1. No category

‫מ שנ ת הזו ה ר · מ בו א‬
‫ס פר הזו ה ר ו ח ק ר הזו ה ר‬
‫פרק‬
‫ר א שון‬
‫מבנה הזוהר וצורתו הספרותית‬
‫א‪ .‬ח ל ק י ה ז ו ה ר‬
‫ס פ ר הזו ה ר‪ ,‬ש ב מ ש ך דו רו ת ר בי ם נ ק ר א ב פי ה ע ם ב ש ם ״ הזו ה ר ה ק דו ש ״ ו נו ד ע ב חי בו רו‬
‫ש ל ה ת נ א ר ב י ש מ ע ו ן ב ן י ו ח א י ‪ .‬א י נ ו ס פ ר א ח ד ו א ח י ד׳ א ל א א ו צ ר ס פ ר ו ת י ג ד ו ל ‪ ,‬ה מ כ י ל‬
‫ח ל קי ם מ ח ל קי ם שו ני ם‪ .‬מ ב ח י נ ה ב י ב לי ו ג ר א פי ת כ ו ל ל ת ס פ ר ו ת הזו ה ר ש ל ש ה ס פ רי ם‪,‬‬
‫ה נ ח ל ק י ם ב מ ה ד ו ר ו ת ה נ פ ו צ ו ת‪ 1‬ל ח מ ש ה כ ר כ י ם ‪ :‬ז ו ה ר ע ל ה ת ו ר ה ‪ ,‬ס פ ר י ב ר א ש י ת ו ש מ ו ת‬
‫ב כ ר כ י ם מ י ו ח ד י ם ו ש א ר ס פ ר י ה ח ו מ ש ב כ ר ך א ח ד ‪ ,‬ת י ק ו נ י זו ה ר = ו ז ו ה ר ח ד ש ‪ .3‬א ך ס פ ר י ם‬
‫א ל ו‪ ,‬ח ו ץ מ ת י ק ו נ י ז ו ה ר ‪,‬‬
‫אי נ ם א חי די ם א ל א מו ר כ בי ם מ ח טי ב ו ת שונו ת‪,‬‬
‫ש ב ח ל קן הן‬
‫ר שו מו ת ב ד פו סי ם ו ב כ ת בי ־י ד כ ח ל קי ם נ פ ר די ם ו א ף נו ש או ת ש מו ת מיו ח די ם‪ ,‬ו ב ח ל קן‬
‫הן מו ב ל עו ת ב תו ך ה ט כ ס ט ה עי ק רי ל ל א סי מן הי כ ר חי צו ני‪.‬‬
‫ו א לו ה ם ח ל קי ס פ רו ת הזו ה ר ב ש ל ש ת ה ס פ רי ם ‪:‬‬
‫[ א‪ .‬ז ו ה ר ע ל ה ת ו ר ה ] ג ו ף ה ז ו ה ר ‪ ,‬ה ע ר ו ך ל פ י ס ד ר ה פ ר ש י ו ת ב ש ל ש ת ה כ ר כ י ם ש ל ה ז ו ה ר‬
‫ע ל ה ת ו ר ה ‪ .‬ג ם ב ז ו ה ר ח ד ש נ מ צ א י ם כ מ ה מ א מ ר י ם ‪ ,‬ה ש י י כ י ם ל ח ל ק ז ה‪ . 4‬ל פ נ י ה ת ח ל ת‬
‫ג ו ף ה ז ו ה ר ב א ה ״ ה ק ד מ ה ״‪ . 5‬ע י ק ר ו‬
‫ש ל ח ל ק ז ה הו א מ ד ר ש ע ל ד ר ך ה סו ד ל פ ר שיו ת‬
‫ה תו ר ה‪ .‬ל פ ע מי ם ב מ א מ רי ם ק צ רי ם ו ל פ ע מי ם ב ד ר שו ת א רו כו ת ו מ סו ע פו ת‪ .‬א ך מ א מ רי ם‬
‫ר בי ם אי נ ם א ל א מ עין מ ד ר שי אג ד ה‪ .‬ל ל א נ עי מ ה מי ס טי ת מו ב ה ק ת‪ .‬מ ד ר ש ז ה אינו מ קי ף‬
‫א ת כ ל פ ר שיו ת ה תו ר ה‪.‬‬
‫ב ס פ רי‬
‫ב מ ד ב ר ו ד ב רי ם‬
‫ח ס רי ם‬
‫לג מ רי‬
‫מ א מ רי גו ף‬
‫הזו ה ר‬
‫ל פ ר ש י ו ת ר ב ו ת׳ ו ב פ ר ש י ו ת א ח ד ו ת מ צ ו י י ם ר ק מ א מ ר י ם ב ו ד ד י ם ‪ .‬ב ר ו ב ה פ ר ש י ו ת מ ס פ ר‬
‫ה פ ס ו ק י ם ה נ ד ר ש י ם מ צ ו מ צ ם ב י ו ת ר׳ ו ל ע ת י ם ה ד ר ש ו ת א י נ ן נ ו ג ע ו ת ל ע נ י נ י ה פ ר ש ה א ל א‬
‫ב מי ד ה‬
‫מו ע ט ת ו ב צו ר ה‬
‫רו פ פ ת‪ .‬ל פ ני‬
‫ה ד ר שו ת ע ל‬
‫פ סו קי‬
‫הפר שה‬
‫כ לו מ ר ד רו שי ם ע ל פ סו קי ם מ מ קו מו ת שוני ם‪ ,‬ל רו ב מ ת ה לי ם‪,‬‬
‫מ צויו ת‬
‫פ תי חו ת‪,‬‬
‫ש ת פ קי דן ל ש מ ש מ בו א‬
‫ל ע ני ני ה פ ר ש ה‪ ,‬כ ד ו ג מ ת ה פ תי חו ת ב מ ד ר שי א ג ד ה י דו עי ם‪ ,‬ו ב מ קו מו ת ר בי ם ה פ תי חו ת‬
‫הן עי ק ר ה ד ר ש ה‪ .‬ב ד ר ך כ ל ל מו ב אי ם ה ד ב רי ם ב ש ם ח כ מי ה ת ל מו ד‪ ,‬ו ב עי ק ר ב ש מ ם ש ל‬
‫ר׳ ש מ ע ו ן ב ן י ו ח א י ו ב נ י ה ו ג ו ש ב ז ו ה ר ‪ ,‬א ב ל י ש ג ם ד ר ש ו ת א נ ו נ י מ י ו ת ב מ י ד ה נ י כ ר ת ‪.‬‬
‫‪ 1‬על ד פו סי הזו ה ר נ דון ב פ ר ק ה א ח רון‪ .‬שני הד פו סי ם ה ר א שוני ם של הזו ה ר על ה תו ר ה ה ם‪ :‬מנ טו ב ה‪,‬‬
‫שי ״ ח‪ -‬ש ״ כ ! ק רי מונ ה‪ ,‬שי ״ ט ‪ -‬ש ״ ב‪ .‬ה מ ה דו רו ת הנ פו צו ת הן ב מ ת כונ ת של דפו ס מנ מו ב ה‪ 2 — .‬ד פו ס‬
‫ר א שון‪ :‬מנ טו ב ה‪ ,‬שי״ ח‪ 3 — .‬ז ו ה ר חד ש אינו ספ ר שנ ת ח ב ר בז מן מ או ח ר‪ ,‬כדעתש ה מו ט עי ת של ק צ ת‬
‫חוק רי ם‪ ,‬אלא או ס ף של מ א מ רי ם ו חי בו רי ם ש לי מי ם מ ס פ רו ת הזו ה ר‪ ,‬ה ח ס רי ם בד פו סי ם ונ א ס פו י ח ד‬
‫מ תו ך כ ת בי־יד על־ידי מ קו ב לי צפת‪ .‬רפו ס ר א שון‪ :‬ש א לוני קי‪ ,‬שני׳ז‪ * — .‬רוב ה מ א מ רי ם ה אלה נדפ סו‬
‫בד פו סי ם ה מ או ח רי ם ב סו ף כל כ רך וכ רך של הזו ה ר על ה תו ר ה ב ציון ·׳ חי ספו ת׳׳ ו״ר‪ ,‬ש מ טו ת׳׳‪.‬‬
‫‪ 5‬ב ד פ ו ס קרימונר‪ ,‬מ א מ רי ה׳׳ה קד מד‪,‬״ אינ ם מו ב אי ם כ ה ק ד מ ה ב ר א ש ה ספ ר‪ ,‬אלא כ מ א מ רי ם רגי לי ם‬
‫ב א מ צ ע פ ר ש ת ב ר א שי ת‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫פ ר ק ר א שון‪:‬‬
‫מבו א‪ :‬ס פר הזו הר ו חקר הזו הר‬
‫ד ר שו ת ר בו ת ע רו כו ת ב צו ר ת שי חו ת ווי כו חי ם בין ה ח כ מי ם ב מ ס ג ר ת ש ל סי פו רי ם ע ל‬
‫מ ס עי ה ם‪ ,‬פ גי שו תי ה ם‬
‫שונו ת ו כינו סי ה ם ל לי מו ד‬
‫בנ סי בו ת‬
‫תו ר ת ה סו ד‪.‬‬
‫קו מ פוזי ציו ת‬
‫כ א לו ל פ ע מי ם הן ק צ רו ת ו ת כ נן מ רו כז ב ע נ י ן מ סוי ם‪ ,‬א ב ל ל פ ע מי ם הן מ ש ת ר עו ת ע ל‬
‫ד פי ם א ח די ם ו ה שי חו ת נו ג עו ת ב ע ני ני ם מ רו בי ם‪ .‬י ש ג ם כ מ ה א ג דו ת ו סי פו רי מ ע שי ם‪,‬‬
‫ש א י ן ב ה ם ד ר ש ו ת כ ל ל‪ .‬ה נו ש אי ם ה נ ד ו נ י ם ב פ ר ש י ו ת ה זו ה ר ע ל ה ת ו ר ה מ ג ו ו ני ם ב י ו ת ר‬
‫ו ה ם מ ק י פי ם א ת כ ל ת ח ו מ י ה ק ב ל ה‪ .‬ח ל ק ז ה‪ ,‬ו כ ן ש א ר ה ח ל קי ם‪ ,‬חו ץ מ מ ד ר ש ה נ ע ל ם‪,‬‬
‫[ ב‪ .‬זו ה ר ע ל שי ר ה שי רי ם ] ‪1‬‬
‫ד ר שו ת מי ס טיו ת ע מו קו ת ע ל ה פ סו קי ם ה ר א שוני ם ב שי ר‬
‫[ ג‪ .‬מ ד ר ש ה נ ע ל ם ע ל ה תו ר ה ]‬
‫מ ד ר ש מי ס טי מ ק בי ל ל גו ף הזו ה ר‪ ,‬א ב ל ר ק ל פ ר שיו ה‬
‫ה ר א ש ו נ ו ת ש ל ס פ ר ב ר א ש י ת‪ , 2‬ל פ ר ש ת ש מ ו ת‪ 3‬ו ק ט ע י ם א ח ד י ם ל פ ר ש י ו ת א ח ר ו ת ‪ . 4‬ג ם‬
‫ח ל ק ז ה מ כי ל ד ר שו ת א נוני מיו ת‪ ,‬מ א מ רי ח כ מי ם ו ד ר ש ו ת ב מ ס ג ר ת סי פו רי ת‪ ,‬ו כן סי פו רי‬
‫מ ע שיו ת ר בי ם‪ .‬א ך הן ב צו ר ה ו הן ב תו כן י ש ה ב ד לי ם בו ל טי ם ב י נ ו ל ב ין ה ח ל ק ה מ תו א ר‬
‫ל עי ל‪ .‬ב מ ב נ הו ה חי צו ני הו א דו מ ה יו ת ר ל מ ד ר שי ם ה ק דו מי ם מ גו ף הזו ה ר‪ .‬רו ב ד רו שיו‬
‫מנו ס חי ם ב א מ רו ת ק צ רו ת‪ ,‬ב צו ר ה א נ ו נ י מי ת או ב פי ח כ מי ם שו ני ם‪ ,‬ו ל א ב ד ר שו ת ר ח בו ת‬
‫ו מ סו ע פו ת‪ ,‬ש אין דו ג מ תן מ צוי ה‬
‫מ רו ב ה‬
‫ב מ ד ר שי ה א ג ד ה‪ .‬מ ס פ ר ה ח כ מי ם הנז כ רי ם ב ח ל ק ז ה‬
‫מ מ ס פ ר ה ח כ מי ם‬
‫ביני ה ם‪ ,‬ש ל א כ ח כ מי ם‬
‫ש ב גו ף הזו ה ר‪ ,‬ו רו ב ם‬
‫ב אי ם ל ל א ק ש ר‬
‫אי שי‬
‫ש ב ז ו ה ר ‪ ,‬ש כ מ ע ט כ ו ל ם מ ת ו א ר י ם כ ב נ י ח ו ג ו ש ל ר׳ ש מ ע ו ן ב ן‬
‫יו ח אי‪ .‬מ ב ח י נ ת ה ת ו כ ן מ צ ו מ צ ם מ ד ר ש ה נ ע ל ם ב ת ח ו מי ם מ סו י מי ם‪ ,‬כ ג ו ן מ ע ש ה ב ר א שי ת‪,‬‬
‫ת ו ר ת ה נ פ ש‪ ,‬ח יי עו ל ם ה ב א ר מ ו ת ה מ שי ח‪ ,‬ו אי לו ס ו ד ו ת ה א ל הו ת ו ס ט ר א א ח ר א‪ ,‬ש ה ם‬
‫הנו ש אי ם‬
‫ה מ ר כזיי ם‬
‫אנו ני מיי ם ו ב ח ל ק ם ב ש ם ח כ מי ם ו ב מ ס ג ר ת סי פו רי ת‪ .‬מ א מ רי ם מ ס פ ר ב ח ל ק ז ה ק רו בי ם‬
‫ב צו ר ת ם ו ב ת כ נ ם ל מ ד ר ש הנ ע ל ם‪ ,‬כ לו מ ר פ סו קי ה תו ר ה נ ד ר שי ם ב ה ם ע ל ע ני ני הג ש מ ה‬
‫ב ד ר ך א ל י ג ו ר י ת ‪ ,‬ו א י ל ו מ א מ ר י ם א ח ר י ם ד ג י ם ד ו ו ק א ב ע מ ק י ס ו ד ה א ל ד ״ו ת‪ ,‬ו כ א ן ו כ א ן ג ם‬
‫ב ע ני ני ס ט ר א א ח ר א‪.‬‬
‫{ ח‪.‬‬
‫מ תני תין‬
‫ע ש רו ת‬
‫ו תו ס פ ת א ]‪2‬‬
‫ק צ רי ם‬
‫מ א מ רי ם‬
‫ו מ קו ט עי ם‪,‬‬
‫ב פ ר שיו ת‬
‫ה פזו רי ם‬
‫בגו ף‬
‫הזו ה ר‪,‬‬
‫אינ ם נז כ רי ם‬
‫כ אן א ל א‬
‫ב ר מיזו ת‬
‫מ ע טו ת‪ ,‬ונ מ צ א‬
‫ש ה י ס ו ד ו ת ה ע י ק ר י י ם ש ל ת ו ר ת ה ק ב ל ה ח ס ר י ם ב ח ל ק ז ה‪ .‬ג ם ד ר ך ב י א ו ר ם ש ל ה פ ס ו ק י ם‬
‫שונ ה מ או ד‪ .‬ב מ קו ם גי ל ו יי רזי ם נ ס ת רי ם ב ל שון ה כ תו ב מ צויי ם כ אן ר מזי ם א לי גו ריי ם ;‬
‫ל מ ש ל סי פו רי ה א ב ו ת נ ד ר שי ם כ ר מ זי ם ל גו ר ל ה נ ש מ ה ב עו ל ם הז ה ו ב ע ו ל ם ה ב א‪ .‬ל שו נו‬
‫ש ל מ ד ר ש ה נ ע ל ם הי א ב ח ל ק ה ע ב רי ת ו ב ח ל ק ה א ר מי ת‪ ,‬ו ל פ ע מי ם ב או ת ש תי ה ש פו ת‬
‫וי ת עו ר רו‬
‫ל ע סו ק‬
‫ב תו ר ת‬
‫ה סו ד‪.‬‬
‫ה ק רי או ת‬
‫מנו ס חו ת‬
‫ב מ לי צו ת נ שג בו ת‪,‬‬
‫ש מ ש מ עו תן‬
‫מ ע ו ר פ ל ת ו ס תו מ ה‪ ,‬כ ג ון ‪ :‬״ ק ט ו רי ר מ אי ד ק ס טו רי ד ה ו ס ט ר א א נ ן פ תי חן עי י נ ין פ תי חן‬
‫א ו ד נ י ן ״ ג ; ״ ר ע ו ת א ד ע ו ב ד א ק ט ר י ד מ ה י מ נ ו ת א ק ל ק ל א ד ק ל י א א ת ע ר מ ע י ל א ל ת ת א ״ *‪.‬‬
‫ק ר י או ת א לו הן מ ע י ן ב ת ־ קו ל מן ה ש מי ם‪ ,‬היו צ א ת ו מ כ רי ז ה ב עו ל ם לז רז א ת ח כ מי ה סו ד‪.‬‬
‫ב ק ט עי ם א ח די ם אין שו ם תו כן מ ל ב ד ע צ ם ה ק רי א ה‪ ,‬ו אי לו ב מ א מ רי ם ^ ז ר י ם נ מ ס רי ם‬
‫עי ק רי‬
‫תו ר ת‬
‫ה סו ד בני סו ח‬
‫ת מ צי תי‪,‬‬
‫בי חו ד‬
‫תו ר ת‬
‫ה א צי לו ת‪.‬‬
‫ה ה ר צ או ת‬
‫ה ק צ רו ת‬
‫מ ס ת יי מ ו ת ל פ ע מי ם ב מ ע ב ר ל ע נ י נ י ה פ ר ש ה‪ ,‬כ לו מ ר ה ן מ ע י ן מ ב ו א ל מ א מ רי ג ו ף הזו ה ר‪.‬‬
‫נ ר א ה ש ה ש ם מ ת ני ת ין רו מז ל כ ך‪ ,‬ש מ א מ רי ם א לו ה ם מ ע ין מ ש נ ה מ י ס טי ת בי ח ס לזו ה ר‪,‬‬
‫ש הו א ב ב חי נ ת ה ג מ ר א‪.‬‬
‫[ ט‪.‬‬
‫ס ב א ד מ ש פ טי ם ] ‪5‬‬
‫ה מז ד מן ל ח כ מי ם‬
‫בדרך‬
‫קו מ פוזי צי ה‬
‫ב ד מו תו‬
‫של‬
‫סי פו רי ת‬
‫חמר‬
‫עני‪.‬‬
‫ש ב מ ר כז ה‬
‫עו מ ד ז קן‬
‫מו פ ל א‪,‬‬
‫ר ח ב ה‪,‬‬
‫ב ת חי ל ת ה שי ח ה‬
‫מ צי ג‬
‫ש א לו ת‬
‫הו א‬
‫מ ת מי הו ת ו ג ד מ ה ב עי ני ה ח כ מי ם כ ע ם ־ ה א ר ץ‪ ,‬א ב ל א ח ר ־ כ ך נ ת ב ר ר‪ ,‬ש הו א ח כ ם ג דו ל‬
‫ב ת ו ר ת ה סו ד‪ ,‬ר ב יי ב א ס ב א‪ ,‬ו הו א מ ג ל ה ל ח כ מי ם רזי ם נ ס ת רי ם‪ .‬ה נו ש א ה ר א שי הו א‬
‫ח שי פ ת ס ו ד ו ת ה נ ש מ ה ב די נ י ה ע ב ד ו ת ש ב תו ר ה‪ .‬ח ל ק ז ה הו א עי ק ר הזו ה ר ל פ ר ש ת‬
‫מ ש פ טי ם‪ ,‬א ב ל הו א נו ד ע ב ס פ רו ת ה ק ב ל ה כ ח ל ק מיו ח ד ב ש ם ״ ס ב א ד מ ש פ טי ם ״‪.‬‬
‫[י‪ .‬י נו ק א ] ‪6‬‬
‫מ ח ר ו ז ת ש ל ד ר ש ו ת ע ל ע ני ני ם שו ני ם ב מ ס ג ר ת ש ל סי פו ר ע ל י ל ד‪ ,‬ב נ ו ש ל‬
‫ר ב ה מ נ ו נ א ס ב א׳ ש ה ח כ מ י ם פ ו ג ש י ם א ו ת ו ב ב י ת א מ ו ב ב ו א ם ל ה ת א כ ס ן ש ם ‪ ,‬ו ל ת מ ה ו נ ם‬
‫ב ע ר בו בי ה ב מ א מ ר א ח ד‪.‬‬
‫‪ ,‬ד ‪ .‬מ ד ר ש ה נ ע ל ם ע ל שי ר ה שי רי ם ] » ח ל ק ז ה מ כי ל מ א מ רי ם א ח די ם ב ל ב ד‪ ,‬ה ת ח ל ה‬
‫הו א מ ת ג ל ה כ ב ע ל סו ד‪ ,‬ה עו ל ה ע לי ה ם ב ח כ מ תו‪ .‬ג ם ח ל ק ז ה מ ו ב ל ע ב גו ף הזו ה ר ב פ ר ש ת‬
‫ב ל ק ׳ א ך א י ן ל ו א ל א ז י ק ה ק ל ה ל פ ס ו ק י ה פ ר ש ה‪ , 7‬ו ב ס פ ר ו ת ה ק ב ל ה ה ו א נ ד ת כ ח ט י ב ה‬
‫ל ל א ה מ ש ך‪.‬‬
‫מ ד ר ש ה נ ע ל ם ע ל רו ת] » חי בו ר ש ל ם‪ ,‬ה ד ו מ ה ב צו ר ה ו ב ת ו כ ן ל מ ד ר ש ה נ ע ל ם ע ל‬
‫מיו ח ד ת‪.‬‬
‫{י א‪ .‬ר ב מ ת י ב ת א ] » ת י א ו ר‬
‫ה תו ר ה‪.‬‬
‫מ ד ר ש הנ ע ל ם ע ל אי כ ה ]ל‬
‫ב ציון ה ש ם מ תני תין · או תו ס פ ת א‪ .‬מ א מ רי ם א לו רו ב ם כ כו ל ם אנו ני מיי ם ו ה ם מ צ טיי ני ם‬
‫ב ס מ מ ני ם ס פ רו תיי ם או פיניי ם‪ .‬רו ב ם פו ת חי ם ב ק רי או ת אז ה ר ה ל ח כ מי ם‪ ,‬ש ל א י ת ר ש לו‬
‫ה שי רי ם‪ .‬ח ל ק ז ה ד ו מ ה ב מ ב נ הו לזו ה ר ע ל ה תו ר ה‪.‬‬
‫ג דו ל‬
‫[ז‪ .‬ס ת ר י ת ו ר ה ] מ א מ ר י ם ו ק ט ע י ם ל פ ר ש י ו ת א ח ד ו ת ב ס פ ר ב ר א ש י ת ! ׳ ב ח ל ק ם ה ג ד ו ל‬
‫ר בו ת‪ ,‬ו א ף מ ש ו ל בי ם ב ת ו ך ח ל קי ם מי ו ח די ם ש ל הזו ה ר‪ ,‬כ ג ו ן ״ ס ת ר י תו ר ה ו ״ רז א ד ר ז י ך ‪,‬‬
‫כ תו בי ם ב א ר מי ת‪.‬‬
‫ב מי ד ה‬
‫מבנה הזו הר ו צו ר תו ה ס פ רו תי ת‬
‫חלקי הזוהר‬
‫מ א מ רי ם‬
‫א ח די ם ל ר א שי ת‬
‫ה מ גי ל ה‪ ,‬ה ע רו כי ם‬
‫ב צו ר ת‬
‫חי לו פי ד ב רי ם בין בני א ר ץ ־י ש ר א ל ו בין ב ני ב ב ל‪.‬‬
‫מ ס עי ה ם ו ח זיו נו תי ה ם ש ל ר׳ ש מ ע ו ן בן יו ח אי ו ב נ י ח ו גו‬
‫ב ג ן ־ ע דן ו ה סו דו ת ש ש מ עו ש ם מ ר א ש י שי ב ה ש ל מ ע ל ה‪ ,‬ב עי ק ר ע ל חיי עו ל ם ה ב א‪.‬‬
‫■‪ 1‬זו ה ר ח ״ א עד ע ״ ב ‪ -‬ע ה ע״ א‪ ,‬עו ע ״ ב ‪ -‬עז ע״ א‪ ,‬ע ח ע ״ א‪ -‬ם א ע״ ב‪ ,‬צז ע״ *‪ -‬ק ב ע״ א‪ ,‬קז ע׳׳ ב ‪ -‬קי א‬
‫ע״ א‪ ,‬ק מו ע ״ ב ‪ -‬ק מ ט ע״ ב‪ ,‬קנ א ע׳־ ב‪ -‬קנ ב ע״ א‪ ,‬ק נ ו ע ״ ב ‪ -‬ק נז ע״ ב‪ ,‬ק ס א ע ״ ב ־ ק ס ב ע ״ ב‪ ,‬ח״ ב ק מו‬
‫ע׳׳א‪ .‬מ א מ רי ם א ח די ם‪ ,‬ה מ צויני ם ב ש ם ז ה‪ ,‬מו ב אי ם נ ם בזו ה ר חד ש ( תול דו ת‪ ,‬וי ש ב‪ ,‬א ח רי מו ת)‪.‬‬
‫‪ 1‬זו ה ר חד ש (ויני צי א ה‪ ,‬תי׳־ח)‪ ,‬חלק שני‪ ,‬ד ע ‪ -‬א ־ כ ה ע״ ד‪ 2 — .‬ב ר א שי ת‪ ,‬נ ח‪ ,‬ל ך ל ך ( ז ו ה ר ח ד ש ג ע׳־ א‪-‬‬
‫מ א ע׳׳ד)‪ ,‬וי ר א‪ ,‬חיי ש ר ה‪ ,‬תו ל דו ת (זו ה ר ח ״ א צז ע ״ א ‪ -‬ק מ ע״א)‪ ,‬וי צ א (זו ה ר חד ש מ ג ע״ג‪ -‬מ ר‪ ,‬ע״ד)‪.‬‬
‫‪ 3‬זו ה ר ח ״ ב ד ע״ א‪-‬ד‪ .‬ע״ ב‪ ,‬י ד ע ״ א ‪ -‬כ ב ע״ א‪ .‬ב ד פו סי ם מו ב ל עי ם מ א מ רי ם אלו ב גו ף הזו ה ר‪ * — .‬זו ה ר‬
‫חד ש‪ ,‬ב של ח‪ ,‬א ח רי מו ת‪ ,‬כי ת צא‪ 5 — .‬זו ה ר חר ש‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ב ע ״ א ‪ -‬ג ע׳־ד‪ » — .‬ש ם כ ד ע׳׳ א ‪-‬נ א ע*ב‪.‬‬
‫י ש ם נא ע ״ ג ‪ -‬נ ה ע״ ב‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪ 2‬מ א מ רי ם אלו פזו רי ם ב ש ל ש ת ה כ ר כי ם של הזו ה ר על ה תו ר ה ו ב מ קו מו ת א ח רי ם בזו ה ר חד ש‪— .‬‬
‫ג זו ה ר ח ״ א ס ב ע ״ א‪ ± — .‬ש ם ק ס א ע״ ב‪ 5 — .‬ש ם ח״ ב צד ע ״ ב ‪ -‬קי ד ל׳׳ א‪ .‬ה פ תי ח ה (צד ע ״ א ‪ -‬ע ״ ב )‬
‫שיי כ ת ל תי קו ני זו ה ר‪ .‬רו ב ה חי בו ר מ תו רג ם ל ה לן ע מ׳ מח‪& -‬ו‪ 6 — ,‬שם ח ״ ג ק פו ע ״ א ‪ -‬ק צ ב ע״ א‪.‬‬
‫כו לו מ תו רג ם ל ה לן ע מ ׳ סו ‪ -‬פ ט‪ — .‬י ב ד פו ס ק רי מונ ה מו ב א ב פ ר ש ת ד ב רי ם‪ 8 — .‬ש ם ח ״ ג ק ס א ע ״ ב ‪-‬‬
‫ק ‪ 5‬ד ע״ א‪ .‬ה ט כ ס ט ל קוי ב ח ס ר ב כ מ ה מ קו מו ת‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫מבו א‪ :‬ספר הזוהר ו חקר הזו הר‬
‫פ ר ק ר א שון‪:‬‬
‫חי בו ר ז ה מ ו ב ל ע ב גו ף הזו ה ר ב פ ר ש ת ש ל ח‪ ,‬מ שו ם ש ב א ח ד ה ח זי ו נ ו ת נ ר או מ תי מ ד ב ר׳‬
‫בי או ר א נו ני מי ל פ ר ש ת ב ר א שי ת‬
‫ב ר מיזו ת ק צ רו ת ו ב ל שון‬
‫מ ק ו ט ע ת ו ס תו מ ה‪ .‬חי בו ר ק צ ר ז ה הו א מן ה ח ל קי ם ה ח שו בי ם ביו ת ר ב ס פ רו ת הזו ה ר‪.‬‬
‫ב ש ש ה ע מו די ם ג לו מי ם כ אן עי ק רי תו ר ת ה ק ב ל ה כו ל ה ב צו ר ת ר א שי פ ר קי ם‪ .‬ה נו ש א‬
‫ה ר א שי הו א סו ד ה א ל הו ת‪ .‬ה חי בו ר נ ח ל ק ל ח מ ש ה פ ר קי ם‪ .‬אין לו כ ל שיי כו ת ל פ ר ש ת‬
‫[י ג‪ .‬א ד ר א ר ב א] ‪2‬‬
‫ד צ ני עו ת א‪.‬‬
‫ל שונו ת‬
‫חי בו ר ג דו ל‪ ,‬ש בו מ בו א רי ם ו מ פו ת חי ם ה ר עיו נו ת ה ג לו מי ם ב ס פ ר א‬
‫ספרא‬
‫של‬
‫מו ב אי ם‬
‫ה ר עיונו ת הי א ב מ ס ג ר ת ש ל כינו ס ה ״ ח ב רי ם ״ ע ם‬
‫ב מ פו ר ש‬
‫ר׳‬
‫פ ע מי ם‪.‬‬
‫כמה‬
‫הרצאת‬
‫ש מ עון בן יו ח אי ב ר א ש ם ל ש ם‬
‫ג י ל ו י ס ו ד ו ת ‪ ,‬ש ה י ו צ פ ו נ י ם מ ק ו ד ם ‪ .‬א ח ר י פ ת י ח ת ר׳ ש מ ע ו ן ב ן י ו ח א י ק מ י ם ה נ א ס פ י ם זד‪,‬‬
‫א ח ר ז ה ל פי הז מ נ תו ו מ ש מי עי ם ד ר שו ת מי ס טיו ת‪,‬‬
‫ו מ פ ת ח א ת ה ר עיונו ת‪.‬‬
‫ה ד ר שו ת‬
‫ו ר׳‬
‫ש מ עון מו סי ף ד ב רי ה ע ר כ ה‬
‫ה שונו ת מ צ ט ר פו ת ל בי רו ר‬
‫מ קי ף‬
‫של‬
‫סו ד ה א ל הו ת‬
‫ב ציו רי ם ס מ ליי ם ש ל א ב רי ה א ד ם‪ .‬ה כ י נ ו ס מ ס ת יי ם ב י צ י א ת נ ש מ ת ם ש ל ש ל ש ה ח כ מי ם‬
‫מו ו ב ה ת פ ע ל ו ת‪ .‬ח ל ק ז ה נ ס פ ח ל פ ר ש ת נ ש א‪ ,‬ה מ כ י ל ה א ת ד י נ י ה נ זי ר ו ת‪ ,‬מ שו ם ש ס ו ד‬
‫ה כ י נ ו ס ה א ח רון ש ל ר׳ ש מ ע ו ן בן י ו ח א י ו ב נ י ח ו ג ו ל פ נ י ה ס ת ל ק ו תו‪.‬‬
‫ה ר ב ה נ ע ר ץ מ ש מ י ע ב א ז ני ת ל מי די ו ד ר ש ה א רו כ ה‪ ,‬ש עי ק ר ת כ נ ה ה ו א סי כו ם ה סו דו ת‪,‬‬
‫ש נ ת ג ל ו ב א ד ר א ר ב א‪ .‬ב מ צ ב ש ל ה ת ר ו מ מ ו ת ה רו ח‬
‫יו צ א ת נ ש מ ת ו ש ל ר׳ ש מ ע ו ן ב ן‬
‫יו ח אי ב מ ל ת ״ חיי ם ״‪ .‬ב סיו ם מ ת ו א ר ו ת פ טי ר ת ו ו ה לוי תו‪ .‬ח ל ק ז ה נ ס פ ח ל פ ר ש ת ה א זי נ ו‬
‫ד ר שו פ סו קי ם‬
‫כי נ ו ס ש ל ד׳ ש מ ע ון בן יו ח אי ע ם ש ל ש ה מ ב ני חו גו‪ ,‬ש ב ו‬
‫ש ב פ ר ש ת ה מ ש כן ע ל ד ר ך ה סו ד‪ .‬ה נ ו ש א ה ר א שי ה ו א‬
‫סו דו ת ה ת פ ל ה‪.‬‬
‫תי או ר ם ש ל ש ב ע ה הי כ לו ת ב גן ־ ע דן ה ע ליון‪ ,‬ש ב ה ם מ ת ע ד נ ו ת ה נ ש מו ת‬
‫ב ה ת ע לו תן ב כוו נו ת ה ת פ ל ה ו ל א ח ר ה ס ת ל קו תן מן ה עו ל ם‪ .‬ח ל ק ז ה ע ר ו ך ב ש ני נו ס חי ם‪.5‬‬
‫ה נו ס ח ה ש ני ג ד ו ל פ י כ מ ה מן ה ר א שון‪ ,‬א ב ל עי ק ר ע נ י נ ם שו ה‪ .‬ס מו ך ל נ ו ס ח ה ש ני ב א‬
‫ג ם ת י א ו ר ם ש ל ש ב ע ה ה י כ ל ו ת ה ט ו מ א ה ‪ , 6‬ש ב ה ם נ ד ו נ י ם ה ר ש ע י ם ‪ .‬כ ל ה ח י ב ו ר י ם ה א ל ר‪.‬‬
‫א נ ו ני מ יי ם ה ם‪ ,‬ר ק פ ת י ח ת ם הי א ב ל שון ״ א מ ר ר בי ש מ עון ״‪ .‬א י ן ל ה ם כ ל ק ש ר ל פ ר שיו ת‪,‬‬
‫ני ז‪ .‬רז א ד רזין ] ‪7‬‬
‫ד ר ש ת ר׳ ש מ ע ו ן ב ן יו ח אי ע ל ס ו ד ו ת ה א ל הו ת ה ג נ ו זי ם ב א ו ת י ו ת׳‬
‫ו ב עי ק ר ב או תיו ת ש ל ש ם הוי ״ ה‪.‬‬
‫[י ט‪.‬‬
‫מ א מ ר קו ־ ה מי ד ה] ♦ בי רו ר‬
‫סו ד‬
‫ב צו ר ת‬
‫הי חו ד‬
‫שי ט תי ע ל ח כ מ ת ה פ ר צו ף ו ח כ מ ת הי ד‪ .‬נו ס ח‬
‫ע מ׳ כ ח‪ -‬ל א‪ 3 — .‬ש ם ר פז ע ״ ב ‪ -‬ר צו ע״ ב‪ .‬ה פ תי ח ה ו ה סיו ם מ תו רג מי ם ל ה לן ע מ׳ לג־לו‪ * — .‬חלק ז ה‬
‫ר מוז ב ת חי ל ת אד רא ר ב א‪ ,‬ו ל פי ה ר שו ם ב ד פו סי ם מ או ח רי ם הו א נ מ צ א זו ה ר ח ״ ב ק ב ב ע ״ ב ‪ -‬ק כ ג ע׳״ב·‬
‫אך ‪ ' 3‬שלו ם ( עיין ‪ , M ajor T rends in Jewish Mysticism , 1941‬ע מ' ‪ , 380‬ה ע ר ה ‪ ) 14‬ק ב ע׳‬
‫ש מ קו מו ש ם ק כז ע ״ ‪ - #‬ק מו ע ״ ב‪ 5 _ .‬ש ם ח ״ א ל ח ע ״ א ‪ -‬מ ה ע״ ב‪ ,‬ח ״ ב ר מ ר ע ־ ב ‪ -‬ר ס ב ע״ ב‪ .‬ה מ א מ ר‬
‫ה עי ק רי בנו ס ח ה ר א שון מ תו רג ם ל ה לן ע מ׳ ת כ ג ‪ -‬ת מ‪ 6 — .‬ש ם ר ס ב ע׳׳ ב‪ -‬ר ס ח ע״ ב‪ 7 — .‬ש ם ע ע**־־‬
‫עה ע״א‪ .‬ה מ ש כו ש ל נו ס ח ז ה הו א בזו ה ר חד ש נו ע ״ ג ‪ -‬ס עא‪.‬‬
‫בי או ר‬
‫ל פ סו ק‬
‫״ ש מ ע י ש ר א ל ״ «‪.‬‬
‫ב ר א ש ה מ א מ ר נ ז כ רי ם ר׳ ש מ ע ו ן ו ר׳ א ל עז ר‪.‬‬
‫! כ‪ .‬פי רו ש ל מ ר כ ב ת י חז ק א ל ] ‪6‬‬
‫ב י א ו ר ה פ ס ו ק י ם ש ל מ ר א ה י ח ז ק א ל׳ ל ל א ש ם מ י ו ח ד ‪.‬‬
‫ה מ א מ ר נ פ ת ח כ ד ר ש ת ר׳ א ל ע ז ר ב פ נ י ר׳ ש מ ע ו ן בן יו ח אי‪.‬‬
‫נ כ א‪ .‬ר עי א מ הי מ נ א ]‬
‫חי בו ר ע ל ט ע מי ה מ צוו ת ב ד ר ך ה סו ד‪ .‬מ א מ ריו מ פו ז רי ם ב פ ר שי ו ת‬
‫ש ו נ ו ת‪ ,7‬ב ס מ י כ ו ת ל פ ס ו ק י ם מ ת א י מ י ם ‪ ,‬א ב ל ב ר ו ר ש ב צ ו ר ת ו ה מ ק ו ר י ת ה י ו כ ל ה מ א מ ר י ם‬
‫מ חו ב רי ם י ח ד‪ ,‬ל ל א ק ש ר ל ס ד ר ה פ סו קי ם‪.‬‬
‫ב כ ת בי ־י ד הו א נ מ צ א‬
‫עו ד כ ח טי ב ה א ח ת‬
‫ב סיני‪ ,‬ו ע ל‬
‫ש מו נ ק ר א ה חי בו ר ״ ר עי א מ הי מ נ א ״ ( ה רו ע ה הנ א מן )‪ .‬הו א מ ת ג ל ה ל ח כ מי‬
‫ה סו ד ו מ ג ל ה ל ה ם א ת ט ע מי ה מ צוו ת ה כ מו סי ם‪.‬‬
‫( כ ב‪ .‬תי קוני זו ה ר ]‬
‫ס פ ר ש ל ם ב פ גי ע צ מו‪ ,‬ה מ כי ל ש ב עי ם‬
‫מ א מ רי ם ב ש ם תי קוני ם‪.‬‬
‫ב סו פו נ ס פ חי ם ת י ק ו ני ם נו ס פי ם‪ ,‬ש נ מ צ א ו ב כ ת ב ־ י ד א ח ר‪ ,‬ו ג ם בזו ה ר ח ד ש‪ 8‬נ א ס פו כ מ ה‬
‫מיו ח ד ת‪ .‬כ ל תי קון מ ת חי ל ב בי או ר ה‬
‫ש ל מ ל ת ב ר א שי ת ו מ מ שי ך ב בי או ר ם ש ל פ סו קי ם א ח די ם מ פ ר ש ת ב ר א שי ת‪ .‬ח ל ק ז ה דו מ ה‬
‫ב צו ר ה ו ב תו כן ל ר עי א מ הי מ נ א‪ .‬ע ל או פי ם ה מי ו ח ד נ ע מ ו ד ב מ קו ם א ח ר‪.‬‬
‫ב ז ו ה ר ה ד ש ® ו ב ג ו ף ה ז ו ה ר ‪10‬‬
‫נ מ צ אי ם ש נ י מ א מ רי ם‪ ,‬ל ל א ש ם מיו ח ד‪ ,‬ה כ תו בי ם ב ס ג נ ו נ ם ש ל ח ל קי ם א לו‪ .‬ה מ א מ ר‬
‫ש בזו ה ר ח ד ש הו א חי בו ר מ ק בי ל ל רז א ד רזין‪.‬‬
‫מ צי או ת ם ש ל ח ל קי ם שוני ם ו נ פ ר די ם ב ס פ רו ת הזו ה ר עו ר ר ה א ת ה ש א ל ה א ם א לו ה ם‬
‫כ ת בי מ ח ב ר א ח ד או ש מ א שיי כי ם ה ם ל מ ח ב רי ם ר בי ם‪ .‬ש א ל ה זו הי א א ח ת ה ש א לו ת‬
‫ה מ ר כזיו ת ב ב קו ר ת הזו ה ר ו הי א ת בו ר ר ב מ קו מ ה ב פ ר קי ם ה ב אי ם‪ .‬כ אן נ ס ת פ ק‬
‫ש בין רו ב ה ח ל קי ם‬
‫קיי מי ם ק ש רי ם פ ני מיי ם‬
‫ב רו רי ם‪.‬‬
‫ספרא‬
‫ב ציון‬
‫ד צ נ י ע ו ת א ‪, 11‬‬
‫שני מ ק בי ל‬
‫‪ 1‬שם ח״ ב ק עו ע ״ ב ‪ -‬ק ע ט ע״ א‪ 2 — .‬ש ם ח ״ ג ק כז ע ״ ב ‪ -‬ק מ ה ע״ א‪ .‬ה פ תי ח ה ו ה סיו ם מ תו רג מי ם להלך‬
‫‪20‬‬
‫ע ר ו ך ב מ ס ג ר ת ה ר ג י ל ה ש ל ש י ח ו ת ב י ן ר׳ ש מ ע ו ן ב ן י ו ח א י ו ב י ן ב נ י ח ו ג ו ‪.‬‬
‫ה עו ב ד ה‪,‬‬
‫ש ה ם מ שו ל בי ם ב תו כן‪.‬‬
‫חי בו ר‬
‫ל א נ ז כ ר ש ו ם ח כ ם׳ ר ק ב פ ת י ח ה נ מ ס ר י ם ה ד ב ר י ם ב ש ם ר ׳ ש מ ע ו ן ‪ ,‬ו א י ל ו ה נ ו כ ח ה ש נ י‬
‫נ כ ג‪ .‬מ א מ רי ם מ סו ג ם ש ל ר עי א מ הי מ נ א ו תי קו ני זו ה ר ]‬
‫בנו ס ח ש ל פ ני נ ו מו ב ל ע ח ל ק ז ה ב גו ף הזו ה ר ל פ ר ש ת ת רו מ ה‪.‬‬
‫נ טז‪ .‬הי כ לו ת ]‬
‫ה אנ שי ם ב ב ד י ק ת סי מ ני ה פ ר צ ו ף ו ש ר ט ו ט י הי די ם‪ .‬ב נו ס ח ה ר א שון‪ ,‬ה נ ק ר א רז א ד רזין‪,‬‬
‫תי קוני ם מ תו ך כ ת בי ־י ד‪ .‬ה ס פ ר נ פ ת ח ב ה ק ד מ ה‬
‫כ סיו מו ש ל ס פ ר הזו ה ר‪.‬‬
‫נ טו‪ .‬א ד ר א ד בי מ ש כנ א] ‪4‬‬
‫ש ע צ ת י ת ר ו ל מ ש ה ‪ :‬״ ו א ת ה ת ח ז ה מ כ ל ה ע ם א נ ש י ח י ל ״ ו ג ו׳ ‪ 2‬נ ד ר ש ת ב ה ם ע ל ב ח י ר ת‬
‫ב ה ע ת קי ם מיו ח די ם‪ .‬כ ד מו ת מ ר כזי ת מו פי ע כ אן מ ש ה ר בי נו ע צ מו‪ ,‬ש קי ב ל א ת ה מ צוו ת‬
‫ה ש ע רו ת הו א כ אן ה ע נין ה מ ר כזי ב ציו ר ש ל א ד ם ק ד מון‪.‬‬
‫וי ד‪ .‬א ד ר א זו ט א] ‪3‬‬
‫מ ו ב ל ע ב ג ו ף ה ז ו ה ר ל פ ר ש ת י ת ר ו‪ .1‬ש נ י ה נ ו ס ח י ם ה ם ע י ב ו ד י ם ש ו נ י ם ש ל נ ו ש א א ח ד ‪,‬‬
‫{ י ח‪ .‬ס ת ר י א ו ת י ו ת ] ‪3‬‬
‫ת רו מ ה‪ ,‬ש ה ו א נ ס פ ח ב סו פ ה‪ ,‬ו ב ד פ ו ס ק ר י מ ו נ ה מ ק ו מ ו ב פ ר ש ת ב ר א שי ת‪.‬‬
‫ד צני עו ת א‬
‫מ בנ ה הזוהר ו צו ר תו ה ס פ רו תי ת‬
‫ה נ ב ד לי ם ז ה מז ה ב כ מ ה נ ק ו ד ו ת ג ם מ ב חי נ ת ה תו כן‪ .‬מ קו מ ם נ ק ב ע ב פ ר ש ת י ת רו‪ ,‬מ שו ם‬
‫ו ה גזי ר ה שי מ ו ת ו ב מ ד ב ר מ ס ו פ ר ת ב או ת ה פ ר ש ה‪.‬‬
‫ני ב‪ .‬ס פ ר א ד צני עו ת א] ‪1‬‬
‫חלקי הזו הר‬
‫‪ 1‬ע ע ״ א ‪ -‬ע ח ע״ א‪ 2 — .‬ש מו ת י ח‪ ,‬כ א‪ 3 — .‬זו ה ר חד ש א ע ״ ב ‪ -‬י ע״ ד‪ .‬ה ק ט עי ם הנו ס פי ם ש ם א ח ר‬
‫כ ך אינ ם שיי כי ם ל ח ל ק ז ה‪ 4 — .‬שם‪ ,‬ו א ת חנן‪ 5 — .‬ד ב רי ם ו‪ ,‬ר‪ 6 — .‬זו ה ר חד ש ס ע ״ א ‪ -‬ס ה ע״ ד‪.‬‬
‫‪ 7‬ז ו ה ר ח״ ב ו ח ״ ג‪ .‬ה ח ל קי ם הג דו לי ם ו ה ח שו בי ם ביו ת ר ה ם ח ״ ב קי ד ע ־ א ‪ -‬ק כ א ע״ א‪ ,‬ח ״ ג צז ע ״ א ‪ -‬ק ד‬
‫ע־ א‪ ,‬ק ח ע ״ ב ‪ -‬קי ב ע״ א‪ ,‬ק כ א ע ״ ב ‪ -‬ק כו ע״ א‪ ,‬ר טו ע ״ א ‪ -‬רנ ח ע״ א‪ ,‬ר ע ע ״ ב ־ ר פ ג ע״ א‪ 8 — .‬חלק שני‬
‫( ב עי מו ד מיו חד) א ע ״ א ‪ -‬מ ע״ ד‪ 9 — .‬מ ס ע ״ ד ‪ -‬נו ע״ ב‪ — .‬יי! ח״ א כ ב ע ״ א ‪ -‬כ ט ע״ א‪ 1! — .‬ש ם ח ״ ב מז‬
‫ע ״ ב‪ ,‬נ ב ע״ ב‪ ,‬פר ע״ א‪ ,‬ק עו ע׳׳ א ‪ -‬ע ״ ב‪ ,‬ח׳׳ג מ ח ע״ ב‪ ,‬ס ע״ ב‪ ,‬ו כן פ ע מי ם ר בו ת ב א ד ר א ר ב א ו פ ע מיי ם‬
‫(זז״ג רפ ס ע״ א‪ ,‬ר צא ע״ א) ב אד רא זו ט א‪ .‬ל פ ע מי ם מו ב א ב שם ״ צני עו ת א ד ס פ ר א״‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫נוגו א ‪ :‬ס פ ר הזו הר ו חקר הזו הר‬
‫פרק ר א שון‪:‬‬
‫אדרא רבא‪ 1‬ואדרא דבי משכנא‪ 2‬מובאים בשמותיהם‪ .‬ברעיא מהימנא נזכר גוף הזוהר‬
‫בלשון ״חיבורא קדמאה״‪ ( 3‬ה חי בו ר הראשון)‪ ,‬וכמה מאמרים וסיפורים שבגוף הזוהר‬
‫ובחלקים אחרים חוזרים ברעיא מהימנא ובתיקוני זוהר בהרחבה ובתוספת ביאור‪ .‬גם‬
‫בחלקים אחרים מצויים רמזים מחלק לחלק בלשון ״אוקימנא״ (פירשנו)‪ ,‬״אוקמוה״‬
‫(פירשוהו)‪ ,‬״איתמר״ (נאמר‪ ,‬נתבאר) וכדומה או ללא ציון מיוחד‪ .‬הפתיחה של אדרא‬
‫זוטא׳ למשל‪ ,‬רומזת בבירור לסיפור על מחלתו של ר׳ שמעון בן יוחאי‪ ,‬הנמצא במדרש‬
‫הנעלם‪ .4‬קשרים אלו‪ ,‬המוכיחים שהחלקים השונים אינם מפורדים לגמרי‪ ,‬אינם פותרים‬
‫כמובן את בעית האחידות מבחינת המחבר‪.‬‬
‫שאלה אחרת‪ ,‬שאף היא קשורה בבעיות הבקורת‪ ,‬אבל בכל זאת יש מקום לעמוד עליה‬
‫כאן באופן כללי‪ ,‬היא שאלת ההיקף המקורי של ספר הזוהר או ספרות הזוהר‪ .‬מ ת ו ך‬
‫ניתוחם הקצר של חלקי הזוהר כבר נתברר‪ ,‬שהחלקים הערוכים לפי פרשיות התורה או‬
‫פסוקי מגילות אחדות׳ היינו גוף הזוהר׳ מדרש הנעלם וסתרי תורה׳ אינם שלימים‬
‫בנוסח שלפנינו‪ .‬ובכן יש להציג את השאלה ‪ :‬האם יצירות אלו יצאו מידי המחבר או‬
‫המחברים בצורה שלימה ומקיפה וחלקיהן החסרים אבדו ונעלמו או שמא הן חיבורים‬
‫קטועים שלא נשלמו מעולם ן‬
‫בחוגי המקובלים נפוצו ידיעות‪ ,‬שהיקפו המקורי של הזוהר היה רחב במידה מרובה‬
‫מהיקף הספר שבידינו‪ .‬בס׳ שלשלת הקבלה‪ 5‬נאמר ‪ :‬״וקבלתי על פה׳ שזה החבור הוא‬
‫כ״כ גדול הכמות׳ שאם היה נמצא כלו יחד היה משאת גמל״‪ .‬ור׳ יוסף שלמד‪ .‬דילמדיגו‪,‬‬
‫הפילוסוף המקובל הידוע בשם יש״ר מקנדיא‪ ,‬מביא עדות ״מפי מגידי אמת״‪ ,‬שבספרית‬
‫הידלברג היה כתב־יד של הזוהר על כ״ד ספרי המקרא ‪ :‬״אמר יש״ר ‪ :‬שמעתי מפי‬
‫מגידי אמת‪ ,‬שבשנת ש״ף לפ״ק כשבזזו הספרדים עיר הידילבי״רגה לקחו מבית עקד‬
‫הרועים ר״ל האקדימי״אה כמה אלפים ספרים מכל לשון׳ וביניהם כמה ספרים קדושים‬
‫כתובים בקלף‪ .‬גם שם ס׳ הזהר על כל עשרים וארבע‪ ,‬משא סבל׳ וקצתם שולחו לרומ׳׳ה‬
‫לחשמן וקצתם לקח דוכוס בוואראיה‪ ,‬גם לספרד שולחו קצת מהם״»‪.‬‬
‫ברור‪ ,‬שמסורות אלו אינן אלא אגדות או גוזמאות‪ ,‬שאין להן על מה לסמוך‪ .‬בכתבי־יד‬
‫ובספרי המקובלים הראשונים‪ ,‬המביאים את מאמרי הזוהר לפני הופעתו בדפוס‪ ,‬אין‬
‫שום זכר או סימן למציאותו של נוסח רחב כזה‪ .‬אבל מצד אחר אפשר לקבוע בוודאות‪,‬‬
‫שכתבי־היד שהיו לעיני המדפיסים לא הכילו את כל המאמרים השייכים לספרות‬
‫הזוהר‪ .‬האוסף הגדול של מאמרים חשובים‪ ,‬שנקבצו במאה השש עשרה מתוך כתבי־יר‬
‫ונדפסו בשם זוהר חדש‪ ,‬משמש עדות חותכת לכך‪ .‬במקומות אחדים מובאות בזוהר‬
‫חדש השלמות למאמרים מקוטעים שבזוהר על התורה‪ .‬בכתבי־יד המצויים אתנו כיום‬
‫ובספרי מקובלים ראשונים‪ ,‬ביחוד מהמאה הארבע עשרה‪ ,7‬אפשר לגלות עוד מאמרים‬
‫נוספים במספר מסוים‪ ,‬החסרים גם בזוהר חדש‪ .‬ר׳ משה קורדובירו מזכיר זוהר‬
‫מ בנ ה הזוהר ו צו ר תו ה ס פ רו תי ת‬
‫ת כונו ת הזוהר‬
‫למגילת אסתר‪ ,1‬וג׳ שלום‪ 2‬פרסם בזמן האחרון מתוך כ״י קמברידג׳ פרקים ממדרש‬
‫הנעלם לפרשת בראשית בנוסח מיוחד‪ ,‬שלא היה ידוע עד עתה‪.‬‬
‫מתוך עובדות אלו יש להסיק׳ שעל כל פנים בשעת פרסומו‪ ,‬שאירע בסוף המאה השלש‬
‫עשרה כפי שיתברר להלן‪ ,‬לא היה מבנה הזוהר שונה ביסודו מן הנוסח שלפנינו‪ ,‬אם‬
‫כי יש מקום להניח‪ ,‬שהכיל מאמרים שלא הגיעו לידינו כלל‪ .‬מסקנה זו כשלעצמה אינה‬
‫קובעת‪ ,‬שהנוסח שלפנינו חופף את המבנה המקורי של הזוהר‪ ,‬כפי שיצא מידי המחבר‪.‬‬
‫התשובה לשאלה זו תלויה בכך אם חיבור הזוהר נעשה בתקופה קודמת לזמן פרסומו‬
‫או לאו‪ ,‬כלומר היא כרוכה בבעית קדמות הזהר או איחורו‪ ,‬שבהמשך דברינו נדון עליה‬
‫בדיון מפורט‪.‬‬
‫ב‪ .‬תכונו ת הזוהר‬
‫בתיאור החלקים‪ ,‬המהווים את מכלל הזוהר‪ ,‬כבר נצטיירה התכונה היסודית‪ ,‬הקובעת‬
‫את דמות הספר כולו‪ ,‬היינו האופי הפרשני־דרשני‪ .‬רעיונות הזוהר אינם ערוכים‬
‫במערכה שיטתית של תורת הקבלה‪ ,‬אלא הם מובעים בצורת פירושים ודרשות‪ .‬האופי‬
‫הפרשני־דרשני בולט אפילו באותם החלקים‪ ,‬כגון האדרות וההיכלות‪ ,‬שלפי תכנם‬
‫אפשר לציינם כבירור או תיאור שיטתי מרוכז של ענין מסוים‪.‬‬
‫הפרשנות או הדרשנות של הזוהר אינה מצומצמת בתחומי המקרא‪ ,‬שהוא המסגרת‬
‫החיצונית שלה‪ ,‬אלא היא מקיפה את כל גילויי הרוח היהודית‪ .‬פסקי ההלכה‪ ,‬מוטיבי‬
‫האגדה ופרקי התפלה‪ ,‬כולם נדרשים ומבוארים על דרך הסוד‪ .‬באמצעי הדרשה‬
‫המיסטית השכיל בעל הזוהר לחרוז ממקרא למשנה וממשנה לאגדה ולתפלה‪ ,‬לכרוך‬
‫אותם יחד ולשקפם כחטיבה אחת באספקלריה של רוח הקבלה‪ .‬מבחינה זו הזוהר הוא‬
‫אוצר בלום של ערכי היהדות כולה‪.‬‬
‫אמנם מגרעות רבות יש לתלות בחוסר השיטתיות הכרוך בחלקו באופי הפרשני־‬
‫דרשני‪ .‬ענינים שונים באים בערבוביה ונושאים רחוקים נעשים קרובים ומשתלבים זה‬
‫בזה ללא זיקה פנימית ביניהם‪ .‬במקומות רבים מוצאים אנו קפיצה מענין לענין‪ ,‬ללא‬
‫מעבר הגיוני וללא רציפות רעיונית‪ .‬מגרעות אלו ניכרות ביותר בשני חלקים‪ ,‬רעיא‬
‫מהימנא ותיקוני זוהר‪ ,‬שרוב המאמרים שבהם אינם אלא צירופי רמזים מקוטעים‬
‫ומפורדים‪ ,‬המאוגדים בקשרי אסוציאציות בלבד ונתלים בפסוקים שונים‪ .‬בחלקים‬
‫אלו יש סימנים של ליקוי יסודי בעצם תבנית המחשבה‪ .‬אבל גם בשאר החלקים ניתנים‬
‫רוב הרעיונות קרעים־קרעים‪ ,‬ללא בירור מקיף וממצה במקום אחד‪ ,‬וכמה בעיות‬
‫חשובות‪ ,‬כגון הנבואה וההשגחה‪ ,‬אינן נדונות כלל בדיון רציני‪ .‬תכונה זו מערפלת‬
‫ומאפילה את הרעיונות‪ ,‬שגם מצד תכנם אינם בהירים ושקופים ביותר‪ ,‬והיא אחת‬
‫הסיבות לכך‪ ,‬שהזוהר נראה בעיני הקורא כספר סתום וחתום‪.‬‬
‫·י ס׳ או ר נ ער ב (ויני צי א ח‪ ,‬ש מ״ז) ח ״ג פ ר ק ג‪ :‬״ א מנ ם ה ס פ רי ם שי ד ב ק בה ם האד ם ל ה ש בי ח ב ה ם ה ס‬
‫‪ 1‬ש ם ח״ א ריז ע״ א‪ ,‬ח״ ב סא ע ״ ב‪ ,‬ח ״ ג ע ט ע״ א‪ ,‬ק מ ה ע״ ב‪ ,‬ק מ ח ע״ א‪ ,‬ר פ ח ע״ א‪ ,‬זו ה ר חד ש ע ע״ ד‪.‬‬
‫מו ב א ת מי ד ב ש ם ״ א ד ר א ק די ש א ״‪ 2 — .‬ש ם ח ״ ג ק כז ע״ ב‪ 3 — .‬ב עי ק ר ב פ ר ש ת פנ ח ס ב מ קו מו ת רבים‪.‬‬
‫* ה סי פו ר מ תו רג ם ל ה לן ע מ׳ ל א‪ -‬לג‪ 5 _ .‬ויני צי א ה‪ ,‬ש מ ״ו‪ ,‬לא ע״ ב‪ » — .‬ם׳ מ צ ר ף ל ח כ מ ה (נדפ ס ב תו ך‬
‫ח בו רי ה ר ש ב״י ע ״ ה כ מו הז ה ר ו ה ת קוני ם ו ר עי א מ הי מנ א ו שי ר ה שי רי ם ו ס ב א וינו ק א‪ ,‬ו מ ח קו ד מי ם‬
‫אליו ס פ ר י צי ר ה ו ס פ ר ה ב הי ר ו מ ד ר ש רו ת ו מ ד ר ש אי כ ה מד‪,‬זהר‪ ,‬ו מ ה מ או ח רי ם מד ר ש מג ל ת א ס ת ר‬
‫יהודד‪.‬‬
‫מהזר‪,‬ר״‪ .‬י ת כן‪ ,‬ש מ ה ציון ״ מ ה מ או ח רי ם ״ י ש ל ה סי ק‪ ,‬ש ח ל ק ז ה הי ה חי קוי מ או ח ר‪ — .‬צ ׳׳ פ ר ש ה‬
‫ס׳ ת ע ל מו ת ח כ מ ה‪ ,‬ב סי לי א ה‪ ,‬ש פ ״ ט ) כ ב ע״ א‪ 7 — .‬ל מ ש ל כ ת בי ר׳ מנ ח ם רי קנ א טי ו ר׳ דור בן‬
‫ד ח סי ד‪ .‬עיין ל ה לן ע מ ׳ ‪•37-35‬‬
‫‪22‬‬
‫מר שה מן ה מ ד ר ש הנ ע ל ם ש בזו ה ר ״ ( ס פ ר היו ב ל ל כ בו ד לוי גינ צ בו ר ג‪ ,‬נוי ר ק‪ ,‬ת ש׳־ו‪ ,‬ע ט׳ ת כ ה‪ -‬ת מו )‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫פ ר ק רא שון‪:‬‬
‫מבו א‪ :‬ס פר הזוהר ו ח ק ר הזו הר‬
‫ה מ סג ר ת ה סי פו רי ת‬
‫מ בנ ה הזו הר ו צו ר תו ה ס פ רו תי ת‬
‫ה שי מו ש ב ציו רי ם ס מ ליי ם ב מ קו ם מו ש גי ם עיוניי ם ב ה ב ע ת ה ר עיו נו ת‪ ,‬ש הו א ת כו נ ה או פי ־‬
‫ג‪ .‬ה מ ס ג ר ת ה ס י פ ו ר י ת‬
‫ני ת כ מ ע ט ב כ ל ח ל קי הזו ה ר‪ ,‬מ ג בי ר א ת ה א טי מו ת ו מו סי ף קו שי ע ל קו שי ב ה ב נ ת ה ד ב רי ם‪.‬‬
‫מ א מ רי ם ר בי ם אי נ ם א ל א מ עין פ סי פ ס ש ל ציו רי ם מ גוו ני ם‪ ,‬ש ל מ ר אי ת עין אין בי ני ה ם‬
‫ק ש ר ע ני ני ו ה גיו ני‪ .‬א כן ל א מי תו ש ל ד ב ר קיי ם ק ש ר כז ה ו הו א ג לוי ו ב רו ר ל מי ש מ פ ת ח‬
‫ה ס מ לי ם בי דו‪ ,‬א ב ל מ כיון ש מו בן ה ס מ לי ם מ ש ת נ ה ו מ ת ח ל ף ל ע תי ם ק רו בו ת ל פי צי רו פי ­‬
‫ה ם ו מ ע מ ד ם ב מ ע ר כ ת ה ר עיו נו ת‪ ,‬ה רי ק ש ה מ או ד ל ע מ ו ד ע ל טי ב ם ו ל ח שו ף א ת ת כנ ם‪.‬‬
‫ל פי כ ך מי ש אי נו ב קי ב ס ת רי תו ר ה ו אינו מ צוי א צ ל ל שון ה רזי ם ה ס מ ליי ם ע לו ל ל ר או ת‬
‫א ת מ א מ רי הזו ה ר כ גי ב ו בי מ לי ם ו ציו רי ם ח ס רי ־ ש ח ר‪.‬‬
‫ב א ג ד ו ת ה ת ל מ ו ד ו ה מ ד ר שי ם מ צ ר י ם סי פו רי ם ר בי ם ע ל מ ע שי ח כ מי ם ו מ א ו ר עו ת חיי ה ם‪.‬‬
‫ב ע לי‬
‫ר ש מו‬
‫ה אגד ה‬
‫ל ציון‬
‫י די עו ת ו ש מו עו ת‬
‫ה ד מויו ת‬
‫ה חיו ת‬
‫ה מי דו ת‬
‫ומעלת‬
‫ר בו תי ה ם ה נ ע ר צי ם‪ ,‬ו א ף ה פ לי גו ב ש ב ח ם ב תי או רי ם ד מיוניי ם‪ .‬א ך בזו ה ר י ש חי דו ש ר ב‬
‫ב כ ך‪ ,‬ש ה סי פו רי ם ה שוני ם מ רו כזי ם מ ס בי ב ל חו ג מ צו מ צ ם‪ ,‬ו בי חו ד מ ס בי ב ל ד מו תו ש ל‬
‫ראש‬
‫ה חוג‬
‫המשמשת‬
‫ר׳‬
‫ש מ עון‬
‫בן יו ח אי‪ ,‬ו ה ם‬
‫מ סג ר ת ל רו ב‬
‫ע נ י נ י ה ס פ ר‪.‬‬
‫מ צ ט ר פי ם‬
‫ב ח ל קי ם‬
‫לי רי ע ה‬
‫א ח די ם‪,‬‬
‫סי פו רי ת‬
‫מדר ש‬
‫ר ח ב ה ו א חי ד ה‪,‬‬
‫הנ ע ל ם‬
‫מ כ אן ו ר עי א‬
‫ב ר ם‪ ,‬ה פ ס דו ש ל הזו ה ר ב חו ס ר ש י ט ת י ו ת ו ב חו ס ר ב הי ר ו ת מ ס פ י ק ה יו צ א ב ש כ ר חי ו ני ו ת ו‬
‫מ הי מ נ א ו תי קוני זו ה ר‬
‫ו רי בוי ה צ ד די ם ו ה גוו ני ם ש בו‪ .‬ד ר כ ה ש ל ה ח שי ב ה ה שי ט תי ת‪ ,‬ש הי א מ ע מי ד ה א נ ך ב תו ך‬
‫ה ח ל קי ם‪ .‬ל פי כ ך נ ת א ר ל חו ד א ת ש ל ש ה צו רו ת‪ ,‬ש סי פו רי הזו ה ר נ ת ו ני ם ב הן‪.‬‬
‫ר ח שי ־ רו ח ו תו פ עו ת ה חיי ם ו ל פי קנ ה ־ ה מי ד ה‬
‫ו מ ג די ר ה‬
‫ש בי ד ה‬
‫הי א‬
‫בו ר ר ת ו מ צ ר פ ת‪,‬‬
‫של‬
‫שינויי ם‬
‫מ כ אן‪ ,‬י ש‬
‫ח שו בי ם‬
‫ב מ סג ר ת‬
‫ה סי פו רי ת ל ג בי‬
‫שאר‬
‫מג ב ש ת‬
‫א ת עי ק רי ה מ ח ש ב ה ה ג ד ו לי ם ו ה ח שו בי ם‪ ,‬ו אי לו ה מ ון ה ר הו רי ם ו ע ש תו נו ת‪,‬‬
‫ה מ מ ל א י ם ו מ ט ר י ד י ם א ת נ פ ש ה א ד ם ב ש ט ף ה ח י י ם׳ נ פ ס ל י ם ב ש י פ ו ט ה ו נ ד ח י ם מ ח ו ץ‬
‫ל ת חו מ ה‪ ,‬מ שו ם ש אי נ ם ת ו א מי ם ל מ ס ג ר ת ה שי ט ה ה מנו פ ה‪ .‬ת ו צ א ת ה ני פ ו י ו ה לי ב ו ן הי א‪,‬‬
‫גו ף הזו ה ר ו ש א ר ה ח ל קי ם ה סי פו ריי ם‬
‫ר׳ ש מ ע ו ן ב ן יו ח אי‪ ,‬ה ח כ ם ה מ פ ו ר ס ם מ ב י ת ־ מ ד ר ש ו ש ל ר׳ ע קי ב א‪ ,‬מ ת ו א ר‬
‫ה ת ל מו ד ו ה מ ד ר שי ם כ צ די ק ג דו ל‪ ,‬ש ל א נ ר א ת ה ק ש ת‬
‫ב אג דו ת‬
‫ב י מ י ו ‪ , 1‬כ ל ו מ ר ה גן " ב ז כ ו ת ו ע ל‬
‫ש ג ב י ש י ה מ ח ש ב ה ה נ ע ר כ י ם ב מ ע ר כ ה ש י ט ת י ת צ חי ם ו מ ל ו ט שי ם ה ם‪ ,‬א ב ל ת ו ך כ ד י צ ח צו ח‬
‫ה דו ר ו ל א הי ה צו ר ך ב או ת ה ק ש ת‪ ,‬ה מ עי ד ה ע ל ה ב ט ח ת ה ק דו ש ב רו ך הו א ש ל א י ב י א‬
‫ו לי טו ש ני ט ל מ הן ר ט ט חיו תן‪ ,‬ש כן נ ע ק רו ו נ ע ת קו מ מ קו ר י ני ק ת ן ו גי ד ו לן ב מ ע ר ב ו ל ת‬
‫מ ב ו ל ל ע ו ל ם ‪ .‬ג י ל ו י א ל י ה ו׳ ב י ט ו ל ג ז י ר ו ת מ ן ה ש מ י ם ו מ ע ש י נ ס י ם ג ד ו ל י ם מ י ו ח ס י ם ל ו‪. 2‬‬
‫ש ב ס פ רו ת‬
‫ה קו ה מיו ח ד ב אי שיו תו הו א ב ט חו נו ה מו פ ל ג ב ג דו ל תו ה אי שי ת‪ ,‬ש ב א לי די בי טוי ב ד ב רי‬
‫ה ק ב ל ה‪ .‬ל עו מ ת ז ה הזו ה ר הו א ס פ ר ־ חיי ם ‪ :‬חיי ה א ד ם הי ה ו די ו נ ב כי רו חו מ ש ת ק פי ם בו‬
‫ה ש ת ב חו ת מ ת מי הי ם‪ ,‬כ גון ‪ :‬״י כו ל א ני ל פ טו ר א ת כ ל ה עו ל ם כ לו מן ה דין מיו ם ש נ ב ר א תי‬
‫ש מ א מ ריו אינ ם נו ג עי ם‬
‫ע ד ע ת ה‪ ,‬ו אי ל מ לי א ל עז ר ב ני ע מי מיו ם ש נ ב ר א ה עו ל ם ו ע ד ע כ שיו‪ ,‬ו אי ל מ לי י ו ת ם ב ן‬
‫ה ח שי ב ה ה חי ה‪.‬‬
‫ד ב רי ם‬
‫א לו ח לי ם‬
‫ב עי ק ר ם ג ם‬
‫על‬
‫הנ סיונו ת‬
‫כ מ ו ת ש ה ם ע ל א ו ר ו תי ה ם ו צ ל לי ה ם‪ ,‬ו א ין כ מ ע ט פ י נ ת חיי ם‪,‬‬
‫ה שי ט תיי ם‬
‫ב ה נ גי ע ה כ ל ש הי‪ .‬ה ד רי ש ה ב מ פ ל או ת ש ל סו דו ת ה נ ש מ ה ו ה א ל הו ת מ ק צ ה מז ה ו א מו נו ת‬
‫ע ו ז י ה ו ע מ נ ו מ י ו ם ש נ ב ר א ה ע ו ל ם ע ד ס ו פ ו‪ ...‬ר א י ת י ב נ י ע ל י י ה ו ה ן מ ו ע ט י ן ‪ ,‬א ם א ל ף‬
‫ו ד ע ו ת ע מ מ י ו ת ע ל כי ש ו ף ו ר ו ח ו ת ר ע ו ת מ ק צ ה מז ה‪ ,‬ח ל ו מ ו ת ה ג א ו ל ה ו ח י ש ו בי ה ק ץ מ כ א ן‬
‫ה ן א נ י ו ב נ י מ ה ן‪ ,‬א ם מ א ה ה ן א נ י ו ב נ י מ ה ן ‪ ,‬א ם ש נ י ם ה ן א נ י ו ב נ י ה ן ״ ‪ .3‬מ א ו ר ע ג ד ו ל‬
‫מג מו ת‬
‫במערה יחד עם‬
‫ו ב ק ש ת מו צ א ו ע צ ה ב ס ב כי הי ח סי ם‬
‫ש בין א ד ם‬
‫ל ח ב ר ו ו ש בי נ ו ל בי נ ה מ כ אן‪,‬‬
‫ש ו נ ו ת ו מ ש ו נ ו ת א ל ו ו כ י ו צ א ב ה ן ד ר ו ת ב כ פ י פ ה א ח ת ו א ף מ ש ו ל ב ו ת ז ו ב ז ו ב ד פ י ה ז ו ה ר‪.‬‬
‫ה פ כי ם‬
‫ה ק טני ם ש ל ה גי גי ם נ בו כי ם ו א טו מי ם‬
‫ו ת היו ת ו ד מ דו מי ם מ פ לי גי ם של ה רו ח‬
‫ב חייו‪ ,‬ש ב ו ו ד אי ה ט ב י ע א ת‬
‫חו ת מו‬
‫ע ל א י ש י ו ת ו ׳ הי ת ר‪ .‬ה ת ח ב א ו ת ו‬
‫ר׳ א ל ע ז ר ב נ ו ב מ ש ך ש ל ש ע ש ר ה ש נ ה ‪ ,‬כ ש נ א ל ץ ל ב ר ו ח מ פ נ י ה ר ו מ י י ם ‪ .‬ב ת י א ו ר ש ה י י ת ו‬
‫ב מ ע ר ה ו י צ י א ת ו מ מ נ ה ק ש ר ה ה א ג ד ה מ ו פ ת י ם ר ב י ם ‪.4‬‬
‫ה ע ר טי ל אי ת‪ ,‬כ לו מ ר ג ז רי מ ח ש ב ה ו ה גיי ה היו ליי ם‪ ,‬ש אי נ ם זו כי ם ל ה כנ ס ל הי כ ל ה שי ט ה‬
‫ת כונו ת אי שיו ת א לו מ צויו ת ג ם ב ד מו תו ש ל ר ש ב ״י ש בזו ה ר‪ ,‬ו הן מ תו א רו ת ב ה ב ל ט ה‬
‫מ ח מ ת פ חי תו ת ם או מ שו ם ש אינ ם נ ת פ סי ם ב ג ד רי ה מ ב ע ה עי ו ני ו ה ח שי ב ה ה שי ט תי ת‪,‬‬
‫י תי ר ה ו ב ס מ מ ני ם ג דו שי ם‪ .‬כ אן הו א מו פי ע כ צ די ק ו ק דו ש י ח י ד ס גו ל ה‪ ,‬ש מ ל א כי ע ל יון‬
‫דוו ק א ה ם ה ם ה מ ו צ אי ם א ת פו ר ק נ ם ב מ א מ ר י הזו ה ר‪ .‬ע כ י ר ו ת ו ו א פ לו לי ת ו ב צו ר ה ו ב ת ו כן‬
‫ו א ף ה ק דו ש ב רו ך הו א ע צ מ ו מ ק שי בי ם ל ד ב ריו ו מ ציי תי ם ל ו ו כ ל ה ד ו ר חו ס ה ב צ לו‪ .‬ח יי ו‬
‫הן ע כי רו ת ם ו א פ לו לי ת ם ש ל ה חיי ם ה מ פ כי ם ו ה תו ס סי ם‪ ,‬ה מ ע לי ם ב ק צ פ ם ג ם פ סו ל ת ו סי גי ם‪.‬‬
‫ה ם ש ל ש ל ת ש ל מ ע שי נ סי ם‪ ,‬א ו ת ו ת ו מו פ תי ם מ לווי ם או תו ב כ ל ד ר כיו ו א לי הו ה נ ב י א‬
‫ה חי ו ני ו ת ש בזו ה ר מ ו ג ב ר ת עו ד ע ל ־י די ס גו לו ת ס פ רו תיו ת מיו ח דו ת‪ .‬ס ג נ ו נ ו אי נ ו א חי ד‪,‬‬
‫ו ש א ר ר ו ח ו ת ק ד ו ש ו ת ו נ ש מ ו ת צ ד י ק י ם מ ת ג ל י ם ל ו ע ל כ ל צ ע ד ו ש ע ל ‪ .‬ג ם‪ .‬ד ב ר י ה ת פ א ר ו ת‬
‫א ד ר ב ה הו א מ צ טיין ב מ ע לו ת ו מ ו ר ד ו ת ת כו פי ם‪ ,‬מ מ ר ו מי פ א תו ס נ ש ג ב ו נ מ ל ץ ל מי שו רי‬
‫ה ר צ א ה ש קו ל ה ו מ תו נ ה ו מ ש פ ה פיו טי ת ־ ציו רי ת ל ג מ גו מי ל שון חוו רי ם ו ד לי ם‪ ,‬ל פי ק ט עי‬
‫ה חיי ם ו ה ל כי ־ ה רו ח ה ב אי ם בו לי די בי טוי‪ .‬ג ם שי לו ב ה ד ר שו ת ב מ ס ג ר ת ש ל מ או ר עו ת‬
‫ו שי חו ת בין‬
‫ה ח כ מי ם‪ ,‬ה נ ו תן מ קו ם ל ה ב א ת‬
‫ט ענו ת‬
‫ו מ ע נו ת ו ל ה ב ע ת ־ ד ע ו ת מנו ג דו ת‪,‬‬
‫מו סי ף חיוניו ת‪ .‬כ אן ל א מ ע נ י נ נו הו א ל ק בו ע א ם י ש י סו ד הי ס טו רי ל מ ס ג ר ת ה סי פו רי ת‬
‫ל ל א ג בו ל ש גו רי ם ב פיו‪ ,‬ו ב מ א מ ר א ח ד ה ע ל ה ע צ מ ו א פי לו ל מ ע ל ה מ מ ד ר ג ת מ ש ה ר בי נ ו ‪:‬‬
‫״ מ עי ד‬
‫אני‬
‫ע לי‬
‫את‬
‫ה ש מי ם‬
‫ה ע ליוני ם‬
‫ש ב ע ליוני ם‬
‫ואת‬
‫הארץ‬
‫ה ק דו ש ה‬
‫ה ע ליונ ה‬
‫ש ב ע ליונ ה‪ ,‬ש א גי רו א ה ע כ שיו מ ה ש ל א ר א ה א ד ם מיו ם ש ע ל ה מ ש ה פ ע ם ש ני ה ל ה ר‬
‫‪ 0‬י נ י ‪ ,‬ש א ני רו א ה פ נ י מ אי ר י ם כ או ר ה ש מ ש ה חז ק‪ ...‬ו ע ו ד‪ ,‬ש א נ י י ו ד ע ש פ נ י מ א י ר י ם‬
‫ה ס ת כ ל ״‪.5‬‬
‫ש היי תו‬
‫ב מ ע ר ה וי צי א תו‬
‫מ מנ ה‬
‫מ תו א רו ת‬
‫בהרחבה‬
‫ומשה לא ידע‬
‫ולא‬
‫י י רו ש ל מי ב ר כו ת‬
‫פ ״ ט‪ ,‬ג — ‪ 2‬עיין ס׳ בן יו ח אי (ווין‪ ,‬תקע״ד‪ ).‬ל ר׳ מ ש ה קוני ץ‪ ,‬ש ע ר ג ה מ ח ב ר א ס ף‬
‫או ל או‪ .‬ש א ל ה זו ת ב ו ר ר ב מ ק ו מ ה ב ד י ו ן ע ל ב ק ו ר ת הזו ה ר‪ .‬א ב ל ב י ן כ ך ו ב י ן כ ך ה ת כ ו נ ה‬
‫ה ד ר מ א טי ת‬
‫ש ב תי או ר‬
‫ה ד מויו ת ו ה ע לי לו ת ו ב מ ה ל ך‬
‫ו מ שוו ה ל ס פ ר או פי ש ל י צי ר ה חי ה ו מגוונ ת‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫הוי כו חי ם‬
‫מ כני ס ה‬
‫ת נו ע ר‪ .‬ו ח י י ם‬
‫ש ם א ת ה מ א מ רי ם ה מ ד ב רי ם ב ש ב חו ש ל ר ש ב ‪-‬י‪ 3 — .‬מו כ ה מ ה ע ״ ב‪ * — .‬ש ב ת ל ג ע ״ ב ו עו ר‪— ,‬‬
‫‪ 5‬ז ו ה ר ח׳׳ג קל ב ע ״ ב (אדרא ר ב א ^‬
‫‪25‬‬
‫מבוא ‪ :‬ס פ ר הזו הר ו ח קר הזו הר‬
‫פר ק רא שון ‪:‬‬
‫ובתוספת נסים‪ ,2‬שאינם נזכרים באגדה‪ ,‬אבל המאורע אינו תופס מקום מ ר מי‪ ,‬ורק‬
‫במקומות מעטים בא זכרו בשאר הסיפורים‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬התכונה היסודית שבדמותו של רשב״י בזוהר‪ ,‬היינו עוצם ידיעתו וכוחו לגלות‬
‫סתרי תורה‪ ,‬חסרה לגמרי בשאר המקורות‪ .‬בחידושי התורה הנמסרים בשמו אין סימן‬
‫ללימודי נסתרות=‪ ,‬אף־על־פי שר׳ עקיבא רבו נודע כאחד מבעלי המיסתורין של מעשה‬
‫בראשית ומעשה מרכבה‪ ,‬ומסופר עליו שהיה בין ארבעת החכמים שנכנסו לפרדס ורק‬
‫הוא לבדו נכנס בשלום ויצא בשלום‪ .3‬ואילו לפי סיפורי הזוהר כל המעלות שמנינו‬
‫ברשב״י אינן אלא תופעות־לואי לגדולתו בתורת הסוד‪ .‬הוא מתואר כחכם הרזים‪ ,‬שכל‬
‫שבילי הנסתרות נהירים לו על־ידי גילויים מן השמים‪ ,‬וחוג של חברים־תלמידים‪,‬‬
‫הצמאים לידיעת הרזים‪ ,‬מתאבק בעפר רגליו לשמוע תורה מפיו‪ .‬חכמת הנסתר היא‬
‫מטה הקסמים‪ ,‬שבכוחו הוא מושל בעליונים ובתחתונים‪.‬‬
‫בני החוג הקבועים‪ ,‬הקשורים ביחסים אישיים הדוקים ומצויים יחד לעתים קרובות‬
‫במחיצתו של ר׳ שמעון או מחוצה לה‪ ,‬הם תשעה חכמים הנמנים בשמותיהם בפתיחת‬
‫אדרא רבא* ‪ :‬ר׳ אלעזר ור׳ אבא ור׳ יהודה ור׳ יוסי בר יעקב« ור׳ יצחק ור׳ חזקיה בר‬
‫רב ור׳ חייא ור׳ יוסי ור׳ ייסא‪ .‬ר׳ אלעזר ור׳ אבא הם ראשי החוג ואנשי סודו של‬
‫רשב״י‪ .‬חכמים אלו‪ ,‬הנקראים בדרך כלל ״חברייא״(חברים)‪ ,‬נפגשים בנסיבות שונות‪,‬‬
‫ובעיקר בסיוריהם בערים ובכפרים של ארץ־ישדאל‪ .‬המקומות החשובים ביותר‪ ,‬הנז ­‬
‫כרים הרבה בתיאורי המסעות‪ ,‬הם ‪ :‬טבריה‪ ,‬ציפורי‪ ,‬אושא‪ ,‬קיסרין ולוד‪ .‬מסיפורי‬
‫הזוהר נראה‪ ,‬שטבריה נחשבה למקום מושבו הקבוע של רשב״י‪ .‬לפעמים רשב״י עצמו‬
‫משתתף במסע והוא יושב בדרך עם חוג החברים בהרים‪ ,‬בשדות ובחורשות ודורש‬
‫בסתרי תורה‪ .‬אך לפעמים יוצאים חכמים מספר לבדם לדרך ולאחר תום הסיור הם‬
‫שבים לבית רבם ומוסרים לו את רשמיהם ודנים בפניו על חידושי התורה שנתחדשו‪,‬‬
‫על המאורעות שנתרחשו ועל השאלות והתמיהות שנתעוררו אצלם‪ .‬רשב״י הוא מעין‬
‫אורים ותומים בשביל בני החוג‪ .‬הוא מישב את כל קושיותיהם‪ ,‬פותר את הבעיות‬
‫והחידות המטרידות אותם ומשרה עליהם רוח הקודש בדבריו ובמעשיו‪.‬‬
‫ליד בני החוג נזכרים עוד כמה חכמים‪ ,‬שבאו במגע אתם‪ .‬רובם אינם אלא דמויות‬
‫טפלות׳ שאינן ממלאות תפקידים חשובים במסגרת הסיפורית של הזוהר‪ .‬אך לאישים‬
‫אחדים נודעת חשיבות רבה והם עטורים הילה של קדושה עילאית ‪ :‬ר׳ פנחס בן יאיר‪,‬‬
‫רב המנונא סבא ורב ייבא סבא»‪ .‬ר׳ פנחס‪ ,‬הנחשב בזוהר לחותנו של רשב״י‪ ,‬מתואר‬
‫כזקן חסיד וקדוש וכחכם רזים ובעל נסים‪ ,‬השוה כמעט במעלתו לרשב״י עצמו‪ .‬הופעתו‬
‫בחוג משרה תמיד אוירה של רוממות חגיגית והיא מלווה מחזות של התפעלות ויראה‬
‫כבוד מיוחדת‪ .‬הסתלקותו מן העולם קדמה לפטירתו של רשב״י‪ ,‬ובכינוס האחרון לפני‬
‫מותו של רשב״י נזדעזעו החברים כשנודע להם‪ ,‬שנשמתו באה מעולם האמת להשתתף‬
‫‪ 1‬ל ה ל ן ע מ ׳ כ ג ‪ -‬כז‪ 2 — .‬ר ק בי מי ־ ה ביניי ם נ ת ח ב רו ע ל ש מו שני כ ת בי ם א פו ק א לי פ טיי ם‪ :‬נ ס ת רו ת‬
‫ד ר׳ ש מ עון בן י ו ח א י ( ב י ת ה מ ד ר ש לי לינ ק‪ ,‬ווו‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ) 82-78‬ו ת פ ל ת ר׳ ש מ עון בן יו ח אי (שם‪\/ ,‬ו‪ ,‬ע ט ‪,‬‬
‫מ בנ ה הזו הר ו צו ר תו ה ס פ רו תי ת‬
‫ה מ סג ר ת ה סי פו רי ת‬
‫בכינוס!‪ .‬רב המנונא סבא ורב ייבא סבא הם אישים מופלאים‪ ,‬המזדמנים לחברים‬
‫בדרך בדמותו של חמר עני ונדמים כעמי־הארץ‪ ,‬ורק תוך כדי שיחה מתגלה חכמתם‬
‫וקדושתם‪ .‬בתיאורי הפגישות האלה נראה‪ ,‬שאינם בחיים אלא נשמותיהם יצאו מגן־‬
‫ערן ונתלבשו בדמות הגוף לגלות סתרי תורה‪ ,‬אבל בסיומו של אדרא רבא‪ 2‬מסופר‪,‬‬
‫שאליהו הנביא לא היה נוכח בכינוס משום שבאותו הזמן הוטל עליו למלט את רב‬
‫המנונא סבא וחבריו ממאסרם בארמון המלך‪ .‬בשיחות החברים נמסרות שמועות על‬
‫מעשיהם ומנהגיהם של אישים מופלאים אלו‪ ,‬ובכמה מקומות מובאים מאמרים בתורת‬
‫הסוד בשם ״ספרא דרב המנונא סבא״ ו״ספרא דרב ייבא סבא״‪ .‬גם בנו של רב המנונא‬
‫סבא מזדמן לחכמים בילדותו והוא מפליא אותם בחכמתו הרבה ובגילויים מן השמים‪.3‬‬
‫מלבד אישים מפורסמים אלו מופיעים גם זקנים וילדים עלומי־שם‪ ,‬שאף הם נודעים‬
‫לבסוף כצדיקים נסתרים וכחכמים מופלאים בתורת הסוד‪ .‬דמויות אלו באות ללמד‬
‫על מעלתו הרמה של הדור כולו‪ .‬פי החברים מלא תהילת הדור‪ ,‬שבו אפילו זקנים‬
‫עלובים מהמון העם וילדים רכים העומדים בראשית לימודם חדורים דעה ובינה ברזי‬
‫עולם בזכותו של רשב״י השוכן בתוכם‪ .‬לא היה כדור הזה ולא יהיה כמוהו עוד עד‬
‫אחרית הימים‪ .‬לעתים קרובות שומעים אנו את קינות החברים על אור התורה והחכמה‬
‫העתיד להגנז ועל החשיכה שתרד לעולם בהסתלקותו של רשב״י*‪.‬‬
‫שני הכינוסים‪ ,‬המתוארים באדרא רבא ובאדרא זוטא‪ ,‬הם המאורעות המרכדים‬
‫בסיפורי הזוהר‪ .‬באדרא רבא מגיעה החבורה כולה להתלכדות שלימה ולשיא ההתעלות‬
‫בגילויי סודות‪ ,‬ואילו אדרא זוטא הוא האפותיאוזה של רשב״י בשעת הסתלהותו‪.‬‬
‫בתיאור מותו שוררת אוירה של בדידות ויתמות האופפת את החברים‪ ,‬ורגש הדכאון‬
‫שתקפם אותה שעה מלווה אותם כל ימי חייהם‪ .‬שיחות החברים בפגישותיהם אחרי‬
‫מותו של רשב״י מוסבות על האבידה הקשה שאין לה תמורה ועל העזובה הרבה‪.‬‬
‫אחדים זוכים לראות בחלום את דמות המורה הנערץ או להתקשר בחזון אכסטאטי עם‬
‫נשמתו בגן־עדף‪ ,‬אבל נחמתם העיקרית היא בסיפור הזכרונות על חכמתו וגדולתו‬
‫ובשינון הסודות ששמעו מפיו‪.‬‬
‫מד ר ש הנ על ם‬
‫רשב״י וחוגו מופיעים בחלק זה באותה המסגרת כמו בגוף הזוהר‪ ,‬אבל מצד אחד אין‬
‫החוג מגובש כל־כך‪ ,‬ומצד אחר מובאים סיפורים על חכמים רבים‪ ,‬שאין להם כל קשר‬
‫לחוגו של רשב״י‪ .‬הדמויות הנוספות הן בחלקן אישים בודדים‪ ,‬שאינם קשורים זה בזה‬
‫כבני חוג מסוים וסיפורי מעשיהם אינם קטעי יריעה אחת‪ ,‬אלא כל סיפור וסיפור הוא‬
‫בבחינת חטיבה בפני עצמה‪ .‬אך בסיפורים רבים חוזרים ונשנים כמה אישים מרכזיים‪.‬‬
‫וסביביהם מצטייר מעין חוג או חוגים מקבילים לחבורתו של רשב״י‪ .‬במחרוזת אחת של‬
‫סיפורים כאלה הדמות המרכזית היא ר׳ אליעזר בן הורקנוס‪ ,‬הנודע בשם ר׳ אליעזר‬
‫‪ 3 — .) 126-117‬ח גי ג ה י ד ע״ ב‪ 4 — .‬עיין ל ה לן ע מ׳ כ ח‪ 5 — .‬ש מו ש ל ח כ ם ז ה‪ ,‬הנז כ ר כ א ח ד מ ש ל ש ת‬
‫‪ 1‬עיין ל ה לן ע מ׳ ל ה‪ 2 — .‬זו ה ר ח ״ ג ק מ ד ע ״ ב‪ 3 — .‬עיין ל ה לן ע מ׳ סו ו אי ל ך‪ .‬מ סי פו ר ז ה נ ר א ה‪,‬‬
‫ה ח כ מי ם שנ פ ט רו ב סיו ם ה כינו ס‪ ,‬אינו מ צוי ב מ קו מו ת א ח די ם‪ >< — .‬ג ם ר׳ יו סי בן ש מ עון בן ל קוני א!‬
‫חו תנו ש ל ר׳ א לעז ר‪ ,‬נזכ ר ה ר ב ה‪ ,‬אבל ל א כ ח כ ם אלא כ מ כני ס או ר חי ם‪ ,‬ש בי תו הו א בי ת ו ע ד ל ח כ מ י *‬
‫ש מ קו ם מו ש בו ש ל רב ה מנונ א הי ה ב כ פ ר ס כנין ונ פ ט ר ז מן קצ ר ל פני ש ה ח כ מי ם נ ת א ר חו אצל‬
‫‪26‬‬
‫א ש תו‪ * — .‬עיין ל מ ש ל ל ה לן ע מ׳ כ א ‪ -‬כ ג‪ 5 — .‬עיין ל ה לן ע ט׳ לו ‪ -‬מ‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫פ ר ק שני‪:‬‬
‫מ בו א‪ :‬ספר הזו ה ר ו ח קר הזו הר‬
‫ה ג ד ו ל ‪ ,‬ו ל י ד ו ר׳ ע קי ב א ■ ת ל מ י ד ו ‪ .‬ב ק ב ו צ ת ס י פ ו ר י ם ק ט נ ה י ו ת ר ע ו מ ד ר ׳ א ל ע ז ר ב ן ע ר ן‬
‫ב ר א ש ם ש ל ב ע לי סו ד‪ .‬אי שי ם א לו‪ ,‬מ ת ל מי ד י‬
‫ר בן י ו ח נן בן ז כ אי‪ ,‬ק ד מ ו ש נ י דו רו ח‬
‫ע דו תו של ר׳ יצחק מעכו‬
‫פר סו ם הזוהר ו ה שפע תו‬
‫ב ח ד ש א ד ר כ ת ב ר׳ י צ ח ק ד מ ן ע כו‪ ,‬כי ע כו‬
‫נ ח ר ב ה ב ש נ ת ח מ שי ם [ ו א׳ ] ל פ ר ט‬
‫ו ש נ ה ר ג ו ח ס י ד י י ש ר א ל ש ם ב ד׳ מ י ת ו ת ב ״ ד‪ .‬ו ב ש נ ת ס ״ ה הי ה ז ה ר' י צ ח ק ד מ ן‬
‫ע כ ו ב נ ב א ר ה ! ב א י ש ט ל י י א‪ 2‬ו נ י צ ל מ ע כ ו ‪ ,‬ו ב ש נ ת ס ״ ה ע צ מ ה ב א ל ט ו ל י ט ל ה » ‪.‬‬
‫ל ר ש ב ״י‪ ,‬ו אין ל ה ם ז כ ר ב גו ף הזו ה ר‪ .‬ש ל א כ ר ש ב ״י י דו עי ם ה ם ב ס פ רו ת ה א ג ד ה כ אי שי ם‬
‫מי ס טיי ם ו כ ח כ מי נ ס ת רו ת‪.‬‬
‫ו מ צ א ת י ב ס פ ר ד ב ר י ה י מ י ם ש ל ו׳ ר ״ ל מ ר ׳ י צ ח ק ד מ ן ע כ ו׳ ה ו א ש ע ש ה ס פ ר ק ב ל ה‬
‫ב ש נ ת ה מ ל א ך ‪ ,‬ו נ ח ר ב ה ב ז מ נ ו ע כ ו ו נ ש ב ו כ ו ל ם ב ז מ ן ב ן ב נ ו ש ל ה ר מ ב׳ ‪ -‬ן ו ב ז מ ן‬
‫ב ן ר ׳ ד ו ד ב ן א ב ר ה ם ב ן ה ר מ ב ׳׳ ם ז ״ ל ‪ .‬ו ה ו א ה ל ך ל ס פ ר ד ל ח ק ו ר כ י צ ד נ מ צ א‬
‫ב ז מ נ ו ס פ ר הזו ה ר א ש ר ע ש ה ר׳ ש מ ע ו ן ו ר׳ א ל ע ז ר ב נ ו ב מ ע ר ה‪ ,‬א ש רי ה ז ו כי ם‬
‫רעיא מ הי מנ א ו תי קוני זו ה ר‬
‫ב ח ל קי ם א לו שו ב ל פ ני נו חו ג א ח ד ש ל ח כ מי ם ו ב ר א שו ר ש ב ״י‪ ,‬א ב ל בי מ ת ה סי פו רי ם‬
‫שונ ה‪ .‬ב מ קו ם מ ס עו ת ו מ או ר עו ת ע ל פ ני ה א ר ץ מ ת ר ח שי ם כ אן רו ב ה מ ע שי ם ב ש מי ם‪,‬‬
‫בי שי בו ת‬
‫של מעלה‬
‫ש ב ג ך ע דן‪.‬‬
‫ר ש ב ״י‪ ,‬ה נ ק ר א כ אן ב ד ר ך כ ל ל ״ ב ו צי נ א ק די ש א ״‪1‬‬
‫( ה מ או ר ה ק דו ש )‪ ,‬ו ב נ י ל ו יי תו נ פ ג שי ם ו מ שו ח חי ם ע ם ל ה ק ה ש ל ר ו ח ו ת ש ל א מ ן ה ע ו ל ם‬
‫הז ה׳ ו ב ר א ש ם מ ש ה ר בי נו‪ ,‬ה ר ו ע ה ה נ א מן‪ .‬ב ל ה ק ת ה ר ו ח ו ת ה ק ד ו ש ו ת מ ו פי עי ם ה א בו ת‪,‬‬
‫ל א מ ת ת ו ב א ו ר ו י ר א ו או ר‪ .‬ו א מ ר ל א מ ת תו‪ ,‬מ פ גי שזיי ף מ ק צ ת ו ה מ זיי ף א ש ר זיי ף‪.‬‬
‫ו א מ ר ש ק ב ל‪ ,‬כי מ ה ש נ מ צ א ב ל ש ו ן י רו ש ל מי * ה א מן כי ה ם ד ב ר י ר׳ ש מ עון‪ ,‬ו א ם‬
‫ת ר א ה ב ל שון ק ד ש ה א מן כי אי נ ם ד ב ריו ר ק ד ב רי ה מזיי ף‪ ,‬מ פ גי ש ה ס פ ר ה א מ תי‬
‫ה ו א ב ל ש ו ן י ר ו ש ל מ י כ ל ו‪ .‬ו ז ה ל ש ו נ ו ‪ :‬ו מ פ נ י ש ר א י ת י כ י ד ב ר י ו מ ו פ ל א י ם י ש א ב ו‬
‫מ מ קו ר ה ע ליון ה מ עיין ה מ ש פי ע ב ל תי מ ק ב ל ב ש כ מ ל ״ו «‪ ,‬ר ד פ תי א ח ריו ו א ש א ל ה‬
‫א ת ה ת ל מי די ם הנ מ צ אי ם בי ד ם ד ב רי ם ג דו לי ם מ מ נו מ אין ב א ל ה ם סו דו ת מו פ ל אי ם‬
‫מ קו ב לי ם מ פ ה א ל פ ה א ש ר ל א נ ת נו לי כ ת ב ונ מ צ או ש ם מ בו א רי ם ל כ ל קו ר א‬
‫א לי הו הנ בי א‪,‬‬
‫נ ש מו ת ש ל צ די קי ם ע לו מי ־ ש ם‪ ,‬ה מ שי ח‪ ,‬מ ל א כי ם ו א ף ה ק דו ש ב רו ך הו א‬
‫ס פ ר‪ ,‬ו ל א מ צ א תי ת שו בו תי ה ם ע ל ש א ל תי ז א ת מ כוו נו ת‪ ,‬ז ה או מ ר ב כ ה וז ה או מ ר‬
‫ע צ מו‪ .‬ל פ ע מי ם נ ר א ה פ ת או ם ג ם א י ז ה ז קן מ ו פ ל א או צ ל מ ד ב ר ו כ דו מ ה‪ .‬ב מ ק ו מ ו ת ר בי ם‬
