוננו ואף לא התבקשה חוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות‪ .‬הדבר‬ ‫נעשה בעצה אחת ובהסכמת ב"כ המאשימה והסניגור‪ ,‬אשר סברו‪ ,‬כי די במכלול העדויות שהובאו‬ ‫בפני בית המשפט ואין צורך בהגשת ראיות לעונש מטעם מי מהצדדים‪ .‬בהמשך הדברים אתייחס‬ ‫למשמעות הנודעת לאי הגשת תסקיר וחוות דעת של הערכת מסוכנות‪ ,‬ועל ההשלכה שיש לכך על‬ ‫טיעוני הצדדים‪.‬‬ ‫ב"כ המאשימה ציינה בטיעוניה‪ ,‬כי אנו מצויים ערב כניסתו לתוק ף של תיקון מס' ‪ 111‬לחוק‬ ‫העונשין‪ ,‬אשר לפיו מונחה בית המשפט לקבוע מתחם ענישה‪ ,‬בטרם יגזר דינו של נאשם שעניינו נידון‬ ‫בפניו‪ .‬התיקון אינו חל על ענייננו‪ ,‬משום שהכרעת הדין ניתנה לפני כניסתו לתוקף‪ ,‬אך ב"כ‬ ‫עמוד ‪ 4‬מתוך ‪11‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬ ‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬ ‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬ ‫המאשימה ציינה‪ ,‬כי על פי מדיניות הענישה ועל פי עקרונות מתחם הענישה‪ ,‬אשר היוו יסוד לתיקון‬ ‫האמור‪ ,‬על בית המשפט להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה והוא רשאי לחרוג מהן‬ ‫בשל הגנה על אינטרס הציבור ושיקולי שיקום מוכחים‪ ,‬שהינם רלוונטיים לענייננו‪.‬‬ ‫בטיעוניה‪ ,‬ציינה ב"כ המאשימה את הדברים עליהם עמדנו בהכרעת הדין‪ ,‬בכל הנוגע לסכנות‬ ‫הנשקפות לציבור הקטינים "שחקנים" בזירת האינטרנט‪ ,‬שהפכה היום לזירה מאיימת וכר לביצוע‬ ‫עבירות מין‪ ,‬שבעבר בוצעו על ידי עבריני מין בחצר משחקים שבהן נהגו לשחק הקטינים‪ .‬לדבריה‪,‬‬ ‫הנאשם נ יצל את תמימותה של המתלוננת ואת חוסר ניסיונה‪ ,‬כאשר שוטט ברשת במטרה ליצור‬ ‫קשר עם ילדות ביודעו‪ ,‬כי המתלוננת הינה קטינה‪ ,‬תלמידת בית ספר‪ ,‬המשתייכת למגזר הדתי‬ ‫וחסרת כל ניסיון קודם בתחום המין‪.‬‬ ‫הנאשם התחזה בפני המתלוננת לבחור בשם ארז‪ ,‬כבן ‪ ,44‬מתוך ידיעה שהמתלוננת לא תיאות‬ ‫להיפגש עם אדם מבוגר בגילו‪ .‬הנאשם פיתה את המתלוננת להיפגש עימו לצורך בילוי בשפת הים‪.‬‬ ‫בעת שקבע את המפגש עימה‪ ,‬הפעיל עליה מניפולציה‪ ,‬כאשר מסר לה את מספר הטלפון שלו‬ ‫לשיעורין במספר מסרונים נפרדים‪ ,‬הרחיק אותה ממקום מגוריה‪ ,‬ולקח אותה לתל אביב‪ ,‬על מנת‬ ‫ל בודד אותה מסביבתה הטבעית‪ .‬הנאשם אף לא הסיר את הקסדה מראשו‪ ,‬אלא לאחר שהחנה את‬ ‫האופנוע ליד ביתו‪ ,‬מחשש שמא המתלוננת לא תיאות להתלוות אליו‪ ,‬אם יודע לה גילו האמיתי‪.‬‬ ‫ב"כ המאשימה הדגישה‪ ,‬כי המתלוננת נאלצה להעיד על המעשים המיניים החמורים שביצע בה‬ ‫הנאשם בביתו‪ ,‬על הסיטואציה המפחידה שלא ייחלה לה בדירתו של אדם מבוגר‪ ,‬ועל חששה מפניו‪,‬‬ ‫ומפני תגובתו אם תתנגד למעשיו‪.‬‬ ‫ב"כ המאשימה הדגישה את הפגיעה החמורה שנגרמה למתלוננת ולמשפחתה‪ ,‬את הטראומה שחווה‬ ‫אביה‪ ,‬כאשר נאלץ לחפש את בתו במשך שעתיים‪ ,‬שנראו בעיניו כנצח ואת העובדה שהמשפחה‬ ‫נאלצה לשתף פעולה עם המשטרה‪ ,‬למרות שהעדיפה שלא לחשוף את הפרשה‪ ,‬מחשש לפגיעה‬ ‫במתלוננת‪ ,‬עקב השתייכותה למגזר הדתי‪.‬‬ ‫חברותיה של המתלוננת נחשפו לפרטי הפרשה‪ ,‬לאחר שזומנו כעדות הגנה מטעם הנאשם‪ ,‬וזאת‬ ‫למרות שב"כ הנאשם ידע‪ ,‬כי המתלוננת ובני משפחתה העדיפו שלא לחשוף בפניהן פרטים כלשהם‪,‬‬ ‫והמתלוננת עברה מסיבה זו גם לבית ספר אחר שם ביקשה לפתוח דף חדש בחייה‪.‬‬ ‫אמה של המתלוננת זומנה אף היא כעדת הגנה מטעם הנאשם‪ ,‬למרות שלא הייתה מצויה בפרטי‬ ‫הפרשה וברור היה‪ ,‬כי לא יהיה בעדותה כדי לתרום דבר לבירור המחלוקת‪.‬‬ ‫עמוד ‪ 1‬מתוך ‪11‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬ ‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬ ‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬ ‫חומרה יתרה ייחסה ב"כ המאשימה לעובדה שהנאשם התמיד במעשיו‪ ,‬ולא שעה לתחנוניה של‬ ‫המתלוננת‪ .