‫ב כ ה‪ .‬ש מ ע ת י א ו מ ר י ם ל י ע ל ש א ל ת י ׳ כ י ה ר ב ה נ א מ ן ה ר מ ב ״ ן ז ״ ל ש ל ח א ו ת ו‬
‫ה נ ש מו ת‪ ,‬א ך‬
‫מ א ״י ל ק ט לו ני א » ל ב נ ו ו ה ב י א ו ה ר ו ח ל א ר ץ א ר ג ו ך וי ש א ו מ ר י ם ל א ל קנ ט »‪ ,‬ו נ פ ל‬
‫ב מ א מ רי ם א ח רי ם נ י כ ר ב בי רו ר‪ ,‬ש ה ם ד מ ו י ו ת ש ל ב ש ר ו ד ם‪ ,‬ו ל פ ע מ י ם ה ב י מ ה ה ש מ י מ י ת‬
‫ב י ר ה ח כ ם ר׳ מ ש ה ד י ל י א ו ן ה ו א ש א ו מ ר י ם ע ל י ו ר ׳ מ ש ה ד י ו ו ד א ל ח ג׳ א ר ה « ‪.‬‬
‫נ ד מ ה‪ ,‬ש ר ש ב ״י ו ב ני‬
‫ה א ר צי ת‬
‫ו ה בי מ ה‬
‫תי או רי ם‬
‫חו גו כ ב ר אי נ ם ב חיי ם א ל א ה ם‬
‫ב או ת‬
‫ב ע ר בו בי ה‪.‬‬
‫גם‬
‫בגו ף‬
‫שו כני ם ב עו ל ם‬
‫הזו ה ר ו ב מ ד ר ש‬
‫הנ ע ל ם‬
‫מו צ אי ם‬
‫אנו‬
‫ו י ש א ו מ ר י ם ש מ ע ו ל ם ל א ח ב ר ר ש ב ״ י ס פ ר ז ה‪ ,‬א ב ל ר ׳ מ ש ה ז ה ה י ה י ו ד ע ש ם‬
‫ה כ ו ת ב ו ב כ ח ו י כ ת ו ב ר׳ מ ש ה ז ה ד ב ר י ם מ ו פ ל א י ם א ל ה ‪ ,‬ו ל מ ע ן י ק ח ב ה ם מ ח י ר‬
‫ש ל בי קו רי ר ש ב ״י ו ח כ מי ם א ח רי ם בי שי בו ת ש ל מ ע ל ה‪ ,‬א ב ל ש ם מ או ר עו ת‬
‫ג דו ל כ ס ף וז ה ב ר ב תו ל ה ד ב ריו ב א ש לי ר ב ר בי ל א מ ר ‪ :‬מ תו ך ה ס פ ר א ש ר ח ב ר‬
‫כ א ל ה ה ם חזיו נו ת נ די רי ם‪ ,‬ו אי לו ב ח ל קי ם הנ דו ני ם‪ ,‬ו בי חו ד ב ר עי א מ הי מ נ א‪ ,‬הי שי ב ה‬
‫ר ש ב ״י‬
‫ב בו אי‬
‫ש ל מ ע ל ה הי א בי מ ה ק בו ע ה‪.‬‬
‫ס פ ר ד ה ו א ב א א ל ע י ר ו א ל ד ו ל י ד « ! א ש ר ה מ ל ך ש ם ו א מ צ א ש ם ל ר׳ מ ש ה ז ה ו א מ צ א‬
‫ו ר בי א ל עז ר‬
‫בנו ו ח ב ריו אני‬
‫מ ע תי ק‬
‫לכם‬
‫ד ב רי ם א לו‪.‬‬
‫ו אני‬
‫חן ב ע י ני ו וי ד ב ר ע מי וי ד ר לי וי ש ב ע ל א מ ר ‪ :‬כ ה י ע ש ה לי א ל קי ם ו כ ה יו סי ף א ם‬
‫ל א ה ס פ ר ה ק ד מון א ש ר ח ב ר ר ש ב ״י א ש ר הו א היו ם ב בי תי ב מ די נ ת י שי ב תי הי א‬
‫אוי ל ה ב ! ב בו א ך א לי ש ם א ר א ך‪ .‬ו י הי א ח ר ה ד ב רי ם ה א ל ה נ פ ר ד מ מ נ י וי ל ך ר׳ מ ש ה‬
‫פ ר ק שני‬
‫ז ה א ל ע י ר א ר י ב א ל ו‪ ! 2‬ל ש ו ב‬
‫ו כ ש מ עי ה ב שו ר ה‬
‫פרסום הזוהר והשפעתו‬
‫הי ט ב‬
‫א ל ב י ת ו ל או י ל ה וי ח ל ה ב א רי ב א ל ו ו י מ ת ש ם‪.‬‬
‫ח ר ה לי ע ד מו ת ו א צ א ו א שי ם ל ד ר ך פ ע מי ו א ב א א ל‬
‫א ו י ל ה ו מ צ א ת י ש ם ח כ ם ג ד ו ל ו ז ק ן ו ש מ ו ר׳ ד ו ר ד י פ א נ ק ו ר ב ו » ‪ ,‬ו א מ צ א ה ח ן‬
‫ב עי ניו ו א ש בי ע הו ל א מ ר ‪ :‬ה נ ת ב ר רו לו סו דו ת ס פ ר הזו ה ר‪ ,‬ש ב ני א ד ם נ ח ל קי ם‬
‫א‪ .‬ע ד ו ת ו ש ל ר׳ י צ ח ק מ ע כ ו‬
‫ז ה א ו מ ר ב כ ה וז ה א ו מ ר ב כ ה‪ ,‬ו ר׳ מ ש ה ע צ מו נ ד ר לי ו ל א ה ס פי ק ע ד ש מ ת‪ ,‬ו א י נ י‬
‫א ח ת‪,‬‬
‫י ו ד ע ע ל מי א ס מו ך ו ל ד ב ר י מ י א א מין‪ .‬וי א מ ר ‪ :‬ד ע ב א מ ת כי נ ת ב ר ר לי ב ל א ס פ ק‬
‫ש נ ש א ר ה ל פ ל י ט ה ו נ ת פ ר ס מ ה ב ס פ ר י ו ח ס י ן ל ר׳ א ב ר ה ם ז כ ו ת ‪ ,‬ה י י נ ו מ ג ש ש י ם ב א פ י ל ה‬
‫ש מ ע ו ל ם ל א ב א ל י ד ו ש ל ר׳ מ ש ה ז ה ו א י ן ב ע ו ל ם ס פ ר ז ו ה ר ז ה‪ ,‬ר ק ה י ה ר' מ ש ה‬
‫חי בו ר‬
‫הזו ה ר‬
‫ו פ ר סו מו‬
‫ו ה פ צ תו‬
‫א פו פי ם‬
‫ת ע לו מ ה‪,‬‬
‫ואלמלא‬
‫ת עו ד ה‬
‫מ קו ט ע ת‬
‫מ מ ש‪ .‬ת ע ו ד ה ז ו ל קו ח ה מ ח י ב ו ר ו ש ל ר׳ י צ ח ק מ ע כו‪ ,‬מ ק ו ב ל י ד ו ע ש חי ב ע כ ו ו א ח רי‬
‫כי בו ש ה עי ר‬
‫ע ל ־י די ה מו ס ל מי ם‪,‬‬
‫ב ש נ ת ‪ , 1291‬י צ א מ ש ם ו ב א ל ס פ ר ד ‪ ,‬ו ה י א‬
‫מ כי ל ה‬
‫ב ע ל ש ם ה כו ת ב ו ב כ חו כ ת ב כ ל מ ה ש כ ת ב ב ס פ ר הז ה‪ .‬ו ע ת ה ש מ ע נ א ב איז ה‬
‫ד ר ך נ ת ב ר ר לי ‪ :‬ד ע כי ר׳ מ ש ה ז ה הי ה מ פז ר ג ד ו ל ו מ ו צ י א ב ע ין י פ ה מ מ ו נ ו ע ד‬
‫ש היו ם הז ה בי תו מ ל א כ ס ף וז ה ב שנ ת נו לו ה ע שי רי ם ה מ ביני ם ב סו דו ת ג דו לי ם‬
‫עו ב דו ת וי די עו ת ח שו בו ת‪ ,‬ה מ פי צו ת או ר ע ל נ סי ב ו ת פ ר סו מו ש ל הזו ה ר ו מ ג לו ת ד עו ת‬
‫א ל ה א ש ר י תן ל ה ם כ תו בי ם ב ש ם ה כו ת ב ו מ ח ר נ ת רו קן כ לו ע ד ש עז ב א ש תו ו ב תו‬
‫ש ו נ ו ת ש ל ב נ י ה ד ו ר ע ל חי בו רו‪ .‬ע ד ו ת ו ש ל ר׳ י צ ח ק מ ע כו‪ ,‬ש ה י א ה ת ע ו ד ה ה ה י ס ט ו ר י ת‬
‫הנ ה‬
‫שמת‬
‫ה י ח י ד ה ל י ד י ע ת ע נ י נ י ש א לו‪ ,‬כ ב ר ה ו ע ת ק ה כ מ ה פ ע מי ם ב מ ח ק רי ם ע ל הזו ה ר‪ ,‬א ך מ ר ו ב‬
‫ב עי ר‬
‫ח ש י ב ו ת ה ר א י נ ו צ ו ר ך ל פ ר ס מ ה ג ם כ א ן ב מ ל ו א ה‪. 2‬‬
‫‪ 1‬כינוי ז ה מו ב א גם ב גו ף הזו ה ר‪ ,‬א בל אינו מ צוי כל־כך‪ * — .‬הנו ס ח ה מו ב א כ אן הו א על־פי ספ ר יו ח סין‬
‫ה ש ל ם ( מ ה דו ר ת פי לי פ אוו ס קי‪ ,‬לונ דון ו ע דינ בו רג‪ ,‬ל‪ ) 185‬ע מי ‪ ,89-88‬ב תי קוני ם על־סי נו ס ח כ׳׳י‬
‫או כ ס פו ר ד‪ ,‬שנ ת פ ר ס ם ב ה ש מ טו ת על־ידי א׳ ניי ב או א ר ב־ ‪ , ) i v , J.Q .R ) 1892.‬עמי ‪ .36&-361‬ה ע דו ת‬
‫נ ד פ ס ה בנו סזז ל קוי ב ד פו ס ה ר א שון ש ל ספ ר יו ח סי ן ( ק ו ש ט א‪ ,‬ש כ ״ו ^ ו הו ש מ ט ה ב ד פו סי ם ה א ח רי ם‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫ע רו מו ת‬
‫ש רויו ת‬
‫א רי ב א לו‬
‫ברעב ובצמא‬
‫ב עי רו ם‬
‫ו ב חו ס ר‬
‫אל‬
‫ה ע שי ר‬
‫הג דו ל‬
‫ו א קו ם‬
‫ואלך‬
‫כ ל‪.‬‬
‫ו כ ש ש מ ענו‬
‫אשר‬
‫ב עי ר‬
‫הז א ת‪,‬‬
‫ה נ ק ר א ר׳ י ו ס ף די אוי ל ה‪ ,‬ו או מ ר לו ‪ :‬ע ת ה ה ג י ע ה ע ת א ש ר תז כ ה ל ס פ ר ה זו ה ר‬
‫א ש ר ל א י ע ר כ נו ז ה ב וז כו כי ת א ם‬
‫ת ע ש ה א ת א ש ר א י ע צ ך ‪ .‬ו ע צ ת י היא * ז א ת ‪,‬‬
‫ג ‪ .Estella 2 _ .N avarra‬ב י ו ח ס י ן ה של ם הגי ר ס ה הי א ב אי ט א לי ה‪ * — .T oledo 3 _ .‬א ר מי ת‪— .‬‬
‫‪ 5‬ברו ר ש ם כ בו ד מ ל כו תו ל עו ל ם ועד‪.G uadalhajara9 — .Alicante8 — .A ragonia7 — .K atalonia » — .‬‬
‫‪ ■Pancorbo 1 3 — .Arévalo 12 — .Avila 11 — .Valladolid 10‬עיין ג' שלו ם‪ :‬ה א ם ח ב ר ר' משד‪.‬‬
‫די לי און א ת ספ ר הזו ה ר ?( מ ד עי הי ה דו ת‪ , 1 ,‬ת ר פ״ו) ע מ׳ ‪ , 17‬ה ע ר ה ‪.7‬‬
‫‪29‬‬
‫^ ו א ‪ :‬ס פ ר הזו הר ו ח ק ר הזו הר‬
‫פ ר ק שני‪:‬‬
‫שיקרא ר׳ יוסף זה לאשתו ויאמר לה ‪ :‬קחי נא מנחה נאה ביד שפחתך ושלחי‬
‫אותה לאשת ר׳ משד״ ותעש כן‪ .‬ויהי ממחרת ויאמר עוד לה ‪ :‬לכי נא ביתה‬
‫אשת ר׳ משה ואמרי לה ‪ :‬דעי כי רצוני הוא להשיא את בתך לבני ואליך לא‬
‫יחסר לחם לאכל ובגד ללבוש כל ימיך‪ ,‬ואין אני מבקשת ממך דבר בעולם רק‬
‫ספר הזוהר אשר היה אישך מעתיק ממנו ונותן לבני אדם‪ ,‬דברים אלה תאמרי‬
‫לה לבד ולבתה לבד ותשמעי את דבריהם אשר יענוכה ונראה היהיו מכווניש‬
‫אם לא‪ .‬ותלך ותעש כן‪ .‬ותען אשת ר׳ משה ותשבע לאשת ר׳ יוסף לאמר ‪ :‬כה‬
‫יעשה לי אלקים וכה יוסיף אם מעולם ספר זה היה עם אישי‪ ,‬אבל מראשו ולבו‬
‫מדעתו ושכלו כתב כל מה שכתב‪ .‬ואומרה לו בראותי אותו כותב מבלעדי דבר‬
‫לפניו ‪ :‬מדוע תאמר שאתה מעתיק מספר ואתה אין לך ספר רק מרא שו אתה‬
‫כותב‪ ,‬הלא נאה לך לאמר כי משכלך אתה כותב ויותר כבוד יהיה לך‪ .‬ויען אלי‬
‫ויאמר ‪ :‬אלו אודיע להם סודי זה שמשכלי אני כותב לא ישגיחו בדברי ולא יתנו‬
‫בעבורם פרוטה‪ ,‬כי יאמרו כי מלבו הוא בודה אותם‪ ,‬אבל עתה כאשר ישמעו‬
‫שמתוך ספר הזוהר אשר חבר רשב״י ברוח הקודש אני מעתיקם‪ ,‬יקנו אותם‬
‫בדמים יקרים כאשר עיניך רואות‪ .‬אחר כך דברה אשת ר׳ יוסף זה עם בתו של‬
‫ר׳ משה את הדברים אשר דברה עם אמה להשיאה לבנה ולתת לאמה לחם‬
‫ושמלה‪ ,‬ותען לה כאשר ענתה אמה לא פחות ולא יותר‪ .‬התרצה עדות ברורה‬
‫יותר מזו? כשמעי דבריו אלה נשתוממתי ונבהלתי מאד ואאמין אז כי לא היה‬
‫שם ספר רק בשם הכותב היה כותב ונותן לבני אדם‪ .‬ואסע מאוילה ואבא אל‬
‫עיר טאלאבירד‪ 1,‬ואמצאה בה חכם גדול מופלא נדיב לב וטוב עין שמו ר׳ יוסף‬
‫הלוי בנו של ר׳ טודרוס המקובל‪ ,‬ואחקורה ממנו על אודות הספר הזה‪ .‬ויען‬
‫ויאמר אלי ‪ :‬דע והאמן כי ס׳ הזוהר אשר חבר רשב״י היה בידו של ר׳ משה‬
‫זה וממנו יעתיק ויתן לאשר טוב בעיניו‪ .‬ועתה ראה בחינה גדולה אשר בחנתיו‬
‫לר׳ משה אם מתוך ספר קדמון יעתיק או בכח שם הכותב יכתוב‪ ,‬והבחינה‬
‫היתר‪ .‬שימים רבים אחרי כתבו לי קונדרסיס גדולים ורבים מהזוהר גנזתי לי‬
‫א׳ מהקונדרסים ואומרה לו כי אבד ממני ואחלה את פניו להעתיקו לי שנית‪.‬‬
‫ויאמר לי‪ :‬הראני נא אחרית קונדרס אשר לפניו וראשית הקונדרס אשר יבא‬
‫אחריו ואני אעתיקנו לך שלם כראשון אשר אבד לך‪ ,‬ואעש כן‪ .‬אחר ימים‬
‫מועטים נתן לי הקוגדרס מועתק‪ ,‬ואגיההו עם הראשון וארא כי אין ביניהם‬
‫הפרש כלל‪ ,‬לא תוספות ולא מגרעת לא שינוי ענין ולא שינוי דברים‪ ,‬אבל שפה‬
‫אחת ודברים אחדים כאלו הועתק קונדרס מקונדרס‪ .‬היתכן בחינה יותר גדולה‬
‫מזו ונסיח חזק מזה? ואסע מטאלבירה ואבא אל העיר טוליטולה ואוסיף עור‬
‫לחקור על הספר הנזכר אל החכמים ותלמידיהם‪ ,‬ועדיין מצאתים חלוקים זה‬
‫אומר בכה וזה אומר בכה‪ .‬וכאשר ספרתי להם בענין בחינת החכם ר׳ יוסף הנזכר‬
‫אמרו לי שאין זה ראיה‪ ,‬כי נוכל לומר שטרם נותנו לאדם קונדריס מאשר יכתוב‬
‫בכדו שם הכותב יעתיקהו תחלה לעצמו ולעולם לא יתרוקן ממנו‪ ,‬אבל יעתיק‬
‫ויתן יעתיק ויתן כמעתיק מספר קדמון‪ .‬אמנם נתחדש לי ענין‪ ,‬כי אמרו לי‬
‫תלמידים שראו איש זקן ושמו ר׳ יעקב׳ תלמיד מובהק של ר׳ משה זה אשר‬
‫היה אוהבו כנפשו‪ ,‬שהיה מעיד עליו שמים וארץ‪ ,‬שספר הזוהר אשר חבר‬
‫ר שב״י(ולא‪ 2‬מצאתי בספר תשלום זה הדבר)‪.‬‬
‫בניתוח תכנה ובבדיקת אמיתותה של תעודה זו יש להבחין בין שני חלקים ‪ :‬עדותו‬
‫הישירה של ר׳ יצחק מעכו‪ ,‬היינו סיפורו על דברים שראה ושמע בעצמו׳ ועדותו‬
‫— ‪ 2‬נו ס ח ניי ב או א ר‪· :‬ו מ ז ה ה ס פ ר הי ה ח ס ר ע לין ש ם ו ב ע בו ר ז ה ל א סיי מ תי מר‪ .‬על ה‬
‫ב י ת מ כ ל זר‪.‬״‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫פ ר סו ם הזוהר ו ה שפע תו‬
‫ע דו תו של ר׳ יצחק מעכו‬
‫העקיפה‪ ,‬היינו דברים שנמסרו לו מפי השמועה‪ .‬העדות הישירה נוגעת בעיקר לפרסום‬
‫הזוהר׳ ואילו העדות העקיפה מכילה ידיעות על חיבורו‪.‬‬
‫תכנה של העדות הישירה ניתן לסיכום בנקודות אלו ‪ :‬א) ספר הזוהר נתפרסם בראשונה‬
‫בספרד סמוך לבואו של ר׳ יצחק מעכו שמה‪ ,‬היינו בסוף המאה השלש עשרה‪ .‬ב) הספר‬
‫נתפרסם על־ידי ר׳ משה די ליאון כהעתק מתוך כתב־יד שברשותו‪ ,‬שלפי דבריו הכיל‬
‫ספר קדמון מהיבורם של רשב״י ובני דורו‪ .‬ג) ההעתק נפוץ קונטרםים־קונטרסים‬
‫ולא בצורת ספר שלם‪ .‬ד) בחוגי החכמים בספרד היו דעות חלוקות לגבי טיב הספר ‪:‬‬
‫אלו האמינו בקדמותו וקיבלו את השמועה‪ ,‬שהרמב׳ץ שלח את כתב־היד מארץ־ישראל‬
‫לספרד‪ ,‬ואלו חשדו בר׳ משה די ליאון שחיברו בעצמו בשם הכותב‪ 1‬או זייפו בכוונת‬
‫זדון כדי להפיק מן הזיוף תועלת חמרית‪.‬‬
‫העדות העקיפה באה ללמד ‪ :‬א) אשתו של ר׳ משה די ליאון מעידה‪ ,‬שבעלה כתב את‬
‫הספר ״מראשו ולבו מדעתו ושכלו״ ללא שום כתב־יד לפניו‪ .‬ב) ר׳ משד‪ ,‬עצמו הודה‬
‫בפני אשתו‪ ,‬שהוא מיחס את חיבורו הוא לחכמים קדמונים‪ ,‬משום שאילו היה מפרסמו‬
‫בשמו לא היו נותנים לו שכר‪ ,‬״אבל עתה כאשר ישמעו שמתוך ספר הזוהר אשר חבר‬
‫רשב״י ברוח הקודש אני מעתיקם יקנו אותם בדמים יקרים כאשר עיניך רואות״‪.‬‬
‫עדות זו‪ ,‬המכילה הודאת בעל־דין ברורה ומפורשת‪ ,‬היתד‪ ,‬סלע המחלוקת בחקר הזוהר‪.‬‬
‫מצד אחד שימשה יסוד ובסיס לאיחור הספר‪ ,‬ומצד אחר טענו המקדימים‪ ,‬שהיא עדות‬
‫פסולה ואין לסמוך עליה‪ .‬ואמנם יש מקום לפקפוקים רציניים באמיתותה‪ .‬ר׳ יצחק‬
‫מעכו שמע אותה מפי איש‪ ,‬שקיבלה בהשתלשלות רחוקה‪ ,‬עד מפי עד ושתי נשים‬
‫באמצע‪ ,‬אשת ר׳ יוסף די אוילה ואשת ר׳ משה די ליאון‪ .‬בעדות כזו אפשר להניח‪ ,‬שלא‬
‫נמסרה כצורתה אלא הוסיפו עליה וגרעו ממנה‪ ,‬ואולי היה מישהו בין מוסרי העדות‪,‬‬
‫שהעלה טינה בלבו על ר׳ משה די ליאון וביקש להוציא לעז עליו‪ .‬הנעימה הצינית‬
‫שבדבריו לאשתו מסייעת להנחה זו‪ .‬כסמך לערעור על ההודאה המיוחסת לר׳ משה‬
‫די ליאון אפשר להביא את עדות ר׳ יעקב תלמידו‪ ,‬הנזכרת בסוף התעודה‪ .‬אמנם סיומה‬
‫חסר‪ ,‬אבל גם מדברי הפתיחה המקוטעים ״שהיה מעיד עליו שמים וארץ‪ ,‬שספר הזוהר‬
‫אשר חבר רשב״י״‪ .‬אפשר להסיק‪ ,‬שר׳ יעקב הביא ראיות לסתירת הטענה שר׳ משה‬
‫חיבר את הזוהר‪ .‬ואם כי ראיותיו אינן ידועות לנו ואין בידינו לבחון אותן‪ ,‬הרי על‬
‫כל פנים יש סימן לכך‪ ,‬שעדותו או גורמים אחרים הצליחו לשכנע את ר׳ יצחק מעכו‬
‫שספר הזוהר קדום‪ ,‬מכיון שבס׳ מאירת עינים שלו‪ ,‬הנמצא בכתובים‪ ,‬הוא מביא כמה‬
‫מאמרים מן הזוהר בשם ״מדרש ירושלמי״‪ .2‬פקפוקים אלה אין בהם כדי לפסול את‬
‫העדות‪ ,‬אבל הם מחלישים את תקפה ואין לסמוך עליה אלא אם כן אמיתותה תאושר‬
‫בהוכחות אחרות‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬כמר‪ .‬מן המערערים הרחיקו לכת וביקשו לבטל את כל העדות מעיקרה‪ .‬כבר בהע ­‬
‫רת המוציא לאור של ספר יוחסין בדפוס הראשון נשמעת נעימה של ביטול לגבי העדות‬
‫כולה ‪ :‬״אמר ש״ש [שמואל שולם] ‪ :‬הנך רואה בעיניך סכלות הדוברים על צדיק עתק‪,‬‬
‫! ה ה נ ח ה‪ ,‬ש ה ס פ ר נ כ ת ב ב כו ח ש פ ה כו ת ב‪ ,‬כ לו מ ר ש ר׳ מ ש ה הי ה מ דיו ם ל כ תי ב ה א ו ט ו מ א טי ת שו ל ל ת‬
‫א ת א ש מ ת הזיו ף ה מ כוון‪ 2 — .‬עיין ג׳ שלו ם‪ ,‬ש ם‪ ,‬ע מ ׳ ‪. 19‬‬
‫‪31‬‬
‫פר ק שני ‪:‬‬
‫מבוא ‪ :‬ספר הזו הר וחקר הזוהר‬
‫לא ידעו ולא יבינו‪ ,‬ההופכים ללענה דברים שהם כבשונו של עולם‪ ,‬ודברי הספר החתום‬
‫לזר יחשבוהו וישימו לאל מלתו‪ .‬וראיותיהם וטענותיהם הבל ואין בם מועיל״!‪ .‬אחרים‬
‫טענו במפורש‪ ,‬שהתעודה מזויפת ולא יצאה מידי ר׳ יצחק מעכו‪ .‬כך כותב למשל‬
‫המקובל ר׳ יצחק אייזיק חבר‪ ,‬שיצא להגן על קדמות הזוהר ‪ :‬״ומה גם שגם על קבלת‬
‫עדות השיחה הזאת לאו מר בר רב אשי חתום עלה על הדברים האלה הנמצאים בס׳‬
‫יוחסין בשם נמצא כתוב׳ דאולי איזה טועה או מתנגד לחכמה הכניס דברים אלו בס׳‬
‫יוחסין(או במקום שמצא זה בעל היוחסין)‪ ,‬ואולי מטעם זה נשמט בדפוסים האחרים״‪.2‬‬
‫טענה זו נטולה כל יסוד‪ .‬אמיתות התעודה ונכונות הפרטים של העדות הישירה שבה‬
‫מוכחות בהחלט‪ ,‬כפי שיבורר לקמן‪ ,‬ואין כאן אף שמץ של ספק‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אי שור העדו ת‬
‫ה אי שי ם הנז כ רי ם ב ת עו ד ה‬
‫ששה אישים נזכרים בשמותיהם בס׳ יוחסין‪ :‬ר׳ יצחק מעכו בעל התעודה‪ ,‬ר׳ משה‬
‫די ליאון‪ ,‬ר׳ דוד די פאנקורבו‪ ,‬ר׳ יוסף די אוילה‪ ,‬ר׳ יוסף הלוי ור׳ יעקב‪ .‬כל האישים‬
‫האלה חוץ מאחד‪ ,‬ר׳ דוד די פאנקורבו‪ ,‬ידועים גם ממקורות אחרים‪ ,‬וכמה דברים‬
‫חשובים המסופרים עליהם בתעודה ניתנים לאישור מתוך ידיעות אחרות‪.‬‬
‫ר׳ יצחק מעכו נודע כמקובל מפורסם בספרד במאה הארבע עשרה‪ ,‬דבריו מובאים‬
‫הרבה בספרות הקבלה וספרים אחדים ממנו מצויים בכתבי־יד‪ .‬הידיעה החשובה‬
‫ביותר לעניננו היא‪ ,‬שמקור התעודה הנקרא בס׳ יוחסין בשם ״ספר דברי הימים שלו״‪,‬‬
‫כלומר מעין יומן‪ ,‬נמצא בכתב־יד בספרית ברון גינצבורג בפטרסבורג‪ ,‬כפי שיוצא‬
‫מתיאורו של שניאור זק״ש‪ .3‬אמנם מדברי זק״ש לא נתחוור אם כ״י גינצבורג הכיל גם‬
‫את העדות על הזוהר‪ ,‬ולרוע המזל אותו כתב־יד נעלם בינתיים ולא ניתן לבדיקה‪,‬‬
‫אבל עצם העובדה שספר כזה היה במציאות ואינו בדוי יש בה משום סיוע רב לאמיתות‬
‫התעודה‪.‬‬
‫הידיעות הביוגראפיות על ר׳ משה די ליאון מעטות מאוד‪ ,‬אבל חלק גדול מספריו‬
‫בקבלה מצויים בכתבי־יד‪ ,‬ושנים מהם הופיעו גם בדפוס‪ .4‬בהקדמות לספרים אלו‬
‫מצוינים הזמנים והמקומות של חיבורם‪ .‬התאריכים ר‪.‬ם משנת ה״א מ״ו (‪ )1236‬עד שנת‬
‫נ״ג (‪ ,)1293‬ובספרים שנתחברו עד שנת נ״ב רשום‪ ,‬שמקום חיבורם הוא וואד אל‬
‫חנ׳ארה‪ .‬ציון זה מאשר את העדות שבספר יוחסין‪ ,‬שהוא נודע בשם ר׳ משה די ווד‬
‫אל חג׳ארה‪ .‬על שנות חייו לפני ‪ 1286‬ידוע פרט אחד בלבד‪ ,‬שבשנת ‪ 1264‬הועתק כתב־‬
‫יד של מורה נבוכים בתרגום עברי בשביל ״המשכיל ר׳ משה די ליאוך‪ .6‬שנת מותה‬
‫‪ 1‬ס ׳ יו ח סין ה של ם‪ ,‬ע ט׳ ‪ 2 — .222‬ס‪ ,‬מ גן ו צינ ה ( ת ר ט״ו ^ נ א ע״ ב‪ 3 — .‬עיין ג׳ שלו ם‪ ,‬שם‪ ,‬ע ט׳ ‪. 17‬‬
‫* עיין י לינ ק‪, ) Leipzig) Moses ben Schem-Tob de Leon und sein Verhältniss zum S ohar ,1851 :‬‬
‫ע מ׳ ‪ : 53-52 , 45-11 , 20-19‬ג׳ שלו ם‪ ,‬ש ם׳ עמי ‪ . 21-20‬ה ס פ רי ם שנ ד פ סו ה ם ‪ :‬ס׳ הנ פ ש ה ח כ מ ה‬
‫(בזילי א ה‪ ,‬ש ס׳׳ ח) ו ס׳ ש קל ה קו ד ש (לונ דון‪ * — .) 1911 ,‬עיין ג׳ ש לו ם ‪,M ajor T r e n d s :‬‬
‫‪32‬‬
‫ע ט׳ ‪. 190‬‬
‫אי שור ה עדו ת‬
‫פר סו ם הזו הר ו ה שפע תו‬
‫שלפי עדותו של ר׳ יצחק מעכו היא שנת ס״ה (‪ ,)1305‬שנויה במחלוקת‪ ,‬מכיון שיש‬
‫מסורת אחרת‪ ,‬הקובעת את פטירתו בשנת נ״ג!‪ .‬אך יש ראיה לכך‪ ,‬שהתאריך הנכון‬
‫הוא שנת ס״ה‪ ,‬שכן מתוך כתב־יד של ס׳ משכיות כסף לר׳ משה די ליאון מוכח‪,‬‬
‫שנתחבר אחרי שנת נ״ג‪ .2‬כתביו של ר׳ משה די ליאון מוכיחים בבירור‪ ,‬שעל כל פנים‬
‫היה לו תפקיד חשוב בפרסום הזוהר‪ ,‬מכיון שהם מלאים לשונות זוהריים‪ ,‬קצתם‬
‫בארמית ורובם בנוסח עברי‪ ,‬בשנים שהספר לא נודע עדיין ברבים‪ ,‬כפי שיתברר‬
‫להלן‪.3‬‬
‫שמו של ר׳ יוסף די אוילה‪ ,‬הנזכר בספר יוחסין בציון *העשיר הגדול אשר בעיר‬
‫הזאת״‪ ,‬נתגלה על־ידי י׳ בער בתעודות ספרדיות‪ ,‬שבהן הוא נזכר כחוכר מסים בשנת‬
‫‪ 1285‬וכבעל בית באוילה בשנת ‪.*1303‬‬
‫ר׳ יוסף הלוי ״בנו של ר׳ טודרוס המקובל״‪ ,‬שקיבל מידי ר׳ משה די ליאון קונטרסים‬
‫מן הזוהר‪ ,‬הוא ר׳ יוסף אבולעפיא‪ ,‬ששמו ידוע ממקורות שונים‪ .‬אביו ר׳ טודרוס‬
‫שימש ברבנות בטולידו והיה מקובל חשוב ונגיד מפורסם‪ .‬קשריו האישיים של ר׳ משה‬
‫די ליאון עם ר׳ יוסף אבולעפיא מוכחים בהחלט‪ ,‬שכן הקדיש לכבודו שני ספרים‪ ,‬ס׳‬
‫הרמון וס׳ שקל הקודש‪.‬‬
‫ר׳ יעקב‪ ,‬״תלמיד מובהק של ר׳ משה״‪ ,‬הוא כנראה התלמיד בשם זה‪ ,‬שר׳ משה די‬
‫ליאון חיבר בשבילו את ם׳ הנפש החכמה‪.‬‬
‫ע דויו ת שונו ת על פ ר סו ם הזו ה ר‬
‫כמה עדויות‪ ,‬בחלקן מסורות שאינן תלויות בעדותו של ד׳ יצחק מעכו ובחלקן‬
‫אגדות המקובלים׳ מציינות אף הן‪ ,‬שהזוהר לא נתפרסם אלא בתקופה מאוחרת׳ סמוך‬
‫לזמנו של ר׳ משה די ליאון‪.‬‬
‫ר׳ יהודה חייט‪ ,‬מקובל ממגורשי ספרד‪ ,‬כותב בהקדמתו לס׳ מנחת יהודה׳ שהוא פירושו‬
‫לס׳ מערכת האלהות‪ :‬״ואשרינו מה טוב חלקינו שזכינו אל ספר הזוהר‪ ,‬אשר לא זכו‬
‫קדמוננו אשר קטנם עבה ממתנינו כמו רב האיי גאון ורב ששת גאון והרב ר׳ אליעזר‬
‫מגרמישא והרמב״ן והרשב״א והראב״ד‪ ,‬שכל אלו היו מכלל יודעי חן ולא טעמו מדבשו‪,‬‬
‫כי בזמנם לא נתגלה״‪ .‬ר׳ אליהו דלמדיגו כותב בס׳ בחינת הדת‪ ,5‬שנתחבר בשנת רנ״א‪,‬‬
‫בהבאת הטענות נגד קדמות הזוהר‪ :‬״ויטענו עוד כי הספר ההוא לא התפרסם באומתנו‬
‫כי אם קרוב ל ג׳» מאות שנה״‪ .‬ר׳ אברהם זכות מוסר ז‪ ,‬ללא קשר עם דברי ר׳ יצחק‬
‫מעכו ‪ :‬״ונתגלה זה הספר אחר הרמב״ן והרא״ש שלא ראוהו״‪.‬‬
‫חיד״א« מביא בס׳ שם הגדולים‪ ,‬ערך ״זוהר״‪ ,‬אגדה מתוך ״כ״י ישן נושן״‪ ,‬שיש בה‬
‫ענין רב לראות כיצד משתקפת המציאות ההיסטורית באגדות׳ שנוצרו בחוגי המקובלים‬
‫על פרסום הזוהר‪ .‬וזה ל שונו‪ :‬״ראיתי כתוב מהרב מהר״א [ר׳ אברהם] רוויגו וזה‬
‫לשונו ‪ :‬מצאתי בזהר כ״י ישן נושן אצל מורי מהר״ם [ר׳ משה] זכות נר״ו ‪ :‬מצאתי‬
‫‪ 1‬ע י י ן הנ ״ ל‪ :‬ה א ם ח ב ר ו כ ו ‪ /‬ע ט׳ ‪ 2 — . 22-21‬עיין הנ ״ ל‪ ,M ajor T rends :‬ע ט׳ ‪ , 387‬ה ע ר ה ‪— . 113‬‬
‫‪ s‬ע מ׳ ‪62‬׳ ‪ * — .67‬עיין הנ ״ ל‪ :‬ה א ם חב ר ו כ ו ‪ /‬ע מ׳ ‪ 18‬׳ הערר‪ 5 — .8 ,‬ב תו ך ס׳ ת ע לו מו ת ח כ מ ה לי ש׳׳ ר‬
‫מ קנדי א ( ב סילי אה‪ ,‬ש פ״ ט)‪ ,‬ה ע״ ב‪ 6 — .‬כנ ר א ה צ״ל ל ב׳‪ 7 — .‬ס׳ יו ח סין ה של ם‪ ,‬ע מ׳ ‪ 8 — .45‬ר׳‬
‫חיי ם יו ס ף דו ד אזו ל אי‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫פרק שגי‪:‬‬
‫מבוא ‪ :‬ספר הזו הר וחקר הזו הר‬
‫כ ת ו ב ב א מ ת ‪ ,‬כ י ר א ש ה מ ק ו ב ל י ם ר ׳ נ ח ו נ י א ף ה ק נ ה ו ה ו א ח י ב ר ס׳‬
‫ר ש ב ״י ע ש ה ס פ ר הז ה ר ו חי ב ר‬
‫אישור ה עדו ת‬
‫פר סו ם הזוהר ו ה שפע תו‬
‫ה ב הי ר‪ ,‬ו א ח ריו‬
‫בו כ מ ה ח בו רי ם כ מו ה ת קוני ם‪ .‬ו כ ש מ ת ר ש ב ״י ו ר בי‬
‫ה ה ב או ת מ ס פ ר הזו ה ר‬
‫א ל עז ר ו כ ל ה ד ו ר ה הו א א ב ד ה ח כ מ ת ה ק ב ל ה‪ ,‬ע ד ש ה ק ר ה ה׳ ל פ נ י מ ל ך א ח ד מ מ ל כ י‬
‫בו חן ח שו ב ל ק בי ע ת ז מנו ש ל פ ר סו ם הזו ה ר הו א ב די ק ת ה צי ט א טי ם‬
‫מ ז ר ח׳ ש צ ו ה ל ח פ ו ר ב מ ק ו ם א ח ד ע ל ע ס ק י מ מ ו ן ‪ ,‬ו נ מ צ א ש ם א ר ו ן א ח ד ו ב ו ס׳ ה ז ה ר ‪,‬‬
‫ה ס פ ר ‪ . .‬ב ד י ק ה זו מ ע ל ה‪ ,‬ש ב ס פ ר ו ת ה ק ב ל ה ש ל ה ר א שו ני ם א י ן ז כ ר ל מ צ י א ו ת הזו ה ר‪,‬‬
‫ה מו ב אי ם מ תו ך‬
‫ו ש ל ח ל ח כ מי או מו ת ה עו ל ם ו ח כ מי א דו ם ו ל א י ד עו ו ל א י בי נו‪ .‬ש ל ח א ח ר הי הו די ם‪ ,‬ב או‬
‫ו ר ק ס מ ו ך ל ס ו ף ה מ א ה ה ש ל ש ע ש ר ה מ ו צ א י ם א נ ו א ת ה ה ב א ו ת ה ר א ש ו נ ו ת ‪ .‬ב ס׳ מ ש ל‬
‫א צ לו ו ר או ה ס פ ר ו א מ רו לו ‪ :‬א ד ו ני נ ו ה מ ל ך ז ה ה ס פ ר ע ש או ח כ ם א ח ד ו הו א ע מו ק ו אין‬
‫ה ק ד מ ו נ י ל ר ׳ י צ ח ק ך ס ה ו ל ה ‪ ,‬ש נ ת ח ב ר ב ש נ ת מ ״ א ( ‪) 1 2 8 1‬׳ מ ו ב א מ א מ ר א ח ד ‪ ,‬ה נ מ צ א‬
‫א נ ו מ בי ני ם או תו‪ .‬א מ ר ל ה ם ‪ :‬ו כי אין י ה ו די ב עו ל ם מ בין או תו ? א מ רו לו ‪ :‬י ש ב מ ד י נ ת‬
‫בנו ס ח הזו ה ר ש ל פ ני נו ב שינויי ם‪ ,‬ו כ ע ת נ ת ג ל ה כ צו ר תו ב כ ת ב ־י ד ש ל ה זו ה ר !‪ .‬ב פי רו ש‬
‫טו לי טו ל א‬
‫ש מונ ה‬
‫טו לי טו ל ה‪ .‬ו ה מ ל ך ש ל ח ה ס פ רי ם ע ם ג בו ריו‬
‫ל טו לי טו ל א‪ .‬ו כ ש ר או הו ח כ מי‬
‫שי ר‬
‫ה שי רי ם ל או תו ה מ ח ב ר‪,‬‬
‫ש נ ת ח ב ר ב ש נ ת מ ״ ד ונ מ צ א ב כ תו בי ם‪ ,‬מ צויי ם‬
‫ש מ ח ו בו ש מ ח ה ג ד ו ל ה ו ש ל חו ל מ ל ך מ ת נ ו ת ר בו ת‪ .‬ו מ ש ם נ ת פ ר ס מ ה ה ק ב ל ה בי ש ר א ל‪.‬‬
‫ל ש ו נ ו ת ש מ ק ו ר ם ב ז ו ה ר ו ב א ו ת ו ה ז מ ן ב ע ר ך ‪ 3‬נ ת ח ב ר ג ם ס׳ א ו צ ר ה כ ב ו ד ל ר׳ ט ו ד ר ו ס‬
‫ע ד כ אן מ צ א תי כ תו ב מ ה ר ב הנז כ ר ״‪ .‬ה רי כ אן ל פ ני נ ו ני סו ח א ג די ש ל ה עו ב ד ה ה הי ס ­‬
‫א ב ו ל ע פ י א ‪ ,‬ו ב ו ש ת י ה ב א ו ת מ ן ה ז ו ה ר »‪ .‬ב פ י ר ו ש ע ל ה ת ו ר ה ל ר׳ ב ח י י ב ן א ש ר ‪ ,‬ש נ ת ח ב ר‬
‫טו רי ת‪ ,‬ש הזו ה ר נ ת פ ר ס ם בז מן מ או ח ר ב ק ש טי לי א‪.‬‬
‫ב ש נ ת נ ״ א ‪ ,‬נ מ צ א י ם ש ג י ל ש ו נ ו ת ב צ ו ר ת ה ב א ד! ‪ , 5‬א ב ל ג ם ב מ ק ו מ ו ת א ח ר י ם ב פ י ר ו ש ו‬
‫א ג ד ה א ח ר ת‪ ,‬ש מו צ א ה מ מ א רו קו‪ ,‬ר חו ק ה יו ת ר מן ה מ צי א ו ת ה הי ס טו רי ת‪ ,‬כי ל פי תי או ר ה‬
‫ו ב ש א ר כ ת ב י ו נ י כ ר ר י ש ו מ ם ש ל מ א מ ר י ה ז ו ה ר ‪ .‬ר׳ י ו ס ף ג ׳ י ק א ט י ל י א ‪ ,‬מ ק ו ב ל מ פ ו ר ס ם ‪,‬‬
‫נ ת ג ל ה הזו ה ר ב צ פון א פ רי ק ה‪ ,‬א ב ל ג ם ב ה כ לו ל ה ה הו ד א ה‪ ,‬ש הי ה ג נוז ו נ ע ל ם ע ר ת קו פ ה‬
‫ש פ ע ל ב ס ו ף ה מ א ה ה ש ל ש ע ש ר ה ו ב ר א ש י ת ה מ א ה ה א ר ב ע ע ש ר ה ו ח י ב ר ס׳ ש ע ר י א ו ר ה‬
‫מ או ח ר ת‪ .‬א ג ד ה זו מ ו ב א ת ע ל ־ י ד י ר׳ א ב ר ה ם אזו ל אי ב ה ק ד מ ה ל פי ר ו ש ו ע ל ה ז ו ה ר ! ‪:‬‬
‫ו ס פ ר י ם א ח ר י ם ב ק ב ל ה ‪ ,‬א ם כ י א י נ ו מ ב י א צ י ט א ט י ם מ פ ו ר ש י ם ‪ ,‬ה ר י כ מ ה מ ס פ ר י ו ‪ ,‬ו בי ה ! ד‬
‫״ו א מ רו‪,‬‬
‫ש ס פ ר הזו ה ר‬
‫הי ה גנוז‬
‫ב מי רון‬
‫ב מ ע ר ה א ח ת ו מ צ או י ש מ ע א לי‬
‫א ח ד ו מ כ רו‬
‫ל רו כ לי ם ב ג לי ל ה ע ליון‪ ,‬ו נ פ לו ק צ ת ניי רי ם מ מ נו בי ד ח כ ם א ח ד ש ב א מן ה מ ע ר ב‪ ,‬ו ה ל ך‬
‫ו חי פ ש ו קי ב ץ כ ל הניי רי ם‬
‫מו כ רי ם ב ה ם‬
‫מ כ ל ה רו כ לי ם‪ ,‬ג ם ח פ ש ב א ש פ ו ת ו מ צ א כי היו ה רו כ לי ם‬
‫מ עי ר מ ע רי ה מ ע ר ב ה נ ק ר א ת תו ד ג׳ א‪,‬‬
‫ר׳ ט ו ד ר ו ס א ב ו ל ע פ י א ‪,‬‬
‫ו א פ ש ר ש או תו ח כ ם ה מ ע ר בי ה נז כ ר הו א ש הו לי כו ל עי רו ״‪.‬‬
‫ע דו ת‬
‫כ ל ה מ ח ב ר י ם ה א ל ה ח י ו ב ס פ ר ד ו ה י ו ב נ י ד ו ר ו ש ל ר׳ מ ש ה ד י ל י א ו ן ‪ ,‬ו ל ג ב י ש ל ש ה מ ה ם‬
‫י ש מ ק ו ם ל ה נ י ח ‪ ,‬ש ע מ ד ו ג ם ב ק ש ר י ם א י ש י י ם א ת ו ‪ .‬ר׳ י צ ח ק ן׳ א ב י ס א ה ו ל ה י ש ב ב ו ו א ד‬
‫ת ב לין‪ .‬א מ נ ם עי ק ר מו צ או הי ה‬
‫מיו ח ד ת ב מי נ ה‪,‬‬
‫ש ע ר י א ו ר ה׳ ט ב ו ע י ם ב ח ו ת מ ה ש ל ה ש פ ע ת ה ז ו ה ר ‪.‬‬
‫ש ח שי בו ת ה‬
‫מ רו ב ה ג ם‬
‫א ל ח ג׳ א ר ה ‪ ,‬ב מ ק ו ם‬
‫מגו ריו‬
‫ש ל ר׳ מ ש ה ד י ל י א ו ן ‪ .‬ב נ ו ש ל‬
‫ר׳ י ו ס ף ‪ ,‬ה י ה ב י ח ס י י ד י ד ו ת ע ם ר׳ מ ש ה ד י ל י א ו ן ‪ ,‬כ פ י ש כ ב ר צ י י נ ו ל ע י ל »‪ ,‬ו ה ס ב ר ה‬
‫מ ב חי נו ת א ח רו ת‪,‬‬
‫מו צ אי ם אנו ב תו ך‬
‫נ ו ת נ ת ‪ ,‬ש ג ם א ב י ו ה כ י ר ו ו ה י ה ק י י ם ב י נ י ה ם מ ג ע ק ר ו ב ‪ .‬ג ם ר׳ י ו ס ף ג ׳ י ק א ט י ל י א הי ד‪,‬‬
‫הזו ה ר ע צ מו‪ ,‬ב ר ע י א מ ה י מ נ א ו ב ת י ק ו ני ם‪ .‬ב ח ל קי ם א לו‪ ,‬ו ב י ח ו ד ב ת י ק ו נ י זו ה ר‪ ,‬מ ד ו ב ר‬
‫תו ש ב ק ש טי לי א‪ ,‬ו א ם כי א י ן ב י ד י נ ו י ד י ע ו ת ב י ו ג ר פ י ו ת ע ל ק ש רי ם אי שיי ם בי נ ו ל ב ין‬
‫ה ר ב ה ע ל חי בו ר הזו ה ר ע ל ־י די ר ש ב ״י ו ה ח ב רי ם ו ע ל ה ת ג ל ו ת ו ב דו ר ה א ח רון‪ ,‬בי מ ו ת‬
‫ר׳ מ ש ה ד י ל י א ו ן ‪ ,‬ה ר י מ ת ו ך ה ש ו ו א ת כ ת ב י ה ם י ו צ א ב ב י ר ו ר ‪ ,‬ש ה י ו ש י י כ י ם ל ח ו ג א ח ד‬
‫ה מ ש י ח ‪ .‬׳ ״ ו ה מ ש כ י ל י ם י ז ה י ר ו כ ז ה ר ה ר ק י ע ׳ ו ג ו ׳ ( ד נ י א ל י ב ‪ ,‬ג )‪ ,‬׳ ו ה מ ש כ י ל י ם ׳ א ל ו ר ב י‬
‫ו ב ו ו ד א י ג ם נ ז ד מ נ ו י ח ד‪. 7‬‬
‫ש מ ע ו ן ו ה ח ב ר י ם ‪ ,‬׳ י ז ה י ר ו ׳ כ ש נ ת כ נ ס ו ל ע ש ו ת ח י ב ו ר זד‪ .‬נ י ת נ ה ר ש ו ת ל ה ם ו ל א ל י ה ו ע מ ה ם‬
‫ה ה ב או ת ש נ ד ו נ ו ע ד ע ת ה מ ו ב א ו ת ב ל שון ״ו ר א י תי ב מ ד ר ש ״ ו כ דו מ ה‪ ,‬ו א צ ל ר׳ ב היי ב ש ם‬
‫ו ל כ ל ה נ ש מ ו ת ש ל הי שי ב ו ת ל ר ד ת ביני ה ם‪ ...‬ו ר שו ת נ ת ן [ ה כו ח ה ע ליון ] ל ע ש ר ס פי רו ת‬
‫״ מ ד ר ש ו ש ל ר ש ב ״י ״‪ .‬מ ס פ ר ם ה ק טן ש ל ה מ א מ רי ם ה מו ב אי ם ו כן א ו פ ן ה ה ב א ה מ ר אי ם‪,‬‬
‫מלך‬
‫ש ב ע ל י ה ה ב א ו ת ל א ר א ו א ל א ק ט ע י ם א ו ח ל ק י ם ב ו ד ד י ם מ ס פ ר ה ז ו ה ר‪ .‬מ כ א ן י ו צ א א י פ ו א‬
‫לג לו ת ל ה ם‬
‫רזי ם‬
‫ט מי רי ם‪,‬‬
‫ש ל א ני תנ ה‬
‫ר שו ת‬
‫לג לו ת ם‬
‫עד‬
‫שי בו א‬
‫ה דו ר‬
‫של‬
‫ה מ ש י ח ״ ‪ .2‬״ א מ ר ר ב י ש מ ע ו ן ‪ :‬ח ב ר י ם ‪ ,‬ב ו ו ד א י ה ק ד ו ש ב ר ו ך ה ו א ה ס כ י ם ע מ נ ו ע ל י ו נ י ם‬
‫אי שו ר ע ל ה מ ס ק נ ה ה נו ב ע ת מ ע דו ת ו‬
‫ו ת ח ת ו נ י ם ל ה י ו ת ב ח י ב ו ר ז ה ‪ .‬א ש ר י ה ד ו ר ש ז ה מ ת ג ל ה ב ו׳ ש ע ת י ד כ ל ז ה ל ה ת ח ד ש ע ל‬
‫מ ג י ל ו ת ‪ .‬מ ס ק נ ה זו מ ק ב ל ת ע ו ד ת ו ס פ ת א י ש ו ר ב ב ד י ק ת ה ה ב א ו ת ה מ א ו ח ר ו ת ו ה ר ח ב ו ת‬
‫י ד י מ ש ה ב ס ו ף ה י מ י ם ‪ ,‬ב ד ו ר ה א ח ר ו ן ״‪ . 3‬ה ש א ל ה א ם ד ב ר י ם א ל ו נ כ ת ב ו מ ת ו ך צ פ י י ה‬
‫ש ל ר׳ י צ ח ק מ ע כו‪,‬‬
‫ש הזו ה ר נ ת פ ר ס ם מ גי לו ת ־‬
‫יו ת ר מ ר א שי ת ה מ א ה ה א ר ב ע ע ש ר ה‪.‬‬
‫ל ע ת י ד ל ב ו א א ו אי נ ם א ל א נ ב ו א ה ש ל א ח ר מ ע ש ה א י נ ה מ ע נ י נ נ ו כ אן‪ .‬ע ל כ ל פ נ י ם‬
‫ב מ א מ רי ם א לו ו כיו צ א ב ה ם ר מוז‪ ,‬ש ס פ ר הזו ה ר י הי ה ג נו ז וי ת ג ל ה ב ק ץ הי מי ם‪ ,‬ו מ כיון‬
‫‪ 1‬ע י י ן ג׳ ש לו ם‪ :‬ה צי ט א ט ה ר א שון מן ה מד ר ש הנ על ם (״ ת ר בי ץ״‪ ,‬ווו‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ;) 183-181‬פ ר ש ה ח ד ש ה‬
‫מן ה מד ר ש הנ על ם ש בזו ה ר (ספר היו ב ל ל כ בו ד לוי גינ צ בו רג‪ ,‬ע מ ׳ תכ ה)‪ 2 — .‬עיין הנ ״ ל‪ :‬ק ב ל ת ר׳‬
‫ב ה ת ח ל ת ה א ל ף ה ש שי‪ ,‬נ מ צ א‬
‫יצ ח ק בן של מ ה בן א בי ס הו ל ה ו ספ ר הזו ה ר (״ ק רי ת ספ ר״‪ ,VI ,‬ע מ ׳ ‪ 3 — .) 118-109‬ש נ ת פ טי ר תו של‬
‫ש מ א מ רי ם א לו מ כי לי ם ה כ רז ה ע ל ה ת ג לו ת הזו ה ר ב או תו הז מן ב קי רו ב‪ ,‬ש בו נ ת ג ל ה‬
‫ר׳ טו ד רו ס שנוי ה ב מ ח לו ק ת בין גרץ‪ ,‬י׳ בע ר וג׳ שלו ם‪ .‬גרץ ( ת רגו ם ש פ״ ר‪ ,V ,‬עמ ׳ ‪ ) 383‬סבר‪ ,‬שנ פ ט ר‬
‫ב א מ ת ל פי ע ד ו ת ו ש ל ר׳ י צ ח ק מ ע כו‪.‬‬
‫ב ר א שי ת ה מ א ה ה א ר ב ע ה ע ש ר ה‪ ,‬ל פי ב ע ר נ פ ט ר ב שנ ת מ ״ ג ( ״ ד בי ר ״‪ , 11 ,‬ע מ׳ ‪ ! 315-314‬״ ציון ״‪, 11 ,‬‬
‫ע מ׳ ‪ ,46‬ה ע ר ה ‪ ,)61‬ו ד ע תו ה א ח רונ ה של שלו ם הי א‪ ,‬שנ פ ט ר ב שנ ת נ״ ח (״ ר׳ דוד בן י הו ד ה ה ח סיד נ כ ד‬
‫ש ל פי‬
‫רו ב‬
‫חי שו בי ה ק ץ‬
‫ש בזו ה ר‬
‫מו ע ד הג או ל ה הו א‬
‫ה ר מ ב״ן״‪ ,‬״ ק רי ת ספ ר״‪ , 1V ,‬ע מ׳ ‪ ,317‬ה ע ר ה ‪ * — .) 1‬עיין ג׳ שלו ם ‪ :‬הא ם חב ר ו כ ר‪ ,‬ע מ׳ ‪ .27-26‬שאר‬
‫ה ה ב או ת הנז כ רו ת ש ם אינן מן הזו ה ר‪ .‬עיין הנ ״ ל‪ :‬ה צי ט א ט ה ר א שון מן ה מ ד ר ש הנ על ם‪ ,‬ענ ד ‪ . 183‬על‬
‫‪ 1‬ם׳ או ר החמד‪( .‬י רו של ם‪ ,‬ת רל״ו)‪ ,‬ב ע״ג‪ 2 — .‬תי קוני זו ה ר‪ ,‬ה ת ח ל ת ה ה ק ד מ ה‪ 3 — .‬תי קוני זוהר«‬
‫ה ב או ת אלו ה עי ר ר׳ דוד לו רי א ב ר א שונ ה‪ 5 — .‬עיין הנ״ ל‪ :‬הא ם חב ר ו כו׳‪ ,‬ע מ׳ ‪ .28‬על א ח ת ה ה ב או ת‬
‫תי קון ס ט‪ ,‬קי ע״ א‪ .‬ו עיין ג ם סו ף תי קון ו‪.‬‬
‫כב ר ע מד ר׳ י ע ק ב ע מ דן ב ב קו ר תו‪ » — .‬ע מ ׳ ‪ — .33‬ז ע י י ן ג׳ ש לו ם‪ ,M ajor T rends :‬ע מ׳ ‪. 192-191‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫מבו א‪ :‬ספר הזוהר והקר הזוהר‬
‫פרק שני‪:‬‬
‫המקובל הראשון‪ ,‬המביא מאמרים רבים וארוכים מן הזוהר‪ ,‬הוא ר׳ מנחם ריקנאטי‪,‬‬
‫מבני איטליה‪ .1‬בכתביו‪2‬׳ וביחוד בפירושו על התורה‪ ,‬שנתחבר כנראה בעשור הראשוך‬
‫של המאה הארבע עשרה׳ מובאים מאות לשונות‪ .‬אך בדיקת הציטאטים מוכיחה‪ ,‬שלא‬
‫ראה אלא חלק קטן מספרות הזוהר‪ .‬מספר ניכר מהבאותיו לקוח מאדרא רבא‪ .‬ר׳ דוד‬
‫בן יהודה החסיד‪ ,‬כנראה נכד הרמב״ן‪ ,‬שחי בספרד ופעל סמוך לזמנו של ר׳ משה די‬
‫ליאון‪ ,‬מביא בכתביו שלא נדפסו עדיין‪ ,‬וביחוד בס׳ מראות הצובאות‪ ,‬אוצר גדול של‬
‫מאמרי הזוהר‪ ,‬רובם ככולם בתרגום עברי‪ ,‬אבל גם הוא לא ראה את הזוהר בשלימותו‬
‫בנוסח שלפנינו‪ .3‬החלק המצוטט אצלו ביותר הוא מדרש הנעלם‪ .‬ר׳ שם טוב ן׳ גאון‪,‬‬
‫מתלמידי הרשב״א׳ חיבר תשובה על סוד הספירות‪ ,‬שהגיעה לידינו בצורה מקוטעת‪,‬‬
‫וי ה הוא עוסק בביאור מאמרי הזוהר‪ ,‬ביחוד מאדרא רבא ומאדרא זוטא‪ .4‬בכתביו‬
‫הראשונים אין אף מאמר אחד מן הזוהר‪ ,‬ומכאן שמציאות הספר לא נודעה לו כלל‬
‫בראשית עבודתו הספרותית‪ .‬מלבד מאמרי ריאדרות אין אצלו אלא הבאות בודדות‪.‬‬
‫בעיקר ממדרש הנעלם‪ ,‬ואם כי תשובתו אינה מונחת לפנינו בשלימות וגם הענינים‬
‫הנדונים בה מרוכזים מסביב לנושא אחד‪ ,‬בכל זאת מסתבר מתוך ההבאות‪ ,‬שלא ראה‬
‫אלא חלקים מסוימים מן הזוהר‪ .‬בהיקף רחב ובצורה קרובה ביותר לנוסח השלם‬
‫שבידינו מובאים מאמרי הזוהר בס׳ לבנת הספירה שנתחבר בשנות העשרים של המאה‬
‫הארבע עשרה ומיוחס בטעות לר׳ דוד בן יהודה החסיד®‪ .‬ספר זה לא נדפס אלא על‬
‫בראשית‪ .‬הוא נחחבר כנראה על כל התורה והחלק על ויקרא נמצא עוד בכתב־יד‬
‫בבריטיש מוזיאום‪ .‬לפיכך אי אפשר לקבוע אם המחבר ראה את כל חלקי הזוהר‬
‫בשלימות‪ .‬אבל אם גם נניח כך‪ ,‬הרי אין הנחה זו סותרת את הידיעה על פרסום הזוהר‬
‫מגילות־מגילות‪ ,‬אלא היא באה ללמד לכל היותר‪ ,‬שבזמן המחבר כבר נפוצה מהדורה‬
‫שלימה‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬אפילו הנחה זו מפוקפקת‪ ,‬מכיון שממקורות שונים יש להסיק‪ ,‬שער גירוש ספרד‪.‬‬
‫ואולי עד הדפסת הזוהר‪ ,‬לא היו כל החלקים מקובצים יחד‪ .‬עדות מפורשת מוצאים אנו‬
‫בהקדמתו של ר׳ יהודה חייט לפירוש ס׳ מערכת האלהות ‪ :‬״ואני יהודה בן לאדוני החכם‬
‫חסיד ושלם ר׳ יעקב חייט ע״ה בהיותי בספרד טעמתי מעט הדבש ואורו עיני‪ ,‬ונתתי‬
‫אל לבי לדרוש ולתור בחכמה‪ ,‬והלכתי מחיל אל חיל לאסוף כל מה שימצא מהספר‬
‫הנזכר‪ ,‬ואספתי מעט פד‪ .‬ומעט פה עד שרובו היה בידי מהנמצא ממנו‪ .‬ואני מאמין‬
‫אמונה גמורה‪ ,‬כי זכות זה עמד לי בכל התלאות אשר מצאוני בגרוש ספרד״‪ .‬בתשובות‬
‫המיוחסות לר׳ יוסף ג׳יקאטיליא‪ ,‬שנתחברו בסוף המאה הארבע עשרה בקירוב‪ ,‬מובאות‬
‫דעות הזוהר מפי השמועה‪ .7‬בס׳ עקדת יצחק לר׳ יצחק ן׳ עראמה‪ ,‬הדרשן הפילוסופי‬
‫אי שור ה ע דו ת‬
‫פ ר סו ם הזוהר ו ה שפע תו‬
‫ש פ ע ל ב ס פ ר ד ב מ ח צי ת ה ש ני ה ש ל ה מ א ה ה ח מ ש ע ש ר ה‪ ,‬מו ב אי ם מ א מ רי הזו ה ר ב מ ס פ ר‬
‫ני כ ר‪ ,‬א ב ל ב רו ר‪ ,‬ש ל א ר א ה א ת ה ס פ ר כו לו‪ ,‬ש כ ן הו א כ ו ת ב ! ‪ :‬״ ו ש מ ע תי מ פ י ר בי ם‪,‬‬
‫ש נ מ צ א ב מ ד ר ש ה נ ע ל ם ‪ 2‬מ א מ ר ‪ ,‬ז ה ל ש ו נ ו ‪ :‬ע ל כ ן ל א י א כ ל ו ב נ י י ש ר א ל א ת ג י ד ה נ ש ר‪.‬‬
‫כ ו׳ ‪,‬‬
‫א ת ל ר בו ת‬
‫תשעה‬
‫ב א ב‪ .‬ו ת מ ה ו מ מ נ ו כי ל א נ ו ד ע ל ה ם‬
‫ט ע מו‪ ,‬ו נ ש א ל תי ע ל י ו‬
‫ו ה ש ת ו מ מ תי ב ש ע ה ו ק פ ץ ל פ נ י ע נ י ן נ או ת‪ .‬אז א מ ר תי א ם ה מ א מ ר הז ה י ש נ ו ב מ צ י א ו ת‬
‫ה נ ה ה ו א מ פו א ר מ א ד וז ה ו פי רו שו *‪ .‬כ ת ב י ־ ה י ד ש ל ה זו ה ר מ ל פ נ י ה ד פ ס ת ו‪ ,‬ש ה ג י ע ו‬
‫ל י ד י נ ו ‪ ,‬א י נ ם מ כ י ל י ם א ת ה ס פ ר ב ש ל י מ ו ת ו‪ , 3‬ו מ ד ב ר י ה מ ה ד י ר י ם ו ה מ ג י ה י ם ב ה ק ד מ ו ת‬
‫ל ד פו סי ם ה ר א שו ני ם נ ר א ה ב בי רו ר‪ ,‬ש ג ם ל פ ני ה ם ל א היו כ ת בי ־י ד ש לי מי ם‪ .‬ה נ ה ל מ ש ל‬
‫ד ב רי ה מ גי ה ב ה ק ד מ ה ל ד פו ס מ נ טו ב ה ‪ :‬״ונו ד ע א ש ר כ ב ר הי ה מ ל פני ם‪ ,‬כי ל א ע צ רו כ ח‬
‫א ל א א ח ד מ עי ר ו ש ני ם מ מ ש פ ח ה ל ה בי א ב ר כ ת ה ס פ ד [ ב כ ת ב ־ י ד ] א ל בי תו‪ ,‬ו ג ם ה ם ל א‬
‫הי ה בי ד ם טו ב ו מ ש ל ם כ ל ה ח מ ש ה ס פ רי ם ״‪ .‬ג ם נו ס ח ה ש ע ר ב ד פו סי ם מ עי ד‪ ,‬ש כ מ ה‬
‫ח ל קי ם נ ק ב צו מ תו ך כ ת בי ־י ד שו גי ם‪.‬‬
‫ש מו ת הזו ה ר‬
‫ב דו רו ת ה ר א שוני ם א ח רי פ ר סו מו מו ב א הזו ה ר ב ש מו ת שוני ם‪ .‬רי בוי ה ש מו ת ו טי ב ם‬
‫י ש ב ה ם כ די ל ל מ ד ע ל או פן ה פ ר סו ם ו ה ה פ צ ה‪ ,‬ו ה ם מו סי פי ם חיזו ק ל מ ס ק נו ת‪ ,‬ש ע מ ד נו‬
‫ע לי הן ב דיו נ נו ה קו ד ם‪.‬‬
‫ה ש ם ז ו ה ר נ ז כ ר ‪ ,‬כ פ י ש כ ב ר צ י י נ ו ל ע י ל *‪ ,‬ב ת ו ך ה ס פ ר ע צ מ ו ‪ ,‬ב ר ע י א מ ה י מ נ א ו ב ת י ק ו נ י‬
‫ז ו ה ר׳ ו ל כ א ו ר ה א י ן ל ך ר א י ה ח ו ת כ ת מ ז ו‪ ,‬ש ש ם ז ה נ ת י ח ס ל ס פ ר מ ר א ש י ת ה ו פ ע ת ו כ ש ם‬
‫ע י ק ר י ו ק ב ו ע ‪ .‬א ך ה נ ח ה זו‪ ,‬ה מ ס ת ב ר ת ו מ ו ב נ ת מ א ל י ה ‪ ,‬א י נ ה מ ת א ש ר ת ב מ צ י א ו ת ‪ ,‬ש כ ן‬
‫ב מ ק ו ר ו ת ר ב י ם ו ח ש ו ב י ם א י ן כ ל ז כ ר ל ש ם ז ו ה ר‪ .‬ע ו ב ד ה ת מ ו ה ה ז ו א ו מ ר ת ד ר ש נ י ‪ ,‬ו א י ן‬
‫ל ה ס בי ר ה א ל א א ם כן נני ח‪ ,‬ש ה ח ל קי ם ה נו ק בי ם א ת ש ם ה ס פ ר ב מ פו ר ש ל א ה י ו י דו עי ם‬
‫ל ב ע ל י ה מ ק ו ר ו ת ה ה ם‪ .‬ו א כ ן ד ב ר ז ה ל מ ד י ם א נ ו ג ם ב ב ד י ק ת ה ה ב א ו ת ‪,‬‬
‫ר עי א‬
‫מ הי מנ א ו תי קוני זו ה ר‬
‫פ ר סו ם הזו ה ר‪ .‬י ת ר‬
‫אינ ם‬
‫מו ב אי ם‬
‫אלא‬
‫ב ת קו פ ה‬
‫מ או ח ר ת‪ ,‬ז מן‬
‫ש כן‬
‫מ א מ רי‬
‫רב‬
‫א ח רי‬
‫מ כ ן ‪ :‬ל פי נו ס ח ה מ א מ רי ם ה מז כי רי ם א ת ה ש ם זו ה ר י ש‬
‫מ קו ם‬
‫ל ח ש ו ב ‪ ,‬ש ה מ ח ב ר ה ת כ ו ו ן ל י ח ד ו ל ח ל ק י ם א ל ו ב ל ב ד ‪ .‬א ך מ צ ד א ח ר י ו ד ע י ם א נ ו׳ ש ע ל‬
‫כ ל פ ני ם ב ר א שי ת ה מ א ה ה א ר ב ע ע ש ר ה כ ב ר נ ק ר א ג ו ף ה ס פ ר ב ש ם ז ה‪ .‬כ ך ה ו א נ ז כ ר‬
‫ב ס י פ ו ר ו ש ל ר ׳ י צ ח ק מ ע כ ו ‪ ,‬ו ב ש ם ז ה מ ו ב א י ם מ א מ ר י ו ב כ ת ב י ר׳ מ נ ח ם ר י ק נ א ט י‪ . 5‬ב ם׳‬
‫ט ע מי ה מ צוו ת ל רי ק נ א טי מו ב א ה ש ם ב ש תי צו רו ת‪ :‬ס פ ר הזו ה ר ה ג דו ל ו ס פ ר הזו ה ר‬
‫ה מ ו פ ל א‪ .‬ציו ני ם מי ו ח די ם א ל ו אי נ ם ת א רי ם ס ת ם ל ל א ה ב ח נ ה‪ ,‬א ל א הזו ה ר ה ג ד ו ל מ צי י ן‬
‫ב ע י ק ר א ת א ד ר א ר ב א‪ ,‬ו א י לו הזו ה ר ע ל ה ת ו ר ה ל ח ל קי ו ה ש ו נ י ם נ ק ר א ה ז ו ה ר ה מ ו פ ל א‪.‬‬
‫ה צ י ט א ט י ם ה ר א ש ו נ י ם ש ב כ ת ב י ר׳ י צ ח ק ן ׳ א ב י מ ו ע ל ה ו ר׳ ט ו ד ר ו ס א ב ו ל ע פ י א מ ו ב א י ם‬
‫! שנו ת פ עו ל תו ו מ א מ רי הזו ה ר ה מו ב אי ם ב כ ת ביו נ דונו ה ר ב ה ב ק ש ר ל ב קו ר ת הזו ה ר‪ ,‬בי חו ד א צ ל‬
‫ב ש ם מ ד ר ש או ה ג ד ה א ו ד ב ר י רז ״ ל ס ת ם‪.‬‬
‫לוריא‪ ,‬לנ דו א ר וי לינ ק‪ 2 — .‬בי או ר על ה תו ר ה (ויני צי א ה‪ ,‬ש״ ה)‪ ,‬ס׳ ט ע מי ה מ צוו ת ( ב סילי א ה‪ ,‬ש״ מ)‪,‬‬
‫פי רו ש ה ת פ לו ת (נ ספ ח ל ט ע מי ה מצוו ת)‪ 3 — .‬עיין ג׳ ש לו ם‪ :‬ר׳ דו ד בן י הו ד ה ה ח סי ר נ כ ד ה ר מ ב׳־ן‪,‬‬
‫ע ט׳ ‪ 4 — . 327-302‬עיין הנ ״ ל‪ :‬ש רידי ס פ רו של ר׳ ש ם טו ב א בן ג און על י סו דו ת תו ר ת ה ס פי רו ת‬
‫ל א ה י ו ח ל ק י ס פ ר ג ד ו ל ב ע ל ש ם מ י ו ח ד ‪ .‬ב כ ת ב י ר' מ ש ה ד י ל י א ו ן מ צ ו י ן ה מ ק ו ר ש ל‬
‫‪%‬‬
‫מ א מ רי הזו ה ר ב ש פ ע ש ל כינויי ם כ ל ליי ם ו ס ת מיי ם‪ ,‬כ גון ״ מ ד ר שו ת ה פ ני מיי ם ״‪,‬‬
‫(׳׳ק רי ת ס פ ר ״‪ 1x—V11I( . — 6 ,‬י רו ש לי ם‪ ,‬ת ר ע״ג‪ 6 — .‬ע י י ן ג׳ ש לו ם‪ :‬ר׳ דוד בן י הו ד ה ה ח סי ד‪,‬‬
‫ע מ׳ ‪ — .327—326‬־ עיין ה נ ‪ -‬ל‪ :‬ת שו בו ת ה מי ח סו ת ל ר׳ יו ס ף גיקאטילר‪ ( .‬ס פ ר יו ב ל ל כ בו ר י ע ק ב‬
‫ס ריי מ אן‪ ,‬ב רלין‪ ,‬ח ר צ׳׳ז)‪ ,‬ע מ ׳ ‪. 170 - 169 , 165‬‬
‫‪36‬‬
‫סי מן ל ד ב ר‪ ,‬ש ה מ א מ רי ם ש ה גי ע ו לי די ה ם‬
‫‪ 1‬י ד ע ק ד ת י צ ח ק ( ל ע מ ב ע רג‪ ,) 1868 ,‬ח״ א ר כ ה ע״ ב ( פ ר ש ת וי ש ל ח)‪ 2 — .‬ה מ א מ ר נ מ צ א זו ה ר ח ־ א‬
‫ק ע ע״ ב‪ 3 — .‬ע י י ן ל ה לן עמי ‪ * — , 111-110‬ע מ ׳ ‪ 5 — .34‬ע י י ן לעיל ע ט׳ ‪.36‬‬
‫מבוא ז ספר הזו הר ו ח קר הזו הר‬
‫פ ר ק שני‪:‬‬
‫־‬
‫״ מ א ו ר ו ת ע ו ל ם ״ ‪ ,‬״ א ו ר י ש ר א ל ״ ‪ ,‬״ ס ת ר י ת ו ר ה ״ ‪ ,‬״ ס ת ר י ה י י ח ו ד ״ ו כ י ו צ א ב ז ה‪ ,1‬ל ל א‬
‫קדו שת הזוהר‬
‫פ ר סו ם הזוהר ו ה שפע תו‬
‫הזו ה ר ו בזו ל תו מ ס פ רי‬
‫ל כ תו ב ז ה ל פי ש ר אי תי אנ שי ם מ ש ת ב שי ם בז ה ו קו רין ב ס פ ר‬
‫ש ם מ סוי ם‪.‬‬
‫ח כ מ י ה ק ב ל ה מ ז ו ל ת ק ב ל ה א ל א מ ס ב ר ת ע צ מ ם ל ה ר א ו ת כי ח כ מ ה ג ד ו ל ה ל ה ם‪ ,‬ו נ כ נ ס י ם‬
‫ר׳ י צ ח ק ך א ב י ס ה ו ל ה ו ר ׳ מ ש ה ד י ל י א ו ן מ ב י א י ם ג ם א ת ה ש ם ״ י ר ו ש ל מ י ״ א ו ״ מ ד ר ש‬
‫ל פני ם מ מ חי צ ת ם ל ח שו ב מ ח ש בו ת ב ד ב ר ש ה מ ח ש ב ה א סו ר ה ״‪.‬‬
‫י ר ו ש ל מ י ״ ‪ ,‬ו ה ו א ח ו ז ר ג ם ב מ ק ו ר ו ת א ח ר י ם‪ . 2‬א ך א י ן ל ר א ו ת ב ז ה ש ם מ י ו ח ד ‪ ,‬ש ה ר י ג ם‬
‫ה מ קו ב לי ם ה תי ח סו לזו ה ר ב ד ר ך כ ל ל כ א ל ס פ ר ק ד מון‪ ,‬כ פי ש מ עי די ם ה ש מו ת ״ מ ד ר ש ו‬
‫ס פ ר י ם א ח ר י ם ‪ ,‬כ ג ו ן ס׳ ה ב ה י ר ו מ ד ר ש ו ת ש ו נ י ם ‪ ,‬מ ו ב א י ם ב צ י ו ן ״ י ר ו ש ל מ י ״ ‪.‬‬
‫של‬
‫ש ם נ פו ץ ל מ די הו א ״ מ ד ר שו ש ל ר ש ב ״י ״ או ״ מ ד ר ש ר ש ב ״י ״‪ .‬הו א נז כ ר ל ר א שונ ה א צ ל‬
‫ל ח כ מי ה מ ש נ ה ״ נ ו כ דו מ ה‪ .‬א ך י ש סי מ ני ם ל כ ך‪ ,‬ש ל א כו ל ם נ ה גו בו ק דו ש ה מ יו ח ד ת‪,‬‬
‫ר׳ ב ח י י ב ן א ש ר ‪ ,‬ו ח ו ז ר א ח ר ־ כ ך ב כ מ ה ס פ ר י ם ‪ ,‬א פ י ל ו ב מ א ה ה ש ש ע ש ר ה ‪ . 3‬כ י נ ו י י ם‬
‫ה י ס ט ו ר י ת ‪ .‬ר׳ י ו ס ף ן ׳‬
‫דו מי ם‬
‫הם‬
‫״ ס פ רי‬
‫״ א ד רי ה‬
‫ר ש ב ״י ״‪,‬‬
‫ד ר ש ב ״י ״‬
‫ר ב א )‪,‬‬
‫(אדרא‬
‫״ צוו א תי ה‬
‫ד ר ש ב ״י ״‬
‫ר ש ב ״י ״ ו ״ מ ד ר ש י רו ש ל מי׳ ‪/‬‬
‫ו ל פ ע מי ם‬
‫ו או לי א ח די ם מ ה ם ל א קי ב לו א ת ה מ ס ג ר ת‬
‫ו א ק א ר׳‬
‫ש חי ב ר ס פ ר ב ק ב ל ה ב ע ר בי ת‬
‫מו ב א‬
‫הו א‬
‫בשם‬
‫גם‬
‫ה סי פו רי ת כ א מ ת‬
‫ב ש נ ת ‪, 1340‬‬
‫״מע שה‬
‫ב ר א שי ת‬
‫כ ו ת ב‪ : 2‬״ ו ס פ ר ה ז ו ה ר נ פ ל ו ב ו‬
‫( א ד ר א ז ו ט א ) ב ת ש ו ב ת ו ש ל ר ׳ ש ם ט ו ב ך ג א ו ן ו ״ מ כ י ל ת א ד ר ש ב ״ י ״ ב ס׳ ה ג ב ו ל ל ר ׳‬
‫ט עי ו ת ר בו ת מ א ד‪ ,‬י ת חיי ב ל ה ש מ ר מ ה ם כ די ש ל א י ט עו ״‪ .‬כ מ ה מ ק ו ב לי ם ני סו ל ח קו ת‬
‫דו ד בן י הו ד ה ה ח סי ד‪.‬‬
‫א ת ה ז ו ה ר ב ד ר כ י ם ש ו נ ו ת ה ב ע ל ס׳ ל ב נ ת ה ס פ י ר ח י ק ה א ת ה ל ש ו ן ה א ר מ י ת ‪ .‬ה ו א מ ב י א‬
‫ב שנ ת‬
‫א ת מ א מ רי הזו ה ר כ צו ר ת ם ו ב ציון ה מ קו ר‪ ,‬א ב ל ג ם בי או ריו ו חי דו שיו הנו ס פי ם כ ת ו בי ם‬
‫‪ , 1391‬מ ו ב א י ם כ א ר ב ע י ם ל ש ו נ ו ת מ ן ה ז ו ה ר ‪ ,‬ר ו ב ם ב ת ר ג ו ם ע ב ר י ‪ ,‬ב ש ם ״ מ ד ר ש י ה י‬
‫ר׳‬
‫ב ם׳‬
‫מ נ ו ר ת ה מ או ר * ל ר׳ י ש ר א ל א ל נ ק או ה‪,‬‬
‫שנ ה רג על‬
‫ב טו לי דו‬
‫קי דו ש ה ש ם‬
‫א ו ר ״ ‪ .‬ש ם ז ה נ ז כ ר ג ם ב ם׳ י ו ח ס י ף ‪ ,‬א ב ל י ת כ ן ש ה ו א ל ק ו ח ש ם מ ס ׳ מ נ ו ר ת ה מ א ו ר ‪.‬‬
‫מ ס ת ב ר‪ ,‬ש מ קו רו ש ל ש ם ז ה הו א ב כ ת ב ־ הי ד ש הי ה ל עי ני ה מ ח ב ר‪,‬‬
‫ש ה ת חי ל ב פ סו ק‬
‫ע ל ־ פי רו ב ב א ר מי ת זו ה רי ת‪ ,‬ו ל פ ע מי ם ק ש ה ל ה ב ח י ן ב י ן ה ה ב א ה ל ב ין ה תו ס פ ת‪.‬‬
‫דו ד בן י הו ד ה‬
‫הלך‬
‫ה ח סי ד‬
‫בדרך‬
‫הו א‬
‫ה פו כ ה‪.‬‬
‫ת רג ם‬
‫ה בי או ם ב ד ר ך כ ל ל כ צ ו ר ת ם ו ב ש ם ח כ מי הזו ה ר‪,‬‬
‫ה ע לי ם א ת ה מ קו ר‬
‫״י הי או ר ״‪.‬‬
‫ה ש ם ״ מ ד ר ש ה נ ע ל ם ״‪ ,‬ה מ י ו ח ד ב נו ס ח ש ל פ ני נ ו ל ח ל ק מ סוי ם‪ ,‬מו ב א ג ם כ ש ם כו ל ל ב ס׳‬
‫ל ב נ ת ה ס פ י ר ‪ ,‬ו כ ן ב ס׳ ע ק ד ת י צ ח ק ‪ .‬ג ם ב ש ם ח ל ק י ם א ח ר י ם ‪ ,‬כ ג ו ן א ד ר א ר ב א ‪ ,‬מ ו ב א י ם‬
‫ל כ ל ב ש ר ״ ‪ ,‬ו ת מ צ י ת ו ש ל ס׳ ש ע ר ה ר ז י ם ל ר ׳ ט ו ד ר ו ס א ב ו ל ע פ י א מ ת ח י ־ י ה ב נ ו ס ח ״ ר ׳‬
‫מ א מ ר י ם מ ס פ ר ‪ ,‬ל מ ש ל א צ ל ר ' י ה ו ד ה ח י י ט ‪ ,‬ש א י נ ם ש י י כ י ם ל א ו ת ו ח ל ק‪.‬‬
‫ע ו ב ד ו ת א לו‪,‬‬
‫היינו אנוני מיו ת‬
‫מ צ ד א ח ד ו רי בוי‬
‫מ ק ריי ם‬
‫ש מו ת ו כינויי ם‬
‫מצר‬
‫שני‪,‬‬
‫ה ש מי ם‬
‫מ ס פ רי ם‬
‫ב צי רו פ ם ש ל מ א מ רי ם‬
‫שוני ם‪,‬‬
‫מ קו ב לי ם י דו עי ם‬
‫כ ב ו ד א ל ״ *‪.‬‬
‫קצתם‬
‫כ אן‬
‫ל פנינו‬
‫מ תו רג מי ם ו ק צ ת ם‬
‫ל תו ך‬
‫ה ס פ רו תי‬
‫ב ז ו ה ר ‪ .‬מ א מ ר ו ש ל ר׳ ע ז ר י א ל ‪ .‬מ ג י ר ו נ ה מ ו ב א ב ל ש ו ן ״ ר ׳ ח י י א פ ת ח א ל א ל ה‪,‬י ה ר ו ח ו ת‬
‫פתח‬
‫חי דו שיו‬
‫מ א מ רי‬
‫ו ה כני ס‬
‫ש מ עון‬
‫גם‬
‫את‬
‫הו א וג ם‬
‫ד ב רי‬
‫אבל‬
‫את‬
‫הזו ה ר‬
‫ל ע ב רי ת‪,‬‬
‫מ שחק‬
‫ה מ סג ר ת‬
‫פ סוי ד א פי ג ר א פי‬
‫מו ע ת קי ם ו ק צ ת ם‬
‫ש ע ש ו ע ז ה ש ל ר׳ ד ו ד מ ע ו ר ר א ת‬
‫הנ הוג ה‬
‫ב או ת ל ל מ ד‪ ,‬ש צ ו ר ת ה ס פ ר ל א הי ת ה מ ג ו ב ש ת ו מ ו צ ק ת ו ג ם הי ק פו ל א הי ה ק בו ע ל פ ני‬
‫ל ל א כו ח ש ל ד מיון יו צ ר‪.‬‬
‫ה ה ד פ ס ה‪ .‬נ מ צ א‪ ,‬ש ג ם פ ר ש ת ה ש מ ו ת מ ס י י ע ת ל כ ך‪ ,‬ש ה ס פ ר ל א נ ת פ ר ס ם כ ח ט י ב ה א ח ת‬
‫ב ר צינו ת י תי ר ה ל מ סו רו ת הזו ה ר‬
‫א ל א קו נ ט ר סי ם ־ קו נ ט ר סי ם‪ ,‬ו ה ש מו ת נ ת ח ל פו ל פי צי רו פי ה ח ל קי ם ה שוני ם ב כ ת בי ־ הי ד‪.‬‬
‫מ ה מ א ה ה ש ל ש ע ש ר ה ‪ .‬ח י ק ו י י ם מ ו צ ל ח י ם ו מ ק ו ר י י ם י ו ת ר ה ם ס׳ ה פ ל י א ה ^ ו ס ׳ ה קנ ה ■׳‪.‬‬
‫ב ש ם ח כ מי ם ק ד מוני ם‪,‬‬
‫ה רו ש ם‪,‬‬
‫קל‬
‫מ קו ריי ם‪,‬‬
‫ש ל א ה תי ח ס‬
‫ש ה ש אי לן ל ד ב רי מ קו ב לי ם‬
‫ה מ ח ב ר ה א נ ו נ י מ י י ח ס א ת ס פ ר י ו ל ב נ י מ ש פ ח ה ק ד ו מ ה ‪ ,‬מ צ א צ א י ר׳ נ ח ו נ י ה ב ן ה ק נ ה ‪,‬‬
‫ש חיו ב א ר ץ ־י ש ר א ל ו קי ב לו גי לויי סו דו ת בי שי ב ה ש ל מ ע ל ה‪ .‬מ ב חי נ ת ה תו כן ג ם מ ח ב ר‬
‫ג‪ .‬ק ד ו ש ת ה ז ו ה ר‬
‫ש ה ע טי ר ה א ת הזו ה ר‬
‫ה ק דו ש ה ה עי ל אי ת‪,‬‬
‫נ תי ח ס ה א ליו א ל א מ או ת‬
‫הי ס טו רי ת‬
‫מ מו ש כ ת‪.‬‬
‫ו פ ר סו ם א ל א‬
‫ק טני ם‪.‬‬
‫מעבר‬
‫ה תג לו תו של‬
‫בין‬
‫ב ס פ רו ת י ש ר א ל‬
‫ב מ ש ך דו רו ת‬
‫ש ני ם א ח רי פ ר סו מו‪ ,‬כ תו צ א ה ש ל‬
‫ב ר א שי ת‬
‫הו פ ע תו‬
‫ב ע לי‬
‫ה ק ב ל ה‪,‬‬
‫ל ת חו מי‬
‫ה ק ב ל ה‪,‬‬
‫ס פ ר הזו ה ר‪ .‬ר ק‬
‫ב ש א לו ת ו ת שו בו ת ש ל‬
‫ז ה ל א חי ד ש ה ר ב ה‪ ,‬א ל א לי ק ט ו צ י ר ף מ א מ רי ם שו ני ם מ או צ ר ס פ ר ו ת ה ק ב ל ה‪,‬‬
‫ר׳‬
‫ו ב דו רו ת‬
‫ה ס מו כי ם‬
‫ש ה ש פ ע ת ה הי ת ד‪,‬‬
‫ב ס פ רו ת‬
‫ב ס פ רי ם‬
‫ה ר בני ת‬
‫מ ע טי ם ו בז מן‬
‫ו ב כ ת ב י ר׳ י צ ח ק א ב ר ב נ א ל ‪.‬‬
‫ר ׳ י ו ס ף א ל ב ו ‪ ,‬ב ע ל ס׳‬
‫ה ת פ ת חו ת ו ה ש ת ל ש לו ת‬
‫שם‬
‫מ נ ו ח ה ‪,!,‬‬
‫קנ ה‬
‫לו‬
‫בז מני ם‬
‫ו ה פי לו סו פי ת‪,‬‬
‫לא‬
‫ה ע י ק ר י ם ‪ ,‬ב ם׳‬
‫הספר‬
‫ההם‬
‫מ או ח ר ל ע ר ך ב א‬
‫ש מ ע ו ן ב ן צ מ ח ד ו ר א ן ‪ ,‬ב ס׳‬
‫ה צו ר ה‬
‫ה ס פ רו תי ת ש ל פ גי שו ת ו שי חו ת בי שי ב ה ש ל מ ע ל ה הי א חי קוי ש ל ה בי מ ה ה ש מי מי ת‬
‫לא‬
‫מ צו מ צ מ ת‬
‫ר בי ם‪ ,‬ל א‬
‫ב ס׳‬
‫ה פ לי א ה ?‪.‬‬
‫מ א מ רי‬
‫הזו ה ר‬
‫אינ ם‬
‫מ רו בי ם‬
‫והם‬
‫מו ב אי ם‬
‫בנו ס ח‬
‫ע ב רי »‪.‬‬
‫בי חו ד‬
‫ני כ ר‬
‫ב חוגי ם‬
‫רו ש ם‬
‫ז כ רו‪ ,‬כ ג ו ן‬
‫ב ר עי א‬
‫מ הי מנ א‬
‫ו ב תי קוני‬
‫זו ה ר‪.‬‬
‫מ סוג‬
‫אחר‬
‫הם‬
‫ה חי קויי ם‬
‫ש ב ס׳‬
‫ב רי ת‬
‫ה מיו ח ס ל ר׳ א ב ר ה ם מ ר י מ ו ן ה ס פ ר די‪ .‬ב ה ק ד מ ת ה ס פ ר מ ו ב א ת ש ל ש ל ת‬
‫ה מ סו ר ת של‬
‫תו ר ת ה סו ד‪ ,‬ו ר ׳ ש מ ע ון נז כ ר כ חו ת ם ה מ סו ר ת ה נ ס ת ר ת ‪ :‬״ ע ד ש ב א לי די ר בי ש מ עון‪,‬‬
‫ו מי מ ו ת ר בי ש מ ע ו ן ע מ ד צ פ ון ו ס תו ם‪ ,‬זו ל תי ח כ מי ם א ח רי ם‪ ,‬ש ה שי ג ו בו מ ע ט ו ה כי רו‬
‫עקדת יצחק‬
‫ה ע י ק ר י ם ‪ ,‬כ ו ת ב‪ : 0‬״ ו ה ו צ ר כ ת י‬
‫* ר׳ שם טו ב ן׳ ג און ב ת שו ב תו על סוד ה ס פי רו ת‪ 2 — .‬ע י י ן ג׳ ש לו ם‪ ,Major Trends :‬ע מ׳ ‪, 387‬‬
‫הע רה ‪ — . 124‬צ ה חי קויי ם ה ר א שוני ם ו ה מו צ ל חי ם ביו ת ר הם ר עי א מ הי מנ א ו תי קוני זו ה ר‪ ,‬שנ א ס פו‬
‫‪ 1‬עיין מ א מ ר ק ד מו ת ספ ר הזו ה ר ( ת ר ט״ז) ל ר׳ דוו לורי א‪ ,‬ב ע״ א‪ :‬ג׳ ש לו ם‪ :‬ה א ס חבר ו כ ר‪ ,‬ע מ ׳ ‪.24— 23‬‬
‫‪ 2‬עיין לו רי א‪ ,‬שם‪ ,‬כא ע ״ א ‪ -‬כ ב ע״ א‪ :‬ג׳ שלו ם‪ ,‬ש ם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ : 26-25‬הנ ״ ל‪ :‬ק ב ל ת ר׳ י צ ח ק בן ש ל מ ה בן‬
‫א בי סר‪,‬ולה ו ספ ר הז ה ר (״ ק רי ת־ ס פ ר״‪ ^ 1 ,‬ע מ׳ ‪ 3 — .) 117— 113‬ל מ של ב ס׳ ע בו ד ת ה קו ד ש ל ר׳ מ אי ר‬
‫ן׳ ג ב אי‪* — .‬ד‪,‬וצי ענ ע ל או‪ .‬עיין מ בו או תיו‪ , 1 :‬ע מ ׳ ‪ , 11 : 22— 21‬ע מ ׳׳ ‪ . 111 : 28— 26‬עמי ‪•34— 29‬‬
‫‪ 5‬ע מ׳ ‪ 6 — . 45‬מ א מ ר ב‪ ,‬פ רק כח‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫ל תוך הזו ה ר ע צ מו ונ ח ש בי ם ל חל קיו‪ .‬אך ק בי ע ת טי ב ם כ חי קויי הזו ה ר ת לוי ה‪ .‬ב תו צ או ת ה ב קו ר ת‪ ,‬ש בי רו רן‬
‫י בו א ב ה מ ש ך דיוננו‪ ,‬ו ל פי כ ך לא ע מ דנו עליה ם כאן‪ * — .‬עיין ג׳ ש לו ם‪ :‬ר׳ דוד בן י הו ד ה ה ח סי ד‪,‬‬
‫ע מ׳ ‪ 5 — .317-313‬קא רע ץ‪ ,‬ת ק מ״ ד‪ 0 — .‬פ א רי צק‪ ,‬ת ק מ״ו‪ — .‬י עיין י לינ ק‪ :‬בי ת ה מו ר ש‪ ,‬ווו‪ ,‬ע מ׳‬
‫‪ x x x v i i i‬־‪ x i_ v . — 8‬י ל י נ ק ק ב ע‪ ,‬ש ל שונו ת הזו ה ר מו ב אי ם על־פי ה צי ט א טי ם ש ב כ ת בי רי קנ א טי‪.‬‬
‫‪ ' 1‬א מ ש ט ר ד ם‪ ,‬ת״ ח‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫מ בו א‪ :‬ספר הזו הר וחקר הזוהר‬
‫פ ר ק שני‪:‬‬
‫כפי שכלם׳ כגון הגאונים דל״‪ .‬בתוך הספר מובאים בשם רשב״י‪ ,‬הנקרא גם ״·החכם'‬
‫סתם‪ ,‬ששה מאמרים בארמית ושני מאמרים בעברית‪ .‬אף אחד מן המאמרים המובאים‬
‫אין לו מקור בזוהר‪ ,‬ולפי תכנם ניכר‪ ,‬שנתחברו על־ידי בעל הספר עצמו כאסמכתא‬
‫לדבריו‪ .‬שם הזוהר אינו נזכר כלל‪ .‬כל החיקויים שמנינו מראים על כל פנים׳‬
‫שבעליהם לא חשו עדיין אותה חרדת־קודש׳ המציינת את היחס לזוהר בתקופה‬
‫מאוחרת יותר‪.‬‬
‫התקדשותו הכללית של הזוהר והשפעתו הרחבה החלו עקב המאורע ההיסטורי של‬
‫גירוש ספרד‪ ,‬שזיעזע את היהדות כולה‪ .‬עם שקיעתה של יהדות ספרד שקעה שמשה‬
‫של הפילוסופיה הרציונאליסטית‪ ,‬בעלת המגמות האוניברסאליות‪ ,‬ותורת הנסתרות‬
‫של הקבלה‪ ,‬שנזדווגה ונתמזגה יותר ויותר עם האפוקאליפטיקה היהודית והיתה לפה‬
‫לכיסופי הגאולה הלאומית‪ ,‬הפכה לעוגן ההצלה הרוחנית של האומה הדוויה‪ .‬מפנה‬
‫היסטורי־רוחני זה‪ ,‬שהביא ליציאת הקבלה מתחומי הכת המסוגרת של בעלי סוד‬
‫יחידי סגולה למרחבי החיים ולבטיהם של המוני עם ישראל‪ ,‬העלה לרום המעלות‬
‫את ם׳ הזוהר‪ ,‬שאור הפלאות וזיו הקדמות חפפו עליו‪ .‬בס׳ הזוהר כבר שרויים יזזד‬
‫סתרי האלהות וההויה עם תיאורי ימות המשיח וחישובי הקץ׳ ולפיכך התאים גם בתכנו‬
‫להלו־הרוח של דור המשבר‪ ,‬שנדחף לבקש פתרון לחידת אימי הגלות ונכסף לשמוע‬
‫את פעמי המשיח‪.‬‬
‫הדפסת הזוהר במחצית המאה השש עשרה היתה הדחיפה החיצונית להפצת הספר‬
‫ולהחדרת השפעתו בחוגים רחבים‪ .‬השפעה זו הגיעה לשיאה בתחית הקבלה בצפת‪,‬‬
‫וביחוד בקבלת האר״י‪ ,‬שהיא הפרי הבשל של מזיגת המגמות המיסטיות והאפוקאליפ־‬
‫טיות‪ .‬בספרות הקבלה שלאחר גירוש ספרד‪ ,‬וביחוד מתקופת צפת והלאה‪ ,‬נעשה הזוהר‬
‫מקור המקורות של תורת הסוד‪ ,‬וכל הרעיונות המיסטיים החדשים נתלו בו בדרך‬
‫הפרשנות‪ .‬מצד אחר חדרו לרוח העם סיפורי הזוהר‪ ,‬תוכחותיו ומאמריו על הנשמה‪,‬‬
‫התורה והמצוות והתפלה‪ ,‬החטא וענשו‪ ,‬ימות המשיח וחיי העולם הבא‪ ,‬בצינורות של‬
‫ספרות המוסר‪ ,‬שהפכה להיות מעין סגיף עממי של תורת הקבלה‪ .‬בהשתלשלות זו זכה‬
‫ס׳ הזוהר להשיג את המעלה הגבוהה ביותר ‪ :‬הוא קנה לו מקום בתודעת האומה כטכסט‬
‫קאנוני שלישי ליד התנ״ך והתלמוד‪ .‬התלמוד והזוהר נתקבלו כשתי פנים‪ ,‬נגלה ונסתר‪,‬‬
‫של ההתגלות האלהית‪ ,‬הגלומה בספרי המקרא‪ ,‬ומבחינת הקדושה הועמד הזוהר אפילו‬
‫במעלה רמה ונשגבה מן התלמוד‪ .‬סודות הזוהר נחשבו לנשמת התורה׳ כנגד הלכות‬
‫התלמוד שהן גופי תורה‪ ,‬וכיתרון הנשמה מן הגוף כך נתפס יתרון הזוהר מן התלמוד‪.‬‬
‫מעמד מקודש זה של הזוהר כנציג הקבלה באמונתן של שכבות רחבות‪ ,‬והעדפתו‬
‫בקדושה על התלמוד‪ ,‬מציין את נצחונן של השקפות מיסטיות על מהות התורה והקבלה‬
‫ויחסה לספרות ההלכה‪ ,‬שטופחו קודם בחוגים מצומצמים של בני היכלא‪ ,‬ואף הובעו‬
‫בבירור בזוהר עצמו‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬במשל הנשמה והגוף כלולה גם משמעות מגבילה לגבי תוקף הזוהר והקבלה‪ .‬כשם‬
‫שהנשמה והגוף זקוקים זה לזה ורק בחיבורם ובתיאום תפקידיהם המיוחדים מהווים הם‬
‫אדם שלם‪ ,‬כך גם הזוהר והתלמוד או הנסתר והנגלה אינם יכולים להתקיים ולמלא אח‬
‫‪40‬‬
‫פ ר סו ם הזוהר ו ה שפעתו‬
‫קדו שת הזוהר‬
‫יעודם במפורד וללא יחסי־גומלים‪ ,‬שכן תורת היהדות השלימה זקוקה לשניהם‪ .‬גם‬
‫לאחר התקדשות הזוהר לא ניתן לו בדרך כלל לקפח את הסמכות המוחלטת של התלמוד‬
‫בקביעת אורח החיים הלכה למעשה‪ .‬הדינים המפורשים או הרמוזים בזוהר! לא נתקבלו‬
‫אם מצאו בהם ניגוד להלכה פסוקה בתלמוד‪ .‬ר׳ שלמה לוריא (מהרש״ל)‪ ,‬הפוסק‬
‫המפורסם שעסק גם בקבלה‪ ,‬יצא בחריפות נגד הנהגת מנהג על־פי הזוהר בהנחת‬
‫תפילין‪ ,‬שנראה בעיניו שלא כהלכה‪ .‬הוא כותב‪ : 2‬״ששאלת אותי על מנהגי אם להניח‬
‫תפילין של יד בישיבה או בעמידה‪ ,‬מפני שראית הרבה מן המדקדקים בדיקדוק עניות‬
‫להניח תפילין של יד בישיבה‪ ,‬דע אהובי חדשים מקרוב באו ורוצים להיות מכת‬
‫המקובלים וממדרשי הנעלמים‪ ,‬ומחלשי הראות לא יביטו באור הזוהר ולא ידעו מוצאו‬
‫ומבואו וכוונתו‪ ,‬אלא שכך מצאו בספרי רשב״י‪ .‬ודע אהובי‪ ,‬שכל רבותיי ואבותיי‬
‫הקדושים ששמשו גאוני עולם ראיתי מהם שלא נהגו כך‪,‬אלא כדברי התלמוד והפוסקים‪.‬‬
‫ואם היה רשב״י עומד לפנינו וצוח לשנות המנהג שנהגו הקדמונים לא אשגחינן ביה‪,‬‬
‫כי ברוב דבריו אין הלכה כמותו‪ ...‬לכן אהובי אל תלך בדרך אתם ואין לך עסק בנסתרות‬
‫המתיהרים בחידושים כאלו‪ ,‬הן יודעים ומבינים רז תורה וצפוניה‪ ,‬והלואי שידעו‬
‫הגלוים״‪.‬‬
‫הנימוק להתנגדות הנזכר כאן‪ ,‬שאין הלכה כרשב״י‪ ,‬חוזר גם בריונים אחרים בשאלת‬
‫הדינים שבזוהר‪ ,‬אבל טעם פורמאלי זה אינו עיקר‪ .‬עקרון ההתנגדות נעוץ בהכרה‬
‫ברורה‪ ,‬שתחומי הזוהר והתלמוד מוגדרים הם‪ ,‬ואין הנסתרות רשאים להשיג את גבול‬
‫הנגלות‪ .‬הכלל המובא בס׳ יוחסין‪ ,3‬ש״כבר הוא מוסכם בישראל‪ ,‬שהדבר שלא יחלוק על‬
‫התלמוד ואין מפורש בתלמוד ומצינו שם [בזוהר] מפורש שמקבלים אותו״‪ ,‬קובע את‬
‫קצה הגבול של סמכות הזוהר בעניני הלכה‪ .‬אפילו ר׳ מנחם עזריה (רמ״ע) מפאנו‪,‬‬
‫המקובל האיטלקי הידוע שהיה גדול גם בהלכה‪ ,‬שהתמרמר מאוד על דברי מהרש״ל‬
‫שהבאנו וכתב עליהם* ‪ :‬״גם הר״ש דילוריאה עשיר היה בדעת‪ ,‬שכן יפוצו מעינותיו‪,‬‬
‫אבל בתשובותיו סי׳ צ״ח שפתותיו דוברות עתק בדרושים הללו בגאוה ובוז‪ ,‬ודאי עני‬
‫היה אותה שעה וכל דבריו שם מהבל יחד‪ ,‬כי עברו תורת העיון הפרו חק המוסר‪ ,‬לא‬
‫יאות לחכם ומבין להשיב עליהם או אפילו לשית אליהם לב״‪ ,‬אפילו מקובל ותיק זד‪,‬‬
‫הודה בהגבלת סמכותו של הזוהר כלפי התלמוד‪ .‬הוא כותב באותה תשובה‪ : 5‬״וכל שיהיו‬
‫דברי הגמרא סובלים פירושים שונים ויתבאר האחד מהם על פי הזהר חייבים אנו‬
‫להטות לבבנו אליו ולעשות על פי הוראתו‪ ...‬ואם יחלוק הזהר על מי שהיה מן המפרשים‬
‫או מן הגאונים‪ ,‬כל שיסבלהו לשון הגמרא ידחה כל זולתו מפני פירוש הזהר״‪.‬‬
‫הדוגמא החותכת לדעה המקובלת בנידון זה היא עמדתו של ר׳ יוסף קארו‪ ,‬בעל שולחן‬
‫ערוך‪ ,‬שזכה לשני שולחנות והיה גדול בהלכה ובקבלה כאחד‪ .‬בשולחן ערוך הוא מביא‬
‫רק דינים מעטים על־פי הזוהר‪ ,‬ובדרך כלל הוא מציינם כחומרות וסייגים או כמנהגי‬
‫חסידות בלבד ולא כהלכות פסוקות‪ .6‬ובפירושו לטור אורח חיים‪ 7‬הוא קובע במפורש‪,‬‬
‫‪ 1‬כל ה דיני ם ש בזו ה ר נ א ס פו ונ ע ר כו ל סי ה סד ר ב שו ל חן ע רוך ב ס׳ י ש ש כ ר (פראג‪ ,‬ש ס״ ט) ל ר׳ י ש ש כ ר‬
‫ב ע ר מ ק ר ע מני ץ‪ 2 — .‬שו׳׳ ת מ ה ר ש ״ ל ( לו ב לין‪ ,‬של״ד) סי׳ צח‪ — ,‬צ ם׳ יו ח סין ה של ם‪ ,‬ע מ׳ ‪ 4 _ .45‬שו׳׳ ת‬
‫ה ר מ ״ ע (ויניציאד‪ ,),‬סי׳ קת‪ ,‬ךף קיא ע״ א‪ 5 — ,‬ד ף ק ח ע״ ב ‪ 6 _ .‬עיין ם׳ מ צ ר ף ל ח כ מ ה לי ש׳׳ ר מ קנ די א ה‪,‬‬
‫ב ג ע ״ ב ‪ -‬כז ע ״ ב; ס׳ בן יו ח אי מ ענ ה ק ל א‪ -‬ק ל ב‪ 7 — .‬ב י ת יו ס ף‪ ,‬סי׳ כ ה‪ ,‬ד״ ה וי ב ר ך א ק ב־ו·‬
‫‪41‬‬
‫_‬
‫מבו א‪ :‬ספר הזוהר ו חקר הזוהר‬
‫פ ר סו ם הזוהר ו ה שפעתו‬
‫פרק שני‪:‬‬
‫ו ת ו ר ת ו ״‪ .1‬כ ת ו ם ה ו י כ ו ח נ ג ז ר ה‬
‫ש אין תו ק ף ל די ני הזו ה ר ב ני ג ו ד ל פ ס קי ה ה ל כ ה ‪ :‬״ו אי ני יו ד ע ל מ ה ת מ ה [ ב ע ל ה א גו ר ] ע ל‬
‫ה מו ח ל ט‬
‫ז ה [ ש ה פו ס קי ם חו ל קי ם ע ל הזו ה ר ב ב ר כ ת ת פי לין ] יו ת ר מ כ מ ה די ני ם‪ ,‬ש מ צי נו ש כ ת ב‬
‫בספר‬
‫ר ש ב ״י‬
‫הפך‬
‫הזו ה ר‬
‫ד ת ל מו ד א ו אין‬
‫מ מ ס קנ א‬
‫כו ת בי ם‬
‫ה פו ס קי ם‬
‫אלא‬
‫מ ס קנ א‬
‫א ת ל מ ו ד א ד י ד ן ״ ‪ .‬ת פ י ס ה זו‪ ,‬ה מ כ י ר ה ב ת ו ק פ ם ו ב מ ע ל ת ם ה ג ב ו ה ה ש ל ה ת ל מ ו ד‬
‫ו הזו ה ר כ א ח ד ו רו א ה ב ה ם ש ני גי לויי ם מ ש לי מי ם ש ל תו ר ת י ש ר א ל‪ ,‬הי ת ה ש ל ט ת א ח רי‬
‫גי רו ש ס פ ר ד ב רו ח הי ה דו ת ה ש לי מ ה‪ ,‬ש ש מ ר ה ב נ א מ נו ת ע ל ע ר כי ה מ סו ר ת‪ ,‬ו ר ק מ ע ב ר‬
‫ל ת חו מ ה‪ ,‬ב ת ו ך ה י ה ד ו ת או מ ח ו צ ה ל ה‪ ,‬נ ב ק ע ה ה א ח ד ו ת ו ג ע ש ו נ ס י ו נ ו ת ל כ ר ו ת ת ה ו ם‬
‫ב י ן ה ת ל מ ו ד ו ב י ן ה ז ו ה ר‪. 1‬‬
‫ש צ מ ח ה ונ ת ג ב ש ה ב ת קו פ ת ה רנ ס אנ ס ב אי ט לי ה ו בג ר מני ה‪,‬‬
‫נ ע ש ה ב ק ב ל ה ה נ ו צ ר י ת‪, 2‬‬
‫ו א חר־כך נ ת פ ש ט ה ג ם ב שאר‬
‫נו ש אי‬
‫ע ש ר ה‪.‬‬
‫ה ס פ רו תי ת‬
‫כספר‬
‫ה ק דו מ ה‬
‫המשקף‬
‫את‬
‫זו‬
‫א ר צו ת אי רו פ ה ו ה ת מי ד ה ב קיו מ ה‬
‫בנ פ ש ם‪,‬‬
‫די מו‬
‫כ לו לי ם י סו דו ת‬
‫הי ה דו ת‬
‫ד מו ת‬
‫ש ב תו ר ת‬
‫הקבלה‬
‫ה א מו נ ה הנו צ רי ת‪.‬‬
‫ה ס פי רי טו א לי ת‬
‫ע ד ה מ א ה ה ש מונ ה‬
‫ו ב ס׳‬
‫הזו ה ר‬
‫ה ט הו ר ה‪,‬‬
‫הזו ה ר‬
‫נתקד ש‬
‫ש ל פי‬
‫כ ת עו ד ת ה‬
‫ב חוגי ם‬
‫דעתם‬
‫ש רי פ ה‬
‫על‬
‫ב אי ט לי ה‬
‫ר שו ת‬
‫ני תנ ה‬
‫להדפסת‬
‫ב סיו ע ם‬
‫הזו ה ר‬
‫א לו‬
‫הי א ז ה ה‬
‫ל נ צ רו ת ה א מי תי ת‪ ,‬ל ל א סי לו פי ה ת ל מו ד‪ .‬ה ש ק פ ה זו ג ר מ ה ל כ ך‪ ,‬ש בו בז מן‬
‫ה ת ל מו ד‬
‫שנגז ר ה‬
‫ח כ מי ם‬
‫של‬
‫נ ו צ ר י י ם‪. 3‬‬
‫ב ת חו ם‬
‫ה ת ר ח ש ה פי רו ד‬
‫ב תנו ע ה ה ש ב ת אי ת‪ .‬ת נו ע ה‬
‫שנ ת ב ס ס ה‬
‫מ ש י ח י ת ז ו‪,‬‬
‫ב עי ק ר ע ל תו ר ת ה ק ב ל ה‪ ,‬ד ג ל ה מ ר א שי ת ה ב ס י ס מ ו ת הזו ה ר‪ ,‬א ב ל ב ש נ ת ה ג י א ו ת ש ל ה‪,‬‬
‫ל פ גי ה מ ר ת ו ש ל ש ב תי צ בי‪ ,‬ע מ ד ה עו ד ע ל י ס ו ד ה א ח דו ת ש ל הזו ה ר ו ה ת ל מו ד או ה ק ­‬
‫ב ל ה ו ה ה ל כ ה‪ .‬א ך ב ת ק ו פ ת ק י ו מ ה ה כ י ת ת י ה מ מ ו ש ך ל א ח ר מ ש ב ר ה ה מ ר ה ג ב ר ב ה י ו ת ר‬
‫ויו ת ר ז ר ם א פי קו ר סי קי צו ני‪ ,‬ש מ ר ד ב ת ל מו ד ו פ ר ק א ת עו ל ה מ צוו ת ה מ ע שיו ת ו ה ע מי ד‬
‫א ת הי ה ד ו ת ע ל נ ס ת ר ו ת הזו ה ר ו ה ק ב ל ה ב ני ג ו ד ל ת ל מ ו ד ו ל ה ל כ ה‪.‬‬
‫טו א לי ת ה א נ טי נו מי ס טי ת ב א ה לי די בי טוי מ ל א ו סיו ם ט ר א גי‬
‫ה מ ג מ ה ה ס פי רי ­‬
‫ב ג ל גו ל ה ה פ ר אנ קי ס טי‬
‫ש ל ה ש ב ת או ת‪ .‬ב ני ה כ ת ב פו לין‪ ,‬ש נ ע שו ח סי די י ע ק ב פ ר אנ ק‪ ,‬ק ר או ל ע צ מ ם ב ש ני ש מו ת‬
‫או פיניי ם ‪ :‬״ מ ע רי צי הזו ה ר ״ או ״ מ ת נ ג די ה ת ל מו ד ״‪ .‬וי כו חי ה ם ע ם ה ר ב ני ם סו ב בו ע ל‬
‫ה צי ר ש ל ה ע מ ד ת הזו ה ר כ נ ג ד ה ת ל מו ד‪ .‬בוי כו ח ה פ ו מ ב י ה ר א שון‪ ,‬ש נ ת ק יי ם ב ק א מי נ י ץ‬
‫ב ש נ ת ‪ ,1757‬ה צי עו ה פ ר א נ ק י ס ט י ם ב י ן ה ש א ר ש נ י ע י ק ר י א מ ו נ ה‪ ,‬ש ב א ח ד מ ה ם מ ו ד ג ש ת‬
‫א מי ת ו ת הזו ה ר ו ס ת רי ה תו ר ה ב כ ל ל‪ ,‬ו ב ש ני מו כ רז ה ת ל מ ו ד כ ס פ ר ש ל ש ק רי ם ו סי לו פי ם‪:‬‬
‫״‪ . 11‬ת ו ר ת מ ש ה ו נ ב ו א ת ו ו ד ב ר י כ ל ה נ ב י א י ם ה ר א ש ו נ י ם ו ש א ר ס פ ר י ה ק ד מ ו נ י ם כ ו ל ם‬
‫ס תו מי ם‬
‫צ רי ך‬
‫ה קו ד ש‬
‫ו ח תו מי ם‬
‫לג לו ת‬
‫ו הו א‬
‫ו דו מ ה‬
‫פ ני ה *‪.‬‬
‫ה ת ל מו ד‪,‬‬
‫ה פו ך‬
‫ה ת חו ל ל‬
‫ה פי רו ד‬
‫הה שכלה‬
‫ב תנו ע ת‬
‫ו ב אי רו פ ה‬
‫בג ר מני ה‬
‫ה מז ר חי ת‪.‬‬
‫ה מ ש כ י ל י ם ב י ק ש ו ל ה ש פ י ל א ת ה ז ו ה ר ו ל ה ר ח י ק ו מ ת ח ו ם ה י ה ד ו ת כ ז מ ו ר ת ז ר‪ .‬א מ נ ם ג ם‬
‫ה ת ל מו ד ל א ה ת אי ם ל רו ח ם ו ל מ ע ש ה נ ש מ ט מי די ה ם ל ג מ רי ב ה מ ש ך ה ה ת פ ת חו ת‪ ,‬א ב ל‬
‫ב ר א שי ת ה ה ש כ ל ה‬
‫ש מ רו‬
‫ע ו ד א מ ו ני ם ל ד ב רי חז ״ ל‪ ,‬ו ג ם א ח ר ־ כ ך‬
‫כ ש פ ר קו א ת עו ל‬
‫ה מ צוו ת ה כי רו ב ת ל מו ד ו ב ה ל כ ה ב כ ל ל כ גי לוי ל גי טי מי ש ל רו ח הי ה דו ת‪ .‬ל עו מ ת ז ה‬
‫ת אי ס טי ת ה צ רו פ ה‪.‬‬
‫ה ד ר חו ק ש ל י ח ס ה ה ש כ ל ה לזו ה ר נ ש מ ע ב מ ח לו ק ת ה ק ש ה‪,‬‬
‫ו פי לג ה א ת י הו די‬
‫ל מ ט רוני ת א‬
‫‪. 111‬‬
‫וי ש‬
‫ה ק ד מוני ם‬
‫ב תו כו‬
‫ש פני ה‬
‫פי ר שו‬
‫ד ב רי‬
‫שקר‬
‫מ כו סי ם‪,‬‬
‫את‬
‫ה רו צ ה‬
‫ה תו ר ה‬
‫ו ד ב רי‬
‫ב ד אי‬
‫ל ע מו ד‬
‫ונ ב ר א‬
‫על‬
‫ש״ ס‬
‫ו מ תנג די ם‬
‫י פי ר‪.‬‬
‫ב ל שון‬
‫נגד‬
‫ה׳‬
‫תי מן ל שני‬
‫מ ח נ ו ת‪ . 3‬ר׳ י ח י א‬
‫א ל ק א פ ח‪,‬‬
‫שפרצה‬
‫חכם‬
‫ב דו רנו‬
‫ב תי מן‬
‫ב צ נ ע א בי ר ת תי מן‪,‬‬
‫ש הו ש פ ע מ ס פ רו ת ה ה ש כ ל ה ה אי רו פי ת‪ ,‬קי ד ש מ ל ח מ ה ח רי פ ה ע ל ה ״ ע ק שי ם ״ ש ב ע ד תו‪,‬‬
‫״ שונ אי ה ח כ מ ה ו ה מ ד ע ״‪ ,‬ו ה קי ם ת נ ו ע ת ה ש כ ל ה תי מ ני ת‪ ,‬ה נ ו ד ע ת ב ש ם ״ ד ר ד ע ״‪ .‬ע ני ני ם‬
‫שוני ם‪ ,‬ה ש ק פו ת ד תי ו ת ו חי נו כיו ת ו ח ב ר תיו ת‪ ,‬היו מו נ חי ם בי סו ד ה מ ח לו ק ת‪ ,‬א ב ל הי ח ס‬
‫לזו ה ר ו ל ק ב ל ה‬
‫הו ע מ ד‬
‫ב מ ר כז ה‬
‫ב פו ל מו ס‬
‫ה ס פ ר ו ת י ‪.4‬‬
‫אלקאפח‬
‫מתח‬
‫ב קו ר ת‬
‫מ קי פ ה‬
‫ע ל ה ז ו ה ר ו ת י א ר ו כ ס פ ר ז ר‪ ,‬ש ה ג נ י ב א ת ה י ס ו ד ו ת ה ר ע י ו נ י י ם ש ל ע ב ו ד ת ה א ל י ל י ם ל ת ו ך‬
‫הי ה דו ת‪.‬‬
‫הי ה דו ת‬
‫ב ע לי ל‬
‫ה כ לו ל ה‬
‫ר או בזו ה ר ו ב ק ב ל ה ב כ ל ל תו ר ה פ סו ל ה ו א מונ ה פגו מ ה‪ ,‬ה עו כ רו ת א ת הי ה דו ת ה מו נו ־‬
‫הנ סיון ה ר א שון ל ה פ רי ד בין ה ד ב קי ם ו ל ה ע מי ד א ת הזו ה ר ב מ ע ר כ ה מ נ ו ג ד ת ל ת ל מו ד‬
‫תנו ע ה‬
‫בין‬
‫הזו ה ר ו בין‬
‫ש רי פ ה ע ל‬
‫ה ת ל מו ד נ ר א ה‬
‫ה ת ל מו ד‬
‫ביז מ ת‬
‫ב ד רי ש ה‬
‫ה פ ר אנ קי ס טי ם‪.‬‬
‫ה ג רו ט ס קי ת‪,‬‬
‫ה פי רו ד‬
‫בין‬
‫ת נ אי ה פ ר א נ ק י ס ט י ם ל ה מ ר ת ם ‪ ,‬ש ״ י ש א י ר ו ל ה ם ס פ ר י ה ז ו ה ר ו ש א ר ס פ ר י ה מ ק ו ב ל י ם ״‪.2‬‬
‫ב כיוון‬
‫ד ת ל מו ד א‪ .‬ו ט ע מ א מ שו ם ד א פי לו א ם היו יו ד עי ם ד ב רי ר ש ב ״י ל א הוו חיי שי ל הו ב מ קו ם‬
‫ד פ ליג‬
‫קדו שת הזוהר‬
‫הו א‬
‫כ ו ת ב‪: 5‬‬
‫״ו מ ח ב ר‬
‫הז ה ר‬
‫תפס‬
‫ד עו תי ה ם‬
‫[ של‬
‫עו ב די‬
‫ה א לי לי ם]‬
‫וחשב‬
‫ל ה כני ס ם ב א מו נ ת תו ר תי נ ו ה ק דו ש ה‪ ,‬ו ק ר א א ת ש מו ב ש ם ר ש ב ״י ה ת נ א ב ש ק ר ו א מ ר‬
‫ש נ ג ל ה לו ה ק ב ״ ה ה נ ק ר א א צ לו ע תי ק א ק די ש א ו גי ל ה לו רזין ט מי רין‪ ...‬ו ל פי ש ר א ה‬
‫ה פי ל סו ף‬
‫הז ה‪,‬‬
‫כי‬
‫ה מ שנ ה ו שני‬
‫ה ת ל מו די ם ו מ ד ר שי‬
‫רז״ ל‬
‫ה א מ תיי ם‬
‫עו מ די ם‬
‫נג דו‬
‫ב א מ ו נ ת א ח ד ו ת ו י ת ב ר ך ‪ ,‬ל כ ן ח ש ב ל פ ס ל ן ו ב ז ה ו ל ע ג ל ה ם ו ל כ ל ה ע ו ס ק י ם ב ה ם‪ . ..‬ו ה ב ט י ח‬
‫ש ל א יז כו י ש ר א ל‬
‫לג או ל ה‬
‫ע ד א ש ר י שו בו‬
‫מדרכם‬
‫מ ל ע סו ק‬
‫רק‬
‫ב מ שנ ה ו ב ת ל מו ד‪,‬‬
‫י ע ס קו ב ת ו ר ת ו ה ח ד ש ה ה מ ל א ה א לי לי ת מ ו נ ו ת ו פ ר צו פי ם ב ע לי מ פ ל צ ו ת וזוו גי ם שוני ם‪...‬‬
‫ח לי ל ה ל שו ם ב ר י ש ר א ל ל ה א מין כי ר ש ב ״י ה ת נ א או זו ל תו מ רז ״ ל ה א מי נו ב א מ ו נ ו ת‬
‫כ א ל ה‪ ...‬כ י ה ו א מ ט ר ת‬
‫תו ר תינו ה ק דו ש ה ל ה ר חי קנו‬
‫מ א מו נ ת ה א לי לי ם‪ ,‬בין ג ש מיי ם‬
‫ו ב י ן רו ח ניי ם‪ ,‬ו ל ד ע ת כי ה׳ הו א ה א ל הי ם א י ן ע ו ד מ ל ב דו ״‪ .‬כ אן נ י ת ן ל א ח רו נ ה ב י ט ו י‬
‫נו ק ב ו קי צו ני ביו ת ר ל ה ר ג ש ת ה פי רו ד בין הזו ה ר ו בין ה ת ל מו ד ו הי ה דו ת ה א מי תי ת‪.‬‬
‫ב ר ם‪ ,‬ז ע ז ו עי ם א ל ו ל א ה ס פ י ק ו ל ע קו ר א ת ק ד ו ש ת הזו ה ר מ ן ה ת ו ד ע ה ה ד ת י ת ה ע מ מ י ת‪.‬‬
‫א מנ ם כ תו צ א ה מן ה מ ש ב ר‬
‫ה ש ב ת אי‪,‬‬
‫ש ה בי א ב פו לין א פי לו לי די ה כ רז ת‬
‫אי סו ר ע ל‬
‫ל י מ ו ד ה ז ו ה ר ל מ ט ה מ ג י ל ש ל ש י ם ‪ ,6‬נ ת מ ע ט ו ל ו מ ד י ה ז ו ה ר ו ה ק ב ל ה ה פ כ ה ש ו ב ‪ ,‬ב י ח ו ד‬
‫ב א ר צ ו ת ה מז ר ח‪ ,‬ל ת ו ר ה נ ס ת ר ת ש ל ה ו גי ם מ צו מ צ מי ם‪ .‬א ך הי ח ס ה נ ו מ י נ ו זי מ צ ד ה מ ו ן‬
‫ה ע ם ל א פ ס ק‪ .‬א ד ר ב ה‪ ,‬רי חו ק ו מ או פ ק ה ה ב נ ה ו הי די ע ה ה ג בי ר א ת ק ד ו ש תו ו ה פ ך א ו ת ו‬
‫‪ 1‬מ ׳ ב ל בן ‪ :‬ל תו ל דו ת ה תנו ע ה ה פ ר אנ קי ת (תל־אביב‪ ,‬תר צ״ד)‪ , 1 ,‬ע ט׳ ‪ 2 — . 135‬שם‪ , 11 ,‬ע מ׳ ‪— .207‬‬
‫‪ 3‬פ ר ש ת ה מ ח לו ק ת מ תו א ר ת ב ה ר ח ב ה ב מ דו ר מיו ח ד ב קו ב ץ ״ ש בו ת תי מן״ ( תל־אביב‪ ,‬ת ש״ ה)‪ ,‬ע ט׳‬
‫‪ 1‬א מנ ם ב ס פ רי ק ב ל ה א חדי ם‪ ,‬ו בי הו ד ב ר עי א מ הי מנ א ו תי קוני זו ה ר ו ב ם׳ ה פ לי א ה ו ס׳ ה קנ ה‪ ,‬ני כ רו ח‬
‫מ ג מו ת אנ טי־ ת ל מו דיו ת‪ ,‬א בל מ ג מו ת אלו לא ה גי עו מ עו ל ם לי די ני גו ד ו פי רו ד מ מ ש ב תו ך ה ק ב ל ה‬
‫ה או ר תו דו כ סי ת‪ 2 — .‬על ה ק ב ל ה הנו צ רי ת ו כן על ה תנו ע ה ה ש ב ת אי ת נדב ר בי ת ר ה ר ח ב ה ב פ ר ק הב »‪-‬‬
‫‪ 4 — .231-166‬עיין ם׳ מ ל ח מו ת ה ש ם (י רו של ם‪ ,‬ת רצ׳׳א) ו ס׳ ד ע ת א ל הי ם (י רו של ם‪ ,‬ת רצ״ א) ל ר׳ י חי א‬
‫אל ק אפ ח‪ .‬מ קו ב לי תי מן ה שי בו על ט ענו תיו ב ס פ ר גדול ב ש ם ״ א מו נ ת ה׳ ״ (י רו ש ל ם‪ ,‬תר צ״ח)‪ 5 — .‬ה ק ד מ ה‬
‫‪ 3‬עיין ג ו ץ ‪ -‬ש פ ״ ר‪ ^ 11 ,‬ע מ׳ ‪ * — .264-263‬על־פי הזו ה ר‪ .‬עיין ל ה לן ע ט׳ ס ה ‪ -‬סו‪.‬‬
‫ל ס׳ מ ל ח מו ת ה שם‪ c — .‬ע י י ן ב ל בן‪ ,‬ש ם‪ , 1 ,‬ע ט׳ ‪. 126‬‬
‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫פ ר ק שלי שי ‪:‬‬
‫מבוא ‪ :‬ספר הזו הר ו ח קר הזו הר‬
‫ל ס פ ר מ ר ו מ ם ו מ אוי ם‪ ,‬ה ח ת ו ם ב ש ב ע ה ח ו ת מ ו ת ו ה ע י ון ב ר זי ו ה נ ש ג ב י ם ב ח ז ק ת ס כ נ ה‬
‫ר א שית ה ב קו ר ת‬
‫תו ל דו ת חקר הזו הר‬
‫ד י לי און‪ ,‬ש ה ד ם נ מ ס ר ב ע ד ו תו ש ל ר׳ י צ ח ק מ ע כו‪,‬‬
‫א פ ש ר ל ר או ת ם כ פ תי ח ת ה דיון‬
‫ה ו א מ ר ו ב ק ד ו ש תו‪ .‬ב מ ק ו ם ל י מ ו ד ה זו ה ר ב ר בי ם ב א ה ק ר י א ת ה מ לי ם ל ל א ה ב נ ת ה ת ו כ ן‬
‫ה ב קו ר תי‪ ,‬ש נ ת ח ד ש ז מן ר ב א ח ר ־ כ ך ב פו ל מו ס ס פ רו תי ונ מ ש ך מ או ת ש ני ם ע ד י מי נו‪.‬‬
‫ב א מ ו נ ה ״ ש א ף ע ל פ י ש א י נ ו מ ב י ן ה ל ש ון מ ס ו ג ל ה ל נ ש מ ה ״ ‪ .1‬ל מ ט ר ה זו נ ד פ ס ה ז ו ה ר‬
‫מ ב ח י נ ת ה ב ק ו ר ת י ש ל ע מ ו ד ב מ י ו ח ד ע ל ה ע ר ה א ח ת ב ד ב ר י ר׳ י צ ח ק מ ע כ ו ‪ : 1‬״ו א מ ר‬
‫כ מ ה פ ע מי ם ב או תיו ת מ רו ב עו ת ו ב ני קו ד‪.‬‬
‫[ ר ״י מ ע כו ]‬
‫ק דו ש ת הזו ה ר מ צ א ה ג ם מ ב צ ר חז ק ב ח סי דו ת‪ ,‬ה ת נ ו ע ה ה ע מ מי ת ה ר ח ב ה‪ ,‬ש ק מ ה ו ה ת ­‬
‫ו א ם ת ר א ה ב ל שון ק ד ש ה א מן כי אי נ ם ד ב ר י ו ר ק ד ב ר י ה מזיי ף‪ ,‬מ פ נ י ש ה ס פ ר ה א מ ת י‬
‫פ ש ט ה ב או תו הז מן מ מ ש כ ש ה ה ש כ ל ה ה ס ת ע ר ה ל ה ש פי ל א ת כ בו ד הזו ה ר ו ל ה פ ר א ת‬
‫הו א ב ל שון י ר ו ש ל מי כ לו ״‪ .‬ב ד ב ר י ם א ל ו ש ו מ ע י ם א נו‪ ,‬ש נ ק ב ע ה ה ב ח נ ה ב י ן ה ח ל קי ם‬
‫מי שו ר ח ד ש ה ק ש ר ה א מי ץ בין הזו ה ר‬
‫ה כ תו בי ם א ר מי ת‪ ,‬ל שון י רו ש ל מי‪ ,‬ו בין ה ח ל קי ם ה כ תו בי ם ע ב רי ת‪ ,‬ש ה כוו נ ה ב ה ם ל ל א‬
‫א ח דו ת ה ק ב ל ה ו ה ה ל כ ה‪.‬‬
‫ב ח סי דו ת הו ק ם‬
‫על‬
‫ו ב י ן ה ת ל מ ו ד ב ב ח י נ ת נ ש מ ה ו גו ף‪ ,‬א ך ב ה ב ל ט ה י ת י ר ה ש ל‬
‫ק דו ש ת הזו ה ר‪ .‬ב א ג דו ת‬
‫ה ח סי דו ת מ דו ב ר ה ר ב ה ו ב ה ע ר צ ה מו פ ל ג ת ע ל כו ח ה פ ל או ת ש ל הזו ה ר‪ .‬ה ב ע ש ״ ט נ ש א‬
‫ת מי ר ב חי קו א ת ס פ ר הזו ה ר ו ב כו חו ע ש ה מו פ תי ם ו צ פ ה ע תי דו ת‪ .‬כ ש ש א לו הו ב ת מי ה ה‬
‫כ י צ ד נ ת ג ל ו ל ו׳ מ ת ו ך ע י ו נ ו ב ז ו ה ר ‪ ,‬ע ק ב ו ת י ו ש ל א ד ם ש נ ע ל ם ‪ ,‬ע נ ה ‪ :‬״ ה ל א א ו ר ש ב ר א‬
‫ספק‬
‫ל מ א מ רי‬
‫ש ק ב ל‪ ,‬כי מ ה שנ מ צ א ב ל שון י רו ש ל מי ה א מן‬
‫הנ ע ל ם‬
‫מדר ש‬
‫ש בי דינו‪,‬‬
‫ולא‬
‫ל ח ל קי ם‬
‫כי ה ם ד ב ר י ר׳‬
‫כה שערתם‬
‫ש א ב דו‪,‬‬
‫חו ק רי ם‪ .‬נ מ צ א‪ ,‬ש ב ז מ ן פ ר ס ו מ ו ש ל ה זו ה ר ר או ב ש פ ה ה א ר מי ת‬
‫בנו ס ח ה ע ב רי ר או סי מ ני ם‬
‫ב רו בו‬
‫ש מ עון‪,‬‬
‫של‬
‫קצת‬
‫סי מן ל ק ד מו ת‪ ,‬ו אי לו‬
‫ש ל אי חו ר‪ ,‬ו מ סי ב ה זו פ ס לו א ת מ ד ר ש ה נ ע ל ם‪ ,‬ל פ ח ו ת‬
‫ה ג דו ל‪ .‬זו הי ה ב ח נ ה ח שו ב ה‪ ,‬שי ש ל ר או ת ב ה מ שו ם ה ת ח ל ה ל ב קו ר ת הזו ה ר‬
‫ה ק דו ש ב רו ך הו א ב ש ש ת י מי ב ר א שי ת הי ה ה א ד ם מ בי ט בו מ סו ף ה עו ל ם ו ע ד סו פו‬
‫מ ב חי נ ת ה ל שון ו ה ס ג נון‪.‬‬
‫ו ג נ ז ו ל צ ד י ק י ם ל ע ת י ד ל ב ו א ‪ .‬ו ה י כ ן ג נ ז ו ז ב ת ו ר ה ‪ .‬ו ל כ ן כ ש א נ י פ ו ת ח ם׳ ה ז ה ר א נ י ר ו א ה‬
‫מז מן פ ר סו ם הזו ה ר ע ד סו ף ה מ א ה ה ח מ ש ע ש ר ה אין ז כ ר ל ב קו ר ת ס פ רו תי ת‪ ,‬א ב ל י ש‬
‫כ ל ה ע ו ל ם ט ל ו ״‪ .2‬ה ת ק ר ב ו ת ו ש ל ה מ ג י ד מ מ ע ז ר י ט ש ל ב ע ש ״ ט מ ת ו א ר ת ב ק ש ר ל ל י מ ו ד‬
‫ל ה ני ח בוו ד או ת‪ ,‬ש ר בי ם מן ה ח כ מי ם ה פי לו סו פיי ם ו ה ת ל מו דיי ם ל א קי ב לו א ת הזו ה ר‬
‫הזו ה ר ‪ :‬״ א מ ר לו ה ב ע ש ״ ט ‪ :‬א מו ר לי קו ד ם נ סי ע ת ך מ א מ ר מ ס פ ר הזו ה ר‪ .‬ע ש ה ה מ ג י ד‬
‫ב ס פ ר ק ד מון‪ ,‬א ל א ש ל א ה ח שי בו הו ב מי ד ה מ ס פי ק ה כ די ל ע סו ק בו ו ל ס תו ר א ת ק ד מו תו‪.‬‬
‫הי א כגו ף ב לי‬
‫ר אי ה ב ד ו ר ה ל ה נ ח ה זו מ ו צ א י ם א נ ו ב ס׳ ב ח י נ ת ה ד ת ל ר׳ א ל י ה ו ד י ל מ ד י ג ו‪ ,‬ש נ ת ח ב ר‬
‫ג ש מ ה‪ .‬ה ת חי ל ה ב ע ש ״ ט מ ס בי ר הו א א ו ת ו מ א מ ר הז ה ר ע צ מו‪ .‬היו ה ד ב רי ם ש מ חי ם‪,‬‬
‫ב ש נ ת רנ ״ א‪ ,‬ו בו מ נ ו ס ח ו ת ב פ ע ם ה ר א שו נ ה כ מ ה ט ע נ ו ת ב ק ו ר תי ו ת ח שו בו ת‪ .‬ה מ ח ב ר‬
‫ר צ ו נ ו ו א מ ר‪.‬‬
‫עד שראה‬
‫כ ש סיי ם א מ ר לו ה ב ע ש ״ ט ‪ :‬י פ ה ד ר ש ת‪ ,‬א ל א ש תו ר ת ך‬
‫מעמד‬
‫מ בי א ת חי ל ה ד ב רי ה ת נ ג דו ת ל ק ב ל ה ב כ ל ל ו מ צי ק‪ ,‬ש ״ כ ת רו ב מ הנ מ ש כי ם א ח רי ד ב רי‬
‫נ ת ק ש ר ה מ גי ד ה ג דו ל א ל ה ב ע ש ״ ט ״ ג‪ .‬א מנ ם עיון ר צי ני בזו ה ר ו ב ס פ רו ת ה ק ב ל ה ל א‬
‫ה ת ל מו ד ו כן ג ם כן ב ע לי ה פ ש ט ו כ ת ה מ ת פ ל ס פי ם מ אנ שי או מ ת נו י ת א מ צו נ ג ד א ל ה‬
‫ה מגי ד‬
‫לבע ש״ ט‬
‫ש הו א‬
‫מ ת רו מ ם ו פו ר ח‬
‫ב אוי ר‬
‫עם‬
‫מ ש תו‪.‬‬
‫ב או תו‬
‫הי ה נ פו ץ ביו ת ר ב ח ו גי ה ח סי די ם‪ ,‬ו א פי לו ב ין ה צ די קי ם הי ו ר ק מ ע טי ם ל ע ר ך‪ ,‬ש ה צ טיי נ ו‬
‫[ ה מ קו ב לי ם ] ״ ?‪ ,‬ו א ח ר ־ כ ך הו א מ ו נ ה א ת ה ט ע נ ו ת נ ג ד ק ד מ ו ת הזו ה ר ‪ :‬״ וי ט ע נ ו מ נ ג די‬
‫ב י ד י ע ה י ס ו די ת ו ב ה ב נ ה מ ע מי ק ה ב ח כ מ ת ה ק ב ל ה ו א ף חי ב רו פי רו שי ם ח שו בי ם לזו ה ר‪,‬‬
‫ז א ת ה ד ע ת‪ ,‬כי א ש ר י א מ רו א ל ה ה מ תיי ח סי ם ב ק ב ל ה ש ה מ ה ד ב רי ר ״ ש בן י א חי ב ס פ ר‬
‫א ב ל ג ם ש א ר ה צ די קי ם ו ג ם ק ה ל ה ח סי די ם קי ד שו א ת הזו ה ר ב ק דו ש ה עי ל אי ת ו ר או‬
‫ה נ ק ר א ס פ ר הז ה ר א י נ ו א מ ת‪ .‬וז ה י ר א ה מ פ ני ם ר בי ם‪ :‬ר א שון ש לו ח ב רו ר ״ ש ה י ו מ ז כ י ר ין‬
‫בו י סו ד מו ס ד ש ל הי ה דו ת ה א מי תי ת‪ .‬ה ע ר כ ת הזו ה ר כ א בן פי נ ת ה ש ל ה א מו נ ה הי הו די ת‬
‫מ מנו אי זו‬
‫ח בו רי ם‬
‫ב ריי ת א או אי זו‬
‫אגד ה‬
‫ב ת ל מו ד‬
‫כאשר‬
‫ע שו‬
‫מ ס פ רי ו מ ש א ר‬
‫מ ו ב ע ת ב נ ו ס ח ק צ ר ו ק ו ל ע ב ד ב ר י ם ה מ ס ו ר י ם ב ש ם ר ׳ פ נ ח ס מ ק א ר י ץ ‪ ,4‬מ א ב ו ת ה ח ס י ד ו ת ‪:‬‬
‫ת ל מו דיי ם‪ ,‬וז ה ל א י מ צ א‪ .‬ו י ט ע נ ו עו ד‪,‬‬
‫״ נ ת ן [ ר׳ פ נ ח ס ] ש ב ח ו ה ו ד י ה ל ה ש י ״ ת ע ל ש ל א ב ר א א ו ת ו ב ש נ י ם ש ל א נ ת פ ש ט ה ז ה ר ‪,‬‬
‫ה הו א הי ו א ח ר ר ש ב ״י ש ני ם ר בו ת‪ ,‬כי דו ע ז ה ל א ש ר ר א ה ש מו ת ה אנ שי ם ה ה ם ו ר א ה‬
‫כ י ה ז ה ר ה א ט מ י ך ד ע ר ה א ל ט ן ב י י ם י ו ד י ש ק י י ט ״ ‪.6‬‬
‫ג ם כ ן ב ת ל מ ו ד‪ ,‬ו א ם כ ן ל א י ת כ ן כ ל ל ש י ה י ה מ ח ב ר ה ס פ ר ה ז ה ר׳ ש מ ע ו ן בן י א חי‪.‬‬
‫ש ש מו ת‬
‫ה א נ ש י ם ה ה מ ד‪ .‬א ש ר ה ו ז כ ר ו ב ס פ ר‬
‫ו י ט ע נ ו ע ו ד׳ כ י ה ס פ ר ה ה ו א ל א ה ת פ ר ס ם ב א ו מ ת נ ו כ י א ם ק ר ו ב ל ג ׳ מ א ו ת ש נ ה ‪ .‬ו י ט ע נ ו‬
‫עו ד‪ ,‬ש לו הי ה ר׳‬
‫פ ר ק ש לי שי‬
‫תולדות חקר הזוהר‬
‫א‪ .‬ר א ש י ת ה ב ק ו ר ת‬
‫ב קו ר ת הזו ה ר ה ת חי ל ה ב ע צ ם ע ם פ ר סו מו ב סו ף ה מ א ה ה ש ל ש ע ש ר ה· הוי כו חי ם ב חו גי‬
‫ה ח כ מי ם ב ס פ ר ד א ם ה ס פ ר י צ א מ י די ר ש ב ״י ו ת ל מי די ו או ה מ ח ב ר הו א בן ד ו ר ם ר׳ מ ש ה‬
‫‪ 1‬ר ׳ משד‪ ,‬חיי ם לו צ א סו‪ ,‬ב ה ק ד מ ה ל ס׳ ק ל ״ ח פ ת חי ח כ מ ה‪ 2 — .‬ש ב חי ה ב ע ש ״ ט (ד‪,‬וצי ה ו ר ו ת ק י ‪.‬‬
‫ת ר פ״ ב)‪ ,‬ע ס׳ עח‪ 3 — .‬א ‪ .‬כ הנ א‪ :‬ספר ה ח סי דו ת (ו ר ש ה‪ ,‬ת ר פ״ב)‪ ,‬ע מ ׳ ‪ * — . 150‬מ ״י גו ט מן‪ :‬תו ר ת ר בינו‬
‫פנ ח ס מ ק א ר ע ץ ( בי לגו ריי‪ ,‬ת רצ״ א)‪ ? ,‬מ׳ כו‪ 6 — .‬ב ע ב ר י ת ‪ :‬״ הזו ה ר קיי מני לי ה דו ת ״‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫הי ה‬
‫ש מ עון א ב ה מ קו ב לי ם ויו ד ע סו דו ת ה די ני ם ו ר מזי ה ם ב ד ר ך א מ תי‬
‫ר א ו י ש י ה י ה ה ל כ ה כ מ ו ת ו ו א י ן ה ר ב ר כ ן ״ ‪ . 3‬ב ר ו ר׳‬
‫ב ל ב ד׳ א ל א ס י כ ו ם‬
‫ה ט ע נו ת ש היו רוו חו ת ב חו גי ״ כ ת‬
‫ש א לו אינן ט ענו ת‬
‫רו ב‬
‫־מחבר‬
‫מ הנ מ ש כי ם א ח רי ד ב רי‬
‫ה ת ל מו ד ו כן ג ם כן ב ע לי ה פ ש ט ו כ ת ה מ ת פ ל ס פי ם ״‪.‬‬
‫ה ל ך־ ה רו ח‬
‫ה ב קו ר תי‬
‫נ תגל ה‬
‫שו ב‬
‫ב מ ח צי ת‬
‫המאה‬
‫השש‬
‫עשרה‬
‫אג ב‬
‫ה פו ל מו ס‬
‫על‬
‫ה ד פ ס ת הזו ה ר‪ .‬ח כ מי ם ר בי ם ה ת נ ג דו ל ה ד פ ס ה מ ט ע מי ם שוני ם‪ .‬ט ע נו ת ה מ ת נ ג די ם אי נן‬
‫י ד ו ע ו ת ל נ ו א ל א מ ת ש ו ב ו ת י ה ם ש ל ב ע ל י ה ה ס כ מ ו ת ו ה ה ק ד מ ו ת ש ב ד פ ו ס י ם ה ר א ש ו נ י ם *‪.‬‬
‫‪ 1‬עיין ל עי ל ‪ 2 — .29‬ס׳ ב חי נ ת ה ד ת (ב סילי א ה)‪ ,‬ה ע ״ ב‪.‬‬
‫_ ‪ 3‬ש ם‪ ,‬ש ם‪ * — .‬ר ק פ ס ק־דין א ח ד ש ל‬
‫רב מ קו ב ל‪ ,‬ש ה תנג ד ל ה ד פ ס ה ב עי ק ר מ שו ם ה אי סו ר לג לו ת ס ת רי תו ר ה‪ ,‬נ ת פ ר ס ם ב מ א מ רו של ש׳ א ס ף‪:‬‬
‫ל פו ל מו ס ע ל ה ד פ ס ת ס פ רי ק ב ל ה( * סיני ״‪ ,‬א ע ט׳ ש ס ‪ -‬ש ס ח ^‬
‫‪45‬‬
‫פר ק שלי שי‪:‬‬
‫מ בו א‪ :‬ספר הזו הר וחקר הזוהר‬
‫ו מ תו כן מ ת ב ר ר‪ ,‬ש כ מ ה‬
‫מ ת נ ג די ם ה בי עו פ ק פו קי ם ח מו רי ם‬
‫ב ק ד מ ו ת ה ס פ ר‪.‬‬
‫ב ח תי מ ת‬
‫ת י ק ו נ י ז ו ה ר מ ו ב א ת ט ע נ ה זו ‪ :‬״ מ ב ט ן מ י י צ א ה י ו ם ס פ ר ה ז ה ר א ש ר ע ד ה ג ה ל א נ ו ד ע‬
‫מ קו מו איו ו בי שי בו ת‬
‫ר בני‬
‫צרפת וספרד‬
‫ל א נז כ ר‬
‫ש מו‪.‬‬
‫ו מי יו ד ע א ם ל ע ת הז א ת‬
‫תו ל דו ת חקר הזו הר‬
‫ה קב ל ה הנו צ רי ת ור׳ י הוד ה ארי ה מודינ א‬
‫אם מקומו של יש״ר מקנדיא הוא בין מגיני הזוהר או במחנה מבקריו ומתנגדיו‪.‬‬
‫ואולי צדק ר׳ יהודה אריה מודינא‪ ,‬המבקר החריף של הקבלה והזוהר‪ ,‬שהסתמך על‬
‫דברי יש״ר לחיזוק בקורתו‪.1‬‬
‫ב ק ר ב נ ו יו ש בי ם ב רי ל ב ב נ ק יי ה ש כ ל טיזו רי ה ר עיו ני ם א ש ר ב ד א ו מ ל ב ם ה פ ש טי ם ה ה ם‬
‫ו ה מ ד ר שי ם ״‪ .‬ה ח ש ש ה מוז ר‪ ,‬ש הזו ה ר נ כ ת ב ס מו ך ל ה ד פ ס תו‪ ,‬מ עי ד ג ם ע ל חו ס ר הי די ע ה‪,‬‬
‫ב‪ .‬הקבלה הנו צ רי ת ור׳ י הוד ה אריה מו דינ א‬
‫ש ש ר ר א פי לו ב חו גי ח כ מי ם ל ג בי ה ס פ ר וז מן פ ר סו מו‪.‬‬
‫ס' ב ח י נ ת ה ד ת ל א נ ד פ ס ב ח י י ה מ ח ב ר ‪ ,‬א ל א ב ש נ ת ש פ ״ ט ‪ ,‬י ו ת ר‬
‫חי בו רו‪ ,‬ע ל ־י די ק רו בו י ש ״ ר‬
‫ממאה‬
‫תורת הקבלה משכה את תשומת־לבם של חוגים נוצריים בראשית תקופת הרנסאנס‪,‬‬
‫בסוף המאה החמש עשרה‪ ,‬כמה כתבים תורגמו ללאטינית וקמה התענינות ערה‬
‫ורצינית‪ ,‬שהפכה לתנועה ממש‪ .‬הפניה לעולם העתיק והשאיפה לגילוי האמת בכל‬
‫תחומי התרבות האנושית מעבר למסגרת הנצרות הסבו את מבטם של חכמים נוצריים‬
‫למקורות היהדות והחלו לעסוק בחקר השפה העברית וספרות ישראל‪ .‬בתוך ספרות‬
‫זו היתה הקבלה קרובה ביותר ללבם ולי׳לר־רוחם של בני התקופה מטעמים שונים‪.‬‬
‫תחית האפלאטוניות והנהיה אחרי שאיפות מיסטיות ומדעים אוקולטיים‪ 2‬מילאו‬
‫תפקיד חשוב בפניה לצד הקבלה‪ .‬אך הסיבה הראשית נעוצה בדמיון שבין כמת‬
‫מיסודות הקבלה לבין עיקרי האמונה הנוצרית‪ ,‬שכן גם בשביל אנשי הרנסאנס האמת‬
‫המבוקשת היתה האמת הנוצרית הטהורה‪ ,‬והם ששו לקראת כל גילוי תרבותי־דתי‪,‬‬
‫שראו בו את אישורה של האמת הנוצרית‪ .‬עקב התעוררות זו נכנס הזוהר לחוג עיונם‬
‫של חכמים נוצריים והשפעתו חדרה לתחום התרבות האירופית‪.‬‬
‫כראשי תנועה זו יש לציין שני הומאניסטים מפורסמים ‪ Pico de Mirandola :‬באיטליה‪,‬‬
‫‪ j. Reuchlin‬בגרמניה‪ .‬אחד ממוריו היהודים של פיקו היה ר׳ אליהו דילמדיגו‪,‬‬
‫ממתנגדי הקבלה‪ ,‬אבל סתרי הקבלה נתגלו לו על־ידי מורו המקובל ר׳ יוחנן אלימאנו‪.‬‬
‫שנ ה א ח רי‬
‫מ קנ די א‪ ,‬ש ה ס מי ך לו א ת ת שו ב תו ב צ דו ל ה ג נ ת ה ק ב ל ה‬
‫ו הזו ה ר ב ש ם ״ מ צ ר ף ל ח כ מ ה ״‪ .‬י ש ״ ר מ ב ק ש ב חי בו רו ל ס תו ר א ח ת ־ א ח ת א ת ט ע נ ו תי ו‬
‫ש ל ר׳ א ל י ה ו ד י ל מ ד י ג ו ו ה ו א מ ב י א ר א י ו ת ל ק ד מ ו ת ה ז ו ה ר ו ד ו ר ש ב ש ב ח ה ש ל ח כ מ ת‬
‫ה ק ב ל ה‪ .‬ס פ ר ז ה הו א ה ס נ י ג ו ר י ה ה ר א ש ו נ ה ע ל ק ד מ ו ת ה ק ב ל ה ו הזו ה ר‪ ,‬א ך כ נ ו ת ה ש ל‬
‫ס נ י ג ו ר י ה זו מ פ ו ק פ ק ת ה י א ‪ ,‬ו י ת כ ן ש ה מ ח ב ר ה ס ת י ר ת ח ת ל ש ו נ ו א ת ד ע ת ו ה א מ י ת י ת ‪.‬‬
‫אג ב‬
‫בי טו ל‬
‫ה ט ענו ת‬
‫של‬
‫מ תנ ג די‬
‫הקבלה‬
‫הו א‬
‫מ עו ר ר‬
‫ח ד שו ת‪,‬‬
‫ט ענו ת‬
‫כגון‬
‫הז כ ר ת‬
‫ע ד ו ת ו ש ל ר׳ י צ ח ק מ ע כ ו ש ב ס ' י ו ח ס י ן‪ 1‬ו צ י ו ן ד ב ר י ם ז ר י ם ו ת מ ו ה י ם ה מ צ ו י י ם ב ז ו ה ר‪, 11‬‬
‫ו א ם כי ל כ או ר ה הו א מי ש ב ו מ ס ל ק א ת כ ל ה ט ע נ ו ת‪ ,‬ה רי ת י ר ו צי ו ק לו שי ם מ ן ה ק ו שי ו ת‬
‫ו מ ש אי רי ם א ת רו ש ם ה ת מי ה ה‪.‬‬
‫י ח סו ש ל י ש ״ ר מ ק נ די א ל ק ב ל ה ו לזו ה ר מ סו ב ך ו מ עו ר פ ל מ או ד‪ .‬מ צ ד א ח ד הו א נ ו ד ע‬
‫ו ת ל מי דיו ע ד‬
‫שנ ח ש ב‬
‫כ מחבר ם של‬
‫ס פ רי ק ב ל ה ו כ תו ע מ לן נ ל ה ב‬
‫של‬
‫ק ב ל ת ה א ר ״י‬
‫כ מ ע ט ל א ח ד מ גו רי ה א ר ״י‪ ,‬א ב ל מ צ ד א ח ר מיו ח ס ת לו א ג ר ת ב ש ם ״ מ כ ת ב‬
‫א ח ו ז ״‪, 3‬‬
‫ש ב ה שו פ ך ה מ ח ב ר ל ע ג ו בוז ע ל תו ר ת ה ק ב ל ה ו ס פ רו ת ה ו מ ל עי ג ג ם ע ל י חו ס הזו ה ר‬
‫ל ר ש ב ״י‪ .‬הו א כו ת ב ש ם ‪ :4‬״ א מ רו כי ס פ ר הז ה ר ח ב רו ר׳ ש מ ע ו ן [ ה ת נ א ]‪ ,‬ו ש ם נ ז כ ר ו‬
‫ש מ ו ע ו ת מ ש ם ח כ מי ה א מו ר אי ם ח ד שי ם מ ק רו ב ב או א ח ר כ מ ה מ או ת שנ ה‪ ,‬מי פ תי י סו ר‬
‫פיקו אסף כתבי־יד שונים מספרות הקבלה‪ ,‬ובתוכם גם כתבי־יד של הזוהר‪ .‬לימודו‬
‫בקבלה היה בעיקר על־פי הפירוש על התורה לר׳ מנחם ריקנאטי‪ ,‬המכיל מאמרים‬
‫רבים מן הזוהר‪ .‬בשנת ‪ 1486‬ניסח פיקו תשע מאות גופי תורה‪ ,‬השאובים ממקורות‬
‫שונים‪ ,‬ובהם ארבעים ושבעה מיסודות הקבלה ושבעים ושתים מסקנות שלו מיסודות‬
‫אלו‪ .‬פיקו הציע לויכוח פומבי את חיבורו האקלקטי‪ ,‬שמגמתו היתה לחשוף את‬
‫האמיתות שבדתות ובמערכות המחשבה השונות ולמזג אותן‪ ,‬אבל הויכוח לא התקיים‬
‫ושלטונות הכנסיה האשימוהו בכפירה‪ .‬אחד הדברים‪ ,‬שעוררו סערה נגדו‪ ,‬היתד‪.‬‬
‫ההשקפה‪ ,‬שאין מדע העלול להוכיח את אלהותו של ישו יותר מן המאגיה והקבלה ‪.3‬‬
‫רויכלין חיבר שני ספרים בצורת שיחות על עניני הקבלר‪ .*,‬המקורות העיקריים שלו היו‬
‫כתבי ר׳ יוסף ג׳יקאטיליא‪ .‬גם הוא ביקש למצוא ביסוס לעיקרי הנצרות בתורת‬
‫ה נ ה‪ ,‬ו ע י נ י ו ל א ת כ הי נ ה‪ ,‬כי א ב ן מ קי ר ת ז ע ק ו כ פי ם מ ע ץ י ע נ נ ה‪ .‬ו א ם ל א שי א מ ר ו כי‬
‫נ בי א הו א ו ר א ה ס פ רו ש ל א ד ם ע ם ש מו ת ה ח כ מי ם ו ס פו ר ם ו ד עו ת כ ל ה ב א ב א ח רונ ה‪,‬‬
‫ו ל קיי ם ה ש ק רי ם ה א לו אין ח כ מ ה ו אין ע צ ה ו אין ת בונ ה‪.‬‬
‫קינ ה הי א ל מ קו ב לי ם ו ת הי‬
‫ב ס׳‬
‫רו מז‬
‫ל קינ ה ״‪ .‬ל כ או ר ה‬
‫כ אן ל פ ני נו‬
‫ס תי ר ה‬
‫ת מו ה ה‪,‬‬
‫אבל‬
‫מצרף‬
‫לחכמה‬
‫ע צ מו‬
‫ה מ ח ב ר ‪ ,‬ש ב ה ג נ ה ע ל ה ק ב ל ה ו ה ז ו ה ר א י נ ו מ ג ל ה א ת ח ב י ו נ י ל ב ו ‪ .‬ו א ל ו ד ב ריו & ‪ :‬״ ו ה נ ה‬
‫א נ כי כו ת ב כ אן נ ג ד ה פ ל ו ס ו פי ם וי צ א תי ל ע ז ר ת ה׳ ל ה לי ץ ב ע ד ח כ מ ת ה ק ב ל ה‪ ,‬כי כ ן‬
‫צוי תי מ א ח ד ה א לו פי ם ש רי י הו ד ה א ש ר ל ב בו פונ ה היו ם ל ד ב רי ה מ קו ב לי ם‪ ,‬ו ב היו תי‬
‫נ צ מ ד ב ע בו תו ת א ה ב תו פ נ י תי מ ל מו די ל ה פי ק ר צון רו מ מו תו‪ .‬ו א ם ל מ ח ר רו ח א ח ר ת‬
‫ת הי ה א תו וי ת או ל ח כ מ ת‬
‫נ גי די ם תו שי ב ה‪,‬‬
‫ה פ לו סו פי א ה וי ב ק ש‬
‫מ מני‬
‫ל א מ ר‪:‬‬
‫ס ל ס ל ה ו ת רו מ מ ה ו בין‬
‫א ני א ח ל ץ חו שי ם ו א אזו ר כ ג ב ר ח ל צי ל ה גן ב ע ד ה פ לו סו פי ם‪ .‬ו כ ל ל‬
‫ג דו ל א ני מו ס ר בי ד ך‪ ,‬ש ל א ת ד מ ה ב נ פ ש ך לי ר ד ל סו ף ד ע ת ה מ ח ב רי ם מ תו ך ס פ רי ה ם‪,‬‬
‫! ס׳ א רי נו ה ם (י רו ש לי ם‪ ,‬ת ר פ״ ט)‪ ,‬ע מ ׳ ח‪ ,‬סא‪ ,‬סב‪ ,‬סה‪ .‬ו עיין שם ע מ ׳ לח‪ ,‬ע ח ‪ -‬ע ט‪ — .‬ג ר א ש‬
‫כ י ה ש ם ל ב ד ו י ו ד ע ת ע ל ו מ ו ת ל ב‪ . ..‬ו א י ן ש ו ם ר ב א ו א ב ש מ ג י ד ל ת ל מ י ד ו א ו ל ב נ ו כ ל‬
‫ה כיוון ה או קו ל טי ס טי ב ק ב ל ה הנו צ רי ת הו א ‪ Agrippa von Nettesheim‬ב כ פ רו ‪D e occulta‬‬
‫‪ . ) philosophia )1530— 1533‬עיין ג׳ ש לו ם‪ ,) M G W J) Alchemie und Kabbala , 1925 :‬ע מ׳ ‪: 106‬‬
‫מ ה ש ב ל בו ב כ מו א ל ה ה ע ני ני ם‪ ,‬ו ת הי ה א מ ת נ ע ד ר ת ״‪ .‬ל מ ק ר א ד ב רי ם א לו ק ש ה ל ק בו ע‬
‫‪New-York) T h e Christian Interpretation of the Cabala in the Renaissance: J. L. Blau ,‬‬
‫‪ , ) 1944‬ע מ' ‪ 3 — .88-78‬עיין ‪ , ) London) T h e H oly Kabbalah :A . E. W aite , 1929‬ע מ ‪IX -V II , ,‬‬
‫ג מ צ ר ף ל ח כ מ ה‪ ,‬כב ע״ א‪ 2 — .‬ש ם כז ע ״ ב ‪ -‬כ ח ע״ א‪ 3 — .‬ה אג ר ת נ ת פ ר ס מ ה על־ידי א׳ גייג ר ב ס׳ מ ל א‬
‫‪ ,Blau ;452-442‬שם‪ ,‬ע מ׳ ‪ 128 ,26-19 , 15-14 , 10‬ג‪ .‬ש לו ם‪Z u r Geschichte der A nfänge der :‬‬
‫‪ , London, Essays presented to Leo Baeck etc.) christlichen Kabbala ,1954‬ע ם׳ ‪— .) 193— 158‬‬
‫וזפני ם ( ב רלין‪ ,‬ת״ר)‪ ,‬ב ח ל ק ה ע ב רי ע ט׳ ‪ * — . 14-1‬שם‪ ,‬ענ‪ 2‬׳ ‪ 5 — ,! 0‬מ צ ר ף ל ח כ מ ה‪ ,‬כ ע ״ א ‪ -‬ע ״ ב‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪46‬‬
‫‪a, (1494, Basel) D e verbo cnirifico ,1517 ( .‬‬
‫‪47‬‬
‫מבוא ‪ :‬ס פ ר הזו הר ו ח קר הזו הר‬
‫‪.‬‬
‫פ ר ק שלי שי ‪:‬‬
‫הקבלה‪ .1‬ליד שני חכמים אלו ותלמידיהם פעלו גם כמה יהודים מומרים ביצירת‬
‫הקבלה הנוצרית‪ .‬החשוב שבהם הוא ‪ ,P. Ricdus‬שסיכם את יסודות הקבלה בצורת‬
‫שיטתית בשנת ‪ 1510‬ותרגם ללאטינית את ס׳ שערי אורד‪.2,‬‬
‫זרם הקבלה הנוצרית הלך ונתרחב‪ ,‬אבל ידיעת המקורות הקבליים האמיתיים היתה‬
‫דלה מאוד עד סוף המאה השבע עשרה‪ ,‬כשנתפרסם ספרו של‪3Knorr von Rosenroth‬‬
‫המכיל אוצר גדול של תרגומים מספרות הקבלה‪ ,‬ובתוכם חלקים חשובים מן הזוהר‪.‬‬
‫מלבד ם׳ יצירה וס׳ שערי אורה‪ ,‬שהופיעו בתרגום לאטיני‪ ,‬והלשונות שהובאו אצל‬
‫יוצרי התנועה‪ ,‬הסתמכו בעלי הקבלה הנוצרית בעיקר על שני זיופים נצרניים ‪:‬‬
‫אגרת הסודות המיוחס לר׳ נחוניא בן הקנה וגלי רזיא המיוחס לר׳ יהודה‬
‫הנשיא‪ ,‬מעשי ידי מומרים מסוף המאה החמש עשרה·■‪ .‬אמנם כבר במאה השש‬
‫עשרה נעשה תרגום חלקי של הזוהר על־ידי ‪ , 5Postei‬אבל לא נתפרסם ולא נודע‬
‫ברבים‪ .‬רק זעיר פה זעיר פה מובאים לשונות בודדים מן הזוהר‪ .‬אבל בכל זאת מוצאים‬
‫אנו במאה השבע עשרה גם בירורים וויכוחים מדעיים על זמן חיבורו של הזוהר‪,‬‬
‫בעיקר בחוגי המלומדים הבלשנים‪ .‬אגב פולמוס על קדמותן או איחורן של הנקודות‪,‬‬
‫שהתנהל בין ‪ Capellus‬ובין ‪ Buxtorf‬הצעיר‪ ,‬נגעו בשאלת זמנם של ס׳ הבהיר וס׳‬
‫הזוהר‪ ,‬שהנקודות נזכרות בהם‪Capellus .‬‬
‫איחר את הספרים ההם‪ ,‬ואילו ‪Buxtorf‬‬
‫ביקש להוכיח את קדמותם ולאשר בכך את קדמות הנקודות»‪ Morin .‬פרסם ספר‬
‫בשנת ‪ ,1669‬שבו הביע דעות בקורתיות לגבי זמנם של ם׳ הבהיר וס׳ הזוהר‪.7‬‬
‫ברם‪ ,‬העמדה המקובלת בחוגי הקבלה הנוצרית מראשיתה ועד סופה היתה הדגשה‬
‫יתירה של קדמות הזוהר‪ .‬רק כספר קדמון יכול היה הזוהר לשמש סמך וסעד להשקפתם‪,‬‬
‫שתורת הקבלה משקפת את היסודות הנוצריים‪ ,‬שהיו כלולים באמונת היהדות‬
‫הקדומה‪ .‬תפיסת הזוהר כספר נצרני הובעה בצורה קיצונית ביותר בדעה‪ ,‬שמחברו‬
‫רשב״י היה שייך לדת הנוצרית ממש«‪ .‬בהדגשת קדמותו של הזוהר פעלו גם מגמות‬
‫מיסיונאריות‪ ,‬ביחוד אצל המומרים‪ .‬הם ביקשו להוכיח ליהודים את אמיתות הנצרות‬
‫על יסוד ספר קדוש של חכמי התלמוד ולמשוך את לבם להמרת הדת«‪.‬‬
‫הטית הקבלה לצד מינות והשימוש בזוהר לחיזוק האמונה הנוצרית הביאו לידי זהירות‬
‫והסתייגות אצל חכמים יהודיים לגבי הפצת הזוהר‪ .‬מדברי המגיה בהקדמה לזוהר ^‬
‫דפוס מנטובה למדים אנו‪ ,‬שמתנגדי ההדפסה התריעו על סכנת המינות הכרוכה '׳‬
‫בהפצת הזוהר ברבים‪ .‬הוא כותב בלשון התנצלות‪ :‬״ואנחנו חשבנוהו קרוב לשכר‪,‬‬
‫ודללו יאורי ההפסד כי השקר אין לו רגלים‪ .‬א ח רוח היא באנוש‪ ,‬ואי מסטרא‬
‫דמסאבא הוא בלאו הכי יצא לתרבות רעה‪ ,‬וטהר ידים יוסיף אמץ יראה וחכמה י שיג‬
‫‪ 1‬עיין ‪ ,W aite‬ש ם‪ ,‬ע נ‪ 1‬׳ ‪ ·Blau J461-458‬ש ם‪ ,‬ע ט׳ ‪ 2 _ . 59-41‬עיין ‪ , W aite‬ש ם‪ ,‬ע «׳ ‪«XI , 433, 459‬‬
‫‪ ,Blau‬שם‪ ,‬ע ט' ‪ — .77-65‬ג ‪. ) Frankfurt; 1678— 1677 ,Sulzbach) Kabbala D enudata , 1684‬‬
‫ו עיין‬
‫‪ W a ite‬ש ם‪ ,‬ע ט׳ ‪ * — . 479-476 ,471-470‬עיין ג׳ שיו ם‪ ,‬שם‪ ,‬ע ט׳ ‪ 5 — . 193-180‬עיין ‪B la u ,‬‬
‫ש ם‪ ,‬ע ט׳ ‪ 0 — . 97 , 14‬ש ם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ — . 109-108‬ך ע י י ן ג׳ ש לו ם‪ ,ßibliographia Kabbalistica :‬סי׳ ‪.843‬‬
‫ב מ א ה הי׳׳ ח והי׳■ ם ע ס קו ח כ מי ם נו צ ריי ם ר בי ם ב ש א ל ת הזו ה ר‪ ,‬א בל אין כ אן ה מ קו ם לפר ט ם‪— .‬‬
‫‪ a‬ן ע ה זן הן ב ע ה ן ל ‪ -‬י די ‪ Schöttgen‬כ שנ ת ‪ . 1735‬עיין ‪ , W aite‬שם‪ ,‬ע ם׳ ‪ ,6 0‬ה ע ר ה ‪ « — . 1‬עי י ן ש ם׳ ש ם‪,‬‬
‫תו ל דו ת חקר הזו ה ר‬
‫הקבלה הנו צ רי ת ור׳ י הו ד ה ארי ה מו דינ א‬
‫ונסו יגון ואנחה‪ ...‬אל גא כי לא טובה השמועה להוציא שם רע על תורת ה׳ תמימה‬
‫לומר דנפיק מינה חורבא‪ ...‬ועוד דאי נמי אמרינן דאיש ואיש יקלקל בו ויעלו טינא‬
‫בלבם לא נפקא לן מידי דלאו בשופטני ורשיעי עסקינן ותקנתם וקלקולם לאו מילתא‬
‫היא והלעיטהו לרשע וימות׳ והטיבה ה׳ לטובים ולישרים בלבותם‪ ...‬ופתאים יעברו‬
‫ויענשו‪ ,‬ומתניהם תמיד ימעדו לרשת משכנות הקליפות ורוחא דמסאבא ויתפשו‬
‫במצודה רעה וקוצים יכלו מן הכרם״‪ .‬בדברים אלו יש משום הודאה בעצם החשש‪,‬‬
‫שהעיון בזוהר עלול לתת דחיפה ליציאה לתרבות רעה‪ ,‬אך בעל ההקדמה טוען‬
‫שההשפעה המזיקה לא תגרם אלא לרשעים ומקולקלים בלאו הכי‪ ,‬ולפיכך אין לחוש‬
‫להם ״וקוצים יכלו מן הכרם״‪.‬‬
‫סכנת המינות הנוצרית היתד‪ ,‬אחד המניעים החשובים לחיבור הספר הראשון‪ ,‬המוקדש‬
‫כולו לבקורת הקבלה והזוהר‪ ,‬ס׳ ארי נוהם לר' יהודה אריה מודינא‪ ,‬שנתחבר בשנת‬
‫שצ״ט‪ .‬מודינא‪ ,‬ששימש ברבנות כחבר בית־הדין בויניציאה‪ ,‬בא במגע קרוב עם חוגים‬
‫היה משומעי‬
‫נוצריים ואחד האישים הידועים בין בעלי הקבלה הנוצרית‪,‬‬
‫לקחו‪ .‬במגעו עם חכמים נוצריים נזדמן לו להתווכח עמהם וגם עם מומרים שבהם‬
‫בשאלות הדת‪ ,‬וראה את הנזק הרב הנגרם ליהדות בהסתמכותם על הקבלה כתורת‬
‫אמת ועל הזוהר כספר אותנטי של היהדות הקדומה‪ .‬בסוף ס׳ ארי נוהם הוא מדגיש‬
‫נקודה זו כסיבה חשובה להתרחקותו מן הקבלה‪ .‬הוא כותב! ‪ :‬״שאחת מסיבות מניעתי‬
‫מעיון זה היה מהרגלי בוויכוח השומדים מנערותי ומה שמצאתי מיסודותיו והליכותיו‬
‫מכוונים לשלהם‪ ...‬בין ספריך הנוצרים ידוע לי כי יש לך ספר חברו השר פיקוס‬
‫המיראנדולה אשר הוא היה ראשון בנוצרים שעיין בקבלה זו‪ ,‬כי בימיו הוחל לקרוא‬
‫בשמה‪ .‬וכבר ראיתי בין ספריו כללים שתמך ופרסם ברומא‪ ,‬יש מהן ארבעים ושבעה‬
‫כללים אשר הולידו בעלי המקובלים העבריים ושבעים ושנים כללים מהקבלה אשר‬
‫הוציא הוא ממחשבתו‪ .‬ויען התנגדו לו כמה מחכמיהם הראשיים לומר‪ ,‬שזו היתד‪,‬‬
‫טיאולוגיה חדשה והאמונה בה כפירה‪ ,‬הוא האריך להראות להם שדרכיה ועקריה‬
‫כולם יסוד ראשיי לעקרי דתם ‪ :‬מהשילוש‪ ,‬מההגשמה‪ ,‬מהאם הבתולה‪ ,‬מהלידה‪ ,‬משם‬
‫ישו‪ ,‬מעון אדם הראשון‪ ,‬שסיבב מיתת הנפש ומיתת המשיח‪ ,‬וזולת זה‪ ...‬וכבר אמרתי‬
‫לך מה שאמר המומר לפנים בישראל מיכאל מפולינייו ש״ט‪ 2‬אביו של הזודייטו*‪,‬‬
‫דרשן גדול לממוני בולוניאה׳ על דבר ספר זוהר שנדפס בשנה ההיא‪ ,‬ודי למבין‪.‬‬
‫ואחר־כך ייואן דקיליני ואחרים כתבו מקבלה זו ונתפשטה ביניהם‪ ,‬לקורה שופעת‬
‫מעמדת תקרת דתם״‪ .‬ברור‪ ,‬שהקבלה הנוצרית ותוצאותיה נתנו דחיפה להתעסקותו‬
‫של מודינא בבקורת הזוהר‪.‬‬
‫ס׳ ארי נוהם נכתב בשביל תלמידו ר׳ יוסף חמיץ‪ ,‬שהיה מקובל נלהב וניסה לשכנע‬
‫את רבו‪ ,‬והוא מכיל גם רכוחים עם חתנו ר׳ יעקב הלוי‪ ,‬שחיבר ספר בקבלה‬
‫והטיח דברים קשים בעל־פה ובכתב כלפי חותנו‪ .‬מודינא מתח בקורת חריפה על‬
‫הקבלה כולה והכתימה כבית־קיבול של אמונות הבל ודברי מינות‪ ,‬אבל חיצי בקורתו‬
‫השנונים ביותר מכווגים נגד ם׳ הזוהר‪ .‬אמנם בקורתו שטחית היא משום שלא נכנם‬
‫‪ 1‬ע ט׳ * ה ‪ -‬צו‪ .‬ו עיין ג ם ע ט׳ ס‪ — .‬ג ש חי ק מ מי א‪ 3 — .‬מו ב נו של כי נוי ז ה אי נו מ חוו ר לי‪.‬‬
‫ע ט׳ ‪A I 1-470 ,83-82 ,47‬‬
‫‪48‬‬
‫‪49‬‬
‫מ בו א‪ :‬ס פ ר הזו הר וחקר הזו הר‬
‫ל ח קי ר ה‬
‫פ ר ק שלי שי‪:‬‬
‫מ פו ר ט ת ו מ דו ק ד ק ת‪ ,‬א ב ל ב כ ל ז א ת גי ל ה ו ציין כ מ ה נ קו דו ת ח ד שו ת‪ ,‬נו ס ף‬
‫ל ט ע נ ו ת י ו ה י ד ו ע ו ת ש ל ר׳ א לי הו ד י ל מ ד י ג ו‪ ,‬ש ש י מ שו א ח ר ־ כ ך י ס ו ד ו ת ח ש ו בי ם ב ח ק ר‬
‫הזו ה ר‪ .‬ע דו תו ש ל‬
‫ר׳ י צ ח ק‬
‫מ ע כו‬
‫מו ב א ת‬
‫ב ס פ רו‬
‫כ ל שונ ה‬
‫ה ג דו ל‪ ,‬ו הו ד א תו‬
‫בחלקה‬
‫ש ל ר׳ מ ש ה ד י ל י א ו ן ‪ ,‬ש נ מ ס ר ה ב ש ם א ש ת ו ‪ ,‬נ ת ק ב ל ה א צ ל ו כ א מ ת ג מ ו ר ה ‪ . 1‬ל פ י כ ך‬
‫ה כ ריז‬
‫הזו ה ר‬
‫על‬
‫ב פ ס ק נו ת‪,‬‬
‫״ ש הו א‬
‫חד ש‬
‫ח בו ר‬
‫ולא‬
‫מ קו ב ל‪,‬‬
‫ו אינו‬
‫ולא‬
‫מ ר ש ב ״י‬
‫מ ת ל מ י ד י ו ‪ ,‬ר ק ה מ צ א ת א י ז ה א ח ד מ ן ה א ח ר ו נ י ם ‪ ,‬כ מ ו ש ״ נ ש נ י ם ו ל א י ו ת ר ״ ‪ .2‬מ ל ב ד‬
‫ה הו כ ח ה ה ח י צ ו נ י ת מ ס׳ י ו ח ס י ן ע מ ד מ ו ד י נ א ג ם ע ל סי מ ני א י חו ר ב ת ו ך ה זו ה ר ע צ מו‪,‬‬
‫כ גון ב ל בו לי ם ב ס ד ר ה דו רו ת‪ ,‬ה ב א ת ת פ לו ת מ או ח רו ת‪ ,‬ה ל שון ה א ר מי ת‪ ,‬מ ב נ ה ה ד ר שו ת‬
‫כ ד ר ך ח כ מי ק ס טי לי א ה ‪ 3‬ו עו ד‪ .‬הזו ה ר י צ א כו לו חיי ב ב די נו כזיו ף מ או ח ר ב ע ל תו כן‬
‫פ סו ל‪ ,‬ר ק מ ב חי נ ה ד ר ש ני ת ־ ס פ ר ו ת י ת ה כי ר‬
‫עו ד א ל א‬
‫שג ם ה ספ ר‬
‫מ ו די נ א ב ע ר ך ה ס פ ר‪ .‬הו א כו ת ב ‪ : 4‬״ו ל א‬
‫ר בו ת ש מ עו אזני ך‬
‫ב ע צ מו [ כ א ש ר פ ע מי ם‬
‫א הו ב ונ ח מ ד‬
‫מ פי ]‬
‫מ שו ב ח ו מ פ ו א ר הו א‪ ,‬א צ י ל ב כ ל ד ר כי ו ה ת ו ר נ יי ם‪ ,‬כ פי ה פ ש ט ו ה מ ד ר ש ו ה ר מז‪ ,‬ע ל כ ל‬
‫ה חי בו רי ם ב פי רו שי ם מ ה תו ר ה‪ .‬וז ה ד ר כו ש כ ל לו ב ס ד ר נ א ה מ ל א וי פ ה‪ ,‬ו ע רי בו ת ל שו נו‬
‫ו א רי ג תו ב סי פו ר מ ע שי ם‪ ,‬ש הו ל ך ו מ כני ס ב תו ך ה ד ב רי ם‪ ,‬ל א נ הי ה כ מ הו מ עו ר ר י ש ני ם‬
‫ו מ קי ץ ה ר דו מי ם‪,‬‬
‫מ ל הי ב ה קו ר א ל ע ב ו ד ת ה ״׳‪.‬‬
‫מו די נ א הי ה לו ח ם א מי ץ ב רו חו ו ב כ ת ביו‪ ,‬א ב ל ל א נ ט ה ל ה ל ח ם ב פו ע ל ו ל ה פי ץ ב ר בי ם‬
‫ט מון ב ב י ת ג נ זי ו ו ל א ר א ה או ר בי מיו‪ .‬א ך מ תו ך ה א ג ר ו ת ב נ ו ג ע ל מ ח ל ו ק ת מ ס בי ב ל ר׳‬
‫משה‬
‫חיי ם‬
‫לו צ א טו‬
‫מ ת ב ר ר‪,‬‬
‫שהספר‬
‫ב כ ת ב ־י ד ו ה די א לוג‬
‫של‬
‫ר מ ח׳ ׳ ל ‪,‬‬
‫הנו ד ע‬
‫ב ש ם ״ ח ו ק ר ו מ ק ו ב ל ״ ‪ ,‬נ ת ח ב ר כ ת ש ו ב ה ל ט ע נ ו ת י ו ‪ .5‬א מ נ ם ב ח י ב ו ר ו ש ל ר מ ח ״ ל‬
‫אין‬
‫ז כ ר ל כ ך‪ ,‬ב עי ת ה זו ה ר א י נ ה נ ד ו נ ה בו כ ל ל ו ד ב ר י ו אי נ ם נ ו ג עי ם ב פ ר טי ה ט ע נ ו ת ש ל‬
‫מו דינ א‪ ,‬א ל א ה ם‬
‫ב מ פו ר ש »‪,‬‬
‫הגנ ה‬
‫כ ל לי ת‬
‫על‬
‫תו ר ת‬
‫ה ק ב ל ה‪.‬‬
‫אך‬
‫ר׳ י ש ע י ה‬
‫ב ס אן‬
‫ר בו‬
‫מ עי ר‬
‫ש ה ד י א ל ו ג נ כ ת ב נ ג ד מ ו ד י נ א ‪ ,‬ו מ ת ו ך ד ב ר י ו ל מ ד י ם א נ ו ‪ ,‬ש ם׳ א ר י נ ו ה ם ‪,‬‬
‫ה נ ק ר א א צ לו ״ ש א ג ת א רי ה ״‪ ,‬ע ש ה רו ש ם ״ו ע ליו סו מ כי ם כ ל ז די ם ו כ ל עו שי ר ש ע ה ״‪.‬‬
‫הו א מ ב י א ג ם א ת ל ש ו ן א ג ר ת ו ש ל ה מ ק ו ב ל ר׳ א ב י ־ ע ד ש ר ־ ש ל ו ם ב א ז י ל ה מ מ נ ט ו ב ה‪,‬‬
‫ש ב ה ה ו א כ ו ת ב ‪ :‬״ ק ר י ת י ת ש ו ב ו ת י ו [ ש ל ר מ ח ״ ל ] ע ל ה א ר י נ ו ה ם ( ל ר׳ י ה ו א ״ מ ) ו מ צ א נ ו‬
‫ת שו בו תיו ב א מ ת י ק רי ם‪ ...‬ל א או כ ל ל ד י ן ט ע ם ה ר ו ד פי ם א ו ת ו ב לי פ ש ע ‪ :‬ו ל א ר אי תי‬
‫ש ת ע ל ה קנ א ה כז א ת כ נ ג ד ה ח בו ר ה ר ע ו ה מ ר ש ל א ר ״י נו ה ״ ם הנז כ ר‪ ,‬ש או מ ר ע ל הזו ה ר‬
‫ש הו א ס פ ר מ ל א ש ק רי ם ו ש ח כ מ ת ה א מ ת מ ל ה שו א ו ד ב ר כז ב ״‪.‬‬
‫ר׳‬
‫א בי ־ ע ד‬
‫ש ר ־ ש לו ם‬
‫ע צ מו י צ א‬
‫ל ס תו ר‬
‫את‬
‫ה מ ח ב ר מ ב י א ת מ צ י ת ע ד ו ת ו ש ל ר׳ י צ ח ק מ ע כ ו !‪ ,‬ש ל א ר א ה או ת ה ב ס׳ י ו ח ס ין א ל א‬
‫קי ב ל ה מ פי ה ש מו ע ה‬
‫ב ל ב ד‪ ,‬ו מ טי ל ס פ ק‬
‫ב א מי תו ת ה ‪ :‬״ו הנ ה כל ח כ מי י ש ר א ל ה ל כו‬
‫א ח ר ס׳ ה ז ה ר‪ . . .‬ו מ צ ד א ח ר א י ז ה פ י ל ו ס ו ף ב ל ת י מ א מ י ן ב ס ת ר י ה ת ו ר ה ו א י ן מ ב י ן ד ב ר י ו‬
‫ו ס ב ר תו אי נ ה מ ע ל ה ו ל א מו רי ד ה‪ ...‬ו ה ל ך לו א ח רי מ ה ש נ כ ת ב ו ל א נ ו ד ע מ מי‪ ,‬ש אי ש‬
‫א ח ד ל א ש מ ע נ ו ש מ ו מ ע ו ל ם א מ ר ש ה א ש ה א ח ת א מ ר ה ל ו כ ך ו ש ר׳ מ ש ה נ ש ב ע ש א י ן‬
‫ז ה א מ ת ‪ .‬ו א פ י ל ו ל ד ב ר י ו ע ז ב מ ה ש נ ש ב ע ר׳ מ ש ה כ ד י ל ל כ ת א ח ר י ה א ש ד‪ ,‬ה ז א ת ‪ ,‬ו ח י‬
‫א ל ה י ה ש מ י ם ו ה א ר ץ ה ע ת י ד ל ד ו ן ב א ש ב ו ע ר ת ה מ ו צ י א ש ם ר ע ע ל ת ו ר ה ש ב ע ל פ ה‪,‬‬
‫ש א פ י ל ו ר׳ מ ש ה ה י ה נ ש ב ע ש ה ו א ח ב ר ו כ ל ה ק ו ר א ב ו ו מ ב י ן ד ב ר י ו י כ י ר ש ז ה ש ק ר‬
‫ג מו ר ״‪ .‬כ נ ר א ה ל א י ד ע ה מ ח ב ר‪ ,‬ש ב ע ל ה ע ד ו ת הו א ה מ ק ו ב ל ה מ פ ו ר ס ם ר׳ י צ ח ק מ ע כו‪.‬‬
‫כ מ ה ט ע נ ו ת נ ג ד הזו ה ר מ נ ס ה הו א לי ש ב ב כ ך‪ ,‬ש ה ס פ ר נ ע ר ך א ח רי מו ת ם ש ל ר ש ב ״י‬
‫ו ת ל מי דיו ו שי ש בו ג ם תו ס פו ת מ או ח רו ת‪.‬‬
‫ה ד פ ס ת ו ש ל ס׳ א ר י נ ו ה ם נ ת א ח ר ה ע ד ת ק ו פ ת ה ה ש כ ל ה ^‪ .‬ס מ ו ך ל ה ו פ ע ת ו י צ א נ ג ד ו‬
‫ה מ קו ב ל‬
‫ר׳ י צ ח ק אייזי ק‬
‫ח ב ר‪,‬‬
‫מ בי ת ־ מ ד ר שו‬
‫ה ג און מווי לנ א‪,‬‬
‫של‬
‫ב ס׳‬
‫ה מ ח ב ר ד ן ב עי ק ר ב ש א ל ת הזו ה ר ו מ שי ב ב מ פו ר ט ע ל ט ע נו תיו ש ל‬
‫מ ג ן ו צ י נ ד‪. 3,‬‬
‫ר׳ י ה ו ד ה א רי ה‬
‫ט ענו תי ה ם‬
‫של‬
‫ה מ ד ע י׳ א ב ל ב ר ו ב ן ה ג ד ו ל ה ן ד ב ר י א פ ו ל ו ג ט י ק ה ש ל ק נ א י מ א מ י ן ‪ ,‬ל ל א ש י ק ו ל ה ג י ו נ י‬
‫ו ל ל א בי סו ס עו ב ד תי‪.‬‬
‫נ ש א רו ס תו מי ם‬
‫ה ו א מ בי א‪ ,‬ל מ ש ל‪ ,‬ר אי ה ל ק ד מ ו ת הזו ה ר מז ה‪,‬‬
‫ע ד ש בי או ר ם ה א מי תי נ ת ג ל ה ל א ר ״י‬
‫ל א י ת כן שנ ת ח ב ר ע ל ־י די מ קו ב ל‬
‫ש כ מ ה מ ח ל קיו‬
‫ע ל ־י די א לי הו הנ בי א׳ ו ל פי כ ך‬
‫מ א ו ח ר ב מ א ה ה ש ל ש ע ש ר ה *‪ .‬כ ן ה ו א מ ס ת מ ך ע ל‬
‫סי פו רו ש ל ר׳ חיי ם מוו ל א ז ין ב ש ם ר בו ה ג ר ״ א‪,‬‬
‫ש ב ש ע ה ש ד ר ש ב ס ת רי‬
‫תו ר ה י ש ב‬
‫ר ש ב ״ י מ י מ י נ ו ו ה א ר ״ י מ ש מ א ל ו׳ ״ ו מ א ח ר ש ה ו א ג י ל ה ד ב ר י ם ה נ ו ר א י ם ו ס ו ד ו ת ה מ ר כ ב ה‬
‫ל פני ר ש ב ״י ו ה א ר ״י ז ״ ל ל א ל זו ל ת מ ח כ מי י ש ר א ל ה ר א שו ני ם‪ ,‬ני כ רי ם ה ד ב רי ם ש ה ם‬
‫ד‪,‬ם‬
‫מ א רי ד עו ב ד א‪ ,‬ו מו כ ר חי ם א נו ל הו דו ת‬
‫שמחבר‬
‫הזו ה ר‬
‫ה ק דו ש ו ה ר א שון‬
‫שגי ל ה‬
‫ס ת ר י י ו צ ר ב ר א ש י ת ל ה ב י א ם ב מ כ ת ב ה ו א ב א מ ת ר ש ב ״ י ״ ‪.5‬‬
‫ה מ ח ב ר ר א ה ב ד א ב ו ן ־ ל ב א ת ת ג ב ו ר ת ה ה ש כ ל ה ו א ת ה ש פ ע ת ו ה ה ר ס נ י ת ש ל ס׳ א ר י‬
‫נ ו ה ם‪ ,‬ש ל א ז ו ב ל ב ד ש ג ר ם ל ש ל י ל ת ק ד מ ו ת ו ש ל ס׳ ה ז ו ה ר ‪ ,‬א ל א ה מ ש כ י ל י ם נ ס ת י י ע ו‬
‫בו כ די ל כ פו ר ב א מי ת ו ת ה ש ל ה מ סו ר ת ב כ ל ל‪ .‬הו א קו ר א ב ה ת מ ר מ רו ת » ‪ :‬״ כי מי ה אי ש‬
‫א ש ר נ ג ע י ר א ת ה ׳ ב ל ב ב ו ו א ה ב ת ה ת ו ר ה ו ח ס י ד י ו ו ק ד ו ש י ה׳ ט ה ו ר י ל ב ו י ת א פ ק ו ל א‬
‫י ר גיז א ר ץ ו מ ל א ה ע ל ר א ו ת ו כי הו ב או ד ב רי ו ו ה ב ליו חי ר ו פי ו ו ג י ד ו פ י ו [ ש ל מ ו ד י נ א ]‬
‫מ תנ ג די‬
‫ה ק ב ל ה ב ס׳‬
‫א מ ו נ ת ח כ מ י ם ? ( מ נ ט ו ב ה ‪ ,‬ת ״ צ )‪ .‬ת ש ו ב ו ת י ו מ כ ו ו נ ו ת ב ע י ק ר ל ט ע נ ו ת׳ ש ש מ ע ב ע ל ־ פ ה‬
‫ב שי ח ו תיו ווי כו חיו‪ ,‬ו ס׳ א רי נ ו ה ם א י נ ו נ ז כ ר כ ל ל‪ .‬א ך מ ת ו כ ן ה ט ע נ ו ת נ י כ ר‪ ,‬ש ע ל כ ל‬
‫פ נ י ם ב ח ל ק ן ה ן ל ק ו ח ו ת מ ס פ ר ו ש ל מ ו ד י נ א ‪ ,‬ש י ר י ב י ה מ ח ב ר ב ו ו ד א י ק ר א ו ב ו‪ .‬ל ש א ל ת‬
‫הזו ה ר הו א מ ק די ש ר ק‬
‫תול דו ת ח קר הזו הר‬
‫מו די נ א ו ג ם ע ל ט ע נו ת א ח רו ת‪ .‬כ מ ה מ ת ש ו בו תיו י ש ב הן ע נ ין ו ע ר ך ג ם מ ב חי נ ת ה ד יון‬
‫א ת ד ע ו ת י ו ה נ ו ע ז ו ת ‪ -‬ל פ י כ ך נ ש א ר ס׳ א ר י נ ו ה ם ‪ ,‬כ מ ו כ ת ב י פ ו ל מ ו ס א ח ר י ם ש ל ה מ ח ב ר ‪,‬‬
‫נ פו ץ‬
‫ה קבל ה הנו צ רי ת ור׳ י הוד ה ארי ה מודינ א‬
‫כ ד פ ו ס ע ל י ד י ה ר ש ע י ם ה א ר ו ר י ם ש ב ד ו ר י נ ו ז ה‪ ...‬ו פ ר ס מ ו ד ב ר י ו ע ל פ נ י ת ב ל ל ח ל ק ם‬
‫בי ע ק ב ו ל ה פי צ ם בי ש ר א ל‪ .‬ו ב עי ני נ ו ר אי נו ו ב אז ני נו ש מ ע נ ו ד ב רי נ א צ ו ת ג ד ו ל ו ת יו צ אי ם‬
‫ה בו רי ם ר קי ם נ ע רי ם ו מנו ע רי ם מ תו ר ה ו מ ח כ מ ה ו מי ר א ה‪ ,‬ה ר גי לו ע ל ל שונ ם ז ה ה חי בו ר‬
‫ה נ ש ח ת‪ ,‬ו ד ו ב רי ם ע ת ק ע ל ה׳ ו ע ל מ שי חו‪ ,‬ו ג ם ב מ צ י א ו ת ה ש ם ו ה ש ג ח ת ו נ פ ל ו ב ר ש ת‬
‫ש נ י פ ר קי ם ( כ ה ־ כו)‪ ,‬א ב ל ה ם מ כ י ל י ם כ מ ה ד ב ר י ם ח שו בי ם‪.‬‬
‫‪ 1‬סו ף פ ר ק כו‪ 2 — .‬י צ א ל או ר ב ר א שונ ה על־ידי י׳ פי ר ס ט ( ליי פ ציג‪ 3 — .) 1840 ,‬ה ס פ ר נ דפ ס ב שנ ת‬
‫‪ 1‬ע מ׳ ס ט ‪ -‬ע ד‪ . 2 _ ,‬ע מ׳ נ ו ‪ -‬״ ‪.‬‬
‫_ ‪ 3‬ע מ׳ סז ‪ -‬ס ט‪ * — .‬ע ט ‪ ,‬נז‪ * — .‬עיין ש ‪ ,‬גינ צ בו ר ג‪ :‬ר* מ ש ה חיי ם‬
‫לו צ א טו ו בני דו רו ( ת ל ־ א בי ב‪ ,‬ת ר צ״ז)‪ , 11 ,‬ע ט׳ רנ ה‪ ,‬רס ח‪ ,‬ש מד‪ 6 — .‬ש ם ע מ׳ ש נ ב ‪ -‬ש נ ג‪ — .‬י ח ל ק שני‬
‫של ס׳ מ ס פ ח ת ס פ רי ט( א ל טו נ א‪ ,‬ת ק כ״ ח) ל ר׳ י ע ק ב ע מ דן מו ק ד ש ל ה ש גו ת מ פו ר טו ת על ס פ ר זד»‬
‫‪50‬‬
‫ת ר ט״ו‪ ,‬ב ה ע ל מ ת שם ה מ ח ב ר ו מ קו ם ה ד פו ס וז מנו‪ ,‬מ ח מ ת ה צנזו ר ה‪ .‬נג ד ס׳ א רי נו ה ם נ כ ת בו עו ד שני‬
‫פ פ רי ם‪ :‬אי מ ת מ פגי ע על א ר ״י ( ליוו רנו‪ ,‬ת ר ט״ו) ל א לי הו בן א מוזג! אי מ ת מ פגי ע על ה א רי נו ה ם(וו א ר ש א‪,‬‬
‫ת ר מ״ ח) ל ר׳ מ ש ה סו פ ר‪ .‬ה ר א שון אינו עו ס ק ב ש א ל ת הזו ה ר ו ה שני אינו ר אוי ל דיון‪ * — .‬עיין מ גן‬
‫ו צינ ה‪ ,‬כז ע״ ב‪ ,‬מ ה ע ״ א‪ ,‬נ ב ע״א‪ 5 — .‬ש ס מ ה ע״ ב‪,‬‬
‫_ ‪ 6‬ש ם כ ה ע ״ ב ‪ -‬בו ע ״ *‬
‫‪51‬‬
‫מ בו א‪ :‬ספר הזו הר ו ח קר הזו הר‬
‫פר ק שלי שי‪:‬‬
‫הספק ומהם שהכחישו במוחלט‪ ,‬אוי לדור שכך עלתה בימיו‪ .‬ל ‪ p‬אמרתי להראות‬
‫אשר שקר עשה בנפשו ולא טוב עשה בעמיו הרב החובל המלגלג הזה‪ ,‬ופרצות גדולות‬
‫פרץ בתורה הקדושה על ידי המחברת הזאת׳ ישתקע וימחה שם הספר הזה מן העולם‬
‫ולא יהיה עוד לצור מכשול לבית ישראל‪ .‬כי עתה ראו עינינו כמה פרצה הטומאה‬
‫הזאת בישראל‪ ,‬שעל ידי המחברת הקטנה העלובה הזאת כמה נפשות אביונים נקיים‬
‫נלכדו ברשת הכפירה בחבקם הספר הזה כאלו ניתן מסיני ולו לבד נתנה התורה‬
‫והאמת וחס ושלום שקר נחלו אבותינו‪ .‬ומרעה אל רעה יצאו לאמר‪ ,‬שגם התלמוד‬
‫והמדרשים בדוים מפי מהבילים‪ ,‬ואחר יהבילו דברי הנביאים עד כי הגיעו אל התורה‬
‫לומר גם היא כאחת מהם בדויה‪ ,‬ומדמים מילתא למילתא לדין גזירה שוה מעצמם ‪:‬‬
‫כמו שנתברר על חכמת האמת שהיתה מאומתת עד עתה ובא הארי וטרפה ובירר כי‬
‫שקר בימינם‪ ,‬כן הכל שקרים בדוים ודברי כזבים‪ ,‬ותהי האמת נעדרת״‪ .‬תלונה זו‬
‫באה ללמד‪ ,‬שס׳ ארי נוהם מצא את מקומו ותיקונו בדור ההשכלה‪ ,‬ובקורת הזוהר‬
‫של הרב האיטלקי מהמאה השבע עשרה הפכה לנשק נג ד המסורת והדת בידי‬
‫המשכילים בגרמניה ובאירופה המזרחית במאה התשע עשרה‪.‬‬
‫ג‪ .‬ה תנו ע ה ה ש ב תאי ת ור׳ יע קב ע מ דן‬
‫השפעת הזוהר‪ ,‬כפי שכבר ציינו לעיל‪ ,1‬הגיעה לשיאה בתנועה השבתאית וב שלוחותיה‬
‫הספר המקודש‪ ,‬שלימודו וידיעתו היו מסורים ליחידי סגולה בלבד‪ ,‬הפך לנחלת הרבים‬
‫ממש ואפילו נ שיט וילדים הגו בו‪ .‬ר׳ משה חאגיז‪ ,‬מאויביה ורודפיה הקנאים של‬
‫השבתאות‪ ,‬מתאונן מרה על לימוד הזוהר בחוגים רחבים‪ ,‬ואפילו בתרגום לועד‪,‬‬
‫בקהילות גדולות באירופה בראשית המאה השמונה עשרה‪ .‬הוא כותב‪ : 2‬״ובמקום‬
‫שבזמן קדמון לא היה נמצא אפילו בין הזקנים ואנשי מעשה אחד מעיר ושנים ממשפחה‬
‫שהיו תופסין ספר הזוהר בידם‪ ,‬ועכשו כל גער ריק ופוחז חסר מכל תופס ספר הזוהר‬
‫בידו ויוצא בו לרשות הרבים וישתבח בעיר שהוא יודע בו לדורשו ולהגיהו ולהעתיקו‬