‬המעשים פסקו רק לאחר שהנאשם קיבל את המסרון‪ ,‬בו איים עליו האב‪ ,‬כי המשטרה‬ ‫תהיה בעקבותיו אם לא יניח למתלוננת ליצור קשר עם משפחתה‪.‬‬ ‫ב"כ המאשימה הפנתה לשני פסקי דין וביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה משמעותית‪,‬‬ ‫לחייבו לפצות את המתלוננת וכן להטיל עליו מאסר על תנאי וקנס כספי‪.‬‬ ‫טיעוני ב"כ הנאשם‬ ‫ב"כ הנאשם ביקש להדגיש את זכותו של הנאשם לנהל הליך הוכחות ולטעון לחפותו‪ ,‬תוך שהוא‬ ‫מציין‪ ,‬כי מלכתחילה יוחסה לנאשם עבירה של ניסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫שהמתלוננת העידה ובהמלצת בית המשפט‪ ,‬הסכימה המאשימה לחזור בה מאישום זה‪.‬‬ ‫ב"כ הנאשם טען‪ ,‬כי מדו בר במתלוננת שנפגשה עם הנאשם ב"מטרה שיהיו נגיעות מיניות"‪ .‬לדבריו‪,‬‬ ‫המתלוננת התכוננה למפגש מראש‪ ,‬פנתה לחברתה וביקשה ממנה לומר למורה שהיא חולה ולא‬ ‫תגיע‪ ,‬וידעה כי היא אמורה לנסוע עם הנאשם לתל אביב‪ .‬לדבריו‪ ,‬יש לזכור‪ ,‬כי הנאשם לא ביצע את‬ ‫המעשים באלימות ולא באכזרי ות או בכוח כלפי המתלוננת‪ .‬ב"כ הנאשם טען‪ ,‬כי בעת קבלת המסרון‬ ‫מאביה של המתלוננת‪ ,‬הנאשם חדל ממעשיו ושיחרר את המתלוננת לדרכה‪ .‬לדבריו‪ ,‬אין מדובר במי‬ ‫שהיה " אחוז טירוף או שיגעון לבצע בה בכל מקרה את המעשה‪ ,‬לא לשחרר אותה ולתכנן את מה‬ ‫שנקבע בהכרעת הדין‪ .‬דבר זה בטח יש לזקוף לזכותו" (עמ' ‪ ,441‬שו' ‪.)11‬‬ ‫בטיעוניו ציין הסניגור‪ ,‬כי הנאשם לא היה מודע לגילה המדויק של המתלוננת‪ ,‬ויש להתייחס לכך‬ ‫כשיקול לקולא‪ .‬לעניין הנזק שנגרם למתלוננת‪ ,‬טען ב"כ הנאשם‪ ,‬כי המתלוננת ציינה בחקירתה‬ ‫הנגדית‪ ,‬שהיא תלמידה טובה‪ ,‬ציוניה ממשיכים להיות טובי ם והוריה לא מצאו צורך להפנותה‬ ‫לטיפול מקצועי‪ .‬לדבריו‪ ,‬העובדה שהמתלוננת עברה ללמוד באולפנה אחרת אינה צריכה להיזקף‬ ‫לחובת הנאשם‪ ,‬אלא הדבר נעשה משיקולי המשפחה‪ ,‬והמתלוננת ממשיכה באורח החיים הדתי‬ ‫כבעבר‪.‬‬ ‫ב"כ הנאשם ציין‪ ,‬כי חברותיה של המתלוננת זומנו כעדות הגנה‪ ,‬מאח ר שהמשטרה לא מצאה לנכון‬ ‫לחקור אותן‪ ,‬ולא היה מנוס מלהביאן לעדות‪ .‬לדבריו‪ ,‬חברותיה של המתלוננת הובאו על מנת‬ ‫להראות לבית המשפט סתירות בין גרסת המתלוננת לבין גרסתן והן נחקרו בהקשר זה‪ ,‬מבלי‬ ‫שפורטו בפניהן המעשים המיניים שבוצעו במתלוננת‪ .‬גם בפני האב לא נחשפו המעשים המיניים‬ ‫המיוחסים לנאשם במהלך חקירתו הנגדית‪ ,‬ויש בכך כדי להוות שיקול לקולא לטובת הנאשם‪.‬‬ ‫עמוד ‪ 4‬מתוך ‪11‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬ ‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬ ‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬ ‫ב"כ הנאשם הדגיש כי מדובר באדם בן ‪ , 13‬ללא עבר פלילי‪ ,‬אשר שירת ביחידת מודיעין מסווגת‬ ‫בחיל האוויר והוא בעל סיווג בטחוני גבוה ביותר‪ .‬הנאשם שירת בשירות מילואים פעיל במשך ‪14‬‬ ‫שנים ומאז האירוע נמצא במעצר בית מלא‪.‬‬ ‫עוד טען ב"כ הנאשם‪ ,‬כי לא הוכח שהנאשם ניצל את רשת האינטרנט לפעילות ענפה ולקביעת‬ ‫פגישות עם קטינות‪ .‬הקשר בין הנאשם למתלוננת נוצר באמצעות תכנת ‪ Imesh‬שנועדה להורדת‬ ‫שירים ואין מדובר באתר שמיועד להיכרויות או באתר של ילדי ם‪ ,‬כדוגמת אתר "תפוז" ואחרים‪.‬‬ ‫ב"כ הנאשם הפנה למספר פסקי דין וטען‪ ,‬כי אין להחמיר עם הנאשם וכי על בית המשפט להשית‬ ‫עליו עונש מאסר של שישה חודשים‪ ,‬שירוצו בעבודות שירות‪ ,‬או לכל היותר עונש מאסר בפועל של‬ ‫שלושה חודשים לכל היותר‪.