‫מלשון ללשון‪ ,‬רושב וקורא בו בפני הנשים והטף ללועזות בלע״ז‪ .‬ומה תמיד‪ ,‬קיימת יש‬
‫לי על גדולי הדור שאין מוחין בידם‪ ,‬בפרט על עיר גדולה של חכמים וסופרים‪ ,‬אשר‬
‫לא אזכיר את שמה מפני כבודה כי רב הוא בעיני אלהים ואדם‪ ,‬וממנה יצאה ויצאה תורה‬
‫לישראל וכל גדולי המורים ממנה יצאו‪ ,‬איך מניחין ללמוד בספר קדוש זה של הזוהר‬
‫בישיבות בחברת אנשים בפרהסיא‪ ,‬ועל הכל בלשון לע״ז״‪ .‬מתוך עדות זו למדים‬
‫אנו‪ ,‬שגם אחרי כשלון השבתאות‪ ,‬כשהמאמינים היו נאלצים להתחבא מעין רואים‬
‫ולפעול במחתרת‪ ,‬נשאר רישומה בציבור בהפצת הזוהר ללא סייג ורסן‪ .‬גם ר׳ יחזקאל‬
‫לנדא‪ ,‬רבה המפורסם של פראג‪ ,‬צווח על הגברת העיון בזוהר ובשאר ספרי קבלה‪ ,‬שדחק‬
‫לקרן זוית את לימוד התלמוד והפוסקים ‪ :‬״ומה מאד חרה אפי על אלו העוסקים בספר‬
‫הזוהר ובספרי הקבלה בפרהסיא‪ ,‬פורקים עול תורה נגלית מעל צוארם ומצפצפים‬
‫‪ 1‬ענ ף ‪ 2 — , 43-42‬ס׳ מ שג ת ח כ מי ם (וו אנזי ב ע ק‪ ,‬ת צ ״ ג ^ סי׳ ו ט ‪ .‬ל פני מ א מ ר ז ה הו א מ ת מ ר מ ר‬
‫ה מו רי ם הי ת ר ל ל מו ד זו ה ר ו ח כ מ ת ה סו ד בכ לל ג ם מ א פי קו ר סי ם ו מו מ רי ם‪ ,‬ו גי ח ו ר מ ש ב ת אי ם‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫תולדות חקר הזוהר‬
‫התנועה השבתאית ור׳ יעקב ע מיז‬
‫ומהגים בספר הזוהר‪ ,‬וזה וזה לא עלה בידם ועל ידי זה תורה משתכחת מישראל‪ .‬ולא‬
‫עוד אלא בדורותינו נתרבו המינים מכת שבתי צבי שחיק טמיא היה ראוי לגדור גרר‬
‫בלימוד הזוהר וספרי הקבלה״!‪.‬‬
‫פראג היתה מרכז הפראנקיסטים היהודים עד ראשית המאה התשע עשרה‪ ,‬ובתוכה‬
‫התמידו בני הכת בלימוד הזוהר ברבים אפילו בתקופה המאוחרת ההיא‪ ,‬אחרי הכשלת‬
‫המחפיר של הפראנקיזם בהמרה ואחרי מותו של יעקב פראנק מצד אחד‪ ,‬ועם חדירת‬
‫ההשכלה המערבית לתחום היהודי מצד שני‪ .‬ר׳ אלעזר פלקלש‪ ,‬הדיין בפראג‪ ,‬כותב בשנת‬
‫תק״ס ‪ : 2‬״ואתן לכם סימנים מובהקים‪ ,‬אלה שאינם בקיאים בש״ס ופוסקים‪ ,‬ועוסקים‬
‫באגדות ובספר זוהר‪ ...‬זה לכם טמא הצב למינהו‪ ,‬גם אלה אשר הנשים יושבות ועוסקות‬
‫אף עמהם״‪ .‬לפי דבריו מקור הרעה הוא׳ שבמקום לימודי הלכה עוסקים בנסתרות‪:‬‬
‫*ושרש כל הקלקול הוא‪ ,‬בעבור שאינם עוסקים בגמרא ושולחן ערוך‪ ,‬רק במדרשי‬
‫האגדות ובמאמרי זוהר‪ ,‬לחזק בנינים של שוא ותהו״‪ .3‬תמונה דומה מצטיירת גם מתוך‬
‫דבריו של המשכיל האנונימי‪ ,‬שתיאר באותה שנה את מצב הכת בפראג‪ .‬הוא מדבר‬
‫בעיקר על בני משפחה אחת‪ ,‬שעמדה בראש הכת ‪ :‬״ואם אמנם אנשים בעלי חכמה‬
‫ותושיה‪ ,‬ידעו כי ילמדו ספר הזוהר ולכתבי הר״י ישלחו ידיהם‪ ,‬וכל עסקם בספרי קבלה׳‬
‫גם הזכרים גם הנקבות‪ ,‬חקה אחת להם‪ ,‬בכל יום ויום‪ ,‬ללמוד שעה אחת או שתים בעניני‬
‫נסתרות‪ ,‬ושיחות חולין של נשים ההן לא כשיחות חולין של שאר נשים‪ ,‬כי נחה עליהן‬
‫רוח הזו״הר והקבלה‪ ,‬ומלות הקבלה מורגלין בפומיהון״ ‪.4‬‬
‫לימוד הזוהר בחוגים שבתאיים לא היה לימור עיוני גרידא לשם ידיעת נסתרות‪ ,‬אלא‬
‫פעלה בו גם מגמה משיחית מעשית‪ .‬לפי האמונה הנפוצה בספרות הקבלה גילוי סודותיה‬
‫ברבים סימן הוא לימות המשיח‪ ,‬ובזכות הגילוי אפשר גם לקרב את הקץ‪ .‬אמונה זו‬
‫מצויה במפורש גם בזוהר‪ ,‬והיא מודגשת דווקא לגבי הסודות שבספר עצמו‪ .‬ברם‪,‬‬
‫השבתאים והפראנקיסטים לא הסתפקו אפילו בלימוד הזוהר לשם החשת הגאולה‪ ,‬אלא‬
‫הפכו בו והפכו בו והשתדלו למצוא בו סמך לכל ההשקפות האפיקורסיות‪ ,‬שנבטו ועלו‬
‫בחיי הכת‪ .‬הצורך והיעוד הדתי בהמרת המשיח ואף בהמרת המוני ישראל‪ ,‬ביטול תוקפן‬
‫של המצוות המעשיות‪ ,‬התרת מעשי פריצות והפיכתם למצוות‪ ,‬האלהת המשיח והאמונה‬
‫בהתלבשות האלהות בגוף המשיח‪ ,‬תורת השילוש של הפראנקיסטים ושאר אמונות‬
‫שבתאיות ונצרניות — כל אלו וכיוצא בהם נתלו במאמרי הזוהר*‪ .‬כתוצאה מן השימוש‬
‫בזוהר כמקור לדרשות של דופי דבק שמץ פסול בזוהר עצמו בעיניהם של מתנגדי‬
‫השבתאות‪ ,‬ודבר זה היה הגורם הראשי לחיבורו של ספר־היסוד בבקורת הזוהר‪ ,‬ס׳‬
‫מטפחת ספרים(אלטונא‪ ,‬תקכ״ח)» לר׳ יעקב עמדן‪.‬‬
‫חייו של עמדן היו קודש למלחמה בשבתאות‪ ,‬שראה בה נגע איום‪ ,‬המשחית ומכלה את‬
‫היהדות‪ .‬מאחורי מלחמתו פעלו גם מניעים אישיים וחברתיים‪ ,‬אבל הגורם הראשי‬
‫והמרכזי‪ ,‬שהדריך את פעולותיו בהתמדה ובעקשנות‪ ,‬ללא הפסקה וללא סטיות‪ ,‬היה‬
‫‪ 1‬ש ו ״ ת נו ד ע בי הו ד ה‪ , 1 ,‬חלק יו ר ה ד ע ה‪ ,‬סי׳ ן ד‪ 2 — .‬קונ ט ר ס א ה ב ת דור (פראג‪ ,‬ת ק‪ -‬ס)‪ ,‬ו ע״ ב‪— .‬‬
‫‪ 8‬ש ם י ח ע״ א‪ .‬ו עיין ג ם ש ם כד‪ ,‬ע ״ ב׳ כז ע׳׳ א‪ * — .‬שי ח ה בין ש נ ת ת ק״ ס ו בין ש נ ת ת ק ס״ א ( פ ר א ג‬
‫תק״ס)‪ ,‬ענ ד ‪ 5 — . 12-11‬עיין ב ל בן‪ :‬ל תו ל דו ת ה תנו ע ה ה פ ר אנ קי ת‪ , 1 ,‬ע מ׳ ‪ , 11 ; 160— 145‬ע ם׳ ‪,217‬‬
‫‪ » — .241-238,237-235,229-226‬הגי ס א סי ם ה מו ב אי ם ל ה לן הם על־פי ד פו ס ל בו ב‪ ,‬ת ר׳׳ל‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫מבוא ‪ :‬ס פר הזו ה ר ו ח קר הזו הר‬
‫ת חו ש ת ה ר ע ה ה צ פונ ה ב ס פי חי ה‬
‫_‬
‫של‬
‫ה תנו ע ה‬
‫פ ר ק שלישי ‪:‬‬
‫ה תנו ע ה ה שבת אית דר׳ יעקב עמדן‬
‫תול דו ת חקר הזו הר‬
‫ה מ שי חי ת ה ג דו ל ה ו ה ה ח ל ט ה הנ חו ש ה‬
‫א ד ם ג ד ו ל ה ו א ‪ ,‬ל א ע ש ק נ י ל א א כ ל נ י ל א ה מ מ נ י ‪ ,‬א ד ר ב ה ה ו א א ו ר ע י נ י ב י ר א ת ה׳ ו ב ס ת ר י‬
‫ל סיי ע ב כ ל כו חו תיו ל בי עו ר ה ר ע‪ .‬ק נ או תו ש ל ע מ ד ן ו מ סי רו תו ל י ע ו ד ה מ ל ח מ ה ב ש ב ת או ת‬
‫תו ר ה בו כ ל מ ע יי ני‪ .‬א ם ל א כי ח ר פ ו ת חו ר פי ך ה׳ נ פ ל ו ע לי‪ ,‬ב ר צ ח ב ע צ מ ו תי‪ ,‬ה ר פ ו נ י‬
‫ל א י ד עו ג בו ל‪ .‬ב ש ב ע עי ני ם ע ק ב א ח רי מ ס ת רי ה כ ת‪ ,‬ב ד ק ו ב חן כ ל ת ו פ ע ה ח שו ד ה‪ ,‬ה ז עי ק‬
‫צ ו ר ר י ב א מ ו ר א ל י כ ל ה י ו ם א י ה א ל ה י ך ‪ ,‬ק נ א ת ה׳ ע ש ת ה ז א ת ו כ י ו צ א ב ה ‪ ,‬א ם ח י ל ו ל ה ש ם‬
‫א ת ר בני ה דו ר ל ה כ ריז ח ר מו ת וני דויי ם ו ב ע טו ה שנון ה ל ם ו ב ע ט ל ל א ר ח ם ב כ ל אי ש‬
‫ה ג ד ו ל ע צ ו ר ב ע צ מ ו ת י כ ל כ ל ל א א ו כ ל ״ ‪ .1‬ה ו א מ ב ט י ח ‪ ,‬ש י ה י ה מ ת ו ן ב ד י ן ו י ש ת ד ל ל ח ו ס‬
‫ו א י ש׳ ש נ ח ש ד ב ס י ו ע א ו ב א ה ד ה כ ל ש ה י ל ב נ י ה כ ת ‪ .‬ד ר כ ם ש ל ה ש ב ת א י ם ה י ה ל ה כ נ י ס‬
‫ע ל ק ד ו ש ת ה ז ו ה ר ב מ י ד ת ה א פ ש ר ו ת ‪ :‬״ ע ת ה א מ ר ת י ל א ט ו ב ה ו א ס׳ ה ז ו ה ר מ נ ח ש ה נ ח ו ש ת‬
‫ר מיזו ת ל ר ח ש י ־ ר ו ח ם ה נ ס ת רי ם ב ת ו ך י צי ר ו תי ה ם ה ס פ רו תי ו ת‪ ,‬ב י ח ו ד ב ש ד ה ה ק ב ל ה‪.‬‬
‫ש ע ש ה מ ש ה ר בי נ ו ע ליו ה ש לו ם ל ה בי ט ע ל י דו א ל ה א ל הי ם‪ ,‬ו א ח ר ש ר א ה חז קי ה ה מ ל ך‬
‫ב קו ר תי מ חו ד ד‬
‫שי צ א ה מ מ נו ת ק ל ה ל דו רו ת‪ ,‬ש ה בי טו לנ ח ש מו ח ש מו כ ת ש‪ ,‬ע מ ד ו כ ת תו ל ה פי ק ר צון‬
‫ל פי כ ך ה ת מ ח ה ע מ דן ב פי ענו ח ש ל ר מזי ם ו רזי ם ו פי ת ח ב ע צ מו חו ש‬
‫ל ה פ לי א‪ ,‬ש ה רי ח בו כ ל ש מ ץ ש ל מי נ ו ת ש ב ת אי ת‪ .‬ס פ רי ם ר בי ם‪ ,‬ש אי ש ל א ר א ה ב ה ם ד ב ר‬
‫מ א ת ה׳ ‪ ,‬ו ה ו ד ו ל ו‪ .‬א ף כ י ח ס ל ז ר ע א ד א ב א ל כ ת ו ת ב ל י ח מ ל ה א פ י ל ו ק צ ת ח ל ק ק ט ן מ מ נ ו ‪,‬‬
‫ז ר‪ ,‬נ פ ס ל ו ע ל י ד ו כ ס פ ר י מ י נ ו ת ‪ ,‬ו א ם כ י ל ע ת י ם ש ג ה ו ח ש ד ב כ ש ר י ם ‪ ,‬ה ר י ב ד ר ך כ ל ל צ ד ק‬
‫א ף ל א א ו ת ו מ ל ה ( כ ל ש א פ ש ר ל קיי מו א פ י ל ו ב דו ח ק )‪ ,‬כי ק דו ש הו א ה ס פ ר ו מ ח ב רו‪ ,‬י ה י ה‬
‫ב מ ש פ טו‪.‬‬
‫מי ש י ה י ה ‪ ,‬ב י ח ו ד ש נ ר א ה ב ע ל י ל ש ה ח ז י ק ב י ד י נ ו י ס ו ד ו ת ת ו ר ת י נ ו ה ק ד ו ש ה ״ ‪.2‬‬
‫ב ר ם ‪ ,‬ב מ ל ח מ ה ז ו נ ת ק ל ע מ ד ן ב ב ן ־ ב ר י ת ע צ ו ם ש ל ה ש ב ת א ו ת ‪ ,‬ש ק ש ה ה י ה ל ו ל ה ל ח ם בו‪.‬‬
‫א ך ל א ח ר ש ה טי ל ע ל ע צ מו א ת ת פ קי ד ה ב קו ר ת ע ש ה א ת מ ל א כ תו ב א מו נ ה‪ .‬ל א ה ס ת פ ק‬
‫ב ן ־ ב ר י ת ז ה הי ה הזו ה ר ה ק דו ש‪ ,‬ה מ יו ח ס ל ר ש ב ״י ו ת ל מי די ו‪ .‬ב מ א מ ר י הזו ה ר מ צ או ל ה ם‬
‫ב ה ב א ת ע ד ו ת ו ש ל ר׳ י צ ח ק מ ע כו‪ ,‬א ל א ב ד ק א ו ת ה מ כ ל צ ד ו ב מ י ד ת י ד י ע ת ו ה ה י ס ט ו ר י ת‬
‫בי רי בי ה ם מ תו ך ה ס ת מ כו ת ע ל מ קו ר נ א מן‬
‫ב הן א ת א מי תו ת ה מ תו ך ר אי ת ה נ סי בו ת ש ל ז מנ ה‪ .‬ו א ף בז ה ל א א מ ר די ו ל א נ א חז ב ט ע נ ו ת‬
‫ו מ קו ד ש‪ .‬גי ש ת ה ש ב ת אי ם לזו ה ר ה פ נ ת ה א ת מ ב טו ש ל ע מ דן ל ב די ק ת ק דו ש תו ו ק ד מו תו‬
‫ה ש ב ת אי ם מ קו ם ל ה ת ג ד ר בו ו ל ה ת ג רו ת‬
‫קו ד מי ו ב ל ב ד‪ ,‬א ל א ה ע ב י ר א ת כ ל ס פ רי הזו ה ר‪ ,‬ד ף א ח ר ד ף‪ ,‬ת ח ת ש ב ט ה ב קו ר ת‪ ,‬ו צי ין‬
‫ש כ ב ר נ ו ד ע ו קו ד ם‪,‬‬
‫כ ש ל ש מ או ת ט ע נ ו ת פ ר טיו ת נ ג ד הנ ח ת ה ק ד מו ת‪ .‬ט ע נו תיו‪ ,‬ה ע רו כו ת ב רו בן ל פי ס ד ר ד פי‬
‫ה נ ו ת נ י ם מ ק ו ם ל ה ט י ל ב ו פ ג ם ש ל זיו ף‪ .‬א י ל ו ה י ה ע מ ד ן מ ב נ י ס ו ג ו ש ל מ ו ד י נ א‪ ,‬א ד ם ק ל ־‬
‫הזו ה ר‪ ,‬נ ו ג ע ו ת כ מ ע ט ב כ ל ש ט חי ה ב ק ו ר ת ה א י מ א נ נ ט י ת ‪ :‬אי ש י הזו ה ר‪ ,‬ל שו נו‪ ,‬מ ק ו ר ו תי ו‪,‬‬
‫ש ל ה ס פ ר‪ ,‬ו ב עי נ ו ה ח ד ה ר א ה מי ד סי מ ני ם ר בי ם‪ ,‬נו ס ף ל סי מ ני ם‬
‫ד ע ת ו ח פ ש י ב ר ו ח ו ‪ ,‬ש א י ן ל ב ו ש ל ם ע ם ת ו ר ת ה י ה ד ו ת ב כ ל ל ו ח כ מ ת ה ק ב ל ה ל ז ר א ל ו׳ ה י ה‬
‫ר מ ז י ם ה י ס ט ו ר י י ם ו ע ו ד ‪ .‬מ ב ח י נ ה זו ל א נ ש א ר ל ח ק י ר ה ה מ ו ד ר נ י ת א ל א ל מ י י ן א ת ה ט ע נ ו ת ‪,‬‬
‫ת פ קי דו ח ל ק ו פ שו ט‪ .‬צ רי ך הי ה ל ח ב ר כ ת ב ש ל ק טי גו רי ה‪ ,‬כ מ נ ה גו ל ג בי ס פ רי ם ח שו די ם‪,‬‬
‫ל ב ס סן בי סו ס מ ד עי מו צ ק יו ת ר ו ל ה ר חי ב א ת י רי ע תן ב ע ני ני ם נו ס פי ם‪ .‬ע מ דן ה ב חין‬
‫ו ל פ ס ו ל א ת ה ז ו ה ר ‪ .‬א ך מ ע מ ד ו ש ל ע מ ד ן ה י ה ק ש ה ו מ ס ו ב ך ב מ ע ר כ ה ז ו‪ ,‬מ ש ו ם ש ה א מ י ן‬
‫ג ם בין ח ל קי ם שו ני ם‪ ,‬צי ץ ת כו נו ת מיו ח דו ת ש ל כ ל ח ל ק ו ח ל ק וני ס ה ל ק בו ע א ת ז מ ני‬
‫א מו נ ה ש לי מ ה ב א מי תו ת ה ק ב ל ה כ מ סו ר ת ק דו מ ה‪ ,‬ה מ כי ל ה גי לויי ם מן ה ש מי ם ע ל ס ת רי‬
‫חי בו רן‪ .‬ו א ם כי ב נ י ד ו ן ז ה ד עו תיו‪ ,‬כ ד ע ת רו ב ה חו ק רי ם‪ ,‬אי נן א ל א ה ש ע רו ת רו פ פו ת‪ ,‬ה רי‬
‫הי ה דו ת ה א מי תי ת‪ ,‬ו א ף ה ה כ ר ה ב ק דו ש ת הזו ה ר הי ת ה ט בו ע ה בנ פ שו‪ .‬ע מ דן מ קו ב ל נ א מן‬
‫כ מ ה מ ה נ ח ו תי ו ו ה ב ח נ ו ת י ו ע ו מ ד ו ת ב ע י נ ן ג ם כיו ם‪ .‬ה מ ס ק נ ו ת ש ה גי ע א ל י הן ש ל לו ל ג מ רי‬
‫הי ה ו נ פ תו לי ם ק שי ם נ פ ת ל ב רו חו ב ע מ דו ל פ ני ה ת פ קי ד ל ע ר ע ר א ת ס מ כו תו ש ל ס פ ר ־‬
‫א ת שיי כ ו ת הזו ה ר ל ר ש ב ״י ו ת ל מי די ו‪ ,‬א פ י ל ו ב ח ל ק ק טן‪ ,‬א ב ל ר ק ב מ ק ו מ ו ת מ ע טי ם ח ר ץ‬
‫ה ס פ רי ם ב ס פ ר ו ת ה ק ב ל ה‪ .‬הו א מ ע י ד ע ל ע צ מו‪ ,‬ש א ר ב עי ם ש נ ה‬
‫ל פ נ י ח י ב ו ר ו ש ל ס׳‬
‫מ ט פ ח ת ס פ רי ם נ ת ע ו ר ר ו ב ל ב ו ס פ ק ו ת ל ג ב י ק ד מ ו ת הזו ה ר ו ס ג ר ם ב ל בו‪ ,‬א ב ל ח ו ב ת‬
‫א ת מ ש פ טו ב בי רו ר‬
‫ג מו ר‪ ,‬כ גון ב ד ב רי ם א לו ‪ :‬״ כי א מ נ ם ל בי ח לו ק ע לי בז ה ו ל א או כ ל‬
‫ל ה א מין ב ה ח ל ט‪ ,‬שי ה א א פי לו מ ק צ תו [ ש ל גו ף הזו ה ר ] מ ד ב רי ה ת נ א ה י דו ע ב ש ם ר ש ב ״י‬
‫ה מ ל ח מ ה ב ש ב ת או ת ה כ רי ע ה א ת ה כ ף ונ א ל ץ ל נ ס ח ו ל פ ר ס ם א ת ט ע נו תי ו‪ .‬הו א כו ת ב‪: 1‬‬
‫ב כו ל א ת ל מו ד א‪ ,‬כ מו ש נ א מ ר ל עי ל‪ ,‬כי ה ל א ע ל כ ל פ ני ם ג ם ה ד ב רי ם ה עי ק ר יי ם ב ס ת ר י‬
‫״ א כן צ ר לי ש ל א פ ק ח שו ם א ד ם ע י נ ו ע ל ז ה ו ע ל כי ו צ א בו‪ ,‬ע ד ש ק מ ת י א נ י ה ש פ ל מ א ר ש‪.‬‬
‫מיו ח סי ם א ליו ב ע צ ם ו ר א שונ ה‬
‫תו ר ה‬
‫ש בו ו ה נ ר אי ם יו ת ר א מ תיי ם ו ר אויי ם ל היו ת ם‬
‫ו ח ל י ל ה ל י ל ה ת פ א ר ‪ ,‬ש ה נ י ח ו ל י מ ק ו ם ל ה ת ג ד ר ב ו ‪ ,‬כ י ב א מ ת ע ל א פ י ו ע ל ח מ ת י הי ת ד‪ .‬ל י‬
‫מ י ו ס ד י ם ע ל ש מ ו ת ר ב ה מ נ ו נ א ס ב א ו ר ב י י ב א ס ב א‪ ...‬ו ז ה א י ן ב ו ס פ ק ש ר ב ה מ נ ו נ א ו ר ב‬
‫ז א ת‪ ,‬כ א מ ו ר ( כ י ע ל כן ל א נ ת ת י ה ל ש א ל ה‪ ,‬ל או ר ע ו ל ם ע ד ע ת ה‪ ,‬ה י ת ה ס ג ו ר ה ב ח ד ר י ל ב ב י‬
‫י י ב א ה י ו א מ ו ר א י ם ״‪ . 3‬ל ג ב י ח ל ק י ם מ ס ו י מ י ם ‪ ,‬ר ע י א מ ה י מ נ א ו ת י ק ו נ י ז ו ה ר ו מ ד ר ש ה נ ע ל ם ‪,‬‬
‫ב א ר ב עי ם שנ ה‪ ,‬מ ש ל תי ב ר ו חי ו ל א ר צ י ת י ל ג לו ת ה‪ ,‬ע ד ע כ שו ש ה כ ר י ח ני ה ש ו מ ר א מ ת‪.‬‬
‫ק ב ע ב מ פ ו ר ש ‪ ,‬ש ה ם ח י ב ו ר י מ ק ו ב ל י ם מ א ו ח ר י ם ‪ ,‬ר ׳ מ ש ה ד י ל י א ו ן א ו ב נ י דורו*־‪.‬‬
‫י ר א ת י פן ד ו ר א ח ר ון ע ת י ד ל ט ה ר ה ש ר ״ ץ מ ת ו ר ת הזו ה ר‪ ,‬כ א ש ר ז ה ה ח ל ם ל ע שו ת‪)...‬‬
‫בנ קו ד ה א ח ת ב ל ב ד‪ ,‬ב ש א ל ת ה פ סוי ד א פי ג ר א פי ה‪ ,‬נז ה ר ו ה ס תיי ג ב מ ס ק נו תיו ו בי ק ש ל מ צו א‬
‫ו י ו ת ר נ ו ח ה י ה ל י ל ה ת ג ל ו ת ד ב ר ז ה ע ל י ד י ז ו ל ת י ‪ ,‬ו ל א ל ה ע מ י ס ע ל י א ח ר י ו ת ז ה‪ ,‬ש ל א‬
‫מו צ א כ ד י ל ס ל ק א ת ט ע נ ת הזיו ף‪ ,‬שי ש ב ה מ שו ם ה ט ל ת פ ג ם ב ק ד ו ש ת ה ס פ ר כו לו‪ .‬ל ג בי‬
‫ה ש כ מ תי ע לי ו א ל א מ או נ ס ג ד ו ל ו ה כ ר ח ע צו ם ו דו ח ק ש ע ה ה צ רי כ ה ל כ ך‪ ,‬ב ר א ו תי כי א ז ל ת‬
‫את‬
‫ה ח ל קי ם‪,‬‬
‫ש ה כי ר ם‬
‫כי צי רו ת ה מ א ה‬
‫ה של ש‬
‫ע ש ר ה‪ ,‬נ א ל ץ‬
‫ל הו דו ת‬
‫שמחברם‬
‫שם‬
‫י ד ת ו פ ש י ה תו ר ה‪ ...‬ו א מ ו נ ת נ ו ב ס כ נ ה ג דו ל ה‪ ,‬א ין מ ח ז י ק ב י ד ה מ כ ל ב נ י ם ג ד ל ה‪ ,‬ו ת ה י‬
‫ד ב ר י ו ב פי ק ד מ ו ני ם‪ ,‬א ב ל נ ט ל א ת ה עו ק ץ ב כ ך‪ ,‬ש ה מ ח ב ר ״ ר א ה ז כו ת ל ע צ מו ל ת ל ו ת ן‬
‫ה א מ ת נ ע ד ר ת‪ ,‬ו ה מי נו ת גו ב ר ת ״‪ .‬ב פ תי ח ת ה ס פ ר הו א מ פ לי ג ב ש ב ח ה ק ב ל ה ו מ ת נ צ ל ה ר ב ה‬
‫ב א י ל ן ג ד ו ל ״ ‪ .5‬מ ו צ א מ ס ו ב ך י ו ת ר מ צ א ל ג ב י ג ו ף ה ז ו ה ר ‪,‬‬
‫ב סו ף‬
‫ע ל ה ה כ ר ח ל ה ני ף י דו ע ל הזו ה ר ה ק דו ש ‪ :‬״ו ל מ ה ז ה א כנ ס ב ת ג ר ל היו ת ח לי ל ה אי ש רי ב‬
‫ת קו פ ת ה א מו ר אי ם או בז מן ה ג או ני ם‪ .‬כ אן נ י ס ה ל ה ת ח מ ק מ ן ה מ ס ק נ ה‪ ,‬ש מ סי ר ת ה ד ב רי ם‬
‫ש ל פי ד ע תו נ ת ח ב ר‬
‫ב ס׳ ה ז ו ה ר ה ק ד ו ש ‪ ,‬ח ם ו ש ל ו ם ‪ .‬ו מ ה ב צ ע מ ה א ו ע י ל מ ח ט א ת י ז א ת ‪ ,‬ה ל א ז ה ס פ ר ת ו ל ד ו ת‬
‫‪ 1‬ש ם ע מ׳ ‪ 2 — .4‬שם ע מ ׳ ‪ .2‬ו עיין ג ם ה תנ צ לו תו ב סו ף ה ס פ ר ( ? מ׳ ‪ 3 — .) 105-102‬ש ם ענ‪ 2‬׳ ‪— .36‬‬
‫‪ 1‬מ ט פ ח ת ס פ רי ם‪ ,‬ע ם׳ ‪11‬‬
‫‪54‬‬
‫* ש ם ע ם׳ ‪ 5 — .40-37‬ש ם ע מ ׳ ‪ ,8‬ו כן ע מ ׳ ‪•3 8 ,3‬‬
‫‪55‬‬
‫מ בו א‪ :‬ס פר הזו הר וחקר הזו הר‬
‫פ ר ק שלי שי‪:‬‬
‫בשם רשב״י ושאר חכמים בדויה‪ ,‬ולפיכך הביע השערה זו‪ :‬״לכן על צד ההכרח‬
‫ומאומדנה והשערה אני אומר‪ ,‬שרשב״י דזוהר אדם אחר היה בזמן מאוחר‪ ,‬עם שגם שם‬
‫בנו ר׳ אלעזר‪ ,‬הא ודאי כהאי גוונא חיישינן לתרי יוסף בן שמעון‪ ...‬וזה יותר טוב בטוח‬
‫מלהניח תרי רב המנונא וגם תרי רב ייבא‪ ,‬וכלהו בבלאי בדור אחר לפני רשב״י ובימי‬
‫תנאים קודמים הרבה‪ ,‬שצריך לסבול זריות רבים‪ ,‬הלא טוב לבחור במעוטם״!‪ .‬אחר־כך‬
‫באה השערה אחרת‪:‬״אולי היה רשב״י דזוהר ובנו ר׳ אלעזר גלגולי או ניצוצי נשמותיהם‬
‫של התנאנים] אשר נקבו בשמות הללו״‪ .‬השערות תמוהות אלו‪ ,‬שאינן נשמעות כלל‬
‫כאמונה תמימה‪ ,‬מעידות על המבוכה הרבה ועל סבך הניגודים הפנימיים‪ ,‬שעמדן היה‬
‫נתון בהם עקב הסתירה שבין האמת הבקורתית שלו לבין הערצת הזוהר כספר קדוש‪.‬‬
‫כחמשים שנה אחרי פרסומו עורר ספרו של עמדן תגובה ספרותית‪ .‬ר׳ משה קוניץ‪ ,‬רב‬
‫באובין שבהונגריה‪ ,‬יצא בס‪ ,‬בן יוחאי(ורן‪ ,‬תקע״ה) לסתור את טענותיו‪ .2‬ששת השערים‬
‫הראשונים בס׳ בן יוחאי מוקדשים לביסוס חידושו של המחבר לקביעת דמותו של‬
‫רשב״י בספרות התלמודית‪ .‬קוניץ ביקש להבחין בין שתי תקופות בחיי רשב־׳י ‪:‬‬
‫התקופה שלפני התחבאותו במערה‪ ,‬שבה לא היה במעלה גבוהה ביותר ולא נפסקה‬
‫הלכה כמותו‪ ,‬ותקופה שלאחר שהיתו במערה‪ ,‬שבה הגיע לרום המעלות והלכה כמותו‬
‫בכל מקום‪ .‬בתקופה הראשונה נקרא בתלמוד ר׳ שמעון סתם‪ ,‬ואילו בתקופה השניה‬
‫הוסיפו לשמו את שם אביו‪ .‬הבחנות אלו‪ ,‬הבנויות על יסוד רעוע של פלפולים דחוקים‪,‬‬
‫מכוונות ללמד‪ ,‬שרשב״י שבזוהר‪ ,‬אבי הקבלה‪ ,‬הוא החכם התלמודי בתקופה השניה של‬
‫חייו‪ ,‬ובכך ביקש המחבר לסלק את התמיהות‪ ,‬המתעוררות מתוך השוואת דמותו של‬
‫רשב״י בזוהר לדמותו בתלמוד‪ .‬ששת השערים הם מעין מבוא לשער השביעי‪ ,‬הנקרא‬
‫״מענות ומטפחות״‪ .‬שער זה מכיל תשובות ארוכות ומפורטות כמעט לכל טענה וטענה‬
‫של עמדן‪ .‬התשובות מנוסחות בלשון תקיפה ובדברים בוטים תוך הסתמכות על מקורות‬
‫רבים וחשובים‪ ,‬ולכאורה נדמה‪ ,‬שהמחבר הצליח להחליש ואפילו לבטל את טענות‬
‫הבקורת ולהחזיר את קדמות הזוהר על כנה‪ .‬אך לאמיתו של דבר רוב התשובות אינן‬
‫אלא מעשי להטים באמנות הפלפול‪ ,‬האחוזים באריגה קלושה של סילופים מכוונים‪.‬‬
‫שלמה יהודה רפאפורט (שי״ר) גילה את טיבו של ס׳ בן יוחאי בקונטרס קטן‪ ,‬נחלת‬
‫יהודה (לעמברג‪ ,‬תרל״ג)‪ ,‬שנדפס אחרי מותו‪ .‬הקונטרס מכיל את הערותיו בשולי‬
‫הגליונות׳ שנפסקו במענה קכג‪ .‬שי״ר סתר אחת־אחת את ההשגות שבס׳ בן יוחאי‪ ,‬ציץ‬
‫את אפסותן מצד תכנן והראה בעליל כיצד השתמש קוניץ לרעה במקורותיו‪ .‬כמה‬
‫טענות חשובות של עמדן השמיט והעלים לגמרי ורוב דבריו הביא בקיצוצים ובסירוסים‪,‬‬
‫שטשטשו את חריפותם‪ .‬כך נהג גם לגבי המקורות הקדומים וכתבי חכמים מימי־‬
‫הביניים‪ ,‬שהסתמך עליהם לחיזוק השגותיו‪ .‬בדברים קצרים וחותכים הוכיח שי״ר‪,‬‬
‫שהלהג הרב של קוניץ לא הזיז את טענותיו העיקריות של עמזץ ממקומן אפילו כמלוא‬
‫נימה‪.‬‬
‫תול דו ת חקר הזו הר‬
‫ח קר הזו הר ב ת קו פ ת הה שכלה‬
‫ד‪ .‬חקר הזוהר ב ת קו פ ת הה שכלה‬
‫חכמי ההשכלה‪ ,‬ח ח מיחידים שניחד עליהם את הדיבור‪ ,‬ראו בקבלה כתם שחור בתמונת‬
‫הדת היהודית הצרופה‪ ,‬היינו אמונת היחוד על טהרת המושגים והדרישות השכלתניים‪,‬‬
‫שנצטיירה ברוחם כדמות היהדות האמיתית‪ .‬התנגדותם החריפה לקבלה‪ ,‬שהיתה מלווה‬
‫רגש של זלזול ובוז‪ ,‬גרמה לכך‪ ,‬שטשטשו את חשיבותה בתולדות הדת והרוח בישראל‬
‫ועברו עליה בשתיקה גמורה או לכל היותר נגעו בה נגיעת־אגב‪ .‬מאותה סיבה עצמה‬
‫משכה את לבם בקורת הזוהר‪ ,‬שמודינא ועמדן הניחו את יסודותיה‪ .‬כמה חכמים טיפלו‬
‫בהכנת ס׳ ארי נוהם לדפוס‪ ,‬עיטרוהו בהערותיהם ושיבחוהו במליצותיהם כתעודה‬
‫נעלה‪ ,‬שבאה להגן על כבוד היהדות‪ .1‬אחד החכמים האלה׳ יצחק שמואל רג׳יו(יש״׳ר)‬
‫מגוריציאה‪ ,‬הפליג בהקדמתו לומר‪ ,‬שבאשמת הנהיה אחרי העבודה הזרה של הקבלה‬
‫ארך סבל הגלות‪ ,‬וקרא בהתרגשות‪ : 2‬״ואתה בן אדם קח לך את הספר הזה כארי‬
‫ינהום לפניהם תועבותם ויגד לעמך פשעם ואת בני ישראל חטאותם‪ .‬אותו תשים לפניהם‬
‫למען יבשו ויכלמו מאשר המה עושים אולי ישיבו מדרכיהם הרעים וטוב להם‪ .‬ואקום‬
‫כאשר צויתי ואדפיס את הספר היקר הזה אשר עד הנה היה בכתובים‪. ,‬כי את מלחמת‬
‫המחבר אנכי נלחם‪ .‬אף ידי תכון עמו לרדוף ולהשיג כל משאות שוא ומרוחים המחבלים‬
‫כרם ה׳ צבאות‪ ,‬אמחצם ולא יוכלו־ קום ואזרם כקש לפני רוח‪ .‬ולמען אמונתנו הטהורה‬
‫לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה ועד אשימנה תהלה בארץ״‪ .‬אפילו ר׳ יעקב עמדן‪ ,‬שהיה‬
‫בעצם אישיות מנוגדת להשכלה בטבעו וברוחו‪ ,‬זכה לשם ולתהילה בפי המשכילים‪.‬‬
‫עוונותיו הקשים‪ ,‬כגון פגיעתו בס׳ מורה נבוכים‪ ,‬שלא אבה להאמין שספר כפירה כמוהו‬
‫יצא מידי הרמב״ם‪-,3‬נסלחו לו בזכות בקורת הזוהר‪.‬‬
‫רוב החכמים בעלי המגמה המשכילית המובהקת לא ערכו חקירה יסודית על הזוהר‪,‬‬
‫אלא הסתמכו על קודמיהם‪ ,‬הוסיפו הערות וראיות בודדות לאיחור הספר והביעו את‬
‫הערכתם השלילית בדברים כלליים‪ .‬רק הארי שבחבורה‪ ,‬ההיסטוריון הגדול גרץ‪ ,‬נכנם‬
‫בעבי הקורה‪ .‬במאמר מיוחד‪ 4‬בירר וליבן את הטענות השונות‪ ,‬הוסיף טענות ודעות‬
‫משלו וסיכם את הפרשה כולה בניסוח ברור ומדוקדק של המסקנות הבקורתיות‪ .‬בעמדתו‬
‫של גרץ לגבי הזוהר נתגלמה רוח ההשכלה הקיצונית במלוא צביונה‪ .‬בשנאתו העזה‬
‫לקבלה תיאר את הזוהר כמכלל של כזבים ודמיונות מתעים ואמונות תפלות‪ ,‬ומחברו‬
‫ר׳ משה די ליאון מצויר אצלו כפטפטן עלוב וכזייפן ורמאי חסר־מצפון‪ .‬גרץ תלה‬
‫בזוהר את הקולר של התמוטה הרוחנית וחשכת הבערות‪ ,‬ששררו לדעתו ביהדות מסוף‬
‫ימי־הביניים עד תקופת ההשכלה‪ .‬הזוהר הרעיל את הלבבות ונסך עליהם שכרון ותרדמה‬
‫בקסמי־שוא‪ ,‬טמטם את השכל והקהה את החושים הבריאים‪ .‬קיצורו של דבר ‪ :‬הזוהר‬
‫הוא מפלצת ההתנוונות ברוח היהדות‪ .‬היחס לזוהר שימש לעתים בידו של גרץ קנה־‬
‫מידה להערכתם של אישים בתולדות ישראל‪ .‬גילוי של הערצה או אהדה לזוהר נדרש‬
‫* עיין ד ב רי נ״ ש לי ב אווי ס ש ב ה ק ד מ ה ו ב מ בו א ל ס׳ א רי נו ה ם‪ * — .‬ש ם ע ם׳‬
‫‪ 1‬ש ם ע ט׳ ‪ * — .37-36‬ג ם ר או בן ר פ א פ א ר ס‪ ,‬ה מ ה די ר של ס׳ מ ס פ ח ת ס פ רי ם ( דפו ס ל בו ב ^ הו סי ף‬
‫ה ש גו ת ע ל ע מ דן ב ש ם ׳׳ עי סו ר סו פ רי ם׳׳‪.‬‬
‫^ ‪ 0‬נ־־ו‪ .<0 >\/‬ש ני‬
‫ה מ ש פ טי ם ה ר א שוני ם מנו ס חי ם כ ד ב רי *קול ק ו ר א'‪ ,‬שזי רזו ל הו צי א א ת ה ס פ ר ל או ר‪ 3 — .‬מ ט פ ח ת‬
‫ס פ רי ם‪ ,‬ע ט׳ ‪ * — .65-64 ,56‬ד ב רי י מי י ש ר אל ( ת רגו ם שפ׳׳ר)‪/ ,‬ץ‪ ,‬ציון י ב‪ .‬רו ב ד ב רי א ״ ב גו ט לו ב ר ע ל‬
‫הזו ה ר ב ס׳ תו ל דו ת ה ק ב ל ה ו ה ח סי דו ת (זי ט א מי ר‪ ,‬תר׳׳ל) אינ ם א ל א ה ע ת ק פ ר פ ר א ס טי של ט ענו ת ג ר ץ‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫‪57‬‬
‫מ בו א‪ :‬ס פר הזו הר ו חקר הזו הר‬
‫‪.‬‬
‫פ ר ק שלי שי‪:‬‬
‫לגנאי כסימן לפחיתות הערך האישי‪ .‬בגישה זו‪ ,‬כמובן‪ ,‬אין לבקש שיקול־דעת‬
‫אוביקטיבי‪ .‬אך בכל זאת יש לציין‪ ,‬ששנאתו של גרץ לא היתה עקרה‪ ,‬אלא הפרתה את‬
‫חקר הזוהר בכמה נקודות חשובות‪.‬‬
‫גם שמואל דוד לוצאטו (שד״ל) כתב נגד הזוהר מתוך רגש של איבה וזלזול‪ ,‬ביחוד‬
‫בספרו ״ויכוח על חכמת הקבלה ועל קדמות ספר הזהר וקדמות הנקדות והטעמים״‬
‫(גוריציאה‪ ,‬תרי״ב)‪ ,‬אבל מניעי התנגדותו היו שונים מן המניעים שפעלו אצל בצלי‬
‫הזרם הראשי של ההשכלה‪ ,‬שהשקפתם באה לידי ביטוי מלא ומגובש בדברי גרץ‪.‬‬
‫מעמדו של שד״ל בתנועת ההשכלה היה בכלל מיוחד במינו‪ ,‬ואותו יחוד נתבטא גם‬
‫ביחסו לקבלה ולזוהר‪ .‬הוא גילה עמדה שמרנית־רבנית בתפיסת היהדות והתנגד לכיוון‬
‫הרציונאליסטי‪ .‬דמויות־המופת שלו היו הפשטנים‪ ,‬בעלי הרגש הדתי הפשוט והאמונה‬
‫התמימה‪ ,‬וראה נזק ליהדות בעיונים התיאולוגיים של הפילוסופים עד שלא חש למתוח‬
‫בקורת קשה אפילו על הרמב״ם‪ ,‬האישיות הנערצה ביותר בתקופת ההשכלה‪ .‬אשמת‬
‫המקובלים היתר‪ ,‬בעיניו‪ ,‬״שהרעו לעשות יותר מהמתפלספים״ בהרחקת פשטי התורה‬
‫ובסילוף האמונה‪ .‬הוא כותב‪ : 1‬״הלא זאת תכלית כוונת דברי אשר אמרתי‪ ,‬כי ס׳ הזהר‬
‫גרם להרחיק חכמי ישראל מלהתעסק בידיעת עצם התורה‪ ,‬שהוא הפשט‪ ,‬לדעת ולהבין‬
‫כמה תלי תלים של הלכות התלוים בכל תבה ותבד‪ ,‬ובכל אות ואות׳ לפי עומק חכמת‬
‫הלשון ‪ :‬וגרם להם לאבד זמנם ושכלם בחלומות והבלים ודברים הרבה שאין בהם ממש‪,‬‬
‫כגימטריאות וראשי תיבות ושאר ענינים‪ ...‬והשנית אשר גרם ס ‪ ,‬הזוהר‪ ,‬הוא לפרוק עול‬
‫מורא שמים מעל צואר חכמי ישראל‪ ,‬עד שלא יחוסו על כבוד קונם‪ ,‬וישאלו וישיבו‬
‫ויכתבו וידפיסו על מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאהור‪ ,‬ועל אל אלים ידברו‬
‫עתק בגאוה ובגודל לבב‪ ,‬איך ברא את עולמו׳ ואיך הוא מנהיג אותו‪ ,‬ואיך צמצם עצמו‬
‫לברוא אותו׳ ואיך האציל עולמות מעצמותו‪ ...‬וכיוצא מן הענינים האלה שכל מי שיש לו‬
‫אלוה תסמר שערת בשרו כאשר יקראם בספר״‪.‬‬
‫ה״ויכוח״ נתחבר בשנת תקפ״ז‪ ,‬עשרים וחמש שנים לפני פרסומו‪ .‬הוא ערוך בצורת‬
‫שיחות בין המחבר ובין חכם מפולין‪ ,‬שנתאכסן בביתו‪ .‬האורח מתקיף את הקבלה ומכחיש‬
‫את קדמות הזוהר‪ ,‬ואילו המחבר מנסה ללמד סניגוריה ונכשל בנסיונו‪ .‬שד״ל מעיר‬
‫ב״תוספת״ שבסוף ה ‪ 0‬פר‪ ,2‬שהשיחות עם החכם מפולין בדויות‪ ,‬אבל ההחלטה על‬
‫פרסום ר‪,‬״ויכוח״ נגרמה באמת עקב שיחתו עם ״בחור אחד מילידי ארץ פולין״‪ ,‬שראה‬
‫העתק בידי אחד מתלמידיו והפציר בו להוציאו לאור ״יען בטוח הוא שיוכל להיות‬
‫לתועלת גדולה לבני עמנו‪ ,‬ובפרט לאנשי ארצו‪ ,‬אשר שם רבבות המתחסדים‪ ,‬המחללים‬
‫כבוד האומה וכבוד התורה בהבליהם וברוע מעלליהם׳‪ /‬פירושו של דבר‪ ,‬שתגבורת‬
‫ההשפעה של החסידות׳ שגרמה להרמת קרנו של הזוהר באירופה המזרחית‪ ,‬הניעה את‬
‫המחבר להוציא לאור את ספר נעוריו‪ .‬הציר המרכזי ב״ויכוח״ הוא הוכחת איחורם של‬
‫הנקודות והטעמים‪ ,‬שביטול קדמותם מערער גם את קדמות הזוהר‪ ,‬הדורש את רזיהם‬
‫במקומות רבים‪ .‬גם בנקודות אחרות‪ ,‬וביחוד בקביעת טיבה של לשון הזוהר ובציון‬
‫סימני איחור בחישובי הקץ שבזוהר‪ ,‬קידם שד״ל את הבקורת המדעית‪.‬‬
‫‪ 1‬וי כו ח על ח כ מ ת ה ק ב ל ה‪ ,‬ע מ ׳ ‪ 2 — . 123-122‬ע מ ׳ ‪137‬‬
‫‪53‬‬
‫תו ל דו ת ח קר הזו הר‬
‫חקר הזוהר ב ת קו פ ת הה שכלה‬
‫כמה ספרים וקונטרסים ‪ 1‬נתחברו לסתור את טענותיו של שד״ל‪ ,‬אבל רק אחד מהם‪,‬‬
‫ם׳ טעם לש״ד (ליוורנו‪ )1863 ,‬לאליהו בן אמוזג‪ ,‬חשוב מבחינת חקר הזוהר‪ .‬ספר זה‬
‫נכתב אף הוא בצורת דו־שיח‪ .‬בדברים שקולים‪ ,‬הערוכים לפי שיטה מדעית ומבוססים‬
‫על בדיקת מקורות‪ ,‬ביקש המחבר להוכיח‪ ,‬שהזוהר נערך על יסוד מסורות נאמנות‬
‫בכתב ובעל־פה‪ ,‬שנמסרו מדור לדור ורישומן ניכר גם בספרות שקדמה לפרסום הזוהר‪.‬‬
‫הוא מרחיב את הדיבור על הסיבות לאיחור פרסומו של הזוהר ולמיעוט הפצתו בדורות‬
‫הראשונים‪ .‬חידוש רעיוני מענין‪ ,‬ביחוד בתקופתו‪ ,‬יש באחת מתשובותיו על הטענה‪,‬‬
‫שהזוהר לא נתקבל בכללות ישראל כמו התלמוד ‪ :‬״זאת היתד‪ ,‬לנו מחיותינו על האדמה‬
‫ומאז היינו לגוי אחד בארץ‪ ,‬כי אין אנחנו כת דתיית וחברת מאמינים בלבד בישמעאלים‬
‫והנוצרים‪ ...‬כי אל מחוללינו לא עשה אותנו כת וחברת מאמינים בלבד‪ ,‬אבל גוי ועם‬
‫אחד בארץ מוכתר בנימוסי וטכסיסי האומות‪ ,‬מיוחד ונבדל משאר בני אדם‪ ,‬ביחסינו‬
‫כמנהגינו במולדתינו בלשונינו בעבר בהווה ובעתיד‪ .‬ומזה נמשך‪ ,‬שלהיות טבענו הקיים‬
‫והראוי טבע מדיניי‪ ,‬והורגלנו בו במשך כמה דורות שהיינו לגוי על ארצנו ועל נחלת‬
‫אבותינו‪ ,‬כל הדברים שאינם נוגעים מקרוב או מרחוק לטבענו המדיניי היה לנו לזרא‪,‬‬
‫גם בהיותנו לעם גם אחר שטלטלנו ה׳ טלטלה גבר מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר״צ‪.‬‬
‫גסיונו לאשר את קדמות הזוהר נכשל כשאר הנסיונות ממין זה‪ ,‬כפי שיתברר בפרקים‬
‫על טענות הבקורת ומסקנותיה‪ ,‬אבל בכל זאת העלה בן אמוזג בדיונו הרבה דברים של‬
‫טעם‪.‬‬
‫חקירות יסודיות לבירור הבעיה הנדונה נערכו על־ידי שורה של חכמים‪ ,‬שאמנם רובם‬
‫עמד על הבסיס של תנועת ההשכלה‪ ,‬אבל לא נתפסו להשקפה רציונאליסטית קיצונית‬
‫וגילו גישה מדעית אוביקטיבית פחות או יותר בדיוניהם על הקבלה והזוהר‪ .‬חכמים אלו‬
‫ביררו וליבנו את טענות קודמיהם ואף סללו דרכים חדשות בבקורת הזוהר‪.‬‬
‫הראשון בשורה זו הוא ר׳ אליקים המילזאהגי מבראד‪ ,‬בעל ס׳ ראביה (‪,)Ofen, 1837‬‬
‫המכיל השגות על צונץ ושי״ר‪ .‬חכם זה‪ ,‬שמלבד ספרו שנתפרסם בדפוס חיבר לפי דבריו‬
‫כשבעים ספר‪ ,3‬העמיד את הקבלה והזוהר במרכז עיונו‪ .‬בין כתביו היו כמה מפעלים‬
‫מקיפים‪ ,‬כגון תרגום הזוהר לעברית עם ביאורים‪ .‬מספריו הרבים לא נתגלו עד עתה‬
‫אלא ס׳ זהרי ראבי״ה*‪ ,‬שהוא מבוא לס׳ הזוהר‪ ,‬וקטע מס׳ אוצר ראבי״ה‪ .‬בס׳ ראביה‬
‫הנדפס‪ 5‬נוגע המחבר דרך אגב בבעיות של ספרות הקבלה והזוהר‪ ,‬ודבריו המצומצמים‬
‫שם בענינים אחדים בלבד‪ ,‬ולפעמים מנוסחים בקיצור ובדרך רמיזה‪ ,‬מבוארים ומפותחים‬
‫בהרחבה בס׳ זהרי ראבי״ה‪ ,‬שנתחבר לאחר הדפסת הספר ההוא‪ .‬מילזאהגי עצמו מציין‪,‬‬
‫שהיא ניגש לחקר הקבלה והזוהר ולבירור היחסים שבין הפילוסופיה לבין הקבלה‬
‫‪ 1‬ס׳ ענ ה כ סי ל ל ר׳ י די די ה נ סי ם ו ס׳ א ד ר ת א לי הו ל ר׳ של מ ה נ סי ם ( שני ה ם ל מו רנו‪ ,‬ת ר ט ״ו) ה ס‬
‫ת שו בו ת של מ קו ב לי ם‪ .‬עי ק רו של ה ר א שון הו א ד ב רי נזי פ ה ו תו כ ח ה על ה מי נו ת ש ב ״וי כו ח ״‪ ,‬וג ם‬
‫ב שני אין ד ב רי ם של מ מ ש ל ח ק ר הזו ה ר‪ .‬ס׳ א ש ת ד לו ת עם ש ד״ ל ( שני חל קי ם‪ ,‬וואר שא‪ ,‬ת רנ ״ו ‪ -‬ת רנ ״ז )‬
‫דן ב ש א ל ת הנ קו דו ת ו ה ט ע מי ם ב לבד‪ ,‬ל ל א נגי ע ה ב ב קו ר ת ה ק ב ל ה ו הזו ה ר‪ 2 _ .‬ט ע ם ל ש״ ד‪ ,‬ע מ ׳ ‪. 46-45‬‬
‫‪ 3‬עיין ג׳ ק ר ס ל‪ :‬כ ת בי א לי קי ם ה מי לז א הגי (״ ק רי ת ס פ ר״‪ ,‬שנ ה יז‪ ,‬ע מ ׳ ‪ * — .) 94-87‬נ מ צ א ג כ ת י ב ת‬
‫ה מ ח ב ר ב ס פ רי ה ה ל או מי ת בי רו ש לי ם ( כ״י ‪ .)H eb r 121 40.‬עיין ג׳ שלו ם‪ :‬כ ת בי־י ד ב ק ב ל ה (י רו של ם‪,‬‬
‫ת ר ״ »‪ ,‬סי׳ ‪ 5 — . 13‬עיין פ ר קי ם ה‪ ,‬י ט‪ ,‬כד ו ה ע ר ה ד ל ה שג ה כ ת‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫גובוא ‪ :‬ס פר הזו הר ו חקר הזו הר‬
‫פרין שלישי‪:‬‬
‫בשיקול־דעת אוביקטיבי‪ ,‬ללא פניות ונטיות לצד אחד‪ .‬הוא כותב! ‪ :‬״ויען שהוכרןזתי‬
‫לכתוב דעות שונות מכל כת וכת‪ ,‬דעת לנבון נקל לבל יחרץ משפטו עלי שאבי מחזיק‬
‫יד איזו דעה מהדיעות או נוטה לאיזו כת מהם‪ .‬לא לא‪ ,‬אין אני אלא כצייר הצופה צורות‬
‫נחמדות משמחות עין כל רואה‪ ,‬גם יביט צורות נוראות מבהילות הנפשות‪ ,‬והוא מסדר‬
‫אותם יחד על גייר אחד‪ ...‬והכל לתכלית אחד הנרצה להצייר‪ ,‬מבלי שיתפעל מהם‬
‫לשמחה או לתוגה״‪.‬‬
‫מילזאהגי ערך את חקירותיו מתוך בקיאות רבה והבנה מעמיקה בזוהר ובספרות הקבלה‬
‫בכלל‪ .‬בס׳ זהרי ראבי״׳ה סיכם את טענותיו של עמדן והעביר אותן תחת שבט הבקורת‪.‬‬
‫וכן חיבר ספר מיוחד בשם ״השגות על ספר בן יוחאי״‪ .‬אך עיקר חידושו הוא בחקירתו‬
‫המקורית‪ ,‬שנערכה בצורה שיטתית מקיפה ויסודית‪ .2‬הוא מיין וניתח את חלקי הזוהר‬
‫וקבע את המבנה הספרותי שלהם‪ ,‬בחן ובדק את לשון הזוהר וחיבר ספר לביאור המלים‬
‫הזרות והמוזרות‪ ,‬השווה ובירר את חילופי הנוסחאות שבדפוסי מנטובה וקרימונה‬
‫ובמאמרים הכפולים שבזוהר‪ ,‬וערך רשימה מפורטת של החכמים הנזכרים בזוהר‬
‫במראי מקומות ובציון תפקידיהם‪ .‬על יסוד קריטריונים בקורתיים אלו ואחרים זולתם‪.‬‬
‫כגון בירור שימושם של רעיונות וסמלים מיסטיים כבוחן לקביעת זמן החיבור‪ ,‬הגיע‬
‫מילזאהגי למסקנה‪ ,‬שהזוהר עשוי שכבות־שכבות‪ ,‬מהן קדומות ומהן מאוחרות‪,‬‬
‫שנתחברו ונצטרפו במשך דורות‪ .‬מסקנה זו נוסחה אצלו בהשערה מקורית על תהליך‬
‫התהוותו של הזוהר והתגבשותו בצורה שלפנינו‪ .‬גם הפצת הזוהר ושלבי השפעתו‬
‫בתולדות הדת והרוח בישראל נדונים בכתביו‪.‬‬
‫קירבה מסוימת לתפיסתו של מילזאהגי במסקנות הכלליות עם ריחוק רב בדרך‬
‫החקירה מוצאים אנו בספרו של א׳ פראנק‪ 3‬על הקבלה‪ .‬מכיון שמבואו של מילזאהגי‬
‫לזוהר ושאר חיבוריו לא נדפסו‪ ,‬יש לראות בספרו של פראנק את הספר שפתח את‬
‫סדרת המחקרים היהודיים המיוחדים על תורת הקבלה וספרותה‪ ,‬וביחוד הזוהר‪ ,‬במאה‬
‫התשע עשרה‪ .‬המחבר‪ ,‬מלומד יהודי ‪ 5‬רפתי‪ ,‬עמד בעצם מחוץ למעגלה של תנועת‬
‫ההשכלה היהודית וחכמת ישראל שבגרמניה‪ ,‬אבל ספרו נכנס לתחומן בתרגומו‬
‫הגרמני של ילינק«·‪ ,‬שהופיע שנה לאחר פרסום הספר בצרפתית‪ .‬ספרו של פראנק‬
‫ערוך בשלשה חלקים‪ :‬החלק הראשון דן בבעיות הספרותיות הכרוכות בכתבי‬
‫הקבלה‪ ,‬והפרק השלישי בחלק זה מוקדש לבעית הזוהר ; נושאו של החלק השני הוא‬
‫בירורה של מערכת המחשבה הקבלית‪ ,‬בעיקר לפי ניתוח מאמרי הזוהר ! בחלק‬
‫השלישי נדונים קשרי תורת הקבלה עם שיטות מחשבה אחרות לשם קביעת מקורותיה‬
‫הקדומים‪ .‬תוצאת הבירור וההשוואה הרעיונית היא׳ שאין לראות את מקור הקבלה‬
‫אלא בדת הפרסית‪ .‬תוצאה זו‪ ,‬הבאה בסיום הספר׳ הדריכה את המחבר גם בחקר‬
‫תו ל דו ת ח קר הזו הר‬
‫חקר הזוהר ב ת קו פ ת הה שכלה‬
‫חיבורו חמנו של הזוהר‪ .‬מסקנתו היא‪ ,‬שחלקים מסוימים נתחברו על יסוד מסורות‬
‫אמיתיות בשם רשב״י ותלמידיו‪ ,‬ואפילו מסורות קדומות יותר כלולות בהם‪ .‬ספרו‬
‫של פראנק‪ ,‬ביחוד מצד הבירור הרעיוני‪ ,‬מכיל ענינים רבים שנודעת להם חשיבות‬
‫עד היום‪ ,‬אם כי הוא לקוי בשיבושים במידה ניכרת!‪ .‬ליקויו היסודי הוא‪ ,‬שהמחבר‬
‫לא היה בקי בזוהר במקורו והסתמך בעיקר על התרגום הלאטיני החלקי‪ .‬ליקוי זד‪,‬‬
‫קיפח במיוחד את בירור הבעיה הספרותית‪ .‬אין למצוא אצל פראנק שום חקירה‬
‫מקורית במבנה הזוהר ובשאר קריטריונים פנימיים‪ .‬בנידון זה הוא מביא את הטענות‬
‫החשובות של חכמים יהודים ונוצרים והוא שוקל ומברר את דעותיהם‪ ,‬בעיקר לפי‬
‫תכנם של מאמרי הזוהר שכבר עמדו עליהם אחרים‪ ,‬ומבחינת יחסי הרעיונות שבזוהר‬
‫למקורות־חוץ‪.‬‬
‫בכיוון שונה מכל הבחינות הלך לנדואר‪ ,‬שמחקרו על הזוהר נתפרסם אחרי מותו‬
‫בשנת ‪ .21845‬לנדואר בא להכריז על תגלית מפתיעה לפתרון הבעיה של חיבור הזוהר‪.‬‬
‫מתוך חקירותיו בכתבי־יד של ספרי ר׳ אברהם אבולעפיא‪ ,‬המקובל האכסטאטי שהופיע‬
‫כנביא וכמשיח במחצית השניה של המאה השלש עשרה‪ ,‬הגיע למסקנה‪ ,‬שהוא הוא מחבר‬
‫הזוהר‪ .‬כל מחקרו של לנדואר מוקדש להוכחתה של הנחה זו‪ .‬מצד אחד ביקש לסתור‬
‫אח אמיתות עדותו של ר׳ יצחק מעכו‪ ,‬שלפיה המחבר הוא ר׳ משה די ליאון‪ ,‬ומצד‬
‫אחר הביא ראיות רבות על קשרים אמיצים בין הזוהר ובין כתבי אבולעפיא‪ ,‬הן בתוכן‬
‫והן בצורה‪ .‬גם העובדה‪ ,‬שמאמרים רבים וגדולים מן הזוהר מובאים לראשונה בספרי‬
‫מקובל איטלקי‪ ,‬ר׳ מנחם ריקנאטי‪ ,‬שימשה לו יסוד לאימות הנחתו‪ ,‬שכן איטליה היתה‬
‫מקום פעילותו העיקרית של אבולעפיא‪ .‬הדחיפה הראשונה ליחס את חיבור הזוהר‬
‫לאבולעפיא באה‪ ,‬לפי עדותו של לנדואר עצמו‪ ,3‬מתוך השקפתו‪ ,‬שהזוהר מכיל‬
‫רעיונות קרובים לעיקרי האמונה הנוצרית‪ .‬מתוך השקפה זו הגיח בספרו הקודם‪ 4‬את‬
‫קדמות הזוהר וקיבל את הדעה הרווחת בחוגי הקבלה הנוצרית‪ ,‬שבזוהר משוקעות‬
‫אמונות יהודיות קדומות שהנצרות התבססה עליהן‪ ,‬מכיון שלא נתקבלה על דעתו‬
‫האפשרות‪ ,‬שמקובל מן המאה השלש עשרה דגל באמונות נצרניות והכניסן בדרך הסוד‬
‫לתוך פסוקי המקרא‪ .‬אך לאחר שגילה מגמה נצרנית בכתבי אבולעפיא סולק הקושי‬
‫ההוא ויכול היה להניח את איחור הזוהר‪ ,‬שסימנים רבים מעידים עליו‪ .‬עבודתו של‬
‫לנדואר היא כשלון גמור מבחינת התוצאות‪ .‬אף אחת מהוכחותיו אינה עומדת בפני‬
‫הבקורת וכל בנינו הוא מגדל הפורח באויר‪ .‬אדרבה‪ ,‬תורתו ואישיותו של ר׳ אברהם‬
‫אבולעפיא מנוגדות לחלוטין לתורת הזוהר ולדמות המחבר או המחברים המצטיירת‬
‫מתוכו‪ .‬ואף־על־פי־כן יש לציץ‪ ,‬שחיבורו מבוסס על חקירה מקורית ומהווה מאמץ‬
‫רציני לגילוי האמת המדעית‪.‬‬
‫! ס פ רו של פ ר אנ ק עו ר ר כ מ ה ת גו בו ת ש ל ב קו ר ת‪ .‬עיין ג׳ ש לו ם‪ ,Bibliographia Kabbalistica :‬ע נ ו‬
‫* ס׳ ר א בי ה‪ ,‬כ ה ע״ ב‪ 2 — .‬מ ב חי נ ת ה הי ק ף ה לי קוי הי חי ד הו א‪ ,‬ש תי קוני זו ה ר וזו ה ר ח ד ש ל א‬
‫נכללו ב ת חו ם מ ח ק ריו ש בי דינו‪La Kabbale ou la philosophie religieuse : A dolphe Franck 3 — ,‬‬
‫‪D ie K abbala oder die Religions-Philosophie der H ebräer 4 — .(1843 ,Paris) des H ébreux‬‬
‫( ‪ . ) Leipzig ,1844‬ה ס פ ר הו פי ע ג ם ב ע ב רי ת ב עי בו דו ש ל מ׳ ר בינ זון ב ש ם · ה ק ב ל ה א ו ו פי ל ו ס ו פי ה‬
‫ה ד תי ת ש ל הי הו די ם * (ווילנ ה‪ ,‬תרס‪-‬ט)»‬
‫‪60‬‬
‫‪ ,48‬סי׳ ‪ .370‬ה ב קו ר ת ה ח שו ב ה § ץ ת ר‪ ,‬שי ש ל ר או ת ה כ תי קון ו ה ש ל מ ה ל ספ ר‪ ,‬הי א ס פ רו של ד׳ יו א ל‪:‬‬
‫מד ר ש הזו ה ר ‪Die Religionsphilosophie desSohar und ihr Verhältnis® zur allgjpfneinen jüdischen‬‬
‫‪ . ) Leipzig) Theologie, 1849‬אך דת קא מ ב חינ ת ב קו ר ת ה ז ו ה ^ א י ן שו ם חי דו ש ח שו ב אצל יו אל‪— .‬‬
‫‪ )* VI ■Lb. Orient) V o r lä u f e r Bericht in Ansehung des Sohar :‬ע ‪ 0‬׳ ‪322‬‬
‫‪H* Landauer‬‬
‫ו אי ל ך ב ה מ ש כי ם)‪ 5 — 1,‬ש ם ע מ ׳ ‪W esen und Form des Pentateuchs ) 1838 ( . * — , 590‬‬
‫‪61‬‬
‫‪.‬‬
‫מבוא ‪ :‬ספר הזו הר ו חקר הזו הר‬
‫פרק שלי שי‪:‬‬
‫תול דו ת ח קר הזו הר‬
‫הקר הזו הר ב דו רו ת ה א ח רוני ם‬
‫נקודות התורפה בהוכחותיו של לנדואר נתגלו מיד עם פרסום מחקרו ועמדתו נדחתה‪.‬‬
‫החקירה הבקורתית חזרה להנחה הידועה‪ ,‬שהמחבר הוא ר׳ משה די ליאון‪ ,‬וחוקר‬
‫הקבלה החשוב ביותר בתנועת ההשכלה׳ אהרן ילינק‪ ,‬ביקש דרכים חדשות לביסוס‬
‫מסוג אחר הוא ספרו של ר׳ דוד לוריא‪ ,1‬חכם חשוב מפולין‪ ,‬שיצא להגן על קדמות‬
‫הזוהר‪ .‬ספר זה‪ ,‬שנתפרסם אחרי מותו של המחבר‪ ,‬קדם לכמה מחקרים שכבר עמדנו‬
‫עליהם‪ ,‬אבל משום טיבו המיוחד הוצרכנו להבדילו ולהעמידו בסוף השורה כחטיבה‬
‫ההנחה‪ .‬חידושו הגדול ביותר הוא עריכת השוואה בין ס׳ הנפש החכמה לר׳ משה די‬
‫ליאון והמאמרים המובאים בשמו בספרות הקבלה ובין מאמרי הזוהר‪ .‬ההשוואה העלתה׳‬
‫בפני עצמה‪ .‬לוריא ביקש לסתור בדרכים חדשות את ההנחה‪ ,‬שר׳ משה די ליאון חיבר‬
‫את הזוהר‪ ,‬ולאשר בראיות חיוביות את קדמות הספר ושייכותו לרשב״י ותלמידיו‪.‬‬
‫האמצעי העיקרי‪ ,‬שנקט בו לשלילת חיבור הזוהר מר׳ משה די ליאון‪ ,‬הוא אותו האמצעי‬
‫ממש‪ ,‬שילינק השתמש בו למטרה הפוכה‪ ,‬היינו עריכת השוואה בין ס׳ הנפש החכמה‬
‫ושאר מאמרים המיוחסים לר׳ משה די ליאון ובין מאמרי הזוהר‪ .‬לוריא מצא‪ ,‬שמצד‬
‫אחד קיימים ניגודים עניניים בין קבלת ר׳ משה די ליאון ובין תורת הזוהר‪ ,‬ומצד‬
‫אחר טעה ר׳ משה בהבנת מאמרים מן הזוהר‪ ,‬המובאים בכתביו‪ ,‬ועל יסוד עובדות‬
‫אלו הסיק בוודאות‪ ,‬שאין לראות בו את מחבר הזוהר‪ .‬טענתו השניה היא‪ ,‬שמאמרי‬
‫הזוהר מובאים כדברי קדמונים אצל חכמים שקדמו לר׳ משה די ליאון או היו בני דורו‪.‬‬
‫חידושו העיקרי בנקודה זו הוא מציאת לשונות זוהריים באחד מקובצי תשובות הגאונים‪.‬‬
‫נוסף לכך הביא ״קצת הוכחות‪ ,‬שנתחבר הזוהר קודם חתימת התלמוד״ (ענף שלישי)‬
‫ו״קצת השערות‪ ,‬שנכתבו מאמרי הזוהר בזמן רשב״י ו תלמידיו״(ענף רביעי)‪ ,‬ובסוף‬
‫הספר ביקש לסתור את טענות המבקרים‪ ,‬שהסתמכו על לשון הזוהר כהוכחה לאיחורו‪.‬‬
‫ראיותיו והשערותיו לאימות המסורת‪ ,‬שהזוהר נתחבר על־ידי רשב״י ותלמידיו‪,‬קלושות‬
‫מאוד ואינן אלא דברי אפולוגיטיקה סתם‪ ,‬מקצתן בנוסח של ס׳ בן יוחאי‪ .‬אבל טענותיו‬
‫נגד ההנחה‪ ,‬שהמחבר הוא ר׳ משה די ליאון‪ ,‬עושות רושם רב ונראות לכאורה כטענות‬
‫מוצקות‪ ,‬ואף בחוגי המבקרים התיחסו אליהן ברצינות בזמן פרסומן‪ .‬ברם‪ ,‬בבדיקה‬
‫יסודית מתברר‪ ,‬שלוריא נכשל שלא ביודעים בהסתמכו על יסוד רעוע‪ ,‬שכן הלשונות‬
‫שבתשובות הגאונים הוכחו כמזוייפים‪ ,‬ומאמרי ר׳ משה די ליאון‪ ,‬שבאמת נמצאו בהם‬
‫ניגודים חשובים לזוהר׳ לקוחים מס׳ השם‪ ,‬המיוחס בטעות לר׳ משה די ליאוף‪ .‬החוקר‬
‫הראשון‪ ,‬שדחה את השגותיו של לוריא‪ ,‬היה גרץ‪ ,‬שמרוב קנאתו לאיחור הזוהר מתח‬
‫עליו בקורת חריפה יתר על המידה‪.‬‬
‫שכמעט כל דברי ר׳ משה בס׳ הנפש החכמה‪ ,‬המנוסחים בעברית‪ ,‬מצויים בזוהר‬
‫בארמית‪ ,‬חלקם בהתאמה מדויקת וחלקם בשינויים‪ .‬מאמרים מספר מן הזוהר מובאים‬
‫כציטאטים בשם מקורות קדומים ונעלמים‪ .‬ילינק ראה בכך הוכחה חותכת‪ ,‬שר׳ משה‬
‫די ליאון היה על כל פנים אחד ממחברי הזוהר!‪ .‬גם עדותו של ר׳ יצחק מעכו נותח על־‬
‫ידו ניתוח מדוקדק והוכיח את אמיתותה על יסוד העובדות שבד‪ .2,‬אך ילינק לא הסתפק‬
‫בהוכחות חיצוניות בלבד‪ ,‬אלא החל לבדוק מחדש את עניני הזוהר עצמו מבחינה‬
‫בקורתית ומצא כמה נקודות חדשות להוכחת איחורו‪ ,‬בהן גילוי השפעתם של ספרי‬
‫קבלה מהמאה השלש עשרה ברעיונות ובניבים מיוחדים של הזוהר‪ .3‬אמנם פעולתו‬
‫של ילינק בשטח זה אינה אלא התחלה צנועה‪ .‬אבל הנעימה החדשה שבה וגישתו‬
‫המדעית הרצינית בחקירת כתבי־יד לחשיפת היחסים הנסתרים שבין הזוהר לבין קבלת‬
‫הראשונים מקנות לה חשיבות רבה‪ .‬ילינק הוא אבי השקפתו של גרץ‪ ,‬שסמך הרבה על‬
‫חקירותיו‪ ,‬אבל יחסם לקבלה ולזוהר שונה לחלוטין‪ .‬ילינק מדגיש כמה פעמים את הצורך‬
‫לחקור את הקבלה ללא משפט קדום‪ ,‬ובמקום אחד* הוא כותב‪ ,‬שכוונתו ״לעורר יתר‬
‫התענינות בשטח‪ ,‬שחשיבותו מרובה ביותר לתולדות הפילוסופיה והתיאולוגיה‪ ,‬דבר‬
‫שמלומדים רבים אינם מעלים על דעתם‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה שאינם מכירים בו‪.‬‬
‫בשורות המקובלים מצויים אנשים‪ ,‬שמבחינת עומק המחשבה ותוצאת הרעיונות עולים‬
‫הם על הלהקה הגדולה של הרציונאליסטים שיצאו מבית־מדרשו של הרמב״ם״‪.‬‬
‫גם י׳ שטרן‪ ,‬החוקר האחרון שעלינו לעמוד עליו בסקירה זו‪ ,‬עומד בהקדמה למחקרו‪,‬‬
‫שנתפרסם בהמשכים בשנות ‪ ,51862—1858‬על המגמתיות המצויה אצל רוב מבקרי‬
‫הזוהר‪ ,‬והוא מדגיש את כוונתו לגשת לחקר הבעיה מתוך גישה מדעית אוביקטיבית‪.‬‬
‫מחקרו של שטרן הוא הניתוח המפורט והמדוקדק ביותר‪ ,‬שנעשה בחקר הזוהר‪ ,‬ומבחינה‬
‫זו ערכו קיים עד היום‪ .‬המחבר ניתח כמעט דף אחר דף כל חלק וחלק׳ חוץ מזוהר חדש‬
‫ותיקוני זוהר‪ ,‬ועמד על הסגולות הלשוניות והספרותיות ועל הענינים הרעיוניים‬
‫המיוחדים שבכל מאמר חשוב‪ .‬בניתוחו ובהסקת מסקנותיו נקט שטרן בשיטה דומה‬
‫להפרדת המקורות בבקורת המקרא‪ ,‬ובתוצאת חקירתו הגיע לפירוק אחידותו של הזוהר‬
‫במידה מופרזת ביותר‪ ,‬עד שלדעתו כל חלק וחלק׳ ואפילו מאמרים בודדים‪ ,‬מורכבים‬
‫שכבות־שכבות ומכילים תוספות מאוחרות‪ .‬לקביעת המוקדם והמאוחר מצא שטרן כמה‬
‫בדורות האחרונים‪ ,‬לאחר תום תקופת ההשכלה בישראל בסוף המאה התשע עשרה‪,‬‬
‫נתפרסמו הרבה ספרים ומאמרים‪ ,‬ממחברים יהודים ולא־יהודים‪ ,‬הדנים בבעית חיבור‬
‫הזוהרת אבל רובם ככולם‪ ,‬חוץ משתי תופעות שנעמוד עליהן במיוחד‪ ,‬אינם חשובים‬
‫לתולדות חקר הזוהר מבחינה ספרותית־היסטורית‪ .‬ההתחלות לחקירה יסודית בכיוונים‬
‫קריטריונים‪ ,‬שחשבם לקני־מידה בדוקים ובטוחים‪ .‬מחקרו הוא הנסיון המדעי המענין‬
‫והחשוב ביותר להוכחת קדמותם של חלקים מסוימים בזוהר‪.‬‬
‫* מ א מ ר ק ד מו ת ס פ ר הזו ה ר ( ת ר ט״ז)‪ 2 _ .‬עיין ג׳ ש לו ם‪ :‬ה א ם ח ב ר ר׳ מ ש ה די לי און א ת ספ ר ה ש ם?‬
‫(״ ק רי ת ס פ ר״‪ , 1 ,‬ע מ׳ ‪ 3 — .) 52-45‬נ צ י י ן ל דוג מ א כ מ ה חי בו רי ם ר ח בי ם‪Etude sur les :S . Karppe :‬‬
‫! ח קי ר ה זו מ בו ר ר ת ב ס פ רו ‪. M06€ s ben Schem-Tob de Leon und sein Verhältniss zum S o h a r‬‬
‫‪ , Leipzig) Beiträge zur Geschichte der KabbalaZ ,1852 ( ,11‬ע מ׳ ‪ 3 _ .74-72‬עיין בי חו ד שם‪, 1 .‬‬
‫‪T h e Secret Doctrine in Israel : A . E. W aite ;(1901 ,Paris) origines et la nature du Z ohar‬‬
‫‪T h e Sohar in :A . Bension ;(1913 ,London) A Study of the S ohar and its Connections‬‬
‫ע מ' ‪ * — . 45-41‬שם‪ 11 ,‬׳ ה ק ד מ ה‪Versuch einer umständlichen Analyse des :Ignatz Stern 5 — .‬‬
‫‪·) V -I, Ben Chananja) S ohar‬‬
‫‪62‬‬
‫‪ .‬׳'' י' "''‬
‫ה‪ .‬חקר הזו ה ר ב רו רו ת ה א ח רוני ם‬
‫‪ • ) London) Moslem and Christian Spain , 1932‬ס פ רו ש ל ‪ W aite‬נכלל א ח ר״ כ ך ב ס פ רו הג דו ל‬
‫‪London) T h e H oly Kabbalah , 1929 ( .‬‬
‫‪63‬‬
‫פר ק שלי שי‪:‬‬
‫מ בו א‪ :‬ספר הזו הר וחקר הזו הר‬
‫ש ו נ י ם ‪ ,‬ש נ ע ש ו ב ת ק ו פ ת ה ה ש כ ל ה ע ל ־ י ד י א י ש י ם כ מי לז א ר ״ גי‪ ,‬ל נ ד ו א ר ‪ ,‬י ל י נ ק ‪ ,‬ג ר ץ ו ש ט ר ן׳‬
‫תול דו ת ח קר הזו הר‬
‫<י!קר הזוהר ב דו רו ת ה א ח רוני ם‬
‫ב מ ק ו ם א ח ד ה ו א מ ג ד י ר ב ד ב ר י ם ב ר ו ר י ם א ת מ ג מ ת כ י ו ו נ ו׳ ב נ י ג ו ד ל מ ג מ ה ה מ ש כ י ל י ת ‪,‬‬
‫ל א נ מ ש כו ו ל א פו ת חו ע ר ה שני ם ה א ח רונו ת‪ .‬רו ב ה מ לו מ די ם ש ע ס קו בזו ה ר ה ל כו ב ד ר כי ם‬
‫ש הו א רו א ה ב ה א ת הי סו ד ה עי ק רי ש ל ב קו ר ת הזו ה ר ה מו ד ר ני ת‪ .‬הו א כו ת ב ‪ :‬״ בי ח ד‬
‫ס לו לו ת‪ ,‬ו עי ק ר ע בו ד ת ם הי ת ה י צי ק ת ה ש ל א ח ת ה ד עו ת הי דו עו ת ב ד פו ס ח ד ש או מיזו ג‬
‫ע ם ה ה ש ת ח ר ר ו ת מ ן ה ט י נ א ה מ ש כי לי ת ה ו ל כ ת ו ג מ ל ה ה ה כ ר ה ב ל ב ו ת כ ל ט ו בי ע מ נ ו ע ת ה‪,‬‬
‫ל ח ד ש ל א בי ס סו א ת חי דו שי ה ם ע ל ח קי ר ה‬
‫ש אין ס פ ר ה׳ ז ה ר׳ ס ת ם ס פ ר ק ב ל ה‪ ,‬א ל א ש הו א י צי ר ה ענ קי ת‪ ,‬י צי ר ת ־ פ ל א‪ ,‬ה ת ג ל ו ת‬
‫מ קו רי ת ו שי ט תי ת‪ ,‬א ל א ש עו ב ה ש ע רו ת מו פ ל גו ת‪ ,‬ש רו בן אי נן א ל א פ רי ה ד מיון ו ה הזי ה‬
‫ל א מי ת ג דו ל ה‪ ,‬ל פי נו ס ח א ח ד‪ ,‬ה ת ג ל ו ת א ל הי ת ג דו ל ה — ל פי נו ס ח א ח ר‪ .‬ה קו ר א ה ר גי ל‬
‫הי סו דו ת ש ל ד עו ת שונו ת‪ .‬ו א לו ש ב או‬
‫ה מ ד עי ת‪ .‬א פי לו ח כ ם כ דו ד ניי מ א ר ק‪ ,‬ש ה ת ע מ ק בזו ה ר ו ע ם כ ל ת עיו תיו ח ש ף ו בי ר ר כ מ ה‬
‫ב מ א מ רי ה ם ש ל חו ק רי ־ הי ה דו ת ה א ח רו ני ם י מ צ א ב ה ם מ קו מו ת ר בי ם‪ ,‬ש ה ם ל א ר ק מ ד ב רי ם‬
‫של‬
‫ו מ פ ל י ג י ם ב ש ב ח ו ש ל ס פ ר ר »'זו ה ר ׳ ‪ ,‬כ י א ם ג ם מ ע ר י צ י ם ו מ ק ד י ש י ם ה ם א ו ת ו ״ ! ‪ .‬ת פ י ס ת‬
‫י ס ו ד ו ת ר ע י ו נ י י ם ח ש ו ב י ם׳ ה ר י ב ש א ל ת ח י ב ו ר ה ז ו ה ר ה ע ת י ק מ מ ש א ת ה ש ק פ ת ו‬
‫י ל י נ ק׳ ב ת ו ס פ ת ה ד ע ה ה מ ו ז ר ה ‪ ,‬ש ה ז ו ה ר מ ב ו ס ס ע ל ס׳ מ ע ר כ ת ה א ל ה ו ת ‪ ,‬ס פ ר א נ ו נ י מ י‬
‫הזו ה ר כי צי ר ת ־ פ ל א‪ ,‬ה ת ג לו ת א ל הי ת או ל או מי ת‪ ,‬ש אין ל ג ש ת א לי ה א ל א ב ח ר ד ת ־ קו ד ש‪,‬‬
‫כ ד מו ת‬
‫ה ה ת פ ע לו ת‬
‫שכנ ר א ה נ ת ח ב ר‬
‫ב חו ג ת ל מי די ה ר ש ב ״ א‪ ,‬ו ש ה מני ע‬
‫ה עי ק רי ל ב חי ר ת ר ש ב ״י‬
‫ב ד ב רי‬
‫ז הו י סו ד הי סו דו ת ב ע מ ד תו ש ל ציי ט לין‪ ,‬כ פי ש הי א מ נו ס ח ת ג ם‬
‫מ ר כזי ת בזו ה ר הו א ב ר מיז ה ע ל מ ע ל תו ב או תו ס פ ר!‪.‬‬
‫ש ב ר א ש ה ״ מ פ ת ח ״‪ : 2‬״ מ ה ו ה ׳ ז ה ר׳ ? ה ר י ה ו א נ ש מ ה א ל ה י ת נ ש ג ב ה ‪ ,‬ש י ר ד ה פ ת א ם מ ע ו ל ם‬
‫נ עי מ ה ש ל חי דו ש‪ ,‬א מ נ ם ל א ב ח קי ר ה ב קו ר תי ת א ל א ב גי ש ה לזו ה ר‪ ,‬נ ש מ ע ה ב ע נ ף ה מ ד עי‬
‫ה א צי לו ת א ר צ ה‪ ,‬ל מ ען ה ג ל ו ת ל עי ני ב ני ‪ -‬ה א ד ם ב מ לי ו ני או רו ת ו צ ל לי ם‪ ,‬צ ב עי ם ו גו ני ם‪.‬‬
‫ה ס פ רו ת‬
‫של‬
‫ה ל או מי ת‪.‬‬
‫ה ע ב רי ת ה ח ד ש ה‪ ,‬ש צ מ ח ה ע ל‬
‫ה ה ת ר פ קו ת ה רו מנ טי ת ע ל‬
‫העבר‬
‫ה ת דוי ה‬
‫נ ט ל ה ק דו ש ־ ב רו ך ־ הו א א בן א ח ת י ק ר ה מ כ ת ר ו ו ה ש לי כ ה א ר צ ה ו ה א בן ה ת פו צ צ ה‪ ,‬ה ת פז ר ה‪,‬‬
‫ב תו ל דו ת‬
‫ז ר ע ה א ל פי ־ א ל פ י ם נ ג ו ה ו ת‪ ,‬ש ש ה‪ ,‬ש מ ח ה ו ש ח ק ה ב ר ב ו א ־ ר ב ב ו ת ק וי ה ־ ג ו ני ה‪ ,‬א ש ר מ ן‬
‫מ שו או ת ה ה ש כ ל ה וניזונ ה מ רו ח‬
‫ה ל או מי ו ה ע ר כי ם‬
‫ה מ קו ד שי ם‬
‫י ש ר א ל‪ ,‬ש נ ת מ ז ג ה ל ע תי ם ע ם ג ע ג ו ע י ם ד ת י י ם ־ מ י ס ט י י ם ל ה ת ע ל ו ת ה נ פ ש ו ל ה ט ב ל ת חיי ־‬
‫ה נ צ ח ב או‪ ,‬ל מ ע ן ה א ר א ת כ ל ה פ נ ו ת ה ח ש כו ת ו ל מ ע ן ה ש בי ע א ת כ ל מ ה ש צ מ א ו שו ק ק‬
‫חו לין בזיו ש ל ק דו ש ה‪ ,‬ה ע מי ד ה שו ב א ת הזו ה ר‪ ,‬ס פ ר ־ ה ס פ רי ם ש ל ה מי ס טי ק ה הי הו די ת‪,‬‬
‫ל או ר ו ל מ ען ה חיו ת ו ה ח ם א ת כ ל מ ה ש ה מי ת ה ק ר ש ל ה מ ד ע ו ה חו ש ך ש ל ה ב ע רו ת‪ ,‬ה עו רון‬
‫ב או ר י ק רו ת ש ל ה ע ר צ ה ו ה ק ד ש ה‪ .‬מ שו ר רי ם ו סו פ רי ם ח פ רו מ ט מו ני ם ש ל שי ר ה ויו פי‬
‫ו ה כ ב דו ת ש ל ה ט ב ע ו ה ר ש עו ת ו ה קו שי ו ה א כז ריו ת ש ל בני ־ ה א ד ם *‪ .‬טו ל מ כ אן שי קו ל ־‬
‫ע י ל א י ב ס פ ר ו ת ה מ י ס ט י ת ‪ ,‬ו ב י ח ו ד ב ז ו ה ר ו ב כ ת ב י ה ח ס י ד ו ת ‪ ,‬ו ד׳ ל ך ־ ר ו ח ז ה ה ו ל י ד ג י ש ה‬
‫ה הי ס טו ריו ת ו ד ק דו קי ב קו ר ת ב ל שון הזו ה ר‬
‫ד ע ת הגיוני‪ ,‬בי רו ר ה עו ב דו ת ו הנ סי בו ת‬
‫פיו טי ת ־ רו מ נ טי ת ג ם ב דיון ע ל ה ש א ל ה ה מ ד עי ת ש ל ק ד מו ת הזו ה ר‪ .‬כ ש ם ש ח כ מי ה ה ש כ ל ה‬
‫ו ב ש א ר סי מ ני חי בו רו וז מנו‪ .‬ציי ט לין ו ח ב ריו ל ד ע ה ו ל ר ג ש ז כו וזי כו א ת ה ר בי ם ב ה ע ל א ת‬
‫ה קי צ ו נ יי ם ח ש ב ו ל ה ש פ י ל א ת כ ב ו ד ה ק ב ל ה ב ש ל י ל ת ק ד מ ו ת ו ש ל הזו ה ר׳ כ ך בי ק שו ב ע ל י‬
‫ני צו צו ת ש ל מ ס ת רי הזו ה ר ו ב ה ב ה ק ת ם ב כ לי ם ס פ רו תיי ם ח די שי ם‪ ,‬א ב ל מ ב חי נ ה מ ד עי ת‬
‫ה כיוון ה ר ו מ נ טי ל ה רי ם א ת ק ר נ ה ב בי ט ו ל ה ד עו ת ה ב קו ר תי ו ת ע ל אי חו ר הזו ה ר‪.‬‬
‫מ צ י י נ ת פ ע ו ל ת ם נ ס י ג ה ר ב ה‪ .‬ב ע י ת ח י ב ו ר ה ז ו ה ר נ ע ת ק ה מ ת ח ו ם‬
‫נ צ י ג ו ה מ ו ב ה ק ש ל כיוון ז ה הו א ה ל ל צ יי ט לי ן׳ ש ש א ף ל ה חיו ת א ת רו ח ה ק ב ל ה ו ה ח ס י ד ו ת‬
‫ה מי ס תו רין‪ ,‬מ ע ב ר ל ה ש ג ת ה ש כ ל ה אנו שי‪,‬‬
‫מ תו ך חוי ה ש ל הז ד הו ת א מי תי ת‪ .‬רו ב כ ת ביו ע ל נו ש אי ה מי ס טי ק ה הי הו די ת ה ם הי מ נ ו ני‬
‫א לי ה ם‪.‬‬
‫ת הי ל ה ו ה ת פ ע לו ת‪ ,‬ו או ת ה רו ח‬
‫ש ל כ או ר ה ה ם מ ח ק רי ם‬
‫של‬
‫ה ת ל ה בו ת‬
‫פיי טי ת ־ ד תי ת‬
‫פו ע מ ת ג ם‬
‫ב מ א מ רי ם‪,‬‬
‫מ ד ע י י ם ־ ב ק ו ר ת י י ם ‪ :‬״ ק ד מ ו ת ה מ י ס ת ו ר י ן ב י ש ר א ל ״‪ 2‬ו ״ מ פ ת ח‬
‫ל ס פ ר ה ז ו ה ר ״‪ . 3‬ב מ א מ ר י ם א ל ו ‪ ,‬ו ב י ח ו ד ב ״ מ פ ת ח ״ ‪,‬‬
‫מ ת דיין ציי ט לין ע ם מ ב ק רי הזו ה ר‬
‫ש ר ק ב ״ ה ע ר ה א ל הי ת * א פ ש ר ל ה ת רו מ ם‬
‫מ פ נ ה מ כ רי ע ח ל ב ח ק ר הזו ה ר ב מ ח ק ריו ש ל ג ר ש ם ש לו ם‪,‬‬
‫שי ט תי מ קי ף ו ל בי סו ס ה ב קו ר ת‬
‫ה מ ד עי ת‪.‬‬
‫ה מ צי או ת ל ע ר פ לי‬
‫ש ה ט ה א ת ה כ ף ל בי רו ר‬
‫ש לו ם הו א ה ח ו ק ר ה ר א שון‪,‬‬
‫שניג ש ל ח ק ר‬
‫ה ק ב ל ה ב כ ל הי ק פ ה ב ציו ד מ ל א ש ל מ כ שי רי ם מ ד עיי ם מ דוי קי ם ו ה פ ך או תו ל מ ק צו ע‬
‫ה ד רי שו ת ה מ ד עיו ת‬
‫ו מ ב ק ש ל ס תו ר א ת ט ע נו תי ה ם ו ל הו כי ח א ת ק ד מו ת הזו ה ר‪ ,‬ל פ חו ת כ מ סו ר ת ק דו מ ה‪ .‬א ך‬
‫מו ג ד ר‪ ,‬שי ש ל נ הו ג בו ב כ ל חו מ ר ה דין ש ל‬
‫מ ב חי נ ה מ ד עי ת אין חי דו ש ר ב ו בן ־ קיו ם ב ד ב ריו‪ ,‬ש אי נ ם מ בו ס סי ם ע ל ח קי ר ה מ קו רי ת‪.‬‬
‫ו ה ה ע ר כ ה כ א ח ד‪ .‬מ ח ק ריו‪ ,‬ה מ קי פי ם א ת הנו ש א מ כ ל צ ד דיו‪,‬‬
‫מ ב חינ ת‬
‫מ ב חינ ה‬
‫ה מי תו ד ה‬
‫בי ב ליו ג ר א פי ת‬
‫ה ו א ת ק ע א ת י ת ד ו ת י ו ב ר א י ו ת י ו ש ל ר׳ ד ו ד ל ו ר י א ‪ ,‬ה נ י ג ו ד י ם ש ב י ן כ ת ב י ר׳ מ ש ה ד י‬