‬‬ ‫דברי הנאשם‬ ‫הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה ואמר כך‪:‬‬ ‫"מדובר בטעות‪ ,‬תכנת האיי ‪-‬מש היא תכנה להורדת שירים גם של מבוגרים וגם של‬ ‫ילדים‪ ,‬אנשים נכנסים להוריד שם שירים ויש אפשרות נוספת לתקשר איתם‪ ,‬זה לא אתר‬ ‫ילדים וזה לא נחשב לשום אתר‪ ,‬זו תוכנה" (עמ' ‪ ,444‬שו' ‪.)13‬‬ ‫פרט לדבר ים הללו‪ ,‬לא אמר הנאשם דבר נוסף‪.‬‬ ‫דיון והכרעה‬ ‫א‪ .‬רשת האינטרנט כזירת פשע וירטואלית‬ ‫לפנינו עומד נאשם מבוגר‪ ,‬מתוחכם‪ ,‬אשר לדבריו שירת ביחידת מודיעין מסווגת‪ .‬הנאשם ניצל את‬ ‫גילו וניסיונו‪ ,‬כדי לצוד את המתלוננת ברשת האינטרנט‪ ,‬ולהיפגש עימה ביחידות‪ ,‬הרחק ממקום‬ ‫מגוריה ומסביבתה הטבעית‪.‬‬ ‫הנאשם עשה שימוש בתכנה תמימה להורדת שירים‪ ,‬המאפשרת גם ניהול שיחות בין המשתמשים‪.‬‬ ‫כפי שצוין בהכרעת הדין‪ ,‬בשיחותיו הראשונות עם המתלוננת‪ ,‬אמר הנאשם כי שמו הוא ארז וגילו‬ ‫כבן ‪ . 44‬שיחותיו עם המתלוננת נמשכו כשבוע והן נסובו תחילה על ענייני חולין‪ .‬המתלוננת סיפרה‬ ‫לנאשם שהיא דתייה וכי היא גולשת באינטרנט ללא ידיעת אביה‪ ,‬ואף ציינה בפניו‪ ,‬כי היא בת ‪.11.3‬‬ ‫עמוד ‪ 3‬מתוך ‪11‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬ ‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬ ‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬ ‫הנאשם הציע למתלוננת להיפגש עימו והיא התפתתה לקיים את המפגש‪ .‬בהיותה תלמידה באולפנה‪,‬‬ ‫וביודעה‪ ,‬כי הוריה לא יראו בעין טובה את המפגש המתוכנן‪ ,‬ביקשה מחברתה לומר למורה‪ ,‬כי היא‬ ‫חולה‪ .‬רק לאחר שהמתלוננת לא הגיעה לכיתה והחברות דאגו לשלומה‪ ,‬החל אביה לתור אחריה‪.‬‬ ‫באותה עת‪ ,‬וללא שהיות‪ ,‬ניצל הנאשם את המפגש המתוכנן‪ ,‬לצורך ביצוע מעשים מיניים חריגים עם‬ ‫המתלוננת‪.‬‬ ‫הנאשם הוביל את המתלוננת בכחש לדירתו‪ ,‬במקום לשפת הים כמובטח‪ ,‬ושם החל במסכת של‬ ‫ביצוע מעשים מיניים‪ ,‬החל בליטופים‪ ,‬המשך בהסרת הבגדים‪ ,‬נשיקות וליקוק איברי המין‪,‬‬ ‫שהופסקו באיבם‪ ,‬רק כאשר קיבל את המסרון המאיים מאביה של המתלוננת‪.‬‬ ‫בהכרעת הדין‪ ,‬עמדנו בהרחבה על חששותיה של המתלוננת מפני הנאשם ופחדיה מפני המצב אליו‬ ‫נקלעה ומפנ י תגובותיו של הנאשם‪ ,‬אם תסרב לבצע את שהורה לה‪ .‬המתלוננת נחקרה באריכות‬ ‫ופירטה את תחושותיה הקשות במהלך עדותה‪ .‬המתלוננת השיבה לכל השאלות שנשאלה‪,‬‬ ‫והתרשמנו‪ ,‬כי מדובר בנערה צעירה‪ ,‬תלמידת אולפנה‪ ,‬חסרת ידע וניסיון מיני כלשהם‪ ,‬אשר נאותה‬ ‫להיפגש עם הנאשם ומצאה עצמה בסיטואציה מאיימת‪ ,‬שלא ידעה כיצד להיחלץ ממנה‪.‬‬ ‫ציינו בהכרעת הדין‪ ,‬כי המקרה שלפנינו הוא דוגמה נוספת לכך שזירת הפשע "הקלאסית" של‬ ‫עבירות המין‪ ,‬זו המזוהה עם רשות הרבים ועם מגרש המשחקים‪ ,‬מוחלפת בשנים האחרונות בזירת‬ ‫פשע וירטואלית‪ ,‬המתקיימת בחדרי חדרים‪ .‬ילדים רבים מעלים לרשתות החברתיות‪ ,‬דוגמת רשת‬ ‫ה"פייסבוק" או ה"איימש"‪ ,‬מידע אישי לרבות תמונות‪ ,‬מקום מגורים ומספר טלפון ‪ -‬דבר החושף‬ ‫אותם לעיני כל ומאפשר לכל דכפין ליצור עמם קשר אישי‪ .‬כאשר קיימות אינספור רשתות חברתיות‪,‬‬ ‫צ'אטים ותוכנות‪ ,‬קל מאוד לפתח שיחה עם ילדים צעירים‪ ,‬מבלי שהדבר יגיע לידיעת הוריהם או‬ ‫האחראים עליהם‪ .‬באופן זה‪ ,‬יכול כל אדם להיכנס לחדרו של ילד או נער‪ ,‬מבלי להקיש על דלת ביתו‬ ‫או לבקש את רשות הוריו‪.‬‬ ‫רשת האינטרנט מאפשרת לעברייני המין להסתתר מאחורי זהות בדויה‪ ,‬וירטואלית‪ ,‬לרכוש את‬ ‫אמונם של הילדים‪ ,‬להציף אותם בתכנים מיניים ובבוא העת‪ ,‬להציע להם להיפגש פנים אל פנים‪,‬‬ ‫במסווה של היכרות תמימה עם אדם שזהותו וכוונותיו האמיתיות אינן ידועות להם‪ .‬גם בבתים בהם‬ ‫מבקשים ההורים להגן על ילדיהם מפני הסכנות הטמונות בשימוש באינטרנט‪ ,‬בין היתר על ידי‬ ‫אבטחתו בסיסמה והגבלת האתרים שניתן לגלוש בהם‪ ,‬מצליחים הילדים לגלוש באתרים ולהתקשר‬ ‫עם קטינים ובגירים כאחד‪ .‬על אף המודעות ההולכת וגדלה בנושא סכנות האינטרנט‪ ,‬נופלים ילדים‬ ‫רבים ברשתם של עברייני מין‪ ,‬הרואים באתרי ובתוכנות האינטרנט כר פורה ליצירת קשרים מסוג‬ ‫זה‪.‬‬ ‫עמוד ‪ 1‬מתוך ‪11‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬ ‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬ ‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬ ‫בתי המשפט בישראל כבר עמדו על הסכנה הטמונה ברשת האינטרנט לילדים‪ ,‬הנופלים ברשתם של‬ ‫עברייני מין (עפ"ג ‪ 44333-13-11‬מדינת ישראל נ' נחום (טרם פורסם‪ ;)2.1.14 ,‬תפ"ח ‪13313-34-13‬‬ ‫מדינת ישראל נ' ברברמן (טרם פורסם‪ .)) 43.1.11 ,‬בארה"ב התייחסו בתי המשפט בהרחבה לחשש‬ ‫הגובר מפני השימוש ברשתות האינטרנט על ידי פדופילים‪ ,‬ולתזכיר הצעת החוק‪ ,‬העוסק בהעברת‬ ‫חומרים פוגעניים לקטינים‪ ,‬באמצעות האינטרנט ובענישה שיש להטיל עליהם‪.‬‬ ‫בישראל טרם נחקקו חוקים המסדירים באופן מפורש את עבירות הפדופיליה‪ ,‬המתבצעות באמצעות‬ ‫רשת האינטרנט‪ .‬ההוראות הקיימת היום‪ ,‬בסעיף ‪ 414‬לחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז – ‪ ,1227‬האוסר‬ ‫פרסום והפצת תועבה‪ ,‬ובחוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬התשנ"ח – ‪ ,1223‬אינן מספיקות‪ .‬עברייני המין‬ ‫אינם ממתינים עוד לילדים ברחובות ובמגרשי המשחקים‪ ,‬אלא אורבים להם גם בעודם בבתיהם‪,‬‬ ‫במקום אשר אמור להיות הבטוח מכל‪ ,‬וראוי כי המחוקק יאמר את דברו בנושא בחקיקה מיוחדת‪,‬‬ ‫בין היתר באמצעות הטלת מגבלות ואיסורים על ספקיות השירותים באינטרנט‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שיקולים בעת גזירת העונש‬ ‫בעת גזירת עונשו של נאשם‪ ,‬בית המשפט נדרש לשקול שיקולים הכרוכים בתכליות השונות‬ ‫העומדות בבסיס הענישה‪ ,‬לאור אופייה של העבירה ונסיבות המקרה הקונקרטי‪ .‬בין היתר‪ ,‬נדרש‬ ‫בית המשפט לשקול את העונש המקסימלי שקבע המחוקק לעבירה‪ ,‬את חומרת העבירה ונסיבות‬ ‫ביצ ועה‪ ,‬את השפעותיה על קורבן העבירה‪ ,‬את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת שאלת הצורך‬ ‫בהרתעה ספציפית‪ ,‬לצד ההרתעה הכללית (ע"פ ‪ 4111613‬פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו‪,‬‬ ‫‪( )4.1.11‬להלן‪" :‬פרשת פלוני") וכן פ"ח ‪ 13313-34-13‬מדינת ישראל נ' ברברמן (פורסם בנבו‪,‬‬ ‫‪.))43.1.11‬‬ ‫בשורה ארוכה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון‪ ,‬כי כאשר מדובר בעבירות מין כלפי קטינים‪,‬‬ ‫גובר השיקול ההרתעתי של הנאשם ועבריינים מסוגו וכן הצורך להגנה על הציבור מפניהם‪ ,‬על פני‬ ‫שיקולים אישיים‪ ,‬או נסיבות מקלות של נאשם זה או אחר‪ .‬השיקול המרכזי בעבירות אלה הוא‬ ‫טובת ם של הקטינים‪ ,‬הן אלו שנפגעו בפועל על ידי הנאשם והן אלה העלולים להיפגע בעתיד ממעשיו‬ ‫(ע"פ ‪ 443633‬מדינת ישראל נ' שורדקר פ"ד מג(‪ ,1 )1‬עמ' ‪ ;1‬ע"פ ‪ 421672 ,133672‬ג'ורג' וייס נ' מדינת‬ ‫ישראל פ"ד לד(‪.)173 )4‬‬ ‫אין ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר הנסיבות המחמירות בעניינ נו‪ ,‬הקשורות בראש ובראשונה‬ ‫במעשים שבוצעו על ידי הנאשם‪ ,‬בהפרש הגילאים בינו לבין המתלוננת‪ ,‬ובעובדה שניצל את היותה‬ ‫נתונה למרותו בדירתו‪ ,‬כדי לבצע בה את המעשים חרף תחנוניה‪.‬‬ ‫עמוד ‪ 7‬מתוך ‪11‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬ ‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬ ‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬ ‫הנאשם לא הביע חרטה על מעשיו ולמעשה ניצל את זכות המילה האחרונה‪ ,‬כדי לשוב ולהתייחס‬ ‫לשימוש שעשה יחד עם המתלוננת בתכנת ה ‪ , Imesh-‬מבלי להתייחס לשימוש המניפולטיבי שנעשה‬ ‫על ידו במידע שהמתלוננת חשפה בפניו‪ ,‬תוך ניצול תומתה‪.