‫ו ס פ רו תי ת ג פי לו לו גי ת ו הי ס טו רי ת ו אי די או לו גי ת ג ם י ח ד‪ ,‬מ שו ח ר רי ם ג ם מ נ ט ל ה אי ב ה‬
‫או תן כ מו פ תי ם‬
‫ה ס מוי ה ש ל ה ה ש כ ל ה ו ג ם מ עו מ ס ה ה ע ר צ ה ה מו פ ל ג ת ש ל ה רו מ נ טי ק ה‪ .‬ני צ ני ה ח קי ר ה‬
‫ד ו ת כ י ם ‪ .‬ב צ י ו ן ה נ י ג ו ד י ם ה ו ס י ף כ מ ה נ ק ו ד ו ת ח ד ש ו ת » ע ל ־ פ י ס׳ ש ק ל ה ק ו ד ש ( ל ו נ ד ו ן ‪,‬‬
‫ה או בי ק טי בי ת‪ ,‬ש צ צו ב ת ק ו פ ת ה ה ש כ ל ה‪ ,‬ה גי ע ו ב מ ח ק רי ם א לו ל ג מ ר בי שו ל ם ע ל ה ק ר ק ע‬
‫‪ ) 1911‬ל ר׳ מ ש ה ד י ל י א ו ן ‪ ,‬ש ל א היר> י ד ו ע ל ר ׳ ד ו ד ל ו ר י א ‪ .‬א ב ל ג ם נ י ג ו ד י ם א ל ו ‪ ,‬ה נ ו ג ע י ם‬
‫ה ח ד ש ש ל ר‪ ,‬ת ח י ה ה ל א ו מ י ת ‪ .‬ש ל ו ם מ כ י ר ב ק ב ל ה ג ו ר ם ר ו ח נ י ח ש ו ב ב ת ו ל ד ו ת י ש ר א ל ‪,‬‬
‫לי און ו בין הזו ה ר ו ה ל שונו ת הזו ה ריי ם‬
‫ש ב ת שו בו ת ה ג אוני ם‪,‬‬
‫ש קי ב ל‬
‫ב עי ק ר ב ש א ל ת אין ־ סו ף ו כ ת ר ו ב ס ד ר ה עו ל מו ת‪ ,‬אי נ ם א ל א ני גו די ם מ דו מי ם‪ .‬ע ל י סו ד‬
‫א ב ל ע ר כ ה ה ע צ מי ו מי ד ת ח שי ב ו ת ה ה הי ס ט ו רי ת אי נ ם ק בו עי ם א צ לו מ ר א ש‪ ,‬א ל א ה ם‬
‫ר איו ת ק לו שו ת א לו בנ ה ציי ט לין ה ש ע ר ה ע ל ת ה לי ך ה ש ת ל ש לו ת ה ש ל מ סו ר ת הזו ה ר‬
‫נ ב ח ני ם ונ ש ק לי ם ב מ אז ני ה ד יון ה מ ד עי ל פי ה תו צ או ת ש ל ח קי ר ת ה מ קו רו ת‪ .‬ב עי ת הזו ה ר‪,‬‬
‫ו ע ל ת פ ק י ד ו ש ל ר׳ מ ש ה ד י ל י א ו ן ב ע י ב ו ד ה ק ו נ ט ר ס י ם ש ה ג י ע ו לי ד ו «‪.‬‬
‫ב ר ם‪ ,‬ה ד י ון ה מ ד ע י ש ל צ י י ט ל י ן אי נ ו א ל א ת ו ס פ ת ־ ל ו אי לי ח ס ה נ פ שי‪ ,‬ה קו ב ע א ת ע מ ד ת ו‪.‬‬
‫הן מ ב חי נ ה ס פ רו תי ת ו הן מ ב חי נ ה ר עיוני ת‪,‬‬
‫ובדרך‬
‫א רו כ ה‬
‫ה גי ע‬
‫ל בי רו ר‬
‫ממצה‬
‫של‬
‫ע מ ד ה ב מ ר כז‬
‫ה ש א לו ת‬
‫ח קי ר תו מ ר א שי ת פ עו ל תו‪,‬‬
‫ה עי ק ריו ת‬
‫ה כ רו כו ת‬
‫ב ה‪.‬‬
‫גי ש תו‬
‫‪ 1‬עיין ד ניי מ א ר ק‪ :‬תו ל דו ת ה פי לו סו פי ה בי ש ר א ל (ניו־יו ר ק‪ ,‬ת ר פ״ א)‪ , 1 ,‬ע מ׳ ‪ * 2 — .214-204‬ה תקופה »‪,‬‬
‫א ע ט׳ ‪ 3 — .322-280‬שם‪ ,‬ו‪ ,\/‬ע ט׳ ‪ ! 334-314‬וו‪ ,\/‬ע מ׳ ‪! 368-353‬‬
‫\ א ע מ ׳ ‪ * — .334-329‬שם‪ ,‬וו‪/‬ץ‪ ,‬ע ט׳ ‪•368—365‬‬
‫‪64‬‬
‫ע ט׳ ‪ * — .330-265‬עיין שם‪,‬‬
‫‪ 1‬ש ם‪ \ ,‬א ע ם׳ ‪ .328‬ב ה מ ש ך הו א מ בי א ד ב רי ש״ א הו רו ד צ קי ו מנ ד לי מוכ ר־ ס פ רי ם כ סיו ע לד ב ריו‪— .‬‬
‫* ש ם ע ט׳ ‪•314‬‬
‫‪65‬‬
‫מבו א ‪ :‬ספר הזוהר ו חקר הזו הר‬
‫פ ר ק שלי שי ‪:‬‬
‫לשאלת חיבור הזוהר מצטיינת בכך‪ ,‬שהפריד לחלוטין בין קביעת אופן החיבור‬
‫וזמנו לבין הערכת הספר‪ ,‬והאופי הפסויראפיגראפי אינו נחשב אצלו כפגם פוסל‪.‬‬
‫בחקר הבעיה הספרותית של הזוהר לא התקדם שלום בקו ישיר‪ ,‬אלא התלבט והשתרך‬
‫בעקומה עד שהגיע לפתרון מוחלט‪ .‬במאמרו הראשון‪ 1‬יצא לערער את ההשקפה‬
‫הבקורתית המקובלת‪ ,‬שייחסה את חיבור הזוהר לר׳ משה די ליאון‪ ,‬ועל יסוד ניתוח‬
‫הטענות העיקריות ובהבאת ראיות חדשות ביקש להוכיח‪ ,‬שגוף הזוהר קדם לר׳ משה‬
‫די ליאון‪ .‬מאמר זה נכתב כפתיחה לאישור מדעי מבוסס של ההנחות הכלולות בו‪,‬‬
‫כפי שנאמר במפורש בסיומו‪ : 2‬״ומכיון שכך‪ ,‬כל השאלה על התהוות הזהר והשאלה‬
‫בדבר עריכתו וסדורו ובדבר יחסו האמתי לר׳ משה די ליאון תתעורר מחדש‪ .‬ואמנם—‬
‫לתת תשובה חיובית על שאלות אלו ולהגיד‪ ,‬כיצד נוצר וכיצד סודר הזהר‪ ,‬אם אולי‬
‫משה די ליאון היה מסדר מקורות מדרשיים‪ ,‬שהיו לפניו מזמנים בלתי־ידועים‪ ,‬באופן‬
‫חדש‪ ,‬ואם בשעת הסדור הוסיף גם הוא נופך משלו‪ ,‬ואיך נתגלגלו שרידי דורות‬
‫קדומים עד לידי ר׳ משה והקודמים לו בין מקובלי קאשטיליא — כל אלה תלויים‬
‫בחקירה הדשה ושיטתית על התפתחות הקבלה כולה‪ ,‬בלא משפטים קדומים‪ ,‬בחקירת‬
‫לשון הזהר ועניניו בכלל ובפרט‪ ,‬ובהתחדש לנו ידיעת הרבה מקורות‪ ,‬שעוד נעלמו‬
‫מאתנו״‪ .‬שלום הלך בעקביות בדרך שהתווה לעצמו ״בחקירה חדשה ושיטתית של‬
‫התפתחות הקבלה כולה‪ ,‬בלא משפטים קדומים‪ ,‬בחקירת לשון הזהר ועניניו בכלל‬
‫ובפרט״‪ ,‬אבל התוצאות שנסתמנו לפניו בדרך זו היו שונות לחלוטין מן המשוער‪.‬‬
‫תקותו למצוא ביסוס מוצק לקדמות הזוהר נכזבה יותר ויותר‪ ,‬וצעד אחר צעד נאלץ‬
‫לסגת מהנחותיו הראשונות‪ .‬במקום המטרה המקווה הביאה אותו מהלך החקירה‬
‫לאישור הדעה‪ ,‬שהחלקים העיקריים של הזוהר נתחברו על־ידי ר׳ משה די ליאון‬
‫ושאין בספר שום חלק שקדם לו‪ .‬תוצאות חקירתו קירבוהו ביותר לעמדתו של גרץ‪,‬‬
‫שירה בו בראשונה חיצי בקורת שנונים‪ ,‬אלא שהדברים שהיו תלויים אצל גרץ‬
‫ברפיון נרקמו בידו ביריעה רחבה של הוכחות חותכות‪ ,‬שנשאבו מאוצר של מקורות‬
‫וידיעות חדשים‪.‬‬
‫אחד השטחים החשובים‪ ,‬ששלום סלל בהם דרכים חדשות‪ ,‬הוא חקירת לשון הזוהר‪.‬‬
‫על מבנה לשון הזוהר וצורותיה כבוחן לקביעת זמן חיבורו כבר עמדו כמה חוקרים‬
‫קודמים‪ .‬אך הם הסתפקו בהתרשמות מקרית ובאיסוף דוגמאות בודדות ללא בדיקה‬
‫שיטתית יסודית‪ ,‬ולפיכך מסקנותיהם לא היו בעלות תוקף מכריע‪ .‬שלום חרג‬
‫בעבודתו ממסגרת זו וניגש לחבר מילון שלם של לשון הזוהר‪ ,‬שבו נאספו כל המלים‬
‫והניבים ונברר שימושם בחלקים השוגים‪ .‬חקירה מקיפה זו העלתה הוכחה חותכת‬
‫לאחידות גוף הזוהר מצד אחד ולאיחור זמנו מצד שני‪ ,‬שכן נתברר מתוכה‪ ,‬שריקמת‬
‫הלשון אחת היא בכל החלקים ושהיא מלאה ניבים וצורות מאוחרים‪ ,‬שמקורם בשפת‬
‫החכמים של ימי־הביניים‪.‬‬
‫בדיקת לשון הזוהר‪ ,‬שכללה את קביעת מובנם ושימושם של המונחים והסמלים‬
‫חקר הזוהר ב דו רו ת ה א ח רוני ם‬
‫תול דו ת חקר הזו הר‬
‫המיסטיים‪ ,‬קידמה את חקירתו של שלום גם מעבר לתחום הלשוני‪ ,‬בבירור הקשרים‬
‫הטרמינולוגיים והרעיוניים שבין הזוהר לבין ספרות הקבלה שקדמה לפרסומו‪ .‬שלום‬
‫חקר את ספרי הקבלה הידועים וחשף והוציא לאור כמה כתבים חשובים‪ ,‬שהיו גנוזים‬
‫בכתבי־יד‪ ,1‬ועל יסור חקירות אלו קבע את מעמדו של הזוהר בהתפתחות הקבלה‪.‬‬
‫בשטח זה‪ ,‬שקודם נעשה בו מעט מזער‪ ,‬בעיקר על־ידי ילינק‪ ,‬הגיע שלום למסקנה‪,‬‬
‫שסמלי הזוהר ורעיונותיו בגויים על הזרמים של קבלת המאה השלש עשרה‪.‬‬
‫בפרשת היחסים שבין כתבי ר׳ משה די ליאון ובין הזוהר‪ ,‬שכמה חוקרים טיפלו בה‬
‫קצת על יסוד הספרים שבדפוס‪ ,‬וילינק וגרץ הציצו גם באחדים מספריו שבכתב־יד‪,‬‬
‫הרחיב שלום את החקירה ובדק את כל הכתבים שהגיעו לידינו‪ .‬בבדיקת הכתבים‬
‫ערך השוואה לשונית וענינית בינם ובין הזוהר‪ ,‬ציין ומיין את לשונות הזוהר המצויים‬
‫בהם וקבע את דמותו של ר׳ משה די ליאון‪ .‬בדרך זו הכין לעצמו בסיס רחב ובטוח‬
‫לבירור השאלה אם ר׳ משה די ליאון הוא מחבר הזוהר או לאו‪.‬‬
‫מלבד חקירות מסועפות אלו עסק שלום גם בבירורם וליבונם של שאר הענינים‬
‫הכרוכים בבקורת הזוהר‪ ,‬כגון מבנה הספר‪ ,‬צורתו הספרותית‪ ,‬רקעו ההיסטורי והש ­‬
‫פעתו בספרות הקבלה‪ ,‬וחידש בהם חידושים רבים‪ .‬מיבול חקירתו לא נתפרסם עד‬
‫עתה אלא חלק מסוים ‪ :‬כמה מחקרים פרטיים‪ ,‬חיבורי מקובלים שפעלו סמוך לדורו‬
‫של ר׳ משה די ליאון וסיכום מבורר של תוצאות עבודתו‪ .2‬מילון הזוהר מונח עדיין‬
‫בכתובים‪ ,‬ספרי ר׳ משה די ליאון‪ ,‬ששלום החל בהכנת פרסומם בראשית פעולתו‪,‬‬
‫לא זכו עדיין לראות אור בעיבוד מדעי־בקורתי‪ ,‬ובירור היחסים המסובכים שבין‬
‫הזוהר לבין ספרות הקבלה הקודמת לא יצא עדיין מגדר ההתחלה‪ .‬בשטחים אלו‬
‫וכיוצא בהם הניח עוד שלום מקום לעצמו ולחוקרים אחרים להתגדר בו בחקר‬
‫הזוהר‪ ,‬אך מבחינה עקרונית יש לראות במסקנותיו הבקורתיות חתימת המחלוקת‬
‫הגדולה על חיבור הזוהר ומחברו‪ ,‬שנמשכה דורות רבים במדע היהדות‪.‬‬
‫פרק ר בי עי‬
‫מסכ ת הבקורת‪3‬‬
‫א‪ .‬ט ענו ת ש קולו ת‬
‫בשלבים הראשונים של בקורת הזוהר עמדו כמה ענינים במרכז הדיון‪ ,‬שבמחקרים‬
‫החדשים לא נזכרו עוד‪ ,‬משום שהטענות והמענות שקולים בהם‪ ,‬ולפי הערכה מדעית‬
‫‪ 1‬ע י י ן בי חו ד ״ ק ב לו ת ר׳ י ע ק ב ו ר׳ י צ ח ק בני ר׳ י ע ק ב ה כ הן * (״ מ ד עי הי ה דו ת ״‪ , 11 ,‬ת רפ׳׳ז‪ ,‬ע ט׳ ‪- 163‬‬
‫‪ ,) 293‬״ ל ח ק ר ק ב ל ת ר׳ י צ ח ק ה כ הן ״ (״ ת ר בי ץ״‪ 11 ,‬־ ‪ , v‬ת ר צ״ א‪ -‬ת ר צ״ ד)‪M ajor T rends in 2 _ .‬‬
‫‪ , Jewish Mysticism‬ע מ ׳ ‪ 3 — .201-153‬ב פ ר ק ז ה נ מיין א ת ה ט ענו ת ה ח שו בו ת‪ ,‬שנ צ ט ב רו ב ס פ רו ת‬
‫ה ב קו ר ת‪ ,‬ונ בי א כ מ ה דו ג מ או ת מו ב ה קו ת מ כ ל סוג ו סוג ו ת שו בו ת ה חו ל קי ם ב צ דן‪ .‬רו ב ה ט ענו ת‬
‫חוז רו ת אצל מ ב ק רי ם ר בי ם‪ ,‬ו ל א ר אינו צו ר ך ל ציין ת מי ד א ת מ קו מן ב ס פ רו ת ה ב קו ר ת‪ .‬רק ב מ ק רי ם‬
‫ז · ה א ם חב ר ר׳ מ ע ה די לי און א ת ס פ ר הז ה רז * (״ מ ד עי הי ה דו ת ״‪ , 1 ,‬ת ר פ ‪-‬ו‪ ,‬ע מ׳ ‪ — .)29-16‬ג ש ם‬
‫ע מ ׳ ‪. 29-28‬‬
‫‪66‬‬
‫מ סוי מי ם נ ציין א ת ה מ קו ר ה עי ק רי‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫פרק רביעי‪:‬‬
‫מ בו א‪ :‬ס פר הזו הר וחקר הזוהר‬
‫קשה להכריעם לזכות או לחובה‪ .‬חשיבותן של טענות אלו‪ ,‬המבוססות בעיקר על‬
‫סמכותה המוחלטת של מסורת ההלכה והאגדה‪ ,‬כפי שנראה להלן‪ ,‬פחתה גם מצד‬
‫תכנן בשביל הבקורת המדעית‪ .‬אך בכל זאת מן הראוי לעמוד עליהן משום התפקיד‬
‫החשוב שמילאו בתולדות חקר הזוהר‪ ,‬כי השמטתן היתה מטשטשת ופוגמת את‬
‫שלימות התמונה ההיסטורית‪.‬‬
‫פ ס ו קי ם מ ש ו ב ש י ם‬
‫באלישע‪ ,‬מובא* בלשון ״כגון דוד שנאמר בו״‪.‬‬
‫מגיני קדמות הזוהר‪ ,‬בעיקר קוניץ ומילזאהגי‪ ,‬השיבו על טענה זו‪ ,‬ששינויי נוסח‬
‫המקראות מצויים גם בתלמוד ובמדרשים‪ ,‬לפעמים בכוונה לשם קיצור הלשון וכדומה‬
‫ולפעמים משום שלפני החכמים הקדמונים היה באמת נוסח שונה מן המסורה‪.‬‬
‫בס׳ זהרי ראבי״ה ערך מילזאהגי חקירה מפורטת והראה‪ ,‬שכמה שינויי נוסח שבזוהר‬
‫יש להם יסוד בנוסחות קדומות‪ .‬גם הסתמכות על פסוקים לצרכי דרשה שלא לפי‬
‫ענינם וקשרם במקרא מצויה לפעמים באגדות חז״ל‪.‬‬
‫אג דו ת‬
‫עמדן עמד בבקורתו על אגדות רבות שבזוהר‪ ,‬המנוגדות לאגדות ידועות של חז״ל‬
‫או שהן תמוהות לפי ענינן‪ .‬דוגמאות ‪ :‬א) בזוהר‪ 6‬כתוב‪ ,‬ש״תמר עולה לשבעים שנים״‪,‬‬
‫ואילו בגמרא» אמרו בחרוב ש״משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה״‪,‬‬
‫ובדקל אמרו שמבשיל את פירותיו לשנים עשר חודש‪ .‬ב) לפי הזוהר?‪ ,‬״צחות התורה‬
‫בלילה היא יותר מביום״‪ ,‬בניגוד לגמרא‪ ,8‬שהיום מסוגל יותר ללימוד ולא נברא‬
‫הלילה אלא לשינה‪ .‬ג) הזוהר« כותב‪ ,‬שגיחזי יש לו חלק לעולם הבא‪ ,‬ובגמרא»! הוא‬
‫נמנה עם אלו‪ ,‬שאין להם חלק לעולם הבא‪ .‬ד) כהוכחה חותכת לטעותו של בעל הזוהר‬
‫בהבנת דברי חז״ל מביא עמדן את המאמר!! ‪ :‬״כל מי שקורא לחברו רשע מורידים‬
‫תי קון סט‪— .‬‬
‫« וז״ג טז ע‪ -‬א‪ » — .‬ב כו רו ת ח ע״ א‪ 7 — .‬ח ״ ג כ ג ע״ א‪ 8 — .‬ע י ר ו ב י ן ס ה ע״ א‪ 9 — .‬ח ״ ג נ א ע׳׳א‪— .‬‬
‫‪ ! 0‬סנ ה ד רין צ ע־ א‪ ! ! — .‬ח ־ ב ק כ ב ע״א·‬
‫‪68‬‬
‫מסכת הבקורת‬
‫אותו לגיהנם ויורדים לו ללחייו (ונחתין ליה לעלעוי)״׳ שהוא תרגום משובש של‬
‫לשון הגמרא! ‪ :‬״הקורא לחבירו‪ ...‬רשע יורד עמו לחייו״‪.‬‬
‫טענה זו נדחתה בקלות באימרה הידועה‪ ,‬ש״אין מקשין בהגדה*‪ .‬גם במקורות הקדומים‬
‫והמוסמכים מצויות אגדות תמוהות וחלוקות‪ ,‬וקושיות כאלו חלות עליהן לא פחות‬
‫מאשר על אגדות הזוהר‪.‬‬
‫הלכה‬
‫חלק ניכר מטענותיו של עמדן דן בפסוקים‪ ,‬המובאים בזוהר בנוסח משובש או בקשר‬
‫מסורס‪ ,‬ובמקרים רבים דווקא השיבושים והסירוסים משמשים יסוד לדרשות הזוהר‪.‬‬
‫נביא דוגמאות אחדות משיבושים אלו‪ ,‬שמספרם גדול למדי‪ .‬א) בזוהר! מובא לשון‬
‫הפסוק (תהלים מו‪ ,‬ט) ‪ :‬״לכו חזו מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ״ ונדרש על‬
‫פעולות ההרס של מידת הדין‪ ,‬המצוינת בשם אלהים‪ .‬אבל בפסוק עצמו נמצא דווקא‬
‫שם הוי״ה‪ ,‬שהוא רחמים‪ ,‬ונראה שבעל הזוהר ערבבו עם פסוק אחר (תהלים סו‪ ,‬ה)‪,‬‬
‫שבו נאמר ‪ :‬״לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם״‪ .‬ב) בקשר לבראשית‬
‫כב‪ ,‬כד כותב הזוהר‪ : 2‬״אמו של ישמעאל ילדה את תחש ומצדו של אברהם בא״‪ ,‬והרי‬
‫בפסוק נאמר‪ ,‬שתחש היה בן נחור מפילגשו ראומה‪ .‬ג) הפסוק (מלכים א ז‪ ,‬כה) ‪ :‬״כל‬
‫אחוריהם ביתה״‪ ,‬הנאמר במפורש על בקר‪ ,‬נדרש בזוהר« דווקא ״בסוד אדם״ בניגוד‬
‫לבהמה‪ .‬ד) הפסוק (מלכים ב ג‪ ,‬טו) ‪ :‬״והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳״‪ ,‬הנאמר‬
‫! ח׳ ׳ א נ ח ע״ ב‪ 2 — .‬ח׳ ־ ב ק מז ע׳׳ ב‪ 3 — .‬ש ם ר מו ע״ ב‪ * — .‬ת י ק ו ני דוהר‪ ,‬סו ף‬
‫טענות שקולות‬
‫אחת הטענות הקדומות‪ ,‬שר׳ אליהו דילמדיגו כבר הזכירה כטענה רווחת‪ ,‬היא מצר‬
‫העובדה‪ ,‬שבמחלוקת עם בן־הפלוגתא שלו ר׳ יהודה בדרך כלל אין הלכה כרשב״י‪.‬‬
‫ואם באמת קיבל רשב״י סודות מן השמים‪ ,‬הרי הדין נותן‪ ,‬שתהיה תמיד הלכה‬
‫כמותו‪.‬‬
‫התשובה הנפוצה ביותר לטענה זו היא‪ ,‬שהלכה לחוד וסודות הקבלה לחוד ואץ‬
‫לערבב את התחומים‪ .‬המחלוקת הידועה בין ר׳ אליעזר ובין ר׳ יהושע‪ ,‬שבה ביקש‬
‫ר׳ אליעזר לאמת את דעתו במעשי נסים ואפילו בת־קול יצאה והכריזה על צדקתו‪,‬‬
‫ואף־על־פי־כן החזיק ר׳ יהושע בדעתו ואמר ״לא בשמים היא״ ונפסקה הלכה כמותו*‪,‬‬
‫שימשה סמך עיקרי להבחנה זו בין ההלכה ובין הקבלה‪ .‬בדרך מקורית ומסובכת יותר‬
‫ביקש ר׳ משה קוניץ לסלק את הקושי‪ .‬הוא ניסה להוכיח‪ ,‬שרק לפני שהיתו במערה‬
‫לא נפסקה הלכה כרשב״י‪ ,‬אבל אחרי יציאתו מן המערה נתקבלו כל דבריו כהלכה‬
‫פסוקה‪ ,‬ובדמותו של רשב״י שבזוהר‪ ,‬שנתחבר במערה‪ ,‬משתקפת מעלת החכם‬
‫בתקופה השניה‪ .‬אך חידושו של קוניץ נטול כל יסוד‪.‬‬
‫שאלה דומה נתעוררה מבחינת הדינים שבזוהר‪ .‬דינים רבים‪ ,‬המובאים בזוהר‬
‫ונדרשים בדרך הסוד‪ ,‬מנוגדים למאמרי חז״ל בתלמוד ולהלכה הפסוקה‪ .‬דוגמאו ת‪:‬‬
‫א) הזוהר‪ 3‬כותב ‪ :‬״בוודאי שבועה לא חלה אלא על דבר שיש בו ממש‪ ,‬נדר חל אפילו‬
‫על דבר שאין בו ממש‪ ,‬וכבר פירשוהו במשנה״‪ ,‬ובגמרא* נאמר ממש היפוכו של דבר ‪:‬‬
‫״חומר בשבועות מבנדרים‪...‬שהשבועות חלות על דבר שיש בו ממש ושאין בו ממש‪,‬‬
‫מה שאין כן בנדרים״‪ .‬ב) לפי הזוהר® ״קמח שעורים היה העומר״‪ ,‬והרי משנה מפורשת·‬
‫היא‪ ,‬שרק מנחת סוטה באד‪ .‬קמח ומנחת עומר באה גרש‪ .‬ג) הזוהר ’ מציק בקשר‬
‫לעבד עברי‪ ,‬ש״עבדים פטורים מעול של מעלה ועל־כן פטורים מן המצוות״‪ ,‬אבל לפי‬
‫התלמוד« רק עבד כנעני דינו כאשה והוא פטור ממצוות מסוימות■ ולא עבד עברי‪.‬‬
‫ד) על יסוד הפסוק (ויקרא א‪ ,‬ה) ״ושחט את בן הבקר״ דורש הזוהר« ‪ :‬״ושחט אחר‬
‫ולא כהן‪ ,‬שכהן אסור לו נלשחוט] לפי הדין״‪ ,‬ואילו בתלמוד»! נדרש פסוק זה רק על‬
‫כשרות השחיטה בזר‪ ,‬אבל מצוד‪ .‬מן המובחר היא‪ ,‬שהשחיטה תיעשה בידי כהן‪.‬‬
‫מדברים אלו וכיוצא בהם הסיקו המבקרים‪ ,‬שבעל הזוהר לא היה בקי בדינים והשתבש‬
‫בפסקי הלכה!!‪.‬‬
‫בכמה ענינים מנסים המשיבים לישב את דיני הזוהר בהתאם להלכה הפסוקה‪ .‬אבל‬
‫בדרך כלל טוענים הם‪ ,‬שרשב״י תנא הוא ויכול לחלוק על חכמי התלמוד‪.‬‬
‫‪ 1‬ק י ד ו ש ץ כ ח ע״ א‪ 2 — .‬ב ב א מ צי ע א נ ט ע״ ב‪ 3 — .‬ח״ ב ק טו ע״ ב (ר״ מ)‪ * — .‬נדרי ם <יג ע״ ב‪— .‬‬
‫‪ 6‬ח ״ ג צו ע״ ב‪ 6 — .‬סו ט ה י ד ע״ א‪ 7 — .‬ח ״ ג ק ח ע״ א‪ 8 — .‬ב ר כו ת כ ע ״ א ‪ -‬ע ״ ב ו עו ד‪ « — .‬ח ״ ג קכר‬
‫ע״א‪ — .‬י>! ב ר כו ת לא ע״ ב‪ ,‬יו מ א כ ח ע״ א‪ ,‬ז ב חי ם לב ע ״ א ‪ -‬ע׳ ב‪ ! ! — .‬עיין א רי נו ה ם‪ ,‬ע מ׳ ס‪ -‬ס ה‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫מבוא‪ :‬ספר הזוהר וחקר הזוהר‬
‫_‬
‫פרק רביעי‪:‬‬
‫מסכת ה ב קו ר ת‬
‫או שיות ה ב קו ר ת‬
‫כ ת י ב ת ת ו ר ה ש ב ע ל ־ פ ד‪.‬‬
‫אי שי ה ז ו ה ר‬
‫המסורת‪ ,‬שאסור היה להעלות על הכתב תורה שבעל־פה ורק משום ״עת לעשות לה‪,‬״‪,‬‬
‫שלא תשתכח התורה מישראל‪ ,‬התירו את כתיבתה‪ ,‬שימשה יסוד לטענה‪ ,‬שהזוהר‬
‫לא יכול היה להכתב על־ידי רשב״י ותלמידיו!‪ .‬ואין להשיב׳ שגם הזוהר נמסר בעל־‬
‫פה ורק בזמן מאוחר נכתב‪ ,‬שהרי בתחילת אדרא זוטא‪ 2‬נאמר במפורש׳ שרשב׳׳י‬
‫ציוה לר׳ אבא לרשום את דבריו בכתב‪ .‬איסור הכתיבה של תורה שבעל־פה הובא גם‬
‫בפולמוס על הדפסת הזוהר כנימוק נגד ההדפסה‪.3‬‬
‫כנגד טענה זו השיבו מגיני הזוהר‪ ,4‬שהאיסור חל רק על דברי הלכה‪ ,‬אבל אגדות‪,‬‬
‫וביחוד סתרי תורה‪ ,‬מותר היה לכתוב‪ ,‬וכבר בזמן קדום שומעים אנו על מציאותן‬
‫של ״מגילות סתרים״‪ .‬ואם גם נאמר‪ ,‬שדין הנסתר כדין הנגלה‪ ,‬הרי על כל פנים‬
‫אפשר להניח‪ ,‬שגם סתרי תורה הותרו לכתוב משום ״עת לעשות לה׳״‪.‬‬
‫מבחינה עקרונית כללית מספיקות התשובות ליטול את עוקץ הטענות‪ .‬אמנם בבדיקה‬
‫מדוקדקת נותנת הדעה במקרים רבים‪ ,‬שבאמת מצויים בזוהר שיבושי מקראות‬
‫ואגדות והלכות‪ ,‬שבחלקם מקורם בהבאות בעל־פה‪ .‬אך עצם הענין אינו חשוב ביותר‬
‫לשאלת חיבור הזוהר‪ .‬אותם המבקרים‪ ,‬שנאחזו בטענות אלו‪ ,‬התיחסו בהערכה‬
‫מופרזת לגבי דורות הראשונים כנגד האחרונים‪ ,‬הערכה שהיתה רווחת במסורת‬
‫היהודית ברוח המאמרים הידועים ‪ :‬״לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים‬
‫כפתחו של היכל ואנו כמלא נקב מחט סדקית״‪ ,5‬״ אם ראשונים בני מלאכים אנו בני‬
‫אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים״‪ ,6‬ולפיכך ראו בשיבושים סימני איחור‬
‫מובהקים‪ .‬הערכה זו‪ ,‬כמובן‪ ,‬אינה יכולה לשמש בוחן מדעי־בקורתי‪ .‬ראשונים עלולים‬
‫היו לטעות ולשגות כאחרונים‪ ,‬ואין השיבושים כשלעצמם מעידים על זמן החיבור‪.‬‬
‫רק זאת אפשר לקבוע‪ ,‬שהשיבושים הגסים לא יצאו מידי חכמיה גדולים כרשב״י‬
‫וחבריו‪ .‬אמנם אם יוכח‪ ,‬שנוסחי הפסוקים והאגדות והדינים שבזוהר לקוחים ממקורות‬
‫מאוחרים‪ ,‬אפשר ליחס להם ערך בקורתי רציני‪ .‬אבל דבר זה שייך לתחום אחר‪ ,‬לחקר‬
‫מקורות הזוהר‪ ,‬שהוא מאושיות הבקורת המדעית ונעמוד עליו בהרחבה בהמשך‬
‫הסתירות והתמיהות לגבי חכמי הזוהר מבחינת סדר הדורות הן הסימנים הבולטים‬
‫ביותר לאופי הפסוידאפיגראפי‪ ,‬ואפילו בחוגי המקובלים והקרובים להם כבר‬
‫נתעוררו עליהן בזמן קדום למדי‪ .‬בחלקים מסוימים‪ ,‬מדרש הנעלם ורעיא מהימנא‬
‫ותיקוני זוהר‪ ,‬סתירות אלו גלויות לגמרי ונראות לעין ממש‪ ,‬אבל בקצת עיון הן‬
‫מתגלות במידה מרובה גם בגוף הזוהר ובשאר החלקים‪ .‬בלהקת החכמים שבמדרש‬
‫הנעלם דרים בכפיפה אחת‪ ,‬ולפעמים אפילו כבני חבורה אחת‪ ,‬מראשוני התנאים ועד‬
‫אחרוני האמוראים‪ .‬בכינוסי רשב״י וחבריו במחיצתו של משה רבינו‪ ,‬המתוארים‬
‫ברעיא מהימנא ובתיקוני זוהר‪ ,‬נזכרים כמה פעמים ״תנאים ואמוראים״ סתם‪.1‬‬
‫תוארים אלו‪ ,‬וכן ״רבי רב רבן ורבא״ ואפילו ״גאונים״‪ ,‬נדרשים בדרך הסוד‪ .2‬בשני‬
‫מקומות מוצאים אנו דרשות כאלו גם בחלקים אחרים‪.3‬‬
‫סתירות כרונולוגיות ושיבושי שמות מצויים אפילו ביחסי המשפחה של רשב״י עצמו‪.‬‬
‫בזוהר מתואר ר׳ פנחס בן יאיר כחותנו של רשב״י‪ ,4‬שנפטר לפניו ונשמתו ירדה‬
‫ממרומים ונכחד‪ .‬בשעת הסתלקותו של רשב״י‪ ,5‬ואילו לפי התלמוד היה ר׳ פנחס‬
‫חתנו של רשב״י»‪ ,‬ובזמן גדולתו של רבי‪ ,‬שבנעוריו היה מתלמידי רשב״י‪ ,‬היו קיימים‬
‫יחסים אישיים ביני ובין ר׳ פנחס‪ .7‬בסיפורים רבים מדובר בזוהר על ר׳ יוסי בן‬
‫שמעון בן לקובי» בחותנו של ר׳ אלעזר בן רשב״י‪ ,‬המתואר כעשיר מכניס אורחים‪,‬‬
‫שהחכמים נזדמנו לביתו לעתים קרובות‪ .‬שם זה נשתבש בזוהר‪ .‬במקורות אחרים‬
‫נזכר ר׳ שמעון בן יוסי בן לקוניא‪ ,‬המובא פעם כאחי אשתו של ר׳ אלעזר« ופעם‬
‫כחותמי!‪.‬‬
‫גם בין שמונת ה״חברים״‪ ,‬המצוינים כבני חוגו המצומצם ואנשי סודו של רשב״י‪,‬‬
‫נמצאים כמה שמות מפוקפקים‪ ,‬ולגבי אחדים מהם אפשר לומר בוודאות‪ ,‬שלא יכלו‬
‫להמצא במחיצתו של רשב״י‪ .‬רק שנים מהם‪ ,‬ר׳ יהודה ור׳ יוסי‪ ,‬ידועים כחבריו‪ ,‬ועל‬
‫ר׳ יצחק מסופר‪ ,!0‬שלמד בבית־מדרשו‪ .‬תנא חשוב בשם ר׳ אבא סתם‪ ,‬שהוא מראשי‬
‫החבורה בזוהר‪ ,‬אינו ידוע כלל‪ .‬האישיות הקדומה ביותר‪ ,‬שאפשר לקשרה בר׳ אבא‪,‬‬
‫■הוא האמורא המפורסם רב‪ ,‬ששמו היה אבא אריכא‪ ,‬ובספרות הקבלה מובא באמת‬
‫זיהוי זה‪ .‬רב עלה מבבל ל א ו ־ ץ ־ י ש ר א ל ולמד בבית־מדרשו של רבי‪ ,‬כלומר היה תלמיד‬
‫תלמידו של רשב״י‪ ,‬ולפי חשבון השנים נולד סמוך לפטירתו‪ .‬ר׳ חייא היה דודו ורבו‬
‫של רב‪ ,‬אף הוא מתלמידי רבי שעלו מבבל‪ .‬אמנם הוא נזכר בזוהר כאחד מצעירי‬
‫החברים!!‪ ,‬ובמקום אחד מסופר שהיה ילד בסעודת ההילולא של ר׳ אלעזר‪ ,!2‬ואם כן‬
‫מבחינת גילו אפשר היה להכניסו בחבורת רשב״י‪ ,‬אבל דווקא פרטים אלו מנוגדים‬
‫לעובדות‪ ,‬שהרי עלה מבבל יחד עם בניו » כשהיה גדול בתורה ובשנים‪ .‬ריחוק הזמן‬
‫גדול עוד יותר בין רשב״י ובין ר׳ חזקיה בר רב ור׳ ייסא‪ .‬ר׳ חזקיה זה אינו נזכר‬
‫דיוננו*‬
‫ב‪ .‬או שיו ת הב קו ר ת‬
‫ליד הטענות השקולות‪ ,‬שאינן מכריעות מבחינת הבקורת‪ ,‬נצטברו המון השגות‬
‫מראשית חקר הזוהר עד ימינו‪ ,‬שתוקפן שריר וקיים‪ ,‬והן הן אושיות הבקורת המדעית‪.‬‬
‫מגיני קדמות הזוהר ניסו לערער גם טענות אלו‪ ,‬אבל כאן תשובותיהם רובן ככולן‬
‫אינן אלא תירוצים דחוקים ומפולפלים‪ ,‬שאינם עומדים כלל בפני שיקולי הבקורת‪.‬‬
‫לשם הצגת מצב החקירה לאשורו נערוך את מבחר התשובות בצד הטענות העיקריות‪,‬‬
‫אלו לעומת אלו‪ ,‬והבוחר יבחר‪.‬‬
‫‪ 1‬זו ה ר ח ״ ב קנז ע״ ב‪ ,‬ח ״ ג ר מג ע״ א ו עו ד ה ר ב ה‪ 2 — .‬תי קוני זו ה ר‪ ,‬תי קון כא‪ ,‬ע ו עו ד‪ 3 — .‬זו ה ר ח »ב‬
‫קי ע״ ב (סבא)‪ ,‬רנז ע ״ ב ‪ -‬רנ ח ע״ א ( הי כלו ת)‪ * — .‬שם ח ״ ג לו ע״א‪ ,‬ק מ ד ע״ ב‪ ,‬ר ע״ ב‪ ,‬ר מ ע״ ב‪— .‬‬
‫ד פו ס מנ טו ב ה‪ * — .‬א מו נ ת ח כ מי ם‪ ,‬פ ר ק כ ה! מ גן ו צינ ה‪ ,‬מ ט ע״ ב! בן יו ח אי‪ ,‬מ ענ ה קלא‪ ,‬ע ט׳ ק לו‪.‬‬
‫‪ 5‬עיין ל ה לן ע מ׳ לה‪ 6 _ .‬ש ב ת לג ע״ ב‪ 7 — .‬ע י י ן חו לין ז ע״ ב‪ ,‬י רו ש ל מי ד מ אי פ״ א‪ ,‬ג‪ 8 — .‬ב ב א‬
‫מ צי ע א פד‪ .‬ע״ א‪ 9 — .‬פ סי ק ת א דרב כ הנ א (ר‪,‬וצ׳ בו ב ר) צא ע ״ א ‪ -‬צ ב ע״ א‪ ! 0 — .‬ב ר א שי ת ר ב ה ל ה‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ 6‬עי רו בין נ ג ע״ א‪ » — .‬ש ב ת קי ב ע ״ ב‪.‬‬
‫‪ ! 1‬ל ה לן ע מ ׳ ד‪ 12 — .‬ל ה ל ן ע ם׳ ת ה‪ ! 3 — .‬סו כ ה כ ע״ א‪.‬‬
‫‪ 1‬עיין א רי נו ה ם‪ ,‬ע ט׳ נ ח‪-‬נ ם‪ ,‬סו‪ 2 _ .‬ל ה לן ע מ ׳ ל ד‪ 3 _ .‬עיין פ ס ק דינו של ר׳ י צ ח ק דל א ט א ש בזו ה ר‬
‫‪70‬‬
‫‪71‬‬
‫מבוא‪ :‬ספר הזוהר וחקר הזוהר‬
‫מרק רביעי ‪:‬‬
‫בשום מקור אחר‪ ,‬אבל שם אביו מורה על כל פנים‪ ,‬שהוא מתקופת האמוראים‪.‬‬
‫בתלמוד! נזכר חזקיה בן בתו של רב‪ ,‬ויתכן שזהו מקור השם שבזוהר‪ .‬בשם ר׳ ייסא‬
‫(גם יסא‪ ,‬יסה ועוד) נודע בירושלמי האמורא רב אסי‪ ,‬תלמידו של ר׳ יוחנן‪ .‬עליו‬
‫מ סופרו שצם שמונים יום כדי שיזכה לגילוי ויראה את ר׳ חייא רבא‪ .‬נראה‪ ,‬שהזוהר‬
‫מתכוון לחכם זה‪ ,‬שחי ופעל בדור החמישי לרשב״י‪ .3‬למרבית התמיהה ‪ 1‬אמר על‬
‫ר׳ חזקיה ור׳ ייסא‪ ,‬שנסתלקו בסיום הכינוס של אדרא רבא *‪ ,‬כלומר שנפטרו לפני‬
‫רשב״י‪ .‬ר׳ יוסי בר יעקב‪ ,‬שלפי הזוהר נפטר יחד עם ר׳ חזקיה ור׳ ייסא‪ ,‬לא נודע‬
‫כלל כחכם מפורסם במקורות‪ .‬שלשה אישים נזכרים בתלמוד ובמדרשים בשם זה‪,‬‬
‫אחד סתם‪ 5‬ושנים בהוספת השם של אבי אביהם (ר׳ יוסי בריח דר׳ יעקב בר אידי»‬
‫ור׳ יוסי בר׳ יעקב בר זבדי?) ושלשתם אמוראים‪.‬‬
‫ב ל בו ל ס ד ר ה דו רו ת בו ל ט ג ם ב ש תי ה ד מויו ת ה מו פ ל או ת ש ב סי פו רי הזו ה ר‪ ,‬ר ב ה מ נו נ א‬
‫ס ב א ו ר ב יי ב א ס ב א‪ .‬ז מ נ ו ש ל ר ב ה מ נ ו נ א מ ב ו ל ב ל בזו ה ר ע צ מו «‪ .‬א ף פ ע ם א י נ ו מ צ וי‬
‫ב חו ג ה ״ ח ב רי ם ״ ב חייו‪ ,‬א ל א נ ש מ תו נ ג ל י ת ל ה ם ב ד ר ך ו הי א נ כ ח ה ג ם ב ש ע ת ה ס ת ל ק ו ת ו‬
‫ש ל ר ש ב ״י‪ .‬ב ס י פ ו ר ע ל ה ״ י נ ו ק א ״ ש ו מ עי ם א נו‪ ,‬ש כ מ ה ח כ מי ם נ ת א כ ס נ ו ב ב י ת א ל מ נ ת ו‬
‫ו פ ג שו ש ם א ת ב נו ה ק טן‪ .‬מ צ ד א ח ר נ ר א ה ב סיו ם ש ל א ד ר א ר ב א‪ ,‬ש ב ז מ ן ה כ י נ ו ס ה הו א‬
‫הי ה ע ו ד ב חיי ם‪ .‬ר ש ב ״י מ ס ת מ ך ה ר ב ה ע ל ״ ס פ ר א ד ר ב ה מ נ ו נ א ס ב א ״ ו ״ א ג ד ת א ד ב י‬
‫ר ב ה מ נ ו נ א ס ב א ״ ו מ בי א ב ש מ ם מ א מ רי ם ר בי ם ב ת ו ר ת ה סו ד‪ .‬א ם נ ב ק ש לי ש ב ו ל ה ת אי ם‬
‫א ת ה מ א מ רי ם ה שו ני ם נ צ ט ר ך לו מ ר‪,‬‬
‫בחכמת‬
‫הנ ס ת ר‪ ,‬ו נ פ ט ר‬
‫ב ר א שי ת‬
‫ש הי ה ב ן ־ דו רו הז קן ש ל ר ש ב ״י‪ ,‬ו או לי ג ם ר בו‬
‫פ עו ל תו‬
‫ה מי ס טי ת‬
‫של‬
‫ר ש ב ״י‪.‬‬
‫אבל‬
‫א פי לו‬
‫הנ ח ה‬
‫ד ח ו ק ה ז ו א י נ ה מ י ש ב ת מ א מ ר ת מ ו ה ב י ו ת ר‪ , 9‬ש ב ו נ ז כ ר ר ב ה מ נ ו נ א כ ח כ ם ש ח י ב ז מ ן‬
‫ה בי ת‪ ,‬ש עו לי ה ר ג ל ש א לו ב ע צ תו‪ .‬ו ה רי ב ת ל מ ו ד ר ב ה מ נ ו נ א ס ב א הו א א מו ר א ב ב לי‪,‬‬
‫ה מ צ ו י ב ח ו ג ת ל מ י ד י ו ש ל ר מ >‪ , 1‬ו א פ י ל ו מ ו ס ר ש מ ו ע ו ת ב ש ם ת ל מ י ד י‬
‫ר ב ! !‪ .‬ס תי ר ה‬
‫כ ר ו נ ו ל ו גי ת ד ו מ ה מ ו צ אי ם א נ ו ל ג ב י ר ב יי ב א ס ב א‪ .‬ג ם ה ו א מ ת ו א ר בזו ה ר כ אי שי ו ת‬
‫מ ו פ ל א ה ‪ ,‬ש ב ח י י ו א ו א ח ר י מ ו ת ו נ ג ל ה ל ח כ מ י ם ב ד ר ך ב ד מ ו ת ח מ ר ע נ י ‪ ,! 2‬ו א ף ד ב ר י ו‬
‫ב ת ו ר ת ה ס ו ד מ ו ב א י ם ב ש ם ״ ס פ ר א ד ר ב י י ב א ס ב א ״ ו ״ א ג ד ת א ד ב י ר ב י י ב א ס ב א״·‪.‬‬
‫ל ע ו מ ת ז ה ב ת ל מ ו ד » נ ז כ ר ג ם הו א כ א מ ו ר א ב ב לי מ ת ל מ י ד י ר ב‪.‬‬
‫מ ס פ ר ה א מו ר אי ם ש ב ז ו ה ר ג ד ו ל מ או ד‪ ,‬ו ב מ ס ג ר ת זו א י ן צו ר ך ו ט ע ם ל מ נ ו ת ו ל צ י ץ ר בי ם‬
‫מ ה ם‪ .‬ל פי כ ך נ ס ת פ ק ב כ מ ה ד ו ג מ א ו ת א ו פ י נ י ו ת ‪ .‬ב ש נ י ס י פ ו ר י ם ע ל ר׳ א ל ע ז ר ב ן ע ר ך‬
‫נ ד ג י ם א ת ה ע ר ב ו ב ה א ב ס ו ר ד י ש ל ה ד ו ר ו ת ב מ ד ר ש ה נ ע ל ם ‪ .‬ל פ י ס י פ ו ר א ח ד *‪ ! .‬ב י ק ר‬
‫אושיות הבקורת‬
‫מסכת הבקורת‬
‫דרשה ששמע מר׳ בו ונשכחה מלבו‪ .‬ר׳ אלעזר בן ערך היה מבני הדור הסמוך לחורבן‬
‫הבית‪ ,‬מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי‪ ,‬ואילו בשם ר׳ זירא ידועים שני אמוראים בבלים‪,‬‬
‫והגדול שבהם‪ ,‬שעלה מבבל לארץ־ישראל‪ ,‬היה מתלמידי תלמידיו של רב!‪ .‬נמצא‪,‬‬
‫שמזמנו של ר׳ אלעזר בן ערך עד זמנו של ר׳ זירא עברו כמאתים שנה‪· .‬בסיפור אחר*‬
‫מסופר‪ ,‬שר׳ דוסתאי עמד ללכת אצל ר׳ אלעזר בן ערך ור׳ חגי ביקש להצטרף אליו‪,‬‬
‫אבל לא נענה לבקשתו אלא לאחר שר׳ חגי הוכיח את בקיאותו בתורת הסוד‪ .‬כשהגיעו‬
‫לר׳ אלעזר בחן את שניהם והכניסם למחיצתו‪ ,‬ותוך כדי שיחה הסביר להם את דרשתו‬
‫של ר' יצחק‪ .‬בשם ר׳ דוסתאי ידועים כמה תנאים׳ וביניהם גם קדמונים‪ ,‬אבל ר׳ יצחק‬
‫הקדום ביותר היה בן דורו של רשב״י‪ .‬ר׳ חגי נזכר גם בגוף הזוהר וב״סתרי תורה״ ג‪.‬‬
‫הוא מתואר כחכם‪ ,‬שנשלח מבבל ללמוד אצל רשב״י‪ ,‬אבל מרוב ענוה העלים את‬
‫ידיעותיו‪ ,‬וה״חברים״ חשבו‪ ,‬שאין לו הבנה בדברי תורה‪ .‬תיאור זה מראה ב בי ת ר‪,‬‬
‫שהכוונה לחכם ידוע בתלמוד*‪ ,‬אלא שאותו חכם אמורא היה‪ ,‬תלמידו של רב הונא‪·6‬‬
‫לבסוף נציץ עוד בקיצור את ר׳ שמלאי ור׳ רחומאי‪ .‬ר׳ שמלאי מובא בזוהר» כרופא‬
‫הנפש‪ ,‬שהחזיר רשעים בתשובה‪ ,‬בדור ה״חברים״‪ ,‬והכוונה בוודאי לדרשן הגדול‬
‫מאמוראי ארץ־ישראל‪ ,‬שהיה תלמידו ושמשו של ר׳ יהודה נשיאה‪ ,‬נכרו של רביי‪.‬‬
‫ר׳ רחומאי נזכר כחברו הזקן של רשב״י‪ .8‬שם זה ידוע רק בין אמוראי בבל המאוחרים‪,‬‬
‫אחרי דורם של אביי ורבא‪ ,‬אבל בס׳ הבהיר הוא נזכר כאחד מחכמי הסוד החשובים‪,‬‬
‫ונראה שמשם נתגלגל לזוהר‪.‬‬
‫דוגמאות אלו‪ ,‬שהן רק מעט מזער מן השיבושים הכרונולוגיים שבזוהר‪ ,‬באות ללמד‪,‬‬
‫שמסורות החכמים בדויות ואין להן כל יסוד היסטורי‪ .‬המחבר לא היה בקי בסדר‬
‫הדורות‪ ,‬ואפשר שלא ביקש כלל להקפיד על התאמה כרונולוגית בבחירת הדמויות‬
‫בשביל המסגרת הסיפורית של הזוהר‪ .‬לפי מסקנה זו מסתבר‪ ,‬שאותם האישים הנזכרים‬
‫בזוהר בלבד‪ ,‬ומספרם גדול למדי‪ ,‬אינם חכמים אמיתיים‪ ,‬שבמקרה לא בא זכרם‬
‫במקורות אחרים‪ ,‬אלא שמות פיקטיביים‪.‬‬
‫כנגד טענות אלו ומסקנותיהן נשמעו תשובות שונות‪ .‬אחת התשובות שייכת לתחום‬
‫האמונה ואינה בגדר הדיון המדעי כלל‪ .‬לפיה דברי האמוראים והשיחות בין התנאים‬
‫ובין האמוראים נשמעו והתרחשו בעולם הנשמות בגן־עדן ובאורח פלא נתגלו ונרשמו‬
‫בס׳ הזוהר‪ .‬תשובה זו רווחת בחוגי המקובלים בצורות שונות‪ .‬בס׳ חמדת ימים«‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬נאמר כתשובה לתמיהות השואל ‪ :‬״אמנם האמת אצלי‪ ,‬שהרבה דברים שחברו‬
‫ר׳ ז י ר א א צ ל ר ׳ א ל ע ז ר ב ן ע ר ך ‪ .‬א ג ב ש י ח ת ם ה ע ל ה ר ׳ א ל ע ז ר ב ז כ ר ו נ ו ש ל ר ׳ ז י ר א‬
‫‪ 1‬ש ם מ ד ע״ ב‪ 2 — .‬י רו ש ל מי כל אי ם פ״ ט‪ ,‬ג — ‪ 3‬ב מ קו ם א ח ד (זו ה ר דז״ב ק ה ה ע״ב) נ ר א ה‪ ,‬ש ר׳ יי ס א‬
‫הו א ה תנ א ר׳ יו סי הג לי לי‪ ,‬ח ב רו של ר׳ ע קי ב א‪ ,‬ש בווד אי לא הי ה ת ל מי דו של ר ש ב״י‪ .‬ב כ מ ה מ קו מו ת‬
‫( ח ״ג ט‬
‫! א מ נ ם ה רו צ ה ל ב ק ש‬
‫תי רו צי ם ו חו קי ם י כו ל לי ש ב‬
‫קו שי ז ה‪ ,‬ש כ אן ה כוונ ה ל אי שיו ת ק מ ט ה «‬
‫ש מ א מ רי ם א ח די ם מו ב אי ם ב ש מו ב ל שון ״ז עי ר א מ שו ם אנ שי י רו ש לי ם״‪ 2 — .‬ש ם מ ע ״ ג ‪ -‬מ א ע ״ א‬
‫(כנ״ל)‪ 3 — .‬ז ו ה ר ח ״ א פ ט ע ״ א ( ס ת רי תו ר ה)‪ ,‬ח ״ ג קנ ח ע״ א‪ .‬ב מ ד ר ש הנ ע ל ם מו ב אי ם מ א מ רי ז‬
‫מו ב א ר׳ יי ס א ס בא‪ ,‬וג ם ״ ס פ ר א ד ר׳ יי ס א ס ב א ״‪ ,‬ש אין לו ז כ ר כלל ב מ קו רו ת‪ .‬ל פי מ א מ ר א ח ד‬
‫ע ״ א ‪ -‬ע ״ ב ) יו צ א‪ ,‬שנ ח ש ב בזו ה ר ל ח כ ם ק ד מון מז מן ה בי ת‪ * — .‬עיין ל ה לן ע ט׳ ל‪ 5 — .‬י רו ש ל מי ב ר כו ת‬
‫רבי ם ב ש מו‪ .‬ה סי פו ר ש ב ס ת רי תו ר ה הו א או הו סי פו ר מ מ ש ש ב מ ד ר ש הנ ע ל ם ב שינויי ם סגנוניי ם‬
‫נז כ רי ם ג ם רב ה מנונ א קדמאר‪ ( .‬ח ״ג ק צ ט ע״א) ו ר ב ה מנונ א ס ב א ק ד מ א ה ( ח״ ב ק מ ה ע״ א‪ ,‬ק מו ‘ ע״ב)‪— .‬‬
‫‪ 9‬זו ה ר ח ״ ב קכד ע״ א‪ 10 — .‬פ ס חי ם קה ע״ א‪ .‬ג ם ח כ מי ם א ח רי ם‪ ,‬כול ם ב ב לי ם‪ ,‬נ ק ר או רב ה מנונ א‪ ,‬א בל‬
‫קלים‪ ,‬אלא ש ב מ קו ם ר׳ דו ס ת אי ו ר׳ א לעז ר בן ע רך מו ב אי ם ר׳ חיי א ו ר׳ א ל עז ר ס ת ם‪ ,‬תו כן ה ד ר שו ת‬
‫שונ ה ו ש מו של ר׳ י צ ח ק ל א נזכ ר‪ .‬ה שוו א ת שני הנו ס חי ם מ א ל פ ת מ או ד מ ב חינ ה ב קו ר תי ת‪— .‬‬
‫* ה שוו ה ע בו ד ה ז ר ה ס ח ע״ א‪< — .‬י עיין מו ע ד ק טן כ ה ע״ א‪ » — .‬ח ״ ג ע ה ע״ ב‪ 7 — .‬עיין ע בו ד ה‬
‫פסחיגי‬
‫מ א מ רי ם ב ש מו‪— .‬‬
‫פ״ ט‪ ,‬ב‪ 6 — .‬ב ר א שי ת ר ב ה צח‪ ,‬כ ב‪ 7 — .‬י ר ו ש ל מ י פ א ה פ״ א‪ ,‬ה‪ 8 — .‬עיין ל עיל ע ט׳ ‪ .27‬ל פ ע מי ם‬
‫ללא כינוי ״ ס ב א״‪ 11 — .‬ס ו כ ה מ ב ע״ א‪ ,‬כ תו בו ת מ ע״ א ו עו ר‪ 12 — .‬ע י י ן לעיל ע ט׳ ‪— .27‬‬
‫קג ע״ ב‪ 1* — .‬זו ה ר חד ש מד ע ״ ב ‪ -‬ע ״ ג ( מ ד ר ש הנעל ם)‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫ז ר ה לז ע״ א‪ 8 — .‬עיין ל ה לן‬
‫ע ט׳ כז‪ .‬ב מ ד ר ש רו ת הנ ע ל ם מו ב אי ם‬
‫כמה‬
‫« ויגי צי א ה‪ ,‬ת ק כ ״ ג ח ״ ב ק ב ב ע ״ ד‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫פרק ר בי עי‪:‬‬
‫מ בו א‪ :‬ספר הזוהר ו חקר הזו הר‬
‫או שיות ה ב קו ר ת‬
‫מסכ ת ה ב קו ר ת‬
‫ז מ ן ר ב א ח ר י מ י ת ת ן ב ג ן ע ד ן נ ת ג ל ו ל ג ו ‪ .. .‬ו ר ו ב ה ד ב ר י ם א ש ר ת מ צ א כ י ה ו א מ ע נ י י נ י‬
‫ה ח ל קי ם א ל א ק ט עי ם ח ס רי ־ מו בן‪ .‬ב ע נין ז ה צ ד קו ד ב רי‬
‫ה א מו ר אי ם ו ה ג או גי ם הו א מ א ת א ש ר חי ד שו ב חי בו ר א ב ת ר א ה א ח רי מו תן ב גן ע ד ך ‪.‬‬
‫ש מ ע ת י מ י מ י ש ו ם ס פ ר ב ע ו ל ם ש נ ת ו ס פ ו ב ת ו כ ו מ א מ ר י ם ר ב י ם כ א ש ר ק ר ה ל ס׳ ה ז ה ר ‪. ..‬‬
‫מ קו ב לי ם ו מ גי ני הזו ה ר‪,‬‬
‫ש ד ״ ל‪ : 1‬״ ש ל א י ד ע תי ו ל א‬
‫ש ל א ה ס ת פ קו ב ה ס ב ר ה ע ל ־ ט ב עי ת‪ ,‬ני סו ל ס ל ק א ת ה ק שיי ם‬
‫ש מ א ח ר ש נ מ צ א ו ב ס׳ ה ז ה ר כ ל כ ך מ א מ ר י ם א ש ר ל א י ת כ ן ל י ח ס ם ל ת נ א י ם ו ל א מ ו ר א י ם ‪,‬‬
‫בין ר ש ב ״י‬
‫על‬
‫ב תי או ם ת י או רי הזו ה ר ל מ ק ו ר ו ת ה מ נ ו ג די ם ל ה ם‪ .‬ב ש א ל ת י ח סי ה ק י ר ב ה‬
‫ו ב י ן ר׳ פ נ ח ס ב ן י א י ר ב י ק ש ו ל א ש ר א ת נ ו ס ח ה ז ו ה ר ב ש י נ ו י ג י ר ס ת ה ג מ ר א ‪ ,‬ה י י נ ו‬
‫אין ר אוי ל ב ע ל‬
‫שכל‬
‫ל ה ק שו ת‬
‫ע צ מו ל ד ע ת‪,‬‬
‫ל ה א מין‬
‫ש ה מ א מ רי ם‬
‫ה ה מ ה נו ס פו‬
‫ה ס פ ר‪ ,‬א ב ל ר אוי לו ל ג ז ו ר א ו מ ר ש ה ס פ ר כ לו מזויי ף ״‪.‬‬
‫ש ב מ ק ו ם ״ ח ת נ י ה ״ י ש ל ג ר ו ס ש ם ״ ח ו ת נ י ה ״ ‪ ,1‬א ו ב ״ ב י א ו ר ״ ה מ א מ ר‪ ,‬ש מ ל ת ״ ח ת נ י ה ״‬
‫מ ו ס ב ת ע ל ר ש ב ״ י ‪ . 2‬ל ג ב י כ מ ה ח כ מ י ם מ א ו ח ר י ם ‪ ,‬כ ג ו ן ר ב ‪ ,‬ר ב ה מ נ ו נ א ס ב א ו ר ׳ ש מ ל א י‪, 3‬‬
‫ר ש ב ״י ו ת ל מי דיו‪.‬‬
‫חי ש בו ח ש ב ו נ ו ת כ די ל מ צו א מ קו ם ל הנ ח ה‪ ,‬ש ב נ עו רי ה ם נ פ ג שו ע ם‬
‫ה טו פו ג ר א פי ה של הזו ה ר‬
‫בזו ה ר נז כ רי ם מ קו מו ת ר בי ם‪ ,‬ב עי ק ר ע רי ם ו כ פ רי ם ב א ר ץ ־י ש ר א ל‪ ,‬ש ר ש ב ״י ו ש א ר ח כ מי‬
‫כל ה בי או רי ם ו ה חי שו בי ם ה ל לו אינ ם א ל א נ סיו נו ת ש ל ה ר מו ניז א צי ה מ ל א כו תי ת‪ ,‬א ב ל‬
‫הזו ה ר ד ר ו או בי ק רו ב ה ם‪ .‬ב ד י ק ת ה צי ו ני ם ו ה תי או רי ם ש ל מ ק ו מ ו ת א לו מ ע ל ה‪ ,‬ש ה מ ח ב ר‬
‫א ף א ם נ ק ב ל או ת ם ב דו ח ק ב מ ק רי ם מ סוי מי ם‪ ,‬ה רי אין ה ם מי ש בי ם א ל א ח ל ק פ עו ט‬
‫מו ט ע ה‬
‫מן ה ס תי רו ת ה כ רונו לו גיו ת‪.‬‬
‫ת שו ב ה‬
‫א ח ר ת‪,‬‬
‫שאפ שר‬
‫ש א ב א ת י די ע ו תי ו ע ל מ קו מו ת א מי תיי ם מ מ קו רו ת ס פ רו תיי ם‪ ,‬ו מ תו ך פי רו ש‬
‫או גי ר ס ה מ שו ב ש ת ב א ל פ ע מי ם לי די‬
‫בה‬
‫לה שתמש‬
‫כ ת שו ב ה‬
‫כו ל ל ת‪,‬‬
‫ני תנ ה‬
‫ב ס ב ר ה‪,‬‬
‫ש ה ח כ מי ם‬
‫ט עו ת מ ב חינ ה‬
‫טו פו ג ר א פי ת‪ ,‬ו א ף ב ד ה‬
‫מ ל בו‬
‫מ קו מו ת ש ל א היו ו ל א נ ב ר או‪.2‬‬
‫הנז כ רי ם בזו ה ר אי נ ם ז הי ם ל ח כ מי ם ה מ או ח רי ם‪ ,‬הי דו עי ם ב ש מו תי ה ם מ מ קו רו ת א ח רי ם‪,‬‬
‫ל ו ד ‪ ,‬א ח ד ה מ ק ו מ ו ת ה מ ר כ ז י י ם ב ב י מ ת ה ז ו ה ר‪ ,‬נ ח ש ב ה ל ע י ר ב ג ל י ל ‪ ,‬ש כ ן ה י א מ ו ב א ת‬
‫א ל א ה ם א י ש י ם ק ד ו מ י ם י ו ת ר ‪ .4‬ב ת י ר ו ץ ז ה א פ ש ר ל ס ל ק א ת כ ל ה ק ש י י ם ‪ ,‬א ב ל ל ש ם‬
‫כמערה‬
‫ל או ש א‬
‫ב ס מי כו ת‬
‫ו ל קי ס רי ם‬
‫ה מ ע ר ה‪,‬‬
‫ש ר ש ב ״י‬
‫ו בנו‬
‫ה ס ת ת רו‬
‫ב ה‪,‬‬
‫נז כ ר ת‬
‫כ ך י ש ל ק ב ל א ת ה הנ ח ה ה מ ת מי ה ה‪ ,‬ש בזו ה ר מ צוי ה ל ה ק ה ג דו ל ה ש ל ח כ מי ם ח שו בי ם‪,‬‬
‫ב מ ד ב ר ־ לו ד *‪ ,‬ו אי לו ל פי ה מ ק ו ר ו ת ה ק דו מי ם פ יו צ א‪,‬‬
‫ש ל א נ ו ד ע ע לי ה ם ד ב ר ב שו ם מ קו ר א ח ר‪ ,‬ו ב מ ק ר ה ש מו תי ה ם‪ ,‬ו ל ע תי ם א פי לו כינויי ה ם‬
‫ב ח ל קו ש ל נ פ ת לי‪ ,‬מ תו א ר בזו ה ר » כי ם ב ג ח ל ת ז בו לון‪ ,‬ש בו צ דו א ת ה ח ל זון ל צ בי ע ת‬
‫ה מיו ח די ם‪,‬‬
‫ל ש מו ת‬
‫שוי ם‬
‫ח כ מי ם‬
‫מ או ח רי ם‪ .‬ו ל א זו‬
‫בלבד‬
‫אלא‬
‫גם‬
‫נצטרך‬
‫ש מ קו מ ה ב ג לי ל‪ .‬י ם כנ ר ת‪ ,‬ש הי ה‬
‫ל הני ח‪,‬‬
‫ה ת כ ל י ת ל צי צי ת‪ ,‬ו א י לו ל פי ה ג מ ר א ז ב רו ר‪ ,‬ש ח ש בו א ת הי ם ה ג ד ו ל ל מ קו ר ה ח לזון‪ .‬ה עי ר‬
‫ש א ח די ם מ או ת ם ח כ מי ם נ ס ת רי ם היו דו מי ם ג ם ב מי דו תי ה ם ו ב מ או ר עו ת חיי ה ם ל ב ני ־‬
‫ה ב ב ל י ת מ ת א מ ח ס י א ה י א ל פי הזו ה ר כ פ ר ט ר ש א ב ג ל י ל‪ ,‬ו ב ס י פ ו ר ע ל ר׳ א ח א ‪ 8‬מו ס ב ר‬
‫כי צ ד נ ש ת נ ה ה ש ם מ כ פ ר ט ר ש א ל מ ת א מ ח סי א‪ .‬ה ד חי פ ה ל ב ד ו ת זו ב א ה כ נ ר א ה מ מ א מ ר‬
‫ד מו ת ם ה מ או ח רי ם‪.‬‬
‫הנ חו ת מ ת מי הו ת כ א לו ל א נ ת ק ב לו א פי לו ע ל ד ע ת ם ש ל קנ אי ה ה ג נ ה ע ל ק ד מו ת הזו ה ר‪.‬‬
‫ל פי כ ך נ א חזו ל רו ב ב ה ש ע ר ה א ח ר ת‪,‬‬
‫רו רו ת‬
‫ל א ח ר ז מן‬
‫חי בו רו‪,‬‬
‫כ דוג מ ת‬
‫ש ד ב רי ה ח כ מי ם‬
‫ד ב רי‬
‫ר בנן‬
‫ב ת ל מו ד «‪:‬‬
‫״ כגון מ ת א‬
‫מ ח סי א‬
‫ד מ פ ק א מ כ ר ך ו מ פ ק א מ כ פ ר ״‪ .‬כ פ ר ק ר דו‪,‬‬
‫ה מו ב א «!‬
‫ה מ או ח רי ם הו כנ סו לזו ה ר כ מ ה‬
‫כ מ קו ם ש ל י שו ב י הו די‪ ,‬כ נ ר א ה ב א ר ץ ־י ש ר א ל‪ ,‬בוו ד אי ל א הי ה ו ל א נ ב ר א‪ .‬ה רי א ר ר ט‬
‫ו ש מו ת‬
‫קו ר די ס טן‪ ,‬ו ל פי ד ו ג מ א זו‬
‫ס בו ר אי‬
‫ש הו כנ סו‬
‫ל ת ל מו ד‪,‬‬
‫ה א מו ר אי ם ה מ תו א רי ם בי ח סי ם אי שיי ם ע ם ר ש ב ״י ו ת ל מי דיו ה ם תו ס פו ת מ או ח רו ת או‬
‫נ ק ר אי ם‬
‫ב ת רגו ם‬
‫אונ ק לו ס!!‬
‫״ טו רי‬
‫ק ר דו ״‪,‬‬
‫כ לו מ ר‬
‫ה רי‬
‫ה מ צ י א ב ע ל ה ז ו ה ר א ת כ פ ר ק ר ד ו ‪ .‬״ ט ו ר י ק ר ד ו ״ מ ו ב א י ם ב ז ו ה ר ע צ מ ו כ ה ר י א ר ר ט ‪, 12‬‬
‫שי ב ו שי ה מ ע ת י ק י ם ‪.5‬‬
‫א ב ל נ ר א ה ש ג ם ה ם נ ח ש בו כ ה רי ם ס מו כי ם ל ת חו מ ה ש ל א ר ץ ־י ש ר א ל‪ ,‬ש כן ה ח כ מי ם‬
‫כ ה ש ע ר ה זו ה ש ת מ שו ל א ר ק ל בי ט ו ל ה ס ת י ר ו ת ה כ ר ו נ ו ל ו גי ו ת‪ ,‬א ל א ג ם ל ט ש ט ו ש ם ש ל‬
‫מ ה ל כי ם ב ד ר ך ו מ גי עי ם פ ת או ם ל ״ טו רי ק ר דו ״‪.‬‬
‫ש א ר סי מ ני אי חו ר‪ ,‬כ ג ון ס גו לו ת ל שו ניו ת‪ ,‬ר מזי ם הי ס טו ריי ם ו ע ק בו תי ה ם ש ל מ קו רו ת‬
‫ק פו ט קי א ש בזו ה ר ה י א דו ג מ א מו ב ה ק ת ל שי בו שי מ קו מו ת ע ל ־ פי ט עו ת ב ה ב נ ת ה מ קו רו ת‬
‫מ או ח רי ם‪ ,‬ו ע ל י נ ו ל ה ק די ם ו ל ב ר ר א ו ת ה כ אן ב קי צו ר מ ב ח י נ ה כ ל לי ת‪ .‬ב מ ק ו מ ו ת א ח די ם‬
‫אפ שר‬
‫ל הו כי ח‬
‫באמת‬
‫ב א מ צ עי ם‬
‫פי לו לו גיי ם‪,‬‬
‫ש מ ש פ טי ם‬
‫מ סוי מי ם‬
‫ו א פי לו‬
‫ב תו ס פ ת נו פ ך מ ד מיו נ ו ש ל ה מ ח ב ר‪ .‬מ קו ם ז ה נז כ ר ה ר ב ה‪ ,‬א ב ל ל א כ מ ח ה ‪C a p p ad o d a‬‬
‫מ א מ רי ם‬
‫מ ס פ ר » ל א י צ או מי די ה מ ח ב ר או ה מ ח ב רי ם‪ ,‬ו ב מי ד ה ש גי סו ל ב ס ס א ת ה נ ח ת ה תו ס פו ת‪,‬‬
‫‪ 1‬ו י כ ו ח על ח כ מ ת ה ק ב ל ה‪ ,‬ע מ׳ ‪ 2 — . 118-117‬עיין ג־ ש לו ם‪ :‬ש א לו ת ב ב ק ר ת הזו ה ר מ תו ך י די עו תיו‬
‫על אר ץ־י שר אל ( ״ צ י ו ך‪ ,‬מ א ס ף‪ , 1 ,‬ע מ׳ ‪ ,Major T rends ;) 55-40‬ע ט׳ ‪ 3 — . 166-165‬זו ה ר ח ״ ב‬
‫ה ר י ע ל כ ל פ נ י ם ר א ו י ה ה י א ל ד י ו ן ו נ ע מ ו ד ע ל י ה ל ח ו ד ב פ ר ק ע ל ״ נ ת י ב י ה פ ת רוני ם ״ ־ ■‪.‬‬
‫ה ע״ א‪ ,‬לו ע״ ב ו עו ד‪ ,‬ח״ א ח ע״ א‪ 4 — .‬עיין ל ה לן ע מ׳ כג‪ .‬מ ע ר ת לו ד נז כ ר ת ג ם ב מ קו מו ת א ח רי ם‬
‫א ך ה ה כ ר ז ה ה ס ת מי ת ע ל כ ל מ א מ ר ו ל שון‪ ,‬ה ע ל ו לי ם ל ע ר ע ר א ת ק ד מ ו ת הזו ה ר‪ ,‬ש ה ם‬
‫בזו ה ר‪ 5 — .‬ק ה ל ת‬
‫תו ס פו ת מ או ח רו ת‪ ,‬אי נ ה א ל א ת ח בו ל ה נו ח ה ל ה ת ח מ ק מן ה ב קו ר ת‪ .‬ו אי לו היי נו מ תי ח סי ם‬
‫הכוונ ה ל פ קי עין‪ .‬ב ש א ר ה מ קו רו ת הנו ס ח שונ ה‪ ,‬אבל בכול ם ב רו ר‪ ,‬ש מ קו ם ה מ ע ר ה לא הי ה ר חו ק‬
‫מ ט ב רי ה‪ .‬עיין י׳ בן־ צ בי‪ :‬הי שו ב הי הו די ב כ פ ר פ קי עי ן ( ת ר פ ״ ב )‪ ,‬ע מ׳ ‪ » — . 5-4‬ח ״ ב מ ח ע״ ב‪ ,‬ח ״ ג‬
‫ב ר צי נו ת ל ט ע נ ה זו ל ג בי כל ה ד ב רי ם ה מ פו ק פ קי ם היינו צ רי כי ם ל פ סו ל ו ל ה ש מי ט ח ל ק‬
‫ג דו ל‪ ,‬ו או לי א ת מ ר בי ת ה ס פ ר‪ ,‬ו ל א ח ר ה ה ש מ ט ו ת ו ה קי צו צי ם ל א היו נ ש א רי ם ב רו ב‬
‫ר ב ה פ ״י‪ ,‬י א‪ :‬״ הוון ט מי רין ב מ ע ר ת א ד פ ק ע״ (נו ס ח א ח ר‪ :‬דפקא)‪ ,‬שכנ ר א ה‬
‫קנ ע״ א‪ — .‬י מגי ל ה ו ע״ א‪ 8 — .‬ח״ א ק א ע ״ א ‪ -‬ע ״ ב (מדר ש הנעל ם)‪ .‬מ ת א מ ח סי א נז כ ר ת עו ד פ ע ם‬
‫(שם ע ב ע״א) וג ם שם נ ראה‪ ,‬ש הי א ב אר ץ־י שר אל‪ .‬כ פ ר ט ר ש א נז כ ר ( שם צ ב ע״ ב) כ מ קו ם ס מו ך‬
‫ל ט ב רי ה‪ 9 — .‬כ תו בו ת ד ע״ א‪ 10 — .‬ז ו ה ר חד ש יז ע ״ ג ‪ -‬ע ״ ו ( מד ר ש הנעל ם)‪ .‬ש ם מ דו ב ר על ״ טו ר א‬
‫! י ו ח ס י ן ה של ם‪ ,‬ע מ׳ ‪ 2 — .46‬ב ן יו ח אי‪ ,‬מ ענ ה‬
‫ט ז ‪ 3 _ .‬ש ם מ ענ ה נז‪ ,‬ס ט‪ 4 — .‬ש ם מ ענ ה כ ט‪ ,‬נז*‬
‫ד כ פ ר ק ר דו״‪ ,‬ש ר׳ יו סי בן פ ז י ( ח כ ם ב ל תי־ידו ע‪ ,‬בן דו רו של ר׳ א ב א ב אר ץ־י שר אל ל פי הזו ה ר) פג ש‬
‫ע״ א‪— .‬‬
‫‪ 5‬מ צ ר ף ל ח כ מ ה‪ ,‬בא ע ״ א ‪ -‬ע ״ ב ! א מונ ת ח כ מי ם‪ ,‬פ ר ק‬
‫בו י ל ד ב ש ם א ה ב ה‪ ,‬א ביו של רב אדא ( א מו ר א ב ב לי‪ ,‬ת ל מי דו של רב)‪ ,‬ו מו רו ש ל הי ל ד ב כ פ ר ק ר דו‬
‫כו! מ גן ו צינ ה‪ ,‬כו ע״ א‪ ,‬מ ט ע ״ ב ‪ -‬נ ע׳יא‪ :‬א ד ר ת א לי הו‪ ,‬ע מ׳ כא! ט ע ם ל ש״ ד‪ ,‬ע מ׳ ‪ 6 — . 57‬ל מ ש ל‬
‫הי ה ר׳ א ל כ סנ ד ר אי ( א מו ר א מ או ח ר בארץ־י שראל)‪ 11 — .‬ב ר א ש י ת ה‪ ,‬ד‪ 12 — .‬ז ז ״ א סג ע״ א‪ ,‬זז״ג‬
‫ק מ ס ע״ א‪ ,‬זו ה ר חד ש ע ״ ח ע ״ ב ( ס ת ר י תור ה)‪.‬‬
‫מ א מ ר ק ד מו ת ספ ר הזו ה ר‪ ,‬כ ס ע״ ב _ל‬
‫ה ר פי ם ה ר א שוני ם ב פ ר ש ת ו י ח י ( ז ו ה ר ח ״ א ריא ע ״ ב ‪ -‬ר טז ע״א)‪ — .‬י עיין ל ה לן ע מ' ‪. 102-100‬‬
‫‪74‬‬
‫‪75‬‬
‫פרק ר בי עי‪:‬‬
‫מבו א‪ :‬ס פר הזו הר וחקר הזו הר‬
‫באסיה הקטנה‪ ,‬אלא ככפר בארץ־ישראל‪ .‬במאמרים אחדים! מתוארים בני קפושקיא‬
‫כבעלי מידות רעות‪ .‬מציון זה מתברר‪ ,‬שמקור הכפר הבדוי הוא בביארץ מסולף של‬
‫מאמר בירושלמית שבו מדובר על ״קפודקאי דציפורין״‪ ,‬היינו בני מחוז קפוטקיא‬
‫שדרו בציפורי‪ ,‬ובעל הזוהר הבין בטעות‪ ,‬שהכוונה לתושבי כפר סמוך לציפורי‪ ,‬והמציא‬
‫סיפורים על אורח חייהם‪.‬‬
‫גם בענין זה נעשו נסיונות לטשטש את העובדות בתירוצים קלושים‪ .‬בנוגע לים כנרת‬
‫ביקשו להוכיח על יסוד מקורות בלתי־מוסמכים‪ ,‬שנחלת זבולון הגיעה באמת עד חוף‬
‫מ ר ת׳ או נדחקו להביע השערה על־פי אגדות‪ ,‬שאחרי חורבן הבית נדד החלזון מים‬
‫כנרת לים הגדול‪ ,‬ובזוהר מתואר המצב שלפני החורבן‪ .3‬בשיטה דומה ניסו לאשר‬
‫את מציאותה של קפוטקיא בארץ־ישראל בהוצאת מאמר תלמודי מפשוטו‪ .4‬כמובן‬
‫מבחינה בקורתית אין ערך לתירוצים כאלו ועלינו להסיק משיבושי הטופוגראפיד‪.‬‬
‫של הזוהר׳ שהמחבר לא הביר את ארץ־ישראל ותיאוריו הם פרי ידיעותיו הספרותיות‬
‫וכוח דמיונו בלבד‪.‬‬
‫ל שון הזו ה ר‬
‫רוב הזוהר כתוב בארמית‪ ,‬חוץ ממדרש הנעלם׳ שרובו כתוב בעברית או בערבוב שתי‬
‫השפות‪ .‬בעצם השפה הארמית ראו כמה מבקרים‪ ,‬וביחוד ר׳ יהודה אריה מודינא‪,6‬‬
‫סיכן חשוב לאיחורו ולאופיו הפסוידאפיגראפי של הספר‪ .‬הרי ברור׳ שהזוהר נתחבר‬
‫בשביל חוגים מצומצמים של חכמים והלבוש הארמי מכוון להעלים את סתרי התורה‬
‫מהמון העם‪ .‬אך בתקופת התנאים היתה דווקא עברית לשון החכמים וארמית לשון‬
‫ההדיוטות‪ ,‬ולפיכך לא יתכן‪ ,‬שבאותו זמן נתחבר ספר בתורת הסוד בשפה הארמית‪.‬‬
‫מכאן יש להסיק‪ ,‬שהזוהר נתחבר בזמן מאוחר כשהארמית היתה ידועה כלשון המקו ­‬
‫רות הספרותיים בלבד‪ ,‬שרק חכמים בקיאים בה‪ ,‬והמחבר לא ידע‪ ,‬שהמצב היה הפוך‬
‫בזמנו של רשב״י‪ ,‬וחשב לשוות עתיקות לספר בשפה הארמית‪,‬‬
‫אך הבוחן הבקורתי העיקרי הוא בטיבה של לשון הזוהר‪ ,‬הן הערבית והן הארמית‪.‬‬
‫בצורתה הכללית מתדמה העברית של מדרש הנעלם ללשון המדרשות הקדומים‪,‬‬
‫אבל במלותיה ובניביה ובסממנים סגנוניים מיוחדים היא טבועה בחותם של לשון ימי־‬
‫הביניים‪ ,‬והאופי המדרשי ניכר כחיקוי מאוחר‪ .‬בארמית של שאר החלקים‪ ,‬ח ח‬
‫מרעיא מהימנא ותיקוני זוהר‪ ,‬סימני האיחור בסתרים יותר‪ ,‬אבל בניתוח בלשגי‬
‫ובהשוואת לשון הזוהר למקורות הארמיים הידועים מתברר‪ ,‬שארמית זו היא שפה‬
‫מלאכותית‪ ,‬השאובה ממקורות ספרותיים מסוימים‪ ,‬וצורות הביטוי של דיאלקטים‬
‫שונים׳ שבארמית החיה מעולם לא היו מצויות יחד‪ ,‬מעורבבות בתוכה‪.‬גם מלים וניבים‪,‬‬
‫שנתחדשו בעברית של ימי־הביניים‪ ,‬אינם חסרים בה‪ ,‬והם משתקפים אפילו מבעד‬
‫למסווה הארמי‪ .‬דלותו של אוצר המלים‪ ,‬שאינו מכיל אלא אלפים אחדים‪ ,‬והשיבושים‬
‫! ש ס ח״ ב ל ח ע ״ ב‪ ,‬זו ה ר חד ש כ ד ע ״ ג ( מ ד ר ש הנעלם)‪ 2 — .‬ש בי עי ת פ ״ ט‪ ,‬ד‪ — .‬עיין ה ע ר ת ש׳ ק ליין‬
‫(״ ציון״‪ ,‬מאס ף‪ , 1 ,‬ע מ׳ ‪ 3 — .) 56‬ע י י ן ר׳ מ ר ג ליו ת ‪ :‬ני צו צי זהר ( ה ע רו ת לזו ה ר‪ ,‬י רו ש לי ם‪ ,‬ת ״ ש ‪ -‬ת ש ״ו )‪,‬‬
‫ח״ ב מ ח ע״ ב‪ ,‬או ת ט‪ »■— .‬שם ח ״ א ס ט ע ״ ב‪ ,‬או ת ה‪ .‬מ רג ליו ת מ ב ק ש ל ה סי ק מי ב מו ת כ ה ע׳־ב‪,‬‬
‫ש ק פו ט קי א הנז כ ר ת ש ם הי א מ קו ם ס מו ך ל לו ד‪ ,‬א ב ל ב רו ר‪ ,‬ש ב מ לי ם ״ מ גיז ת ק פו ט ק׳ « ־ ה כוונ ה‬
‫ל מ חוז הידו ע‪ 5 — .‬א רי נו ה ם‪ ,‬ע מ׳ ס ת‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫מסכ ת ה ב קו ר ת‬
‫או שיות ה ב קו ר ת‬
‫הרבים בצורות המלים ובשימושי לשון‪ ,‬אף הם מעידים‪ ,‬שלפנינו שפה מלאכותית‬
‫מאוחרת‪ .‬שד׳׳ל! ציין את אופיה של לשון הזוהר במלים אלו ‪ :‬״כי באמת איננו לא‬
‫לשון מקרא ולא לשון משנה ולא לשון דניאל ועזרא ולא לשון אנקלוס ויונתן ולא לשון‬
‫התרגומים הירושלמיים ולא לשון תלמוד בבלי ולא לשון תלמוד ירושלמי ולא לשון‬
‫המדרשים ולא לשון הגאונים ולא לשון המפרשים ולא לשון הפוסקים ולא לשון‬
‫הפילוסופים‪ ,‬אלא לשון נלעג‪ ,‬מעורב מכל הלשונות הנזכרים‪ ,‬והוא לשון העולה‬
‫מאליו על שפתי כל מי שמבקש לכתוב בלשון תלמוד ולא עסק בו כל צרכו‪ .‬ויודע אני‬
‫באמת אדם אחד אשר למר מעט מזער בתלמוד‪ ,‬ומבקש לכתוב בלשון תלמוד‪ ,‬ואין‬
‫עולה בידו אלא לשון הזהר״‪ .‬תיאור זה‪ ,‬המציין את לשון הזוהר כבליל סגנונות מסוגים‬
‫ומדורות שונים‪ ,‬נכון באופן כללי לגבי הסגולות הלשוניות של כל החלקים‪ ,‬הארמיים‬
‫והעבריים׳ אבל בנוגע לאופיה המיוחד של הארמית הזוהרית קבע ג׳ שלום‪ ,2‬שהיא‬
‫מבוססת בעיקר על לשונם של תלמוד בבלי ותרגום אונקלוס‪ ,‬בתוספות מסוימות‬
‫משימושי הלשון של תרגום ירושלמי‪ .‬אך דווקא תלמוד ירושלמי‪ ,‬שלשונו היא ארץ־‬
‫ישראלית מובהקת ללא ספק‪ ,‬לא השפיע כלל על לשון הזוהר‪ .‬הצורות הדקדוקיות‬
‫השגורות ביותר לקוחות מתרגום אונקלוס‪ .‬המחבר חשב כנראה את לשונו של תרגום‬
‫זה לשפת דורו של רשב״י בארץ־ישראל‪.‬‬
‫הסימנים הבולטים ביותר של לשון ימי־הביניים בזוהר הם הביטויים והמונחים‬
‫הפילוסופיים‪ ,‬הנעוצים בעולם המחשבה של חכמי ימי־הביניים‪ ,‬ומבחינה לשונית רובם‬
‫נתחדשו במאה השתים עשרה והשלש עשרה בתרגומי בני־תיבון מערבית‪ .‬מונחי‬
‫תורת הנפש שגורים ביותר‪ ,‬כגון ‪ :‬נפש השכלית ונפש הבהמית ונפש המתאוה‪ ,3‬צורת‬
‫המדברת וצורת הצומחת וצורת השכלית*‪ ,‬כוח המחזיק וכוח המתעורר וכוח התאוה‬
‫וכוח התנועד‪ ,5,‬מוח הזכרון ומוח המחשבה ומוח הדמיוף‪ /‬עין השכל?‪ .‬משאר מונחים‬
‫פילוסופיים יש לציין כדוגמאות מובהקות ‪ :‬עילת העילות וסיבת ה סי בו תי כבוד נברא«‪,‬‬
‫כוח ופועל במובן האריסטוטילי של אפשרות ומציאותי»!‪ ,‬ד׳ יסודות!!‪ ,‬השגה כתפיסה‬
‫שכלית‪ .!2‬מונחים אלו מצויים בעיקר במדרש הנעלם‪ ,‬ברעיא מהימנא ובתיקוני זוהר‪,‬‬
‫ומקצתם גם בסתרי תורה‪ .‬אבל גם בלבוש הארמי של גוף הזוהר ושאר חלקים אפשר‬
‫לגלות את השפעת הלשון הפילוסופית‪ .‬מלבד המונח יסודות‪ ,‬המובא הרבה כצורתו‪ ,‬יש‬
‫לציין מלים אלו ‪ :‬אשגחותא(השגחה)‪ ,‬אמשכותא(המשכה) במובן של אצילות‪ ,‬אדבקותא‬
‫במובן של השגה שכלית»‪ ,‬גולמא (גולם) כחומר היולי*!‪ ,‬פרי שן(נבדלים או נפרדים)‬
‫‪ 1‬וי כו ח על ח כ מ ת ה ק ב ל ה‪ ,‬ע מ׳ ‪ ,M ajor T rends 2 _ . ! 14-113‬ע מ׳ ‪ , 165-160‬ו עיין בי חו ד ע מ׳ ‪. 161‬‬
‫ב ה ע רו ת ל פ ר ק ז ה‪ ,‬ה מ כי ל תי או ר ו ני תו ח מ מ צ ה ש ל ל שון הזו ה ר מ כ ל ה ב חינו ת‪ ,‬מ בי א ש לו ם דו ג מ או ת‬
‫ר בו ת‪ ,‬ש ב רו בן לא צוינו קו ד ם ב ס פ רו ת ה ב קו ר ת‪ .‬רו ב ה דו ג מ או ת שנ ציין ל ה לן מו ב או ת ש ם‪— .‬‬
‫‪ 3‬ז ו ה ר ח״ א ע ט ע ״ ב ( ס ת רי תור ה)‪ ,‬פ ע ״ ב ‪ -‬פ א ע ״ א (כנ״ל)‪ ,‬ק ט ע ״ א ‪ -‬ע ״ ב ( מד ר ש הנעל ם)‪ ,‬ח ״ ג כנז‬
‫ע״ ב ( רעי א מ הי מנ א)‪ ,‬ל ג ע ״ ב (כנ״ל)‪ ,‬זו ה ר חד ש י ג ע ״ ג ( מד ר ש הנעל ם)‪ ,‬ו בן ב מ ה פ ע מי ם ב מ ד ר ש‬
‫רו ת הנ ע ל ם‪ * — .‬זו ה ר חד ש ט ע ״ ג (כנ״ל)‪ 5 — .‬זו ה ר ח ״ א ק ט ע״ ב‪ ,‬ק כ ח ע״ ב‪ ,‬ק לז ע״ ב‪ ,‬ה כ ל‬
‫ב מ ד ר ש הנ ע ל ם‪ 8 — .‬ח ״ ג ר מז ע ״ ב ( ר עי א מ הי מנ א)‪ — .‬ז ח ״ כ ק טז ע ״ ב ו ח ״ ג רל ע ״ ב (כנ״ל)‪— .‬‬
‫* עיין מ א מ רי ר עי א מ הי מנ א ו תי קו ני זו ה ר ב ס ד ר ת ״ אין ־ סו ף״‪ # — .‬תי קו ני זו ה ר‪ ,‬ה ק ד מ ה‪ ,‬ד ע״ ב‪— .‬‬
‫‪ ! 0‬ש ם‪ ,‬תי קון י ס‪ ,‬ל ט ע״ ב‪ ,‬זו ה ר חד ש נד‪ .‬ע ״ א ‪ -‬ע ״ ב‪ ! ! — .‬זו ה ר ח״ א כז ע ״ א ו עו ד ה ר ב ה‪— .‬‬
‫‪ 13‬ח ״ א ק כו ע ״ א ( מד ר ש הנ ע ל ם) ו עו ד ה ר ב ה‪ *3 — .‬ג ם ה פו ע ל ״ א ד ב ק״ ו ״ א ת ד ב ק ״ מו ב א ה ר ב ה‬
‫ב מו בן זד‪ -‬שי מו ש ז ה הו א שי בו ש ה מו בן ה מ קו רי ב א ר מי ת‪ 1* — .‬ח ״ א טו ע ״ א ( קו ט ר א בגו ל מ א)‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫מ בו א‪ :‬ספר הזו הר וחקר הזו הר‬
‫פרק ר בי עי‪:‬‬
‫ועלמא דפירודא (עולם הפירוד)‪ ,‬שמקורם במונחים הפילוסופיים הידועים‪ :‬שכלים‬
‫נבדלים או נפרדים ועולם הנבדלים או עולם הנפרדים!‪ .‬ממלים וניבים כלליים יותר‪,‬‬
‫שמקורם באוצר הלשון של ימי־הביגיים‪ ,‬נביא כמה דוגמאות אופיניות‪ ,‬ששימושן מצוי‬
‫בכל חלקי הזוהר ‪ :‬רמז(בצורת שם ופועל) במובן של אליגוריה‪ ,‬רגיש (מוחש)‪ ,‬אתער‬
‫(התעורר) במובן של דיון בענין‪ ,‬עם כל דא (עם כל זה)‪ ,‬קיימא לשאלתא (עומד‬
‫בשאלה)‪.‬‬
‫במלים אחדות ניכרת השפעת השפה הערבית והספרדית‪ .2‬אמנם הדוגמאות שהובאו‬
‫עד עתה אינן מספיקות כדי להוכיח‪ ,‬שהמחבר היה בקי בשפות ההן‪ ,‬אבל הן משמשות‬
‫סימן לכך‪ ,‬שהוא חי בספרד‪ .‬בנידון זה הביא עמדן ראיה חותכת לגבי המחבר של רעיא‬
‫מהימנא ותיקוני זוהר‪ .‬ברעיא מהימנא נאמר‪ : 3‬״והשכינה נגה׳ ונגה לאש‪ ,‬ומכאן קראו‬
‫לבית־הכנסת אש נוגה״‪ .‬ברור‪ ,‬שכוונתו למלת ‪ ,esnoga‬שהיא שיבוש פורטוגיזי של‬
‫‪ ,synagoga‬וכנראה היתה שגורה גם בשפתם של יהודי קשטיליא‪.‬‬
‫דוגמאות מאלפות לטיבה של לשון הזוהר מוצאים אנו בשיבושי מלים וצורות ארמיות‬
‫ובחילוף מובנן המקורי‪ .‬בניני הפעלים מעורבבים ומוחלפים בתדירות‪ .‬לעתים קרובות‬
‫בא השימוש בבנין קל במקום פעל ואפעל‪ ,‬למשל ‪ :‬למחדי‪ ,‬למיעל׳למזכי‪ ,‬במקום לחדאה‬
‫(לשמח)‪ ,‬לאעלאה (להכניס)‪ ,‬לזכאה (לזכות)‪ .‬וכן להיפך ‪ :‬לקרבא‪ ,‬לאשראה‪ ,‬אוליפנא‪,‬‬
‫במקום למקרב (לגשת)‪ ,‬למשרי(לשרות)‪ ,‬ילפנא (אני לומד או למדנו)‪ .‬השימוש בבנין‬
‫אתפעל מצוי במובן של פועל יוצא‪ ,‬כגון‪ :‬לאסתמרא(לשמור)‪ ,‬לאתזנא(לזון)‪ ,‬לאתדבקא‬
‫(להשיג)‪ .‬מובנן של מלים רבות נתחלף בזוהר‪ ,‬ולפעמים גם צורתן נשתבשה‪ .‬הפועל‬
‫אוזיף‪ ,‬שפירושו ‪ :‬הלווה כסף‪ ,‬משמעותו בזוהר ‪ :‬ליווה אדם‪ .‬תוקפא‪ ,‬שמשמעותו חוזק‪,‬‬