‬‬ ‫חומרת המעשים שבוצעו במתלוננת‪ ,‬קטינה שהובאה לביתו של הנאשם‪ ,‬כשהיא מורחקת מסביבתה‬ ‫הטבעית‪ ,‬מחברותיה ומשפחתה‪ ,‬הן נסיבות לחומרא‪ .‬העוב דה שהנאשם לא שעה לבקשותיה של‬ ‫המתלוננת לחדול ממעשיו‪ ,‬אלא התמיד במעשים שהפכו לנועזים יותר‪ ,‬ככל שנקף הזמן‪ ,‬וחדל‬ ‫מביצוע מעשים אלה במפתיע‪ ,‬רק כאשר נחרד לקבל את המסרון מאביה של המתלוננת‪ ,‬מעלים‬ ‫חשש‪ ,‬כי אלמלא אותו מסרון היה הנאשם מבצע במתלוננת עבירות חמורות פי כמה מאלה שבהן‬ ‫הורשע בסופו של דבר‪.‬‬ ‫בהעדר תסקיר של שירות המבחן וחוות דעת של המרכז להערכת מסוכנות‪ ,‬לא נוכל לדעת אם‬ ‫הנאשם מסוגל להשתלב בהליך טיפולי כלשהו‪ ,‬מהו הסיכון הנשקף מפניו בעתיד להישנות המעשים‬ ‫המיניים‪ ,‬ומהי רמת המסוכנות המינית הנשקפת ממנו‪ .‬לא נוכל אלא להביע תמיהה על רצונו של‬ ‫ב"כ הנאשם להימנע מקבלת נתונים אלה‪ ,‬אשר היו יכולים לשפוך אור על אישיותו של הנאשם‪ ,‬על‬ ‫עברו‪ ,‬ועל הנסיבות שהביאו אותו לבצע את המעשים בהם הורשע‪ .‬אמנם‪ ,‬גם המאשימה לא מצאה‬ ‫לנכון לדרוש‪ ,‬כי הנאשם ישלח לקבלת תסקיר ולהערכת מסוכנות‪ ,‬אך מאחר שבמרבית המקרים‬ ‫קבלת נתונים אלה פועלת לזכותו של הנאשם ולא לחובתו‪ ,‬הרי ששיקוליה של התביעה להימנע‬ ‫מקבלת מידע זה אינם יכולים להיזקף לחובתה‪.‬‬ ‫בשעת גזירת העונש יש גם להתייחס לנזק שנגרם למתלוננת‪ .‬בעניין זה‪ ,‬נשמעו דבריה של המתלוננת‬ ‫ושל הוריה‪ .‬אמנם‪ ,‬לא הוגש לעיוננו תסקי ר נפגעת עבירה‪ ,‬אך התרשמנו‪ ,‬כי המתלוננת חוותה פגיעה‬ ‫קשה והיא עושה כל שלאל ידה על מנת להתמודד עמה ולהמשיך בחייה‪ .‬הוריה של המתלוננת‪ ,‬בעצה‬ ‫אחת עימה‪ ,‬בחרו להעבירה למסגרת לימודית אחרת‪ .‬העובדה שהמתלוננת ציינה כי היא מתמידה‬ ‫בלימודיה וציוניה לא נפגעו לאחר האירוע‪ ,‬מלמדת על חוסנה ועל התמיכה המשפחתית לה זכתה‬ ‫מהוריה‪.‬‬ ‫לענין זה יפים דבריו של בית המשפט העליון בע"פ ‪ 1123633‬פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו‪,‬‬ ‫‪ )41.1.32‬שאמר כך‪:‬‬ ‫" נוסיף‪ ,‬כי פעמים רבות תסקיר קרבן חיוני הוא בכדי להציג בפני בית המשפט את‬ ‫מצבו העדכני של קרבן העבירה ולעמוד על הנזקים שנגרמו לו או לה‪ .‬ואולם‪ ,‬מקום‬ ‫שלא הוגש תסקיר קרבן אין משמעם של דברים כי בית המשפט רשאי להניח כי‬ ‫נפגע העבירה יצא ללא פגע והעבירה שבוצעה בו לא הותירה בו רישומה‪ .‬מדובר‬ ‫עמוד ‪ 3‬מתוך ‪11‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬ ‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬ ‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬ ‫בעבירות שהנזק טבוע בהן מעצם טיבן וקיומו הוא בבחינת הנחה שאין צורך‬ ‫להוכיחה‪ .‬כמובן‪ ,‬מקום שמבקשים להראות את חומרת הנזק והיקפו‪ ,‬יכול הדבר‬ ‫להיעשות באמצעות תסקיר קרבן‪ .‬מכאן‪ ,‬היעדרו של תסקיר קרבן אינו מעלה ואינו‬ ‫מוריד"‪.‬‬ ‫יפים דברים אלה‪ ,‬מקל וחומר‪ ,‬שעה שניתנה לבית המשפט האפשרות להתרשם מהמתלוננת ובני‬ ‫משפחתה באופן בלתי אמצעי‪.‬‬ ‫כל האמור לעיל הוא במסגרת השיקולים לחומרא‪ ,‬שעלינו לשקול בעת גזירת דינו של הנאשם‪.‬‬ ‫לקולא‪ ,‬יש לזקוף את נסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬עברו הנקי והעובדה כי שירת ביחידת מודיעין‬ ‫בצה"ל‪ .‬הנאשם ציין‪ ,‬כי הוא מומחה במחשבים ועבד בתחום זה בעבר‪ ,‬אך‪ ,‬במשך תקופה ארוכה‪,‬‬ ‫לפני המעשים שתוארו בכתב האישום‪ ,‬היה מובטל ובילה ימים ארוכים בביתו‪ .‬שיקול נוסף לקולא‬ ‫הוא העובדה שהנאשם לא הפעיל כוח או אלימות כלפי המתלוננת‪ .