‫משמש בזוהר גם במובן של חיק*‪ .‬טיקלא‪ ,‬שמקורו תקלא (משקל)‪ ,‬אינו מציין מאזנים‬
‫בלבד אלא גם גלגל‪ .‬צחותא׳ שבארמית מובנה תמיד צמאון‪ ,‬מוחלפת במלת צחות‬
‫שבעברית ומובאת במובן של צלילות הדעת‪ .‬טייעא‪ ,‬שבתלמוד מובנו ערבי סתם׳ מציין‬
‫בזוהר תמיד חמר ויהודי דווקא‪ ,‬ומובא אפילו בצורת פועל (לטייעא)ש‪ .‬המונח המיסטי‬
‫״בוצינא דקרדינותא״ ניתן לביאור בשני מובנים ‪ :‬אור של קדרות או אור חזק‪ ,‬כלומר‬
‫או צורתו או מובנו משובש"‪.‬‬
‫תכונה מיוחדת של לשון הזוהר היא‪ ,‬שמצויות בה מלים במספר רב‪ ,‬שלא גמצא להן‬
‫מקור כלל‪ .‬אחדות מהן מובאות רק פעם אחת‪ ,‬אבל רובן חוזרות במקומות רבים‬
‫ובצירופים שונים‪ .‬שימושן של מלים אלו מוזר ביותר‪ .‬רק במקרים מעטים אפשר לקבוע‬
‫את מובנן לפי קשרי הדברים‪ ,‬ואילו לרוב קשה אפילו לנחש את כוונת המחבר‪ .‬בדרך‬
‫כלל שתים־שלש מלים כאלו מצורפות יחד‪ ,‬ואין הן מתבהרות בצירופן אלא נשארות‬
‫סתומות וחתומות‪ .‬הנה לדוגמא כמה צירופים מתמיהים מחלקים שונים‪ :‬סוספיתא‬
‫מסכ ת ה ב קו ר ת‬
‫או שיות ה ב קו ר ת‬
‫דקמרי גו קולטוי! ‪ :‬קטורי רמאי דקסטורי דהוסטרא‪ ! 2‬מסטמיט ספסינא גו קטרי‬
‫דנורא‪ ; 3‬נפק קוסטפא דגורדנא*‪ :‬סיפטא בטופסרא קפטלאי שכיחי‪ ! 5‬פורקנא טסקא‬
‫דקינטא» ‪ :‬אכלוסין וקוזתורגטין וקונטיריסין וקלטירולסין דאדוםז ‪ :‬שעלא דקיטרי‬
‫בקיזפא שקיען‪ :8‬טטקוטאי מסינטן בגלפוי באתגליא‪ ;9‬טיהרא דטיפסא גליפא בשיפסא‪·10‬‬
‫נטלו ליה בטיקרא דסיקלא!!! בקלידא דקלדיטין גליפין דאמיד נתוזריטא‪ ; ! 2‬הני‬
‫קלודטי ח ק פין בלודטיהון מייא ומלחא‪ : ! 3‬קוזטיפא דבודיטא אתבר*!‪ .‬הדוגמאות‬
‫שהבאנו כאן אינן אלא חלק קטן מאוצר המלים האלה‪ ,‬אבל מתוכן כבר מתברר‪ ,‬שברובן‬
‫הגדול הן מתחילות באותיות טי״ת‪ ,‬סמ״ך‪ ,‬וביחוד קו״ף‪ .‬תכונה משונה זו‪ ,‬וכן צורות‬
‫המלים ושימושן‪ ,‬מעוררים את הרושם‪ ,‬שלפנינו המצאות דמיוניות‪ ,‬שעיקר תפקידן‬
‫להתמיה את הקורא‪ .‬במלים רבות יש מקום להגיח‪ ,‬שהמחבר לא ייחס להן שום מובן‬
‫מסוים‪ .‬חלק משעשועי־לשון אלו‪ ,‬כגון סוספיתא‪ ,‬קפטירא‪ ,‬קטפירא‪ ,‬טופסרא‪ ,‬קוסטורין‪,‬‬
‫קרופינוס וכיוצא בהם‪ ,‬נוצר בסירוס מכוון של מלים ידועות‪ ,‬ושאר המלים הן חידושים‬
‫חפשיים‪ .‬כמה ואריאציות מוזרות יש לזקוף על חשבון המעתיקים‪ ,‬שכמובן נכשלו‬
‫ונשתבשו ביותר במלים חסרות־שחר‪.‬‬
‫האופי המלאכותי וגווני האיחור של לשון הזוהר‪ ,‬שגם דרכי התחביר ושאר סגולות‬
‫סגנוניות שלא עמדנו עליהם כאן מאשרים אותם‪ ,!5‬מהווים בסיס פילולוגי מוצק‬
‫לבקורת המדעית‪ .‬תוצאות הבדיקה הלשונית מראות בבירור‪ ,‬שהספר אינו חיבורם של‬
‫חכמים קדמונים‪ ,‬שהשפה הארמית חיה בפיהם ובכתביהם‪ ,‬אלא לשונו היא חיקוי‬
‫מאוחר‪ ,‬שלפי סימנים מובהקים נתהווה במאה השלש עשרה על יסוד קריאה במקורות‬
‫ספרותיים מסוימים‪ .‬המחבר בחר בארמית משום שנחשבה אצלו לשפת החכמים‪,‬‬
‫שביקש ליחס להם את ספרו‪ ,‬ומשום שבעברית קשה היד‪ .‬יותר להעלים את סימני האיחור‪,‬‬
‫כפי שמעידים המאמרים העבריים שבמדרש הנעלם‪ .‬גס מצד התוכן התאימה הארמית‬
‫יותר לשמש לבוש לסתרי תורה‪ .‬נוסף לכך היו כתבים מיסטיים קודמים לעיני המחבר‪,‬‬
‫כגון ס׳ שימושא רבא‪ !6‬ואגדת ר' יהושע בן לו״!‪ ,‬שנתחברו בארמית מלאכותית‪ .‬כוונת‬
‫המחבר לשוות עתיקה; וזרות מתמיהה לספר בתחבולות לשוניות ניכרת גם ביצירת‬
‫המלים הדמיוניות‪.‬‬
‫מענות יסודיות אלו לא נדונו אלא בחלקן אצל מבקרי הבקורת‪ .‬טענתו של מודינא‪,‬‬
‫שחיבור הזוהר בארמית מעיד על איחורו משום שבזמנו של רשב״י היתד‪ .‬עברית לשון‬
‫החכמים‪ ,‬עוררה תשובות שונות‪ ,‬אבל כולן קלושות מאוד‪ .‬בין השאר הסתמכו על כך‪,‬‬
‫שגם דניאל כתוב בחלקו ארמית‪ ,‬וכן הביאו לראיה הכרזות של בת־קול‪ ,‬שלפי התלמוד‬
‫נשמעו בבית־המקדש בארמית»!‪ .‬תשובה משונה עוד יותר היא‪ ,‬שספרא דצניעותא‬
‫והאדרות נתחברו בארמית משום שהם בנויים על פסוק ארמי בדניאל ״ואגבו כל ס׳‬
‫‪ 1‬עיין ל ה לן ע מ׳ ש פד‪ -,‬ש פו‪ 2— .‬עיין ג׳ ש לו ם‪ ,M ajor T rends :‬ע מ׳ ‪ 3— . 162‬זו ה ר ח ״ ג ר פ ב ע״ א‪ .‬ו עיין‬
‫תי קוני זו ה ר‪ ,‬ה ק ד מ ה‪ ,‬ו ע״א‪ * — .‬מ קו רו של שי בו ש ז ה הו א ט עו ת ב ה בנ ת ל שון ה ת רגו ם‪ .‬ה פ סו ק‬
‫( ב מ ד ב ר יא‪ ,‬יב) ״ ש א הו ב חי ק ך ״ מ בו א ר ב אונ ק לו ס ״ סו ב ר הי ב ת ק פו ״‪ ,‬ו ב ע ל הזו ה ר ח ש ב‪ ,‬שז ה‬
‫ת רגו ם מי לו לי מדוי ק‪ 6 — .‬זו ה ר ח״ ב קנו ע״ א‪ 6 — .‬ל פי ה פי רו ש ה ר א שון צ רי ך לו מ ר ״ ד ק ד רינו ת א״‪.‬‬
‫ל פי ה פי רו ש ה שני‪ ,‬ה מ צוי ב ס פ רו ת ה ק בל ה‪ ,‬מ קו ר ה מ ל ה הו א ב ל שון הג מ ר א (פ ס חי ם ו ע״ א‪ ,‬כ א ע״ ב)‬
‫״ חי טי קו ר רני ת א ״‪ ,‬אך ש ם ה כוונ ה ל חי טי ם מ קו ר די ס טן‪ ,‬ש ל פי פי רו ש ר ש״י ק שו ת הן‪ ,‬ו ב ע ל הזו ה ד‬
‫ה ש ת מ ש ב מ ל ה כ אי לו הי א ע צ מ ה מ ציינ ת קו שי ו חוז ק‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫‪ 1‬ז ו ה ר ח׳׳ א ל ע ״ א ‪ 2 _ .‬ש ם ס ב ע ״ א ( תו ס פ ת א)‪ 3 — .‬ש ם ק עו ע*ב‪ * — .‬ש ם רא ע‪ -‬ב‪ 0 — .‬ש ם‬
‫ר מ א ע*ב‪ » — .‬ח ״ ב נו ע״ א‪ — .‬ל ש ם נו ע״ ב‪ 8 _ .‬ש ם ק ע ה ע״ ב‪ 9 — .‬שם רלד ע״ ב‪ ! 0 — .‬ש ם ר צ ה‬
‫ע‪ -‬ב (אדר « זו ט א)‪ ! ! — .‬ש ם רצו ע״ ב (כנ״ל)‪ ! 2 — .‬זו ה ר חד ש י ח ע״ ד ( מד ר ש הנ על ם)‪ !« — .‬ש ם‬
‫י ם ע ״ ב (כנ״ל)‪ ! * — .‬ש ם צ ד ע*ד (כנ״ל)‪ 1 6 _ .‬עיין ג׳ ש לו ם‪ ,M ajor T rends :‬ע ט׳ ‪. 165-163‬‬
‫» ! ה נ ‪ -‬ל ‪ :‬סד רי ד ש מו ש א ר ב א (״ ת ר בי ץ״‪ ,‬שנד‪ ,‬ט ״ז‪,‬‬
‫ת ש‪-‬ד*‬
‫ע ט׳ ‪ — .) 203-197‬ל! י לינ ק‪:‬‬
‫בי ת‬
‫ה מ ד ר ש‪ , V ,‬ע מ׳ ‪ .44-13‬מו ב א ב ר א שונ ה ב ש ע ר הג מו ל ל ר מ ב ״ן‪ !» — .‬מ גן ו צינ ה‪ ,‬נ ע ״ א ‪ -‬ע ״ ב ·‬
‫‪79‬‬
‫מ בו א‪ :‬ספר הזו הר וחקר הזו הר‬
‫פ ר ק ר בי עי‪:‬‬
‫הזו ה ר ר או ל ש נ ו ת ו ב ל שון הז ה ״ !‪ .‬א ו ת ו ה מ שי ב נ ת ל ה ג ם ב ה ש ע ר ה‪ ,‬ש ר׳ א ב א‪ ,‬סו פ רו ש ל‬
‫ה ס פ ר ב א ר מי ת‪,‬‬
‫ר ש ב ״י ל פי הזו ה ר‪ ,‬הי ה ב ב לי‪ ,‬ו ל פי כ ך נ כ ת ב‬
‫ש ה י ת ה ל ש ו נ ו ש ל ר׳‬
‫א ב א *‪ .‬ה מ פ ל ט ה א ח ר ו ן הו א‪ ,‬ש א י ן ל ה ב י ן א ת ה ס י ב ה ל ח י ב ו ר ה ז ו ה ר ב א ר מ י ת א ל א ב ד ר ך‬
‫ה סו ד »‪.‬‬
‫מסכת ה ב קו ר ת‬
‫או שיות ה ב קו ר ת‬
‫ל הן‪ ,‬ה י י נ ו ה ע מ י ם ה נ ו צ ר י י ם ש מ ש ל ו ב א י ר ו פ ה ו ה ע ר ב י ם ש מ ש ל ו ב מ ז ר ח ‪ .‬ג ם מ א מ ר י ם‬
‫מ ס פ ר ב ג נ ו ת ה ש ל מ צ רי ם מ כוו ני ם נ ג ד ה אי ס ל א ם ו ה ע ר בי ם‪ .‬ד ב ר ז ה יו צ א ב בי רו ר מן‬
‫ה ע ו ב ד ה‪ ,‬ש ש ר ה ש ל מ צ ר י ם ‪ ,‬ה נ ק ר א ר ה ב ב א ג ד ה ‪ ,‬מ ו פ י ע ב ז ו ה ר ג ם כ ש ר ו ש ל י ש מ ע א ל ! ‪.‬‬
‫ה א ג ד ה ת ל מו די ת ע ל מ תן ה תו ר ה‪ ,‬״ ש ה חזי ר ה ה ק דו ש ב רו ך הו א ע ל כ ל או מ ה ו ל שון ו ל א‬
‫ב נו ג ע ל טי ב ה ל שון ט ע נ ו ה מ שי בי ם‪,‬‬
‫ש ג ם ב מ קו רו ת ק דו מי ם‬
‫מ צ ר ע ר בו ב ש ל ני בי ס‬
‫ו ס ג נ ו נ ו ת ש ו נ י ם ‪ ,‬ו ל פ י כ ך א י ן ת כ ו נ ה זו ב ל ש ו ן ה ז ו ה ר מ ע י ד ה ע ל א י ח ו ר ו *‪.‬‬
‫י ת ר מ כן‬
‫ק י ב ל ו ה ע ד ש ב א א צ ל י ש ר א ל ו ק י ב ל ו ה ״‪ 2‬מ נ ו ס ח ת ב ז ו ה ר ‪ ,‬ב ע ק ב ו ת מ ד ר ש ו ת מ א ו ח ר י ם‬
‫י ו ת ר ‪ ,‬כ ה צ ע ת ה ת ו ר ה ל א ד ו ם ו ל י ש מ ע א ל ד ו ו ק א‪. 3‬‬
‫ב נו ס ח הזו ה ר ב רו ר‪ ,‬ש ה ר מ ז‬
‫מ כוון‬
‫ה י ו ח כ מ י ם ‪ ,‬ש צ י י נ ו א ת ל ש ו ן ה ז ו ה ר כ א ר מ י ת א ר ץ ־ י ש ר א ל י ת ט י פ ו ס י ת ‪ .‬ג ס ט ר‪ , 5‬ש ל פ י‬
‫ל מ א מי נ י ה נ צ ר ו ת ו ה אי ס ל א ם‪ ,‬ו ב ס י ר ו ב ם ל ק ב ל א ת ה ת ו ר ה מ ב ק ש ה זו ה ר ל ציין‪ ,‬ש ב ע ל י‬
‫ד ע ת ו עי ק ר הזו ה ר נ ת ח ב ר ח ל קי ם ־ ח ל קי ם ב כי ת ו ת נ ס ת ר ו ת ב ג לי ל‪ ,‬תי א ר א ת ל שון הזו ה ר‬
‫ד ת ו ת א ל ו ‪ ,‬ה מ ת י מ ר י ם ל ה י ו ת נ ו ש א י ה ה ת ג ל ו ת ה א ל ה י ת ‪ ,‬ל א נ ח ל ו ת ו ר ת א מ ת‪. 4‬‬
‫מצד‬
‫כ די א ל ק ט ע מ מי מ שו ב ש‪ ,‬ש הי ה ה ש פ ה ה מ ד ו ב ר ת ב ג לי ל ב חו גי ם ש ל א נ ס ת ג לו ליוו ני ת‪.‬‬
‫א ח ר מ כי ר הזו ה ר ב קי ר ב ת ה ד ת ה נ ו צ רי ת ו ה אי ס ל א ם לי ה דו ת‪ .‬ה כ ר ה זו כ לו ל ה ב ר מיז ה‪,‬‬
‫או תו די א ל ק ט הי ה ק רו ב ב או פיו ל ש פ ה ה מ או ח ר ת‪ ,‬ו מ כ אן קי ר ב ת ל שון הזו ה ר ל ש פ ת‬
‫ש ש ת י א ו מ ו ת ק ר ו ב ו ת ב א מ ו נ ת ה י ח ו ד ל י ש ר א ל‪ . 5‬ב כ מ ה מ א מ ר י ם נ ש מ ע ה ד ה ו י כ ו ח י ם‬
‫ג רי ד א‪,‬‬
‫ה ד תיי ם‪ ,‬ש ה ת נ ה לו בי מי ־ ה ביניי ם »‪ .‬ה פו ל מו ס ב נ צ ר ו ת ה ש ל ט ת ג לוי ביו ת ר ב מ א מ ר ז ה ז ‪:‬‬
‫ה מ קו רו ת‬
‫ה מ או ח רי ם‪,‬‬
‫ו בי חו ד‬
‫ל ת רגו ם‬
‫ק ה ל ת‪.‬‬
‫ד ע ה זו‬
‫אינ ה‬
‫אלא‬
‫ה שערה‬
‫ש תו צ או ת ה ני תו ח ש ל ל שון הזו ה ר מ ב ט ל ו ת או ת ה ל ח לו טין‪.‬‬
‫״ א מ ר לו [ ה ג מון א ח ד] ל ר בי א ל עז ר ‪ :‬א ת ה יו ד ע מ תו ר ת הי הו די ם ‪1‬‬
‫ל ציון טי בן ש ל ה ת שו בו ת ה פ ר טיו ת נ ס ת פ ק ב כ מ ה דו ג מ או ת או פי ניו ת‪ .‬ב ד ב ר ה מו נ חי ם‬
‫א מ ר לו ‪ :‬ה אין א ת ם או מ רי ם‪ ,‬ש ה א מו נ ה ש ל כ ם א מ ת ו תו ר ת כ ם א מ ת ו ש ה א מו נ ה ש ל נו ש ק ר‬
‫ה פ י ל ו ס ו פ י י ם ה ש י ב קוני ץ ®‪ ,‬ש ח כ מ י נ ו ה ק ד מ ו נ י ם ה י ו ב ק י א י ם ב כ ל ה ח כ מ ו ת ‪ ,‬ו ל פ י כ ך א י ן‬
‫ו ה תו ר ה ש ל נ ו ש ק ר י ו ה רי כ תו ב ( מ ש לי י ב‪ ,‬י ט ) ‪ :‬׳ ש פ ת א מ ת ת כ ון ל ע ד ו ע ד א ר ג י ע ה ל שון‬
‫פ ל א‪ ,‬ש ע נ י נ י ם פ י ל ו ס ו פ י י ם מ צ ו י י ם ב ז ו ה ר ‪ .‬מ ל ת א ש נ ו ג ה נ י ס ה ל ב א ר כ ת ר כ ו ב ת ש ל ״ א ש ך׳‬
‫ש ק ר׳‪ ,‬א נ ו מ י מ ו ת ־ ע ו ל ם ק י י מ י ם ב מ ל כ ו ת ו ל א נ י ט ל ה מ מ נ ו ל ע ו ל ם ‪ ,‬ד ו ר א ח ר ד ו ר ‪ ,‬׳ ת כ ו ן‬
‫ו ״ ש נ ו ג ״ ו ל ה כ ני ס ב ה מ ו בן ש ל מ קו ם ה כנ ע ה ל‪ .‬כן ני ס ו ל הו צי א מ פ ש ו ט ו א ת ה מו נ ח ע י ל ת‬
‫מ ו ע ט הי ת ה ל כ ם מ ל כ ו ת ו מ י ד נ י ט ל ה מ כ ם‪ ,‬ו נ ת ק יי ם ב כ ם ה מ ק ר א‬
‫ה עי לו ת ש בזו ה ר כ די ל ה ר חי קו‬
‫מ ת חו ם ה ל שון ה פי לו סו פי ת »‪ ,‬ו בי ק ש ו ס מו כין ב ת ל מו ד‪,‬‬
‫ב נו ג ע ל מ לי ם ה מוז רו ת ו ה ק שו ת‪,‬‬
‫נ ג ד ה פ ש ט ה ב רו ר‪ ,‬ל שי מו ש‪ .‬ה זו ה ר ב מ ל ת טיי ע א «‪.‬‬
‫ל ע ד׳ ו ד אי‪ [ ,‬ז מן ]‬
‫א מ ר לו ‪ :‬יו ד ע א ני‪.‬‬
‫ש כ ת ו ב ‪ :‬׳ ו ע ד א ר ג י ע ה ל ש ו ן ש ק ר׳ ‪ .‬אנ ? ר ל ו ‪ :‬ר ו א ה א נ י ב ך ‪ ,‬ש א ת ה ח כ ם ב ת ו ר ה ‪ .‬ת י פ ח‬
‫ר ו חו ש ל א ו ת ו א י ש ‪ .‬א י ל ו א מ ר ה פ ס ו ק ‪ :‬ש פ ת א מ ת כ ו נ נ ת ל ע ד ה י ה כ מ ו ש א מ ר נ ו ‪ ,‬א ב ל ל א‬
‫ש א י ן ל ה ן מ ק ו ר ‪ ,‬ה נ י ח מי ל ז א ה גיי » !‪ ,‬ש ב ח ל ק ן מ ק ו ר ן ב ש פ ה ה ס ו ר י ת ה ע ת י ק ה ‪ ,‬א ב ל ב ס פ ר ו‬
‫כ תו ב א ל א ׳ ת כ ו ף‪ ,‬ע תי ד ה ש פ ת א מ ת ש ת כון‪ ,‬מ ה ש אין כן ע כ שיו‪ ,‬ש ע כ שיו ש פ ת ש ק ר‬
‫שג ם ב ש ט ח ז ה אין‬
‫קיי מ ת ו ש פ ת א מ ת ש ו כ ב ת ל ע פ ר‪ .‬ו ב א ו ת ו ז מן‪ ,‬ש ה א מ ת ת ע מ ו ד ע ל ע מ ד ת ה ו מ ת ו ך א ר ץ‬
‫ש ה גי ע לי די נו ל א ה בי א‬
‫ש ו ם הו כ ח ה ל ד ב ריו‪ .‬מ כ ל ה א מו ר יו צ א‪,‬‬
‫ת צ מ ח‪ ,‬א ז ׳ ש פ ת א מ ת ת כ ו ן ל ע ד ׳ ו ג ו׳ ״ ‪ .‬ב ר ו ר ‪ ,‬ש ה ט ו ע ן ה ו א ה ג מ ו ן נ ו צ ר י ‪ ,‬ה מ ד ב ר ע ל‬
‫ב כו חן ש ל ה ה ש גו ת ל ע ר ע ר א ת ט ע נו ת ה ב קו ר ת‪.‬‬
‫י‪ .‬אונ ג ליון ב ל ש ו ן ״ ה ת ו ר ה ש לנו ״ «‪ .‬ב מ א מ ר א ח ר « מ סו פ ר‪ ,‬ש ח כ ם גוי ה צי ג ל ר ש ב ״י ש ל ש‬
‫ר מ זי ם ה י ס ט ו ר י י ם‬
‫או פיו ה פ סוי ד א פי ג ר א פי וז מ נו ה מ או ח ר ש ל‬
‫ש א לו ת ‪ :‬אין ז כ ר ב מ ק ר א ל בנין בי ת ־ ה מ ק ד ש ב פ ע ם ש לי שי ת ‪ :‬מ צ ב ם ה ע לו ב ש ל הי הו די ם‬
‫ס׳ ה ז ו ה ר מ ת ג ל י ם ג ם‬
‫ב ר מזי ם ל מ צ בי ם‬
‫ו ל מ או ר עו ת הי ס טו ריי ם מי מי ־ ה ביניי ם‪ ,‬ש ה מ ח ב ר ל א ח ש ל ה ם מ שו ם ש ע ט פ ם ב מ ע ט ה ש ל‬
‫ק ד מו ת או ש ח ש ב ם ב א מ ת ל ע ני ני ם ק דו מי ם ונ כ ש ל ב א נ א כ רוניז מי ם‪ .‬ה ה סוו א ה ה מ צוי ה‬
‫מ עי ד ע ל‬
‫רי חו ק ם‬
‫מ א ל הי ם!‬
‫הי הו די ם‬
‫הנז ה רי ם‬
‫ש ל א ל א כו ל‬
‫נ בי ל ה ו ט רי פ ה ח ל שי ם‬
‫ו חו לי ם ו אי לו ה גויי ם חז קי ם ו ב רי אי ם‪ .‬א לו ה ם ד ב רי ק נ ט ו ר או פי ניי ם ב פי נ ו צ רי בי מי ־‬
‫ה ביניי ם‪.‬‬
‫בין‬
‫ה מ א מ רי ם נ ג ד‬
‫ה אי ס ל א ם‬
‫ח שו בי ם‬
‫ביו ת ר‬
‫מ ב חינ ה‬
‫ב קו ר תי ת‬
‫ה ד ב רי ם‬
‫ביו ת ר הי א ה ב ע ת ה ד ב רי ם ב נו ס ח ש ל ה ג ד ת ע תי דו ת‪ ,‬א ב ל ה ד ב רי ם מ עי די ם ע ל ע צ מ ם‪,‬‬
‫ש נ א מ רו ב ד ר ך ה נ בו א ה ש ל א ח ר מ ע ש ה‪ .‬ל פ ע מי ם מו צ אי ם אנו‪ ,‬ש או תו ד ב ר ה מו ב א ב מ קו ם‬
‫* ח׳׳ג ק צ ב ע״ ב‪ 2 — .‬ע בו ד ה ז ר ה ב ע״ ב‪ 3 — .‬ח״ ב ג ע״ א‪ ,‬ח ״ ג ק צ ב ע ״ א‪ -‬ק צ ג ע״ א‪ .‬ו ע ת‬
‫‪ , ) Leipzig) Polemische und apologetische Literatur : Steinschneidei ,1877‬ע מ׳ ‪— .318-317‬‬
‫מ תו א ר ב מ קו ם א ח ר כ תו פ ע ת ה מ צי או ת ה הוו ה בז מנ ם ש ל‬
‫* דיי ק ל שון הזו ה ר ( ח״ג ק צ ב ע״ א)‪ :‬״ פ סו ק ז ה אינו מ תי ש ב וי ש ל ש או ל‪ :‬ה ק דו ש ב רוך הו א כ ש ה ל ך‬
‫א ח ד כנ בו א ה ל ע תי ד ל בו א‬
‫ל ש עי ר [ ל א דו ם] ל איז ה נ בי א של ה ם נ תג ל ה ז ו כ ש ה ל ך ל פ א רן [ לי ש מ ע א ל] ל איז ה נ בי א שלה ם נ ת ג ל הי‬
‫ח כ מי ם ק ד מו ני ם מ דו מי ם‪.‬‬
‫ה סי מן‬
‫ה הי ס טו רי ה בו ל ט ביו ת ר הו א י ח ס הזו ה ר‬
‫ל ש תי ה ד ת ו ת‪ ,‬ה נ צ ר ו ת ו ה אי ס ל א ם‪,‬‬
‫ש ש ל ט ו ב י מ י ־ ה ב י נ י י ם ו ה ת ג ר ו ב י ה ד ו ת ‪ .‬ד ת ו ת א ל ו נ ז כ ר ו ת ה ר ב ה ב כ י נ ו י י ם ה י ד ו עי ם‪· ,‬‬
‫אם ת א מ ר שנ תג ל ה ל כול ם‪ ,‬לא מ צינו ז א ת לעול ם אלא לי ש ר אל ב לבד ועל־ידי מ ש ה״‪ 5 — .‬ש ם ח״ א‬
‫יג ע״ א‪ .‬ד ב רי הזו ה ר ה ם על־פי ה ר מ ב ״ן ( ב ר א שי ת ב‪ ,‬ג) על האיסלא ם‪ .‬גם על יון נ א מ ר ( ח״ ב רלז‬
‫ע״א‪ ,‬ל ה לן ע מ׳ שכו)‪ ,‬שה ם ״ ק רו בי ם ל או ר ח ה א מונ ה״‪ ,‬כ לו מ ר ל ד ת ה מי ס טי ת‪ .‬ה קי ר ב ה ה הי א מ בו ס ס ת‬
‫א דו ם וי ש מ ע א ל‪ ,‬ה מ ציי ני ם בזו ה ר ג ם א ת ה או מו ת ה ש לי טו ת‪ ,‬שי ש ר א ל היו מ שו ע ב די ם‬
‫בוודאי ע ל ה כ ת בי ם הני או־ א פ ל א טוניי ם‪ ,‬ש היו נ פו צי ם בי מי־ ה ביניי ם ב שם ח כ מי יון ה ק ד מוני ם‪— .‬‬
‫‪Judaeo-Christian Polemics in‬‬
‫‪ 0‬ע י י ן ‪ ,Steinschneider‬שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪the :Bacher ; 362-360‬‬
‫! מ א מ ר ק ד מו ת ס פ ד הזו ה ר‪ ,‬ל ב ע ״ א‪ 2 _ .‬ש ם כ ט ע״ ב _ל ע״ ב ‪ 3 _ .‬מ ג ן ו צינ ה‪ ,‬נ ע ״ ב; מ א מ ר‬
‫ק ד מו ת‪ ,‬ל ע ״ ב ‪ -‬ל א ע״ א‪ * — ,‬ש ם ל ה ע ״ א ‪ -‬לו ע ״ ב‪ :‬טע ם ל ש״ ד‪ ,‬ענ ד ‪ _ . 151-150‬פ ‪,H astings E. R. E .‬‬
‫‪< , I I I ,JQR) Z ohar , 1891‬מ׳ ‪ 7 — .) 784-781‬זו ה ר ח ״ ב ק פ ח ע״ ב‪ 8 — .‬גם בזו ה ר חד ש‪ ,‬סו ף‬
‫‪ ,) X11 )1921‬ע מ׳ ‪® — . 862-658‬בן יו ח אי‪ ,‬מ ענ ה ג‪ — .‬ז ש ם‪ ,‬מ ענ ה א‪ 8 — .‬י ״ ל ז לו טני ק‪:‬‬
‫מ א מ רי ם מ ס פ ר מ ד ר ש ה מ לי צ ה ה ע ב רי ת (י רו ש לי ם‪ ,‬תר צ״ ט)‪ ,‬ע מ׳ ‪ 9 — .39-37‬ש׳ פו שינ ס קי‪ :‬ל ח ק ר‬
‫ש פ ת הזו ה ר ( ״י בנ ה ״‪ , 11 ,‬ת״ ש)‪ ,‬ע מ׳ ק מ ‪ -‬ק מז‪ ! » — .‬ז ה ר י‬
‫‪80‬‬
‫ר א בי ״ ה נכ׳׳י) ‪3 a‬‬
‫וי צ א ( מד ר ש הנ על ם) ר מוז‪ ,‬ש הנו צ רי ם ה ש חי תו ב תו ר ת ם א ת הנ בו א ה ה א מי תי ת‪ :‬״ אוי ר ה של א ר ץ־‬
‫י שר אל מ ח כי ם ו מ ר מז נ בו א ה‪ ,‬וז ר עו של ע שו י עו ל ה אוי ר ו הנ בו א ה ״‪ .‬ב מ ד ר ש רו ת (שם ^א ע ״ג)‬
‫מ דו ב ר על ״ א ל הי ם א ח רי ם״ של י ש מ ע א ל ו ע שו‪ ,‬ו ע ל א ל הי בני ע שו נ א מ ר‪ :‬״ כ ל בני י שר אל ה ם‬
‫מ ש ת חוי ם ל ה ק דו ש ב רו ך הו א‪ ,‬ואלד‪,‬ים ש ל בני ע שו הו א לשתחוד‪ ,‬ל ה ם״‪ 9 — .‬ש ם ח ״ ג רכ ע ״ ב‪ -‬ר כ א ע״ א‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫מבוא ‪ :‬ספר הזו הר וחקר הזו הר‬
‫פרק ר בי עי‪:‬‬
‫החריפים‪ ,‬הנתונים בפי ר׳ אלעזר בן ערך‪ ,‬שבכה ואמר‪ : 1‬״אבן אבן‪ ,‬אבן קדושה‪ ,‬עליונה‬
‫על כל העולם בקדושת רבונך‪ ,‬עתידים בני עממים לזלזל בך ולהושיב עליך גלמים‬
‫טמאים‪ ,‬לטמא את מקומך הקדוש‪ ,‬וכל טמאים יקרבו בך‪ ,2‬ווי לעולם באותו זמן‪ ...‬ועל‬
‫זה אני בוכה‪ ,‬שרואה אני שעל אבן זו עתידים לשית טומאת עממים ופגרי מתים‪ ,‬מי‬
‫לא יבכה‪ ,‬ווי לעולם‪ ,‬ווי לאותו זמן‪ ,‬ווי לאותו דור״‪ .‬האבן הקדושה היא אבן השתיה‬
‫שבבית־המקדש‪ ,‬והכוונה בוודאי למסגד עומאר‪ ,3‬שהוקם עליה‪ .‬לפי נוסח כ״י מינכן‬
‫כתוב ברעיא מהימנא* ‪ :‬״ישו הנוצרי ומהומיטו דאינון כלבים מתים״‪ ,‬במקום ״עכו׳ם״‬
‫שבנוסח שלפנינו‪.‬‬
‫שלטון הערבים בארץ־ישראל וגלות ישמעאל נדונים בזוהר בדברים מפורשים‪ ,‬ביחוד‬
‫בקשר לתיאורים אפוקאליפטיים של מלחמות הקץ וימות המשיח‪ .‬ארץ־ישראל מסורה‬
‫לבני ישמעאל בזכות קיומה של מצוות המילה אצלם‪ .‬״ובוא וראה ‪ :‬ארבע מ ^ ת שנים‪6‬‬
‫עמד אותו ממונה של בני ישמעאל וביקש לפני הקדוש ברוך הוא‪ .‬אמר לו ‪ :‬מי שנימול‬
‫יש לו חלק בשמך ? אמר לו ‪ :‬הן‪ .‬אמר לו ‪ :‬והרי ישמעאל שנימול למה אין לו חלק בך‬
‫כמו יצחק ?‪ ...‬ווי על אותו זמן‪ ,‬שנולד ישמעאל בעולם ונימול‪ .‬מה עשה הקדוש ברוך‬
‫הוא י הרחיק את בני ישמעאל מדביקות של מעלה ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה‪,‬‬
‫בגלל אותה מילה שבהם‪ .‬ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה כשהיא ריקה‬
‫מכל זמן רב‪ ,‬כמו שהמילה שלהם בריקנות בלא שלימות‪ ,‬והם יעכבו את בני ישראל‬
‫לשוב למקומם עד שתושלם אותה זכות של בני ישמעאל״‪ .6‬בהמשך המאמר מתוארת‬
‫מלחמת הקץ‪ ,‬והתיאור פותח ברמז ברור לקרבות בזמן מסעי־הצלב ‪ :‬״ועתידים בני‬
‫ישמעאל לעורר מלחמות קשות בעולם ולקבץ את בגי אדום עליהם‪ ,‬ויעירו מלחמה‬
‫בהם‪ ,‬אחת על הים ואחת על היבשה ואחת סמוך לירושלים‪ ,‬וישלטו אלו באלו‪ ,‬והארץ‬
‫הקדושה לא תמסר לבגי אדום״‪ .‬מתוכן הדברים ניכר‪ ,‬שנכתבו לאחר הדיפת הנוצרים‬
‫מארץ־ישראלל‪ .‬המאמר הברור ביותר על גלות ישמעאל בימי־הביניים‪ ,‬שמצד תוכנו‬
‫אין בו כל הסוואה‪ ,‬מובא בשם ר׳ יהודה ‪ :‬״׳ושפחה כי תירש גברתה׳(מ שלי ל‪ ,‬כג)‪ ,‬זו‬
‫הגר שילדה את ישמעאל‪ ,‬שעשה כמה רעות לישראל ושלט בהם ועינה אותם בכל מיני‬
‫עינויים וגזר עליהם כמה שמדות‪ ,‬ועד היום הם שולטים עליהם ואינם מניחים להם‬
‫לעמוד בדתם‪ ,‬ואין לך גלות קשה לישראל כמו גלות ישמעאל״»‪ .‬סמוך למאמר זה‬
‫מתואר דרך הפגיעה של הערבים ביהודים‪ .‬״ר׳ יהושע היר‪ .‬עולה לירושלים והיה הולך‬
‫מ ס כ ת ה ב קו ר ת‬
‫או שיות ה ב קו ר ת‬
‫בדרך‪ .‬ראה ערבי אחד‪ ,‬שהיה הולך בדרך ובנו עמו‪ .‬פגשו יהודי אחד‪ .‬אמר לבנו ‪:‬‬
‫יהודי זה מגועל‪ ,‬שמאס בו רבונו‪ ,‬בזהו ורקק לו בזקנו שבע פעמים‪ ,‬שהוא מזרע רמים‪,‬‬
‫שאני יודע שמשעבדים אותם שבעים עממים‪ .‬הלך בנו ואחז בזקנו״‪ .‬בתיאור זה‪ ,‬הקשור‬
‫בתנא ר׳ יהושע‪ ,‬התכוון המחבר להדגים את קשי השעבוד בגלות ישמעאל‪ .‬גם העל ­‬
‫בונות והבזיונות‪ ,‬שסבלו ישראל מן הנוצרים בימי־הביניים‪ ,‬מתוארים בצורה ברורה!‪.‬‬
‫גם חישובי הקץ שבזוהר מגלים את זמנו האמיתי‪ .‬רוב החישובים שבגוף הזוהר ובשאר‬
‫החלקים קובעים את התחלת הקץ לשנות ‪ ,21310—1300‬חוץ מרעיא מהימנא‪ ,‬שלפיו‬
‫זמנה של ביאת המשיח הוא בשנת ‪ 1340‬בקירוב‪ .3‬דרכם של מחשבי הקצים לקבוע את‬
‫מועד הגאולה סמוך לזמנם‪ .‬והרי דבר הוא‪ ,‬שרשב״י ותלמידיו הרחיקו את הקץ כאלף‬
‫ומאתים שנה עד זמנו של ר׳ משה די ליאון דווקא‪ .‬פתרונה הפשוט של חידה זו הוא‪,‬‬
‫שבעל הזוהר חי וחיבר את הספר בסוף המאה השלש עשרה‪ .‬במאמר אחד‪ 4‬רמוז‬
‫בבירור‪ ,‬שכבר עברו ‪ 1200‬שנות גלות‪ ,‬והחשיכה שלפני בקיעת השחר‪ ,‬היינו תקופת‬
‫חבלי המשיח‪ ,‬תמשך ששים ושש שנים מאותו מועד‪ .‬נמצא‪ ,‬שהדברים נכתבו בין שנת‬
‫‪ 1268‬ובין ‪. 1334‬‬
‫במאמרים רבים מצויים רמזים למצב הפנימי של יהודי ספרד במאה השלש עשרה‪,‬‬
‫וביחוד למצב המוסרי‪ ,‬כגון באזהרות החוזרות ונשנות על יחסים מיניים עם בנות‬
‫הגויים‪ ,‬המכוונות בוודאי ליחסים עם השפחות הערביות‪ ,‬שהיו נהוגים בין יהודי ספרד‬
‫בחוגים מסוימים‪ .5‬אך בגוף הזוהר רוב הרמזים בשטח הפנימי סתמיים הם‪ ,‬ואילו‬
‫ברעיא מהימנא ובתיקוני זוהר מוצאים אנו תיאורים ברורים לגמרי‪ .‬חלקים אלו‬
‫מלאים תלונות ותוכחות נגד העשירים ותקיפי הקהילות‪ ,‬ובהן משתקף המצב הדתי‬
‫והחברתי‪ ,‬ששרר ביהדות הספרדית באותה תקופה‪ ,‬פרשה זו נבדקה ונתבהרה במחקרו‬
‫היסודי של י׳ בער»‪ ,‬שהוכיח גם את השפעת חיבורו של מטיף נוצרי מכת הפרנציס־‬
‫קאנים הספיריטואליים מאמצע המאה השלש עשרה על בעל רעיא מהימנא‪.‬‬
‫התשובות להוכחות אלו מעטות ודלות הן ואינן ראויות לדיון מבחינת הבקורת המדעית‪.‬‬
‫מגיני קדמות הזוהר מגיחים‪ ,‬שהדברים על שלטון הנוצרים והערבים ועל גלות‬
‫ישמעאל‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה חישובי הקץ‪ ,‬נאמרו באמת כנבואות לעתיד לבוא ל‪,‬‬
‫והמאמרים שאין לפרשם בדרך הנבואה נפסלים כתוספות מאוחרות«‪ .‬מלבד תשובות‬
‫כלליות אלו ניסו גם בכמה פרטים לטשטש את רושם האיחור‪ .‬כך טענו‪ ,‬למשל‪ ,‬ששתי‬
‫האומות הקרובות לישראל באמונת היחוד אינן אדום וישמעאל‪ ,‬היינו הנצרות‬
‫! ז ו ה ר חד ש מד ע ״ ב ‪ -‬ע ״ ג‪ 2 — .‬ל ש ו ן ה מ קו ר‪« :‬וכל מ ס א בין י ק ר בון בך״‪ .‬כנראה הכוונ ה‪ ,‬ש הגויי ם‬
‫ה ט מ אי ם י ג שו ל מ קו ם ה ק דו ש‪ .‬א ך א פ ש ר לפ ר ש א ת ה מ לי ם ג ם על ת פ לו ת ט מאות או ק ר בנו ת ט מ אי ם‪.‬‬
‫‪ 3‬א מנ ם ה תי או ר אינו מדוי ק‪ ,‬ש ה רי ב מ סג ד עו מ א ר אין ״ג ל מי ם״ ו ״ פג רי מ תי ם״‪ .‬ה מ ח ב ר ה מ צי א פסלי ם‬
‫ו ק ב רי ם כרי ל ה פ לי ג ב טו מ א ת ה מ סג ד‪ ,‬כ ד ר כו ב תי או רי ם ה ״נ בו איי ם ״ ל הוסי ף נו פ ך ד מיוני­ ­‬
‫שם‪ ,‬ע ם׳ ‪ — ,362‬פ בנ ר א ה הכווגה ל א ר ב ע מ או ת שני ם‬
‫* זו ה ר ח ״ ג ר פ ב ע״ א‪ .‬עיין‬
‫מ ה ת ח ל ת ה אל ף ה ש שי‪ .‬מו ע ד ז ה מ כוון ב דיו ק ל כי בו ש ה של ארץ־י שראל על־ידי ה ע ר בי ם ב שנו ת‬
‫‪ .638-634‬ר׳ דור לו רי א בי ק ש ל הו כי ח מ ת א רי ך ז ה ב פ ל פו לי ם א פו לוגי טיי ם‪ ,‬ש ה מ א מ ר נ כ ת ב כנ בו א ה‬
‫ל ע תיד‪ .‬עיין מ א מ ר ק ד מו ת ספ ר הזו ה ר‪ ,‬כ ה ע ״ ב ‪ -‬כו ע״ א‪ 6 — .‬ז ו ה ר ח״ ב לב ע״א‪ — .‬י ה ד ה מ ל ח מו ת‬
‫בין ה מו ס ל מי ם ו בין הנו צ רי ם ב מ ס עי־ ה צל ב נ ש מ ע גם ב תי או ר א פו ק אלי פ טי אחר (זו ה ר חד ש‪ ,‬סו ף‬
‫בלק)‪ « — .‬ז ו ה ר ח ״ ב י ז ע ״ א ( מד ר ש הנעל ם)‪ .‬ו עיין ש ם ח ״ ג רי ט ע״ א‪ ,‬רמב ע״ ב‪ ,‬ר מו ע״ ב (רעיא‬
‫מ הי מג א ^ זו ה ר חד ש עד‪ .‬ע ״ ב ( מד ר ש הנעל ם)‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫! זו ה ר ח ״ ב ק פ ת ע ״ ב‪ 2 — .‬ש ם ח ״ א ק טז ע ״ ב ‪ -‬קי ז ע״ א‪ ,‬קי ט ע ״ א‪ ,‬זו ה ר חד ש סו ף ב ל ק‪ .‬ר ק ב מ א מ ר‬
‫א ח ד ( שם סו ף וי ש ב‪ ,‬ס ת רי תור ה) נ ק ב ע ה ה ת ח ל ת ה ק ץ לז מן מ או ח ר‪ ,‬אלף ת ק״ מ שנ ה א ח רי ה חו ר בן‪,‬‬
‫היינו שנ ת ‪ . 1608‬או ת ם ה חו ק רי ם‪ ,‬ש ח ש בו ל מ צו א מו ע ד ז ה ב מ ד ר ש הנ על ם ( ח״ א קל ט ע ״ ב ‪ -‬ק מ ע״א)‬
‫ס עו‪ ,‬ש ש ם מ דו ב ר על ת חי ת ה מ תי ם ב שנ ת ת ״ ח ל אל ף ה ש שי‪ ,‬א בל גם ב על הד ע ה ה הי א מו ד ה‪,‬‬
‫ע מ ׳ ‪! 119-118‬‬
‫ש הג או ל ה ת ת חי ל ב ר א שי ת ה א ל ף ה ש שי‪ .‬ו עיין וי כו ח על ח כ מ ת ה ק ב ל ה‪,‬‬
‫‪ , ) N ew Y ork) A H istory of Messianic Speculation :A . H . Silver ,1927‬ע מי ‪ — .92-90‬ג זו ה ר‬
‫ה ״ ג ר מ ט ע״ א‪ ,‬רנ ב ע״ א‪ * — .‬ש ם ח ״ ב ט ע״ ב‪ 5 — .‬ע י י ן י׳ ב ע ר‪ :‬ט ד רו ס בן י הו ד ה ה לוי וז מ נו‬
‫( ״ צ י ו ך‪ , 11 ,‬ת ר צ״ז)‪ ,‬ע מ׳ ‪ 6 — . 44-42‬ה ר ק ע ה הי ס טו רי של ה״ ר עי א מ הי מנ א ״ ( ״ צ י ו ך‪ ,V ,‬ת״ ש)‪,‬‬
‫ענ ד ‪ 7 — .44-1‬ב ךיו ח אי‪ ,‬מ ענ ה כג! מ א מ ר ק ד מו ת ס פ ר הזו ה ר‪ ,‬כ ה ע ״ ב ‪ -‬כו ע״ ב‪ 8 _ ,‬עיין‬
‫ו ׳ מ ר ג ליו ת‪ :‬ני צו צי ז ה ר (זו ה ר ח ״ ב יז ע״ א‪ ,‬או ת ב)‪.‬‬
‫מסכ ת ה ב קו ר ת‬
‫פרק ר בי עי‪:‬‬
‫מ בו א‪ :‬ספר הזוהר וחקר הזו הר‬
‫או שיות ה ב קו ר ת‬
‫ע לי הן‬
‫ה נ ק ו ד ו ת ו ה ט ע מ י ם ב ש מ ו ת י ה ם ‪ ,‬ו א ף צ ו ר ת ם מ ת ו א ר ת‪ . 1‬ה נ ק ו ד ו ת נ ד ר ש ו ת ב ד ר ך ה ס ו ד‬
‫ש א מונ תן הי ת ה ק רו ב ה ל מונו תי איז ם הי הו די‪ .‬א ח רי ם יי ח סו א ת ה קי ר ב ה ל מ די ויון ב ה ס ת מ ­‬
‫כ ז ר ע ה א צ י ל ו ת ‪ .2‬ל פ ע מ י ם נ א מ ר ‪ ,‬ש ה נ ק ו ד ו ת ה ן ל מ ט ה ‪ ,‬ב א מ צ ע ו מ ע ל ל א ו ת י ו ת ^ ‪ .‬י ח ס‬
‫ו ה אי ס ל א ם‪,‬‬
‫אלא‬
‫א דו ם‬
‫ו מ צ רי ם‬
‫ה ק ד ו מ ו ת‪, 1‬‬
‫א ף ־ ע ל ־ פי‬
‫ש בוו ד אי‬
‫אין‬
‫לו מ ר‬
‫כ ו ת ע ל מ א מ ר י ם א ח ר י ם ב ז ו ה ר ‪ ,2‬א ם כ י ב ר ו ר ‪ ,‬ש ב מ א מ ר י ם ה ה ם מ ד ו ב ר ר ק ע ל א ו מ ה‬
‫ה נ ק ו ד ו ת ו ה א ו ת י ו ת נ מ ש ל ל י ח ס ה נ ש מ ה ו ה ג ו ף * א ו ל י ח ס ה ל ב ו ש ו ה ג ו ף‪ . 6‬ר מ ז י ם ר ב י ם‬
‫א ח ת ‪ ,‬י ו ן ‪ .3‬ו א פ י ל ו א ם נ ו כ ל ל י ש ב ב ר ו ח ק פ ר ט ז ה א ו א ח ר׳ ה ר י ש א ר ה ט ע נ ו ת ב מ ק ו מ ן‬
‫מ צויי ם‬
‫הוי ״ ה‬
‫בני קו ד‬
‫עו מ דו ת‪ ,‬ו ב כו חן מ ת ב ט לי ם ג ם ה תי רו צי ם ה פ ר טיי ם ה ד חו קי ם‪.‬‬
‫א ל ה י ם‪. 6‬‬
‫כמה‬
‫ב ת ו ר ה‪. 7‬‬
‫ב ר עי א‬
‫מ הי מנ א‬
‫ו ב תי קוני‬
‫בק שר‬
‫ל ש מו ת‬
‫פ ע מי ם‬
‫א ל הי ם‪,‬‬
‫הנ ד ר שי ם‬
‫נז כ רי ם ונ ד ר שי ם‬
‫ז ו ה ר‪8‬‬
‫מו ב א‬
‫א פי לו‬
‫ל פ י נ י ק ו ד ם׳‬
‫ה ט ע מי ם‬
‫סדר‬
‫ב מ לי ם‬
‫ה ט ע מי ם‬
‫ו בי חו ד‬
‫שם‬
‫מ סוי מו ת‬
‫בנו ס ח‬
‫ס פ ר ד‪:‬‬
‫זרקא‬
‫מקף‬
‫סי מני ה ה וי‬
‫שו פ ר הו ל ך ס גו ל ת א‪ .‬ה מ א מ רי ם ה מ ע ני ני ם ביו ת ר נ מ צ אי ם בזו ה ר שי ר ה שי רי ם‪ ,‬ש ב ה ם‬
‫ה ה ו י ה ד ת י ו ה ת ר ב ו ת י ‪ ,‬ש ב ע ל ה ז ו ה ר ח י ו פ ע ל ב ו ‪ ,‬ה ט ב י ע א ף ה ו א א ת ח ו ת מ ו ע ל ה ס פ ר‪.‬‬
‫מ ב ק ש ה מ ח ב ר ל הו כי ח‪ ,‬ש ה נ ק ו ד ו ת ו ה ט ע מי ם ק דו מי ם‪ .‬הו א ט ו ע ן׳ ש מ קו ר ם ק ב ל ה ל מ ש ה‬
‫ת פ ל ו ת ו ס ד רן‪ ,‬מ נ ה גי ם ו ני מו סי ם‪ ,‬א מו נו ת ת פ לו ת‪ ,‬ע ני ני כי שו ף ו די מו נו לו גי ה‪ ,‬ציו רי גן ־‬
‫מ סי ני ״ו נ ש כ חו מן ה עו ל ם‪ ,‬א ל א ש ב או ח כ מי ם ש קי ב לו או ר ה ח כ מ ה מ ר א שו ני ם ו ה קי מו‬
‫ע ד ן ו גי ה נו ם‪ ,‬ה ש ק פו ת ר פו איו ת‪ ,‬י ד י ע ו ת ב ח כ מ ת ה ל שון — ב ע ני ני ם א לו ו כיו צ א ב ה ם‪,‬‬
‫א ו ת ן ע ל ה א ו תי ו ת ל ה סי ע א ת ה או תיו ת ״ «‪ .‬ב רו ר׳ ש ד ב רי ם א לו נ כ ת ב ו ע ל י ס ו ד י די ע ה‪,‬‬
‫ה מו ב אי ם ב מ פ ו ר ט או ר מוזי ם ד ר ך א ג ב׳ א פ ש ר ל ח שו ף ס י מ נ י ם ו רי שו מי ם‪ ,‬ש י ש ב ה ם‬
‫ש ה נ ק ו ד ו ת ו ה ט ע מ י ם נ ת ח ד ש ו ב ז מ ן מ א ו ח ר׳ ו ה ם מ כ ו ו נ י ם ל ס ת ו ר א ת ה ט ע נ ה ‪ ,‬ש ל א ה י ו‬
‫מ שו ם סיו ע ח שו ב ל ק בי ע ת ז מ נ ו ש ל הזו ה ר‪ .‬ת חו מי ם א לו‪ ,‬חו ץ מ ע ני ני ה ר פו א ה‪ ,‬ה ד ק ד ו ק‬
‫מ צ ו י י ם כ ל ל ק ו ד ם ל כ ן‪ .‬נ ע י מ ת ה פ ו ל מ ו ס נ ש מ ע ת ע ו ד ב י ת ר ב ה י ר ו ת ב מ א מ ר א ח ר ‪: ! 0‬‬
‫ו ק צ ת ת פ לו ר‪ ,‬ל א נ ח ק רו ע דיין ב ה שוו א ה ל ת ר בו ת הי הו די ת ו ה ל א ־י הו די ת בי מי ־ ה ביניי ם‪,‬‬
‫״ו א ם ת א מ ר ‪ :‬ה נ קו ד ו ת תי קון סו פ רי ם הן י ח ס ו ש לו ם‪ ,‬ש א פי לו כ ל נ בי אי ה עו ל ם י היו‬
‫ו ל פי כ ך ל א נו כ ל ל ה ס ת מ ך ע לי ה ם ב דיון כ ל לי ז ה א ל א ב מי ד ה מ צו מ צ מ ת‪ .‬ב די ק ת הי די ע ו ת‬
‫כ מ ש ה‪ ,‬ש קי ב ל תו ר ה מ ה ר סיני‪ ,‬א י ן ל ה ם ר שו ת ל ח ד ש א פ י ל ו נ ק ו ד ה ק ט נ ה א ח ת ב או ת‬
‫ה אנ א טו מיו ת ו ה ר פו איו ת ש בזו ה ר ה ע ל ת ה‪ ,‬ש מ קו רן ב ד עו ת ש היו רוו חו ת בי מי ־ ה ביניי ם‪,‬‬
‫א ח ת‪ ,‬א פי לו או ת ק ט נ ה ש ב תו ר ה ״‪ .‬ב תי קו ני זו ה ר נז כ רי ם ג ם ב ע לי ה ד ק דו ק ( מ א רי ד ק דו ק )‬
‫בי ח ו ד ב ס פ רו ת ה ר פו אי ת ה ע ר בי ת *‪ .‬ח שי ב ו ת מי ו ח ד ת נ ו ד ע ת ל מ ס ק נ ה זו ל ג בי ח ל קי ם‬
‫ו ה מ ו נ ח ת נ ו ע ה ג ד ו ל ה ! ! ‪ ,‬ו א ף מ ס ו ר ה ג ד ו ל ה ו מ ס ו ר ה ק ט נ ה נ ד ר ש ו ת ב ד ר ך ה ס ו ד צ ג‪.‬‬
‫ב ע ל י א ו פ י ק ד ו ם כ ב י כ ו ל ‪ ,‬כ ג ו ן ס פ ר א ד צ נ י ע ו ת א ו ה א ד ר ו ת׳ ה מ ל א י ם י ד י ע ו ת מ מ י ן ז ה‪.‬‬
‫בי או ר סו דו ת ה ת פ ל ה הו א א ח ד ה נו ש אי ם ה מ ר כזיי ם בזו ה ר‪ .‬סו דו ת א לו מו ס בי ם ע ל ת פ לו ת‬
‫ב ע נ י נ י כי שו ף ל א נו כ ל ל ה כ נ ס ב פ ר ט י ה שי מו ש ה מ א ג י׳ ה מ ת ו א רי ם ה ר ב ה בזו ה ר‪ ,‬ש ל פי‬
‫ר בו ת‪ ,‬ש ב ו ו ד אי נ ת ח ב ר ו א ו ה ו נ ה ג ו א ח רי ת ק ו פ ת ה תנ אי ם‪ ,‬ו א פ י לו א ח רי ח ת י מ ת ה ת ל מו ד‪.‬‬
‫ה ב קי אי ם ב מ ק צו ע ז ה ני כ רי ם ב ה ם סי מ ני ה מ א גי ה ש ל י מי׳ ה בי ניי ם‪ .‬א ך י ש ל ציין א ת‬
‫נ ציין ל דו ג מ א כ מ ה ת פ לו ת מ סו ג ז ה ‪ :‬ת פ ל ת ״ א ל ב רו ך ג דו ל ד ע ה ״ ב ש ח רי ת ש ל חו ל‬
‫ש אינ ם מ ת אי מי ם‬
‫ו ״ א ל א ד ו ן ע ל כ ל ה מ ע ש י ם ״ ב ש ח ר י ת ש ל ש ב ת » ‪ ,‬ק ד ו ש ת ״ כ ת ר י ת נ ו ל ך ״ * !‪ ,‬א מ י ר ת ״ ב ל‬
‫ד ב ר י ה ז ו ה ר ‪ ,5‬ש ״ ב ע ל י ה ק ס מ י ם ו ה ח ר ש י ם מ ת מ ע ט י ם מ ן ה ע ו ל ם ״ ׳‬
‫ב הן‬
‫נ ד רי ״ ב לי ל יו ם ה כי פ ו רי ם »‪ ,‬ס ד ר ה ע בו ד ה ״ א ת ה כוננ ת ״ » !‪ ,‬ה הו ס פו ת ״ז כ ר נו ל חיי ם ״‬
‫ו ה א מו נ ה ב כי שו ף פ ח ת ה ו ה ל כ ה‪ .‬מ תו ך ני מ ו סי י מי ־ ה בי ניי ם ש בזו ה ר הו ב או כ מ ה ד ו ג מ א ו ת‬
‫לי מי ־ ק ד ם‬
‫אלא‬
‫ל ת קו פ ת‬
‫י מי ־ ה ביניי ם‬
‫ו ״ ב ס פ ר חיי ם ״ ? ! ב ת פ ל ת ש מ ו נ ה ע ש ר ה ב ע ש ר ת י מי ת שו ב ה‪ ,‬א מי ר ת ס לי חו ת ו ת ח נו ני ם‬
‫מ ע גי נ ו ת ®‪ .‬ה מ א מ ר ב ת י ק ו נ י ז ו ה ר י‬
‫ב א ר צו ת‬
‫הנו צ רי ם‪,‬‬
‫ש ה מ כ ש פי ם‬
‫נ ר ד פו‬
‫ע ל שני זו גו ת ת פי לין הו א דו ג מ א חו ת כ ת מ ת חו ם‬
‫ו ב ק ש ו ת ב א ש מ ו ר ת ה ב ו ק ר׳ ‪ .! 8‬ג ם ס ד ר ה ת פ ל ו ת ה מ ג ו ב ש ש ב ז ו ה ר מ ע י ד ע ל א י ח ו ר ו ‪ .‬י ש‬
‫ה מנ ה גי ם ה ד תיי ם ‪ :‬״ו מ שו ם ש א לו ש ל ה דו ר ה א ח ר ת אינ ם ב קי אי ם מני חי ם ה ם שני זו גו ת‬
‫י ס ו ד ל ה ני ח‪ ,‬ש ח ק י ר ת ה ת פ ל ו ת ו ס ד ר ן ב זו ה ר ת ג ל ה ס י מ נ י ם ב ר ו רי ם של· נ ו ס ח ס פ ר ד‬
‫ת פ י ל ין ״‪ .‬מ ק ו ר ו ש ל מ נ ה ג ז ה הו א ב מ ח ל ו ק ת ב י ן ר ש ״י ו ב י ן נ כ ד ו ר בי נ ו ת ם ע ל ס ד ר‬
‫ב מ א ה ה ש תי ם ע ש ר ה ו ה ש ל ש ע ש ר ה‪.‬‬
‫ה פ ר שיו ת ב ת פי לין‪ ,‬כ לו מ ר ל כ ל ה מו ק ד ם הו נ ה ג ב סו ף ה מ א ה ה ש תי ם ע ש ר ה‪.‬‬
‫מ קו ר ם וז מנ ם ש ל ה נ קו דו ת ו ה ט ע מי ם היו שנויי ם ב מ ח לו ק ת ע ד‬
‫ב ת חו ם ה ד ק דו ק ה בו חן ה עי ק רי הו א ה ב א ת ה נ קו דו ת ו ט ע מי ה נ גי נ ה‪ ,‬שנ ת הוו ב ת קו פ ת‬
‫ו א פ י ל ו ח כ מ י ם ב ע ל י ח ו ש ב ק ו ר ת מ פ ו ת ח ‪ ,‬כ ג ו ן ר׳ ע ז ר י ה מ ן ה א ד ו מ י ם ו מ ש ה מ נ ד ל ס ז ו ן ‪ ,‬נ ט ו‬
‫ה ד ו ר ו ת ה א ח ר ו נ י ם׳‬
‫ה ג אוני ם‪ .‬סי מ ני ם א לו נז כ רי ם או ר מוזי ם כ מ ע ט ב כ ל ה ח ל קי ם‪ ,‬א ב ל ה ם ש כי חי ם ו ג לויי ם‬
‫‪1‬‬
‫ביו ת ר בזו ה ר שי ר ה שי רי ם‪ ,‬ב ר עי א מ הי מ נ א ו ב ת י ק ו ני זו ה ר‪ .‬ב מ קו מו ת ר בי ם מו ב אי ם‬
‫נ בן יו ח אי‪ ,‬מ ענ ה ד‪ .‬ו עיין ת שו ב ת שי״ ר בנ ח ל ת י הו ד ה‪ 2 — .‬ני צו צי ז ה ר ( ח״ א י ג ע״ א‪ ,‬או ת יא)‪.‬‬
‫‪ 3‬עיין לעיל ע מ׳ ‪ , 81‬ה ע ר ה ‪ .5‬מ א מ ר א חד בזו ה ר ( ח״ ב רלז ע״א) מו ע ת ק כ מ ע ט מ ל ה ב מ ל ה‪ ,‬חו ץ מ ציון‬
‫זו ה ר ח״ א טו ע״ ב‪ ,‬יז ע״ א‪ ,‬כד ע ״ א ‪ -‬ע ״ ב ( שייך ל תי קוני זו הר)‪ ,‬ח ״ ב קנ ח ע״ א (רעיא מ הי מנ א)‪,‬‬
‫ח״ג רה ע״ ב‪ ,‬מד ר ש רו ת (זו ה ר חד ש מ ע״ב) ועו ר ה ר ב ה‪ .‬ו עיין ח״ א ק ע׳יב ( ס ת רי תור ה)‪ ,‬ח״ ב‬
‫ק פ ע״א‪ 2 — .‬שם ח״ א טו ע״ ב‪ ,‬יז ע״ א‪ 3 — .‬ש ם ח״ ב ק פ ד ע״ ב‪ ,‬תי קוני זו ה ר‪ ,‬ה ק ד מ ה‪ ,‬ו ע ״ ב‪— .‬‬
‫* ח ״ א טו ע״ ב‪ .‬ו עיין י ״ ל ז לו טני ק‪ :‬מ א מ רי ם מ ס פ ר מד ר ש ה מ לי צ ה ה ע ב רי ת‪ ,‬ע מ ׳ ‪ 6 — .36-33‬ז ו ה ר‬
‫שי ר ה שי רי ם (זו ה ר חד ש) כב ע ״ ג ‪ -‬ע ״ ד‪ .‬ו עיין ש ם כ ״ ג ע ״ ב‪ 6 — .‬ז ו ה ר ח ״ ב צז ע ״ ב (סבא)‪ ,‬ח ״ ג‬
‫קי ר ב ת ה של יון ל או ר ח ה א מונ ה‪ ,‬מ פ סי ק ת א ד ר ב כ הנ א ( הו צ׳ בו ב ר‪ ,‬מ ע״ ב)‪ ,‬ו ש ם נ א מ ר ב מ פו ר ש על מדי‪,‬‬
‫י ע״ ב‪ ,‬סה ע״ א‪ .‬ני קו די ה ש מו ת נז כ רי ם ה ר ב ה בזו ה ר ש ה״ ש ו ב תי קוני זו ה ר‪ 7 — .‬ז ו ה ר ח ״ ג ק פ ט ע״ א‪,‬‬
‫ש היו עו ב די א לי לי ם‪ :‬״ מ ל כי מ די ת מי מי ם היו‪ ,‬ו אין ל ה ק ב ״ ה ע לי הן א ל א ש ע ב דו ע בו ד ה ז ר ה‪ ,‬ש ק ב לו‬
‫ק צ א ע ״ ב (ינו ק א)‪ ,‬ר א ע״ א‪ ,‬רג ע״ א‪ ,‬ר ה ע ״ כ‪ 8 — .‬ש ם ח ״ א כ ד ע״ ב‪ ,‬ח ״ ב קנ ח ע״ א‪ ,‬ח ״ ג ר מז ע ״ ב‬
‫ו עו ד ה ר ב ה‪ ,‬בי חו ד ב תי קוני זו ה ר חר ש‪ .‬ו עיין וי כו ח על ח כ מ ת ה ק בל ה‪ ,‬ע מ׳ ‪ 9 — . 120‬ז ו ה ר חד ש י ע״ ד‪.‬‬
‫מ א בו תי ה ם ב ל ב ד״‪ .‬קי ר ב ת י ש מ ע א ל ל אל הי ם ו ל א מונ ה ה א מי תי ת ר מוז ה גם ח ״ ב פז ע״א‪ * — .‬עיין‬
‫‪ , M G W J) Die M edizin im Sohar : K. Preis, 1928‬ע מ׳ ‪ 5 — .) 184-167‬ח ״ ב ק ‪ 5‬״ ב ע ״ ב‪— .‬‬
‫» ע י י ן ‪,R E j) Bacher‬‬
‫‪,1891‬‬
‫‪xxii‬‬
‫ע מ׳ ‪, 138-137‬‬
‫‪ x x m‬ע מ ׳ ‪ .) 134-133‬הני מו סי ם ה מו ב אי ם שם‬
‫ה ם‪ :‬נ שי ק ת הי ד ל או ת כ בו ד ( עיין בי חו ד זו ה ר ח ״ ג רצו ע״ב) ו רי שו מי דו־ ה ק ר ב של ה א בי רי ם‬
‫ב תי או רי הוי כו חי ם בד ב רי תו ר ה‪ .‬ב מ א מ רי חז ״ ל מו ב א ת נ שי ק ת הי ד כני מו ס נאה‪ ,‬ש הי ה נ הו ג אצל‬
‫ע מי ם ז רי ם‪ ,‬א ב ל לא כ מנ ה ג הי הו די ם ב אר ץ־י שר אל‪ 7 — .‬זו ה ר חד ש‪ ,‬תי קוני ם‪ ,‬י א ע״ ב‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫‪ !0‬שם כב‬
‫ע״ ד‪ » — .‬תי קוני זו ה ר‪ ,‬ה ק ד מ ה‪ ,‬ז ע״א‪ ! 2 — .‬זו ה ר חד ש‪,‬‬
‫תי קוני ם‪ ,‬יו‬
‫ע ״ג‪— .‬‬
‫®‪ 1‬זו ה ר ח״ ב ק ל ב ע״א‪ ,‬רה ע״ ב‪ ,‬רס ע׳׳ ב‪ ,‬רלד ע״ ב (רעיא מ הי מנ א)‪ !* — .‬תי קוני זו ה ר‪ ,‬תי קון י ח‪,‬‬
‫ל ע ״ א‪ :‬זו ה ר חד ש‪ ,‬תי קוני ם‪ ,‬ט ע״ד‪ 15 — .‬ז ו ה ר ח ״ ג רנה ע״ ב ( רעי א מ הי מנ א)‪ ! » — .‬ש ם לג ע״ א‬
‫(כנ״ל)‪ ,‬סג ע״ ב‪ ! 7 — .‬תי קוני זו ה ר‪ ,‬תי קון י ח‪ ,‬כט ע ״ א‪ :‬תי קון נז‪ ,‬צד ע״ ב‪ ! 6 — .‬זו ה ר ח ״ ג ק כ א‬
‫ע״ ב (רעיא מ הי מנ א ^‬
‫‪85‬‬
‫פר ק ר בי עי‪:‬‬
‫מ בו א‪ :‬ס פר ד»זוהר ודוקר הזוהר‬
‫להגיח את קדמותם ואף הביאו ראיות מס׳ הזוהר!‪ .‬לפיכך עד שהענין לא נתברר כל‬
‫צרכו היה מקום לטענת המשיבים‪ ,‬שהזכרת הנקודות והטעמים אינה מוכיחה כלום‬
‫לקביעת זמנו של הזוהר‪ .2‬אך החקירות החדשות העלו בוודאות גמורה‪ ,‬שהנקודות‬
‫והטעמים מאוחרים הם‪ ,‬ולאור מסקנה זו נסתתמה התשובה ואפשר לראות בהזכרתם‬
‫ובביאורם הוכחה חותכת לאיחור הזוהר‪.‬‬
‫טענות בקורתיות אחרות‪ ,‬כגון הבאת תפלות וידיעות רפואיות מאוחרות‪ ,‬נדחו בכך‪,‬‬
‫שהתפלות שבזוהר קדומות הן‪ 3‬ושגם חכמי התלמוד היו בקיאים באנאטומיה ובחכמת‬
‫הרפואה*‪ .‬תשובות אלו אולי נכונות הן לגבי פרטים אחדים‪ ,‬שהמבקרים הסתמכו עליהם‪,‬‬
‫אבל בדרך כלל אין בכוחן לסתור את טענות הבקורת בענינים הנדונים‪ .‬תשובת קוניץ«‬
‫על הטענה של עמדן‪ ,‬שבהזכרת המנהג של הנחת שני זוגות תפילין רמוזה בתיקוני זוהר‬
‫המחלוקת של רש״י ורבינו תם‪ ,‬אופינית לנפתולי האפולוגיטיקה של המאמינים בקדמות‬
‫הזוהר‪ .‬קוניץ ציין שלשה דרכים לסילוק ה טענה‪ :‬א) רשב״י צפה ברוח הקודש את‬
‫המחלוקת המאוחרת ‪ :‬ב) המחלוקת החלה בתקופת התנאים ואף מנהג החסידות להניח‬
‫שני זוגות מספק קרום הוא‪ ,‬והחכמים המאוחרים נחלקו בדברי הקדמונים וביקשו‬
‫לקבוע הלכה פסוקה ולהכריע לצד אחד ! ג) הפיסקה שבתיקוני זוהר הערה מאוחרת‬
‫היא‪ ,‬שנשתרבבה לתוך הטכסט‪ .‬קוניץ מסיים ‪ :‬״והנה לחומר השגת הגאון המשיג שלש‬
‫אלה האופנים יעשה לה כמשפט‪ ,‬החושב והבוחר יחשוב ויבחר אחת מאלה הטוב בעיניו‪,‬‬
‫והשגה הנראית מרה כלענה בהשקפה הראשונה‪ ,‬תכליתה אין דבר כלל וכלל‪ ,‬ולא תוסיף‬
‫לדאבה עוד״‪ .‬אכן ״החושב והבוחר יחשוב ויבחר״ בין טענות הבקורת המבוססות ובין‬
‫תירוצי האפילוגיטיקה הפורחים באויר‪.‬‬
‫מסכ ת ה ב קו ר ת‬
‫ר ב י ם מ ו ב א י ם מ מ נ ו ב פ י ת נ א י ם ‪ .‬ג ם ת ר ג ו מ ו ש ל י ו נ ת ן ב ן ע ו ז י א ל ‪ ,‬ש ל פ י ה ת ל מ ו ד‪ 1‬ת ר ג ם‬
‫א ת הנ בי אי ם‪ ,‬א ב ל ת ר ג ו מו ל א ה גי ע לי די נ ו א ל א ת ר גו מי ם מ או ח רי ם נ ק ר או ע ל ש מו‪,‬‬
‫מו ב א בזו ה ר‪ .‬ב ד י ק ת ה ה ב א ו ת מ ר א ה‪ ,‬ש ב ע ל הזו ה ר י ד ע א ת ה ת ר ג ו מ י ם ה מ או ח רי ם ו ש מו ת‬
‫ה ת ר ג ו מי ם כ ב ר נ ת ע ר ב ב ו א צ לו‪ .‬ב ס ת ר י‬
‫ת ו ר ה‪ 2‬נ א מ ר ‪ ,‬ש א ו נ ק ל ו ס‬
‫ת רג ם א ת ה תו ר ה‬
‫ויו נ תן בן עוזי א ל ת ר ג ם א ת ה מ ק ר א‪ .‬ת ר גו ם י רו ש ל מי ל תו ר ה‪ ,‬ה מיו ח ס ב ט עו ת לי ו נ תן בן‬
‫ע ו ז י א ל ‪ ,‬מ ו ב א ב ש מ ו ב ג ו ף ה ז ו ה ר ‪ 3‬ו ב מ ד ר ש ר ו ת ה נ ע ל ם *‪ .‬ב ר ע י א מ הי מ נ א & נ ז כ ר ת ר ג ו ם‬
‫י ו נ ת ן ■ ל ד ב רי ה י מ י ם ‪ ,‬ו ב ת י ק ו נ י ז ו ה ר ‪ 6‬מ ו ב א א פ י ל ו ת ר ג ו ם א ו נ ק ל ו ס ל ד ב ר י ה י מ י ם ‪ ,‬א ם כ י‬
‫ב ש מ ו ש ל א ו נ ק ל ו ס נ ו ד ע ר ק ה ת ר ג ו ם ל ת ו ר ה ‪ ,‬ו ב נ ו ג ע ל י ו נ ת ן נ א מ ר ב ת ל מ ו ד?י ב מ פ ו ר ש ‪,‬‬
‫ש ל א נ י ת נ ה לו ר ש ו ת ל ת ר ג ם א ת ה כ ת ו בי ם‪ .‬ס י מ ן ל א י חו ר ז מ נ ו ש ל ה זו ה ר הו א‪ ,‬ש ה ש פ ה‬
‫ה א ר מ י ת נ ק ר א ת ב ו ל ש ו ן ת ר ג ו ם ס ת ם »׳ כ ל ו מ ר ה מ ח ב ר ח י ב ת ק ו פ ה כ ש ה א ר מ י ת נ ו ד ע ה‬
‫ב עי ק ר כ ל שון ת ר גו מי ה מ ק ר א‪.‬‬
‫ח ל קי ה ס פ רו ת ה ת ל מ ו די ת מו ב אי ם ב ש מו תי ה ם‪ ,‬כ גון מ ש נ ה ו ב ריי ת א ו תו ס פ ת א‪ ,‬ת ל מ ו ד‬
‫י רו ש ל מי ו ת ל מ ו ד ב ב לי‪ ,‬ש ש ה ס ד רי מ ש נ ה ו מ ס כ תו ת שו נו ת‪ .‬ציו ני ם א לו מ צויי ם ביו ת ר‬
‫ב ר ע י א מ ה י מ נ א ו ב ת י ק ו נ י ז ו ה ר‪ .‬מ א ו ת ל ש ו נ ו ת מ ד ב ר י א מ ו ר א י ם ו מ ס י פ ו ר י ם ע ל מ ע ש י ה ם‬
‫מ שו ל בי ם ב כ ל ח ל קי‬
‫הזו ה ר‪ .‬נ בי א ל דו ג מ א מ א מ רי ם א ח די ם‪,‬‬
‫ש ב ה ם ד ב רי‬
‫א מו ר אי ם‬
‫נ ת ו נ י ם כ פ י ת נ א י ם א ו מ ו ב א י ם ב צ י ו ן מ ק ו מ ם ב ת ל מ ו ד ‪ .‬א) ר׳ ח י י א א מ ר ל פ נ י ר ש ב ״ י ״ ה א‬
‫תנינן ח ל מ א ד ל א א ת פ ש ר‬
‫כ א ג ר ת א ד ל א מ ת ק רי א ״ «‪ ,‬ו ה ם ד ב רי ה א מו ר א‬
‫ה ב ב לי‬
‫רב‬
‫ח ס ד איי !‪ .‬ב ) ר׳ א ל ע ז ר א מ ר ״ו הי י נו · ד ת נ ן ש ה ק ד ו ש ב ר ו ך ה ו א מ ו ר י ד ש ת י ד מ ע ו ת ל י ם‬
‫ה ג ד ו ל ״ ‪ ,‬ו ר׳ י ו ס י ח ל ק ע ל י ו מ ש ו ם ש א ל ו ה ם ד ב ר י ב ע ל א ו ב ״ ד ה ו א כ ד י ב ו מ ל י ה כ ד י ב ך‪. 11‬‬
‫ו י כ ו ח ז ה ב י ן ש נ י ה ת נ א י ם ס ו ב ב ע ל מ ע ש ה ש ה י ה ב א מ ו ר א ה ב ב ל י ר ב ק ט י נ א‪ .! 2‬ג ) ר׳ ח י י א‬
‫א מ ר‪,‬‬
‫מ קו רו ת הזו ה ר‬
‫או שיות ה ב קו ר ת‬
‫ש ב מ ח לו ק ת בי שי ב ת‬
‫ה ר קי ע מ כ רי עי ם‬
‫ל פ ע מי ם ל פי חי דו שי‬
‫ה תו ר ה‬
‫של חכם‬
‫ש ב עו ל ם הז ה ״ו א מ רי מ אן מו כ ח ה א פ לוני ד או כ ח מ ל ה ״ »‪ ,‬ו ד ב רי ם א לו ה ם ר מז ב רו ר‬
‫קביעת המקורות הספרותיים‪ ,‬שהזוהר השתמש בהם׳ העלתה הוכחות רבות ומכריעות‬
‫לאיחורו של הספר‪ .‬אמנם גם בתפקיד זה נתקלה הבקורת בקשיים חמורים‪ ,‬שכן רוב‬
‫הדברים אינם מובאים כלשונם וכצורתם‪ ,‬אלא בעיבודו החפשי של המחבר‪ ,‬שטשטש‬
‫את העקבות במאמרים רבים‪ .‬אף־על־פי־כן הצליחו המבקרים להסיר את הלוט ולחשוף‬
‫את המקורות האמיתיים‪ ,‬ואפשר להביא מאות לשונות‪ ,‬שמקורם מאוחר ללא ספק‪ .‬היקף‬
‫המקורות המאוחרים רחב מאוד‪ .‬הם כוללים יצירות מתקופת האמוראים וער המחצית‬
‫השניה של המאה השלש עשרה‪ ,‬ובהן סוגים ספרותיים שונים‪ ,‬כגון‪ :‬תרגומים‪ ,‬אגדה‬
‫מ ל ב ד ה א ג ד ה ה ת ל מ ו די ת ש א ב ב ע ל הזו ה ר ה ר ב ה מ ס פ רו ת ה מ ד ר שי ם‪ .‬מ קו רו תיו ה ר א שיי ם‬
‫והלכה‪ ,‬פיוטים‪ ,‬פילוסופיה‪ ,‬פרשנות המקרא‪ ,‬מילונים‪ ,‬פוסקים‪ ,‬ספרות ההיכלות‬
‫‪ 1‬מגי ל ה ג ע״ א‪ 2 — .‬זו ה ר ח״ א פ ט ע״א‪ 3 — .‬ח״ א לא ע״ ב‪ .‬ב ד פו סי ם ה מ או ח רי ם מו סג ר ה מ ש פ ט‪,‬‬
‫וספרות הקבלה‪.‬‬
‫תרגום אונקלוס‪ ,‬שלפי דעתם של חוקרים חשובים נתחבר בבבל‪ ,‬ועל כל פנים לא נערך‬
‫לפני תקופת האמוראים‪ ,‬נזכר כמה פעמים בגוף הזוהר ובחלקים אחדים‪ ,‬ואף ציטאטים‬
‫ל א ג ד ה ע ל מו תו ש ל ה א מו ר א ה ב ב לי ר ב ה ב ר נ ח מני * !‪ .‬ד) ר ש ב ״י מ ס ת מ ך » ע ל מ ע ש ה‬
‫ב ר׳ א ל ע ז ר ב ן פ ד ת » ! ‪ ,‬ש ע ל ה‬
‫מ ב ב ל לאו־ץ־ישראל‬
‫כ מ ה ד ו ר ו ת א ח רי פ טי ר ת ו ש ל ר ש ב ״י‪.‬‬
‫ה ) א ג ד ה ע ל ה א מ ו ר א ר ב ה ב ר ב ר ח נ א׳ ב ן ד ו ר ו ש ל‬
‫ר׳‬
‫א ל עז ר בן פ ד ת‪ ,‬מו ב א ת ב ציון‬
‫״ ב ה ג ד ר ה ד ב ת ר א ז ! ד ר ב ה ב ר ב ר חנ ה ״ »!‪ 0 .‬ד ב רי ר ב א‪ ,‬ה א מ ו ר א ה ב ב לי ה מ או ח ר‪ ,‬ל ב נ י‬
‫מ ח ו ז א » מו ב אי ם ב ל שון ז ו ‪ :‬״ו ב גין ד א או ק מו ה מ א רי מ ת ני תין או קי רו לנ שיי כו ב גין‬
‫ד ת ת ע ת ר ו ״‪. 20‬‬
‫ש ת רגו ם יונ תן נזכ ר בו‪ ,‬א בל ב ד פו ס מנ טו ב ה מו ב א ה צי ט א ט ללא כל סי מן‪ * — .‬זו ה ר חד ש כז ע״ א‪.‬‬
‫‪ 6‬ז ו ה ר ח ״ ג רנז ע״ א‪ 6 — .‬תי קון יג‪ ,‬כ ה ע״ א‪ .‬ש ם תי קון מז‪ ,‬פו ע״ ב מו ב א או תו ל שון ב חי לו פי‬
‫גו פ ח ב ד פו סי ם‪ :‬אונ ק לו ס או יונ תן‪ 7 — .‬מ ג י ל ה ג ע״ א‪ 8 — .‬ז ו ה ר ח״ א ט ע״ ב‪ ,‬פ ח ע ״ ב ‪ -‬פ ט ע ״ א‬
‫(ס ת רי תור ה)‪ ,‬ח״ ב ק כ ט ע״ ב‪ ,‬קלב ע ״ ב ‪ -‬ק ל ג ע״א‪ 9 — .‬שם ק פג ע״ ב‪ .‬ב ע ב רי ת‪ :‬״ ה רי שנינו‪ :‬חלו ם ש אינו‬
‫נ פ ת ר כ אג ר ת ש אינ ה נ ק ר א ת״‪ !° — ,‬ב ר כו ת נה ע״ א‪ 11 — .‬ז ו ה ר ח״ ב י ט ע ״ א ‪ -‬ע ״ ב‪ .‬ב ע ב רי ת‪ :‬״ ש הו א‬
‫‪ 1‬עיין מי לז א ה גי‪ :‬ס׳ ר א בי ה‪ ,‬ל ע ״ ג‪ -‬ל א ע׳׳ ב‪ 2 — .‬מי לז א הגי הלך ב ו ר ו א ח ר ת‪ .‬הו א ה כי ר ב אי חו ר ם‬
‫כוז ב ו ד ב ריו כוז בי ם״‪ ! 2 — .‬ב ר כו ת נ ט ע״א‪ ! 3 — .‬זו ה ר ח ״ ג ק פ ה ע״ ב‪ .‬ב ע ב רי ת‪ :‬״ו או מ רי ם‪ :‬מי מו כי ח ?‬
‫של הנ קו דו ת ו ה ט ע מי ם‪ ,‬א ב ל ט ען‪ ,‬שכל ה מ א מ רי ם ה מז כי רי ם עניני ם אלו אינ ם שיי כי ם לגו ף הזו ה ר‬
‫ה רי פ לוני ש הו כי ח א ת ה ד ב ר״‪ !* — .‬ב ב א מ צי ע א פו ע״ א‪ 15 — .‬ז ו ה ר ח ״ ג רטז ע ״ ב ( רעי א מ הי מנ א)‪.‬‬
‫אלא ל חל קי ם מיו ח די ם‪ ,‬ש ה ם מ או ח רי ם גם ל פי רע תו‪ .‬אך ה ב חנ תו ד חו ק ה ו מ ל א כו תיו ת — ‪ 3‬מ גן‬
‫ו צינ ה‪ ,‬נ ע״ א! בן יו ח אי‪ ,‬מ ענ ה ע ט‪ * —- .‬ש ם ‪ ,‬מ ענ ה נ א; ‪ ,Kabbala :F ranck‬ע ט׳ ‪— . $9- 100‬‬
‫‪ 16‬ת ע נ י ת כה ע״ א‪ — .‬ז ! היינו מ ס כ ת ב ב א ב ת ר א (עג ע״ב)‪ ! 8 — .‬תי קוני זו ה ר‪ ,‬ה ק ד מ ה‪ ,‬ב ע״ ב‪ .‬ו עיין‬
‫‪ 5‬בן יו ח אי‪ ,‬מ ענ ה ק כ א‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫זו ה ר ח ״ ג רכג ע״ ב (רעיא מ הי מנ א)‪ ! 9 — .‬ב ב א מ צי ע א נט ע ״ א ‪ 20_ .‬תי קוני זו ה ר‪ ,‬תי קון טו‪ .‬ב ע ב רי ת‪:‬‬
‫״ו ל פי כ ך פי ר שו הו ב ע לי ה מ שנ ה‪ :‬הו קי רו נ שו תי כ ם כדי ש ת ת ע ש רו״‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫פרק ר בי עי‪:‬‬
‫מ בו א‪ :‬ספר הזו הר וחקר הזו הר‬
‫הם מדרשי רבה‪ ,‬מדרש תהלים‪ ,‬פסיקתות ופרקי דרבי אליעזר‪ .‬מבחינה בקורתית‬
‫נודעת חשיבות מיוחדת להבאות מפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬המצויות כמעט בכל חלקי‬
‫הזוהר!‪ .‬מקור זה הוא מדרש פסוידאפיגראפי‪ ,‬שנתחבר בתקופת הגאונים‪ .‬כדוגמא‬
‫מענינת לשימוש הזוהר במדרשים פסוידאפיגראפיים מאוחדים יש לציין את הסיפור על‬
‫אדם הראשון ולילית׳ המובא בציון ״בספרי קדמאי אשכחנא״‪ ,2‬ומקורו בא״ב דבן‬
‫סירא‪ ,3‬שנתחבר במאה העשירית בערך‪.‬‬
‫בקשר לתפלות כבר ציינו* כמה פיוטים מראשוני הפייטנים‪ ,‬שהוכנסו לסידור ונזכרים‬
‫בזוהר כפרקי תפלה‪ .‬מבחינת זמן החיבור שייכים לסוג זה גם שני הטורים (״גבורים‬
‫עומדים בפרץ״ ו״דוחים את הגזירות״) מן הפיוט ׳׳אנשי אמונה אבדו״‪ ,‬המובאים‬
‫בתיקוני זוהר‪ .6‬אך לקביעת זמנו של הזוהר חשובים במיוחד רישומי שירת ספרד‪.‬‬
‫ילינק» ציין כמה מקומות‪ ,‬שמצא בהם מוטיבים משירי ף גבירול‪ ,‬יהודה הלוי ואלחריזי‪,‬‬
‫אבל מכיון שאלו הם רעיונות וציורים שכיחים ואינם מובאים בזוהר כצורתם בשירה‪,‬‬
‫הרי אין הוכחה פילולוגית להשפעת השירים ההם‪ .‬לעומת זה מוכח בהחלט‪ ,‬שבכמה‬
‫מקומות מובלעים בזוהר‪ ,‬וביחוד ברעיא מהימנא ובתיקוני זוהר‪ ,‬לשונות של ״כתר‬
‫מלכות״ לן׳ גבירול‪ .7‬החרוזים ״אבל יש אדון עליהם מחשיך מאוריהם״‪ ,‬הנאמרים‬
‫ב״כתר מלכות״ (יב) על ליקוי השמש‪ ,‬מובאים כלשונם (״דאית אדון עליהם מחשיך‬
‫מאוריהם״) בקשר לסוד של ליקוי השמש והירח»‪ .‬גם במלים הקודמות לחרוזים‬
‫(״כקבלת סיהרא וככביא משמשא״‪ )9‬ניכרת השפעת ״כתר מלכות״ (טו‪ ,‬יז)‪ :‬״והיא‬
‫[החמה] חולקת אור לכל כוכבי שמימה‪ ...‬בהפקידך אותה להעניק אור לכוכבי מעלה‬
‫ומטה גם ללבנה״‪ .‬החרוזים הידועים (ב) ‪ :‬״אתה אחד ובסוד אחדותך חכמי לב יתמהו‬
‫כי לא ידעו מה הוא‪ ,‬אתה אחד ואחדותך לא יגרע ולא יוסיף לא יחסר ולא יעדיף‪ ,‬אתה‬
‫אחד ולא כאחד הקנוי והמנוי כי לא ישיגך רבוי ושנוי לא תואר ולא כנוי״‪ ,‬השפיעו‬
‫בתוכנם על בעל תיקוני זוהר‪ ,‬ולשונות אחדים מהם מובאים גם כצורתם בשינויים קלים‪:‬‬
‫״ולא עוד אלא מסטרא דאחד איהי ד׳ עמיה י״ג‪ ,‬אחד המנוי‪ ,‬אבל מסטרא דעילאה על כל‬
‫עילאין איהי אחד ולא ככל אחר הכנוי והמנוי‪ ...‬ומסטרא דמארי על כלא לית ליה כינויי‪...‬‬
‫ומסטרא דעילת על כל עילאין לא יחסר ולא יעדיף נביעו דנהוריה‪ ...‬אבל בעילת על‬
‫כלעילאיזלית לעילא מניה דאוסיף ביה וגרע ביה‪ ...‬ואיהו דאוסיף וגרע בכלהו ולית עליה‬
‫דאוסיף וגרע״‪ .!0‬במקום הנוסח המקורי ״כאחד הקנוי״ מובא כאן ״אחד הכנוי״‪ ,‬נוסח‬
‫מסכ ת ה ב קו ר ת‬
‫או שיות ה ב קו ר ת‬
‫המתאים יותר לתוכן המאמר‪ .‬מליצת ן׳ גבירול ״כי לא ידעו מה הוא״‪ ,‬שמקורה בפסוק‬
‫(שמות טז‪ ,‬טו) על המן‪ ,‬הפכה בתיקוני זוהר לדרשה מיסטית על הפסוק ‪ :‬״ואיהו לאו‬
‫איהו כינוי‪ ,‬ואתקריאת ׳מה׳ מסטרא דחכמה‪ ...‬ובהאי ׳מה׳ מעיר [צ״ל מעיד] על עילת‬
‫כל עילאין‪ :‬׳כי לא ידעו מה הוא׳״!‪ .‬בדרך זו השתמש גם המחבר של גוף הזוהר‬
‫במליצה אחרת של ן׳ גבירול‪ .‬ב״כתר מלכות״(י) ‪ :‬״והיסודות האלה ארבעתם להם יסוד‬
‫אחד ומוצאם אחד וממנו יוצאים ומתחדשים‪ ,‬ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים״‪.‬‬
‫בזוהר‪ 2‬מובא הענין בצורת דרשה מיסטית על הפסוק (ברישית ב׳ י) ‪ :‬״תא חזי אש‬
‫רוח מים ועפר כלהו אחידן דא בדא ואתקשרן דא בדא ולא הוי בהו פרודא‪ ,‬ועפר דא‬
‫כד איהו אוליד לבתר לא מתקשרן דא בדא באינון [צ״ל כאינון] עלאי‪ ,‬כמה דאת אמר ‪:‬‬
‫׳ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים׳״‪ .‬במאמרים על תורת האלהות ותורת הנפש מובא‬
‫הרבה בזוהר המונח ״נשמה לנשמה״‪ ,‬שמקורו ב״כתר מלכות״ (ד)‪ :‬״אתה חי ולא‬
‫בנפש ונשמה‪ ,‬כי אתה נשמה לנשמה״‪.3‬‬
‫ספרו הפילוסופי של ן׳ גבירול‪ ,‬מקור חיים‪ ,‬לא השפיע על הזוהר במישרין*‪ ,‬אבל אפשר‬
‫לגלות את עקבותיהם של ספרים פילוסופיים אחרים‪ .‬דרשת הזוהר על תוהו ובוהו‬
‫כחומר וצורה מבוססת ללא ספק על דברי ר׳ אברהם בר חייא בס' הגיון הנפשי·‪.‬‬
‫ס׳ הכוזרי לר׳ יהודה הלוי השפיע הרבה על ראשוני המקובלים והשפעתו ניכרת גם‬
‫בתורת הזוהר»‪ .‬אך לעניננו כאן נסתפק בשתי דוגמאות‪ ,‬שהקשר הספרותי הישיר מוכח‬
‫בהן בבירור‪ .‬דברי הכוזרי‪ : 7‬״ישראל באומות כלב באברים״ מובאים בזוהר» כצורתם ‪:‬‬
‫״ישראל בין שאר עמין כלבא בין שייפין״‪ .‬גם פיתוח הרעיון בס׳ הכוזרי בביאור המשל‬
‫והנמשל חוזר ונשנה בזוהר«‪ .‬בס' הכוזרים! נשאל החבר‪ :‬״התדע למה מתנועעים‬
‫היהודים בקריאת העברית ל״‪ ,‬והשיב ‪ :‬״אמרו‪ ,‬כי בעבור העיר החום הטבעי״‪ ,‬אבל דחה‬
‫תשובה זו ונתן תשובה אחרת‪ .‬בזוהר!! נתונה השאלה בפי ר׳ אבא בשיחתו עם רשב״י‪,‬‬
‫והתשובה הדחויה בס׳ כוזרי מובאת בגוון מיסטי כתשובת רשב״י‪.‬־ ״נשמותיהם של‬
‫ישראל נחצבו מתוך הנר הקדוש הדולק‪ ...‬כיון שאומר[ים] דבר אחד מן התורה‪ ,‬הרי‬
‫האור דולק ואינם יכולים להשתכך ומתנענעים לכאן ולכאן ולכל הצדדים כאור הנר״‪.‬‬
‫כתבי הרמב״ם‪ ,‬בעיקר ספר המדע במשנה תורה ומורה נבוכים‪ ,‬השפעתם מרובה‬
‫בזוהר‪ ,‬וביחוד במדרש הנעלם‪ .‬אחת הדוגמאות הבולטות היא מנין השמות של עשר‬
‫כיתות המלאכים על־פי הרמב״ם‪ .!2‬במדרש הנעלםי־·! מתאימים כל השמות‪ ,‬ובשני‬
‫מאמרים ברעיא מהימנא ובתיקוני זוהר*! הוחלף השם כרובים בשם אחר‪ ,‬פעם אלים‬
‫! ע י י ן י*ל ז לו טני ק‪ :‬מ א מ רי ם מ ספ ר מדר ש ה מ לי צ ה ה ע ב רי ת‪ ,‬ע מ׳ ‪ . 55-54‬ה ה ק ב לו ת ד‪ ,‬מו ב או ת שם‬
‫אינן אלא חלק ק טן מ מ א מ רי פ ר קי ד ר בי אלי עז ר‪ ,‬ה מו ב אי ם או ר מוזי ם בזו ה ר‪ 2 — .‬זו ה ר ח ״ א לד ע״ ב‪.‬‬
‫ב ע ב רי ת‪ :‬״ ב ס פ רי ר א שוני ם מ צ אנו ״‪ 3 _ .‬א ו צ ר מדר ש־ם לי״ ד אייזנ ש טיין‪ ,‬ע מ׳ ‪ * — .47‬ל עי ל‬
‫‪ 1‬ז ו ה ר חד ש שם י ע״ ב‪ .‬ב ע ב רי ת‪ :‬״ו הו א אינו כינוי‪ ,‬ונ ק ר א ת י מ ה׳ מצד חכ מ ה‪ ...‬ו ב׳ מ ה׳ זה מ עי ד על‬
‫עיל ת כל ע ליוני ם‪ :‬׳ כי לא י ד עו מ ה הו א‪ ,‬״‪ - — .‬ח׳׳ ב כד ע״ ב‪ .‬ב ע ב רי ת‪ :‬״ בו א ו ר א ה‪ :‬א ש רו ח מי ם‬
‫ענ ד ‪ 5 — .85‬ה ק ד מ ה‪ ,‬י א ע״א! זו ה ר חד ש‪ ,‬תי קוני ס‪ ,‬א ן ״ ך‪ ,Beiträge , 1 6 __ .‬ע מ׳ ‪— . 28-26‬‬
‫ו ע פ ר [ ע ליוני ם] כול ם א חוזי ם זה בז ה ו מ ת ק ש רי ם ז ה בז ה ו אין בהם פי רוד‪ ,‬ו ע פ ר זה כ ש הו א מולי ד‬
‫ז לו טני ק‪ ,‬שם‪ ,‬עמ ׳ ‪ 8 — .44-43 ,32-30‬זו ה ר ח ״ג פב ע״ ב‬
‫אחר־כך [ א ת הי סו דו ת ה חו מ ריי ם] אינ ם מ ת ק ש רי ם זה בז ה כ או ת ם ע ליוני ם‪ ,‬כ מו שנ א מ ר‪ :‬׳ו מ ש ם י פ רד‬
‫(רעיא מ הי מנ א)‪ « — .‬ב ע ב רי ת‪ :‬״ כ ק ב ל ת הי ר ח ו ה כו כ בי ם מן ה ש מ ש״‪ ! 0 — .‬זו ה ר חד ש‪ ,‬תי קוני ם‪,‬‬
‫ו היה ל א רב ע ה ר א שי ם׳ *‪ 3 — .‬ע י י ן זלו טני ק‪ ,‬שם‪ ,‬עמ ׳ ‪ 32‬׳ ‪ : 73‬ג׳ שלו ם‪ :‬ע ק בו תיו של ג בי רו ל ב ק בל ה‬