‬שיקולים נוספים לקולא הם‬ ‫הסכמת המאשימה לוותר על האישום בעבירת הניסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס‪ ,‬והעובדה‬ ‫שהנאשם חדל ממעשיו לאחר שהבין כי אביה של המתלוננת מודע לכך שהיא נמצאת עימו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הפסיקה אליה הפנו הצדדים‬ ‫ב"כ המאשימה הפנתה לפסק הדין בתפ"ח (תל אביב) ‪ 13313-34-13‬מדינת ישראל נ' אבינועם‬ ‫ברברמן (לא פורסם‪ ) 43.1.11 ,‬שניתן על ידי מותב זה ובו נגזרו על הנאשם ‪ 14‬שנות מאסר בפועל (על‬ ‫פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון שטרם הוכרע)‪ .‬ב"כ המאשימה ציינה‪ ,‬כי מדובר אמנם‬ ‫בפרשה חמורה יותר עם מספר רב של עבירות מין בקטינות‪ ,‬שבוצעו על ידי הנאשם באמצעות‬ ‫התחזותו לקטין באתרי האינטרנט‪ ,‬אך טענה‪ ,‬כי השיקולים בענישה הם אותם שיקולים‪.‬‬ ‫סבורני‪ ,‬כי אכן החומרה שיש לייחס לשימוש באתרי האינטרנט לצורך יצירת קשר עם קטינים‬ ‫וביצוע מעשים מיניים חמורים‪ ,‬הם אותם שיקולים כמו במקרה דנן‪ .‬אולם‪ ,‬לא ניתן לגזור גזירה‬ ‫שווה מהעונש שהוטל על הנאשם באותו מקרה‪ ,‬מאחר שמדובר בפרשה חמורה יותר וריבוי מקרים‬ ‫של ביצוע עבירות מין בקטינות‪.‬‬ ‫גם פסק הדין השני בעניין עפ"ג ‪ 44333-13-11‬מדינת ישראל נ' נחום (לא פורסם‪ ,‬ניתן ביום ‪,)12.7.14‬‬ ‫בו נגזר על הנאשם עונש של חמש שנות מאסר ‪ ,‬אינו יכול לשמש אמת מידה מחייבת לגזירת העונש‪.‬‬ ‫מדובר שם ב ‪ 11-‬אישומים בעבירות מין ברמות שונות שבוצעו בעקבות שימוש ברשת האינטרנט‪,‬‬ ‫בעוד שבענייננו מדובר באישום בעבירת מין אחת של מעשים מגונים בנסיבות אינוס‪.‬‬ ‫עמוד ‪ 2‬מתוך ‪11‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬ ‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬ ‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬ ‫פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ הנאשם אף הם אינם יכולים ללמד על רמת הענישה הנאותה במקרה‬ ‫שלפנינו‪ .‬בפסק הדין הראשון ע"פ ‪ 41614‬מדינת ישראל נ' חייט (לא פורסם‪ ,‬ניתן ביום ‪,)2.4.14‬‬ ‫מדובר היה בנאשם שניגש למתלוננת כבת ‪ , 14‬נעמד מאחוריה‪ ,‬ובאמצעות ידיו מישש את חזה מעל‬ ‫חולצתה ולאחר מכן הכניס את ידיו מתחת לחולצתה‪ .‬הנאשם הורשע במעשים הללו על פי הודאתו‬ ‫ובית המשפט גזר עליו עונש של שישה חודשי מאסר‪ ,‬שירוצו בעבודות שירות‪ .‬מדובר בנאשם שהודה‬ ‫לאחר שנשמעו כל עדי התביעה‪ ,‬כולל הקטינה‪ ,‬אך לקח על עצמו אחריות‪ ,‬בשונה מהנאשם שבפנינו‪,‬‬ ‫אשר כפר במעשים המיוחסים לו‪ ,‬ולא הביע אמפטיה כלפי המתלוננת והפגיעה שנגרמה לה עד סופו‬ ‫של ההליך‪.‬‬ ‫הסניגור הפנה גם לע"פ ‪ 2133611‬דוידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם‪ ,)12.1.14 ,‬שם הודה הנאשם‬ ‫במסגרת הסדר טיעון בעבירה של מעשה מגונה בכוח בקטינה כבת ‪ 11‬שנים‪ ,‬בכך שחיבק את‬ ‫המתלוננת במכוניתו‪ ,‬ליטף אותה‪ ,‬נישק את לחיה וצווארה‪ ,‬הרים את חולצתה‪ ,‬משך בפטמותיה‬ ‫בחוזקה‪ ,‬הוריד את מכנסיה ותחתוניה ואת מכנסיו ותחתוניו וחיכך את איבר מינו באיבר מינה עד‬ ‫שהגיע לפורקן ‪ -‬כל זאת תוך התנגדותה ובכייה‪ .‬גם כאן הודאת הנאשם נמסרה בשלב מאוחר של‬ ‫ניהול ההליך‪ ,‬לאחר שהמתלוננת העידה‪ ,‬אך בהערכת המסוכנות בעניינו נאמר‪ ,‬כי דרגת המסוכנות‬ ‫הנשקפת ממנו היא בינונית ‪-‬נמוכה‪ .‬בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם עונש של ‪ 13‬חודשי מאסר‬ ‫בפועל וכן פיצוי בסך של ‪ ₪ 33,333‬למתלוננת‪ .‬בית המשפט העליון לא מצא לנכון להתערב‬ ‫בקביעותיו‪ .‬כב' השופט ג'ובראן ציין‪ ,‬כי בית המשפט התייחס לחומרת המעשים שביצע המערער‪,‬‬ ‫שהם ברף העליון של העבירה שבה הורשע‪ ,‬ואף נמצא על סף אינוס‪ ,‬ואף התייחס ליחסי האמון‬ ‫הקרובים שהיו בין המתלוננת לנאשם ונוצלו על ידו לרעה‪ ,‬אך מנגד שקל לקולא את הודאת הנאשם‪,‬‬ ‫בקשת הסליחה שהפנה למתלוננת‪ ,‬הערכת המסוכנות המינית שהוגשה בענייננו והזמן שחלף מאז‬ ‫ביצוע המעשים שיוחסו לו‪.‬‬ ‫סבורני‪ ,‬כי פסק הדין בענין דוידי אינו יכול לשמש אמת מידה לגזירת עונשו של הנאשם‪ .‬בשונה‬ ‫מענייננו‪ ,‬לא היה מדובר שם במעשים מתוכננים מראש‪ ,‬שנעשו בתחכום‪ ,‬תוך התחזות ושימוש לרעה‬ ‫ברשת האינטרנט‪ .‬בית המשפט אף הדגיש בענין דוידי‪ ,‬כי אצל הנאשם הייתה קיימת תובנה לפגיעה‬ ‫שנגרמה למתלוננת ולצורך לבקש את סליחתה‪ ,‬דבר שלא אירע בענייננו‪.‬‬ ‫בע"פ ‪ 1211633‬פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם‪ )11.2.33 ,‬הורשע הנאשם בעבירות של מעשה‬ ‫מגונה בקטינה (בתו) שהייתה במועדים הרלוונטיים כבת ‪ ,13‬ובית המשפט גזר עליו עונש של שנתיים‬ ‫מאסר בפועל וחייבו בתשלום פיצוי בסך ‪ ₪ 13,333‬למתלוננת‪ .‬בית המשפט המחוזי קבע‪ ,‬כי‬ ‫בהזדמנויות שונות במהלך התקופה שבה שהתה אשת המערער מחוץ לבית המשפחה‪ ,‬דרש המערער‬ ‫עמוד ‪ 13‬מתוך ‪11‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬ ‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬ ‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬ ‫מבתו הקטינה‪ ,‬בניגוד לרצונה‪ ,‬לשכב לצידו במיטה‪ ,‬בעודו לבוש בתחתונים בלבד‪ .‬המערער נהג‬ ‫לחבק וללטף את בתו במותניה ולגעת בישבנה ובחזה מתחת לבגדים‪.‬‬ ‫מדובר במסכת עובדתית שונה מהמסכת שנפרסה בפנינו‪ ,‬במעשים מיניים שחומרתם פחותה בהרבה‬ ‫ממעשיו של הנאשם‪ ,‬ולכן לא ניתן לגזור גזירה שווה מהעונש שהושת על הנאשם באותו עניין‪.‬‬ ‫בע"פ ‪ 741613‬קסטל נ' מדינת ישראל (לא פורסם‪ ) 41.3.13 ,‬הורשע המערער על פי הודאתו בעבירות‬ ‫אינוס ומעשה מגונה כלפי קטינה כבת ‪ , 17‬ונידון לשלוש שנות מאסר בפועל ולפיצוי המתלוננת בסך‬ ‫‪ .₪ 43,333‬הנאשם ניצל את מעמדו כמעסה‪ ,‬בעת שהמתלוננת הגיעה לקבל עיסוי בספא לרגל יום‬ ‫הולדתו של החבר‪ ,‬ותוך כדי עיסוי הח דיר הנאשם את אצבעו לאיבר מינה ונגע בחזה‪ .‬בתסקיר נפגעת‬ ‫העבירה תוארה פגיעה קשה במתלוננת‪ ,‬שהייתה נערה חברותית ושמחה‪ ,‬וסובלת מתסמונת פוסט ‪-‬‬ ‫טראומטית‪ ,‬פחדים‪ ,‬מצבי רוח והתקפי חרדה‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬ניתן לומר‪ ,‬כי הנזקים הקשים שנגרמו למתלוננת בעניין קסטל חמורים בהרבה מהנזקים‬ ‫שנגרמו למתלוננת בענייננו‪ .‬אולם‪ ,‬בהעדר תסקיר נפגע ועל סמך דבריה של המתלוננת עצמה‪ ,‬לא‬ ‫ניתן ללמוד על עומק הפגיעה שנגרמה לה‪ .‬אכן‪ ,‬המתלוננת ניסתה ליצור את הרושם‪ ,‬כי היא מתמודד‬ ‫כיאות עם הטראומה שחוותה‪ ,‬אולם אין ספק‪ ,‬כי המעשים המיניים שביצע בה הנאשם אינם נופלים‬ ‫בחומרתם ממעשיו של המערער בפרשת קסטל‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬המתלוננת שם הייתה כבת ‪ 17‬ובענייננו‬ ‫המתלוננת היא בת ‪.11.3‬‬ ‫פסק הדין האחרון אליו הפנה ב"כ הנאשם הוא ע"פ ‪ 1411633‬פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם‪,‬‬ ‫‪ ,) 4.1.32‬שם הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס בילדה כבת‬ ‫חמש‪ ,‬אותה הפשיט מחצאיתה ומתחתוניה ונשך באזור איבר מינה‪ .‬בית המשפט גזר על הנאשם‬ ‫עונש של ארבע שנות מאסר בפועל וחייבו בתשלום בסך ‪ ₪ 13,333‬למתלוננת‪ ,‬וכן לחברתה בת החמש‬ ‫שנכחה במקום‪.‬‬ ‫ב"כ הנאשם ציין‪ ,‬כי בית המשפט הקל בעונשו של הנאשם וגזר עליו עונש קל יחסית‪ ,‬חרף העובדה כי‬ ‫מדובר בילדות בנות חמש והמקרה חמור יותר‪ .‬אני סבורה‪ ,‬כי פסק הדין האחרון אליו הפנה ב"כ‬ ‫הנאשם הוא אשר צריך לשמש אמת מידה לגזירת עונשו של הנאשם‪ ,‬שאמנם ביצע את המעשים‬ ‫בקטינה כבת ‪ 11.3‬ולא בילדה בת חמש‪ ,‬אך המעשים בהם הורשע חמורים לאין שיעור מהמעשים‬ ‫שבוצעו באותה ילדה‪ .‬אמנם שם היו לחובת הנאשם שתי הרשעות בעבירות אלימות שאינן עבירות‬ ‫מין‪ ,‬אך הנאשם נטל אחריות על מעשיו ובית המשפט זקף לזכותו את העובדה‪ ,‬כי הודה במעשים‪.