‫ע ע ״ א‪ -‬ע ״ ב‪ .‬ב ע ב רי ת‪ :‬״ו ל א עוד אלא מצד [ מ ל ת ] אהד הי א ד׳ [ ו ] ע מ ו י״ג‪ ,‬אחד ה מנוי‪ ,‬אבל מצד‬
‫ה ע ליון על כל ע ליוני ם הי א א ח ד ולא ככל א ח ד ה כנוי ו ה מנוי‪ ...‬ו מ צ ד ה א דון על ה כל אין לו כינויי ם‪ .‬״‬
‫ו מ צ ד ה עי ל ה על כל ע ליוני ם לא י ח ס ר ולא י ע די ף מ בו ע או רו‪ ...‬א בל ב עיל ה על כל ע ליוני ם אין‬
‫( מאסף סו פ רי א״י‪ ,‬ת״ ש)‪ ,‬ענד ‪ * — . 165-163‬עיין שם‪ ,‬עמ ׳ ‪ 5 — . 168-165‬עיין ל ה לן ע מ ׳ רצח‪ ,‬שי ט ‪-‬‬
‫י עיין שם‪ ,‬שם‪ ,‬ע מ׳ ‪; 38-37 ,30-29‬‬
‫ל מ על ה מ מנו‪ ,‬שיו סי ף בו ויג ר ע מ מנו‪ ...‬ו הו א ש מו סי ף ו גו ר ע ב כול ם ו אין עליו מו סי ף ו גו ר ע ״‪ .‬ו עיין‬
‫גם זו ה ר ח״ ב מ ב ע״ ב (רעיא מ הי טג א)‪.‬‬
‫שכ‪ 6 — .‬ע י ץ ט ע ם ל ש״ד‪ ,‬ע מ׳ ‪ . 150-119‬ה מ ח ב ר ה ת כוון ל ה ר או ת ב ה ק ב לו ת א ת ה ש פ ע ת ה ק בל ה על ר׳‬
‫י הו ד ה ה לוי‪ 7 — .‬מ א מ ר ב‪ ,‬סי‪ ,‬לו‪ 8 — .‬ח״ג רכא ע״ ב‪ 9 — .‬ה שווה גם שם קסא ע ״ א ‪ -‬ע ״ ב‪ .‬ו עיין‬
‫זלו סני ק‪ ,‬שם‪ ,‬ע מ' ‪ !° — .69-68 , 16-5‬מ א מ ר ב‪ ,‬סי' ע ט‪ -‬פ‪ 11 — .‬ח ״ ג ריח ע״ ב‪ ! 2 — .‬ה ל כו ת י ס ו יי‬
‫ה תו רה פ״ ב‪ ,‬ז‪ ! 3 — .‬זו ה ר חד ש ט ע״א‪ 14 — .‬ז ו ה ר ח׳׳ ב מג ע״ א‪ ,‬זו ה ר חדש נג ע ״ ב ( שיי ך ל תיקוני ם)‪.‬‬
‫‪89‬‬
‫פ ר ק ר בי עי »‬
‫מ בו א ‪ :‬ס פ ר ה ז ו ה ר ו ח ק ר ה ז ו ה ר‬
‫מסכת ה ב קו ר ת‬
‫או שיות ה ב קו ר ת‬
‫ו פ ע ם שנ אני ם‪ ,‬ו ב מ א מ ר ה שני הו ח ל ף ג ם ה ש ם מ ל א כי ם ב ת ר שי שי ם‪ .‬ע נין מיו ח ד י ש‬
‫ו ע ש ו ב כ ו ר ך ״ ‪ .‬ז) ז ו ה ר ! ‪ :‬״ א מ א י א ק ר י צ י ץ ד א ס ת כ ל ו ת א ל א ס ת כ ל א בי ה ‪ .‬ו ב ג י ן ד ה ו ה ק י י מ א‬
‫ב ש ם אי שי ם‪ ,‬ש אין לו מ קו ר א ל א ב ס פ רו ת ה פי ל ו ס ו פי ת‪ ,‬ש ב ה הו א ז ה ה ל ש כ ל ה פו ע ל‪.‬‬
‫ע ל א ס ת כ ל ו ת א ד ב ר נ ש א ק ר י צ י ץ ״ ‪ .‬ר א ב ״ ע‪ : 2‬״ א ו ל י ה כ ל מ ג ז ר ת צי ץ‪ ,‬ד ב ר נ ר א ה ״ ‪.‬‬
‫מ אי שי ם‪.‬‬
‫ד ע ה זו‬
‫ח) ״זו ה ח־· ‪ :‬״ ׳ ו ה ו ב א א ל ה כ ה ן׳ ‪ ,‬ו ב א ל א כ ת י ב א ל א ׳ ו ה ו ב א ׳ ‪ ,‬ד כ ל מ א ן ד ח מ י ל י ה א ת ח י י ב‬
‫ה ר אוי ה לו‬
‫ע ל י די‬
‫בי ה ל א ק רו בי ק מי כ ה נ א ״‪ .‬ר א ב ״ ע ‪ : 4‬״׳ ו ה ו ב א ‪ /‬ב ר צ ו נ ו ו ש ל א ב ר צו נו‪ ,‬כי ה רו א ה בו א ח ד‬
‫ב ס ת רי‬
‫ת ו ר ה‪1‬‬
‫מ קו ר ה ב ד ב רי‬
‫מלאך‬
‫ה ע שי רי‪,‬‬
‫ני כ ר ת ב ה לל א‬
‫נ א מ ר‪,‬‬
‫ש בי צי ר ת הו ל ד נ בנ ה‬
‫הגו ף‬
‫ב כו ח‬
‫ה ר מ ב ״ ם‪ : 2‬״ ו ה א ל נ ו ת ן ל כ ל ג ו ל ם ו ג ו ל ם‬
‫ש הי א‬
‫ס פ ק‪,‬‬
‫ה צו ר ה הנ ק ר א ת אי שי ם ״‪.‬‬
‫הי א‬
‫ה ת פי ס ה‬
‫הנ מ ש ך‬
‫צו ר ה‬
‫דו ג מ א א ח ר ת‪,‬‬
‫ה א לי גו רי ס טי ת‬
‫של‬
‫ש ה שפ ע ת הר מב״ ם‬
‫מ ס י מ נ י ם א ל ו י כ ר י ח נ ו ש י ב א ״ ‪ .‬ט ) מ א מ ר ה ז ו ה ר ב א ד ר א ר ב א‪ 5‬ע ל מ ק ו מ ן ש ל ח כ מ ה ו ב י נ ה‬
‫לוי תן‪.‬‬
‫ו ד ע ת ב מ ו ח ו ת ש ב ש ל ש ה ח ל ל י ה ג ו ל ג ו ל ת מ ב ו ס ס ע ל ד ב ר י ר א ב ״ ע‪ .6‬י ) ז ו ה ר‪ : 7‬״ ו כ י א י ת‬
‫ה אגד ה על‬
‫ס עו ד ת‬
‫ה ר מ ב ״ ם כ ו ת ב‪ : 3‬״ ז ה ו ש א מ ר ו נ ה נ י ן מ ז י ו ה ש כ י נ ה ‪ ,‬ש י ו ד ע י ם ו מ ש י ג י ן מ א מ ת ת ה ק ד ו ש‬
‫׳ י ם נ ג ר ש׳ ? אין‪,‬‬
‫ב רו ך הו א מ ה ש א י נ ם י ו ד ע י ם ו ה ם ב ג ו ף ב ע ו ל ם ה ש פ ל‪ ...‬ו ח כ מ י ם ק ר או ל ה ד ר ך מ ש ל‬
‫מ א ת רי ה‪ ...‬׳ ו י ג ר ש ו מ י מ י ו ר פ ש ו ט י ט ‪ /‬ד מ פ ק ו מ י מ וי כ ל ה ה ו א ט י נ א ד י מ א ו כ ל ט נ ו פ א‬
‫דכד ימא נפקא‬
‫מ ת קו ני ה ו אזי ל‬
‫בלא‬
‫ח ב ל א כ דין נג ר ש ו א ת ת ר ך‬
‫ל ט ו ב ה ז ו ה מ ז ו מ נ ת ל צ ד י ק י ם ס ע ו ד ה ״ ‪ ,‬ו ב מ ד ר ש ה נ ע ל ם נ א מ ר‪ : 4‬״ א ב ל ה צ ד י ק י ם ש ז כ ו‬
‫ל ש פוו תי ה ״‪ .‬ר ד״ ק » ‪ :‬״ו פי רו ש ׳ כי ם נ ג ר ש ‪ /‬כ מו הי ם ש הו א נ ג ר ש א ל ה ש פ ה ב כ ל ר ג ע‬
‫ה ס עו ד ה‬
‫ו ר ג ע‪ . ..‬ו ב ב א ו א ל ה ש פ ה י ג ר ש ו מ י מ י ו ר פ ש ו ט י ט מ ק ר ק ע ה י ם א ל ה י ב ש ה ״ ‪ .‬י א ) ז ו ה ר ס ‪:‬‬
‫סי פי ה רי שי ה‪ ,‬ד כ ת י ב ׳ ל א ב ח ר ת י ב ע י ר׳ ׳ ו א ב ח ר‬
‫נזונין‬
‫עד‬
‫שי שי גו‬
‫ה שג ה‬
‫ש לי מ ה‪.‬‬
‫ו אין‬
‫א כי ל ה‬
‫ו ש תי ה‬
‫אלא‬
‫זו‬
‫הי א‬
‫וזו‬
‫ו ה א כי ל ה ״‪ .‬ת י א ו רי ה פ ג נ ו ת בזו ה ר כ ע ב ו ד ת צ ב א ה ש מי ם‪ ,‬ה ק שו ר ה ב כי ש ו ף ו ב א לי לו ת‪,‬‬
‫״ ה אי ק ר א ל או רי שי ה סי פי ה ו ל או‬
‫מ ק ו ר ם ב ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם ע ל כ ת ה צ א ב י י ם ב מ ו ר ה נ ב ו כ י ם ו ב ס פ ר ה מ ד ע‪. 5‬‬
‫ב ד ו ד ‪ /‬מ אי ה אי ע ם ה אי‪ ,‬ו א ב ח ר בי רו ש ל ם מ ב עי לי ה‪ .‬א ל א כ ד קו ד ש א ב ר י ך הו א א י ת‬
‫בי או רי ה מ ק ר או ת ש בזו ה ר ט בו עי ם ב חו ת מ ה ש ל פ ר ש נו ת י מי ־ ה בי ניי ם‪ .‬ב כ ל ה ח ל קי ם‬
‫ר עו ת א ק מי ה ל מ ב ני ק ר ת א א ס ת כ ל ב ק ד מי ת א ב ה הו א רי ש א ד נ הי ג ע מ א ד ק ר ת א ו ל ב ת ר‬
‫מו צ אי ם א נו ל שו נו ת ר בי ם‪ ,‬ה ל קו חי ם מ פי רו שי ם י דו עי ם‪ ,‬כ צו ר ת ם או ב שינויי ם ו בני סו ח‬
‫ב נ י ק ר ת א ו איי תי ל ע מ א בי ה‪ ,‬ה ד א הו א ד כ ת י ב ׳ ל א ב ח ר תי ב עי ר׳ ע ד ד א ס ת כ ל נ א ב ד ו ד‬
‫פ ר פ ר א ס ט י *׳‪ .‬נ ק ח ל ד ו ג מ א כ מ ה ה ב א ו ת א ו פ י נ י ו ת ‪ ,‬ש מ ק ו ר ן ב כ ת ב י ה פ ר ש נ י ם ה ח ש ו ב י ם ‪,‬‬
‫ל מ הוי ר עי א ע ל י ש ר א ל ״‪ .‬ר ד ״ ק ‪ : ! °‬״׳ו א ב ח ר ב ד ו ד ‪ /‬ל מ ה ש ה ק די ם ל א ב ח ר תי ב עי ר הי ה‬
‫ר ש ״ י ו ר א ב ״ ע ו ר ד ״ ק‪ . 7‬א) ז ו ה ר‪ : 8‬׳ א י ן ה ב ה א ל א ל ש ו ן ה ז מ נ ה ״ ‪ .‬רש״י<* ! ״ כ ל ה ב ה ל ש ו ן‬
‫לו מ ר ו א ב ח ר בי רו ש ל ם‪ .‬א ל א פי רו ש‪ ,‬כי ל א ה ו ד ע ת י ב ח י ר ת י בי ר ו ש לי ם ע ר ש ב ח ר תי‬
‫ה ז מ נ ה הו א ״‪ .‬ב) זו ה ר «! ! ״ ׳ ו י צ א ו א ת ם׳‪ ,‬א ת ו מ ב ע י לי ה‪ ...‬א ל א ת ר ח ו ל ו ט ע ם א ב ר ה ם‬
‫ב דו ד ל היו ת ע ל ע מי י ש ר א ל ״‪ .‬י ב) זו ה ר!! ‪ :‬׳ ״ ה נ ה ל א י ד ע תי ד ב ר׳׳ ל א כ רז א מ ל ה ו ל או כ ח א‬
‫ו ש ר י נ פ ק ו ״ ‪ .‬ר ש ״ י ! ! ‪ :‬״ ׳ ו י צ א ו א ת ם ‪ /‬ו י צ א ו ת ר ח ו א ב ר ם ע ם ל ו ט ו ש ר י ״ ‪ .‬ג ) ז ו ה ר‪! 12‬‬
‫ב רו ח ק ד ש א ל ע ל מ א ״‪.‬‬
‫״ ׳ ה ס י ר ו א ת א ל ה י ה נ כ ר׳ ‪ ,‬א ל י ן א נ ו ן ד ב ט ל ו מ ש כ ם ״ ‪ .‬ר ש ״ י‪ ! 13‬״ ׳ ה נ כ ר ׳ ‪ ,‬ש י ש ב י ד כ ם מ ש ל ל‬
‫ע ק בו תי ה ש ל ה ס פ רו ת ה מי ס טי ת ה ק דו מ ה‪ ,‬ש עי ק ר ז מנ ה ב מ או ת ה ר א שונו ת ש ל י מי ־‬
‫ר ד ״ ק‪ 2‬נ ‪ :‬״ ו מ ה ש א מ ר ׳ ל א י ד ע ת י ד ב ר ׳ ר צ ו נ ו ל ו מ ר ד ב ר י ת ו כ ח ה ״ ‪.‬‬
‫ב בי רו ר‬
‫ש ל ש כ ם ״ ‪ .‬ד ) ז ו ה ר‪ : 14‬״ ׳ ה ג ו א ל ׳ ‪ ,‬א ש ר ג א ל מ ב ע י ל י ה ‪ ,‬מ א י ׳ ה ג ו א ל׳ ? ב ג י ן ד ה ו א מ ש ת כ ח‬
‫ה ב י נ י י ם ‪ ,‬ה י י נ ו ם׳ י צ י ר ה ו כ ת ב י ה ה י כ ל ו ת ש ל ב ע ל י מ ע ש ה מ ר כ ב ה ‪ ,‬נ י כ ר י ם‬
‫ת ד י ר ל ג ב י ב נ י נ ש א ו ל א א ע ד י מ ב ר נ ש ז כ א ה ל ע ל מ י ן ״ ‪ .‬ר ש ״ י ־‪ : 1‬״ ׳ ה מ ל א ך ה ג ו א ל א ו ת י ‪/‬‬
‫ב ז ו ה ר‪ .‬ה ש פ ע ת ו ש ל ס׳ י צ י ר ה א י נ ה מ צ ו מ צ מ ת ב מ ו נ ח י ם ב ל ב ד ‪ ,‬כ ג ו ן ל ״ ב נ ת י ב ו ת ח כ מ ה ‪,‬‬
‫מ ל א ך ה ר ג י ל ל ה ש ת ל ח א ל י ב צ ר ת י ״ ‪ .‬ה) זו ה ר *‪ ! 1‬״ א מ ר ר ׳ י ה ו ד ה ‪ :‬כ י ו ן ד כ ת י ב ׳ ו ת ש ח ת‬
‫ז ו ל ו רו ח ו ד י ב ו ר ו ש ש ק צוו ת‪ ,‬ש הי ו ק נ י נ י ־ י ס ו ד ש ל ס פ ר ו ת ה ק ב ל ה כו ל ה‪ ,‬א ל א מ צויי ם ג ם‬
‫ה א ר ץ׳ א מ א י ׳ ל פ נ י ה א ל ה י ם ׳ ? א ל א כ י ו ן ד ע ב ד ו ח ו ב י ה ו ן ב א ת ג ל י א ל ע י נ י ה ו ן ד כ ל א כ ד י ן‬
‫ל ש ו נ ו ת ‪ ,‬ה ל ק ו ח י ם ל ל א ס פ ק ב מ י ש ר י ן מ ם׳ י צ י ר ה ‪ .‬ל ד ו ג מ א ‪ :‬״ א ש ג ח [ א ב ר ה ם ] ו ת ק ל‬
‫׳ ל פ נ י ה א ל ה י ם׳ כ ת י ב‪ .‬ר׳ י ו ס י א מ ר ‪ :‬א נ א א פ כ א א מ רי ת‪ ,‬ב ק ד מ י ת א ׳ ל פ נ י ה א ל ה י ם׳ ד ל א‬
‫ו צ ר ף ״ »‪ ,‬״ ב א צ ב ע י ן ד י ד י ן ה׳ כ נ ג ד ה׳ ״ » ‪ ' 0 .‬י צ י ר ה מו ב א ג ם‬
‫ה ו ו ע ב ד י ב א ת ג ל י א ‪ ,‬ל פ נ י ה א ל ה י ם ע ב ד ו ו ל א ל פ נ י ב נ י נ ש א ״ ‪ .‬ר א ב ״ ע‪ : 17‬״ ו י ש א ו מ ר י ם ‪,‬‬
‫ל א ב ר ה ם א ב י נ ו ‪ .! 5‬ה ש פ ע ת ה ש ל ס פ ר ו ת ה ה י כ ל ו ת מ ר ו ב ה ב ת י א ו ר י ה מ ר כ ב ה ו ה ה י כ ל ו ת‬
‫כי ט ע ם ׳ ל פ נ י ה א ל ה י ם ׳ ב פ ר ה ס י א ‪ .‬ו א ח ר י ם א מ ר ו ‪ ,‬כ י ה ט ע ם ש נ ש ח ת ו ב ס ת ר ו ב ד ב ר י ם‬
‫מ כו סי ם‪ ,‬ש ל א י ד ע ם כי א ם ה ש ם ״‪ .‬ר א ב ״ ע ד ח ה א ת ש תי ה ד עו ת‪ ,‬ו בזו ה ר‬
‫‪1‬‬
‫ב ש מו‪ ,‬ו א פי לו מיו ח ם‬
‫ח ״ ב ר י ז ע ״ ב‪ .‬ב ע ב רי ת‪ :‬״ ל מ ה נק רא ציץ? ה ס ת כ לו ת‪ ,‬ל ה ס ת כ ל בו‪ .‬ו מ שו ם ש הי ה קיי ם על ה ס ת כ לו תו של‬
‫ה פ כו ל מ ח לו ק ת‬
‫אדם נק רא צי ץ״‪ .‬ל פי ל שון הזו ה ר י ש מ קו ם ל הני ח‪ ,‬ש כ אן ה ש ת מ ש גם ב פי רו ש ר ש ב ״ ם‪ :‬״ ל פי שנו תני‬
‫ת נ א י ם ‪ .‬ו) ז ו ה ר‪ : 18‬״ א נ כ י מ א ן ד א נ י ‪ ,‬א ב ל ע ש ו ב כ ו ר ך ״ ‪ .‬ר א ב ״ ע «‪ ! 1‬״ א נ כ י מ י ש א נ כ י ‪,‬‬
‫על מ צ ח מ קו ם ר איי ת בני־אד ם ק רוי צי ץ״‪ 2 — .‬ש מ ו ת כ ח‪ ,‬לו‪ 3 — .‬ח ״ ג מ ח ע״ א‪ .‬ב ע ב רי ת‪ :‬״ ש כ ל מי‬
‫שרואה או תו חיי ב ל הגי שו ל פני ה כ הן״‪ * — .‬וי ק ר א יג‪ ,‬ב‪ 6 — .‬ח ״ ג ק לו ע״ א‪ » — .‬ש מו ת לא‪ ,‬ג‪— .‬‬
‫‪ 1‬ז ו ה ר ח״ א פא ע״ א‪ 2 — .‬שם פ״ד‪ ,‬ו‪ 3 — .‬ה ל כ ו ת ת שו ב ה פ״ ח‪ ,‬ב ‪ -‬ד‪ 4 — .‬ז ו ה ר וז״א קלה ע׳׳ד‪— .‬‬
‫‪1‬‬
‫ח״ א עד ע״ ב‪ .‬ב ע ב רי ת‪ :‬״ו כי י ש ׳ים נג ר ש׳? הן‪ ,‬ש כ ש הי ם יו צ א מ מ כונו ו מ ה ל ך ב ל א חו ב ל אז הו א‬
‫‪ 5‬עיין ג' ש לו ם‪ ,M ajor T rends :‬ע מ׳ ‪ 6 — . 170‬עיין ‪L’Exégèse Biblique dans le Z o h ar : Bacher‬‬
‫נגר ש ו מגו ר ש מ מ קו מו‪' ...‬וי ג ר שו מי מיו ר פ ש ו טי ט׳‪ ,‬ש מו צי אי ם מי מיו כל טי ט הי ם ו כל טינו ף‬
‫) ‪ ,‬ע מ׳ ‪ 7 — .229-219 ,46-33‬ל שו נו ת ה ר מ ב ״ן ש בזו ה ר נ ציין בין ה ה ב או ת‬
‫ל ש פו תיו׳׳‪ * — .‬י ש עי ה נז‪ ,‬כ‪ « — .‬ח׳׳ ב ק צ ח ע״ א‪ .‬ב ע ב רי ת‪ - :‬פ סו ק זה לא ר א שו סו פו ו ל א סו פו ר א שו‪,‬‬
‫מ ס פ רו ת ה ק בל ה‪ 8 — .‬ח״ ב י ח ע ״ א ( מד ר ש הנעל ם)‪ ,‬ו כן ח״א‪ .‬ע ה ע״ א‪ 9 — .‬ב ר א שי ת יא‪ ,‬ס ג‪ :‬ל ח‪ ,‬טז!‬
‫ש כ תו ב‪ :‬׳ו ל א ב ח ר תי ב עי ר׳ [ו א ח ר־ כ ך כ תו ב ] ׳ו א ב ח ר ב ד ו ד‪ ,‬מ ה ז ה ע ם ז ה‪ ,‬ו א ב ח ר בי רו ש לי ם צ רי ך‬
‫( ‪R E J ,1891‬‬
‫‪xxil,‬‬
‫ש מו ת א‪ ,‬י‪ 10 — .‬ח״ א עז ע״ ב‪ .‬ב ע ב רי ת‪ :‬״ א תו צ ריך לו מ ר‪ ...‬אלא תרח ו לו ט ע ם א ב ר ה ם ו ש רי יצאו«‪.‬‬
‫לו מר‪ .‬א ל א כ ש ה ק דו ש ב רו ך הו א י ש ר צון ל פניו ל בנו ת עי ר הו א רו א ה ת חי ל ה ב או תו רא ש הנו ה ג א ת‬
‫כ אן שינ ה הזו ה ר ל צו ר ך ה ד ר ש ה‪ .‬ו עיין בי או ר ה ר מ ב ״ן ל פ סו ק‪ 11— .‬ב ר א שי ת יא״ לא‪ 12— .‬ח ״ א ק ע ג ע ״ א ‪.‬‬
‫עם ה עי ר‪ ,‬ו א ח ר־ כ ך הו א בונ ה א ת ה עי ר ו מ בי א ב ה א ת העם‪ ,‬ז הו ש כ תו ב‪ :‬׳ ל א ב ח ר תי ב עי ר׳ עד ש ר אי תי‬
‫ב ע ב רי ת‪ :‬״ א לו ר‪,‬ם ש ל ק חו מ ש כ ם ״‪ 13 — .‬ש ם ל ה‪ ,‬ב‪ 14 — .‬ח ״ א רל ע״ א‪ .‬ב ע ב רי ת‪ :‬״ מ שו ם ש הו א מ צוי‬
‫בדוד ל היו ת רו ע ה ע ל י ש ר אל״‪ 1° — .‬מ ל כי ם א ח‪ ,‬טז‪ ! ! — .‬ח׳׳ג ק לג ע ״ א (אדרא רבא)‪ .‬ב ע ב רי ת‪:‬‬
‫ת מי ד אצל בני״אד ם ו אינו ס ר מאד ם צ די ק ל עו ל ם״‪ 15 — .‬ש ם מ ח טז‪ 16 — .‬ח ״ א ‪ p‬ע״ ב‪ .‬ב ע ב רי ת‪ :‬״ א מ ר‬
‫ר׳ י הו ד ה‪ :‬כיון ש כ תו ב ׳ו ת ש ח ת ה א ר ץ׳ ל מ ה ׳ ל פני ה אל הי ם׳? אלא כ י ון ש ע שו עוונו תי ה ם ב ג לוי ל עיני‬
‫' ל ה כ ריז דב ר ו ל הו כי ח א ת ה עול ם ב רו ח ה קוד ש »‪ 2! — .‬י ר מי ה א‪ ,‬ו‪ ! 3 — .‬זו ה ר ח״ א ע ח ע״א‪ .‬ב ע ב רי ת‪:‬‬
‫כל אזי ׳ ל פני ה א ל הי ם׳ כ תו ב‪ .‬ר׳ יו סי א מ ר‪ :‬הי פו כו אני או מ ר‪ ,‬ב ר א שונ ה ׳ ל פני ה א ל הי ם׳ של א היו עו שי ם‬
‫בג לוי‪ ,‬ל פני ה א ל הי ם ע שו ו ל א ל פני בני־אד ם״‪ 17— .‬ב ר א שי ת ו‪ ,‬יא‪ 18— .‬ח״ א ק טז ע״ ב‪ 19— .‬שם כז ׳ י ט ‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫· ה בי ט [ א ב ר ה ם] ו ש ק ל ו צ ר ף״‪ .‬ה שוו ה ס׳ י צי ר ה פ״ א‪ ,‬ב! פ״ו‪ ,‬ד‪ ! * — .‬ש ם ח״ג ק מז ע׳׳ א (אדרא‬
‫רבא)‪ .‬״ ב א צ ב עו ת הי די ם ה׳ כנג ד ה ״ ‪ .‬ה שוו ה ס׳ י צי ר ה פ״ א‪,‬‬
‫מ הי מנ א)‪ ,‬כ מ ה פ ע מי ם ב תי קוני זו ה ר‪ ,‬זו ה ר חד ש‪ ,‬י ת רו‪ ,‬נ ט ע״ א‪.‬‬
‫ג — ‪ ! 6‬ש ם ח ״ ג ר עז ע׳׳ ב ( רעי א‬
‫‪91‬‬
‫מבוא‪ :‬ספר הזו הר ו חקר הזו הר‬
‫פרק רביעי‬
‫ובאנגילולוגיה של הזוהר‪ .1‬יש גם מאמרים‪ ,‬שהמחבר ניסה לחקות בהם את סגנונם של‬
‫בעלי ההיכלות‪ .‬כדוגמא מובהקת יש להביא את המאמר העברי שבמדרש רות‪ ,2‬הפותח ‪:‬‬
‫*דאמר רבי נחוניא סח לי בן גאים כשעליתי לרקיע״‪.‬״‪.‬‬
‫הפרשה החשובה ביותר בחקר מקורות הזוהר היא השפעת ספרות הקבלה מסוף המאה‬
‫השתים עשרה ומהמאה השלש עשרה‪ .‬מבחינה רעיונית כללית אפשר לקבוע את מעמד‬
‫הזוהר בתולדות הקבלה כמזיגתם של שני זרמים ראשיים ‪ :‬הקבלה העיונית של ר׳ יצחק‬
‫סגי־נהור וחוג תלמידיו בגירונה והקבלה הגנוסטית של מקובלי קשטיליא‪ ,‬ובראשם ר׳‬
‫יצחק הכהן ור׳ משה מבורגוש‪ .3‬אך לשם קביעת הקשרים הספרותיים הישירים על‬
‫יסוד הוכחות פילולוגיות פרטיות יש צורך בניתוח מדוקדק‪ ,‬שכן רוב הענינים חוזרים‬
‫במקורות שונים‪ ,‬ובזוהר הם מובאים בדרך כלל בעיבודו החפשי של המחבר ובשינויים‬
‫ותוספות רבים‪ .‬בשטח זה יש עוד מקום לחקירה נרחבת‪ ,‬כי הקבלה שלפני הזוהר לא‬
‫נחקרה עדיין אלא בחלק קטן ולא נערכה כלל הקבלה שיטתית בין הזוהר ובין כתבי‬
‫‪:‬־‪.‬מקובלים הראשונים‪ .‬ברם‪ ,‬גם לפני השלמת החקירה כבר אפשר לציין מקורות קבליים‬
‫במספר ניכר‪ ,‬שמחבר הזוהר השתמש בהם ללא ספק‪ .‬השפעת ס׳ הבהיר‪ ,‬שכנראה‬
‫נתחבר בצורה שלפנינו במאה השתים עשרה‪ ,‬ניכרת בזוהר במאמרים רבים‪ ,‬ביחוד‬
‫בסמלי הספירות‪ .‬גם הופעת האמורא המאוחר ר׳ רחומאי בזוהר כאחד מחכמי הסוד‬
‫הגדולים מעידה על קשר ישיר עם ס׳ הבהיר‪ .‬מבין מקובלי גירונה יש לעמוד במיוחד על‬
‫הרמב״ן וחבריו ר׳ עזרא ור׳ עזריאל‪ .‬השפעת פירושי הרמב״ן לתורה ולאיוב ושל שער‬
‫הגמול שבס׳ תורת האדם מוכחת בהחלט‪ .‬נביא לדוגמא כמה הקבלות מן הפירוש לתורה‪,‬‬
‫שהקשר הישיר בולט בהן ואין צורך להכנס בבירור הרעיונות‪ .‬א) זוהר* ‪ :‬״הכי קאמר ‪:‬‬
‫׳הלא אם תיטיב׳ עובדך ׳שאת׳‪ .‬מאי ׳שאת׳ ? כדכתיב 'יתר שאת׳‪ ,‬דהא בוכרא שבחא‬
‫אית ליה בכלא תדיר״‪ .‬רמב״ף ‪ :‬״ועל דעתי ‪ :‬אם תיטיב יהיה לך יתר שאת על אחיך‪ ,‬כי‬
‫אתה הבכור״‪ .‬יש להדגיש‪ ,‬שהרמב״ן מציין ביאור זה כחידושו‪ ,‬שלא כדעתם של מפרשים‬
‫אחרים‪ .‬ב) זוהר» ‪ :‬״׳הכצעקתה׳‪ ,‬מאן ׳הכצעקתה׳ י דא גזרת דינא דתבעא דינא כל‬
‫יומא״‪ .‬רמב״ף ‪ :‬״אם כצעקתה הבאה אלי במדת הדין עשו כלה״‪ .‬ג) זוהר» ‪ :‬״׳ואם ככה‬
‫את עושה לי׳‪ ,‬׳את׳ אתה מבעי ליה‪ .‬אלא לאתר דמותא שארי ביה קאמר‪ -‬וההוא אתר‬
‫דנוקבא איהו״‪ .‬רמב״ן‪ : 0‬״ועל דרך האמת ׳אם ככה את עושה לי׳ במדת הדין ידבר״‪.‬‬
‫פירוש שיר השירים לר׳ עזרא‪ ,‬שנדפס על שם הרמב״ן‪ ,‬הוא אחד המקורות החשובים‬
‫של הזוהר»‪ .‬מבחינה פילולוגית יש לציין מקומות אלו ‪ :‬א) זוהר ! ! ‪ :‬״והיינו בי״ת‪ ,‬דכתיב‬
‫! על קשרים אלו עמדנו במבואות לסדרות ״מעשה מרכבה״ ו״מלאכים״‪ 2 — .‬זוהר חדש לז ע״ד‪-‬לח‬
‫ע״א‪ 3 — .‬עיין ג׳ שלום‪ ,Major Trends :‬עמ׳ ‪* — . 175-173‬ודא לו ע״ב‪ .‬בעברית‪ :‬״כך אמר‪:‬‬
‫׳הלא אם תיטיב׳ מעשך ׳שאת׳‪ .‬מה ׳שאת׳י כמו שכתוב‪ :‬׳יתר שאת‪ , ,‬שהרי הבכור שבח יש לו בכל‬
‫תמיד״‪ 5 —.‬בראשית ד‪ ,‬ז‪ 6 —.‬ח״א קו ע״א‪ .‬בעברית‪ :‬״זה גזר הדין‪ ,‬התובע דין כל יום״‪ 7 —.‬שם ח‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ 8‬ח״ג קנה ע״ב‪ .‬בעברית‪ :‬״׳את׳‪ ,‬אתה צריך לומר‪ .‬אלא למקום שהמות שורה בו אמר‪ ,‬ואותו מקום‬
‫של נקבה הוא״‪ .‬הכוונה לשכינה והיא גם מידת הדין שבביאור הרמב״ן‪ 9— .‬במדבר יא‪ ,‬ס!־‪ 10—.‬עיין‬
‫ילינק‪,Beiträge ,1 :‬עמ׳ ‪ n — .45-41‬ח״א כט ע״א‪ .‬בעברית‪ :‬״והיינו בי״ת‪ ,‬שכתוב (משלי כד‪ ,‬ג)‪:‬‬
‫׳בחכמה יבנה בית‪ /‬וכתוב (שה״ש ג‪ ,‬ט)‪ :‬׳אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון׳‪ ,‬׳אפריון׳ זה‬
‫תיקון העולם התחתון [הספירות התחתונות] מן העולם העליון [הספירות העליונות]‪ ,‬שעד שלא ברא‬
‫הקדוש ברוך הוא את העולם היה שמו סתום בו‪ ...‬ער שעלה ברצון לברוא את העולם‪ ,‬והיד‪ .‬רושם ובונד‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫מסכ ת ה ב קו ר ת‬
‫או שיות ה ב קו ר ת‬
‫׳בחכמה יבנה בית׳‪ ,‬וכתיב ׳אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון׳‪ ,‬׳אפריון׳ דא‬
‫תקונא דעלמא תתאה מעלמא עלאה‪ ,‬דעד לא ברא קב״ה עלמא הוד‪ ,‬סתם שמיה ביה‪...‬‬
‫עד דסליק ברעותא למברי עלמא‪ ,‬והוה רשים ובני ולא קיימא עד דאתעטף בעטופא חד‬
‫דזיהרא עלאה דמחשבה וברא עלמא‪ ,‬ואפיק א מין עלאין רברבין מההוא נהורא זיהרא‬
‫עלאה‪ ...‬הדא הוא דכתיב ׳מעצי הלבנון׳‪ ,‬דהא מאלין עביד ההוא אפריון״‪ .‬ר׳ עזרא‪: 1‬‬
‫״׳אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי לבנון׳׳ רצונו לומר משפע החכמה ומזיוה הבהיק‬
‫האור ההוא ונתאצל ממנו‪ .‬וזהו שאמר בבראשית רבה ‪ :‬מהיכן נבראת האורה ? נתעטף‬
‫הקב״ה כשלמה והבהיק זיווה מסוף העולם ועד סופו‪ .‬השלמה היא הזמנת המשכת החכמה‬
‫הסובבת את הכל‪ ,‬ו׳נתעטף׳ רצונו לומר קיבל זוהר מן השפע ההוא‪ ...‬ועל זה אמר שלמה‪...‬‬
‫׳מעצי הלבנון‪ /‬משם היתד‪ .‬אצילת הכל״‪ .‬ב) זוהר‪ : 2‬״׳דודי לי ואני לו הרועה בשושנים‪/‬‬
‫מי גרם לי שאני לדודי ודודי לי‪ ,‬מפני שהוא מנהיג עולמו בשושנים‪ ...‬דבר אחר ‪ :‬׳הרועה‬
‫בשושנים‪ /‬המנהיג עולמו בשש שנים״‪ .‬ר׳ עזרא‪ : 3‬״׳דודי לי ואני לו הרועה בשושנים׳‪,‬‬
‫המנהיג עולמו בששה דברים״‪ .‬ג) זוהר‪ : 4‬״בוא וראה ‪ :‬מריח הקטורת שהשמנים מהם‬
‫אדומים ומהם לבנים‪ ,‬כגון הלבונה שהוא לבן מור דרור אדום‪ ,‬והריח עולה מאדום ולבך‪.‬‬
‫ר׳ עזרא‪ : 5‬״׳מור ולבונה‪ /‬שני דברים זה היפך זה במראה‪ ,‬זה אדום וזה לבך‪ .‬רישומי‬
‫הכתבים של ר׳ עזריאל‪ ,‬וביחוד פירוש התפלות שלו שבכתב־יד‪ ,6‬נ׳ כרים בעיקר‬
‫בביאורי הכוונות‪ ,‬כגון סוד אמן‪ 7‬וסוד הברכות‪ .8‬אפשר להביא הקבלות רבות וחותכות‪,‬‬
‫אבל הן מצריכות ניתוח ובירור מפורט‪ ,‬ואין כאן מקומם‪ .‬שמות ההיכלות שבזוהר‬
‫והתאמתם לספירות מקורם‪ ,‬כנראה‪ ,‬בפירוש התפלות לר' עזריאל«‪ .‬גם פירוש האגדות‬
‫לר׳ עזרא‪ ,‬וכנראה גם פירושו של ר׳ עזריאל‪ ,‬השפיעו על הזוהר‪ .‬כאן מן הראוי להביא‬
‫מאמר אחד‪ ,‬שמקורו בפירוש האגדות לר׳ עזרא‪ ,‬אבל אפשר לקבוע בוודאות‪ ,‬שבעל‬
‫הזוהר העתיקו מן הנוסח המורחב של ר׳ טודרוס אבולעפיא‪ ,‬בן דורו של ר׳ משה די‬
‫ליאון‪ .‬זוהר‪ : !°‬״אלא רזא דמלה‪ ,‬הא תנינן ‪ :‬לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים וכר‪...‬‬
‫כאן רמז למה שאמד דוד‪ :‬׳שאו שערים ראשיכם‪ /‬אינון מעון ומכון׳ דאינון גו לגו‪,‬‬
‫שירותא דדרגין‪ ,‬חסד ופחד‪ ,‬ואינון פתחין דעלמא‪ .‬על דא אצטריך בר נש דיתכוין‬
‫בצלותיה לקבל קדש קודשין‪ ,‬דאינון שמא קדישא‪ ,‬ויצלי צלותיה‪ .‬והנהו אלין שיעור ב׳‬
‫פתחין‪ ,‬ב׳ כתריך‪ .‬ר׳ עזרא‪ ! 11‬״ו׳שיעור שני פתחים‪ /‬כבר ידעת כי שני פתחים הם רמז‬
‫ולא [היה] קיים עד שנתעטף בעטיף אחד של זוהר עליון של המחשבה [חכמה] וברא את העולם‪ ,‬והוציא‬
‫ארזים עליונים‪ ,‬גדולים‪ ,‬מאותו אור של זוהר עליון‪ ...‬זהו שכתוב‪ :‬׳מעצי הלבנון׳‪ ,‬שהרי מאלו עשה‬
‫אותו אפריון״‪ 1 — .‬פירוש על שיר השירים (אלטונא‪ ,‬תקכ״ד)‪ ,‬ה ע״א‪-‬ו ע״א‪ 2 — .‬ח״ב כ ע״א‪-‬ע״ב‬
‫(מדרש הנעלם)‪ 3 — .‬שם ה ע״א‪ 4 — .‬ח״ב כ ע״ב (כנ״ל)‪ .‬שני המאמרים הם בעברית במקור‪— .‬‬
‫‪ 5‬שם ה ע״ג‪ 6 — .‬עיין י׳ תשבי‪ :‬כתבי המקובלים ר׳ עזרא ור׳ עזריאל מגירונה (״סיני״‪ ,‬שנה ח‪,‬‬
‫עמ׳ קסט‪-‬קעח)‪ 7 — .‬למשל ח״ג רפה ע״א‪-‬רפו ע״א‪ 8 — .‬שם רע ע״ב‪-‬רעא ע״ב‪ .‬המאמר רשום‬
‫בציון רעיא מהימנא‪ ,‬אבל רק המשכו‪ ,‬מהמלים ״אדר‪,‬כי סבא אזדמן״‪ ,‬שייך לאותו חלק‪ 9 — .‬עיין להלן‬
‫עמ׳ תכ‪-‬תכא‪ 10 — ,‬ח״ג ח ע״ב‪ .‬בעברית‪ :‬״אלא סוד הדבר‪ ,‬הרי שנינו‪ :‬לעולם יכנס אדם שיעור שני‬
‫פתחים וכר‪ ...‬כאן רמז למה שאמר דוד‪ :‬׳שאו שערים ראשיכם׳‪ ,‬הם מעון ומכון‪ ,‬שהם לפני ולפנים‬
‫תחילת המדרגות [הספירות]‪ ,‬חטד ופחד‪ ,‬והם פתחי העולם‪ ,‬על־כן צריך האדם שיתכוון בתפלתו כנגד‬
‫קודש הקדשים‪ ,‬שהם השם הק‪-‬־וש‪ ,‬ויתפלל תפלתו‪ .‬ואלו ד‪,‬ם שיעור שני פתחים‪ ,‬שני כתרים״‪ .‬ועיין‬
‫גם שם קסד ע״א‪ 11 — .‬י׳ תשבי‪ :‬פירוש האגדות לרבי עזריאל (ירושלם‪ ,‬תש״ה)‪ ,‬עמ׳ ‪ , 11‬לפי הנוסד‬
‫המובא שם בחילופי נוסחאות‪ .‬והשווה שם עמ׳ ‪.9‬‬
‫מ בו א‪ :‬ספר הזוהר ו חקר הזו הר‬
‫פרק ר בי עי‪:‬‬
‫למעון ומעונה״‪ .‬ובמקום אחר! ‪ :‬׳״פתחי עולם‪ /‬קורא הכתרים פתחים שהן ההתחלה״‪.‬‬
‫ר׳ טודרוס‪ : 2‬״כאן רמז למה שאמר דוד המלך עליו השלום ‪ :‬׳שאו שערים ראשיכם׳׳‬
‫שהם מעון ומכון‪ ,‬שהם לפני ולפנים‪ ,‬תחלת שבע ספירות‪ ,‬שהם פתחי העולם‪ .‬רצונו‬
‫לומר׳ שיתכוון אדם בתפלתו כנגד בית קדש הקדשים‪ ,‬שהם שמי השמים״‪ .‬הרי ברור‪,‬‬
‫שמאמר הזוהר הוא תרגום ארמי של דברי ר׳ טודרוס בשינויים קלים‪ .‬באחת הנקודות‬
‫החשובות של תורת האלהות בזוהר ניכרת גם השפעתו של ס׳ גנת אגוז לר׳ יוסף‬
‫ג׳יקאטיליאג‪ ,‬אף הוא בן דורו של ר׳ משה די ליאון‪.‬‬
‫כמובן מקורות מרובים אלו אינם נזכרים כלל בזוהר‪ ,‬חוץ מציונים מפורשים וסתמיים‬
‫למאמרי חז״ל וציונים אחדים לס׳ יצירה‪ .‬לעומת זה מובאים מאמרים רבים בשם מקורות‬
‫שונים ומשונים׳ שלא היו ולא נבראו‪ .‬מהם שנושאים את שמותיהם של אישים מקראיים‬
‫קדומים‪ ,‬כגון ספרא דאדם קדמאה וספרא דחנוך ומתניתא דבצלאל וספרא דשלמה‬
‫מלכא או ספרא דחכמתא דשלמה מלכא או רזי דאתוון דשלמר‪ .‬מלכא׳ ומהם שמיוחסים‬
‫לחכמי התלמוד והזוהר‪ ,‬כגון ספרא דרב המנונא סבא וספרא דרב ייבא סבא וספרא דר׳‬
‫ייסא סבא ומתניתא דר׳ אלעזר בן ערך ואתוון גליפן דר׳ אלעזר וספרא דאגדתא דבי‬
‫רב‪ ,‬ומובא גם ספרא דאשמדי מלכא וכדומה‪ .‬מקורות מדומים אחרים אינם נושאים שם‬
‫אישי׳ כגון ספרא דאגדתא וספרא דחרשי וספרא דחכמתאעלאה דבני קדם‪ ,‬וכמה מאמרים‬
‫מובאים בציונים סתמיים‪ ,‬כגון ספרי קדמאי ומארי סתרי תורה‪ .‬מקצתם של מקורות אלו‪,‬‬
‫כגון ספרא דחנוך וספרא דחכמתא דשלמה מלכא‪ ,‬ידועים בשמותיהם‪ ,‬אבל המאמרים‬
‫שבזוהר אינם לקוחים מן הספרים הידועים‪ ,‬ואילו בריבם הגדול גם השמות בדויים‪ .‬ברור‪,‬‬
‫שהמחבר ביקש להעלים את מקורותיו האמיתיים ובמקומם המציא מקורות דמיוניים‪.‬‬
‫כנגד טענות אלו העמידו מגיני קדמות הזוהר תשובה כללית אחת בשני אופנים ‪:‬‬
‫א) אחדים ביקשו להפוך את סדר היחסים וטענו‪ ,‬שלא הזוהר הושפע מן המקורות‬
‫המאוחרים אלא הם שאבו מן הזוהר‪ .‬אמנם גם בעלי הנחה זו הכירו בעובדה‪ ,‬שס׳ הזוהר‬
‫לא נתפרסם לפגי סוף המאה השלש עשרה‪ ,‬אבל הם הניחו‪ ,‬שבחוגי החכמים היו נפוצות‬
‫מסורות בעל־פה מתורת הזוהר או שהגיעו לידם מגילות סתרים*‪ .‬ב) אחרים‪ ,‬שנקטו‬
‫עמדה זהירה יותר‪ ,‬הניחו את קיומם של מקורות נעלמים‪ ,‬שמהם יצאו צינורות השפעה‬
‫גם לזוהר וגם לכתבים המאוחרים‪ .‬אחד מבעלי הנחה זו כותב על רעיון הכוזרי‪.‬‬
‫ש״ישראל באומות כלב באברים״‪ ,‬החוזר כמעט מלה במלה בזוהר ‪ :‬״ונתלה גם יהודה‬
‫הלוי בחלק מהרעיון הזה שנשאל מבית מדרשם של חכמי האמת‪ ,‬כי גם החוקרים היו‬
‫משתמשים בו על פי דרכיהם‪ ...‬ונראה שהיה ידוע בבית מדרשם של הדרשנים מאמר‬
‫כזה ‪ :‬ישראל לב העולם‪ ,‬ומי לבם של ישראל ? — הקב״ה״«‪ .‬ובקשר לחרוזי ״כתר‬
‫מלכות״ שבזוהר הוא כותב בתמיהה ‪ :‬״והדברים מתמיהים במאד‪ .‬כי אין הדעת סובלת‪,‬‬
‫שחכמי האמת לקחו מליצות שבמקומם ב׳כתר מלכות׳ נראים כדברים הנאמרים על פי‬
‫! עיין ש ם ע ט׳ ‪ , 11‬ה ע ד ה ‪ 2 — .9‬ם׳ או צ ר ה כ בו ד ה של ם (וו אר שא‪ ,‬ת ר ל״ ט)‪ ,‬ע «׳ ‪ 3 _ .9‬עיין ג׳ ש לו ם‪:‬‬
‫ר איו ת ל ק ד מו ת הזוהר‬
‫מסכ ת ה ב קו ר ת‬
‫פשט ויבנו עליהם מגדלים כמו רמים‪ .‬ואם נאמר שעקרי הדברים היו נודעים בסוד‬
‫חכמים‪ ,‬הנוכל גם כן לומר שפרטי המליצות היו נודעים וכל אחד השתמש בהם על פי‬
‫דרכו ?״!‪ .‬מבחינה בקורתית התשובה לשאלה זו פשוטה וברורה ‪ :‬אין טעם ואין יסוד‬
‫להניח‪ ,‬שהמליצות או ביאורי המקרא או רעיונות פילוסופיים שהבאנר‪ ,‬המצויים בספרי‬
‫חכמים מאוחרים‪ ,‬מקורם במסורות או בכתבים קדומים‪ ,‬שהיו קיימים גם בזמנם של‬
‫חכמי הזוהר הקדמונים כביכול‪ .‬אדרבה‪ ,‬כל הסימנים מעידים בבירור‪ ,‬שמקורם האמיתי‬
‫הוא בכתבים המאוחרים‪ .‬דרך הזוהר להפוך דברים שבנגלה לנסתרות היא הדרך הנהוגה‬
‫בכל ספרות הקבלה‪ ,‬ואין כאן מקום לתמיהה כלל‪.‬‬
‫מהתשובות הפרטיות יש לציין את הדעה‪ ,‬שמאמרי אמוראים המובאים בזוהר בשם תנאים‬
‫הם באמת דברי תנאים‪ ,‬שנמסרו מדור לדור‪ ,‬ובתלמוד חזרו ונשנו בשם אמוראים‪ .2‬אילו‬
‫היה מדובר במאמרים בודדים בלבד‪ ,‬ובדברים שתוכנם אינו מוכיח על איחורם׳ אולי‬
‫היה מקום לקבל דעה זו כהנחה אפשרית‪ .‬אבל לנוכח המספר הרב של מאמרים כאלה‬
‫בזוהר‪ ,‬שבחלק גדול הם דברים שאין להטיל ספק באיחורם‪ ,‬כגון רמזים למעשי‬
‫אמוראים וכדומה‪ ,‬הרי גם דעה זו אינה אלא הנחה מופרכת ובטלה‪.‬‬
‫בדיקת מקורות הזוהר׳ שמתוכם מצטיירת גם השכלתו ודמותו הרוחנית של המחבר‪,‬‬
‫מקרבת אותנו הרבה לקביעת זמן חיבורו בדיוק‪ .‬מבחינה זו יש לעמוד על זמנם של‬
‫המקורות המאוחרים ביותר‪ ,‬שעקבותיהם מצויים בזוהר‪ .‬והם ‪ :‬פירוש הרמב״ן לתורה‪,‬‬
‫ם׳ גנת אגוז לר׳ יוסף ג׳יקאטיליא ו‪ 0‬׳ אוצר הכבוד לר׳ טודרוס אבולעפיא‪ .‬חיבורו של‬
‫פירוש הרמב״ן נסתיים סמוך לפטירתו בשנת ‪ 1270‬לערך בארץ־ישראל‪ .‬ס׳ גנת אגוז‬
‫נתחבר בשנת ‪ .1274‬ס׳ אוצר הכבוד נתחבר כנראה סמוך לשנת ‪ . 1280‬חשיבות מיוחדת‬
‫נודעת לשימושו של בעל הזוהר בספר זה‪ ,‬שהרי כבר מובאים בו לשונות ממדרש‬
‫הנעלם‪ .3‬לכאורה אפשר היה לטעון‪ ,‬אם כי ללא יסוד בקורתי‪ ,‬שר׳ טודרוס העתיק את‬
‫מאמר הזוהר בתרגום עברי‪ .‬אך העובדה‪ ,‬שמקור המאמר שהבאנו הוא בפירוש האגדות‬
‫לר׳ עזרא מגירונה‪ ,‬מבטלת לחלוטין הנחה כזו‪ .‬נמצא‪ ,‬שמהבאת דברי ר׳ טודרוס בזוהר‬
‫יש להסיק‪ ,‬שעל כל פנים חלקים מסוימים של הזוהר נתחברו אחרי פרסומם של מאמרי‬
‫מדרש הנעלם‪ .‬מסקנה זו חשובה לא רק לקביעת זמן הזוהר בכללותו‪ ,‬אלא גם לסדר‬
‫חיבורם של חלקי הזוהר‪.‬‬
‫ג‪ .‬ר איו ת ל קד מו ת הזוהר‬
‫בספרות הסניגוריה על קדמות הזוהר הובאו כמה ראיות חיוביות לביסוס הקדמות‪.‬‬
‫מלבר הנסיונות לסתור ולבטל את טענות הבקורת‪ .‬ראיות אלו מועטות ומצומצמות‬
‫הן׳ ואין בהן ממש כלל‪ ,‬כפי שיתברר להלן‪ .‬אך דווקא מבחינת הבקורת מן הראוי לסקור‬
‫ולברר אותן‪ ,‬שכן גם בהן משתקף רפיונם של מחזיקי הקדמות‪.‬‬
‫הראיה המצויה ביותר ולכאורה גם החזקה ביותר היא‪ ,‬שהשפעת הזוהר ניכרת במקורות‬
‫קדומים‪ ,‬ועל כל פנים בספרים שנתחברו לפני פרסום הזוהר בסוף המאה השלש עשרה‪.‬‬
‫‪ ,M ajor Trends‬ע מ ‪ . 170 ,‬מ ש א ר סוגי ם ס פ רו תיי ם נ ציין עוד ב ש מו תי ה ם כ מ ה מ קו רו ת‪ ,‬ש א פ ש ר‬
‫ל הו כי ח בוו ד או ת א ת שי מו ש ם בזו ה ר‪ :‬ס׳ ה ע רו ך‪ ,‬מי לוני ן׳ פ ר חון ו רד״ ק‪ ,‬פי רו ש ס׳ י צי ר ה ל ר׳ ש ב תי‬
‫דונו לו‪ ,‬תו ס פו ת ל תל מו ד‪ .‬ו עיין ה ה ק ב לו ת ש ב ם׳ בן יו ח אי‪ ,‬מ ענ ה קל‪ * — .‬בן יו ח אי‪ ,‬מ ענ ה נא‪ ,‬קי‪ ,‬ק כו‪,‬‬
‫קל; ט ע ם ל ש״ ד‪ ,‬ע ט׳ ‪40‬י‪ 5 — .5 8 -5 2 ,43 -‬ז ל ו ט נ י ק ‪ :‬מ א מ רי ם מ ס פ ר מד ר ש ה מ לי צ ה ה ע ב רי ת‪ ,‬ע מ׳ ‪. 16‬‬
‫‪94‬‬
‫‪ 1‬ש ם ע מ׳ ‪ 2 — .33-32‬בן יו ח אי‪ ,‬מ ענ ה טז‪ ,‬כ ב‪ ,‬עב‪ ,‬ק‪ ,‬קא ו עו ד‪ :‬מ א מ ר ק ד מו ת ספ ר הזו ה ר‪ ,‬כז ע ״ א ‪-‬‬
‫ע״ ב‪ 3 — .‬ע י י ן ל עי ל ע מ׳ ‪*35‬‬
‫‪95‬‬
‫מ בו א‪ :‬ספר הזוהר ו ח קר הזו הר‬
‫פ ר ק ר בי עי‪:‬‬
‫קוניץ‪ 1‬ערך רשימה מפורטת ובה הביא דוגמאות מתרגום ירושלמי וגאונים ומפרשי‬
‫התלמוד ופוסקים רבים‪ ,‬המוכיחות לדעתו את השפעת הזוהר‪ .‬גם ר׳ דוד לוריא ובן‬
‫אמוזג החזיקו בדעה זו‪ .‬לוריא‪ 2‬הסתמך בעיקר על תשובות הגאונים‪ ,‬שכבר עמדנו‬
‫עליהן במקום אחר‪ ,3‬ובן אמוזג‪ 4‬טען׳ שכמה מדרשות‪ ,‬וביחור אגדות הירושלמי‪ ,‬אינם‬
‫מובנים אלא לפי מאמרי הזוהר‪ ,‬ושסודות הראב״ע והרמב״ן ורמזי ס' הכוזרי‪ ,‬וכן דברי‬
‫הרמב״ם נגד בעלי הסוד‪ ,‬מצריכים את ההנחה‪ ,‬שחכמים אלו ידעו לפחות חלק מסתרי‬
‫התורה שבזוהר‪ .‬בדיקת הטענות האלה מראה‪ ,‬שאינן אלא הוכחות מדומות‪ .‬במקצתן הן‬
‫מבוססות על טעויות ספרותיות‪ ,‬כגון הנחתו של לוריא‪ ,‬שהלשונות הזוהריים שבתשובות‬
‫הגאונים אמיתיים הם‪ ,‬או סברתו של בן אמוזג‪ ,‬שבמכילתא דרשב״י המובא אצל הרמב׳ץ‬
‫הכוונה לקונטרסי הזוהרת בעוד שלאמיתו של דבר הוא מדרש הלכה‪ ,‬שנתגלה ונתפרסם‬
‫בינתיים‪ .‬טעות אחרת היא‪ ,‬שבעלי דעה זו תפסו כל ענין מיסטי‪ ,‬שבאמת יש לו מקור‬
‫קדום‪ ,‬כסימן להשפעת הזוהר‪ .‬אך רוב הראיות יסודן אינו טעות אלא הטעאה‪ .‬אלו הם‬
‫ענינים‪ ,‬שבאמת יש להם קשר ישיר לזוהר‪ ,‬אבל ביחס הפוך מהנחתם של מגיני קדמות‬
‫הזוהר‪ .‬כך למשל מביא קוניץ דינים ומנהגים‪ ,‬שבוודאי לא הפוסקים קיבלו אותם‬
‫במסורות נעלמות של הזוהר‪ ,‬אלא בעל הזוהר אסף אותם מכתבי הפוסקים ושילבם‬
‫בתורת הסוד‪ .‬ראיות מסוג זה משמשות סיוע רב להוכחת איחורו של הזוהר»‪.‬‬
‫בכמה נקודות ביקשו להפוך את טענות הבקורת ולהשתמש בהן כראיות לקדמות הזוהר‪.‬‬
‫בחיבור הזוהר בארמית‪ ,‬שמודינא ציין אותו בין טענותיו החשובותז׳ ראה פראנק‪ 8‬סימן‬
‫לכך‪ ,‬שהספר נתחבר בזמן קדום‪ ,‬כשהשפה הארמית היתד‪ .‬עוד מובנת לרבים‪ .‬אחרים«‬
‫ציינו הבאת פסוקים שלא כנוסח המסורה‪ ,‬דינים שלא כהלכה הפסוקה ואגדות בניגוד‬
‫לאגדות חז״ל הידועות«! כראיות‪ ,‬שבעל הזוהר היד‪ .‬מן הקדמונים‪ ,‬שאלמלא כן לא היה‬
‫מעיז לשנות ממטבע שטבעו חכמים‪ .‬ראיות אלו מצטיינות בתמימות מרובה‪ .‬אם מקובל‬
‫מימי־הביניים ביקש ליחס את ספרו לחכמי התלמוד‪ ,‬הרי אין לתמוה על כך‪ ,‬שחיבר אותו‬
‫בארמית כדי לשוות לו הוד של עתיקות‪ .‬העובדה‪ ,‬שבזמנו של רשב״י כתבו החכמים‬
‫בעברית ולא בארמית‪ ,‬אינה סותרת הנחה זו‪ ,‬כטענתו של פראנק!!‪ ,‬שאילו נתחבר הספר‬
‫בכוונת זיוף היה נזהר המחבר מלכתוב אותו בארמית‪ ,‬אלא היא מציינת את כשלונו של‬
‫המחבר מחוסר ידיעת· הנסיבות ההיסטוריות‪ .‬בראיות האחרות כלולה דרישה מוזרה‬
‫כלפי מחבר הזוהר‪ ,‬שעליו היה להשמר ולא לסטות חלילה מן הנוסח הקבוע והמקובל‪.‬‬
‫והרי עצם הכתיבה הפסוידאפיגראפית היא סטיה גמורה מן המקובל‪ ,‬ואפילו מן האמת‬
‫של העובדות ההיסטוריות‪ .‬לגבי נוסח המקראות אפשר להניח‪ ,‬שרוב השינויים מקורם‬
‫בהבאה בלתי־מדויקת מתוך שכחה או בנוסח שונה שהיה לעיני המחברג!‪ ,‬אבל בדרך‬
‫כלל ברור‪ ,‬שבעל הזוהר לא חש לשנות דברי קדמונים לצרכי הדרשות והרעיונות‬
‫המיסטיים‪ ,‬ואף חומר הדין של קביעות ההלכה לא היה מעצור לרוחו‪.‬‬
‫מסכת ה ב קו ר ת‬
‫ר איו ת ל ק ד מו ת הזוהר‬
‫מילזאהגי‪ 1‬הביא כמה ראיות מיוחדות‪ ,‬שיסודן הוא העדר זכרם של ענינים קבליים‬
‫מסויימים בזוהר‪ .‬ענינים אלו הם ‪ :‬המונחים קבלה וספירות‪ ,‬ציון הספירה הראשונה‬
‫בשם כתר או כתר עליון‪ ,‬״צחצהות״ ככוחות נעלמים באין־סוף‪ ,2‬האמונה בגלגול הנפש‬
‫כעונש קבוע‪ ,‬וביחוד הגלגול בבהמות והיות‪ ,‬גימטריאות במספר קטן‪ 3‬ונקודות וטעמים‪.‬‬
‫דרך הוכחתו היא׳ שענינים אלו מצויים רק באותם החלקים‪ ,‬שהוא מודה באיחורם‪ ,‬ואי־‬
‫הזכרתם בחלקים האחרים מעידה על קדמותם‪ .‬טענות אלו נכונות הן ברובן מבחינת‬
‫העובדות‪ ,‬אבל אין כל יסוד למסקנות הבנויות עליהן‪ .‬נכון הוא‪ ,‬שחוץ מרעיא מהימנא‬
‫ותיקוני זוהר וקצת מאמרים במדרש הנעלם אין זכר למונחים קבלה וספירות‪ ,‬וכן חסר‬
‫המונח אצילות‪ ,‬שמילזאהגי לא עמד עליו‪ .‬אך כנראה הסיבה האמיתית היא בזהירותו‬
‫של המחבר‪ ,‬שמשום־מה חשב דווקא מונחים אלו לחדישים מדי‪ ,‬ובמקומם השתמש‬
‫במונחים אחרים‪ ,‬כגון אמת ואמונה(מהימנותא) לציון הקבלה‪ ,‬וכתרים (כתרין) ומדרגות‬
‫(דרגין) ושאר כינויים‘' לציון הספירות‪ ,‬והמשכה (אמשכותא) לציון האצילות‪ ,‬שאף הם‬
‫מערכי הקבלה במאה השלש עשרה‪ .‬תורת הצחצחות‪ ,‬הרמוזה בתיקוני זוהר‪ ,‬מקורה‬
‫בתשובות המיוחסות לגאונים׳ ומכאן ביקש מילזאהגי להסיק‪ ,‬שגוף הזוהר קדם לתקופת‬
‫הגאונים‪ .‬אך האמת היא‪ ,‬שאותן תשובות מזויפות הן ונתחברו בראשית המאה השלש‬
‫עשרה או לכל המוקדם בסוף המאה השתים עשרה®‪ .‬נוסף לכך עצם ההוכחה בטלה‬
‫מעיקרה׳ שכן בעל הזוהר לא הכניס לתוך ספרו את כל התורות הקבליות‪ ,‬אלא בחר‬
‫ברעיונות שהתאימו לרוחו והסכים להם»‪ .‬מסיבה זו גם עמדתו של בעל הזוהר לגבי‬
‫אמונת הגלגול אינה מוכיחה כלום‪ .‬והוא הדין לגבי הגימטריאות במספר קטן‪ ,‬המצויות‬
‫רק בתיקוני זוהר‪ ,‬שלא כל מקובל מחויב או רגיל להשתמש בהן‪ ,‬ואפשר להביא לדוגמא‬
‫מקובלים רבים לפגי ר׳ משה די ליאון ואחריו‪ ,‬שאין זכר אצלם לגימטריאות ממין זה‪.‬‬
‫דומה המצב בשימוש השם כתר לציון הספירה הראשונה‪ ,‬אלא שכאן טענתו של‬
‫מילזאהגי מופרכת גם מבחינת העובדות‪ .‬הנחתו היא‪ ,‬שבעל הזוהר נמנע משימוש זה‬
‫משום שלפי השקפתו כתר עליון אינו במנין עשר הספירות‪ .‬אילו הנחה זו היתה נכונה‬
‫גם אז אין בה שום הוכחה לקדמות‪ .‬אדרבה‪ ,‬ענין זר‪ ,‬הוא אחת השאלות השנויות‬
‫במחלוקת בקבלת המאה השלש עשרה‪ ,‬והצטרפותו של בעל הזוהר לאחת הדעות מציינת‬
‫דווקא את מעמדו בתולדות הקבלה‪ .‬אבל לאמיתו של דבר השקפת הזוהר שוגה היא‬
‫וכתר עליון נחשב אצלו לאחת הספירות‪ ,‬אמנם ככוח קדמון הדבוק באיךסוף‪ ,‬כפי‬
‫שביררנו במקום אחרז‪ ,‬ואף השם נזכר בכמה מקומות‪ .‬מילזאהגי עצמו ציין שלשה‬
‫מאמרים»‪ ,‬שמדובר בהם על כתר עליון‪ ,‬אלא שהשתדל להוציאם מפשוטם‪ .‬בענין‬
‫הנקודות והטעמים כבר הוכחנו«‪ ,‬שהם מצויים בכל הלקי הזוהר‪.‬‬
‫ראיות אחרות‪ ,‬שלכאורה יש להן בסיס מדעי‪ ,‬הובאו ממציאותם של יסודות רעיוניים‬
‫קדומים בזוהר‪ .‬חכמים נוצרים טענו«!׳ שקירבת ההשקפות של הזוהר‪ ,‬ביחוד בתורת‬
‫‪ 1‬בן יו ח אי‪ ,‬מ ענ ה קל‪ 2 — .‬מ א מ ר ק ד מו ת ספ ר הזו ה ר‪ ,‬ג ע ״ ב ‪ -‬כ ב ע״ א‪ 3 — .‬ל ע י ל ענ ד ‪ * — .63‬ט ע ם‬
‫‪ 1‬ל ה רי ד א בי ״ ה ( כ״י)‪ - — .2 0 3 -1 5 0 ,‬עיין ס׳ פרדס ר מוני ם ל ר מ״ ק‪ ,‬ש ע ר יא‪ 3 — .‬חי שו ב ה או תיו ת‬
‫ל ש״ד‪ ,‬ע מ׳ ‪ 5 _ . ! 50-104 , 58-49‬ש ם ע מ ׳ ‪ 6 — . 53-52‬מ ב חינ ה זו נו ד ע ת ח שי בו ת רבד‪ ,‬ל ציוני ר׳‬
‫ה מ ציינו ת ע ש רו ת ו מ או ת כי חי דו ת‪ 4 — .‬עיין ל ה לן ע מ׳ קלא‪ 5 — .‬עיין ג׳ ש לו ם‪ :‬ר א שי ת ה ק בל ה‬
‫מ רג ליו ת ב ״ני צו צי ז ה ר״‪ ,‬א ם כי ה מ ח ב ר ה ש ת דל ל ט ש ט ש א ת ערכ ם ה ב קו ר תי‪ — .‬ך עיין ל עי ל ע מ׳ ‪.76‬‬
‫‪ ,Kabbala 8‬ע מ ׳ ‪ 9 — .75-74‬מ צ ר ף ל ח כ מ ה‪ ,‬בא ע ״ ב! ז ה רי ר א בי ״ ה( כ ״י ) <! ‪-30‬־ ‪ ; 31‬מ א מ ר ק ד מו ת ספ ר‬
‫(י רו שלים‪ ,‬ת ש״ ח)‪ ,‬ע ט׳ ‪ 172‬ואילך‪ 0 _ .259-258 ,‬עיין ד‪,‬נ״ל‪ ,M ajor T rends :‬ע מ׳ ‪— . 177-174‬‬
‫הזו ה ר‪ ,‬כ ב ע ״ ב ‪ -‬כ ה ע׳׳ א‪ ! 0 — .‬עיין ל עי ל עמי ‪ ,K abbala 11 — .6 9 -6 8‬ע מ׳ ‪ 12— .76-75‬עיין ל עי ל ע מ׳ ‪*68‬‬
‫‪96‬‬
‫‪ 7‬ע י י ן ל ה לן ע מ׳ קז ‪ -‬קי א‪ 8 — .‬זו ה ר ח ״ ג י ע״ ב‪ ,‬ר ס ט ע״ א‪ ,‬ר פ ח ע״ ב (אדרא זו ט א)‪ 9 — .‬ל עי ל עמי‬
‫‪ 10 — .86-84‬ע י י ן ל עיל ע מ ׳ ‪.48—47‬‬
‫‪97‬‬
‫מ בו א‪ :‬ספר הזוהר וחקר הזן ה ף‬
‫^‬
‫פרק ר בי עי‪:‬‬
‫האלהות‪ ,‬לעיקרי האמונה הנוצרית‪ ,‬מוכיחה את קדמותו‪ .‬ביסודה של טענה זו מונחת‬
‫הדעה‪ ,‬שבימי־הביניים לא היה קיים כלל מגע רוהני בין היהדות ובין הנצרות‪ .‬החקירה‬
‫ההיסטורית החדישה הזימה לחלוטין דעה זו‪ .‬מצד אחר עצם הנצרנות שתלו בזוהר‬
‫בדויה והיא פרי דמיונם של בעלי הקבלה הנוצרית‪ .‬לסוג זה שייכות גם הראיות מקירבת‬
‫הזוהר לפילון!‪ .‬אמנם יש קירבה מסוימת‪ ,‬בעיקר בדרך הביאור האליגוריסטי של‬
‫המקרא‪ ,‬המצוי במיוחד במדרש הנעלם‪ ,‬אבל בשטח זה הולך בעל הזוהר בעקבות‬
‫הפילוסופים של ימי־הביניים‪ ,‬שכנראה הושפעו באמת גם מפילון בעקיפין‪ .‬והוא הדין‬
‫לגבי רעיונות פילוניים‪ ,‬שנתגלגלו לזוהר דרך הצינורות של הפילוסופיה הניאו־‬
‫אפלאטונית‪ .‬יסוד רציני יותר אפשר לראות בקירבת הזוהר לספרות הגנוסטית מן המאה‬
‫השניה והשלישית‪ .‬מכיון שהכתבים הגנוסטיים לא היו ידועים בימי־הביניים ביקשו‬
‫להוכיח מקירבה זו‪ ,‬שבעל הזוהר חי בזמן התנועה הגנוסטית או שרעיונות הזוהר‬
‫קדומים לגנוסיס והשפיעו עליה־‪ .‬גילוי הקירבה לגנוסיס הוא ענין חשוב לחקר תורת‬
‫הזוהרת אבל אין מקום להסיק ממנה הוכחה לקדמות הספר‪ .‬מצד אחד ברור‪ ,‬שרעיונות‬
‫גנוסטיים מובהקים צמחו בקבלה ללא קשר ספרותי ישיר עם הגנוסיס הקדומה‪ .‬ראיה‬
‫הותכת לדבר היא הקירבה הבולטת של קבלת האר״י למאניכיאיות‪ ,‬שבוודאי אין ליחס‬
‫אותה למגע ספרותי־היסטורי כלשהו‪ .‬מצד אחר מוכח‪ ,‬שבאמת נתגלגלו לעולם המחשבה‬
‫של קבלת המאה השתים עשרה והשלש עשרה שרידי רעיונות גנוסטיים קדומים*‪.‬‬
‫לבסוף עלינו לעמוד על ראיות אפילוגיטיות גרידא‪ ,‬המכוונות לאמת את המסורת‪,‬‬
‫שמוצאו של הזוהר הוא מחוגם של רשב״י ותלמידיו‪ .‬קו נ יץ‪ 5‬אסף מספר גדול ממאמרי‬
‫רשב״י ותלמידיו‪ ,‬המובאים בתלמוד ובמדרשים‪ ,‬כדי להראות‪ ,‬שיש בהם נגיעה קרובה‬
‫או רחוקה למאמרי הזוהר‪ .‬ברוב המאמרים קיים באמת קשר עניני‪ ,‬אבל אין בכך אפילו‬
‫שמץ של ראיה לקדמות הזוהר‪ .‬הרי ברור‪ ,‬שבין שאר מאמרי חז״ל‪ ,‬שבעל הזוהר תלה‬
‫בהם את סודות הקבלה׳ נאחז גם במאמרי רשב״י‪ ,‬ואף השתדל להפליג בביאורם‬
‫המיסטי‪ .‬א׳ קאמינקא נקט לכאורה בשיטה מדעית יותר‪ .‬תחילה ביקש להוכיח‪ ,‬שמתוך‬
‫מאמריו האותנטיים מצטיירת דמותו הרוחנית של רשב״י כבעל מיסתוריף‪ .‬אבל מאחר‬
‫שאפילו בביאורים דחוקים ומפולפלים קשה למצוא אחיזה לדעה זו תלה ברשב״י גם‬
‫מאמרי האמורא ר׳ יוחנן‪ ,‬שלא נאמרו כלל בשמו‪ .‬והנה שתי דוגמאות ממאמריו הסודיים‬
‫כביכול של רשב״י ‪ :‬א) ״ר׳ שמעון בן יוחאי אומר ‪ :‬העובד עבודה זרה ניתן להצילו‬
‫בנפשו מקל וחומר‪ ,‬ומה פגם הדיוט ניתן להצילו ת פ שו פגם גבוה לא כל ש כ ך‪.7‬‬
‫במלים ״פגם גבוה״ גילה קאמינקא את הרעיון המיסמי‪ ,‬המצוי הרבה בזוהר‪ ,‬שעבירות‬
‫האדם מטילות פגם באלהות‪ .‬אך מכיון שרשב״י מדבר על עבודה זרה‪ ,‬שיש לכנותה‬
‫״פגם גבוה״ ללא כוונה מיסטית כלל‪ ,‬הרי תוך כדי דיבור מיחס לו קאמינקא את תפיסת‬
‫‪ 1‬עיין ‪ , ) 7S75, Jena) Philo von A lexandria :C . Siegfried‬ע ט׳ ‪Etude :S . Karppe ; 299-289‬‬
‫‪,sur les origines et la nature du Z ohar‬‬
‫ע «‪ . 419-413 ,‬ב ס פ רי ם א לו‬
‫מו ב או ת ה ר ב ה‬
‫מסכת הבקור ת‬
‫״הרציחה בתור פגם השכינה״!‪ ,‬אף־על־פי שהדגיש במאמרו‪ ,‬שמעשה רצח הוא ״פגם‬
‫הדיוט״‪ ,‬כלומר פגם באדם בלבד‪ ,‬בניגוד לעבודה זרה‪ ,‬שהיא ״פגם גבוה״‪ .‬ב) ״ר׳ שמעון‬
‫בן יוחאי אומר ‪ :‬ג׳ מצוות [חדש וערלה וכלאים] נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ונוהגות‬
‫בין בארץ בין בחוצה לארץ‪ ,‬והוא הדין שינהגו״‪ .2‬מאמר הלכי פשוט זה בא להוכיח‪ ,‬לפי‬
‫קאמינקא‪ ,3‬שרשב״י מיחס למצוות ״שייכות נפשית ועולמית״‪ ,‬בדומה לתפיסה המיסטית‬
‫של המצוות בזוהר! לאחר ש״הוכיח״ בדברים כאלה את הנעימה הסודית הכללית‬
‫שבמאמרי רשב״י הביא קאמינקא במאמר אחר* ראיות פרטיות׳ שכמה ממאמרי רשב״י‬
‫ור׳ אלעזר ור׳ יוחנן אינם מובנים אלא לפי סודות הזוהר‪ .‬לציון טיבן של ראיות אלו‬
‫נסתפק בדוגמא אחת בלבד‪ :‬״אמר ר׳ יוחנן בשם ר׳ אלעזר בר׳ שמעון‪ :‬הרוצה‬
‫שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר״‪ .5‬המובן המדויק של מלת אדר אינו מחוור׳ אבל ברור‬
‫ללא ספק‪ ,‬שהכוונה למין עץ‪ ,‬ובמובן זה מובאת המלה פעמים אחדות גם בעברית וגם‬
‫בארמית (אדרא)‪ .6‬לעומת זה טבור קאמינקא‪ ,7‬שבמאמר זה גלום רעיון מיסטי‪ ,‬המבואר‬
‫באדרות שבזוהר‪ ,‬ומלת אדר רומזת לכך!‬
‫סיכומו של דבר ‪ :‬מגיני קדמות הזוהר לא הצליחו להעלות שום הוכחה משכנעת לביסוס‬
‫עמדתם‪ .‬כנגד ראיותיהם הקלושות העמידה הבקורת הוכחות מרובות וחותכות‪,‬‬
‫הקובעות סימני איחור מובהקים מבחינות שונות‪ ,‬כפי שנתברר בדיוננו המפורט‪ .‬כל‬
‫הנסיונות לסתור או לערער את הטענות העיקריות של הבקורת עלו בתוהו‪ ,‬והמסקנות‬
‫הנובעות מהן שרירות וקיימות‪.‬‬
‫פרק חמי שי‬
‫נתיבי הפתרונים‬
‫א‪ .‬ע רי כ ה מאו חרת‬
‫הטענות הבקורתיות‪ ,‬ואפילו מקצתן שכבר עמדו עליהן בזמן קדום‪ ,‬כגון הזכרת אמוראים‬
‫והבאת מאמריהם‪ ,‬הספיקו לבטל לחלוטין את האמונה העממית‪ ,‬שס׳ הזוהר כולו בצורה‬
‫שלפנינו נתחבר על־ידי רשב״י ותלמידיו‪ .‬רק בהנחות על־שכליות ועל־טבעיות‪ ,‬שאינן‬
‫ענין לבקורת מדעית‪ ,‬יכלו לקיים אמונה תמימה זו‪ .‬כדוגמא להנחות כאלו‪ ,‬שכבר נגענו‬
‫בהן במקום אחר‪ ,8‬נביא את דברי ר׳ נחום מטשרנאביל« ‪ :‬״ואיך יתעלה האדם על ידי‬
‫התורה ? אין זה כי אם על ידי שיבא אל האור הגנוז‪ ,‬והיינו שיביט על ידי האור הגנוז‬
‫מה שיהיה מסוף העולם עוד סופו‪ ...‬היינו שיהיו שוים לו מה שהוא עתה בהווה היינו‬
‫מיד ומה שיהיה לדורות‪ ...‬ולכן אמר ר״ש בן יוחאי בזוהר מה שאמר רבה ב״ב חנה‬
‫שהיה אחר כמה מאות שנה אחר רשב״י‪ ,‬וכן משה רבינו עליו השלום ראה את ר' עקיבא‬
‫שהיה אחר כמה אלפים שנים אחר משרע״ה‪ ,‬שהוא מחמת שעל ידי תורתם באו אל אור‬
‫ה ק ב לו ת‬
‫פ ר שניו ת ו ר עיוניו ת‪ .‬גם ‪( F randt‬ענ ‪ ) 249-215 7‬ציין קי ר ב ה ר עיוני ת‪ ,‬א בל ל ד ע תו לא הו ש פ ע הזו ה ר‬
‫מ פי לון‪ ,‬אלא שני ה ם ש א בו מ מ סו רו ת ק דו מו ת‪ 2 — .‬עיין ‪ ^ Cabbala : Franck‬ע מ׳ ‪. 260-251 ,82-01‬‬
‫‪ 8‬עיין ל הלן ענ ‪ 7‬ק א‪ -‬ק ב‪ ,‬רפ ה ואילך‪ * — .‬עיין ש ם‪ — .‬פ בן יו ח אי‪ ,‬מ ענ ה קכ ח‪ »— .‬א׳ ק א מינ ק א‪ :‬ה ר עיונו ת‬
‫ה סודיי ם של ר׳ ש מ עון בן יו ח אי ( ס פ ר ק לוזנ ר‪ ,‬תל־א בי ב‪ ,‬תרצז)‪ ,‬ע ט׳ ‪ — . 180-171‬י סנ ה ד רין עד ע"א·‬
‫‪98‬‬
‫ראיו ת ל ק ד מו ת הזוהר‬
‫! ש ם ע ט׳ ‪ 2 - . 173‬ק י ד ו ש י ן לח ע ״ א ‪ * - .‬ש ם ע ט׳ ‪ * - . 179-178‬ל ק ד מ ו ת ספ ר הזו ה ר ( ״ סיני‪,-‬‬
‫‪ ^ 11‬ת״ ש‪ -‬ת ש״ א)‪ ,‬ע ט׳ ק טז ‪ -‬קי ט‪ 6 — .‬בי צ ה טו ע״ ב‪ 8 — .‬עיין מי לונו של י׳ לוי ל ת ל מו ד ו מדר שי ם‪,‬‬
‫*י ד » א ד ר ״‪ ? — .‬ש ס עיי׳ ק טז ‪ -‬קיז‪ 8 — .‬לעיל עמי ‪ « — .74-73‬ס׳ מ או ר עיני ם‪ ,‬פ ר ש ת צו‪.‬‬
‫‪99‬‬
‫מ בו א‪ :‬ספר הזוהר ו ח קר הזו הר‬
‫־‬
‫פ ר ק חמי שי‪:‬‬
‫יצירת דו רו ת‬
‫נ תי בי ה פ ת רוני ם‬
‫הגנה· ושם אין חילוק בין מיד ובין לדורות‪ ,‬שהוא מקום ‪-‬ששם שוד‪ ,‬הוה ומר‪ ,‬שעתיר‬
‫בעלי הנחת העריכה המאוחרת ביקשו לבסס בה את קדמות הזוהר בכללותו כספר‬
‫להיות״‪.‬‬
‫אך בחוגי המקובלים עצמם היו רבים‪ ,‬שלא הסתפקו בכך‪ ,‬וביקשו לישב את התמיהות‬
‫בתשובה הגיונית‪ ,‬המבוססת על עובדות טבעיות‪ .‬פתרונם הוא‪ ,‬שמאמרי הזוהר נמסרו‬
‫בתחילה במסורת שבעל־פה ובקונטרסים קטנים ונפרדים‪ ,‬ורק דורות רבים אחרי רשב״י‬
‫נערכו בצורת ספר לפי סדר הפרשיות‪ ,‬ובמשך הדורות נספחו אליהם מאמרים מחכמים‬
‫מאוחרים‪ .‬ר' אברהם גלאנטי כותב בביאורו לזוהר!‪ ,‬בקשר למאמר שיש בו סתירה‬
‫כרונולוגית ‪ :‬״אלה הם דברי מחבר הספר [היינו העורך] בימי הגאונים או חכמים‬
‫אחרים‪ ,‬שחברו כל המימרות יחד שכתב ר׳ אבא שהיה סופר של הרשב״י‪ ,‬והם חלקמז‬
‫שמקורו בחוגו של רשב״י׳ורק לגבי הצורה הספרותית החיצונית ולגבי לשונות מסוימים‬
‫הודו בטענת האיחור‪ .‬לפי מסקנותיהם שללו לגמרי את האופי הפסוידאפיגראפי‪ .‬ברם‪,‬‬
‫הנחה זו אינה עומדת בפני הבקורת אפילו מבחינת הטענות‪ ,‬שמצדדי הקדמות דנו בהן‬
‫וחשבו לישב אותן‪ ,‬כגון שאלת החכמים המאוחרים‪ .‬הרי האמוראים מצויים בזוהר‬
‫במחיצתו של רשב״י ודבריהם נתונים בפיו ובפי חבריו‪ .‬על אחת כמה וכמה‪ ,‬שאין‬
‫בהנחה זו משום תשובה כלל לשאר טענות הבקורת‪ ,‬שביררנו אותן בפרק הקודם‪,‬‬
‫המראות על סימני איחור מרובים ומובהקים‪ ,‬שאין לזקפם על חשבון העריכה‪ .‬לאמיתו‬
‫של דבר אין לראות בפתרון זה נסיון מדעי לבירור הבעיה‪ ,‬אלא אמתלא נוחה להתחמק‬
‫מן הקשיים הכרוכים בה‪.‬‬
‫לרו שיות כל פסוק בפרשה שלו‪ ,‬והם אמרו משלהם הא ׳כמא ד תנינף וכר‪ .‬וכיוצא בזח‬
‫יש רבים בזוהר וכולהו מתתרצי בהכי״‪ .‬בצורה חריפה יותר מובעת דעה זו בדברי ר׳‬
‫משה חאגיז‪ : 2‬״כי האמת יורה דרכו דמסדר ומחבר ספר הזוהר הקדוש‪ ,‬דודאי אדם גדול‬
‫היה‪ ,‬דבאו לידו הקונטריסים ומן השמים זכו אותו להוציא לאור תעלומות הכמה רמה‬
‫ונעלמה‪ ,‬והוא סדר הקונטריסים על סדר הפרשיות‪ .‬אך לא חלילה רשב״י או רבי אבא‬
‫עשו סדר זה הנמצא בידינו‪ ,‬כי זה טעות ושטות מפורסם׳ כעין אותם הסוברים שאנו‬
‫מאמינים דבר שאינו‪ ,‬שהתלמוד כמו שהוא מסודר אצלינו היה אצל אברהם אבינו‪ ,‬דבר‬
‫שלא עלה במחשבה אצל עם ה׳ נושא משך הזרע‪ .‬ואנו תהלה לאל יתברך יודעין שלשלת‬
‫ספד יוחסין של כל התורה שבעל פה איך ומה נשתלשלה‪ ...‬אוף הכי בחיבור נורא זה‬
‫מספר הזוהר אין להסתפק בעיקרן של דברים כהווייתן שיצאו מפי רשב״י וחבריו‪ ,‬ולכן‬
‫המהרהר אחריו כמהרהר אחר השכי‪.‬ה‪ ,‬אך המסדר עשה התקשרות הדברים כאשר עלו‬
‫ובאו לידו על נכון״‪.‬‬
‫בדרך זו נקטו חכמים רבים‪ ,‬שעסקו בחקר הזוהר וביקשו לאשר את קדמותו«‪ .‬לעתים‬
‫השוו את חיבורו ועריכתו של הזוהר להתהוותו וחתימתו של התלמוד ושאר יצירות‬
‫גדולות בספרות היהודית הקדומה‪ .‬ר׳ משה קוניץ קבע התאמה סכימאטית בין שלשת‬
‫חלקי הזוהר ובין המשנה‪ ,‬תלמוד ירושלמי ותלמוד בבלי‪ .‬הוא כותב* ‪ :‬״ספר הזהר נחתם‬
‫על ידי תלמידי תלמידיו [של רשב״י] כערך שמנים שנה אחרי מותו‪ ,‬קרוב לזמן‬
‫חתימת המשנה‪ .‬וס' רעיא מהימנא ומדרש הנעלם והתקונים נחתמים על ידי אמוראי‬
‫בתראי שני מאות שנה אחר כך‪ ,‬קרוב לזמן חתימת התלמוד ירושלמי‪ .‬וס׳ זהר חדש‬
‫נחתם כערך מאה שנה אחריהם‪ ,‬שהוא כשלוש מאות שנה אחרי חתימת זהר הגדול‪,‬‬
‫וזה היה בזמן חתימת תלמוד בבלי‪ .‬וכאשר החכמים הקדושים המאוחרים‪ ,‬אשר על ידם‬
‫נחתמים כל ספרי הקודש אשר הזכרנו‪ ,‬זכו להוסיף על דברי המחברים מקבלותיהם‬
‫ופירושיהם‪ ,‬ככה נועצו חכמים האלה בסוד קדושים וזכו גם כן להוסיף מקבלותיהם‬
‫והשגותיהם עד שעת החתימה למחברות קדושות דרשב״י ז״ל״‪ .‬אחרים נטו לאחר את‬
‫זמן החתימה עד ימי־ד‪,‬ביניים‪ ,‬ויש שייחסו אפילו לר׳ משה די ליאון את פעולת העריכה‬
‫הסופית‪.‬‬
‫! ס׳ זד‪,‬רי חמה (ויניציאה‪ ,‬תט״ו)‪ ,‬קנב ע״ב‪ .‬ועיין ם׳ יוחסין השלם‪ ,‬עט׳ ‪ 2 — .45‬ס׳ משנמ חכמים‬
‫(וואנזיבעק‪ ,‬תצ׳׳ג)‪ ,‬סי׳ של״ב‪ ,‬של״ד‪ 3 — .‬עיין אמונת חכמים‪ ,‬פרק כה‪-‬כו‪ :‬מגן וצינה‪ ,‬מ ט ע״ב‪-‬נ‬
‫ע״א; מאמר קדמות ס׳ הזוהר‪ ,‬כו ע״ב! טעם לש״ד‪ ,‬עט' ‪ 4 — . 52-50‬בן יוחאי‪ ,‬מענה קכט‪ ,‬קב ע״ג‪.‬‬
‫‪100‬‬
‫ב‪ .‬י צי ר ת דו רו ת‬
‫כנגד פתרון בלתי־מדעי זה מוצאים אנו גישה מדעית‪ ,‬מתוך דיון רציני על טענות‬
‫הבקורת בהיקף רחב‪ ,‬בהנחה אחרת‪ ,‬שסיעה חשובה של חוקרי הזוהר דגלה בה‪ .‬לפי הנחה‬
‫זו מהווים חלקי הזוהר שכבות־שכבות מזמנים שונים‪ ,‬שחוברו יחד בתקופה מאוחרת‪.‬‬
‫ליד התפיסה הכללית המשותפת קיימים בסיעה זו חילוקי דעות בשיטת ההבחנה בין‬
‫המוקדם לבין המאוחר‪ ,‬וכן בקביעת זמני החיבור של החלקים השונים‪ .‬נברר כאן בקיצור‬
‫את הדעות העיקריות‪.‬‬
‫השקפה זו הובעה לראשונה במסקנותיו של ר׳ יעקב עמדן מהשגותיו על קדמות הזוהר‪.1‬‬
‫עמדן הבחין בספרות הזוהר שלשה גושים שהם ארבעה ‪ :‬א) ס׳ הזוהר המורכב משני‬
‫גושים ; ב) רעיא מהימנא ותיקוני זוהר ; ג) מדרש הנעלם‪ .‬בס׳ הזוהר ציין שלשה חלקים‪,‬‬
‫מתניתין ותוספתא וסתרי תורה‪ ,‬כחיבורים שנכתבו בתקופת האמוראים על יסוד מסורות‬
‫קדומות‪ ,‬ואילו שאר החלקים‪ ,‬מדרש הזוהר וספרא דצניעותא והאדרות וסבא וינוקא‪,‬‬
‫ראה כפרי דוחו של חכם אחד או חוג של חכמים מתקופת האמוראים או הסבוראים או‬
‫הגאונים׳ שתלו את דבריהם ברשב״י ותלמידיו או ששמותיהם היו כשמות התנאים ההם‬
‫או שבבני חוג זה נתגלגלו נשמותיהם של חכמי התלמוד‪ .‬רעיא מהימנא ותיקוני זוהר‬
‫הם לפי דעתו חיבוריו של מקובל ספרדי מהמאה השלש עשרה‪ ,‬ר׳ משה די ליאון או‬
‫הנביא מאוילה‪ ,‬הנזכר בתשובות הרשב״א‪ 2‬כמחבר של ספר בסתרי תורה ברוח הקודש׳‬
‫או גילויי הנביא ההוא שנוסחו בכתב על־ידי ר׳ משה די ליאון‪ ,‬ואילו מדרש הנעלם הוא‬
‫חיקוי קלוש של החלקים הקודמים‪ .‬מלבד זה הניח עמדן‪ ,‬שבכל גוש וגוש מצויות‬
‫תוספות רבות של מגיהים ומעתיקים‪.‬‬
‫מילזאהגי מיין את חלקי הזוהר ופיתח תיאוריה מקיפה על התהוותם במשך דורות‬
‫רבים‪ .‬לפי דעתו מרבית המאמרים במדרש הזוהר‪ ,‬הקשורים בשמותיהם של רשב״י‬
‫ובני חוגו המנויים באדרא רבא‪ ,‬קדומים ואמיתיים הם‪ .‬מלבדם אין ליחס קדמות אלא‬
‫לספרא דצניעותא והאדרות‪ .‬ספרא דצניעותא‪ ,‬שרשב״י עצמו מסתמך עליו בזוהר‪,‬‬
‫נתחבר לפני זמנו‪ ,‬ואילו ד‪,‬אדרות הן ביאורי רשב״י ותלמידיו לספרא דצניעותא‪ .‬שאר‬
‫‪ 1‬עיין מ ט פ ח ת ס פ רי ם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ 2 — .40-38‬ח׳׳א סי׳ ת ק מ ח‬
‫‪101‬‬
‫מ בו א‪ :‬ס פר הזוהר ו חקר הזו הר‬
‫‪.‬‬
‫פר ק חמי שי‪:‬‬
‫החלקים‪ ,‬הן האנונימיים כמתניתין ותוספתא‪ ,‬והן המובאים בשמות חכמים ומשולבים‬
‫במסגרת סיפורית‪ ,‬ובתוכם היכלות וסבא וינוקא‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה רעיא מהימנא‬
‫ותיקוני זוהר ומדרש הנעלם‪ ,‬הם חיקויים מאוחרים‪ .‬ם׳ הזוהר עבר גלגולים רבים של‬
‫שלבי עריכה‪ ,‬המבוררים במפורט בס׳ זהרי ראבי״ה‪ ,‬עד שקיבל את הצורה שלפנינו‪.‬‬
‫פראנק סבר‪ ,1‬שספרא דצניעותא והאדרות הם יצירות קדומות‪ ,‬שיצאו כצורתם מידי‬
‫רשב״י ותלמידיו‪ .‬שאר החלקים נערכו בזמנים שונים על יסוד מסורות מחוגו של רשב״י‬
‫בתוספות רבות‪ ,‬ובהן כלולות גם חטיבות שלימות מתקופה מאוחרת‪ .‬החומר שבכל הלקי‬
‫הזוהר נאסף ונתגבש מהמאה הראשונה עד המאה השביעית‪.‬‬
‫שטרן ציין שנים עשר חלקים ראשיים‪ ,‬מלבד תיקוני זוהר והחיבורים שבזוהר חדש ‪:‬‬
‫א) ספרא דצניעותא ! ב) אדרא רבא ! ג) אדרא זוטא ; ד) מדרש הזוהר ! ה) רזין דרזין ז‬
‫ו) היכלות ; ז) מתניתין ותוספתא ‪ :‬ח) רעיא מהימנא ! ט) סתרי תורה ! י) מדרש הנעלם !‬
‫יא) סבא דמשפטים ! יב) ינוקא (שם כולל לכל החטיבות הסיפוריות)‪ .‬ספרא דצניעותא‬
‫הוא חיבור קדום‪ ,‬המכיל כנראה את ראשי הפרקים‪ ,‬שנמסרו בחוגים של בעלי הסוד‪.‬‬
‫אדרא רבא נתחבר בבבל כביאור לספרא דצניעותא‪ .‬תיאור הכינוס של רשב״י ותלמידיו‬
‫בדוי‪ ,‬אבל יש להניח‪ ,‬שבידי המח‪ 3‬ר היו מסורות מחוגו של רשב״י‪ .‬אדרא זוטא הוא‬