‬‬ ‫נסיבות אלה‪ ,‬לצד העובדה שהנאשם ביקש להשתלב בתכנית טיפולית בכלא מעשיהו‪ ,‬גרמו ל כך‬ ‫עמוד ‪ 11‬מתוך ‪11‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬ ‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬ ‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬ ‫שבית המשפט העליון החליט להפחית במידת מה את עונש המאסר שנגזר על הנאשם‪ ,‬ולהעמידו על‬ ‫שלוש שנים וארבעה חודשים‪.‬‬ ‫העבירות בהן הורשע הנאשם הן חמורות‪ .‬קדמה להן תכתובת שגלשה מדברי חולין לתכתובת מינית‬ ‫תוך זמן קצר‪ .‬הנאשם פיתה את המתלוננת להיפגש עימו ומיד בהגיעו ל ביתו החל בביצוע המעשים‬ ‫המיניים במתלוננת‪ ,‬חרף תחנוניה ובקשותיה לחדול מהם‪ .‬מעשיו אלו של הנאשם נעדרי כל גבולות‪,‬‬ ‫כאשר היה מודע היטב לגילה הצעיר של המתלוננת‪ ,‬לרקע הדתי אליו היא משתייכת ולחוסר האונים‬ ‫שהפגינה כלפיו‪.‬‬ ‫נאשם רשאי‪ ,‬גם לאחר הרשעתו בדין‪ ,‬להמשיך ולטעון לחפותו‪ .‬עם זה ניתן היה לצפות מהנאשם כאן‬ ‫לגלות תובנה להתנהגות הקלוקלת שלו בעצם הקשר שיצר עם המתלוננת‪ .‬לא כך הנאשם שלפנינו‪.‬‬ ‫בנצלו את זכות המילה האחרונה‪ ,‬בחר הנאשם להתמקד בעובדה שהקשר עם המתלוננת נוצר‬ ‫באמצעות תוכנה תמימה להורדת שירים‪ .‬מדבריו ניתן ללמוד‪ ,‬כי לא השכיל להבין את הסיכון‬ ‫הנשקף לקטינים‪ ,‬מפני שימוש לרעה בתוכנה "תמימה" לכאורה‪ ,‬תוך ניצול סקרנותם וחוסר‬ ‫עירנותם לסכנה הנשקפת להם מפני יצירת קשר עם אנשים המבקשים לנצל את תמימותם‪ .‬הנאשם‬ ‫גם לא השכיל להבין את הפגם ביצירת קשר ידידותי חברי בין אדם בגילו (תוך הצגת גיל צעיר יותר)‬ ‫עם נערה צעירה ופיתויה להיפגש עמו בשעות בהן היתה צריכה להיות בבית הספר‪ .‬הנאשם גם לא‬ ‫הפגין אמפטיה או תובנה לחומרת הפגיעה שנגרמה למתלוננת ולמשפחתה‪ .‬כל אלה מלמדים על‬ ‫המסוכנות הנשקפת ממנו גם בעתיד‪.‬‬ ‫הצורך להגן על קטינים מפני מי שאינם יודעים לרס ן את יצרם מחייב את בית המשפט לגזור עונש‬ ‫הולם‪ ,‬כפי שקבע בית המשפט בע"פ ‪ 1627‬עזרא דאודאי נ' מדינת ישראל (תק ‪-‬על ‪:)172 ,)4(42‬‬ ‫"במקרים כגון דא‪ ,‬על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את טובת הקטינים; ולגזור‬ ‫עונשים שיהיה בהם כדי להגן עליהם מפני מעשיהם של אלה שאינם יודעים לרסן‬ ‫את יצרם"‪.‬‬ ‫בהתחשב בכלל הנסיבות שפירטתי לעיל‪ ,‬אמליץ לחבריי להטיל על הנאשם ארבע שנות מאסר בפועל‪,‬‬ ‫בניכוי ימי מעצרו‪ ,‬ושנתיים מאסר על תנאי‪ .‬התנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר‪,‬‬ ‫לא יעבור או ינסה לעבור עבירת מין מסוג פשע או עביר ה מן העבירות בהן הורשע‪ .‬בנוסף‪ ,‬ישולם‬ ‫למתלוננת פיצוי כספי בסך ‪.₪ 43,333‬‬ ‫ד"ר דפנה אבניאלי‪ ,‬שופטת‬ ‫עמוד ‪ 14‬מתוך ‪11‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬ ‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬ ‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬ ‫כב' השופטת שרה דותן‪ ,‬אב"ד‬ ‫אני מסכימה‪.‬‬ ‫שרה דותן‪ ,‬שופטת‬ ‫אב"ד‬ ‫כב' השופט שאול שוחט‬ ‫אני מסכים‪.‬‬ ‫שאול שוחט‪ ,‬שופט‬ ‫סוף דבר‬ ‫אנו גוזרים על הנאשם עונש של ארבע שנות מאסר‪ ,‬בניכוי ימי מעצרו‪ ,‬תשלום פיצוי כספי למתלוננת‬ ‫בסך ‪ ,₪ 43,333‬ושנתיים מאסר על תנאי‪ ,‬והתנאי הוא שלא יעבור או ינסה לעבור בתוך שלוש שנים‬ ‫מיום שחרורו ממאסר עבירת מין מסוג פשע או עבירה מן העבירות בהן הורשע‪.‬‬ ‫הודעה לנאשם זכותו להגיש ערעור לבית המשפט העליון בתוך ‪ 54‬יום מהיום‪.‬‬ ‫ניתן היום ‪ 11.32.4314‬במעמד ____________________________________________‬ ‫שרה דותן‪ ,‬שופטת‬ ‫אב"ד‬ ‫שאול שוחט‪ ,‬שופט‬ ‫עמוד ‪ 11‬מתוך ‪11‬‬ ‫ד"ר דפנה אבניאלי‪ ,‬שופטת‬