‫עיבוד הרעיונות שבאדרא רבא‪ ,‬ומקום חיבורו הוא כנראה במערב‪ .‬מדרש הזוהר נתהווה‬
‫ונתגבש במשך דורות והוא מכיל גם מסורות קדומות‪ .‬עריכתו בצורה שלפנינו נעשתה‬
‫בסוף המאה השתים עשרה בקירוב‪ .‬רזין דרזין והיכלות הם חיקויי החלקים הקודמים‬
‫ונתחברו בימי־הביניים‪ .‬שאד החלקים‪ ,‬שאפשר לכנותם בשם האפוקריפים של הזוהר‪,‬‬
‫לא נתחברו לפני זמנו של ר׳ משה די ליאון‪ .‬המאמרים הסיפוריים‪ ,‬הנספחים למדרש‬
‫הזוהר‪ ,‬הם מעשי ידי העורכים האחרונים‪ ,‬שביקשו לגוון בהם את המדרש שהגיע לידם‬
‫ולהשלים את החסרות בפרשיות הזוהר‪.‬‬
‫דעות אלו וכיוצא בהן בנויות על סימני קדמות ואיחור בלשון ובתוכן‪ ,‬המבדילים‬
‫לכאורה בין החלקים השונים‪ .‬אולם רוב החוקרים‪ ,‬שהחזיקו בדעות אלו‪ ,‬ראו בעצמם‪,‬‬
‫שגם בחטיבות הנחשבות אצלם לחלקים קדומים ניכרים סימנים ברורים של המאה‬
‫השלש עשרה‪ .‬לפיכך נאלצו להפריד מהן קטעים ומשפטים רבים כתוספות מאוחרות‪,‬‬
‫ובהפרדה זו גילו את נקודות התורפה שבהשערתם‪ ,‬שכן אותן התוספות כביכול קשורות‬
‫קשר הדוק בגוף המאמרים‪ ,‬כפי שיוצא מן הדוגמאות שהבאנו בדיון על ״אושיות‬
‫הביקורת׳‪ /‬על כשלונה הגמור של ההבחנה בין מוקדם לבין מאוחר בזוהר מעידות‬
‫תוצאות החקירה המדוקדקת של שטרן‪ .‬באיזמיל הניתוח שלו חתך את מאמרי הזוהר‬
‫לגזרים כדי להשאיר גרעינים קדומים‪ .‬אך במלאכה זו נאלץ לנקוט בדרך של‬
‫הפרדה שרירותית‪ ,‬ורוב החלקים שנשארו אחרי הניתוח אינם אלא קרעים־קרעים‪.‬‬
‫נוסף לכך‪ ,‬הרי מזמן מחקרו של שטרן העלו החוקרים בבקורת הזוהר סימני איחור‬
‫חדשים ומובהקים‪ ,‬המבליטים עוד יותר את המלאכותיות שבשיטת ניתוחו‪ .‬נמצא‪,‬‬
‫שסימני האיחור הפנימיים שבמאמרי הזוהר כבר מספיקים לבטל את ההנחה‪ ,‬שאיזה‬
‫חלק שהוא בספרות הזוהר נתחבר לפני המאה השלש עשרה‪.‬‬
‫נ תי בי ה פ ת רוני ם‬
‫י צי רת המאה השלש ע שרה‬
‫ג‪ .‬י צי ר ת המאה השלש ע שרה‬
‫המסקנה‪ ,‬שס׳ הזוהר על כל חלקיו הוא יצירת המאה השלש עשרה‪ ,‬כבר נקבעה במחק ­‬
‫ריהם של כמה מבקרים מהמאה שעברה‪ ,‬ובראשם ילינק וגרץ‪ ,‬והיא נתאשרה מחדש‬
‫בביסוס רחב ומוצק יותר בחקירותיו של ג׳ שלום‪ .‬אך מסקנה כללית זו משאירה עוד‬
‫מקום לשאלות פרטיות חשובות‪ ,‬שדעות החוקרים האלה נחלקו בהן ‪ :‬האם הזוהר ספר‬
‫אחיד הוא‪ ,‬כלומר שנתחבר על־ידי מקובל אחד‪ ,‬או שמא אפשר להבחין בחלקים השונים‬
‫את פרי רוחם של מקובלים אחדים ? האם יש יסוד ליחס את חיבור הזוהר לר׳ משה די‬
‫ליאון או לאו י ואם הוא המחבר מה היו המניעים שהביאוהו לכתיבת ספר פסוידאפי־‬
‫גראפי ? מהו היחס בין כתביו העבריים ובין ס׳ הזוהר ומהו סדר המוקדם והמאוהר‬
‫בחלקי הזוהר ?‬
‫גרץ השיב לשאלות אלו תשובה פסקנית ופשטנית במידה קיצונית ביותר‪ .‬הוא קיבל‬
‫במלואן את העדויות על חיבור הזוהר שביומנו של ר׳ יצחק מעכו וגזר אומר‪ ,‬שהזוהר‬
‫כולו‪ ,‬ללא הבחנה כלשהי בין החלקים‪ ,‬נתהבר על־ידי ר׳ משה די ליאון‪ .‬מצוקתו‬
‫החומרית ואי־הצלחתו בכתביו העבריים היו‪ ,‬לפי דעתו של גרץ‪ ,‬המניעים הראשיים‬
‫לחיבור הזוהר‪ .‬הוא ביקש לנחול עושר וכבוד‪ ,‬שלא זכה להם בחיבורים שנתפרסמו‬
‫בשמו‪ ,‬בדרך הזיוף הספרותי ובהפצת הכתבים הפסוידאפיגראפיים‪ .‬מלבד עדותו של ר׳‬
‫יצחק מעכו מסתמך גרץ בעיקר על הלשונות הזוהריים שבכתבי ר׳ משה די ליאון‪.‬‬
‫מלשונות אלו הסיק‪ ,‬שיש ליחס את הקדימה בזמן לכתבים העבריים‪.‬‬
‫הראיות מכתבי ר׳ משה די ליאון הובאו לראשונה אצל ילינק‪ ,‬והוא שקבע את קדימתם‬
‫לס׳ הזוהר‪ ,‬אבל הוא הגיע למסקנות אחרות‪ .1‬לפי דעתו נתחברו חלקי הזוהר על־ידי‬
‫הבר מקובלים‪ ,‬שר׳ משה די ליאון עמד בראשם‪ .‬רמיזתו של עמדן‪ 2‬על האפשרות‪ ,‬שהיה‬
‫קשר בין ר' משה די ליאון ובין הנביא מאוילה בחיבורם של רעיא מהימנא ותיקוני‬
‫זוהר‪ ,‬עוררה את ילינק להשערה נועזת על תהליך התהוותם של חלקי הזוהר כולו‪.‬‬
‫בתחילה ניסתה חבורתו של ר׳ משה די ליאון להפיץ כתבי קבלה בארמית כגילויי מלאך‬
‫לנער מאוילה‪ .‬החיבור הראשון היה ספרא דצניעותא‪ ,‬והוא שהגיע לידי הרשב״א כספרו‬
‫של הנביא מאוילה בשם ס׳ פלאות חכמה‪ .‬לאחר שנתעוררו פקפוקים באמיתות הגילויים‬
‫והרשב״א הביע את התנגדותו פנו ר׳ משה די ליאון ובני סיעתו לדרך הפסוידוגראפיה‬
‫ותלו את כתביהם בר׳ שמעון בן יוחאי ותלמידיו‪ .‬כמה חלקים‪ ,‬שכבר היו כתובים כגילויי‬
‫הנביא‪ ,‬עובדו והותאמו לצורה הספרותית החדשה‪ .‬רישומה של הצורה הקודמת נשאר‬
‫בלשון ״פתח האי ינוקא״ וכדומה‪ ,‬שבפתיחתם של מאמרים רבים בזוהר‪ ,‬וכן נשאר‬
‫זכר לשם הראשון‪ ,‬ס׳ פלאות חכמה‪ ,‬בשם ם׳ הזוהר המופלא‪ ,‬המובא בכתבי ריקנאטי‪.‬‬
‫השערה דמיונית זו‪ ,‬שאין לה שום יסוד ממשי‪ ,‬נתקבלה כמסקנה מדעית רצינית אצל‬
‫חוקרים אחדים‪.‬‬
‫ג׳ שלום‪ ,‬שגולל מחדש את כל הפרשה‪ ,‬הוכיח בבירור‪ ,‬שכל חלקי הזוהר‪ ,‬לרבות ספרא‬
‫‪ 1‬ר איו תיו ו מ ס קנו תיו ה עי ק ריו ת נ מ צ או ת ב ס פ רו‪ Moses ben Schem-Tob de Leon · — 2 » » .‬ע י י ן ל עיל‬
‫‪ ,Kabbala 1‬ע ‪ 0‬׳ ‪98-88‬‬
‫‪102‬‬
‫‪ 5‬מ׳ ‪. 101‬‬
‫‪103‬‬
‫מבוא ‪ :‬ס פר הזוהר ו ח קר הזו הר‬
‫פרק חמי שי‪:‬‬
‫דצניעותא שנחשב לחלק קדום ביותר ומדרש הנעלם שנחשב לחלק מאוחר ביותר‪,‬‬
‫אחידים בלשון ובתוכן וטבועים בחותמו של מחבר אחה חוץ מרעיא מהימגא ותיקוני‬
‫זוהר‪ ,‬שהם בעלי אופי מיוחד מכל הבחינות!‪ .‬כתוצאיה מבדיקת כתבי ר׳ משה די ליאון‬
‫והשוואתם למאמרי הזוהר קבע‪ ,‬שהגוש הראשון נתחבר על־ידי ר׳ משה די ליאון בסוף‬
‫המאה השלש עשרה‪ ,‬ואילו לגבי רעיא מהימנא ותיקוני זוהר הגיע למסקנה‪ ,‬שנתחברו‬
‫בראשית המאה הארבע עשרה על־ידי מקובל ספרדי בלתי־ידוע‪ ,‬שהיה כנראה בן־חוגו‬
‫של ר׳ משה די ליאון‪ .‬בשאלת סדר חיבורם של חלקי הזוהר גילה ג׳ שלום‪ ,‬שדווקא‬
‫מדרש הנעלם נתחבר בראשונה‪ .‬הרי הציטאטים הראשונים מן הזוהר‪ ,‬המובאים בשנת‬
‫‪ 1280‬בערך׳ לקוחים כולם· ממדרש הנעלם‪ ,‬וגם הקשרים הפנימיים בינו ובין שאר‬
‫החלקים מוכיחים את קדימתו‪ .‬האופי המיוחד של מדרש הנעלם‪ ,‬שסימנו הבולט ביותר‬
‫הוא בעקבות ההשפעה הגלויה והחזקה של הספרות הפילוסופית‪ ,‬מוסבר בזה‪ ,‬שבמדרש‬
‫הנעלם משתקף השלב הראשון בהתפתחותו הרוחנית של ר׳ משה די ליאון‪ ,‬כלומר הוא‬
‫בבחינת מעבר מן ההשכלה הפילוסופית אל הקבלה המיתית־גנוסטית שבגוף הזוהר‪.2‬‬
‫מבחינה ענינית כללית מאשרות חקירותיו של ג׳ שלום את עמדתו של גרץ‪ ,‬ורק לגבי‬
‫רעיא מהימנא ותיקוני זוהר הגיע למסקנה שוגה‪ .‬לא כן הדבר בשאלת המניעים לחיבור‬
‫הזוהר ובהערכת פעולתו הפסוידוגראפית של ר׳ משה די ליאון‪ .‬ג׳ שלום דחה את ההנחה‪,‬‬
‫שמחבר הזוהר היה זייפן ורמאי‪ ,‬שייחס את חיבוריו לחכמים קדמונים מתוך שאיפת כבוד‬
‫ורדיפת בצע‪ .‬תכונה זו אינה מתאימה לאישיותו של ר׳ משה די לאון‪ ,‬כפי שהיא מצטיירת‬
‫לפנינו בכתביו העבריים‪ .3‬לפיכך פסל ג׳ שלום אותו חלק בעדותו של ר׳ יצחק מעכו‪,‬‬
‫שבו נמסרת הודאת בעל־הדין בשם אשתו על המניעים לחיבור הזוהר ‪ :‬״אלו אודיע להם‬
‫סודי זה שמשכלי אני כותב לא ישגיחו בדברי ולא יתנו בעבורם פרוטה‪ ,‬כי יאמרו כי‬
‫מלבו הוא בודה אותם‪ ,‬אבל עתה כאשר ישמעו שמתוך ספר הזוהר אשר חבר רשב״י‬
‫ברוח הקדש אני מעתיקם‪ ,‬יקנו אותם בדמים יקרים כאשר עיניך רואות״‪ .‬יש להניח‪,‬‬
‫שדברים אלו הומצאו או סולפו על־ידי אויביו של ר׳ משה די ליאון‪ .‬ולעצם הפסוידו־‬
‫גראפיה אין לחתיחס כאל מעשה זיוף סתם‪ .‬יצירות דתיות חשובות ביותר נוצרו בדרך‬
‫זו‪ ,‬שלעתים יש בה דווקא משום כבישת יצר השאיפה לכבוד אישי בבריחה לאנונימיות‪,‬‬
‫ולעתים היא משמשת ביטוי להרגשה‪ ,‬המפעמת בלב המחבר‪ ,‬כי הדברים שנתגלו ברוחו‬
‫אמיתות נצחיות הן‪ ,‬שהיו ידועות בוודאי גם לחכמים קדמונים»‪ .‬מתוך גישה זו מובן‪ ,‬שגם‬
‫הערכת הזוהר שונה לחלוטין בתפיסתו של ג׳ שלום מהערכתו של גרץ‪ .‬הזוהר אינו‬
‫״ספר־כזבים״‪ ,‬אלא יצירה גדולה ומופלאה של המאה השלש עשרה׳ המקפלת בתוכה‬
‫את רוח היהדות באספקלריה מיסטית‪.‬‬
‫ג׳ שלום סתר את עמדתו של גרץ בענינים אלו גם בנימוקים פילולוגיים־בקורתיים‪.‬‬
‫בהשוואת ספרי ר׳ משה די ליאון לס׳ הזוהר נתברר לו‪ ,‬שכל הספרים החל מהראשון‪,‬‬
‫‪ 1‬ע י י ן * ‪ ,M ajor T rend‬ע ט׳ ‪ 2 — . 177 , 167 , 165‬ש ם ע מי ‪ 3 _ . 182-178‬ש ד״ ל כ ב ר ה עי ר (וי כו ח על‬
‫ח כ מ ת ה ק ב ל ה‪ ,‬ע מ׳ ‪ ,) 136‬ש ל א ח ר עיונו ב ס פ רי ר׳ מ ש ה די לי און אינו י כו ל ל ר או ת בו ר מ אי ו מזיי ף‪— .‬‬
‫* כ מ ה חו ק רי ם ה בי עו א ת הד ע ה‪ ,‬ש ב על הזו ה ר ל א ה ת כוון כלל ל ה ציג א ת ד מויו תיו ו סי פו ריו ב פני‬
‫ה קו ר אי ם כ מ צי או ת הי ס טו רי ת‪ ,‬א ל א בי ק ש לי צו ר צו ר ה ס פ רו תי ת־ ד ר א מ א טי ת ב לבד‪ ,‬ו א ף ד ע תו ש ל‬
‫ג׳ ש לו ם נו ט ה ל כך‪ .‬אך ס ב ר ה זו נ ר אי ת ד חו ק ה ב עיני‪.‬‬
‫‪104‬‬
‫שאלות תלויו ת‬
‫נ תי בי ה פ ת רוני ם‬
‫ס׳ שושן עדות שנתחבר בשנת ‪ ,1286‬מלאים הבאות ורמזים‪ ,‬המעידים על כך‪ ,‬שלעיני‬
‫המחבר היה ס׳ הזוהר מנוסח בכתב‪ .‬ילינק וגרץ טעו טעות גדולה בזה‪ ,‬שייחסו את‬
‫הקדימה לכתבים העבריים‪ .‬לפיכך נשמט יסוד הטענה‪ ,‬שהזוהר נתחבר מטעמים חומריים‬
‫לאחר כשלונו של ר׳ משה די ליאון בספרים שפרסם בשמו‪.1‬‬
‫לאור מסקנות אלו קבע ‪ a‬שלום סדר כרונולוגי משוער בפעולתו הספרותית של ר׳ משה‬
‫די ליאון‪ .2‬מדרש הנעלם נתחבר סמוך לשנת ‪ ,1280‬ושאר חלקי הזוהר נתחברו בשנות‬
‫‪ .1286—1280‬קשה לקבוע את סדר התהוותם של החלקים השונים‪ ,‬אבל מסתבר‪ ,‬שספרא‬
‫דצגיעותא והאדרות הם מן החיבורים הראשונים‪ .‬משנת ‪ 1286‬עד ‪ ,1293‬זמן חיבורו של‬
‫ספרו האחרון המצוין בתאריך‪ ,‬ס׳ משכן העדות‪ ,‬עסק בכתיבת הספרים העבריים‪ ,‬שהיו‬
‫מיועדים בעיקר להפיץ ברבים את רעיונות הזוהר ולהכשיר את הקרקע לפרסומו‪ .‬ס׳‬
‫משכן העדות מכיל תעמולה גלויה לסודות הזוהר‪ .‬מגילות אחדות מחלקי הזוהר נתפרסמו‬
‫סמוך לשנת ‪ ,1290‬אבל עצם פעולת ההעתקה וההפצה נעשתה משנת ‪ 1293‬עד ‪,1305‬‬
‫שנת מותו של ר׳ משה די ליאון‪ .‬כנראה גם אחרי ‪ 1293‬הכנים כמה שינויים במאמרי‬
‫הזוהר אגב עבודת העריכה‪ ,‬ואולי גם הוסיף דברים מסויימים‪ ,‬אבל בדרך כלל אפשר‬
‫לומר‪ ,‬שבשנותיו האחרונות לא עסק ביצירה ספרותית אלא במלאכת ההעתקה וההפצה‪.‬‬
‫ד‪ .‬שאלות תלויות‬
‫בעית חיבורו של ס׳ הזוהר מבחינת זמנו ומחברו נפתרה בחקירותיו של ג׳ שלום פתרון‬
‫מוחלט‪ .‬מהוכחותיו‪ ,‬אף־על־פי שעדיין לא נתפרסמו בפרוטרוט אלא בסיכום כללי‪ ,‬יוצא‬
‫בוודאות גמורה‪ ,‬שר׳‪ .‬משה די ליאון־חיבר את ם׳ הזוהר על כל חלקיו‪ ,‬חוץ מרעיא‬
‫מהימנא ותיקוני זוהר וכמה תוספות קטנות‪ .‬ברם‪ ,‬בשאלות פרטיות מסוימות‪ ,‬וביחוד‬
‫בקביעת סדר פעולתו הספרותית של ר׳ משה די ליאון והיחסים שבין כתביו העבריים‬
‫לבין ס׳ הזוהר‪ ,‬נשאר עוד מקום לדיונים ולבירורים נוספים‪.‬‬
‫לפי מסקנותיו של ג׳ שלום נחלקים חייו ופעולתו של ר׳ משה די ליאון מדורות־מדורות‪:‬‬
‫תקופת היצירה הפסוידאפיגראפית (‪ 1280‬בערך עד ‪ ,)1286‬תקופת חיבורם של ספרים‬
‫עבריים בשמו (‪ ,)1293—1286‬תקופת ההעתקה וההפצה של הכתבים הפסוידאפיגראיים‬
‫(‪ .)1305—1293‬חלוקה זו עושה רושם של סכימה מלאכותית ואינה מסתברת בנקל‬
‫מבחינה פסיכולוגית‪ .‬היא מצריכה את ההנחות המוקשות‪ ,‬שהמחבר יצר והשלים את‬
‫ס׳ הזוהר לפני כל נסיון ספרותי אחר‪ ,‬גנז אותו כשבע שנים‪ ,‬חוץ ממגילות אחדות‬
‫שפרסם בחוגי מקורביו‪ ,‬ופנה לכתיבת ספרים אחרים‪ ,‬ומשנתו החמשים בערך ער מותו‬
‫נסתם מעין יצירתו וכל עיסוקו היה בהפצת חיבוריו הראשונים‪.‬‬
‫הסברתו של ג׳ שלום להנחות אלו היא‪ ,‬שהספרים העבריים נכתבו כחיבורי תעמולה‬
‫לקראת פרסום היצירה הפסוידאפיגראפית‪ ,‬שהיתד‪ .‬מונחת בבית־גגזיו של ר׳ משה‬
‫די ליאון‪ .‬אך דווקא הסברה זו מעוררת קשיים חמורים מכמה בחינות‪ ,‬שג׳ שלום עצמו‬
‫‪ 1‬עיין ג׳ ש לו ם‪ :‬הא ם ח ב ר ר׳ מ ש ה די לי און א ת ספ ר הזו ה ר ? ע מ׳ ‪ ,M ajor T rends ; 24-22‬ע ט׳ ‪- 183‬‬
‫‪ 2 — . 185‬ב ד ר ר ה או מ רנ ה ציין ג׳ ש לו ם ‪ 1240‬כ שנ ת לי ד תו‪ .‬עיין ‪ ,M ajor T rends‬ע מ׳ ‪. 190‬‬
‫‪105‬‬
‫מ בו א‪ :‬ס פר הזוהר וחקר הזו הר‬
‫_‬
‫פר ק חמי שי‪:‬‬
‫עמד עליהן ברובן‪ ,‬המתגלות בהשוואת הכתבים העבריים לם׳ הזוהר‪ .‬א) רוב מאמרי‬
‫הזוהר שבכתבי ר׳ משה די ליאון מובאים בחידושיו‪ ,‬ללא ציון של מקור קדום‪ ,‬ולעתים‬
‫אופי החידוש מודגש ביותר‪ ,‬כגון בנוסח של שאלות ותשובות‪ .1‬דבר זה תמוה אם נניח‪-‬‬
‫שאותם מאמרים כבר היו ערוכים לפניו בס׳ הזוהר‪ ,‬ועמד לפרסמם כדברי רשב״י‬
‫ותלמידיו‪ .‬ב) בדרך כלל הלשונות הזוהריים המובאים כציטאטים אינם אלא פסוקים או‬
‫קטעים קצרים‪ ,‬המשולבים בתוך מאמר‪ ,‬שכולו נמצא לפנינו בזוהר‪ ,‬ולעתים מבוארות‬
‫ההבאות בדברי הסברה של המחבר‪ ,‬שאף הם מצויים בזוהר‪ .‬דרכי חיבור אלו קשה‬
‫להתאימן להנחותיו של ג׳ שלום‪ .‬ג) אותו קושי נעוץ גם בעובדה‪ ,‬שהמאמרים הזוהריים׳‬
‫ובחלקם אפילו הציטאטים‪ ,‬אינם מובאים כלשונם בזוהר‪ ,‬אלא בשינויים רבים והשובים‬
‫בצורה ובתוכן‪ .‬כיצד יתכן‪ ,‬שהמחבר נהג כך במאמרים‪ ,‬שביקש להפיצם כדברי‬
‫קדמונים ? ד) לשונות הזוהר מובאים לפעמים בשם ״מפרשים״‪ ,‬כינוי שאינו הולם כלל‬
‫את חכמי התלמוד‪ .‬ה) ואחרון אחרון‪ :‬במקומות אחדים מתנגד ר׳ משה די ליאו;‬
‫ולעתים בצורה חריפה‪ ,‬לדעות מסוימות שבזוהר‪ .‬דוגמא מובהקת לכך היא בענין זיקוק‬
‫הנשמות בנהר די נור‪ .‬ר׳ משה די ליאון כותב» ‪ :‬״ואעפ״י כי הרבה דעות מחולקות‬
‫בעניין זה [טיב הגיהנום של מעלה]״‪ .‬מאותם הדעות שאינם נכונות והם רחוקות‬
‫מדרך האמת יש דעות אחרות שאינם יכולים להשיג דרך הישר ואומרים‪ ,‬כי העניין‬
‫שאמרו הז״ל [על] הכתוב ׳נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי‪ /‬שהנפשות העולות‬
‫למעלה להיותם צרורות בצרור החיים שנכנסות באותו הנהר של אש שהוא נהר דינור‪.‬‬
‫ואין זה הנכון״‪ .‬והרי דעה דהויה זו מצויה בזוהר בכמה מקומות‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‬
‫חלקו של מאמר בזוהר«‪ ,‬שבו מובעת דעה זו‪ ,‬מובא אצל ר׳ משה די ליאון* כחידושו‬
‫הוא‪ ,‬היינו השוואת הנשמה לבגד העשוי מסלמנדרא‪ .‬מה פירושו של יחם מוזר זה‬
‫למאמרי הזוהר‪ ,‬אם אמנם כבר היו לפניו כמאמרי הזוהר ?‬
‫קשיים אלו מעוררים את המחשבה‪ ,‬שיש למצוא את פתרון השאלה בהנחה אחרת‪.‬‬
‫מסתבר‪ ,‬שבשנת ‪ ,1286‬זמן חיבורו של ס׳ שושן עדות‪ ,‬עדיין לא היו מוכנים אלא‬
‫חלקים אחדים מן היצירה הפסוידאפיגראפית‪ ,‬וביחוד מאמרי מדרש הנעלם‪ .‬אמנם גם‬
‫בתקופת חיבורם של הספרים העבריים עסק ר׳ משה די ליאון‪ ,‬כנראה‪ ,‬בכתיבתן של‬
‫פרשיות הזוהר‪ ,‬שהתחיל בהן קודם‪ ,‬אבל עיקר עבודתו הפסוידאפיגראפית נצטמצמה‬
‫בשנים אלו בכך‪ ,‬ששילב לתוך כתביו העבריים הבאות בדויות בשם ״מדרש״ וחכמים‬
‫קדמונים ו״מפרשים״‪ ,‬כלומר אפילו אותם המאמרים הזוהריים‪ ,‬המובאים כציטאטים‬
‫מפורשים‪ ,‬קצתם לא היו עדיין מונחים לפניו בנוסח ארמי בשם רשב״י ותלמידיו‪.‬‬
‫רק סמוך לשנת ‪ 1293‬פנה שוב ליצירה פסוידאפיגראפית אינטנסיבית‪ ,‬ומאז ועד מותו‬
‫עסק בהשלמת חלקי הזוהר‪ ,‬שהחל להפיצם מגילות־מגילות‪ .‬בתקופה זו עיבד את‬
‫כתביו העבריים בנוסח ארמי ושם את הרעיונות שבהם בפי חכמי התלמוד‪ ,‬ובכמה‬
‫נקודות סטה בעיבוד מדעותיו הקודמות‪ .‬יתכן‪ ,‬שההפסקה שחלה ביצירה הפסוידאפי־‬
‫‪ 1‬מ לבד ה ש א לו ת · ה ת שו בו ת‪ ,‬ה מ שו ל בו ת ב ס פ רי ד׳ מ ש ה די לי און‪ ,‬עיין י‪ .‬ת ש בי‪ :‬שו ״ ת ל ר׳ מ ש ה‬
‫ו־ לי אין ב עניני ק בל ה (׳■קובץ על י ד״ של ח ב ר ת ״ מ קי צי נ ר ד מי ם׳‪ /‬כ ר ך ה׳ ‪ /‬ט ״י‪ ,‬י רו ש לי ם ת שי״ א‪,‬‬
‫עמ‬
‫‪106‬‬
‫י ״ א‪ -‬ל ״ ח )‪ 2 — .‬פ‬
‫הנ פ ש ה ח כ מ ה‪ ,‬ח״ג‪ 3 — .‬ח״ ב ריא ע״ ב‪ 4 — .‬ס׳ הנ פ ש ה ח כ מ ה‪ ,‬ח״ ב‪.‬‬
‫נתיבי הפתרונים‬
‫שאלות תלויות‬
‫גראפית סיבתה בזה׳ שקמו עוררים על אמיתותו של מדרש הנעלם‪ ,‬כפי שיוצא‬
‫מעדותו של ר׳ יצחק מעכה‪ .‬מסיבה זו החליף אחר־כך את הלשון ושינה את הצורה‬
‫הספרותית‪.‬‬
‫סיוע להנחה זו‪ ,‬המישבת את רוב הקשיים שציינו לעיל׳ אפשר לראות בכך׳ שהסי ­‬
‫מנים והרמזים למציאותו של ספר קדמון כביכול ברורים ומרובים יותר בס׳ משכן‬
‫העדות‪ ,‬שנתחבר בשנת ‪ ,1293‬מאשר בספרים הקודמים‪ .‬עדות חותכת לנטיתו של‬
‫ר׳ משה די ליאון להביא בכתביו העבריים מאמרים בדויים ללא קשר ישיר עם הזוהר‬
‫מוצאים אנו בלשונות בשם ס׳ חנוך‪ ,‬המובאים אצלו במקומות שונים ואין להם זכר‬
‫בס׳ הזוהר‪ .2‬הוכחתו של ג׳ שלום‪ ,‬שגם ס׳ ארחות חיים‪ ,‬המיוחס לר׳ אליעזר‬
‫הגדול‪ ,‬נתחבר על־ידי ר׳ משה די ליאון‪ ,3‬אף היא באה ללמד‪ ,‬שחיבר מאמרים‬
‫פסוידאפיגראפיים בנוסח הזוהר מחוץ למסגרת של ס׳ הזוהר‪.‬‬
‫בהנחה זו נוכל לישב גם כמה תימות אחרות‪ .‬א) חוסר השלימות בפרשיות הזוהר‪,‬‬
‫ביחוד בספרי במדבר ודברים‪ ,‬המעורר את הרושם‪ ,‬שלפנינו יצירה מקוטעת‪ .‬ג׳ שלום‬
‫נאלץ להניח*‪ ,‬שהתענינותו או כוח יצירתו של המחבר פסק לפני סיום העבודה‪.‬‬
‫אך לפי הנחתנו אין צורך בתירוץ דחוק זה‪ ,‬אלא יש לומר‪ ,‬שחיבור הזוהר נפסק‬
‫באמצע במותו של ר׳ משה די ליאון‪ .‬ב) באוו‪5‬ה סיבה אפשר להסביר גם את העובדה‪,‬‬
‫שאצל כל המקובלים במאה הארבע עשרה והחמש עשרה מוצאים אנו ידיעת חלקית‬
‫בלבד בס׳ הזוהר‪ ,‬וכנראה מעולם לא היה בנמצא כתב־יד שלם‪ ,‬ואף כתבי־היד‬
‫הבלתי־שלימים שבידינו ערוכים בסדרים מוחלפים‪ .‬מסתבר‪ ,‬שר׳ משה די ליאון‬
‫עצמו לא הספיק לאחד את חלקי הזוהר ולהפיצם כחטיבה אחת‪ ,‬ולכן לא הגיעו לידי‬
‫המקובלים אלא מגילות־מגילות‪ ,‬שצורפו ונערכו בעריכות שונות‪ .‬ג) בכתבי ר׳ משה‬
‫די ליאון מצויים לשונות זוהריי־ם‪ ,‬ומהם גם בנוסה של הבאות‪ ,‬שאינם בזוהר שלפנינו‪.‬‬
‫לפי הנחתו של ג׳ שלום מן ההכרח לומר‪ ,‬שהיו בזוהר ונשמטו‪ ,‬אבל לפי הנחתנו אלו‬
‫הם מאמרים‪ ,‬שהמחבר לא ניסחם כלל בארמית בעיבוד כתביו העבריים‪ .‬ד) הניגודים‬
‫הרעיוניים והטרמינולוגיים שבין מדרש הנעלם ובין שאר חלקי הזוהר מוסברים‬
‫אצל ג׳ שלום במפנה מן הקבלה העיונית־פילוסופית אל הקבלה המיתית־גנוסטית‪,‬‬
‫שהל ברוחו של ר׳ משה די ליאון‪ .‬אך זוהי הסברה תמוהה אם נקבל את הדעה‪,‬‬
‫שהספרים העבריים נכתבו אחרי חיבור הזוהר כולו‪ ,‬שהרי בהם קיימת עוד הנעימה‬
‫העיונית‪ .‬תמיהה זו מסולקת אם נניח‪ ,‬שעיקר זמן חיבורו של גוף הזוהר הוא אחרי‬
‫שנת ‪ , 1293‬כלומר המפנה הרוחני היסודי חל בשנות חייו האחרונות של ר׳ משה‬
‫די ליאון‪.‬‬
‫אין צריך לומר‪ ,‬שגם הנחתנו אינה אלא בגדר השערה‪ ,‬ובמצב החקירה כיום אין מקום‬
‫להביע דעה פסקנית בשאלות תלויות אלו‪ .‬פרסום כתביו העבריים של ר‪ ,‬משה‬
‫די ליאון בעיבוד מדעי־בקורתי יפיץ אור בהיר יותר בפרשה סתומה זו ויכניסנו‬
‫‪ 1‬ע י י ן לעיל ע מ׳ ‪ .45‬א מנ ם ע דו תו של ר׳ י צ ח ק מ ע כו הי א מ ר א שי ת ה מ א ה ה א ר ב ע ע ש ר ה‪ ,‬אבל מ ס ת ב ר‪,‬‬
‫ש ה פ ק פו קי ם הנז כ רי ם א צלו נ ת עו ר רו קודם‪ 2 — .‬עיין ‪ ·M ajor T rends‬ע ט׳ ‪ 3 — . 197-196‬שם ע ט­‬
‫‪ 179‬׳ ‪ , 197‬ו ע ט׳ ‪ , 386‬ה ע ר ה ‪ — •103‬י־ שם ע מ׳ ‪. 182‬‬
‫‪107‬‬
‫־‬
‫מבוא ‪ :‬ס פר הזוהר ו ח קר הזו הר‬
‫פר ק ששי ‪:‬‬
‫לבבשוני יצירתו‪ .‬עבודה זו נעשתה עתה‪ ,‬לאחר הוכחת שייכותו של ם' הזוהר לר׳ משה‬
‫די ליאון‪ ,‬אחד התפקידים החשובים ביותר לקידום נוסף בחקר הזוהר‪.‬‬
‫פרק ששי‬
‫דפוסים‪ ,‬כתבי־יד‪ ,‬תרגו מים ופירו שים‬
‫א‪ .‬דפוסי הזוהר‬
‫דפוסי ם‪ ,‬כ תבי־י ד‪ ,‬ת רגו מי ם ופירו שים‬
‫דפו סי הזו הר‬
‫ובלבול הגרסאות ישאו‪ ,‬וזאת היתה להם כי טבעו ביון מצולה ולא ידעו דרכה הצלולה״‪.‬‬
‫בהמשך דבריו הוא מלגלג על התבנית הגדולה ‪ :‬״ויש מי שהרחיבו פה והאריכו לשון‪,‬‬
‫כי יקחו להם גליון גדול כארז אשר בלבנון״‪ .‬מכאן יוצא‪ ,‬שבשנת שי״ח כבר נודעו‬
‫ההכנות להדפסת הזוהר בקרימונה‪.‬‬
‫קביעת הנוסח בדפוס מנטובה נעשתה על־ידי ר׳ עמנואל איש בניוינטו‪ ,‬שלפי עדותו‬
‫של אחד המדפיסים‪ ,‬ר׳ יעקב הכהן מגאזולו׳ המובאת בחתימת ס׳ תיקוני זוהר׳‬
‫היו לפניו עשרה כתבי־יד‪ .1‬תחילה בחר מהם שנים‪ ,‬שגירסותיהם נראו בעיניו‬
‫נכונות ביותר‪ ,‬כפי שנאמר בהקדמת המגיה לס' הזוהר ‪ :‬״להגיה ולכוין גרסת העתקתו‬
‫עם שני העתקות ישרים ונכוחים למוצאי דעת״‪ .‬אחר־כך הגיע לידיו כתב־יד מצפת‪,‬‬
‫ששימש לו יסוד לקביעת הנוסח הסופי‪ .‬נראה‪ ,‬שר׳ עמנואל עשה עבודה פילולוגית‬
‫רצינית ואחראית בהשוואת כתבי־היד‪ .‬בדרך כלל השאיר את הנוסחה המבוררת בלבד‪,‬‬
‫ורק במקומות מעטים ציין שתי גירסות‪ .‬בדפוס קרימונה הוכנה המהדורה על־פי שש‬
‫העתקות‪ ,‬כפי שנאמר בהקדמה‪ ,‬״ומהם שתים היו לגו לעינים״‪ ,‬אחת ממצרים ואחת‬
‫מארץ־ישראל‪ .‬הגירסות המפוקפקות נבדקו על־ידי מומחים‪ ,‬ואם הם אישרו את הנוסח‬
‫של רוב כתבי־היד נדפסה גירסה אחת בלבד‪ ,‬אך אם דעתם נטתה לנוסח המיעוט הובאה‬
‫גם אותה גירסה ״בכתיבה ספרדית קטנה״‪ .‬בין שתי המהדורות ישנם הבדלים ניכרים‬
‫וחשובים הן בנוסח והן בסדר המאמרים‪ .‬יש גם כמה מאמרים‪ ,‬המובאים במהדורה אחת‬
‫וחסרים בשניה‪ .‬לא נערכה עדיין השוואה מדעית מדוקדקת‪ ,‬אבל בדרך כלל אפשר לציין‪,‬‬
‫שנוסח מנטובה עדיף‪.‬‬
‫מדפוסי הזוהר המרובים‪ 2‬עשויים רק שנים‪ 3‬כמתכונתו של דפוס קרימוגה‪ .‬כל שאר‬
‫המהדורות נדפסו כדוגמת דפוס מנטובה דף על דף‪ ,‬אלא שהוכנסו תיקונים בנוסח‬
‫ונוספו הערות וביאורים בשולים‪ ,‬והמאמרים הנוספים שבדפוס קרימונה ושבזוהר‬
‫חדש נספחו בסוף כל כרך בשם ״השמטות״ ו״תוספות״‪ .‬בדפוס אמשטרדאם (תע״ה)‬
‫נדפסו ה״השמטות״ לראשונה׳ ובסוף הכרך השלישי הובאו בו ״מפתחות מזוהר גדול‬
‫נמזוהר חדש ומתקונים״‪ ,‬שהועתקו אחר־כך ברוב הדפוסים‪ .‬מבחינת תיקוני הנוסח‬
‫נודעת חשיבות מיוחדת לדפוס קושטא (תצ״ו־תצ״ז)‪ ,‬שנוסח מנטובה עובד ותוקן‬
‫בו על־פי כתבי־יד מבית־מדרשם של תלמידי האר״י‪ ,‬וגם נוספו בו השלמות מכתב־‬
‫יד של ר׳ ישראל בנימין‪ .‬נוסח זה נתקבל והועתק בכל הדפוסים המאוחרים יותר‪.‬‬
‫דפוסי ‪ ' 0‬תיקוני זוהר מרובים אפילו מדפוסי הזוהר עצמו‪ .‬הספר נדפס כשבעים‬
‫וחמש פעמים‪ .‬כמה מהדורות נדפסו דף על דף לפי הדפום הראשון(מנטובה‪ ,‬שי״ח)‪,‬‬
‫אבל רובן נדפסו בעימוד שונה‪ ,‬וכן בתיקוני נוסח‪ ,‬בחילופי סדר ובתוספת מאמרים‬
‫ההכנות להדפסת הזוהר‪ ,‬שהדחיפה החיצונית ניתנה לה בגזירת האפיפיור פאול הרביעי‬
‫על שריפת התלמוד ומפרשיו בשנת שי״ד‪ ,‬עוררו פולמוס חריף‪ .‬חכמים רבים יצאו‬
‫בהתנגדות נמרצת ואף פרסמו איסורים וחרמות‪ .‬מכתבי המתנגדים נתפרסמה עד עתה‬
‫תעודה אחת בלבד‪ ,1‬ורוב טענותיהם לא נודעו אלא מתוך תשובותיהם של המסכימים‪,‬‬
‫המהדירים והמדפיסים‪ .‬נימוקי ההתנגדות העיקריים מסתכמים בנקודות אלו‪ :‬א) הקבלה‬
‫היא תורת שקר והזוהר הוא ספר מאוחר ומזויף ‪ :‬ב) העיון בזוהר עלול להביא למינות‪!2‬‬
‫ג) אין לעסוק בחכמת החבלה ״לקוצר המשיג ולעומק המושג״ ; ד) אסור לגלות סתרי‬
‫תורה ברבים ‪ :‬ה) הדפסת הזוהר פוגעת באיסור לכתוב תורה שבעל־פה‪ .3‬נוסף לכך‬
‫טענו‪ ,‬שהדפסת הזוהר ושאר ספרי קבלה באותו זמן עלולה לגרום להחמרת הגזירה‪,‬‬
‫שתכלול גם ספרים אחרים מלבד התלמוד‪.‬‬
‫המהדירים והמדפיסים לא שמו לב לאזהרות ונסתייעו בפסקי חכמים שונים‪ ,‬ובראשם‬
‫ר׳ יצחק דלאטאש‪ ,‬לסתור את טענות המתנגדים‪ .‬הם ראו בהדפסת הזוהר מפעל קדוש‪,‬‬
‫שיסיר את הלבבות מן העיון בספרי הפילוסופיה‪ ,‬שנפוצו הרבה באיטליה‪ ,‬ביחוד‬
‫אחרי הגזירה על שריפת התלמוד*‪ .‬על יסוד מאמרי הזוהר עצמו נחשבה הפצתו אצלם‬
‫גם כצעד חשוב להחשת הגאולד‪ .5,‬כתשובה לטענה‪ ,‬שאסור לגלות סתרי תורה‪ ,‬עמדו על‬
‫כך‪ ,‬שהזוהר כבר נפוץ בכתבי־יד‪ ,‬אלא שרק עשירים יכולים להשיגו‪ ,‬ואילו העניים‬
‫המשתוקקים ללמוד בו אין ידם משגת לרכוש העתק»‪.‬‬
‫בראשונה נדפס ס׳ תיקוני זוהר במנטובה בשנת שי״ח‪ .‬באותה שגה החלו להדפיס שם‬
‫גם את ס׳ הזוהר בשלשה כרכים‪ ,‬והדפסת הכרך השלישי נשלמה בשנת ש״כ‪ .‬בשנות‬
‫שי״ט־ש״ב נדפס ס׳ הזוהר גם בקרימונה בכרך אחד בתבנית גדולה‪ .‬מהדורה זו‬
‫נדפסה בבית־הדפוס של הנוצרי ויצנצו קונטי‪ ,‬ואחד המו״לים והמגיהים היה המומר‬
‫ויטודיו אלינו‪ ,‬נכדו של המדקדק ר' אליהו בחור‪ .‬בהקדמה למהדורה זו נמתחת‬
‫בקורת על דפוס מנטובה והמהדירים מבטיחים הוצאה משוכללת יותר‪ .‬אך גם הקדמת‬
‫המגיה לדפוס מנטובה‪ ,‬שנדפסה בראש הכרך הראשון‪ ,‬מכילה רמזים למהדורה‬
‫המקבילה‪ .‬המגיה מציק‪ :‬״ידענו כי אחרים ישחיתו יתעיבו עלילה ועל שפם יעטו‬
‫א ש ר היו ל פניו ״‪ .‬כ אן לא ברו ר‪ ,‬אם ע ש רה כ ת בי־ הי ד היו מ ם׳ הזו ה ר או מ תי קוני זו ה ר‪ .‬אך ג ם‬
‫‪ 1‬עיין ש׳ א ס ף‪ :‬ל פו ל מו ס על ה ד פ ס ת ס פ רי ק ב ל ה (״ סיני״‪ ,‬א ע ט׳ ש ס‪ -‬ש ס ח)‪ 2 _ .‬עיין ל עי ל ע ט׳ ‪.49-48‬‬
‫‪ 3‬עיין ל עיל ע מ ׳ ‪ 4 — .70‬עיין ה ק ד מ ת ה מ גי ה לזו ה ר ד פו ס מנ טו ב ה! ש׳ א ס ף‪ ,‬שם‪ ,‬ע מ׳ ש ס‪ 6 — .‬פ ס ק‬
‫ב ה ק ד מ ת ה מגי ה ל ס׳ הזו ה ר מ דו ב ר על ״ ר בוי ה ה ע ת קו ת ״‪ ,‬ש היו בי די ר׳ ע מנו א ל‪ 2 — .‬ג׳ שלו ם ע ר ף‬
‫ר שי מה מ פו ר ט ת של כל ד פו סי הזו ה ר‪ ,‬זו ה ר חד ש ו תי קוני זו ה ר ב ס פ ר‬
‫ר׳ י צ ח ק דל א ט א ש‪ ,‬בר א ש זו ה ר ד פו ס מג טו ב ה‪ 6 — .‬פ ס ק ר׳ משד‪ .‬ב א סו ל ה‪ ,‬ב ר א ש תי קוני זו ה ר ד פו ס‬
‫מנ טו ב ה‪.‬‬
‫ע מ׳ ‪ 3 - , 182-166‬לו ב לין ( ש פ״ג‪ -‬ש פ״ ד)‪ ,‬זו ל צ ב א ך ( ת מ״ד)‪ .‬ב ד פו ס זו ל צ ג א ך ה כני סו שינויי ם בנו ס ח‬
‫‪108‬‬
‫‪ 1‬ה ו א כו ת ב ע ל ר׳ ע מנו א ל‪ :‬״ נ תן ל כ ס ף מו צ א ל ח פו ר מ מ ט מוני ם כל א ש ר מ צ א ה י דו מ ספ ר הזו ה ר‬
‫ו ה ת קוני ם‪ ,‬ג ם ב לי ל ה לא ש כ ב ל בו ל ע מו ד עם ת ל מי דיו ר עיו ו או ה בי ש מו ל הגי ה ם ע ם ע ש ר ה ע ת קו ת‬
‫ק רי מונ ה על־פי ד פו ס מנ טו ב ה‪ ,‬וג ם הו סי פו בו ה ע רו ת ו בי או רי ם‪.‬‬
‫‪109‬‬
‫מ בו א‪ :‬ספר הזוהר ו חקר הזוהר‬
‫פר ק ששי‬
‫והערות וביאורים‪ .‬חילופי הסדר ניכרים ביותר בתיקונים כ‪ /‬כ״א וע‪ .,‬מהדורות‬
‫אחדות מכילות גם פירושים רחבים‪ .‬מבחינת הנוסח יש לציין במיוחד שתי מהדורות ‪:‬‬
‫דפוס אורטה קייואי (‪ ,) Ortakoi.‬תע״ט‪ ,‬המכיל שינויים ותיקונים על־פי הגהות בכתב־‬
‫ידו של ר׳ חיים ויטאל בשולי ס׳ הזוהר‪ ,‬שהועתקו על־ידי ר' חיים אלפנדרי בהיותו‬
‫במצרים ! דפוס קושטא‪ ,‬ת״ק‪ ,‬שהוגה על־ידי ר' חיים ירוחם בן ר' יעקב ווילנא ירו ­‬
‫שלמי‪.‬‬
‫הדפוס הראשון של זוהר הדש הוא שאלוניקי(שנ״ז)‪ ,‬ובמתכונתו נדפס שנית בקראקא‬
‫(שס״ג)‪ .‬הנוסח משובש בשני הדפוסים ואינם מכילים את מדרש רות הנעלם‪ ,‬שנדפס‬
‫קודם כספר מיוחד!‪ .‬בפעם השלישית נדפס הספר בויניציאה(תי״ה) בתיקונים ובשינויים‬
‫ניכרים‪ ,‬במהדורת ר׳ יוסף חמיץ ובהגהת ר׳ משה זכות‪ .‬במהדורה זו נספה לראשונה גם‬
‫מדרש רות הנעלם‪ .‬שאר הדפוסים עשויים על ־פי נוסח ויניציאה‪ ,‬בשינויים קלים‬
‫ובתוספת הערות וביאורים‪ ,‬חוץ ממהדורה אחת (מונקאטש‪ ,‬תרע״א)‪ ,‬המתוקנת‬
‫עפ״י הגהות של מקובלים בב״י‪.‬‬
‫ב‪ .‬כתבי־יד של הזוהרצ‬
‫מצב כתבי־היד של הזוהר אינו משביע רצון מבחינת צרכי המחקר‪ .‬כתבי־יד קדומים‬
‫ממש‪ ,‬שנכתבו סמוך לפרסומו של הספר‪ ,‬אינם בנמצא כלל‪ ,‬ואף מזמן מאוחר יותר‬
‫אין בידינו כתבי־יד שלימים‪ .‬מהמאה הארבע עשרה נתגלו עד עתה שני כתבי־יד‬
‫מקוטעים בלבד ‪ :‬א) כ״י ואטיקאן ‪ ,202‬שנכתב לא יאוחר משנת ‪ .1350‬ליד כתבים‬
‫מחוג תלמידי הרשב״א באו כאן כמה קטעים בודדים מן הזוהר‪ .‬ב) כ״י קמברידג'‬
‫‪ ,Add. 1023‬שנכתב במחצית השניה של המאה הארבע עשרה‪ .‬כתב־יד זה הוא כרך‬
‫שני של העתקות מכמה פרשיות של הזוהר‪ .‬הוא מכיל בעיקר חלקים מהמדרש הנעלם‬
‫ופרשיות אחדות מגוף הזוהר‪ .‬חשיבות מיוחדת נודעת לו בכך‪ ,‬שפרשה אחת של‬
‫מדרש הנעלם מובאת בו בנוסה שונה לגמרי מנוסח הדפום ושאר כתבי־היז־‪.3‬‬
‫גם מהמאה החמש עשרה אין כתבי־יד אלא במספר מצומצם‪ .‬אמנם הם שלימים‬
‫יותר׳ ביחוד בס׳ בראשית‪ ,‬אבל גם בהם חסר הרבה‪ .‬יש לציין‪ ,‬שבכמה כתבי־יד‬
‫חסרות חטיבות שלימות‪ ,‬כגון אדרא רבא ואדרא זוטא‪ ,‬סבא דמשפטים‪ ,‬ינוקא וכיוצא‬
‫בהם‪ .‬כתבי־היד החשובים ביותר מתקופה זו הם ‪ :‬א) כ״י ואטיקאן ‪ : 206‬ב) כ״י פארמה‬
‫(די רוסי) ‪ ! 1137‬ג) כ״י פארמה (כנ״ל) ‪( 1392‬נכתב בשנת ‪ 1482‬באיטליה); ד) כ״י‬
‫בריטיש מוזיאום ‪( 762‬רק ס׳ בראשית) ! ה) כ״י פאריס ‪ .779-778‬כ״י אוכס׳ ‪1564‬‬
‫(בראשית ושמות) וכ״י גסטר ‪ 747‬נכתבו בסוף המאה החמש עשרה או בראשית‬
‫המאה השש עשרה‪ .‬מן המחצית הראשונה של המאה השש עשרה‪ ,‬היינו זמן קצר לפני‬
‫הדפסת הזוהר‪ ,‬מצויים כתבי־יד רבים‪.‬‬
‫! רפו ס ר א שון‪ :‬ט ה י ״ ן ( ‪ , ) Thiengen‬ש״ כ (ב שם ס׳ ת פו חי זהב)‪ 2 _ .‬ה תי או רי ם ה קצ רי ם של כ ת בי־‬
‫דפוסים‪ ,‬כ ת בי־י ד‪ ,‬ת רגו מי ם ופירו שים‬
‫כ ת בי־י ד של הזוהר‬
‫לפי סדר המאמרים‪ ,‬ביחוד בפרשת בראשית‪ ,‬אפשר לכלול את רוב כתבי־היד‬
‫בשלשה סוגים‪ :‬א) הסדר שלפנינו בדפוס‪ ,‬המצוי בכתבי־יד אחדים‪ :‬ב) עריכת‬
‫הפרשה בשלשה מדורות מקבילים‪ ,‬שכל אחד מכיל מחרוזת של דרשות רצופות‬
‫מראש הפרשה עד סופה‪ .‬המדור הראשון מתחיל במאמר ״בריש הורמגותא דמלכא*‬
‫(טו ע״א) ונמשך כמו בנוסח הדפוס עד ״כלילן בהאי ברזא דמהימנותא״ (כב ע״א)‪,‬‬
‫ומשם המשכו ״ישרצו המים״(לד ע״א) עד ״כי ה׳ דבר״(לח ע״א)‪ .‬המדור השני פותח‬
‫במאמר ״תנינן כל שלמה דאתמר בשיר השירים״ (כט ע״א) ונמשך בסדר שלפנינו‬
‫עד ״ה׳ אחד ושמו אחד״(לד ע״א)‪ ,‬ומשם המשכו ״ישרצו המים״ (מו ע״ב) עד סוף‬
‫הפרשה‪ .‬המדור השלישי מכיל את מאמרי מדרש הנעלם‪ ,‬שנדפסו בזוהר חדש‪ .‬סדר‬
‫דומה נמצא בשבעה כתבי־יד‪ .‬מכתבי־היד המנויים לעיל שייכים לסוג זה ‪ :‬כ״י אוכס׳‬
‫‪ ,1564‬כ״י ואטיקאן ‪ ,206‬כ״י בריטיש מוזיאום ‪ 762‬וכ״י פארמה ‪ .1137‬בחלק מכתבי־‬
‫יד אלו מובאים בראש הספר‪,‬לפני ״בריש הורמנותא דמלכא״‪ ,‬המאמרים מ״ויאמר‬
‫אלהים יהי אור״ (מה ע״ב) עד ״ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם וגו׳״ (מו ע״ב)‪ ,‬שבהם‬
‫נפתח גם זוהר חדש‪ .‬נראה‪ ,‬שמקור השם ״מדרש יהי אור״ לזוהר‪ 1‬הוא בפתיחה זו‪.‬‬
‫ג) ערבוב הדרשות של גוף הזוהר עם מאמרי החלקים המיוחדים‪ ,‬וביחוד מדרש‬
‫הנעלם‪ ,‬ועריכתם יחד לפי סדר הפסוקים‪ .‬זוהי בוודאי עריכה מלאכותית מאוחרת‪,‬‬
‫אבל דווקא כתבי־יד מסוג זה זכו להערכה מופרזת‪ .‬לנדואר‪ 2‬תיאר במפורט את כ״י‬
‫מינכן ‪ 219—217‬והכריז עליו‪ ,‬שהוא קדום ביותר וחשוב מאוד לבקורת הזוהר‪ ,‬משום‬
‫שהוא מכיל מאמרים רבים שאינם בנוסח הדפוס‪ .‬שטיינשניידר‪ 3‬עמד על טעותו והוכיח‪,‬‬
‫שאין באותו כתב־יד שום חלקים בלתי־ידועים‪ ,‬אלא מאמרי מדרש הנעלם וחטיבות‬
‫אחרות מובלעים בו בתוך גוף הזוהר בעריכה לפי סדר הפסוקים‪ .‬זמן כתיבתו הוא‬
‫המחצית הראשונה של המאה השש עשרה‪ .‬גם כ״י גסטר ‪ ,747‬שבעליו ציינו* ככתב־‬
‫יד קדום ומעולה‪ ,‬שייך לסוג זה‪ ,‬ואין לו שום ערך בקורתי מיוחד‪ ,‬כפי שג׳ שלום קבע‬
‫בבדיקתו‪ .‬מסוג זה יש לציין עוד כ״י רומא ‪ ,Casanatense 2971‬שנכתב בשביל אחד‬
‫הכמרים הגדולים‪ .‬ההעתקה נסתיימה בשנת רע״ד (‪.)1513‬‬
‫מבחינת הנוסח אין הבדלים יסודיים בין כתבי־היד ובין הדפוסים‪ .‬לעתים נוסח הדפום‪,‬‬
‫ביחוד דפוס מנטובה‪ ,‬עדיף‪ .‬גם מאמרים נוספים אינם מצויים בכתבי־היד אלא במידה‬
‫מועטת‪ .‬עדיפותם של כתבי־היד היא בעיקר בכתיב‪ ,‬בפיסוק ובצורתן של מלים קשות‬
‫או מסורסות‪ .‬בכתבי־יד אחדים ניכר הנסיון לחלק את הזוהר לפרקים‪ .‬חלוקה זו‬
‫מצויה גם בדפוס במאמרי מדרש הנעלם לפרשת בראשית‪ ,‬שנדפסו בזוהר חדש‪ .‬יש‬
‫לציין עוד‪ ,‬שבכתבי־היד חסרות כמה תוספות‪ ,‬שנשתרבבו לתוך נוסח הדפוס‪ ,‬כגון‬
‫המאמרים מבעל תיקוני זוהר בפרשת בראשית (כב ע״א‪-‬כט ע״א) והדפים הראשונים‬
‫בפרשת ויחי (ריא ע״ב‪-‬רטז ע״א)‪ ,‬שגם המקובלים עמדו על טיבם‪ .‬המאמריש‬
‫שבפרשת ויחי צוינו במפורש על־ידי מגיהי דפוס מנטובה כחיקוי ותוספת‪.‬‬
‫הי ד ב ציוני ה ק א ט א לוגי ם‪ ,‬ש על־ פי רו ב ‪ :‬ם אינ ם מ דוי קי ם‪ ,‬אינ ם מ ל מ די ם ה ר ב ה על טי ב ם ־וזמנם‪ .‬רק‬
‫פ רו ם׳ גר ש ם שלו ם בדק או ת ם ער ע ת ה ב די ק ה שיטת׳יר‪ .‬י סו די ת‪ .‬הי די עו ת ה מו ב או ת כ אן נ מ ס רו לי‬
‫על־ידו בע ל־ פ ה‪ ,‬ו הנני מ בי ע לו תו ד ה ע מו ק ה‪ ,‬ש הו אי ל ל ת ת לי ר שו ת ל פ ר ס מן ב מ בו א ז ה‪ — .‬צ עיין‬
‫ג׳ ש לו ם‪ :‬פ ר ש ה ח ד ש ה מן ה מ ד ר ש הנ על ם ש בזו ה ר (ספר היו ב ל ל כ בו ד לוי ג׳־נצבורג‪ ,‬ניו־יו ר ק‪ ,‬ת ש״ו‪.‬‬
‫‪ 1‬עיין ל עיל ע מ׳ ‪ , Orient Lb , 1845. 2 — . 38‬ע מ' ‪D ie hebräischen H andschriften 3 — .343-341‬‬
‫‪ , ) der K. H of- und Staatsbibliothek in M ünchen ) 1895‬ע מ ׳ ‪ 4 — .246-243 ,98‬עיין ‪H astings‬‬
‫‪ ,X! 1 ,E.R.E .‬עיג׳ ‪c5c .‬‬
‫ענ ד ת כ ה‪ -‬ת מו )‪ .‬ש ם פו ר ס מ ה כל ה פ ר ש ה‪.‬‬
‫‪111‬‬
‫‪110‬‬
‫‪.‬‬
‫מבוא ‪ :‬ספר הזוהר ו ח קר הזו הר‬
‫פר ק ש שי‪:‬‬
‫מאמרי רעיא מהימנא אינם מובאים כלל בכתבי־היד כנספחים לזוהר‪ .‬הם מצויים‬
‫לחוד בצורת חיבור מיוחד‪ ,‬אבל רק בכתבי־יד מאוחרים‪ .‬גם מתיקוני זוהר לא נתגלה‬
‫שום כתב־יד קדום‪ .‬שגי כתבי־היד הקדומים ביותר‪ ,‬הידועים עד עכשיו‪ ,‬הם‪ :‬כ״י‬
‫פאריס ‪ ,786‬שנכתב בשנת רי״ח‪ ,‬וכ״י קמברידג' ‪ Add. 520‬מאותה התקופה‪.‬‬
‫עקב המצב הלקוי בכתבי־היד של הזוהר יש ליחס חשיבות רבה מבחינה בקורתית‬
‫לאוצר של לשונות הזוהר‪ ,‬המובאים בספרי המקובלים מסוף המאה השלש עשרה‬
‫וראשית המאה הארבע עשרה כצימאטים מפורשים או בהעלמת המקור‪ .‬ראשונים‬
‫במעלה מבחינה זו הם כתבי ר׳ מנחם ריקנאטי‪ ,1‬המכילים כשבע מאות ציטאטים‬
‫מפורשים‪ ,‬ובהם מאמרים ארוכים במספר ניכר‪ .‬שאר הספרים החשובים הם‪ :‬כתבי‬
‫ר' בחיי בן אשר‪ ,‬ס׳ שערי אורה לר׳ יוסף ג׳יקאטיליא‪ ,‬כתבי ר׳ דוד בן יהודה החסיד‪,‬‬
‫ס׳ לבנת הספיר וס׳ מנורת המאור לר׳ ישראל אלנקאוה‪ .-,‬כל המפרים האלה נתחברו‬
‫לפני כתבי־היד הקדומים ביותר שבידינו‪ ,‬ולפיכך רב ערכם לקביעת נוסח הזוהר‬
‫ולהבנתו הנכונה‪.‬‬
‫צ·י® מה‪*1‬י<*»יד״^«יוזי‪.‬ף«ו*»ר־‬
‫עייי״יף‬
‫ע«·*‬
‫»ג״י ״·יז ««· «·הי י** גפ״י י־*י·® הי־ימי«־‪*'*1‬י י'י־ '‪i 3-‬׳ ‪‘ 3‬י ‪Ü'4 ; ir«i I‬‬
‫־‬
‫־׳י■‬
‫״ ׳ · '■ ־ ' ׳ ‪j J i‬‬
‫ג‪ .‬תרגומי הזוהר‬
‫הצורך בתרגום הזוהר לעברית כבר הורגש בזמן קדום‪ .‬בכתבי ר׳ דוד בן יהודה החסיד‬
‫מראשית המאה הארבע עשרה‪ ,‬וביחוד בס' מראות הצובאות‪ ,‬מובאים מאמרים רבים‬
‫מן הזוהר בנוסח עברי‪ .3‬במדרש יונה! נספח בסופו מאמר גדול מזוהר ויקהל (ח״ב‬
‫קצח ע״ב‪-‬קצט ע״ב) בתרגום עברי‪ .‬בס' מנורת המאור לר׳ ישראל אלנקאוה‪8‬׳ שמת‬
‫על קידוש השם בטולידו בשנת ‪ ,1391‬מובאים עשרות מאמרים בשם ״מדרש יהי אור״‪,‬‬
‫שאינם אלא נוסח עברי של מאמרי הזוהר‪ .‬בהקדמת ר׳ אברהם אזולאי לס' אור החמה‬
‫(ירושלם‪ ,‬תרל״ו) נאמר‪ ,‬שהגהותיו לקוחות ״גם מספר א׳ של זוהר מועתק ללשון‬
‫הקדש‪ ,‬שהעתיק ה״ר ישראל נקוא ז״ל״‪ .‬מכאן נראה‪ .,‬שבעל מנורת המאור תרגם‬
‫לעברית את הזוהר כולו‪ ,‬ועל כל פגים הלקים גדולים ממנו‪ .‬לפי דעתו של ג׳ שלום»‬
‫״זוהר לשון הקודש״‪ ,‬הנזכר בהערות לזוהר מהמאה השש עשרהל‪ ,‬וכן ״ספד הזוהר‬
‫המועתק ללשון הקדש״‪ ,‬שכמה מאמרים מתוכו מובאים בכ״י בריטיש מוזיאום ‪,768‬‬
‫הוא תרגומו של ר׳ ישראל אלנקאוה‪.‬‬
‫מתקופה מאוחרת יותר‪ ,‬מהמאה השש עשרה ואילך‪ ,‬נמצאים תרגומים שונים בכתבי־‬
‫יד וגם בספרים מודפסים‪ .‬כ״י אובס׳ ‪ 1561‬מכיל תרגום עברי של חלק גדול ממאמרי‬
‫הזוהר לפי סדר הפרשיות»‪ .‬כ״י אוכט׳ ‪ 1563‬הוא ס' דברים עתיקים‪ ,‬ילקוט ממאמרי‬
‫‪ 1‬עיין לעיל עמ׳ ‪,36‬‬
‫_ ‪ 2‬עיין לעיל עמ ׳ ‪ , 38‬על ם׳ מנור ת ד‪,‬מאור נדון גם בסעיף הבא‪ ,‬י ק ש ר‬
‫ל תרגו מי הזוהר‪ 3 — .‬עיין לעיל עמ׳ ‪ * — . 39,36‬עיין בית־המדר ש לילינק‪ , 1 ,‬עמ׳ ‪; x i x , 105-102‬‬
‫צונץ‪ :‬הדר שות בי שראל (ירושלים‪ ,‬תש״ז) עמ׳ ‪ ,415‬הערה ‪ — .98‬ל הו צ א ת ענעלאו‪ .‬ועיין שם‬
‫ב מ בו או ת‪ , 11 :‬עט׳ ‪ ; 28-27‬ווו‪ ,‬עט׳ ‪ 0 — .33-32‬שם‪ , IV ,‬עמ׳ ‪ 7 — .92‬״ ד ר ך אמת״ לזו הר ה״א לד‬
‫ע״ב‪ 8 — .‬ה תרגו ם של פר ש ת ברא שית נדפס ב שם ״ספר הזהר השלם על ה תור ה״ (ירושלים‪ ,‬תש״ו)‪.‬‬
‫לפי הקדמת המהדיר‪ ,‬ר׳ עבדיה הדאיה‪ ,‬עומדים להדפיס גם את שאר החלקים‪ .‬הדוגמ א שבדפוס מראה‪,‬‬
‫שהתרגום מקוטע מאוד ול שונו מגו מג מ ת‪ .‬המהדיר הני ח לפי הקולו פון‪ ,‬שה מתרגם הוא ר׳ ברכי אל‪ ,‬אך‬
‫יתכן שזה שם המעתיק‪ .‬נייב או אר ציין בר שימ ת כתבי־היד‪ ,‬שההעתקה נסתיימ ה ב מרה שון של״ו‪ ,‬ואילו‬
‫לפי הנוס ח המוב א ב ה קד מ ת המהדיר התאריך הוא ערב ר״ח כסלו שס״ג·‬
‫‪112‬‬
‫ע מו ד מ כ ת ב־י ד ש ל הזו ה ר מ ה מ ח צי ת ה שני ה ש ל ה מ א ה הארבע־ע שרד‪ ( .‬ע פ ״י ת צ לו ם‬
‫כ ת ב־י ד ק ט ב רי דג׳ ‪ , A d d . 1023‬ש ב ר שו ת ה פ רו ם׳ ג׳ ש לו ם בי רו שלי ם)‪.‬‬
‫עמוד מכתב־יד של הזוהר מסוף המאה החמש־עשרה‬
‫(ע פ" י תצלום כ״י אוכספורד ‪ , 1564‬שבספרית שוקן‪ ,‬ירושלים)‪.‬‬
‫דפוסי ם‪ ,‬כ ת בי־י ד‪ ,‬ת רגו מי ם ופירו שי ם‬
‫תרגו מי הזו הר‬
‫הזוהר בתרגום עברי‪ ,‬עם ביאור מר׳ שמואל בר בנימין‪ .‬בסוף כתב־היד מועתקות‬
‫הסכמות של רבנים מגרמניה ומפולין מ שנות ת״ב־ת״ז‪ .‬בכ״י ואטיקאן ‪ 226‬מובאות‬
‫פרשיות אחדות של הזוהר‪ ,‬ובתוכן גם ספרא דצניעותא‪ ,‬בתרגום עברי שנעשה על ­‬
‫פי הדפוס!‪ .‬בכמה כתבי־יד‪ ,‬כגון כ״י בריטי ש מוזיאום ‪ ,769 ,743 ,739‬מצויים‬
‫מאמרים בודדים בתרגום עברי‪ .‬ס׳ מקור חכמה (פראג‪ ,‬שע״א) לר׳ ישכר בער‬
‫מקרעמניץ הוא תרגום עברי של קטעים ומאמרים קצרים בדרך הפשט לפי סדר‬
‫הפרשיות‪ .‬ס׳ מעולפת ספירים (קושטא‪ ,‬ת״ב) לר׳ שלמה אלגאזי ד‪ 1‬א מבחר של קטעים‬
‫ממאמרי מוסר שבזוהר לפי סדר הענינים‪ ,‬חלקם בתרגום עברי מדויק וחלקם בנוסח‬
‫פראפראסטי‪ .‬בס׳ אספקלריא המאירד>‪( 2‬פיו רד א‪ ,‬תקל״ו) לר׳ צבי הירש הורוויץ‪ ,‬שהוא‬
‫ביאור לזוהר‪ ,‬מועתק מאמר אחר מאדרא רב א( ח״ג קלה ע״ב‪-‬קלו ע״א) בתרגום עברי‪.‬‬
‫כמעט כל התרגומים האלה געשו בשביל אנשים‪ ,‬שאינם בקיאים בחכמת הקבלה‪,‬‬
‫ולפיכך הו שמטו מהם המאמרים הקשים והעמוקים‪ .‬נמצא‪ ,‬שחשיבותם להבנת הזוהר‬
‫אינה מרובה‪.‬‬
‫בזמן החדש געשו שלשה נ סיונו ת לתרגם את הזוהר לעברית בהיקף רחב‪ .3‬המתרגם‬
‫הראשון היה ר׳ אליקים מילזאהגי‪ ,‬שלפי דבריו בם‪ ,‬זהרי ראבי״ה שבכתב־יד*‪ ,‬ה שלים‬
‫את תרגומם של כל חלקי הזוהר‪ ,‬כנראה ח ח מ תיקוני זוהר וזוהר חדש‪ ,‬ועמד‬
‫להדפיסו עם שלשה ביאורים משלו ועם הערות ׳׳דרך אמת״‪ .‬תרגום זה‪ ,‬שקטע קצר‬
‫ממנו מובא לדוגמא ב ס' זהרי ראבי״ד‪ ,8,‬לא זכה לבוא בדפוס וכתב־היד אבד‪ .‬גם הלל‬
‫צייטלין ערך תכני ת לתרגום הזוהר כולו וביקש להוציאו לאור עם פירו ש רחב‪ ,‬אבל‬
‫רק תרגומה של הקדמת הזוהר נדפס»‪ .‬התרגום היחיד‪ ,‬שיצא לאור ב שלימות לפי‬
‫תכנית המתרגם‪ ,‬הוא תרגומו של ר׳ יהודה יודל ראזענבערגל‪ .‬המתרגם ערך את‬
‫מאמרי הזוהר בסדר שונה מן המקור‪ ,‬לפי פסוקי התורה ותהלים ו שיר ה שירים‬
‫ומ שלי וקהלת‪ .‬התרגום נדפס יחד עם המקור‪ ,‬בלוית ביאור בשם ״זיו הזוהר״‪ ,‬אך‬
‫כל המאמרים הק שים והעמוקים הו שמטו ונדפסו לחוד בארמית בלבד‪.‬‬
‫מהתרגומים לשפות זרות יש לציץ עבודות אלו‪ :‬א) התרגום הלאטיני החלקי של ‪Knorr‬‬
‫‪ vonRosenroth‬מסוף המאה השבע עשרה‪ .8‬בתרגום זה‪ ,‬בניגוד לרוב התרגומים העבריים‪,‬‬
‫נכללו דווקא החלקים הקשים והחשובים ביותר‪ ,‬כגון ספרא דצניעותא ואדרא רבא‬
‫* י די ע ה זו ק ב ל תי מ פ רו פ׳ ג׳ שלו ם‪ 2 — .‬ד ף פ ח ע ״ג‪ 3 — .‬על מ מ ז ר י ק ס עי ם מ ד ב רי אג ד ה ו פ ת ג מי‬
‫הזו ה ר ו כ דו מ ה אין מ קו ם ל ע מו ד כ אן ב מיו ח ד‪<-2 « 4 — .‬י ‪3 0 *< 6 — 2‬‬
‫_ ‪ 6‬קו ב ץ ' מ צו ד ה * ( לונ דון‪,‬‬
‫ת ש״ג)‪ ,‬ע מ׳ ‪ .82-40‬הן ה ת רגו ם ו הן ה בי או ר אינ ם מ מ ל אי ם א ת ה ת קוו ת‪ ,‬ש ת לו ב ע בו ד תו ש ל ציי ט לין‪.‬‬
‫נו ס ח ה מ קו ר ל א הו ג ה כלל‪ ,‬ו ב מ קו מו ת רבי ם ה ת רגו ם אינו מ דוי ק ו ס גנונו אינו מ ת אי ם ל ל שון הזו ה ר‪.‬‬
‫ב בי או ר הו כנ סו ד ב רי ם ר בי ם‪ ,‬ש אינ ם ל פי פ ש ט הזו ה ר‪ — .‬ז ס׳ ז ה ר תו ר ה על ח מ ש ה חו מ שי תו ר ה‬
‫ב ח מ ש ה כרכי ם‪ .‬שני ה כ ר כי ם ה ר א שוני ם נ דפ סו ב מ אנ ט רי א ל (תרפ׳׳ד)‪ ,‬ו ש ל ש ת ה כ ר כי ם ה א ח רוני ם‬
‫בנוי א ר ק ( ת ר פ״ ד‪ -‬ת ר פ״ ה)‪ .‬ה כ ר ו ה ר א שון נ דפ ס קו ד ם ל חו ד (וואר שא‪ ,‬ת ר ס״ו) ב ש ם ס׳ ש ע רי ז ה ר‬
‫תו ר ה‪ ,‬ב מ ה דו ר ה ק צ ר ה יו ת ר ו ב ע רי כ ה שונ ה ק צ ת‪ .‬כ ר ך נו ס ף על ת ה לי ם נ דפ ס ב ש ם ס׳ הז ה ר ה ק דו ש‬
‫( בילגו ריי א‪ ,‬ת ר פ״ ט)‪ .‬ב או תו ש ם נ ד פ ס ג ם כ ר ך ש בי עי על ש ה ״ ש מ ש לי ו ק ה ל ת ( בי לגו ריי א‪ ,‬ת ר״צ)‪.‬‬
‫[הע ר ת י‪ .‬ל‪ .‬ז לו טני ק‪ ].‬ב מ קו ם ה ב ה ר ת ה עניני ם ג ר מ ה ע רי כ ת ה מ ת רג ם ל ע ר בו ב ה פ ר שיו ת ו ל ק רי ע ת‬
‫ה מ א מ רי ם לגז רי ם‪ .‬ל שון ה ת ר גו ם מ גו מ ג מ ת‪ .‬ר אז ענ ב ע רג פר ס ם ג ם ס׳ נ פ ל או ת הז ה ר‪ ,‬או ס ף של סי פו לי‬
‫הזו ה ר ב ע ב רי ת ו ביי די ש‪. ) Frankfurt) I I, Kabbala D enudata ,1684 8 — .‬‬
‫‪113‬‬
‫מ בו א‪ :‬ס פר הזו הר וחקר הזו הר‬
‫‪.‬‬
‫פר ק ששי‪:‬‬
‫ואררא זוטא‪ .‬קשיי הלשה והענינים גרמו כמובן לשיבושים רבים‪ .‬תרגום זה זכה‬
‫להשפעה מרובה‪ ,‬שכן עד ראשית המאה העשרים היה המקור העיקרי לידיעת הזוהר‬
‫בחוגי התרבות האירופית!‪ .‬ב) התרגום הצרפתי של ‪ ,Jean de Pauly‬בשבעה כרכים‬
‫עם הערות וביאורים‪ .2‬שם המתרגם בדוי וזהותו האמיתית לא נתבררה‪ .‬תרגום זה‬
‫מכיל את רוב חלקי הזוהר‪ ,‬אבל הוא מלא שיבושים גסים וסילופים נצרניים‪ .‬התרגום‬
‫געשה בשנות ‪ ,1903-1900‬ואחר־כך תוקן על־ידי רב ״מוסמך״‪ ,‬אבל גם מלאכת‬
‫התיקון יצאה פגומה‪ .3‬ג) התרגום האנגלי של ‪ ,M. Simon H. Sperling‬שהופיע‬
‫בחמשה כרכים‪ .4‬המתרגמים עשו את מלאכתם באמונה‪ ,‬אבל חוסר ידיעתם בתורת‬
‫הקבלה הכשילם לפרקים‪ .‬רוב החטיבות המיוחדות הושמטו מן התרגום‪ ,‬וגם במדרש‬
‫הזוהר עצמו דילגו המתרגמים על הרבה מאמרים קשים וחשובים‪ .‬ד) מבחר מאמרי‬
‫הזוהר בתרגום גרמני מאת ‪ .e . Müller 5‬המבחר ערוך לפי סדר הענינים‪ .‬המתרגם שאף‬
‫לדיוק מלא‪ ,‬אבל לעתים קרובות טעה בהבנת הדברים‪ .‬עצם המבחר לקוי בכך‪ ,‬שכמעט‬
‫כל המאמרים שבו מקוטעים‪ .‬ה) תרגומה הגרמני של התחלת הזוהר (ח״א טו ע״א‪-‬‬
‫כב ע״א) מאת ג' שלום»‪ .‬נוסח הטכסט הוגה מתוך השוואה לכתבי־יד‪ .‬ביאורים קצ­‬
‫ר י ם שולבו בתוך התרגום בצורת השלמות‪ .‬ו) ג‪ .‬שלום ערך גם מבחר מגוף‬
‫הזוהר‪ ,‬שנתפרסם בתרגום אנגלי ( ‪.)Z ohar, T he Book of Splendor, New Y ork , 1949‬‬
‫ד‪ .‬פירושי הזוהר‬
‫פרשנות הזוהר מסועפת מאוד‪ ,‬ומספר הפירושים השלימים והחלקיים שבדפוס מגיע‬
‫לעשרות‪ .7‬נוסף לכך מצויים עוד פירושים רבים בכתבי־יד‪ .‬אולם רק בחלק קטן מן‬
‫הפירושים אפשר להסתייע להבנת מאמרי הזוהר כפשוטם‪ .‬המקובלים ראו בס ‪ ,‬הזוהר‬
‫אוצר בלום‪ ,‬שכל חכמת הקבלה כלולה בו‪ ,‬לרבות החידושים שנתחדשו במהלך‬
‫התפתחותה‪ ,‬ורוב הפרשנים תלו בו רעיונות‪ ,‬שאין להם מקום כלל בעולם המחשבה‬
‫של המחבר‪ .‬דברים אלו חלים במיוחד על הפרשנות הלוריאנית‪ ,‬שמרבית הפירושים‬
‫שייכים אליה‪ .‬קבלת האר״י מהווה הפיכה גמורה במושגי־היסוד של תורת הסוד‪,‬‬
‫והפירושים שנכתבו ברוחה של קבלה זו‪ ,‬חוץ מחיבורים אחדים‪ ,‬אינם אלא הרצאתם‬
‫ופיתוחם של הרעיונות החדשים במסגרת של מאמרי הזוהר‪.‬‬
‫הפירוש החשוב ביותר‪ ,‬המקיף את כל הזוהר על התורה‪ ,‬הוא ס׳ אור החמה לר' אברהם‬
‫אזולאי®‪ .‬בספר זה מקובצים שלשה פירושים ‪ :‬א) קיצור מפירושו הגדול של ר' משה‬
‫קורדובירו‪ ,‬הנמצא בכתובים בשם ס׳ אור היקר ! ב) פירושו של ר׳ חיים ויטאל‪ ,‬שלפי‬
‫עדותו של ר׳ אברהם אזולאי בהקדמתו נתחבר לפני שלמד תורה מפי האר״י! ג) ביאורים‬
‫של מקובל אנונימי‪ ,‬שהגיעו לידי ר' אברהם אזולאי כהערות בשולי ועליונות של ס'‬
‫דפוסי ם‪ ,‬כ ת בי־י ד‪ ,‬ת רגו מי ם ופירו שים‬
‫פירו שי הזו הר‬
‫הזוהר‪ .‬אותו המלקט פרסם גם קיצור מם׳ ירח יקד לר׳ אברהם גלאנטי בשם ס‪ ,‬זהרי‬
‫חמה!‪ ,‬שאף הוא מכיל ביאורים חשובים להבנת הזוהר‪ ,‬אבל לא נדפס אלא על בראשית‬
‫ושמות‪.‬‬
‫חשיבות מרובה נודעת לס׳ כתם פז‪ ,2‬פירושו הרחב והמעמיק של ר׳ שמעון לביא‪.‬‬
‫פירוש זה נתחבר בטריפולי בשנת ש״י בערך‪ ,‬כלומר לפני הדפסת הזוהר‪ ,‬ולפיכך‬
‫אפשר להסתייע בו גם לתיקון הנוסח המודפס‪ .‬בהסכמת רבני ליוורנו מתואר הספר‬
‫כ״פירוש ס׳ הזוהר על ס׳ בראשית וס׳ שמות״‪ ,‬אבל הפירוש על שמות לא נדפס‪.‬‬
‫מהפירושים שנתחברו אחרי התפשטותה של קבלת האר״י יש לצייז שלשה ספרים‪,‬‬
‫שיש בהם ענין גם להבנת הזוהר כפשוטו ‪ :‬א) ס' מקדש מלך לר׳ שלום בוזאגלו‪. 3‬‬
‫פירוש רחב זה‪ ,‬המושתת על קבלת האר״י‪ ,‬מכיל גם ביאורים רבים‪ ,‬הקרובים לפשט‬
‫הזוהר‪ .‬ב) ם׳ אספקלריא המאירה לר׳ צבי הירש הורוויץ‪ .4‬פירוש קצר‪ ,‬שאינו הולך‬
‫בעקבותיה של קבלת האר״י‪ .‬בהערות‘ המחבר מצויים תיקוני נוסח חשובים‪ .‬ג) ם׳ יהל‬
‫אור לר׳ אליהו מווילנא® הערותיו מבהירות סתומות רבות שבמאמרי הזוהר‪.‬‬
‫פירושים רבים נתחברו על חלקים מיוחדים בלבד‪ ,‬וביחוד על ספרא דצניעותא ואדרא‬
‫רבא ואדרא זוטא‪ ,‬אבל גם בהם קשה למצוא ביאורים אמיתיים‪ .‬והוא הדין בפירושים‬
‫על תיקוני זוהר‪ .‬על חלקי זוהר חדש לא נכתבו אלא פירושים מעטים‪.‬‬
‫מלבד הפירושים חיברו המקובלים ספרי־עזר רבים להבנת הזוהר‪ ,‬כגון מפתחות‬
‫וביאורי מלים קשות וחילופי נוסחאות‪ ,‬ובהם כמה חיבורים חשובים‪ .‬נציץ אחדים‬
‫לדוגמא ‪ :‬א) ס׳ מראה כהן לר׳ יששכר בער הכהן משעברשין‪ ,6‬מפתח הענינים ומפתח‬
‫פסוקי המקרא לפי דפוס קרימונה‪ .‬הספר כולו תורגם ללאטינית על־ידי ‪Knorr von‬‬
‫‪ . Rosenroth‬ב) חבור עמודי שבע לר׳ אהרן זעליג מזלקוואל‪ .‬הספר ערוך בחמשה‬
‫פרקים‪ ,‬ובהם פרק על המאמרים שבדפוס מנטובה החסרים בדפוס קרימונה‪ ,‬ופרק על‬
‫המאמרים החוזרים ונשנים בזוהר בשינויי נוסח‪ .‬ג) מפתחות הזהר לר׳ ישראל ברכיה‬
‫פונטאנילה»‪ .‬הספר ערוך בשני חלקים‪ ,‬החלק הראשון הוא מפתח הענינים בסדר א״ב‪,‬‬
‫שנתחבר על־ידי מקובל בשם שמואל במאה השש עשרה ונערך מחדש על־ידי המהדיר‪,‬‬
‫והחלק השני הוא מפתח פסוקי המקרא‪ ,‬שנתחבר על־ידי פונטאנילה עצמו‪ .‬שני המפתחות‬
‫מפורטים ומדויקים‪ ,‬והם מועילים מאוד לעיון בזוהר‪ .‬ד) ם׳ ישע יה לר׳ יוסף בן שרגא‪,0‬‬
‫ביאורי מלים קשות שבזוהר‪ .‬ה) ס‪ ,‬אמרי בינה לר׳ ישכר בער מקרעמניץ‪ ,!0‬כנ״ל‪.‬‬
‫במהדורות רבות של הזוהר נדפס בשולי הגליונות‪ .‬ו) ס׳ אור הלבנה לר׳ אברהם‬
‫אזולאי!!‪ ,‬ציוני נוסחאות שונות על־פי כתבי־יד לתיקון הטעויות שבדפוס‪ .‬ספר חשוב‬
‫זה׳ המתואר בהקדמה לס' אור החמה כ״המאור הקטן המאיר לאדם ההולך באשון חשך‬
‫הטעויות וחילוף הנוסחאות אשר נפלו בספר זוהר יותר ממה שנפלו בשום ספר זולתו״‪,‬‬
‫! עיין לעיל ע מ ׳ ‪ Paris) Sepher ha-Zohar ,1906 — 1912( . — 3 2 — ,48‬ע י י ן ג ר ש ם שלו ם‪:‬‬
‫‪ ,Bibliographia KabbaUstica‬ע מ ׳ ‪D er Sohar 5—,(1 9 3 4 — 1931, London) T he Z ohar 4 — , 120‬‬
‫ג ם ה בי או רי ם ש ב ם׳ ז ה רי ח מ ה‪ 2 — .‬ליוורנו‪ ,‬ת קנ״ ה‪ ,‬ב שני כ רכי ם‪ 3 — .‬א מ ש ט רד ם‪ ,‬ת ק ״י‪ ,‬ב ח מ ש ה‬
‫בי ב ליוג ר א פי ת מ פו ר ס ת של פי רו שי הזו ה ר ו ס פ רי־ ה עז ר ב ס פ רו ‪ ,Bibliographia Kabbaüstica‬ע ט׳ ‪- 185‬‬
‫ב רכי ם‪ .‬ל סי ה ה ס כ מו ת יו צ א‪ ,‬ש ה ספ ר הו פי ע ב שנו ת ת קי ״ א ־ ת קי‪ -‬ב‪ .‬ה ס פ ר נפו ץ מ או ד ב חו גי ה מ קו ב לי ם‬
‫ונ ד פ ס ת ש ע פ ע מי ם‪ * — .‬פיו רד א‪ ,‬ת קל״ו‪ 5 — .‬ווילנא‪ ,‬ת ר מ״ ב‪ 6 _ .‬קראקא‪ ,‬ש מ״ ט‪ — .‬ז קראקא‪,‬‬
‫■ ‪— • ) Berlin) Die Geheimnisse der Schöpfung0‬ל ג‪ ,‬שלו ם ערך ר שי מ ה‬
‫( ‪— .(1932, Wien ,1935‬‬
‫‪ 9 — .210‬י רו ש לי ם‪ ,‬ת ר ל ״ו‪ -‬ת ר ל ״ ט‪ .‬אך ב מ ה דו ר ה זו חסר ה פי רו ש לזו ה ר ב מ ד ב ר ודב רי ם‪ .‬מ הדו ר ה‬
‫·»לימה הי א ‪ :‬פ ר ע מי ש ל א‪ ,‬ת רנ ״ו ‪ -‬ת רנ ״ ח‪.‬‬
‫‪114‬‬
‫‪ 1‬וי ני צ י א ה‪ ,‬ת ט ״ו (בר א שית)‪ ,‬פ ר ע מי ס ל א‪ ( 1882 ,‬שמות)‪ .‬ב ד פו ס פ ר ע מי ס ל א של ס׳ או ר ה ח מ ה נ כ ל לו‬
‫ש צ׳ ה ‪ -‬ש צ׳ ־ו‪ .‬ה ס פ ר י ק ר ה מ צי או ת מ או ד‪ .‬טו פ ס א ח ד נ מ צ א ב ס פ רי ה ה ל או מי ת בי רו ש לי ם — ‪ 8‬וי ני צי א ה‪,‬‬
‫ת ק״ד‪ 9 — .‬ויני צי א ה‪ ,‬ש צ״ז‪ .‬קונ ט ר ס ק טן‪ ! ° — .‬פ ראג‪ ,‬שע׳׳א‪ ! 1 — .‬פ ש ע מי ש ל‪. 1899 ,‬‬
‫‪115‬‬
‫פ ר ק ש שי‬
‫ד פ ו ס י ם‪ ,‬כ ת ב י ־ י ד ‪ ,‬ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם‬
‫לא נדפס אלא לזוהר בראשית‪ .‬ז) ילקוט הזהר לר׳ י שעיה מנחם מענדיל מל א ת‪ .1‬אוסף‬
‫ל שונות מן הזוהר ומזוהר חדש ו מ תי קוני זוהר‪ .‬הספר ערוך לפי עניני ם בסדר א״ב‪.‬‬
‫מ שנת הזו ה ר‬
‫בסופו מובא אוסף של מ שלים ומע שיות שבזוהר‪.‬‬
‫לבסוף יש לציין עוד‪ ,‬שרוב ספרי הקבלה שלאחר גירו ש ספרד מכילי ם ביאורים‬
‫רבים ורחבים למאמרי הזוהר‪ ,‬ואחדים מהם בעלי ערך רב הם מבחינה פר שנית‪ ,‬אף־‬
‫פ תי ח ה‬
‫על־פי שלא נתחברו בצורת פירו שים‪ .‬ספרים חשובים ביותר מסוג זה הם ! פירו שו‬
‫של ר׳ יהודה חייט לס׳ מערכת האלהות‪ ,‬ס ׳ עבוד ת הקודש לר׳ מאיר בן גבאי ו ס׳‬
‫אי שי ם ו מ ע שי ם‬
‫פרדס רמונים לר׳ משה קורדובירו‪ .‬בספרים אלו וכיוצא בהם‪ ,‬שנתחברו לפני‬
‫הדפסת הזוהר‪ ,‬אפשר להשתמש לפרקים גם לקביעת הנוסח הנכון‪.‬‬
‫ב שנים האחרונות הופיעו שתי מהדורות חד שות של הזוהר‪ .‬המהדורה האחת‪ ,‬שהוכנה‬
‫בעריכתו של המקובל ר׳ יהודה ליב א שלג‪ ,‬גדפסה עד עתה בע שרים ואחד כרכי ם(ירו­‬
‫שלים‪ ,‬תש״ה— תשט״ו)‪ ,‬המכילים את הזוהר וזוהר חדש‪ .‬כל המאמרים מבוארים‬
‫ביאור רחב בפירו שי המהדיר בשם ״הסולם״ ו״מראות הסולם״‪ .‬מכרך ב' ואילך‬
‫שולב בפירו ש ״הסולם״ תרגום עברי מלא‪ ,‬הני תן קטעים קטעים‪ .‬הביאורים הם לפי‬
‫קבלת האר״י וקשה להסתייע בהם להבנת הזוהר כפשוטו‪ .‬מבחינה מדעי ת נודע ת‬
‫ח שיבות למהדורה זו במראי המקומות שב״מסורת הזוהר״ וב״חלופי גרסאות״‪ ,‬אם‬
‫כי לקוים הם בחסרון ציונ ם של המקורות‪ .‬המהדורה ה שניה (זוהר‪ ,‬תי קוני הזוהר‬
‫וזוהר חדש) בחמישה כרכים (ירו שלים— תל־אביב‪ ,‬ת״ש— ת שי״ג) נערכה ע״י ראובן‬
‫מרגליות‪ ,‬בתוספת ציוני ם והערות בשם ״ני צוצי זהר״‪ .‬מהדורה זו נדפסה עפ״י דפ׳‬
‫ווילנא‪ ,‬ולא זו בלבד שהנסוח לא תוקן‪ ,‬אלא אפילו נוספו בו שיבו שים גסים מחמת‬
‫הגהה מרושלת‪ .‬ב״ניצוצי זהר״ מובא חומר חשוב לבקורת הזוהר‪ ,‬ביחוד בהקבלות‬
‫לכתביהם של חכמי י מי־הביניי ם‪ ,2‬אבל המחבר קלקל את השורה ברמיזותיו‪ ,‬שההק־‬
‫בלות הן ראיות כביכול לקדמות הזוהר‪.‬‬
‫אסיים בציונו של ס׳ ימים נוראים (ירו שלים‪ ,‬תרצ״ח) ל ש״י עגנון‪ ,‬המכיל גם מבחר‬
‫של מאמרי הזוהר בתרגום עברי‪.‬‬
‫‪ 1‬פי ע ט ר ק ו ב ‪ ,‬ת ר ע״ ב‪ 2 — .‬ע י י ן ל עי ל ע מ׳ ‪· 96 ,84 ,83 ,76‬בהערות‪ .‬ו עיין ג ם ר׳ מ ר ג ליו ת ‪ :‬ה ר מ ב״ ם‬
‫ו הזו ה ר (״ סיני״‪ ,‬ת שי ״ג ־ ת שי ״ ד ב ה מ ש כי ם)‪.‬‬
‫‪116‬‬
‫*‬
‫אילן הספירות‬
‫מ ס פ ר ״ פ ע מון ו ר מו ן " ל ר׳ מ ר ד כי בן־י ע ק ב‪ ,‬ד פו ס א מ ש ס ר ד א ם‪1708 ,‬‬